פורום פסיכולוגיה קלינית

היי כולם, קפצתי לבקר... מאחלת לכולנו חג שמח, קל ונעים. אצלי עמוס לקראת החג... המון הכנות. אנחנו מארחים את המשפחה אצלנו כך שיש לי הרבה מאוד עבודה. כרגיל עייפה ועמוסה... מחכה שיחלוף ,

חג שמח והמון שקט ושלווה שירי :)

הי שירי, "ועם הזמן הכל עובר" (לא ממש כל עוד חיים, בתקווה שחיים ובאיכות) יעבור יעבור החג הזה. אחריו אולי נתחיל להתלונן על הקיץ המוטרף בארץ. יאללה, חיבוק, סוריקטה

חג שמח קל וטוב ...חג של צמיחה .. חיבוק

הי אודי, וגם הבנות היקרות.. בסוף שבוע שעבר הרגשתי ממש רע. אני שונאת שזה קרה לי ככה ואז אני מרגישה כמו כלום. ביקשתי מהמטפלת להקדים את הפגישה , אך זה לא הסתייע ונפגשנו אתמול כרגיל. היא אמרה שאולי אני כועסת על כך שלא הייתה איתי ביחד בתחושות האלו. אני דווקא לא כעסתי והבנתי. ואז היא אמרה שאולי בכל זאת, ואמרתי שלא. ואז היא שאלה אם במקרה של אכזבה מבנאדם , האם אני מסוגלת להכיל את העובדה שהוא עדיין נשאר בנאדם טוב שאכזב? ושזה חשוב שאענה על כך. אודי, מה היא רוצה? מה יש לי ומה האבחנה שלה? אני כועסת על כך שהיא לא אומרת. אני כועסת שכל פגישה יש לה תיק אחר ואיך נוח לה להעביר ככה את הדברים בכל שבוע מתיק לתיק? למה היא לא מספרת מה יש לי? אני רוצה להבין את המנגנון הפסיכולוגי שלי.

הי מיקה, אני מניחה שהמטפלת בוחנת משהו שהיא מרגישה אצלך, ואת אולי פחות? אולי סוג של שיקוף / מראה. נסי לבדוק את האפשרויות שהיא מציעה. לחשוב בשנית ועוד. הגיוני לכעוס במצב שהיא תיארה (אכזבה/תסכול ממצב שבו אין התלכדות בין משאלות לבך למתרחש בפועל במציאות). הגיוני לבדוק אם את מפצלת רגשות. בסגנון שחור-לבן, ופחות שלם. על זה עובדים בטיפול. דברי איתה על התיק שלה, על המשתנה הזה שלא נשאר קבוע בתחושות שלך. המיכל הזה שהולך איתה. מאד חשוב, לדעתי. שלך, סוריקטה

היי כולם, שמתי לב לאחרונה, כשאני מדברת עם אנשים אחרים, אני לא מרגישה מחוברת אליהם. כאילו, הם לא מעוררים בי רגשות כמו שהם מצליחים לעשות אצל אנשים אחרים כאילו סיפורים עצובים לא מעציבים אותי והחדשות לא מרגיזות אותי כמו אצל אנשים אחרים. אבל אני כן יכולה לצחוק לפעמים מאיזו בדיחה טובה. אז מה שאני בדרך כלל עושה זה להעמיד פנים ואני עושה את הפרצוף שאנשים מצפים לו כאילו חייכני או המום ועוד כמה. לפעמים כשאני ממש עייפה אני שוכחת לעשות את זה ואנשים נבהלים מהפרצוף האדיש שלי, או מהדרך בה אני מבטאת את עצמי ואומרים לי שאני כנה מדי. אחת המורות שלי אמרה שלא משנה מה היא אומרת לי, אני לא מגיבה אליה בצורה רגשית. אבל אני לא חושבת שזה נכון. אני הולכת לטיפול אצל פסיכולוגית כבר כמעט שנה אבל היא לא מספרת לי כלום שאני שואלת אותה למה זה ככה, והיא רק אומרת שיש לנו עוד דרך ארוכה. זה לא גורם לי להרגיש רע או משהו, כאילו, אני 99% בטוחה שאני לא בדיכאון או משהו כזה כי אני במצב רוח טוב והכל, אבל אני כן סקרנית והייתי רוצה לדעת למה אני ככה, ואם יש עוד אנשים או התנהגו כמוני. אני לא תמיד מרגישה שהפסיכולוגית שלי מבינה אותי ואני בכלל רוצה לצאת משם כי אני מרגישה שזה בכלל לא עוזר לי. שיקרתי לה אולי לגבי מיליון דברים בגלל שאני לא רוצה שיאשפזו אותי או משהו וזה יהיה בתיק שלי. אתמול הלכתי לפגישה וכמעט בכלל לא שיתפתי איתה פעולה.

הי .. סיפור חיי שנים על גבי שנים וגם בטיפול לקח למטפלת זמן להבין שאני לא מרגישה שאני יודעת מה אמורים להרגיש וכן זה טיפול ארוך להרגיש באמת .ולא פשוט ברוכה הבאה ..

הי כולם, איפה ראיתם מראש שאודי סיפר שהוא יוצא לחופש? (או, אודי, היכן זה רשום?) מה פיספסתי? נו שוין. שיהיה המשך שבוע מוצלח, או כבר סופשבוע נעים ומסודר (פסח...) אצלי לא צפויים שינויים מסוג זה בחול המועד. עבודה כרגיל, פגישות עם המטפל כרגיל. בערב חג אלך לאיזה מקום ולא אשב בשקט בחושך בפינה. וקצת בא לי חופש, אצטרך למצוא אותו בסוג של עשייה חדשה, כנראה. אודי - מסכימה שעדיף להרגיש ולא להיות אפטי (שזה קצת די נורא), אבל גם זה במידה. במנעדים של אמצע. ותזכרו אותי, הא? 💗 סוריקטה

מי ראה ... אני כתבתי לאודי על החופש של שלישי ...על הדרך הוא העביר לי /לנו על החודשים הקרובים . שמחה שאת לא לבד בחג נפלא חיבוק ומי יכול לשכוח אותך ...אהובה שכמותך 😚😍

הבנתי... ככה קרה כשראיתי הן את השאלה והן את התשובה באיחור... סוריקטה

לא ראינו. שאלנו. לא פיספסת כלום. פסח טוב שיהיה לך!!

חג שמח גם לך, רוני. ולכלבלבים גם. שלך, סוריקטה

סוריקטה יקרה..אני מעדיפה שגרה ולר חג וחופש. תהני מכך שיש לך את החופש לעבוד בעבודה חדשה ומרעננת. ושתקחי לעצמך חופש לא כשכלם בחופש! עדיף! יותר שקט, יותר זול והחופש רק שלך!!! אז מקווה שתקחי לעצמך חופש כשיתאים! חג שמח וטוב. ןקל קל קל..שיעבור..בקלות כמה שניתן.

מסכימה, מיכל, שעדיף חופש לא כשכולם. אבל לא בטוח שאני יודעת ממש לקחת חופש. תודה, אביב נקי ופורח סוריקטה

וחג נעים וקל

התכוונתי למיכ כמובן😊

רוני יקרה..זה מתאים לכלנו. תודה גם לך שיהיה חג שמח וטוב.

מעטות הפעמים שביטלתי פגישות. השבוע ביטלתי ובחג אין. שבועיים הפסקה. נראה לי שאשרוד את זה בסדר גמור. כי אני יכולה לאסוף אותי. אני מקווה🙂 אודי אתה בחופש בפסח. נכון?

אתה יודע עוד מעט תסגור כאן ונצא לחופש ... לרגע זה ממש מציף בפנים בפחד עוברת תקופה לא פשוטה בכלל עם המון מתח וסטטרס בכמה כיוונים חושבת שזה משפיע גם עכשיו .... בא לי לצעוק לך שאל תלך , אל תשאיר אותי לבד (ואני לא לבד בכלל ) גם הגוף מראה קריסה מסויימת בשבועות האחרונים אז אודי ....אתה תחזור , נכון ........

אי השקט גדול אני לא מצליחה להרגיע הוא לא עוזר לי כל המשפטים השבלוניים האלה רק מנסים להרוויח עוד זמן אני מנסה לנשום מנסה להתמסר לקולות של הטבע להרגיש כאן ועכשיו את הגוף את המקום להיות עסוקה להיות נחמדה לחייך לעזור אבל זה לא עוזר. אי השקט לא מרפה כמו חיים מקבילים ומשהו אומר שאין לי סיכוי. אני מודדת את ההצלחות שלי באורך הצום וההמנעות ובעוצמת הפגיעה כשבחוץ יש הישגים אחרים קונקרטיים שאני לא מצליחה לנכס לעצמי. אני סולדת מעצמי, מהמראה שלי, מהגוף שלי, ממי שאני וממה שאני. אני פוחדת מכל דבר ונמנעת ממקומות ואנשים. אני כל הזמן בתחושת כשלון מרגישה נלעגת. אני לא יכולה לאהוב פיסה אחת ממני, אני בוהה לא מעט ומתנתקת כשמתאפשר. הבהייה לא מצליחה לרוקן את הראש שממשיך לרחוש אבל מפרידה אותי קצת מהעולם. עוד מעט חג. כמובן שהייתי טובה ונעניתי לבקשות שוב לעשות אצלי. ומכל העשייה הרעש גובר. אני בכלל רציתי לנסוע למדבר ולצאת ממצרים. אני מבקשת לעצמי חרות והיא נראית יותר כמו שקט אינסופי, כאילו אין פתרון אחר. אודי סליחה על כל שטף המילים הרעות ותודה שקראת. אולי תדע לעזור לי להשקיט קצת.

הי שירה, בעיקר לומר לך שאת אהובה. נפש אהובה. אני, אני אוהבת. אותך. מבינה את המקום עליו את מספרת. כבר פחות שם, אבל מבינה, נראה לי. היום, כשאני מארחת, וזה מתרחש לעתים רחוקות מאד, כי אני בודדה, אני רואה זאת כניסיון לטעון את הבית באנרגיות של חיים. את מה שאחרי החיים מניחה שבכלל לא מרגישים. אולי חסר משמעות. אך מבינה את המשאלה. מחבקת, סוריקטה

סוריקטה אהובה, תודה עמוקה על המילים הטובות שלך. מאחלת לך חג חרות שמח שלך שירה

אז באתי...אמא מאושפזת מהלילה, הייתי איתה ואצלה, כואב לי פיזית כאב ישן, הבן לא מרגיש טוב-נמצא במחנה...הלכתי לנחם קרוב משפחה...הכל היום. את הפגישה של היום ביטלתי ונפרדנו כבר. אז אין מצב לבקש ממנה או לכתוב.. . היא נוסעת מחר. הפסח..נו, המטבח זה העיקר..וקל לברוח לאוכל בחוץ..זמין ומשמין....ויש אורחים מוזמנים אליי.. בקיצור להתלונן. בכל מקרה שיהיה קל ויעבור מהר..הלוואי. קשה לי. שיהיה לכלם חג שמח וקל..כמו שמאחלים צום קל. יותר קל צום

מיכלי קודם כל טוב שבאת ושאמא תרגיש טוב יודעת כמה זה מטלטל אבל למה לא לכתוב כשהיא עדין כאן למה לא להעזר בה ...זה לא שחור או לבן ראי למטה סוריקטה לא הרגישה טוב נעזרה נקודתית ...זה עזר זה נפלא לא להגזים בקשר בן הפגישות אבל אני חושבת שזה בסדר גם להעזר כשצריך ואנחנו כאן ..

