פורום פסיכולוגיה קלינית

שהתופעות שאני מתארת קשורות על פי הרופא - שנחרץ למדי בדעתו - לירידה במינוני התרופות. קרי, גמילה. הכל מדווח ושמור. סוריקטה

גם מצוקה מגמילה מגיע לגוף התייחסות ואפשר קצת לרדת במחויבות ... הכל בסדר ורומא לא תיפול ... היא כבר נפלה ואת יקירה לא אשמה בכך ...:)

טוב לדעת שהכל מדווח ושמור.. שמרי על עצמך יקירתי. את חשובה וראויה לטיפול טוב!!!!

הורדת מינונים בתרופות גורמת בהכרח לתופעת גמילה אייך את מרגישה עכשיו ?? מקווה שאת יותר טוב איתך חטוליתוש

שזה די מבאס, בחילות הקאות הזעות וכאבי ראש. אבל זה גל, וזה עובר. גם אם כמה חודשים. המטפל אומר שווה את זה. למדתי להקשיב לו במקומות מסוימים, ומאד. וכמו שאני כותבת - פנינו לעתיד! סוריקטה

סוריקיטה יקרה טוב שיש רופא שעוקב .. מקווה שעם הזמן דברים יתאזנו שבוע טוב ומבורך, ינשופים

תודה שאתם איתי. עבדתי קשה היום, מעט אנוח והיום פעם ראשונה שאלך לבקר את אותו אדם מבוגר ערירי שטיפלתי בו, וקפץ מהחלון ומצאתי למטה. הוא משתקם ומתקשר. אולי אספיק להיות כאן גם מאוחר יותר. השבוע קצר יחסית, אנסה להקל על עצמי. תודה אנשים טובים, סוריקטה

הי אודי, אני והמטפלת שלי לא בטוב. אני לא רוצה לפרט מה היה , אבל בשורה תחתונה אחרי התכתבות בינינו , היא רשמה שהיא לא העריכה נכון כמה חשובה לי השעה הקבועה שלנו. אודי, אני חושבת שהיא לא מבינה אותי בכלל ושהיא לא יודעת שהטיפול חשוב לי. ועכשיו חודש וחצי היא לא תוכל לקבוע בשעה שלנו. ולא בא לי לבוא , אם היא ככה קובעת דברים אחרים על השעה שלי בלי לסכם איתי מראש על מפגשים חלופיים. למה שאני אשתדל בשבילה? למה שאני ארצה לשתף ולראות אותה בכלל? לא רוצה לראות אותה. אני עושה עכשיו הוקוס פוקוס והנה היא נעלמת.

הי מיקה, שעה קבועה = מקום, בעיניי. ושוב בעיניי, לפחות בתחילת תהליך טיפולי (שנים ראשונות) ובתלות ברמת הסיבוך הרגשי, זה יכול להיות אישיו רציני. נראה שאיכשהו למדתן בדרך הכואבת. אבל אולי מכאן אפשר לתקן? לכעוס, ממש לכעוס, לדבר על זה, לא להעלים ולברוח - זו הצעתי. סוריקטה

תודה סוריקטה אנחנו נפגשות מחר, וככה אני אתחיל את השיחה , אני אגיד לה שאין לי מקום אצלה. נראה לי שאני פשוט לא הסגנון שלה . לא חושבת שאכפת לה ממני באמת.

אוי מיקוש...בהחלט מאכזב. אבל הטיפול הוא בשבילך זה לא מעניש אותה שלא תקבעי אלא אותך...מבאס שלא הבינה...כל כך מבינה אותך!! חבל. תנסי למצוא שעה חלופית בשבילך!! מקווה שהיא הבינה איזו טעות עשתה...

מיכל, אם אני לא מגיעה אז היא מפסידה כסף. לא? אני חושבת שהיא מבינה שטעתה. הייתה לנו התכתבות ממש ממש ארוכה. אבל אני צריכה טיפול וצריכה שלילדים שלי תהיה אמא טובה.

היי מיקה נכון ששעה קבועה עם המטפלת חשובה , ונכון היא היתה צריכה לדבר איתך צ לפני כן , אבל לא עדיף ללכת גם בשעה אחרת מאשר לא ללכת בכלל ? עכשיו היא כן מבינה ואת מתוקה לא מענישה אותה אם לא תלכי .......את מענישה את עצמך שווה לך להניש אץ עצמך ? על מה ולמה ? אני בטוחה שלהבא היא תחשוב שוב לפני...... חשבי על זה איתך חטוליתוש

חטוליתוש , תכלס לא אכפת לי להתגמש בשעה . הקליניקה שלה נוחה לי במיקום ואני גמישה. אני רוצה להרגיש שאני חשובה לה ולא שהיא יכולה לשבץ אותי בשעות חלון שלה סתם כדרך להעביר לה זמן . לא יודעת, אנחנו באמת במשבר. אגב, למה לא חתוליטוש? זה מעניין....

את חושבת שאם היא משנה את השעה זה הופך אותך לפחות חשובה? אם כן פשוט תגידי לה את ישר בפנים,אל תאכלי את הלב.....גם לי קרו מצבים כאלה וקיבלתי את המצב דווקא בשמחה, הראה לי שאני כן חשובה, שהיא כן חושבת על טובתי כי היא לא ויתרה עלי ולא על שעת הטיפול שלי גם זו דרך לדעתי הצנועה ......לראות את הדברים...... אבל ,,,,,לגמרי ברור שאם לך לא מתאים שימי את הדברים על דיוקם......תבהירי לה שלך כן ......מאוד......מאוד חשוב העיקר לא לוותר על השעה היקרה של הטיפול זו היתה כל הכוונה שלי , מקווה שאת לא כועסת שהצלחתי להבהיר ...... איתך מתוקה חטוליתוש

היי מיקה, מאוד מזדהה עם דברייך. גם לי המטפל עשה את אותו הדבר והתחושה היא מאוד לא נעימה. מאוד נפגעתי וכעסתי עליו. והיה לי מאוד קשה לחזור למפגשים עימו, אבל למרות הקושי והכעס עשיתי זאת והמשכתי להגיע והוא הבין שטעה ואפילו התנצל על השינוי בשעה הקבועה.

אל תישארי עם הכל לבד..... מחבקת

תודה שזכרת אותי אביב היקרה. את כל כך מתוקה

הייי מה שלומך לא מכירה אבל אשמח לראות אותך כאן,,,, טוב שאביב כאן היא לא שוכחת אף אחת/ד אז כנסי ......את בבית חטוליתוש

רק להיום אהייה יותר אטרקטיבית ופחות אמרח את הזמן רק להיום אהייה שמחה יותר רק להיום אקשיב לגופי רק להיום אקח את הכדור בבוקר רק להיום אוכל בריא רק להיום לא אגע במתוק או באוכל ככה סתם רק להיום לא אתן להפרעת אכילה להשתלט רק להיום אחבק את כולי

רק להיום אכן לא מרחתי את הזמן בבוקר, כי הבטחתי למטפל. דיברנו על זה. אבל ההבטחה היא מהיום ואילך. רק להיום אוכל את הדברים הבריאים הסטנדרטיים שלי, למרות שאני לא יודעת מה בא לי בכלל. ותודה - שייך לעץ אחר, אבל אני כבר פה - שאף על פי כן ולמרות הכל משמעותית פחתה הפרעת האכילה שלי. סוריקטה

רק להיום אניה סבלנית יותר רק להיום לא אעשה חשבונות עם רק להיום אחשוב חיובי רק להיום רק להיום רק להיום רקקקקק להיוםםם!!! ומחר יום חדש איתך חטוליתוש

רק להיום אנסה להסתדר עם כל מה שנוחת ....בשלווה ברוגע מבלי להפעיל דפוסי הגנה הרסניים ....

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על שבוע חדש תודה שאני מרגישה יותר חמלה לאמא תודה שאני מבינה את המקום שלה תודה על היש בחיי תודה על מקלחת של בוקר תודה על פרנסה תודה על שמחה בלב תודה שאני מרגישה גם צער וכאב זה עושה אותי ייתר חיה ןפחות מתה תודה על המקום הזה תודה אודי על היותך תודה לכולכם לחטוליתוש וכולם מזכירה העץ הזה הוא של כולנו .אני נוטעת אותו פעמיים בשבוע ,ככה הוא נגיש והרעיון הוא לכתוב בו כל יום...ואפילו יותר. אני לא לוקחת את כל התודות כי יש על מה להודות כל הזמן וכל אחת כותבת את שלה ככה שזה נפלא לכתוב גם את אותם דברים..... בימים אלה התודה הכי מתבקשת זה תודה שאני עדין חיה .. אוהבת חיבוק לכולם

תודה לממליצים שלי שבזכותם יש לי עבודה גם בשנה הבאה אצל אנשים מיוחדים. תודה על רגש אהבה. תודה שאני לא בדיכאון. תודה לאגוזים לפיסטוקים ולצנוברים ולאבוקדו. תודה לציפורים ולאפרוחים. תודה לחופש. תודה לעצמאות. תודה ששרדתי בגאון אירוע והופעה נשית ועדינה. תודה לגורים. תודה לחכמה. תודה לכושר הגופני. תודה להצלחה של השמירה על הישגים ואף שיפורם. סוריקטה

היי סוריקטה שמחה מאוד בשבילך על עבודה בהמשך, ריגש אותי מה שכתבת , הכל,,,, ישר כוח יפתי חטוליתוש

תודה לשעון שמזכיר לי לקום ולזוז כל שעה (ביום), אם במקרה זה לא מתרחש. סוריקטה

הרעיון שלך מקסים אני צריכה להתרגל אליו לא התכווניתי שלקחת.לי פשוט הרעיונות שלי לתודה הצתלבו עם מה שכתבת ולא רציתי לכתוב אותו הדבר...... אבל הבנתי את העקרון :-)) וטוב שכך ועל זה אני מודה..... תודה על הרגלים חדשים תודה על.למידה תודה על הבוקר הזה ותודה על המקום ותודה לך אביב יקרה על הסבלנות שלך תודה תודה יום מקסים לעולם חטולחתוש

תודה שקמתי תודה שאני עצמאית תודה על בריאות מה שיש תודה על בריאותם של סובביי תודה שאני חיה תודה על מערכות הרפואה תודה למטפלת ולטיפול תודה לכם שאתם כאן תודה אודי על היותך ....

תודה שהצלחתי לישון כ 5-6 שעות הלילה, מתוכן, כנראה היה פרק זמן סביר של שינה עמוקה. תודה לתרופות שמסייעות לכאבים, גם אם באופן חלקי למדי. תודה לעצמאות. תודה לשקט. תודה שאני מאפשרת לעצמי לשחרר מדיוק מטורף; ומאפשרת לעצמי לשכוח; ולא מתקפלת יותר מידי בחלק מהפעמים מנזיפות. יעני, לא מוטרדת בטירוף מכל אלה. הישגים של הזמן האחרון. פתאום מדדתי היקפים אתמול - אז וואלה, תודה שקטנו (על אותו משקל). סוריקטה

תודה על ריצה תודה שאני הולכת לטיפול למרות ההתנגדות תודה על הכחשה תודה על יום עצמאות תודה על הפורום הזה

ינשופית :-) מקסימה שאת כייף לראות אותך כאן חטוליתוש

תודה על בשורות טובות תודה על רגעי שמחה תודה על רגעי שפיות תודה על המקום תודה על כל חברי הפורום תודה שאני חיה תודה סתם כך תודה ....... תודה..... תודה בלי מילים חטוליתוש

אני כאן קצת בשקט מתקשה למצוא מילים. הילה

הי הילה , שמחה שהסתדר עניין השם ולאט לאט בקצב שלך ...לא פשוט לחזור

מנסה להוסיף כמה מילים. ההרס העצמי שלי חירב לי הרבה דברים בחיים. עזבתי את המקום מגורים את המטפל את פה ועוד דברים. עכשיו אני מנסה לחזור בהדרגה. כואב לי בעיקר. הילה

אהובה....עצוב בעיקר ויחד עם זאת אף פעם אבל אף פעם אל תאבדי תקווה... לכאן חזרת ואת כאן ואנחנו אתך ..וגם שאר הדברים יסתדרו נכון שיש דברים שאי אפשר לתקן אחרי שנהרסו אבל תמיד תמיד אפשר לבנות מחדש מאמינה בך ... אתך מכל הלב ...

היי..כשתוכלי תכתבי. אנחנו כאן

אם זה מרגיש לך נכון גם זה לפעמים בסדר רק אל תשארי יותר מידי בשקט ויותר מידי לבד לא כייף,.,..הלבד.....ה..בשקט שולחת חיבוק שלא תיהי ...... חטוליתוש

מיכל חטוליתוש ואביב הוספתי אחר כך כמה מילים... תודה שכתבתן לילה טוב

Back to life Back to reality הי כולם, שבוע טוב. נכחתי בסופ"ש באיזה אירוע והופעתי במלבוש לא סטדרטי עבורי. נשי ועדין. התנהגתי בפתיחות ולבביות. אכלתי מהכל וממש לא בפראות. היה חביב. אבל כששבתי לקצת סינדרלה שאני, סיימתי בבחילות והקאות, לצערי. ברור שלא יזום. אני ממילא חולה ועל הגבול. שתהיה מנוחה. סך הכל אני בסדר וסביר שיתוקן וממחר חזרה לעבודה הקשה שלי. כן, רופא הנפש שלי מזכיר לי לתת פחות ממאה אחוז בעבודה. מכמה וכמה סיבות טובות. גם כדי לא להגיע לצד האגרסיבי שבי. סוריקטה

אני רק בקשה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שימרי עלייך ... עצוב לי לקרוא אותך , מרגישה אותך בבטן הרכה וזה מרגיש לא טוב....

