פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב, אני כיום בת 20, ולפני כ-4 שנים החלמתי מאנורקסיה. בתקופת המחלה ובתקופה שאחריה לא עברתי שום טיפול פסיכולוגי. טופלתי אצל רופאה תקופה קצרה, עד שהיא עברה מרפאה ולא סיימתי את זה בשום דרך. מבחינה פיזית המצב תקין, ומבחינה נפשית, אני חושבת שגם כן. יש לי מערכת יחסים הרבה יותר בריאה עם אוכל, הוא לא שולט בחיים שלי, יש לי דימוי עצמי גבוה, יחסים טובים במשפחה וכו'. בשבוע האחרוןעלה הנושא בשיחה עם חברה שעברה חוויה דומה,ומאז הנושא מטריד אותי.אני מתלבטת האם לפנות לטיפול כלשהוא ולהתחיל לפתוח ולחטט בדברים שעברו ואולי רק יזיק לפתוח אותם, או עדיף לא לגעת. דווקא בעקבות ההתעסקות, עלו לי כמה דברים, בהתחלה שמחתי שאנ אבין יותר, אבל זה מתחיל להרגיש לא בריא. אני מרגישה שאני כאילו נפגעת ומוציאה כעסים שלא הוצאתי אז.לדוגמא: אף פעם לא כעסתי אז על אמא שלי, ופתאום עכשיו אני נפגעת ומרגישה מסכנה מכל ויכוח קטן. האם אכן כדאי עכשיו לפנות ממש לטיפול? אולי אפשר פשוט לספר למישהו וזה יעזור לזה להשתחרר? מה לגבי תמיכה מאדם לא מקצועי, אבל מבין? תודה רבה, אילה

נשמע לי שאת דווקא יחסית יודעת מה את רוצה ומה נכון לך ורק מחפשת קצת עידוד לעשות זאת... מה שאני קוראת זה שאת מרגישה שלמרות שהתגברת על האנורקסיה, עדיין יש דברים בתוכך שמאד רוצים לצאת לאור ולהיות מדוברים. אני חושבת שאם זה מה שמתעורר אצלך עכשיו, כנראה שעכשיו זה הזמן. יש דרגות שונות של איכות חיים. העובדה שהתגברת על המחלה היא מרשימה, ונתנה לך אפשרות לחיות יותר טוב (ואולי בכלל לחיות) אבל אולי יש איכות חיים נוספת בלהגיע לפתרון של נושאים רגשיים "ולהבריא" גם בהיבטים האלה. ובעיקר אני חושבת שאם זה משהו שעכשיו עולה אצלך כרצון לדבר או לגעת בנושא (גם אם יש פחד או חשש) אז זה כנראה הזמן הנכון. אני חושבת שגם לדבר עם חברות או במסגרת המשפחה זה חשוב, ולא סותר פנייה לטיפול. אני חושבת שמדובר בשני דברים שונים וחשובים. אחרי שעוברים תקופה קשה, טראומה, מחלה, לתקשר את זה ולחשוף זאת מול הקרובים יכול להיות מאד משמעותי, אבל לא תמיד דרך אותה תקשורת את מגיעה לאותו שקט מול עצמך שאת יכולה להגיע אליו דרך טיפול.

אילה שלום אין טעם להסתיר את הראש בחול. אם יש דברים שמעסיקים אותך, אפשר ורצוי להתמודד איתם. אני לא מקבל את הטענה שעצם העיסוק בבעיה מגביר אותה. במידה ואת כועסת על אמך וקודם לא חשבת על כך, כנראה שקודם לא היית עדיין מוכנה להתמודדות הזאת. הפרעת אכילה איננה תופעה שנעלמת כלא היתה. יש לה משמעות וגם אם פיזית היא נפתרה, עדיין יש לה משמעויות נפשיות בפנים. מאחר ויש לך סקרנות ורצון לעשות תהליך של סגירה לטיפול הרפואי שקיבלת בזמנו שכנראה היה יעיל מצד אחד אבל השאיר כל מיני קצוות פתוחים מצד שני, סביר להניח שתוכלי להיעזר ולהשתמש בתובנות שיעלו מהטיפול הפסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני שומעת ומקבלת את דבריכם, תודה רבה. יש לי שאלה נוספת. האם ישנו טיפול בעלות נמוכה? זה אמנם מאד חשוב, אבל אין לרשותי אמצעים מרובים כרגע (אני גם סטדנטית). האם כדאי לפנות דרך קופת חולים? אני בקופ"ח מכבי. מישהי אמרה לי ששאם הולכים דרך קופת חולים זה נרשם בתיק הרפואי. אילו משמעיות יש לכך? האם קיימות קבוצות תמיכה לבנותבמצבי? אני לא רוצה להכנס ממש לקבוצה של בנות חולות בפועל, זה נראה לי לא מתאים מכל מיני סיבות. מה לגבי טיפולים אלטרנטיביים (כגון 'מח אחד', שיאצו וכד') תודה רבה, אילה.

אני בן 27, סטודנט לתואר שני.לפני חודש וחצי חוויתי פרידה כואבת והרגשתי היא שעולמי חרב עליי.בחילות, התפרצויות בכי, חוסר חיוניות וכו'.אך המפריע לי מכל הוא שאני לא זוכר כלום מהקשר עצמו.במכתב שכתבתי לעצמי לפני הפרידה קראתי שיש לי תחושה שהיא לא אוהבת כפי שאני ובכוונתה לעזוב.תיארתי את הפחד הגדול להישאר לבד ולחוות את כאב הפרידה שכבר חוויתי בעבר לא פעם.אני מאשים את עצמי על שגרמתי לה לעזוב בגלל הקנאה,החולשה שהפגנתי וכו'.מצד שני , מדי פעם אני נזכר בסיטואציות המשקפות את הקרירות והאדישות שהפגינה חברתי כלפיי.יש לציין שהיא יפהיפיה ומחוזרת ותמיד היתה מלאה בעצמה ומנעה ממני חיזוקים בסיסיים( נשיקות, יוזמה בסקס) שידעה שאדם חלש ותלותי כמוני צריך.אני עסוק במחשבה מי אשם בפרידה? אולי עייפתי והברחתי אותה? אולי כלל לא אהבה אותי כל השנתיים האחרונות? היא תמיד ציירה עצמה כבחורה חזקה שנפרדת מגברים ותוך "כמה ימים" מתגברת וממשיכה הלאה.מי באמת אשם? למה כשאני חושב שקל לה אני נחלש ונשבר, ולהיפך? למה אני לא מסוגל לגבש לעצמי עמדה קבועה ולהאחז בה. אודה לך על התייחסותך.

הדבר שהכי עולה ממה שאתה כותב הוא תחושת חוסר בהירות ביחס למה שהתרחש. אתה מתאר זאת גם כקושי לזכור, וגם כקושי להבין את מה שהתרחש בקשר. אתה לא בטוח מהיכן הגיע הפרידה, האם משום תכונות שלך, או תכונות שלה ואתה מזכיר גם שזאת אינה הפעם הראשונה שאתה חווה כזה בלבול וכאב. לדעתי שכדי להיות בקשר (טוב) עם אדם אחר, ובמיוחד בקשר קרוב כמו קשר זוגי שכולל ומקפל בתוכו כל כך הרבה רבדים, אדם צריך להיות ביחסים טובים עם עצמו. נשמע לי שיש לך הרבה בלבול ביחס לעצמך ולתכונות שלך, לחוזק שלך ולחולשות שלך. הדבר שנראה לי הכי מיטיב במצב כזה הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי, כדי להכיר את עצמך, למצוא דרך להכיר בתכונות שלך באופן מאוזן, להבין מהם הצרכים שלך ומה קורה לך בתוך קשר שמקשה עליך ואולי גם על הצד השני. אתה נמצא עכשיו בנקודת שפל - בגלל שכל הנושא עלה והוא כואב (עכשיו הוא כואב), לכן לדעתי עכשיו זה הזמן לפנות לטיפול ולהתחיל לעשות סדר. אני גם חושבת שתמיכה תוכל לעזור לך להתגבר, וגם דרך טיפול תוכל ללמוד איך ליצור קשרים קרובים באופן שיהיה יותר טוב עבורך. פחות כואב, יותר שלם.

עידן שלום אתה מתאר את עצמך כאדם חלש שזקוק לחיזוקים ואת הפחד הגדול להישאר לבד. במצבים כאלה הקשר הופך לסם שצריך כדי לשרוד. לפעמים הדבר גורם לכך שתוכן הקשר כבר איננו חשוב כל כך אלא מה שבאמת חשוב זה עצם קיומו של הקשר. מה שקצת מסבך את העניין הוא שלמעשה במצב כזה לא משנה מי נמצאת שם, העיקר שיש שם מישהי. במידה וזה באמת מה שקרה, הפחד שלך לא היה מכך שהיא אישית תעזוב אלא מכך שתינטש ותישאר לבד. לכן גם כעת, אינך זוכר באמת מי עזבה אותך אלא אתה בתוך הבדידות הכואבת שלך עם עצמך. אם אלו פני הדברים אז עד שלא תתארגן לטפל במה שקורה לך באופן אישי הקשרים שלך ישארו משהו שקורה מבחוץ, מה שמפחית את השליטה שלך במצב ולמעשה עלול להוציא את משמעות הקשר מתוך היחסים. לא נראה לי קריטי כעת מי אשם, יותר נראה לי שחשוב כעת ללמוד ממה שקרה וממה שקורה ולהתארגן כך שמצבך הנפשי יהיה חסין ואקטיבי יותר באשר לגורלך ולחייך. דרך הגיונית בעיני לכך היא פניה לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

1 כל פעם שאני נמצא ליד חבר"ה בגיל שלי או בסביבה זרה אני חש לא בנוח חש נחות מהם ולפעמים מין חשש מהם 2 כל פעם שאני נמצא ליד בנות אני מרגיש חסר בטחון ושאני מדבר איתן אני רועד כולי וחשש שלא בנוח ולפעמים אני לחוץ 3 פחד לנהוג פחד של איבוד שליטה אשמח אם תתן לי יעוץ איך לטפל בבעיות האלה

טיפול תרופתי נגד חרדה + יעוץ פסיכולוגי

שלום אתה מתאר סוג של חרדה שמלווה אותך בסיטואציות שונות. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, קרא אותו ובדוק האם הסימפטומים המופיעים שם תואמים למה שאתה חש. כמו שכתב רותם, הטיפול במצבים כאלה או בשיחות ובתרופות. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה מאוד עצבנית ומאוד שלילת לגבי כל העולם הזה.אני לא מאמינה באף אחד וחושבת שהכי חכם זה לשמור מרחק מאנשים ולדאוג לאינטרס אישי בלבד.אני מרגישה שזה טוב לבטחון שלי ולעומת זאת הייתי רוצה להרגיש אחרת כי זה מאוד עצוב שכל סיטואציה נגמרת במחשבה שלילית ובמחשבה שלא אוכל להיפתח ולהיות אני אלא תמיד להסגר ולחשוב פעמיים על כל מילה שנאמרת.שוב ההרגשה לא טובה אך איני רוצה לשנותה בפנים בפנים כי זה נראה לי התנהגות לחיי צביעות שאנו נמצאים בהם.העניין הוא שמרוב הכעס שלי לעולם והניסיון להפנימו שמא מישהו ידע באמת מהי תחושתי עליו רוב הזמן אני אכולת כעס מרמור ותחושת אי צדק כלפי כמעט כל דבר שנעשה סביבי. אם חברה של אחי מעצבנת אותי אז בשביל שלום בית אני מנסה ל"חפף" אך בפועל נאמרים כלפיה דברים מאוד קשים כי אני כועסת שהיא לא צודקת לדוג' ביחס שלה כלפיו כנ"ל לגבי גיסתי אני פשוט מתבת את היחס האגואיסטי שלה וכך נאמרים גם כלפיה דברים מעליבים.שוב אני מרגישה שזה מגיע להם אבל יש לי יסורי מצפון כי אני יודעת שזה פוגע באחיי.אני פשוט לא שולטת בכעס החבוי הזה.כנ"ל בעבודה מישהו אומר משהו שמעצבן אותי אני מסוגלת לא להגיב אליו כלל@@ יתרה מזאת,כשהייתה לי שיחה עם המנהלת היא טענה שהנני חסרת טקט אימפולסיבית וטענה שזו עצה עבורי כי זה הורס המון.מה עוד שהיא טענה שאני מגזימה בבדיקות שלי את הדברים הנעשים בחברה ועליי להניח לאחרים שמעליי לטפל בדברים ובמילים אחרות חטטנות יתר עד כדי גוזמה.אני נפגעתי כי אני מרגישה שמאוד חשוב לי כל דבר שנעשה והבעייה הכי גדולה שלי שיש לי כובד משקל לכל פרט קטן אם זה בהבטחה הנאמרת ללקוח ויהיה עליי לבצעה ולא משנה מה יהיה ובדיקה שמא לא יהיו טעויות..הם רואים זאת כחטטנות ואני מחשיבה זאת לראש גדול וניסיון לראות הכל בפרספקטיבה כוללת. בקיצור,אני רוצה להיות פחות מחמירה עם עצמי,הייתי רוצה לאהוב יותר ולאפשר לעצמי להיפתח. מה עוצר אותי כ"כ הקושי שמשפחתי עברה ואני סוחבת אותו על בשרי,תחושת אי צדק,ייאוש ממצבי שהגעתי אליו שאינו מזהיר עבורי ומצד שני אין אני מסוגלת להתפתח ולהגיע למקום שבו הייתי רוצה להיות בשל בטחון ודימוי עצמי נמוך.אני פשוט מתוסכל ורוב הזמן שאני נמצאת בו אני עורכת בדיקה מה עשיתי? מה אמרתי? מה יהיה? איפה אני?? וכד'.. זה מתסכל!!!

