פורום פסיכולוגיה קלינית

למישהו יש המלצה על מטפל באזור חיפה? תודה.........

שלום יעל, על-מנת לקבל המלצות ממשתתפי הפורום יש צורך בכתובת דואל תקינה, אליה ניתן להפנות הודעות. בברכה, אורנה

הנני בת 34, התחתנתי לפני כמספר חודשים. הקשר הזוגי שלנו מאופיין בסערות ומתחים רבים ולדעתי היסודות של ביטחון ואמון בסיסי עדיין לא מבוססים דיים. מעבר לכך, אני מגלה כי איני יכולה לשלוט בפחדי ובמחשבה כי משהו יקרה לקשר בעתיד (לא בהכרח הקרוב) ופחדי הנטישה הללו אינם נותנים לי מנוח. אני מתקשה להרדם בלילה ובמיוחד עכשיו כשגיליתי כי אני בהריון!! התחלתי החודש טיפול פסיכולוגי על מנת לחזק את בטחוני ולטפל עד כמה שניתן בפצעי העבר. אינני יודעת אם די בכך, אינני יודעת עד כמה המצב אמור להשתנות עם התחזקות הקשר (אנחנו יחד כבר כמעט שנתיים). ברצוני לציין כי בעלי מאוד מרוצה מן ההריון ומתרגש מכך וכך גם אני, אם כי המחשבה על פירוק משפחה בעתיד נראית לי קשה מנשוא! אשמח לתגובתך.

שלום אפרת, אני עונה בקצרה, על מנת שלא להשאיר את המשתתפים שפנו בעת החופשה של ליאת ללא מענה, אך אם תרצי תוכלי להעלות את שאלתך שוב בהמשך השבוע. אני חושבת שזה רעיון מצויין לפנות לטיפול. שינויים נפשיים באחד מבני הזוג יכולים להשפיע בצורה דרמטית על הקשר הזוגי. עם הזמן, יתכן שתרצו להוסיף גם התייעצות זוגית. בהצלחה בכל, אורנה

אני כבר לא יודעת מה לעשות.. אני בחורה נאה, רווקה, בת 33, ושנים שנים לא היה לי חבר רציני. כל הקשרים מאז גיל 24 היו קצרים ונגמרו בסקס בלבד. אלה שרצו אותי יותר לא רציתי או נמשכתי אליהם. אני מרגישה שאני נאכלת לאט לאט עם השנים. כל כך זקוקה למשענת, לכתף, למלא את הלב הקמוץ והמרוקן שלי. אני למודת אכזבות מגברים. לא מצליחה לקבל אליי קשרים בריאים ומשמעותיים. אלה שרוצים אותי מכוערים ולא מסוגלת להימשך אליהם מינית - מה שחשוב לי. אני כל כך מאוכזבת וחשדנית, עד שאני נכנסת לתקופות יובש חסרות מגע עם גברים. אני לא יודעת איך לפתור את מעגל הקסמים הזה. אולי זה הדור הזה, אולי זו אני. קשה לי עם הלבד, ובקרוב אגור לבד ואני מוטרדת מהבדידות שתנחת עליי. מה לעשות? אולי טיפול תרופתי?

שיר שלום, הייתי ממליץ על טיפול פסיכולוגי בגישה דינמית, שמתבוננת על מערכות היחסים שלך ומנסה להבין מה קורה לך עם עצמך ובתוך מערכות היחסים. מעגלי קסמים דורשים הבנה והעמקה כי לא תמיד יש להם פתרונות קסם. בהצלחה רבה, גדעון

האם תוכל להמליץ לי על מטפל בגישה דינמית רצוי באזור ראשל"צ ת"א והמרכז?

שלום לכולם! ברצוני להתייעץ איתכם על מקרה שלי... עברה שנה וחצי מאז אהבת חיי נפרדה ממני.היום סוף סוף עזרתי אומץ והתקשרתי אליה.היו לי המון חברות אחריה אך היא לא יוצאת לי מהראש!חשבתי שהתגברתי אך בכל פעם שאני מסתכל על התמונה שלה אני בוכה...אז החלטתי לנסות לחזור אליה,אולי היא רוצה עכשיו לאחר שנה וחצי.אולי הבינה שאני הכי טוב לה...יש לציין שהפרידה לא קרתה בגללי אלא בגלל לחצים מבית ואובססיביות שלה כלפי,אהבה אותי המון!עדיין למרות כל החברות שהיו לי לא הכרתי מישהי כמוה,מדהימה,שיודעת לאהוב כל כך... אז התקשרתי אליה!בהתחלה לא זיהתה אותי עד שאמרתי לה!השיחה זרמה טוב,התעדכנו,שאלנו שאלות אחד את השניה.עשתה רושם שהיא שהיא מתעניינת במה שאני עושה!עושה רושם שגם אין לה חבר אבל אי אפשר לדעת...אז דיברנו משהו כמו 20 דקות ובסוף השיחה אמרתי לה שאני מאוד אשמח לראות אותה ואם יש מצב שניפגש?אז היא אמרה לי "שנשמור על קשר,נדבר ונראה"...מה זה אומר?מה אני צריך להסיק מזה?שהיא לא רוצה אבל היא לא רצתה לאמר לי במפורש?או שמא היא משחקת איתי משחק?אני כל כך רוצה אותה!מה עושים?איך לפרש את הדברים?עזרו לי...

אמיר שלום, נמתין להתיחסות המשתתפים לגבי משמעות הדברים שאמרה לך. רק נקודה קטנה : בעוד אתה היית מוכן לשיחה הזו, תכננת אותה וחשבת עליה זמן רב, הרי לגביה זו היתה הפתעה. יתכן לפיכך שחלק מהמשמעות של מה שאמרה היתה, שהיא זקוקה לזמן כדי לעכל. בהצלחה, גדעון

אני ממש מתפעלת מעצמי : - )) ראיתי את הודעתו של אמיר בפורום אחר באתר, עניתי לו את התשובה שאני מצרפת כאן, המשכתי לטייל באתר, וכעת הגעתי לכאן, וכמה דומה התשובה שלי לזו של גדעון ?? http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1249,xPG-27,xFT-13284,xFP-13279,m-Doctors,a-Forums.html

שלום רב לצוות הפסיכולוגים, שאלתי מעט מורכבת ואני מודעת לכך שזה לא המקום לשפוך את סיפורי , אך לפחות אשמח לקבל יעוץ מהצוות. יש לי 4 ילדים ולפני 10 שנים במהלך לידה גילו שיש לי גדול ממהיר . בתי שהיום היא בת 15 --הייתה בת 5 ונאלצנו להעזר בחברים שישמרו עליה בתקופה הקשה כל כך. בעלי ואני האמנו שבתנו נמצאת במקום בטוח חם ואוהב, אך לצערי לאחר שנה, התגלה לנו שהבעל של חברתי הוא פדופיל. עברו להם השנים ואנחנו נתקנו קשר עם הזוג בתקווה שהוא לא נגע בבתנו. כך עברו להם 10 שנים והילדה המדהימה שהייתה לנו נהפכה לילדה כעוסה ומרירה -בהתחלה חשבנו שאולי זה נובע מלידת תנוק חדש במשפחה-ואולי כעסים ומריבות שיש לפעמים בבית. אך לצערי רק לפני חודש ,הבנתי שיש לי בעיה עם ביתי במקרה -חברה סיפרה לי על מקרה אונס ואז צעקתי לה בבהלה שאני חושדת שגם ביתי עברה בצעירותה מקרה כזה, רק אנחנו היינו עסוקים בבתי חולים ועם התנוק החדש שנולד והיה בטיפול נמרץ ביתי לא מפסיקה לכעוס, לשנוא להעליב ולנגח את כל הסובבים אותה. הנושא הכאוב ביותר הוא הנושא החברתי ,היא לא יודעת להתמודד וברגע שהיא צריכה לומר מה היא חושבת היא נאטמת ונסגרת נתנו לי 2 שמות של מטפלות רק אינני יודעת למי לפנות ובאיזו שיטה ניתן להוציא ממנה שאכן היא עברה משהו שגורם לה לכזאת מצוקה והאם אוכל אי פעם לדעת ממה נובעת בעיה זאת אני יודעת שהשאלה יכולה להשאר פתוחה -אך עלי דחוף להתחיל בטיפול . אודה לכם מאוד מאוד אם תכוונו אותי . חן חן

יעל שלום, מספורך כלל לא ברור שבתך עברה ארוע מיני טראומתי, או שמא אלו חרדותייך בלבד ובתך מצויה בגיל ההתבגרות, עם ההתנהגות הסוערת האופיינית לגיל. בכל מקרה, טוב היה לשלוח את בתך לאחת המטפלות (בהנחה, שהיא אכן מעוניינת בטיפול). כדאי גם לך לשקול יעוץ סביב הקשר עם הבת והדרכת הורים לגביה. לדעתי זה לא חשוב כרגע, אם תדעי מה הסיבה להתנהגותה של בתך. מה שחשוב הוא, שבתך תרגיש טוב יותר ושאת תרגישי טוב יותר לגבי התקופה ההיא. אני בהחלט ממליץ שתפני לאחת המטפלות ותניעי תהליך של טיפול. בהצלחה, גדעון

זה עזר לי מעט בחשיבה אני מקווה שלפני שבתנו תכנס לפסיכולוגית אנחנו נשוחח עימה ונקבל טיפים להתמודדות בכל אופן תודות על תמיכתך

זה עזר לי מעט בחשיבה אני מקווה שלפני שבתנו תכנס לפסיכולוגית אנחנו נשוחח עימה ונקבל טיפים להתמודדות בכל אופן תודות על תמיכתך

זה עזר לי מעט בחשיבה אני מקווה שלפני שבתנו תכנס לפסיכולוגית אנחנו נשוחח עימה ונקבל טיפים להתמודדות בכל אופן תודות על תמיכתך

הי למומחים היקרים !!! אני בת 23 ועברתי כרגע לגור עם חבר שלי עכשיו אני נורא נהנת איתו ומרגישה מאוד בנוח מצד אחד ומצד שני אני מאוד עצורה החל מסקס שמא אני אצעק בטעות יותר מידי או שאראה מטופשת אני כאילו נורא דואגת להישאר "מושלמת" העדינה והטהורה למרות שאני יודעת שאין אף אחד מושלם אני פשוט לא רוצה להרוס את החשיבה שלו החיובית עליי אני גם לא נכנסת לשירותים כי למתן סוג 2:)כי אני מתביישת אני לא יודעת אני עוצרת את עצמי ואני לא נהנת עד הסוף ממה שהחיים מציעים איך מתגברים על המבוכה ועל האי נוחות שמרגישים חשוב לי לציין שאנחנו גרים בדירה שלו וחשוב לי גם לתרום כי כאילו הוא זה שתורם ונותן הכל מה שגורם לי להרגיש קצת אי נעימות למרות שהוא עושה זאת בכייף ובאהבה אשמח לשמוע את חוות דעתכים המקצועית ושתתנו לי כמה עצות חשיבה חיוביות איך מתגברים????? תודה מראש ניקול!

ניקול שלום, מודעות לבעיה היא כבר חצי פיתרון. עכשיו מה שנותר זה להכיר בכך שאין אנשים מושלמים ולהעיז. שתי עצות: האחת דברי עם החבר שלך על ביישנותך ואיך היא מתבטאית. דברי איתו על כך שאת חוששת שיחשוב עלייך דברים שליליים. עצם השיחה תעמיק את הקשר ביניכם ותסייע לפתרון. העצה השניה: קבעי לעצמך מטרות ביניים, או תוכנית של דברים שהיית רוצה להשיג. נסי כל יום להשיג משהו קטן מתוך התכנית. שתהיה התחלה טובה והמשך טוב יותר, גדעון

שלום. בעלי תמיד רצה שאלך לטיפול הוא טען שיש בי משהו שמפריע לתיפקוד הנורמלי.ואני לא רציתי ללכת,וכים אני בטיפול כמעט חצי שנה ובעלי טוען שזה לא עוזר,ואני מזה עצבנית,כי ככה ,אם בעלי היה טובל בשפע כלכלי אני לא חושבת שהיה מפריע לו שאלך,אבל אנחנו לא,וחוץ מזה הוא טוען שזה לא עוזר ומה שכן יעזור זה שאצא לעבוד,ואני מקיזה את דמי כל פעם בנסיון להסביר לו שאני מוכרחה טיפול כי אני שונאת ומפחדת לצאת למפגשים חברתיים עד כדי כך שלפעמים אני מקיאה לפני חתונה או אסיפה,וכן בלילות איני מצליחה לישון ואני אחוזת פחדים חרדות ודיכאון,הסברתי לו שטיפול זה לא כמו אקמול אלא זה ארוך יותר ולא רואים תוצאות תוך שעות,ואני מסכימה אם זה שאני צריכה קצת לצאת,לעבודה,לחברה,אבל זה אחד מהקשיים שלי.הוא רוצה שהמטפלת תסביר לו את מהות הטיפול ואני נגד כי אני שמחה שיש לי מקום שהוא רק שלי ,אנא אני חייבת שתסביר לו כדי שאוכל ללכת בשלווה לטיפול, תודה מראש.

להילה שלום רב, לפי מה שאת מתארת הייתי ממליץ שתתיעצי עם המטפלת שלך לגבי שילוב של טיפול תרופתי (בגלל העוצמה שאת מתארת של החרדות, הדכאונות והפרעות השינה). ולגבי בעלך - הסבירי לו שזהו אכן הטיפול שלך והוא מתקדם בקצב של טיפול פסיכולוגי - כלומר לאט. את יכולה גם לקנות לו ספר על טיפול פסיכולוגי . למשל "טיפול פסיכולוגי - מדריך למשתמש" של דרור גרין. כך תוכלו לתאם ציפיות לגבי מהותו של טיפול פסיכולוגי. בהצלחה, גדעון

בימים האחרונים שמתי לב שיש לי שינוי בנקודת חן שהיא קצת התנפחה, ונהיה מסביב אדום, האם זה צריך להדאיג אותי? הנקודת חן נמצאת בישבן תודה

לכי לרופא עור

שולה שלום, אין לי מה להוסיף - גם אני סבור שרצוי שתפני לרופא עור. בברכה, גדעון

כמובן שכדאי לבדוק זאת אצל רופא עור, כפי שכבר כתבו לך כאן, אך רציתי להוסיף שלפעמים מה שאת מתארת נגרם פשוט מפצעון ש"מתיישב" בדיוק במקום של נקודת החן, כך שאולי אין סיבה לדאגה. בכל אופן, חשוב לבדוק כאלה דברים. בריאות טובה לך, או

היי, אני בן 28 והתחלתי לצאת לאחרונה עם בחורה שממש מוצאת חן בעיניי. בילינו שבועיים מטורפים יחד. לפני כמה ימים היא סיפרה לי שאמא שלה ואחיה לקו בסכיזופרניה. אני מנסה להתעלם מזה, אבל באיזשהו מקום אני קצת מוטרד מזה. רמת ההבנה שלי על המחלה היא די שיטחית אבל ידוע לי שיש אספקט גנטי למחלה. יש מצב שאני מכניס את הראש שלי למיטה חולה? ואולי יכול להיות שהסיכון שאני לוקח על עצמי הוא לא שונה מסיכון שאני הייתי לוקח עם כל בחורה אחרת, כי הרי "אף פעם אי אפשר לדעת"?

