פורום פסיכולוגיה קלינית

ד"ר נכבד, שלום רב ! האם היית מגדיר אישיות אינטרוונטית כהפרעת אישיות? האם כך היא מובאת בספרות? אם לא, למה יש שבכל זאת מגדירים אותה כך? למיטב ידיעתי קיימות הפרעות אישיות שונות וזו שהבאתי לעיל אינה אחת מהן. תודה מראש.

שלום הפרעות אישיות הן שם כולל וכוללני לסל רחב של מצבים ולא הייתי מנסה להסתמך עליהן יותר מידי. עדיף להתמקד בשאלה מה מטריד, מה פוגע באיכות החיים ואיך אפשר לטפל בזה. המונח הפרעות אישיות נעשה מאוד פופולרי ולמעשה כמעט כל אדם אפשר לשבץ לתוך ריבוע של הפרעת אישיות. לכן נוצרים שמות רבים, חלקם פורמליים חלקם פשוט נוצרים דרך כתיבה של גורמים שונים. כאמור, עדיף לעזוב את האבחנה ולהתעסק עם המהות. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה שמאד מאד מציקה לי ואשמח לקבל תגובה/עצה. בשנים האחרונות, בעיקר מאז שאמי נפטרה, סבלתי מחרדות ודכאון וטופלתי הן אצל פסיכולוגית והן בתרופות. היום אני מרגישה טוב ומאד כבר נשאתי ואני מאושרת בנישואיי. אגב, אני בת 29. בתקופה האחרונה אני חושבת כל הזמן על אמהות אבל חרדה מאד מהריון, לידה ואפילו האמהות. החרדות שלי קשורות למספר נקודות כשהעיקרית ביניהן היא הפחד שההריון יגרום לי שוב לדכאון או חרדות ושלא אוכל להיעזר בתרופות או לצאת מהמצב בו אני נמצאת. אני מפחדת שהשינויים ההורמונליים בהריון או לחילופין בלידה והמצב החדש שהאמהות מביאה יגרמו לי לאיזשהו אובדן שליטה נפשי. בנוסף מאד מחלתה ופטירתה של אמי הפכתי להיות מאד נסערת וחוששת ממחלות וקשה לי להיות לבד כשאני חולה. אני חוששת שאאלץ ללכת לחלק מהבדיקות לבד או שיהיה מצב שבו אצטרך לנוח בבית ואהיה לבד כי בעלי חייב לעבוד ואין לי איש מלבדו שארגיש ממש נוח איתו. אני גם חוששת שיהיה לי דכאון שאחרי לידה ולא יהיה מי שיטפל בתינוק כיוון שבעלי יצטרך לעבור וגם לא יהיה מי שיעזור לי לצאת מהמצב. אני יודעת שנבואה עשויה להגשים את עצמה והפסיכיאטרית הסבירה לי שאין סיבה מיוחדת לחשוש מדכאון אחרי לידה אבל משום מה אני מאד חרדה מהנושא. אני נוטה לדאגנות יתר וחרדות וחוששת שזה ילווה גם את ההריון, הלידה והאמהות. מה עושים? אני כל כך רוצה להיות אמא אבל רק המחשבה על הריון גורמת לי כמעט להתקף פניקה של ממש.

פרח שלום הפחד שלך טבעי ונפוץ מאוד, בעיקר בקרב אנשים שסבלו מדיכאון ו/או חרדות בעבר. בסך הכל כמעט כל אחת חרדה בצורה כזו או אחרת מהשינוייים שההריון והלידה מביאים עימם ומהיבטים נפשיים שונים שככרוכים במצבים הללו ואח"כ בהורות עצמה. אני מציע לך לא להזניח את החרדות הללו ולתת להם מקום במסגרת טיפולית שתלווה אותך גם לתוך ההריון עצמו עד ללידה. ליווי כזה יכול גם להרגיע אותך וגם למנוע החרפה של מצבי לחץ שמטבע הדברים הם חלק מהתהליך של ההריון, במקביל לדברים הנפלאים שיש בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך ד"ר קפלן על תשובתך המרגיעה. שאלה נוספת לי אליך - האם ידוע לך על קבוצות תמיכה בנושא או על איזשהו פרוייקט שיכול לעזור כדי להרגיע אותי מבחינה חיצונית? (ליווי לבדיקות, עזרה עם התינוק וכד')

ד"ר קפלן שלום האם הפרעת אישיות תלותית יכולה להיות לצד הפרעת אישיות גבולית. אני יודעת שאתה לא אוהב את העיסוק בהגדרות , אך זוהי שאלה תאורטית בלבד. תודה מראש על תשובה.

שני שלום תוכלי לקרוא את תשובותי הכלליות על הפרעות אישיות כולל זו שנמצאת כמה שורות למעלה. בעיקרון הפרעות האישיות יכולות בלי כל בעיה לחיות זו ליד זו כי כל אחת מהן היא הכללה כל כך רחבה של תופעות שבטוח יש מישהו שמתאים להגדרה משותפת. עם זאת, אנשים שמתבוננים על הפרעות אישיות באופן פורמלי יטענו שבכל זאת אבחנה אחת היא נכונה יותר והשניה אולי משנית ופחות מתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי בעיה של חוסר ביטחון עצמי בחברה, מה עלי לעשות? רויטל

רויטל שלום יש שתי גישות מרכזיות לבעיה כזו. האחת היא התנהגותית. ככל שתיצרי יותר מסגרות חברתיות בהן יהיה לך חלק כך יהיה לך יותר קל לרכוש מיומנויות חברתיות. חוגים, טיולים, ונסיבות חברתיות אחרות. גישה אחרת היא טיפולית וגורסת שכדאי לפנות לטיפול בבעיה. כמובן שזה אינו נוגד את האפשרות הראשונה. בתחום הטיפול תמצאי טיפולים קבוצתיים שעוזרים באינטראקציה בין אנשים, טיפולים דינמיים שנוגעים בתהליכים אישיים לא מודעים וטיפולים התנהגותיים קוגניטיביים שעוסקים יותר בתהליכי חשיבה ובפתרונות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום. יש לי היסטוריה של התקפי חרדה הנובעים מכאבים פיזיים. כשנה כבר לא היה לי התקף אך היו כמה פעמים שכמעט... והצלחתי לשלוט בו.לרוב אני מנסה כמה שאפשר להימנע מכאבים כמה שאפשר ו/או להמנע מקהל סביבי בזמן כאב - דבר המגביר את החרדה. מחר בבוקר - יום רביעי, אני אמורה לעבור טיפול דחוף בחדר מיון נגד סינוסיטים. אומרים שזה מאוד מאוד מאוד כואב, ואני ממש חוששת. שאלתי היא - האם יש לך איזה 'שיטה' או רעיון לתת לי על-מנת להקל על החוויה או להמנע מהתקף חרדה.. אשמח לכל רעיון כי אני ממש חוששת תודה מראש ע.

ע שלום מאחר ומדובר בדבר מאוד ממוקד את יכולה לפנות הערב לרופא המשפחה ולבקש כדור הרגעה. גם בחדר מיון זו אפשרות מעשית. זו שיטה יעילה מאוד למצבים ממוקדים. את יכולה גם לנסות לעשות הרפיה עצמית ובעזרת דמיון מודרך להרגיע את הגוף ולנסות לחשוב בצורה חיובית. בטווח היותר ארוך, אם מדובר בנטייה חרדתית קבועה כדאי אולי לטפל בזה בכלים פסיכולוגיים, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות מהיום למחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם העברה למטפל נגמרת כאשר מבינים את המקור לה. פשוט העברה הזו "קורעת" לי את הצורה.ודי עייפתי ממנה.

(על משקל מה זאת אהבה...). אני חושבת שהתהליכים שמתרחשים בטיפול הם הרבה יותר עמוקים מאשר רק לקבל "תובנות". מהרבה בחינות טיפול הוא קשר מאד משמעותי, מאד קרוב, ולמרות שהתכנים שמגיעים לטיפול באים ברובם ממך, מעולמך הפנימי ומיחסים שיש לך עם דמויות בחייך, ועם אותן דמויות בתוך עצמך, יש גם את הקשר עצמו עם המטפל. להבין מה מקור הרגשות, יכול לעזור להתמודד איתם, ולעבור את התהליך ביחד, אבל חלק אחר של התהליך לא מצוי כלל בהבנה השכלתנית, אלא בעצם הקשר. ואז, לדעתי, הכאב לא מסתיים כ"מבינים משהו" בראש, אלא כשמשהו בפנים באמת משתנה, מתפתח, גדל. זה לא קורה כל כך מהר תמיד, נכון? האם את לפחות משוחחת על זה בטיפול? נראה לי שזה הדבר היחיד שאפשר לעשות. פעמים רבות הכרה ברגשות מאפשרת מנוחה מהם, ועיסוק בעוד רגשות ועוד רבדים שנמצאים מתחת לאותם רגשות. ואז יש קצת יותר איזון בין הרגשות הקועים האלה, לרגשות... קורעים אחרים :-)

יכול להיות שלעולם לא תתפתח העברה כלפי המטפל? האם זה מראה על חוסר בשלות? עודף בהגנות?

קיוויתי שתכתבי לי. בימים האחרונים נחשפתי לפורום שלכם ודי התחברתי למה שאת כותבת. עושה רושם שאת עוברת או עברת את אותו התהליך (טוב, לא ממש בדיוק). אני בטיפול כבר עשרה חודשים פעמיים בשבוע, ומהר מאד העלתי את הנושא בטיפול. פשוט אי אפשר היה להסתיר וגם אין ממש טעם. המטפל לא הסביר לי את עיניין ההעברה, את זה למדתי לבד מספרים שקראתי, ודי מקל עלי לדעת שזו תופעה ידועה. תודה שכתבת לי אני מוצאת את דבריך מרגיעים.

אני חושבת שבקשר קרוב ומשמעותי עולים רגשות רבים... אהבה, כעס, תלות, עוינות, חרדה, קינאה... הכל הולך ולפעמים בעוצמות די חזקות... אפשר לקרוא לזה העברה, אבל בעיני המילה הזאת היא רק כלי להתבוננות, להבנה. בסופו של דבר, את מצויה בתוך החוויה של הטיפול, ואני חושבת שזה הכי טוב שאת כמטופלת יכולה לעשות - להיות בחוויה, לשוחח עליה, להתמודד איתה (גם כשנהיה מאד קשה), לפעמים קצת להתפרק, ולדעת שזה תהליך דינאמי, ולא סטטי. אז בעיני התופעה האוניברסלית לא נקראת "העברה" אלא "התקשרות" או "העובדה שהקשר עם אדם שמכיר אותנו מקרוב ומטפל בנו נהיה משמעותי ומרכזי", או מותר, בעיני, גם להגיד אהבה. כי כשמישהו מקשיב לך, מקבל אותך, מנסה לעזור לך, מלווה אותך במקומות לא קלים, מתמודד איתך, וואלה - נראה לי שאפשר גם להגיד שאוהבים את האדם הזה... לא? :-) אז כן, נראה לי שזאת "תופעה" מוכרת, ואולי אפילו חשובה בתוך טיפול. אבל בזה אני כבר לא בטוחה... אולי יום אחד אני אבין את זה יותר.