מסתכל זה טוב. מסתכל זה אומר שאת לא מרוצה מאיך שהדברים כיום ושאת מוכנה לעשות משהו כדי לשנותם. אני חושבת שטיפול פסיכולוגי ארוך טווח יכול לעזור לך למצוא דרך מאוזנת לראות את העולם - דרך שתהיה יותר נכונה עבורך. כלומר - לא רק כמקום שבו כולם אינטרנסטיים ועליך לשמור על עצמך מכל משמר, אלא גם מקום שבו יש אהבה, יש אכפתיות, יש אפשרות לשותפות. אני לא אומרת שראיית העולם שלך שגויה, או לא מבוססת על נסיון החיים שלך, אבל ממה שאת כותבת נשמע שהיא לא לחלוטין מתאימה לך עצמך. אין לי ספק שכל כך הרבה כעס ודאי קשור לחוויות חיים לא קלות, אבל אפשר להתמודד עם כעס, הוא לא חייב להשתלט על כל חלקי חייך. לסיכום, טיפול פסיכולוגי יכול לדעתי להועיל לך (במידה שאת מעוניינת בו כמובן).

טיראנה שלום מצד אחד את קובעת באופן נחרץ שהגעת למסקנה שהחיים עדיפים במקום שמור, רחוק מאנשים אחרים, שהעולם שלילי וצריך להיזהר מפניו. זוהי גישה שנובעת בדרך כלל מפגיעה עמוקה אותה חווית בעבר ובמידה מסוימת של צדק את מעדיפה להמנע מפגיעה נוספת. מצד שני את מביעה בכל זאת את התקווה שזה לא בדיוק כך, שבכל זאת ניתן למצוא גם חסד בעולם ואולי אם יתמזל מזלך תצליחי למצוא אותו. בינתיים את מקיימת את הנבואה שמגשימה את עצמה. כאשר את מפעילה חשיבה כל כך שלילית ברור שאת מתרחקת מאנשים ומאינטימיות וזה גם הדדי. לעיתים החיים מזמנים הזדמנויות לשינוי. אולי ישנו מצב בו תוכלי להתבונן אחרת על הדברים כקצה חוט שיאפשר לך בכל זאת להתמודד בדרך שונה עם החיים והסביבה החברתית. בסופו של דבר הגישה אותה ציינת מובילה לבדידות ומרירות וזו בוודאי לא הדרך הטובה ביותר להעביר את השנים. במידה ואת מרגישה שיש לך מספיק רצון וכוחות לכך, פני לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אני בן 26 ומעולם לא יצרתי קשר זוגי , היו לי מספר מאד מועט של פגישות שלא התקדמו מעבר לדייט ראשון , אציין שפעם ראשונה שיצאתי לפגישה היה בגיל 25 , אני לא שמן , בעל מום או מראה חריג כלשהו ..., אנשים שסביבי אומרים לי שיש לי דימוי עצמי מאד נמוך ... האם יש קשר בין דימוי עצמי ליכולת יצירת קשר זוגי ? , האם זו בכלל בעיה ? תודה דני

לדעתי יש קשר ברור בין דימוי עצמי נמוך לכך שעוד לא פיתחת קשר זוגי , בד"כ (מניסיון אישי) אנשים עם ביטחון עצמי נמוך הרבה יותר מסוגרים, נמנעים וחוששים יותר מתקשורת, חסרי ביטוי עצמי ומרגישים רגשי נחיתות ליד אחרים - דברים שמאוד מקשים על יצירת קשרים ובייחוד קשרים זוגיים. ושאלת האם זו בעיה - בעיה היא מה שנראה בעיניך כבעיה ונשמע שהעניין מציק לך ואפילו נתת כותרת "בעיה מורכבת" - אם לא היה מפריע לך העניין של הקשר זוגי אז אין בעיה, אבל נשמע שאתה די מתוסכל . ד.א, אמרת שאומרים שאתה בעל דימוי עצמי נמוך - האם זה נכון בעיניך?,ואם כן, האם אתה רוצה להרגיש יותר טוב עם עצמך וכך גם ליצור יותר קשרים משמעותיים ? - אם כן אז אלו דברים שניתן לעבוד עליהם גם דרך טיפול פסיכולוגי. אקיצר, בכל מקרה שיהיה בהצלחה

דני שלום אני מסכים עם דברי שרון. יש בהחלט קשר בין דימוי עצמי ליצירת קשרים מאחר וקשה יותר ליזום את הקשר, יש תמיד חשש להיפגע ושהקשר לא יצליח, שאין מה "לאהוב בי" וכו'. הטיפול הפסיכולוגי רלוונטי ועשוי בהחלט לעזור למצב כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי כמה דברים שמטרידים אותי לאחרונה אשמח לשמוע את דעתכם: 1.יש לי בעיה ללמוד למבחנים וזה נובע מכך שאני צריכה לשבת עם עצמי ואז אני מרגישה בדידות שגורמת לי לתחושת עצב. אני יושבת כמה דקות וכמה כי פשוט איני מסוגלת מה גם שאני מרגישה לבד למרות שאני אומרת לעצמי כל האנשים שלומדים יושבים ללמוד עם עצמם מידי פעם מדוע לי זה מוזר וקשה? 2 אני טיפוס ריאלי ומצליחה מאוד בתחומים של מחשבים, מתמטיקה וכד' לאחרונה לקחתי כמה קורסים מטעם האוניברסיטה הפתוחה תחומים הומניים כי הרגשתי שלעבוד כל היום בעבודה ריאלית וגם ללמוד אחה"צ מחשבים זה יותר מידי ומשהו אנושי היה חסר לי...... הענין הוא שלמדתי שעות למבחן ובסוף קבלתי 70 כשאני לומדת למקצועות ריאלים אני לומדת הרבה פחות ומצליחה בין 95-100 ואני שואלת את עצמי האם אני לא רוצה תמיד את הדברים שאני לא טובה בהם , אולי יש לי נטייה לרצות את כל מה שאני לא טובה או ראויה לו, בכל התחומים לא רק בתחום הלימודים לדוגמה:אני מחפשת גבר שלא קיים ואם הוא קיים אני לא מספיק טובה בשבילו ועוד בקצור שואפת לדברים רחוקים ולא מכירה במצב האמיתי שלי. תודה, רחל

רחל שלום בחרת בכותרת של "לבד ודיכאון" ואח"כ ציינת שתי תופעות שקשורות ללימודים. מאחר וכך בחרת להציג את הודעתך היית שם יותר דגש על הכותרת. אני מניח שלתוכן הדברים בהודעה יש קשר ישיר לכותרת הזו גם אם כמעט ולא התייחסת אליה באופן ישיר בדבריך. אני חושב שצריך לברר מה קורה לך בתקופה האחרונה. הקושי ללמוד הוא כנראה תוצר לוואי של התחושות הלא טובות שלך. אני מתאר לעצמי שהתהליך הלימודי השני הוא נושא שמחזק את התחושה שאת לא מוצאת את הדרך שמתאימה לך, שאולי את עוסקת בדברים בהם את מצליחה אבל לא בהכרח בדברים שאת אוהבת ואילו את מה שאת אוהבת או נמשכת אליו מרגישה שלא כל כך נמשך אליך בחזרה. אולי לגבי מקצועות, אולי לגבי אנשים. תחושתך שאת נמשכת לדברים הרחוקים ולא מכירה או מודעת לתשתית שנמצאת למטה יכולה אולי לכוון אותך לפניה לטיפול פסיכולוגי שזו בד"כ מטרתו המרכזית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפסיכולוג שלום קבעתי תור עם פסיכולוגית קלינית מקופ"ח לצורך ניסיון לטפל ב "נפילות" שיש לי מדי פעם שמביאות עימן חרדה ועצבנות יתר. בחרתי בכוונה באישה כי חשבתי שאולי היא תבין טוב יותר את הלחץ שלי. (ילדים, בית, עבודה, אימהות). שאלתי: האם לטיפול בחרדה עדיף לחפש פסיכולוג שמתמחה בחרדה, או שפסיכולוגית קלינית שלאו דווקא מגדירה את עצמה כמטפלת בהפרעות חרדה, תוכל לעזור לי. תודה, מיטל

מיטל שלום חרדה היא מנגנון בסיסי מאוד וכל פסיכולוג קליני מתאים לטיפול בסוג כזה של בעיה. הגישה לטיפול משתנה ממטפל אחד למשנהו, יש שמדגישים יותר תהליכים דינמיים שקשורים למרכיבים לא מודעים של החוויה ויש שמדגישים יותר היבטים התנהגותיים וקוגניטיביים. אני חושב שבשלב הזה כדאי לך להגיע למפגש שקבעת ולראות כיצד הדברים מתקדמים ולאחר מכן להחליט האם גישתה של הפסיכולוגית שלך תתאים או לא לצרכיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הורי מבוגרים, אבי כבן שמונים. הם גרים בדירה טובה מאוד, אולם השכונה גרועה ביותר, שממש סכנה להסתובב שם בשעות החשיכה.גם ביום יש שם נרקומנים, ואוסף מכוני ליווי למיניהם. מזה שנים אנו מתעסקים במחשבה ובאופן מעשי בחיפוש אחר דירה חדשה עבורם, בסביבה הולמת. סוף סוף מצאנו להם דירה מעולה, שעונה על כל הקריטריונים, ואף יותר. אולם אבי התחיל פתאום לומר, שחבל לו לעזוב למקום אחר, להחליף בית כנסת שהוא רגיל אליו עשרות שנים, ופתאום הוא מוצא כל כך הרבה יתרונות במקום המגורים הנוכחי. אני חש שאם הם לא ירכשו עתה את הדירה הזו, אז לעולם לא, והמצב בשכונתם רק יורע. אבקש שתאיר את עיני אם נכון הדבר להמשיך לעודד את המעבר או להרפות. כי בעיני ברור שהמעבר עדיף. בברכה ותודה, אהרון

אהרון שלום לכל אדם קשה לשנות הרגלים, אולם אין ספק שאדם בגילו של אביך זה קשה במיוחד. צריך לשקול את העניין בהקשר הזה של קביעות מול שינוי. בגיל מבוגר אנשים עוזבים את ביתם גם לדיור מוגן כך שמעבר לדירה טובה יותר באזור טוב יותר יכול להיכנס אולי להגדרה הזו של מקום מוגן יותר. עם זאת, זה תמיד מעורר שאלות לא פשוטות ואולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע לגבי ההחלטה לכאן או לכאן. תוכלו להתקשר לקו הייעוץ של רעת-אש"ל שנותן ייעוץ על ידי עובדים סוציאלים לקשישים ובני משפחותיהם. מספר הטלפון: 1700700204 בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מאד מוטרדת מההתנהגות של הבן שלי, בן 6, בנושאי הנקיון בזמן האחרון. התחלתי לשים לב שהשאלות שלו בדבר נקיון הן מוגזמות, ותכופות, למשל: נגעתי באבק, אני יכול לגרד בפה? או: נגעתי בנעל, אני צריך לשטוף ידיים אם אני ארצה לגרד בעין? אח"כ הוא התחיל לשטוף ידיים בתדירות גבוהה יותר בכל פעם שנגע במשהו מלוכלך לדעתו, למשל, משהו שהיה על הריצפה או נעל שעמד עליה חרק, ושאל אותי אם לשטוף עם סבון או בלי סבון. כל זה היה במהלך החודש האחרון, או שלפחות זה התחיל לעורר את תשומת ליבי. הבוקר הוא קם ונעל נעליים ושאל אותי אם הן מלוכלכות, הוא חושב שהם מלוכלכות . יש לי שתי שאלות: 1. איך עלי להגיב? 2. האם לפנות לאיש מקצוע או לחכות בתקוה שזה יעבור מעצמו? תודה .

שלום נשמע שבנך מפתח נטייה אובססיבית קומפולסיבית לאחרונה, זהו מנגנון שקשור לחרדה ובהחלט טוב שאת שמה לב לכך ורצוי גם לפנות לייעוץ שכן משהו קורה וצריך לבדוק על איזו תשתית זה יושב. יתכן שיש לחץ כלשהו או מקור חרדה שממנו נובעת ההתנהגות הזו שמבטאת גם מחשבות טורדניות שמפריעות לאיכות החיים. אני מציע שתפני לפסיכולוג ילדים להדרכה ותתייעצי עימו כיצד לנהוג. השאלה האם לפנות מייד או להמתין תלויה בעוצמת הסימפטומים וביכולת שלך לזהות מקור לחץ כלשהו לאחרונה. הבעיה שזו עלולה להפוך התנהגות או נטייה שתישמר ותתחזק עם הזמן ולכן עדיף לאתר ולטפל בה בצעירותה. בכל מקרה, אני מצרף מאמר על חרדה עם פרטים גם על הפרעה טורדנית כפייתית. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שאלתי הראשונה היא מהו פסיכופט. ושאלתי השניה, היא: הגעתי לטיפול כשהיו לי פנטזיות. אותן פנטזיות ממשיכות, רק שעכשיו הפסיכולוגית שלי מופיעה גם. האם אני משליך עליה? תוכל להסביר לי קצת על הנושא?

אם יורשה לי 'פסיכופט'- הוא אדם שאין לו מצפון. או שיש לו ליקוי גדול בעניינים הקשורים למצפון. ולכן-אין לו עכבות לעשות מעשים הקשורים לעבירות שהאדם עם המצפון- יעצור ולא יבצען. נניח - הוא יכול לגנוב ולעיתים גם לרצוח יחסית בקלות-כי חסרה לו האמפתיה שיש לבעלי-מצפון, ביחס לאדם השני.נגיד-אם אגנוב ממנו- לא יהיה לו, יהיה חסר לו ,זה שלו- כל אלה הם שיקולים של בעל מצפון. 'מה אכפת לי אם לא יהיה לו' - זה משפט של פסיכופט. פנטזיות על המטפלת - טבעי ובריא. תעבדו על כך בטיפול ולאט לאט תשתחרר מהן, ותפנה האנרגיה שלך לבחורות אחרות, מחוץ לטיפול.

אם יורשה לי 'פסיכופט'- הוא אדם שאין לו מצפון. או שיש לו ליקוי גדול בעניינים הקשורים למצפון. ולכן-אין לו עכבות לעשות מעשים הקשורים לעבירות שהאדם עם המצפון- יעצור ולא יבצען. נניח - הוא יכול לגנוב ולעיתים גם לרצוח יחסית בקלות-כי חסרה לו האמפתיה שיש לבעלי-מצפון, ביחס לאדם השני.נגיד-אם אגנוב ממנו- לא יהיה לו, יהיה חסר לו ,זה שלו- כל אלה הם שיקולים של בעל מצפון. 'מה אכפת לי אם לא יהיה לו' - זה משפט של פסיכופט. פנטזיות על המטפלת - טבעי ובריא. תעבדו על כך בטיפול ולאט לאט תשתחרר מהן, ותפנה האנרגיה שלך לבחורות אחרות, מחוץ לטיפול.

