פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום. בננו הבכור בן 15 כבר כ - 7 שנים לא לומד באופן מסודר. כלומר הולך לבית ספר מאוחר מאוד רק לאחר סנקציות מרובות וגם שם לא מתפקד כראוי. במשך כל תקופה בחייו שנמשכת כשנה הוא מתעניין בדבר אחד בלבד שתופס כ- 90% מזמנו. כלומר מרבה לדבר על אותו עניין, רואה סרטים בנושא זה, קורא עליו וכ ו. הוא טוען שהוא טרוד באותו עניין ולכן אין לו פנאי לחשוב על לימודים או דברים אחרים. המצב בבית רע מאוד כתוצאה מחיכוכים איתו בעיקר סביב נושא הלימודים. הוא ילד חכם ומוכשר מאוד שמאבד את חייו לריק. ניסינו ללכת לאבחון פסיכיאטרי אך הוא מסרב בתוקף ואומר שאין לו שום בעיה. נשמח מאוד לשמוע כיוון לבעיה ודרך לעזור לו ולנו. תודה רבה.

תודה על המקום הזה תודה על שבוע חדש תודה שאני מלמדת את עצמי להצטמצם תודה שאני רואה את הרגשות שעולים בי ובעיקר את הפחד תודה על הבנות ולמידה אין סופיים שבוע נפלא לכולם

אמרו לי היום שאני נראית טוב. זה נכון, נהיתי יותר חטובה. אז. יש!!! תודה!

תודה שישנתי הלילה תודה שקמתי עם כאבים תודה שיכולה לטפל בנכדה המיוחדת שלי חולה...הפיברו קורע... תודה חטולית

אודי.. .. משונה.. :( מוזר כזה.. קמתי בבוקר ומרגיש לי כאלו בחילות עמוקות של בכי עמוק בבטן.. לא קרה שום אירוע מיוחד.. .. סתם כזה יום חולין רגיל.. בחילות כאלו עמוקות עמוקות בבטן.. גם לא יורדות דמעות.. רק ההרגשה כזו.. בלי סיבה... מרגיש לי לא טוב ואפילו לא יכולה להגיד.. :(((

שלום, לא ידוע לאן עוד לפנות. רופאים שנפגשתי איתם הציעו לפנות לעזרה נפשית. בן 23. מזה שנה וחצי כאבים לאחר מתן שתן (לא בהמלכו לרוב). הכל החל כנראה במהלך קורס קיץ מלחיץ מאוד באוניברסיטה. הכאב מתבטא ב: 1. טיפות לאחר מתן שתן- בעיקר במעבר מעמידה לישיבה (גם חצי שעה לאחר השתן)- מלווה בצריבה/דקירה. 2. בעת ניעור הפין לאחר ההשתנה- ישנו כאב לאורך הפין ואף תחושת צריבה. 3. כאב בחלק שבין הפין לבטן התחתונה- תחושה של שריר תפוס, שמקרין לקצה הפין, לאשכים ולרגליים. 4. כאב ממשוך בקצה הפין- בדומה לשריר תפוס ברגל (הכאב המשמעותי). 5. לעיתים החלק העליון של הפין שורף מאוד. בזמן ההשתנה הזרם בסדר, אך ככל שזמן ההשתנה עובר ישנו כאב בבטן התחתונה. בדיקות דם, שתן, STD, בדיקה אצל רופא עור, CT אבנים, שארית שתן, גודל ערמונית- הכל תקין. פיזיותרפיסט רצפת אגן אמר שלא נתקל בדבר כזה מעולם אבל אולי מדובר בחיסור איזון בשרירי רצפת האגן. אני שותה 1.5-2 ליטר ביום. משתין 4-6 פעמים ביום. הייתי ספורטאי, אך מזה שנתיים הפסקתי בגלל הכאבים. הכאב מגיע בגלים... יש ימים טובים יותר ויש טובים פחות. האורולוגים הרימו ידיים. הכאב מרגיש כמו כאפה שחבר צריך להחזיר לך אבל אין לך מושג מתי זה יקרה- זה תמיד מפתיע אותך ויושב בראש... אני סובל מאוד, מיואש שבגילי הצעיר אני עובר משהו כזה... אשמח להבין מה קורה וכיצד אוכל להקל על הכאבים האלה. האם הכל בראש שלי או שיש בעיה אמיתית? איך אני יוצא ומטפל בדבר הזה? תודה.

הרבה מחשבות מטרידות, הרבה כעס, שנאה, הערכה עצמית נמוכה ,בדידות ,כאב ואשמה מלווים אותי בימים האחרונים. ואלה תקופות שבאות והולכות כל כמה שבועות או חודשים שמותירות אותי חסר אונים ובמצוקה גדולה. אין מישהו שאני יכול לסמוך עליו או לדבר איתו על זה חוץ מהפסיכולוגית שלי שהזמן איתה מוגבל ולא מספיק לפעם בשבוע. ואני מסתגר בתוך עצמי כי אין לי אנרגייה זמינה כלפיי חוץ...כאילו נפרע פצע מדמם וכל הגוף מתגייס כדי לרפא את אותו פצע מדמם ושאר האיברים מקבלים פחות צומת לב ואנרגייה כי יש פצע מדמם שצריך להתייחס אליו. אז אני בתוך עצמי, מרגיש בטוח ומוגן יותר, כאילו צריך להיטען מחדש באנרגיות כי אני מרוקן כמו סוללה שנגמרה, רק צריך שקט וזמן לעצמי להיות לבד. אני לא יודע אם זה נפשי או שיש בעיה כימית במוח. מה שכן זה היה שם תמיד מאז שאני זוכר את עצמי אפילו בתור ילד, מועקות, חוסר שייכות, לא שווה, חסר ערך. אבל אהבה , אכפתיות ומשפחתיות תמיד ריפאו אותי ונתנו לי כוח. אני חושב על זוגיות ועל הרצון שלי לבנות מערכת ייחסים קרובה עם מישהי , לאהוב ולהיות נאהב, לתת ולהפתיע, לעשות דברים כיפיים ביחד, לצחוק, לדבר, לחלוק ולהיות אחד בשביל השניה. ואולי גם לבנות משפחה... אני לא מצפה שהבת זוג שלי תיהיה אמא שלי או שתספק את הצרכים הינקותיים שלי והחסרים מהילדות , כי כשאני חושב על זה אני מרגיש שזה לא בסדר מצידי לדרוש או לצפות כזה דבר בכלל למה שמישהו יעמוד בציפיות שלי. זה לא בסדר לרצות משהו ממישהו. ושוב אשמה... מדכא כל רצון או ציפייה. כאילו שזה לא המקום שלי לרצות דבר מה ... איך אתה רוצה זוגיות אם אתה טרנסג'נדר, איך אתה רוצה זוגיות אם אתה מחפש שם את אמא שלך, איך אתה רוצה להיות קרוב למישהו אבל הוא לא משפחה שלך, איך אתה רוצה לחבק אבל חייב לשמור על גבולות ועל דיסטנס כי אף אחד לא יכיל אותך , ולבקש חיבוק או אהבה לפעמים זה קשה בגלל המחשבות האלה. כאילו זה לא המקום שלי לאהוב, להתאהב . לרצות משהו ...כאילו יש גדר הפרדה ביני לבין העולם וזה מנהל אותי כל כך , ביני לבין עצמי ובין הסביבה..

חזרת לכתוב כאן וזה יכול גם כעזר. התחושות שאתה מתאר הן בהחלט מובנות..רק רציתי לומר לך שאין אדם שאינו ראוי לאהבה!!! אתה ראוי לקבל אהבה ואפשר לאהוב כל אדם באשר הוא. את השאר אודי יוסיף.בהצלחה

הי דביבון, ברוך המצטרף לאחרונה. כתבת מאד נוגע. אי שם בתוך תיאור רגשותך הזכרת שאתה טרנסג'נדר. יש לזה משמעות לא מבוטלת בעולמך, אני מניחה. בסדר להקשיב למשאלות הגם שאינן ריאליות תמיד. מותר להרגיש. חשוב להכיר, בעיניי. חשוב לדעת לקבל חלקיות (אפרופו תגובתו של אודי אליי). כולי תקווה שנלמד להרגיש ראויים. אנחנו כאן. סוריקטה

תודה סוריקטה על תגובתך. זה מחזק ומעודד

אני נשואה+2 ילדים. לפני חצי שנה התאהבתי במישהו (גם נשוי+ילדים) שעובד במקום העבודה שלי בתפקיד מאוד יוקרתי שכנראה מעצם תפקידו/עיסוקו זה, הוא די שחצן ומעט מתנשא באופן כללי. יש בנינו פתיחות מלאה המתבטאת בעיקר בהתכתבות בוואטסאפ ובשיחות טלפון. בשיחה הראשונה שלנו, הבהרנו זה לזה שאין כאן כוונה שיהיה רומן בנינו אלא ריגוש ששנינו מרגישים שאנו רוצים. אנו מקווים לממש את הפנטזיות המיניות שלנו ביום מהימים, אך עד אז כאמור, אנו מממשים אותם באמצעות הוואטסאפ. הבעיה היא שהתאהבתי בו (הוא מאוד אוהב את הראש שלי ואת המראה שלי, אז לא מאוהב וזה בסדר גמור. כך הרי הצהיר בשיחתנו הראשונה - שלא יהיה כאן סיפור של מאהבים). אני מאוד אובססיבית לגביו . בכל הודעה שהוא שולח לי, הלב שלי קופץ כמו ילדה קטנה. אני מסתכלת כל כמה דקות - מתי נראה לאחרונה בוואטסאפ והאם הגיב לדברים ששלחתי לו. יש סיטואציות, שלא אוכל לפרט יתר על המידה, שאני מרגישה בהן שהוא לא ממש "שם עליי" אבל ישר מחליפות אותן, סיטואציות שאני מרגישה שאני הכי הכי עושה לו את זה ואז זה "מכפר" על ה"סרטים" שרצים לי בראש, בסיטואציות שפחות עושות לי טוב בלב. בכל אופן, אני יודעת שלא הייתי צריכה בכלל להיכנס לקשר הזה ו/או לתת לו להתפתח ככה, אבל זה חזק ממני. אין לי כאן שאלה לשאול, אלא רק לשתף ולשמוע את דעתך בנושא. אני רוצה גם לציין שאין בכוונתי "להיגמל" או להפסיק את הקשר הזה איתו למרות שזה במצבים מסויימים, סוג של "עינוי" ללב שלי... תודה על הזמן שהקדשת לקריאת דבריי אלה.

