פורום פסיכולוגיה קלינית

הכל כתוב באותיות גדולות...אדומות....אלה הם כללי הפורום של דוקטורס.....חייבים להתנהג בהתאם...!!!...אבל מה איתנו.....???....מחכים ...מחכים....ושום דבר לא משתנה.....כמה זמן עוד נצטרך להמתין עד שנוכל להכנס ולהרגיש שוב את "הבית" שהיה עד ההרס שבשינויים......מתי הם כבר יתנהגו בהתאם...???...חושבת כמה פעמים אם להכנס ולכתוב.....רק בגלל שכל המשמעות של הכתיבה...נעלמה.....כמה כבר כתבו להם...כמה עוד נתלונן.....עד מתי.....לאף אחד אין תשובות....גם להם...עצוב להכנס ....קשה מאוד לכתוב ולהביע את כל מה שמרגיש עמוק פנימה.....זו אחת הסיבות שאנשים מדירים רגליהם מכאן......הכייף הפך לסיוט מתמשך שאין לו סוף....הייתי נכנסת יותר אם היה לי תמריץ.....על החתום:..חטולה מסטולה..(.רק מחוסר שינה) מקווה שעד הפעם הבאה כבר נראה כולנו אור בקצה הפורום...שיתן תקווה לימים יותר טובים...שבת שלום לכולם

אודי , כאן לאט לאט כדי שהכאב והעצב יבואו בדלת הראשית נתתי לכל החלקים לכתוב .....כתבנו יחד היה מן שותפות שבכתיבה יותר קל ...............אתה גם אמרת לי פעם תנסי בכתיבה יותר קל לכתוב לא דיסוציאטיבי ............עם השנים הפורום היה לי מקום , רצפה, מקלט .....לשתף בכאב ברגשות ............שגם בטיפול קשה לי לחבר .....ואז הייתי לוקחת את מה שכתבתי לטיפול ....ושם היו יורדות דמעות.........היום הכתיבה שלי דיסוציאטיבית.........כשאין לי אפשרות להביא לכאן את כולי יחד ................שאני לא מזהה מי אני ..........כי הכתיבה נוראית .............כשאני לא יכולה לכתוב מהבטן .......כי אז הנקודות קיבלו משמעות אחרת והכל דייסה לא ברורה .........אני פשוט מאבדת אותי ............מאבדת אותכם ...............זה משאיר אותי במקום מנותק ולא מחובר .......זה משאיר אותי במקום זר , ללא רגשות ...........והכי קשה שדוקטורס , פשוט מתעלמים ........מאז השדרוג הזה כתבתי להם כמה פעמים .......לא מעניין אותי תשובות דרכך אודי או קבוצתיות ......אני זאת אני , ומגיעה לי התייחסות למה שאני כותבת להם .............מעבר לזה עבר כבר חודש .....את מי מעניינת איזה דיסוציאטיבית אחת ......שגם ככה ממשיכה לכתוב.....שתסתגל .....סיפור חיי , מסתגלת למה שאחרים קובעים ........תלוייה באחרים .........באסה בעיקר ......והחלקים שלי כבר מזמן חזרו לכתוב במקומות הקודמים שלהם .......תודה דוקטורס עזרתם לי מאוד .....מזל אודי שיש אותך ......פשוט מזל, זה מרגיש פחות לבד ......תודה איש יקר :)

שבדוקטורס יושבים אנשים רעים ......ואני עדין חושבת שכפרט אני לא מעניינת אותם ...... כן מעניין אותם שהאתר יעבוד כמו שצריך ......וזה בסדר ,אני כפרט באמת לא צריכה לעניין אותם .........שוב מדגישה אודי .......כבר כתבתי את זה המון פעמים .........קשה לי עם זה שאיבדתי את עצמי ..........אבל שוב זה שלי ............אז מחכה......

אני מתקשה להחזיק את עצמי בין הטיפולים עם חרדות נוראיות מטפלת אין לה רעיונות למה שיכול לעזור הפסיכיאטור נגד אישפוז הכדורים מרדימים אותי כך שלא מאפשרים לי לעבוד אני מרגישה מצוקה גדולה בפנים ואין מה לעשות..

לא יודעת מה להגיד לך.....רק מקווה שימצאו במהרה פיתרון למצב שאת נמצאת.....איתך מתוקה... חטולה מסטולה....

הי כולם, שבוע עבודה קשה מאד. תנאי מזג אוויר קיצוניים. על כן, בסופי שבוע מעין קריסה כזו. ושברון לב. עוד שבוע לפנינו וחודש קיצי חדש. ---------- לילה טוב, לכשיגיע, סוריקטה (עצובה קצת, אולי, כי נדמה לי שאחדים חוששים לשוב לפה) 15:40

ההתמקדות תהיה על הנאמר בסוגריים. וכך גם אני, אגב. קופצת על הסוגריים. חייכתי. תראה את תגובתי רק בשבוע הבא, וואלק פיספתי, באסה. אבל יהיו המשכים ותיקון, לא? נקווה. סוריקטה 18:32

לא חוששת לחזור....אין סיבה לחשש... אכן שבוע קשה מכל הבחינות עבר... ועדיין מחכים לחום הגדול של יולי... ..ככה כל שנה באותו הזמן... ..רק סחוטה גופנית מכל התקופה האחרונה הקשה שעברתי....ומצב הרוח שלי לא במיטבו.....אבל בכל זאת נכנסת ....כי.....עם כל הבאגים המעצבנים עדיין מקווה שמשהו כבר יסתדר....וגם כדי לומר שבת שלום לכולם.....חטולה מסטולה....בהמון אהבה..

תודה על המקום הזה שצבוע בירוק ... תודה שאפשר לשתול עצים ויש להם סיכוי לפרוח ויהיה פחות ירוק ויותר צבעוני.....תודה על המקום שמאפשר להיות בין לבין .....תודה לכל מי שתומך בי ונמצא איתי ....תודה על היש בחיי....תודה על בעלי החיים ...תודה על מים .. .תודה שאתם כאן ואפשר לכתוב תודות.....

תודה שחופש אחד תם. - - - - - - - - - § תודה ששרדתי את היום הקיצוני הזה בגאון. - - - - - - - - - - § תודה שהמוח שלי עובד, אף אם לעיתים מהר מידי. - - - - - - - - - - § תודה למים שמשקים את הצמחים ואותנו ומונעים התייבשות וחרבה. - - - - - - - - - - § תודה לכדורים נגד כאבי ראש ולכדורי השינה שמשפרים איכות חיים - - - - - - - - - - תודה ל ASCII ART - - - - - - - - - סוריקטה 18:14

תודה על יום חדש ......תודה שקמתי למרות שממש לא בא לי .........תודה שיש אוטובוסים היום...........תודה למקלחת של בוקר........תודה על פרנסה ... ..תודה שאני עדין עצמאית ויכולה לתפקד........תודה על היש בחיי.........תודה על עזרים שעוזרים לחיות........תודה על המקום הזה ועליכם כולכם🐳🐋🐟

תודה לך, אודי, שהיית כאן אתמול, מרגש. סוריקטה 07:21

לרגעים מאוד מסויימים פתאום עולים לי כל מיני דברים שעליהם אני רוצה להודות....ואז כשאני באה לכתוב אותם....הראש שלי מקבל בלאק....ולא זוכרת כלום....הראש שלי סתום.....ומחוסר שינה ...אני מסתובבת כמו סהרורית.....אז טוב שפתחת את העץ .....תודה....חטולה מסטולה

מכירים את אלה שמחכים בשדה התעופה עם בלונים ושלטים ......אז ככה אני עכשיו מחכה לכולם ....עם שלטים ובלונים .. ברוכים הבאים התגעגעתי מאוד.. בואו.. ואודי ברוך הבא מקווה שנהנית ......

הי אביב, ומכירה את אלה שרצים בקוצר רוח למסלול היציאה לחבק את הבאים על פקלאותיהם? ;-) . . . . . . . . . שלך, סוריקטה 18:12

אהובה שאת האמת החיבוק ממש בזמן ......אחד חזרה .....18:40

אביב ..את נהדרת....מקסימה...כל כך ממחישה שאפשר בדימיון לראות...אהבתי יפתי.....תודה על.....חטולה מסטולה

שלום שלום, ואיך חלפה לה החופשה. מה שלומכם? - - - - - - - - - - - § נראה שהבאגים ממשיכים... - - - - - - § ובכלל, על מה אני חושבת עכשיו? על הישגיי. למשל, הבאתי את הגוף למצב טוב מאד, יש לי קשרי אמון עם אנשים. מוזר שעכשיו יש לי מה להפסיד. מרגיש מסוכן. - - - - - - - - § שלכם, סוריקטה 06:27

סוריקטה את דוגמא לשמירה על הגוף ...מודה לך על היותך ... וזה נפלא שיש לך מה להפסיד זה אומר שיש ....שימשיך היש תמיד 18:42

האמת ....שבכלל לא הרגשתי טוב...אבל טוב שיש מקום לאן לחזור....מתוקה שאת...חטולה מסטולה

שלום לד.ר, אני סובל כבר כ3 שנים (לאחר חזרה מטיול ארוך בהודו) מחרדות (בעיקר חרדה חברתית וחדה מוכללת) עם התקפי חרדה, חוסר שקט בלתי נסבל, תפקוד ירוד, שינויים במצבי רוח (הרבה עצב ודיכאון) קשיים במערכות יחסים והרבה סבל נפשי. יש לציין שהיו תקופות בחיי שתפקדתי בצורה נורמלית (למרות הקשיים) וכן היו תקופות שהרגשתי טוב ושמח (הו כמה שאני מתגעגע....), עם זאת היו משברים חברתיים ואחרים גם מגיל צעיר. בעקבות כך ובעקבות ההדרדרות במצב וזה שלא חל שום שיפור למרות השינויים, אני מתחיל להרגיש שהחרדות מוזרות, משתלטות על כל הגוף (ממש ברמה הפיסים והנויירולוגית), אני לא מצליח כמעט לחוות עונג והמחשבות נהיות מוזרות וטורדניות.. - שאלתי אליך: האם יש חשש להתפתחות סכיזופרניה פרנואידית? תחושת בטן מפחידה אותי שזה הולך לכיוון הזה, ורציתי לשאול אותך האם לפי המדע כיום התפתחות סכיזופרניה היא כתוצאה מפגמים גנטיים מוחיים בלבד, או שגם סבל נפשי מתמשך, חרדות קשות, וכו׳, עלול להביא לפרוץ המחלה? בחיפוש באינטרנט מצאתי שכולם שמים דגש על המרכיב התורשתי והפגמים המוחיים המולדים, אך ההרגשה שלי היא שהמחלות האלה נובעות גם מקונפליקטים רגשיים עזים בלתי ניתנים לפתירה וסבל מתמשך.. האם אני צודק? (אציין במוסגר שאימי הייתה חולה בעבר במשהו שדומה לסכיזופרניה לא ברור כל כך.. והיום היא בריאה ומתפקדת..) שאלה שניה: אני בן 33, עד איזה גיל הכי מאוחר עלולה לפרוץ המחלה? אודה לך מאוד על תשובה מפורטת מכיוון שאני מודאג בעניין.. תודה רבה!!

