פורום פסיכולוגיה קלינית

נכדי בן ה 4 לא יוצאמהבית מבלי שבידו ,טיו שקיות ניילון, לעתים אפילו יסחוב לגן את הקופסה של האיפור של אמו, תמיד הוא סוחב דברים שונים בתוך שקיות ניילון קטנים או גדולים . מה פשר הדבר ??

אורה יקרה, ילדים צעירים, בעיקר אלה המתקשים להיפרד מאמא, מוצאים לעצמם חפצים קטנים המשמשים כחפץ מעבר, המסמל עבורם את הקשר לאמא או לבית. אין בכך כל רע, ומדובר בדר"כ בהתנהגות נורמלית, שתחלוף ככל שיחוש ביטחון ושלווה כשהוא רחוק מאמא. לפעמים ילדים נצמדים לחפץ אחד ספציפי (שמיכה, בקבוק, מוצץ, חיתול או בובת פרווה), לפעמים - כמו במקרה שלכם - לחפצים שונים ומגוונים (צעצועים מהבית, ממתקים, או איפור של אמא). אפשר לנסות ולהציע לו חפץ אחד קבוע, שיילך איתו לגן כל בוקר, ויתן לו תחושת ביטחון ושקט. כל טוב ליאת

יונג הראה לפרויד :)- רצח אב שנעשה בצורה מוכשרת

בני בן 4 מדבר בגוף 3 למשל: רותם הולך לחדר של רותם האם זה תקין, איך אפשר ללמד את הילד לדבר בגוף 1?

שלום ענת, דיבור בגוף שלישי אופייני לילדים צעירים , המחקים את מי שמדבר אליהם. לפעמים אנשים מבוגרים, כאשר הם מדברים לילדים קטנים, נוקטים גם הם בגוף שלישי "כבר, חמודי, אמא תכף באה" או "עכשיו אמא הולכת לישון, וכשהיא תקום היא תשחק איתך, טוב?". בהנחה שהתפתחותו הכללית של בנך היא תקינה, והשפה שלו עשירה ותואמת את גילו, הייתי ממליצה לא לעשות עניין גדול, ולהתייחס לכך כאל תופעה חולפת. תוכלי לומר בתגובה: "אתה הולך לחדר שלך, ואני הולכת לנוח בחדר שלי". אפשר לנסות ולתקן פעם או פעמיים, משהו כמו "רותם, לא אומרים ככה. אומרים - אני הולך לחדר שלי". במידה והתופעה מתמידה מעבר לשבועות ספורים אפשר להתייעץ עם קלינאית תקשורת, ליתר ביטחון. בברכה ליאת

אשר עלו כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3225097,00.html

היי "אין לי", תודה על ההפנייה. זהו מידע חשוב ועצוב מאין כמותו. מקווה שיום אחד זה יהיה אחרת. לילה טוב ליאת

שלום, אני בשנות העשרים, עובדת ולומדת באוניברסיטה. אני מתקשה למצוא את מקומי במסגרות שקיימות בחיי, היום. יש לי עבודה די יציבה, מזה שנים ואני מחוייבת לסיים תואר ראשון במהלך שנות עבודתי וזה גם הייתה כוונתי ורצוני לפני שהתחלתי ללמוד. אבל אני לא מוצאת ענין רב בלימודיי (במסגרת מדעי הרוח) המרצים והתכנים נראים לי טרחניים, מעבר לרעיונות מרתקים וחשובים. חלק גדול מהסטודנטים נראים בעיניי פוזאיסטים ריקים, מנוכרים, לא אמיתיים, כאילו מנסים לשמור על פאסון, האוירה התחרותית מאוד מורגשת. היום השתתפתי בקורס מסוים, סמוך אליי ישבה בחורה מאוד יפה. ישבנו בשורה האחרונה בכיתה. לאורך כל השיעור סטודנטים הפנו את מבטם אחורנית בצורה ממושכת כדי להסתכל ולבהות בה, ואני הייתי די בלתי נראית..לא שיש לי צורך להראות (אני בחורה נאה) ולמשוך מבטים בלתי פוסקים, אבל היה בזה משהו דוחה, ניאנדרטלי.. שהבחורה הזאת, שישבה סמוך אליי הייתה מאוד לא נעימה ושפת הגוף והמבטים שלה שידרו עליונות וניכור (וזו לא השלכה שלי מתוך נחיתות, או שכן?) אבל האנשים מסביבי נראו מאוד לא נגישים, וכאדם בעל חדות-הבחנה, קשה לי להאמין שהאינטואיציה שלי שגויה. חסרה לי החמימות, האמפטיה, הרמוניה חברתית, נגישות של הסטודנטים, אני מרגישה שאנשים מנסים להישמע כמה שיותר משכילים ואינטליגנטים, וככל שכך, האינטלגנציה הרגשית פוחתת והנחמדות כנחמדות בפני עצמה. אני מתוסכלת. האם אני במסגרות לא נכונות/זרות לי, או שאני צריכה להתבגר ולצאת מהאוטופיה?

ענבל יקרה, אף בחורה צעירה לא הייתה מרגישה נוח בסיטואציה שתארת. מי מאיתנו רוצה לשבת ע"י יפהפיה מדהימה ולזכות להתעלמות מוחלטת? למזלנו (ולצערם של הגברים, אולי) לא כל הבחורות ניחנו ביופי מהמם, ובכל זאת יש להן חיים, חברים, בני זוג ואפילו תארים אקדמאיים. כמי שמבלה כבר שנים רבות באוניברסיטה, נדמה לי שהתיאור שלך מחטיא למציאות. זוהי מסגרת המכילה מארג אנושי מורכב ומגוון, אינטליגנטי בדר"כ, שיש בו מאלה ומאלה. אם המרצים והתכנים נראים לך טרחנים, וחברייך ללימודים נתפסים כריקניים, תחרותיים ומנוכרים, אולי באמת שווה לבדוק מה קורה. כדאי לנסות ולשאול את עצמך מה קורה לך במסגרות אחרות (עבודה, חברים, משפחה). האם גם שם את מוצאת את עצמך מחוץ לתמונה? האם חמימות, אמפתיה והרמוניה חברתית זה משהו המוכר לך ממקומות אחרים, או שמא הן חסרות לך תמיד? אם מדובר בתחושות כרוניות, המלוות אותך גם מחוץ לאוניברסיטה, שווה לשקול קבלת סיוע וייעוץ פסיכולוגי, שיכוון למיומנויות בינאישיות ולשיפור הדימוי העצמי. אם התחושות הללו ייחודיות רק לאוניברסיטה, אולי באמת מדובר בבחירת מקצוע לימוד שאינו מתאים לך. נשמח לשמוע לאיזה מסקנות הגעת. ערב נעים ליאת

לליאת שלום. אני עוקבת אחרי הפורום זה זמן מה ואני מאד מתרשמת מתשובותיך. אני סטודנטית לפסיכולוגיה, מסיימת השנה תואר ראשון ומתכננת להמשיך ללימודי פסיכולוגיה קלינית רציתי לשאול אותך איך בדיוק ניתן להתמחות בתחומי היעוץ ההורי או הטיפול המשפחתי. האם אלה מקומות התמחות ספציפיים? לימודי המשך? בינתיים נרשמתי למגמות קליניות של המבוגר כי בעצם מעניינים אותי ההורים. אשמח לשמוע ממך הכוונה

שלום יעל, ייעוץ הורי (המכונה בשפה המקצועית "הדרכת הורים") היא בדרך כלל חלק מעבודתו של הפסיכולוג הקליני של הילד או ההתפתחותי או החינוכי. למעשה כל מי שעובד ומטפל בילדים חייב להביא בחשבון את הוריו (ולפעמים גם את המורים והגננות שלו). טיפול משפחתי נלמד בדר"כ כתחום ייחודי, רק לאנשים שכבר עובדים כמטפלים (פסיכולוגים עם תואר שני או עובדים סוציאליים). אם את נמשכת לתחום הדרכת ההורים, מוטב ללמוד את הפסיכולוגיה של הילד, ממנה, למעשה, אפשר להמשיך גם להתמחות עם מבוגרים. בהתחשב בתנאי הקבלה המאד מחמירים, המלצתי לך להירשם לשתי המגמות (מבוגר וילד), ולו כדי להגביר את סיכוייך להתקבל. אני מאחלת לך המון המון הצלחה. ספרי לנו איך מתקדם. ליאת

רציתי לברר את ההבדל בין פסיכולוג לעובד סוציאלי. מה השכלתו של כל אחד ומה תחומי עיסוקו? בברכה, מאיר

מאיר יקר, בשל עצלות מה שתקפה אותי, וגם בגלל שכבר כתבנו את זה כל כך הרבה פעמים, בחרתי הפעם "לגזור" לך הגדרות מהרשת. קבל - המונח "עבודה סוציאלית" מציין פעילות מקצועית מאורגנת לפתרון בעיות שבתחום תיפקודם החברתי של בני-אדם. עבודה סוציאלית דרושה במיוחד במצבים של משבר, שינוי חברתי מהיר, של מגבלות אישיות וקיפוחים חברתיים . ההכשרה כוללת רכישת מושגי יסוד במדעי החברה וההתנהגות, הבנת התפתחותו הנורמלית של האדם ותופעות פתולוגיות והכרת מערכת השירותים הסוציאליים . הלימודים מכשירים עובדים סוציאליים מיומנים למגוון רחב של שירותי רווחה: בתי חולים ומרפאות, בתי ספר ומסגרות חינוך משלים, שירותי מבחן, מעונות ומוסדות סגורים, שירותי קליטה, מרכזים קהילתיים ועוד . פסיכולוג הוא מי שהוסמך לעסוק בפסיכולוגיה. בישראל מתיר חוק הפסיכולוגים את השימוש בתואר "פסיכולוג" רק למי שהוא בעל תואר "מוסמך" ומעלה בפסיכולוגיה, והוא רשום בפנקס הפסיכולוגים שמנהל משרד הבריאות, או שהוא בעל היתר זמני לעסוק בפסיכולוגיה (במקרים חריגים, המפורטים בסעיף 15 לחוק הפסיכולוגים, נרשמו בפנקס הפסיכולוגים גם חסרי תואר "מוסמך"). החוק קובע: "לא יעסוק אדם בפסיכולוגיה אלא אם הוא פסיכולוג". לימודי פסיכולוגיה נערכים במרבית האוניברסיטאות בישראל, בדרך כלל במסגרת הפקולטה למדעי החברה, וכן באחדות מהמכללות בישראל. פסיכולוגיה היא תחום נרחב, כך שישנם פסיכולוגים בעלי התמחויות שונות (קלינית, התפתחותית, חינוכית, תעסוקתית, קוגניטיבית, רפואית, ועוד). אם יהיו שאלות נוספות אשמח להשיב. לילה טוב ליאת

עובדים סוציאליים קליניים, שסיימו תואר שני במגמה קלינית, מורשים לבצע טיפול נפשי שיחתי, ובדר"כ יכונו "פסיכותראפיסטים". כל טוב ליאת

שלום רב, אנו זוג בשנות ה-20 לחיינו. אנו נשואים שנה וחצי ויש לנו תינוק קטן בן 4 חודשים. לפני החתונה יצאנו 3 וחצי שנים. תמיד היו לנו ויכוחים אך היינו יודעים להסתדר ולצאת מהם, ויכוחים שנבעו בעיקר מרקע משפחתי - כל צד כנגד בני משפחתו של האחר, דעותיהם, התנהגותם, אורח חייהם וכו'. מאז לידת בננו המצב הזוגי ביננו החריף, גם על הרקע המשפחתי ועוד קשיים נוספים בהתמודדות עם תינוק חדש וראשון במשפחה מכל ההיבטים. ניסינו "לחיות בשלום" לאחר כל מריבה אך זה החזיק ימים בודדים בלבד עד ששוב פרץ ריב ואיתו כל המרירות והכאב . אנו אוהבים אחד את השני ורוצים לחיות ביחד לתמיד. על כן החלטנו ללכת ליעוץ זוגי אולם אנו לא יודעים לאיזה טיפול עלינו ללכת. האם מוטב לפגוש פסיכולוג, עובדת סוציאלית או בעל מקצוע אחר? עד עכשיו הבנו שיועץ=פסיכולוג, אולם לאחר שטילפנו לכמה מכונים העוסקים ביעוץ זוגי, הסבירו לנו שם שבעלי המקצוע שלהם אינם פסיכולוגים אלא עובדים סוציאליים. איזה בעל מקצוע מתאים לנו בהתאם למקרה המתואר, כך שישמע את עמדותינו ויעזור לנו לגשר, להגיע לעמק השווה ולחיות טוב אחד עם השני? נודה על תשובתך, ענת ואייל

ענת ואייל יקרים, כל הכבוד על ההחלטה לקום ולפעול. זוהי החלטה חשובה וחגיגית, שיש לה הרבה רווחים עתידיים. ככלל, מטפלים זוגיים ומשפחתיים הם אנשי טיפול (פסיכולוגים או עובדים סוציאליים) שעברו הכשרה לטיפול זוגי או משפחתי במוסד אקדמי מוכר. את רשימת המטפלים המאושרים ע"י האגודה הישראלית לטיפול משפחתי תוכלי למצוא באתר הרשמי, המצורף - http://www.mishpaha.org.il/ בהצלחה ליאת

