פורום פסיכולוגיה קלינית

אני בחורה רווקה כבת 31. יש לי "בעיה" שאיני יכולה להשתלט עליה והיא: העדפה שלי להיות לבד. אני לא מתלהבת לצאת למפגשים חברתיים (למרות שאני אוהבת לבלות מדי פעם), אני אוהבת לצאת לקניות לבד יותר מאשר עם חברות, אני גם אוהבת לעבוד לבד יותר מאשר בעבודת צוות. אני יכולה להיות למשל בקשר עם חברות , ופתאום לא להתקשר אליהן במשך חודש(ואני לא מרגישה שיש משהוא לא בסדר בזה, למרות שהן כועסות וטוענות שאני לא שומרת על קשר). זה לא שאני לא חברותית, דווקא אני מתחברת לאנשים מאד מהר, אני נאה , אינטלגנטית ונעימה, אנשים רוצים בקרבתי...ואני מתרחקת מהם) אני חברה נורא טובה של עצמי..אני לא יודעת אם זה טוב או רע (אני לא טיפוס אגואיסטי אלא דווקא מאד אכפתי ורגיש). הבעיה הרצינית היא עם בחורים: לא היה לי מעולם קשר שנמשך יותר מכמה חודשים...קשה לי לתת להם להתקרב אלי..אולי אני מרגישה אבדן שליטה על החיים שלי?? איבוד החופש?? יש לצין שאני מאד רוצה להקים משפחה ולהתחתן מצד אחד אני רוצה הקשר רומנטי וזוגי, מצד שני אני צריכה את החופש שלי. אני לא חושבת שטיפול פסיכולוגי יעזור לי כי אני יודעת בדיוק מהם בעיותי.. חוץ מזה שיצא לי להכיר פסיכולוג עם המון בעיות משל עצמו לתשובתך אודה. מיכל.

היי מיכל. אין כל רע ברצון להיות לבד, אך את פונה כי זה בכל זאת מפריע לך. אני ממליץ לך לשוחח עם פסיכולוג - רבים חושבים שהם יודעים בדיוק את בעייתם ומפספסים דברים... את כמו ברכב תקוע, יושבת בפנים ומנסה לדחוף אותו, תני למישהו שעומד בחוץ לעזור לך... בהצלחה

אני מסכימה עם ההערה היפה של טל. גם לפסיכולוגים יש בעיות כמו לכל אחד , אז מה זה אומר היה יותר מדאיג אילולא היו להם, כי אז לא יכלו להבין את האחר. ולא סוד הוא שהרבה מטפלים מגיעים למקצוע על רקע בעיות אישיות שלהם שאז מתחילה התעניינותם במקצוע. בנוסף הטיפול הפסיכולוגי אינו אמור רק לתת לך תובנה לגבי הסיבות והרקע של הבעייה שלך אלא גם לסייע לך לפתור אותן, ולא רק על ידי הבנת הסיבות. משום מה הצגת שני הטיעונים האלה על הפסיכולוגיה ועל הפסיכולוגים, מחזקת את התחושה שיש לך התנגדות לטיפול שנובעת מסיבות אחרות.

מיכל שלום בספרות הפסיכולוגית מתייחסים בד"כ לשני סוגים של טיפוסים שמתרחקים חברתית. האחד הוא הסכיזואיד, זה שאוהב להיות לבד, ובמידה רבה גם טוב לו עם מצב זה. השני הוא הנמנע, שפשוט כל כך פוחד מקשר חברתי שהוא נמנע ממנו, בדיוק כמו שהסכיזואיד עושה. ההבדל היחידי הוא שהנמנע גם סובל מהמצב בו הוא נמצא והיה שמח לשנותו. הבסיס הראשוני לשני המצבים הוא כנראה חשש עמוק מפגיעה כתוצאה מקשר קרוב עם אנשים אחרים. עם זאת, פעמים רבות המקור לבעיה נעלם בנבכי ההיסטוריה ומה שנשאר אלו העובדות וההמצאות לבד. מצד אחד את אוהבת להיות לבד וחשובה לך עצמאותך. נראה גם שאת לא סובלת מהבדידות, אלא להיפך, מחפשת אותה. מצד שני את כן מביעה משאלה למשפחה בעתיד. העובדה שאת כותבת כאן בפורום מצביעה על כך שכנראה משהו כן מטריד אותך במצב הקיים, אך לפי תיאורך המצב אינו בשל לטיפול. עניין הפסיכולוג המתוסבך שהכרת נראה לי התחמקות מהשאלה המרכזית האם את מוכנה בכלל לפנות לטיפול. במידה ואכן יש לך מוטיבציה לכך אני בטוח שתוכלי למצוא איש מקצוע רציני שכן מתאים למה שאת מחפשת וצריכה. בשורה התחתונה, כדי לפנות לטיפול פסיכולוגי נדרשת רמה מסוימת של מצוקה. לא נראה לי שהיא מספיק משמעותית כעת אצלך כדי לפנות לטיפול. יתכן שנדרש עוד קצת זמן שיעשה משהו. או שהוא יביא אותך לקשר שכן יתאים, או שהוא יביא אותך להשלמה עם בדידותך, או שהוא יביא אותך למצוקה מספיק משמעותית כדי לטפל בה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ! שמי הגר , אני בת 20 , משרתת כקצינה בצה"ל, מזה שנה ותשעה חודשים , מהיום בו התגייסתי החלה לי אלרגיה לכל סוגי המתכות (כולל זהב). וזאת למרות רצוני העז לשרת בצבא . בנוסף לכך מאז התגייסתי הפכתי להיות אנמית , טופלתי בכדורים והאנמיה תמה , כיום , למרות שאני אוהבת את תפקידי הצבאי, אני לא מצליחה לתפקד כראוי , כל הזמן, אבל כל הזמן קר לי (אפילו עכשיו ביולי כשאין מזגן) , אני כל הזמן עייפה מאוד למרות שאני ישנה מינימום 8 שעות שינה בלילה , אני מרגישה תמיד מותשת ברמה שאני מתקשה להרים את עצמי מהכסא אפילו . אני עובדת קשה מאוד , תחת לחץ רב, ונוסעת מידי בוקר מחיפה לתל - אביב וחוזרת בלילה לחיפה מתל-אביב , הופנתי לרופא היח' , שערך לי המון בדיקות ואף אחת לא יצאה שלילית , האם ייתכן שאלו בעיות פסיכולוגיות? מה עליי לעשות כדי לפתור אותן ? אני ממש נואשת ולא יודעת איך לטפל בבעיה שלי , לפני הצבא מעולם לא חשתי כך . אודה על עזרה וייעוץ, בברכה , הגר!

הגר שלום התופעות שאת מתארת הן פיזיולוגיות אבל בהחלט יתכן שיש בהן גם רכיב נפשי. פעמים רבות לגוף יש רגישות מסוימת שלא באה לביטוי אלא במצבי לחץ מיוחדים. למרות שאת אוהבת את תפקידך, יתכן שהשירות הצבאי חושף אותך למתח מסוג חדש אותו לא הכרת קודם לכן והוא פוגע במערכת החיסונית שלך. אני מציע להתייעץ עם רופא לגבי ויטמנים ותוספים שאפשר לקחת כדי לחזק את המערכת החיסונית. אפשר להיעזר גם בכלים פסיכולוגים לצורך זה, היעיל ביותר עשויה להיות היפנוזה כולל למידה של טכניקות להיפנוזה עצמית. תוכלי לקרוא על כך במאמר הרצ"ב. במסגרת פסיכולוגית אפשר גם לעשות הערכה של מצבך בשנים האחרונות ובמיוחד בתקופה האחרונה ולבדוק האם יש גורמים נוספים ברקע הפסיכולוגי שעשויים להסביר את התופעות שקורות לך. http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

נער בן 16 צריך דחוף עזרה ע"י פסיכולוג נוער בתל אביב. המשפחה היא חד הורית, במצב כלכלי קשה, ואין באפשרותה לממן טיפול זה. למי ניתן לפנות, והיכן אפשר לקבל עזרה ללא תשלום? תודה רבה! קרובת משפחה

עדן שלום אני מציע לפנות למרפאה הפסיכיאטרית לילדים ונוער בבי"ח איכילוב, טל. 6973733 לטיפול יש מימון מלא ע"י קופת החולים. הבעיה היחידה שעלול להיות תור המתנה. במקרה דחוף הם בוודאי יוכלו להזמינו לפגישת בירור בהקדם. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך קוראים למגבלה המוחית של תפיסת הראייה לספור כמה סיבובים מסתובב כנף של מאוורר ? אם משמיעים לאדם טקסט אבל משמעים לו במהירות גדולה מאוד כך שהוא לא מבין כלום-איך קוראים למגבלה הזאת במונחים מקצועיים תאורטיים ?? האם זה דומה למגבלה של הראיה שלא מסוגלת לראות כמה סיבובים כנף של מאוורר עושה ביזמן שהיא מסתובבת ?-איך קוראים למגבלה מקבילה לזו בשמיעה ? אני יודעת רק שהמגבלה הזאת בשמיעה, קשורה לתפיסה ולעיבוד שמיעה מרכזי אבל לא יודעת איך קוראים למגבלה הזאת, המינוח הפורמאלי שלה. אשמח אם תיידעי אותי בזה.

דליה שלום אם אני מבין נכון את מה שאת שואלת מדובר במגבלות אנושיות הקשורות לתפיסה. מגבלה אחת היא יותר טכנית וקשורה למהירות. למשל, כשרואים סרט יש אשליה של רציפות למרות שלמעשה סרט הקולנוע בנוי מתמונות תמונות. זה נראה לי דומה לנושא המאוורר שהזכרת. זוהי מגבלה הקשורה לתפיסת תנועה. המוח קולט תנועה בטווח מסויים של מהירות. את מחוג השעות לא ניתן לראות זז ובאותו אופן את התמונות מהם בנוי הסרט לא ניתן לראות. מגבלת השמיעה של מילים במהירות איננה זהה למרות שמדובר גם במרכיב הקשור לסוג של תנועה. כאן סביר יותר להניח שיש מגבלה של משאבי קשב. המוח מסוגל לעבד בעת ובעונה אחת כ 7 פריטים וכשמהירות הגירויים הנשמעים גבוהה מידי אין מספיק משאבי קשב לעיבוד המידע. אולי באופן עקיף זה מסביר גם את הנושא הראשון הנ"ל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הייתי מבקש לדעת ביחס למיבדקים הנעשים במערכת הסינון הסופית של הקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית. לאחר שעברתי את תנאי הסף הראשוניים של ממוצע הציונים המשוקלל וכן את הדרישה לקבלת המלצות ,עבודה מעשית וציון גבוה במיבחן המיתאם..הגעתי לשלב הראיון הכפול. הייתי מבקש לדעת מהם הפרמטרים הניבדקים בראיון הנל,האם אי המעבר של הראיון בשנה אחת מפחית במידה משמעותית את הסיכוי להתקבל בנסיון שני לאחר שנה.אילו אלמנטים משמעותיים עשויים להשפיע במידה רובה על הסיכויים לקבלה לאחר דחיה אחת? בתודה, יואב.

שלום, אני רוצה להתכונן לבחינת המתאם (לתואר שני בפסיכולוגיה), מישהו יכול להמליץ לי על אתרים שבהם אפשר להוריד מאמרים אונליין? (ללא תשלום)

יפעת שלום החומר באינטרנט רב אבל הרמה שלו עלולה להיות בעייתית. אני מציע לך להגיע לספרית האוניברסיטה בה למדת ולהשתמש במאגרי המידע המקצועיים כדי לוודא שהחומר אמין. רוב החומר שאת זקוקה לצורך בחינת המתאם אינו בפורמט של מאמרים ממאגרי המידע אלא יותר בספרים המאורגנים בצורה הרבה יותר מתומצתת לנושאים הרלוונטיים לבחינה. אלו בוודאי נמצאים בספריה. במידה ואינך סטודנטית תוכלי להיכנס לספריה בתשלום סמלי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אם את לא סטודנטית באמת אז באוניברסיטת תל אביב את יכולה ללכת לבניין הספריה של מדעי החברה, הכניסה תעלה 27 שקלים לכל היום, ותתן לך אפשרות להיכנס לשאר הספריות באוניברסיטה למשל ספריית רפואה. ניתן במקום לקבל עזרה מהספרניות ויסבירו לך היכן תוכלי לצלם את החומר. (יש להצטייד בכרטיס אשראי לעניין הזה). בהצלחה.

שלום ביתי בת 15 חרדה לישון מחוץ לבית. חוץ מזה הכל טוב. חרדה זו מאד מפריעה לה. חשבתי על טיפול התנהגותי או ביופידבק. אך אני שומעת בתכנית הרדיו המלצות לטיפול תרופתי בבעיות חרדה. אני נגד תרופות במצבים אלה. מה דעתך. תודה.

