פורום פסיכולוגיה קלינית

לילה טוב, יש לי בעיה אישית/חברתית מורכבת. איני יודעת איך ליצור כימיה ותקשורת בין אישית בסביבת עבודה ולשפר את מצבי אישי, התנהגותית, חברתית ותקשורתית, אין לי חברים ו/או חברות בנות גילי, אני סובלת מתחושות ריקנות, איני מצליחה ליצור כימיה וחן אני בת 53, סבתא, נשואה לא באושר. סובלת מבטחון עצמי ירוד, השפה שלי מאוד רדודה ופשוטה, למרות שאני קוראת עיתונים ושומעת חדשות איני מצליחה להרכיב שני משפטים רצופים ומעניינים. מאוד מתסכל, מביך, מביש, המוראל שלי על "הרצפה", ואז אני נחבאת בפינה. אנא עזור לי לשפר את הדימוי עצמי שלי. הנושא רודף אותי מאז שאני מכירה את עצמי, לא נותן לי מנוחה וכל היום אני טרודה במחשבות ובהרהורים למה זה קורה לי, האם יש טיפול רפואי ו/או תרופה להפוך אותי למקובלת ורצויה בחברה.ד"ר, שוב אני חוזרת על משאלתי איך פותרים את הבעיה הנוראית אני זקוקה לאנושות במיוחד בסביבת עבודה. תאר לך ד"ר אני עובדת בשתי משרות כמזכירה אין לי שום שיחה עניינית עם המעבידים ו/ או העובדים, אין לי חוש הומור ואני מוצאת את עצמי בוחנת את אנשים איך מדברים שוטף ברצף ללא שגיאות בהגיית המילים, אני ממש מקנאה ואני מנסה ולא מצליחה איך אפשר לשפר את הליקויים האישיים שהם חלק בלתי נפרד ממני,נמאס לי להיות דחויה ולא מקובלת. בקיצור אנא תן לי טיפים או כיוון או הפניה לספרות מקצועית במטרה לשפר הדימוי עצמי ולהעלות את המוראל ולהיות אהובה בחברה. בתודה מראש אנוכי

אני המומה, בדברים שלך אני פשוט רואה את עצמי עד לפני שנה. גם אני הרגשתי שנים רבות רדודה ושטחית, לא יכולה לנסח משפט נורמלי וגם אם כן - כל מה שאגיד ישעמם, ככה שעדיף פשוט לשתוק ולוותר על אינטרקציה אם אנשים - וזה מה שהיה - חייתי בבידוד מוחלט בגלל דברים שהחלטתי על עצמי, בגלל הפחד של מה שיחשבו עלי. את צריכה להבין מאיפה הדברים נובעים, הכל מחשבות לא הגיוניות שלך לגבי עצמך - אין לך שום בעיה בהתנסחות, כתבת והבהרת את עצמך מצויין, ובחברה לא מדברים בשפה גבוהה, ולא מצפים לשמוע בכל רגע משפט איטלגנטי, בד"כ מדברים על שטויות היום יום. תחשבי רגע על מישהו שקרוב אליך, אולי מישהו מהמשפחה - האם אין לך את היכולת לתקשר ולדבר ברור איתו?, את חיה בויתור מוחלט, במקום להקשיב לשיחה ולחשוב כמה הם טובים ואני גרועה תכווני את המחשבה למה אני אוכל לומר בשיחה, תנסי לומר מיד את מה שאת חושבת. גם אם בפעמים הראשונות קצת תגמגמי בגלל הלחץ , לא יקרה כלום - האנשים בעבודה שלך יבינו שאת מתמודדת עם משהו שנמנעת ממנו עד עכשיו ויעריכו את זה. הדרך היחידה שלך באמת לשפר את הדימוי הזה על עצמך היא להתמודד עם הסיטואציות שאת נמנעת מהן בגלל הפחד, ואת תראי שהשד לא נושך, ושאת יכולה לקבל המון מאינטרקציה קטנה אחת. - תקבעי לעצמך משימה - מחר בעבודה תנסי להשתתף בשיחה, לומר איזה משפט קטן, להתעניין בשלום מישהו בעבודה, ותראי מה יקרה. ברור שהכל בראש! !!!go for it , רק את תוכלי להציל את עצמך

שלום למרות שקריאת ספרים יכולה להיות מעניינת, אני לא חושב שפתרון יכול להגיע משם. לדעתי את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולעשות עבודה עמוקה ושורשית יותר מאשר לקרוא על הדברים, מה שישאיר אותה ברמה אינטלקטואלית על פני השטח. את מספרת על רצף של תסכולים קשים בחיים שלך, מזוגיות, מעבודה, מיחסים בין אישיים ובעיקר מעצמך. את בגיל שכבר צברת בו נסיון חיים, ומצד שני יש עוד הרבה שנים קדימה בהם אפשר לשקם את הדימוי העצמי ואת איכות החיים. עם זאת, אין טעם להמתין עוד זמן רב. אלו דברים שצריך לטפל בהם כעת ומייד כי הזמן לא ממתין ולא ישפר את מהלך ההיסטוריה האישית שלך. מהדברים שלך לא שמעתי ליקוי בשפה, הדברים כתובים באופן בהיר ושונה מאוד מהתיאור העילג שאת מתארת בו את התנהלותך בעולם. אני מעריך לפיכך שתוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי ובשלב ראשון "לעשות קצת סדר" בבגלאגן הגדול שמתרחש מסביב. בברכה ד"ר אורן קפלן

בחודשים האחרונים, חברה שלי שסבלה מאהבה נכזבת החלה לדמיין תסריטים בראשה, ולא סתם תסריטים, אלא את הגרועים ביותר, וכתוצאה מכך היא בדיכאון ובוכה לעיתים קרובות. היא מספרת שזה החל כיוון שהייתה תקופה שכל פחד שהיה לה, התממש בצורה מפחידה, וכל פעם שהיא ניסתה להתגבר על כך, פחד אחר התממש. אני מאוד רוצה לעזור לה, ולא יודעת איך. אודה לך מאוד אם תציע לי מספר דרכים לעזור לה, מלבד לפנות לפסיכולוג (כיוון שהיא לא הסכימה).

אולי תציעי לה לעשות יחד איתך פעילות שהיא אוהבת? פעילות שלרב עושה לה הרגשה טובה? גם אם זה לא יבטל את המחשבות השליליות שלה, ואת הדכדוך, לזמן מה תהיה לה הפוגה ובילוי נעים ותומך עם חברה שאכפת לה ממנה. לפעמים זה שווה הרבה מאד. לראות קצת אור, גם כשרוב הזמן חשוך.

חשבתי על זה, וזה היה יכול להיות פתרון נחמד אילולא העובדה שאנחנו גרות במרחק של 3 שעות אחת מהשנייה, ונפגשות אחת לכמה חודשים. מכאן, שרוב התקשורת שלנו נעשית דרך הטלפון והמחשב.

שרון שלום אם חברתך נמצאת במצב של דיכאון היא זקוקה לטיפול פסיכולוגי וסיכוי סביר שגם לתרופות נוגדות דיכאון. התנגדות לטיפול יכול להביא להחמרה במצב. עם זאת, אין הכרח שהיא בדיכאון קליני, למרות שברור ממה שאת מתארת שיש ברקע חוויה דיכאונית וחרדה. במצבים כאלה סדר יום קבוע ופעיל, שילוב של ספורט למשך לפחות חצי שעה ביום, קבלת תמיכה מחברים וקרובים, אלו המרכיבים העיקריים שעשויים לעזור. השאלה האם יש לה כוחות לשמור על סדר יום כזה כי אחד המאפיינים של דיכאון הוא חוסר כוחות. אני מצרף קישורים למאמרים על דיכאון וחרדה ואני מציע לך לתת לה לקרוא אותם. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

המון תודה. למרות המרחק הפיזי ביני לבינה, אנחנו מדברות לעיתים קרובות, ואני בהחלט מתכוונת להציע לה את מה שהצעת. ושוב, המון תודה.

שלום לך ד"ר קפלן, בעקבות הפניה שלי בנושא כפי שמופיע למעלה מתאריך 6.12.04, רציתי לשאול אותך לאיזה סוג של פסיכולוג עליי לפנות:חברתיים-תעסוקתיים, חינוכיים, קליניים או שיקומיים? ואוליי פסיכותרפיסט? אודה לתגובות.

גלי שלום בתחום הפסיכולוגיה הפניה היא לפסיכולוג קליני. פסיכותרפיסט הוא כינוי כללים לאנשים שעוסקים בטיפול נפשי. בעיקרון יש גם עובדים סוציאליים שעוסקים בפסיכותרפיה ועשויים להתאים למה שאת צריכה. רצ"ב מאמר על עובדות בסיסיות לגבי הטיפול הפסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד''ר אני חזרתי לעשן מריחאונה לא מזמן וקיצר הייתי היי והתחלתי לחשוב על דברים ואז הגעתי לחשוב על החברים שלי ואני מגלה איך שאחד מהם מלא אינטרסים וכשהוא מבקש משהו זה חייב להיות בתחמנות והנה לך סיפור לדוגמא ישבנו ברכב ואני שומע שיר ומתנוענע ואז במקום לומר שהוא לא אוהב את השיר הוא עושה צחוק פרטי שיש בנינו על איזה חבר אחד שמכבה את הרדיו כל פעם שהוא מדבר ואז הוא כיבה את הרדיו הדליק והעביר תחכה.....עכשיו אני רואה שאנשים מלאים אינטרסים בצורה לא נורמליתתתתת זאת אומרת שאין לנו מושג מה אני חושבים ומה עובר להם בראש רק אם אני קצת בודק אני חושב טיפה ואז אני מגלה וזה מפחיד זה דבר שלא ראיתי לפני כן גם מן מלחמת מוחות כאלו קיצר אני לא יודע אם אני ניהיה דפוק או למעשה אני באמת איך שאומרים מקבל שכל פתאום אני לא צוחק אפילו שזה נשמע קצת מגוחך

בשביל לדעת שכולם צבועים.

שלום אני לא בטוח שאתה מסתבך עם עצמך בגלל המריחואנה, אבל היא בוודאי יכולה להקצין דברים שהיו שם קודם. זה לא נשמע מגוחך וזו יכולה להיות חוויה קשה ולא נעימה להרגיש שאנשים אינם נאמנים לך ולאבד כך אמון כללי. השאלה מה אתה רוצה לעשות עם זה, מדוע התגבר השימוש בסמים לאחרונה והאם מכל זה יחד יש מסקנה שקשורה גם אליך ולא רק לאלו שמסביבך. בהחלט יתכן שאתה מרגיש אבוד או במצוקה כלשהי ולא באמת מתמודד איתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד''ר אהבתי את תגובתך אבל אמרת משהו שאני לא אמרתי אמרת שאני מרגיש שאנשים לא נאמנים לי ..אבל אני חייב להודיע לך כדי שתוכל לעזור לי בצורה הטובה ביותר שאני לא מרגיש שאנשים לא נאמנים אני יודע ורואה את זה..וזה כל כמה דקות אני מגלה משהו חדש ..אבל רוצה לשמוע משהו דוקטור ובבקשה תקשיב טוב ..אתה אמרת שכניראה הסמים הקצינו את המחשבות וזה דיי נכון ועעכשיו אני מסביר את עצמי...זה שאנשים תחמנים תמיד ידעתי איך שהוא עמוק בלב.. לא יכלו לעבוד עלי ........אבל הייתי מעביר כמו ילד טוב ולא חושב על זה ...ומימלא במשך השנים זה התקהה הרגישות שלי לקלוט אנשים מהר כאילו בגלל שהייתי מעביר הכל כאילו אלוקים אמר לי אם נתת לך שכל כזה טוב ואת פשוט סולח את פרייאר ומימלא אין בזה שימוש אז כאילו זה נלקח ממני עכשיו בגלל הסמים(אני חוזר למה שאמרת שזה הקצין את המחשבות אצלי)התחלתי לעקוב וישר להכנס באנשים...כאילו הם חשבו אותי לתמים ותמיד היו מסתלבטים עלי....אני מאד מקווה שאני לא מתסבך אותך אני מתפלל שתבין כל מילה ואפילו מחשבה שיש לי ומשום מה לא העלתי אותה על הכתב.......... למה התכוונת כשיש מצוקה שמפריעה לי כאילו מזה קשור?(אם אני אומר לך שאני מרגיש בודד ומסכן כי אני כבר בלי חברה שנה זה יעזור לאבחנה??) לכולם יש מצוקות ובגלל זה אני לא חושב שזה נוגע לנו.... אני חושב שאני עומד לפני שינוי גדול בחיים שלי (אמרתי שאני בן 22?)כאילו או שאני יחזור להיות מה שהייתי כי זה יותר נוח אבל פראייר או שאני אמשיך ככה ומידי פעם אני לא יקלוט מספיק טוב ואני יתכסח עם החברים שלי(בד''כ הם מודים שאני צודק)אולי בעצם אני עם החברים הלא נכונים?אבל הם חכמים מאד ואני רוצה לעבור אותם...................................ושאף אחד לא יסתלבט עלי ושיכבדו אותי זה הכל כבוד אחד לשני בלי פאקינג אינטרסים כנות... וד''ר אני מבקש מכל הלב שתאריך כמה שאתה יכול בתשובתך כי זה מאד נעים לי לקרוא אותם תודה ושבת שלום

שלום הדברים שאתה כותב נשמעים מהלב והמצוקה שדיברתי עליה היא השערה ולא עובדה. המצב בו אתה מגביר שימוש בסמים, מרגיש לא טוב עם החברים, מרגיש בודד וכו', נובע ממשהו ושווה להבין מה זה. אני לא חושב שיש לי הרבה להוסיף כרגע. נראה לי שאתה בתהליך של חיפוש ואולי נמצא בצומת דרכים חשובה. נראה לי שהיה יכול לעזור לך לעבור אותה עם מדריך שיכוון אותך. זה יכול להיות הורה או אדם קרוב אחר שעליו אתה סומך, זה יכול להיות גם איש מקצוע כמו פסיכולוג, אבל נראה לי שכדאי שלא תעשה לבד את כל התהליך הזה כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מאוד מאוד קשורה למשפחתי וכך כל בני המשפחה למעט אחותי שקצת בחוסר תקשורת ואבי שהתגרש מאימי. האחים ואמא קשורים לחלוטין.זה דבר לכשעצמו מאוד יפה ומחבר אבל אני מרגישה ומשיחות עם אחיי עולה גם הרגשתם כי הקשר הזה מפריע לחיי היום יום זה מתבטא לפחות אצלי במחשבות עודפות אודות כל אחד מבני המשפחה-כמה הוא "מסכן" קשה לו,"עובד קשה" אין לו זמן למנוחה תמיד מתרוצץ וכו.. וכך אני יכולה להעסיק עצמי ברחמים על כולם דבר שמטריד מאוד כי אין דרך עלי אדמות שאוכל לעזור לכולם-אני מוציאה כסף רב לפנק המשפחה-המצב הכלכלי לא מוצלח,והחיים האישיים של כל אחד מהם רחוק מלהיות זוהר@@ אז קשה לי ואני מנסה בכל דרך לשמח את זה ואת האחר והאחינים וכו..אני משתגעת מזה כי גם יש לי חבר שאני יודעת בוודאות שהזוגיות נפגמת בשל כך כי אין לי רגע מנוח אחד לעצמי,הרגשה של לחץ מתמיד.העמדתי לעצמי 2 אופציות-להמשיך באובססיביות הזו שנראית לי ההתנהגות "הנורמלית" כי צריך לעזור לאהובים עליי או לשנות קצת את העור ולהירגע אז ארגיש כנראה אגואיסטית.. לציין שאחיי המבוגרים יותר עברו על בשרם בדיוק המלחמה שלי אך כעת כשאחי הוא אבא הוא היה חייב לפנות עצמו למשפחה לילדים וכך בעצם נראה לפחות שהוא פחות מרגיש לחץ@@ זה הרבה פעמים מונע ממני מחשבה על הבאת ילדים וחתונה כי נראה לי שלא אעמוד בלחץ של הדאגה הזו.. כמו כן עליי להוסיף שבצעירותי הדברים היו נכונים מאוד עבור אחיי ואימי כלפיי הרבה רגש עזרה תמיכה גם כלכלית המון שהמצב היה טוב כפליים ויותר..אני מרגישה כמו השבת טובה באיזשהוא מקום.שאני פשוט חייבת את זה לעצמי כי הגלגל התהפך והנה אני חזקה יותר וזה הזמן לפצות על אהבתם הגדולה כלפיי..

