פורום פסיכולוגיה קלינית

שברתי את מפרק כף היד חוזרים סיוטים של אז... שהייתי קטנה והיינו חולים אימא שלנו סגרה אותנו בחדר ורק הרשתה לנו לצאת כאשר היינו בריאים... לא היתה נכנסת לחדר ולא היה שום התייחסות אלינו. פחד אימה היה.... פחד אימה היום אף אחד לא פוגע אבל ה'לבד" הוא מחזיר אותנו לסיוטים. לסיוטים סיוטים סיוטים...

היי אודי נפלתי. לקח לי זמן להשים לב שיש בעיה יום שלם- הייתי קצת מנותקת ולא הרגשתי כאב עד שראיתי שהיד נפוחה היד בגבס והכל בסדר חוץ מהסיוטים

היי אודי זה לא כואב עכשיו זה לא כאב כל כך גם לפני הגיבוס הכל טוב

היום קצת מציפה לא יודעת איך לכתוב מבלי לחשוף את עצמי טעויות העבר רודפות אותי לא במחשבה במציאות המטפלת בחופש ואין במי להאחז חייבת לעשות הכל להישאר אסופה ולא להתנתק יש לי כל כך הרבה לאבד את האמת זה המקומות הכי לא הוגנים בתוצאות הפגיעה הזו ....מאסר עולם לכל החיים ......

הי אביב, אנ'לא חווה אותך כמציפה פה. חשוב לשמור על מה שיש. מחוויותיה של סוריקטה בשבוע שעבר. וייתכן שאלה כללי משחק קצת אחרים כשיש מה להפסיד. איתך, סוריקטה

אביב יקרה כאן איתך אוהבת אותך מקשיבה ויושבת ליידך מחזיקה לך את היד בעדינות את לא לבד

אביבוש מאמי אני כאן איתך ולידך מחבקת אותך ברכות ...... אוספת אותך שלא תתנתקי בהמון אהבה חטולית

הייתי בטוחה שכתבתי לך כבר בסופש הקודם .... למה הכוונה ואחר כך כמעט שגרה ...... אודי , בבקשה אם יש שינויים תגיד לנו אני צריכה את הרצפה ...סליחה שאני ככה

שלום רב, בתי בת 16 סובלת מכמה בעיות. בעיה חברתית - אנחנו גרים בשכונה עם המון ילדים בגילה והיא לא מוצאת אף ילדה שמתאימה לה. לטענתה או שהיא לא מעוניינת באף אחת או שהן לא רוצות אותה. בבית ספר יש ילדים שהיא מדברת איתם רק בבית הספר ואחרי בית ספר אין אף אחד. אחרי בית הספר היא כל היום משחקת במחשב מול ילדים שאותם היא לא מכירה וזה הקטע החברתי שלה. בחופשים היא לא יוצאת מהבית כמעט בכלל. אין לה מוטיבציה לכלום, כל הזמן עייפה וחסרת אנרגיה. לא מרוצה מכלום , הכל רע לה. כל הזמן מתלוננת שלא מרגישה טוב (כאבי בטן, ראש ולא יודעת להסביר את מה שהיא מרגישה). בקושי אוכלת (מאוד רזה). סבלה מחרדות וטופלה בשיטת CBT שעזרה לחרדות שלה. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים למי לפנות למקרה שלה (רופא, פסיכולוג, פסיכיאטר) אודה להכוונתך ועזרתך.

אין לי אוויר אני כועסת עליו קשה לי אין לי כח

את מתכוונת למטפל...? שולחת חיבוק ענק עד אלייך ומקווה שיעזור חטולית

תודה על היש בחיי תודה למטפלת המדהימה שלי תודה שאני יודעת לבקש עזרה תודה שאני זוכרת שלפעמים פשוט צריך לשחרר תודה על עשייה תודה על אורחים תודה על רגעי היאוש אולי הם יעוררו את יצר החיים לשמור עלי תודה על מי שאיתי לאורך הדרך תודה על פינה ששומרת תודה על המקום הזה תודה עליכן

תודה שקמתי תודה על עבודה תודה שאני מצליחה לשמור על אנושיות בתוך הקושי תודה על רגעי יאוש הם משאירים אותי מפוקסת ולא טכנית תודה על המקום הזה תודה על כוחות וכלים לנשום תודה על הכל

הי כולם, בוקר אור, חג שמח וטיק טק סופשבוע נעים. אני בעבודה. ובסדר סך הכל. קיבלתי תמיכה. גם פה, מהבנות המשקיעניות וממך אודי (באש ובמים :-)) שלכם, סוריקטה

איזה כייף לקרא אותך מלאת אנרגיות טובות סופש מדהים גם לך חט6לית

היי סוריקיטה יקרה חג שמח אותותו חוזרים לשגרה... תשמרי עלייך

אני כל כך מתגעגעת...........

התבקשתי מאדם כבן 67 שעבר לפני כארבע שנים אירוע מוחי וכרגע נמצא בבית אבות סיעודי ,הוא ביקש שאברר האם ניתן לטפל באפנונה על מנת שהיד המשותקת והרגל יחזרו לתפקד

שלום , אני בחור בן 31 והתחלתי לפני כחודשיים טיפול אצל פסיכולוגית קלינית , כשבפגישות האחרונות מצאתי את עצמי מידי פעם מעיף מבט על החזה שלה , סורק את הגוף שלה... הלק שהיא שמה ... ומייד כשהייתי עושה זאת הייתי משפיל מבט כאילו נבוך מעצמי וממה שאני בוחן למולי. כנראה שזה היה מודחק אצלי אבל לאחרונה הבנתי שאני נמשך אלייה מינית ויש לי כלפייה פנטזיות מיניות ותשוקה אולי בגלל מה שאני מייחס אלייה. אני לא יודע אם היא שמה לב לזה או לא אבל בפגישה האחרונה לפני שהלכתי הצטלבו בינינו המבטים לכמה רגעים והרגיש לי שזה יצר מתח באותו הרגע. חשוב לי להדגיש שהיא אישה מבוגרת כבת 60 אני לא מרגיש שזה מפריע לטיפול מאחר ואין לי כוונות או ציפיות לממש את הפנטזיות שלי כלפייה. השאלה שלי האם זה יהיה בסדר לשתף אותה בזה ?

שלום אודי, אודה לך אם תוכל לפרט מעט למה זה חשוב לטיפול ? ואם ישנם מאמרים שמסבירים את התופעה הזו

הי אודי, הי אנשים יפים, מקסים, בעיניי, שיש לנו כישורים לראות את מצבנו המעורבב והכואב באופן עוצמתי מהרגיל, אולי, כתקופה שתתמתן בסבירות גבוהה. נקווה גם שלא ירחק היום. תודה על השותפות והתקווה, סוריקטה

שלום אודי, המטפלת שלי הציעה שנעבור לטיפול בהיפנוזה מאחר והיא חושבת שהמשך טיפול בשיחות רגילות פחות יעיל עכשיו .הבנו בפגישות שיש משהו מילדות שמפריע עד להיום והיא חושבת שהיפנוזה יכולה לעזור לעשות סוג של תיקון . אני מרגישה שדי באותו מעגל ולא מצליחה להשתחרר שנים לא סגורה אם זה בגלל הטראומות ילדות או שזה אופי שכזה . המטפלת חושבת שזה שילוב של שניהם. אז היפנוזה זה משהו שאני מפחדת לעשות כי זה לתת את השליטה למישהו אחר ,מפחדת מהצפות רגשיות שכל השדים שאני מדחיקה ישתחררו החוצה בלי שליטה ואני אשתגע.. אמנם היא מומחית בתחום ההפנוזה ועם רישיון לעסוק בזה ועושה זאת כל יום עם מטופלים ויש לה הרבה ניסיון..היא אמרה שאת הטיפול הראשון אפשר לעשות כחוויה נעימה ובהדרגה לגעת בטראומה שמודחקת כמו כן הבטיחה שהיא תדע מתי לעצור לפי איך שאגיב בזמן הטיפול. הסבירה לי איך זה עובד וברור לי יחד עם זאת נשמע לי מפחיד לעשות את זה מה דעתך אודי,האם כדאי לנסות ? יש מקרים שמטופל לא מתעורר ונתקע בסוג של טראנס ואז לא זוכרים כלום שמתעוררים? קורים מצבים כאלו? ברור לי המטפלת שלי לא תעשה משהו שיפגע אבל מאחר ויש לי בעיות אמון לא בקלות אני יכולה לשחרר ולסמוך ולתת שליטה למישהו אחר. יכול להבהיר אודי מה הסיבוכים שיכולים לקרות אם בכלל בהפנוזה והאם מנסיון שלך הפנוזה עוזרת?זה לא שאני מצפה לשינו דרמטי אבל אשמח לשמוע דעתך

תודה על סוכה תודה שאני מתעקשת לראות את הטוב תודה על היש הגשמי תודה על פרנסה תודה על אוטוטו לימודים תודה על שמיה תודה על כאב תודה על מי שאני תודה על המקום הזה תודה עליכם

תודה למטפל שלי, שמוכיח איזה כוח יש לו. תודה לאחי ששוחח איתי, והציע עזרה. תודה לספר החדש שיש לי. סוריקטה

לשאול את האח אם הוא זוכר את ההתעללות... ואם הוא יגיד שהוא לא זוכר כלום האם זה אומר שהכל בראש? ששום דבר לא אמיתי??

