פורום פסיכולוגיה קלינית

האם אנשים מופנמים נוטים להיות יותר עסוקים בעצמם מאשר באנשים אחרים או שאין קשר בין שני הדברים? תודה.

שלום טלי, אני חושבת שהקשר אינו הכרחי, אך בהחלט אפשר לחשוב על מצבים בהם אדם מאוד מופנם וביישן יהיה עסוק בתחושות הפנימיות שלו (כמו חרדה), ולכן יחווה כפחות "פנוי" לאחרים. מקווה שזה עוזר, אורנה

שלום, אני סובלת מחרדות שונות ומנסה להתגבר על כך ע"י מחשבות אחרות והליכה ליוגה. החרדה הגדולה שלי (מגיל 0) היא מוות של מישהו קרוב ומותי שלי. קראתי ספרים על גלגול נשמות של ד"ר בראיין וייס כדי שיעזרו לי לפחד פחות. זה עוזר לזמן מה אבל החרדות חוזרות. הפחד שיקרה משהו רע, גורם לי לפחד לעשות ילדים. אינני נשואה עדיין אך זה מתקרב, רוב חברותי נשואות וחלקן עם ילדים (סביבות גיל 30) ואני מפחדת מהמחשבה שיהיה לי ילד קטן. אני מאוד רוצה להפטר מהפחד הזה כי זה גורר אחריו פחדים אחרים כמו פחד מטיסה, ואפילו נתקפתי בחרדות באמצע נהיגה. מה אפשר לעשות?

אבל למצוא מטפל/ת טובים.

שלום, אני סובלת מחרדות שונות ומנסה להתגבר על כך ע"י מחשבות אחרות והליכה ליוגה. החרדה הגדולה שלי (מגיל 0) היא מוות של מישהו קרוב ומותי שלי. קראתי ספרים על גלגול נשמות של ד"ר בראיין וייס כדי שיעזרו לי לפחד פחות. זה עוזר לזמן מה אבל החרדות חוזרות. הפחד שיקרה משהו רע, גורם לי לפחד לעשות ילדים. אינני נשואה עדיין אך זה מתקרב, רוב חברותי נשואות וחלקן עם ילדים (סביבות גיל 30) ואני מפחדת מהמחשבה שיהיה לי ילד קטן. אני מאוד רוצה להפטר מהפחד הזה כי זה גורר אחריו פחדים אחרים כמו פחד מטיסה, ואפילו נתקפתי בחרדות באמצע נהיגה.

הי, בתור שותפה לחרדותייך ממוות, מעשיית ילדים, ועוד חרדות דומות וקשורות - אני מציעה לך לא להסתפק בספרים שיכולים להרגיע זמנית, אלא לנסות ולהתחיל טיפול פסיכולוגי שיוכל לעזור לך להרגיע את כל המערכת - ולא רק מחשבה זו או אחרת. נראה שיש לך רצון לטפל בעצמך (את קוראת בכדי להבין יותר ורוצה לפחד פחות וכו'), ואין שום סיבה שתמשיכי לסבול בעולם מכל המחשבות האלו והחרדות האלו, ואין סיבה שהחיים שלך לא יהיו איכותיים, טובים ונפלאים יותר. ולכן - ממליצה בחום על טיפול, ויפה שעה אחת קודם.... המון בהצלחה

שלום, אני חושבת שאת מרבית התופעות החרדתיות ניתן לקשר לחרדת מוות - אותו "נעלם" גדול שאיש מאיתנו לא יכול להימנע ממנו... את כותבת שחרדת המוות שלך הולכת ומתרחבת, כך שהיא כוללת נושאים כמו הבאת ילדים לעולם, טיסה ונהיגה. נראה לי שה"התרחבות" הזו היא סימן משמעותי לכך שהחלפת מחשבות ויוגה הן שיטות שאינן עובדות מספיק טוב כרגע... לפסיכולוגיה ולפסיכיאטריה יש לא מעט להציע לגבי טיפול בחרדה, ואני מאוד ממליצה לך לקבל ייעוץ פרטני. בהקשר לכך, אני מסכימה עם כל מילה בתגובות של חברי הפורום להודעתך... בהצלחה, אורנה

אני סובל מחוסר מוטיבציה לעשות כל דבר. לדעתי פשוט לא מספיק חשוב לי - נגיד שיהיה לי טוב... אני יכול לעזור לאחרים אבל אין לי מוטיבציה לעזור לעצמי - זה כאילו לא חשוב לי

כדאי שתפרט יותר מה אתה שואל בעצם, אם אתה שואל. בכל אופן נשמע שיש מה שמציק לך, וזו סיבה מספיק טובה בכדי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולטפל בעצמך. (מכיוון שיכול להיות שזה נובע מדיכאון ועוד סיבות). לילה טוב

שלום יוני, אולי כדאי לבדוק באופן מעמיק ממה נובע חוסר המוטיבציה שלך לעזור לעצמך. ניתן לעשות זאת בצורה טובה בטיפול פסיכולוגי דינמי. אורנה

אחייניתי ילדה בת 3 מקסימה וחכמה. אהובה מאוד על הוריה ( בת יחידה בינתיים) ועל משפחתה המורחבת. מידי פעם היא שואלה את אימה : את אוהבת אותי? וגם אותי היא שואלת : אבא שלי אוהב אותי? את אוהבת אותי? לאחרונה היינו בהצגה ובאמצע ההצגה היא שאלה אותי אם אני אוהבת אותה ? אימה מודאגת, מה דעתך?

שלום רונית, התיאור של התנהגות אחייניתך אינו מהווה אינדיקציה לבעיה כלשהי. אני מציעה לנסות לשים לב האם השאלות מופיעות בהקשר מסויים, האם נראה שהילדה מתוחה כאשר היא שואלת אותן, האם היא חוזרת על השאלה פעמים רבות בטווח זמן קצר וכד'. במידה והשאלות מלוות בתחושת מתח או בחזרתיות שנחווית כמוגזמת, אפשר להתייעץ עם איש מקצוע. בסך הכל, נראה לי ש"התרופה" הטובה ביותר היא להמשיך לאהוב... אורנה

שלום רב, אני ובן זוגי עוברים תקופה קשה של מריבות בהקשר של קביעת הגבול בזוגיות, זה מתבטא בשיתוף פעולה של בן זוגי עם "חברה" שפולשת לתחום הנישואין שלנו בהתנהגות מפלרטטת שהוחלפה לאחר שיחות בהתערבות בקונפליקטים ובהכלטות פרטיות שלנו שלעיתים עולות בחברה, לאחר שיחות אתה ואמירות מפורשות, התנגותה הפולשנית כל הזמן משנה צורה, חוזרת על עצמה וגורמת לי חוסר נוחות. בעלי לא מפנים את הפגיעה שאני חשה בסיטואציה ואנחנו רבים רבות על הנושא. בנוסף הוא לא מוכן ללכת ליעוץ כיוון שהוא טוען שהבעיה היא בראש שלי. האם תוכל ליעץ לי כיצד להביא אותו לטיפול אול לפחות לגרום לו להיות אמפטי לרגשותי? תודה רבה

שלום, ההודעה שלך מעבירה בבירור את תחושת המצוקה שאת חשה בתוך הקשר הזוגי. אני מבינה שניסית להסביר לבן-זוגך את רגשותייך בנושא, ושאת חשה לא מובנת ולא מוערכת. אני חושבת שלפעמים הדרך לטיפול זוגי מתחילה בטיפול פרטני... אולי כדאי להתחיל בכך שיהיה לך מקום משלך לדבר בו על רגשותייך, להרגיש מובנת, ולחשוב על דרכים לשינוי המצב. לעיתים קרובות, בטיפול הפרטני עולות מחשבות משמעותיות לגבי הקשר, לגבי האופן הנכון להציג את רגשותייך ואת הפנייה לטיפול זוגי וכן הלאה, כך שגם אם רק את תהיי בטיפול תוכלו להרגיש שינוי במרחב הזוגי. בהצלחה, אורנה

שלום רב, אני חיה עם בן זוג שמדבר לעצמו בייחוד כשמתעצבן ממשהו, ניגש לפינה בבית מדבר עם עצמו בכעס מוחה כפיים ומשמיע רעשים. המצב מאד מטריד אותי משום שזה קורה כשהוא רואה חדשות, כשאנו חלוקים בדעותינו וכו'. בעבר ראיתי שגם אביו מתנהג כך. אשמח לקרוא דעתך ואולי אפילו חומר תיאורטי בנושא. תודה.

שלום דליה, מהתיאור שלך עולה ש"דיבור עצמי" היא הדרך של בן-זוגך להרגיע את עצמו במצבי מתח, וכנראה שזו גם הדרך שראה במשפחתו. באופן כללי, אינני רואה בהתנהגות זו בעיה מיוחדת (היא לגיטימית כמו כל הדרכים האחרות שלנו להירגע...) אולי כדאי לך לדבר עם בן-זוגך על הרגשתך כשהוא מדבר לעצמו, ואולי על הרצון להיות חלק מהדיבור הפרטי הזה... בהצלחה, אורנה

שלום ביתי בת 11 ילדה טובה תלמידה טובה מקובלת וחברותית. לאחרונה אימי שמה לב שנעלמו לה 300 ש"ח מהארנק. היא תפסה חלק מהכסף אצל ביתי היא הספיקה לבזבז את חלקו. לאחר שיחה היא הבטיחה לא לחזור על המעשה אם הסבתא לא תערב אותנו. ואכן הסבתא לא עירבה אותי. לאחר יומיים נעלמו 150 ש"ח הפעם הסבתא עירבה אותנו וקיימנו שיחה קשה עם הילדה. היום היא גנבה מהסבתא 20 ש"ח ושני זוגות תחתונים. האם יש צורך לערב פסיכולוג לפני שהילדה תחיל לגנוב גם מזרים?

שלום עופר, הכעס והחששות שלכם מובנים, אך אני חושבת שהשאלה שצריכה להישאל היא מדוע בתכם מתנהגת כך. האם יתכן שהיא מנסה להעביר לכם מסר כלשהו על משהו שמטריד אותה? משהו שחסר לה? (ואני מתכוונת לחוסר במובנים נפשיים יותר עמוקים מחוסר קונקרטי במשחקים או בבגדים...). האם יכול להיות שהיא מנסה להפנות את תשומת לבכם בדרך זו למשהו שקשה לדבר עליו? אני חושבת שחשוב לנסות להבין את התנהגותה מפרספקטיבה כזאת, ולטפל בנושא בהתאם לכך. ייעוץ פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור (גם בבירור הראשוני וגם לטיפול "במה שחסר"), אך נסו קודם להיענות לקריאה של בתכם בעצמכם... בהצלחה, אורנה

לפני כיומיים קראתי ביומנה של חברתי,בת 22. היא בחורה שנכנסה לדכאון כבד בחצי שנה האחרונה והיא מתארת שם את כמיהתה למות. היא כתבה שם על אכילה של צמחים רעלילם- הרדוף ונטילת כדורי שינה. אני אובדת עצות מה לעשות עימה.

היי דגנית, האם היא נמצאת טיפול כלשהו - פסיכולוגי או תרופתי? האם היא גרה לבד או עם ההורים? צריך לעשות משהו ומהר לדעתי. אם יש מטפל אז להשיג דרך לדבר איתו עוד היום ואם אין אז אולי דרך מישהו במשפחה.נראה לי שעם מקרים כאלה עדיף לא לחכות אפילו לשניה.

דגנית, בגלל שאני מכירה מחשבות כאלו מהסוג שאת מתארת אצלה, אז אצלי זה מתערבב עם התחושה שבא לי שמישהו יתפוס אותי (כמו שתופסים תינוק) ושישמור עליי - אבל אני לא אגיד מילה לאף אחד - ולכן יכול להיות שהיא בודדה מאוד עם מה שהיא כותבת ולכן צריך לעזור לה גם מבלי שהיא אומרת כלום לדעתי..

היא גרה לבד, בשכירות.היא בססוך עם הוריה.תחת שום טיפול.היא נראית אישה מאושרת למי שלא מכיר אותה.האם באמת תמות אם תיטול הרדוף? האם באמת כל כך חסרי סדר בבית מרקחת שימכרו לה כדורי שינה ?.. אני חוששת שהיא תתאבד אם אזאיק גורמים.

אם קראת ביומן שלה - סבירות גבוהה שהיא רצתה שתקראי את היומן שלה, כולל המחשבות בנושא האובדנות. אם אין לחברה גורמי תמיכה כלשהם שניתן לשתפם ולגייסם לעזרתה, יתכן שכדאי לגלות לה שקראת ביומן, ושאת דואגת לה. ניתן להציע לה ללכת לגורמים המקצועים ואף להתלוות אליה. יתכן שזו טעות, אך זו תהיה טעות בת תיקון לעומת טעות בכיוון ההפוך. בהצלחה.

שלום דגנית, אני חושבת שיש מצבים בהם כל מיני כללים חברתיים (כמו לא לחדור לפרטיות של האחר) מפסיקים להיות תקפים, ובהם חלה עלינו חובה להציע עזרה. התיאור שלך את החברה כאדם נטול תמיכה משפחתית מחזקת את תחושתי שצריך לפנות אליה. נסי לספר לה בכנות על החדירה שעשית לפרטיותה, ועל התחושות שעלו בך לאחר שקראת ביומנה. הציעי לה את עזרתך בפנייה דחופה לפסיכולוג. אני מקווה שתמצאי את הדרך לעזור... אורנה

סטודנטית שיושבת לצדי באוניברסיטה משחקת באופן קבוע וכמעט ללא הפסקה בשיער, עושה מעגלים, קשרים ומושכת בכוח. כשמפנים את תשומת ליבה היא מודעת לכך שזו התנהגות לא רצויה. היא מפסיקה למספר רגעים ומתחילה מחדש. עושה רושם שאין ביכולתה להפסיק. האם צריך וכיצד ניתן לסייע לה ?