שלום, לאחרונה גיליתי שבתי בת ה-13 גולשת ברוב שעות הפנאי שלה באתרי פורנו, ואף מורידה סרטים. אנחנו מתגוררים בארה"ב, באיזור בו אין לה פעילויות או חברים בשעות אחה"צ, כך שנראה כי תחביב זה שאימצה לעצמה תופס חלק ניכר מיומה. אשמח לשמוע את דעתכם: א. האם זה נורמלי? ב. כיצד להתייחס לזה? תודה, ענת

ענת יקרה, (נעים לדעת שקוראים אותנו גם במרחקים). בעידן האינטרנט, כאשר ילדינו שולטים - לפעמים טוב מאיתנו - ברזי העכבר והמקלדת, הגישה לחומרים פסולים כמעט בלתי נמנעת. ההתעניינות בתכנים מיניים עולה בצורה חדה בגיל ההתבגרות, ומבחינה זו מדובר בנטייה נורמלית. אני, אישית, מאמינה שתפקידנו כהורים אינו לצנזר עבור ילדינו את העולם, אלא לתווך להם אותו כך שיבחינו בעצמם בין טוב ורע. לילדה בת 13 כבר אפשר לספר שתעשיית הפורנו מתבססת על ניצול של חסרי ממון או חסרי בינה, ויוצרת אשלייה מכוונת ומטעה של מעשה האהבה. אפשר לומר לה שמדובר בחומרים מזיקים, שיכולים לעוות את התפיסות של אנשים באשר לגופם, ובאשר למה שנעים או מקובל ביחסי מין. מעבר לכך, כדאי מאד להבין מה קורה לה, ומדוע היא מוותרת על חיי חברה (או שמא הם וויתרו עליה). לפעמים הורדת סרטי זבל מהאינטרנט היא דרך לזכות בתשומת לב מצד חבר'ה מפוקפקים יותר, שמקבלים ממנה את הסרטים בתודה. כדאי לבדוק אם לא מדובר בניסיון להתחבב או להיות אחת מהחבר'ה. כמובן שיש לנסות להפסיק את הפעילות הזו, תוך נקיטת פעולות הסברה מקיפות (אומץ! אני יודעת שזה עשוי להיות מביך). חשוב לשדר לה סוג של שקט וביטחון, ולאו דווקא בהלה או גועל. ככל שתהיי עניינית והגיונית, יש סיכוי גדול יותר שהיא תסכים להקשיב לדברייך. אשמח לשמוע איך הולך, ולהמשיך לסייע במידת הצורך. ולחדשות מכאן: האביב כבר ממש בפתח. כל הארץ מכוסה בפריחה של כלניות, רקפות, חרציות. הגליל כולו פורח בלובן שקדיות מקסים במיוחד. ההכנות האחרונות לפורים נכנסו להילוך גבוה. כמו תמיד, כולם דואגים אם יהיה חמסין או גשם. מחר יהיה חמסין, ומחרתיים מבטיחים גשם. מחר מתחילה תעמולת הבחירות. בקיצור - יש למה להתגעגע. שמרו על עצמכם ליאת

אני עומדת בפני הרצאה, ובפעמים הקודמות שהעברתי הרצאה חשתי בלבול, הקול רעד, בקיצור זה סיוט עבורי.האם תוכלו להמליץ עבורי כדור קסם בכדי שיוכל להרגיע? ואם קיים דבר כזה? תודה רבה

שלום יובל, הרצאה בפני אנשים זה דבר מלחיץ לכל הדעות. כמי שכבר העבירה הרצאות בעבר, את בטח זוכרת שהרעד בקול ותחושת הבלבול שוככים בהדרגה לאחר מספר דקות, וההרצאה נמשכת למרות הכל. עיקר הלחץ מורגש לפני ההרצאה, ובתחילתה. איני מכירה כדורי קסם, אבל אני מכירה הרבה מרצים דגולים שנוטים להתרגש כשהם מדברים. כשהתוכן טוב, הרעד והבלבול נסלחים. במקרה שמדובר בחרדה משתקת, אפשר להיעזר בסדנאות התמודדות עם חרדה חברתית, המלמדים שיטות לשליטה בחרדה (הרפייה, דמיון מודרך, וכיוב'). בהצלחה ליאת

כשאני מעבירה הרצאה לקבוצות אנשים במסגרת העבודה אני מסתכלת לכולם בעיניים ותמיד זוכרת שהם אנשים בדיוק כמוני, גם הם הולכים לשרותים, זה מאד עוזר לחשוב על האנושיות שלהם, ואז אפשר אפילו להנות ממתן הרצאות, מתשומת הלב, באמת, ההרצאות שלי בד"כ מכוונות לקבוצות של רופאים. יום נעים יפית

ניתן לקחת באופן חד פעמי כדורים נוגדי חרדה כגון קסנקס. עליך להתיעץ עם פסיכיאטר. (זה לא טיפול לטווח הארוך אך יותר מהיר אם הנושא דחוף. כל הטיפולים הפסיכולוגים ישפיעו רק תוך שבועות עד חודשים)

אז מה? מה בעצם אני מחפש בחיים האלו? בשביל מה אני קם כל יום בבוקר חוץ מהרצון הטבוע בי להמשיך לחיות, משהו שקיים בכל יצור חי. והרי הייתי רוצה לחשוב שאני יותר טוב מלטאה או חרק. ובכן, כרגע אין שום דבר ממשי שגורם לי לצפות למחר, פשוט כלום. זה כך מאז שאני זוכר את עצמי, כמעט אף פעם לא היה שום דבר שקיים. הדבר היה היחיד שהחזיק אותי היה דווקא מה שאינו קיים, כרגע. קוראים לזה תקווה. התקווה שמא יש אהבה בשבילי אי שם בעולם. שמא בנקודת זמן כזו או אחרת רצף הארועים האקראי לחלוטין של העולם הזה, יפגיש אותי בדרך נס עם מישהי שתאהב אותי למרות כל מה שאני ואולי פעם אחת אני גם אעשה משהו בנוגע לכך. ומה אני בעצם? מה כל כך נורא ומה זה המשהו הזה, שאני? כלום. זה בדיוק העניין... אין שום דבר רע בי, אבל גם אין שום דבר טוב במיוחד. חסר ייחוד, פשוט, ריק. לא מתעניין ביותר מידי דברים, לא טוב כמעט בשום דבר. למען האמת אם יש בי ייחוד זה הכאב שלי. הדבר היחיד היוצא דופן בכל העצמי הריקני והמשעמם שאני, זה הכאב שאני חש. אני יצירתי כשאני כואב. אני חש את החיים בכל עוצמתם כשאני בוכה. ועם הכדורים גם זה אינו. עכשיו אני סתם רובוט. יש פתגם רוסי שאומר, קשה לחיות אבל חבל למות. וזו בדיוק הסיבה שאני עדיין חי. כי חבל לוותר על הסיכוי, אפסי כמה שיהיה, שיש שם מישהי בשבילי. עד כמה שזה חסר תקווה כל מה שמצפה לי במותי הוא כלום אחד גדול. אז אני חי בגלל אותה מישהי... שתאהב אותי, שתזדקק לי, שתחכה לי, שתתגעגע, שאוכל לדבר איתה. מישהי שאוכל לחבק, לנשק, להיות בזרועותיה להרגיש אותה. מישהי שאיתה אוכל להפיג את הבדידות העצומה שאני חש מאז ומתמיד. כן כולנו בודדים, כן כולנו נולדנו ונמות לבד. אבל אני באמת ובתמים הייתי מאז ומתמיד כמעט לבדי. למה? למה לכל האנשים סביבי יש חברים, יש בני זוג? למה אני נראה רגיל מבחוץ ובעצם דפוק מבפנים? זה כאילו קורצתי מאיזשהו חומר אחר, החומר הלא נכון. החומר שמשאיר אותי לבד עם כל החרא הזה שאת חלקו אני שופך כאן עכשיו על הדף ושנקרא החיים שלי. תודה על ההקשבה.

ערב טוב אלי, למרות הסבל העמוק שאתה מתאר, הצלחת לשרטט לא רע בכלל תמונה עתידית מלבבת למדי, עם בת זוג אוהבת ונאהבת. כדי שזה יקרה, מומלץ מאד לקום ולפעול למען עצמך, ולא להמתין לניסים. בהנחה שאתה אכן בן 21 בלבד, העתיד נפרש במלואו, לאורך ולרוחב, והכל אפשרי. לא לגמרי ברור באיזו מסגרת אתה מטופל, אבל חשוב לדווח על התחושות שלך לפסיכיאטר שרשם לך את הטיפול התרופתי. כדאי מאד לנסות ולמצוא עבורך את התרופה שלא תיטול עמה את תחושת החיות. מניסיוני בפורום שלנו, אנשים טובים נרתמים לסייע במצבים כמו שלך, ושולחים דברי עידוד המאירים צדדים נוספים בחיינו, שעבורם שווה המאמץ. בוא נמתין יחד ונראה ובינתיים ליל מנוחה ליאת

שלום לליאת ולבנות שהשיבו לי בפנייה הראשונה. רציתי לספר לכם שהפסיכולוגית צילצלה אלי. זה היה רגע מאוד מיוחד. כי בסמוך לטלפון שקיבלתי הרגשתי מאוד רע, נתקפתי געגוע וחשבתי על זה שכ"כ הייתי רוצה לדבר איתה ולומר לה שקשה לי, שהכל קורס בחיים שלי, שאני מפחדת (יש לי חרדות מאוד חזקות שחזרו אחרי שנים רבות)..וגם הבנתי באותו רגע שזה לא יקרה, שאני לא אתקשר (כי היא ביטלה אותי ) וגם היא לא התקשרה..וממש באותו רגע הפלאפון צלצל ודיברנו. היא אמרה שהיא התקשרה רק כדי להגיד לי שאני יכולה לפנות אליה אם אני צריכה עזרה או לקבוע פגישה, שיש לי את האפשרות הזאת. פיתחתי את השיחה והיא הייתה נפלאה, מאוד הוגנת וגם סיכמה את השיחה בזה שאפשר להתגבר על מה שהיה, על הכעסים שיש לי. השיחה הסתיימה בזה שאם אני רוצה, אני אתאם פגישה. רציתי, אבל לא קבעתי כלום..לא יודעת למה ומתי אני אצלצל לפגוע פגישה, אבל הידעה שאני אוכל מעניקה לי תחושת בטחון מסוימת. אושר

טעות פרוידיאנית?:)

למה לקבוע פגישה=לפגוע? למה החלטת לבסוף לא לקבוע פגישה? שמחה לשמוע שאת מרגישה מוחזקת :)

שלום אושר, אני שמחה שהמטפלת שלך לא אכזבה הפעם. כמה טוב שנמצא עבורך שוב המקום המכיל והבטוח, זמין כבעבר. זאת משמעותו וחשיבותו הגדולה של הטיפול. תרגישי טוב ליאת

כל פעם שאני קוראת פסיכולוגים כותבים בסגנון כזה זה מעלה לי חיוך על השפתיים.. (גם כרגע לאחר קריאת ספר של ילום, היה לו משהו דומה) אתם מדברים על "כמה טוב שנמצא עבורך שוב המקום המכיל והבטוח, זמין כבעבר" אנשים מגיעים עם בעיות ישובים מולכם שעה והולכים הביתה ולעיתים עדין ססוחבים את התיק שלהם.. הדוגמה הכי טובה בעיני זה כאשר לא מדובר ביעוץ אלא בבעיה כגון דכאון שממשיך ללוות, יש בשעה האחת הזו בשבוע סוג של אשליה .. וגם בענין של מקום בטוח וכד' זו אשליה לא כל כך מציאותית.. (אני לא מבקרת חס וחלילה , פשוט אני תמיד תוהה לגבי טיפול פסיכולוגי שממשיך להעסיק את המטופל לעיתים גם שעות לאח רמכן האין זו אשליה , החיים ממשיכים )

שמחתי לשמוע על שיחת הטלפון מהפסיכולוגית שלך, כעת שוב אציע לך מה שהצעתי לך תחילה, וכעת אני אפילו יותר בטוחה שהיא לא תאכזב אותך, כיתבי לה את המכתב המסכם הזה, נשמח לשמוע שוב יפית

לפי התיאור שלך כלפי המטפלת שלך (גם בפעם הקודמת) אני בטוחה שלמרות שניפגעת ממנה יש משהו שאת לא יודעת וכנראה לכן ניפגעת(החיים הפרטיים ששלהם לא תמיד ברורים) כששומעים את הצד השני זה נשמע אחרת, אני במקומך כן הייתי קובעת פגישה נוספת גם אם אני לא מתכוונת להמשי רק כדי לומר פנים מול פנים תודה ושלום ..