ככה קראנו לזה בטיפול. אז - עד לא הרבה אחרי תחילת המילניום הנוכחי - סוריקטה עשתה חגיגה של גיהנום נוכח ההיסטוריה הטראגית שלה. היום - כן, היסטוריה טראגית, אבל פסקה ההילולה. הרבה יתר סדר בענייני הכנסה/ ספיגה מול הוצאה. גם בגוף. המערכות עובדות תקין. משחררות ולא נסתמות. זו, התנהגות הגוף, הצורה שלו, היא האינדיקציה המשמעותית בעיניי. וזה משהו שמחזיק, כבר שנים. פחות מרגישה היום כזה אובייקט דוחה. אבל יש לזה מחיר. המחיר של להיות ולחיות. אין יותר קשר עם האישה שהיא אמא שלי. סוריקטה מבוגרת, עם כל כך הרבה אובדנים, אך נראית נורמלית, כאחד האדם. זוכרת מאין באתי, ובונה קשרים חדשים לאו דווקא עם אנשים שעברו טראומות, אלא חזקים, עשויים, ובלי מטען. שמחוברים יותר לחיים. מותר גם, נכון? המטפל שלי איש מאד חכם ומוכשר. סוריקטה, השריף של השכונה (אפרופו מחשבות לתחפושת לפורים. זה, או שומר היערות)

שאפו לך ....את מדהימה איזה כייף לקרוא אותך ... וזה מה שמתנגן לי בראש למה שכתבת https://www.youtube.com/watch?v=RGfk8Rrxchs

היי סוריק' איזה כייף לקרוא אותך...לראות התקדמות. אז והיום זה בהחלט טוב להזכיר לכלנו. תודה❤

סוריקטה יפה שלי את מדהימה..!! אוהבת חטולית

וכשאין את האוכל איזה כלי יש לי??? אולי הדמיון. זה מה שנתנה לי המטפלת..דמיון של מקום רגוע....ואם זה לא עובד?? לא יודעת....מרגישה ש...אולי ספירלה של שבלול. בא לי להשתבלל בבועה שלי. ולא להקשיב יותר לכלום....כלום לא עוזר היום.....סתם נזכרתי בספר "הארנב שהקשיב"...מכיר? עצוב מידיי להרגיש לבד...

מיכלי מתוקה.. להשתבלל...ניתוק מהכל... בועה...אולי אפשר לטפל בנושא בצורה שונה.. אולי יש למטפלת עוד דרכים לעזור...שווה לדבר ולבדוק אוהבת חטולית

הי, אני חושבת שרגשות כעצבות הן מהרכים שבהם, ושם, אולי, לדעתי כרגע, פחות מורגש הדחף ההרסני. הדחף ההרסני מורגש יותר, שוב, לפחות כפי שאני רואה עכשיו, בעת בה מופיעים רגשות כזעם (קנאה / צרות עין / חמדנות, ועמן אשמה) בשכבה העליונה. אולי כחלופה פחות טובה להרגשת העצב, שיש בה, להבנתי, ויתור מסוים. גבול מסוים, סיום ופרידה. בשורה התחתונה - עצב כנראה עדיף. סוריקטה

כל תקופה מסויימת אני שוקע ללופ כזה שנמשך כמה ימים או שבועות ובו אני מרגיש שנאה עצמית , חוסר אונים , לא שווה , אין לי מה להציע . מתקשה ליצור שיחות או לדבר עם אנשים קרובים או אנשים בכלל, לא מאפשר לאף אחד להתקרב אליי , לדבר איתי יותר משתיי מילים. מרגיש כאילו אני בתוך בור חשוך ושאף אחד לא יכול להבין אותי. לא מאמין בעולם לא מאמין בעצמי , שונא את כולם. הכל נראה מלאכותי וחסר טעם. לא מאמין לאף אחד כי כולם נראים לי מונעים מאינטרס.. שום דבר לא נקי וטהור. הייתי רוצה להעלם , להתבודד עד שתעבור המועקה הזו. כאילו ממתין ליום שכבר אלך מהעולם המזוייף הזה.

שלום דביבון... מה דעתך ללכת להתיעץ עם פסיכולוג..? אין לך מה להפסיד לדעתי יעזור לך להבין מה גורם לך כל תקופה מסויימת לנתנהל בצורה כזו... חטולית

הי כולם, ירדתי מהקטע ה'עצבני'. עשיתי שולם והתפייסתי בי. איך נטפלתי ליומולדת שלי. אלליי. הכל טוב. נשיקות וחיבוקים לכולם, באמת. סוריקטה

סוריקטה יקרה, אני חושבת שהתעקשת למצות ולא הרפית עד שנרגעת ויכולת להתפייס, וזה מדהים בעיני לראות את ההאחזות העיקשת בדברים של חיים בתוך כל הקושי. לא נטפלת. בכלל לא. עשית דרך עיקשת, עוד צעד. שלך שירה

אז מגיע לך מזל טןב...🤩 מעכשיו תחיי בשלום עם עצמך בשורה נהדרת... 😍🤗🍒 חטולית

מצחיק אחד, תפסת אותי במילה. זה ביטוי שגור כזה. 'הכל טוב'. מי כמוני יודע שרק חלק. אז תיקון - ס"ה בסדר וסביר. ואתה יודע מה - טוב. סוריקטה

וואוו.... :))) ראשית, תודה ענקית לכל המברכות !!!! נשיקות בלב :))) ..... ווואו....... ... אז ככה.. :)) שלחתי לאמא צביה סמס ובו הודעתי לה שלא אבוא.. היא שלחה לי בחזרה הודעה וכתבה שהיום ממש יום מיוחד וחשוב שאגיע והיא תחכה לי. ... כנראה שהיד שהושיטה לי היתה מספיק חזקה בכדי שאגיע אליה... כן... :)) כשכשהגעתי אליה היו לי כאלו כמו בחילות עמוקות בבטן... הידיים והרגליים לא הסתדרו עם הגוף גם הכתפיים כזה לא ידעו מה ואיך להיות.. ... כשנכנסתי לחדר חיכתה לי מתנה ארוזה על הספה.. אני חושבת שהייתי במצב קיפאון.. הגוף שלי היה משותק לגמרי.. ואז פתאום יצא ממני כזה בכי.. וואו... לא יכולתי בהתחלה בכלל להתקרב לספה.. פשוט עמדתי..הגוף לא זז.. . אמא צביה אמרה כל מיני מילים...לא זוכרת מה.. מילים... עד שבסוף יכולתי להתקרב בכלל לספה.. ואז גם בסוף פתחתי את האריזה ושתדעו לכם אמא צביה ממש ממש גאון !!! יש לה כזו חשיבה מחוץ לקופסה...וואוו.. כל פעם היא מפתיעה... .. מתוך האריזה חייכו להן זוג גרבי חורף :))) תופסים מה שאני אומרת ? זוג גרבי חורף !!! :))) מה דעתכם ?? אמא צביה הביאה לי מתנת יום הולדת זוג גרבי חורף !!!! פשוט הזוי !!! היום אנחנו אמורות להיפגש שוב.. אני מאוד מאוד מאוד רוצה להגיע אליה עם הגרביים האלו... זה גם מאוד מאוד מאוד מפחיד אותי... נראה לי שאני אנסה קודם כל להחזיק אותן ביד ואז לאט לאט לאט אולי אצליח לגרוב אותן... וואוו.. הבטן מתכווצת.. .. לא יודעת אם אתם יודעים אבל יש לי קטע עם גרביים... יש לי המוני המוני המוני גרביים... מרגיש לי שגרביים נוסכות בטחון,גם מחממות,עוטפות את כפות הרגליים, גם יוצרות ריצפה... ווואוו... ושתדעו לכם שיום הולדת זה יום כייפי !!!!!!! ממש ממש כייףףףףףףףף :))) וסוריקטה מותק... הזכרת לרופא הנפש שלך שיהיה לך יום הולדת ? ביקשת ממנו מתנה ??? אני בטוחה (כמעט) שאם תזכירי לו ותבקשי ממנו ותזיעי כך ותפתחי שרירים של נינג'ה מרוב שזה קשה לך להזכיר ועוד אחרי זה גם לבקש..... . את יודעת מה סוריקטה ? הרי היה לך יום הולדת השבוע.. ב 5/11 תאמרי לרופא הנפש שלך שאת מבקשת לחגוג החודש את יום הולדתך.. תקבעו יום ותבקשי מתנה..תדברו על זה... כן... זה קשה כמו... אין מילים שיתארו את זה... זה אולי הכי קשה בעולם... אבל שווה !!!!!!!! ומיכל מקסימה... כן...אנחנו כבר מכירות הרבה..הרבה..כמה זמן יחד בפורום ?... תודה לך על המילים הטובות שלך.. והזכרת לי את האיילה ששותה מים... כן.. המילים והלחן... מדהים..אתה כל כך מתחבר לאיילה הזו שמחפשת ומחפשת מקור מים חיים .. זה גם הזכיר לי אותך הילה... את הימים ההם...שישבנו יחד בפורום בזמנים עצובים והקשבנו לשיר האיילה ששותה מים.. כן... לפני שנעלמת לי כך מהפורום מהרגע להרגע וכמעט השתגעתי.. כמעט מתתי מדאגה לשלומך... וחתןלית מתוקה ! תודה לך על המילים.. :))) ושירה מדהימה!!! רוצה לכתוב לך תגובה למילים שלך שהשאירו אותי בהצפה ..וואוו..שירה את מדהימה !!!... את כל כך מיוחדת בעיני... וזהו לעכשיו... ואביב מתוקה !!! לא כל כך יודעת מה לומר לך... כתבת שאת רגל פה רגל שם... את משדרת ומדברת מצוקה...וזה כואב.. ... אצלי מזדמזם אריק איינשטיין ששר את יושב על הגדר... רוצה לומר לך שאני יושבת על הגדר לא מעט פעמים... יש שם גם הרבה אוויר.. לפעמים אני בוחרת במקום הזה ומרגיש לי נוח,נעים,מרחב אוויר פתוח... ואודי אהוב !!!! מה אני אגיד לך ? ...לא יודעת... אני רוצה ומבקשת דווקא ממך מילים :))) וואלה.... פיתוח שרירים... :)) שלכם-במבי. ואני אוהבת אתכם המוני המונים :))) ..

