פורום פסיכולוגיה קלינית

ד"ר שלום, התחלתי לצאת עם גבר כבן 40 רווק. יש בנינו קשר טוב ומהנה. הבעיה היא כאשר אנחנו נכנסים למיטה. בן זוגי תמיד מגורה עד אשר אנחנו נכנסים למיטה. הוא מתנהג בצורה די מוזרה. המשחק המקדים הוא טוב.אבל כאשר הוא צריך לחדור הוא לא עושה זאת והצורה שהוא גומר היא רק בעזרת אוננות. הדבר נראה לי תמוה. מעולם לא נתקלתי בתופעה כזו. ניסתי לדבר איתו על הנושא, אבל הוא לא ענה לי תשובה ישירה. אפילו באחת הפעמים ששאלתי אותו הוא יתעצבן ואמר לי "זה קורה לי רק איתך - עם כל אחת אחרת אין לי בעיה". די נפגעתי ממנו - כי אני חושבת שאם לא היתי מושכת אותו הוא לא היה נוגע בי או מנסה להכניס אותי למיטה. (עלי לציין, שבילדותו הוא עבר התעללות מינית) אבל בכל זאת, בטחוני התערער מעט ולכן פניתי אליך. האם זה יכול להעיד על חוסר משיכותו אלי? האם יכול להיות שאם אחרות הוא מתנהג אחרת? (עלי לציין שבעיניו אני בחורה סקסית ומושכת) אז איפוא הבעיה ??????

סוניה שלום יתכן שבן זוגך חושש מאובדן זיקפה בעת החדירה, מכך שיגמור מהר מידי לטעמו או משהו בסגנון זה. יש כמובן אפשרויות נוספות אבל מבלי שהוא יאמר מה קורה אי אפשר יהיה לדעת באמת. אני מציע לנסות שני דברים. ראשית אולי להסביר שזה חשוב לך ומהנה אותך שהוא מבצע חדירה, ובאופן מעט יותר אסרטיבי להוביל אותו לכך. תוכלי לראות כיצד הוא מגיב והאם יש שינוי במצב. אפשרות שניה היא להנות בינתיים מהמשחק המקדים ומאוננות אישית והדדית ולתת לזמן לעשות את שלו. יתכן שכאשר הקשר יתבסס יותר ויווצר ביטחון רב יותר תוכלו לקיים יחסים מלאים בלא קושי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני אם חד הורית יש לי ילדה בת 6 שעולה לכיתה א. איבחנו אותה כילדה אם אינ טילגנציה גבוהה לגילה אם פער לרגש. אני בחודש 5 וצריכה להוריד כי ההריון לא תקין. מה אני יכולה להגיד לילדה ועד כמה אני יכולה להסביר לה ובשפה הכי פשוטה כדי לחסוך ממנה ???????...

יפית שלום הסבירי במילים פשוטות שנוצרה בעיה ולכן ההריון לא יכול להמשיך. שההריון הזה יופסק ואולי בהמשך תהיי בהריון אחר. הדגישי שאת בריאה ובסדר וששום דבר לא קרה או יקרה לך, אבל שההריון לא ממשיך. אין כאן קיצורי דרך, צריך להסביר את זה פחות או יותר כמו שמסבירים לאדם מבוגר יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת מידע על הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית ובייחוד על הסיכונים שהורים הסובלים מהפרעת אישיות זו עלולים לגרום לילדיהם האם קיים מאמר באינטרנט על כך?

טליה שלום נסי לעשות חיפושים במנועים המקובלים כמו למשל גוגל www.google.co.il יש כמובן חומר רב בספרים, תוכלי למצוא בכל ספר בסיס בפסיכיאטריה שניתן למצוא הן בחנויות והן בספריות. בברכה ד"ר אורן קפלן

לניתוח חלומות.... ואם לא אז איפה אני יכולה לשאול שאלות בנידון? חלמתי חלום על הפסיכאטר שלי וזה היה מאוד מוזר, אני לא יודעת אם שווה לי להרחיב כי אני לא יודעת אם כאן נמצא מענה בנידון. איפה אפשר לשאול על זה?תודה.

אין כזה דבר "ניתוח חלומות". כאילו, יש, אבל לא עושים את זה ככה. אפ'חד לא יכול לפרש לך חלומות חוץ... ממך!

תנסה כאן. תכתוב את פרטי החלום. מנהל הפורום יקרא. או שיפתור אותו, או שיפנה אותך לפורום אחר. אתי יכול לנסות גם בפורום יעוץ פסיכולוגי בתפוז.

שלום ניתוח חלומות זה עניין של גישה. יש כאלה שרואים סמלים אוניברסליים בחלום ואז מפרשים אותו בהתאם, יש אחרים ואני ביניהם, שסבורים שהצופן לפתרון החלום מצוי רק אצל החולם ועולה האסוציאציות שלו יוכל לפתור את משמעות החלום. אם תנסי לכתוב על דף את כל האסוציאציות שעולות אצלך על הפרטים שהופיעו בחלום סביר להניח שתוכלי לקרוא לאחר מכן את הכתוב ולראות דרכו את הפירוש לחלום. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה עושים בשביל לחזור לחברות ישנה, אחרי שחוויתי מוות של מישהו יקר מאוד, התרחקתי מכולם והתרחקו ממני אך עליה חשתי כי אני מעמיסה שאני עצובה מדי,רבנו כעבור חודשים ספורים והחלטתי לנתק את הקשר. היא ניסתה לחזור אך לא רציתי ,עכשיו כעבור שנתיים כמעט אני עדיין מתגעגעת לחברות שלנו, מצבי החברתי מאז לא מי יודע מה השתפר, ותמיד היא היתה חסרה לי , מכל אלו שהתרחקו ושנותקו הקשרים איתם. איך ניתן לגשר על הפערים? האם ניתן בכלל?

מאי שלום המפתח הוא דיאלוג. אני מציע לך להרים טלפון לומר שעבר זמן רב ושאת מתגעגעת ולקבוע פגישה. לא הייתי בונה ציפיות ומתכנן דברים רחוק מידי. לכי צעד אחר צעד, היפגשי, תראי האם זה מה שציפית, האם זה מה שאת רוצה, האם עדין יש את הכימיה הטובה ובהמשך תחליטי מה עושים הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן יש לי ילד בגיל 7 שנים במהלך השנה האחרונה פרצו לביתי פעם אחת ביום כאשר לא היינו בבית ופעם נוספת כאשר היינו בבית וישנו מאז הפריצות הילד החל לישון איתי במיטה ובמהלך הלילה מתעורר מס' פעמים ולא מצליח להירדם במשך כ-3 עד 4 שעות, וכל הזמן הוא מתלונן שמא יבואו פורצים .בקשתי האם לדעתך צריך לטפל במישור הפסיכולוגי או שניתן לזמן לעשות את שלו.או שיש לך הצעה אחרת .מאז היתקנתי בבית סורגים ואזעקה ולמרות כל זאת זה לא מרגיע אותו יחד עם זה במהלך היום הילד נורמלי לחלוטין.

אירית שלום תלוי כמה זמן חלף. אם מדובר במספר ימים או שבועות אפשר לתת לזמן לעשות את שלו. במידה ועבר זמן ניכר יתכן שכדאי להתייעץ בכל זאת עם פסיכולוג ילדים ולנסות להרגיע את הילד. החזרה למיטתו יכולה להיות חוויה מרגיעה. נסי לשכנע אותו לנסות זאת, הסבירי שכעת הבית מוגן עם סורגים ואזעקה ובדקי איך זה עובר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני פרוד מאשתי תקופה מסוימת. בכל פעם שניסיתי לקיים יחסי מין עם נשים אחרות אני לא מצליח להגיע לזיקפה מלאה. כאילו הכל בסדר, אך ברגע שנכנסים למיטה החשק נעלם. וזה אף פעם לא קרה עם אשתי. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי. יש לי כבר פחד מיחסי מין בכלל. אחרי כל כשלון כזה אני מושבת כמה ימים, לא מסוגל לאכול ורק ישן כל הזמן. זה פשוט הורס אותי. מה עליי לעשות ? תודה רבה.

רונן שלום סביר להניח שמדובר בתגובת לחץ. תצטרך ללמוד להרגיע את עצמך. יש אפשרות גם להיעזר בטיפול פסיכולוגי או סקסולוגי. כמו כן אפשר לנסות טיפול תרופתי עליו תוכל להתייעץ עם רופא המשפחה. סביר להניח שאחרי התנסות אחת או שתיים מוצלחות הכושר המיני יחזור לקדמותו. צריך לעבור את המכשול הזמני והעניין יסתדר מעצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ד"ר. תודה רבה על תשובתך. אני מאוד מעריך את התיחסותך. אולי זו שאלה קצת לא במקום, אך אני אשאל בכל זאת. איפה בדיוק ואיך מוצאים את הפסיכולוג (סקסולוג) המתאים לבעיה שלי ? הרי, לא מחפשים את המספר בספר טלפונים. תודה רבה מראש.

שלום שמי שיר אני סטודנטית שנה א' בד"כ אין לי בעיה לישון בלילה. הבעיה שלי מתחילה כאשר יש לי למחרת מבחן/עבודה אז אני נלחצת ולא יכולה לישון. זה כבר ממש מעיק וחבל כי אז קשה לי להתרכז בפעילויות למחרת...(אני באאממת מנסה לישון והזמן עובר ממש מהר אבל משום מה תמיד הלב שלי דופק מהר )ד"א זה לא שאני בחורה לחוצה או משהו -רק בלילה פתאום... מה מומלץ לעשות?תודה מראש...

שיר שלום יש אפשרות ללמוד טכניקות להרגעה עצמית, בין אם בטיפול פסיכולוגי או בין אם בקלטת שאת יכולה לרכוש בחנות ספרים ותעזור לך להירדם. אם מדובר רק באירועים בודדים אפשר לבקש מרופא המשפחה כדור שינה או הרגעה לאותו אירועים, אבל חשוב לא להפוך את הענין להרגל. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה האם אתה יכול לציין את שם הטכניקה. או אתר באינטרנט שמוכר קלטות מהסוג שציינת (גם כתובת תעזור מאוד) תודה

שלום לכולם. אני גבר בן 30 ובן זוגי בן 47. לאחרונה הוא אובחן כסובל מדכאון מז'ורי (major depression).הוא מטופל בCELEXA . לא ציפיתי שזה יהיה גן של שושנים, אבל החלטתי לא לתת לזה להפריד בינינו, ולנסות לתמוך בו ככל יכולתי. עוד פרט חשוב: כרגע, באופן זמני, אני מקווה, אני גר בישראל והוא באירופה. יש לי אפשרות להפגש איתו מדי כמה שבועות, ואנו משוחחים בטלפון ומחליפים מסרים מיידים מספר פעמים ביום. הבעיה: למרות החלטתי לתמוך בו, פעמים רבות אני מרגיש שאני לא יכול יותר! נמאס לי להיות "אחיו הגדול", ולהיות החזק, המבין, הסבלני, והקשה מכל: להדחיק את הצרכים הרגשיים ש ל י . למשל, אתמול התקשרתי ושאלתי אם הוא אוכל ארוחת ערב לבד. היה נדמה לי שיש שם מישהו איתו, ולמרות שהכחיש, שאלתי שוב. זכיתי להתפרצות געשית מצידו. הסתבר שהוא באמת היה לבד, אבל הוא הרגיש שאני מאשים אותו בחוסר אמינות, וזה פגע בו נורא. אני מוצא עצמי במצבים כאלה על בסיס יום-יומי, ואני - כמו שאמרתי- מבין שהוא בתקופה קשה וכו', אבל המשאבים הרגשיים ש ל י אוזלים. אין לי עם לדבר: חבריי הטובים שונאים אותו ורואים בו שקרן ואומרים שהוא לא טוב בשבילי. אני יודע שהם טועים, אבל קשה לי לחיות לבד עם זה - אני מרגיש כמו אישתו של ראסל קרואו בA BEAUTIFUL MIND. האם מישהו מצא עצמו במצב דומה? בבקשה...נדבו לי עצות...אין לי עם מי לדבר.... תודה יריב

יריב שלום אדם שחי במחיצת אדם בדיכאון סובל לא מעט קשיים. יתכן שהמרחק ביניכם דווקא מפחית את החיכוך והקושי, אם כי הוא יוצר גם קשיי תקשורת כמו זה שאתה מתאר. השאלה האם זה רק הדיכאון והאם יש אין משהו שקשור לאישיות של שניכם ולמשהו שהוא מעבר לדיכאון. שווה לחשוב על זה כי לפעמים קל יותר לשייך את הקשיים למשהו חיצוני לקשר. דיכאון היא מחלה שניתן לטפל בה הן פסיכולוגית והן תרופתית. אני מצרף מאמר על דיכאון ויש לצפות לשיפור משמעותי תוך מספר שבועות. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב. אני לא יודעת אם אני בפורום הנכון בכלל, אבל אני אתחיל כאן. אני בת 21. ואני מרגישה שאני זקוקה לשינוי- גם גופני וגם נפשי. אני דווקא רוצה להתחיל בשינוי הפיסי, ולעשות בעצם את הדבר ההגיוני והבריא שאני יכולה לעשות עכשיו-להתחיל לעשות ספורט. אז בתור מעשה ראשוני לקחתי את עצמי בידיים ונרשמתי ביום שישי האחרון למועדון ספורט הכולל בתוכו חוגים וסדנאות הרזיה וכושר. הבעיה שלי נעוצה אולי מחוסר ביטחון אולי מוצדק ואולי לא- אבל יש לי בעיה רצינית עם החזה שלי- אני שונאת אותו. הוא גדול ומפריע לי לעשות ספורט עם אנשים אחרים. אני יודעת שאני חייבת לפתור את הבעיה הזאת ולחזור לגוף שהיה לי לפני שלוש שנים ושהזנחתי יותר מדי. האם כדאי לי לפנות במקביל לייעוץ פסיכולוגי? או להמתין ולתת לזמן ולהרגל לעשות את שלו? ואולי דווקא האתגר המוצב בפני הוא הכלי הכי טוב שלי כרגע? בתודה מראש ויום טוב יעל

יעל שלום יש דברים שספורט יכול לעזור ולקדם, יש דברים שלא. זה מצוין שנרשמת למכון כושר, זה בהחלט יכול לעזור לגוף ולנפש. ההחלטה האם לפנות לייעוץ פסיכולוגי לא בהכרח קשורה לזה ישירות. קושי עם דימוי עצמי ודימוי גוף לא יעברו מאליהם במכון הכושר, ונותרת השאלה האם מתאים לך להתחיל תהליך טיפולי כעת. אם את מתלבטת את יכולה להמתין עוד שבוע שבועיים ולראות האם פעילות מכון הכושר משפרת את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני לא בטוחה אם זה המקום לשאול אבל אנסה בכל זאת. אני סטודנטית שנה שלישית. החל מהכיתות הגבוהות בבית הספר התיכון לפעמים לקראת מבחנים חלמתי על נושאים הקשורים למבחן (המבחן עצמו, הציון, וברוב המקרים פשוט חזרתי על החומר תוך כדי שינה). בעבר זאת היתה תופעה שהתרחשה רק מידי פעם ובדר"כ בהקשר של המבחנים היותר מלחיצים. בסמסטר הזה של הלימודים אני חולמת כמעט כל לילה חלומות בהקשר של המבחנים - זה קורה בקשר לכל המבחנים ולא רק בקשר לחלק מהם. רציתי לדעת אם החלומות מעידים על משהו מעבר לכך שהמבחנים הם הנושא שמעסיק אותי עכשיו. למה מתגברים החלומות מהסוג הזה. והאם יש דרך למנוע את הופעתם (החזרה על החומר תוך כדי שינה גורמת לי לקום עייפה וללא כוחות להתחיל ללמוד). תודה

