פורום פסיכולוגיה קלינית

ד"ר קפלן שלום, אני משוחררת טריה מהצבא בת 20 לפני שהתגייסתי השמנתי מאוד (לפחות 10 ק"ג) ושקלתי לפחות 63 ק"ג כיום אני שוקלת 46.5 ק"ג אך אני עדיין מרגישה שמנה. הגובה שלי הוא 1.73 מ'. אני לוקחת תרופות משלשלות כדי לשלוט במשקל. אינני נמנעת לגמרי מאכילה אך אני אוכלת פחות מרוב האנשים, ונראה לי שאני מוטרדת בנושא קלוריות ומשקל יתר מרוב האנשים,יש מאכלים שאינני מרשה לעצמי לאכול כדי לא להשמין. יש לי מחזור אבל אני מרגישה שהוא הולך ונעלם. האם אני אנורקסית? מה אני צריכה לעשות? האם יש דרך לטפל בזה לבד או באנונימיות? אינני יכולה להרשות לעצמי לפנות להורים בנושא הזה (היחסים שלנו לא טובים) ואין לי חברים. תודה.

מורן שלום לפי תיאורך את סובלת מהפרעת אכילה וחשוב שתטפלי בבעיה. צריך להדגיש שלמרות שהפרעת אכילה לכאורה עוסקת באוכל, השמנה וגוף, למעשה היא רק כיסוי חיצוני לבעיה האמיתית שנמצאת בפנים. דימויך העצמי, הקשרים הבינאישיים שלך, הדיכאון הסמוי או הגלוי שאת חשה, כל אלו הם הסימפטום האמיתי שצריך להתמודד איתו. ההתמקדות באוכל לוקחת את תשומת הלב מהבעיה האמיתית ומטשטשת אותה. באופן כזה חייך עלולים להתרוקן לאט לאט מתוכן כאשר נושא האוכל ומראה הגוף הם הנושאים היחידים שישארו על סדר היום, כל זאת כדי לברוח ממה שבאמת מטריד. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. במקביל כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי תרופות נוגדות חרדה ודיכאון שעשויות לעזור לך להאיץ את התהליך הטיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. שאלתי נוגעת לקושי שלי במפגש עם אנשים אחרים. אני מרבה להיות עם עצמי בין ארבע קירות ביתי כדי להרגיש קיימת ובטוחה. ברגע שאני יוצאת למקומות ציבוריים, אני חווה את עצמי ואת האנשים סביבי ואת העולם כולו כעולם של גמדים המתקיים בתוך חלל סגור, רחם של אישה המנותק מהעולם האמיתי. [ עולם בתוך עולם ]. אני חווה את עצמי אז כסוג של ענק שצופה בגמדים, אני צופה באחרים וחוששת שאם אפתח בשיחה איתם אז שהם ינוסו על נפשם או יגידו לי שאין לי זכות להכנס לעולם שלהם. ההשערה שלי היא שאני מזדהה עם ההשלכות שהשליכה עליי אימא שלי, שאני מפחידה, שאני הפחד שלה ושאין לי קיום משל עצמי אשמח לתגובתך שירה

והאם תוכלי לתת עוד פרטי רקע כמו למשל האם את עובדת לומדת ומה עם חברים וחברות?

אני בת 33 ואני עובדת במשרה חלקית. מבחינה חברתית אני די בודדה, אני בקשר עם אנשים מעטים, עם בני משפחתי אני כמעט לא בקשר. חיצונית אני משתתפת לעיתים באירועים חברתיים ולבילויים אבל פנימה התחושות הן כפי שתיארתי תודה על התיחסותך שירה

שירה שלום מה שאת מתארת יכול לנבוע מכמה גורמים ובהחלט יתכן שזה שילוב של דברים. יתכן שמדובר בסוג של חרדה חברתית ו/או הפרעת חרדה אחרת. סביר להניח שיש כאן נטייה אישיותית שנוצרה עם השנים כתוצאה מההיסטוריה האישית שלך והחוויה שלך של קשר ומפגש עם אנשים. את מציינת את הקשר עם אימך ואין ספק שסוג כזה של חוויה משפיעה בצורה משמעותית על החיים. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. קחי בחשבון שזהו תהליך ארוך שדורש מוטיבציה והתמסרות. תהליך כזה נמשך שנים רבות ולכן גם השינוי לא צפוי להיות מהיר. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי הצורך בתרופות נוגדות חרדה. זה עשוי להאיץ את תהליך הטיפול הפסיכולוגי במצבים מסויימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך, עזרת לי.

אני נשואה 3 ש נים , בעלי ואני ביחד 6 שנים , במשך תקופה ארוכה היחסים ביננו גרועים אין ביננו בכלל יחסי מין , כמו כן אני מרגישה כמו חפץ בבית יש ימים שהוא מגיע מהעבודה ואפילו לא מדבר איתי , אם אני פונה אליו באיזה שהיא שאלה אז הוא צועק ,, הוא מעליב , ושאלתי כמה פעמים אם יש אשה אחרת בתמונה כמובן שיש הכחשה בנושא תמידית, אני נמצאת היום במצב הכי גרוע שאפשר כל היום אני בוכה אפילו אני מתעוררת מתוך שינה בבכי . אני מודאגת מהמצב שלי מאוד , אנא תעזרו לי.

אהלן לי... האם העצבות שאת מתארת נובעת רק מהיחס של בעלך אליך? או שיש דברים נוספים ברקע?, נסי לברר מתי התחילה ההידרדרות במצב הרוח שלך ומה היה שם. לא חייב שבעלך יבגוד בך כדי שהיחסים בינכם יהיו גרועים. האם ניסית לברר עם בעלך למה הוא מתנהג כלפיך בצורה כזו?, האם שאלת אותו בדרך ישירה , בלי לחפש סיבות נסתרות? אולי בעלך מרגיש שאת חושדת בו שהוא בוגד בך, ואם אינו בוגד בך - ברור שתהיה ירידה בהדרדרות היחסים כשיש חוסר אמון. נסי להעלות את בעיית היחסים בינכם בלי להעלות מראש טענות נגדו, אלא לבוא ממקום נקי של הקשבה, שאולי יש משהו אחר שמציק לו, אולי הוא לא מודע למה שאת מרגישה וממה זה נובע. נשמע שאת באמת במצב נפשי לא קל, וכרגע בעלך לא מהווה משענת, אז אולי כדאי לנסות טיפול פסיכולוגי, ואולי בהמשך גם יצטרף בעלך לטיפול זוגי. בכל מקרה - מקווה שבקרוב הענייינים יסתדרו ושתרגישי טוב...

האם תוכלי לתת יותר פרטים על עולמך, מעבר לקשר הזוגי? זה יעזור להבהיר את התמונה ולעזור לך.

אני מאד מבוהלת וצריכה הרגעה. אשמח אם תוכל לעזור לי, ד"ר קפלן ואשמח גם לשמוע דעות של אחרים. הסיפור הוא כזה. אני בת 29 ונוטלת סרוקסט מזה 4 וחצי שנים בעקבות משבר חמור שעברתי עם מחלה ופטירתה של אמי. כשהיא חלתה סבלתי ממשבר של דכאון, חרדות איומות, חוסר תיאבון. בשנתיים האחרונות התחלתי בתהליך הפחתה הדרגתי של הסרוקסט. עד היום עברתי משני כדורים ליום לחצי כדור והרגשתי מצוין. אני במקביל גם בטיפול פסיכולוגי. בחודשים האחרונים הרגשתי ממש טוב והחלטנו לנסות לעבור לשלב הבא ולהוריד מחצי כדור לרבע כדור. פה נשברתי. כבר שבוע מאד ההורדה ואני שבר כלי. אמנם לא סובלת מחרדות אבל סובלת מאד מהתקפי זעם עצומים, בכי בלתי נשלט ותחושה של אובדן שליטה. אני מוציאה המון מזה על בעלי (אם כי הוא מבין ותומך וברגעים הרגועים יותר אנחנו מדברים על זה והוא בטוח שזה יעבור בקרוב). מידי פעם אני מרגישה טוב יותר ובטוחה שאני בדרך הנכונה אבל אז שוב משהו קטן מצית אותי ואני נשברת לחלוטין. אני מבוהלת מאד כיוון שבדרך כלל אני הילדה הטובה, המאופקת ואת כל מה שסבלתי עד היום סבלתי בשקט (חרדות, דכאון). אני לא יודעת מאיפה הזעם הזה מגיע ואני מבוהלת מאובדן השליטה. היום בבוקר היתה לי התקפה איומה בגלל שבעלי לא אמר לי משהו שציפיתי שיגיד (משהו חסר משמעות) והתפרקתי לחלוטין. בכיתי וצרחתי והשתוללתי במשך שעות. עד עכשיו לא נרגעתי לחלוטין. אפילו כדורי הרגעה פתאום לא עוזרים לי. אני מבוהלת מאד בעיקר מהאלמנט של אובדן שליטה. אני חוששת להשתגע, להתפרק ליד אנשים, לפגוע בבעלי בצורה שלא אוכל להתנצל עליה מאוחר יותר. אני כל כך מבוהלת שלא מצליחה להירגע. עלי לציין שכבר ניסיתי בעבר להוריד למינון זה של סרוקסט וגם אז זו היתה נקודת משבר מבהילה ומהר מאד החזרתי לחצי כדור וחזרתי לעצמי. אני יודעת שאני יכולה לעשות זאת גם עכשיו אבל מנסה להיות חזקה ולהגיע למטרה שלי והיא להיות בלי כדורים, בעיקר כדי שאוכל כבר להיכנס להריון. האם זה קורה לי בגלל ההורדה? האם אני באמת מאבדת שליטה? האם אני משתגעת? מאיפה כל הזעם הזה בא ולמה אני יוצאת מפרופורציות? האם זה הגיוני שבהפחתה במינונים כאלה קטנים קורים לי דברים בעוצמות כאלה חזקות? והשאלה שהכי מציקה לי - האם זה יעבור בקרוב או שאין מנוס ואאלץ להעלות חזרה את המינון? אני ממש סובלת ומוכנה לסבול עוד קצת אם אדע שעוד כמה ימים זה יעבור וזה רק תופעת לוואי של ההורדה במינון. אבל אני לא יודעת אם זה יעבור וככל שהזמן עובר אני סובלת יותר ומבוהלת יותר. מחכה לתגובה בקוצר רוח. תודה מראש

פרח שלום ראשית את הפחתת התרופה צריך לעשות תחת ייעוץ של פסיכיאטר איתו גם תוכלי לשוחח על התופעות שאת מתארת. התרופה תורמת לא רק בתכונותיה הכימיות אלא גם בידיעה שיש לך משהו ששומר עליך. הפחתת המינון גורמת לכן לא רק לירידה בהשפעת התרופה באופן ישיר אלא גם להרגשה שאת פחות מוגנת ושמורה. אני מציע לך להיעזר בשני המטפלים שלך, הן הפסיכולוגית והן הפסיכיאטר כדי לברר מה קורה וכדי לעשות תכנון שאכן מתאים לך. יש תרופות שאפשר לקחת בהריון, למרות שכמובן עדיף בלי. אם השפעת הורדת התרופה כל כך חריפה כדאי לבדוק את האפשרויות הקיימות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מעוניין אני לדעת מדוע אנשים לוקחים את התרופות הנ"ל תשובתך המהירה חשובה לי, תודה.

מעוניין אני לדעת מדוע אנשים לוקחים את התרופות הנ"ל תשובתך המהירה חשובה לי, תודה.

שלום... אינני יודע אם אני מציג את שאלתי בפורום המתאים ביותר, אך עדיין אשמח לקבל מענה מקצועי... אני מתלבט האם להגדיר זאת כבעיה, או יותר נכון כחרדה, ולכן אשאיר זאת לשיפוט המומחים שביניכם. אני בן 18 ונמצא ממש טרם גיוס. בשנים האחרונות שמתי לב לתופעה, אשר בולטת מאוד בכל תחומי עיסוקי, כאשר תהיתי רבות לגבי פשר העניין. הייתי מגדיר את בעייתי כ "נסיגה בשעת שיא"... אולי חלקכם לא יבין בדיוק את כוונתי, אך אנסה להסביר... למעשה, בכל תחום בחיים, הדורש טיפה תחרותיות ומאמץ, אני מגיע למצב, שכאשר אני מגיע לקראת הסוף (ולפעמים זה גם קורה בהתחלה, אך בעיקר בסוף) אני חרד מאוד, והביטחון העצמי שלי יורד כליל לתחתית, באופן שגורם לי להיות מושבת ממלאכתי ומאמציי. אתן לכם דוגמא מעשית: לא מזמן היה לי גיבוש של צה"ל...בקיצור, רובכם יודעים שבאים לשם חבר'ה ממש איכותיים ורציניים, כאשר רמת הכושר הנדרשת גבוהה...בקיצור ההכנות לגיבוש היו מפרכות, ולסיכום הגעתי לרמת כושר טובה ולביצועים מעולים. עכשיו העניין הוא שאיך שהגעתי לשם, רמת הביטחון העצמי ירדה, הרגשתי את עצמי כבעל הסיכויים הכי קלושים לעבור וכו'-דבר שגרם לביצועיי המעשיים להיות דומים. בקיצור הכוונה היא, שפיתחתי לי מן הרגל, שכל דבר שקשור בתחרות מעורר בי ממש לקראת השיא חרדה מסויימת, שגורמת לי לדפיקות לב מהירות ולהרגשת חולשה, שהמוצא היחיד הוא פרישה. אנא נתח את בעייתי, תודה! :-)

שלום לפי מה שאתה מתאר מדובר בסוג של חרדת ביצוע בדומה לחרדה בחינות או חרדת קהל. כאשר אתה מגיע לקראת התמודדות משמעותית תוקפת אותך חולשה שגורמת לקושי להמשיך ולהגיע להישגים. תופעה זו אכן משפיעה באופן משני גם על הדימוי העצמי ובהחלט היה כדאי לבדוק את העניין ולטפל בו שכן הוא עלול ללוות אותך בהתמודדויות נוספות גם בעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

1. מה הקשר בין דיכאון והפרעת חרדה מסוג GAD ? האם יתכן שלאחר הטבה ראשונית בחרדה, (בהשפעת קלונקס +בשילוב SSRI ,) יופיע דיכאון... 2. האם החרדה עצמה גורמת לדיכאון או שזה "שניים במחיר של אחד"...? 3. האם זו הפרעה כרונית לכל החיים? 4. האם זו נטייה אישיותית, או משהו שקורה בעקבות חוויות החיים המסוימות (אבדן)? 5. האם אפיזודה דיכאונית בעבר בגיל ההתבגרות,היא סימן מקדים או קשורה בדרך כלשהי להופעת הפרעה זו בשנות ה20 ? 6. האם יוצאים מזה? תודה.

