פורום פסיכולוגיה קלינית

לאורנה ולצוות שלום רב, בהמשך לתשובתך שכתבת לי ,בתאריך 15.3.05, בשעה 00:22 (התמודדות בחרדה-הצילו...שוקולדה), רשמתי לך ולצוות מכתב תשובה אשר מופיע בהודעתי הראשונה לאחר תשובתך. אני מודה לך מאוד שהתיחסת למכתבי ברצינות,לכן אני אשמח ממך ומצוות המומחים להתייחס למכתבי השני באותו נושא שמטריד אותי מאוד בכדי שתייעצו לי להתמודד עם חרדותיי בהצלחה ולהרגיש שאני לא לבד במערכה זו.(זו הפעם הראשונה שאני פניתי לאנשי מקצוע בתחום זה עקב מצבי הבריאותי החדש לי-חרדות). אשמח לקבל את תשובתכם בהקדם האפשרי. בתודה מראש שוקולדה.

שוקולדה, התשובה נמצאת בהמשך לשאלתך הקודמת, אורנה

אורנה שלום, אני מודה לך על התייחסותך להודעתי האחרונה. ברצוני לשאול אותך מס' שאלות: איזה סוג של מטפל אני צריכה? איזה סוג טיפול אני צריכה לקבל? תפרטי לי על טיפול שהמלצת לי: טיפול קוגנטיבי-התנהגותי. האם טיפול זה מבוסס על תרגילי נשימות(הרפיה-מדיטציה-יוגה)?לחשוב ולומר הגדים ודברים חיוביים? האם יש טיפול שהמלצת עליו בקופ"ח מכבי? כמה פגישות אני צריכה לקבל מהמטפל בכדי להחלים מהחרדה שלי? נוכחתי לדעת בבית מלון כאשר אני עושה מדיטציה(תרגילי נשימות עמוקות-הרפייה) עם דמיון מודרך אני חוזרת לעצמי.גם טיול-הליכה,להיות בחברת אנשים שתומכת בי תמיכה מלאה,לשבת בערסל בנוף הבריכה היפה.-אני למדתי שכל הדברים האלו מסיחים את דעתי מגופי,כי דברים אלו הם הסחה חיצונית.אבל בלי שום הודעה מוקדמת,פתאום אני מרגישה עוד פעם בירידה, תסמיני החרדה חוזרים אליי.אני פעם בעלייה ופעם בירידה. מזה אומר?הגוף שלי נלחם? למה זה חוזר לי אחרי שהייתי בעלייה?האם אני בדרך הנכונה? אשמח לקבל את תשובתך בהקדם האפשרי. בתודה מראש שוקולדה

שמעתי בהרצאה שיש חוק לגבי קניות בהתקף מניה שאומר שבמידה ןהםחורה לא הושחטה חייבים לקבל אותה חזרה בעסק להחזיר את מלוא הכסף ששולם. אני זקוקה למקור כתוב של החןק בדחיפות. אודה לכם מקרב לב אם תוכלו להפנות אותי למקור הכתוב או למישהו שיוכל לעזור לי בנושא. בברכה ובתודה מראש חיה

שלום חיה, לצערי אינני מכירה את החוק שתיארת. נסי לחפש פורומים או אתרים ספציפיים לנושא. בהצלחה, אורנה

רקע על עצמי: בשלהי שננות העשרים לחיי...פגועה מינית מתמשכת בילדותי ובנערותי...וכן עברתי אונס טראומתי לפני חודשים מספר- אונס שגבה ממני מחיר יקר והיווה טריגר מעורר לפגיעות המתמשכות ברפרטואר שלי. הבעיות הנוכחיות שאני מתמודדת עמן הנן: 1. כל ההליך הפלילי העכשווי- הנאשם כופר בכל האשמות המיוחסות לו- על אף כל הראיות המפלילות אותו- אלמנט שמוציא אותי מדעתי, במיוחד לאור העימות החזיתי הפרונטאלי שערכתי מולו, שהיה לדידי כאונס משוחזר-נוסף ועורר בי כאוס על המוקצה שלי מחמת מיאוס.. ובו הוא הכחיש את נסיבות כל הארוע במצח נחושה וחזר והדגיש שאני טופלת עליו עלילת שווא- מבלי להניד עפעף...והפך אותי לנאשמת..שכביכול פיתתי אותו ולא צלחתי בכך..וכו..וכו...על אף שהוגש נגדו כתב אישום והוא כאמור מכחיש..קשה לי לקבל את השקר השערוריתי הלזה ואת ההכחשה המגמתית שלו, נוסף על החוויה הקשה שלעצמה...בכל פעם כשאני חושבת על כך..האגרסיות שלי עומדות להתפקע..ועולות על גדותיהן...בטוחני שאם הנ"ל היה מודה באונס ופורס את סליחתו והתנצלותו בפניי היה לי קל יותר להתמודד עם הטראומה האיומה ולגמד אותה עד כמה שניתן..ולהגיע עמו לעסקת טיעון של הקלה בעונש שהוא אמור לרצות בגין כך ובשל היותו נשוי ואב לילדים..במצב הנתון והטעון שנוצר..ההכחשה שלו מזינה את כעסי וצדקתי בתלונה כנגדו..ויש בי רצון עז שהוא ירצה את מלא חומרת הדין בגין האשמות החמורות המיוחסות לו...והאלמנט שהוא כופר בכל..וגירסתו הפוכה לגמרי מן האמת-כהוויתה..משרתת ומזינה את כעסי ואת רצוני בצדק שיצא לאור!האם זה לגטימי ונורמטיבי?! 2.מזה כשנה אני מנהלת יחסים בלתי פורמאלים, לא מוגדרים, אינם מוצהרים..עם רופא חטיאר שאבד עליו הכלח:-..מערכת היחסים מושתת על כך שאני מעניקה לו חירמונים מעת לעת(לרוב מתחמקת..אך לעיתים מתוזמנות חייבת לגבות את ההסכם הבלתי חתום ביננו)עבור טובות הנאה ממנו..קרי:בראש וראשונה:תמיכה פיננסית..שאינה על בסיס קבוע...וכן מתנות שהוא מעניק כביטוי ל"אהבתו העצומה" אלי...ובמיוחד תמורת:רצפטים לתרופות שאני זקוקה להם באופן דחוף(הוא עובד משיעמום כמעט 12 שעות ברציפות כך שטווח השעות מעולות..לכל הדעות)וכן אישורי מחלה..שאף רופא זולתו, אינו מעוניין להעניק לי לעיתים מזומנות..ועוד כהנה וכהנה מחוות ואישורים רפואיים- שלא כאן המקום לפרטן...והכל תמורת פלירטים וחיזורים חזיריים מצידו...החטיאר שלנו נושק לגיל ה-70, רודף נשים ידוע, בעברו היה חתיך אולטימטיבי- דון ג'ואן כובש..וכעת..גיל הבלות הפך אותו לסמרטוט עם בלאי וטלאי...ואת ימי עלומיו הוא מנסה לשחזר בכל מחיר- אך לשווא.... כשנזדקקתי לתרופה מסוימת כתוצאה מהאונס..הוא התוודע לסיפור האונס על קצה המזלג ולהלן תגובתו:השתגעת לתעד שנאנסת?את נורמלית?למה לדווח במיון כשנבדקת שנאנסת?אפשר לחשוב מה זה אונס?גם בעלים אונסים את הנשים שלהם..וחברים את חברותיהן..אז מה..כל נשות-המדינה תגשנה תלונה במשטרה כי הסקס לא היה בדיוק לטעמן?תירגעי..!.וכשציינתי לו שהתלוננתי על כך במשטרה והחשוד אדם זר ומנוכר לי..ראשית לכל הוא התעודד ונרגע שלא התלוננתי על אדם מוכר לי ואז תגובתו הבוטה שעוררה בי אלפי סימני שאלות..תובנות...ומענות. ציטוט מדבריו החקוקים בדם לבי:את לא חושבת שאת מגזימה?!כולה אונס של כמה דקות?היית מאפשרת לו להתנצל ולפצות אותך..ולסגור סיפור..למה לתעד, להנציח...ואולי השם שלו יצא מתי שהוא...ויתלכלך בציבור?ולמה בכלל שישב בכלא?את לא חושבת שזה עונש כבד מידי למעשה כל כך קטן ולא חמור?את לא מרחמת עליו????????????!אין לך לב???שישב שנים וינמק בכלא- בגללך.........בגללך................בג......לל...ל.........ך!!! (בגללי..לא בגללו!!!אין לך לב!-לא לאנס "המסכן"....כולה אונס "טריוויאלי"...תני לו לפצות אותך- הכסף יענה את הכל...) איך יוצאים מכל הסיפור הארור הלזה?איך נפטרים מהזקן תרח הנאלח הזה?שזה הפרספקטיבה שלו השוביניסטית על גברים ואנסים פסיכופתים וקרמינלים?! איך לשדר לו להפסיק לנצל אותי בשל טובות הנאה שהוא מעניק לי?איך לעצור את מעגל הקסמים האיום והבלתי נסבל בעליל הלזה? אני זקוקה לו בתחום עיסוקו..אך לא מעבר לכך..איך מבהירים ותוחמים גבולות ברורים בנטילת סיכון שאאבד רופא טוב ואת שירותיו הפילנטרופיים- לנצח נצחים? איך יוצאים מהפלונטר הלא נורמטיבי הלזה?מהבור שכריתי לעצמי? פורסת את התנצלותי בגין אורך הגלות שמאפיין את המכתב.......

ההודעה שכתבת מעבירה כל-כך הרבה עומס רגשי... אני חושבת שמאוד כדאי שיהיה לך טיפול לפרוק בו חלק מהמתח הזה. הכעס שלך מובן, אך זה לא אומר שצריך לחוות את העוצמות האלה לבד... לגבי הקשר שלך עם הרופא, נראה לי נכון להתחיל לתחום בעצמך גבולות ברורים לקשר. זה אומר, למשל, שתצטרכי לוותר על טובות ההנאה שאת מקבלת, אך תוכלי גם להפסיק לתת טובות הנאה... מה שכתבתי הוא "על קצה המזלג" מתוך עבודה שיהיה צורך לעשות לאט ובאופן מעמיק, וכמובן לא באינטרנט אלא במפגשים אישיים. אנא טפלי בנושא בהקדם, ושמרי על עצמך, אורנה

חייבים לחלק את סיפור הגלות לתתי נושאים רק ככה תוכלי לטפל בסיפור. אז מה יש לנו. 1. אונס וכל הנלווה אליו-במונחי עבר. 2. ההליך הפלילי. 3. מערכת יחסים עם כיטאר רופא. 4. טובות הנאה. טוב אז לטיפול: הנושא בטיפול משפטי ככל שתצאי מהסיפור הזה יקל לך כל תוצאה שתתקבל . ההליך הפלילי כידוע תחנות הצדק תוחנות לאט.-אז צריך סבלנות. לנתק את מערכת היחסים וזו דעתי האישית-תמצאי רופא אחר. טובות הנאה תצתרכי לקבל החלטה אמיצה ולגמור עם התלות הזו.

http://www.eplace.co.il/selectivit/

הנדון: בישנות יתר חרדה חברתית. שמי שלום בן 37 יש לי בעיה קשה ליצור קשר עם אנשים אחרים במיוחד עם המין השני לא פעם מוצא אני את עצמי נבוך כשאני מדבר אם בחורה ולא משנה באיזו נושא לא מסוגל ליצור מגע עיניים לזמן ממושך יותר (3-5 ) שניות המילים לא יוצאות לי בחופשיות והרבה פעמים יש שתיקה ארוכה למרות שיש הענות מהצד השני כמו כן לוקח אני EDRONAX MG 4 פעמיים ביום תקופה של 3 חודשים. מה עלי לעשות ואיזה טיפול חלופי יש, חשבתי לעבור איפנוזה או לנסות EMDR קראתי קצת בנושא ברור לי שרק טיפול תרופתי או שינוי פיזיולוגי יעשה את שלא (לא דיבורים) מה אתה מיעץ לי לעשות ואם הטיפול מוכר וניתן דרך קופת החולים תודה מראש שלום תורג'מן

שלום, התשובה לפנייתך הקודמת נמצאת בפורום... אורנה

שלום אני בחורה צעירה בתחילת שנות העשרים .. השאלה שלי קצת מתוסבכת אני מרגישה הרבה פעמים מין תחושת ריקנות כזאת שקשה לי להסביר ויש ימים שפתאם פשוט אני בוכה בלי סיבה ממש מיוחדת ( אבל יש לציין שעברתי טראומות בחיים מנסיבות משפחתיות) אני בחורה שכן עושה עם עצמה דברים אבל בכל זאת תמיד יש לי מין הרגשה כזאת דכאונית שגם עם חברות המעטות שיש לי אני לא ממש מדברת על זה כל אחת והצרות שלה .. ואנשים שמתי לב מתחברים אליך רק שאתה שמח וטוב לבב אבל בחיים זה לא תמיד ככה .. אני די לא יודעת מה לעשות אני מרגישה לפעמים קצת חולת נפש..אני יודעת שלכל אחד יש ימים כאלה אבל אצלי זה נמשך פשוט יותר מדי.. ואני די מתרחקת מאנשים שזה קורה לי.. וזה נורא מציק לי אבל אני לא יודעת איך לצאת זה..