הי גבריאל, לפי תיאורך נראה שחברתך סובלת מתופעה הנקראת טריכוטילומניה - תלישת שיער כפייתית. התופעה דומה איכשהו לכסיסת ציפורניים והיא הרבה יותר נפוצה משחושבים. לא כולם מסכימים שהיא חלק מ OCD אבל זה לא עקרוני כרגע. אין ביכולתה להפסיק משום מדובר בתופעה הנכללת ברשימת התופעות של חוסר יכולת לשלוט בדחפים ולכן הרגשתך נכונה. אם את יכולה לדבר איתה על כך בפתיחות, הייתי מציעה שתתני לה את הקישור לאתר הבא: www.trichotilomania.info ואמרי לה לבקר בו, לקרוא על התופעה (במידה והיא לא מודעת לשמה או קיומה של התופעה בעולם) ולהצטרף לפורום שכולל תולשים רבים כל כך, ובעיקר תולשות.. הדבר המשותף לתולשים רבים הוא הידיעה שיש בעיה אך ההרגשה היא שזו הבעיה האישית שלהם, ולא בעיה נפוצה בקרב רבים, ולכן כדאי להגיע לאתר. אם אינך לדבר איתה על כך, פשוט רשמי לה את כתובת האתר על דף ושימי לה בתיק, והיא כבר תמצא דרכה להצטרף אלינו. מקווה שתבואי לבקר גם כן באתר! קוקי

שלום גבריאל, אבחנה של טריכוטילומניה מחייבת אינפורמציה רבה יותר, אך היא בהחלט אופציה סבירה לפי התיאור שנתת. פנייה אישית לסטודנטית זו קשורה כמובן לסוג הקשר שיש לך עמה. לעיתים אנשים מקבלים בברכה התעניינות מסוג זה, ולפעמים רואים בכך חדירה מביכה לפרטיותם. אני מקווה שתמצא/י את הדרך הנכונה... אורנה

בת של חברתי בגיל 7 בזמן האחרון מתעוררת בלילה מתוך חלום כולה מבועתת רועדת ובוכה ומספרת שהיא פוחדת מתאונה דרכים שמכונית תפגע בה ובילדים מבית הספר הילדה גרה במושב ולפני שנתיים היתה תאונת דרכים שבו היו נסעו ילדים לבית ספר וניפגעו אך היא לא הייתה מעורבת כי היתה בגן האם יש קשר? מה ניתן לעשות על מנת להרגיעה?

הי קרן, נראה לי שטיפה יותר פרטים יוכלו לעזור. לדוגמא - האם מדובר בכל לילה? בכמה זמן כבר מדובר? (כתבת:בזמן האחרון) אין לי מושג אך נשמע לי פחות הגיוני שהחלומות באים רק בעקבות תאונה שקרתה במושב לפני שנתיים, יכול להיות שקרה עוד משהו שהזכיר לה, אולי היא ראתה בסרט או משהו בסגנון. בכל אופן, אם זה משהו שלא עובר תוך כמה ימים, אפשר לפנות לפסיכולוג ילדים ולהתייעץ איתו מה אפשר לעשות. לילה טוב... קוקי נ.ב-אני הייתי מנסה לספר לה שהדבר האחרון שחושבים עליו לפני השינה - הוא הדבר עליו חולמים בלילה, ואז יחד לשבת איתה לפני השינה ולדמיין דברים נעימים שירגיעו אותה לפני השינה, ויכול להיות שירגיעו גם את השינה עצמה. אני עשרים שנה גדולה ממנה וזה עדיין עובד עליי... בהצלחה...

שלום קרן, על מנת לדעת ממה נובעים ולמה קשורים הפחדים שתיארת, יהיה צורך ביותר מייעוץ קצר באינטרנט. יתכן שביעותי הלילה קשורים לתאונה, ויתכן שהם מבטאים בעקיפין חוויה אחרת. כך או כך, חשוב לנסות לדבר עם הילדה על רגשותיה, לתמוך ולעודד אותה לשתף בתחושות שמטרידות אותה. לקוקי היה רעיון נחמד לגבי "טקס הירדמות", וניתן לנסות כל מיני פעילויות שמוצאות חן בעיני הילדה (דוגמת "לוכד חלומות רעים" אינדיאני...). טיפול פסיכולוגי זו בהחלט אופציה טובה, אך נראה לי נכון לנסות קודם שיחה והרגעה עצמית. בהצלחה, אורנה

מבקש פתרון למצב של חרדה, לחץ, חוסר אויר, שיתוק וגמגום דחוף לקראת ארוע חשוב של העברת מצגת חשובה לקהל (בצורה של תרופה לפני הארוע, או הפנייה למומחה מתאים).

הי שמעיה, נשמע שאתה סובל מדבר שנקרא חרדה חברתית. בסוף תגובתי מצורף שאלון: "איך אוכל לדעת אם מדובר בחרדה חברתית ?" נראה לי שירגיע אותך מעט לקרוא על הבעיה ולהבין מה היא כוללת (שזה את כל הסימפטומים אותם תיארת ועוד כמה..) וגם דרכי טיפול אפשריים. (טיפול פסיכולוגי התנהגותי-קוגניטיבי משולב בטיפול תרופתי, אם יש צורך). אם הארוע עליו אתה מדבר מתרחש בקרוב מאוד, יכול להיות שכדאי לך לקחת תרופת הרגעה לאחר התיעצות עם פסיכיאטר כמובן (אפשר דרך קופת חולים ואפשר באופן פרטי). ואז להתחיל לטפל בעניין בצורה מסודרת יותר. חרדה חברתית היא הפרעה אמיתית וקשה. משערים שהיא נגרמת על-ידי שילוב של גורמים ביולוגיים ואירועים שקרו בחיים, כפי שהפרעות אחרות (כגון סוכרת או מחלת לב) מושפעות מתורשה, ומהיבטים של סגנון החיים. המרכיב העיקרי של חרדה חברתית הינו חרדה קיצונית מן האפשרות שאחרים ישפטו אותך, או מהתנהגות שעשויה לגרום מבוכה או גיחוך. האדם הסובל מחרדה חברתית סבור שכל העיניים מופנות אליו. החרדה עלולה להוביל להתקפים דמויי-פניקה, הכוללים תסמינים כגון דפיקות לב, עילפון, קוצר נשימה, הזעה מרובה, סחרחורת, בחילות וכו'. בין אם הם סובלים מהפרעת פניקה או לא, אנשים עם חרדה חברתית משקיעים בדרך-כלל אנרגיה מרובה בהמנעות ממצבים מפחידים. (לפעמים אי אפשר כי יש מצות חשובות שחייבים..) חרדה חברתית היא נקודתית. אדם יכול לחוש פחד נוראי ממצב מסוים, כגון דיבור בפני קהל, אך הוא יכול לחוש בנוח בכל מערך חברתי אחר. אחרים עשויים לסבול מפוביות רבות ולחוש חרדה ממגוון של מצבים בהם אנשים אחרים צופים בהם. חלק מן הסימנים והתסמינים כוללים: - פחד קיצוני ממצב בו אתה צריך לפגוש אנשים חדשים או מזה שאחרים עשויים לשפוט אותך. -המצבים החברתיים המפחידים גורמים לחרדה קשה או להימנעות מהם. -מצב חברתי שמעורר חרדה גורם לתסמינים גופניים כמו הסמקה, הזעה, רעד, שרירים נוקשים, קול רועד, יובש בפה או דפיקות לב. אנשים עם חרדה חברתית נוטים לא להעריך מספיק את כישוריהם החברתיים. הם מודעים מאוד לסימנים הגופניים של עצבנותם, כגון הסמקה או הזעה, והם סבורים שגם האחרים מבחינים בסימנים אלה. הם גם נוטים להעריך יותר מדי את היכולת החברתית ואת רמת הנינוחות של אנשים אחרים. החרדה מפני ההתנהגות בציבור עשויה להגשים את עצמה, כיוון שעצבנות קיצונית יכולה לגרום לביצועים גרועים וביצוע גרוע עשוי להעצים את הדאגה ממצב של מבוכה בציבור בעתיד. פנייה לטיפול מוקדם ככל האפשר יכולה להפחית את הנזק הרגשי שנגרם ע"י הפרעת חרדה חברתית, להפחית את פיתוח טקטיקות ההתמודדות המזיקות ולמנוע התפתחות הפרעות אחרות שנצפות לעיתים קרובות יחד עם הפרעת חרדה חברתית (כמו דיכאון). טיפול מתאים ישחרר אותך לעסוק בפעילויות עצמה ולהרגיש בה נוח ולא להרגיש את מה שאתה יודע שתרגיש, כפי שתיארת את התסמינים בהודעתך. רוב האנשים עם חרדה חברתית יכולים להיעזר בטיפול. למרות שהתוצאות שונות מאדם לאדם, נראה כי כ-80 אחוז מאלה שנכנסים לתוכנית טיפול מדווחים על שיפור משמעותי ועל יכולת לשלוט בחרדה החברתית שלהם. הכי יעיל למיטב ידיעתי הוא טיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT) שהוא סוג של טיפול "שיחתי" שעשוי לסייע בהפרעת חרדה חברתית. הוא מלמד אנשים עם הפרעת חרדה חברתית להגיב באופן שונה למצבים שמעוררים את תסמיני החרדה שלהם. המטפל עוזר למטופל להתעמת עם הרגשות השליליים שלו לגבי מצבים חברתיים ועם הפחד שאחרים ישפטו אותו. המטופלים לומדים כיצד דפוסי החשיבה שלהם מוסיפים לתסמינים של הפרעת חרדה חברתית ואיך לשנות את דרך החשיבה שלהם כך שהתסמינים יפחתו. כל זה משולב עם טכניקות התנהגותיות אחרות, כגון חשיפה הדרגתית מבוקרת למצב מעורר חרדה עד שהמטופל לומד לזהות ולשנות את ההתנהגות התורמת לחרדה החברתית שלו. תרגול מיומנויות חברתיות הינו מרכיב של טיפול "שיחתי". תרגול מיומנויות חברתיות, כרוך בפגישות עם מטפלים מקצועיים בהן דנים במצבים חברתיים בעייתיים. המטופל לומד איך ליצור קשר עין, לדבר, לברך אנשים לשלום, לבקש טובה, להגיב לבקשות ולביקורת. המטופל מנטר את עצמו בעזרת יומן, ומתרגל את המיומנויות החדשות עם המטפל ולאחר מכן בחייו האמיתיים. בקשר לתרופות - קיימים סוגים שונים של תרופות לטיפול בהפרעת חרדה חברתית, הכוללים מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI) , בנזודיאזפינים, חוסמי בטא ומעכבים סלקטיבים של ספיגה של סרוטונין(SRRI). למרות שכל התרופות האלה יכולות לסייע להפרעת חרדה חברתית, תרופות מסויימות טובות יותר לאנשים מסוימים. חוסמי בטא מאזנים רק תסמינים ספציפיים של חרדה, כמו דפיקות לב במצבים של הופעה בפני קהל. הרופאים נוטים היום להמליץ על תרופות מסוג SRRI לעתים קרובות יותר, כיוון שעבור רוב המטופלים יש להן פחות תופעות לוואי בהשוואה לתרופות אחרות. הלימוד על הפרעת חרדה חברתית הוא השלב הראשון בדרך להחלמה. בשלב הבא,תאלץ לבקש עזרה מאיש מקצוע. חשוב לדעת שאתה יכול להתגבר על הפרעת החרדה החברתית. זכור מהי המטרה, בין אם מדובר בנאום לפני קבוצת אנשים, הזמנת מישהו/מישהי לצאת אתך, יציאה למסיבה או יצירת חברויות חדשות. ההחלמה דורשת עבודה, אך היא שווה את המאמץ. השאלון: איך אוכל לדעת אם מדובר בחרדה חברתית ? כן או לא? האם את/ה מוטרד/ת על-ידי: פחד חזק ומתמשך ממצב חברתי בו אנשים עשויים לשפוט אותך? q לא q כן פחד שמעשיך יגרמו להשפלתך? q לא q כן פחד שאנשים יבחינו בכך שאת/ה מסמיק/ה, מזיע/ה, רועד/ת או מראה סימנים אחרים של חרדה? q לא q כן הידיעה שהפחד שלך מוגזם או לא סביר? q לא q כן המצב המפחיד גורם לך: לחוש תמיד בחרדה? q לא q כן לחוות "התקף אימה" במהלכו את/ה נשלט/ת על-ידי פחד עז או אי-נוחות, הכוללים אחד מן התסמינים הבאים? q דפיקות לב q הזעה q רעד או רעידות q קוצר נשימה q חנק q כאב בחזה q בחילות, אי-נוחות בבטן והקאות q פיק ברכיים q סחרחורת q תחושה של הינתקות מן המציאות או מעצמך q פחד מאיבוד שליטה, הרגשה שאתה משתגע q פחד ממות q תחושות של קהות חושים או עקצוץ q צמרמורת או גלי חום q לא q כן להתאמץ להימנע מהשתתפות במצבים מפחידים? q לא q כן האם כל זה מפריע לחיי היומיום שלך? האם הבחנת בשינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך? q לא q כן האם את/ה חש/ה בחלק גדול של הימים: עצוב/ה או מדוכא/ת? q לא q כן לא מתעניין/ת בחיים? q לא q כן חסר/ת ערך או אשם/ה? q לא q כן אם ענית כן ליותר מ-3 שאלות מומלץ להתייעץ עם פסיכולו. זה הכל. שיהיה לך המון בהצלחה, ותכתוב איך הייתה המצגת.... קוקי