לפני שש שנים בעיקבות טיפול שיניים שהסתבך התחילה לי חרדה שהובילה לדכאון. בתחילה נתנו לי לוריוון ואחר ניסו ציפרלקס, רמוטיב, פקרסט. לפני בארבע וחצי שנים ניתן לי ויפאקס 75 XR. בשנה האחרונה עברתי ניתוח להסרת שחלות וחצוצרות, 2 חברות נפטרו מסרטן, חבר נוסף גוסס מהמחלה. לאחיינית שלי גילו קרוהן ולסיום העסק המשפחתי נסגר. בעקבות כך קיבלתי התקף חרדה. זה לא אומר שהוחפקאס לא עובד, הגוף התרגל. פניתי לרופא המשפחה שדיבר עם הפסיכיאטרית (לקבל אצלנו תור לפסיכיאטר יכול לקחת חצי שנה). היא המיטה להעלות את המינון ל 150 XR בלי מינון מעבר. האם תופעות הלוואי הראשונות יחזרו, מדברים על דופק מואץ, האם זה נכון, ואם כן האם ניתן להוריד אותו. והאם יש פגיעה בשינה? והעיקר, תוך כמה זמן מהשינוי במינון אני אראה הטבה?

אלייך לפורום לכולם., מקווה שהחופשה טובה ומשמעותית ....באה לכאן פותחת סוגרת מדפדפת אחורה בן העצים ...לא מזהה את מה שכתבתי ...לא מזהה אותי ולא מצליחה לאחוז .....אודי אתה חסר ....נכון שאמרת לי שאנחנו לא השתנינו , אבל אפילו הכתיבה שלך שונה , אין שורות , אין כותרת ....כל מה שבוירטואלי משמעותי ...הטונציה שבכתיבה ...אין .... אני נעלמתי לי וגם אתם .....

שכל מה שכתבת מפריע גם לי...ולכל באי הפורום.....אבל כמו שאת רואה...בכל זאת נכנסים...כותבים...משתפים....באמת מרגיש העלמות של כל מי שכותב כאן...ואולי גם זו הסיבה שאנשים חסרים כאן ולא כותבים......אולי.....חטולה מסטולה

שלום לד.ר, אני סובל כבר כ3 שנים (לאחר חזרה מטיול ארוך בהודו) מחרדות (בעיקר חרדה חברתית וחדה מוכללת) עם התקפי חרדה, חוסר שקט בלתי נסבל, תפקוד ירוד, שינויים במצבי רוח (הרבה עצב ודיכאון) קשיים במערכות יחסים והרבה סבל נפשי. יש לציין שהיו תקופות בחיי שתפקדתי בצורה נורמלית (למרות הקשיים) וכן היו תקופות שהרגשתי טוב ושמח (הו כמה שאני מתגעגע....), עם זאת היו משברים חברתיים ואחרים גם מגיל צעיר. בעקבות כך ובעקבות ההדרדרות במצב וזה שלא חל שום שיפור למרות השינויים, אני מתחיל להרגיש שהחרדות מוזרות, משתלטות על כל הגוף (ממש ברמה הפיסים והנויירולוגית), אני לא מצליח כמעט לחוות עונג והמחשבות נהיות מוזרות וטורדניות.. - שאלתי אליך: האם יש חשש להתפתחות סכיזופרניה פרנואידית? תחושת בטן מפחידה אותי שזה הולך לכיוון הזה, ורציתי לשאול אותך האם לפי המדע כיום התפתחות סכיזופרניה היא כתוצאה מפגמים גנטיים מוחיים בלבד, או שגם סבל נפשי מתמשך, חרדות קשות, וכו׳, עלול להביא לפרוץ המחלה? בחיפוש באינטרנט מצאתי שכולם שמים דגש על המרכיב התורשתי והפגמים המוחיים המולדים, אך ההרגשה שלי היא שהמחלות האלה נובעות גם מקונפליקטים רגשיים עזים בלתי ניתנים לפתירה וסבל מתמשך.. האם אני צודק? (אציין במוסגר שאימי הייתה חולה בעבר במשהו שדומה לסכיזופרניה לא ברור כל כך.. והיום היא בריאה ומתפקדת..) שאלה שניה: אני בן 33, עד איזה גיל הכי מאוחר עלולה לפרוץ המחלה? אודה לך מאוד על תשובה מפורטת מכיוון שאני מודאג בעניין.. תודה רבה!!

מאחלת לך חופש מהנה מחכים שתחזור ינשופים

בכל מקום...בכל פינה...גם כאן מדברים עליהם....ואצלנו ברחוב...בשכונה....עשו ריסוס כמו כל שנה....נגד אותם מגעילים......שרצים במהירות האור.....ואני שונאתתת אותם...לא רק ..בגלל .....אלה שכל שנה...באותה תקופה של הריסוס....זה פשוט צף ועולה כמו......שרק תיקנים יכולים להעיק ....הייתי קטנה אולי בת 6 וחצי....הורי נפרדו ואמי ואני עברנו לגור בבית קרקע.....מקום שנראה כאלו גזור מהטבע......רק לא ידענו כמה מה...טבע...הזה....ישרוץ בתוכנו.....לא לקח הרבה זמן....והם החליטו שגרשנו אותם מתוך הבית שלהם...ורק רצו לחזור הביתה "בשלום ".....נחש ארוך התמקם לו בארגז המצעים שלי...כי המיטה שלי היתה כולה ממתכת...ושם היה קריר....ובלילות....אף פעם לא משעמם...התכסתי בסדין ארוך ולבן.....לא היתה שמיכת קיץ.....והם עלו כמו לרגל.....מרבה רגלים....תיקנים....זןחלים למינהם....על הסדין שלי...כלומר עלי...וזחלו לאורך ולרוחב....הרגשתי את הרגלים שלהם...ואת הצבטות של העקרבים....במשך שעות....וכמעט שלא נשמתי מפחד....לא יכולתי לצעוק לאמא שלי שתבוא.....גם פחדתי שיעקצו אותה....למרות שסיפרתי לה ולמרות הריסוסים שעשו...הם חזרו כל לילה כדי להזכיר לי שאני הפולשת ולא הם.....ככה נמשכו 6 שנים עד שעברנו דירה למקום נורמלי ומיושב...בלי תיקנים...רק מתוקנים....מבקשת סליחה מראש אם אני מעוררת גועל ....אבל פעם אחת לפחות הייתי חייבת להוציא.....וכיום בכל עונה שמרססים....הכל עולה וצף .....כמו עכשיו....חטולית

סיוט שלא נגמר כי גם הם לא נגמרים אף פעם....אלה רק מפתחים חסינות גדולה יותר בכל שנה...ואין דרך חהפטר מהם......אתמול ריססנו שוב את הבית......הלוואי ויעזור. ...חטולית

היי.... אז החיים חוזרים למסלולם הרגיל תודה לאל. והשקט חוזר ומחלחל לחיי. מעין שלווה שכזו. חשה שיצאתי לחופשי ושחזרתי לחיים. כנראה שמנסה לפצות את עצמי על החולי הארוך והכאבים האיומים, וזוכרת להודות על מה שקיים. סוף סוף יצאתי מהבית , כך שהשבוע היה ממש כיף. פינקתי את עצמי על התקופה הקשה. קבעתי למטפל החדש כבר מלפני מספר שבועות. הפגישה הראשונה אמורה להיות בעוד כשבועיים. אני לא מתכוונת לבטל את הפגישה, אני פשוט תוהה האם חלק מהשקט שלי, שאותו אני חשה כרגע, אינו דווקא הודות להפסקת הטיפול הקודם, שגרם לי לסבל רב. האם הנבירה בנושאים בעייתיים אינה בעצם מקור סבל בעבורי, ודבר שמעכב אותי , במקום לסייע לי להתקדם. האם כדאי אולי להניח לדברים הבעיתיים ולהתמקד בהנאות הקטנות של החיים: בילויים, מסעדות, קניית שמלות חדשות (בנוסף לכל אלו שכבר רכשתי ). וכן אני מניחה שתחשוב / תחשבו שמדובר בהתנגדות שלי לטיפול החדש. מניחה שהשקט שאני חשה כרגע, הוא זמני, כי פחות עמוס עכשיו. וכשהלחץ מתגבר אז הקשיים עולים שוב והמתח שאני חשה ברגעים אלו מאוד מקשה. בכל מקרה.... תודה.... מקווה שתהנה בחופש. ובעצם שכולנו ננסה להינות מהחופש... יש אחלה חוף ים בישראל, למרות המדוזות... שבת שלום לכולם.

שירי יקרה, מאחלת לך שתהני מהשקט, מגיע לך. מרגישים את השקט שלך גם בתגובות. לגבי הטיפול, זה נכון שהוא גורם לכאב ומערער כחלק מהדרך (הארוכה), וכשאין מרגישים שחייבים להאסף ואז מגיעה רגיעה, סוג של השלמה אולי, כך זה אצלי. וגם אני שואלת את עצמי לא פעם האם כדאי להניח להכל, לא בטוחה שאני מצליחה, ובכל אופן אצלי זה לא מחזיק לאורך זמן. לא בטוחה שאני יכולה באמת לבחור ומה המחיר. שלך שירה

נהנתי לקרא שסוף סוף השקט והמנוחה באים לידי ביטוי.....מגיע לך אפילו יותר....אחלה ....בפינוקים.....מאחלת לך שימשיך כך...ושבת שלום מתוקה.....חטולית

לא רוצה להכנס בהודעה לאודי והקודמת רחוקה......שתדעי את אמיצה ומיוחדת..... מכירה ממני את השימוש באוכל כדי להחזיק ...רק ההפך ממך ,בבקשה תשמרי עלייך מההרס הזה ....הוא הורג .....