דניאלה שלום העברה איננה אשליה. היא מבוססת על קשר אמיתי עם המטפל או עם כל אדם אחר שמעורר תחושות העברה, אלא שהתחושות הללו נזונות מקשר קדום, למשל להורים או לאנשים קרובים אחרים. לפיכך מודעות להעברה אינה מבטלת אותה אלא רק גורמת להבנה רבה יותר של מקורות העניין. זה עשוי לעזור כחומר גלם לטיפול כי פעמים רבות הבעיות הבין אישיות בהם עוסקים בטיפול קשורים לאותם יחסים היסטוריים עם דמויות קרוובת שהופנמו פנימה ומעוררות ציפיות ומשאלות בכל קשר משמעותי חדש שנוצר, כולל עם הפסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' אורן, לפני שנה חליתי בדיכאון וחרדה ,כיום אני מחלימה ובשלב תרופתי של איזון. אני נוטלת סרוקסט 30 מג' ביום ו25 ג' טרזודיל בלילה. נישאתי לפני כחודשיים וחצי,אני מאוד מאושרת והגשמתי את חלומי. המשבר שקרה לי היה עקב פרידה מבן זוג שלא התאים לי והייתי תקופה קצרה בהמתנה בין הפטיש לסדן שגרמה לי לחרדות. כשלושה חודשים לערך אני חולמת חלומות נוראים, מה שהכי מוזר שיש חלום שחוזר כל יום על עצמו וגם עוד כמה סיטואציות שמופיעות כמה פעמים בשבוע. למשל כל יום אני חולמת שאני בנפרד מבעלי ובכלל לא זוכרת שאני נשואה,בתוך החלום אני אומרת לעצמי שהיה לי מישהו מקסים ואני לא מבינה למה אנחנו לא ביחד ,לא בשבתות לא בחגים והלבד הזה תמיד יוצא משהו כמו שבועיים. החלומות שלי לרוב הם חלום בתוך חלום ואני מרגישה במציאות. כאילו מתעוררת מהחלום ואני מאמינה שזו המציאות.וזה כל כך אמיתי. כמו כן הסיטואציות שחוזרות על עצמם המון פעמים הן שאני לא יכולה ללכת,שיש לי בעיה ברגליים ,אני נופלת באמצע מעבר חציה ולא מצליחה לעבור ועוד המון מצבים שפתאום אני לא יכולה ללכת. יש עוד סיטואציה בחלום שגם חוזרת על עצמה זה שיש לי משהו דביק כמו עיסה בפה ואני לא מצליחה להוציא את כולה והיא לא נגמרת... וכמובן חשה את הדיכאון בחלום -וההרגשה היא אמיתית , הרגשת דחיה, הרגשת בדידות והכי מפחיד שאני בחלום מאמינה ויודעת שזאת המציאות .ושזה לא חלום!!! וכשאני מתעוררת בבוקר לוקח לי זמן לעכל שאני במיטה בבית החדש שלי והחיים שלי נפלאים.שיש גבר שאוהב אותי מאוד ומעניק לי הכל. וגם אני כל כך מחכה לחזור הביתה כי הוא כזה מותק ומצחיק וכיף לי לשגע אותו. מה דעתך דר',? הלילות שלי מגעילים ומזיעים והיום שאחרי ממש מגעיל לי כאילו הכל היה אמיתי. וההרגשה הרעה מלווה אותי במשך היום.

גלית שלום לפי מה שאת מתארת נרפאת מהחרדה ומהדיכאון במהלך היום ואת כל המשקעים שלהם את חווה במהלך הלילה. כנראה שהאושר הרב בחייך עקב הדברים החיוביים שקרו לך עדיין לא מבטלים את כל מה שהיה קודם וסוג של פוסט טראומה עדיין מטרידה אותך. זו הסיבה שזה יוצא דרך החלומות. אני מציע לך לא להשאיר את זה כך ולפנות לטיפול. תוכלי אולי להיעזר בשיטת EMDR שנועדה במקור לטיפול בפוסט טראומה. המצב החיצוני טוב אבל משהו בפנים עדיין לא רגוע ולא מקבל את המציאות החדשה http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה 5 התקלח באמבטיה ושיחק עם משחקים שונים וגם עם בובה ושמתי לב שבזמן שהוא שיחק עם הבובה היתה לו זיקפה. שאלתי היא האם זה טבעי בגיל זה, והאם עלי להעיר לו על-כך או לא לומר לו כלום.

נשאלת השאלה - למה להעיר לילד על דבר טבעי שהגוף שלו עושה? דבר שאין בו פגיעה באף אחד, אין בו בושה, אין בו כדי להעיד על דבר לא טבעי או לא רצוי? האם את מעירה לילדך כשהוא משתעל, או כשהוא מתעטש? כמובן, אם הוא משתעל בפרהסיה אולי תאמרי לו שיש לשים יד על הפה, ואם ילדך יאונן בחברה, את יכולה לספר לו שזה משהו שנעשה בפרטיות ולא בציבור, אבל לפי דעתי לא רק שאין שום דבר רע או לא נכון או לא טבעי ב"זיקפת ילדות" של ילד באמבטיה, להעיר לו על כך זה ממש לעשות לו עוול, לגרום לו לחוש בושה או מבוכה בהקשר שאין שום סיבה לעשות זאת.

מסכימה עם לילה. זיקפה, אוננות ותופעות מיניות נוספות הן טבעיות ובריאות בילדות. הן משמשות בסיס להתפתחות המיניות הבוגרת, ממש כשם שחתלתולים או כלבלבים משחקים משחקים דמויי משגל. אין מה להיבהל. חינוך מיני מתחיל כבר בגיל הזה. יש קלטות וספרים נחמדים בנושא. ואם הוא ישאל לגבי הזיקפה, את יכולה להתחיל להסביר לו בנושא, אבל בכיף, בלי לעורר אשמה.

שרי שלום זה טבעי לחלוטין. אל תעירי דבר בנושא. הזיקפה לא קשורה למיניות בוגרת כפי שאת תופסת אותה. ילדים נוגעים בעצמם והמערכת הפיזיולוגית מגיבה בהתאם, אך זה שונה בהחלט ממה שקורה לאדם בוגר בנושא זה. קבלי את זה בטבעיות ורק אם נוצרת התנהגות חריגה, למשל במצבים חברתיים או מול ילדים אחרים, יש טעם לדבר ולעסוק בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בשיחות פסיכותרפיה של פעמיים בשבוע כבר שנתיים עקב זה שאני לא מתפקדת. בחודשיים האחרונים היתה לי עליה בתפקוד עקב עיצה טובה ממך ד"ר אורן קפלן, אם אתה זוכר, לתת לי לעצמי רק קצת משימות, מעט משימות ובעצם להתחיל לתת לעצמי אך ורק משימה אחת פשוטה וקטנה בשבוע. להתחיל עם משימה אחת בשבוע. באורח פלא זה גרם לי לעשות הרבה משימות ואני שתיתי גם ויטמינים הרבה. פתאום, בשבועיים האחרונים קר לי ואני דוחה דברים בסיסיים כאשר קובעים איתי פגישות ואני לא באה. אפילו ללכת לשירותים היא משימה שקשה לי לקום מהמיטה, היה קשה לי נפשית להכנס לאתר דוקטורס . אני צריכה סך הכל להקליט את עצמי וכל משימה שאני צריכה להעתיק בה משהו מעייפת אותי ואני נרדמת. כך קרה שלפני שבועיים כשהקלטתי למיקרופון את עצמי מקריאה טקסט אז נרדמתי באמצע ומאז אני דוחה את המשימה הזאת. אני לא יודעת מה יש במשימה הזאת שכל כך מתישה אותי וגורמת לי להתשה ולהרדם כשהמקרופון דלוק ואני מאלצת את עצמי לקרא ברעננות אבל מדברת את הטקסט תוך שינה. קר לי, כמה שאני מביאה שמיכות זה לא עוזר קר לי ואני לא מצליחה להביא את עצמי לחום מספיק. בדיקות דם תקינות אצלי בדרך כלל ואין לי מחסור בהורמון בלוטת התריס וגם לא בברזל אבל בכל זאת קר לי מאוד. והדבר הכי מעצבן זה שאני דוחה כל דבר ואז דואגת והמצפון שלי מייסר אותי והדאגה הזאת היא כמו רעל שמותז לי לדם ומחמם אותי כשאני לא זזה, וכשאני מנסה בכל לקום אז אני מתבלבלת הידיים מסורבלות ומקבלות מכה בכל דבר שאני מנסה לשלוח יד אליו, נופלת ומבולבלת כאילו שהייתי חייבת לגמור לדאוג כדי לקבל מזה כח. אבל כמה זמן לוקח לי לקבל כח מדאגה במיטה שאני לא עושה כלום ? כל היום ????, כל הלילה ואז כל היום שלמחרת ???? ואז אני שוב דוחה את מה שאני צריכה לעשות ואז שוב דוחה לעוד שעה , והזמן עובר וקשה לי להטעין את הפלאפון ואנשים שקבעתי איתם לא מבינים למה אני לא עונה בכלל. אני מפסידה פגישות, מאחרת לפגישות עם הפסיכולוגים שלי אבל מקבלת חום מהפגישה ומרגישה טוב מהפגישות. אבל כשאני חוזרת אז אני חוזרת לעצמי. וכשאני מחליטה לעשות את כל הסידורים שלי באותו יום שאני כבר בחוץ אחרי הפגישה עם הפסיכולוג אז אני זוכרת לעשות בקושי משימה רק בחוץ. אבל הצרה היא שאני צריכה לחפש מסמך בבית וקשה לי כי המסמך לא אצל מישהו אלא אצלי בבית. מה עושים ? אגב, אני כותבת לך כי בשעה 12 עוד שלוש שעות אמורה להיות לי פגישה עם פסיכולוגית ואני שכחתי אם יש או אין וקשה נורא להתקשר ולבדוק אני בוכה בגלל זה. אני לא מבינה איך זה שקל לי לכתוב באינטרנט אבל לחשוב על להתקשר זה קשה. אני מרגישה שאפריע לה . אני דוחה כל דבר ונשארת עם תחושבת החמצה כל הזמן.

נטלי שלום תסתכלי על ההיבט החיובי של מה שקרה לך. היית בטוחה שהכל אבוד ואין כל דרך להתקדם והנה גילית שבכל זאת יש תקווה ודברים יכולים להשתנות. אי אפשר לצפות שלא תהיינה נפילות מתח בדרך וזה כנראה מה שקורה לך כעת. נסי להקפיד להגיע לפגישות עם כל הקושי שבכך. רשמי לעצמך את המועדים והכיני שעון מעורר עם צריך לתזכורת. העניין הוא שתהיה מגמת עליה על פני זמן, גם אם יש נפילות קטנות בדרך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, האם יש הבדל במקצועיות בין מטפל שלמד פסיכולוגיה לבין מטפל שלמד עבודה סוציאלית ובנוסף את התכנית התלת שנתית לפסיכותרפיה? (בהנחה ששניהם בעלי תואר דוקטור). האם הפסיכולוג נחשב למקצועי יותר? מה ההבדלים ביניהם ומה מומלץ יותר לטיפול? האם לעובד הסוציאלי יש את כל ההסמכות וההכרות להיות מטפל? תודה, שני.

שני שלום שני סוגי המטפלים מוסמכים לטפל ואמורים להיות בעלי הכשרה טובה ומקצועית. ההבדלים ביניהם יהיו כבר על בסיס אישי ולא על בסיס מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם אובססיה לניקיון המתבטאת בניקיון הגוף בלבד..יכולה להעיד על הפרעת טורדנות כפייתית?(ocd) מתי ניתן לאבחן כי הצורך להתקלח הנו בגבול הנורמה? ומתי הנו גובל בשיגעון? בקיץ מדובר על מקלחת בסדר גודל של 3-4 פעמים ביום, כאשר כל מקלחת אורכת בין חצי שעה לשעה. בחורף: פעמיים לפחות בטווח של שהות- כנ"ל!

שירז שלום התופעה תיקרא הפרעה אם היא מפריעה לאיכות החיים. במידה והתנהגות כפייתית גורמת לכך שתפקודים כלשהם בחיים נפגעים אז יש מקום לטפל בה. אם אדם אוהב להתקלח וזה לא בא על חשבון דברים חשובים אחרים ולא קשור לתחושות חרדה זה לגיטימי. לפי מה שאת מתארת, 4 מקלחות של חצי שעה כל אחת אמורות להפריע לסדר היום הרגיל ולכן כדאי לבדוק את העניין. בכל מקרה, אין לזה קשר לשיגעון. זוהי מילה פופולרית ושיפוטית ולא קשורה לבעיה של OCD. בברכה ד"ר אורן קפלן

היום הבנתי מהפסיכולוג (רופא בכיר בבית חולים פסיכיאטרי) ממה אני סובל. לפי מה שהבנתי, זה מין כשל רגשי התפתחותי (הגדרה שלי), ז"א יש פער בין הרגש להיגיון. התגובות הרגשיות שלי קיצוניות עד מדי, במיוחד כשמופעל טריגר מסויים (כמו להסתכל במראה), מה שהוביל לניסיון אובדנות. אמרו שאני צריך לעבור התפתחות ריגשית מחדש, וזה תהליך ארוך. וכשאני מסתכל במראה, אני מסתכל בעצם לתוך עצמי, וזה מה שהפריע לי כל-כך וגרם לי לקפוץ מ-4 קומות. האם זה אומר לך משהו? האם נורמלי לעבור התפתחית ריגשית מחודשת בגיל 22? וכמה זמן זה לוקח? ומה עושים עד אז? איך מתמודדים עם התגובות הרגשיות הקיצוניות? ועם הסימפטום של אי יכולת להסתכל על איברים מסוימים במראה?