עדי שלום זה טבעי שמשהו משעסיק ומטריד אותך יעלה בחלומות. אפשר לעשות תהליך של דמיון מודרך והרפיה לפני השינה במצבים לחוצים וזה עשוי להפחית את התופעה שאת מתארת. אם זה גורם סבל אפשר גם להיעזר בהיפנוזה במסגרת פסיכולוגית. בנוסף, את יכולה להתייעץ עם רופא המשפחה ולפני אירועים מלחיצים במיוחד לקחת כדור הרגעה או שינה שיגרום להעמקת השינה והפחתת העייפות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן (כמעט) 33 בריא בד"כ ,קיבלתי התקף חרדה חזק ביותר בפעם הראשונה בסביבות גיל 23 במהלך שירות מילואים אי שם בשטחים ,פוניתי לבית החולים והורגעתי, עד סביבות גיל 24 לא קיבלתי טיפול תרופתי מפני שבקופ"ח כללית החליטו לנסות עליי פסיכוטרפייה בלבד.לאחר מספר ביקורים במיון תה"ש עם התקפי חרדה וטיפול בוואליום בלבד התחלתי לקבל פריזמה פעם ביום והכל עבר.לאחר כחצי שנה (מרוב שימחה)הפסקתי על דעת עצמי את הטיפול.(הרגשתי גיבור גדול).וכך נהנתי משקט מוחלט כשנה נוספת ,ובערך לאחר כשנה וחצי בלי הפריזמה הכל חזר לקדמותו עם התקפי החרדה.חזרתי לפריזמה פעם ביום ושוב הכל עבר,לאחר כשנתיים על פריזמה עקב ירידה דרסטית בכמות הזרע החלפתי לסרוקסאט (פעם ביום),העיניין השתפר אך לא משמעותית,לפניי כחודשיים הפסקתי שוב את הטיפול בסרוקסאט (לאחר כשבע שנים רצופות)עקב אורטיקרייה ואנגיואדמה פיתאומיים ,עד לבירור סיבת האלרגייה. כרגע אני מרגיש מצויין מבחינה נפשית ,האם יש סיכוי שאוכל לנצל סיבה זו ולהפסיק לקחת את הכדור מבלי שהתקפי החרדה יחזרו ???(קראתי באיזה מאמר שיש סיכוי כזה). ואם לא האם אצטרך לקחת אותם כל החיים ?(אני דיי צעיר),איך למנוע נזק לכבד? וכו, האם עליי לעשות הפסקות מידי פעם(למרות "הגמילה" הקשה ביותר)? האם כדאי להחליף בין הסוגים השונים? לדעת הרופאה שלי לא אוכל להפסיק כל חיי עם הכדורים הנ"ל. האם להקשיב לזאת למרות גילי הצעיר ולמרות שבמין יש לי כבר גם ככה נזק מצטבר מכל הכימייה הזאת? האם יש כדור חדש שנקי מתופעות הלוואי הנ"ל? אשמח לקבל התייחסות לדילמה הפרטית שלי בהקדם. תודה מראש ,וסליחה על אורך הטקסט....

דודי שלום בנושא תרופות נצטרך לפנות לייעוץ לפורומים הרפואיים באתר מאחר ובפורום הזה הייעוץ הוא בנושאי פסיכותרפיה בלבד. לפי מה שאתה מתאר עוד לא ניסית בצורה רצינית שילוב של טיפול פסיכולוגי ותרופתי ביחד, ומאחר ורוב המחקרים מורים שזה השילוב המתאים ביותר לטיפול בבעיה מומלץ שאכן תעשה זאת. לדעתי אין הכרח שתזדקק לתרופות כל ימי חייך. התרופות מרגיעות דבר מה אך לא מטפלות בשורש העניין, ואין מה לעשות, חרדות הן לא רק תוצר ביולוגי. רצ"ב קישור למאמר מקיף על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום . אני בחורה בת 20, לפני הצבא הייתי מלאת חיים וביטחון, רזה וחטובה. לאחר שהשתחררתי וגם בזמן השירות העליתי 9 ק"ג. הדבר הוריד לי את הביטחון והדימוי העצמי שלי נפגע קשות. נכנסתי לדיכאון, לא רציתי לצאת מהבית כי התביישתי שיראו אותי, אפילו מחברותיי התביישתי, הייתי אלופה בלתרץ למה איני יכולה לצאת איתן. סיפרתי לאמי שאני לא מרגישה טוב עם איך שאני נראית והחלטנו שאלך לדיאטנית. הכל היה טוב ויפה, דבקתי בתפריט וירדתי 5 וחצי קילו בחודש וחצי(כרגע אני שוקלת 62 וגובהי 1.72). אך בזמן הזה גם למדתי בקורס והרגשתי זוועה עם איך שאני נראית, למרות שרזיתי. הייתי עושה הכל כדי להגיע יותר מוקדם לכיתה ולהתיישב כדי שלא יראו את גופי כשאני עומדת. למדתי עם אנשים שאינני מכירה ועדיין הרגשתי רע כשהסתכלו עלי, מפחד שידברו עלי. חברותיי ואמי חושבות שאני נראית טוב ושאני רזה אך אני מרגישה כ"כ שמנה! אינני מסוגלת להסתכל במראה כי זה מדכא אותי. מאז ומתמיד אהבתי לעסוק בספורט אך אני מתביישת אפילו ללכת לחדר כושר כי נדמה לי שצוחקים עלי. נמאס לי מהמצב הזה! עכשיו משסיימתי ללמוד, אני כל היום בבית, לא דבקתי בתפריט כבר חודש ונדמה לי ששוב עליתי במשקל קצת.יש לי התקפי אכילה כאלו שאני אוכלת כמויות של ממתקים ואז אח"כ אני מרגישה כ"כ רע וצמה כל היום ומתאמנת יותר. אתמול ראיתי את חברתי שרזתה המון וזה עשה לי ממש רע, כ"כ קינאתי בה! ובנוסף, חשבתי להתחיל לעבוד כדי לצאת מהבית ולהתרחק מהמחשבות הטורדניות הללו וחברתה של אמי הציעה לי לעבוד עם בנה שמכיר אותי. הצרה היא שאפילו לראיון אני לא מסוגלת ללכת מפני שאני מרגישה כ"כ רע עם איך שאני נראית אך נורא רוצה לעבוד במקום העבודה הזה. האם לא משנה כמה אנסה לדבוק בתפריט, ללכת לדיאטנית, יש לי הפרעת אכילה כלשהי שמחייבת טיפול פסיכולוגי? אני פשוט לא יודעת מה קורה לי כבר! אני מנסה להדחיק אך סובלת מאוד! למה הכל אצלי סובב סביב האכילה והמשקל שלי, זה פשוט אובססיבי! נ-מ-א-ס ל-י! בבקשה ד"ר אני חייבת את עזרתך!

לפני שיענה לך הד"ר, לדעתי את זקוקה לייעוץ פסיכולוגי שיאבחן את בעייתך במדויק. כדאי שתפני לפסיכולוג המתמחה בבעיות אכילה. לפי תאורך נראה שיש לך בעיה עם דימוי הגוף שלך. לא משנה כמה טוב תיראי , עדיין זה יראה לך שאת שמנה ודוחה. רק בגלל זה כדאי שתפני לייעוץ ואבחון.

מודאגת שלום יש סיבה לדאגה ובהחלט מומלץ שתפני לטיפול פסיכולוגי. יש כמה אפשרויות למה שקורה לך אבל די ברור שהמצב לא טוב. בין אם מדובר בהפרעת אכילה, חרדה חברתית, דימוי עצמי נמוך או כל תופעה אחרת, עובדתית אורח החיים שלך ואיכות החיים שלך נפגעו קשות ואף אחד לא מבטיח שהגעת לתחתית. מצד שני, נשמע שיש לך היסטוריה חיובית וכוחות לעשות דברים לכן אם תפני כעת לטיפול ותעצרי את ההתדרדרות שלפתע קרתה, יש סיכוי מצויין שתבלמי את הבעיה ותוך זמן סביר זו תהיה הסטוריה. אני מציע לא להתמהמה ולפעול מיידית. בברכה ד"ר אורן קפלן

כאשר אני נמצא בפגישות חשובות, למשל: ישיבות, דיונים, ראיונות עבודה וכו' כמעט כל פעם אני נכנס לבלאק-אואט כאשר אני צריך לדבר ומיד מופיעות תגובות פסיכוסומטיות שאין לי כל רצון שיופיע, דבר שיוצר אצלי לחץ רב וכך לא מאשר לי להתבטא כראוי ואני יוצא מזה מתוסכל מאוד, שכן שוב לא הצלחתי להביע את עצמי בטבעיות ובקלילות כפי שאני תמיד רוצה מלכתחילה. איך ניתן להתגבר על כך ? להתעלות על עצמי ולא לפשל בזמנים קריטיים אלו. תודה על העזרה ובברכה .

רונן שלום מה שאתה מתאר מתאים לסימפטומים של חרדה ובמיוחד מעין חרדת קהל. יש אפשרות לטפל בבעיה הן בכלים פסיכולוגיים והן ע"י תרופות. אני מציע שתפנה לייעוץ מקצועי וסביר להניח שתוכל להרגיש שיפור במצב תוך זמן קצר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור, קורה לי לפעמיים מצב בו קשה לי לנשום ואף קשה לי להביע את עצמי בצורה מילולית. אני נתקף בחנק. גם כשאני נמצא בין חברים אני מתחיל להזיע בכפות הידיים,ודפיקות הלב מתחילות להתגבר. אני נתקף בסוג מסוים של מתח וחרדה, שאינני יודע את סיבתה. אני מנסה להסתיר זאת מהאחרים אבל בתוך תוכי אני אוכל את עצמי. כול גופי גם מתחיל להיות מכווץ וגם מתוח,וכן גם קיבתי (כמו שהסברתי לך בהודעה הקודמת שלי) אין לי את הרצון והכוח להילחם בזה או לחיות בצורה כזאת. אני רוצה להיות נורמלי ממש כמו כולם. עזור לי

כפיר שלום השערתך בהחלט הגיונית, כיוון החרדה נשמע מתאים לסימפטומים מהם אתה סובל ולאור העובדה שלא נמצאו ממצאים רפואיים. השאלה האם מעבר לסימפטומים הגופניים אתה גם יודע משהו על החרדה הזו, ממה היא נובעת, מתי במיוחד היא עולה, ממתי וכו'. ציינת שאתה מודע להיבט חברתי של החרדה וזה יכול להיות קצה חוט להמשך. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. במקביל כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר האם תרופות נוגדות חרדה עשויות לעזור בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. רצ"ב קישור למאמר מקיף על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

כנס לפורום חרדה חברתית בהייד פארק ו/או לאתר חרדה חברתית.

מה אומרים לילד בן שנתיים שהוריו מתגרשים ואבא לא בבית כאשר הוא שואל היכן אבא?יש לציין שהילד רגיש ועדין ומבין היטב? אביו לא היה הרבה זמן בבית ולא הקדיש לו הרבה והוא לא תמיד זוכר או שואל עליו האם בגיל כל כך קטן לאמר לו אבא בעבודה מספיק?

גלי שלום גם בגיל שנתיים אפשר להסביר לילד שההורים נפרדים. עם זאת לפי תיאורך לא ברור לי לגמרי האם אתם אחרי גירושין ופרידה ממש או שאתם עדיין גרים באותה דירה. אלו מצבים שונים שדורשים הסבר שונה. היה רצוי כמובן להגיע למגשר או פסיכולוג ודרכו לקבוע איך יערכו הפגישות בין האב לילד ולפי מה שמסוכם אפשר גם להסביר. כאשר הענין עדיין לא סגור וישנה עמימות חשוב דווקא לא לתת הסבר כללי שאבא בעבודה אלא כן לנסות להכניס יותר וודאות לחיים. אפשר לומר שבתקופה הזו אבא נמצא פחות בבית, בין אם תאמרי שהוא עובד ובין אם תתייחסי לפרידה שביניכם. צריך להיות לילד יותר ברור שביקוריו של האב פחות תדירים וכן שיש בהם מרכיב של אי וודאות. במידה ויש בינך לבעלך עדיין יחסים שמאפשרים דיאלוג היה כדאי לשבת ולדון בענין בכובד ראש ולא להשאיר את הדבר לשאלותיו של הילד שכבר נאמרות במצב מסוים של מצוקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כחודש וחצי עזבתי את עבודתי לאחר 6 שנים, מאחר והייתי אחראי על שני תחומים חשובים והשכר היה מאוד נמוך, גם מכל הקולגות שלי, מה גם שלא העריכו את עבודתי כפי שצריך, תמיד באו בטענות שזה שאני לא מבצע את עבודתי כראוי ואני צריך להשקיע יותר, ואף פעם לא פירגנו. (בעל החברה טען שבשלוש השנים האחרונות החברה במיתון ולכן לאף עובד לא תינתן העלאה במשכורת), לכן החלטתי לעזוב את הארגון בצורה יפה ואף חפפתי מישהו בכדי לקבל את הפיצויים וזאת מבלי למצוא משרה אחרת. ביום א' יש לי ראיון עבודה והמראיינים תמיד מתעקבים על השאלה: מדוע עזבת את מקום עבודתך האחרון מבלי למצוא משרה אחרת, אני אומר שלא היה לי לאן להתקדם ולשפר את תנאי השכר וגם שקשה למצוא משרה חדשה כשאני עובד בתפקיד כל כך אינטנסיבי. יש לי חשש שאני עושה רושם לא טוב בתשובה זו ולכן אני מאוד לחוץ, מה גם שאני מאוד בלחץ כיוון שאני רוצה כבר להתחיל לעבוד הן מבחינה כלכלית, הגשמה עצמית ותעסוקתית. איך ניתן לשכנע את המראיינים שאני כן מתאים לא רק מיקצועית אלא גם דרך השאלות כפי שהסברתי לעיל ? לתגובתך המהירה אודה.