תגובה קצרה אלייך - YES!!! ודיברתי עם המטפל. הוא רשם אותי ונתן לי מתנה מסוג אחר. מצאנו המון דברים משותפים בילדות שלנו. חיבוק, (וחיבור בין אמא טובה ורכה והילדה שלה) סוריקטה

במבי - טוב שחזרת ואת נוכחת. כי מה זה היית חסרה. שלך, סוריקטה

וואו....מדהימה שאת והיא!!!! אלופה! אני מזכירה את יום הולדתי לפני שמתקרב ותמיד זה אישו לשיחה. כל שנה! אין מתנה ממנה אבל יש שיח סביב כל הבלאגן...יום גרוע ליום רגוע זאת אחלה ססמה! אני הייתי הופכת מיום הולדת מעצבן ליום מעניין וקסום❤היום שבו הגחתלעולם העולם הבין שאינו יכול בלעדייך😘

במבי יקרה סליחה שפספסתי מאחלת לך יום הולדת שמח שנה של צמיחה, ברכה ,אהבה והמון בכל טוב🎂🍾🎈🎉🎁💗

במבי מתוקה גרביים..גם אצלי מסמלות אותו הדבר.. מבינה אותך..ומזדהה עם ההרגשה.. והמטפלת שלך באמת אלופה מכירה אותך מלפני..ומלפנים..כל הכבוד לה.. אוהבת חטולית

לפעמים איך שילדים חווים דברים זה לא בדיוק משקף באמת מה שקרה. אני הלכתי לבית ספר נוצרית -השתתפתי בתכסים, תפילות וכדומה...החוויות שלי בבית ספר לא טעמו לאלו שבבית-וזה גרם לבלבול ויותר מזה פחדים גדולים... לא הבנתי.... אז היום אם הסיוטים בראש אני תוהה אם זה באמת אמיתי או חוויות של ילדה קטנה מבולבלת ומפוחדת. יש אי שקט ופחד נוראית ששום דבר לא אמיתי ...אני מרגישה שאני משתגעת..כמובן שאני מביאה את זה לטיפול אבל אין תשובות

תפסיקי להקשות על עצמך ... יש ניתוק ולכן את לא זוכרת וכן ילדים זוכרים אחרת אבל זה לא משנה את בסיס החויה . מה זה חשוב עם השמלה כחולה או אדומה מה שחשוב זה הפחד הכאב ושאר החויות שהם זוכרים זה אמיתי גם עם לא מדוייק אוהבת חיבוק

הי ינשוף, לעזאזל כמה ניסו לבלבל אותנו... סוריקטה

המילים שלכן החזירו אותי למסלול נפלתי התבלבלתי היו שטיפות מוח ולא יכול לדבר משהו אחר רק צלבים ועונשים

מתוקה שלי אין מצב שזה לא אמיתי.. בוגרים אולי יכולים לשכוח כי ככה נוח.... אבל ילדים לעולם לא שוכחים אלה באמת חוויות ופחדים אמיתיים טוב שאת מביאה לטיפול מאוד חשוב..!! איתך מתוקה מחבקת בחום חטולית

אתה יודע אני די גאה בעצמי עוברת תהליכים ולא בורחת גם כאן ,נפגעתי כאבתי ונשמתי לא ברחתי קצת התכווצתי שזה לא רע . אפילו הרשתי לעצמי לכתוב מה הרגשתי .... הכל מתערבב הטיפול בגוף באכילה הלימודים ...החיים אודי אפשר לבקש ממך שיר שיאסוף...

יש לך את כל הסיבות שבעולם להיות גאה בעצמך על כל מה שאת עוברת מתמודדת... את אמיצה מאוד ולא בורחת.. כל הכבוד לך יקרה שאת אוהבת חטולית

תודה שקמתי תודה על פרנסה תודה על חודש כסלו שמביא את האור תודה על משהו בלב שמחזיר אותי לכאן גם שממש רוצה לברוח תודה על מי שמלווה אותי שנמצא שם איתי ונותן הרגשה של רואה אותך תודה על מי שאני על הבנות וצמיחה תודה על עומס עשייה טוב בחיי תודה שלא ברחתי מהטיפול בהפרעת האכילה עם כל מה שזה מביא איתו תודה עלייך אודי

תודה אביב שפתחת כאן את העץ שהוא דיון מאד כואב. שכאילו לא רוצים לגעת בו מצד אחד, אבל לא מניחים לו מצד אחר. תודה על השיתוף. תודה על האמת. סוריקטה

תודה עליך אביבוש שוב ושוב שאת משמשת לי דוגמה בכל פעם מחדש כשאני מרגישה שרוצה להרים ידיים..אבל אחרי שקוראת אותך מתמלאת שוב בכוחות לההמשיך וזה בלי שום קשר לכל שאר התפילות שלי והתודות שלי בכל יום... תודה ..שהצלחתי היום לעמוד על הרגלים ולבשל לשבת תודה על חלות שבת מקסימות שיצאו לי...מחר החברה יתענגו עליהן... תודה שמצליחה לחשוב חיובי.. תודה שכל הכאבים לא מנעו ממני לעשות.... תודה על תרופות שעוזרות לעמוד על הרגלים.. תודה... חטולית

מרגישה זרה כאן מרגישה תלושה מבינה הכל ויודעת אבל קשה לי לכתוב כאן הייתי צריכה אותכם ונשארתי די לבד זה לקח קצת אחורה. הרגשה נוראית של בדידות בתוך קבוצה מאחלת לכם שבת טובה ...

יודעת שאודי לא מוחק הודעות שמעלים . לא אבקש ממכם להתעלם או לא להגיב אבל כן אומרת שאני בוחרת לא להכנס על זה לשיח. זה הרגשות שלי לא מאשימה אף אחד לא חושבת שחייבים לי אוהבת את המקום כאן שתהייה שבת מבורכת וטובה

אביב יקרה מצטערת שלא הייתי שם בשבילך למרות שאני לא תמיד מצליחה להגיב את חשובה לי ויקרה לי מאוד תדעי שאת תמיד בליבי למרות שאני לא תמיד מצליחה להגיב💗

הי אביב, את כועסת עלינו. אני עצובה. וכן, גם כועסת. לא זוכרים כמה השקעתי כשיכולתי. כמה שנים. כמה שעות. אלפי שעות. (את יכולה להמיר מילים אלו בהתייחס אלייך - שאת מרגישה שלא זוכרים כמה את השקעת וכו'). זוכרים כשלא. כשפשוט הייתי (או, לחלופין, את, אביב) שקטה. אגב, לא בטוחה שתמיד התאים לאנשים שכתבתי להם. שוב ושוב. לפעמים אולי עדיף לנוח מתגובות של סוריקטה. לפעמים לכאורה מבקשים, אבל לא מתאים זולת. יש משאלה לזהה ומתלכד. ומותר להיות שקטים גם אם לא קרה משהו. התמיכה לא מוטלת בלעדית על אף אחת מאיתנו. לא עלייך. לא עליי. גם לא אודי. גם לא המטפלים. אנחנו קבוצה. אבל הצטמצמנו, וחלק מאיתנו גדל. ואולי לגדול זה לפעמים להיות יותר בעולם בחוץ. המשוחרר. אז נהיו רגעים של אף אחד, שמעלים תוקפנות וחבל. ואם אנחנו מאכזבים כל כך, למה רק אנחנו אשמים. למה רק אנחנו מעגל התמיכה. גם אני מרגישה שזה לא הוגן. אין לי סיכוי לדייק עכשיו. ואני רוצה לכתוב כשיש לי מה לומר באמת, כשמשהו מתחבר לי לעומק ולא לזרוק סתם כי צריך, כי יאמרו שהתעלמתי. לא בטוחה שמילים כאלה של לכתוב-כי-צריך יותר טובות מלא להגיב בכלל. גם אצלי מגיע צד תובעני ודורשני כזה לטיפול. ממש ספירלה. ויש אכזבה או מה קוראים אותה כשל ווטאבר. ת'אמת, לפחות לגבי עצמי אוכל לומר שיש לי חלק גדול ביצירת התחושה המתוארת והרבה השלכה. הדיון אכן נכון לכאן, בעיניי, ולא למקום ללא מנהל. אני כן חווה לעתים תובענות כאן מכל מיני צדדים וחלקים בפורום. וזה בסדר אם מכירים בזה ויותר מבינים. המראה שאני מציבה עשויה לעורר כעסים. אנא - נסו להתבונן. אהבתי את הביטוי של אודי 'מטא התבוננות'. האצבע לא מופנית אלייך אביב. העלית את הנושא, אני על העץ שפתחת, אמנם, אבל מותר גם לך לרצות. והכי. לגמרי. ואולי דווקא לך, בגלל תחושת הקיפוח וחוסר ההגינות. טוב שפתחת את הנושא כאן. השבתי בעיקר משום שיש לי הזדהות עמוקה. שלך, סוריקטה

אביב יקרה מאוד, מצטערת שאת מרגישה כך... מצטערת אם לא הושטתי יד. שלך שירה

אביב יקרה, ההרגשה מובנת וקשה אהובה, את הכי שייכת בעולם לכאן!! לא ראיתי שבקשת אותנו? איך אפשר לנחש?? אולי תביעי את הצורך בזמן אמת?? זה יהיה יותר אפקטיבי ואני בטוחה שפה לפחות לא נשאיר אותך לבד!!