אביב אהובה, תודה על המילים. רואה אותך גם בקושי העצום ובמלחמה היומיומית. מצטערת שאין לי מילים חכמות לומר לך, רק להגיד שרואה ומרגישה. איתך שירה

שלום....... מרגיש שזהו... הבית פה נחרב עד היסוד. מרגיש שלא יהיה אפשרי יותר לשקם. מוות _______________________________________________ _____

במבי, תראי, הנה אנחנו כאן, הבית בשיפוצים ובלגן נוראי ובכל זאת הצלחנו להשאר עם עשרים או שבעים תוים. ונכון, הכי מגיע לנו מקום רך ושקט כמו רחם ולא פיגומים וריחות עזים של צבע. אבל הנה, אנחנו כאן. תשארי שלך שירה

במבי מתוקה שלי.....הכל עוד יסתדר....נכון שמאוד קשה עכשיו.....אבל גם זה יגמר.....שיגמר כבר.....באמת שכולם מרגישים כמוך....אבל לא באמת סוף העולם.....ואת חזקה יותר מהמצב הקיים.....🤗🤗🤗🤩🤩...איתך חטולית

אודי, ראיתי שההודעה שלי עלתה בסוף. תודה. הממ נפגשנו אתמול בסוף והקליניקה הייתה ממש נקייה ולא אמרתי כלום על כל מה שהיה . המטפלת אמרה שהיא תרגיש בנוח אם לא אשלם על הפגישה הנוכחית ואני סרבתי ואמרתי שאשלם. ואז דיברנו על דברים אחרים כרגיל. ופתאום עכשיו אני חושבת שהקליניקה שלה היא לא מקום בטוח, כי אני תמיד אפחד ואחשוב מה יש מתחת לספה . ופעם הייתה לי פנטזיה כזו לשבת אצלה על הרצפה מאחורי הספה וככה היא לא רואה אותי ושאני אוכל לדבר בחופשיות ועכשיו אני מפחדת לשבת על הרצפה . ואני באמת לא מבינה למה היא לא מדבירה? והיא חלשה קצת באמת ולא שומרת עליי ואני הייתי צריכה לברוח לבד מהחדר שלה וממש הרגשתי גועל ופחד. וזה בכלל לא מצחיק ומשעשע.

הי אודי. עבדת קשה. קשה מאד. הענקת המון. מקווה שתתמלא ותרחיב את הנפש. חופשה נעימה. סליחה על תכתובות המרמור שלי. בהמלצת המטפל (שבחופש) הבטחתי לנסות להימנע מאופן כתיבה כזה באינטרנט (כולל מיילים אליו). זה קצת מזכיר שימוש לא נכון באמצעי הזה. ---------- להתראות וחיבוק, סוריקטה

אודי, כמובן שתיסע ותהנה ותנוח. ועדיין, שום דבר לא רגיל, עשרה ימים הם כמו נצח וכל הפירורים האלה שאני מנסה ללקט ולהחזיק כמו האוכל שאני מלקטת ולא מצליחה להחזיק. כל פעם מישהו הולך ומותיר חלל והחללים האלה הולכים וגדלים ועדיין לא מצאתי את החומר המיוחד הזה שממלא אותם ותמיד זה כמו תינוק שצורח עד שמבין שאף אחד לא יבוא אליו ובסוף נרדם (יש הורים כאלה) מהיאוש. ויש ימים שגם אני רק רוצה לישון מהיאוש או מהמטפל שאיננו או מהמעט שישנו ולא ממלא את החלל. ואני מבינה שככה זה, בראש אני מבינה. אני לא רוצה לתרגל פרידות כי היו לי המון וגם לא תסכולים כי היו יותר מהמון. ותמיד זה מגיע לנקודת הבכי של התינוק שאני לא יכולה לשאת. אודי יקר, נסיעה טובה ובטוחה ומהנה. שלך שירה

הי שירה, אולי אפשר לחשוב על דרכים שימלאו את הנפש וירחיבו אותה? אני מנסה. למשל, אתמול פחות נתתי, כי האיזון בין ההענקה לקבלה ירד מהפסים. אבל יש עוד. אם את מכירה, אולי התחלה של ניסיון ומגע אפילו טכני ומנותק יצליחו (ואולי גם לא ויש תקופות, אפילו ארוכות כאלה, שחולפות). --------- שלך, סוריקטה

שירה יקרה כתבת בשבילי.. מילים מדוייקות שמתארות את המציאות שלנו.. מציאות כואבת מאוד ינשופים

שירה היקרה, מרגישים מדברייך את הכאב והקושי העצומים. ומובן שמאוד קשה לך עם היעדרו של המטפל אליו התרגלת. אני יודעת שדבריי ישמעו כקלישאה, אך הזמן כידוע בלתי ניתן לעצירה, והוא חולף, גם כשמאוד קשה. ובין אם נרצה בכך או לא, הזמן יעבור והקיץ יחלוף, והמטפל שלך יחזור ואודי יחזור מהחופשה והדברים יחזרו למסלול הרגיל והקבוע שלהם. עד כמה שניתן כמובן... בהמון אהבה...

היי שירוש....את לגמרי צודקת...החיים מלאים בפרידות...ותיסכולים....ולא תמיד יש מי שימלא אותם.....לצערנו אנחנו חייבות למצוא בעצמינו את אותם.....דברים....שכן יכולים למלא את החללים האלה....מבינה אותך לגמרי....ישנן תקופות בחיים שלנו שלא משנה מה נעשה.....תמיד נשארים אותם רגעים....אותן תחושות של....לבד....וזה כואב מאוד....רק....אם נבין שזה זמני.....לא דבר קבוע...יתכן שיקל על המצב מבלתי נסבל....לנסבל....כי זה רק זמני....ותכף זה יגמר....בהמון אהבה...חטולית

אודי עניתי לך למטה וזה לא עלה.....הגבת שם למטה לסוריקטה ולכולם , בהודעה שלי.... .....והמשמעות של מה שכתבתי,באמצע הלילה בכאב רב של חלקים שלא מוצאים כאן מקום , כמו אבד לו המקום .... אני מבינה שדוקטורס מנסים ... זה לא משנה את העובדה שחלקים ממני בעיקר הנערה הדיכאונית ... לא יכולה לכתוב כאן יותר....התחושה היא שחצי ממני נשאר בחוץ ...מחוץ לדלת ולא רוצים אותו יותר ...עד שהצלחתי להביא אותה לכאן בכתיבה לקח לי שנות דור.. וזה פשוט נורא.....הכתיבה ,הצורה ,הסדר של המילים ,יש להם חשיבות רבה ,עבורה . .. כל מילה נמדדת ... כמו לחלקים שכותבים כאן בלי ניקוד .....או לחלקים שכותבים עם שגיאות כתיב.....אודי זה חלק ממי שאני .. וזה כלי עבורי לזהות מי ממני היה כאן .....זה כל כך משאיר אותי אבודה וחסרת אונים 😢 עצוב לי בעיקר.....

אביב יקרה מבינה ומזדהה איתך בלב תמיד

אביבוש מאמי...נורא עצןב וכואב לי לקרא מה שעובר עלייך עכשיו....והכל בכלל.....אבל את אל תרימי ידיים...הם הבטיחו שיתקנו....בואי נחכה עוד קצת בסבלנות ונראה לאן....איתך...חיבוק גדול...בהמון אהבה...חטולית

שגם אתה מסרב להבין או לפחות לתת תיקוף לקושי הזה .....העצב הוא על החלקים שנשארים בחוץ ...עייפתי , סליחה אודי באמת סליחה ....חופש נעים מכל הלב ....

על התגובה שלי הפגועה המתוסכלת,קשה עד מאוד לנסות להסביר ,את הקושי ולהרגיש לא מובן, יחד עם זאת ,מבינה את התגובה שלך ...מודה לך שאתה מאפשר .. ואודי באמת מכל הלב מאחלת לך להנות בחופש .....נחכה לך 💜

הי אודי, החלטת שלא להעלות את ההודעה שכתבתי? האם היא צונזרה?

מיקה, היה עיכוב וזה קורה. מכל מיני סיבות שאנחנו לא תמיד יודעים. להערכתי, כמעט ואין צנזור. יש בעיות טכניות, פספסוסים של בני אנוש, ועומס וכד'. --------- סוריקטה 09:24

היי מיקה...את הרי יודעת שאודי לא מצנזר הודעות...יש איחור באתר שההודעות לא עולות בזמן...עוד אחד מהשידרוגים שלהם .....איתך יפתי...חטולית

העץ הראשון נינטע כרגיל בחמש בבוקר .... אז לא מוותרת וכותבת אותו שוב ...בואו גם שקשה ולא ממש בא להגיד תודה על כלום. תודה על המקום הזה ועל החלקיות שבו..תודה אודי על היותך ....תודה לכל מי שכאן ....תודה שהיום עוד לא נגמר ויש מספיק זמן לעשייה ....תודה שאני מגרדת כוחות .. תודה על פרנסה ....תודה על המכלול שלי ....תודה על מטפלת קשובה ואמיצה תודה שאני יכולה לומר לה הכל בכינות .....תודה על היותי ....

תודה שלבשתי היום צמוד כדי לתת לעצמי הרגשה מוחזקת. --------- תודה שהיום אני כבר מצליחה לאפשר למילים מבחוץ להיספג פנימה. --------- סוריקטה 09:26

אודי אתה יודע כמה אתה משמעותי עבורי . וכמה המקום הזה היה חשוב לי --------------השבועות האחרונים ,זה מרגיש שכל הזמן צריכים להלחם כדי להרגיש כאן בטוח. -----נכון שאתה ,ואנחנו לא ממש השתנינו-----אבל משהו בתחושת הביטחון ----היכולת להשען -----אבדה לי -----וגם עייפתי לנסות להילחם עם עצמי ------ כשהסביבה משתנה הכל מתערער לי בפנים .....עצוב ,יותר ממובן לי מאיפה ולמה ...... אז כן רוצה לאחל לך חופש נעים מגיע לך .....אבל הפעם אודי זה מרגיש כמו המסמר האחרון בארון סליחה שככה----ואני בטוחה שתיזור ויקח זמן ונחזור להיות כאן -----אבל זה לוקח כוחות גדולים מידי

אביב יקרה מבינה אותך מאוד... תחושת הבטחון הוא מרכזי עבורינו במיוחד.... וכן הכל מתערער -בחוץ, בפנים.. הייתי רוצה להאמין שנוכל לאחז לפחות אחד בשני.. לא יודעת אביב... לא יודעת.. עם הזמן יתברר מה שנכון לנו.. איתך בלב חברה יקרה לי מאוד