רוני שלום קודם כל אתה צריך להיות שלם עם עצמך ולסגור בינך לבין עצמך מדוע עזבת, והאם אתה מרגיש אשם על משהו בעזיבה הזאת. אם אתה תרגיש שזה נעשה בצורה הולמת והוגנת אין סיבה שלא תקרין את זה גם החוצה. וכמובן להיפך, אם אתה מרגיש שיש כאן משהו שנעשה לא כראוי, זה גם יוקרן כלפי חוץ. אנשים עוזבים מקומות עבודה, נקודה. זה טבעי וברור אחרת מן הסתם לא היתה תחלופה. המראיינים שלך פוגשים אנשים שכולם עזבו מקומות אחרים. לכן אין לך נקודת פתיחה פחות טובה. גם מי שמפטרים אותו לא נמצא בעמדה אידאלית, גם אז שואלים כל מיני שאלות קשות. אני מציע לך להתאמן על מישהו שאתה מכיר ויכול לעשות לך סימולציה של ראיון קבלה. כך תוכל לחשוב על כל השאלות הקשות ולענות עליהם. ראיון עבודה הוא תמיד אתגר ומשהו לא פשוט. קבלתך לא תלויה רק באופן בו עזבת את העבודה הקודמת, ולמעשה לא רק בך באופן כללי. זה תלוי מאוד במה הם מחפשים, מי המועמדים האחרים וכו'. ככל שתהיה יותר לחוץ זה יהיה פחות טוב. אני מבין את רצונך בעבודה הזו אבל גם אם לא תשיג אותה אין ספק שתמצא הזדמנויות נוספות. זו דרך הסתכלות על הדברים שעשויה להרגיע ולהביא אותך במצב הרבה יותר טוב לראיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

בדרך כלל אחרי לידה תופסת אותי דיכאון לאחר לידה ולוקחת כדורים פרוזק ומלודיל בזמן ההריון אני מרגישה מצוין וזה מתחיל מיד אחרי הלידה לעמים שעה אחרי זה והכדורים האלו גורמים לי השמנה יתר שכך יוצא שאחרי הלידה משמינה יותר מההריון בזמן ההריון אינני צריכה כלל וכל כדורים הייתי רוצה לשאול האם יש תחליף לשילוב פרוזק מלודיל

אילנה שלום הייעוץ בפורום זה בנושאי פסיכורתפיה בלבד, בנושאי תרופות אנא פני לפורומים הרפואיים שבאתר. מאחר ואת כבר מכירה את המעגלים הללו של ההרגשה הטובה והדיכאון כדאי להתארגן מראש הן בהיבט התרופתי, אבל כדאי היה לשקול גם התערבות פסיכולוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה, אני חודשים בטיפול ותוהה לעצמי האם כך זה אינו משחק? אותי זה מתסבך הפסיכולוגית שלי בראש כל הזמן..... לעיתים יש היא הבנות... אבל מה שלמפריע לי בעיקר זה התחושה של זיוף למרות שאין זה מגיע בצורה של זיוף. אני יסביר את עצמי, כשהפסיכולוגית שלי אומרת לדוגמה "אני אוהבת אותך" היא לא אומרת זאת בנימה מזויפת אך אני חושבת לעצמי אני רק חודשיים נמצאת אצלך כיצד את יכולה לומר כזה דבר לדעתי זה מהשפה ולחוץ למרות שזה נשמע אמיתי כנראה שהיא פסיכולוגית טובה ויודעת לשחק טוב. נכון למושג ה אהבה יש הבטים רבים ואפשר לפרש את הפרשנויות לכמה כיונים אבל גם אם היא היתה אומרת אני מחבבת אותך עדין הייתי חושבת אותו הדבר. מה הקטע הזה של פעם בשבוע, משחק של שעה בשבוע שמשהו מקבל אותך איך שאתה הכל משחק........... ואני לא מבינה מהדוע אני משחק גם במשחק הזה אבל בכל אופן אני מושצאת את עצמי שם למרות שכל פעם אני מחליטה שאני לא יהיה שם אבל שוב..... אני שם

שלום השאלה האם בחיים שמחוץ לטיפול את לא מרגישה בדיוק אותו הדבר. שהכל משחק ושאין אהבה אמיתית בעולם. במידה ואכן הזיוף האנושי מטריד אותך גם בחוץ זה לא ממש מפתיע שזה עולה גם בטיפול הפסיכולוגי, ואולי זה אפילו חשוב שכך, כי דרך החוויה האישית אפשר לטפל בדברים כאלה. אם את מרגישה שהפסיכולוגית מזייפת, אמרי לה זאת באופן ישיר ובדקי איתה מה יש לה לומר על כך. אם את נשארת כנראה שבכל זאת קיימת תקווה שזה מה שאת צריכה ועשוי לעזור. השאלה היא האם יש אלטרנטיבה אחרת שנראת לך יותר מבטיחה או שהזיוף יתקוף אותך בכל מקום שאליו תגיעי. נראה לי שאת עוסקת בנושא רציני מאוד עבורך, גם אם העיסוק הזה קשה ומתסכל. בברכה ד"ר אורן קפלן

זה לא הפסיכולוגית שלי שמזייפת, זו תחושה שהכל זיוף לכל טיפול שאני יגיע ויש מול פסיכולוג שעה........... יש פה משחק תפקידים לא אימיתי, אבל אתה צודק כל החיים די מזויפים.

שלום, רציתי לדעת מה ההבדל בין אדם שלמד פסיכותראפיה (אחרי עו"ס), לאדם שלמד פסיכולוגיה קלינית? אני מטופלת אצל פסיכותראפיסטית. האם ההכשרה שלה פחותה מההכשרה של פסיכולוג קליני? תודה מראש

רחלי שלום פסיכותרפיסט הוא שם כללי למי שנותן טיפול נפשי. זה יכול להיות פסיכולוג, עו"ס, פסיכיאטר וכן אנשים שעוסקים בריפוי בתנועה, באומנות ועוד. המטפלת שלך היא עובדת סוציאלית וזו הכשרתה. זה לא פחות ולא יותר מפסיכולוג, זהו מקצוע אחר וההכשרה בחלקה דומה ובחלקה שונה מפסיכולוגיה. לדעתי, מה שחשוב בעיקר זה האם את מתחברת אליה והאם היא עוזרת לך. אם הנושא מטריד אותך כדאי לדבר איתה ישירות על הנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, לא הבנתי מה ההבדל בטיפול עצמו??? שנהם נותנים טיפול בשיחות- את זה אני מבינה. אבל איזה הבדלים ישנם בכל זאת? האם עובד סוציאלי מוכשר פחות לעסוק בטיפול- האם הידע שלו פחות טוב? האם לפסיכולוג קליני יש יותר יכולת לעזור?? אתה יכול להסביר את ההבדלים בטיפול עצמו? ממש התבלבלתי עכשיו

שלום ד''ר אורן הרבה זמן לא ביקרתי ואני רואה שקצת התחדשו דברים פה כמו השאלות הנפוצות והתמונה שלך:) אז ככה האם אני יכול לאבחן את עצמי ולטפל בעצמי. אני לא צריך פסיכולוג אבל אני רוצה לדעת מי אני. למה אני מסוגל? ולמה אני לא מסוגל? אני בטוח שאני מסוגל להכל אבל אני מעדיף חיים נוחים ואני לא רוצה דברים שאני מסוגל לעשות אותם אבל עם קושי.אני לא מצפה עכשיו שתלמד אותי לאבחן מה שלך מן הסתם לקח כמה שנים טובות ללמוד אבל בכל זאת כמה רעיונות או עיצות שאולי הםיסודות של אבחון עצמי אני מקווה שזה אפשרי לתת. אם כבר הבאתי את הדוגמה של החיים הנוחים אני באמת נמצא אולי כבר באובססיה שהכל חייב להיות נוח ומתאים לי..אני בקושי עובד ואני רוצה להיות עשיר כדי שיהיה לי חיים נוחים .נו מה תגיד על הסתירה הזאת..? בתודה מראש נ.ב אתה בכלל לא נראה כמו פסיכולוג:)אולי תשתף אותו בבקשה איך החלטת להיות פסיכולוג?אני היום בן 22 אבל עד לפני שנתיים רציתי להיות פסיכולוג כי הייתי בטוח שאני קולט אנשים מהר מאד אבל אחרי שקצת עיינתי בספרים התעייפתי מהר מאד חהחהחהחה(חיים נוחים אה?) איך הספר עם קובץ הש''ת מתקדם?או שגם אתה אוהב חיים נוחים..?ובאמת מי לא.?!?!

שלום אני מנסה לענות לך אבל לא כל כך יודע מה לכתוב. לא ברור לי מה בעצם השאלה, זה נראה יותר כמו צופן שצריך לפענח, אולי בגלל זה הרצון שאתן לך רעיון או שניים על אבחון. ברוך שובך לפורום, אכן יש כאן חידושים ושינויים שבוצעו לאחרונה ע"י הנהלת האתר. במידה ויש לך שאלה ממוקדת אשמח לנסות ולענות. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלה פשוטה אפילו לפסיכולוגים איך אני יכול להגיע למודעות עצמית על ידי זה שאני בעצמי ינתח את עצמי במקום שאני אלך לפסיכולוג והוא יתחיל לעשות לי אנליזה אבל עזוב לא משנה ניסתדר אבל היו עוד כמה שאלות ששאלתי אמנם לא קשורים לפורום אבל בכל זאת

ובכן, אתה הראשון שאני פונה אליו, לאחר אין ספור התלבטויות.. אני ייגש ישר לעניין, אני בחור כבן 20 לא מעשן, לא דכאוני, חי חיים נורמליים ועם זאת יש לי בעיה חמורה, בעית שינה שאיני מבין מעין היא נובעת... הלילה, כמו כל לילה, נשכבתי במיטתי לישון, 45-60 דקות חלפו מהרגע שנרדמתי ופתאום זה התחיל, העיינים שלי נפקחו ב"בום" כזה, מיידית, הרגשתי שאני לא יכול לזוז ומשהו "התיישב" עליי, על הגב, אני שכבתי על הבטן, הייתי במצב של שיתוק, הגוף לא יכול היה להגיב, זה נמשך כמה דקות, הרגשתי נוכחות וכובד על הגב, "משהו" היה בחדר, אני לא משוגע, ואני לא משקר לך. וזאת לא פעם ראשונה שדבר כזה קורה לי... אני מפחד ללכת לישון, ואני לא יודע למי לפנות, בבקשה ממך.... מה יש לי...{?} אודה לך אם תתייחס ברצינות ובכובד ראש לדברים שאמרתי...

זה אופייני לאחד השלבים בשינה - שלב של שינה עמוקה, שלעיתים מלווה בתחושת מוות ופחד עמוק. גם חוסר היכולת לזוז מקושר לשלב בשינה שבו כדי להגן על הגוף יש אובדן טונוס שרירים - זה קורה דווקא בשנת חלום, אבל היות והשלבים קורים בזה אחר זה, אני מניחה שיכולה להיות חפיפה. בכל מקרה, אתה יכול לפנות למעבדת שינה כדי להבדק, לבלות שם לילה שניים, ולקבל אבחנה וייעוץ.

דוד שלום יתכן שמה שקרה לך הוא חלק מתהליך השינה. במהלך השינה יש שיתוק של השרירים בגוף כדי שבזמן החלום אנחנו לא נזוז יותר מידי מה שעלול לגרום לנזק. יתכן שהיית במצב שהוא באמצע בין שינה לעירות ועדיין הושפעת מחלום או מהשינה. אם הדבר קורה לעיתים קרובות ניתן לבדוק זאת במעבדת שינה. כמו כן, במידה ויש לחץ בחייך בתקופה הנוכחית כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי מאחר והשינה מושפעת מגורמים נפשיים. במידה והדבר קורה לעיתים רחוקות ואינך מזהה מצב הדורש ייעוץ פסיכולוגי בחייך נסה לקבל את התופעה בטבעיות ולא להילחץ ממנה. כדאי בכל מקרה לספר את המקרה גם לרופא המשפחה ולשמוע את דעתו. בברכה ד"ר אורן קפלן בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לשאול האם פסיכולוג מדבר מסביר או שרק שופכים בפניו את מה שמציק ? כי יש לי בעיה והלכתי 2 פגישות ורק סיפרתי על עצמי הפסיכולוג בכלל לא דיבר הרגשתי כאילו מה אני עושה פה הוא רק כתב וכתב אני רוצה שייעץ לי שיסביר לי והוא לא עשה זאת איך בעצם הפסיכולוג עוזר לבן אדם אודה לך עם תסביר לי

רוני שלום יש גישות שונות לטיפול פסיכולוגי, יש פסיכולוגים שמדברים יותר ויש שפחות, זה קשור גם לגישה המקצועית וגם לנטייה האישית. אני מציע לשאול את הדבר ישירות את הפסיכולוג שלך, להבין מה גישת הטיפול שלו ומה עומד לקרות הלאה. רצ"ב קישור למאמר על עובדות על טיפול פסיכולוגי שאולי יבהירו כמה דברים http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אם לאבי היה דיכאון יחסית קשה, שעבר בטיפול תרופתי, האם זה אומר שיש לי סיכוי גבוה לדכאון גם כן? כלומר נטיה כזו? אני לפעמים מרגישה שאני קרובה למצב הזה, אך מצד שני, אף פעם עוד לא הגעתי למצב כה חמור כפי שהיה אצלו.. האם יש קשר?

מיכל שלום רצ"ב ציטוט מתוך מאמר שתוכלי לקרוא בקישור בהמשך. נראה שיש לדיכאון גם היבט תורשתי. אין מדובר בתופעה של "שחור או לבן", כלומר, אין תורשה וודאית של דיכאון, אך ישנם אנשים שנמצאים בסיכון רב יותר לתגובה דיכאונית ואילו אחרים שנמצאים בסיכון נמוך יותר לדיכאון, גם אם ייחשפו לאותם גורמים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים. מחקרים הראו שהנטייה הגנטית לדיכאון גבוהה יותר בקרב קרובי משפחה, מאשר בקרב ילדים מאומצים או בין בני זוג. יש לזכור שאין אדם שהוא חסין מפני דיכאון בנסיבות מסוימות. אנשים דיכאוניים יכולים להצביע על אירוע או מצב שאחראי לדעתם על חוסר האושר שלהם. יחד עם זאת, אנשים דיכאוניים נוטים לסבול באופן טבעי מרגשות אשם חריפים ביותר גם בלי קשר לאירוע אותו הם תופסים כגורם הדיכאון. היכולת של האדם להגיב לאירוע חיצוני שאינו בהכרח בשליטתו (פיטורין, גירושין, מוות במשפחה וכדומה), תלויה בגורמים רבים, כגון כוחות נפש, תמיכה של חברים וסביבה, בריאות פיזית, תורשה ואפילו מזג האוויר. ההתמודדות תלויה גם בגורמים פסיכולוגיים פנימיים שניתנים לניתוח בטיפול פסיכולוגי – מדוע הביטחון העצמי של האדם נפגע בצורה כה משמעותית? האם הוא יכול למצוא מקור חדש לביטחון עצמי? פסיכותרפיה יכולה לעזור באופן משמעותי במצבים אלו. לא כל אדם שנתקל באירועי חיים קשים הופך לדיכאוני ולא כל דיכאוני חווה אירועים חמורים כגון אלו. צריך להבין שחלק מהדיכאונות נגרמים כתוצאה מהפרעה פתאומית בפעילות הכימית במוח, ללא גורם ברור שניתן לאבחן, כשם שמיגרנה או שבץ יכולים להופיע בפתאומיות. בשורה התחתונה מיכל, הדיכאון של אביך אינו אומר שלך גם יהיה דיכאון, זה תלוי בהרבה מאוד גורמים http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, תהיתי האם תוכל לעזור לי. כבר כ3 שנים אני נמצאת במצב רע מאד. אמנם כלפי חוץ אני צוחקת ומחייכת הרבה, אבל אין מה להשוות לאיך שהייתי קודם. אני כל הזמן עצובה, ובוכה כל כמה ימים .. ממש הרגשה של חוסר אונים. זה התחיל מתקופה קשה, אבל לא משהו טראומטי או נוראי , אלא סתם תקופה קשה, ולא ייאמן שזה הביא אותי למצב הזה. בשנה האחרונה אני כבר לא באותה סיטואציה, וחשבתי שהכל יפתר , אבל המצב רק החמיר. אני חושבת שהבעיה העיקרית היא חוסר יכולת להחליט שום החלטה לגבי חיי. אני מתלבטת ומתחבטת לגבי כל דבר ודבר , גדול כקטן, במשך תקופות מאד ארוכות ולא מגיעה לשום החלטה. מעין יאוש. אני יודעת מראש שזה בזבוז זמן. לחשוב על כך. הייתי פעם אחת אצל פסיכולוג ,הוא לא עזר לי בכלל, וגרם לי לרגשות שליליים במיוחד. הוא כל הזמן שתק ורק בכמה דקות אחרונות ציין שנגמר הזמן, ושזה דורש טיפול ארוך יותר. זה עצבן אותי מאד ותסכל אותי וגרם לי לתחושת בזבוז נוראית. מה לעשות???????????איך לפתור את בעית ההחלטות, האם זה משהו שאוכל להתמודד איתו לבד אי פעם?