שלי שלום לקחת על עצמך תפקיד קשה, עמוס ברגשות אשמה ובצורך להציל את כולם. הבעיה במסלולים כאלה היא שאת עלולה ללכת לאיבוד שם בדרך, לא לשים לב לצרכים שלך ולחיים שלך ובמידה מסוימת לגרום למכשולים שבסופו של ידבר יכבידו הן עליך והן על היכולת שלך להעניק לאחרים. השאלה איך אפשר למצוא איזונים חדשים באופן שבו תרגישי פחות אשמה בלי לפגוע ביחסים המשפחתיים עם האנשים היקרים לך. בשלב ראשון אולי היית יכולה לשוחח יותר עם קרוביך על התחושות הללו ועל הצורך שלך ודרך השיחות הללו אולי תשמעי משהו שיעזור לך לשים בלמים ואיזונים מתאימים למה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן התקף דיכאון קליני אני סובלת מסחרחורות ומבעיות בשיווי משקל. האם זה קשור לדיכאון?

שולה שלום זה יכול להיות קשור לדיכאון ו/או חרדה. צריך כמובן לפנות לרופא ולבקש אבחנה רפואית. במידה ולא עולה רקע רפואי סביר להניח שזה אכן קשור למצב הנפשי. התופעה אינה נדירה ובד"כ עם השיפור במצב הנפשי ועם לקיחת תרופות שנוגדות הן דיכאון והן חרדה, יש שיפור גם בבעיות שיווי המשקל. אגב, יש פיזיוטרפיסטים שמתמחים בנושא שיווי משקל ואפשר לנסות ולפנות לאיש מקצוע כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לעיתים קורים לי מקרים בהם אני נמצאת עם אנשים שאני אוהבת ברגעי שמחה, ופתאום אני כאילו מדמיינת את כולם מתים. זה נורא מפחיד אותי, ומכניס אותי לעצב רב. אשמח לשמוע את עצתך, מור

מור שלום זו נשמעת באמת חוויה מפחידה מאוד. קשה לומר לך מה מקור הבעיה אבל זו בהחלט נשמעת סוג של חרדה. השאלה האם זו התופעה הנפשית היחידה שקוראת לך ומטרידה אותך או שיש עוד דברים מסביב. אם זו אכן חרדה ממוקדת אפשר גם לטפל בה באופן ממוקד. למשל אמליץ על שיטת EMDR עליה תוכלי לקרוא כאן http://www.psychologia.co.il/emdr.htm במידה ויש דברים נוספים שמטרידים כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי, לעבור קודם מספר שיחות לאבחון הבעיה ולהחליט איך להמשיך. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בשעה טובה ומוצלחת אני מתחילה טיפול אחרי הרבה זמן שחיכיתי לזה. איך לבחור מטפל/ת? ז"א איך מתוך מאגר כ"כ גדול אוכל לבחור מישהי (אני רוצה בחורה את זה אני יודעת) שתתאים לי כמה שיותר. אני יודעת שרק תוך כדי הטיפול אני אוכל לדעת באמת עד כמה יש ביני ובינה התאמה ועד כמה היא אינטואטיבית וטובה למצבי. אבל האם ישנם קריטריונים שאני יכולה לבדוק לפני הטיפול. אשמח לעצות.

שלום אני חושש שאין ממש קריטריונים שכאלה. רצוי לקבל המלצה ממישהו שאת מכירה ואם אין תצטרכי פשוט לסמוך על החושים שלך ולראות שיש כימיה אחרי הפגישות הראשונות. אני מצרף מאמר קצר על עובדות בסיסיות לגבי טיפול פסיכולוגי http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת 3 הינה בת יחידה (בינתיים), ילדה מאושרת וחכמה מאוד. בחודשים האחרונים מגלה מדי פעם פחדים שונים (חושך וחלומות על חיות טורפות ומפלצות) אך הדבר נראה סביר. בנוסף, מגלה פחד עז מזרים גברים. הפחד חוזר על עצמו (טכנאי שמגיע לגן, הבעל של המטפלת, מדריך בחוג התעמלות, אבא/סבא של חברה ועוד) ולעיתים מתבטא בבכי. הביטוי לפחד נראה (לנו ולגננת) קיצוני. אנחנו בטוחים ב- 100% שהילדה לא עברה שום התעללות (שכן מעולם לא נשארה ללא השגחתנו בחברת גבר זר) וכמו כן את הגברים המוכרים הינה מאוד אוהבת (אבא, סבא, דוד וכו'). הילדה מסבירה פחד זה בבטויים של "אני לא מכירה אותו" "התביישתי ממנו" "יש לו צורה אחרת". מה ההסבר ומה כדאי לעשות ?

נורית שלום הפחד מפני זרים, גם אם הוא מפני גברים בלבד, אינו מעיד על התעללות מינית, הוא טבעי ונפוץ בגיל זה. אין לי הסבר חד משמעי מדוע הפחד הוא דווקא מגברים זרים, זוהי לא תופעה אוניברסלית והיא קשורה בוודאי לחוויה פנימית כלשהי של הילדה. השאלה היא באיזו תדירות זה מתרחש, באיזו עוצמה, וממתי זה קורה. הייתי מציע לך לעקוב אחר התופעה, לתעד אותה ביומן עם המועד וכן עם פרטים מה קרה קודם לכן, האם היה משהו מיוחד באותו יום וכו'. אחרי כשבועיים יהיה לכם חומר גלם שאיתו אפשר להתחיל לעבוד ולחשוב מה קורה, וכן פרופורציות על מידת הבעיה. אם יש צורך בקשו מהגננת בגן לעזור לכם במטלה זו. במידה ותגלו שזו בסך הכל תופעה לא חזקה יתכן שצריך פשוט לתת לזמן לעשות את שלו והתופעה תחלוף. אם לעומת זאת תגלו שזו תופעה חזקה שמשפיעה על הילדה ועל איכות חייה ביום יום כדאי לפנות לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מתקרבת לגיל 40, אישה משכילה. לאחרונה אני מרגישה שינוי קל באישיות שלי , באופן כזה שקשה לי להסביר . יש לי ירידה משמעותית בביטחון העצמי , החרדות אצלי לגבי דברים מסויימים גברו , קשה לי להגיע להחלטות , אני יותר הססנית , יותר רגזנית , ואני מרגישה כאילו שמחת החיים שלי נפגמה . אני מרגישה לכודה בתוך עצמי . קשה לי להיות טבעית בחברה , קשה לי לרקוד או לשיר בחברת אנשים ועוד..... אני מרגישה בדידות גם בתוך הזוגיות שלי וגם די בעבודה אע"פ שאני מאוד מקצועית ומסורה לעבודה. יש לי חשש שאולי זה התחלה של פרקינסון כי המחלה קיימת במשפחה . אני גם מאבדת לעיתים שיווי משקל כשאני עולה במדרגות , מרגישה כאילו נופלת אחורה . האם תוכל לומר לי כמה דברים שיסייעו לי , האם זוהי תופעה הקשורה לגיל או למצב שאני פשוט לא מאושרת בחיים הזוגיים ? תודה רבה על ההתייחסות.

נילי שלום בהקשר של פרקינסון, אני מציע להתייעץ עם רופא שזו מומחיותו. עם זאת, תיאורך מעלה אפשרות של לחץ וחרדה שצובעים כרגע את החיים שלך ופוגעים בהם בצורות שונות. במידה ואין רקע רפואי למה שקורה לך (ואת זה כאמור צריך לבדוק עם רופא) הרי שאוסף דברים, חלקם אולי קטנים ולא משמעותיים, אבל באופן מצטבר הם משפיעים על מה שקורה לך, ופוגעים באיכות חייך. מדוע דווקא כעת לחץ וחרדה? סביר להניח שאת תוכלי להסביר זאת, אולי זה קשור לגיל ה 40 המתקרב, לשלב כלשהו בחיים שלך שאת מרגישה שאת מתקרבת אליו, אולי החשש מפני בעיות בריאות. במידה וזה אכן הכיוון יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוג וכן ניתן להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה. מבחינת האם הזוגיות יכולה להיות גורם לכך, זו בהחלט אפשרות, אפשר לבחון אותה בהקשר הכללי של לחץ וחרדה כנושא אחד מטריד מבין רבים אחרים, או כנושא מרכזי שגורם לבעיה. מן הסתם את יודעת על כך טוב מכל אדם אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, נערה החוששת מאד לישון מחוץ לבית. עומדת בקרוב לפני טיול של מספר ימים ומתלבטת רבות בשל חששותיה. (קבוצת המטיילים גם לא מוכרת). היא זקוקה לביטחון שברגע שתרצה לחזור הביתה יהייה מי שיחזיר אותה, גם אם זה בשעות הלילה.אין לנו האפשרות להבטיח לה זאת.(מדובר במרחק של כ3 שעות נסיעה). האם לעודד או להניח לה להחליט לפי הרגשתה? האם יש דרך לעזור לה בהתמודדות עם מצב זה? תודה.

אלמה שלום אם אי אפשר להבטיח לה להחזיר אותה מיידית אין להבטיח לה זאת. חשוב לנסות ולעזור לה להתגבר על החרדה, להבין אותה טוב יותר, להתמודד איתה ישירות. כדאי לבחון האם זו הבעיה היחידה או שהיא סימפטום אחד בסיפור רחב יותר. השאלה רחבה יותר מהזדמנות הטיול הקרובה ואפשר להציע לה טיפול פסיכולוגי כדי לטפל בשורש הבעיה. לא בטוח שזה יתן מענה מיידי לטיול הקרוב, אבל יאפשר תחילת טיפול ושינוי לעתיד. יתכן שזה יעזור אפילו בטווח קצר ומיידי לטיול הזה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 25. לפני כ 4 שנים היה לי קשר זוגי מאוד עמוק עם אישה שהסתיים כתוצאה מפחד שלה. מעבר לשאלת ההעדפה שלי לגברים או נשים, הייתי משוכנעת שאתגבר על החוויה של "האהבה שנגמרה" לבד, בכוחות עצמי וסביבתי הקרובה. לאחר תקופה ארוכה זו של ניתוחים עצמיים שלי על היחסים, עלי, על הפתרונות וכו' - לא הצלחתי לשים אותה מאחור ולהמשיך הלאה והדבר מתבטא במחשבות יומיומיות, חלומות ואפילו מפגש או שיחת טלפון ביניינו אחת לתקופה (יזום מצידי וגם מצידה). בעוד שהיא מצידה המשיכה בחייה לחלוטין אני לא מצאתי רצון ליצור קשר חדש. שאלתי היא איזה טיפול מקצועי יכול להתאים לי משום שאני מרגישה כי "אין לי כוח לספר מחדש לאדם מקצועי את חיי וכי הייתי מעדיפה שידע את העובדות ולא את איך שאני מציגה את הדברים". אך בכל זאת תקועה באותו מצב זמן רב מדי. אשמח אם תוכל ליעץ לי. תודה.

שלום סיפור הדברים בהיכרות ראשונה עם פסיכולוג אורכת זמן קצר יחסית. אני מבין את החשש והקושי להתחיל מחדש, אבל עיקר הטיפול לא שם. טיפול פסיכולוגי בהתלבטויות מהסוג שאת עסוקה בהם הוא תהליך ממושך ודורש מן הסתם גם כוחות ורצון להיכנס לסוג כזה של מחוייבות. בתהליך כזה לא משנה כל כך כמה עובדות את מספרת או איך את מציגה את הדברים בפגישה זו או אחרת. נוצר קשר ממושך שבו יש הזדמנות לבחון דברים רבים, ודרכו אולי תוכלי למצוא את מה שאת מחפשת על עצמך ועבור עצמך. בעיקרון מתאים כאן לדעתי טיפול דינמי שייתן לך מקום וזמן לאורך זמן. אני מצרף מאמר קצר המתאר גישה זו באופן כללי. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, קוראים לי ענבל ואני בת 18.5. כבר הרבה שנים, קורה לי אותו דבר ואני פשוט לא מצליחה להתגבר על זה: לפעמים אני מרגישה בסדר, רגילה ואז פתאום קורה משהו .. זה יכול להיות גם הדבר הכי טיפשי בעולם כמו שאני מתקשרת למישהו ולא עונים לי או כמו שאני רבה עם חברה ואז פתאום אני מתחילה לפרוץ בבכי אני מרגישה כל כך רע.. כאילו אני נשרפת מבפנים אני לא יודעת מה לעשות ופתאום אני מוצאת את עצמי עם סכין ביד חותכת את עצמי. לא נראה לי שזה חמור כי מעולם לא חתכתי את עצמי עמוק, פשוט ככה אני מרגישה יותר טוב... כאילו הכאב הנפשי יוצא מהגוף שלי. אני מרגישה שההרגשה הרעה עוברת (לא מיד.. תוך כמה ימים) רק אחרי שאני עושה את זה. כמו כן אני מרגישה שאני לא מצליחה להתגבר על משברים כמו כולם. בעת שלכולם יש משבר, הם מתגברים עליו וממשיכים הלאה אני מרגישה שאצלי פשוט הכל נשאר, גם כשהמשבר כבר נפתר אני עדיין מרגישה עצובה ממנו. לדוגמא גם עכשיו שכבר יש לי רשיון כמעט שנה אני עדיין מרגישה רע כי נכשלתי בטסט הראשון. מה יש לי??