שלום שמעיה, בנוסף לתשובתה המפורטת של קוקי, אני מציעה לקבוע שתי פגישות: אחת עם פסיכיאטר והשנייה עם פסיכולוג קליני המתמחה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בהפרעות חרדה. בפגישות פרטניות אלה תוכל לקבל אינפורמציה מלאה על הטיפול המשולב המומלץ למצבי חרדה. בהצלחה בהעברת המצגת! אורנה

שלום רב, לבננו בן ה- 8 אובחן שבר טבורי קטן שמחייב ניתוח לא דחוף. הילד די חושש מהניתוח ושאלתנו היא האם ה"טראומה" בגיל 8 גדולה יותר מאשר בעוד כמה שנים. בתודה מראש משה

שלום משה, תגובה של חשש לפני ניתוח היא תגובה טבעית ונורמלית, ולכשעצמה אין בה כדי להעיד על הכרח לדחות את הניתוח. התגובה כן מעידה על צורך להסביר לילד בפירוט ובאופן מתאים לגילו מדוע הוא זקוק לניתוח, מה צפוי לו לפני ואחרי הניתוח וכיוצא באלה. ניתן להיעזר בספרים שעוסקים בנושא, ולהציע לו לפגוש ילדים אחרים שעברו ניתוח. במרבית המקרים, מתן האינפורמציה והתמיכה הסביבתית מאפשרות לילד להגיע לניתוח עם רמה סבירה של דאגה (אין שום סיבה לצפות ממנו להגיע לבית החולים עם חיוך של אושר על שפתיו...), ולהתמודד היטב עם תקופת ההחלמה. אני לא חושבת שיש דרך טובה לקבוע האם החוויה תהיה קשה יותר כעת או בעוד מספר שנים. בכל תקופת זמן בה תבחרו הניתוח יהיה אירוע יוצא דופן בשיגרת החיים של הילד, ותצטרכו לעשות "עבודה" של הרגעה והסבר. יתכן שדחיית הניתוח תעביר את המסר שזה באמת "קשה מדי", ובכך תתנו אישור לתחושה משתקת של חרדה. נסו להתרשם מתגובות הילד לאחר מתן ההסברים הדרושים, ובכל מקרה ניתן להתייעץ באופן פרטני עם פסיכולוג המתמחה בטיפול בילדים. אגב, הנושא של תגובות טראומטיות הוא אחד המושגים המורכבים בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה. יש כל-כך הרבה "גורמים מתערבים", ממבנה האישיות, דרך עוצמת הרגישות עקב טראומות קודמות, ועד מידת התמיכה החברתית, עד שבאמת קשה לקבוע... בהצלחה, אורנה

שלום רב ! אימי מאובחנת מזה כשנתיים כסובלת מחרדה מוכללת.היא מטופלת בכדורים פסיכיאטריים שלא מסייעים דיו בשיפור איכות חייה.הסימפטום הנורא מכל של ההפרעה הזו במקרה שלה, הוא : נדודי שינה.היא כמעט ולא ישנה בלילות כבר שנתיים.חוסר השינה פוגע כמובן בכל תחומי חייה והפך אותה למעיין "זומבית".מאוד קשה לי לראות אותה סובלת.היא מתנהגת כמו אדם שוויתר על חייו.היא ניסתה לטפל בעצמה בכל מיני דרכים : כדורים פסיכיאטריים,מעבדת שינה,שיחות עם פסיכולוג ועד כה לא נראו שינויים. בקשתי היא : האם תוכלו להמליץ לי על מטפלים קוגנטיביים המתמחים בטיפול בחרדה באיזור הקריות וחיפה. בתודה מראש דורית.

שלום דורית, חרדה מוכללת אכן מתבטאת לעיתים קרובות בקשיים בשינה, קשיי ריכוז, דאגת יתר, חוסר ביטחון ופסימיות, ויש פגיעה במצב הרוח, היוזמה והתפקוד. הטיפול המומלץ כולל טיפול תרופתי (תרופות הרגעה או תרופות נוגדות דיכאון), טיפול פסיכולוגי תמיכתי (אפשר לשקול הן טיפול פסיכודינמי ארוך טווח והן טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), ולפעמים גם טיפול סוגסטיבי (למשל, באמצעות היפנוזה). אני מציעה לפנות למרכזים טיפוליים באיזור מגורייך (למשל, מרכז קהילתי לבריאות הנפש או מרכזים של קופות החולים), ולברר שם לגבי מטפלים המתמחים בחרדה. בנוסף, ניתן להסתכל ברשימות המטפלים המופיעות באתר האינטרנט "פסיכולוגיה עברית", בהתאם לסוג התמחות וכתובות. בהצלחה, אורנה

אני מחפש פסיכולוג קליני שמתמקד בטיפול ברגש בראשון לציון.

תבדוק דרך קופת חולים או בדפי זהב.

שלום יותם, ניתן לחפש מטפל באמצעות המסגרות הציבוריות באיזור מגוריך (קופת חולים, מרכז קהילתי לבריאות הנפש וכד'). לגבי מטפלים פרטיים, ניתן להיכנס לאתרים דוגמת "פסיכולוגיה עברית" ולהסתכל על שמות וכתובות רלוונטיים. בהצלחה, אורנה

אני אדם שסובל מבעיה של חרדה חברתית מתונה המתבטאת בביישנות וחוסר בטחון. בנוסף, אני מוצא את עצמי כמאוד אבל מאוד רגיש וגם פחדן (לדוגמא אם אני שומע מריבת שכנים שכלל לא קשורה אליי אני מייד נכנס למתח פנימי גדול) וגם נמשך למקומות של כאב הזולת וגם לכאב אישי שלי (תחושת מירמור כזו לא מוסברת - לא דיכאון). האם יש קשר בין החרדה החברתית לבין התופעות שהזכרתי? מהו הטיפול המומלץ? רועי.ק

הי רועי, גם בשל החרדה החברתית, וגם בגלל שיש מצב שעוד כמה דברים מפריעים לך יותר מהרגיל - כדאי לך לנסות טיפול פסיכולוגי שיכול ממש לעזור לך עם החרדות. טיפול התנהגותי קוגניטיבי יוכל לטפל מצויין בחרדה החברתית שלך ומשם תמשיך הלאה עד שתרגיש נפלא... בהצלחה וחג שמח קוקי

שלום רועי, חרדה חברתית יכולה בהחלט להיות קשורה למצבים של חרדה כוללנית, דיכאון, ירידה בערך העצמי, תחושת כשלון ועוד. עם זאת, על-מנת להבין את הדינמיקה של החרדה שאתה חווה יהיה צורך ביותר מייעוץ קצר באינטרנט... הטיפול המומלץ הוא פסיכותרפיה פסיכו-דינמית ו/או התנהגותית, ואני מציעה בחום לשקול גם טיפול קבוצתי (דווקא בגלל שזה כל-כך קשה...) בהצלחה, אורנה

שלום לך ד''ר אורן ולכל הגולשים באתר הייתי רוצה לדבר איתך על בעיה שיש לי כבר הרבה שנים והעיב שלי היא חוסר ביטחון..כל הזמן אני מתרחק מאנשים לא מנסה להשקיע בהכרת אנשים חדשים אני עוד מעט בן 19 ועד עכשיו אין לי חברים,אין לי עם מי לדבר,אני כל הזמן לבד,ואם אני מוצא חברים והקשר ביננו נותק בגלל סיבה או אחרת אני לא מרגיש שום צורך ללכת לדבר עם אותם חברים בשביל שנמשיך את הקשר,אני פשוט מתנתק מהם וממשיך לחיות את החיים שוב לבד כאילו לא קרה דבר,לפעמים אני מרגיש שלא חסר לי שום דבר ושלא צריך להיות בין אנשים אבל לפעמים אני יושב פה אין לי מה לעשות,אני לא יודע איך לטפל בבעיה שיש לי,אם אני יושב בין הרבה אנשים אז אני מרגיש לא בנוח ומתגעגע להיות שוב לבד.....אני אוהב לצחוק אוהב לדבר אבל לא מצליח לפתח את הדברים האלה עם אנשים אני כל פעם מוצא את עצמי לבד ואם אני צריך עזרה אני מגלה שאני לבד בכל פעם לא יודע מאיפה אשיג עזרה,כששאולים אותי אם יש לי חברים או מה אתה עושה עם החברים שלך אז השאלות האלו מפריעות לי נורא ולא יודע מה לענות.....יש לי רוב הזמן מחשבות של התאבדות ומחשבות לסיים את החיים שלי כי אני לא רוצה את החיים האלה,לא רוצה אותם אין לי מה לעשות פה תאמין לי.....אני יודע שתמליץ לי ללכת לפסיכולוג אבל אני לא יודע מה לעשות ....אם תוכל לעזור לי בדרך אחרת אני אודה לך מאוד שיהיה לך ולכל הגולשים המשך יום נעים

קשה לאבחן את מצבך על פי הפרטים שמסרת אך יתכן שאתה סובל מחרדה חברתית עם דיכאון. במצבך אין קיצורי דרך ופתרונות קסם להתמודד עם המצב. אתה חייב לפנות לטיפול פסיכולוגי וכל פיתרון אחר לא ניראה לי שיוכל לעזור. בהצלחה.

שלום, אתה מתאר חוויה נמשכת של בדידות והתרחקות, ואני חושבת שבהחלט כדאי לטפל בזה. יש מגבלות ברורות למה שניתן לעשות באינטרנט, ואני מרגישה שאתה זקוק להקשבה של מטפל אישי. אני מקווה שלאחר שתתגבר על הקושי הראשוני לפנות למטפל, תמצא את הטיפול האישי כמועיל ותומך. אשמח להמשיך ללוות אותך בתהליך הפנייה לטיפול, אורנה

שלום אני סובל מחרדות מזה שנתיים בעקבות ארוע מסוים שמאז חיי השתנו הייתי אצל 2 פסיכולוגים ופסיכיאטרית אחת אך ללא הועיל אני מרגיש מיואש ושאין פתרון למצבי הדבר גורם לי לא לעשות דברים בחיי ואיני מסוגל לקבל החלטות בלי חרדה ופחד שמתבטאים גם בתופעות גופניות,ומחשבות לא הגיונית שגורמות לחרדה לגבור לאחרונה התחלתי טיפול ב EMDR אך גם כאן אני מרגיש "בזבוז" כסף וזמן אשמח לקבל עזרה או כוון שיושיע אותי ממצבי

ffgfh fgfh

שלום דוד, לעיתים הטיפול בחרדה אכן לוקח זמן, ולא תמיד עוברים דרך פשוטה עד למציאת המטפל ושיטת הטיפול המתאימים. באופן כללי, הטיפול הפסיכולוגי המומלץ לבעיות חרדה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ולעיתים קרובות רצוי לשלב טיפול תרופתי. כדאי להתייעץ עם המטפל/ת הנוכחיים שלך בנושא. בהצלחה, אורנה

שלום דוד, אני חייבת להגיד לך שיש איסור מוחלט על יאוש מטיפול פסיכולוגי.. הטיפול נועד לעזור לנו להרגיש טוב יותר, ויש המון דרכים - אך לפעמים זה באמת לוקח זמן, כמו שאורנה אומרת. אני סובלת מחרדות, פחדים, דיכאונות ואובססיות כל ימי, ורק בגיל 26,אחרי 2 טיפולים שלא הצליחו לעזור לי לאורף זמן - מצאתי את המסגרת הטיפולית המושלמת בשבילי. אני מציעה לך לא להתייאש מהעניין בכלל. זה דומה למציאת בן זוג בחיים - לכל אחד יש כמה חברות עד שהוא מתחתן..פשוט תנסה שוב עד שתרגיש שזה נכון, ואני בטוחה שיש מטפל/ת שיהיה מושלם גם בשבילך. אם תצטרך עזרה עם המלצות, תבקש ואני אשמח לעזור. שיהיה המון בהצלחה ואני מבטיחה לך מנסיון שאפשר להרגיש הרבה יותר טוב מעכשיו!!! קוקי

איפה ניתן ללמוד קלינאות תקשורת ומהי הפרוצדורה?

אושרי, יש חוגים לקלינאות תקשורת באוניברסיטאות השונות, וכדאי לברר את פרוצדורת הרישום דרכם. אורנה

אולי תפרטי על איזור הלימודים המבוקש ואז יהיה קל יותר לחפש. בכל אופן, את יכולה בקלות לחפש באתרים כמו GOOGLE<CO<IL את כל המידע בו את מעוניינת על ידי הזנת המילים:קלינאות תיקשורת לימודים. בהצלחה קוקי

שלום ! ילדתי את בני השני לפני שבועיים. בני הבכור בן שנה ו - 9 חודשים, פיקח להפליא. מדבר יפה , שר ובעיקר ילד מלא חיים. ביומיים האחרונים אנו חשים כי החל לגמגם. אני לא יודעת אם ממש מדובר בגימגום , אבל הוא נתקע עם מילים וזה ממש מדאיג אותנו. אין לי ספק שהוא עובר "טראומה" כלשהיא , אנו רואים זאת בהתנהגותו הכללית : הוא החל להשכב על הריצפה ומידי פעם גם לדפוק את ראשו בריצפה. אשמח לקבל את יעוצך ואיך מתמודדים עם המצב החדש??