אפוא מבצעים את הבדיקה כמה זמן זה לוקח מה היא כוללת שאלות איזה סוגי אבחנות אם אפשר להסביר פשוט

טוב, אנסה בכל זאת: מדובר בשאלון אישיות, אותו רשאי להעביר פסיכולוג שהוסמך בפסיכודיאגנוסטיקה (או מכון אבחוני מורשה). מדובר במבחן "דיווח עצמי", המציג לנבדק כ550 משפטים המתייחסים לתחומי חיים שונים ומגוונים, עליהם עליו להשיב "נכון", "לא נכון" או "איני יודע". כשמסכמים את התשובות, מתקבלים מספר סולמות קליניים שהתבססו סטטיסטית. הכוונה לסולמות דוגמת - דיכאון, גבריות/נשיות, מוחצנות/מופנמות, ועוד. הנבדק מקבל ציון בכל סולם, המשקף את מיקומו בתחום הנבדק. חשוב לציין כי למרות שהמבחן פותח במקור לאבחון הפרעות נפשיות, כיום יש לו חשיבות רבה גם בתיאור תכונותיהם ונטיותיהם של אנשים בריאים, והוא משמש גם בהקשרים תעסוקתיים. מקווה שהדברים מעט יותר בהירים עכשיו. ליאת

איזה בדיקה זאת ומה היא כוללת

http://health.ynet.co.il/medTest1.asp?tID=233

http://www.hebpsy.net/community.asp?id=28&article=227

כל פעם כשנדמה לי שזהו, שאני יכולה לנוח כבר, שמה-יכול-להיות-יותר-גרוע-כבר החרא ממשיך להגיע. זה מתחיל בחוסר מנוחה, חוסר תיאבון או יכולת לישון וכעס וממשיך בהצפה של שבבי זכרונות\רגשות\תחושות ממקומות וזמנים אחרים, הצפה שאני יכולה לשלוט בזרמים שלה רק באופן חלקי. גם היא גם היא גם היא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מי האנשים האלה???איפה גדלתי לאלפי עזזאל. ואני חושבת שהם פגעו גם באחותי אני מאושרת שהיא סובלת עכשיו ואני בזה לו שהוא חי בחושך הם מקוללים בכל עולם אפשרי וכל מי שאפשר את זה מערכת החינוך העיוורת והמושב הרקוב הבורגני הרכלן וצר העין שרק מסמן ילדים שאף אחד לא יכול להגן עליהם כשעירים לעזזאל ומתייחס אליהם כאל כאלה שדמם מותר. די, נמאס לי יוצאת לנשום אוויר, בוקר

ובבית הספר תמיד דבקו בגרסאות של אמא שלי כי היא פרנואידית והאמינה לעצמה והם היו טיפשים: עיוורים חרשים ומטומטמים!!!!!

ממוצע ציונים מעולה בעל זבוב

היאם, אני קוראת מה שכתבת ואני מרגישה שהלואי והיה לי משהו חכם להגיד לך כדי להרגיע במעט את הכאב שאת נמצאת בו, ריגשת אותי בכתיבה שלך ואני חושבת שהמצב שאת נמצאת בו כרגע הוא צמיחה לעתיד ברור וטוב יותר, גם הכעס על העבר ירגע ואת מאד אמיצה שאת מביטה לכעס ישר בעיניים! שיהיה לך רק טוב יפית

כמו שאת נמצאת על סף יכולת לשאת כך גם העולם מעדיף לראות את כל מה שאת רוצה אך לא את האמת...אנו מגנים על עצמינו בעוורון הזה וכך לא מצליחים להגן על מי שזקוק בנו.את נימצאת עכשיו בחלק אכי קשה של התהליך,תנסי לנשום ולסרוד אותו.כל הכבוד לך שהחלטת לצאת לאוויר,תמשיכי להתמודד.אף אחד לא יגיד לך מתי אבל אני מבטיחה לך שתקופת ההצפות תסתיים ותרגישי נחמה.תדברי בטיפול על דברים שיוכלו לעזור לך לסרוד את ההצפות ולהקל על המועקה.תהיהי כאן איתנו.אני אישית מחזיקה לך אצבעות ושולחת לך חיבוק חזק-חזק כמוך.גם הכח שלי "מהבכי תוך תיקווה ותוך כאב.." עוד משהו,הצרים בלידה האחרונה שלי היו כה כואבים ש"ראיתי את הכוכבים" .בתחילת כל ציר היתי נושמת עמוק ופשוט מחכה עד שזה יעבור... באותם רגעים גם חשבתי שזה לא יגמר לעולם...לדעתי ,יש בין הדברים דמיון ...כשניגמרו ההצפות ונחלשה התלות הרגשתי שנולדתי מחדש ועולם סביבי גם חדש,כאילו עד אז היתי חייה בעולם אחר.רק תאמיני שזה יקרה גם לך...ובנתיים את צריכה המון אוויר.תחשבי,מה עוד עוזר לך.

זמנים קשים עוברים על כוחותינו. יש דברים שצריך להוציא מהמערכת לבד לזעוק אל השמיים הריקים ולדעת שאין תשובה שתנחם. אתמול בלילה בכיתי שעות ממש צרחתי אל תוך הכרית כמו שלא עשיתי שנים מאז שהייתי קטנה איך הוא יכל, גם הוא... אני כל כך אהבתי אותו סמכתי עליו כמו שילדה קטנה סומכת על אבא שלה... ובסוף נרדמתי עם הדובי ואז להתעורר לבוקר חדש עם כאב ראש לבהות באוויר שעה לשנס מותניים ולגרד את עצמי מהרצפה. כי חייבים להמשיך הלאה, עולם כמנהגו נוהג, כי אין ברירה. לקוות שהכאב ישכך עם הזמן שכולם מבטיחים שמביא מזור או לפחות מרגוע לכל כאב אני חייבת להיות אופטימית עכשיו, תופעה חדשה ולא מוכרת בעולמי... למדתי משהו נפלא: "האופן בו אדם תופס בהווה את עברו *ולא העבר עצמו* וציפיותיו מעתידו הם אלו שמשפיעים על התנהגותו בהווה ועל בחירותיו יותר מכל" ועד כמה שיש לנו שליטה על עתידנו, גם עליו. אין מלחמות צודקות אין אדמה ששווה למות למענה ואין ילד שמגיע לו שיטיחו את הראש שלו שוב ושוב במדרגה יחקו אותו כשהוא בוכה ויגידו לו כמה שהוא שנוא ואיום, שתמיד יהיה לבד, שהוא מכוער וטיפש וחבל שנולד. אין ילדה שמגיע לה שיתעללו בה מינית. החיים כל כך אכזריים לפעמים... בגלל בני אדם אבל כמו שבני אדם פגעו בי, בני אדם אחרים מחזיקים אותי בחיים, גרמו לי להרגיש שיש תקווה. זו הקללה והברכה שבלהיות בן אדם; תמיד נהיה גם חיה, תמיד נצטרך לבקר את עצמנו לבחור כל יום מחדש מי אנחנו, איך נתנהג, מה נעשה, מי אנחנו רוצים להיות בחיים של אחרים, מהו החותם שאנו רוצים להשאיר בעולם. גם חיה רוצחת, מרגישה אגרסיות, עושה סקס, אוכלת... אנושי זה לאהוב, לחשוב בצורה רפלקטיבית, לבקר את עצמך, לחוש אמפתיה, חמלה וגם שנאה. ולמשול בעצמך, בשד הרע שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו- זו משמעות החופש.

בידיוק זו משמעות החופש,נכון.את מעדיפה לצרוח ולבכות לבד או כשמישהו שומע אותך?..יש מרכזי סיוע שניתן להתקשר אליהם בלילה ולבכות כששומעים אותך.מגיע לך במצבים כאלה לא להיות לבד,תשאירי הודעה בביפר ויחזרו אליך ויהו איתך,יקבלו אותך אפילו אם את חושבת שמי שלא עבר את זה לא יבין אותך.השמיים הם לא ריקים פשוט יש שאילות שאין תשובות עליהם בעולם הזה, עד שנפרד מגופינו החומרי שמגביל אותנו ונעלה אליו,כל אחד בזמנו.כתבתי פעם:"להניח לתשובות לא להיות תמיד מלאות--להניח לעצמך להשלים עם עברך".יש תשובות עד גבול מסוים,תרגישי אותו.לפעמים למי שסובל אין תשובות כי עבורו הניסוח ההגיוני המצדיק את כאבו איננו קיים.תחזיקי מעמד ותשמרי על עצמך.אנחנו כאן..

היאם, הדברים שלך מרגשים ונוגעים. הכוחות שלך, המאפשרים לך לחלץ את עצמך בבוקר מתהומות הלילה, מעוררים השתאות. ליאת

שמים מתקיימים וארץ עומדת. שמים וארץ יכולים להתקיים ולעמוד מפני שאין הם חיים לעצמם. מפני כן יכולים הם להתקיים ולעמוד. על כן החכם מעמיד עצמו באחרונה, ומוצא עצמו בראשונה; פושט את עצמיותו, אך עצמיותו משתמרת. הלא מפני שאין לו שאיפות אישיות, יכול הוא לממש אותן! {מתחבר לי עכשיו ללוגותרפיה ולהגל. גם בזה נתקלתי בגיל 13, כשנמאס לי מפרויד, מנגנונים שכלתניים של הגנה עצמית}

לפני כמעט שנה, בפסח שעבר היה הגל הראשן של ההזכרות, כשדברים עברו מהלא מודע אל המודע ומייד קפצו אל החלקים שקרובים למודע(נראה לי) כי הדחקתי שוב... המידע היה נגיש אבל לא יכולתי לגעת, כאב מדי. כשנזכרתי הייתי מאנית לחלוטין, תת הכרה שנפתחת כמו מניפה... יש עוד שיט שם, אני יודעת. עישנתי ושתיתי אלכוהול בלי הפסקה כדי להגביר את זה, בהתחלה רק שמחתי שאני יכולה ליצור פתאום...ואז איבדתי שליטה ונבהלתי לחלוטין- וחשבתי שאבוד השליטה הזה הוא השגעון. העמדתי פנים, אני זוכרת שהרגשתי ש"זה התפקיד שחיכיתי לשחק כל החיים שלי", רציתי שיחשבו שהשתגעתי, רציתי לברוח, להשתגע(הפסיכופתולוגיה היא בריחה מהמציאות....) או שאולי כן השתגעתי? גם מאניה שנגרמת ע"י או מחוזקת ע"י פסיכואקטיביים היא שגעון? אני זוכרת שבשלבים האחרונים(לפני שתת ההכרה "נסגרה" שוב) עיינתי שוב בכרך השני של כתבי פרויד ובלאו צה, וחשבתי שאולי אני אצליח להדחיק הכל שוב, אם אני אתאמץ מספיק. ואז הרגשתי אשמה שאני רוצה לשכוח, כי אין לי זכות, לא רק בי מדובר! אז כתבתי הכל על פתקים ומחקתי עם צבעי פנדה כמו שעשיתי בגן.... וכתבתי המון דברים!!!!!! חלק אני מבינה ולא רוצה להבין! וזה לא מרגיש זר, זה מרגיש כמו דברים שאני תמיד זכרתי ולא חיברתי בינהם, לא הבנתי. האם יכול להיות שאני הדחקתי בכוונה???

לא שאני מסוגלת לעשות את זה זה מנוגד לטבע שלי אני פציפיסטית פרה זה טעים, אבל הייתי צמחונית 12 שנים וזה מספיק לי, נדמה לי לא, פרה זה טעים! :) אבל האם במקרה הזה לרצוח את אבא שלי יהיה מוסרי, ואולי גם חוקי באיזשהו עולם אפשרי(לייבניץ) מוגהגהגה. מה שאני שואלת, זה אם אני יכולה לנצח את אבא שלי במשחק שלו לרצוח אותו באיזשהו עולם אפשרי ושזה יהיה מוסרי. כי אני רוצה לרצוח אותו על מה שהוא עשה לאחותי ולי מאווווווד, באיזשהו עולם אפשרי רק באיזשהו עולם אפשרי, אחר, שהוא לא זה שהוא שלנו לא שאני מאמינה שיש עולמות אחרים זה העולם שיש, אין עולם אחר רק בדמיון ובאוטופיות בהן צדק=חוק שאין עדיין את המושגים על מנת להשתית ושיעבדו לאורך זמן.