מבינה מה את מרגישה, אביב. מזכיר לי שאני רואה מבחוץ אלכוהוליסט או מכור לספורט וכדומה ומנסה להאיר, ונדחית. מזה שעה שאני נחה, אוכלת ושותה. והנה אפילו אני כאן בפורום. רוצה לעמוד בהבטחה שלי לזקן ההוא, הוא מתגעגע. חודשים ש. אבל לא אלך ברגל, כי אם אסע באוטובוס. וחטוליתוש - 'משמעת ברזל' חח חייכתי לי. אני תמיד מתרוצצת וחרוצה, הרבה הרבה הרבה שנים. נדמה אולי שזאת אני. וגם - עובדה היא שהמקום הקודם היה יותר מידי וכן עבר את הגבול, כנראה, והמשכתי למקום חדש. ואני טוב טוב בודקת אם יש לי נטייה לשחזר. לא רק עם עצמי. אלא משתפת עיניים נוספות, ומקווה שיודעת לתת מקום לכולם. המצב, לפחות כפי שאני רואה כרגע, שונה. שונה שונה. תודה לכן, אוהבת, סוריקטה

כל הכבוד לך לא שוכחת לרגע את הגבולות שלך משמעת ברזל הלוואי עלי :-)) שמחה בשבילך שאת מצליחה חטוליתוש

הי יקרה ואל ההצלחה והמקום שאת לוקחת הייתי בטוחה שכתבתי לך אבל כנראה.. בכל מקרה גאה בך על ההצלחות , נפלאות בעיני .. שמחה כל כך על הדרך שאת עושה ....מחבקת

אודי, בהמשך למה שכתבת..כנראה שהייתי קטנה מידיי. סבתא נפטרה כשהייתי תינוקת וסבא נפטר כשהייתי בת 12 ושנתיים אחרונות שלו הוא לא הבין ולא היה במיטבו...כך שכנראה זו הסיבה. ועם אמא שלי זה מובן שלא ספרו. ...אתה יודע משהו מוזר? יש לי נטיה להאשים עצמי או להכות על חטא על דברים שבכלל קרו שהייתי תינוקת או קטנה מידיי. למה? אתה יכול להסביר למה???? זה מוזר...מרגישה הרבה אשמה בתור ילדה קטנה ולאו דווקא על דברים אחרים שקרו אחר כך.....כשהמטפלת מנסה להסביר לי המון פעמים שאני לא אשמה וזה לא חודר....פתאום עכשיו מרגישה שזה לא יתכן להאשים ילדה קטנה או תינוקת..נכון? מוזר מאוד....

על מה ולמה אין ש ום הצדקה המטפלת שלך צודקת היית מאשימה ילד על היותו ילד? מה חטא? מה פ ש ע? על תמימות חוסר הבנת החיים על היותו .....ילד? ממש לאאא ותרי לעצמך וצאי מתוך ידיעה שאין לך אשמה בשום דבר !!! את רגשות האשמה השליכי לפח הקרוב אלייך איתך חטולית

הי לכן, אני דור שני. לא אשמתי, ואין לגיטימציה למי שהיה קורבן להמשיך ולתקוף, אבל בפועל חטפתי אותה. מאמא. גם. משפט שאני חוזרת ואומרת - השואה והאפקטים שלה לא תמו אז. ואזכיר שוב, שמרגיז אותי שיום הזכרון לשואה ולגבורה מרגיש לי מתגמד אל מול יום הזכרון לחללים ולנפגעי פעולות האיבה. האמא שלי מספרת לנכדיה אודות המלחמה, אבל הרוב בדיות. היא הייתה קטנה מידי מכדי לזכור והיא חולה ודלוזיות פעילות וכאלה. סוריקטה

ממש צודקת , גם אני מרגישה כך לגבי מה שכתבת , אני לא מזלזלת בקורבנות השואה ,ממש לא , אבל כנראה שחללי המלחמות וכל הנופלים בפיגועי הטרור יותר קרובים אלי.....גם בגלל הזמן ....בכיתי כשראיתי....תמיד זה מצמרר אותי , וברור שאת לא היית צריכה להיות קורבן של.......אף אחד !!! מצטערת שככה יצא לך , מאוד עצוב... ואין גם אייך לתקן......, חיבוק גדול :-)) איתך חטולית

שבת שלום

בעיקר בגלל מות אימי. הייתי מאוד קשורה אליה

הי גלי55 זה באמת עצוב לאבד הורה .. רוצה לשתף יותר ... אתך

היי...זה מובן. עצוב וקשה..אנחנו כאן מוכנים להקשיב.

מכירה את ההרגשה מצטערת נורא בשבילך מקווה שיבואו ימים מנחמים יותר חיבוק חטוליתוש

אייך להגיד, נפגעת מכל דבר מתעצבנת בקלות לא מגיבה " נכון " כמו שהם אומרים, בני המשפחה גם אם אני לא רוצה או לא מתחשק לי ....לא משנה מה , התגובות ממש קשות כלפי, הרגלתי אותם לא טוב שתקתי המון ריציתי את כולם המון עכשיו כולם עלי ואז חשבתי על מה שאודי אמר, לשים גבולות ולהגיד לא זה לא ממש עבד כי התחילו ללחוץ עלי עכשיו מכל הכיונים לא מצליחה להיות אסרטיבית , פתאום משום מקום לא עומדת בלחץ ומתחילה לצחוק , אומנם צחוק עצבני אבל צוחקת וזה ממש לא מצחיק את התופעה הזו של הצחוק הבלתי נשלט,,,,,,קיבלתי לפני כשלוש שנים אבל זה כבר סיפור מסרט אחר , מרגיש לי כל כך רעעעע שלא יודעת מה לעשות עם עצמי טוב, אז לא לוקחת אחריות על הרגשות שלהם , לא יקרה כלום אם הם יתאכזבו אבל.לא מצליחה להפטר מרגשות האשמה שאני מאכזבת רעעע לי ולא יודעת מה לעשות עם עצמי, ושישי שבת אני לא נכנסת , רק ביום ראשון או אולי במוצש אוווף שתהיה ' לכם אחלה שבת חטוליתוש ::((

בדיוק על זה דיברתי לאחרונה עם המטפלת. הקדשה עצמית לאחרים. הקרבה אפילו הייתי אומר. העניין שצריך לשים סטופ ולעמוד על שלנו. כמובן שהם לא יבינו בהתחלה מה קרה לך. איפה הנדיבות וההקרבה שהתרגלו לקבל ממך.. עד שיתרגלו שאת לא בשבילם, אלא לעצמך קודם כל. את חשובה יותר מהכל. בדיוק כמו הסיפור בגמרא על אב ובנו שהולכים במדבר עם טיפת מים אחרונה בבקבוק אצל האב שיכולה להחיות רק אחד מהם.. מי נראה לל שצריך לשתות? לפי הגמרא, האב שותה וממשיך. כמובן שיש פרשנות אנושית יותר לסיפור הזה. אבל הנקודה היא שקודם תדאגי לעצמך. החיים שלך והחופש שלך חשובים יותר מכל אחד אחר. נקודה. בהצלחה

"לעתים זה קשור ביכולת להיות נאמנה לעצמך (=לא לאכזב אותך). מי אמר שזה פחות חשוב?" אמסגר. איזה יופי! שלך, סוריקטה

צודק צריכה לעבוד על זה מאוד קשה לי והשבת כבר בפתח שתהיה לכולנו שבת טובה ונעימה מקווה שיעבור לשלום כי כבר התחילו הפרצופים החמוצים..... וממש אין לי כוח לזה

חטוליתוש, אחזור ואומר שאני מאד שמחה שהצטרפת. הייתי במקום הזה, אני עוד די קצת הרבה שם, אבל פחות. נראה לי שבעקבות השינוי העמוק ורב השנים הפנימי בי, השתנה גם הסביבה. כן, יש לי בעייה לאכזב ולומר לא. מנסה לזכור את מגבלותיי. אני לא כל יכולה. והגיל גם מדבר. אוהבת, סוריקטה

אהובה ....שולחת חיבוק וכוחות ברור שאת עצבנית וכועסת ... הבאת אותה אלייך הבייתה את אמיצה , ושה' יעזור לך ... ובנוסף היא מפעילה אצלך את רגשות האשם , ועוד מליוני כפתורים ...מחבקת

המון תודות לכולם כשאני מרגישה שאני לא לבד נותן המון כוח להמשיך להתמודד תודה לכם שאתם כאן מבחינתי זה בכלל לא מובן מאליו חטוליתוש

רוצה בורחת אסור מותר אסור https://m.youtube.com/watch?v=R9W5XeFaWL4 ואולי כבר מותר .... שואה פרטית .... ואולי היום אני דווקא רוצה לשאול ... למה ???? כן ,למה זה הגיע לי ....

מנסה אודי באמת שמנסה בהרגשה אסור !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כל כך אסור שזה נורא ... עצוב , שמבינה עצוב שלא מצליחה לשנות וכייף לראות את הדברים שהצלחתי לשנות...

כך שר אריק איינטיין ואינך צריכה.לשאול מדוע בכלל..... מותר לך הכל לא זוכרת את שאר המילים שבת ברגוע חטוליתוש

הי אביב, נדמה לי שלא פעם כתבתי כאן שמשפט כ'למה זה הגיע לי' יוצא מנקודת הנחה של אשמה. ואת לא. ממש לא. חטולית כתבה יפה על זה. הם. לא את. הפרדות וכאלה. 💗 סוריקטה

הי אודי, בפגישה האחרונה עם המטפלת (שכמובן שהגעתי אליה) הסברתי כמה קשה לי העובדה שאני ילדותית לפעמים ושהסביבה לא מקבלת את זה טוב. היא הסבירה שכשיש עיבוד של דברים מהעבר אז העניין נפתר. ואז מה ? אני לא אהיה ילדותית יותר? זה באמת עובד ככה ? שאם אני אדבר ואשתף זה יגרום לי להתבגר? אני פשוט אוהבת להיות ככה לפעמים!!!!!

סיפור בעייתי להסביר לעולם למה את ככה, שזה טוב לך. אני מכיר מקרוב את העניין.. תעשי חיים. גם אם הם בגוון ילדותי. זה הכיף לפעמים לא לגדול.

כשאני קוראת אותך מבינה כמה איני רוצה לחזור לילדות אז את ילדותית ,אז מה וכן הטיפול עוזר מאוד לצאת מהמקום הזה, מאוד מפריע לך.....או לסובבים אותך ? כי אותם אי אפשר לרצות, ומה איתך? שתהיה אחלה שבת חטוליתוש

מיקה, יש לי חלקים ילדותיים. לגמרי. ומהם כמה גלויים ומאד. ואיני רואה בזה רע כל כך. אדרבא. יש סביבות שכן מקבלות את זה טוב. את אוהבת, סבבה. לכי על זה. לא שאני אומרת לך להיות נלעגת קיצונית והזויה. אבל אני מניחה שאת ממש לא. סוריקטה

נחמץ לבי. הי, אחלוק מעט. אחי, שאני אוהבת, פרסם בעולם הגדול תמונה של אמא שלנו, הזקנה והמוזנחת, אך מחייכת, עם בנו. הוא רשם שעבורה (אמא שלו, ניצולת שואה) זה ניצחון לפגוש את הנכדים לעתים מזומנות. אין אני בטוחה עד כמה נכון. אך יש בזה אמת מסוימת, לפחות כשהיו קטנים יותר. מאידך, עבורי - הניצחון שלה הוא הרס החיים שלי, היעדר המשכיות ביולוגית מכיווני, הלא ראוי. אמא פרנואידית. אין לה מושג שתמונתה פורסמה, ולו ידעה - אלליי. אנשים שלחו לבבות והקיפו את המשפחה המקסימה. ואני - שותקת. לא ישנתי הלילה. סוריקטה

יקרה שלי עצוב כואב ואת יקרה ממשיכה את השרשרת .. שורדת ...ומנצחת בדרכך אתך מחבקת ....

הי אביב, אנ'לא יודעת עד כמה אני ממשיכה את השרשרת. כאילו אצלי היא נקטעה. כך אני מרגישה... ואולי כן ממשיכה, אבל בשביל אחרים. אפקטי השואה לא תמו, לראייתי. סוריקטה

את אהובה עצרת את הרוע .. ניצחת אותה ..נכון שלא בהמשך ביולוגי טבעי ...אבל בחינוך ובטיפוח ילדים אחרים .. ואת אהובה ראוייה כל כך ראוייה והמילים של אודי פנינים לצווארך ... תודה אודי , כלכך מדייק ....

סוריקטה יקרה. עצוב...אני לא חושבת שהניצחון שלה זה ההרס שלך. .אין בכך שום ניצחון או הפסד. דרך חיים אומללה שפגעה גם בך... ויש בזה מהאמת שהילדים הם הניצחון. גם אני חושבת כך זה ניצחון של עם שלם. העם שלנו. את תורמת חלק מאוד נכבד בגידול ילדים פה! בארץ ישראל וזהו הניצחון גם שלך!!! החיים שלך למרות ועל אף הסבל הנורא. חיבוק אוהב. מיכל

הי מיכל, מרגישה שלפחות האמא פנימית ניצחה בכך שיש מספר הישגים משמעותיים בחיי אדם שלא הצלחתי להגיע אליהם. אני מטפלת בילדים של משפחות של הורים אינטליגנטיים במיוחד, וגם הכיוון הפוליטי שלהם די ברור. וס"ה יש להם תקשורת טובה איתי. והם בינתיים בחרו להישאר כאן בארץ. מי יודע, סוריקטה

סוריקטה אהובה כמח עצוב וכואב והלב נחמץ, כן! ואת אומרת לא עוד!!!! ומהמקום שעשו לך רע את משפיעה טוב על העולם (לא כמו אמא שהמשיכה עם הרוע) וזה הניצחון שלך - הצמחת חוליות אנושיות וטובות בשרשרת החלודה. איתך שירה

הי שירה, את כותבת כל כך יפה. כבר אמרתי, וכל פעם מרגש אותי מחדש. שלך, סוריקטה

אמת , זה בהחלט יום כואב ועצוב לכל המשפחות השכולות , גם אמי היא ניצולת שואה ,היא דור שני, היא לא מרבה לדבר על התלאות שעברו בני המשפחה בשואה ,ומבחינתה בהחלט עצם העובדה שהקימה משפחה זה נצחון לא קטן , אנחנו רק שני ילדים ויש לה 5 נכדים ו 8 נינים שהם כל עולמה, אי אפשר להאשים אותם על מה שנחשב עבורם עולם ומלואו , מבינה את הרגשות הכואבים שלך על ....ואת התסכול על מה שעשה אחיך , החסך שלך, את הרי יודעת שלא תוכלי לשנות אותה ולא את התגובות שלה , נסי לזכור שזה רק שלה.....לא שלך..... ואת מה שאת. גם אם לא מרוצה.......זה מה יש ! אייך אומרים את לא אחראית למה שהיא...... את מקסימה ונהדרת בכל דרך אפשרית , לפחות ממה שראיתי עד עכשיו , אם היא לא השכילה עד היום להעריך אותך.....על זה באמת צר לי מאוד אני וכל באי הפורום הזה .....בטוחה שכן מעריכים אותך ואת כל מה שאת עושה ותורמת לפורום הזה מאחלת לך שיעבור יותר קל וקבלי חיבוק מעודד ממני חטוליתוש

נו טוב, חטוליתוש, את יודעת שאני אוהבת אותך. תודה :-) סוריקטה

הי סוריקטה יקרה, אני מאוד מסכימה עם מיכל. עצוב, אבל מעיד על המשכיות. איתך!!!