שלום דיכאון והפרעות חרדה יכולים להופיע ביחד, יכולים להשפיע זה על זה, אך לא בהכרח. זו לא הפרעה כרונית לחיים ואפשר לטפל בה, סיבותיה מגוונות ותלויות בהיסטוריה האישית שלך, אין לכך סיבות קבועות. לגבי התרופות תצטרך להתייעץ עם פסיכיאטר אך לגבי חרדה ודיכאון אני מצרף קישור למאמרים מקיפים בנושא http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. רציתי לדעת מה זה אבל כרוני ? מה הסימנים לכך שאדם לא מתגבר על האבדן, והאם זה סותר את העובדה שהוא טוען, כי קרוב למות יקירו הוא עבר את שלבי האבל "לפי הספר"? בהתייחסויות קודמות שלך, אמרת שמות אם/הורה הוא ארוע קשה שמלווה כל החיים. איך יודעים אם זה בצורה נורמלית או לא? האם רק על סמך הצהרת האדם האבל? האם 4 שנים לאחר האבדן, אדם אמור לשים זאת מאחוריו? (מדובר באבדן אם כשהאדם היה בתחילת שנות העשרים לחייו).

שלום אבל כרוני או אבל פתולוגי הם מצב מתמשך של אבל שבו תפקודי החיים האחרים לא חוזרים לתקנם גם זמן רב לאחר פטירת האדם האהוב. אבל הוא תהליך בשלבים וממושך, יש בו ללא ספק מרכיב אישי ואי אפשר להכליל באופן מלא כמה זמן הוא אמור להימשך. את זיכרון האדם היקר אי אפשר לשים מאחור וכמובן שמות אדם צעיר הוא פחות טבעי ולכן יותר קשה לעיכול ממות אדם קשיש. השאלה המרכזית היא מה התפקוד בחיים של האדם האבל. עד כמה הוא פתוח לחיות או עד כמה הוא מרכז את כל חייו סביב המוות והאבל. זו האבחנה העיקרית שאפשר לעשות סביב נושא זה. בכל מקרה, גם אם לא מדובר באבל כרוני אלא בסבל שגורם לפגיעה חמור באיכות החיים, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לבדוק כיצד להמשיך הלאה בחיים. שיטות כגון EMDR נועדו להתמודד עם חוויות טראומתיות כולל עיבוד אבל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני חושב שאני רגיש מאוד וזה גורם לי סוג של חרדה והמנעות מהרבה דברים. בנוסף לכך אני מסמיק תמיד כשאני במרכז צומת לב של אנשים וזה מבלבל אותי מאוד. וגם מרגיש דמעות בעיניים. האם זה בגלל רגישות יתר? תודה מראש

איתן שלום רגישות יתר במובן שאתה כותב עליו הוא חוויה אישית. לכן אם כך אתה מרגיש אז זה מה שקורה ובכך צריך לטפל. התיאור שלך קשור כנראה לנושא החרדה שמציפה אותך במיוחד במצבים מלחיצים או חברתיים. אני מצרף קישור על מאמר שעוסק בהפרעות חרדה שונות, קרא ובדוק האם משהו מהתיאור שם מתאים למה שאתה מרגיש. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שמי מעיין בן 23 . יש מישהיא שאני מכיר שהתאהבתי בה ואנחנו עובדים ביחד. אין לה חבר אבל יש לי תחושה שהיא לא ממש רוצה אותי. אני משתדל לפתוח לה דלתות להחמיא לה לגרום לה להבין שאני רוצה אותה אבל היא לא ממש רוצה. מצד שני, היא לפעמים שואלת שאלות כמו למה אני לא מתקשר ? מתעניינת בקשרים שלי עם אחרות ... והחיבור שלי איתה ממש מממש ממש טוב! וממש כיף לנו ביחד (אני בטוח שגם לה כיף איתי ) . אני לא יודע מה לעשות ?????????? כשאני מנסה לקדם את זה צעד אחד קדימה היא תמיד עוצרת את זה בדרך כזו או אחרת כמה שהיא כמהה לקשר (אין לה חבר). אני לא רוצה כל כך לוותר עליה ולצערי אין לי מספיק ביטחון עצמי ואסרטיביות להמשיך לנסות כשהיא לא מאפשרת לזה לקרות ... יש למישהוא עצה ? מה עושים ? האם לוותר? האם להמשיך לנסות ? בנתיים אני מרגיש כמו אהבה נכזבת מאוד סובל!!! נו, כולנו מכירים את זה... כל תשובה מבורכת , מעיין

מעיין היקר, לדעתי עד שלא תשאל ישירות תמשיך לסבול.

מעיין שלום ניסית את כל השיטות העקיפות, אולי הגיע הזמן לפעול באופן יותר ישיר. לנסות לצאת איתה, לומר לה באופן יותר ברור שאתה מעוניין בקשר איתה וכו'. יתכן שאתה רוצה להימנע מהפגיעה שכרוכה בסירוב אבל מצד שני אתה לא מבין מדוע הדברים לא זורמים הלאה. תצטרך להחליט האם אתה לוקח את הסיכון לפנות באופן יותר ישיר עם הסיכויים הכרוכים בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי, כיום בת 18, נפגעה קלות לפני שנה וחצי בתאונת דרכים, ומאז, בכל פעם שאנחנו נמצאים על הכביש בסיטואציה "מסוכנת" לפרשנותה (ובעזרת הכבישים והנהגים הנהדרים שעליהם יש הרבה אירועים כאלה), היא נתקפת חרדה, רועדת, פורצת בבכי ומעלה מחדש את כל הזיכרונות , מתבטאת בגסות נגד הנהגים שסובבים אותה. יש לי שתי שאלות בנושא: 1. האם יתכן ששיחות עם איש מקצוע יביאו להקלה במצבה? אנו מתגוררים באשדוד האם תוכל להמליץ על מישהו? 2. האם נכון לעודד אותה בשלב זה ללמוד נהיגה, או שעדיף להמשיך ולחכות. בתודה מראש

עדן שלום על שתי השאלות תשובתי חיובית. כדאי לפנות לאיש מקצוע כדי לטפל באופן יותר ישיר בטראומה. אני מציע לנסות את שיטת EMDR ואולי תוכלו לקבל המלצה למטפל באזורכם מאגודת EMDR בישראל www.emdr.org.il גם על השאלה השני תשובתי חיובית, כדאי בהחלט להתחיל לימודי נהיגה, זה עשוי להוות גורם טיפולי התנהגותי שיעזור גם כן, מעבר להיבט הפרקטי של רכישת הרשיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כ10 ימים חלמתי שני חלומות יום אחרי יום היו עוד הרבה אבל שני אלו לא מפסיקות לרדוף אותי כבר 10 ימים. החלום הראשון: חלמתי שביקשתי מהמרצה בסיום הלימודים שאני רוצה לקחת איתה טרמפ הבייתה לכיוון צפון למרות שאני לא גרה שם, כבר בחנייה פגשנו את בעלה שהיה מאוד מנומנם ואפטי, היא ביקשה ממני לחכות לה בחניון מסויים וכך עשיתי, כשיצאה ממרכז קניות הבגדים, שאלתי אותה היי למה שיערך רטוב? והיא ענתה שהיה לה חם ולכן רחצה בחנות , ניגשנו יחדיו לחנייה בעלה חיכה לה, כשרציתי להיכנס לריכבה במושב האחורי, כי תיארתי לעצמי שבעלה ירצה לשבת מקדימה, והיא אמרה:" מה פיתאום - את יושבת מקדימה והוא מאחורה".....מה את לא רואה אייזה ישנוני הוא , אי אפשר להעביר איתו מילה איתך לפחות אפשר לצחוק ולהשתעשע כל הדרך, בעלה ישב במושב האחורי חצי רדום, בהמשך הנסיעה הייתה ארוכה , פתאום אני רואה את אבי שאני רגילה לראות ולשמוע אותו בלי הרף עומד בתחנת האוטובוס, ביקשתי ממנה אם היא יכולה לעצור לו היא אמרה בטח, ואז היא עוצרת ואני שואלת "אבא מה קרה לך למה אתה כזה אדיש ונינוח מה לך ולתחנת אוטבוס" בוא עלה יחד איתנו , הדבר שרודף אותי בחלום זה שכל החלום אני צוחקת ומאושרת וכך גם המרצה שמאוד נהנתה בחברתי בעוד שאבי ובעלה אדישים , אפטיים , מדוכאים וישנוניים דבר שלא מתאים ואפייני לאבי!!!, וכך גם בעלה, אולי ביגלל שמדברת עליו המון. בכל אופן החלום הזה רודף אותי מאז ואני לא מפסיקה לשחזר אותו במוחי, למה? תראה אני מאוד מעריכה את המרצה היא מדהימה, מצד שני אני בהתלבטות קשה בנוגע להמשך לימודיי אם ביכלל, ומצד אחר אני לא "משתגעת על אבא שלי" - אנחנו כל הזמן בכאסחים! הוא אדם מאוד חרד ולחוץ ברמות על, כל דבר שואל שמונים אלף פעם, שאני מישתגעת ומאבדת את סבלנותי , ניסיתי הכל אבל לא הולך? למה החלום הזה לא מפסיק לרדוף אותי, אני חייבת לציין שקיבלתי פרספקטיבה שונה מאז בנוגע ללימודיי, אבל כל השאר מציק לי, למה לחלום על המרצה? החלום השני נורא בייש אותי והגעיל אותי, אני אפילו מתביישת לספר אבל כל פעם שאני ניזכרת בו בלי הרף אני חוטפת בחילה החלום היה קצר , אבל שוב אני זוכרת את פרטיו: אני יושבת באסלת השירותיים כשצואה ניגרת בכמויות הן מהפה והן מהרקטום פשוט בצורה איומה ומגעילה. סליחה על התיאור, אבל גם זה רודף אותי בלי סוף HELP- ME אני יודעת שאתה לא יכול לנתח אותי דרך המחשב אבל מדוע אני חולמת כל כך הרבה חלומות ? ועוד זוכרת אותם. דבר אחרון אני חייבת לציין שאני קצת דיכאונית ועצובה לאחרונה, ובנוסף בוכה המון המון אני ממש דואגת תודה וליילה טוב

דנה שלום החלומות שלך נשמעים מעניינים ועמוקים ובוודאי מספרים דבר מה חשוב עבורך. העובדה שהם רודפים אותך מספרת על כך שיש בהם משהו משמעותי שאת רוצה לפענח, אבל אולי קשה לך להתמודד איתו. יש בחלומות דברים רבים ואת מבינה בעצמך שאין אפשרות של ממש לנתח אותם מבלי להכיר אותך לעומק. חלומות הם דבר מאוד אישי ולעיתים נדירות יש פירוש אוניברסלי לחלום. את מוטרדת ממשהו, את נמצאת בצומת דרכים מקצועי, יש לך קשיים עם אביך אולי עם השייכות המשפחתית באופן כללי, את דיכאונית ועצובה לאחרונה. לאור כל הדברים המצטברים הללו האם אין מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לגעת בכל הדברים הללו באופן ישיר? נראה לי שחלק ממה שחלומות עושים במצב כזה הם להתריע שיש קושי ושאפשר ורצוי לקבל עזרה מקצועית. אין סיבה לחכות שהמצב יהיה גרוע יותר, אני מציע לך לפנות כעת ובתוך המפגש גם להביא את החלומות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בן 19 וסובל מרגישות יתר דבר שמאוד מציק מה אפשר לעשות?

איתן שלום למה כוונתך ברגישות יתר? האם תוכל לפרט יותר? בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר קפלן אני מבקש לקבל המלצה בנוגע למטפל (זכר)בגישה פסיכדינאמית באזור תל אביב. מהות הטיפול-חוסר יכולת לקיים יחסים בין אישיים כתוצאה מהחשש להיפגע כתוצאה מהיעדר אמון.ידוע לי כמובן שזהו סימפטום .אך זהו לדעתי סימן הפתיח. תודה מראש. אני מבין שהפורום אינו משמש במה לפירסום אנשי מקצוע ולכן אם יש באמצעותך לעזור לי בפנייתי אבקש כי המיד ישלח אליי ישירות למייל. גלעד.