ענבל שלום פציעה עצמית היא סוג של תגובה שבד"כ מכסה על כאב אחר גדול מאוד. יש עיקרון שיווי משקל די ברור בגוף. הוא מסוגל להרגיש רק מוקד אחד של כאב. לכן כאשר נפשך כואבת את חותכת את עצמך והכאב הגופני במקום החתך מכסה על הכאב הנפשי שאת חשה באותו הרגע. לכן יש בכך משהו מרגיע ואולי אפילו ממכר. עם זאת, זהו מצב מסוכן מאוד ומעיד על כך שאת זקוקה לעזרה פסיכולוגית באופן דחוף. אני מציע לך לפנות בהקדם האפשרי לקבלת טיפול וכן לפגוש רופא פסיכיאטר כדי לשקול קבלת תרופות נוגדות דיכאון שעשויות לעזור לך במצבך הנוכחי. מאחר ואת עלולה להתקשות למצוא לבד את המטפלים המתאימים אני ממליץ לך לשוחח עם הוריך על הנושא ולבקש את תמיכתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום רב. בעקבות השיחות שניהלנו בפורום לגבי "ילד בן 13 סורר: המלצת לי על ספר ואני רוצה להודות לך מאוד על המלצתך לגבי אותו הספר של ד"ר חיים עומר "שיקום הסמכות ההורית". עיינתי בו (במרביתו), קראתי ולמדתי רבות - עזר לי הרבה מאוד!!! אני ממש ממליצה בחום לכל ההורים שנמצאים בבעיה של ילדים סוררים ומורדים בגיל ההתבגרות, בעיות משמעות, בעיות של עבירות פליליות ומעורבות קצינת מבחן וכו'. הספר ממש הראה לי את האור בקצה המנהרה. תודה ויום טוב

שלום אני שמח לשמוע שהספר עזר. בהצלחה בהמשך. ד"ר אורן קפלן

שלום רב... אני בת 19 בילדותי הוטרדתי מספר רב מאוד של פעמים מינית- מכל מיני אנשים וכמעט מכל מי שהיה מסביבי- היום אני מרגישה שלמרות שחשבתי שאני חזקה והתמודדתי עם זה - אני מוצאת את עצמי כאומללה בכל פעם שאני חושבת על זה- חבר שלי טוען שכשהוא מחבק אותי כשאני ישנה אני רועדת כל כך שהוא עוזב אותי ולא מחבק בלילה- אני חושבת שהכל זה תוצאה של אותם מקרים- אני לא יודעת אם זה שאלה לפורום הזה אבל באמת אין לי מושג לאן לפנות- ואין לי עם מי להתייעץ (ההורים שלי לא מודעים לכלכ מה שעברתי) אני אודה לך אם תוכל לכוון אותי- תודה

כדאי שתפני לייעוץ אצל פסיכולוג/יתהמתמחה בטיפול בבעיות מסוג זה. נראה לי שאת צריכה לשחרר מטענים כבדים המצויים בך כתוצאה מההטרדות שתארת. בטיפול פסיכולוגי מתאים אפשר יהיה להבין מה קורה לך , וכיצד לעזור לך ךהתמודד ולהתגבר על המשקעים שנותרו בך כתוצאה ממה שתארת.

שירי שלום את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולקבל ליווי לאורך זמן עד שיהיה שיפור משמעותי בהרגשתך ועיבוד של כל מה שקרה לך בעברך. אחת השיטות לטיפול בפוסט טראומה מכונה EMDR ואת יכולה לקרוא על כך מעט במאמר הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm תוכלי לקבל הכוונה למטפל באגודה הישראלית שעוסקת בנושא www.emdr.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לדעת האם בית הספר שהוא מוסד חינוכי אין יכולת להתמודד עם ילד עם בעיית התנהגות. הצוות פוטר את הנושא בהרחקה וזהו. אך מה עם טיפול בשורש הבעיה. האם לנו ההורים פתרונות ? האם התעלמות מהילד ומצרכיו היא הפתרון. וכשהילד בעקבות חוסר רצון או התעלמות של המורים מטפל בעצמו בדרכו שלו במצב אז מאשימים אותו הנה אתה לא בסדר. עשיתה ככה וככה. אבל איפה אתם הייתם. לפני שזה קרה. האם לנו ההורים יש מקום לפנות לטפל בבעיות אלה בגלל שהמערכת החינוכית שלנו לא מוכנה להתעסק בזה.

אדי שלום במקרה כזה אני מציע לפנות באופן ישיר לפסיכולוג בית הספר מטעם השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה ולבקש ממנו פגישה. אם המערכת לא לוקחת אחריות מבפנים יש צורך שמישהו מבחוץ יעזור לקחת את האחריות, וזו הכתובת המתאימה ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בעלת גן לגילאי שנה- שלוש , לאחרונה אני מוצאת את עצמי מתמודדת מול מצב כזה: יש לי ילד בכיתה בן שנתיים שלאחרונה מתנהג בעצבנות יתרוזה מתבטא בכך שמכה הרבה ילדים , נושך, מכה , צובטודוחף בחוזקה מצייר על קירות ושולוחנות, עושה דברים שאסורים במסגרת הגן גם לאחר שמעירים לו ( מוצאים מהמפגש הילד עדין ממשיך בשלו ) , ניסיתי גם בדרכים קלות וגם בקשות יותר עם הצבת גבולות וגם כמובן ניסיתי להתעלם ממצבים שאפשר להבליג ועדין ממשיך בשלו , לא מסתדר עם ילדי הגן . אפילו בחוגים מתלוננים שאין שליטה . פניתי להורים לברור מדוע הילד מתנהג כך וקיבלתי שאין להם מושג , בבית מתנהג כרגיל . לני כחצי שנה נולדה אחות המטפלת שהיתה שלו כרגע מטפלת בילדה . ביקשתי מההורים יותר זמן איכות עם הילד . איך אני מתמודדת עם המצב ? תודה רבה

ענת שלום הייתי מציע לך לעשות בימים הקרובים מעקב ולנהל יומן אחרי תגובות הילד. נסי לראות אם יש חוקיות כלשהי בתגובות האלימות. אם זה מתאים לך, הזמיני את ההורים לשהות יום אחד בגן ולצפות בדברים בעצמם. צריך לאתר את הבעיה וליצור מודעות בקרב ההורים לבעיה זו. במידה ושום דבר אינו עוזר ההורים יצטרכו לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים כיצד לנהוג. כאן יש בעיה מעגלית, כל עוד אין חומר גלם רלוונטי קשה להבין על מה לדבר וכיצד לנהוג. לכן יומן מעקב כזה של מספר ימים עשוי לעזור לכם למצוא קצה חוט. בהמשך אפשר לשתף את הילד ביומן הזה וכך ליצור גם אצלו מודעות להתנהגותו כולל חיזוקים חיוביים ושליליים, הכל כמובן בהתאם לרמת הבנתו בגיל הצעיר בו הוא נמצא. בברכה ד"ר אורן קפלן

חברי בן ה 25 לא מוכן לעבור בשום פנים ואופן בדיקת איידס. הוא טוען ש ב 100% אין לו - כי הוא פחדן וכל חייו שמר על עצמו. שאני חוזרת אחורנית אני רואה שבדיעבד הוא אכן פחד- כי גם איתי לקח לו זמן לקיים יחסי מין ללא הגנה. אני החברה הראשונה שלו, שאר השנים בחייו היו רק סטוצים והוא טוען שאף פעם פשוט אף פעם לא קיים יחסי מין לא קונדום מהפחד מהמחלה. ושאני מבקשת ממנו בכל זאת ללכת לבצע את הבדיקה בשביל השקט הנפשי שלי הוא מוסר שהוא מעדיף למות ולא לעשות את הבדיקה- ואני שוב שואלת אם אין לו ממנה לחשוש למה הוא כל כך מפחד מהבדיקה, הוא אומר שאין לו את הכח לעמוד מול בדיק כזו מפחידה- אבל הוא יודע במליון אחוז שאין לו איידס. אני כרגע סובלות מחרדות מאוד קשות ובעבר טופלתי בסרוקסט ואני כולי מבועתת ולא יודעת מה לעשות. האם ייתכן שאדם שיודע בוודעות שאין לו את המחלה יפחד לבצע את הבדיקה? אנא עזור לי.

המצב נכון לעכשיו הוא שתכלס אין לך בעצם משהו רציני להסתמך עליו חוץ מהמילה שלו. רק שכמו שהוא קיים איתך יחסים ללא הגנה, יכול מאד להיות שהוא עשה זאת (סטוצים) פה ושם. השורה התחתונה - את לוקח סיכון גדול בקיום יחסים ללא הגנה כשאין לך שום ביטחון שהבחור אכן נקי. אגב, את הבדיקה היית צריכה לבקש ממנו לפני שקיימתם יחסים ללא הגנה. עכשיו קצת מאוחר, לא?

נעמה שלום לפי מה שאת מתארת הוא חרד מאוד. יתכן שזו תגובה טבעית שלו, אולם באותה מידה יתכן שהוא חרד מסיבה קונקרטית, כלומר, מיחסי מין שקיים באופן לא זהיר. אינך יכולה לדעת בוודאות מה הסיבה ואת בעצמך חרדה מאוד מכל הסיפור. אינני יכול לייעץ לך מה קונקרטית לעשות. בוודאי שאת צריכה לקיים איתו יחסי מין מוגנים בקנדום בלבד כל עוד לא נעשתה הבדיקה, במידה ואת מחליטה להמשיך ולקיים יחסי מין. לאור הרקע החרדתי שלך אני חושש שהעניין ילך ויחמיר ויכביד על הקשר שלכם. חרדה היא דבר בר טיפול ואם יש לו חרדה מפני בדיקות דם או איידס, בין אם היא מבוססת או בין אם היא חשש מדבר דמיוני, אפשר ורצוי לטפל בה. הרי מידי פעם צריך לעשות בדיקות דם בכל מקרה להערכה כללית. במצבים כאלה נוח להעביר קשיים שונים של היחסים הזוגיים למשהו ממוקד וקונקרטי. אני חושב שמעבר לדיבור על בדיקת הדם יש כאן דיבור נוסף על היחסים ביניכם ואולי כדאי להקדיש לכך יותר מחשבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. אני בת 30. גדלתי בלי אבא מגיל 10 וההורים התגרשו כשהייתי בת 12. כתוצאה מכך שגדלתי בלי אבא ורק בסביבה של בנות, נוצר אצלי באופי חוסר ביטחון. בגיל ההתבגרות עברתי מתיכון שיש בו דגש על חברתיות לתיכון אחר שבו יש דגש על הציונים שאתה מקבל וזאת כדי לא להרגיש את העובדה שאני "בצד" בחברה ובשוליים וזה מצב לא נעים. בגלל זה שעברתי לתיכון אחר לא נוצרו אצלי משקעים וצלקות באופי לצמיתות. לאחר מכן גם שירתתי בצבא שירות מלא. לאחר הצבא גם עבדתי. כרגע אני מחפשת עבודה. השאלה שלי היא האם כדאי לי ליצור קשר עם האבא (אני יודעת את מספר הטלפון) בגיל שלי? האם יצירת קשר מחודש איתו יתרום לי לביטחון במשהו בגיל כזה? שכחתי לציין משהו חשוב - לאבא יש בעיות נפשיות מובהקות, הוא מטופל על ידי פסיכיאטר, וכאשר הייתי קטנה היה לי "גב" להישען עליו וזו היתה סבתא שלי שתמכה בי לאורך כל הדרך, ולכן היה על מי לסמוך שיעודד אותי כאשר האבא היה עושה משהו מוזר או עושה בושות, הסבתא היתה מקבלת את זה כי היא רצתה שיהיה לי אבא בחיי. כיום הסבתא לא בחיים יותר לצערי. האם יצירת קשר עם האבא בעל ההפרעות הנפשיות הקשות היא כדאית? האם הוא יכול להזיק לי במשהו בגלל הבעיה שלו? (הבחנה משוערת שלו - פסיכופטיה=פסיכופט, קר וחסר רגש, תופס לפעמים "קריזות" ועצבים, אנטיפט לאנשים והתנהגות מוזרה, לא מתערבב עם אנשים,סדיסט לפעמים באופן מילולי). האם כדאי בכלל ליצור קשר שיועיל? תודה רבה.

גלי שלום, למה להכניס ראש בריא למיטה ממש חולה? לדעתי, חידוש קשר עם אביך הנתון בבעיות נפשיות קשות לא יתרום לביטחון שלך בשום צורה ודרך, וזה במקרה הטוב. במקרה הגרוע, את עלולה לחוש אמפטיה והזדהות עם בעיותיו, מה שיגרום לך לתחושת דכאון, ירידה בביטחון העצמי ויערער את התדמית שלך בעיני עצמך. אחוז גבוה מאד בחברה הישראלית של היום הינם חד-הורים. ילדים גדלים היום עם הורה יחיד ותחושת הביטחון או חוסר הביטחון שלהם ברוב המכריע של המקרים הינה פונקציה של התייחסות ההורה, של כמות ואיכות ההשקעה של ההורה בילד וסיפוק צרכיו. אם ההורה מבין, אוהב, מקדיש, משקיע ומטפח - אין שום סיבה לכך שילד יחוש "בצד" או בשוליים של החברה. עלי על דרך המלך ובני את עצמך וחייך בלי לגרור משקעים מן העבר. בהצלחה

קראתי את התשובה הקודמת שניתנה לך ובקריאה ראשונה אני מסכים עם הכתוב. במחשבה שניה, נראה שאם השאלה עולה אצלך , כנראה שישלך צורך לפגוש אותו ללא קשר למצבו. יש לי שתי הצעות אלייך בעניין. אם יש לך את מספר הטלפון את יכולה להתקשר ולדבר איתו. מהשיחה תוכלי אולי להבין מה מצבו הנפשי והאם הוא גם מעוניין לפגוש אותך. לדעתי כדאי גם שתתיעצי בעניין עם פסיכולוג.בעיקר בעניין השפעה אפשרית עלייך במקרה ותתאכזבי. מה הציפיות שלך מחידוש הקשר ומפגישה כזו? אם מצבו הנפשי מעורער, ספק אם יוכל לתרום משהו לחיזוק בטחונך העצמי. הפגישה יכולה להסתיים גם במפח נפש ואכזבה מבחינתך. אם נראה לך שתוכלי לפגוש אותו ולשמור על איזה "מרחק רגשי" , אני מציע שוב התייעצות עם איש מקצוע.