הי מיקה, כולי תקווה שיהיו גם אלמנטים של המשכיות בונה ופחות הרסנית. איתך, סוריקטה

שלום וברכה. כבר קרוב לעשר שנים שאני סוחב איתי בעיה שבהמשך אפרט עליה ואני מרגיש מיום ליום שהיא משפיעה עלי יותר ויותר. לפני 12 שנים, לקראת השחרור מהצבא, נפרדתי מהחברה שהייתה לי וזה קרה בעיקר בגלל לחצים של המשפחה בטענה שהיא לא מתאימה לי ושהיא לא ראויה להיות האמא של הילדים שלי. אחרי כל הלחצים נפרדתי ממנה ובאותו רגע כל ה"מלאכים" שמסביבי נעלמו כלא היו... נותרתי לבד וספגתי את הכאב והצלקת. אבל עם השנים שמתי לב שאיבדתי את היכולת להביע רגשות... כיום אני נשוי ואבא לילדה שהיא כל עולמי. אבל אני מתקשה להביע רגשות. הדרך היחידה שלי היא לפרוק את הבעיות שלי אצל חבר טוב אבל אני לא מצליח להפתח ולבטא רגשות ואני מרגיש שהנפש שלי פגועה ופצועה. אני מחפש באמת דרך לטפל בנפש שלי כי זה משפיע גם על הגוף שלי שכואב רוב הזמן. אשמח לעצה או דרך לטיפול. האם זה מצריך פסיכיאטר או שזה רק מצריך טיפול רגשי כלשהו. אודה לתשובות.

עצוב , זה לא בשמיים, אתה בהחלט יכול לעבור טיפול שיעזור לך לפתוח מחדש את הרגשות הקלואים בתוך הנשמה שלך ולדעתי, גם רצוי שתעשה כך , הם אמרו ואתה עשית.....זה היה נורא מזמן ואולי הגיע הזמן להמשיך הלאה.... קח החלט שמאוד חשובה לך להיום וגם להמשך החיים שלך , בהצלחה רבה חטוליתוש

שלום לך. אני מבין בדיוק על מה אתה מדבר. כך זה גם אצלי, קיפאון טוטאלי של הרגש. עד שמגיע טריגר רציני ואני עףףףףףףף לדעתי ומהניסיון שלי, טיפול רגשי יכול מאוד לעזור. מקווה שתצליח להרגיש. קוהלת

היי אודי וכולן אני רוצה להתייחס למה שכתבתן ובפרק אליך במבי. נכנסתי עכשיו דרך המחשב ואני רוצה לראות האם השם מופיע הפעם? הילה

יש עבר וקשר משפחתי לאותה תקופה נוראית של עמנו...אף פעם לא שאלתי ואף פעם לא דברו....סבא סבתא שלי היו יתומים, בלי אחים בלי שום קרוב משפחה...(נרצחו!! )איך לא שאלתי???...חשבתי שהיו ילדים יחידים??? מוזר. בלי דודים או בני דודים לאימי...ומעולם לא שאלתי אותם.. .ממש רחוק ממני כי לא דובר בבית.אבל מורגש היום ביתר שאת. ובשנים האחרונות אחרי שמצאתי דפי עד שמלאו וחקרתי קצת..פתאום מרגישה קשר...קשה להסביר. הכי קשה היה לי שגיליתי על מישהו שהיו לו בדיוק שלושה ילדים קרובים לגילאי ילדיי כשנרצחו...והיום למה העולם רע כזה? שימוש בגז?? אוףףף נורא! והעולם חי מאינטרסים פוליטיים ודילמה קשה זה מובן.....איך להתערב? אבל איך אפשר שלא??? אנשים מתים בגז גם בימינו..ויש שנאה ויש חוקים מוזרים של ניקוי כפיים...וכל זה ממש עצוב. מה שעבר עבר אבל בבקשה למדו לעתיד לבוא! ובבקשה ספרו כל מה שעברתם בעבר שתפו מי שאפשר..זה יעזור לכם וגם למשפחה שלכם..הם יבינו, הם יתמכו..נכון אודי?? אבל השיתוף קשה..מבינה אותם...אוףף מסובך..עדיף לשתף..השתיקה הרועמת והגילוי שלי שנים אחרי שנפטרו ערער אותי..ואני מכה על חטא למה לא שאלתי אותם? למה לא ניסיתי לשמוע סיפורים? לא יודעת...

הי מיכל, את יודעת, אני מספרת. אולי במנותק, בכל אופן, נראה לי, שגם באופן לא מודע, איני מעבירה איזו תחושת אשמה לאחרים הסובבים. כי יש אופן מסוים של העברת סיפור שמעורר אנטגוניזם לעתים. ואי לכך תוקפנות / התנגדות. כך אני חושבת. ניסיתי לשמוע סיפורים, כשכבר איכשהו יצאו לאור. אך משהו אצלי בפנים מאן להיקלט. ועם זאת, הרבה בסיפורים שכן סופרו היה הזיות. דמויות שאין סיכוי שהיו שם באמת (כי עוד לא נולדו, למשל, כי חיו ביבשות אחרות בעולם, כי היו מנהיגי עולם, ומה להם ולקשר אישי הדוק עם ילדה לא מוכרת), והרחבה שיש לה גרעין של אמת, אבל היא בדייה ברובה. גם המשאלה לפיצוי והדימיון לעולם מאד עשיר - עד כמה שמפתה - אין בו אמת אצלנו, לצערי. הסיפור שלי אמיתי. ומצאתי אנשים שמאמינים. אבל לעולם, כך נראה לי, לעולם לא יהיו באותה חווייה אישית, וזה לא משהו שאפשר באמת להעביר. עם זה אנחנו לבד. סוריקטה

כתבת בעצמך.....לא דובר על זה בבית כשלא מדברים על זה....כל זה שיכול להיות......זה.....לא חודר למודעות , זה....לא נכלל בתולדות המשפחה, על כל דבר שאין לו התיחסות מעטה ככל שתהיה , אז אולי את לא צריכה להכות על חטא שלא חטאת.....שלא התעניינת שלא שאלת, עד כמה זה היה לגמרי מתוך החלטה שרירותית שלך מאמינה שאין לך סיבה/ת לכעוס על עצמך ועצם זה שכיום זה כבר שונה , תברכי על זה.....:)) חיבוק מנחם חטוליתוש

קודם חתולית מדוע את מכנה עצמך כך אפשר לשאול? ותודה על מה שכתבת לי...חושבת שמתחיל אצלי תהליך אחר..טוב כזה. מחזק. פעם היה כמו שכתבת לי. ואביב, תודה שאת עונה ומשתדלת כל כך בשבילי ובשביל כלנו כאן. ואודי, תודה על תשובתך, אתה רואה שינוי לטובה אצלי? אתה חושב שאני בסדר? מרגישה קצת שונה מפעמים אחרות כשהיא נעדרה...ועוד הפעם זה ממש ארוך מהרגיל. שבוע הבא היא כבר תחזור. הפגישה תהיה קצת יותר לכיוון הסופ"ש הבא. ארוך בהחלט.. אבל משהו בי יודע היום שהיא לא נעלמת, שאני חשובה עבורה ושהיא התחשבה בי כי רצתה פגישה לפני הנסיעה ואני זו שביטלתי. ומרגישה סוף סוף שאני שומרת על עצמי!!!! תודה שאתה מזכיר זאת תמיד! שננוח היטב, נאגור כוחות ונשמור על עצמנו...הפעם הקשבתי ממש לעצתך. וגם קצת לעצות שלה. היא איתי במחשבות ואני לא מתנתקת או מתרחקת למרות שזה קצת מקשה... אני מדמיינת מה היא תאמר לי זה עוזר לי. תודה לך אודי יקר, עודדת אותי בתשובתך אליי...רואה שינוי חיובי??? אוהבת אותך (מותר לומר? ) ואת המקום הזה. מיכל.

שכתבתי לך, חטוליתוש, למטה. ומיכל, גם לך הגבתי למטה ולבנות נוספות, מנוחה, סוריקטה

מיכל יקרה באמת נשמע שעשית תהליך! כל הכבוד!

אפשר גם אפשר....ז ה בא ממקום שבזמנו היה ממש קשה זה רק החלק הטוב שנשאר מהשם המלא......חטולית היתה בעבר משהיא שהחיים שלה היו באשפה.....עוד לפני תחילת הטיפולים, החטולה התמתנה והפכה למלטפת......לכן נשאר חטולית ולא חתולית, ההיא כ ב ר לא כאן תודה לאל :) משתדלת מאוד להשאר נאמנה למה שנשאר ממני מאז .....ונכון להיום , למרות שזה די קשה ,,,,,,:))

היי. נעלמתי לזמן מה. תודה שאתם פה. עברתי תקופה לוחצת מאוד, המון לחץ בבית ומסביב וחופש של המטפלת בחג. אפשר לומר שאני תלוי בה, דווקא אז כשהמחשבות הקשות מגיעות. נתקלתי באחד הפוגעים מהעבר. "הרב" קראו לו אז.. וגם היום לצערי. הוא יודע שפגע ומתנהג כאילו הכל טוב.. כאילו לא קרה כלום. כאילו לא החריב את עולמי ולא גזל את ילדותי. פתאום הכל מפחיד ומלחיץ. אני נהייה קטן, כמעט נעלם. רוצה להעלם! ואז מחשבות חוזרות על פגיעה עצמית וחושך בעיניים. פתאום לאחר שנים הזיכרון מכה, החליט לפעול פתאום בשיא העוצמה. למה הוא לא יכול להשאר ולא לצאת? להיעלם? רוצה לישון עוד ועוד.. חוסר חשק להכל אפור וחשוך. אשתי לא מבינה מה עובר עלי. מבחינתי חזרתי אחורה. 13 שנה של התעלמות מוחלטת וסבל בשקט, פורצים החוצה ורוצים לחבל בהכל! אני מפחד לספר למטפלת, אולי היא תאשפז אותי?? זו תהייה הפעם האחרונה שנתראה. מצד שני בשביל זה היא פה.. לעזור לי לעבור את זה. מתלבט.. א: וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת-כָּל-הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם. ב: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת-הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ--מִן-הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. קוהלת

קהלת יקר ..חשבתי עלייך השבוע . עצוב שקשה כל כך ומובן ומי שלא שם מתקשה להבין עם לא תסביר .... מאוד ממליצה לספר למטפלת ולחשוב יחד איתה איך להסביר לאישתך .. אתה לא צריך לסבול בכלל ... אתך

הי קוהלת, עד כמה שאתה יכול - שתף בטיפול, ושתף גם בחששות ובחרדות שעולות בך. להערכתי, כולנו פה, למרבית הצער, מכירים את המקום שאתה מדבר עליו. אז, כנראה, שאתה איכשהו ממש לא לבד. לחיות. סוריקטה

המלוכלך הזה פגע בי גם הפעם. גם אחרי שנים לא חסך במילים כדי להמשיך להשפיל אותי. ולתומי חשבתי שאנשים משתנים!!! טיפש ותמים שכמוני.

הי קוהלת, *אתה* בעצמך יכול להשתנות. בזה תוכל, אולי לקחת אחריות. משהו בשינוי פנימי מחולל תמורות באופן מוזר שכזה גם בסביבה. כך אני מאמינה. נסה לא להתקרב, אם בכלל ניתן. ואם לא, לומדים במשך שנים איכשהו להדזהות פחות עם המילים האומללות הנוראיות ההן. ולהפריד. איתך, סוריקטה

היי ,מצטערת לשמוע ששוב פגע בך הפעם מילולית , בטח השאיר אותך .. ...הם אף פעם לא מפסיקים לצערי כי זה אצלם בדם, האופי.... לדעתי אתה כן צריך לדבר ולשתף את המטפלת שלך כי כך תוכל להפטר מהרבה רגשות קשים ושליליים שמלווים אותך עוד היום ממה שלא נפטרים זה ממשיך כמו מחלה מכרסמת עד כלות אתה ממש לא טיפש , אחרת לא היית חושב מה לעשות הלאה חשוב אייך היית רוצה להרגיש ......זה יתן לך תשובה מה לעשות חטוליתוש

אני מכיר את עצמי כאחד שלא מפחד מכלום! אין דבר שיכול לערער אותי. עד שמגיעים הנבלות האלו. וכאילו אני עומד ליפול מצוק ואין במה להאחז.. פחד משתק. הרגשה של שיתוק חשיבתי. אני רוצה לצעוק ולצרוח, להשתולל וללמד אותו לקח. אבל גופי לא נשמע לי. אפילו לא קולי. לגשת אלוי או ליצור איתו כל קשר רק עושה לי לא טוב. לא כרגע. טוב לי שאתם פה לשמוע ולהציע.. טוב שיש את מי לשתף, מי שיבין. תודה חתוליתוש.. ברוכה הבאה. ושבת שלום לכולם.

הי אודי, יש בנות בעבודה שיודעות שנפגעתי ובגלל זה אני בנאדם קצת תמוה ומוזר העניין הוא, שזה מפריע לי שהם חושבות את זה עליי. זה אפילו פוגע בי וקשה לי להתמודד ולראות אותן.

הי מיקה, את יודעת, למעסיקים שלי, להם, יש מושג שעברתי פגיעות. חלק אפילו יודעים שעברתי טיפול, וחלק שאפילו עברתי פסיכואנליזה. ממש. וזה שאני בנאדם 'אחר', זו דווקא מחמאה עבורי. זו תפיסתי היום, אחרי שבשלתי בטיפול. סוריקטה

להרבה אנשים אמרתי גם לאחראית עלי מי שעושה לי הדרכות אמרתי .. והם כל פעם מתחלפות ....ואז אני מוצאת את עצמי שוב מספרת .. הרבה יותר קל ויותר מובן ...