גלעד שלום כרגע אין לי שם מתאים של פסיכולוג פנוי. נסה לברר בין אנשים שאתה מכיר, יש גם כמה אתרים באינטרנט שנותנים רשימות, למשל דרך אתר פסיכולוגיה בעברית hebpsy.net בברכה ד"ר אורן קפלן

חלמתי שאני בא לבית של ידידה שלי ומגלה שהיא מתה ואני נעשה נורא עצוב בשל עובדה זו כשסיפרתי לידידה את החלום היא נורא נעלבה ואמרה שהיא מפרשת את זה כאילו זה מה שאני רוצה שיקרה בתת המודע שלי האם אני אדם מעוות כל כך או שהפרוש לחלום יותר אופטימי מתחזיתה?

אמיר על פי מה שידוע לי לכל חלום יש סמל המסמל משהו על העולם הפנימי שלך , כל שידוע לי על מוות הוא מסמל דווקא אריכות ימים , אך עצם העובדה שחלמת על הידייה, הבית , המיטה, המוות, אוליי מסמל את היחסיים שבתת מודע שלך היית רוצה שיקרו אני לא בטוחה שאני צודקת?

לעולם פנימי שלם של מחשבות, זכרונות, פחדים, כמיהות. כדי להבין את החלום צריך להבין אותך, וגם אז, רק יחד איתך, אפשר באמת לרדת לעומקו של החלום. אז אין לך מה לדאוג, אני לא חושבת שהחלום מעיד על כך שאתה חפץ במותה בטרם עת של ידידתך. למרות, שלעיתים חלומות על מוות של קרובים יכולים להעיד על כעס שיש לנו כלפיהם. אבל לא תמיד.

אמיר שלום מצד אחד אינני יכול לפרש את החלום כי הוא החלום שלך והפירוש חייב להיות מבוסס על האסוציאציות והפירושים שלך. מצד שני, הפירוש הקונקרטי שנתנה לו ידידתך כנראה אינו נכון, במיוחד אם אתה אינך מתחבר לפירוש הזה. אני מתאר לעצמי שהיה לה קשה עם תוכן החלום ולכן הגיבה כך, אין לזה בהכרח קשר אליך ולמה שהחלום באמת אומר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לחלומות ישנם 1001 פירושים וישנן דעות חלוקות כיצד אנו נוטים לחלום את מה שאנו חולמים. אבל הנה פירוש אפשרי, לכל אדם מחיינו האמיתיים שאנו פוגשים בחלום ישנה משמעות שונה לפי מה שאנו מרגישים לאותו אדם. מה מייצג את ידידתך? מה היא בשבילך? מוות של מישהו יכול להיות סיום של אותו נושא והתחלה חדשה. יכול גם להיות שמה שהיא מייצגת לא קיים אצלך. ועוד סיבה להרגיע את ידידתך הנעלבת.. ביהדות חלום על מוות של מישהו קרוב מסמל אריכות ימים לאותו אדם :-)

לחלומות ישנם 1001 פירושים וישנן דעות חלוקות כיצד אנו נוטים לחלום את מה שאנו חולמים. אבל הנה פירוש אפשרי, לכל אדם מחיינו האמיתיים שאנו פוגשים בחלום ישנה משמעות שונה לפי מה שאנו מרגישים לאותו אדם. מה מייצג את ידידתך? מה היא בשבילך? מוות של מישהו יכול להיות סיום של אותו נושא והתחלה חדשה. יכול גם להיות שמה שהיא מייצגת לא קיים אצלך. ועוד סיבה להרגיע את ידידתך הנעלבת.. ביהדות חלום על מוות של מישהו קרוב מסמל אריכות ימים לאותו אדם :-)

לחלומות ישנם 1001 פירושים וישנן דעות חלוקות כיצד אנו נוטים לחלום את מה שאנו חולמים. אבל הנה פירוש אפשרי, לכל אדם מחיינו האמיתיים שאנו פוגשים בחלום ישנה משמעות שונה לפי מה שאנו מרגישים לאותו אדם. מה מייצג את ידידתך? מה היא בשבילך? מוות של מישהו יכול להיות סיום של אותו נושא והתחלה חדשה. יכול גם להיות שמה שהיא מייצגת לא קיים אצלך. ועוד סיבה להרגיע את ידידתך הנעלבת.. ביהדות חלום על מוות של מישהו קרוב מסמל אריכות ימים לאותו אדם :-)

שלום לך, ברוצוני לשאול אותך: מה ההבדל בין אפקט הראשונות לתכונה מרכזית ואפקט ההילה , אם ארצה לרשום את שלושתם באירוע אחד. תיאורטית אני מבינה מה כל אחד אומר אך אפקט הראשונות לא מספיק מובן לי ומבלבל אותי מאוד האם לאפקט הראשונות יש ידע על אותו אדם שהוא מציג עצמו טלפונית או שחברה סיפרה לי עליו ואז כשראיתיו גיליתי משהו אחר לרעה או לטובה לתדהמתי? או ללא ידע קודם כל אדם שאפגוש ברחוב, או האם אפקט הראשונות עובד כאשר אני אראיין מועומדים לעבודה רק כשקראתי את קורות החיים??? ד"ר קפלן הסתבכתי אני חייבת דוגמאות לשלושתם אני ממש מתבלבלת. איך אפשר לחבר סיפור כששלושתם יחדיו התכונה המרכזית ואפקט הראשונות מאוד מבלבל אותי. אשמח מאוד לקבל דוגמאות קונקרטיות להבנת המושגים הללו תודה מראש

קארין שלום המושגים הללו, כמו הדיסוננס הקוגניטיבי שעליו שאלת לפני מספר ימים, לקוחים מתוך עולם הפסיכולוגיה החברתית. אני מתאר לעצמי שאת מתמודדת עם חומר לימודים ומנסה ליישם אותו בצורה כזו או אחרת. אני בטוח שלקורס יש מרצה ועוזר הוראה שאפשר לברר איתם מה כוונתם. השימוש הפורמלי במונחים הללו לא בהכרח יתן את התשובה למה שאת מחפשת ובאופן כללי הפורום הזה עוסק בתחום הפסיכולוגיה הקלינית והטיפול ולא בתחומים אלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, יש לי בעיה שמטרידה אותי ואיני יודעת איך להתמודד איתה. נישאתי לפני מספר שנים והנישואים מאושרים. לבעלי אח ואחות, אני מאוד קרובה למשפחתו ואנחנו מתראים הרבה. אני ממש לא סובלת את אחותו מאחר שבניגוד לכולם היא התנהגה אלי מהתחלה בצורה מאוד לא יפה (הערות עוקצניות, שמירה על מרחק, העברת ביקורת ותחרות). במשך הזמן מאוד סבלתי ממנה אבל לא יכולתי להגיד לה מה אני חושבת מכוון שהיא עושה הכול בנחמדות שתמיד ניתנת לפרוש. כמו כן היא משקרת המון ואפילו בני משפחה קרובים אליה אמרו לי פעם שהיא מאוד אגואיסטית, כך שגם מבחינת האופי היא ממש לא נסבלת. הבעיה שאני מרגישה ממש צבועה, כי היא גרה בבית הוריה וכל מפגש אני צריכה להתנהג אליה בנחמדות, דבר שגורם לי להרגיש ממש רע. ככל שעובר הזמן אני ממש מותשת וזה הגיע למצב שלפעמים אני מצוברחת במשך יומיים אחרי שאני רואה אותה ואני כל הזמן חושבת עליה. בעלי נמצא לצידי כי הוא רואה שמה שאני אומרת בפועל נכון והוא מודע לאופי שלה. היום אני במצב שהיא השלימה עם העובדה שאני חלק מהמשפחה אבל היא לא מוכנה לספר לי דברים עליה או שיספרו לי אחרים, היא נראת מאוד לא מאושרת (בתגובותיה) כשקורים לי דברים נפלאים. ואני גם מניחה שאני בוחנת אותה בזכוכית מגדלת. הגעתי למצב שאני מאוד לא גאה בו והוא לבקר אותה כל הזמן במחשבותיי ולרצות שיהיה לה רע (מעולם לא קרה לי עם שום בן אדם בחיים). הגעתי למסקנה שכל הרגשות השליליים שיש לי אליה עושים לי מאוד רע ואני רוצה להפסיקם, אבל איך אני יכולה לעשות זאת? לשוחח איתה זו אפשרות לא ריאלית. מהי עצתך? תודה יפית

נשמע לי שאותה אחות מוציאה ממך את כל רגשות הקינאה, איבה, תחרותיות ועוינות שיש בך ובעוצמה די גבוהה. הגרעין הוא מציאותי (כלומר האחות והתנהגותה כלפיך) אבל התוצאה היא איזשהו התעוררות של הרגשות האלה באופן שהינו מטריד מעבר לפרופורציה. אני מנסה לחשוב מה אני הייתי עושה כדי לצאת מכזה מצב (שנראה לי שמוכר לרבים וקורה לעיתים בחיים...) העיצה הקצת מוזרה שלי תהיה לעשות רשימה (או "לרשום" בראש) את כל האנשים שחשת כלפיהם רגשות איבה ועוינות בחייך, כל האנשים שעוררו את התחרותיות שבך, אולי גם את הקינאה. קצת "להתבשל" בתוך הרגשות והזכרונות האלה ולראות שמעבר לאחות עצמה (שנשמעת באמת קשה ולא נעימה) הרגש כלפי האחות מהדהד רגשות אחרים שיש בך. (אולי בתוכך היא מקבלת את דמות "הרעה" וזה מאפשר לך להיות "הטובה", רק כמובן שזה לא מצליח להרגיש כך כשאת מאחלת לה דברים לא טובים... ואז לקבל את זה שגם בך יש "רעה" וזה לא קל... ?) והעיצה השניה שליה תהיה להחליט באופן מודע - עד כמה שאת יכולה - לא ללכת עם המחשבות לאחות. כל פעם שאת מרגישה שאת מתחילה "להתעסק" איתה במחשבותיך, לנסות "ללכת" למקום אחר. אני מאמינה שיש לנו אפשרות לנתב את המחשבות שלנו ואנחנו לא "עבדים" שלהן באופן מוחלט. אי אפשר לגמרי לשלוט, אבל אפשר לנסות למתן. להגיד לעצמך "אוקיי, אני חושבת עליה כבר חמש דקות מחשבות שליליות, אני אפסיק עכשיו. יהיה לי זמן לחשוב עליה מחשבות רעות גם מחר..." עיצה שלישית שלי תהיה לעשות טיפטיפה התאמה בין הרגש שלך כלפיה, להתנהגות שלך כלפיה. כמובן, אני לא ממליצה לך לנהוג בבוטות, אבל אולי את לא חייבת להיות "הכי נחמדה בעולם". אני חושבת שאם לא תזייפי ולא תרגישי צבועה, אולי גם תשנאי אותה פחות (ולפחות לא תשנאי אותה על כך שהיא גורמת לך להיות צבועה). ואולי זה יאפשר דיאלוג קצת יותר אמיתי. וכשיש משהו יותר אמיתי, לפעמים מתאפשרת גם קירבה כלשהי.

יפית שלום אני מעריך שהבעיה אינה כלל אותה אחות אלא החשש שאם תתעמתי איתה באופן ישיר תפגעי כתוצאה מכך בבעלך, בהוריו ובמשפחתו אצלם את מבקרת תדירות. אני מבין מדבריך שכולם סובלים מאישיתה של האחות ומכירים בבעיתיות שלה. עם זאת, עימות ישיר עימה, בוודאי אם הוא קורה בתוך האירוע המשפחתי, עלול ליצור אפקט מורכב עבורך ואת צריכה לשקול זאת. מצד שני, אני מבין את הקושי להבליג בשל התחושות הקשות שממלאות אותך אחרי המפגשים הללו. סביר להניח שתצטרכי למצוא דרך ביניים בה את מגיבה בצורה מתונה לעקיצות כדי לא להשאיר בבטן את הדברים. כמו כן כדאי לשתף את בעלך ובמקרים שבהם את מותקפת יתכן שהוא יכול לומר משהו. לצערי במצבים הללו אין פתרונות מושלמים, לכל צעד שנוקטים יש מחיר במקום אחר. השאלה מה קרה בתקופה האחרונה שהמצב החמיר מבחינתך ואולי אם תזהי זאת, תוכלי להקל במעט על מה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חבר גרוש שיש לו בן בגיל 12 ש' הסובל מ- ADHD ומטופל מגיל מאוד צעיר. הילד גר עם אימו ומגיע אלינו בהתאם להסדרי הראיה. הילד חצוד מאוד, חכם מאוד. לאחרונה נתקלנו בבעיה של גניבות איתו - גניבת כסף מאחותו, מהסבא ומחבר. הילד מתגורר במקום בו הכסף משחק תפקיד מאוד חשוב. הסברנו לו אין ספור פעמים מדוע אסור לגנוב אך התופעה נמשכת. מה עושים ? אביו לא יודע אילו סנקציות להטיל עליו. אנא עזרתך. תודה.