היי שווה לנסות קודם כל אצל מטפל התנהגותי. גם אני לא חושבת שצריך ישר לרוץ לכדורים....אחרי שמנסים לדבר איתה אולי לראות מה מפריע לה . טיפול התנהגותי יכול להיות מאד מועיל. וגם עובד:)

מיכאלה שלום טיפול תרופתי ופסיכולוגי לא נוגדים אחד את השני. הצורך בתרופות תלוי בעוצמת הבעיה וכן בעד כמה היא רלוונטית לתחומי חיים נוספים. בהחלט כדאי לפנות קודם להערכה פסיכולוגית כדי לראות במה מדובר, במידה ואפשר להתגבר על הבעיה בכלים פסיכולוגיים בטווח קצר זה בוודאי עדיף. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום

שלום איה את מוזמנת לכתוב יותר במידה ותרצי בברכה ד"ר אורן קפלן

הנה את כבר לא... אנחנו כבר שלושה בהודעה זו, ותראי כמה עוד "מסתובבים" כאן. רינת

בוקר טוב כאשר אחזור לעבודה בני יהיה בן 4 חודשים בלבד. הסידור שלי עבורו יהיה יומיים אמא שלי, יומיים חמותי , יום אני ויום בעלי. השאלה היא: האם תחלופה רבה זו תפגע באופן כלשהו בבני?! יש לציין שמאוד חשובה לו, כבר בגילו הצעיר, השגרה וההרגלים הקבועים. תודה על כל התיחסות. mfs

שלום מה שחשוב זה שיהיו איתו אנשים שהוא מכיר וטוב לו איתם. תחלופה בין בני משפחה מוכרים איננה בעייתית כלל, במיוחד אם זה נעשה בימים קבועים ובאופן מסודר. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני צריכה מידע על תרופה זו . היא ניתנה לטיפול בחרדות . מה תופעות הלוואי שלה ? איך היעילות שלה ובכלל לגביה . אשמח לתשובה מהירה המון תודה ענת

ענת שלום בנושא תרופות מומלץ לפנות לפורומים הרפואיים. בפורום זה הייעוץ הוא בנושא פסיכותרפיה בלבד בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הנני סובלת מהתקפי חרדה מזה חודשיים ומטופלת בסרוקסט ולוריוון. לאחר תקופה של דיכאון שלא רציתי להכיר שום גבר ולא לצאת, החלטתי לצאת עם בחור שהכרתי והיה נורא נחמד. ואז התגלה לי שגם הוא סובל מהתקפי חרדה והיה מטופל גם בכדורים.הבחור ממש מצא חן בעיניי ובייחוד שיש מישהו שיבין אותי למרות שלא סיפרתי לו על מצבי כלל. אך שוב, אני נמצאת עם החששות הרגילים, שהוא לא יתקשר, ואם נצא שוב, אני אפחד שנפרד. חשבתי שהטיפולים (גם פסיכותרפיה) יעזרו לי להתגבר על כל החששות שלי אך אני נמצאת באותה נקודת התחלה.

אור שלום זה טבעי שהיכרות חדשה מעוררת חששות במיוחד אם מצבך בתקופה האחרונה לא היה במיטבו. אין דרך לעקוף את קשיי ההתחלה והחשש מפני דחיה. לכי עם תחושות הבטן שלך, אם הוא מוצא חן בעיניך ואת מרגישה כימיה טובה יש סיכוי שזה יצליח. התייעצי עם הפסיכיאטר לגבי מינון התרופות וכיצד ניתן להגביר הרגעה במצבי לחץ. אנשים שסובלים מחרדה צריכים לקבל את העובדה שחרדה מגיעה בגלים עולים ויורדים. תופעה זו תקרה תמיד, אם כי יש לקוות שעוצמתה תפחת ותהיה פחות מעיקה. החרדה איננה דבר חריג, היא מנגנון טבעי של הגוף להתמודד עם מצבי אי וודאות, ואין ספק שקשר חדש הוא מצב אי וודאות. אם תוכלי לקבל יותר בשלווה את קיומם של גלי החרדה איכות החיים שלך תשתפר באופן משמעותי ובאופן מוזר גם גלי החרדה יהיו שקטים יותר. הכי חשוב, המשיכי בטיפול הפסיכולוגי ותני לו ללוות את התהליכים שאת עוברת, הן בקשר הזוגי והן עם החרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כ- 6 שנים בערך אחותי שכיום בת 26 סיפרה להוריי ולי שאחי היה נוגע בה ומבקש ממנה לגעת בו כשהיא היתה ילדה עד גיל 8 בערך ( הוא היה בן 18 כשהיא היתה בת 8 ) מאז חייהם של הוריי ושלי אומללים ומסובכים הוריי לא יודעים איך להתמודד הם מנסים לדבר איתה והיא מצידה רק מוציאה כעסים ובמשך שנים סירבה ללכת לטיפול פסיכולוגי , היא מצפה מהוריי שינתקו איתו כל מגע יתעלמו ממנו לחלוטין ולא יאפשרו לו להגיע אליהם הביתה ......... כעת היא גרה עם ההורים שלי וממררת להם את החיים והם מנסים בכל דרך לפצות אותה ולהבין אותה ומאשימים את עצמם על כל מה שקרה........... המצב מחמיר והם כבר לא יודעים מה לעשות? במידה ואתה חושב שהם צריכים לפנות ליעוץ פסיכולוגי אשמח אם תמליץ לי על פסיכולוג טוב באיזור נתניה................. אני יודעת שצריך לשמוע פרטים נוספים על מנת להבין טוב יותר את התמונה אבל לא רציתי להעריך יותר מדי אשמח לקבל איזושהי הכוונה היות והוריי כבר אובדי עצות הם כבר לא צעירים וקשה להם מאוד עם כל המצב הזה....... תודה

שלום אין ספק שנדרש כאן טיפול, הן ברמה המשפחתית והן ברמה האישית. לפי מה שאת מתארת היה רצוי לפנת קודם כל לטיפול משפחתי בו אפשר יהיה לעסוק בקשרים של אחותך עם הוריך ולאפשר לה בשלב הבא לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לטפל בטראומה. אין מה לקבל החלטות ללא גורם מקצועי שמעורב בעניין. את דרישותיה של אחותך או כל החלטה אחרת ברמה המשפחתית יש לקבל בתוך מסגרת הטיפול. זה צריך להיות ברור לכל בני המשפחה וזה עשוי להרגיע משהו בכאוס שנוצר. אינני מכיר מטפל משפחתי מתאים באזורך. כדאי לנסות ולברר בין מכרים. יתכן שיש תחנה לייעוץ משפחתי באזורכם, יש מסגרות שונות בשירות הציבורי לטיפולים כאלה. אם אף אפשרות לא עובדת אפשר גם בדפי זהב. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב, לפני כ-4 חודשים ילדתי את בתי הבכורה אהבתי הגדולה ומאז אני בבית נהנית מכל רגע (התפטרתי ממקום עבודתי ולכן עד ספטמבר אני בבית). בימים האחרונים אני עצבנית, חסרת סבלנות, סובלת מכאבים בחזה (שנבדקו והכל תקין), ע-י-י-פ-ה ובוכה מכל שטות - בקיצור לא כתמול שלשום. מודה - אני אמא קצת היסטרית (הילדה אינה אכלנית גדולה) ודיי פרפקציוניסטית ולכן אולי התשישות והעייפות. יש לציין שבעלי מדהים הוא מפרגן, עוזר ותומך. מה עושים? איך נרגעים וחוזרים למסלול? תודה!!!

מירב שלום קודם כל זה נשמע לגמרי טבעי שבתוך הפסטורליה שאת מתארת יהיה גם מרכיב כלשהו של לחץ. שווה לפנות לרופא המשפחה להתייעצות, אבל בהחלט יתכן שמה שאת מרגישה הוא תוצר של לחץ וחרדה שמצטברים. אחרי לידה יש גם נטיה ביולוגית ללחץ יתר וכמובן שכל השינויים יוצרים באופן טבעי לחצים. אני מציע לא להילחץ מהלחץ. קחי לך עוד כמה ימים כדי לראות איך זה מתפתח. אם תבחיני שזה לא משתנה שווה אולי לפנות למספר פגישות יייעוץ אצל פסיכולוג כדי לראות מה קורה ואיך נרגעים. בשורה התחתונה, זו תופעה טבעית ביותר, נסי לקבל אותה באופן יותר סבלני, ברוב המקרים הקבלה העצמית היא התרופה הטובה ביותר ותוך מספר ימים הכל עשוי לחזור לקדמותו. בברכה ד"ר אורן קפלן

סיוע רוחני לקראת המוות יום עיון מקצועי ללימוד והתנסות בנושא גישות ודרכי עבודה בתחום הבריאות ההוליסטית-רוחנית, בליווי החולה על ערש דווי ובני משפחתו יום רביעי, 28 ביולי, בין השעות 17:00-09:30 ליווי על ערש דווי מבקש לעזור לנוטה למות לחוש את שלמותו האנושית. ברגעים אלו לעיתים עולות תחושות קשות של אובדן, בדידות וחוסר ערך. התפיסה ההוליסטית-רוחנית מנסה להצביע לעבר המהות המקורית שלנו, המהות השלמה של כל אדם, אלה אשר עדיין במלוא כוחם ואלה המסיימים את דרכם יום עיון זה, פרי שיתוף פעולה עם עמותת ח.ס.ן, אשר נועד להכיר ולהציע גישות וכלים נוספים לעבודה ולהענקת תמיכה רוחנית-נפשית למתמודדים עם השהייה בצלו של המוות ולבני משפחתם, יכלול הרצאות והפעלות חווייתיות סביב נושא הסיוע הרוחני וההתמודדות עם המוות ויפגיש את הקהל עם אנשים העוסקים בעבודתם בליווי של חולים סופניים, מכיוונים שונים של תרגול רוחני ותרפיות הוליסטיות. יום עיון זה מיועד לקהל שבמסגרת עבודתו או נסיבות חייו חשוף למפגש יומיומי עם הנוטים למות. תוכנית יום העיון: 10:00-09:30 התכנסות והרשמה (חלוקת שתייה וכיבוד קל) 10:15-10:00 דברי פתיחה ד"ר מירי נהרי - נציגת עמותת ח.ס.ן, פסיכולוגית חינוכית - קלינית בכירה 11:15-10:15 הרצאת פתיחה: תקוה והשלמה חשיבות התקווה וההשלמה כיסוד לטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות. תפקידו המורכב של הרופא, כמחבר בין התקווה לחיים והקטנת סבל החולה, לבין עידודו לקבלה והשלמה עם המוות. מרצה: פרופ' צבי בנטואיץ (M.D )- פרופסור לרפואה פנימית וחלוץ בשלוב ומחקר של הרפואה המשלימה. מדען ראשי במרכז רפואה ומחקר רוזטה ג'נומיקס, רחובות. 12:45 - 11:15 התמודדות עם שכול ואובדן באמצעות פסיכודרמה מנחה: מיכל פורת - מנהלת מרכז איילת לפסיכודרמה ושילוב אמנויות, במאית תיאטרון ופסיכודרמטיסטית. מרצה בבי"ס לאמנות הסיפור בבית אריאלה, מתמחה בעבודה עם סגל רפואי וחולים בהתמודדות עם מחלה ומוות. 13:30-12:45 הפסקת צהריים 13:30 - 14:45 צרכיו של הנוטה למות ליווי החולה במסע מהחיים לעבר המוות, איך לדבר עם הנוטים למות? מה ניתן ללמוד על החיים מתוך ההתמודדות עם המוות? מרצה: עומרי ציטרון - פסיכולוג קליני, מנחה קבוצות בעמותת "ח.ס.ן" (חולי סרטן נלחמים) 15:45-14:45 תמיכה רוחנית בבית החולים: יצירת מרחב רוחני-אישי עבור החולים ומשפחתם מה היא תמיכה רוחנית בכלל ובבתי החולים בפרט, מה היא הדרך ללוות את הנוטה למות, האם מותר לקוות למותו של יקירנו? מרצה: יונתן רודניק - הוכשר בארה"ב בתחום תמיכה רוחנית, עסק בעבודה קהילתית בתחום שנים רבות, עובד כתומך רוחני בצוות האונקולוגי בבית חולים שערי צדק. 15:45 16:00 הפסקה 16:00 17:00 תפיסות המוות ביהדות והמשתמע מהן בדיקת תפיסות שונות במקורות היהדות והשלכותיהן עבור הסובבים את הנוטה למות. מרצה: הרב מיכאל גרץ - רב קהילת 'מגן אברהם' בעומר ומורה רוחני של מרכז 'שילוב' מרכז חינוכי יהודי. מחיר לקהל הרחב: 170 ש"ח למנויי חיים אחרים והרשמה מוקדמת עד 22.7::150 ש"ח הנחה לסטודנטים. מומלץ להרשם מראש בטלפון: 03-6234009 ניתן לרכוש שובר לארוחת צהריים בסך 35 ש"ח למזנון במקום, שיכלול: סלטים, גבינות, אנטי פסטי, פשטידות, לחמי בריאות ומיצים טבעיים.

דיעה אישית אין צורך לחטט בנושא זה

אשמח לקבל המלצות על טיפולים אפקטיביים ומטפלים מומלצים. תודה.