יש לי סימפטיה לאמנות קונספטואלית בתל אביב עיר בלי קונספציה טיח נופל תריס מתייפח אוטובוס מת יש לי סימפטיה לאנשים שמתאמצים בתל אביב יש לי סימפטיה לאנשים שמתעקשים בתל אביב יש לי סימפטיה לאנשים שמתרגשים בתל אביב עיר בלתי מרגשת מאורת טיח נואשת נדנדת פח רועשת יש לי סימפטיה לאנשים מתייאשים בתל אביב

אני חוזה מהפך, כמו שידורי פורנו בחסות יגאל ביבי מרוחים לי על כל המסך ראפר עם פה יותר גדול משורל'ה , "לא תזרקי אותו לים כבר בובל'ה?" כי גם אם כל הראפ הזה ייצא מהאופנה אני כבר אתקאמבק לי עוד שלושים שנה אמיר פיי גוטמן יככב במחזמר עליי ואת אישתי תשחק שם מיכל ינאי אני לא יודע כבר ממי לקחת עצות מזהבי או מוורדה רזיאל ז'קונט?!? פשוט רציתי להפריד טיפה בין תינוקות שיושבים להם בכנסת והולכים מכות. ועובדיה אולי תפסיק ללחוץ עליי? ברור שדרעי סקסי בהרבה מאלי ישי הייתי מדביק לו על החזה פעמיים ח"י המסכן זקוק לכסף כי הוא זכאי! אז אולי אני אתנזר? אם לא יהיו בישראל מעמדות יותר. אבל עד שלא יקרה שום דבר אחר: להסתער! ימים שחורים, ימים שחורים, בגלל זה כולנו כאן מאושרים. ימים שחורים, ימים שחורים, זה המדריך לחיים הטובים. האמריקאים מיסחרו לכל הראפ ת'צורה אז אני אומר נגנוב להם אותו חזרה אומרים לי "אצלכם זה רק שירי מחאה, בארצות הברית שרים על מצוקות החברה!" אצל האמריקאים הדבר היחידי שקול זה לשמוע כל היום את ג'יי לו בדואט עם ג'ה רול יאללה גם כן! תגידו זה רק נדמה לי? או שהכי גדול שבראפ ליד אמינם זה נלי?! חחחחחח מישו באמת חושב שזה יותר הגיוני מראפר שהוא במקרה ישראלי? יא ווהאלי! שימו לב אליי ילדים, שמעתם יותר מדי את המילה מסרים אבל גם כשראפרים ממש ממש מפחידים הם בעצם אומרים: "תנו לנו להיות דחוף כוכבים" בבקשה! שלא תאמרו מילה רעה! עם כוונות מסחריות אם נמכור איזו אחות בשביל טיפה של ראיון עם עוד שתי דוגמניות... של פינס... מפרגנות! ימים שחורים, ימים שחורים, בגלל זה כולנו כאן מאושרים. ימים שחורים, ימים שחורים, זה המדריך לחיים הטובים. בחדשות אפשר לראות מדינה בסכנה ברור שנקבל כזאת שחיתות כמו שיגעון של מתנה כשאת כולם רק מעניין כמה נראה השנה מהציצי של מנחת טקס פרסי האופנה. (הייי!) העיקר שיש מה לראות, אני יודע מה יקרה אם לא נראה חדשות פוף! הן פשוט ייעלמו! ויש לי מסר: אם לא נדע מה קורה פה זה אומר שהכל בסדר! אני לא בא להטיף מוסר, עדיף לי לא לדעת ולצאת נשכר אלא מה? אני כולה צופה טלוויזיה, מה כבר עשיתי? אין לי מושג מי זה ברגותי אבל אני מכיר את כל הכוכבים של סיטי...טאוור, אל תנסו לעשות בלאגן המצב הוא לא כזה קריטי אל תנסו לדבר לליבי אני לא יצור פוליטי, לא ולא! אני בוחר בימין או בוחר בשמאל בהתאם למה שמספרים לי שפופולארי ויביא לי חברים לזה אני קורה חיים טובים! ימים שחורים, ימים שחורים, בגלל זה כולנו כאן מאושרים. ימים שחורים, ימים שחורים, זה המדריך לחיים הטובים.

http://www.lyricsdownload.com/queen-bohemian-raphsody-lyrics.html

Old pirates, yes, they rob I; Sold I to the merchant ships, Minutes after they took I From the bottomless pit. But my hand was made strong By the 'and of the Almighty. We forward in this generation Triumphantly. Won't you help to sing These songs of freedom? - 'Cause all I ever have: Redemption songs; Redemption songs. Emancipate yourselves from mental slavery; None but ourselves can free our minds. Have no fear for atomic energy, 'Cause none of them can stop the time. How long shall they kill our prophets, While we stand aside AND look? Ooh! Some say it's just a part of it: We've got to fullfil the book. Won't you help to sing These songs of freedom? - 'Cause all I ever have: Redemption songs; Redemption songs; Redemption songs. --- /Guitar break/ --- Emancipate yourselves from mental slavery; None but ourselves can free our mind. Wo! Have no fear for atomic energy, 'Cause none of them-a can-a stop-a the time. How long shall they kill our prophets, While we stand aside AND look? Yes, some say it's just a part of it: We've got to fullfil the book. Won't you help to sing These songs of freedom? - 'Cause all I ever had: Redemption songs - All I ever had: Redemption songs: These songs of freedom, Songs of freedom.

http://www.seeklyrics.com/lyrics/Prince/Musicology.html

העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק היאמ הוא מלוח, היאמ הוא עמוק, אם היאמ הוא עמוק, מה אכפת לו לעץ, מה איכפת לו ליאמ שהעץ הוא ירוק. העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק, יפה הציפור, היא תעוף לה רחוק, אם תעוך הציפור, מה איכפת לו לעץ, מה איכפת לציפור שהעץ הוא ירוק היאמ הוא מלוח, היאמ הוא עמוקף יפה הציפור היא תעוף לה רחוקף אם תעוף הציפור, מה איכפת לו ליאמ, מה איכפת לציפור שהיאמ הוא עמוק. אדם שר שירים כי העץ הוא ירוק, אדם שר שירים כי היאמ הוא עמוק, אם תעוף הציפור, לא ישיר עוד שירים, מה איכפת לציפור אם ישיר או ישתוק. אז ישיר או ישתוק??? לכל סגל הפקולטות הנכבדים ולכל המעוניינים גם לכל אלה שלא.

אם תרצו אין זו הגדה

כולם מדברים על שלום אף אחד לא מדבר על צדק לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום כמה אצבעות על ההדק? עד מתי יהום הסער? עד מתי אדם בן כלב? מחליקות הפנים על התער, מלטפות אצבעות את החרב. לפעמים החיים מורידים אותי על הברכיים אין שומר את השער, אין סימן משמיים. אני רואה אנשים שחיים חלומות ותקוות אנשים שחיים רק תככים ומזימות. יש ששואלים שאלות ואין תשובות יש כאלה מלאים רק טענות ודרישות, אבל... כולם מדברים על שלום אף אחד לא מדבר על צדק לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום כמה אצבעות על ההדק? אז נשארים לבד, מדברים אל הקיר, אין עם מי לדבר אם רק נבין שכולנו אחד, נראה הכל מתחבר כשיישרף רכושך, תישרף נשמתך אם לא תמהר להציל את עצמך רצחנו אדמה ורצחנו נשמה כמעט ולא נשאר לנו אויר לנשימה והעולם בתנועה מתמדת - עושה סיבוב וחוזר לאותה נקודה מה שעולה, חייב לרדת איך לוקחים את הכל במידה? יש אנשים שלוקחים בעלות על אלוהים ויש נאבקים, בועטים ושורטים כמה מאיתנו באמת מקשיבים? כולם מדברים על שלום. כולם מדברים על שלום אף אחד לא מדבר על צדק לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום כמה אצבעות על ההדק? לכולם יש אותו החלום על פני הר, על פני עמק ממשיכים לדבר, מדברים על שלום אבל לא ייכון שלום בלי צדק

שוב היא כאן ושוב הכל מאבד צורה מבולבלת ויפה, היא לא השתנתה יום בהיר אחד עזבה והנה חזרה מרעידה בבהלה, ממיסה שלווה כי איתה כמו תמיד אין עבר ואין עתיד רק הרגע החולף לא חוזר יפה, כואב והכל פתאום אחר מסוער יותר, מהיר יותר, יפה יותר, אחר. שוב היא כאן ושוב הכל כמו מהתחלה שוב אני עומד מולה בלי לומר מילה כל חיוך בהיר שלה, בול אותו הצחוק הפרידה נראית פתאום כמו חלום רחוק כי איתה כמו תמיד אין עבר ואין עתיד רק הרגע החולף לא חוזר יפה, כואב והכל פתאום אחר מסוער יותר, מהיר יותר, יפה יותר, אחר. (קטע אינסטרומנטלי) ואיתה כמו תמיד אין עבר ואין עתיד רק הרגע החולף לא חוזר יפה, כואב והכל פתאום אחר מסוער יותר, מהיר יותר, יפה יותר, אחר. שוב היא כאן ושוב הכל מאבד צורה

שחמט

כמו שרות מנור אמרה שבורדין(?) אמר: "רק חמורים רציונליים לא משנים את דעתם" :~(

יהודית רביץ-בך לא נוגע... :)))

יש כמה דברים שמאוד מעניין אותי לדעת. אני מרגישה צורך לזעזע אנשים כל הזמן. :) בהתחלה לא שמתי לב לזה עד שכמה אנשים אמרו לי "את מנסה לזעזע אותי, מה?" ואני עושה את זה בשיטתיות. אני ממש חייבת להגיד לאנשים חדשים שאני מכירה, דברים כאלו מזעזעים שקשורים למוות או לזנות. רוב האנשים מוצאים את זה משעשע. חלק חושבים שיש לי שריטה קשה... עוד דבר. אני גם כל הזמן מרגישה שאנשים שונאים אותי. אני אעשה הכל, אבל הכל, כדי שיאהבו אותי. ואפילו אם אני אומרת משהו לא לעניין, אני אשנא את עצמי על זה וארגיש שכולם שונאים אותי. יש לי פחד עצום מזה. וגם כשאוהבים אותי זה לא טוב. כי אז אני חושבת 'למה בעצם הם אוהבים אותי?!'. ואז אני שונאת את עצמי יותר. קשה לי לחיות עם האהבה- שנאה הזאת. זה כל הזמן בראש שלי. אני גם מרגישה שאני רוצה הרבה צומי, שאני עושה דברים, אומרים דברים בשביל צומי. ואני נהנית מהעניין, אבל אז מרגישה פתטית ושבטח כולם חושבים שאני מעוותת. ואז אני שוב שונאת את עצמי. או לחילופין, אני מתלבטת אם להתקשר למישהי כי אולי זה מראה שאני יותר מדי רוצה לדבר איתה ואני יותר מדי רוצה צומי. ולכן אני מחכה שהיא תתקשר. ואז גם בזה זה לא מספיק. כי אני חושבת אולי היא שונאת אותי שלא התקשרתי. :/ שום דבר לא נגמר בטוב ככה. אני כל הזמן מרגישה אשמה. אני צריכה להיות מושלמת. אני אפילו צריכה לעזור לכולם. אם אני לא אצליח, אני כשלון. כל דבר כמעט גורם לי להרגיש רע ולהרגיש חסרת ערך. ואז אני גם חושבת בטח כולם חושבים עכשיו שאני כשלון מוחלט. אני כל הזמן נעה ממצבי רוח שונים, מגיבה באימפולסיביות, מרגישה אשמה... ומבולבלת רוב הזמן ביחסי אהבה- שנאה... ודבר אחרון, כל דבר מהדברים שציינתי גורם לי לחתוך את עצמי. :/ ממה כל זה נגרם? למה אני מגיבה ככה? ומה אפשר לעשות? תודה. :)

את לא לבד- מזדהה :\

שלום לך DG, את מגוללת כאן סיפור חיים שלם, כשעיקר הדרמה מתחוללת בעולם הבינאישי שלך. את תלוייה מאד באהבתם ותשומת לבם של האחרים, ומוכנה לעשות כמעט הכל כדי לזכות בהן. זהו מנגנון מוכר, שאפשר לטפל בו במסגרת טיפול פסיכודינמי מתמשך. זוהי למעשה תשובתי לשאלתך האחרונה. את התשובות לשתי השאלות הראשונות תוכלי למצוא רק בעקבות החקירה הדקדקנית שבטיפול. יש לפנייך דרך ממושכת ולא קלה, אך מרתקת. בהצלחה ליאת

בני נפגש עם פסיכולוגית בעקבות בעיית גמגום חריפה. לדבריו הדבר החל בכיתה א' לאחר שחטף שפכטל רציני מהמורה שלו. הוא כיום בן 18. אני עובדת סוציאלית ולשאלתו אם יוכל לקבל את הדו''ח של הפסיכולוגית עניתי שיש לכל אדם זכות חוקית לראות מידע אישי או לקבל העתק של תיקו האישי. פניתי לגורמים הנוגעים בדבר ולאחר שהפגנתי ידע בחוק הסכימו לתת לו את המידע. עכשיו אני לא בטוחה שעשיתי טוב כיון שגונב לאוזני שהפסיכולוגית איבחנה אותו כסובל מפוסט טראומה עם אפקטים דיכאוניים. אני חוששת שהתיוג יעשה לו נזק ויש לי עדיין אפשרות לעצור את התהליך בטרם התיק יגיע לידיו. רציתי לשמוע את דעתכם. יתכן והוא בעצם חש בעצמו שיש לו בעייה והידיעה שסוף סוף זה ידוע למישהוא אחר דווקא תקל עליו ובעצם להסתיר את זה יהיה כמו לטמון את הראש בחול.