יהודית שלום גניבה של ילדים איננה מבטאת בהכרח צורך בכסף אלא מבטאת מרכיבים נפשיים כגון צורך בתשומת לב, צורך בפיצוי על דברים מסוימים ועוד. אני לא חושב שהסברים יספיקו כמו גם שעונשים יעזרו. יש כאן תהליך יותר עמוק שצריך לעבור מבחינה פסיכולוגית וחלק ממנו הוא קודם כל להבין את המניעים הנפשיים העמוקים לגניבה. לפי מה שאת מתארת הילד גר עם אימו וחלק חלק משמעותי מהטיפול בעניין צריך להיעשות בשיתוף פעולה של האם. יש צורך בקבלת הדרכה מסודרת מפסיכולוג ילדים שיכול לתת עצות רלוונטיות בהתאם לרקע של הילד והמשפחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבקש שתשלח לי רשימה של פסיכולוגים מאזור חולון ובת ים שמטפלים בשיטה קוגנטיבי-התנהגותי אודה לך מאוד כי כל מי שהתקשרתי מטפל בשיטה דינמית שלא מתאימה לי תודה.

עדי שלום נסי להיעזר באתר הבא: http://www.itacbt.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

מהם ערכי ה- iq? טווח נורמלי/בינוני/גבוה??

נמוך קרי:מתחת ל-70(הגדרת פיגור לכל דבר ועניין) מעל לממוצע דהיינו:מעל 120..וכל המרבה הרי הוא מחונן יותר.

שלי שלום הממוצע הוא 100 וטווח של 90 עד 110 נחשב ממוצע. כל עליה של 10 נקודות או ירידה של 10 נקודות מייצגת שלב נוסף בהגדרות. עם זאת, צריך להיות מאוד זהיר בפירוש המספרים הללו. מבחני המשכל בנויים מסידרה של תת מבחנים ולמעשה לציון הכללי אין משמעות של ממש. חשוב להסתכל על ציוני תתי המבחנים ובמיוחד הפערים שביניהם כדי לספר את הסיפור האמיתי, וגם אותו לקחת בעירבון מוגבל. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, יש לי בעיה לא קטנה של ניהול וניצול זמן. אני מתפקדת בחיי האישיים והמקצועיים, אך למרות זאת, אני מרגישה שביכולתי להשיג הרבה יותר, אילו ידעתי איך לנהל בצורה נבונה את הזמן שבידי. זוהי בעיה שיש לי מאז הילדות והיא מאד מפריעה לי. לפני כמה חודשים הפכתי לאם, והבעיה כמובן החריפה עם הזמן הפנוי המועט שנותר בידיי איך ניתן לפתור אותה?

הי מורן. עיצה קטנה מהחיים שלי: בכל סוף שבוע, כשאת בכל זאת מוצאת 10 דקות פנויות, תכיני לך שרטוט של ימי השבוע מחולקים לשניים: בוקר וערב. ותכתבי בדיוק מה יש לך לעשות בכל שעה בכל יום. אל תסתפקי בארגונית או משהו כזה. את הדף הזה תתלי על הדלת, ותעקבי אחריו. תרשמי בו הכל החל מתור לרופא עם הילד וכלה בכביסה, תוכנית טלוויזיה שאת לא מפספסת או פגישה עם חברה. במשך השבוע תעקבי אחרי הדף, תמחקי דברים שעשית כבר ותעבירי ליום אחר דברים שלא הספקת. זה עובד מצויין, מניסיון. מעבר לכך אני יודעת שיש סדנאות של ניהול זמן - גם זה יכול לעזור. בהצלחה ענבל.

מורן שלום אני חושב שהצעותיה של ענבל נכונות ומתאימות ומבחינה מעשית אלו גם היו המלצותי. כדאי בכל זאת לתת תשומת לב לסיבות שבגללם את לא מתארגנת עם הזמן. יתכן שיש שם גורם בעל משמעות מעבר לחלק הפרקטי של התארגנות סביב הזמן. אם יש הסבר פסיכולוגי חשוב לתת לו שם ופירוש אחרת שום כלי יישומי לא יעבוד באמת לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפש בדחיפות חומר מקצועי הטוען כי טיפול בילדים בני 6 ומטה צריך להיות ראשית כל על ידי הדרכה הורית ויש חשיבות רבה לשמירת המסגרת והשיגרה של הילד. אני טוען על סמך ניסיוני והכרותי את הילדה כי שליחת הילדה לטיפול שבועי אצל פסיכולוג תוך שיבוש שגרת יומה לא מטיב עימה. אני זקוק לחוות דעת מפורסמות לצורך הגשת ערר לבית המשפט המחוזי, מאחר והשופטת והעובדים הסוציאלים חולקים על דעתי זו ואף מתנגדים לעמדות של פסיכולוגים. מדובר בילדה להורים גרושים שהוגדרו ככשירים והילדה נמצאת בקשר תקין ורציף עם שניהם. הילדה מוכשרת ונבונה מעל הממוצע וללא שום בעיה מוגדרת , אם כי בתקופות שהיו עמותים בין ההורים ניכר עליה כי היא במצוקה נפשית.

שלום אני מכיר את הגישה הזו ואף תומך בה במקרים רבים. יש חשיבות להדרכת ההורים, אם כי במקרים רבים יש בכל זאת צורך בטיפול ישיר גם בילד. הנושא נדון רבות בפורומים מקצועיים אבל אינני זוכר כרגע מקור ספציפי להמליץ לך. תוכל להיכנס לכל ספריה אוניברסיטאית למדעי החברה ולבקש עזרה מהספרנית כדי להיכנס למאגרי המידע בפסיכולוגיה. עשה חיפוש תחת מילות אינדקס מתאימות ואין לי ספק שתמצא חומר רלוונטי. עם זאת, ללא גיבוי של דעת מומחה אני בספק אם רשימה ביבליוגרפית תעזור במקרה הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן גם מאמר המורה כי יש חוסר תמימות דעים בקרב קהילת בעליי המקצוע יכול להועיל. די לי בלעורר ספק בקרב המערכת בכדיי שדעתו של בעל מקצוע בכלל תשמע. נכון להיום אני נתקל באטימות רבה והתנגדות לפסיכולוגים בכלל מצד בכירים במערכת הרווחה, אם לא אצליח לצור חשש סביר בקרב הגורמים השונים כי יתכן והם טועים אותקף ישירות כגורם המסכן ופוגע בילדה. תודה על עזרתך

בני סובל מרגישות יתר מאוד נפגע בקלות מכל מה שאומרים לו .גם בביתהספראם אומרים לו אפילו מילה קטנה כמו מטומטםאו כל מילה אחרת ישר מתחיל לבכות וכועס אם אני אפילו אומרת לו משהו ולאמצא חן בעיניו ישר מתחיל לבכות .מה אפשר לעשות בקשר לבעיה הזאתץ

שלום כבר 12 שנים ארוכות ומפרכות שאני שומרת לי בסוד את הפרעות האכילה שלי. אני נשואה ואמא והכל לכאורה נהדר. בהתחלה היתה זו ממש בולמיה, כלומר הייתי נתקפת בולמוסיי אכילה נוראיים ומייד לאחר מכן הייתי נכנסת להקיא. היום המצב שונה ימוזר מפני שאני אוכלת רגיל לחלוטין בד"כ ובכל זאת אני מרגישה שבלילה אני חייבת להקיא. אז אני אוכלת די הרבה(רק בסמוך להקאה) ושותה והולכת לי . אני לא מצליחה לשלוט בעצמי ובהקאות האלה וזה בפירוש משבש לי את כל החיים!!! כפי שהזכרתי אף אחד לא יודע על כך ואני זקוקה נואשות לעזרה. בברכה

א. שלום הפרעות אכילה מתמקדות מטבען בנושא האוכל אולם הן מספרות סיפור אישי ופסיכולוגי עמוק שמקורותיו לא באוכל. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כיוון ששם נמצאת הבעיה. מאחר והבעיה נמשכת שנים גם הטיפול לא יגמר במספר פגישות בודד ואת צריכה להיערך כיצד לפנות ולהיות בטיפול תקופה ממושכת עד לקבלת תוצאות. אם הפרעת האכילה חמורה יתכן שכדאי להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה שעשויות לשפר את המצב ולהאיץ את קצב הטיפול. בכל מקרה, כדאי לפנות. אינך חייבת לספר לסביבתך הקרובה מדוע את פונה לטיפול, לא כדאי להסתיר את עצם הפניה. ובכל מקרה, כדאי להתחיל זאת כעת ללא דיחוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדובר בבחור בשנות ה- 20 לחייו. שני הוריו נפטרו כשהיה בגיל ההתבגרות ונכון להיום יש לו קושי בהסתגלות למסגרות ובהתמודדות עם אנשים בחיי היום יום. יש לו התקפי זעם ומצבי רוח משתנים. מבחינה מנטלית ונפשית נראה כאילו הוא "תקוע" בגיל בו איבד את הוריו. הוא כבר הביע להבנה ולרצון לקבל עזרה מקצועית. אנא עצתך למי כדאי לפנות. האם לפסיכולוג ? פסיכולוג קליני או פסיכיאטר ? בתודה מראש.

על פי התסמינים שתארת סביר להניח שהוא חזר ברגרסיה עקב האובדן והטראומה שטרם התאושש הימנה מני אז. כאחת בעלת מאפיינים זהים של חסרים בבלמים וכל הסממנים שציינת(אך בצורה נירוטית ובמודעות), יתכן והילד סובל מהפרעת אישיות גבולית, ודיאגנוזה מקצועית וקלינית יוכל לאבחן ולתת פסיכיאטר מומחה במקביל לפסיכולוג קליני, וכמובן שיוכלו להעניק טיפול הולם לבעייתו, על פי האבחנה הוודאית. בהצלחה בדרך החתחתים... עלו והצליחו.

ליאור שלום כדאי שיפנה לטיפול אצל פסיכולוג קליני. במידה ויעלה צורך בתרופות אפשר יהיה להפנותו לפסיכיאטר. נכונותו ומודעותו לטיפול היא קריטית לצורך הצלחת התהליך. בעיקרון מה שחשוב הוא שיצליח לפתח תקשורות וכימיה טובה עם המטפל ולפיכך כדאי לקבל המלצות מהסביבה הקרובה והרחוקה על מישהו באזורכם שעשוי להתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטופלת אצל פסיכיאטר (כדורים: לוסטראל וסוליאן) ופסיכולוגית אך מרגישה שזקוקה לעצות כיצד להתמודד עם דיסוציאציה המשולבות עם דיכאון-מצבי רוח משתנים ומחשבות אובססיביות. תנו לי עצות מהחיים איך מתמודדים בחיי היומיום עם הקושי הנ"ל מתוך נסיון שלכם. מצפה לשיתוף פעולה מקווה לשרוד מלי

האם הכדורים הנ"ל אפקטיבים אף לטורדנות כפייתית(ocd)המתבטאת באובססיות שלך? או שמא הנם יעילים אך לוויסות מצב הרוח, ולהעלאת הסרוטונין עקב הדיכאון בו את שרויה? אשמח לסייע. אחותך לצרה הצרורה.

מלי שלום את נמצאת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי ולכן יש שני אנשי מקצוע שמכירים אותך מקרוב ויוכלו לתת את התשובות הללו בצורה הרבה יותר טובה. זהו תהליך ארוך ודורש סבלנות והתמסרות רבה. שיחה עם אנשים שחווים דברים דומים בהחלט יכולה לעזור בעיקר כתמיכה והרגשה שאת לא לבד ושיש סיכוי לשיפור בעזרת הטיפולים השונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבקש את התייחסותך לעניין דיכאון מג'ורי. (דיכאון חסר תקווה, שלא מגיב אף לתרופות אנטי דכאוניות) אימתי מאבחנים כי החולה בדיפרסיה- לוקה בדיכאון מעין זה? מהם התסמינים המקובלים? ולאחר סדר גודל של כמה זמן ניתן לאבחנה באופן קליני וודאי? לתשובתך הדחופה, אודה. המתוסכלת הניצחית.

מתוסכלת שלום אני מצרף קישור למאמר מקיף בנושא http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

חן חן על ההפנייה. ולאור זאת שאלותי כדלקמן: מלבד היותו דיכאון אקוטי ביותר. מהם ההבדלים הדומיננטים בינו לבין דיכאון קליני רגיל? מהם התסמינים האופינים המסגירים את המצאותו והמאששים את היותו מקנן ומקונן באדם הדיפרסיבי? האומנם כל סוגי התרופות האנטי דכאוניות אינן יעילות ללוקים בדיכאון מעין זה? נא תשובותיך המקצועיות,בפרוטרוט. תודה מראש. מתוסכלת אלמותית.