מירון שלום אינני מכיר פסיכולוגים בירושלים אני מציע לברר טלפונית במרפאות הירושלמיות וכן בקופת החולים באזור מגוריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני ילדה בגיל 18 לגילי ומיז ה 3 שנים סבלתי מכאבים נוראיים ברגליים עד היום ונישלחתי לבית חולים המון פעמים לעשות בדיקות מאו דלא נעימותכמו חשמל ודקירות עכשיו מאז יש לי פחדים נוראיים להוריד את הנעליים אני לא יודעת מאז שהיתחיל לי ההתכוציות הנוראיות ברצבעות הרגליים אני יושנת עים נעליים כי זה מעביר לי הכאב יותר מהר אני יודעת שזה נישמע לא נורמלי אבל זה עוזר לילפעמים אני מפחדת להיתקלח שלא ייגע לי מים ברגליים עים פוגע לי ברגליים מים ישר יש לי התכווצות נוראית אני לא יודעת מה לעשות זה לא עובר לי אפילו נשרתי מבית ספר בכיתה יא אני לא יודעת אני לא יצאתי מהבית בערך ככה 3-4 שנים בקושי יש לי חברות לא היתגייסתי יש לי מלא בעיות רפואיות והרופאים אומרים שאין לי כלום וכואב לי בגוף ובנשמה שאומרים שאין לי כלום מזל גדול שאין לי כלום אבל אני מרגישה כאבים לא יכול להיות הרופאת משפחה שלי שלחה אותי לפסיכיאטר חשבה שאני איזה משוגעת אז יש לי כבר 3 שנים את הפחד הזה מישהו מוכן לעזור לי בבקשה אני מחכה לתשובה........................................................................

לאה שלום אני מציע לך לקבל את ההצעה ולשוחח עם הפסיכיאטר. יש למשל מצבים רבים בהם תרופות שהן נוגדות חרדה ונוגדות דיכאון (פרוזק וסרוקסט למשל) ניתנות לאנשים שסובלים מכאבים למרות שהם לא סובלים מחרדה או דיכאון, והתרופות הללו יכולות לעזור. במקרה שלך זה עשוי להיות חיובי במיוחד בגלל שאינך יודעת מה מקור הכאבים. רופאים מסוימים סבורים כנראה שזה על רקע נפשי, ואגב, זו תופעה נפוצה למדי, ואחרים ואת בתוכם סבורים שיש כאן בסיס גופני. למעשה, תרופות מסוימות עשויות לעזור בלי קשר להחלטה מה התשובה האמיתית למקור הבעיה. במקביל, היה כדאי שתיעזרי בטיפול פסיכולוגי שכן יש דרכים להפחית כאב גם בכלים פסיכולוגיים, למשל ע"י היפנוזה ותרגילי הרפיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ללאה אל תשללי הרופא צודק זה לא אומר שאת משוגעת אנשים חיים על תרופות מפסיכאטר שנים רבות ומקימים משפחות והכל בסדר ,מצבך כיום לא טוב בכלל ואת חיבת טיפול את לא מודעת כמה אנשים נמצאים במצבים של דכאונות וחרדה ףאני גם היתי ממליצה לך לנסות בנוסף טיפול אצל רופא אלטרניטיבי , יש לי חברה לזה עזר לה בי

שלום מה זה בדיוק דלוזיות? האם זה משהו שהאדם חושב עליו ומאמין בו ובמציאות זה לא כך?אם כך, זה יכול להיות דומה לאובסיסיביות רק שאובסיסיבים מודעים לאי רציונל שבדבר. לדוג:אנורקסית שמאמינה שהיא שמנה - מצד אחד זה אובססיה ומצד שני זה גם יכול להיות דלוזיה כי היא באמת מאמינה בכך. אשמח לקבל הבהרה בשני המושגים הללו ואם אפשר עם דוגמה. תודה

נטלי שלום דלוזיות הן מחשבות או הזיות שוא שאכן נחוות ע"י הפרט כאמיתיות. האובססיות הן יותר מחשבות וחששות, שאמנם יכולות להיות לא רציונליות, אבל הן בד"כ לא קיצוניות כמו דלוזיות. בקצה יש מצבים שבהם יכולה להיות השקה בין שתי התופעות הללו. כנ"ל לגבי אנורקסיה: במצבים קיצוניים עלולה להיות דלוזיה בה הגוף נתפס למשל בצורה מעוותת מאוד. הקריטריון המרכזי להבחין בין דלוזיה לסוגים אחרים של מחשבות היא המידה בה האדם מסוגל להתחבר למציאות או להפך עד כמה הוא מאבד את בוחן המציאות. זו דורש התבוננות כוללת על המצב ולא האופן בו הוא מתייחס לנושא כזה או אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אני רוצה להגיד לך בהתחלה שאני אוהבת אותך מאוד מאוד ואני מאוד אוהבת לראות איך אתה עוזר לאנשים האלה טוב עכשיו אני אתחיל בנושא..אני יש לי בעיה עם המשפחה וגם בבית הספר וגם עם החברה הכי טובה שלי...ומעל לכל זה גם נפרדתי לא מזמן מהחבר שלי... ומאז אני לא יודעת לעשות כלום..אני רק רוצה לישון כדי לא לחשוב עלא הבעיות האלה...אני יושנת ביום וקמה בלילה..ולפעמים אני יושנת יום שלם...ואבא אמר לי שמי יושן הרבה זה אומר שהוא הולך למוות...ואני מפחדת מהדבר הזה...וגם אמרו לי שזה עושה בעיות בגוף שלי ...ואני רוצה לדעת אם זה נכון או לא אני מקווה שאתה יכול לענות לי תודה לך ד"ר @

נדיה שלום תודה על החיבה הרבה שאת מרעיפה עלי למרות שאנחנו לא ממש מכירים. הנושאים שאת מתמודדת איתם קשורים כנראה בצורה כזו או אחרת לאהבה ולקשר בין אנשים. נשמע שבתקופה האחרונה יש לך קשיים בקשרים החברתיים, במשפחה, עם חברות וכנראה שבצורה כזו או אחרת גם עם עצמך. יתכן שהשינה הרבה שלך מסמנת את המצוקה בה את נמצאת. למשל אנשים שסובלים מדיכאון נוהגים לישון הרבה. במידה ואת נמצאת במצוקה וכתוצאה מכך משתבשים היום והלילה זה אכן דורש טיפול ועלול להיות לא בריא בטווח הארוך. הייתי מציע לך לבקש מהוריך שיארגנו לך מפגש ייעוץ עם פסיכולוג כדי לבדוק מה קורה לך בתקופה האחרונה והאם יש דרך לעזור לך לצאת מהמצב הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 18, סיימתי י"ב, מתגייס בנובמבר לקרבי. אין לי בעיות חברתיות ואף פעם לא היו לי. אני נחשב למקובל, ויש לי הרבה מאוד חברים.אני בא ממשפחה די עשירה ויש לי הורים שאני פחות או יותר מסתדר איתם. אני נראה טוב, ויש לי הרבה מאוד כשרונות ודברים שאני מצטיין בהם. אבל בכל זאת... אני לא מאושר. קראתי קצת באינטרנט על הבעיה שלי. קוראים לה תסביך איי קיו גבוה... אובחנתי כמחונן בגיל צעיר מאוד, דבר שליווה אותי לטוב ולרע (בעיקר בעיקר לרע) במשך כל החיים שלי. אני מרגיש בודד. למרות שיש לי הרבה חברים, וחברים טובים, אין לי עם מי לדבר. אני יכול לדבר איתם על כל נושא, בתנאי שלא צריך יותר מידי להשקיע בו מחשבה. אני תמיד מרגיש כאילו זה לא סוג האנשים שהייתי רוצה להסתובב ולדבר איתם. ברגע שאני מדבר איתם על נושא קצת יותר רציני מאשר לאיזה בת בשכבה יש חזה יותר גדול, הם ישר מחליפים נושא. אני לא מסוגל להנות כמעט מכלום. זה פשוט משגע אותי. אני בן אדם חלול, מת... ערוץ שתיים אני לא מסוגל לראות, ויש מעט מאוד תוכניות שעומדות בסטנדרטים הסנוביים שלי. בעצם אפשר להגיד שלא מעניין אותי שום דבר שאין בו עומק (כמה שזה נשמע מטומטם), אבל אם יש יותר מידי עומק אז אני משתעמם. אני תקוע באמצע. פשוט שום דבר לא מעניין אותי. החברים שלי משעממים אותי. בעצם חוץ ממוזיקה וגיטרה לא נראה לי שיש משהו שאני באמת אוהב לעשות. זה הכל הקטע עם האייקיו. כל הזמן אני חושב, חייב לחשוב. נגיד משחק כדורגל, אני חושב "למי אכפת?", ומתחיל לנתח לעצמי את זה בראש את מהות הכדורגל בעולם וכל מיני דברים כאלה, עד שבסוף אני מגיע למסקנה שזה לא מעניין אותי. בבית ספר היסודי לא הוקפצתי כיתה משום מה, ולא לקחתי שום שעורי העשרה. דבר שהוביל לתסכולים רבים אצלי: למה אני צריך כל בוקר לקום כדי ללכת ללמוד דברים שאני כבר יודע? את הבית ספר סיימתי בלי תעודת בגרות. בעצם יש לי ציון עובר אולי בארבעה מקצועות, וגם לא ציונים גבוהים במיוחד. צברתי כבר כל כך הרבה תיסכולים וכעסים על הבית ספר, שזה הושרש אצלי בתת מודע יותר מידי חזק מכדי שאני אוכל לשנות את זה. לכן אני בטוח שגם אחרי הצבא אני לא אוכל ללמוד ולהשלים בגרויות. אני מאוד מקווה שאני אצליח להתפרנס מהגיטרה, אחרת אני אגמור בתור מובטל עני. עוד משהו מעצבן זה שאני בן אדם לא מוגדר. מצד אחד אני עצבני ומצד שני אני רגוע. מצד אחד אני חרוץ ומצד שני אני עצלן. מצד אחד אני פתוח ומצד שני אני ביישן. גם חברים שלי אמרו לי את זה, שאין לי תכונת אופי מסויימת. פשוט אין לי. הם אומרים שזה ממש בולט אצלי שאי אפשר להגדיר אותי ולהגיד עלי "הוא בן אדם כזה והוא בן אדם כזה". אני לא יודע למה, אבל אני פשוט מרגיש שאני לא אמור להיות מאושר. מטבעי אני בן אדם שמח ואופטימי, אבל אני פשוט אף פעם לא מאושר באמת. כולם כולל החברים הכי הכי טובים שלי והמשפחה שלי רואים בי ילד מצחיק (אני נחשב לליצן של החבר'ה) ושמח. וזה כל כך לא נכון. אני מצחיק כי זה דרך להתמודד עם הכאב. אני מציג חזות שמחה כי אין לי אומץ להתמודד עם זה שאני עצוב כל כך. אני פשוט מרגיש שאני לא אמור להיות שמח. למה שאני אהיה שמח? בגלל שיש לי חברים? גם ככה אין לי על מה לדבר איתם. בגלל שיש לי מנת משכל גבוהה? אפילו תעודת בגרות אני לא מסוגל להוציא, ועד היום זה הרבה יותר הזיק לי מאשר עזר לי. בגלל שאני בריא? מי אמר שזה טוב להיות בריא? למה בכלל הביאו אותי לעולם הזה? איזה מניע יש לי כדי להמשיך לחיות? אני כל כך שונה מכל האנשים, ויש לי תפיסת עולם שונה משל כולם. אני חושב שהעולם צריך להתקיים בלי דתות ובלי מדינות. מישהו שם על זה? אני מרגיש כאילו אני יודע הכל על העולם ועל החיים. אני הבנתי את משמעות החיים בערך כשנולדתי, והעולם הוא בכלל לא כמו שהוא אמור להיות. אני מרגיש כאילו נולדתי כדי להנהיג את העולם ולהטיף. כמו נביא. כאילו סומנתי כל חיי. די טיפשי, לא? יש לי חלל עמוק בבטן שנפער ונפער ככל שהזמן עובר... לאט לאט אני נהיה יותר ריקני, יותר חלול ויותר ממורמר. אני בן אדם מתוסבך שאין לו עם מי לדבר, אין לי עתיד ואני משועמם. פשוט נמאס לי כבר מהמצב הזה. אני לא מתכוון להתאבד או משהו, אבל אני כל כך סובל שזה כבר בלתי נסבל. בבקשה תעזרו לי, כי אני לא יכול יותר להמשיך ככה...

נראה לי שאתה נמצא במצב שפעם במערכון של הגשש קראו לו " מי אני, מה אני, מאיפה אני בא ולאן אני הולך....... אני הולך לחפש את עצמי". טוב, מעבר להומור אתה כנראה בעל יכולת אינטלקטואלית מעל הממוצע של בני גילך , מה שמסביר את חוסר העניין שיש לך בדברים שטחיים ורדודים. מלבד זאת, באשר לשאר התהיות שלך לגבי עצמך נראה לי כדאי ללכת לשיחות עם פסיכולוג לצורך אבחון והבהרת דברים לעצמך.

