פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום! אני לומדת שנה א פסיכולוגיה, והשנה התחיל לי משהו שלא היה לי בזמן התיכון- חרדת בחינות. הדבר קורה רק לפני בחינה בפסיכולוגיה, ולא בשאר המקצעות המישניים שאני לומדת. אציין שאני לא מעוניינת ללמוד פסיכו' כתואר שני אז איני מהפנאטים שמרגישים חייבים לקבל 90 ומעלה. אך עדיין, ובייחוד לפני 3 מבחנים שלא ניגשתי אליהם במועד ב כי הרגשתי שאיני יודעת מספיק טוב את החומר ולכן אני עושה אותם מועד ב, יש לי חרדה אדירה.הראשון היה היום , השני ביום שני והשלישי ב10 לחודש. בערך כמה ימים לפני הבחינה אני בוכה כל יום, מתייפחת מבכי פן אכשל או אקבל ציון ממש רע, יש לי קושי להתרכז, אניח בדיכאון ועל סף התפרצויות בכי בערך כל היום. כל זה קרה לי גם לפני שניגשתי למועדי א בידיעה שאוכל מקסימום לשפר בב'. אני מתוסכלת, ולחבר שלי כבר נמאס שאני בוכה לו כל יום כמה פעמים ביום בכי תמרורים בטלפון או כשנפגשים. שום דבר ניחומים או הרגעה לא מרגיעים אותי. לפעמים אני מרגישה על סף התמוטטות עצבים ונפשית, שאני פשוט צריכה להתאשפז או משהו. איני יודעת מה לעשות. חשבתי ללכת לפסיכיאטר שיתן לי תרופות נגד חרדה אך עד שזה יקרה המבחנים יגמרו וגם אני פוחדת שיהיו להם תופעות לואי כגון חוסר ריכוז, עייפות וכ"ו. אני זקוקה לעזרה ולא יודעת מה לעשות!!!!!!!! אני הולכת לפסיכולוגית אך דווקא עכשיו היא בחופשה של חודש. אציין שאני לוקחת מזה שנה תרופות נגד דיכאון, ועדיין- זה לא עוזר לי לא להלחץ מבחינות. מה עלי לעשות????

היי קרן, חרדת בחינות יכולה להיות מציקה ומכשילה מאוד, אבל אפשר לטפל בה. אני מאמינה שהיום מנהלי הפורום יכתבו לך על זה יותר, אבל בנוסף אני רוצה להכיר לך את אתר "מינוסטרס" שמטפל בחרדת בחינות באינטרנט (כרגע בחינם!). https://minustress.com/ אולי תמצאי שם מענה. בהצלחה רשת

קרן שלום, האתר ש"רשת" כותבת עליו הינו מצויין ומומלץ . (תודה!, רשת). מה שחשוב ללמוד ממנו זה את תרגילי הנשימה וההרפיה שהם ממליצים ולתרגל אותם וגם את ההסבר הכללי לגבי תופעת החרדה ואיך היא מתפתחת. בנוסף: כדורים אנטי דיכאוניים אמורים לעשות את העבודה גם במקרי של התקפי חרדה, כך שיכול להיות שצריך להעלות את המינון. תתיעצי עם הפסיכיאטר גם לגבי זה וגם לגבי כדור אנטי חרדתי קטן בנוסף. זה בהחלט יכול להרגיע ולשפר את המצב. (אפשר גם לבקש מרופא המשפחה). בנוסף: ישנן באוניברסיטאות סדנאות לחרדות מבחנים. תבררי בשרות הפסיכולוגי באוניברסיטה בה את לומדת. זה אולי לא יתן פיתרון מיידי - לבחינות הנוכחיות, אך כן ילמד כלים ויהיה יעיל למבחנים הבאים. בהצלחה, גדעון

שלום! בני עולה לכתה א'. עליי לציין שבני קטן גופנית לגילו ( גובה ומשקל ) ואנו במעקב גדילה. בני אינו מודע לכך שהוא נמוך מחבריו. אף פעם נושא זה לא עלה לדיון בביתינו. יש לו חברים והם מצידם אף פעם לא העירו לו על גובהו. החששות שלי הם עם הכניסה לבית הספר, שם יש ילדים שגדולים ממנו ומחבריו ואני מפחדת שיציקו לו ויקראו לו בשמות. א. מה עלי לעשות? האם לדבר איתו על גובהו בפעם הראשונה ולהכין אותו למה שיכול להיות? ב. האם לא לומר דבר? אני מפחדת שהוא יפגע! ג. זה שהוא אינו מודע לכך, אומר שהוא אינו מבין מצבים חברתיים? אודה על תשובות, אני לא יודעת כיצד רצוי לנהוג.

יפעת שלום, לא הייתי מתחיל ב"הכנה מואצת" לכיתה א'. למה להוסיף לחרדות ולהתרגשות של הילד, גם את פחדי ההורים? מה שכן, בנוסף לציפיות ולהתרגשות לקראת הכיתה החדשה ניתן לדבר איתו על כך שבביה"ס ישנם הרבה ילדים וחלקם גדולים יותר ולכן אם ישנה בעיה , שידע למי לפנות. ביום הראשון, שאתם מלווים אותו תראו לו למי לפנות וגם אתם תהיו זמינים וזה לטעמי מספיק. עצם הידיעה שיש לו גיבוי הינה חשובה. בשלב הזה , שהוא עמוס חרדות, פחדים והתרגשות בלאי הכי, לא הייתי מוסיף גם את פחדינו אנו ההורים. עוד תהיינה מספיק הזדמנויות לכך. מעבר לכך, בודאי שאת חוששת שהוא יפגע - זה הרי לא פשוט ללוות ילד לכיתה א'. גם אם הוא נמוך וגם אם הוא גבוה. אני תיקווה , שאם תלוו אותו ותהיו שם בשבילו אזי הכניסה לכיתה א' תהיה ארוע חיובי. בהצלחה רבה, גדעון

שלום, אני בחורה בת 25 ,במשך החיים שלי הייתי נטולת קשרים ,מסיבות שונות,לאחרונה אני נכנסת למערכות יחסים ויוזמת כמובן במודע דברים שהם חריגים מאד,אם זה קשר שהתחיל דרך הצט עם בחור נשוי כבר שבועיים,דבר שלא חשבתי שאהיה מוכנה לו,ולא ציפיתי מעצמי גם ,קשר אחר שנמשך חצי שנה וידעתי מראש שאנחנו לא נישאר ביחד מסיבה של עדה שונה, וסיבה אחרת שפשוט לא היתה אהבה בינינו ולמרות זאת המשכנו להיפגש,חסרה לי האהבה ,תחושת החום הקירבה מאד,גדלנו בתנאים קשים במיוחד,ובמקום שההורים יפרנסו אותנו הצטרכנו לפרנס אותם,ויש לי כעס גדול על המצב הזה,אבל השאלה למה אני מסבכת את עצמי בסוג קשרים כאלה,דבר אחרון שרוצה להוסיף ,שאני פוחדת מהקמת משפחה ,מכל המעגל הזה,כי חוויתי אותה בצורה קשה, אשמח לעזרה תודה.

דינה שלום, "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים". כלומר - אם היה לך מודל של חיי משפחה קשים אזי במודע וגם שלא במודע את תשאפי להתרחק ממנו. מה שאת עושה מהווה "פתרון" עם יתרונות רבים - את גם יוצרת קשרים וגם הם קשרים שאינם למימוש (נשוי, לא מעדתך, אין אהבה...). בכך נמצא "הפתרון הבטוח" - גם יש קשר וגם אינו מאיים. הבעיה היא כמובן , שאין לכך עתיד. את יכולה להגיד לעצמך, שאת לוקחת "סיכון" ומתחילה לקיים קשרים שיש בהם עתיד וממשות - בחורים בני גילך, עם אהבה וכדומה. וה"סכנה" היא שזה יהפך להיות קשר אמיתי. אופציה נוספת - להבין קצת יותר טוב את עצמך ואת עברך כדי שהעתיד יהיה בהיר וטוב יותר, דרך טיפול פסיכולוגי. אופציה זו יכולה לעזור לך להתגבר על פחדייך ופחות להסתבך. בהצלחה רבה, גדעון

שלום, אני וחברתי גרים כבר כשנה ביחד-בסכה"כ מערכת היחסים טובה, מפרה ויציבה. כמעט מייד עם תחילת הקשר חברתי החלה לסבול מכאבים פיזיים עזים בצד ימין ליד הכתף, חשדנו שמדובר בכאבים כתוצאה מחבלה(נפילה), אולם הכאבים התגברו.כל הבדיקות שביצענו(לרבות אשפוז בבית חולים ) הראו שהכל בסדר אולם חברתי החלה להאמין "בכל מחיר" כי משהו נורא שאף רופא לא גילה מתחולל לה בגוף. האמונה הזאת באה ביחד עם הפחד העז כי בקרוב היא תמות(מאותה "מחלה" נוראית) ולכן לדעתי הדבר מגביר את הכאב וחוזר חלילה... לאחרונה נוספה גם בעיה נוספת של עצירות קשה הנמשכת כבר כחודש- כרגע בברור רפואי. חברתי כאמור מתוסכלת מהכאבים ומצב רוחה מדוכדך. האם כאבים באים מתוך מצוקה ריגשית והאם הם יכולים להעיד על תגובה חרדתית?? האם מוכרת התופעה בעולם הפסיכולוגיה שלכאבים יש "תפקיד" בדיוק כמו שבגידה של בן/בת זוג באה להעיד על משהו לקויי ו/או משהו שבן/בת הזוג רוצים לומר אך בוחרים בדרת מעוותת. האם לדעתכם יש מקום להתערבות טיפולית? תודה, רונן.

שלום רונן, התקת מצב רגשי לכדי ביטוי גופני היא תופעה מוכרת, עוד מראשית ימי הפסיכולוגיה. כאשר בירור רפואי מעמיק אינו מעלה ממצאים, יש בכך תמיכה מסויימת בקיומם של היבטים נפשיים משמעותיים. בכל מקרה, בין אם יימצא הסבר ברמה הגופנית, ובין אם הסימפטומים יישארו נטולי הסבר רפואי, מאוד מומלץ לפנות להתייעצות עם פסיכולוג קליני. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לחברתך להבהיר לעצמה את הדברים, ולהוות מקור תמיכה. רק בריאות, אורנה

מצטערת מעומק ליבי על הקיטורים המרובים לאחרונה , אורנה. אתמול הלכתי לפגישה עם הפסיכיאטר, לא קרה משהו חריג, רק ביקורת והתייעצות להמשך הטיפול התרופתי(ציפרלקס). בפגישה סיפרתי שלאחורנה מרגישה רע מאוד ולא יכולתי לתאר אפילו כמה רע, כי לא היו לי מילים, זה יושב לי בפנים עמוק ואני לא יודעת איך להוציא כי הכל מבולבל לי, עכשיו אני בספק אם הפסיכיאטר הבין אותי טוב, אתמול הרגשתי רע יותר היום טוב יותר, סיפרתי לו על תנודות במצב רוח, חשבתי שיגדיל לי את המינון של הציפרלקס או יוסיף עוד כדור להקל עליי.... אבל כלום. אני חושבת שהוא לא הבין אותי נכון.... לא תיארתי לו מספיק טוב כמה רע לי וכמה כואב לי... חשבתי לחזור אליו שוב, אבל כשאני לידו אני לא יודעת אם אני אצליח לעביר לו תחושות כל כך קשות, הוא במילא לא יבין. במטפלת שלי המקסימה חזרה אליי לשאול איך היה אצל הפסיכאטר, לא יכולתי לדבר איתה באותו רגע בטלפון, אמרתי לה שאני אחזור אליה עם תשובה.... וכבר אין לי כוח לטיפול הזה ובעצם לשום דבר. אני לא יודעת אם קראת שלאחרונה נפרדתי מחבר שלי וכל זה קשה עליי נורא. אין לי כוח לפרט על זה ולהוסיף. רע לי ונמאס מהכל. סליחה על ההשתפכות. חן