דן שלום למעשה קיבלת את התשובה. פסיכופט הוא אדם שפועל בניגוד לכללי חברה מקובלים באופן שגולש להתנהגות פלילית ולא מוסרית מבלי להרגיש עכבות או חרדה בעקבות זאת. הוא ינצל כל אדם בסביבתו לטובתו האישית ולא יחוש על כך אשמה. העובדה שהפסיכולוגית שלך נכנסת לפנטזיות איננה יוצאת דופן, השאלה מה את עושה עם המחשבות הללו וכן מה הרקע היותר רחב בגללו פנית לטיפול. נסה להעלות את הנושא בטיפול מאחר ולפי מה שאתה מתאר הנושא הזה הוא לב הטיפול וכל חומר גלם עשוי לעזור כדי להבין אותו טוב יותר. אינני יודע לומר אם זו השלכה או לא, אני מציע להביא את התמונה המלאה יותר לטיפול שם בוודאי אפשר יהיה להתבונן בה טוב יותר מאשר כאן במסגרת מצומצמת בהרבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר, שבוע טוב, 1. תודה רבה. 2. קראתי בעיון רב את תשובתך והמלצותיך ואכן יישם אותה. נותרה לי שאלה מרכזית - האם שירות הפסיכולוגי יוכל לתת לי טיפול ומענה לשאלותיי בגוף המאמר כיצד ליצור תקשורת בין אישית וכימיה בעיני הבריות הסובבים אותי במיוחד בתחום העבודה ו"לשקם" את איכות חיי? 3. האם תוכל להמליץ על פיסכולוג מומחה המטפל בבעיות חברתיות בנושא הנדון? בתודה מראש, דנמ

דנמ שלום אף אחד לא יוכל לתת לך מענה כיצד ליצור תקשורת. זו מיומנות שתצטרכי לפתח והטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור לך בתהליך החיפוש למציאת הכישורים המחודשים. זו לא תשובה או משפט מבריק שיוכל לעשות את הפלא, זהו תהליך ממושך של חודשים ארוכים ואף יותר. אני חושב שכל פסיכולוג קליני עשוי להתאים לטיפול, נסי לקבל המלצות בסביבתך הטבעית. אני מצרף קישור למאמר קצר על עובדות על פניה לטיפול פסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית: 1.מהם סיכויי ההחלמה בהפרעת אישיות גבולית(קלה יחסית)בגיל ה20+? 2. האם השילוב האינטגראטיבי של טיפול פסיכותרפי+ טיפול תרופתי נוגד דיפרסיה הוא השילוב המנצח? ועד כמה הוכח יעילותו בצורה קלינית ומדעית- סטטיסטית? 3. האם ישנה קורלציה ישירה בין הפרעת אישיות גבולית(שאני נירוטית ומודעת לכל תסמיניה, הסימפטומים שלה, המקור להיווצרותה והתפרצותה והשלכותיה..) לבין חוסר יכולת למסד קשר, ולאהוב בן זוג "באש ובמים" (מחצין וסימבולי לאור ההפרעה המדוברת)? שהרי גם במערכות יחסים בין אישיות אחרות מתאפיינים תנודות, חוסר יציבות ותחושות אימבוולנטיות כלפי כל קשר:, אנו אוהבים, כועסים, מתפייסים וחוזר חלילה... מדוע בעלי הפרעת אישיות גבולית, לא צולחים לשרוד מערכת יחסים משמעותית וארוכת טווח עם בן זוג? והרי הם לרוב אינם פסיכוטיים ורבים מהם בעלי אינטלגנציה ריגשית גבוהה(כמותי למשל)ובעלי קוגניציה גבוהה..מדוע מאפיין את דפוס התנהגותנו נתירה ממיטה למיטה בקצב מהירות האור?(על אף שאינני שומרת נטירה?) האם חרדת הנטישה הטבועה בדמנו, משחר ילדותנו, היא זו המסקלת את מערכת היחסים הנבנת, מראש? ומועידה אותם לכישלון?ואותנו מותירה בחידלון??! נא תשובותיך המקצועיות דוקטור.. מתוסכלת אחת.

מתוסכלת שלום כל שאלתך יוצאת מנקודת הנחה שהפרעת אישיות גבולית היא מחלה או תופעה ברור ומאובחנת ולכן שאפשר להתייחס לריפויה כמו אל מחלה אחרת. הבעיה היא שכל הגדרות האישיות סובלות מחוסר דיוק וחוץ ממספר מאפיינים כלליים ומאוד לא אישיים קשה לומר שכל הסובלים מאותה אבחנה אישיותית באמת דומים זה לזה. הפרעת אישיות גבולית היא מכלול של סימפטומים שונים שמודבקים לאנשים כל כך שונים זה מזה ואובחנו בצורה שונה בין אנשי מקצוע שונים. הייתי מציע לך לא לצלול לתוך האבחנות הפסיכיאטריות ולהתמקד בשאלה מה מציק לך בחיים, כיצד אפשר להתמקד במה שמפריע לך וכיצד את יוצרת קשר טיפולי טוב עם איש מקצוע שאת מתחברת אליו. ההתמקדות בנושא הפרעת האישיות רק תפריע לשיפור איכות החיים שלך ולא תוסיף דבר לטיפול או לקביעת שיטת הטיפול. הצורך בתרופות קשור למידת החרדה או הדיכאון או כל בעיה אחרת שאת סובלת ממנה ואין צורך בהגדרה האישיותית כדי להבין אותה. לכן את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמקביל לייעוץ פסיכיאטרי ולהתחיל את השינוי בתקווה שהתסכול יפחת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך... על אף האמור לעיל, מהו הטיפול המומלץ בהפרעת אישיות גבולית? מכיוון שאינה ממוקדת והתנהגותית פרטנית כי אם הפרעה בשלל תחומי החיים, לא מן הנמנע כי טיפול התנהגותי קוגנטיבי לא יועיל להפרעה דנן.. האם שילוב תרופות נוגדות דיכאון במקביל לפסיכיותרפיה דינאמית היוא השילוב האפקטיבי? מהם אחוזי ההצלחה בטיפולים לבעלי הפרעת אישיות גבולית? (על פי דיאגנוזה חד משמעית של מומחית בפסיכיאטריה!) תודה מראש. אינטלקטואלית מתוסכלת.

שלום רב, אני חושדת שאבי הוא סכיזואיד, חשוב לי מאוד לדעת האם אני צודקת על מנת שאדע טוב יותר כיצד להתמודד עם האטימות שלו. כמה מאפיינים של אבי שגורמים לי לחשוב שהוא סכיזואיד: 1. הוא נוטה להתבודד ולשבת שעות בחדר שלו מול המחשב, ולנהל שיחות מטופשות עם בחורות בצ'ט תוך התחזות לבחור בן 28 2. הוא אטום לחלוטין לביקורת ולהבעת רגשות (לרוב רגשות של כאס ומיאוס) של הזולת כלפיו 3. הוא אינו מפגין רגשות ומתחמק מכך באופן קבוע 4. הדיבור שלו לפעמים מבולבל, והוא מגושם מעט 5. סובל מבעיות אכילה ושמן מאוד, לא מראה שום נכונות לטפל בבעיה למרות שאמי מתחננת ולוחצת עליו לטפל בזה במשך שנים על גבי שנים 6. לא אכפת לו ממה שאומרים עליו, מתנהג הרבה פעמים בחברה באופן שמביך אותנו מאוד 7. אני יודעת שאינו נמשך לאמי במשך הרבה מאוד שנים 8. מתעלם מבקשות שלנו כלפיו, מבלי להתעמת ישירות על כך. לדוגמא - ביקשתי ממנו אלפי פעמים שלא לשתות מכוס השתייה שלי, ובכל זאת הוא תמיד ממשיך לשתות לי מהכוס .... כאילו הבקשה עוברת לו מעל הראש. 9. אין לו חברים והוא לא בקשר עם אף אחד ממשפחתו. ועם זאת - כמה תכונות שמבלבלות אותי, וגורמות לי לחשוב שאולי אינו סכיזואיד: 1. כשהייתי קטנה היה מטייל אתי הרבה, ולפעמים גם מדגד אותי ומשחק אתי 2. בכל זאת - הוא מדבר עם בחורות במחשב, גם אם הוא מתחזה לבחור בן 28 (הוא עוד מעט בן 60) 3. התחתן עם אמי, ואמי טוענת שבהתחלה היתה להם מערכת יחסים יפה, עד שהתדרדה לאחר כמה שנים...הוא אפילו כתב לה כמה מכתבים רגשניים (לטענתה, לא ראיתי אותם) מהצבא. לחיות במחיצת אדם שכזה זה מאוד לא פשוט. נראה שכולנו מתפרצים עליו כל הזמן בהתפרצויות זעם לא נשלטות ואף אחד מאתנו לא יודע מה הסיבה לכך... אנחנו גם מרגישים המון רגשי אשם בגלל ההתפרצויות שלנו כלפיו, וזאת הרגשה נוראית. מאוד חשוב לי לדעת האם אבי הוא סכיזואיד או לא, כי אז אדע יותר טוב כיצד להגיב אליו. וחשוב אפילו יותר (אם כי קשה לי להסביר) - אז אדע שאני לא כמוהו. בבקשה עזרו לי, אמרו לי מה דעתכם. תודה רבה, נעמה.

שלום לא ניתן לתת אבחנה באמצעות האינטרנט, מה גם שהגדרת אישיות סכיזואידית לוקה בבעייתיות רבה מאוד גם כאשר נפגשים עם אדם פנים מול פנים. מה האבחנה האישיותית תוסיף כאן מעבר לעניין האינטלקטואלי שבה? אני חושב שעדיף להגדיר מהן הבעיות עימם את מתמודד בקשר עימו, מה הבעיות שהמשפחה חווה, מה אתם הייתם רוצים לעשות כדי לשנות את הדברים, למה יש לכם באמת כוח ומוטיבציה לעשות, ולמה אין. אם תקראי הודעה אחת למעלה על הפרעת אישיות גבולית, אותו הדברים אפשר לומר גם על האישיות הסכיזואידית. זו הגדרה פסיכיאטרית שלא מועילה בדבר וחצי דבר כדי לשפר את ההתמודדות ואיכות החיים של אף אחד מבני המשפחה בנפרד ושל המשפחה כולה ביחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

איזה טכניקה טיפולית מומלצת לטיפול בילד בן 12 הסובל מחרדות? האם זה נכון שטיפול התנהגותי/קוגניטיבי הוא הסוג המומלץ במקרים כאלה? האם זה נכון שהטיפול אמור להיות קצר וממוקד ועליו לתת לילד אמצעים להתמודד עם התחושות הלא נעימות ואילו טיפול ארוך טווח, המנסה לחפש את הגורם לחרדות, אינו מהמומלצים?

שרון שלום אין לגבי זה הסכמה חד משמעית. צריך להבין את מקור החרדה ולפי זה לקבוע את סוג הטיפול. חרדה יכולה להיות משהו ממוקד שאפשר לטפל בו באופן ממוקד, אך לעיתים זה קשור לתהליכים נפשיים עמוקים יותר ואז נדרש דווקא טיפול דינמי או שילוב של סוגי הטיפול השונים. בשנים האחרונות ישנה פופולריות לגישה ההתנהגותית קוגניטיבית אולם לא תמיד היא מצליחה. אפשר לנסות להתחיל שם מאחר שהיא ממוקדת ואפשר לדעת כעבור זמן די קצר אם זה עובד או לא או שאולי צריך להוסיף רכיבים נוספים לטיפולת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה, אורן.

שלום, השתחררתי לפני כשנתיים מצה"ל, עם פרופיל 45 על רקע נפשי. למרות הפרופיל, במשך כל שירותי ביצעתי אבט"שים, תורנויות שמירה ומטבחים, ובחלקו אף שירתתי בבסיס מרוחק מביתי. כיום, כאזרח, אני מנוע מלהתקבל למשרות רבות הדורשות סיווג בטחוני, ואף לכאלה שאינן דורשות אותו - אך מחייבות ראיון עם קב"ט (חברות פיננסיות בעיקר). הדבר מפריע לי מאוד, הן ברמת ההרגשה האישית (שלא סומכים עלי ולא נותנים בי אמון), והן ברמה המעשית - צמצום משמעותי של האפשרויות התעסוקתיות העומדות בפני. ברצוני לשאול : ראשית, כאשר עודכנו סעיפי הליקוי הנפשיים ונחתם הפרופיל הרפואי בעת גיוסי לצה"ל - אילו גורמים קיבלו על כך אינפורמציה ? האם משרדי הממשלה / זרועותיה / קב"טים של חברות פיננסיות הם בעלי גישה למידע ? שנית, האם ניתן כעת להעלות את הפרופיל הצבאי - ולבטל כליל את סעיפי הליקוי הנפשיים ? אם כן, כיצד ? האם חובה להביא חו"ד אזרחית, או שניתן לפנות ישירות לגורמים הצבאיים ? מה המשמעות של שינוי כזה ברמת שיבוצי למילואים ? שלישית, האם העלאת פרופיל צבאי וביטול סעיפי ליקוי על רקע נפשי - עשויה לאפשר העלאת הסיווג הבטחוני ? האם ישנו גורם צבאי / אזרחי שניתן לברר דרכו את העניין ? הנושא חשוב לי מאוד ואודה לתשובות, בברכה ובתודה, דני

דני שלום בעיקרון הפרופיל הצבאי הוא מידע סודי ואישי ואף אחד לא אמור להיחשף אליו. יתכן שאם פנית לגוף בטחוני היתה לו נגישות למידע זה, אבל לגופים אחרים אין נגישות למידע. בד"כ בעת קבלה למקומות רגישים הם מחתימים אותך על ויתור סודיות רפואית ודורשים שתחשוף את פרטי הפרופיל הצבאי כך שהמידע מגיע בסופו של דבר מהחייל עצמו ולא מהצבא. כדי לעשות שינוי פרופיל צריך לפנות לוועדה מקצועית. בהחלט כדאי להביא חוות דעת אזרחית שתועבר לגורמים הצבאיים. אי אפשר לדעת מראש האם זה יצליח או לא. לגבי שינוי הסיווג הבטחוני, אלו לא דברים שפועלים באופן ישיר, יש כאן מערכת שיקולים נרחבת של מי שמנהל את התיק. כל נושא הפרופיל הוא רפואי ולכן תוכל להתייעץ עם רופא פסיכיאטר בנושא. בירור ישירות בצה"ל יכול להיעשות אולי דרך נציב הקבילות. נסה לבדוק קישורים רלוונטיים דרך אתר אגף כוח אדם בצה"ל http://www.aka.idf.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן אני תלמידת משחק. רציתי לשאול לגבי פחד במה שממנו אני סובלת. למה הוא מופיע יותר אצל אנשים מסוימים מאצל אחרים?עד כמה זה ניתן לשינוי?(האם אוכל להפוך לאחת כזאת שתהיה אמיצה מאוד על הבמה) איך ניתן להתמודד איתו בצורה יעילה?האם כדורים נוגדי חרדה הם פיתרון?

