פורום פסיכולוגיה קלינית

אני בת 34 בעלת מקצוע חופשי והמון זמן בלבטים לגביו - בררתי עם עצמי ועם חברים ומשפחה ואפילו במכון הדסה הייתי (עסק לא זול...). לא מצליחה להחליט מה הכי מתאים לי בעולם לעסוק בו לא כפשרה - אלא כמשהוא שימלא אותי ויעשה אותי מאושרת. אני מנסה להתחבר לעצמי שוב ושוב בעניין הזה והדבר היחידי שעולה הוא דיילות אויר או עיסוק בייבוא מהמזרח הרחוק (בגלל הטיסות). אבל לא ברור לי אם דיילות אוויר תתאים במידה ואחליט להיות אמא ולגבי הייבוא אין לי מושג לגבי המקצוע וקשייו. בינתיים הזמן רץ ואין לי פרנסה. לא נעים. מה דעתך בבקשה? פרט לכך אני כבר מס' חודשים עם חבר מקסים וכיון שאני בעלת בי איי והוא לא בעל תואר אני בסתר ליבי מזלזלת בו הוא הרבה יותר אינטיליגנטי ממני ועולה עליי באופי ובתכונותיו ובמוסריותו הוא חמוד מתוק ישר ואוהב מאוד מאוד אני בטוחה שיהא אב מקסים איך עוקרים את הספק על מנת שלא ישתלט וישבור את היחסים היפים שנרקמו ביננו : ) אני לא רוצה לזרוק אותו אחרי כמה שנים כמו שכבר עשיתי עם מישהוא אחר מאותה סיבה אני רוצה להתפכח להתבגר להבין שהשכלה זה כלום תודה

פרט לכך אני כבר מס' חודשים עם חבר מקסים וכיון שאני בעלת בי איי והוא לא בעל תואר אני בסתר ליבי מזלזלת בו הוא הרבה יותר אינטיליגנטי ממני ועולה עליי באופי ובתכונותיו ובמוסריותו הוא חמוד מתוק ישר ואוהב מאוד מאוד אני בטוחה שיהא אב מקסים איך עוקרים את הספק על מנת שלא ישתלט וישבור את היחסים היפים שנרקמו ביננו : ) אני לא רוצה לזרוק אותו אחרי כמה שנים כמו שכבר עשיתי עם מישהוא אחר מאותה סיבה אני רוצה להתפכח להתבגר להבין שהשכלה זה כלום תודה

זה אותה הודעה בשינוי כינוי......... מי נגד מי פה? מוזר.

סיוון/מיכל שלום, אני מתייחסת לחלק השני של שאלתך, מאחר ולחלק הראשון התייחסתי בעבר (ונדמה לי שלכך הייתה כוונתך). את מתארת תחושה מסויימת של אי שביעות רצון מבן-זוגך. הוא אמנם אינטליגנטי מתוק ומקסים, אך "משהו" מציק לך ומפריע לך. את קוראת ל"משהו" הזה רמת השכלה, אך פעמים רבות אנחנו בוחרים כותרת חיצונית לאיזו תחושה פנימית של אי נחת. אני חושבת שכדאי לברר לעומקה את החוויה הזו של אי נחת מבן-זוגך, אשר בוודאי קשורה בצורות שונות גם לחוויית אי נחת מעצמך. אולי תרצי לחקור את הדברים לעומק בעזרת פסיכולוג? בהצלחה, אורנה

בס"ד שלום רב. אישתי סובלת מדיכאון אחרי לידה. זה לא הדיכדוך של הימים הראשונים ולא המצב המסוכן הפסיכוטי. לפי התרשמותי והתרשמות הרבנית (עימה התייעצתי)זה המצב האמצעי של בכי רב,עצבות,חרדות ,חוסר ביטחון עצמי ,עייפות ורגשי אשם. כיצד אדע האם יש להפנות אותה לעזרה מקצועית? מה הסימנים מעוררי הדאגה שצריכים להדליק אצלי נורה אדומה? תבורכו, אהרון.

הי אהרון, אם הייה לך חום - לא 37 אבל גם לא 42 - רק 40 וקצת.... היית הולך לרופא? היית שולח את ילדך לרופא? היית מציע עזרה? נראה לי שזה דומה בתפיסה.

אהרון, לא צריך להגיע למצב של דכאון פסיכוטי כדי לטפל בדכאון שאחרי לידה. גם הדכאון הנוכחי, כפי שאתה מתאר אותו, יכול להשתפר אם אישתך תפנה לטיפול. אני מאמינה שגם במצב הנוכחי רע לה, וחבל שבמקום שהיא תהנה מהאימהות ומהטיפול בתינוק היא סובלת מחרדות ורגשות אשם. לפעמים דכאון לא מטופל עלול להחריף, ואז קשה יותר לטפל בו. אם יש אפשרות להתחיל טיפול, אז חבל לחכות. ס.מ.

שלום אהרון, אני מאוד מסכימה עם ההצעות שקיבלת לפנות לייעוץ מקצועי. אף שאין לי ספק שהרבנית עמה התייעצת מכירה היטב תופעות גופניות ונפשיות שונות המתחוללות לאחר לידה, בכל זאת כדאי להיפגש עם פסיכולוגית קלינית או פסיכיאטרית שתוכל לאבחן את אשתך ולייעץ כיצד נכון לפעול. בהצלחה, וכמובן מזל-טוב... אורנה

שלום רב האם אפשר לקבל הסבר קצר על מהות השיטה הטיפולית EMDR , מה משמעות השם, ולמי השיטה הזאת מתאימה. חג שמח שירה

http://www.psychologia.co.il/emdr.htm שמפרט בדיוק את מה שאת מבקשת. קוקי

http://www.emdr.org.il

שלום שירה, אני מניחה שהקישורים שקיבלת מספקים אינפורמציה מתאימה. עדכני אותנו בהמשך... אורנה

מממממממ 0

אני בת 49 נשואה 26 שנים עם ילדים. בעלי אלים מילולית כלפי ולאחרונה החלטתי להתגרש ממנו. במקביל הכרתי אדם צעיר ממני בשנה וחשבתי שאיתו אוכל לבנות מחדש את חיי. הוא היציע לי לעזור לי בתהליך הגירושים כאשר מבחינתו אמר שישמח שאהיה אדם חופשי, בעל חופש לבחור את מי הוא רוצה בחייו, ואם אחליט להכניס אותו לחיי זה יהיה נהדר , ומצד שני אם אחליט לאחר שיעזור לי בתהליך הגירושים שאין לי רצון להמשיך בקשר איתו זה גם בסדר מבחינתו. הוא לחץ עלי להודיע מיידית לבעלי על רצוני להתגרש ואני התמהמהתי. הוא ניתק עימי את הקשר למשך שבוע בו הרגשתי שאיבדתי אדם יקר, אדם שברצוני לחלוק איתו את שארית חיי, ולכן חידשתי איתו את הקשר. לפני שבוע הקשר נותק שוב- והפעם בטונים מאוד צורמים, מאחר ואמרתי לו שהודעתי לבעלי על רצוני להתגרש, ובעלי ביקש צ'אנס לנישואים שלנו ואני הסכמתי. מיותר לציין שלדעתי הצ'אנס הזה לא יצליח כי בעלי לא ישנה, ואמנם גם לא משנה התנהגותו. ניסיתי להסביר למאהב (כך אקרא לו כאן לצורך הענין) שהצ'אנס הזה מבחינתי ניתן רק כדי שארגיש לגמרי שלימה שעשיתי את כל מה שביכולתי לעשות, ואין שום דרך גישור ביני לבין בעלי, כלומר- למען הפרוטוקול שיירשם שניסיתי הכל. המאהב לא היה מוכן לשמוע כלום ואמר שאני נוכלת, סידרתי אותו, ופתח בפרץ של קללות. בסופו של דבר איים שהוא יספר לבעלי שאני בקשר איתו כבר שנה ושוכבת איתו (השתמש במילים בוטות יותר) יום יום. למרות שזה ממש לא לענין לצייין- בכל זאת אציין שהקשר הוא רק חצי שנה ושכבתי איו רק לאחרונה, 3 פעמים, כשכבר הייתי נחושה בדעתי שהוא הגבר של חיי ואיתו אמשיך את פרק ב'. אני נתונה בחרדה שמא הוא יספר לבעלי ואין לי מושג כיצד לנהוג. ברור לי שהוא לא אמר זאת רק בגדר איום , וברור לי שהוא מסוגל לעשות זאת, מאחר והפעיל גם כן איומים כלפי חברתו לחיים , אשה שאיתה היה בקשר לאחר גרושיו. הוא גרוש פעמיים, ולאחר מכן חי עם חברה במשך 5 שנים. אני נכנסתי לתמונה לאחר שאיתה הכל הסתיים. הוא קילל אותה באוזני , אך אלי מעולם לא דיבר בצורה לא יפה.. את הקללות שמעתי רק בשיחה האחרונה בא אמרתי לו ששוחחתי עם בעלי ונתתי לו צ'אנס (כביכול) לחברתו שלא נהגה כנראה כמצופה ממנה- הוא היזיק בכך שהפיץ במייל מכתב לכל חבריה, להוריה, ולמקום עבודתה בה הוא מספר כמה שטן היא. לכן אני מסיקה שהוא יכול לממש איומו כלפי. שאלתי היא- האם עלי להמשיך בשתיקתי ולשכוח ממנו(הקשר שלנו נותק לפני שבוע).. ברור שאין ברצוני להמשיך איתו בקשר כי אני יודעת שבאיזשהו זמן הוא יכול שוב להתפרץ עלי כך, במילים שהדעת לא סובלת ובלללות בלתי הגיוניות. או - אולי, מצד שני עלי בכל זאת לשוחח איתו ולרכך אותו בדרך זו או אחרת כדי שלא יממש איומו כלפי . שוב אני אומרת- אין שום סיכוי שאחזור אליו, ודי ברור שהוא מחק אותי כפי שמחק את 2 נשותיו הקודמות ואת חברתו לחיים. איני יודעת איך נוהגים עם אדם כל כך אלים מילולית ואולי גם פיזית, איני יודעת למה לצפות ממנו. האם טלפון ממני יעלה שוב את חמתו?? אולי כדאי להשאר בשתיקתי וכך הכל ירגע וגם הוא ישכח.. אנא עיזרו לי...

שאלה לי אלייך - למה את ממשיכה בקשר איתו אם ידעת שהוא אלים? זה מסוג היחסים האלו שנשים תמיד מסתבכות איתם, כשהן רגילות לאלימות הן מוצאות עוד גברים אלימים.. אם אלו כאלה איומים את יכולה לפנות למשטרה. חוצמזה שמעניין לשמוע את הסיפור שלך, בד"כ יש היפוך תפקידים, זו האישה המאהבת שמאיימת...

לאיילת שלום וברכה, לפי דעתי עליך לא לעורר פילים מרבצם דהיינו: לא ליזום קשר מצדך היות ומדובר באדם לא צפוי ואין לך כל נקודת הנחה ואחיזה מה יהט יחסו כלפיך בעת האינטראקציה המחודשת ויתכן מאד כי תהווי לו טריגר מעורר. אלו מסוג האנשים שמתרגזים בנקל אך באותה סחרחרה נרגעים... ומאחר והחיפזון הנה מהשטן, ברגע שחמתו תבער בו שוב הוא עלול לממש את איומו במחי רגע אחד זועם, אגרסיבי ואימפולסיבי ואף להתחרט על המהלך שנקט כאשר יהא מאוחר מידי. מצדך עליך לנתק כל מגע עם אדם מסוגו- בכל המישורים. ובמידה ויצור הוא את הקשר- מחדש, עליך להיות נעימה ומרככת אך עם זאת אסרטיבית דיו על מנת להבהיר לו שהמניפולציות שלו אינן עובדות עליך ואת שלמה עם עצמך ועם החלטתך שאינכם מתאימים זה לזו (ללא כל תלות וקשר למוסד הנישאוין- אם יעמוד על תילו או לא) ושמבחינתך את מוכנה לשמור על קשרי ידידות גרידא ותו לא (גברים כמעט תדיר אינם נעתרים לידידות סתמית שאינה מולידה מעבר לכך..על כן זאת התחמקות נון שאלנטית כשידך על העליונה) ואל תזכירי את דבר אותם האיומים , לזכר אותם הימים הנוראים.... (שסביר להניח כשחמתו שככה אף האיומים נהיו עמומים ויתכן כי אינם ברי תוקף בכלל) ולשקול את שיקום מוסד הנישואין או פירוקו, תחת עיין פקוחה, מתוך מודעותף הכרה ובחירה ללא מניעים אישיים- סוביקטיביים ואינטרסנטיים... בהצלחה רבה.

