פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום,שמי גדי ואני מטופל כבר שנתיים בטענה שיש לי או סי די אך לדעתי הדבר אינו נכון.לדעתי בעייתי היא שונה כי אני כבר 7 שנים סובל משבוע טוב ואז ירידה והרגשת ניתוק לשבוע וחוזר חלילה. הייתי מעוניין לדעת מהו מיפוי פסיכולוגי למוח והיכן עלי לפנות על מנת לעשותו. ובכלל הייתי מעוניין לדבר עם מישהו שמכיר את הבעיה והתנסה בטיפולים. אני מציין שזו אינה מניה דיפרסיה או משהו מתחום המונחים המוכרים,אלא שבוע הרגשה רגילה לחלוטין ואז שבוע מלווה בהתרגשות עם הרגשת ניתוק ותפוקה שיורדת ב 90% אפחלו בדברים בסיסיים ביותר.מחשבה איטית מאוד,קיבעון מחשבתי כמעט לחלוטין. תודה מראש.

שלום גדי, בהנחה שהמטפל שלך מזה שנתיים לא הצליח להגיע לאבחנה טובה מOCD, אין להעלות על הדעת שאני אוכל לעשות זאת בשלט-רחוק ולהצליח. איני יודעת למה כוונתך ב"מיפוי פסיכולוגי למוח", אך אשמח מאד לשמוע אם מישהו מבאי הפורום שמע ויודע לאן להפנותך. נסה לפנות גם לפורום פסיכיאטריה של ד"ר הידש. בברכה ליאת

שלום, אני מעוניינת לקבל קצת הסבר על אחד מהשלבים. הכחשה, כעס, משא ומתן, דיכאון והשלמה. תודה.

שלום רותם, נסי לקרוא כאן, ואם תרצי לשאול עוד, את מוזמנת http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=486 לילה טוב ליאת

שלום חלמתי שצנחתי חופשי ממטוס (בחיים לא) ומצנח לא נפתחה--תהרסקתי. הרגשתי וראיתי איך כיסיתי הראש שלי בין הזרועות ...ראיתי איך מתקרבת לארץ..לאדמה...וזהו...חושך, התעוררתי בפחד נורעי. .. לא מסגלת לחשוב על דבר אחר כל היום....זה נורמלי ???

ערב טוב, זה בהחלט נורמלי לחלום מדי פעם חלומות מפחידים, ולהמשיך להרהר בהם בימים שלאחר מכן. כדי להקהות מעט מעוצמת החרדה, אפשר לנסות ולחשוב על משמעותו של החלום. האם אתה מודאג מאיבוד שליטה על עניינים בחייך? האם אתה עומד לפני החלטות גורליות? האם אתה בקורס צניחה? :-)) מאחלת לך ליל מנוחה וחלומות פז ליאת

תודה לתשובה,,,,,,,,,לא אני לא בקורס צניחה ולא חשבתי אפילו פעם לצנוח. איך אפשר להרדם אחרי חלום כזה? אני בטיפול אבל עד שבוע הבא לא אכל לדבר עם הפסיכולוגית . אני באמת מפוחד. חשוב לספר לה על זה?

הייתה לי חברה 3 שנים כאשר נפרדנו נשארנו ידידים למרות שאני רציתי להמשיך להיות חבר שלה היא התחילה ללמוד והכירה בחור הם התחילו להיות יחד יותר ויותר אך אני במקביל נשארתי ועזרתי לה בכל מה שהייתה צריכה הייתי החבר הטוב למרות שרציתי מעבר לזה, והיא ידעה זאת. לפני כ שנה היא נסעה אליו לחופשה בלונדון ופריז אך עדיין לא היה ביניהם קשר רומנטי(זה מה שהיא טענה..) בכל אופן היא חזרה לארץ והעיניינים המשיכו כרגיל אני עזרתי לה בכל מבוקשה והיא המשיכה להיות איתו בקשר כי הם למדו יחד...עכשיו במלחמה שהייתה גייסו אותי בין הראשונים לפני הכניסה ללבנון התכתבתי איתה היא רשמה לי שהיא איתו והם התקרבו ומתכוונים להיות חברים אני לקחתי זאת מאוד קשה והפנמתי את זה אני בחור ששומר הרבה בבטן במהלך כל הלחימה זה היה בפנים לא יכולתי לשתף גם אף אחד בעקבות מה שעברנו שם בפנים אני לוחם באחד הגדודים שלא קיבלו אספקה ולחמו בבלאגן מטורף. בסוף הלחימה חזרתי הבייתה והכל התפרץ בתחילה בכיתי הרבה וקיללתי את אותו חבר וגם אותה על כך שהיא גרמה לי לעצב עמוק אני אמרתי לה שאני רוצה כמה דברים אישיים שהיא החזיקה ואמרתי לה שאנחנו מתנתקים היא לא רצתה ואמרה שאנחנו יכולים להשאר חברים כמו תמיד אבל אמרתי לה שאני לא הולך להיות זה שרק עוזר ועוזר ולא מקבל בתמורה כלום הכוונה שלי בתמורה שלא לבוא אליה כי היא צריכה שאני אתקן לה את המחשב אלא סתם לבוא לראות סרט המון פעמים הזמנתי אותה סתם לשבת על כוס קפה והיא תמיד אמרה שהיא עסוקה ואין לה זמן אך בכל דבר שהיא הייתה צריכה ובכל שעה הייתי פנוי למרות שגם אני עובד ולומד אני אוהב אותה מאוד ופעם חשבתי על חתונה אפילו אבל כנראה שעכשיו זה לא יקרה לעולם כי יש בי שנאה בגלל מה שהיא עשתה וגם היא כועסת עליי מאוד על כך שקיללתי אותה מה עליי לעשות?בתודה מראש

גיל יקר, עם כל הצער והכאב, נראה כי אין לך הרבה מה לעשות בעניין. חברתך העדיפה לסיים את הקשר הרומנטי איתך, והציעה - במקום זאת - ידידות. נראה שידידות זו קיבלה פרשנות שונה אצל כל אחד מכם, כאשר אתה ממשיך לרקום חלומות על עתיד משותף, וממשיך להיות קשור בסוג של מחוייבות חד צדדית בעליל. על פניו, היא לא הפרה כל חוזה. היא הודיעה שהקשר ביניכם הסתיים, ושיש גבר חדש בחייה. צר לי לשמוע על החוויות הקשות שעברת בלבנון, ויתכן שיש בהן כדי ליצור אצלך מטען רגשי עודף, המקשה עליך להתמודד גם עם הבשורות הקשות מבית. אני ממליצה לך בחום להינתק ממנה, ולנסות למצוא בחורה שתעריך את טוב לבך וסגולותיך האחרות, ותוכל להשיב לך את האהבה שמגיעה לך. החזק מעמד ליאת

ליאת שלום בתי בת הארבע אוהבת לרקוד,התעניינתי בשיעורי לחוג לבלט,שמעתי וגם קראתי כתבה שמוקדם מידי להתחיל בגיל זה ,ושכדאי להתחיל לא לפני גיל 6 שנים. האם זה נכון?מדוע לא כדאי להתחיל קודם ומה הסיבות לכך?

סליחה שאני מתערבת.. לדעתי כדאי שתבדקי גם את הנושא האורתופדי .

שלום גל מכירה את ההתלבטות. יש לי ילדה בת 5, וגם אני הכנסתי אותה לשיעורי בלט בגיל 4. רציתי לעדכן אותך שברוב המקרים, החוגים מותאמים, גם יכולת התנועתית והקליטה של הבנות בגיל הזה הנה קטנה, כך שיש התאמה בין הגיל הצעיר לחוג. ברוב המקרים ה"בלט " עצמו מתבטא בתלבושת בלבד, הבנות רצות לצלילי מוסיקה ומתנסות במעט בתנועות האחרות שגופן יכול להפיק. מה שחשוב לי להגיד: שאת לא ראשונה שמתלבטת תכלס, זה לא באמת בלט, אלא הבסיס של הבסיס. ובשבילי אישית, לראות את ביתי כל כך מרוצה מעצמה בבגדי הבלט, וכל כך מתרגשת בכל שיעור מחדש, שווה הכל... את יכולה להגיע לשעור ניסיון ולראות באמת מה הבנות עושות ואיך הן רוקדות, כמו כן להתייעץ עם אמהות שממשיכות כבר מהשנה הקודמת .. ניבה

ערב טוב, ראשית, אקדים ואומר, שאיני מבינה דבר וחצי דבר באורטופדיה של ילדים, ולפיכך, שאלות אשר לנזק פיזיולוגי אפשרי מוטב להפנות לאורטופד או רופא ילדים. גם אני נחשפתי למידע, לפיו ההכשרה הממושכת של רקדניות הבלט גובה מחיר כבד מאד מן הגוף הנשי. אני מניחה שנזק כזה הוא תוצאה של שנים ארוכות ומפרכות, ולא של שעה שבועית במתנ"ס. נדמה לי שהשאלה החשובה יותר היא מה מטרת החוג הזה, ומהן ציפיותייך כאם וציפיותיה של בתך בת ה-4 מחוג בלט כזה. אם, כמו שניבה אמרה, המטרה היא להשתעשע בבגד וורוד מול מראה, אזי אין הצדקה להוצאות הרבות והטרדה הנגרמת בשל הצורך להתייצב בזמן (בשרב וביום סגריר) לשיעור מחוץ לבית. יש כאן מסר מזיק נוסף (לפחות לטעמי), לפיו התהילה מגיעה מהר וללא מאמץ. בגדי גוף , נעלי ריקוד ושיער אסוף הם רק חלק מדיסציפלינה חסרת פשרות ונוקשה, שנועדה ליצור - בסוף התהליך - רקדניות מקצועיות ומיומנות. לדעתי, ילדה בגיל 4-5 עדיין אינה מסוגלת להתמסר לתהליך כה מחייב, ועפ"י רוב הצורך האמיתי הוא של ההורים ולא שלה. כך נראה ילדים הנשלחים לחוגים שונים ומשונים (כבר שמעתי על חוגים של "משפטנים צעירים"), בהם הם לומדים כי ניתן לעמוד על במה, לקוד קידה ולזכות בתשואות "פארש", רק כי אמא ואבא שילמו. לדעתי המאד מאד פרטית, מוטב לייעד את הכסף הזה למטרות אחרות, שיעשירו את הילד הצעיר הרבה יותר, ולהשאיר את החוגים המחייבים באמת (כמו ריקוד, נגינה, התעמלות ואמנות) לגיל בו הילד אכן מגלה יכולת התמדה, כישרון וסקרנות אמיתית. בברכה ליאת

נושא שאני תוהה בו מידי פעם מדוע: באתרים שונים באינטרנט בנושא פגיעות מיניות, מציינים את תהליך הסליחה לתוקף כחלק מתהליך של החלמה... אני לא מבינה מדוע? אדם יכול להחלים ממשהו שקרה לו , להתחזק ולהביט בסיפור שוב, לחזור לשגרת חיים, להתגבר על כל המכשולים שהראו בעקבות התקיפה אולי להבין מדוע התוקף התנהג איך שהתנהג ועדין לא לסלוח! יש אנשים שלא מגיע להם סליחה, אדם צריך לסלוח לעצמו ולא למי שפגע בו בצורה הכי לא אנושית. (נכון שלפעמים גם לתוקפים יש עבר שיכול להסביר חלק מהדברים, אבל נתקף לא אמור לסלוח) מאיפה נובעת ההבנה ונסיון האמפתיה כלפי אנשים שהתעללו באנשים אחרים (אני לא מדברת על אדם כזה שהגיע לטיפול והמטפל צריך לעזור לו) לדעתי , אין סליחה אין מחילה ועדין לצד זה יש החלמה, התאוששות וחזרה לחיים מלאים! אולי אני לא מבינה מה הכוונה עיבוד טראומה והחלמה? (כי אנשי מקצוע רבים מכניסים את חלק הסליחה לתוקף והרעיון ממש מרגיז אותי)

היי רחל, הכעס שלך אני משערת נובע בעיקר בגלל שאת משייכת את הסליחה לתוקף בעוד שהסליחה נועדה עבור הנפגע/ת. הנפגעת לא סולחת לתוקף כדי שהוא יוכל להמשיך בחייו או שהוא ירגיש טוב יותר עם עצמו, היא סולחת לו על מנת שלא תחייה את כל חייה בתחושה של כעס מתמיד-וזה תמיד יפגע באיכות חייה. אי אפשר להמשיך בחיים בשגרה ובאיכות טובה כשמישהו סוחב איתו כעס וחוסר סליחה כלפי מישהו שפגע בו, וזה נכון לגבי המון מקרים לא רק נפגעי תקיפה מינית. יש אנשים שרק לאחר שסלחו להוריהם על דברים איומים שאלה עשו להם, הצליחו לשקם את החיים וכו'. הסליחה היא עבור הנפגע ולא עבור התוקף. וסתם נקודה למחשבה, חשוב להבין את התוקף מפני שרק ככה יהיה ניתן למנוע מקרים כאלה בעתיד. רק אם נבין את שורש הבעיה נוכל למגר אותה. אבל כאן אני מדברת מבחינה חברתית ולא אל הנפגעים.