ליאה שלום הענין הוא קודם כל להבין מה הבעיה. יתכן שמדובר בצומת דרכים, יתכן שמדובר בדיכאון, ויש עוד די הרבה אפשרויות. כדאי לפנות לאיש מקצוע שאיתו כן תרגישי בנוח ולערוך אבחון מסודר. רצ"ב קישור למאמר על דיכאון, אנא קראי ובדקי האם הסימפטומים תואמים למה שקורה לך לאחרונה http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נמצאת במצב של דיכאון כתוצאה מחוסר סיפוק מכל תחום בחיי. הגעתי למצב בו אני לא אוכלת ולא ישנה כבר יותר משבוע וכל הזמן בוכה. התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית (פגישה אחת בינתיים) אשר המליצה לי לפנות לפסיכיאטר לקבלת תרופות אנטי דכאוניות על מנת שאוכל לתפקד, אבל אני חוששת מזה. אני לא יכולה לסבול יותר את המצב ואני מפחדת להתמוטט. הכאב הפך להיות פיזי ממשי ואני לא יכולה להתרכז בשום דבר. יש לי שלשה ילדים שאני לא רוצה שיפגעו, למרות שאני יודעת שהם מרגישים משהו ונפגעים. האם יש איזושהי דרך לראות אור בקצה המנהרה ללא תרופות? איך אפשר לעשות את הצעד הראשון שיעזור לי לעלות מעל פני המים כי התחושה היא שאני טובעת?

מוגדר מראש? זה לא חייב להיות לכל החיים... את גם יכולה לנסות ולהפסיק אם את רואה שזה לא מועיל לך, או לא מתאים לך, כמובן בהתייעצות עם פסיכיאטר... לדעתי זה יכול לתת לך מרווח נשימה כדי שתוכלי להתמודד עם המציאות של החיים שלך, עם תסכול ודכאון, וכו'. אני חושבת שזה במיוחד חשוב כי יש לך ילדים, ויש אנשים שתלויים בך. דכאון הוא תמיד סוג של התפרקות, ואולי אנחנו חייבים להתפרק כדי למצוא את הדרך להיות שלמים מחדש, אבל יש מצבים בהם להתפרקות טוטאלית (המצב שאת מתארת נשמע לא רחוק מכך) יש יותר מדי השלכות, ואחר כך צריך לעבוד קשה כדי לאחות את כל החיים שנפגעו... נסי להתייעץ בפורום פסיכיאטריה, אולי שם תמצאי תגובות של אנשים שלקחו תרופות, איך זה היה בשבילם, האם זה הועיל, האם הצליחו להפסיק בהמשך. תרופות נגד דכאון, למיטב ידיעתי, לא משנות אותך והופכות אותך בשניות לאדם עליז, הן רק מאפשרות במצבים הקשים ביותר לצוף, למצוא נתיב חזרה, להתמודד. ואני כותבת לך זאת בתור מישהי שהיא די נגד תרופות :)

הי אני יכולה להעיד שהכדורים עוזרים!חבל סתם לסבול,ואני מכירה את זה דיי טוב, הייתי במצב של דיכאון ואפשר להגיד שיצאתי מזה, אומנם לקח קצת זמן, אבל בסוף זה עובר.כמובן טיפול גם ע"י פסיכולוג עוזר מאוד בשילוב עם הכדורים.הצאתי היא פשוט לנסות, תרגישי הרבה יותר טוב. בהצלחה.

הי, רציתי לשאול אותך תוך כמה זמן הכדורים השפיעו עלייך ואיך? וכמה זמן נמשך הדיכאון שלך? ולמה את אומרת "אפשר להגיד שיצאתי מזה"...? אחת שסובלת מדיכאון בעצמה.

עלומה שלום במידה ואת אכן סובלת מדיכאון את חייבת לקחת תרופות, הן בשביל עצמך והן בשביל ילדיך. אין כל טעם לחכות ולבדוק האם ניתן להתמודד לבד מה גם שהשימוש בתרופות הוא קל על פי רוב. בשלב הזה כדאי לגשת לפסיכיאטר בהקדם לעשות הערכת מצב. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון בו תוכלי לעשות גם אבחון עצמי של הסימפטומים. שילוב של הטיפול התרופתי עם הטיפול הפסיכולוגי הוא היעיל ביותר למצב דיכאון. כדאי לגייס כוחות וסבלנות כי התהליך לוקח זמן, למרות ששיפור במצב תוכלי להרגיש תוך מספר בודד של שבועות ואולי אפילו פחות. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי חרדות לפני השינה כל גופי צמרמורת ותחושת חלחלה. במשך היום הכל נראה תקין אין לי בעיות.יש לי חרדה של אי קיום בשביל מה צריך להמשיך אם הכל נגמר בסוף ולא זוכרים. התחושה של הלילה היא סיוט(למרות שבמשך היום אני לא חושבת על כך) רציתי לדעת איזה סוג טיפול רצוי במצב כזה טיפול התנהגותי קוגניטיבי או ספיכודינמי תודה מראש אוסנת

אוסנת שלום הלילה מהווה סימבול לדברים רבים. חלקם נעימים, רומנטיים, חיוביים, חלקם שליליים ומדכאים. השינה היא פרידה וכמו כל פרידה זה מעורר חרדות. השינה היא גם הדבר הקרוב ביותר למוות שאנו חווים במהלך החיים. תהליכי השינה עצמם כוללים חלומות ועיבוד של תכנים שנאגרו במהלך היום כך שבסופו של דבר אנשים רבים מוצאים עצמם בקשיים כשהלילה מגיע. רצוי לטפל בעניין כאשר צריך להבין שהלילה הוא יותר סימבול מאשר בעיה שעומדת בפני עצמה. אם תצליחי לפצח את הקוד הלילה יהפוך לדבר הרבה יותר רגוע. הטיפול המתאים איננו חד משמעית ברור, גם ההיבט ההתנהגות וגם ההיבט הדינמי עשויים לעזור, כל אחד בצורה שונה. השאלה המרכזית היא מה את נושאת בתוכך שגורם לסיוטים והחרדות. האם את מחוברת לבעיה או שאת מרגישה שזה נופל עליך מהשמים ואינך מבינה מה הבעיה. אם את מודעת לנושאים שונים שגורמים לבעיה הטיפול הדינמי מתאים יותר. אם את מנותקת לחלוטין מהמקורות לבעיה יתכן שגישה התנהגותית מתאימה יותר. העניין הוא למצוא מטפל שתרגישי נוח איתו ושמבין אותך, פחות משנה גישתו הטיפולית לדעתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! אני בחורה בת 30 . שמתי לב ,שמרבית חיי אני נוטה להמשך אחר הפנטזיה ,הדמיון, הבלתי קיים, מאשר להתעסק בחיים המציאותיים.(בנושא אהבה וזוגיות). בשאר התחומים :עבודה, לימודים אני מתפקדת נהדר, עובדת בעבודה מסודרת, לומדת באוניברסיטה וכולי. אני מעדיפה להתעסק בפנטזיות על בחור שאיתו ארצה בתור חבר, ולא להתאמץ להכיר חבר באמת, כל הקשרים הזוגיים שהיו לי היו קצרי מועד (מס' חודשים). כנראה שהפער בין הפנטזיה למציאות היה כל כך גדול, שלא יכולתי להתמודד עם הקשר במציאות. אני מרגישה שאני חיה ליד החיים, ולא "חיה" אותם באמת. אני מאד נאה ומחוזרת, אינטלגנטית ,אבל זה לא משתנה. אתן דוגמא: אני פעילה באתר הכרויות באינטרנט, ומקבלת הרבה פניות מבחורים. משום מה אני מעדיפה להתכתב איתם כמה שיותר, למשוך את הדמיון והפנטזיה מאשר להפגש ולהווכח במציאות האולי עגומה (ואולי לא). יצא לי לא מזמן להכיר בחור דרך פורום באינטרנט והתחלנו להתכתב וזה גלש לפסים אישים ואינטימיים מאד, ונורא התחברנו אחד לשני וממש היתה לי הרגשת עונג עצומה מכל מייל שלו וזה היה הדדי. זה נגמר (אחרי שנפגשנו ומימשנו...ביוזמתו) ומשום מה אני נורא מתגעגעת לקשר הוירטואלי הזה..זה נורא חסר לי...הרגשתי שהוא ממלא אותי יותר מאשר קשר מוחשי עם בחור. אני גם מאד רוצה להתחתן ולהקים משפחה, אבל מרגישה שאינני מסוגלת להביא את הרצון הזה לידי מעשים ממשיים. במקום זה אני ממשיכה עם הדמיון שלי על הקמת משפחה. קשה לי להסביר את עצמי. מיכאלה

מיכאלה שלום דרך אחת לראות את זה היא במונחים שאת משתמשת בהם, כלומר, שאת מעדיפה את הפנטזיה מאשר להתאכזב מהמציאות. דרך אלטרנטיבית היא לומר שאת חרדה מהאפשרות שבאמת יווצר קשר אמיתי ולכן את מכשילה כל אפשרות כזו מראש. הסיבות לחרדה היא בד"כ חשש עז מדחיה, ואולי הסיפור המאכזב עם הבחור מהאינטרנט מחזק את זה. הייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ובו תוכלי לשתף בזמן אמת התנסויות שקורות לך בחוץ, כאשר הפסיכולוג/ית יוכל לתת לך פידבק ולעזור לך להיות יותר מודעת לשורש הבעיה עצמה ופחות לשים לב לתופעות הלוואי שלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום היכן ניתן למצוא חומר על הפרעה כפייתית ועל כל ביטויה? תודה מטילדה

מטילדה שלום חיפוש אינטרנט פשוט יעלה הרבה קישורים. תוכלי למצוא הסבר מסוים בקישור הבא למאמר על חרדה שבו יש גם התייחסות ל OCD http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה, מזה כחודשיים אני בטיפול פסיכולוגי. הבעיה היא שהפסיכולוגית שלי כל הזמן תקועה לי בראש ומלווה אותי לאורך היום זה מפריע לי בתפקוד היומי גם בעבודה........ מה ניתן לעשות בנידון? אני לא חושבת שאם אני יעלה זאת בטיפול זה יעזור לי לשכוח אותה במהלך היום. אני שוקלת להפסיק את הטפול בגלל שזה מפריע לי אלמונית

לדעתי אם תעלו את זה בטיפול זה כן יכול לעזור. ראשית אולי תביני יותר טוב למה זה קורה, ואני חושבת שאם מה שגורם לך לחשוב עליה כל כך הרבה יוכל לקבל ביטוי בדרך אחרת (מילולית) יש סיכוי סביר שיוקל לך בשאר הזמן. יתכן שהידיעה שלך תקל את המשא שלך. בכל מקרה, האם הסיבה שאת לא רוצה לדבר איתה על כך נובעת מכך שאת לא חושבת שזה יעזור, או בגלל שזה פשוט דברים שקשה ומביך להגיד? האם ניסית לומר לה? טיפול הופך להיות דבר מאד משמעותי בחיים של הרבה מטופלים. זה טבעי, נורמלי, במקרים רבים גם נכון וחלק מהתהליך. אולי את מרגישה שמשהו שהוא בעצם תקין אינו תקין, ובכך את מקשה עליך. ובכל מקרה, את הולכת לטיפול כדי לדבר על דברים שמטרידים אותך וקשים לך, ואין סיבה להוציא מהכלל הזה את הטיפול עצמו והקשיים שקשורים אליו. ואולי גם יש איזו דרך ביניים בין להיות כל הזמן עסוקה במחשבות לבין "לשכוח" כמו שכתבת. קשה לשכוח אדם שהופך להיות משמעותי בחיים שלך...

"אולי הידיעה שלה תקל את המשא שלך" אני והטייפוס שלי!

העלתי את הנושא בצורה אחרת ז"א הסברתי לה שזה שאני בטיפול מנקר לי בראש כל הזמן והגענו למסקנה שיש לי הפרדה ברורה בחיים בין התחומים בים התחום המשפחתי לבין התחום החברתי לבין העבודה וכד' ופה אין לי הפרדה וזה מפריע לי. עדין זה מפריע לי למרות הכל ועכשיו זה לא רק הטיפול אלא הפפסיכולוגית שבראש שלי. אני לא התאהבתי בה, היא פשוט מחשבה אובססיבית שמפריעה לי. הגעתי לטיפול והמצב שלי רק מדרדר מאז, אני לאמתפקדת בעבודה.

כל כך מבינה אותך. המטפל שלי לא יוצא לי מהראש 24 שעות ביממה. גם כשאני עסוקה וגם בלילה לפני השינה. הדמות שלו השתלטה על המחשבות שלי בגלל היותו אדם מיוחד. בדיוק כמו בהתאהבות, חושבים ומדמיינים כל הזמן. כולי תקווה שזה יעבור כי זה משתלט עלי יותר מדי באופן מוגזם. ד"ר קפלן, איך משתלטים על מחשבות אלה ?מכיוון שזה אובססיבי אצלי. אשמח לתשובה

הי לכולן. אין לי עצות חכמות במיוחד. אני בחרתי לסיים את הטיפול, אבל אפשר לומר שבמקרה שלי זה היה קצת שונה כי גם המטפל היה ביחד איתי בבעיה והרגשות היו די דומים אצל שנינו. אבל סיום הטיפול מסיבות כאלה הוא כואב מאוד. אז קשה לי להמליץ על הדרך הזו אלא רק במקרים שיכולה להיות גלישה למשהו בעל קונוטציות מיניות, שזה באמת לא משאיר הרבה ברירות (כמו שקרה אצלי). אני חושבת שהנכון הוא לדבר, לשתף, לפתוח, להבין מאיפה הצורך הגדול וההיזדקקות התמידית ולנסות לעשות סוג של סובלימציה לרגשות האלה. אבל חשוב לסמוך על המטפל/ת ולא להחליט מבלי להתייעץ/ לשתף אותם. כמובן, במידה והרגשות הם חד צדדים והם מכיוון המטופל בלבד. אני מניחה שבטיפול שלא בין שני המינים, אין קונוטציות מיניות וזה קל יותר, למרות ששם יכולות להיות העברות מסוג אחר. בכל מיקרה, אין פתרונות פשוטים. אפרת

אלמונית שלום אני מעריך שחלק מהדברים שכבר נכתבו בהמשך להודעתך יוכלו לעזור. אומר לך מספר דברים. ראשית תלוי מה הבעיה המרכזית בגלל הגעת לטיפול. אם הבעיה שולית אני יכול להבין שהטיפול מפריע ואולי זה באמת מיותר. אבל אם הבעיה רצינית את חייבת להמשיך עם כל הקושי שבעניין. פעמים רבות הטיפול כרוך גם בקושי וכאב, אי אפשר להימלט מכך בטווח הקצר. בהמשך זה עשוי להשתפר. במידה והבעיה שבגללה פנית קשורה לנטייה אובססיבית אז התסבוכת הנוכחית היתה צפויה מראש והמעבר דרכה הוא חלק די הכרחי בפתרון בהמשך. יש סיפור שאני מצטט מידי פעם בהקשרים כאלה, על אדם מעשן שקורא כתבה על הנזקים החמורים שהעישון גורם. בעקבות קריאת הכתבה הוא מחליט להפסיק מייד לקרוא מאמרים. הטיפול הוא הדרך להתמודד עם קשיים, ולעיתים כמו קריאה על נזקי העישון זה גורם חרדות, מחשבות טורדניות ועוד. יש חשיבות רבה לכך שתחלקי את מה שקורה לך עם הפסיכולוגית ויש לצפות ולקוות שבהמשך תחזרי לתפקוד טוב יותר והמצב ילך וישתפר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חולקת על רוב מה שנכתב מעל. לדעתי עלייך לשקול בכל הרצינות להפסיק את הטיפול, לפני שתשתגעי לגמריי. מתוך ניסיון. עם כל הכבוד, יש גבול.