שלום וברכה, יש לי בעיה של התפרצויות כעס...... זה יחסית נדיר מתרחש כל חצי שנה בערך אבל השפעה של ארוע כזה עלי ארוכה אני מתפרצת לפתע מדברים ממש שטותיים ואני מופתעת מעצמי זה כולל בכי צעקות וצרחות שכל הבנין שומע אני מתביישת לאחר מכן לצאת מהבית............... מה גם שכל פעם כשזה קורה אני שומעת את האנשים שהיו באזור לא גומרים לדבר על הארוע וזה מחזיר לי את כל רגשות הבושה שהיו לאחר ההתקף. אני לא אדם עצבני במיוחד וגם לא רגזני אבל כשזה מגיע זה פשוט לא נישלט ואני מתביישת בזה מאוד!!!!!!!!!! לפעמים צריך להתרגז אבל העוצמה וחוסר השליטה מפחידים אותי ואני ממש לא מכירה את עצמי ברגעים אלו. מה ניתן לעשות בנידון? והאם טיפול יכול לעזור כי זה לא דבר קבוע ואם כן איזה סוג של טיפול? תודה מראש

אלמונית שלום התפרצות שכזאת קוראת בד"כ כאשר יש כאב חד שמפלח אותך מבפנים ולכן התגובה העוצמתית שיוצאת כמו רפלקס של מישהו שבאמת כואב לו. אפשר לטפל בזה אבל זה לא בסימפטום החיצוני, אלא במקורותיו הפנימיים. אין טעם ללמוד כיצד להירגע כי זה לא מחליש את הכאב. זה יכול לעבוד רק אם נותנים כבוד ומקום לאותו כאב ומבינים אותו לעומק. טיפול פסיכולוגי הוא המסגרת המתאימה לסוג כזה של חקירה ונראה לי שטיפול דינמי מתאים יותר מסוגים אחרים. אני מצרף שני מאמרים קצרים בנושא. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

וכרגע אני מרגישה קצת תקועה .כל תחילת פגישה מלווה בשתיקה ארוכה,ויש לי הרגשה שאם אני לא אומר משהו נשב ונשתוק עד תום הזמן. האם מדובר בשיטה? או שיש פסיכולוגים ששואלים שאלות ומדובבים את המטופל? לי זה היה מאד עוזר

שלום אני מציע לברר עם הפסיכולוג שלך האם זו השיטה שלו. בעיקרון בטיפולים פסיכולוגיים רבים יש מקום לביטוי של המטופל. דיבוב יכול להחזיק זמן קצר מאוד. שאלה כאן ושאלה שם, בסופו של דבר אם את לא רוצה או לא יודעת על מה לדבר גם שאלותיו של הפסיכולוג לא בהכרח יועילו. צריך למצוא שביל ביניים בו יש מעורבות של שני הצדדים וזה נושא לשיחה בפני עצמה במסגרת הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' קפלן אולי תוכל לעזור לי. יש לי קושי עצום בלסמוך על אנשים. אני זקוקה נואשות לטיפול פסיכולוגי, וזאת הפעם הראשונה שאני מעזה לבקש עזרה. אני בת 27 עוד מעט... ולפעמים אני מפחדת שזה כבר מאוחר מדי... אני זקוקה למטפל הטוב ביותר שיש, או אחד מן הטובים שיש. כי אחרת זה כמו לשים פלסטר על גידול סרטני. אני אשמח מאוד אם תוכל איכשהו לעזור לי.

ענבר שלום זה טבעי לחלוטין לרצות את המטפל הטוב ביותר שיש. העובדה שאת לא סומכת על אנשים בוודאי מסבכת את העניין כי מראש תהייה לך גם בעית אמון בכל טיפול חדש שתגיעי אליו. אולי להפנות אותך לפסיכולוגים שאני מכיר וחושב שהם טובים. אני לא מכיר רשימת דירוג בקרב פסיכולוגים כך שאיני יודע לומר אם הם הטובים ביותר שיש. במידה וזה רלוונטי ואת גרה באזור המרכז שלחי אלי מייל וכתבי כמה מילים על עצמך ומה את מחפשת. אנסה לבדוק אם יש מישהו או מישהי מתאימים. [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שאלה - כנראה שבתור תינוקת עברתי התעללות או הזנחה רגשית ופיתחתי סוג התקשרות לא טוב עם ההורים שלי. נכון להיום (אני בת 28) אני סובלת מבעיות קשות מאוד בקרבה לאנשים אחרים ובזהות. השאלה שלי היא - האם ניתן לשנות את סוג ההתקשרות בטיפול פסיכולגי טוב? או שמא הנזק הוא בלתי הפיך... האם ניתן לשנות את בסיס האטאצ'מנט במידה כזאת שתאפשר לי לחוות קשר זוגי יציב? (מבחינתי יציב = שאני לא אתחרפן טוטאלית בקשר) תודה רבה.

שואלת שלום אני חושב שאפשר בהחלט לשנות את אופן ההתקשרות דרך טיפול פסיכולוגי. יש הבדל בין צלקת שנותרת ומזכירה תמיד שהיתה שם פגיעה לבין התפקוד בפועל שאותו אפשר לשפר, חזקה ככל שתהיה הפגיעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך לעזאזל מוצאים מטפל מצויין??????????????????????

הממ. מה זה מצויין? אני חושבת שהמלצות ממישהו שעוסק בתחום ואמור להיות "טוב", נסיון קודם של אותו מטפל/ת, והתרשמות אישית שלך מהמפגשים הראשונים (האם יש חיבה או הבנה באוםן בסיסי).

ענבר שלום המלצות מאנשים שמכירים או שמעו היא הדרך הטובה ביותר, עם זאת ה"מצויינות" משתנה כנראה מאדם לאדם, כלומר הכימיה אינה אוטומטית ולפעמים צריך לנסות ולקוות שהיא תיווצר. אינני יודע אם זה רלוונטי עבורך אבל אני מצרף קישור למאמר קצר בנושא הפניה לטיפול http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא רוצה להישמע פסימית.. אבל נראה לי שכדי למצוא בכלל בחיים מישהו מצויין, פשוט צריך ה-מ-ו-ן מזל..!!! בכל מקרה בהצלחה.

כל הזמן שאני נכנס למצבי לחץ אני מתחיל להזיע בפנים בצורה מוגברת מה גורם לזה?

אלי שלום מצבי לחץ וחרדה גורמים לתופעות גופניות שונות והזעה היא תופעה אופיינית למדי. יש אנשים שמסמיקים, יש שמגבירים הזעה, וישנם עוד תופעות דומות. במידה והעניין מציק לך כדאי לטפל בשורש הבעיה, במקור הלחץ, או/ו לטפל ביכולת הרגעה שלך, למשל ע"י שיטות של הרפיה, דמיון מודרך והיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מדיכאונות כבר 6 שנים מאז גיל ההתבגרות. אפילו שוחררתי מצה"ל אגב בעיית דיכאון קשה שממנה סבלתי בזמן האחרון. אימא שלי נוטלת תרופות נגד דיכאון כבר 10 שנים. אנחנו לא ממש קרובות אז היא לא סיפרה לי במה אובחנה. בכל מקרה אני חוששת שמה שהיה לה היא העבירה לי. הדיכאונות שאני סובלת מהם, אני לא שולטת על זה, אני פשוט נכנסת לדיכאונות מדברים קטנים, או שפשוט סתם פתאום אני מרגישה ריקנות מוחלטת ואו עצבות. אני רוצה להיותשמחה ואופטימית אבל אני ממשיכה להכנס לחרדות במיוחד משינויים ובנוסף יש לי חרדות מאנשים, אני מפחדת מאוד להכניס אנשים לתוך החיים שלי כי אני לא בוטחת באף אחד ופשוט הפכתי לאנטי סוציאלית . אני גם סובלת עקב כך מאינסומניה ובעבר הייתי פוגעת בעצמי אך הפסקתי כשהבנתי שזה לא מוביל לשום מקום. אני מפחדת ללכת לפסיכאטר ולקחת כדורים כי אני לא יודעת מה תהייה ההשפעה עליי. :(

אליס שלום יתכן שיש מרכיבים דיכאוניים שאפשר לשייך לאמא שלך, אבל זה לא יעזור לך הרבה כרגע להתמקד בנושא הזה. הדיכאון, אם קיים, הוא שלך לגמרי ואף אחד אחר לא יוכל לעזור לך להתמודד איתו מלבדך. ההתמודדות הראשונה היא לפנות לטיפול, הן בכלים פסיכולוגיים והן בכלים תרופתיים כדי לצאת מהמצב הזה ולהרים את חייך מהמקומות אליהם את נופלת. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון הכולל בסופו גם כמה שאלונים לאבחון עצמי. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום לך, שאלתי כזו לפני כשנה וחצי עברתי ניתוח , המנתח שניתח אותי התחבר אליי מאוד מאוד , הוא גם אישיות מכובדת בנוסף לכל , אגב הייתי אז כבת 23 בערך , הניתוח עבר בשלום, וכל שנותר הוא להגיע לביקורות תכופות, אני חייבת לציין שהוא ממש חיבב אותי , התייחס אליי כמו לנסיכה, אפילו ביום הניתוח ישב מולי כמעט לילה שלם ללא צורך כי הכל היה בסדר , בהמשך , כל ביקורת שהייתי מגיעה היה מקבל אותי בסבר פנים מרנינות מחבק נותן מחמאה ליד כולם ומחמיא ליכמה אני יפה כמובן שכל זה מחמיא לי רק הבעייה שניקשרתי איליו כל כך וזו תוך ריגשי אהדה והערצה רבים ,אני ממש מאושרת כשאני רואה אותו, זאת ועוד אני מרגישה כאילו הוא ממלא לי חלל גדול של אבא שלי שאני לא מחוברת איליו כלל אני חייבת לציין שאני לא מחבבת כל כך את אבא שלי אני יודעת שזה מוזר אני גרה עם אבא ואמא בבית אך אני לא מחוברת איליו גם לאמא לא מי יודע מה אני לא יודעת להסביר זאת, לעיניננו אני פשוט אוהבת את הרופא כמו דמות של אב שהייתי רוצה אני מעריצה ומייחל לראות או להתקרב איליו יותר כמובן שהדבר לא אפשרי וזה ידוע לי רק שאני נמצאת בבעיה במחשבה בלתי פוסקת עליו מיכיוון שאני כבר לא רואה אותו , זה מקשה עליי. כך גם קרה לי בהיותי בבית הספר והתיכון שהייתי מתחברת לדמות אם אחרת , כל זה משגע אותי אני לא מבינה למה זה קורה לי וככל שאני מתבגרת זה ממשיל האם ניתן להסיק שכל זה קורה לי ביגלל שאינני מתחברת להוריי כיצד ניתן ליפתור בעייה כזו , זה בטוח משהו לא נורמאלי אצלי, אני סובלת ממחשבות בלתי פוסקות על אותו רופא שהתייחס אליי כמו מלכה וכשאני מגיה כולם חושבים שאני הבת שלו לא מטופלת שלו וכך קרה לי עם דמויות אימהיות שונות בחיי , שוב אני חייבת לציין שלא באתי מבית מפורק אלה משפחה שלמה שמיגיל קטן היו בה קונפליקטים רבים בין ההורים או בין האחים , מה שכן אף פעם לא התחברתי יותר מידיי וסיפרתי יותר מידיי כלומר עד גבול מסויים. ואחרון אני חייבת לציין שעד היום לא הצלחתי להחזיק קשר יותר מכמה שבועות ויש לי מעריצים בלי סוף מה שמחמיא לי אולי לשנייה וחוזר חלילה אני בדילמה קשה כבר כמה חודשים המחשבות העצבים שלי , כיצד אני יכולה להיפתר מכל הרגשות כלפי הרופא שכמובן לחלוטין לא יכול להיות מציאותי, ולגבי כל השאר מה בסיס בעייתי, אני יודעת שאינך יכול לאבחן את התופעה המוזרה הזו דרך המחשב אך לדעתך מה יכול לעזור לי פסיכולוג, תרופה., או שעדיף היפנוזה תודה דניאלה

דניאלה שלום אתחיל מסוף ההודעה שלך עם השאלות. אני חושב שבשלב ראשון כדאי שתפני לפסיכולוג ותציגי לו בפגישה או שתיים את הבעיה ואת ההיסטוריה האישית שלך שכבר במה שכתבת כנראה קשורה למה שקורה לך. הדבר קשור בוודאי לאופן ההתקשרות ולצורך בהתקשרות אבל צריך להתבונן גם על המחשבות הטורדניות ולברר האם הן מאפיינות רק את ההיבט הזה בחיים שלך או היבטים נוספים. מאחר ובכל מקרה את מזהה משהו שחוזר על עצמו ומפריע לך אני חושב שכדאי לפנות כעת לבירור ואח"כ אפשר יהיה לחשוב עם המטפל כיצד להמשיך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום לך, שאלתי כזו לפני כשנה וחצי עברתי ניתוח , המנתח שניתח אותי התחבר אליי מאוד מאוד , הוא גם אישיות מכובדת בנוסף לכל , אגב הייתי אז כבת 23 בערך , הניתוח עבר בשלום, וכל שנותר הוא להגיע לביקורות תכופות, אני חייבת לציין שהוא ממש חיבב אותי , התייחס אליי כמו לנסיכה, אפילו ביום הניתוח ישב מולי כמעט לילה שלם ללא צורך כי הכל היה בסדר , בהמשך , כל ביקורת שהייתי מגיעה היה מקבל אותי בסבר פנים מרנינות מחבק נותן מחמאה ליד כולם ומחמיא ליכמה אני יפה כמובן שכל זה מחמיא לי רק הבעייה שניקשרתי איליו כל כך וזו תוך ריגשי אהדה והערצה רבים ,אני ממש מאושרת כשאני רואה אותו, זאת ועוד אני מרגישה כאילו הוא ממלא לי חלל גדול של אבא שלי שאני לא מחוברת איליו כלל אני חייבת לציין שאני לא מחבבת כל כך את אבא שלי אני יודעת שזה מוזר אני גרה עם אבא ואמא בבית אך אני לא מחוברת איליו גם לאמא לא מי יודע מה אני לא יודעת להסביר זאת, לעיניננו אני פשוט אוהבת את הרופא כמו דמות של אב שהייתי רוצה אני מעריצה ומייחל לראות או להתקרב איליו יותר כמובן שהדבר לא אפשרי וזה ידוע לי רק שאני נמצאת בבעיה במחשבה בלתי פוסקת עליו מיכיוון שאני כבר לא רואה אותו , זה מקשה עליי. כך גם קרה לי בהיותי בבית הספר והתיכון שהייתי מתחברת לדמות אם אחרת , כל זה משגע אותי אני לא מבינה למה זה קורה לי וככל שאני מתבגרת זה ממשיל האם ניתן להסיק שכל זה קורה לי ביגלל שאינני מתחברת להוריי כיצד ניתן ליפתור בעייה כזו , זה בטוח משהו לא נורמאלי אצלי, אני סובלת ממחשבות בלתי פוסקות על אותו רופא שהתייחס אליי כמו מלכה וכשאני מגיה כולם חושבים שאני הבת שלו לא מטופלת שלו וכך קרה לי עם דמויות אימהיות שונות בחיי , שוב אני חייבת לציין שלא באתי מבית מפורק אלה משפחה שלמה שמיגיל קטן היו בה קונפליקטים רבים בין ההורים או בין האחים , מה שכן אף פעם לא התחברתי יותר מידיי וסיפרתי יותר מידיי כלומר עד גבול מסויים. ואחרון אני חייבת לציין שעד היום לא הצלחתי להחזיק קשר יותר מכמה שבועות ויש לי מעריצים בלי סוף מה שמחמיא לי אולי לשנייה וחוזר חלילה אני בדילמה קשה כבר כמה חודשים המחשבות העצבים שלי , כיצד אני יכולה להיפתר מכל הרגשות כלפי הרופא שכמובן לחלוטין לא יכול להיות מציאותי, ולגבי כל השאר מה בסיס בעייתי, אני יודעת שאינך יכול לאבחן את התופעה המוזרה הזו דרך המחשב אך לדעתך מה יכול לעזור לי פסיכולוג, תרופה., או שעדיף היפנוזה תודה דניאלה