הי אביב, אני, לרגעים, מרגישה פחות בטוח, כי חשפתי המון. זה באחריותי... את מדברת על דבר אחר ובכל זאת.... ---------- סוריקטה 09:28

אביבי...מתוקה שלי...גם זה יעבור...יסתיים....צריך המון סבלנות....ואנחנו תמיד איתך גם בבלגן שחוגג כאן עכשיו....מאוד מבינה אותך....יחד נעבור גם את המשוכה הזו....בהמון אהבה...חטולית

אביבי...מתוקה שלי...גם זה יעבור...יסתיים....צריך המון סבלנות....ואנחנו תמיד איתך גם בבלגן שחוגג כאן עכשיו....מאוד מבינה אותך....יחד נעבור גם את המשוכה הזו....בהמון אהבה...חטולית

הי כולם, כבר רואים עליי. אין אמת בחיוך והוא כבר לא קיים. אמעיט לרשום כאן, כפי שהבטחתי למטפל. אולי אצליח לבכות מתישהו. אבל בשביל זה כנראה צריל מישהו להתמסר אליו ולתת לו את זה. שלכם, סוריקטה 09:38

סוריקיטה יקרה שומעת את הכאב והעצב במילותייך.. אכפט לי ממך מאוד.. תהליך שאנחנו עוברים הוא ארוךךךךך ולא פשוט בכלל.. כאן יחד איתך ינשופים

סוריקטה יקרה שלי, איתך, כל כך מבינה את התחושה... והבכי הכלוא הזה. את יודעת, אני ארבע שנים אצל המטפל הזה ולא הצלחתי לבכות... לפעמים אני כל כך רוצה להניח את הראש ולתת לבכי לצאת אבל לא מצליחה. שלך שירה

הי שירה. נדמה לי שאני לא מצליחה לבכות כבר כמה עשורים... שלך, בינתיים, סוריקטה 07:35

רק לומר שאני כל כך אוהבת את האמת שלך. חיבוק. סוריקטה 07:35

הי סוריקטה היקרה, איתך בתחושות הללו. מזדהה איתך לגבי הקושי לבכות. את לא לבד!

סוריקטה היקרה, מבינה את התחושה ... זה לא פשוט לחייך כשאין כוח או כשעצובים. זה לא פשוט לעטות מסכה שאינה אמיתית. אבל לפעמים החיים מאלצים אותנו להיות לא באמת אנחנו ולנסות ולהיראות שמחים גם כשאנו לא. בעניין הבכי, גם אני מאלה שבוכים פנימה, הבכי גם אצלי הוא פנימי. אם אהייה כנה עם עצמי, אודה ואומר שהסיכוי שאבכה במהלך טיפול פסיכולוגי זהה לטעמי לסיכוי שאזכה מחר בלוטו (ואני לא מאלה שממלאים לוטו או טוטו). הסיכוי לא קיים. האדם היחיד שברגעי מצוקה חריגים ביותר, אני יכולה לבכות לידו הוא בעלי.

סוריקטה ......אוהבת אותך מליונים .... https://www.google.co.il/search?kgmid=/g/11bzvzv18f&hl=iw-IL&kgs=7d24799a71425e80&q=%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94+%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%AA+ba%27aviv&shndl=0&source=sh/x/kp&entrypoint=sh/x/kp ------ חושבת עלייך,חיבוק

היי מתוקה...עצוב לי לשמוע שככה הם פני הדברים...וזה רק כדי...מה....? להזיל דמעות....??? לא מבינה את הקטע....שנים בכל הטיפולים שלי לא הזלתי דמעות....אז מה ??? רק לקראת הסוף בטיפול היפנוטי... הדמעות ירדו....איתך יפה שלי....גם אם הדמעות לא מגיעות....בהמןן אהבה...חטולית

ליבי ואהבתי איתך מאד. משהו בשבילך (הסרטון של השיר הוא חלק חשוב מהמשהו שבשבילך): https://www.youtube.com/watch?v=WaUlZbw0_Fw

השאלה ששאלתי לא מופיעה פה או שזקוקה לאישור לפני ? אני רק בודקת אם זה מופיע, אם לא, זה כנראה דורש אישור. אם זה כן מופיע אזי אצטרך לכתוב שוב את כל מה שכתבתי כי השאלה לא נשלחה כנראה, אז זה נסיון לבדוק ויש פה בעיה הם דורשים תווים..............................................................................אז הנהתווים.......................................,,...,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,..,,........,,,,,,,,....,,,,,,,,..,,,,...,,,,,,,,,,.......,,,,,,......,,,,,...,,,,...,,,,,..,,,,,,,,,..,,..,,,....,,,לללללללללל..,.,...,,,,,,...,,,,,ץץץץץץץץץץ.,,...,,,...,,,,,.....,,,ןןןןןןןןןןןןןןןןןן.,,.....,,,,....,,,...,,,..,,,,,,,,,,,,,,,,,..........,,,,,,,......,,,,,...,,,,

היי אור..התשובה שלך מגיעה רק אחאי שעברה קריאה ....לא על הרגע שאת כותבת....ועניתי לך גם בראשונה דלך...ותווים...צריך להוסיף רק בתחילה אם אין מספיק מילים בכותרת בלבד....חטולית

תודה שקמתי ,תודה שישנתי .....תודה על המקום הזה....תודה עליכם כולכם ...תודה על מי שמלווה אותי .... תודה שאני יודעת על מה התסכול......תודה שאני יודעת שזה לא קשור להיום...תודה על מי שאני

מצרפת ענף לעץ הראשון שניטע והתעכב. סוריקטה 09:59

שלום סליחה מראש אבל אם לא אשאל אשתגע. יש לי פחדים ללכת ברחוב מסיגריות אני מסתכלת על ידיים של אנשים אם יש סיגריה עוברת לצד אחר כמעט נדרסתי פעם מרוב הפחד. אין לי טראומות עבר הכל תקין ילדות מדהימה הורים חברים משפחה הכל נורמטיבי אף פעם לא נכוויתי מאש אן סיגריות אבל משום מה מחפחדת מזה מאוד. היום לא שמתי לב מספיק טוב ועבר מישהו קרןב אליי מאוד עפ סיגריה ואני בפחדים שאולי היא עשתה לי כויה. אין לי כויה. הייתי מרגישה אם הייתי נשרפת, לא? אני בדמיונות לא נותן לי מנוח מנסה לשחזר את המקרה ובדקתי את הגוף שלי ואין כויה. איך אפשר להרגיע אותי זה היה ממש קרוב ליד שלי, הסיגריה. אבל היא לא נגעה בי........ איך אנשים....................... הולכים......................................................... ברחוב ליד סיגריו............ק......................................................תתתתתתתתת סורי הם ביקשו מלא תווים....ק............קקקקקקקקקקקקקקקקת

שלום אור 31 וחצי.....ברוכה הבאה....לכל אדם ביקום יש פחדים....לא חייב שיהיה טראומה....זו יכולה גם להיות סתם זהירות...נראה שאת גם לא אוהבת סיגריות בכלל....וידוע שכוויה בכלל....מאוד כואבת.....אז נראה שאת גם פוחדת מהפחד....לא נורא....העיקר שלא נכווית.....עכשיו את רגועה יותר...??? מקווה שכן...ואת מוזמנת להיות חלק כאן מהפורום....בהצלחה....חטולית....

תודה לכם עזרתם לי קצת אבל עדיין זה לא מרפה ממני ועוד היום לא יודעת מה יהיה עם זה קרה עוד מקרה גם קרוב מאוד אליי כשישבתי בבית קפה מישהו עבר עם סיגריה ממש נמאס לי מזה זה הורס לי את כל המצב רוח אני בדכאון כי אני כל הזמן חושבת שאולי הסיגריה נגעה בי אני מבינה שאין עליי כויה ושזה לא הגיוני אבל זה לא עוזר אני מבינה שאני צריכה טיפול אבל אני לא בטוחה שזה יעזור לי ולא בא לי ללכת עכשיו לטיפול בגלל זה למרות שזה מפריע לא יודעת מה לעשות גם טיפול לוקח זמן ולא בא לי בכלל............................................................................................................

וואו אודי, אני חייבת לשתף במשהו שקרה לי בטיפול. היום הייתה פגישה , והמטפלת התקשרה לפני ושאלה אם אפשר שנאחר קצת את הפגישה, בשל עבודות תברואה . לי זה לא הסתדר וקבענו שאגיע כרגיל. בכל מקרה, משהו כמו 10 דקות אחרי שהתיישבתי פתאום ראיתי......ג׳וק !!!!!!! ואחר כך אפילו עוד אחד!!!!!!! ואז עוד כמה בחוץ. בעלי המעוף השתלטו על הקליניקה !!! הם גם רוצים פרויד!!! כמובן שמיד קפצתי ממקומי ואז המטפלת הפציפיסטית ושוחרת השלום שלי הסתערה עליו עם ספריי אוויר תוך שהיא לוקחת מרווח ביטחון של קילומטר. אודי, מסתבר שהפסיכולוגית הנרדמת היא די חננה. תכלס ציפיתי שהיא תוריד עליו איזו נעל ותגמור אותו ישר , ולא תאוורר לו את הנשימה עם איזה תרסיס k אפס. מה זה??? למה היא לא מדבירה את הקליניקה באופן מקצועי? איזה חוסר השקעה!!! איזה פחד!! הקליניקה שלה היא בעצם בית גידול ל....תיקנים . למה אין לה מטופל שהוא מדביר ושתוך 15 דק של שיחה יפתור לה בעיה זו? כמובן שמיד ברחתי על נפשי מהקליניקה תוך שאני משאירה את המטפלת שלי להילחם בקו האש לבד. כי ברור שאני פחדנית. אגב, מיותר לציין שהיא לבשה שמלה וסנדלי עקב שלא ממש התאימו לפעולה הכה מאומצת שנדרשה ממנה. אני בנאדם רע נכון? רע וציני . אבל האמת היא שזה פשוט שיעשע אותי ממש. אני מפחדת שזה יוריד לי ממנה ואז אני לא אתפוס ממנה יותר. בעקרון היא סימסה והתנצלה ( זו גם באמת באמת לא אשמתה ) וקבענו שוב למחר, אבל עדיין , מי רוצה מטפלת (חסכנית?) שלא משקיעה בהדברה? ושרק עושה פוווו לפולשים דוחים כאלה? זו מטפלת חלשה, ירד לי ממנה. קישטה!!