הי מיכל, עצוב לשמוע :-( מה אומר, שיעבור החג הזה כבר. כל שנה הוא עובר. סוריקטה

מיכל יקרה, עוד לא הגיע החג וכבר הסיר מבעבע, כך גם אצלי וכל כך מבינה. מאחלת רפואה שלמה לאימך, ולך, שחעבור בקלות ותזכי גם לכמה רגעים של נחת ואושר. אמן. שלך, שירה

כבר כמה שבועות אולי בגלל החלקים הפחות מקובלים שאני מאפשרת להם מקום אני באה והולכת מכאן כותבת אבל לא באמת את מה שקשה לא יודעת שוב לא מרגישה שייכת מרגישה שרוצה לברוח מכאן אולי מעצמי הלב מכוסה בפיח שחור שדבוק אליו כמו צמיג לא מרפה הנשמה מכווצת הולכת ובאה רוצה קירבה רוצה שיראו אותי ופוחדת כל כך שלא יכאיבו אז סליחה שלא ממש מוצאת את עצמי כאן ובכלל שורה תחתונה עצוב לי כל כך וככל שעצוב בא לי יותר להכאיב ..

אביב יקרה רוצה להיות איתך רוצה את קרבתך לא אפגע... אקשיב כי אכפט לי ממך איתך תמיד.. ינשוף

תודה אהובה יודעת שאת איתי ואוהבת המון המון , חיבוק

הי אביב אהובה, מניחה שאת מדברת על חלקים תוקפניים. אולי תוקפניים מאד. קשה מאד איתם. קשה לראותם במראה. שהם חלק מאיתנו. את יודעת, שאלתי את רופא הנפש שלי - איך זה שאנשים חושבים שאני חמודה, ואנחנו בטיפול ראה ראינו את החלקים ההרסניים. הוא השיב, שהם מתחברים לחלקים הנחמדים שלי... בואי, איך שאת, סוריקטה

הי יקרה , אני עוד לא מאפשרת לעצמי לראות אותם יודעת מהעבר שהם תוקפנים לפי המטפלת רק כלפי אין לי מושג לא מרגישה אותם אבל יש להם נוכחות מוגברת בחיי תודה לך

רואים אותך..וקרובים, לא קרבה כואבת אלא אוהבת..שיהיה קל.מצאתי ברכה חדשה..חג קל. אמן

תודה מיכלי , הלוואי וזה יהיה חג קל

אביב אהובה, כמוך ואיתך... עצב תהומי כאב ופגיעה עצמית שלא פוסקת

עצוב לקרוא .. הלוואי והייתי מוצאת את הדרך שזה יהיה אחרת האמת שירה ששוב יש גם הצפה של התוכנית ההיא וזה קצת מוציא מאיזון ... שימרי עלייך יקרה , חיבוק

חיבוק

תודה אהובה חיבוק חזרה

את יודעת את גיבורה אמיתית לא רק בגלל שעברת את מה שעברת ובחרת בחיים גם את אמיצה באיך שכתבת את זה ... חשבתי לעצמי איך הייתי כותבת את יציאת המצרים שלי ממש אבל ממש לא יודעת ... מתהפכת הבטן רק מהמחשבה אני ממש גאה בך ...

הי אביב מתוקה, אנ'לא יודעת, אבל המון תודה 8-) עובדת בימים האחרונים על איזון. חיזוק החלש והישענות על החזק. חיבוק, סוריקטה

את יודעת זה מעניין אני דווקא בשנה האחרונה נאבקת עם עצמי לתת מקום לחלקים החלשים הפגועים הכואבים אלו שלא היה להם מקום אצלי נותנת מקום לעצב לכאב לדיכאון לחולשה אולי נגיע גם לכעס ...אבל לא מוכנה לוותר על הכוחות החזקים ...וככה מוצאת את עצמי די בקונפליקט כמה מתי ואיך ....די מעייף היה לי יותר קל שרק לחזקים היה מקום ...אבל זאת הייתה שליטה מדומה . . חיבוק

אביב, הי, בטח שיש מקום לחלשים. וחשוב מאד להכיר אותם. ויש כאלה שאולי קצת ייתחזקו ויש כאלה שאולי אפילו זה לא. נכות. ההמלצה היא פחות להישען עליהם בקטע של האחריות, כי אז כל המערכת קורסת. וההבהרה (וההקבלה) היא, שאני מטפלת עכשיו בשניים ביחד. בני אותו גיל. קטנטנים, אבל אחד זערורי וחלשלוש מאד פיזית, מוטורית, התפתחותית. שני גדול וחזק מאד מכל הבחינות הללו. פער עצום. משהו אמיתי ואני צריכה ליצור איזון שלא זה יחסר ולא זה יקופח או יוזנח, ולא ייוצר מצב בו כולם יתפרקו ויצווחו ביחד. יש מקום לקנאה, וזה בסדר. אבל מדודה. אני חושבת וזה גם עבר דרך הטיפול שזיהיתי את מקור החולשה האמיתית שם אצל קטנצ'יק (האחר, האמיתי) ואני עובדת על זה. גם בשבילי. וגם מישהו קטן זוכה על הדרך. ועוד מישהו קטן. סוריקטה

הי שוב אביב וכולם, וגם - חשבתי על כך שהפורום 'צריך' להישאר סוג של חזק, גם כאשר יש 'ניחוחות', כדי להיות יציב ושלם ולא להגיע למצבי פרגמטציה מוכרים וכד'. אודי חכם - סידר את עניין הכינויים, ואנחנו מוגנים למדי בפורמט הנוכחי (אישור מנהל, יום מנוחה וסופשבוע), נראה לי. סוריקטה

ואולי לא הבנתי אותך דווקא בגלל שהפורום חזק ואודי שומר אני מרשה לעצמי להביא לכאן ובכלל חלקים פחות חזקים בעבר הייתי כולי חוזק רק פלדה לא היה מצב לרגע של עצב או דכאון הם היו עפים בבעיטה חלק מהקושי שלי לספר בטיפול היה שאני לא יכולה להרשות לעצמי להיות בדיכאון או במקום שלא מתפקד . היום אני יותר חזקה ומרשה לעצמי להיות גם בחולשה ...לא להתפרק לא לתת להם שליטה אבל כן לתת להם מקום ...

אביבי, רוב המשתתפים מביאים לכאן חלקים חלשים וקשיים. נראה לי. מבינה את חששותייך ומניין הם באים, אובדן האמון וחבריו, המחיר האיום שמשלמים כאשר משתפים בחולשות את עולם הנרקיסים, בכל אופן, לא נראה לי שיקחו לך (או לאחרים) את המקום הזה כאן. מקווה עבורך. שלך, סוריקטה

רק להיום אני כותבת כאן רק להיום אני אשמור על עצמי רק להיום לא אפחד להביט בהרס רק להיום אבחר בהחלטות שטובות לי ולא במה שפוגע בי רק להיום אנסה להבין את ההרס הזה ומה מקורו רק להיום אחפש מאמרים / מחחקרים בנוגע להפרעת אכילה בDID מסתבר שלא מוכרים טיפולים לשתי ההפרעות יחד באסה לי אבל בטוח יש קצוות שיתאימו לי . רק להיום אחשוב איך אני מקדמת פרוייקט שרץ לי בראש רק להיום ..........

אמרו לי היום שרזיתי, זה לא מדויק, אבל רק היום אקבל זאת כמחמאה. היום אמרו לי שאני מיוחדת ואין דברים כמוני, שכנה אמרה, |נבוכה| אז גם רק היום אקבל זאת כמחמאה גם כן... (ואעז לכתוב זאת כאן) רק היום אומר שאני במצברוח טוב. רק היום היה יום מוצלח. לילה טוב, סוריקטה

רק להיום אנסה להקשיב לגופי רק להיום אקשיב למצוקה הפנימית רק להיום אשמח בחלקי רק להיום אלמד משהו מועיל רק להיום אנסה להיות כאן ועכשיו רק להיום אטפל במה בגופי רק להיום אוכל שפוי רק להיום. אמנע ממתוק רק להיום

אנוח קצת ארוץ פחות אנסה להקשיב בפנים אנסה לסלוח לעצמי אנסה לקבל שאני עושה את מיטבי להתמודד

רק להיום אנסה פחות 'לשנוא' את פסח. קניתי מתנה נשיקות מיוחדות בצנצנות מיוחדות. זה סוכר. אבל נאה לעין. זה מה שמצודד וקישוטי בעיניי. רק להיום ארגיש שלווה ואיזון. סוריקטה

אז רק היום אבטל חלק מהתוכניות שלי ואשנה אותן. כדי לנוח. סוריקטה

תודה על סופ"ש תודה שאני מזהה את התחושות שרוצים לברוח מכאן ומבינה מאיפה זה מגיע תודה על שבוע חדש תודה על כל מי שכאן תודה על פרנסה תודה על מזג אויר אביבי תודה לטבע ולבעלי החיים תודה על היש בחיי תודה על מי שאני על המורכבות שבי תודה שאני מבינה שאני לא מבינה תודה על צעדים שאני עושה תודה על אומץ תודה על מכשירים טכנולוגים תודה על עזרים שעוזרים לי לחיות

תודה שהגלים שכל כך מזכירים את פעם שהיו בעוצמה בסופ"ש חלפו. תודה למחשב ולאינטרנט ולסמרטפון. תודה למי שמביט בעיניים. תודה למי שאומר אמת. סוריקטה

תודה שקמתי תודה שבוקר תודה שיום. חדש תודה על קולות הבוקר תודה על מים חמים תודה על אמבטיה תודה על אוכל מוכן לקחת תודה על מוזיקה תודה על אנשים נפלאים שמלווים אותי תודה על שמחה ועצב וכאב תודה על החיים האלה תודה

תודה שבבוקר הספקתי לקפוץ לפני העבודה לעזור למישהו אהוב וגם הספקתי לפנק את עצמי בקפה. תודה שהספקתי לעשות אתמול עבודות גינון ומקווה שגם היום. תודה לשעון הקיץ שנותן לי עוד שעת אור לפנות ערב. סוריקטה

תודה שגם היום היה מוצלח. אבל המון מאמץ. סוריקטה

מנסה להעסיק את עצמי במלא עשיה התחלתי לרוץ ועכשיו עם פציעות ספורט מנסה בכל יכלתי לשכוח אבל אלוקים לא נותן לי רדופה ואין לי טיפה שקט בפנים לאן שאני הולכת הכאב והסיוטים והמצוקה מלווים אותי.. מנסה לקבל אבל לא רוצה אז נלחמת ונלחמת והגוף כואבת והנפש כואבת והמצוקה גוברת וגם היאווש.. אין לאן לברוח ואני לא יודעת מה לעשות יש לי כל כך הרבה חוסר אונים הכי אני רוצה שקט בפנים

אוי ינשוף, ריצה מתחברת לי לבריחה ממשהו, ופציעת ספורט איכשהו מתחברת לי לסוג של פגיעה עצמית. משהו יותר מידי כזה. הלוואי ותוכלי לנוח קצת להירפא. הייתי תופסת אותך באמצע הריצה ומחבקת חזק חזק חזק. סטופ. שלך, סוריקטה

סריקיטה יקרה המילים שלך מדוייקים לי והם מרגיעות אתן לעצמי לנוח קצת.. תודה יקרה

יקרה תפסיקי להילחם יודעת, קל להגיד קשה עד מאוד לבצע שולחת חיבוק וכוחות ....אוהבת מאוד

אביב יקרה עושה את מיטבי כדי להתמודד חשבתי שעל ידי ריצה אוכל לברוח ואולי זה כן יכול להקל אבל לא כמו שחשבתי אולי זה יכול להיות כלי עזר במטרה להתמודד . קשה לי לקבל ולא לברוח... אומרים לי לאט לאט..