שלום לך, לפי מה שהבנתי בנך לא נמצא כיום בטיפול, אבל בכל זאת ישנן שלוש סיבות המסבירות מדוע חשוב להשתמש בתיוג בזהירות תוך הקפדה על שמירת סודיות רפואית: 1. סיבה ראשונה נובעת מהשפעת התיוג על המטפל והטיפול – לעיתים קיימת נטייה בקרב אנשי מקצוע לקבל את התווית כתיאור מדויק ושלם של האדם ולא כתיאור התנהגותו של המטופל, נטייה זו מקשה על אנשי המקצוע לבחון באובייקטיביות את התנהגות המטופל ועלולה לפגוע גם בבחירת הטיפול. 2 .השפעת התיוג על המטופל – אדם שתויג עלול להפנים את הגדת התווית ולקבל הגדרת זהות חדשה אשר תשפיע על הערכתו האישית, ציפיותיו ותפקודו. 3. השפעת התיוג על הזולת – מרגע שנודע לזולת על התיוג, התיוג יכול להשפיע על הדרך שבה הזולת תופס ומעריך את האדם המתויג, לפשוט אותו עלפי התיוג ואף לראות בו כאדם מסוכן ולהתרחק ממנו דבר שיכול להוביל לבידודו החברתית של האדם המתויג. ובנוסף שאלה לי אליך- במסגרת הלימודים שלך, למדת את הדברים הנ"ל?

נועה יקרה, מה זה "חטף שפכטל" ??? בנך הגיע לגיל 18, שהוא - עפ"י חוק - גיל המאפשר לו אוטונומיה מוחלטת על חייו כאדם בוגר. הגם שציינת שהמשאלה לקבל את התיק הייתה שלו, ניתן להתרשם שגם לך היו מוטיבציות חזקות לכך, עד כדי פנייה לגורמים האחראיים, כולל גיוס הידע המקצועי שלך כגורם לחץ על המערכת. לא ברור כיצד הגיע אלייך המידע מתוך התיק, אבל כמי שבקיאה בחוק את וודאי יודעת שיש כאן הפרה שלו. אני ערה לעובדה שילדים בני 18 הם עדיין במידה רבה בחזקתנו, כהורים, והדאגה שלך מובנת. כרגע, מאחר והתהליך כבר החל, הייתי ממליצה שהמידע יועבר אליו בתוך המסגרת הטיפולית, ע"י הפסיכולוגית המטפלת, שתוכל להתמודד בזמן אמת עם השאלות, ולהסביר את אבחנתה. אני, אישית, מאמינה שמטופלים יכולים להתמודד עם האבחנה שלהם, כשזו ניתנת להם באופן אמפתי ותואם לחוויה. בברכה ליאת

כמדומני ליאת שאת בד"כ נגד תיוג, לא?

די לבכות, די לבכות מה, אנחנו תינוקות? הכאב עובר מהר והבכי אינו עוזר

אינני יודע אם גם זה שייך למחרוזות השירים. אך לפעמים "גם חיילים בוכים" ולא רק תינוקות. וישנם כאבים שלא עוברים כל כך מהר. גדעון

שלום רב, אני מקווה שתוכלו לעזור לי והאם קיים מידע לגבי נושא שכזה בספרות המקצועית? בכל מקרה אשמח לתשובה מקצועית בלבד ...(בתודה...) יש בחורה שיש לה חבר הרבה זמן ! והיא להבנתי מאושרת איתו אני והיא ידידים די טובים והשיחה ביננו מאוד זורמת תמיד... השאלה היא כזו : הרבה פעמים אנו מדברים ושמתי לב שהיא הרבה פעמים חוזרת על דברים שאני אומר.. כלומר משתמשת לעיתים "בז'רגון" שלי...(כשהיא מדברת איתי) האם יש לכך ביטוי בספרי הפסיכולוגיה ומזה זה אומר ? בהמון תודה על ההתיחסות שמוליק

שמוליק שלום, יתכן שאתה מתאר תופעה של "הזדהות". תופעה שניתן לראות אותה בכל מיני רמות וצורות. אנו מזדהים עם אנשים שאנו מעריצים ורוצים להידמות להם. ילדים מזדהים עם הוריהם ומחקים אותם. אנו מזדהים עם רעיונות ומאמצים אותם לעצמנו. יתכן שחברתך מזדהה עם ה"ז'רגון" שלך ובלי משים מאמצת אותו גם לעצמה. מה זה אומר? קשה לדעת. אולי כלום ואולי זה יכול לומר, שהיא רוצה לאמץ דפוסי חשיבה ודיבור שלך. יתכן שהיא מושפעת ממך בסגנון ההתנסחות שלך ואולי גם בדברים אחרים. אך אילו הן רק השערות וקשה לדעת אותן בוודאות. בברכה, גדעון

Mama's got a squeeze box she wears on her chest And when Daddy comes home, he never gets no rest 'Cause she's playing all night AND the music's all right Mama's got a squeeze box, Daddy never sleeps at night Well, the kids don't eat AND the dog can't sleep There's no escape from the music in the whole damn street 'Cause she's playing all night AND the music's all right Mama's got a squeeze box, Daddy never sleeps at night She goes in AND out AND in AND out AND in AND out AND in AND out She's playing all night AND the music's all right Mama's got a squeeze box, Daddy never sleeps at night She goes, squeeze me, come on AND squeeze me Come on AND tease me like you do I'm so in love with you Mama's got a squeeze box, Daddy never sleeps at night [break] She goes in AND out AND in AND out AND in AND out AND in AND out 'Cause she's playing all night AND the music's all right Mama's got a squeeze box, Daddy never sleeps at night

free indie music! . Tebon Sanoi My Love . Runnin' Dry . Swept . Free From You . On My Own rate · print I got my head checked By a jumbo jet It wasn’t easy But nothing is, no When I feel heavy metal And I’m pins AND I’m needles Well I lie AND I’m easy All of the time but I’m never sure when I need you Pleased to meet you I got my head done When I was young It’s not my problem It’s not my problem When I feel heavy metal And I’m pins AND I’m needles Well I lie AND I’m easy All of the time but I’m never sure when I need you Pleased to meet you Yeah, yeah Yeah, yeah Yeah, yeah Oh, yeah

I'm gonna fight 'em all A nation army couldn't hold me back They're gonna rip it off Taking their time right behind my back And I'm talking to myself at night Because I can't forget Back AND forth through my mind Behind a cigarette And the message coming from my eyes Says leave it alone Don't want to hear about it Every single one's got a story to tell Everyone knows about it From the Queen of England to the hounds of hell And if I catch it coming back my way I'm gonna serve it to you And that aint what you want to hear But thats what I'll do And the feeling coming from my bones Says find a home I'm going to Wichita Far from this opera for evermore I'm gonna work the straw Make the sweat drip out of every pore And I'm bleeding, AND I'm bleeding, AND I'm bleeding Right before the lord All the words are gonna bleed from me And I will sing no more And the stains coming from my blood Tell me go back home

במידה וניתן אימון למתלונן על אותם סימפתומים המוזכרים. אז בכל זאת מה גורם לרופא לתת נכות. כל אחד יכול לבוא ולהגיד שהוא לא מקיים יחסי מין. ויש לו דפיקות לב. ולא ישן בלילה. ומסתגר בבית.ומזיע בלילה. איזה כלים יש לרופא באיבחון

אכן זה לא כל כך פשוט וקל לקבל נכות על רקע נפשי. הועדה צריכה להתרשם שישנו קשר סיבתי בין הגורם למצב הנפשי לבין המצב הנפשי , שבעטיו באה התביעה. ובנוסף הועדה צריכה להתרשם שישנה פגיעה בתפקודו של האדם. כמו שאתה כותב, כל אחד יכול להגיד... ולכן הועדה נשענת גם על התרשמות בראיון קליני מקיף ולעיתים גם על מבחנים פסיכולוגים. בכל מקרה, זה תהליך לא קל מבחינה נפשית ודורש אורך רוח . בברכה, גדעון

האם חוות דעת עם סימפטומים דיכאון וחרדה יש דרך רפואית לבדוק לאמת את האינפורמציה או שהיא מתקבלת מתוך אימון המידע של הנבדק . ( אם נבדק מתלונן שקשה לו לישון בלילה או לא מקיים יחסי אישות או שהוא מזיע בלילה או שיש לו דפיקות לב ) איך אפשר לאמת את גירסת הנבדק

בעקרון מידע כגון דפיקות לב מואצות, תחושות דיכאון, הפרעות שינה, אי קיום יחסי מין. מידע כזה מתקבל בדיווח של הנבדק והוא נחשב כאמין ולמיטב ידיעתי לא מנסים לאמת ולבדוק את המידע הזה. בברכה, גדעון

יש אפשרות להזמין חוות דעת

באיזה קרטריונים מקצועיים יש לרופא שיושב מולו שקרן לצורך חוות דעת לבית משפט

מיקי שלום, הרופא או נותן חוו"ד צריך לבסס אבחנה על סמך השיחה עם הנבדק. האבחנה עצמה צריכה לעמוד בקריטריונים של ספר האבחנות הפסיכיאטרי. בברכה, גדעון

לצורך קבלת חוות דעת שהנושא חרדה ודיכאון האם יש דרך לאמת דיברי הנבדק. אם הנבדק עקב חרדה ודיכאון לא ישן בלילה מתלונן על דפיקות לב לא מקיים יחסי אישות מסתגר בבית

מיקי שלום, שאלתך לא ברורה דייה. חוות דעת לאיזו מטרה? למשל חוות דעת שניתנות מטעם ועדות מומחים למשרד הביטחון ניתנות ע"י צוות מומחים שכל אחד מטעמו מתייחס לתמונה הקלינית ולמאפייניה על סמך הכלים שלו. כלים כלומר: ראיון קליני או מבחנים פסיכודיאגנוסטיים וכדומה. כמובן שמתייחסים גם לדברי הנבדק ולתלונותיו, אך מטרת חוו"ד טובה היא לזהות גם ניסיון להטעות את הבודקים. מקווה שעניתי, בברכה, גדעון

אני לא יודע אם אני ממציא את הגלגל, או לא מזהה את הבעיה, אבל האם יש מושג ידוע המדבר על "דכאון מיני"? אם כן, ואם זה המקום להעלאת הנושא, אשאל בפירוט בהמשך. תודה.

אודי שלום, אני לא מכיר מושג קליני הקרוי "דיכאון מיני". ישנו "דיכאון". ישנן "בעיות מיניות". יתכן שאתה חווה תופעה המשלבת בין השניים. אתה מוזמן לשאול. בברכה, גדעון

ד"ר שלום פונה אני אילך לאחר אין ספור בדיקות ניאורולוגים וכו לפני כשלוש שנים חוויתי בפעם הראשונה התקף חרדה על רקע בריאותי מאותו יום חלה נסיגה ועליות ניתיתי טיפולים על בסיס פסיכוטרפיה ללא כדורים אך מסתבר שזה לא עזר כל דבר קטן על רקע בריאותי היה מכניס אותי ללחץ בריאות הפכה להיות חלק מחיי . הנני בן 36 נשוי עבודה הכל תקין אך פחדים וחרדות הינם חלק משגרת יומי לפני כחודשיים הייתי במצב נפשי חמור לחץ מכל הכיוונים עבודה בית הכל ברמה גבוהה שלושה ימים לאחר מכן חשתי הירדמות של חלק מאזור הפנים ההירדמות הייתה לסירוגין הגעתי לניאורלוג ביצעתי סי טי מוח eeg בדיקות דם מכל הסוגים האפשריים הכל תקין!!! חוות דעת נוספת של שני ניאורולוגים קבעה הכל תקין היום חודשיים לאחר תחילת המקרה עדיין אותם סיפטומים אפילו מעט בצד השני של הפנים on off אף על פי שרוב הלחץ חלף שאלתי ממש בתחינה....כי כבר לא נותר בי כוח להמשיך פירקתי את אשתי האם יכול להיות על רקע נפשי? האם מוכר לך מקרה דומה? האם יש לך הצעה חכיוון כדורים או שיחות? ד"ר נכבד אודה מקרב לב על תשובה שא ברכה על הצלת הנפשות שהינך אחראי (קראתי מספר תשובות בפורום) תודה

אורי שלום, היות והרופאים שוללים מרכיב סומטי לבעייה, הרי סביר שאתה מתאר הירדמות של חלק מהפנים על רקע נפשי. איני רוצה לתת אבחנה דרך האינטרנט, אך זה בהחלט יכול להיות על רקע חרדתי. לא כתבת אילו טיפולים נפשיים ניסית, אך הייתי ממליץ לך לבחון את האפשרות של טיפול ביופידבק. טיפול ביופידבק יכול לשלב בין המרכיבים של טיפול התנהגותי -קוגנטיבי לבין מרכיבים של טיפול פיזיולוגי וקבלת פידבק גופני על תגובותיך. כמו גם טכניקות יעילות להרפיה ולרגיעה. ניתן לפנות או באופן פרטי , או דרך קופת החולים שלך. בברכה, גדעון

היי, אני בת 32, הכרתי לפני כשנה בחור מקסים שקטן ממני ב5 שנים. בסה"כ טוב לנו מאוד יחד, אנו אוהבים ומוצאים הרבה מן המשותף. אנו רוצים מאוד למצוא פתרון מתאים לעובדת הפרש הגילאים מבחינת מוכנות להקמת משפחה בהתאם לגיל. קיים לחץ בגלל שאני בגיל קריטי והחבר עדיין לא מרגיש מוכן להקמת משפחה כרגע (מבחינה כלכלית ומנטלית). חברי ואני רוצים להמשיך את הקשר, אך לא יודעים מה לעשות לגבי המצב.