פחד הבמה מלווה בנוקשות בשרירים לפעמים אפילו ברעד ברגליים, שינוי במנעד הקולי ועוד. זה הדבר היחידי שמונע ממני להראות את כישרויי. כשאני כבר מצליחה להתגבר על פחד זה, אני מרגישה את הפיספוס בכך שאין ביכולתי לעשות כך כל הזמן.

אלה שלום פחד במה או פחד קהל היא תופעת חרדה שקשורה לחרדת ביצוע בדומה לחרדת בחינות ודברים נוספים שקשורים להופעה. הטיפול עשוי להיות יעיל הן בכלים פסיכולוגיים והן ע"י תרופות, השילוב בינהם פעמים רבות הוא היעיל ביותר. השאלה עד כמה התופעה חזקה וחשוב מכך, עד כמה היא ממוקדת רק בבמה. אם זה קורה רק במקרים מול קהל ולא בתופעות חרדה נוספות בחיים הטיפול יכול להיות ממוקד וקצר יחסית. אם זו תופעה רחבה יותר ואת נקלעת למצבי חרדה גם בסיטואציות נוספות בחיים יתכן שצריך גם טיפול רחב יותר. בטיפול ממוקד תוכלי להיעזר בשיטות התנהגותיות קוגניטביות, כמו גם בהיפנוזה ושיטת EMDR. תוכלי לקרוא יותר במאמרים אליהם תוכלי להגיע בקישור מצד שמאל. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 10.5 נוהגת לשאול את אותה שאלה מספר פעמים למרות שקבלה תשובה ברורה לאחר השאלה הראשונה. התנהגות זו נמשכת כבר שנים. בנוסף, מרגישה צורך כשאינה עסוקה לבקש נשיקות בתדירות רבה. כשנשאלת למה?עונה , שמרגישה משהו לא בסדר ולכן צריכה את החיזוק של הנשיקה. מה דעתך?

שהיא בדיוק עושה את מה שהיא צריכה ומרגישה. היא מרגישה שמשהו לא בסדר-- ואת צריכה לברר מה ואז רוצה למחק וגם למחות על-כך אז מבקשת נשיקה.כאילו שביכולתך-על-פי ראייתה- יש לבטל את מה שלא בסדר. אני ממש חושבת שאת חייבת לברר איתה מה לא בסדר.

מיקי שלום שאלות שחוזרות על עצמן מבטאות כנראה משהו שלא קיבל תשובה. יתכן שהשאלה נמצאת בין השורות ואולי הילדה אפילו לא יודעת לשאול את מה שהיא באמת רוצה לדעת. התשובה הקונקרטית לשאלה כנראה לא נותנת באמת מענה. אני לא יודע להתייחס לנושא הנשיקה. נראה לי שנדרש יותר חומר גלם כדי להבין מה קורה. לפי הכותרת את מרגישה שזה קשור לביטחון עצמי ויתכן שזה נכון. השאלה מה קורה בתמונה הרחבה יותר של החיים שלה: בבית הספר, עם חברות, ביחסים במשפחה וכו'. אם שני הדברים הלללו הם היחידים שמטרידים, אני לא בטוח שצריך להרחיק לכת כדי לטפל בהם. מצד שני, אם יש הרגשה שהילדה במצוקה או במבוכה, או מתקשה עם עצמה, כדאי לפנות לקבל ייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת האם קיים חומר / מידע כתוב על יחסי הורים מתבגרים בתקופות שונות המאות הקודמות.

רונית שלום לא ניתקלתי בחומר על מתבגרים במאות הקודמות. בסך הכל מעט מאוד נכתב על פסיכולוגיה לפני המאה האחרונה. על יחסי הורים ומתבגרים נכתב הרבה מאוד בעשרות שנים האחרונות והספריות במדעי החברה עמוסות בספרים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשאול פסיכולוגית שעובדת בעיקר עם ילדים האם מתאימה גם למבוגרים (עד כמה שידוע לי טיפלה גם באנשים מבוגרים)

רינה שלום רשיון פסיכולוג קליני אינו מוגבל לילדים או למבוגרים, הוא הרשאה לעסוק בטיפול נפשי באשר הוא. לכן אין כל בעיה שפסיכולוג קליני שהתמחה בילדים יטפל גם במבוגרים, ולהיפך, בהתאם כמובן להכשרה האישית שעבר. אפשר לשאול את הפסיכולוגית באופן ישיר האם היא מטפלת גם במבוגרים. רוב פסיכולוגי הילדים עושים זאת ולו בגלל הסיבה הפשוטה שילד מגיע תמיד עם הורים ומקובל לעבוד גם איתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לוקחת כדור לחרדה (הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לפסיכיאטרית) וממשיכה בשיחות עם הפסיכולוגית כאשר אני שואלת אותה מתי אמור הכדור להשפיע ולמה הוא בנתיים לא משפיע כל כך היא עונה לי שהיא לא יודעת ואני צריכה לשאול את הפסיכיאטרית שאלתי היא: האם זו תשובה האם היא לא יכולה לענות מנסיון קודם אם אנשים שהיא מטפלת בהם ולוקחים כדור או זה אומר שהיא לא טיפלה אף פעם באנשים שלוקחים כדור ? והאם לא מתפקידה גם לעודד אותי ולענות לי על שאלות כאלה (מתי הכדור אמור להשפיע) גם מנסיונה וגם ממה שלמדה (יש לציין היא עוסקת בתחום 30 שנה)

ריטה שלום אני חושב שזה נכון שהרופאה הפסיכיאטרית תתן לך את התשובות הללו ולא הפסיכולוגית שלך שאיננה רופאה וזה לא תחום התמחותה. לגבי התחושה שהיא לא מעודדת אותך למרות שיכלה לומר משהו על התרופה, זו כבר תחושה אישית שכדאי להעלות בטיפול ולראות כיצד היא מתחברת לקשר ביניכן ולעולמך שלך. זה לא קשור ישירות למרכיב הפונקציונלי של התרופה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לילה טוב, יש לי בעיה אישית/חברתית מורכבת. איני יודעת איך ליצור כימיה ותקשורת בין אישית בסביבת עבודה ולשפר את מצבי אישי, התנהגותית, חברתית ותקשורתית, אין לי חברים ו/או חברות בנות גילי, אני סובלת מתחושות ריקנות, איני מצליחה ליצור כימיה וחן אני בת 53, סבתא, נשואה לא באושר. סובלת מבטחון עצמי ירוד, השפה שלי מאוד רדודה ופשוטה, למרות שאני קוראת עיתונים ושומעת חדשות איני מצליחה להרכיב שני משפטים רצופים ומעניינים. מאוד מתסכל, מביך, מביש, המוראל שלי על "הרצפה", ואז אני נחבאת בפינה. אנא עזור לי לשפר את הדימוי עצמי שלי. הנושא רודף אותי מאז שאני מכירה את עצמי, לא נותן לי מנוחה וכל היום אני טרודה במחשבות ובהרהורים למה זה קורה לי, האם יש טיפול רפואי ו/או תרופה להפוך אותי למקובלת ורצויה בחברה.ד"ר, שוב אני חוזרת על משאלתי איך פותרים את הבעיה הנוראית אני זקוקה לאנושות במיוחד בסביבת עבודה. תאר לך ד"ר אני עובדת בשתי משרות כמזכירה אין לי שום שיחה עניינית עם המעבידים ו/ או העובדים, אין לי חוש הומור ואני מוצאת את עצמי בוחנת את אנשים איך מדברים שוטף ברצף ללא שגיאות בהגיית המילים, אני ממש מקנאה ואני מנסה ולא מצליחה איך אפשר לשפר את הליקויים האישיים שהם חלק בלתי נפרד ממני,נמאס לי להיות דחויה ולא מקובלת. בקיצור אנא תן לי טיפים או כיוון או הפניה לספרות מקצועית במטרה לשפר הדימוי עצמי ולהעלות את המוראל ולהיות אהובה בחברה. בתודה מראש אנוכי

אני המומה, בדברים שלך אני פשוט רואה את עצמי עד לפני שנה. גם אני הרגשתי שנים רבות רדודה ושטחית, לא יכולה לנסח משפט נורמלי וגם אם כן - כל מה שאגיד ישעמם, ככה שעדיף פשוט לשתוק ולוותר על אינטרקציה אם אנשים - וזה מה שהיה - חייתי בבידוד מוחלט בגלל דברים שהחלטתי על עצמי, בגלל הפחד של מה שיחשבו עלי. את צריכה להבין מאיפה הדברים נובעים, הכל מחשבות לא הגיוניות שלך לגבי עצמך - אין לך שום בעיה בהתנסחות, כתבת והבהרת את עצמך מצויין, ובחברה לא מדברים בשפה גבוהה, ולא מצפים לשמוע בכל רגע משפט איטלגנטי, בד"כ מדברים על שטויות היום יום. תחשבי רגע על מישהו שקרוב אליך, אולי מישהו מהמשפחה - האם אין לך את היכולת לתקשר ולדבר ברור איתו?, את חיה בויתור מוחלט, במקום להקשיב לשיחה ולחשוב כמה הם טובים ואני גרועה תכווני את המחשבה למה אני אוכל לומר בשיחה, תנסי לומר מיד את מה שאת חושבת. גם אם בפעמים הראשונות קצת תגמגמי בגלל הלחץ , לא יקרה כלום - האנשים בעבודה שלך יבינו שאת מתמודדת עם משהו שנמנעת ממנו עד עכשיו ויעריכו את זה. הדרך היחידה שלך באמת לשפר את הדימוי הזה על עצמך היא להתמודד עם הסיטואציות שאת נמנעת מהן בגלל הפחד, ואת תראי שהשד לא נושך, ושאת יכולה לקבל המון מאינטרקציה קטנה אחת. - תקבעי לעצמך משימה - מחר בעבודה תנסי להשתתף בשיחה, לומר איזה משפט קטן, להתעניין בשלום מישהו בעבודה, ותראי מה יקרה. ברור שהכל בראש! !!!go for it , רק את תוכלי להציל את עצמך

שלום למרות שקריאת ספרים יכולה להיות מעניינת, אני לא חושב שפתרון יכול להגיע משם. לדעתי את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולעשות עבודה עמוקה ושורשית יותר מאשר לקרוא על הדברים, מה שישאיר אותה ברמה אינטלקטואלית על פני השטח. את מספרת על רצף של תסכולים קשים בחיים שלך, מזוגיות, מעבודה, מיחסים בין אישיים ובעיקר מעצמך. את בגיל שכבר צברת בו נסיון חיים, ומצד שני יש עוד הרבה שנים קדימה בהם אפשר לשקם את הדימוי העצמי ואת איכות החיים. עם זאת, אין טעם להמתין עוד זמן רב. אלו דברים שצריך לטפל בהם כעת ומייד כי הזמן לא ממתין ולא ישפר את מהלך ההיסטוריה האישית שלך. מהדברים שלך לא שמעתי ליקוי בשפה, הדברים כתובים באופן בהיר ושונה מאוד מהתיאור העילג שאת מתארת בו את התנהלותך בעולם. אני מעריך לפיכך שתוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי ובשלב ראשון "לעשות קצת סדר" בבגלאגן הגדול שמתרחש מסביב. בברכה ד"ר אורן קפלן

בחודשים האחרונים, חברה שלי שסבלה מאהבה נכזבת החלה לדמיין תסריטים בראשה, ולא סתם תסריטים, אלא את הגרועים ביותר, וכתוצאה מכך היא בדיכאון ובוכה לעיתים קרובות. היא מספרת שזה החל כיוון שהייתה תקופה שכל פחד שהיה לה, התממש בצורה מפחידה, וכל פעם שהיא ניסתה להתגבר על כך, פחד אחר התממש. אני מאוד רוצה לעזור לה, ולא יודעת איך. אודה לך מאוד אם תציע לי מספר דרכים לעזור לה, מלבד לפנות לפסיכולוג (כיוון שהיא לא הסכימה).

אולי תציעי לה לעשות יחד איתך פעילות שהיא אוהבת? פעילות שלרב עושה לה הרגשה טובה? גם אם זה לא יבטל את המחשבות השליליות שלה, ואת הדכדוך, לזמן מה תהיה לה הפוגה ובילוי נעים ותומך עם חברה שאכפת לה ממנה. לפעמים זה שווה הרבה מאד. לראות קצת אור, גם כשרוב הזמן חשוך.

חשבתי על זה, וזה היה יכול להיות פתרון נחמד אילולא העובדה שאנחנו גרות במרחק של 3 שעות אחת מהשנייה, ונפגשות אחת לכמה חודשים. מכאן, שרוב התקשורת שלנו נעשית דרך הטלפון והמחשב.