שלום אחת, את מתארת חוויה פנימית מכאיבה, ואני חושבת שכדאי לטפל בזה. מה דעתך בנוגע לפנייה לפסיכולוג עמו תוכלי לדבר על רגשותייך באופן מעמיק? זה יכול לעזור... אורנה

שלום. לאחרונה התחלתי להתעניין במשנתו של ז'ק לאקאן, וקראתי שהוא טיפל בפסיכוזות. רציתי לשאול אם יש מטפלים לאקאניינים בארץ, אם ישנו הבדל גדול בטיפול בינם לבין מטפלים רגילים, ואם אפשר, לקבל מידע כללי על הנושא (לא צריך לפרט את משנתו או משהו). גם רציתי לשאול אם מוכרת לכם שיטת טיפול שנקראת "תרפיה פרימלית" (primal therapy) שהמציא ד"ר ארתור ג'נוב (janov). אודה לכם על תשובה עניינית ורצינית. דביר.

ובכן, יש ואין הבדל בין מטפל לאקאניאני לאחר. אין הבדל - במובן שמטפל דינאמי נוגע באותו חומר כמטפל לאקאניאני. יש הבדל במובן דגשים על נקודות מסויימות. רצוי להיות מטופל מאוד מודע לחומר ולעצמו כדי להנות מטיפול לאקאניאני. אפשר להיות סתם איש עם בעיות, כדי לקבל מטיפול דינאמי רגיל. לגבי ארתור ג"נוב, נדמה לי שהיתה איזה קבוצה בארץ שפעלה על-פיו ואולי אתה צריך לחפש באינטרנט. האמת היא שלספר היתה השפעה כשיצא, אך היישום - לא צלח. בארצות- הברית ידוע לי שיש אסכולה המטפלת לפי "הצעקה הראשונית".

לדעת איפה מוצאים מטפלים לאקאניאנים בארץ.

שלום רב, אבי בן 67 סובל מבעיות בריאות כדלהלן: דלקת במעי הגס - עומד לעבור ניתוח בעוד כחודש. פריצת דיסק המתבטאת בכאבים עזים - יתכן ויצטרך ניתוח. בעיות בעיניים - קטראקט + גלאקומה - עומד לעבור ניתוח בחודש יולי. כמו כן, יש לו בעיה נוירולוגית (כנראה עבר אירוע מוחי לפני זמן מה) וכתוצאה מכך הוא סובל מכאבים באיזור הפה (רופאי שיניים שוללים בעיות בשיניים). בשנת 2001 הוא עבר ניתוח מעקפים. לפני שנתיים יצא אבא לפנסיה. כל השנים הוא עבד בבית הספר והיה אדם בריא מאוד. הוא לא החסיר כמעט ימי עבודה, עד לניתוח הלב. מאז שיצא לפנסיה, מתגלות אצלו בעיות בריאות בקצב בלתי רגיל. כל השנים היה אדם מאוד פסימי, כל בעיה הכי קטנה הייתה מקבלת נופח עצום. מעולם לא ידע להתמודד עם בעיות. מאז שיצא לפנסיה מצבו הנפשי החמיר. הוא מאוד חרד, עצבני ומדוכא. לפני שבועיים אושפז בבית החולים בגלל הדלקת במעי. בתחילת השבוע שוחרר הביתה לשם החלמה עד לניתוח. קיווינו שכשיגיע הביתה יתעודד מעט, אך הוא נמצא במרה שחורה. הוא אינו מוכן להתעודד. עלי לציין שהוא מתנגד בכל תוקף ללכת לטיפול נפשי או לייעוץ כלשהו. את זמנו הוא מבלה בביקורים אצל רופאים פרטיים. כשאנו, המשפחה הקרובה (אמי -אישתו, ו- 3 ילדיו) מנסים לעודד אותו, הוא מתרגז ואינו מוכן לשמוע דברי עידוד. הוא כל הזמן אומר שלא נותר לו בשביל מה לחיות. אגב, יש לו גם 4 נכדים מקסימים. הוא מוקף כל הזמן בבני משפחה שלא מפסיקים לעזור לו ולתמוך בו, אך הוא אינו מתעודד. אנו מנסים לומר לו כל הזמן שלמרות כל הבעיות הרפואיות עליו להתעודד מכך ש:א. הן אינן מחלות סופניות. ב. שיש לו משפחה אוהבת התומכת בו. במהלך חייו הקדיש אבא את עצמו לעבודה בלבד, הוא לא פיתח תחביבים כלשהם. כיום הוא מתקשה לראות ולכן קשה לו לקרוא או לראות טלויזיה, לכן הוא מסתובב רוב היום בחוסר מעש (מדי פעם הוא מלמד בבית תלמידים, אך גם זה כבר קשה לו מדי). קשה לנו לראות אותו כ"כ מיואש וחלש (פיזית ונפשית). אחותי סטודנטית וחיה עם הורי בבית, היא מספרת שהחיים הפכו להיות בלתי נסבלים. אבא מקשה על כולם. אגב, למרות כל מה שעושים למענו, הוא כל הזמן בא בטענות לכולם. אני דואגת לו, לאמי, לאחותי ולכולנו. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעודד את רוחו???

שלום שירה, אני מאוד מבינה את דאגתך למצבו של אביך. נראה לי נכון ליזום שיחה אישית או משפחתית עמו, בה תשתפו אותו בהרגשתכם. ספרו לו כיצד אתם רואים את המצב ומהם הפתרונות האפשריים בעיניכם. הציעו לו להיפגש עם איש מקצוע שיוכל לעזור באבחון מצבו ובהחלטה על טיפול פסיכולוגי ו/או טיפול תרופתי. אני יודעת שזה מאוד מסובך, אבל תצטרכו למצוא את הדרך להיות אוהדים אך תקיפים בנוגע לשינוי שצריך להתרחש. בהצלחה בהתמודדות, אורנה

שלום, אני גרה בחיפה איך אפשר למצוא פסיכולו/ית ? אין לי המלצות מחברים ותהיתי היכן אפשר לקבל מידע על פסיכולוגים . תודה.

שלום, באופן כללי (ובהנחה שאינך מחפשת פסיכולוגים העובדים בגישה ספציפית), אפשר לפנות לקופת-החולים בה את חברה או למרכז קהילתי לבריאות הנפש באיזורך. אם את מחפשת מטפלים פרטיים, ניתן לקבל טלפונים באמצעות דפי-זהב, או להתעניין באתרי אינטרנט דוגמת "פסיכולוגיה עברית". נסי להיפגש לפגישה ראשונה עם מספר מטפלים, על-מנת שתוכלי להתרשם מהבדלים בהרגשתך. בהצלחה, אורנה

שלום, קרוב משפחה שלי נהרג בפיגוע בו נפגעה גם שאר המשפחה, ביניהם בנו בן ה3 באופן מאד קשה ובתו בת ה6 (בזמן הפיגוע) נפצעה קל. השאלה שלי בנוגע לילדה. בעקבות המצב נדרשת תשומת לב רבה לילד ולתהליך שיקומו, דבר שכמובן פוגע בתשומת הלב שניתנת לילדה. (כמובן שהילדה בטיפול פסיכולוגי), פעם שמעתי שיש ספר לילדים שעוזר להם להתמודד עם אח חולה ועם כעסים שעלולים להתפתח כלפיו בגלל ש"גנב" את תשומת הלב. רציתי לשאול איזה ספרים מומלצים למצב כזה?

שלום נועה, הצטערתי מאוד לקרוא על המצב עמו אתם מתמודדים. לצערי אינני מכירה ספרים מסוג עליו כתבת. נראה לי נכון לשאול פסיכולוגים המתמחים בעבודה עם ילדים, למשל דרך השירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח) באיזורכם. שמרו על עצמכם, אורנה

שלום האם ידוע לך על גוף כמו קופ"ח מכבי לצורך העניין-שבו אני חברה אשר נותן תמיכה להורים לילדים עם בעיות קשב וריכוז שבו תהיה הנחיה והכוונה איך להתמודד עם ילדים עם בעיה כזו?

שרונינה, אני מציעה לפנות לשירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח), ולהתייעץ איתם בנושא בעיות קשב וריכוז. אורנה

שאלה חשובה לי אלייך אני סטודנטית ומיכיוון ומתחבטת במספר סוגיות, אני יודעת שזה איננו פורום לסטודנטים אך אודה לך מאוד אם תוכלי לעזור לי מדובר על המושג התפתחות- שכידוע הוא תהליך של השתנות לאורך זמןהכוללים שינויים איכותייםשמתרחשים עם הגיל ובכושר וכן ארגון ההתנהגות מחדש כאשר לזו מצטרפים שלושה מאפיינים שהינם: סדירים ורציפים מצטברים ובעלי כיוון לכיוון של יותר שאלתי האם ילד שהחל לגמגם עם העלייה לכיתה ז' עולה על הגדרה זו? ןהאם מתבגר המבקש לעזוב את בה"ס ול"חפש את עצמו", עונה על הגדרה זו? אני חושבת שלא מפני שלדעתי ישנה כאן רגרסיה וכמו כן השינוי לאורך זמן איננו כמותי או איכות י אלה לכיוון שלילי וקשור לסביבה,,,,,,,,,,, בבקשה עיזרי לפתח את הסוגייה הנ"ל תודה דנה וינקלר

שלום דנה, בשל עומס הפניות לאתר, אוכל להתפנות לשאלות מסוג זה רק לאחר שפונים אחרים ייענו. באופן כללי, אני חושבת שהכיוון של תשובתך הולם יותר את המקרה הראשון (הגמגום), ופחות את המקרה השני (חיפוש עצמי). בהצלחה, אורנה

לרופאים שלום אני בחורה בשנות העשרים לחיי מאז ומעולם הייתי חולמת חלומות ארוכים ולרוב מוזרים ומפחידים, לעיתים החלומות כל כך מבעיתים שאיננה רוצה לישון יותר ונתקפת דיכאון בדרך כלל למשך שבוע שבועיים לכן אני מקבלת כדורי שינה (זודורם) יש לי גם את הבעיה של היתקעות בין מצב העירנות לשינה בכמה חודשים האחרונים אני חולמת אפילו עם כדורי השינה ולאחרונה התחילו להיות לי חלומות נבואיים ולא נבואות טובות אלה פשוט טרגדיות על האנשים סביבי. כמה מהחלומות התממשו אני מטופלת בתרופות נגד דיכאון אבל אני מרגישה רע יותר ויותר מיום ליום האם אתם יכולים להמליץ לי על איזה מומחה לחלומות אמיתי ורציני?

שלום, אני יכולה לחשוב על שני כיוונים אפשריים: הראשון הוא בדיקה במעבדת שינה (יש מעבדה כזו בחוג לפסיכולוגיה של אוניברסיטת ת"א, ואני מניחה שגם במקומות נוספים). כיוון שני יכול להיות התייעצות עם פסיכואנליטיקאי, שיוכל לכוון אותך לגבי התאמתך לטיפול פסיכואנליטי. במהלך פסיכואנליזה יש דגש רב על התבוננות בחלומות, אך מדובר בטיפול מורכב, ממושך ויקר. בכל מקרה, אני ממליצה לחזור ולשוחח עם הרופאים שנתנו לך טיפול נוגד דיכאון וכדורי שינה. בברכה, אורנה

שלום רב האם ידוע למישהו על קבוצת תמיכה או קבוצה טיפולית לילדים או בני נוער הסובלים מהפרעת חרדה ו/או ocd?