שלום איילת, ההחלטות העומדות בפנייך הן מורכבות ובעלות השלכות משמעותיות, וטבעי להתלבט בהן בצורה רצינית וממושכת. כשקראתי את הודעתך עלתה בי התהייה האם ייתכן שאת עצמך עדיין לא בטוחה ביחסך כלפי הבעל וכלפי המאהב, ומתוך ההתלבטות שלך מתקשה לבחור בדרך פעולה ברורה. נראה לי נכון להגיע בעצמך להחלטה סופית לגבי הגירושים, ולעמוד מאחורי החלטתך. אם את מעוניינת לתת לנישואים צ'אנס, תני להם צ'אנס אמיתי, ואם אינך מאמינה עוד שיש לכם אפשרות להצליח, הרי שאין חשיבות ממשית ל"פרוטוקול" בו יירשם שעשית כל מה שאפשר (פשוט כי אינך רוצה לעשות "הכל"...) באופן דומה, תצטרכי להגיע להחלטה פנימית ברורה בנוגע למאהב, ואני מאמינה שאז יהיה לך ברור יותר כיצד נכון להתייחס לאיומיו. אני יודעת שמדובר בתהליכים קשים ביותר, ונראה לי חשוב שתדעי מה את עצמך רוצה לעשות, ופחות להתנהל בהתאם לרצונות הבעל והמאהב. אולי תרצי לעבד את הדברים בצורה מעמיקה יותר בשיחות עם פסיכולוג? בהצלחה, אורנה

תודה רבה לכן,נגה, מיוחדת במינה, וכמובן אורנה ראובן-מגריל... עברו מספר ימים מאז כתבתי בסערת רגשות. בינתיים החלטתי לתת צ'אנס אמיתי לנישואין.. את המאהב-החלטתי כמובן להשאיר כפרק מאחורי, אמנם פרק כואב אך למדתי ממנו הרבה.. מקווה שלא יממש איומיו- אך אם כן- אדע טוב יותר כיצד להתמודד עם זה, והרבה בעזרתכן... איילת

אף פעם לא חשבתי על כך, אבל בד"כ כשאני יוצאת עם בחור כמעט תמיד קורה שאנחנו כבר מתמזמזים על הפגישה הראשונה. אני בת 23 ורוב הבחורים שאני יוצאת איתם מבוגרים ממני בכמה שנים. רציתי לדעת מה באמת נחשב "נורמלי" או "מקובל" לעשות, האם זה בסדר מצידי "לתת להם" או לא? אני שואלת את השאלה הזו, כי אני עוקבת קצת אחרי תגובות של אנשים בעניין ואני רואה שמצד אחד הרבה בחורים יאמרו שהם יתייחסו לבחורה יותר ברצינות אם היא תדחה אותם מבחינה מינית לפחות בהתחלה, מצד שני, הרבה מהבחורים האלה גם לא שוללים סטוצים והם בעצמם יוזמים חלק מהפעילויות המיניות האלה.. ומצד שלישי חלקם גם מתייחסים אח"כ לבנות אולי בצורה זולה. קרו לי מספר מקרים שאחרי פעילות מינית כלשהיא, בחורים היו פחות רציניים או התייחסו אלי יותר בקלילות מאשר ברצינות. מצד שני, תמיד חשבתי שכשמגיעים לגיל בוגר, הדברים האלה כבר לא באמת משנים ומכיוון ואנחנו "בוגרים" אנחנו כבר לא משחקים במשחקים של גיל טיפש-עשרה. אז אני די מבולבלת עכשיו. מצד אחד הם יוזמים ואח"כ משנים את דעתם? ואם בחורה יוזמת - מה היא בשבילם? אני יודעת שתמיד תהיה "מלחמה" בין המינים וכיו"ב, ואולי זה ישמע קצת פרמיטיבי לומר, אבל אני שמה לב שבחורים יותר נהנים להשיג את הבחורה שלהם בדרך המסובכת - לנסות לצוד אותה כדי שאח"כ הם או יכבדו אותה יותר או יהנו יותר מהקשר. אני לא מבינה למה זה ככה, ולמה צריך את כל המשחקים האלה, פתאום כשאני חושבת על זה, אני לא יודעת איך באמת מתנהגים כשיוצאים עם מישהו. תמיד נראה לי שאם אני לא "אתן" לו (אפילו אם זה רק להתנשק) הוא לא ירצה אותי או יחשוב שאני לא מעוניינת בו. דיברתי עם ידיד שלי והוא אמר שיכול להיות שאני באמת "קלה" מידי להשגה ואולי אני צריכה לשקול להיות מתונה יותר אם אני רוצה שבחורים ירצו אותי. למרות שאני לא חושבת ככה על עצמי. דברתי גם עם אמי והיא אמרה שלא מתנשקים בפגישה הראשונה. אז צחקתי ואמרתי לה שזה דור אחר וצעירים היום מתנהגים אחרת ומתייחסים בצורה יותר חופשית למין מאשר בדור שלה. היא ענתה לי שהדברים האלה לא משתנים לעולם. בנוסף, יצא לי לדבר עם חברים אחרים והם לא הבינו את הבעיה. יש לי חברות שבעד סטוצים והן לא רואות בזה בעיה. יותר מכך, הן גם לעגו לי שבכלל אני מושפעת מהצורת יחס של הבחורים איתם הייתי ושהגיבו בצורה "שלילית". הן אומרות שבחורים כאלה הם פרמיטיבים ולא שווים את היחס שלי אליהם. אז מי צודק? מה נכון? ועכשיו ככל שאני חושבת על זה, אולי אני באמת לא יודעת איך מתנהגים ואיך מקובל להתנהג היום ובגיל שלי ובגילאים מבוגרים יותר. אשמח לקרוא תגובות רציניות בעניין גם מהד"ר וגם משאר הקוראים. תודה!

נגה, שלום. לדעתי את צריכה לנהוג כפי שאת מרגישה, ולא לפי תכתיבים כלשהם. יש הרבה שמחפשים את הצד השני רק למטרה אחת... . גם אותי זה מביך אם הצד השני מנסה לנשק אותי כבר בפגישה ראשונה. אם הוא מנסה לשלוח ידיים (בייחוד אם מדובר במסעדה או בית קפה או מקום ציבורי אחר), אז אני משלמת, מתרצת תירוץ, ופשוט הולכת. עוד דבר, אל תנדבי על עצמך יותר מידי פרטים בפגישה ראשונה. מקווה שעניתי, עדי

בקשר ללנדב פרטים - למה הכוונה?

הי נגה, מתוך ההודעה שלך בלטו לי 2 משפטים: 1. "תמיד נראה לי שאם אני לא "אתן" לו (אפילו אם זה רק להתנשק) הוא לא ירצה אותי." דיברת על ההרגשה שאחר כך יעריכו אותך פחות (אם "תתני" ישר על ההתחלה) אך בעצם עוד לפני שהגעתם לזה, יש בך כבר סוג של תחושה של חוסר ערך (מי ירצה אותי אלא אם כן אתן לו מה שהוא רוצה-במילים אחרות). 2. "היא ענתה לי שהדברים האלה לא משתנים לעולם". ציטטת את אמך ונראה לי שאת נוטה להסכים איתה.. אני חושבת שאין חוקיות של מה צריך ומה מקובל ומה עדיף. סביר להניח שתשמעי על סיפורי אהבה מוצלחים שהתחילו בכל הדרכים, השאלה היא מה טוב ונכון לך. יכולה להיות תשוקה מהפגישה הראשונה, ולכן גם מין כשלעצמו איננו רעיון רע תמיד, אך עם זאת כדאי שהוא יגיע ממקום של רצון טהור (שזה בסדר!) ולא מתוך תחושה של חוסר ערך, או שהערך יהיה קשור במין. מה את אומרת?

אני אומרת שאתה צודק... חשבתי על זה כבר, אבל אני פשוט לא יודעת איך להראות לבנאדם שאני מעוניינת בו אחרי שאני דוחה אותו כאשר הוא מעוניין לנשק אותי.

שלום אורנה, שלום גדעון. מדוע אינכם מעלים את תמונתכם לאתר, הרבה יותר סימפטי לראות גם את הנפשות הפועלות מאחורי התגובות המלומדות שאתם נותנים, בברכה, שולי.

שולי שלום, נוח לי עם האנונימיות היחסית או לפחות אשליית האנונימיות, שיש לי בשלב זה. אולי בהמשך... גדעון

שלום וחג שמח אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים - אבל אשמח אם תוכלו לעזור לי בכל זאת בתי בת 3 ו-8 חודשים - גמולה מטיטולים כבר למעלה משנתיים. היא הקטנה בבית ויש לה אחות בת 8. במשך השנתיים מאז הגמילה היא לא פיספסה פיפי יותר מפעם-פעמיים וקיבה מעולם לא. בשבוע האחרון (מיום חמישי) היא עושה פיפי כרגיל בשירותים אבל קיבה בתחתונים!!! בפעם הראשונה חשבתי שמדובר בפיספוס ולא התרגשתי אבל מאז היא עושה רק בתחתונים!! אחרי שיחות והסברים ... היא הבטיחה שתגיד לי כשיש לה קקי, אבל היא לא אומרת לי... היא מתחילה להתנהג מוזר להצמד אלי.. לקפוץ במקום... וזה הסימן בשבילי שיש לה קקי. אני מרימה אותה במהירות (כי היא מסרבת ללכת בכוחות עצמה) ומושיבה אותה על האסלה, היא מתחילה לבכות בכי היסטרי... ואז מוציאה את מה שממש לחץ, ולא מנסה להוציא עוד. לפעמים היא מצליחה גם לא להוציא את מה שלוחץ.. לציין שמדובר בילדה בוגרת, פקחית, ובריאה. כמו כן, לא נראה לי שעברה עליה איזה טראומה בימים האחרונים שכן היא בחופשה מהגן והיתה צמודה אלי ב10 ימים האחרונים... פרטים חשובים נוספים: אני נמצאת בחודש השביעי להריוני השלישי. (היא הקטנה). ואנחנו עומדים לפי מעבר לדירה חדשה. שאלתי - מאוד נראה לי שמדובר בתופעה פסיכולוגית, אולי בעקבות השינויים שעתידית להיות, למרות ששום שינוי לא התרחש בפועל, בנתיים... אבל האם בכל זאת יכול להיות שמדובר בבעיה רפואית....? לציין שהקיבה קשה ולא שונה מבעבר... אנא עזרתך !! תודה וחג שמח !!

מור, נשמע שאכן יש קשר בין ההריון לבין השינוי בהתנהגותה של ביתך. כפי שציינת היא אכן פקחית. היא מבטאת בהתנהגותה החדשה את החרדות שלה, במודע או שלא במודע; חרדות שמא להורים יהיה תינוק חדש שיחליף את מקומה, ואולי כבר ההורים חושבים שהיא מספיק גדולה ואיננה דורשת עוד טיפול. כך למעשה היא "מלמדת" אתכם (ע"י הרגרסיה בהרגלי היציאות שלה) שעודנה "קטנה" וזקוקה לטיפול והשגחה מצדכם. ייתכן בבירור שזוהי גם מעין מניפולציה מצידה להשיג את תשומת לבכם. כך או אחרת מדובר בביטוי התנהגותי לגיטימי. לטעמי, כדאי לשוחח עם ביתך ולהכינה היטב לקראת הלידה הצפוייה, ובעיקר להבהיר לה שהיא רצוייה ושיש די מקום בשבילה וגם בשביל התינוק הצפוי להיוולד. במקביל יש לדעתי גם להבהיר לה שהתנהגות שכזו אינה מקובלת עליכם, אך להימנע מכעס שיגרור "מאבקי כוחות".זו דעתי בכל אופן. שיהיה במזל- טוב.

מור שלום, לפני ההסברים הפסיכולוגיים, הייתית ממליץ לשלול בעיות גופניות/רפואיות. ואף לפני כן להתבונן היטיב על הרגלי האכילה של הילדה. את אומרת שהיא נמצאית בבית ולא בגן. האם היא אוכלת שונה? האם למשל היא אוכלת מצות עם שוקולד והדבר גורם לה לעצירות? האם היא שותה מספיק? האם לילדה ישנה קיבה נורמלית או קשה מהרגיל? קודם כל תבדקו את זה. לאחר מכן תתיעצו עם רופא המשפחה ורק לבסוף הייתי מגיע להסברים פסיכולוגיים ולהתייעצות עם פסיכולוג ילדים. בכל מקרה, העבירי מסר מרגיע לילדה ואל תלחצו בעצמכם. גם בתוך התפתחות נורמלית בהרגלי הנקיון ישנן רגרסיות זמניות. אנא עדכני אותנו לגבי ההמשך, בברכה, גדעון

שלום, יש לי חבר כבר ארבע וחצי שנים, כרגע אנו במשבר כלומר, אנחנו עכשיו פרודים עד שאני יחליט האם אני יכולה לקבל אותו כמו שהוא עם כל המגרעות שלו- זה קצת מוזר שעכשיו אני צריכה לקבל את זה אחרי כל הזמן הזה אבל בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מעירה לו על המון דברים בערך פעם ביום, אמא שלי אומרת שנמאס לי ממנו, אני לא יודעת האם זה נכון, כלומר, איך אני אדע את זה? המגרעות שאני מדברת עליהם הם (בהסבר כללי מאד) העובדה שהוא חי את החיים כאילו כל יום הם יכולים להיגמר ולכן, הוא עושה מה שהוא רוצה בעוד שאני בן אדם שמאד (אפילו יותר מידי) אכפת לו מה האנשים מסביב אומרים.אני מאד מפחדת לעשות את הצעד ולסיים את הקשר אבל אני יודעת שיגי היום שאני אצטער ואתחרט על זה כי בהסתכלות כללית הוא מקסים בתור בן זוג, איבדתי את ההסבר למושג אהבה, אני לא יודעת האם אני אוהבת אותו למרות שזה מוזר, כלומר, איך יודעים אם אוהבים מישהו אחרי כל כך הרבה זמן? אני לא יודעת להגיע להחלטה ולהיות שלמה איתה, בבקשה עזרו לי.כי אני לא רוצה להתחרט.