בהחלט לא נעים .....אז את מוזרה , אז מה ? לך מפריע שאת מוזרה או מה שחושבים האחרים עליך ? תמשיכי להיות את , ושהם ימשיכו לחשוב מה שבא להם , הרי בכל מקרה את לא יכולה לשנות אותם.....ולא את מה שהם....חושבים אנשים הם מה שהם ואת מה שאת , זה מה יש החיים שלך שייכים רק לך! איתך חטוליתוש

הי אנשים, אני גם חולה וגם השינה קצת לא משהו ואולי מבולבלת ופחות מפוקסת. ככה קטע של סבל בתחום הזה. עם זאת, עובדת כרגיל. לא רואים עליי, זה קטע אצלי, ולא רק הרגשה, גם כשאני אומרת בפירוש, וזה איכשהו מבאס למדי. בינתיים ד"ש. סוריקטה

תרגישי טוב סוריקטה :-) (את יודעת שברוב הפעמים שאני כותבת את השם שלך, אני איכשהוא טועה באיות ומוסיפה לך יוד אחרי ה-ק . אבל אני מתקנת בסוף... באמת יש לך כינוי מיוחד :-)))))

הי מיקה, זה שם של בעל חיים מקסים בעיניי. בטן קולטת שמש. ראש זקוף. שומר ומגן. עיגולים שחורים מתחת לעיניים. סוריקטה

היי סוריקטה החלמה מהירה ורפואה שלמה , מצטערת לשמוע שאת מרגישה...רעעע, קשה מאוד גם...וגם לעבוד, אבל רק את יודעת מה טוב עבורך , היית יכולה לקחת חופש מחלה ליום יומיים כדי להחלים ? או שזו בכלל לא אופציה.... שולחת חיבוק חם חטוליתוש

הי חטוליתוש, כדי שאקח יום חופש, אני באמת צריכה להרגיש שאיני יכולה לקום. ומעטים הרגעים האלה. מקסימום עשרים שעות לתופעה כזאת במהלך השבוע. וגם אז, לו היה לי כלב, הייתי קמה בזחילה להוריד אותו לטיולון. זו אני, לפי שעה. כוח או חולשה? איני יודעת. סוריקטה

סוריקטה.. ייתכן ויש קשר בין החולי,חוסר השינה והקטע שהכל "ייראה כרגיל" וממשיכה לעבוד... מותר להרגיש לא טוב ומותר לנוח ומותר גם להראות את זה... מתוקה שאת ... את שוכבת במיטה, אני יושבת על ידך בשקט,מניחה רטייה על המצח שלך ומחזיקה בעדינות בידך.. (אם מתאים לך..) וכשתתחזקי מעט גם תשתי כוס תה מלטף.. איתך, במבי.

הי במבי, מניחה שיש קשר לאיזשהן תופעות לוואי. ואז, כן, בתפיסה כזאת, מעין - צריך לעבור את זה. לא זוכרת כרגע, שאני מצליחה לדמיין ממש, שאני במיטה באפיסת כוחות, ומטפלים בי (למרות שהכי קרוב הייתה האנליזה). בגלל שככה הייתה אמא. לא, אני לא אמא שלא מזיזה את עצמה ורובצת במיטה כמעט כל הזמן, אבל זה כל כך מזכיר. עם זאת, כנראה, שאני כן מצליחה מאד להתמסר בטיפולים (שיאצו וכל מיני מגע וגם בטיפול נפשי, כנראה), לפחות חושבים ככה. סוריקטה

עשיתי המון כיף לזאטוטים היום. זה מרפא. סוריקטה

יקרה ... מעניין העניין הזה שלא רואים... שאת עשית לקטנים כייף -כלומר השקעת מעצמך המון ... ושזה מרפא. וכן ילדים קטנים נותנים כל כך הרבה .... אתך מחבקת שימרי עלייך חוסר שינה עושה המון המון בעיות לנפש ולגוף ...חיבוק

יקירתי. קודם כל רפואה שלימה. וזה שלא רואים לא אומר שאינך צריכה לנוח. שמרי על עצמך😘

הי מיכל, אני חושבת שבאיזה אופן בסופו של דבר כן שמרתי על עצמי. הייתי המון באוויר. אכלתי בריא למדי, שתיתי הרבה מים. חבשתי כובע. דאגתי שיהיה חמים סביבי. תודה :-) סוריקטה

הי כולם, לא נחתי במיטה, אבל ביליתי את היום במרחבים עם אוויר בחוץ וזה עזר לי מאד, כך נדמה לי. מאוחר, ולא הרבה יותר, מקווה שאלך לנוח לי. מחר יום השואה, אני דור שני, חיים שואתיים בחווייה, ודווקא חשוב לי לעשות כיף ביום הזה. ה'לא-רואים-עליי', אמר לי המטפל, ככל שזכור לי, שזה מעין ייחוד אצלי. כנראה שאפילו נראיתי היום טוב. שלכם, סוריקטה

סוריקיטה יקרה קודם כל רפואה שלמה! אני חושבת שמוכר המקום הזה לחוסר יכולת להקשיב לגןף( מי כמוני יודעת) וזה אולי קשור לזה שבעברינו היתה פריצת גבולות והתעללות בגופינו. מקווה שעם הזמן נוכל ללמוד להקשיב לגופינו ולשנות המוכר לנו. אומרים " לאט לאט" וזה באמת תהליך ארוווווך. איתך, ינשופים

תודה יקרה שלי :-) ייתכן שאצטרך צילום ריאות. נקווה לטוב. סופשבוע נעים, סוריקטה

רק להיום אעשה דברים מועילים רק להיום אוכל אוכל שפוי ובריא רק להיום אתרחק ממתוק רק להיום אלמד משהו מועיל רק להיום אקשיב לחלקיי רק להיום לא אבקר ולא אשפוט אותי או את האחר רק להיום.......

רק להיום ארגיש שלווה. רק להיום אדע שזה גל שחולף. רק להיום אקבל חלקיות. רק להיום אהיה רכה ואחייך. סוריקטה

רק להיום , הלואי עלי...... וגם למחר..... וגם למחרשתיים...... ולכל שאר הימים עד יום שישי שישבת קשה לשים מעצורים לא רק כי הכל טעים אלה בגלל האווירה של שבת שבת אז איתך מתוקה שלי...... רק להיום..... בהמון אהבה חטוליתוש

רק להיום *כן* אוכל ארטיק עם סוכר. מכירה את עצמי. לא נסחפת. זה באמת מדוד מאד. סוריקטה

רק להיום אהייה חיובית יותר רק להיום אגיד כן ואחר כך לא רק להיום אדבר ישיר ופתוח רק להיום אחבק את נפשי ואת חלקי רק להיום אזכיר לעצמי שאני לא אשמה . רק להיום אדבר על עצמי במילים יפות רק להיום אקשיב לכל חלקי רק להיום לאה אהיה ביקורתית ולא שיפוטית לכלום ולאף אחד בייחוד לא לעצמי רק להיום אשים לב לגופי ולמחשבות שלי רק להיום אשתמש במברשת ומשחה רק להיום אטפל בגופי בחמלה

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על יום עמוס שמחכה לי תודה על שמחה תודה על כאב תודה על היש בחיי תודה על מקלחת בוקר טובה תודה על כוס קפה תודה על הטבע ובעלי החיים תודה על אמצעי תקשורת תודה על המקום הזה תודה על כל אחד מכם שהוא כאן

תודה שעברתי לטיפול בשניים. לומדים המון. תודה שנעים בחוץ. סוריקטה

תודה שעוד מעט סופשבוע. תודה שהיה לי יום מוצלח. תודה שסופסוף פקח העירייה האמין לפנייה שלי ולא יצאתי הזויה. סוריקטה

תודה על המקום הזה תודה שעבר עוד יום תודה על הניתוקים תודה על ההכחשה תודה שאתם כאן

תודה ,היום למילה הזו תודה, יש המון המון משמעות בעיני. תודה שאני חיה תודה שקמתי על שתי רגלי תודה ששרדתי את התופת של חיי ונשארתי כדי לחיות תודה על משפחה תודה על מורכבות הנפש שלי שהצילה אותי משגעון או ממוות תודה על ציוץ ציפורים תודה על בעלי החיים סביבי תודה לשמש שזורחת עבורי תודה לכל מי שסובב אותי ששומר עלי תודה שאני אני תודה על תובנות תודה על עשייה תודה למטפלת ולטיפול תודה לקפה של בוקר תודה למים חמים תודה שאני עדין עצמאית תודה שאני אני תודה לכם שאתם כאן

היי , לא השארת לי על מה להודות :)) לעולם הזה נולדה אביב שכל עיסוקה הוא להודות אז הנה מצאתי..... אני מודה על המצאותה של אביב על הפורום הזה על כל מי שכאן ועל מעט הבינה שעוד נותרה לי כדי להודות !!! תודה אביב חטוליתוש

מטפלת לא חוזרת אלינו כל היום ולאחרונה זה קורה הרבה הסברתי לה שצריכים רק לכתוב כמה מילים אבל אין לה זמן.. נסיתי למצוא מקומות אחרים שיעזרו אבל זה לא עוזר כל כך כי רק רוצים אותה. מרגישים נטושים למרות שאני מסבירה שהיא איתנו אבל הם קטנים מדי להבין.. בוכים ועצובים כל כך ואני לא מצליחה להרגיע אותם...

הי, מבואסים וכועסים. אפילו כועסים מאד. וזה בסדר ומובן לכעוס. שלך, סוריקטה

תדה שאת מבינה אותנו וקראת לנו "ינשופים" . את יודעת זה מה שהכי רוצים... שיכירו בהם... אני כל כך נלחמת להכחיש בקיומם וזה גורם למצוקה גדולה. הסוף היום ה"ביחד" הכי מרגיע..

היי יקרה. למרות שקשה לי ולא כל כך מובן לי ההתבטאות שהיא לא בגוף ראשון...אפילו שלפעמים אני אומרת על עצמי "היא" כדי להרחיק.. אני רוצה לומר לך שאת לא לבד! היא נמצאת איתך גם כשהיא לר עונה או עסוקה. קשה לתפוס אבל ככה זה. היא איתך וגם אנחנו אף אחד לא נוטש. חיבוק כזה שמתאים. מיכל

היי מיכל אני יודעת שאת מתקשה להבין.. האמת היא גם לי גם קשה להבין.. ברור שהמטפלת לא נוטשת ולמרות שהיא לא חוזרת היא איתי....רק יש חלקים קטנים שלא מבינים וחשים מצוקה גדולה... יהיה בסדר תודה מיכל

מצער מאוד....כואב ....ומובן כל הרגשות....מקווה שתחזור אליכם במהירות ושהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר, איתך מתוקה אל תתיאשי אולי קרה שם משהו שבגללו...... חיבוק גדול חטוליתוש

חטולתוש יקרה יהיה בסדר לאחרונה היא עמוסה מאוד וזה קורה לעתים קרובות.. במיוחד ביום אחרי טיפול כאשר הכי צריכים אותה היא לא שם ורק למחרת יוצרת קשר... תודה שאת כאן...

אהובה שלי ...מתוקים אני מאוד מאוד מבינה את הכעס שלהם וחוסר האונים שלך את מוכרחה לתת לזה מקום /לתת להם מקום ..שיסביר את הקושי .. מכירה את זה מהטיפול הקודם שמסבירה ויש את האי נוחות מול ההבנה שהיא עסוקה ולא חייבת לי כלום ...ואז ההסבר יוצא כאילו ברור אבל הוא לא . תני להם להסביר לה את הקושי ...זה ישמע ישיר וברור . בטח לא בתוקפנות ובכל זאת יש מקום לתת להם להגיד אנחנו עצובים /כועסים /מבואסים / ברוגז /לא רוצים לבוא יותר .... בקיצור הבנת אותי .... ואני כאן אתכם חיבוק ענק

אביב יקרה אני יודעת שאת מבינה הסברתי לה אני פעם אחת ואולי היא שכחה... אגיד לה שוב... ברור שיש כעס ואני מעדיפה לא לתת לזה ביטוי כי אני פוחדת לפגוע ושיפגעו בה.. אז בנתיים מחזיקה את הכעס בפנים...

יקרה כאן הטעות שלך מנסיון שלי הכעס רק גדל תשמחי עלייה היא תעמוד בתיסכול שלהם את ...לא צריכה להסביר תני להם להגיד קשה לנו רע לנו עצוב לנו ... תני להם להגיד מה הם מרגישים את מבטלת את מה שהם מרגישים את אומרת קשה לי אבל לא נורא אני מבינה אותך . זה יוצא מאוד לא ברור ולא מובן הקושי ... אנחנו כדי לדבר ישיר ...צריכים לתת להם לדבר את שלהם ככה זה ברור וישיר ...אחרת זה עובר סינון שלנו עם ההדחקות הפחדים המחשבות שלנו...כן את מבינה אבל הם לא ...תני להם לדבר ותני לה להתמודד ולהסביר להם ...אחרי כמה פעמים הם יפנימו ויבינו ...אחרת החוויה שמשתיקים אותם שאין מקום לתסכול ולעצב שלהם שוב ושוב משתחזר ויוצר כאוס .. איתכם חיבוק

כמה טוב לשוב לכאן..בעבר הייתי קוראת הרבה,כותבת קצת.. נעים לי בלב לראות את הפורום פעיל לראות את ההתמדה של אודי ואת הקשר שנוצר פה בנייכן. אז רק קפצתי לפה כדי לספר לכם שקשה לי, קשה לי מאד ואני לוחמת ובוחרת כל יום מחדש להמשיך להילחם ולא להיכנע להפרעה הקשה שלי שמלווה אותי יותר משני עשורים! אוסידי קשה- מגיל 10 אתה איתי, לו רק יכולתי לקחת אותך לצקמק אותך בשתי ידיי ולזרוק אותך למקום שממנו כבר לא תוכל לגרום סבל לאף אדם. קשה לי כי זה נמצא איתי בכל רגע ורגע ביום ובכל תחום בחיים זה כמו לחיות על קו התפר בין שיגעון לשפיות. ותודה לבורא עולם שנותן לי כוחות נפש עצומים ותודה שיש לי את המשפחה שלי ואת המטפלת היקרה שלי שלא מוותרת עליי כבר 6 שנים ומזל שיש לי את עצמי מלאה בטונות של אמונה ותקוה. ועכשיו רק מקוה אודי שלא תצנזר חותמת באהבה גיגית

איזו התרגשות שחוזרים אנשים. מעניין העיתוי. סוריקטה

תודה רבה לך סוריקטה

טוב שחזרת למקום שטוב לך להיות בו מקווה לימים יותר קלים יותר טובים, ומאחלת לך רק טווב חטוליתוש

חטוליתוש.. כמה שאני מחכה לימים שבהם הרעש הזה יעלם. תודה!! גיגית

הי גיגית ...שמחה שחזרת זוכרת אותך ... תודה שחלקת על עצמך לא קל לא פשוט מקווה שהפעם יהיו בך הכוחות להיות נוכחת באמת ..