ובכן ילד מגודל, אתה עצוב כי אתה מת מהלך. אתה מנהל חיים שמזכירים את הסיטואציה של: "קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים, אכלתי, הלכתי לבית הספר / לעבודה / השתעממתי וחזרתי עייף אך מרוצה". הבעיה שלך מתחילה בזה שאתה משוכנע שאתה ממש משהו אחר, טוב יותר, מן סופרמן או יותר נכון "אדם-על". כאחד שיודע הכל הרי ידוע לך שבני האדם שונים זה מזה וכל אחד מאיתנו הוא יצירה מיוחדת וחד פעמית, עם אהבות, רצונות, כשרונות, נטיות ויכולות המיוחדים רק לו. לא נראה לך מוזר שבכל מכתבך הארוך אתה מפרט רק את התכונות, הכשרונות והשעמום ומשמיט את הדבר שמבדיל אותנו כיצורי אנוש משאר היצורים בפלנטה הזו? מה עם רגשות? איפה הדברים שאתה אוהב (טבע, דומם, תחביבים, את החברים/חברות שלך)? אף אחד לא יתן לך הנחות וקיצורי דרך בגלל איי קיו. אם אתה רוצה לארגן את עתידך אין לך ברירה אחרת אלא ללכת בדרך הרגילה (כן, לגשת לבגרות ואח"כ לאוניברסיטה להתעמק במה שאתה חושב שהיית רוצה לעסוק בו - ממש כאחד האדם). אולי הכי טוב שתשנה את התכנות במוח (תוציא את הסי.די אם הסיפור של האיי קיו) ותכניס תוכנה חדשה שתגרום לך להביט החוצה מתוכך אל העולם אל האחרים. צא מההתעסקות האובססיבית שלך בכמה אתה מסכן כי איך זה שהעולם עדיין לא גילה את יכולותיך המופלאים (כל יום נולדים כמה מיליונים כאלה). אין ספק שתוכל לנצל את השירות הצבאי למטרה הזו. תצטרך לעבור את כל הג'יפה יחד עם כולם. אף אחד הרי לא יתחשב באובססיה האישית שלך. קרבי לא? אז קח את עצמך פעם אחת ברצינות ורד מהגג. מה שכייף ונפלא בעולמנו זה הוא דווקא שיש יותר מדי אנשים עם תפישות עולם שונות והם מפרים ותורמים יופי אחד לשני. קצת צניעות (עצמית) וקצת ראייה יותר מפוכחת (בכל זאת אתה כבר לא ילד בן עשר אלא גבר בן 18 שהולך להיות קרבי. אז תתבגר כבר גבר ואולי בדרך גם תמצא איזו אהבה אמיתית עם נשמה תאומה שתשלים אותך. שיהיה לך גיוס באחלה!

אלמוני שלום אני לא חושב שיש בעיה עם האיי קיו שלך, הבעיה במצבים כאלה היא פערים בין יכולות שונות. כאשר האיי קיו הגבוה מסתנכרן עם המרכיב הרגשי, המוטיבציה, הרוגע או הגעש הפנימי וכו', אז לא נוצרות בעיות. כנראה שלא הכל פועל בצורה הרמונית ולא הכל עובד על פי ההגיון הישר. לא סתם זנחו את האיי קיו ועברו למונח שנקרא EQ כלומר אינטליגנציה רגשית שהיא השילוב בין יכולות קוגניטיביות ורגשיות גבוהות. אני מניח לפי מה שאתה מתאר שיש לפניך אתגרים רבים אבל את מימוש יכולותיך האינטלקטואליות תוכל לעשות רק אם תשקיע במרכיב הרגשי. הריקנות שאתה מרגיש איננה נובעת מפערים בין רמת השיחה שלך עם חברך או בטלויזיה אלא מגורמים רגשיים עמוקים בהם אפשר ורצוי לטפל. אני מציע לך לנצל את הזמן עד הגיוס ולפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעשות את תהליך האינטגרציה הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני קנאי!! כבר הרסתי לעצמי מערכת יחסים רצינית אחת שרציתי בה ופשוט לא יכולתי להשתלט על הקינאה! אני בחור צעיר בן 22!! אני מודע לעובדה שסביר להניח שהדבר היחיד שיכול לעזור לי זה טיפול פסיכולוגי הבעייה היא מנסיוני שזה עסק יקר ואני סטודנט תפרן!!! אולי בטובכם מישהו יכול להמליץ על מקום של טיפולים טובים וזולים יותר או אולי איזשהי אלטרנטיבה כמו קבוצת תמיכה או ספר הדרכה טוב!! אני די נואש ומפחד להרוס את הקשר שהולך ונבנה לי עכשיו !! אני מצליח להתגבר בינתיים על הקינאה אבל ככל שאנחנו מתקרבים ומתקדמים אני מרגיש שזה הולך לפרוץ החוצה!! חשבתי על ההצעה לספר לבחורה על הקינאה אבל ניראה לי שזה עלול להפחיד ולהבריח אותה ממני!!! הצילו!!!

שלומי שלום אתה מודע לבעיה ורוצה טיפול כך שאני מניח שכל שנותר הוא לעזור לך למצוא את המסגרת המתאימה. אני מצרף קישור למאמר על עובדות בסיסיות על הטיפול הפסיכולוגי. כסטודנט ללא אמצעים כלכליים הייתי מציע לברר אילו אפשרויות יש במוסד בו אתה לומד, בד"כ במשרד דיקן הסטודנטים תוכל לקבל הפניה לטיפול מוזל לסטודנטים. כמו כן אפשר דרך קופת החולים והמרפאות האזוריות לבריאות הנפש. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

איך זה שבדיוק באמצע החיים כשהכל כבר אמור להתנהל על מי מנוחות....הכל מתמוטט?! הורים הולכים לעולמם.....ילדים מתגרשים..... ולנו רק נותר להשבר.......... יש בכלל איזה שהוא שלב בחיים שבו מגיעים למנוחה ולנחלה כמובן לפני שנפטרים?

כבר אמרו חכמינו חז"ל שהחיים הם לא פיקניק. ומאז גורשו אדם וחווה מגן העדן הסיפור מחכה לכולנו מסלול מפותל ומלא מהמורות. אבל בסך הכל - הכל זה עניין של התייחסות ופורפציות נכונות. כי בעצם ילדים אמורים לקבור את הוריהם כי זו דרך הטבע (וזה קורה במקרה הטוב באמצע החיים) אבל אין מה לעשות נגד חוקי הטבע. מהרגע שהגחנו לעולם - מתחילה הספירה לאחור. אז נכון שאף פעם אין את הרגע הזה בו אנחנו ממש מוכנים נפשית למוות של ההורים, אבל יש לנו לפחות חצי מהחיים להתכונן לזה. לגבי גירושים, גם זו שאלה של התייחסות. ברוב המקרים זו ברכה - זוג שלא עושים טוב אחד לשני ומחליטים להיפרד ולנסות לבנות משהו חדש, אין בזה כל רע. תסכימי שזה עדיף מאשר להמשיך מערכת יחסים שהיא מסכת של שקרים, שנאה ומאבקים בלתי פוסקים. המנוחה והנחלה צריכים לבוא ממך ואל לך לצפות שהחיים יעניקו לך אותם, כי זה לא יקרה. נסי לחיות מיום ליום, להינות מהדברים הקטנים, להתרגש ממה שכבר שנים נראה לך טריויאלי, להתלהב ולהסתקרן מתחומים חדשים, למלא את עולמך עניין ולהכניס גם קורטוב של אופטימיות ותקווה במקום לראות בכל בעיה סיבה להתרסק לרסיסים. אם את רוצה לעזור לעצמך ולאהובים עלייך את חייבת להיות אופטימית ואפילו לקחת את החיים בחיוך (כן, הומור עוזר לעשות את החיים למשהו הרבה יותר נסבל).

מתייסרת שלום אמצע החיים הוא דווקא זמן ידוע של משבר. רבים מדברים על משבר אמצע החיים, משבר גיל ה 40 או ה 50 וכו'. אמצע הוא תקופת מעבר מאחר ורואים את העבר בפרספקטיבה מספיק בוגרת ובשלה ומצד שני יש עוד עתיד רחוק מלפנים. זה יוצר לחץ לשנות את הקיים כדי להספיק עוד דברים בעתיד. גירושין ומוות מזכירים שיש מוות בעולם ושהחיים נגמרים מתישהו. זו עובדה שרציונלית ידועה לכל אבל במהלך החיים משתדלים להדחיק אותה. אירועים ומשברים חיצוניים מכריחים אותנו להתמודד עם מציאות החיים והמוות וזה מעורר כמובן תחושה של קושי וחורבן. יש אימרה טריוויאלית שכל משבר הוא גם הזדמנות לצמיחה, אבל אני מאמין שהיא גם נכונה. לצערנו היא גם פוטנציאל לטראומה וחורבן. השאלה לאן לוקחים את הדברים. כאן כבר האפשרויות הן בידיך. בתקופה של התמודדויות קשות מסוג זה ליווי פסיכולוגי עשוי להועיל בהחלט. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 21 מרכיב משקפיים. מגיל 16 רציתי לעשות עדשות,אבל אני כל כך מפחד להכניס אותם לעין,אני לא מסוגל לגעת אפילו רק עם האצבע שלי בעין.ככה יצא 5 שנים ועוד לא עשיתי עדשות וזה משגע אותי. שאלתי אם אני יכול לבצע איזה תהליך הדרגתי או אימונים עם עצמי שיקלו אלי את התהליך לשים סוף סוף עדשות.(כמו הפרסומת בראש עמוד זה). בתודה מראש!

דניאל שלום התופעה מוכרת והיא דומה לקשיים בבדיקות דם וזריקות, וכל מיני טיפולים רפואיים וגופניים אחרים. יש אפשרות לעזור לך בטיפול פסיכולוגי התנהגותי, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה. אתה בהחלט גם יכול לנסות לבד. נסה להכניס את עצמך למצב רגוע בהרפיה, לגעת בעין ולעשות מעין סימולציה של הכנסת העדשה וכך לאט לאט להגיע לתוצאה הסופית. אני מעריך שלפסיכולוגיה הדינמית היה גם מה לומר על מה שקורה לך. אני מציע בכל זאת לשאול את עצמך את השאלה מה יקרה אם תלך עם עדשות מגע והאם יש בכך גורם לחץ כלשהו. פעמים רבות החרדה מהדבר הקונקרטי והברור מייצגת עוד משהו פנימי ועמוק יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן בברכה ד"ר אורן קפלן

קודם כל תודה רבה על התשובה! אין לך מושג כמה פגעת בול!!! זריקות, מחטים,בדיקות דם,עדשות,ודברים חודרניים אחרים, מפחידים אותי עד מאוד. לא ידעתי שהעניין יכול להיות כל כך מורכב ובעל השלכות שונות. אתה יכול להגיד לי איפה אוכל לקרוא עוד על הנושא הזה? נראה לי שקצת מידע יכול לעזור לי. ושוב תודה! דניאל

ממש אין לך מה לפחד, אני משתמשת בעדשות מגע כ-שנה לערך, גם אני תחילה פחדתי נורא ושימוש בעדשות היה נראה לי כחלום רחוק..זה נורא מפחיד להכניס משו לעין, איבר שהוא כל כך רגיש. הפחד נעלם עד שהאופטמטריסט בחנות המשקפיים דחף לי את העדשה לעניים באותו הרגע אמרתי לעצמי, איזה מטומטמת..תראי מה הפסדת..זה פשוט עולם אחר להסתכל מבעד למשקפיים, במהרה למדתי איך להכיב אתן בקלות, כיום לוקח לי בערך 2 שניות להרכיב אותן.. תלך, תנסה ואני בטוחה שתצחק על הרגע שבו פחדת מזה פעם.. מקווה שעזרתי במשו, רחלי

נתת לי זריקת מוטיבציה

שלום!!אני לא יודעת עם אליך אני צריכה לפנות כי יש לבעיית שינה שמטרידה אותי מאוד.אני בת 28 ובמהלך הלילה שאני רוצה לישון אני נכנסת למצב של שינה אבל אני לא יכולה להזיז את הידיים את הרגליים שלי ובשביל להתעורר מהמצב הזה אני סופרת עד 3 ואז אני מתעוררת ולפעמיים גם זה לא עוזר ואני נלחצת.ואז אני מתעוררת ,ושאני רוצה לחזור לישון זה שוב קורה.בבקשה עם תוכל לעזור לי.האם זה הפרעת שיינה?ואיך אני יטפל בבעיה הזאת?אני רוצה רק לציין שזה לא קורה לי כול יום אבל בלילה שזה קורה,זה נמשך כול הלילה. תודה מראש אסתי

אסתי שלום במצב שינה המוח גורם לכך שהשרירים לא יפעלו כמו בעירות אחרת בזמן החלום היינו מסתובבים ומטיילים בבית, מה שכמובן עלול להיות מאוד מסוכן. אנשים שנעים בשנתם הם דווקא אלו שסובלים מהפרעת שינה. מצד שני, נראה לי שאת מדברת על סוג של קיפאון שרירים ולא סתם חוסר תנועה. יתכן מאוד שאת מדבר על מצב ביניים בין שינה לעירות והפטנט שמצאת לספור את שלוש פשוט מוציא אותך ממצב השינה לעירות באופן סופי. אין כל סיבה שתישארי קפואה בשינה. ברגע שאת מתעוררת את בשליטה מלאה על גופך ושרירך. אם אינך מצליחה להניע אותם אמרי לעצמך שעדין לא התעוררת לגמרי, פתחי וסגרי את עיניך מספר פעמים באופן חזק, כווצי ושחררי אגרופים וכך תהיי בטוחה שאת עירה. פטנט הספירה עד שלוש הוא בסדר, אבל למעשה אינך זקוקה גם לו. זה יותר טקס שהתרגלת אליו מאשר באמת טכניקה הדרושה כדי להתעורר ולנוע. אם זה קורה שוב נסי לנשום עמוק ולהירגע. חלק מהעניין זה הלחץ שאליו את נכנסת. אני בספק רב אם זה קשור להפרעת שינה אבל במידה ואכן זה חוזר על עצמו יש אפשרות לפנות לייעוץ למעבדת שינה, יש כזו למשל בבי"ח תל השומר. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה!!