שרית שלום, את מתארת קשר עם אדם ששונה ממך. הוא עושה מה שהוא רוצה ואילו את חיה לפי ציפיותיהם של האחרים. לכן לא פלא שכאשר את צריכה לקבל החלטה לפי מה שאת רוצה את לא יודעת, שהרי לא "התאמנת" על לעשות את מה שאת רוצה וכפי שזה בדרך כלל במצבים כאלו, מה שאת רוצה מטשטש וחומק ממך. אני מתקשה לראות איך בעצה אינטרנטית עוזרים לך בסוג החלטה כל כך אישית וכל כך חשובה. מה גם שאת צריכה לשים לב לכך שבמצבים כאלו יש נטיה להיסמך על הנאמר לנו ופחות על מה שאנו מרגישים. המלצתי לך היא לגשת ליעוץ מקצועי. איש מקצוע יוכל לעזור לך לזהות מה את באמת מרגישה ורוצה ולהיות שלמה עם החלטתך. בהצלחה, גדעון

היי אני מפחדת מכל דבר, ממעליות, רעמים, רעידות אדמה, פיגועים, מטוסים... ועוד הרבה! זה התחיל מתי שטסתי לברצלונה אז היה ענני אוויר גדולים והמטוס שלנו נכנס לאחד מהם בטעות, ואז הוא נפל משהו כמו 15 שניות, מאז קשה לי לטוס, ואני פוחדת מכל דבר, וזה כבר מפריע לחיים שלי... אני לא רוצה ללכת לפסיכולוג כי אני לא יכולה לספר עלי דברים אישיים למישהו שאני לא מכירה, המשפחה שלי מודעת לכל זה... מה אני יכולה לעשות כדי שזה יפסיק? תודה! רוני

הי רוני, אני לא פסיכולוגית אבל לדעתי מה שקרה לך בטיסה לברצלונה גרם לך לטראומה ולפחד רב. העניין הוא שהפחד שלך הוא לא רק ממטוסים אלא הוכלל להכל, כמו שאמרת. את צודקת שזה אולי קצת מלחיץ ללכת לפסיכולוג ולספר לאדם זר דברים אישיים ופרטיים, אבל שתדעי לך שזה לפעמים הכי קל.. מה גם שיש טיפול לבעייה הזו. זה לא חייב ללוות אותך לנצח הפחד הזה, אפשר להתמודד איתו. לדעתי רצוי טיפול קוגנטיבי התנהגותי שיטפל ישירות בפחד. בטיפול, את תלמדי להבין למה את פוחדת והכי חשוב איך להפסיק לפחד. אין לך מה להתבייש, אנשים רבים עוברים כל מיני משברים וטראומות בחיים ולעיתים צריכים עיצה או עזרה. פסיכולוג זה לא רק לחולי נפש,גם אנשים בריאים נעזרים בהם כל הזמן... המון בהצלחה לך, דנה.

הי רוני, קודם ל עצם העובדה שפנית לפורום פסיכולוגיה מראה שיש לך אמונה שהם יכולים לעזור לך, גם אם כרגע נראה לך שאת לא תלכי לפגישה אמיתית. 2. בתור מטופלת עם נסיון, אני מוכרחה לומר שאני מזדהה עם חששותיך, אך כמו שדנה אומרת זה באמת קל יותר באיזשהו מובן, והיום המצב הוא הפוך, שלפסיכולוג אני יכולה לספר דברים אישיים כל כך שלא ייאמרו לאף אחד אחר, לפעמים גם לא בעלי. 3. אני מציעה לך לנסות ללכת לשלוש פגישות. תקבעי לך שחודש שלם את מנסה ומנסה לראות מה קורה. ברגע שתאמרי לו או לה שזה קשה לך הם יעשו הכל בכדי להקל עלייך ולכן אל תדאגי. תחשבי שהמציאו אותם בעולם בכדי לעזור לנו עם בעיות כאלו, אז למה שלא נשתמש בזה, נהנה מזה ונרגיש טוב יותר ושמח יותר אחר כך? בהצלחה קוקי

שלום. לאמא שלי יש ידיד והוא נשוי עם ילדה, עכשיו בקשנו מהילדה שתצייר את המשפחה שלה ורצינו לדעת מה הציור אומר... היא ציירה את עצמה באמצע, רגליים מאוד מאוד ארוכות לשני הורים, ואת החולצה של האבא צבעה בשחור... מזה אומר?? תודה רבה הדס

http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=333

הילד שלי בן 4.5 מצייר אנשים ללא ידיים. מה זה אומר?

הדס, קצת מסוכן לנסות ולפענח ציורי ילדים בלי הכשרה מתאימה לכך. גם המידע שנתת לא מספיק, משום שפסיכולוג מסתכל על התמונה הרחבה ועל הפרטים הקטנים. כדי לפענח ציור בצורה נכונה צריך להכיר את הילדה ואת ההסטוריה ההתפחותית שלה, ולראות את הציור. תיאורים מילוליים שלו אינם מספיקים. ס.מ.

הדס, אני מסכים עם תשובתה של ס.מ. - זה יהיה לא רציני לנתח ציור בלי לראות אותו ולהכיר את הילדה. נסי לחפש ספרות בנושא כדי קצת להעמיק את יכולתך. בברכה, גדעון

הילד שלי בן 9 ומזה חצי שנה הוא לא שולט בצרכיו. כלומר במהלך היום הוא פשוט עושה צואה במכנסיים ומנסה להסתיר את זה. בניסיון להסתיר את זה הוא מלכלך את בגדיו ואת כל הסביבה.והוא כמובן מסריח מאד. זה קורה לו בבית הספר, בחוגים ואצל קרובי משפחה. האם זו יכולה להיות בעיה פיזיולוגית ? או שמה עלי לפנות לפסיכולוג?

רוני שלום, בראש ובראשונה הייתי ממליץ לפנות לרופא משפחה/גסטרו כדי לשלול סיבה רפואית/פיזיולוגית. במידה ונשללה סיבה כזו סביר אז להניח כי מדובר בתופעה שקרויה "אנקופרזיס" - הפרעה בהפרשת הצואה על רקע פסיכולוגי. (בדרך כלל תופעה שתחילה לאחר ארועי חיים סטרסוגניים כגון לידת אח, אשפוז, מעבר לביית חדש) . או אז הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוג ילדים . בברכה, גדעון

היי, אני ובעלי עברנו משבר רציני לפני חצי שנה, כולל בגידה שלו. נפרדנו, חזרנו והיום הכל מצוין, הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני המשבר. העניין הוא שעד אז (לפני המשבר) נורא האמנתי לו, סמכתי עליו והוא ניצל את זה ושיקר לי. גיליתי שיש לו מישהי דרך הפלאפון שלו (היא התקשרה ובמקרה אני עניתי). אחרי זה היו הרבה שיחות נפש מאוד ארוכות, כמו שכבר אמרתי נפרדנו ולאחרי כמה חודשים החלטנו לפתוח דף חדש. הבעיה היא שמאז שחזרנו יש לי אובססיה ופחד נוראי שהוא מסתיר משהו ממני. כל פעם שיש לי הזדמנות אני מחטטת בפלאפון שלו בלי שהוא יודע ובודקת שיחות נכנסות, שיחות יוצאות, הודעות וכו'. אני יודעת שאם הוא יידע שאני עושה את זה יהיה פיצוץ. אסור שהוא יידע. אבל כל פעם שאני עושה את זה משהו לא מסתדר לי. דוגמא: שמעתי שהטלפון שלו צילצל, אחרי שהוא דיבר שאלתי מי זה, הוא אמר מעבודה. כשהייתה לי הזדמנות לבדוק לא היה שיחה נכנסת באתה שעה. ז"א שהוא מחק את המספר שהתקשר. וכל מיני מקרים מוזרים כאלה. אני לא יכולה לדבר איתו על זה כי אני מתביישת מי זה שאני מחטטת בטלפון שלו ומצד שני זה אוכל אותי מבפנים ולא נותן לי שקט. אתמול גיליתי עוד משהו. כמובן שבהודעות שלו הכל ריק, גם נכנסות וגם יוצאות. אני לא יודעת אם היה והוא מחק או לא היה. אז ניסיתי דבר אחר. נכנסתי למונה הודעות וגיליתי שהוא שולח הודעות למספרים לא מוכרים וגם שולחים לו. יכולתי לראות רק את שעת ההודעה ומספר, לא את התוכן. התקשרתי למספר האחרון. זה היה קול של אישה. אמרתי שזה טעות. ניסיתי לרמוז לו, שאלתי אותו אם הוא מסתיר ממני משהו, הוא אמר שלא ואני לא יכולתי להגיד כלום. מה לעשות? אני רוצה לדבר איתו על זה, לשאול. מצד שני אסור שהוא יידע שאני מחטטת בפלאפון שלו. בבקשה תעזרו, אבל בלי לצחוק ובלי לפגוע. תודה, שרית

אני לא פסיכולוגית או משהו, אבל נראה לי שלמרות שלדעתך חזרתם והכל מצויין, זה לא באמת כך. לא סתם אומרים שאמון זה הדבר הכי חשוב במערכת יחסים, וכשאין אמון, אין כלום. אם תמשיכי ככה את תשגעי את עצמך ובעצם תמשיכי להעניש את עצמך על משהו שהוא עשה! את חייבת להפסיק ללכת על קליפות ביצים בשבילו, זכותך להיות חשדנית וזכותך לקבל הסברים, הוא צריך לספק לך אותם כי את הסכמת לסלוח לו, וזה דבר גדול. את צריכה לחשוב עם עצמך טוב טוב מה את צריכה שיקרה כדי שבאמת הקשר יחזור להיות טוב ומבוסס על אמון, ולהפסיק לבטל את עצמך ואת חששותייך. גם אם את טועה, יש לך סיבה להתנהגות הזו ויש לך כל זכות שבעולם לרצות לדעת מה קורה. אני באמת חושבת שאולי ייעוץ או טיפול יכולים לעזור, להחזיר לך את האמון בו- כמובן שיש לוודא שהוא אכן ראוי לאמון... המון בהצלחה לך,ונחכה לראות מה המומחה יגיד...

שרית שלום, "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים". את מספרת בדיוק רב ובכאב, את מה שקורה בהרבה מערכות יחסים שבהם היתה בגידה . מה שנשבר ומתפרק זה האמון. האמון שלך בו, ולאט לאט האמון שלך באינטואיציות שלך ובזכותך להחזיר את האמון ביניכם ולשקם את מערכת היחסים. בדרך כלל ארועים כאלו בתוך זוג, לא עוברים בשקט כלל ועיקר. הן פותחות שאלות נוקבות לגבי הזוגיות וגם כל אחד לגבי עצמו. (במה הייתי לא בסדר? מה לא נתתי לבן זוגי שהוא נזקק לו? האם זה יכול לקרוא שנית? איך לא ראיתי? ועוד ועוד) בקצרה, תגובתך הינה נורמלית ומובנת ואת לא יכולה לצפות מעצמך שלא להיות חשדנית. אז מה לעשות? את לא חייבת לחשוף את הטקטיקות הטלפוניות בפני בעלך. זו רק טקטיקה והיא עדיין השיטה שלך לבדוק מה קורה. הייתי ממליץ בחום שתלכו לטיפול זוגי. דברי עם בעלך, תגידי לו שלמרות שמערכת היחסים השתקמה את עדיין לא רגועה ומעוניינת להבין טוב יותר מה היה. תגידי לו שאת עדיין מודאגת שמא מה שהיה יחזור. ותקבעי פגישה אצל מטפל זוגי (יש תחנות ליעוץ למשפחה וליעוץ זוגי ליד כל שרות פסיכולוגי באזור מגוריכם, או דרך קופת חולים). בהצלחה, גדעון

אני בן 22 . יש לי בעיות רבות: מאמא חולת סרטן עד בעייה בזהות מינית. טופלתי בעבר אצל פסיכולוג קליני שעזר לי להתגבר על טראומה חברתית בצבא יש לציין אני אדם די חברותי אני עובד בעבודה איכותית וכאלו "הכל" רגיל. אבל מפנים אני ממש חש בודד , אני נזכר כל הזמן בטראומה, במה שהיה , אני מתייסר על מחלת אימי ,עם יחסים מאוןד מאוד עכורים בין אימי לאבי.. ובתוך כל זה כאלו מנסה להמשיך רגיל: לומד לפסיכומטרי, מתכנן עתיד וכו'... ההתלבטות שלי היא האם לטוס כרגע לחו"ל ואולי זה יעזור להתרחק מהכל,,על אף שאין לי עם מי לטוס ואני חושש שאני אהיה בחו"ל אני אחוש לבד . או שמא זה יפתח אותי לעולמות חדשים, אתרחק מהצרות..אני מפחד מכך שלא אצליח להתחבר לכל מיני סוגי אנשים ולא יהיה לי עם מי לחלוק דברים ...או אולי כדאי לי להיות לבד? לחוות דברים?...אני בכלל לא רוצה ללמוד כמו שאימי מתחננת שאעשה שנה הבאה...אני כבר לא יודע מה נתיב חיי,,,אני חש בדידות איומה, ואני לא יודע מה אני רוצה כבר...אני שאפתן מאוד אך מאידך בא לי כאלו לשבור את הכלים... אז...לטוס או לא?