שרון שלום אם חברתך נמצאת במצב של דיכאון היא זקוקה לטיפול פסיכולוגי וסיכוי סביר שגם לתרופות נוגדות דיכאון. התנגדות לטיפול יכול להביא להחמרה במצב. עם זאת, אין הכרח שהיא בדיכאון קליני, למרות שברור ממה שאת מתארת שיש ברקע חוויה דיכאונית וחרדה. במצבים כאלה סדר יום קבוע ופעיל, שילוב של ספורט למשך לפחות חצי שעה ביום, קבלת תמיכה מחברים וקרובים, אלו המרכיבים העיקריים שעשויים לעזור. השאלה האם יש לה כוחות לשמור על סדר יום כזה כי אחד המאפיינים של דיכאון הוא חוסר כוחות. אני מצרף קישורים למאמרים על דיכאון וחרדה ואני מציע לך לתת לה לקרוא אותם. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

המון תודה. למרות המרחק הפיזי ביני לבינה, אנחנו מדברות לעיתים קרובות, ואני בהחלט מתכוונת להציע לה את מה שהצעת. ושוב, המון תודה.

שלום לך ד"ר קפלן, בעקבות הפניה שלי בנושא כפי שמופיע למעלה מתאריך 6.12.04, רציתי לשאול אותך לאיזה סוג של פסיכולוג עליי לפנות:חברתיים-תעסוקתיים, חינוכיים, קליניים או שיקומיים? ואוליי פסיכותרפיסט? אודה לתגובות.

גלי שלום בתחום הפסיכולוגיה הפניה היא לפסיכולוג קליני. פסיכותרפיסט הוא כינוי כללים לאנשים שעוסקים בטיפול נפשי. בעיקרון יש גם עובדים סוציאליים שעוסקים בפסיכותרפיה ועשויים להתאים למה שאת צריכה. רצ"ב מאמר על עובדות בסיסיות לגבי הטיפול הפסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד''ר אני חזרתי לעשן מריחאונה לא מזמן וקיצר הייתי היי והתחלתי לחשוב על דברים ואז הגעתי לחשוב על החברים שלי ואני מגלה איך שאחד מהם מלא אינטרסים וכשהוא מבקש משהו זה חייב להיות בתחמנות והנה לך סיפור לדוגמא ישבנו ברכב ואני שומע שיר ומתנוענע ואז במקום לומר שהוא לא אוהב את השיר הוא עושה צחוק פרטי שיש בנינו על איזה חבר אחד שמכבה את הרדיו כל פעם שהוא מדבר ואז הוא כיבה את הרדיו הדליק והעביר תחכה.....עכשיו אני רואה שאנשים מלאים אינטרסים בצורה לא נורמליתתתתת זאת אומרת שאין לנו מושג מה אני חושבים ומה עובר להם בראש רק אם אני קצת בודק אני חושב טיפה ואז אני מגלה וזה מפחיד זה דבר שלא ראיתי לפני כן גם מן מלחמת מוחות כאלו קיצר אני לא יודע אם אני ניהיה דפוק או למעשה אני באמת איך שאומרים מקבל שכל פתאום אני לא צוחק אפילו שזה נשמע קצת מגוחך

בשביל לדעת שכולם צבועים.

שלום אני לא בטוח שאתה מסתבך עם עצמך בגלל המריחואנה, אבל היא בוודאי יכולה להקצין דברים שהיו שם קודם. זה לא נשמע מגוחך וזו יכולה להיות חוויה קשה ולא נעימה להרגיש שאנשים אינם נאמנים לך ולאבד כך אמון כללי. השאלה מה אתה רוצה לעשות עם זה, מדוע התגבר השימוש בסמים לאחרונה והאם מכל זה יחד יש מסקנה שקשורה גם אליך ולא רק לאלו שמסביבך. בהחלט יתכן שאתה מרגיש אבוד או במצוקה כלשהי ולא באמת מתמודד איתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד''ר אהבתי את תגובתך אבל אמרת משהו שאני לא אמרתי אמרת שאני מרגיש שאנשים לא נאמנים לי ..אבל אני חייב להודיע לך כדי שתוכל לעזור לי בצורה הטובה ביותר שאני לא מרגיש שאנשים לא נאמנים אני יודע ורואה את זה..וזה כל כמה דקות אני מגלה משהו חדש ..אבל רוצה לשמוע משהו דוקטור ובבקשה תקשיב טוב ..אתה אמרת שכניראה הסמים הקצינו את המחשבות וזה דיי נכון ועעכשיו אני מסביר את עצמי...זה שאנשים תחמנים תמיד ידעתי איך שהוא עמוק בלב.. לא יכלו לעבוד עלי ........אבל הייתי מעביר כמו ילד טוב ולא חושב על זה ...ומימלא במשך השנים זה התקהה הרגישות שלי לקלוט אנשים מהר כאילו בגלל שהייתי מעביר הכל כאילו אלוקים אמר לי אם נתת לך שכל כזה טוב ואת פשוט סולח את פרייאר ומימלא אין בזה שימוש אז כאילו זה נלקח ממני עכשיו בגלל הסמים(אני חוזר למה שאמרת שזה הקצין את המחשבות אצלי)התחלתי לעקוב וישר להכנס באנשים...כאילו הם חשבו אותי לתמים ותמיד היו מסתלבטים עלי....אני מאד מקווה שאני לא מתסבך אותך אני מתפלל שתבין כל מילה ואפילו מחשבה שיש לי ומשום מה לא העלתי אותה על הכתב.......... למה התכוונת כשיש מצוקה שמפריעה לי כאילו מזה קשור?(אם אני אומר לך שאני מרגיש בודד ומסכן כי אני כבר בלי חברה שנה זה יעזור לאבחנה??) לכולם יש מצוקות ובגלל זה אני לא חושב שזה נוגע לנו.... אני חושב שאני עומד לפני שינוי גדול בחיים שלי (אמרתי שאני בן 22?)כאילו או שאני יחזור להיות מה שהייתי כי זה יותר נוח אבל פראייר או שאני אמשיך ככה ומידי פעם אני לא יקלוט מספיק טוב ואני יתכסח עם החברים שלי(בד''כ הם מודים שאני צודק)אולי בעצם אני עם החברים הלא נכונים?אבל הם חכמים מאד ואני רוצה לעבור אותם...................................ושאף אחד לא יסתלבט עלי ושיכבדו אותי זה הכל כבוד אחד לשני בלי פאקינג אינטרסים כנות... וד''ר אני מבקש מכל הלב שתאריך כמה שאתה יכול בתשובתך כי זה מאד נעים לי לקרוא אותם תודה ושבת שלום

שלום הדברים שאתה כותב נשמעים מהלב והמצוקה שדיברתי עליה היא השערה ולא עובדה. המצב בו אתה מגביר שימוש בסמים, מרגיש לא טוב עם החברים, מרגיש בודד וכו', נובע ממשהו ושווה להבין מה זה. אני לא חושב שיש לי הרבה להוסיף כרגע. נראה לי שאתה בתהליך של חיפוש ואולי נמצא בצומת דרכים חשובה. נראה לי שהיה יכול לעזור לך לעבור אותה עם מדריך שיכוון אותך. זה יכול להיות הורה או אדם קרוב אחר שעליו אתה סומך, זה יכול להיות גם איש מקצוע כמו פסיכולוג, אבל נראה לי שכדאי שלא תעשה לבד את כל התהליך הזה כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מאוד מאוד קשורה למשפחתי וכך כל בני המשפחה למעט אחותי שקצת בחוסר תקשורת ואבי שהתגרש מאימי. האחים ואמא קשורים לחלוטין.זה דבר לכשעצמו מאוד יפה ומחבר אבל אני מרגישה ומשיחות עם אחיי עולה גם הרגשתם כי הקשר הזה מפריע לחיי היום יום זה מתבטא לפחות אצלי במחשבות עודפות אודות כל אחד מבני המשפחה-כמה הוא "מסכן" קשה לו,"עובד קשה" אין לו זמן למנוחה תמיד מתרוצץ וכו.. וכך אני יכולה להעסיק עצמי ברחמים על כולם דבר שמטריד מאוד כי אין דרך עלי אדמות שאוכל לעזור לכולם-אני מוציאה כסף רב לפנק המשפחה-המצב הכלכלי לא מוצלח,והחיים האישיים של כל אחד מהם רחוק מלהיות זוהר@@ אז קשה לי ואני מנסה בכל דרך לשמח את זה ואת האחר והאחינים וכו..אני משתגעת מזה כי גם יש לי חבר שאני יודעת בוודאות שהזוגיות נפגמת בשל כך כי אין לי רגע מנוח אחד לעצמי,הרגשה של לחץ מתמיד.העמדתי לעצמי 2 אופציות-להמשיך באובססיביות הזו שנראית לי ההתנהגות "הנורמלית" כי צריך לעזור לאהובים עליי או לשנות קצת את העור ולהירגע אז ארגיש כנראה אגואיסטית.. לציין שאחיי המבוגרים יותר עברו על בשרם בדיוק המלחמה שלי אך כעת כשאחי הוא אבא הוא היה חייב לפנות עצמו למשפחה לילדים וכך בעצם נראה לפחות שהוא פחות מרגיש לחץ@@ זה הרבה פעמים מונע ממני מחשבה על הבאת ילדים וחתונה כי נראה לי שלא אעמוד בלחץ של הדאגה הזו.. כמו כן עליי להוסיף שבצעירותי הדברים היו נכונים מאוד עבור אחיי ואימי כלפיי הרבה רגש עזרה תמיכה גם כלכלית המון שהמצב היה טוב כפליים ויותר..אני מרגישה כמו השבת טובה באיזשהוא מקום.שאני פשוט חייבת את זה לעצמי כי הגלגל התהפך והנה אני חזקה יותר וזה הזמן לפצות על אהבתם הגדולה כלפיי..

שלי שלום לקחת על עצמך תפקיד קשה, עמוס ברגשות אשמה ובצורך להציל את כולם. הבעיה במסלולים כאלה היא שאת עלולה ללכת לאיבוד שם בדרך, לא לשים לב לצרכים שלך ולחיים שלך ובמידה מסוימת לגרום למכשולים שבסופו של ידבר יכבידו הן עליך והן על היכולת שלך להעניק לאחרים. השאלה איך אפשר למצוא איזונים חדשים באופן שבו תרגישי פחות אשמה בלי לפגוע ביחסים המשפחתיים עם האנשים היקרים לך. בשלב ראשון אולי היית יכולה לשוחח יותר עם קרוביך על התחושות הללו ועל הצורך שלך ודרך השיחות הללו אולי תשמעי משהו שיעזור לך לשים בלמים ואיזונים מתאימים למה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן התקף דיכאון קליני אני סובלת מסחרחורות ומבעיות בשיווי משקל. האם זה קשור לדיכאון?

שולה שלום זה יכול להיות קשור לדיכאון ו/או חרדה. צריך כמובן לפנות לרופא ולבקש אבחנה רפואית. במידה ולא עולה רקע רפואי סביר להניח שזה אכן קשור למצב הנפשי. התופעה אינה נדירה ובד"כ עם השיפור במצב הנפשי ועם לקיחת תרופות שנוגדות הן דיכאון והן חרדה, יש שיפור גם בבעיות שיווי המשקל. אגב, יש פיזיוטרפיסטים שמתמחים בנושא שיווי משקל ואפשר לנסות ולפנות לאיש מקצוע כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לעיתים קורים לי מקרים בהם אני נמצאת עם אנשים שאני אוהבת ברגעי שמחה, ופתאום אני כאילו מדמיינת את כולם מתים. זה נורא מפחיד אותי, ומכניס אותי לעצב רב. אשמח לשמוע את עצתך, מור

מור שלום זו נשמעת באמת חוויה מפחידה מאוד. קשה לומר לך מה מקור הבעיה אבל זו בהחלט נשמעת סוג של חרדה. השאלה האם זו התופעה הנפשית היחידה שקוראת לך ומטרידה אותך או שיש עוד דברים מסביב. אם זו אכן חרדה ממוקדת אפשר גם לטפל בה באופן ממוקד. למשל אמליץ על שיטת EMDR עליה תוכלי לקרוא כאן http://www.psychologia.co.il/emdr.htm במידה ויש דברים נוספים שמטרידים כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי, לעבור קודם מספר שיחות לאבחון הבעיה ולהחליט איך להמשיך. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בשעה טובה ומוצלחת אני מתחילה טיפול אחרי הרבה זמן שחיכיתי לזה. איך לבחור מטפל/ת? ז"א איך מתוך מאגר כ"כ גדול אוכל לבחור מישהי (אני רוצה בחורה את זה אני יודעת) שתתאים לי כמה שיותר. אני יודעת שרק תוך כדי הטיפול אני אוכל לדעת באמת עד כמה יש ביני ובינה התאמה ועד כמה היא אינטואטיבית וטובה למצבי. אבל האם ישנם קריטריונים שאני יכולה לבדוק לפני הטיפול. אשמח לעצות.

שלום אני חושש שאין ממש קריטריונים שכאלה. רצוי לקבל המלצה ממישהו שאת מכירה ואם אין תצטרכי פשוט לסמוך על החושים שלך ולראות שיש כימיה אחרי הפגישות הראשונות. אני מצרף מאמר קצר על עובדות בסיסיות לגבי טיפול פסיכולוגי http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת 3 הינה בת יחידה (בינתיים), ילדה מאושרת וחכמה מאוד. בחודשים האחרונים מגלה מדי פעם פחדים שונים (חושך וחלומות על חיות טורפות ומפלצות) אך הדבר נראה סביר. בנוסף, מגלה פחד עז מזרים גברים. הפחד חוזר על עצמו (טכנאי שמגיע לגן, הבעל של המטפלת, מדריך בחוג התעמלות, אבא/סבא של חברה ועוד) ולעיתים מתבטא בבכי. הביטוי לפחד נראה (לנו ולגננת) קיצוני. אנחנו בטוחים ב- 100% שהילדה לא עברה שום התעללות (שכן מעולם לא נשארה ללא השגחתנו בחברת גבר זר) וכמו כן את הגברים המוכרים הינה מאוד אוהבת (אבא, סבא, דוד וכו'). הילדה מסבירה פחד זה בבטויים של "אני לא מכירה אותו" "התביישתי ממנו" "יש לו צורה אחרת". מה ההסבר ומה כדאי לעשות ?