שלום אורית, לא ציינת את האיזור בארץ בו את מחפשת קבוצה. באופן כללי, אני מציעה לפנות למרפאות או למכונים פרטיים המתמחים בעבודה עם ילדים ונוער. אם מדובר באיזור ת"א את מוזמנת לכתוב למייל האישי שלי, ואולי אוכל לעזור. בברכה, אורנה

הנדון: בישנות יתר חרדה חברתית. שמי שלום בן 37 יש לי בעיה קשה ליצור קשר עם אנשים אחרים במיוחד עם המין השני לא פעם מוצא אני את עצמי נבוך כשאני מדבר אם בחורה ולא משנה באיזו נושא לא מסוגל ליצור מגע עיניים לזמן ממושך יותר (3-5 ) שניות המילים לא יוצאות לי בחופשיות והרבה פעמים יש שתיקה ארוכה למרות שיש הענות מהצד השני כמו כן לוקח אני EDRONAX MG 4 פעמיים ביום תקופה של 3 חודשים. מה עלי לעשות ואיזה טיפול חלופי יש, חשבתי לעבור איפנוזה או לנסות EMDR קראתי קצת בנושא ברור לי שרק טיפול תרופתי או שינוי פיזיולוגי יעשה את שלא (לא דיבורים) מה אתה מיעץ לי לעשות ואם הטיפול מוכר וניתן דרך קופת החולים תודה מראש שלום תורג'מן

שלום, אני מציעה לבחון את האפשרות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שיתמקד בחרדה החברתית. כמו כן, ניתן לךפנות למייל האישי של אורן קפלן בנוגע לטיפול בהיפנוזה ובשיטת EMDR. בברכה, אורנה

היי אשתי ואני הגענו בברית הנישואין לא מזמן.הבעייה שלנו היא סגנון ההתנהלות בכל הנוגע לכסף.לפני הנישואין ערכתי הסכם ממון ששומר את כל הוני בצד במקרה של סיום עצוב.לאחר הנישואין נוצר מצב בו אשתי מבזבזת כספים בצורה לא נשלטת ללא ריסון.היא אינה עוצרת לבדוק עצמה וטוענת כי לאור החתונה הא מרגשיה שמותר לה לבזבז.הגישה שלי היתה תמיד ידועה לה שאני כמחזיק במשכורת הגבוהה יהיה זה שיחליט על רכישות משמעותיות.היא כמובן קיבלה ויזה לחשבון שלי שאינו משוף ומאז משתמשת בו ללא בחינה מושכלת.אני מרגיש שאני בבעיה.מצד אחד איני רואה כיצד אפשר לעצור מבעדה לקנות ללא גבול גם דברים שאינה זקוקה להם ושאינה משתמשת ומצד שני אני רוצה שתרגיש נוח ושאינה כבולה.המצב יוצר אווירה עכורה ולעיתים מכלה כל חלקה טובה בזוגיות.לפני הפנייה ליועץ זוגי..שהוא אינו אופציה כרגע.מהו לדעתך המקור להתנהגותה של אשתי.אולי הרצון שלה לבסס מעמדה.אולי ניסיון להחזיר השליטה ולהראות שהיא קובעת..ושולטת על החלטות בקנייה..אולי בגלל הסכם הממון.יש לציין שלא קיימתי שום גישה תקיפה והייתי מאד מאד גמיש איתה.מה את אומרת?

שלום גיל, נישואים הם תמיד מפגש בין שני עולמות שונים, בעלי מבנה אישיות, הרגלים והיסטוריה משפחתית שונה. לאור זאת, נחוצות תמיד שפע התאמות הדדיות. הבעיה שתיארת אינה נתפסת בעיני כאי הבנה נקודתית בנושא הכספי, אלא משקפת הבדלי גישות מהותיים בינכם (בצרכים, בפנטזיות, בהנאות, בחרדות וכד'). אני חושבת שכדאי לנסות להכיר הבדלים אלה, ולבחור במשותף דרך התנהלות שתשקף את שניכם, ולא את גישתו של אחד מכם. אגב, ייעוץ זוגי קצר יכול לעיתים להסיר מכשולים רבים מתחילת חיי הנישואים... בהצלחה, אורנה

שלום אורנה, אני גר בבניין דירות בקומה אמצעית, ומעליי מתגוררת משפחה עם בן בגיל גיוס. הבן מקפיץ מעל ראשי כדור שעושה רעש שמאיים להוציא אותי מדעתי. ברוב הפעמים אני מתקשר לאימו, שמטפלת נקודתית בעניין ואז הקפצת הכדור נפסקת עד הפעם הבאה, כעבור מספר ימים. אשמח לקבל ממך איזו עיצה אפקטיבית. תודה.

שלום גדי, אני בהחלט מבינה את אי הנוחות שמתבגר משועמם יכול לעורר... עם זאת, אינני חושבת שהשכלתי בפסיכולוגיה קלינית מאפשרת לי לייצר פתרון מוצלח יותר משלך. אני מקווה שבעייתך תיפתר בקרוב (אולי עם הגיוס?) אורנה

איך רוכשים בטחון עצמי למה אין לי את היכולת לענות ולהגיב על דברים שנאמרים כלפי אני מרגישה שאני נותנת לאנשים אפשרות "לרכב" עליי. אני מרגישה ממש חסרת בטחון עצמי חסר עמוד שידרה, מפחדת מהצל של עצמי??? איך פותרים בעיה זו!!!???

שלום שרונינה, כמו מאפייני אישיות אחרים, בטחון עצמי מתפתח בתהליך הדרגתי ומורכב. התפתחותו קשורה הן לגורמים מולדים, והן לסביבה בה גדלנו. אני יכולה להמשיך ולהסביר, כיצד התיאוריות הדינמיות מקשרות תחושת ביטחון והערכה עצמית למסרים שקיבלנו מהדמויות המשמעותיות בילדותינו, אבל אני מרגישה שלא לכך את זקוקה. נדמה לי שאת מבקשת אוזן קשבת שתאפשר לך לחשוב על האופן בו התפתחה הערכתך העצמית, ועל הדרכים בהן את יכולה לשנותה. זהו תהליך אישי, ולעיתים איטי, שלא ניתן לבצעו "אינסטנט" באינטרנט. אני מציעה לפנות לטיפול במסגרת ציבורית או פרטית. בהצלחה, אורנה

שלום "לטיפול במסגרת ציבורית או פרטית" תהיה יותר צפציפית למי ניתן לפנות גוף כלשהו ???

שלום אורן ישנה אצלי בעייה שמדאיגה אותי מאוד, אני נוטל רידזין מזה כשבועיים במינון של 75 מ"ג ליממה, הבעייה שלי היא שכאשר אני מאונן אני חווה אורגזמה אך אין פליטה של זרע, רציתי לדעתי האם יש מקום לחשש והאם סביר להניח שהבעייה הזאת מתרחשת עקב נטילת הכדורים. תודה מראש יום נעים

שלום, הפורום הזה עוסק בפסיכולוגיה ולא יענו לך כאן על שאלות בנושא תרופות. כדאי לך לפנות לפורום של דוקטורס: פסיכיאטריה: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/385 קוקי

שלום, אנא פנה לרופא המטפל, ודווח לו על כל תופעה שאתה מקשר לטיפול התרופתי. בברכה, אורנה

שלום בני בן שנה וחצי ויש לו בגן מטפלת שכשהיא מחליפה להם טיטולים היא שמה כפפות על הידיים (במקרה גיליתי זאת). רציתי לדעת האם הדבר יכול לגרום להם בעיה בעת גמילה מטיטולים, כי הרי אומרים לא להגיד להם שקקי זה דבר מגעיל וכו' ופתאום הם רואים את המטפלת עם הכפפות וילדים הרי מרגישים ומבינים הכל... מה אתה אומר? האם אני צריכה לדווח הלאה? האם זה יכול להפריע? תודה.

שלום אפרת, אני מסכימה איתך שילדים (כמו מבוגרים) הם לעיתים רגישים ובעלי מודעות, אך באותה מידה הם מסוגלים לקבל בהבנה התנהגויות שונות ומגוונות. כשם שילדים יודעים שאמא ואבא יכולים להתנהג באופן שונה זה מזה, כך הם מקבלים התנהגויות שונות של מטפלות, חברים וכד'. באופן כללי, אינני רואה נזק פוטנציאלי מהעובדה שאחת המטפלות משתמשת בכפפות בעת החלפת חיתולים. אינני יודעת מדוע המטפלת משתמשת בכפפות, אך אינני בטוחה שיש הכרח להסיק שהתנהגותה מבטאת גועל (יתכן למשל שהיא סובלת מאלרגיה כלשהי למגבונים או למשחות). אני מציעה לשוחח עם המטפלת ולבטא את דאגתך. רק במידה ואת לומדת מתגובתה שהיא נמנעת בכוונה תחילה ממגע עם הפרשות הילדים, כדאי לשקול צעדים נוספים. באופן כללי, אני מציעה לסמוך על הטבע והזמן, שמביאים לגמילה מוצלחת אצל כולנו... אורנה

ד"ר שלום, לפני 5 חודשים הפסקתי טיפול של שנה וחצי בפאקסט, במטרה לטפל בדיכאון. התרופה גרמה לי לקשיים גדולים בריכוז, עד שעזבתי את הלימודים והחלטתי להפסיק ליטול את התרופה לגמרי. לפני חודש עזבתי את הפסיכולוגית שלי, כתוצאה מהדיכאון שחזר. אני לא מוצאת כוח יותר לקום בבוקר, והפסיכולוגית נמצאת בעיר מרוחקת (העיר שבה למדתי באוני'). אני צריכה המלצה לפסיכולוגית שנמצאת באזור ת"א. עדיף שמתמחת בהפרעות OCD (אני סובלת מטריכוטילומניה). לצערי מימשתי את זכאותי לקבל טיפול פסיכולוגי דרך קופ"ח מכבי (30 פגישות לכל החיים), ולכן אני מחפשת פסיכולוגי פרטי. בת 25, גרה בת"א. תודה, קורן

הי קורן, אני מכירה מישהי מצויינת באיזור ת"א שמתמחה בOCD ואני אשמח להמליץ עליה אם תפני אליי למייל האישי: [email protected] קוקי

שלום קורן, את מוזמנת לכתוב למייל האישי שלי. אני חושבת שיש מספר כיוונים שנוכל לחשוב עליהם ביחד. בברכה, אורנה [email protected]

שלום אני מטופלת אצל קלינאית תקשורת בעניין קשיי דיבור. לאחר כיותר מ-20 טיפולים לדבריה אין שינוי לטובה וגם לדעתי. היא הציעה טיפול פסיכולוגי כפתרון חדש. לטענתה, הבעיה שלי יותר מורכבת וקשורה לרובד יותר רגשי. אני לא מצליחה להתחבר לשיטות הטיפול והטכניקות הבסיסיות שלומדים אצל קלינאי התקשורת. האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לבעיית דיבור ? אשמח לשמוע את דעתך בנושא. תודה

שלום ליאנה, אני חושבת שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור למגוון בעיות, כולל בעיות דיבור הקשורות לרובד הרגשי. עם זאת, מאחר והאינפורמציה שיש לי היא מוגבלת, אנ מציעה לפנות לפגישות ייעוץ עם פסיכולוגים, ולשמוע דעות המבוססות על היכרות קרובה יותר עם הבעיה. בהצלחה, אורנה

שלום, מזה חמש שנים כשאני הולכת לבתי מלון,אני לא מצליחה להרדם בלילה.בעקבות זאת פיתחתי באופן לא מודע תגובות של חרדה שהולכת ומתגברת בסיפטומים שלה כגון: רצון לצאת מהבית מלון ולחזור הביתה (ביום האחרון שאני עומדת לחזור הביתה, אני מרגישה יותר טוב),בחילות,חוסר תאבון,קיבה עצבנית,הטלת שתן לעיתים קרובות,הקאה ביום,נשימות רדודות ומהירות,חולשה בכל הגוף,חוסר שינה,הרגשה שאני עומדת להתעלף. כל זה קורה רק שאני מגיעה לבית מלון-ועד שאני חוזרת לביתי. אני בד"כ אישה בריאה ביום יום.בשהותי בבית המלון-בעלי לא תומך בי מספיק. כשאני אומרת לו שהתחיל לי התופעות ,הוא לא מתייחס אלי,ולא דואג לי,הוא פשוט מתעלם ממני. אני רוצה שתייעצו לי על שיטות טיפול שיאפשרו לי להתמודד עם החרדה הזו ולהתגבר עליה באופן מוחלט,כי אני מודעת היום למצבי ומוכנה להתמודד בכל דרך בכדי לחזור להיות אישה בריאה וחזקה.(בכדי להנות עם משפחתי בבית מלון). האם כדאי בטיפול תרופתי,(חשבתי לקחת נרות "פארמין"נגד הקאות,כי כשאני רוצה לאכול ולשתות אז אני מקיאה,ואם כאשר אני רוצה לאכול-אז אני אוכלת אולי חצי קרקר כי אני מרגישה חסימה בקיבה ה"עצבנית" שלי לכל היום והלילה).האם פרמין עוזר או כל נטילת כדור קונבנציונלי שתמליצו לי?או תרופה מהטבע? האם תרופות ממכרים,גם אם לוקחים אותם במינונים קטנים? או טיפול פסיכולוגי?או כל שיטת טיפול שנוגעת לחרדה שלי...... איך אני לומדת על טכניקות שליטה רצונית על תגובותי הבלתי רצוניות ובלתי רצויות? תייעצו לי קודם כל על שיטות הטיפול הטבעיות ,ואח"כ על טיפול תרופתי. האם תמיכה משפחתית עוזרת? מודה לכם מראש.ואשמח לקבל את תשובתכם בהקדם האפשרי. שוקולדה