אני בן 17 וחצי,בן להורים גרושים,מתגורר עם אימי (שנשאה מחדש). יש לי בעיה שאני נוטה לריב עם אמי המון. היא למשל נורא לא אוהבת שמגיעים אליי וחברים ושאנחנו למשל מכינים ארוחת צהריים ביחד (כמובן כשהיא לא כאן) או יושבים בסלון. זה נורא מציק לי כי לרוב האמהות של חבריי ממש לא אכפת ואפילו להיפך,כולן נורא נחמדות איתנו החברים ואני פשוט מקנא. בקרוב היא יוצאת לנופש והבטחתי לחבר שלי שהוא יוכל לשהות אצלי בתקופה זו אבל היא כעסה עליי והודיעה שהיא לא מוכנה שאני אהיה בביתי בזמן שהיא לא פה בכדי שאני לא "אחגוג" באותה עת. היא מאיימת לקחת לי את המפתח.נמאס לי שלכולן יש אמהות כל כך נחמדות ורק שלי לא (אפילו אמרתי לה בויכוח האחרון שהלוואי והיא הייתה לומדת מאמא של אחת הידידות שלי והיא כמובן כעסה מאוד). מה לעשות? אמנם יש באפשרותי לעבור להתגורר עם אבי (גר במרחק של שעה ומשהו נסיעה מביתי) כפי שאמי איימה מספר פעמים,אבל רק כאן אני מרגיש טוב בגלל בית הספר שלי והסביבה החברתית שלי (למרות שאימי מתעצבנת על זה שאני רוב היום בבית) ואני פשוט מפחד לעבור לאבא ולאבד הכל,מעדיף לסיים כאן י"ב ואולי רק אז..

איילון שלום אתה מציין מספר בעיות מקומיות בבית שקשורות לחברים שלך והאפשרות לעשות מה שאתה רוצה בבית בלי הפרעה. עם זאת, הבעיות הללו נראות לי תוצרים של בעיה יותר מרכזית שאיתה צריך באמת להתמודד וזה הקשר שלך עם אמך. נראה שמתחת לפני השטח אתם לא רבים האם חבר יבוא או לא אלא האם היא באמת אוהבת ומפרגנת לך או שהיא עסוקה בעצמה ובחיים שלה ומזניחה אותך. גם אם ההתלבטות הזו לא עולה באופן ישיר, יש לי הרגשה שזו השאלה המרכזית שסביבה קיימת בעיה. אם זה היה קשור רק לסרובה של אמך ש"תחגוג" בבית אולי זה היה פחות משמעותי. יש אנשים קפדניים יותר שחוששים מבלאגן, ויתכן שאמך שייכת למשפחה הזו. לכל אדם יתרונות וחסרונות ואם בזה מסתכם הסיפור, אני מעריך שיש דברים אחרים שבהם היא טובה מאחרים. אבל כפי שאמרתי, בד"כ זה לא הסיפור המרכזי, במיוחד במשפחות שיש בהם גירושין ונישואין חוזרים ובעקבות זאת שאלת המקום בבית ובלב הופכים לשאלה מרכזית וקיומית. אין לי פתרון קונקרטי לבעיתך, במידה והיה אפשר לעשות דיאלוג פתוח עם אמא בנושא זה היה מצוין. במידה ולא אולי היה כדאי שתתייעץ עם אדם מבוגר וניטראלי שיוכל לתת לך זוית נוספת להתבוננות על המצב. זה יכול להיות קרוב משפחה, חבר, יועצת בית ספר וכמובן גם פסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן, אני נער מתבגר שמעוניין מאד לדעת אם כדאי לעשות דיאטה בגילי 15 אין לי בעיית השמנה מיוחדת במינה אך יש לי רצון חזק להיראות יותצר טוב ומושך ולפי דעתי הדיאטה היא התשובה אשמח אם תענה לי לפי דעתך אם כדאי להיעזר בדיאטה או לא ? תודה !

שלום איתי, כדאי לך לחשוב גם למה השאלה, כלומר האם זה רצון הסביבה? הורים, חברים, או רצונך? בכל מקרה חשוב לפנות לאיש מקצוע כי אתה עדיין בשלב של צמיחה וזה עלול להזיק. חוץ מזה אפשר לגשת למרפאה ולבדוק. בכל מקרה, ספורט מאוד מועיל. מקווה שעזרתי, עדי

איתי שלום השאלה שלך נראית לי קצת יוצאת דופן ולכן התשובה עליה צריכה להיות גם היא זהירה. לכאורה, אם בא לך לעשות דיאטה, מה הבעיה? למה צריך להתייעץ על כך בפורום פסיכולוגיה? התשובה קשורה כנראה לעובדה שאתה אומר שאין לך בעית השמנה. מי שאין לו בעית השמנה מן הסתם לא צריך דיאטה. כך שאולי אתה חושש שהדיאטה תהיה כיסוי להפרעת אכילה. כדי להיראות טוב יש כל מיני דרכי התמודדות חוץ מדיאטה (ספורט למשל שגם אותו צריך לעשות בצורה מדודה ונכונה די לא לפגוע בצמיחה הפזיולוגית בגילך). יתכן שהבעיה המרכזית היא דימוי עצמי וכדאי לחשוב על כך. אם כל הנ"ל לא מדבר אליך ובאמת סתם בא לך לעשות דיאטה כדי להיראות קצת יותר רזה, לך על זה. לצורך זה לא צריך ייעוץ פסיכולוגי אלא ייעוץ של דיאטנית, ומומלץ מאוד שתעשה זאת תחת השגחה כזו ולא בצורה בלתי מבוקרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בחור בן 18 .....טוב אז ככה אני יש לי חברה והיא קטנה ממני בשנה עכשיו...תמיד היו הדברים בינינו טובים ולא היו בעיות ואם היו אז היינו פותרים אותן אבל יש בעיה אחת שבגללה כל האהבה שלנו והחברות שלנו ניזוקה ממנה והבעיה היא כך חברה שלי היה לה פעם קשר עם מישהו שהיא מאוד אהבה והיא אמרה לי שהוא היה האהבה הראשונה שלה ...אם לדבר על עצמי אני גם הייתי מאוהב בבחורות אחרות אבל אני לא חושב עליהן ושכחתי אותן בשביל חברה שלי ...והבחור הזה שהיא היתה מאוהבת בו לפעמים מופיע ולפעמים וכשהוא מופיע אז נהיה בלגן וכשהוא איננו אז הכל בסדר ביני ובינה...טוב אז ככה..הכל התחיל כאשר יום אחד חברה שלי אומרת לי שהיא עדיין אוהבת אותו באותו זמן לא ידעתי מה לעשות או מה להגיד ואחרי כמה ימים היא אומרת לי שהיא אוהבת אותו הרבה יותר ממני ....ומפה התחילו כל הבעיות אני לא ידעתי מה לעשות וכשדיברתי עם בת דוד שלי היא אמרה לי שאני לא יודע מה אני רוצה וכל הדברים האלה ואני אפילו בכתי באותה שיחה עם בת דוד שלי כי נזכרתי וחשבתי על הקול של החברה שלי כי פחדתי לאבד את הקול שלה ....אני פה לא יודע מה אני עושה או למה אני כותב את זה כי בזמן האחרון שאני לא חש אליה הרבה אהבה ואם אני חש זה פחות מהעבר אבל אני יודע שבתוך לבי אני אוהב אותה וכשאני כותב את הדברים האלה אני לא יודע מה אני חש אולי כאב או משהו אבל אני לא יודע מה קורה לי למה נהייתי ככה צד אחד אומר לי שאולי כדאי שנעזוב אחד את השני ואני לא יודע אם יש צד אחר שאומר שלא ...אני באמת מבולבל ולא יודע למה לעשותתתתת באמת שלא יודע מה לעשות אני לא יודע מה לעשות או מה אני רוצה ..אבל אני יודע או חש שאם נעזוב אחד את השני אז אני אתגעגע ואני רוצה שאתגעגע כי ככה אדע שאני אוהב אותה תמיד המחשבות הטובים למרות שהם קטנים משמחות אותי כי בעזרתן אני חש בשמחה כי בעזרתן אני מרגיש שיש עוד משהו בינינו ..לפני כמה דקות היא היתה פה(באינטרנט) ודיברנו והיא כעסה עליי אני חושב ויצאה בגלל כל הדברים חסרי הטעם והייבשים שלי אני לא יודע מה קרה לי לא יודע מה לעשות לא יודע למה אני מדבר איתה ככה...אבל רק שתדכ דוקטור אני אף פעם לא אמרתי עליה מילה רעה בפני אנשים וגם לא אגיד ככה בעזרת השם כי לא נעים לי ואני לא עושה דברים כאלה במיוחד לבחורה שאני הכי אוהב..כל מה שאני רוצה זה שמישהו ידריך אותי איך להוציא את כל המחשבות השליליות האלה ולהחזיר את האהבה שהיתה לי איתה למרות שאני יודע שאני אוהב אותה בגכל לבי ..אבל אני רוצה לחוש את זה להרגיש את זה ואני לא מרגיש את זה ...אני לא יודע אם אני רוצה להיפרד ממנה כי היא היתה האהבה האמתית שלי...תמיד אני מפחד מהמחשבה שהיא לא האהבה שלי כי אני רוצה שהיא תהיה האהבה שלי זה כל מה שאני רוצה ...ואני יודע שבגלל המחשבה הזאת היא נורא חשובה לי ובגלל שהיא נורא חשובה לי אני מפחד מהדברים האלה...אולי חלק מהדברים שלי לא מובנים כי אני פשוט משתגע לא יודע מה לעשות אני מבולבל מאווודדדדדדדדדדדדדדדד אף אחד לא יודע מה קורה לי אפילו אני....בבקשה דוקטור תדריך אותי איך אני יכול לחזור עליה עם כל האנרגטיות שהיתה לי בעבר עם כל האהבה שאני חש כלפיה בבקשה כל מי שיכול לעזוררררררר תודה רבה

שלום עניתי על הדברים בהודעתך הקודמת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני בת 28 ויש לי בעיה שתמיד יש לי את ההרגשה כאילו אנשים מסתירים ממני משהו, כאילו הם רוצים לנצל אותי,מנסים לעבוד עלי ולרמות אותי בגלל זה קשה לי להתחבר לאנשים.הרגשות האלה היו אצלי כל הזמן - שלא אוהבים אותי וכו', אבל ככל שאני מתבגרת הם רק מחמירים. כמו כן, יש לי חבר כבר מספרים שנים, אנחנו גרים יחד ואני סומכת עליו אבל ברגע שמתקשרת אליו בחורה אני מאבדת את העשתונות ואז אני בטוחה שהוא מסתיר ממנו משהו. בנוסף, תמיד יש לי חרדות שהוא עומד לעזוב אותי ושזה עומד להגמר. אני יודעת שסצנות הקנאה שלי נראות לו ילדותיות, אבל הוא מודע לזה שיש לי בעיה. לפעמים, יש לי בטחון באהבה שלו אלי ולפעמים נדמה לי כאילו שום דבר לא בטוח, כאילו שפתאום השמים נופלים. אחרי שאני נרגעת, אז אני מתנצלת בפניו ומרגישה כמו בעל שהיכה את אשתו ואחר כך מביא לה פרחים. אני מתמלאת ברגשות אשמה, אבל כשזה קורה שוב אין לי שליטה על זה. אני יודעת שהקנאה שלי נובעת מכך שאף פעם לא היה לי משהו בטוח בחיים. לאמא שלי בעצמה יש בעיות נפשיות שהשפיעו עלי בתור נערה מתבגרת. היא נהגה לקלל אותי ולרדת עלי יום יום עד שהיא הורידה את הבטחון העצמי שלי לרמת המינוס. יחד עם זאת, החבר שלי עוזר לי להאמין בעצמי ולעשות דברים. הבעיה היא שכל דבר שקורה משפיע עלי בצורה דרסטית. אני כמו עלה נידף: אם למשל קיבלתי ציון פחות ממה שחשבתי שמגיע לי בלימודים (אני סטודנטית) וגם אם בעבודה לא מתיחסים אלי יפה. אני לוקחת הכל אישית וישר ללב ודברים לא עוברים לידי - הם פשוט נכנסים דרכי וזה כאילו נותנים לי אגרוף בפנים. קשה לי לשמור על חיים יציבים וכל הזמן נדמה לי כאילו יש לי מחלה סופנית. בקיצור, אני כל הזמן מחפשת שמשהו רע יקרה. אני יודעת שכל מה שאמרתי עד עכשיו נשמע רע מאוד, אבל אני בכל זאת מצליחה לשרוד וללמוד ולעבוד. הדבר הכי קשה לי זה שאני יודעת שאני מאכזבת את החבר שלי, אני עושה לו בדיוק מה שאמא שלי עשתה לי - תוקפת אותו ומאשימה אותו בדברים שהוא לא עשה. ואני לא מבינה למה. מה ההגיון בזה שאני אתנהג אליו בדרך שהרסה, או כמעט הרסה אותי? יש ימים שאני מרגישה מצוין ואני מאושרת ויש ימים שפשוט כבר נמאס לי מהכל. הייתי כבר בטיפול פסיכולוגי במשך תקופה אבל אני מרגישה כאילו לא ניתנו לי מספיק כלים להתמודד עם הבעיה. דיברנו על העבר שלי אבל לא הצלחתי להשיג איזה שהוא שיפור.

הי לוסי. לדעתי יש כמה דברים מאוד מרכזיים במה שאמרת. קודם כל המודעות הגדולה שלך לתנהגותך ומשם לדעתי נובעים גם רגשות האשמה שלך. רגשות אשמה הם רעה חולה והם מקשים עלינו מאוד. אני חושבת שהטיפול הפסיכולוגי שהיית בו לא מוצה עדיין. הכלים להתמודדות עם הבעיה נמצאים בתוכך,ולכן מטרת הטיפול היא לסייע לך למצוא אותם ולהשתמש בהם. את מציינת שדיברת בטיפול על העבר. עצם הדיבור על העבר, אין בו כדי להבטיח שיפור. את צריכה לבדוק בטיפול מעמיק את דפוסי ההתנהגות שהתקבעו בך מילדות וממשיכים להיות דומיננטיים גם היום . מנסיון שלי- סקירה של העבר לא מספיקה. אין הרבה אופציות אלא לחזור לטיפול, אולי עם מטפל אחר, ולנסות שוב, מהתחלה, יחד עם כל התובנות שאספת במהלך הטיפול הקודם. ואל תחמירי כל כך עם עצמך. אפרת.

לוסי שלום אני מסכים עם אפרת. את צריכה לחזור לטיפול ולנסות הן להבין יותר לעומק מדוע את שוב ושוב נופלת לאותה מלכודת, וכן לעבוד על השינוי. מאחר ומדובר בנטייה שהיא כבר חלק מהאישיות שלך, וסביר להניח שנובעת מתהליכים אישיים מוקדמים למדי בהיסטוריה שלך, התהליך הזה אינו קצר ונדרש לו זמן וסבלנות. בין אם תחזרי למטפל הקודם ובין אם תפני לאדם חדש, כדאי להיכנס בחזרה לתהליך הטיפולי עד שתרגישי שיפור משמעותי במצב. לא קל לחיות עם כל כך הרבה עוצמות שליליות מבפנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבר כ-3 שנים (עם הפסקות) בטיפול שסייע לי וקידם אותי מאוד. לאחרונה הרגשתי השתפרה מאוד, אבל אני עדיין מאמינה שיש עוד מה לשפר. איך אדע אם סיימתי את הטיפול? מה התחושה שצריכה להיות שאומרת שהגיע הזמן לעצור, ומעכשיו להתמודד לבד? האם כל עוד יש לי קשיים כדאי להמשיך? הרי קשיים תמיד יהיו? תודה מראש

נראה לי שהנקודה שבה מתחילים לשאול - אולי זה מספיק? היא נקודה שיכולה להתחיל תהליך של סיום. באופן אינטואיטיבי ולא מקצועי, הנקודה הזאת שבה חושבים "אולי כבר הגיע הזמן להפסיק" כבר מהווה ההתחלה של איזהשהו תהליך סיום. המעבר בין הסיום הפנימי לחיצוני לוקח זמן מסויים שמשתנה מטיפול לטיפול. אולי אפילו כמה חודשים או שנה. אני לא יודעת... בעיני כל זה נכון על עוד המחשבה להפסיק אינה תוצר של כעס על המטפל/ת, פגיעה, רצון לבדוק ובלחון את תגובת המטפל/מטפלת, אלא באה מתוך מצב דווקא שבו האדם מרגיש טוב.

מיה שלום זהו נושא משמעותי לדיון בתוך הטיפול. העובדה שהשאלה עולה יכולה להצביע על כך שאולי זה הזמן להתחיל תהליך של פרידה, אבל באותה מידה יכולה לספר על תהליכים אחרים שקורים לך ולכן חשוב לתפוס את העניין בצורה נכונה ולהבינו לעומק בשילוב שלך עם המטפל. פרידה מטיפול משמעותי איננה קלה, וכמו שעולה השאלה האם צריך להפסיק, סביר להניח שעולה השאלה מדוע להפסיק אם זה עדיין מועיל וטוב. מתישהו נוצרת פריצה של המעגל הסגור הזה ומתקבלת החלטה לכאן או לכאן, צריך לפעמים פשוט ללכת עם האינטואיציה ולתת לה לבחור את העיתוי המתאים לסיום הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, הנני כבת 35, רווקה. במשך כשנתיים יצאתי עם גבר בן גילי, רווק. זו היתה אהבתי הגדולה ביותר. מעולם לא התאהבתי בגבר בכזו עוצמה ובכזה רגש. למרות הקשיים בקשר, בגלל אי יציבותו של בן זוגי, ניסתי בכל הדרכים לנצח את הקשיים. עד אשר הרמתי ידיים. לא יכולתי לסבול זאת - קמתי והלכתי. הוא יודע שאני מוכנה לעשות הכל למען האהבה ושתמיד אהיה שם בשבילו. עברתי תקופה קשה מאוד. "התאבלתי" על הקשר וסבלתי את אכזבתי הגדולה וניסתי להתרחק ממנו. אבל הוא לא. לאחר תקופה של חודש הוא יצר עימי קשר וניסה להיות "ידיד" שלי .(עלי לציין, אחת הסיבות שעזבתי אותו היתה אי רצונו למסד את הקשר - פוחד מנישואים) הסברתי לו שקשה לי לראות בו "כידיד" אבל הוא הבטיח לי שהוא ינסה להשתנות והדברים יחזרו להיות תקינים בינינו. לאחר כשבועיים - שוב נפרדנו ולאחר תקופה של כחודשיים הוא שוב צילצל וכך חוזר חלילה. אני מרגישה בחוסר שליטה - אין לי שליטה על הרגשות שלי , אני לא מצליחה לשכוח אותו כי בכל פעם שאני מנסה הוא מופיע ולא מנסה לשנות את טיב היחסים בינינו. אני מרגישה כואבת, כועסת ועצובה מאוד. אני לא מבינה מה גורם לו לחזור אלי כל פעם. הוא כל הזמן פוחד שאצא עם גברים אחרים ורק בגלל זה הוא מתקשר בכל פעם ומגשש. ביקשתי ממנו שיניח לי כי קשה לי.פתחתי את סגור ליבי ואמרתי לו שעדיין יש לי אליו רגשות וקשה לי בכל פעם שהוא חוזר ולא מוכן לקדם את הקשר בינינו. הוא כל הזמן מבטיח להתרחק ממני - אבל לא מצליחה. אני יודעת שהוא יוצא עם הרבה בחורות אחרות, אבל בסופו של דבר הוא שוב חוזר. מה אני יכולה לעשות היום בכדי לקדם את הקשר שלנו? מה גורם כל פעם לחדש עימי את הקשר? האם זו אהבה? אודה לך על חוות דעתך המקצועית בנדון. סוניה

סוניה שלום אני מבין את הקושי לחתוך את הקשר הזה סופית. נראה שבכל פעם נוצרת אצל התקווה שהינה הבחור מתישר ומשתנה, הינה הפעם הוא ישאר, ועצם העובדה שהוא שוב ושוב חוזר מחזקת את האמונה הזו. למרבה הצער, בכל פעם שאתם חוזרים החרדה לאבד אותך פוחתת והחרדה להתקשר אליך באופן מחייב חוזרת. וחוזר חלילה. אינני רואה אפשרות לקשר מחייב כרגע, אלא אם יקרה שינוי דרמטי מאוד. עכשיו נותר שתחליטי מה את רוצה ועל מה את מוכנה לוותר. יש כאן בהכרח עניין של רווח והפסד. אם את מוכנה להיות איתו ולהנות מהקשר כפי שהוא בלי מחויבויות מוצהרות לטווח הארוך תישארי ותהני ממה שיש, ומי יודע, אולי הדבר הארעי יהפוך לקבוע. מצד שני, אם את מחפשת מחויבות חד משמעית לטווח הארוך ואם לא, הזדמנויות להכיר גברים אחרים שכן יעניקו לך מחויבות כזו, עליך לחתוך את הקשר הזה ולנתק אותו סופית. יש כנראה משהו מתעתע בבחור הזה כיוון שהוא רווק ולכאורה רוצה קשר ארוך טווח. בפועל כנראה שזה לא כך וחבל שאת נותרת בתוך מלכודת שכזו. אולי את צריכה עזרה מקצועית פסיכולוגית כדי להיות חזקה ולחתוך את העניין לכאן או לכאן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, תודה בעד תשובתך. ברצוני לשאול שתי שאלות נוספות בעניין: האם אהבה יכולה לשרוד (מצידו) למרות הניתוקים החוזרים ונשנים? (בכל פעם הוא אומר לי שאני בליבו ושהוא לא יכול להיות איתי ולא בלעדי) האם זה לא נשמע כמו איזו טלנובלה עלובה????????? מצד שני האם זה יכול להראות על איזו אובבסיה מצידו ורצון לשמור אותי בצד? תודה.

טיפול בחרדת טיסות: לצורך תוכנית טלויזיה בנושא בריאות וטיפולים דרוש/ה מישהו/מישהי הסובל/ת מחרדת טיסות ומעוניין/ת לעבור טיפול פסיכולוגי קצר מועד הכולל התנסות בטיסה מקומית. הטיפול יתועד במצלמות טלויזיה וישודר במסגרת התוכנית של פרופ' רפי קרסו בערוץ 2. הקריטריונים להתאמה: גיל בין 20 ל 40 חרדת הטיסות ממוקדת, כלומר ללא נושאים פסיכולוגים משמעותיים שמטרידים מעבר לחרדת הטיסות נכונות לעבור את התהליך במסגרת תוכנית טלויזיה יכולת מילולית טובה למעוניינים נא לפנות לבילי בטלפון 4562261- 054 הטיפול ינתן ללא תשלום

נראה

2

שלום אני שמה לב שאין לי בעיה להסתיר את הדברים כשאני רוצה להסתיר את המצב האמיתי שלי, כלומר אני בקלות יכולה להמציא תירוץ או סיפור וכל זה תוך כדי שאני מסתכלת לאנשים בעיניים ואף אחד לא חושד שאני משקרת. אני עושה זאת כדי לייפות דברים.אח"כ אני מרגישה רגשות אשם.האם אני עושה זאת כי אני שקרנית פתולוגית או שאני פשוט סובלת ממצוקה רגשית וכדי לכפות עליה אני עושה את מה שאני עושה רק שמסתבר שאני טובה בזה? תודה

זה פשוט לא *כל כך* נורא - לא מבחינה מוסרית לפחות. מילים הן בעיני לרוב רק מילים... הדבר החשוב להבין הוא למה את מרגישה צורך לשקר כל כך הרבה. נשמע שאת תחת לחץ להציג תמונה טובה יותר מהתמונה המציאותית וזה נראה לי קשה, וגם בעייתי ככל שמדובר בקשרים קרובים יותר. בקשר קרוב שקר או הצגה מסולפת של עצמך לא יוצרת קירבה, ואם אין קירבה קשה לחוש סיפוק מקשר. זה משהו שיכול ליצור בדידות, להיות לבד עם עצמך האמיתי, כשמה שאנשים אחרים יודעים הוא לא האמת. מחשבה נוספת, מכיוון קצת אחר היא, שאולי את זקוקה ליותר מרחב, וידיעה מדוייקת של אנשים מה את עושה, מה באמת קרה וכו' מעיקה עליך. בכל מקרה נשמע לי האינטראקציה בינך לבין אחרים גורמת לך למצוקה מסויימת - בין אם בגלל רצון להסתיר, או בגלל פחד להחשף, או בשל פחד מביקורת, או כי את מרגישה שאת צריכה לגונן על עצמך, ואת לא מרוצה מהאופן שבו את מתמודדת עם כאלה מצבים. סיבה מצויינת ללכת לטיפול פסיכולוגי ולהתאמן על להגיד את האמת, כמה אמת שאת רוצה או יכולה ולהבין איך את יכולה למצוא את האיזון ביחסים שלך עם הזולת. (ועם עצמך)

טללית שלום עצם העובדה שאת מודעת לבעיה וחשה רגשות אשמה לגבי הענין, זו התחלה טובה לטפל בזה. בד"כ אנשים משקרים מתוך מצוקה וחשש שהאמת איננה מספיקה. יש כמובן מרכיב של מניפולציה בשקר, והשאלה המרכזית היא עד כמה יש לך מוטיבציה ורצון לשנות את המצב הקיים. כנראה התרגלת שהשקר מסדר את העניינים וזה יותר קל בינתיים מאשר להילחם בזה. ע"פ רוב יש נקודה מסויימת שבה הדברים מתהפכים והשקרים הופכים למכשול שעלול להרוס לך את החיים. לכן כדאי לטפל בענין בזמן כל עוד לא נוצרו נזקים קשים. כל התמכרות יש בה פוטנציאל הרסני גם אם בטווח הקצר היא גורמת הנאה או חוסכת כאב. בברכה ד"ר אורן קפלן

התחלתי לצאת עם בחור דרך אתר הכרויות. אנחנו בקשר טלפוני יומיומי (אפילו יותר מפעם אחת ביום) נפגשנו 3 פעמים (עדיין ללא סקס). הבעיה היא שאני מיד הרגשתי צורך להקפיא את חברותי באתר. חברה שלי מצאה אותו פעיל ואף ענה לתגובתה. מה דעתכם? עדיין לגיטימי או שזה מראה על חוסר אמינות ורצינות (כלפי או בכלל)

שושה שלום בשלב הזה והמוקדם של הקשר ביניכם אני לא חושב שזה בהכרח חוסר אמינות או חוסר רצינות, אבל יהיה גבול מסויים בקרוב שכן צריך יהיה לשים. אני מציע פשוט להעלות את הנושא בשיחותכם בצורה פשוטה וישירה ולראות איך הוא מגיב. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם התרופה יכולה לגרום להתמכרות.??? אני מקבל אותה בעקרון לבעיה שקשורה במניות, אבל היא עוזרת לפתור לי עוד בעיה, בעיית השינה... האם אפשר לפתח תלות מסויים לתרופה??

שי שלום בנושא תרופות אנא פנה לפורומים הרפואיים. הייעוץ כאן הוא בנושאים פסיכולוגיים בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בחור בן 18 .....טוב אז ככה אני יש לי חברה והיא קטנה ממני בשנה עכשיו...תמיד היו הדברים בינינו טובים ולא היו בעיות ואם היו אז היינו פותרים אותן אבל יש בעיה אחת שבגללה כל האהבה שלנו והחברות שלנו ניזוקה ממנה והבעיה היא כך חברה שלי היה לה פעם קשר עם מישהו שהיא מאוד אהבה והיא אמרה לי שהוא היה האהבה הראשונה שלה ...אם לדבר על עצמי אני גם הייתי מאוהב בבחורות אחרות אבל אני לא חושב עליהן ושכחתי אותן בשביל חברה שלי ...והבחור הזה שהיא היתה מאוהבת בו לפעמים מופיע ולפעמים וכשהוא מופיע אז נהיה בלגן וכשהוא איננו אז הכל בסדר ביני ובינה...טוב אז ככה..הכל התחיל כאשר יום אחד חברה שלי אומרת לי שהיא עדיין אוהבת אותו באותו זמן לא ידעתי מה לעשות או מה להגיד ואחרי כמה ימים היא אומרת לי שהיא אוהבת אותו הרבה יותר ממני ....ומפה התחילו כל הבעיות אני לא ידעתי מה לעשות וכשדיברתי עם בת דוד שלי היא אמרה לי שאני לא יודע מה אני רוצה וכל הדברים האלה ואני אפילו בכתי באותה שיחה עם בת דוד שלי כי נזכרתי וחשבתי על הקול של החברה שלי כי פחדתי לאבד את הקול שלה ....אני פה לא יודע מה אני עושה או למה אני כותב את זה כי בזמן האחרון שאני לא חש אליה הרבה אהבה ואם אני חש זה פחות מהעבר אבל אני יודע שבתוך לבי אני אוהב אותה וכשאני כותב את הדברים האלה אני לא יודע מה אני חש אולי כאב או משהו אבל אני לא יודע מה קורה לי למה נהייתי ככה צד אחד אומר לי שאולי כדאי שנעזוב אחד את השני ואני לא יודע אם יש צד אחר שאומר שלא ...אני באמת מבולבל ולא יודע למה לעשותתתתת באמת שלא יודע מה לעשות אני לא יודע מה לעשות או מה אני רוצה ..אבל אני יודע או חש שאם נעזוב אחד את השני אז אני אתגעגע ואני רוצה שאתגעגע כי ככה אדע שאני אוהב אותה תמיד המחשבות הטובים למרות שהם קטנים משמחות אותי כי בעזרתן אני חש בשמחה כי בעזרתן אני מרגיש שיש עוד משהו בינינו ..לפני כמה דקות היא היתה פה(באינטרנט) ודיברנו והיא כעסה עליי אני חושב ויצאה בגלל כל הדברים חסרי הטעם והייבשים שלי אני לא יודע מה קרה לי לא יודע מה לעשות לא יודע למה אני מדבר איתה ככה...אבל רק שתדכ דוקטור אני אף פעם לא אמרתי עליה מילה רעה בפני אנשים וגם לא אגיד ככה בעזרת השם כי לא נעים לי ואני לא עושה דברים כאלה במיוחד לבחורה שאני הכי אוהב..כל מה שאני רוצה זה שמישהו ידריך אותי איך להוציא את כל המחשבות השליליות האלה ולהחזיר את האהבה שהיתה לי איתה למרות שאני יודע שאני אוהב אותה בגכל לבי ..אבל אני רוצה לחוש את זה להרגיש את זה ואני לא מרגיש את זה ...אני לא יודע אם אני רוצה להיפרד ממנה כי היא היתה האהבה האמתית שלי...תמיד אני מפחד מהמחשבה שהיא לא האהבה שלי כי אני רוצה שהיא תהיה האהבה שלי זה כל מה שאני רוצה ...ואני יודע שבגלל המחשבה הזאת היא נורא חשובה לי ובגלל שהיא נורא חשובה לי אני מפחד מהדברים האלה...אולי חלק מהדברים שלי לא מובנים כי אני פשוט משתגע לא יודע מה לעשות אני מבולבל מאווודדדדדדדדדדדדדדדד אני לא רוצה להיות חסר רגישות איתה לא רוצהההה אף אחד לא יודע מה קורה לי אפילו אני....בבקשה דוקטור תדריך אותי איך אני יכול לחזור עליה עם כל האנרגטיות שהיתה לי בעבר עם כל האהבה שאני חש כלפיה בבקשה כל מי שיכול לעזוררררררר תודה רבה

שלום, נשמע לי שהדיבורים של החברה שלך על החבר שלה לשעבר, כולל זה שהיא אמרה שהיא עדיין אוהבת אותו, פגעו בך. אני חושבת שכשאנחנו נפגעים או מרגישים פחות ביטחון בקשר עם מישהו אחר, באופן טבעי אנחנו גם "נסגרים". אני לא יודעת אם זה נכון, אבל יכול להיות שאתה נסגרת, ולכן אתה כבר לא מרגיש את אותה האהבה שהרגשת קודם. יכול להיות שהכעס עליה גורם לך לחשוב מחשבות שליליות עליה. אני חושבת שעד שלא תדע שהקשר ביניכם הוא הדדי, שהיא אוהבת אותך ולא אותו (גם אם יש לה פינה בלב בשבילו) יהיה לך קשה לאהוב אותה באותו אופן אנרגטי. זה נראה לי קשה לגרום ללב שלך לאהוב אותה במלוא ההתלהבות, כאשר נפגעת ואתה לא מרגיש איתה בטוח. חשוב שתזכור שאתה לא האחראי היחיד לגורל הקשר ביניכם. האהבה שלך היא לא מה שהחזיק את הקשר, אלא האהבה המשותפת שלכם. יש סיבות שבגללן אתה מרגיש מרוחק ופחות אוהב. הדבר הנכון לדעתי הוא שתדבר איתה ותבין יותר טוב מה היא מרגישה ורוצה. זה יכול להבהיר לך אם האפשרות לשקם את הקשר קיימת, או לא. אבל מה שלא יקרה, חלק חשוב הוא מה שחברה שלך רוצה. אז אל תקח את כל האחריות למה שקורה עליך.

שלום אני מתאר לעצמי שנפגעת מאוד ממה שנאמר. זה בהחלט לא פשוט לשמוע שהחבר שלעבר של בת זוגך מהווה עדיין דמות משמעותית ועוד שהיא אוהבת אותו יותר ממך. אני מבין שאתה מאוד אוהב אותה ולא רוצה להיפרד ממנה, אבל לפי מה שאתה מתאר יש בעיה באמת רצינית בקשר ביניכם שדורשת התמודדות אמיצה ופתרון כלשהו. יתכן שהיא לא מעריכה מספיק עד כמה היא אוהבת אותך, ויש גם אפשרות כואבת ולא נעימה שהיא באמת לא כל כך אוהבת. קשר שאיננו סימטרי עלול להיות פוגע מאוד לטווח הארוך וצריך להתמודד עם הבעיה הזו במוקדם או במאוחר. בסך הכל חברתך שיתפה אותך במשהו שיתכן שיכלה גם לשמור בסוד. אין טעם להפוך את הדברים לבלתי מדוברים, אבל גם אין טעם להמשיך בקשר בו אתה מרגיש פגוע ונבגד. אני מציע שתספר לחברתך עד כמה אתה פגוע מהמצב הזה. במידה והוא ממשיך הייתי מציע לך לשקול לעזוב ולחפש קשר אחר שיהיה יותר הדדי. יש אפשרות שדווקא המרחק ביניכם יאפשר לה להעריך את מידת אהבתה אליך ולהיפך, גם לך לבחון את הדברים. אני אומר לך דברים ישירים אך אני חייב לסייג ולומר שבכל זאת זה דיאלוג אינטרנט ללא היכרות מספיקה שלך, של חברתך ושלכם כזוג. הרעיון להתייעץ עם מישהו אחר כמו בת דוד או כל אדם קרוב אחר הוא טוב כי עצה ממישהו שמכיר אותך ואותה מקרוב יכול מאוד לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום! אני בטיפול פסיכולוגי כבר שלוש שנים. בזמן הטיפול הייתה תקופה שהרגשתי טוב אבל אחר כך באה ירידה ושוב אני מדוכאת . לאחרונה עלתה בי מחשבה שכבר עלתה לי בעבר מספר פעמים בשלוש שנים אלו והיא שאולי אני צריכה לפנות למטפל אחר. אני מרגישה שאולי אין התאמה בני לבין המטפלת שלי . דברנו על זה מספר פעמים היא לא כל -כך עונה לי בנושא ,היא רק מדברת על זה שאני מחפשת בה דברים שחסר לי ואני מחפשת גם בקשרים אחרים שיש לי עם אנשים. קשה לי לדעת האם הקושי שלי איתה הוא בגלל חוסר התאמה בנינו או בגלל איזה שהוא משהו שקשור אלי שיכול לחזור על עצמו עם מטפל אחר. כשהיתי בתיכון הייתי בטיפול שנמשך שנה - בו הרגשתי יותר בנוח עם המטפלת שלי והיה לי יותר כייף לבוא לפגישות . מצד שני הטיפול הייה יותר שיטחי ולא דברנו על דברים כואבים ויכול להיות שזו הסיבה שהיה לי יותר נעים לבוא לפגישות. אני אשמח אם תתן לי כלים לדעת האם יש בעיה של חוסר התאמה בני לבין המטפלת. האם יכול להיות שלעולם אני לא ירפה מהדכאון שלי? בנתיים טיפול של שלוש שנים לא ממש עוזר... אני כבר לא יודעת מה לעשות כדי להרגיש יותר טוב. תודה יעל

אין לי מושג מה התשובה ומה הקריטריונים. אני יכולה רק לספר לך ששאלתי - וסבלתי מאד - ונכון להיום אני שמחה שלא האמנתי לעצמי בכמה נקודות קריטיות שחשבתי שאי אפשר יותר. שהטיפול ממש גרוע ושאין התאמה. אז איך פתאום יש? קצת נזילים הדברים כנראה, וכנראה שיש מעט שחור ולבן. אולי לפעמים ממש אין התאמה, ולפעמים יש איזו התאמה ממש טובה, אבל ברב המקרים אני מניחה שזה פונקציה גם של התאמה, וגם של ציפיות, היכרות, ניסוי וטעייה וכו' שלא לדבר על כך שאולי שלבים שונים במהלך הטיפול מספרים בעצמם את הסיפור שלך עבורך בלי מילים אלא בהמחשה... בכל מקרה, אחד הדברים שבכל זאת שמעתי מכמה מקורות, כולל מד"ר אורן קפךן, והיה לי הגיוני, הוא לשאול לגבי החיים עצמם. איך ההשפעה על החיים. חשוב לנסות להתבונן באופן כמה שיותר פקוח עיניים על החיים ולשאול האם יש בהם תזוזה. אני אפילו לא אומרת תזוזה חיובית, כי אולי קשה להעריך זאת, אבל תזוזה. ומשום שאת כבר כמה שנים בטיפול, אולי כן הייתי שואלת - האם יש שיפור. האם משהו בחיים שלך הפך במהלך התקופה הזאת ליותר טוב. את כותבת שלא, אבל האם זה נראה לך כך כל הזמן או שיש גם תקופות שבהן את מרגישה שיש שיפור? אני שואלת כי אני מכירה את עצמי, מספיק כמה ימים של משהו כדי שאני אכנה זאת "תקופה" ואכליל על כל שאר הזמן... בנוסף אם נשארת בטיפול עם מטפלת זו שלוש שנים, אני חושבת שזה משהו שיש לו משמעות. האם במהלך השלוש שנים היו תקופות אחרות שבהן חשת שיש התקדמות? שאת שמחה שאת איתה ולא אצל מישהו אחר? אבל, אולי יש לך איזו אינטואציה שאומרת לך שאת זקוקה למשהו אחר, אבל אני מטילה ספק שיהיה לך קל למצוא אותו אצל מטפל או מטפלת אחרים. אולי זאת איזו מים פנטזיה שיש מישהו שיכול להיות נכון בשבילנו, להושיע אותנו וכו'. אז מכיון זה יכול להיות שאת זקוקה לעוד משהו בנוסף לטיפול כדי לשפר את המצב... משהו מתוך החיים עצמם - אולי עניין או משהו שנותן מוטיבציה? פעילות גופנית, או בטבע, אור שמש, ואפילו (בשבילי זה אפילו...) תרופות נגד דכאון. אבל לא הייתי משקיעה הרבה אנרגיה בלחפש טיפול אחר.

יעל שלום אני חושב שתשובתה של לילה תוכל לעזור לך. בסופו של דבר זו החלטה שלך שאף אחד לא יוכל לקחת במקומך. יש אפשרות שהקושי בקשר הטיפולי קשור לקשיים שלך מחוץ לטיפול ואז זה אפילו יכול לשמש בסיס למציאת פתרונות. יש אפשרות נגדית שבאמת קשר טיפולי אחר יכול להועיל יותר. אגב, אחרי שלוש שנים של היכרות יתכן שגם אם תיאורטית יש בעולם מטפל שהיה יכול להיות מתאים יותר, עצם ההיכרות העמוקה מכפרת על בעית ההתאמה. ההתלבטות מהסוג הזה מאפיינת בד"כ לא רק את הקשר הטיפולי אלא היבטים נוספים של החיים, וכדאי תמיד לראות את הקשר הזה ולנסות לעשות את החיבורים. הם יקלו עליך לקבל את ההחלטה. איך שלא נסתכל על זה חשוב שהדברים יעלו בטיפול וכל כיוון שתבחרי יהיה לאחר הבנה מעמיקה ועיבוד של הדברים בטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה אני יכולה לעשות אם בחור בן 23 שלא מפסיק לשקר כל מילה שניה היא שקר ולא רק להורים שהוא משקר אלא גם לחברה ולחברים תמיד הוא סגור ולא פותח את הלב אם מציק לו משהוא ניסיתי לדבר איתו שאקח אותו לפסיכולוג בכדי שיוכל לפתוח את ליבו ובכדי לעזור לו אך הוא לא רוצה אודה לך אם תיעצץ לי איך לדבראיתו תודה שלומית

שלומית שלום אין כל טעם למאבק. הבחור נמצא בגיל שאמור לדאוג לעצמו, והטפות מוסר לא תעזורנה. אם הוא לא מודע לבעיתו ולא מעוניין לעזור לעצמו אף אחד לא יוכל לעשות זאת במקומו. הוא כנראה צריך לחוות קודם נפילה לפני שיוכל לקום ולעשות משהו שימנע נפילות נוספות בעתיד. אני מציע להבין שיש לו בעיה כזו, לומר שאת מבינה זאת אבל שאת מבינה במקביל שאין כעת אפשרות לעזור לו בכך. אם אפשר לשמור על קשר סביר בלי עימותים זה טוב, ואם לא צריך לחשוב איך מציבים את הגבולות כדי למנוע פגיעה. יש לקוות שיום אחד הוא יתעורר ויבין שצריך לטפל בבעיה, אבל את זה לא תוכלי לעשות במקומו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי לאחרונה הרגשתי שאני משתגעת. חשבתי שאני מתחברת לצדדים אפלים של העולם הזה. סרטים על שואה נראו לי מגוכחים ואפילו הייתי חושבת שזה הגיע לאנשים האלה, חשבתי שאני מסוגלת לעשות משהו אלים וזה נורא הפחיד אותי. אני אובחנתי כסובלת מדיכאון מתחילת שנה שעברה ולפני כמה חודשים הורידו לי את המינון כי מצבי התחיל להשתפר אך לצערי לאחר מספר חודשים קרה לי מה שתארתי לך למעלה (ועוד דברים אחרים). אני לא יודעת אם זה נבע מדיכאון או מחרדה שתקפה אותי אך מה שכן, הפסיכיאטר שלי העלה לי את המינון חזרה והוסיף לי עוד תרופות (נגד חרדה) שמאוחר יותר אחת מהן הוריד. מה שאני רוצה להגיד שיש לזה טיפול וייתכן שאפילו אפשר להיעזר רק בפסיכולוג. מזה מספר שבועות מצבי החל להשתפר ואני חושבת על הדברים האלה הרבה פחות ומקווה שעם הזמן המחשבות האלה יחליפו לגמרי. אז אל תמשכי ותפני לטיפול. תרגישי טוב

ד"ר אורן קפלן שלום! האם יש טיפול שיכול לעזור בהתמודדות של פחד מג'וקים?(מקקים) זה אולי נשמע מצחיק אבל זה ממש לא החרדה מלווה בהיסטריה גדולה,לחץ, הזעה,דפיקות לב ואי שקט נפשי אפילו לאחר שהג'וק הומת. זה ממש ממש מתסכל ומ-פ-ח-י-ד!!! תעזור לי !! אני מעדיף איזה סדנה או משהו דומה(אם יש דבר כזה בכלל) ולא טיפול תרופתי. יש לציין שזוהי הבעיה היחידה אין לי פחד מ: עכברים,לטאות,עכבישים וכו')

דידי שלום זו תופעה מוכרת מאוד למרות שצרת רבים באמת איננה נחמה. ניתן לטפל בפוביה ממקקים בעזרת כלים פסיכולוגיים. את כנרא לא תאהבי מקקים לעולם בתור חיות מחמד, יתכן בהחלט שהן ימשיכו להגעיל אותך וכו', אבל הפחד העצום והמצוקה יכולים לפחות בצורה משמעותית. הטיפול המתאים כאן הוא קוגניטיבי התנהגותי, ניתן לשלב היפנוזה ו EMDR. תוכלי לקרוא על השיטות השונות במאמרים שונים אליהם ניתן להגיע דרך הקישורים לכתבות שמשמאל. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום! האם יש טיפול שיכול לעזור בהתמודדות של פחד מג'וקים?(מקקים) זה אולי נשמע מצחיק אבל זה ממש לא החרדה מלווה בהיסטריה גדולה,לחץ, הזעה,דפיקות לב ואי שקט נפשי אפילו לאחר שהג'וק הומת. זה ממש ממש מתסכל ומ-פ-ח-י-ד!!! תעזור לי !! אני מעדיף איזה סדנה או משהו דומה(אם יש דבר כזה בכלל) ולא טיפול תרופתי. יש לציין שזוהי הבעיה היחידה אין לי פחד מ: עכברים,לטאות,עכבישים וכו')

אני אישית הלכתי לפסיכולוג נגד פחדים אחרי 2 פגישות אני כמעט ולא מפחדת אני ממש פחדתי מגוקים תאמין לי זה עזר מאוד מקווה מאד שעזרתי המפחדת לשעבר.

שלום! אני בחורה בת 30 נאה ואינטלגנטית. יש לי בעיה בקשרים זוגיים- הקשר הכי ארוך שהיה לי נמשך בערך חודשיים. אני מאד נחמדה, לא קנאית ,מקבלת פידבקים טובים מבחורים על המראה שלי , ואני מאד אינטלגנטית . למרות שבתוך תוכי אני מלאת שמחת חיים וחוש הומור, לפעמים קשה לי להוציא את זה החוצה , ויוצא שכלפי חוץ אני די שקטה. לא תמיד יש לי משהוא מענין לומר, לפעמים אני מרגישה שאני מתנהגת באופן לא טיבעי ליד בחורים, לא חופשי, לא כמו שאני באמת. פעם בחור אמר לי שאני לא "פלפלית" מספיק. אני מביטה על הסביבה הקרובה ורואה בחורות הרבה פחות מוצלחות ממני, מחזיקות שנים בחבר מוצלח. איך עושים את זה? המון בחורים אמרו לי שאני בחורה "10" אבל אף אחד לא רוצה להיות איתי זמן ממושך. (יש לציין שהיו בחורים שאני לא רציתי ). האם בשביל להחזיק בחבר ,אני צריכה להיות בדרנית ומענינת בכל שעות היממה? מה גברים אוהבים בנות שמחזיקות אותם "קצר"? כולם שואלים איך זה שאין לי חבר או איך אני לא נשואה! כבר הגעתי למצב , שאני מפחדת להתחיל קשר חדש, יכ אני רק מחכה מתי הוא יעזוב!!! אני על סף יאוש!!! אודה על התיחסות כלשהיא. רומית

כשקראתי את מה שכתבת שמתי לב שבעצם את לא כותבת מה בדרך כלל גורם לקשרים לא להחזיק מעמד. כתבת שחלק מהמקרים הסיום הגיע ממך, וחלק מהמקרים מהגברים שהיית איתם בקשר, אבל נראה לי שלך עצמך אין הבנה של איפה דברים משתבשים. מה קורה שגורם לדברים לא לעבוד. ובעיקר מה קורה כשזה לא עובד, איזה מין לא עובד זה. דבר אחד את מציינת והוא שאת לא מצליחה להביא את "עצמך" אל תוך הקשר. לא מצליחה לחשוף חלקים אמיתיים שלך (את שימחת החיים, חוש ההומור). אז אולי בכל זאת מדובר בסוג מסויים של חוסר בטחון שגורם לך להשאר מעט מסוגרת? בסופו של דבר בתוך קשר אנשים מחפשים... קשר. ולכן גם אנשים פחות "מוצלחים" יכולים למצוא אהבה וקשרים ממושכים. אולי את יוצרת קשר בצורה זהירה מדי, בלי שבאמת נוצר קשר, ולכן הקשרים לא מתפתחים? האם יש לך קשרים קרובים עם חברות, ובני המשפחה שלך?