תודה לכולן על המילים מודה לכן ..... סוריקטה אני מצטערת יקרה אני לא כועסת עליכן ...תיראי ששבוע ימים נכנסתי הגבתי כתבתי תודות ולא אמרתי לכן מילה.. וכמו שבמבי כתבה כן אני עצובה כן אני משדרת מצוקה ... ואני ממש לא לבד ואתם ממש אבל ממש לא מעגל התמיכה היחידי שלי . הייתי צריכה אותכן כמי שמבינות את הקושי הזה שבתפר בן העולמות הבריא והחולה. ..הייתי צריכה אותכן כי אתן שם כמוני .. בהחלט קיבלתי המון תמיכה מהמטפלת ומשאר מקורות התמיכה שלי ... ואם תלכי אחורה ותראי את התודות שכתבתי בשבוע הזה שהצטמצמתי לי תיראי שלא היה בי כעס וכן הייתה לי תמיכה שלא נשארתי לבד . תיקראי אותי שוב כואב לי שאת לוקחת את זה למקום מאשים ....הכי לא ....הכל בסדר ...אני הכי הכי מבינה אבל זה לא אומר שזה לא כאב . אוהבת אותכן ושבת שלום

אביב אהובה, ולא סתם מילים - אביב, מצוין, בעיניי, שההודעה עלתה כאן. ומופלא בעיניי שאודי (שאתה, אודי) לא מוחק הודעות. לא הייתי סובלת אותו, אילו היה מוחק. לרבות ההודעות שלי, כאלה שאני מתביישת בהן (לא בהכרח בצדק) או שבא לי אחר כך להתחבא מאחורי עצמי. חלק מהאחריות. מההתבוננות. ופה תודה לאודי. בכללי - תקווה שיראו את השלם. ושוב תודה לאודי על עניין הכינויים הקבועים. עכשיו יש מבין :-) סוריקטה

אביבוש מאמי.... מצטערת שמרגיש לך .... כואב לי מאוד שכך.. בדידות...עצוב... מושיטה לך יד..אל תישארי לבד...👉 אוהבת מלאן...🤩😍🤗 חטולית

אביבוש שמחה שאודי כן העלה את ההודעה שלך היא חשובה מאוד היא מדברת לא רק אותך... שתהיה לך שבת מקסימה אהובה חטולית

בקיצור לא היתה לי סבלנות לשחזר... אודי..רציתי להודות לך שענית למרות נסיונות חוזרים... ו..איפה אני?? לא יודעת. התחלנו בטיפול הזה עם רטטים. ומשהו חדש שהתגלה בחצי שנה האחרונה. תמיד היא מתחדשת... אז מנסות.. דווקא בפגישה רמות החרדה ירדו עוד ועוד...והיה טיפול רגוע.. אך... יש לי הרגשה של בכי שתקוע..לא רגועה ואי שקט... ברור שפגישה אחת זה רק התחלה .הטיפול יהיה ממוקד וקצר...בינתיים אני עצובה ואולי אני רגילה לדינאמי ואני חוזרת לחשוב על איך ומה... פשוט קשה שתמונה לא רגועה נמצאת ולחזור למקום הרגוע בדמיון להד קשה לי. בוכה מבפנים בלי דמעות...

היי מיכלי.. לכל דבר חדש צריך להתרגל לוקח זמן ..להתמסר.. לטיפול חדשני במיוחד כשאת לא יודעת למה לצפות..ואייך ירגיש תני לזמן את הזמן.... ולעצמך את האפשרות לחוות מנסיוני .. אם את בוכה מבפנים ..זה יצא גם החוצה... סבלנות אוהבת חטולית

במבי יקרה מאוד, מאחלת לך מעומק ליבי, יום הולדת שמח. תמשיכי לצייר במילותייך את יפי העולם והטבע, גם את העצב והכאב את מיטיבה לצייר וטוב שהם מוצאים ביטוי ונותנים מקום לחוויה שלך. אני אוהבת את דרכך הייחודית לתת לכל אלה מילים וליצור תמונה שאפשר ממש לראות. מאחלת לך שתמשיכי להתקדם ולהתגבר על המהמורות שבדרך, שתצרי בכל דרך שתמצאי ותגשימי. שלך שירה

ווואוו שירה מדהימה !!!! .. איזה מילים... אין לך מושג עד כמה שאני רוצה ..חייבת לחזור לפיסול..ללכת לציור.. יש לי שם פחד מוות.... וואוו.. המילים שלך שירה מצליחות לגעת בי כל פעם מחדש.. כשאני רואה אותך בעיני רוחי אני רואה כמו צבעי פסטל עדינים עדינים... כמו נוגעים /לא נוגעים.. כמו ריקוד בלט ..כזה חצי ריחוף באוויר... את ממעטת לכתוב שירה, אבל כשאת כותבת אני ממהרת לקרוא את מילותייך... אוהבת לקרוא אותך... תודה ענקית לך שירה !!! שלך, במבי.

תודה, ריגשת אותי 💗

אודי..... :((( ....... אודי.... :(( נולדתי ב 7/11..... זה היום.... :( ......... ... אודי.... אני מפחדת...מתה מפחד... לא רוצה להגיע היום לאמא צביה.... מפחדת... ...... אודי... מרגיש לי שאין לי.. אין לי כזה מילים.. לא יודעת מה להגיד לך אודי... .... שיגמר כבר היום הזה.... ... אודי ????? אתה יודע ???? כשנפגשנו בשני אמרתי לאמא צביה שברביעי זה היום הולדת שלי..... כנראה שהסתכלתי עליה.... ובאמת באמת ממש ממש ממש רצתי שהיא תבין.... ממש רציתי אודי... והיא אמרה לי :" אם את רוצה להגיד לי משהו אז תגידי" ורציתי אודי..רציתי להגיד לה אבל הפה שלי היה חסום.. ואז דיברתי על משהו אחר.. אני כבר לא זוכרת על מה.. ומתיישהו..משומקום פתאום אמא צביה שוב אמרה לי שאם אני רוצה לומר לה או לבקש ממנ משהו אני צריכה לומר את זה... והיא ממש ממש לא נתנה לי מנוחה עם זה.. עד שבסוף אמרתי לה שאני רוצה ממנה מתנה ........................... ......... אודי ??????????? תקח את המילים האלו בחזרה... אני רוצה שזה לא היה..כך זה מרגיש לי.. אני רוצה שהקטע הזה עם המתנה יימחק לגמרי... שכשאני אבוא היום אז לא אמרתי לאמא צביה על המתנה... ............................ אודי.... :(((((((((((((((((( אני לא רוצה ממנה כלום !!!!!!!! לא רוצה מאף אחד שום מתנה !!!!!!!!!!! ....... לא מצליח לי למצוא את הידיים והרגליים .. מרגיש לי פתאום שלא מסתדר לי עם הידיים והרגליים... :((((((( ... אודי :((((((( שהיום הזה כבר ייגמר :((((( יש לי כזו כמו בחילה עמוקה בפנים.. זה לא נבלע ולא מצליח להקיא לי :(((((( ........ אולי אני אסמס לאמא צביה שאני לא מגיעה היום ??????? ........................ .............. אודי ...:((((( אבל אני אולי אולי כן רוצה שאמא צביה תיתן לי מתנה..... ????????????????? ..... אוףףףףףףףףףףף אודי עם החיים האלו אני לא יודעת כבר מה אני רוצה :(((((((((((( ................. אודי :((((((((((((( אני רוצה שכבר יהיה ה 8/11 :((((((( אני אולי אולי אולי גם רוצה ??? ארצה ??? שישאר תמיד ה 7/11 ...:((( ???????? .... אודי :((((

מתוקה יום הולדת שמח לך אחת ומיוחדת במינה 🍾🍷 לחייך מתוקה לחיים טובים ונפלאים 🏵🌹🌺💐🌸 אוהבת חטולית...❤

היי אודי... ירד גשם ואפשר לנשום אוויר יותר צלול ונקי.... תודה שאתה כאן, ושאתה נוכח נותן לי מקום בטוח.... אתמול היה יום קשה וסוער בעבודה.... היה לי ראיון עבודה שלא יכולתי להחמיץ.... לא יודעת איך קמתי לא יודעת לפעמים על איזה אנרגיה אני מתפקדת ומאיפה הכוחות.... הילה

מסכימה איתך על הגשם כשאת מחליטה שמשהו חשוב לך מאוד את כבר מוצאת את האנרגיות הנכונות כדי לעשות.. מאמינה שכך... אייך היה בראיון...? אוהבת חטולית

הי אודי וכולם, ירד גשם. שימח אותי שסופסוף זכינו לו קצת. שיתוף - אתמול ניתקלתי בשכן שהטיח בי את זעמו (ותסלחו לי, כבר למדתי להכיר) הפסיכוטי עם איומים אלימים ללא פילטרים. הייתי עם הסמרטפון ביד. מולו. הוא בכלל היה שקוע כל כך בעולמו שלא קשה היה פשוט לקחת וידאו של זה ולתעד. המטפל שלי יישאל מדוע עניין התיעוד, ותתכנה לזה מספר פרשנויות, מעבר לקטע מול המשטרה. אני לא מחזירה צעקות ולא מנבלת את הפה. ממשיכה לדבר רגוע, לפייס (אבל לא היה עם מי לדבר), לעתים אפילו לא משתתפת בשיחה, לעתים פורשת, לפעמים עוד שם ברגעי ה'הקאה' שלו. ומה זה עשה לי? ניסיתי לחשוב. חזרתי ורעדתי. אחר כך קצת כמעט בכיתי. אני, כמוכר, פוחדת מהאגרסיות של עצמי, שהן בכלל חוזרות פנימה. אבל אולי רגעים כאלה מחברים אותי לחלקים הרכים שבי. או מחברים בכלל, לכן אולי כמעט בכיתי. זו השערה. יש איזו קרבה בבכי. ואולי אני טועה. נעבוד על זה. ואודי, כתבתי הודעת המשך קטנה - הודעת תודה, שהיא בכלל לא קטנה. להתראות, סוריקטה

יקרה שאת... עצוב שעברת את זה... בכי וקרבה מוכר לי מעולמי הפרטי.... וגשםם חג גשם שמח לך!! 🌫🌦🌦🌨🌧🌧 כמה אני זקוקה לו.... הילה

את בעלת תושיה רבה... אמיצה...ונהגת בחוכמה שלא התעמתת איתו עם פסיכופטים לא מתעסקים גאה בך המון אוהבת חטולית

הי יפה שלי, הי במבי יפיפיה שלי, היום הוא היום שלך. עבורך - רק שלך ומתמקד בך. מה אתן לך מתנה? אתן לך, וואו, אתן לך, ערסל כדורי עוטף ומרופד, מקושט בפרחים, מוקף פרפרים וציפורי שיר מרהיבות עין. אבקש עבורך יום שטוף שמש רכה. אוויר צלול ורחשי עלים ברוח. את כותבת כל כך מיוחד ומעניין וחסרות לי לפעמים מילים שלך כאן. שמחה כשאת כן ובעושר הזה. הייתי רוצה לשתף אותך, אתכם, גם בכמה מילים בהקשרים עליהם דיברת בהודעותיך האחרונות, על רופא הנפש שלי, אבל זה יצטרך להישאר חסוי. מזהה מידי. גם אני מדמיינת מפגש פסגה בין המטפלים שלנו. בהקשרים מהקשרים שונים. זה לא בלתי הגיוני. נהיה בקשר, טוב? שלך, סוריקטה

סוריקטה..... ..... ח'תכת קטע זה יום הולדת... .... יום של הצפה.... לא כל כך יודעת מה לומר לך... כשההצפה תרד אקרא שוב את מילותייך.. ... מרגיש לי כזה משביתת שמחות.. כאילו כזה רוצים לחגוג לי יום הולדת והכל אצלי חסום.. לא מצליח לי לחשוב,להרגיש,לעשות.. כלום כזה.... ... ואני דווקא ממש רוצה להרגיש פעם מה זה יום הולדת... ..... אולי יגיע פעם יום כזה ??????? תודה מתוקה !! תודה שזכרת, תודה על המילים שלך שאקרא אחרי שיום ההולדת יסתיים... תודה לך סוריקטה אהובה ! שלך, במבי.