שלום, את מתארת חרדה המתפתחת בתנאים מאוד מוגדרים וספציפיים, ולכן נראה לי נכון להתחיל בטיפול פסיכולוגי שינסה לאתר את הגורמים והמאפיינים של בעייתך. אני ממליצה לפנות לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי שיתמקד במצבי החרדה. בהצלחה, אורנה

אורנה שלום, תוכלי לפרט לי על טיפול קוגנטיבי-התנהגותי שמתמקד במצבי החרדה שלי,ובמה זה מתבטא. הגורמים והמאפיינים של בעייתי לפי דעתי הם: 1. לא מצליחה לישון בבתי מלון- כי אני מרגישה שאני רגילה לכרית ומיטה שלי בביתי.בעקבות זה לא הצלחתי להרדם בחדר המלון,אז פשוט נלחמתי באמצע הלילה עם עצמי בכדי להרדם,בעקבות זאת התחילו לי תסמיני החרדה-הקאות,שילשולים וחולשה בגוף. במשך 5 שנים, כאשר הלכתי לבתי מלון תסמיני החרדות הלכו והתגברו,אני ומשפחתי לא היינו מודעים לכך שזה חרדה,אלא תמיד חשבנו שאני חולה בוירוס.אני עליתי על זה בבית מלון האחרון שהייתי בו לפני כשבועיים-זה משהו פסיכולוגי.כי גיליתי שתסמיני החרדה קורה לי בכל פעם שאני נמצאת אך ורק בבית המלון.לכן חיפשתי מידע על החרדה זו באינטרנט 2. הגורם השני-אי תמיכתו המלאה של בעלי: כל פעם ששהינו בבתי מלון עם בעלי,הורי ואחיותי- כשהתחילו לי תסמיני החרדה.(בעקבות גורם מס' 1) בעלי לא נתן לי תמיכה(נפשית) מלאה, לא עזר ודאגלי בכל דבר שאני ביקשתי ממנו,אפילו לא התעניין ושוחח איתי על מצבי הוא התעלם ממני,רק אומר לי מילים פוגעות ושליליות.בעקבות זה הוא גרם לי שאני לא ישתף אותו אותו במה שאני חווה ומרגישה כי פחדתי מתגובותיו.כאשר הגיע זמן השינה בלילה,הייתי רק איתו בחדר ואז הופיעו לי תסמיני החרדה כי הרגשתי שאני נמצאת עם אדם שלא נתן לי תמיכה מלאה.(יש לציין שבעלי לא היה מודע כמוני על התפתחות מצבי החרדה שלי-לכן שנינו לא ידענו כיצד להתמודד עם מצבי החדש).מצד שני גיליתי:כשהורי ואחיותי נתנו לי תמיכה מלאה לאורך כל שהותי-בעקבות זה התחלתי להרגיש יותר טוב,אבל בהתמודדות במצבי החרדה שלי,יש עליות וירידות.(כי זה בא והולך-בגלל שאני והגוף שלי מתמודדים עם מצבי החרדה שלי). שאלותי הן: מה הטיפול שאני צריכה לקבל אחרי שאיתרתי את הגורמים לחרדותיי? כשמתחיל לי תופעות החרדה הראשונים, איך אוכל לעצור את זה ולהתמודד עם זה? האם את ממליצה לעשות יוגה או מדיטציה (תרגילי נשימות) ? כאשר החרדה בלילה חוזרת,איך אני מתמודדת ומתגברת על זה (בלילה אני מרגישה בחילות,חולשה בגוף וקיבה "עצבנית")?בעקבות התסמינים האלו אני לא יושנת כל הלילה עד הבוקר.(אני מעסיקה את עצמי:רדיו,טלוויזיה,קריאת עיתון)-לא מצליחה להרדם.... איך אני מחזירה לי את התאבון ביום כאשר אני נמצאת בהתקף חרדה?(בהתקף אני יכולה רק לשתות ולא לאכול כל היום כי אני מרגישה "חסימה" בקיבה. אשמח מאוד לקבל את תשובתכם בהקדם האפשרי.תודה מראש שוקולדה.

עבור מחקר הבודק את השפעותיה של רכיבה טיפולית דרוש שאלון סטנדרטי הבודק דימוי עצמי ודימוי גוף בילדים בני 5-7 שנים. השאלון יופנה כמובן להורים.

שלום הילה, אני מציעה לפנות למגמות הקליניות של הילד באוניברסיטאות שבאיזור מגורייך. נסי להתעניין מיהם החוקרים העובדים בנושא דימוי עצמי ודימוי גוף. בהצלחה, אורנה

שלום, בן 23, לעיתים אני סובל מתופעה מוזרה באמצע השינה. אני מתחיל לשמוע רעש שמיתחזק מאוד ומרגיש שאני רוצה להתעורר. אני מרגיש שהעיניים שלי מתהפחות כשאני מנסה להתעורר ולא מצליח לצאת ממצב של שינה ולפקוח את העיניים. אני מתחיל להתנשף ולגנוח בכל כדי לקבל עזרה בהתעוררות כי אני לא מצליח והרעש נעשה חזק מאוד ומפחיד ביותר. בת זוגתי לפעים שומעת אותי ועוזרת לי להתעורר כשהיא מנערת אותי ולפעמים אני בסוף מתעורר לבד. ההתעוררות מלוות בצמרמורות דפיקות לב חזקות ופחד משתק. האם זו בעיה פסיכולוגית? אם לא למי כדאי לפנות? אם כן האם זה נורמלי? זה מה שנקרא ביעותים? כי אני לא חולם כשזה קורה. אשמח אם תעזרו לי תודה.

בני, אנא פנה ליעוץ רפואי, שיוכל לאבחן את בעייתך באופן ראשוני. בשלב הראשון כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה, ועל-פי המלצתו ניתן לאתר מומחים בתחום (למשל, במעבדות השינה האוניברסיטאיות). בהצלחה, אורנה

שלום! אני אמא צעירה(28) לילדה בת 6 ועוד ילד בן 4 ביתי הולכת למטפלת אחרי ביה"ס למשך כ- 4 שעות בכל יום. (המטפלת הינה אמא של ילדה מהכיתה של ביתי) אתמול בערב ביתי פרצה בבכי כי איננה מעונינית ללכת לבית המטפלת ולמה? ביתה של המטפלת מעליבה אותה, מאיימת כי תסתור לה וכו' כל זאת קורה בעיקר כשהמטפלת נחה את מנוחת הצהריים בעוד שעליה להשגיח על ילדי ובני בעיקר הוא שובב וקטן (המטפלת טוענת כי ילדיה הגודלים שומרים על ילדי מה שנראה לי לא נכון בעליל !!! שאלתי איך אני מחזקת את הבטחון העצמי של ביתי (מה שגם לי אין ביטחון עצמי כל כך) מכל דבר היא חוששת היא תמימה מאד נאיבית וזה כואב לי לראות אך רומסים אותה (מה שהייתי בעבר היום פחות) ואיך אני מביאה את המטפלת לידי שמירה מוחלטת על ילדי מבלי שתנוח. אני מאד חסרת אונים איך להתמודד עם הנושא: בטחון עצמי. וחוסר האחריות כלפי ילדי אין היא עושה טובה אלא מקבל גמול מאד מכובד, אני מרגישה שרומסים אותי ואינני מכירה אנשים על מנת שאוכל לבטוח בהם ולתת להם לטפל בילדי מה אני אולי אפסיק לעבוד????????

שלום שרונינה, ההודעה שלך מעבירה בבירור את תחושת הדאגה לילדייך והצער על המציאות הבעייתית שנוצרה עם המטפלת. אני מבינה שאת מרגישה הזדהות עמוקה עם בתך, גם בגלל חוויות העבר שלך (בהן חווית את עצמך רמוסה ולא בטוחה בעצמך). אני חושבת שזהו זמן חשוב ומשמעותי עבורך לקום ולדרוש בביטחון את מה שמגיע לך ולילדייך: מילוי חלקה של המטפלת ב"חוזה" בינכם. נראה לי נכון לשבת עם המטפלת לשיחה, בה תבהירי כי הדברים לא יוכלו להימשך כך. את אינך אמורה לממן את מנוחת הצהריים של המטפלת, והיא אמורה לשמור על ילדייך בצורה טובה ומלאה תמורת התשלום שהיא מקבלת. אנא דווחי לנו על המשך ההתפתחויות. בהצלחה, אורנה

שלום! אני חוששת מהעובדה כי : 1. היא תגיד שזה לא מתאים לה ההתניות שלנו.(למרות שקשה לי להאמין-היא זקוקה לכסף) 2. שהשינוי "יתפוס" לשבוע ואחר כך יחזור לסורו! 3. יש לי בעיה אני לא מכירה אנשים שמעוניינים לטפל בילדי ובעיקר גב' אמינה (שאינה מכה!!!) מה עושים??? סומחים על המזל?!

אבקש להבין את יחסי הגומלין בין דיכאון קליני לכאבי שרירים איומים וחולשה גופנית נוראה. תודה.

שלום דיכאונית, מצבי חרדה ודיכאון קשורים באופנים שונים לירידה תפקודית של המערכת החיסונית, שיכולה להתבטא גם במצבי חולשה וכאב. אני מניחה ששאלתך אינה עוסקת בנושא באופן "כללי", ולכן ממליצה להתייעץ עם רופאך באופן אישי. בהצלחה, אורנה

כיצד ניתן לתרגם work up?

שלום רן, אינני יודעת באיזה הקשר רצית להשתמש במילה work up. אם הנושא קשור לפורום פסיכולוגיה קלינית, אנא שלח את המשפט המקורי ואנסה לעזור. אורנה

הבעיה שלי היא כזו: אני עובדת בחברה שאחד המנהלים שלה הוא אבא שלי. נכנסתי בתור "אחת מהחבר'ה" וככה התיחסו אלי העובדים. התפקיד שלי הוא לרוב פקידותי ואינני קשורה להנהלה בשום צורה שהיא חוץ מקשר משפחתי. לאחרונה הפעיל אבא שלי סנקציות כנגד עובדים שחיפפו בשעות על דעת עצמם מה שגרר תגובה חריפה ומרירה מאד (כמובן) אליהם ואליי. אחת העובדות שהייתי כבת בית אצלה ותמיד אמרה לי "אין קשר בינך לבין ההחלטות של אבא שלך" דיברה איתי היום בקושי וגם זה במושגים של "אתם" ו"הגישה שלכם". כאילו יש לי מילה בנושא אבל בלי קשר - אבא שלי צודק. המרירות באה אחרי שנים שעשו מהעבודה קייטנה ומאבא שלי פראייר (וזו המחשבה שלי בלי קשר להחלטות האחרונות.) אני רוצה לדעת כיצד אני צריכה לנהוג עכשיו... האם עלי להראות את מה שאני מרגישה וחושבת? לענות לה? להצטדק שאינני קשורה לעניין? הצורך הראשוני שלי הוא להגיד לה: אני מההנהלה בשבילך? קבלי אותי עכשיו בצד של ההנהלה. עכשיו אני רואה את הפרצוף של כל ההתחנפויות האחרות. היא מצידה המשיכה להאשים אותי כל היום בעניני "גישה" למרות שלא דיברתי איתה מילה מרגע שנכנסתי בדלת הבוקר וספגתי גישה קרירה מצידה.

