פורום פסיכולוגיה קלינית

ישלי בעיה עם אמא שלי. היא אשה מרירה ויש לה חיים פשוטים חסרי הנאה. אני לעומתה ההפך הגמור יודעת להנות מהחיים ואף עושה זאת בגדול. היא ממש לא מסוגלת לראות אותי מאושרת יותר ממנה וחייבת לקלקל בכל פעם שזה קורה. לדוגמה אני קונה לעצמי נעלים מדהימות כי כיף לי ללכת עם נעלים מיוחדות, אז היא רואה וישר אומרת משהו רע על הצבע או על הצורה או שאני פריירית ששילמתי כל כך יקר. אם אני נוסעת לחופשה בחו"ל היא ישר תקטר על זה. חייבת לקלקל. אז מה לעשות עם זה?

קים שלום ברוב המקרים הסיכוי לשנות את אמא הוא קלוש. לכן מה שיכול להשתנות זו גישתך אליה. את מבינה שיש בה מרירות ושהדברים שיוצאים ממנה כלפיך אינם קשורים למעשה כזה או אחר שלך אלא לנטייה שלה שכרגע אינני יודע להבין או להתייחס אליה. אם תביני שהדברים נאמרים ממקום כזה תוכלי לייחס פחות משמעות לתוכן הדברים ואולי אפילו תחושי מידה של צער והבנה למצבה שגורר אותה להתנהג כך. לעיתים זו אסטרטגיה שעובדת, אולם לעיתים המילים נכנסות "מתחת לעור" ולא נותנות מנוח. במקרים מסויימים אנשים מתרחקים מהוריהם בגלל מצבים כאלה והקשר עימם נפגע. לכן עדיף אם אפשר לפתח עור קצת יותר עבה ולחסום את הגישה השלילית מלהיכנס אליך פנימה ולהשפיע. זה משהו שצריך לתרגל ומכל אירוע נוסף ללמוד עוד משהו על עצמך והיכולת שלך לשמור על עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני גם לא יודעת בת כמה את. אבל מניסיון אין מה לעשות רק לבלוע רוק ולהמשיך. גם לאמא שלי נהייתה בעייה כשהתחלתי לפרוח בגיל 23 , עזבתי את הבית ויותר מאוחר התחתנתי ועד היום אני אוכלת מרורים על כך ועל זה שאמא שלי היא אישה שאין לה חיים והילדים שלה הם החיים שלה . אין לי עצה ידותית מידי רק אל תתני לה לגרום לך לרגשות אשמה ותביני שתפקידך בחיים זה לחיות והיא לא תעצור לך את זה.אם אתן קרובות מידי תתרחקי מעט ואם היא סתם אישה מרירה אז זה בעייה שלה. בהצלחה

דר שלום רב אני בת 47 בעבר טסתי מספר רב של פעמים .בטיסה אחרונה נתקפתי פחד נוראי .הזעה, רעד ברגליים, חום בפנים יובש בפה ועוד. כמו כן .גיליתי שאני פוחדת לנהוג על מחלפים גבוהים.. ואני חייבת לנהוג. מעליות מסוגלת רק עד קומה 3+-... זוהי תופעה חדשה ,מביכה מנטרלת ופוגעת לי ממש בתוכניות..האם יש פיתרון ? תודה מראש.

שושי שלום את אכן סובלת מחרדת טיסה אבל היא לא ממוקדת רק בטיסה אלא במצבים נוספים. יש אפשרות לטפל בבעיה הן במסגרת פסיכולוגית והן ע"י תרופות נוגדות חרדה שניתנות ע"י פסיכיאטר. אני מציע לך לשלב בין השניים. אני מצרף קישור למספר מאמרים רלוונטיים הן לבעיה והן לטיפול האפשרי בה. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם קיימת קבוצת תמיכה לנשים שעברו הפלה?

אפרת שלום אני לא מכיר קבוצה כזו. אולי משתתפים אחרים בפורום יוכלו לעזור. בכל מקרה, אני מציע לפנות לטיפול, בין אם במסגרת קבוצתית ובין אם ועם טיפול אינדיבידואלי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, משום מה יש לי תחושה שכאשר הפסיכולוגית של אומרת ביי בסיום הפגישה יש בצורה שהיא אומרת זאת משהו מזויף. אין לי את החשק לעלות את הנושא אצלה מאחר ואני יודעת שאני יבזבז פגישה....... כי כל הערה מעין זו כמובן מנתחים וכו' וחבל לדעתי על הזמן. דבר נוסף היא משום מה בראש שלי כל היום , אני אל אוהבת אותה וכד' כמו אנשים שונים שכותבים בפורום להיפל יש בה משהו שאני אל אוהבת ואפילו סולדת ממנה ובכל זאת היא עולה לי בראש כמו איזו מחשבה אובססיבית מה ניתן לעשות כדי להוציא אותה מהראש שלי. אנונימית

אנונימית שלום רוב הסיכויים שהעיסוק שלך בטיפול קשור לסיבה בגלל פנית לטיפול והבעיה עימה את מנסה להתמודד. אופיו של הטיפול הוא כזה שבמקביל למפגש הקונקרטי בין שני אנשים נוצרים תהליכים מקבילים שבהם עולים לעיבוד הנושאים השונים המעסיקים את המטופל. תחושת הזיוף, הסלידה מול המשיכה, העיסוק במטפלת שלך, כל אלו קשורים ליחסים בין אישיים ושאלות לגבי קשרים שבוודאי עולים אצלך לא רק בהקשר לטיפול. להביא תכנים כאלו למפגש הטיפולי זה לא בזבוז של שעה אלא הזדמנות לפגוש משהו שבד"כ את לא רוצה לפגוש, אבל אולי התמודדות פנים מול פנים דווקא תוביל אותך לגילויים חדשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ברצוני לקבל עזרה אני אם לילד בין 5 שלפני כחודש וחצי פיתח חרדות מלישון לבד ללכת לשרותים וכו'... גם בשעות היום וגם בשעות הלילה הדבר הגיע למצב שהוא לא מוכן לישון לבד וחייב להירדם איתנו בדקתי עם הגננת בגן ולטענתה הילד בסדר ולא זקוק לטיפול בכל זאת אני לא שקטה אקב הנסיגה הדרסטית בהתנהגותו. לאחרונה היה מתח ביני לבין בין זוגי והחשש שלי שלמרות שלא דיברנו לידו הוא ספג זאת האם יש צורך בטיפול יותר לעומק או כל טיפול אחר המודאגת לתשובתך המהירה תודה יעל