אוף ,איזה מעצבן ללכת לפסיכיאטר ולא להצליח להוציא במילים את התחושות הקשות. לפעמים אני מגיעה לפסיכיאטר כשאניבמצב יותר טוב ואז לא מצליחה לתאר את התחושות הנוראיות שחווה רוב הזמן

שלום חן, כן, אני מציצה בפורום מפעם לפעם, וקראתי על ההחלטה שלך להיפרד מהחבר ועל התחושות הקשות בעקבות זאת. אני בטוחה שאת צריכה לגייס הרבה מאוד כוחות על-מנת להתמודד עם הדברים. קראתי גם את התגובות של ליאת ושל גדעון המלוות אותך ומחזקות אותך, ואני כמובן מצטרפת אליהם. בנוגע לפסיכיאטר, לפעמים עדיף לרשום לעצמך לפני הפגישה את הנקודות המרכזיות שברצונך להעלות, כדי שהדברים יהיו ממוקדים ובהירים. אולי תרצי לנסות זאת בפעם הבאה... חזקי ואמצי, אורנה

יש לי ידידה ממש טובה, התקרבנו מאוד בחודשים האחרונים. לצערי אני קיבלתי את תפקיד הנהג - תמיד אוסף ומחזיר אותה כשאנחנו יוצאים (יש לה רישיון אבל היא לא נוהגת משום מה). היא גרה בעיר הסמוכה, מדובר ב15 דק' נסיעה במקרה הטוב, אבל די זה מתיש. לפעמים צריך לקחת אותך, לנסוע בכלל לעיר אחרת, ואז להחזיר אותה, ואז לחזור לעיר שלי. חבל על הדלק. אז היא רצתה ללכת לסרט היום ואמרתי לה שהנסיעות מתישות אותי, היא אומרת לי "אי אפשר להתאמץ בשביל חברים?" אמרתי לה "מאמי, אני כבר שנה וחצי מתאמץ, בואי נגיע לפשרה. דרך מוניות או אבא תבואי אליי, מקסימום אני אחזיר". היא כבר לא הגיבה לSMS. מה דעתכם?

שלום, לא ברור מדבריך אם היא ידידה או בת זוג / חברה שלך. אבל בשני המקרים - לדעתי יש גבול דק שלא כל כך ניתן למדידה, ואם עוברים אותו, עוברים בעצם את גבול הטעם הטוב, בין עזרה שלך שמלווה ברצון טוב, לבין ניצול על ידי הידידה. אם הסברת לה שהנסיעות מתישות אותך, היא צריכה היתה להבין את זה. וכן, גם היא יכולה להתאמץ מדי פעם ולהגיע בכוחות עצמה.. על מנת להקל עליך. אביבה

שלום דריפטי, נראה לי שיש לכם נושא מצויין לשיחה, במקום ללכת לסרט... אם אתם באמת חברים, אתה ראוי לתשובתה, ושניכם ראויים למצוא את דרך האמצע המתאימה לשניכם. בהצלחה, אורנה

רציתי לדעת מה ההבדל בין פסיכיאטר לבין פסיכולוג? איך יודעים למי לפנות ?

שלום נינה, פסיכיאטר הוא רופא שתחום התמחותו הוא בריאות הנפש. הוא מוסמך לאבחן ולטפל בהפרעות נפשיות, לרוב באמצעים תרופתיים. פסיכולוג קליני אינו רופא, ולכן אינו מוסמך לתת טיפול תרופתי. לעומת זאת, התמחה במשך שנים ארוכות בשיטות טיפול נפשי מגוונות. לאור זאת, הפנייה נקבעת לפי סוג הבעיה וסוג הטיפול הרצוי. אם תרצי ייעוץ ספציפי יותר, פרטי על הבעיה בה את מעוניינת לטפל. בברכה, אורנה

שלום.אני מקווה שהפנתי את השאלה לפורום המתאים כי הייתי רוצה לשמוע דעה של פסיכולוג.ובכן,אני בן 24 ויוצא עם בחורה בת 29 במשך שבועיים וחצי. נפגשים 3 פעמים בשבוע ומתמזמזים לפי החשק שלה. נשיקות צרפתיות אין בכלל כי להגדרתה נשיקה זה רגש עמוק מאוד. אם כך,בשביל נשיקה צריך רגש עמוק ובשביל נגיעות אינטימיות מספיק צורך גופני? כיצד עלי לנהוג?אני מרגיש קצת מנוצל כי מתי שבא לה אז מתמזמזים ומתי לא אז לא... כאילו זה רק לפי החשק שלה.היא אמרה:סקס זה צורך עבורי. ואגב,בי היא לא נוגעת אינטימית בכלל רק אני נוגע בה. היא טוענת שהיא נמשכת אליי וכן מסתכלת לי בעניים,מחזיקה לי יד.

שלום צורי, וודאי שאפשר לדון בפורום זה בתחושות אהבה, קרבה, ניצול וריחוק, אבל נדמה לי שהפעם יהיה מועיל יותר לשוחח עמה... אתם מאוד בתחילת הדרך, וזה זמן מצויין להתחיל לבסס תקשורת כנה ופתוחה. בהצלחה, אורנה

היי שלום, ולהתמודד עם דברים כואבים וקשים,ושאני נותנת לה רק כותרות כמו בעיה עם אמא וכו.ולאור הנסיון שלי אני יודעת שבערב אני מורידה את המסיכה של הילה המוצלחת שמתפקדת מושלם,והכרית עדה,,,ביקשתי ממנה לעזור לי על ידי טיול באויר הצח,למרות שזה לא מקובל וזה חורג מהקלאסיקה של הטיפול ואי אפשר שכל מטופל יביא את בקשותיו,מה את לאור נסיונך היית עושה או מייעצת במקרה זה?{אגב היא באמת מעולה הבעיה בי ולא בה} תודה מראש על הזמן המחשבה והרצון.

שלום הילה, תודה על המילים החמות שכתבת לי. אני מניחה שבטיפול אני אורנה מעט אחרת, ומן הסתם אחרת עבור כל מטופל ומטופל (זה כל היופי שבדבר...). מהתיאור שלך את הקשר עם המטפלת עולה עוצמה מאוד גבוהה של ציפיות וחששות, קרבה עזה 'מעורבבת' עם ריחוק מכעיס ומעציב. נדמה לי שהמטפלת שלך מנסה להגדיר עבורך את גבולות הקשר הטיפולי - וזה באמת יכול להיות תהליך מכאיב. את רוצה לטייל עמה בחוץ, משתוקקת שהיא תדע מה עובר עלייך לפני רגעי הפגישה ואחרי שאתן נפרדות, ואילו היא מציבה גבולות, ולפעמים נחווית מרוחקת ואפילו נוטשת. כל זה לא אומר שהקשר הטיפולי בעייתי, אלא מצביע על כך שאת מתמודדת מולה עם שאלות קריטיות עבורך, הנוגעות בצורת ומידת הקרבה "הנכונה". המשיכי לעבוד עמה על הנושאים החשובים האלה. בברכה, אורנה

אני קוראת הרבה פעמים שהאהבה למטפל/ת עוברת או מתמתנת באיזשהו שלב בטיפול. האם יתכן שיהיה מטופל/ת שלעולם זה לא יעבור לו? שהאהבה הכמיהה והרגשות החזקים ישארו לנצח? כשאני חושבת על עזיבת המטפלת מפני שהרגשות החזקים האלה מטריפים אותי אז אני מבינה שיש סיכוי לא רע שאני ארגיש אותו דבר גם בטיפול הבא... האם יש דרך לצאת מהפלונטר הזה? האם יש דרך למתן את המחשבות האובססיביות עליה?

עננית יקרה, אם נתבסס על הנחת עבודה, שתחושות הגעגוע והכמיהה שאת חשה אל המטפלת משקפות גם חוויות מוקדמות יותר שהשפיעו על עיצוב אישיותך, אזי אכן מדובר בסוג של "פלונטר" שהולך איתך ממקום למקום... זה קצת כמו לומר שהמטופל 'משחק' בתוך המרחב הטיפולי את הדרמה הישנה והבסיסית של חייו, בתוספת שינוי קל - הפעם יושב מולו אדם שעבודתו היא להתבונן בתהליך ביחד עם המטופל, להציע התבוננות מעט אחרת, התנסות מעט אחרת, שבהדרגה משנות אותנו. עם כל הכאב שמתלווה לכך, אני חשה שהזדמנה לך הזדמנות מרתקת לחיות את 'הדרמה' שלך מחדש בעוצמה עזה בתוך הטיפול. תני לזה עוד זמן... שלך, אורנה

היי אורנה, תודה לך, חיכיתי לך:). אני אנסה לחדד את השאלה- האם יש מצב שמטופל לא יצליח להתגבר על "השריטה" שלו? עננית

רציתי לדעת מה דעתכם על לימודי פסיכולוגיה במכללה האקדמית ת"א? אני שואל זאת מפני שהם קיבלו אותי בקלילות ולכן תהיתי על טיב הבי"ס...הבגרות והפסיכומטרי שלי לא בשמיים (82.5\612) כך שאם זו מכללה טובה אני אקפוץ על המציאה.תודה

שלום סמי, למיטב ידיעתי מדובר במכללה גדולה ומוכרת, המקיימת גם מסלולים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית ורפואית. לאור זאת, אני מניחה שהם יודעים מה שהם עושים... בהצלחה בלימודים, אורנה

שלום אני רוצה למות אין לי אומץ לעשות את זה בעצמי הייתי רוצה שזה יקרה טבעית....אני מתבייש להתאבד שמא ידברו עליי אחרי זה לא רציונלי הרי מה כבר יקרה אם ידברו....?אני חי בשביל הורים שלי זה יטריף אותם אם אני ימות לא מוצא טעם לחיים האלה לא מתפקד לא לומד לבחינות חשובות שיש לי באונ ורק מתפלל שזה יגמר באופן טבעי שאני יישן ולא יקום אין לי כח ...הבדידות כל כך מעיקה עליי אני מתקשר לאנשים מהעבר מההווה כולם כל כך עסוקים לא שוהים לקריאות העזרה שלי לא מרגיש שאכפת להם ....תמיד נראתי אדם חזק נפשית ובעיקר היו לי יכולות לחזק ועדיין יש אבל בשנה האחרונה הכל נסדק ומתפורר אני לא מרגיש יותר גבר...הרי אני אמור להיות חזק נפשית ופיסית ....הדיכוטומיה הזו מפריעה (זה תופעה ששמעתי עליה) לא מסוגל להעביר את הימים ולקוות למוות הטבעי הזה מתי זה יגמר?

שלום MR BLUE, כתבת הודעה מעציבה מאוד, שעולות ממנה תחושות חזקות של בדידות וייאוש. אני זוכרת שלאורך החודשים האחרונים עוררת בפורום דיון סביב שאלות מיניות ומוסריות שהטרידו אותך מאוד, ונדמה לי שההודעה הנוכחית מרמזת על מגמה מעט אחרת במצב הרוח שלך ובנושאים המעסיקים אותך. אני מאמינה שאפשר וכדאי לטפל בתחושות אלה, ולחזור לחיות חיים מספקים ומרגשים הכוללים דילמות עזות... אני לא יודעת אם אתה נמצא בטיפול פסיכולוגי, אבל זו יכולה להיות תמיכה חשובה, ובמקביל הייתי מתייעצת בנוגע לטיפול תרופתי. המון הצלחה, אורנה

היי אני בטיפול ולוקח ציפרלקס (: וכן אני רוצה למות שזה ייגמר וכן זה קשור לבדידות ולמקרה ההוא שלא עוזב אותי לרגע שלא מניח לי לחיות ולנשום ולשמוח לרגע....תמיד הייתי עצוב אבל היו המון רגעים של שמחה ואופוריה ומאז הם אינם עוד....המעשה היה מעשה התאבדותי כי אני אדם הומני ותמיד חשבתי שללכת לזונה זה פסול ידעתי שזה ישבור אותי ושלא אוכל להמשיך לחיות עם עצמי וצדקתי הנה זה קרה עוד שבוע חלפה שנה ואני מרגיש חרא כמו דקה אחרי המקרה.......ולאף אחד לא אכפת אפילו לחבר טוב שלי שהקשיב לי תמך בי וממש טיפל בי כבר נמאס והבנאדם הוא כמו אח שלי ואני לא מאשים אותו אם רק משהו או משהי היו יכולים רק לחבק אותי........מצד שני אני דוחה כל ניסיון חיב ואהבה כלפיי מידידות חברים אחרים אני רק רוצה שזה ייגמר למה זה טוב???למה אני צריך לרצות את כולם ולהמשיך לחיות?