ידעתי וחיכיתי לסוריקטה שתכתוב. אז הנה כתבה❤רוצה לאחל לך יקירתי הרבה רגעי אושר והצלחה. ושכל מה שאת מאחלת לעצמך יתגשם. אני מכירה אותך דרך הפורום המוןןןן זמן וגיליתי נפש עדינה ורכה...עכשיו אקשיב לי בשקט על האיילה ששותה מים. .מכל הלב מזל טוב🎉🤗שלך, מיכל

נראה אולי שאני מבינה. מצד אחד שיעבור היום כבר, שיעוף מהלוח שנה, מצד שני שכל יום יהיה יום מיוחד כזה. מתנה מהמטפלת זו משאלה נהדרת. אפשר לדבר על זה. לא חייבים לממש אם זה יותר מידי מפחיד. אבל אולי גם הלדבר מפחיד. את יודעת, אני כל שנה כועסת על המטפל שלי שהיום הזה עובר והוא לא מזכיר אותו בכלל, ואם במקרה יוצאת לנו פגישה ביום הזה, אז הוא גם שותק. לא הצלחתי להבין את הקטע הזה. ואני עוד כועסת על כמה אנשים שחשבתי שרכשתי כחברים ואף אחד לא זכר. אבל זה קטע כזה שהיום לא זכיר. מעניין. נדבר כשיעבור. אם תרצי. סוריקטה

על כל המאמץ הזה. אני תוהה מדוע מגיע לנו כל הטוב הזה. אודי - הייתה הודעה שניסיתי לשלוח, נראה לי לפני כמה שבועות, ונדמה לי שלא הצלחתי לראות שהופיעה. בכל אופן - זה די קשור. הייתה פעם שרשמתי ממש ברגע האחרון שקרה משהו ואולי לא אוכל לרשום כאן. והספקת לראות, אודי, וההודעה הופיעה לפני הסגירה וזו הייתה לי ממש מתנה. כך כתבתי באותה הודעה נעלמה, בשבוע העוקב. יודעת שלפעמים לא מצליח. אבל עכשיו זה כן וכל כך תודה על זה. שלך, סוריקטה

שלום, אני נמצא בטיפול מספר חודשים ולאחרונה יש בי דחף מאוד גדול לסיים את הטיפול מהרבה סיבות. אחרי פתיחת הדברים מול המטפל, הבנתי שעלינו להמשיך להיפגש אבל בתדירות שונה ובשעות אחרות. בכל אופן, רציתי לדעת למה כל כך קשה לי להמשיך בחיים הרגילים, כלומר בשאר הזמן שהמטפל ואני לא נמצאים בפגישה. פתאום עולות שוב מחשבות לסיון הטיפול, רק משום המרחק. מה יכולה להיות הסיבה לכך? תודה.

אודי וכלם, אז עבדתי איתה בשיטה שספרתי. זה היה על פחד ממקומות סגורים..כשהייתי בת שנתיים וחצי בערך הייתה "גננת" שלא ממש התנהגה...היו בעיות...לא משנה..סגרה אותי בשירותים ונלחצתי. מאז אני בפחד להתקע במקומות קטנים וסגורים. אז זה עזר הטיפול. .אבל עכשיו קרה שמשהו צץ בגלל טריגר. וביום אני בסדר. מתפקדת. אבל..זה מציק. היא אמרה שאפשר שוב לטפל באותה שיטה. אבל אני מפחדת...כי מה שהיה פעם שעברה.. תמונה וגם קול..ומוחשי..וחשבתי שאני לא שפויה. והלחיץ...אז לא ממש רוצה להרגיש כך שוב...כי זה מעורר ואתה מרגיש שם. ממש. ככ. זה בטיפול הזה...אז מה עושים???? אודי??? מה אתה עושה כשלמטופל יש כזו טלטלה??? איך יודעים? לא רוצה..אבל מה לעשות?? אני קצת ככה..לא אני ממש...בגלל כל זה.

מיכלי.... איתך מתוקה אבל לא כאן חטולית

אודי ? אתה אומר שאפשר להפנט המונים... הייתי רוצה שתהפנט את כל העולם שיפסיקו ויחדלו להלחם... תהפנט את כל העולם לקראת שלום וחמלה .. ואודי.. ??? אתה יודע שלא ידעתי על הנערה ההיא שאתה מתאר ?? פשוט לא התעוררה ???? פחד !!!!! ..תאר לך שאתה מהפנט אותי וזהו.... אני נכנסת לקומה.... .. כן קראתי את ההסבר למצב המטורף של הנערה ההיא.. והמטפל השני שהצליח להעיר אותה... ... ועדיין.... הקטע של הנערה נכנס בדיוק לפחד העמוק שלי מנושא ההיפנוזה... ואולי קוראים לזה צורך בשליטה במצב...??? ...אולי..?? ..אתה יודע אודי ? נראה לי שזה לב העניין... אנשים שיש להם צורך בשליטה במצב... ... וחוצמזה ..קראתי את מה שכתבת לגבי האחריות של המהפנטים שלא להביא למודעות המרכזית חלקים שמנותקים ועברו דיסוציאציה..לפני שעובדו והאגו יכול להכיל ללא הצפה... .... כן....אודי.. כתבה מרתקת !!!! אמא צביה חייבת לקרוא את הכתבה הזו... ואולי היא בכלל תשתכנע ללמוד אצלך היפנוזה טיפולית ?.... ואולי בכלל היא תביא אליך גם את הקולגות שלה מהמכון וממרכז וויניקוט ? ... ואולי בעקבות הכתבה הזו אודי יחול שינוי בתפיסה של הפסיכואנליטיקאים את ההיפנוזה ויחזרו וישתמשו גם בכלי הזה כפי שפרויד השתמש בהתחלה..? ... ואז גם ישרור שלום בין הפסיכואנליטיקאים והמהפנטים..? .... ואולי תזמין אותם,תהפנט אותם ובמהלך ההיפנוזה תגרום להם להסכים ולהשתמש גם בכלי הזה...? ...כן אודי..תהפנט את כולם..לקראת שלום עולמי... שלך-במבי

סורי על הפסימיות (שנראה לי שהיא די ריאלית בתקופתנו), אבל פוליטיקאים, ועבדתי בעבר עם כאלה, זה בדרך כלל (השתדלתי שהאמירה לא תהיה גורפת למרות שלבי נוטה לשם), פוליטיקאים הם לא בדיוק עם שיבחר לעשות שימוש המוני מייטיב. פצצות אטום עושות להם את זה בריגושים. ניצול - למה לא, וההפחדה הכוחנית - כלי שליטה מצוין. סוריקטה בונה לה עולם קטן משלה להתכנס בו.

וואללה..... אתה צריך לראות אותי :)) הולכת זקופה מחייכת לכל העולם , כמו אומרת :" תראו !! תקראו !!!! כן, זה אודי שלנו שכתב כל כך יפה ומשכנע !!! .. רואים ? :)) אני ידעת שגם אמא צביה מנויה על הארץ כשנפגשנו שאלתי אותה אם כבר קראה את המוסף (אני יודעת שהיא קוראת במהלך כל השבוע את הארץ של שבת :)) אמא צביה אמרה שעדיין לא והתעניינה אמרתי לה בגאווה אודי !!! היא אמרה שתקרא.. אני כבר מחכה לשמוע ממנה תגובה :)) היא פסיכואנליטיקאית ..אני מקווה שאחרי שתקרא את מה שכתבת היא תתייחס בכבוד הראוי להיפנוזה.. האמת היא שמעולם לא אמרה לי משהו נגד ההיפנוזה..אני הנחתי שכפי שאתה מציין שבעקבות פרויד שזנח את ההיפנוזה גם הפסיכואנליטיקאים נוהגים... ?? האמת היא שבכלל לא איכפת לי אם היא בעד/נגד היפנוזה... מה שאני רוצה זה שהיא תראה את התמונה שלך,תכיר אותך,תעריך אותך מאוד !!!! ותספר לכל הקולגות שלה גם במכון הפסיכואנליטי שבירושלים,גם במרכז וויניקוט ובכלל..בכל המקומות בם היא נמצאת אני רוצה שהיא תספר עלייך ושאתה מתנדב פה כבר קרוב ל 10 שנים !!! למרות העיסוקים הרבים והשונים שלך.. כן אודי :)) בא לי להגיד לך מזל טוב !!!!! כבר בטח תמצא סיבה טובה לכך.. :)) ..ואתה יודע מה אודי ? אפשר גם לאחל מזל טוב ללא סיבה מיוחדת :) אוהבת אותך -במבי

... אז היום חל יום הולדתך :) ה 5/11 יום שהגחת לאוויר העולם .. יום שאמא אדמה,אבא עץ, רוח,עבים,קרני שמש שמציצות מבין העננים.. כ-ו-ל-ם התמלאו בשמחה עצומה והתחילו לשיר :" יום נפלא היום, יום מיוחד.. סוריקטה הגיחה ,הגיעה לעולם.. תקווה ואור לעולם יפה יותר, עולם בו חמלה ורגישות גבוהה .. מזל טוב עוללה קטנה.. מזל טוס סוריקטה יפיפיה.." ..... סוריקטה יפיפיה ,חשוונית ועקרבית :)) מאחלת לך טוב ועוד טוב ועוד ועוד ועוד טוב.. בריאות איתנה,שמחה,סיפוק ויצירה.. אוהבת אותך, במבי. .

הי במבי, מצחיקולה. אמא שלי הייתה מספרת, גם לנכדים, האחיינים שלי, שנולדתי קוף מכוער והכל היה תחת (יעני ישבן). אבל עשיתי שמח היום לילדים בהם אני מטפלת. אגב, מטא התבוננות, מאמינה שרכשתי (?) דרך האנליזה. עוד אמצעי. אקרא אותך שוב ושוב, שלך, סוריקטה

כשקראתי את מילותייך עברה צמרמורת בגופי... אני חוזרת במשנה מרץ על מילותי שבהודעתי הקודמת... סוריקטה היפיפיה..סוריקטה היפיפיה.. סוריקטה היפיפיה.. את מצליחה לשמוע את היקום שר ומזמר לך מילים אלו... שומעת סוריקטה ? שלך, במבי.