לדעתי אתה צריך למצוא חבר שיטוס איתך, תתרחק קצת מהסביבה ומהכל. לדעתי זה יעזור לך, אבל אל תטוס לבד... מקווה שעזרתי! -מרווה-

ברק שלום, אתה מציין כל כך הרבה עומס שיש על כתפיך: הטראומה שעברת, שאלת הזהות המינית, תחושת הבדידות, מחלת אימך, הקשרים בין ההורים. לא פלא שאתה מחפש מעט שקט, להיות עם עצמך, לבחור את דרכך בחיים. נראה לי שאתה שם על הטיסה משא כבד מידי. הטיסה והטיול יכולים להקל על העומס, לפתוח אותך להתנסויות חדשות ולאנשים חדשים, אך עדיין תשאר עם עצמך ומחשבותיך. לעומת זאת אם תטוס במחשבה שזה זמן טוב להתרעננות, לצבירת כוחות ולא לפתרון כל הבעיות, יתכן שמשא הטיסה יהיה קל יותר. ישנן אופציות רבות שלא לטוס לבד: טיול מאורגן או מציאת שותף לטיול (אינטרנט, חנויות המתמחות בטיולים...). דבר נוסף וחשוב : יש לך כבר נסיון חיובי עם טיפול פסיכולוגי. אולי זה זמן טוב להיות בטיפול נוסף - לשם תוכל להביא את ההתלבטויות שיש לך עם עצמך ואת כאבי הווה והעבר. בהצלחה בכל בחירה שתיקח על עצמך, אשמח אם תשתף אותנו בהחלטך כאשר תקבל אותה. גדעון

אבל הבעייה שאני מפחד לטוס עם זר או בכלל לבד כי אני לא ארגיש בנוח , ואני מפחד שאני לא אתחבר לאנשים ואני אתגעגע לרע שפה ...ואני גם עוזב עבודה שהיא יחסית טובה, והאם באמת זה חכם לטוס עם זר שאני אמצא בנט שאני לא ארגיש איתו חופשי?

האם משהו יכול להפנות אותי למידע על טיפול פסיכ אנליטי. אני נפגשת עם משהו שעובר טיפול מסוג זה וזה גורם לי לחששות. תודה מראש אני

שלום למתלבטת, הנה למשל האתר של החברה הפסיכואנליטית בישראל, אולי תוכלי למצוא כאן מעט מידע. http://www.psychoanalysis.org.il/info/info1.html הנה קישור לויקיפדיה, אני בספקות אם יעבוד בגלל שמופיעה בו מילה בעברית (שאמורה להופיע בסוף הקישור ולא בתחילותו) http://he.wikipedia.org/wiki/פסיכואנליזה חיפוש הערך "פסיכואנליזה" במנוע חיפוש ייתן לך תוצאות רבות נוספות. גם אני בטיפול מסוג זה. מדובר על טיפול ארוך, עמוק ביותר ומיוחד במינו, אם כי ממש לא הכי "איני" בימינו:-) תוכלי לומר אולי מדוע את חוששת?

החששות שלי מתחלקות למספר נושאים: 1. אחת הסיבות שבגללה הוא פנה לטיפול היא: בעיות תפקוד מיני, אשר לא נפתרו גם לאחר 3 שנות טיפול. 2. אני חוששת שהוא לא מסוגל לתפקד ללא הטיפול - ואם כך אינני מסוגלת לתחנן איתו עתיד (משפחה, ילדים) 3. אני לא אוהבת שאדם נוסף מעורב בחיי. אני יודעת שכל דבר שנעשה ביננו עולה בטיפולים שלו.

שלום. בעייתי היא הקשר שלי עם אמא של בעלי. לפני החתונה היחסים ביני לבין חמתי היו טובים .לאחר מס' חודשים של נישואים יחסה אלי השתניה ב180 מעלות וזאת בעיקבות המקרה הבא: במשך מס' שבועות גרנו אצל אמא של חמתי יום אחד כשלא הייתי בבית החליטה חמתי לסדר לי את החדר בו אני ובעלי ישנים.הסידור שלה כלל הוצאת תחתונים וחזיות שלי משקיות והכנסתם לסלסלאות. אני מאוד כעסתי על הפגיעה בפרטיות שלי ובעלי אמר זאת לאימו . לאחר המקרה הנ"ל חמתי לא דיברה איתי חודש והשלימה איתי רק לאחר שבעלי איים שאם היא לא מדברת איתי הוא יותר לא יבוא הביתה של ההורים. מאז אומנם היא מדברת איתי אך היא תמיד "מחפשת" לריב. היא עוקצת , לא מחזיקה את ביתי - נכדתה בקיצור מתנהגת מגעיל. ראוי לציין שחמתי רבה עם כולם -החתן שלה , האחים שלה וכד'. שאלתי היא כזו - כיצד להגיב ליחסה ? להפסיק לבקר בביתה ?(בעלי מסכים שאני והבת נפסיק לבקר שם ) לענות לה בזמן שהיא עוקצת? אם אפסיק לבקר אני מענישה גם אנ חמי שהוא אדם מקסים אם אענה אני בסוף כביכול לא בסדר האם יש לך פתרון אחר? תודה מראש

יעל שלום, לא בכדי נושא יחסי חמות - אשת הבעל תופש מקום נכבד במשפחות. שאלתך היא רק דוגמה למצבים מורכבים ביותר שיכולים להיגרם בתוך משפחות. לכאורה התנהגותה של חמותך אינה מובנת שכן היא עצמה נפגעת מהמצב ובכל זאת היא ממשיכה בה. לדעתי המפתח לפיתרון הינו בכך שאת ובעלך תהיו בחזית אחידה ומאוחדי כוחות בכך שאינכם מוכנים להמשך התנהגותה של החמות כך כלפייך. בנוסף, פעם אחת שיחה של בעלך עם אמו עזרה מאוד, יתכן שעוד שיחה כזו תשנה את המצב לחיוב. ואחרי השיחה הזו בכל פעם שהיא עוקצת אותך תני לבעלך לענות. בצורה כזו הויכוח לא יהיה שלך עם חמותך (ובאופן עקיף הפרדה של הזוג) אלא אתם מהווים יחידה אחת ויוצרים בכך גבול יותר טוב של התא המשפחתי שלכם. הרבה הצלחה, (תעדכני אם העצה עזרה) גדעון

תודה על התשובה . לצערי אני לא בטוחה ששיחה עם החמה תעזור שכן השיחה שיזם בעלי בעבר עם אימו לדעתי לא ממש עזרה שכן היא אומנם הפסיקה את הברוגז שלה והחלה לדבר איתי אך מאז היא לא מפסיקה לעשות תרגילים לדעתי היה עדיף שלא תדבר איתי ובכך לא תעצבן אותי אתן לך דוגמאות ליחס שלה אלי. ילדתי לפני חודשיים תינוקת חמתי לא עזרה בכלום לא שאלה לשלומי ולשלום התינוקת אלא להיפך כל כמה ימים החליטה שהיא כועסת על בעלי ולכן לא באה. התעקשה לשים מזרון ישן (בן 9 שנים) שעליו תשן ביתי בביתה - אני התעקשתי על מזרון חדש אותו אני אקנה אך היא אינה מסכימה - לדעתי זו השיטה שלה להמעיט בביקורינו. התקלקל לנו התנור בבית חמתי החליטה שאבי (חשמלאי ) יודע לתקן תנורים שהדבר רחוק מלהיות נכון וטענה שאם קצת מאמץ הוא היה מתקן את התנור . ועוד ועוד מקרים דומים לאלה. אני חייבת לציין שלא אני ולא בעלי עשינו לה משהו אנחנו רק מחפשים שקט במשפחה . התנהגותה אינה נורמלית ולא רציונלית. אתה יכול להבין מדוע אדם מתנהג בצורה הרסנית כזו כלפי עצמה וכלפי בנה.אם אבין אותה אולי אוכל לפתור את הבעיה

דר יקר יש לי ילדה בת 13 וחצי שעברה איתי מאז גן חובה עקב הלידה של הבן השני דיכאון אחרי לידה היא עברה איתי אישפוזים היא ראתה אותי במצבים שהייתי בדיכאון ולא תיפ0קדתי למרות הכול בעלי והסבא ןהספתא היו וטיפלו בה ותמכו ובזמנים שהירגשתי טוב מאוד השתדלתי לעניק לה ביטחון מזה אתה בטח מבין שלא היתה לה ילדות קלה.... כיום היא ילדה עצמאית ודעתנית ורגישה מאוד למה שקורה בבית ובעיקר ביחסים שלי עם בעלי לפעמים אני מרגישה מבולבלת מול המילם שלה והאמיתות שלה ואתה יודע מה רציתי רק ליכתוב לכול אלה שעברו משהו דומב שיתחזקו למרות שזה גיל בלתי רגיל תודה שוש

שוש שלום, בודאי לא קל לעבור את מה שעברת ואפילו קשה שבעתיים לחשוב על כך שבתקופה זו גם ביתך סבלה. אבל... צריך לראות גם את הפן החיובי: לביתך ישנן תכונות המראות על בריאות וחוזק כמו עצמאותה ודעתנותה. כפי הנראה הטיפול והתמיכה שקיבלה מבעלך מהסבא ומהסבתא וגם ממך בתקופות הטובות היו טובים דים כדי שיתגלו בה דברים טובים אלו. מאחל לך שנים של הנאה מביתך וקשר טוב איתה, גדעון

הבעיה שלי היא כזו: לאור מעשים שאני עושה (דברים לא יפים לאנשים שכן איכפת לי מהם או מעשים לא יפים לאנשים שאיכפת לי מהם ואני אומרת שכביכול לא אעשה אותם שוב אבל עושה בכל זאת) הגעתי למסקנה שכנראה או שאני מאוד אפתית לגבי עצמי או הסביבה או שפשוט אני עושה דברים מבלי לחשוב על התוצאות ואח"כ מתחרטת ומתייסרת. מה עושים?

אני גם שמה לב שיכול להיות שאני גם על הזמן בודקת גבולות, בכל מה שקשור למין וכולי. אולי זה משהו לא טוב? לפני שאני עושה את המעשה אני לא חושבת שאני אתייסר ככה אח"כ אבל אח"כ מתייסרת. חשוב לציין שאני גם לא כל כך נהנית רגשית בד"כ מהמעשים האלה ולא פיזית, אלא רק התרגשות מהמעשה האסור או מהמעשה הלא קונבנציונלי. או משהו כזה. אני כאילו לא יכולה לשלוט בעצמי. למה זה קורה?

לאפתית שלום, את מתנהגת בצורה שלא מובנת לך: עושה מעשים שמתחרטת עליהם ולא מבינה מה מניע אותך. את שואלת את עצמך אם את בודקת גבולות או אולי אפתית ולא איכפתית מאנשים שחשובים לך. ישנן כמובן דרכים רבות להעלות השערות מדוע את מתנהגת בצורה כזו. את בעצמך מעלה חלק מההשערות, כמו להתרגש מהמעשה האסור. יתכן שאת בשלב בחיים בו את בודקת מי את ואחת הדרכים לבחון זאת זה למתוח את הגבולות שלך ודרך ההתנהגות החדשה והגבולות החדשים להכיר את עצמך. הקושי הוא כפי שאת מציינת לחיות עם התוצאות ועם תחושות החרטה על מה שנראה בדיעבד כמעשה שלא טוב לך איתו. נסי להמשיך ולחשוב עם עצמך "מה מניע אותי בהתנהגות הזאת?". ככל שתגיעי לתובנות טובות יותר, תגלי שיותר קל לך לשלוט על ההתנהגויות הללו וגם שיש לך פחות צורך להתנהגות שבודקת את גבולותייך. בהצלחה, גדעון

שלום, אני בוגרת בת 37 נשואה , אם לשני ילדים. איבדתי בפתאומיות אב אליו הייתי קשורה באהבה הדדית גדולה.אנני יודעת מה עושים עם געגוע כה עמוק. אני עסוקה מאוד לחזק את אימי שחיה עמו בסמביוזה 45 שנה. הוא היה מאוד דומיננטי בחיינו והקרין חיוניות גדולה ואהבה ופינוק אין קץ. מה כדאי לעשות כדי לעזור לכולנו, לעצמי ? עוד לא יצא לי להתמודד עם אובדן כה כואב ! וחטוף.

לבת האוהבת שלום, משתתף בצערך על האובדן הפתאומי והכואב. בשלב ראשוני זה את מתמודדת עם ההלם והפתאומיות של האובדן. מה שמסייע בשלב זה הינו העיסוק בדברים הקונקרטיים והמעשיים הקשורים לפטירה: ההלוויה, הודעות לקרובים וחברים וכל מה שקשור לשבעה: לבטל תוכניות שהיו לשבוע הקרוב . כעת עלייך לפנות את עצמך להיות עם עצמך,אמך, משפחתך ואבלך. דבר נוסף שמסייע הינו להיות מוקף באנשים קרובים: גם עבורך וגם עבור אימך. אנשים יתקשרו ויבואו ויציעו תמיכה ועזרה. אל תהססי להענות. בתוך הצער שאת מצויה תוכלי כך להרגיש את התמיכה והאהבה של הקרובים לך. מה שאולי מנחם בתוך הכאב הזה הינו האהבה והפינוק והקשר הטוב שהיו מנת חלקך וזכו להם גם משפחתך וילדייך. שלא תדעי עוד צער, גדעון

היי ממצב? קוראים לי שלי ויש לי אחות שלא יודעת איך להתמודד עם כעס, לא כמו כל האנשים שבוכים או צועקים היא מוצאת דרכים אחרות. היא התחילה בכך שהיא חותכת את עצמה והמשיכה לכך שהיא מקיאה (לא כדי לרזות) היא אמרה לי שכבר היא נסתה להפסיק אבל כל פעם היא מוצאת דרך אחרת... איך אני יכולה לעזור לה? היא לא רוצה ללכת לפסיכולוג והיא כבר בת 18... תודה! -שלי-

הי שלי, זה טוח קשה לראות שהיא לא רוצה לעזור לעצמה, שזה שלב הכרחי בדרך להיפתר מההרגלים של פציעה עצמית שהיא פיתחה. אני שולחת לך קישורים לאתרים על פציעה עצמית, (ביניהם: איך לעזור למי שפוצעים את עצמם?) אולי יהיה מצב שם היא תסתכל בהם ותבין את הבעיה ותרצה עזרה וטיפול. בהצלחה קוקי http://www.macom.org.il/self_injur.asp http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/selfinjury.htm http://www.voices.co.il/SI/ http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/self_injury1.htm

אחותך זקוקה לעזרה מקצועית. מכיון שאין אפשרות לעזור למי שלא מעוניין או לא משתף פעולה , אין לך ברירה אלא להמשיך לשכנע אותה ולהסביר שאם לא תקבל טיפול מצבה ילך וידרדר ואז יהיה קשה יותר לעזור לה.