ינשופי לא נראה לי הגיוני ....מצטערת כדי להתאמת איתו את צריכה לדעת שזאת האמת ....ולא שוב לסמוך על מילים של מי שפגע ..... חיבוק ענק

רוצה לאחל לכולנו חג שלו ורגוע והלוואי והלא בטוח יהפוך לבטוח ונצליח לאחוז ..... לא יודעת אם סגור כאן בחול המועד או לא .....אוהבת וכבר מתגעגעת .... בימים אלו קצת מעורערת מנסה לאחוז ומודה על היש בחיי ואתם חלק מהיש

נשארו נוראים, לצערי. הי כולם ואודי יקר מאד, נקווה שאוכל לתפוס פרספקטיבה ולהבין מה קורה. רעב קיצוני. אמא. אולי. תודה שאתה, ותודה לבנות שאיתנו. את מירב האנרגיות כרגע אני מנתבת לשמירה עליי עובדת ומשתכרת. שזה אומר גם שמירה על היגיינה וחזות חיצונית, אכילה ושינה ותקשורת הכרחית. מבחינת החוויות, אני נוטה לנתק קשרים בפנים ובחוץ. וזה מרגיש די גבולי ומסוכן. נחזיק תקווה, אם אספיק להגיע בערב לפני שנסגר, אנסה לעדכן. סוריקטה

שמחה שאת מצליחה לנתב את האנרגיות לחיוביות שומרת על עצמך עובדת ומכלכלת עצמך בכבוד רב ובמילים אחרות את שומרת על כל כולך שזה לא מובן תמיד עקב מצבים נפשיים שעוברים עליך... כל הכבוד לך יפה שלי אני מאוד גאה בך !! וגם את צריכה להיות גאה בעצמך שאת מתנהלת בצורה כזו נקיה ומסודרת..... אוהבת חטולית

ואעדכן, שעדיין כאוס, אבל המטפל מעורב, וזה בסדר לכתוב לו עכשיו. אף על פי כן ולמרות הכל הייתי היום חמודה. באמת. סוריקטה

יקרה ...אתך לא עוזבת סומכת עלייך ואת חזקה יותר משנראה לך ..... כבר עברת תקופות קשות מאמינה בך שתוכלי גם לזאת ויחד עם זאת אני אתך לא עוזבת .....

וסוריקטה אהובה כן בשבילך ......יודעת כמה קשה לך להאמין שרוצים לשמור ולהגן עלייך.....

היי אודי וכולן... תוהה אם עוד זוכרים אותי וזה בסדר גם אם לא. מדי פעם קופצת לכאן לקרוא אתכן. משו גרם לי לרצות להיכנס היום ולספר שחזרתי עכשיו מטיול קצר בחו"ל אבל היה לי כיף. פעם שעברה, כבר לפני מס שנים בכיתי שם כל יום. ואני אצל המטפלת שלי כבר מעל 3 שנים, שברתי אצלה שיא בינתיים(: וטוב לי איתה ואני אוהבת אותה. ומחר יום כיפור, ולא יודעת מתי ההודעה שלי תעלה. מאחלת לכולנו גמר חתימה טובה! ופתאום מתגעגעת למקום הזה ❤ חנה

הי חנה יקרה, ברוך שובך! שלך, סוריקטה

נפלאה שאת וואוו איזה כייף לקרוא אותך שימשיך בטוב

תודה לכולם (: חג שמח!

הי אודי, בזמן האחרון אני מצליחה לזהות התנהגויות הרסניות של הילד הפנימי שלי בטיפול. הרבה התנגדות לטיפול וחיכוכים עם המטפלת. לפעמים אני באמת בוחרת לנהוג אחרת אבל יש פעמים שאני אומרת לעצמי, מדוע לא? למה שאני לא אתנגד למטפלת? למה שאני לא אנכיח את עצמי כך? אני רוצה להיכנע ליצר הזה לפעמים. אודי איך לומדים להפסיק את הרצון הזה?

היי, לא הייתי כאן כמה זמן... הטיפול החדש ממשיך... עברו כבר חודשיים. ואני עדיין לא יודעת מה אני חשה. אני מאוד נזהרת ובעיקר מאוד מגינה על עצמי, בכדי שלא אפגע שוב, כפי שניפגעתי מהמטפל הקודם. כך שאני אפילו מתקשה לאמר אם אני מחבבת אותו... חוששת להיקשר אליו, על מנת לא להיפגע. בחיי היומיום, אני מיד יודעת אם אני מחבבת מישהו או לא. הוא מאוד משתדל, והוא מאוד נחמד ואמפתי... אבל לא פשוט לי לבטוח בו ולסמוך עליו... ועדיין תוהה כיצד בדיוק זה אמור לעבוד? ואיך פגישה של פעם בשבוע אמורה לסייע לי בכלל? בכל מיקרה מנסה לתת לזה הזדמנות. אני מאוד משתדלת לשתף אותו בדברים, זה לא פשוט לי, אבל אני כן עושה זאת למרות הקושי. לא נתראה שבועיים בגלל החגים... מתקשה לאמר אם הפגישות עימו יחסרו לי במהלך השבועיים. לעיתים כועסת עליו, למרות שהוא לא אשם, והכעס הוא בכלל בגלל המטפל הקודם ולעיתים חשה כמו סתם עוד מספר, ... סתם הבאה בתור, שמגיעה לספר ולבלבל את המוח. אני יודעת שזה לא הוא ושזה בכלל לא קשור אליו, כי הוא ממש בסדר בינתיים. אבל למרות שהוא מאוד אותנטי ומאוד מתעניין, אכפתי וקשוב, מתקשה להאמין שבאמת אכפת לו... ושאני לא סתם עוד תוספת לשכר שלו... לא פשוט בחגים... וצפויה לי תקופה לא פשוטה... מאוד לא פשוטה אחרי החגים... שתצריך ממני המון משאבים נפשיים. מאחלת לכולנו שנה טובה וגמר חתימה טובה המון בריאותתתתתתת , נחת ומנוחת הנפש.

שירי יקרה, שמחה לשמוע ממך. מקווה שילך לך טוב בטיפול החדש. אצלי לא פשוט ומקווה לטוב. שנה טובה וגמר חתימה טובה :)

הי שירי, צריך זמן, והרבה. חודשיים, בעולם הטיפולים כפי שאני מבינה אותו, זה בדרך כלל, ממש מעט. מה זה 9 פגישות של פחות משעה לעומת 24/7 אינטנסיבי עם ההורים בראשית דרכנו. ואוכל לומר בתור מטפלת סופר משקיענית, שגם כשעבדתי 10 שעות ביום עם תינוקי כל יום, הרגשתי שלא הגעתי בשום צורה לשיוויון כוחות מול הדמות של האמא המגדלת של הילדון. מאידך, איכשהו בטיפולים נפשיים בבגרות, הכף מצליחה לזוז קצת מחוסר האיזון, ולכן, אין בכוונתי להרפות ידיהם של אנשים, אלא להיפך. להתמיד בטיפול. אפרופו הדיון שלנו על חלקיות. סוריקטה