שלום יערית, את מתארת מצב בו את קרועה בין נאמנות לאביך ולקשרים האישיים שיצרת בחברה. אני מניחה שזה לא פשוט "ללכת בין הטיפות" כפי שעשית בעבר, ואולי זה הזמן לנקוט עמדה יותר ברורה. אני כותבת זאת לאור ההתבטאות שלך בנוגע למרירות ולחנופה. אם כך את באמת מרגישה, נדמה לי שאת יודעת היכן מונחת הנאמנות שלך. אורנה

אני מובטל תקופה דיי ארוכה (כשנה בערך) אני בעל תואר ראשון אחותי הציעה לי עבודה (ע"י המשפחה מצד בעלה)במקצוע שלמדתי שלחתי קורות חיים לאותו אדם.. והעניין כמעט בוודאות שיסתדר אני ואחותי תמיד במריבות , מאז שהיא התחתנה (ורחוקה ) כמעט ואין מריבות. יש לנו מריבות קטנות, אבל בסוף מסתדרים ( אני בד"כ מוותר, כי אני יודע שהיא תחזור לביתה, ואין טעם להתנהג כמו ילדים קטנים ) לאחרונה , רבנו על משהו שטותי (שניתן היה לוותר עליו - "עינייני ניקיון בבית ההורים שאני לא מנקה את הבית לשיטתה) כשלא הסכמתי איתה , היא לא הפסיקה לציין את העובדה שהיא מנסה לסדר לי עבודה , והיא מביעה חרטה על כך . נפגעתי מזה , ואמרתי לה , שאם היא מסדרת לי עבודה מכל הלב זה יפה, אבל לא בכל מריבה שטותית היא תזכיר לי כמה שאני כפוי טובה, וכמה שהיא מתחרטת על שהיא מנסה לעזור לי. אני לא צריך להסכים איתה על כל דבר. אמרתי לה שאם היא תזכיר לי את זה שנית, אני אוותר על הצעת העבודה (שיכולה לקדם אותי ). השלמנו ישר ..מאז עברו שבועיים בסדר... אני מודה לה שהיא מנסה לסדר לי עבודה... אבל... מצד אחד יש עבודה שיכולה לקדם אותי אבל , מערכת היחסים שלי עם אחותי יכולה להתערער,(ככל שאנחנו יותר רחוקים היחסים בינו יותר טובים) ככל שאנחנו קרובים יותר , היא לא מפסיקה לרגע "להשתלט לי על החיים" ולאמר לי מה לעשות.. מצד שני, קשה לי מאוד למצוא עבודה... השכל אומר לי לקחת את העבודה.. אבל הרגש.. לא !!! רוב הסיכויים שאקח את העבודה.. האם אני נוהג נכון ? ( אשמח לשמוע דעה נוספת תודה "שם בדוי"

אז כמו שהכורח הוא אבי ההמצאה... כך צורכי השעה והפרנסה הם אבי ההדחקה וההבלגה. מאחר ואין לך הרבה ברירות ואפשרויות בחירה כרגע, אז תמחל על כבודך ותיקח את הג'וב. ומאחר ואתה במצב של כמעט אין ברירה - אין לך כרגע את הפריבילגיה של "האם אני נוהג נכון?" וחוץ מזה, תשתדל לשמור על מרחק מאחותך (רחוק מהעין וכו') עד יעבור זעם.

שלום, אני חושבת שכדאי ליצור הפרדות מסוימות בין הנושאים: חיפוש עבודה הוא נושא שדורש התייחסות אחרת מהקשר בין אחים. נראה לי נכון לשוחח עם אחותך ולבקש גם ממנה "הפרדת כוחות": אם היא מעוניינת לעזור לך בחיפוש עבודה זה נפלא, אך זה לא יכול להיות מותנה בהשתנות היומיומית של הקשר ביניכם. בעתיד, אולי תרצו לבדוק לעומק את מקורות המתח שאתם חשים. בהצלחה, אורנה

אם הייתי מוצא עבודה אחרת זה היה פותר את כל הבעיה, מכוון שהעבודה היא בתחום התמחותי ומכוון שעדיין לא מצאתי, החלטתי לקחת את העבודה (זה ייקח עוד זמן) הבהרתי לה שם היא רוצה לעזור לי זה יפה,ושאני אקח את העבודה בכל מקרה ומודה אני על כך אם היא לא תתחרט על העזרה הרי זה משובח.. בכל מקרה אני לא אשתנה .. לא מתאים לה.. בעיה שלה, היא יכולה להתחרט כמה שהיא רוצה.. היא זו שהציעה את עזרתה , מתוך כוונה טובה , ולא מתוך ניצול הזדמנות להכתיב לי מה לעשות.ולא מתוך כוונה לקבל בחזרה . אשתדל לשמר את היחסים כפי שהם (אני לא יהרוס אותם) תודה

שלום! אני בת 25 יוצאת עם חבר שלי במשך 4 חודשים (אנחנו גרים ביחד) לאחרונה אני סובלת מתחושת קנאה מוגזמת וללא שום סיבה בכל הקשור בו (אני אחרי מערכת יחסים של 4.5 שנים עם שנה הפסקה באמצע) אני די סובלת מהעניין ההרגשה לא נעימה ואני מבינה שאין בסיס לרגש זה אשמח אם תפנה אותי לגורם המתאים או תעזור לי להתמודד עם המצב המון תודות מראש

שלום רין, אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי פרטני בגישה פסיכודינמית. ישנן דרכים רבות להגיע למטפל/ת, הקשורות במידה רבה לתקציב העומד לרשותך. אני ממליצה להתחיל בקבלת המלצות ממכרים שעברו טיפול, בדיקה בקופות החולים, שירותי היעוץ של אוניברסיטאות וכד'. בהצלחה, אורנה

מאחר ואני פגועה מינית מתמשכת משחר ילדותי ומפאת כי ה"קורבנות" שבי צפה ועולה ומשפיעה על אורח חיי ויצירת היחסים הבין אישיים שלי ובמיוחד הזוגיים שלי, שמאופינים במשיכה ריגעית והתלהבות עצומה והנן מערכות יחסים נטולות כל רגש, לרוב ועל בסיס פורקני בלבד, ואף לעיתים על רגש לא מחייב וממסד. כאשר כמה פרדוקסלי, יצר הליבידו שלי דומיננטי מאד בחיי ולא פיתחתי הימנעות מהגורמים המאיימים(הגברים בכבודם ובעצמם) ואני חשה כי אני מתמסרת בקלות, מה גם שאני בחורה מצודדת, סקסית ונחשקת, כך שלדימוי הגופני שלי כתוצאה מההתעללות המינית המתמשכת וממקרי האונס שהתרחשו לי במהלך חיי, הן בילדותי והן בבגרותי, ישנה השפעה מרחיקת לכת על הפרספקטיבה שלי, אורח החיים שלי, יצירת הקשרים הבין אישיים והזוגיים והפסיפס הזה שנוצר כתוצר מוגמר. אני בשלה ומוכנה לטיפול בנושא המסובך- המדובר. אך מרוב עצים אינני רואה את היער.. אני מעוניינת בטיפול ממוקד של מטפל/ת מומחה/ית בטיפול בפגיעה מינית. אך למי עלי לפנות?על ידי מי להענות? האם תוכל לייעץ לי על מטפל/ת בתחום המוגדר, המדובר, באזור ירושלים? אני מאמינה ששיטה התנהגותית קוגנטיבית תהלום אותי, אך חשוב לי שהמטפל/ת תהא מומחה/ית בטיפול בנפגעי תקיפה מינית ושרוב הכשרתה תהא בתחום הנדון. אודה לכל הפנייה ועצה. פגועה מינית

שלום, אני חושבת שעל מנת לאתר מטפל/ת המתמחה בתחום ספציפי כדאי לפנות למרכזים שעוסקים בנושא: למשל מרכזים לטיפול בנפגעי אונס ותקיפה מינית. אני מניחה שניתן לאתר אותם בעזרת האינטרנט, ושהם בהחלט יוכלו להפנות אותך למטפל/ת באיזור ירושלים. אנא כתבי אם תזדקקי לעזרה נוספת, אורנה

"דרך האחדות קשה יותר מדרך הפירוד. לפירוד - מספיק צד אחד. לאחדות - דרושים שני הצדדים". (ברל כצנלסון) האומנם חזון אחרית הימים? לפירוד דרוש רק צד אחד? היכן ה-2 צדדים לכל מטבע?שהנו מטבע הדברים?

לילה טוב, אתה נמצא בפורום פסיכולוגיה קלינית. לא לגמרי ברור מה אתה מחפש כאן, ועוד פחות - מה אתה שואל את הפסיכולוגית.. אם אתה שואל שאלה אישית - עדיף שתפרט מעט יותר אם ברצונך לקבל תשובה עניינית ועוזרת.. לילה טוב.. קוקי

שלום, את/ה מעלה שאלה חשובה, הן בהיבט הפוליטי והן בהיבט האישיותי. עם זאת, התייחסות פסיכולוגית דורשת מעט יותר אינפורמציה. אורנה

אני בחורה בת 25 , בחודשים האחרונים גוברת בי התחושה שאני צריכה לגשת לטיפול פסיכולוגי זאת מאחר ויש לי דפוס של חוסר יכולת לסיים קשרים זוגיים בזמן , מאחר והבנתי שאני יכולה למצוא את עצמי יום אחד נשואה ואומללה מהבחירה אני חושבת שאני צריכה עזרה חיצונית ע"מ לתת לקשר הנוכחי להסתיים באמת וכדי לא לחזור על דפוסים דומים בעתיד . חברתי היתה בטיפול אצל פסיכולוגית חינוכית שלטענתה ההתמחות שלה היא בפסיכותרפיה .הייתי מעדיפה ללכת למישהי שהמליצו עליה כמו אותה אישה אבל השאלה שלי היא האם יש התאמה בין תחום העיסוק הזה לעזרה אותה אני צריכה ? ואם לא למי עלי כן לפנות אם בכלל ואיך למצוא אותו ? בתודה מראש , גלית

הי גלית, זה משמח אותי לראות שיש אנשים שברגעים קשים יותר ומסובכים יותר בחיים, רואים את הטיפול כאופציה, ומבינים שניתן להיעזר באנשי מקצוע בכדי להקל עלינו ולשפר את איכות חיינו...זה בכלל לא מובן מאליו. נראה שאת יכולה פשוט לפנות לטיפול פסיכולוגי דינאמי, שלבטח יעזור לך להתמודד עם הבעיות עליהם את מדברת ואיתם את מתמודדת. מנסיון,זה מחולל פלאים... את יכולה לחפש פסיכולוג/ית קליני/ת. פשוט תנסי לקבל המלצות ממכרים, בדרך כלל זו הדרך הטובה ביותר.. בהצלחה ולילה טוב קוקי

שלום גלית, אכן בעלי מקצוע שונים בתחום הטיפולי מתמחים בפסיכותרפיה, וזה יכול להיות מבלבל. אני חושבת שהתאמה בין מטפל ומטופל היא נושא מורכב, שאינו קשור באופן בלעדי עם תחום ההתמחות. במילים אחרות, את יכולה להינות מאוד מפסיכותרפיה עם פסיכולוגים חינוכיים, קליניים, יעוציים, מטפלים באומנויות וכו', ובדרך כלל מדובר בהתאמה בין-אישית של "זוג" ספציפי: מטפל ומטופל. לאור זאת, הדרך הטובה ביותר לדעתי היא להיפגש לפגישה ראשונה עם מספר אנשי מקצוע, להעלות שאלות שמטרידות אותך, ולבדוק כיצד את מרגישה בנוכחות המטפל/ת. על-מנת להגיע לאותם אנשי מקצוע כדאי להתייעץ עם מכרים שעברו טיפול, להתעניין בקופת-חולים וכן הלאה. בהצלחה רבה, אורנה

תודה על תשובתך. במידה והחלטנו לקיים בדיקת השפיר שתאפשר לקבל תשובות ברורות בנוגע למהלכה העתידי(הפרוגנוזה) של ההפרעה הכרומוזלית..האם את חושבת שאנו צרכים להחליט לפני התוצאות מה עלינו לעשות במידה והתוצאה היא שהעובר יגדל להיות חולה ותלותי בעל סיכויים להתפרצות אלימה או שמא עלינו לדחות ההחלטה המורכבת הזו לאחר התוצאות.יש לזכור שהזמן דוחק ביחס להפסקת ההיריון.מהן לדעתך השאלות שאנו צריכים לשאול עצמינו..אולי ביחס לחרטה בנוגע להחלטה כזו או אחרת..אולי בנוגע לגבי טובת מי עומדת לעינינו כשאנו מחליטים וכו. תודה..

שלום צביקה, אני מרגישה שאתם שואלים את השאלות בצורה עמוקה ומחוייבת, ולא נראה לי שאתם זקוקים לשאלות נוספות מצידי... אולי להיפך, תחושו הקלה מסוימת אם תאפשרו לעצמכם להתמודד עם המצב צעד אחרי צעד, מבלי לצפות מעצמכם לדעת מראש. יש לי תחושה שתוכלו להינות ולמצוא תועלת במספר פגישות טיפוליות, בהן תתבוננו ביחד בהיבטים השונים של הבעיה העומדת בפניכם, באווירה רגועה ותומכת. בהצלחה, אורנה

תודה..