נורית שלום הפחד מפני זרים, גם אם הוא מפני גברים בלבד, אינו מעיד על התעללות מינית, הוא טבעי ונפוץ בגיל זה. אין לי הסבר חד משמעי מדוע הפחד הוא דווקא מגברים זרים, זוהי לא תופעה אוניברסלית והיא קשורה בוודאי לחוויה פנימית כלשהי של הילדה. השאלה היא באיזו תדירות זה מתרחש, באיזו עוצמה, וממתי זה קורה. הייתי מציע לך לעקוב אחר התופעה, לתעד אותה ביומן עם המועד וכן עם פרטים מה קרה קודם לכן, האם היה משהו מיוחד באותו יום וכו'. אחרי כשבועיים יהיה לכם חומר גלם שאיתו אפשר להתחיל לעבוד ולחשוב מה קורה, וכן פרופורציות על מידת הבעיה. אם יש צורך בקשו מהגננת בגן לעזור לכם במטלה זו. במידה ותגלו שזו בסך הכל תופעה לא חזקה יתכן שצריך פשוט לתת לזמן לעשות את שלו והתופעה תחלוף. אם לעומת זאת תגלו שזו תופעה חזקה שמשפיעה על הילדה ועל איכות חייה ביום יום כדאי לפנות לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מתקרבת לגיל 40, אישה משכילה. לאחרונה אני מרגישה שינוי קל באישיות שלי , באופן כזה שקשה לי להסביר . יש לי ירידה משמעותית בביטחון העצמי , החרדות אצלי לגבי דברים מסויימים גברו , קשה לי להגיע להחלטות , אני יותר הססנית , יותר רגזנית , ואני מרגישה כאילו שמחת החיים שלי נפגמה . אני מרגישה לכודה בתוך עצמי . קשה לי להיות טבעית בחברה , קשה לי לרקוד או לשיר בחברת אנשים ועוד..... אני מרגישה בדידות גם בתוך הזוגיות שלי וגם די בעבודה אע"פ שאני מאוד מקצועית ומסורה לעבודה. יש לי חשש שאולי זה התחלה של פרקינסון כי המחלה קיימת במשפחה . אני גם מאבדת לעיתים שיווי משקל כשאני עולה במדרגות , מרגישה כאילו נופלת אחורה . האם תוכל לומר לי כמה דברים שיסייעו לי , האם זוהי תופעה הקשורה לגיל או למצב שאני פשוט לא מאושרת בחיים הזוגיים ? תודה רבה על ההתייחסות.

נילי שלום בהקשר של פרקינסון, אני מציע להתייעץ עם רופא שזו מומחיותו. עם זאת, תיאורך מעלה אפשרות של לחץ וחרדה שצובעים כרגע את החיים שלך ופוגעים בהם בצורות שונות. במידה ואין רקע רפואי למה שקורה לך (ואת זה כאמור צריך לבדוק עם רופא) הרי שאוסף דברים, חלקם אולי קטנים ולא משמעותיים, אבל באופן מצטבר הם משפיעים על מה שקורה לך, ופוגעים באיכות חייך. מדוע דווקא כעת לחץ וחרדה? סביר להניח שאת תוכלי להסביר זאת, אולי זה קשור לגיל ה 40 המתקרב, לשלב כלשהו בחיים שלך שאת מרגישה שאת מתקרבת אליו, אולי החשש מפני בעיות בריאות. במידה וזה אכן הכיוון יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוג וכן ניתן להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה. מבחינת האם הזוגיות יכולה להיות גורם לכך, זו בהחלט אפשרות, אפשר לבחון אותה בהקשר הכללי של לחץ וחרדה כנושא אחד מטריד מבין רבים אחרים, או כנושא מרכזי שגורם לבעיה. מן הסתם את יודעת על כך טוב מכל אדם אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, נערה החוששת מאד לישון מחוץ לבית. עומדת בקרוב לפני טיול של מספר ימים ומתלבטת רבות בשל חששותיה. (קבוצת המטיילים גם לא מוכרת). היא זקוקה לביטחון שברגע שתרצה לחזור הביתה יהייה מי שיחזיר אותה, גם אם זה בשעות הלילה.אין לנו האפשרות להבטיח לה זאת.(מדובר במרחק של כ3 שעות נסיעה). האם לעודד או להניח לה להחליט לפי הרגשתה? האם יש דרך לעזור לה בהתמודדות עם מצב זה? תודה.

אלמה שלום אם אי אפשר להבטיח לה להחזיר אותה מיידית אין להבטיח לה זאת. חשוב לנסות ולעזור לה להתגבר על החרדה, להבין אותה טוב יותר, להתמודד איתה ישירות. כדאי לבחון האם זו הבעיה היחידה או שהיא סימפטום אחד בסיפור רחב יותר. השאלה רחבה יותר מהזדמנות הטיול הקרובה ואפשר להציע לה טיפול פסיכולוגי כדי לטפל בשורש הבעיה. לא בטוח שזה יתן מענה מיידי לטיול הקרוב, אבל יאפשר תחילת טיפול ושינוי לעתיד. יתכן שזה יעזור אפילו בטווח קצר ומיידי לטיול הזה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 25. לפני כ 4 שנים היה לי קשר זוגי מאוד עמוק עם אישה שהסתיים כתוצאה מפחד שלה. מעבר לשאלת ההעדפה שלי לגברים או נשים, הייתי משוכנעת שאתגבר על החוויה של "האהבה שנגמרה" לבד, בכוחות עצמי וסביבתי הקרובה. לאחר תקופה ארוכה זו של ניתוחים עצמיים שלי על היחסים, עלי, על הפתרונות וכו' - לא הצלחתי לשים אותה מאחור ולהמשיך הלאה והדבר מתבטא במחשבות יומיומיות, חלומות ואפילו מפגש או שיחת טלפון ביניינו אחת לתקופה (יזום מצידי וגם מצידה). בעוד שהיא מצידה המשיכה בחייה לחלוטין אני לא מצאתי רצון ליצור קשר חדש. שאלתי היא איזה טיפול מקצועי יכול להתאים לי משום שאני מרגישה כי "אין לי כוח לספר מחדש לאדם מקצועי את חיי וכי הייתי מעדיפה שידע את העובדות ולא את איך שאני מציגה את הדברים". אך בכל זאת תקועה באותו מצב זמן רב מדי. אשמח אם תוכל ליעץ לי. תודה.

שלום סיפור הדברים בהיכרות ראשונה עם פסיכולוג אורכת זמן קצר יחסית. אני מבין את החשש והקושי להתחיל מחדש, אבל עיקר הטיפול לא שם. טיפול פסיכולוגי בהתלבטויות מהסוג שאת עסוקה בהם הוא תהליך ממושך ודורש מן הסתם גם כוחות ורצון להיכנס לסוג כזה של מחוייבות. בתהליך כזה לא משנה כל כך כמה עובדות את מספרת או איך את מציגה את הדברים בפגישה זו או אחרת. נוצר קשר ממושך שבו יש הזדמנות לבחון דברים רבים, ודרכו אולי תוכלי למצוא את מה שאת מחפשת על עצמך ועבור עצמך. בעיקרון מתאים כאן לדעתי טיפול דינמי שייתן לך מקום וזמן לאורך זמן. אני מצרף מאמר קצר המתאר גישה זו באופן כללי. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, קוראים לי ענבל ואני בת 18.5. כבר הרבה שנים, קורה לי אותו דבר ואני פשוט לא מצליחה להתגבר על זה: לפעמים אני מרגישה בסדר, רגילה ואז פתאום קורה משהו .. זה יכול להיות גם הדבר הכי טיפשי בעולם כמו שאני מתקשרת למישהו ולא עונים לי או כמו שאני רבה עם חברה ואז פתאום אני מתחילה לפרוץ בבכי אני מרגישה כל כך רע.. כאילו אני נשרפת מבפנים אני לא יודעת מה לעשות ופתאום אני מוצאת את עצמי עם סכין ביד חותכת את עצמי. לא נראה לי שזה חמור כי מעולם לא חתכתי את עצמי עמוק, פשוט ככה אני מרגישה יותר טוב... כאילו הכאב הנפשי יוצא מהגוף שלי. אני מרגישה שההרגשה הרעה עוברת (לא מיד.. תוך כמה ימים) רק אחרי שאני עושה את זה. כמו כן אני מרגישה שאני לא מצליחה להתגבר על משברים כמו כולם. בעת שלכולם יש משבר, הם מתגברים עליו וממשיכים הלאה אני מרגישה שאצלי פשוט הכל נשאר, גם כשהמשבר כבר נפתר אני עדיין מרגישה עצובה ממנו. לדוגמא גם עכשיו שכבר יש לי רשיון כמעט שנה אני עדיין מרגישה רע כי נכשלתי בטסט הראשון. מה יש לי??

ענבל שלום פציעה עצמית היא סוג של תגובה שבד"כ מכסה על כאב אחר גדול מאוד. יש עיקרון שיווי משקל די ברור בגוף. הוא מסוגל להרגיש רק מוקד אחד של כאב. לכן כאשר נפשך כואבת את חותכת את עצמך והכאב הגופני במקום החתך מכסה על הכאב הנפשי שאת חשה באותו הרגע. לכן יש בכך משהו מרגיע ואולי אפילו ממכר. עם זאת, זהו מצב מסוכן מאוד ומעיד על כך שאת זקוקה לעזרה פסיכולוגית באופן דחוף. אני מציע לך לפנות בהקדם האפשרי לקבלת טיפול וכן לפגוש רופא פסיכיאטר כדי לשקול קבלת תרופות נוגדות דיכאון שעשויות לעזור לך במצבך הנוכחי. מאחר ואת עלולה להתקשות למצוא לבד את המטפלים המתאימים אני ממליץ לך לשוחח עם הוריך על הנושא ולבקש את תמיכתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום רב. בעקבות השיחות שניהלנו בפורום לגבי "ילד בן 13 סורר: המלצת לי על ספר ואני רוצה להודות לך מאוד על המלצתך לגבי אותו הספר של ד"ר חיים עומר "שיקום הסמכות ההורית". עיינתי בו (במרביתו), קראתי ולמדתי רבות - עזר לי הרבה מאוד!!! אני ממש ממליצה בחום לכל ההורים שנמצאים בבעיה של ילדים סוררים ומורדים בגיל ההתבגרות, בעיות משמעות, בעיות של עבירות פליליות ומעורבות קצינת מבחן וכו'. הספר ממש הראה לי את האור בקצה המנהרה. תודה ויום טוב

שלום אני שמח לשמוע שהספר עזר. בהצלחה בהמשך. ד"ר אורן קפלן

שלום רב... אני בת 19 בילדותי הוטרדתי מספר רב מאוד של פעמים מינית- מכל מיני אנשים וכמעט מכל מי שהיה מסביבי- היום אני מרגישה שלמרות שחשבתי שאני חזקה והתמודדתי עם זה - אני מוצאת את עצמי כאומללה בכל פעם שאני חושבת על זה- חבר שלי טוען שכשהוא מחבק אותי כשאני ישנה אני רועדת כל כך שהוא עוזב אותי ולא מחבק בלילה- אני חושבת שהכל זה תוצאה של אותם מקרים- אני לא יודעת אם זה שאלה לפורום הזה אבל באמת אין לי מושג לאן לפנות- ואין לי עם מי להתייעץ (ההורים שלי לא מודעים לכלכ מה שעברתי) אני אודה לך אם תוכל לכוון אותי- תודה

כדאי שתפני לייעוץ אצל פסיכולוג/יתהמתמחה בטיפול בבעיות מסוג זה. נראה לי שאת צריכה לשחרר מטענים כבדים המצויים בך כתוצאה מההטרדות שתארת. בטיפול פסיכולוגי מתאים אפשר יהיה להבין מה קורה לך , וכיצד לעזור לך ךהתמודד ולהתגבר על המשקעים שנותרו בך כתוצאה ממה שתארת.

שירי שלום את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולקבל ליווי לאורך זמן עד שיהיה שיפור משמעותי בהרגשתך ועיבוד של כל מה שקרה לך בעברך. אחת השיטות לטיפול בפוסט טראומה מכונה EMDR ואת יכולה לקרוא על כך מעט במאמר הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm תוכלי לקבל הכוונה למטפל באגודה הישראלית שעוסקת בנושא www.emdr.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לדעת האם בית הספר שהוא מוסד חינוכי אין יכולת להתמודד עם ילד עם בעיית התנהגות. הצוות פוטר את הנושא בהרחקה וזהו. אך מה עם טיפול בשורש הבעיה. האם לנו ההורים פתרונות ? האם התעלמות מהילד ומצרכיו היא הפתרון. וכשהילד בעקבות חוסר רצון או התעלמות של המורים מטפל בעצמו בדרכו שלו במצב אז מאשימים אותו הנה אתה לא בסדר. עשיתה ככה וככה. אבל איפה אתם הייתם. לפני שזה קרה. האם לנו ההורים יש מקום לפנות לטפל בבעיות אלה בגלל שהמערכת החינוכית שלנו לא מוכנה להתעסק בזה.