יעל שלום הייתי מנסה בשלב ראשון להחזיר את הדברים לשיווי המשקל הקודם. יש תקופות לחוצות יותר גם בחייהם של ילדים, לא תמיד ניתן לאתר את הגורם הספציפי אבל בהחלט יתכן שהשערתך לגבי תגובותו למתח עם בן הזוג נכונה. נסי לשוחח עימו, ללוות אותו, לראות מתי המתח עולה ומתי הוא נרגע. נסי אפילו לנהל יומן קטן בו את מתעדת את רגעי הלחץ והאם משהו קרה סביבם. בסוף החודש מסתיימת שנת הלימודים. זו תקופה של תנודות ושינויים והייתי מציע להמתין עד סוף החודש. עם תראי שהעניין אינו מסתדר מעצמו פני לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים שינחה אותך כיצד לנהוג. אם את מרגישה שהעניין מלחיץ אותך כעת, ואולי אפילו גורם זה משפיע על הגברת המתח בבית, את יכולה לפנות כבר עכשיו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יכולה לישון בלילה. אני כל הזמן חושבת על כל מיני דברים נוראיים. נגיד, אם קראתי באיזשהו מקום שכרתו למישהו את היד אני מתחילה לפחד שגם לי זה יקרה. זה קורה בעיקר בלילה. אני פשוט לא מצליחה להרדם בגלל זה. אני מתחילה לחשוב שאני מפתחת כל מיני מחלות מפחידות. הייתי אומרת את זה לאמא שלי, כי היא יודעת להקשיב אבל היא תחשוב שאני בדיוק כמו אח שלי. לאח שלי יש בעיות נפשיות חמורות והכל התחיל מפחדים. ואני מפחדת ליהות כמוהו.

אל תדאגי, ניתן לטפל בזה. אם ע"י טיפול פסיכולוגי ואם ע"י כדורים. זה לא נורא. אני גם לא ישנתי בלילות וכעת אני לוקחת כדור לפני השינה וישנה מצוין.

הי א. המחשבות שאת מתארת אכן מראות על חרדה, וחרדה מדברים שבאמת לא נחמדים. אני חושבת שהחרדה מתגברת כאשר את מצרפת את המקרה של אחיך והפחד שלך 'להיות כמוהו'. לדעתי, חשוב שתפני לעזרה מקצועית, כדי קודם כל להקל על הסבל שלך. לא כל פחד וחרדה הם סימן למחלת נפש חמורה כפי שציינת, ובכל מקרה, להתעלם מהפחדים בוודאי לא יעלים אותם. לדעתי הפחדים עולים בעיקר בלילה, בגלל העובדה שאז יש פחות הסחת דעת ופחות עיסוקים והמוח יכול להיות ב free floating מוחלט כמעט מבלי יכוולת שלנו לשלוט. מן הסתם, כאשר אנחנו לא רגועים קשה לישון, והעייפות למחרת מקשה על התפקוד וכך נוצר מעגל קסמים וחשוב לשבור אותו. אפרת

זאת הבעיה! אני מפחדת ללכת למומחים.. כלומר, אני לא מפחדת כי הוא יעשה לי משהו.. אני פשוט מפחדת מה אמא שלי ת חשוב. היא תתחיל לבכות ולהאשים את עצמה שהיא הולידה כאלה ילדים חולי נפש.. אני יודעת שזה מה שהיא תעשה. ובגלל זה גם כדורים לא באים בחשבון.. חשבתי... אולי יש איזו דרך להתגבר על זה בכוחות עצמי...

א. שלום הבעיה המרכזית שאני רואה איננה הסיוטים בלילה אלא העובדה שיש לך ולמשפחתך סיוט ממושך שאת תהיי כמו אח שלך. כל עוד לא תטפלי בסיוט הזה שאר הסיוטים לא יפסקו כי הם רק כלי משחק בתוך הדאגה המרכזית. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהיכנס לענין לעומק. אין כל סיבה לחשוב שבגלל שלאחיך יש בעיות מסוג מסויים לך יש את אותן הבעיות. זכותך המלאה לקבל טיפול, ולו בגלל שבגלל בעיותיו של אחיו מושלכות עליך דאגות שלא קשורות אליך כלל. זהו מעגל סגור והגיע הזמן לפרוץ ולחסום אותו. הסבירי לאימך שחיים ליד אח עם בעיות נפשיות מעוררים הרבה דאגה, אצלה וגם אצלך, ושאת רוצה להפסיק לדאוג ולחיות את חייך ביותר רוגע ואיכות חיים. זה הגיוני מאוד ואין כל סיבה שאמא שלך תעצים את דאגותיך, ואם כן זה לא נוגע אליך. את צריכה לדאוג לעצמך וכעת הדאגה היא באמצעות טיפול מתאים ונכון. בברכה ד"ר אורן קפלן