שלום ד"ר. האם תוכל להסביר כיצד טיפול פסיכולוגי שיחתי תורם להפחתת תסמינים של חרדה ? הרי רוב החרדתיים מודעים לחוסר ההגיון של החרדות שלהם...כיצד שיחה פותרת את הבעיה?

טל שלום השאלה רלוונטית לא רק למצבי חרדה אלא לטיפול הנפשי באופן כולל. ראשית צריך להדגיש שלמרות כל הטיפולים הפסיכולוגיים פועלים ע"י שיחות (פסיכותרפיה) יש גישות שונות שגורסות דברים שונים לגבי איזה תוכן יהיה בשיחות וכיצד זה עוזר. יש גישות שמדגישות חשיפה של גורמים לא מודעים במהלך השיחות, אחת הגישות המקובלות לחרדה היא שהיא מבטאת חלקים לא מודעים שלא קיבלו ביטוי ולכן הוצאתם לאור היא חלק חשוב מההתמודדות עם החרדה. גישות אחרות עוסקות במשמעות של הסימפטום, כאן יש להבין מה מבטאת החרדה עבור האדם, מדוע היא מפריעה, מה ההיסטוריה להיווצרותה. מסתבר שכאשר מקורות החרדה וביטוייה הופכים למובנים יותר ואינטגרטיביים יותר נוצר משהו מרגיע, גם אם מקור הבעיה לא השתנה משמעותית. באותו אופן יש טיפולים התנהגותיים בהם יש חשיפה מבוקרת למקור החרדה והפחתתה באופן הדרגתי באמצעות חשיפה זו. בקיצור, השיחה היא דרך התקשורת האנושית הנפוצה ביותר ודרכה אפשר לבטא לא רק הסברים הגיוניים אלא ליצור תהליכים נפשיים מורכבים. נסה לחשוב למה מישהו מתרגש משיר שנשמע ברדיו? הרי זה רק מילים ומוסיקה. מסתבר שהנפש מקשיבה למילים בצורות שונות ומשתמשת בהם לצרכיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב לפני כ- 9 חודשים נולד בנינו הבכור לידה רגילה, ולאחר חודשיים ששהינו אצל משפחתה של אישתי לשם קבלת עזרה חזרנו לביתנו, במהלך השהות שלנו בבית הוריה של אישתי התחלתי להבחין בהתנהגות מוזרה של אישתי: היא יותר במחשבות ופחות שמחה. אולם התעלמתי כיוון שחשבתי שכך זה לאחר לידה. מאז בהפסקות (לפעמים) מצבה מחמיר והיא רגישה מאד ובקלות בוכה ולעיתים אף מרגישה חוסר נוחות ומחנק ומדברת בילדותיות ובשטויות. ראוי להדגיש כי במהלך ההריון כולו לא עבדתי והייתי קרוב אליה וכי עם לידתו התחלתי לעבוד. כל ניסיונותיי לקבלת עזרה חיצונית ניענו בשלילה בשל הבושה מצד אישתי שאלותיי איך אני אמור להתנהג? האם זה תקופתי? יש שאומרים שאם תכנס להריון נוסף הכל יתאזן, האם זה נכון? מה יכול למנוע אצלה הרגשות אלו?.

בני שלום חשוב שתפנה את אשתך לייעוץ מקצועי. במידה והיא סובלת מדיכאון אחרי לידה נדרש טיפול פסיכולוגי ויתכן גם תרופתי. אמנם יתכן שהדברים ישתפרו לבד, אבל הסיכון שלא הוא רב מידי והמצב גם יכול להתדרדר עוד. הבושה איננה סיבה לא לפנות. הסבל שנגרם לכולכם וחשוב מכל, פוטנציאל הסבל שעלול להיגרם לתינוק בשלב כל כך חשוב בחייו מסיר כל הסבר אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני אישה נשואה כלואה בתוך אהבה במשך שנים. שלא התפתחה שום מערכת יחסים באהבה זו היא נישארה אפלטונית. שאלתי היא: האם ניתן להגמל מתחושות עזות ומחשבות לא פוסקות על הצד השני? אני יודעת שאני במידה מסויימת מטפחת את התחושות ולא נותנת להם ללכת מרצוני. אני מודעת לנועם שהם משרים עלי ואולי גם מצילים בי דברים רבים. אך כל זאת מעול בעצב רב וכאב. אם ניתן ליעץ ולכוון אותי אשמח מאוד. נילי

נילי שלום המחשבות הללו כנראה משרתות משהו עבורך וכל עוד לא תגעי בשאלה מה הן משרתות לא תוכלי להיגמל מהמחשבות. אנשים רבים כלואים במחשבות בלתי פוסקות על אהבה לא ממומשת, על קשרים רומנטיים פוטנציאליים שלא קרו, על כל מה שהלך לאיבוד או פוספס ואולי אפשר יהיה איכשהו להציל וכו'. מה בעולמך מפוספס? האם הוא באמת מפוספס או שזו הכמיהה האין סופית למשהו נוסף שחסר? אלו שאלות רציניות ומשמעותיות אבל הן דורשות התעמקות לעולמות שאני לא בטוח שאת רוצה באמת לגעת בהם כיום. גם ויתור על הפנטזיה יש לו מחיר בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן ערב טוב. תודה על תגובתך מאתמול. ניסיתי לשוחח עם בו זוגי בטלפון על כך.הגעתי למסקנה שהוא פשוט לא יודע להתמודד עם כעס/ביקורת עליו. כמובן שהמצב מחמיר כשהוא בדאון. דוגמא: בימים האחרונים הוא מתחמק מלנהל איתי שיחות ארוכות. ניסיתי לשאול אותו על זה. הוא הגיב בתוקפנות, ואמר שהוא לא יכול להתמודד עם השאלה הזו. עוד הוסיף שהוא לא מסוגל למצוא עצמו במצב שבו הוא אשם בכל. אמרתי לו שאני לא מאשים אותו ושזה כשל משותף של שנינו ושאנחנו פשוט צריכים לדבר על זה וליישב את הענין. "אני לא יודע מה להגיד. אני חייב ללכת עכשיו. אני מנתק. ביי". זה מתסכל אותי נורא. מצד אחד אני מבין שאחד הסימפטומים של דכאון זו תחושת אשמה חזקה, שלא תמיד מעוגנת במציאות. מצד שני, אני לא מסוגל יותר להחניק את הצרכים הרגשיים שלי. מה דעתך? יריב

יריב שלום אני חושב שיתכן שאתה מסתיר מעצמך מרכיב נוסף בקשר ביניכם שלא קשור לדיכאון אלא ישירות לקשר הזוגי שלכם. מאחר ואתה מקבל ריקושטים רציניים בתוך הקשר אני שואל את עצמי מדוע אתה ממשיך ושומר על קשר שכזה. זה עשוי להיות קל להשליך על מצב דיכאון את קשיי הקשר הזוגי, אבל כדאי לבחון ברצינות האם במצב שנוצר בו אתם מרוחקים גיאוגרפית בצורה כל כך בולטת, שהשיחות ביניכם מאופיינות בחוסר סבלנות ותסכול, מה נותר לעשות? אני לא מבין כיצד הדיבור ביניכם יישב את העניין כעת. הדיכאון הוא שלו ולכן הוא צריך לטפל בו. על הקשר ביניכם יש הרבה לדבר אבל לא נשמע שישנה נכונות לכך. אני מציע לך לא לעצום עיניים ולבדוק מה קורה באופן מאוד מציאותי. במידת הצורך פנה לקבל ייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הנני סובלת מהתקפי חרדה ודיכאון ומטופלת בסרוקסט ולוריוואן. לאחרונה הנני חשה בעת נמנום לקראת שינה כאילו פעימת לב מעירה אותי בחוזקה כמכת חשמל. מה זה? מה ניתן לעשות? אני נורא חוששת. לפני כחודשיים הייתי אצל קרדיולוג ואמר שהכל תקין רק שיש לי פעימה מוקדמת ודופק מהיר לעיתים. אך זה החל אח"כ.

אור שלום לאחר שלילת הרכיב הרפואי אפשר יהיה לשייך את מה שקורה לך למצב החרדה. פעמים רבות מורגשים מיחושים בלב אצל אנשים הסובלים מחרדה. טיפול תרופתי נוגד חרדה בשילוב עם טיפול פסיכולוגי אמורים לשפר את המצב. במידה ואין שיפור במצבך כדאי לבדוק אפשרויות אחרות לתרופות וכן במידה ואינך בטיפול פסיכולוגי לפנות לטיפול כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, התחלתי לצאת עם גבר כבן 40 רווק. יש בנינו קשר טוב ומהנה. הבעיה היא כאשר אנחנו נכנסים למיטה. בן זוגי תמיד מגורה עד אשר אנחנו נכנסים למיטה. הוא מתנהג בצורה די מוזרה. המשחק המקדים הוא טוב.אבל כאשר הוא צריך לחדור הוא לא עושה זאת והצורה שהוא גומר היא רק בעזרת אוננות. הדבר נראה לי תמוה. מעולם לא נתקלתי בתופעה כזו. ניסתי לדבר איתו על הנושא, אבל הוא לא ענה לי תשובה ישירה. אפילו באחת הפעמים ששאלתי אותו הוא יתעצבן ואמר לי "זה קורה לי רק איתך - עם כל אחת אחרת אין לי בעיה". די נפגעתי ממנו - כי אני חושבת שאם לא היתי מושכת אותו הוא לא היה נוגע בי או מנסה להכניס אותי למיטה. (עלי לציין, שבילדותו הוא עבר התעללות מינית) אבל בכל זאת, בטחוני התערער מעט ולכן פניתי אליך. האם זה יכול להעיד על חוסר משיכותו אלי? האם יכול להיות שאם אחרות הוא מתנהג אחרת? (עלי לציין שבעיניו אני בחורה סקסית ומושכת) אז איפוא הבעיה ??????

סוניה שלום יתכן שבן זוגך חושש מאובדן זיקפה בעת החדירה, מכך שיגמור מהר מידי לטעמו או משהו בסגנון זה. יש כמובן אפשרויות נוספות אבל מבלי שהוא יאמר מה קורה אי אפשר יהיה לדעת באמת. אני מציע לנסות שני דברים. ראשית אולי להסביר שזה חשוב לך ומהנה אותך שהוא מבצע חדירה, ובאופן מעט יותר אסרטיבי להוביל אותו לכך. תוכלי לראות כיצד הוא מגיב והאם יש שינוי במצב. אפשרות שניה היא להנות בינתיים מהמשחק המקדים ומאוננות אישית והדדית ולתת לזמן לעשות את שלו. יתכן שכאשר הקשר יתבסס יותר ויווצר ביטחון רב יותר תוכלו לקיים יחסים מלאים בלא קושי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני אם חד הורית יש לי ילדה בת 6 שעולה לכיתה א. איבחנו אותה כילדה אם אינ טילגנציה גבוהה לגילה אם פער לרגש. אני בחודש 5 וצריכה להוריד כי ההריון לא תקין. מה אני יכולה להגיד לילדה ועד כמה אני יכולה להסביר לה ובשפה הכי פשוטה כדי לחסוך ממנה ???????...

יפית שלום הסבירי במילים פשוטות שנוצרה בעיה ולכן ההריון לא יכול להמשיך. שההריון הזה יופסק ואולי בהמשך תהיי בהריון אחר. הדגישי שאת בריאה ובסדר וששום דבר לא קרה או יקרה לך, אבל שההריון לא ממשיך. אין כאן קיצורי דרך, צריך להסביר את זה פחות או יותר כמו שמסבירים לאדם מבוגר יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת מידע על הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית ובייחוד על הסיכונים שהורים הסובלים מהפרעת אישיות זו עלולים לגרום לילדיהם האם קיים מאמר באינטרנט על כך?