אסף שלום לפי מה שאתה מתאר מדובר בנושא אישי ועמוק שאי אפשר באמת לתת עליו תשובה בכמה שורות. אני מציע שתשוחח עם הפסיכיאטר והמטפלים שלך, תנסה להבין יותר לעומק את הבעיה ושורשיה וכן את הטיפול הצפוי לך. כפי שהפסיכיאטר אמר, זה תהליך ארוך ודורש מוטיבציה וסבלנות רבה מצדך, וחשוב שתעבור אותו כדי שלא תמצא את עצמך שוב במצבים קשים כאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הזדעזעתי לגלות שחברי היה מכור במהלך היותו בקשר זוגי, מחייב, לפניו וגם לאחריו (4 שנים), לשיחות סקס בצ'טים הכוללים אוננות מול המצלמה ( בלי לחשוף פנים) ומשחקי שליטה, כאשר ה"מלכה" או ה"אדון" (כן, גם גברים) אומרים לו מה לעשות - דברים משפילים ומכאיבים כיד הדמיון. הוא טוען שהוא התמכר לכך ושזה לא היה נשלט. כמו כן הוא אומר שמאז שהוא איתי (רק כחצי שנה )הוא לא התפתה לעשות זאת. הוא מאוד משכיל ומאוד פרודוקטיבי בכל תחומי החיים. למרבה הפלא הוא גם מאוד ערכי ומוסרי ואלו הם מעין חיים מקבילים ואפלים בעולם שחור שהוא ההיפך המוחלט מחייו הרגילים. מאז הגילוי אני לא מפסיקה לבכות ולרצות להקיא. האם ניתן לסמוך עליו? האם ניתן לטפל בתופעה ולרפא אותו מהצורך הזה כך שכאשר החיים המשותפים יהפכו להרגל הוא לא ימשיך בכיוון זה או שעדיף להציל את עצמי ולא לטבוע בקשר כזה? (אנחנו בשנות העשרים המאוחרות). למי לפנות? מה לעשות? תודה רבה

מהיכרותי עם המטריה, אין מצב שהוא יגמל כליל מההרגל. זה יצר מיני שחזק ממנו, והקשר איתך לא יוכל לתת לו מענה. אילו אם עבורך הוא יעשה כל מאמץ לשלוט בזה, אני לא מאמינה שזה יחזיק לאורך זמן. לדעתי האישית, יש גם בעייה מוסרית לבקש מאדם לוותר על חלק כל כך חשוב במיניות שלו בעבורינו. אבל אני יודעת שלא כל אחד מחזיק בעמדות ליברליות שכאלו. אני במקומך הייתי בוחנת את האפשרות לחיות עם זה. כן כן, כמה שזה נשמע מוזר וקשה. אם את אוהבת אותו, תלמדי לקבל גם את החלקים ה"אפלים" במיניות שלו ולאפשר לו לבטא אותם בלי להרגיש אשם, סוטה או בוגד. אולי תגלי גם בתוכך חלקים מיניים שלא העזת לפגוש עד כה, ותוכלו לחגוג יחד! אם זה גדול עלייך או לא נראה לך, עדיף שתעזבי, כי כאמור- הסיכויים קלושים שהוא ישתנה... בידידות, מיה

דקלה שלום אני חושב שכדאי שתפנו ביחד למטפל זוגי ותציגו את הבעיה. זהו משבר שעלול לפגוע קשות בזוגיות שלכם ולא כדאי להשאיר את זה בצורה כזאת. יתכן שבמספר מצומצם של פגישות תוכלו לפתור את הבעיה ולמנוע התדרדרות של הקשר שיכולה לקרות גם באופן סמוי על פני זמן בלי שתשימו לב. האפקט של הגילוי היה חזק מאוד עבורך ולכן המלצתי לא לטפל בזה לבד אלא להיעזר בגורם מקצועי חיצוני. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 30 לפני כ 3 חודשים החלה לי הסתבכות נוראית של חיידק בגוף ומאז החיידק החלים ואני לא כאבים חזקים ביותר בגוף נימול נוראי שלא נותן לי לחיות והכי קשה בעירה / שריפה בגוף עשו לי עשרות בדיקות ולא נמצא מהומה ברצוני לציין שהייתי מטופלת שנים בכדורים פסיכאטרים עקב כאב לאחר ניתוח וזאת ע"י נורולוג כעת ההבחנה כאבים פסיכוסומטים החלו לטפל בי בכדור נגד דיכאון זה היום החמישי ואני עדיין מתעוררת מוקדם מקיאה כל הגוף רועד ודופק ממש סבל ממושך ונוראי שאלתי מהם כאבים פסיכוסומטים האם זוהי בעיה נפשית קשה שחוזרת אין לי רקע של בעיות נפשיות וגם לא במשפחה אני מאוד סוב לת ומתוסכלת האם את מכירה מקרים דומים קשה חלי לקבל את זה כי הכאב כה עז ומורגש דרך אגב התחלתי טיפול לפני כחודשים אצל פסיכולוגית קלינית אבל לדעתי זה דורש זמן לא מרגישה שינוי בתחושות אודה לך על תגובה

גלית שלום כאבים פסיכוסומטיים הם כאבים אמיתיים וגופניים מאוד, עם זאת, יש להם מרכיב כלשהו שקשור להיבטים פסיכולוגיים. לפי מה שאת מתארת המערכת החיסונית שלך נחלשה וזה קשור לא פעם גם לחוסן הנפשי שנחלש. במצבים כאלה הגוף נוטה לחלות ביתר קלות ומיחושים מקבלים העצמה וגורמים לעייפות וקושי רבים יותר. לפי מה שאת מתארת את מטופלת כרגע גם תרופותית וגם בפסיכותרפיה ויש לקוות שהשילוב הזה יעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

בימים אלו ניתן לפנות לפורומים האחרים בתחום הפסיכותרפיה ובריאות הנפש.

אורן שלום אני מכירה את הפורום כבר 4 שנים הרבה זמן לא השתתפתי אבל אני יודעת שתמיד שיש שאלה אני יכולה לפנות תודה על הכל אן

שלום לך! רציתי לשאול שאלה שמטרידה אותי בימים האחרונים: האם ילדים שהיו עדים שמיעתית לקיום יחסי מין בין הוריהם יפתחו בהמשך חייהם בשלב מאוחר יותר בעיה פסיכולוגית או נפשית?? ואם הם היו עדים ראייתית לכך?? אני צריכה את התשובה בדחיפות... תודה רבה רבה רבה!!!

יכול להיות שעבור ילד זה יכול להיות מבלבל, מטריד, מעורר שאלות, מסקרן, מעורר קינאה, מעורר, כעס, מגעיל, ואולי אפילו מרגיע, לראות או לשמוע את הוריו עושים משהו שהוא מבין למחצה, כמו לקיים יחסי מין. אבל את מניחה שזה מאורע שהינו טראומטי, באופן שלא משנה מה עושים אחר כך - נפש הילד כבר ניזוקה. אני לא מאמינה בכך. ילדים גדלים בתוך רצף של טיפול, חינוך ויחסים, מה גם שחלק גדול מהחיים שלהם לא מתרחשים רק בבית עם ההורים. השאלה שלך בעצם נוגעת לגבולות ולפרטיות, ומה קורה כאשר הגבולות לא מתקיימים. נראה לי שהשאלה שלך היא בעצם אחרת ונוגעת להתמודדות אחרי שמשהו כבר קרה. אולי אם תשאלי בצורה יותר ברורה, תקבלי תשובה יותר קולעת שתוכל באמת לעזור לך.

שלום יש לא מעט אנשי מקצוע שסבורים בדיוק את ההיפך. ילדים ששמעו את הוריהם מקיימים יחסי מין לומדים משהו על זוגיות טובה וזה דווקא עשוי לעזור גם להם לפתח זוגיות טובה. חשוב לשמור על גבולות ולא לחשוף ילדים לחדר המיטות, מצד שני כולם גרים בבית אחד וזה טבעי שהדברים לא נשארים סטריליים. לגבי עדות ראיה, השאלה מה הילד מבין ומה גילו כמובן. צריך להתייחס לזה בצורה חיובית, לילד צעיר להסביר שאמא ואבא מתחבקים כי הם אוהבים וכו'. אין כל סיבה שתתפתח מכך טראומה, למעט מצב שבו נוצר מצב לחץ עם תגובה קשה מצד ההורים שהיא זו שעלולה ליצור בעיה. יש לשמור על קור רוח ולתת הסברים פשוטים. כמו כן לא מזיק לסדר מנעול לחדר ההורים ולהשתמש בו כשצריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה הד"ר לא עונה לשאלתי(???) ... אני חייבת תשובה!

דנה שלום שאלתך נענתה.

יש לי הפרעת חרדה, 5 שנים אני לוקחת ציפראמיל, ואין לי התקפים בכלל, וגם לא כפייתיות. אני מתנדבת במשטרה כבר מספר שנים, ולאחרונה הציעו לי להתנדב בבילוש, מה שיעשה אותי מאושרת. לשם כך עליי לעבור תחקיר בטחוני מפורט, בו אם אסתיר מידע זה ייחשב לחוסר אמינות. מאידך, חשיפת המידע הנ"ל יכול להביא לכך שיוציאו אותי מהמשטרה, עקב חשש לאובדנות. מה עליי לעשות?

דורית שלום הרבה אנשים סובלים מחרדה, כולל שוטרים מיומנים. אין לזה שום קשר לאובדנות. ספרי הכל באופן גלוי, אל תסתירי מידע וכמובן אין צורך להגזים גם לצד השני. הסבירי שאין לך התקפים ומדוע את בכל זאת ממשיכה לקחת את התרופה. כמובן שאי אפשר לדעת מראש את הכל אבל באופן עקרוני הבעיה שלך לא אמורה לפסול את מועמדותך לתפקיד. אם בכל זאת את חוששת המשיכי להתנדב בתפקיד הנוכחי ועזבי את ההצעה למרות הקסם שבה עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה, אורן. לא ידעתי שגם שוטרים סובלים מזה. מה שמפחיד אותי זה כל הבלאגאן שיהיה סביב ההודאה- א.אני מאובחנת כחרדתית עם קווים כפייתיים (במצב קל). האם הם שם במשטרה מסוגלים לעשות את האבחנה בין זה לבין דיכאון ואובדנות (הרי ציפראמיל הוא גם נוגד דיכאון). כי דכאוניים הם לא מוכנים לקחת, להבנתי. הפסיכיאטר מאחוריי (הוא פרטי), ואמר שהוא לא מראה להם את התיק, רק אומר את האבחנה, ושהם "צריכים להגיד תודה" שבן אדם כמוני מוכן להתנדב ולא לעבוד בתשלום. ב. מהרגע שזה נרשם- זה יבלום אותי לקבלת עבודה בעתיד, נכון? גם במקומות אחרים? ג. מה הסיכוי שהם יגלו את זה בלי שאגיד? אני הולכת לפסיכיאטר פרטי, אבל מקבלת את התרופות דרך קופת החולים. תודה רבה רבה על העזרה.

שלום אני בת 24 ותולשת שיער מהראש מאז שאני זוכרת את עצמי. רציתי לשאול מדוע ישנם אנשים שתולשים שיער ומדוע יש כאלה שלא מרגישים את הצורך לתלוש? למה אני תולשת שיער כשאני מרגישה מתח (ולמה התחלתי לתלוש שיער בילדותי כאשר הרגשתי מתח- אמא שלי נפטרה) בעוד שישנם כאלה שירגישו את אותו המתח (ואף יותר) ולא ירגישו צורך לתלוש שיער? האם מדובר במשהו שקשור לכימיה במוח? או שההפרעה הזו מתפתח רק בגלל משהו פסיכולוגי? תודה!

