פורום פסיכולוגיה קלינית

האם צריך ליווי פסיכיאטרי כשלוקחים תרופה (ציפרלקס)? אני יודע שאני צריך לשאול שאלה זאת בפורום פסיכיאטריה, אבל לא עונים לי וזה דחוף. האם אתם יודעים מידע כללי האם צריך ליווי?

רון, הליווי הפסיכיאטרי חשוב בעיקר בתחילת הטיפול, וכדאי להמשיך ולהגיע לפסיכיאטר עד שמגיעים למינון המתאים. לאחר מכן סביר להניח שגם הפסיכיאטר ימליץ על הגדלת המרווחים בין הפגישות. בכל אופן, כל פסיכיאטר עובד קצת אחרת, ויש כאלה שיסתפקו - לאחר מציאת המינון המתאים - בליווי של רופא המשפחה. ס.מ.

כל טיפול פסיכיאטרי - תרופתי מצריך מעקב של פסיכיאטר.

שלום רון, אכן מומלץ ללוות את הטיפול בייעוץ פסיכיאטרי. בהצלחה, אורנה

ברצוני לקבל חומר מידע אודות התרופה צ'פרלקס אימי בת 83 סובלת מדיכאון והרופא המליץ על תרופה זו.

איך מצליחים לשכנע חולה במחלת הסכיזופרניה לקחת תרופות. חולה זה כרגע, מאוזן, כי לוקח תרופות באופן כפוי, אך אינו מוכן להתחייב שימשיך לקחתם. על איזה טיפול פסיכו' אתה ממליץ?

רחל, אי-אפשר לשכנע אנשים לעשות משהו בניגוד לרצונם. אבל כן אפשר להסביר לאותו אדם, שללא התרופות מצבו יתדרדר מאוד, וזה יפגע בבוחן המציאות שלו וביכולת שלו לתפקד בעולם. בהרבה מקרים זה מוביל למצב של אשפוז כפוי. כך שבהחלט אפשר להגיד לו, שנטילת התרופות באופן סדיר תמנע מצב של אשפוז ותאפשר לו להמשיך ולתפקד בצורה סבירה בעולם. ס.מ.

שלום רחל, החשיבות של טיפול תרופתי עקבי ורציף היא אכן אחד הנושאים המרכזיים בטיפול הפסיכולוגי בחולים סכיזופרניים (והדבר נכון לגבי אוריינטציות טיפוליות שונות). קשה להמליץ על פתרון מהיר וחד-משמעי לבעיה זו, מאחר וההבנה שהתרופות נחוצות באופן מתמשך היא תהליך הדרגתי. אכן כדאי לדבר עם החולה על כך שהטיפול התרופתי הרציף מאפשר להימנע מאישפוזים חוזרים, ולהדגיש את השיפור בתפקוד בתקופות של טיפול תרופתי עקבי. מעבר לזאת, בהחלט כדאי לבקש מהרופא המטפל להאריך את תוקפה של הוראת הטיפול הכפוי, כל עוד יש בה צורך. בהצלחה בהמשך ההתמודדות, וחג שמח, אורנה

אבקש מידע על חרדה מפני מלחמה, שאיננה הלם קרב. הכוונה לחרדה מפני מלחמת המפרץ או מפני ההתחמשות הגרעינית של אירן ההולכת ומתממשת. חרדה זו משתקת את החיים גורמת לבחילה, עייפות, חוסר ריכוז וכו' וגם לסימפטומים נפשיים כגון: ריקנות וחוסר עניין בחיים. איך מתמודדים?

הי אוהד, לא מצאתי לך מידע על חרדת מלחמה סביר להניח משום שיש חרדות מאלפי דברים ומלחמה היא אחת מהם. מה שאתה מתאר זה סימפטומים מספיק חריפים של חרדה שפוגעת באיכות החיים, ודרך ההתמודדות היא לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמקרה הצורך, המטפל יציע גם טיפול תרופתי. מנסיון רב עם חרדות מסוגים שונים..טיפול פסיכולוגי הוא ההמלצה הכי טובה שאוכל לתת לך ושם תלמד המון על "איך מתמודדים". בהצלחה.. קוקי

שלום קוקי, תודה על התשובה אך לדעתי, הלכת על התשובה הקלה ביותר. קלה מדי לטעמי. וכי לא חשבת שגם אני חשבתי על טיפול פסיכולוגי כאפשרות לטיפול בחרדה או טיפול באמצעות תרופות פסיכיאטריות. אני חיפשתי משהו אחר. כיוון שהחרדה עליה אני הצבעתי יש לה משהו מאד מציאותי. אני משווה את החרדה הזו לחרדה של פולני מפני פלישת הגרמנים לפולין. מישהו היה אומר לו ללכת לטיפול פיסכולוגי? לכן, ביקשת מידע על חרדות שיש להן, לכאורה או לא לכאורה, בסיס עובדתי במציאות. מה אדם יכול לאמר לעצמו כדי להרגיע את עצמו במקרים כאלה? הרי אירן באמת יכולה לממש את ההתחמשות הגרעינית, במלחמת המפרץ באמת נשלחו סקאדים לישראל. האם מישהו בעל ניסיון טיפולי או ניסיון בהתמודדות עם חרדה מסוג זה יכול לענות לי?

שלום אוהד, אני חושבת שהתשובות של הכותבות הקודמות הן רגישות ונבונות. חרדה היא אכן תחושה מאוד לא נעימה, שמשהו נורא עומד לקרות. כפי שתיארת, הרבה פעמים החרדה מלווה בשינויים גופניים כמו דופק מהיר, הזעה, בחילות, הקאות ושלשולים. ישנו ניסיון להבין חרדה כמבטאת איום פנימי, ואילו כאשר יש איום חיצוני מתקבלת תופעה הנקראת פחד. אתה טוען שהתחושה שלך היא למעשה פחד, משום שהאיום במלחמה ובהתחמשות גרעינית הוא מציאותי (כלומר איום חיצוני). עם זאת, אני מסכימה עם התפיסה שהוצגה בפניך, לפיה בכל מקרה מדובר בתיווך הפנימי שלנו (בתפיסה האישית שלנו) את הגורמים החיצוניים והפנימיים כאחד. לכן, העובדה שהפחד שלך (מציאותי ככל שיהיה) מעורר בך תחושה חרדתית קשה ומכאיבה, בהחלט מצביעה על הצורך לטפל. כאמור, הטיפול המומלץ כולל בדרך-כלל פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית בשילוב תרופות. בהצלחה בהתמודדות, אורנה

הי אוהד, חלילה לא התכוונתי לומר שחרדותיך אינן אמיתיות. אך בתור חרדה ממצב מוות יומיומי (לא בהקשר של מלחמות דווקא), אני יכולה לומר לך שהרגשות הן אמיתיות, וגם כשאני חרדה מחיידקים באוטובוס - זה גם אמיתי בשבילי.. ולכן אני מרגישה את רגשותיך שהחרדה היא פחד אמיתי ומבוסס. טיפול זה לא קל כמו שזה נשמע כי ממש צריך לגעת בהכל, זה דומה לקילוף בצל - בוכים בוכים בוכים אך בסוף מגיעים לבצל.. אני מבטיחה לך שבעזרת טיפול אפשר לשפר את איכות החיים ואיכות המחשבות. בנוסף הייתי רוצה להגיד, (ושהפסיכולוגים לא יקראו מכאן והלאה..) שתמיד הייתה לי התחושה שבעצם אנשי ה-OCD מודעים לעולם איך שהוא באמת, ושאר האנשים פשוט עיוורים ולא מבינים שחייבים לפחד ועד כמה, ואם הם רק היו מבינים, הם היו מגיבים כמונו...ועוד המון מחשבות בסגנון שמורגשות אמיתיות.. אני בטוחה שחשבת על טיפול בעצמך, אך אולי עד שלא מרגישים את השיפור, לא מאמינים שזה יכול באמת לעזור כך. קוקי

שלום רב, תודה על תגובתך. אבל זה עדיין לא מספק אותי. לדעתי, ניתן לעשות אנלוגיה בין המצב שאני תיארתי לבין המצב שאתאר להלן. לו הייתי בעל חברה מצליחה, שעקב המצב הכלכלי בארץ, אמור לאבד את כל נכסי, כולל הפרטיים ואני עלול להגיע לפת לחם, הרי ברור שהייתי בחרדה איומה מן העתיד. ברור גם שיש לי בסיס מציאותי להיתלות בו. זו איננה חרדה של פנטזיה. מה אז? איך עלי להתמודד עם כל התחושות הקשות? איך אוכל להביא את עצמי שוב לחיים של משמעות? האם גם במקרה זה ההכוונה היא לטיפול כי החרדה היא פתולוגית? אודה לך אם תעני לי.

אימי סובלת ומצבה מידרדר כתוצאה ממחלת פרקינסון. אני רואה את סיבלה וסובל את סיבלה. ממש רע לי שרע לה. אני מטופל טיפול פסיכולוגי ולוקח כדורים. מה עוד אני יכול לעשות כדי לא להרגיש כל כך שאני סובל היות והיא כ"כ סובלת!!! אני חושב שאני רגיש מדי ואולי גם אוהב אותה מדי (אם יש כזה דבר). מכל מקום, אינני מתפקד, רע לי לאין שעור. מה לעשות?. הצילו!!!!!!!!!!!

שלום אתה מתאר סבל רב לאור מצוקתה של אימך, אפשר בהחלט להבין מדוע. יחד עם זאת אינך יכול לשנות את המציאות, עליך להתאים את עצמך למצב הקיים ולעשות למענה ולמענך כול מה שיש באפשרותך לעשות. כמובן שטיפול מיקצועי יכול מאוד לעזור לך בתקופה קשה זו. אזור כוח כדי שתוכל לעזור לאימך החולה. בן כמה אתה? בהצלחה וחג פסח נעים ושלוו

שלום אלעד, אתה מתאר מצוקה וכאב רבי עוצמה. כשקראתי את הודעתך הרגשתי עצב על כך שכל מה שאנחנו יכולים להציע לך הוא עידוד ותמיכה. זה נראה כל-כך מעט... אבל אולי זה בדיוק העניין. אתה נמצא ליד אימך הסובלת, וכל מה שיש באפשרותך לעשות הוא להיות שם בשבילה. ואתה יודע, זה לא כל-כך מעט! אינך יכול לקחת ממנה את הכאבים והפחדים, אך אתה יכול להיות שם ולהקשיב לה. כדי להיות שם ולהקשיב לה לאורך זמן, חשוב שתשמור גם על עצמך. נסה לחשוב בטיפול על דרכים בהן אתה יכול להירגע, לבלות זמן בצורה נעימה וכד', גם כדי שיהיו לך כוחות להמשיך ולתמוך בה. חזק ואמץ, ומסור ברכת חג שמח לאמך, אורנה

שלום , יש לי 2 שאלות שונות , בבקשה רציתי לשאול האם כדור בשם אדרונקס (4 מ"ג) משפיע על החשק לקיים יחסי מין ? ועוד שאלה לאחר שלקחתי משהו כמו חודש אני מרגישה קצת יותר מדי מרחפת , מן הרגשה שאני יודעת הכל , הכי חכמה ,וקצת מבולבלת כי אני לא ממש יודעת מה לעשות נורא חשוב לי היציבות וכשזה מגיע לזה אני מפחדת לאבד את האנשים שכ"כ יקרים לי...בגלל ההתנהגות שלא אופינית לי שאין לי ממש שליטה עליה תודה ,אשמח לקבל תשובה ללפחות ממכם כי בפורום פסיכאטריה לא ממש נראה שעונים

דנוש, הכי טוב יהיה אם תצרי קשר - אפילו טלפוני - עם הפסיכיאטר שנתן לך אדרונקס ותבררי איתו מהן תופעות הלוואי של התרופה ואם יש קשר בין התחושות שלך לבין לקיחת הכדורים. ס.מ.

http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/385

שלום דנוש, אני מסכימה מאוד עם הכותבות הקודמות, שהציעו להתייעץ עם פסיכיאטר. את מתארת התנהגות שיכולה להיות מאנית, ומאוד כדאי להיפגש עם רופא בהקדם. עדכני אותנו... אורנה

שלום רב! מזה כחודשיים אני חונך אדם כבן 27 אשר סובל מסכיזופרניה. בזמן האחרון שמתי לב לדפוס של תוקפנות ועוינות מוסווית אשר מתבטא בעיקר בחוסר שיתוף פעולה, ודחייה של הקשר ביינינו. ראוי לציין כי אותו בחור, כמעט שאינו מתקשר מילולית, ויחסי החיברות שלו מצומצמים למדי. הוא מתקשה מאוד לבטא את עצמו מה שגורם לו (כך אני מניח), לתסכול רב. יחד עם זאת קשה לי מאוד לספוג את הריקושטים וחסור שיתוף הפעולה כמו גם חוסר המוטיבציה לגיוון בפעולות שלנו. אני מודע כי חלק מההתנהגותו נובעת מהמחלה ומהווה למעשה את אחד מהתסמינים שלה, אך רציתי לדעת כיצד יש לנקוט כאשר דפוס זה עולה? האם ניתן "לעקוף" את הדפוס? ואיך מתמודדים עם אדם כזה חולה נפש כמו גם אדם בריא בנפשו. בפגישה האחרונה עימו עלו אצלי הרבה מאוד רגשות של זעם ותסכול, ואני מתקשה לראות כיצד אני יכול לעזור לו או בכלל להמשיך את החונכות. אני מניח שגם לי יש חלק מסוים באופן ההתנהגות שלו, אך לאחר התעמקות אישית נראה לי שתרומתי לעניין היא מזערית. יש לציין כי נוסף לסכיזופרניה ממנה הוא סובל הוא מאובחן גם עם אוטיזים ככל הנראה כך שהתקשורת עימו איננה אפקטבית ומוגבלת למדי. תודה רבה.

זיו שלום, אתה חונך של אדם חולה המגלה מוגבלויות רבות ביכולת התקשורת החברתית שלו. היכרות עם המחלה ומגבלותיה תעזור לך לפתח ציפיות ריאליות לגבי היכולת שלך לסייע לו ולבחור לפיכך מטרות ריאליות יותר. כאשר התסכול שלך יקטן, תיגדל היכולת למצוא דרכים יצירתיות למצוא את המקום בו תוכלו להיפגש כאדם שרוצה לעזור לאדם שרוצה להעזר. אני מקווה שהמסגרת דרכה אתה חונך מאפשרת לך הדרכה. המפגש עם המחלה ללא הדרכה הינו קשה ומעורר כפי שציינת רגשות עזים. הרבה הצלחה, גדעון

שלום רב יש להניח שהוא מרגיש כמוך, דהיינו שאתה דוחה את הקשר , הוא לא מספיק מודע למה שהוא גורם לך ומשליך את מה שהוא מרגיש עליך. כדאי לך להעלות את הנושא בפניו, ואם אתה מעוניין להמשיך איתו את החונכות תביע זאת בפניו. עבודתך לא קלה ודרושה הרבה מסירות ואהבה. בהצלחה

שלום לכולם, פורום OCD - הפרעה אובססיבית קומפולסיבית - מתעורר לחיים ונמצא בתקופת הרצה עד שיהיו בו מספיק משתתפים בכדי להעלותו לאוויר. אנא עיזרו לנו ובקרו בו בכדי שיווצר חדר נוסף ברשת לתמיכה לאנשים שזקוקים לה. תודה רבה אוסי http://www.bsh.co.il/forums/AllMessages2.asp?Fnumber=98

שלום, אבקש לדעת היכן אוכל למצוא חומר בעברית באינטרנט או בספרות על הנושא. אובחנתי ככזו, אשמח ללמוד על הנושא יותר. תודה רבה.

איה שלום, נסי לחפש בגוגל "רגישות יתר". כמו כן אפשר לקרוא על כך מעט בספר: "ילדים עם צרכים מיוחדים" של גרינספן וווידר. הנושא מאובחן לרוב ע"י מרפאות בעיסוק במכוני התפתחות הילד. וגם באתרים אלו ניתן לקרוא על הנושא. אשמח שתעדכני אותנו אם תאתרי חומר רלבנטי לגבי אבחון וטיפול בהיפרסנסיטיביות בגיל המבוגר. בהצלחה, גדעון

הי, 1. http://www.haderech.co.il/Ima34b.html על רגישות, רגישות יתר, הקשר שלה ל ADD ועוד. 2. http://www.infomed.co.il/glossary/g_3672.htm הגדרה של INFOMED 3. http://www.merck.com/mrkshared/mmanual/section12/chapter148/148a.jsp באנגלית, ושם יש עוד מלא. ערכי חיפוש ב GOOGLE<COM

מצבנו הכלכלי טוב ואין בעיות מיוחדות. הילדה (13) ירדה בלימודים (ילדה של מאיות וטמפרמנטית ) הלכה עם ילדים בעלי השפעה רעה הנמצאים עמה בבית הספר כנראה ( לא בטוח ) קיימה יחסי מין לילדה כמובן יצא שם של "נותנת" יש לציין שקיימנו ( הילדה ואני ) שיחה עם המחנכת לגבי " מראית עין" וחשיבותה לאחר שהלקח לא נלמד אני מגבילה / אוסרת עליה (בגבולות יכולתי) להתרועע עם אותם חברים וחלה עליה חובת דיווח שוטפת . האם אני נוהגת כשורה ? כיצד עלי לנהוג ?

לאמא המודאגת שלום, את מציינת שנוי דרסטי בהתנהגות של ביתך: הן ירידה בלימודים, הן שינוי בהתנהגות החברתית שלה וכפי הנראה גם קיום יחסי מין. אין ספק שכל אילו הינם סימנים מדאיגים. השאלה הינה לא רק מה לעשות אלא גם מהי הסיבה לשינוי הזה בהתנהגותה. אין במה שכתבת כדי לרמז על הסבר אפשרי, אך כדאי לחשוב על מה היא יכולה להגיב באופן שכזה?האם יתכן שהתנהגותה היא ביטוי למצוקה רגשית שאינה יודעת איך לבטא אותה אחרת? הכיוון השיחתי שעשיתם עם המחנכת הינו חשוב, והייתי מציע גם למצוא דרך שאתם הוריה תמצאו דרך לשוחח איתה כדי להבין מה קורה בחייה והאם ישנה מצוקה שאינכם מודעים לה. השמת הגבולות הינה חשובה אך חשוב שתבוא יחד עם תקשורת פתוחה ומאפשרת עם ביתכם. במידה ואת ממשיכה להיות מודאגת וההתנהגות של ביתך ממשיכה גם כן הייתי מציע לשוחח עם איש מקצוע. יועצת ביה"ס יכולה להיות נקודת פתיחה או השרות הפסיכולוגי החינוכי באזור מגורייך. בהצלחה, גדעון

אבקש לקבל מיידע על תרופה TOPPA MAX , מקווה כי האיות נכון... מה היא עושה , למי היא מיועדת וכו'... תודה.

הי מרי, הדבר הכי קרוב שמצאתי הוא :טופיראמאט (אם לכך את מתכוונת). מצורפים קישורים לדפי מידע כלליים, אזהרות מיוחדות ותופעות לוואי. מקווה שעזרתי. (התרופה דורשת מרשם רופא אגב). דף מידע כללי: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=296 http://www.infomed.co.il/drug2.asp?dID=296 http://www.infomed.co.il/drug3.asp?dID=296 http://www.infomed.co.il/drug4.asp?dID=296 http://www.infomed.co.il/questions/q_122604_3.htm http://www.infomed.co.il/questions/q_111404_3.htm

שלום רציתי לדעת מהו דיכאון מגו'רי? איך אפשר לדעת אם הדיכאון בדרך חזרה אליך? תודה מראש

שלום adi, דיכאון מג'ורי הינו מצב קליני של ירידה במצב הרוח, אובדן ההתענינות וההנאה, אנרגיה מופחתת, ירידה בריכוז ובקשב,ירידה בהערכה העצמית ובבטחון העצמי,מחשבות ותחושות אשם, השקפה פסימית על העתיד,מחשבות אובדניות,הפרעות שינה ותיאבון. כל זה כמובן יכול להופיע בדרגות שונות של עוצמה. מעוצמה מתונה ועד עוצמה חמורה. עוד על דיכאון מג'ורי אפשר לחפש ולקרוא באינטרנט. אם חווית כבר אפיזודה דכאונית אז את אמורה לדעת איך זה מתחיל אצלך, האם דרך הפרעות שינה, ירידה במצב הרוח או תחושות אחרות. מכיון שאפיזודה דכאונית מתפתחת קשה לדעת בשלבים ראשוניים האם זוהי ירידה זמנית במצב הרוח כתוצאה של מתח רגעי או תקופתי או משהו שמתפתח. ולעיתים עצם הדאגה והחשש שהדיכאון בדרך הינו עוד גורם מוסיף ללחץ. הייתי ממליץ לחכות כמה ימים ולראות איך את מרגישה. (גם החגים שבפתח יוצרים מצבי לחץ) ובמידה ואת עדיין מהססת או שישנה החמרה הייתי ממליץ לפנות לאיש מקצוע. בהצלחה, גדעון

אמי כנראה סובלת מסכיזופרניה קלה (היא מתפקדת, המחלה באה לידי ביטוי בדברים שהיא אומרת וחושבת שאין להם כל אחיזה במציאות, אך היא גרה לבד, עובדת בהתנדבות וכו'...) בעבר לקחה כדורים ע"י פסיכיאטר והם עזרו לה היא התחילה לדבר לעניין אך הפסיקה לקחת אותם כיוון שאמרה שהם עושים לה רע ועייפות, בכל אופן שאלתי היא: אם אנסה לתפוס אותה לשיחה ולהסביר לה את מצבה כדי שתבוא איתי שוב לפסיכיאטר זה יכול לעזור או שזה עלול להזיק לה? ובכלל כל הכוונה בנושא תהיה מבורכת תודה.

שלום לך, לדעתי האופציה של לחזור לפסיכיאטר למעקב והתאמה תרופתית היא האופציה המומלצת. כדאי לדון איתו גם על תופעות הלואי של הכדורים - ההרגשה הרעה והעיפות, כדי שיוכל לעשות התאמה טובה יותר של הטיפול. הצעתך לתפוס אותה לשיחה הינה טובה. את יכולה גם להציע לה שתבואי איתה. כך היא תרגיש בטוחה יותר ואת תוכלי להתייעץ ישירות עם הרופא המטפל. בהצלחה, גדעון

תישמע אם אימך סובלת מסכיזופרניה הדבר הנכון הוא לגשת לפסיכיאטר אבל מהר לפני שהמצב ידרדר זו עצה ממני מתוך ניסיון כי אם מפסיקים כל תרופה כל שהיא מבלי לידע את את הרופא עלול להיות סכנה גם לאם וגם למי שיש סביבה אז תישמע אל תהסס תעשה את הדבר הנכון. שיהיה חג שמח

אני (בת 33) שוקלת להפוך לבת זוג ואמא בקרוב. מה דעתכם ? כדאי לוותר על כל הזיונים שיכלו להיות לי (ושבגלל איידס לא ממש מימשתי!!!) עם גברים כאשה רווקה ואוהבת סקס ?

מה דעתך?

שלום לך, מחד זה נורמטיבי להסס לפני החלטות גורליות בחיים כגון נישואים ואמהות . במצבים כאלו אנשים שוקלים מה הפסידו, מה עשו עד עתה בחייהם אך גם מה ירוויחו. וכפי הנראה בכל החלטה כזו השביל שלא בוחרים בו נראה קורץ ומפתה. מאידך, אם את עדיין מהססת , אולי הדבר משקף היסוס רחב יותר לגבי בן הזוג הנוכחי, או אז הייתי ממליץ לפנות ליעוץ פסיכולוגי. בהצלחה בכל דרך בה תבחרי, גדעון

האה זה שכיח שאמא ובתה מטופלות עי אותו מטפל? מהם היתרונות אל מול החסרונות ומהי השורה התחתונה. תודה.

אני לא הייתי עושה את זה. אני לא הייתי מוכנה ללכת למטפל של אמא שלי מהמון סיבות למשל: - נאמר שרוב בעיותי הינם עם אמי - הייתי חוששת שהוא "אוהב אותה יותר ממני" ולא יתייחס אליי כמו שהייתי רוצה - אפילו שהוא מקצועי ויכול. - לא הייתי רוצה לשבת מולו ולחשוב - מי יודע מה היא סיפרה לו עליי... -משהו בפרטיות ובאינטימיות של הטיפול נהרסים לטעמי.. -יש מטפלים רבים כל כך ומעולים כל כך - למה לערבב דברים אם אפשר לא? אני יכולה לחשוב על עוד מיליון סיבות בערך..

איילת שלום, לא ציינת בת כמה האם ובת כמה הבת. וזאת רק כדי לבדוק שלא מדובר במצב של "הדרכת הורים" לגבי ביתם הצעירה. לגבי רוב המצבים האחרים אני חושב שלא רצוי שהאם והבת יהיו בטיפול פסיכולוגי אצל אותו מטפל. טיפול פסיכולוגי מעצם טיבו הינו תהליך דיסקרטי ואינטימי שחשוב שישמרו בו הגבולות המתאימים ותחושת הביטחון של המטופל לגבי הסודיות הרפואית. נראה לי שבמצב בו שני בני משפחה קרובים מטופלים אצל אותו מטפל יפתחו פנטזיות וחששות שאינן לעניין. (דוגמאות לכך מביאה קוקי בתשובתה). בברכה, גדעון

לפעמים מתאהבים במטפל.יש קטע כזה לעיתים קרובות. האם היית רוצה להיות מאוהבת יחד עם אמך באותו אחד..? קינאה...באלאגן!!

איילת, ישנו גם טיפול הקרוי "טיפול דיאדי" בו הטיפול הוא בו זמני באם ובבת/בן. אך שוב מדובר כאן על ילד בגיל צעיר והגישה הטיפולית היא של טיפול בדיאדה, בזוג אם-ילד. אז גם זו דוגמה למצב בו מטופלים אם וביתה אצל אותו מטפל. בברכה, גדעון

אני מחפש נואשות מומחה גדול בהיפנוזה שרוצה אתגר מקצועי ובדרך גם לעזור לבעל משפחה אשר סובל מאוד ממחלה נוירולוגית ולא מוצא מזור לבעייתו. אני ולה בנרקולפסיה-הירדמויות בלתי רצוניות ועייפות תמידית. אין לי איכות חיים, ואישתי ו-2 הילדים שלי מסכנים בגלל זה. ניסיתי עשרות רופאים ב-10 שנים האחרונות, ואף אחד לא מצליח לעזור. כתובת המייל שלי [email protected] מקווה שיש מישהו שם בחוץ שרוצה לעשות מצווה לפני החג. תודה.

אתה יכול לפנות אליו במייל. אולי לא תצליח לפני החג, אבל נשמע שצריך לטפל בזה גם כך, כך שזה יוכל לחכות עוד כמה ימים. בהצלחה

לישנוני שלום, תודה על שאלתך, ממנה למדתי מה זה נרקופלט. באתר של מעבדת השינה של הטכניון התופעה מוסברת בקצרה כך: "רדמת" (נרקולפסיה) זוהי מחלה תורשתית השכיחה ביפן וארצות המערב. התברר שבישראל (כנראה ביהודים ובערבים בכלל) היא נדירה. היא מתבטאת בישנוניות ניכרת, בהתקפים של חולשת שרירים ובשיתוק שמופיעים בזמן התרגשות. החולה הנרקולפטי מדווח גם על הזיות המופיעות בזמן ההרדמות וכן על יקיצות משינה עם הרגשת שיתוק. התברר שקיימת אצל הנרקולפטים הפרעה במנגנוני שנת החלום, אותה ניתן לאבחן בקלות בבדיקות השינה במעבדת השינה. היום ידוע שישנו בחולים אלו גם סמן גנטי ייחודי הניתן לגילוי בבדיקות דם. הטיפול במחלה הוא ע"י הדרכת הרגלי שינה מתאימים וטיפול תרופתי. לפיכך מומלץ קודם כל לגשת לאבחון מעמיק במעבדת שינה מוסמכת.ולבדוק איתם האם טיפול בהיפנוזה הוא אכן הטיפול המומלץ עבורך. בהצלחה, גדעון

בת דודתי (בתחילת שנות ה-20 של חייה) מטופלת מזה מספר שנים בתרופות נגד דכאון. באחרונה היא החליטה להפסיק ליטול אותן (על דעת עצמה), אולם בשבוע האחרון היא חזרה למצב דכאוני , והחלה לקחת תרופת הרגעה מדי יום. כיצד ניתן לסמוך עליה שתנהג באחריות ולא תזניח את המצב, היא כבר אינה ילדה. וכרגע כנראה בהשפעת הדיכאון לא ניתן לשוחח עימה. האם כדאי שתחזור לקחת מדי יום את התרופה שבה טופלה (האם יש סיבה לשקול החלפה של התרופה)? תודה מראש.

איילת, בכל מקרה רצוי שבת-דודתך תחזור לפסיכיאטר שנתן לה את התרופות מלכתחילה. אסור להפסיק ליטול תרופות בלי אישור, ואם התרופה לא מתאימה וצריך לשקול החלפה, אז רק פסיכיאטר יכול לעשות זאת. הבעיה הכי גדולה של תרופות הרגעה היא שהן ממכרות, ושהגוף מתרגל למינון מסוים ואז צריך להעלות אותו שוב ושוב, כך שזה יכול להיות פתרון זמני, אבל לא קבוע לטיפול בדכאון. ס.מ.

הי איילת, כדאי להסביר לה בצורה הגיונית שיש סיבה למה פסיכיאטרים ופסיכולוגים למדו כל כך הרבה שנים - וזה בכדי לדעת איך לטפל בנו, ולכן עלינו להיעזר בהם ולא לקחת אחריות על דברים שאנחנו לא יודעים את תוצאותיהם. גם אני ניסיתי את מה שהיא עשתה - ותשובת הפסיכולוג החכם שלי הייתה - מתי בדיוק סיימת בפקולטה לרפואה לימודים - מה שעושה אותך מבינה מה את עושה? וזה איפס אותי. את צריכה להסביר לה שבמצבים כאלו השיפוט שלנו לא משהו וכדאי להיעזר בטיפול משום בשביל זה הוא קיים. בהצלחה...

איילת שלום, בהמשך לתשובותיהם של ס.מ. ושל קוקי - אני סבור שעל בת דודתך לחזור לרופא המטפל, לתאר לו את מצבה והוא זה שמוסמך להחליט לגבי שינוי תרופתי או שינוי במינון. זה אכן לא פשוט ואפילו מתסכל ומדכא שהתרופות לא עושות את העבודה ואולי זה מה שהביא את בת דודתך להפסיק את התרופות. האם היא שקלה לשלב פסיכותרפיה יחד עם הטיפול התרופתי? גם על כך ניתן להתייעץ עם הפסיכיאטר. בהצלחה, גדעון

חברתי בת ה 33 הרווקה יוצאת עם בחור בן 33 רווק שמעולם לא היתה לו חברה. לא רק זאת, הוא גם מעולם לא זיין. לה הוא מספר שהיה בררן כל השנים ושלא מצא את היחידה על מנת לשכב איתה. הייתם מאמינים לסיפור שלו ?

הייתי נותנת לאינסטינקטים לפעול ולא לדעות קדומות. לא שזה לא מוזר הסיפור שהוא מספר, אבל אי אפשר לדעת...

מיש מיש שלום, בהחלט יכול להיות מצב בו גבר או אישה יהיו בשנות ה-30 לחייהם וללא ניסיון מיני. הסיבות לכך מגוונות ובהן בין השאר חשש מקשר מיני, אשר מחריף ככל שעובר זמן ואין התנסות מינית. אני מקווה עבור חברתך שתצליח להכיר גם צדדים נוספים בבחור. בברכה, גדעון

השאלה שלי קשורה גם לנסיון האישי שלכם כמטפלים וגם באופן כללי יותר: מה קורה כאשר יש צורך בהתערבות פסיכיאטרית עבור מטופל שמראה סימנים פסיכוטיים (שומע קולות, מחשבות שווא וכו'), אבל המטופל מסרב? האם אפשר בכלל לנהל טיפול פסיכולוגי במצב כזה? תודה, אפרת.

אפרת שלום, כמו הרבה דברים בתחום הזה גם כאו יש רצף דיעות ואפשרויות. יהיו לפיכך כאלו שלא יסכימו איתי אבל...יש צורך במקרה כזה לעשות אבחנה בין טיפול פסיכולוגי לטיפול פסיכיאטרי. במקרה של מצב פסיכוטי, עיקר הכובד הטיפולי עובר לטיפול התרופתי הפסיכיאטרי ורק כאשר ישנה דעיכה של הסימפטומים הפסיכוטים ניתן לדעתי להעביר את המשקל לטיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התרופתי. על אחת כמה וכמה כאשר המטופל מסרב לטיפול פסיכולוגי, יהיה קשה לנהל טיפול פסיכולוגי משמעותי. (לדעתי, בכלל תנאי מקדים לפסיכותרפיה משמעותית הינה מוטיבציה טיפולית. לפחות ברמה ההצהרתית). לכן במצב פסיכוטי פעיל יש להקפיד עם המטופל על כמה דברים עיקריים: הקפדה על הטיפול התרופתי ומעקב פסיכיאטרי. כמו כן השגחה יותר צמודה עליו, במידה ולא נמצא במסגרת אשפוזית. בנוסף להיות בקשר שוטף עם הפסיכיאטר המטפל. בדרך כלל כאשר ישנה ירידה במצב הפסיכוטי ישנה גם יותר מוטיבציה לטיפול שיחתי פסיכולוגי. בהצלחה, גדעון

אבל מה אם האדם נמצא בטיפול פסיכולוגי ומסרב לקבל טיפול פסיכיאטרי? יכול להתנהל טיפול פסיכולוגי במצב כזה? האם הפסיכולוג צריך להפעיל לחץ על המטופל ולגרום לו להגיע לפסיכיאטר ולקבל תרופות, גם אם לחץ כזה יגרום למטופל לעזוב את הטיפול? או שאפשר להמשיך בטיפול הפסיכולוגי בכל מקרה? תודה.

חלמתי שאני לובשת נעלים ואז רק בנעל ימין יש לי נמלים .... והיה לי גרביים בצבע כחול וירוק

שלום ספיר, קשה מאוד להתייחס לחלום, בלי לדעת פרטים על החולם ועל משמעויות ואסוציאציות שלו לפרטים בחלומו. לכן כנקודות למחשבה את מוזמנת לשאול את עצמך לגבי משמעות הצבעים כחול וירוק לגבייך. מה זה עבורך נמלים? מה משמעות של נעל ימין וכך להתקדם בעבודה עצמאית על פענוח חלומך. בהצלחה, גדעון

לכל המשיבים באשר הם... "לבקר אחרים ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים זאת כל אחד יכול לעשות, אך לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה- לכך דרושים כשרון מיוחד והשקעת מאמץ" ( ר' נחמן מברסלב) המשיכו לעודד את רוחנו.. יישר כוח ומאמץ... חג שמח לכולם

לאני, יישר כוח על הציטוט. גדעון

אני נמשך רק לקוקסינליות. עם נשים לא הצלחתי לגמור אף פעם למרות ניסיונות מרובים. עם גברים הצלחתי לגמור אבל רק על ידי התגופפות/התחככות (סקס נערי) 3 פעמים כל חיי. אני נגעל להתנשק עם גברים ואני נגעל מהמגע איתם פרט לזין. עם נשים אני נהנה להתנשק ואני מקבל זיקפה חלשה אבל ברגע שנכנסים למיטה עוברת לי הזקפה. האם מן ההכרח שאני נמצא בתקופת מעבר? האם קוקסינליות הוא רק תחנת מעבר בהכרח, כאשר בסוף מן ההכרח שאהיה הומו או סטרייט או שניהם? מה ההבדל בין הבלבול בזהות המינית שלי יש ובין הבלבול של הקוקסינל? האם כל מי שהוא מבולבל מינית סופו להיות קוקסינלית? אני לא חולם על להיות אישה. אבל יש לי פנטזיות מיניות מרובות של התלבשות בבגדי נשים. לעולם לא פינטזתי על חדירה או על שחודרים אלי. אלא רק על התגופפות/התחככות.

אלון שלום, אתה מציין התנהגות מינית בה אתה נמשך להתלבש בבגדי נשים ומפנטז על התחככות. כלומר די ברור לך מהן הפנטזיות שלך, אך פחות ברור לך איך זה מסתדר עם המושגים של להיות הומו, סטרייט, או קוקסינל. אז כדי לעשות סדר בים המונחים נציין שישנה אבחנה (בתוך הספרות המסווגת הפסיכיאטרית) בין הפרעות בזהות המינית לבין הפרעות במשיכה המינית . בהפרעה בזהות המינית יכולה להיות חוויה של "אני אישה בגוף של גבר" ולכן רצון לחיות כבן המין השני. יכול להיות גם רצון להנות זמנית מהשתייכות למין השני ע"י לבישת בגדי נשים. בהפרעה במשיכה במינית ישנה גם התעוררות מינית מלבישת בגדי נשים. עד כאן החלק התיאורטי הקצר, אבל העיקר הינו תחושת הבלבול והמצוקה שאתה מציין. נראה לי שתיטיב לעשות אם תפנה לעזרה מקצועית גם ובעיקר כדי לא לעבור לבד את תקופת הבלבול והמצוקה הזו וגם כדי לברר לעצמך מי אתה מבחינת זהותך המינית, ולמי אתה נמשך מבחינה מינית. בהצלחה, גדעון

בתי בת 23. היא מטופלת מזה שנתיים אצל פסיכולוגית קלינית, עקב משבר זוגי קשה, ודיאטה חריפה שבאה בעקבותיה. במהלך הטיפול היא החלה לפתח סימנים ברורים של בולמיה, שכעת נראית כמו אכילה אובססיבית ללא הצום והספורט שנלווה לזה בעבר. מבחינה אישיותית, היא הפכה לאדם הרבה פחות נעים. היא עצבנית הרבה יותר, צועקת המון ומפיצה כעס וחוסר סבלנות כלפי כל הסובבים אותה. חברות כבר כמעט ואין לה, חבר גם כן לא. האם יכול להיות שהטיפול קלקל יותר משעזר לה? האם טיפול של שנתיים הוא לא יותר מדי ארוך? האם לא היו צריכות להיות תוצאות? והאם ישנה דרך אחרת להתמודד עם הפרעות האכילה שלה?

סימה שלום, לא פשוט להיות הורה לבת בגיל 23, שמצד אחד יש לה את חייה כאדם בוגר, ומצד שני מגלה תסמינים ובעיות וידיך קצרה מלהושיע. ולגבי שאלותייך: טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול להיות ממושך ולא פעם קשה לראות את תוצאותיו. השאלה אינה רק לגבי התוצאות הנראות מהזוית שלך אלא גם כיצד ביתך חווה את הטיפול.לעיתים כעס כלפי בני משפחה הינם סימן מעודד מהבחינה הטיפולית ושלב מעבר חשוב, ולעיתים זהו סימן לכך שישנה דווקא נסיגה טיפולית. לגבי נושא של הפרעת האכילה. לדעתי הפרעת אכילה דורשת התייחסות רב-תחומית ושיתוף פעולה של כמה אנשי מקצוע. רופא המשפחה שאחראי על ריכוז הבדיקות הרפואיות והמדדים הגופנים השונים. דיאטנית שאחראית על בניית תפריט מאוזן והרגלי תזונה נאותים. טיפול פסיכולוגי של ההיבט הרגשי העומד בבסיס הפרעת האכילה ולעיתים טיפול פסיכיטרי התומך תרופתית בדיכאון ומתח שיכולים להתלוות להפרעת האכילה. כל האמור לעיל תלוי כמובן במוטיבציה של ביתך ועוצמת וחומרת הפרעת האכילה. (דבר שקשה לדעת על סמך המכתב ודורש התייחסות קלינית של איש המקצוע). אז מה את יכולה לעשות? להמשיך ולתמוך בביתך ולשמור על תקשורת פתוחה ביניכם. כמו גם לברר איתה האם שקלה לשלב עם הטיפול הפסיכולוגי שלה גם אנשי מקצוע נוספים. בהצלחה, גדעון

שלום, אני כבר שנים בדיכאון גדול, אם כי לפני כשנה כאשר התחלתי ליטול תרופות רמת הצער והעצב של הדיכאון ירדה. אולם למרות זאת אני בדיכאון פחות קשה, ואני מהרהר כל הזמן מה אני עושה בכלל פה הרי אני לא אוהב לא לעבוד לא ללמוד, הדבר היחיד שאני אוהב זה גם הדבר שיש לי אובססיה כלפיו ואני אף פעם לא מצליח להגשימו כמעט וזהו סקס בשילוב השפלה מנטלית ואובססיה חזקה לבנות יפות שיתנו לי את הסקס והאהבה, מה שלא קורה. היו ימים לאחר התרופות שהיה לי מצב רוח טוב וכלל לא חשבתי על משמעות. אבל כאילו שוב התפקחתי ואני חש ריק, חי סתם, רק בגלל שאנשים הולידו אותי. איך אני יכול שוב להגיע למצב שלא ארגיש את הריקנות הזו? לא אכנס לבעיות של הגשמת הפנטזיות כי היא ארוכה מאוד, ובנוסף הייתי גם בטיפול פסיכו תרפיה ולא עזר בעניין. מה עוד אפשר לעשות? אני מרגיש סתם יבש, חסר משמעות, האם חייבים לעבוד ולעשות דברים בשביל להשכיח זאת? והרי גם את העבודה אני לא אוהב והיא בעצמה עושה לי דיכאון, אבל מצד שני אני במצב משונה היות ולמרות אי המשמעות הכדורים הוציאו ממני את המחשבות האובדניות רוב הימים. בקיצור הכל מאוד מבולבל, ונדמה לי שהתשובה היחידה שאקבל זה שאני צריך לעבוד ולעשות משהו.

פלוני שלום, אתה מתאר במכתבך תחושת חוסר משמעות, חוסר טעם. הכל נראה טפל. אכן זה "כוחו" של הדיכאון: כל דבר עובר דרך פילטר שחור, וגם הדברים שהן טובים יחסית הינם חסרי משמעות ולא נחשבים. אז מה לעשות? ודא שאתה מקבל טיפול משולב: הן טיפול תרופתי והן טיפול שיחתי. הוכח שבמצבי דיכאון זה השילוב היעיל יותר. בנוסף, נסה ללמוד על הדיכאון. הן לגבי מה עוזר לך אישית בדיכאון שלך והן דרך ספרות על הנושא. קשה לעבור את הדרך הזו לבד. נסה למצוא לך מסגרת תומכת, בנוסף למטפליך. בהצלחה, גדעון

מסגרת תומכת נוסף למטפלים- למה הכוונה?

שלום! יש לי בעיה עם כושר ביטוי, וכנרא ממנו נובע גם פחד קהל\ במה. בילדותי הופעתי הרבה לפני קהל רב ואף פעם לא קרה לי ששכחתי את המילים של התפקיד או את התנועות של הריקוד. איך זה התפתח אני לא יודעת, אבל הייתי מאוד רוצה להשתחרר מזה, כי הדבר מפריע לי מאוד בעבודה ובחיי חברה. האם קיימת שיטה מסויימת לשיפור כושר ביטוי? האם נחוץ לפנות לטיפול פסיכולוגי או אפשר להתמודד עם הבעיה תוך חשיפה לדיבור לפני הקהל? האם תוכל להמליץ לי על הספרות המקצועית בנושא? בתודה מראש , חלי.

חלי שלום, ממכתבך לא ברור לי כיצד מתבטא הקושי לבטא את עצמך. האם בכל מצב, רק מול קהל? ומה עוצמתו? יתכן שיש לך רמה מסוימת של חרדה חברתית, כלומר חשש מלהיות מובכת בסיטואציה חברתית. מה שגורר בעקבותיו פחד קהל ובעיה בכושר הביטוי. את בהחלט יכולה לנסות לטפל בכך בכוחות עצמך. נסי לבנות לעצמך תוכנית הדרגתית של מטלות. ממטלות פשוטות יחסית בהן את די בטוחה שתצליחי , למטלות מורכבות שנראה לך שהן קשות להשגה. נסי להתקדם על ציר המטלות שבנית לעצמך. העקרון הוא כפי שציינת לחשוף את עצמך באופן הדרגתי ומבוקר למטלות שמפחידות אותך. הקפידי לבחור מטלות שהן לא קשות מידי, בשלבים הראשונים. את עשויה לגלות שעצה אינטרנטית יכולה להיות פשוטה על הנייר אבל קשה לישום,ובמקרה כזה נסי לפנות ליעוץ מקצועי. אני לא מכיר ספר מקצועי בנושא. (לא שלא קיים ספר כזה, אני פשוט לא מכיר). בהצלחה, גדעון

http://www.bsh.co.il/admin2/Forums/AdminAll.asp?Fnumber=98

תפרסם את הלינק בפורום פסיכיאטריה זה יעזור לכולם שם במיוחד לאחד הסובל מכך בצורה חריפה ומשגע את כל אנשי הפורום. כל הכבוד על היוזמה!

http://www.bsh.co.il/forums/AllMessages2.asp?Fnumber=98

ל ל א פ ר ו י ד ו ל ל א פ ר ו ז א ק ? מפגש עם Dr. David Servan-Schreiber מחבר הספר "רפואה חדשה של רגשות: ללא פרויד ללא פרוזאק" אנו שמחים להזמינך לערב שיעסוק בטיפול במצבי לחץ, חרדה ודכאון. יוצגו הבנות המבוססות על ידע חדש, מתחום הפסיכולוגיה והרפואה, היכולות לייעל את הטיפול בהפרעות הנ"ל. המרצה האורח ד"ר סרוון-שריבר, הוא פסיכיאטר, מחלוצי המחקר במדעים נוירו-קוגניטיביים. הקים את המרכז לרפואה משלימה באוניברסיטת פיטסבורג. בהרצאתו יתייחס למכלול הטיפולים במצבי לחץ, חרדה ודיכאון. תוך התמקדות: 1. בטיפול EMDR(שיטה אינטגרטיבית, בעלת תוצאות מוכחות בטיפול בטראומה וחרדות) 2. בטיפול בעזרת אומגה 3 (חומצות שומן שהוכיחו יעילות רבה בטיפול בדכאון ובמגוון בעיות רפואיות אחרות) 3. בשיטת Coherence Heart (שיטה טיפולית המתמקדת בקשר בין הלב למוח, בשילוב מכשור ביופידבק). בסוף המפגש תנתן סקירה על הנעשה בארץ בתחום הטיפול בחרדה ודכאון באמצעות ה- EMDR והביופידבק. ע"י דר' אודי אורן, פסיכולוג קליני ודר' ארנון רולניק, פסיכולוג קליני. מועד: מפגש לאנשי מקצוע: יום ב' ה- 18 לאפריל 16:00- 20:00 מפגש לציבור הרחב : יום ג' ה- 19 לאפריל 16:00- 20:00 מיקום: שני המפגשים יתקיימו בבית סוראסקי, המרכז הרפואי על שם שיבא, תה"ש הרשמה ותשלום במקום לפרטים והרשמה מראש : ענת רסיס 050-2470433, [email protected] ערב העיון בחסות עמותת EMDR ישראל והאגודה הישראלית לפסיכופיזיולוגיה יישומית ולמשוב ביולוגי, לפרטים נוספים באתר הEMDR www.emdr.co.il ובאתר עמותת המשוב הביולוגי www.bf-israel.org ד"ר ארנון רולניק ד"ר אודי אורן

דיברתי עם ענת רסיס וישנה הרשמה במקום. כדאי להגיע קצת לפני ארבע ביום שני. נתראה שם!

שלום רב אני מנסה לאתר ברשת אתר שיש בו את ה- dsm אבחון ההפרעות ומחלות הנפש בעברית או באנגלית. להתראות מטילדה

מטילדה, לא נתקלתי ב - DSM וירטואלי מתורגם, אבל יש הרבה אתרים באנגלית, כמו: http://mysite.verizon.net/res7oqx1/id17.html שימי לב, יכול להיות שייקח לזה קצת זמן לעלות (תלוי אם יש לך פס רחב או לא). ס.מ.

http://www.behavenet.com/capsules/disorders/dsm4TRclassification.htm

באתר של גהה יש את העתק של icd - 10 כמעט במלואו

דר" שלום יש לי חבר נפצע בצבא לפני שנה וחצי ועבר תקופה קשה מאוד שהשפיעה על חיים שלו מאוד לפעמים לא יצא מהבית ולא מדבר עם אף אחד ועבר עליו תמיד סיוט ולא מסליחה לישון בלילה לוקח הרבה זמן כדי לישום וחולם חלומות מפחידה רוצה שתתן לי שיטה איך אני יכולה לעזור לו כדי יעבור את זה למרות אמרתי שילך לרופא פיסכולוגי והתנגד אני יודעת אם מישהו קרוב לאדם הוא יכול להוציא אותו מהמצב הזה רוצה שתתן לי כמה שיטות שאני אעזור לו שיחזור איך שהיה לפני התואנה מקווה שתעזור לי כמה שיותר מהר זה מאוד חשוב ודחוף

שלום תמי, את מתארת התמודדות עם פציעה, שהיא תמיד תהליך מורכב וקשה. יתכן שחברך סובל מתגובה פוסט-טראומטית (כלומר, תגובה לאחר טראומה), ובכל מקרה נחוץ שם איש מקצוע שיוכל לאבחן את המצב הנוכחי ולהתחיל לטפל. אני מאוד מעריכה את רצונך לעזור ולהקל, ואני בטוחה שהתמיכה שלך עוזרת, אבל לפעמים החברות באה לידי ביטוי בהתעקשות לערב איש מקצוע. מעבר לזאת, המשיכי לעשות את מה שחברים עושים כל-כך טוב - לבלות איתו זמן, לדבר על רגשותייך, ליהנות מהזמן המשותף ככל האפשר... החלמה מהירה, אורנה

האם ניתן לומר מי מכם עונה מתי - העניין קצת מבלבל.. תודה

לאחרונה נראה שעם ריבוי המנהלים יש פחות תשומת לב לפורום. ישנן הודעות כפולות שלא נמחקות כבר ימים רבים, וזה היה משמח אם הייתם שמים לב לכך יותר ומוחקים אותם. תודה רבה א

שלום אוריתה וא., בשלב הזה, גדעון שובל משיב בפורום בימים ראשון-שלישי, ואורנה ראובן-מגריל משיבה בימים רביעי-שישי. אורן קפלן יודיע כאשר יחזור לפעילות שוטפת בפורום. להתראות, אורנה

בני בן שש וחצי ומזה שנה וחצי הוא נוהג לישון איתי במיטה שלי. לפני שנה ותשעה חודשים חזרתי לארץ עם בני ופתחתי בהליכי גירושין. בעלי נשאר באמריקה ומאז לא נפגש עם בננו. בחצי שנה האחרונה החל לשוחח עם בננו בטלפון אחת לשבוע. במשך חמישה חודשים אחרי השיבה לארץ גרנו אצל הוריי ובני ישן במיטתו בחדרו. מאז שעברנו לגור בדירתנו בני נכנס למיטתי בשעה שמונה בערב ושם הוא מעביר את הלילה בשינה לצידי. נכון להיום אני לא מרגישה שמשהו לא בסדר עם זה - למעט התקופות שיש לי בן זוג ואז המצב לא נוח. האם אני עושה טעות בכך שאני מאפשרת לו לישון איתי? אם כן איך עליי לשכנעו לישון בחדרו במיטתו, שכן אין הוא מוכן לישון לבד. חוץ מזה הוא ילד דיי עצמאי (צרכים, מקלחות, שריכת נעלים ובגדים וכו') - מה עליי לעשות? ואיך? אני יודעת שיש כמה גישות, אבל האם יש גבול לגיל שבו בני יכול לישון איתי? ובאיזו גישה עליי לנקוט? בתודה רבה, אורנה

שלום אורנה, את צודקת שיש כל מיני דרכים להסתכל על שינה משותפת של הורים וילדים. תפיסות בסגנון "עיקרון הרצף" רואות בכך נוהג חיובי לכל הנוגעים בדבר, ולעומתן יש תפיסות המדגישות את חשיבות הגבולות הברורים בין המרחב הפרטי של ההורה ושל הילד. בין שני הקטבים האלה, כל הורה מוצא לעצמו את הדרך המתאימה לו ולילדו, וכמובן שדברים משתנים בהתאם לגיל ולהתמודדויות העומדות בפני המשפחה. אני משערת שסביב המעבר לדירה משלכם, את ובנך חוויתם במלואה את הטלטלה הרגשית שהיתה כרוכה בגירושין ובהגירה. יתכן שאז הסתיימה "תקופת המעבר" שלכם שכללה סיוע מצד הורייך, וזה היה הזמן לחזור לחיים עצמאיים. יכול להיות ששניכם הרגשתם אז בדידות מסויימת, והשינה ביחד הייתה מנחמת ומרגיעה. זה טבעי ובסדר, אבל נדמה לי שכעת את מרגישה שהדברים משתנים. את מודעת היטב לאי הנוחות שסידור השינה הזה כולל כשיש לך בן-זוג, ורואה את בנך כילד עצמאי ומתמודד. לאור זאת, נראה לי נכון לתארגן לקראת לינה נפרדת... אם ההסתכלות שהצעתי מתאימה לך, חשוב לבצע את השינוי מתוך הכרה בכך שהשינה ביחד הייתה מקור לניחומים לשניכם, ולהציע לבנך תמיכה רגשית בדרכים חלופיות. עדכני אותנו איך זה מתקדם! בהצלחה, אורנה

אורנה, שלום! תודה על התייחסותך למכתבי. הערת את תשומת ליבי לנקודה חשובה שכלל לא חשבתי עליה ואני מוצאת בה הרבה אמת (בעניין הניחומים ההדדיים). מאז שכתבתי את המכתב דיברתי עם בני והוא אמר לי כי אינו רוצה לישון לבד כי יש לו שם (בחדרו) חלומות זוועה. היום בבוקר (יום שבת) הצעתי לו לשנות את הדקורציה בחדרו: להעביר את המיטה למקום אחר, את השולחן ואת הטלויזיה - בקיצור לרענן את החדר. בני הסכים בשמחה ועמלנו ביחד שעות בסידור חדרו מחדש. בני היה מאוד נרגש ונלהב היות והיה שותף מלא להחלטות מה להניח ואיפה. אני שמחה לציין כי הוא אפילו הסתכל בטלויזיה שבחדרו כמה פעמים היום , אפילו עכשיו הוא ניגש באופן טבעי לחדרו ושוכב במיטתו וצופה בטלויזיה (בחצי שנה האחרונה בני לא צפה בטלויזיה בחדרו בכלל, אלא בסלון. בחדרו נהג לשהות רק כאשר באו אליו חברים). הלילה הוא הסכים לעשות ניסיון ולישון בחדרו ולראות אם לא יהיו לו חלומות זוועה. מעל ראשו תלינו לוכד חלומות גדול ומפואר - הסברתי לו שתפקידו ללכוד את החלומות הרעים, גם לי יש כזה מעל הראש בחדר שינה - כך שהדבר אינו זר לו. אמרתי לו כי אם יתעורר בלילה עם חלום רע, שיקרא לי ואקח אותו לחדרי. כולי ציפייה איך יעבור הלילה ( ולא רק עבורו, גם לי לא יהיה קל לישון לבד אחרי שהתרגלתי לנוכחותו מזה יותר מחצי שנה). שוב תודה על התייחסותך, חג-שמח, אורנה

אני מטופל בטיפול הפסיכולוגי הנוכחי 5 שנים (מתוכם כעשרה חודשים הייתי בחו"ל, כשגם אז בחלק מהתקופה הייתי בקשר טלפוני עם הפסיכולוגית). בשבעה חודשים בהן אני בארץ אני הולך אליה פעמיים בשבוע. אני נמצא כיום בדיכאון, כשלפני מס' ימים התחלתי טיפול תרופתי שאני מאוד מקווה שיעזור לי. רוב (אם לא כל) התקופה בה אני מטופל אצל הפסיכולוגית שלי, אני מצוי בדיכאון. אני בעיקרון חושב שהפסיכולוגית שלי סה"כ אדם מקצועי, למרות שיש לי כעסים עליה (על שאני בדיכאון ושמצבי לא משתנה). אולי כעת הכדורים יעזרו, אבל אני מטופל אצלה פרטי, ושוקל למצוא מטפלת דרך שירות ציבורי. אשמח לשמוע דעה האם מציאת מטפל חדש לא עלולה להיות גרועה עבורי אחרי שהמטפלת כבר מכירה אותי זמן כה רב? תודה, אלון

שלום אלון, אני רוצה להציע לך לדבר על התחושות האלה עם הפסיכולוגית שלך. לדבר על הכעסים ועל האכזבות, וגם על החששות לפרוש כנפיים ולהתנסות בקשר טיפולי אחר. כמו כל דבר בחיים, אפשר לחשוב על היתרונות של קשר טיפולי יציב ומעמיק, ואפשר לחשוב על היתרונות של מפגש חדש ושונה. וכמובן, שבכל בחירה יש גם סיכונים... כדאי להביא את הקונפליקט הזה לתוך הטיפול עצמו. מעבר לזאת, בכל דרך שתבחר, תן לעצמך תקופה מספקת להסתגל לטיפול התרופתי. הסתגלות לטיפול תרופתי בהחלט כדאי לעשות עם איש מקצוע שמכיר אותך היטב. בהצלחה במציאת הדרך, אורנה

כיום אני בת 17. כשהייתי בסביבות גיל 5, קרה מקרה שחזר על עצמו במשך תקופה, ונחרט בזכרוני עד היום. לא סיפרתי אותו לעולם לאף אחד. כיום אני במסע חיפוש אחר עצמי, ולאחרונה התחלתי להרהר לעצמי האם למקרה זה יש משקל והאם הוא השפיע על מי שאני כיום. בגיל 5 הייתי ילדה מאוד תמימה. די דחויה, עם ביטחון עצמי מאוד נמוך, שסבלה מלעג רב בקרב הילדים בגן. היו לי 2 חברות סך הכל, שגם הן לא היו כאלה חברות טובות. מה שאניזוכרת, שיום אחד אחת מהן קראה לי לצד ליד פינת המשחקים, בפינה אחת, ורצתה שאני אגע לה באיבר מינה ובפי הטבעת (היא לקחה לי את היד ושמה אותה שם). לא הבנתי מה קורה ולמה, ופשוט צייתתי. היא אמרה שגם היא תעשה לי, והיא נגעה לי קצת מהר כזה, לא כמו שהיא דרשה וכיוונה את ידי שאגע בה. כך זה נמשך למשך תקופה, עד שיום אחד היא באה אליי ואמרה לי שלא עושים את זה יותר, ובזה זה נגמר. חזרתי הביתה, וכשישבתי עם אחותי עם הספה, התחלתי לכניס אצבע לפי הטבעת (חלק מהדברים שנהגנו לעשות), ואחותי נבהלה מה אני עושה, ומאז פסקתי עם זה. לעולם לא דיברתי על זה עם הילדה הזאת, והכל חזר לקדמותו(היא גם הייתה איתי בבי"ס לאחר מכן, ולא הרגשתי כלפיה רגשות יוצאי דופן). כיום אני מאוד מינית, יש לי דחף לעיתים קרובות לגעת באיבר מיני, ואני גם נמשכת לנשים (וגם לגברים). האם אתה רוצה קשר בין השניים? תודה, זה מאוד חשוב לי לדעת. מביש אותי מדי לשאול זאת לא בצורה אנונימית, לכן אודה לך מאוד אם תענה בכנות ותאמר דעתך, גם אם אינך בטוח וצריך להכיר אותי לעומק. דרך אגב, כיצד היית מגדיר את המקרה הזה? האם זה נקרא התעללות? תודה

שלום שרון, הטקסט שכתבת נותן ביטוי מאוד אותנטי גם לתחושת הבלבול של ילדה בת 5, שקבלה תשומת לב מפתיעה ולא מובנת, וגם לתובנות של אשה צעירה. אני יכולה להבין כיצד האירוע השאיר רישום רגשי משמעותי, וככזה יתכן שהיתה לו השפעה על המיניות הבוגרת שלך. אני מתכוונת לכך שאירוע בעל משמעות רגשית יכול לעצב ולהשפיע על כל מיני חלקים בנפש, אבל זה לא כל-כך פשוט לדעת מהי ההשפעה. אינני יכולה לדעת איך הבנת את האירוע בתור ילדה, לאיזה חוויות אחרות הוא נקשר, כיצד הסברת לעצמך את התגובה של אחותך, מדוע לא סיפרת להורייך... ויש עוד שאלות רבות נוספות. אני חושבת שכדאי לשאול את השאלות האלה, ואני מאוד ממליצה לבדוק עם עצמך האם את יכולה לדבר על זה בתוך טיפול פסיכולוגי. את יודעת, לכל אחד מאיתנו יש סוד קטן ומעיק מהעבר, ולפעמים טוב להוציא אותו לחופשי בתוך מסגרת מתאימה... בהצלחה, אורנה

תודה רבה לך. אך האם את רואה גם קשר למשיכה שלי לנשים?

עברתי טיפול של מספר חודשים בעקבות גרושים. היו לי יחסים קרובים למטפלת ורגשות חזקים מאוד. לפני כשלושה חודשים עזבתי אותה מיוזמתי , מתוך הרגשה שהגיע העת. הפרידה היתה יפה ומרגשת.ועשיתי זאת לב שלם. חלפו מספר חודשים אני מסתדרת נהדר ולא חשה שזקוקה לטיפול אבל... אני עדיין חושבת עליה ומתעגעת. מאוד בא לי לעדכן אותה בחיי ( בעיקר בדברים הטובים שקרו לי- ולא כפסיכולוגית אלא כחברה) אבל מצד שני חוששת לצור קשר. האם זה טבעי ? ומה מקובל לעשות במקרים כאלה.

תנסי לכתוב לה מכתב, שבו תתארי את הרגשתך ותעדכני אותה מה קורה איתך. אני חושבת שהיא תשמח לקבל מכתב, ואת אולי תחושי הקלה מסויימת בתחושת הגעגוע.

למטופלת לשעבר שלום, מה טבעי יותר מאשר רצון לחלוק עם המטפלת שלך לשעבר את הקורה איתך כיום. ביחוד שהיא ליוותה אותך בתקופה כל כך משמעותית (ואני מנחש גם קשה) בחייך. לא חייבים לקבוע פגישה לשם כך. אופציית המכתב שהוצעה הינה טובה מאוד. אולי שיחת טלפון. תחשבי עם מה את מרגישה יותר בנוח. שיהיה בהצלחה, גדעון

שלום , אני ב ן31 ומאז היותי ילד קטן אני זוכר שסבלתי מבעיות של פחדים, לחץ והתקפי חרדה הולכים ובאים - אם בגיל קטן להישאר לבד (ללא השגחה) או מחושך (פחדים שהלכו והחמירו לפעמים למצבי חרדה שדרגתם הולכת ומשתנה). ככל שגדלתי הפחדים נשארו אך השתנו הנסיבות - פחדים מאי הצלחה במבחנים/כשלונות אחרים , פחדים ליצור תקשורת עם אנשים חדשים בסביבה חדשה , פחדים לדבר בפני אנשים וכו' . מצבי הפחד והחרדה מביאים אותי לרמות לחץ, עצבים ומתח גבוהות ומשתנות,פוגעות בבטחון העצמי שלי ,גורמות לי להראות מתוח ולא נחמד בחברת אנשים, פוגעות וגוזלות ממני את יכולת הזיכרון והריכוז שלי ביום יום - משאבים שהכרחיים מאד אצלי, בעקבות מקצועי. כיום אני נמצא בסביבת עבודה חדשה (לאחר כ-6 חודשי אבטלה שבהם גם הייתי מתוסכל) והבעיה באה לידי ביטוי בצורה חמורה . אציין עוד שהתחלתי בטיפול ברפואה אלטרנטיבית(דיקור ורפלקסולוגיה) - לפני כשבועיים.

למדוכא שלום, אתה מציין כי מגיל צעיר אתה סובל מחרדות שונות, אשר גוררות בעקבותיהן פגיעה באיכות חייך: בקשרים עם אנשים, בביטחון העצמי ועוד. אתה מוסיף שהתחלת גם לטפל בעצמך ברפואה אלטרנטיבית וזה טוב. הייתי ממליץ גם על טיפול נפשי. טיפול שיעזור לך להבין את מקורות חרדותיך , להתגבר על החרדות ולשפר בכך את איכות חייך. בהצלחה, גדעון

ברצוננו להזמינכם להשתתף ביום עיון מרתק בנושא פסיכודיאגנוסטיקה, משפט ואתיקה שיתקיים ב- 30.5.05 באוניברסיטת חיפה הרשמה מוזלת עד 15.4.05 ! יום העיון, בהשתתפות מיטב המומחים בתחום, יעסוק באבחון והערכה פסיכולוגיים בנושאים: קטינות קורבנות של פגיעה מינית, ילדים שחשופים להזנחה פיזית ונפשית, לקות למידה, אבחון תסמונת PTSD העולה לדיון בתביעות נזיקין, מסוגלות הורית למשמורת ולאימוץ, הערכת אחריות פלילית ויכולת לעמוד לדין, פיגור שכלי, חוות דעת מקצועיות וסוגיות אתיות ומשפטיות בפסיכודיאגנוסטיקה. להזמנה ליום העיון ופרטים לחץ על הקישור לאתר להלן - http://virtualnew.haifa.ac.il/users/www/25863/פסיכודי%20הזמנה%20מייל.htm בברכה, המחלקה לפסיכולוגיה ומשפט המרכז הבינלאומי לבריאות משפט ואתיקה

הולכים להיות בין הדוברים. מי רוצה לפספס?

הולכים להיות בין הדוברים. מי רוצה לפספס?

נסו גם את הקישור למידע אודות יום העיון באתר "פסיכולוגיה עברית" - http://www.hebpsy.net/calendar.asp?cat=2&date=30/5/2005&id=422

בוקר טוב ושלום רב! יש לי בעיה קצת מוזרה, שאני לא יודעת כל כך מהיכן היא נובעת - יגול להיות שמביישנות ופחד. אני בת 22 ויש לי פחד עצום ללכת לרופא נשים. אני יודעת בתכלית הידיעה שאני חייבת לעבור בדיקה רגילה לגמרי - כי אני לוקחת גלולות (ששיכנעתי את הרופא לרשום לי אותן לפני חצי שנה כבר בלי לעבור בדיקה) וגם כי אני פשוט רוצה לוודא שאני בריאה ושהכל תקין . אבל יחד עם ההבנה האמיתית שלי שאני מוכרחה ללכת להבדק, יש לי פשוט מחסום שמונע ממני כל פעם לבטל תורים ולוותר על בדיקה - ובעצם לוותר על הבריאות שלי! אני כל כך מודעת לאבסורד שבעניין . מה אני יכולה לעשות? איך "לשכנע" את עצמי שאין ברירה אחרת? תודה מראש על תשובה. עומרית

היי שמרית... גם אני בגילך, ולכן גם אני מודעת לאי נעימות שאופפת אותך... זה בהחלט לא נעים- ולא רק לנו, אלא לכל אישה... אך כמו שאמרת, זה רק לטובתך. אני חושבת שיותר נוח ללכת לרופאת נשים, כי בכל זאת, זאת אישה, וזה פחות מביך... אולי כדאי שתנסי פעם אחת, ואז תגלי שזה לא כ"כ נורא... זה עניין של כמה דקות, וכבר נגמר. אני חושבת שההרגשה לאחר הבדיקה, כלומר- הידיעה שהכל בסדר אצלך ושאין שום בעיה, היא משהו שאין לו תחליף... הרי אם לא תבדקי, לא תדעי. וזה שווה את זה. אמנם זה רגע אחד של מבוכה אך אני משוכנעת שתתגברי, זה באמת לא כזה נורא. מצטיירת לך איזו תמונה מפחידה בראש, אך תסמכי עלי- זה לא כ"כ מפחיד כמו שאת מתארת לעצמך. וכל אישה עוברת את זה... כי כמו שאת בעמך אמרת- אין ברירה וצריך גם את זה לעבור. תאמיני לי שהגניקולוגית, שרואה מאות בנות ונשים מידי יום, בטח מכירה את האי נעימות שכרוכה בכל העניין, אך זה המקצוע שלה, ולכן אין כל סיבה לחוש בפחד כשנבדקים אצלה. אז שיהיה לך בהצלחה- אני סומכת עליך שתנסי... ביי, דנה.

היי שמרית... גם אני בגילך, ולכן גם אני מודעת לאי נעימות שאופפת אותך... זה בהחלט לא נעים- ולא רק לנו, אלא לכל אישה... אך כמו שאמרת, זה רק לטובתך. אני חושבת שיותר נוח ללכת לרופאת נשים, כי בכל זאת, זאת אישה, וזה פחות מביך... אולי כדאי שתנסי פעם אחת, ואז תגלי שזה לא כ"כ נורא... זה עניין של כמה דקות, וכבר נגמר. אני חושבת שההרגשה לאחר הבדיקה, כלומר- הידיעה שהכל בסדר אצלך ושאין שום בעיה, היא משהו שאין לו תחליף... הרי אם לא תבדקי, לא תדעי. וזה שווה את זה. אמנם זה רגע אחד של מבוכה אך אני משוכנעת שתתגברי, זה באמת לא כזה נורא. מצטיירת לך איזו תמונה מפחידה בראש, אך תסמכי עלי- זה לא כ"כ מפחיד כמו שאת מתארת לעצמך. וכל אישה עוברת את זה... כי כמו שאת בעמך אמרת- אין ברירה וצריך גם את זה לעבור. תאמיני לי שהגניקולוגית, שרואה מאות בנות ונשים מידי יום, בטח מכירה את האי נעימות שכרוכה בכל העניין, אך זה המקצוע שלה, ולכן אין כל סיבה לחוש בפחד כשנבדקים אצלה. אז שיהיה לך בהצלחה- אני סומכת עליך שתנסי... ביי, דנה.

בוקר טוב ושלום רב! יש לי בעיה קצת מוזרה, שאני לא יודעת כל כך מהיכן היא נובעת - יגול להיות שמביישנות ופחד. אני בת 22 ויש לי פחד עצום ללכת לרופא נשים. אני יודעת בתכלית הידיעה שאני חייבת לעבור בדיקה רגילה לגמרי - כי אני לוקחת גלולות (ששיכנעתי את הרופא לרשום לי אותן לפני חצי שנה כבר בלי לעבור בדיקה) וגם כי אני פשוט רוצה לוודא שאני בריאה ושהכל תקין . אבל יחד עם ההבנה האמיתית שלי שאני מוכרחה ללכת להבדק, יש לי פשוט מחסום שמונע ממני כל פעם לבטל תורים ולוותר על בדיקה - ובעצם לוותר על הבריאות שלי! אני כל כך מודעת לאבסורד שבעניין . מה אני יכולה לעשות? איך "לשכנע" את עצמי שאין ברירה אחרת? תודה מראש על תשובה. עומרית

עומרית שלום, הבעיה אינה מוזרה כל כך. יש אנשים שפוחדים מרופאי שיניים, אחרים מזריקות ואחרות מרופאי נשים. ניתן לחשוב על סיבות רבות לכך. כמו למשל שזו בדיקה אינטימית. מה שחשוב הינו שנוצרת רתיעה והימנעות ולמרות שאת מבינה שאינה רציונלית היא (הרתיעה וההימנעות) עדיין מתקיימת. אז מה לעשות? נסי לבדוק האם היה עוזר לך שחברה או חבר או בן משפחה ילווה אותך. לעיתים עצם העידוד שיש מישהו מוכר איתך עוזר לעבור את המחסום הראשוני. במידה וזה לא עוזר גשי לאיש מקצוע שיעזור לך בעזרת טיפול קוגניטיבי - התנהגותי להגיע לרופא שלך לבדיקה. לאחר מכן תוכלי גם לברר את הסיבות לכך. בהצלחה, גדעון

אני מכורה לאינטרנט... אני מבלה שעות מול האינטרנט והרוב זה על שטויות. אני מוצאת את עצמי תקועה מול מסך מחשב במקום לעשות דברים חשובים יותר או לפגוש אנשים (אין לי חרדה חברתית). אני טוחנת שעות על המחשב כי אני מכורה. מה עושים????????????

היי:) וולקאם טו דה קלאב..:) אני כ"כ מזדהה איתך. לאחרונה אני מוצאת את עצמי יושבת שעות במחשב בין פורומים שונים וצ'טים . ההתמכרות פוגעת לי בכל תחומי החיים, עבודה, זוגיות, משפחה.... מאחר ואני בטיפול אני מנסה להבין את הגורמים לכך,ולמצוא מה אני מנסה להשלים בעזרת האינטרנט, שחסר לי בחיים ה"אמיתיים". אני רק יכולה להמליץ לך ללכת לטיפול פסיכוטרפי , כי הבעיה היא בעיית התמכרות אמיתית, וכדאי לנסות להבין את הגורמים הפנימיים העמוקים המובילים אותך לכך. בינתיים תנסי להגביל את עצמך לשעות מסויימות שבהן את גולשת ותנסי לעמוד בכך (אני יודעת שזה קשה). בהצלחה

למכורה האנונימית הווירטואלית שלום, מחיפוש קצר באינטרנט גיליתי כי מחקרים מדברים על 6-8% ממשתמשי האינטרנט שיכולים להיקרא "מכורים". כולם מבלים שעות רבות מידי בצ'אטים, באתרי מין,פורומים וכדומה. וזה בא כמובן על חשבון משפחה, זוגיות, זמן פנוי, עבודה, ספורט ועוד. שיטות הטיפול מגוונות ונעות בין אלו שטוענים שיש צורך בסוג טיפול מיוחד, לסוג כזה של בעיה. (שדרך אגב יש כאלה שטוענים שזו התנהגות כפיתית ולא התמכרות) לבין אלו שטוענים אין צורך בטיפול ספיציפי. כך או כך אם את אכן סובלת ואיכות חייך נפגעת הייתי ממליץ שתתחילי בטיפול אצל איש מקצוע שיעזור לך להחלץ מההתמכרות לאינטרנט. בהצלחה, גדעון

האם יש דרגות שונות למאניה דפרסיה? מהם המאפיינים הבולטים לכך?

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%94_%D7%93%D7%95-%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%91%D7%99%D7%AA

ממצה מאוד תודה לך

איבר מינו. ידוע לי שזהו תהליך טבעי, אך, האם יש להגביל אותו במיקום/זמן ? הגננת אמרה שמצד אחד עוד ילדים בגן עושים כך, מצד שני, היא בדיעה שזה משהו פרטי ועליו לעשותו רק כאשר הוא לבד. כיצד לנהוג ? תודה.

נראה שכדאי לעשות את מה שהגננת הציעה. ההתנהגות אכן טיבעית והוא צריך להבין אותה ככזו אך בכל אופן יש להסביר לו שזה דבר שעושים לבד ושזה פרטי וכו'. הגננת אמרה לך שעוד עושים כך בגן בכדי להרגיע אותך, ושלא תדאגי. יכול להיות שזה היה מעורבב עם תיסכול שהיא רוצה שההורים ילמדו את ילדיהם וזה עדיין לא קורה.. בהצלחה...

שלום אור, אכן זה משהו פרטי והגננת צודקת. ישנו ספר נחמד: "לדבר על מין עם ילדיך" מאת ד"ר קלדרון וד"ר ראמי, בהוצאת מעריב. עם הרבה שאלות ותשובות בנושאי ילדים ומין מגיל הינקות ועד גיל ההתבגרות. ניתן גם לעיין בו. בברכה, גדעון

יד לי ילדה בת 14 חודשים. מקסימה פעילה מאוד מגיל צעיר. לפני כשבוע, במעון, הוציאו את הילדים לחצר לראשונה. זו היתה התנסותה הראשונה בארגז החול, אף על פי שבקיץ היינו בים. היא מגיבה בפחד וקופאת על מקומה. בים שבת בעלי לקח אותן לגן וגם על הדשא לא נעם לה. אני יודעת שיש ילדים שמגע החול והדשא לא נעים להם. רציתי לדעת האם זהו דבר שחולף, כיצד להתייחס לכך. ברצוני לציין שכלל לא הקפדתי על ניקיון בבית כך שזו לא ילדה שסבלה מסטריליות יתר - הכוונה שנתתי לה להתלכלך מאוכל ולגעת בכל דבר. אני לא בטוחה שהגעתי לפורום הנכון אולם לא מצאתי פורום מתאים לכן פניתי לפסיכולוגיה.

אודליה שלום, יש ילדים שאכן מגע החול לא נעים להם והם מתרגלים לכך עם הזמן. יש ילדים שיש להם רגישות יתר לכלל החוויות התחושתיות . (למשל רגישות יתר למגע, לרעשים, לתוויות של בגדים). ילדים רבים חווים רגישות יתר בהיותם קטנים שנעלמת עם ההתבגרות. הייתי ממליץ לבחון האם התופעה שציינת נעלמת ולחילופין האם ישנן תופעות נוספות ואחרות של רגישות למגע. כדאי לדעת שהתחום הזה של רגישות יתר מאובחן ע"י מרפאות בעיסוק במרפאות להתפתחות הילד. ניתן להגיע לאבחון כזה דרך קופת החולים שלכם. בהצלחה, גדעון

האם לשכב עם אחות של אשתי מהווה איסור חמור של גילוי עריות- יהרג ואל יעבור? מלבד ההבט המוסרי שעברתי ורמסתי- בשוגג, אני רוצה לדעת האם מבחינה יהודית עברתי על איסור גילוי עריות?! (כי הבנתי שיש 13 גילויי עריות מורחבים יותר, מעבר לאח ואחות שהנו גילוי עריות וודאי ואחד מהם הוא גבר ששוכב עם 2 אחיות) אני משתגע וזקוק לתשובה דחופה שתרגיע אותי ותשחרר אותי מכבלי יסורי

מה שחשוב זה לא האם עברת על חוק גילוי עריות או כן לפי הדת, ולא התשובה לכך אמורה לשחרר אותה מכבלי יסורים כי אם הבנה שאם הגעת למצב כזה של בעיתיות עם אישתך - משהו אחר צריך להדאיג אותך. אני לא "נגד" "בגידות" מיניות באופן כללי - אבל אחות אשתך זה חמור יותר מכל בגידה אחרת שאני יכולה לדמיין, כי פה מדובר בבגידה לא מינית בלבד. אני מקווה שלא תירגע לאחר התשובה לגבי גילוי העריות ושתחשוב איך אתה לא עושה זאת שוב, איך אתה מבין את בעיותיך עם אישתך וכיצד אתה פותר אותם וכיצד אתה דואג לה ומשמח אותה מאשר הורס לה 2 מערכות יחסים יקרות לה מאוד.

מה שעשית מספיק גרוע. ללא קשר לגילוי עריות. וטוב שיש לך יסורי מצפון. באמת משהו חמור!!!

מה שעשית מספיק גרוע. ללא קשר לגילוי עריות. וטוב שיש לך יסורי מצפון. באמת משהו חמור!!!

לבעל יסורי המצפון שלום, לצערי אני לא מתמצא דיי בהיבט היהודי של מה זה גלוי עריות, ואם ברצונך לדעת יותר בתחום הזה אולי יותר נכון לפנות לרב. בהיבט הפסיכולוגי, השחרור מתחושת יסורי המצפון כרוך בהבנת הסיבות למעשה וחיפוש דרכים לכפר עליו. מומלץ לעשות תהליך כזה עם איש מקצוע. בהצלחה, גדעון

מהי??? תודה

מיטל, מדובר באנשים שלא רוצים להתבגר. זה לא מונח פסיכולוגי-מקצועי טהור, אלא מונח עממי. ס.מ.

מיטל שלום, למיטב זכרוני יצא ספר בשם זה המתאר תסמונת של גבר שמפחד או לא רוצה להתבגר. והתסמונת קרויה על שמו של הילד הנצחי פיטר פן. חיפוש באינטרנט מעלה המון אתרים המתיחסים לתסמונת זו, כך שאת מוזמנת לעשות חיפוש מעמיק יותר. בברכה, גדעון

הי קוקי זה שרון אני גבר בן 30 ולא אישה אשמח אם תוכלי להמליץ לי על קבוצה אני גר באיזור ראשון לציון ואין לי בעיה לצאת מהעיר אם צריך

הי שרון (מתנצלת על שינוי המין..) מנהל הפורום המליץ על טיפול פסיכולוגי פרטני (אתה + פסיכולוג) וטיפול קבוצתי. לגבי טיפול פרטני - הכל תלוי באפשרות הכלכלית, ישנם הרבה דרכים: - קופת החולים אליה אתה שייך (תוכל לבקש הפניה.) - השירות הפסיכולוגי החינוכי ראשון לציון: 03-9689501 -תחנה עירונית לבריאות הנפש - שד' יעקב 62 בראשון לציון טלפונים: 03-9450078 , 03-9444552 -שירותי היעוץ באוניברסיטאות (בסביבות 180 ש"ח לפגישה). - ואתה יכול באופן פרטי.על פרטי אני יכולה להמליץ אך לא על גבי הפורום, ולכן אם אתה מעוניין תאמר לי ואשלח לך במייל. לגבי טיפול קבוצתי: אני לא מכירה אישית. אפשר לבקש את עזרת מנהלי הפורום והמשתתפים. אתה יכול לנסות לדבר עם עיריית ראשון לציון (האגף לשירותים חברתיים) ומשרד הבריאות (השרות הקהילתי לבריאות הנפש) הנמצא ברחוב בקר 9, ראשל"צ טל': 03-9697080 המון בהצלחה!!! קוקי

שלום רב, אני מצטרף לד"ר אורן קפלן ולאורנה ראובן-מגריל בנהול הפורום ומתן מענה לשאלותיכם. מאחל לכולנו פורום מעניין ושיתוף פעולה פורה. בברכה, גדעון שובל

ברוך בואך... מיטל

ברוך הבא. ודרך צלחה. חזק ואמץ!

אם אורן הוא האבא של הפורום ואורנה היא האמא, מי אתה בוחר להיות? שיהיה המון בהצלחה! לפעמים אנחנו לא נחמדים, אבל רוב הזמן אנחנו ממש טובים!! לפי התשובות שענית עד כה - אני מרשה לך להישאר! :-)

חן חן על קבלת הפנים החמה והברכות להצטרפותי. גדעון

שלום לך וברוכים הבאים לפורום הכי להיט ברשת! קוראים לי תותי ואני מאנית... לאחר דיכאון של חודשיים כמעט שכלל תקופה קשה מאוד של חרדות ושעות וימים במיטה, מחשבות רעות, ציורים מסויטים וכו' - עכשיו אני קצת מאנית.... כולי שמחה ומאושרת כל היום (יותר מאנשים רגילים..) הרופא הורה לי לקחת 2 מ"ג ריספרדל ואני לוקחת רק 1 מ"ג כי נראה לי שזה קצת הורג לי את השמחה והיצירתיות.... מי צודק ומה עלייי לעשות? למה יש לי את התחושה שאני עצובה מידי זה רע ושאני שמחה ככה זה רע גם? למה נראה לי שכל המטפלים שלי הם המשוגעים...? תודה רבה תותי

תותי שלום, מטופלים במצב מאני מספרים על חוויה של שמחה, התעלות, תחושת כוח ומרץ. ומי רוצה לוותר על דברים טובים כאלה? ולכן הם יכולים לבוא בטענות אל המטפלים שלהם שלוקחים להם את כל הכיף הזה. (בעיקר אחרי תקופה של דיכאון) המטפלים מאידך טוענים כי המטופלים במצב המאני עושים מעשים שאח"כ הם מתחרטים עליהם חרטה עמוקה, ונכנסים עוד יותר לדיכאון בגלל מה שעשו כשהיו במצב המאני. אז מי צודק? אני מציע לך לנסות להיזכר במצבים מאניים קודמים. איך הם הסתיימו? כמו כן אני ממליץ לך לחזור אל הפסיכיאטר המטפל בך כדי שיראה את מצבך הנוכחי ויוכל להתייחס תרופתית בהתאם. בהצלחה, גדעון שובל

הי גדעון ותודה על התשובה הקודמת. אני מסכימה חלקית עם תשובתך. אני לא יכולה לחזור אחורה למאניה הקודמת כי זו הפעם הראשונה שאני חווה דבר שכזה בכאלו עוצמות, ופעם פשוט חשבתי שאני שמחה יותר ודכאונית יותר מאנשים אחרים.. בכל אופן - אני יכולה להתחרט על דברים גדולים למשל קניות מיותרות, בזבוז כבד, דברים הקשורים לעבודה וכו' - אך אם אני מונעת כל זאת (=נותנת את כרטיסי האשראי לשמירה, לוקחת חופש מהעבודה וכו') - אז מה רע בהרגשה הזאת? זה כל כך הרבה יותר טוב מסתם שמחה רגילה ואתה צודק, במיוחד אחרי תקופת דיכאון! אני רוצה להבין - אם באמת אין מצב שאני אתחרט על מעשיי (שאותם אני מונעת) - האם עדיין צריך לטפל ב"שמחת יתר"? הרי זה אבסורד... בימי הדיכאון, מטפלי היקר היה מתאמץ בכדי להוציא מפניי חיוך או שניים ועכשיו שהם באים בשפע הוא שוב עם מבט מודאג.... מה אתה אומר? בקשר לתרופות - גם כאן אני מסכימה חלקית.. אני מרגישה כאילו מענישים אותי על הטוב..כאילו לא נותנים לי, לוקחים לי, מונעים ממני ולא נותנים לי להנות בהטוב הזמני הזה. האם אתה חושב שהתנודות האלו הן אלו שלא בריאות? כי הן מונעות תחושות כמו יציבות שאנשים בגילנו אמורים להרגיש? אני לא מבינה כלום.

שלום לכולם, השבוע יצטרף לצוות מנהלי הפורום גדעון שובל, פסיכולוג קליני מומחה. בברכה, אורנה

מתגעגעים אליו :-(

אני שונאת את הלילות, הם ארוכים ולא נגמרים וכל רגשות הכאב בהם עולים. אני לא אוהת את החגים ובמיחוד את החג המתקרב כואב מאוד כשכבר לא אכפת כואב מאוד הכלללללללללל

לאה שלום, את מבטאית בעוצמה את כאבך. לפעמים כל כך כואב, שקשה לזכור שבסיומו של הלילה מפציע בוקר חדש... ובו זמנית את מעלה נושא שאני בטוח שלא פשוט לעוד רבים וזה החג המתקרב. חגים הם זמני מפגש משפחתיים ומהווים נושא סבוך מאוד להרבה אנשים... מקווה שיסורייך יוקלו, גדעון שובל

ברוך הבא תודה על התייחסותך בוקר חדש מציע יום חדש עם אפשרויות חדשות....

ד"ר שלום הייתי מעוניין לדעת איפה יש מקום שאתה ממליץ עליו לשיפור ביטחון עצמי אני בחור בן 30 שמוצא עצמי בהרבה מקרים של חוסר ביטחון עצמי הייתי מעוניין לטיפול בקבוצה אשמח לתשובה

שרון שלום, טיפול פסיכולוגי קבוצתי ניתן למצוא בעיקר בתחנות לבריאות הנפש ובמכונים פרטיים. חלק מהמקומות יציעו לך לשלב טיפול פרטני יחד עם טיפול קבוצתי ויתכן שזה יכול להיות שילוב טוב לבעיה של ביטחון עצמי. הטיפול הפרטני יעזור להבין את מקורות הבעיה ולתרום לעיבוד החוויה הקבוצתית, והטיפול הקבוצתי יעזור לשיפור התקשורת הביןאישית והחברתית. חיפוש באינטרנט יכול לסייע לך לאתר מכון כזה או תחנה לבריאות נפש באזור מגוריך. בהצלחה, גדעון שובל

שרון, תגידי איפה את גרה, ואני אעזור לך למצוא. :) קוקי

במשך כל ימי חלדי עלי אדמות, אני סובלת(התעללות פיזית, נפשית, ריגשית ובעיקר מינית) כרונולוגית אני אומנם צעירה אך לא יותר מכך... האם יש טעם שאתחיל טיפול ארוך טווח ומיגע שיעלה בי הכל מחדש ויעורר בי טריגרים קשים ביותר? האם יש טעם להתחיל בטיפול, כאשר אני מוצפת בבעיות למעלה מראש? מרוב עצים של בעיות אינני רואה את היער... רק מלחשוב על טיפול מעמיק אני חוטפת חררה בכל הגוף... האם הטיפול שווה את המחיר שהוא גובה מקורבנותיו? איזה טיפול הכי אפקטיבי לבעיות אישיות, בעיות רגשיות ובעיות התנהגות שהנם תוצאה של התעללות(מכל הסוגים)מתמשכת? מוצפת בבעיות שפוחדת מטיפול ארוך טווח שישתק אותה (חשוב לי לציין, שאני לאחר ניסיונות אובדניים ומטופלת בתרופות נוגדות דיכאון עקב דיכאון קליני חמור שהייתי בו...ועתה הדיכאון סטטי)

שלום לך, האם הטיפול שווה את המחיר של לחיות מחדש את הכאב הנפשי הכרוך בחזרה למקומות הקשים של הנפש? זו אכן שאלה מהותית העולה לעיתים קרובות אצל אנשים שעברו ארועים טראומתים . מצד אחד הטיפול מהווה את הצ'אנס להתחיל לראות את היער ומאידך הוא מעלה מחדש את הכאב הנפשי הכרוך בהעלאת זכרונות כואבים מהעבר. מי שעבר התעללות וארועים טראומתיים מידי אדם סובל לעיתים קרובות מאובדן אמון במין האנושי. לכן המשימה הטיפולית הינה החזרת האמון. ומשימה זו לוקחת זמן ואינה פשוטה. אז מה לעשות? א. לדעת שזו דילמה המאפיינת רבים שעברו ארועים טראומתיים ואת לא לבד במקום הזה. ב. הייתי ממליץ לך להתייעץ עם הפסיכיאטר שלך לגבי שאלת הטיפול והאם התזמון הנוכחי אכן מתאים. ג. מטופלים רבים נעזרו בקבוצות תמיכה של אנשים שעברו ארועים דומים. נסי לחפש לך קבוצה כזו באזור מגורייך. בהצלחה, גדעון שובל