היי מיקה.... אין ספק שהייתה לך פגישה מאתגרת. כמישהי שמאוד מאוד נגעלת מתיקנים, אני מניחה שהמפגש לא היה פשוט, בלשון המעטה. וסביר להניח שגם אני הייתי נמלטת באמצע הפגישה בתירוץ כזה או אחר. אך למרות זאת, יאמר לזכותה של המטפלת שהיא רצתה לדחות את הפגישה, כי היא ידעה שיש תיקנים. יכול להיות שביצעו ריסוס באזור ולכן הן ברחו ממושבם ויצאו החוצה. יש לי תחושה שאם היא עדיין לא ביצעה ריסוס, אז היא תבצע ריסוס בהקדם. בקשר לריסוק התיקן באמצעות נעליים. כמו המטפלת שלך, גם אני לא מרסקת חרקים באמצעות נעליי, כי זה פשוט מגעיל. ויכול להיות שהיא לא רצתה להשתמש ב- K-300 וסוגיו בגלל הריח של חומרי ההדברה, או מכיוון שזה לא כל כך בריא להימצא בחדר סגור כשמרססים. אני מניחה שהיא תפתור את בעיית התיקנים בקרוב...

היי מיקה.....מכל מה שהבאת הכי הכי צחקתי מהתאור שלך ...אייך המטפלת "טיפלה" בחרק הדוחה הזה.....ואת מתוקה...לא במקרה רק מחפשת דרך כדי לא להגיע אליה....?? התיקנים האלה בתקופה הזו הם מכת מדינה.....ואת יודעת .....שזה לא אשמתה...אז מקווה שהלכת אליה והכל עבר בשלום.....אני שונאת תיקנים ובכלל את כל הזוחלים המגעילים האלה....אבל זה כבר סיפור בפני עצמו....מזעזע בכל רמה אפשרית.....אולי פעם אעלה אותו....איתך מתוקה.....בהמןם אהבה...חטולית

חטוליתוש, שלום לך. לא חושבת שאנחנו מכירות. מצטערת שלא הגבתי, ראיתי את הודעתך רק אחרי שכבר עניתי. סוריקטה, אני ממש צריכה שיחשבו עלי , להתקיים. אז שימח שחשבת. והאמנת. אביבוש, לא בטוחה אם כל פעם שאני מגיעה לכאן זה משפיות. לפעמים אני חוששת שדווקא להפך. אני די בדיכאון בזמן האחרון וקשה לי גם לכתוב אז אם אני לא מגיבה, זה בגללי ובגלל חוסר הכוחות. לא רוצה לפגוע ולא רוצה להכריח את עצמי להחזיק עוד מטלות.. גלי

הי גלי חמודה, אני כבר מאחרת, וכמה מילים בינתיים - חשבתי עליך היות שאני חברה בפייס בקבוצות טבעונים (כמתעניינת, אני לא בעצמי). סוריקטה 07:37

שאת מגיעה שקשה ,שיש צורך . טוב שכך וגם אני שואפת לשם ..... להתמך ולהעזר שצריך,זאת שפיות. לדעת להעזר ,להגיד קשה -זה שפיות ......זאת הייתה הכוונה שלי . . אתך בקושי

היי גלי...הכל בסדר...נכון שאנחנו לא מכירות אבל נוכל להכיר כאן אם תכסי יותר....שיהיה לך יום מוצלח...בהמון אהבה...חטולית...

********************

אודי הי... מתגעגעת.... קצת הולכת לאיבוד... ומחר עדיין אפגש עם אמא צביה אבל מרביעי היא בחופש עד ראשון... .....קצת באיבוד.. והיעדר המרווחים בין הפסקאות והשורות לא תורם לקרקע יציבה... אתה כותב משהו ובפורום נראה כאילו זה לא אתה שכתבת.. משונה...

הי לכם, אני כרגע, הפעם, מרגישה שאיני מוכנה להסתגל לזה. דיברתי על כעס. סוריקטה 06:23

צודקת מתוקה.....לצערנו עד שיגמרו להנדס את הפורום....בנתיים מהנדסים אותנו....ח ח ח .....כנראה שאין מנוס מלחכות בסובלנות.....באמת שאין דרך אחרת.....שתהיה לך פגישה פוריה....😍🤩...בהמון אהבה...חטולית

לי לא בא להסתגל יותר. סוריקטה. 07:30

אודי .....אפשר להיות כאן .. ..-------------------------------------------אודי -----המון הרס ------------פשוט להיות בלי מילים -----כי אי אפשר לכתוב כאן ככה--------------מרגישה כמו טובע ...שנסחף בזרם ונאחז במה שיש....אודי היום נגענו באכילה ....ועכשיו אין אותי .....אין ....אני טובעת .....................השדים יצאו במחולות .......סליחה אודי

כתבתי לך למטה על עניין המקום ונדמה לי שכתבת מצוקה. ואני חושבת שככל שפחות מזהים את הזעם כך גם גדלה המצוקה. הדברים אינם סותרים. לפחות כך אני מבינה. - - - - - - אומרת זאת, משום שגם אני איני מזהה מה מתחולל אצלי, ואני שרויה במצוקת צמצום איומה, ומנסה לזהות איזה חלק כבש מקום. הרס נקשר אצלי לרמות זעם פנימיות גבוהות. לקושי להפריד. - - - - - - סוריקטה

היי אביבי....הנה את לא לבד...אל תסחפי רחוק....🤗 חיבוק אחד...👉....והנה היד שלי כאן איתך.....תאחזי שלא תטבעי.....ונשב ביחד.....עכשיו אפשר...???....הנה השדים עוזבים.....גרשנו אותם.....בהמון אהבה...חטולית

אודי, למרות כל הדברים שאני ואלה שאני עושה בחוץ, התחושה שמלווה אותי היא של חוסר ערך. אני כל הזמן פוחדת שיגלו, ששום דבר לא אמיתי, שאני טפשה, והנה עוד רגע יפטרו אותי מהעבודה או המנחה שלי באוניברסיטה יגיד שאין טעם להמשיך כי איני מבינה דבר. אני יושבת מולו או בישיבה בעבודה, ולא מבינה בעצמי מה אני אומרת ואיך החלטות מתקבלות, דברים קורים ומתקדמים. איך כל זה קורה מבלי שאני מבינה וכיצד אני מצליחה לשטות כך בכולם. הפחד הזה שעוד רגע, ממש עוד מעט כל השקר שאני יתגלה ואז יראו שאין כלום מתחת לקליפה. והקליפה הזו שהיא כבר סדוקה, אוספת את הכל בכל בוקר מחדש להניע את היום, גוררת את כולי מפה לשם, יודעת גם להקשיב ולחייך לילדים ואפילו לחבק, להיות אמא דואגת לכל הארבעה, לבשל, לכבס, לנקות, לדבר, לשחק ועוד, אבל היא לא מרגישה דבר. הייתי רוצה לדעת להיות, פשוט להיות וגם קצת לאהוב את עצמי לפעמים. תודה שירה

מדהים, שירה, - - - - - - אחלוק הרגשה דומה, שאני מרמה את כולם ושאני על הקצה, ואוטוטו האגרסיות והשנאה יזלגו החוצה באופן שיהרוס את המעט שהצליח להיבנות. חושבת שאיכשהו אני זוכרת שהייתה הרגשה של אהבה לחלקים לעצמי, אבל כרגע אין לי אליה גישה. - - - - - - שלך, סוריקטה 6:14

היי שירה....אחרי הקטילה העצמית שלך.....שלא הבנתי למה בכלל באה......את מספרת כמה את נהדרת.😍🤩...ועדיין מרגישה תחושת חוסר ערך.....???.....כאלו....מה...יותר קל לך לראות רק "כשלונות" שלא קיימים...מאשר את הצד החיובי שבך.....מתחילנ את הבוקר שלך....בגרירה ממקום למקום שזה ממש משימה קשה מאוד....מקשיבה...מחייכת....מחבקת....דואגת....לכולם.....שלא לדבר על...חלילה וחס שלא תשכחי את כל המטלות שלך ביומיום....גם לשחק איתם וגם....היי..סופרוומן.....קחי קצת אוויר לנשימה....מתי בדיוק יש לך זמן לעצמך....??? מתי בדיוק תאהבי את עצמך ???.... זה כנראה לא נמצא בלו'ז שלך.....כנראה שתצטרכי להמציא לך לוח זמנים חדש...בתקווה ששם יהיה זמן גם עבורך.....ושם תחושת חוסר הערך שלך כנראה תתפוגג....כולי תקןוה שתוכלי לשנות...אןלי בזכות אותו סדק שנוצר....בהמון אהבה....חטולית....😍🤩🤗🤗

שלום. ילדי בן 6 והוא סיים עכשיו גן חובה ועתיד לעלות לכיתה א בספטמבר. בחצי שנה האחרונה וממש לאחרונה כאשר אני שואלת אותו איך היה לו בגן, הוא עונה לי: משעמם לי. שהוא מעדיף להיות בבית. אפילן עם סבתא. אני יודעת שכאשר ילד אומר שמשעמם לו זה לא אומר בהכרח שמשעמם בגן אלא שמשהו קשה לו, או שרע לו. שאלתי היא, איך ובאילו כלים ממליצים לי להשתמש בכדי לגלות מהו מרכז הקושי. הילד שלי ילד אהוב וגם חברתית עם זאת יש לו קושי בויסות ההתנהגות לעיתים, לא תמיד. איך בעצם אני מגלה מהו מרכז הקושי??? אני רוצה לעזור לו כדי שבכיתה א יהיה לו יותר קל.

אולי לקחת אותו לאחבחון......אני עשיתי זאת בניצן....הם מאבחנים ומאתרים כל דבר....בהצלחה....חטולית

שבוע חדש ----עץ חדש ----תודה לכם שאתם כאן 😊

תודה שנחתי ושמרתי על הגב שלי בסוף שבוע. סוריקטה

תקווה שיהיה יותר טוב

תודה שקמתי -------תודה שישנתי ------תודה על המקום כאן גם עם בחלקיות -----תודה

תודה, אודי. באמת. סוריקטה 09:45

שבוע חדש ....עץ חדש.....שבוע שמתחיל בריצות לבדיקות עם אמא שלי לרופא עיניים...קטרקט.....ואני תפוסה בגב התחתון.....אז ..תודה שיכולתי לקום מהמיטה....תודה שהצלחתי לעלות לאוטובוס....תודה שהצלחתי ללכת המון ברגל....תודה שחזרתי הרוסה אבל חזרתי.....תודה על ארוחה חמה טעימה...תודה על מקלחת עם כסא בחדר אמבטיה....תודה שנשארתי עם סבלנות וסובלנות....כי זו רק תחילת הדרך.....וזהו....חטולית...כואבתתת....