שלום האם זה בסדר לצאת לחופש ל- 3 ימים ולהשאיר את התינוק בן ה- 3 חודשים אצל סבתו? האם כשאחזור הוא יזכור אותי והכל יהיה אותו הדבר כמו לפני החופשה? תודה

שלום רינה, אני מאמינה שהדבר תלוי בעיקר בתחושות של הורי התינוק בנוגע לפרידה, ובמידת הקרבה שיש בין התינוק והדמות עמה יישאר (סבתא במקרה שלכם). במידה והסבתא מרבה לטפל בתינוק ממילא (ומכירה היטב את הרגלי האכילה, השינה והרחיצה שלו), והתינוק יישאר בסביבתו הטבעית, נראה שתינוק יכול "לעמוד" בפרידה כזו. עם זאת, משאלתך עולה "ניחוח" של אשמה, וחשוב לי לכתוב שכדאי לצאת לחופשה רק במידה שאת מרגישה שהפרידה הזו אפשרית. חבל לצאת לחופשה ולחוש געגועים ואשמה בלתי נסבלת. תינוקות (וילדים בכלל) הם "סיסמוגרפים" די טובים לתחושות הפנימיות שלנו, והרבה פעמים הם מגיבים "בהתאם". אם תחושי 'בסדר' לגבי החופשה, התינוק שלך יסתדר, וגם אם ברגע הראשון הדברים לא יהיו "אותו דבר כמו לפני החופשה" - אתם תתחברו מחדש. אם אינך מצליחה להרגיש 'בסדר', נראה לי נכון להקשיב לקול הפנימי האמהי הזה, ולדחות את החופשה בלעדיו לזמנים אחרים. בברכה, אורנה

אני נשוי בן 40 מחפש פסיכולוג לנסות להתגבר ולפתור דילמות בחיי איני יודע איך מחפשים פסיכולוג .ניסיתי דרך חברים אבל אין כלום עדיין עזרתך בנושא?

שלום פטריק, בנוסף להמלצות ממכרים וממשתתפי הפורום, ניתן לפנות לקופת החולים בה אתה מבוטח. תקבל רשימת מטפלים העובדים עם קופת החולים, ותוכל וליצור קשר עם אחדים מהם לפגישת היכרות בה תתרשם מהתאמתכם לעבודה משותפת. בהצלחה, אורנה

שלום רציתי לדעת מה ההבדל בין חלום רע-מפחיד, לבין "סיוט"? הם נראים לי מאוד קרובים זה לזה.בזמן המלחמה חלמתי משהו מפחיד וגם ידיי השתתפו ללא ידיעתי מתוך חלום! האם אפשר לעשות משהו עם זה? תודה מראש a

שלום a, אני לא בקיאה מספיק בתחום החלימה, על-מנת לדעת האם יש הגדרות נבדלות ל'חלום רע' ול'סיוט'. עם זאת, מדוע צריך לעשות משהו בקשר לזה? לכולנו יש לעתים מחשבות מעוררות חרדה (הן במצב ערות והן בשינה), וכדאי ללמוד לחיות עמן ולצידן. בברכה, אורנה

שלום אמת קשה לי להתחיל אבל הסיפור שלי הוא כך שלפני כמה חודשים פגשתי בבחור נאה מאוד אינטלגנטי שמאוד התאים לציפיות שלי ומאוד דיבר אליי וגם כן הרגשתי הרבה קווי דימיון ביני לביני ובעיקר בעניין הכנות .במהלך הפגישה וכמובן משפת גופו של הבחור הרגשתי ששנינו מגלים עניין אחד בשני.אחרי זמן מה הו אהתחיל להתעלם ממני בכל דרך אמת אני מרגישה מבולבלת כי הוא שידר לי שהוא כן מעוניין בי והיום קשה לי להשלים עם זה שהוא רק עבר בדרכי אני לא יודעת מה לעשות רצתי ממנו הסבר ואני לא מקבלת אולי עדיף שלא אבל קשה לי מאוד עם זה !!!!!!!1 אנא עזרו לי

שלום איאת, זה באמת נשמע מכאיב, לחוש שמתפתחים רגשות הדדיים, ואז לגלות שנשארת עם כל זה לבדך... עם זאת, אינך יכולה לשלוט ברגשותיו ובהתנהגותו, ולכן נראה לי נכון לנסות לקבל את הדברים כפי שהם ולהמשיך הלאה. בהצלחה, אורנה

שלום,החלטתי לפנות לטיפול בעקבות כמה בעיות שיש לי. אני (להערכתי)סובלת מדכאון קל, ואובססיה או לפחות התמכרות לאוכל. אני מחפשת מטפל (לא משנה אם זה גבר או אשה) המתעסק בנושאים אלה . אם תוכלי לתת לי הנחיות איך לחפש מטפל או המלצות על מטפלים (אזור השרון), זה מאוד יעזור לי.(אפשר לכתובת המייל המצורפת) אשמח להמלצות גם ממשתתפי הפורום , אם יש לכם:) תודה רבה מראש רוני

שלום רוני, אני מקווה שקבלת המלצות לכתובת הדואל שלך. להערכתי, כדאי לך לקבוע פגישות ראשונות עם מספר מטפלים, לבדוק כיצד את מרגישה במהלך הפגישה ואיזו אינפורמציה את מקבלת. בהצלחה, אורנה

אם בחור לא מביא בחורה הבייתה להורים האם זה מראה שאולי עמוק בפנים, בתת מודע, הוא לא חושב שזאת הבחורה שאיתה רוצה לחיות ולהקים משפחה? אני יודעת שאני חשובה לו ושהוא אוהב אותי אז למה הוא לא רוצה שאכיר את ההורים שלו? זה מערער לי את הביטחון ברגשות שלו (שאומנם די ברורים לי-אבל עדיין לא ממש מרגישה ביטחון ברגשות האלו) ואני לא מעלה את הנושא כי אני לא רוצה לגרום לו לעשות משהו "לפני הזמן" מבחינתו. כי אם להיות כנה גם בשבילי להביא אותו הבייתה זה לא דבר של מה בכך, ואני לא מעוניינת שהורי יכירו בחור שלא יהיה בעלי בסופו של דבר. האם ההתנהגות הזאת נובעת ממסר של התת מודע אלינו???

יכול להיות שהוא לא מביא אותך לפגוש את הוריו בגלל הקשר שלו עם ההורים שלו. נסי לחקור מה טיב הקשר שלו עם הוריו. אני בטוחה שיכולות להיות עוד הרבה אפשרויות להסביר מדוע הוא לא מעוניין להפגיש אותך עם הוריו, מלבד האפשרות שציינת. ענת

שלום ענבר, אני חושבת שהעלת מספר אפשרויות מעניינות, שאולי תרצי לדון בהן בפתיחות עם החבר שלך (זה לא בהכרח אומר להפעיל עליו לחץ... תוכלי למשל לספר לו על התחושות שלך לגבי ביקור שלו בבית הורייך, ולשאול לדעתו בנושא). בנוסף, הכיוון שענת הציעה בהחלט מעניין. בהצלחה, אורנה

הבן שלנו הבכור בן 5 ו8 חודשים נכנס לכיתה א . במסגרת בירור להרטבת לילה הועלה חשד לבעיית קשב וריכוז כמו כן בסוף גן חובה דווחה לנו המורה שהילד מאוד אקטיבי ואפילו בזמן שעת הריכוז הוא לא מקשיב בנוסף מסרה שנושאים שמעניינים אותו הוא כן מקשיב ואפילו פעיל ביותר בדיון . בבית מאז שהוא נולד קשה לנו איתו מבחינת שעות שהוא ישן אין לו שינת צהריים מאז גיל שנה וחצי .במשך הגן וגן חובה לקח לי שעה כדי להשכיב אותו כל יום אחרי מקלחת וסיפור .הוא אף פעם לא מתעייף כל הזמן בפעילות.שנה שעברה נסינו להכניס אותו לכמה חוגים כדי לדעת מה הוא מעדיף ואז להמשיך איתו בחוג שהוא בחר אך הוא לא הסכים לוותר על אף חוג הלך והתעניין ולמרות כל זה הוא נשאר פעיל יותר מדי בבית עד כדי מצב שאני ובעלי כבר עייפים לא יודעים מה לעשות (יש לציין שיש לנו עוד בן , בן שנתיים ו8 חודשים) . מדאיג אותנו מאוד הכניסה לכיתה א ובכלל איזה בירור אפשר לעשות כדי לדעת אם יש לו בעיה כלשהי ?

למה להעלות אותו לכיתה א' בגיל כ"כ צעיר? למה לא להשאיר עוד שנה בגן? לאור מה שאת כותבת הייתי שוקלת לפנות לגננת / פסיכולוגית הגן ולשאול לדעתה... הלימודים מתחילים עוד כמה ימים, נראה לי שכדאי להתייעץ לפני שיהיה מאוחר מידי. שיהיה בהצלחה.

מירי, גם לדעתי הוא מאוד צעיר לעלות לכתה א . אני מכירה כמה ילדים שהיו בגיל בניים ,נשארו בגן ופשוט פרחו. חבל שהוא ילך לאיבוד בתוך המערכת . אשמח עם תעדכני בהצלחה.

שלום מירי, אני מצטרפת להמלצה לפנות ללא שהיות לפסיכולוגית האחראית על גן הילדים בו למד (ניתן לעשות זאת באמצעות הגננת שלו). בכל מקרה, גם אם תחליטו לממש השנה את המעבר לבית הספר, כדאי שיקבל ליווי ותמיכה מספקים. בברכה, אורנה

אבל בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע חייבת להוציא ממני גיפעעעע מצטברת עמכם הסליחה. נמאס לי מהכל הכל ועוד לילה ללא שינה עבר אתמול עליי עם חלומות בעעעעע חלומות שמזכירים לי את עברי...... גרררררררר מפחיד.מפחיד. באמת שנמאס לי מהנדנדה הזאת של יום אסל יום באסל קשה עליי הכלללללל נחנקתי כברררררררררר די.

חן יקרה, רוצה רק לומר לך שיש פה בכל זאת מי ששומע אותך. מקווה שהיום זה יום אסל. תחזיקי מעמד, יעלה

שלום חן, החזיקי מעמד בין כל הבעעע והגררר של החיים... מקווה שבקרוב תחושי גם צלילים נעימים, אורנה

למישהו יש המלצה על מטפל באזור חיפה? תודה.........

שלום יעל, על-מנת לקבל המלצות ממשתתפי הפורום יש צורך בכתובת דואל תקינה, אליה ניתן להפנות הודעות. בברכה, אורנה

הנני בת 34, התחתנתי לפני כמספר חודשים. הקשר הזוגי שלנו מאופיין בסערות ומתחים רבים ולדעתי היסודות של ביטחון ואמון בסיסי עדיין לא מבוססים דיים. מעבר לכך, אני מגלה כי איני יכולה לשלוט בפחדי ובמחשבה כי משהו יקרה לקשר בעתיד (לא בהכרח הקרוב) ופחדי הנטישה הללו אינם נותנים לי מנוח. אני מתקשה להרדם בלילה ובמיוחד עכשיו כשגיליתי כי אני בהריון!! התחלתי החודש טיפול פסיכולוגי על מנת לחזק את בטחוני ולטפל עד כמה שניתן בפצעי העבר. אינני יודעת אם די בכך, אינני יודעת עד כמה המצב אמור להשתנות עם התחזקות הקשר (אנחנו יחד כבר כמעט שנתיים). ברצוני לציין כי בעלי מאוד מרוצה מן ההריון ומתרגש מכך וכך גם אני, אם כי המחשבה על פירוק משפחה בעתיד נראית לי קשה מנשוא! אשמח לתגובתך.