רגלס שלום, קודם כל העובדות: אכן לסכיזופרניה יש בסיס גנטי. מה הסיכוי שזה יגיע לדורות הבאים? זו כבר שאלה ליעוץ גנטי. מה המשמעות של הסיכויים? זו אכן שאלה מורכבת, השייכת לתחום הפסיכולוגי ולמידה בה אתה מוכן לחיות עם אי וודאות. מעבר לכך אנני יודע מה לענות: זה שיש לה בני משפחה שלקו בסכיזופרניה, אכן מכניס מימד של סיכון גנטי מסויים. ומאידך כמו שאתה כותב, "אף פעם אי אפשר לדעת". נסה להכניס למשוואה גם נתונים נוספים: כגון מה אתה מרגיש כלפיה. הזמן שאתם מכירים ואולי זה יעזור לך לקבל החלטה לגבי ההמשך. בברכה, גדעון

היי אשמח אם גם תוכלו להסביר לי מה זו פסיכוטיות? במזה זה מתבטא? תודה

עטרה שלום, פסיכוטי הינו מי שמצוי בפסיכוזה. כלומר במצב בו ישנה פגיעה בחשיבה ובתפישה. מצ"ב לינק המסביר יותר: http://en.wikipedia.org/wiki/Psychotic בברכה, גדעון

שלום לד''ר שובל אני מבקשת לקבל כלים להתמודד עם חמות רעה מתוחכמת וסכסכנית אני נשואה לבן זוגי 11 שנים, חמותי לא שמחה בזיווג שלנו אף פעם. לנו לבן זוגי ולי טוב ביחד ומתאימים לחיים המשותפים חיים ביחד 17 שנים . לבעלי יש מערכת מאוד מורכבת עם אימו לעיתים שנאה גדולה ולעיתים אהבה גדולה . נולדה לנו תינוקת לראשונה לפני כשנה והחמות דורשת להתראות עם התינוקת אצלה בבית ולא לראות אותי היא עושה מניפולציות שבנה יביא את התינוקת לבד. בעלי על מנת לרצות את אימו לוקח הילדה לבד אליה, אני בעבודה מעל 10 שעות בעלי עובד מהבית והתינוקת עימו והוא נוסע לביקור אצל אימו .אני מרגישה עם זה רע מאוד מאחר ויש לה השפעה שלילית עליו ובכל פעם כשמגיע מאימו הוא בוחן את הזוגיות שלנו שוב ושב חוץ מזה הוריו עושים כל מיני ניסויים על התינוקת שלנו (בהרגשתי הוריו לא שומרים על גבולותיי) אנחנו גרים בקרבת הורי והוריו. עם הורי החמות גם אינה מדברת מתוך המתלה כי שונאת אותם. כשבאתי לבקר השבוע אצל חמותי עם בעלי והתינוקת, חמותי תקפה אותי וניסתה לגרור אותי לריב ולדברים קשים הטיחה בפני טענות מאשימות ושוב ניסתה לסכסך ושאלה "מדוע אני מגיעה עם בעלי אליה" מדוע אני משתלטת עליו ולא מאפשרת לו לבוא כמה שרק ירצה אליה לבד עם התינוקת? היא גם ציינה בפנאי שאין לה עניין לראות אותי רק את הילדה. אביו של בעלי עוזר לה ומרצה אותה ובעלי אותו דבר . בעלי נקרע בין מילותיה לבין איך עליו להתנהל ולהעמיד את הדברים על דיוקם . אני יודעת שטיפול זוגי יכול לתת לנו תשובה הולמת , רק שבעלי לא יכול לעמוד מולה והטיפול נעלם והמציאות נמצאת לה . החמות מפעילה מניפולציות כך שהיא מאמללת אותו מתעלמת ממנו . ואז הוא מתקשר שוב ושב ושוב. אנחנו בצרה שאין לנו כלים איך לשרוד את המצב הזה. יש לנו משכנתא ועוד כל מיני התחייבויות.

שירה שלום, הדרך היחידה שאני מכירה להתמודד עם זה, היא להבין שכדי לריב צריך שניים. אין סיכוי שמישהו יריב אם אין לא פרטנר. אני יודעת שקשה מאוד לעמוד בכך, אבל כדאי לאזור אומץ ולא לאפשר את המריבה. כך למשל, כשהחמות שואלת למה בכלל באת עם הילדה, אפשר לענות לה בשקט: "מה זאת אומרת, כי את הסבתא של הבת שלי". או: "כי את אמא של בעלי, וחשוב לי לשמור איתך על קשר...." בכל פעם שהיא מנסה לריב, כדאי לומר משפט מרגיע, שלא מלבה את המריבה (הרי ברור שהיא מקנאה בך, כועסת ולא מעכלת שהבן שלה איתך ולא איתה. מסכנה, באמת) אלמלא הכרתי מקרה שזה עבד, לא הייתי מעזה להציע. בהצלחה

שירה שלום, א. נסי את עצתה של "מישהי מפה". אם זה יעזור מה טוב. ב. לדעתי - יש כאן בעיה זוגית. במעבר לזוגיות לא בניתם בצורה טובה את הגבול ביניכם כזוג לבין ההורים של בעלך. זה בא לידי ביטוי עכשיו עם ההורות. אני מסכים איתך לגבי הפתרון - יעוץ זוגי. זה יקח זמן, אבל בעלך יוכל לעמוד מולה. בנתיים, המצב שבו בעלך לוקח את הילדה אליה לבד, נשמע לי כרע במיעוטו. בברכה, גדעון

לכבוד ד''ר שובל , אני מאוד מודה לך על תשובתך ,אני יודעת שלטנגו צריך שניים ,לא נראה לי כי בעלי יסכים להגיע עמי לטיפול ,הוא יראה בתשלום כמיותר ,יתרץ כל מיני תירוצים שלא מתאים לו וכי הבעיה היא שלי ,ו שאני צריכה לתת לו חופשיות וכו..... האם ישנה אפשרות שישתנו דברים?בעלי היה בטיפול אצל פסיכולוג במשך תקופה ארוכה עוד לפני שהכרנו . אנא תשובתך.

שלום, מה ההבדל בעצם בין טיפול אישי אחד על אחד לבין טיפול קבוצתי? האם בסופו של דבר טיפול אישי מוצלח מסתיים במעבר לקבוצה? האם ההתיחסות של המטופל לקבוצה הוא מקביל להתיחסות שלו אל אמא שלו?

אייל שלום, אני מתאר לעצמי שאינך מעוניין בהסבר מלומד ותיאורטי על הבדלים בין טיפול קבוצתי וטיפול פרטני. אולי, אתה גם חווה משהו ביחס לטיפול הקבוצתי שלך והיית מעוניין לשתף בו. אם כן - אתה מוזמן. בכל מקרה - ישנן גישות שונות ביחס לטיפול קבוצתי. אחת הגישות מתייחסת אל הקבוצה כמכלול והתיחסויות מנחי הקבוצה הינן ביחס המתהווה בין הפרט בקבוצה אל הקבוצה עצמה. יתכן שבמצב זה ניתן לחוות משהו דומה בין היחס האימהי לבין היחס הקבוצתי. אך זה כמובן אינדיבידואלי ושייך לחוויה של כל פרט ופרט. לגבי שתי השאלות הראשונות - אשמח לקבל הבהרות. בברכה, גדעון

טיפול אישי מוצלח לא בהכרח מוביל להמשך בטיפול קבוצתי, אך טיפול קבוצתי חושף את המטופל למגוון חוויות שאינן מתאפשרות ואין צורך להתמודד עמן בטיפול אישי, כך שדרושה שם איזשהי "עליית מדרגה". בתיאוריה של טיפול קבוצתי קיים בהחלט המושג "הקבוצה כאם", כך שההשערה שהעלית בהחלט אפשרית וקיימת בטיפול קבוצתי. בברכה, אור-לי

היי, אני בת 23, יש לי חברים (שאולי כבר אי אפשר ממש לקרוא להם חברים) שרוב הפעמים כשאני נפגשת איתם, הם מעשנים גראס. אני מעולם לא נגעתי בזה ולא מעוניינת, לא בסמים ולא בסיגריות רגילות. העניין הוא שמדובר באנשים טובים ומעניינים, אבל בפעם האחרונה שנפגשתי איתם, הם היו כ"כ עמוק בעישון - שזה פשוט היה זוועה (מבחינתי- כשהסתכלתי "מהצד"). באותו רגע רציתי לעוף מהמקום, וכך עשיתי. מה אפשר לעשות עם אנשים כאלה? מצד אחד הם נחמדים והכל, ויצא לי לתקשר איתם ברמה אישית שלא הייתה לי בעבר עם אנשים אחרים, אבל מצד שני כשאני חושבת על זה, הכל סובב סביב העישון וקשה מאוד להיכנס איתם לשיחות משמעותיות ותמיד כשניסיתי ליצור קירבה מעבר ל-SMSים ופגישות של "סמול טוק" לא קיבלתי את הפידבק שהייתי צריכה. לנתק את הקשר? לקוות שאמצא אנשים שלא בקטע של העישון? זה ממש מבאס...

בודדה שלום רב, לדעתי עלייך להגדיל ולגוון את המרחב החברתי שלך. נשמע לי שבמצב הנוכחי הבחירה היא בין חברייך המעשנים שהם לא לרוחך, לבין בדידות שגם היא לא לרוחך. בחירה שאינה אופטימלית. למה שלא תמצאי אנשים שהם יותר לרוחך? לא מעשנים ומסוגלים לתת לך את הפידבק שאת צריכה? בהצלחה, גדעון

למה כשהייתי ילדה-נערה, כשעמדתי להיות משוחררת מבית חולים שיקומי, הפסיכולוגית מצאה לנכון לדבר עם אמא שלי ולהדריך אותה באופן חלקי,ושאר המטפלים שלחו את המלצותיהם לקופת חולים והפסיכולוגית אפילו לא הפנתה את אמא שלי לקופת חולים? ואני הייתי די כושלת כי לא קיבלתי טיפולים מתאימים בגלל הפסיכולוגית האומללה ההיא?

זנוחה שלום לך, הייתי עונה לך בשאלה לשאלתך: ומה הלאה? מה ניתן לעשות עכשיו כדי שהשיקום שלך ימשך? יתכן שהפסיכולוגית ההיא טעתה או לא ידעה. נסי שלא להישאר רק במחשבות על טעויות העבר . לעיתים חשוב לאזן זאת עם מחשבות על התוכניות והתקוות לעתיד. בהצלחה, גדעון

השיקום שלי נמשך, עברו מאז הרבה שנים, מן הסתצם לא קיבלתי את השיקום האידאלי, זה לגיטימי שהפסיכולוגית המליצה על תמיכה פסיכולוגית, אני נמצאת כבר עמוק בתוך העתיד מאז הפסיכולוגית האומללה ההיא וההמלצות הרפואיות שנשארו תקועות בקופת חולים ואף אחד לא ידע עליהןץ אני רק מבקשת שתענה לי בתשובה על שאלתי הקודמת ולא בשאלה, כי זאת פשוט התחמקות מלתת לי תשובה. תודה.

למה אני צריכה להיות ולסבול?? שהקץ כבר יקיץ עליי. מחכה לזה. לא אעשה שום מעשה קיצוני, מהסיבה הפשוטה שצריך המון אומץ לעשות את זה. אומץ שאין לי ולא יהיה לי. גם ברגעים הקשים ביותר אני רוצה שיהיה טוב אבל נסיון החיים שלי אומר שלא יהיה טוב רבאק כבר שנה אני סובלת יותר מידי מעל ומעבר וזה לא עובר שנה זה המון זמן אני לא רואה את הסוף לא רואה מתי זה הולך להיגמר אם בכלל. לא רואה מה יחזיק אותי הפעם. אני בהתקף דיכאון נראה לי עכשיו שההרגשה הרעה לא תיגמר הכי מפחיד אותי שיראו וירגישו שרע לי רע. רע. רע. שחור משחור. לא רוצה ליפול . לא רוצה לשקוע. ואין לי שליטה על זה. אני ממש בתוך זה. איך יוצאים עכשיו??

חן שלום, את כבר היית בתוך המצב הנפשי הזה ויצאת ממנו. ישנן נפילות - זה חלק מהתהליך. עודדי את עצמך, אפשרי לאחרים לעודד אותך... סופי השבוע הם היותר קשים. חזקי ואמצי, גדעון

העבירות מין של הנשיא - טריגר נוראי. אני צריכה להפסיק לחשוב על זה ואני לא יכולה. מנפילות חוזרות על עצמן כבר נמאס לי. אני לא יכולה להתמודד איתן. עד שהגל דיכאון הזה וההצפה יעברו לי(אם זה בכלל יעבור...) אני לא יודעת מה אעשה!!!! סליחה שאני קטנונית ושאני מתבכיינת , בא לי למות כי זה לא עובר עדיין. נמאס.