שמש שלום אני מציע לך להיכנס לאתר שעוסק בנושא, יש שם חומר רב והסברים. תמצאי שם גם מקבץ תשובות שאני נתתי בעבר בתחום זה. http://www.trichotilomania.info בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום..אני נשואה מעל 8 שנים לבן אדם הכי טוב שבעולם הוא בעל מקסים ודואג..אבל בשנים האחרונים קיימת בעיה של סיפוק מיני היינו בטיפולים והכל לזמן קצר אני מאוד עייפה מכל העניין ומנסה לא להגדיש לזה כל כך חשיבות ביחסים שלנו אבל לא מצליחה ומרגישה מאוד מאוד מתוסכלת . אני רוצה להתגרש אבל איך לעשות את זה ?? הוא עובד מפרנס דואג לילדים כל החברות שלי מקנאות ומפרגנים לנו ..אבל אני רוצה להתגרש איך להתחיל לפחות את השיחה???

האם את יודעת מה את רוצה? כי איך להתחיל את השיחה לא נראית לי הבעייה המרכזית שבפניה את ניצבת. נשמע שאת לא כל כך יודעת מה לעשות, מה את רוצה, ואיך לפתור את המצב ביניכם. לדעתי, אם את לא באמת באופן מוחלט רוצה להתגרש, העלאת הנושא באופן פזיז יכולה להיות בעלת מחיר, לסוג כזה של איום יש השפעה על היחסים. ואם את לגמרי בטוחה, אז זה לא משנה איך מעלים את הנושא. ואולי שווה להבין - מה הסיבה שאת רוצה לעזוב את הקשר - עייפות מהקשיים? תחושה שאין עתיד? תסכול? שינאה כלפי בעלך? היעדר אהבה? חוסר מרוצות כללי מהחיים? יכולות להיות המון סיבות שגורמות לאדם לרצות להפסיק קשר זוגי. חשוב להבין מה הסיבות לעומק לפני שעושים כזה דבר. האם מעבר לטיפול מיני הייתם גם בטיפול זוגי שלא מתמקד רק בהיבט הזה של הקשר? ואולי את היית רוצה ללכת לייעוץ בעצמך כדי להבין יותר טוב מה את רוצה מקשר זוגי בכלל, מהקשר הזה, ומה הדרכים שעומדות בפניך. אני חושבת שלפני שמפרקים חבילה משמעותית כמו נישואין עם ילדים, צריך לחשוב טוב, לנסות, לברר, להבין. אולי במקום להגיד לו שאת רוצה להתגרש (מה שלא נראה לי שמשקף ב-100% את ההרגשה שלך) יש משהו אחר שהיית יכולה לעשות שיקדם אותך או אתכם? (כמו לפנות לטיפול אישי עבורך, או זוגי אך לא בהתמקדות על הקשר המיני).

ר. שלום לפי מה שאת מתארת העניין עדין לא בשל לשיחה על גירושין. אני מציע לך לפנות באופן אישי לייעוץ פסיכולוגי, לתאר את המצב שנוצר ולנסות להבין יותר טוב מה קרה ומה באמת מתאים לך להמשך. במידה ועדיין תחליטי שאת רוצה בגירושין תוכלי לקבל הכוונה כיצד לפתוח את הנושא לדיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

(שאלה זאת מופנית אך ורק לד"ר) שלום רב לך ד"ר קפלן, אני מראש מצטערת על האורך... יש לי אח שצעיר ממני בשנתיים, בן 19, ששמו רועי. רועי סובל מבעית קשב וריכוז ADD, טופל בריטלין לתקופה קצרה אך הפסיק את נטילתו. בתקופת החטיבה והתיכון, חלה התדרדרות בהתנהגותו של רועי- הוא החל לעשן סיגריות, לאחר שהתחבר עם ילדים מהאיזור, שגררו אותו למעשים מטופשים, הבריז מביה"ס, לא הכין שיעורים ובילה איתם כל היום. הדבר היחיד שהיה חיובי לגביו זה שהוא השתייך לקבוצת כדורסל איזורית והיה שחקן מצטיין, אך זה וחבריו היו הדברים היחידים שעניינו אותו ותו לא. הוריי, המיואשים, העבירו אותו לבי"ס חדש שגם קרוב יותר לבית, למרות התנגדותו של רועי, כדי להכניסו למסגרת נוקשה יותר. תחילה הראה שהוא מסוגל להשתנות לטובה, אך מהר מאוד חזר להרגליו. כרגע אחי היה אמור להיות בכיתה י"ב(אגב הוא נשאר שנה בכיתה א' טיפולית ולכן גדול בגילו), אך בשל ההתנהגות שלו החליט כי ברצונו לנשור מביה"ס השנה. הוריי התקוממו אך לבסוף הסכימו, בתנאי שיעבוד. וכך היה, אבי סידר לו תפקיד במקום עבודתו. ושוב, רועי הראה שהוא מסוגל להיות אחראי, עבד קשה מאוד, הוסיף לעצמו עוד משמרות בעבודה, קיבל ערך לכסף לאחר ששנים ביקש מהוריי דמי כיס והם כמובן דאגו לפנק אותו. בזמן האחרון, רועי השתנה. הוא כבר לא רוצה לקום לעבודה בבוקר, עושה בעיות, נעלם בשעות המאוחרות של הלילה עם חברים... מצאנו מריחואנה בחדר שלו והוריי הזהירו אותו שלא יביא זאת שוב ושלא יעיז להשתמש בזה יותר. כרגיל, אחי התעלם, נתפס ע"י המשטרה מגדל שתילים ואף באותו לילה המשטרה הגיעה לבית וערכה חיפוש בחדרו. הם מצאו כמות קטנה והוא נלקח למעצר של 24 שעות. זה היה לילה טראומתי ביותר עבורי ועבור הוריי. קשה לנו לישון בלילות וזה רק הולך ומחמיר. היה משפט, הוא שוחרר, קיבל מכות בחקירות ובמעצר, אך נראה כי הוא אדיש! לא מזיז לו... הוא גם הגן על "חבריו" וכמעט סיבך את עצמו בחקירה, אף על פי שברור לנו שחבריו יעשו הכל כדי לצאת מזה ואף יטילו את האשמה עליו. הוא לא מבין את זה, כ"כ תמים. הוריי, שוב, הזהירו אותו שלא ייפגש עם ה"חברים" שלו, אך עקבנו אחריו כשאמר שהוא הולך לשחק כדורסל ליד הבית והתברר ששיקר לנו במצח נחושה ונפגש איתם בכל זאת! הוריי מעוניינים לשלוח אותו לפסיכולוג שהעו"ד המליץ עליו, אך עדיין אני חייבת לומר שהילד הזה גורם לנו לעוגמת נפש כל יום. הוא חזר לעבוד, יום לאחר המעצר, הוריי התרשמו מהתנהגותו לטובה אך מהר מאוד חזר להתנהגותו הקודמת וכך זה תמיד. הוריי לוקחים את זה נורא קשה וכואב לי לראות אותם סובלים כך. אבי איש חזק אך אני רואה אותו נשבר לנגד עיניי וזה קשה לי. שאלתי היא, כיצד עלינו לנהוג איתו, כי ניסינו כבר כל דרך אפשרית, אך נדמה כי אין לו גבולות, הוא גם לא חושב עלינו, לא אוהב אותנו- אחרת לא היה גורם לכל זה כל פעם מחדש... הוא חוצפן, אדיש, שקרן ורמאי, מתחשב אך ורק בחבריו ודואג להם בלבד, עושה בושות לאבי בעבודה(נרדם באמצע היום כי כל הלילה בילה אצל חברים). הוריי לא יכולים לקשור אותו ולהכריחו להישאר בבית, גם לא ניתן לו את העונג הזה להישאר בבית. עכשיו הוא גם לא רוצה בכלל להתגייס ולאחר שסגרו את קבוצת הכדורסל שלו בשנה שעברה, הלך למיונים ואתמול נודע לו כי לא התקבל...מעניין למה... בכל אופן הוא נורא מאוכזב. מה לעשות?!?!?!?!?!??!?!?!?!?!?!?!?!?!?! הוריי נתנו לו הכל, שילמו הון תועפות על שיעורים פרטיים בביה"ס, שיעורי כדורסל, ביגוד ונעליים, ימי הולדת, מסיעים אותו לכל מקום(כי לא הסכימו לו להוציא רישיון עד שיהיה אחראי) אך הוא פשוט יורק לכולנו בפרצוף ועושה מה שבא לו! עלי לציין שאחי הבכור ואני גדלנו באותו הבית ושנינו סיימנו ביה"ס עם בגרות מלאה, שנינו סיימנו צבא בהצלחה, שנינו עובדים ולומדים... אז למה הוא יצא כזה דפוק? בבקשה תענה לי... בתודה מראש, דנה.

דנה שלום כדי שמישהו יקבל עזרה הוא קודם כל צריך להיות מודע לכך שיש לו בעיה ולפתח מוטיבציה לטיפול. לפי מה שאת מתארת אח שלך רחוק משני תנאים בסיסיים אלו. יש מצבים שעדיף לתת למישהו להיכנס עם הראש לקיר. אולי מכאב הראש שהוא יקבל הוא ילמד דבר או שניים על החיים. הדאגה והצער של המשפחה ברורים. זה עצוב וקשה לראות את הילד מתדרדר והורס לעצמו את החיים. אני חושב שהוריך צריכים לקבל הדרכה כיצד לנהוג עימו. יש להציב גבולות ברורים גם במחיר של פגיעה בקשר עם אחיך בטווח הקצר. בטווח הארוך הדבר ישתלם ולפחות אתם תהיו מוגנים יותר. אני מציע שתקראו את ספריו של חיים עמר שנותנים הדרכה להורים להתמודד עם ילדים שלא יודעים גבול מהו ולפנות לייעוץ מקצועי. לפעמים צריך לוותר על המשאלה לעזור ודווקא אז קורים לפתע שינויים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור אני מזועזעת מהתשובה שלך. ידוע שילדים עם בעיות ריכוז נוטים לפתח בעיות שונות כשהם גדלים ואפילו הפרעות אישיות קשות. ידוע גם שילד כזה הופך להיות ה"כבשה השחורה" בבית ולא נותרת לו בררה אלא למלא את התפקיד. הוא לא הולך עם הראש בקיר , הוא מתוסכל וזה מובן לחלוטין. אני מתפלא על האטימות... אולי במקום להפנות אותם לספר שמלמד גבולות (שאתה ממליץ לכולם - חבר שלך?) , תפנה אותם לספרים בנושא הפרעות קשב וריכוז. הם צריכים להבין עם מה הבן מתמודד בראש ובראשונה ואולי להציע לו טיפול בהתאם , שיחות ותרופות (ראטלין..). הסמים והחברים זה רק מוצא בשבילו , זה לא ברור? ילד "כזה" צריך הבנה ותמיכה בראש ובראשונה . בברכה , אמא לילד עם adhd

שלום רב, אני רוצה לפנות לראשונה בחיי לפסיכולוג ( כבת 26) . הבעיה היא שאיני יודעת איך להתחיל לחפש .חיפוש בדפי זהב העלה עשרות אם לא מאות פסיכולוגים באיזור המרכז ולי אין שום רעיון כיצד לבחור (בחירה שרירותית...?). אם מישהו יוכל להמליץ לי על פסיכולוג/ית באיזור המרכז אודה מאוד. ממתינה להכוונה.

דניאלה שלום שלחי אלי מייל ואשמח לתת לך המלצה [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

איפה אפשר למצוא מאמרים בנושא?? (עדיפות לאנגלית) ומה המונחים הלועזיים המדוייקים לשתי המחלות??