Asperger's syndrome : זה השם באנגלית ואת יכולה למצוא במנועי החיפוש גם באנגלית הרבה חומר בעניין. באופן כללי - מדובר בסוג של אישיות לא תקינה שמאופיינת בהתבודדות חברתית, חוסר עניין באנשים אחרים, והתעסקות אובססיבית בעניין אחד. התיסמונת נחשבת לצורה קלה של אוטיזם. (ותתקן אותי הפסיכולוגית שלנו אם אני טועה במשהו..) "תסמונת אספרגר היא מגבלה נוירולוגית התפתחותית המתבטאת בעיקר בקשיים באינטראקציה חברתית ורגשית. לבעלי התסמונת אינטליגנציה תקינה, ולעתים קרובות אף גבוהה מן הממוצע, יכולות מילוליות טובות וזיכרון מעולה לפרטים. קיים פער משמעותי בין היכולת הקוגניטיבית והפוטנציאל המילולי שלהם לבין תפקודם בחיי היומיום. מאפייניה העיקריים של התסמונת הם: קשיים באינטראקציה חברתית - בעלי התסמונת מתקשים מאוד ביצירת קשרים בינאישיים וחברתיים. הם אינם יכולים להביע את רגשותיהם או להבין את רגשותיו של הזולת ומחשבותיו. הם נאיביים מאוד, ומתקשים בפענוח קודים חברתיים. הם עלולים לטעות בפירוש סיטואציות חברתיות ולהתייחס אליהן באופן לא מתאים. קשה להם להסתגל למצבים חדשים ולשינויים. יחד עם זאת, בהדרכה הולמת, הם מסוגלים לרכוש מיומנויות חברתיות. קשיי תקשורת - לבעלי התסמונת יכולות מילוליות טובות, אולם השפה שהם משתמשים בה היא תבניתית, והם אינם קשובים לביטויים דו-משמעיים, מטפורות ודקויות לשוניות. יש להם קשיים בהבנת תקשורת לא מילולית (שפת גוף, מחוות, אינטונציות ) ומשום כך, עלולים להגיב לסיטואציות שאינם מבינים באופן מוגזם ולא הולם. התמקדות מופרזת בתחומי עניין צרים ולעתים גם יוצאי דופן (כגון לוחות זמנים של רכבות או דינוזאורים), הם יכולים להיות מומחים גדולים בתחום מסוים, בזכות הזיכרון המעולה שלהם לפרטים. התמחות ייחודית זו יכולה להיות פתח לשיקומם, ולעתים אף להוביל לקריירה מדעית או אמנותית יוצאת דופן. סרבול מוטורי קל ותנועות גוף מגושמות . התסמונת הוגדרה ב- D.S.M בשנת 1994, ויש ויכוח בין אנשי המקצוע בשאלה האם לשייך אותה לספקטרום האוטיסטי או לראות בה קטגוריה בפני עצמה, בגלל מורכבות התסמונת לא קל לאבחן ולזהות אותה . הטעם בהגדרת בעלי תסמונת אספרגר כקבוצה נפרדת ולא כחלק מן הספקטרום האוטיסטי הוא בהפניית תשומת הלב לצורכיהם המיוחדים, שכן יכולותיהם המילוליות הגבוהות, האינטליגנציה שלהם ורצונם העז בקשר חברתי (גם אם אינם יודעים ליצור אותו) מצריכים דרכי טיפול והתמודדות הולמות, שיאפשרו את שילובם הנאות, לאורך חייהם, בכל מערכות החיים. " לקוח מהאתר הישראלי שתוכלי להיעזר בו: http://www.asperger.org.il/files/default.htm בהצלחה קוקי

מה ההבדל בין תסמונת אספרגר לבעלי הפרעת אישיות סכיזואידית? המכנה המשותף גובר על השוני..אם בכלל. אשמח כי תפרטי לי. תודה לך.

שלום מיטל, קוקי המסורה כתבה תשובה מצויינת. לא נותר לי אלא להעיר, שלמרות שהחומר זמין ונגיש באמצעות האינטרנט, מאוד כדאי להתייעץ באופן אישי עם הרופא המטפל. אינני יודעת אם זה מתאים למקרה שלך, אך אני מנצלת את ההזדמנות להדגיש שמותר וחשוב להתעקש על תשובות מותאמות ובהירות מהגורמים המאבחנים. בברכה, אורנה

.

לאחרונה (וזה אגב לא היה לי בעבר,שמתי לב שזה החל כשהתחלתי תרופה מסויימת,וההפסיק כשהפסקתי אותה,אך נאלצתי לחזור לקחת אותה....והרופא טוען שזה לא קשור...),יש לי מין תנועות תיפוף קיצביות לפי שירים המזדמזמים לי בראש,או שאני (עם האצבע או הרגל..),עושה תנועות המגדרות תחומים מסויימים,כמו משבצות,או ביניינים,לפי קווי הגבול החיצוניים שלהם. האם אני אובססיבית? תודה.

שלום מאי, בתיאור של אין אינדיקציות מספיקות כדי לאבחן הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. עם זאת, אני מאוד ממליצה לשוחח על תחושותייך עם הרופא, שיוכל לתת לך אבחנה מלאה ומבוססת. בהצלחה, אורנה

שלום רב, ראיתי תוכנית על הרצח של אסף שטיירמן בערוץ 8. הסיפור היה שהוא נרצח ללא מניע על ידי רעי חורב - ללא מניע, ללא בעיות נפשיות חמורות - ללא התעללות מינית או הזנחה או התעללות מכל סוג שהוא - למעט דיכאון לא חמור, אך בשל היותו מתבגר אני מניח שזה סביר ולא נדיר. שאלתי היא - מה מניע אדם כזה לרצוח, כיצד יתכן שאדם יוכל לרצוח אדם אחר שהוא לא מכיר ללא סיבה, מה עובר עליו פסיכולוגית? הוא לא טען אפילו לאי שפיות זמנית והוא שחזר בקור רוח את הרצח. הוא לא הביע צער או חרטה או עצב, כלום. האם אדם כזה עובר טיפול פסיכולוגי בכלא - הרי בסופו של ריצוי העונש הוא ישתחרר - ואיך אני יכול להסתובב ברחוב אם אני אדע שהוא לא עבר טיפול - ואם בכלל הוא זקוק לטיפול - כי הוא לא מוגדר כבעל בעיות נפשיות, שבטח חייבות להיות לו בכדי לבצע דבר שכזה. ודבר אחרון, האם את יודעת האם יש דבר כזה "גנים" של רוצח, והאם אדם כזה, שמבצע רצח כזה ללא שום בעיה - האם הוא פסיכופט? האם הוא חייב לסבול מבעיות נפשיות או יכול להיות שהוא בריא בנפשו? ואם כן, כיצד זה מתקבל על הדעת? אני מתנצל על אריכות שאלתי ומקווה שתוכלי להשיב לי על כל שאלותיי. אני שואל כביכול שאלות תיאורתיות, אך מאחוריהן פחד גדול וחרדה לצאת מהבית בשל הסיכויים שדבר כזה עלול לקרות גם לי. ועם זאת, חשוב לי להבין את התיאוריה. (אני כבר נמצא בטיפול אך מטפלי בחו"ל ולא באפשרותי לדבר איתו בשבועות הקרובים. בבקשה עזרי לי.)

שלום, אני לא מכירה באופן מספיק מעמיק את האירוע הקשה שתיארת, אך אנסה לעזור ככל יכולתי. מהתיאור שלך אני מבינה שהרוצח לא אובחן כסובל מפסיכוזה, ולכן אני מניחה שדובר על הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית (שמכונה גם הפרעת אישיות פסיכופטית). אני רוצה שתדע שאבחנה זו אינה שכיחה במסגרות טיפוליות, ואת האנשים הסובלים מהפרעה זו ניתן לפגוש בעיקר בבתי כלא. המאפיינים העיקריים של הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית הם חוסר התחשבות בחובות ובערכים של החברה בה הם חיים: הם פועלים באנוכיות, מופעלים ע"י דחפים, חסרי התחשבות ורגישות. לבעלי ההפרעה אין מוטיבציה אמיתית לטיפול ולשינוי, אך מטפלים במסגרות כפויות (כמו בתי כלא) מדווחים על הצלחות מסוימות בטיפול קבוצתי. וכעת אני רוצה להגיע לנושא המרכזי בעיני בהודעתך - והוא דווקא לא מבנה האישיות של רעי חרב, אלא דרך ההתמודדות שלך עם האירוע הזה. אני מסכימה איתך שהאירוע מחריד ומעורר שאלות נוקבות על תוקפנות ועל אובדן החמלה, אך הימנעות מיציאה מהבית בשל החשש שתפגוש הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית היא כבר סיפור אחר... אני חוששת שזה עוד חלק לא נעים ובלתי נשלט של המציאות, שאין לנו ברירה אלא להתמודד איתו. אם לנסח זאת באורח פשטני ביותר, ברחוב יש כל מיני דברים מפחידים, ובכל זאת אנחנו אוספים את הכוחות ויוצאים לשם, ולפעמים אפילו נהנים... אני מאוד ממליצה לברר את נושא החרדה וההימנעות באופן מעמיק בטיפול. אני מקווה שתוכל להרגיש פחות חרד בקרוב, אורנה

ערב טוב לך אורנה, תודה רבה לך על ההשקעה בתשובתך, אני רואה שמספר השאלות הוא רב... אני מבין את דברייך, ואכן הדבר ידובר בטיפול בקרוב. עם זאת, באמת חשוב לי להבין את הדברים בכדי לעזור לעצמי להירגע מהחרדה. ברצוני להבין אם אנשים כאלו סובלים מנטיה שכזו - מגיע הם מגיעים לבתי כלא ולא לבתי חולים לחולי נפש - לדוגמא - האם מטפלים בהם - או שלא? יכול להיות שהוא ירצה עונשו ללא טיפול ובכל זאת כן ייצא לעולם שוב. הכיצד? איך ניתן להתגבר על חרדה מדברים מסוג זה? הרי עצם העובדה שאת, לצורך העניין, לא חושבת על כך שאת יוצאת מהבית, אין אומר שהדבר לא מציאותי, מפחיד, מלחיץ, מחריד וכו' - זה פשוט לא עולה בך ולא מנצח את שאר התחושות. אני מטןפל גם בטיפול תרופתי - וזה לא עוזר לכל המחשבות הללו, ושוב, הכיצד?.... ושאלה אחרונה - האם זה עובר בתורשה? לרעי חורב יש ילד. והוא לא יכיר אותו משום שהוא יהיה בכלא עד שהילד יהיה בין 30 ולכן - זה לא יהיה "נרכש" אלא אולי מועבר בגנים, לפחות הנטיה האישיותית - האם זה נכון? ובאמת דבר אחרון - מדוע לאנשים שנולדו עם הפרעות אישיותיות מסוג דומה מגיע לשבת בכלא ולא לזכות בטיפול הולם שיעזור להם? מדוע לא מדברים על בעיותיו הנפשיות, שנראה שיש לו - בכדי להקל על האם? אני לא יכול להפסיק לחשוב על כך וחולם על כך בלילות... תעזרי לי שוב....

שלום. לאבי יש אח שהוא קטן ממנו במספר שנים , האח הזה הוא אזואיסט וקמצן וחושב רק על עצמו , לוקח מכולם אבל לא מתיחס אלינו ולא מחזיר עשירית ממה שנותנים לו , לצערי הוא התאלמן לפני מספר שנים . לי אין יחסים טובים איתו כי הוא פגע בי לא פעם בהתנהגות שלו ולכן אני משתדלת לא להיות בסביבתו הקרובה , שלום שלום מה שלומך וזהו , אני לא מזמינה אותו אלי והוא לא מזמין אותי אליו וכך זה כל המשפחה סביבו , עד לאחרונה הזמינו אותו וגם אני אלינו אבל עקב התנהגות מגעילה ואגואיסטית החלטנו לנתק מגע בקשר קרוב. שאלתי היא כזו . הוזמנתי לארוע ואינני חייבת ללכת אבל אם אלך אצטרך לשבת לידו באותו שולחן ואצטרך כמובן לדבר איתו משהו שלא בא לי כל כך . חוץ מזה אצטרך גם לקחת את הורי וגם אותו ברכב שלי וגם את זה אני לא רוצה . מה עושים? 1. לא הולכים? 2. הולכים ולא מתיחסים ? 3. לוקחים את הוריי בלבד? 4. באים ויושבים בשולחן אחר ? רעיונות נוספים אין לי !!!!!!!!!!!!! תודה

שלום מרים, אני חושבת שתצטרכי למצוא את הדרך האישית והנכונה לך, במבוך שבין רצונך להימנע מהאירוע, רצונך להיות בת-משפחה טובה, תחושת המחוייבות שלך להורייך ועוד. כל אחד מאיתנו מגיע להחלטות מסוג זה בעצמו, ואני מסכימה איתך שלפעמים מדובר בהתחבטויות נפש לא קטנות... אני מציעה לשקול מהו הנושא החשוב לך ביותר בשלב זה ולפעול בהתאם, מתוך הבנה שלכל בחירה יש יתרונות וחסרונות. כדאי להקדיש מחשבה גם לשאלה האם יש לך אפשרות לפגוש את דודך באירועים משפחתיים ולקיים איתו קשר קורקטי, מבלי להיות קרובה אך גם מבלי להתעלם... בהצלחה, אורנה

שלום רב! אני בת 27 ללא שום בעיות בריאות הגוף והנפש. לאחרונה אני נמצאת במצב סטרס מסויים. וכשדברתי על כך עם חברה פתאום חשתי בפריחה בגפיים שנראתה היטב. למעט פריחות בילדות עקב עונות מעבר וכו' איני זוכרת שום פריחה ואיני אלרגית לדבר, כמו כן אין שום סיבה נראית לעין שבגינה נחשפתי לאלרגן מסויים. כמה דקות לאחר שהחלפנו נושא שיחה, הפריחה החלה להעלם. האם ייתכן וזה קשור למצב נפשי? אם כן, עד כמה זה שכיח? ברור לי שאין סיבה לדאגה... אך מאחר וחוויתי תופעה זו הייתי שמחה להחכים בנושא תודה מראש!