רוצה להגיד עוד משהו.. הדרך התמודדות שלי הוא קיצוני כח המצוקה בפנים הוא קיצוני אפשר לאזן?? לא יודעת.. פשוט מחפשת דרכים להתמודד כדי לא להתפרק לגמרי והפחד הכי גדול.-להתאשפז..

הימים של לפני פסח... 💗 סוריקטה

https://www.youtube.com/watch?v=z-cEI02kOcY אסוציאטיבית זה מה שעלה לי בראש שקראתי אותך , חיבוק

הימים שלפני פסח..מפיך זה נשמע קל, נחמד. לי זה ממש כואב עד כדי פיזי...ממש עצוב..

הי כולם, ובכן, ירידה הדרגתית במינוני התרופות - ואני מרגישה יותר. כל מיני, גם כעס וגם עצב, וגעגוע, חמלה, והחמצה, וקיפוח. חרדות וקוצר רוח. ויש רגעים בהם בעיקר מידי כאב קיומי. מידי. אז, בהתייעצות, אעלה שוב חלקית. נו, מה לעשות. אם אני בונה על תפקוד, אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות ככה, בהרגשת שבר גדולה מידי. או לבקש לא להיות. שיהיה שבוע טוב, ובוקר טוב, סוריקטה

לא פשוט ...להרגיש אבל חשוב מי כמוני יודעת כמה קשה לתפקד כשמרגישים ....אתך מחבקת

מייד כשהרגשתי כך כתבתי לרופא הנפש שלי. זה כשלעצמו הרים. הוא היה איתי. אז מעדכנת. ועבר עליי יום סביר בהחלט. סוריקטה

סוריקיטה יקרה טוב שיש לך את היד על הדופק טוב שאת קשובה לעצמך שמחה שקבלת את העזרה שאת זקוקה לה איתך, ינשוף

סוריקטה אהובה לא הייתי בטוחה אם עניתי לך כאן או לא אז חיכיתי שיעלה שמחה עד מאוד שנעזרת שמחה שאת שומרת עלייך מאוד חשוב , אתך חיבוק

שלום רב, אני מורה לפסנתר ואני מלמד בכמה בתי ספר בארץ, אני מלמד אחד על אחד ויש לי קשר טוב מאוד ברוך השם עם כל התלמידים פרט לתלמיד אחד שהוא שונה מכל השאר, התלמיד הזה חדש אני מלמד אותו פחות או יותר חודש וככל שהזמן עובר ואני מגלה אותו יותר ככה זה נהיה יותר ויותר חשוד. אני חושב שאולי הוא פסיכופת, הוא מאיים עלי כל הזמן ואומר שיש לו נשקים בבית של אבא שלו והוא סיפר לי דברים איומים על המשפחה שלו. אני לא יודע אם הוא חולה נפש או מה המצב הנפשי שלו בסופו של דבר אין סינון תלמידים בבתי ספר מי שבא ברוך.הבא. אני קצת אבוד, אני לא יודע איך להתמודד איתו, הוא לא ילד מופרע - הוא פשוט לא רציונל ולא שפוי, אשמח לדעת מה אפשר לעשות בנידון הזה אני קצת אובד עצות, לדבר עם ההורים ? או מנהל בית הספר ? או בכלל להקליט אותו וללכת עם זה למשטרה ? תודה מראש - יוסי

הי אודי, אני מרגישה מפורקת. אין מילים באף שפה שיכולות לתאר את מה שאני חווה מאתמול, אני פשוט מפורקת לרסיסים. ואני לא מצליחה להתאושש. אני משתגעת.

מיקה יקרה , רוצה לשתף מה קרה .... אתך שולחת כוחות וחיבוק אם נכון לך

הי מיקה, אני חושבת ששפת זעקות השבר (עם או בלי קול) יודעת לבטא מצבים כאלו, אולי. בכל אופן, אולי היום יש יותר מילים? האם הגל עבר? את יודעת מה הטריגר? שלך, סוריקטה

כן. געגוע. הי כולם, ובכן, רוצה שיהיה כאן (הפורום). ושמחה שיש הפוגה לנשימה ואיסוף כוחות ונחזור רק בראשון. לא כועסת. מתגעגת לאנליזה, והמטפל החכם שלי אמר שאני יכולה לשכב על הספה אצלי בבית ולדמיין. כחלק מההתפתחות. אסביר - אני לא משתמשת בספה הזו עדיין. לא יושבת עליה ולא אוכלת על השולחן שמולה ולא צופה בטלוויזיה. אורחים כן. אבל אני ישנה במיטה (שזו התקדמות) ומתרחצת באמבטיה והולכת לשירותים - שזה ממש הישג לעומת העבר. אז אולי זה סוג של משימה. ירדתי קצת בתרופות, ועכשיו אני מרגישה יותר את כאב הקיום. מתפתלת. אבל פחות אפטיות ותופעות לוואי אחרות, כמו שינוי דופק ובעיות במערכת הנשימה. מרגישה גם כעס, שאיתו פחות נוח לי. אבל גם זה רגש. והנה בא גם הגעגוע. מתגעגת גם לילדים חמודים כל כך ואהובים שטיפלתי בהם. מתרגשת כל פעם לראות אותם גדלים. מחפשת לי חוג שיש בו פעילות קבוצתית - אם יש לכם המלצות אשמח כל כך. והמוזיקה המדידטיבית שנשמעת לי ברקע בימים האחרונים מדברת אליי געגוע. לחיבוק. באהבה, סוריקטה

רצון להיות כאן ורצון חזק לברוח מכאן כותבת מוחקת מרגישה מנותקת אודי אפשר יד להתקרקע .....מרגישה כמו בלון על חוט שתהייה שבת טובה ונעימה

אביב יקרה, מה מרגיש מבריח מכאן? (אם תרצי לספר, ותהיינה מילים). שלך, סוריקטה

לא יודעת אהובה פשוט מרגיש שאין לי כאן מקום מחנק בגרון בורחת אולי בעיקר מעצמי ולעצמי ככל שמנסה לא לאכול יותר נסגרת בתוך עצמי כל כך חנוק וללא מילים ומצד שני עושה המון תהליכים ותדעי לך שבזכותך ממשיכה לכתוב את העצים האלה התודות ורק להיום כי את כותבת עליהם וזה נפלא בעיני .... ההרס מרים ראש בכל מיני צורות .. תודה יקרה

היי אודי, נפגשנו היום נדמה לי שאני מתחילה לחבב אותו. הוא לא היה כעוס והיה די נחמד. ואפילו דיברתי... לא אראה אותו שבועיים בגלל החג. סוף שבוע נעים...

רק להיום אקשיב לגופי רק להיום אנסה להיות שם עבורי רק להיום אשמור לא לאכול דברים שלא צריך רק להיום אנסה להנות מימה שיפה רק להיום אקבל כל שיבוא רק להיום אקשיב למוזיקה מבריאה ואעשה פעולות מבריאות עבורי רק להיום אצחצח את שיני ואדאג לגופי רק להיום אראה את השני רק להיום לא אהייה שיפוטית כלפי וכלפי האחר

רק היום רכשתי מזה שנים בגדי ספורט. נראה לי יותר מעשרים שנה... אני נראית בהם (בעיניי) סביר למדי. אבל הפנים כבר מאד לא צעירות. מרגישה שיש קונטרסט. הבגדים יכולים להסתיר את העור והפגמים בגוף. הפנים חשופות, ואנ'לא מסתירה עם השיער. סוריקטה

הי תודה שלא השארת אותי כאן לבד...די התבייישתי שירשתי לא נכון ...:)

מעניין מה פרוייד היה אומר על זה ....

ועכשיו אצטרך לחיות עם הגעגוע שאתה אוהב אודי..ואני לא אוהבת..רעב זה בהחלט בריא כשהוא בא בזמנים שהוא נחוץ..אם הוא בא הרעב למשהו אחר ואינך מבין זוהי אכילה רגשית וזאת בעיה..למדתי מהו רעב שזה טוב..אבל קשה. לא מצליחה להסביר כל כך...אז שוב..תלות..אוףף למה זה כל כך קשה להבין שלא נתראה חודש שלם..חודש! זה הרבה זמן. הרבה מידי זמן עבורי....פשוט עצוב לי..יודעת שתחזור יודעת שהיא זקוקה לזה..יודעת שזה חג ..זה חג שאני שונאת..תקופה שאני שונאת והיא נוסעת ולא יוצא ממש להפרד בפגישה שהייתה אמורה להתרחש. בגללי..אני אשמה..וזה מבאס. לא רוצה להפרד או לומר זהו. יודעת שתחזור. מפנימה כבר שהיא פה. ובכל זאת מרגישה תינוקת קטנה שמושכת בשמלה של אמא שלא תסע....אוףףףףףףף דווקא בפגישה האחרונה דובר על חוזקות ודברים טובים שהתקדמו....ועכשיו האם אלך שוב אחורה???? הרבה שנים.. הרבה זמן. הכרנו לפני 8 שנים..אציין בעוד יומיים 8 שנים אצלה...יום הולדת נוסף להכל.....ועדיין...כמה שנים אוףףףףף.

הי מיכל, באיחור קל - יומולדת שמח! סוריקטה

סוריקטה יקרה, כן..את הזכרת אותי בקשר ליום הזה😁 תודה

וואו מיכל, חודש זה באמת הרבה זמן. זה באמת קשה. גם אני לא אוהבת את פסח, וגם אני חוטאת באכילת רגשית. נכון שתמיד רעבים בפסח? כי תכלס אין מה לאכול ומצה זה לא טעים ולא משביע. וגם משמין. איזה כיף שיש לך מטפלת חמודה ושאת מתגעגעת אליה. זה כיף שיש מישהו כזה להתגעגע אליו. מותר לך לסמס שהיא בחופש? יש לך תמונה שלה שאת יכולה להסתכל כשאת מתגעגעת? אם לא, אז שלא תיסע ודי. מותר לרצות את זה. אוף, זה לא בשליטתנו אהה? סתם שתדעי, שהקשר שלך עם המטפלת שלך הוא סוג של מודל עבורי לקשר שאני רוצה עם הפסיכולוגית הנרדמת שלי. את מהווה מודל עבורי. כי את אישה רגישה ויש בך משהו מאוד מכיל ואני גם חושבת שאת בנאדם עם הרבה נתינה.

מיקה יקרה, וואו... יש קשר מצויין עם המטפלת, נכון...זה קשה לאללה. .היא לא נראה לי כל כך מבינה בעינייני דתיים בחגים היא חילונית כזו ממש...אבל רוצה להבין....מי יכול להבין? נקיונות והכשרה, החלפת כל הכלים פלוס החלפת כל מוצרי המזון בבית לגמריי...להתחיל כאילו בית חדש. וכן, רעב תמידי כלום לא משביע באמת! ומאמינה שזה יגיע אצלך קשר כזה, אולי היא יפיפיה נרדמת שהערת כמו שאמרה סוריקטה החכמה שלנו😁 וואו על איך שאת חווה אותי, תודה שכתבת את זה! אני מרגישה שאת אדם שבקלות יכולתי להתחבר איתך. כל ה"נשיות" ממש כמוני. המטפלת שלי ממש נשית ברמות על. תמיד בגדים יפים כל פעם בגד שלא ראיתי. מטופחת,יפה ורזה ממש...לקנא. אני לא מסוגלת עדיין להרגיש נשית..יותר משהו ילדי כזה..בן/בת. לכיוון הינקות לפעמים... למרות שירדתי הרבה במשקל והיום נראית בסדר כזה.נלחמת על להראות רגיל ולא שמנה! הייתי שמנה כל חיי. יצא לי המון...חיבוק מתאים🤗 ממש אוהבת אותך כמה שניתן להבין דרך הוירטואלי.