אני חושבת שאת מאד כמהה לקשר שבו דואגים לך באופן שדומה לאופן שבו הורים דואגים ומטפלים. את מציינת שאת רואה שזה משהו שמלווה אותך בחיים (לא רק עם דמויות אב), ואני חושבת שבמיוחד עם מנתח יכול להווצר קשר מאד קרוב (אני חושבת שיש ב"ניתוח" יצירת קשר שנשארת אצל שני הצדדים, גם לאחר הניתוח עצמו, בשל הסיטואציה של תלות מוחלטת מצד המטופל, אחריות גדולה מצד הרופא, חיים ומוות...). מה שנשמע לי הוא שיש בך חלקים שמאד זקוקים לטיפול, ואולי דרך טובה להתמודד עם זה תהיה לפנות לטיפול פסיכולוגי - מקום בו תוכלי להתמודד עם הרגשות ועם החוסרים שחווית בחייך באופן מבנה שיעזור לך להתבגר מבפנים, ולהיות מסוגלת להמשיך לחיות חיים בוגרים עם קשרים מספקים ומציאותיים. תרופה לדעתי לא תעזור, כי הנפש זקוקה למשהו שיעזור לה לצמוח...

דניאלה.. אומנם אינני מומחית גדולה, אבל ממה שתיארת נראה לי שאת עצמך מבינה שיש לך מחשבות אובססיביות.. אינך יכולה לשלוט בזה ובוודאי שאינך אשמה.. מניסיוני, מחשבות אובססיביות נובעות הן מצורך נפשי לאהבה, כשמבפנים כנראה שאינך מקבלת את כמות האהבה שאת זקוקה לה. וחוץ מזה אובססיה נובעת גם מחוסר איזון בחומר (נוירוטרנסמיטר) סרוטונין, במצב הזה נותנים תרופות (כמעט ללא תופעות לוואי), שמאזנות את רמת הסרוטונין. וכך ע"י טיפול משולב של תרפיה בשיחות ותרופה- ניתן תוך זמן קצר יחסית לצאת מהלופ שנכנסת אליו.. וזה לופ לא קל בכלל, תאמיני לי שאני מבינה לליבך! אל תפחדי מעצמך, את נורמלית לחלוטין.. (אני יודעת שלי היה בהחלט עוזר לשמוע את זה בזמנו)... רק בבקשה אל תזניחי את עצמך... בהצלחה :-)

ד"ר גרטי שלום, אני מקווה כי את התשובה לשאלה אני סוף סוף אמצע כי את רוב מי ששאלתי עד כה לא היה יכול לענות לי בצורה מספיק וודאית ואני פונה אליך בתקווה כי תוכל לתת לי תמונת מצב לגבי המקרה כפי שאפרט. אובחנתי לפני זמן מה כסובל מ - ADHD ומדיסלקציה, בין היתר דיסקלקוליה וידח עם זאת אובחנה רמת אינטילגנציה גבוהה (משוערת 140). יחד עם זאת בכוונתי ללמוד רפואה לאחר שאעשה פסיכומטרי ומכינה. לפיכך, לאחר שפניתי למרכז לתנאים מותאמים בפסיכומטרי עם כל החומר לגבי הבעייה קיבלתי הודעה שאני אבחן בבחינה ממוחשבת "מפעם": "בחינת מפעם מועברת באמצעות מחשב: האלות מוצגות ע"ג צג מחשב וסימון התשובות מתבצע ע"י הקלדת התשובה על לוח המקשים הצמוד למחשב...." כמו כן צויין כי "הבחינה כוללת 3 פרקים (מילולי, כמותי ואנגלית) ואורכת כ - 3.5 שעות. הקצבת הזמן הינה עבור כל שאלה בנפרד (ולא עבור פרק שלם). המן המוקצב עבור כל שאלה הוא לפחות כפול מן הזמן ההמוצע לשאלה במתכונת בחינה פסיכומטרית רגילה..." ושאלתי - לי ידוע כי בחינה פסיכומטרית היא עניין של 8 פרקים - 2 פרקי פיילוט ועוד פרק על כל פרק עליו אתה נבחן. במקרה שלי אם אני מבין נכון יהיו לי רק 3 פרקים, וזאת כנראה לאור תוספת הזמן. 1. האם לא מדובר במצב שהציון שאני מקבל אינו משקף את הציון האמיתי לו אני ראוי ? 2. האם לא מדובר במצב בו ההקלות יביאו אותי למצב בו אני לא אתקבל אפילו אם יהיה לי ציון מתאים - בגלל עצם קיומן של ההקלות ? 3. האם יכול מצב שהאוניברסיטה תסרב לקבל אותי לפקולטה לרפואה ולו רק בגלל הקלות או שייפגעו במידה כזו או אחרת סיכויי הקבלה שלי ? 4. האם אתה יודע משהו על הבחינה? תודה מראש!!! אני חייב עזרה בנושא......

בפורום הזה נמצא דר קפלן.

ץ

איתי שלום לכל מוסד לימודי או במקרה הזה מוסד שעוסק בבחינות הפסיכוטריות, מדיניות משלו על הקלות שניתנו לאנשים שסובלים מליקויי למידה. השאלות שאתה מציב כאן מאוד ספציפיות ואני לא יכול לענות לך עליהם. אני מציע לך לפנות ישירות למרכז הארצי לבחינות ולהערכה ולברר איתם את העניין, יש אפשרות גם להגיש ערעור על ההחלטה שקיבלת במידה ואתה סבור והפתרון שהוצע לך יפגע בסיכוייך להצליח. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום לך, שמי מיואשת ואני בת 25 , הכל החמיר מאז תחילת שנת הלימודים האקדמאית בה שיניתי את חיי מאוד לרעה , אני תלמידה מצויינת , וזה עולה לי בבריאות וכלה בעצבים, והפרעות אחרות אסביר את דבריי : סדר יומי מייאש אותי אני יושבת ימים שלמים בבית ע"מ להספיק חומר, אני מוותרת על עבודה, חברים, בילויים , מישפחה בקיצור משביתה את חיי,,,,,,,, דבר שבחודש האחרון הביא אותי לייאוש אני עיייפה ישנה הרבה, חוסר חשק לפעילות מסויימת פשוט או ששוקעת ללימודים או ישנה כשבסיס הדיכאון הינו ההשמנה כשאינני מסוגלת ליסבול את עצמי , מתסכל אותי המצב ששמנתי ואינני יכולה ללבוש שום בגד, ניסיתי לתקן את המצב ולא הצלחתי , ניסיתי דיאטה, לא הלך, מה שמפליא הוא שאינני אוכל הרבה אבל בכל זאת משמינה מה שגם אחרים לא מבינים כנראה הישיבה הזו ללמוד כל היום איה טובה, אני חייבת לציין כי כאשר ניסיתי לצאת אפילו לקניון התיאשתי מהר וברחתי הבייתה, חשבתי פשוט להפסיק את לימודיי כנראה אני אדם שלא יודע לשלב עבודה ולימודים וחברים יחד אני מרגישה שונה ומאויימת מכל הנושא של הלימודים וכיצד נראים חיי אני בטוחה כי יש קשר בין תדמית גופי שאינני אוהבת למצבי הרוח והעצבים שלי בבית לבין הלימודים. מה לעשות להפסיק את הלימודים ולפנות לפסיכיאטר , אני לא רוצה כדורים ושיחות אני לא יודעת כמה זה יועיל כעת אני מרגישה שמה שיעשה אותי מאושרת , בעצם אני יודעת מה יעשה אותי מאושרת 4-5 ק"ג פחות דבר שינני מצליחה לעשות, לימודים פשוט משמינים,,,,,,,,,, ד"ר קפלן תיסלח לי שזה היה מייגע לקרא את כל זה הייתי חייבת להוציא זאת איכשהו אשמח שתייעץ לי, מה דעתך על היפנוזה? האם כדאי לי לעשות ? תודה ולהתראות בינתיים

זה אולי לא אידאלי (ואולי דווקא כן) אבל אפשר גם לפרוש את הלימודים על פני 4 שנים במקום שלוש. אפילו על חמש 0 מה יקרה? פשוט לעשות פחות קורסים בכל סמסטר, ולהשאיר קצת יותר מקום להרגעות, למידה נינוחה, חברים, עבודה וכל דבר אחר. יש הרבה יותר אנשים שעושים את זה ממה שאת מדמיינת - אז אם את רואה את הלימודים האינטנסיביים כמקור המרכזי ללחץ שלך - למה לא להפוך אותם לנעימים בחזרה? זה אפשרי.

מיואשת שלום למעשה את עוסקת רק בעתיד, לא מקדישה ולא נהנית משום דבר שקורה כיום. ללמוד בצורה כזו זה לא דבר שגורם הנאה מהלימודים אלא מעין חובה שחונקת אותך ומונעת ממך להנות מהזמן הזה שיכול להיות מאוד נעים ואיכותי בסביבה הסטודנטיאלית. לפעמים זו דווקא בריחה מהמציאות, אבל זה לא כל כך משנה, השורה התחתונה היא שהשתעבדת לחובות שלך ואין לך פנאי וחשק להנות מהחיים. יתכן שיש ברקע דיכאון אך יותר סביר שיש כאן מצבור של דברים שיוצרים לחץ עצום שאת לא עומדת בו. במצבים כאלה זה די טבעי לפנות לאוכל כדרך של מפלט שכן שם דגש לכאן ועכשיו, להנאת הרגע. זה רומז לך על הפתרון. את חייבת למצוא את האיזונים מחדש, לתת מקום לנשמה, לחברה ולתת לעצמך הקלות בנושא הלימודים. יתכן שאת זקוקה דווקא לייעוץ פסיכולוגי כי במצבים כאלה קשה לפעמים ליצור את האיזונים החדשים לבד. אם זה רלוונטי נסי לברר במוסד הלימודים שלך, סביר להניח שיש להם שירות פסיכולוגי שיכול לתת תמיכה. תרופות הם גם נתיב אפשרי למרות שאני מבין שאת נרתעת ממנו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן תודה בעבור תשובתך, בעבר עוד לפני שהתחלחתי לימודים לקחתי במשך שלושה חודשים ציפרלקס ומשם הבעיה עוד יותר החמירה אם קודם אהבתי את גופי אחריהם הרגשתי מתוסכלת עוד יותר שכן שינו את גופי , דבר שעד עכשיו ממרר את חיי ומתסכל אותי מאוד, לכן לדעתי אני משליכה את כל הבעיות והעצבים שלי כלפי בעיה זו עצבים וכ"ד.......... ולכן תיסלח לי אבל הטיפול שלשמו הלכתי - ביגלל חרדות אני פשוט מקללת את הרגע שהסכמתי כבר אחרי הפגישה הראשונה אצל הפסיכולוג ללכת לחבר הפסיכיאטר שלו ולקחת גם כדורים , הייתי כזו טיפשה החיים שלי ניראים כעת סוועה , המראה לי כיצד כדור קטן שינה את גופי ועשה את חיי למייאשים יותר, לכן כיום אני מחפשת אלטרנטיבה לכל תיסכוליי , קשה לי להאמין לפסיכולוגים, אבל קראתי את מאמרייך בנוגע להיפנוזה של הפסיכואנליטיקאי פרוייד , והייתי מאוד מעוניינת לעשות היפנוזה, ד"ר מה אתה אומר? כמה טיפולים צריך לעשות? בבקשה תשובה

אני בת 29, אמא לילדה בת שנתיים מאז שהילדה נולדה אני כל הזמן עייפה באופן קיצוני שזה מפריעה לי לתפקוד היום יומי, גם בעבודה וגם החברים אומרים לי שאני נראת כל הזמן עיפה. כל הגוף כואב לי ואין לי כוח וסבלנות לאף אחד. עשיתי בדיקות דם והרופא שלי אמר שהכול בסדר ואולי מדובר בעיפות כרונית אבל הוא לא יודע מה לעשות וגם קשה לאבחן. שאלתי היא מה ניתן לעשות נגד העיפות? מאוד קשה לי לתפקד ביום יום. אמרו לי שזה קשור למשהו נפשי אולי?