אודי הי... מתגעגעת אליך... מה שלומך? אצלי קצת מורכב... אמא צביה בחופש אבל זה מרגיש מוזר... אולי זו פעם ראשונה שאני לא מרגישה מגרדת את הקיר מרוב כאב .. אולי זו פעם ראשונה שלא מרגיש לי כזה רעב מטורף לגרד ולאכול את הסיד מהקירות כמו ילד שחסר לו סידן.... קצת מוזר,שונה,מפתיע.... והקטע הוא שלפני שהיא יצאה לחופשה כשנפגשנו, שמענו כל הזמן כלב שנבח נביחות בכי קורעות לב... לא יכולתי להתרכז בשום דבר מלבד הבכי שלו...אמא צביה אמרה לי שהיא מכירה את הכלב והבעלים שלו והיא יודעת שהם טובים מאוד לכלב אבל הוא סובל מחרדת נטישה קיצונית וכל יציאה קטנה שלהם מביאה אותו לתגובות מאוד קיצוניות... מאוד מאוד הזדהיתי עם הכלב... כל הפגישה הכלב נכח.... כל הפגישה היתה סביב חרדת נטישה.... וזהו לעכשיו אודי.... גם אתה מרגיש כבר את הסתיו? מתחשק לי להיות איתך בבוקר מוקדם מוקדם..כשהעננים ,ריח הסתיו עדיין באויר.. נראה ביחד את עלי השלכת שמשנים צבעם לאדמדם חום... עוד מעט יפלו מהעץ.... ... אולי ארים,אאסוף כמה עלי שלכת ואהפוך אותם לחלק מיצירה??? אניח אותם על קנבס ואצבע בצבעי שמן בגווני אדום,חום,זית,מעט קרם ומעט שחור...והעלים יהיו חלק מהציור..????? ..... מאחלת לך אודי אהוב ולכולכן שנה טובה ומבורכת,שנת בריאות איתנה ,יצירה לסיפוק אוהבת אתכם, במבי

הי אודי וכולם, מצטערת על פתיחת הודעה נוספת. נראה שאיני מסתדרת עם חלקיות לאחרונה. החסר גדול, הצריכה שלי, גם קונקרטית גדולה, גדולה מאד. לרבות באוכל, ומאידך הגוף מצטמצם דווקא, על אף שבלטות התריס שלי הולכת פייפן (שזה, אגב, מעיד בעיניי על הקשר הנפשי החזק, למרות שקיימים במקביל גם תהליכים ביולוגיים). גם הנפש מצטמצמת, כך מרגיש. אולי זה יום כיפור. אני קצת 'מייללת כאן. הרשו לי להאמין שאני באיזה צומת. וחשוב לא לבחור לחזור ל'בית של אמא', בקטע של השחזור, כנראה. סוריקטה

היי אודי אני צריכה אותך, תבוא. היום הכל תיסכל אותי בצורה נוראית. נאבדו לי חפצים שאני צריכה וזה מערער אותי. היה לי קשה מאוד בעבודה. הייתי על סף בכי כל היום.... כל הזמן חיכיתי שהיום הזה יעבור כבר.... המנהלת הכעיסה אותי אבל החלטתי לא להחצין את הקשיים, התסכול והזעם. הייתי יותר שקטה היום וניסיתי להתמקד במשימות שלפני. אחת הבעיות שלי שאין לי רישיון ואני צריכה לנסוע לעבודה לפעמים ב3 אוטובוסים. מוניות זה ממש יקר וזה קשה לי מאוד. הילה

מנסה קצת לאזן כאן ימים לא פשוטים לכולנו ואני כשקשה כדי לצוף מחפשת לי שירים ונעלמת לעולם המוזיקה ... ואת זה מצאתי לי אתמול .....אז גם לכם https://www.youtube.com/watch?v=gwrQLKqJkD8 תחזיק בו בטוב שלא יברח / קורין אלאל שיר ילדים אולי זה ממש סימבולי עד כמה החלקים הילדיים שלנו צריכים ללמוד להחזיק בו בטוב ולא לפחד ממנו.... וקורין לא צריך להוסיף איזה לוחמת שהיא ...וגם אנחנו ...זן נדיר ומיוחד שאנחנו אוהבת חיבוק

צודקת לגמרי אם הגענו עד הלום אנחנו באמת זן נדיר חטולית

הי אביב, אוהבת שירים בשפה של ילדים. צריך למצוא בזיכרון קשר לטוב. או, לחלופין, שמישהו יזכיר משהו שנחווה כטוב שנוכל להתחבר אליו. ואולי צריך להזכיר בעקביות ובאינטנסיביות. לפעמים גם זה לא עובד. מה יוכל מול הרמיסות שקיבלנו בבית, אי אז בימים ראשוניים של החיים, ועוד ועוד ועוד. קשה לי להיזכר בטוב בימים האחרונים. ולא הצלחתי להבחין שקרה דבר רע בתכלס עכשיו במציאות החיצונית. והנה, אפילו אני, שרוב הזמן נלחמת על האיזון הזה, גם פה, נפלתי. אנחנו נקום, אני משערת, אבל לא כיף ככה. סוריקטה

כתבת לי שהקושי לקבל תלות היא חלק מהמקום הקרבני ............. וזה מרגיש לי נורא מדוייק , ניסיתי לכתוב על זה למטפלת להבין בתוך כל הרבדים איפה זה עומד .. הבנתי שהדכאון והקרבנות קשורים למצב הגוף לכאן ועכשיו כמו שקראה לזה שירה ....להפרעת אכילה שפעילה בטרוף .....לשלד שמשלם את המחיר ..לקושי שלי להעזר ברפואה ובכלל ...ובעיקר בקושי שלי , להביא את הגוף הזה שלי לתוך הטיפול בלי שיהיו אגרסיות מאוד חזקות .... את האמת אודי אני שונאת את הגוף הזה ,מרגישה בתוכו כמו בתוך קליפה של עצמי ...כמו צב שגר בתוך השריון שלו ... והשריון שלי זה הפרעת האכילה הזו ..והמטפלת חסרת אונים מולה אין לה את הכלים לעזור , למרות שהיא כל הזמן לומדת ומחפשת דרך לעזור ...והכי אודי הכי אני זאת שהורסת ולא רוצה לעזור לעצמי .......זה כל כך עצוב להבין את זה ולא יודעת איך לאפשר ..... בפעם האחרונה שסמכתי על מטפלת וניסיתי לגעת בו זה גמר את הטיפול , אנחנו מדברות על זה המון ואני יודעת שכל אחת מהן היא אחרת ובכל זאת ...... הגוף שלי מרגיש כמו שעל כל פרק תלו משקולת של 500 קילו ....ורק אני יכולה להסיר אותם משם ....ואני ...מרגישה .....אבודה ...קברתי את עצמי בתוך הגוף הזה ....

אייי אייי אייי אביבי יפה שלי כמה מדויק את מתארת מזדהה איתך בתאורים שלך עכשיו הבנתי שהאכילה הכפייתית היא שריון לא ידעתי לתת שם..... תודה לך יפתי מצטערת שמרגיש לך כל כך.... איתך לאורך כל הדרך בלי להציק רק לידך אם אפשר חטולית

אז אנחנו בעיצומה של תקופת החגים . תקופה שידועה כקשה למי שחי עם דיסוציאציות . חגים בהפרעה אני קוראת לזה ...לעבור את החגים בשלום עם ההפרעה הדיסוציאטיבית הזאת. לשמוע מסביב את הברכות את החיוכים כשבפנים הכל מת. להסתובב בחנויות כי צריך לקנות דברים לחג כי צריך לבשל ולארח ולהכין ואת פשוט לא יכולה כי כל מה שאת חושבת זה איך להאביס את עצמך כדי לא להרגיש כי הזיכרונות משתלטים לך על המוח וכל מה שאת רוצה זה להעלם ולא להיות. לנסות לברך בשנה טובה ,לא רק שאין לך חשק זה משקף לך עד כמה אין לך באמת למי ...אז את המטפלת ואולי את אלו שליוו בעבר ואולי עוד כמה אנשים שאתך ...והמשפחה מי רוצה לברך את המשפחה בחג שמח. את זה שפגע בך ואת אלו שלא ראו ..והאינטריגות כי את בהפרעה כי גדלת בבית עם הפרעה ... אח האינטריגות שעולות והמתח והכעס ואת מוצאת את עצמך לוקחת כדורי הרגעה מצווה על כולם(בפנים) לא להעיז לצאת לא משנה מה יגידו ואיזה בדיחה תתעופף שתעיף אותך אל העבר . החרדה איך תגיבי על ההערות למה את אוכלת תראי איך את נראית והזיכרונות על ילדה בת שש שמאביסה את עצמה והולכת להקיא ואף אחד לא רואה והיא היא יודעת שמחכה לה בלילה המשך של החג ...חגיגה פרטית כזו שתישאר מצולקת בנפש שלה לכל החיים ותצא בכל שנה בכל חג ומועד ושמחה... ואת משתבללת בתוך עצמך מרחיקה ממך את האנשים שסביבך , כי כל כך קשה לך להתמודד עם הכל ולבד כי כולם בחופשה של חג. וחוץ מכעס , כאב, בדידות שעולים בחגים עולה גם קנאה, כן קנאה בכל אלו שמספרים על המשפחה שלהם .זאת שהם כל כך אוהבים לעשות איתם את החג והאוכל של אמא והזיכרונות מאמא ...והלב מדמם בפנים ועל הפנים חיוך , חיוך של מסכה . ואז מגיע החג – נו זה שמבקשים בו סליחה אח סליחה שכזו , הכי מומלץ לסלוח לעצמך להיות בחמלה זה ירפא את הפצע . בכל פעם שאני שומעת את זה , גם אם מבינה רציונלית את הרעיון זה גורם לי לרצות להכאיב לפגוע בעצמי עוד קצת . על לסלוח למי שפגע בי אני כבר לא מדברת קודם אני צריכה להרשות לעצמי לכעוס עליו ולא על עצמי ..- תהליך ויש גם את התשליך אך איך הייתי רוצה להשליך ככה בקלות את כל מה שמפריע לי בחיים ..הלוואי וזה היה פשוט זה דבוק לי ברקמת התא ... ומבפנים הקטנים צועקים לי שהחג הכי נחמד זה סוכות כי קצת מותר להתנהג כמו ילדים וזה נראה נורמלי ... אז לא ממש אוהבים את תקופת החגים ,אבל משחקים את המשחק כמו כולם ... ואספר לכם משהו , רק כאן הלב נתן לי לאחל שנה טובה מכל הלב .............