דיברתי עם חברה שלי כפי שהצעת פתאום הדיכאון עבר. אם הייתי נחנקת עם זה לבד זה לא היה עובר כ"כ מהר.... איזה כיף להיות אחרי זה. ולהרגיש את ההקלה הזו. פתאום אפשר לנשום לרווחה. שתדע שעצתך לי לדבר על זה, עזרה מאוד. שיהיה לך כל טוב אמן!!!!!!!!!! תודה.תודה. ולילה טוב :-)

שלום הבן שלנו בן 17 ולא רוצה ללמוד. עקב הישיגים מאוד נמוכים, הוחלט בבית הספר בו הוא למד להשאיר אותו כיתה, והוא החליט שהוא לא מעונין בכך, שהוא לא מעונין בכלל ללמוד. כמובן שהקושי התחיל לפני כמה שנים, ניסינו הכל:שיעורים פרטיים, שיחות ואפילו שיחות עם פסיכולוגית. הענין הוא כזה: האם לאפשר לו לצאת ממסגרת הלימודים שנה אחת לפני הסוף? אול להכריח אותו למצוא מסגרת לימודית כל שהיא?(אולי אפילו פרטית גם אם אנו יודעים מראש שלא ייצא מזה שום דבר, כי הוא אמר לנו שהוא לא מעונין בכך) בעיה נוספת: כל מה שמענין אותו זה חברים, בנות, בילוים. אנו מכירים את רוב החברים שלו, ילדים ממשפחות טובות, ילדים שכן לומדים, אבל מסתבר שכאשר הם יוצאים בערב, הם מעשנים נרגילות, סיגריות וגם שותים פה ושם בירות ואולי דברים אחרים. איך להגיב? מצד אחד מדובר בילד בן 17 , איך ניתן לשלוט על הדברים האלה? מצד שני , אנו חוששים שהור מתדרדר. ואולי יתרגל לכל הדברים האלה? אנו חסרי אונים איתו.הוא הילד השני במשפחה, אני יודעת שלא משווים בין ילדים, אבל עם הגדול, לא היו הדברים האלה, ואנחנו לא יודעים איך להתמודד. בבקשה אנו זקוקים דחוף לעיצות תודה רבה

חני שלום, אני בהחלט מסכים איתך שאתם זקוקים לעצות, אך לא בדרך הזו של האינטרנט, אלא הגעה מסודרת לאיש מקצוע , שיוכל ליעץ לכם וגם לו. השאלה המרכזית בעיני הינה אבחנתית: מה בעצם הבעיה של בנך? האם הבעיה הינה מוטיבציונית? קושי רגשי עם מסגרת הלימודים? התאמה לא טובה בין מאפייניו האישיותיים לבין המסגרת? קשיי קשב, ריכוז, הפרעות למידה? כל אחד מהאפשרויות הללו יוביל לכיוון הדרכתי אחר ולהמלצה אחרת. היות וכבר הייתם בקשר מקצועי לגביו, הייתי ממליץ לכם להתחיל את הברור משם . לגבי ההיבט של חברים, בנות ובילויים - זה נורמטיבי, אך השאלה היא כמובן המינון ועל חשבון מה זה בא? בהצלחה, גדעון

שלום ד"ר אורנה מדוע עובר כל כך הרבה זמן, מאז שהסימפטומים של הדיכאון מתחילים ועד שהדיכאון הקשה מגיע ? למה ההדרגה האיטית הזאת? (בפעם הראשונה זה לקח בערך 7 חודשים) האם זה רק אצלי או שאצל כולם זה ככה? יש לזה הסבר פיזיולוגי? פסיכולוגי? אני מתחילה להרגיש את הדיכאון השני מתקרב, אחרי שלושה חודשים בערך, עם אנרגיה ומצב רוח טוב , זה מתחיל לרדת... כבר בערך שבוע -שבוע וחצי של חוסר סבלנות, מצב הרוח ירד, החשק לדברים יורד,כל מיני מחשבות מוכרות, בעבודה קשה לי,אני מתפקדת אבל בקושי. הדיכאון מתעורר לו באיטיות רבה. מה שמוזר, שלמרות הפחד ממנו, משהו בי רוצה לחוות אותו שוב. כרגע, אני לא מתכוונת לחזור לפסיכולוגית שלי. (אני לא לוקחת כדורים) אני מחכה למצב של חוסר תיפקוד. אולי אני טועה, וזו סתם תקופה של ירידה? איך אפשר לדעת?

אני התחבטתי הרבה עם הצורך להיות שם, ולכן אני מבינה אותך. לא מצאתי הסבר לכך. מנסיוני הדכאון זריז יותר, ויודע להיות אכזרי יותר כשהוא חוזר ונשנה. אולי שכחת, אבל עוצמות הכאב והסבל בתוך הדכאון הן קשות. פני עכשיו לעזרה לפני ההתדרדרות, תחסכי מעצמך למרות הפיתוי והשתוקקות את הסבל. גם טל

שלום טל, אורנה תשוב לענות בהמשך השבוע. הדרגתיות הדיכאון הינה נורמטיבית. יתכן ששהסבר הינו פיזיולוגי. תיאוריות שונות מתייחסות לחוסר איזון בסרוטונין וסביר שזה מתרחש בהדרגתיות. גם הטיפול התרופתי לא עוזר מייד אלא בהדרגתיות ומאותה סיבה. היתרון של ההדרגתיות , למי שהיה שם, הוא בידע ש"הנה זה בא". יש רצון לחוות את זה שוב, כחלק מחוויה שיש בה משאלה ליותר שליטה ולחוויה מתקנת. אך כפי שכתבה לך טל השניה - זה יכול להיות גם אחרת וקשה יותר. עצתי החמה היא לא להמתין ולפנות לטיפול. כדאי גם לשקול טיפול תרופתי ולשם כך להתייעץ עם פסיכיאטר. אל תזניחי !! תרגישי טוב, גדעון

יש לי ידידה טובה, שלצערי הסתבכה במערבולת שלא מצליחה לצאת ממנה. במהלך השירות הצבאי הכירה את אחד הקצינים (בחור מעדה אחרת בן 40), ואחרי שהשתחררה הם התחילו ברומן של 3 שנים ON AND OFF. אממה - הוא נשוי, עם 3 ילדים, מאיזשהו יישוב בצפון. הבחורה פשוט לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו, בקטע פשוט אובססיבי. אני מנסה לשכנע אותה בכל כוחי לפנות לייעוץ. אחרי הפסקה ארוכה הם חידשו את הקשר השבוע, והיא מתכננת להיפגש איתו שוב, ולחזור לאותה נקודה. איך אני יכול לעזור לה?

אסף שלום, אתה כבר עוזר לה בכמה מובנים: א. אתה איתה מבחינה רגשית, מפגין איכפתיות ומנסה לחשוב יחד איתה מה נכון עבורה. ב. אתה מסביר לה, שמערכת היחסים הזו, אינה טובה עבורה וזאת מנקודת מבט של ידיד שאיכפת לו. ג. אתה מנסה לשכנע אותה ללכת ליעוץ. לדעתי, אין אפשרות לעשות הרבה מעבר למה שאתה עושה. צריך איש מקצוע שיעזור לה לצאת מהמצב. אתה יכול רק לעורר בה את המוטיבציה לפנות לאיש מקצוע. תמשיך כך. המיים מפוררים אט אט את הסלע. התמדתך חשובה, אך גם ידיעתך שיש גבול למה שאתה יכול לעשות. בהצלחה, גדעון

האם אדם יכול לסבול מפיצול אישיות אבל שהוא כיביכול מודע לפיצול שלו? זאת אומרת, נניח אדם נמצא "תחת" דמות מסוימת, הוא יכול להרגיש אותה, להיות היא, כאילו הוא שחקן תיאטרון, אבל אחרי זמן מה להתעשת ולהבין שזה לא אמיתי? (הכוונה היא להתעשת מכורח הנסיבות, שהוא מה שהוא ולא אישיות אחרת וחוזר חלילה, הדמות תחזור אליו כל פעם והוא ינסה להשתחרר ממנה עד שהוא יבין או שלא).. ועוד שאלה - האם אדם שסובל מפיצול יכול לעטות על עצמו רק דמויות "מפורסמות" כמו סופרמן או המשיח או שהוא "יכול" גם להיות אנשים "רגילים" לחלוטין רק לא הוא?

עטרה שלום, "פיצול אישיות" הינה הפרעה נדירה ביותר וכמו כל ההפרעות והמחלות אינה מתרחשת כפונקציה של רצונו של האדם. במחלה כגון סכיזופרניה אדם יכול להאמין שהוא המשיח. הוא לא מתעשת ומבין ש"זה לא אמיתי" כך סתם, אלא לרוב לאחר טיפול תרופתי. ה"בחירה" בדמויות מפורסמות הינה כי בנוסף לאמונה בגדלותו, ישנה לרוב גם אמונה רודפנית. כלומר החולה יכול להאמין למשל, שהוא ישו ולכן רודפים אותו. האמונה הזו מלווה ברמת חרדה ומתח מאוד גבוהים. כך או אחרת, אין מדובר במצב שאדם מרגיש שהוא כמו בתיאטרון, אלא תחושתו הינה אמיתית ומלווה לרוב במצוקה רבה. בברכה, גדעון

תודה, ומה בדבר פיצול אישיות? מה אז "אמורים" להרגיש?

אורנה שלום- אני במערכת יחסים עם בחור שלפי הdsm עונה לקריטריונים של avoidence האם לדעתך טיפול הוא מחויב מציאות או ששיחות שלי איתו יכולות להועיל.יש ביננו תקשורת טובה מאוד שנרכשה בהרבה סבלנות ואהבה.בעיה נוספת-אני החברה היחידה שלו.הוא איש מאוד מוכשר ומצליח ונושא החברים מיותר לו. אני מאוד רוצה לשמוע מה דעתך תודה רוית

שכחתי להגיד שאין סיכוי שהוא ילך לטיפול

שלום רוית, אני חושבת שנתת את התשובה בעצמך - את אוהבת אותו, יש ביניכם תקשורת טובה שנרכשה במאמץ - אז מה בדיוק משנה מה "האבחנה" שלו על-פי ה- DSM? אני מציעה להנות מהקשר, להמשיך להנות בעצמך מקשרים חברתיים במידה ולך יש רצון וצורך בכך, ולשוחח עמו על מה שנפלא ועל מה שחסר לך - כפי שעושים בכל קשר... בהצלחה, אורנה

שלום רשת אהובה, אני מבינה שעדיין אין מילים... אני כאן - מציצה מפעם לפעם לבדוק מה השתנה בפורום. אבדוק גם מה שלומך... אורנה

"מילים מילים ואת משמעותן יבוא לו גל לשטוף אותן..." זה השיר שמתנגן לי עכשיו בראש. רגע יש לי המון מילים ורגע אין לי בכלל... תקופה מוזרה. בשבוע שעבר היתה לי פגישה טובה עם הפסיכולוגית שלי. אחרי שבכיתי כמעט שעה הרגשתי הקלה גדולה. הבכי הזה, הוא דבר חדש. שנים לא בכיתי אצלה, פתאום אני כל הזמן בוכה. במשך רוב הפגישה בכיתי ובסוף גם שאלתי אותה מה יהיה איתנו. היא אמרה שלא נעזוב אותי לבד עכשיו, בתקופה הזו שהכל משתנה לי גם מפנים וגם מבחוץ. אמרתי לה שאני מרגישה שהאדמה זזה לי מתחת לרגלים ושזה מפחיד. והיא אמרה שהאדמה באמת זזה ושזה באמת מפחיד, אבל שאם היא לא היתה זזה ואני הייתי נשארת תקועה זה היה מפחיד אותה יותר. אני מנסה להתמודד עם הכל וזה לא פשוט ואני אומרת לעצמי שאני חייבת לגייס את כל הכוחות שלי כדי לסיים את הפרק הזה כמו שצריך, להתחיל את הפרק החדש יותר טוב מטוב ובמקביל לחבר את קרעי העבר שלי את הרסיסים והחלקיקים. להפוך אותם למשהו קוהרנטי שניתן לעיכול ולריפוי. להתחיל לחשוב בלשון עתיד ולדבר עתיד ולחפש אותו, למרות הכל. וזה לא קל. לפעמים אני נשברת ורואים את זה כאן ובבלוג שלי ובעיינים... אבל אז אני קמה ומנסה להמשיך ללכת למרות ואולי בגלל הכל...

שלום יש לי ילד כבן 5 (עם בעית קשב וריכוז והיפראקטיביות (מעט)) הוא ילד חיובי אוהב את כולם משחק עם כולם אך יש לי בעיה שמציקה לי זה מכבר יש לי חברה טובה מאד שיש לה ילדה בהפרש של חצי שנה והיא (הילדה) נראה כך שיש לה הרבה בטחון עצמי יש לה אחים גדולים ומהם כנראה יש לה פה .... עד כדי כך שכלפי האמא שלה גם כן יוצאות התבטאויות לא יפות. בני סופג ממנה הרבה עלבונות שתוק, מכוער, לעיתים אף מכה אותו חברתי (האם) מעירה לה אך האמא אף ממהרת לומר לי שבני גם לא היה בסדר בסיטואציה מבחינת חברתי היא מציגה אותו כילדותי (הוא קצת סובל גם מאיחור התפתחותי-נמצא במסגרת מיוחדת) ולטענתה עליי להאיר לו ולתקן אותו אני מהצד נקרעת כי לדעתי תמיד בתה של חברתי אשמה היא חוצפנית מרימה ידיים מהר (זה מעיד גם אולי על חוסר בטחון עצמי?!) איך עליי לחנך את בני ולהעלות לו את הבטחון העצמי ושיפסק כל הנושא הזה בינה ילדה לבינו אני משתדלת לא להעיר אם יש ריב קטן פה ושם אך ליבי נצבט (בני חשוב לי מאד) אך מצד שני אני מפחדת לקלקל את היחסים עם חברתי למרות שבני חשוב לי מאד מה עליי לעשות הרי זה ברור שבני קודם לכל העולם איך עליי ללמד את בני לרכוש בטחון עצמי לענות וכו' ולא לספוג את כל העלבונות האלה אני ממש חסרת אונים!!!

שלום שרונינה, כשקראתי את ההודעה שלך הרגשתי שמספר תחושות של חוסר ביטחון התערבבו כאן - הראשונה היא התחושה שלך שבנך זקוק לחיזוק כשהוא משחק עם אותה ילדה, והשנייה היא התחושה שלך שקשה לעמוד מול אותה חברה דעתנית ולומר לה בכנות מה דעתך... כולנו נוטים לעשות את הערבובים האלה (בין מה שנדמה לנו שילדינו חשים בסיטואציה מסויימת, ובין מה שאנו עצמנו מרגישים), אבל כדאי לנסות להפריד. המקרה שתיארת למשל, הוא הזדמנות מצויינת ללמד את בנך משהו על ביטחון עצמי, באמצעות יצירת שינוי בהתנהגות שלך (ולאו דווקא שלו). תוכלי למשל לשוחח עם החברה שלך על האופן בו את מרגישה מולה, כשהיא אומרת שבנך ילדותי בעוד את נמנעת מלומר לה את דעתך הכנה על ההתנהגות של בתה. זה לא תמיד פשוט, אך נדמה לי שזו הזדמנות ליצור עמה קשר אותנטי יותר, בו לשתיכן יש דעה וביטחון עצמי. בהצלחה, אורנה

אך אני בבעיה מסוימת מצד אחד חשובה לי מאד החברות עם אותה חברה אך מאידך הבן שלי לא פחות חשוב ונראה לי אם אני אגיד את מה שאני חושבת לאותה חברה (כמו שהצעת לי) אזי שהיא עלולה להפגע ממני ו/או שיחסינו יצטננו וחבל לי אך שוב כואב לי לצפות בבני מהצד ולראות את כאבו (לי בילדותי לא היה כ"כ הרבה בטחון עצמי) ואין ברצוני שלילדי תהיה את אותה הבעיה מה עושים? איך אוכל ללמד את בני להיות עם בטחון עצמי?