שלום רותם, ראשית אני רוצה לאחל לכם מזל-טוב, והצלחה בהתמודדות העומדת בפניכם. לידת אח היא אמנם חוויה מורכבת, אך רובנו עוברים אותה בשלום... נראה לי חשוב שתכירו בכך שגם חייו של הבן הבכור עוברים שינויים דרמטיים, ושבשלב זה הוא כנראה חווה אי יציבות ומתח. הכרה בכך שהוא אינו אמור או "חייב" להיות מאושר ורגוע, יכולה לאפשר לו הקלה ראשונית. מעבר לכך, כדאי להסביר לו את השינויים המתחוללים בבית (למשל, להסביר מדוע אמא יותר עסוקה עכשיו, לתת לו תפקיד קטן בטיפול באחיו, להראות לו תהליכים שונים של טיפול בתינוק וכן הלאה). הסבירו שוב ושוב, כדי שבנכם יכיר ויבין את המציאות החדשה. ניתן להיעזר בספרים המתארים כניסה של אח חדש למשפחה, וכמובן שאפשר לספר לו על ניסיונכם עם האחים שלכם... באופן כללי, הסימנים שתיארת אינם מדאיגים במיוחד (גמגום למשל הוא לעיתים קרובות שלב טבעי ברכישת השפה), ורק אם יימשכו זמן רב כדאי להתייעץ עם רופא הילדים או פסיכולוג המתמחה בפסיכולוגיה התפתחותית. בהצלחה (והנאה...) אורנה

נשאלת השאלה מתי כל זה אמור לעבור??? אני מניחה שמדובר בתקופה אבל אנחנו צריכים לשים לב מתי היא עוברת ומתי הנהגותו אמורה לחזור להיות כפי שהייתה... או שמא הוא יזדקק לטיפול ...

שלום רב, יש לי שאלה בקשר לאחי בן השמונה. מזה זמן רב (שנים אפילו) כאשר הוא צריך לנסוע במכונית שאינה של אבי (כלומר עם חבר או באוטובוס) הוא מתחיל לחוש ברע ולהקיא (לפני הנסיעה ובמהלכה). התנהגות דומה קיימת גם כשחבר מסויים נוסע עמנו במכוניתנו. הוא מתחיל להילחץ, לחוש בחילה ולפחד מאוד. לאחרונה נראה שהוא מתחיל להיות חרד כלפי הרבה דברים, אפילו קטנים ושוליים לחלוטין, ודואג מאוד. איננו יודעים מה לעשות כשהוא מתחיל לבכות או לדאוג מאוד בקשר לדבר קטן כמו נסיעה של שתי דקות. אשמח לשמוע כל עצה. האם יועיל לו לדבר עם פסיכולוג? הוא אינו אוכל הרבה ועניין ההקאות מדאיג את אמי. תודה רבה מראש, הילי.

הי הילי, נראה שסיפרת את סיפור חיי בגילאים האלו... הרגשתי בדיוק אותו דבר והקאתי ופחדתי בכל נסיעה ו"קפאו" לי שרירי הידיים וכו'. נראה לי שעדיף דבר ראשון ללכת לרופא (מה שאני עשיתי והיא אמרה לי שיש לי התקפי חרדה). והוא כבר ישלח לאן שישלח שיכול להיות שזה טיפול פסיכולוגי אם אכן זו הבעיה. שיהיה בהצלחה קוקי

שלום הילי, מהתיאור שלך עולה שאחיך מקיא בסיטואציות ספציפיות שהן פחות מוכרות לו, ואולי לכן מעוררות בו חרדה. אני חושבת שזה רעיון מצויין להתייעץ עם פסיכולוג המתמחה בעבודה עם ילדים, ואני מעריכה שבהחלט ניתן לעזור לו. בהצלחה, אורנה

אני מנסה כבר די הרבה זמן למצוא דרך ליצירת קשר עם ד"ר יורם יובל למטרת טיפול. אחרי שקראתי את ספרו "סערת נפש" והוקסמתי מדרך הכתיבה וכמובן מהתוכן, הייתי מאוד רוצה להגיע לטיפול אצלו, האם יש דרך לדעת איפה הוא עובד ואיך אפשר לקבוע פגישת יעוץ?

025790911 - מבשרת ציון. שיהיה בהצלחה..

שלום ענבל, לא הצלחתי לקרוא את תשובתה של קוקי, אך במידה והיא לא נתנה הפנייה ברורה, אני מציעה להיכנס לאתרים דוגמת "פסיכולוגיה עברית" או אתרים דומים בפסיכיאטריה, ולאתר את כתובתו באמצעות רשימות המטפלים המוצגות שם. בהצלחה, אורנה

לקוקי ולאורנה - תודה רבה!!! ענבל.

היי מה עושים עם אי רצון לעבוד???. אלא להישאר בבית עם הפיג'מה וללא איפור דהיינו נקייה מהמשחק החברתי...לא בא לי לצאת לעבודה ובשל העובדה שהמצב אינו ריאלי - צריך כסף לא.???. אז עוד יום אני סובלת ומתוחה ועוד יום וכך במשך כמה שנים.. אבל לא טוב לי עם המצב ואין לי חשק...והיום לדוג' למרות שיכולתי ל"סחוב" פשוט אמרתי שאני חייבת הביתה כי אני חולה....איני צעירה אלא בשנות ה-30 אין לי ממש חשק....להיות בלחץ ובמתח וברגשה יומיומית של ייאוש. האם לדעתך טיפול יוכל לעזור?? במה בדיוק?? ולמה לדעתך מגיעים לחוסר חשק מוחלט מהחיים ומהשיגרה?? בא לי פשוט לשנות את כל העולם כמובן שלא אצליח לעולם....

הי, אם הדבר מטריד אותך תקופה ארוכה כל כך, ולא הצלחת להתגבר עליו בכוחות עצמי, מנסיון אישי - כדאי לך מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי. והוא יוכל לעזור לך להבין את כל מה שאת שואלת כאן בהקשר האישי שלך ולא בכלליות כמו שמישהו יכול לענות לך כאן. בהצלחה קוקי

שלום נעה, את מתארת חוויה מתמשכת של חוסר כוחות, ואני חושבת שבהחלט כדאי לבדוק את הדברים בטיפול פסיכולוגי דינמי. הטיפול יכול לעזור לך להבין את הגורמים העמוקים לתחושות חוסר החשק והייאוש, ובהדרגה לשנות אותם. בהצלחה, אורנה

מה עושים כשמרוב לחץ מרגישים כאילו חסר אויר? מה זה? איך מטפלים בזה?- טיפול תרופתי? או ביו פידבק (שמעתי את זה איפה שהוא...)?

שלום, אני מציעה לפנות לייעוץ פסיכולוגי, משום שיתכן שאת/ה חווה התקפי פניקה. הטיפול הפסיכולוגי המומלץ למצבי חרדה מבוסס על עקרונות קוגניטיביים-התנהגותיים, ובהחלט ניתן לשקול שילוב עם טיפול תרופתי וביו-פידבק. בהצלחה, אורנה

דר שלום אני מטופל בכדורים וטיפול נפשי עקב חרדה ודכאון. איזה סדנאות מומלצות? בברכה

שלום, לא לגמרי ברור לי לאיזה סדנאות אתה מתכוון. מה דעתך בנוגע להעלאת הנושא בטיפול הפסיכולוגי שלך? אורנה

שלום רב באחת מימות השבוע חלמתי חלום בלהות בו אני חולמת כי אני הורגת אדם (או שנדמה לי שהרגתי אותו), נכנסת לפניקה ומחביאה את הגופה. למחרת אני מתעוררת (בחלום כמובן) הולכת לבדוק, רואה שיש משטרה באזור ונלחצת מאוד ואומרת לעצמי: את בחורה טובה לא יתכן שאת עשית זאת, זו לא את ולא באופי שלך. ואני מנסה לזכור אם באמת זה היה מעשה ידי או שרק חלמתי (חלום בתוך חלום) ואז התעוררתי שטופת זעה.... האם ניתן לפרש את הסמלים בחלום...האם זה תת-מודע?

שלום, לפי התיאוריה הפסיכואנליטית, חלום הוא תהליך נפשי המייצג תכנים מודחקים ולא-מודעים. תכנים אלה מופיעים בחלום תחת הסוואה סימבולית, כלומר מהווים תוכן חבוי בתוך התוכן הגלוי של החלום. ניתוח החלום מאפשר להתחקות אחר תהליך ההסוואה, ןכך להגיע מהתוכן הגלוי לתוכן החבוי. ניתוח חלום הוא תהליך אישי: עבור כל אדם הדמוית והאובייקטים המופיעים בחלום מהווים סמל למשהו אישי וספציפי. לכן, תהליך פירוש חלומות הוא תהליך טיפולי מורכב, שכולל בדיקה יסודית של המשמעויות האישיות של הפרטים השונים המופיעים בחלום. לאור זאת, זה יהיה מאוד לא מקצועי מצידי להציע לך פירוש "כללי" לחלומך. הדבר היחיד שאני מוכנה להגיד, הוא שנראה כדאי לבחון נושאים הקשורים לתוקפנות. בהצלחה בהמשך הבדיקה, אורנה

שש, כל החלומות שלנו הם מסרים מהתת-מודע שלנו. אפשר לפרש את החלום, אבל רק את יכולה לעשות את זה, משום שחלום זה דבר אישי וייחודי לחולם. יש הרבה ספרים שמתיימרים להציג הסברים לחלומות באמצעות מתן משמעות לסמלים שונים. אבל מכיוון שהמשמעות האישית לסמלים ולפרטים שבחלומות משתנה מאדם לאדם, הרי שגם פירוש החלום שלך מתבסס על המשמעות שאת נותנת לאירועים ולסמלים שהופיעו בחלום, ולא על איזושהי הגדרה כללית. ס.מ.

זקוקה להמלצה על המטפל - פסיכולוג (רצוי קליני). הבעיה היא כאן ועכשיו הטראומה - בילדות, המודעות לא כל כך עוזרת. האיזור - חיפה. תודה מראש.

שלום אירקה, במידה ויש לך אפשרות לפנות למרכז המתמחה בטיפול בסוג הטראומה שעברת (דוגמת מרכזים לטיפול בנפגעי תקיפה מינית), אני ממליצה לנסות לאתר מטפל/ת דרכם. במידה והדבר אינו אפשרי, כדאי לפנות למרכז הקהילתי לבריאות הנפש (מרפאה ממשלתית) באיזורך. בהצלחה במציאת המטפל/ת, אורנה

התגייסתי לפני שמונה חודשים לצבא, במהלכן הבנתי עד כמה אני לא יכולה לסמוך על עצמי. ביום השני לטירונות קיבלתי נשק ליד ומאז אני "משחקת" ברעיון להשתמש בו, ולפגוע בעצמי. לפני השירות, באזרחות, היו לי ניסיונות אובדניים, (שנגרמו כתוצאה ממתח בבית, וחבר שנהרג בפיגוע) הפכו עם הזמן לדרך התמודדות, דפוס מסויים ובעצם הרגל. אני לא יכולה לומר בוודאות שאני באמת רוצה למות, כי אחרת כנראה כבר לא הייתי פה (הרי יש לי את האמצעים...). אבל קשה לי איפה שאני נמצאת, פיזית ורגשית. קשה לי בתפקיד בצבא, ולא טוב לי בבית. כשהגעתי לבסיס הקבוע שבו אני משרתת, לאחר חודשיים ראשונים של קורס, ביצעתי מה שנקרא "משחקים בנשק" (אלו נעשו לאחר מטווחים שהיו לנו, שהמחישו לי עד כמה הנשק אמיתי ו...יורה) שהגיעו למצב קיצוני מבחינתי, של מחסנית בהכנס, ידית דרוכה, ניצרה על בודדת, כשכל מה שנשאר הוא רק לסחוט את ההדק....ולא הצלחתי, ונבהלתי. אז דיווחתי לקצינה שלי (לא בטוחה היום עם זה היה חכם כ"כ...), והיא אמנם השאירה אותי בתפקיד (כנראה לא דיווחה הלאה) והשאירה אותי עם הנשק, אך התעקשה להפנות אותי לייעוץ מקצועי אצל קב"נית היחידה. הפגישות אצל הקב"נית לא הלכו כ"כ טוב, ולבסוף הן הופסקו. יצרתי כנראה רושם מספיק טוב שהוכיח שאני בסדר ולא צריה את הטיפול איתה. בנוסף מאז המקרה, היו לנו מטווחים נוספים. הם הלכו בסדר, יותר טוב מהקודמים, אך רק כלפי חוץ. ההבדל מבחינתי היום לעומת התקופה של החודשיים הראשונים בשירות, הוא שהיום אני פשוט לא מדווחת על הניסיונות שלי והמשחקים בנשק. אני לא רוצה לצאת מהתפקיד ולא רוצה לצאת מהצבא על 21. אין לי עוד מסגרות שאני יכולה לפנות אליהן, מלבד טיפול פרטי באזרחות, שעולה המון כסף, שאין לי. רציתי לשאול האם כדאי לחשוב על אפשרות של לקיחת תרופות. אולי זה משהו כימי? אני מעדיפה לא לחשוב על זה ככה ורוצה להאמין שזה יכול להיפתר עם אני אדבר על זה עם מישהו מיקצועי, אבל השיטה הזו של "לדבר על זה" כבר ננקטה במשך כמה שנים (עוד מהחטיבה). אני כבר חמש שנים חושבת הרבה על כל נושא המוות, ההתאבדות וככל שהזמן עובר, הם נראים לי לגיטימיים יותר. אולי אני צריכה תרופות שיאזנו משהו כימי אצלי...אני כבר לא יודעת... דרך אגב, חשוב לציין שהופניתי לכאן דרך צוות האתר "סהר", אליו פניתי בהתחלה, ונאמר לי שכאן יינתנו לי תשובות יותר קונקרטיות לנושא זה.