טליה שלום נסי לעשות חיפושים במנועים המקובלים כמו למשל גוגל www.google.co.il יש כמובן חומר רב בספרים, תוכלי למצוא בכל ספר בסיס בפסיכיאטריה שניתן למצוא הן בחנויות והן בספריות. בברכה ד"ר אורן קפלן

לניתוח חלומות.... ואם לא אז איפה אני יכולה לשאול שאלות בנידון? חלמתי חלום על הפסיכאטר שלי וזה היה מאוד מוזר, אני לא יודעת אם שווה לי להרחיב כי אני לא יודעת אם כאן נמצא מענה בנידון. איפה אפשר לשאול על זה?תודה.

אין כזה דבר "ניתוח חלומות". כאילו, יש, אבל לא עושים את זה ככה. אפ'חד לא יכול לפרש לך חלומות חוץ... ממך!

תנסה כאן. תכתוב את פרטי החלום. מנהל הפורום יקרא. או שיפתור אותו, או שיפנה אותך לפורום אחר. אתי יכול לנסות גם בפורום יעוץ פסיכולוגי בתפוז.

שלום ניתוח חלומות זה עניין של גישה. יש כאלה שרואים סמלים אוניברסליים בחלום ואז מפרשים אותו בהתאם, יש אחרים ואני ביניהם, שסבורים שהצופן לפתרון החלום מצוי רק אצל החולם ועולה האסוציאציות שלו יוכל לפתור את משמעות החלום. אם תנסי לכתוב על דף את כל האסוציאציות שעולות אצלך על הפרטים שהופיעו בחלום סביר להניח שתוכלי לקרוא לאחר מכן את הכתוב ולראות דרכו את הפירוש לחלום. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה עושים בשביל לחזור לחברות ישנה, אחרי שחוויתי מוות של מישהו יקר מאוד, התרחקתי מכולם והתרחקו ממני אך עליה חשתי כי אני מעמיסה שאני עצובה מדי,רבנו כעבור חודשים ספורים והחלטתי לנתק את הקשר. היא ניסתה לחזור אך לא רציתי ,עכשיו כעבור שנתיים כמעט אני עדיין מתגעגעת לחברות שלנו, מצבי החברתי מאז לא מי יודע מה השתפר, ותמיד היא היתה חסרה לי , מכל אלו שהתרחקו ושנותקו הקשרים איתם. איך ניתן לגשר על הפערים? האם ניתן בכלל?

מאי שלום המפתח הוא דיאלוג. אני מציע לך להרים טלפון לומר שעבר זמן רב ושאת מתגעגעת ולקבוע פגישה. לא הייתי בונה ציפיות ומתכנן דברים רחוק מידי. לכי צעד אחר צעד, היפגשי, תראי האם זה מה שציפית, האם זה מה שאת רוצה, האם עדין יש את הכימיה הטובה ובהמשך תחליטי מה עושים הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן יש לי ילד בגיל 7 שנים במהלך השנה האחרונה פרצו לביתי פעם אחת ביום כאשר לא היינו בבית ופעם נוספת כאשר היינו בבית וישנו מאז הפריצות הילד החל לישון איתי במיטה ובמהלך הלילה מתעורר מס' פעמים ולא מצליח להירדם במשך כ-3 עד 4 שעות, וכל הזמן הוא מתלונן שמא יבואו פורצים .בקשתי האם לדעתך צריך לטפל במישור הפסיכולוגי או שניתן לזמן לעשות את שלו.או שיש לך הצעה אחרת .מאז היתקנתי בבית סורגים ואזעקה ולמרות כל זאת זה לא מרגיע אותו יחד עם זה במהלך היום הילד נורמלי לחלוטין.

אירית שלום תלוי כמה זמן חלף. אם מדובר במספר ימים או שבועות אפשר לתת לזמן לעשות את שלו. במידה ועבר זמן ניכר יתכן שכדאי להתייעץ בכל זאת עם פסיכולוג ילדים ולנסות להרגיע את הילד. החזרה למיטתו יכולה להיות חוויה מרגיעה. נסי לשכנע אותו לנסות זאת, הסבירי שכעת הבית מוגן עם סורגים ואזעקה ובדקי איך זה עובר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני פרוד מאשתי תקופה מסוימת. בכל פעם שניסיתי לקיים יחסי מין עם נשים אחרות אני לא מצליח להגיע לזיקפה מלאה. כאילו הכל בסדר, אך ברגע שנכנסים למיטה החשק נעלם. וזה אף פעם לא קרה עם אשתי. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי. יש לי כבר פחד מיחסי מין בכלל. אחרי כל כשלון כזה אני מושבת כמה ימים, לא מסוגל לאכול ורק ישן כל הזמן. זה פשוט הורס אותי. מה עליי לעשות ? תודה רבה.

רונן שלום סביר להניח שמדובר בתגובת לחץ. תצטרך ללמוד להרגיע את עצמך. יש אפשרות גם להיעזר בטיפול פסיכולוגי או סקסולוגי. כמו כן אפשר לנסות טיפול תרופתי עליו תוכל להתייעץ עם רופא המשפחה. סביר להניח שאחרי התנסות אחת או שתיים מוצלחות הכושר המיני יחזור לקדמותו. צריך לעבור את המכשול הזמני והעניין יסתדר מעצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ד"ר. תודה רבה על תשובתך. אני מאוד מעריך את התיחסותך. אולי זו שאלה קצת לא במקום, אך אני אשאל בכל זאת. איפה בדיוק ואיך מוצאים את הפסיכולוג (סקסולוג) המתאים לבעיה שלי ? הרי, לא מחפשים את המספר בספר טלפונים. תודה רבה מראש.

שלום שמי שיר אני סטודנטית שנה א' בד"כ אין לי בעיה לישון בלילה. הבעיה שלי מתחילה כאשר יש לי למחרת מבחן/עבודה אז אני נלחצת ולא יכולה לישון. זה כבר ממש מעיק וחבל כי אז קשה לי להתרכז בפעילויות למחרת...(אני באאממת מנסה לישון והזמן עובר ממש מהר אבל משום מה תמיד הלב שלי דופק מהר )ד"א זה לא שאני בחורה לחוצה או משהו -רק בלילה פתאום... מה מומלץ לעשות?תודה מראש...

שיר שלום יש אפשרות ללמוד טכניקות להרגעה עצמית, בין אם בטיפול פסיכולוגי או בין אם בקלטת שאת יכולה לרכוש בחנות ספרים ותעזור לך להירדם. אם מדובר רק באירועים בודדים אפשר לבקש מרופא המשפחה כדור שינה או הרגעה לאותו אירועים, אבל חשוב לא להפוך את הענין להרגל. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה האם אתה יכול לציין את שם הטכניקה. או אתר באינטרנט שמוכר קלטות מהסוג שציינת (גם כתובת תעזור מאוד) תודה

שלום לכולם. אני גבר בן 30 ובן זוגי בן 47. לאחרונה הוא אובחן כסובל מדכאון מז'ורי (major depression).הוא מטופל בCELEXA . לא ציפיתי שזה יהיה גן של שושנים, אבל החלטתי לא לתת לזה להפריד בינינו, ולנסות לתמוך בו ככל יכולתי. עוד פרט חשוב: כרגע, באופן זמני, אני מקווה, אני גר בישראל והוא באירופה. יש לי אפשרות להפגש איתו מדי כמה שבועות, ואנו משוחחים בטלפון ומחליפים מסרים מיידים מספר פעמים ביום. הבעיה: למרות החלטתי לתמוך בו, פעמים רבות אני מרגיש שאני לא יכול יותר! נמאס לי להיות "אחיו הגדול", ולהיות החזק, המבין, הסבלני, והקשה מכל: להדחיק את הצרכים הרגשיים ש ל י . למשל, אתמול התקשרתי ושאלתי אם הוא אוכל ארוחת ערב לבד. היה נדמה לי שיש שם מישהו איתו, ולמרות שהכחיש, שאלתי שוב. זכיתי להתפרצות געשית מצידו. הסתבר שהוא באמת היה לבד, אבל הוא הרגיש שאני מאשים אותו בחוסר אמינות, וזה פגע בו נורא. אני מוצא עצמי במצבים כאלה על בסיס יום-יומי, ואני - כמו שאמרתי- מבין שהוא בתקופה קשה וכו', אבל המשאבים הרגשיים ש ל י אוזלים. אין לי עם לדבר: חבריי הטובים שונאים אותו ורואים בו שקרן ואומרים שהוא לא טוב בשבילי. אני יודע שהם טועים, אבל קשה לי לחיות לבד עם זה - אני מרגיש כמו אישתו של ראסל קרואו בA BEAUTIFUL MIND. האם מישהו מצא עצמו במצב דומה? בבקשה...נדבו לי עצות...אין לי עם מי לדבר.... תודה יריב

יריב שלום אדם שחי במחיצת אדם בדיכאון סובל לא מעט קשיים. יתכן שהמרחק ביניכם דווקא מפחית את החיכוך והקושי, אם כי הוא יוצר גם קשיי תקשורת כמו זה שאתה מתאר. השאלה האם זה רק הדיכאון והאם יש אין משהו שקשור לאישיות של שניכם ולמשהו שהוא מעבר לדיכאון. שווה לחשוב על זה כי לפעמים קל יותר לשייך את הקשיים למשהו חיצוני לקשר. דיכאון היא מחלה שניתן לטפל בה הן פסיכולוגית והן תרופתית. אני מצרף מאמר על דיכאון ויש לצפות לשיפור משמעותי תוך מספר שבועות. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב. אני לא יודעת אם אני בפורום הנכון בכלל, אבל אני אתחיל כאן. אני בת 21. ואני מרגישה שאני זקוקה לשינוי- גם גופני וגם נפשי. אני דווקא רוצה להתחיל בשינוי הפיסי, ולעשות בעצם את הדבר ההגיוני והבריא שאני יכולה לעשות עכשיו-להתחיל לעשות ספורט. אז בתור מעשה ראשוני לקחתי את עצמי בידיים ונרשמתי ביום שישי האחרון למועדון ספורט הכולל בתוכו חוגים וסדנאות הרזיה וכושר. הבעיה שלי נעוצה אולי מחוסר ביטחון אולי מוצדק ואולי לא- אבל יש לי בעיה רצינית עם החזה שלי- אני שונאת אותו. הוא גדול ומפריע לי לעשות ספורט עם אנשים אחרים. אני יודעת שאני חייבת לפתור את הבעיה הזאת ולחזור לגוף שהיה לי לפני שלוש שנים ושהזנחתי יותר מדי. האם כדאי לי לפנות במקביל לייעוץ פסיכולוגי? או להמתין ולתת לזמן ולהרגל לעשות את שלו? ואולי דווקא האתגר המוצב בפני הוא הכלי הכי טוב שלי כרגע? בתודה מראש ויום טוב יעל

יעל שלום יש דברים שספורט יכול לעזור ולקדם, יש דברים שלא. זה מצוין שנרשמת למכון כושר, זה בהחלט יכול לעזור לגוף ולנפש. ההחלטה האם לפנות לייעוץ פסיכולוגי לא בהכרח קשורה לזה ישירות. קושי עם דימוי עצמי ודימוי גוף לא יעברו מאליהם במכון הכושר, ונותרת השאלה האם מתאים לך להתחיל תהליך טיפולי כעת. אם את מתלבטת את יכולה להמתין עוד שבוע שבועיים ולראות האם פעילות מכון הכושר משפרת את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני לא בטוחה אם זה המקום לשאול אבל אנסה בכל זאת. אני סטודנטית שנה שלישית. החל מהכיתות הגבוהות בבית הספר התיכון לפעמים לקראת מבחנים חלמתי על נושאים הקשורים למבחן (המבחן עצמו, הציון, וברוב המקרים פשוט חזרתי על החומר תוך כדי שינה). בעבר זאת היתה תופעה שהתרחשה רק מידי פעם ובדר"כ בהקשר של המבחנים היותר מלחיצים. בסמסטר הזה של הלימודים אני חולמת כמעט כל לילה חלומות בהקשר של המבחנים - זה קורה בקשר לכל המבחנים ולא רק בקשר לחלק מהם. רציתי לדעת אם החלומות מעידים על משהו מעבר לכך שהמבחנים הם הנושא שמעסיק אותי עכשיו. למה מתגברים החלומות מהסוג הזה. והאם יש דרך למנוע את הופעתם (החזרה על החומר תוך כדי שינה גורמת לי לקום עייפה וללא כוחות להתחיל ללמוד). תודה