היי אביב, תודה על המילים שלך. ורק אומרת לך פה שאת אמיצה בעיני. מאד. קראתי את " תהליכים" שכתבת.. כתבת מקסים ומרגש גיגית

היי..טוב שחזרת..אכן מעניין שחוזרים. ספרי קצת מה עובר? זוכרת אותך היטב. מיכל

מיכל יקרה גם אני זוכרת אותך היטב. זוכרת פרטים רבים שכתבת..כנראה נגעת בי.. זוכרת שיש לך קשר טוב עם המטפלת שלך. פעם כתבת נדמה לי שהקשר שלי עם המטפלת מזכיר לך את הקשר שלך. לי קשה...מאד קשה...ואני מתמודדת בגבורה.ממש. ולפעמים אני מתעייפת מאד גיגית

אודי יקר, אני ברגע של משבר (גם כואב פיזית בעיה ישנה...) כל כך זקוקה לפגישה אבל אין עם מי לדבר. חבל שכך.....תמיד היא מעודדת אותי למצוא גורמי תמיכה מבחוץ ומסתבר ש..זה קשה לשתף אחרים שאינם מודעים...ושחייבת להראות חוזק מולם אולי..חושבת מה הייתה אומרת ומדמיינת פגישה איתה, את המפגש שתחזור, כבר לא רוצה לברוח או כעס ושתיקה אלא להיפך...מדמיינת מה הייתה אומרת ואיך לפתור אבל כל כך קשה לבד.....זה ארוך עבורי. מצטערת :( זה כבר לא מילה כמו געגוע זה משהו אחר כנראה......זה צורך.... אז אשב לי כאן ואניח את הכאב כאן, את החסר שבפגישה ואת כאב העצב שנפל עליי..עצב כזה שקשה להסביר למה..קשור לבית שממנו באתי.....לא אפרט מה בדיוק....מנסה בחיובי, לא נופלת לאכילה מופרזת או פחמימות שירגיעו וזה הופך לקצת יותר מסובך וקשה....חיבוק ונשימה רגועה..יהיה בסדר.....אני אהיה בסדר..אצליח לחכות לה נכון? אני בסדר? או שהתחרפנתי? לא קל...מודה שיכולה אבל מודה שגם זקוקה עדיין.....

הי מיכל הקושי מובן ..גאה בך על ההצלחה עם האוכל לא פשוט . אנחנו כאן אתך ,חיבוק

את נשמעת לי די רגועה ושולטת , כל הכבוד לך , ממש לא פשוט ולא מובן מאליו, אני לא הייתי מסוגלת ....רגעים קשים של משברים מביאים אותנו לפעמים לפעול אפילו בצורה שלא מתאימה לנו.....לי קרה לא פעם , ואת פשוט מקסימה ונהדרת , מחכה בסבלנות גם כשזה כל כך קשה ...... לצערי עדיין לא מכרה אותך מספיק אבל בהחלט חושבת שאת עומדת בכבוד ובהצלחה בהמתנה הארוכה חטולית

אביב, שכתבת להילה "שגרמו לך להכנס ...ואז ללכת אבל נראה היה שאנחנו לא באמת היינו חשובים לך . כמו אנשים זרים זה לזו .. " רק רציתי לומר ממני שאתם חשובים לי מאד.

אני גם זוכרת שאת כאן בסביבה ניכנסת מידי פעם ...מתגעגעת אלייך ...תודה שבאת . אני גם יודעת שאנחנו חשובים גם להילה....וברור לי שהקושי שלי מהתעלמות לא קשור אלייך או להילה כי עם מורכב ביותר... שמחה שאתן כאן ...ותמשיכי לבוא... אני כאן מחכה מאמינה שבסוף הגולם יפתח ....

מקווה שנהנית ושמחה שחזרת ..מתארת לעצמי כמה עמוס אחרי חופש...במיוחד אחרי חג . אפשר להיות כאן . אפשר שתהייה איתנו קצת קשה ,היה מאוד מאוד קשה היום פלאשבקים נוראיים בורות שחורים וחלקים קטנים קטנים ולא מוכרים ... עדין מתחבאים במקום הבטוח של אז .... אודי...בבקשה יש לך מילים ,או מנגינה שיקרקעו ... כבר מזמן לא הייתי במקום כל כך קשה ...כל כך ראשוני עד שכואב לי הטבור... אלוהים יודע שנאבקתי בו גם שהייתי עולל זה לא ממש עזר ... וכמה צעקתי לאמא שתבוא... עצוב לי אודי כל כך עצוב .... כל השבוע האחרון באי שקט לא מובן שיתפוצץ לי היום בפנים ... סליחה אודי שזאת קבלת הפנים..ותודה על היותך

שלום. אני בקשר ידידותי עם בחורה בת 40 שמתנהגת ממש כמו ילדה קטנה. אוהבת לשחק בבובות מתלהבת מסרטים מצויירים,גרה אצל ההורים ,לא הולכת למקומות לבד חוץ מאשר לעבודה וגם זה בהסעה. וגם היא רגישה יתר על המידה היא מאוד פגיעה ולוקחת דברים קשה מאוס. רציתי לשאול איך קוראים לבעיה בשפה המקצועית ? ומה הטיפול ? תודה

אודי ,אתה יודע ? ידעתי שתגיע היום... משונה... לא שאלתי את עצמי אם תחזור.. עכשיו כשאני כותבת לך פתאום עוברת לי המחשבה הי במבי זה בכלל לא מובן מאליו.. גם עם אמא צביה אודי, תאר לך.. נפגשנו בפעם האחרונה בשני ,כלומר, לא נפגשנו ברביעי וחמישי ומרגיש לי ממש בסדר..נשארתי שלמה .. :) וגם עם אמא צביה כזה ברור לי שניפגש היום.. אין לי את בור השחור בבטן ששואל מי אמר לך במבי שהיא תהיה ? שהיא בכלל חיה ? שתפגשו ? שהעולם לא יחרב... מרגיש לי רגוע..יגיע הערב ונפגש.. :) וכולכן..הי לכן... משונה.. מרגיש לי איתכן ממש קרוב.. אוהבת אתכן ומחבקת .. וקראתי את ההודעה של הילה.. לא מסוגלת עדיין לכתוב לה ..מוצפת... כל כך כל כך היתה חסרה לי.. כל כך דאגתי לה... ממש גרד לי בעור.. כל כך.. כל כך דאגתי לה.. גם הייתי במשהו לא סגור.. גרד לי בעור השאלה אם סיימה את הלימודים? מה קורה עם הילדים שלה והקשר שלה איתם.. היא כל כך נלחמה.. אני מוצפת.. לא מסוגלת עדיין לדבר איתה..אני מוצפת... כנראה יש בי גם זעם עליה... איך היא היתה מסוגלת כך להיעלם מהרגע להרגע ולא לומר מילה... אודי... אולי לא תעלה את ההודעה שלי ? אולי הייתי צריכה לפנות ישירות להילה ? אודי.. אני לא מסוגלת... אתה יכול להבין אותי ? אני מרגישה שאתה מבין אותי.. אני אוהבת אותך אודי... אודי ? לא יודעת למה... אני צריכה שתשמור עלי... טוב אודי ? שלך-במבי.

הי אודי, ביקשתי מהמטפלת שלי שתאמר לי מה האבחון שלה לגביי אני חושבת שיש לי הפרעת אישיות גבולית, אני ממש חושבת על זה הרבה לאחרונה אבל המטפלת לא הסכימה להגיד ואמרה שהיא לא מסתכלת על זה כך וממש שמתחשק לי לא לבוא אליה לפגישה , כי אני עייפה ומביך אותי לשבת מולה. ואני גם לא מספרת לה שום דבר חשוב. ובפגישה הכל טוב ויפה ואני מרגישה רוב הזמן מוכלת ושהיא מקשיבה. אבל בין הפגישות היא כאילו רחוקה ולא מבינה אותי בכלל. ואני בהתלבטות אם לבוא או לא ואני כל הזמן עייפה ומותשת מכך. אבל שתדע אודי שהיא חמודה ממש ולפעמים אני אפילו מצחיקה אותה קצת. אבל לא נראה לי שאני הסגנון שלה ולצערי היא לא ממש מחבבת אותי :( ואני גם קצת מציקה לה בהודעות , אבל בינתיים היא סבלנית וכל פעם מחדש אני מבטיחה לעצמי שלא לפנות, ובסוף אני פונה אליה ומציקה לה. היא חמודה ממש. אני מתכננת להגיע לפגישה הקרובה ולא לבטל. למרות שחפרתי שאני לא אבוא.

היי מיקה יקרה! את ממש מזכירה אותי..לפעמים אני נדהמת מהדמיון למרות שמאמינה ששתינו מרקע ובעיות שונות לחלוטין..אבל בענייני קשר טיפולי..וואו. היום אני במקום אחר. אבל פעם היה כך בדיוק. רחוקה בין הפגישות, לא מבינה אותי ובפגישה מכילה, טובה ומבינה...השיר "היא לא יודעת מה עובר עליי" התנגן אצלי בראש המוןןןן....ולקח זמן שדברים קשים עלו בפגישה עצמה...והמון שליחות הודעות של "איומים" שלא אבוא יותר לפגישה של קושי והבנה אם היא מתחברת/אוהבת אותי..מתאימה וכו' ובסוף הייתי מתרצה ובאה..היא לא הסכימה לזה! היא אמרה שאני מעמידה אותה במצב שהיא צריכה לשכנע אותי למה לבוא ושהיא לא מתכוונת יותר. בקיצור הגענו גם לחיכוכים... אבל על פי רוב היא נמנעה מהם מאוד!! היא פשוט התנהגה טוב אליי...הייתי בטוחה שהיא לא מתחברת אליי, שאנחנו כל כך שונות וכו' תראי, את איתה מעט זמן יחסית. תני לזה זמן, לי לקח שנה להבין, להתחבר וכו' ואת תמיד אומרת שהקשר שלי איתה מעורר אצלך קצת קנאה נכון? אז הנה עברתי אותו הדבר והקשר רק מתחזק עם השנים ופחות תלותי..יותר קשר כזה קיים, ממשי אולי...אח כמה שאני מתגעגעת...עד שתחזור יקח זמן והנה פעם הייתי אומרת אז נפרד וזהו..היום אני מתחילה להרגיש שהחופש שלה גורם לי להתגעגע חיובי, לגדול קצת אפילו. החזיקי מעמד יש התפתלויות אבל המטרה כדאית. ולגבי אבחון. המון זמן ביקשתי והיא התנגדה..גם אצלי לא רצתה. אני מעריכה אותה על כך. לשם מה לך איבחון? מכירה את השיר "אל תכלאוני בשום כלוב?" אז ככה..בלי שום תווית עדיף. באהבה רבה: מיכל.

הי מיקה, את יודעת, לפחות ממה שאני מכירה, העייפות והכבדות הזו יכולות להיות סימן של חרדה. ומסכימה עם הגישה של המטפלת - 'לא להסתכל על זה כך'. זה ממש נכון בעיניי. יש מצב שאת אומרת לה שאת חושבת שהיא חמודה? או שזה נורא מבהיל...? כמה מחשבות עבורך, סוריקטה

אז חוזרים לשגרה ומאמינה שגם אתה אודי, תעלה הודעות לאט לאט במשך היום תתן לנו להגיב ומחר בערב אתה תהווה את הסגירה ותענה בסוף.... התרגלנו. איזה כייף שפסח נגמר. ימי זיכרון בפתח אמנם אך תחושת הקלה קלה. מבחינתי עדיין לא שגרה של טיפול..יקח עוד זמן..היא ככה כשכלם עובדים היא בחופש הפעם הפליאה לעשות שלקחה לפני כלם ואחרי כלם חופשה...כבר יודעת שהיא תחכה לי ואני מחכה לה זה עושה לי טוב הידיעה הזו. יכולה להכיל גם את הגעגוע. גאה בעצמי שבתחילת הפסח אמנם לא שמרתי עם האוכל כל כך אך בימים האחרונים עשיתי פעילות גופנית ואכלתי פחות..זה סימן בשבילי שאני יכולה להכיל את עצמי. מעיד על חוזקות שלי בלי הטיפול! פחות טלטלות רציניות..יותר היה פחד כזה מהלבד. יאללה חפרתי בטח יהיו מלא הודעות. סליחה. חזל"ש שמח.

רק להיום אוכל שפוי רק להיום אשים לב לאיך ומתי אני אוכלת רק להיום לא אתקרב למתוק רק להיום אקשיב לגוף שלי רק להיום ...

בא לי להצטרף...לכל מה שכתבת..תקף גם אליי...בנוסף רק להיום אוכל מעט בערב. רק להיום אתן לעצמי להרגע מהכל. להרפות.

רק להיום אתלה דגלים של עצמאות. האמת שזה כבר ותיק ובכל זאת. רק להיום ארשה להקל על עצמי ולשאת פחות. גם לשכוח לפעמים. סוריקטה

רק להיום אעשה כמיטב יכולתי רק להיום אקשיב לגוף שלי רק להיום אנסה להתמקד בכאן ועכשיו רק להיום אנשום לפני שאדבר רק להיום אוכל שפוי רק להיום אוכל בריא עד כמה שאפשר רק להיום אחייך לעצמי ולאחר רק להיום אקשיב לחלקים שלי

רק להיום חזרתי כל כך מאוחר ועבדתי בשני מקומות, אז לא הספקתי לקרוא ולהגיב כאן. מסיבות טובות. ואני קצת חולה, אז אנסה אף על פי כן ולמרות הכל לנוח. סוריקטה

תודה שחוזרים לשגרה מבורכת תודה לכל מי שהיה שם עבורי השבוע תודה על שמחה תודה על כאב תודה לטבע תודה לבעלי החיים תודה על מטפלת וטיפול תודה על היש החומרי בחיי תודה על מקלחת של בוקר תודה שישנתי טוב יחסית תודה על המקום כאן תודה אודי על היותך תודה שאני כבר לא משתבללת בתוכי כשכאן חופש תודה ...

מצטרפת לעץ התודות שלך ומוסיפה תודה על עוד יום אחד של שפיות תודה על חברה כמוך תודה על המשפחה הנפלאה שיש לי ותודה על המקום הזה שיהיה לכולם שבוע נפלא בהמון אהבה חתוליטוש

תודה לחברים שלי שהמליצו עליי הלאה למשרה הבאה שאולי תתממש. תודה שאיכשהו רודפים אחריי כמטפלת (לתינוקות/ בעלי חיים / צמחים),ואני כבר מגיעה למצב שאני צריכה לשים גבול ולעתים לומר לא. ויש לי בחירה. תודה למקום שעזר לנו להעביר את השבוע. תודה לציפורים. תודה לכלבים. תודה לאנשים שיצרתי מסביבי. הבריא שלי. תודה למי שהזכיר לי דברים פשוטים של מתחת לאף. סוריקטה

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על יום חדש תודה על רצון לנסות לגעת תודה על הצלחות וכישלונות תודה על ציוץ ציפורים תודה שהגעתי למחוז חפצי תודה על מקלחת בוקר תודה על מברשת ומשחה שאני עושה בהם שימוש תודה שאני מנסה כל כך לתקן תודה על עצבות שמתלווה תודה על המקום הזה תודה עלייך אודי. .. זה מדהים איך הזמן עובר מהר רק חזרנו וכבר הולכים.. שיגרה...