שלום אפרת, אני עונה בקצרה, על מנת שלא להשאיר את המשתתפים שפנו בעת החופשה של ליאת ללא מענה, אך אם תרצי תוכלי להעלות את שאלתך שוב בהמשך השבוע. אני חושבת שזה רעיון מצויין לפנות לטיפול. שינויים נפשיים באחד מבני הזוג יכולים להשפיע בצורה דרמטית על הקשר הזוגי. עם הזמן, יתכן שתרצו להוסיף גם התייעצות זוגית. בהצלחה בכל, אורנה

אני כבר לא יודעת מה לעשות.. אני בחורה נאה, רווקה, בת 33, ושנים שנים לא היה לי חבר רציני. כל הקשרים מאז גיל 24 היו קצרים ונגמרו בסקס בלבד. אלה שרצו אותי יותר לא רציתי או נמשכתי אליהם. אני מרגישה שאני נאכלת לאט לאט עם השנים. כל כך זקוקה למשענת, לכתף, למלא את הלב הקמוץ והמרוקן שלי. אני למודת אכזבות מגברים. לא מצליחה לקבל אליי קשרים בריאים ומשמעותיים. אלה שרוצים אותי מכוערים ולא מסוגלת להימשך אליהם מינית - מה שחשוב לי. אני כל כך מאוכזבת וחשדנית, עד שאני נכנסת לתקופות יובש חסרות מגע עם גברים. אני לא יודעת איך לפתור את מעגל הקסמים הזה. אולי זה הדור הזה, אולי זו אני. קשה לי עם הלבד, ובקרוב אגור לבד ואני מוטרדת מהבדידות שתנחת עליי. מה לעשות? אולי טיפול תרופתי?

שיר שלום, הייתי ממליץ על טיפול פסיכולוגי בגישה דינמית, שמתבוננת על מערכות היחסים שלך ומנסה להבין מה קורה לך עם עצמך ובתוך מערכות היחסים. מעגלי קסמים דורשים הבנה והעמקה כי לא תמיד יש להם פתרונות קסם. בהצלחה רבה, גדעון

האם תוכל להמליץ לי על מטפל בגישה דינמית רצוי באזור ראשל"צ ת"א והמרכז?

שלום לכולם! ברצוני להתייעץ איתכם על מקרה שלי... עברה שנה וחצי מאז אהבת חיי נפרדה ממני.היום סוף סוף עזרתי אומץ והתקשרתי אליה.היו לי המון חברות אחריה אך היא לא יוצאת לי מהראש!חשבתי שהתגברתי אך בכל פעם שאני מסתכל על התמונה שלה אני בוכה...אז החלטתי לנסות לחזור אליה,אולי היא רוצה עכשיו לאחר שנה וחצי.אולי הבינה שאני הכי טוב לה...יש לציין שהפרידה לא קרתה בגללי אלא בגלל לחצים מבית ואובססיביות שלה כלפי,אהבה אותי המון!עדיין למרות כל החברות שהיו לי לא הכרתי מישהי כמוה,מדהימה,שיודעת לאהוב כל כך... אז התקשרתי אליה!בהתחלה לא זיהתה אותי עד שאמרתי לה!השיחה זרמה טוב,התעדכנו,שאלנו שאלות אחד את השניה.עשתה רושם שהיא שהיא מתעניינת במה שאני עושה!עושה רושם שגם אין לה חבר אבל אי אפשר לדעת...אז דיברנו משהו כמו 20 דקות ובסוף השיחה אמרתי לה שאני מאוד אשמח לראות אותה ואם יש מצב שניפגש?אז היא אמרה לי "שנשמור על קשר,נדבר ונראה"...מה זה אומר?מה אני צריך להסיק מזה?שהיא לא רוצה אבל היא לא רצתה לאמר לי במפורש?או שמא היא משחקת איתי משחק?אני כל כך רוצה אותה!מה עושים?איך לפרש את הדברים?עזרו לי...

אמיר שלום, נמתין להתיחסות המשתתפים לגבי משמעות הדברים שאמרה לך. רק נקודה קטנה : בעוד אתה היית מוכן לשיחה הזו, תכננת אותה וחשבת עליה זמן רב, הרי לגביה זו היתה הפתעה. יתכן לפיכך שחלק מהמשמעות של מה שאמרה היתה, שהיא זקוקה לזמן כדי לעכל. בהצלחה, גדעון

אני ממש מתפעלת מעצמי : - )) ראיתי את הודעתו של אמיר בפורום אחר באתר, עניתי לו את התשובה שאני מצרפת כאן, המשכתי לטייל באתר, וכעת הגעתי לכאן, וכמה דומה התשובה שלי לזו של גדעון ?? http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1249,xPG-27,xFT-13284,xFP-13279,m-Doctors,a-Forums.html

שלום רב לצוות הפסיכולוגים, שאלתי מעט מורכבת ואני מודעת לכך שזה לא המקום לשפוך את סיפורי , אך לפחות אשמח לקבל יעוץ מהצוות. יש לי 4 ילדים ולפני 10 שנים במהלך לידה גילו שיש לי גדול ממהיר . בתי שהיום היא בת 15 --הייתה בת 5 ונאלצנו להעזר בחברים שישמרו עליה בתקופה הקשה כל כך. בעלי ואני האמנו שבתנו נמצאת במקום בטוח חם ואוהב, אך לצערי לאחר שנה, התגלה לנו שהבעל של חברתי הוא פדופיל. עברו להם השנים ואנחנו נתקנו קשר עם הזוג בתקווה שהוא לא נגע בבתנו. כך עברו להם 10 שנים והילדה המדהימה שהייתה לנו נהפכה לילדה כעוסה ומרירה -בהתחלה חשבנו שאולי זה נובע מלידת תנוק חדש במשפחה-ואולי כעסים ומריבות שיש לפעמים בבית. אך לצערי רק לפני חודש ,הבנתי שיש לי בעיה עם ביתי במקרה -חברה סיפרה לי על מקרה אונס ואז צעקתי לה בבהלה שאני חושדת שגם ביתי עברה בצעירותה מקרה כזה, רק אנחנו היינו עסוקים בבתי חולים ועם התנוק החדש שנולד והיה בטיפול נמרץ ביתי לא מפסיקה לכעוס, לשנוא להעליב ולנגח את כל הסובבים אותה. הנושא הכאוב ביותר הוא הנושא החברתי ,היא לא יודעת להתמודד וברגע שהיא צריכה לומר מה היא חושבת היא נאטמת ונסגרת נתנו לי 2 שמות של מטפלות רק אינני יודעת למי לפנות ובאיזו שיטה ניתן להוציא ממנה שאכן היא עברה משהו שגורם לה לכזאת מצוקה והאם אוכל אי פעם לדעת ממה נובעת בעיה זאת אני יודעת שהשאלה יכולה להשאר פתוחה -אך עלי דחוף להתחיל בטיפול . אודה לכם מאוד מאוד אם תכוונו אותי . חן חן

יעל שלום, מספורך כלל לא ברור שבתך עברה ארוע מיני טראומתי, או שמא אלו חרדותייך בלבד ובתך מצויה בגיל ההתבגרות, עם ההתנהגות הסוערת האופיינית לגיל. בכל מקרה, טוב היה לשלוח את בתך לאחת המטפלות (בהנחה, שהיא אכן מעוניינת בטיפול). כדאי גם לך לשקול יעוץ סביב הקשר עם הבת והדרכת הורים לגביה. לדעתי זה לא חשוב כרגע, אם תדעי מה הסיבה להתנהגותה של בתך. מה שחשוב הוא, שבתך תרגיש טוב יותר ושאת תרגישי טוב יותר לגבי התקופה ההיא. אני בהחלט ממליץ שתפני לאחת המטפלות ותניעי תהליך של טיפול. בהצלחה, גדעון

זה עזר לי מעט בחשיבה אני מקווה שלפני שבתנו תכנס לפסיכולוגית אנחנו נשוחח עימה ונקבל טיפים להתמודדות בכל אופן תודות על תמיכתך

זה עזר לי מעט בחשיבה אני מקווה שלפני שבתנו תכנס לפסיכולוגית אנחנו נשוחח עימה ונקבל טיפים להתמודדות בכל אופן תודות על תמיכתך

זה עזר לי מעט בחשיבה אני מקווה שלפני שבתנו תכנס לפסיכולוגית אנחנו נשוחח עימה ונקבל טיפים להתמודדות בכל אופן תודות על תמיכתך

הי למומחים היקרים !!! אני בת 23 ועברתי כרגע לגור עם חבר שלי עכשיו אני נורא נהנת איתו ומרגישה מאוד בנוח מצד אחד ומצד שני אני מאוד עצורה החל מסקס שמא אני אצעק בטעות יותר מידי או שאראה מטופשת אני כאילו נורא דואגת להישאר "מושלמת" העדינה והטהורה למרות שאני יודעת שאין אף אחד מושלם אני פשוט לא רוצה להרוס את החשיבה שלו החיובית עליי אני גם לא נכנסת לשירותים כי למתן סוג 2:)כי אני מתביישת אני לא יודעת אני עוצרת את עצמי ואני לא נהנת עד הסוף ממה שהחיים מציעים איך מתגברים על המבוכה ועל האי נוחות שמרגישים חשוב לי לציין שאנחנו גרים בדירה שלו וחשוב לי גם לתרום כי כאילו הוא זה שתורם ונותן הכל מה שגורם לי להרגיש קצת אי נעימות למרות שהוא עושה זאת בכייף ובאהבה אשמח לשמוע את חוות דעתכים המקצועית ושתתנו לי כמה עצות חשיבה חיוביות איך מתגברים????? תודה מראש ניקול!

ניקול שלום, מודעות לבעיה היא כבר חצי פיתרון. עכשיו מה שנותר זה להכיר בכך שאין אנשים מושלמים ולהעיז. שתי עצות: האחת דברי עם החבר שלך על ביישנותך ואיך היא מתבטאית. דברי איתו על כך שאת חוששת שיחשוב עלייך דברים שליליים. עצם השיחה תעמיק את הקשר ביניכם ותסייע לפתרון. העצה השניה: קבעי לעצמך מטרות ביניים, או תוכנית של דברים שהיית רוצה להשיג. נסי כל יום להשיג משהו קטן מתוך התכנית. שתהיה התחלה טובה והמשך טוב יותר, גדעון

שלום. בעלי תמיד רצה שאלך לטיפול הוא טען שיש בי משהו שמפריע לתיפקוד הנורמלי.ואני לא רציתי ללכת,וכים אני בטיפול כמעט חצי שנה ובעלי טוען שזה לא עוזר,ואני מזה עצבנית,כי ככה ,אם בעלי היה טובל בשפע כלכלי אני לא חושבת שהיה מפריע לו שאלך,אבל אנחנו לא,וחוץ מזה הוא טוען שזה לא עוזר ומה שכן יעזור זה שאצא לעבוד,ואני מקיזה את דמי כל פעם בנסיון להסביר לו שאני מוכרחה טיפול כי אני שונאת ומפחדת לצאת למפגשים חברתיים עד כדי כך שלפעמים אני מקיאה לפני חתונה או אסיפה,וכן בלילות איני מצליחה לישון ואני אחוזת פחדים חרדות ודיכאון,הסברתי לו שטיפול זה לא כמו אקמול אלא זה ארוך יותר ולא רואים תוצאות תוך שעות,ואני מסכימה אם זה שאני צריכה קצת לצאת,לעבודה,לחברה,אבל זה אחד מהקשיים שלי.הוא רוצה שהמטפלת תסביר לו את מהות הטיפול ואני נגד כי אני שמחה שיש לי מקום שהוא רק שלי ,אנא אני חייבת שתסביר לו כדי שאוכל ללכת בשלווה לטיפול, תודה מראש.