שלום לחברי הפורום, בשבוע הבא לא אהיה כאן בימים ב' ג' ו-ד'. בברכה ליאת

ליאת! אהבתי את הכותרת! מאחלת לך חופשה נעימה. מקווה שתצליחי גם לנוח. אל תשכחי לחזור אלינו. אתגעגע הדר

ליאת, חופשה נעימה. ניפגש בספטמבר. כבר כמעט סתו. יעלה

ליאת יקרה מאוד, חופשה נעימה. תנוחי ותבלי. וזאת גם הזדמנות לומר: http://www.riversongs.com/Fla/tucopies.html סוף שבוע רגוע. נורית

לליאת, חופשה נעימה ובילוי נעים מקווה שתבלי טוב ותנוחי טוב. שלך אני

ליאת יקרה, שתהיה לך חופשה נעימה, וסוף שבוע נפלא... אחרי כל הלילות הלבנים שאת מעבירה פה, באמת נשמע חכם לצאת קצת לחופש :-) כבר מתגעגעת :-) תמר

ליאת, האם היציאה לחופש בגלל אנשים כמוני?? גם אני (וגם הפסיכולוגית)יצאתי לחופש....הייתי צריכה לעשות זאת עוד מזמן ולהיגמל מהכל בלי בנעימים כל טוב ועוד משהו אם יהיה לך זמן תראי ביום רביעי בערוץ 22 בערב(סביבות תשע או עשר)תוכנית של אושרת קוטלר על נוגדי דיכאון

שלום רב.אני זקוקה דחופ לאבחון פסיכולוגי לסכיזופרניה,מעוניינת לדעת היכן ניתן להוציא אבחנה, והאם ניתן לעשות דרך גופפ מסויים (קופ"ח וכדומה..אין לי תקציבי ענק עבור אבחנה אצל פסיכולוג פרטי) תודה רבה מאוד.לילי!

שלום לילי, במרבית המקרים, אבחון פסיכולוגי נועד לענות על צורך ספציפי (למשל, כאשר יש התלבטות בין אבחנות שיכולה להשפיע על סוג הטיפול התרופתי, כאשר זקוקים לחוות דעת לצרכים משפטיים, לקביעת אחוזי נכות נפשית וכד'). בהתאם לצורך, הגוף שמטפל וזקוק לאבחון הפסיכולוגי (בית-חולים פסיכיאטרי, מרפאה ציבורית לבריאות הנפש, ביטוח לאומי וכן הלאה) מבצע אותו עבור המטופל. לאור זאת, אני ממליצה לפנות למי שביקש ממך להביא דו"ח אבחון פסיכולוגי, ולברר עמו כיצד את אמורה לעשות זאת. בהצלחה, אורנה

שלום, אני מעוניין בפסיכולוג שמטפל בטיפול קצר מועד. באופן כללי: האם פסיכולוגים קליניים עובדים רק במסגרת טיפול ארוך טווח? האם טיפול קצר מועד קיים רק בתוך הפסיכוטרפיה? תודה על תשובך,

שלום מתי, כפי ששמו מרמז, טיפול ממוקד קצר-מועד מתמקד בנושא ספציפי ונמשך פרק זמן ידוע מראש. פסיכולוגים קליניים רבים מציעים הן טיפול ארוך-טווח והן טיפול ממוקד קצר-מועד, וכדאי לשאול אותם על כך בשיחת הטלפון המקדימה ובפגישה הראשונה. בנוסף, ישנם מכונים המתהדרים במומחיות ספציפית בתחום הטיפול הממוקד, ואני בטוחה שמנוע חיפוש אינטרנטי יעלה כמה מהם להמשך בדיקתך. בהצלחה, אורנה

תודה על דברייך באמת לא היה לי קל להגיע להחלטה להיפרד ממנו. עכשיו אולי תחשבי שאני לא שפויה אם אני אגיד שאני מתגעגעת אליו בטירוף. אני עוד יותר דפוקה ממה שחשבתי כנראה.... למרות הכל אני ממש לו מתכוונת לחזור אליו, אבל איך זה יכול להיות שאני מתגעגעת למישהו כמוהו? זה ממש מוזר לי.

ליאת, משהו אחרון עד כמה שישמע מטומטם מצידי... אם הייתי יודעת בבטחון שהוא ישנה את ההתנהגות שלו הייתי חוזרת אליו. השאלה למה? למה אני בכלל ממשיכה לחשוב עליו? קשה לי שלא לחשוב האמת שהוא מתקשר אליי ומנסה לחזור אליי. היום אמרתי לו, לא בלב שלם, שאם הוא לא מניח לי אני הולכת למשטרה... מצד שני יש לי עוד רגשות כלפיו. תשובתך הכנה אנא, אמרי לי מה דפוק בי??

זה היה ברור לי. ליאת סליחה באמת על שכתבתי כאן את השטויות שלי. יותר לא אכתוב כאן. חשבתי שאני יכולה להיעזר כאן.... כנראה שזה לא המקום הנכון... סליחה ניפגעתי. לילה טוב

חן, ההודעה הראשונה שלך http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-644,xFT-587984,xFP-587984,m-Doctors,a-Forums.html שלחה אותי לתגובה ממך ששמחה אותי, אך להבנתי לא דרשה כל התייחסות מיוחדת. http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-644,xFT-587511,xFP-587971,m-Doctors,a-Forums.html ראיתי אותה, וכמו שציינתי - תגובות כאלה מגיעות אלי למייל. בימי התורנות שלי אני מעדיפה לענות קודם להודעות חדשות ורק אח"כ להודעות המשך. עניין של החלטה. אשמח להמשיך להקשיב לך ולהגיב אליך כמידת יכולתי, גם אם לפעמים הקצב שלי לא יעמוד בציפיות. לילה טוב ליאת

ליאת רציתי תשובה לגבי הקשר עם החבר....

ליאת רציתי תשובה לגבי הקשר עם החבר....

אני מודעת לכוחות הנפשיים שיש לי . את יודעת שגם עברתי דברים קשים יותר מפרידה מחבר. עדיין עם כל הכוחות אני לפעמים כן נשברת. ואני סובלת וכואבת, למרות הכוחות שלי. וכן יודעת שיעבור לי ויהיה בסדר. באמת לא ראיתי שאת כאן חשבתי שיצאת מהפורום . את עונה תשובות מקסימות ואת עונה מהר. לא שמתי לב שאת כאן. לילה טוב חן

חן, את לא דפוקה בכלל. מערכת יחסים כה ממושכת, גם כשהיא הרסנית וחונקת, הופכת להיות חלק בלתי נפרד מההוויה שלנו. הגעגועים מתחזקים אף יותר ככל שמרחק הזמן מטשטש את הזיכרון. הגעגועים שלך נראים לי נורמליים לגמרי. כמו בכל גמילה, גם כאן נדרשים כוחות-על. וכוחות אנחנו כבר יודעים שיש לך. אל תישברי. לילה טוב ליאת

בני בן השלוש מבחינה קוגנטיבית הוא מדהים ( בונה בקוביות, מרכיב פזאלים , זכרון נהדר, מצייר מקסים) אך מבחינה רגשית והתנהגותית יש לי בעייה איתו הוא בוכה מכל שטות, לא רוצה שהחליף לו חולצה מלוכלכת בחולצה נקיה ורוצה רק את המלוכלכת ( דוגמא) , הרבה פעמים בוהה באוויר מדברלעצמו , ומדבר המון דברים שלא בהקשרם. יכול לעבור ליד ילד וסתם כך לתת לו דחיפה קלה. מאד רכושני , לא מתחלק עם אחרים אפילו לא עם אחיו בן השנה וחצי, ואם לוקחים לו משהו הוא צורח. לא רוצה לאכול כלום ( רזה מאד) יש ימים שהוא לא אוכל ממש כלום ורק שותה. אוכל כמו תינוק , הכל צריך למעוך לו . שרואה מים חייב לעבור דרכם ושיש לכלוך צריך למרוח ביד. ושלא נדבר שהוא עדין לא גמול מחיתולים ושהוא עושה קקי ושואלים אותו אז הוא אומר שהוא לא עשה. מה לעשות עזרו לי

שלום ע', התופעות שאת מתארת יכולות להיות קשורות באמת לקשיים רגשיים (מאבקי עצמאות, קושי בוויסות ביטויים רגשיים, בעיית גבולות), אבל גם לקשיים התפתחותיים (קושי בוויסות ובאינטגרציה חושית, קשיים בתקשורת). כדי לדעת למה לשייך זאת יש צורך ביותר פרטים: האם הוא הולך לגן? מה אומרת הגננת על התנהגותו? האם היא סבורה שהתנהגותו חריגה? מדוע צריך למעוך לו את האוכל, והאם בגן הוא אוכל מזון רגיל? האם את עצמך רגישה לעניינים של ניקיון? נדמה לי שהדרך הפשוטה ביותר לשלול בעיה היא להגיע דרך רופא הילדים למכון להתפתחות הילד, או -לפני כן - להתייעץ עם הגננת, אחות טיפת חלב, רופא הילדים. הפתיחה של דברייך יכולה לרמז דווקא על האפשרות הרגשית, ובמקרה כזה, תוכלי להגיע לשתיים-שלוש פגישות של הדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים. אשמח להתעדכן בהצלחה ליאת

כבר כתבתי כאן לא מזמן אבל מרגישה צורך לכתוב שוב, אולי אקבל תגובות נוספות. אני בת 33 רווקה, חייתי כל שנותיי עם הוריי, ולאחרונה רכשתי לי דירה משלי. במקום להיות שמחה, אני מלאת חששות וחרדות, בעיקר מהמצב החדש, ומהבדידות שאחווה פתאום. חברות אין לי הרבה, ואני פוחדת שתחושת הבדידות תתעצם. כמו כן אני מלאת חששות שלא אוכל להסתדר עם העול הזה של להחזיק דירה לבד. בקיצור, אני חווה משבר, ולא יודעת איך להתמודד ולצאת ממנו חזקה - ועדיין אפילו לא עברתי לדירה. האם יש כלים שיכולים לסייע לי לעבור את תקופת ההסתגלות הזו? אולי כדאי לפנות לכדורים - יש לי ניסיון עם תרופה מסויימת שלקחתי בעבר.

ערב טוב, חששות ודאגות לפני מעבר לדירה משל עצמך הן תגובות צפויות ונורמליות, ועדיין אינן בהכרח משבר. זהו אכן מהפך, וכמו כל מהפך הוא מחייב תקופת הסתגלות. תרופות, הגם שתועלתן רבה במצבי דיכאון וחרדה, נדמות בעיני כ'ארטילריה' כבדה ולא הכרחית במצב שאת מתארת. למרביתנו יש כוחות התמודדות התואמים למשימות חיים שוטפות. התרופות לא יסייעו לך כלכלית, ובוודאי שלא חברתית. אני מניחה שההחלטה לעבור באה לאחר שיקול דעת ומסקנה שזה לפי כוחך מבחינה כלכלית. מול הבדידות החברתית תצטרכי להתמודד בהדרגה, תוך הרחבה מכוונת של המעגלים החברתיים שלך (חוגים, לימודים, ריקודי עם, עבודת התנדבות, וכו'). עליך להתכונן להעצמה זמנית בתחושות החרדה ואולי גם בהרגשת הבדידות, אך אלה, כאמור, צפויות וטבעיות. אם לאחר מס' שבועות תרגישי שעדין כל כך קשה, אפשר יהיה לחשוב שוב. אל תתני לדאגה לכרסם יתר על המידה. אחרי הכל, זוהי החלטה חגיגית ביותר!!! שיהיה בשעה טובה ליאת

כיצד ניתן לאפיין אנשים שמומחים לסחיטה רגשית?מדוע הם עושים זאת? תודה מראש

יש ספר שנקרא "אנשים מרעילים"...מדובר שם על ניצול רגשי. בעיקרון הם עושים זאת כדי להרגיש טוב עם עצמם...