שלום שלי, את מתארת קושי של אחותך להתמודד עם רגשות הכעס שלה, ומספר צורות של פגיעה עצמית. כפי שמרמזים הקישורים שהציעה קוקי, פגיעה עצמית היא תופעה מוכרת ואפשר לטפל בה. חשוב שאחותך תגיע לשיחת אבחון וייעוץ עם פסיכולוג קליני או פסיכיאטר. נסי לדבר איתה על נסיונותיה הקודמים להפסיק לפגוע בעצמה, ומה חסר לה אז על-מנת להתמיד ולהצליח בכך. אני מקווה שהיא תבין שליווי מקצועי ותמיכה של אחות דואגת הם בדיוק מה שצריך... בהצלחה, ועדכני אותנו על התקדמותכן בתהליך, אורנה

רציתי להודות לכל אלה שענו לפנייתי וניסו לתמוך בי. כל הכבוד

אולי תגלה לנו מה תעשה בסוף ואת שלומך גם..

לאחרונה התוודעתי לתחום הנ"ל. בין השאר הבנתי כי פסכיטארחם ופסיכולוגים לא רואים בעיין יפה את התאוריות והפילוסופיות של התנועה. תוכל להסביר לי מדוע?

שלום לימור, אני מצרפת לך 2 קישורים: אחד של האתר מידע על כתות בישראל - בו מככבת הסיינטולוגיה: http://katot.org/CULTS/Scientology.asp והקישור השני הוא לאתר מקום, בו תוכלי תוכלי להבין יותר למה פסיכולוגים מתנגדים לעניין. באתר קישורים רבים לאתרים על שטיפות מוח, כתות, פוסט טראומה של יציאה מכתות ועוד http://www.macom.org.il/Topic_mindcontrol.asp שיהיה בהצלחה קוקי

שלום לימור, אינני מכירה מקרוב את תורת הסיינטולוגיה, כך שאני ממליצה להיעזר בקישורים שקוקי הזכירה. מהמעט שאני יודעת על כך, נדמה לי שדווקא הסיינטולוגיה יוצאת בעוז כנגד הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה... אורנה

שלום רונה, ד"ר קפלן יודיע כאשר יחזור לפעילות באתר. אני מניחה שהדבר יקרה במהלך הקיץ, אך אינני רוצה להתחייב בשמו. אורנה

אשמח לקבל מידע לגבי המונח "פרופיל בלתי אחיד" שנמר בעקבות אבחון פסיכולוגי. תודה

שלום ורד, אני מניחה שהכוונה לפרופיל כישורים לא אחיד. במבחנים פסיכולוגיים נבדקים כישורים מילוליים וביצועיים, הנחלקים גם בתוכם לכישורים כמו ידע כללי, אוצר מילים, יכולת וויזואו-מוטורית ועוד ועוד. קרוב לוודאי שהפסיכולוג התכוון ליכולות השונות זו מזו ברמתן, דוגמת אוצר מילים גבוה ויכולת גרפו-מוטורית נמוכה. מקווה שזה עוזר, אורנה

אני בת 34 בעלת מקצוע חופשי והמון זמן בלבטים לגביו - בררתי עם עצמי ועם חברים ומשפחה ואפילו במכון הדסה הייתי (עסק לא זול...). לא מצליחה להחליט מה הכי מתאים לי בעולם לעסוק בו לא כפשרה - אלא כמשהוא שימלא אותי ויעשה אותי מאושרת. אני מנסה להתחבר לעצמי שוב ושוב בעניין הזה והדבר היחידי שעולה הוא דיילות אויר או עיסוק בייבוא מהמזרח הרחוק (בגלל הטיסות). אבל לא ברור לי אם דיילות אוויר תתאים במידה ואחליט להיות אמא ולגבי הייבוא אין לי מושג לגבי המקצוע וקשייו. בינתיים הזמן רץ ואין לי פרנסה. לא נעים. מה דעתכם בבקשה? תודה תודה מראש !

http://taasuka.gov.il/advise.asp שווה לבדוק.

הי סיון, גיבוש הזהות המקצועית הוא אכן תהליך מורכב, ונשמע שלמרות המאמצים הרבים שהשקעת בכך עדיין נותרו שאלות לשאול. למשל, נראה לי נכון לבדוק עם עצמך מהי המשמעות של טיסות לגבייך, ומה מקור המשיכה לכך. תשובות לנושאים אלה יכולות לעזור לך למצוא מענה להתעניינות זו, באמצעות הבחירה המקצועית או בדרכים אחרות. למרות שייעוץ תעסוקתי הוא אכן יקר, אני ממליצה לבדוק עם עצמך את האפשרות להשקיע בכך משאבים נוספים. למיטב ידיעתי ישנם פסיכולוגים המתמחים במתן ייעוץ פרטני תהליכי, שיכול להיות חוויה רבת עוצמה. בהצלחה, והמשיכי לעדכן אותנו, אורנה

האם צריך ליווי פסיכיאטרי כשלוקחים תרופה (ציפרלקס)? אני יודע שאני צריך לשאול שאלה זאת בפורום פסיכיאטריה, אבל לא עונים לי וזה דחוף. האם אתם יודעים מידע כללי האם צריך ליווי?

רון, הליווי הפסיכיאטרי חשוב בעיקר בתחילת הטיפול, וכדאי להמשיך ולהגיע לפסיכיאטר עד שמגיעים למינון המתאים. לאחר מכן סביר להניח שגם הפסיכיאטר ימליץ על הגדלת המרווחים בין הפגישות. בכל אופן, כל פסיכיאטר עובד קצת אחרת, ויש כאלה שיסתפקו - לאחר מציאת המינון המתאים - בליווי של רופא המשפחה. ס.מ.

כל טיפול פסיכיאטרי - תרופתי מצריך מעקב של פסיכיאטר.

שלום רון, אכן מומלץ ללוות את הטיפול בייעוץ פסיכיאטרי. בהצלחה, אורנה

ברצוני לקבל חומר מידע אודות התרופה צ'פרלקס אימי בת 83 סובלת מדיכאון והרופא המליץ על תרופה זו.

איך מצליחים לשכנע חולה במחלת הסכיזופרניה לקחת תרופות. חולה זה כרגע, מאוזן, כי לוקח תרופות באופן כפוי, אך אינו מוכן להתחייב שימשיך לקחתם. על איזה טיפול פסיכו' אתה ממליץ?

רחל, אי-אפשר לשכנע אנשים לעשות משהו בניגוד לרצונם. אבל כן אפשר להסביר לאותו אדם, שללא התרופות מצבו יתדרדר מאוד, וזה יפגע בבוחן המציאות שלו וביכולת שלו לתפקד בעולם. בהרבה מקרים זה מוביל למצב של אשפוז כפוי. כך שבהחלט אפשר להגיד לו, שנטילת התרופות באופן סדיר תמנע מצב של אשפוז ותאפשר לו להמשיך ולתפקד בצורה סבירה בעולם. ס.מ.

שלום רחל, החשיבות של טיפול תרופתי עקבי ורציף היא אכן אחד הנושאים המרכזיים בטיפול הפסיכולוגי בחולים סכיזופרניים (והדבר נכון לגבי אוריינטציות טיפוליות שונות). קשה להמליץ על פתרון מהיר וחד-משמעי לבעיה זו, מאחר וההבנה שהתרופות נחוצות באופן מתמשך היא תהליך הדרגתי. אכן כדאי לדבר עם החולה על כך שהטיפול התרופתי הרציף מאפשר להימנע מאישפוזים חוזרים, ולהדגיש את השיפור בתפקוד בתקופות של טיפול תרופתי עקבי. מעבר לזאת, בהחלט כדאי לבקש מהרופא המטפל להאריך את תוקפה של הוראת הטיפול הכפוי, כל עוד יש בה צורך. בהצלחה בהמשך ההתמודדות, וחג שמח, אורנה

אבקש מידע על חרדה מפני מלחמה, שאיננה הלם קרב. הכוונה לחרדה מפני מלחמת המפרץ או מפני ההתחמשות הגרעינית של אירן ההולכת ומתממשת. חרדה זו משתקת את החיים גורמת לבחילה, עייפות, חוסר ריכוז וכו' וגם לסימפטומים נפשיים כגון: ריקנות וחוסר עניין בחיים. איך מתמודדים?

הי אוהד, לא מצאתי לך מידע על חרדת מלחמה סביר להניח משום שיש חרדות מאלפי דברים ומלחמה היא אחת מהם. מה שאתה מתאר זה סימפטומים מספיק חריפים של חרדה שפוגעת באיכות החיים, ודרך ההתמודדות היא לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמקרה הצורך, המטפל יציע גם טיפול תרופתי. מנסיון רב עם חרדות מסוגים שונים..טיפול פסיכולוגי הוא ההמלצה הכי טובה שאוכל לתת לך ושם תלמד המון על "איך מתמודדים". בהצלחה.. קוקי

שלום קוקי, תודה על התשובה אך לדעתי, הלכת על התשובה הקלה ביותר. קלה מדי לטעמי. וכי לא חשבת שגם אני חשבתי על טיפול פסיכולוגי כאפשרות לטיפול בחרדה או טיפול באמצעות תרופות פסיכיאטריות. אני חיפשתי משהו אחר. כיוון שהחרדה עליה אני הצבעתי יש לה משהו מאד מציאותי. אני משווה את החרדה הזו לחרדה של פולני מפני פלישת הגרמנים לפולין. מישהו היה אומר לו ללכת לטיפול פיסכולוגי? לכן, ביקשת מידע על חרדות שיש להן, לכאורה או לא לכאורה, בסיס עובדתי במציאות. מה אדם יכול לאמר לעצמו כדי להרגיע את עצמו במקרים כאלה? הרי אירן באמת יכולה לממש את ההתחמשות הגרעינית, במלחמת המפרץ באמת נשלחו סקאדים לישראל. האם מישהו בעל ניסיון טיפולי או ניסיון בהתמודדות עם חרדה מסוג זה יכול לענות לי?

שלום אוהד, אני חושבת שהתשובות של הכותבות הקודמות הן רגישות ונבונות. חרדה היא אכן תחושה מאוד לא נעימה, שמשהו נורא עומד לקרות. כפי שתיארת, הרבה פעמים החרדה מלווה בשינויים גופניים כמו דופק מהיר, הזעה, בחילות, הקאות ושלשולים. ישנו ניסיון להבין חרדה כמבטאת איום פנימי, ואילו כאשר יש איום חיצוני מתקבלת תופעה הנקראת פחד. אתה טוען שהתחושה שלך היא למעשה פחד, משום שהאיום במלחמה ובהתחמשות גרעינית הוא מציאותי (כלומר איום חיצוני). עם זאת, אני מסכימה עם התפיסה שהוצגה בפניך, לפיה בכל מקרה מדובר בתיווך הפנימי שלנו (בתפיסה האישית שלנו) את הגורמים החיצוניים והפנימיים כאחד. לכן, העובדה שהפחד שלך (מציאותי ככל שיהיה) מעורר בך תחושה חרדתית קשה ומכאיבה, בהחלט מצביעה על הצורך לטפל. כאמור, הטיפול המומלץ כולל בדרך-כלל פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית בשילוב תרופות. בהצלחה בהתמודדות, אורנה

הי אוהד, חלילה לא התכוונתי לומר שחרדותיך אינן אמיתיות. אך בתור חרדה ממצב מוות יומיומי (לא בהקשר של מלחמות דווקא), אני יכולה לומר לך שהרגשות הן אמיתיות, וגם כשאני חרדה מחיידקים באוטובוס - זה גם אמיתי בשבילי.. ולכן אני מרגישה את רגשותיך שהחרדה היא פחד אמיתי ומבוסס. טיפול זה לא קל כמו שזה נשמע כי ממש צריך לגעת בהכל, זה דומה לקילוף בצל - בוכים בוכים בוכים אך בסוף מגיעים לבצל.. אני מבטיחה לך שבעזרת טיפול אפשר לשפר את איכות החיים ואיכות המחשבות. בנוסף הייתי רוצה להגיד, (ושהפסיכולוגים לא יקראו מכאן והלאה..) שתמיד הייתה לי התחושה שבעצם אנשי ה-OCD מודעים לעולם איך שהוא באמת, ושאר האנשים פשוט עיוורים ולא מבינים שחייבים לפחד ועד כמה, ואם הם רק היו מבינים, הם היו מגיבים כמונו...ועוד המון מחשבות בסגנון שמורגשות אמיתיות.. אני בטוחה שחשבת על טיפול בעצמך, אך אולי עד שלא מרגישים את השיפור, לא מאמינים שזה יכול באמת לעזור כך. קוקי

שלום רב, תודה על תגובתך. אבל זה עדיין לא מספק אותי. לדעתי, ניתן לעשות אנלוגיה בין המצב שאני תיארתי לבין המצב שאתאר להלן. לו הייתי בעל חברה מצליחה, שעקב המצב הכלכלי בארץ, אמור לאבד את כל נכסי, כולל הפרטיים ואני עלול להגיע לפת לחם, הרי ברור שהייתי בחרדה איומה מן העתיד. ברור גם שיש לי בסיס מציאותי להיתלות בו. זו איננה חרדה של פנטזיה. מה אז? איך עלי להתמודד עם כל התחושות הקשות? איך אוכל להביא את עצמי שוב לחיים של משמעות? האם גם במקרה זה ההכוונה היא לטיפול כי החרדה היא פתולוגית? אודה לך אם תעני לי.