מחבר: כפיר ([email protected]) תאריך: 16.6.2004 שעה: 20:08 שלום רב לכולכם... אני חייל משוחרר בו 22 , עוד מעט 23, מחפש שייכות. ואולי תחושת חוסר השייכות הזאת היא שמתבטאת כאן בפורום היא תחושה המקשה עליי בכל מקום שאני פונה אליו. אני סיימתי עבודה מועדפת באילת וכעת מתמודד עם שאלת החזרה הביתה . בדיוק עכשיו עולות השאלות המטרידות כל כך , אם כאן אני מרגיש מצד אחד עייף ,סחוט ותשוש רגשית ופסית עם שעות עבודה מפוצלות שייתכן שישתנו וייתכן שלא, אז בבית באיזור המרכז אני אוכל לשלוט בחיים אבל להישאב לבדידות אינסופית שהרי בבית אין לי חברים וגם ככה בבית יש הורים שעדיין בגילם המבוגר (פנסיה) לא מסתדרים ביניהם ונוטים לריב ולא מוכנים להתגרש כי הם לא מתרגשים מזה, אבל אני כן, לא יכול להיות שם בחדר החנוק מחפצים ומבגדים שחלקם הגדול לא שלי ועוד כמה וכמה עצמים בלתי מזוהים שאמי נוהגת לאגור. ובעצם הפינה הבטוחה שיש לי כאן באילת היא הפינה שאין לי בבית השייכות שגובהה מחיר נפשי ופיזי יקר היא אותה השייכות שאין לי בבית. אבל מבחינה חברתית המצב פה דיי מוזר כי מאד מעריכים אותי בעבודה אבל זהו זה איכשהו נשאר לשעות העבודה ואני כאן שוב לבד מול כל העולם. שלא לדבר על הבדידות מול השאלות הקיומיות הבוערות: מי אני ? מה ההעדפה המינית שלי? מה אני רוצה מהחיים? לאן להתקדם ? ושאלת השאלות מה יהיה אח"כ? מה ללמוד ? ומה המקצוע לחחי? עשיתי הכוונה מקצועית בלחץ שלא עזרה לי כל כך להחליט,כי היה מרכיב רגשי חזק בהחלטה והומלץ בחום על טיפול נפשי כחלק מן תהליך ההחלטה. ההיתי בטיפול פרטני בצבא ובטיפול קבוצתי עד לפני חצי שנה. כעת ללא טיפול. ומצד שלישי הלחץ להחליט כולם רוצים החלטות ותשובות, הבית, העבודה כי מה לעשות אני סוגר המון פינות ולכן מעריכים את ההשקעה את הנתינה אבל אף אחד לא ער לשחיקה ההולכת ומתדרדרת ולא שם לב שאני היחיד (שיא הפארדוקס) שהגיע לפני חצי שנה ולא קודם מחד למרות שאותו יחיד הוא גם היחיד שקיבל תעודת עובד מצטיין. החבר'ה לפעמים מציקים לי בקשר למתי אני אתחבר לחברה ואני עונה שכל אחד בקצב שלו מבלי להזכיר את הקושי והמועקה שבהחלטה מי אני? מבולבל מאד ולא מוצא את הדרך. ואני כל הזמן נע בין העולמות בין הטוב לרע בין החזק השולט בעבודתו הסופרמן זה שיכול לסגור חורים לעומת האנדרמן החלש שאינו עצמאי בעבודתו , הבודד החושש המפוחד, בין הבוכה לעצבני בין הגדול לקטן וזה מתיש ומעייף. בין זה שסובל לבין זה שנהנה ואני לא יודע . אני יודע ומרגיש חצוי כי העבודה מתישה ומוציאה ממני מחיר מאד יקר וכבד לעומת תחושת סיפוק ענקית שהנה עברה לה חצי שנה בהצלחה. נכון את המטרות החברתיות הצלחתי להשיג באופן חלקי , אבל ייתכן שזה נותן לי את הכח להמשיך ולדעת שאנשים בכל מקום הם אנשים ובכמו שהוערכתי בצבא כךאני מוערך במקומות אחרים ואמישך להיות מוערך במקומות נוספים. אבל תמיד מופיע החשש מפני הכישלון והחוסר יוצלחות מצטער על ההעמסה והבלבול אבל אלו מחשבותתי ואלו רגשותיי. עצוב להבין שוב בפעם המי ידוע כמה בשבעה וחצי החודשים האחרונים כמה היה טוב ומסודר ומובן בצבא ולא היה צריך לדאוג כמעט לשום דבר גם לא היה צריך לדאוג שמא ארגיז מישהו אבל כאן אני דואג שאף לא ייפגע מחד ומאידך אני צועק ומתפוצץ מעצבים ומפרק אותם על כולם וזה מוכר מאד מהבית שבו ההורים היו שואבים אותי למריבותשלהם מבלי לשים לב, וכאשר זה לא נח להם מבקשים ממני לא להתערב, איך לא? הרי אתם ההורים שלי. ונניח שלא , הרי אJ"כ אתם מאישימים אותי בחוסר איכפתיות. תודה על ההקשבה ואשמח לקבל תגבות

כפיר שלום נשמע שבסך הכל טוב לך באילת והשאלה הראשונה שאני שואל את עצמי מדוע אתה חייב לסיים כעת את העבודה ולחזור למרכז עם כל המורכבויות שבכך. באילת יש כל מיני מסגרות עבודה, גם אם זו הנוכחית צריכה להסתיים, ואולי כדאי שתנסה לברר כל עוד אתה שם אילו אפשרויות פתוחות בפניך. אני לא חושב שזה יפתור את הבעיות שמולן אתה עומד, אבל נראה לי שאתה זקוק לעוד זמן כדי להרהר ולחשוב מה אתה רוצה לעשות עם עצמך, ויותר מכך, החזרה הביתה עלולה להיות כרוכה כעת בסבל. אתה מתייחס לטיפול שעברת ולהמלצה שקיבלת להמשיך בטיפול. אני מעריך שזו הצעה טובה שכדאי ליישם, במוקדם או במאוחר. ההתלבטויות המקצועיות, לגבי הזהות המינית, ולגבי כמעט כל דבר בחייך הם לא דברים שאפשר לעשות מהר. ראה את התייחסותך לייעוץ המקצועי שקיבלת בתנאי לחץ. אתה כנראה אדם שזקוק לזמן שלו כדי להרגיש נוח וכדי להגיע להחלטות נכונות. מה שחשוב כעת זה לא שתקבל החלטות אלא שתייצר לעצמך מצב נוח להיות בו שבתוכו תוכל לחשוב על המשך הדרך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אולי ישנן עוד אפשרויות מעבר לאלו שאתה מתאר. למשל, אילת היא באמת מקום קצת "אחר" קצת כמו חו"ל, אבל לחזור למרכז, לא בהכרח אומר לחזור לחדר הישן והחנוק עם אבא משמאל ואמא מימין. אם יש לך עבודה, ונשמע שאתה אדם עם הרבה כשרון ויכולת, אתה יכול לחיות באותה עיר של ההורים, אבל לא באותו בבית... לפעמים דוקא בסיאטוציות כאלה - שיש מגע מסויים אבל לא חיים ביחד, אפשר למצוא את הדרך להיות בקשר עם ההורים בלי להרגיש ש"או שאני רחוק מהם ואז בסדר, או שאני איתם ואז זה נורא". ואז כמובן המסקנה היא שחייבים לברוח רחוק. אני חושבת שתמישהו בחיים זה מועיל למצוא את האמצע. אולי לא עכשיו. אבל הראיה של השחור לבן גורמת לך לפסול אפשרויות. דבר נוסף הוא שדברים לוקחים זמן. לא צריך לפתור הכל בבת אחת ולהבין הכל ולדעת הכל עכשיו. מספיק אם כמה דברים נפתרים, אם יש כמה דברים שאתה מרוצה מהם ומרגיש שאתה מתקדם וכו'. קח את הדברים לאט יותר. אתה צעיר, עוד תמצא את עצמך ותאבד את עצמך פעמים רבות. אגב, לא הייתי מתייחסת בביטול גם לתשישות הגופנית שאתה מרגיש. צריך לשמור על הגוף! הנפש איכשהו, איפשהו, שוכנת בתוכו :)