שלום מור, ויניקוט, פסיכואנליטיקאי ידוע, אמר פעם "אין דבר כזה תינוק". הוא התכוון שלתינוק אין קיום בנפרד מאמו. לאמונתו יש לעולם תינוק+אמא. באופן דומה למדי, אין דבר כזה "סוחט רגשית". לעולם יהיה שם מישהו שמסכים לדיל. סחיטה רגשית היא יצירה מכוונת של אשמה אצל הזולת, כדי להפעילו בהתאם לציפייה של הסוחט. בדר"כ זהו דפוס המתבסס בשניים, כאשר הצד ה'קורבני' חש נחות, חסר ביטחון, אשם, ובעל צורך תמידי לרצות, בעוד הצד הסוחט מנצל נטייה זו להשגת מטרותיו. לילה טוב ליאת

ה-FDA: ריטלין עלול לגרום לדום לב והפרעות נפשיות http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3294578,00.html

ערב טוב, הקישור ששלחת לא עובד אצלי, אך לעצם העניין- ריטלין היא תרופה טובה הנמצאת בשימוש למעלה מחמישים שנה. כאשר היא ניתנת ע"י פסיכיאטרים ורופאים נוירולוגיים באופן אחראי ומבוקר תועלתה רבה. אנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים אחת לכמה זמן להבהיל את הציבור מטעמים שונים ומגוונים. לכל תרופה יש תופעות לוואי, ובמקרים קיצוניים גם אקמול, אנטיביוטיקה או עקיצת דבורה יכולים לגרום למוות. חשוב לפתח קריאה ביקורתית. כותרות מפוצצות מהסוג שהבאת יכולות לכסות על כתבה מינורית עם ממצאים שנויים במחלוקת ולא חד משמעיים. בברכה ליאת

נראה לי שיש בעיה עם הקישורים כאן בפורום.ניתן לעשות גם COPY PASTE וזה עובד...בכל מקרה הנה הכתבה -FDA: ריטלין עלול לגרום לדום לב והפרעות נפשיות פאנל מומחים של מינהל המזון והתרופות האמריקני הורה לחברות התרופות להוסיף אזהרה לפיה התרופות להפרעות קשב עלולות לגרום לדום לב, סכנות אובדנות והתנהגות פסיכוטית היא התרופה שנחקרה יותר מכל תרופה בעולם, אך דיווחים חדשים הראו כי הריטלין טומנת בחובה סכנות בריאותיות: מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) הורה השבוע לחברות התרופות להוסיף אזהרות חמורות על סכנות דום לב והפרעות נפשיות כתוצאה מהשימוש בתרופות ריטלין, סטרטרה ואדראל. מוות פתאומי והפרעות התנהגות ה-FDA קובע כי לריטלין תתווסף אזהרה על סכנת מוות פתאומי, יתר לחץ דם ובעיות לב חמורות, כמו גם הפרעות התנהגותיות ובהן תוקפנות ומאניה ("התקף שיגעון"). התרופה סטרטרה כבר כוללת אזהרה בדבר סכנת אובדנות, והתרופה אדראל מזהירה מפני סכנת בעיות לבביות. בחודש ינואר האחרון דיווח ה-FDA כי מתוך הדיווחים שקיבל, עולה כי חלק מהמשתמשים בתרופות להפרעות קשב, המכילות את המרכיב מתיל-פנידייט, לקו בהפרעות פסיכיאטריות הכוללות הזיות, מחשבות אובדנות, התנהגות פסיכוטית והתקפי זעם. התרופה קונצרטה כבר כוללת אזהרות מפני תופעות לוואי פסיכיאטריות, אולם מציינת כי תופעות הלוואי הן קלות, וכי התרופה עלולה רק להחמיר הפרעות נפשיות קיימות. אל ה-FDA הגיעו דיווחים נוספים בדבר בעיות לב וכלי דם בקרב משתמשי הקונצרטה, וביניהם יתר לחץ דם והפרעות קצב לב. 25 מקרי תמותה בחודש פברואר השנה, הודיע פאנל יועצי ה-FDA כי בכוונתו להמליץ על הוספת אזהרה חמורה – Black Box Warning לתרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, בשל הסיכון מהתקפי לב, שבץ מוחי ומוות פתאומי, זאת בעקבות מספר מקרי תמותה שדווחו בשנים האחרונות. המלצת ועדת ה-FDA סוכמה לאחר דיווחים על 25 מקרי תמותה הקשורים לתרופות לטיפול בהפרעות קשב, ובהן ריטלין, קונצרטה ואדראל. חברי הפאנל הצביעו ברוב של 8 מול 7 מתנגדים, להמלצה להוסיף אזהרה חמורה לתרופות ריטלין, אדראל וקונצרטה, בהן משתמשים על פי ההערכות אלפים רבים של ישראלים, ו-4 מיליון אמריקנים מידי שנה. צוות המומחים המליץ פה אחד להוסיף עלון מידע להורים ולבני משפחות הלוקים בהפרעות קשב וריכוז, בה יפורטו הסיכונים מול היתרונות שבשימוש בתרופות. עוד המליצה הועדה להרחיב את המחקר בתרופות אלה ובתופעות הלוואי האפשריות. בתגובה לאזהרות המומחים, אמרה חברת התרופות Shire, יצרנית "אדראל", כי תעבוד בשיתוף פעולה עם מינהל המזון והתרופות, אך אינה סבורה שהאזהרה החמורה הייתה נחוצה. חברת נוברטיס, יצרנית ריטלין, אמרה כי בעיון מחודש בכל המידע הרפואי, לא עולה כל סיכון למחלות לב למטופלים בריטלין.

כשעונים להודעה קיימת אני מקבלת אותה למייל האישי. סיכוי קלוש שאפספס.

ואת מה שהיא גורמת לי להרגיש. שונאת להתגעגע ככה. שונאת להרגיש כל כך רכושנית. קשה לי עם החופשות האלה שכנראה אין להן אף פעם זמן מתים. מפרגנת לה, יודעת שמגיע לה לצאת לחופש, מודעת לקושי ולעומס אבל לא רוצה שהיא תצא לחופש. והיום, ראיתי אותה ונשתלתי במקום. היא אמורה להיות עכשיו בחו"ל לפי מה שהיא סיפרה לי. בגלל זה לא נפגש היום - כך היא אמרה. והנה היא. היא לא ראתה אותי, ואני אמרתי לעצמי שאולי דחו את הטיסה. אולי היא עושה דברים אחרונים לפני הנסיעה. ובכלל, הרי יש לה חיים שלמים ומלאים וכשאני שם, רק אני שם, אבל אני לא שם כל הזמן (וחבל...). ועכשיו למרות כל ההבנה וההגיון אני לא מצליחה שלא להעלב, שלא להרגיש זנוחה. נו, מתי כבר יגיע ספטמבר???

ערב טוב, ספטמבר. כמה הרבה תקוות הוא מגלם בתוכו. שדות צהובים צרובי אבק ושרב ממתינים בציפייה עיקשת לגאולה. החום הנורא, המעיק, המחניק, עומד כעננה עצומה וכבדה, מאיים להטביע את כל מה שנשמה באפו. זמזום קלוש של מזגנים עייפים מרמז שמשהו בכל זאת עוד פועם, לא נכנע. חפץ חיים. הוא חייב להגיע בסוף, ספטמבר. הוא יביא איתו את ההקלה בעומס החום, את העננים, את הסתו, את השנה החדשה. ואותה. מבטיחה - ליאת

היום כבר קל יותר (וגם המזגן עוזר). עוד יום פחות עד ספטמבר :-)

שלום, אני בת 22, נוטלת רסיטל כבר חצי שנה בערך. רוב חיי הייתי במצב של "קיפאון". סבלתי מדיכאון והמעגל החברתי שלי היה די אפסי וכן הייתי מאוד סגורה. מאז שלקחתי את הכדור (עדיין במעקב עם פסיכולוג גם) שיניתי את חיי- התפטרתי מעבודה שהעיקה עלי נפשית, נפתחתי מאוד והכרתי הרבה אנשים. כיום אני מאוד מבולבלת ודיי מדוכאת רוב הזמן. אני מחפשת עבודה חדשה (דבר שמלחיץ אותי כי "התרגלתי" לחופש ואני מפחדת שוב להיקלע לעבודה שתחליש אותי נפשית) החברים החדשים שרכשתי, בהתחלה היו מתקשרים אלי הרבה אבל עכשיו אני מרגישה דיי נשכחת, למרות שאני מנסה ליזום הרבה. בנוסף- יש להם מנהג לעשן מדי פעם גראס (דבר שאף פעם לא עשיתי ולא אעשה, מה גם שמאז שהתחלתי לקחת את הרסיטל אני לא נוגעת גם בטיפת אלכוהול) דבר שמן הסתם עושה אותי יוצאת דופן בחבורה וזה ממש עצוב לי, כי אני אוהבת לדבר איתם ולהיפגש והם מאוד מעניינים וסוף סוף יש לי "חבר'ה" וההרגשה הזאת- שרוצים להפגש איתך ושיש לך תשומת לב מאחרים היא עצומה מבחינתי...אבל אין מה לעשות - אני פחות מעניינת מבחינתם כי אין לי רצון להיכנס לעניין. ועכשיו הבעיה שמאוד מטרידה אותי. לאחרונה אני מאוד פעילה מינית. לפי הפסיכולוג שלי זה נורמלי מכיוון שלטענתו אני "מכפרת" על כל השנים שבהן לא הייתי פתוחה לקשר עם המין השני. מצד אחד זה נחמד, מצד שני אני מרגישה שאין לי ממש שליטה בעניין. כל פעם שאני פוגשת בחור בחבורה, אני מוצאת את עצמי בסיטואציה מינית ובסוף אני מרגישה ממש נורא עם עצמי וממש רוצה לברוח מהמקום ומרגישה תחושת גועל מהבחור. במשך שנים רציתי חבר, אבל עכשיו אין לי מושג איך עושים את זה וזה נראה שהכל מסתכם רק בסקס חסר משמעות. אני מרגישה לרוב חסרת שליטה על הגוף וחסרת ערך... אין לי מושג אין לחזור לעצמי- אני מרגישה כמו אדם אחר. אדם שאני לא רוצה להיות... בבקשה עזרו לי...איך לצאת מהמצב או איך להתייחס אליו??? תודה

שלום יערה, מאחר ואת נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, יש לך כתובת טובה להסתייע בה. ובכל זאת, עוד מס' מחשבות בנושא ההתנהגות המינית שאת מתארת. נוסף על ההסבר של המטפל שלך (פיצוי על שנים של הינזרות חברתית) יכולות להיות אפשרויות נוספות, כמו למשל האפשרות שאת מציינת מפורשות - תחושת גועל וחוסר ערך כלפי עצמך, המותירה אותך בתוך מעגל קסמים נורא של תלות ופגיעה עצמית. כדי להשיב לעצמך תחושת שליטה וערך, עליך להמשיך בתהליך הטיפולי, מתוך התבוננות אמיצה בדפוסים של ריצוי והתבטלות כדרך לזכות באשליה של חום וקשר. שמרי על עצמך כי את ראויה לכך. ליאת

היי ליאת, תודה רבה על התגובה. חשבתי על העניין ונראה לי שאם הייתי גם נהנית מהחוויה המינית, לא הייתי מרגישה כ"כ הרבה ספקות לגבי האם זה טוב לי או לא... מה שמפריע לי שאני בוחרת פרטנרים לא ממש מתחשבים ואני לא נהנית בכלל, ועוד בסוף אני עוזבת בתחושת גועל נוראית. איך יודעים מתי להפסיק? כלומר- איך אפשר "לאזור אומץ" ולהחליט כשהבחור לא נראה לי, פשוט ללכת? אני מפחדת לפעמים שיחשבו שאני "חננה" כזאת או קרירה מינית ומענגת אותם בזמן שאני ממש לא ניהנת... אני לא יודעת איפה לשים את הקו האדום, מתי לעצור ולהבין שאם המין לא מתחיל טוב, הוא לא ישתפר עם אותו בחור... :(

אני בת שלושים עוד מעט. מגיל 14 אני בקשר עם בחור שמשפיל אותי הורס אותי כל פעם יותר. אך יודע שלא משנה מה הוא יעשה אני אהיה איתו. אני אומרת בפעם המיליון שהפעם זה נגמר, אך פוחדת ששוב אשבר ואחזור לזרועותיו. מה לעשות. איך לשבור את ההרגל. איך להיות לבד? כל כך פוחדת להיות לבד, שאף אחד לא יכול להבין. איך להפסיק לפחד?

בודדה יקרה, מפחיד לעזוב מישהו שאת נמצאת איתו מחצית מחייך. מפחיד לעזוב מ?שהו מוכר ו'בטוח', גם אם יודעים שהוא רע. ואת מתארת משהו רע מאוד. מה שמעודד בפניה שלך (לפחות אותי), זה שאת לא שואלת מה לעשות. א?ת זה א?ת כבר יודעת. את שואלת איך לעשות. בעיני זה אומר שאת רוב הדרך עשית כבר, למרות הפחד העצום והמובן שלך. מבלי לדעת דבר על הרקע שלך, הייתי ממליצה לך להקיף את עצמך בכל התמיכה שרק תוכלי לגייס. מעין 'להקת מעודדות'. אנשים שאת יודעת שהם בעדך. אלה יוכלו לעזור לך ברגעי המשבר בהם תעדיפי שוב את הרע, על הלא מוכר והמפחיד. לאט לאט תוכלי לגלות גם את היופי שבלבד, תעריכי את עצמך על ההחלטה האמיצה שקיבלת, תשקמי את הביטחון שלך, עד שתהיי מוכנה לבחור נכון את הקשר הבא שלך. זה לא יהיה קל, אבל את חייבת את זה לעצמך. אל תתעוררי שוב, בעוד 15 שנים. תהיי חזקה! יעלה

אני ממליצה לך מאוד מאוד לקרוא את הספרים: "גברים השונאים נשים והנשים שאוהבות אותם" "נשים שאוהבות יותר מדי" יש שם ממש הסבר לגבי המשיכה לגברים מתעללים, ואחרי שאת מבינה מאיפה זה מתחיל, זה נותן לך כלי לצעדים לקראת הפסקת הקשר המכאיב.

שלום לבודדה, קיבלת כאן שתי תגובות כל כך טובות, שאינן מותירות לי הרבה מה להוסיף. כפחדנית מקצועית אוכל רק להזמין אותך לוותר על המשאלה 'להפסיק לפחד'. נדמה לי שאף פעם לא נפסיק לפחד. מהלבד, מהביחד, מהנטישה, מההתעלמות, מהפגיעה. הכוח הממשי טמון ביכולת שלנו לפעול למרות הפחד. ביכולת שלנו לא להיכנע לו, לא לתת לו לנהל אותנו, לא לתת לו להפוך אותנו קרבנות נצח. גם אני סבורה שלא חייבים לנצח הכל לבד, וטוב יהיה לגייס לעזרתך כל תגבורת אפשרית, כולל טיפול פסיכולוגי. טיפול, לעומת חברות טובות ומשפחה, יוכל לסייע לך להבין את הבחירות שלך, ואולי גם לחסוך לך שגיאות דומות בעתיד. אל תשכחי שגם אנחנו כאן, בשבילך ליאת

שלום רב, אחיינית שלי בת שנתיים החלה בזמן האחרון לבכות מספר פעמים בלילה מתוך שינה. הבכי נפסק לאחר מספר דקות. לעייתים היא גם מדברת לעצמה. יש לציין שהיא החלה ללכת לגן מזה כחצי שנה ומאוד קשה לה הפרידה בבוקר מההורים. כמו כן, בגן היא אינה משתפת פעולה עם הילדים או הגננות ויושבת רוב היום עם מוצץ. בבית, היא מתפקדת כרגיל ומשתוללת. מהי התופעה של הבכי מתוך שינה? תודה רבה.