אדי שלום במקרה כזה אני מציע לפנות באופן ישיר לפסיכולוג בית הספר מטעם השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה ולבקש ממנו פגישה. אם המערכת לא לוקחת אחריות מבפנים יש צורך שמישהו מבחוץ יעזור לקחת את האחריות, וזו הכתובת המתאימה ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בעלת גן לגילאי שנה- שלוש , לאחרונה אני מוצאת את עצמי מתמודדת מול מצב כזה: יש לי ילד בכיתה בן שנתיים שלאחרונה מתנהג בעצבנות יתרוזה מתבטא בכך שמכה הרבה ילדים , נושך, מכה , צובטודוחף בחוזקה מצייר על קירות ושולוחנות, עושה דברים שאסורים במסגרת הגן גם לאחר שמעירים לו ( מוצאים מהמפגש הילד עדין ממשיך בשלו ) , ניסיתי גם בדרכים קלות וגם בקשות יותר עם הצבת גבולות וגם כמובן ניסיתי להתעלם ממצבים שאפשר להבליג ועדין ממשיך בשלו , לא מסתדר עם ילדי הגן . אפילו בחוגים מתלוננים שאין שליטה . פניתי להורים לברור מדוע הילד מתנהג כך וקיבלתי שאין להם מושג , בבית מתנהג כרגיל . לני כחצי שנה נולדה אחות המטפלת שהיתה שלו כרגע מטפלת בילדה . ביקשתי מההורים יותר זמן איכות עם הילד . איך אני מתמודדת עם המצב ? תודה רבה

ענת שלום הייתי מציע לך לעשות בימים הקרובים מעקב ולנהל יומן אחרי תגובות הילד. נסי לראות אם יש חוקיות כלשהי בתגובות האלימות. אם זה מתאים לך, הזמיני את ההורים לשהות יום אחד בגן ולצפות בדברים בעצמם. צריך לאתר את הבעיה וליצור מודעות בקרב ההורים לבעיה זו. במידה ושום דבר אינו עוזר ההורים יצטרכו לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים כיצד לנהוג. כאן יש בעיה מעגלית, כל עוד אין חומר גלם רלוונטי קשה להבין על מה לדבר וכיצד לנהוג. לכן יומן מעקב כזה של מספר ימים עשוי לעזור לכם למצוא קצה חוט. בהמשך אפשר לשתף את הילד ביומן הזה וכך ליצור גם אצלו מודעות להתנהגותו כולל חיזוקים חיוביים ושליליים, הכל כמובן בהתאם לרמת הבנתו בגיל הצעיר בו הוא נמצא. בברכה ד"ר אורן קפלן

חברי בן ה 25 לא מוכן לעבור בשום פנים ואופן בדיקת איידס. הוא טוען ש ב 100% אין לו - כי הוא פחדן וכל חייו שמר על עצמו. שאני חוזרת אחורנית אני רואה שבדיעבד הוא אכן פחד- כי גם איתי לקח לו זמן לקיים יחסי מין ללא הגנה. אני החברה הראשונה שלו, שאר השנים בחייו היו רק סטוצים והוא טוען שאף פעם פשוט אף פעם לא קיים יחסי מין לא קונדום מהפחד מהמחלה. ושאני מבקשת ממנו בכל זאת ללכת לבצע את הבדיקה בשביל השקט הנפשי שלי הוא מוסר שהוא מעדיף למות ולא לעשות את הבדיקה- ואני שוב שואלת אם אין לו ממנה לחשוש למה הוא כל כך מפחד מהבדיקה, הוא אומר שאין לו את הכח לעמוד מול בדיק כזו מפחידה- אבל הוא יודע במליון אחוז שאין לו איידס. אני כרגע סובלות מחרדות מאוד קשות ובעבר טופלתי בסרוקסט ואני כולי מבועתת ולא יודעת מה לעשות. האם ייתכן שאדם שיודע בוודעות שאין לו את המחלה יפחד לבצע את הבדיקה? אנא עזור לי.

המצב נכון לעכשיו הוא שתכלס אין לך בעצם משהו רציני להסתמך עליו חוץ מהמילה שלו. רק שכמו שהוא קיים איתך יחסים ללא הגנה, יכול מאד להיות שהוא עשה זאת (סטוצים) פה ושם. השורה התחתונה - את לוקח סיכון גדול בקיום יחסים ללא הגנה כשאין לך שום ביטחון שהבחור אכן נקי. אגב, את הבדיקה היית צריכה לבקש ממנו לפני שקיימתם יחסים ללא הגנה. עכשיו קצת מאוחר, לא?

נעמה שלום לפי מה שאת מתארת הוא חרד מאוד. יתכן שזו תגובה טבעית שלו, אולם באותה מידה יתכן שהוא חרד מסיבה קונקרטית, כלומר, מיחסי מין שקיים באופן לא זהיר. אינך יכולה לדעת בוודאות מה הסיבה ואת בעצמך חרדה מאוד מכל הסיפור. אינני יכול לייעץ לך מה קונקרטית לעשות. בוודאי שאת צריכה לקיים איתו יחסי מין מוגנים בקנדום בלבד כל עוד לא נעשתה הבדיקה, במידה ואת מחליטה להמשיך ולקיים יחסי מין. לאור הרקע החרדתי שלך אני חושש שהעניין ילך ויחמיר ויכביד על הקשר שלכם. חרדה היא דבר בר טיפול ואם יש לו חרדה מפני בדיקות דם או איידס, בין אם היא מבוססת או בין אם היא חשש מדבר דמיוני, אפשר ורצוי לטפל בה. הרי מידי פעם צריך לעשות בדיקות דם בכל מקרה להערכה כללית. במצבים כאלה נוח להעביר קשיים שונים של היחסים הזוגיים למשהו ממוקד וקונקרטי. אני חושב שמעבר לדיבור על בדיקת הדם יש כאן דיבור נוסף על היחסים ביניכם ואולי כדאי להקדיש לכך יותר מחשבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. אני בת 30. גדלתי בלי אבא מגיל 10 וההורים התגרשו כשהייתי בת 12. כתוצאה מכך שגדלתי בלי אבא ורק בסביבה של בנות, נוצר אצלי באופי חוסר ביטחון. בגיל ההתבגרות עברתי מתיכון שיש בו דגש על חברתיות לתיכון אחר שבו יש דגש על הציונים שאתה מקבל וזאת כדי לא להרגיש את העובדה שאני "בצד" בחברה ובשוליים וזה מצב לא נעים. בגלל זה שעברתי לתיכון אחר לא נוצרו אצלי משקעים וצלקות באופי לצמיתות. לאחר מכן גם שירתתי בצבא שירות מלא. לאחר הצבא גם עבדתי. כרגע אני מחפשת עבודה. השאלה שלי היא האם כדאי לי ליצור קשר עם האבא (אני יודעת את מספר הטלפון) בגיל שלי? האם יצירת קשר מחודש איתו יתרום לי לביטחון במשהו בגיל כזה? שכחתי לציין משהו חשוב - לאבא יש בעיות נפשיות מובהקות, הוא מטופל על ידי פסיכיאטר, וכאשר הייתי קטנה היה לי "גב" להישען עליו וזו היתה סבתא שלי שתמכה בי לאורך כל הדרך, ולכן היה על מי לסמוך שיעודד אותי כאשר האבא היה עושה משהו מוזר או עושה בושות, הסבתא היתה מקבלת את זה כי היא רצתה שיהיה לי אבא בחיי. כיום הסבתא לא בחיים יותר לצערי. האם יצירת קשר עם האבא בעל ההפרעות הנפשיות הקשות היא כדאית? האם הוא יכול להזיק לי במשהו בגלל הבעיה שלו? (הבחנה משוערת שלו - פסיכופטיה=פסיכופט, קר וחסר רגש, תופס לפעמים "קריזות" ועצבים, אנטיפט לאנשים והתנהגות מוזרה, לא מתערבב עם אנשים,סדיסט לפעמים באופן מילולי). האם כדאי בכלל ליצור קשר שיועיל? תודה רבה.

גלי שלום, למה להכניס ראש בריא למיטה ממש חולה? לדעתי, חידוש קשר עם אביך הנתון בבעיות נפשיות קשות לא יתרום לביטחון שלך בשום צורה ודרך, וזה במקרה הטוב. במקרה הגרוע, את עלולה לחוש אמפטיה והזדהות עם בעיותיו, מה שיגרום לך לתחושת דכאון, ירידה בביטחון העצמי ויערער את התדמית שלך בעיני עצמך. אחוז גבוה מאד בחברה הישראלית של היום הינם חד-הורים. ילדים גדלים היום עם הורה יחיד ותחושת הביטחון או חוסר הביטחון שלהם ברוב המכריע של המקרים הינה פונקציה של התייחסות ההורה, של כמות ואיכות ההשקעה של ההורה בילד וסיפוק צרכיו. אם ההורה מבין, אוהב, מקדיש, משקיע ומטפח - אין שום סיבה לכך שילד יחוש "בצד" או בשוליים של החברה. עלי על דרך המלך ובני את עצמך וחייך בלי לגרור משקעים מן העבר. בהצלחה

קראתי את התשובה הקודמת שניתנה לך ובקריאה ראשונה אני מסכים עם הכתוב. במחשבה שניה, נראה שאם השאלה עולה אצלך , כנראה שישלך צורך לפגוש אותו ללא קשר למצבו. יש לי שתי הצעות אלייך בעניין. אם יש לך את מספר הטלפון את יכולה להתקשר ולדבר איתו. מהשיחה תוכלי אולי להבין מה מצבו הנפשי והאם הוא גם מעוניין לפגוש אותך. לדעתי כדאי גם שתתיעצי בעניין עם פסיכולוג.בעיקר בעניין השפעה אפשרית עלייך במקרה ותתאכזבי. מה הציפיות שלך מחידוש הקשר ומפגישה כזו? אם מצבו הנפשי מעורער, ספק אם יוכל לתרום משהו לחיזוק בטחונך העצמי. הפגישה יכולה להסתיים גם במפח נפש ואכזבה מבחינתך. אם נראה לך שתוכלי לפגוש אותו ולשמור על איזה "מרחק רגשי" , אני מציע שוב התייעצות עם איש מקצוע.

גלי שלום אין ספק שמה שעברת בילדותך המוקדמת ועוד הרבה לפני הגירושין השפיע עליך באופן ניכר. אני גם מבין ומזדהה עם הרצון לפגוש את אביך, זה רצון טבעי לחלוטין. עם זאת, המפגש הזה עלול להיות הרסני עבורך אם יעשה באופן לא מתוכנן ולא מעובד. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בגלל כל הדברים שקרו ובגלל הביטחון העצמי שאת מתארת. לאחר היכרות ולאחר התייעצות מעמיקה עם הפסיכולוג תוכלי להחליט בצורה יותר נכונה האם ליזום את הקשר, ובמידה וכן, כיצד לעשות זאת ומה לומר וכו'. כך תגיעי הרבה יותר מוכנה וגם אם הפגישה עצמה תאכזב אותך היא לא תגרום לנזקים שמפגש מיידי כזה עלול לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ידיד טוב מאוד כבר המון שנים. לפני כחודש יצא ששכבנו.. היה מביך אך נהנהנו. הוא לא רצה שוב כי פחד שאני אפתח רגשות וטען שאין לו זמן למשהו רציני (טענה נכונה באמת, אין לו הרבה זמן, הוא נורא עסוק). היחסים בינינו מעולים, מדברים על הכל, צוחקים ונהנים. לפני מספר ימים שכבנו שוב. עדיין היחסים מעולים... הבעייה היא שאני רוצה יותר, גם יותר סקס וגם יותר קשר. אני חושבת שאני מפתחת רגשות, אפילו בטוחה בכך. אני מתנהגת כרגיל, למרות שאני בדרך כלל מאוד שקופה אז ייתכן שרואים זאת. עדיין הוא מספר לי הכל ואני מספרת לו (חוץ מזה...). מה לעשות?? אני חושבת עליו כל היום, בלי הפסקה ומחכה לזמן האיכותי שיהיה לנו יחד ומקווה שהוא ירצה אותי שוב...

סקארלט שלום כשהארי פגש את סאלי... הייתם ידידים הרבה שנים. מה יוצר זוגיות? מה מושך שני אנשים זה אל זה, והאם קשר בין נשים לגברים יכול להישאר בגדר ידידות בלי שיעורר מתח מיני או/ו זוגי? אלו שאלות רציניות, שאין עליהם באמת תשובה, ואני תוהה מה בעצם את שואלת. נראה לי שעברתם את מה שנקרא צעד האל-חזור. שכבתם והיכרתם באופן רשמי בכך שיש ביניכם מתח מיני. כעת יש משא ומתן על אופי המחוייבות של הקשר, זה מן הסתם מערב גם רגשות נוספים שלא היו קודם, מה שמסבך את המצב. השאלה מה את רוצה ומה הוא רוצה. במידה וכאן אין סימטריה הידידות ארוכת השנים נמצאת בסכנה ולא תעזור העובדה שעד היום היא היתה מאוזנת. לפי מה שאת מתארת את אמורה להרגיש דחויה כי הוא כל כך עסוק ו"אין לו זמן בשבילך", ואת רוצה אותו. העצה היחידה שאני יכול לומר לך בשלב הזה היא להיזהר. יש לי הרגשה שאת נכנסת למלכודת שעלולה לגרום לך כאב וכדאי אולי להכיר בכך מראש. אני לא מאמין ביחסים זוגיים שאינם הדדיים ואינם סמטריים, וכל מחציתה השניה של הודעתך עוסקת בחוסר האיזון שבקשר. אם זה עדיין אפשרי אני מציע לברר את פני המציאות מולו ואם אכן אין סיכוי לקשר זוגי מאוזן נסי לסגת, לפחות למצב הקודם. אם יש פרצות בחומה והוא לא כל כך נחרץ לגבי "חוסר הזמן שלו למשהו רציני", אז יש מקום לדיון ומחשבה. אחרת, ברחי כל עוד את יכולה וכל עוד אינך יותר מידי פגועה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בת בגיל 23עם בעיה שלדעתי זקוקה בדחיפות לעזרה פסיכולוגית/פסיאכטרית והיא מסרבת ללכת .מצבה מידרדר מה עושים ואיך אפשר לגרום לה ללכת

אולי השאלה העיקרית היא מדוע היא מסרבת. האם היא לא מאמינה בטיפול פסיכולוגי בתור משהו שיכול לעזור לה? אולי היא לא חושבת שיש לה בעייה? האם היא מפחדת מהסטיגמה? האם יש לה רעיונות אחרים איך להתגבר? אם היא לא רואה כלל שיש לה בעייה, או לא מחשיבה את המצב שלה כבעייתי, אז יהיה קשה מאד לגרום לה לחפש עזרה, אם היא כן רואה בעייתיות, אבל מסיבות שלה לא רוצה טיפול פסיכולוגי, צריך להבין האם היא באמת על נתיב להתדרדרות או שהיא בוחרת להתמודד בדרך שלה, ובכל מקרה קשה מאד להכריח אדם לעשות משהו בניגוד לרצונו. אם היית מציינת מה הבעייה, אולי היה קל יותר להבין האם המצב באמת חמור והאם נדרשת התערבות כלשהי.