הי אודי יקר, הי אהוביי, התחזלשנו, נכון? אז ברכת פתיחה וחזרה למקום המוכר שלנו. בשבוע האחרון הייתי עסוקה בנושאי השינה וגם נשיות (אותיות משותפות דומות למילים). שניהם איכשהו בעייתים עדיין. מקווה שיצא לדבר עליהם. התעוררתי (וזה יפה, אני חיה) קצת חולה היום. שיעולים וכאלה. ניקח אוויר ונצא לשבוע חדש. אין ברירה. ברוך שובך, איש. ברוכים השבים (והשווים) כולם. מחבקת, תצטרפו? סוריקטה

ברור שנצטרף יקירתי :) חיבוק קבוצתי. נשיות, מילה קשה עבורי....תמיד שאמרו לי "גברת", או "אישה" נרתעתי ולא הבנתי שהכוונה אליי....היום משתנה...אבל נשית לא יכולה לומר על עצמי. ושינה טובה, נו...אצלי היא קלה כזו..אבל יש שינה. עוד נעסוק בעיניין, סומכת עלייך:)

הי מיכל, ראשית, כבוד על הישגיך. לא אוהבת שקוראים גברת, כמוך. אבל כמעט לא משתמשים בזה מולי. מעניין. מבוגרות ממני קוראות לי ילדה. ואני כבר ממש לא צעירה. על שינה אולי עוד נדבר. חשבתי לי הבוקר על רעיונות בכיוון המדיטטבי. בינתיים אני מנטרת אוביקטיבית באופן חצי חובבני. חיבוק, סוריקטה

ברור שנצטרף חיכיתי להודעה שפותחת את השבוע .. את יודעת רציתי לפתוח הודעה של שבוע טוב והשארתי לך ...😊 אז אודי יקר מקווה שנהנת וצברת כוחות ... התגעגעתי ולכולם שיהיה חזרה לשגרה שמח . ..😊

יום מבורך גם לך , די מתחברת ל.....לא נשית , לא מדבר אלי, מילת גנאי, דוחה... לא עובדת על זה כי .....עדיין לא נמצאת שם.....הסבר יבוא בהמשך, אבל נעים שיש מקום להגיד את זה בהמון אהבה חטוליתטוש

מעדכנת לעצמי ש - השינה שלי נעשית גרועה יותר ויותר. נראה לי שאהיה בקשר תכוף בעניין, כי אני מרגישה שהתפקיד והריכוז נפגעים. הבקרים שלי בדרך כלל צלולים יותר. ואולי הזיהום שיש לי בדרכי הנשימה גם קשור. בתקווה לעבור את השבוע בשלום (והיום רק יום שני), סוריקטה

הי יקרה ...מבינה שאת עדין חולה . תרגישי טוב ושימרי עלייך חיבוק ... ואולי גם שיר ערש כזה שיערסל ויחבק וירגיע וייתן שינה מתוקה וחלומות טובים.....

אעדכן שעניין השינה המאד בעייתי דובר ומטופל. בתקווה. סוריקטה

היי אודי וחברות אני חוזרת אליכם אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי כאן. אני הילה צירפתי את ה36 שזה הגיל שלי מכיוון שלא התאפשר לי להשתמש בהילה בלבד. כשהיה את שינוי הפורמט לא הצלחתי להיכנס ומאז יצאתי מכאן. לאחרונה נכנסתי כקוראת שקטה והחלטתי לחזור. התגברץי על הקשיים הטכנולוגיים והצלחתי להיכנס. מקווה שתקבלו אותי בחזרה. הילה

היי הילה יקרה!!! שמחה שחזרת ולא התייאשת מלחזור! כלנו דאגנו לך, הבנות מאוד רצו לדעת שאת בטוב, כי לא ממש הרגישו שנפרדת מהן...וזה קצת מערער כשלא נפרדים. אז ברוכה השבה ונשמח לשמוע מה אתך, וכל מה שאת תהיי מוכנה לשתף על מה שעברת.. מיכל.

מיכל אני מבינה את הדאגה מצטערת שלא נפרדתי. האמת שלא התכוננתי להיפרד, חשבתי שזה יהיה זמני וזה התארך יותר מידיי. אני יותר רוצה לשמוע מה איתכן. הילה

הי הילה יקרה, ברוכה השבה ואני שמחה מאוד שחזרת :) מוזמנת לספר ולשתף מה שלומך...

היי מיקה תודה אני בסדר יש שיפור בהרבה תחומים וקשה מאוד באחרים. תודה!

הילה יקרה את יודעת דאגנו והאמת שגם קצת כעסתי ועדין .. כי כשלכולנו היה קשה להכנס התחננתי שתשאירו אות חיים . היית חשובה לי ואפילו מאוד כמו אדם שמכיר אחר ,והכי מבינה את הקשיים מסביב שגרמו לך להכנס ...ואז ללכת אבל נראה היה שאנחנו לא באמת היינו חשובים לך . כמו אנשים זרים זה לזו .. אבל , הכי שמחה שנכנסת ועדין לא נכנסת רשומה . תפתחי מייל חדש נקי לצורך הרישום והכי חשוב אל תרשמי עם אף שם שנרשמת בעבר כולל ההילה 36 כי הוא לא יקלוט אותך .. את חייבת מייל נקי שהמערכת לא מכירה ושם נקי תעשי הילה ומספר שעוד לא עשית ... זה מה שעשיתי לחטוליתוש כי המערכת לא נתנה את השם המוכר לה ... בהצלחה אהובה והכי מקווה שאת בסדר ושסיימת ללמוד ושמצאת את עצמך בעולם. חיבוק ענק ואוהב אם לא תצליחי אני אשאיר כאן מייל ואעזור לך בשמחה ....

היי אביב אני מבינה את הכעס שלך. מצטערת שנעלמתי לכן.... יקח זמן להחזיר את האמון מחדש. פתחתי מייל חדש ואני באמת לא יודעת למה הוא לא קלט את השם שלי. אני מקווה שאת בסדר הילה

הילה ממי הכל בסדר אני יותר שמחה וגאה בך שכנסת מכועסת ... והאמון בסדר ברור לי הקושי ...פשוט דאגתי 😊 ועכשיו בבקשה תעשי צעד צעד כמו שאני כותבת ומבטיחה לך שתצליחי ... 1 - תפתחי מייל נוסף חדש .. אין ברירה המערכת מזהה את הקודמים . 2- תירשמי שוב כאילו פעם ראשונה ניכנסת לדוקטורס ... אבל וזה הכי חשוב ...לא עם הילה או הילה 36 או כל שם שכבר רשמת אפילו עם רשמת אותו .עם מייל מפוברק בקיצור שם שהמערכת לא מכירה בכללל... שוב אם לא תצליחי אני ארשום לך כאן מייל שנוכל להתכתב ואעזור לך .. ספרי עלייך עם נכון לך .. ובקצב שלך יקרה לוקח זמן להתאקלם .. אוהבת

כבוד על התעוזה. מוזמנת לספר, אם תרצי. פנינו לעתיד, סוריקטה

איפה עובר קו הגבול בין רצון לתת כבוד לבין הרצון העז לצעוק בקולי קולות....צאו לי מהווריד..... אני יודעת שזה תלוי גם בגבולות שאני מציבה....וכשאין אפשרות להציב גבולות כי זה הורה מזדקן וחולה שתלוי בי ????

הי אהובה ... קודם כל ברוכה הבאה ...איך אני שמחה שהצלחנו ... ואת יודעת דיפדפתי שם אחורה אתמול ...וואוו יקרה אותה דילמה סביב דברים אחרים ושוב אגיד לך ...שאת יכולה להציב גבולות ועוד איך את יכולה... זה תלוי בך ואך ורק בך וזה קשה בטרוף ובכל זאת .. אם כל הכבוד למשפט כבד את אביך ואת אימך .. במקרה הזה את קודמת !!!!!!!! הכי קודמת ..... ואני כאן אתך בקושי ...

איזה כייף להיות סוף סוף., ...היא עדיין בשיקום, מחר אדע מתי משתחררת ( אמי היקרה ) והיא נהיית יותר ויותר קשה מיום להיום......אחריות מאוד כבדה , ובכל זאת אין מי שיחלוק אותה איתי כי אחי גר בחול.......כבר אמרה לי שגם אם היה גר בארץ הוא יותר דיבורים ממעשים , ושהיא סומכת רק עלי , אז על מי תסמוך ???? הרי כל החיים רק אני הייתי שם איתה ובשבילה

הי חטוליתוש, שמחה מאד שהצטרפת. לא פשוט. מוכר לי קצת אחרת. היו גבולות, ואפילו לפני עידן הטיפול, כי אחרת לא הייתי נשארת אני ולא הייתי יכולה לטפל. אולי בחשיבות גבוהה מאד צריך לטפל במטפל. מחשבות אליך, סוריקטה

אשמח לשמוע אייך אפשר להציב גבולות מחדש לאמא חולה מאוד , בת 83 בשבוע הבא , כמעט איבדתי אותה לפני 5 שבועות בגלל טיפול כושל של הרופאה שלה.....ואם במשך כל החיים שלי..שלנו היינו יחידה אחת שמתפקדת, כשאני די מתפקדת כ...אמא והיא הבת.....כל זמן שזה הסתדר לה, הקשר היה חולה....מאוד חולה כי הושתת על מניפולציות רגשיות וסחיטות רגשיות, אותן הבנתי רק כשהייתי הטיפול כ-4 שנים, לפני זמן רב , כבר לא מטופלת המון זמן , ואז בעלה נפטר , אחד מהפוגעים שלי....ומאז כאלו נחרב עליה עולמה, ואם היתה עד אז תלויה בי , מאז המצב רק התהדק, אין עוד משהו שיכול לעזור כי אחי היחיד גר בחול .....הפחד שלי אולי יותר גדול מלאבד אותה מאשר למצוא מה כן נכון לעשות , אבל בהחלט שאשמח לשמוע מה עוד אני י כ ולה לעשות , או מה בכלל אני צריכה לעשות כדי לטפל במטפלת....אהבתי.... חטוליתוש

הי יקירתי, את המילה 'אשמה' אולי לא הזכרנו כאן (או שמא פיספסתי). אבל הרגש הזה משחק הרבה תפקיד. את לא אחראית למחלתה וסבלה של אמך. היא והוא פגעו בך, כי הם דפוקים, ולא בגלל שהיית רעה. ואולי את לא צריכה להמשיך לשלם על זה קיצונית כל כך מרגע שאת מוסגלת להחליט. חתיכת שינוי בתפיסה הדבר הזה. באהבה, ותודה ששיתפת, סוריקטה

רק רציתי לאומר שאני שמחה שאת כאן

לצערי עדיין לא מפני שמחר אני צריכה לההביא אותה אלי הביתה לאחר השיקום....וצריך עדיין לדאוג לה לטיפולים של פיזיאטרפיה וריפוי בעיסוק....שיהיו ככל הנראה גם אצלי בבית.....ומכאן עד שתחזור אליה הביתה יקח עוד מספיק זמן, לא רואה כעת את מה שאמרת.....עד כאן ודי , היא מתהלכת עם מקל הליכה ומועדת לנפילות....., מה יקרה ב פעם הבאה.....אין עדיין מצב שאוכל לומר עד כאן ודי עם כל הקושי שבדבר , אשמח לשמוע עוד מכל מי שיכולה......וכמובן שאקח בחשבון גם את מה שאתה אמרת אודי תודה לך יום נעים חווליתוש

שלום היום אני בת 37 שאלה על איך לעשות עבודה עצמית בלי ללכת שוב לייעוץ..טיפול ..הדרכה . הייתי כן בטיפול שנמשך 4 שנים עבודה עצמית וגם בתחום הזוגיות שאני עד היום תקןעה ולבד .. עכשיו אני מודעת לסיבות , מפחדת להיפגע מגברים..ותמיד מוצאת פגמים בגברים ומי שמוצא חן בעיניי לא מעוניין בקשר רציני.. אהבה ראשונה שלי בגיל 26 שהקשר נמשך שנתיים בידיעה שהוא לא מוכן לקשר רציני ( והיתה התאהבות גדולה משני הצדדים). הואמונה עד היום שמשתדלת לשנות שאף אחד לא ירצה קשר רציני איתי.. בנוסף קשר מעוות וקשה בין ההורים והרבה קושי ובדידות לשרוד בין המלחמה שלהם בתור ילדה ואשה בבית.. טכניקות ..תרגילים עם עצמי ..יתקבלו בברכה ! התסכול גדול אבל כלכלית לא יכולה שוב טיפול.. בברכה דינה ..

תודה על ההתייחסות ..אשמח מאד להבין ( בכתיבה שלי שאני רוצה להיות לבד...) איפה ראית את זה? על מנת להיות מודעת ומבינה.

חג שמח גם לך , המנוחה זקוקה לנו כמו שאנחנו זקוקים לה.....כי אחרת איפה תנחת ? ואני שרק בקושי נכנסתי כבר חושבת שזו באמת חופשה ארוכה לכולן כאן בפורום .....את המציאות אי אפשר לשנות , ובעבור החופשה הארוכה הזו תצתרך אחר כך לעבוד קשה כדי לענות על כל מה שנכתב כאן מכל החברות חופשה נעימה חטוליתוש

.said no one ever

לפחות אני עסוקה משש עוד לא סיימתי לבשל, שלחתי את כלם החוצה, לאכול בחוץ, להיות בחוץ....לפחות זאת חוויה בשבילם. כל הגוף כואב אבל מי מרגיש אותו :) כשעסוקים פחות מתבכיינים. מזל שכך. אז לומר לכלם חג שמח וכשר למי שמקפיד :) בריאות הנפש והגוף...זקוקה ל....כן, תודה למי שחיבק..ומיקה, הצחקת אותי, אצלנו אומרים "פולניה"...אוהבת להכין ולארח פחות להתארח. חג שמח אודי יקר, תודה על היותך פה. לא קל אבל יהיה נסבל לא יודעת מתי המנוחה פה בגלל החג, בטח תכתוב.

מיכל, צחקתי לרגע - אנשים מגיעים לערב הזה עם שרירים תפוסים, אבל אולי נזכרים בזה רק אחרי שהערב חולף. נראה לי שככל שאנסה להתכחש לגנים הפולניים שאצלי, לא אצליח במיוחד. חג שמח! כואב כשנפרדים, אבל יש בזה לפעתים גם הקלה. בידיעה. סוריקטה

חג שמח מיכל שלך שירה

אודי אהוב, מתגעגעת אליך.. גם לכולכם פה .. אודי.. כן..יורד גשם ...לפני פסח.. ובכל זאת מרגישים כבר את האביב.. אודי, גם אתה רואה את הפריחה המשגעת ? הצבעים, הריחות, הצלילים... אפילו אוטיסט לא נשאר מכונס בעולמו הפנימי.. אפילו לאוטיסט הריחות הללו,הצלילים, הצבעים , מצליחים להוציא אותו החוצה.. אודי, אני מרגישה שקורה לי משהו.. משהו... אני מאוד מאוד אוהבת את תקופת האביב.. מאחלת לך ולכולכם חג אביב שמח ונעים .. שלכם, במבי.