הגר שלום תוכלי לקרוא את המאמר הרצ"ב על הפרעות חרדה ובינהם גם הפרעה דו קוטבית. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm באנגלית פשוט הקלידי בכל מנוע חיפוש (גוגל למשל) Bipolar Disorder בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בתי בכתה ג'. ילדה פקחית ונבונה. יש לה בעיה, היא לא יודעת ללמוד למבחנים. נתתי לה את הכלים לימדתי אותה איך להתכונן אך כשאני שואלת אותה שואלת מסתבר שהיא לא ממש יודעת הכל. יוצא מזה שאני קוראת את כל החומר לבחינה ומכינה לה מבחן וכך היא בעצם יודעת את התשובות. הציונים שלה עומדים על 90-100 . השאלה מה יקרה ברגע שאפסיק לעזור לה להתכונן? אני לא רוצה לקלקל לה את התעודה (מה גם שנראה לי שהציונים חשובים לי יותר מאשר לה) במבחנים בחשבון (שאין ממש מה להתכונן) היא כמעט תמיד מקבלת 100. אנא עזור לי לעזור לה, השאלה שלי האם הבעיה נובעת מעצלנות??? או שבאמת יש בעיה?

מהתיאור שלך באמת לא ברור איפה הבעייה ומה הבעייה. נשמע לי שאת עצמך לא כל כך יודעת איפה עובר הגבול בינך לבין ביתך (למי הציונים חשובים, של מי המוטיבציה להתכונן למבחן) וגם נשמע שלא ברור לך אם בתך "עצלנית", או שיש לה בעיית למידה כלשהי שמצריכה התמודדות (כמו לימוד שיטות קצת אחרות, וכו') או שהיא באמת זקוקה לעזרה שלך עד שתדע לעשות את מה שאת עוזרת לה בו לבד. אז השאלה היא לא איך בתך תדע להתכונן לבד לבחינות, אלא איך מבהירים את המצב ובעיקר איך לא לוקחים את המצב כמות שהוא כיום (מצב די טוב! בתך יחד עם הכיתה בחומר, מצליחה בבחינות, ונעזרת בך - שלושה דברים שאין בהם שום דבר רע) והופכים אותו למצב בעייתי שבו יש כעסים, מתחים, אכזבות, וכיו"ב. אולי את צריכה למצוא את שביל הזהב בין לעזור לה, לבין לתת לה להתמודד לבד עם המשימות, גם אם זה אומר לא תמיד להיות הכי מצליחה, עם הציונים הכי גבוהים. בסופו של דבר, את רוצה שבתך תהיה עצמאית ומסוגלת, ואני מניחה שאת רוצה שללמוד יהיה משהו שהיא תעשה מתוך רצון, עניין, ולשם סיפוק - אז אולי שווה לא להתרגש מציון 80, לקבל אותו כמו שמקבלים 90? הרי אי אפשר בחיים תמיד להצליח, לא?

רונית שלום לילדה שמוציאה ציונים כאלה בבחינות אין כל בעיה. את צריכה לקבל הדרכה כיצד לשים גבול גם לעצמך במידת הנתינה ובמקביל במידת הלחץ שאת יוצרת. היא בסך הכל בכיתה ג' וזה טבעי שיהיו לה עדיין קשיים בלמידה אפקטיבית. עדיף שתקבל ציונים קצת יותר נמוכים אבל תלמד ללמוד לבד. אם תשבי לידה תמיד זה לא יווצר. אולי תוכלי לקבל עצות מהמורה ומהיועצת של בית הספר שמכירות את הילדה מקרוב גם בכיתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קשר בין פגיעה עצמית למזוכיזם? למה הכוונה כשאומרים להיות רדוף בפנטזיות? מתי זה דורש טיפול? האם אופי הפנטזיה קובע גם הוא? המון תודה.

אופירה שלום פגיעה עצמית אינה תמיד כוללת הנאה מהכאב, פעמים רבות היא מפסיקה כאב אחר שמטריד עוד יותר, והוא כאב פנים נפשי. זה מעיד על בעיה שיש לטפל בה במסגרת פסיכולוגית. רדוף פנטזיות זה ביטוי כללי מדי כדי להסביר למה הוא קשור. סביר להניח שמדובר בכך שיש דברים רבים שמטרידים ועוברים בדמיון. אני מציע לא לעסוק בכותרות וכיצד הדברים נקראים, אלא לפנות לטיפול ולדבר ולעסוק במהות שמטרידה אותך. גם אם תדעי הגיונית איך הדברים נקראים זה לא יעזור לפתרון ולהתמודדות איתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום היה לי התקף חרדה חוזר, אחרי ששנתיים כבר אין לי. לפני ארבע שנים הייתי בטיפול היפנוזה EMDR וברגע שפגשתי החבר שלי(איש סוסים) חדלו לי ההתקפים בעזרתו(הוא לא הסכים שאני אמשיך בטיפול).מאז שנפרדנו הרגשתי ,גם מהדיכרון של הפרדה שהמצב לאט לאט מדרדר היום הגעתי לשיא. לפני חודש ניסתי ליצור קשר אם זה שטיפל בי להתייעץ איתו אם לבוא לאבחון חוזר (קופ"ח כללית רפואה משלימה בתל אביב) אומרים לבוא ישר לאבחון,אני לא יודעת מה לעשות בבקשה עזור לי.אן

אן שלום אם מי שטיפל בך היה יעיל לפני שנים פני אליו גם כעת. אינני יודע מה משמעות האבחון, הרי את הבעיה את מכירה ויודעת. נראה לי שחבל הזמן, פני למטפל מוסמך והתחילי לעשות את השינוי מייד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום אתה מאמין שאולי עבודה עם סוסים יכולה להשפיע לטובה עם ההתקפי חרדה? כי סיפרתי על כך למדריך שאני מאד קרובה אליו והוא רוצה לעזור לי להתמודד ע"י העבודה שלי איתו עם הסוסים.

ישנן כל מיני תרופות טיבעיות לטיפול בחרדות למשל GABA של סולגר או יצא עכשיו נירוונה-פורטה של ד"ר פישר ויש משהו מחברת "טיבעוני" הטענה שלהם שמחקרים מדעיים בדוקים הוכיחו שהם מאוד יעילים בטיפול בחרדות ויש להם אפקט דומה לזה של תרופות פסיכיאטריות וללא תופעות הלוואי והסכנות הכרוחות בתרופות הפסיכיאטריות (אני יודע שאומרים הרבה שאין סכנות וכ"ו אך לגבי עדיין התרופות הללו קיצוניות מידי) רציתי לדעת למה לא ממליצים לקחת קודם כל מן הטיבעיים האם מה שנאמר לגבי יעילותם הוא שקר? הרי גם להם יש מחקרים ובדיקות אז למה דווקא לא להאמין להם וכן להאמין ליצרני התרופות לכל אחד מן הצדדים ישכמובן אינטרסים כלכליים וכל אחד מן הצדדים מביא הוכחות מחקרים ותוצאות בדוקות אז למה להאמין לאחד ולא לשני? אודה לכם אם תוכלו לפרט ולהסביר ולתת רקע למה בעצם פסיכיאטרים ישר פונים לתרופות ולא קודם מנסים תכשירים יותר טיבעיים שהטענה לגביהם היא שיש להם אפקט דומה? האם התכשירים הטיבעיים מסוכנים ? האם יש להם תופעות לוואי? נראה לי שגם אם כן זה בטוח יותר טוב ממה שיש בתרופות הרגילות אנא פרטו והסבירו אשמח גם לקבל חוות דעת והיתרשמות והרגשה מאנשים שניסו את התכשירים הטיבעיים ואיך זה השפיע עלייהם אם יש בעיה של הפרעות אכילה האם אפשר להתמודד לבד ללא צורך בכדורים יש טיפול אחר שיכול לעזור ראיתי שדובר על טיפול קוגניטיבי -- אפשר לפרט מה זה? אני לא מוכן לקחת כדורים בשום אופן זה ניראה לי קיצוני מידי (אולי אני סתם היסטרי לגבי זה אבל זה משהו שאני ממש לא מוכן לעשות) אני רוצה לקבל יעוץ לגבי אלטרנטיבה אחרת פרט לכדורים -- אני בטוח שיש ולא יתכן שחייבים את הכדורים אני כן מוכן לנסות את בתרופות הטיבעיות -- האם למישהו יש ניסיון איתן - משהו מומלץ? בבקשה עיזרו לי -- ובבקשה אל תנסו לשכנע לגבי הכדורים עיזרו לי לגבי האפשרויות האחרות אני מסרב להאמין שאי אפשר להיתגבר על זה ללא כדורים כדור הוא לא תרופת קסם אולי הוא יכול להקל או להאיץ את התהליך אך אני מאמין שבכל מיקרה זה יצתרך לבוא מבפנים כך שההתמודדות בכל מיקרה קיימת וצריך טיפה יותר כוח אולי ללא הכדורים -- מהן האפשרויות אודה על תשובות והסברים מפורטים

שלום לך. לא אוכל לעזור לך יותר מידי לגבי התרופות, אך חשוב היה לי לומר זאת: אני סובלת מחרדה מסויימת, וגם אני כמוך לא מוכנה בשום אופן לפנות לכדורים. ההתמודדות שלי נעשתה באמצעות טיפול קוגנטיבי קצר שנתן לי כלים מסויימים, בחלקם אני משתמשת עד היום וכן הרבה מאוד עבודה עצמית. נכון שכל חרדה היא שונה ונובעת ממקומות שונים, אך בהחלט הייתי רוצה להמליץ לך על ניסיון לפנות לטיפול קוגנטיבי וכן על ספורט - הרבה מאוד ספורט. אל תצחק, זה עוזר להמון אספקטים בחיים ובייחוד לתופעות של חרדה. בהצלחה יודעת שההתמודדות אינה קלה ענבל.

שלום לך!!! הייתי מאוד רוצה להמליץ לך על טיפות רסקיו הן נלקחות 1-2 ביום בכל פעם 4 טיפות מתחת ללשון וזה מאוד עוזר הן טיפות טבעיות שעשויות מפרחים ואפילו נותנים אותן לילדים או לנערים לפני בחינות מומלץ מאוד ניתן לרכוש בכל בית מרקחת 50 שח וזה מספיק להמון זמן וגם לא ממכר מומלץ אז כל טוב ובהצלחה.

א. שלום בפורום זה הייעוץ בתחומי פסיכולוגיה בלבד. בתחום תרופות כולל תרופות טבעיות תוכל להתייעץ בפורומים הרפואיים שבאתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר האם אפשר לחזק את הבטחון העצמי והשקט הנפשי על ידי הפנוזה?

יוסי שלום בהחלט כן. תוכל לקרוא עוד על היפנוזה בקישור http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שולם רב! רציתי לשאול מומחה כלשהו כמה שאלות בודדות בעניין, שאני מחפש להן תשובה כבר המון זמן. ההתמכרות עלייה אני מדבר מובילה לבעיות נפשיות (ובעיות עם הסביבה/משפחה וכו). אז הנה: 1) איך מוגדר מכור לאינטרנט? מהם הסימנים הראשונים שמבדילים מכור מסתם אדם שנהנה מהאינטרנט? 2) האם ההתמכרות מוגדרת כהתמכרות לכל דבר? או שהיא נחשבת קלה יחסית ולא משמעותית כמו התמכרות לאלכוהול סמים וכו'? 3) עד איזו דרגה מגיעה ההתמכרות? אם אפשר לקבל דוגמא למקרה קיצוני של ההתמכרות? 4) אם מכור מגיע ומבקש עזרה, איך תעזור לו? מהן השיטות להגמל מהאינטרנט?

ר.ד. שלום התמכרות במקרה של אינטרנט באה לביטוי בכך שתפקודים אחרים של החיים נפגעים כתוצאה מהימוש באינטרנט. זה יכול להיות פגיעה ביעילות העבודה, בקשר הזוגי והמשפחתי וכדומה. במקרים קיצוניים החיים מתרוקנים מתוכן ונשאר רק שיטוט חסר מנוח מול המחשב. ההחלטה לגבי מידת ההתמכרות היא כמובן אישית בסופו של דבר. אפשר לעשות ניסיון פשוט. לנתק את המחשב מהחשמל למשך שבוע ולראות מה החויה של אותו השבוע. האם היא שונה ובמה היא שונה מהשבוע מול המחשב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ד"ר קפלן! אני כבר הרבה זמן יודעת שאני זקוקה לטיפול דחוף, אבל זה תמיד נדחה בגלל שלא יודעת למי לפנות. אני מפחדת להגיע למטפל הלא נכון ולצאת ממנו עם נזק יותר גדול בלי כלים להתמודד. עכשיו סוף-סוף עשיתי צעד ראשון וקיבלתי רשימת המטפלים באיזור השרון. מה אני עושה הלאה? אין לי המלצות מאנשים אחרים. הבנתי שאני צריכה פסיכולוג קליני. לפי איזה קריטריונים לבחור? איזה שאלות לשאול? לגבי מין המטפל גם יש לי בעיה. יותר קל לי להפתח לגבר, אבל אני מפחדת ממשיכה מינית. מודה לך על התייחסות מראש.

מרי שלום אם אין לך כל אפשרות לקבל המלצה לא נותר הרבה ברירה. בחרי מישהו שגר קרוב אליך וקבעי פגישה. נסי להיות פתוחה אבל קשובה האם זה האדם שמתאים לך. רמזים לכך אולי תקבלי אפילו בשיחת הטלפון. לגבי גבר או אישה בטיפול, קשה לתת לך המלצה, תצטרכי לסמוך על האינטואציה שלך. אני מצרף קישור למאמר קצר עם עובדות על הפניה לטיפול. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור, שאלתי היכן אפשר לעשות היפנוזה והאם רופא המשפחה שולח ?

פזית שלום רופא המשפחה לא מפנה להיפנוזה. יתכן שבחלק מקופות החולים יש אנשי מקצוע שמתמחים בהיפנוזה. תוכל להגיע למטפל מהפנט באמצעות רשימת החברים של האגודה הישראלית להיפנוזה בקישור www.hypno.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב, כתבת אתמול או שלשום על משהו שקשור להתפתחות פסיכוזה. האם תוכל להסביר מה הסימנים המקדימים, או להפנות אותי לקרוא משהו בנושא - הנושא מסקרן מאוד.

דבי שלום בד"כ הפרט עצמו אינו מצליח להבחין בזה. הסביבה היא זו שרואה. הסימפטומים קשורים בד"כ לבלבול רב, התנהגות וחשיבה משונים, אובדן בוחן מציאות, הלוצינציות ודלוזיות (מחשבות שוא ומראות שוא). אם תקלידי במנוע חיפוש את המונח פסיכוזה תקבלי קישורים רלוונטיים רבים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לצערי כלב המשפחה שלנו נדרס אתמול למוות ע"י מכונית שאפילו כלל ולא עצרה. כולנו כואבים היות והכלב היה כמו בן משפחה. הוא ברח החוצה כשמישהו נכנס ורץ לכביש. הבעיה היא שבניי הקטנים בני 8 ו12 רצו אחריו והיו עדים לזוועה כולה. בני בן ה12 אף הרים אותו מהכביש לאחר הפגיעה. אני מאוד מודאגת. הם בוכים המון ,הם שקטים מאוד ונראה לי שהם בהלם, עדיין לא מעכלים.אני מדברת איתם ומסבירה אך חוששת מאוד שהטראומה הזאת תגבה מחיר יקר מבריאותם הנפשית התקינה. איך אני צריכה להתנהג כדי לעזור להם? למה עלי לשים לב בהתנהגותם? ומה לעשות? תודה רבה.

יפעת שלום זו חוויה מאוד טראומתית וטבעי שכולכם תהיו בהלם כעת ובוודאי בימים הקרובים. לצערנו המוות הוא חלק מהחיים, הוא כואב מאוד אך אי אפשר לברוח ממנו. כרגע צריך פשוט להיות שם עבורם ועבור כולכם ולהתאבל ביחד על מה שקרה ואבד. אין סיבה לחשוש מפגיעה בבריאותם הנפשית, זו התמודדות שחייבת להגיע, במוקדם או במאוחר לכולנו. במידה ותוך שבוע שבועיים תראי תופעות שמדאיגות אותך תוכלי לפנות להתייעצות לפסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר אורן קפלן, לפני כחודשיים התחלתי לסבול מהתקפי חרדה ממוקדים. אין לי מושג מה שימש טריגר להתפרצות. קרו הרבה דברים לאחרונה ואני שמה את ידי על אחד מהם. הצרה הגדולה היא שאני לא מצליחה לנהוג בצורה רגועה. (לפי כן הייתי נהגת שודים) ואם יש עלי מטלה מסויימת כמו להוציא ילד מהגן או מבית הספר ואני יודעת שמחכים לי אז זה הופך למבצע מבחינתי. אני יכולה לצאת ולהתניע את האוטו אם אין עלי לחץ מסויים. אך יש כל תופעות החרדה באות לידי ביטוי עד כדי היסטריה. אתמול הייתי אמורה לאסוף את בני מבית הספר, ידעתי שאם אצא בשעה היעודה הלך עלי. החלטתי לצאת חצי שעה לפני כדי לא להיכנס לחרדה אך עצם המחשבה עליו כבר הכניסה אותי לחרדה. בעבר לא היו לא תופעות דומות כלל וכלל, הייתי מסוגלת למשל בימי שישי לנקות את כל הבית, לבשל, לרוץ להוציא כל פעם ילד אחר בתורו ולא ניכנסתי למצבי חרדה. יש לציין שבעבר סבלתי מחרדות במינונים נמוכים ונשלטים, בעיקר היה קורה בגלל שאני סובלת מפעימות מוקדמות של הלב וכשזה היה קורה הייתי נכנסת לחרדה קלה וזה היה עובר. עד לפני חודשיים הייתי מבצעת הליכות יומיומיות של קילומטרים. היום אני לא מסוגלת ללכת מאה מטר מבלי להיכנס ללחץ וחרדה. (בבית בן זוגי לא תומך בי נהפוך הוא, הוא מאיים שיעזוב אותי והאמת לא אכפת לי שיעזוב) יש לציין שכאשר אתמול הייתי בהתקף חרדה לפני שיצאתי לאסוף את בני והתקשרתי אליו רק כדי שידבר איתי וירגיע אותי הוא נשמע מאיים וניתק לי את הטלפון בפרצוף). האם טיפול בחרדות ממוקדות מצריך לקיחת תרופות? למרות שאני יודעת שרק גורמים מסויימים מכניסים אותי לחרדה? מה יכול להיות מקורה של חרדה כזאת? מנין? (הגורמים האחורנים שהציקו לי הם מכירת הרכב הפרטי שלי מה שהופך אותי להיות תלויה בבן זוגי ובחסדיו, ניסינו למכור דירה זמן רב, אני ממש סולדת מדירתי ועד שהעסקה כמעט יצאה לפועל היא בוטלה בדקה ה-90 ולאחר מכן חשתי דכאון נוראי בן מס' שבועות ואז התחיל התהליך של התפרצות החרדה, מות אבי לפני שנתיים, קשיים רבים במערכת הזוגית, קשיים רבים עם הילדים, חוסר עזרה מהסביבה הקרובה, עבודה בה אני נמצאת כבר שנתיים שגורמת לי למועקה רבה, היא איננה מתאימה לי כלל, העבודה סיזיפית וקשה ולא מתגמלת, סביבת עבודה משעממת מאחר ואני לבד רוב שעות היום). סליחה על שהארכתי בדבריי אבל רציתי קצה חוט לפתרון הבעיה. טיפול פסיכולגי/פסיכיאטרי לא בא בחשבון כרגע מאחר והעלות הכספית גבוהה מאוד, דרך הקופה לא עוזרים לי במיוחד, נקבע לי תור רק לעוד 3 חודשים ואני ממש חסרת אונים. המון תודה איה

איה שלום הדבר המיידי שתוכלי לעשות זה להתחיל בטיפול תרופתי נוגד חרדה. את יכולה לקבל מרשם מפסיכיאטר של הקופה, התור במקרה כזה אמור להיות מהיר יותר או אפילו אפשר ללכת דרך מרפאת חוץ של בית חולים או בריאות הנפש. השאלה המרכזית היא מה מקור החרדה ולא נשמע לי שמדובר רק בתופעת לוואי ביולוגית. יש עוד אפשרויות חוץ מקופת החולים באופן ישיר, אפשר לברר במרפאות ציבוריות נוספות, חלקן ממומנות ע"י קופת החולים וחלקן נותנות טיפול יותר מסובסד. נשמע שאת באמת נכנסת ללופ והזמן של שלושה חודשים להמתנה נראה לי ארוך מידי מבחינת ההישארות בתוך הלופ הזה שבסך הכל גם מחמיר את הדברים. אני לא יודע אם את זקוקה לטיפול ממוקד ומהיר או דווקא למשהו שיתן לך גם מרחב לשבת ולחשוב מה קורה עם החיים שלך באופן רחב יותר. העניין הוא להגיע קודם כל לאיש מקצוע כדי לעשות אבחון מסודר ומשם להחליט מה הכי מתאים הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איה יקרה למעשה תשובתך בשאלתך כלומר יש והיו לך בעיות רבות לאחרונה ולכן אולי את מרגישה כל כך חשופה לפחדים שמא לא תעמדי בזמנים או שמה שאת עושה הוא לא בסדר אבל זה לא נכון את כן תספיקי אם תצאי בזמן הנכון ולא בזמן הארוך כמו חצי שעה לפני הזמן וממש לדבר לעצמך ולהרגיע אותך עם נשימות ארוכות להרגעה כי בסופו של דבר זה פוגע בך ואת סובלת וחבל כל טוב לך

איה יקרה למעשה תשובתך בשאלתך כלומר יש והיו לך בעיות רבות לאחרונה ולכן אולי את מרגישה כל כך חשופה לפחדים שמא לא תעמדי בזמנים או שמה שאת עושה הוא לא בסדר אבל זה לא נכון את כן תספיקי אם תצאי בזמן הנכון ולא בזמן הארוך כמו חצי שעה לפני הזמן וממש לדבר לעצמך ולהרגיע אותך עם נשימות ארוכות להרגעה כי בסופו של דבר זה פוגע בך ואת סובלת וחבל כל טוב לך

גם אני נורא פחדתי לקחת את ילדי התינוק מהמשפחתון, מפחד של התקף חרדה. למזלי, בן זוגי תמך. זה שהוא לא תומך בך זה כי הוא לא מאמין שאשתו החזקה הפכה לכזו (אבל אל תדאגי, גם לקים בסינג'ר יש את זה, וגם בעלה השחקן ההוא לא מבין אותה). אני לקחתי את עצמי ישר לפסיכיאטר, והוא נתן לי תרופות הרגעה, שמאד מאד עזרו. אחר כך התחלתי טיפול שיחות רגיל אצל פסיכולוג ופחות או יותר פתרתי את זה.

בני בן הארבע מגלה לאחרונה עניין רב בנושא המיניות, הוא משחק עם הילדות בגן ברופא וחולה ומבקש שגם אני אשחק איתו, השבוע, בעודי יושבת על השטיח והמכנסיים קצת ירדו הוא ניסה לגעת לי בטוסיק אמרתי לא שאני לא מעוניינת לשחק במשחק הזה ואז ראיתי שאיבר מינו הזדקר התעלמתי מהעניינן משום שלא ידעתי כיצד להגיב בנושא מה עלי להגיד לו? האם זה נורמאלי?

שירה שלום זהו משחק טבעי לחלוטין לגיל הזה, תואם בהחלט לגיל ההתפתחותי ולמודעות שמתפתחת בין בנים לבנות. שמת גבול במקום שנראה לך מתאים ואני חושב שזה היה מתאים ונכון. צריך לזכור שהמיניות בגיל הזה שונה לחלוטין מהמיניות הבוגרת והזיקפה שראית לא קשורה למשחק שלכם. אני חושב שנכון להגיד לילד שזה באמת מעניין לגלות את ההבדלים בין בנים ובנות אבל במקביל להסביר לו שצריך גם לכבד את הגוף של האחר ושזה לא בהכרח נעים לצד השני שנוגעים בו במיוחד באזורים האינטימיים. נסי כמובן להתאים את השפה וההסבר למה שהילד יכול לקלוט לפי היכרותך איתו. אפשר להיעזר בבובות לצורך משחק והסבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפי השם שכיניתי את עצמי (השורש זבל נמצא בשם), אתה יכול להבין עד כמה אני מיואשת מעצמי . איך יכול להיות שפעם אחר פעם, אני נקלעת לאותן הסיטואציות בהן איני מסוגלת לשמור על עצמי וגופי, ויוצאת בשן ועין - גוף ונפש. אני כרגע כואבת ודואבת תרתי משמע.