גלי שלום אין ספק שמה שעברת בילדותך המוקדמת ועוד הרבה לפני הגירושין השפיע עליך באופן ניכר. אני גם מבין ומזדהה עם הרצון לפגוש את אביך, זה רצון טבעי לחלוטין. עם זאת, המפגש הזה עלול להיות הרסני עבורך אם יעשה באופן לא מתוכנן ולא מעובד. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בגלל כל הדברים שקרו ובגלל הביטחון העצמי שאת מתארת. לאחר היכרות ולאחר התייעצות מעמיקה עם הפסיכולוג תוכלי להחליט בצורה יותר נכונה האם ליזום את הקשר, ובמידה וכן, כיצד לעשות זאת ומה לומר וכו'. כך תגיעי הרבה יותר מוכנה וגם אם הפגישה עצמה תאכזב אותך היא לא תגרום לנזקים שמפגש מיידי כזה עלול לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ידיד טוב מאוד כבר המון שנים. לפני כחודש יצא ששכבנו.. היה מביך אך נהנהנו. הוא לא רצה שוב כי פחד שאני אפתח רגשות וטען שאין לו זמן למשהו רציני (טענה נכונה באמת, אין לו הרבה זמן, הוא נורא עסוק). היחסים בינינו מעולים, מדברים על הכל, צוחקים ונהנים. לפני מספר ימים שכבנו שוב. עדיין היחסים מעולים... הבעייה היא שאני רוצה יותר, גם יותר סקס וגם יותר קשר. אני חושבת שאני מפתחת רגשות, אפילו בטוחה בכך. אני מתנהגת כרגיל, למרות שאני בדרך כלל מאוד שקופה אז ייתכן שרואים זאת. עדיין הוא מספר לי הכל ואני מספרת לו (חוץ מזה...). מה לעשות?? אני חושבת עליו כל היום, בלי הפסקה ומחכה לזמן האיכותי שיהיה לנו יחד ומקווה שהוא ירצה אותי שוב...

סקארלט שלום כשהארי פגש את סאלי... הייתם ידידים הרבה שנים. מה יוצר זוגיות? מה מושך שני אנשים זה אל זה, והאם קשר בין נשים לגברים יכול להישאר בגדר ידידות בלי שיעורר מתח מיני או/ו זוגי? אלו שאלות רציניות, שאין עליהם באמת תשובה, ואני תוהה מה בעצם את שואלת. נראה לי שעברתם את מה שנקרא צעד האל-חזור. שכבתם והיכרתם באופן רשמי בכך שיש ביניכם מתח מיני. כעת יש משא ומתן על אופי המחוייבות של הקשר, זה מן הסתם מערב גם רגשות נוספים שלא היו קודם, מה שמסבך את המצב. השאלה מה את רוצה ומה הוא רוצה. במידה וכאן אין סימטריה הידידות ארוכת השנים נמצאת בסכנה ולא תעזור העובדה שעד היום היא היתה מאוזנת. לפי מה שאת מתארת את אמורה להרגיש דחויה כי הוא כל כך עסוק ו"אין לו זמן בשבילך", ואת רוצה אותו. העצה היחידה שאני יכול לומר לך בשלב הזה היא להיזהר. יש לי הרגשה שאת נכנסת למלכודת שעלולה לגרום לך כאב וכדאי אולי להכיר בכך מראש. אני לא מאמין ביחסים זוגיים שאינם הדדיים ואינם סמטריים, וכל מחציתה השניה של הודעתך עוסקת בחוסר האיזון שבקשר. אם זה עדיין אפשרי אני מציע לברר את פני המציאות מולו ואם אכן אין סיכוי לקשר זוגי מאוזן נסי לסגת, לפחות למצב הקודם. אם יש פרצות בחומה והוא לא כל כך נחרץ לגבי "חוסר הזמן שלו למשהו רציני", אז יש מקום לדיון ומחשבה. אחרת, ברחי כל עוד את יכולה וכל עוד אינך יותר מידי פגועה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בת בגיל 23עם בעיה שלדעתי זקוקה בדחיפות לעזרה פסיכולוגית/פסיאכטרית והיא מסרבת ללכת .מצבה מידרדר מה עושים ואיך אפשר לגרום לה ללכת

אולי השאלה העיקרית היא מדוע היא מסרבת. האם היא לא מאמינה בטיפול פסיכולוגי בתור משהו שיכול לעזור לה? אולי היא לא חושבת שיש לה בעייה? האם היא מפחדת מהסטיגמה? האם יש לה רעיונות אחרים איך להתגבר? אם היא לא רואה כלל שיש לה בעייה, או לא מחשיבה את המצב שלה כבעייתי, אז יהיה קשה מאד לגרום לה לחפש עזרה, אם היא כן רואה בעייתיות, אבל מסיבות שלה לא רוצה טיפול פסיכולוגי, צריך להבין האם היא באמת על נתיב להתדרדרות או שהיא בוחרת להתמודד בדרך שלה, ובכל מקרה קשה מאד להכריח אדם לעשות משהו בניגוד לרצונו. אם היית מציינת מה הבעייה, אולי היה קל יותר להבין האם המצב באמת חמור והאם נדרשת התערבות כלשהי.

שלום אי אפשר להכריח אדם ללכת לטיפול וגם אם הוא הולך במצב כזה הטיפול בד"כ אינו יעיל. במקרה כזה יש אפשרות שההורים יפנו לקבלת ייעוץ והדרכה אצל איש המקצוע והוא ינחה אותם כיצד לנהוג. מאחר ולא פעם מעורבים בעניין גם דברים מתוך הדינמיקה המשפחתית ההדרכה יכולה לעזור לא רק בהכוונת הבת לטיפול אלא גם בפתרון בעיות מסוימות שקשורות למערכת המשפחתית כולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעברי הרחוק סבלתי מתת מישקל עברתי טיפול כיום אני אחרי טיפול ואני בת 25 סטודנטית ומיואשת בעייתי היא הפוכה ולדעתי זה נפשי רק למי אני פונה , אז ככה סדר יומי הוא לימודים לימודים לימודים לימודים,,,,,,,,,,,,,, ואת התיסכולים אני משליכה על האוכל מה שמאוד מפריע לי כי פשוט הפכתי לשמנמנה וכמובן איני רוצה להיכנס שוב להפרעות אכילה שטוטיות אבל איני מבינה גם אחרי ארוחה אני כל הזמן רעבה , ביטני מקרקרת , אני מיתיאשת אוכלת אח"כ בוכה ניכנסת למיטה , מיסתגרת פשוט מישתגעת וכל זאת בשל גופי השמנמן אני לא מבינה ד"ר יקר האם אתה חושב שבעייתי היא ב-vmh בדיקות הדם ובלוטות התריס תקינות מה עליי לעשות אני בתיסכול ובחוסר ריכוז רציני בבקשה תציל רותי ליפני שיהיה מאוחר ואכנס שוב להפרעה תודה וחג- שמח

שאלה חשובה היא איך יצאת בפעם הקודמת מתקופת משבר ומהפרעת האכילה? האם בעזרת טיפול פסיכולוגי מסודר? או פשוט בכוחותייך? אני חושבת שטיפול פסיכולוגי יכול מאד לעזור לך, גם אם ההיפותלמוס שלך קצת מחוץ לסינכרון... :-) אוכל ואכילה מקשרת בין חלקים מאד נפשיים של הקיום שלנו, לחלקים מאד גופניים של הקיום שלנו, ואני חושבת שמסיבה זאת טיפול נפשי שיעשה סדר מבפנים, יעזור לך, בסופו של דבר, לעשות גם סדר עם האוכל ועם הרעב הבלתי נגמר שלא מניח לך. אני חושבת שלדוקטור כאן יהיה קשה להציל אותך, דרך האינטרנט, אבל אם את מרגישה ככה - חשוב מאד שתפני לעזרה אצל אדם שיכול לספק לך מענה יותר קבוע וממושך.

ירדנה שלום האוכל נמצא קודם כל בראש. דיאטות ובעיות רפואיות, כבודן במקומן מונח, אבל הפרעת אכילה לא קשורה לבטן או להשמנת הגוף, אלא ישירות לצורת המחשבות והעולם הרגשי. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, במידת הצורך לשקול גם טיפול תרופתי, ולוודא אכן שאת לא גולשת שוב להפרעת אכילה שתשבש את חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני מתגייס במרץ. האםי ש טעם להתחיל טיפול ?

אם קל"ב, נראה לי שתוכל להמשיך... ואז טוב להתחיל. ובכל מקרה, אני חושבת שאם זאת בעייה מאד חריפה שחייבת מענה, כדאי לתת לה מענה, בלי קשר לצבא...

nייק שלום השאלה איננה מועד הגיוס אלא סיבת הפניה. במידה וישנה מצוקה שבגללה יש צורך בטיפול, יש בהחלט טעם לפנות. במידת הצורך אפשר אפילו לדחות גיוס ובכל מקרה יש מספיק זמן עד מרץ כדי לעשות עבודה משמעותית. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל להמליץ לי על מטפל המטפל באנשים בגילי?

האם מקובל לתת הנחה למטופל עם קושי כלכלי? האם חוצפה לבקש או שזה צריך להגיע מהמטפל? (המטפל יודע על המצב ובשל כך ירדה תדירות הפגישות)

אהרונה שלום אין כאן כללים חד משמעיים. זה תלוי גם באופי הקושי הכלכלי. אם יש בעיה כלכלית רצינית ארוכת טווח כדאי לחשוב אולי על שינוי המסגרת הטיפולית ומעבר בכל מקרה לטיפול אחר בשירות הציבורי באופן מוזל יותר. אם מדובר בתקופה מסוימת ומוגבלת בזמן אפשר בוודאי לחשוב על פתרון יצירתי וזו אחריות משותפת של המטפל והמטופל. בעיקרון שני הצדדים צריכים לקחת אחריות למצב תוך אי הכחשה של המציאות. הערכה ריאלית של המשאבים הכלכליים ופרק הזמן בהם המצב ישאר כך או ישתנה הם משתנים קריטיים לקבלת החלטה נכונה במצב הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת שמונה ובני בן ארבע. בתי מסתובבת כבר כמה שנים טובות עם תוקפנות גלויה וסמויה כלפי אנשים, זלזול, חוסר יכולת לקבל סמכות (חוץ מבבית הספר, שם היא תלמידה מצטיינת והתנהגותה למופת). בנוסף היא סובלת מרגישות כלשהי במערכת העצבים - טיקים, ייתכן וזה טוראט קלה. היא די צינית ותוקפנית כלפי העולם. הבעיה היא שבני בן הארבע לומד ממנה, היא אומרת לו שהם צריכים להיות "הרעים" והוא הולך בעקבותיה, עושה מעשים ממש גרועים כלפי קרובי משפחה (סבא, סבתא וכולי) וכשמדובבים אותו הוא בוכה ואומר שהוא עושה את זה כי הוא מפחד מאחותו, ש מתעקשת ששניהם יהיו רעים. בני נולד עם אופי אחר לגמרי - הוא שקט, רגוע, טוב לב. אבל משום מה החיבור ביניהם הוא לפעמים בעייתי מאוד, זה מגיע למצב שקרובי משפחה לא רוצים אותם יותר לביקור. מה אפשר לעשות כדי להפסיק את המעגל הזה? לתת להם להחליט לבד על מאזן הכוחות או להתערב ולנסות להספיק את ההכרח הזה להיות "רעים"?

לדעתי, כדאי לתפוס שיחה עם הבת ולשים לה גבולות. כי בגיל ארבע, סיפורים כאלה, יכולים לעשות רושם מאד גדול על ילד, להפחיד, לעורר חרדות, ו... חבל. אולי היא פשוט לא חייבת להקים איתו ברית מהסוג הזה... אבל בעוד אני כותבת את זה, אני תוהה האם אין טעם ללכת לטיפול משפחתי כדי להבין טוב יותר מה קורה בבית, איך זה שיש רעים וטובים ותפקידים, ומה יכול להקל עליה. כי אני מניחה שההתנהגות שלה מבטאת מצוקה שלה מולכם, מול העולם, מול עצמה ונשמע שגם לכם לא קל לתת לה אהבה ותמיכה ואמפתיה כשהיא כל כך קשה ומזלזלת. אז אולי כדאי למצוא דרך להתיר את המעגל השלילי הזה שמתהווה?

דנה שלום את מספרת על המערכת המשפחתית ולדעתי כדאי לטפל בזה בראיה שלוקחת בחשבון את המערכת כולה ולא רק את הבת או את הבן. הייתי ממליץ לך לפנות עם בעלך לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים שמתמחה גם בטיפול משפחתי. אני מציע לתכנן סדרת מפגשים לאורך זמן ולא להסתפק בייעוץ מקומי. כדאי לראות כיצד הדברים מתפתחים ונפתרים. במידה ובתך סובלת באמת מטורט יש צורך בלי קשר לכל מה שתארת שתהיה אבחנה מסודרת וטיפול מתאים, יתכן שיש צורך גם בתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב דר . אני מקווה שהשאלה מופנית לגורם הנכון. שמי ירון ואני בן 26 , לפני חצי שנה בערך סיימתי מערכת יחסין בת שלוש וחצי שנים. יש לציין עובדה שקשורה לשאלה זאת . בפעם הראשונה ששכבתי עם החברה הקודמת היו לשנינו ציפיות מאד גבוהות מהאופן שבו זה יתבצע דיברנו על זה המון , באותה התקופה היתה איזה שהיא בעיה בה לא יכלנו לשכב בחודש הראשון לכן תיכננו כל הזמן הזה איך יהיה הסקס הראשון שלנו , וכגודל הציפיות כל היו גודל האכזבות , מרוב שהיית לחוץ לא לאכזב איכזבתי בעדול ולא הצלחתי להגיע לזיקפה , דבר שמאד תיסכל גם אותי וגם אותה באותו הזמן . הפעם השנייה היתה מאד לחוצה מבחינתי והפעם זה הצליח , מאותו היום היחסי מין היו נפלאים עד לרגע שנפרדנו ולא הייתה שום בעיה . לאחרונה אני מכיר בחורות ויש לי חרדה גדולה שזה יקרה לי עכשיו גם עם אותה הבחורה ואני מאד לחוץ , לאחרונה הכרתי בחורה וכשהגיעה השעה הנבואה הגשימה את עצמה שוב באופן חלקי אבל בגלל שחשבתי על זה המון . אני נורא חושש להגיע למצב כזה עם עוד בחורות וזה מוריד לי את הביטחון העצמי מאד בהקשר זה . יש לציין שאני סובל מחרדות במשך שלוש שנים ולאחרונה לוקח קלונקס 1.5 מ"ג ליום . מקווה מאד שאתה מכיר את הבעיה ואולי תצליח לעודד אותי או לומר לי באיזו צורה מתנהגים במצבים כאלה . מאד מאד מודה לך על התייחסותך ותשומת הלב שאתה נותן בפורום לאנשים עם בעיות . ירון.