שלום, כתבת באומץ ובכנות על המחשבות והניסיונות האובדניים שלך, ואני מאוד מעריכה את הפנייה שלך לעזרה. נראה לי שהאופציה של פסיכותרפיה טרם מוצתה, ושעדיין לא פגשת מטפל/ת עמם תוכלי לחוש בטוחה ומוגנת, וכך תוכלי לבטא גם את החלקים הכואבים והמוטרדים (ולא רק להישמע כל-כך בסדר...). טיפול תרופתי הוא בהחלט אופציה מצויינת, ובמיוחד השילוב של טיפול תרופתי ונפשי. אנא פני לייעוץ במסגרת הצבא או במסגרת פרטית, וספרי לנו איך הדברים מתקדמים... שמרי על עצמך, אורנה

הייתי בקומה תקופה ארוכה... עשיתי בעבר מס' ניסיונות אובדניים קשים מאוד,בהם כמעט מתתי... אני יכולה לומר לך מניסיון-זה לא שווה את זה... אבל-זה צריך לבוא ממך!!!! כל התרופות שבעולם לא יהיו שוות,אם לא תמצאי בתוך עצמך את הרצון לחיות... ותחשבי על זה-הרי המוות יבוא מתישהו...לא כדאי לנצל את הזמן שיש לנו לראות את החיים בעולם הזה? אולי הם בכל זאת שווים משהו? אולי צריך לשנות את זוית המחשבה הזו,ולנסות ולמצוא למה כ ן שווה לחיות,הרי החיים מלאים באפשרויות... ושוב...המוות יגיע מתישהו...

שכשאדם נמצא במצב המייאש, הוא לא יכול לחשוב בהגיון על הדברים שאת כותבת אחרי מעשה.... לכן כל כך חשוב לא לעזוב את האדם לבד במצב כזה....

אני במהלך טיפול אך אנני מבינה לאן זה יוביל. אני מתמודדת עם בת דכאונית ואני צריכה להשאר מחוץ לתמונה ץ מעיין תשאב את הכוחות כאשר הם לא היו בידיה קודם לכן

שלום, אני מבינה שבתך נמצאת בטיפול על-פי שיטתו של חיים עומר (האם כוונתך לטיפול בסגנון "שיקום הסמכות ההורית"?), ושההנחיות שקבלת דורשות ממך לשמור על מרחק מסוים. האינפורמציה שנתת מאוד מצומצמת, ואינני יודעת אם מדובר בטיפול מערכתי הכולל את המשפחה כולה, או שמדובר בטיפול פרטני לבתך ואת אינך פוגשת את המטפל/ת בעצמך. במידה ואת משתתפת בפגישות, חשוב להעלות שאלות אלה בטיפול עצמו. הן נוגעות באופן מהותי בשאלות של אמון במטפל/ת ובכיוון הטיפולי, וכדאי מאוד לדון בהן בטיפול. באופן כללי, אני משערת שהמטפל/ת מתייחס למערכת היחסים המשפחתית בתור המרחב בו מתפתח הדיכאון, ולאחר התבוננות במערכת הציע/ה לשמור על מרחק מסוים. יתכן ששינוי ההיבטים הבין-אישיים של הדיכאון, יעזור למצבה של בתך. בהצלחה בהמשך הטיפול, אורנה

ברצוני לברר כיצד ניתן ליצור קשר עם חיים עומר על מנת להכניס את השיטה לקהילה בה אני חיה ? והאם ידועות לך היתרונות של ההתנגדות הלא-אלימה מול חסרונותיה של השיטה כאשר מנסים ליישם אותה בקהילה גדולה

שוחחתי איתו על כך כבר. הוא לא ממש רואה בזה פסול, והבטיח לנסות לא לעשות זאת, אבל אני חוששת שהוא כן עושה את זה ולא מספר, ובעיקר חוששת מהדברים שראיתי שם שבאמת לא נראה לי נורמלי, איך הוא יכול להסתכל על זה? אני ממש מרגישה תמימות כזו, וחוסר ידע מה לעשות בסיטואציה כזו, פשוט לא יודעת מה נכון, האם זה נכון שכל הגברים עושים את זה? זה מה שהוא טוען... מה את חושבת אישית?

מישל, אני חושבת שחלק מהעניין בזוגיות הוא ללמוד לחיות בנוחות עם השונות של בן-זוגנו, גם שונות המתמקדת בהיבטים מיניים. נדמה לי שכדאי להניח לכל אחד מכם לפתח גם התעניינות מינית פרטית... אורנה

שלום, בעבר, לפני כחודש, כתבתי לך על בעיה שהייתה לי עם חברי שגיליתי שהוא מסתכל באתרי פורנו , כתבת לי אז ,כמדומני, שאין עם זה בעיה, כל אחד עם הפנטזיות שלו וכו', העניין הוא שההרגשה הרעה לגבי זה לא עוברת לי, ועבר זמן. אני חושבת שהדברים שראיתי שם דברים סוטים וזה ממש גורם לי לפחד ורתיעה, את חושבת שהבעיה היא אצלי אם כך? אני צריכה לשכוח מכך? האם זה לא משנה ולא מעיד כלום עליו שהוא מסתכל בדברים כאלה?

מישל, אולי כדאי להתחיל בכך שתשוחחי איתו על רגשותייך. יתכן שתמצאי תועלת גם בשיחה עם איש מקצוע על נושאים הנוגעים בקשר ובמיניות שלכם. אורנה

שלום אמי אובחנה כסובלת מדיסתמיה שלפי הבנתי זהו דכאון קל ובנוסף באבחנה נכתב שהיא סובלת מרקוגניציה,אינני מבינה מה זה ולא מוצאת חומר לקרוא בנושא אשמח לקבל מידע נוסף תודה רבה מעיין

שלום מעיין, דיסתימיה היא הפרעה כרונית המתאפיינת בסימפטומים כמו עצבות, דכדוך, חוסר עניין והנאה מפעילויות החיים. אני לא בטוחה ש"רקוגניציה" היא האבחנה המבדלת, משום שזו איננה אבחנה מוכרת. השימוש היחידי שאני מכירה במונח recognition הוא בתיאוריות פסיכואנליטיות המתארות תהליכים הדדיים של "הכרה" באחר ובעצמי. אני מציעה לחזור לרופא שכתב את האבחנה, ולבקש את ההסברים הנחוצים לכם. זוהי זכותכם המלאה... בהצלחה, אורנה

בעבר, לפני שנולד בני, הקשר ביני ובין חמותי היה מצוין. כולל בילויים משותפים, נסיעות ושיחות נפש. פעמים רבות היו לה הערות שלא מצאו חן בעיני, אולם הבלגתי והדבר לא הפריע לי כל כך. כמו כן מאז שהכרנו למדתי לעמוד על אופיה והייתי מודעת ל"היסטריות" ולדאגנות היתר שלה בעיקר בעניין האוכל. תמיד צחקנו על כך שאם היא תתנהג כך כשבני יוולד ותנסה לדחוף לו אוכל או תהיה הסטרית לידו היא תצטרך להשתלט על עצמה או שהיא לא תישאר איתו לבד.מאז שילדתי, אינני מסוגלת לסבול את הנוכחות שלה. כל הערה שלה טיפשית ולא קשורה. היא לא מפסיקה לשאול אם הוא צריך לאכול, אם הוא לבוש טוב, לא קר לו, לא חם לא?. מלבד זאת היא פתאום מתחילה לבוא ללא הודעה מוקדמת. כל פעם מפתיעה. הערתי לה על כך אך היא לא מפסיקה. מאז הלידה היא מניחה כי אין לי חיים פרטיים ושכל שעות היממה אני רוצה לקבל אורחים.אז מה אם אני בבית? אולי יש דברים אחרים שאני רוצה לעשות עם בני? שלא לדבר על כך שמיד אחרי הלידה היא היתה שורצת כאן ומעולם לא הציעה עזרה בבית או בהגשה לאורחים.(דבר שכן היה לפני הלידה). בקיצור, כל הקרובים שיודעים על תחושותיי (מלבד בעלי שקשור מאוד לאמו) מנסים להרגיע אותי ולהגיד שסה"כ היא רוצה בטובתי ושהיא אוהבת את הנכד ואני יודעת כי אכן זה כך אבל הכעס אליה וחוסר הסימפטיה הוא בלתי נשלט. חשוב לי לציין כי לדאגותיה המוגזמות אין בסיס כיוון שבני הוא כל עולמי והטיפול בו מסור ומושקע.

שלום רינת, אני מבינה שלאחר הלידה השתנתה הגדרת היחסים בינך לבין חמותך, וההגדרה החדשה אינה נוחה לך. יש נושאים רבים שכדאי לקחת בחשבון, כמו רצונה של חמותך לחלוק עמכם את החוויה המרגשת של ילד ראשון, הצורך הטבעי שלך להרגיש אם מוצלחת שזוכה לתמיכה ולא לביקורת, וגם את העייפות והרגישות כדאי לקחת בחשבון... אבל איך שלא מסתכלים על זה, יש צורך להגדיר את היחסים מחדש, ולקבוע כללים שבעזרתם תוכלי לקיים מערכת יחסים תקינה עם חמותך. נסי להגדיר לעצמך מהם הנושאים הקריטיים מבחינתך, ובאילו נושאים את מוכנה להתגמש... למשל, יתכן שתרצי לקבוע שאין יותר ביקורי פתע ללא תיאום מראש, אך במהלך הביקורים תחליטי "לוותר" לה קצת סביב העיסוק באוכל. את הרי יודעת שהתינוק אוכל מצויין... לאחר שיהיה לך ברור יותר כיצד את רוצה לקיים את מערכת היחסים, נסי להסביר לה את עצמך באורח פתוח וכנה ככל האפשר. יתכן שיהיה צורך לחזק את חמותך על רצונה הטוב, ולהסביר מה מתאים ומה פחות. זהו אתגר לא קטן, אך בהחלט קיים סיכוי למערכת יחסים כנה יותר ומותאמת יותר. בהצלחה, אורנה

מהו תסביך אדיפוס , האם כל ילד צריך לעבור אותו? עד איזה גיל? מה ההשלכה על ("עתידו") ילד שלא עובר את התסביך? בני מאוד קשור ומעריץ את אביו ולא נראה לי שהוא יעבור את זה , היתכן? תודה מראש חן

חן, מקורו של השם "תסביך אדיפוס" הוא בסיפור על אדיפוס המלך שהרג את אביו ונשא את אימו לאישה. תסביך אדיפוס, לפי פרויד, מתבטא ברצון של הילד (או הילדה; תסביך אלקטרה) להיות עם אמו במקום אביו. מבחינת הילד יש תחרות על האם בינו לבין האב. אך הילד יודע שהאב גדול וחזק ממנו, ושהוא לא יכול "לנצח" אותו במאבק על ליבה של האם. בסופו של התהליך, אם הוא תקין, הילד לומד להזדהות עם תפקידי האב ולהפנות את המשיכה שלו כלפי האם אל נשים אחרות. לפי פרויד התשובה היא כן - זהו חלק תקין והכרחי בהתפתחות הזהות של הילד (כולל זהות מינית). לרוב מופיע תסביך אדיפוס בגילאי 3-5. ההשלכה היא, שילד שלא התמודד עם הקונפליקט האדיפלי עלול לסבול מבעיות בזהות. בן כמה בנך? ס.מ.

בני בן 4

שלום אני נפגעתי קשות על ידי פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי ירושלמי מוכר שניצל את כוחו ותלותי בו באופן לא הוגן פניתי למשרד הבריאות - תלונות הציבור, ושם אמרו לי שהיות והוא לא עובד ציבורי של משרד הבריאות אלא מקבל באופן פרטי, עלי לפנות ללשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית. בלשכה לאתיקה ענו לי שהרופא הזה אינו חבר בהסתדרות הרפואית ולכן אין בידם לטפל בתלונתי. אודה מאוד אם מישהו יוכל ליידע אותי מי מפקח על רופאים כאלה וכיצד ניתן להתלונן? רופא המשפחה שלי אמר לי ששמע מפסיכיאטרית ידידה, שהרופא שפגע בי פגע בעוד רבים, ויש שהתאבדו בגללו. היא לא בארץ כעת, והוא היסס מלתת לי את שמה. אשמח לשמוע אם יש למישהו רעיון כיצד אפשר להגיע לעוד נפגעים, כדי להעזר זה בזה, ואולי לתבוע בבית משפט ביחד. אני עוד לא גמרתי בדעתי לחשוף את שמו ברבים. ראשי התיבות של שמו הן א. ל. ומרפאתו בשכונת רחביה. אם למישהו זה מדליק נורה, אשמח אם יפנה אלי באופן פרטי [email protected]

רותי, נסי לפנות אל איגוד הפסיכיאטרים בישראל: http://www.mentalnet.org.il/ ס.מ.