שקד שלום, הפרש של חמש שנים לא אמור להיות בעייתי לטעמי בשום מובן שהוא. גם גיל 32 עדיין הוא לא גיל קריטי. הבעיה להבנתי היא שאת לחוצה על הקמת משפחה ומיסוד הקשר וחברך מרגיש עדיין שהוא לא מוכן לכך. זה שאתם לא מתואמים לגבי הנושא הזה של הקמת משפחה, נראה לי נורמטיבי וסביר . מה גם שאתם בסה"כ שנה חברים. אז מה עושים? תמשיכו להיות ביחד ולדבר על כך ולנסות להגיע לעמק השווה. נסי לברר ממה החבר שלך חושש? למה הכוונה חוסר מוכנות כלכלית? רוב הזוגות הצעירים במדינתינו אינם מוכנים כלכלית. למה הכוונה חוסר מוכנות מנטלית? מה הוא צריך כדי שמוכנותו המנטלית תגבר? מה הוא צריך שאת תעשי כדי שמוכנותו המנטאלית תגבר? נסו לשוחח על כל אילו ולהגיע להסכמה . צריך לזכור שבחיים משותפים עדיין לכל אחד יש את התיזמון שלו, הקצב האישי והפחדים ... מאחל לכם הגעה לעמק השווה והמשך אהבה ומציאת המשותף, גדעון

גם אני חושבת כמוך.. קיימת בעייה נוספת שמטרידה אותנו ואנו רוצים לפתור אותה, ונראה שגם היא משפיעה על חוסר המוכנת של חברי. יש מקרים בהם אני נכנסת ללחץ, חוסר ביטחון, קנאה, עקב מקרים בהם חברי יוצא לבלות עם חבריו לפאב או לאירועים שאיני מוזמנת, מדבר עם עמיתה שלמדה איתו, יוצא לטיול עם חבר. בעקבות כך אני לא שולטת על התנהגותי, כועסת על חברי, ונכנסת לפחד וללחץ. הבעיה יוצרת מתח ומריבות מיותרות שמאיבות על הקשר. לאחר מכן אני מצטערת ומבינה שהתנהגותי היתה קיצונית. חברי כנה ומקפיד לשתף אותי בכל דבר. חשוב לי מאוד לפתור את הבעיה כי אני יודעת שהיא הרסנית. מה ניתן לעשות?

אם אדם פתאום נתקל בתופעות וסימפטומים מוזרים שהם זרים לו, האם זה יכול להיות דבר שבאיזשהו דרך הוא ממציא ורק חושב שקורה? שוב תודה.

שלום, האם ניתן באופן תאורטי להשתיל סוגסטיות באדם הנמצא בהכרה מעורפלת כתוצאה מנטילת מנת יתר של תרופות על מנת לבדוק אם יש לו נטיה להמציא או לדמיין דברים? שאלה נוספת- האם אדם הנמצא במצב כזה יכול להגיד דברים מסוימים מבלי לדעת ובעקבות סוגסטיה שניתנת לו לזכור רק חלק קטן ממה שנאמר? תודה.

גלית שלום, אני לא בטוח שהבנתי את שאלתך הראשונה. בעיקרון , צריך שהאדם יסכים להשתלת הסוגסטיות. אדם לא יכול להתהפנט בניגוד לרצונו . לגבי הנושא התרופתי, אינני יודע אילו תרופות יכולות לגרום למצב הכרתי כזה שהינו גם מעורפל וגם עם סוגסטביליות יתר. לגבי החלק השני של השאלה, ניתן ליצור מצב שאדם שהיה מוכן לקבל סוגסטיות יזכור באופן חלקי, את מה שהיה. בברכה, גדעון

בני בן 25, לאחר שירות צבאי, לומד לתואר אקדמי בהנדסה, והשגיו טובים מאד. הוא ילד טוב, ישר וממושמע, וגר איתנו בבית עם אחים נוספים. הבעייה היא שהוא סובל מחוסר בטחון וביישנות מילדותו. קשריו החברותיים הלכו והתמעטו, למעט בענייני הלימודים. הוא לא יוצא לבלות, לא היתה לו חברה, וחבריו מועטים מאד. נסיוננו, כהורים, לדבר איתו ולשכנעו להתמודד עם מצב זה, נענה בהתנגדות מלאה מצידו לדבר על הנושא. הוא לא מוכן לשמוע על פנייה לטיפול או עזרה מקצועית. התקשורת שלנו איתו קיימת רק כאשר יש לו אינטרס לכך מצידו. בכל מצב אחר הוא סגור ולא משתף פעולה. קשה לנו לראות אותו בבדידותו, ולא יוצא לבילויים כפי שרואים אצל אחרים. מאידך הוא רגיש ואנו נזהרים לא לנדנד יותר מדי כדי לא להכאיב לו. מה דרך הפנייה המומלצת כדי לחדור אליו ולהוציאו ממסלול של זאב בודד ?

להורה שלום, זה כלל וכלל לא פשוט להיות במצב של הורה הרואה את בנו בבדידותו וברגישותו , רוצה לעזור וידו המושטת נענית בסרוב. אני גם לא איש בשורה, לדעתי, יכולותיכם לסייע ולחדור אל תוכו הינן די מוגבלות. הוא כבר "ילד גדול". ברצונו יסתגר וברצונו יפתח. ברצונו יפנה לעזרה וברצונו ישאר במצבו. לדעתי עליכם להיות במצב שמוכן לסייע, להציע לו עזרה, אך לומר לו שזו זכותו לבחור מתי ואיך לקבל אותה. אני חושב שבנכם יכול להעזר רבות ע"י טיפול פסיכולוגי. אתם יכולים למשל להציע לו לפנות לטיפול (אולי אפילו לממן את הטיפול, אם יש לו בעיה לממן את זה בכוחותיו הוא). במידה ומסרב איני רואה אופציות רבות לפניכם. נסו כל הזמן, שאתם תהיו גורם שהוא יכול לפנות אליכם לעזרה ולשיחה. כמו הרבה דברים בחיים, גם הפניה לסיוע מקצועי דורשת תקופת הבשלה. קשה לכם מראש לדעת מתי תקופת ההבשלה הזו מסתיימת, אולם כאשר היא תסתיים, חשוב שלבנכם תהיה הרגשה שאתם מקור זמין לפניה , לשיחה ולסיוע. בסופו של דבר הוא יחוש לבד את רצונו לצאת ממסלול הזאב הבודד ואז כשיפנה אליכם, תוכלו לדעת שסבלנותכם השתלמה. הרבה הצלחה, גדעון

Mother please forgive me I just had to get out all my pain AND suffering Now that I am done, remember I will always love you I'm your son Little child, looking so pretty Come out AND play, I'll be your daddy Innocent child, looking so sweet A rape in my eyes AND on your flesh I'll eat You've raped! I feel dirty It hurt! As a child Tied down! That's a good boy And f**ked! Your own child I scream! No one hears me It hurt! I'm not a liar My God! Saw you watching Mommy why?! Your own child It's alright I didn't touch you there Mama said she didn't care I didn't touch you there That's why mama stopped AND stared I f**king hate you! Mother f**ker! Mother F**ker! I f**king hate you! F**k You! You son of a bitch, you f**king ruined my life! I wanted to die! I'm sick of it, mother f**ker . . . oh oh Why'd you f**k'n do it to me? I Hate You! I F**k'n Hate You! I Hate You! Why?! I Hate You!

.

אני לא כל כך במוזה לכתוב היום, אבל בהמשך למסורת של השבועות האחרונים אכתוב קצת בכל זאת :-). היה לי שבוע עמוס שהתחיל כבר בסוף השבוע כשחליתי. נראה לי שלגוף שלי נימאס מהכל והוא פשוט שבת כמה ימים. היה לי חום והרגשתי ממש רע, אבך עכשיו שלומי הרבה יותר טוב. אחותי התגייסה השבוע, אז היה בבית לא מעט מתח. אבל עכשיו סופשבוע וכולם כאן... אמא ואבא נושים לרווחה. חוץ מזה היה שבוע די עמוס בדברים שגרתיים. אה... אתמול ראיתי במקרה תאונת דרכים מזעזעת. ראיתי אישה אחרי שמשאית דרסה אותה. אכשהו זה לא עשה לי כלום (כלומר- לא הרגשתי כלום...), אבל התמונה הזו עוד חוזרת לי לראש (ולמזלי אני לא זוכרת אותה במדויק. רק בקווים כללים).ראיתי שהיא פצועה מאוד ואחר כך ברדיו שמעתי שהיא מתה בבית חולים מפצעיה. זהו, עוד שבוע וקצת הפסיכולוגית שלי חוזרת. אני קצת מתגעגעת אליה, אבל פחות קשה לי מבהתחלה. קצת התנתקתי, אני חושבת. שבת שלום, רשת

רשת יקרה, את יודעת, דווקא הכתיבה הלקונית שלך, על מחלת הגוף, על דאגות משפחתיות ועל אישה שהחיים פצעו אותה כל-כך קשה, גרמה לי להרגיש איזה מחנק בגרון. כאילו דרך המילים האלה את מספרת לי משהו על עומק הפגיעה שלך, ועל האופן בו את מתגוננת בפניה. אני שמחה שהפסיכולוגית שלך חוזרת בקרוב, ומקווה שתוכלו להתחבר שוב כדי לגעת בפגיעה הזו. את תמיד מוזמנת להשתמש בנו, אורנה

מצטערת שגרמתי לך להרגיש מחנק בגרון :-( המילים שלך נוגעות.

שלום רציתי לשאול על התלבטות שלי: האם להתחתן עם מישהו שאני אוהבת אותו הרבה יותר משהוא אוהב אותי, או להתחתן עם מישהו שאני רק מעריכה, אבל הוא מעונין בי?

עמליה יקרה, כתבת בשתי שורות על התלבטות שמיטב יצירות הספרות, השירה, התיאטרון והקולנוע עוסקות בה... אז עם מי יהיה לך טוב לחיות את חייך? אני בוודאי לא יכולה לדעת זאת במקומך. זה תלוי בכל כך הרבה גורמים בסיפור האישי שלך. אולי כדאי ללוות את ההתלבטות שלך בשיחות עם פסיכולוג, שיעזרו לך להבהיר את הדברים לעומקם? בברכה, אורנה ראובן-מגריל

היי, אני בת 32, הכרתי לפני כשנה בחור מקסים שקטן ממני ב5 שנים. בסה"כ טוב לנו מאוד יחד, אנו אוהבים ומוצאים הרבה מן המשותף. אנו רוצים מאוד למצוא פתרון מתאים לעובדת הפרש הגילאים מבחינת מוכנות להקמת משפחה בהתאם לגיל. קיים לחץ בגלל שאני בגיל קריטי והחבר עדיין לא מרגיש מוכן להקמת משפחה כרגע (מבחינה כלכלית ומנטלית). חברי ואני רוצים להמשיך את הקשר, אך לא יודעים מה לעשות לגבי המצב.

ביום של קיץ בהיר וחם יצאו לגבעה שני אוהבים הלכו תומם מבטם לים ופניהם עצובים, עצובים לא אוכל, מרגרט שלי, לשאתך לאישה, יקירה, יקירה.. כי מחר בשעה חמש אשא לי אשה עשירה למחרת בשעה חמש צלצלו בכפר הפעמונים והיא הלכה לה אל הנהר ולא שבה משם בחיים הו! חלמתי חלום איום אז ניעור העלם ופעם נפעם כי ביתנו כולו אדום ומיטתנו שותתת היא דם (לא זוכרת את ההמשך... שיר שנתקלתי בו לפני שנים, בהמשך השיר אחיה הורגים אותו עם גרזן...בגלל שהוא הפר הבטחה. לבסוף יש שורה... "מליבה פרח בר צמח, מליבו פרח רק סרפד")

ציפרקלס 10 MG וקסנגיס 0.5 MG האם זה נחשב למינון גבוה האם אי נטילת הכדורים יכולה להזיק מה הכדורים באו להסדיר האם המינון יכול להצביע על חומרת המחלה

שלום יקי, שאלות על טיפול תרופתי יש להפנות לפורום פסיכיאטריה, וכמובן לרופאך האישי. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

מדובר בחברה עם נטיות אובדניות שהתרחקתי ממנה לאחרונה... היא בת 31 וסטודנטית באוניברסיטה, ניסתה להתאבד שוב השבוע בחניקה. אני הצבתי לה אולטימטום: שתפנה לטיפול ביום ראשון או שאני מתקשרת לפסיכיאטר המחוזי. אני לא יודעת אם אישפוז יעזור לה, אבל היא חייבת עזרה. מה לעשות?