ירון שלום אתה צודק בניתוח המצב, הלחץ שנוצר הוא הנבואה שמגשימה את עצמה ובסופו של דבר בגללו אינך מצליח להגיע לזיקפה. אגב, יתכן שלתרופה גם השפעה על מה שקורה לך וכדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי זה ולגבי אפשרויות תרופתיות משלימות שיכולות למנוע את הדבר מבחינה גופנית. מבחינה פסיכולוגית תצטרך ללמוד להרגיע את עצמך ולפתח "חשיבה חיובית". יש על כך לא מעט ספרים שמלמדים הרפיה, נשימות וחשיבה רגועה יותר. סביר להניח שמיומנות כזו תוכל לעזור לך הן בזוגיות והן להפרעת החרדה בכלל. יש כמובן גם מטפלים שזו התמחותם, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה ולמידת היפנוזה עצמית. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי,אני מרגישה מוזר בזמן האחרון,כאילו לא איכפת לי מכלום ,שום דבר לא מעניין אותי,אני רק רוצה להיות במיטה כל היום ולבכות.אני בת 25.אני מרגישה שהרגש אוזל ממני,אפילו הבכי כבר לא עוזר לי ,אני עייפה תמידית בחודש האחרון לא מסוגלת לעשות כלום חוץ מללכת לעבודה.מרגישה כישלון.אני לא מצליחה להתרומם למעלה.

מה קרה בזמן האחרון שמוריד אותך? ומה היה לפני כן? למרות שהשאלה שלך אינה מסתיימת עם סימן שאלה... אני חושבת שהשאלה שלך היא - מה לעשות? ואני חושבת שאת צריכה לפנות ולקבל עזרה. האם ניסית ללכת לטיפול? האם את חושבת על כך? נראה לי שאת בנקודת שפל, ונקודות שפל מעבר להיותן (באופן טבעי) מקומות נמוכים, הן שימושיות לדבר אחד - הן מהוות תמריץ מצויין לפנות ולקבל עזרה (שאולי את זקוקה לה כבר זמן מה).

גליה שלום את מתארת סימפטומים דיכאוניים אופיניים. אנא קראי את המאמר הרצ"ב ועני על השאלונים שבסופו לאבחון עצמי. אני מציע לך לפנות לקבל טיפול פסיכולוגי ולבחון את הצורך בטיפול תרופתי כדי לעצור את ההתדרדרות שאת מתארת. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב רציתי לשאול לגבי בני בן 14 שהוא אובססיבי לסדר בחדרו ולדברים שלו (אסור לאף אחד לגעת) זה נעשה חמור יותתר בשנתיים האחרונות ....גיל ההתבגרות?? כמו כן הוא הפך להיות יותתר אגרסיבי ואלים פיזית ומילןלית כלפי החברים וכלפנו ההורים. בגיל 10 הוא סבל מחרדות שונות כמו להשאר לבד בבית ,חושך וכ"ו .הוא היה בשיחות אצל פסיכולוג אבל לא שיתף פעולה ,בינתיים החרדות הללו נעלמו אבל יש בעיות חדשות שסיפרתי קודם.אני רוצה לציין שהוא נער מאד חכם וכישרוני שהולך לחוגים כדי לתעל את ההתנהגות ולמצות את הכישרון שיש לו. אבל כיצד אפשר לעזור לו במידה והוא מסרב לפסיכולוג או טיפול יעוצי? והאם האובססיביות מראה על חרדות?

ליהי שלום ראשית צריך לנסות ולאבחן את הבעיה. במידה והבן מסרב ללכת לייעוץ יתכן שאתם ההורים יכולים לפנות לפסיכולוג ותוך תיאור מצב העניינים בבית ניתן יהיה להגיע לאבחון. במקרים כאלה נדרשת בכל מקרה הדרכה להורים כיצד לנהוג, כיצד והיכן לשים גבולות, היכן עדיף להתגמש ולהבליג וכו'. יתכן שבמידה והילד יבין שהוא סובל ושיש אפשרות לעזור לו עמדתו לגבי טיפול תשתנה. בכל מקרה, אינכם צריכים להמתין עד שהוא ירצה בטיפול, פנו בעצמכם והתחילו את התהליך בלעדיו. לפי התיאור הבעיה אינה רק אובססיביות אלא קושי רחב יותר שמשפיע על החיים בבית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לבני אובחנה בעיית קשב עקב חרדה והומלץ לו טיפול בפרימוניל מהן השפעות התרופה והאם יש בזה סיכון מנסיונך?

א. שלום בנושא תרופות אני ממליץ לפנות לפורום פסיכיאטריה או פורום רפואי אחר. בפורום הזה הייעוץ בתחומי פסיכולוגיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

א

שלום ד"ר קפלן. אני בת 26 וסובלת מהתקפי חרדה כבר שלוש וחצי שנים. התקפי החרדה שלי מתקשרים למשהו מאוד ספציפי ואני יודעת להמנע ממקומות שעלולים לגרום לי להתקפים. ניסיתי ללכת בעבר לטיפול התנהגותי אך השיטות שלמדתי לא הועילו לי ולא הרגשתי כי הן מתאימות. נושא החרדה מאוד מפריע לי בחי היומיום אם כי למדתי להתמודד איתו די טוב. יחד עם זאת אני נמנעת מלטוס, ומלהתחייב לאנשים שאני מרגישה איתם פחות נוח לתוכניות ארוכות טווח כי אף פעם איני יודעת איך ארגיש... בקיצור הנושא מפריע לי לאיכות החיים. שאלתי אליך - למרות שאני חיה עם זה די טוב, הייתי שמחה להיפטר מהפחד שהתקף חרדה יופיע. האם היית ממליץ על שיטות טיפול נוספות שאינן כרוכות בתרופות פסיכיאטריות? למרות אכזבתי מהטיפול אצל פסיכולוגית התנהגותית (שעבדה איתי באמצעות דמיון מודרך), האם ישנן שיטות אחרות? מה דעתך על ביופידבק כטיפול במקרה כזה? באם דעתך חיובית על הנושא, כיצד זה בדיוק עובד? תודה מראש על הזמן שאתה מקדיש לענות על שאלותיי דנה.

היי אני כן הייתי ממליצה לך על ניסיון עם תרופות..זה יכול לעזור מאד עם חרדה. אני מבינה את הצורך להימנע מהן, אבל לפעמים האנרגיה הנפשית והפיזית המושקת בחרדה יכול להימנע עם שימוש בכדורים..

דנה שלום לפי מה שאת מתארת בהחלט לא מיצית את כל אפשרויות הטיפול. לחרדה יש גם מקורות דינמיים ואולי את צריכה לברר יותר לעומק על מה מדובר. אני מצרף מאמר על הפרעות חרדה ואני מציע לך לקרוא אותו. יתכן שכדאי להיכנס לטיפול פסיכולוגי מסורתי יותר, קחי בחשבון שזה דורש זמן ומוטיבציה. דווקא העובדה שלמדת לחיות עם זה היא סימן שלילי שכן זה עלול לעכב את הצלחת הטיפול. על נושא התרופות כדאי לדבר עם הפסיכולוג המטפל ולבחון אותו ואת הרלוונטיות שלו. די ברור מדבריך שכדאי שתתחילי את הבירור מתוך פסיכותרפיה ולא תרופות. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm ביופידבק יכול לעזור לך לרכוש כלים של הרגעה עצמית, אבל דווקא בגלל שהטיפול ההתנהגותי לא הצליח אני בספק אם זה יתן את המענה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בטיפול כבר שנה. כל פעם שאני מגיעה לתובנה מסויימת לגבי דברים שקורים לי, אני נכנסת לתקופת עצב, שקשה לי נורא לצאת ממנה. המטפלת שלי אומרת שזה טבעי, ומוכיחה לי שכל פעם מגיע אחר כך שינוי לטובה. בכל זאת מאוד קשה לי, אני נמצאת עכשיו בתקופת עצב כזאת, וחושבת, כמו תמיד במצבים האלה, שאין טעם בטיפול, והוא עושה לי רע במקום לעזור, וכ"ו וכ"ו... אשמח לשמוע מנסיונכם, ואת חוות דעתו של ד"ר קפלן. שבת שלום שושי

מי אמר שטיפול הוא תהליך קל?:) טיפול הוא לא פשוט. באמת תובונות יכולות לגרום לעצב, לתחושת פספוס על העבר, ולעניינים לא פתורים שעולים ולוחצים לנו שם בלב. תחשבי מה יכול להקל עלייך ואיך את יכולה לקחת את הרגשות , לקבל אותן( זה לא כל אחד יכול), ולאחר מכן, להמשיך הלאה. אני חושבת שברגע שתביני שזה חלק מהטיפול , ולהרגיש עצובים לפעמים ומהורהרים זה בסדר..הכל יהיה יותר פשוט. לא?

שושי שלום כל טיפול נושא בתוכו גם כאב. הפניה לטיפול נובעת בד"כ ממשהו כואב, ולעיתים ההקלה מגיעה דרך תובנות שאינן פשוטות לעיכול. באופן כללי אני מסכים עם הגישה של הפסיכולוגית שלך, זה טבעי שתחושי עצב וכאב כמו גם שלאחר תקופה מסוימת תהיה הקלה ולאחר שתעבדי ותלמדי את המצב החדש, הדברים יעשו חיוביים עבורך לטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכאורה לפי הכותרת נראה שטעיתי, לדעתי לילדי יש בעיית גירוד על רקע פסיכוסומטי שאלתי היא: לבני יש אסטמה של העור המתבטאת בגירודים ופצעים בקפלי הידיים והרגליים. בעיית ה זו נפתרת ע"י קרם גוף רגיל, עשיר בשומן. בני מגרד את גופו כדבר שבשיגרה, במיוחד הפנים, בראש, בגב ובבטן ומשום מה הקרמים לא פותרים את הבעייה הזו. אינני יודעת למי לגשת ואולי הרקע הוא עמוק יותר, דרך אגב, גם אצל אלרגולוג היינו ואין לו אלרגיה. אשמח לשמוע את דעתך תודה

לדעתי שינוי תזונתי יכול לעזור... להמנע ממוצרי חלב, חומרים סינתטיים (צבע מאכל, חומר משמר), ואולי עוד כמה דברים. אני בטוחה שיהיו כמה שיקפצו על ההודעה שלי ויעשו ממנה מטעמים אבל לידיעתי אסתמה ובעיות נשימה, מתקשרות לבעיות עור (זה קשור ברפואה סינית) וכל מה שעוזר לאסתמה (הורדת אלרגנים, מוצרי חלב, ומזונות אחרים שיוצרים ליחה בגוף) יכול לעזור. האם חשבת לנסות להתייעץ עם רופא או מטפל שעובד ברפואה סינית? יכול להיות שהגירודים הפכו להרגל, אבל שבבסיס יש משהו שבאמת מפריע, ואז כדאי לטפל גם בגורם המקורי. שבת שלום.

רופא עור טוב שימליץ על איך להקל על הילד. אם זה תרופות שונות, שמן גוף שיכול להקל על יובש שמלווה אסטמה של העור או כל דבר אחר. גם אם זה על רקע נפשי, .

א. שלום אני מסכים עם ההודעות הקודמות וכדאי לפנות לכיוונים רפואיים נוספים, כולל רופא עור, רפואה משלימה ועוד. בתחום הפסיכולוגי אפשר להיעזר בהיפנוזה לסוגים שונים של מחלות ותופעות עור ואלרגיה, במקרים רבים התופעה היא שילוב של גורם פיזיולוגי עם מרכיבים פסיכולוגיים, ויתכן שזה גם המצב כאן. תוכלי לקרוא יותר על היפנוזה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בקר טוב !!! הבן שלי בן ה10 וחצי עובר עליו משהו בשבועיים האחרונים . בתחילת השנה סגרו כיתה אחת וחילקו את הילדים לשאר הכיתות .ולמזלו זאות הכיתה שלו . הוא מספר שהכיתה שלו הקודמת היתה מגובשת ואהב את כל הילדים בכיתה . הכיתה הנוחכית לא מוכנה לקבל ילדים שלא למדו איתם .הילד טוען כמעט כל ילדים מהכיתה הקודמת שלו התקבלו יפה והתאקלמו והוא לאאאאאאאא .מאוד קשה לו .מצד שני היו בחירות של הכיתה למועצת תלמידים וכל הכיתה בחרה בו .פה ההוכחה הפוכה .ביומים האחרונים היו איתו בעיות בבהי"ס דבר שלא מוכר לי .נכנס לשיעור באנגלית והמורה תפסה אותו עם קלפים ביד .היא צרחה עליו ואמרה שאת אמא היא רוצה לראות באסיפת הורים הילד נילחץ וצרח יצא מהכיתה טורק בחוזקה הדלת וככה שכל ביה"ס שמע אותו .אתמול היה עוד מקרה שאיזה ילד סתם אמר ששמע שזורקים אותו ממועת תלמידים ושכל הכיתה עושה עליו חרם וזה הכעיס אותו ועשה שוב בלגן שכולם שמעו ויצאו מהכיתות .התנהגות שממש לו מתאימה לו . אתמול לאחר אסיפת הורים . הרגשתי שיש משהו בהתנגות שלו .שקשה לו והוא מתאמצץ מאוד להתחבר לכיתה .במילים שלו ,אני קורע את התחת כדי להתחבר והם לא נותנים לי ויש ילדים בלי להתאמץ הם כבר בתוכם . אז אמרתי לו אל תתאמץ זה דבר שבא לבד וככה זה בחיים. לא אוהב שינויים נתפס להרגלים ,מה שהכי אני לא מבינה ,הוא חכם מעל הממוצע ילד יפיפה .בלי עין רעה .ספורטי .ומלא חוש הומור .גם כשהוא מדבר הוא יודע מה הוא רוצה ויש לו דעות דבר שמאוד לא מתאים להתנהגות שלו בתקופה האחרונה .לי מאוד קשה לראות את הבן ככה .המורה אתמול בקשה ממנו אם הוא מסכים לפגוש את היועצת ולשוחח איתה מידי פעם . הוא הסכים ללא בעיה .זה עוד דבר שמוכיח שהוא חייב עזרה .מה אני עושה ?.............. אני רוצה לעזור לו בצורה מיקצועית בלי לפגוע בביטחון שלו כי היה לו עד תחילת השנה .תודה מראש וסליחה על אורך ההודעה

גילה שלום את צודקת בהחלט, קשה לו וכדאי למצוא דרכים לעזור לבנך. בהחלט יתכן שהשינוי בכיתה גרם להתדרדרות במצב, יתכן גם שזה תוצר של דברים נוספים כאשר האירוע האחרון רק היה הסדק האחרון שגרם להתפרצויות. הרעיון שיפגוש את היועצת נראה לי נכון. יש אפשרות גם לפנות לפסיכולוג בית הספר דרך השירות הפסיכולוגי של העיריה ולבקש שיחות הן עבורכם ההורים ואח"כ גם עבורו. בשלב הזה צריך להבין מה מטריד אותו ומדוע הוא מרגיש כל כך דחוי למרות שדי ברור שהוא אהוד, אחרת לא היה נבחר למועצת התלמידים. כלומר, החוויה הפנימית שלו פגועה וצריך לעזור לו לשנות אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבל ראיתי שהתמודדתם איתו יפה. שאלתי את שאלתי התמימה רק בגלל שהיתה פעם מישהי בשם לילה שכתבה ב- Ynet, בפורום פסיכולוגיה, אבל ברור לי שזו לא את ושאלתי את עצמי מאין לקחת את שמך. אשמח לתשובה ומאוד אשמח גם שאחרים, אם ירצו להגיב, יעשו זאת בנעימות. תודה.