הבאגים האלה של המילים הדחוסות ----מרגיש---שלחלקים ----מסויימים שלי ---אין כאן יותר מקום 😢עצוב-----מחכים אולי יסדרו ----

הי אביב, אלו חלקים את מרגישה שנדחקים? אבחן גם את עצמי. - - - - - - שלך, סוריקטה 19:34

אצלי, למשל, התחושה שנהרסה תבנית מאד מוגדרת שהייתה פה ואפיינה אותי. סוריקטה 19:35

הכי אכעס אם מסד הנתונים הקיים באתר של דוקטורס נפגע באופן בלתי הפיך. סוריקטה 21:18

https://www.youtube.com/watch?v=q1z6-kHD9qw          סוריקטה

הי אהובה גרמת לי לחייך-------ובעיקר לחלקים של הנערות-----והנערה הדיכאונית בכלל---- יש חשיבות ממשית לכתיבה😢😢----בקיצור לקח לי מלא זמן להביא לכאן----ועכשיו ,מרגישים שאין לנו מקום----אנחנו לא אוהבים את דוקטורס בכלל--------😈

הי שוב לכולם, שמתי לב שאני נוטה עכשיו לשלוח הרבה יותר הודעות, וכל אחת מהן קצרה יחסית. בפועל, מהיר יותר, פחות הגהה, אולי אימפולסיבי יותר, או ספונטני יותר. אחר. סוריקטה 09:53

הי אביב. - - - - - - אנחנו כועסים. אנחנו כועסים מאד. בכלל. ועל דוקטורס בפרט. אנחנו כועסים מאד על העיוורון של הסביבה. אנחנו כועסים שכמה שאנחנו 'צועקים' או שותקים לא נשמע קולנו. כועסים ביג טיים. אנחנו רוצים ש'הם' יקחו יוזמה ויציעו לנו מקום, מרחב, חופש. אנחנו רוצים שיציעו לנו פיצוי. כזה ענק לסבל התהומי שלנו. אנחנו רוצים שיבינו שגם לנו יש נפש. וגם גוף. ונפח בסביבה. - - - - - - אהבתי את הרגשון... חח. - - - - - - בשמחות. סוריקטה 16:33

אביבי....וסוריקטה.....אפשר להצטרף לצעקות שלכן.....???ולהביע חוסר שביעות רצון.....😤😤😡😡😬😬😈😈🙀🙀 איתכן אהובות.....חטולית...

אני לא מצליחה להסביר את עצמי -----אבל כשלחלק מאוד גדול ממני ----אין כאן מקום ----ואין יכולות ביטוי ---כי כל הכתיבה משתנה ומשנה את הנכתב ---אז אין לי מקום כאן ----זה מעבר לכעס ----אני באמת במצוקה------לא רוצה לברוח מכאן----וגם לא יכולה באמת לכתוב --

הגבת לסוריקטה ולא אלי ,הכי מבינה את הבילבול..........😊.............עצוב כי גם לך לא מצליחה להסביר--------'--יש משהו מיוחד בכתיבה של הנערות-------משהו בצורת הכתיבה שחשוב להן--------כשאני לא יכולה לכתוב----אני לא יכולה להביא אותן לכאן------חלק ממני בשידרוג הזה נשאר בחוץ .........אז מקשיבים או לא -----חצי ממני נשאר מחוץ לדלת -----

כתבת לי (ולכולם), אבל אביב הייתה זו שפנתה אליך בראש העץ, ומניחה שיש רגישות לעניין. במיוחד כאשר מרגישים נעלמים. (גם נוכח הודעות רבות שלי...) סוריקטה 06:15

איך שימחתן אותי! מסקרן, מה חשבת סוריקטה? איך את יודעת שלא עשיתי משהו לא שפוי, אביבוש? החיים שלי בסהכ בטוב. באמת שתקופה של צמיחה והתקדמות, ובכל זאת לפעמים משתלט זעם , ותוקף דיכאון, וכבר עייפתי לזהות איזה קודם לאיזה, רק שאתמול זה כבר הגיע למצב שהרגשתי שכל מגדל הקלפים שאני בונה בעמל נשמט.. בסוף היום היתה יד מושטת, חלקית מאד ולא כמו שהייתי רוצה (אגב מיקה, חשבתי על כך בהקשר להודעה שלך על הדלת), אבל הצלחתי לקחת אותה, היא עדיין לא הצליחה לשנות את הזעם והדיכאון , אבל אני מקווה, יודעת שזה היה הדבר הנכון לנסות ולא להתמכר לסחף ההרסני.. מנסה.. אוהבת אתכן! גלי

הי גלי, האמנתי בך. ושאת שומרת על עצמך. גם זה קורה... שלך, סוריקטה (נו, מי יחזיק תקווה...) 19:37

הי שוב גלי, לא חייבים להחזיק קשר רק דרך הדאגה שתחבלי בעצמך. פטנט גרוע. אנחנו מכירות את זה, לא? לילה טוב 21:21 סוריקטה

ואיך ידעתי ....כי באת להאחז כאן ....כשאנחנו עושות מעשים לא שפויים אנחנו לא באות............ ושימחת אותי מאוד שקיבלת את החלקיות ולא עדפת.......ושבכלל נאחזת עד יעבור זעם ----ולא המשכת עם הזרם......כייף שבאת ...תישארי??קצת????

19:24 - - - - - - - - § פרידה מהמטפל - חופשה שנתית שלו; - - - - - - - - - -- § פרידה מהזאטוטים בהם אני מטפלת הולכת ומתקרבת; - - - - - - - - - - § פרידה מעידן הפוריות. נסגר עליי. - - - - - - - - § במבי, פתאום חשבתי לי, המילה leave באנגלית נשמעת כמו עלה. זוכרת את העלים בתיבת הדואר אחרי פרידה? - - - - - - - - סוריקטה

... והנה, גם אתה, אודי, יוצא לחופש. ואומרים סופסוף אחרי עבודה קשה. ואני מקנאה ונשארת סיזיפוס/אטלס או מה שלא יהיה. עבודה קשה במיוחד בחודשי הקיץ, לכאורה ללא מגבלות, דיברנו על עיוורון. יאמרו שלי. סוריקטה 06:19

היי.... עמוס , עמוס מאוד... ובעצם מה חדש בזה? תחושת העומס היא פנימית , היא לא ממש קשורה ללחצים מבחוץ. כפי שתחושת שקט היא דבר פנימי ואם אין שקט שבא ממני, אזי שום דבר חיצוני לא באמת יגרום לי לשקט. תודה לאל הגוף מחלים מהחולי, למרות שקצב ההחלמה הוא איטי ביותר. אבל אני לא מתלוננת... העיקר שהכאב הפיזי חלף. אמורה להתחיל בטיפול פסיכולוגי חדש עוד מספר שבועות מקווה שהפעם זה יהיה שונה, הוא עושה רושם של אדם סבלני... מקווה שאני לא טועה. בכל מיקרה אתן לזה הזדמנות. הטיפול האחרון הסתיים רע... הטעם שנותר הוא צורם ומר. לא מתגעגעת אליו ושלמה עם ההחלטה להפסיק את הטיפול הקודם. בפגישה האחרונה , מבחינתי, נחצו קווים אדומים שלא הותירו לי ברירה אלא לחדול מלהגיע לשם. ולמרות שהבהרתי בעבר באופן הכי ברור שהוא מלחיץ אותי, והוא הבטיח לי שהוא מאוד ישתדל שלא להלחיץ אותי כל כך, הוא לא עמד בדבריו. וגם אם הייתי רוצה לחזור לטיפול אצלו, יש התנגדות גדולה מאוד מבית, בעלי מאוד מתנגד שאמשיך להיות מטופלת אצלו. לא אכפת לו שאהיה מטופלת אצל מישהו אחר, אבל לא אצל המטפל הקודם, לטענתו הנזק אצל המטפל הקודם רב על התועלת... ואני מסכימה איתו. מקווה שהמטפל החדש יהיה סבלני, אמפתי , בעל חמלה בסיסית וענווה. שלפחות יזכיר במעט את המטפל שהיה לי בעבר, שאותו מאוד חיבבתי. שבת שלום וסוף שבוע נעים לכולנו...

שירי יקרה, תחושת העומס שאת מתארת מוכרת ומובנת היטב, אי השקט הפנימי מאוד קשה ההתנהלות היומיומית שגם כך עמוסה. שמחה שאת מחלימה וגם שאת שלמה עם החלטתך ומגובה ע"י בן זוג תומך. מאחלת לך הצלחה ומקום בטוח בטיפול החדש. שלך שירה

שירוש מתוקה.....בסך הכל הגדול עשית מה שנראה לך הכי נכון......להפסיק טיפול אצל מטפל שחצה קוים אדומים....וטוב עשית....אין שום הצדקה להשאר במקום רעעע.....מקווה ומאחלת לך יפתי שהמטפל הבא.....יהיה כל מה שאת מצפה ממנו להיות....רק רוצה לומר דבר אחד....אל תעשי השוואות בין החדש...למי שהיה המטפל הישן....ההוא.....כל בני האדם שונים...גם בגישה....גם באמפטיה שהם מפגינים...וכן בכל שאר ההתנהלות שלהם....השוואות יכולות לגרום לך לאכזבה.....קחי את זה בחשבון.....ובהצלחה עם המטפל החדש....תני הזדמנות להכיר לפני שאת מחליטה מה מרגיש לך.....ואני שולחת חיבוקים.....🤗🤗🤗עד אלייך...בהמון אהבה...חטולית

הי אודי, אתה יודע שהרבה פעמים יוצא לי לשבת ולדבר עם חבורה של בנות או אימהות ואני מרגישה שאני לא כמוהן. אני שונה ומוזרה . אני בכלל לא אישה. אם אני הולכת ברחוב ובמדרכה הולכות עוד בנות , אז אני שונה מהן ואני לא כמוהן. למה אני שונה ומוזרה כל כך? אני כמובן לא בן. אבל אני בטוחה שאני לא אישה. אני לא אישה. אני לא אישה. אני לא אישה. אני גם לא בת. אני פשוט כלום. אני פשוט אוויר ואני אבק ואני שום דבר. מתי יהיה בי משהו נשי ויפה?

הי מיקה, גם אני, שיודעת לומר שכן אני אישה, לפעמים ברמת הדקלום, רואה את עצמי פעמים רבות כ - it. שלך, סוריקטה.