א. שלום מהודעתך ברור שאת כואבת ודואבת. עם זאת, מה בדיוק קרה לא ברור מהדברים. יתכן שזה לא ממש משנה אלא חשוב שאת זקוקה לתמיכה ולכן במצב כזה מומלץ לפנות לפסיכולוג ולבדוק מה קורה וכיצד אפשר להמנע ממלכודות שכאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, רציתי לדעת האם הרצון של מישהו שתהיה לו הפרעה נפשית והמאמץ שלו ליצור אחת כזאת לעצמו (ברצינות) היא גם סוג של הפרעה או רק חיפוש תשומת לב מאחרים? האם עליו לבדוק את זה?

שרון שלום הפרעה היא שם כללי מאוד ושיפוטי למשהו שאני לא יודע להגדיר או להבין אותו בדיוק. ברור שאם אדם מחפש לייצר לעצמו סיפמטומים מסוג כלשהו יש בכך מסר וחשוב להבין את המסר הזה. בהחלט יתכן שזה נסיון למשוך תשומת לב אך יש גם אפשרויות אחרות כמו צורך או רצון לחוות דבר מה שקשור להיסטוריה האישית ועוד. במידה ואותו אדם מודע לתהליך שקורה לך ומוכן/רוצה לבדוק את הענין אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, נשמע שאתה מאוד מיוסר ולא מסוגל להרפות מרגשות האשמה. במהלך החיים אנו עובריםלעיתים תקופות קשות ואנחנו לא צריכים להסתיר מהאנשים הקרובים אלינו את מה שעובר עלינו, זה עצם טיבו של קשר קרוב. אתה חושב שכל הילדים בעולם צריכים להסתיר מהוריהם את מה שמתרחש בחייהם. הורים בד"כ מגוננים על ילדיהם, וזה חלק מההורות. בעתיד כשתהיה אב לילדים היית רוצה שילדך יסתיר ממך מה עובר עליו? במקרה וילדך יסתיר ממך את שעבר עליו אתה תרגיש אשמה על כך שלא עזרת לו כשהוא היה זקוק לך....... מה שאני מנסה לומר שאין סוף לאשמה עצמית והיא לא תורמת לכלום. אתה חושב שדאגנות גורמת לכל האנשים לחלות בסרטן? אם זה היה כך אז רק 3 -4 אנשים היו נשארים בחיים... הדבר הכי חשוב! ונכון הוא להגיע להשלמה והבנה. אין הגיון בהאשמות שלך את עצמך, אבל אתה מתעקש לקחת אשמה לא שלך. כדאי להתנקות מהרגשות האלה, ובמקום זאת למקד את האנרגיה לטיפול באימך ועידודה, הרבה אנרגיות חיוביות ותקווה. ההתלקאה שלך את עצמך רק תעציב אותה..הורים רוצים בטובת ילדם (בד"כ) וזו עובדה. אני אתן לך המלצה עניינית יש ספר מצוין של ריי סטראנד (אני חושבת) שנקרא "כל מה שרופאים אינם אומרים לך על תזונה יכול להרוג אותך"..יש שם המלצות מצוינות לטיפול בסרטן. אני מקווה שאימך תבריא ותזכו שניכם לאושר מיוחל. בידידות, מישל

בנוגע להשלמה שהזכרתי, אתה לא תקבל תשובה חד משמעית בנוגע לשאלתך. דאגה כשלעצמה לא יכולה לגרום לסרטן. ישנם סיבות רבות/מכלול של גורמים..יש פוטנציאל גנטי, אורח חיים, תזונה, עישוון....העיסוק בנושא רק יתסכל וחסר טעם. מוטה להשלים אם המציאות כפי שהיא ולהתמודד איתה בצורה הטובה ביותר, כי את העבר לא ניתן לשנות וצריך להכיר בכך.

או שהיא נשארת למשך כל החיים.

גלית שלום אפשר בהחלט. זו לא מחלה כרונית. רצוי לשלב טיפול פסיכולוגי עם תרופות מתאימות. אני מצרף קישור למאמר על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קורלציה לוגית וברורה בין הפרעת אישיות גבולית(בורדולין) לבין הפרעה בזהות האישית? (זהות מינית, מקצועית, אישיותית, הפרעה בתפיסת ה"אני העליון", "האגו",הפרעות נרקסיסטיות-שיגעון גדלות, דימוי עצמי נמוך וכו....) מדוע אנו הלוקים בהפרעת אישיות גבולית, לקינו בכפליים- אף בהפרעה ססטמתית בזהות העצמית שלנו? זה הרי לא חלק אינטגראלי מההפרעה. כי אם נספח להפרעת האישיות.?!

עדיף שתיכנס לפורום פסיכולוגיה קלינית ותשאל שם.

אני אכן בפורום המדובר...

מ. שלום הפרעת אישיות גבולית מאופיינת בין היתר בבעיה סביב זהות. בסופו של דבר צריך לבחון מה מטריד אותך באופן אישי. ההגדרה של הפרעת האישיות היא כותרת בלבד ואין לה כל משמעות בפני עצמה. לכן אין כך ליקוי כפול. לדעתי כדאי להתמקד במה מטריד ופוגע לך באיכות החיים ולטפל בזה מאשר להתמקד בכותרות ושמות ולתופעה שלא בהכרח משפרים במשהו את הדברים. חוץ מלדכדך וליאש אותך אני לא רואה פונקציה אחרת לאבחנות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תגובתך....המתחכמת והמתחמקת... כל טוב, המתוסכלת

שלום ד"ר קפלן, רציתי לשאול אם תרופות הרגעה מסוימות עשויות לעזור בהפחתת הסמקה כי ידוע לי שבמצבי לחץ ומתח היא גוברת. למשל כשהאדם מפחד שאנשים ישימו לב שהוא נוטה להסמיק אז הוא מסמיק יותר ונעשה נבוך מאוד. ידוע לי שיש להסמקה בסיס פיזיולוגי אז מה הוא המנגנון הפזיולוגי הזה ואילו הורמונים או נוירוטרנסמיטרים משפעים עליו.? האם זה אדרינלין, דופמין, או סרטונין? והאם יש תרופות שיכולות לעכב פעולת החומרים הנוירוביוכימיים האחראים על תופעה זו? כי אם היא ממשיכה להביך את האדם הוא מפתח חרדה כלשהי ואז המנעות ממצבים שעשוי להסמיק בהם. אני חושב שזאת היא בעייהה פיזיולוגית שגורמת לבעיות נפשיות אך גם ההפך נכון שהסמקה יכולה להיות בטוי למבוכה נפשית אמת אני מתוסכל מאוד ולא מבין את קשר הפלא הזה בין גוף לנפש כאילו הן מערכת אחת!!!! מקווה שתדריכו אותי איך להתמודד עם הבעייה הזאת ומה הצעד הראשון שאני צריך לעשות כדי שהבעייה לא תפגע באיכות החיים שלי ובהתקדמות שלי בכל התחומים. תודה מראש

ינאי שלום רוב הודעתך היא בנושאי תרופות ופיזיולוגיה ואני חושב שתוכל לקבל מידע כזה בפורום לפסיכיאטריה ונוירולוגיה. ההסמקה היא תופעה פיזיולוגית אבל היא נובעת מגורמים פסיכולוגיים כמו לחץ וחרדה. אפשר לטפל מעט גם בהיבט הפיזיולוגי של החרדה ע"י היפנוזה וכן ע"י תרופות מסויימות, אבל עיקר הטיפול הוא בגורמים למתח ולחרדה ולא בהסמקה עצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשנתיים עברתי דיסק בגב תחתון (חוליה 5 אם אינני טועה,אז היתי "מומחה" יותר) . שכבתי כחודש עם רגל ימין "נרדמת ומתעוררת" לסרוגין וכאבים איומים ,שלא לדבר על הקשיים בהליכה. כשזה עבר ע"י זריקות מרופא (בבית) +כדורים ,מרחצאות חמים וכו',שבתי לעבוד . מאז הכל בסדר. יחד עם זאת אני ספורטאי העוסק בג'ודו וקארטה והייתי מאד מעונין לדעת -כללית- כיצד עלי לנהוג כדי שדיסק זה לא יצוץ פעם ,מה לאכול ,כיצד מומלץ להתעמל כדי "לחזק" את המקום סביב הדיסק הספציפי שבלט (ובכלל סביב עמוד השידרה) וכו' . בכבוד רב מאד ותודה .אלון.

הפסיכולוג שלי הפך להיות כל כך משמעותי בשבילי, שהתחלתי לפחד שלא אוכל להיפרד ממנו ומהרעיון שהוא מטפל בי. נכון, יש לי בעייה עם פרידות.... אבל גם בלי קשר לכך, אני הרי מספרת לו את הדברים שאני לא מספרת לאף אחד, לא לחברות ולא לבעלי. הוא יודע עלי הכל, ומכיר אותי יותר מכולם, וכמובן שגם עוזר לי בכל ההתמודדויות הקשות של החיים. אז איך אוכל אי פעם לסיים קשר כזה?

יעלי שלום לכאורה מבחינה פרקטית, מאחר ואין פרידה רלוונטית הנראית לעין, אין גם סיבה ממשית לעסוק בפרידה. מאחר ואת בכל זאת עוסקת בה (וזה טבעי לחלוטין) צריך לראות בזה חומר גלם נקי לשימוש בטיפול לטובת הדברים שמטרידים אותך ובגללם את נמצאת בטיפול. את כותבת בעצמך שנושא הפרידות מעסיק אותך וזה לא מפתיע שהדבר משתחזר גם בתוך הקשר הטיפולי. יתכן שאם תלמדי לחיות יותר את ההווה ופחות לחיות את העתיד, משהו באיכות החיים שלך מאוד ישתפר. למשל, אפשר לחשוב על כמה זה טוב שיש לך מסגרת נפלאה כזו שממנה לא היית רוצה להיפרד לעולם. כאשר הצורך להיפרד יגיע, אפשר יהיה להתמודד איתו אז. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם גם לפסיכולוגים , קשה להיפרד ממטופלים מסוימים שלהם?

כיצד ניתן להתמודד עם הסמקה בחברה במיוחד כשאני צריכה לדבר וכולם מקשיבים? זה נורא ולא נותן לי חשק להיפגש עם אנשים תודה על תשובתך..

הי פזית. גם אני נוהגת להסמיק בחברת אנשים שאני לא רגילה לדבר בפניהם ושאני יודעת שמקשיבים לדבריי בעומק ועניין. שני הדברים היחידים שעוזרים לי (וגם לא תמיד) זה א. לעשות חזרות על השיחה או נאום אלפי פעמים עד שארגיש שאני מדקלמת את זה בעל פה כמו תוכי ב. בזמן השיחה לחשוב על דברים אחרים. זה טריק שאימצתי בגיל קטן מאוד כדי להמנע מצחוקים של מבוכה בטקס יום השואה או הזכרון - כשהרגשתי שאני עומדת לצחוק הייתי חושבת על דברים נורא עצובים אישיים - וזה עבד. אותו דבר כאן - אני חושבת על דברים אחרים ושגרתיים. מעבר לכך, כדאי אולי שתבדקי עם רופא אם לא מדובר בבעיה פיזיולוגית או לחילופין בעיה פסיכולוגית שדורשת יותר טיפול כמו חרדה חברתית - אם זו הבעיה אני בטוחה שד"ר קפלן ייתן לך תשובה יותר מקצועית. בכל אופן זה מהניסיון שלי בהצלחה ענבל.