ערב טוב, בכי מתוך שינה ללא יקיצה אינו דורש התייחסות מיוחדת, ובהחלט יתכן שמתחים מן היום מחלחלים גם אל חיי הנפש הליליים (חלום). נראה לי שמוטב להשקיע כרגע את המאמצים בשיפור חיי הערות שלה, דהיינו בדיקה של מה שקורה בגן: האם זו מסגרת מתאימה לה? האם הקושי להיפרד הוא אכן שלה, או שמא של מי מההורים? האם היא מצליחה ליצור קשר עם ילדים ומבוגרים אחרים בהקשרים אחרים? שווה בדיקה. לילה טוב ליאת

שלום רב !! אני בשנות העשרים לחיי. תמיד נרתעתי מיחסי מין, עם זאת הצלחתי לקיים יחסי מין מלאים המלווים בכאב וחששות. לצערי לא הצלחתי להנות ולהגיע לסיפוק עם בן זוג. האם ישנו כאן פן פסיכולוגי שאפשר להתבסס עליו? אודה על תשובתכם

שלום נילי, יש בהחלט פן פסיכולוגי לכל מגע מיני שלנו. לא ברור למה את מתכוונת כשאת אומרת שתמיד נרתעת מיחסי מין - האם הייתה זו רתיעה על רקע מוסרי-דתי? תרבותי? דימוי גוף? האם בכלל היה בן-זוג קרוב ואהוב בזמן שנרתעת? כל השאלות הללו (ועוד רבות אחרות) הן דוגמאות להיבטים פסיכולוגיים של המיניות, והן רלוונטיות מאד. כאשר המגע המיני נעשה כחלק מיחסי קרבה, אהבה ואינטימיות, יש סיכוי טוב לסיפוק והנאה, אולם גם במקרה כזה, ייתכנו קשיים של מתחילים. כדי להנות מיחסי מין יש צורך בסוג של פתיחות ונינוחות, הן עם עצמנו ועם גופנו, והן עם הפרטנר למעשה האהבה. נדמה לי שמעט מאד אנשים יוכלו לדווח על אורגזמות מסעירות בפעמים הראשונות בהן קיימו יחסי מין. תני לעצמך עוד זמן וסבלנות. אם תרגישי שלמרות נוכחותו של בן זוג תומך ואהוב את עדיין נרתעת וכאובה, או אז כדאי יהיה לפנות לגורם מקצועי (סקסולוג/גניקולוג/פסיכולוג קליני). בהצלחה ליאת

ערב טוב, בני בן החמש, ילד "אמצע" (אחות בת 6 עולה לכיתה א' ואח צעיר בן שנה) החל בשבוע האחרון להתלונן על כאבי בטן עזים וניסה להימנע מלעשות צרכים בשירותים.. (ביקש את נוכחותינו ההורים). מזה יומיים שהוא מציין בעקשות וחד משמעיות כי אינו רוצה לעשות קקי. הוא מתחיל לקפץ, לבכות להיות עצבני ולבסוף הקקי בורח בתחתונים. היום כבר התחיל לומר כי אינו רוצה לעשות גם פיפי.. אם כי את זה בסוף הסכים לעשות (בדקה ה- 90 בשירותים). הוא אינו מוכן לשמוע על להיכנס לשירותים. או על לעשות קקי (הצענו אפילו חיתול). יש לציין שבעת שנגמל הייתה גם בעיה עם הקקי (ביקש לשים חיתול לשם עשייתו ואח"כ הורדה), ותגובותיו בשעה שהוא חש כי הקקי "בורח" הן היסטריה המלווה ב"אתם לא אוהבים אותי", חיבוק ואח"כ דחיית החיבוק ואמביוולנטיות רבה. אנחנו מתוסכלים מאוד, רואים את סבלו וחשים חוסר אונים להושיע ויאוש נודה לתשובה מהירה

ערב טוב, הסטטיסטיקה מראה כי 95% מן הילדים מגיעים לשליטה על הפרשת צואה עד גיל 4. כאשר תהליך הגמילה הראשוני לא עלה יפה, יש סבירות להופעתם של קשיים בהמשך, בעיקר סביב אירועי חיים רויי מתח (לידת אח, גירושין, מעבר דירה, אשפוז, וכיוב'). הפרעות בחינוך לניקיון נקשרות בדר"כ למאבקי עצמאות ושליטה בין הילד להורים. יחד עם זאת, חשוב לפני הכל להגיע לבדיקה אצל רופא ילדים (רצוי אצל גסטרואנטרולוג ילדים) לשלילת תופעות רקטליות פיזיולוגיות (כמו קושי בכיווץ/הרפייה של שרירי הסגור). הרופא יוכל במידת הצורך לעזור במתן טיפול מסייע לריכוך היציאות. ברמה הפסיכולוגית, חשוב מאד להפחית משמעותית את דרגת המתח בבית ולמתן את מאבקי השליטה. המצב, כפי שאת מתארת אותו כרגע, עדיין "בחיתוליו", וכדאי מאד לטפל בו בשלבים ראשוניים אלה. הייתי ממליצה מאד להתייעץ ישירות עם פסיכולוג ילדים שיוכל להנחות אתכם באופן יותר ישיר ומפורט, בהתאם לאופי המשפחה שלכם. עד אז, נסו להרגיע ככל האפשר את הילד, להגיב בשקט ובענייניות כשאתם מנקים אותו ולהימע מביקורת או הבעת אכזבה. בברכה ליאת

תודה

שלום. אני אם לנערה בת 18 אשר התאהבה בגבר בן 48. המפגש ביניהם היה כשהיה נשוי +3 . הקשר ביניהם גרם לו להתגרש . יש לציין שהיא היתה פחות מגיל 17 כשהכירה אותו באינטרנט. היום המצב הוא שהיא החליטה לגור איתו נגד דעת כל בני המשפחה וההורים. המשפחה החרימה אותה ולא מדברת איתה.כמובן שהיו איתה שיחות קודמות רבות וטיפול פסיכולוגי אשר עודד אותה לממש את חלומה. אנחנו ההורים חסרי אונים הרוסים ופגועים היא ביתנו הקטנה יש לה 3 אחים גדולים נשואים. כל המשפחה הרוסה ופגועה . מה עושים? דיברנו איתו בבקשות כמה פעמים אבל הוא מצליח לשכנע אותה בצורה היפנוטית לעשות את מה שהוא רוצה. מצד אחד אם נקבל אותה בדרכה זו אנחנו מרגישים שנשמתנו ועמציותינו נשברת.זו לא דרכנו. אסור להרוס משפחות אסור לתת להפקרות לשלוט זה יהרוס את כל המוסר שלנו. ומצד שני אנחנו מנותקים ממנה וסובלים. מה לדעתכם הדרך המומלצת לנו ? בתודה גדולה.

כיצד מכנים תופעה כזו . יש לה אבא אוהב מפנק חביב . ומה גורם לה

שלום לך אמא מודאגת, בתך התאהבה בגבר המבוגר ממנה בשנים רבות, ולמרות שמקרים כאלה הם נדירים, הם אכן מתרחשים מפעם לפעם. נוסף על הבחירה בגבר שיכול להיות אביה, הרעיון שמשפחתו התפרקה נוגד את אמות המוסר שלכם כמשפחה. יחד עם זאת, מעשה כזה, חריג ככל שיהיה, אינו חייב למוטט את המשפחה, ובוודאי לא "לשבור את נשמותיכם ועצמיותכם". משפחה חסונה ויציבה יכולה לשאת משברים ולצאת מהם מחוזקת ומאוחדת למרות הכל. כמו שלמדת כבר על בשרך, כאשר אנו נכנסים למאבקי כבוד עם ילדינו, כולנו מפסידים ללא יוצא מן הכלל. אם תקבלו אותה בחזרה לחיק המשפחה, אין זה אומר שאתם עומדים מאחורי ההחלטה שלה או מתפשרים על הסטנדרטים המוסריים שלכם. יש כאן הצהרה אחרת: אנחנו, כהורים, אוהבים אותך, ולמרות שאנו חושבים שהבחירה שלך בעייתית/לא מוסרית/לא טובה לך/ וכו' וכו', אין לנו כוונה לזנוח אותך או לוותר עליך כבת משפחה. כאשר אתם מתבצרים בעמדה מוכיחה ו'צודקת', יש סיכוי גדול יותר שבתכם תדבק בהחלטותיה, ולו כדי להוכיח לכם שאתם טועים. כאשר אתם משדרים שהבית פתוח בפניה ללא קשר לבחירותיה, אתם מחזקים את יסודותיה של המשפחה כגוף איתן שאינו נכנע למשברים. אני מציעה לך בחום להתקשר לבתך, לנסות להימנע ככל האפשר מביקורת, ולבקש ממנה לבוא לבקר. תוכלי לומר לה שקשה לכם מאד לקבל את העובדות החדשות בחייה אבל אתם מבטיחים לנסות להתגבר על כך. עם זאת, עליה ללמוד ולכבד את הקושי שלכם, ולא לדחוק בכם יתר על המידה. הלוואי שצעדים "בוני אמון" כאלה יובילו לכך שבסופו של דבר תשבו יחד סביב שולחן החג בראש השנה. אני מחזקת אותך, ויודעת - כאמא - עד כמה זה לא קל עבורך. שולחת לך את כל הכוח והסבלנות ליאת

ליאת שלום אני חוזרת אליך שוב כי קיבלתי את עצתך ונהגתי לפיה. אומנם הרגשתי הקלה בזה שאני בקשר עם ביתי ואני שומעת ממנה אך ליבנו שבור וקשה מאוד לנו. לשמחתי בשבוע שעבר ביתי אמרה לי כי החליטה לעזוב הכל ולחזור הביתה ומבקשת שנתחשב בה. יש לנו משבר אימון גדול . עברנו איתה הבטחות וניצלה את אמונינו עד אשר עברה שלב מסוים שתכננה וביצעה את רצונה ואנחנו נשארנו עם ההרגשה כי רומינו נוצלנו וזלזלו בנו.אנחנו מתקשים לתת בה אמון ולכן החלטנו שרק לאחר שתוכיח את עצמה ותעמוד בהבטחותיה אז אנחנו נתחיל להמשיך את רצוננו לעזור לה חומרית. אנחנו לא יודעים כיצד לנהוג. האם חיבוק דב? או רגיל בלי לבקש ממנה כלום . להמשיך הלאה תודה על תשובתך

ליאת שלום אני חוזרת אליך שוב כי קיבלתי את עצתך ונהגתי לפיה. אומנם הרגשתי הקלה בזה שאני בקשר עם ביתי ואני שומעת ממנה אך ליבנו שבור וקשה מאוד לנו. לשמחתי בשבוע שעבר ביתי אמרה לי כי החליטה לעזוב הכל ולחזור הביתה ומבקשת שנתחשב בה. יש לנו משבר אימון גדול . עברנו איתה הבטחות וניצלה את אמונינו עד אשר עברה שלב מסוים שתכננה וביצעה את רצונה ואנחנו נשארנו עם ההרגשה כי רומינו נוצלנו וזלזלו בנו.אנחנו מתקשים לתת בה אמון ולכן החלטנו שרק לאחר שתוכיח את עצמה ותעמוד בהבטחותיה אז אנחנו נתחיל להמשיך את רצוננו לעזור לה חומרית. אנחנו לא יודעים כיצד לנהוג. האם חיבוק דב? או רגיל בלי לבקש ממנה כלום . להמשיך הלאה תודה על תשובתך

שלום, לאחי יש בעיות חברתיות הוא כל היום משחק במחשב. הוא עושה מה שצריך(לימודים,בי"ס,וכ'ו) אך לא נפגש עם חברים, לא יוצא. כרגע הוא לפני גיוס ואנו חוששים שלא ישתלב. יש לו אובססיות נוספות כמו לאכול בשעות מסויימות וכ'ו. האם יש פסיכולוג מומלץ שניתן לגשת אליו ?

שלום רנה, התיאור הקצר שלך אינו מעיד בהכרח על בעיה קשה, אך בגלל השירות הצבאי הקרוב כדאי באמת ללכת 'על בטוח', ולוודא שיגיע אליו במצב אופטימלי. אם תצרפי כתובת מייל אישית ותצייני באיזה אזור מדובר אולי אני או מישהו מקוראי הפורום נוכל להמליץ לך על פסיכולוג. אני רוצה להזכיר שכדי שטיפול יעלה יפה, אחד התנאים הוא יכולתו של הפציינט עצמו להכיר בכך שיש בעיה, וכמובן נכונותו לקבל עזרה. בברכה ליאת

אחי גר בגבעתיים. אשמח אם תמליצו לי על פסיכולוג מתאים. אני בטוחה שהוא יסרב ללכת יתעצבן מדברינו(כרגיל) ויסתגר עם המחשב בחדר אבל ננסה לשכנעו.

מאחר ואיננו נוהגים לכתוב המלצות בפורום, אבקשך לצרף כתובת מייל אישית. אוכל לשלוח לך לשם המלצה. ליאת

הורים שלי נשואים כבר 26 שנים, בעשרים שנה הרשאונות הכל היה טוב עד שנולדה אחותי שיש לה בעיות מהלידה כבר ואז אימה שלי כל הזמן רצתה לעזור לה אז כמובן היא גדלה ואז אימה שלי נלחמה שתיכנס לחינוך הרגיל והמון היא היתה צריכה להילחם בשביל הילדה אימה שלי היתה אז גננת שבע עשרה שנה והיא לא יכלה להשלים עם זה שהיא גננת של כל הילדים ביישוב והבת שלה לא מקבלת סיוע כמו שצריך מהמועצה אז היא עזבה את העבודה ואז כסף לא הכי נכנס אבא של התחיל לעבוד בחו"ל ואז היא רצתה לעזוב את היישוב כי לא נותנים לה מה שצריך ואבא שלי לא רצה לעזוב אז כבובן שנה הם מדברים עם לעזוב ולאבא שלי הוא טוען שאין לו כסף בשביל זה ובכל זאות היא מתעקשת והיא עדין לא עובדת ואז היא התחילה להאשים אנשים ולקלל אאותם והרגישה מאוימת מהסביבה הכיקרובה שזה החברות שגרות איתה הרב של היישוב כל מי שניסה לעזור היא שרפה אותו באש גם את האחיות שלה שהם אמרו לה כל מיני דברים עכשיו אבא שלי אמר לה שהיא צריכה טיפול ואז היא עוד יותר כעסה את המועצה היא שרפה הם היו עוקבים לראות אם היא מתפקדת וכו' אז הם אמרו לאבא שלי שיש לה פרענויה של הילדות ובאמת היא סיפרה לי שכל פעם בתיכון היא היתה עוזבת ואז היו משכניעם אותה לחזור סיפור מאוד קשה עכשיו הירא רוצה גירושים יש לה עשר ילדים שלוש נשואים ואחד בדרך וישלה ילדה אם עיכוב התפתחותי עודי לדים קטנים אני צריך דחוף פתרון מה עושים עכשיו ואיך עושים עכשיו שהמצב כ"כ קשה תודה מראש