שלום לילה! לשאלתך: זאת בדיוק הבעיה, אינני יודעת מה גורם להם לסגת! הכל נראה תקין בהתחלה: יש תקשורת טובה, נושאי שיחה,משיכה מינית ומוכוונות רבה מצידי להמשיך בקשר. אני יוזמת טלפונים ופגישות, אני נורא נחמדה ולא מלחיצה. אני נראית טוב. אני בלי להשתחצן, בחורה מאד איכותית ונאמנה. אולי אני לפעמים קצת רצינית מדי, אז מה, מה הם מחפשים בחורה שתעשה להם סטנד אפ קומדי כל היום. אני רואה כאלה בחורות אנטיפתיות שיש להם חבר יותר מוצלח מהן. יש לי באמת קצת בעיה של ביטחון עצמי (לפחות בהתחלה) אבל אני חושבת שזה עדיף על בנות עם ביטחון עצמי מופרז, ללא הצדקה. הבחורים שלא רציתי אותם פשוט לא התאימו לי. יכול להיות שאני בן אדם קצת "קר" כלפי חוץ, אבל מי שמכיר אותי באמת יודע שיש לי לב זהב. אז מה , אני צריכה לעשות "הצגה" בתחילת כל קשר, אז בטוח שאני לאאהיה מי שאני. היחסים עם ההורים שלי טובים. יש לי מס' קטן של חברות טובות שאיתן היחסים מצוינים. בעבודה אני מאד מוערכת. אולי אני מפחדת לחשוף את החולשות שלי בפני מישהוא חדש , ואני מתנהגת מוזר. יש לי כל הזמן "חרדת נטישה" ,חויתי המון אכזבות. רומית

רומית שלום יש כאן תעלומה שעליה אין לך תשובה, את רואה מה שקורה אבל אין לך אפילו קצה חוט מדוע הקשרים לא מחזיקים. ההשערה שאת מציבה היא שהגברים שאת פוגשת מחפשים הצגה ופלפל, זו השערה שכדאי לבדוק בהקשר למי שפגשת, אבל זה די ברור שזה לא מה שמאפיין את כל הגברים שיש. במידה ונוצר מצב בו הגברים שמעניינים אותך משאירים אצלך הרגשה כזו זה יכול להיות קצה חוט לבירור. מעניין לבדוק האם הגברים שאת לא רצית גם הם נכנסים לאותה קטגוריה. אפשר לשייך הכל למזל רע, אבל בשביל זה לא פנית מן הסתם לפורום הזה. את מחפשת כנראה משהו שקשור אליך ובו גם אפשר לשלוט טוב יותר ולשנות. אני כמובן לא יודע לומר אם יש משהו בך או במה שאת עושה שגורם לקשרים להינתק, אבל מאחר והאלטרנטיבה היא להאשים את המזל הרע או את כל הגברים באשר הם, שווה לבחון את העניין האישי בשלב זה. קחי בחשבון שיתכן שתגיעי למסקנה שבאמת פשוט היה עד עכשיו ביש מזל ואולי הקשרים הבאים יהיו יותר מוצלחים. הייתי מציע לך לפנות למספר פגישות של ייעוץ פסיכולוגי, לתאר את מהלך חייך ואת האופן בו קשרים נוצרים ומתפרקים, ולנסות להגיע להבנה בסיסית מה הסיפור כאן והאם יש דרך לתקוף את הבעיה דרך הנתיב הפסיכולוגי. איך שלא נסתכל על זה, את התסכול כתוצאה מהמצב והלחץ שאליו את נכנסת לנוכח זאת, אפשר גם אפשר לבחון ואולי להרגיע במסגרת טיפולית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 21,סטודנטית בזמן האחרון היו לי כמה התקפים מוזרים עם מחשבות מוזרות,על דברים רעים,מין הרגשה שאני מתקשה לשלוט בגוף שלי,וגלי חום,שבאים מאזור הרחם ומתפשטים בכל הגוף..כאילו אני משתגעת רצות לי מחשבות מוזרות על דברים מפחידים שאני יכולה לעשות ואני לא רוצה לעשות,משהו מאוד מוזר...אני מנסה להרגיע את עצמי,שזה הכל שטויות שזה רק מחשבות רעות,אבל זה מפחיד אותי נורא..זה מין התקפי חרדה מעצמי..אני גם מזיעה,וליבי פועם בחוזקה,עד שאני מרגיע את עצמי..זה קרה לי אתמול אחרי שראיתי את הסרט גרין מייל,ושמתי לב שמחשבות רעות מסוג זה באות אלי אחרי איזה סרט פסיכוטי מפחיד שאני רואה,או כתבה על רצח,אונס,או כל דבר מפחיד אחר שאני קוראת ...אני מתחילה לחשוב על האנשים הפסיכופטים האלה,ואיך בכלל בן אדם יכול לעשות דברים כה מפחידים, ואז אני נכנסת לחרדה, במין מחשבות ואם לי זה יקרה ואם אני יום אחד אשתגע..אני חושבת על בעלים שרוצחים את נשותיהם, וילדיהם,מפחיד אותי לחשוב מה יכול להביא בן אדם למצב כזה..והמחשבות האלה גורמות לי פשוט להרגיש כאילו אני משתגעת...מה יש לי?! אני ממש זקוקה לעזרה..אני לא רוצה לפגוע באף אחד ולא בעצמי...אני לא יודעת מה לחשוב.

היי אל יכול להיות באמת משדובר בסוג של חרדה. עם כל המחשבות ומה שאת עוברת במובן הפיזי. את יכולה לפנות לייעוץ לבדוק מה גורם לזה וללבן את העניין. מה שצריך להרגיע אותך, זה שאת יודעת שזה משהו חרדתי...כנראה.

אל שלום אנא קראי את הכתבה הרצ"ב על חרדה ובדקי את הסימפטומים המופיעים בה. נראה לי שאת אכן סובלת מחרדה וכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לראות מה ניתן לעשות לשיפור המצב. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי לאחרונה הרגשתי שאני משתגעת. חשבתי שאני מתחברת לצדדים אפלים של העולם הזה. סרטים על שואה נראו לי מגוכחים ואפילו הייתי חושבת שזה הגיע לאנשים האלה, חשבתי שאני מסוגלת לעשות משהו אלים וזה נורא הפחיד אותי. אני אובחנתי כסובלת מדיכאון מתחילת שנה שעברה ולפני כמה חודשים הורידו לי את המינון כי מצבי התחיל להשתפר אך לצערי לאחר מספר חודשים קרה לי מה שתארתי לך למעלה (ועוד דברים אחרים). אני לא יודעת אם זה נבע מדיכאון או מחרדה שתקפה אותי אך מה שכן, הפסיכיאטר שלי העלה לי את המינון חזרה והוסיף לי עוד תרופות (נגד חרדה) שמאוחר יותר אחת מהן הוריד. מה שאני רוצה להגיד שיש לזה טיפול וייתכן שאפילו אפשר להיעזר רק בפסיכולוג. מזה מספר שבועות מצבי החל להשתפר ואני חושבת על הדברים האלה הרבה פחות ומקווה שעם הזמן המחשבות האלה יחליפו לגמרי. אז אל תמשכי ותפני לטיפול. תרגישי טוב

תודה:)

ד"ר שלום, הנני כבן 36, גרוש ללא ילדים. בגיל 22 התחתנתי עם בחורה לאחר שיצאתי עימה במשך כ- 4 שנים עם אהבה גדולה. לאחר כחודשיים התגרשנו - בגלל בעיות שצצו לאחר הנישואים. במשך כל השנים האלו יצאתי עם הרבה בחורות לסטוצים וקשרים לא מחייבים. במשך תקופה זו "הצלחתי" להתאהב פעם אחת - באישה נשואה.לאחר גרושיה הרגשתי שקשה לי להאמין בה והקנאה השתלטה עלי והרסה את הקשר ובגלל זה נפרדנו. עלי לציין שלא האמנתי בה מאחר והיא בבגדה בבעלה איתי - המחשבות כל הזמן רצו לי בראש שאולי היא עושה לי את זה. כיום הכרתי בחורה נחמדה רווקה שמוצאת חן בעיני ואני מרגיש שאני מתחיל להרגיש אליה רגשות אהבה. אבל, אני מרגיש ששוב המחשבות האובססיות והקנאה חוזרים אלי. כל הזמן אני חושד בה שאולי היא יוצאת עם אחרים כשאני לא איתה, כל שיחת טלפון שהיא מקבלת בנייד נראה מחשיד וכו.... אני מרגיש שאני סובל מיזה ומרגיש שאני מאמלל את הבחורה שאיתה אני נמצא. אני פוחד לאבד את הקשר הזה כי הוא קשר משמועתי עבורי. אני ממש מרגיש אומלל ואבוד. במקום ליהנות מהקשר אני כל הזמן חי עם הרגשה של קנאה וחשדנות. הרבה יותר קל לי כשאני נמצא בקשר עם בחורות שאין לי כלפיהן שם מחוייבות . ויש לי הרבה בחורות כאלה שהם ידידות וקצת יותר מיזה. אודה לך על תשובתך המהירה. אלדר

מעבר לתשובה המקצועית... שתגיע... רציתי לומר הוא שאולי אם תספר את הדברים האלה לאשה שהכרת, כמובן מאד בעדינות, אולי פשוט יוקל לך! עצם השיתוף יכול להביא להתקרבות, ולכך שגם אם יהיו לך "מעידות" - היא תדע להבין מאיפה זה בא. משום מה נראה לי שזה יוכל גם להקל על הרגשות עצמם. אולי אני טועה, אבל זה מה שאני הייתי עושה. עצם ההודאה בכך, היא כמו הצהרה שהיא יקרה לך, חשובה לך, משמעותית. אני חושבת שלהגיד את הדברים האלה, להרשות לעצמך להיות טיפה חלש מולה (בכך שאתה מודה בחולשה שלך) זה (משום מה) תרופה נגד קינאה. בבסיס הקינאה, לדעתי, עומד הפחד מלהיות תלוי ונזקק, והפחד להעזב. להודות בכך, דווקא מגביר את האמון בין שני בני הזוג ובכך נלחם בקינאה. תאמין לי, שגם אותה אישה יודעת מה זאת קינאה. זה רגש מאד בסיסי, מאד אנושי!

אלדר שלום אין חכם כבעל נסיון. את הנסיון כבר יש לך, ואתה יודע כמה בקלות קשר יכול להיהרס. עברו שנים רבות מאז התחלת לצבור את הנסיון הזה ואולי גם למדת על עצמך דבר או שניים. זה הזמן להפוך את הלמידה הזו ליישום, ולמנוע את הרס הקשר הבא שהינה כבר עומד להתרחש מייד לפי מה שאתה מתאר. אני ממליץ לך לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי שילווה אותך במקביל לקשר החדש שלך. את המחשבות הטורדניות תוכל קצת לפרוק בתוך הטיפול ולקבל איזונים שיוכלו להגן על הקשר. במידה ולא תעשה עם זה משהו יש חשש רציני שכל קשר חדש אליו תיכנס יתפרק גם הוא, כאשר כל פרידה מזינה מייד את הפרידה הבאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מכתב זה מופנה לפסיכאטר פסיכולוג ולכל מי שיכול לעזור אני בוחר להשאר בעילום שם אני בחור שמתקרב לגלי 30 וסובל כבר 12 שנה מחרדות דיכאונות ומחשבות כפייתיות. לאחר סיום לימודי בתיכון התפרץ אצלי מצב חרדתי דכאוני. אני נמצא בטיפול הרבה שנים וכל המטפלים שלי (בינהם הפסיכולוג והפסיכאטר), טוענים שאני בחור חכם מאוד עם נתונים ויכולות גבהוהת מאוד (הרבה מעל הממוצע). בעבר (לפני שפרץ המצב חרדתי דכאוני) הייתי ספורטאי מצטיין (כדורסלן מצטיין), עסקתי הרבה בספורט (בעיקר בכודרסל), הוצאתי בגרות מלאה בבית ספר שנחשב בתקופתי לאחד מהתיכונים הגבוהים והיוקרתיים ביותר בארץ, והייתי בחור טוב,נחמד,וחיית י חיים רגילים כמו כל נער, אך הייתי מאוד מופנם(לא מראה לסביבה מה שאני מרגיש מבפנים). האבחנה של אני המקצוע המטפלים בי היא: שהבעיה שלי היא פחד (פוחד מהחיים)!!!!!!. לאורך כל התקופה (12 שנה אחרונות) אני לא מצליח לצאת מהמצב שנוצר (מה עוד שאני מטופל גם פסיכולוגית וגם תרופתית), אני לא מצליח לעבוד, ללמוד, ולממש את הפוטנציאל הגבוהה שיש בי. חלק מהכאב הגדול הוא שבחור כזה לא מצליח להשתלב בחיים. (כהערת ביניים גם שאני נפגש עם הפסיכולג והפסיכאטר יש להם ממש דמעות בעיניים). מבחינה חיצונית אני נראה טוב (וזאת אני לא אומר כדי לחפות על המצב - הרבה בחורות מסתכלות עליי ורוצות אותי), אבל כנראה שמפאת הפחד,רגישות היתר וחוסר הביטחון שנוצר כתוצאה מהתפרצות החרדה והדיכאון אני לא מסוגל מחבחינה מנטאלית להתמודד איתן ואני רוצה מאוד שתיהיה לי חברה. לאור ההכרות שלי עם הפסיכולוג שמטפל בי כבר הרבה שנים ישנה טענה שבחורה פשוט יכולה להוציא אותי מכל המצב. (אני יודע שמאוד לא ממולץ ליצור קשר עם המין השני כשיודעים ששתי בני הזוג נוטלים או נטלו תרופות פסיכיאטריות ,כי אז ישנו סיכוי שגם הילדים יצאו עם בעיות נפשיות). אני בחור טוב,ישר, לויאלי, הגון , רגיש מאוד, פגיע מאוד , עם "לב זהב", ועם נתונים ויכולות גבוהות מאוד. אני מבקש עזרה וייעוץ מכל מי שרק יכול לעזור.

שלום השאלה המרכזית שאתה שואל היא כיצד להתחיל לחיות את החיים עצמם, ואתה שם בראש הרשימה את השאלה כיצד ליצור קשר זוגי. הייתי מציע לך לנסות להתחיל להתכתב דרך האינטרנט עם אנשים, גברים ונשים, במצבך, דרך מספר פורומים ואתרים שעוסקים בנושא. האינטרנט הוא כלי די נוח כי אינך חייב להיחשף באופן מלא, יש בו מרכיב אנונימי שחשוב לך, ואתה יכול לנווט את ההתקרבות לאט לאט. צריך להתחיל ממקום כלשהו וזה נראה מקום נוח לשם כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אתה יכול לפרט קצת יותר על המצב שלך, כלומר כיצד זה בא לידי ביטוי בחיי היום יום? תודה