שלום דדי, מצבים נפשיים מקבלים לעיתים קרובות ביטויים גופניים (ולהיפך...), והקשר בין מצבי סטרס ותופעות עוריות מוכר. במידה והתופעה תחזור על עצמה, אני ממליצה לברר באופן יותר יסודי הן את גורמי הסטרס והן את הסימפטום העורי. בברכה, אורנה

אימי גרושה בת 55, בפנסיה כבר זה מספר שנים מנסה להעסיק את עצמה בכל מיני עיסוקים כמו לימודים וטיולים. אבל, אין לה עיניין רציני בכלום, היא אובסיסיבית וחרדתית (דור שני ניצולי שואה) ובעלת קשיי ריכוז. היא אדם קשה, אי אפשר לומר לה את האמת, מפחדת מאוד מטיפול פסיכולוגי מהסטיגמה של זה, היא פוסלת כל דבר שלא לפי הקו שלה, היא רבה עד זוב דם אם מנסים טיפה לשנות אותה או להעיר לה. לפיכך, בנותיה מתרחקות ממנה ובקושי רוצות לדבר איתה. השיחות איתה מאוד שיטחיות ונוסבות רק סביב עיסוקיה. חברותיה יוצרות איתה קשרים שטחיים בלבד ונזהרות מלבקר אותה. זה עוד ניחא, אם לא היתה הבעיה שלה זה לא עושה טוב. אני מרגישה שהמצב רוח שלה מדרדר עד כדי חוסר טעם בחיים. היום שיצאנו כל המשפחה למסעדה שמתי לב שאין לה מצב רוח ועיניין בכלום. אנחנו דיברנו על כל מיני דברים, והיא לא התעניינה בכלום ולא היה לה מצב רוח לכלום. אני חשה כאילו היא התיאשה לגמרי מהחיים. היא מנסה ומשתדלת לצאת אבל בשעות שהיא לא צריכה לצאת היא פשוט ישנה ומאבדת עיניין בחיים. אין לה עיסוקים שמאתגרים אותה, אין לה עיניין, להכיר בן זוג היא התיאשה עוד לפני שהתחילה - היא מחפשת מישהו איכותי, אבל מישהו איכותי ישר מזהה שלא מעניין אותה כלום והיא לא מוכנה להתפשר על מישהו פחות איכותי. האם יש איזה שהוא פתרון? הרי לא ניתן להכריח אדם ללכת לטיפול פסיכולוגי או ללכת לטיפול פסיכיאטרי ולקבל כדורים. אם אדם לא רוצה להיות מודע שרע לו ושהוא בדיכאון מה ניתן לעשות. יש לי מועקה ענקית, ואני ממש לא יודעת מה ניתן לעשות אם בכלל. אשמח לשמוע עצות

שלום ש, תחושת המועקה והדאגה עוברת בבהירות בהודעה שכתבת, ואני מרגישה שאולי כאן טמון "מפתח" מסוים להתמודדות עם המצב. אני מבינה שאינך נוהגת לדבר עם אמך באופן פתוח ומעמיק, אך יתכן שדיכאון (יותר נכון, חשד לדיכאון), הוא הזמן המתאים להתחיל לעשות זאת. אני תוהה מה אימך הייתה מרגישה לו קראה את הודעתך, ואיך תרגיש אם תשמע אותך מבטאת את דאגתך פנים אל פנים. אני מאמינה שהרגישות והנחישות שבוטאו בהודעתך יגעו בה, גם אם לא תרגישי בכך מייד. דיכאון הוא מצב מאוד בודד, מלווה בתחושה מתמשכת אובדן סיכוי לשינוי, וזוהי חובתנו להישאר שם ולהציע תמיכה ודאגה. אני מציעה להיפגש עם אחיותייך ולגבש דרך התמודדות בה תבהירו לאמכן שאתן רואות את מצבה, ובאמת מעוניינות לסייע. בהצלחה בהתמודדות הלא פשוטה העומדת בפניכן, אורנה

מה ההבדל בין פסיכולוג לפסיכולוג קליני מבחינת צורת טיפול ובכלל?

שלום, פסיכולוג הוא אדם שסיים לימודי תואר שני בפסיכולוגיה. תואר שני בפסיכולוגיה ניתן ללמוד במגמות שונות: קלינית, קלינית של הילד, רפואית, שיקומית, פסיכוביולוגית, חברתית, קוגניטיבית, ארגונית ועוד. רק חלק ממגמות אלה הן טיפוליות (כלומר, לומדים בהן מקצוע טיפולי), והאחרות מתמקדות במחקר. פסיכולוג קליני הוא אדם שסיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, ולאחר מכן התמחה בתחום (4 שנות התמחות בחצי משרה) ונבחן בבחינת התמחות. כלומר, התואר פסיכולוג קליני מעיד על רכישת ידע ומיומנויות בתחום טיפולי, אך עדיין אינו אומר דבר על סגנון העבודה הטיפולית של הפסיכולוג הקליני. על-מנת לדעת על כך יותר, מומלץ לשוחח עם המטפל/ת ולשמוע על האוריינטציה הטיפולית (טיפול דינמי, קוגניטיבי, משפחתי ועוד, התמקדות בטיפול קצר-מועד על סוגיו השונים וכו'). מקווה שעזרתי להתמצא מעט במבוך, אורנה

שלום אני ואשתי נמצאים בדילמה קשה והיינו רוצים לשמוע את חוות דעתך. לאחר כניסתה של אשתי להריון נערכה סקירה גנטית אשר תוצאותיה הביאו לידי אבחנה המביאה סיכוי נמוך של מחלה מסוימת הנובעת כבעיה של חוסר באנזים מסוים. אנו עדיין נמצאים בשלב שבו הפסקת הריון היא אפשרית אולם הנטיה של בעלי המקצוע לרבות ועדת אתיקה שנעסקה בתחום המחלה האפשרית היא לא להפסיק את ההריון ולהמשיכו כרגיל וזאת עי לקחית סיכון כח הילד בסיכויים נמוכים ייאלץ להתמודד עם טיפול מתמיד(סיכויים מאד נמוכים). אנו מתלבטים בנוגע למתן נקודת פתיחה אחריות לילד שיוולד עם אפשרות להיות ניזקק לטיפול מגילאים נמוכים.מצד שני מטבע הדברים נוצר תהליך של התקשרות לעובר(שבוע 16).איננו יודעים כיצד להתמודד עם הסוגיה המורכבת כאשר ניבחנים שיקולים של הילד וגם שיקולים שלנו.ישנה אפשרות לקיום בדיקת מי שפיר אשר נושאת בחובה סכנה של חצי אחוז ביחס לעובר והיא תאפשר לדעת באופן וודאי בנוגע לסיכוי של הגן להתפרץ בשלב מסוים של חייו של הנולד.מהן לדעתך השאלות המרכזיות שעלינו לשאול את עצמינו כשאנו בוחנים את האפשרות הנוגעת לידיעה באופן בטוח על מצבו(עם קיום הדיקור של מי השפיר)מצד אחד הסיכון לחיי העובר,מצד שני הידיעה הברורה של הפרוגנוזה בנוגע לבעית האנזים..חוסר וודאות אל מול וודאות במידה ויהיו תוצאות לא טובות.. מאד אשמח אם תשתפי אותנו בהתרשמותך.(יש לציין שבנוגע להפסקת ההריון-מטבע הדברים יהיה קשה לעשות צעד מזה מחד לאור ההתקשרות והתהליכים הנפשיים ומאידך ערכים אחרים של מתן הזדמנות לילד בריא ..וכו) תודה מראש. צביקה

שלום צביקה, אתה מתאר דילמה קשה, המעסיקה הורים רבים לעתיד. הריון הוא מצב מתמשך בו אנחנו צריכים לשאת בבת-אחת גם אי-וודאות גדולה (מיהו ה"אדם" שמתפתח ברחם? איך ארגיש איתו/ה? איך אפשר לדעת שהכל יהיה בסדר?), וגם אופצייה להרבה מאוד בדיקות והליכים רפואיים, שלפעמים נותנים הרגשה שאפשר "לשלוט" במצב. אני חושבת שתמיד קיימת מידה מסוימת של אי-וודאות, וכל אדם מוצא את דרכו להתמודד עימה. אני מתארת לעצמי שאתם שומעים מגוון דעות ועצות, וחשוב להקדיש זמן להתבוננות אישית שלכם במצב, שיכולה להיות שונה מאוד מהתרשמויות של אנשים אחרים. ההסתכלות האישית שלי בנושא (ואני מדגישה שזוהי הסתכלות אישית בלבד), היא שכדאי להמשיך ולהתייעץ עם הרופא המטפל בכם בנוגע לבדיקת מי השפיר. במצב שאתה מתאר ישנם סיכונים גם בביצוע הבדיקה וגם באי-ביצועה, ולאור זאת נדמה לי שצריך להסתכל על הבדיקה באור מעט אחר (מאשר במצב בו איננו יודעים על סיכון שהבדיקה אמורה לשלול). אני מאחלת לכם הצלחה רבה, בכל דרך בה תבחרו, אורנה

שלום, אני סטודנטית לעיצוב גרפי ומדיה אינטראקטיבית בשנקר,ואני בימים אילו שוקדת על פרוייקט הגמר שלי, הפרוייקט שלי עוסק בשיווק של מוצר חדש, ואני פונה בעקבות שאלה אותה אני מנסה לחקור והיא מה יוצר הזדהות אצל אנשים, אשמח מאוד אם תוכלו לענות או להפנות אותי למחקרים בנושא

שלום, אני חוששת שתחום ההתמחות שלי (פסיכולוגיה קלינית) אינו מעניק לי ידע רב ביישומים השיווקיים של מושגים פסיכולוגיים. אני מציעה לבדוק את התחום של "התנהגות צרכנים" (כלומר, האופן בו ניתן לנתח ולהבין את התנהגות הצרכן באמצעות תיאוריות פסיכולוגיות). נסי להסתכל בספרו של ד"ר אורן קפלן "חוקרים מדברים". בהצלחה, אורנה

היי... לאחרונה שמעתי על המושג דיכאון קיומי , מהו? תודה.

שלום מיטל, דיכאון קיומי אינו אבחנה מוכרת. אני מניחה שניתן לקשר את המושג לפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית, המתייחסת (בין השאר) לסופיות הקיום כמרכיב חשוב ביצירת משמעות אישית. האמת היא שכל דיכאון הוא במובנים רבים "קיומי", מאחר והירידה במצב-הרוח, בהתעניינות, בהנאה ובאנרגיה יוצרת הוויה או "קיום" אופייניים ויחודיים לדיכאון. מקווה שזה עוזר, אורנה