לי שלום לפני שנכנסים להסברים פסיכולוגיים אני מציע לך לפנות להתייעצות עם רופא מומחה בשינה. יש כזה למשל במעבדת השינה בבית חולים תל השומר ובטכניון. לאחר אבחון מתאים יהיה אפשר למקד את הבעיה ולעזור לך לצאת מהבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם במסגרת קופת חולים יש לי אפשרות להגיע לרופא שינה ואם כן כיצד?

שלום רב ד"ר גורן בתי בת 4 היא לא אוהבת להתקלח .היא בוכה צורחת לא יודעת מה לעשות משחקים כבר לא עוזר צעצועים גם כן רציתי לדבר עם הגננת שלה שתגיד מישמלוכלך לא תגיע לגן זה לא נראה לי להוריד את הכבוד שלה .בבקשה תעזור לי ותדריך אותי ותודהעל התשובה.

דורי שלום יתכן שכבר נכנסתם לתוך מעגל סגור של מאבקים סביב המקלחת וכעת זה כבר מאבק שלא באמת קשור למקלחת. צריך לנסות ולהבין מה מפריע לה או מה עורר את הבעיה. אכן משחקים, בועות סבון ושעשועים נוספים הם דרך נפוצה להפוך את האמבטיה לחוויה. לפעמים התנגדויות כאלה נובעות מחוויה של אובדן שליטה או צורך בשליטה. רצוי למצוא דרך בה היא תוביל את המהלכים, תקבע את הדרך בה נכנסים לאמבטיה, תנהל את הליך ההתנקות עם הסבון, אולי תנקה גם את הבובה שלה וכו'. אפשר בהחלט להתייעץ עם הגננת, אני לא חושב שכדאי לגרום לה מבוכה בפני ילדי הגן אבל אולי יהיה לה רעיון מקורי שעשוי לעזור, או הארה לגבי הסיבות לבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

דורי, לדעתי כדאי לה לנסות ולראות מה קורה כשלא מתקלחים כמה ימים. היא תראה לבד שיהיה לה לא נעים. מעבר לזה, ב"תפוז" יש פורום שנקרא חינוך לגיל הרך. http://www.tapuz.co.il מקווה שעזרתי, עדי

יש לי ילדה בת עשרה חודשים שנשארת במשך היום עם מטפלת. המטפלת, סך הכל טובה ונראה כי הילדה קשורה אליה, אבל יש לי בעית אמון במטפלת שכן היא לא תמיד מתייחסת למה שאני מבקשת ממנה. בעבר היתה לנו שיחה בה המטפלת התלוננה בפני שאני מעירה לה על כל דבר קטן, היא בכתה מאד ואמרה שהיא כבר מעדיפה להתפטר. אחרי שיחת הרגעה ארוכה היא השתכנעה להשער ומאז יחסינו יחסית טובים, אם כי אני מרגישה שבאותה שיחה אני ויתרתי על יותר מידי. למרות שניסיתי להתפשר על מה שפחות חשוב לי יצא שגם על דברים יותר חשובים אני חוששת להעיר לה. הפעם העניין הוא סביב האוכל. הילדה שלי (רזה מטבעה) לא אוהבת לאכול והמטפלת נוהגת להחזיק לה את הסנטר כדי שתפתח את הפה. הילדה לא בוכה ואף אוכלת ככה אך בעיני זה נורא. הילדה שלי לומדת לאכול בניגוד לרצונה או לכל תחושת רעב ואני חוששת שתפתח בעיות אכילה או השמנה כתוצאה מזה בעתיד. אחרי שרמזתי למטפלת מספר פעמים שזה מפריע לי והיא ביטלה את זה, החלטתי ליזום שיחה ואמרתי לה שאני מבקשת שתפסיק. ניסיתי להתנסח בצורה העדינה ביותר שאני יכולה ולומר שאני יודעת שהיא עושה את זה מתוך כוונה טובה. המטפלת מייד הגיבה בחצי בכי ובהרבה דרמה ואמרה לי שאם אני מעירה לה על דבר כזה אז אולי עדיף שהיא תעזוב כי כנראה אנחנו לא סומכים עליה. אני ובעלי (שנכח גם הוא בשיחה) ניסינו מאד לפייס אותה לפייס אותה ולומר לה כמה אנחנו מעריכים אותה ואף ניסיתי בעדינות להסביר שהיא צריכה להיות מסוגלת לתת לי להגיד מה שמפריע לי ושלא תמיד נסכים. לבסוף היא נרגעה. כרגע המצב הוא שאני מאד חוששת מכל דבר שאני רוצה להגיד לה. אני אכן חוששת שהיא תעזוב ואף יודעת שיש לה כרגע הצעה אטרקטיבית אחרת. עם זאת אני גם כועסת עליה ועל עצמי על שאני מפקירה ככה את הבת שלי. אני התחלתי בחיפוש חרישי אחר מטפלת אחרת אך למעשה אוכל לראיין מטפלות רק ברגע שאודיע לה שאכן היא עוזבת (כל המטפלות מכירות זו את זו ומייד היא תגלה). כך שלמעשה עלי להחליט מה לעשות. האם לנסות להחליף אותה והרתיעה העיקרית שלי היא שבעצם לכל המטפלות יש חסרונות והיא מטפלת יחסית טובה, והילדה שלי כבר קשורה אליה. או שמא כדאי לתת לה עוד צ,אנס תוך הסתכנות שהיא גם עלולה להבריז ואז אאלץ לבחור מטפלת אחרת תחת לחץ זמן. אני מאד במצוקה מהנושא

נגה שלום אני חושב שאת צריכה לחפש מטפלת אחרת שאיתה תרגישי נוח. צריך למצוא את הסדר הביניים שיאפשר לכם להסתדר עד מציאת המטפלת החדשה ולקחת בחשבון שלא בטוח שמייד תמצאו מישהי מתאימה וכו', אבל המצב הקיים בו את בלחץ מתמיד שמשהו לא בסדר איננו בריא לאף אחד מכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני כבת 38, רווקה ובהריון מקשר של מספר חודשים שהיה לי עם גבר שעזב את הארץ ולא היה מוכן להכיר באבהותו. החלטתי להביא את הילד הזה לעולם ולא להפיל בגלל שאני חושבת שניתנה לי מתנה משמים. לפני שהכרתי את הגבר הזה יצאתי עם גבר מספר שנים. מערכת היחסים שלנו היתה יפה ומצד שני כואבת. אני רצתי להתמסד ולהקים משפחה והוא לא. אהבתי אותו כמו שלא אהבתי אף גבר אחר בעולם. הוא היה אהבתי הגדולה וגם כאשר נפרדנו ויצאתי עם האחר (האבא של ילדי), תמיד הוא היה בליבי, אבל ידעתי שעלי לנסות ולשכוח אותו. היום, אני בהריון מהאחר ומרגישה בודדה רגשית. לפני כחודש פגשתי את אהובי מהעבר וסיפרתי לו שאני בהריון. עלי לציין שהוא הוכה בתדהמה, הרגשתי איך שהוא מתקשה לעכל את הבשורה. (בתקופה שנפרדנו מידי פעם היו בינינו שיחות טלפון .באחת השיחות סיפרתי לו שאני יוצאת עם מישהו אחר והוא לא האמין לי (הוא ידע שבליבי נשארתי נאמנה לו), לכן היה לו קשה לקבל את הידיעה שאני בהריון - זה נתן חיזוק לזה שהשכתי הלאה. לאחר הפגישה המקרית המשכנו את הקשר בטלפון ואפילו נפגשנו פעם אחת לקפה. באותה פעם היצרים התלהטו בינינו ופתאום הרגשתי שהוא אותו גבר שאהבתי במשך שנים. אבל, כאשר הוא הבין שעדיין יש לי אליו רגש, הוא החל לשחק איתי, כגון: להבטיח להגיע לבקר אותי בדירתי וברגע האחרון לדחות, או להבטיח לצלצל במועד מסויים ולא לצלצל, לצלצל רק ביום המחרת, או כאשר אני מצלצלת אליו הוא לא עונה לטלפון כאשר הוא מזהה את המספר שלי וכו'....... באחת השיחות הוא זרק לי את המילים האלו: "באתי לפגוש אותך בשביל להתנקם בך". (למרות שהדברים נאמרו בחצי חיוך - לא יכולתי להתעלם - אדם מדבר מתוך הירהורי ליבו). מה שלא ברור לי מדוע הוא מנסה להעניש אותי הרי הוא זה שלא היה מוכן לקשר מחייב, הוא לא היה מוכן להקים משפחה). הרי מה הוא חשב שאני אחכה לו לנצח???? משהו בתוך ליבי אומר שאולי עדיף לא להיות איתו בקשר - כי בצורה שהוא מתנהג אלי עכשו זה רק מזיק לי . אבל, היתי מעוניינת לשמוע את דעתך בנושא. מדוע, מצד אחד הוא דחה את אהבתי ואת רצוני להקים משפחה, מצד שני, כאשר אני המשכתי הלאה קשה לו לקבל זאת? הרי הבחירה היתה בידיו....... תודה מיכל

הי מיכל. במידה ואת מעוניינת בדיעה נוספת של עוד בחורה אז להלן דעתי: שמעי, ישנם גברים, כמו הבחור שלך, שמצד אחד לא מוכנים למחוייבות, או חוששים ממחוייבות. מצד שני הבחור הזה ללא ספק נמשך אלייך - פיזית, נפשית ורגשית, אבל הידיעה שאת מחפשת מחוייבות ושאת עומדת להפוך לאמא מלחיצה אותו. לכן הוא משתמש במנגנון ההגנה שהוא מכיר כדי להתמודד עם התחושות המנוגדות שלו - וזה להתנהג בעיקרון כמו מניאק. נקודה נוספת היא שהוא מקנא. צורם לו לדעת שאת המשכת הלאה והוא לא ממש. הוא מנסה להיאחז בך ולגרום לך להתקשר אליו ולרצות אותו, וכך הוא מרגיש בעצם שגם את עדיין לא המשכת הלאה וגם את עוד רוצה אותו, למרות שבעיקרון הוא כבר לא רוצה בקשר. בקיצור, עצתי אלייך - התרחקי ממנו כמו מאש. כל מה שתקבלי ממנו זה רק כוויות ואכזבות. אל תפתחי ציפיות לקשר כי די ברור שזה לא יקרה. בהצלחה, היי חזקה, יש עוד הרבה גברים בחוץ שירצו אותך ויתנו לך משהו הדדי ובריא. ענבל

מיכל שלום יש לך אינטואיציה שאומר להתרחק ממנו ולא להסתבך שוב בקשר שכבר הכאיב לך בעבר. אני נוטה לסמוך על סוגים כאלה של אינטואיציות, למרות שאני מבין את הבדידות והכמיהה לקשר שיש לך. במידה ואת רוצה לתת לו ניסיון נוסף, דברי איתו והסבירי לו בצורה נחרצת שאת לא מעוניינת בקשר עימו כי הוא מתנהג בצורה גסה ולא רגישה. אם יש לו משהו חיובי להציע הוא מוזמן לנסות, ואם לא עדיף שיעלם מעולמך לעד. אם תראי שמשהו משתנה וההתנהגות האחרונה היתה רק תגובת קנאה והלם להריון, אפשר לבחון שוב את העניינים. אולם אם את מזהה את אותו דפוס התנהגות, חתכי מייד את הקשר וותרי עליו. זה עלול להביא רק צרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בן 32 נשוי+2 לפני כחצי שנה עזבתי (לאחר 6 שנות עבודה) מקום עבודה טוב כי נמאס לי מהאווירה בחברה, האנשים וכו'. (האמת: לא יודע למה עזבתי?!) רק לפני חודש מצאתי במקרה עבודה חדשה שגם ממנה אני גם כבר לא מרוצה. עברתי ראיונות עבודה רבים בחברות טובות ובאף אחת מהן לא הצלחתי לעבור לשלב המיון הסופי וסוננתי מיד לאחר הראיון הראשון. חשבתי שאם אעזוב את עבודתי אמצע מיד עבודה טובה יותר, אך לאחר 3-4 חודשים ראיתי שהסיכויים שלי קלושים ביותר ולכן ניסיתי לחזור למקום עבודתי הקודם אך כבר לא רצו בי כי כבר קיבלו מישהו אחר. ומאז אין יום שאני כועס על עצמי מאוד, שכן איך יכולתי להיות כל כך אידיוט ותמים כשעזבתי את עבודתי סתם ללא סיבה אחת טובה, מבלי שיש לי ביד עבודה אחרת, טובה יותר. וכך גם בראיונות העבודה אינני מצליח לשכנע את המראיין מדוע עזבתי ואז כבר רואים מי אני ואין לי כבר סיכוי. כיום אני עדיין ממשיך לחפש עבודה, למרות שמצאתי משרה סבירה (אחרי זמן רב מאוד) אני פשוט לא יודע מה אני רוצה מעצמי לאן ללכת, לאיזה כיוונים לפנות כדי שאפסיק כבר כל הזמן לחפש ואדע את מקומי. תודה על עזרתך, רונן

רונן שלום מכל דבר בחיים אפשר גם ללמוד, השאלה אם אתה באמת מבין מה שקרה ומדוע הוא קרה. בכל מקרה, לפי מה שאתה מתאר התקבלת בסופו של דבר לעבודה ואתה כעת עובד. בשל התרחיש הקודם שקרה לא כדאי שתעזוב את מקום העבודה הנוכחי לפני שיש לך אלטרנטיבה רצינית במקום אחר. יתכן שאת החיפוש צריך לעשות לא רק במודעות הדרושים אלא גם בנפשך פנימה, ואולי זה הזמן לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כתבתי כאן כבר. אני בטיפול פסיכולוגי הכולל טיפול תרופתי נגד חרדה-GAD (ציפרלקס). מאז הפגישה האחרונה אני מתהלכת בתחושת כאב ומועקה גדולים, יומיים שלמים העברתי במיטה, והיום קמתי, אבל אני עדיין מרגישה רע מאוד. אני לא יודעת למה. התקשרתי לפסיכולוגית שלי ושוחחנו פעמיים, היא אפילו אמרה לי להתקשר שוב אם אצטרך...אבל זה בעצם לא עזר לכאב שלי, ואני גם לא רוצה להטריד אותה. ניסיתי הכל,גם לכתוב, ואני לא מצליחה להקל את הכאב-שאיני יודעת מאיפה הוא מגיע. מה אוכל לעשות כדי להקל על עצמי?