להילה שלום רב, לפי מה שאת מתארת הייתי ממליץ שתתיעצי עם המטפלת שלך לגבי שילוב של טיפול תרופתי (בגלל העוצמה שאת מתארת של החרדות, הדכאונות והפרעות השינה). ולגבי בעלך - הסבירי לו שזהו אכן הטיפול שלך והוא מתקדם בקצב של טיפול פסיכולוגי - כלומר לאט. את יכולה גם לקנות לו ספר על טיפול פסיכולוגי . למשל "טיפול פסיכולוגי - מדריך למשתמש" של דרור גרין. כך תוכלו לתאם ציפיות לגבי מהותו של טיפול פסיכולוגי. בהצלחה, גדעון

בימים האחרונים שמתי לב שיש לי שינוי בנקודת חן שהיא קצת התנפחה, ונהיה מסביב אדום, האם זה צריך להדאיג אותי? הנקודת חן נמצאת בישבן תודה

לכי לרופא עור

שולה שלום, אין לי מה להוסיף - גם אני סבור שרצוי שתפני לרופא עור. בברכה, גדעון

כמובן שכדאי לבדוק זאת אצל רופא עור, כפי שכבר כתבו לך כאן, אך רציתי להוסיף שלפעמים מה שאת מתארת נגרם פשוט מפצעון ש"מתיישב" בדיוק במקום של נקודת החן, כך שאולי אין סיבה לדאגה. בכל אופן, חשוב לבדוק כאלה דברים. בריאות טובה לך, או

היי, אני בן 28 והתחלתי לצאת לאחרונה עם בחורה שממש מוצאת חן בעיניי. בילינו שבועיים מטורפים יחד. לפני כמה ימים היא סיפרה לי שאמא שלה ואחיה לקו בסכיזופרניה. אני מנסה להתעלם מזה, אבל באיזשהו מקום אני קצת מוטרד מזה. רמת ההבנה שלי על המחלה היא די שיטחית אבל ידוע לי שיש אספקט גנטי למחלה. יש מצב שאני מכניס את הראש שלי למיטה חולה? ואולי יכול להיות שהסיכון שאני לוקח על עצמי הוא לא שונה מסיכון שאני הייתי לוקח עם כל בחורה אחרת, כי הרי "אף פעם אי אפשר לדעת"?

רגלס שלום, קודם כל העובדות: אכן לסכיזופרניה יש בסיס גנטי. מה הסיכוי שזה יגיע לדורות הבאים? זו כבר שאלה ליעוץ גנטי. מה המשמעות של הסיכויים? זו אכן שאלה מורכבת, השייכת לתחום הפסיכולוגי ולמידה בה אתה מוכן לחיות עם אי וודאות. מעבר לכך אנני יודע מה לענות: זה שיש לה בני משפחה שלקו בסכיזופרניה, אכן מכניס מימד של סיכון גנטי מסויים. ומאידך כמו שאתה כותב, "אף פעם אי אפשר לדעת". נסה להכניס למשוואה גם נתונים נוספים: כגון מה אתה מרגיש כלפיה. הזמן שאתם מכירים ואולי זה יעזור לך לקבל החלטה לגבי ההמשך. בברכה, גדעון

היי אשמח אם גם תוכלו להסביר לי מה זו פסיכוטיות? במזה זה מתבטא? תודה

עטרה שלום, פסיכוטי הינו מי שמצוי בפסיכוזה. כלומר במצב בו ישנה פגיעה בחשיבה ובתפישה. מצ"ב לינק המסביר יותר: http://en.wikipedia.org/wiki/Psychotic בברכה, גדעון

שלום לד''ר שובל אני מבקשת לקבל כלים להתמודד עם חמות רעה מתוחכמת וסכסכנית אני נשואה לבן זוגי 11 שנים, חמותי לא שמחה בזיווג שלנו אף פעם. לנו לבן זוגי ולי טוב ביחד ומתאימים לחיים המשותפים חיים ביחד 17 שנים . לבעלי יש מערכת מאוד מורכבת עם אימו לעיתים שנאה גדולה ולעיתים אהבה גדולה . נולדה לנו תינוקת לראשונה לפני כשנה והחמות דורשת להתראות עם התינוקת אצלה בבית ולא לראות אותי היא עושה מניפולציות שבנה יביא את התינוקת לבד. בעלי על מנת לרצות את אימו לוקח הילדה לבד אליה, אני בעבודה מעל 10 שעות בעלי עובד מהבית והתינוקת עימו והוא נוסע לביקור אצל אימו .אני מרגישה עם זה רע מאוד מאחר ויש לה השפעה שלילית עליו ובכל פעם כשמגיע מאימו הוא בוחן את הזוגיות שלנו שוב ושב חוץ מזה הוריו עושים כל מיני ניסויים על התינוקת שלנו (בהרגשתי הוריו לא שומרים על גבולותיי) אנחנו גרים בקרבת הורי והוריו. עם הורי החמות גם אינה מדברת מתוך המתלה כי שונאת אותם. כשבאתי לבקר השבוע אצל חמותי עם בעלי והתינוקת, חמותי תקפה אותי וניסתה לגרור אותי לריב ולדברים קשים הטיחה בפני טענות מאשימות ושוב ניסתה לסכסך ושאלה "מדוע אני מגיעה עם בעלי אליה" מדוע אני משתלטת עליו ולא מאפשרת לו לבוא כמה שרק ירצה אליה לבד עם התינוקת? היא גם ציינה בפנאי שאין לה עניין לראות אותי רק את הילדה. אביו של בעלי עוזר לה ומרצה אותה ובעלי אותו דבר . בעלי נקרע בין מילותיה לבין איך עליו להתנהל ולהעמיד את הדברים על דיוקם . אני יודעת שטיפול זוגי יכול לתת לנו תשובה הולמת , רק שבעלי לא יכול לעמוד מולה והטיפול נעלם והמציאות נמצאת לה . החמות מפעילה מניפולציות כך שהיא מאמללת אותו מתעלמת ממנו . ואז הוא מתקשר שוב ושב ושוב. אנחנו בצרה שאין לנו כלים איך לשרוד את המצב הזה. יש לנו משכנתא ועוד כל מיני התחייבויות.

שירה שלום, הדרך היחידה שאני מכירה להתמודד עם זה, היא להבין שכדי לריב צריך שניים. אין סיכוי שמישהו יריב אם אין לא פרטנר. אני יודעת שקשה מאוד לעמוד בכך, אבל כדאי לאזור אומץ ולא לאפשר את המריבה. כך למשל, כשהחמות שואלת למה בכלל באת עם הילדה, אפשר לענות לה בשקט: "מה זאת אומרת, כי את הסבתא של הבת שלי". או: "כי את אמא של בעלי, וחשוב לי לשמור איתך על קשר...." בכל פעם שהיא מנסה לריב, כדאי לומר משפט מרגיע, שלא מלבה את המריבה (הרי ברור שהיא מקנאה בך, כועסת ולא מעכלת שהבן שלה איתך ולא איתה. מסכנה, באמת) אלמלא הכרתי מקרה שזה עבד, לא הייתי מעזה להציע. בהצלחה

שירה שלום, א. נסי את עצתה של "מישהי מפה". אם זה יעזור מה טוב. ב. לדעתי - יש כאן בעיה זוגית. במעבר לזוגיות לא בניתם בצורה טובה את הגבול ביניכם כזוג לבין ההורים של בעלך. זה בא לידי ביטוי עכשיו עם ההורות. אני מסכים איתך לגבי הפתרון - יעוץ זוגי. זה יקח זמן, אבל בעלך יוכל לעמוד מולה. בנתיים, המצב שבו בעלך לוקח את הילדה אליה לבד, נשמע לי כרע במיעוטו. בברכה, גדעון

לכבוד ד''ר שובל , אני מאוד מודה לך על תשובתך ,אני יודעת שלטנגו צריך שניים ,לא נראה לי כי בעלי יסכים להגיע עמי לטיפול ,הוא יראה בתשלום כמיותר ,יתרץ כל מיני תירוצים שלא מתאים לו וכי הבעיה היא שלי ,ו שאני צריכה לתת לו חופשיות וכו..... האם ישנה אפשרות שישתנו דברים?בעלי היה בטיפול אצל פסיכולוג במשך תקופה ארוכה עוד לפני שהכרנו . אנא תשובתך.

שלום, מה ההבדל בעצם בין טיפול אישי אחד על אחד לבין טיפול קבוצתי? האם בסופו של דבר טיפול אישי מוצלח מסתיים במעבר לקבוצה? האם ההתיחסות של המטופל לקבוצה הוא מקביל להתיחסות שלו אל אמא שלו?

אייל שלום, אני מתאר לעצמי שאינך מעוניין בהסבר מלומד ותיאורטי על הבדלים בין טיפול קבוצתי וטיפול פרטני. אולי, אתה גם חווה משהו ביחס לטיפול הקבוצתי שלך והיית מעוניין לשתף בו. אם כן - אתה מוזמן. בכל מקרה - ישנן גישות שונות ביחס לטיפול קבוצתי. אחת הגישות מתייחסת אל הקבוצה כמכלול והתיחסויות מנחי הקבוצה הינן ביחס המתהווה בין הפרט בקבוצה אל הקבוצה עצמה. יתכן שבמצב זה ניתן לחוות משהו דומה בין היחס האימהי לבין היחס הקבוצתי. אך זה כמובן אינדיבידואלי ושייך לחוויה של כל פרט ופרט. לגבי שתי השאלות הראשונות - אשמח לקבל הבהרות. בברכה, גדעון

טיפול אישי מוצלח לא בהכרח מוביל להמשך בטיפול קבוצתי, אך טיפול קבוצתי חושף את המטופל למגוון חוויות שאינן מתאפשרות ואין צורך להתמודד עמן בטיפול אישי, כך שדרושה שם איזשהי "עליית מדרגה". בתיאוריה של טיפול קבוצתי קיים בהחלט המושג "הקבוצה כאם", כך שההשערה שהעלית בהחלט אפשרית וקיימת בטיפול קבוצתי. בברכה, אור-לי

היי, אני בת 23, יש לי חברים (שאולי כבר אי אפשר ממש לקרוא להם חברים) שרוב הפעמים כשאני נפגשת איתם, הם מעשנים גראס. אני מעולם לא נגעתי בזה ולא מעוניינת, לא בסמים ולא בסיגריות רגילות. העניין הוא שמדובר באנשים טובים ומעניינים, אבל בפעם האחרונה שנפגשתי איתם, הם היו כ"כ עמוק בעישון - שזה פשוט היה זוועה (מבחינתי- כשהסתכלתי "מהצד"). באותו רגע רציתי לעוף מהמקום, וכך עשיתי. מה אפשר לעשות עם אנשים כאלה? מצד אחד הם נחמדים והכל, ויצא לי לתקשר איתם ברמה אישית שלא הייתה לי בעבר עם אנשים אחרים, אבל מצד שני כשאני חושבת על זה, הכל סובב סביב העישון וקשה מאוד להיכנס איתם לשיחות משמעותיות ותמיד כשניסיתי ליצור קירבה מעבר ל-SMSים ופגישות של "סמול טוק" לא קיבלתי את הפידבק שהייתי צריכה. לנתק את הקשר? לקוות שאמצא אנשים שלא בקטע של העישון? זה ממש מבאס...

בודדה שלום רב, לדעתי עלייך להגדיל ולגוון את המרחב החברתי שלך. נשמע לי שבמצב הנוכחי הבחירה היא בין חברייך המעשנים שהם לא לרוחך, לבין בדידות שגם היא לא לרוחך. בחירה שאינה אופטימלית. למה שלא תמצאי אנשים שהם יותר לרוחך? לא מעשנים ומסוגלים לתת לך את הפידבק שאת צריכה? בהצלחה, גדעון

למה כשהייתי ילדה-נערה, כשעמדתי להיות משוחררת מבית חולים שיקומי, הפסיכולוגית מצאה לנכון לדבר עם אמא שלי ולהדריך אותה באופן חלקי,ושאר המטפלים שלחו את המלצותיהם לקופת חולים והפסיכולוגית אפילו לא הפנתה את אמא שלי לקופת חולים? ואני הייתי די כושלת כי לא קיבלתי טיפולים מתאימים בגלל הפסיכולוגית האומללה ההיא?

זנוחה שלום לך, הייתי עונה לך בשאלה לשאלתך: ומה הלאה? מה ניתן לעשות עכשיו כדי שהשיקום שלך ימשך? יתכן שהפסיכולוגית ההיא טעתה או לא ידעה. נסי שלא להישאר רק במחשבות על טעויות העבר . לעיתים חשוב לאזן זאת עם מחשבות על התוכניות והתקוות לעתיד. בהצלחה, גדעון

השיקום שלי נמשך, עברו מאז הרבה שנים, מן הסתצם לא קיבלתי את השיקום האידאלי, זה לגיטימי שהפסיכולוגית המליצה על תמיכה פסיכולוגית, אני נמצאת כבר עמוק בתוך העתיד מאז הפסיכולוגית האומללה ההיא וההמלצות הרפואיות שנשארו תקועות בקופת חולים ואף אחד לא ידע עליהןץ אני רק מבקשת שתענה לי בתשובה על שאלתי הקודמת ולא בשאלה, כי זאת פשוט התחמקות מלתת לי תשובה. תודה.

למה אני צריכה להיות ולסבול?? שהקץ כבר יקיץ עליי. מחכה לזה. לא אעשה שום מעשה קיצוני, מהסיבה הפשוטה שצריך המון אומץ לעשות את זה. אומץ שאין לי ולא יהיה לי. גם ברגעים הקשים ביותר אני רוצה שיהיה טוב אבל נסיון החיים שלי אומר שלא יהיה טוב רבאק כבר שנה אני סובלת יותר מידי מעל ומעבר וזה לא עובר שנה זה המון זמן אני לא רואה את הסוף לא רואה מתי זה הולך להיגמר אם בכלל. לא רואה מה יחזיק אותי הפעם. אני בהתקף דיכאון נראה לי עכשיו שההרגשה הרעה לא תיגמר הכי מפחיד אותי שיראו וירגישו שרע לי רע. רע. רע. שחור משחור. לא רוצה ליפול . לא רוצה לשקוע. ואין לי שליטה על זה. אני ממש בתוך זה. איך יוצאים עכשיו??

חן שלום, את כבר היית בתוך המצב הנפשי הזה ויצאת ממנו. ישנן נפילות - זה חלק מהתהליך. עודדי את עצמך, אפשרי לאחרים לעודד אותך... סופי השבוע הם היותר קשים. חזקי ואמצי, גדעון

העבירות מין של הנשיא - טריגר נוראי. אני צריכה להפסיק לחשוב על זה ואני לא יכולה. מנפילות חוזרות על עצמן כבר נמאס לי. אני לא יכולה להתמודד איתן. עד שהגל דיכאון הזה וההצפה יעברו לי(אם זה בכלל יעבור...) אני לא יודעת מה אעשה!!!! סליחה שאני קטנונית ושאני מתבכיינת , בא לי למות כי זה לא עובר עדיין. נמאס.

דיברתי עם חברה שלי כפי שהצעת פתאום הדיכאון עבר. אם הייתי נחנקת עם זה לבד זה לא היה עובר כ"כ מהר.... איזה כיף להיות אחרי זה. ולהרגיש את ההקלה הזו. פתאום אפשר לנשום לרווחה. שתדע שעצתך לי לדבר על זה, עזרה מאוד. שיהיה לך כל טוב אמן!!!!!!!!!! תודה.תודה. ולילה טוב :-)

שלום הבן שלנו בן 17 ולא רוצה ללמוד. עקב הישיגים מאוד נמוכים, הוחלט בבית הספר בו הוא למד להשאיר אותו כיתה, והוא החליט שהוא לא מעונין בכך, שהוא לא מעונין בכלל ללמוד. כמובן שהקושי התחיל לפני כמה שנים, ניסינו הכל:שיעורים פרטיים, שיחות ואפילו שיחות עם פסיכולוגית. הענין הוא כזה: האם לאפשר לו לצאת ממסגרת הלימודים שנה אחת לפני הסוף? אול להכריח אותו למצוא מסגרת לימודית כל שהיא?(אולי אפילו פרטית גם אם אנו יודעים מראש שלא ייצא מזה שום דבר, כי הוא אמר לנו שהוא לא מעונין בכך) בעיה נוספת: כל מה שמענין אותו זה חברים, בנות, בילוים. אנו מכירים את רוב החברים שלו, ילדים ממשפחות טובות, ילדים שכן לומדים, אבל מסתבר שכאשר הם יוצאים בערב, הם מעשנים נרגילות, סיגריות וגם שותים פה ושם בירות ואולי דברים אחרים. איך להגיב? מצד אחד מדובר בילד בן 17 , איך ניתן לשלוט על הדברים האלה? מצד שני , אנו חוששים שהור מתדרדר. ואולי יתרגל לכל הדברים האלה? אנו חסרי אונים איתו.הוא הילד השני במשפחה, אני יודעת שלא משווים בין ילדים, אבל עם הגדול, לא היו הדברים האלה, ואנחנו לא יודעים איך להתמודד. בבקשה אנו זקוקים דחוף לעיצות תודה רבה

חני שלום, אני בהחלט מסכים איתך שאתם זקוקים לעצות, אך לא בדרך הזו של האינטרנט, אלא הגעה מסודרת לאיש מקצוע , שיוכל ליעץ לכם וגם לו. השאלה המרכזית בעיני הינה אבחנתית: מה בעצם הבעיה של בנך? האם הבעיה הינה מוטיבציונית? קושי רגשי עם מסגרת הלימודים? התאמה לא טובה בין מאפייניו האישיותיים לבין המסגרת? קשיי קשב, ריכוז, הפרעות למידה? כל אחד מהאפשרויות הללו יוביל לכיוון הדרכתי אחר ולהמלצה אחרת. היות וכבר הייתם בקשר מקצועי לגביו, הייתי ממליץ לכם להתחיל את הברור משם . לגבי ההיבט של חברים, בנות ובילויים - זה נורמטיבי, אך השאלה היא כמובן המינון ועל חשבון מה זה בא? בהצלחה, גדעון

שלום ד"ר אורנה מדוע עובר כל כך הרבה זמן, מאז שהסימפטומים של הדיכאון מתחילים ועד שהדיכאון הקשה מגיע ? למה ההדרגה האיטית הזאת? (בפעם הראשונה זה לקח בערך 7 חודשים) האם זה רק אצלי או שאצל כולם זה ככה? יש לזה הסבר פיזיולוגי? פסיכולוגי? אני מתחילה להרגיש את הדיכאון השני מתקרב, אחרי שלושה חודשים בערך, עם אנרגיה ומצב רוח טוב , זה מתחיל לרדת... כבר בערך שבוע -שבוע וחצי של חוסר סבלנות, מצב הרוח ירד, החשק לדברים יורד,כל מיני מחשבות מוכרות, בעבודה קשה לי,אני מתפקדת אבל בקושי. הדיכאון מתעורר לו באיטיות רבה. מה שמוזר, שלמרות הפחד ממנו, משהו בי רוצה לחוות אותו שוב. כרגע, אני לא מתכוונת לחזור לפסיכולוגית שלי. (אני לא לוקחת כדורים) אני מחכה למצב של חוסר תיפקוד. אולי אני טועה, וזו סתם תקופה של ירידה? איך אפשר לדעת?

אני התחבטתי הרבה עם הצורך להיות שם, ולכן אני מבינה אותך. לא מצאתי הסבר לכך. מנסיוני הדכאון זריז יותר, ויודע להיות אכזרי יותר כשהוא חוזר ונשנה. אולי שכחת, אבל עוצמות הכאב והסבל בתוך הדכאון הן קשות. פני עכשיו לעזרה לפני ההתדרדרות, תחסכי מעצמך למרות הפיתוי והשתוקקות את הסבל. גם טל

שלום טל, אורנה תשוב לענות בהמשך השבוע. הדרגתיות הדיכאון הינה נורמטיבית. יתכן ששהסבר הינו פיזיולוגי. תיאוריות שונות מתייחסות לחוסר איזון בסרוטונין וסביר שזה מתרחש בהדרגתיות. גם הטיפול התרופתי לא עוזר מייד אלא בהדרגתיות ומאותה סיבה. היתרון של ההדרגתיות , למי שהיה שם, הוא בידע ש"הנה זה בא". יש רצון לחוות את זה שוב, כחלק מחוויה שיש בה משאלה ליותר שליטה ולחוויה מתקנת. אך כפי שכתבה לך טל השניה - זה יכול להיות גם אחרת וקשה יותר. עצתי החמה היא לא להמתין ולפנות לטיפול. כדאי גם לשקול טיפול תרופתי ולשם כך להתייעץ עם פסיכיאטר. אל תזניחי !! תרגישי טוב, גדעון

יש לי ידידה טובה, שלצערי הסתבכה במערבולת שלא מצליחה לצאת ממנה. במהלך השירות הצבאי הכירה את אחד הקצינים (בחור מעדה אחרת בן 40), ואחרי שהשתחררה הם התחילו ברומן של 3 שנים ON AND OFF. אממה - הוא נשוי, עם 3 ילדים, מאיזשהו יישוב בצפון. הבחורה פשוט לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו, בקטע פשוט אובססיבי. אני מנסה לשכנע אותה בכל כוחי לפנות לייעוץ. אחרי הפסקה ארוכה הם חידשו את הקשר השבוע, והיא מתכננת להיפגש איתו שוב, ולחזור לאותה נקודה. איך אני יכול לעזור לה?

אסף שלום, אתה כבר עוזר לה בכמה מובנים: א. אתה איתה מבחינה רגשית, מפגין איכפתיות ומנסה לחשוב יחד איתה מה נכון עבורה. ב. אתה מסביר לה, שמערכת היחסים הזו, אינה טובה עבורה וזאת מנקודת מבט של ידיד שאיכפת לו. ג. אתה מנסה לשכנע אותה ללכת ליעוץ. לדעתי, אין אפשרות לעשות הרבה מעבר למה שאתה עושה. צריך איש מקצוע שיעזור לה לצאת מהמצב. אתה יכול רק לעורר בה את המוטיבציה לפנות לאיש מקצוע. תמשיך כך. המיים מפוררים אט אט את הסלע. התמדתך חשובה, אך גם ידיעתך שיש גבול למה שאתה יכול לעשות. בהצלחה, גדעון

האם אדם יכול לסבול מפיצול אישיות אבל שהוא כיביכול מודע לפיצול שלו? זאת אומרת, נניח אדם נמצא "תחת" דמות מסוימת, הוא יכול להרגיש אותה, להיות היא, כאילו הוא שחקן תיאטרון, אבל אחרי זמן מה להתעשת ולהבין שזה לא אמיתי? (הכוונה היא להתעשת מכורח הנסיבות, שהוא מה שהוא ולא אישיות אחרת וחוזר חלילה, הדמות תחזור אליו כל פעם והוא ינסה להשתחרר ממנה עד שהוא יבין או שלא).. ועוד שאלה - האם אדם שסובל מפיצול יכול לעטות על עצמו רק דמויות "מפורסמות" כמו סופרמן או המשיח או שהוא "יכול" גם להיות אנשים "רגילים" לחלוטין רק לא הוא?

עטרה שלום, "פיצול אישיות" הינה הפרעה נדירה ביותר וכמו כל ההפרעות והמחלות אינה מתרחשת כפונקציה של רצונו של האדם. במחלה כגון סכיזופרניה אדם יכול להאמין שהוא המשיח. הוא לא מתעשת ומבין ש"זה לא אמיתי" כך סתם, אלא לרוב לאחר טיפול תרופתי. ה"בחירה" בדמויות מפורסמות הינה כי בנוסף לאמונה בגדלותו, ישנה לרוב גם אמונה רודפנית. כלומר החולה יכול להאמין למשל, שהוא ישו ולכן רודפים אותו. האמונה הזו מלווה ברמת חרדה ומתח מאוד גבוהים. כך או אחרת, אין מדובר במצב שאדם מרגיש שהוא כמו בתיאטרון, אלא תחושתו הינה אמיתית ומלווה לרוב במצוקה רבה. בברכה, גדעון

תודה, ומה בדבר פיצול אישיות? מה אז "אמורים" להרגיש?

אורנה שלום- אני במערכת יחסים עם בחור שלפי הdsm עונה לקריטריונים של avoidence האם לדעתך טיפול הוא מחויב מציאות או ששיחות שלי איתו יכולות להועיל.יש ביננו תקשורת טובה מאוד שנרכשה בהרבה סבלנות ואהבה.בעיה נוספת-אני החברה היחידה שלו.הוא איש מאוד מוכשר ומצליח ונושא החברים מיותר לו. אני מאוד רוצה לשמוע מה דעתך תודה רוית

שכחתי להגיד שאין סיכוי שהוא ילך לטיפול

שלום רוית, אני חושבת שנתת את התשובה בעצמך - את אוהבת אותו, יש ביניכם תקשורת טובה שנרכשה במאמץ - אז מה בדיוק משנה מה "האבחנה" שלו על-פי ה- DSM? אני מציעה להנות מהקשר, להמשיך להנות בעצמך מקשרים חברתיים במידה ולך יש רצון וצורך בכך, ולשוחח עמו על מה שנפלא ועל מה שחסר לך - כפי שעושים בכל קשר... בהצלחה, אורנה

שלום רשת אהובה, אני מבינה שעדיין אין מילים... אני כאן - מציצה מפעם לפעם לבדוק מה השתנה בפורום. אבדוק גם מה שלומך... אורנה

"מילים מילים ואת משמעותן יבוא לו גל לשטוף אותן..." זה השיר שמתנגן לי עכשיו בראש. רגע יש לי המון מילים ורגע אין לי בכלל... תקופה מוזרה. בשבוע שעבר היתה לי פגישה טובה עם הפסיכולוגית שלי. אחרי שבכיתי כמעט שעה הרגשתי הקלה גדולה. הבכי הזה, הוא דבר חדש. שנים לא בכיתי אצלה, פתאום אני כל הזמן בוכה. במשך רוב הפגישה בכיתי ובסוף גם שאלתי אותה מה יהיה איתנו. היא אמרה שלא נעזוב אותי לבד עכשיו, בתקופה הזו שהכל משתנה לי גם מפנים וגם מבחוץ. אמרתי לה שאני מרגישה שהאדמה זזה לי מתחת לרגלים ושזה מפחיד. והיא אמרה שהאדמה באמת זזה ושזה באמת מפחיד, אבל שאם היא לא היתה זזה ואני הייתי נשארת תקועה זה היה מפחיד אותה יותר. אני מנסה להתמודד עם הכל וזה לא פשוט ואני אומרת לעצמי שאני חייבת לגייס את כל הכוחות שלי כדי לסיים את הפרק הזה כמו שצריך, להתחיל את הפרק החדש יותר טוב מטוב ובמקביל לחבר את קרעי העבר שלי את הרסיסים והחלקיקים. להפוך אותם למשהו קוהרנטי שניתן לעיכול ולריפוי. להתחיל לחשוב בלשון עתיד ולדבר עתיד ולחפש אותו, למרות הכל. וזה לא קל. לפעמים אני נשברת ורואים את זה כאן ובבלוג שלי ובעיינים... אבל אז אני קמה ומנסה להמשיך ללכת למרות ואולי בגלל הכל...

שלום יש לי ילד כבן 5 (עם בעית קשב וריכוז והיפראקטיביות (מעט)) הוא ילד חיובי אוהב את כולם משחק עם כולם אך יש לי בעיה שמציקה לי זה מכבר יש לי חברה טובה מאד שיש לה ילדה בהפרש של חצי שנה והיא (הילדה) נראה כך שיש לה הרבה בטחון עצמי יש לה אחים גדולים ומהם כנראה יש לה פה .... עד כדי כך שכלפי האמא שלה גם כן יוצאות התבטאויות לא יפות. בני סופג ממנה הרבה עלבונות שתוק, מכוער, לעיתים אף מכה אותו חברתי (האם) מעירה לה אך האמא אף ממהרת לומר לי שבני גם לא היה בסדר בסיטואציה מבחינת חברתי היא מציגה אותו כילדותי (הוא קצת סובל גם מאיחור התפתחותי-נמצא במסגרת מיוחדת) ולטענתה עליי להאיר לו ולתקן אותו אני מהצד נקרעת כי לדעתי תמיד בתה של חברתי אשמה היא חוצפנית מרימה ידיים מהר (זה מעיד גם אולי על חוסר בטחון עצמי?!) איך עליי לחנך את בני ולהעלות לו את הבטחון העצמי ושיפסק כל הנושא הזה בינה ילדה לבינו אני משתדלת לא להעיר אם יש ריב קטן פה ושם אך ליבי נצבט (בני חשוב לי מאד) אך מצד שני אני מפחדת לקלקל את היחסים עם חברתי למרות שבני חשוב לי מאד מה עליי לעשות הרי זה ברור שבני קודם לכל העולם איך עליי ללמד את בני לרכוש בטחון עצמי לענות וכו' ולא לספוג את כל העלבונות האלה אני ממש חסרת אונים!!!

שלום שרונינה, כשקראתי את ההודעה שלך הרגשתי שמספר תחושות של חוסר ביטחון התערבבו כאן - הראשונה היא התחושה שלך שבנך זקוק לחיזוק כשהוא משחק עם אותה ילדה, והשנייה היא התחושה שלך שקשה לעמוד מול אותה חברה דעתנית ולומר לה בכנות מה דעתך... כולנו נוטים לעשות את הערבובים האלה (בין מה שנדמה לנו שילדינו חשים בסיטואציה מסויימת, ובין מה שאנו עצמנו מרגישים), אבל כדאי לנסות להפריד. המקרה שתיארת למשל, הוא הזדמנות מצויינת ללמד את בנך משהו על ביטחון עצמי, באמצעות יצירת שינוי בהתנהגות שלך (ולאו דווקא שלו). תוכלי למשל לשוחח עם החברה שלך על האופן בו את מרגישה מולה, כשהיא אומרת שבנך ילדותי בעוד את נמנעת מלומר לה את דעתך הכנה על ההתנהגות של בתה. זה לא תמיד פשוט, אך נדמה לי שזו הזדמנות ליצור עמה קשר אותנטי יותר, בו לשתיכן יש דעה וביטחון עצמי. בהצלחה, אורנה

אך אני בבעיה מסוימת מצד אחד חשובה לי מאד החברות עם אותה חברה אך מאידך הבן שלי לא פחות חשוב ונראה לי אם אני אגיד את מה שאני חושבת לאותה חברה (כמו שהצעת לי) אזי שהיא עלולה להפגע ממני ו/או שיחסינו יצטננו וחבל לי אך שוב כואב לי לצפות בבני מהצד ולראות את כאבו (לי בילדותי לא היה כ"כ הרבה בטחון עצמי) ואין ברצוני שלילדי תהיה את אותה הבעיה מה עושים? איך אוכל ללמד את בני להיות עם בטחון עצמי?

שלום לחברי הפורום, בשבוע הבא לא אהיה כאן בימים ב' ג' ו-ד'. בברכה ליאת

ליאת! אהבתי את הכותרת! מאחלת לך חופשה נעימה. מקווה שתצליחי גם לנוח. אל תשכחי לחזור אלינו. אתגעגע הדר

ליאת, חופשה נעימה. ניפגש בספטמבר. כבר כמעט סתו. יעלה

ליאת יקרה מאוד, חופשה נעימה. תנוחי ותבלי. וזאת גם הזדמנות לומר: http://www.riversongs.com/Fla/tucopies.html סוף שבוע רגוע. נורית

לליאת, חופשה נעימה ובילוי נעים מקווה שתבלי טוב ותנוחי טוב. שלך אני

ליאת יקרה, שתהיה לך חופשה נעימה, וסוף שבוע נפלא... אחרי כל הלילות הלבנים שאת מעבירה פה, באמת נשמע חכם לצאת קצת לחופש :-) כבר מתגעגעת :-) תמר

ליאת, האם היציאה לחופש בגלל אנשים כמוני?? גם אני (וגם הפסיכולוגית)יצאתי לחופש....הייתי צריכה לעשות זאת עוד מזמן ולהיגמל מהכל בלי בנעימים כל טוב ועוד משהו אם יהיה לך זמן תראי ביום רביעי בערוץ 22 בערב(סביבות תשע או עשר)תוכנית של אושרת קוטלר על נוגדי דיכאון

שלום רב.אני זקוקה דחופ לאבחון פסיכולוגי לסכיזופרניה,מעוניינת לדעת היכן ניתן להוציא אבחנה, והאם ניתן לעשות דרך גופפ מסויים (קופ"ח וכדומה..אין לי תקציבי ענק עבור אבחנה אצל פסיכולוג פרטי) תודה רבה מאוד.לילי!

שלום לילי, במרבית המקרים, אבחון פסיכולוגי נועד לענות על צורך ספציפי (למשל, כאשר יש התלבטות בין אבחנות שיכולה להשפיע על סוג הטיפול התרופתי, כאשר זקוקים לחוות דעת לצרכים משפטיים, לקביעת אחוזי נכות נפשית וכד'). בהתאם לצורך, הגוף שמטפל וזקוק לאבחון הפסיכולוגי (בית-חולים פסיכיאטרי, מרפאה ציבורית לבריאות הנפש, ביטוח לאומי וכן הלאה) מבצע אותו עבור המטופל. לאור זאת, אני ממליצה לפנות למי שביקש ממך להביא דו"ח אבחון פסיכולוגי, ולברר עמו כיצד את אמורה לעשות זאת. בהצלחה, אורנה

שלום, אני מעוניין בפסיכולוג שמטפל בטיפול קצר מועד. באופן כללי: האם פסיכולוגים קליניים עובדים רק במסגרת טיפול ארוך טווח? האם טיפול קצר מועד קיים רק בתוך הפסיכוטרפיה? תודה על תשובך,

שלום מתי, כפי ששמו מרמז, טיפול ממוקד קצר-מועד מתמקד בנושא ספציפי ונמשך פרק זמן ידוע מראש. פסיכולוגים קליניים רבים מציעים הן טיפול ארוך-טווח והן טיפול ממוקד קצר-מועד, וכדאי לשאול אותם על כך בשיחת הטלפון המקדימה ובפגישה הראשונה. בנוסף, ישנם מכונים המתהדרים במומחיות ספציפית בתחום הטיפול הממוקד, ואני בטוחה שמנוע חיפוש אינטרנטי יעלה כמה מהם להמשך בדיקתך. בהצלחה, אורנה

תודה על דברייך באמת לא היה לי קל להגיע להחלטה להיפרד ממנו. עכשיו אולי תחשבי שאני לא שפויה אם אני אגיד שאני מתגעגעת אליו בטירוף. אני עוד יותר דפוקה ממה שחשבתי כנראה.... למרות הכל אני ממש לו מתכוונת לחזור אליו, אבל איך זה יכול להיות שאני מתגעגעת למישהו כמוהו? זה ממש מוזר לי.

ליאת, משהו אחרון עד כמה שישמע מטומטם מצידי... אם הייתי יודעת בבטחון שהוא ישנה את ההתנהגות שלו הייתי חוזרת אליו. השאלה למה? למה אני בכלל ממשיכה לחשוב עליו? קשה לי שלא לחשוב האמת שהוא מתקשר אליי ומנסה לחזור אליי. היום אמרתי לו, לא בלב שלם, שאם הוא לא מניח לי אני הולכת למשטרה... מצד שני יש לי עוד רגשות כלפיו. תשובתך הכנה אנא, אמרי לי מה דפוק בי??

זה היה ברור לי. ליאת סליחה באמת על שכתבתי כאן את השטויות שלי. יותר לא אכתוב כאן. חשבתי שאני יכולה להיעזר כאן.... כנראה שזה לא המקום הנכון... סליחה ניפגעתי. לילה טוב

חן, ההודעה הראשונה שלך http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-644,xFT-587984,xFP-587984,m-Doctors,a-Forums.html שלחה אותי לתגובה ממך ששמחה אותי, אך להבנתי לא דרשה כל התייחסות מיוחדת. http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-644,xFT-587511,xFP-587971,m-Doctors,a-Forums.html ראיתי אותה, וכמו שציינתי - תגובות כאלה מגיעות אלי למייל. בימי התורנות שלי אני מעדיפה לענות קודם להודעות חדשות ורק אח"כ להודעות המשך. עניין של החלטה. אשמח להמשיך להקשיב לך ולהגיב אליך כמידת יכולתי, גם אם לפעמים הקצב שלי לא יעמוד בציפיות. לילה טוב ליאת

ליאת רציתי תשובה לגבי הקשר עם החבר....

ליאת רציתי תשובה לגבי הקשר עם החבר....

אני מודעת לכוחות הנפשיים שיש לי . את יודעת שגם עברתי דברים קשים יותר מפרידה מחבר. עדיין עם כל הכוחות אני לפעמים כן נשברת. ואני סובלת וכואבת, למרות הכוחות שלי. וכן יודעת שיעבור לי ויהיה בסדר. באמת לא ראיתי שאת כאן חשבתי שיצאת מהפורום . את עונה תשובות מקסימות ואת עונה מהר. לא שמתי לב שאת כאן. לילה טוב חן

חן, את לא דפוקה בכלל. מערכת יחסים כה ממושכת, גם כשהיא הרסנית וחונקת, הופכת להיות חלק בלתי נפרד מההוויה שלנו. הגעגועים מתחזקים אף יותר ככל שמרחק הזמן מטשטש את הזיכרון. הגעגועים שלך נראים לי נורמליים לגמרי. כמו בכל גמילה, גם כאן נדרשים כוחות-על. וכוחות אנחנו כבר יודעים שיש לך. אל תישברי. לילה טוב ליאת

בני בן השלוש מבחינה קוגנטיבית הוא מדהים ( בונה בקוביות, מרכיב פזאלים , זכרון נהדר, מצייר מקסים) אך מבחינה רגשית והתנהגותית יש לי בעייה איתו הוא בוכה מכל שטות, לא רוצה שהחליף לו חולצה מלוכלכת בחולצה נקיה ורוצה רק את המלוכלכת ( דוגמא) , הרבה פעמים בוהה באוויר מדברלעצמו , ומדבר המון דברים שלא בהקשרם. יכול לעבור ליד ילד וסתם כך לתת לו דחיפה קלה. מאד רכושני , לא מתחלק עם אחרים אפילו לא עם אחיו בן השנה וחצי, ואם לוקחים לו משהו הוא צורח. לא רוצה לאכול כלום ( רזה מאד) יש ימים שהוא לא אוכל ממש כלום ורק שותה. אוכל כמו תינוק , הכל צריך למעוך לו . שרואה מים חייב לעבור דרכם ושיש לכלוך צריך למרוח ביד. ושלא נדבר שהוא עדין לא גמול מחיתולים ושהוא עושה קקי ושואלים אותו אז הוא אומר שהוא לא עשה. מה לעשות עזרו לי

שלום ע', התופעות שאת מתארת יכולות להיות קשורות באמת לקשיים רגשיים (מאבקי עצמאות, קושי בוויסות ביטויים רגשיים, בעיית גבולות), אבל גם לקשיים התפתחותיים (קושי בוויסות ובאינטגרציה חושית, קשיים בתקשורת). כדי לדעת למה לשייך זאת יש צורך ביותר פרטים: האם הוא הולך לגן? מה אומרת הגננת על התנהגותו? האם היא סבורה שהתנהגותו חריגה? מדוע צריך למעוך לו את האוכל, והאם בגן הוא אוכל מזון רגיל? האם את עצמך רגישה לעניינים של ניקיון? נדמה לי שהדרך הפשוטה ביותר לשלול בעיה היא להגיע דרך רופא הילדים למכון להתפתחות הילד, או -לפני כן - להתייעץ עם הגננת, אחות טיפת חלב, רופא הילדים. הפתיחה של דברייך יכולה לרמז דווקא על האפשרות הרגשית, ובמקרה כזה, תוכלי להגיע לשתיים-שלוש פגישות של הדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים. אשמח להתעדכן בהצלחה ליאת

כבר כתבתי כאן לא מזמן אבל מרגישה צורך לכתוב שוב, אולי אקבל תגובות נוספות. אני בת 33 רווקה, חייתי כל שנותיי עם הוריי, ולאחרונה רכשתי לי דירה משלי. במקום להיות שמחה, אני מלאת חששות וחרדות, בעיקר מהמצב החדש, ומהבדידות שאחווה פתאום. חברות אין לי הרבה, ואני פוחדת שתחושת הבדידות תתעצם. כמו כן אני מלאת חששות שלא אוכל להסתדר עם העול הזה של להחזיק דירה לבד. בקיצור, אני חווה משבר, ולא יודעת איך להתמודד ולצאת ממנו חזקה - ועדיין אפילו לא עברתי לדירה. האם יש כלים שיכולים לסייע לי לעבור את תקופת ההסתגלות הזו? אולי כדאי לפנות לכדורים - יש לי ניסיון עם תרופה מסויימת שלקחתי בעבר.

ערב טוב, חששות ודאגות לפני מעבר לדירה משל עצמך הן תגובות צפויות ונורמליות, ועדיין אינן בהכרח משבר. זהו אכן מהפך, וכמו כל מהפך הוא מחייב תקופת הסתגלות. תרופות, הגם שתועלתן רבה במצבי דיכאון וחרדה, נדמות בעיני כ'ארטילריה' כבדה ולא הכרחית במצב שאת מתארת. למרביתנו יש כוחות התמודדות התואמים למשימות חיים שוטפות. התרופות לא יסייעו לך כלכלית, ובוודאי שלא חברתית. אני מניחה שההחלטה לעבור באה לאחר שיקול דעת ומסקנה שזה לפי כוחך מבחינה כלכלית. מול הבדידות החברתית תצטרכי להתמודד בהדרגה, תוך הרחבה מכוונת של המעגלים החברתיים שלך (חוגים, לימודים, ריקודי עם, עבודת התנדבות, וכו'). עליך להתכונן להעצמה זמנית בתחושות החרדה ואולי גם בהרגשת הבדידות, אך אלה, כאמור, צפויות וטבעיות. אם לאחר מס' שבועות תרגישי שעדין כל כך קשה, אפשר יהיה לחשוב שוב. אל תתני לדאגה לכרסם יתר על המידה. אחרי הכל, זוהי החלטה חגיגית ביותר!!! שיהיה בשעה טובה ליאת

כיצד ניתן לאפיין אנשים שמומחים לסחיטה רגשית?מדוע הם עושים זאת? תודה מראש

יש ספר שנקרא "אנשים מרעילים"...מדובר שם על ניצול רגשי. בעיקרון הם עושים זאת כדי להרגיש טוב עם עצמם...

שלום מור, ויניקוט, פסיכואנליטיקאי ידוע, אמר פעם "אין דבר כזה תינוק". הוא התכוון שלתינוק אין קיום בנפרד מאמו. לאמונתו יש לעולם תינוק+אמא. באופן דומה למדי, אין דבר כזה "סוחט רגשית". לעולם יהיה שם מישהו שמסכים לדיל. סחיטה רגשית היא יצירה מכוונת של אשמה אצל הזולת, כדי להפעילו בהתאם לציפייה של הסוחט. בדר"כ זהו דפוס המתבסס בשניים, כאשר הצד ה'קורבני' חש נחות, חסר ביטחון, אשם, ובעל צורך תמידי לרצות, בעוד הצד הסוחט מנצל נטייה זו להשגת מטרותיו. לילה טוב ליאת

ה-FDA: ריטלין עלול לגרום לדום לב והפרעות נפשיות http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3294578,00.html

ערב טוב, הקישור ששלחת לא עובד אצלי, אך לעצם העניין- ריטלין היא תרופה טובה הנמצאת בשימוש למעלה מחמישים שנה. כאשר היא ניתנת ע"י פסיכיאטרים ורופאים נוירולוגיים באופן אחראי ומבוקר תועלתה רבה. אנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים אחת לכמה זמן להבהיל את הציבור מטעמים שונים ומגוונים. לכל תרופה יש תופעות לוואי, ובמקרים קיצוניים גם אקמול, אנטיביוטיקה או עקיצת דבורה יכולים לגרום למוות. חשוב לפתח קריאה ביקורתית. כותרות מפוצצות מהסוג שהבאת יכולות לכסות על כתבה מינורית עם ממצאים שנויים במחלוקת ולא חד משמעיים. בברכה ליאת

נראה לי שיש בעיה עם הקישורים כאן בפורום.ניתן לעשות גם COPY PASTE וזה עובד...בכל מקרה הנה הכתבה -FDA: ריטלין עלול לגרום לדום לב והפרעות נפשיות פאנל מומחים של מינהל המזון והתרופות האמריקני הורה לחברות התרופות להוסיף אזהרה לפיה התרופות להפרעות קשב עלולות לגרום לדום לב, סכנות אובדנות והתנהגות פסיכוטית היא התרופה שנחקרה יותר מכל תרופה בעולם, אך דיווחים חדשים הראו כי הריטלין טומנת בחובה סכנות בריאותיות: מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) הורה השבוע לחברות התרופות להוסיף אזהרות חמורות על סכנות דום לב והפרעות נפשיות כתוצאה מהשימוש בתרופות ריטלין, סטרטרה ואדראל. מוות פתאומי והפרעות התנהגות ה-FDA קובע כי לריטלין תתווסף אזהרה על סכנת מוות פתאומי, יתר לחץ דם ובעיות לב חמורות, כמו גם הפרעות התנהגותיות ובהן תוקפנות ומאניה ("התקף שיגעון"). התרופה סטרטרה כבר כוללת אזהרה בדבר סכנת אובדנות, והתרופה אדראל מזהירה מפני סכנת בעיות לבביות. בחודש ינואר האחרון דיווח ה-FDA כי מתוך הדיווחים שקיבל, עולה כי חלק מהמשתמשים בתרופות להפרעות קשב, המכילות את המרכיב מתיל-פנידייט, לקו בהפרעות פסיכיאטריות הכוללות הזיות, מחשבות אובדנות, התנהגות פסיכוטית והתקפי זעם. התרופה קונצרטה כבר כוללת אזהרות מפני תופעות לוואי פסיכיאטריות, אולם מציינת כי תופעות הלוואי הן קלות, וכי התרופה עלולה רק להחמיר הפרעות נפשיות קיימות. אל ה-FDA הגיעו דיווחים נוספים בדבר בעיות לב וכלי דם בקרב משתמשי הקונצרטה, וביניהם יתר לחץ דם והפרעות קצב לב. 25 מקרי תמותה בחודש פברואר השנה, הודיע פאנל יועצי ה-FDA כי בכוונתו להמליץ על הוספת אזהרה חמורה – Black Box Warning לתרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, בשל הסיכון מהתקפי לב, שבץ מוחי ומוות פתאומי, זאת בעקבות מספר מקרי תמותה שדווחו בשנים האחרונות. המלצת ועדת ה-FDA סוכמה לאחר דיווחים על 25 מקרי תמותה הקשורים לתרופות לטיפול בהפרעות קשב, ובהן ריטלין, קונצרטה ואדראל. חברי הפאנל הצביעו ברוב של 8 מול 7 מתנגדים, להמלצה להוסיף אזהרה חמורה לתרופות ריטלין, אדראל וקונצרטה, בהן משתמשים על פי ההערכות אלפים רבים של ישראלים, ו-4 מיליון אמריקנים מידי שנה. צוות המומחים המליץ פה אחד להוסיף עלון מידע להורים ולבני משפחות הלוקים בהפרעות קשב וריכוז, בה יפורטו הסיכונים מול היתרונות שבשימוש בתרופות. עוד המליצה הועדה להרחיב את המחקר בתרופות אלה ובתופעות הלוואי האפשריות. בתגובה לאזהרות המומחים, אמרה חברת התרופות Shire, יצרנית "אדראל", כי תעבוד בשיתוף פעולה עם מינהל המזון והתרופות, אך אינה סבורה שהאזהרה החמורה הייתה נחוצה. חברת נוברטיס, יצרנית ריטלין, אמרה כי בעיון מחודש בכל המידע הרפואי, לא עולה כל סיכון למחלות לב למטופלים בריטלין.