דנה, בדיוק מה שאת כותבת אני לא מבינה וגם לא מסכימה "הכעס שלך אני משערת נובע בעיקר בגלל שאת משייכת את הסליחה לתוקף בעוד שהסליחה נועדה עבור הנפגע/ת. הנפגעת לא סולחת לתוקף כדי שהוא יוכל להמשיך בחייו או שהוא ירגיש טוב יותר עם עצמו, היא סולחת לו על מנת שלא תחייה את כל חייה בתחושה של כעס מתמיד-וזה תמיד יפגע באיכות חייה." בעיני אדם לא סולח לאדם אחר בגלל שזה מה שהוא רוצה לעצמו, אדם סולח לאדם אחר מפני שהוא מבין שצריך לסלוח לו לאדם האחר!! אחרת זה מהשפה ולחוץ בלי שום כוונה אמיתית. ניפגעות צריכות לסלוח לעצמן ולא לאף אחד אחר ואחרי עבודה קשה הכל יהיה בסדר, הרי ניפגעות רבות מאשימות את עצמן וכד' שלא בצדק לכן יש צורך שהן תסלחנה לעצמן ותבינה שהן לא אשמות ברגע שאתה סולח לעצמך ויודע שאתה בסדר ומחזיר לך את השליטה שאבדה אז כל מה שקרה אפשר להתגבר! גם בלי לומר את המילים או לחשוב שאני סולחת למי שעשה לי את הזה. סליחה על הדוגמה הלא מתאימה כל כך רק להמחשה, אם אדם רצח משהו שקרוב אלי לעולם אין לסלוח לו עדין לאחר תהליך של אבל והשלמה חוסר אשמה עצמית וכד' וכמובן למידה איך לא להיכנס לסכנה שוב, ניתן להמשיך בשידרת חיים. בעיני לדרוש מניפגע לסלוח לאדם שפגע בו זה ניצול ציני, אני גם חשובת שניצול ציני זה קרה (וחבל שגם נשים ניסחפו לתוך מעגל זה) מפני התדירות הגבוהה שדברים כאלה נעשים וחוסר היכולת של גברים לקבל זאת(עדין תיאורטיקנים רבים הם גברים ) ואז מדברים על סליחה והבנה.(גם במערכת המשפט ראים הבדל בין התייחסות שופטים לשופטות בעונשים) (לענין הנקודה שציינת למחשבה, אני גם הוספתי זאת בהערה הקודמת שלי אבל אני לא חושבת שזה תפקיד של ניפגע זה תפקיד של רשויות רווחה , פסיכולוגים וכד' שעזרה לתוקף יכולה לעזור לו ולמנוע מקרים כאלו בעתיד)

היי ליאת כשהיית בחופש כתבתי כאן שאני רוצה למות ולפעמים אני באמת חש כך...אני לוקח כדורים וכואב לי מאוד על הדרדרות שלי כאדם ולמצב שהגעתי מצד שני באות אליי המון ידידות בזמן האחרון ואני חש שלמרות המעשה שעשיתי אולי אני פחות מאיים לנשים ממה שחשבתי שאולי אפשר להפריד את המעשה השטותי שעשיתי לאדם שאני....הכדורים גורמים לי לעייפות נוראית מצד שני דבר שאני שמח עליו זה שהחשק המיני שלי דווקא עלה מ9 ל10 בסולם של 1 עד 10 (: בניגוד למה שאומרים על תופעות הלוואי של הכדורים(: בכל מקרה הטיפול הפסיכולוגי שאני מקבל מאוד מספק ומרגיע למרות שיש לי הרבה רגעים קשים הפסיכולוגית יוצאת קצת לחופש ממני ואני קצת מפחד להשאר לבד(: אבל מבין.......יש לי כימיה טובה איתה ואני מרשה לעצמי להוציא דברים שלא נתתי להם דרור עד כה אפילו לא בפני עצמי לומר אותם בקול רם ולא רק במודע או בתת מודע לעצמי וזה נפלא ....הכאב נמשך אבל אני מתרגש מאוד בטיפול עצמו.....ויותר מזה גם מחכה לו והוא לא נטל כמו בנסיונות קודמים......אפילו הורים שלי מרוצים מחלק מהתובנות שספרתי להם עליהן והם עוזרים לי במימון תודה ליאת על שליוית אותי במהלך השנה האחרונה ...עברה שנה מאז ואני ממש מפחד להשאר לבד בקטע הזוגי לעולמי עד אני מנסה לא ליצור קשר אינטימי עם נשים........ אני שמח שגילית את הפורום הזה קבלתי ממנו הרבה מאוד אכתוב כאן בהמשך....

חייב לציין שהטיפול הזה הרבה יותר טוב מבחינתי מנסיונות קודמים שבעיקר הרגיזו אותי ולא נתנו לי שקט נפשי בעיקר גרמו לסלידה וחוסר רצון לטיפולים הפעם אני באמת מחכה ומצפה.......

MR BLUE יקר, למרות שאתה מתאר מצב רוח נוכחי קדורני קצת, אני שמחה על שאר דבריך, ונעים לי לדעת שהיה לי חלק קטן בתהליך השינוי שאתה עובר. מאחר ואני רצה עכשיו לעבוד, לא אאריך, רק אציין שוב, עד כמה נעימה לי נוכחותך הרציפה כאן, העובדה שאתה טורח לעדכן אותי, ושביעות רצונך מהטיפול שלך. להתראות בערב ליאת

לכל מי שטרם נרגע מהמלחמה נתקלתי במשהו שאולי יוכל לסייע https://minustress.com/balance/ ולך נורית, תזהרי מנפלי רקטות:) (כמו בפרסומת, זה יכול להימצא גם בביתך.הידעת?) מקווה שאינך חוששת עוד מרעשים מוזרים אין כינוי

היי אין כינוי, מה שלומך? תודה על הקישור. אני חושבת שאני נרגעתי... ואת? אני מרגישה הרבה יותר טוב. תודה על ההתעניינות. בברכת שקט ושלווה. נורית

היי,אני גם בסדר.יהיה טוב.תודה כשישעמם לך תוכלי לשחק שבע בום

שמי דן, אני בן 21 ומתעניין בפסיכולוגיה קלינית מאז שאני זוכר את עצמי. הייתי רוצה לדעת מנקודת מבט של פסיכולוג\ית האם יש קושי בלמצוא עבודה אחרי תואר שני ללא ניסיון, כמה בערך עולה כל העסק ומה השכר ההתחלתי (שוב, בערך) בתחום. בדקתי בהרבה מקומות והייתי רוצה לשמוע את דעתו של המקור הכי אמין. אני מקווה שהשאלה במקום, תודה מראש זה מאוד יעזור לי להחליט.

דן יקירי, שאלתך גרמה לי חיוך וגייסה אותי ל?אתגר. למען הגילוי הנאות אומר שאיני מחשיבה את עצמי, ולו לרגע, למקור הכי אמין. ובכל זאת. "כל העסק" עולה משהו כמו: שלוש שנים תואר ראשון ( שנת אוניברסיטה עולה היום כ- 12,000 ש"ח, לא כולל מחברות, קלסרים, עטים, חנייה ודו"חות אם יש לך רכב, אוטובוסים ורכבות אם אין לך, קפה ובייגלה בלי כלום) שנתיים-שלוש תואר שני (כנ"ל, כשבמהלכן אתה גם עובד כבר כמטפל, ללא כל תמורה!) ארבע שנות התמחות בהן מרוויחים "שכר" של כ- 2,500 - 2,000 ש"ח על חצי משרה שבחיים אינה מסתכמת בשעות עליהן התחייבת. בסוף ההתמחות לומדים לקראת בחינת ההתמחות, מה שעשוי לעלות בכסף נוסף. כמומחה, סביר שתחפש עבודה במסגרת מוסדית כלשהי בה תרוויח מעט יותר מאשר בתקופת ההתמחות, ואם תפתח קליניקה פרטית יטפטפו אליך מטופלים בקצב שיאפשר לך לעבור לגרעינים לבנים אולי בסוף השנה השניה. אם אתה אוהב אנשים, אוהב אתגרים, מתעניין בטבע האנושי במידה רבה ומוכן ללמוד על עצמך דרך ובעזרת אנשים אחרים (מטפלים ומטופלים), יודע לעבוד קשה עם תמורה כספית מועטה, יודע ללמוד ומתחייב לא להפסיק לעשות זאת לעולם - צא לדרך, ולא תצטער על כך אף פעם. אם אתה רוצה לעשות כסף - תפתח פיצוציה ! :-) שלך, ליאת

ולאחר 10 שנות עבודה מהו השכר הממוצע?

תודה רבה לכל העונים. כמובן שזאת לא התשובה שהייתי רוצה לשמוע :) אבל חייבים להיות עם הרגליים על הקרקע. כרגע אני עומד בפני חתיכת פרשת דרכים, להמשיך בעבודה שאני לא שונא ולא אוהב אבל עם תנאים מעולים (כאלה שפסיכולוג רואה אחרי 5 שנים לפחות לפי ההסבר שלך) או להתחיל מאפס, לקחת סיכון ולעשות משהו שתמיד רציתי. אני אדאג אותך בהחלטתי :)

שלום לפסיכולוגים ! אני נמצא בטיפול נפשי 3 חודשים בשיטה דינאמית. אחת הסיבות שהחלטתי לפנות לטיפול היא תחושת הבדידות. אני מרגיש מאוד לבד גם בטיפול. שוחחתי על כך עם המטפלת וגם היא מודעת לכך ומרגישה שאני לבד בטיפול. האם היא היתה אמורה להפיג את תחושת הבדידות שאני חש? אנא דעתכם והמלצתכם ?

רועי יקר, תחושת בדידות יכולה להיות מעיקה וסמיכה עד מחנק. כנראה שאנו שונים זה מזה באופן בו אנחנו חווים את הבדידות ובדרכים בהן ניתן לפוגגה. יש מי שמצליח להרגיש טוב יותר בחברת אנשים אחרים, ויש מי שמרגיש הכי לבד דווקא במחיצתם. כמי שחיה לא מעט שנים בחברה קיבוצית, אני זוכרת עד כמה נחמץ לבי מול אנשים מסוימים, היושבים סביב שולחנות חג, בתוך ציבור גדול, בודדים עד כאב. מטפלת יכולה - ויכולה שלא - להפיג את בדידותך, אבל התשובה לכך נמצאת אך ורק אצלך. המפגש השבועי הוא אכן "טיפה בים", שכן שעה אחת יכולה להיבלע בערבות השממון והבדידות של שאר השבוע. כשאתה מתאר מה מרגישה המטפלת שלך, נדמה לי שאפשר לחוש את נכונותה להיות איתך בתוך התעוקה הסמיכה הזו. בעיני זהו ניסיון אמיץ למדי, לא לקבל על עצמה תפקיד של ממלאת צורך, אלא להיות איתך באמת באמת בלבד ולשרוד אותו. זה די "ביחד", לא? ליאת

אני בחור בן 25 משוחרר כשנתיים וחצי מהצבא. יש לי תעודת מקצוע ואני לא מוצא את עצמי.אני זז בין עבודות כל הזמן וחושש מעבודות שדורשות ראש גדול.אני מחפש להיות פקיד ראש קטן אין לי חשק או כח לאתגרים ולחץ ואני מתרחק כמו מאש מעבודות המאופינות בלחץ.אני שונא אתגרים ונלחץ מהם (לא רק בעבודה אלא גם בחיים האישיים). בלימודים ובצבא הצטיינתי וכל עבודה שאני עובד אני ממש טוב שם. הייתי בטיפול פסיכולוגי והפסיכולוגית איבחנה שיש לי "משיכה לכאב" עפ"י הגדרתה. פרט לכך,אני סובל גם מחוסר סבלנות,לחוץ ופסימי. האם עליי לקבל את עצמי כך?האם זה אופי?זה תקין או שזו איזושהי הפרעת נפשית?

שלום ערן, הימנעות עקבית מאתגרים וממאמץ, בעיקר כאשר הפוטנציאל להצליח קיים ומוכח, יכולה להעיד על קושי סביב הדימוי העצמי ותחושת ערך. תפיסת עצמי שלילית יכולה להיות מקושרת גם לנטיות מזוכיסטיות עליהן עמדה הפסיכולוגית שלך. כדי לאבחן הפרעה נפשית או הפרעת אישיות נדרש הרבה יותר מתיאור קצר בפורום אינטרנטי. מבלי להיכנס לשאלה אם זה תקין או לא (אחרי הכל, מי מאיתנו לגמרי תקין?), אין לי ספק שטיפול פסיכולוגי באוריינטציה דינמית יוכל לסייע לך לשנות את מה שאפשר, וללמוד לחיות עם מה שכבר מאוחר לשנות. בהצלחה ליאת

שלום ליאת, חברה שלי התבשרה לפני מס' חודשים על גידול שנמצא בשדה. הומלץ לה לעבור ניתוח להסרת הגידול שהתגלה בשלב מוקדם, עם אחוזי החלמה מאוד גבוהים. חברתי ניסתה טיפול טבעי והתייעצה עם מטפלים שונים ודחתה את הניתוח. חלפו 4-5 חודשים ובבדיקה חוזרת נמצא שהמחלה החמירה. חברתי מאוד התאכזבה שכן הנס שלו ייחלה - לא ארע. כעת, היא ממשיכה לדחות אתץ הניתוח באמתלות שונות..לחץ בעבודה וכו'..וגם לא כ"כ מוכנה לדבר על זה. מיד כשהנושא עולה, היא משנה אותו. ההשלכות הן מהותיות, כי לאחר ביצוע הניתוח, יתכן מאוד שחברתי לא תוכל ללדת (ע"פ הרופאים). אני חושבת שחברתי מתכחשת ברמה מסוימת למצב החדש וכנראה שמדובר בתהליך של הכרה במחלה. אך הזמן הזה חשוב. מה ניתן לעשות לדעתך? תודה.

מעיין יקרה, השאלה שלך גרמה לי לעצב, גם בגלל התוכן, וגם בגלל שקשה מאד לייעץ במצבים כאלה. ללא ספק, חברתך נמצאת בסוג של משבר, ויש לאפשר לה את הזמן והחירות על גופה, ובו בזמן לשמור עליה מהזנחה פושעת שעלולה להחמיר את מצבה אף יותר. למרבה הצער, יש חולים המעדיפים להימנע מטיפולים ופרוצדורות פולשניות, גם כאשר הרופאים ממליצים עליהם בתוקף. החלטות כאלה יכולות, כאמור, להיות הרות גורל, אבל עדיין מדובר בזכותו של החולה על גופו. אם את מתרשמת שמה שעומד מאחורי ההחלטות הללו היא החרדה, יש לא מעט דרכים לסייע. חיפוש קצר ברשת יעלה לא מעט גופים, פורומים וקבוצות תמיכה שיכולתם לספק מידע, סיוע ותמיכה היא עצומה. כמעט בכל מחלקה אונקולוגית נמצאים גם אנשים שתפקידם לתת מענה לחרדה הראשונית (והמשנית) הנלווית באופן טבעי לגילוי המחלה ולהתמודדות עמה. איני יודעת מה מידת הקרבה ביניכן, אך יש לבדוק האם ההימנעות משיחה היא אכן התכחשות למחלה, או ניסיון להשאיר את הידידים מעט מרוחקים במכוון, כדי להשאיר לעצמה מרחב ישן ומוכר שבו היא אישה בריאה לכל דבר. יש בכך חשיבות עצומה למי שמעדיף חוויה של רציפות ונורמליות גם בתוך המאבק בסרטן. כחברה קרובה, יש לך, בכל מקרה, תפקיד מכריע ביכולתך ללוות אותה כשותפה, שמכבדת את החלטותיה (גם אם הן נראות לך מטורפות), ולשמור עבורה את התקווה לעתיד טוב יותר. נדמה לי שבמקומך, הייתי עושה מאמץ אמיתי לגרום לה להאמין שתהיי לצידה בכל מצב. אישית, אני מאמינה גדולה באחווה הנשית ובכוחה המנחם. הלוואי שתדעו עוד המון ימים מאושרים ובריאים יחד. ליאת

היתי מאד רוצה שתספרו לי על בולמיה ועל דרך הטיפול שעזרה למישהו - מישהי אדם יקר לי ספר לי שיש לו תופעה כזו שרצה לאוכל ואחר כך הולך להקיא - למה זה קורה האם תוכלו לעזור לי תודה חנה

חנה יקרה, בעידן בו המידע ברשת הוא אינסופי, אני ממליצה לך להתחיל מקריאה חופשית באינטרנט. מנוע החיפוש של גוגל מחזיר למעלה מ16,000 תוצאות בנושא. תוכלי לקרוא גם בספר "נשים אוכלות את עצמן" של מירה דנה ומרילין לורנס בהוצאת מודן. הטיפול המומלץ בהפרעות אכילה ייעשה במסגרת מרפאה מיוחדת, הכוללת צוות רב מקצועי (פסיכיאטר, פסיכולוג קליני, דיאטנית, רופא כללי, ועוד'), ומרפאות כאלה יש כיום בחלק מקופות החולים, בחלק ממרפאות החוץ בבתיה"ח הגדולים וגם במכונים פרטיים. אם מדובר באדם קרוב ויקר, נסי לעשות הכל כדי לשכנעו לפנות לטיפול. זה עוזר!!! בהצלחה ליאת

ליאת, יופי שחזרת, הדר

ליאת, מצטרפת להדר. היית חסרה לי. נורית

ליאת יקרה, מצטרפת לשתי חברותיי. מקווה שהחופשה הקצרה היתה משיבת נפש. בהחלט חסרת פה. יעלה

מה המשמעות של ידיים (או חסרונן) בציורי ילדים (גיל כמעט 6)?

ערב טוב, ניתוח ציורי ילדים (ומבוגרים) אינו כה פשטני, וגם כאשר הוא נעשה בידי איש מקצוע, יש לתקף אותו במבחנים נוספים כדי לבסס אמירה אחראית. ככלל, ידיים יכולות לתת מידע על פתיחות לקשר, על צורך בקשר, על תחושת כשירות ומסוגלות, על תחושות אשמה, בושה, ועוד. אצל ילדים צעירים, השמטה של איברים משמעותיים יכולה לרמז גם על קושי התפתחותי. כאמור, כדי לגבש מסקנות תקפות יש צורך באבחון מלא ומסודר שנעשה בידיים מקצועיות ומנוסות. בברכה ליאת

שלום לכולם: אני בת 23 ויש לי בעיה ענקית עליתי במשקל בשל בעיה בריאותית משהו כמו 10 קילו עכשיו זה קרב לפני שנה וחצי ועדיןן לא הצלחתי לחזור לעצמי אני נתקלת יום יום באנשים שבשוק לראות אותי ואני נמנעת מלצאת ומלראות אנשים שהרבה זמן לא ראיתי אני מרגישה מדוכאת חסרת אנרגיות וחסרת מוטיבציה וזה כל היום מעסיק אותי אני לא שמחה ואילו לרגע אחד זה ממתי שאני פותחת את העיניים עד שאני נרדמת בלילה אני לא מחוברת לעצמי לא מרגישה סקסית כמו בעבר כואב לי שאני לא מבטאית את עצמי מכל ההיביטים עצוב לי אני רק חושבת על העבר באיך ההיתי וכו אני די עוצרת את חיי ולא מסוגלת להתרכז בדברים אחרים......פשוט נשבר לי אני כל כך רוצה לחזוטר לעצמי ולהנות מכל יום מה עושים איך מתמודדים כזה מבאס שזה אי אפשר לתאר

שלום עדי, ראשית, אני מקווה מאד שבריאותך הפיזית טובה בימים אלה. עלייה במשקל היא אכן דבר מעיק עבור מרביתנו, אך בניגוד ללא מעט צרות אחרות, כאן דווקא יש מה לעשות. אם מבחינה בריאותית מותר לך לחזור לפעילות גופנית רגילה ולתזונה דיאטתית, נדמה לי שאינך זקוקה לי, ואת יודעת היטב מה צריך לעשות. אם בגלל הבעייה הבריאותית התוספת במשקל היא כורח בלתי נמנע, יש להתארגן אחרת, וללמוד לקבל את השינוי. כך או כך, המשקל שאת נותנת לתגובותיהם של האנשים "ספוג" במידה רבה בהתייחסות שלך עצמך לממדי גופך. 10 ק"ג הם לא מעט, אך בהנחה שהיית רזה קודם לכן, השינוי לא אמור להכניס אף אחד ל"שוק". מגיע שלב בו כולנו נפרדים (מי מהר יותר ומי בהדרגה) מהמראה הנערי של גיל העשרה. העיסוק האובססיבי והמשתק במראה החיצוני ובמשקל יכול להעיד על קשיים בדימוי העצמי ובערך העצמי, בהם מומלץ מאד לטפל בעזרת פסיכולוג קליני. אני מאחלת לך בריאות טובה ושנה של שינוי. ליאת

נפגשתי במקרה עם חבר הראשון שלי מגיל 15 במקרה ברחוב והזמין אותי לבית קפה היה לי קצת זמן אז הסכמתי לשבת איתו אמר לי בלי בושה כי הוא מחפש זיונים אמרתי כי לא מתאים לי קשר מן הסוג הזה שהוא מחפש ולקחתי ת'רגליים והלכתי משם!!!!! ולא נתתי לו את המס טלפון והוא השיג אותו ה' יודע מאיפה. אמרתי לו חד משמעית. א ל ת ת ק ש ר!!!!!! וברור שהוא התקשר.... למה כשאני אומרת לאנשים שלא יתקשרו הם לא מבינים???? אולי אני הדפוקה ובגלל שאני כזאת דפוקה הם לא מבינים את הלא שלי??? זאת בעיה בי או שלא...??זה סתם חוסר מזל ואני נופלת על האנשים הלא נכונים?? למה כשאני אומרת לבנאדם 'לא' נחרץ , למה הוא לא מקשיב לי ומתעקש לעשות ההיפך מהרצון שלי? מה אני עושה לא בסדר? הרי אני מחליטה עם מי להיות בקשר נכון?? אני מחליטה על הגוף שלי. אני בלבד!!!!!! כמו שאיזה מניאק חשב שהייתה לו הזכות לאנוס אותי ככה גם אחרים לא מבינים את הלא שלי. לא מבינים את המשפט: "לא רוצה!!!!!!!! " למה המסר של הלא אינו עובר טוב? מוכנה להישבע בכל נדריי שאני הכי אסרטיבית שאפשר להיות עם הגברים האלה!!!!!!!!! סבלתי מספיק לא רוצה לסבול עוד!!!!!!!!!! כשאני אומרת לא אני גם מתכוונת. ואנשים לא מבינים!!!!!!!!! ולי נמאס וזה מעצבן!!!!!!! מה דפוק בי??? חייב להיות משהו, אבל מה?? אני קורסת.... נמאס לי מהכל. הלוואי ואני אמות כבר. ליאת, ברוכה השבה . איך היתה החופשה ? שמחה שחזרת. אשמח לדעתך. תודה. חן

שלום חן, החופשה שלי הייתה בהחלט במקומה, והיה כייף לנוח קצת. נדמה לי שבמקרה שאת מתארת נוצרה משוואה שגויה בין הפלישה לגופך ובין הפלישה אל פרטיותך דרך הטלפון. את בהחלט אדון לגופך, ובה במידה את אדון למרחב הסלולרי שלך. סלקי משם את הפולשים. כדי לבחון אם יש משהו בהתנהגותך שמשדר מסר כפול, נדמה לי שהמקום הראוי הוא הטיפול האישי שלך. מקווה שייטב לך במהרה ליאת

ליאת את לא מבינה אני מקשרת את מה שקרה עם הבחור לתקיפה מינית בעברי כי בשני מקרים האלו אמרתי לא וזה לא נקלט נכון אצל אותם גברים.הרגשתי פלישה לטיריטוריה הפרטית שלי בשני המקרים, אולי אני מגזימה, יכול להיות שאני רגישה מידי. אני יודעת שעם הבחור הייתי מספיק נחושה ועמדתי על שלי. קמתי והלכתי באמצע השיחה כפי שכתבתי לך לקחתי ת'רגליים.הלכתי.לאחר מכן אותו בחור איכשהו (באמת מעניין איך...)הגיע למס טלפון שלי ובטלפון אמרתי לו שאיני מעוניינת בשום קשר איתו. כשהוא התקשר שוב ניתקתי לו את הטלפון. הייתי מאוד נחרצת בעמדתי!!!!!! אני יודעת שעמדתי על שלי. אני לא יודעת מה יכולתי לעשות עוד כדי שהוא יבין שאני לא רוצה קשר אליו!!!!!! אני הסברתי לו בצורה הכי ברורה שאפשר שאני לא רוצה קשר כזה או אחר איתו ונראה לי מאוד תמוה שהוא לא הבין.ואני תוהה אם זה משהו בי ? אין ספק שהעברתי לו את המסר בצורה מאוד ברורה.אז בכל זאת מה בי דפוק??? או שמה בו דפוק?? אני באמת אעלה את הנושא בטיפול. תודה רבה. חן

בתי בת ה-5מאוננת כל לילה לפני השינה. המצב הגיע לכך שאם אנו ישנים מחוץ לבית היא יודעת שזה דבר לא נעים ואז היא לא מצליחה להרדם עד השעות הקטנות של הלילה. הדבר הפך כבר למטרד. אני מנסה לדבר איתה ומבקשת שתנסה להרדם בלי זה אבל המתוקה אומרת אמא רק היום ומחר אני אפסיק. אני לא רוצה שדבריי יזיקו לה אבל זה לא נעים שאני ובעלי יושבים עם אנשים בסלון ושומעים אותה מתאמצת ונאנחת בחדרה? מה עושים? איך אפשר לעזור לה להגמל מכך? אני יודעת שזו תופעה מאוד טבעית אבל קצת מציק.

למה להפריע לילדה?שתהנה מזה...זה שאתם אומרים לה שאסור יכול לפגוע בה שתחשוב שאוננות וקיום יחסי מין בגיל מבוגר זה דבר אסור...למה להביך אותה?

הי גלית,תראי מניסיון עם אותה בעיה אני יכולה לומר לך שראשית את כבר יודעת שזהו תהליך טבעי ולכן פשוט אפשר לבקש ולהסביר לה שהיא יכולה לעשות את זה כשאין אנשים סביבה ובאופן פרטי בחדר שלה אני יכולה לומר לך מניסיון שילדתי בת הארבע וחצי הבינה ואכן עשתה זאת באופן שכזה והיה הרבה יותר נעים לכולם אני מקווה שעזרתי ואילו במקצת,שוב זה רק תגובה ממקרה אישי את יכולה להתייעץ עם איש מקצוע שידריך אותך מה לעשות ואיך להתמודד. שיהיה לך המון בהצלחה!!!

שלום גלית, כמו שאמרו כאן קודמי, אוננות היא דבר טבעי מאד אצל ילדים צעירים, ואין לייחס לה משמעויות של מיניות בוגרת. יהיו ההורים נאורים ופתוחים ככל שיהיו, כמעט תמיד ה"תגלית" הזו יוצרת סוג של מבוכה. לכן, חשוב לשוחח עם הילדה ולהסביר לה באופן בהיר ואסרטיבי שהיא רשאית לעשות ככל העולה על רוחה, כל עוד הדברים נעשים בפרטיות גמורה בחדרה שלה. כדי למנוע מבוכה מעצמכם, תוכלי לבקש ממנה לסגור את הדלת (להשאיר לה "אור קטן") כשהיא עושה זאת. חשבי על האוננות הזו כעל דרך להרגעה עצמית. יש הורים רבים הנאלצים לשבת שעות לצד מיטת הילד עד שיירדם. מבחינה זו, את מסודרת... :-) חשוב להדגיש כי אין לנזוף בילדה או לעורר בה אשמה מיותרת סביב האוננות, והדיבור בנושא מוטב שיישאר ענייני ומכבד. כל טוב ליאת

שלום יעל ( סליחה שאני עונה לך היום , כי אין בביתי אינטרנט , והיום אני נמצאת באונ' חיפה וגולשת באינטרנט ) . להגדרתי - התעללות נפשית היא '' ביטוי מעודן'' לרצח אופי . אני פשוט לא רציתי להשתמש בביטוי המפורש כדי לא להרתיע אנשים . אני אנסה לתת לך דוגמה קונקרטית : למשל בן משפחה ( ומניסיוני האישי לצערי - ההתעללות הנפשית הכי כואבת והכי לא מובנת , קורית בתוך המשפחה , כדברי השיר '' רק שמור אותי מאוהביי ומשונאיי אשמר בעצמי '' ) שמוציא על קרוב משפחתו את כל העצבים שלו רק כי הוא לא ישן טוב בלילה וכ''ו ( במקרה כזה , אים בן המשפחה הוא פתוח ולא מתבייש לומר '' סלח/י לי פשוט לא ישנתי טוב בלילה '' אז זה יכול להפיג קצת את תחושת האימה של הקרבן להתעללות נפשית , הצרה היא שזה לא תמיד קורה , ולא נעים ומביך לשאול אנשים למה הם עצבניים .

היי אורנה, תודה על ההארה. חשדתי שבכך מדובר ובכל זאת לא הייתי בטוחה ... לצערי, "סיפור חיי" עונה על ההגדרה שקיבלתי ממך ומגדעון שובל. אני נמצאת בטיפול נפשי כבר כמה חודשים ובכל זאת למרות המודעות והיכולת שלי לנתח את מה שהיה אני לא מצליחה להשתחרר מזה, ומוצאת את עצמי מאפשרת למצב להנציח את עצמו - מאפשרת לבת המשפחה שלי להפעיל עלי מניפולציות,לזלזל ולהטיל אימה בזמן שאני ממשיכה עדיין בלי לשים לב לרצות אותה כבר 28 שנים. אני עוד צריכה זמן לחשוב אם אני מסוגלת לחשוף את עצמי ולדבר על זה עם אנשים אחרים מעבר לפסיכולוג שלי, עצם היוזמה נשמעת לי מדהימה... כנראה שאצור קשר בקרוב באמצעות הפרטים שפרסמת. יעל.

כיצד אפשר, אם בכלל, לעצור את הדיכאון לפני שהוא מגיע?

שלום שולה, תיאורטית, קשה לדעת מראש מי יפתח דיכאון ומי לא. את שואלת, למעשה, כיצד ניתן למנוע דיכאון (שהרי אי אפשר לעצור משהו שעוד לא הגיע, נכון?). אני רוצה להזכירך כי דיכאון הוא שם כללי מאד לקבוצה של מספר הפרעות ("הפרעות במצב הרוח") בעלות מופע שונה וסיבתיות מגוונת. ככלל, דיכאון יכול להופיע בכל גיל, גם בילדות. מקורותיו יכולים להיות קשורים בגורמים גנטיים, ביולוגיים ופסיכו-סוציאליים. אדם שנפגע בעבר מדיכאון, יוכל לזהות את ה"סנונית הראשונה" טוב יותר ממי שנפגע לראשונה. במצב כזה, יש סיכוי טוב יותר להימנע ממופע חריף, אם פונים בזמן לקבלת עזרה פסיכיאטרית ופסיכולוגית. בשמחות ליאת

שלום, סבלתי בעבר מדיכאון וכרגע אני מזהה תסמינים ראשוניים. כיצד אפשר אם כן למנוע את היווצרות כדור השלג?

שלום רב, כתבתי כבר בעבר על הפריצה לביתנו. (אני אספר בקצרה: פרצו לביתנו והתעוררנו, בעלי הלך להביא מים לילדה מהמטבח וראה מישהו הולך לפניו (הם היו שניים). אחד מהם לקח את סכין המטבח שלנו ואיים על בעלי שיתקרב אליו והוא ירצח אותו. בעלי צעק לי להזמין משטרה. ועד שהם לא שמעו שהמשטרה בדרך הם לא עזבו את הבית. לבסוף המשטרה הגיע והם כבר ברחו). זה קרה לפני כחודש. בינתיים הספקנו לעבור דירה. מבית פרטי לדירת גג קומה רביעית. וגם לעיר אחרת. חשבתי שמעבר הדירה יפתור לי את הבעיה. אבל זה לא קרה. אני לא מרגישה טוב בבית, אני חשה מועקה רצינית, אני לא מצליחה להירדם (רק עם כדור שינה). אני מפחדת להיות בבית לבד בלי בעלי (אני אמא לשתי בנות 4.5 ושנה). אני מתעוררת מכל רעש קטן בבית ולא מצליחה לחזור לישון. יש לי כל הזמן תחושה שיש מישהו זר בבית. אני כל הזמן בודקת את הבית לראות שאין אף אחד. חיי הפכו לסיוט. איך שמתחיל להחשיך המצב מחמיר. אם בעלי לא מגיע הביתה לפני החשיכה אני לוקחת את הבנות ומסתובבת בעיר או אצל המשפחה או חברים עד שהוא מגיע. אני לא מסוגלת להיות בערב בבית לבד. האמת שגם בשעות היום אני לא מרגישה טוב בבית. המועקה הזו לא עוזבת אותי במשך כל היום. אני רוצה לציין גם שאין לי תיאבון, יש לי שילשולים, ואין לי סבלנות לבנות שלי. אני זקוקה ליעוץ דחוף !!! אורית

שלום אורית, לדעתי את אכן זקוקה ליעוץ אצל איש מקצוע המתמחה בטיפול בחרדות. לרוב הגנבים מחפשים כסף ותכשיטים ולא מתעניינים באנשים. תרגישי טוב !

ערב טוב, אורית, גם אני סבורה שיש מקום להתייעצות עם איש מקצוע. את עצמך מבינה שכרגע אין לחרדה שלך ממד מציאותי, או לפחות לא כזה המצריך רמת דריכות וחרדה כה גבוהה. טיפול באוריינטציה קוגניטיבית-התנהגותית יוכל להחזיר לך תחושת שליטה על חייך, ולסייע לך להתמודד עם ההיבטים הבלתי נמנעים בחייך עליהם אין לך שליטה. מומלץ מאד להגיע להתייעצות כזו, ולו כדי לא ליצור בעיות חרדה גם אצל בנותייך. בברכת שקט ושלווה ליאת

לאחרונה אני מרגישה רע עם עצמי.כאילו ירידה חדה בדימוי העצמי או משהו בסגנון...הכל בי דוחה אותי. בגוף,בחיים שלי...והדבר המטריד הוא שאני כל הזמן עסוקה בנקיון-האם הבית נקי,הרצפה,השיש במטבח, האם יש ריח טוב בבית,האם לנקות יותר מפעםבשבוע...כל הזמן חושבת על זה ומרגישה שלא מספיק נקי סביבי. זה משגע אותי.זה משהו שהיה גם בגיל ההתבגרות שלי,אבל חלף ועברו שנים רבות מאז. אני רוצה לציין שכשאני חושבת למשל שהבית לא מספיק נקי זה משבית אותי-אני מרגישה טרודה ומלוכלכת בעצמי.אני עסוקה בזה יותר מדי.מה הפשר?(אני נמצאת בטיפול מסיבות אחרות לגמרי).

שלום לך, איני יודע מה הפשר. מעבר לכך שאת מרגישה ירידה במצבך הנפשי, בדימוי העצמי ורצון להתנקות ולנקות. לדעתי היות ואת בטיפול עלייך לברר בטיפול מה פשר כל אילו. ולמה דווקא בתקופה האחרונה? מקווה שתרגישי טוב, גדעון

שלום האם טיפול פסיכותרפי אפקטיבי בכלל הבהפרעות אישיות? אני cluster c אגב הטיפול שנמשך 5 שנים לא עוזר.... בברכה

אייל שלום, שאלת יעילות הטיפול הינה שאלה מורכבת. מול איזה קריטריונים נבדקת התוצאה המצופה. בעיקרון טיפול עוזר. עוזר במובן של שינוי דפוסי התנהגות, חשיבה ורגש. לא לכל הדברים. לא תמיד. לא לכולם. תשובות תיאורטיות לא תמיד מרככות ומסייעות מול חוויה אישית. (במקרה שלך חוויה שאתה לא נעזר). מקווה לפחות שהנושא נדון בתוך הטיפול. בהצלחה, גדעון

שלום לגולשי הפורום . ברצוני להקים קבוצת תמיכה לנפגעי התעללות נפשית , לצעירים וצעירות בני 20-40 תושבי חיפה והקריות , אני , קרבן התעללות נפשית ( כרונית לצערי ) שנואשתי מטיפולים נפשיים למיניהם ( פעמים רבות המטפל/ת חושב שהטראומה היא פרי דימיונו הקודח של המטופל/ת ו/או נוטה להאמין לצד המתעלל דווקא ) , מרגישה צורך למלא את החלל שנוצר , כי רק אנחנו יכולים באמת להבין זה את זה ( במובן של '' זר לא יבין את זאת '' ) , רע לי בחיים ואני רוצה לתת חיבוקים נפשיים וגם לקבל חיבוקים נפשיים , ובנוסף לשמוע מ''אחים לצרה '' על כלים להתמודדות . אים אתם סובלים כמוני , פנו אליי , בתודה , אורנה. email : [email protected] סלולארי : 050-3011637

אורנה שלום, בהצלחה בקבוצת התמיכה . אני מפנה את תשומת ליבך לספר מעניין שעוסק בנושא: "היריגוין מארי-פראנס / הטרדה נפשית" . יתכן שהוא יהיה לך לעזר. בהצלחה, גדעון

מה ההגדרה הכללית להתעללות נפשית?

שלום, יש לי חבר שכבר תקופה ארוכה (10 שנים) סובל מבעיות חרדה, הוא ניסה טיפולים שונים (ציפרולקס, פרוזק) אבל לא היה בטיפול פסיכולוגי, אני אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג טוב שמתמחה בחרדה חברתית פרטי או דרך מכבי, התופעות שלו הן לא יכול לאכול בחברה, להיכנס ללקוחות, לגשת לקופה לשלם על מוצר וכו'.... אשמח לתגובה מהירה!!!

מעיין שלום, על מנת למנוע פרסום אנו לא נוהגים להמליץ על פסיכולוגים בפומבי מעל דפי האתר. מה שכמובן לא אמור למנוע ממשתתפי הפורום לשלוח לך מייל אישי. בברכה, גדעון

שלום לרופא בחודשי ההריון האחרונים וכן בחודשי התינוק הראשונים הייתי די בדכאון, זה התבטא באכילה מרובה של שוקולד ומתוקים.. רציתי לדעת האם תהיה לזה השפעה על התינוק בהמשך חייו (היפראקטיביות, דכאון , תזונה כו"ו).. תודה אמא צעירה

הנקתי אותו...לזאת הכוונה של השוקולדים. תודה

אמא צעירה מזל טוב, אני פסיכולוג ולא רופא ושאלתך לגבי ההנקה הינה בתחום הרפואי/הנקתי. נסי בפורום הנקה הסמוך לנו. אך בהיבט הפסיכולוגי: יש כמובן קשר בין מצבה של האם ויחסה לתינוק, לגבי המשך חייו. אך זהו קשר מורכב מהמון משתנים. השאלה איך התבטא הדיכאון ביחסך לתינוק? האם הנקת (אני מבין שכן..), התייחסת אליו כשבכה? (סביר שכן). כלומר היה לך דכדוך לאחר לידה. סביר שמה שהיה לך זה: Baby Blues - מה שמרבית הנשים לאחר לידה סובלות ממנו . את מוזמנת לקרוא יותר על כך. למשל באתר המצורף: http://www.asimon.co.il/expertRoom.aspx?CID=3277&type=Article&AID=1262&edit=0 בברכה, גדעון

שלום יש לי חברה בערך חודש וישנה בעיה שמפריעה לי להנות ממין. אנחנו שוכבים והיא נהנת ואני לא מצליח לגמור. לאחר שהיא גומרת היא מבצעת בי מין אורלי וגם כך אני לא מצליח לגמור. רק באוננות עצמית אני מצליח לגמור. (ובמוחי אני חושב אם שווה כול המאמץ של הסקס.) אני בגיל 32 החברה בת 22. האם יש לי בעיה רפואית או בעיה פסיכולוגית בראש. יש לציין שזה קרא לי גם בעבר ובגלל זה נשים עזבו אותי.

שלום לך, כדאי להפנות את שאלתך גם לפורום סקסולוגיה. אפשר שאתה מתאר תופעה של אורגזמה מעוכבת. תופעה השייכת לתחום ההפרעות באורגזמה. סביר להניח, שמדובר על בעיה פסיכולוגית, ולא בעיה רפואית , שכן אתה מצליח לגמור בעזרת אוננות. עם זאת ראוי שאבחון מדוייק יעשה ע"י סקסולוג ולא להסתמך על "אבחון" באינטרנט. בברכה, גדעון

תודה.

בידיעות אחרונות פורסמו היום שתי טבלאות שכנראה נפלה בהן טעות טבלה 1- אחוז המשתחררים מגיוס על סעיף נפשי ירושלים 10.8% ת "א 5.9% התנחלויות 4.5% חיפה 3.5% צפון 3.2% דרום 2.8% טבלה -2 השינוי בשיעור המשתחררים על סעיף נפשי לאורך השנים 1992 3% 2001 9% 2004 11% 2005 10.5% אני מניח שטבלה 2 היא מדוייקת יותר ויש לה הסבר הגיוני. לא היתה קפיצה בתחלואה אלא בפניה לפסיכיאטריה עם קבלת הפסיכיאטריה "כלגיטימית" ומשיחרור מהסטיגמה. המספר 10% הוא סביר ביחס לסך אלה שנוטלים תרופות לחרדה ודיכאון באופן קבוע בתוספת אחוז אחד מהאוכלוסיה שאובחנו בסכיזופרניה בתוספת מספר אחוזים של הסובלים מהפרעת אישיות גבולית והפרעת אישיות אנטי סוציאלית. בנוסף לכך אפשר להוסיף אחוז בלתי מבוטל של בלתי בשלים מנטלית אבל לא מופיעים כמאובחנים על פי ה DSM ייתכן שלצה"ל יש עודף בחיילים שלא ראויים להיות לוחמים והמספר 10% הוא סביר ביחס להיקף הבעיות הנפשיות בקרב האוכלוסיה

שלום, האפשרות שעובדים על הקב"ן היא רק אופציה אחת לניתוח הנתונים. אופציות נוספות - נטיה קלה יותר לשחרור חיילים ("ידו הקלה של הקב"ן"). או עליה בשחרור יחד עם עליה בשעורי הגיוס. וכמובן גם ההסבר שלך הינו אפשרי. בברכה, גדעון

מה ההבדל ובאילו מקרים מטפל - פיזיוטרפיסט,פסיכולוג כללי, פסיכולוג קליני ?

הי חיים, התכוונת בודאי לפסיכותרפיסט. פיזיותרפיסט עוסק בפיזיותרפיה. לא שיש בכך רע, זה רק לא שייך לעינייננו. ולעצם השאלה: הסבר כללי לגבי מי מוכשר לעסוק בפסיכותרפיה ומסלול המטפל אולי יסייע לך להבין במי לבחור. היות ואין חוק פסיכותרפיה הרי למעשה כל אחד יכול לקרוא לעצמו פסיכותרפיסט ולעסוק בפסיכותרפיה. בד"כ בעלי המקצועות הבאים מכנים עצמם כפסיכותרפיסטים: פסיכולוגים, עו"ס ופסיכיאטרים. לגבי הפסיכולוגים: פסיכולוג הינו מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה, עמד בכל דרישות התואר ונרשם בפנקס הפסיכולוגים. פסיכולוג קליני ממשיך להתמחות בפסיכולוגיה קלינית, בד"כ כ- 3 עד 4 שנים, במהלך ההתמחות מקבל הדרכה על עבודתו, בסיום ההתמחות עובר בחינה ורק לאחר מכן רשאי לעבוד באופן עצמאי. לגבי הפסיכולוגים הקלינים המסלול נמשך גם כפסיכולוגים קלינים בהסמכה להדרכה ומי מסיים את המסלול הזה הינו פסיכולוג קליני מדריך. ויש כאלו המכנים את השלב הזה כפסיכולוג קליני בכיר. עובד סוציאלי הינו מי שסיים תואר ראשון בעבודה סוציאלית (B.S.W) . עו"ס קליני הינו מי שסיים תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית. לגבי העו"ס - אין להם מסלול מוגדר של התמחות. בנוסף - ישנן תוכניות שונות ללימודי פסיכותרפיה. אילו הן תוכניות ללימודי תעודה, שנמשכות לרוב כ-3 שנים ומי שמסיים אותם מקבל תעודה בפסיכותרפיה. חלק מהפסיכולוגים הקלינים וחלק מהעו"ס וחלק מהפסיכיאטרים ממשיכים ומשתלמים בלימודים אילו. בנוסף - ישנן תוכניות בטיפול זוגי ומשפחתי. בד"כ במכונים פרטיים (אך לא רק שם). כמובן שמי שמצוי ביותר הכשרות ולימודים , גם מקבל יותר הדרכות ויש לו יותר ניסיון וכן הלאה. לכן כשרוצים לברר מה הכשרת המטפל, כדאי לברר את הנקודות הבאות: 1. האם פסיכולוג? האם פסיכולוג קליני? 2. לגבי עו"ס - איזה תואר יש? ראשון או שני. האם למד במסלול הכשרה מוכר ומהו. ניתן לברר מה הניסיון שיש למטפל בסוג הבעיה שמביא איתו המטופל. ולבסוף לבדוק גם את ה"כימיה" המפורסמת בין המטפל והמטופל. מקווה שעכשיו התמונה ברורה יותר. בברכה, גדעון

שלום, אני מצאתי כאן בפורום את הקישור לעיתון חלומות . היה נראה לכאורה שיש שם כתבות מענייניות בעייני מדעי המוח והנפש. אבל לאחר שעיינתי בכתבות לדעתי זה ממש לא מקצועי ואני לא מבינה מדוע אתם מפרסמים כאן את העיתון הזה. למשל כתבה שכותרתה טיפול לא תרופתי בדכאון, מספרת כל כך שיש טיפול תרופתי ויש טיפול לא תרופתי, וזהו. איך זה עונה על הכותרת? איך זה בכלל רציני? אה כן, וגם כתוב שהיום מקובל טיפול התנהגותי לזה.. אני לא כל כך התרשמתי שזה נכון בכלל מהכרותי את התחום. בקיצור- לא מקצועי ולא רציני, ולא ברור מדוע דווקא האתם שלכם שכן מקצועי נותן במה לכך.

שיר שלום, האמת היא , שאני לא מכיר את העיתון "חלומות" ולמיטב ידיעתי גם לא הפניתי אליו. יתכן שדרך האתר ישנם קישורים לאתרים אחרים , אך זה באחריות מנהל אתר דוקטורס. את יכולה לפנות אל האחראים אל האתר דרך "צרו עמנו קשר" כדלקמן: http://www.doctors.co.il/m-Doctors,a-Contact.html בברכה, גדעון

שלום! אני לומדת שנה א פסיכולוגיה, והשנה התחיל לי משהו שלא היה לי בזמן התיכון- חרדת בחינות. הדבר קורה רק לפני בחינה בפסיכולוגיה, ולא בשאר המקצעות המישניים שאני לומדת. אציין שאני לא מעוניינת ללמוד פסיכו' כתואר שני אז איני מהפנאטים שמרגישים חייבים לקבל 90 ומעלה. אך עדיין, ובייחוד לפני 3 מבחנים שלא ניגשתי אליהם במועד ב כי הרגשתי שאיני יודעת מספיק טוב את החומר ולכן אני עושה אותם מועד ב, יש לי חרדה אדירה.הראשון היה היום , השני ביום שני והשלישי ב10 לחודש. בערך כמה ימים לפני הבחינה אני בוכה כל יום, מתייפחת מבכי פן אכשל או אקבל ציון ממש רע, יש לי קושי להתרכז, אניח בדיכאון ועל סף התפרצויות בכי בערך כל היום. כל זה קרה לי גם לפני שניגשתי למועדי א בידיעה שאוכל מקסימום לשפר בב'. אני מתוסכלת, ולחבר שלי כבר נמאס שאני בוכה לו כל יום כמה פעמים ביום בכי תמרורים בטלפון או כשנפגשים. שום דבר ניחומים או הרגעה לא מרגיעים אותי. לפעמים אני מרגישה על סף התמוטטות עצבים ונפשית, שאני פשוט צריכה להתאשפז או משהו. איני יודעת מה לעשות. חשבתי ללכת לפסיכיאטר שיתן לי תרופות נגד חרדה אך עד שזה יקרה המבחנים יגמרו וגם אני פוחדת שיהיו להם תופעות לואי כגון חוסר ריכוז, עייפות וכ"ו. אני זקוקה לעזרה ולא יודעת מה לעשות!!!!!!!! אני הולכת לפסיכולוגית אך דווקא עכשיו היא בחופשה של חודש. אציין שאני לוקחת מזה שנה תרופות נגד דיכאון, ועדיין- זה לא עוזר לי לא להלחץ מבחינות. מה עלי לעשות????

היי קרן, חרדת בחינות יכולה להיות מציקה ומכשילה מאוד, אבל אפשר לטפל בה. אני מאמינה שהיום מנהלי הפורום יכתבו לך על זה יותר, אבל בנוסף אני רוצה להכיר לך את אתר "מינוסטרס" שמטפל בחרדת בחינות באינטרנט (כרגע בחינם!). https://minustress.com/ אולי תמצאי שם מענה. בהצלחה רשת

קרן שלום, האתר ש"רשת" כותבת עליו הינו מצויין ומומלץ . (תודה!, רשת). מה שחשוב ללמוד ממנו זה את תרגילי הנשימה וההרפיה שהם ממליצים ולתרגל אותם וגם את ההסבר הכללי לגבי תופעת החרדה ואיך היא מתפתחת. בנוסף: כדורים אנטי דיכאוניים אמורים לעשות את העבודה גם במקרי של התקפי חרדה, כך שיכול להיות שצריך להעלות את המינון. תתיעצי עם הפסיכיאטר גם לגבי זה וגם לגבי כדור אנטי חרדתי קטן בנוסף. זה בהחלט יכול להרגיע ולשפר את המצב. (אפשר גם לבקש מרופא המשפחה). בנוסף: ישנן באוניברסיטאות סדנאות לחרדות מבחנים. תבררי בשרות הפסיכולוגי באוניברסיטה בה את לומדת. זה אולי לא יתן פיתרון מיידי - לבחינות הנוכחיות, אך כן ילמד כלים ויהיה יעיל למבחנים הבאים. בהצלחה, גדעון

שלום! בני עולה לכתה א'. עליי לציין שבני קטן גופנית לגילו ( גובה ומשקל ) ואנו במעקב גדילה. בני אינו מודע לכך שהוא נמוך מחבריו. אף פעם נושא זה לא עלה לדיון בביתינו. יש לו חברים והם מצידם אף פעם לא העירו לו על גובהו. החששות שלי הם עם הכניסה לבית הספר, שם יש ילדים שגדולים ממנו ומחבריו ואני מפחדת שיציקו לו ויקראו לו בשמות. א. מה עלי לעשות? האם לדבר איתו על גובהו בפעם הראשונה ולהכין אותו למה שיכול להיות? ב. האם לא לומר דבר? אני מפחדת שהוא יפגע! ג. זה שהוא אינו מודע לכך, אומר שהוא אינו מבין מצבים חברתיים? אודה על תשובות, אני לא יודעת כיצד רצוי לנהוג.

יפעת שלום, לא הייתי מתחיל ב"הכנה מואצת" לכיתה א'. למה להוסיף לחרדות ולהתרגשות של הילד, גם את פחדי ההורים? מה שכן, בנוסף לציפיות ולהתרגשות לקראת הכיתה החדשה ניתן לדבר איתו על כך שבביה"ס ישנם הרבה ילדים וחלקם גדולים יותר ולכן אם ישנה בעיה , שידע למי לפנות. ביום הראשון, שאתם מלווים אותו תראו לו למי לפנות וגם אתם תהיו זמינים וזה לטעמי מספיק. עצם הידיעה שיש לו גיבוי הינה חשובה. בשלב הזה , שהוא עמוס חרדות, פחדים והתרגשות בלאי הכי, לא הייתי מוסיף גם את פחדינו אנו ההורים. עוד תהיינה מספיק הזדמנויות לכך. מעבר לכך, בודאי שאת חוששת שהוא יפגע - זה הרי לא פשוט ללוות ילד לכיתה א'. גם אם הוא נמוך וגם אם הוא גבוה. אני תיקווה , שאם תלוו אותו ותהיו שם בשבילו אזי הכניסה לכיתה א' תהיה ארוע חיובי. בהצלחה רבה, גדעון

שלום, אני בחורה בת 25 ,במשך החיים שלי הייתי נטולת קשרים ,מסיבות שונות,לאחרונה אני נכנסת למערכות יחסים ויוזמת כמובן במודע דברים שהם חריגים מאד,אם זה קשר שהתחיל דרך הצט עם בחור נשוי כבר שבועיים,דבר שלא חשבתי שאהיה מוכנה לו,ולא ציפיתי מעצמי גם ,קשר אחר שנמשך חצי שנה וידעתי מראש שאנחנו לא נישאר ביחד מסיבה של עדה שונה, וסיבה אחרת שפשוט לא היתה אהבה בינינו ולמרות זאת המשכנו להיפגש,חסרה לי האהבה ,תחושת החום הקירבה מאד,גדלנו בתנאים קשים במיוחד,ובמקום שההורים יפרנסו אותנו הצטרכנו לפרנס אותם,ויש לי כעס גדול על המצב הזה,אבל השאלה למה אני מסבכת את עצמי בסוג קשרים כאלה,דבר אחרון שרוצה להוסיף ,שאני פוחדת מהקמת משפחה ,מכל המעגל הזה,כי חוויתי אותה בצורה קשה, אשמח לעזרה תודה.

דינה שלום, "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים". כלומר - אם היה לך מודל של חיי משפחה קשים אזי במודע וגם שלא במודע את תשאפי להתרחק ממנו. מה שאת עושה מהווה "פתרון" עם יתרונות רבים - את גם יוצרת קשרים וגם הם קשרים שאינם למימוש (נשוי, לא מעדתך, אין אהבה...). בכך נמצא "הפתרון הבטוח" - גם יש קשר וגם אינו מאיים. הבעיה היא כמובן , שאין לכך עתיד. את יכולה להגיד לעצמך, שאת לוקחת "סיכון" ומתחילה לקיים קשרים שיש בהם עתיד וממשות - בחורים בני גילך, עם אהבה וכדומה. וה"סכנה" היא שזה יהפך להיות קשר אמיתי. אופציה נוספת - להבין קצת יותר טוב את עצמך ואת עברך כדי שהעתיד יהיה בהיר וטוב יותר, דרך טיפול פסיכולוגי. אופציה זו יכולה לעזור לך להתגבר על פחדייך ופחות להסתבך. בהצלחה רבה, גדעון

שלום, אני וחברתי גרים כבר כשנה ביחד-בסכה"כ מערכת היחסים טובה, מפרה ויציבה. כמעט מייד עם תחילת הקשר חברתי החלה לסבול מכאבים פיזיים עזים בצד ימין ליד הכתף, חשדנו שמדובר בכאבים כתוצאה מחבלה(נפילה), אולם הכאבים התגברו.כל הבדיקות שביצענו(לרבות אשפוז בבית חולים ) הראו שהכל בסדר אולם חברתי החלה להאמין "בכל מחיר" כי משהו נורא שאף רופא לא גילה מתחולל לה בגוף. האמונה הזאת באה ביחד עם הפחד העז כי בקרוב היא תמות(מאותה "מחלה" נוראית) ולכן לדעתי הדבר מגביר את הכאב וחוזר חלילה... לאחרונה נוספה גם בעיה נוספת של עצירות קשה הנמשכת כבר כחודש- כרגע בברור רפואי. חברתי כאמור מתוסכלת מהכאבים ומצב רוחה מדוכדך. האם כאבים באים מתוך מצוקה ריגשית והאם הם יכולים להעיד על תגובה חרדתית?? האם מוכרת התופעה בעולם הפסיכולוגיה שלכאבים יש "תפקיד" בדיוק כמו שבגידה של בן/בת זוג באה להעיד על משהו לקויי ו/או משהו שבן/בת הזוג רוצים לומר אך בוחרים בדרת מעוותת. האם לדעתכם יש מקום להתערבות טיפולית? תודה, רונן.

שלום רונן, התקת מצב רגשי לכדי ביטוי גופני היא תופעה מוכרת, עוד מראשית ימי הפסיכולוגיה. כאשר בירור רפואי מעמיק אינו מעלה ממצאים, יש בכך תמיכה מסויימת בקיומם של היבטים נפשיים משמעותיים. בכל מקרה, בין אם יימצא הסבר ברמה הגופנית, ובין אם הסימפטומים יישארו נטולי הסבר רפואי, מאוד מומלץ לפנות להתייעצות עם פסיכולוג קליני. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לחברתך להבהיר לעצמה את הדברים, ולהוות מקור תמיכה. רק בריאות, אורנה

מצטערת מעומק ליבי על הקיטורים המרובים לאחרונה , אורנה. אתמול הלכתי לפגישה עם הפסיכיאטר, לא קרה משהו חריג, רק ביקורת והתייעצות להמשך הטיפול התרופתי(ציפרלקס). בפגישה סיפרתי שלאחורנה מרגישה רע מאוד ולא יכולתי לתאר אפילו כמה רע, כי לא היו לי מילים, זה יושב לי בפנים עמוק ואני לא יודעת איך להוציא כי הכל מבולבל לי, עכשיו אני בספק אם הפסיכיאטר הבין אותי טוב, אתמול הרגשתי רע יותר היום טוב יותר, סיפרתי לו על תנודות במצב רוח, חשבתי שיגדיל לי את המינון של הציפרלקס או יוסיף עוד כדור להקל עליי.... אבל כלום. אני חושבת שהוא לא הבין אותי נכון.... לא תיארתי לו מספיק טוב כמה רע לי וכמה כואב לי... חשבתי לחזור אליו שוב, אבל כשאני לידו אני לא יודעת אם אני אצליח לעביר לו תחושות כל כך קשות, הוא במילא לא יבין. במטפלת שלי המקסימה חזרה אליי לשאול איך היה אצל הפסיכאטר, לא יכולתי לדבר איתה באותו רגע בטלפון, אמרתי לה שאני אחזור אליה עם תשובה.... וכבר אין לי כוח לטיפול הזה ובעצם לשום דבר. אני לא יודעת אם קראת שלאחרונה נפרדתי מחבר שלי וכל זה קשה עליי נורא. אין לי כוח לפרט על זה ולהוסיף. רע לי ונמאס מהכל. סליחה על ההשתפכות. חן

אוף ,איזה מעצבן ללכת לפסיכיאטר ולא להצליח להוציא במילים את התחושות הקשות. לפעמים אני מגיעה לפסיכיאטר כשאניבמצב יותר טוב ואז לא מצליחה לתאר את התחושות הנוראיות שחווה רוב הזמן

שלום חן, כן, אני מציצה בפורום מפעם לפעם, וקראתי על ההחלטה שלך להיפרד מהחבר ועל התחושות הקשות בעקבות זאת. אני בטוחה שאת צריכה לגייס הרבה מאוד כוחות על-מנת להתמודד עם הדברים. קראתי גם את התגובות של ליאת ושל גדעון המלוות אותך ומחזקות אותך, ואני כמובן מצטרפת אליהם. בנוגע לפסיכיאטר, לפעמים עדיף לרשום לעצמך לפני הפגישה את הנקודות המרכזיות שברצונך להעלות, כדי שהדברים יהיו ממוקדים ובהירים. אולי תרצי לנסות זאת בפעם הבאה... חזקי ואמצי, אורנה

יש לי ידידה ממש טובה, התקרבנו מאוד בחודשים האחרונים. לצערי אני קיבלתי את תפקיד הנהג - תמיד אוסף ומחזיר אותה כשאנחנו יוצאים (יש לה רישיון אבל היא לא נוהגת משום מה). היא גרה בעיר הסמוכה, מדובר ב15 דק' נסיעה במקרה הטוב, אבל די זה מתיש. לפעמים צריך לקחת אותך, לנסוע בכלל לעיר אחרת, ואז להחזיר אותה, ואז לחזור לעיר שלי. חבל על הדלק. אז היא רצתה ללכת לסרט היום ואמרתי לה שהנסיעות מתישות אותי, היא אומרת לי "אי אפשר להתאמץ בשביל חברים?" אמרתי לה "מאמי, אני כבר שנה וחצי מתאמץ, בואי נגיע לפשרה. דרך מוניות או אבא תבואי אליי, מקסימום אני אחזיר". היא כבר לא הגיבה לSMS. מה דעתכם?

שלום, לא ברור מדבריך אם היא ידידה או בת זוג / חברה שלך. אבל בשני המקרים - לדעתי יש גבול דק שלא כל כך ניתן למדידה, ואם עוברים אותו, עוברים בעצם את גבול הטעם הטוב, בין עזרה שלך שמלווה ברצון טוב, לבין ניצול על ידי הידידה. אם הסברת לה שהנסיעות מתישות אותך, היא צריכה היתה להבין את זה. וכן, גם היא יכולה להתאמץ מדי פעם ולהגיע בכוחות עצמה.. על מנת להקל עליך. אביבה

שלום דריפטי, נראה לי שיש לכם נושא מצויין לשיחה, במקום ללכת לסרט... אם אתם באמת חברים, אתה ראוי לתשובתה, ושניכם ראויים למצוא את דרך האמצע המתאימה לשניכם. בהצלחה, אורנה

רציתי לדעת מה ההבדל בין פסיכיאטר לבין פסיכולוג? איך יודעים למי לפנות ?

שלום נינה, פסיכיאטר הוא רופא שתחום התמחותו הוא בריאות הנפש. הוא מוסמך לאבחן ולטפל בהפרעות נפשיות, לרוב באמצעים תרופתיים. פסיכולוג קליני אינו רופא, ולכן אינו מוסמך לתת טיפול תרופתי. לעומת זאת, התמחה במשך שנים ארוכות בשיטות טיפול נפשי מגוונות. לאור זאת, הפנייה נקבעת לפי סוג הבעיה וסוג הטיפול הרצוי. אם תרצי ייעוץ ספציפי יותר, פרטי על הבעיה בה את מעוניינת לטפל. בברכה, אורנה

שלום.אני מקווה שהפנתי את השאלה לפורום המתאים כי הייתי רוצה לשמוע דעה של פסיכולוג.ובכן,אני בן 24 ויוצא עם בחורה בת 29 במשך שבועיים וחצי. נפגשים 3 פעמים בשבוע ומתמזמזים לפי החשק שלה. נשיקות צרפתיות אין בכלל כי להגדרתה נשיקה זה רגש עמוק מאוד. אם כך,בשביל נשיקה צריך רגש עמוק ובשביל נגיעות אינטימיות מספיק צורך גופני? כיצד עלי לנהוג?אני מרגיש קצת מנוצל כי מתי שבא לה אז מתמזמזים ומתי לא אז לא... כאילו זה רק לפי החשק שלה.היא אמרה:סקס זה צורך עבורי. ואגב,בי היא לא נוגעת אינטימית בכלל רק אני נוגע בה. היא טוענת שהיא נמשכת אליי וכן מסתכלת לי בעניים,מחזיקה לי יד.

שלום צורי, וודאי שאפשר לדון בפורום זה בתחושות אהבה, קרבה, ניצול וריחוק, אבל נדמה לי שהפעם יהיה מועיל יותר לשוחח עמה... אתם מאוד בתחילת הדרך, וזה זמן מצויין להתחיל לבסס תקשורת כנה ופתוחה. בהצלחה, אורנה

היי שלום, ולהתמודד עם דברים כואבים וקשים,ושאני נותנת לה רק כותרות כמו בעיה עם אמא וכו.ולאור הנסיון שלי אני יודעת שבערב אני מורידה את המסיכה של הילה המוצלחת שמתפקדת מושלם,והכרית עדה,,,ביקשתי ממנה לעזור לי על ידי טיול באויר הצח,למרות שזה לא מקובל וזה חורג מהקלאסיקה של הטיפול ואי אפשר שכל מטופל יביא את בקשותיו,מה את לאור נסיונך היית עושה או מייעצת במקרה זה?{אגב היא באמת מעולה הבעיה בי ולא בה} תודה מראש על הזמן המחשבה והרצון.

שלום הילה, תודה על המילים החמות שכתבת לי. אני מניחה שבטיפול אני אורנה מעט אחרת, ומן הסתם אחרת עבור כל מטופל ומטופל (זה כל היופי שבדבר...). מהתיאור שלך את הקשר עם המטפלת עולה עוצמה מאוד גבוהה של ציפיות וחששות, קרבה עזה 'מעורבבת' עם ריחוק מכעיס ומעציב. נדמה לי שהמטפלת שלך מנסה להגדיר עבורך את גבולות הקשר הטיפולי - וזה באמת יכול להיות תהליך מכאיב. את רוצה לטייל עמה בחוץ, משתוקקת שהיא תדע מה עובר עלייך לפני רגעי הפגישה ואחרי שאתן נפרדות, ואילו היא מציבה גבולות, ולפעמים נחווית מרוחקת ואפילו נוטשת. כל זה לא אומר שהקשר הטיפולי בעייתי, אלא מצביע על כך שאת מתמודדת מולה עם שאלות קריטיות עבורך, הנוגעות בצורת ומידת הקרבה "הנכונה". המשיכי לעבוד עמה על הנושאים החשובים האלה. בברכה, אורנה

אני קוראת הרבה פעמים שהאהבה למטפל/ת עוברת או מתמתנת באיזשהו שלב בטיפול. האם יתכן שיהיה מטופל/ת שלעולם זה לא יעבור לו? שהאהבה הכמיהה והרגשות החזקים ישארו לנצח? כשאני חושבת על עזיבת המטפלת מפני שהרגשות החזקים האלה מטריפים אותי אז אני מבינה שיש סיכוי לא רע שאני ארגיש אותו דבר גם בטיפול הבא... האם יש דרך לצאת מהפלונטר הזה? האם יש דרך למתן את המחשבות האובססיביות עליה?

עננית יקרה, אם נתבסס על הנחת עבודה, שתחושות הגעגוע והכמיהה שאת חשה אל המטפלת משקפות גם חוויות מוקדמות יותר שהשפיעו על עיצוב אישיותך, אזי אכן מדובר בסוג של "פלונטר" שהולך איתך ממקום למקום... זה קצת כמו לומר שהמטופל 'משחק' בתוך המרחב הטיפולי את הדרמה הישנה והבסיסית של חייו, בתוספת שינוי קל - הפעם יושב מולו אדם שעבודתו היא להתבונן בתהליך ביחד עם המטופל, להציע התבוננות מעט אחרת, התנסות מעט אחרת, שבהדרגה משנות אותנו. עם כל הכאב שמתלווה לכך, אני חשה שהזדמנה לך הזדמנות מרתקת לחיות את 'הדרמה' שלך מחדש בעוצמה עזה בתוך הטיפול. תני לזה עוד זמן... שלך, אורנה

היי אורנה, תודה לך, חיכיתי לך:). אני אנסה לחדד את השאלה- האם יש מצב שמטופל לא יצליח להתגבר על "השריטה" שלו? עננית

רציתי לדעת מה דעתכם על לימודי פסיכולוגיה במכללה האקדמית ת"א? אני שואל זאת מפני שהם קיבלו אותי בקלילות ולכן תהיתי על טיב הבי"ס...הבגרות והפסיכומטרי שלי לא בשמיים (82.5\612) כך שאם זו מכללה טובה אני אקפוץ על המציאה.תודה

שלום סמי, למיטב ידיעתי מדובר במכללה גדולה ומוכרת, המקיימת גם מסלולים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית ורפואית. לאור זאת, אני מניחה שהם יודעים מה שהם עושים... בהצלחה בלימודים, אורנה

שלום אני רוצה למות אין לי אומץ לעשות את זה בעצמי הייתי רוצה שזה יקרה טבעית....אני מתבייש להתאבד שמא ידברו עליי אחרי זה לא רציונלי הרי מה כבר יקרה אם ידברו....?אני חי בשביל הורים שלי זה יטריף אותם אם אני ימות לא מוצא טעם לחיים האלה לא מתפקד לא לומד לבחינות חשובות שיש לי באונ ורק מתפלל שזה יגמר באופן טבעי שאני יישן ולא יקום אין לי כח ...הבדידות כל כך מעיקה עליי אני מתקשר לאנשים מהעבר מההווה כולם כל כך עסוקים לא שוהים לקריאות העזרה שלי לא מרגיש שאכפת להם ....תמיד נראתי אדם חזק נפשית ובעיקר היו לי יכולות לחזק ועדיין יש אבל בשנה האחרונה הכל נסדק ומתפורר אני לא מרגיש יותר גבר...הרי אני אמור להיות חזק נפשית ופיסית ....הדיכוטומיה הזו מפריעה (זה תופעה ששמעתי עליה) לא מסוגל להעביר את הימים ולקוות למוות הטבעי הזה מתי זה יגמר?

שלום MR BLUE, כתבת הודעה מעציבה מאוד, שעולות ממנה תחושות חזקות של בדידות וייאוש. אני זוכרת שלאורך החודשים האחרונים עוררת בפורום דיון סביב שאלות מיניות ומוסריות שהטרידו אותך מאוד, ונדמה לי שההודעה הנוכחית מרמזת על מגמה מעט אחרת במצב הרוח שלך ובנושאים המעסיקים אותך. אני מאמינה שאפשר וכדאי לטפל בתחושות אלה, ולחזור לחיות חיים מספקים ומרגשים הכוללים דילמות עזות... אני לא יודעת אם אתה נמצא בטיפול פסיכולוגי, אבל זו יכולה להיות תמיכה חשובה, ובמקביל הייתי מתייעצת בנוגע לטיפול תרופתי. המון הצלחה, אורנה

היי אני בטיפול ולוקח ציפרלקס (: וכן אני רוצה למות שזה ייגמר וכן זה קשור לבדידות ולמקרה ההוא שלא עוזב אותי לרגע שלא מניח לי לחיות ולנשום ולשמוח לרגע....תמיד הייתי עצוב אבל היו המון רגעים של שמחה ואופוריה ומאז הם אינם עוד....המעשה היה מעשה התאבדותי כי אני אדם הומני ותמיד חשבתי שללכת לזונה זה פסול ידעתי שזה ישבור אותי ושלא אוכל להמשיך לחיות עם עצמי וצדקתי הנה זה קרה עוד שבוע חלפה שנה ואני מרגיש חרא כמו דקה אחרי המקרה.......ולאף אחד לא אכפת אפילו לחבר טוב שלי שהקשיב לי תמך בי וממש טיפל בי כבר נמאס והבנאדם הוא כמו אח שלי ואני לא מאשים אותו אם רק משהו או משהי היו יכולים רק לחבק אותי........מצד שני אני דוחה כל ניסיון חיב ואהבה כלפיי מידידות חברים אחרים אני רק רוצה שזה ייגמר למה זה טוב???למה אני צריך לרצות את כולם ולהמשיך לחיות?

שלום האם זה בסדר לצאת לחופש ל- 3 ימים ולהשאיר את התינוק בן ה- 3 חודשים אצל סבתו? האם כשאחזור הוא יזכור אותי והכל יהיה אותו הדבר כמו לפני החופשה? תודה

שלום רינה, אני מאמינה שהדבר תלוי בעיקר בתחושות של הורי התינוק בנוגע לפרידה, ובמידת הקרבה שיש בין התינוק והדמות עמה יישאר (סבתא במקרה שלכם). במידה והסבתא מרבה לטפל בתינוק ממילא (ומכירה היטב את הרגלי האכילה, השינה והרחיצה שלו), והתינוק יישאר בסביבתו הטבעית, נראה שתינוק יכול "לעמוד" בפרידה כזו. עם זאת, משאלתך עולה "ניחוח" של אשמה, וחשוב לי לכתוב שכדאי לצאת לחופשה רק במידה שאת מרגישה שהפרידה הזו אפשרית. חבל לצאת לחופשה ולחוש געגועים ואשמה בלתי נסבלת. תינוקות (וילדים בכלל) הם "סיסמוגרפים" די טובים לתחושות הפנימיות שלנו, והרבה פעמים הם מגיבים "בהתאם". אם תחושי 'בסדר' לגבי החופשה, התינוק שלך יסתדר, וגם אם ברגע הראשון הדברים לא יהיו "אותו דבר כמו לפני החופשה" - אתם תתחברו מחדש. אם אינך מצליחה להרגיש 'בסדר', נראה לי נכון להקשיב לקול הפנימי האמהי הזה, ולדחות את החופשה בלעדיו לזמנים אחרים. בברכה, אורנה

אני נשוי בן 40 מחפש פסיכולוג לנסות להתגבר ולפתור דילמות בחיי איני יודע איך מחפשים פסיכולוג .ניסיתי דרך חברים אבל אין כלום עדיין עזרתך בנושא?

שלום פטריק, בנוסף להמלצות ממכרים וממשתתפי הפורום, ניתן לפנות לקופת החולים בה אתה מבוטח. תקבל רשימת מטפלים העובדים עם קופת החולים, ותוכל וליצור קשר עם אחדים מהם לפגישת היכרות בה תתרשם מהתאמתכם לעבודה משותפת. בהצלחה, אורנה

שלום רציתי לדעת מה ההבדל בין חלום רע-מפחיד, לבין "סיוט"? הם נראים לי מאוד קרובים זה לזה.בזמן המלחמה חלמתי משהו מפחיד וגם ידיי השתתפו ללא ידיעתי מתוך חלום! האם אפשר לעשות משהו עם זה? תודה מראש a

שלום a, אני לא בקיאה מספיק בתחום החלימה, על-מנת לדעת האם יש הגדרות נבדלות ל'חלום רע' ול'סיוט'. עם זאת, מדוע צריך לעשות משהו בקשר לזה? לכולנו יש לעתים מחשבות מעוררות חרדה (הן במצב ערות והן בשינה), וכדאי ללמוד לחיות עמן ולצידן. בברכה, אורנה

שלום אמת קשה לי להתחיל אבל הסיפור שלי הוא כך שלפני כמה חודשים פגשתי בבחור נאה מאוד אינטלגנטי שמאוד התאים לציפיות שלי ומאוד דיבר אליי וגם כן הרגשתי הרבה קווי דימיון ביני לביני ובעיקר בעניין הכנות .במהלך הפגישה וכמובן משפת גופו של הבחור הרגשתי ששנינו מגלים עניין אחד בשני.אחרי זמן מה הו אהתחיל להתעלם ממני בכל דרך אמת אני מרגישה מבולבלת כי הוא שידר לי שהוא כן מעוניין בי והיום קשה לי להשלים עם זה שהוא רק עבר בדרכי אני לא יודעת מה לעשות רצתי ממנו הסבר ואני לא מקבלת אולי עדיף שלא אבל קשה לי מאוד עם זה !!!!!!!1 אנא עזרו לי

שלום איאת, זה באמת נשמע מכאיב, לחוש שמתפתחים רגשות הדדיים, ואז לגלות שנשארת עם כל זה לבדך... עם זאת, אינך יכולה לשלוט ברגשותיו ובהתנהגותו, ולכן נראה לי נכון לנסות לקבל את הדברים כפי שהם ולהמשיך הלאה. בהצלחה, אורנה

שלום,החלטתי לפנות לטיפול בעקבות כמה בעיות שיש לי. אני (להערכתי)סובלת מדכאון קל, ואובססיה או לפחות התמכרות לאוכל. אני מחפשת מטפל (לא משנה אם זה גבר או אשה) המתעסק בנושאים אלה . אם תוכלי לתת לי הנחיות איך לחפש מטפל או המלצות על מטפלים (אזור השרון), זה מאוד יעזור לי.(אפשר לכתובת המייל המצורפת) אשמח להמלצות גם ממשתתפי הפורום , אם יש לכם:) תודה רבה מראש רוני

שלום רוני, אני מקווה שקבלת המלצות לכתובת הדואל שלך. להערכתי, כדאי לך לקבוע פגישות ראשונות עם מספר מטפלים, לבדוק כיצד את מרגישה במהלך הפגישה ואיזו אינפורמציה את מקבלת. בהצלחה, אורנה

אם בחור לא מביא בחורה הבייתה להורים האם זה מראה שאולי עמוק בפנים, בתת מודע, הוא לא חושב שזאת הבחורה שאיתה רוצה לחיות ולהקים משפחה? אני יודעת שאני חשובה לו ושהוא אוהב אותי אז למה הוא לא רוצה שאכיר את ההורים שלו? זה מערער לי את הביטחון ברגשות שלו (שאומנם די ברורים לי-אבל עדיין לא ממש מרגישה ביטחון ברגשות האלו) ואני לא מעלה את הנושא כי אני לא רוצה לגרום לו לעשות משהו "לפני הזמן" מבחינתו. כי אם להיות כנה גם בשבילי להביא אותו הבייתה זה לא דבר של מה בכך, ואני לא מעוניינת שהורי יכירו בחור שלא יהיה בעלי בסופו של דבר. האם ההתנהגות הזאת נובעת ממסר של התת מודע אלינו???

יכול להיות שהוא לא מביא אותך לפגוש את הוריו בגלל הקשר שלו עם ההורים שלו. נסי לחקור מה טיב הקשר שלו עם הוריו. אני בטוחה שיכולות להיות עוד הרבה אפשרויות להסביר מדוע הוא לא מעוניין להפגיש אותך עם הוריו, מלבד האפשרות שציינת. ענת

שלום ענבר, אני חושבת שהעלת מספר אפשרויות מעניינות, שאולי תרצי לדון בהן בפתיחות עם החבר שלך (זה לא בהכרח אומר להפעיל עליו לחץ... תוכלי למשל לספר לו על התחושות שלך לגבי ביקור שלו בבית הורייך, ולשאול לדעתו בנושא). בנוסף, הכיוון שענת הציעה בהחלט מעניין. בהצלחה, אורנה

הבן שלנו הבכור בן 5 ו8 חודשים נכנס לכיתה א . במסגרת בירור להרטבת לילה הועלה חשד לבעיית קשב וריכוז כמו כן בסוף גן חובה דווחה לנו המורה שהילד מאוד אקטיבי ואפילו בזמן שעת הריכוז הוא לא מקשיב בנוסף מסרה שנושאים שמעניינים אותו הוא כן מקשיב ואפילו פעיל ביותר בדיון . בבית מאז שהוא נולד קשה לנו איתו מבחינת שעות שהוא ישן אין לו שינת צהריים מאז גיל שנה וחצי .במשך הגן וגן חובה לקח לי שעה כדי להשכיב אותו כל יום אחרי מקלחת וסיפור .הוא אף פעם לא מתעייף כל הזמן בפעילות.שנה שעברה נסינו להכניס אותו לכמה חוגים כדי לדעת מה הוא מעדיף ואז להמשיך איתו בחוג שהוא בחר אך הוא לא הסכים לוותר על אף חוג הלך והתעניין ולמרות כל זה הוא נשאר פעיל יותר מדי בבית עד כדי מצב שאני ובעלי כבר עייפים לא יודעים מה לעשות (יש לציין שיש לנו עוד בן , בן שנתיים ו8 חודשים) . מדאיג אותנו מאוד הכניסה לכיתה א ובכלל איזה בירור אפשר לעשות כדי לדעת אם יש לו בעיה כלשהי ?

למה להעלות אותו לכיתה א' בגיל כ"כ צעיר? למה לא להשאיר עוד שנה בגן? לאור מה שאת כותבת הייתי שוקלת לפנות לגננת / פסיכולוגית הגן ולשאול לדעתה... הלימודים מתחילים עוד כמה ימים, נראה לי שכדאי להתייעץ לפני שיהיה מאוחר מידי. שיהיה בהצלחה.

מירי, גם לדעתי הוא מאוד צעיר לעלות לכתה א . אני מכירה כמה ילדים שהיו בגיל בניים ,נשארו בגן ופשוט פרחו. חבל שהוא ילך לאיבוד בתוך המערכת . אשמח עם תעדכני בהצלחה.

שלום מירי, אני מצטרפת להמלצה לפנות ללא שהיות לפסיכולוגית האחראית על גן הילדים בו למד (ניתן לעשות זאת באמצעות הגננת שלו). בכל מקרה, גם אם תחליטו לממש השנה את המעבר לבית הספר, כדאי שיקבל ליווי ותמיכה מספקים. בברכה, אורנה

אבל בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע חייבת להוציא ממני גיפעעעע מצטברת עמכם הסליחה. נמאס לי מהכל הכל ועוד לילה ללא שינה עבר אתמול עליי עם חלומות בעעעעע חלומות שמזכירים לי את עברי...... גרררררררר מפחיד.מפחיד. באמת שנמאס לי מהנדנדה הזאת של יום אסל יום באסל קשה עליי הכלללללל נחנקתי כברררררררררר די.

חן יקרה, רוצה רק לומר לך שיש פה בכל זאת מי ששומע אותך. מקווה שהיום זה יום אסל. תחזיקי מעמד, יעלה

שלום חן, החזיקי מעמד בין כל הבעעע והגררר של החיים... מקווה שבקרוב תחושי גם צלילים נעימים, אורנה