שלום רותי, ציינת שמדובר בפסיכואנליטיקאי, ולכן כדאי לבדוק את תגובת "החברה הפסיכואנליטית בישראל" (שגם מקום מושבה בירושלים). אני מסכימה איתך שחשוב להמשיך בבירור, לפני שתחשפי את שמו בפומבי. אורנה

אולי כדאי לנסות לפנות לראש שרותי בריאות הנפש - משרד הבריאות (דר' אלכסנדר גרינשפן) מרכזיה - 025681200 בהצלחה

שלום מעוניינת לדעת כמה עולה איבחון כזה ומי עושה? תודה

הי רותי, אני מצרפת לך שלוש מסמכים מניצן שאם תשתמשי בהם תוכלי לקבל את מה שאת רוצה: 1. טופס בקשה לעריכת אבחון 2.הנחיות לקביעת מועד לאבחון 3.טופס אבחון בוגרים (שיש למלא לפרטים) את תראי שזה לא זולף אבחון מלא עולה יותר מאלף וחמש מאוד שקלים ומקוצר עולה 900 שקל שגם זה לא מעט. בטח יש עוד דרכים, תלוי למה את צריכה. בבקשה: טופס בקשה לעריכת אבחון פרטי המאובחן/ת: שם משפחה: ______________ שם פרטי: ____________ תעודת זהות: __-___________ נא הקפ/י בעיגול את האבחון אותו הינך מעוניין לעבור: 1. אבחון כללי בעברית – אבחון דידקטי 2. אבחון בחשבון 3. אבחון באנגלית 4. אבחון פסיכודידקטי (מורכב מ-2 אבחונים – דידקטי ולאחריו פסיכולוגי) 5. אבחון פסיכולוגי מלא תעריפי האבחונים: אבחון כללי בעברית (דידקטי) 900 ¤ אבחון בחשבון 850 ¤ אבחון באנגלית 850 ¤ אבחון פסיכודידקטי (משולב) 1,800 ¤ אבחון פסיכולוגי מלא 1,650 ¤ אבחון פסיכולוגי מקוצר 900 ¤ (לאחר אבחון דידקטי בר-תוקף) אבחון דידקטי +חשבון 1580 ¤ (2 אבחונים נפרדים שייערכו במועדים שונים) אבחון דידקטי +אנגלית 1580 ¤ (2 אבחונים נפרדים שייערכו במועדים שונים) המחירים כוללים את המקדמה בסך 450 ¤ ששולמה לפני מועד האבחון לחברי כללית מושלם (בכפוף להצגת כרטיס ) - אבחון דידקטי כללי עברית/חשבון אנגלית 780 ש"ח לחברי קופ"ח לאומית – בכפוף להצגת טופס 17 הריני מצהיר/ה בזאת שכל הפרטים שמסרתי לאגודת "ניצן תל-אביב" נכונים פרטי המצהיר: שם משפחה: ______________ שם פרטי: ____________ תעודת זהות: __-___________ תאריך: _____________ חתימה: ____________ הנחיות לקביעת מועד לאבחון – שנה"ל תשס"ה שלום רב, על מנת שנוכל לטפל בבקשתך ביעילות, אנא הקפד/לקרוא ההנחיות בעיון ולמלא את כל הטפסים הדרושים. קביעת מועד לאבחון: על מנת לקבוע מועד לאבחון יש למלא את הטפסים ולשלם מקדמה על סך 450 ¤ באמצעות שיק עבור ניצן תל אביב. היתרה תשולם ביום האבחון. לאחר מילוי הטפסים יש לשלוח בדואר 1. טופס בקשה לעריכת אבחון 2. אם עברת אבחון פסיכולוגי, או כל אבחון אחר בעבר, נא צרפו אותו לשאר הטפסים. במידה והאבחון שעבר אינו ברשותכם, ניתן לחתום על טופס ויתור הסודיות המצורף ולשלוח ישירות לגוף שערך את האבחון ולבקש מהם לשלוח אותו אלינו. לאחר שהטפסים יתקבלו ב"ניצן" נודיע לכם על מועד האבחון ביטול או בקשה לדחיית מועד: · אם ברצונכם לדחות את מועד האבחון, יש לעשות זאת לא יאוחר מ 24 שעות לפני המועד שנקבע, במקרה כזה תשמש המקדמה לאבחון שיחדה למועד מאוחר יאוחר. · במידה והאבחון יבוטל על ידי ההורים לאחר שנקבע מועדן אבחון, יוחזר סך של 200 ¤ בלבד מהמקדמה ששולמה בגין דמי טיפול. אנו עומדים לרשותכם בכל שאלה או בירור. בברכה, הנהלת ניצן תל אביב שאלון למועמד לאבחון (בוגר) העזר במילוי השאלון בהוריך שם משפחה: __________ שם פרטי: __________ ת.ז. __-_________ ת. לידה: ________ כתובת: ____________________________________________________________ רח' מס' ישוב מיקוד טלפון בית: ___________ טלפון עבודה: _____________ טלפון נייד: _____________ מקום לימודים: __________________________ מסלול_____________________ מקום עבודה: ________________ פרטי משפחה שם האב: ________ משלח ידו: ____________ שם האם: ________ משלח ידה: _______ אחים ואחיות וגיליהם: __________________________________________________ ___________________________________________________________________ בעיות למידה במשפחה: _________________________________________________ הגורם המפנה: _______________________________________________________ מידע כללי: הבעיה שבגללה הגעת לאבחון: _____________________________________________ אבחונים קודמים (פרט/י: מכון להתפתחות הילד, אבחון פסיכולוגי, אבחון נוירולוגי, בדיקות ראיה ושמיעה, ריפוי בעיסוק וכדומה) : __________________________________________________ __________________________________________________ __________________________________________________ היסטוריה של ההריון והלידה: ______________________________________________ התפתחות מוטורית (ישיבה, הליכה, שימוש בידיים) ________________________________ התפתחות לשונית: ______________________________________________________ התפתחות חברתית (חברותית, פסיביות-אקטיבית, אגרסיביות וכד'): ___________________ מצב בריאותי: ____________________________________________________________________ היחסים עם בני משפחה: טיפולים קודמים (ריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור, טיפול פסיכולוגי וכד': בעיות מיוחדות (בפרעות בשינה, הרטבה, מציצה, גבגום, מצבי רוח וכד') : בגן הילדים סוג הגן: ______________ האם התעוררו בעיות בגן (פרט/י) האם קיבלת עזרה מגננת ? בבית הספר תולדות הלימודים החל מכיתה א, האם היו קשיים ברכישת הקריאה כן / לא האם היה קושי בהעתקה מהלוח? כן / לא האם היו / יש לך שגיאות כתיב? _____________________________________________ האם היה /ישנו קושי במתמטיקה? האם היה / יש לך קושי בלמידת מיומנות היסוד בשפה זרה? כן/לא (קריאה / כתיבה / דיבור) האם נעזרת במורים פרטיים / מורה טיפולים וכו'? האם עברת מבחני בגרות – מה היו ציונייך? שם בית הספר התיכון בו למדת האופי וטיב התגובות הרגשיות (האם רגיש במיחד, זקוק לתשומת לב מרובה, נעלב בקלות, חרד, עקשן, בעל מרץ עצמאי, מנהיג בחברה, ביישן, בעל מעצורים חזקים, נמצא רוב הזמן בתנועה, אינו מסוגל לשבת במנוחה, שקט במיוחד, ותרן, שאפתן, רברבן, צנוע, אוהב לעזור, טרדן, "נודניק", אם כן – כלפי מי פרט/י מה חשוב לך? במה את/ה מתעניינת/ת במה את/מרבה לעסוק? (ספורט, טלויזיה, האזנה לרדיו, מוסיקה, חוקים, קריאה וכד'? האם את/ה קורא ספרים ו/או עיתונים כן/לא משאלות לגבי הקלות במבחנים: מצ"ב כתב ויתור על סודיות. אם עברת אבחון פסיכולוגי, אנא מסור/מסרי הטופס לפסיכולוג והוא יעביר אלינו הדו"ח. באם יש בידך אבחונים שנערכו לך בעבר, אנא שלח אלינו העתק. תאריך מילוי השאלון: חתימה: נא לצרף העתק תעודת בגרות או תעודת סיום לימודים.

שלום רותי, כמו טיפול פסיכולוגי, ניתן לבצע אבחון פסיכולוגי במסגרות ציבוריות ופרטיות, והעלות משתנה בהתאם. לא ציינת האם מדובר באבחון דידקטי או אישיותי ומהי מטרת האבחון, כך שתשובתי אינה יכולה להיות מאוד ספציפית. באופן כללי, אבחון במסגרות פרטיות הוא תהליך יקר למדי (ראי תשובתה של קוקי). אם מדובר באבחון למבוגרים, ניתן לפנות לשירותי הייעוץ של האוניברסיטה הקרובה אליך. בהצלחה, אורנה

כל פסיכולוג קליני שעוסק בפסיכודיאגנוסטיקה יכול לעשות את האיבחון. באופן פרטי המחירים יכולים להגיע עד 2,000 ש"ח. בדפי זהב ניתן למצוא רשימה של פסיכולוגים.

אבי בן 94 עבר ארוע מוחי לפני כ- 5 שניםן. הארוע הוגדר כקל. שנה מאוחר יותר, עבר ניתוח להסרת קטרקט ו מאז מצבו הנפשי החל להתדרדר. כיום הוגדר כחולה דימנציה. אינו מזהה את אישתו.. מחר ניקבע לו ניתוח להסרת קטרקט בעינו השניה ואינני יודעת מה חשוב יותר, להציל את עינו ולעומת זאת אני נחוששת להתדרדרות נוספת במצבו הנפשי אנא עיזרו לי בהחלטה גורלית זו.

דימנציה- תופעה שמשמעותה תשישות נפשית ובפי העם ידועה בשם אלהצייהמר. ביום בהיר אחד הזכרון מתחיל להחלש, השכחה תופסת מקום נכבד בחיי היום יום, החשדנות גוברת, התפקוד הפיזי נחלש גם הוא. האדם עובר תהליך שעובר תינוק אלא בכיוון ההפוך במקום להתפתח הוא נעשה למעשה "תינוק" ותלוי". דימנציה היא למעשה קבוצת מחלות. משמעותה הדרדרות איטית והדרגתית ולא מופיעה בפעם אחת כמו שבץ ואופן הביטוי בין אדם אחד לשני שונה. קטרקט (ירוד)- אובדן שקיפות העדשה בעין הגורם לטשטוש הראיה. התופעה שכיחה בעיקר אצל קשישים. הטיפול הוא על ידי הוצאת העדשה והחלפתה בעדשה מלאכותית. דכאון לאחר ארוע מוחי הוא מאוד נפוץ.

שלום, אני מבינה מהודעתך שהניתוח קרוב, ומקווה שערכת את כל ההתייעצויות הנחוצות עם הרופאים המטפלים באביך. קשה לצפות את תגובתו של אביך לניתוח השני בעיניו, כשם שאין ביטחון בכך שההדרדרות הנפשית קשורה באופן ישיר לניתוח הראשון. יתכן שחזיתם בהדרדרות מצערת שהתרחשה לאחר הניתוח, אך איננה נובעת ממנו. לאור זאת, אני לא בטוחה שיש צורך להתייחס להצלת העין כמנוגדת לשמירת האיזון הנפשי. אני מציעה להקדיש מחשבה לאופן ההתמודדות של אביך ושל המשפחה לאחר הניתוח, כיצד תוכלו להקל עליו את ההסתגלות ולייצב את מצבו. אני מאחלת לכם ניתוח קל ככל האפשר והסתגלות טובה לאחריו, אורנה

איך מאבחנים מאניה דיפרסיה, ומי מוסמך לכך ???? האם רק דרך בדיקת רמת הליתיום בדם, או בדרכים אחרות, התשובות שאני מקבלת סותרות אחת את השניה, ולפי דעתי אין הסכמה בשטח הפסיכיטריה על המחלה , ואין מקומות שנותנים תשובות, או תמיכות כאלה או אחרות, אלא רק בבתי חולים יחד עם חולים קשים, של סכיזופרניה, פיצולי אישיות וכו'. ושאלתי הבאה היא : מה קורה אם מחליטים להפסיק לקחת ליתיום, איזה נזק נפשי ופיזי יכול להגרם כתוצאה מכך. תודה

הי גילי, דיכאון דו קוטבי (מאניה דיפרסיה) מסווג בקטגוריה של "הפרעות במצב הרוח". תופעה זאת מאופיינת בתנודות חריפות של מצב הרוח, בין תחושה של התרוממות רוח ותחושה של דיכאון, כאשר כל תנודה כזאת יכולה להימשך שבועות עד חודשים. מאניה דיפרסיה מופיעה בשכיחות של כאחוז אחד באוכלוסייה הכללית, ויש בהופעתה מרכיב גנטי חזק. בשונה מדיכאון מג'ורי, אשר יכול להתפרץ בכל גיל, מאניה דיפרסיה מתפרצת לרוב לפני גיל 35. האפיזודה המאנית מאופיינת בהתרוממות רוח, דברנות מוגזמת, פעלתנות יתר, מחשבות גרנדיוזיות, צורך מועט בשינה וקשיים בריכוז ובקשב. כאשר המאניה מתבטאת בעוצמה חריפה, עלול להיטשטש הגבול בין מציאות לדמיון והאדם סובל ממחשבות שווא, הזיות והתנהגות לא מאורגנת. במקרים כאלה יש צורך באשפוז, על מנת להגן על האדם עצמו ועל הסביבה. אם האדם לא מטופל, האפיזודה המאנית עלולה להימשך עד שלושה חודשים. כאשר היא דועכת, האדם נכנס לתקופה של התנהגות נורמלית, אך במשך הזמן מופיע הקוטב הדכאוני של המחלה, לעיתים מיידית או תוך זמן קצר מסיום האפיזודה המאנית, ולעיתים, לאחר תקופה ארוכה יותר. האפיזודה הדיכאונית מאופיינת באותם סימפטומים של דיכאון שתוארו קודם לכן, והם מתבטאים בעוצמה חזקה. הטיפול במאניה דיפרסיה הוא בעיקרו תרופתי, וברוב המקרים הוא מצליח למנוע הופעה של הסימפטומים, אם מתמידים בו. אני מניחה שכל פסיכיאטר מסוגל לאבחן את המחלה, ובכלל תוכלי לקבל את כל המידע החסר לך. מכיוון שרק פסיכיאטר מורשה לתת לך תרופה שכזו, והוא זה שיודע ומבין אותה, השפעותיה ותוצאותיה - אני בטוחה שעדיף לא להחליט להפסיק לקחת את התרופה על דעת עצמך אלא להתייעץ עם המטפל שלך לפני כל החלטה. שיהיה בהצלחה ולילה טוב קוקי

שלום, קוקי שוב עשתה את עבודתי נאמנה, ואין לי הרבה להוסיף בנוגע לאבחנה של הפרעה אפקטיבית דו-קוטבית. בנוגע לטיפול התרופתי, ראוי לציין שהטיפול בליתיום כולל תופעות לוואי קצרות טווח (כמו בחילות, חולשה ועלייה במשקל) ותופעות לוואי ארוכות טווח (כמו השפעה על בלוטת המגן), ולכן כל שינוי במינון התרופתי מחייב מעקב רופא. אורנה

שלום! חמותי חלתה בסרטן הקיבה ואנחנו מחפשים בשבילה פסיכואונקולוג מאיזור המרכז, במחירים של 300-400 ש"ח לפגישה. האם מישהו יכול להמליץ ? תודה

תתעניין בבית החולים שבו היא מטופלת. בכל בית חולים יש פסיכולוג ופסיכיאטר שתפקידם לשוחח עם חולים במחלות קשות, כדי לעזור להתמודד עם המחלה.