שלום היאמ, נראה שפעלת בנחישות הראוייה. לצד הנחישות, אני ממליצה להוסיף תמיכה רגשית - למשל, אולי תוכלי ללוות את החברה ביום ראשון לקבלת טיפול, אולי תוכלי לעזור לה לידע אנשים קרובים נוספים לגבי מצבה, ולפעמים זה עוזר פשוט להיות איתה... בהצלחה, אורנה ראובן-מגריל

יש לה גם תגובות לא תואמות, שינויים קיצוניים במצב הרוח ברמה של דקות(יגון עמוק\מרץ ואופטימיות מתפרצים), התקפי זעם. אני לא יכולה להתקרב עכשיו, היא פוגעת. אשפזו אותה במהלך הצבא בכפייה ומאז היא לא מתקרבת לפסיכיאטרים, היא בטוחה שהמטפלת האחרונה שלה שונאת אותה ו"גרועה" כי לא היו לה תשובות לשאלות קיומיות אולי היא צריכה רב ולא פסיכולוג...

שלום, שמי ליאת , אני בת 21 ,חיילת בצבא. התגייסתי לפני כארבעה חודשים , כי סיימתי עתודה בתואר הנדסאית אלקטרוניקה. קצת לפני שהתגייסתי אובחנתי כסובלת מחרדה חברתית ודיכאון. דבר שיש לי מגיל 6 , פשוט תמיד חשבתי שזה האופי שלי ולא ידעתי שיש דבר כזה חרדות, ולא פניתי לטיפול. עכשיו אני במסגרת צבאית בטיפול פסיכולוגי אצל הקבנ"ית בבסיס שבו אני עושה את הקורס. וגם בטיפול פסיכיאטרי אצל פסיכיאטר במרפאה המרכזית בצרפין. אני כבר שבוע לוקחת בהמלצתו כדורים נגד חרדות שנקראים ציפרלקס. הקורס עומד להסתיים עוד 5 שבועות, השאלה שלי האם כדאי להתחיל טיפול התנהגותי של שיחות עכשיו ,אפילו שהקורס עומד להסתיים. או לחכות שאני יגיע לבסיס הקבוע שלי ולהתחיל טיפול אצל הקב"ן שם? בתודה מראש, ליאת.

שלום ליאת, ראשית, אני רוצה להביע הערכה לאופן הרציני והבוגר שבו בחרת לטפל בבעיה שלך. אני מבינה שאת נמצאת בטיפול פסיכולוגי אצל קבני"ית ובמעקב רפואי בצריפין, ולכן לא לגמרי ברורה לי השאלה לגבי התחלת טיפול התנהגותי. האם במסגרת הטיפול שאת מקבלת כרגע אצל הקבנ"ית בבסיס הנוכחי אין התייחסות קוגניטיבית-התנהגותית לבעיות החרדה והדיכאון? אני חושבת שכדאי לשוחח עם הקבנ"ית בפגישה הבאה שלכן לגבי המשך הטיפול. יתכן שכדאי לכוון את המשך השירות שלך כך שתוכלי להמשיך בטיפול איתה, או לחילופין לוודא שאת מיועדת לבסיס בו תוכלי לקבל טיפול פסיכולוגי באורח סדיר. המון הצלחה בהמשך, אורנה ראובן-מגריל

שלום! אני בתקופה כזאת שאני שוקלת לקחת כדורים לדכאון וחרדה (אני מטופלת אצל פסיכולוג) אבל אני מתלבטת מכיוון שאני רוצה להיכנס להריון עוד חצי שנה משהו כזה הבנתי שאין כדור שממש בוודאות בטוח לשימוש בהריון. ואני ממש זקוקה לכדורים עכשיו אבל גם ממש רוצה ילד מה עושים ?? ברור שאני צריכה להחליט מה חשוב יותר אבל איך יודעים להחליט נכון? תודה

אין צורך להתלבט בין השניים.יש כדורים פסיכיאטרים הבטוחים בודאות גם בתקופת ההריון.פני לפסיכיאטר עבור המירשם המתאים.

שלום טלי, ההתלבטות שאת מתארת אכן קשה. לשאלה התרופתית עצמה (כלומר בנוגע לשימוש בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה בזמן הריון) אני מעדיפה לא להתייחס, מאחר ואיני רופאה. אני רק רוצה לציין, בדומה לתותו, שנצבר מידע בנוגע לשימוש בתרופות במהלך הריון (הדבר נכון בוודאי לגבי התרופות הוותיקות יותר), וכדאי לקבל את המידע בהתייעצות עם פסיכיאטר. בנוסף, פתוחות בפנייך אופציות כמו לקבל את הטיפול התרופתי למשך החודשים עד הכניסה להריון, לדחות במידת מה את הכניסה להריון וכד'. את ההתלבטות עצמה חשוב שתביאי לתוך הטיפול הפסיכולוגי, משום ששם יש הבנה מלאה יותר בנוגע למשמעויות האישיות של הריון ושל טיפול תרופתי עבורך בתקופה זו בחייך. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

בוקר טוב, לבת זוגי יש בן בן 25 מנישואיה הראשונים שגר איתנו. בשנתיים האחרונות הבן נכנס לחובות מאד גדולים בעקבות בזבוז כספים מסיבי ובעור שינינו הצלחנו לכסות את כולם. כל פעם שניסינו לדבר על ליבו של הבן הוא לא היה מוכן לשמוע. אנחנו חושבים שאולי חלק מחובות שהוא נכנס אליהם נוביעים מכך שהוא אינו חושב עד הסוף על התוצאות של מעשיו. כאשר ניסינו להפנות אותו למישהו מקצועי הוא כל הזמן טען כי הבעיה אצלנו ולא אצלו. לאחרונה הוא אף הפסיק כמעט להתקלח ומתקלח רק פעם בשבוע - שבוע וחצי לאחר מריבות וויכוחים בלתי פוסקים שיש לנו עימו. בנוסף הוא חזר לבזבז כספים ללא היכר ואנו חוששים שהוא ייצור עוד פעם חובות. בין יתר הבזבוזים הוא עסוק בלקנות בחנויות את המוצרים והבגדים הכי נחשבים והכי יקרים. משיחותיי עימה הבנתי שכשהוא היה קטן היו לו בעיות קשב וריכוז שגם גרמו לו לנשור מהלימודים כבר בכיתה י'. אודה על קבלת עצה.

שלום אורי, כשקראתי את מה שכתבת חשבתי על האופן בו הורים מאפשרים לילדיהם להישאר ילדים, גם בגיל בו מדובר באנשים בוגרים שאמורים במידה רבה לדאוג לעצמם. הלא וויכוחים על מקלחת שייכים לגיל אחר לגמרי, וכבר בילדות רובנו לומדים שאי-אפשר לקנות את כל ה"צעצועים" שאנחנו חושקים בהם... נדמה לי שמשהו השתבש בהבנה של הבן שהוא אחראי על מעשיו - אם הוא מבזבז יותר כסף משהוא מרוויח אז הוא בצרות (ולא אתם), ואם אינו מתקלח הוא יצטרך לשאת בתוצאות החברתיות. לא כתבת כיצד הוא מתפקד מבחינת לימודים ועבודה, חיי חברה, זוגיות וכד', אבל אני מבינה בין השורות שיש בעיות בתחומים נוספים. נראה לי נכון שאמו ואתה תגבשו קווים מנחים מסוימים לגבי החובות והזכויות שלו, בוודאי כל עוד הוא גר בביתכם. אחרי שתגבשו החלטות ספציפיות תצטרכו להציג אותן בפניו, וגם לעמוד בהן, למרות כעסו והתנגדותו הצפויים. לפעמים קל יותר לעשות את תהליך החשיבה הזה בעזרת איש מקצוע, שילווה אתכם בקבלת ההחלטות ובעמידה מאחוריהן. ולגבי טיפול לבן - וודאי שאני חושבת שזו אופציה מומלצת, אבל גם בנושא זה הוא כבר אינו ילד קטן שהוריו יכולים לקחת אותו לפסיכולוג בעל כורחו. הוא גבר צעיר שיצטרך לקחת אחריות על חייו... בברכה להצלחה בדרך הקשה (אך החשובה) העומדת בפניכם, אורנה ראובן-מגריל

לפני כחודש וחצי פונתי לבית חולים בעיקבות לחצים בחזה ולחץ דם גבוה, עברתי בדיקות ושחוררתי עוד באותו יום, לאחר כמה ימים של מנוחה התחילו להטריד אותי כול מיני מחשבות לא רציוניות, שהעולם בו אני נמצא דמיוני ומחשבות על מוות קרוב, מחשבות שכמעט ואין לי עליהם שליטה, מחשבות אלה גורמות לי לדפיקות לב מואצות, ירידה חדה במצב הרוח ולהתקפי בכי חזקים. אשמח מאוד אם תוכלו להבהיר לי את המצב בו אני נמצא, מהו המונח הרפואי ?, מה עלי לעשות על מנת לחזור לחיים נורמליים ? תודה מראש.

שלום אבי, יתכן שחווית התקף פניקה, ושלאחריו אתה ממשיך לסבול ממחשבות חרדתיות מטרידות. כדאי לפנות לפסיכולוג קליני המתמחה בטיפול בחרדה, ולעבור סידרה קצרה של מפגשי CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), שילמדו אותך להתמודד היטב עם המצב החדש. בברכה להצלחה, אורנה ראובן-מגריל

בלילה בלילה, באין רואה, לאור ירח חיוור, יוצאים אנשי בסדר לגן לתקוע נודות כחלחלים של סיפוק עצמי לגביעי הפרחים. אנחנו אנשי בסדר, אנשי בסדר גמור, דור הולך ודור בא ואנו עומדים לעולם. אנחנו אנשי בסדר, אנשי בסדר גמור, אצבע בתחת ושיר בגרון כי טוב מסריח וחם. בעלות השחר, בטרם אור, מופיע מלאך קטן, קופץ חיש חיש מאיש לאיש, מקיש במקל ארוך על כל הביצים ברכת בוקר טוב. אנחנו אנשי בסדר... אינני יודע את שם המלאך ומהו רוחב כנפיו, אבל יודע אני היטב היטב לתקוע נודות כחלחלים של סיפוק עצמי לגביעי הפרחים. אנחנו אנשי בסדר...

שלום,אני בת 22 ואחותי קטנה ממני בשנתיים. היא נועלת את עצמה בחדר שלה יום שלם ולא נותנת לאיש להכנס,פרט לי. יש לה סימנים כחולים מסביב לעיניים.אני מודאגת מאייך שהיא נראית.היא לא מדברת אף פעם,אפילו איתי על מה שעובר עלייה ומרחיקה את כולם.היא מתלבשת בשחור אך מתאפרת עדין..יש לי סיבה לדאגה? כי היא לא מדברת על התאבדויות ולטענתה,טוב לה ככה.מה עושים?

צריך לפנות איתה בדחיפות לרופא, רצוי פסיכיאטר. אם אין אפשרות , פנו לרופא קופת חולים ובקשו הפניה לבריאות הנפש או פסיכיאטר.

שלום ר, יש סיבה לדאגה, משום שההסתגרות של אחותך בהחלט יכולה להעיד על קושי רגשי (אגב, לא בהכרח דיכאון). מאחר ואת היחידה שמוזמנת לחדרה, נסי לנצל את הזמן במחיצתה כדי לנסות להבין מה עובר עליה, להביע את דאגתך, ולהציע לה להיפגש עם איש מקצוע בתחום הפסיכולוגיה הקלינית או הפסיכיאטריה. בהצלחה, אורנה ראובן-מגריל

אבקש לדעת מהי ההגדרה של מגבלות שמתאימות לנכות 20% מחרדה ודכאון

שלום ., שאלתך נוגעת לקריטריונים ספציפיים לנכות נפשית שמפעילים גופים שונים (כמו ביטוח לאומי או משרד הביטחון), ויש צורך לפנות ישירות אליהם. אני בטוחה שאנשי המקצוע שם יוכלו לעזור יותר. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

שלום רב, מישהו פה מכיר את מעון היום למבוגרים (אשפוז יום) שבמרפאה לבריאות הנפש ע"ש בריל ברמת חן? האם לדעתכם המקום מתאים לטיפול באדם אובדני ללא תחלואה נלווית כמו דיכאון קשה במיוחד, דו-קוטביות או פסיכוזה? מדובר באדם מתפקד, רהוט, ומאוזן מכל בחינה אחרת, שכבר ביצע מס' נסיונות התאבדות רציניים אך הצליח לשכנע בביה"ח שאינו זקוק לאשפוז פסיכיאטרי ובאופן כללי אמביוולנטי גם לגבי כל טיפול אחר (אך ניתן כמדומני לשכנעו, הוא סובל מאוד). מה דעתכם? להערכתי, חוויה טיפולית מאכזבת שלא תתן מענה, מהווה עבורו סיכון אולי גדול יותר מחוסר טיפול, ולכן קשה לדעת מה יתאים לאחר שפסיכותרפיה וטיפול פסיכיאטרי במסגרת מרפאתית לא עזר לבעית האובדנות. תודה רבה!