אימי סובלת ומצבה מידרדר כתוצאה ממחלת פרקינסון. אני רואה את סיבלה וסובל את סיבלה. ממש רע לי שרע לה. אני מטופל טיפול פסיכולוגי ולוקח כדורים. מה עוד אני יכול לעשות כדי לא להרגיש כל כך שאני סובל היות והיא כ"כ סובלת!!! אני חושב שאני רגיש מדי ואולי גם אוהב אותה מדי (אם יש כזה דבר). מכל מקום, אינני מתפקד, רע לי לאין שעור. מה לעשות?. הצילו!!!!!!!!!!!

שלום אתה מתאר סבל רב לאור מצוקתה של אימך, אפשר בהחלט להבין מדוע. יחד עם זאת אינך יכול לשנות את המציאות, עליך להתאים את עצמך למצב הקיים ולעשות למענה ולמענך כול מה שיש באפשרותך לעשות. כמובן שטיפול מיקצועי יכול מאוד לעזור לך בתקופה קשה זו. אזור כוח כדי שתוכל לעזור לאימך החולה. בן כמה אתה? בהצלחה וחג פסח נעים ושלוו

שלום אלעד, אתה מתאר מצוקה וכאב רבי עוצמה. כשקראתי את הודעתך הרגשתי עצב על כך שכל מה שאנחנו יכולים להציע לך הוא עידוד ותמיכה. זה נראה כל-כך מעט... אבל אולי זה בדיוק העניין. אתה נמצא ליד אימך הסובלת, וכל מה שיש באפשרותך לעשות הוא להיות שם בשבילה. ואתה יודע, זה לא כל-כך מעט! אינך יכול לקחת ממנה את הכאבים והפחדים, אך אתה יכול להיות שם ולהקשיב לה. כדי להיות שם ולהקשיב לה לאורך זמן, חשוב שתשמור גם על עצמך. נסה לחשוב בטיפול על דרכים בהן אתה יכול להירגע, לבלות זמן בצורה נעימה וכד', גם כדי שיהיו לך כוחות להמשיך ולתמוך בה. חזק ואמץ, ומסור ברכת חג שמח לאמך, אורנה

שלום , יש לי 2 שאלות שונות , בבקשה רציתי לשאול האם כדור בשם אדרונקס (4 מ"ג) משפיע על החשק לקיים יחסי מין ? ועוד שאלה לאחר שלקחתי משהו כמו חודש אני מרגישה קצת יותר מדי מרחפת , מן הרגשה שאני יודעת הכל , הכי חכמה ,וקצת מבולבלת כי אני לא ממש יודעת מה לעשות נורא חשוב לי היציבות וכשזה מגיע לזה אני מפחדת לאבד את האנשים שכ"כ יקרים לי...בגלל ההתנהגות שלא אופינית לי שאין לי ממש שליטה עליה תודה ,אשמח לקבל תשובה ללפחות ממכם כי בפורום פסיכאטריה לא ממש נראה שעונים

דנוש, הכי טוב יהיה אם תצרי קשר - אפילו טלפוני - עם הפסיכיאטר שנתן לך אדרונקס ותבררי איתו מהן תופעות הלוואי של התרופה ואם יש קשר בין התחושות שלך לבין לקיחת הכדורים. ס.מ.

http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/385

שלום דנוש, אני מסכימה מאוד עם הכותבות הקודמות, שהציעו להתייעץ עם פסיכיאטר. את מתארת התנהגות שיכולה להיות מאנית, ומאוד כדאי להיפגש עם רופא בהקדם. עדכני אותנו... אורנה

שלום רב! מזה כחודשיים אני חונך אדם כבן 27 אשר סובל מסכיזופרניה. בזמן האחרון שמתי לב לדפוס של תוקפנות ועוינות מוסווית אשר מתבטא בעיקר בחוסר שיתוף פעולה, ודחייה של הקשר ביינינו. ראוי לציין כי אותו בחור, כמעט שאינו מתקשר מילולית, ויחסי החיברות שלו מצומצמים למדי. הוא מתקשה מאוד לבטא את עצמו מה שגורם לו (כך אני מניח), לתסכול רב. יחד עם זאת קשה לי מאוד לספוג את הריקושטים וחסור שיתוף הפעולה כמו גם חוסר המוטיבציה לגיוון בפעולות שלנו. אני מודע כי חלק מההתנהגותו נובעת מהמחלה ומהווה למעשה את אחד מהתסמינים שלה, אך רציתי לדעת כיצד יש לנקוט כאשר דפוס זה עולה? האם ניתן "לעקוף" את הדפוס? ואיך מתמודדים עם אדם כזה חולה נפש כמו גם אדם בריא בנפשו. בפגישה האחרונה עימו עלו אצלי הרבה מאוד רגשות של זעם ותסכול, ואני מתקשה לראות כיצד אני יכול לעזור לו או בכלל להמשיך את החונכות. אני מניח שגם לי יש חלק מסוים באופן ההתנהגות שלו, אך לאחר התעמקות אישית נראה לי שתרומתי לעניין היא מזערית. יש לציין כי נוסף לסכיזופרניה ממנה הוא סובל הוא מאובחן גם עם אוטיזים ככל הנראה כך שהתקשורת עימו איננה אפקטבית ומוגבלת למדי. תודה רבה.

זיו שלום, אתה חונך של אדם חולה המגלה מוגבלויות רבות ביכולת התקשורת החברתית שלו. היכרות עם המחלה ומגבלותיה תעזור לך לפתח ציפיות ריאליות לגבי היכולת שלך לסייע לו ולבחור לפיכך מטרות ריאליות יותר. כאשר התסכול שלך יקטן, תיגדל היכולת למצוא דרכים יצירתיות למצוא את המקום בו תוכלו להיפגש כאדם שרוצה לעזור לאדם שרוצה להעזר. אני מקווה שהמסגרת דרכה אתה חונך מאפשרת לך הדרכה. המפגש עם המחלה ללא הדרכה הינו קשה ומעורר כפי שציינת רגשות עזים. הרבה הצלחה, גדעון

שלום רב יש להניח שהוא מרגיש כמוך, דהיינו שאתה דוחה את הקשר , הוא לא מספיק מודע למה שהוא גורם לך ומשליך את מה שהוא מרגיש עליך. כדאי לך להעלות את הנושא בפניו, ואם אתה מעוניין להמשיך איתו את החונכות תביע זאת בפניו. עבודתך לא קלה ודרושה הרבה מסירות ואהבה. בהצלחה

שלום לכולם, פורום OCD - הפרעה אובססיבית קומפולסיבית - מתעורר לחיים ונמצא בתקופת הרצה עד שיהיו בו מספיק משתתפים בכדי להעלותו לאוויר. אנא עיזרו לנו ובקרו בו בכדי שיווצר חדר נוסף ברשת לתמיכה לאנשים שזקוקים לה. תודה רבה אוסי http://www.bsh.co.il/forums/AllMessages2.asp?Fnumber=98

שלום, אבקש לדעת היכן אוכל למצוא חומר בעברית באינטרנט או בספרות על הנושא. אובחנתי ככזו, אשמח ללמוד על הנושא יותר. תודה רבה.

איה שלום, נסי לחפש בגוגל "רגישות יתר". כמו כן אפשר לקרוא על כך מעט בספר: "ילדים עם צרכים מיוחדים" של גרינספן וווידר. הנושא מאובחן לרוב ע"י מרפאות בעיסוק במכוני התפתחות הילד. וגם באתרים אלו ניתן לקרוא על הנושא. אשמח שתעדכני אותנו אם תאתרי חומר רלבנטי לגבי אבחון וטיפול בהיפרסנסיטיביות בגיל המבוגר. בהצלחה, גדעון

הי, 1. http://www.haderech.co.il/Ima34b.html על רגישות, רגישות יתר, הקשר שלה ל ADD ועוד. 2. http://www.infomed.co.il/glossary/g_3672.htm הגדרה של INFOMED 3. http://www.merck.com/mrkshared/mmanual/section12/chapter148/148a.jsp באנגלית, ושם יש עוד מלא. ערכי חיפוש ב GOOGLE<COM

מצבנו הכלכלי טוב ואין בעיות מיוחדות. הילדה (13) ירדה בלימודים (ילדה של מאיות וטמפרמנטית ) הלכה עם ילדים בעלי השפעה רעה הנמצאים עמה בבית הספר כנראה ( לא בטוח ) קיימה יחסי מין לילדה כמובן יצא שם של "נותנת" יש לציין שקיימנו ( הילדה ואני ) שיחה עם המחנכת לגבי " מראית עין" וחשיבותה לאחר שהלקח לא נלמד אני מגבילה / אוסרת עליה (בגבולות יכולתי) להתרועע עם אותם חברים וחלה עליה חובת דיווח שוטפת . האם אני נוהגת כשורה ? כיצד עלי לנהוג ?

לאמא המודאגת שלום, את מציינת שנוי דרסטי בהתנהגות של ביתך: הן ירידה בלימודים, הן שינוי בהתנהגות החברתית שלה וכפי הנראה גם קיום יחסי מין. אין ספק שכל אילו הינם סימנים מדאיגים. השאלה הינה לא רק מה לעשות אלא גם מהי הסיבה לשינוי הזה בהתנהגותה. אין במה שכתבת כדי לרמז על הסבר אפשרי, אך כדאי לחשוב על מה היא יכולה להגיב באופן שכזה?האם יתכן שהתנהגותה היא ביטוי למצוקה רגשית שאינה יודעת איך לבטא אותה אחרת? הכיוון השיחתי שעשיתם עם המחנכת הינו חשוב, והייתי מציע גם למצוא דרך שאתם הוריה תמצאו דרך לשוחח איתה כדי להבין מה קורה בחייה והאם ישנה מצוקה שאינכם מודעים לה. השמת הגבולות הינה חשובה אך חשוב שתבוא יחד עם תקשורת פתוחה ומאפשרת עם ביתכם. במידה ואת ממשיכה להיות מודאגת וההתנהגות של ביתך ממשיכה גם כן הייתי מציע לשוחח עם איש מקצוע. יועצת ביה"ס יכולה להיות נקודת פתיחה או השרות הפסיכולוגי החינוכי באזור מגורייך. בהצלחה, גדעון

אבקש לקבל מיידע על תרופה TOPPA MAX , מקווה כי האיות נכון... מה היא עושה , למי היא מיועדת וכו'... תודה.

הי מרי, הדבר הכי קרוב שמצאתי הוא :טופיראמאט (אם לכך את מתכוונת). מצורפים קישורים לדפי מידע כלליים, אזהרות מיוחדות ותופעות לוואי. מקווה שעזרתי. (התרופה דורשת מרשם רופא אגב). דף מידע כללי: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=296 http://www.infomed.co.il/drug2.asp?dID=296 http://www.infomed.co.il/drug3.asp?dID=296 http://www.infomed.co.il/drug4.asp?dID=296 http://www.infomed.co.il/questions/q_122604_3.htm http://www.infomed.co.il/questions/q_111404_3.htm

שלום רציתי לדעת מהו דיכאון מגו'רי? איך אפשר לדעת אם הדיכאון בדרך חזרה אליך? תודה מראש

שלום adi, דיכאון מג'ורי הינו מצב קליני של ירידה במצב הרוח, אובדן ההתענינות וההנאה, אנרגיה מופחתת, ירידה בריכוז ובקשב,ירידה בהערכה העצמית ובבטחון העצמי,מחשבות ותחושות אשם, השקפה פסימית על העתיד,מחשבות אובדניות,הפרעות שינה ותיאבון. כל זה כמובן יכול להופיע בדרגות שונות של עוצמה. מעוצמה מתונה ועד עוצמה חמורה. עוד על דיכאון מג'ורי אפשר לחפש ולקרוא באינטרנט. אם חווית כבר אפיזודה דכאונית אז את אמורה לדעת איך זה מתחיל אצלך, האם דרך הפרעות שינה, ירידה במצב הרוח או תחושות אחרות. מכיון שאפיזודה דכאונית מתפתחת קשה לדעת בשלבים ראשוניים האם זוהי ירידה זמנית במצב הרוח כתוצאה של מתח רגעי או תקופתי או משהו שמתפתח. ולעיתים עצם הדאגה והחשש שהדיכאון בדרך הינו עוד גורם מוסיף ללחץ. הייתי ממליץ לחכות כמה ימים ולראות איך את מרגישה. (גם החגים שבפתח יוצרים מצבי לחץ) ובמידה ואת עדיין מהססת או שישנה החמרה הייתי ממליץ לפנות לאיש מקצוע. בהצלחה, גדעון

אמי כנראה סובלת מסכיזופרניה קלה (היא מתפקדת, המחלה באה לידי ביטוי בדברים שהיא אומרת וחושבת שאין להם כל אחיזה במציאות, אך היא גרה לבד, עובדת בהתנדבות וכו'...) בעבר לקחה כדורים ע"י פסיכיאטר והם עזרו לה היא התחילה לדבר לעניין אך הפסיקה לקחת אותם כיוון שאמרה שהם עושים לה רע ועייפות, בכל אופן שאלתי היא: אם אנסה לתפוס אותה לשיחה ולהסביר לה את מצבה כדי שתבוא איתי שוב לפסיכיאטר זה יכול לעזור או שזה עלול להזיק לה? ובכלל כל הכוונה בנושא תהיה מבורכת תודה.

שלום לך, לדעתי האופציה של לחזור לפסיכיאטר למעקב והתאמה תרופתית היא האופציה המומלצת. כדאי לדון איתו גם על תופעות הלואי של הכדורים - ההרגשה הרעה והעיפות, כדי שיוכל לעשות התאמה טובה יותר של הטיפול. הצעתך לתפוס אותה לשיחה הינה טובה. את יכולה גם להציע לה שתבואי איתה. כך היא תרגיש בטוחה יותר ואת תוכלי להתייעץ ישירות עם הרופא המטפל. בהצלחה, גדעון

תישמע אם אימך סובלת מסכיזופרניה הדבר הנכון הוא לגשת לפסיכיאטר אבל מהר לפני שהמצב ידרדר זו עצה ממני מתוך ניסיון כי אם מפסיקים כל תרופה כל שהיא מבלי לידע את את הרופא עלול להיות סכנה גם לאם וגם למי שיש סביבה אז תישמע אל תהסס תעשה את הדבר הנכון. שיהיה חג שמח

אני (בת 33) שוקלת להפוך לבת זוג ואמא בקרוב. מה דעתכם ? כדאי לוותר על כל הזיונים שיכלו להיות לי (ושבגלל איידס לא ממש מימשתי!!!) עם גברים כאשה רווקה ואוהבת סקס ?

מה דעתך?

שלום לך, מחד זה נורמטיבי להסס לפני החלטות גורליות בחיים כגון נישואים ואמהות . במצבים כאלו אנשים שוקלים מה הפסידו, מה עשו עד עתה בחייהם אך גם מה ירוויחו. וכפי הנראה בכל החלטה כזו השביל שלא בוחרים בו נראה קורץ ומפתה. מאידך, אם את עדיין מהססת , אולי הדבר משקף היסוס רחב יותר לגבי בן הזוג הנוכחי, או אז הייתי ממליץ לפנות ליעוץ פסיכולוגי. בהצלחה בכל דרך בה תבחרי, גדעון

האה זה שכיח שאמא ובתה מטופלות עי אותו מטפל? מהם היתרונות אל מול החסרונות ומהי השורה התחתונה. תודה.

אני לא הייתי עושה את זה. אני לא הייתי מוכנה ללכת למטפל של אמא שלי מהמון סיבות למשל: - נאמר שרוב בעיותי הינם עם אמי - הייתי חוששת שהוא "אוהב אותה יותר ממני" ולא יתייחס אליי כמו שהייתי רוצה - אפילו שהוא מקצועי ויכול. - לא הייתי רוצה לשבת מולו ולחשוב - מי יודע מה היא סיפרה לו עליי... -משהו בפרטיות ובאינטימיות של הטיפול נהרסים לטעמי.. -יש מטפלים רבים כל כך ומעולים כל כך - למה לערבב דברים אם אפשר לא? אני יכולה לחשוב על עוד מיליון סיבות בערך..

איילת שלום, לא ציינת בת כמה האם ובת כמה הבת. וזאת רק כדי לבדוק שלא מדובר במצב של "הדרכת הורים" לגבי ביתם הצעירה. לגבי רוב המצבים האחרים אני חושב שלא רצוי שהאם והבת יהיו בטיפול פסיכולוגי אצל אותו מטפל. טיפול פסיכולוגי מעצם טיבו הינו תהליך דיסקרטי ואינטימי שחשוב שישמרו בו הגבולות המתאימים ותחושת הביטחון של המטופל לגבי הסודיות הרפואית. נראה לי שבמצב בו שני בני משפחה קרובים מטופלים אצל אותו מטפל יפתחו פנטזיות וחששות שאינן לעניין. (דוגמאות לכך מביאה קוקי בתשובתה). בברכה, גדעון

לפעמים מתאהבים במטפל.יש קטע כזה לעיתים קרובות. האם היית רוצה להיות מאוהבת יחד עם אמך באותו אחד..? קינאה...באלאגן!!

איילת, ישנו גם טיפול הקרוי "טיפול דיאדי" בו הטיפול הוא בו זמני באם ובבת/בן. אך שוב מדובר כאן על ילד בגיל צעיר והגישה הטיפולית היא של טיפול בדיאדה, בזוג אם-ילד. אז גם זו דוגמה למצב בו מטופלים אם וביתה אצל אותו מטפל. בברכה, גדעון

אני מחפש נואשות מומחה גדול בהיפנוזה שרוצה אתגר מקצועי ובדרך גם לעזור לבעל משפחה אשר סובל מאוד ממחלה נוירולוגית ולא מוצא מזור לבעייתו. אני ולה בנרקולפסיה-הירדמויות בלתי רצוניות ועייפות תמידית. אין לי איכות חיים, ואישתי ו-2 הילדים שלי מסכנים בגלל זה. ניסיתי עשרות רופאים ב-10 שנים האחרונות, ואף אחד לא מצליח לעזור. כתובת המייל שלי [email protected] מקווה שיש מישהו שם בחוץ שרוצה לעשות מצווה לפני החג. תודה.

אתה יכול לפנות אליו במייל. אולי לא תצליח לפני החג, אבל נשמע שצריך לטפל בזה גם כך, כך שזה יוכל לחכות עוד כמה ימים. בהצלחה

לישנוני שלום, תודה על שאלתך, ממנה למדתי מה זה נרקופלט. באתר של מעבדת השינה של הטכניון התופעה מוסברת בקצרה כך: "רדמת" (נרקולפסיה) זוהי מחלה תורשתית השכיחה ביפן וארצות המערב. התברר שבישראל (כנראה ביהודים ובערבים בכלל) היא נדירה. היא מתבטאת בישנוניות ניכרת, בהתקפים של חולשת שרירים ובשיתוק שמופיעים בזמן התרגשות. החולה הנרקולפטי מדווח גם על הזיות המופיעות בזמן ההרדמות וכן על יקיצות משינה עם הרגשת שיתוק. התברר שקיימת אצל הנרקולפטים הפרעה במנגנוני שנת החלום, אותה ניתן לאבחן בקלות בבדיקות השינה במעבדת השינה. היום ידוע שישנו בחולים אלו גם סמן גנטי ייחודי הניתן לגילוי בבדיקות דם. הטיפול במחלה הוא ע"י הדרכת הרגלי שינה מתאימים וטיפול תרופתי. לפיכך מומלץ קודם כל לגשת לאבחון מעמיק במעבדת שינה מוסמכת.ולבדוק איתם האם טיפול בהיפנוזה הוא אכן הטיפול המומלץ עבורך. בהצלחה, גדעון

בת דודתי (בתחילת שנות ה-20 של חייה) מטופלת מזה מספר שנים בתרופות נגד דכאון. באחרונה היא החליטה להפסיק ליטול אותן (על דעת עצמה), אולם בשבוע האחרון היא חזרה למצב דכאוני , והחלה לקחת תרופת הרגעה מדי יום. כיצד ניתן לסמוך עליה שתנהג באחריות ולא תזניח את המצב, היא כבר אינה ילדה. וכרגע כנראה בהשפעת הדיכאון לא ניתן לשוחח עימה. האם כדאי שתחזור לקחת מדי יום את התרופה שבה טופלה (האם יש סיבה לשקול החלפה של התרופה)? תודה מראש.

איילת, בכל מקרה רצוי שבת-דודתך תחזור לפסיכיאטר שנתן לה את התרופות מלכתחילה. אסור להפסיק ליטול תרופות בלי אישור, ואם התרופה לא מתאימה וצריך לשקול החלפה, אז רק פסיכיאטר יכול לעשות זאת. הבעיה הכי גדולה של תרופות הרגעה היא שהן ממכרות, ושהגוף מתרגל למינון מסוים ואז צריך להעלות אותו שוב ושוב, כך שזה יכול להיות פתרון זמני, אבל לא קבוע לטיפול בדכאון. ס.מ.

הי איילת, כדאי להסביר לה בצורה הגיונית שיש סיבה למה פסיכיאטרים ופסיכולוגים למדו כל כך הרבה שנים - וזה בכדי לדעת איך לטפל בנו, ולכן עלינו להיעזר בהם ולא לקחת אחריות על דברים שאנחנו לא יודעים את תוצאותיהם. גם אני ניסיתי את מה שהיא עשתה - ותשובת הפסיכולוג החכם שלי הייתה - מתי בדיוק סיימת בפקולטה לרפואה לימודים - מה שעושה אותך מבינה מה את עושה? וזה איפס אותי. את צריכה להסביר לה שבמצבים כאלו השיפוט שלנו לא משהו וכדאי להיעזר בטיפול משום בשביל זה הוא קיים. בהצלחה...

איילת שלום, בהמשך לתשובותיהם של ס.מ. ושל קוקי - אני סבור שעל בת דודתך לחזור לרופא המטפל, לתאר לו את מצבה והוא זה שמוסמך להחליט לגבי שינוי תרופתי או שינוי במינון. זה אכן לא פשוט ואפילו מתסכל ומדכא שהתרופות לא עושות את העבודה ואולי זה מה שהביא את בת דודתך להפסיק את התרופות. האם היא שקלה לשלב פסיכותרפיה יחד עם הטיפול התרופתי? גם על כך ניתן להתייעץ עם הפסיכיאטר. בהצלחה, גדעון

חברתי בת ה 33 הרווקה יוצאת עם בחור בן 33 רווק שמעולם לא היתה לו חברה. לא רק זאת, הוא גם מעולם לא זיין. לה הוא מספר שהיה בררן כל השנים ושלא מצא את היחידה על מנת לשכב איתה. הייתם מאמינים לסיפור שלו ?

הייתי נותנת לאינסטינקטים לפעול ולא לדעות קדומות. לא שזה לא מוזר הסיפור שהוא מספר, אבל אי אפשר לדעת...

מיש מיש שלום, בהחלט יכול להיות מצב בו גבר או אישה יהיו בשנות ה-30 לחייהם וללא ניסיון מיני. הסיבות לכך מגוונות ובהן בין השאר חשש מקשר מיני, אשר מחריף ככל שעובר זמן ואין התנסות מינית. אני מקווה עבור חברתך שתצליח להכיר גם צדדים נוספים בבחור. בברכה, גדעון

השאלה שלי קשורה גם לנסיון האישי שלכם כמטפלים וגם באופן כללי יותר: מה קורה כאשר יש צורך בהתערבות פסיכיאטרית עבור מטופל שמראה סימנים פסיכוטיים (שומע קולות, מחשבות שווא וכו'), אבל המטופל מסרב? האם אפשר בכלל לנהל טיפול פסיכולוגי במצב כזה? תודה, אפרת.

אפרת שלום, כמו הרבה דברים בתחום הזה גם כאו יש רצף דיעות ואפשרויות. יהיו לפיכך כאלו שלא יסכימו איתי אבל...יש צורך במקרה כזה לעשות אבחנה בין טיפול פסיכולוגי לטיפול פסיכיאטרי. במקרה של מצב פסיכוטי, עיקר הכובד הטיפולי עובר לטיפול התרופתי הפסיכיאטרי ורק כאשר ישנה דעיכה של הסימפטומים הפסיכוטים ניתן לדעתי להעביר את המשקל לטיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התרופתי. על אחת כמה וכמה כאשר המטופל מסרב לטיפול פסיכולוגי, יהיה קשה לנהל טיפול פסיכולוגי משמעותי. (לדעתי, בכלל תנאי מקדים לפסיכותרפיה משמעותית הינה מוטיבציה טיפולית. לפחות ברמה ההצהרתית). לכן במצב פסיכוטי פעיל יש להקפיד עם המטופל על כמה דברים עיקריים: הקפדה על הטיפול התרופתי ומעקב פסיכיאטרי. כמו כן השגחה יותר צמודה עליו, במידה ולא נמצא במסגרת אשפוזית. בנוסף להיות בקשר שוטף עם הפסיכיאטר המטפל. בדרך כלל כאשר ישנה ירידה במצב הפסיכוטי ישנה גם יותר מוטיבציה לטיפול שיחתי פסיכולוגי. בהצלחה, גדעון

אבל מה אם האדם נמצא בטיפול פסיכולוגי ומסרב לקבל טיפול פסיכיאטרי? יכול להתנהל טיפול פסיכולוגי במצב כזה? האם הפסיכולוג צריך להפעיל לחץ על המטופל ולגרום לו להגיע לפסיכיאטר ולקבל תרופות, גם אם לחץ כזה יגרום למטופל לעזוב את הטיפול? או שאפשר להמשיך בטיפול הפסיכולוגי בכל מקרה? תודה.