ומיקה. לשאלותייך, לא מסמסת כשהיא בחופשה. יש תמונה בווטסאפ שלה. היא לא רשומה אם היא מחוברת וכו' שזה עדיף כי פעם הייתי מסתכלת. תודה יקרה😍

מיכלי זה קשה אין ספק אבל אני כבר מכירה אותך ואת תצאי מאוד מחוזקת .. כמו תמיד ובנתיים אנחנו כאן חיבוק

אביבוש...כן, השכל יודע הרגש עוד לא מפנים...באסה. תהיו פה. זה עוזר. תודה😍😗

הי מיכל יקרה, קוראת שוב את הודעתך, ונראה לי שמה שכתבתי קודם פחות מותאם אולי. את יודעת לזהות שאת מרגישה עכשיו געגוע? מה את בעיקר מרגישה? אולי כעס? החמצה? החמצה חתיכת מילה לפסח... גם מילה זו חתיכת מילה. טוב טוב השתגעתי. חודש זה הרבה זמן. כתבתי כבר פעם שהגעתי לפורומים של דוקוטורס לראשונה בחופש ראשון של הטיפול. בפסח (...) פסח, בינתיים, הוא מאד לא חג שלי. דווקא מרגישה בו את היעדר החירות, לצערי. ומיכל, גם אם תגיעי למקומות של פעם, להערכתי הם יחלפו יותר מהר ותבריאי מהם בסך הכל. באמת חתיכת באסה. ממש באסה. מבינה את האוף שלך. סוריקטה

4 שנים הייתי בעצם ב2 טיפולים. המטפל שלח אותי למישהי שמומחית הפגיעות מיניות ופוסט טראומה. הלכתי אליה בזכותו בתמיכתו. בליווי צמוד צמוד. היום נפרדתי ממנה. היא אמרה שיש עוד עבודה אבל שהתקדמתי מאוד וזה בסדר לעצור ולנוח קצת. אז היום נפרדנו. פעם ראשונה בחיים שהצלחתי להיפרד ולא להרוס. מזל שיש אותו. הוא באמת מציל לי את החיים.

חמודה אמיתית .....אכן תהליך נפלא שהצלחת להיפרד ולא להרוס ...גאה בך

כל הכבוד!!!!! וואו... ממש ממש לא פשוט. נהדרת! וגם השיתופים שלך פה כבר כל כך אחרת...לטובה!!! 😗

הוא באמת מציל לי את החיים" הי רוני, ממסגרת. סופשבוע נעים, סוריקטה

הי אודי, אתה יודע שלאחרונה שמתי לב שהפסיכולוגית הנרדמת שלי היא ממש אישה. היא מתאימה את החולצה לנעליים והחליפה את התיק השחור והמשעמם לתיק בורדו יפה. וואי , כמה שאני מקנאה. חלום חיי להיות אישה אמיתית כזאת כמוה. איזה מהממת שהיא. גדלה לי ככה מול העיניים. אוף, מה עובר עליי בכלל? סיפרתי לה בפגישה האחרונה על הפחד שלי מבדיקות ועל הלידה הקשה שעברתי וכמה שהרגשתי לבד. והפנים שלה נהיו עצובות כאלו. יפה, לפחות היא לא נרדמה. אני רוצה להמשיך לדבר איתה על זה. ובסיום הפגישה שלחתי לה הודעה מה יקרה שהיא תלד. כי היא צעירה וכו'... היא אמרה שהיא לא מתכננת ההיעדרות ממושכת בזמן הקרוב. אני צריכה שהיא תישאר כאן, כי אני צריכה לדבר איתה ולספר לה דברים. אני באמת מתחילה לספר לה דברים אישיים.

אלופה! טוב שאת נפתחת ומשתפת...מקווה שזה יוצר קרבה יותר ויותר...בהצלחה יקרה!😍

הי מיקה, אהבתי 'הפסיכולוגית הנרדמת'. כאילו מישהו צריך (ואולי כבר עשה, גם אם לא קונקרטית) בך בפנים לתת לה נשיקה, שתתעורר ויחול בה פלא כמו באגדות. זו לא באמת אגדה. מרגש אותי מאד לשמוע על היקשרות הדרגתית. שלך, סוריקטה

יוו סוריקטה, אבוי לי אם ארצה לנשק אותה אגב, היא דווקא ממש אישה נאה. יש לה חמידות כזו, שהיא נדמת לי כילדה מפחיד לי קצת, את יודעת...שלא אפתח אליה כאלו רגשות.

הי מיקה, לא לזה התכוונתי, אבל לקחת את זה לשם. בכל אופן, למה אבוי? מותר לרצות. לא חייבים לממש את זה. וגם לא עושים את זה. את גם יכולה לרצות להיות נסיך. אז מה. את יודעת, מדברים על זה. סוריקטה

לכן כל מי שיש לה מלחמה בראש .....מראש מתנצלת עם לא חשבתי על מישהי שמרגישה בדיוק ככה ...בואי רוני ...בואי כמו שאת יודעת ......... במבי , זה אולי ידבר אלייך ... שיק , לא יודעת אם את כאן בסביבה דואגת לך , לא היית ממש במיטבך באחרונה שהיית כאן ...אתך גולם , התגעגעתי מלא מלא ינשופי שירה ....בטוחה שזה ידבר אליכן ... וכמובן שלכל מי שרוצה .... https://www.youtube.com/watch?v=sARhxTDZeFY

אפילו בתוכנו. יש לי משאלה כזאת שלקראת חג גדול מגיעים לכאן יותר אנשים גם מפעם ואפילו נפגשים קצר, מחבקים ואומרים שלום. מזמינה בחמימות. יש מקום ולב רחב. סוריקטה

נכון את צודקת ...מקבלת ...זה לא היה בקטע של הזמנה .. זה התחיל בגלל מילות השיר חשבתי לי על ינשוף ושירה ...ואז זה צמח ..

אביב יקרה תודה רבה השיר בהחלט מדבר אלינו אוהבת, ינשוף

רק להיום אכין רשימת מטלות יש המון אנסה לא לבהות ברוב הזמן רק להיום אצא ממשבצת הנוחות שלי רק להיום לא אתן לכוחות ההרס להשתלט רק להיום אקשיב לקולות השקטים אלו שרוצים לחיות טוב רק להיום אשמח וארקוד רק להיום אוכל בריא אקח כדור שצריך רק להיום אחבק את עצמי רק להיום אנסה להסתדר עם כולם לבדי רק להיום אבקש עזרה כשאצטרך רק להיום אקשיב לכל חלקי רק להיום אקדם נושא חשוב בהתפתחות האישית שלי רק להיום אצחצח את שיני כמו שצריך - כמה קשה לכתוב את זה רק להיום .................

רק אתמול עבדתי בכמה מקומות, אז רק להיום אשמח שהייתי עם כל כך הרבה ילדים אהובים. והורים אוהבים. ואביב, הקטע של השיניים - וואלה. אני מזייפת בזה לפעמים, אבל כן עושה את זה באופן יסודי מעת לעת. ממש בגלל שקבעתי לי מראש תורים לרופא שיניים ולשיננית וביקשתי תזכורות. ואני לא רוצה להגיע ולעשות בושות. היה הרס, אבל עוצרים אותו. יש עוד רופאים שאני צריכה לקבוע תורים, ואם זה לא נקבע מראש ואני צריכה ליזום כל פעם מחדש, כן מתחילה להתברבר. כמו רופא נשים, למשל. ובכל זאת אני עושה מידי פעם בדיקות סקר כלליות, וממוגרפיה, אוטרסאונד שד, צפיפות עצם. צריכה להגיע לדברים האלה מוכנה ושלמה. כל כך בא לברוח. בתרופות החלטתי / החלטנו לרדת במינונים, לאט לאט. ועדיין בסדר. גם הסביבה השתנתה ואולי גם תופעות הגיל קצת. כתבת 'לכל חלקיי' - וחשבתי לי שבהסתברות גבוהה יש חלקים שאני פחות מכירה, עד כדי לא מכירה. למשל, כי לא הייתה לי אהבה או זוגיות וכד'. רק להיום אזכיר לעצמי שיום חמישי. פחות ישנתי, אז אין איזו עליצות גדולה. אבל הי, יום חמישי היום, וגם אביב, וגם השמש מפציעה מוקדם. רק להיום סוריקטה

רופאים ושיניים לא כייף אבל משתפרת ... רופא נשים לצערי מבקרת אותו בשנה האחרונה בתדירות של כל חודש וחצי ...באסה וגם המון כסף כי זה פרטי .. ושאר בדיקות משתדלת ....דווקא מאוד השתפרתי בשנה האחרונה ואת יודעת כתבת לי על הבהייה והמנוחה וזה לפעמים מאוד קשה להשגה בתוך מערכת משפחתית .. אבל למדתי להגיד שזה עכשיו הצורך ... וקראתי אותך למטה על הלימודים ...תודה יקרה . מקווה שאצליח לעשות. מאוד רוצה לשתף אבל זה ממש יחשוף אותי.

לגבי הבהייה - אני מניחה שיש לי דווקא פחות צורך בזה כשאני בתוך מערכת עם אנשים. למשל, כשאני מטפלת כמה ימים רצוף בילדים כולל לילות בבית מתפקד, שהוא לא שלי. אבל עדיין, אלו רק כמה ימים ואז אני חוזרת ללבד שלי. זה בסדר לא לחשוף. לי נראה שכל כך חשפתי כאן. אבל אני בסדר עם זה בינתיים. אם מישהו יגלה, לא עשיתי נורא רע. אפילו יש לי משאלה כזאת, שיגלו את החלקים החמודים שלי, ושידעו קצת על ההיסטוריה. בכל מקרה, אני אולי גם די יכולה לספר בעצמי ממש. שלך, סוריקטה

אצלי הצורך הוא של הקטנים החלקים הילדיים .חושבת שהילדים היו קטנים זה לא בא לידי ביטוי בגלל המשחק עם הילדים. ..אבל היום שכולם מבוגרים ..אני לא מאפשרת להם לצאת ואז זקוקה לזמן נפרד כדי לתת להם מענה של דברים ילדותיים כמו הדובי וכאלה .. אבל מסתדרת גם למדתי להגיד לבן זוגי עכשיו צריכה להיות לבד לא אגיד שזה קל לעיכול ואני משתדלת למצוא זמן בלי לפגוע בשני .....מורכב כבר אמרנו לא ...

הי אביב, מבינה מאד מאד. לא רשמתי כאן, ואשמור בלבי, אבל יש חלקים מאד מאד ילדיים אצלי ולא מפותחים, בדומה מאד למה שתיארת. ואני צריכה לגמרי לבד בשבילם. אנחנו לא המבוגרות היחידות איתם, גילה לי המטפל :-) שלך, סוריקטה

העץ הזה ...כל כך לא בא לי כל כך בגללו אני מכריחה את עצמי להכנס לכאן לכתוב ....מרגיש מחוייבות , מרגיש קושי מרגיש נמאס לי ממנו ...ואני יודעת שאלה הם כוחות ההרס שמדברים כנגד תרופה טובה ...אז קורעת קרומים ו... תודה שבוקר תודה על קולות הבוקר תודה שאני יכולה לכתוב תודה שיש קצת הקלה בבריאות תודה על בית תודה על ארון ומיטה וכסא וספה ומקרר ותנור תודה על היש הלא מובן מאליו הזה תודה על משפחה תודה שאני מרגישה יחד גם שלב תודה על נתינה וקבלה תודה שאני יותר קלה עם עצמי ונותנת לעצמי מנוחות כשצריך תודה על קונפליקט בן חלקי תודה על המקום הזה על כולכם עלייך אודי יום חדש מלא בריגושים של יש ושל התחלה אז ....תכוונו רמקולים אנחנו ממריאים .. אודי תודה מיוחדת על השיר הזה .... https://www.youtube.com/watch?v=Q5RSxb8Neag

תודה שקמתי תודה שיכולתי להיות שם עבור מישהו תודה על מיטה נוחה תודה על שיפור מסויים בבריאות תודה על נסיונות לעשות תודה שנזהרת מהמתוק תודה על שמחה תודה על עצב וכאב תודה על מחשבות תודה לטבע לבעלי החיים תודה על המקום הזה שמאפשר

תודה לילדים האהובים שחיבקתי ונישקתי אתמול. תודה לבעלי החיים שחיבקתי ונישקתי אתמול. תודה לפריחה ולעלעלים החדשים שמבצבצים. תודה לבוקר. תודה לאוויר. תודה לאור ולשמש. תודה שהתקדמתי ולמדתי יותר את התינוקות במקום העבודה החדש. אני עם המוזיקה המדיטטיבית הזאת ברקע על הבוקר: https://www.youtube.com/watch?v=y7e-GC6oGhg סוריקטה

הייתה לי אמא, יש לי אמא. אמא שאולי כבר לא רצתה אותי בתוך הבטן שלה, ואולי גם ללא ממש מחוץ. אמא שתקפה אותי, תקפה באופן מסכן חיים. אמא שוויתרה עליי. לא היו עדים, ואולי כן, אבל מי שהיה החניק, מחשש לאבד את הראש שלו. אבא הקים משפחה חדשה. לאמא היה חבר. החבר נגע כמו שאסור וכילה בי את זעמו. גם הוא. מערכות יחסים דומות שוחזרו לפחות במשך 35 השנים הראשונות לחיי. משהו היה מאד לא בסדר. לא תפקדתי בעצם בשום תחום. קרוב לגיל ארבעים בחרתי בחיים. שלי. ניתקתי קשר טכני עם העבר. התחלתי קשר, ברבות הימים מסתבר כמשמעותי ומתמשך, עם איש מקצוע. כבר מאוחר. מעט אפשר היה לשקם. אבל משהו ניתן. חלפו 15 שנים מאז. ואני פה. סוריקטה

גיבורה!!!

סוריקטה ריגשת ...אכן סיפור יציאת מצרים ואת את גיבורה ....חיבוק

סוריקטה יקרה! מכירה אותך מפה כבר המון המון זמן. 8 שנים ליתר דיוק. ומאוד מאוד מורגשת הדרך האמיצה שלך! את בהחלט גיבורה אמיתית!!!! וזה שלך! למרות כל התלאות שעברת את פשוט מדהימה! כמה כוחות נפש אדירים. הכלה לאחרים פה, פשוט שאפו ענק!!!! 😍לא מובנת מאליה הדרך וההשג. את אחלה ואת חמודה🤗😉

סוריקטה היקרה, את כאן ואת איתנו ואת כזאתי אלופה שכמותך! את גיבורה ואת חזקה ואת ממש ממש מיוחדת :-)

סוריקטה אהובה, את פה ואת נראית. כאב לי מאוד לקרוא את תמצית סיפור יציאת המצרים שלך. כמה זוועה וכמה כאב במשפטים הקצרים, וכמה כח ביציאה, בבחירה שעשית. שלך שירה

סוריקיטה יקרה לא קל לקרוא אותך... בכל מה שעברת.. באמת שאני מאחלת לך יציאת מצריים ושיהיה לך בחיים הרבה ברכה וכל הטוב את יודעת שהנוכחת שלך כאן בפורום מאוד משמעותית עבורי.. יש בך המון חכמה וגם לב רחב.. ינשוף

מוכנה להסביר את הכוונה לרעש לבן ...הרעש היחידי שאני מכירה זה הרעש ההמום הזה שיש לי כל הזמן בראש ....שלא מפסיק וכדי לא לשמוע אותו אני חייבת רעש חיצוני ...

הי אביב, את מוזמנת לחפש ביוטיוב, תוכלי למצוא 8 שעות של רעש לבן שאמורה לסייע לשינה. הרעש יחסית ממסך ומעדן לאוזן קולות פתאומיים ויוצאי דופן. מאמינה שיש גם מי שלא סובל את זה. תלוי. סוריקטה

אני מאלה שצריכים מוזיקה כזאת שיש לה מילים שמדברים אלי ... ומוזיקה שמקפיצה את הלב אבל לפעמים אני יכולה להקשיב גם למוזיקה למדיטציות ....בדרך כלל אני נעלמת איתה .

הי אביב, הי שוב, ... ואם את מתחברת לצלילים מדיטטיביים עדינים וחרישיים - גם אפשרות. אבל כל אחד ומה שמתאים לו. סוריקטה

אודי אני מנסה להבין כוחות ההרס -החלקים הפחות מקובלים ... אני מניחה שיש אותם אצל כל אדם גם כזה שלא עבר פגיעה ...מה מאזן אותם .. ואדם שעבר פגיעה אבל הוא לא דיסוציאטיבי כמוני ...כלומר הוא מרגיש ויודע שההרס הזה זה שלו . למה הוא ממשיך לפגוע בעצמו ...ואיך מקבלים את החלקים האלה ויחד עם זה גורמים להם להתנהג אחרת... אודי אני מבולבלת מנסה להבין בהיגיון כדי שאולי אצליח לקבל .. לא מצליחה להבין איך החלק הזה בנפש האדם אמורה להתנהג בצורה מטיבה ....

אם אפשר להצטרף, אביב - מניחה שיש לזה גם קשר לקבלת חלקיות ואמצע. מחשבה של בינתיים, סוריקטה

הי יקרה מוכנה להסביר ..איך קשור קבלת חלקיות לחלק שמחזיק בהרס העצמי . שאלתי את המטפלת על מה שקורה כשהם באים עם אני נשמעת תוקפנית היא אמרה שלא כלפייה רק כלפי .. לכן מנסה להבין ..מה המטרה של החלקים האלה . מתוך הנחה שהם נוצרו כדי להגן עלי ... מנסה להבין כדי להצליח להתחבר ..

הי אביב, ראשית, גם אני ממתינה למילותיו של אודי, ואומר עוד משלי - להבנתי - כשאת תוקפת אותך, את עצמך, את מזדהה כל כך עם התוקף, שאת הופכת לכאורה להיות הוא (או היא) ואז תוקפת אותו שבפנים שלך, וזה חוזר אליך, כלומר בסופו של דבר זה יוצא את בעצמך. אני לא יודעת אם זה להגן עליך, או שמא על התוקף (האמיתי, או המדומה). אולי הטשטשה ההפרדה. לגבי ההרס והחלקיות - עד עכשיו הרבה נהרס. מעין התמכרות להרס. קל יותר לומר - אם כבר הרוס, אז שייהרס עד הסוף, שיהיה הרס מושלם, כי אי אפשר להפוך את הכל לטוב מושלם. החלקיות היא עצירה במקום שבו יש הרס, משם מתאבלים וממשיכים הלאה עם מה שיש, גם אם זה מעט יחסי. כמה קל לכתוב... איכשהו את מצליחה להתחבר לדבריי? (מניחה שאת כבר מכירה ויודעת, ואני רק מזכירה). סוריקטה

ללכת לטיפול. או שמיציתי פשוט. או שהוא מיצה ... משהו תקוע.

הי רוני, יש זמנים כאלה של תקיעות. התחברתי לדברי אודי. את יודעת, לפעמים אני מרגישה שצריך לגעת בך בנקודה חלשה (ואת נפגעת, אמנם, כמו דקירה במחט או זבנג לפנים) אבל זה מוציא ממך הרבה מילים. ומילים יכולות לקדם ולקרב. אני גם יכולה לשלוח לך WD40 לשימון הצירים. זה בשביל הצחוקים :-) אל ייאוש, ובכל זאת, נסי לקחת אחריות ולהישאר, סוריקטה

אודי אתה יכול לעזור לי? אני לא מצליחה להרגיע והכל סוגר עלי בתוך חושך של כאב נוראי שלא מפסיק אני מנסה לצאת מהגהנום הזה ולא מצליחה אני לא מצליחה והיאוש דוחף אותי ממש עד הקצה אני לא יכולה לנשום בתוך הגוף הזה אני צריכה עזרה ולא יודעת איך לבקש אותה או מי יוכל לתת לי לנוח קצת מכל זה לקחת את הכאב לשים בצד וקצת לנוח. הפסקה. אודי

שירה יקרה - אולי בית חולים? להבדיל, סיפרתי כאן על האיש המבוגר בו טיפלתי שנים. ראיתי שהוא במצוקה שמחייבת עזרת שגדולה עליי, ופניתי בקריאת הצילו למי שכן יש לו כלים. הם טעו והוא לא אושפז מיידית, אחר כך מצאתי אותו על הארץ, אחרי שנפל מחלון דירתו. בבקשה, אם צריך, לתפוס את הזמן לפני. לא מתים כל כך מהר, והרבה פעמים כך גדל הסבל ויורדת איכות החיים. אוהבת אותך מאד, סוריקטה

אתך יקרה מעומק הלב ..אבל אל תישארי עם זה לבד בבקשה !!!!!! תבקשי עזרה , את יכולה לאט לאט את תילמדי לבקש אותה בקול חזק יותר, חיבוק ענק שירה - תנסי את בית אלה הם מבינות ומכילות ....ולפעמים עם המצב ממש קשה עדיף לתת למישהו אחר לטפל בחלקי האני שלנו ולנוח קצת ....

אודי, אני חייבת לתקן את מה שכתבתי קודם. אני לא אמא גרועה. אני עושה כמיטב יכולתי ויש הרבה דברים בהורות שלי שבהם אני טובה. יש צדדים בהורות שלי שבהם אני מתפקדת טוב. אני בסדר , לא הכל בשליטתי ואני עושה כמיטב יכולתי.

יפה, מיקה. אש על התיקון. סוריקטה

לא רוצה לכתוב מפוצל מכבדת אותך אבל לא יודעת איך לכתוב מחובר את מה שעוברת. מאפשרת לחלקים האלה הגבריים להיות בפגישה . וזה מאוד מאוד מוזר ... החלקים האחרים זה מרגיש כאילו הם לידי והיום יותר קרוב אבל אלו זה מרגיש כאילו הם יושבים עלי חונקים אותי בגופם מסתירים אותי שלא אראה ולא אשמע ואז...אז הם אומרים למטפלת דברים מגעילים . קוראים לה גברת מטפלת ומנסים להפחיד אותה .. אבל מפחידים אותי ואת האחרים ...אודי היא תברח מאיתנו בסוף היא אומרת שלא ... אודי אני משתגעת או אולי משוגעת ..... מה אני אמורה לעשות איתם ..הם. שלי הם חלק ממני זה ברור אז למה אני מתנהגת ככה לעצמי ...למה אני רוצה שאני אמות ואעלם ...למה אני רוצה להפחיד את המטפלת שתברח אוף אודי אוףףףףף ואודי הם אומרים משפטים שאבא היה אומר ... אלה מילים מגעילות ומשפטים נוראיים .. אודי ככה זה צריך להראות הדרך לחיבור ....??? וחוץ מזה כדי לאזן קצת את היום עשיתי עוד צעד להמשך לימודים ...ואני ממש גאה בעצמי ...