יש גם היום משהי ב-YNET שעונה לשם לילה :-)

ילדתי בת החמש וחצי אומרת שהיא רוצה להיות בן. דורשת שילבישו אותה בבגדי בנים ורוצה לשחק רק משחקים שנחשבים "של בנים", האם יש בכך להצביע על בעיה בזהותת המינית ?

רוני שלום זו איננה תופעה נדירה ובגיל הזה אין לה כל קשר לזהותה המינית של הילדה. הזדהותה של הילדה עם בנים ורצונה להיות בן קשורה אולי למשאלות שיש לה, למשל על יחסי כוחות בין ילדים, על צורת המשחק שלהם ועוד. אינך חייבת לעודד את זה אבל בהחלט לא הייתי מתנגד או יוצר מאבקים סביב העניין. אמהות רבות נהנות מהחלק הנשי בילדות, האפשרות להלביש אותן ולקנות להם דברים של ילדות. אם זה נכון עבורך אז בוודאי יש כאן משהו שמעורר אכזבה או קושי, אבל בסך הכל, אין כאן בעיה מהותית. הילדה יכולה להתפתח בלי כל בעיה עם זהות נשית ברורה, כמו שילדים אחרים שלכאורה לא שואפים לעסוק בדברים של המין השני יכולים בבגרותם לגלות בלבול בזהותם המינית. בשורה התחתונה, נסי לקבל אותה כפי שהיא עם רצונותיה. שווה לחשוב כיצד אלו התפתחו ונוצרו, אבל לא הייתי שם דגש בשלב זה של החיים על קושי בזהות מינית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני רוצה להפסיק את הטיפול שאני נמצאת בו. והסיבה היא לא מפני שפתרתי את הבעיות שלי אני מרגישה ישש לי כל כך הרבה "צרות" לאנשים שמסבייב שאני צריכה לתמוך בהם (לשבת ליד אמא בבית חולים ועוד) והתחושה שלהתרכז באונס שעברתי בעבר זה לא הזמן זה דורש ממני הרבה כח שאני צריכה לשמור לדברים אחרים אני חושבת שכאשר בעיות (יש לי רתיעה ממגע ועוד סיפטומים שונים) יפריעו לי מאוד אז אני יחזור שוב לטיפול אז ניתן לדחות זאת. אשמח לשמוע מה אתם חושבים על כך.

לדעתי את עושה לעצמך הנחות. דווקא בגלל האונס שעברת, והעובדה שאת צריכה לתמוך בכל כך הרבה מסביבך, דווקא זה צריך להיות סיבה בשבילך לקבל טיפול. אולי את לא מסוגלת לקבל? להיפתח לטיפול? להיות מנוחמת? אולי זו תגובה דומה לתגובה שאת מתארת, "רתיעה ממגע"? הטיפול נוגע בך ואת נרתעת. פסיכולוגים יגידו לך להעלות את הנושא הזה בטיפול. אני מסכימה איתם. תרגישי טוב.

לדעתי עלייך ללכת על פי תחושת הבטן שלך ואם את חשה שעלייך כרגע להפסיק טיפול הפסיקי בלא להקדיש לכך מחשבה יתירה.

היי לטעמי כדאי לך לבדוק עם עצמך אם לא מדובר ב"תירוצים" למה לא לבוא לטיפול או שבאמת כרגע את לא פנויה לטיפול...תחשבי עם עצמך . עמוק בפנים. יכול באמת להיות שהזמן לא מתאים ואת צריכה כרגע להתעסק בדברים אחרים.

אלמונית שלום הלב אומר שאם עברת בעברך אונס ואת מתמודדת עם חוויות אישיות קשות, כולל לשבת ליד אמך בבית חולים, שהיה דווקא טוב שתהיי בטיפול. זה לא הזמן לדבר ולעסוק באונס דווקא, בהקשר הזה את צודקת, זה דורש משאבים נפשיים שאין לך כעת. עם זאת, הטיפול יכול להיות מקום מחזיק ודואג, מקום שהוא רק שלך ובו את יכולה לפרוק חלק מהמטען הרגשי שאותו את נושאת. אם הטיפול שלך אינו מקום כזה, ואת חווה אותו רק כמקום שיוצר קשיים, זה בוודאי משהו משמעותי שמעורר שאלה או על יעילותו עבורך, אבל גם האפשרות שבגלל ההיסטוריה האישית שלך את לא נותנת לו להפוך למקום שכזה. כדאי לבחון את זה לעומק לפני שאת עוזבת את הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

הענין הוא כך, להתמודד עם האונס ובמיוחד בזמן של שיחזור עם כל התיסכולים שבדרך והפשלבקים , עכשיו זה לא הזמן!!! זה דורש ממני את כל הכוחות שאני צריכה להשקיע בסביבה שלי שזקוקה לי מאוד. זה נכון שהפסיכולוגית שלי משמעותית אבל למקרה האונס הייתי חייבת אותה , אף אחד בעולם לא מבין אותי או לא מבין אותי כמוה!! לגבי ארועי החיים הכללים זה נכון שזה נחמד ותומך לדבר איתה (אבל זה גם עולה) לגבי האונס החלטתי שאני חייבת להוציא את הכסף(למרות שקשה לי) כי אני חייבת את זה וחייבת לחיות את החיים שמגיעים לי. היא רוצה שנמשיך להיפגש גם בתקופה זו .קל לי להיסחף ולהחליט כן זה מתאים לי אבל זה גם עולה וזה לא היה מתוכנן מצידי.(למרות שהיא מאוד בסדר משוחחת איתי בטלפון מידי פעם לשמוע מה שלומי ובהחלט תומכת מרחוק) לגבי ההיסטוריה האישית שלי, בהתחלה זה היה "שחיבלתי" בקשר איתה היום יש לי קצת כעס על עצמי כי בכל אופן אני מחבבת אותה וניעזרת בה מאוד , וזה רק מעורר קשיים אני תמיד חושבת שאני אמורה לאהוב רק בני משפחה שאיתם אני תמיד ואף פעם זה לא ניגמר עד סוף החיים..............

שלום רב לאחרונה התחלתי ללמוד באוני' ואני חש תופעות מאוד מוזרות. עוד בתקופת התיכון היו לי מעין בעיות ריכוז. במיוחד בעיות באגירת מידע שאני לומד לזיכרון. אני זוכר את עצמי יושב לילות על גבי ימים (בסדר הזה!!!) כדי ללמוד למבחן "פשוט" בבית ספר תיכון, בעוד אנשים אחרים היו מתמודדים איתו בקלות. בגלל בעייה זו נאלצתי רבות "להמר" בבגרויות ולא למדתי לשום בגרות את כל החומר הנדרש. השיא היה בבחינת הבגרות בהיסטוריה בה למדתי רק כחצי מהחומר הנדרש. פשוט אני לא מסוגל לעכל מידע רב כל כך בזמן מועט. לשמחתי ולצערי שיטת ההימורים עבדה ואף הגעתי ללימודים גבוהים בפקולטה יוקרתית באוני'. לצערי הרב שיטה זו בלתי יישימה כעת. מלבד הקשיים הנובעים מ-5 שנים בין לימודי בתיכון ללימודי באוני' (צבא - חו"ל...) אני פשוט לא זוכר על מה מדברים בשיעורים. המרצים שואלים שאלות ואני באמת באמת לא יודע לענות. אני זוכר שדיברנו על הנושא, אך פרטים אני לא מסוגל לזכור. דבר נוסף הקורא לי הוא שאני לא מסוגל להתרכז בשעור. אני לא משתעמם אלא באמת מנסה להקשיב. אמה שקורה הוא שאחת לכמה דקות אני "נודד" במחשבותי (חולם בהקיץ). אין לי שליטה על זה וזה מדאיג אותי נורא. חשבתי שאולי אני סתם משתעמם בשיעורים אולי למרות שאני הייתי בטוח שאני מאוד מנסה להקשיב ולשים לב, אך מה שקורה הוא שאני גם לא מקשיב כשאנשים מדברים איתי המון אלא גם אז חולם בהקיץ, ואפילו הלכתי לצפות במופע אותו השתוקקתי לראות זמן רב וגם בו חלמתי להקיץ ואיבדתי את הריכוז במה שקורה... זה ממש מדאיג אותי ואין לי שליטה על זה. בלילות אני גם מתקשה לישון וכל הזמן הראש חושב וחושב על הא ודה. אני לפעמים משתגע מזה שאני מת מעייפות, שוכב לישון ב-11 בלילה כי למחרת אני מתחיל ללמוד ב-8 ואני פשוט מתגלגל במיטה מצד לצד, הראש כל הזמן מלא מחשבות, ואיני מסוגל להרדם עד 3-4 בבוקר. תופעה מדאיגה נוספת היא שאני לעיתים (לא קרובות אומנם, אך זה קרה מספיק פעמים כדי שאשים לב לכך) אני מסכל אותיות במילים+כשאני מסכם שיעורים אני לעיתים מערבב אותיות ממילה אחת עם אלה ממילה צמודה. אני יודע שלעתים אנחנו נוטים לעשות אוטו-דיאגנוסזה ממה שאנו קוראים או שומעים, אבל לכשתיארתי את הנ"ל בפני השותף שלי במעונות הסובל מהפרעות קשב וריכוז הוא אמר שמה שאני מתאר הוא תיאור קלאסי של המקרה. אני מאוד הייתי שמח לשמוע עצה על פתרון לבעייה שלי. שמעתי שיש תרופה בשם רתינול או ריתלין (לא זוכר את השם) אבל אני יותר בעד פתרונות טבעיים או לפחות ע"י תרגילים שאני אבצע על עצמי... בתודה מראש, יובל

נשמע כאילו יש לך בעיית קשב וריכוז. שווה לעשות אבחון. גש אפילו באוניברסיטה.

יובל שלום כנראה שהכישרון שלך הצליח להוביל אותך להצלחות לימודיות בתיכון למרות הקשיים שהיו כנראה מאז ומתמיד. עם זאת, אין סיבה להמשיך ולסבול. גש לאבחון מסודר של ליקויי למידה. יתכן שיש בעיה אובייקטיבית שחשוב מאוד להגדיר אותה. זה יעזור לך גם לפתח לאחר מכן אסטרטגיות למידה יעילות יותר לטווח הארוך. בכל מוסד אקדמי רציני יש שירות פסיכולוגי שעורך את האבחונים הללו. יש אפשרות גם לפנות ארגון ניצ"ן באזור מגוריך שנועד לאבחון ליקויי למידה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום רב! מי רשאי להמליץ על שימוש ברטלין: האם המקום בו נעשה האבחון של קשב וריכוז, ליקויי למידה (כמו ניצ"ן)? האם לאחר שמאבחנים בדיוק את הבעיה בלימודים מפנים את הילד בנוסף גם לנוירולוג? האם רק נוירולוג מוסמך להמליץ על רטלין? מכל מקום, אבקש לנפץ תזה, על אף שאני מניחה שתפנה אותי למחקרים המוכיחים אחרת: ר ט ל י ן - סם ממכר!! ראיתי מספר ילדים שהשתמשו ברטלין ואת התוצאות של זה - ברגע שהם חדלים לקחת את הכדור - הם נכנסים שוב "לקריז", לעצבים שלהם, להתנהגות האלימה והלא רגועה שלהם, לחוסר ריכוז בלימודים או אי יכולת לקרוא חומר או עתון וכו'. נראה כי רטלין זה כמו קלטת וידיאו לילדים קטנים - דהיינו, ההורים שמים קלטת וידאו לילדים הקטנים, ויש להם שקט מהם למשך כמה שעות, הילדים מרוכזים, רגועים, וכולם מרוצים - מעין שקט תעשייתי! ברגע שתסתיים הקלטת, הילד יחזור שוב להשתובב. לאחרונה הרטלין נפוץ ביותר בקרב הרופאים והממליצים, ממהרים להמליץ לכל ילד שאובחן בליקוי על הכדור הזה ואני רואה בכך זלות יד! גם בית הספר מרבה להמליץ על כך: "זה טוב, זה גורם לילד להתרכז" - שקט תעשייתי! מה גם שמחקרים הראו שיש לכדור הזה השפעה לעתיד - פגיעה בזכרון כשמתבגרים, אפילו גורם לבעיות נפשיות קלות עד חמורות בבגרות של הילד. ילדי עומד לעומד לעשות מבחן שלי ליקוי למידה ואני חוששת שימליצו לי על רטלין. אני ממש נגד - זה נראה לי השתק זמני!! האם אני אגרום נזק לילדי אם ימליצו לו על רטלין ואני התנגד? לחילופין, האם יש תחליף טבעי לרטלין? בתודה מראש ויום טוב

שלום לך ד"ר אורן קפלן ! ראשית אני מודה לך מקרב לב על היתיחסותך לבעיתי . קראתי בעיון רב את הכתבה בנושא "הדיכאון "כמו כן עניתי בכנות לשאלות שהוצגו בפני . בשאלון סימפטומים מספר2 לאחר סיכום היגעתי ל-3פעמים ג.(לא עברתי את הקוי האדום מעבר ל-4 גימלים).בשאלון 3 צברתי 6 נקודות (ולא עברתי את ה- 15נקודות) קטונתי מלקבוע "דיאגנוזה "ולהסיק מסקנות מכך. ולשאלתי :א . מה דעתך לאור המסקנות הנ"ל. ב. נכון הוא זה שישנם רגעים שהאדם לפעמים קצת מצוברח .(גם מסיבות שונות ומשונות כמו למשל :בעיות כלכליות וחוסר תעסוקה עקב המחלה (שעברה).שיעמום .ו"כו. האים תופעות אלו מרמזות על דיכאון.אומנם היו דברים בכתבה שאיפינו אותי. אך לדעתי הם קימים בכל בן - אנוש שחי את החיים המטורפים של היום . כעת באמת שאצטרך פסיכולוג . מצד אחד אני אדם מאד שמח .ו"שובב". ומצד שני היו דברים שאיפינו אותי בכתבה .כמו למשל:חוסר אנרגיה.אדישות .ו"כו. אני אוכל טוב .ישן טוב.ואוהב סקס טוב .(מתלוצץ) מה דעתך ד"ר! תודה רבה על כל מה שאתה עושה

שלום אינני יכול לתת לך אבחנה על סמך האבחון העצמי שעשית, בכל זאת מדובר בכלי ראשוני שנותן כיוון או קצה חוט. אני מציע לא להמר, בהחלט יתכן שלא מדובר בדיכאון פורמלי, אבל גם אם יש כאן קווים דיכאוניים שפוגעים באיכות החיים שלך, זו בעיה ששווה לטפל בה. אני מציע לפנות לפסיכולוג קליני לכמה מפגשים ולראות מה הוא חושב. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נמצאת בטיפול פעמיים בשבוע (במשך כחודש וחצי ) ואני לא יכולה להכיל את התכנים שעולים בפגישה, כאשר אני עם עצמי. קשה לי לצאת מהפגישות, וקשה לי הציפייה לפגישה הבאה. האם זה אומר שאיני יכולה להתמודד עם טיפול? אציין ,כי אני מאוד סומכת על המטפלת, ומרגישה בטוחה רק בסיטואציה הטיפולית איתה.