מ. שלום אני מציע שתצרי קשר עם הפסיכיאטר המטפל ותבקשי פגישה. יתכן שאפשר לתת לך תמיכה גם בהיבט התרופתי. מבחינה פסיכולוגית את בתוך התהליך הטיפולי, אולי במצבים כאלה כדאי להוסיף פגישות באותו שבוע, סביר להניח שהשילוב בין הטיפול הפסיכולוגי לתרופות יועילו בעתיד הנראה לעין וישפרו את המצב. צריך סבלנות כי אלו תהליכים שלוקחים זמן וצריך לראות איך המטפלים שלך איתך יכולים להקל מעט על הכאב בינתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר אורן שלום איך מטפלים בדכאון משולב בהתקפי חרדה? האם רופא משפחה בצירוף טיפול תרופתי כגון פרוזק יכול לטפל בדכאון קל? tom

תום שלום תרופות נוגדות דיכאון וחרדה יכולות לעזור. כדאי לפנות לפסיכיאטר מומחה ולא להסתפק במרשם של רופא המשפחה. במקביל כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. אני מצרף קישורים למאמרים בנושא חרדה ודיכאון: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן, היכן ניתן להתיעץ בהפרעות בגיל ההתבגרות? (פורום באינטרנט)?

דנה שלום את יכולה לשאול כאן אם הנושא קשור לפסיכולוגיה. יש פורומים רלוונטיים רבים ברוב הפורטלים הפופולריים, את יכולה גם לעשות חיפוש בגוגל. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת מה זה פסיכותרפיה ומה זה תרפיה התנהגותית?

עדי שלום רצ"ב קישור למאמר קצר המסביר את הדברים http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בטיפול כמעט שנה ויש כימיה טובה. ולאחרונה אני מרגישה שלפסיכולוג שלי אין זמן בשבילי, ושזה סיבה לעזוב. ואני יסביר את ההרגשה שלי לאחר שהוא נסע לשבועיים הגעתי בזמן לפגישה שקבענו וחיכיתי קצת יותר מרבע שעה עד שהאדם שהיה לפני יצא , הפסיכולוג אמר שהאדם שהגיע לפני אחר והוא יודע שהגעתי בזמן וחיכיתי . את הפגישה שלי הוא גמר כמובן בדיוק בזמן...... (פחות רבע שעה מזמן פגישה רגילה) אני שתקתי וחשבתי לעצמי על כל הפעמים שהוא הקדיש לי מזמנו מעבר לזמן המקובל!! ואני לא יודעת מה המצב של האדם שהיה לפני ולכן הבנתי וזה לא הפריע לי. אבל , כשהוא צלצל אלי ואמר שאין לו זמן ביום הרגיל ודחה את הפגישה לסוף השבוע ....... אני מרגישה שזה כבר יותר מידי זמן וגם קצת לא פייר לאחר מה שהיה פגישה קודמת. אני המצלתי עליו לאנשים ויש לו קלינטים חדשים ממני ומה שקורה זה שלהם יש זמן ואני זו שדוחים אותה. אני לא יודעת אם זה בגלל שאולי איתי יותר קל או שפשוט יש איזושהי עדיפות לאחרים. לכן אני חושבת או שהוא יקבע לי שעה ויום קבועים ולא נקבע מחדש כל פעם או שאני יעזוב. רציתי לדעת האם יש משהו מעצבן בתיאור שלי או שפשוט זה סף רגישות גבוה שלי.

היום זה לא היום שלי........ כך שכנראה זו סתם רגישות שלי.

א. שלום יתכן שזו גם הרגישות שלך, אבל את בהחלט צודקת ואני מציע לך לא להתעלם מהתחושות הללו. מצד שני, אני לא חושב שזו סיבה לעזוב את הטיפול, לפחות לא ברמה המיידית. זה נושא רציני להעלות אותו בפגישה ולדבר עליו, זאת גם כדי להבהיר את הדברים ולמנוע את הנזק לקשר בינכם, אבל גם בגלל שזה חומר גלם חשוב שיכול לעזור לך להתמודד עם הדברים שבגללם הגעת לטיפול, אם תחשבי על זה מספיק אין לי ספק שתמצאי את הקשר בין האירוע הזה לאירועים אחרים שקרו לך בעבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הייתי רוצה לשאול בנוגע להתנהגות האנושית והמורכבות בה. פעמים רבות אנשים טוענים שהם פועלים מסיבה מסוימת כאשר מתברר שההכרזה שלהם בנוגע לרגשות ותחושות ומחשבות אינה נובעת מהסיבה שהם חושבים שהיא המקור .למשל:אדם מבוגר יוצא עם צעירה .הוא אומר שהוא מאוהב שעשה הכל חיצונית כדי שיראה לו שהוא מאוהב,סיים מנוי במשרד שידוכים וכו אבל בד בבד מפגין רגשות של בושה ומבוכה מהקשר עם הצעירה,מפגין רמת ניבוי חלשה בנוגע להמשך.. השאלה שלי היא כללית.האם ניתן לומר שמאחורי כל התנהגות מוחצנת עומדת גם סיבה מורכבת לבחירה בהצגת אותה התנהגות,מודעת או שלא מודעת.אדם אומר שהוא מאוהב ושהfל נראה לו נכון יכול בעצם לומר זאת כדי לשכנע עצמו או את אחרים,לנסות להסתיר את הרגשות המעורבים בנוגע להתקשרות עם צעירה וכו.(גם שפת גוף היא אחד מהאמצעים להבנה אמיתית של רגשות ומחשבות) האם בחיים האנושיים,בהוויה האנושית,ניתן לומר שכשאדם אומר שהוא מרגיש משהו או חושב משהו בהחלט יכול להיות בסיכוי גבוה ,וברוב המיקרים,אם לא בכולם,שיש גורמים מורכבים אישיותיים הקשורים לאופיו לחוויות ילדות,לחינוך,לפחדים וחששות פנימיים וחיצוניים שמכתיבים את התנהלותו החיצונית?

זו שאלה עליה מושתת כל התורה הפסיכולוגית. כמעט תמיד ישנם , בנוסף לגורמים המודעים - קרי שאינם גורמים בנפש לקונפליקט, גורמים לא-מודעים שנוצרו במהלך ההתפתחות בבית.

בן יהודה שלום הפריצה של פרויד היתה בכך שהגדיר חלקים לא מודעים בהוויה האנושית אשר מצד אחד אינם נגישים אך מצד שני משפיעים על החיים ועל ההתנהגות של הפרט. אני מניח שגורמים כאלה פועלים גם במקרה שאתה מתאר. תמיד ישנם גורמים לא מודעים בשטח אך לעיתים הם מתגברים ועלולים להפריע למהלך החיים. אם זה המצב בסיפור בו אתה מתאר יש מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי שאמור לגעת ולעסוק בדיוק בדברים הללו שאינם נגישים ביום יום. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך אורן. הייתי רוצה לקבל חידוד. האם בכל התנהגות אנושית מוחצנת ניתן למצא מורכבות המגיעה מהלא מודע והמייצגת את האינסטנציות הנפשיות? אדם אומר משהו..ישננם אנשים החושבים כי מה שאמר זה מה שיש,פשוט וללא עומק..רק רוחב. האם נכון יהיה לומר שכל התנהגות אנושית,תגובה אשר תנותח לעומק עי איש מקצוע תגלה גם מרכיבים סמויים אשר הניעו את התגובה הזו,לא מודעיים ומודעיים? תודה מראש על התשובה.

שאלתי היא אם אני מבקשת מהפסיכולוגית שלי שתדבר אלי לא בטון גבוה אלא בטון נמוך יותר ובעדינות (כי אני בחורה רגישה)וכשהיא מדברת בטון גבוה זה מפחיד אותי האם היא תענה לבקשתי או לא כדי שאתרגל גם לטון דיבור גבוה (יש לציין והיא יודעת זאת שרק ממנה אני נרתעת כאשר היא מדברת כך ולא נרתעת מאנשים בחוץ שידברו אלי כך אני אענה להם ומסתדרת נהדר)

את שונאת את הפסיכולוגית שלך. ? תעזבי אם כן.

שירן שלום אני לא בטוח שאני מבין למה את מתכוונת ב"טון". אם זה חיתוך הדיבור שלה אז מן הסתם יהיה קשה לה לשנות אותו. אם זה טון שמשתנה ונתפס על ידך כביקורת או התקפה זה בהחלט נושא רלוונטי לשיחה בטיפול ובירור. בכל מקרה כדאי לשוחח על זה עם הפסיכולוגית ולראות לאן זה יוביל. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום , הייתי רוצה לקבל הגדרה ברורה ומובנת למושגדיסוננס קוגנטיבי וכיצד אנו בחיי היום יום יכולים להיתקל בה אשמח לדוגמא מחיי היום יום , מודה לך מראש הבנתי פחות או יותר את המושג אך אני צריכה ליישם אותו על מקרה תודה תודה תודה

קארין שלום התיאוריה מתייחסת לממצאיו של פסטינגר משנות החמישים. היא מתארת מצב של חוסר עקביות בין קוגניציות המעורר תחושת מתח. הפחתת הדיסוננס נעשית ע"י ניסיונות לבטל את תחושת המתח הלא נעימה, וזאת ע"י עיוות המציאות ויישור ההדורים. אדם המחזיק באמונות, עמדות וערכים שאינם עקיבים או שאינם מתיישבים זה עם זה, מתנסה במתח נפשי ואי נוחות מהם הוא רוצה להשתחרר. למען שאיפתו להופיע כיצור הגיוני ונבון הוא מעוות את המציאות ע"י מנגנונים של "רציונליזציה" – טיעונים הגיוניים לכאורה שלמעשה מהווים תירוץ וסילוף של המציאות האמיתית. יתכן שלפני קבלת ההחלטה האדם באמת שואף לפעול בצורה הגיונית ואובייקטיבית, קונפליקט יקשה על קבלת ההחלטה, אבל לא בהכרח יעוות את המציאות. רק אחרי קבלת ההחלטה מתעוררת תחושת הדיסוננס ומתחיל עיוות המציאות. חלק מזה נובע מסוג של התאבלות על האופציות שנסגרו עם קבלת ההחלטה, גם אם זו טובה וחיובית. דיסוננס נוצר לאחר קבלת החלטה משמעותית שכרוכה בויתור על אלטרנטיבה אחרת וכן לאחר שמערך העמדות והאמונות של הפרט עלול לעמוד בסכנה. התיאוריה מפורטת בהרחבה בכל ספר של פסיכולוגיה חברתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית תודה על עזרתך, אם הבנתי נכון וארצה לבסס את תשובתי עם דוגמא מהחיים נניח 1)בחורה הבאה מביית דתי מחליטה כי היא עוזבת את עקרונות ואמונות משפחתה והופכת לבחורה חילונית 2)או נניח שקניתי רכב מסויים ,לאחר כשבוע אומרים לי פראיארית יכולת לקנות ג'יפ באותו מחיר, ואז אני בעצם מנסה ליפות ולשכנע עצמי שעשיתי את הדבר הנכון אודה לך אם תוכל לעזור לי עם דוגמא מהחיים מיכיוון שאני לא בטוחה בנוגע לנושא ומיכיוון שאני אחרי ניתוח ואינני מגיע ללימודים קשה לי להגיע לחומר הנ"ל אשמח לקבל עזרתך זו. בנוסף אשמח אם תפנה אותי לאתר באינטרנט תודה מראש

רציתי לשאול האם תפקיד של פסיכולוג הוא בן היתר גם לעודד את המטופל (הכוונה לעודד בלעשות דברים ולעודד מטופל שלוקח תרופה שיהיה בסדר והתרופה תעזור)

עדי שלום תפקידו של המטפל אינו מוגדר לחלוטין בהקשר זה. לפעמים תפקידו לעודד את המטופל לעשות דברים ולפעמים תפקידו דווקא להימנע מדחיפה שכזו. ההחלטה תלויה בסוג הבעיה, סוג הטיפול, סוג המטפל, המטופל והקשר ביניהם. בברכה ד"ר אורן קפלן