ערב טוב, כדי לדעת לאשורו אם המרפאה ברמת-חן הולמת את צרכיו של האיש, אין ברירה אלא להתקשר אליהם ולשאול. לא כדאי ולא נכון להסתמך על חוות דעת אקראיות, שלא בהכרח משקפות את מגוון השירותים שמעניק המקום ואת איכותם. ללא ספק, המאמץ למצוא מסגרת טיפולית הולמת ראוי מכל בחינה, ועד אז, חשוב להעניק את מלוא התמיכה האפשרית במסגרת הבית והמשפחה. בהצלחה והרבה בריאות ליאת

יש לי בעיה כזאת:כשאני נמצאת בחברה שח אנשים ולפעמים עם בנאדם אחד אני פוחדת לומר משהו מחשש שלא יאהבו אותי,שידחו אותי ואז קורה שאני לא מדברת עם אנשים ואין לי מיומנויות חברתיות.נדמה לי שאין לי "מה להציע" ואני מקנאה בכל אחת שהיא שנונה,או מצחיקה או יפה או חכמה או אחת שאני רואה שאוהבים אותה בחברה.אני לפעמים מסמיקה כשאני מדברת עם אנשים הכל לדעתי נובע מחוסר בטחון עצמי,דימוי עצמי נמוך,וכמובן תמיד יש לי פחד ממה שיגידו עליי."יואהבו אותי,לא יאהבו אותי" לפעמים אני מתחילה לקנא במישהי בגלל שהיא נורא יפה או מקובלת בחברה ואני מטרידה את עצמי למה אני לא כזאת,אני גם רוצה.... כל מה שתיארתי גורם לי להיות מדוכאת ואני לא כל כך מטופחת כי אין לי ממש חשק.מה עושים?

שלום הגר, את מתארת בעיה עם 'ניחוח' של חרדה חברתית. אפשר וכדאי לטפל בזה, כשהדרך המומלצת היא סדנה קבוצתית להפחתת חרדה חברתית. לאחר שתצליחי לרכוש כלים בסיסיים להתמודדות עם החרדה החברתית, תוכלי לפנות לטיפול דינמי פרטני, באמצעותו תוכלי לעמוד על המקורות העמוקים יותר לפגיעה בהערכה העצמית שלך, ולבסס ראייה יותר חומלת וסלחנית כלפי עצמך. בהצלחה ליאת

לליאת אבל איפה מוצאים סדנה לחרדה חברתית.היום יש הרבה נוכלים שהם לא מטפלים עם הכשרה מקצועית,האם אני צריכה סדנה שינחה אותה פסיכולוג עם הכשרה מסוימת או שלא משנה מנחה של הסדנה אלא העיקר שאי יהיה בין אנשים ואני ילמד איך לרכוש מיומנויות חברתיות? והייתי רוצה לקבל סדנה מומלצת אם את מכירה.תודה

שלום אני נמצאת בסיום טיפול שערך שלוש שנים בערך ונשארו לי עוד שתי פגישות במרחק של חודש. אני נמצאת במצב הרבה יותר טוב מפעם.ושמחה על כך. אני פוחדת מהסוף שיגיע אני לא יודעת מה יהיה מה יקרה? עברתי לפני שלוש שנים בערך התקף חרדה (כך נאמר לי) שבו לא יכולתי לזוז ולנשום היה קשה מאוד נתפסו לי כל השרירים בגוף למשך חצי דקה אולי, למרות שלי היה נראה כמו 10 דקות. זה השאיר בי פחד איום מכל מה שאני עושה או לא עושה. בהתחלה חשבתי על זה כל הזמן מהפחד שזה יחזור ויקרה לי שוב, אבל למזלי זה לא חזר ומקווה שלא יחזור עוד לעולם. למרות שביום יום אני מרגישה תופעות חרדה כמו רעד בשיניים באצבעות הידיים דפיקות לב מואצות סחרחורות למרות שאני על כדורים. השאלה היא האם זה יעבור איי פעם זה פשוט הורג אותי, לפעמים אני כבר לא יכולה יותר לסבול את זה ברגע שזה הופך פתאום לחזק יותר מהרגיל אני נכנסת ללחץ! אולי כבר התרגלתי לזה וזה חלק מחיי? למרות שאני לא מעונית בזה בכלל? מה כדאי לעשות ? תודה מראש

שלום רב, לא סיפרת מהו סוג הטיפול שעברת, אך משך הזמן יכול להעיד על כיוון דינמי. כדאי מאד להתנסות גם בטכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות, שיאפשרו לך לשלוט טוב יותר בסימפטומים הגופניים של החרדה (הרפייה, דמיון מודרך, ביו-פידבק, וכד'). תוכלי לקרוא עוד כאן http://www.itacbt.co.il/ בהצלחה ליאת

שלום למנהלי הפורום ולכל המשתתפים, אני סובלת מ-OCD (הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית). עד עכשיו טופלתי במשך כמה שנים ע"י פסיכולוגית שעובדת בשיטה הפסיכו-דינמית, והטיפול לא הצליח להפחית לי את הסימפטומים של ה-OCD. לא לקחתי עד היום שום תרופות פסיכיאטריות, ואני שוקלת להתחיל לקחת - בהתחלה חששתי מזה, מתוך פחד שאפתח תלות כלשהי בתרופות ו/או מתופעות לוואי, אבל הגעתי למצב שאני כבר לא יכולה לסבול את הסימפטומים, כך שאני מוכנה לשקול את האופציה של כדורי אנטי-חרדה. בנוסף, מכיוון שידוע שהטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי די יעיל בהפחתת הסימפטומים, אני שוקלת לעבור טיפול כזה. מכיוון שעד עכשיו די התאכזבתי מהטיפול שעברתי, רציתי לבקש הפניה למומחים ספציפיים, לצורך טיפול. אני גרה בחיפה. האם מישהו מכיר ויכול להפנות אותי או להמליץ לי על פסיכולוג המטפל ב-OCD בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית ו/או על פסיכיאטר, העובדים באיזור חיפה? תודה מראש!

אני מציע לך לפנות לפורום טיפול קוגניטיבי בתפוז ולשאול שם. www.tapuz.co.il בכניסה לפורום יש אותיות מ א' עד ת' לפי שם הפורום עם העכבר תלחצי על ט' ותחפשי טיפול קוגניטיבי. בהצלחה.

תודה נחום! עשיתי את מה שהצעת, מקווה שזה יעבוד. בינתיים, אם יש בכל זאת אנשים בפורום הזה שיכולים גם הם לעזור לי בעניין, אני אשמח לתגובות.

יש לי פנטזיה שאני רואה את אשתי עם בחור צעיר וחסון עם נתונים מרשימים. לי יש איבר ממוצע ואני לא שלם עם זה. אני פוחד שאשתי תמצא לה מישהו עם גדול כדי לספק את רצונותיה. יש לה פתח רחב ולכן ההתאמה בינינו לא טובה ואני מרגיש תמיד מאוכזב שאני לא מספק אותה. היא אומרת שהכל בסדר אבל זה רק כדי להרגיע אותי. אמרתי לה פעם שבטח היא היתה רוצה גדול יותר אבל היא לא ענתה ורק צחקה. אני לא יודע איך לפרש את הצחוק הזה אבל תמיד אני חי בחששות. היא נאה ומושכת וזה מאד מדאיג אותי שמישהו "יחטוף" אותה. האם בגלל זה יש לי פנטזיה כזאת? האם כדאי לממש את הפנטזיה? מה עושים?

לדעתי אתה צריך לשוחח עם אשתך ברצינות על הנושא ולומר לה שזה מטריד אותך. לא הייתי ממליץ לך לממש את הפנטזיה כי לא בטוח שאשתך מעוניינת ועצם העלאת הרעיון בפניה עלול לגרום למשבר בנישואין. יתכן גם שהדבר נובע מתחושה שלך שאתה לא מספיק טוב בשבילה כבעל ולא רק במובן המיני. אולי כדאי לך לשקול ייעוץ אצל פסיכולוג המתמחה בבעיות מסוג זה. אבר מין בגודל ממוצע ( מה זה????), יכול להיות מספיק. מה שחשוב לך לדעת זה האם אשתך נהנית מהמגע אתך , האם היא מסופקת או מרגישה מתוסכלת. אם יש ביניכם פתיחות ודיבור על נושאים רגישים ואינטימיים, אתה יכול לשאול אותה איך היא מרגישה איתך במיטה והאם היא מרגישה שרוצה לשנות או לשפר משהו.

ערב טוב חיים, גברים נוטים להפריז בחשיבותו של הגודל, ולהיכנס לדאגנות מיותרת סביב סוגיה זו. כמו ששאול ציין נכון, חשוב בהרבה טיב התקשורת ביניכם, הפתיחות והחוויה המינית השלמה, שהיא מורכבת ועשירה מכדי להסתכם בכמה ס"מ יותר או פחות. גם אני סבורה שנושאים של דימוי עצמי ותפיסת הגבריות הם אלה הראויים לתשומת לב כרגע, אולי אפילו בעזרת מטפל מקצועי. אתה שואל האם לממש את הפנטזיה, ולא לגמרי ברור לי איך? האם תשלח את אשתך לקיים יחסים עם גבר-בעל-אבר כדי לממש פנטזיה שלך??? האם זאת גם הפנטזיה שלה? ונניח שתחליט להעניק לה מחווה כזאת ("יום האם" זה היום, לא?), האם חשבת מה יקרה לדימוי העצמי שלך אחר כך? ולזוגיות שלכם? פנטזיות - מקומן במוחנו הקודח. בחיים נחוצים פתרונות אחרים, מעשיים יותר. אני ממליצה לך לפנות להתייעצות עם פסיכולוג קליני, שיוכל לסייע בשיקום התפיסה העצמית שלך כגבר. בהצלחה ליאת

לאור הביטחון העצמי שלך השואף לאפס אין מדובר בפנטסיה שלך על אשתך כי אם הפוך על הפוך: בחלום רע-חלום בלהות הנובע מחשש עצום שמא את אשר יגורת יבוא לך בשל חוסר השלמתך עם הגודל שלך ושאר נתוניך! אני מהמרת שהביטחון העצמי שלך אף בתחומים רבים בחיים לוקה בחסר וכי בעיית הגודל הנה רק 'קצה הקרחון' של הפרעת אישיות כוללת-ביטחון ודימוי עצמי נמוכים. ממליצה לך בחום לגשת לטיפול פסיכודינמי להתחקות אחר שורש הבעיה ובדרך תגדיל את המאצ'ו הגברי שלך במקום סנטימטרים בודדים באיבר המין שלך שבאחריות לא ישנו את החוויה המינית לכאן או לכאן.

מישהו פה יודע מה זה? איך אני יודעת אם מישהי קרבן כזה?

http://www.macom.org.il/incest_covert.asp באתר ניתן למצוא גם רשימת סימפטומים ארוכי טווח, פורום למתמודדות ומידע רב בנושא בהצלחה...

גלינה יקרה, גילוי עריות הוא דבר מחתרתי הנעשה בחדרי חדרים. ילדים מאותתים על כך בכל מיני דרכים עקיפות, כפי שתוכלי ללמוד בקישור שנשלח לך ע"י היאמ (תודה!). אם יהיו שאלות נוספות, אנחנו כאן. לילה טוב ליאת

אם יש לך הנחה סבירה שמישהי תחת גיל 18 עוברת משהו כזה יש לך חוות דיווח.

איך זה אצלכם? איך אתם יוצאים ממנו? תמיד במצב רוח טוב? ואולי רק לפעמים? האם אתם זקוקים לעוד זמן עיבוד? או שאתם יכולים לחזור מיד לשגרת החיים שמחוץ לחדר? לי מאוד קשה לעשות את המעבר מהחדר החוצה. וכבר חודשים מספר אני יוצאת בתחושת מועקה. אני עובדת מאוד קשה שם, וקשה לי לעשות את ה"סוויצ'" ולחזור למציאות החיים. פעם הייתי יוצאת ממנו ב"היי" וזה היה מחזיק כמה ימים... זה כבר לא קורה. אז איך זה אצלכם? ומה אומרת ליאת? תודה נטלי

כמו שהתכנים בטיפול משתנים, כך גם ההרגשה עמה יוצאים ממנו... גם לי הייתה תקופה בה הרגשתי שאני יוצאת מהטיפול והשדים מהתיבה משתרכים מאחורי... אבל באור הם פחות מפחידים :)

אהבתי את הדימוי.... אבל איפה האור? בחדר או מחוצה לו? נטלי

ערב טוב נטלי, היאם ויעלה, גם אני, כמו יעלה, מאמינה שהעבודה הטיפולית מתרחשת במידה רבה בין הפגישות. את צודקת, נטלי: כאשר מסתיימת האופוריה של תחילת הטיפול מתחילה העבודה האמיתית, וכמו כל עבודה שמכבדת את בעליה, היא כרוכה במאמץ, לפעמים גם במועקה ותסכול, אבל גם בשכר הגון בסוף החודש. הדימוי שלך, היאם, מקסים בעיני. תרשי לי להשתמש בו בטיפול? מעניין יהיה לשמוע חוויות מעוד אנשים. לילה טוב ליאת

לא ידועת אבל כשאני מגיעה רע אז בהחלט הטיפול משפר את מצב רוחי אבל כשטוב לי אני יוצאת משם ממש מעורערת.. כי שפוט מחברים אותי לדיסוציאציה שלי..אוף