שלום אי אפשר להכריח אדם ללכת לטיפול וגם אם הוא הולך במצב כזה הטיפול בד"כ אינו יעיל. במקרה כזה יש אפשרות שההורים יפנו לקבלת ייעוץ והדרכה אצל איש המקצוע והוא ינחה אותם כיצד לנהוג. מאחר ולא פעם מעורבים בעניין גם דברים מתוך הדינמיקה המשפחתית ההדרכה יכולה לעזור לא רק בהכוונת הבת לטיפול אלא גם בפתרון בעיות מסוימות שקשורות למערכת המשפחתית כולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעברי הרחוק סבלתי מתת מישקל עברתי טיפול כיום אני אחרי טיפול ואני בת 25 סטודנטית ומיואשת בעייתי היא הפוכה ולדעתי זה נפשי רק למי אני פונה , אז ככה סדר יומי הוא לימודים לימודים לימודים לימודים,,,,,,,,,,,,,, ואת התיסכולים אני משליכה על האוכל מה שמאוד מפריע לי כי פשוט הפכתי לשמנמנה וכמובן איני רוצה להיכנס שוב להפרעות אכילה שטוטיות אבל איני מבינה גם אחרי ארוחה אני כל הזמן רעבה , ביטני מקרקרת , אני מיתיאשת אוכלת אח"כ בוכה ניכנסת למיטה , מיסתגרת פשוט מישתגעת וכל זאת בשל גופי השמנמן אני לא מבינה ד"ר יקר האם אתה חושב שבעייתי היא ב-vmh בדיקות הדם ובלוטות התריס תקינות מה עליי לעשות אני בתיסכול ובחוסר ריכוז רציני בבקשה תציל רותי ליפני שיהיה מאוחר ואכנס שוב להפרעה תודה וחג- שמח

שאלה חשובה היא איך יצאת בפעם הקודמת מתקופת משבר ומהפרעת האכילה? האם בעזרת טיפול פסיכולוגי מסודר? או פשוט בכוחותייך? אני חושבת שטיפול פסיכולוגי יכול מאד לעזור לך, גם אם ההיפותלמוס שלך קצת מחוץ לסינכרון... :-) אוכל ואכילה מקשרת בין חלקים מאד נפשיים של הקיום שלנו, לחלקים מאד גופניים של הקיום שלנו, ואני חושבת שמסיבה זאת טיפול נפשי שיעשה סדר מבפנים, יעזור לך, בסופו של דבר, לעשות גם סדר עם האוכל ועם הרעב הבלתי נגמר שלא מניח לך. אני חושבת שלדוקטור כאן יהיה קשה להציל אותך, דרך האינטרנט, אבל אם את מרגישה ככה - חשוב מאד שתפני לעזרה אצל אדם שיכול לספק לך מענה יותר קבוע וממושך.

ירדנה שלום האוכל נמצא קודם כל בראש. דיאטות ובעיות רפואיות, כבודן במקומן מונח, אבל הפרעת אכילה לא קשורה לבטן או להשמנת הגוף, אלא ישירות לצורת המחשבות והעולם הרגשי. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, במידת הצורך לשקול גם טיפול תרופתי, ולוודא אכן שאת לא גולשת שוב להפרעת אכילה שתשבש את חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני מתגייס במרץ. האםי ש טעם להתחיל טיפול ?

אם קל"ב, נראה לי שתוכל להמשיך... ואז טוב להתחיל. ובכל מקרה, אני חושבת שאם זאת בעייה מאד חריפה שחייבת מענה, כדאי לתת לה מענה, בלי קשר לצבא...

nייק שלום השאלה איננה מועד הגיוס אלא סיבת הפניה. במידה וישנה מצוקה שבגללה יש צורך בטיפול, יש בהחלט טעם לפנות. במידת הצורך אפשר אפילו לדחות גיוס ובכל מקרה יש מספיק זמן עד מרץ כדי לעשות עבודה משמעותית. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל להמליץ לי על מטפל המטפל באנשים בגילי?

האם מקובל לתת הנחה למטופל עם קושי כלכלי? האם חוצפה לבקש או שזה צריך להגיע מהמטפל? (המטפל יודע על המצב ובשל כך ירדה תדירות הפגישות)

אהרונה שלום אין כאן כללים חד משמעיים. זה תלוי גם באופי הקושי הכלכלי. אם יש בעיה כלכלית רצינית ארוכת טווח כדאי לחשוב אולי על שינוי המסגרת הטיפולית ומעבר בכל מקרה לטיפול אחר בשירות הציבורי באופן מוזל יותר. אם מדובר בתקופה מסוימת ומוגבלת בזמן אפשר בוודאי לחשוב על פתרון יצירתי וזו אחריות משותפת של המטפל והמטופל. בעיקרון שני הצדדים צריכים לקחת אחריות למצב תוך אי הכחשה של המציאות. הערכה ריאלית של המשאבים הכלכליים ופרק הזמן בהם המצב ישאר כך או ישתנה הם משתנים קריטיים לקבלת החלטה נכונה במצב הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת שמונה ובני בן ארבע. בתי מסתובבת כבר כמה שנים טובות עם תוקפנות גלויה וסמויה כלפי אנשים, זלזול, חוסר יכולת לקבל סמכות (חוץ מבבית הספר, שם היא תלמידה מצטיינת והתנהגותה למופת). בנוסף היא סובלת מרגישות כלשהי במערכת העצבים - טיקים, ייתכן וזה טוראט קלה. היא די צינית ותוקפנית כלפי העולם. הבעיה היא שבני בן הארבע לומד ממנה, היא אומרת לו שהם צריכים להיות "הרעים" והוא הולך בעקבותיה, עושה מעשים ממש גרועים כלפי קרובי משפחה (סבא, סבתא וכולי) וכשמדובבים אותו הוא בוכה ואומר שהוא עושה את זה כי הוא מפחד מאחותו, ש מתעקשת ששניהם יהיו רעים. בני נולד עם אופי אחר לגמרי - הוא שקט, רגוע, טוב לב. אבל משום מה החיבור ביניהם הוא לפעמים בעייתי מאוד, זה מגיע למצב שקרובי משפחה לא רוצים אותם יותר לביקור. מה אפשר לעשות כדי להפסיק את המעגל הזה? לתת להם להחליט לבד על מאזן הכוחות או להתערב ולנסות להספיק את ההכרח הזה להיות "רעים"?

לדעתי, כדאי לתפוס שיחה עם הבת ולשים לה גבולות. כי בגיל ארבע, סיפורים כאלה, יכולים לעשות רושם מאד גדול על ילד, להפחיד, לעורר חרדות, ו... חבל. אולי היא פשוט לא חייבת להקים איתו ברית מהסוג הזה... אבל בעוד אני כותבת את זה, אני תוהה האם אין טעם ללכת לטיפול משפחתי כדי להבין טוב יותר מה קורה בבית, איך זה שיש רעים וטובים ותפקידים, ומה יכול להקל עליה. כי אני מניחה שההתנהגות שלה מבטאת מצוקה שלה מולכם, מול העולם, מול עצמה ונשמע שגם לכם לא קל לתת לה אהבה ותמיכה ואמפתיה כשהיא כל כך קשה ומזלזלת. אז אולי כדאי למצוא דרך להתיר את המעגל השלילי הזה שמתהווה?

דנה שלום את מספרת על המערכת המשפחתית ולדעתי כדאי לטפל בזה בראיה שלוקחת בחשבון את המערכת כולה ולא רק את הבת או את הבן. הייתי ממליץ לך לפנות עם בעלך לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים שמתמחה גם בטיפול משפחתי. אני מציע לתכנן סדרת מפגשים לאורך זמן ולא להסתפק בייעוץ מקומי. כדאי לראות כיצד הדברים מתפתחים ונפתרים. במידה ובתך סובלת באמת מטורט יש צורך בלי קשר לכל מה שתארת שתהיה אבחנה מסודרת וטיפול מתאים, יתכן שיש צורך גם בתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב דר . אני מקווה שהשאלה מופנית לגורם הנכון. שמי ירון ואני בן 26 , לפני חצי שנה בערך סיימתי מערכת יחסין בת שלוש וחצי שנים. יש לציין עובדה שקשורה לשאלה זאת . בפעם הראשונה ששכבתי עם החברה הקודמת היו לשנינו ציפיות מאד גבוהות מהאופן שבו זה יתבצע דיברנו על זה המון , באותה התקופה היתה איזה שהיא בעיה בה לא יכלנו לשכב בחודש הראשון לכן תיכננו כל הזמן הזה איך יהיה הסקס הראשון שלנו , וכגודל הציפיות כל היו גודל האכזבות , מרוב שהיית לחוץ לא לאכזב איכזבתי בעדול ולא הצלחתי להגיע לזיקפה , דבר שמאד תיסכל גם אותי וגם אותה באותו הזמן . הפעם השנייה היתה מאד לחוצה מבחינתי והפעם זה הצליח , מאותו היום היחסי מין היו נפלאים עד לרגע שנפרדנו ולא הייתה שום בעיה . לאחרונה אני מכיר בחורות ויש לי חרדה גדולה שזה יקרה לי עכשיו גם עם אותה הבחורה ואני מאד לחוץ , לאחרונה הכרתי בחורה וכשהגיעה השעה הנבואה הגשימה את עצמה שוב באופן חלקי אבל בגלל שחשבתי על זה המון . אני נורא חושש להגיע למצב כזה עם עוד בחורות וזה מוריד לי את הביטחון העצמי מאד בהקשר זה . יש לציין שאני סובל מחרדות במשך שלוש שנים ולאחרונה לוקח קלונקס 1.5 מ"ג ליום . מקווה מאד שאתה מכיר את הבעיה ואולי תצליח לעודד אותי או לומר לי באיזו צורה מתנהגים במצבים כאלה . מאד מאד מודה לך על התייחסותך ותשומת הלב שאתה נותן בפורום לאנשים עם בעיות . ירון.

ירון שלום אתה צודק בניתוח המצב, הלחץ שנוצר הוא הנבואה שמגשימה את עצמה ובסופו של דבר בגללו אינך מצליח להגיע לזיקפה. אגב, יתכן שלתרופה גם השפעה על מה שקורה לך וכדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי זה ולגבי אפשרויות תרופתיות משלימות שיכולות למנוע את הדבר מבחינה גופנית. מבחינה פסיכולוגית תצטרך ללמוד להרגיע את עצמך ולפתח "חשיבה חיובית". יש על כך לא מעט ספרים שמלמדים הרפיה, נשימות וחשיבה רגועה יותר. סביר להניח שמיומנות כזו תוכל לעזור לך הן בזוגיות והן להפרעת החרדה בכלל. יש כמובן גם מטפלים שזו התמחותם, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה ולמידת היפנוזה עצמית. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי,אני מרגישה מוזר בזמן האחרון,כאילו לא איכפת לי מכלום ,שום דבר לא מעניין אותי,אני רק רוצה להיות במיטה כל היום ולבכות.אני בת 25.אני מרגישה שהרגש אוזל ממני,אפילו הבכי כבר לא עוזר לי ,אני עייפה תמידית בחודש האחרון לא מסוגלת לעשות כלום חוץ מללכת לעבודה.מרגישה כישלון.אני לא מצליחה להתרומם למעלה.

מה קרה בזמן האחרון שמוריד אותך? ומה היה לפני כן? למרות שהשאלה שלך אינה מסתיימת עם סימן שאלה... אני חושבת שהשאלה שלך היא - מה לעשות? ואני חושבת שאת צריכה לפנות ולקבל עזרה. האם ניסית ללכת לטיפול? האם את חושבת על כך? נראה לי שאת בנקודת שפל, ונקודות שפל מעבר להיותן (באופן טבעי) מקומות נמוכים, הן שימושיות לדבר אחד - הן מהוות תמריץ מצויין לפנות ולקבל עזרה (שאולי את זקוקה לה כבר זמן מה).

גליה שלום את מתארת סימפטומים דיכאוניים אופיניים. אנא קראי את המאמר הרצ"ב ועני על השאלונים שבסופו לאבחון עצמי. אני מציע לך לפנות לקבל טיפול פסיכולוגי ולבחון את הצורך בטיפול תרופתי כדי לעצור את ההתדרדרות שאת מתארת. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב רציתי לשאול לגבי בני בן 14 שהוא אובססיבי לסדר בחדרו ולדברים שלו (אסור לאף אחד לגעת) זה נעשה חמור יותתר בשנתיים האחרונות ....גיל ההתבגרות?? כמו כן הוא הפך להיות יותתר אגרסיבי ואלים פיזית ומילןלית כלפי החברים וכלפנו ההורים. בגיל 10 הוא סבל מחרדות שונות כמו להשאר לבד בבית ,חושך וכ"ו .הוא היה בשיחות אצל פסיכולוג אבל לא שיתף פעולה ,בינתיים החרדות הללו נעלמו אבל יש בעיות חדשות שסיפרתי קודם.אני רוצה לציין שהוא נער מאד חכם וכישרוני שהולך לחוגים כדי לתעל את ההתנהגות ולמצות את הכישרון שיש לו. אבל כיצד אפשר לעזור לו במידה והוא מסרב לפסיכולוג או טיפול יעוצי? והאם האובססיביות מראה על חרדות?

ליהי שלום ראשית צריך לנסות ולאבחן את הבעיה. במידה והבן מסרב ללכת לייעוץ יתכן שאתם ההורים יכולים לפנות לפסיכולוג ותוך תיאור מצב העניינים בבית ניתן יהיה להגיע לאבחון. במקרים כאלה נדרשת בכל מקרה הדרכה להורים כיצד לנהוג, כיצד והיכן לשים גבולות, היכן עדיף להתגמש ולהבליג וכו'. יתכן שבמידה והילד יבין שהוא סובל ושיש אפשרות לעזור לו עמדתו לגבי טיפול תשתנה. בכל מקרה, אינכם צריכים להמתין עד שהוא ירצה בטיפול, פנו בעצמכם והתחילו את התהליך בלעדיו. לפי התיאור הבעיה אינה רק אובססיביות אלא קושי רחב יותר שמשפיע על החיים בבית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לבני אובחנה בעיית קשב עקב חרדה והומלץ לו טיפול בפרימוניל מהן השפעות התרופה והאם יש בזה סיכון מנסיונך?

א. שלום בנושא תרופות אני ממליץ לפנות לפורום פסיכיאטריה או פורום רפואי אחר. בפורום הזה הייעוץ בתחומי פסיכולוגיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

א