הי אביב, תני לי לתת עוד משקל לצורך איזון - יישר כוח בהתקדמות בלימודים. לא בטוח שהייתי יכולה בעצמי. זאת ממש גאווה. סוריקטה

הי אודי הייתי היום עם הבת שלי אצל רופא התפתחותי והיא תצטרך לעבור לגן מיוחד בשל קשיים רגשיים ושפתיים. אני מרגישה אשמה ושזה בגללי. כי אני כזאת אמא גרועה.

מיקה, יופי שהלכת לרופא התפתחותי בשלב מוקדם כדי לבדוק מה קורה במציאות ואיך לטפל. ראית, ולא התעלמת מהבעיה. אין לך מושג כמה עוזרים האנשים האלה. אם עוקבים אחרי ההנחיות שלהם - התוצאות פלאים. עבדתי עם ילדון עם בעיות התפחותיות בשילוב עם מקצוענית - ההישגים מרגשים כל כך. והייתה בהמשך השתלבות וחזרה לסקלה. אגב, אוכל לומר זאת גם לגביי, רק שאצלי כל זה התרחש אחרי גיל ארבעים והתוצאות, מן הסתם חלקיות מאד. אז ממש מוטב מוקדם. הייתי רואה בזה אתגר להרחבת הנפש. שלך באהבה, סוריקטה

פשוט ספרתי על רעב וגעגוע...כל היום רעבה ומתגעגעת ותוהה אם יש קשר....מתגעגעת אליה....עוד קצת היא תסע ולא תחזור אחרי פסח אלא מעבר לחג..הרבה זמן.ואז ארעב...למגע, לקרבה, לקול ששואל בתחילת כל פגישה" איך את?" ... פעם בשבוע נפגשות לא מבקשת פגישה נוספת, כבר לא כותבת לה בין...שבוע הבא בתחילתו פגישה שלא במועד ואז היא תסע להרבה זמן....ופסח. חג קשה ובמיוחד לדתיים שמשתגעים באוכל, בניקיון, בהכשרה..אוף....סתם כזה...לא רע..סתם געגוע רעב כזה....

הי מיכל, נשמע כמו החוויה הצפויה שלך בהיעדר המטפלת. אבל, הנה, נקלט, הועלה ומפיע בסוף. אז אולי אפשר להשיג בכל זאת סוג של שליטה? פריבילגיות האנשים הבודדים בפסח - נחסך מכל שתיארת. סוריקטה

כתבת לאכול כשרעבים - אז, אתה יודע, אודי, משוויצה שלמדתי מה הרגשת רעב קונקרטי לבטן. וכבר כמה שנים שאני אוכלת כמעט רק כשאני רעבה. אין התנפלות על אוכל, מנות קטנות יחסית ולא עד גודש, אין קרייבינג לסוכר, להיפך, אני בוחרת לי מה מתאים. וככה גם יהיה בפסח, שיצא לו שם רע בארוחות הכבדות שלו. אני יוצאת ללא פגע. יודעת לומר די. שנים של למידת עומק מתוך החוויה בטיפול. המשקל שלי יציב (וזה יפה בגילי) ואני בכושר. כן, זה נהדר כשיודעים לזהות משהו שהיה אולי פעם שהיינו תינוקות וקילקלנו אותו עם השנים. סוריקטה

תמיד חושבת יותר על יתרונות הטיפול ואיך זה מקדם אותי וגם איך שלא.. לאחרונה בגלל התהומות של ייאווש וכאב בלתי נסבלת ומחשבות על מוות אני שואלת את עצמי יותר ויותר "בשביל מה?" ברור שמקווים שאמצא שקט יותר בראש אבל באיזה מחיר? שוחחתי עם המטפלת הרבה על זה.. והיא תמיד אומרת לי שהיא איתי בכל מה שאחליט.. ואולי תגידו שאני מחפשת תרוצים לברוח.. ואולי תגידו שאני רוצה לחבל את הטיפול ואולי תגידו שיש כוח ברצון ובכך שאני מתנגדת כל כך אני גורמת למימוש רצוני.. ואולי ואולי.. ובסוף היום אני זו שצריכה להחליט ואתם יודעים מה? מרוב התלות במטפלת, אפילו אם נגיד ארצה לעזוב ,אני לא מסוגלת מרוב תלות ופחד להיות לבד.. ובטח כתבתי את כל זה פעם כאן.. אבל עדיין אני לא יודעת מה שנכון..

ינשוף יקרה, את מה שכתבת, גם אני מרגישה...בשביל מה? מה הושג מה לא? וגם לי היא אומרת איתך בכל החלטה שתחליטי...גם אני חיפשתי תירוצים לברוח ולא הייתי בטוחה שזה תרוץ... וכן, מרוב תלות במטפלת לא מסוגלת מהפחד להיות לבד...כאילו המילים שלי. מדהים כמה הזדהות מרגישה איתך כרגע. וכן, הכל נאמר אבל ההרגשה, אוי ההרגשה כל כך כל כך מוחשית....ועדיין לא יודעת מה הנכון.... צריך לנסות לשאת את האי וודאות :( כך וודאי הייתה אומרת...קשה לבצע, יודעת. איתך, מיכל.

וגם ואולי הכי.. אני לא מוצאת תמיכה מספקת לבין הטיפולים כדי להתמודד עם מה שיש..

הי ינשוף יקרה, זה בסדר להמשיך גם בלי לדעת למה עכשיו. חיבוק, סוריקטה

פסח מתקרב ויש כל כך הרבה עבודה... עבר כל כך הרבה זמן ונראה כאילו מעולם לא התאבלתי... אף פעם לא הגעתי לכך... מעולם לא התאבלתי על האחרי... על החיים אחרייך. על החיים שהותרת בלכתך. על הרסיסים, השברים והחורבן. אף פעם לא היה זמן לכך. הנחתי לכך בצד, והשנים חלפו... בחרתי שלא להיעזר, למרות שיכולתי. הוקפנו בהרבה ידיים מושטות ובאנשי טיפול, אך סירבתי. הייתי צעירה ומבולבלת ובלכתך הותרת כאוס אדיר, חלל וכל כך הרבה שחור. תהומות של יגון וחורבן. עייפתי... השנים חלפו, הרבה שנים וכן הודחקת והושמת בצד כי "צריך להמשיך", כי "החיים חזקים מכל דבר אחר" , כי "צריך להיות חזקים בשביל______", אז כן הייתי חזקה בשביל כולם ועייפתי. עייפתי לא בגללך, וגם לא בגלל חסרונך, בנסיונות הללו עמדתי אך התרסקתי אל מול העתיד. אל מול הלא נודע. אל מול הכאב והחרדה ל_______. מתפללת לשלומה ללא הרף. ועדיין מקווה. אז יום הזכרון מתקרב... ויום הולדתך היה לא מכבר והלב נצבט. ועדיין אסור להישבר. אז לא מדברת עליך שנים בכדי לא להכאיב ובכדי לא לכאוב, אפילו את שימך אינני מסוגלת לאמר.

שירי יקרה כל כך מובנת העייפות הנפשית והפיזית ויותר ממבינה את המשפט הזה - אז יום הזכרון מתקרב... כשעוד לא פסח - קשה ביותר אתך יקרה , מקווה שהכתיבה כאן עכשיו זה פתח כן לשתף ולשחרר וכן לתת מילים לתחושות אנחנו כאן לעזור לך לעבור את התקופה כמה שאפשר ...בואי כאן אפשר לא להיות חזקה כל כך

אין כמו מוזיקה להוציא ממצבים קשים לרומם את הרוח הלב והנשמה ... אין כמו המוזיקה לתת כוחות להוציא ממקום הנוחות ולאסוף .... משתפת אותכם בכמה שעשו לי את הבוקר ,אשמח לשלכם .... מומלץ להקשיב עם רמקולים טובים .....והפעם לא מאזורינו אבל בעיני מושלמים .... I Know What I Like https://www.youtube.com/watch?v=gsIC3TvzLXE Never Let Go https://www.youtube.com/watch?v=DBrkbJhC4hk שיהיה לכולם שבוע טוב , שבוע שבו נצליח להקשיב לקולות הנכונים ....מהיום , מאתמול מעכשיו ....אני לא מוותרת ואתם ....

גם אני אוהבת מוזיקה אוהבת את השיר NEVER GIVE UP של SIA

ינשופי .....אחלה שיר וSIA גם לי יש חלקים שאוהבים אותה .... אין ספק שSIA מבינה את הרגשות שלנו ....

פעמים רבות אני בוחרת להקשיב לשקט. כמה שאני מצליחה, כי יש לי טנטון. לשקט. סוריקטה

אני לאחרונה עם השיר הזה: https://www.youtube.com/watch?v=-Mxjmti325o סוריקטה

וואוו איזה שיר מדהים והביצוע ...אהבתי תודה . להקשיב לשקט עוד לא ..רבל כבר יכולה לשהות בו קצת מבלי להבהל....

הי אביב, ומה עם 'רעש לבן'? לי זה מאד עוזר. אין פיקים גדולים מידי, וזה די שומר על רצף. מה את אומרת? סוריקטה

רק לעכשיו אנסה לא לבזבז זמן יותר בחלימה בהקיץ רק לעכשיו אהיה ממוקדת יותר רק להיות אוכל בריא רק להיום אחשוב על מה שניכנס לפה ומה שיוצא ממנו (גם במקלדת ) רק להיום אנסה להיות שמחה יותר מבפנים רק להיום אקשיב לעצב והכאב שיש בי רק להיום ארשה לעצמי לבכות עם עצמי לחבק אותי ולהיות שם עבורי רק להיום אקשיב לחלקיי גם עם יכאב רק להיום אנסה לתת לעצמי הצעיר יותר כוח ותקווה למרות ההיתקעות בעולם שחור קודר חסר תקווה רק להיום אזכור שיש גם וגם ולא רק ורק רק להיום אקשיב למוזיקה מרפאה וארקוד בלב ובגוף רק להיום ארשה לגופי לנוע במרחב גדול יותר כשאני עם עצמי רק להיום אציב מטרות ויעדים להיום אצא מהמחשב ואתחיל לפעול ...... שיהיה לכולנו שבוע טוב .....

רק להיום אנסה להסתכל על החיוב ולא על השלילה

בשנייה זאת, אביב, קראתי את דברייך ודברי מיכל אליי שם למטה והוטב לי. אז רק לעכשיו, ובזכותך, אתן לעצמי לחוש שלווה. רק להיום (וזה היה בעצם שלשום) אעשה שינוי בשיער. סוריקטה

רק להיום אשמור על שיני רק להיום אוכל בריא רק להיום אשמור על גופי רק להיום אקח את הכדור שצריך כדי לשמור על הגוף רק להיום אעשה פעולות פיזיות רק להיום אלמד משהו מועיל רק להיום אצא מאיזור הנוחות רק להיום אהייה שמחה יותר מבפנים רק להיום אקשיב לעצב לפחד ולכאב שבתוכי רק להיום אקשיב למוזיקה לא על מנת לגרש את העצב רק להיום אכבד את עצמי רק להיום לא אהייה בשפיטה בביקורת באשמה עלי ועל האחרים רק להיום אקבל את עצמי כמו שאני ולא אנסה לשנות איש חוץ מעצמי רק להיום אהייה חיובית יותר רק להיום

רק להיום אנסה לא לבהות יותר מידי בבוקר ולצאת לפני הזמן. החלפתי כדורי שינה, ואני לא קמה אפופה בבוקר, אם כי איני בטוחה עד כמה הם עוזרים בלילה. ואני שמה לב לעצבנות מסוימת, שזה בדיוק מה שאני מנסה להקטין, או לפחות לשמור על מימדים סבירים. אני דייקנית, על כל פנים. סוריקטה

המשפט הראשון שלך, אביב, כל כך מדבר אליי: רק עכשיו אנסה לא לבזבז הרבה זמן בחלימה בהקיץ. בעולם שלי נדרשות כמה שעות טובות ביום של זמן כזה, מניחה שאת מכירה. אולי גם הפורום ממלא כאן פונקציה כזאת עבורי. אבל, רק היום אנסה להקטין את הזמן הזה בבוקר. בוקר אור, סוריקטה

רק להיום אתמרח במשהו ריחני, בקטנה. אני לא מהמגונדרות. סוריקטה

שבוע חדש ....ולא בא לי להכנס לכאן ולא בא לי להתחייב על כלום ובטח לא לכתוב תודות . אז תודה למי שניכנסת לעץ תודות שבישבילך זזתי ממשבצת הנוחות תודה שקמתי תודה על פרנסה תודה על חצי לילה תודה על הגוף הזה שמעיר אותי גם בלילה ומזכיר שהוא קיים תודה על הפורום הזה שגורם לי לפחות בימים מסויימים להיות יותר ממוקדת ולהיות בעשייה תודה על היש בחיי תודה על מי שעוטף אותי תודה שאני מצליחה להרגיש עטופה תודה על נתינה תודה על קבלה תודה על דברים שמממש לא מובנים מאליהם והם קיימים בעולמי תודה על מי שאני על המורכבות שהיא אני ... תודה לכם שאתם כאן תודה אודי על המקום הזה

תודה שלא מוותרים תודה שנאחזים באמונה שיהיה יותר טוב תודה שיש תקווה תודה שיש שמש תודה שאתם כאן תודה

תודה שקמתי תודה על לילה מעניין תודה שישנתי למרות הכל תודה על בעלי החיים תודה שאני לא לבד תודה שאני מרגישה יחד גם שלבד תודה על צמיחה תודה על מחשבות תודה שאני כבר מצליחה להבין שיש לי פגיעה נפשית תודה על התהליך תודה שההבנה הזו לא אומרת כלום חוץ מזה שאני לא מושלמת וככזו אני יכולה להקל על עצמי תודה על הכתיבה הזו תודה שאני מתחילה להיות במקום פחות ביקורתי כלפי עצמי תודה על יכולת השפעה תודה שאני רוצה לשנות תודה על הלוחמת צדק שבי תודה על כל המכלול שאני תודה לכם שאתם כאן

תודה על הפריחה וההתחדשות של הצמחים באביב. הלוואי כבר ויבואו שוב לעשות כאן סדר עם החתוליאדה. מישהו בסביבתי מאכיל ולא מעקר ויש פה חגיגה. פניתי לגורמים המוסמכים, מן הסתם. אז לכש - אומר שוב תודה. תודה לילדונת אחת שהיינו פוגשים פעם בעבודה הקודמת בפעילויות שלנו, קטנטונת ממש ממש, רק מתחילה לדבר, אבל זוכרת אותי ושואלת עליי. שלחתי לה באמצעות אמה המון נשיקות וחמימות. אהובה שלי. אולי עוד ניפגש. ותודה גם שמגיע חג (אמנם הכי לא חג שלי) אבל עילה טובה להתקשר למי שאני אוהבת ומתגעגת. סוריקטה

תודה שהיום עבר בשלום יחסי, גם אם היו בו מהמורות. סוריקטה

... שבוע בו שינוי אורך הימים הכי משמעותי בשנה (לכיוון ההארכה), שבוע בו נכנס האביב רשמית (ואני זוכרת את יום ההולדת שלך, מיכל). שבוע חדש. חדש. שונה. אחר. ואני חושבת לי - במקום החדש, במקום העבודה החדש, לפי שעה, אני חווה את האנשים סביבי צנועים. במקום החדש - אנשים מחבקים, מביטים בעיניים. במקום החדש לא ויתרו על זכויות עבורי. המקום החדש לא מוצף ולא חונק ולא גרנדיוזי, ולא פלצני, ולא אגרני, והרבה יותר מסודר. במקום החדש - אני חוזרת הביתה באור יום, כבר עכשיו, ורק נכנס האביב. ולא שלא קשה. קשה מאד העבודה. בכל מקרה, אין יותר בפועל הישן ההוא, הפרידה משם, כן, הייתה שטחית מידי עבורי, ועדיין, מוצאת את עצמי קצת כמו מימה, אולי, מפתחת כלפיו איזו אובססיה שלילית, ותוהה, איך אנשי המקום הקודם, שנראים חביבים לגמרי, אגב, איך הם בטוחים שהם כל כך בסדר? איך הם בטוחים שהם הורים כל כך מושלמים? איך זה שהם כאלה עיוורים? הם באמת לא ידעו שהם משלמים כל כך נמוך? הם באמת לא ידעו כמה הם חסכו לעצמם? הייתי רוצה שהם יבינו שהם אחראיים לפרידתנו. ההערכה שלי היא שהם מאד לא מודעים. פרשנות מעולם האם שלי וכל הנרקיסיזם וזה - כן, כמובן שניתן למצוא. יש גרעין של אמת, אבל בעולם שלי הוא מה זה מגדיל נפח. אם כתבתי 'הם', המממ סיכוי גדול מאד שיש חלק בהשלכותיי. אבל לא רק אני אומרת. הסובבים אותי אומרים דברים קשים עוד יותר, לפחות כפי שאני מצליחה לשמוע אותם. שורה תחתונה - אני מרגישה כעס כזה מעת לעת וגם עלבון. ועדיין ההלם. ככה זה בערב, אלך לישון, בבוקר אתאושש ויהיה טוב. סוריקטה

כייף לקרוא על המקום החדש. ואת לא תשני את כל העולם אבל את בטוח הופכת אותו למקום טוב יותר😁נשמע מבטיח המקום החדש. את נהדרת!!!!

הי מיכל, היום אני לא מרגישה שאני נהדרת :-( אבל אנסה לזכור את מה שכתבתי ב'רק היום' בשבוע שעבר. 💗 סוריקטה

יקרה כל כך ברור שכחלק מתהליך הפרידה את חווה כעס .... מה שלא ברור במחוזותינו זה שנרשה לכעס הזה להיות , שמותר לנו לכעוס ...ושאולי אנחנו לא טועים כי אם האחר שוגה בהתנהגותו :) אז יקרה אני לא אגיד לך דברים בוטים אבל ....מימה שאת מעבירה אלי בכתיבה שלך יש בי את ההרגשה שגם את לא ממש מאמינה בכך שהם לא ידעו שהם חוסכים ושבערבי שישי עם חברים הם לא סיפרו בשיבחת המטפלת יחד עם תאור ההצלחה שלהם להשיג מטפלת זולה ונפלאה כמוך ....ותמיד יש את אחוזי הספק והמקום שאולי אני טועה כי הרי אני לא שם ואני לא הם ... בכל מקרה אהובה מותר לכעוס ולראות את חלקם ...ואני מאוד שמחה שעזבת אותם מעבר לשכר זה מרגיש שהרבה יותר טוב לך עכשיו .... אתך

הי אביב, כן, את צודקת, אני נזכרת שאני כועסת. בזמנו לא הרגשתי כעס. אחרים הרגישו. אני מבולבלת מאד מכל העניין הזה. לא בטוח שהבנתי את כל מה שכתבת עד הסוף. אנשים קרובים מאד ואמינים שחלקתי איתם את הסיפור, דווקא כן השתמשו במילים בוטות. השינוי מיטיב עימי, יש בזה אמת. וחסר לי הזקן ההוא, אדם שהייתי בקרבתו שנים ארוכות, האיש, שמצאתי אחרי שקפץ מהחלון - הנה לך עוד פרידה שלא פשוט לי לעמוד בה. המון תודה שכתבת לי. תכתבי גלוי - אם את רוצה, כמובן - זה טוב לי. סוריקטה

יקרה בגלוי ..... אני חושבת ככה לפחות מרגישה מימה שאת מעבירה שהם ניצלו אותך ביודעין . זיהו אצלך נקודות חולשה , צורך בקשר בחמימות ביחס טוב ומפרגן ועל הדרך עשו עלייך את המיניפולציה הכי פשוטה של מעסיק ...לקבל הרבה לשלם מעט .... וזה היה בוטה ....מצטערת האהובה גם אני כועסת וכואבת את התחושהה הזו שבגלל החיים שלנו אנשים מזהים ומשתמשים...\\ עכשיו יש כאן גם מקום שלנו שכנראה נוח לנו וטוב לנו ומשרת את המקום הזה שאנחנו חשובות ונחוצות....וכן כתבתי ברבים כי מן הסתם זה מהמקום שלי עם ההשלכות שלי ולא בהכרח נכון לך ולמה שקרה שם ....בכל זאת לא מכירה אותם ואולי חוטא לאמת .... אתך באהבה

הי אביב, אז זהו, שאת המקום שהעניין משרת אצלי ניסינו לעצור. כמה וכמה אנשים בסביבתי השתמשו במילה ניצול בהקשר, אבל רופא הנפש שלי זהיר ונמנע מלהשתמש בה בעניין הזה. אני כועסת עכשיו, כי לא היה לי כל כך איך לחיות מבחינה כלכלית בחודש שעבר. אבל אני בסדר. הולכת לבהות לי, ולנוח :-) סוריקטה

סוריקיטה יקרה שומעת את מכלול הרגשות בעקבות כל מה שעברת/עוברת... כעס, תסכול, כאב טוב שאת נותנת להם מקום איתך, ינשוף

בהצלחה סוקריטה!

... יש איזה נפח לקטע שאני מבקשת/מתעקשת להיות נאהבת דווקא על ידי מי שלא סופר אותי וויתר עליי. אולי גם בגלל שפסח מתקרב. אולי גם בגלל שהימים משתנים כל כך מהר. אולי גם בגלל כל ההורמונים האלה שמרחפים באביב באוויר ומשבשים את המוח. אולי גם בגלל שאני בגיל מעבר. ואולי לא משנה למה - ואצטרך למצוא מה גובר על זה. סוריקטה

את יודעת אולי זה מחבר למקום הזה שנכנס לחרדה מול אודי שכן ראה אותי (את הפורום) ומתאמץ עבורי ששם יש פחד וחרדה ומול מי שלא סופר אני ...הכי אצבע בצבעים זוהרים וטובים ....עצוב יקרה עצוב וכן פסח ....

מסתבר (אולי) שצריך למצוא את האנשים הנכונים שיתנו במשקל נגד ה'נרקיסיזם' הזה. ולדעת להתשמש בהם ככה. זה החלק שלי בעניין. הצלחתי! סוריקטה

מאחלת לי שבת שאצליח להיות ערה ולא מסוממת מכדורי שינה כדי לא להרגיש.

הי רוני. איחול מצוין, בעיניי. בדיוק גם אנחנו חושבים איך אצלי אוכל להיעזר בתרופות גם לשינה וגם למצברוח אבל לא להיות מסוממת מידי, או אפטית מידי או להינזק מידי מתופעות לוואי. אני לא שוקלת להפסיק או לבצע שינוי חד מחשש בלאגאן מבולגן, אבל למצוא מה יותר תורם ופחות מקלקל. אז גם אני מצטרפת לאיחולים. סוריקטה

הוא הבין לבד מבלי שאומר מילה... הוא תיקן בעצמו את כל הבעיות שפירטתי מקודם, הוא ממש יצא מגידרו על מנת לתקן את המצב. אז מן הסתם הוא כן הבין שמאוד נפגעתי, למרות שלא אזרתי אומץ לומר לו את זה. הוא כל כך השתדל בפגישה, שזה היה אפילו מביך למדי. זה הרגיש לי אמיתי ואותנטי, שבאמת אכפת לו. אני מנסה לסלוח על הדברים שנאמרו, זה לא קל לי. אבל מאמינה שאסלח. אז זהו בינתיים... סוף שבוע נעים......