הי במבי, גם אני מתגעגעת. הגשם הרשים גם אותי. וגם הפריחה והלבלוב. הריחות, שינוי משמעותי בקצב הארכת שעות האור משגעים את כל בעלי החיים והצמחים. אני, לפחות, מבחינה בשינוי התנהגותי משמעותי. ולראייתי, אוטיסט, אוטיסט כל-כך כל-כך כל-כך רגיש לקיומו של חוץ, סביבה, זולת ולנויאנסים בשינויים, עד כדי צריבה ברמה קיצונית, ולתפיסתי, זה בדיוק מה שגורם לבנות חומות ענק מנתקות ולהתכנס בבועה. שינוי במבי, אני מניחה. חג אביב פורח, סוריקטה, וחלקיה האוטיסטים.

אז ליל הסדר יהיה מחר... לא יודעת מה איתכם, אבל חג הפסח תמיד היה החג שלי. החג האהוב עליי (למרות ההכנות הרבות). השולחן יהיה כבשנים עברו באמצע הסלון, מפה לבנה עם עיטורים, וחפצי נוי, על מנת לשוות לשולחן מראה מהודר וחגיגי. הגוזלים ילבשו לבן, בחרתי לבנותיי שמלות לבנות וצחות. הן כל כך מחכות לליל הסדר ומאוד מתרגשות. וגם אני מתרגשת כמותן, כבכל שנה. המטפל שלי אמר לי שכפי שמוציאים את החמץ מהבית לקראת חג הפסח, כך רצוי להוציא את "החמץ" מהנפש ולרפא את המקומות הכואבים. אני מבינה למה הוא התכוון ומבינה שאולי הגיע הזמן לכך. אני לא חושבת שהצגתי את עצמי עד כה (באופן וירטואלי כמובן). אני באמצע שנות השלושים שלי, נשואה עם ילדודס. כולם חושבים שהייתה לי ילדות מושלמת ולמען האמת היא באמת הייתה כזו עד גיל מסויים. יש לי הורים מקסימים ואמא נערצת, שלא חושבת שאי פעם אגיע לקרסוליה ואני חייבת לה המון. בשלב מסוים קרו דברים חשוכים, שהשתיקה יפה להם, שהוריי, למרות היותם הורים טובים, לא ידעו עליהם ולא יודעים עליהם עד היום. למען האמת אף אחד לא יודע כי מעולם לא סיפרתי. לפני לא מעט שנים טופלתי על ידי מטפל והנושא עלה, הוא עלה כבדרך אגב, לא העמקתי בנושא מכיוון שהיו בעיות אחרות שמאוד הטרידו את מנוחתי אז. ואז קרה אירוע לא פשוט במשפחתנו , דבר שהחריב את הקיים, והצריך ממני לאסוף את כל כוחותיי. ובעצם אני הפכתי להורה, במקום הוריי. אני לא כועסת , אני מבינה. ראיתי את החורבן והבנתי את שעליי לעשות ועודני עושה זאת והם באמת שראויים לכך. כנראה שלקחתי על עצמי לא מעט וגופי התקשה לעמוד בכך, וזמן די קצר לאחר מכן נאלצתי לעבור לא מעט פעולות כירורגיות, למען האמת, בשלב מסוים הפסקתי לספור את מספר הניתוחים שעברתי. השבר החל אז... כנראה שכבר לא יכולתי יותר. אבל כידוע החיים ממשיכים... והמשכנו. אך מכל המשברים הקשה לי ביותר הוא עם אחד מילדיי והוא זה שמרסק את נשמתי ולא מניח לי לרגע, אפילו לא לרגע אחד. החשש המתמיד לבריאותו. לצערי הרב כל כך הוא סובל מאיזושהי מחלה והדאגה לא מרפה. ליבי נשבר... ואני מאוד חרדה. הייתי שם עימו ברגעים של סכנה מוחשית בעבורו והמראות קשים לי ומגיעים כסיוטים בלילות.

שירי יקרה, מזדהה איתך כאם וכילדה הורית. הסיפור שאת מספרת כל כך רהוט ועדין מצליח להעביר את הקשיים האדירים והכאב. מאחלת לך וליקרים לך הרבה בריאות וחג חירות שמח. שלך שירה

הי שירי, שמחה ששיתפת. לא פשוט לעיכול. שיהיה לכם חג לבן ומהנה, גם אם בצדו כאבים עצובים ומדאיגים. חג שמח! סוריקטה

רוצה לאחל לכולם חג אביב שמח כל אחת בדרכה/ כל אחד בדרכו ואודי באמת שאני כבר מתגעגעת ... ואני כל כך שמחה אודי (לא להרוג אותי יקרים ) שאתה לוקח חופש גם מכאן מבחינות רבות זה טוב גם לנו , לי בטוח, לא מצליחה לקחת לעצמי חופש מכאן משהו אולי קצת אובססיבי ...והאמת שנעזרת כאן גם שסגור ...מעין רצפה ותזכורת ליש בחיי. ובאמת אודי רוצה להודות לך על היותך על המאמץ האדיר וההשקעה האין סופית שלך בנו ...כמו הבוקר :) אתה פשוט איש מרגש ברמות , להיות כל כך מחוייב לאנשים שאין לך מהם כלום ואתה לא מכיר ...בחיי כותבת לך את זה ודומעת ..תודה אודי ואתה יודע אודי , עוד חירות ....כבר לא פוחדת לתת לך חיבוק אמיתי מהלב . חג שמח אהובים , תשמרו עליכם ...

ובואינה, אביב, מ'זתומרת אין לאודי מאיתנו כלום (?!) הבה נאמין, ממש נאמין, שכן. אני, באופן אישי, חושבת שאני משקיעה כאן, ומן הסתם אפשר להניח שנתרמת. שיעבור בחירות ובשלווה ובקלות ובמנוחה בסך הכל, שלך, סוריקטה

מנסה למקם את עצמי במקום למצוא מקום להנחות ולהרגיש בטוחים סערה בפנים.. בכי ומצוקה ואי שקט רוצה שתעטפו אותנו עם נוכחותכם כדי שגם אנחנו נרגיש נוכחים לא מצליחה להנחות היי רוצים להרגיש בטוחים ומוגנים

אהובה את כאן ואנחנו אתך ואת כאן וזה בסדר חיבוק ענק

הכי אוהבים חיבוקים תודה רבה

ינשופים יקירתי, הנה כמה ינשופי ליל נוצתיים רכים פוקחי עיניים שומרים עליך: https://tinyurl.com/yaqjj2ud סוריקטה

וואו סוריקיטה יקרה ינשופים הכי בטוחים כי הם למעלה בעצים ונשארים ערים כל הלילה ולא הולכים לישון ושומרים... זה מה שהכי זקוקים ורוצים... והינשופים ששלחת הם צבעוניים ויפים כל כך.. תודה רבה😊

היי ינשוף היקרה, שולחת חיבוק ענק

כאשר אני חוזרת לגוף אני לא יכולה לשאת את הגוף וכאשר אני לא נמצאת בגוף אני חשה חוסר אונים נוראית... כאילו איפה שתשימו אותי בלתי נסבלת.. חושבת שהכי רוצים להרגיש בטוחים שאפשר להיות בתוך הגוף ולא להרגיש פחד אימה...

הי ינשופון, ... כל כך מכירה את ההרגשה המצערת של הריחוף מלמעלה. מחבקת, סוריקטה

יפה שלי , את הינשופית הכי מתוקה שאני מכירה אי פעם , קשה עכשיו , זה רק זמני וגם זה יע ב ור.....מציעה לך כתף להשען עליה , גילוי נאות,,,,,מכירה את ינשופית ממקום אחר , מפורום אחר ונפגשנו גם כאן לשמחתי הרבה ): איתך , חיבוק עוטף מתוקה חטוליתוש

זאת אני כרגע ...אביב אם זה יעלה העביר לה את הפרטים סליחה אודי ותודה

יופי, אביב, חטולית מוזמנת. נכיר אותך. בהצלחה! סוריקטה

תודה סוריקה על קבלת הפנים השמחה שלך , מקווה לא לאכזב ולהיות חלק ...:) פסח שמיייח

יששששששששששששששששששששששש יאללה חטולית בואי ..... מצטערת שהייתי חייבת לשנות לך קצת את השם , לא נורא התחלה חדשה ... וגילוי נאות לכולם .... אני וחטולית מכירות ממקום אחר , ומבחינתי זאת סגירת מעגל כי כשאני התחלתי את דרכי בפורומים ובטיפול חטולית הייתה זו שעטפה אותי עם נסיון כוח ותקווה ...אז זה המקום להודות לך יקרה

מתוקה ונהדרת שאת , כמו תמיד עם מילה טובה , רק בזכות המאמצים הגדולים שלך אני יכולה להכנס ולהיות שוב חלק מ.......קהילה , עבר המון זמן ואני מקווה שלא החלדתי ח ח ח אם כן תזכירי לי , דרך אגב אין פה סמיילים ? שמחה להיות כאן ושוב המון תודה על כל המאמצים שלך אוהבת ,חיבוק גדול וחם

מהפלא אפשר סמיילים ...מהמחשב סוריקטה שלנו לימדה פעם ושמה קישור ... אבל האמת שאני עצלנית מידי כל פעם לפתוח אותו בשביל סמיילי....:)

אודי, כן הייתי רוצה שתשב לידי. כל כך הרבה רעש והחג הזה שאני מארחת אצלי וכל הצעקות בראש שאינן פוסקות איך בכלל אני יכולה לארח אם אני לא מבינה כלום מה עושים ואיך הכל פועל. בתחושה אין לי הבנה בסיסית של העולם והאנשים והכל מעורר אימה. בפועל קורים דברים, השולחן יהיה ערוך, האוכל יהיה מוכן וכל המסובים האלה ואני שארגיש כמו עלה עלוב של מרור ואחייך ואחבק ואנשק. כבר יומיים אני צמה, לא מצליחה לאכול כי אין לי מקום. מנסה להרגיש נקייה יותר, קלה יותר. אודי רציתי לדמיין שהמטפל שלי בא ולוקח אותי אליו ואומר את לא יכולה לעשות את כל זה את צריכה לנוח בואי אני אטפל בך. ואני אעזוב הכל ואשחרר ואלך איתו והוא ישמור עלי. אבל הוא לא בא והוא לא יבוא ואני שונאת אותו ממש. תודה שאתה מקשיב לי וסליחה על כל הדברים שאולי נשמעים מוזרים או טפשיים. מאחלת לך חג שמח

שירה יקרה הם לא נשמעים טיפשיים הם מאוד ברורים אבל הם עצובים נורא וכואבים והכי הכי מבינה מה קורה חיבוק ענק

שירה יקרה, מוכר ועצוב. עצוב לשמוע שהגבול מאד נחצה בפנים. מציעה במקום צום, שיש בו הרס רב, מגע כזה, של שיאצו, בגוף, בעיקר ידיים ורגליים, תנועה שלוקחת תנופה בכיוון זרימת הדם, מהלב כלפי האצבעות, עד לקצה. מרגיש כמו פינוי של רעלים מהגוף ויש בו, לעתים, כדי להמריץ אנשים מסוימים. בשביל לקבל מגע כזה, צריך להסכים לנוח ולהתמסר ולהרפות לפרק זמן מסוים. ועדיין, כן לקחת אחריות מסוימת. כן, בסיום אנחנו אמורים לקום ולהרים את עצמנו. כאילו בנו יש המטפל שנושא אותנו כקטנטנים בזרועותיו. אאוצ'. לא נשמע לי מוזר וטיפש בכלל ומאד מוכר. משאלות יפיפיות, אך חמקמקות. שיתפת בהן את המטפל? היי עימנו, פליז. סוריקטה

סוריקטה אהובה, תודה על כל המילים הרגישות והמרגשות שלך, אני מנסה להאחז בהן. אני מאחלת לך חג שמח והרבה בריאות וכוחות להמשיך להתגלות לעולם ולעצמך ולקבל את חירותך. שלך, שירה