שלום מני, איני יודעת בן כמה אתה, ובאיזו מידה האחריות למה שקורה במשפחתכם נופלת עליך. הסיפור אכן נשמע קשה ומורכב, וכזה המושך לתוכו 'שחקני משנה' מבית ומחוץ. לא לגמרי ברור לי האם הרצון של אמא לעזוב הכל או להתגרש מונע ע"י מחשבה צלולה ונחושה, או שמא מדובר בעוד התקף זעם שיחלוף. כך או כך, מוטב להתחיל לסנן את הנפשות הפועלות בסיפור, ולנסות לגייס אנשי מקצוע מתחום הרווחה. נדמה לי שאיש אינו רוצה שמושב שלם יבחש בענייניו הכואבים, כולל משפחה, רבנים ואנשי מועצה. הקשיים של אמא הם אמיתיים ורציניים, ויש לטפל בהם בצורה אחראית ושקולה, תוך שמירה קפדנית על כבוד וצנעת הפרט. אם יש בכוחך להשפיע, נסה לשוחח עם אבא ואמא, לומר להם שלא נכון לקבל החלטות גורליות במצבים בהם השיפוט שלנו נפגע ע"י זעם וכאב, ולהזמינם לפנות לאנשי מקצוע המקובלים עליהם. תוכל גם להדפיס עבורם תשובה זו. בברכה ליאת

זה שוב אני אבל היא לא מוכנה לדבר עם אף אחד היא ברחה מהבית היא נמצאיצ אצל חברה שלה יש לה חברות רק שהם שומעות לה ןמקשיבות את הילדים היא נפגשת איתם היא לא מעונינת לקבל אין איזה תרגיל איזה שהוא תחפושת או משהו שאפשר לעזור הרווחה מאוד מפחדת והיא רק מאימת שיקחו לה את הילדים אז את רוצה שהיא תקשיב להם למשהו תשובה בבקשה ותודה מראש

מני יקר, נדמה לי שאת העזרה שאתה מבקש איני יכולה לספק לך מכאן, שכן אני יכולה לחשוב על פתרונות קונבנציונליים-מערכתיים, ולא על תכסיסים שתכליתם מעורפלת. עדיין איני יודעת בן כמה אתה, אך בכל מקרה קשיים בזוגיות ובהורות אינם אמורים להיפתר ע"י הילדים. אולי כדי שאתה עצמך תוכל להתמודד עם המשבר המשפחתי טוב יותר, תוכל לפנות ולהיעזר ע"י גורמים פסיכולוגיים או אחרים, שיוכלו להעניק לך תמיכה ועצה. צר לי שאיני יכולה לעזור יותר. ליאת

שלום, כתבתי כאן כבר בעבר. אני סובלת מבעיית עור שמאוד מושפעת ממצבי מתח.מדובר בבעיה שנמשכת שנים רבות. אני בסוף שנות ה-20. יש לי מין אובססיביות סביב הפנים והשיער שמבוססת אמנם על בעיות אמיתיות (יתכן פסיכוסומטיות) שיצאו מכל פרופורציה. כלומר, הוצאתי בחודש אחד למעלה מ1,500 ש"ח על תספורות, שמפואים, מסכות..ואף תכשיר שאני מנסה לא טוב לי. השיער נשאר יבש, חסר צורה, נושר ועם יובש קיצוני בקרקפת (לא מדובר בדיסמורפיה). לגבי העור - הוא רגיש מאוד, מגורה, יבש, פצעים...הייתי אצל קוסמטיקאיות רבות. בנוסף עליתי מאוד במשקל מרזה למלאה. אכילה כפייתית. היו שנים טובות שהעור והשיער "הסתדרו לי". ואילו עכשיו זו תקופה שאני נכנסת לדיכאון ואובססיביות ומרגישה שאין מפלט. אתמול נפגשתי עם קוסמטיקאית לטיפול פנים (נסעתי לעיר אחרת) והייתה לי חוויה מאוד קשה איתה. נכנסתי ללחץ..הרגשתי שהיא לא מקצועית. היא הייתה מאוד נוקשה. ביקשתי ממנה בקשות לגיטימיות, כמו לא להשתמש בחומרים שאני יודעת שלא טובים לי. לדוגמא מים חמים..אז התגובה שלה הייתה "את הולכת לבעל מקצוע אז אל תגידי לו מה לעשות". דוגמא אחרת, ביקשתי לא להשתמש במי פנים עם אלכוהול והסברתי שבבית אני משתמשת בחליטות והתגובה של הקוסמטיקאית "את לא בבית..." התגובות שלה היו חסרות סבלנות, עצבניות והיא הסתכלה עלי בעין עקומה כאילו שאני מוזרה.. היא טיפלה בעור באגרסיביות והטיפול החל בפילינג מאוד אגרסיבי שלא מתאים לעור העדין שלי והרגשתי שהיא מוציאה את העצבים שלה עלי - על העור שלי. המתנתי שהיא תסיים להוריד את הפילינג ואז אמרתי לה שאני רוצה ללכת.. היא הייתה חמורת סבר והציעה לי "לפנות לשיחות עם מישהו" וכל הסיטואציה הייתה מבחינתי נקודת שפל בתקופת שפל. הנקודה הזאת מחזירה אותי שנים אחורנית, לתקופות עלובות מאוד בחיי. בין העבר הרחוק לזמן הזה, היו שנים יפות שהרגשתי טוב עם עצמי והרגשתי שאני נראית נפלא. ועכשיו אני שוקעת ושוקעת בבוץ טובעני. לא הפסקתי לבכות כל הלילה. לגבי האפיזודה של הקוסמטיקאית, הצעתי לקוסמטיקאית שאשלם לה על מחצית טיפול והיא דרשה סכום כמעט מלא. שילמתי לה את מה שדרשה והלכתי. לפני שהלכתי מרחתי קרם על העור. העור נראה מגורה מאוד ופצוע, ומול המראה הזאת נראתי כ"כ רע, כ"כ מכוערת, נסערת. התמונה הזאת מגעילה אותי ואני לא יכולה לשכוח את האדם המכוער ההוא מול המראה. יש לי פסיכולוגית כבר שנים רבות. היא אישה מקסימה. המפגשים השבועיים לא מקלים על השבוע שבא אחריהם ואולי רק לאותה פגישה. אני מרגישה שאני חיה את העבר הסיוטי מחדש, מצד אחד מנחם לדעת שהכל דינמי ועשוי להשתנות, אבל הכאב של לחוות מחדש תחושות מזוויעות כאלה צורם כ"כ עמוק ונותן תחושה של מלכוד, ושדברים לא יכולים להשתנות באמת, לא בשבילי. חזרתי להיות מי ששנאתי כל כך. לא מצליחה לראות שביב של קרן אור. יש בי התנגדות חזקה לתרופות אנטי-דיכאוניות. האם הגעתי למצב שאין ברירה? תודה.

הי לילי , התופעות שאת מתארת לגבי נשירת השיער, בעית הפצעים וההשמנה יכולות להיות סימפטומים של תסמונת השחלות הפוליצסטיות- תבקשי מרופא הנשים שלך לבדוק באולטראסאונד את מבנה השחלות שלך ואת גם יכולה לעשות חיפוש בגוגל לגבי התופעה, יש המון מידע וכך תוכלי לראות אם יש לך עוד סימפטומים של התסמונת. בכל מקרה, מבינה אותך לחלוטין מבחינת האובססיה הקוסמטית של מה את מסכימה ולא מסכימה שיבוא במגע עם הפנים. ובכלל האובססיה למראה חיצוני. בכל מקרה אם ויתברר כי יש לך את התסמונת (כמו לכ 10% מהנשים), את תדעי איך לשלוט בסימפטומים והחיים שלך יהיו קלים הרבה יותר. בכל מקרה שווה לך להשקיע אנרגיות בברור של מה הגורם למה שאת מתארת. ודבר נוסף,את תסמונת השחלות הפוליצסטיות נוטים לייחס למצבי מתח ממושכים בחיים וחומרת הופעת הסימפטומם תלויה בין השאר במתח נפשי. ביי, יעל

שלום לילי, מעבר לעצתה הטובה של יעל (תודה, יעל. כמה טוב שבכל יום אנחנו לומדים משהו חדש!), נראה לי שלמדת דבר נוסף חדש השבוע - שמוטב להפקיד את גופנו רק בידיים אמונות ומורשות, ואצל מי שאנו בטוחים שינהג בנו בכבוד. ועוד משהו בעניין טיפול תרופתי. תכשירים אנטי-דכאוניים אינם שמורים רק למקרי אין-ברירה. אדרבא, בגלל שהשפעתם אינה נותרת בגוף לאחר הפסקת הטיפול, תוכלי לבדוק אם יש בהם תועלת עבורך, ובמידה ותחושי שלא, תוכלי להפסיק בכל רגע (דווקא בגלל שיש ברירה!). אני שמחה לשמוע שאת נמצאת בידיים טובות לפחות בטיפול הנפשי שלך, ומקווה שתחושי את ההקלה המצופה בקרוב. אשמח במיוחד לשמוע אם עצתה של יעל הביאה למפנה בהבנת מצבך. כל טוב ליאת

כמה נעים לי לקרוא את הדיון הקטן הזה ביניכן. אני אוהבת את השילוב הכל כך מוצלח של מידע חשוב, שיתוף ותמיכה. תודה על כל הידע שקיבלתי מכן. ליאת

שלום ד"ר ושלום גולשים יש לי אחות שיש לה עיכוב התפתחותי ברמה השכלית והיא גם בתוך עצמה הרבה מאוד לקרוא היא ממש לא יודעת לדבר יש לה המון דברים שהיא ממציאה עכשיו מבינה היא כן והיא מבינה טוב התגובה שלה היא לא הכי טובה גם אם היא סובלת אומשהו ממכה זה נראה בעיניך שאתה לא מרגיש את הכאב כאילו אין לה כלום היא לא מגיבה נכון היא היתה באבחונים של מקצוענים באבחון היא שותקת כל האבחון היא לא מתחברת עם רופאים היא התחברה אם אישה אחת שעובדת בשיטת מוח אחד בבית והיא דוקא אותה היא מאוד אוהבת גם בהתחלה היה לה קשה עד שהיא התחברה אלי הכל אצלה בכלל זה נראה לי תהליך של זמן כבר שנתיים היא משולבת בחינוך הרגיל עם סייעת לא מקצועית בכלל מה אתה והגולשים ממליצים לעשות להמשך הטיפול אשמח לקבל תשובות בהקדם ותודה מראש

שלום מני, מאחר ואחותך אובחנה ע"י אנשי מקצוע, ומאחר וזה הדבר האחראי והנכון לעשותו במקרה של עיכוב התפתחותי, לא נותר לכם אלא ללמוד היטב את המצב ולפעול בהתאם להמלצת המאבחן. החלק האחרון בכל דו"ח אבחון כולל המלצות להמשך טיפול. אני רוצה להזכירך שהתפתחות היא דבר איטי (גם אצל מי שהתפתחותו תקינה). שיקום וצמצום פערים הוא תהליך שאורך זמן, וחשוב לא להתפתות להבטחות 'ניסיות' או לציפיות לא ריאליות על תיקון פלא. בברכה ליאת

ליאת שלום רב! תודה על התייחסותך העיניין הוא שאולי אני חושבת שכן יכול לצאת משם משהו אבל אני עדיין לא יודעת זה די טרי ואני יכול להיות שאני לא יעבוד שם בכלל אבל כן רוצה לשמור על קרבה מסויימת מבחינה אחרת מה את אומרת כאילו אני והוא ניתחנו את המצב מכל הבחינות ומכל ההשלכות ובכן מה את אומרת????

אני גם די מרגישה שמבחינת איכות חיים אז זה איתו....מבחינת מה שהוא רגיל ומציע וזה משהו שאני די שואפת אילו השאלה האם להתפשר בשביל האיכות הזאת בשביל משהו שההיתי רוצה להשיג בעתיד אני די מרגישה חיובי והרגשה כללית טובה מאוד איתו פתוחה ואמיתית בלי שום הסתרות מגבלות והגנות יצא לנו לצאת כמה פעמים ללא מגע מיני אלא נטו שיחות הבנה והדדיות הרגשתי כייף כמו התחושה שהייתה לי שההיתי ילדה קטנה יש לו הרבה מה להציע לי ואני מאוד מבולבלת הרבה מחשבות. אני לא רוצה לעשות משהו שיהרוס לי או יגרום לי להתחרט....אני ממש בהתלבטות אני מנסה לעשות את ההפרדה של כל הקטע הזה שיש לו כסף וכו כמה שזה נשמע מצידי מגעיל ואינטרסנטי אבל זה עוד משהו שחושבים עליו....... ליאת אני מקווה שאת מבינה ושתוכלי לתת לי כמה כיוונים כדי להמשיך מכאן.......... אני מודה לך ממש על ההקשבבבבבבבההההההה נ.ב:מזמן לא חשתי ככה תחושה של ביטחון כייף ללא כל מחשבות שמפריעות אבל מצד שני אני חושבת גם על הגיל שלו וכו........

נתלי יקרה, קשה לי קצת לתת לך כאן תשובה 'פסיכולוגית' טהורה. מה שאני כן מצליחה לייצר זו תשובה קצת אמהית: את רוצה אותו מהסיבות הלא נכונות. נראה שמצאת אבא טוב (או דוד עשיר), אך לא בן-זוג שוויוני, שיוכל להעניק לך תחושת ערך בזכות מה שאת. כדי לבחון טוב יותר את המניעים שלך (ושלו) הייתי מציעה לך להשהות את המעבר למגורים משותפים. גם זוגות וותיקים מכם חושבים ומהססים לפני מעבר לדירה משותפת. כל טוב ליאת

היי ליאת, מה שלומך? את יודעת, הרבה זמן לא סיפרת לנו מה שלום ירדנה. היא חזרה לפעילות מלאה? אני רוצה להתייעץ איתך. אני פשוט עוד לא החלטתי אם להעלב או לאו... :-) הייתי אצל הפסיכולוגית שלי אחרי שלושה שבועות שלא הייתי אצלה. סה"כ הפגישה הייתה טובה. העניין הוא, שהיא הייתה *בטוחה* שאני הייתי אצלה שבוע קודם. מה שכמובן לא נכון! אז... מה את אומרת? מה אני צריכה להבין מזה? יום מקסים! נורית

נורית יקרה, תודה על ההתעניינות בירדנה. היא ממש בסדר, וה'מזכרת' היחידה שנותרה מהתאונה זה התנופה שהיא נאלצת לקחת לפני שהיא קופצת על הספות. פעם היא הייתה ממריאה אנכית לגבהים שלא ייאמנו, כמו כלבלבה ביונית. היום זה קצת אחרת, אבל אנחנו לא מתלוננים. מה שאת מספרת על המטפלת שלך מעיד כנראה על שכחה. המלחמה הזאת, כמו גם הסערה שאחריה, בלבלה את כולנו והוציאה אנשים רבים מהלו"ז הרגיל שלהם. אני עצמי איבדתי לגמרי את חשבון הימים והשעות, וגיליתי מספר 'חורים שחורים' בהיסטוריה הקרובה שלי. ועדיין - גם להיעלב זאת זכות לגיטימית. אם תשוחחו על כך, תוכלי לדעת איך זה קרה, ואולי גם לסלוח. אני חוששת להיתפס בקלקלתי, אך האם אוכל להתסכן ולומר שכבר מזמן לא ראינו אותך כאן? ליאת

נורית אני דווקא חושבת שזה יכול להחמיא לך שלא היית זמן רב והיא חושבת שהיית רק לפני שבוע.לא?בהנחה שהיא אינה מתבלבלת בינך למישהו אחר....(או שמא ההגיון שלי מעוות) שלי לעומת זאת אומרת שלא הייתי חודש וחצי.מה אני צריכה להבין מזה? ועוד משהו: לפי החישוב שלי היתה לך פגישה בעת המלחמה ויפה ששרדת את כל המטחים:-) אין כינוי

ליאת, אני מאוד שמחה לשמוע על ההתאוששות של ירדנה! לא סיפרת מה שלומך בימים אלה... החלטתי לא להעלב... :-) שכחה... אולי בילבול... לא יודעת... מוזר לי... אגב, היא אמרה את כל מה שאת כתבת... שכל הימים התבלבלו לה... בפגישה האחרונה היא אמרה משהו ש"קנה" אותי אז אני סולחת. אני עדיין פה, בפורום. הרבה פחות מבעבר, אבל עדיין פה. הפורום במתכונת הנוכחית פחות מדבר אלי... לא לדאוג, אני לא נכנסת לסוגייה הזו... אין כינוי, האמת, אני לא כל כך מבינה איך זה מחמיא לי... אבל כיף לקרוא שיש אפשרות כזאת... קשה לי להאמין שהיא מתבלבלת ביני לבין מישהי אחרת... עם כל הצרות שאני עושה... :-) וכן, את צודקת במהלך המלחמה נפגשנו פעם אחת. ספרי, מה קורה עם המטפלת שלך? באמת לא היית חודש וחצי? מבחירה? היא הסכימה להפגש בזמן המלחמה? הייתן בקשר במלחמה? איך היה חידוש הקשר? איך את מרגישה איתה עכשיו? יותר טוב? הרבה שאלות... אני יודעת. כל הכבוד גם לך ששרדת את המטחים! שקט ושלווה. נורית

I got an official answer that the psychologist in not licsensed in the U.S. I have no way to find out whether she is licensed in Israel since all these databases are not working. She said she worked as chief psychologist in Tel Hashomer for 23 years. I also have her name. Is there a way in which I can email her name to some personal email account AND have someone check it? Should I report to the board of psychologist about it? I wonder what you usually advice people to do in such situations. I will definitely inform her, but do wish to know what you think. Thanks. Dina

שלום דינה, הדרך הטובה והפשוטה ביותר לבדוק את שאלתך היא באמצעות פנייה למועצת הפסיכולוגים של משרד הבריאות. קבלי: משרד הבריאות מועצת הפסיכולוגים רח' הרבי מבכרך 5, תל אביב יפו 66849 טלפון 03-5151186 פקס 03-5151100 בהצלחה, וכל הכבוד על הזהירות והאחריות. ליאת

שלום. ראשית רציתי להודות על הזמן והמחשבה שאת מקדישה לי ולפונים בכלל.בעייתי בכלליות היא חרדות ולעיתים דיכאון.יש דברים שאני עושה למרות שאני לא אוהבת או מסכימה בגלל לחץ חברתי או משפחתי,כי אני לא מוצאת בי את הכוח לומר ככה אני קבלו אותי.ואם אני רואה קבוצה של משוחחים אני מתעלמת,מחוסר ביטחון ומפחד.אי לכך החברה מסתכלת עלי בתור סנובית קרה ומתנשאת,אני מאד אחת שאוהבת לחשוב,על מהות החיים,תכליתינו,ואנשים אומרים עזבי יאללה בואי נהנה מהחיים בסבבה,ואי לכך אני מאד מאד בודדה.!!!והבעיה שלי היא שבטיפול הפסיכולוגי שאני נמצאת מאד קשה לי לדבר כי אני מאמינה שמי שלא חווה בדידות או השפלות חברתיות שסבלתי מהם יתקשה להבין ולעזור.והיום יש לי מסכה של אחת חזקה כי לפני אף אחד לא נחשפתי בחולשותי,ואני מתה מפחד שזה יקרה ואשבר לרסיסים.אפילו בעלי לא מבין מה אני לוקחת ללב ומה טיפול יכול להועיל,מהי מטרתו? תודה מראש.

הילה יקרה, כאשר אנו נאלצים להתנהג לאורך זמן בהתאם לציפיות ולרצונות של הזולת, נוצר ריחוק או ניכור מחלקים מרכזיים בתוכנו, לפעמים עד כדי תחושה של "הלכתי לעצמי לאיבוד". לפעמים כדאי מאד לנסות ולהקשיב ל"סימפטום" ממנו אנו כה סובלים, ולשער השערות לגבי מה שהוא עשוי לייצג. החרדה, חוסר הביטחון וההימנעות החברתית שלך יכולים להיות באופן פרדוקסלי מה ששומר עליך מהיבלעות והתבטלות בפני האחרים. נדמה לי שבטיפול תוכלי להצמיח בתוכך את אותו מרחב קיום ישן-חדש (יהיו מי שיקראו לו 'עצמי'), שיהיה נוכ?ח? יותר, שיוכל לעמוד איתן מול תביעות חיצוניות או פנימיות בדרכים מסתגלות יותר. זהו תהליך ארוך ומתיש, אבל משתלם מאד. ואל תפחדי. לא כל כך מהר נשברים לרסיסים. יש לא מעט אנשים - אפילו כאן בפורום - שיוכלו להעיד עד כמה משחררת הידיעה שאפשר להיחשף בחולשתנו ולהישאר בחיים. חזקי ואמצי ליאת

אחרי מספר שנות טיפול אינטנסיבי התחושה היא עדיין שאין עם מי לדבר, היאוש והכעס נוראיים. האם יש דרך לברר לעצמי אם כל הכשלון הזה נובע מבעיה אצלי, בה בעצם אני מנסה לטפל, או מבעיה בברית הטיפולית שמציקה לי כבר מתחילת הטיפול?

שלום מישו, אחרי מספר שנות טיפול אינטנסיביות (אני הולכת לקומם עלי כמה פסיכולוגים, אני יודעת) גם מטפל מושלם יכול בהחלט להגיע למיצוי. כנראה שכדי לקבל תשובה חד משמעית לשאלתך, אין מנוס אלא לנסות ולבדוק מטפל נוסף. אם צרימות בקשר ביניכם לא באו על תיקונן במשך שנים, שווה לבדוק עם עוד מטפל. (לפעמים גם מינו של המטפל יכול להוות גורם קריטי. אפשר לגוון גם כאן). אשמח לשמוע אם תהיה פריצת דרך. לילה טוב ליאת

אני יודעת שהבטחתי להפסיק לנג'ס ובכל זאת רציתי להמשיך כמה מחשבות בעקבות הדברים שנכתבו בדיוק כאן http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-643,xFT-586850,xFP-586846,m-Doctors,a-Forums.html המחשבה הראשונה שעלתה לי היא שלאהוב את המטפל שלך זה משהו מאוד נרקססיסטי, כי אתה אוהב מישהו שבכלל לא קיים בחדר ורק מהווה עבורך תמיכה, חיזוקים, בנייה וכו'. אתה אוהב אותו על איך שהוא גורם לך להרגיש או על איך שאתה תופס את עצמך בזכותו. זה כמו שמישהו אוהב בן זוג רק בגלל איך שהוא גורם לו להרגיש ולא בגלל איך שהבן זוג עצמו כבנאדם (במקרה הבריא זה אמור להיות שילוב של שניהם). ואז בעצם השאלה היא איך אדם שהבטחון העצמי שלו מאוד נמוך, שהאהבה העצמית שלו נמוכה יכול להקשר לקשר נרקסיסיטי שכזה, זה לא דבר והיפוכו? ותוך כדי שאני רושמת את הדברים האלו, נדלקה נורה מעל לראשי. אהבה נרקסיססטית כזאת, שבה האובייקט שמולי בכלל לא קיים והוא רק חלק ממני ואובייקט לפנטזיות האישיות שלי מתרחש בשנים הראשונות של התינוק. אז האמא והתינוק הם אחד והתינוק לא תופס את האמא כמישהו שחיי חיים משלו. אם ככה (נו, סליחה על האורך כשנדלקת לי מנורה אני לא יכולה להפסיק) אז בעצם ההקשרות למטפל שאנחנו בכלל לא מכירים שלא קיים בפני עצמו בחדר, שמשמש מראה לנו בתגובות במילוליות והלא מילוליות זה מעיין שיחזור של תקופת הינקות רק עם סוג של תיקון... התחלתי בשאלה וסיימתי בהרצאה, מצטערת ומקווה שלא הלעתי יותר מידי

ערב טוב דנה, נדמה לי שהלינק שלך מגיע למקום הלא נכון, מה שלא הפריע לי להתחבר ולהרהר ברעיונות המעניינים שלך. אישית, אני מאמינה שבשלבים מסוימים בטיפול הרגרסיה שאת מתארת מתרחשת ואפילו מועילה. בשלבים אחרים, יש חשיבות לקיומו של המטפל כאובייקט נפרד, ממש כשם שהילד המתפתח מכיר בקיומו של ההורה כאובייקט נפרד. יש לי חיבה יתרה לאנשים עם נורה מעל לראשם. :-) מעניין יהיה לשמוע מחשבות גם מאנשים נוספים לילה טוב ליאת

היי ליאת, הנורה הזו עדיין מהבהבת וחזק. כבר המון זמן מטריד אותי הקשר הזה שבין מטפל למטופל, הטריד אותי כמה אפשר לאהוב מישהו שלא מכירים בכלל וכמה זה נכון מצד המטפל ליצור את האהבה והתלות האלה. כמובן שידעתי שיש העברה והשלכה והמטופל תופס את המטפל כאיזה שהוא אובייקט משמעותי שלו, אבל עצם המחשבה שבעצם מלחתחילה כל צורת הטיפול היא בעצם לידה מחדש במובן של לעבור שלבי התפתחות מחדש (ולא במובן של נולדתי מחדש כי חיי טובים יותר) מדהים בעיני. אף פעם לא קראתי על זה או למדתי על זה. למדתי על כך שיש שיחזורים בטיפול, שיש השלכות ויתר מנגנונים, שהולכים אחורה על מנת לאחות פצעים, שעושים תיקון לשלב בהתפתחות שלא נגמר נכון- אבל עצם הדרך בה נעשה הטיפול הוא כבר מעבר בשלבים. אני כמובן יותר ממסכימה שהשלב הבא הוא לשחרר את המטופל מהתלות שלו בדיוק כמו בשלבי ההתפתחות של הילד. אני מכירה טיפול של המון שנים (כמעט עשור)מה שמרמז לי שמשהו בטיפול הזה לא נעשה כראוי. המטופל נשאר בשלב התלות לא מסוגל לחיות חיים "רגילים" כך שלמעשה הוא נשאר באותו מקום שאליו הוא הגיע.

בובה ממוכנת / דליה רביקוביץ' בלילה הזה הייתי בובה ממוכנת ופניתי ימינה ושמאלה, לכל העברים, ונפלתי אפיים ארצה ונישברתי לשברים וניסו לאחות את שברי ביד מאומנת. ואחר כך שבתי להיות בובה מתוקנת וכל מנהגי היה שקול וצייתני, אולם אז כבר הייתי בובה מסוג שני כמו זמורה חבולה שהיא עוד אחוזה בקנוקנת. ואחר כך הלכתי לרקוד בנשף המחולות אך הניחו אותי בחברת חתולים וכלבים ואילו כל צעדי היו מדודים וקצובים. והיה לי שיער זהב ועיניים כחולות והיתה לי שימלה מצבע פרחים שבגן והיה לי כובע של קש עם קישוט דובדבן.

אני צריכה את עזרתך אני כבר לא מתמודדת. מרגישה שאני קורסת ונופלת ואני לא יודעת מה ירים אותי הפעם.... אני בלי יכולת לכתוב הרבה .... מרגישה כמו גוש בגרון שחונק אותי לא מצליחה להוציא החוצה לא יודעת מה יקל עליי רוצה להפסיק לנשום לא להיות. כואבת. נמאס. חן

שלום חן, אני יודעת שבפעם האחרונה שכתבתי לך כאן נשמעו מילים קשות ונחרצות. תיארתי לי שלא קל לך בימים אלה. לא סיפרת מה עבר עליך מאז. האם אמו של החבר החלימה? אני זוכרת שדאגת לה. אני זוכרת היטב גם את הדברים הנוספים שסיפרת עליו ועליך, ואת עמדתנו - כאן בפורום - הקוראת לך למלט את עצמך ממערכת יחסים מתעללת. האם הגוש בגרון שייך לזה? אשמח לשמוע מה את חושבת שהיה מקל עליך עכשיו. כתבי עוד ליאת

לא לדאוג. אני באמת יותר טוב. חזרתי ממשמרת של 11 שעות אני סחוטה מעייפות.... בעיקרון אימו של חבר *לשעבר* שלי מרגישה טוב יותר. היא כבר בבית ומתאוששת. נכון, כתבת לי מילים קשות ונחרצות , לצערי הרב את צודקת מאה אחוז. באמת הייתי צריכה לחתוך את הקשר הזה מזמן ולא עשיתי את זה מכל מיני סיבות(שאין לי כוח וחשק לפרט עכשיו בגלל השעה...והעייפות) רוב הזמן הקשר ביננו היה טוב באמת זה לא קרה הרבה.... אבל אני לא צריכה לספוג סצינות קנאה שונות ומשונות ובטח שלא כאפה/סטירה אם הוא מתחרפן, גם אם זה קורה לעיתים נדירות. האמת שמאז שנפרדנו לא מפסיק להציק לי.... אבל לדעתי הוא ירגע ויהיה בסדר ..... גם אני יהיה בסדר מקווה...(אם אני אלך לישון עכשיו אני בטוח יהיה בסדר:-)) תודה על היותך חן