היי אודי האין כאן והוא תופס אותי בגרון... רוצה לכתוב על היש יש עבודה יש כסף בבנק יש ילדים שגדלים יפה עדיין קשה ומושך מנסה לא לתת לזה להשתלט... אני בעבודה ולא בא לי להיות כאן הילה

הי כולם, רוצה לומר - נוכחת, הגם שאיני מוצאת די מילים לחבר למשפט עמוק. אבל הי, המטפל אמר שאני יותר ספונטנית. אז אולי לא חייבים תמיד עומק, אתם יודעים. שחרור שכזה. תוהה מדוע אני מנסה לחזור ולבדוק איך אני נראית. מחר התאריך הלועזי של הולדתי (ששש אנא לא לצעוק בקול). נובמבר כאן. גם לך במבי שלנו. מוזמנים לצרף לינקים לשירים, אם בא לכם. שלכם, אחרי תה עם נענע, סוריקטה

היי סוריקיטה הייתי מורידה לך לינק לשיר אבל אני לא יודעת איך עושים אז בנתיים מאחלת לך שוב יום הולדת שמח- שנה של בשורות טובות, הגשמה, בריאות,אהבה ושמחה בלב💗

שימחת אותי מאוד.... ספונטניות זה נפלא.. ועד שתקראי מחר את ההודעה...( או אולי עוד היום ). יומהולדת שמח לך.... 🍾🍷 😇🌹🍇🏵🌺💐😇 אוהבת חטולית

אהובה שיהיה הרבה טוב שפע מכל מה שנכון עבורך רכות ונראות אהבה וקשר שמחה צחוק והמון חיבוקים ... https://youtu.be/2drYXmnDsJk ושהציפור שבלב תשיר בלי פחד תמיד...... אוהבת חיבוק ענק ענק

תמהני אם חלק במוח מנסה לטשטש את היום הזה. אני לא קולטת בשלב הנוכחי... סוריקטה

יום הולדת / נתן אלתרמן לִכְבוֹד הַחֶבְרָה הַנִּכְבֶּדֶת שֶׁל כָּל הָאוֹרְחִים הַקְּטַנִּים אֶת שִׁיר חֲגִיגַת הַהֻלֶּדֶת נָשִׁיר נָא בָּנוֹת וּבָנִים. צִפּוֹר עַל עָנָף מְרַקֶּדֶת וְכָךְ מְסַפֶּרֶת בְּסוֹד: "אֵין יֶלֶד מִבְּלִי יוֹם הֻלֶּדֶת, וְאֵין גַּם יַלְדָּה שֶׁכָּזֹאת!" נָשִׁיר-נָא נָשִׁיר-נָא בָּנוֹת וּבָנִים נָשִׁיר-נָא לִכְבוֹד הָאוֹרְחִים הַקְּטַנִּים לִכְבוֹד הָאוֹרְחִים הַקְּטַנִּים. בַּבֹּקֶר הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ בַּלַּיְלָה זוֹרְחִים כּוֹכָבִים; רוֹאִים הֵם גַּם יֶלֶד שָׂמֵחַ וְגַם יְלָדִים עֲצוּבִים. בַּקְּשִׁי נָא צִפּוֹר מְרַקֶּדֶת עַל כָּל הַיְּלָדִים, עַל כֻּלָּם יִשְׂמַח נָא בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת כָּל יֶלֶד קָטָן בָּעוֹלָם. מאחלת לך רק טוב שלך שירה

הי שירה יפה, שיר מקסים. ואתן יודעות, גם בחיים קוראים לי ילדה, למרות שיש נשים שהן כבר סבתות בגיל הכרונולוגי שלי. מזל טוב, אני צריכה להתרגל לצרוף. סוריקטה

בוחרת עבורך שיר פשוט,עממי של יום הולדת.. ואני מקדישה את השיר הזה עבורך היום : https://www.youtube.com/watch?v=xVzIGMqRznk שלך, במבי.

יום הולדת יש רק פעם בשנה..זה אולי השיר😉 לטוב ולפחות טוב. מספיק לנו יום אחד או יומיים אם מחשיבים עברי ולועזי..אז מזל טוב! מקווה שהיום הזה עבר בנעימים זכרי כי משנה לשנה אנחנו רק גדלים😍 מאחלת לך את כל מה שאת מאחלת לעצמך כי רק את יודעת מה טוב עבורך. באהבה רבה, מיכל.

מרימה איתך לחיים על תה נענע, עם לימון ודבש:) לחיים לחיים. https://www.youtube.com/watch?v=GI4GsYyofas שיהיה לך טוב, טוב מטוב, טוב מאוד.

הי אודי, ברכות על הכתבה ב"הארץ". שירה

הי, תמהני אם אודי מובך. סקרנותי למקרא הודעתך, שירה, שלחה אותי לתור אחרי גליון ה'ארץ' המתאים והוא בידי. הגליון. התמונה עם ההשתקפות, המעומעמת, הטיפה כפולה, ההצללה החלקית והקונטרסט, עמידת הגוף החצי צדית והראש מופנה ומביט בעיניים - מדהימה. מאד מזכיר אפקט בתמונות שאני אוהבת לצלם. אמנם בסמרטפון, אבל צילום כולל עיבוד בפוטושופ היה ועודנו חלק חשוב ממני. ובאשר לתוכן הכתבה - מעורר מחשבות רבות. מרתק. אודי, אם תרצה, אני קוראת ואולי משתפת הגיגיי - כי יש. אשמח לשמוע גם אחרים, אם זה בסדר ורוצים. סוריקטה

קראתי. מצטרפת...מעניין.עבדנו בטיפול emdr אודי אמר שדומה...אני קצת בריחוף בועתי..אכתוב כשאתאושש. יום טוב

תודה שקמתי תודה שאני כותבת תודות תודה שאני מנסה לעשות תהליכים תודה שאני מבינה שזה כאבי צמיחה תודה על תזכורות תודה על מים בברז תודה על בוקר וקולותיו תודה שאני מרשה לעצמי להתחבר לשקט ולקולות הטבע תודה על הזריחה ותרגול בוקר תודה לכל מי שמלווה אותי תודה על מי שאני תודה על המקום הזה ועליכם

תודה שאמרתי בבוקר את כל התודות שלי בתפילת הבוקר.. תודה שעכשיו בבית שלי... תודה על כוחות לעשות עבודות בבית תודה על רגעים שהראש עובד תודה על בן זוג תומך... תודה.... חטולית

תודה חטולית על תודותייך שימחת אותי תודה על פרנסה תודה על הבנות תודה שאני מטפלת בעצמי ולא מוותרת תודה על רגשות שונים תודה על כאב ועל צמיחה תודה על נשימה ונשימה מודעת תודה על כל מי שמלווה אותי אני מרגישה רצפה תודה על האחזות כאן תודה שאתם כאן תודה עלייך אודי

אודי יקר, אני במקום אחר היום...מקום יותר טוב, שליו ורגוע יותר. יותר מקבלת את מצבי הקיצון..אך זה מערער. יכולה לומר שתמיד אני מחייכת, הכל נראה בסדר ומתפקדת מצויין בכל מצב. היום סוף סוף הפנים מתחיל להיות יותר רגוע, יותר טוב ומשתווה לחוץ..אז..אני בסדר למרות הנפילות, מקבלת יותר ומאמינה שיעבור וזה עוזר. אז תודה על המקום הזה שמאפשר לחזןר שקצת מאבדת אחיזה. שלך ושלכן ב❤ מיכל. נ.ב. בעקבות הילה..חושבת מדוע החלטתי שהדובי ישאר שם בקליניקה על הספה בין הכריות...אולי רוצה שאחרים גם יחבקו אותו..שיקבל קצת חום. הילדים שלי רצו להפתר ממנו ולא ממש אהבו אותו...באסה.

שמחה מאוד שאת במקום הרבה יותר טוב שמחה שנכנסת... ותמיד אשמח לראות אותך כאן שיהיה שבוע טוב.. חטולית

היי אודי בהמשך לשיח האחרון שלנו בקשר לתחושת המצוקה שתיארתי... בשבועות האחרונים הרגשתי רק סטרס, אי שקט פסיכומוטורי ומחנק חוסר יכולת לנשום... מעבר לזה לא הרגשתי כלום ממש כלום... הסיוטים בלילות תקפו אותי הכל סגר עליי.... ביום שני לא הלכתי לעבודה והצלחתי קצת יותר לישון... אתמול נסעתי להיות עם חברה והיינו יחד.. היה לי נעים. היום הרגשתי קצת יותר טוב... בפגישה בטיפול הצלחתי לתת מילים להרגשה. דיברתי על הריקנות שמרגישה. על החסך הנורא שהוא כמו בור... שהרייק הזה שואב אליו הכל... מניע אותי לאכול, רצון לשתות ולפגוע... שיש לי דובי. הוא שאל אם יש לו שם. -אין לו- ואז בכיתי כי כאב לי בגלל שגם בו רציתי לפגוע. הוא שאל אם אפשר בלי לפגוע, לא בי ולא בדובי??? 😓😓😕☹

את כבר נשמעת יותר טוב וזה משמח אותי מאוד עשית דברים טובים למענך..נפלא..גם ההרגשה הכללית שלך השתפרה. ולדובי תמיד אפשר לתת שם...כנראה שעדיין לא הזמן.. מה את אומרת...אפשר בלי לפגוע..?? מקווה שאחרי שנתת מילים בשיחה והוצאת ....את הכאב יהיה לך יותר קל בהרבה..עכשיו אולי הזמן להתחיל למלא את הריקנות הזו בדברים קטנים שכן עושים לך טוב...לאסוף אותם אחד אחד..לאט לאט..ובלי שתרגישי החלל יתמלא .... אוהבת חטולית

חתולית 🦊🦊🦊 תודה על המילים... חשבתי לקרוא לו בוני... לא אפגע בו וגם לא בעצמי הילה

הילה יקרה, טוב שיש יותר מילים והבעת גם בטיפול. אל תפגעי..אפשר לתקן. ודובי זה נפלא! חיבוק לדובי מחזק. תני לילדה שבך להרגע איתו. אגלה לך ולכלם שלי יש כזה..דובון שנשאר אצלה בחדר...הבאתי ואמרתי שכלם יכולים להשתמש בו והוא יושב ומחכה לכל מטופל☺חיבוק כזה שמתאים.

בהמשך לתגובתך, אודי יקר, אנסה לחשוב. מה עוד? חמלה, אולי. תמימות אולי? רוך, אולי? שאני בצד של הטובים? שאיני מסוכנת? יש שם משהו שמושך בעלי חיים וקטנטנים. מה זה יכול להיות? סוריקטה

נראה לי שכל התשובות נכונות קודם התבלבלתי .. עכשיו זה לגמרי ברור... 🤗😍🤩..... אוהבת חטולית

הי חטולית יפה שלי, כמו בכולנו יש שם גם מפלצת. והיום אני מרגישה ככה. לא רואים מבחוץ, גם לא עשיתי משהו רע, אולי, אבל המחשבות והאשמה והסופיות והשלם והלא מושלם... "מי מסתתר מאחורי המסיכה וגו'..." סוריקטה

ברור שאת מהטובים אוהבת המון

מה מסתתר מאחורי המסכה.. כבר ענית.. רגשות אשמה..ואין על מה... את לא מסוגלת לעשות משהו רע..לא באופי ולא בטבע שלך בשום דבר בחיים האלה אין שום דבר שלם ובטח שלא מושלם.. רק מחשבות טורדניות.... יפה שלי... לכולנו עוברות המחשבות האלה בראש... רק אין מי שיפתור.... והמפלצת..אכן קיימת.. בכולנו יש מי שהיא פעילה אצלה ויש מי שהיא רדומה אצלה... אייך את רואה את המפלצת בתוכך ?? שלי נראית כמו ...לא חשוב.. אוהבת אותך יפתי

לקחתי חופש מעבודה כמה ימים כדי לנסות להתאושש. אני חשה מצוקה גדולה בפנים נעזרת בכדורים שהפסיכיאטור נתן לא יודעת איך ממשיכים

צריך אולי לתת לכדורים להשפיע ולראות אייך מרגיש לך.. עזבת את הטיפול ,?? אולי משם באה המצוקה.... נסי לנוח כמה שאפשר... אוהבת חטולית

ינשופית.... עצוב לי לשמוע על הימים הקשים שאת עוברת... רוצה לאסוף אותך לאסוף לאסוף.. לא לתת להכל להתפזר... להיות את. שולחת לך אהבה מרחוק. קרוב💟 הילה

חטוליתוש והילה אני במצוקה נוראית לא יודעת איך לשאר ערה ולהתמודד רוצה לישון רק לישון שלא נרגיש לא עזבתי טיפול תודה שאתן מגיבות מפורקים בפנים

אוהבת אותך המוני המונים

אביב יקרה אוהבים אותך גם

מתוקה שלי..יכול להיות שהכדורים שאת לוקחת גורמים לך לרצות לישון... דברי עם הרופא ..אולי מינון יותר נמוך לא ישפיע עליך לישון כך הזמן.. חיבוקים מלאן תלפים עד אלייך ..🤗🤗🤗 מקווה שתרגישי/ו טוב בהקדם אפשרי אוהבת חטולית

תודה שקמתי תודה על יום חדש תודה על שמחה בלב תודה על חששות תודה על עזרים שעוזרים לחיות תודה על מזג האויר תודה על קולות בעלי החיים תודה שאני זוכה לראות את האור עולה תודה שאתם כאן

"תודה על קולות בעלי החיים" אהבתי :-) חשבתי על התרנגולים וציפורים אחרות שמבשרות לנו שהשמש עלתה. סוריקטה

תודה על פרנסה תודה על עשייה תודה על ימים עמוסים תודה לסופ"ש שמגיע תודה לעזרים שעוזרים לחיות תודה לטכנולוגיה היא הביאה לי אותכם תודה על היותכם בחיי תודה לכל מי שמלווה אותי ועוזר תודה שזה מרגיש כבר פחות לבד בבעולם תודה על למידה אין סופית ותהליך

תודה שנגמרו שבועיים קשים בבית הרוחות.. תודה שיכולתי לטפל באימי בלי להיות מושפעת מהמקום... תודה שחזרתי הביתה..אומנם לשיגרה קצרה אבל עדיין..עד הניתוח הבא... תודה שמצליחה להתגבר על קשיים בכלל לא מובן מאליו... תודה.... חטולית

היי אודי הייתה לנו עכשיו פגישה לא הייתי מסוגלת להגיד משפט שלם זה היה בכי עצור הוא אמר שהוא מבין ומרגיש שאני סובלת חרדות קשות ודיכאון.... אתמול כבר חשבתי על אשפוז.... אמר שאתאשפז אצלו בקליניקה הטטרס הזה קשה לא מסוגלת לחשוב ולא להרגיש שום דבר חוץ ממתח ועצבנות...

היי הילה... מאחלת לך שהתקופה הקשה תהיה מאחוריך מהר במיוחד שיש לך תמיכה נהדרת חטולית

חתולית מרגישה קצת יותר טוב. קצת מאחורי תודה!

שלום, מערכת יחסים של מטפלת - מטופלת שמכילה בתוכה יחסי כוחות, מאבקי שליטה, איומים מצד המטופלת יכולה להצביע על בעיה כלשהי מול המטפלת? אני מנסה לחשוב עם עצמי למה גם פגישות שהן טובות לכאורה מובילות בסופו של דבר לסגירה קשה של הפגישה כמו חוסר רצון לעזוב את החדר או לסיים את הפגשה בזמן. אשמח לשמוע איך ניתן להתמודד עם זה ועל מה זה בעצם מעיד. תודה.

לפני היום לימודים הבא מרגישה לא שייכת מפחדת , לא בטוחה שיכולה לגדול אודי זה קשה לגדול למלא תפקידים מלאי אחריות מלאי טריגרים מכווצת מפחד , אני שונה אחרת לא כמו כולן שם חריגה...הם מדברים עלי ....מנתחים , סטיגמות דרכי טיפול התנגדיות ועוד התנגדויות והשלכות והעברות ובא לי לצעוק להם באימא שלכם אתם לא ממש יודעים איך זה מרגיש ..... אני החולה רוצה להיות איש טיפול ..... ואני יודעת שאני יכולה ,אבל ברור לי שתמיד זה יהיה קשה כמו להילה ....והשאלה עם זה שווה את המחיר ....

נראה לי שזה שווה.... למרות כל הקשיים ..... כי את חכמה ... ומבינה ענין... ותדעי לעשות הפרדות בין אם מדובר עליך ובין חומר הלימוד כשלמעשה זה מה שאת הכי מבינה מתוך נסיון אישי וכואב שלך אין חכם כבעל נסיון מאמינה בך וביכולות שלך אוהבת חטולית

תודה שקמתי תודה שאני מנסה תודה שאני מטפלת בעצמי תודה על תהליכים תודה על הבנות תודה שאני אני תודה עליכם כולכם כאן

תודה על סבלנות וסובלנות.. תודה שמצליחה לטפל באימי למרות הקשיים הקיימים בבית שלה... תודה שבעוד יןמים אני הולכת הביתה...כבר הדגיש את השאת ותודה שאוכל לחזור לשיגרת ..חיים רגילה... תודה...... חטולית

אז לא מיכ. אלא מכל. שיהיה. כך הוא אישר פה. מיכ תפוס 😂 היי לכלם..אודי יקר! . למה הופעתי דווקא עכשיו ומדוע חזרתי בטח תשאלו? לשם מה? ואל תכעסו שלא רוצה להופיע הרבה ובתדירות שהייתי פה. רוצה מרחב..ולא לענות כל הזמן ולקרוא וכו.. באתי גם לדרוש בשלומכן..קצת געגוע..וקצת קשה קצת לבד. .. אז לאחר תקופה ממש ממש טובה. התקדמות וכו' ובלי הודעות בין פגישות. פשוט פעם בשבוע רגיל..פתאןם היה משהו שכנראה היה בזיכרון היכן שהוא.והופיע. יש לי שאלה: האם תמונה וקול יכולים להופיע פתאום בזיכרון? כאילו קולות..באמצע הפגישה כשדובר על משהו קשה? מעולם לא היו לי פלאשבקים, או קולות או משהו כזה..רק היה קשה לשתף..ועכשיו היה טריגר שפתאום בפגישה דווקא גרם גם לקול..היא אומרת טלטלה זמנית. אני מפחדת מאי שפיות אולי זמנית.. ואתם?? ואתה אודי??? ואגב לא יודעת כמה אהיה או לא אהיה כאן. בבקשה קבלו זאת בהבנה...מצטערת. חיבוק לכלכן.

היי מיכלי לא אשאל למה... ולא לשם מה... הכי חשוב שאת כאן..!! כמה שאת יכולה... מה שמתאים לך... הכל טוב מתוקה מקבלת הכל בהבנה ליל מנוחה יפתי חטולית

מיכלי כמה ואיך שאת רוצה וצריכה אנחנו כאן אתך

היי לכן ואליך אודי אני במצב מורכב. קשה לי בעבודה מאוד. אני גוררת את עצמי לעבודה עוד יום ועוד יום. בינתיים מנסה למצוא מקום אחר.... וזה קשה... המנהלת זה כמו עם אבא- אתה לא יודע באיזה מצב היא תגיע לעבודה. אם היא עצבנית היא צועקת עליי ומשפילה. בשיחות סגורות אומרת שהיא מעריכה אותי ושיש לנו אותו ראש. ביום שישי היא צרחה עליי בטלפון שלא אכפת לי מהדיירים. וזה זורק אותי זה זורק אותי וזה זורק אותי אבא היה לפעמים חבר ולפעמים צועק ולפעמים מרביץ ואף פעם לא ידעתי איך זה יקרה ואיך זה יפגוש אני מוטרפת הילה

מצבי רוח משתנים של בוסים הם מהידועים יותר במקומות עבודה אי אפשר לצערי למנוע מהם להיות מה שהם אולי תנסי להעביר....כי לא את באמת אשמה...וגם היא הבוסית שלך יודעת..רק שלה יש איפה לפרוק..ולא שהיא לא יודעת את ערכך...כי בנפרד מכולם היא אומרת לך נכון... מאמינה לך שזה גורם לך לא לרצות להגיע לעבודה כי זה שוחק... בכנות....אייך את יודעת שבמקום אחר יהיה אחרת...?? מצטערת שזה זורק אותך למקומות לא טובים.. אבל נראה לי שבכל מקום תצטרכי להתמודד עם אותן בעיות בעבודה..כי זו עבודה שוחקת ברמות קשות.... חשבי על זה לפני שאת מחפשת עבודה...את כבר כאן...אולי עם עוד קצת זמן תלמדי להיות יותר סבלנית...יש לך קצת וותק... אוהבת חטולית

הי הילה, אכן מצב מורכב , את לא מבינה כמה אני מזדהה אתך ...ממש מרגישה את הכאב בבטן את ההתכווצות... אבל את האמת , את יכולה כבר להתמודד ולא לברוח (לחפש עבודה אחרת) זה מה שאני בערך אומרת לעצמי. זה קשה , זה מצריך ממך כוחות על חלל אבל אני מאמינה שזה יצמיח אותך ....תזכירי לעצמך שהיא זה לא אבא ..תחשבי עלייה כעל מישהו שאת מלווה איך היית מגיבה ... סומכת עלייך אהובה ובואי לכאן לשחרר חיבוק ענק

הי אודי וכולם, כמה שנים, אולי, חלפו עד שלמדתי להכיר ברגש הגעגוע. מתגעגת לכאן (הרגשתי מן סוג של שבירת רצף), מתגעגעת למטפל. כי למה? כי, כן, נוצר קשר. קשר - כי הוא לימדני (גם) שאגרסיות הן חלק מהמין האנושי (ובואו נאמר גם כל עולם החי ועוד) בכלל. ויש גם בי. וזה בסדר (כמובן, שגם תלוי כיצד הן באות לידי ביטוי). יש לי המון מה לספר. על חמלה דווקא. אותו קשיש בבניין שלנו שנזרק כך במצב סיעודי לבדו. אני (ולא משפחתו שויתרה עליו) בקשר עם הרווחה, עו"סים וידידי עבר שלו כדי להחזיק אותו בחיים בתקווה שתתקבל הסכמה ממנו (ומגורמים הקשורים למדינה) לעבור לטיפול מסודר. ואני גם דואגת שיהיו עדים. עוד ועוד עדים. סוריקטה

געגוע..רגש נפלא ..שמרגיש חיות...לחיות... אגרסיות ..כמו שאמר המטפל שלך...אני שנחשבת לבעלת הסבלנות הכי הכי מכולם....גם מוצאת את עצמי מוציאה אגרסיות....אנושי לחלוטין..כמובן שלא מדובר באלימות קשה....בריא לשחרר חמלה....את אלופת החמלה יפה שלי..כל כך מיוחדת ואכפתית....לא מכירה עןד רבים כמוך.... אוהבת חטולית

סוריקטה יקרה. גם אני מתגעגעת למקום הזה לקשר הזה שנוצר. מחכה לראות מה שכתבת... והיכן את.. מה שקורה איתך.. אגרסיות קיימות- אך איך מביאים אותן לידי ביטוי? מה עושים איתן? באיזה דרך? הקשיש נשמע מסכן נורא. ואת משמיעה את קולו. זכה בך. שלך, הילה

מצטרפת לחטולית , אי אפשר לתאר זאת טוב יותר .... ואת יודעת התגעגעתי אלייך .....

היי, אני מעוניין לעשות טיפול קוגניטיבי התנהגותי במרפאה פרטית באיזור המרכז (הבעיה היא פחד קהל ופחד מהסמקה). ויש לי חשש לגבי הפרעה של הטיפול בקריירה שלי. אני שמעתי שטיפול דרך קופת חולים יותר בעייתי מבחינת חשיפת מידע לגורמים אחרים. האם טיפול במרפאה פרטית יתן לי 100% פרטיות? דרך אגב, אני עובד הייטק - אני לא בטוח עד כמה זה משפיע בתחום הזה (אבל אחרי שחותמים חוזה במקום עבודה חותמים גם על ויתור סודיות רפואית). האם זה עלול להשפיע עליי מבחינת קבלה לעבודה? אם אני אומר שלא עברתי טיפול פסיכולוגי למרות שעברתי טיפול במרפאה פרטית, האם הם יכולים לעלות על זה? תודה מראש.

היי.... לדעתי אין לך ממה לחשוש שיעלו על זה לשם כך יש את הסודיות בטיפול.....בפרטי... בהצלחה חטולית

אני כבר חשבתי שחסמו אותי ולא הבנתי למה תודה חטולית

אתמול לא היה ניתן לעלות הודעות ....אז שמחה שתוקן כאן.. ואודי ,אבא ניצח שוב רוצה לפרוש לא עומדת בזה לא בתכנים לא באנשים סביבי לא בכלום ... רוצה לברוח לפינה שלי רחוק מכולם ..... פוסט טראומה ערורה הכי טוב להמנע מהחיים . . כל כך הרבה אנרגיה וכאב כדי לנסות לחיות ....אף אחד לא באמת יכול להבין .....לא בטוחה שזה שווה את המחיר .. אולי אני צריכה כבר לקבל שלי פשוט לא מגיע יותר .קטועת רגליים לא צריכה לחלום על פרוטזות צריכה לקבל שזה מה שיש .....הנפש שלי הרוסה ,אין לי כוחות יותר להאבק .....יש דברים בעולם הזה ששייכים רק לאנשים בריאים .. הבוקר אני מאוד מאוד תבוסתנית סליחה ...

ומצד שני יש את הלוחמת שלא רוצה לוותר.....אבל מבינה את הבעיה שעומדת מולה .... אודי תודה שסגרת ....

נשמעת כמו מי שהכאב מתגבר עליך בכל העוצמה כואב לי שככה מרגיש לך.... אבל.... ללכת לפינה שלך רחוק מכולם..לברוח...לא יפתור כלום..בטח שלא את הטראומות.... "יש דברים בעולם הזה ששיכים לאנשים בריאים "... אין מושג כזה אהובה... מבינה שקשה לך מאוד ורוצה להרים ידים... אבל למעשה זו התחושה שנותנת לך את ההרגשה שאבא שוב ניצח.... לא הגיע הזמן לנצח אותו..?? שולחת לך חיבוק גדול ועוטף שישמור מהרגשות הכואבים אוהבת אותך יקרה חטולית

הי, אתם יודעים, הצטלמתי בימים האחרונים למטרות חידוש מסמכים. רואים, כל נדמה לי בעיניי שלי, רואים אימה בעיניים, ואני נוטה לזהות זאת לעתים אצל אנשים פגועים. המטפל שלי גם רואה את זה. לפעמים. אני אדם מבוהל. אנחנו. ונראה לי שלנו יש כלי לזהות זה את זה, זו את זו. לא יודעת - פוחדת, עצובה ו/או כועסת. ומה היצורים הקטנים רואים בעיניים שהם כל כך נמשכים. ואולי זה הריח גם ואולי... אנחנו השונים. אולי בולטים, אולי שקופים. אולי נטמעים. סוריקטה שאולי תלמד מה זו אהבה

היי סוריקטה יפה שלי השארת אותי מבובלת.... לא יודעת מה להגיד... אז רק כאן לידך....בלי מילים.. מנסה להבין..... אוהבת..חטולית

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה שיום אתמול התחיל ברגשות חזקים של הודייה על התהליך ונגמר ברגשות חזקים של פחד ותסכול וכאב מהתהליך ... תודה שאני רואה את הדרך שעשיתי ומבינה כמה עוד דרך ארוכה יש לי תודה על המקום הזה

תודה שהצלחתי להביא את הכאב שלי מבית הרוחות בצורה מובנת יותר תודה שהצלחתי להתלפח הביתה לעשות הכנות בישולים לשבת תודה שיש מי שתומך ועוזר בצורה מפתיעה..החברה של הבן שלי..שגרים אצלנו בבית תודה על כוחות שמצליחים לקחת אותי ולהחזיר אותי ..בכל המעברים האלה מכאן לשם..לא מובן מאיליו תודה שמצליחה לעשות דברים למרות כל הלחץ הכרוך ... תודה למקום... חטולית

לא טוב לי בכלל בכלל אני מתקשה לאסוף את עצמי אני לא מצליחה ,מסוגלת,רוצה להאמין בכל הסיפורים שהם מספרים למטפלת כל השנים לא האמנתי ועכשיו שאני כותבת כאן גם לא מאמינה אבל נפתח פתח קטן שכן מאמין וזה קשה מדי לחיות עם זה קמה בבוקר ורוצה לחזור למיטה לא רוצה לקום ולזכור מרגישה מותשת מעייפות והראש מתפוצץ מסוחררת ובא לי להקיא ושאני עומדת להתעלף קשה לי מדי להיות ערה ונוכחת פחות מצליחה להתעלם ולהכחיש

מתוקה שלי אי אפשר לדחות את הקץ..... שנים של הכחשה לא הביאו לך שום תועלת...ולא שום התקדמות בטיפול....!! יפה שלי..הגיע הזמן להקשיב לכל הקולות שזועקים....דיייייי הם לא עושים דברים שאינם קיימים..הם לא מגיבים עם מה שאין מה להגיב. !!! כואב לעומק הנשמה להאמין נכון....מבינה אותך.... מה יועיל להמשיך ולהגיד ..לא..!! לא היה..!!.. לא קרה..!!.. אותם אי אפשר להטעות מתוקה שלי הרי הם..הם..אלה שהיו שם..שספגו..את הכל...!! אם לא הם......מה הם עושים אצלך ??? זה מתיש עד כלות כי הכאב לא מפסיק גם כשמבינים שזה נכון שזה קרה והיה.... תני לזמן לעדשות את שלו לאט לאט הדברים יטופלו ויסתדרו... אין לאן לברוח מהאמת... אוהבת אותך מאוד יפתי חטולית

זה נהיה יותר ויותר קשה.. רע לי.

הכל בסדר אתם במקום מוגן עכשיו אוהבת את כולך מאוד ....חברה יקרה

מפסיק טיפול לא יכול להמשיך כך

היי...... באתי עכשיו ששקט כאן לכתוב... מאוד רוצה להרגיש פה שייכת אבל לא מצליחה... קשה לי להגיב בתוך עצים בגלל שחושבת מה עוד יש לי להוסיף? בכל זאת מנסה וכותבת כדי לנסות להיות חלק. המקום הזה חשוב לי... רוצה להרגיש שייכת תורמת וניתרמת... איך אפשר? הילה

את בהחלט שייכת לכאן .ויש לך חלק בקבוצה הנפלאה הזו. והתחושה הזו של זרה לא שייכת אני מכירה . מה את חושבת שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לך ..... חיבוק

בוקר טוב מתוקה אתמול נסיתי להכנס כמה פעמים ולכתוב ...לא הצליח לי הילה מתוקה אץ שייכת גם שייכת .... אל תשברי את הראש שלך ב.. ..מה לכתוב פשוט רק תהי את...בלי שום קשר למה כותבים כל השאר גם למילים שלך יש יחודיות משלהם..ויש כוונות נפלאות משלהן.....מה הדאגה ?? גם את חשובה למקום הזה מאוד כמו כל אחת ואחת.... כשאת יכולה וכותבת...את תורמת... וכשעונים לך את נתרמת..... כל כך פשוט.... שיהיה לך יום נפלא..... מתוקה שאת... אוהבת חטולית