היי מתןקה....לא מבינה מה גורם לך לחשוב שאת לא אישה....הלבוש..? הנעלים....? התיק שלך....? את חובשת כובע עם קרניים על הראש...? מה......????.... אז את לא מתלבשת אולי מודרני כמו כולן ברחוב.....אז מה ...??? לט הבנתי מה גורם לך להרגיש לא אישה....!! רק מראה חיצוני לא אומר כלום....!!! ומי אמר שאת צריכה להיות כמו כולן.?.....מה רע בלהיות שונה....?.....שונה לא אומר שזה מוזר......יש הגדרות אחרות לתאר.....מוזר....ולא הבנתי מכל מה שכתבת שאת מוזרה....!!! אבל כן חושבת שאת זקוקה לחיזוק.....שאת הכי בסדר כמו שאת.....וגם לחיבוק גדול.....אז בדרך אלייך....🤗🤗🤗...בהמון אהבה...חטולית...😼😼

הי כולם, יש משהו שאני נוטה להרגיש הן בעבודה והן בכלל. אני מעניקה איזה משהו, ואז עבור אותה תמורה 'רוכבים על הגל' או תופסים טרמפ ופתאום נהיה עוד. ואז עוד ועוד, והתנאים מורעים, ואנ'לא שמה גבול בדרך כלל ולא אולטימטום. כי אני לא יכולה. אבל כן אומרת את דבריי וחוזרת ואומרת ואיכשהו, כנראה, באופן מעוור. מחכה שייגמר. אבל זה לעולם לא. אולי חוזר על עצמו בכל מיני מקומות. סוריקטה. מחכה שכאן כבר תהיינה פסקאות, או שעות, או שיהיה ברור לאן שורשר ושיישלח למייל. אפרופו הרעת תנאים. 07:29

סוריקה יפה שלי.....לצערי נתקלתי לא אחת ביחס הזה של......לא חשוב כמה נתתי....כמה השקעתי.....תמיד...אבל תמיד....היו דרישות לעוד.....וזה קרה רק....אצל משפחות אמידות.....עשירות.....אם לפחות היו מוסיפים משהו לשכר המינימלי....הזעום עבור הדרישות שלהם...ניחא....מה שברור שלא קרה !!! מבינה אותך היטב יקרה שלי...ומזדהה עם כל מה שעובר עליך.....הבעיה שלי היתה.....שלא יכולתי לתת לילדים פחות ממה שנתתי....כי ככה אני בנויה....אבל הם....רק רצו לקבל כל הזמן עוד ועוד...מה גם שלא ידעו להגיד תודה על התוספות שנתתי.....מצב עגום....השאלה מה את חושבת לעשות בענין.....חיבוק גדול יד אליך מתוקה.....🤗😍😍 ....בהמון אהבה ...חטולית

הרבה זמן... לא בטוחה בכלל אם אני זכורה. דווקא ימים מעורערים מביאים אותי לכאן. . סוריקטה, רציתי להמליץ לך על ספר- החברה הגאונה, חשבתי עלייך כשקראתיו.. נראה לי שתאהבי. סליחה על ההודעה המשונה, יום קשה וכדור שינה שכבר מקפץ בין הסינפסות שלי הובילו לכתיבה.. מקווה שזה יהיה אחרון מעשי חוסר השליטה להלילה.. גלי

הי גלי ,מה נשמע ברור שזוכרים@@@@@מבינה שהיה יום לא פשוט@@@אבל לא עשית שום דבר לא שפוי@@@הכל בסדר 💟ושמחה שבאת

הוי גלי, חשבתי עליך המון. עוד נדבר, אוהבת, סוריקטה 09:38

כתבתי וברח....אולי יעלה...היי גלי....את מוזמנת להשאר.....ולא להיות רק גלי מהעבר.....מה איתך.....קרה מה שקרה והנה נכנסת.....אז שתפי ....ותהי.....מה את אומרת...?.... בהמון אהבה....חטולית😀😀

עשיתי משהו נורא... בלשתי אחרי הפסיכולוגית שלי ברשתות החברתיות וגיליתי מלא פרטים אישיים עליה, ועכשיו אני מרגיש שזה עומד בינינו. הלוואי ולא הייתי יודע, הלוואי ולא הייתי עושה את זה... אני מפחד לפתוח את זה איתה, מפחד שהיא תעיף אותי מהטיפול. אני לא אעמוד בזה. אני מצטער ומפחד לספר לה, אני רוצה להגן עליה מפני החודרנות שלי... אני יודע שהיא תכעס, אני מפחד מאוד לאבד אותה...

הי יואב.....מנסיון ,לספר לפתוח ולדבר על זה ....@@@המטפלת הראשונה לא ידעה כי לא דיברתי @@זה עמד ביניינו כמו סוד ענק שרק גדל וגדל כמו הפחד שלי שהיא תעיף אותי@@@@לדעתי זאת הייתה אחת הסיבות לטיפול שנגמר @@@בטיפול הנוכחי שמתי ישר על השולחן @@@את הצורך לדעת ולא לדעת @@את הצורך בתמונה לאחוז דמות @@והתגובה הייתה ,רגועה וטובה . והיפה שבהמשך הזמן גם נרגע הצורך ... לדעתי לדבר לדבר לדבר ,לא לפחד גם אם זה מה שיגמור את הטיפול . עדיף כנות מאשר סוד שגדל וגדל וגדל והופך לפיל ענק .....או יותר גרוע למפלצת שהורסת מבפנים .

היי יואב...ברוך הבא.....עשית מעשה.....שאתה בעצמך מבין שזה לא בסדר......לכל אחד יש בזיקים משלו....לדעתי אתה צריך לדבר על הכל בטיפול.....וגם להסביר מה הניע אותך.....יתכן ותתיחס לזה בסלחנות.....ואולי היא תתרעם.....סודות לפעמים מתגלגלים כמו כדור שלג...ואז אי אפשר לעצור....ולא לקחת אחורה.....תהיה אמיתי גם כלפיך וגם כלפי המטפלת.....שים על השולחן... בהמון אהבה....חטולית....😐😐

ממש עצוב 👩 אני לא מצליחה להבין ,את מה שכתבתי 😡 למטה😨 הייתי בטוחה שהרווח יעבוד 😏 אבל גם הוא לא😢 אז משתמש בסבסמיילים 😦 לקבל איזה רווח בדייסה @@@@@@@@@@@@@@ @@@@@@@@@☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆סוריקטה איך את מצליחה .??????........אודי, יש לך רעיונות 🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈

הי אביב, אפשר רווח בלתי נראה 'כפוי' ודרך המחשב. בטלפון אשתמש במקפים או כל סימן שהוא ---------- סוריקטה 09:40

אודי יקר, תגובתך האחרנה הפתיעה אותי (לחיוב) וקראתי אותה שוב ושוב. הבנתי שהתגובה שלך היתה שונה כפי שאני אולי תקשרתי אחרת. וכן, אני זקוקה לזה גם בחוץ מפני שאין מערכת תומכת למעט המטפל. הסוד נשאר סוד וקשה לי לשתף ואולי להעזר אולי מפני שהחזית המתפקדת שלי קיצונית לסערה שמתחוללת בפנים, לקולות, לפלאשבקים ולתהום הכאב והדכאון. נראה לי שההסתרה היא סוג של דפוס, ככה הורגלתי מגיל צעיר לסגור, להסתיר ולהמשיך, גם לא ממש היה מי שישמע. תודה לך ולכל הבנות על התגובות החמות שקיבלתי. שירה

שירה מתוקה....😀 מאוד מאוד מבינה את קשר השתיקה.....המובנת בתוך החיים שלך.....את הסודות חייבים לשמור כסודות....כך היו חיינו...מאז..אבל...לא לתמיד...וכאן טמון ההבדל הגדול.....!!! .....אם לא תעיזי לפתוח....החיים שלך ימשיכו באותה מתכונת.....אני מאמינה שאת שואפת לשינוי.....לחיים טובים יותר שמגיעים לך....ותאמיני לי...שבהחלט מגיעים לך חיים איכותיים...בהרבה יותר מהיום....יפתי.....את כמו כונכיה ששקועה בלב הים....ושואפת לנשום....זה רק בידיים שלך...רק החלטה שלך...לאפשר לעצמך להתחיל לנשום במלוא הראות.....או להמשיך להיות שקועה...תקועה...בלי אוויר....המלצה מאחת שכבר היתה בסרט הקשה הזה....והחליטה שרוצה לנשום ולחיות......ומה את רוצה בשביל עצמך ??? הלוואי שתבחרי לנשום ולחיות.....בהמון אהבה....חטולית....😍😻😻

שירה היקרה, מבינה את הצורך להסתגר ולהסתיר. גם אני כזו... מעולם לא סיפרתי אפילו לא לקרובים ביותר. וכן, כנראה שגם אני בנויה כך והתרגלתי לכך מגיל צעיר. אולי עם הזמן כן תצליחי למצוא את המילים ואת הכוחות ולשתף גם אחרים מלבד את המטפל. בכל מיקרה עצם העובדה שאת משוחחת על הדברים עם המטפל, הינה דבר חיובי ביותר, וזו בהחלט התחלה. דבר שאני טרם הצלחתי לעשות. איתך בקושי....

הי שירה, אני מרגישה את אודי שונה כאן בעיקר בגלל שהוא (אתה, אודי) כל כך עוזר לנו לשמור על הבית. ממש נוגע. פה, אני חושבת, רואים אותך, רואים גם אותי. בחוץ, כן, אולי פחות, אולי כאן אנחנו מיוחדים בראייה. שלך, סוריקטה 19:11

פירות של טיפול של עבודה קשה ......... עשיתי משהו שכולם עושים , רק נמנעתי ממנו שנים יציאה משגרה הרבה פגישות , הכנה של מה שקשה אבל עשיתי והפעם הגוף גם לא התפרק וגם אני לא הייתי רוב הזמן אביב השלמה היו רגעי חרדה אבל גלים קצרים וגם האינטימיות עברה יחסית בשלום תמיד יש עוד מה לשפר , אבל זה במגמה טובה. וזוכרים , שהחזקתם לי אצבעות אז זה הצליח וב3 שנים הקרובות אני הולכת להתמקצע , בתחום שקרוב לליבי . 10:45 היום אני גאה בעצמי , גאה במטפלות שלי שליוו ועדין מלוות ..................... אודי , תודה על היותך עדין זוכרת לך את השיר של מרגול, בצעד הראשון https://www.youtube.com/watch?v=YNH4mq6XeTw אז עדין פוחדת אבל קצת מרגישה פחות קטנה ויותר ויותר מאמינה שאני יכולה .....תודה שהחזקת לי אמונה כשלא האמנתי שזה אפשרי ...