חלמתי שאני לובשת נעלים ואז רק בנעל ימין יש לי נמלים .... והיה לי גרביים בצבע כחול וירוק

שלום ספיר, קשה מאוד להתייחס לחלום, בלי לדעת פרטים על החולם ועל משמעויות ואסוציאציות שלו לפרטים בחלומו. לכן כנקודות למחשבה את מוזמנת לשאול את עצמך לגבי משמעות הצבעים כחול וירוק לגבייך. מה זה עבורך נמלים? מה משמעות של נעל ימין וכך להתקדם בעבודה עצמאית על פענוח חלומך. בהצלחה, גדעון

לכל המשיבים באשר הם... "לבקר אחרים ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים זאת כל אחד יכול לעשות, אך לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה- לכך דרושים כשרון מיוחד והשקעת מאמץ" ( ר' נחמן מברסלב) המשיכו לעודד את רוחנו.. יישר כוח ומאמץ... חג שמח לכולם

לאני, יישר כוח על הציטוט. גדעון

אני נמשך רק לקוקסינליות. עם נשים לא הצלחתי לגמור אף פעם למרות ניסיונות מרובים. עם גברים הצלחתי לגמור אבל רק על ידי התגופפות/התחככות (סקס נערי) 3 פעמים כל חיי. אני נגעל להתנשק עם גברים ואני נגעל מהמגע איתם פרט לזין. עם נשים אני נהנה להתנשק ואני מקבל זיקפה חלשה אבל ברגע שנכנסים למיטה עוברת לי הזקפה. האם מן ההכרח שאני נמצא בתקופת מעבר? האם קוקסינליות הוא רק תחנת מעבר בהכרח, כאשר בסוף מן ההכרח שאהיה הומו או סטרייט או שניהם? מה ההבדל בין הבלבול בזהות המינית שלי יש ובין הבלבול של הקוקסינל? האם כל מי שהוא מבולבל מינית סופו להיות קוקסינלית? אני לא חולם על להיות אישה. אבל יש לי פנטזיות מיניות מרובות של התלבשות בבגדי נשים. לעולם לא פינטזתי על חדירה או על שחודרים אלי. אלא רק על התגופפות/התחככות.

אלון שלום, אתה מציין התנהגות מינית בה אתה נמשך להתלבש בבגדי נשים ומפנטז על התחככות. כלומר די ברור לך מהן הפנטזיות שלך, אך פחות ברור לך איך זה מסתדר עם המושגים של להיות הומו, סטרייט, או קוקסינל. אז כדי לעשות סדר בים המונחים נציין שישנה אבחנה (בתוך הספרות המסווגת הפסיכיאטרית) בין הפרעות בזהות המינית לבין הפרעות במשיכה המינית . בהפרעה בזהות המינית יכולה להיות חוויה של "אני אישה בגוף של גבר" ולכן רצון לחיות כבן המין השני. יכול להיות גם רצון להנות זמנית מהשתייכות למין השני ע"י לבישת בגדי נשים. בהפרעה במשיכה במינית ישנה גם התעוררות מינית מלבישת בגדי נשים. עד כאן החלק התיאורטי הקצר, אבל העיקר הינו תחושת הבלבול והמצוקה שאתה מציין. נראה לי שתיטיב לעשות אם תפנה לעזרה מקצועית גם ובעיקר כדי לא לעבור לבד את תקופת הבלבול והמצוקה הזו וגם כדי לברר לעצמך מי אתה מבחינת זהותך המינית, ולמי אתה נמשך מבחינה מינית. בהצלחה, גדעון

בתי בת 23. היא מטופלת מזה שנתיים אצל פסיכולוגית קלינית, עקב משבר זוגי קשה, ודיאטה חריפה שבאה בעקבותיה. במהלך הטיפול היא החלה לפתח סימנים ברורים של בולמיה, שכעת נראית כמו אכילה אובססיבית ללא הצום והספורט שנלווה לזה בעבר. מבחינה אישיותית, היא הפכה לאדם הרבה פחות נעים. היא עצבנית הרבה יותר, צועקת המון ומפיצה כעס וחוסר סבלנות כלפי כל הסובבים אותה. חברות כבר כמעט ואין לה, חבר גם כן לא. האם יכול להיות שהטיפול קלקל יותר משעזר לה? האם טיפול של שנתיים הוא לא יותר מדי ארוך? האם לא היו צריכות להיות תוצאות? והאם ישנה דרך אחרת להתמודד עם הפרעות האכילה שלה?

סימה שלום, לא פשוט להיות הורה לבת בגיל 23, שמצד אחד יש לה את חייה כאדם בוגר, ומצד שני מגלה תסמינים ובעיות וידיך קצרה מלהושיע. ולגבי שאלותייך: טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול להיות ממושך ולא פעם קשה לראות את תוצאותיו. השאלה אינה רק לגבי התוצאות הנראות מהזוית שלך אלא גם כיצד ביתך חווה את הטיפול.לעיתים כעס כלפי בני משפחה הינם סימן מעודד מהבחינה הטיפולית ושלב מעבר חשוב, ולעיתים זהו סימן לכך שישנה דווקא נסיגה טיפולית. לגבי נושא של הפרעת האכילה. לדעתי הפרעת אכילה דורשת התייחסות רב-תחומית ושיתוף פעולה של כמה אנשי מקצוע. רופא המשפחה שאחראי על ריכוז הבדיקות הרפואיות והמדדים הגופנים השונים. דיאטנית שאחראית על בניית תפריט מאוזן והרגלי תזונה נאותים. טיפול פסיכולוגי של ההיבט הרגשי העומד בבסיס הפרעת האכילה ולעיתים טיפול פסיכיטרי התומך תרופתית בדיכאון ומתח שיכולים להתלוות להפרעת האכילה. כל האמור לעיל תלוי כמובן במוטיבציה של ביתך ועוצמת וחומרת הפרעת האכילה. (דבר שקשה לדעת על סמך המכתב ודורש התייחסות קלינית של איש המקצוע). אז מה את יכולה לעשות? להמשיך ולתמוך בביתך ולשמור על תקשורת פתוחה ביניכם. כמו גם לברר איתה האם שקלה לשלב עם הטיפול הפסיכולוגי שלה גם אנשי מקצוע נוספים. בהצלחה, גדעון

שלום, אני כבר שנים בדיכאון גדול, אם כי לפני כשנה כאשר התחלתי ליטול תרופות רמת הצער והעצב של הדיכאון ירדה. אולם למרות זאת אני בדיכאון פחות קשה, ואני מהרהר כל הזמן מה אני עושה בכלל פה הרי אני לא אוהב לא לעבוד לא ללמוד, הדבר היחיד שאני אוהב זה גם הדבר שיש לי אובססיה כלפיו ואני אף פעם לא מצליח להגשימו כמעט וזהו סקס בשילוב השפלה מנטלית ואובססיה חזקה לבנות יפות שיתנו לי את הסקס והאהבה, מה שלא קורה. היו ימים לאחר התרופות שהיה לי מצב רוח טוב וכלל לא חשבתי על משמעות. אבל כאילו שוב התפקחתי ואני חש ריק, חי סתם, רק בגלל שאנשים הולידו אותי. איך אני יכול שוב להגיע למצב שלא ארגיש את הריקנות הזו? לא אכנס לבעיות של הגשמת הפנטזיות כי היא ארוכה מאוד, ובנוסף הייתי גם בטיפול פסיכו תרפיה ולא עזר בעניין. מה עוד אפשר לעשות? אני מרגיש סתם יבש, חסר משמעות, האם חייבים לעבוד ולעשות דברים בשביל להשכיח זאת? והרי גם את העבודה אני לא אוהב והיא בעצמה עושה לי דיכאון, אבל מצד שני אני במצב משונה היות ולמרות אי המשמעות הכדורים הוציאו ממני את המחשבות האובדניות רוב הימים. בקיצור הכל מאוד מבולבל, ונדמה לי שהתשובה היחידה שאקבל זה שאני צריך לעבוד ולעשות משהו.

פלוני שלום, אתה מתאר במכתבך תחושת חוסר משמעות, חוסר טעם. הכל נראה טפל. אכן זה "כוחו" של הדיכאון: כל דבר עובר דרך פילטר שחור, וגם הדברים שהן טובים יחסית הינם חסרי משמעות ולא נחשבים. אז מה לעשות? ודא שאתה מקבל טיפול משולב: הן טיפול תרופתי והן טיפול שיחתי. הוכח שבמצבי דיכאון זה השילוב היעיל יותר. בנוסף, נסה ללמוד על הדיכאון. הן לגבי מה עוזר לך אישית בדיכאון שלך והן דרך ספרות על הנושא. קשה לעבור את הדרך הזו לבד. נסה למצוא לך מסגרת תומכת, בנוסף למטפליך. בהצלחה, גדעון

מסגרת תומכת נוסף למטפלים- למה הכוונה?

שלום! יש לי בעיה עם כושר ביטוי, וכנרא ממנו נובע גם פחד קהל\ במה. בילדותי הופעתי הרבה לפני קהל רב ואף פעם לא קרה לי ששכחתי את המילים של התפקיד או את התנועות של הריקוד. איך זה התפתח אני לא יודעת, אבל הייתי מאוד רוצה להשתחרר מזה, כי הדבר מפריע לי מאוד בעבודה ובחיי חברה. האם קיימת שיטה מסויימת לשיפור כושר ביטוי? האם נחוץ לפנות לטיפול פסיכולוגי או אפשר להתמודד עם הבעיה תוך חשיפה לדיבור לפני הקהל? האם תוכל להמליץ לי על הספרות המקצועית בנושא? בתודה מראש , חלי.

חלי שלום, ממכתבך לא ברור לי כיצד מתבטא הקושי לבטא את עצמך. האם בכל מצב, רק מול קהל? ומה עוצמתו? יתכן שיש לך רמה מסוימת של חרדה חברתית, כלומר חשש מלהיות מובכת בסיטואציה חברתית. מה שגורר בעקבותיו פחד קהל ובעיה בכושר הביטוי. את בהחלט יכולה לנסות לטפל בכך בכוחות עצמך. נסי לבנות לעצמך תוכנית הדרגתית של מטלות. ממטלות פשוטות יחסית בהן את די בטוחה שתצליחי , למטלות מורכבות שנראה לך שהן קשות להשגה. נסי להתקדם על ציר המטלות שבנית לעצמך. העקרון הוא כפי שציינת לחשוף את עצמך באופן הדרגתי ומבוקר למטלות שמפחידות אותך. הקפידי לבחור מטלות שהן לא קשות מידי, בשלבים הראשונים. את עשויה לגלות שעצה אינטרנטית יכולה להיות פשוטה על הנייר אבל קשה לישום,ובמקרה כזה נסי לפנות ליעוץ מקצועי. אני לא מכיר ספר מקצועי בנושא. (לא שלא קיים ספר כזה, אני פשוט לא מכיר). בהצלחה, גדעון

http://www.bsh.co.il/admin2/Forums/AdminAll.asp?Fnumber=98

תפרסם את הלינק בפורום פסיכיאטריה זה יעזור לכולם שם במיוחד לאחד הסובל מכך בצורה חריפה ומשגע את כל אנשי הפורום. כל הכבוד על היוזמה!

http://www.bsh.co.il/forums/AllMessages2.asp?Fnumber=98

ל ל א פ ר ו י ד ו ל ל א פ ר ו ז א ק ? מפגש עם Dr. David Servan-Schreiber מחבר הספר "רפואה חדשה של רגשות: ללא פרויד ללא פרוזאק" אנו שמחים להזמינך לערב שיעסוק בטיפול במצבי לחץ, חרדה ודכאון. יוצגו הבנות המבוססות על ידע חדש, מתחום הפסיכולוגיה והרפואה, היכולות לייעל את הטיפול בהפרעות הנ"ל. המרצה האורח ד"ר סרוון-שריבר, הוא פסיכיאטר, מחלוצי המחקר במדעים נוירו-קוגניטיביים. הקים את המרכז לרפואה משלימה באוניברסיטת פיטסבורג. בהרצאתו יתייחס למכלול הטיפולים במצבי לחץ, חרדה ודיכאון. תוך התמקדות: 1. בטיפול EMDR(שיטה אינטגרטיבית, בעלת תוצאות מוכחות בטיפול בטראומה וחרדות) 2. בטיפול בעזרת אומגה 3 (חומצות שומן שהוכיחו יעילות רבה בטיפול בדכאון ובמגוון בעיות רפואיות אחרות) 3. בשיטת Coherence Heart (שיטה טיפולית המתמקדת בקשר בין הלב למוח, בשילוב מכשור ביופידבק). בסוף המפגש תנתן סקירה על הנעשה בארץ בתחום הטיפול בחרדה ודכאון באמצעות ה- EMDR והביופידבק. ע"י דר' אודי אורן, פסיכולוג קליני ודר' ארנון רולניק, פסיכולוג קליני. מועד: מפגש לאנשי מקצוע: יום ב' ה- 18 לאפריל 16:00- 20:00 מפגש לציבור הרחב : יום ג' ה- 19 לאפריל 16:00- 20:00 מיקום: שני המפגשים יתקיימו בבית סוראסקי, המרכז הרפואי על שם שיבא, תה"ש הרשמה ותשלום במקום לפרטים והרשמה מראש : ענת רסיס 050-2470433, [email protected] ערב העיון בחסות עמותת EMDR ישראל והאגודה הישראלית לפסיכופיזיולוגיה יישומית ולמשוב ביולוגי, לפרטים נוספים באתר הEMDR www.emdr.co.il ובאתר עמותת המשוב הביולוגי www.bf-israel.org ד"ר ארנון רולניק ד"ר אודי אורן

דיברתי עם ענת רסיס וישנה הרשמה במקום. כדאי להגיע קצת לפני ארבע ביום שני. נתראה שם!