הי שירי, עדיין חשוב שתספרי לו אלו מחשבות חלפו בראשך. אולי עכשיו כשהוא נחווה בעינייך כידיד. מכירה גם את הפחד שהוא יהפוך לאויב, ואוי ואבוי איזה מידע הוא מחזיק עליך. עדיין תזכרי שלפעמים את חווה אותו כמשהו טוב מיוחד במינו וחזק, ולפעמים את חווה אותו כממש גרוע לקיצוניות השנייה. מניחה שיחלוף עוד זמן עד שהטוטאליות הזאת תשתנה. ההמלצה ממש לשתף. ממש. סוריקטה

תודה אודי וסוריקטה על המענה... הלוואי שיכולתי לספר לו, אבל אני לא מסוגלת. זה חזק ממני. אני ממש לא מסוגלת. אני מעולם לא אומרת כשפוגעים בי. האדם היחיד שאני מסוגלת לומר לו כשאני נפגעת ממנו הוא בעלי. אם אני נפגעת מאנשים אחרים אני לרוב לא אומרת להם שנפגעתי. וכן, אני יודעת שאתם צודקים ובהחלט מבינה את ההגיון שעומד מאחורי דבריכם אבל אין בי את המסוגלות. ולמרות שאני עדיין פגועה, אבליג כהרגלי ואנסה להמשיך הלאה. אני יודעת שהוא מאוד השתדל בפגישה האחרונה, אבל כגודל ההשתדלות שלו כך עומק הפגיעה בי. ואני מבינה שהוא השתדל כל כך כי הוא הבין את גודל הפגיעה. ואם נשתמש במונחים מקצועיים, אז בהחלט ניתן לומר שהיה כשל אמפתי. וזה ברור לי שגם אני תרמתי לעניין ואני לוקחת אחריות על הצד שלי. הייתי בטיפול לפני הרבה שנים אצל מטפל אחר, שאותו מאוד חיבבתי ושמאוד השפיע על חיי, כך שאני יודעת שיש בי את המסוגלות לשתף מישהו אחר בחיי (כוונתי לדמות טיפולית), הפעם זה שונה והרבה יותר מסובך וקשה מפעם.

וואוו אודי אתה אין לי מילים באמת ניכנסתי בבוקר ראיתי שהיית שענית כל כך ניבהלתי במידה מסוימת הפחד עוד כאן בחלקים הילדיים יותר פחד שעכשיו תיכעס ותכאיב טוב מובן שאין קשר למציאות של היום . אתמול בגלל שענית בשלישי אז אתמול הרגיש לי כאן חמישי בכל פעם שנכנסתי זה הרגיש כמו חמישי . התגובות האלה לשינוי ביום בשעה בתבנית המוכרת ...השינוי הזה גורם לי למחשבות על התניות ... ובעיקר התניות עבר . תבניות שהשתילו לי במוח התנהגויות שעד היום מבחינת חלקים מסוימים מסוכן לשנות אותם , מסוכן אם האחר משנה משהו מהרגלו זה בטוח יעלה לי ביוקר..... ולא שזה לא היה לי מובן לפני ...רק שעכשיו מול התגובה של הקטנים מולך אודי....מבינה באלו עוצמות הייתי ולמה ההתניות עובדות עד היום ... האמת אודי ממש ממש ממש עצוב לי מול ההבנה הזו ....ואני גם מבינה שכדי לשנות אם בכלל צריך טונות של עוצמות מהסוג הטוב ... תודה לך איש טוב שאתה על כל כך הרבה חוויות מתקנות מולך ....ועדין אודי צריכה לשמוע ממך שאתה לא תיכעס .... שתהייה שבת נפלאה

הי אביב, רק לומר שאני מאד מבינה את החרדה הגדולה שהתעוררה בך. מחבקת, ואומר כמו שאני אומרת שלתינוקות שאני מטפלת בהם - אני מבינה אתכם, (תוך ניסיון לאתר מה החרדה ולהסביר להם מה קורה במציאות, כן גם לבני כמה חודשים, הם מבינים ביג טיים) אז אני אומר שאני מבינה, וגם בנימה מרגיעה, הכל בסדר, אני כאן. לפעמים גם מאד חשוב מגע וקשר עין. שלך, סוריקטה

החרדה לא התעוררה מול השינויים של אודי , מהמקום שאודי לא יהיה וכאלה ...החרדה התעוררה מול זה שאודי נכנס וטרח . גם בשלשי ושוב בחמישי בבוקר . כאן החרדה ....גם בטיפול וגם בזה שלפניו ...(זה כבר דובר עם המטפלת בעיקבות החרדה כאן ) ברגע שמישהו טורח עבורי אחר כך הוא יכעס ויכאיב ...מספיק לכתוב את המחשבה כדי שאני ארגיש את הכיווץ בכל הגוף כמי שמחכה למכה ....הבנה עצובה למדי

הי אביב, מחשבה מוכרת... 'אם מישהו ייתן לי קצת, אהיה חייבת לו כל החיים את גופי ונשמתי ולהיות ספוג לכל זעם'. אז למה להיות תלויה. יתרונות הטיפול, כנראה - גבולות התשלום בכסף. אבל זה מורכב יותר. אני נבהלתי דווקא מכך שאודי ענה (אודי, ענית) על יותר מידי תגובות, ואני רגילה לומר את דבריי לפני שתגובות המנהל 'סוגרות' את העצים. שלך, סוריקטה

תהליך .....ההבנה זה כבר חלק

מילים שאומרים שאני מאמינה מילים שאומרים שרוצים למות אם זה אמיתי מילים שאומרים תנתקי מילים שאומרים תתחברי מילים שאומרים תמחקי מילים שאומרים תכחשי מילים ועוד מילים וכאב גדול פעם חשבתי ורציתי שיאמינו בשבילי כדי שלא אצטרך להאמין בעצמי היום. עכשיו אני מבינה שבסופו של דבר הרפוי רק יבואו אם אאמין אבל אני לא רוצה ולא מרגישה מסוגלת

יקרה שולחת מילים של ריפוי מילים של אהבה מילים של כוחות מילים של חיבוק מילים של יחד אוהבת אותך את כולך....💟💜💛💚

היי, אני מתעניינת בתחום האבחון הפסיכולוגי ושוקלת ללמוד במסלול הארוך ארוך מאוד של פסיכולוגיה קלינית. המטרה שלי היא בסופו של דבר לעסוק באבחון פסיכולוגי. השאלה שלי - מי הצרכנים הגדולים של אבחון פסיכולוגי? שמעתי על מכונים כדוגמת אדם מילוא שיעודם לעזור בתהליך גיוס עובדים. איזה עוד חברות גדולות\מכונים קיימים בארץ ובעולם ולאיזה מטרות? (פרטי? ממשלתי?) תודה רבה לכל מי שיוכל לעזור ש

תודה אודי. דיברתי עם עוד אנשים וממה שהבנתי עד כה - ברצוני לעסוק באבחון פסיכודיאגנוסטי שלא לשם צרכי פסיכותרפיה ז"א שסיבת הגעה לאבחון היא לא כיוזמה פרטית אלא כבקשה של ארגון כמו מוסד חינוכי או מוסד טיפולי או אולי מוסד בטחוני. האם יש מכונים שמתמקדים יותר בנישה הזו? שאלה נוספת, מה הוא המכון הידוע שמבצע אבחונים פסיכודיאגנוסטים שהוא הגדול/רווחי/מפורסם ביותר? אני מעוניינת לעבוד שם כשכירה... תודה מראש, ש

צריך ללמוד להתבגר, לשחרר, לדעת שאתה מבין שעקביות בשבילי נו, זה כמו לתינוק או ילדה קטנה. מערער....אבל שמחה על מי שאתה ושאתה מוכן עדיין פה להשאר. לא מובן מאליו. אז תודה. המטפלת בקרוב נוסעת לחופשה....נראה אם אמשיך באופטימיות . לא קל.

מיכלי גם כאן מזכירה לך זה לא או או ... זה גם וגם וגם וגם .... יש רגעי חוזק ויש רגעי משבר יש רגעי שמחה ויש רגעים של עצב העולם והחיים מלאים בצבעים והטיפול שלנו עוזר לנו להרגיש בהם .... סומכת עלייך שתעברי גם את החופש הזה ...וגם יהיה קשה וצורך וגעגוע זה בסדר זה מעיד על קשר ....

הי מיכל, גם אני יכולה לספר על שינוי שחל בתחום הפרידות, והתחזקות. התגובות שלי לחופשים ושינויים אינן עד כדי כך עצומות רוב הזמן (בתלות ברמת החרדה), או שאם הן כן, הן מצליחות להתקן ברוב הפעמים יחסית מהר. לפעמים אני אפילו שמחה בזה. (וכבר ממש כתבתי כאן). אך אוכל גם להבין את הצדדים האחרים שירטנו על כך. סוריקטה

הי אודי, אתה יכול בבקשה להסביר בכמה מילים מה ההבדל בין פיצול לניתוק?

אודי הצלחת לבלבל אותי לגמרי והאמת שזה די הלחיץ ....אבל מכוון שזה מופנה למיקה אז רק מניחה את זה כאן וממש לא מצפה לתגובה

הי אביב, אנסה להסביר את מה שאני מבינה. קודם כל, יכולה להבין למה התבלבלת לגמרי. ויופי שמיקה העלתה את השאלה. עשיתי חיפוש בפורום של המילה 'פיצולים' שזכרתי שאת משתמשת בה, וגם ראיתי שהגבתי לזה (שרשור לפני שלוש שנים מצאתי). אם הבנתי נכון את משתמשת במילה הזאת כדי לתאר את כל אחד מחלקיך בנפרד. וכנראה שהמינוח הזה לא מדויק. הפרעה דיסוציאטיבית היא הפרעת ניתוק. כאשר עסקינן בהפרעת זהות, להבנתי, יש בך חלקים שבאים לידי ביטוי ובו בזמן הם מנותקים זה מזה ומהשלם. כתבתי כבר שכנראה אצל כל אחד יש פנים שונות לאישיות בסביבות שונות, בנורמלי. בפתולוגי הניתוק, כנראה משמעותי הרבה יותר וגם מתבטא על פני השטח ותופס נפח. בקיצור, אני נוטה להשתמש במינוח של חלקי אישיות. שנכונים לכל אדם ואדם (לפי התפיסה שלי). פיצולים זאת מילה מקצועית במקור וגם איתה, כנראה, הייתה טעות. הנה, למשל, שינוי את האבחנה (שיש עוד בלגן סביבה) מ'פיצול אישיות' להפרעת אישיות מרובת פנים, ואחר כך להפרעת זהות דיסוציאטיבית. אביב, רק הגדרות, וזה מפחיד כשזה כתוב בספר. או בפרט מלווה במוזיקת רקע של אימה. אנחנו אנשים. בני אדם. אם תרצי, נמשיך, ואודי - מוזמן לתקן אותי. שלך, סוריקטה

הי יקרה ... עזבי מילים והגדרות ....חושבת שזה מבלבל כי כשאני מרגישה מפוצלת וכן אני משתמשת במילה פיצול כי זאת התחחושה ... ויש מצבים שאני מרגישה שאני מנותקת מהרגשות או מהתחושות או מעצמי מהחלקים שהם אני או כמו שאת קוראת להם חלקי אישיות בתחושה שלי הם מפוצלים ממני ולא מנותקים ....כי מנותק זה משהו שהיה מחובר לפני ואני לא מרגישה מחוברת אליהם ... נראה לי שסיבכתי עוד יותר את העיניין אבל זה בסדר אנחנו מבינות למה הכוונה ..

💗