עדי שלום זה טבעי שמשהו משעסיק ומטריד אותך יעלה בחלומות. אפשר לעשות תהליך של דמיון מודרך והרפיה לפני השינה במצבים לחוצים וזה עשוי להפחית את התופעה שאת מתארת. אם זה גורם סבל אפשר גם להיעזר בהיפנוזה במסגרת פסיכולוגית. בנוסף, את יכולה להתייעץ עם רופא המשפחה ולפני אירועים מלחיצים במיוחד לקחת כדור הרגעה או שינה שיגרום להעמקת השינה והפחתת העייפות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן (כמעט) 33 בריא בד"כ ,קיבלתי התקף חרדה חזק ביותר בפעם הראשונה בסביבות גיל 23 במהלך שירות מילואים אי שם בשטחים ,פוניתי לבית החולים והורגעתי, עד סביבות גיל 24 לא קיבלתי טיפול תרופתי מפני שבקופ"ח כללית החליטו לנסות עליי פסיכוטרפייה בלבד.לאחר מספר ביקורים במיון תה"ש עם התקפי חרדה וטיפול בוואליום בלבד התחלתי לקבל פריזמה פעם ביום והכל עבר.לאחר כחצי שנה (מרוב שימחה)הפסקתי על דעת עצמי את הטיפול.(הרגשתי גיבור גדול).וכך נהנתי משקט מוחלט כשנה נוספת ,ובערך לאחר כשנה וחצי בלי הפריזמה הכל חזר לקדמותו עם התקפי החרדה.חזרתי לפריזמה פעם ביום ושוב הכל עבר,לאחר כשנתיים על פריזמה עקב ירידה דרסטית בכמות הזרע החלפתי לסרוקסאט (פעם ביום),העיניין השתפר אך לא משמעותית,לפניי כחודשיים הפסקתי שוב את הטיפול בסרוקסאט (לאחר כשבע שנים רצופות)עקב אורטיקרייה ואנגיואדמה פיתאומיים ,עד לבירור סיבת האלרגייה. כרגע אני מרגיש מצויין מבחינה נפשית ,האם יש סיכוי שאוכל לנצל סיבה זו ולהפסיק לקחת את הכדור מבלי שהתקפי החרדה יחזרו ???(קראתי באיזה מאמר שיש סיכוי כזה). ואם לא האם אצטרך לקחת אותם כל החיים ?(אני דיי צעיר),איך למנוע נזק לכבד? וכו, האם עליי לעשות הפסקות מידי פעם(למרות "הגמילה" הקשה ביותר)? האם כדאי להחליף בין הסוגים השונים? לדעת הרופאה שלי לא אוכל להפסיק כל חיי עם הכדורים הנ"ל. האם להקשיב לזאת למרות גילי הצעיר ולמרות שבמין יש לי כבר גם ככה נזק מצטבר מכל הכימייה הזאת? האם יש כדור חדש שנקי מתופעות הלוואי הנ"ל? אשמח לקבל התייחסות לדילמה הפרטית שלי בהקדם. תודה מראש ,וסליחה על אורך הטקסט....

דודי שלום בנושא תרופות נצטרך לפנות לייעוץ לפורומים הרפואיים באתר מאחר ובפורום הזה הייעוץ הוא בנושאי פסיכותרפיה בלבד. לפי מה שאתה מתאר עוד לא ניסית בצורה רצינית שילוב של טיפול פסיכולוגי ותרופתי ביחד, ומאחר ורוב המחקרים מורים שזה השילוב המתאים ביותר לטיפול בבעיה מומלץ שאכן תעשה זאת. לדעתי אין הכרח שתזדקק לתרופות כל ימי חייך. התרופות מרגיעות דבר מה אך לא מטפלות בשורש העניין, ואין מה לעשות, חרדות הן לא רק תוצר ביולוגי. רצ"ב קישור למאמר מקיף על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום . אני בחורה בת 20, לפני הצבא הייתי מלאת חיים וביטחון, רזה וחטובה. לאחר שהשתחררתי וגם בזמן השירות העליתי 9 ק"ג. הדבר הוריד לי את הביטחון והדימוי העצמי שלי נפגע קשות. נכנסתי לדיכאון, לא רציתי לצאת מהבית כי התביישתי שיראו אותי, אפילו מחברותיי התביישתי, הייתי אלופה בלתרץ למה איני יכולה לצאת איתן. סיפרתי לאמי שאני לא מרגישה טוב עם איך שאני נראית והחלטנו שאלך לדיאטנית. הכל היה טוב ויפה, דבקתי בתפריט וירדתי 5 וחצי קילו בחודש וחצי(כרגע אני שוקלת 62 וגובהי 1.72). אך בזמן הזה גם למדתי בקורס והרגשתי זוועה עם איך שאני נראית, למרות שרזיתי. הייתי עושה הכל כדי להגיע יותר מוקדם לכיתה ולהתיישב כדי שלא יראו את גופי כשאני עומדת. למדתי עם אנשים שאינני מכירה ועדיין הרגשתי רע כשהסתכלו עלי, מפחד שידברו עלי. חברותיי ואמי חושבות שאני נראית טוב ושאני רזה אך אני מרגישה כ"כ שמנה! אינני מסוגלת להסתכל במראה כי זה מדכא אותי. מאז ומתמיד אהבתי לעסוק בספורט אך אני מתביישת אפילו ללכת לחדר כושר כי נדמה לי שצוחקים עלי. נמאס לי מהמצב הזה! עכשיו משסיימתי ללמוד, אני כל היום בבית, לא דבקתי בתפריט כבר חודש ונדמה לי ששוב עליתי במשקל קצת.יש לי התקפי אכילה כאלו שאני אוכלת כמויות של ממתקים ואז אח"כ אני מרגישה כ"כ רע וצמה כל היום ומתאמנת יותר. אתמול ראיתי את חברתי שרזתה המון וזה עשה לי ממש רע, כ"כ קינאתי בה! ובנוסף, חשבתי להתחיל לעבוד כדי לצאת מהבית ולהתרחק מהמחשבות הטורדניות הללו וחברתה של אמי הציעה לי לעבוד עם בנה שמכיר אותי. הצרה היא שאפילו לראיון אני לא מסוגלת ללכת מפני שאני מרגישה כ"כ רע עם איך שאני נראית אך נורא רוצה לעבוד במקום העבודה הזה. האם לא משנה כמה אנסה לדבוק בתפריט, ללכת לדיאטנית, יש לי הפרעת אכילה כלשהי שמחייבת טיפול פסיכולוגי? אני פשוט לא יודעת מה קורה לי כבר! אני מנסה להדחיק אך סובלת מאוד! למה הכל אצלי סובב סביב האכילה והמשקל שלי, זה פשוט אובססיבי! נ-מ-א-ס ל-י! בבקשה ד"ר אני חייבת את עזרתך!

לפני שיענה לך הד"ר, לדעתי את זקוקה לייעוץ פסיכולוגי שיאבחן את בעייתך במדויק. כדאי שתפני לפסיכולוג המתמחה בבעיות אכילה. לפי תאורך נראה שיש לך בעיה עם דימוי הגוף שלך. לא משנה כמה טוב תיראי , עדיין זה יראה לך שאת שמנה ודוחה. רק בגלל זה כדאי שתפני לייעוץ ואבחון.

מודאגת שלום יש סיבה לדאגה ובהחלט מומלץ שתפני לטיפול פסיכולוגי. יש כמה אפשרויות למה שקורה לך אבל די ברור שהמצב לא טוב. בין אם מדובר בהפרעת אכילה, חרדה חברתית, דימוי עצמי נמוך או כל תופעה אחרת, עובדתית אורח החיים שלך ואיכות החיים שלך נפגעו קשות ואף אחד לא מבטיח שהגעת לתחתית. מצד שני, נשמע שיש לך היסטוריה חיובית וכוחות לעשות דברים לכן אם תפני כעת לטיפול ותעצרי את ההתדרדרות שלפתע קרתה, יש סיכוי מצויין שתבלמי את הבעיה ותוך זמן סביר זו תהיה הסטוריה. אני מציע לא להתמהמה ולפעול מיידית. בברכה ד"ר אורן קפלן

כאשר אני נמצא בפגישות חשובות, למשל: ישיבות, דיונים, ראיונות עבודה וכו' כמעט כל פעם אני נכנס לבלאק-אואט כאשר אני צריך לדבר ומיד מופיעות תגובות פסיכוסומטיות שאין לי כל רצון שיופיע, דבר שיוצר אצלי לחץ רב וכך לא מאשר לי להתבטא כראוי ואני יוצא מזה מתוסכל מאוד, שכן שוב לא הצלחתי להביע את עצמי בטבעיות ובקלילות כפי שאני תמיד רוצה מלכתחילה. איך ניתן להתגבר על כך ? להתעלות על עצמי ולא לפשל בזמנים קריטיים אלו. תודה על העזרה ובברכה .

רונן שלום מה שאתה מתאר מתאים לסימפטומים של חרדה ובמיוחד מעין חרדת קהל. יש אפשרות לטפל בבעיה הן בכלים פסיכולוגיים והן ע"י תרופות. אני מציע שתפנה לייעוץ מקצועי וסביר להניח שתוכל להרגיש שיפור במצב תוך זמן קצר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור, קורה לי לפעמיים מצב בו קשה לי לנשום ואף קשה לי להביע את עצמי בצורה מילולית. אני נתקף בחנק. גם כשאני נמצא בין חברים אני מתחיל להזיע בכפות הידיים,ודפיקות הלב מתחילות להתגבר. אני נתקף בסוג מסוים של מתח וחרדה, שאינני יודע את סיבתה. אני מנסה להסתיר זאת מהאחרים אבל בתוך תוכי אני אוכל את עצמי. כול גופי גם מתחיל להיות מכווץ וגם מתוח,וכן גם קיבתי (כמו שהסברתי לך בהודעה הקודמת שלי) אין לי את הרצון והכוח להילחם בזה או לחיות בצורה כזאת. אני רוצה להיות נורמלי ממש כמו כולם. עזור לי

כפיר שלום השערתך בהחלט הגיונית, כיוון החרדה נשמע מתאים לסימפטומים מהם אתה סובל ולאור העובדה שלא נמצאו ממצאים רפואיים. השאלה האם מעבר לסימפטומים הגופניים אתה גם יודע משהו על החרדה הזו, ממה היא נובעת, מתי במיוחד היא עולה, ממתי וכו'. ציינת שאתה מודע להיבט חברתי של החרדה וזה יכול להיות קצה חוט להמשך. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. במקביל כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר האם תרופות נוגדות חרדה עשויות לעזור בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. רצ"ב קישור למאמר מקיף על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

כנס לפורום חרדה חברתית בהייד פארק ו/או לאתר חרדה חברתית.

מה אומרים לילד בן שנתיים שהוריו מתגרשים ואבא לא בבית כאשר הוא שואל היכן אבא?יש לציין שהילד רגיש ועדין ומבין היטב? אביו לא היה הרבה זמן בבית ולא הקדיש לו הרבה והוא לא תמיד זוכר או שואל עליו האם בגיל כל כך קטן לאמר לו אבא בעבודה מספיק?

גלי שלום גם בגיל שנתיים אפשר להסביר לילד שההורים נפרדים. עם זאת לפי תיאורך לא ברור לי לגמרי האם אתם אחרי גירושין ופרידה ממש או שאתם עדיין גרים באותה דירה. אלו מצבים שונים שדורשים הסבר שונה. היה רצוי כמובן להגיע למגשר או פסיכולוג ודרכו לקבוע איך יערכו הפגישות בין האב לילד ולפי מה שמסוכם אפשר גם להסביר. כאשר הענין עדיין לא סגור וישנה עמימות חשוב דווקא לא לתת הסבר כללי שאבא בעבודה אלא כן לנסות להכניס יותר וודאות לחיים. אפשר לומר שבתקופה הזו אבא נמצא פחות בבית, בין אם תאמרי שהוא עובד ובין אם תתייחסי לפרידה שביניכם. צריך להיות לילד יותר ברור שביקוריו של האב פחות תדירים וכן שיש בהם מרכיב של אי וודאות. במידה ויש בינך לבעלך עדיין יחסים שמאפשרים דיאלוג היה כדאי לשבת ולדון בענין בכובד ראש ולא להשאיר את הדבר לשאלותיו של הילד שכבר נאמרות במצב מסוים של מצוקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כחודש וחצי עזבתי את עבודתי לאחר 6 שנים, מאחר והייתי אחראי על שני תחומים חשובים והשכר היה מאוד נמוך, גם מכל הקולגות שלי, מה גם שלא העריכו את עבודתי כפי שצריך, תמיד באו בטענות שזה שאני לא מבצע את עבודתי כראוי ואני צריך להשקיע יותר, ואף פעם לא פירגנו. (בעל החברה טען שבשלוש השנים האחרונות החברה במיתון ולכן לאף עובד לא תינתן העלאה במשכורת), לכן החלטתי לעזוב את הארגון בצורה יפה ואף חפפתי מישהו בכדי לקבל את הפיצויים וזאת מבלי למצוא משרה אחרת. ביום א' יש לי ראיון עבודה והמראיינים תמיד מתעקבים על השאלה: מדוע עזבת את מקום עבודתך האחרון מבלי למצוא משרה אחרת, אני אומר שלא היה לי לאן להתקדם ולשפר את תנאי השכר וגם שקשה למצוא משרה חדשה כשאני עובד בתפקיד כל כך אינטנסיבי. יש לי חשש שאני עושה רושם לא טוב בתשובה זו ולכן אני מאוד לחוץ, מה גם שאני מאוד בלחץ כיוון שאני רוצה כבר להתחיל לעבוד הן מבחינה כלכלית, הגשמה עצמית ותעסוקתית. איך ניתן לשכנע את המראיינים שאני כן מתאים לא רק מיקצועית אלא גם דרך השאלות כפי שהסברתי לעיל ? לתגובתך המהירה אודה.