אביב יקרה, קראתי את הטקסט הזה היום באתר אחר וידעתי שזה כתב היד שלך, זו החתימה שלך. ואני יודעת שאת מבינה ואת יודעת שאני מבינה ושתינו לצערי מדברות באותה שפה... ואת מוצאת את כל המילים האלה כדי לנסות להסביר... החגים האלה, וכל האוכל הזה והעיסוק באוכל אני מבשלת ובוכה אל תוך הסירים ובריאות האלה שכולם מתענגים עליהם רק מגבירים את הסלידה שלי מהאוכל.... מאחלת לך הרבה כוחות לצלוח את התקופה הזו איתך שירה

הי אביב, אחלה כותרת. מתחברת בכאב למילותייך. מיתרונות הבדידות - האמת שלי הייתה לא לאחל לאף אחד שנה טובה - ולא איחלתי. לא לקנות מתנות - ולא קניתי, רק לעצמי. לא לבשל - לא בישלתי. לא לפגוש אנשים - התחבאתי בבית. כן הכפלתי תרופות כי הדיסוציאציות הפעם לקחו רחוק מאד. אני לא סולחת. אין שום סיבה לסלוח 'להם'. שחלקים בי יסלחו לאחרים - נשמע כמו משפט שלא מתחבר. הפגיעה העצמית, אלליי, מאד לוהטת לה שם למטה בשכבות העמוקות. בכיפור אני לוקחת חופש מחשבון נפש. יש לי משאלה לא ריאלית שיבקשו ממני סליחה. הכעס, הזעם על כך שזה לא יקרה... יפה שלי במילה אחת חיבוק סוריקטה

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה שששבוע חדש תודה על כתיבה מלמדת תודה על פרנסה ,תודה שאני מחזיקה מעמד למרות בקושי והלבטים תודה על כוח להמשיך תודה שאני מבינה שכל דבר בזמנו תודה על היש בחיי תודה שאני אני תודה שאני כותבת תודות תודה על המקום הזה שמאפשר תודה לכם על היותכם

תודה, שלמרות הטעויות החוזרות, מצאתי בסוף ת'דרך. קונקרטית, בינתיים, לראייתי. סוריקטה

תודה שתיקתקתי את היום בינתיים. את זה עשה הניסיון. סוריקטה

תודה שאני עושה דברים ולא מוותרת תודה שאני מנסה לטפל בעצמי גם עם מנותק לחלוטין תודה שאני מנסה להחזיק מעמד תודה על יצירתיות שנותנת לישון תודה על יום חדש תודה על עזרים שעוזרים לחיות תודה שאני יודעת להעזר וכשלא מצליחה מבינה שאני במקום לא נכון תודה על מי שאני תודה על כאב שמחייב אותי לטפל תודה על נכונות לעשות תודה על המקום הזה

כבר מזמן שאנ'לא זוכרת תקופה של חרדות כל כך קיצוניות וממושכות. אף אחד לא ממש ראה. אז איכשהו תודה שעברתי את הימים למרות שחששתי שלא אצליח. ועודני חוששת. תודה על הבורקס תפוחי עץ שאכלתי היום. הוא ברשימה של המאד לא ממולצים, אבל משהו בו קצת השביע, אולי. תודה לך, אביב, שהיית איתי. סוריקטה

רוצה להגיד ....סליחה...🤔 אם פגעתי.....🔪.... אם העלבתי....😠..... אם השפלתי......😡.... אם בכית בגללי.....😪.... אם הייתי רעה אליך...או עצבנית...😖😤.... אם לא דיברתי יפה....🤐.... אם קיללתי......😝..... אם חפרתי.....🐵🐸.... בקיצור....סליחה !!!, ❤❤❤ מקווה שאתן סולחות....... 😇❤❤❤❤❤❤👄תודה שיעבור קל ומועיל !! למה לנו לסלוח?? בעצם ....למה לא ?? בהמון אהבה חטולית

ואני עוד מחכה למילים שלך עבורך ..... אוהבת אותך שימרי עלייך , חיבוק

הי חטולית, מעניין, שאני לאט לאט יורדת מהסליחות המוגזמות ופחות מרגישה אשמה. מוזר, אבל כנראה בריא ומפריד. ימים של שקט, סוריקטה

תודה אהובה אין לי כוח לתת למילים מקום כל דבר גורר אחריו טריגר ואי אפשר רק למרוח מלמעלה לא הזמן.... ואולי גם לא המקום...... לא פשוט לי בכלל לכתוב כי הכל שותת דם הכאב עכשיו כלוא בתוך בועה אולי בזמן אחר..... אולי לא..... אוהבת חטולית

שלום אני זמר בן 21, לאחרונה ומזה 6 חודשים מאז שהחלה עונת החתונות והאירועים אני סובל מבעיות שינה קשות מבלי סיבה ברורה. ניסיתי את כול התרופות הטבעיות והלכתי לפסיכולוג ושום דבר לא עזר וידעתי רק לילות לבנים... חפני חודש וחצי הלכתי לפסיכיאטר והחלתי שימוש בקלונקס 0.5 וזה עזר לי מאוד טוב לישון אבל אני מעוניין להפסיק אותו על מנת לא להתמכר ולהישאר תלוי... הבעיה שהשינה שלי החלה להיות תלויה בעדור ככה שאם אני לא לוקח אני גם לא ישן.. איך אני צריך לעשות זאת? ואם אני לא ישן בלי כדור מה האפשרויות שלי לטפל בבעיה ולהימנע מהכדורים.. הם עושים לי תופעות לוואי ומדאיגות וממכרות

הי, אנחנו לא רופאים כאן, אבל חלקנו מסתייע בתרופות. נהוג לומר שגמילה מומלצת בהתייעצות עם הרופא המטפל שרשם לך את התרופה ובמעקב. סוריקטה

היו לי מלא נסיוניי התאבדות בעבר- משפחתי חוו, ראו, ופחדו .. היום הגיעו לבית שלי המשטרה ואמרו שבתי רצתה להתאבד.. הכל חזר- פלאשבאקים של אז.. ואולי אלוהים מעניש אותי, אולי..

הי ינשופית, מפחיד, עצוב. שחזור איום. לא, אנ'לא חושבת שזה עונש. החשיבה שזה עונש אולי יוצאת מנקודת הנחה שאת אשמה. ואת אינך אשמה איתך, סוריקטה

אתך , כל הזמן במה שעובר עלייך לא פשוט בכלל ולדעתי הוא לא מעניש אותך הוא מזכיר לך איפה היית ואלו כוחות וכנפיים הצמחת היום את יכולה .... שולחת חיבוק ענק ענק ....לכולך

אלוהים לא מעמיש אותך ינשופית מתוקה שלי הרי את בעצמך מכירה כל כך טוב את הימים הקשים שאת עברת שאת חווית....ואת יודעת אייך זה מרגיש לך יותר מכולם צריכה להיות ההבנה על מה שהבת שלך עוברת ברור שזה מפחיד ומחזיר אותך אחורה לימים. ..... את רק צריכה להיות שם איתה ולידה ולהבין את מה שעובר עליה איתך מתוקה חטולית

היה התקף אפילפטי כואבת לי הראש מאוד רציתי רק שתדעו שמנסים לאחז אבל קשה

למי היה התקף אפילפטי? Grand Mal? איפה? מה קורה? סוריקטה

ינשוף יקרה את לא אשמה, ממש לא אשמה ולא מגיע לך עונש. החזיקו מעמד. איתך שירה

אודי.... אני לא נוטה להתלונן בדרך כלל... אבל היום כן... קשה לי מאוד.... המצב הכלכלי לא טוב ולא מצליחה לאזן את עצמי אין לי זוגיות וחרא לי הילה

הילונת .... חיבוק ענק בואי תני לי יד , אעזור לך לצוף ...מעל החרא , לראות שמים לנשום אויר .....

מצטערת לשמוע שקשה לך עכשיו מכל הבחינות מותר לך להתלונן.... מקווה שדברים ישתנו לטובה אין לי מילים רק חיבוק אם יכול להועיל איתך חטולית

הי הילה, מצב כלכלי רע - יש בו, בעיניי, בכדי לצמצם את הנפש. ואולי הם קשורים זה בזה. אנחנו עם הבורות האלה בחיים שלנו... סוריקטה

הי כולם, מחשבות של ימי בדידות לוקחות אותי להבין שוב וכואב, שגם בביתי אני הומלסית. אין את ה'מרגישה בבית' הזה. ומה כן רואים? רואים שאני סוחבת כל הזמן עליי 'את כל הבית' בחוץ. ללא יעד ברור. חסר הבית, חסרה אולי אמא, אז המון חפצים קטנים שאני מארגנת ולוקחת איתי. וזה לא. והחסר יהיה בור. ועדיין אין שחרור. ממשיכה לצרוח בלב, ומקווה שהמטפל גם יתפוס את זה ולא ארגיש שוב ננזפת. את ואת ואת. או שמא, אני לא יכול לעזור לך יותר. ידובר בוודאי. מדובר כל הזמן. ולעזאזל יום כיפור. רק שיעבור כבר. סוריקטה

היום שוב אובדן אוריינטציה, אז כמו במשחק סימני דרך עם החצים - רשמתי לי איפה בדיוק פניתי, כדי לנסות לחזור על עקבותיי. גוגל מפות ואפליקציות לא מספיקות לי. סוריקטה

שומעים אותך רואים אותך מרגישים אותך ובעיקר , אוהבים אותך ויום כיפור , השנה אני ממש איתך ........מפחדת כל כך מימה שיביא השקט הזה איתו ..... מחבקת עדין עדין ועוטף

סוריקטה שלי, אפשר? כל כך עצוב לי שכך את מרגישה מרגיש לי כמו צונאמי של רגשות.... מקווה שיחלוף ללא חורבן כלל. חיבוק אליך הילה

רוצה לצרוח ביחד איתך..... שיפקח כבר את העינים..... אבל מצד שני..... לא יודעת אם מה שאני חושבת הוא הדבר הנכון אולי הוא צודק ואני זו שלא מבינה אייך התהליך הזה עובד אז איתך יפתי.. חטולית

הי חטולית, המטפל, הוא, כנראה, האיש היחיד שמכיר אותי. לפעמים, אולי יותר ממה שאני מכירה אותי. לא חושבת שהוא עיוור. ייתכן שאני מדביקה לו את זה. שברתי את הכלל וכתבתי לו, והוא שאל לשלומי. חשוב לי להשאיר עדות להרגשה המפחידה מאד שלי. הכי חשוב לשמר אותי עובדת, אם פה אכשל, אראה זאת כהרס גדול. גמר חתימה טובה, סוריקטה

תודה, הילה, נקווה שלפחות התשתית, שעבדנו עליה שנים שנים, תישמר. גמר חתימה טובה, סוריקטה

הי אודי, יש, היו רגעים בהם כמהתי, שתבקע מוזיקה מהדירה, שהגוף שלי וחפצים ויצורים איכשהו מתנהלים בה, ותרים את הבניין. מוזיקה של ביחד. פסנתר, שירה בקולות במקהלה, חלילית או אוקרינה וגם כלי נגינה של קטנטנים שמסיבות לא ברורות אירגנתי כאן לאחרונה - קסילופון, תוף מרים, וכן חשבתי גם על משולש, גווירו וכלי הקשה מיוחדים אוריינטלים, וגם כאלה העשויים מן הטבע - תרמילים של סיגלון וצאלון ומקלות של קסיה פיסטולה. אודי, אתה על הגיטרה / בס, אולי, שירה (?) אבל אני כל כך כועסת, כי חיכיתי כל כך הרבה זמן וזה לא התרחש, וכבר כל כך הרבה זמן לא התאמנתי שלא יוצא כלום, שאני לא ניגשת. ואני הודפת. המון אנרגיות שאולי לא מנותבות נכון. הדרך שלי אבדה, ממש במציאות. ימים של הצילו. וואי, אודי, הזמנת אותי וירטואלית לנגן ביחד? אותי?!?! סוריקטה

סוריקטה ...נדחפת ....כשקראתי את אודי רציתי לחבק אותו ... ולצעוק לך יאללה אל תיברחי תבחרי שיר או מנגינה או כל דבר ותגידי לאודי את זה אני רוצה !!! כן, אודי אשמח לנגן אתך ...את השיר הזה ... ואז תתאמני עליו תוך תחושה שאת לא לבד שאת ואודי מנגנים אותו יחד ...גם אם כל אחד בפינתו זה עדין יחד ..... סליחה שנדחפתי ...אבל התאפקתי עד עכשיו ...:)

התחלתי לקרא אותך ועשית לי ממש חשק למסיבה איזה כייף ...... ואז ממשיכה ואת פשוט ...... אולי בגלל תקופת החגים , הלחץ מהמקום החדש.... נעלמת.... עצוב לי שככה מרגיש לך איתך יפתי חטולית

סוריקטה אהובה שלי, מקום מוכר וכואב המוסיקה ותחושת החמצה. המוסיקה הצילה אותי לא מעט בעבר. אבל היא כל כך רחוקה והתסכול הגדול שאני חווה כשאני מנסה יחד עם הזכרונות הופכים אותה לכואבת וכמעט בלתי אפשרית. מקווה שתצליחי להמשיך ולנסות. לילדי אני תמיד אומרת כשאני מעודדת אותם לנגן שהמוסיקה היא כמו בית, היא מקום שתמיד אפשר לחזור אליו. הימים הקשים שלך עוברים כאן חדים וכואבים. אין לי מילים מהחנות רק להשתתף בכאבך ולהביא את הערכתי הגדולה על ההתמודדות הקשה מנשוא. מאחלת לך שיבואו ימים טובים אני כל כך מרגישה שאת ראויה לתיקון ולטוב. שלך ואיתך שירה

אודי, אני מנסה להסביר... הטיפול נעשה סביב החלקים ואינו נוגע בי שמתמודדת עם השיגרה, הבדידות, הפרעת האכילה, הפגיעה העצמית היומיומית, האובדנות. אני מרגישה שצריך לחזק את המעטפת כדי שאפשר יהיה לגשת לחלקים. בינתיים ועד כה התחושה היא של חוסר שליטה. הוא מתעקש שעד שלא תהיה חמלה עצמית כלפי החלקים עבודה פנימית ושיתוף פעולה ביניהם המצב לא ישתפר. אבל בינתיים אני נגמרת, נחלשת וקשה לי להחזיק את המעטפת. הכאן ועכשיו הוא האישיות המרכזית, המארחת, זו שנאבקת ומתמודדת ביום יום עם סימפטומים לא פשוטים. מקווה שהצלחתי להסביר משהו ואולי תהיה לך הארה או זווית חדשה להסתכל כל זה. תודה שירה

שירה יקרה שאת , לא שזה עוזר אבל כאילו דיברת מגרוני ............אוף איתנו אהובה , קוראת אותך ורוצה לצעוק לך שזה נכון שאנחנו משתמשות בהרס העצמי באכילה הלא שפוייה כדי לדחוק אותם פנימה אותם עם הזכרונות והכאב שהם מביאים...והכי מענישים את הגוף הזה / מענישים אותנו ...........על מה שעשו לנו ......חיבוק

היי שירה הייתי רוצה לכתוב לך הרבה מילים טובות ומאירות..... לצערי לא יכולה כי אין לי מושג בנושא..... רק יכולה לשלוח חיבוק גדול עד אלייך אם זה עוזר.... מקווה שאדי כן יצליח לתת מענה איתך יפתי חטולית

תודה רבה חטולית יקרה על המילים שלך שמגיעות ברגישות. שלך.שירה

אביב אהובה, הכי אוף...... תודה על ההבנה שירה

כשאין אויר ואין תקוה ואין שום הקלה בסימפטומים כשהטיפול תקוע והמטפל מתעקש על אותו הדבר ונע סביב רוחות העבר במקום מה שקורה כאן ועכשיו. כאן ועכשיו כבר כמה שנים טובות.אשה עצובה מאוד ואובדנית אשה שמרעיבה את עצמה וחותכת את גופה על בסיס יומיומי ככה שנים ואין הקלה בכאב. האשה הזאת מתה עוד קצת בכל יום שעובר ומקעקעת אותו בסכין על גופה. סליחה שירה

שירה עצוב לקרוא אותך ...... וזה כל כך מה שאני מרגישה חופרים בעבר והיום הכאן ועכשיו בעצם אין מענה ועזרה ...לחוסר אונים ...להרס האין סופי.... במקרה שלי זה האכילה האין סופית אבל זה בדיוק כמו ההרעבה ...... עצוב שולחת לך יד וחיבוק אל תוותרי עלייך .. את יקרה לי מאוד

היי שירה עצוב מאוד מה שעובר עליך לא מבינה למה המטפל מתעקש אולי את צריכה דווקא כן להגיד לו מה עובר עליך להראות לו אייך הכאב שלך חרוט לך על הבשר ולהתעקש לדבר על הדברים הבוערים בשבילך..... איתך חטולית

אודי, מאוד קשה לי עכשיו בטיפול . הקשר עם המטפלת לא יציב ולא טוב. המון סערות ואני מרגישה שאני טובעת. אני צריכה חוף מבטחים.

מצער לשמוע שאין לך מקום להרגיש בו בטוח אולי תדברי על זה עם המטפלת שלך יכול להיות שהיא לא מודעת למצב הנוכחי שאת נמצאת בו חטולית

להזיז את עצמי ממשבצת הקרבן הדיכאוני הגוף והנפש בקריסה ולא מצליחה להעזר קבעתי תורים לרופאים ואני כבר מחפשת דרך לבטל .. . לא מבינה מה קורה לי .....

אביב יקרה תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר- של שלום חנוך... אני איתך בחושך, בקורבנות, בחוסר האונים... הילה

אביב יקרה כל השנים החזקת, המשכת,נתקת- גם את החלקים הדכאוניים כי לא היה מקום.. היית צריכה להעמיד פנים ש"הכל בסדר" אולי בגלל שיש מטפלת שמכילה ושם בשבילך את מאפשרת לחלקים האלה מקום... אולי? מקבלת ואוהבת אותך איך שאת.. ינשופים

מסכימה עם כל מה שכתבה ינשופית המתוקה ברגישות גדולה מאחר וקשה לי להתרכז אז רק מצטרפת .... חטולית

גם אני לא יודעת מה עובר עליך כתבתי לך שאני מצטרפת למה שכתבה לך ינשופית בכל מקרה יפתי אני איתך בחיבוק גדול גם אם החיבוק לא פותר לך..... חטולית

כל כך קשה להכנס ולהניח את העץ הזה ....אבל חייבת את זה לעצמי מתקשה לראות את הטוב בוחרת באיכס ובקושי .....לא מצליחה להבין עם סתם קרבנית או דיכאונית כנראה שילוב של שנהם... אז......תודות על היש ויש הרבה טוב תודה על חברות גם אם וירטואליות שנותנות כוח תודה על משפחה תודה על בעלי החיים שמחזירים חיים תודה שערב חג עבר שקט ויפה תודה שאני מזהה עד כמה אני כבדה תרתי משמע תודה שאני מנסה להלחם בהרס תודה שאני לא נותנת למנלקוליה להשתלט לגמרי תודה שאני כותבת תודות תודה שאני חושבת על עשייה תודה על מי שאני תודה על המקום כאן שמאפשר

תודה שנחתי יפה בימי החג. תודה שיש סוג של שגרה היום. מצטרפת לאביב - תודה על המקומות שמאפשרים. עדיין תוהה מי אני... סוריקטה וגלי החום

כבר התעייפתי... אז תודה שהשבוע מסתיים. ותודה למטפל שלי שנתן לי חיים. סוריקטה

תודה על יום חדש תודה שעשיתי כמה דברים תודה על מי שעזר לי תודה שאני לומדת להעזר בשני תודה למי שנעזר בי תודה לבעלי החיים תודה על המקום הזה שמאפשר

אביבי את נותנת תמיד תחושה שלא משנה מה קורה ואייך אנחנו מרגישות תמיד יש על מה להודות !! ועל זה אני מודה לך יקרה שאת תודה על שהחגים עברו בטוב תודה שהם כבר מאחורינו תודה שיכולתי במאמצים כבירים ועם המון כדורים נגד כאבים לעמוד על הרגלים ולארח תודה שאתן כאן תודה על המקום ותודה שהצלחתי להכניס את ההודעה הזו למרות שלקחה לי המון המון זמן חטולית

אני מתגעגעת, סוריקטה

הי כולם, שלושה ימים לבד לבד לבד. לדבר עם עצמך בראש ולדבר עם עצמך בראש ומתחרפנים. השעון זמזם לי שאנ'לא זזה. הכריז שהשבוע נעתי 50,000 צעדים פחות משבוע שעבר. פתאום אני קולטת מה זה לנוח. קרובים שולחים לי תמונות משפחתיות מופלאות מההרים הגבוהים והנחלים אי שם. מנסה להבין מהו חופש. מהי הנאה. מהו ביחד. ניסיתי לנגן. במספר כלים. אלו ואחרים מחברים אותי לתחושת הפספוס הענקי. וגם מה שכבר הושג הוזנח ורחוק. המוזיקה בראש, אבל בתכלס בביצוע, זה לא, לא הולך. ניסיתי ממש קטעים של הכי מתחילים ולאט. פתאום אני קולטת כמה אני סובלת. שבעצם הראש והגב והבטן כואבים כל הזמן. שהנפש כואבת שאיני יכולה לשאת, והתנועה שלי כמעין בריחה, מנסה לטלטל את הגוף, שלא ירגיש כל כך חזק. בא לי לזכות בהמון כסף ולהתחפר בבועה שלי רחוק רחוק רחוק. קצת סתירה בין המשפט הזה לתמצית הודעתי. בני צמד הלבד והיחד. לא היה שום אזכור אווירתי לכך שעבר שם חג. ובראש השנה שהוא על פי רוב מעבר בין עבודות, אפילו אין מתנה מהמעסיק, ואני בכלל מחכה, זקנה מטומטמת שכמותי, למתנה מאמא. איך היא נראית עכשיו בכלל, אני לא יודעת. ומניחה שלא הייתי עומדת בזה כרגע. לראות אותה. |צרחה| הודעה גולמית מאת סוריקטה

סוריקיטה יקרה חגים לא פשוטים לנו ומעצימים את הלבד..עצוב... מאוד עצוב.. התארחתי אצל חברה למרות שיש לי ילדים שלא הזמינו אותי.. אם היינו גרות קרובות היינו יכולות לחגוג ביחד.. אולי שנה הבאה?

רוצה להיות אתך בכאב להיות אתך עד שתרגישי פחות לבד להיות אתך בשקט והגוף חשבתי עלייך הבוקר את מתגאה בגוף חזק ובריא ואולי בעצם לא מתגאה ..אולי מנסה להאשים אותו שבגלל שנראית טוב ובריאה אף אחד לא מבין את הכאב ... זה טוב שהגוף בריא זאת ברכה ....אבל הכאבים שאת מדברת עליהם גב ובטן מספרים סיפור אחר. סיפור שנדחק ונשכח ....סיפור שרוצה לספר בקול ....איזון גוף ונפש ... שתימצאי אותו אשמח לשיתוף ....💟💜💛💚

אומרים לי שאני נראית בכושר ומלאת שמחת חיים. #&^%$**& נבהלתי היום שאני מרמזת יותר מידי על זה שיש לי סיפור וגם ידע... כולה מה אני מי אני בכלל... הפנטזיה היא שרק אם אשים קץ לחיי יגלו. יבינו. אבל מה זה שווה ככה. אבל כן, טיפטפתי קצת מידע החוצה. ואני כאן. וזה מפחיד. סוריקטה

עצוב לשמוע על ההתרחקות של הילדים :-( איתך, סוריקטה

היי סוריקטה יקרה חג בדידות ואין משפחה.... לא רוצה לכתוב מבינה אותך כי זה הרבה פעמים לא מדוייק. אולי קרוב למבינה אותך? הילה

סוריקטה יפתי חגים הם ליפעמים גם מעמסה לא רק בדידות כל ההכנות לקראת כל הקניות בריצות מטורפות הבישולים..... הנקיונות.... האירוח עצמו.... ושוב לנקות אחרי.... לא פשוט בכלל יפתי הייתי מוכנה מידי פעם גם להיות מוזמנת ולדואג רק לקנית מתנה או רק להתעסק עם... מה אלבש..... ובדידות של שלושה ימים בהחלט מעיקה במיוחד כשאת לבד מבינה אותך חטולית

לא אוהבת את הפנטזיה שלך את יקרה לי מידי ולא בטוח בכלל שאנשים לא מודעים ליכולות שלך או שלא רואים אותך חטולית

הי שוב, היום, כל היום אבדה לי הדרך. הייתי עם גוגל מפות ואפליקציות של אוטובוסים והכל עשיתי הפוך וטעיתי בדרכים. נראה אולי שאבד לי האני והעצמי? לדברי המטפל לא מכירים אותי ולא יודעים עליי, כי אני מסתירה. למה אם אני יודעת זה נחשב בעיניי לתוקפני? סוריקטה האבודה עדיין נודדת בדרכים

חיבוק פשוט חיבוק.........

שלום, בן 23. בריא בדרך כלל. לפני כשנה למדתי קורס קיץ באוניברסיטה בסטטיסטיקה. הקורס התנהל בצורה שכנראה הלחיצה אותי. במהלך הקורס החלו לי בעיות במתן שתן (דחיפות ותכיפות במתן שתן, צורך ללכת לשירותים למרות שרק התרוקנתי, צריבה במתן שתן, טפטוף לאחר מתן שתן ודקירות בקצה הפין) שלא היו קודם לכן. לאחר שהקורס נגמר הכאב בקצה הפין התגבר וכבר היה כואב להשתין. במהלך השנה הייתי אצל 3 אורולוגים ו2 רופאי עור. לאחר הרבה בדיקות שתן, דם, CT אבנים, US שארית שתן, בדיקות לSTD, אנטיביוטיקות שונות, משחות לטיפול בעור, עד כדי פעולה להרחבת השופכה (כתוצאה מכאב חזק מאוד ומתמשך בקצה הפין שגרם גם לצריבה וכאב בשתן)- כל הבדיקות היו תקינות, אך המצב לא נפתר. הרופאים הנ"ל טוענים שהכל תקין אצלי. כיום הצריבות והכאבים בזמן השתנה חלפו אך אני סובל בעיקר מטפטוף לאחר שתן (לאחר מעבר מעמידה לישיבה בטווח של חצי שעה מתום ההשתנה), כאב חד בפין מס' פעמים ביום (שעובר לאחר מס' דקות) , הרגשה שאני לא מצליח להרפות את שרירי הבטן התחתונה ותחושה שאני מכווץ את שרירי רצפת האגן או שלפוחית השתן- לא במודע (וכתוצאה מכך גם לאחר שהשתנתי מיד לאחר מכן אני מרגיש כבר התכווצות נוספת). אני מודה שמאז הכאב החד האם יכול להיות שכל זה בגלל המתח שכנראה חשתי לפני שנה? מדוע איני מצליח להרפות מהמתח הזה או אפילולהרפות את השרירים בבטן התחתונה/שלפוחית השתן? האם כל זה מכוון לפין ולכן נגרמו כל התופעות שהזכרתי? מצטער על אורך השאלה אבל אני כבר מיואש... ומתחיל לחשוב שאני המשוגע בסיפור- למרות שאני בחור צעיר, חיובי וללא עבר של בעיות כאלו. תודה ושנה טובה.

יש איזה מישהי שהתאהבתי בה והיא לא יודעת..בקיצור התקשרתי אלייה והיתה לנו שיחה נחמדה במשך שעתיים וחצי , אך ימים לאחר מכן שהתקשרתי היא לא ענתה וזה פגע בי ורשמתי לה שזה לא יפה לסנן ושאם היא לא רוצה לדבר שתגיד ..בכל אופן מאז עברו חודשים ולא יצרתי קשר עימה , אך לפני יומיים ידידה שלי פגשה אותה ואמרה לה שאני רוצה לדבר איתה והיא אמרה לה שהיא לא מכירה אותי ...והאמת אני הרגשתי שהכבוד שלי הושפל כי לא רציתי לדבר איתה והידידה הזו בטעות אמרה לה , ואני לא יודעת איך להחזיר את הכבוד האבוד שלי כלומר , זה שהיא חושבת שאני רוצה לדבר איתה גורם לי להרגיש מושפלת ואין לי מנוח מיזה ההרגשה שהכבוד לי הושפל..

היי אודי אתמול הייתה ניידת של תרומת דם איפה שהלכתי. בהחלטה של רגע החלטתי שאני רוצה לתרום דם. לא הייתי בטוחה שיאפשרו לי, אבל רציתי לנסות. בעבר הברזל שלי היה 11.3 ואסור לתרום במצב כזה. אחרי שעשו לי את כל הבדיקות כולל לחץ דם, שאלון רפואי מקיף. הגיע התור של בדיקת ברזל- יצא 12.1 מותר לתרום מ12!!! זה ממש ריגש אותי שהנה אני בריאה ואפילו כשירה לתרום דם!! היה קשה למצוא לי ווריד מתאים אבל גם זה הסתדר. השקית של הדם התמלאה ואני הרגשתי הרגשה נפלאה- אני בצד החזק של התורמים. בהרגשה נפלאה זו אתחיל את השנה הזו. הילה

הי הילה, בתרומת דם יש תחושה של ראוי. יש לי חברים טובים, הומואים עם בני זוג ומשפחות, שרק בגלל הסעיף הזה, הם לא בקבוצה... סוריקטה

היי סוריקטה גם לי יש חברים מהקבוצה הזו. וזה עצוב. תודה שכתבת הילה

היי הילה איזה כייף לך שאת בריאה ויכולה לתרום דם גם את זה אני לא מסוגלת לעשות בגלל הסכרת שלי הלוואי שתמיד תהי בריאה וששום דבר לא יפריע לך בחיים חטולית

הילה בכל צד את ראוייה וחזקה גם אם בצד הנתרם אתך מאחלת סופש קסום

הי, היות שממש לפני החג, ואין אני יודעת איך יתנהל כאן - באתי. הימים שלי מתחילים מאד מוקדם, לא תמיד מספיקה להגיע לכאן, הראש שלי גם קצת במקום אחר, כל השינויים המוזרים האלה. אולי קצת בדיכאון. אתמול חשבתי שאני רוצה שקט מאנשים, ושלא יגעו. גם קצת נמאס לי מהחפירות האלה (נשרף לי המוח) ובכל זאת אני חופרת כאן עכשיו... בירכתי את החתולים כשנכנסתי למתחם הבניינים שלנו, כמה טוב שיש אותם, הגעתי הביתה וגיליתי ששברו לי משהו, ובכלל לא כעסתי עליהם. באמת תודה שיש אותם. הכי בזמנים כאלה. והכי בזמנים כאלה אני לא מתביישת שהצלתי המון ויש לי הרבה. המשפחה שהתחלתי לעבוד אצלה העיפה בעלי חיים מהבית כי נולדו הילדים, כשגיליתי, רצתי לשירותים שלא יראו כמה התגובה שלי קשה. קשה, כי זה מזכיר לי שהייתי ילדה בכורה, שאמא ויתרה עליה ותקפה אותה ביתר שאת כשנולד האח הבא. החלום המוזר שסיפרתי עליו, אודי, היה קשור לטבעונות, אבל משהו מלא סתירות. כלב 'אכיל' שגידלו במיוחד למטרה, עם עור שנראה כמו אבוקדו. אבל הכלב הזה גם אוכל, והוא לא צמחוני/טבעוני בעצמו. איני מגדירה את עצמי כך, אבל אני כמעט צמחונית, פשוט כי ככה יוצאת התזונה שלי. אירגנתי לי חודש עם בדיקות וביקורים אצל רופאים וגם זה קצת גדול עליי. המקום החדש - כרגיל, אנשים מאד אינטליגנטים (זה, בין השאר, סוג המשפחות שלוקחות אותי), איכשהו מול זה אני מרגישה פספוס. הם הגיעו גבוה. אפילו מאד. וגם מימשו זוגיות, הורות ומשפחה. ואני לא פחות חכמה מהם אולי (תרשו לי להיות פחות צנועה), אבל נפשית לא היה לי סיכוי. ראש השנה, החג הראשון בפתח – אני לבד. מצד אחד – נחסכה ממני המועקה. מצד שני – האין הזה. מאד מקווה שהקשיש ההוא יסכים לעבור לבית אבות שם יטפלו בו כמו שצריך, ושהאחריות כולה תהיה במקום אחר. שלפתי פסקאות, ואני מרגישה שמשהו פה לא סגור ומובנה. דרישת שלום, סוריקטה