תודה לך ענבל על העיצה לא ניסיתי עדיין אבל נשמע לי טוב ומרגיע תודה

פזית שלום הסמקה היא תגובה של מבוכה, לחץ, חרדה וכדומה. יש אמנם אנשים שלהם נטייה מוגברת להסמקה, אבל כל האנשים עשויים להסמיק במצבים שכאלה. לכן ההתמודדות אינה עם עצם ההסמקה (למרות שאפשר בכלים של היפנוזה לעסוק גם בזה בצורה ישירה יחסית) אלא עם מקור ההסמקה. צריך לנתח מהם המצבים שגורמים לך לאותו לחץ וכיצד אפשר להפחית את הלחץ. זה יפחית באופן אוטומטי גם את ההסמקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מסמיקה כמעט מכל דבר, אני לא מסוגלת לדבר עם מישהו ליד אנשים , לא יכולה שיחמיאו לי וזה פוגע בביטחון העצמי שלי , כולם שמים לב לזה ומתחילים לצחוק אבקש את עזרתכם

אני מסמיקה כמעט מכל דבר, אני לא מסוגלת לדבר עם מישהו ליד אנשים , לא יכולה שיחמיאו לי וזה פוגע בביטחון העצמי שלי , כולם שמים לב לזה ומתחילים לצחוק אבקש את עזרתכם

אני מסמיקה כמעט מכל דבר, אני לא מסוגלת לדבר עם מישהו ליד אנשים , לא יכולה שיחמיאו לי וזה פוגע בביטחון העצמי שלי , כולם שמים לב לזה ומתחילים לצחוק אבקש את עזרתכם

שאלתי מאוד חשובה לי אנא תשובתך. כיצד יש להודיע לאמא מבוגרת שבנה מאוד חולה וצריך לעבור טיפולים כימותרפים וזאת לאחר שהיא איבדה ילדה לפני כמה שנים? האם בעזרת פסיכולוג אנא תאיר דרכי תודה...

פזית שלום זה מאוד קשה להודיע לאמא דבר שכזה. זה די תלוי במצבה של האם מבחינה פיזית ונפשית. במקרים מסוימים צריך אפילו לשקר (מה שמכונה "שקר לבן") ולא לומר את מלוא האמת. אפשר להתייעץ עם פסיכולוג אבל בסופו של דבר זה לא יפחית מעוצמת הכאב להודעה ולדאגה שזה יעורר. בד"כ במחלקה בה עוברים כימותרפיה יש פסיכולוג או עובד סוציאלי שאיתו אפשר להתייעץ באופן אישי ואף לערב אותו בתהליך ההתמודדות עם המשפחה. בברכה והחלמה מהירה ד"ר אורן קפלן

שלום, שמי הדר, אני מעוניינת לדעת האם ישנו מחקר, או כל טקסט שמנסה להגדיר (לפרט) מהם השלבים להתפתחות שיגעון. אם ישנה תשובה כלשהי אשמח לקבל לאי מייל שלי, ואם אפשר ששם הנושא יהיה "התפתחות השיגעון" (וזאת רק בגלל פחד מוירוסים דרך האי מייל) תודה

הדר שלום שיגעון היא מילה פופולרית אבל אין לה בסיס מדעי כלשהו. הפרעות ומחלות נפשיות מוגדרות ומקוטלגות בכל מיני דרכים וצורות. כל אחת שונה זו מזו ואי אפשר לקבוע שיש שלבים מסודרים וברורים להתפתחות של בעיות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות. למשל, התפתחות של דיכאון, חרדה, פסיכוזה, הפרעת אישיות, כל אחת מהמילים הללו מייצגת בעיה פסיכולוגית מסוימת, נוצרת בצורה שונה והטיפול בה שונה. במידה ויש לך שאלה ספציפית ודבר מה שמטריד אותך נסי להסביר במה מדובר ויתכן שאפשר יהיה לתת לך מענה יותר ממוקד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, רציתי לדעת האם תוכל להמליץ על פסיכולוג/מטפל/אנליטיקאי המתמחה בטיפול בנגמל מסמים קשים. מדובר בגבר בשנות השלושים, משכיל מאד, אינטליגנטי מאד עם די הרבה מודעות עצמית, ולמרות זאת... כעת הוא בגמילה פיזית ואנו מחפשים עבורו את הליווי הטיפולי הנכון - אינו מעוניין כעת בקבוצת תמיכה של NA. מהו לדעתך סוג הטיפול הרצוי, והאם תוכל להמליץ על שמות או של מומחה בתחום, או של מישהי/ו שלדעתך מנוסה דיו לשם כך. מהיכרות קרובה עם האדם בו מדובר, יש עדיפות לאישה, ובכל מקרה מישהו עם ניסיון טיפולי עשיר. אודה מאד על תשובה מהירה. תודה מראש, גילי

גילי שלום למיטב ידיעתי המכון של ד"ר דוד גרין מתמחה בנושא התמכרויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

נויה שלום צריך לבדוק במה מדובר, כמה זמן זה נמשך, האם אפשר להבין את התופעה. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון. זהו ההסבר הנפוץ ביותר לבעיה. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחור בשנות ה-30 לחייו. אינטיליגנט ומוכשר בכמה תחומים(כך אומרים). אני סובל מדיכאון (כך ניראה לי) ולוקח כדורים . עד היום אין לי עבודה קבועה , ומשכורת מועטה (בין 1000- ל2000 שקל) לא פניתי עד כה לשום רשות רווחה כי אני כל הזמן אומר לעצמי שאוטוטו אני יוצא מיזה.. אני בשיחות עם פסיכולוג - אבל קשה לי מאוד להתמקד בבעיות שלי , ולטווח ארוך אני לא ממש רואה שהוא עוזר לי. ובקיצור כל המצב הזה גם לא עושה לי טוב, זה מין מעגלים כאלה שאני לא תמיד יודע איפה ההתחלה. יש לי כרגע מצבי רוח משתנים שמטלטלים אותי מאופטימיות לפאסימיות. מה שעוד יותר מקשה על העניין. מה קורה איתי ? איפה אני מתחיל ? איפה ה"דלת" ממנה אני יכול לצאת ולהגשים את עצמי ולעשות משהו יותר משמעותי בחיי ואולי להיות קצת יותר יציב ואופטימי? תודה יצחק

יצחק שלום נשמע לי שאתה עושה מה שצריך. נמצא בטיפול פסיכולוגי ותרופתי, מנסה לעבוד קצת ולשמור על עצמך. זה ברור שזו תקופה קשה ולא פשוט למצוא את הכוחות לשינוי. קצה החוט נמצא בדיוק במקומות האלה. נסה להפיק את המקסימום מהטיפול. בדוק שהתרופות אכן יעילות מתאימות ופועלות, אם לא בקש להחליף לתרופה יותר יעילה. נסה לבדוק עם הפסיכולוג מה קורה, שתף אותו בהרגשותיך ורק כך אפשר יהיה להתקדם. במצבים כאלה נדרשת סבלנות רבה, אלו לא תהליכי קצרים לשינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

השקרים הם בכל מיני תחומים - החל מהאם הרביץ לאחיו בן השלוש וחצי (שאז אחיו טוען שכן...); לגבי עשיית פיפי לפני השינה; נסיון "לפלח" ממתק לבית הספר בלי רשות; אני חושבת שגם לקח שטר 20 ש"ח שהיה על השידה בלי רשות.... וכו'. כפי שציינתי הוא ילד מאד ממושמע וגם, כפי שקורה הרבה אצל בכורים - פרפקטציוניסט.... אז אולי זה נובע גם דוקא בשל כך. השאלה העיקרית - איך להגיב וכיצד למנוע? דיברתי איתו ולהגיון שלו, בדר"כ הוא אחד שחושב וכמסבירים בהגיון הוא מפנים ומיישם. אבל בעניינים האלה זה לא ממש עוזר.

אם הייתי מרביצה לאח שלי בן השלוש וחצי, כשאני בת שש, גם אני הייתי משקרת שלא הרבצתי...., ובחורף, אם הייתי כבר במיטה, והיו שואלים אותי אם עשיתי פיפי, הייתי אומרת שכן... וכל זה כדי לומר שהוא נראה לי מה זה נורמלי. לא שאני מצדיקה את ההתנהגות. נראה לי, שלו זה היה בני, הייתי מנסה להיות יותר "בסביבה" שלו במשך היום, כדי להקדים תרופה למכה. נראה לי שהוא צריך אתכם קצת יותר לידו, בהדרכה, במעקב, ואולי גם בתשומת לב ואהבה. כך למשל אפשר לומר לו ששמתם לב שנורא מתחשק לו בביה"ס משהו מתוק, ולתת לו לבחור בין שני ממתקים (מאלה הבריאים) בבוקר, לפני שהוא יוצא, ואז הוא לא יצטרך "לגנוב" אותו. מקווה שעזרתי

שושי שלום, תשובתך יהירה.... אינך מכירה את משפחתנו ואינך יכולה להגיד ש"צריך יותר להיות שם" ו"לתת אהבה"... אנחנו משפחה אוהבת וחמה ביותר, אנחנו נמצאים "שם" הרבה מאד ואין כל חסכים בתחום. אני לא סתם סתומה שמתרגשת משקרים לבנים.... אני מדברת על כך שכשאני מנסה לברר עניינים ברצינות בני משקר במצח נחושה - החל מעניינים ברורים מאליהם כמו מכות לאח וכלה בלקיחת כסף ללא רישות. האמיני לי שכאמא לשלושה, ובינהם בני בן ה-6, אני כבר יודעת מה "נורמלי"ורגיל ומה מטריד.... תודה!

ש. שלום אני חושב שהפתרון נעוץ בהסבר להתנהגות הזו. בשלב ראשון הייתי מציע לך לא לטפל בסימפטום של השקרים אלא לעקוב ולתעד אותו. בכל פעם שקורה אירוע כזה נסי לכתוב את השתלשלות הדברים, והוסיפי לעצמך הערות מה קרה ב 24 השעות שקדמו לכך. האם היה ויכוח כלשהו עם הילד או בבית בכלל, האם ידוע לך על משהו שקרה בבית הספר וכו'. שקר מסוג זה נובע מגורם רגשי שמטריד את הילד והפתרון יכול להגיע דרך מענה ספציפי ואישי מאוד למה שמטריד אותו. אני מעריך שתוך שבועיים מהיום יהיה לך מספיק חומר גלם כדי לנתח את המצב בכוחות עצמך או בעזרת פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בתה-10 ובני בן ה-8 גידלו חתול בבית וקשורים אליו מאוד . החתול נדרס למוות ואני תוהה כיצד לבשר להם את הבשורה שמבחינתם היא מאוד מרה . החתול כבר נדרס בעבר אבל ניצל הודות לטיפול וטרינר . החרדה היתה קיימת בעבר לאור הניסיון הקודם ואני חוששת שעכשיו התגובות יהיו קשות יותר .אני יודעת מניסיון קודם שקשה להם עם אובדן ( לפני חצי שנה חוו אובדן של חבר קרוב ) . בינתיים אני ובעלי משהים את הבשורה , הילדים יודעים שהוא אצל הוטרינר העושה ניסיון להצילו . (הם ראו את החתול על הכביש ....) . מבקשת עצה כיצד לבשר את הבשורה בצורה נכונה .

שחשוב להגיד את האמת בצורה הכי פשוטה וברורה, ולעשות זאת כאשר יש זמן להיות עם הילדים, לדבר איתם על זה, להתאבל ביחד. חשוב לאפשר להם להביע את העצב שלהם, אולי אפשר לקבור את החתול? או להכין לחתול מעין "ספר זכרון" עם ציורים/תמונות? חשוב - לא לנסות להביא חתול אחר, או מתנות שאמורות "לנחם", פשוט לתת להם להתאבל. עצב הוא חלק מהחיים, מוות הוא חלק מהחיים, אם את תשדרי להם שאפשר להתמודד עם זה, ושאין ממה לפחד (את משדרת משהו אחר על ידי הסתרה ומשיכת זמן) הם יקבלו את המסר שאפשר להתמודד עם העצב, עם אובדן, עם פרידה. העיקר לדעתי הוא הנוכחות התומכת שלכם, ואמירת האמת בצורה הכי פשוטה שאפשר.

תודה על הייעוץ . זה באמת עבד והילדים הגיבו בבגרות הרבה יותר ממה שחשבתי .

שלום אני מסכים עם לילה. צריך לספר את מה שקרה ואי אפשר לעשות אחרת, עם כל הכאב. אפשר להתחיל דבר על כך שהחתול נדרס בעבר וניצל אבל שהפעם זה לא הצליח והוא מת בסופו של דבר. מות חיית מחמד הוא דבר קשה אבל מצד שני הוא כמעט כורח כיוון שקורה תמיד כדבר מה ידוע מראש. הילדים הם בגיל מספיק מבוגר כדי להבין ולהתמודד עם האירוע העצוב וכמובן שישנו תהליך אבל. בעוד תקופה אפשר יהיה גם להביא חתול חדש ולהתחיל מחזור חיים חדש. בברכה ד"ר אורן קפלן