רוני שלום קודם כל אתה צריך להיות שלם עם עצמך ולסגור בינך לבין עצמך מדוע עזבת, והאם אתה מרגיש אשם על משהו בעזיבה הזאת. אם אתה תרגיש שזה נעשה בצורה הולמת והוגנת אין סיבה שלא תקרין את זה גם החוצה. וכמובן להיפך, אם אתה מרגיש שיש כאן משהו שנעשה לא כראוי, זה גם יוקרן כלפי חוץ. אנשים עוזבים מקומות עבודה, נקודה. זה טבעי וברור אחרת מן הסתם לא היתה תחלופה. המראיינים שלך פוגשים אנשים שכולם עזבו מקומות אחרים. לכן אין לך נקודת פתיחה פחות טובה. גם מי שמפטרים אותו לא נמצא בעמדה אידאלית, גם אז שואלים כל מיני שאלות קשות. אני מציע לך להתאמן על מישהו שאתה מכיר ויכול לעשות לך סימולציה של ראיון קבלה. כך תוכל לחשוב על כל השאלות הקשות ולענות עליהם. ראיון עבודה הוא תמיד אתגר ומשהו לא פשוט. קבלתך לא תלויה רק באופן בו עזבת את העבודה הקודמת, ולמעשה לא רק בך באופן כללי. זה תלוי מאוד במה הם מחפשים, מי המועמדים האחרים וכו'. ככל שתהיה יותר לחוץ זה יהיה פחות טוב. אני מבין את רצונך בעבודה הזו אבל גם אם לא תשיג אותה אין ספק שתמצא הזדמנויות נוספות. זו דרך הסתכלות על הדברים שעשויה להרגיע ולהביא אותך במצב הרבה יותר טוב לראיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

בדרך כלל אחרי לידה תופסת אותי דיכאון לאחר לידה ולוקחת כדורים פרוזק ומלודיל בזמן ההריון אני מרגישה מצוין וזה מתחיל מיד אחרי הלידה לעמים שעה אחרי זה והכדורים האלו גורמים לי השמנה יתר שכך יוצא שאחרי הלידה משמינה יותר מההריון בזמן ההריון אינני צריכה כלל וכל כדורים הייתי רוצה לשאול האם יש תחליף לשילוב פרוזק מלודיל

אילנה שלום הייעוץ בפורום זה בנושאי פסיכורתפיה בלבד, בנושאי תרופות אנא פני לפורומים הרפואיים שבאתר. מאחר ואת כבר מכירה את המעגלים הללו של ההרגשה הטובה והדיכאון כדאי להתארגן מראש הן בהיבט התרופתי, אבל כדאי היה לשקול גם התערבות פסיכולוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה, אני חודשים בטיפול ותוהה לעצמי האם כך זה אינו משחק? אותי זה מתסבך הפסיכולוגית שלי בראש כל הזמן..... לעיתים יש היא הבנות... אבל מה שלמפריע לי בעיקר זה התחושה של זיוף למרות שאין זה מגיע בצורה של זיוף. אני יסביר את עצמי, כשהפסיכולוגית שלי אומרת לדוגמה "אני אוהבת אותך" היא לא אומרת זאת בנימה מזויפת אך אני חושבת לעצמי אני רק חודשיים נמצאת אצלך כיצד את יכולה לומר כזה דבר לדעתי זה מהשפה ולחוץ למרות שזה נשמע אמיתי כנראה שהיא פסיכולוגית טובה ויודעת לשחק טוב. נכון למושג ה אהבה יש הבטים רבים ואפשר לפרש את הפרשנויות לכמה כיונים אבל גם אם היא היתה אומרת אני מחבבת אותך עדין הייתי חושבת אותו הדבר. מה הקטע הזה של פעם בשבוע, משחק של שעה בשבוע שמשהו מקבל אותך איך שאתה הכל משחק........... ואני לא מבינה מהדוע אני משחק גם במשחק הזה אבל בכל אופן אני מושצאת את עצמי שם למרות שכל פעם אני מחליטה שאני לא יהיה שם אבל שוב..... אני שם

שלום השאלה האם בחיים שמחוץ לטיפול את לא מרגישה בדיוק אותו הדבר. שהכל משחק ושאין אהבה אמיתית בעולם. במידה ואכן הזיוף האנושי מטריד אותך גם בחוץ זה לא ממש מפתיע שזה עולה גם בטיפול הפסיכולוגי, ואולי זה אפילו חשוב שכך, כי דרך החוויה האישית אפשר לטפל בדברים כאלה. אם את מרגישה שהפסיכולוגית מזייפת, אמרי לה זאת באופן ישיר ובדקי איתה מה יש לה לומר על כך. אם את נשארת כנראה שבכל זאת קיימת תקווה שזה מה שאת צריכה ועשוי לעזור. השאלה היא האם יש אלטרנטיבה אחרת שנראת לך יותר מבטיחה או שהזיוף יתקוף אותך בכל מקום שאליו תגיעי. נראה לי שאת עוסקת בנושא רציני מאוד עבורך, גם אם העיסוק הזה קשה ומתסכל. בברכה ד"ר אורן קפלן

זה לא הפסיכולוגית שלי שמזייפת, זו תחושה שהכל זיוף לכל טיפול שאני יגיע ויש מול פסיכולוג שעה........... יש פה משחק תפקידים לא אימיתי, אבל אתה צודק כל החיים די מזויפים.

שלום, רציתי לדעת מה ההבדל בין אדם שלמד פסיכותראפיה (אחרי עו"ס), לאדם שלמד פסיכולוגיה קלינית? אני מטופלת אצל פסיכותראפיסטית. האם ההכשרה שלה פחותה מההכשרה של פסיכולוג קליני? תודה מראש

רחלי שלום פסיכותרפיסט הוא שם כללי למי שנותן טיפול נפשי. זה יכול להיות פסיכולוג, עו"ס, פסיכיאטר וכן אנשים שעוסקים בריפוי בתנועה, באומנות ועוד. המטפלת שלך היא עובדת סוציאלית וזו הכשרתה. זה לא פחות ולא יותר מפסיכולוג, זהו מקצוע אחר וההכשרה בחלקה דומה ובחלקה שונה מפסיכולוגיה. לדעתי, מה שחשוב בעיקר זה האם את מתחברת אליה והאם היא עוזרת לך. אם הנושא מטריד אותך כדאי לדבר איתה ישירות על הנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, לא הבנתי מה ההבדל בטיפול עצמו??? שנהם נותנים טיפול בשיחות- את זה אני מבינה. אבל איזה הבדלים ישנם בכל זאת? האם עובד סוציאלי מוכשר פחות לעסוק בטיפול- האם הידע שלו פחות טוב? האם לפסיכולוג קליני יש יותר יכולת לעזור?? אתה יכול להסביר את ההבדלים בטיפול עצמו? ממש התבלבלתי עכשיו

שלום ד''ר אורן הרבה זמן לא ביקרתי ואני רואה שקצת התחדשו דברים פה כמו השאלות הנפוצות והתמונה שלך:) אז ככה האם אני יכול לאבחן את עצמי ולטפל בעצמי. אני לא צריך פסיכולוג אבל אני רוצה לדעת מי אני. למה אני מסוגל? ולמה אני לא מסוגל? אני בטוח שאני מסוגל להכל אבל אני מעדיף חיים נוחים ואני לא רוצה דברים שאני מסוגל לעשות אותם אבל עם קושי.אני לא מצפה עכשיו שתלמד אותי לאבחן מה שלך מן הסתם לקח כמה שנים טובות ללמוד אבל בכל זאת כמה רעיונות או עיצות שאולי הםיסודות של אבחון עצמי אני מקווה שזה אפשרי לתת. אם כבר הבאתי את הדוגמה של החיים הנוחים אני באמת נמצא אולי כבר באובססיה שהכל חייב להיות נוח ומתאים לי..אני בקושי עובד ואני רוצה להיות עשיר כדי שיהיה לי חיים נוחים .נו מה תגיד על הסתירה הזאת..? בתודה מראש נ.ב אתה בכלל לא נראה כמו פסיכולוג:)אולי תשתף אותו בבקשה איך החלטת להיות פסיכולוג?אני היום בן 22 אבל עד לפני שנתיים רציתי להיות פסיכולוג כי הייתי בטוח שאני קולט אנשים מהר מאד אבל אחרי שקצת עיינתי בספרים התעייפתי מהר מאד חהחהחהחה(חיים נוחים אה?) איך הספר עם קובץ הש''ת מתקדם?או שגם אתה אוהב חיים נוחים..?ובאמת מי לא.?!?!

שלום אני מנסה לענות לך אבל לא כל כך יודע מה לכתוב. לא ברור לי מה בעצם השאלה, זה נראה יותר כמו צופן שצריך לפענח, אולי בגלל זה הרצון שאתן לך רעיון או שניים על אבחון. ברוך שובך לפורום, אכן יש כאן חידושים ושינויים שבוצעו לאחרונה ע"י הנהלת האתר. במידה ויש לך שאלה ממוקדת אשמח לנסות ולענות. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלה פשוטה אפילו לפסיכולוגים איך אני יכול להגיע למודעות עצמית על ידי זה שאני בעצמי ינתח את עצמי במקום שאני אלך לפסיכולוג והוא יתחיל לעשות לי אנליזה אבל עזוב לא משנה ניסתדר אבל היו עוד כמה שאלות ששאלתי אמנם לא קשורים לפורום אבל בכל זאת

ובכן, אתה הראשון שאני פונה אליו, לאחר אין ספור התלבטויות.. אני ייגש ישר לעניין, אני בחור כבן 20 לא מעשן, לא דכאוני, חי חיים נורמליים ועם זאת יש לי בעיה חמורה, בעית שינה שאיני מבין מעין היא נובעת... הלילה, כמו כל לילה, נשכבתי במיטתי לישון, 45-60 דקות חלפו מהרגע שנרדמתי ופתאום זה התחיל, העיינים שלי נפקחו ב"בום" כזה, מיידית, הרגשתי שאני לא יכול לזוז ומשהו "התיישב" עליי, על הגב, אני שכבתי על הבטן, הייתי במצב של שיתוק, הגוף לא יכול היה להגיב, זה נמשך כמה דקות, הרגשתי נוכחות וכובד על הגב, "משהו" היה בחדר, אני לא משוגע, ואני לא משקר לך. וזאת לא פעם ראשונה שדבר כזה קורה לי... אני מפחד ללכת לישון, ואני לא יודע למי לפנות, בבקשה ממך.... מה יש לי...{?} אודה לך אם תתייחס ברצינות ובכובד ראש לדברים שאמרתי...

זה אופייני לאחד השלבים בשינה - שלב של שינה עמוקה, שלעיתים מלווה בתחושת מוות ופחד עמוק. גם חוסר היכולת לזוז מקושר לשלב בשינה שבו כדי להגן על הגוף יש אובדן טונוס שרירים - זה קורה דווקא בשנת חלום, אבל היות והשלבים קורים בזה אחר זה, אני מניחה שיכולה להיות חפיפה. בכל מקרה, אתה יכול לפנות למעבדת שינה כדי להבדק, לבלות שם לילה שניים, ולקבל אבחנה וייעוץ.

דוד שלום יתכן שמה שקרה לך הוא חלק מתהליך השינה. במהלך השינה יש שיתוק של השרירים בגוף כדי שבזמן החלום אנחנו לא נזוז יותר מידי מה שעלול לגרום לנזק. יתכן שהיית במצב שהוא באמצע בין שינה לעירות ועדיין הושפעת מחלום או מהשינה. אם הדבר קורה לעיתים קרובות ניתן לבדוק זאת במעבדת שינה. כמו כן, במידה ויש לחץ בחייך בתקופה הנוכחית כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי מאחר והשינה מושפעת מגורמים נפשיים. במידה והדבר קורה לעיתים רחוקות ואינך מזהה מצב הדורש ייעוץ פסיכולוגי בחייך נסה לקבל את התופעה בטבעיות ולא להילחץ ממנה. כדאי בכל מקרה לספר את המקרה גם לרופא המשפחה ולשמוע את דעתו. בברכה ד"ר אורן קפלן בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לשאול האם פסיכולוג מדבר מסביר או שרק שופכים בפניו את מה שמציק ? כי יש לי בעיה והלכתי 2 פגישות ורק סיפרתי על עצמי הפסיכולוג בכלל לא דיבר הרגשתי כאילו מה אני עושה פה הוא רק כתב וכתב אני רוצה שייעץ לי שיסביר לי והוא לא עשה זאת איך בעצם הפסיכולוג עוזר לבן אדם אודה לך עם תסביר לי

רוני שלום יש גישות שונות לטיפול פסיכולוגי, יש פסיכולוגים שמדברים יותר ויש שפחות, זה קשור גם לגישה המקצועית וגם לנטייה האישית. אני מציע לשאול את הדבר ישירות את הפסיכולוג שלך, להבין מה גישת הטיפול שלו ומה עומד לקרות הלאה. רצ"ב קישור למאמר על עובדות על טיפול פסיכולוגי שאולי יבהירו כמה דברים http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן