פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי הי, מה שלומך ? ומה איתי ? ... בסה"כ אני במקום טוב.. מרגישה טוב, מרגישה בדרך כלל עטופה כמו שמיכה רכה,נעימה שבולמת זעזועים.. .. מתגעגעת אליך.. זה מרגיש קצת משונה כי אני מרגישה געגועים אבל אין לי כל כך מה לכתוב... מה אני רוצה לומר לך ? לא יודעת.. רוצה להיות פה .טוב ? אפילו שאין לי כל כך מה לומר.. אוהבת אותך אודי, שלך-במבי.

לפני 10 שנים הייתי בטיפול פסיכולוגי, אצל מטפל. הטיפול הסתיים .הבעיה שעד היום אני חושבת עליו מתגעגעת ובוכה בלי הפסקה מגעגוע. מה ניתן לעשות. אני לא יכולה לחזור לטיפול ואפילו לא לדבר איתו כי הוא לא מעוניין.

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על ימים עמוסים בטוב תודה על מי שדחף אותי לעשות את הצעד הזה תודה שאני לא מוותרת למרות שממש קשה פיזית תודה על צוות טיפולי תודה שאני מאמינה שאפשר לשנות גם אם פוחדת מאוד ומתנגדת תודה שאני מזהה את ההתנגדויות ולפחות משנה את המילים. תודה שאני עושה תהליכים תודה שאתם כאן ואני לא לבד

תודה שאת כאן אביב תודה שאני לא מוותרת תודה שאני נלחמת תודה שיש תקווה תודה על המקום הזה

תודה שקמתי תודה שהתפללתי תודה על תובנות... תודה שיש מי שעוזר... תודה על יחס אנושי... תודה שהתקלחתי בלי עזרה תודה שהצלחתי לנתק עצמי לשעתים..יצאתי לנשום אוויר אצלי בבית..ולארגן כמה דברים.... תודה על שפיות זמנית.... תודה על המקום... ותודה לאודי שמאפשר.. חטולית

תודה, לא יאומן, איזה כוחות יש לי בתוך ימים לכאורה הזויים שכאלה. עם זאת, עדיין אותה הישרדות, אולי לא חדש, וזה, אולי, פחות חביב. לילה טוב, סוריקטה

הי אביב, אשאל, ככה בחרישי - התחילו הלימודים? וואו ובחרת נושא שיטרגר... המון כוחות... בהצלחה, יקירתי, שלך, סוריקטה

בחרתי בנושא שאני חושבת שאוכל ליצור שינוי... כרגע פוחדת שהמקום שרוצה לשנות יהיה בחשיפת יתר. גם מבחינה פיזית לא פשוט 3.5 שעות נסיעה לכל כיוון .... אבל ,אודי גם לך ....מעניין מאוד

מכורבלת על כורסה בסלון... כי כל הגוף כואב כאלו פרסו אותי בסכין חדה לא מצליחה לנשום כמו שצריך כל הבית מסביב חשוך כי היא עושה חסכון בחשמל גם בחוץ חשוך.... בכל פינה חשוך.... והרעש הזה שחודר לתוך המוח ולא מרפה...חשבתי שיש סופה בחוץ מתברר שזה המזגן.... לא מצליחה לחשוב....המוח שלי ג'לי בתוך קערת מים מתנדנד.... רוצה לצעוק ..ולא יוצא..גם היא תיבהל....אמי....חנוקה.... אין מי שיחליף אותי.....אין אפשרות לברוח... רק תחילת הדרך.....רק שבוע ראשון... חייבת לתקן מה שלא עשו בשבילי אף פעם אף אחד.... אף אחד... אף אחד.... אף פעם....אף פעם...אף פעם..אף אחד.... עדיף להכנס לתוך הבועה .... שם חם ונעים....שקט גם בראש ביייייי חטולית

היי חטולית יקירתי.. נשמע נורא למה לחסוך על חשמל?? שמרי על עצמך הילה

חטולית יקרה שומעת את החוסר אונים במילותייך מה אנחנו יכולים לעשות בשבילך? יש משהו שיכול לעזור? בינתיים יושבת איתך ..על ידך את לא לבד ינשופים

הי חטולית יקרה, עצוב לשמוע על ההקרבה, על צמצום מרחב אישי עצמי, רגשות אשם, אני מניחה, מעורבים... עצוב מאד מאד... שלך, סוריקטה

חטוליתוש מתוקה שלי עצוב וכואב לשמוע מקווה שיעבור מהר אתך מחבקת

היי כי אני לא נמצאת בבית שלי אלה בבית אמי... בבית הרוחות... והיא אשה מזדקנת שרוצה לחסוך בהוצאות חשמל... כמו תמיד...בעל המאה הוא בעל הדעה... אם היתה עולה ההודעה הראשונה שכתבתי היה יותר ברור.. תודה מתוקה חטולית

מתוקה שאת כמה טוב שאת לידי צודקת אני חסרת אונים שוב בבית הרוחות ולא לזמן קצר... אוהבת חטולית

הכל נכון חוץ מרגשות אשם בבית הרוחות.... וקשה מתמיד כי ההודעה הראשונה שכתבתי לא עלתה... וזו רק המשך שלה תודה לך יפתי חטולית

לצערי זה לא הולך להסתיים כל כך מהר... עוד יש מספיק זמן לטפל בה... תודה מתוקה שלי.. חטולית

סוריקטה אהובה.. מזל טוב ליום הולדתך !!! ... האמת היא שכשקראתי את הודעתך קצת התבלבלתי... כנראה שמשהו השתבש אצלי בקשר אלייך.......?????? זכרתי ששתינו ילידות מזל עקרב... ..... אני ב 7/11 ואת ב 5/11 ... ?????? לא יודעת למה ... ????? ....... אחותי שלי ...יום הולדת ....יום הולדת זה משהו ממש מורכב....לא פשוט... יום של התחלה אך גם סיום.. טבעת נוספת לגזע העץ .. חוויות ,התנסויות נוספות.. עוד שנה... סתיו.. יום הולדת בסתיו... בתקופה בה הטבע מתחיל להתכנס פנימה.. העלים משנים צבעם ..מקבלים גוני שנהב,חום,אדמדם,בורדו.. נושרים מאבא עץ וחוזרים לאמא אדמה.. הריח החריף של האדמה הסדוקה שזועקת למים.. ואי שם רץ לו,מנתר נחליאלי קטן כמו לא רואה את המתרחש... חי את הרגע .. מצייץ ,מזמר ,שר לו שיר עליז ויודע שהמתנה שיש לנו היא את הרגע !!... ... סוריקטה אהובה, מאחלת ומברכת אותך ברגע טוב ,נעים ומספק..ועוד רגע כזה.. ועוד רגע אחד..ועוד..ועוד..ועוד..שיצטרפו לרגעים רבים של טוב,שמחה,בריאות טובה,כייף,יצירה וסיפוק... אוהבת אותך.. מאוד.. במבי.

אנ'לא מרגישה שמחה בתאריך הזה... כאילו הייתי רוצה שידלגו עליו בלוח השנה. ואת זוכרת נכון. בשנה שעברה, נדמה לי ציינתי פה את התאריך העברי, בסתר כזה. כי הוא נשכח כזה. השנה גם אני שכחתי ממנו לגמרי סביב אירועי הבאלגן שהיה שמרגיש ששיבש לי זמנים ועוד. בין שני התאריכים הלועזי והעברי אני בין לבין. כבר בת ועוד לא בת. יסלחו לי כולם על השיבוש. זה כאילו שאיני יודעת / תופסת מתי זה חל או שאני קיימת בכלל. מוזמנים לשנוא אותי. סוריקטה

ראשית, תודה גדולה שאמרת לי שזכרתי.. כבר הרגשתי את העינוי הזה של הקול הפנימי:"נדמה לך,נדמה לך,נדמה לך במבי.." כשאת יודעת שאת זוכרת אבל קול פנימי חוזר ואומר לך שזה רק נדמה לך ואת מרגישה משוגעת לגמרי... אז תודה ענקית לך אהובה.. שנית, קראתי את מילותיה המדהימות של סנופקין ומצטרפת לכל מילה,אות ,תג את אהובה בכל מצב... את מותק ..באמת !!! במבי.

לשנוא אותך...?? קשקוש בלבוש... אוהבת אותך יפתי חטולית

קשה, קשה לפתוח... קשה לקום בימי חול לעבודה בארבע בבוקר. לפחות מהשבוע הבא, מה שהיום ארבע יהיה שלוש, אז יהיה כבר אור כשאני יוצאת... הי כולם, האירוע ההוא של הפריצה והאובדן עדיין מושך אותי למקומות משובשים... חלומות משונים, שאפרט בטיפול. מנסה לקחת אוויר ולהתחיל את השבוע. כמעט ומרשה רק למטפל לגעת בי, שם הסיכוי לדייק (הייתי רוצה להאמין) יחסית גבוה. ואודי, גם אתה די קלטת אותי - זה מרגש. שלכם, סוריקטה

באמת שמאוד קשה לקום כל כך מוקדם כל בוקר..עדיין חשוך... והפריצה ההיא...מאוד קשה לאבד.... מנסיון אישי..... אם את לבד...משאיר פחדים... מאוד מבינה אותך..... מאחלת לך שתתגברי במהרה ותמשיכי הלאה... מצב לא פשוט בכלל... חוויתי בהריון השני שלי ...בחודש התשיעי..היינו אצל אמי כי היה לי ילד קטן בן שנה ושמונה חודשים...ובעיתי גם לרוץ לבית החולים עם עוד ילד בידיים...אז היתה ברירה להיות אצלה...נהגנו לבקר כמעט כל יום בבית כדי לוודא שהכל תקין... ולא היה... מה לא לקחו..מתרופות..קיסמי אוזנים..מצעים..כולל חדשים שקניתי לבן הבכור מתנה מהתינוק...שלא יקנה שלקחו לו את המיטה...טמפונים..ועוד כל מה שהיה נייד... היתה טראומה...היה פחד אבל לא הייתי לבד... מאחלת לך מכל הלב ❤...שתתגברי מהר...רק למענך אוהבת חטולית

סוריקיטה יקרה מבינה שממש לא פשוט לך טוב שיש את המטפל שמבין ומקל-זה לא מובן מאליו! איתך, ינשופים

יום ההולדת. אבל הנה עצרתי, כי פתחתי דיבור. מפגרת. יום הולדת. בעעע. התאריך הזה שרשום במסמכים שנולדתי, ואני עוד חושבת לי מתי אקבע איזה תאריך אחר לי, שאקרא לו יום ההולדת. התאריך המקורי - תאריך שמסמל שנוצרתי על ידי אבא ואמא. הוא והיא. גבר ואישה. נקודה בלתי מוסברת בחיים שלי. ששניהם היו שם קודם ועשו מה שעשו ויצרו. שניהם - אמא בדרכה הפסיכוטית, ואבא בדרכו המופרעת מכחישים שהייתה ביניהם אהבה אי פעם. אז אני בכאב הקיומי הזה ובחוסר הבנה בסיסית, ברמת העומק, של איך נוצרים ילדים. בשנה שעברה, אין יודע איך היו לי כוחות, זו הייתה השנה היחידה בחיי בה סוג של חגגתי יומולדת. ואמא לא נכחה שם, גם לא השמיעה ציוץ או מסר. יום ראשון, היום בו הודעתי ככל הנראה תתפרסם, הוא גם איכשהו תאריך בעל משמעות. התאריך בו ניסיתי לקחת לי את חירותי, אחרי כמעט ארבעים שנה של אביוז, לעתים קיצוני והזוי, ממקורות שונים, ומשם התחלתי את הקשר הטיפולי שלי. לא שמח לי, ואנ'לא חוגגת, ולא מעניין אותי כלום. מפוצץ לי הראש. סוריקטה

מבינה אותך באמת כך כל....... גם בשבילי ימי ההולדת היו רק טריגר בגלל בעלה של אימי גבר ואשה....לא חייבת להיות בינהם אהבה כדי ליצור ילדים... לצערי זו עובדה קיימת.... החיים מלמדים אותנו שלמעשה אנחנו כמו בעלי חיים רק יותר מפותחים... גם הם לא אוהבים כדי להזדווג גם בני אדם באשר הם...לא חייבים לאהוב כדי להביא ילדים לעולם.....את לוקחת את זה באופן אישי כאלו את אחראים למצבם של הורייך.. את לא אחראית לכלום...!!! אפשר להציע לך תאריך ליום הולדת ? כשתסיימי טיפול...ובאמת תהי משוחררת מעול העבר שעדיין לא מרפה ממך..עם כל הכאב.... יום שיחרור ....יום הולדת.... מה דעתך..?? בהמון אהבה חטולית

סוריקיטה יקרה טוב שעצרת מבינה אותך כל כך יום הולדת -... הלוואי תוכלי לבנות לעצמך חוויה נעימה. אני שמחה שנולדת. אני שמחה שאת כאן. ינשופים (מאחלת לך יום הולדת שמח🌹🎂

שולחת לך אהבה ללא תנאי. איך שאת ואיפה שאת. תמיד. בעליות בירידות, בחושך, באור, בתהומות השאול. את אהובה והטוב שאת זורח שם תמיד, בלי הפסקה. בלי קשר למה שהיה ולמה שיהיה. מעצם היותך. https://www.youtube.com/watch?v=GnYkrpFwq0Q "הַטּוֹב שֶׁלָּךְ יְנַצֵּחַ אֶת כָּל הַשְּׁבָרִים וּלְאַט תְּהַלְּכִי בְּפַרְדֵּס רִמּוֹנִים תָּעִירִי חַיִּים לִתְחִיָּה מִתְּקִיעָה​ לִתְרוּעָה בִּתְרוּעָה". באהבה

הי סנופקין, אני כל כך אוהבת את הגיחות שלך. ואיזה שירים מיוחדים את מגלה לנו. וואו. תודה (במבוכה) סוריקטה

סוריקטה אהובה רוצה לאחל לך שנה פוריה שכל יום יהיה יותר טוב מקודמו.. רוצה להיות איתך בטוב וברע... אין לי הרבה מה לאמר רק להיות איתך.. שלך, הילה

מאחלת לך בהמון אהבה את כל אשר תבקשי. שתמשיכי במסע הלא פשוט שלך באומץ וגבורה ותזכי לרגעים של אור ונחת. שלך שירה

הי שירה ואודי, אולי אאמץ את 21 באוקטובר כיום הולדת (ראו הודעה שפתחתי). זה כנראה באמת היה יום אמיץ. לא הרבה אחר כך נפלתי לידיו (מדוע השתמשתי בביטוי הזה...) של איש שהציל את חיי - המטפל שלי. האיש הזה גדל מאד מאז. ואני, אולי רק קצת בקצב הדינוזאורים. שני אנשים משני עולמות כל שך שונים שאיכשהו מצאו משותף בעולם הנפש. מדאיגות אותי הנפילות היחסית תכופות לאחרונה. נופל וקם, ועדיין. חלפה שנה. מתבוננת בי. בתמונות. במראה. נראית קצת זקנה לעתים, אפילו זקנה מאד. וקצת לא אישה לעתים. חיים עצובים. חרישיים. תודה שאתם נחמדים אליי, תמהני מדוע... סוריקטה

עשיתי צעד משמעותי חשפתי משהו ממי שאני אמרתי שאני ptsd מול אנשים זרים לי לחלוטין זה טוב מהרבה בחינות של בושה ואשמה וסטיגמה אישית . ומצד שני זה היה מהיר מידי לא יודעת כמה מחושב. יודעת שזה חלק מהשינוי שאני מאוד רוצה לגרום למערכת ... מאוד מבולבלת מהצעד הזה... כאילו וואוו ... לא יודעת איך המטפלת תגיב לזה....לא יודעת אם זה טוב או לא .... אבל זה כבר נעשה ....

אני בכלל לא חושבץ שזו בושה להפך..את אמיצה מאוד כתבת בעצמך שזה טוב מהרבה בחינות נכון... משהו בפנים כנראה הראה לך שזה הזמן הנכון להוציא....לפתוח....להגיד זה בהחלט צעד חשוב ומשמעותי בשבילך כדי להתקדם הלאה... מבולבלת....ברור..כי הרגשות עדיין לא מעכלות... תסמכי עליך ועל מה שאת עושה..זה ישב כבר מספיק זמן בפנים ורצה לפרוץ החוצה... ואין לך בכלל במה להתבייש.. אני מאמינה שגם המטפלת שלך תעריך את הצעד הזה.. לפחות אני מאוד מעריכה ומכבדת את הצעד החשוב הזה שאומר..... עשו לי..אכלו לי...שתו לי את החיים... ואני...לא אשמה....!!!! אוהבת אותך אמיצה ומהממת שאת חטולית

שלום אודי וחברי הפורום, אני כבר מספר חודשים בטיפול ומעניין אותי לשמוע את דעתך בנוגע לצורת הישיבה מול המטפל. כלומר, האם בחירה שלא לשבת בכורסה מול המטפל ובחירה בצורה אחרת של ישיבה יכולה להעיד על משהו? רק אציין שהמטפלת משתפת איתי פעולה בדרך שבה אני בוחרת אבל לפעמים זה מרגיש לי שאני קצת כופה עליה משהו שלא נוח לה או נעים לה. תודה.

היי שלום לך לדעתי הצנועה אם המטפלת שלך משתפת פעולה סימן שגם לה זה בסדר אם לא היה נוח לה קרוב לוודאי שאין לה בעיה כי כמו שאמרת משתפת פעולה ואם עדיין לא מרגיש לך בסדר למה שלא תעלי את הנושא בפגישה הבאה שלכן.... היא כבר תגיד לך בדיוק אייך זה מרכיש לה ואת תהי יותר רגועה חטולית

הי לך ..... אספר לך ששש שנים של טיפול ישבתי עם המטפלת על הרצפה ... נראה לי שהייתי מביאה את זה לטיפול חזרה . את המחשבה על הנוחות שלה ואת הסיבה שנוח לך כמו שאת יושבת .....

אביב, מה הסיבה שבחרת לשבת על הרצפה ואיך עשית את זה? (המקרה שלנו די דומה).

היי אודי, תודה על המענה המהיר. על מה לדעתך זה יכול להעיד? הרי ברוב הפגישות האחרות תמיד הייתי יושבת בספה ועכשיו כבר לא.

היי אודי, תודה רבה על המענה. אני רק מניחה שזה לא נוח כי אני מתארת לעצמי שזה לא משהו שמטפל\ת נוהג\ת לעשות בדרך כלל. בכל זאת, רציתי לדעת אם אתה חושב שזה מעיד על משהו? כי ברוב הפגישות ישבתי רגיל על הספה או שעמדתי אבל פתאום החלטתי שיותר מתאים לי על הרצפה. סתם מעניין אותי לדעת מה המשמעות של זה. תודה.

הי לך, אני העליתי את רעיון הישיבה על הרצפה בפגישות שלי, שמאד מובן לכולנו כאן. דיברתי, לא ביצעתי. המטפל שלי לא איפשר. אף לא שנייה אחת. גבול ברור מאד. אציין שבמקביל, בחיים מחוץ לחדר חייתי רק על הרצפה, או אפילו לא רצפה, אלא גרוע יותר, במשך שנים. אצלו, למעשה הייתה השעה היחידה בה כן ישבתי על כורסא בכל אותן שנים. ההסבר (והיום אני מבינה וסיבות רבות להתנגד לפרשנות הזאת, אני גם חושבת שאבין) הוא שכך אני משפילה אותו באיזה אופן. כאילו אני משליכה עליו את החלקים היהירים שלי. הופכת אותו לאשם. זה היה ההסבר במקרה שלי. אנ'לא מכירה א הסיפור או התמונה השלמה אצלך, ובכן - דברו על זה. סוריקטה

הי, ... הימים מתקצרים. מתחילה את יומי עמוק בתוך החושך. מסיימת ושוב חושך. נראה שאני יותר אדם של אור ושמש. אולי יבוא קצת גשם (של מים ולא טילים) השנה. והמעגל חוזר. השנה לא שמתי לב שחלף תאריך היומולדת שלי. היה איזה יום כזה. אולי תבואנה עוד מילים. סוריקטה

איתך סוריקיטה בתוך החושך, בתוך האור רק איתך ינשופים

קוראת את עצמי ושואלת - האם מרגישים כאן את התקיעות שלי, משמע אין חדש ומסתובבת סביב עצמי. סוריקטה

סוריקטה יפה שלי עצוב לקרא אותך יפתי סתיו במחוזותינו..... אני כותבת עכשיו כבר בפעם השלישית כי פעמים ברח לי ואת חשובה לי אז לא מוותרת אם לא מאוחר מידי כדי לברך אותך ליום ההולדת שלך.... מאחלת לך שתזכי לחיות את החיים כמו שאת חולמת שתזכי להגשים את עצמך...🎯 יום הולדת שמח יפתי....♥️ ומאחר ..(כך אני חושבת)... שאת לא אוכלת עוגות.... 🍇🍉🍓🍒🥑🥦...🤩😍.... 🍽 מכבדת אותך בפירות טריים 💐🌸🏵🌹🌺...יום הולדת שמייח....😇 לחייך מתוקה.....🍾🍷🍸🍹 מה שבא לך... בהמון אהבה חטולית

אפשר לשבת אתך ככה בשקט ..... בא לי חעטוף אותך בשקט מרגיע ....ולחגוג אתך מומולדת מאוחרת .... אוהבת ומחבקת

בתוך האור. אני עם אנשים באור. בחושך אני לבד (ולא הקטע של פולניה...) שלך, סוריקטה

הי חטולית יקרה, חמודה שאת. באמת ממעטת לאכול עוגות. מספר שנים שאני מנסה לדבוק בתזונה בריאה יחסית. טרי זה מצוין :-) לא יודעת אם ייצא לי בחיים להבין מה זאת אומרת יצירה ובריאה של חיים חדשים. יום מוכחש. תודה יפתי, שלך, סוריקטה

שקט זה מתאים. מתאים מאד. הלוואי. יום מוזר לאנשים בודדים. באהבה, סוריקטה

זה מערער

הי הילה , נכון זה מערער כמו נעלמה הרצפה ... ובכל זאת אולי תגענה המילים לכתוב שוב אנחנו כאן נשמח לקרוא אותן ......

הילה יקרה באמת מערע מצטערת תכתבי שוב... רוצה להקשיב לך

זה קורה גמלי תכתבי שוב בטח היו לך דברים חשובים למה לוותר..?? כנסי מתוקה ותכתבי חטולית

הי הילה, זה מרגיז, אם את בקטע עצבני מראש, שטויות כאלה יכולות להעיף לסוג של התקף זעם שככה מוציא מאיזו שליטה. ולכשמותנו, לעתים נדמה שהייתה זו הארה שלא תשוב ופספסנו. למדתי, שזה חוזר וצף, גם אם לא זוכרים בכלל שזה היה שם פעם. ולפעמים אף בניסוחים שלמים ומוצלחים יותר. סוריקטה

תודה שקמתי תודה שאני אני תודה על כאבים שמעירים משינה תודה על צוות טיפולי תודה שאני מנסה תודה שזה נראה מלא תקווה תודה על המקום הזה תודה עליכם

תודה שישנתי מה שישנתי תודה על שבוע עמוס במיוחד תודה על מי שאני תודה על צעד מאוד משמעותי שעשיתי תודה שאני מבינה תודה שאני לאט לאט שוברת את הסטיגמה האישית שלי . תודה לאנשים הטובים סביבי תודה על המקום הזה תודה עליכם כולכם בואו תצטרפו אלי... זה עושה טוב לראות את הטוב ....ויש ממנו המון

אתמול כתבתי ולא עלה.... תןדה על הניתוח קטראקט שאמי עברה והניתוח הצליח תודה על משפחה חמה אוהבת ותומכת תודה על רגעים של זכרון תודה על שפיות בבית של אמי לא מובן מאיליו בכלל תןדה שמצליחה לעשות דברים למרות השכחה תודה על כל יום שמצליחה לקום מהמיטה ולעמוד על הרגלים גם אם נעזרת במקל הליכה תודה על הגשם השוטף המרענן ..אןויר יותר נקי תודה על מטפלת מקסימה שמטפלת באימי תודה על לבוש הולם... תודה על בריאות שהיא קומסי קומסה תודה על תקווה לימים יותר טובים תודה על המקום ותודה לאודי שמאפשר אוהבת חטולית

אודי התגעגענו כל כך אז ברוך שובך .... השבוע מתחילים הלימודים לא יודעת למה עשיתי את זה לעצמי מי אני חושבת שאני ,זה הולך להיות כל כך עמוס רגשית ....כל כך טריגרי ונפיץ .....ובשביל מה ???? למלא את הבור שבחיים לא יתמלא באמת .....להשלים את ההפסדים ... הפעם זה ממש טיפולי זה לימודים שכל מאמר כל מילה יטרגרו ....אני משותקת מהחרדה!!!!!!!!!

אני מאמינה בך וביכולות שלך גם אם יהיו דברים ..טריגרי יהיה לך על מי להישען יתכן שהפחד מוקדם מידי יתכן שכן תוכלי לעמוד בזה תני לעצמך הזדמנות..... חשוב מאוד כמו שאת אומרת לא לברוח להסתכל ללבן בעיניים..... ולא לשכוח לעולם.... שאת...לא...אשמה...בכלום אוהבת חטולית

זה מה שיפה בחרדה זה תמיד מוקדם מידי ולא מבוסס ולרוב גם מנפח את העכבר לממדי פיל.. . תודה שאת מזכירה לי שיש לי כוחות ויש לי תמיכה ..... ואין לי ספק שכנראה אני הולכת לצאת מהם אחרת . פחות בושה פחות אשמה. פחות סטיגמה אישית . יותר בטחון ומקצועיות... אוהבת אותך ❤💙

אביב יקרה מאמינה בך ברור שיהיה טריגרי וגם יהיה למען הריפוי שלך איתך בלב

אהובה שאת תודה שאת בחיי❤💙

אביב יקרה מאוד, מאחלת לך המון הצלחה ומאמינה שתמשיכי בדרכך למרות הקשיים. ונראה שאת שאת החזקה יודעת איך ולאן את מובילה את כולך. מרגשות הבחירות שלך ומעוררות השראה. שלך שירה

שלום וברכה יש לי ילדה יחידה בת 3 וחצי, השנה היא נכנסה לגן עירייה , הגננת מדווחת על התנהגות טובה של הילדה ועמידה בגבולות, אך כאשר אנו בבית היא מרימה ידיים על אבא שלה,חובטת בו עם חפצים , יש לציין שהקשר איתו מצוין הוא מאוד חברי איתה משחק איתה המון וצוחק הרבה אך כאשר היא מרביצה הוא לא יודע איך להגיב והוא ממש מתרגז שואל אותה הרבה למה את מרביצה(אני אומרת לו שזה לא עוזר)תפסיקי, די עד שהוא ממש צועק עליה ולא יודע מה לעשות ואני נחלצת לעזרתו .אני יותר סמכותית לוקחת מימנה את החפץ מחזיקה לה את הילד ואומרת לה את לא מרביצה, אך זה לפרק זמן קצר. גם על בני המשפחה היא מרימה ידיים ומעיפה חפצים אני לוקחת לה את החפץ שהיא העיפה ונכנסת אתה לחדר ומבהירה לה,אך לאחר ששתינו יוצאות היא חוזרת מהר מאוד לאלימות. אשמח לעצה טובה ולהתמודדות נאותה מול ילדתינו , תודה.

היי שלום ממה שאני ראיתי והבנתי ....יכול מאוד להיות שזו התגובה שלה על....שהשארתם אותה לבד בגן שנה ראשונה..והיא רגילה לחום ואהבה שהיתה רגילה מהבית..כנראה גם עם המון תשומת לב ופינוקים מה שחסר לה עכשיו בגן אז...היא כועסת...ובגן רואים ילדים שכועסים ומרביצים.... נראה לי שזה רק שלב בהסתגלות למסגרת החדשה שם הגננת אסרטיבית יותר ולכן ממושמעת ויודעת גבולות נכון מאוד גם להציב לה גבולות בבית...ולא לאפשר לה להכות אף אחד.... הכל רק באסרטיביות וחיוך , בעדינות והבנה... זו דעתי הצנועה חטולית

https://www.youtube.com/watch?v=hlWcex9hir4 בתוך גלי הפלאשבקים והימים המוזרים ...בא לי קצת להתפרע .... אודי וכולם תצטרפו למסיבה , יש לכם שיר שמח :)

כמה נפלא שבא לך מסיבה איתך.... אוהבת חטולית

היי אודי אני עובדת בעבודה שיש בה הרבה עומס ואחריות. אני גם בתפקיד ניהולי, משהו שמעולם לא חשבתי שאעשה. מתמודדת עם לחצים לא פשוטים. הכי קשה לי שיש לי ים דברים לעשות, ואז מצטברים דברים חדשים דחופים, ואני לא יכולה לעשות דברים עד הסוף כמו שהייתי רוצה. לדוגמא- אני מנהלת שיחות עם דיירים, או פגישות הדרכה עם צוות. בעיקרון זה צריך להיות מוקלד ולהיות בתיק של הדייר. הייתי רוצה אחרי כל פגישה לסכם במחשב. העניין הוא שיש רק מחשב אחד לכמה אנשים. וגם לא תמיד יש לי את הפנאי לשבת אחרי הפגישה ולסכם. יש לי כל מיני טריקים- מחברת לשיחות פגישות וועדות. מחברת להדרכה שאני מקבלת. במידה ומצטבר חומר אני מתייקת ושומרת. למרות כל זאת- עדיין מרגישה לא מספיק יעילה. אולי תיתן לי עיצות של מטפל וותיק? בטיפול אני ממשיכה- היתה טלטלה גדולה בתחילת השבוע, הרגשתי כל כך רע אחרי שלא ענה לי לטלפון שהתקשרתי קבענו. ועוד שבתוכי אמרתי לעצמי שאני סתם תינוקת וירדתי על עצמ...י... הוא דווקא הבין והכיל את זה. אני אוהבת אותו. הילה

הילה יקרה, נשמע עמוס מאוד. אני מוצאת שהטלפון זמין מאוד ומשתמשת בו לא מעט לכתיבה. אולי את יכולה לתעד סיכומי פגישות במסמכים בטלפון או אפילו אימיילים שישמרו כטיוטות או תשלחי לעצמך ותוכלי למיין בתיקיות או להדפיס. שירה

גאה בך הילה , כל הכבוד לך נעזרת גם כאן באודי לא נשברת ויודעת שאת יכולה חיבוק

היי רופא מאז שהתחלתי שיעורי נהיגה אני טיפה לחוץ ואולי מתרגש לפני כל שיעור והצוואר שלי רועד וזה ממש מביך אותי, וככה זה גם בשיעורים ובחברה, מה אתה ממליץ לעשות ??

אף פעם לא קבלתי או הרשתי לעצמי לקבל את מה שאני חושבת שעברנו... אף פעם!! כמעט ותמיד לא מקבלת הולכת פעם בשבוע לטיפול.. פותחת וסוגרת דברים ואז יוצאת מטיפול והכל נמחק "כאילו" .. החלטתי לתת פחות אפשרות לברוח על ידי זה שננסה שתי פגישות שבועיות. מצד אחת כבר התעייפתי/התייאשתי מהבריחות ומצד שני אני מפחדת פחד מוות. המחשבה להתחבר גורמת לי מצוקה נוראית בפנים.! !! לא יודעת אם אני עושה את הדבר הנכון אבל להמשיך לחיות בחצי נוכחות כבר לא כייפית ומרגיש כמו לחיות בתוך חלום .

אהובה. מאוד מאוד מובן . מאמינה ששתי פגישות יעזרו ויאפשרו טיפול מועיל ומרגיע

אני לא בטוחה שאני רוצה לעשות את העבודה הזאת בטיפול. אני לא אעמוד בזה..אני יודעת שאני לא.. רוצה להפסיק טיפול אבל לא מסוגלת רוצה שיצילו. .. שיעשו משהו. . רק לא לדעת ..רק לא לקבל אני לא מסוגלת לשאת את זה אתם שומעים? לא מסוגלת!!

מבינה אותך מתוקה גם אני חושבת שאת עושה צעד נכון בטוח שלא יהיה קל אבל לפחות תתחילי לחיות לא כאלו בחלום אלה את האמת ביום יום שמחה שתלכי פעמים בשבוע בטוח יהיו תוצאות.... אוהבת חטולית

... ואני דווקא קוראת אותך (בגלל הנחרצות של ה'אף פעם לא' כמי ש*כן* מחפשת מקום לספק. המחיקות מוכרות כל כך. אפילו בזמן היותי באנליזה בתכיפות מירבית. בסיכומו של דבר - מצריך המון תעצומות ומשאבים (גם חמריים וגם נפשיים) והתאמה. אצלי זה תרם, כנראה בראייה הכללית. גם בהתחלה, המעבר לשתי פגישות שבועיות חולל מהפך מסוים. מאחלת לכם בהצלחה. אולי תגלו. כולי תקווה. צריך לנסות ולהתמיד כדי לדעת. כואב ולא פשוט. שלך, סוריקטה

לא מצליחה להפסיק לאכול..בולמוסים שמעולם לא היו..רק לא להרגיש. רק לא להרגיש רק לא לזכור לחשוב רק לא להיות

היי אני נשואה כבר שנתיים למישהו ממשפחה מרובת ילדים האמא אובססיבית לכסף בצורה שלא תאמן, היא נותנת על מנת שיהיו חייבים לה וכל הזמן מזכירה מה נתנה וכמה בצורה מגעילה. כאשר אנו לא מוענינים לקבל משהו מסוים היא דוחפת, במידה ואנו מנסים להתרחק בצורה יפה מגיעות האשמות קללות וכו'... ניסינו בהתחלה לקפוץ לביקורים יותר לשוחח יותר ולהיות בקשר... עד שהגיע הפיצוץ. ניסינו להתרחק ופחות להיות בקשר באו שיחות שנגמרו בצעקות על כך שלא אכפת לנו ממנה... עכשיו מדובר במשפחה אם לא מעט ילדים כמעט כולם לא בקשר רציף כמעט כולם מנותקים, בעקבות כמה שיחות פחות נעימות והתנהגות נוראית לבעלי ולי, אני רוצה להתרחחק מאודד אבל לא יודעת איך ומה יהיה בצורה בריאה שאנחנו לא ניפגע ולא הילדים, בנוסף איך שומרים שזה לא יפגע בזוגיות שלנו (כמעט כל הילדים שם בבעיות זוגיות קשה בגללה) אודה לעזרתך...

היי שלום לך... סיטואציות לא פשוטות בכלל לא יודעת אייך דברים מתנהלים במשפחות מרובות ילדים....ולפי מה שאמרת גם אצל שאר האחים המצב ממש לא..... את מתארת את חמותך כאשה קשה ואני מאמינה לך.... זו אומנם חמותך...מה היית עושה לו אימך היתה עושה לך את זה....ואני שואלת לא ממקום של חמה כי אמי שלי ובעלה היו מתנהגים כך אלינו במשך שנים..ול י יש רק אח אחד ..גם לבעלי היה אח אחד פשוט החלטנו בעלי ואני להתרחק מהם לגמרי בלי להתחשב במה שהם יגידו או יעשו.... וזה באמת הצליח...למעלה מחודש ימים לא היינו איתם בקשר בכלל... אחרי חודש התחלנו לתקשר טלפונית...והודענו שאם אנחנו באים ותהיה תלונה הכי קטנה אנחנו הולכים עם הילדים הביתה וששוב יהיה נתק.... בסוף זה הסתדר ..הם הבינו שאנחנו לא ניתן להם לסחוט אותנו ריגשית וזה הלך והתמעט עם הזמן... אם מתאים לכם לנסות...אם המצב... שיהיה בהצלחה חטולית

דבר נוסף שרציתי לומר לך.... אתם חייבים אך ורק לעצמכם ולא לשאר המשפחה תדאגו לתא המשפחתי שלכם שיהיה כמו שאתם הייתם רוצים שיהיה... הזוגיות שלכם חשובה יותר גם לכם...לילדים ולחיים שלכם חטולית

עוברים עלי בתקופה האחרונה המון דברים בלחץ נוראי דברים כואבים שמונעים ממני ..... לדבר..... להגיב.... לצעוק.... ומוצאת את עצמי רק בולעת ושותקת כי אי אפשר להגיד למי שאני רוצה מה שיש לי באמת להגיד זה עלול לפגוע.... להעליב קשות.... לגרום לאי נעימות.... לפצוע את הנשמה... אז שוב מוצאת את עצמי שותקת.... כחמה שיש לי שתי כלות..... חייבת לשתוק רק כי אני חמה.... וחמה לא חשוב כמה תהיה טובה... תורמת...תומכת...עוזרת.... תמיד יגידו אהה..בטח היא חמה... אם האימא שלה תגיד לה תשמעי.... וכלתי תתפוצץ עליה .עדין זו אמא שלה..שישברו את הראש לבד ובאמת שכל מה שעשיתי עד היום זה רק לתת... גידלתי את הנכדים שלי ....4..יהלומים עם כל הקשיים שיש לי הפיזים והנפשיים שלי... עזרתי להם בזמן שהייתי אצלם עם כביסות..כולל .תליה או ייבוש נקיון של הבית.... ארגון של הבית.... חזרו לבית נקי מסודר כאלו המנקה היתה ןעשתה הכל.... לא מצטערת על שום תרומה שתרמתי מעצמי...ללא כל תשלום כספי...רק לעזור.... והם אומנם מעריכם.....עד.....שחלילה וחס אגיד מילה אחת... לא מתערבת לאף אחד בחיים ולא נותנת עצות בלי שישאלו... מכבדת את דרך החיים שלהם לפי הבחירה שלהם...אנחנו דתיים ורק בן אחד מהשלושה גם איתנו דתי אבל..... נמצאת כיום במצב שכבר מזמן אני לא אני... ואין יכולות לכלום..מבחינת נתינה מרגישה כמו איפוטציה נפשית וכואבת כי כבר לא..... גם עם אמי הסבלנות שלי התקצרה נמצאת בפרשת דרכים מה לעשות עם עצמי...כי מרגיש לי פשוט רעעעעעעע חושבת ללכת שוב לטיפול נפשי כדי לקבל כוחות וחיזוקים אייך להמשיך את החיים האלה.. כי נגמר לי.... חטולית

חטולית יקרה אנחנו אלופים בלשתוק -כך למדו אותנו.. מבינה שכאשר מדובר במשפחה, בכלות, לא פשוט, אבל כן מאמינה שצריך לדבר את הדברים. וכן, אולי מטפלת תוכל לתת מענה על איך.. איתך, ינשופים

טיפול נפשי תמיד טוב ואת באמת עוברת המון דברים לא פשוטים את מוכרחה לשמור עלייך ....יותר מאשר לעזור לכולם לדאוג לעצמך ... אוהבת, מקווה שתמצאי את השביל הנכון .........

חטולית יקרה, נשמע שאת חמות מדהימה ותומכת. וכן, גם לך מגיעה תמיכה בעיקר כשאת מרגישה שאין לך אנרגיות וקשה לך. מקווה שתמצאי את הדרך לקבל את כל התמיכה שאת ראויה לה ולהרגיש שגם את מטופלת. שלך שירה

ינשושופית מתוקה שלי את צודקת שתמיד לימדו אותנו לישתוק אבל לא מהסיבה הזו אני שותקת אלה כדי לא ליצור מריבות בין הבנים לבין הכלות תודה מתוקה על ההבנה אוהבת חטולית

צודקת שאני חייבת לשמור על עצמי אבל ה. אני..שלי זה לא רק אני..כשכול העולם שלי הוא הילדים שלי...הנכדים שלי... אני חייבת טיפול עבור כולנו כמשפחה תודה יקרה שלי אוהבת חטולית

נכון שאני תומכת בילדים שלי ללא סייג אם זה הופך אותי לחמה מדהימה....תודה לך כשהחלטתי להתחתן נשבעתי לעצמי שהילדים שלי לעולם לא יעברו את מה שאני עברתי.... החלטתי להקדיש להם את החיים ...מה שאף אחד בעולם לא עשה למעני.... כל כך רציתי אותם שלא חשבתי אפילו לרגע ....מה גם את זה..ולמה רק אני..כי בצד השני גם יש אמא פשוט הייתי שם בשבילם בלי שאלות ובלי להרגיש שאני משהו מיוחד הרי הם הילדים שלי....לא הייתי אף פעם במצב של תהיה אלה של עשיה הכי אוהבת אותם בעולם בלי תנאים מוקדמים כי כזו אני... כמו שאף אחד בעולם לא היה שם בשבילי !! תודה לך מתוקה וכן אני שוקלת ללכת לטיפול נפשי בשבילי ...ואז גם ..בשבילם... אוהבת חטולית

נסיעה טובה לך שתהנה כמה שרק אפשר נתגעגע זה בטוח תודה לך על היותך ....

מצטרפת לאיחולים נסיעה טובה

הנסיעה רק בשבוע הבא אם הבנתי נכון.... ואם לא... אז באמת נסיעה טוב כמו שאומרים אצלנו סע לשלום ותחזור לשלום ... חטולית

אני יכולה להיות לגמרי תקינה ובבת אחת (כשאני לבד על פי רוב) ליפול למקומות הכי שחורים. אז התמונה השלמה היא לא סוריקטה פסיכית. רואים אותי מתפקדת ורגועה. הי כולם ואודי, תודה שהייתם והנכם איתי. סוריקטה

סוריקיטה יקרה טוב לשמוע שהוקל לך התגעגעתי ינשופים

אכן סוריקטה מדהים כלי הטיפול ומזל גדול תארי לעצמך שהיית מתפרקת גם ליד אנשים ..... ואת הכי שפוייה ובריאה כל הזמן . גם ברגעי המשבר ,כמה כוחות צריך בשביל להחזיק ולתפקד ... זה הכי שפיות ובריאות .... ונראה לך שהאנשים "הרגילים " לא היו מתפרקים במצבים כאלה ..... איתך שולחת חיבוק ענק

כולנו יכולים ליפול למקומות הכי חשןכים כשאנחנו לבד הגדולה שלך היא.... שאת קמה משם בלי שירגישו עליך את הנפילה... ורואים באמת את התמונה האמיתית שסוריקטה לא פסיכית....נפילות לא עושות את הבנאדם לפסיכי אלה לאנושי..... מקסימה שאת אוהבת חטולית

סוריקטה יקרה! גם עליי עברו כמה ימים לא קלים. הנפש שלנו היא דבר מאוד מורכב, לפעמים אני מדמה את זה למים... אתה הולך בים והוא נראה שקט, פתאום סחף מכיוון לא צפוי.. יש עומקים... הלבד יכול להעלות רגשות מהעבר.. התחושות לא מודעות... מקווה שעכשיו את בטוב.. גם אם לא מגיבה תמיד קוראת ואיתך. הילה

אבל ברגעים האלה, כמו עכשיו, לא אכפת לי מאף אחד. מכלום. וההרגשה שאלה לא חיים. ואני לא רוצה לעבוד ולא שיגעו בי. בתדירויות גבוהות מידי לאחרונה. אני כועסת שהמטפל לא עושה איזה קסם. וזוכרת איך אני מדברת על קסמים ונסים. אני בדרך לעבודה. זה מתעצם. דקה לפני שאני נכנסת אני מצליחה בדרך כלל לעבור מצב. אוי ואבוי אם לא. בדידות קטלנית. יחד קטלני. סוריקטה

איתך סוריקטה יקרה, כמה קשה הפיצול הזה, החיים המקבילים. מאחלת לל ימים טובים יותר ומנוחה טובה. שלך שירה

סוריקטה , חיבוק אהובה .... כל כך מוכר וכל כך קשה המזל שלנו זה שהעבודה אוספת וקסמים ...אחיזת עיניים אוהבת אותך , אתך

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על יום חדש תודה על עשייה תודה על מחשבות תודה על טכניקות שעוזרות לשרוד תודה על חלומות הם מגלים לי על מה הפחדים שלי יושבים תודה על כאבים בגוף הם דוחקים בי לטפל בגוף שלי תודה למקום הזה

תודה שקמתי תודה שהתרחצתי תודה שמתלבשת עדיין לבד כי מאוד קשה לי תודה שהתפללתי אפילו קצת..בגלל הראיה תודה שמסוגלת לאכול גם אם נחנקת מידי פעם... תודה שיצאתי היום לקניות בשני מקומות... חזרתי עם כאבי רגלים איומים הרגלים מסרבים עכשיו לזוז תודה על תרופות שמאפשרות לתפקד פחות או יותר.... לפעמים הרבה פחות... תודה על המקום תודה על חברות שמתיחסות... ותודה לאודי שנותן מקום להיות חטולית

נהדרת שאת למרות הכאב והקושי מאזנת .... כמה תודות ים דברים טובים 💜💛💚

תודה שכבר אמצע היום תודה על דברים שנאחזת בהם תודה על רגעי שפיות תודה על החלקים שלי שנותנים לי לנוח כשהם מגיעים תודה אני מבינה שאני הולכת לתקופה מאתגרת ואני לא מוותרת תודה שיש לי כוחות לאתגרים שהחיים מציבים לי תודה שאני רואה ונאחזת בטוב בעולם הזה תודה לכל מי שעוזר לי תודה למקום המופלא הזה

מעבר לפחד שיזהו אותי קשה עד מאוד להביט בלבן של העיניים ולהגיד .. אני מוסיפה עוד איש מקצוע בנושא הפרעת האכילה.. וכדי לטפל בזה אני מוכנה לנסות שהחלק הזה שקברתי לפני שנים בערמות של אוכל יגיע.. החלק הזה שלקח אותי למקומות אפלים ושיחזר קשרים לא בריאים אודי החלק הזה שיש בכל אחת עם did. החלק שאף אחת לא רוצה להודות שהוא חלק ממנה חלק ממי שהיא . החלק של הציידת ... או ה.. אודי כל כך קשה לי ...רק מהמחשבה .. והמטפלת רוצה שהיא תבוא לחדר ,פוחדת שהיא תזלוג החוצה ....ויודעת שאין ברירה.. לא נעים אודי להסתכל במראה ולראות את כתמי העבר שגרמתי לעצמי ....כואב מידי . ותודה על היותך

אביב יקרה ההרס והנזק אכן עצומים יחד עם זה הרצון לרפוי לא מספיק מה שעשו לנו אבל זה שגרמנו נזק לעצמינו כואבת מאוד.. אני מכירה את הפחד הזה לתת לחלק הזה מקום.. אבל אי אפשר כבר ללכת אחורה .. איתך ,יד ביד ניתן כוח אחת לשניה אוהבת מאוד, ינשופים

נכון קשה להביט ללבן בעינים אבל בלי.... לא מתפתרים מכל מה שמסתתר מאחורי ואת אמיצה שלי לוקחת את עצמך בדיוק למקומות הכי קשים כדי לפתור אותם והפרעות אכילה יש גם לי מאז הפעם הראשונה שהתחלתי להבין מה עשו לי מגיל 4.. כן אהובה מאוד קשה אבל בחתי נמנע כדי להבריא אני מאמינה בך ..ומאמינה שתצלחי גם את זה בהמון כבוד אוהבת חטולית

אוהבת אתכן ומודה לאל שאתן בחיי .. תודה על תמיכה ועידוד זה כל כך קשה ורק פסעתי פסיעה קטנה אחת .. מקווה שהפעם אני לא אשבר יודעת שאפשר ...😊

בעיניים פקוחות לאט לאט מפחדת כל כך בחרתי היום לפסוע בשביל מלא בורות .... אף אחת מאיתנו לא יודעת מה יהיו התוצאות .... זה שביל שיש בו המון אשמה ובושה ופחד שיתעורר לחיים ... הסכמתי לתת לחלק הזה מקום הגוף שלי משותק מכאב ובראש רצות אלפי תמונות מרגעים ארורים של שיחזור על קצה התהום ....ואני כמו לא מרגישה כלום... חוץ מפחד ,פחד שמה היצר הזה יתעורר לחיים ...יש לי כל כך הרבה מה להפסיד ...ויחד עם זאת טיפול ווויסות של החלק הזה יביא לכל כך הרבה שיחרור וריפוי .... בוחרת היום לנסות לשחרר את הגוף מהכבלים ....

בחרת פשוט להיות מאוד אמיצה ואני גאה בך מאמינה שתיצלחי את המהמורות עם עזרה מתאימה בחרת בחירות קשות אך נהדרות ואני מאחלת לך רק את כל הטוב שהטיפול הזה יביא איתו ויצליח...בלי להפסיד אוהבת חטולית

היי אני בן 27 . עם שחרורי בגיל 23 יצאתי לטיול הגדול ועבדתי בעבודה עם נסיעות לחול , נהניתי מאוד והייתה זו שנה של המון חופש ללא לחץ . בגיל 24 נרשמתי ללימודי הנדסה באחת האוניברסיטאות , היה זה סמסטר מלחיץ ועמוס ולאט לאט פשוט קרסתי נפשית , יש לציין שעד אותו הזמן היה לי רקורד של הצטיינות בכל מסגרת , משמעת עצמית גבוהה ומוטיבציה שהביאה אותי להשגת הישגים בתיכון ,בצבא ,הפסיכומטרי ,במקומות עבודה . אותו סמסטר היה פשוט טראומה , הייתי חסר מצב רוח ,רק רציתי לישון ומחשבות פסימיות מילאו את ראשי כל היום ,כשהגיעה תקופת המבחנים פשוט ברחתי . לקחתי הפסקה לסמסטר יצאתי לטייל ואחרי אותו סמסטר חזרתי ללימודים ,הייתי בטוח שהחלמתי . במשך כל הסמסטר מאז ( כבר שנתיים) אני לומד בצורה חפיפניקית ,נמנע מלשבת לבד מול החומר , מנסה למצוא כל הזמן תירוצים או הסחות דעת וכשמגיעות תקופות מבחנים אם אני מנסה ללמוד לבד החרדות מתחזקות , תחושת עצלנות ודחיינות בכל הקשור ללימודים, חוסר הערכה עצמית ,הציונים על גבול העובר ( אם אני ניגש בכלל) ואני ממש מרגיש שאני לא מכיר את עצמי , כשמדברים איתי על לימודים עולה בי חלחלה ואני כל הזמן מחפש לעשות דברים שלא קשורים, בבקרים מתקשה לקום , מחפש בכוונה סיבות לא להגיע להרצאות . אם אני עם אנשים אי אפשר להרגיש שאני במשבר , אני צוחק , אני מרבה להיות בפגישות חברתיות ולהיות מוקד העניינים , אני מרבה לעשות פעולות הנאה אבל מרגיש שהכל בצורה קיצונית על חשבון דברים אחרים חשובים שבעבר מאוד יכולתי לדחות אותם .בקיץ האחרון חזרתי לעבודה שכללה נסיעות לחול משהו שאני מאוד אוהב , הייתי קם נמרצות , משקיע ומחויך וכעת משהסתיימה אני לא מצליח ללמוד בכלל. האם זה פוסט טראומה בכל הקשור ללימודים ואני בעצם בדיכאון ממושך -(עם זאת עובדה שאני כן מצליח לעשות דברים אחרים שמסבים לי הנאה ) ? האם זו עצלנות / דחיינות / חוסר משמעת עצמית שיצאה ממני אחרי שהייתי בשנה ללא מסגרת ואני מחפש תירוצים ? האם שילוב של ציפרעלקס עם ריטלין יכול לעזור ? אני מרגיש שאני מאכזב את עצמי והסביבה , הייתי בנאדם עם המון שאיפות ומטרות וב3 השנים האחרונות מרגיש פשוט ש"סוחב".

הי כולם, כן, קרה משהו והוא קשור לתקיפה, פריצה וגניבה אצלי במציאות. גם לזה. לא בא לי לדבר ולחפור. לא בא לי. מרגישה שאני מחפשת ובודקת אם אמא חיה ומוצאת אותה מתה כל הזמן. מרגישה שחלק ממני התאבד. לאט לאט. אבל התאבד. מרגישה שיש קשר לאגרסיות הפסיכיות שלי. לדיסוציאציות התכופות. לעומס. אני בריאה ושלמה והכל שריר וקיים. כמעט. בשלב זה - רק שיקשיבו לי בשקט. כי אני מוטרדת מידי. הצלחתי לעבור את זה ולהמשיך לעבוד כרגיל. האנרגיות שם. חוזרת, סוגרת את העולם עד לבוקר הבא. הלב שלי נשבר. מאד. אני כאן. קצת. סוריקטה

כואב מוכר עד כמה זה מכווץ את הנשמה החדירה ,העשייה בשלך כשלהם כואב כל כך מחבקת בלי מילים אל תישארי לבד וגאה בך שהמשכת לעבוד ולתפקד לא ברור מאליו....

מצטערת לשמוע על כל..... מה שעברת ממש מפחיד את פשוט גיבורה מהממת לא יודעת אייך הייתי מגיבה במקומך שולחת חיבוק אמיץ לאישה אמיצה כמוך אוהבת חטולית

סוריקיטה יקרה מקשיבה לך בשקט מכבדת את הספייס שאת מבקשת יושבת לידי לבי איתך אוהבת ינשופים

.......... גם אני דואגת..... ההודעה שלך כיווצה לי את הבטן.. .......... את בטוב ??? הבריאות שלך....בסדר ?????? דואגת..... ...... הודעה שמכווצת את הבטן..... איתך-במבי.

הי במבי יקרה, תודה שכתבת לי. אני מאד לא בטוב, לצערי. אין לי הרבה מילים עכשיו. סוריקטה

כתבתי לך במקום אחר ועכשיו כותבת לך כאן דואגת לך מאוד מחכים לך שתחזרי תשמרי עלייך בבקשה את יקרה לנו מאוד ינשופים

הי מתוקה, לא זוכרת אם רשמתי לך, הבורות האלה בזיכרון מטרידים קצת. תודה, פונה לי למחבוא שלי, כרגיל. שלך, סוריקטה

תודה על המקום הזה תודה גם על מקומות אחרים תודה על מי שאני תודה על פרנסה תודה שמנסה למצוא שילוב לבריאות תודה שחושבת על הגוף שלי גם אם ברתיעה אבל חושבת ומבינה תודה על מטפלת וטיפןל תודה שאני מזהה את ההרס תודה שאני מבינה היום שאני שמה מקלות בגלגלים ומנסה לעצור תודה שקמתי ואני חיה תודה עליכם כולכם

תודה שקמתי תודה שלא ויתרתי תודה על תקווה תודה על מטפלת וטיפול תודה שאני מזהה בזכות הדרך שעשיתי לאן ומה קורה ואיפה אני הורסת תודה שאני עושה דברים עבורי , עבור הבריאות שלי תודה על המקום הזה תודה עליכם

תודה שאני כותבת תודות בפעם השנייה היום תודה שנמחק ואני לא מוותרת וכותבת שוב תודה שאני לא מוותרת על הטוב תודה שאני לא מוותרת על עצמי תודה על עשייה למען הגוף שלי תודה שאני מנקה מילים לא נכונות לגבי הגוף תודה על טיפול ומטפלת תודה על המקום נושמת ......כי אף אחד לא כאן בעיקר אני .....ובא לי גם לברוח רחוק מכאן בבקשה אל תשאירו אותי לבד 😊😊😊

תודה שהחגים כבר מאחורינו חג שבת חג שבת.....היה יותר מידי קשה תודה שהיה מה לאכול בחגים כולם.... כי היו אורחים כל החגים תודה שבמאמצים גדולים הצלחנו...זה כולל את בעלי שיחיה... תודה על שאביב מדרבנת אותי כל פעם מחדש לחשוב על מה כן יש להודות ולא רק להתלונן ח ח ח 😇אביב..רק בזכותך... תודה שאת קיימת .... בהמון אהבה חטולית

אני לא רוצה להגיד תודה. חוץ מלומר תודה שיש כאן ת'עץ הזה. אני רוצה לכעוס. ולצעוק. ולצרוח. ולבעוט. (בפועל, אגב, אני רק שותקת והאצבעות מקלידות, אבל גם זה משהו). סוריקטה

אודי אני ממש דואגת לסוריקטה יודעת בהגיון שצריך לחכות יודעת איך היו נשמעות השיחות בני ובינה עם זה היה קורה אם מישהו אחר היה נעלם מכאן ככה .... פתאום באמצע הלילה ....בריצה בהולה תוך אחריות מדהימה לחשוב עליינו להגיד ...תחכו אולי אחזור זה גם וירטואלי ואין באמת יכולת לעזור וכל מה שנשאר זה לחכות ובשביל התזמורת ......לחכות זה לא ממש כדאי זה מפחיד הלחכות הזה...... אודי עצוב לי ואני מתגעגעת אלייה מאוד מאוד ......

גמני מאוד דואגת לסוריקטה עלתה לי מחשבה עגומה ולא נעימה בכלל שאולי מישהו אצלה במשפחה חס וחלילה נפטר ולכן ההודעה שלה היתה כזו בכל מקרה צריך לחכות אהובה רק אז יתבהרו הדברים מאחלת לה רק טוב..... אוהבת חטולית

וירטואלי או לא אנושי אני אוהבת אותכם כל כך ..... לכל אחד כאן יש מקום אמיתי בלב שלי ....

אין לי הרבה מילים... תודה לכן, סוריקטה

לכל הנוכחים והנוכחות. מצטערת על העלמותי,(ביחוד התנצלות לך אביב) אך מרגישה גם נעלמת בין החיים. אני אותו מת מהלך...שמסתובב בעולם חי מת. וכן פתיתי הסימנים שהשארת לי עודדו במעט, אך איני יכולה לתלות תקוות באנשים. (בטח לא בדמות ורטואלית). ההווה לא פשוט כלל, בכלל המישורים. כן כך נראה דיכאון... עדין בטיפול לא טיפול, עליות ומורדות. עכשיו במורדות הטיפול. אצלנו או עפים למעלה בטיפול ומתקדמים ויש שיתוף והכלה או נזרקים מטה ויש נתק מוחלט. המטפלת חזרה מחופשה מעל שבועיים בו לא היה קשר כלל (אם כי בעבר גם בחופשות השתדלנו להראות נוכחות גם אם רק בהודעה) חוסר הקשר והמחשבה שלי שלא אכפת לה דבר שערר שוב את יחסינו. זו שעזבה ונטשה אותי לבד.(גם אחרי חזרתה לא בדקה לשלומי עד הפגישה, ציפיתי ממנה) ואולי גם אני עזבתי פה ונטשתי... אני לא בסדר.

חשבתי עלייך היום שמחה שניכנסת גם אם זה בגלל חופשת המטפלת נו....זה ברור שהם חוזרות מחופשה הם עובדים קשה יותר ..... נו את לא הראשונה וזה לא עושה אותך לא בסדר....זה לא. פשוט זה די מורכב והפעם אפילו כתבת עם המון נוכחות תישארי איתנו קצת ???? או שאת כבר נודדת ....אוהבת אותך ושולחת מחא חיבוקים.....

גולם יקרה , התגעגעתי אלייך. אני שמחה שבאת , תישארי כאן.

הי גולם, הייתי רוצה לחלוק על הכותרת שלך. בואי וחזרי כרצונך ובתדירות שמתאימה לך ובשבילך. בטיפול - מציעה לספר לה על הציפייה שלך. ובוא נדבר על חרדת פרידה (כמה טחנו פה ת'נושא וכנראה שנמשיך). סוריקטה

יום ראשון כבר נגמר ......וההודעה של סוריקטה בולטת ואומרת ..... קרה משהו................. מקווה שלא קרה לך כלום ואתה סתם עסוק .....

הי כולם, קרה משהו שאיני יכולה לפרט. ייתכן שלא אכתוב בזמן הקרוב. אנא המתינו בסבלנות, כאן ובמקומות אחרים, אם אחליט לחזור או לא לכתוב. להתראות, סוריקטה

מקווה שאת בסדר ומרגישה טוב מחכה לך שתחזרי.... אוהבת חטולית

תודה אודי שהעלת את ההודעה אחרי שכבר יצאת תודה סוריקטה שחשבת עליינו אוהבת תשמרי עלייך

סוריקטה היקרה, מקווה שהכל בסדר ושתחזרי בקרוב... מאוד תחסרי כאן...

סוריקטה אהובה, למרות שביקשת שנחכה בסבלנות, אני דואגת מאוד ומבקשת אם תוכלי בכל זאת לתת סימן. שלך שירה

הי אודי, מרגישה שאני לא זוכרת כלום שנגמרו לי המילים ואין לי מה לומר. לא הייתי בפגישות שבועיים וכשחזרתי במקום געגוע היתה זרות. אני בכלל לא מבינה רב הזמן מה יש לי ולמה. לפעמים יש הבזק קטן של הבנה שמגיח ובורח מיד. אני שומעת קולות ולא מצליחה לזקק עצמי אחד חושב ומבין. נראה שאני חיה במסלול "נורמלי" אבל זה כל כך קשה לחיות בהסתרה מהסביבה ומעצמי. אני לא רואה דרך אחרת. אני לא רואה דרך. עכשיו חזרה השיגרה ואני חולה אולי מכל הרגשות שהפכו לכאבים. מאחלת לכולם חזרה מתונה לשיגרה והלוואי השנה תהיה טובה אליכם ותהיו טובים לעצמכם. שלכם שירה

עמותה מסויימת הרימה את הכובע ויוצאת בסדנאות בעניין טראומה ודיסוציאציה בשיקום לנפגעי הנפש .. מרגש שעם כתיבה ודיבור גם קצת בזכותי יש שינוי קטן קטן אבל שינוי

בהחלט מרגש את מרגשת כל הכבוד לך על היוזמה אוהבת חטולית

משהו בי עוצר אותי מלכתוב כאן משהו בי עוצר אותי בימים אלו מהרבה מקומות משהו בי לא מחובר מאוד מעורבב ההגיון מושך לעשייה לטפל בגוף אבל הרגש ממש אבל ממש לא רוצה ... מעבר לחלקים השונים אני בעצמי לא רוצה ... משהו בי כבר מעבר לדיכאון ואני כל כך מנסה אבל לא מצליחה לגמרי להבין עד הסוף . וכדי לטפל צריך להבין על מה ומי ....ואין לי תשובות .. עצוב לי אם הייתי יכולה לסגור את עצמי בבועה ולהעלם זה מה שהייתי עושה

אני מבינה מה את אומרת ומה את מרגישה אביב יקרה. איתך שירה

יושבת על ידייך ואיך תמיד

להיסגר בתוך בועה לא יתן לך את התשובות שאת מחפשת יש לפעמים מצבים כאלה מבולבלים תני לזה להיות ןחכי.... משהו כבר יעלה ויעזור לפתור אוהבת חטולית

תודה לך יקרה אנחנו ננצח בסוף ......חייבות לנצח !!!!!!!!!!!!!!

שבכל מקום שאני כותבת ועונה יש מלא אותיות שלא במקום שלהם זה נקרא מאוד מעוות השתדלתי מאוד שיצא כתוב נכון אבל לא מצליח לי.... ולוקח ים של זמן לכתוב כל שורה בגלל הראיה הלוקה שלי אני רק עושה לעצמי בושות מצטערת.... מצער אותי מאוד חטולית יומטוב לכולן ,/ם

חטולית, אוי חטולית, בעיניי הצלחת כל כך יפה. ואני רואה ועוד איך כמה השתדלת ואהבתי לקרוא אותך. מבינה איך את מרגישה לגבי עצמך ומדוע עצוב. מבינה... איתך, סוריקטה

הי נהדרת שאת מודל לחיקוי מודה לאל שאת בחיי את מי מעניין הטעויות גיבורה שאת לכולנו יש טעויות ואנחנו מבינים אחד את השני .....לי לפעמים יש שגיאות כתיב שאני לא מבינה איך כתבתי ככה אז מה חיבוק אהובה ושימרי עלייך

היי, אז החגים עברו והשיגרה חוזרת... קשה לחזור לשיגרה, עמוס ולחוץ מאוד... אבל אין ברירה, חייבים לחזור למסלול. הטיפול ממשיך... יש פגישות שקשה לי שם ולא נעים ויש פגישות שההרגשה בהן כל כך נעימה... קצת כמו לנחות לתוך שמיכת פוך רכה ונעימה... עדיין לא פשוט לי לדבר ויש לא מעט דברים שאני מתקשה לאמר... אבל הוא נותן תחושה שזה בסדר והוא לא מלחיץ, לפחות בשלב הזה... ונראה לי שבאמת אכפת לו... מקווה שאני לא טועה ושלא אתאכזב שוב... תודה...

הי שירי, מן הסתם, במציאות, ישנן תמיד אכזבות. זה בסדר אם תהיינה כאלה. לאט לאט לומדים את השלם והלא מושלם. הוא גם הרבה יותר יפה. ונותן משמעות לרגש האהבה והקשר. סוריקטה

מאמינה שאת לא טועה ושבאמת אכפת לו.... ולגמרי בסדר שאת לוקחת לך את הזמן שאת צריכה כדי לפתוח דברים..... נותן הרגשה נעימה ביותר בהצלחה !! חטולית

תודה בנות יקרות...

אודי אהוב הי, אתה זוכר ששיתפתי אותך כשאמא צביה היתה בחופש? זוכר שכתבתי לך ומתישהו כתבתי גם על עלי השלכת שאולי אאסוף ואהפוך לחלק מיצירה ..??? זוכר אודי ? ואתה כתבת לי על השינוי מפעם שהכנסתי ומלאתי את תיבת המכתבים של אמא צביה בעלי שלכת...זוכר אודי ? ... בקיצור..כשאמא צביה חזרה,הקראתי לה גם את ההודעה שכתבתי לך וגם את תגובתך.. חבל שלא ראית את אמא צביה.. היא ממש ממש התרגשה מהתגובה שלך (בדרך כלל כשאני מקריאה את ההודעות והתגובות שלך היא נשארת פני פוקר ולא אומרת מילה) היא אמרה לי :"תמסרי לאודי בשמי תודה והערכה על הפרשנות שנתן" .. בחיים היא לא אמרה לי למסור בשמה משהו למישהו.. התרגשתי מהתגובה שלה.. .. ולגבי..גם אני מאוד מאוד התרגשתי מהתגובה שלך.. איך בכלל זכרת ?? הזוי....... הרי מדובר בקשר וירטואלי ...??? יש לך כל כך הרבה דברים על הראש ופשוט זכרת את הקטע ההוא עם עלי השלכת בתיבת המכתבים....????? ..... כשקראתי אז את תגובתך זה הציף אותי... וגם חימם לי את הלב....מאוד !!!מאוד !!!! ..... וחוצמזה פתאום יכולתי גם אני לראות את ההבדל בתגובה שלי אז והיום.. וזה שימח אותי... ...... מה עוד אודי ? שמחה מאוד לחזור לשיגרה... אני אדם של שיגרה... צריכה את הרגיל והידוע.. צריכה לעבוד מתוך שקט ורוגע.. צריכה את הידיעה שמחר ,שוב יהיה בוקר,צהריים,ערב,לילה.. ... אגב, הנסיעה הזו של אמא צביה היתה עבורי ממש שונה.. פעם ראשונה שאמנם חיכיתי לאמא צביה אבל ידעתי שהיא תחזור.... לא היתה בי את האימה הזו ש"מי אמר שהיא תחזור? מי אמר שמחר יהיה מחר.." מבין אודי למה אני מתכוונת ? זה נותן איזו הרגשה כזו של..... של כזה.... משהו כזה נעים..טוב כזה... כאילו לא יודעת לומר במילים... רך..עדין..כמו קצת סוג של שמיכה... ? .... אתה יודע אודי ? אנחנו כבר באוקטובר.. בתחילת נובמבר יהיה לי שוב יום הולדת... עוד שנה עברה... טבעת נוספת לגזע העץ.... וזהו לעכשיו.. ותודה לך אודי על שאתה קיים פה בעולם!!! שלך-במבי.

היי במבי קראתי אותך והרגשתי מן תחושת שלווה נעימה משהו שלא הרגשתי עד היןם כמו בדיוק שכתבת תחושה של משהו רך ועדין כמו שמיכה רכה ונעימה ובקרוב יום הולדת.... מקסימה שאת כצה נפלא לקרא.... שתהיה לך שנה מופלאה ביותר אוהבת חטולית

במבי יקרה מאד, חיכיתי לך, אני בקושי מספיקה להיכנס, לקרוא או להגיב, והנה עבורך - כי הגחת - לא ויתרתי. איך אפשר לשכוח את הסיפור על העלים בתיבה והפרשנות של אודי וההתפתחות. זה כל כך עוצמתי! בינתיים, שלך, התחלות טובות ושגרה ברוכה, סוריקטה

סוריקטה וחתולית אהובות, תודה לכן !!! סוריקטה, לי בכלל לא מובן מאליו שיזכרו משהו... (האמת היא ששום דבר טוב בעולם לא מובן לי מאלין..) וחתולית ...גם אני מרגישה איזושהי רווחה ..משהו קצת נינוח יותר... רוצה לומר לכן שאני נכנסת וקוראת ..כן..לא כל כך מגיבה... וינשוף......וואוו... כשקראתי את מה שסיפרת על הבת שלך... וואוו...הרגשתי שהפה שלי חוטף שיתוק.. והרעיון לשאול את אחיך... לא ידעתי שאצלך זה היה אחיך.... ...... גם אצלי זה היה אחי הגדול... ....................................... וואוו... לא רוצה לחשוב על זה...... אוהבת אתכן אהובות !!! ואודי-חיבוק ענק לך שלכם במבי.

תודה למי שתומך ועוזר לי תודה שקמתי תודה שהבוקר אספתי כוחות לקום ולעשות תודה שהגעתי לעבודה תודה על יום עמוס במיוחד תודה על מחשבות ששוות טיפול תודה על מי שאני תודה על המקום הזה

אביב, איך את בימים אלו? סוריקטה

תודה אהובה האמת לא יודעת ... מצחיק חשבתי להפסיק עם העץ הזה כי רק אני כותבת בו ...אולי נשאיר ככה לעץ כזה 😍

אני מנסה לאחז בכם בין הטיפולים אני כל כך עייפה מלשרוד ולהלחם על חיי. פותחים דברים בטיפול ונשארת לבד להתמודד. הראש מתפוצץ לי מרוב שאני מפעילה כל כך הרבה אנרגיה להחזיק את כולם ביחד ..לשאר נוכחת..לתפקד..

ינשופית מתוקה כמה טוב עשית שבאת... ברור שאחרי כל התקופה של החגים העמוסים שלא היו קלים אז גם בטיפול לא קל אחרי הכל את אחראית עליהם נכון.... ובטוח שלא קל להחזיק אותם במקום שלהם מצטערת שככה את מרגישה מתוקה מקווה מאוד שעכשיו הדברים יתחילו להרגע וגם את תוכלי להיות קצת יותר בשליטה עליהם בלי כל הלחץ שעברת חיבוק גדול עד אלייך מתוקה חטולית

תודה על המילים

הי ינשופים, כשכל האנרגיות מנותבות להישרדות ולניסיונות חיבור - כן, כנראה שזה גוזל המון. ואת יודעת, נראה שאת מצליחה, ובעיניי, שווה את זה. עם הזמן יש סיכוי שהמאזנים ישתנו. איחולי רגיעה יחסית, סוריקטה

לא יודעת עוד כמה זמן אוכל לסבול את זה,בא לי לקפוץ מהגג!

לעולם התאבדות אינה פותרת שום בעיה..... מנסיון שלי..... נסי למצוא מישהי / קרוב אלייך שתוכלי לשפוך אל ליבך..... תוכלי אולי לקבל יעוץ בטלפון ..1202☆ תרצי אולי לשתף כאן מה מביא אותך לחשוב על התאבדות.... שום גורם או אדם אינו ראוי שתתאבדי בגללו תמיד אפשר למצוא מוצא לבעיות איתך חטולית

הי כוכבית, תוכלי לתת יותר מילים? סיפור רקע של הכרות? מעט פירוט? האם את נעזרת בטיפול? סוריקטה

הי אודי וכולם, אתמול התבאסתי קצת שאצטרך לשוב ולקום בארבע לפנות בוקר יום יום, אך אני רואה שהצלחתי, לפחות היום, וגם חלק ממשימות הבוקר מאחוריי. עדכונים - לראשונה מזה זמן, או בכלל (יש לי נטייה למחוק זכורונות מסוג זה) עשיתי לי יום כיף, ולא יאומן, אפילו לכמה דקות הייתי עם בגד ים ושחיתי. הייתי לבד לבד ואבודה, אבל אמיצה. יש לי עוד כמה בדיקות רפואיות ומסתבר שיש להן המשך. ביופסיה - מילה שיכולה להישמע מפחיד, אבל אני נוטה להאמין, שחשוב לדעת, ולא מרגישה שפיתחתי עדיין חרדות בעניין. החודש סוף סוף ארוויח שכר של משרה מלאה. גם נראה איך הולכת העבודה בתנאי שטח של שגרה. בינתיים עבר ממש בסדר. התגעגעתי לכאן - תמיד שווה לחזור ולומר. אני מתגעגעת למטפל לספר לו את מה שרשמתי פה. אתמול גם פגשתי (בקטע של עבודה, אמנם) ילדים מתוקים ביותר שטיפלתי בהם בעבר ואני ממשיכה להיות איתם מעת לעת כשההורים יוצאים. אהובים שלי. מהשבוע הבא, נראה שאגלה כמה כוחות יש לי לעבור שבועות מלאים, ואנסה להתאים, אולי, כי אני נוטה להיות משקיענית מאד. שלא יעבור את הגבול. טיפחתי מעט את הגינה. הסתיו, באופן רשמי לפחות, כבר כאן. זרעתי ירקות כל מיני, שמתאימים לעונה, ונראה כיצד יתפתחו. חרגתי בתזונה, ביודעין ובמכוון, ועליתי מעט במשקל וקצת טפחו פניי האנורקטיות - זה בעקרון טוב, אבל לא בהכרח אוהבת את זה. נאמל"ק - ס"ה די תקווה, התרעננות והתחדשות. בקטנה, אבל בעולמי - בלדעת - רק בקטנה. באהבה, סוריקטה

כמה נפלא לקרא אותך מרענן את העינים יום כייף ..בגד ים...שחיה... את באמת אמיצה ..שאפו.... ביופסיה באמת נשמעת מפחיד אני עברתי ונשארתי בחיים ויש לי גם עוד פעם לעבור את אמיצה יפה שלי ותעברי את זה כמו גדולה נפלא..משכורת מלאה...סוף סוף יהיה יותר קל ..נכון... לדעתי הצנועה...את היית משקיענית..ותישארי כזו כי זו המהות שלך...זה מה שאת... רק..עם אצבע על הדופק.... לגהי התזונה שלך ..אני סומכת עליך שאת יודעת מה את עושה ומה שטוב לך זה כנרטנ מה שאת עושה ..נפלא לא הבנתי מה רשמת שם ברשי תיבות חוצמה את הבחלט יכולה להיות גאה בעצמך על מי ומה שאת מקסימה ונהדרת.... אוהבת חטולית

הי חטולית, תוצאות הבדיקות מעודדות בינתיים. ואני מרגישה בריאה. וממשיכה להתמיד בקטע התזונתי, פעילות גופנית ושינה ומנסה גם ליצור חוויות. ראשי תיבות אמל"ק זה "ארוך מידי לא קראתי" כשאומרים לאמל"ק הכוונה לתמצת במילים ספורות. אודי אלוף בזה. שלך, סוריקטה

היי, יש לי חברה לשעבר שהתייחסה אלי מאוד לא יפה, פגעה בי וצחקה על המוצא שלי בלי סוף. אמרתי לה יום אחד בשיחה שאני לא רוצה איתה קשרים יותר ובאמת כבר שנה בערך שאין שום קשר בינינו.. הבעיה שהיא באה פעם בתקופה בטענה שהיא מתגעגעת אלי וכשאני מסבירה לה כמה היא פגיה בי וכמה האמנתי שאני נחותה בגלל המוצא שלי וכל זה בגללה, היא אומרת שאני אשמה כי אני לא צריכה להיפגע וזו זכותה וזכותם של כולם לפגוע בי ואסור לי להיפגע. אני נשברת כל פעם מחדש מהחוסר רגישות הזאת, מה אפשר לעשות?

למען האמת.... לא נראה לי שאת מפסידה משהו בכלל אם את לא בקשר איתה אין לאף אחד.... ב ע ו ל ם....זכות לפגוע בך או להעליב אותך בשום נושא שבעולם והיא..במחילה...סתם טיפשה בכל מה שאמרה לך לא יודעת מה המוצא שלך וגם בכלל לא מענין חשוב שאת תחיי עם עצמך בלי רגשות אשמה על המוצא שלך.. לטובתך האישית..... נתקי איתה מגע מידי..... היא לא מקהלת אותך כמו שאת את לא זקוקה לה....!!!!! חטולית

הי, חטולית כתבה יפה ואוסיף - בהנחה שאת מעויינת בהפסקת קשר - תוכלי לומר שתישארו חלוקות ואינך מתכוונת להיכנס לויכוח (ובאמת אל תמשיכי להתווכח). במקביל, תוכלי לנסות לבדוק האם משהו בך מושך לכיוון קשר מהסוג הזה, אולי משחזר משהו מהילדות. בעקרון, השינוי העיקרי אמור להתחולל בך בתוכך. בהנחה שמטרתך להשתנות. את האחרים, בדרך כלל, לא ניתן לשנות. עם זאת, גיליתי לחווייתי שכאשר אני שונה, בחלק מהסביבה שלי כן חל שינוי. גם בכמה דמויות מהעבר (שמראות מולי צדדים אחרים, וכך גם אני רואה אותן) וגם בדמויות חדשות שנכנסו לעולם שלי. אבל, כן, יש דמויות נוקשות שחבל על הזמן. סוריקטה

היי אודי. מרגישה בטלטלה שוב, קשה לי להחזיק.... אני לי כח להילחם עוד ועוד זה מעייף אותי. שגרה מתי את באה? הילה

הנה השיגרה כבר כאן החגים פינו את מקומם העונות עומדות גם הן להשתנות חזל"ש.... אוהבת חטולית

הי הילה, השגרה (המשעממת עבורי) כבר כאן. מוטיבציה לשינוי? אולי... סוריקטה

שלום הייתי בטיפול אצל פסיכולוג קליני באופן פרטי. לאחר כמה טיפולים ביקשתי ממנו מכתב בן 3 שורות בלבד עבור חברת הביטוח לקבלת החזר כספי. ביקשתי שבמכתב יהיה רשום את שמי, מועד תחילת הטיפול ואת סיבת הטיפול בלבד. הוא דורש ממני עבור מכתב זה שעת עבודה מלאה (360 שח) למרות שלכתוב מכתב כזה דורש 3 דקות בלבד לכל היותר. הוא יודע שללא מכתב זה אני לא אוכל לקבל החזר מקופת החולים ואני מרגיש שזאת ממש סחיטה מצידו. האם דבר כזה קביל ? האם ישנה איזו אתיקה מסוימת שאותו פסיכולוג מחוייב לו ? אני מרגיש שהאמון שלי בו ממש נפגע. יש דברים שהם מעבר לכסף וחבל שהשיקול של אותו פסיכולוג הוא כספי בלבד. האם אפשר להתלונן עליו באיזה שהוא מקום ואם יש לי בכלל הצדקה לכך או שפשוט כל אחד מתנהג כפי שהוא חושב לנכון.

ולך שיהיה בהצלחה ....

היי אביב 1 לצערי רופאים מקצועיים שלא מטעם קופות החולים באופן ישיר גובים כספים עבור כתיבת מכתבים מהבוג הזה זה דבר ידוע ומקובל יש רופאים שגובים אלפי שקלי עבור כתיבת מכתבים מהסוג הזה למרות שלוקח להם מעט זמן כתיבה זה לא אישי נגדך ככה השיטה עובדת לצערי הרב כל מי שיכול...נוגס.... חטולית

בעיני פשוט חוצפה! גם האמון שלי היה נפגע לו היה מבקשים תשלום ממני עבור מכתב מסוג כזה.

אביבוש יודעים שזו לא את אוהבת חטולית

היי אביב 1, הכעס שלך בהחלט מובן. ובהחלט מובנת האכזבה שלך ותחושת הפגיעה באמון. לדעתי, יש שונות בתעריפים שפסיכולוגים גובים על כתיבת מכתב, זה מאוד תלוי בפסיכולוג ובגישתו. ואני חושבת, שהיה הוגן יותר, באם הפסיכולוג שלך כן היה מתחשב בכך שהמכתב שעליו לכתוב, אמור להיות קצר ביותר, ולגבות תעריף סמלי, אם בכלל. אולי תנסי לומר לו את הדברים ולהביע את אכזבתך...

ותודה על ההבהרה, אביב. יש משהו מבהיל לראות כינוי כל כך דומה ואנחנו קופצים ומגדירים עצמנו. סוריקטה

כתבתי שנה טובה למטפל באמצעות מייל. הוא לא כתב לי תשובה בכלל ובטיפול הבא אמר שעצם שליחת הברכה היא דבר חריג. לא קיבל מאף מטופל ברכת שנה טובה אלא אם כן ברכה כללית קבוצתית. וממילא לא קיבל מתנה. גם מתנה שקניתי צנועה (ספר) העדיף לא לקבל. אציין שבעבר (בסשן הראשון של הטיפול) קניתי לו מתנות והתכתבנו בסמסים ומיילים. כעת מקפידים לא לעשות זאת על מנת שלא אפתח תלות ואובססיה. אבל בכ"ז נראה לי אלמנטרי לשלוח ברכת שנה טובה גם אם לא מתנה. האם באמת ההתנהגות שלי ככ חריגה?

גם אם ההתנהגות שלך לא היתה חריגה...מעצם הדברים שהתנהלו קודם לכן הוא מציב לך גבולות ומסביר לך...כדי שלא תפתחי תלות.... זה רק לטובתך .... לא קרה שום דבר רע.... נסי לא להפגע..רק לטובתך חטולית

שואלת בשביל לדעת אם באמת לא נהוג לשלוח ברכת שנה טובה. כי אמר לי שהייתי היחידה שעשתה זאת...

היי רונית, בטיפול הנוכחי, לא ראיתי לנכון לשלוח למטפל ברכה אישית לרגל החג. איחלתי לו שנה טובה בפגישה עצמה. אבל למטפל קודם, שהקשר עימו היה קרוב יותר, כן קניתי מתנה לחג. והוא גם לקח אותה. זה מאוד תלוי בקשר שנוצר. ויכול מאוד להיות שהמטפל שלך מנסה לשמור עליך ולא רוצה שתפתחי תלות מוגזמת... לפי מה שאת מתארת הוא מנסה לשמור על גבולות הטיפול לטובת הצלחת הטיפול. כך שזה בהחלט לטובתך.

הי רונית, חסרים לי פרטים בתמונה - באיזו מסגרת את מטופלת, כמה זמן, מה טיב הקשר, מדוע לא נאמרה ברכה פנים מול פנים, מה הכוונה במסגרת קבוצתית? סוריקטה