היי לא יודע אם זה המקום לכתוב קצת מימה שעובר עליי.. אני בחור בן 30 שגר עדיין עם אבא ( אימא ניפטרה לפני 4 שנים ממחלה), אף פעם לא גרתי מחוץ לבית. עד לפני כמה שנים התוכנית שלי היתה לגור עם הורים ,לחסוך כסף, להכיר מישהי ,לשכור דירה יחד, חתונה, לקנות בית וילדים וכמובן עבודה טובה ומסודרת. היום בגילי הנוכחי אין לי כלום ולא השגתי כלום מהיעדים האלה. עד לפני שנתיים עבדתי במקום טוב ומסודר עד שפוטרתי ומאז אני רק מוצא עבודות זמניות של חודשיים שלושה עובד שנה הביתה ואחרי זה עבודה של חודש פה חודש שם אני בחור בלי תואר או תעודה ( עדיין בגיל שלי לא החלטתי מה אני רוצה ללמוד). מגיל 18 צבא אני זוכר את עצמי כעצמאי מבחינה כלכלית תמיד דאגתי לעצמי לכסף מעבודות שעבדתי וככה מימנתי את עצמי ועד היום ככה חוסך וקונה לעצמי אפילו את האוכל בבית. כרגע אני מובטל כבר חודש וחצי מרצון ( יש הצעות עבודה מסרב לקבל כי לדעתי הם לא בשבילי ) ומצד שני בגלל היאוש שתופס אותי..אני מתכנן בשבועיים הקרובים לטוס לחו"ל לנסות את מזלי שם...הייתי אמור לטוס לפני שבוע אבל דברים קצת מתעכבים. אני רווק..לפני כשנה בדיוק הכרתי משיהי במקום הכי לא צפויי מבחינתי אתר הכרויות יצאנו הכל היה מושלם איתה אפילו חשבנו לשכור דירה יחד והלאה לחתונה. מבחינתי היא היתה ההתגשמות כל מה שרצתי ויותר מזה שגם היום חצי שנה אחרי שניפרדה ממני לא יודע מאיזה סיבה לא אמרה לדעתי כי אין לא תואר או עבודה קבועה למרות שהיא מכיחשה זאת לדעתה אנחנו שונים במה לא יודע לא אומרת אני עדיין אוהב אותה מטורף עליה ומוכן לעשות הכל למענה יותר מהמשפחה שלי. עד לפני חודש היינו עדיין בקשר טלפוני וניפגשים פעם בשבוע בערך אבל לפני חודש החליטה שהיא רוצה נתק טוטאלי ממני ולשכוח אותי ככה היא תתיגבר עליי ותוכל להמשיך בחייה ואוליי עוד כמה חודשים נוכל לחזור להיות חברים טובים. מאז אני לא מצליח שלא לחשוב עליה..אם יש לי דייטים לא נותן להם צאנס בגלל שחושב עליה...ועדיין מקנא אם שומע מחברים שיצאה או ניפגשה אם מישהו. כל הדברים הללו יחד עם זה שאני בלי עבודה בלי אהבה (חסר לי שאין לי מישהו להתקשר להגיד בוקר טוב ולילה טוב ) , אפילו בלי חברים המון קשרים ניגמרו כי כל אחד פונה לדרכו כך שנישארתי היום רק עם 3 חברים והם גם גרים רחוק ממני . אני כל היום בבית ישן אוכל (עליתי 10 קילו) במשקל שלי בן 30 אבל מרגיש כמו בן 60 מיואש מהכל מצוברח ומריר כלפי אנשים כי מרגיש חרא וכישלון...בגלל זה החלטתי לטוס לחו"ל לתקופה לנסות לשכוח את הכל פה אוליי לפתוח חיים חדשים שם. מכל החברים משפחה או ידידים אף אחד לא נותן לי סיבה או מנסה לשכנע אותי כן להישאר..ניראה שזה לא מזיז להם. אני יודע שאוליי זה ניראה כפיתרון של בריחה מאשר התמודדות עם המצב..אבל הענין הוא שאין לי את הרצון וכוחות להתמודד עם כלום...מרגיש ממש מיותר שאין לי סיבה לקום בבוקר..אני כל היום יושב מול המחשב ברשת מעביר זמן בצאטים עם חברה אוכל או ישן. זה נורמאלי? לדעתכם אני צריך ללכת לראות משיהו מקצועי לדבר איתו?

שלום, אתה מתאר מצוקה והתלבטויות רבות, שבהחלט כדאי לשוחח עליהן עם איש מקצוע. אין בכך כדי לומר שהנסיעה לחו"ל היא בריחה, בהחלט יתכן שהיא הדבר הנכון עבורך. לצד זאת, אני מציעה להתחיל קשר טיפולי בו תוכל לברר לעומקן את השאלות המטרידות אותך. אם אתה מתכנן נסיעה ממושכת, כדאי לברר על אפשרויות הטיפול ביעד הנסיעה. בהצלחה, אורנה

אני בת 29 אמא לשתי ילדים קטנים. לפני כמה שבועות קרתה לי תאונה..{ במקום ברקס לחצתי על גז ועליתי על הרגל של דודתי} מאז היא בטיפולים עם הרגל וכרגע היא בבית החולים. מאז אני לא יכולה לתפקד זה משפיע על חיי היום יום שלי.. אני כל הזמן במתח ואין לי סבלנות לילדים וכמובן בעלי סובל גם בגללי. אני לא מצליחה לסלוח לעצמי שהיא סובלת ככה בגללי אם תוכלי לייעץ לי איך לצאת מיזה ולחזור לחיי נורמלים אני אשמח תודה

שלום שירה, את מתארת אירוע קשה ביותר, שמעורר באופן טבעי רגשות אשמה קשים. אני חושבת שכדאי להתייעץ עם איש מקצוע בהקדם (ולמהירות הפנייה יש חשיבות), כדי שתוכלי למצוא את דרכך להתמודד עם מה שקרה. אני מחזיקה לך אצבעות, אורנה

שלום! אני רוצה לדעת על קלפטומניה אצל ילדים, באיזה גיל זה יכול להתחיל ? ומאיזו סיבה? בתי בת 7 וחצי והיום נודע לי מהמורה שכבר פעמיים היא "תפסה" אותה עם חפץ שלא שייך לה , ועכשיו שאני חושבת על זה , ראיתי לא פעם חפצים שונים אצל בתי שלא שייכים לה וכששאלתי אמרה שחברים נתנו לה. מיותר לציין שלבתי לא חסר כלום וכל דבר שחסר לה ללימודים מייד ניתן לה.(יש לי רק 2 בנות והיא הקטנה והמפונקת) עדיין לא שוחחתי עם הילדה ואני לא כל כך יודעת אייך להתייחס בעיניין. תודה על תגובתכם ליאת

שלום ליאת, אני לא בטוחה שהעניין המשמעותי במקרה זה הוא האבחנה עצמה. מתן אבחנות של הפרעות נפשיות לילדים הוא נושא מורכב ביותר, ואני מציעה למקד את הכוחות בנושא מעט אחר: חשוב לנסות ולהבין מהם המניעים של בתך, אילו רווחים נפשיים היא עשוייה לקבל בעקבות התנהגות זו, האם היא מנסה לסמן לכם מצוקה כלשהי וכד'. אני ממליצה להיעזר באיש מקצוע מומחה בטיפול בילדים בעת הבירור וההחלטה על טיפול. בהצלחה, אורנה

אני עכשיו בצבא, משרתת בדובר צה"ל. נלחמתי כדי להתגייס, שכן אני חולה בדלקת מפרקים של גיל הילדות מגיל 8 וחצי. ההורים אסרו עלי לדבר על המחלה ומאז ועד גיל 17 שמרתי את הסוד הנורא לעצמי, ושקרתי כל הזמן, כדי שלא יעלו על "הצרעת". אני לא מכירה את עצמי ,תמיד הלכתי אחרי דיעות של אחרים, תמיד חייתי בצל ההורים. רציתי להיות משקית תש או חובשת והתגייסתי לבסוף לחיל האויר כי אבא היה 20 שנה והוא יודע שהתפקידים האלה גרועים. הוא היה הח"א אז זה המקום הכי טוב להיות בו. ההורים שלי נורא שולטים בי,ועדיין מנסים בגילי הנוכחי- 20. המחלה שלי הייתה אמורה להסתיים עד גיל 16 ,אבל המשיכה עד היום. אני מפוחדת ובמתח כל הזמן. אבל לא רואים עלי. לא רואים גם שאני חולה. אני נראית בריאה למראה, וזה גם מה שההורים חושבים, שהכל בסדר. אבל אני כבר לא יכולה יותר, אני לא נהנית מכלום, ההורים טוענים שחצי שנה אצל הפסיכולוגית זה מספיק. הם חושבים שבקשתי ללכת אליה מלכתחילה כי היה לי רע בצבא. הם מפסיקים את הטיפול בקרוב מאוד. עברתי כבר 4 תפקידים, הרגשתי שהלכתי עיוור אחרי רצונותיו של אבא ולבסוף עזרתי אומץ כנגד ההורים ועברתי לירוקים לדובר צה"ל. עכשיו טוב לי פחות או יותר בצבא אז הם מפסיקים את הטיפול, "גם ככה אני סתם הולכת אליה, אין בי שיפור אני עדיין לא מתנהגת יפה להורים". קשה להם עם זה שאני מגבשת אופי משל עצמי כנראה. בקיצור אני חושבת שהמחלה נובעת ממצבי הרגשי ושעד שאני לא ארד לשורש העניין, המחלה לא תעזוב. . אין לי כסף כי אני חיילת, וכמו שכבר הסברתי אין לי הורים נפש חיה שתבין ממש לליבי. אני צריכה עזרה. אני לא אוכל להמשיך בחיי כל עוד אני עם המטען הזה. הייתה לי גם חרדת מבחנים קשה בתיכון; וכעת אני כל הזמן לא מבינה,סרטים,ספרים,מבחנים,קטעי שיחה, ואני נכנסת ללחץ. הפסיכולוגית לפחות טוענת שאין לי פגיעה קוגנטיבית,זה הלחץ של שנים שלא משתחרר,ומתח שמפריע לתפקד כמו שצריך. בבקשה תעזרו לי להמשיך בחיי. אני רוצה להפסיק לבכות בלילות.(אני בבסיס סגור ). * ביררתי ואין טיפול אפשרי מבחינת הצבא, כלומר קב"ן לא יוכל לטפל בי כי אני מתנדבת אשר שייכת רק למרפאה אזרחית.(אגב הייתה לי בעיית הרטבה לילית עד גיל 15 בערך).

שלום לפסיכולוגית, אולי תוכלי לפרט עוד על הרטבה לילית עד גילאים כאלה , סבלתי מאותו דבר ואני רוצה להבין למה זה קרה לי ולאחים שלי, ולמה ההורים לא עשו כלום תודה

שלום אלמונית, את מתארת קשיים גופניים ונפשיים המלווים אותך שנים רבות. אני מבינה שהתמודדותך מתבצעת בעיקר לבד, וכי אינך מקבלת את התמיכה שאת זקוקה לה מסביבתך הקרובה. אני חושבת שהמשך הטיפול הינו חשוב ביותר, ומציעה לשוחח עם ההורים על תחושותייך בנושא. במידה והם לא יאפשרו לך להמשיך את הטיפול הנוכחי (וזו כמובן האופציה המועדפת בעיני), חשוב לפנות למרכז קהילתי לבריאות הנפש (מרפאה ממשלתית איזורית), שם תוכלי לקבל טיפול פסיכולוגי ללא תשלום. אני חושבת שיש חשיבות רבה לכך שלא תעברי את ההתמודדות המורכבת הזו לבד. בהצלחה, אורנה

שלום, הבעיה קשורה לקשר שבין אחותי הגדולה(27 נשואה) ובין אימי. המצב החל כאשר לאחותי היתה בעיה רפואית שגרמה להפלת העובר.אימי סיפרה על כך לקרובי משפחה(ללא כוונת לפגוע) ואחותי הרגישה כי לא היתה מוכנה לכך ולכן ניתקה את אימי בכל הנוגע למצבה בעינייני הריון ,לימודים ובכלל. אני מרגישה שאימי מאד עצובה בשל כך וגם אחותי מפסידה כיון שמאבדת את תמיכתה של אימי ברגעים חשובים.יש לציין שהקשר בינהן טוב והן אוהבות מאד האחת את השניה.אפשר להוסיף ולתאר את המצב בינהן ככזה שאימי לאור הניתוק מהמידע והדאגה בנוגע לאחותי מבטאת כעס מודחק עי שאלות עוקצניות או ביטויים של.."על מה נדבר-מזג האוויר וכו"..אני חושבת ששתיהן פגועות מאד.אחותי על הגילוי שלא נראה לה וגם על הביקורתיות הסמויה מצד אימי ואילו אימי על הניתוק וחוסר השיתוף.נראה שמה שקורה בינהן הוא שיש פגיעות ורגישות. אני מעוניינת להיות המתווכת.ושואלת ראשית מה דעתך על המצב.ושנית האם תוכלי לומר לי מה אומר להן כדי להביא אותן לידי פתיחות וגילוי.(ללא הפנייה לטיפול משפחתי-לא נרא לי שיש צורך בכך.זה נקודתי ובר תיקון) איילה

שלום איילה, אני מעריכה מאוד את רצונך הטוב לעזור לאמך ולאחותך, אך חשוב שתקחי בחשבון את האפשרות שהן עדיין אינן "מוכנות" לפיוס ולקירבה מחודשת. תיארת פגיעות ורגישות שיכולות להיות מכאיבות ביותר, ולעיתים קרובות אנחנו זקוקים לזמן על-מנת לעבד את הכאב ולהירגע. נדמה לי שעיקרון מנחה יהיה לשמוע כל אחת מהן בנפרד, ולנסות להבין כיצד הן עצמן רואות את פתרון המשבר. אני מקווה שיהיו להן רעיונות משל עצמן (למשל, לפעמים לכתוב זו לזו על רגשותיהן קל יותר משיחה פנים אל פנים). נסי להגיב ברגישות לרצונותיהן, כולל האפשרות שהן אינן מעוניינות בתיווך, או אולי לא בתיווך מתוך המשפחה. בהצלחה בפרוייקט המורכב והרגיש הזה, אורנה