אבל מנסיוני זה משתפר עם הזמן. נדמה לי שבהתחלה יש התעצמות של רגשות, אבל אחרי תקופה מגיעים למקום יותר רגוע שבו אפשר להכיל את הטיפול. הנסיון שלי לא היה קל, והתקופה הקשה גם היא לא היתה קצרה, אבל אני חושבת שלאור זה שיש לך אמון בה, והרגשה טובה ביחס לפגישות עצמן, כדאי לך מאד להמשיך. זה העיקר, זה לב העניין. אם מאד קשה לך אולי את יכולה לחשוב אולי על דרכים שיקלו? האם זה יעזור לך לכתוב משהו בין הפגישות? או לפעמים לתגבר בפגישה נוספת? או אולי שיחת טלפון? את צריכה לברר איתה מה היא חושבת שהדרך הנכונה להתמודד עם הקושי, ככה שלפחות ההתמודדות לא תהיה משהו שאת נשארת לבד איתו.

הי אני מציעה לך להעלות את הבעיה בטיפול עצמו. מול המטפלת שלך. ייתכן שהקצב מהיר מדי עבורך..

שלום מצד אחד ברור שהטיפול קשה לך, מצד שני את מרגישה נוח וסומכת על המטפלת. לכן הייתי מחזיר את השאלה הזו למסגרת הטיפולית. יתכן שזו תופעה זמנית וטבעית של התחלת טיפול, יתכן שאלו עוצמות שיוצאות כרגע החוצה כי יש דברים שהיו סמויים ומוסתרים בפנים תקופה ארוכה, יתכן שזה קשור לקשר הטיפול וכו'. לכן אין טעם לעסוק בזה בחוץ ואני ממליץ לך להקדיש לכך זמן כבר בפגישה הבאה עם המטפלת שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 28.5. לפני 3 ימים גיליתי שאני בהריון ראשון. ההריון הנ"ל הושג לאחר 4 סדרות טיפולים. כשגיליתי שאני בהריון, משום מה לא שמחתי אלא ישר דאגתי - מה יהיה בעבודה, אין לי כוח להשמין, מה יהיה אם ההריון לא יהיה בסדר וכיו"ב.אני גם לא מרגישה קשר למשהו בפנים ובכלל אני לא מרגישה בהריון. יצוין כי בעלי והמשפחה שלי ושלו לחצו עלי המון להיכנס להריון (אנחנו נשואים 4 שנים). האם התחושות הללו נורמליות?

מאיה שלום התחושות הללו נורמליות לגמרי. עד עכשיו לא היה לך פנאי לעסוק בשאלות הללו. עסקת בעיקר בדאגה לכך שאת לא נכנסת להריון ומה יהיה. עכשיו כשהבעיה הזו נפתרה יש לך פנאי גם לעסוק באותן שאלות שעולות באופן טבעי. זה די דומה למה שקורה לזוג טרי אחרי החתונה. כולם בטוחים שירח הדבש הוא הדבר היא מתוק שיש בעולם. מסתבר שזוגות רבים מתקשים מאוד בשנה הראשונה לנישואיהם דווקא בכלל שעד החתונה עסקו בשאלה האם הזוגיות תתממש ולא הספיקו לדבר על כיצד היא תראה. אותו דבר במקרה של הריון. לעיתים ההתמודדות עם שינוי הסטטוס, שינוי האיזון במשפחה ובגוף וכל שאר הדברים המשמעותיים שקורים בהריון ואח"כ בגידול ילדים, עולים דווקא לאחר הכניסה להריון, בעיקר עם זה היה תהליך ארוך וקשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר אורן שלום רב שמי דן אני בן 44 נשוי אני סובל מהפרעת חרדה באישיות עם מרכיב דיכאוני אני מטופל בטיפול תרופתי כ14 שנה ולא תמיד בהצלחה לאחרונה בעקבות משבר חלה החמרה במצבי האישי כולל החמרת התקפי חרדה הסיוט בהתגלמותו אני נמצא בטיפול משולב פסיכאטרי ופסיכולוגי ללא שום שיפור לא הייתי באישפוז אני גם סובל מחרדת נהיגה בכביש בין עירוני בדרך כלל החרדה צפה לי והסבל ממש איום האם מלבד הטיפול הקונבציונלי הייתה ממליץ על טיפול משלים איזה סוג הייתה ממליץ להקל על הסבל הנורא שלי בתודה נ.ב האם טיפול קוגנטיבי התנהגותי יכול להועיל בחרדת נהיגה ופחד ממשאיות אני נוהג 25 שנה ובזהירות אבל הסבל בנהיגה ממש נורא

אני מוכרחה להתייחס ל-14 שנים של טיפול???? מה עשיתם שם ולמה אתה לא עוזב אלא אם זה כן עוזר לך במשהו

לאני תודה על התייחסותך איזה עוד אלטרנטיבות עומדות בפניי

דן שלום אתה מתאר מערכת די מורכבת של הפרעת חרדה ארוכת שנים. בהחלט אפשר לשלב דברים נוספים בטיפול, אבל חשוב שהם ישתלבו בצורה הרמונית בשאר הטיפולים. טיפול התנהגותי קוגניטיבי עשוי בהחלט לעזור לבעיה הנהיגה. תוכל לנסות גם את שיטת EMDR עליה תוכל לקרוא באחד הקישורים למאמרים כאן משמאל. בכל מקרה, כל כזה דבר צריך להיעשות במקביל ובעידוד של המטפלים הנוכחיים שלך שבוודאי מכירים אותך היטב ויוכלו לדאוג לאיזונים הנכונים. כידוע אמנם הדברים לא משתפרים אבל לפעמים גם העובדה שאינם מתדרדרים עוד יותר יכולה לנחם במשהו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לילד בן 13 שעבר חוויה של מערכת גרושין קשה לאחרונה. יד לי ילדה בורת נוספת וילד קטן נוסף. בני בן ה-13 הוא האמצעי. ההדרדרות שלו החלה בשנה האחרונה, מאז שהודענו לו שאנו עומדים להתגרש. הילד היום בחטיבת ביניים, לא לומד בכלל, לא נכנס לרוב השיעורים, בורח באמצע היום מבית הספר, הרבה בעיות בבית הספר. בבית הוא ממרה פי, עושה מה שהוא רוצה, פורץ כל גבולות, מסתובב כל היום ברחוב עם חבורות פושטים, מעשן סיגריות וגם נרגילה, הסתבך פעם אחת בפלילי. כל השיחות שלי ושל בעלי לשעבר לא עוזרים איתו. הוא לא מוכן לשתף פעולה עם אף אחד בשום תחום, "בעל בית" לעצמו. מצבו הולך ומדרדר, הוא עומד לאבד את המסגרת הלימודית שהתייאשה ממנו. יש עובד סוציאלי בתמונה וזה לא עוזר. מחכים לפגישה עם קצינת מבחן בקשר לעבירה שלו בעבר. אני מבקשת עזרה דחופה, נואשת, לא יודעת מה לעשות!! אנא עזרו לי!! הוא לא רוצה ללכת לשיחות אצל פסיכולוג, לא רוצה לבוא לאבחונים - לא משתף פעולה בכלל, עושה כל שעולה על רוחו, חוזר מיציאות ובילויים בשעות הקטנות ביותר של הלילה, ולפעמים לפנות בוקר. באמצע השבוע גם מסתובב ברחובות עד השעות המאוחרות, הולך לישון מאוחר. זה משפיע על כל הבית לרעה, אנו כבר נואשים, אני מתמוטטת, אין לי יותר כוחות, שלא נדבר על כך שהזנחתי את שני ילדי האחרים כשכל כולי עם הילד הזה, בלדבר איתו ובלנסות לעזור לו. מה עושים? האבא לא גר איתנו אבל משתף פעולה בשלב הזה. ברור שלילד יש בעיות רגשיות ונפשיות אך הוא לא אומר מילה, לא מוציא הגה, קשה להוציא ממנו רגשות, קשה להגיע אליו, הוא רק שומע את ההטפות אך לא מגיב, לא משתף אותנו בתחושות שלו או בכעסים שלו. לא נותן לנו לעזור לו. ניסינו ברע ניסינו בטוב, בכל גישה אפשרית - שום דבר לא זז. גם עכשיו הוא לא מוכן ללמוד תורה לבר מצווה שלו שתחום בחודש הבא. גם ללכת לרב הוא לא מוכן, לא מוכן לבזבז שום רגע בחיים על כלום למעט כל דקה חשובה ברחוב עם החבורות השליליות שאיתן הוא מסתובב. אנא עזרו לי בדחיפות, כל יום שעובר הילד הזה צפוי למצוא עצמו מאחורי הסורגים ולהדרדר, ושלא נדבר על העדר מסגרת חינוכית-לימודית ורכישת השכלה!!!

לאם שלום צר לי שעלי לכתוב לך, אבל יש לי הרגשה שמה שאת צריכה לעשות כעת זה להציל את שני ילדיך האחרים. אינני מציע להזניח את הטיפול בילד הזה, אבל הוא נמצא עמוק עמוק בתוך בעיה שלא את ולא בעלך מסוגלים לטפל בה כרגע. הוא לא מעוניין לקבל טיפול ואי אפשר להכיח אף אחד לקבל טיפול. הוא נמצא במצב של מרד קיצוני ומה שצריך לעשות לגבי הוא לשים עליו פיקוח של קצין מבחן ולהבהיר לו שבשלב הבא הוא עלול לאבד את את החופש שלו והן את הבית שלו. יש לך עוד שני ילדים שאותם את עלולה להזניח על חשבון ילד שכרגע אינו מעוניין לקבל ממך דבר. את חייבת לקבל הדרכה מסודרת וקבועה מהעובדת הסוציאלית או מגורם מקצועי אחר כיצד לנהוג, כאשר הקריטריון המרכזי בעיני כרגע הוא שמירת הביטחון והיציבות של הבית, של הילדים האחרים ושלך. כאשר הילד יבין שיש גם מחיר להתנהגות שלו אולי, ואדגיש, רק אולי, הוא ישנה משהו בהתנהגותו שנוטה לפי דבריך להיות מנוכרת, אלימה וכנראה עד כדי פלילית. אני ממליץ לך לקרוא את שני ספריו של הפסיכולוג פרופ' חיים עמר על הסמכות ההורית ועל מניעת אלימות של ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום רב ראשית אודה לך על התיחסותך העניינית לבעיה הכואבת שלי (לפחות מבחינתי). אני אובדת עצות! גם אני סבורה שקצינת המבחן תעמיד אותו במקומו רק יש בעיה אחת, בעצם שתיים: עדיין לא קיבלנו זימון לקצינת המבחן, נאמר לי שזה יכול לקחת חודשים ואפילו חצי שנה ויותר כי יש, לצערי, עומס - מה שאומר שהפתרון שאולי "יאיים" עליו הוא אינו זמין. הבעיה השניה, שהוא מודע לכך שהוא אמור להיות אצל הקצינה לכשיזומן והודיע מראש שגם אם יקחו אותו בכח הוא לא ילך. ובאשר להצעתך לגבי - לאיזה איש מקצוע עלי לפנות כדי לקבל תדרוך? האם לפסיכולוג קליני או פסיכולוג קליני לנוער, למתבגרים כדי שינחה אותי איך לנהוג איתו? יש לציין שהטיפול כרוך בכסף רב שאינו עומד לרשותי, ובוודאי תפנה אותי לאנשי המקצוע שעובדים עם קופת החולים - אכן זה יותר זול אבל מפניות קודמות שלי אני יודעת שהתור שם ארוך, אולי שיחת יעוץ ראשונה נקבעת לעוד מספר חודשים עד חצי שנה ולמעשה אתה מהמר על המטפל, אין לך המלצות עליו. מכל מקום אני מוכנה להתגבר על הקשיים הכלכליים וללכת לטיפול. אנא ממך, הפנה אותי לטיפול קונקרטי, ואם יש אפילו מכון מומלץ, כל גוף שתמצא לנכון להפנות אותי ושאוכל להעזר בו מידית!!!! בתודה מראש ויום טוב

אני זו שכתבתי את ההודעה הקודמת. בדקתי שלא נחשפים פרטים...וכעת, אני יכולה לכתוב. מגיל צעיר נפגעתי פגיעות מיניות רבות (4 או 6). מעולם לא אונס.אני יודעת שחבויה בי הרבה שמחה, אך הדכאון התמידי מנצח. אני שמנה ובודדה ולצערי, יפה וחכמה. איני מסוגלת ליצור קשר עם גבר. כבר שנתיים ומחצה לא שכבתי עם גבר. הבעיה - אני רוצה וזקוקה. איני צעירה עוד- 34. ואני כה רוצה להיות נאהבת. אני בטיפול. בעבר גם הייתי בטיפול תרופתי שלא הועיל, רק הזיק. היש מוצא?

רימון שלום אני מאמין בצורה אופטימית שתמיד יש מוצא. עם זאת, את החיפוש תצטרכי לעשות בטיפול בו את נמצאת. את מספרת על התמודדויות מורכבות ועמוקות ביותר ואלו דברים שעיבודם דורש זמן וכוחות. אני לא חושב שיש לי טיפ מבריק שאוכל לתת לך בכמה שורות כאן בפורום, אל מול היכרות אישית שיש לך במסגרת הטיפולית האישית. אני מתאר לעצמי שאת מעלה את התחושות הללו בטיפול הזה ואני מקווה ששם גם תקבלי מענה ופתרון לסבל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שההרגשה שלי היא שגיל 34 אינו "לא צעיר". זה מאד תלוי בך, כמובן, אבל זה גיל שאפשר להקים בו משפחה, להתאהב, למצוא עבודה, לטייל, ללמודף זאת דעתי. העיקר הוא לטפל במה שמונע ממך לחיות כמו שאת רוצה, וכשדברים משתפרים, פתאום זה לא משנה אם הגיל הוא 32 או 34 או 36, העיקר זה שאת חייה חיים יותר שמחים ויותר מלאים.

וואו

אני בת 15 כמעט ויש לי 5 חורים בשיניים... כמה פעמים קבעתי טור ולא הייתי מסוגלת לחשוב שהולכים לטפל לי בשיניים ושאני ירגיש איזה שהוא כאב. ניסו לתת לי גז צחוק אבל אמרו שאני לא מגיבה לו טוב לכן הברירה היחידה לטפל בחורים זה זריקה. אני מאד מפחדת ולאמא שלי אין יכול לשלם לי טיפול בלייזר והרדמה כללית לא באה מבחינתה בחשבון! אני לא יודעת מה לעשות, החורים עוד קטנים ואני מבזבזת את זמני ואת את זמנה של אמי שמפסידה ימי עבודה בגללי לשווא, כי בסוף אני לא עושה את הטיפול מתחילה לבכות וחוזרת הביתה. זה מאד מציק לי, בבית הספר אני לא מתרכזת בכלום מבלבד רופא השיניים ומה שאני גורמת לעצמי בזה שאני לא מטפלת בשיניים ומנסה לדבר לעצמי בכוונה לשכנע את עצמי לעבור את את הטיפול ושזה לא כואב אבל זה לא עוזר... אני מפחדת מאד בייחוד מהזריקה שרק מלחשוב עליה אני פורצת בבכי. מה לעשות?!

שלום אני מציע לך לפנות לרופא שיניים שגם מורשה לטיפול בהיפנוזה. דרך ההיפנוזה יהיה אפשר ליצור הרדמה של הפה שאחריה הזריקה לא תפחיד ולא תכאב. תוכלי למצוא רופאי שיניים כאלה דרך אתר האגודה הישראלית להיפנוזה: www.hypno.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. יש לי בעיה אשתדל לקצר. אני אמא לילד בן שנה ושלושה חודשים (אחרי טיפולי פוריות רבים) שלא עובדת והוא איתי בבית. אחרי הלידה הייתה תקופה די ארוכה שבכיתי , התעצבנתי הרבה מעצם העובדה שאני לבד (יש משפחה ובעל). התקופה הייתה מלווה בהתפרצויות ובמתחים. פחות או יותר התקופה חלפה לאט עם עליות וירידות. בעלי כל הזמן אומר תצאי את צריכה להתאוורר אך הילד לא בגן ואנו לא יכולים להרשות (כרגע) בייביסיטר על בסיס קבוע. בכל אופן הבעיה שלי זה מה שקרה אתמול בלילה. הילד שלי אתמול אחרי האמבטיה (בשיגרה הרגילה) לא רצה לישון במשך ארבע שעות. אני די התעצבנתי הרמתי את הקול, השכבתי אותו בכוח במיטה והנחתי עליו די חזק את היד. מדי פעם נבהלתי ממה שעשיתי ולקחתי אותו לסלון שישחק ויראה טלויזיה כדי שארגע ואשתה מיים אך ההתנהגות שלי חזרה על עצמה בשינויים כמובן אך עדיין לא התנהגות הולמת אחרי 4 שעות מתישות התחלתי לבכות מה עשיתי? איזו אמא אני? כל כך השתוקקתי לילד (טיפולי פוריות) וכך אני מתנהגת???? הצילו!!! מה עושים? עצה? רעיון? עזרה? דחוף.... תודה ומצטערת על האורך.

יש לילד שלך מזל. לא כל אמא חושבת כה רבות, לפני ואחרי טעויות שהיא עושה. ברור שזה לא פשוט. אך נראה לי שאת פחדת הרבה יותר ממנו. לפי מה שתיארת, הוא לא הביע פחד, או מורת רוח. אכן בעתיד, למען שניכם, נראה כי כדאי שתלכי לטיפול בסוגית הקושי והצפיה עם הילד ואולי הפערים בין מה שרצית למציאות. את אדם רגיל וישר. וברור לי שאכן בעלך צודק: את זקוקה לאוורור. אני מבינה, שלא ביקשת ממשפחתך שיבואו לעשות עליו שמרטפות. תופתעי, אני בטוחה שהם ישמחו שתבקשי ותפנקי את עצמך.

גלי שלום לפי מה שאת מתארת את עוברת תקופה לחוצה וקשה אחרי הלידה. היתה לך ציפיה ארוכה לילד, והנה הוא הגיע, אבל ההתמודדות היום יומית אינה תואמת תמיד לפנטזיה. יתכן אפילו שסבלת או שהינך אף סובלת מסוג מסויים של דיכאון אחרי לידה ולכן התגובות החריפות. אני מציע לך לפנות לקבל הדרכה פסיכולוגית ולא להישאר לבד עם התחושות הכל כך קשות הללו. יש מסגרות של השירות הציבורי שעלותן נמוכה או לא עולה לחלוטין. למשל מרפאת אם-תינוק במחלקה הפסיכיאטרית בבי"ח איכילוב שמטפלת באימהות לילדים צעירים ועשויה להיות מאוד רלוונטית, כך ישנם מכונים להתפתחות הילד, תחנות בריאות נפש ועוד בהם ישנם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. אני מעריך שאם תהיה לך כתובת רלוונטית לייעוץ ופריקת מתח זה יוכל להרגיע ולעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי קיבלה רשיון נהיגה אני בעלי ובני היינו צריכים להגיע לעיר שאלתי את בתי אם היא גם רוצה להצטרך אלינו היא ענתה שרק אם היא נוהגת אמרתי לה שהכבישים סואנים ועדיף לנהוג במקום יותר שקט ולא עם כל המשפחה היא לא הסכימה ולא הצטרפה אלינו מה דעתך איך הייתי צריכה לנהוג האם לתת לה לקחת אותנו או להסביר לה כמו שהסברתי לה נכון שצריך לעודד והיא גאה שקיבלה רשיון אז הייתי צריכה לנהוג כדי שהיא לא תפגע מה איך הייתי צריכה להגיב אני מודה לך מאוד תודה

אסתר שלום הבת שלך לא ילדה קטנה ולכן אני מסיק שהעלבון שהפגינה וסירובה ליסוע עימכם מבלי שהיא נוהגת לא קשור רק לרצונה העז לנהוג אלא גם למערכת היחסים ביניכם או למערכת הכוחות ביניכם. אני מעריך שהתשובה הקונקרטית היא שאם את מודאגת מנהיגתה בכביש סואן היית צריכה לעמוד על דעתך. עם זאת, הסיפור לא נגמר כאן והשאלה כיצד אפשר להבין את כל מערכת היחסים ביניכם גם על רקע הסיפור הקטן הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך נכון אתה צודק מערכת היחסים שלנו עם בתי הבכורה היא סבוכה ואפילו קשה יש כנראה גם מלחמת כוחות ועוד הרבה סיבות השורה התחתונה לדעתי היא מאוד סובלת ותמיד היא מאשימה אותנו הוריה,נכון היא גרה איתנו ישלה עבודה נהדרה אוהבים אותה בחברה או בעבודה אבל איתנו יש לה הרבה טענות מה שכואב לי (כואב לי הרבה)שהיא חושבת שאנחנו אוהבים את הבן הצעיר או הבן האמצעי יותר ממנה היא טוענת שכל הזמן אנו דורשים ממנה לתת דוגמה בבית מוותרים לבנים ולה לא מוותרים כועסים עליה ואנו לא כועסים על הבנים כואב לי הלב שהיא מרגישה כך ,הבת שלי היא הבכורה היא בחורה מקסימה נותנת עצות מתעניינת מה שנעשה בבית דואגה אפילו בזכותה יש לי עבודה מקסימה הכל בזכותה אני אוהבת לדבר איתה להתיעץ איתה יש לה הרבה עיצות חכמות אני מספרת לה כל דבר הבנים שלי לא אוהבים לשוחח או לשאול שאלות איך היה מה קורה שיחות חולין שכאלו אבל אחרי שיחות נחמדות שיש לי איתה היא פתאום מתלוננת שאנחנו ככה וככה בקיצור אנחנו לא עומדים בציפיות שלה או לא מעודדים אותה בדרך כלל היא מתלוננת שאבא שלה מוריד לה את הבטחון העצמי מפני שהוא תמיד ישלו מה להגיד נגד אף פעם לא יפרגן אף פעם לא יגיד מילה טובה תמיד למה זה ולמזה רציתי ללכת כולנו לפסיכולוג אבל בתי לא רוצה לשמוע היא טוענת שהיא יותר מפסיכולוגית בכל אופן הייצי מבקשצת עיצה איך לגרום לה להבין שאנו אוהבים אותה לא פחות מבננו וכול מה שהיא טוענת זה בשום פנים ואופן לא נכון איך לגרום לה שתראה אותנו באור שונה באור כפי שאנחנו אם אפשר לקבל איזה רעיון או מה לעשות הבת שלי היא חריפה ואי אפשר לרמות אותה יש לה תואר שני וכמו שכתבתי היא מעולה בעבודה ומסורה מאוד תודה לך

אז ככה, יש לי המון ציפיות מאמא שלי שלא מתממשות וזה גורם לי לכעוס עליה כל הזמן כמעט. יש לי ילדים ואני מצפה ממנה שתעזור לי איתם, תבוא לבקר, תתקשר, תתעניין והיא...לא. יש ל הכל מיני עיסוקים אחרים, היא פנסיונרית. אתן כמה דוגמאות, למשל, פעם הייתי חולה והיא באה אליי רק באמצע היום ולא בבוקר ואמרה שהיתה צריכה לבשל כי כבר לא היה לה כלום בבית. שאלתי אותה אם היא הביאה לי גם משהו והיא אמרה שלא חשבה על זה... אחר כך כשהבראתי היא לא התקשרה ולא באה לבקר כל השבוע עד שאנחנו הגענו אליה. יום אחד היא נסעה לאחותה והן עשו קניות ובילו בקניון וכשהיא חזרה היא לא הביאה לילדים שלי כלום ורק התגאתה בכל הקניות שהיא עשתה לעצמה. זה מוגזם לצפות מסבתא לקנות משהו מדי פעם לנכדים? לעזור? לבקר? להתעניין? אמרתי לה את כל מה שאני חושבת עליה ככה בפנים והיא נעלבה ואמרה שאני חוצפנית וכפויית טובה ואיך אני מעיזה לדבר אליה. היא התרכזה רק בלהעלב ולהיות קורבן ומסכנה ולא הקשיבה בכלל לרגשות שלי ולמה שלי יש להגיד בעניין. אני כל הזמן כעוסה עליה, כל מה שהיא עושה, או יותר נכון לא עושה, מרגיז אותי ובתור אמא לילדים אני לא יכולה להבין איך היא יכולה להיות כזאת מנוכרת ואגואיסטית. האם מותר שיהיו לי ציפיות מאמא שלי או שאני צריכה לוותר על הכעס ולקבל אותה ככה? כי זה נורא קשה לי לקבל אותה כמו שהיא, נורא !!!

שרון שלום מותר וטבעי שתהיינה לך ציפיות ודרישות מאמא שלך. עם זאת, את מכירה אותה כבר די הרבה זמן ובוודאי גם מכירה בחסרונותיה ותכונות אישיותה. יש דברים שקשה מאוד לשנות בשלב הזה של החיים ומערכת היחסים. יחסים עם ההורים מלווים את הילד כל חייו, גם כאשר הוא עצמו כבר הורה ואדם מבוגר. אני בספק אם תחושת הכעס נשלטת כי היא אוטומטית, במיוחד אם היא מוזנת מדברים "צודקים" (אם אפשר בכלל להגדיר זאת בצורה חד משמעית). אם את רוצה לבדוק אפשרות שינוי תצטרכי לשוחח עם אמך בזמן שלא את ולא היא כועסות, ולנסות לראות אם יש לך בת שיח לדיאלוג הזה. במידה ולא אולי תצטרכי בכל זאת להנמיך ציפיות למרות הכאב הרב שכרוך בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בני כבן 11 חודשים. החל מלפני חודשיים הוא נושך אותנו ממש חזק בתדירות דיי גבוהה עד כדי כך שיש לנו סימני נשיכות בגוף. מה יכולה להיות הסיבה לכך? (במשך היום הוא נימצא עם מטפלת במשך כ-7 שעות) תודה.

http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=316 נשיכות בגנון ותורתו של ויניקוט לגבי תוקפנות

ניסים שלום נשיכות הן סוג של תקשורת, גם אם תקשורת תוקפנית ולא נעימה. התופעה איננה נדירה, אבל בכל זאת צריך לנסות להבין מהיכן באה ועל מה מגיב התינוק. נסו לערוך יומן ולעקוב אחר האירועים בהם הוא מתחיל לנשוך. רשמו מה קרה כמה דקות קודם לכן וגם אם היו אירועים יוצאי דופן במהלך היום. אחרי כעשרה ימים של תעוד סביר להניח שיהיה לכם חומר גלם לחשוב עליו יותר לעומק. במידת הצורך תוכלו להתייעץ גם עם פסיכולוג התפתחותי, למשל בתחנה להתפתחות הילד באזור מגוריכם או בפסיכולוג של טיפת חלב מטעם העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 8 אשר מזה חודשיים סובלת מבכי היסטרי כאשר היא אינה בבית כתוצאה - לדבריה - מכך שהיא דואגת שלא יבואו לאסוף אותה מבי"ס - או לחילופין שאולי המורים לא יגיעו לבי"ס וכדומה - - יש לה הרגשה תמידית שהולכים לנטוש אותה. יש לציין שכמובן הפחדים דימיוניים כי הדבר מעולם לא קרה. שמעתי על הרבה סוגי טיפול פסיכולוגי אצל ילדים והייתי רוצה לדעת איזה סוג טיפול מומלץ לנו - האם טיפול באומנות או דמיון מודרך או טיפול קליני רגיל.ואם ניתן , אודה לכם אם תמליצו לי על רופאים או מרפאות בתחום זה באיזור ירושלים. בתודה מראש

שלום לפני שמחליטים על המטפל כדאי לעשות אבחון מסודר ולהבין מה מקור הבעיה. הייתי מציע לפנות לפסיכולוג ילדים לשיחה ולהגדיר את הבעיה בצורה יותר מדויקת. אחרי שמבינים את שורש הבעיה אפשר להתאים את הטיפול הרלוונטי. בברכה ד"ר אורן קפלן