תודה שכתבת וניכנסת .... ומבינה עד כמה זה כואב התזכורות האלה של הנזק הנפשי והמחירים שאנחנו משלמות. אני חושבת שזה החלק הכי כואב וקשה בפגיעה הזו הנזק הנפשי שזה השאיר אחריו ..הנזק הבילתי נגמר ובעצם כל העבודה הקשה שאנו עושים והכסף הרב שהולך ....זה רק כדי לנסות לתקן מקומות מסויימים אף פעם לא נצליח לתקן לגמרי ....זה פשוט אבוד ... ואת אינטליגנטית בטוח לא פחות ועדין עדין אפשר לעשות ....אל תוותרי בגלל הגיל ....אני החלטתי שלא מוותרת ....כי זה באמת משהו שכאב לי יותר מהכל ... גם זוגיות לא אבודה ואפשר עדין בגילך .... את יודעת הדברים שהכי נראים אבודים כמו הורות ...היום יש כל כך הרבה אפשרויות שהבנתי שאסור לנו להגיד אי אפשר .....אני בוחרת לצעוק ליקום אפשר לפעמים קצת מאולץ אבל בסוף זה גם מאמין שכך ... מאחלת לך שהשנה תהייה נפלאה וטובה טובה טובה

סוריקטה יפה שלי שמחה שנכנסת ונתת אות חיים מילא שאני קשה לי לקרא ולכתוב בגלל בעינים אבל את לא נשמע לי כמו משפטים ששלפת נשמע לי הכי עמוס לך מאוד כואב לך מאוד...בודד...לך וזה כואב לי מאוד חושבת שאני מבינה אותך כצת דיכאון..... כן , עברת לא מעט בתקופה האחרונה ולא יודעת באילו מילים להשתמש כדי לעודד אותך יכולה לשלוח לך חיבוק גדול ועוטף שאומר לך את לא לבד בהמון אהבה יפתי חטולית

סוריקטה אהובה, אני רוצה להשאיר עוד המון מקום למילים שלך, החכמות, הכואבת, הרכות, הכועסות, הטובות, המחפשות, החוקרות, הרגישות ועוד ועוד, שלא תפסקנה לבוא גם לכאן. שתהיה לך שנה מבורכת. שלך שירה

הי אודי, אני עדיין בטיפול אצל המטפלת שלי והיא חזרה מחופש, ונפגשנו ואפילו הבאתי מתנה קטנה לחג . אודי, היא כתבה שהיא מתרגשת מהרצון שלי להתקדם ולהשתנות. כנראה שיש בי צד שמאוד מאמין בטיפול ומתמיד. אבל אני יודעת שיש לי גם חלק אחר שכל הזמן מחבל ומפריע. ואני מרגישה כל הזמן נחותה מהמטפלת. שכאילו עצם זה שאני רוצה להשתנות מעידה על כך שאני לא בסדר ומי היא בכלל שתכתוב לי כך. מתנשאת שכמותה. והפינג פונג הזה שבו אני כמו כדור בין 2 הצדדים מאוד מעייף אותי ומתיש. הלוואי ויכולתי להצליח למצוא מקום טוב באמצע.

מיקה יקרה! זה מאוד מרגש גם אותי לקרוא אותך. אפשר לחוש את הרצון שלך, והתמדה סופה שמביאה תוצאות. איתך, הילה

היי מיקה אני לא חושבת שהמטפלת שלך מחפשת להתנשא מעליך כנראה רק ציינה את הטוב שבך מה שהיא רןאה את הרצון לעשות שינוי טוב ואני מאמינה בך וברצון האמיתי שלך להיות.... לשנות ? כל מה שרק טוב לך בהמון אהבה חטולית

מתגעגעת חיבוק ענק ענק

הי מתוקה, אכתוב הודעה חדשה למעלה. שלי. סוריקטה

אתך יקרה מבקשת שלא תעלמי את לא חייבת לענות להגיב אבל את חייבת לעצמך תני לנו להיות אתך זה לא ישפר את המצב הבריאותי אבל ההרגשה..... אוהבת אותך וחושבת עלייך תמידדדד

תודה אביבי זה לא שאני לא רוצה פשוט עכשיו יותר מתמיד קשה לי כל כך עם הגילוי של סיבות הסבל המתמשך הזה...... ובנוסף ששוב אני חולה בשבוע שעבר שמרתי על הנכדים שלי הם חזרו מחול חולים כולם ושוב נדבקתי מהם דבילית שכמוני שלא טיפלתי מיד אלה רק אחרי שסיימתי איתם אז שוב על היהלציות אנטיביוטיקה ועוד תרופות.... תודה אהובה שאת דואגת לי ותודה על מי ומה שאת בהמון אהבה חטולית

היי אודי כבר פעמיים העליתי הודעות, ללא הצלחה. מטפלת בעצמי כמה שיכולה- נמצאת בטיפול 4 פעמים בשבוע. עוטף ומחזק קשה ולא פשוט בו זמנית. מבחינת תרופות- יש ירידה משמעותית במינונים, באישור הרופאה שלי. הייתי הבוקר אצל רופאת משפחה- סדרה לי את התרופות לפי הוראת הרופאה. אני אלך לבדיקות דם בשבוע הבא לפי זה הרופאה תבחן המשך טיפול. יש לי השמנה אמרתי לרופאה שאני נלחמת בזה יום יום זה קשה לי. שנה טובה הגשמת משאלות אילוצים לבביים 💟💟💙💚💛 הילה

הילה מתוקה ❤💙 נפלא שאת מטפלת בך שיהיה עם מה שיהיה עם מי ושיהיו לכם הכוחות לשמור על היחד תמשיכי ככה נהדרת שאת .... חיבוק לשנה נפלאה

היי הילה שמחה שאת מטופלת וטוב לך סדר בכדורים דבר חשוב ביותר והורדת מינון נשמע ממש נהדר מאחלת לך רק טוב מתוקה ושתצליחי בשנה החדשה להשיג כל מה שחשוב לך בהמון אהבה חטולית

חיבוק עוטף לכולך שנה טובה הילה

תודה על המילים שנותנים לי תחושה שאני לא לבד

את לא לבד אנחנו כאן כמה ואיך שנכון לך .. שימרי עלייך ובואי תמיד שמתאים לך

רוצה לאחל לכל באי הפורום הנפלא הזה הגלויים הנסתרים המתמידים ואלו שבאים לפעמים לכולםםםם..... שנה טובה שנה של בריאות אושר ועושר שנה מלאה בטוב .שנה של מוזיקה בלב שנה של צמיחה ושגשוג שנה של עשייה שנה ללא פחד ומורא שנה של שלווה ... אודי יקר ואהוב מאחלת לך מכל הטוב שבעולם ....ומודה לך על עוד שנה שהחזקת ,שתמכת שנתת לי מעצמך . על יד מושטת ולב מלא בטוב .....תודה . חיבוק אוהב לכולם 🙅🙅🙅

שנה טובה אביב יקרה מאחלת לך שנה שקטה ורגועה שנה של צמיחה שנה של חיבור שנה של הגשמה שנה של ברכה שנה של בריאות ולעצמי מאחלת שתמשיכי להיות בחיים שלנו...שנתמוך אחד בשני שנגדל ונצמח ביחד ונמשיך להיות חברות כמו אחיות מודה לאלוקים שאת בחיי ינשופים

אין לי מה להוסיף מצטרפת לברכות של אביבי שתהיה שנה חדשה טובה לכולן חטולית

הי לכולם יודעת שימים לא פשוטים ,הימים של לפני החגים .. מזמינה אותכם להצטרף אלי לעץ שכולו תקווה, כיוון הדרך למקום טוב יותר .. ..עץ של איחולים וברכות כל אחד לעצמו .... מאחלת לעצמי השנה לא לפחד . להצליח להבדיל בן פחד לחרדה ולא לתת לחרדה להשתלט מאחלת לעצמי להתקדם להתמקצע ולמצוא את הנישה הנכונה לי מאחלת לעצמי בריאות, גוף ללא כאבים ,נשימה עמוקה סדירה ובריאה . מאחלת לעצמי להתקדם בתהליך ולמצוא את השקט והשלווה שאני זקוקה להם. מאחלת לעצמי לקבל ולטפל בגוף שלי מאחלת לעצמי להרגיש שלמה אחת אסופה בטוחה בעצמי מאחלת לעצמי להמשיך לראות את היש בחיי ושרק יגדל מאחלת לעצמי להמשיך לעשות את מה שאני עושה כאן על הכדור הזה ביעילות ובצורה מיטיבה לי ולאחרים אוהבת אותכם תצטרפו

מאחלת לעצמי להמשיך את העבודה את הטיפול את המגורים לשמר את היש ולטעת שורשים עוד משהו שצריכה רישיון נהיגה סוף סוף הילה

מאחלת לעצמי ....לא יודעת מה אין תקנה למצב הראיה שלי אז לא יכולה לבקש.... אין תקנה למצבי עם הסכרת אז לא יודעת..... אולי יכולה לבקש שבני משפחתי ימשיכו להיות איתי בכל מצב בריאותי שלי...... שזה אולי נשמע הזוי אבל אין לדעת מה ילד יום תודה על המקום ותודה לך אביבי חטולית