הי אביב, אמיצה שאת. יש אנשים שעדיין לא העזו. כמוני... ו עוד וואו אחד על ההתמקצעות. תוהה האם אפשר בגילי ואם יהיו לי כוחות. השראה הבאת לכאן. אלופה! סוריקטה 17:01

אביב יקרה כל הכבוד! את השראה בשבילי

אביב מתוקה שלי....אני הכי גאה בך שבעולם....צעד קטן כל פעם....ומתאסף להמון רווחה נפשית עבורכם....מה עוד אפשר לבקש....מתאסף.....לפחות פחדים...פחות בריחה.....יותר אומץ.....יותר שיפור חיים....יותר ויותר אמונה עצמית שאת ....כן....יכולה...כן...מסוגלת....וזה נותן כוח.....מה שדברים אחרים אולי נותנים פחות.....אבל את לוחמת אמיצה....ויש בך את כל מה שדרוש כדי להצליח.....מאמינה בך בכל ליבי.....בהמון אהבה...חטולית😹😹 ריגשת אותי יפתי...

כל הכבוד לך אביב היקרה. את בהחלט יכולה להיות גאה בעצמך. ואני משוכנעת שתצליחי בלימודים ובמקצוע שבחרת. המון המון הצלחה 💜💚❤

אביב אהובה, כל הכבוד על הנחישות והכוחות לאסוף שוב ושוב. בטוחה שתהיי אשת מקצוע מדהימה! שלך, שירה

סוריקטה יקרה ...אני יותר גדולה ממך @@@@הכל אפשרי תמיד 💟💜💛

תודה לכולכן על המילים החמות והאמונה בי ......זה מאוד מחזק ומרגש💜💛💚💙❤

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על יום חדש תודה שהצלחתי לעמוד במשימה על הצד הטוב ביותר תודה על מי שתמך והחזיק והיה שם כל הזמן בשבילי תודה על המקום הזה

07:02 תודה אביב יקרה שאת איתנו 💖 סוריקטה

תודה על רגעים קטנים של נחת..😀....תודה על רגעים של שפיות.🙄...תודה על חברות מקסימות שכאן..☺...ובכל מקום.😊...תודה שאני מצליחה לצאת לקניות ולהבין מה אני צריכה לקנות.😍....לא מובן מאיליו.🤔...תודה על 😂🤣😂🤣 היכולת לצחוק....תודה תודה....🤡 בהמון אהבה..😻😻

תודה שקמתי @@@@@תודה שישנתי מה שישנתי@@@תודה על עשייה@@@תודה על פחדים @@@תודה על מי שאני@@@@תודה על בית ומיטה ומקרר ומים בברז @@@תודה על הגשמי בחיי@@@@תודה על כל מה שיש לי@@@@@@תודה על המרחב כאן שמאפשר כל כך @@@@תודה אודי על היותך @@@

תחושת נטישה מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי.. נטישה של אז... נטישה של היום אימא אמרה שבתור תינוקת היתה סוגרת אותי בחדר ורק נגשת כדי לתת בקבוק.. היתי בוכה שעות אבל אימא אמרה שאני צריכה ללמוד להתמודד לבד.. זה המשיך במשך כל הילדות ונשארתי רוב הזמן בחדר כי היא אמרה שהנוכחות שלי גרם לה להרגיש חולה.. היום תחושת הנטישה היא אחד הרגשות הכי קשות שחווים.. מייד עם יצאת מטיפול וסגירת הדלת המצוקה מתחיל... לא משנה כמה שאני אומרת שאנחנו כבר גדולים והמטפלת לא נוטשת... שוכחים אותה,לא זוכרים איך היא נראת, בקושי זוכרים שהיינוו שם.. ורוצים מייד לחזוד לשם אבל אי אפשר המטפלת שמה גבולות ולא תמיד מצליחה לשלוח סמס כמו שקבענו ואז המצוקה יוצאת מכל פרופוציות... מרגשים לא רצויים ופוחדים שהיא שונאת אותנו.. נמצאת בטיפול הרבה שנים ותחושת הנטישה הוא באותה עוצמה... מנסה להעסיק את עצמי, מתאפקת בכל כוחי לא לתת להם לשלוח מלא סמסיים אבל לא תמיד מצליחה... זה מקשה על המטפלת וגורמת לי להרגיש חוסר אונים מרגישה במבוי סתום המצוקה לא פוחתת רק מתגברת מתגברת מתגברת..

07:24 ינשוף אהובה, זה נורא. נורא הסיפור. והרגשות האיומים האלה תמיד יהיו איתנו. אולי, אולי אפשר ללמוד, איך אפשר לתת להם, לפעמים פחות נפח. תודה ששיתפת. מחבקת, סוריקטה

ינשופי אהובה ואני מאמינה שלאט לאט עוד ועוד חוויות מטיבות עם המטפלת זה יחדור וצריך לזכור שיש בור שכנראה אף פעם לא יתמלא , עצוב וכואב אתך בכאב הזה, הלא נגמר 10:40

ושכחתי הנטישה של אימא בזמן הפגיעה כאשר היא ראתה, ונטשה

ינשופית מתוקה.......חרדת נטישה....אחד הדברים הכי הכי קשים שיכול לקרות.....סגורה בחדר....רק כדי ללמוד להתמודד להיות לבד.....זה התעללות קשה לאין תאור.....מה הפלא שכל כך קשה לכם להרגיש בטוחים....אני בטוחה שהמטפלת לא שונאת אותכם....זה התפקיד שלה....מבינה שאת עוברת תקופה לא פשוטה יפה שלי....שולחת לך חיבוקים עד אלייכם 🤗🤗🤗 בהמון אהבה...😿😿חטולית

17:03 הי שוב ינשופים. אמא ראתה וידעה וויתרה עלינו, ובחרה בבן זוג הזה. הכי מכעיס שיש. וגם לא נסלח. איתך, סוריקטה

חטולתוש יקרה איך ידעת את המילים הכי מדוייקות שהיינו צריכים לשמוע??!! מילים מחבקות .. תודה רבה

סוריקטה יקרה תודה שאת מבינה והקשבת תודה רבה

אביב יקרה אולי יחדור... אולי? תודה שאת איתנו

ינשוף יקרה, כל כך מזדהה עם תחושת הנטישה, התסכול וחוסר היכולת להפנים דמות טיפולית מיטיבה. איתך, שירה

בבקשה בבקשה תרגיעו את הממצוקה שבפנים

תודה אודי שאתה מבין ונותן תוקף למה שאנחנו חווים.

שלום לאודי ולכולם, אני רוצה להצטיין בלימודים (אוניברסיטה), איזה טיפים אפשר לתת לי שיובילו אותי לשם? חשבתי אולי אני צריך מומחה לנושא שיוכל לייעץ לי, באותה נשימה אגיד שאני נרתע מללכת לייעוץ אבל זה לא הנושא. הנושא הוא איך להצטיין בלימודים. בברכה, נדב.

הי נדב, מדוע אתה מרגיש שאתה חייב להצטיין? סוריקטה

וואוו סוריקטה חשבתי בדיוק אותו הדבר ..... אז מצטרפת לשאלה ....

הייתי רוצה להוסיף גם התייחסות לעניין התחרותיות. - - - - - סוריקטה

אני עושה את זה בשביל להתקדם

אודי אני מחוייבת לעבודה. לא משנה מה קורה אני קמה בבוקר והולכת לעבודה. שבוע שעבר הגעתי כל השבוע במוניות. יכול להיות שכל מה שהרווחתי בכלל הלך לזה. המדריך שלי בעבודה אמר לי שאני מאוד חשובה. מנסה להפנים את זה שאני בעלת ערך. אני עובדת מקצוע. יש אנשים בצוות שאני מדריכה ואחד מהם אמר שאני מאוד קשובה כל הזמן. מבחינתי אין דבר יותר מדהים מלקבל פידבק כזה. היה מקרה של גניבה ואלימות איפה שאני עובדת. ישבתי היום בישיבה ושמתי גבולות. תחתמי כדי שהמקום יהיה יותר בטוח. יש חוקי מדינה שאנחנו כאזרחים מחוייבים אליהם. בשבוע נדבר על חוקי המסגרת. אני לומדת להיות. סמכותית וזה לא פשוט לי. אני מבינה שאני עושה את זה ממקום של כבוד, לא ממקום של רודנות. גם לעצמי אני שמה גבולות. הבית עכשיו מסודר וגם המיטה שלי. אודי אתה מהווה השראה עבורי. הילה

07:13 הי הילה, מזדהה עם שכתבת. המחויבות לעבודה. מגיעה גם על ארבע, יש לי הרבה לסחוב בדרך בכל מקרה, ולפעמים מאפשרת לעצמי אוטובוס לחלק קטן מהדרך (פשוט כי אין תחבורה).      אם יש משהו ששמרתי עליו בתוך ההומלסיות כל השנים זה איזה סוג של סדר, אפילו במרחב של   2X2X2 מ"ק.        אצלי דווקא ישנה תחושה של קיבעון ואין זה טוב, ואולי אני טועה.       תודה אודי אהוב שאיפשרת לנו ולי בפרט להביע את עצמנו כל כך. זה אפילו מרגיש לי יותר מידי. שלא מגיע לי. סוריקטה

הי הילה אני מכירה אותך כאן כבר כמה שנים , וקוראת את ההודעות שלך. רוצה לומר לך שאני חשה כלפייך המון הערצה. אני אוהבת את הכתיבה שלך, את כותבת דברים חשובים ומחכימים. אני מתפעלת מהעוצמות שלך ומהדרך שבה את מרימה את עצמך למעלה. יש בך פשטות נוגעת ללב. ואני מאחלת לך המון המון הצלחה אישית ומקצועית.

לקרוא אותך , כייף ובהתחלה קשה ונכון שאולי חלק מהכסף הולך למוניות אבל את מתרגלת הרגלים בריאים לכולנו זה קורה שאין חשק לקום מהמיטה וקמים לעבודה גאה בך ומצטרפת לאודי כהשראה

היי הילה... מקסימה שאת....😀 הכל אומר שאת פשוט בעלת ערך גבוההההה.זה נשמע פשוט הכי הכי...שרק אפשר לשאוף....מגיע לך שיתיחסו אלייך כבעלת ערך גבוה....להציב גבולות.....זה אליפות....בכלל לא מובן מאיליו....בכלל כל מה שאת משיגה נשמע נפלא....כל הכבוד לך😮 שאפו.. 👒 את עוד תגיעי רחוק.....אני משוכנעת.....יש לך את זה.....🤩בהמון אהבה...חטולית..😻😻