שלום דודו, אני מציעה לפנות לשירותי הרווחה של בית החולים בו חמותך מטופלת. אני מניחה שהם מכירים עובדים סוציאלים ופסיכולוגים המנוסים בעבודה עם חולי סרטן. ניתן לפנות גם לאגודה למלחמה בסרטן ולאגודות כמו "חוסן", המציעות בעיקר קבוצות תמיכה. חזקו ואמצו, אורנה

די כבר! אתה ממש נודניק!!

????????

אני נשואה כבר 17 שנה ויש לי 3 ילדים בגילאי ההתבגרות, בחיי הנישואין שלנו ידענו עליות ומורדות, כאשר היו נפילות הן נבעו בעיקר בגלל כסף, הוא בא אליי בטענות שאני מבזבזת חשמל, מים, ועוד ועוד. במצב של סכסוך בגלל אי הסכמה הוא היה עוזב את הבית והולך להוריו למשך חודש או יותר ואז חוזר כאשר אני או הילדים היינו מבקשים ממנו. לפני שלוש שנים החיים החלו להיות גהנום אותם מורדות הפכו לסיוט ולא היתה תקופה של רגיעה אלא רק סבל מתמשך. בתחילת התקופה היו מספר דברים מוזרים שהוא אמר או עשה אך לא ממש הבנתי שמשהו רע קורה. לפני חצי שנה פניתי לפסיכיאטר וסיפרתי שיש לו תגובות לא נשלטות שבאות לידי ביטוי בצעקות כלפיי או כלפי הילדים, והוא טען שהוא זקוק לעזרה. ניסיתי לשכנע אותו שניגש שנינו לקבל סיוע זוגי אחרת לא נוכל להמשיך ככה, הוא סרב ואמר אני לא זקוק לעזרה, אם את מרגישה זקוקה תלכי לבד. לפני שלושה חודשים המצב החמיר החלו סמפטומים של: התבודדות בחדר ואף נעילה של החדר חשדנות יתירה תגובות לא נשלטות - קיצוניות (היה קודם) חסר חשק מיני עונשים כמו לא לתת את כל המשכורת לטובת הבית אלא רק חלק ממנה חוסר הנאה חוסר רצון להתראות עם אנשים ועוד פניתי שוב לפסיכיאטר שטען שהוא זקוק לתרופות כי הוא כנראה חולה בדכאון ועליו לטפל. ניגשתי אליו במסע של שכנועים בדרך החמה ביותר אך ללא שום רצון ממנו לעזור לעצמו או לשקם את המשפחה שנהרסה לחלוטין. כיום החלטתי שאני כבר לא מסוגלת לחיות איתו כי כולם סובלים ובעיקר הילדים שלא יכולים להביא חברים, שלא יכולים להתבטא באופן חופשי כי כל דבר מעורר בו חשד. הוא החליט לעזוב את הבית לאחר שיחה איתי לאיזה שהוא קיבוץ ולפנות לבית הדין הרבני כדי לשלוח לי זימון. שאלתי כרגע היא: יש לי למזלי 3 ילדים מקסימים, חרוצים, האם נגרם נזק בלתי הפיך לילדים או שבטיפול מקצועי של פסיכולוג לא ישארו להם משקעים? אם יש צורך בטיפול האם תוכל להמליץ לי על פסיכולוג טוב? האם נהגתי כשורה? האם גם אני זקוקה לשיחות לאור הסבל המתמשך שעברתי, אני מורה במקצועי ועושה את עבודתי על הצד הטוב ביותר מבלי שאף אדם ידע שאכן אני סובלת או משהו כזה חלילה, התבישתי במצב.

שלום שיר, אכן מסכת של סבל מתמשך... אני מניחה שכל אחד מבני המשפחה חווה את הסבל בדרכו, והמצב השאיר בנפשו רישום מסויים. אין דרך לנבא (וודאי מבלי להכיר כלל את הנפשות הפועלות) כיצד אנשים יגיבו לסבל. התגובה תלוייה הן במבנה האישיות הבסיסי והן בסביבה ובהתנסויות החיים הקודמות, והשילוב בין גורמים פנימיים וחיצוניים כה רבים הוא מורכב וקשה לניבוי. נדמה לי כי במקום לעסוק בניבוי העתיד, כדאי ליצור מערכת תומכת עבורך ועבור הילדים, שתעזור לכם להתמודד עם המצב הקיים ועם המאבקים והשינויים שעוד צפויים לכם. לגבי הילדים, בהחלט כדאי להתחיל בהתייעצות עם השירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח) באיזורכם. כמורה את וודאי מכירה את השירות, ויודעת כי ביכולתם לסייע באורח מקצועי ביותר תוך שמירה על פרטיות ילדייך. ולגבייך - כל הכבוד על השמירה על תפקוד גבוה בעבודה, אך גם את זקוקה לכוחות רבים ולמילוי מצברים... נסי לבדוק האם באפשרותך לקבל ייעוץ פסיכולוגי ומשפטי באמצעות גופים כמו נעמ"ת או וי"צו, וכמובן שלרשותך עומדים גופים כמו מרכזים קהילתיים לבריאות הנפש וקופת חולים. חזקי ואמצי, אורנה

היי שיר. הדברים שרשמת נגעו לליבי, גם אני גדלתי עם אב קשה. אני לא יכולה לתת לך תשובה האם הילדים שלך יסבלו או לא, אני כן יכולה לומר בביטחון, שהם זכו לאם נהדרת ותומכת. הייתי ממליצה כן לפנות איתם לטיפול כדי לתת להם אפשרות לדבר על הדברים עם בעל מקצוע טוב כך שהתמיכה בהם תהיה אפילו טובה יותר, ולך הזדמנות להוציא את התסכול שלך ממערכת הנישואים ואפשרות לעבד את הדברים. טיפול יוכל בהחלט לחזק אותך ולתת לך הזדמנות לחיים מאושרים ויציבים יותר. לסיכום, אאחל לכם הצלחה רבה, ומקווה שרק תתחזקו.

כשהיתי בגיל 11 אבא שלי עזב את הארץ (פרנסה) למשך חצי שנה, בתקופה זו סבלתי מחרדת נטישה שבאה לידי ביטוי בקוצר נשימה שיעול לא פוסק ואי יכולת לישון לבד. מה שרציתי לדעת זה (רק עכשיו אני מודע לזה שחוויתי חרדת נטישה) : מה הם ההשלכות של טראומת הנטישה ? ואיך ניתן לטפל בהן? *הבעיות שאני מודע להם כיום הן: דכאון הולך וחוזר . בטחון עצמי עולה ויורד בצורה חדה הרבה מחשבות מתרוצצות בראשי עד כדי התנתקות מהמציאות לפעמים מחשבות אובדניות חולשות חרדות מאנשים ומצבים מסויימים כיום אני מסתכל לאחור ואני חושב לעצמי שעד שאבי נסע היתי ילד עם בטחון עצמי גבוהה ההיתי דומיננתי ולא פוחד להכנס לעימותים ולעמוד על שלי אבל מאז שאבי נסע נהיתי ילד יותר מופנם בטחון עצמי נמוך מלא בחרדות על כל דבר תמיד מחפש תעושר אצל אחרים וחסר אישיות. דבר אחרון שאני רוצה לציין זה כאשר אני נמצא במערכת יחסים עם בחורה אני משתנה, הבטחון העצמי שלי עולה אני מתחיל לעריך את אצמי יותר והגישה שלי משתנה מ"מה הם רוצים" ל "מה אני רוצה קודם" אני מאמין שזה רק בגלל שהמצב-רוח שלי עולה אני מרגיש את השינוי הזה אבל הרגשתי צורך לציין את זה.

שלום, אני מבינה מהודעתך שאתה חווה שינויים שונים במצב הרוח ובדימוי העצמי שלך. החוויה העצמית שלנו היא מבנה פסיכולוגי מורכב, ואני מניחה שניתן לקשר אותה לנסיעה של אביך, כשם שניתן לקשר אותה לאירועים ולנושאים רבים נוספים. זה יהיה לא נכון מצידי לתאר את ההשלכות "הכלליות" של טראומת נטישה: כל אדם עובר חוויות אישיות ומתפתח באורח שונה. אם ברצונך לחקור את הדרך האישית בה התפתחת, ואת האופן הייחודי בו הגבת לנסיעת אביך, אני ממליצה בחום על טיפול פסיכולוגי דינמי. בנוסף לכך, כדאי לדעת שבעיות החרדה ומצב-הרוח שתיארת מטופלות היטב באמצעות טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי. כדאי לך להתייעץ בתחום, אורנה

שלום רב! אחותי עוד מעט בת 13 ותולשת ריסים מהעיניים מזה 3 שנים. היא אומרת שהיא לא שולטת על זה וככל הנראה זה גם לא מפריע לה לא פיסית ואפילו כנראה מענג (אלא אם כן אתם חושבים משהו אחר). רובם ככולם אפילו כואב להם רק מלחשוב על לתלוש או לגעת בריסים. בעבר היא טופלה אצל פסיכולוגית אבל כנראה שזה לא עזר והיא חזרה שוב לתלוש ריסים. כל מה שאנחנו אומרים ועושים ובוכים אפילו שלא תעשה היא אחת לכמה זמן פשוט עושה! והיא בוכה ואומרת שהיא לא רוצה לאכזב אותנו וכלל הנראה יש כאן בעיה די קשה. לפיכל אני שואל, יש לכם מושג מה בדיוק התופעה המזעזעת הזאת? מה אפשר לעשות עם זה? הילדה הזאת גדלה עם הורים ואחים אוהבים תומכים ומפנקים ללא כל בעיה כלכלית בלי חס וחלילה אלימות במשפחה. ממש משפחה יותר נורמלית מנורמלית! מבקש את עזרתכם.

שלום מתן, אני שמחה שמצאת את דרכך לכאן, ואכן יש לתופעה שם: "טריכוטילומניה". מדובר בתופעה שקשורה לבעיות של חוסר יכולת לשלוט בדחפים, מה שמסביר את הרגשתה שהיא לא יכולה לשלוט בכך. כל מה שאתה מתאר הוא חלק ממאפייני הבעיה: התלישה עצמה,חוסר היכולת לשלוט בכך, העונג לפני התלישה ואחריה - ועוד. אני מציעה קודם כל להיכנס לאתר בעברית בנושא ולקרוא את מה שיש שם. http://www.trichotilomania.info/ בתור שותפה לתופעה, אני בטוחה שקריאה באתר תרגיע אותה, כשהיא תראה כמה אנשים סובלים מאותה תופעה ושכל מה שהיא מרגישה מוכר לכולנו..וסביר להניח גם אתכם זה ירגיע. הדבר השני, לדעתי, להציע לה שוב טיפול. לא בהכרח לבעיית התלישה, למרות שיש מה לעשות בכדי להקל גם עליה, אך אולי יש לה בעיות נוספות הקשורות לחרדה שדורשות טיפול. ובאשר אליך - והדאגה המתוקה לאחותך. בגלל שאנחנו יצורים שונים עם רגישויות שונות, תכונות אופי שונות וכו' - יכול להיות ששני אחים יגדלו באותו בית ויחוו את הגדילה באופן שונה, ולכן יכולות להתפתח בעיות שונות. הקרקע להיווצרות בעיות שונות אינה חייבת להיות אלימות במשפחה או בעיות כלכליות, זה יכול להיות דברים עדינים וקטנים הרבה יותר. לסיכום לדעתי צריך פשוט להיוודע יותר לנושא, לקרוא, להבין את הילדה ואת הבעיה ולא לדרוש שהיא תפסיק סתם כך. מדובר בבעיה עקשנית ביותר ויש לתמוך בה כמה שניתן ולהשאיר את אופציית הטיפול להחלטתה. בכל מקרה, באתר יש פורום תלישת שיער ומסתובבים שם גם ילדים בגילה, כך שאני מקווה שהיא תרצה למצוא את עצמה שם מוקפת בתמיכה והבנה של עשרות האנשים שיש שם. המון בהצלחה מריטציה

שלום מתן, אני מצטרפת להמלצה של מריטציה לגבי האתר שעוסק בטריכוטילומניה. למיטב ידיעתי, יש באתר פסיכולוגית המתמחה בנושא, ואני מקווה שהיא תוכל לכוון אתכם בנוגע לטיפול. בהצלחה, אורנה

חושב ששגית בפרסום שם המטפלת בפומבי. מדוע לקפח מטפלים אחרים, שהרי עכשיו השם שהזכרת מפורסם פה, וכל האנשים מפה יכולים לפנות אליה. זו לא מטרתו של הפורום הזה. להמליץ שמית על מטפלים. אבקשך לפרסם הודעה בענין ולמסור כי שגית ושזו איננה המדיניות הנכונה.

היא בענין השאלה על לאקאן

ידידי היקר, תשובתי תתחלק לשניים. דבר ראשון אני רוצה לומר לך שאולי אינך מודע לעובדה שמנהלי הפורום עובדים כאן בהתנדבות, כל יום - ואם תשים לב לשעות שלהם - תראה שזה מאוחר בלילה, וזה בנוסף לחייהם הפרטיים שכוללים עבודה משפחה וכו'- ועדיין הם מתפנים לענות לכל שאלה. ולכן אין צורך להתקיף או לכתוב בחוסר כבוד ובוודאי לא בשידור חי לעיני כולם. אם יש לך בעיה כלשהי יכולתך בהחלט לפנות למנחה הפורום במייל הפרטי, וזה היה משיג את אותה מטרה מבחינתך. הדבר השני - קראתי את תשובתה והיא בכלל לא המליצה עליה בתור מטפלת. רות גולן מרבה להרצות בנושא המדובר, ובכלל אם הייתה רוצה להמליץ על מישהו - הייתה ממליצה על עצמה ! שיהיה לך לילה טוב מותק

אני חושבת שאיזכור שמה של פסיכואנליטיקאית המרבה לתת הרצאות פומביות על תורתו של לאקאן זכה לתגובה מוגזמת. הפורום אינו "לוח מודעות" של מטפלים, אך אינני רואה באיזכור הרצאותיה וספריה המלצה על הטיפול שהיא נותנת, אלא הכוונה ראשונית בתהליך חיפוש מטפל/ת מתאים. כפי שניתן להבין מקריאה בפורום, חיפוש מטפל/ת מתאים הוא אחת הסוגיות הנפוצות ביותר המעסיקות את הפונים. הפניות ספציפיות לטיפול נעשות רק בעת פנייה למייל האישי שלי. אורנה

וגם להמליץ על המטפלים ש א ת מכירה ולא על אחרים, זה חמור. הפני את האנשים לאתר "פסיכולוגיה עברית ברשת" שם יש רשימות של מטפלים.

אבקש לקבל הסבר מדעי, מוכח ומקצועי לקשר בין מחלת הדיכאון להפרעות בריכוז(ללא אבחנה מוקדמת של הפרעות קשב וריכוז) ולתחושות של בילבול ושיכחה בצורה חמורה מאד. יש פיתרון לבעיות האלו? מהו???!! המבולבלת המדוכאת.

הי, אם תשאירי את שאלתך כללית כזאת, סביר להניח שזו גם התשובה שתקבלי. (במילים אחרות - תפרטי קצת יותר ותקבלי תשובה יותר מתאימה לך). בכל אופן, אם את מבולבלת ומדוכאת ושאלות אלו מטרידות אותך - אולי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי בכדי לטפל בכל מה שאת מדברת עליו ולצאת מזה. שיהיה בהצלחה..

שלום מבולבלת, ניתן להבין דיכאון בתור ירידה משמעותית במספר היבטים של תפקוד: רגשי, קוגניטיבי, מוטיבציוני, פיסיולוגי ועוד. שאלתך מתייחסת להיבט הקוגניטיבי (חשיבתי), המאופיין בתכני חשיבה שליליים ופסימיים, תפיסת מציאות ותפיסת עצמי שליליות וכד'. בנוסף לתכנים, מהלך החשיבה נוטה להיות איטי, מאופיין בקשיי ריכוז וקשב, בהססנות רבה ובקושי לקבל החלטות. לעיתים קרובות מתלוננים גם על קשיים בזיכרון. הטיפול בהיבט הקוגניטיבי של דיכאון הנו חלק מהטיפול הכולל, כלומר טיפול תרופתי נוגד דיכאון במשולב עם טיפול נפשי. השיפור בהיבט זה יופיע מן הסתם כאשר תתחילי לחוש שיפור כללי במצבך. בהצלחה, אורנה

בתי בת שש, ילדה רגישה וחכמה. בזמן האחרון, שעתיים אחרי שהיא הולכת לישון, היא בוכב, צועקת מילים ברורות (לא, לא רוצה וכד') ומתיישבת במיטה. היא לא מתעוררת כזה קורה, והיא לא זוכרת את זה בבוקר. למה זה קורה לה? האם רע לה? איך אני יכולה לדעת שהיא לא עוברת התעללות??

שלום, התיאור שלך נשמע כמו ביעותי לילה "רגילים", אך אינני רואה סיבה לא להתייעץ באופן אישי עם רופא הילדים של בתך. לגבי התעללות, ברוב המקרים ניתן לראות סימנים התנהגותיים שונים (כמו הסתגרות), וגם בנושא זה אפשר להתייעץ עם הרופא. אורנה

גם בני עובר זאת (ביעוטי לילה) , שמתי לב כשהוא נרדם מוקדם מידי או מאוחר מידי או בשעות שהם לא מהשיגרה שלו זה קורה. הוא ישן לגמרי ומתנהג כמו ער אבל מפוחד תוקפני ונרעד הרבה הזיות ומילים לא תמיד ברורות אפילו הוא יכול להסתובב בבית ולחפש משהו או מישהו. המלצתי אלייך (מנסיוני)לנסות להרדים אותה כמה שיותר מהר כי היא ישנה למרות הערנות. (אינפורמציה ברורה לא תקבלי ממנה) , חס וחלילה אל תדליקו אור בחדר ותנסו לתחקר אותה. בהצלחה

שלום רב, אנני בטוח שהשאלה שלי שייכת לפורום זה כי נראה לי שעיקרה פיזיולוגי ולא נפשי-פסיכולוגי. אובחתי כסובל מהפרעות קשב (attention deffic. in adults without mention of hyperactivity) היא הגגדרה המדוייקת. אני סטודנט באונ' והסמסטר הזה היה הראשון אולי מהפעמים ה-1 בחיי שישנתי עם אנשים זרים. כלומר בעבר הייתי בטיולים שנתיים, טירונות וכד' אך לא לזמנים ממושכים כך כך (בצבא שירתתי כג'ובניק וכל יום הייתי בבית). במסגרת הפרעות קשב אני מוצא את עצמי חסר יכולת לבצע כל סוג של פעולה קוגניטיבית לולא היא נעשית בשקט מוחלט (יוצא מן הכלל הם שיעורים באונ' בהם אני מצליח להתרכז דיו - אולי כי כולם יושבים בשקט ומקשיבים). כלומר בין אם אני רוצה ללמוד או סתם לקרוא ספר לנהתי יש לי שתי אופציות: 1) לקחת ריטלין (יש לי מרשם אבל אני ממש לא אוהב את זה כי זה עושה לי גזים והפרעות בעיכול) 2) לשים אטמי אוזניים. כיוון שאופצייה א' אינה אהודה על ידי אני נוהג לשים המון זמן אטמי אוזניים. כל הסמסטר כמעט התקשיתי לישון. חשבתי שאולי זה נובע מלחץ כי פשוט פעמים רבות הייתי שוכב במיטה והיו רצות לי מחשבות בראש ללא הפסקה. וזהו אחד מהתסימינים ללחץ על פי מה שקראתי. אולי זה היה מוצדק כיוון שזה הסמסטר ה-1 שלי. תחום לימודים מאוד דורשני. עיר חדשה. ציונים. בחנים. וכד'. השותף שלי בחדר מאוד משתדל לא לעשות לי רעש דווקא השותפים בחדרים האחרים קצת רועשים ומיכוון שמדובר בקירות גבס....שומעים הכל... כאמור, בעבר לא הצלחתי לישון ואכן חשבתי שזה אולי גורם הלחץ. אך לאחרונה התחלתי לישון עם אטמי אוזניים ואני ישן נהדר. פשוט נהדר. והתחלתי לחושב שאותן מחשבות בראש שהיו לי בעבר כשניסיתי לישון נבעו אותם רעשים סביבתיים שהפריעו לי ללמוד בשעות היום ולמלא את הראש שלי במחשבות. כלומר שרעש=הצפת הראש שלי במחשבות=חוסר ריכוז\חוסר יכולת לישון. והנה. שבועיים אני ישן עם אטמים וממש ממש מעולה. כלומר הבנתי שחוסר רעש=נוחות עבורי. ולכן אני כבר לא חושב שהמקור של ה"בעייה" שלי היה פנימי (נפשי) אלא חיצוני (סביבתי). בעבר כל רעש הכי קטן העיר אותי (שוב - קירות גבס...) מיקרוגל שמצפצף באמצע הלילה כי מישהו מכין אוכל (יש הפרדה בין החדרים + יש מטבח) הטלפון בחדר הסמוך צלצל והעיר אותי (שוב, קיר גבס) מישהו דופק בדלת... וכד'. אך מאז שאני עם אטמים - הכל טוב. כאילו שחזרה אליי השינה הטובה לה התרגלתי. ברטרוספקטיבה אני מבין שכך תמיד הייתי. כשהיה לי רעש בבית ההורים הייתי הולך ללמוד אצל סבא. אבל אף פעם לא באמת הפנמתי שרעש מפריע לי - עד האבחון. כלומר לא חשבתי שיש לו משמעות קלינית. עד האבחון. היום אני ניצב בפני דילמה - האם העובדה שאני משתמש באטמי אוזניים יכולה לפגוע לי בשמיעה? בצינורות האוזניים? האם זה יגרום לנזק מסויים? מה בכלל עליי לעשות? להמשיך בדרכי? לחשוב על אופצייה אחרת? אודה לעצתכם יובל.

שלום עודד או יובל, אני חושבת שבאמת כדאי להתייעץ עם רופא לגבי השימוש התכוף באטמי אוזניים. בנוסף, אני מציעה לפנות לדקנאט הסטודנטים באוניברסיטה בה אתה לומד, ולקבוע פגישה עם אחד הפסיכולוגים שעובדים בתחום לקויות הלמידה. אני בטוחה שתוכל לקבל שם ייעוץ ממוקד ומועיל ביותר. בהצלחה, אורנה

שלום רב. אני בת 30. אני ממוצא אשכנזי, שקטה ועדינה. לאחרונה הכרתי שני בחורים, אחד מהם ממוצא אשכנזי ואחד ממוצא מזרחי. יצאתי עם שניהם. עם הבחור האשכנזי יש רוב הזמן מיזמוזים, ועם הבחור המזרחי יש יותר שיחות ואין מין כלל. אני מציינת שאני נמשכת יותר לבחור ממוצא המזרחי ואני יותר אוהבת אותו. אך משפחתי אומרת לי שיותר טוב לי לבחור בבחור האשכנזי כי הכי טוב למצוא מישהו מאותה עדה. משפחתי גם אומרת לי שאני לא יודעת מה מסתתר מאחורי אישיותו של הבחור המזרחי כי אני לא חיה איתו. שמתי לב גם שהבחור המזרחי אוהב בנות דומיננטיות ובעלות ביטחון גבוה, במסיבות שונות שהיינו והוא הוקסם מהן. ואני כאמור שקטה ועדינה. האם הוא יכול לבגוד בי באיזשהוא שלב מאוחר של מערכת היחסים ובכלל אחרי חתונה? אני מציינת שאני אוהבת את הבחור המזרחי ולא את הבחור האשכנזי. מה לדעתכם עליי לעשות? תודה.

גלי, גם לו היתה לי דרך לדעת במקומך מהי הבחירה ה"נכונה", נראה לי חשוב שתגיעי להחלטה משמעותית זו בעצמך. בין אם תבחרי באהבה או במסורת המשפחתית, את צריכה לדעת ששקלת את הדברים לעומקם והגעת להחלטה הנכונה עבורך. בכל מקרה, תמיד תישאר מידה לא מבוטלת של עמימות, ותמיד יהיו דברים שאיננו יכולים לחזות את התפתחותם. אולי תרצי להתייעץ בנושא באופן אישי עם פסיכולוג/ית? בהצלחה, אורנה

נורא בעיני שעניין העדות הופך להיות החלק החשוב ביותר בבחירה. עניין המשיכה, האהבה והאופי די שולי. ומעבר לכך נורא בעיני שאת קופצת על שני בחורים ומצפה שנחליט בשבילך. אני יודעת שלא עזרתי לך אבל זו סתם דעתי וממש השתדלתי להיות עדינה.

אני לא חושת שזה מענין אותה מה נורא בעינייך. אבל אני לא חושבת שזה ענין גזעני אלא פשוט לעיתים יש הבדלים תרבותיים ואולי בזה היא מתכוונת שהיא כותבת אני ממוצא אשכנזי והבחור ממוצא מזרחי. זה חלק מהתאמה כללית כמו שאנשים יפים מתחתנים עם יפים בד"כ וכד' קל יותר בחיים עם אנשים בעלי רקע דומה.

שמילה

תודה שמילה. שלחתי לך

תודה מראש

צייני את המייל שלך

ברח לי- אני פשוט מכירה מישהי נהדרת שמטפלת ממש בנישה הזו- פרטני וגם מנחה קבוצות

שלום, במידה ואת זקוקה לסיוע נוסף (מעבר לעזרה של דורית), אני מציעה לפנות למרכז הרפואי בו את עוברת טיפולי הפריה, ולקבל המלצות על מטפלים דרכם. אורנה