ואמרתי שאני קצת מציפה....אז החלטתי שאני עושה מעשה ולא רק מתבכיינת מול סטיגמות ... ובחרתי לקחת משהו שהציף אותי מאוד בשבועיים האחרונים ולהפוך את הלימון ללימונדה הבנתי שבמקום לכעוס אפשר לקחת את המקום ולהפוך אותו למנוף של עשייה ... יעל דן שוב ראיינה את תהילה כעבור שנה מאז הפרסום של הפנים האמיתיות וזאת תגובתי .... החשיפה לא פשוטה לי וקולות ההרס כאן ובגדול ..ויש גם מי שפוחד שיכעסו שיכאיבו אבל אני והחלק הלוחם שבי החלטנו שלא מוותרים יותר . גם לקול שלנו יש מקום ... אז משתפת גם כאן ותודה , תודה לכם שאתם כאן איתי , חיבוק ענק ענק בימים אלו, בחלוף שנה מהתוכנית פנים אמיתיות אותו ערכה יעל דן עם תהילה, האישה שחיה עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית ,יעל דן ותהילה חזרו להציף את הנושא . אני מאוד גאה בתהילה וביכולת שלה לשוב כל פעם מחדש מהתהומות לבחור בחיים ולנסות שוב ושוב להצליח. אין ספק שזהו סיפור חיים לא פשוט של מי שמתמודדת עם קשיים לא פשוטים . כמו שציינה יעל דן סיפורה של תהילה הוא חריג ומהקשים ביותר. יחד עם זאת כמי שחיה עם אותה הפרעה כואב לי לראות את הכותרות "האשה שחיה עם 52 האישויות " קודם כל אני רוצה לציין שאין אלה אישויות נפרדות כי עם אישיות אחת שמפוצלת לזהויות שונות בהתאם לטראומה שעברה . רוצה להציף את הנושא מהיבט אחר , ההיבט אותה העלתה המרואיינת השנייה של יעל דן יו"ר טדי ,הגב' יעל דנק . יעל דנק ציינה בסוף השיחה כי ישנם הרבה מאוד נשים שחיות עם אותה הפרעה והן מתפקדות , לומדות עובדות מגדלות ילדים , נשים שהתפקוד שלהן כמעט נורמטיבי והן בוחרות לא להזדהות . אני אחת מאותן נשים .... אני חיה עם ההפרעה הזו מסתבר כמעט מאז שנולדתי ..או יותר נכון לציין מאז שאבי התחיל לפגוע בי בצורה כואבת וקשה ..בערך מגיל 4 ועד שהפסיק בסביבות גיל 15 . אני חיה עם זהויות שונות חלקן ילדות קטנות חלקם בנים צעירים , יש לי נערות יש לי חלקים הרסנים שפוגעים בעיקר בי ועוד ... ולמה אני אומרת "מסתבר" כי אני לא הייתי מודעת לזה וגם לא אלו שסבבו אותי בתחכום רב ידעתי להסתיר את הזהויות גם מעצמי .כל ההתנהגויות השונות הסברתי לעצמי ולחברה כמצבי רוח שונים . למשל הייתי מרבה לדבר עם עצמי בקול רם כשהייתי שמה לב למבטים של הסובבים אותי הייתי עושה כאילו אני מדברת בטלפון או שפשוט עושה מזה בדיחה קלילה על חשבוני ...לשאלה עם מי את מדברת שם הייתי עונה עם אדם חכם עם עצמי .. אותו הדבר לגבי הדיבור ברבים , לשאלה התמוהה מי זה אנחנו הייתי צוחקת עוד לא גדלתי מגיל 5 ו12 ו16 מבלי להבין שזאת האמת ...כמובן שאת הפגיעה הדחקתי . את הניתוקים ואיבודי הזמן הסברתי לעצמי ולסביבה כאדם חולמני ותלוש לעתים ..סוג של שכחני , שמאבד דברים,טועה בדרך וחולם למי מאיתנו זה לא קורה .. היום כשאני קוראת דברים שכתבתי בעבר אני מזהה את הפיצול . התחתנתי ילדתי ילדים בחרתי לעבוד בעבודות פשוטות כאלה שמחביאות אותי מהחיים , למדתי בכל מיני קורסים אבל לא מימשתי את עצמי. זכרתי פגיעות מיניות שעברתי ובעיקר זכרתי את התקופה (שהיום אני מבינה שהייתה שיחזור ) שחגגתי את החיים . התביישתי באותה תקופה הרגשתי כלום, אפס . כך באמצע החיים הגעתי לטיפול . בטיפול שהיה עם מטפלת מאוד מקצועית לנושא טראומות מיניות ודיסוציאציות . אני מדגישה את היותה מקצועית בתחום כי גם מולה לא אפשרתי לחלקים להיות. היו מספר פעמים כשנכנסתי לקליניקה והיא אמרה שזה נראה כאילו ילד קטן מגיע אליה , היה ברור שאני דיסוציאטיבית כתוצאה מהפגיעה אבל לא היה ברור שזה אכן DID . כך לאט לאט שנה ועוד שנה ורק בחלוף שנתיים וחצי התחילו להגיע לחדר החלקים שלי , שהתחילו לספר על הפגיעה. זה הרגיש כמו מופע אימים ועדין מרגיש כך עם כל חלק חדש שמגיע . מטפלת לא מנוסה , הייתה אולי מרימה ידיים וחושבת שאני קשה ולא מאפשרת קירבה . גם כשהחלקים הגיעו ועדין אני לא מאפשרת לכולם להגיע , דרוש לכך המון כוחות ואמון במטפלת שתוכל להכיל ולהיות. אני כותבת את הדברים והחשיפה לא פשוטה לי , גם עם אנני מציינת את שמי ולא חושפת את זהותי עדין זה לוקח ממני טונות של כוחות . מבחינת החלקים - המערכת כולה זה לגלות סוד , סוד ששומר עליינו מפני החוץ . אני עושה זאת כי חשוב לי , חשוב לי עד מאוד שאתם ציבור המטפלים אלו שעובדים עם פגיעות מניות אלו שעובדים עם טראומות . שאתם אלו שתבינו שאצלכם בקלניקה אולי בזה הרגע ישנה או ישנו מישהו שחי עם הפרעת זהות דיסוצאיאטיבית ואתם לא ממש מבינים את זה . אולי נראה לכם שהוא מתנהג כמו ילד קטן וזה מכעיס אתכם כי אתם חושבים שהוא מבין אתכם ועושה להכעיס . יכול להיות שאחרי שהמטופל שלכם יצא ממכם , זה קרה לי המון , חלק אחר שלו כותב לכם סמס או מייל ובפגישה השנייה אתם לא תאמינו לו שהוא לא זוכר שכתב את זה . יכול להיות מצב שמטופל ישתוק פגישה שלמה שבפנים מתחולל מאבק כוחות ולכם זה יראה כאילו הוא מתנגד לטיפול , הוא יגיד לכם שהוא לא מתנגד אבל בפנים יהיו חלקים שיגרמו לו להרגיש משותק ולשתוק .. הדיסוציאציה , גורמת לרגש להיות מנותק מצאתי את עצמי לא אחת בטיפול , כשהמטפלת בטוחה שאני כועסת עלייה ואני אומרת לה שלא. כי באמת לא הרגשתי כעס , אבל הנערה הכועסת , כעסה ואפילו מאוד . כך יצא שאני אמרתי משהו אחד , וההתנהגות שלי הייתה אחרת לגמרי .דבר שגרם להמון מתחים וחוסר הבנה בחדר הטיפול . מי שמטפל בטראומות, באנשים עם דיסוציאציות לא צריך לחפש דווקא את האישה עם 52 הזהויות ,או לחשוב שאם המטופלת שלו מתפקדת , לא מסתובבת עם בקבוק או דובון ברחוב , היא בטח לא סובלת מDID לי היו את השיטות שלי ועדין יש לי איך להסתיר, איך לתפקד יחד איתם וכמוני יש רבות ורבים מאוד של אנשים ... גם אני כמו תהילה נתקלתי בבורות של אנשי מקצוע כאלה שהפילו אותי וגרמו לי לנזק , באותם פעמים שהבנתי שדווקא אנשי מקצוע הם סטיגמטים לא מוכנים להבין ומחפשים את הקרניים שאין לי ...התחפרתי בתוכי חזרה. החיפוש אחרי הקרניים שאין לי משאיר תחושה קשה, גם ככה מאוד קשה לקבל את הפיצול והחלקים. חוסר אמון ובורות של אנשי מקצוע גורמים לי להרגיש כמי שאו ממציאה או משוגעת , יחד עם זאת חייבת לציין את הנכונות של אנשי מקצוע רבים כמו אלו שנמצאים בטד"י . וכאלה מדיסציפלינות אחרות שלא ידעו כלום על ההפרעה אבל היו מוכנים ללמוד ולהבין איך לעזור לי ועדין עוזרים לי ועוטפים אותי , כל הזמן . אם את/ה איש מקצוע שעובד עם אוכלוסיית אנשים שסובלים מטראומות ברמות שונות, מדיסוציאציות ,אנא ממך התעניין ולמד את נושא ההפרעה הזו . כי מאוד יכול להיות שגם אתם נתקלתם בקלניקה במישהו עם הפרעה זהות דיסוציאטיבית ופשוט חשבתם שזה עוד מקרה קשה ואולי אפילו חשבתם עוד מקרה שלא ניתן לטיפול .... זכרו , כמוני יש הרבה לדעתי 1% מהאוכלוסייה , שפשוט מעדיפים לטפל בעצמם ולא להחשף . אשמח לשיתופים בפורומים / קבוצות של מטפלים בטראומות ובנפגעות תקיפה מינית ."

אביב יקרה, ראיתי את הפוסט בקבוצה וידעתי שזו את. כל הכבוד שהבאת את הקול השפוי של הלוקות בהפרעה. כל כך מסכימה עם דברייך. שלך שירה

קצת מפחיד שזיהית שזאת אני אבל די מובן לי למה .. שירה ראית את התגובות כמה מחמם את הלב ויותר מזה היה שיתוף אצל מישהי שממש מחוברת לעניין ושם זה בכלל קיבל תגובות וחיבוק...הלוואי ויהיה שינוי אני נרשמתי עוד לא התקבלתי לתחום שאני אצליח בתקווה לעשות שינוי בתוך המערכת ... חיבוק יקרה

אביב יקרה, ראיתי את כל התגובות ושמחה שעמדת ואמרת את שיש לומר. כן, זה נותן קצת כח, להתעקש על ה"אין קרניים" ועל ההכרה בקושי האדיר והסלתי אפשרי לפעמים. כשעלתה בזמנו התוכנית גם אני שלחתי תגובה שהופצה וזכתה להדים ואף פניתי בעילום שם כמובן לכמה אנשי תקשורת. התוכנית אמנם שודרה אבל התגובות גרמו לי להבין שיש עוד שרואים כמונו. אני מאחלת לך חג אביב שמח והרבה כוחות להמשיך ולתבוע את חרותך כי מגיע לך! אוהבת שירה

הי אביב, כתבת מאד יפה ורב חשיבות. אחזור ואקרא שוב ושוב בסופשבוע יותר לעומק. מחיר החשיפה - וואו, לא יודעת אם הייתי עומדת בו. כמה כוחות. כמה התשה. תשמעי. אני לגמרי איתך באמת. מניחה שגם לי יש דברים לומר. כאלה שמתעקשים על המקום וההשתלבות לגמרי בקהילה כמו היינו אחד האדם, אך מיוחדים (מאד) בדרכנו. שמרי על עצמך, יקירתי. אנחנו גם פה. יש לי פנטזיית חשיפה. אגלה שרוב התינוקות בהם טיפלתי עד היום, הם ילדודס של אנשים מוכרים מהתקשורת. ההורים יודעים חלקית מאד שיש איזה סיפור. אבל רואים אותי כמו שאני ובתפקוד. הייתי יכולה להגיע לשם. נדבר, סוריקטה

אביבי היקרה, את מאוד אמיצה בעיניי! מבינה לליבך.

אביב יקרה קודם כל תודה רבה גדולה! את מדברת עבור כל כך הרבה מאיתנו למענינו ! הלוואי מילותייך ישפיעו!

קראתי את הפוסט שלך שוב ושוב וכיום אני רואה כמה רחוק הגעת אם הצלחת לפרוק מעלייך את העומס בצורה כל כך מדהימה......ואמיצה , שזה בכלל לא ברור ולא מובן מאליו,,,,,עשית כיברת דרך ארוכה ומבורכת , ועל כך מתוקה שלי אני מברכת.......במילים שנוגעות בתוך הנשמה , שמת עצמך במלוא הרגישות והפתיחות , ואני הכי גאה בך בעולם !!!! מדהימה בהמון אהבה חטוליתוש

תודה יקרות תודה על מילים חכמות.. מחיר החשיפה סוריקטה אכן מאוד גדול ובכל זאת שווה את המאמץ .... האמת שאני ממש לא אמיצה ואני די פחדנית ..אבל יש בי צד לוחמני שלא מוותר כשנראה שנעשה עוול .....

קצת מציפה היום , מאוד נסערת מאוד נרגשת שוב היה ביקור פולשני שוב התפרקתי ולא רואה את הסוף לצערי גם שזה בפרטי אין לזה מקום שרואה אותך ,את מישאת את הקושי הרגשי כי אם את "המחלה " שבגללה הגעתי .... אבל שטויות זה בסדר ....או שלא כי הגוף מתפרק

אביב יקרה, הניחי שאת עטופה פיזית במעין שמיכה כזאת תומכת מהדקת שהגוף יישאר בחתיכה אחת. דמות טובה מעניקה את השמיכה הרכה והפרוותית הזאת. חיבוק כזה. חיזוק כזה. שלך, סוריקטה

כתבתי והכל נמחק..מעצבן. מותר להתלונן נכון? אודי, חשבתי שפתאום אתם דומים בתשובה שלכם אליי.אתה והיא... גם היא הייתה אומרת. תשמרי על עצמך כשאני עמוסה ואוכלת ולא שומרת.. ושמותר לנוח...זה חג שלא נחים בו לפני החג וגם כשהוא נגמר מחליפים שוב כלים חזרה. רוצה לנוח..היום הרשתי מעט לעצמי להרגע...רוצה חיבוק מרגיע.. אני דואגת לכלם..קשה לדאוג לעצמי...מחפשת מרגוע. זקוקה לקבלה וחיבוק מרגיע עוטף ושקט...חג שמח ונעים ותודה רבה לך שאתה פה😍

מיכל :) איזו אמא יהודיה כזו שאת...תמיד מארחת ודואגת לכולם! חג שמח וחיבוק ענק!!!!

ברור מיכלי שאת יכולה חיבוק שולחת חיבוק ענק עם כוחות

הי מיכל, בטח חיבוק. ועוד אחד אפילו. ספציפית, למשל, אני עסוקה בהכנת החוץ לחג בשביל כולם, וזה נמשך כבר חודש וחצי ועדיין לא נגמר. אתמול אפילו עבדתי יותר מידי וראיתי שאי קצת עוברת את הגבול, כי רציתי להספיק לפני החג. אבל בסוף עצרתי. באמת עצרתי לנוח ומה לעשות כמה דברים יחכו קצת. אולי את יכולה להכין לך פירות וירקות בסטנד ביי, כזה לנגוס. גביעים של מעדנים לא עתירי קלוריות? שלך, סוריקטה

מיכל היקרה, זה באמת חג שלא נחים בו. אני מתכוננת לחג כבר מעל חודש ימים וגם אני מחליפה כלים לחג (אנחנו דתיים) . וכמובן שההכנות לחג טרם הסתיימו, הולכת עכשיו להמשיך ולארגן את הבית לקראת ליל הסדר. שולחת לך אור ואהבה וגם חיבוק... חג שמח לכולנו

חברה קרובה מנסה להכנס מעל שבועיים למערכת ללא הצלחה אני פתחתי לה מייל חדש נרשמתי כחוק עם מייל ואז .. כשרוצים להכנס זה נותן השם או הסיסמא לא רשומים במערכת פניתי להדס שבזמנו עזרה ולא קיבלתי ממנה תשובה אם למישהו כאן יש רעיון איך להכנס הכי אשמח בעולם אודי עם קיבלת הודעה עם השם הזה זאת אני ניסיתי בדרך לא דרך ...לראות אולי זה כן . או איך ליצור קשר עם דוקטורס .. אוףףףףף.... ואני בטוחה שרבות כאן ישמחו לראותה .. זאת חטולית ...אז לפחות נעודד אותה שלא תשבר .... חטוליתוש ...לא מוותרת עלייך עד שנצליח .

חתולית יקרה ממש התגעגעתי אליך היתה לי גםתקופה קשה שגם אני לא הצלחתי להכנס לכאן אבל הסוף הכל הסתדר מחכה לך.. אוהבת, ינשוף

הי אביב (ונעים מאד חטולית) וואי, הלוואי ויכולתי לעזור... אולי גם הדס בחופש... סוריקטה