שלום וברכה, יש לי בעיה אני לא יודעת האם היא קשורה לבעיה של קשב וריכוז או לבעיה פסיכולוגית אני יתאר את בעיתי ואשמח לשמוע את חוות דעתכם: הבעיה היא בכתיבה, אין לי בעיה בכל כתיבה, לכתוב מבחן וכד' אין לי כל בעיה ולכן זה לא פוגע בלימודי התואר השני שלי ולא הפריע לי מעולם בלימודים הריאלים שלי. אבל, הבעיה שלי היא בניסוח מכתבים, לדוגמה סכום דיון של ישיבה בעבודה. יש לציין שההבעה בע"פ שלי מצוינת כאשר אני צריכה לכתוב רגע לפני הכתיבה אני יודעת מה אני צריכה לכתוב אני מנסחת לי בראש את מה שאני רוצה לכתוב וכאשר אני מגיע להוציא לפועל את מחשבותי הכל מתעופף לי מהראש. זה פודע ביכולות שלי בעבודתי וממש מציק לי אני חושבת שהבעיה העיקרית שלי היא לראות משהו שאני עשיתי זאת אומרת יתכן שהבעיה אינה בכתיבה אבל היא ניכרת לעין בכתיבה האם זה יתכן? ובכלל מה ניתן לעשות תודה מראש בברכה, יעל

יעל שלום מאחר ואת תלמידת תואר שני כך שיש לך כבר נסיון לימודי עשיר, ואת גם אומרת שבד"כ הכתיבה שלך תקינה, יתכן שאת צריכה לעבור קורס בהבעה. יש קורסים כאלה במקומות שונים, למשל ביחידות החוץ של האוניברסיטה. יתכן שאם תתרגלי כתיבה מסודרת תתרגלי להתארגן בצורה שונה. במידה ואת חושבת שאת סובלת מסוג מסויים של לקות למידה יש אפשרות לעשות מבדקים בנושא. תוכלי לפנות לדיקן הסטודנטים באוניברסיטה בה את לומדת ולברר אם הם קשורים למכון אבחון ובד"כ זה ניתן בעלויות מסובסדות. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת מהי התועלת והנזקים שאתה רואה בשימוש בתרופות כחלק מטיפול או כטיפול נפשי. שמתי לב שפעמים רבות כאן בפורום אתה ממליץ לבדוק את האפשרות של לקיחת תרופות כנגד חרדה ודכאון. לכל אורך חיי חשבתי שתרופות הינן טיפול פחות "אמיתי" בבעיות, אבל לאחרונה, מקריאה כאן, ומהיכרות עם חברים שנעזרים, אני מתחילה לחשוב על כך מחדש. (קצת...) ברור שלפני עשר או עשרים שנה ההמלצות היו אחרות. ששימוש בתרופות היה פחות פופולרי. האם כיום יש פחות סבל עקב האפשרות לשימוש בתרופות או שאיכשהו דברים נשארים סטטיים? האם זוהי מגמה חיובית בעיניך/בעינכם? האם שימוש בתרופות נגד חרדה מועיל גם לאחר ההפסקה? ובתרופות נגד דכאון? האם זה מסייע לאדם לקחת אחריות על חייו, או שנטילת תרופה, מהווה לעיתים יותר קרובות הסרת אחריות?

הי לילה. אני מאוד מזדהה בעיקר עם החלק האחרון שאת כותבת לגבי האחריות של האדם על החיים שלו. אני יכולה להעיד רק על עצמי ששנים ניסיתי להמנע מפסיכותרפיה והאדרתי את כוחן של התרופות ובאמת הגעתי למצב של הסרת אחריות. אפשר לומר שישבתי בצד וצפיתי בחיים שלי כמו בסרט שאני לא הייתי שחקנית בו. רק כעבור שלוש שנים התחלתי בטיפול פסיכותרפי ואני יכולה היום להסתכל בפרספקטיבה אחרת ולומר שאף אחת משתי האפשרויות לבדה לא הייתה עושה את העבודה נאמנה. אכן, השימוש בתרופות הופך להיות מאוד פופולרי ולהערכתי 'האצבע קלה מדי על ההדק' מבחינת הרופאים והם ממהרים להציע טיפול תרופתי כמעט לכל מצב של לחץ או חרדה נקודתית. בחרתי לצטט לך קטע מהספר 'דור הפרוזאק' : "הצרה היא שהפתרונות שלנו תמיד איכשהו מגיעים לפרוזאק. דיכאון קליני הוא מחלה שאפשר וצריך לטפל בה תרופתית, אבל תחושת ניכור או גועל וניתוק, אימה קולקטיבית מפני עולם שנראה כאילו השתבש לחלוטין- כל אלה כשלעצמם אינם אינם מצדיקים תרופות נוגדות דיכאון. הבעיה היא שהבעיות הגדולות, אלה שמדכאות המוני אנשים, אינן פתירות: כל עוד אנשים יכולים להתגרש, הם יתגרשו, הכלכלה המצטמקת לא תשנה כיוון, ואין תרופה לאיידס. לאור כל זאת נראה הגיוני למדי לאלחש את עצמנו בצורה הטובה ביותר וממש כמו שההורים שלנו השקיטו אותנו באמצעות מסך הטלויזיה, אנחנו לומדים עכשיו להשקיט את הרעש המבוגר שלנו באמצעות פרוזאק. ובכל זאת אני לא יכולה להמלט מהתחושה האיכסית שתוקפת אותי בכל פעם שאני יושבת במכונית מלאה, שבה כולם, חוץ מהנהג, לוקחים פרוזאק. עבורי אחד הרגעים המצמררים ביותר היה הגילוי ששישה מיליון אמריקאים לוקחים פרוזאק. הסוד- שלפעמים נדמה שרק אני יודעת- הוא שפרוזאק הוא בכלל לא מי יודע מה. כמובן שאני יכולה לומר זאת וגם להאמין שפרוזאק הוא הנס שהציל את חיי, שהקפיץ אותי מתוך מצב של דכאון עקבי, לרוב האנשים זה יכול להראות כמו מתנה משמיים. אבל אחרי שש שנים של שימוש אני יודעת שזה לא הסוף, אלא ההתחלה. בריאות הנפש היא דבר מסובך הרבה ותר מכל גלולה שבן תמותה יכול לפתח. כל תרופה, ואפילו סם רחוב כמו הירואין - יכולה לפעול רק במידה שהמוח מאפשר לה, ארוכה הדרך בין מחסור בסרוטונין לבין המחשבה על העולם כמקום תפל, שטוח ובלתי רווחי. משהו מפרש את המולת הפעילות הנוירולוגית, כמובן שייתכן שהפרשנות היא תוצאה של עוד פעילות נוירולוגית, אבל ייתכן שמדובר בפעילות מהסוג שאינו מקבל את מרותה של התערבות מדענית חיצונית. אני מאמינה שתאי מוח יהיו תמיד חכמים יותר ממולקולות רפואיות". אפרת.

תודה על ההשקעה והציטוט המעניין. אני מזדהה עם מה שכתוב שם. אך עייפה מאד וחייבת ללכת לישון במקום לחשוב מחשבות עמוקות כרגע לילה ;)

אני מצטערת מראש אם זה חטטני מדי, אבל האם את חושבת שרק טיפול בתרופות לא יכול לעזור? לפי מה שאת כותבת אני מבינה שאת משלבת בין הדברים. אני דווקא פוחדת משיחות כי יש אנשים שאני מכירה שהגיעו לטיפול בגלל בעיה קטנה ומצאו המון בעיות. ומצד שני אני באמת מרגישה שרק התרופות לא מספיקות. תודה, גלי.

לילה שלום יש לי שני דברים מרכזיים שמנחים אותי בהמלצותי, האחד בעד התרופות והשני כנגדם. בעד: אני מאמין שהרבה תהליכים נפשיים מושפעים מהבילוגיה של הגוף שפועלת באופן בלתי תלוי לעיתים בתהליכים הנפשיים. למשל, בדיכאון וחרדה יש מרכיב ביולוגי וניטרולו מאפשר להתחיל את הטיפול הפסיכולוגי ממקום הרבה יותר טוב. אי הסרת המרכיב הביולוגי במצבים בהם הוא קיים חוסם אפשרות להתקדמות בטיפול הפסיכולוגי. כאן האחריות של המטופל לקחת את התרופות כדי לאפשר לעצמו להתקדם. תרופות הדור החדש בתחום הזה הינן בעלות תופעות לוואי מעטות ולמעשה את רובן ניתן לקחת במשך שנים ללא כל השפעת לוואי. לכן המחיר על לקיחת התרופה הרבה יותר נמוך מהתועלת. נגד: יש מצבים בהם הבעיה קשורה למוטיבציה, נטייה אישיותית ועוד כל מיני דברים אישיים. יתכן שיש גם תופעה ביולוגית כלשהי אבל היא שולית. במקרה כזה לקיחת התרופות עלולה לפגוע במוטיבציה להתקדם בטיפול הפסיכולוגי. מצד אחד השיפור במצב לא יהיה משמעותי מספיק כי הבעיה הביולוגית אינה מרכזית ומצד שני תהיה הזנחה של שיטות הטיפול האחרות. ובכל מקרה, גם במקרים של לקיחת תרופות אני תמיד בעד שילוב של פסיכותרפיה במקביל. לאחר הסרת המכשול הביולוגי יש עוד הרבה עבודה והשארת העבודה לתרופות בלבד עלולה לגרום לטיפול חיצוני בלבד של הבעיה שתחזור בהמשך. מטרת הטיפול הפסיכולוגי לעשות את החדירה לשורש הבעיה ולהתמודד איתה לטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני חושבת ששהשאלה שלך טובה מאוד. אעיר תחילה כי טרם קראתי את ההתייחסויות האחרות להודעה. קודם כל ישנם מצבים שההיסוס בכלל אין לו מקום כלומר אין מצב ללבטים משום שאין ברירה, יש הכרח לטיפול תרופתי. אז אני מניחה שאנחנו לא מדברים על המקרים הללו. ההנחה היא שבמהלך התקופה שבה את לוקחת את התרופות את גם עובדת על עצמך באמצעות טיפול פסיכולוגי ומתקדמת. ואז, בתום תקופה, את יכולה להיפטר" מן התרופות ולהישען על עצמך כמובן שאם בתקופה הזאת לא התקדמת המצב שונה ואת עלולה להמשיך להזדקק לתרופות כקביים לאורך זמן רב התרופות הללו אינן מרפאות את הבעייה, נקרא לזה כך (או- הפרעה). אם לא טיפלת בעצמך סביר שתמשיכי לסבול מאותן תחושות שליוו אותך קודם לכן. אני חושבת, ויודעת, שיש מקרים שבהם האדם נעזר בהרגשה הטובה שנוצרת אצלו כתוצאה מהתרופות וחייו משתנים ואז כעבור זמן הוא יכול להפסיק איתן לעומת זאת אחרים מפתחים תלות פסיכולוגית בתרופות ולא מנצלים את ההזדמנות להשתפר אלא נתלים בתרופה כך שיש כאן עניין שהוא אינדיבידואלי ולא ניתן להכליל. אני מכירה גישות שונות של פסיכולוגים יש הסוברים שלקיחת תרופות במקביל לתהליך טיפול נפשי יש בה להקל על הטיפול (ההתנגדות שלך כשאת מרגישה טוב יותר , לטיפול, פוחתת) ויש אחרים, שסוברים בדיוק הפוך, שתרופות רק מעכבות את הטיפול ומפריעות לו שכן הן באמת קצת מסתירות לך אותך מעצמך אם אפשר לומר כך סביר שאם יותר טוב לך גם לא ממש תתאמצי לפתור את הבעייה, אם יש לך התנגדות עמוקה לפתור אותה כך שהדיעות הן שונות. וכל מקרה לגופו.

שלום רב. מה גורם לגבר בן 52 נשוי, דתי לאומי, לעשות הליכה ולצעוד ערב ערב לצד בחורה כבת 25, וכל פעם בחורה אחרת. זה הרי לא נורמה בחוג הדתי. כלפי חוץ, הוא ואשתו נראים כמו זוג יונים. מדוע מעולם לא ראיתי אותו צועד לבד או עם גברים? האם זוהי בגידה, ומה יכולה להיות הסיבה, הוא הרי יכול להיות האבא שלהם!! - תודה-סמדר.

זה יהיה יומרני מאוד מצדינו לנסות ולענות על השאלה. אבל על פניו נראה שזו אינה בגידה, אנשים בוחרים פרטנרים שונים ומגוונים לעניינים שונים בחייהם, אבל... ונניח שכן, או שלא, מדוע זה קשור אלייך? מדוע זה אמור לשנות משהו עבורך?

סמדר שלום כמו שאת רואה גם מהתגובות האחרות, אופן הניסוח שלך משאיר שאלה מה עומד מאחורי הדברים שעדיין לא אמרת. מה הקשר שלך לאותו גבר ומדוע זה צורם לך כל כך. אולי בשל כך התשובה הקונקרטית שאתן נראית פחות מעניינת. למעשה אין לי באמת אפשרות לענות לך על מה שאת רוצה לדעת, יש כל כך הרבה אפשרויות תשובה והן תלויות בעיקר באותו אדם ובהקשרים האישיים והחברתיים של חייו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. בשאלתי, כבר סיפרתי את הכל. תמוה הדבר בעיני ובעיני הסביבה בו אני גרה, איך אדם מבוגר שיכול להיות אבא של הבנות, שעוד חובש כיפה, מעיז לעשות הליכה כל פעם עם בחורה אחרת. זה לא נורמה בחוג הדתי, פשוט אנו מתות מסקרנות. האם זה יכול להיות שאשתו (למרות שכלפי חוץ הם מתנהגים כמו זוג יונים...) בכל זאת משעממת אותו, השחיקה, השיגרה, ורוצה להרגיש שהוא עדיין למרות גילו, שהוא שווה, להרגיש מחוזר???? מדוע מעולם לא ראיתי אותו צעוד עם איזה זכר????, איזה תשובות יש לך לכתוב לי לשאלתי המסקרנת?- בתודה - סמדר.

שלום רב. מה גורם לגבר בן 52 נשוי, דתי לאומי, לעשות הליכה ולצעוד ערב ערב לצד בחורה כבת 25, וכל פעם בחורה אחרת. זה הרי לא נורמה בחוג הדתי. כלפי חוץ, הוא ואשתו נראים כמו זוג יונים. מדוע מעולם לא ראיתי אותו צועד לבד או עם גברים? האם זוהי בגידה, ומה יכולה להיות הסיבה, הוא הרי יכול להיות האבא שלהם!! - תודה-סמדר.

יכולות להיות הרבה סיבות לצעדות הערב של אותו גבר באופן בו תארת אותן. ראשית, יתכן שהוא רואה את הנורמה בצורה שונה ממך, או שהוא רואה אותה בצורה דומה, אך לא מרגיש מחוייב לציית לה. הקשר בינו ובין אשתו יכול גם הוא להיות כל דבר שבעולם. אולי הם באמת זוג יונים, ואולי כל ערב הם מוציאים אחד לשני את הנשמה. בנוסף, גם אם הוא באמת מחפש קשר עם בחורות צעירות, אך גם לזה יכולות להיות סיבות שונות... אולי הוא חש הנאה משיחה בה הוא בעל הנסיון, הבוגר, או שיש משהו מרענן עבורו בנוכחות נשית צעירה, ואולי באמת יש לו מחשבות אחרות לגביהן. אולי הוא בוגד באשתו. הכל יכול להיות. בקיצור, נראה לי שהשאלה היא היא איך הנושא הזה תופס אותך. מה מפריע לך או מסקרן אותך בעניין ואיך זה קשור לחיים שלך. או במילים אחרות (אוף, אני מרבה במילים) מה השאלה שמאחורי השאלה...

היי לילה. ובכן, האדם הזה הוא נושא הריכלות אצלינו בשכונה. אני גרה באיזור דתי והתנהגות זו היא חריגה בציבור שלנו. לכן, רק מתוך סקרנות, רציתי לדעת באם יש לאדם הזה בעייה כלשהי. אני אם הייתי נשואה, לא הייתי רואה בעין יפה והייתי מאד מקנאה אם בעלי היה צועד יום יום עם בחורה אחרת. זה טבעי שמקנאים לא? הבנות האלו יכולות להיות הבנות שלו . מעולם לא ראיתי אותו מדבר עם גבר או צועד עם גבר, ואת צריכה לראות, הוא אגב גר לידי, כשהוא פוגש אותי עם חברותי - איך הוא מפשיט אותי במבטיו, יתכן והוא רודף שמלות, ויתכן והוא סתם חרמן עם דיפלומה, ומי יודע אם הוא לא בוגד באשתו במקום עבודתו, פשוט זה התנהגות חריגה בעיני. גם פער הגילים ובעיקר בגלל היותו אדם דתי. - סמדר.

אני סובלת כבר מעל 6 שנים מהפרעות אכילה מאוד קשות, אשמח אם תוכל להמליץ לי על מטפל או מטפלת שמתמחים בנושא.

שיר, לא כתבת באיזה איזור בארץ את מתגוררת, אבל בתל השומר עושים עבודה מצויינת בתחום של הפרעות אכילה. יש גם מקומות פרטיים, כמו "שחף", שזה תחום ההתמחות שלהם; המרכז שלהם נמצא בקיבוץ נען. את יכולה לפנות לקופת החולים שלך, ולבקש שם שמות של אנשי מקצוע, שמתמחים בהפרעות אכילה. ועוד משהו - יש היום כמה וכמה פורומים שמוקדשים רק לנושא הזה. אני חושבת ששם תוכלי לקבל שמות של אנשי מקצוע ומקומות. נדמה לי שבתפוז יש פורום כזה, אבל אני לא ממש בטוחה.

אני גרה ברמת גן לגבי תל השומר זה לא מרכז שדורש אישפוז? ואיך בכלל מתקבלים אליו?

שיר שלום אם תשלחי אלי מייל אחזיר לך תשובה עם שם ומספר טלפון של מטפלת מתאימה. [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

קודם כל תודה רבה על הייעוץ. איך ניתן לאתר פסיכולוג שמטפל בשיטה זו? האם כל פסיכולוג אמור לתת מענה בנושא?

שרית שלום כל פסיכולוג קליני מטפל בנושא חרדה, אבל הגישות הן שונות לכל מטפל. לגבי מטפלים ב EMDR תוכלי לעיין באתר העמותה הישראלית ל EMDR בכתובת www.emdr.org.il אפשר גם ליצור עימם קשר ולבקש מטפל מתאים באזור מגוריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וערב טוב. אני בת 29,עם סחרחורות שהיו 3 חודשים ברציפות ללא שום הפסקה,עד כדי חוסר תפקוד. עשו לי את כל הבדיקות האפשריות {כמעט} הכל יצא תקין. לפתע בין לילה ליום חלפו הסחרחורות כלא היו. לאחר הפסקה של חודשיים מהסחרחורות,החלו שוב לתקוף אותי אך להבדיל מפעם,בצורה של התקפות. האם יתכן שזה כתוצאה של לחץ נפשי? ניסיתי כבר כמעט את הכל. תודה,אתי

היי אתי. מנסיוני, יש המון סוגים של סחרחורות. לא ציינת מאיזה סוג של סחרחורת את סובלת. האם כזאת שאת מאבדת שיווי משקל, או למשל שכל החדר מסתובב סביבך. אני לא יודעת אילו בדיקות עשו לך. אני סבלתי חודשים רבים מסחרחורת מסוג ורטיגו (כזאת שמגיעה בשכיבה, וההרגשה היא שכל החדר מסתובב). הציל אותי בטיפול אחד רופא בשם ד"ר קרלוס גורדון, מנהל יחידת הסחרחורת בבית החולים מאיר. גם רופא טוב וגם בן אדם מקסים. הוא גר בגן חיים ומקבל באופן פרטי או במרפאת הסחרחורת של בית החולים. ו...כן, אצלי הגיעה ההתקף בעקבות לחץ נפשי. אין מחקרים ברורים על כך, למרות שהרופאים שואלים את השאלות הרלוונטיות, אך לי אין ספק שאובדן שיווי המשקל הוא לא רק גופני.... מקווה שעזרתי רינת

אתי שלום סחרחורות עלולות להיות תופעה בעייתית לזיהו ואבחון. יתכן שיש בעיה פיזיולוגית ויתכן שיש בעיה נפשית, ובמקרים רבים זה שילוב בין השניים. בנושא הפיזיולוגי, ישנם פיזיוטרפיסטיים שמתמחים בנושא סחרחורות. כדאי לברר לגבי טיפול שכזה. בנושא הפסיכולוגי, כדאי לבדוק אם מדובר בהפרעת חרדה מאחר ובמקרים רבים התקפי חרדה מלווים בסחרחורות. קראי את המאמר הרצ"ב ובדקי האם הסימפטומים מתאימים למה שקורה לך, כמו כן נסי לבדוק עם עצמך האם התקופה האחרונה היתה לחוצה או עמוסה נפשית. במידה וכן טיפול פסיכולוגי בשילוב עם תרופות נוגדות חרדה יוכלו לעזור לך http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, היכן ניתן לקבל רשימה של פסיכולוגים באזור הצפון אשר יכולים לסייע למישהו שמתמודד כבר 5 שנים עם כאב כרוני שסיבותיו עדיין לא נמצאו. אודה על תשובתך בהקדם. מירב

מירב שלום אין באף מקום רשימה טלפונית מסודרת של כל הפסיכולוגים. יש רשימות מוגבלות כמו למשל דפי זהב אבל במקרה שאת שואלת עליו נדרשת התמחות ספציפית של טיפול בכאב. הדרך המתאימה ביותר לטיפול בכאב היא באמצעות היפנוזה. כאן ניתן למצוא מטפל לפי מקום מגורים באתר האגודה הישראלית להיפנוזה http://www.hypno.co.il/hebrew.asp רצ"ב קישור למאמר על היפנוזה בו התייחסות גם לטיפול בכאב http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm כמו כן, יש מרכזים לטיפול בכאב במספר בתי חולים, כדאי לברר במרכז הקרוב לביתכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני כל הזמן קורא ושונה קורא ושונה המון סיפורים, משלים, פרשנויות, פתגמים ודברי מוסר מהתלמוד משנה וספרים אחרים...האם זה טוב למוח לזכור ממש המון המון המון דברים בראש ? אין גבול לכמות שהמוח יכול לזכור ? כי אם קוראים כל יום עוד ועוד זוכרים את זה אוטומטית...האם זה מפריע לזכור דברים אחרים אחרי זה ?כלומר אם אני לומד על נושאים אחרים ורוצה לזכור גם אותם ..האם בגלל עומס בדברים שנמצאים במוח כבר יש פחות מקום ? שמעתי פעם שהמוח שוכח כדי לנקות כי הרי הוא התפוצץ...אשמח להבין את הנושא ולקבל תשובה.. תודה רבה על כל העזרה של האתר...

שלום אין כל בעית קיבולת במוח, ניתן ללמוד כמה שרוצים. עד היום לא נימצא אף אחד שנגמר לו ההארד דיסק במוח. הבעיה היא של משאבי העיבוד של החומר ולכן השיכחה מורידה את העומס. דווקא ככל שלומדים יותר נרכשות מיומנויות טובות יותר ללמידה וזכירה בברכה ד"ר אורן קפלן

אחותי (בת 34) ואני (בת 30) שתינו נשואות + ילדה ישבנו אתמול בערב ביחד וגילינו משהו משותף לשתינו: שתינו חוות חדרה איומה ממוות. החרדה היא לא רק לנו כמו לאחרים: לילדה, לבעל, להורינו. אנחנו מדמינות תסריטים נוראיים של מוות וכל הנלווה לכך, scenarios מטורפים ושתינו נדהמות עד לאן המחשבות הנוראיות הללו מסוגלות להגיע. בכל רגע פנוי, לבד, או כשהולכים לישון, מגיעות המחשבות ואף מביאות אותנו לבכי. אנחנו מרגישות שהחיים שלנו מתבזבזים על הפסימיות הנוראית הזו ומייחלות להיות מאותם אנשים שמסוגלים לחיות בלי להעלות מחשבות מסוג אלו לראשם. שתינו בעלות רגישות מאוד גבוהה - over רגישות - לא רואות סרטים עצובים, נמנעות מלקרוא כתבות על אסונות וכד'. אנחנו בנות לאם ניצולת שואה ואנחנו מודעות לרמות החרדה שירשנו ממנה והפחדים שלה. השאלה היא, מה ניתן לעשות? כיצד ניתן להתמודד עם המחשבות הנוראיות האלו ? תודה מראש.

מניסיון, אתן חייבות טיפול

שרית שלום החוויה המשותפת היא אולי עדות לרקע המשותף שלכן. העובדה ששתיכן דור שני לניצולי שואה יכולה לספר משהו על החרדות הללו. יתכן ששתיכן מגיבות לפוסט טראומה משנית, כלומר, לא אירוע שאתם עברתם אלא תגובה נפשית למה שעברה אמכם. זו תופעה מוכרת ועוצמתה יכולה להיות חזקה. יש אפשרות לטפל בבעיה, כל אחת מכן בטיפול אישי משלה, מאחר ולמרות הדמיון יש ביניכן ללא ספק גם הבדלים. שיטה יעילה עשויה להיות EMDR עליה תוכלי לקרוא בקישור להלן: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אנו זוג המנסים להרות כבר 4 שנים ללא הצלחה, לאחר התלבטות קשה החלטנו לאמץ ובמקביל לנסות להרות באמצעות תרומת ביציות. הבייעה שלנו - המשפחה. לא ניראה לי כי למשפחתי קל לקבל את העובדה שאנו מעוניינים לאמץ במיוחד עכשיו לנוכח מקרה הילד המאומץ , בכל עת אני שומעת הערות כגון ממילא שהילד יגדל הוא יעזוב את הוריו המאמצים ועוד דברים רבים אחרים, בשיחה שניסתי לעשות איתם הם טענו כי הם דואגים לי ורוצים שהילד יהיה שלי באופן מלא (התייחסות לתרומת ביציות), המצב מאוד מעיק אני מרגישה שהם אינם מבינים אותי ולמעשה כועסים על החלטות שלי, יוצא שאני צריכה להתנצל בפניהם על ההחלטות שלי. אני מאוד שלימה עם ההחלטה אבל מצוברכת מאוד בכל פעם שהנושא עולה והוא עולה הרבה פעמים. הם מבקשים שאחליף רופא, הם מבקשים שאעשה עוד טיפול, הם כועסים שהרמתי ידיים. לציין כי בשל הטיפולים הרבים עברתי חמישה ניתוחים בזמן קצר. אני לא יודעת מה לעשות, אין לי ספק שאני לא מסוגלת להמשיך ככה, אני מתעצבנת הרבה על הגישה וזה פוגע בי בכל המישורים , מה לעשות?, שיחות איתם לא יעזרו מכיוון שהם לא מקשיבים ונותנים לי להרגיש אשמה. מודה לך מאוד.

דורית שלום הנושא של האימוץ והקושי להיכנס להריון מעוררים עוצמות רגשיות גבוהות אצל כל מי שמעורב. אני חושב שכדאי שתפנו ליועץ מקצועי שמתמחה בנושא ופגש בעבר משפחות שאימצו ילדים כדי לשוחח על החלטתכם ולהתכונן לקראת התהליך של האימוץ. במהלך השיחות תוכלו לטפל גם בהיבט של המשפחה הרחבה שאת מעלה כאן. מתמחים בעניין בעיקר עובדים סוציאליים וכדאי לקבל המלצה אישית על מישהי/ו מתאימים. ההתמודדות עם המשפחה הרחבה היא תהליך ממושך ולא יגמר בהסבר כזה או אחר. יש לקוות שאחרי קבלת ההחלטה וביצוע תקבלי את התמיכה הרצויה. חשוב מאוד שההחלטה והתמיכה בתוך בני הזוג תהיה הרמונית ואם שם הדברים מסתדרים יהיה אפשר להתמודד עם החוץ ביתר קלות. זה לא קל, במיוחד בתקופה כזו שנושא האימוץ עולה בצורה כל כך מכאיבה בעיתונות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנו זוג המנסים להרות כבר 4 שנים ללא הצלחה, לאחר התלבטות קשה החלטנו לאמץ ובמקביל לנסות להרות באמצעות תרומת ביציות. הבייעה שלנו - המשפחה. לא ניראה לי כי למשפחתי קל לקבל את העובדה שאנו מעוניינים לאמץ במיוחד עכשיו לנוכח מקרה הילד המאומץ , בכל עת אני שומעת הערות כגון ממילא שהילד יגדל הוא יעזוב את הוריו המאמצים ועוד דברים רבים אחרים, בשיחה שניסתי לעשות איתם הם טענו כי הם דואגים לי ורוצים שהילד יהיה שלי באופן מלא (התייחסות לתרומת ביציות), המצב מאוד מעיק אני מרגישה שהם אינם מבינים אותי ולמעשה כועסים על החלטות שלי, יוצא שאני צריכה להתנצל בפניהם על ההחלטות שלי. אני מאוד שלימה עם ההחלטה אבל מצוברכת מאוד בכל פעם שהנושא עולה והוא עולה הרבה פעמים. הם מבקשים שאחליף רופא, הם מבקשים שאעשה עוד טיפול, הם כועסים שהרמתי ידיים. לציין כי בשל הטיפולים הרבים עברתי חמישה ניתוחים בזמן קצר. אני לא יודעת מה לעשות, אין לי ספק שאני לא מסוגלת להמשיך ככה, אני מתעצבנת הרבה על הגישה וזה פוגע בי בכל המישורים , מה לעשות?, שיחות איתם לא יעזרו מכיוון שהם לא מקשיבים ונותנים לי להרגיש אשמה. מודה לך מאוד.

לכו על זה תתחילו לברר אתם מספיק בוגרים ושניכם יחד באותה דעה זה הכי חשוב למיטב הבנתי התהליך ארוך לכן פשוט תעשו מה שטוב לכם המשפחה בסוף תקבל את בהבנה אם הם אוהבים אותך בי בהצלחה וכל טוב

אתחיל עם תוצאות פורמליות: בדיקות רפואיות (נוירולוגיה,עיניים, שמיעה, פסיכולוגיות והכל) אין בעיה . בדיקות של לקויות למידה הייתה בעיה של קשב וארגון בזמן ביצוע מטלה אבל זה היה ממש קל וכבר עבר. כאמור אין בעיה בכלום. עכשיו אספר את העניין : הבעיה היא שכשאני מתחיל לקרא משהו ארוך (אפילו רק שתי עמודים) העירנות שלי בורחת . לעומת זאת כשאני עובר בספר ומדלג מדף לדף וקורא מפה קצת ומשם קצת אז אני עירני . גם באינטרנט זה מתבטא שברגע שאני בפורום אני קורא הודעות והכל בסדר . אבל אם נותנים סיכומי שיעור במסמך וורד ארוך קצת (מעל בערך 10 דפים) אז כשאני מתחיל לקרא כבר בשורה הרביעית אני מאבד את הקשב (ולא לטובת מחשבה אחרת) והמשמעות של המילים שאני קורא בעיניים נקלטת רק בעיניים אבל בלי המשמעות של המשפט השלם, והמסרים של מבנים שלמים בטקסט לא נקלטים למודעות שלי. העיניים שלי חוזרות על משפט שלא נקלט וממשיכות וכשאני מגיע לקרא את המשך השורות בטקסט (נאמר בשורה ה 12 ) העפעפיים שלי נעשות כבדות והעיניים מתחילות להיעצם. שלילה: 1. לא עייפות: אני לא עייף כי ברגע שאני עובר לנושא אז אני כבר לא עייף, וגם אם אני סוגר הכל במטרה לישון אני לא נרדם כי אני לא באמת עייף. 2. לא קשור לקושי של החומר: הדבר לא תלוי ברמת הקושי של הטקסט שאני קורא כך שאני יכול לקרא חומר שאני יודע בעל פה ושאין בו שום מושג חדש והוא קל ובכל זאת זה יקרה לי בו. 3. כאמור בדיקות רפואיות תקינות וגם בדיקות פסיכולוגיות ודידקטיות טובות . איזה סיבות אפשריות יכולות לבעיה ? למה זה יכול להיות קשור ? האם הבעיה מוכרת ואיך קוראים לה כאשר היא מוגזמת ומפריעה לתפקוד האדם שסובל ממנה ? ואיזה עיצות מעשיות יש לכם כדי להתמודד עם מצבים אלה ביזמן שהם קורים . מאז שכתבתי את השאלה אני חושב על הבעיה הרבה . חשבתי לעצמי מקודם האם זה קשור להתעניינות והאמת שלא כי למשל כשהנושא מעניין (סתם נניח הכרויות באינטרנט) אז ברגע שאני צריך לקרא טקסט ארוך הבעיה מתחילה וכשאני צריך רק לעשות חיפוש בגוגל וכל פעם לדפדף בדף חדש אז אני עירני לנושא המעניין. ממש מקודם אני מספר לאמא שלי שכואב לי הגב מלשבת באינטרנט וכשאני יושב בתנוחה נוחה אני נרדם כשאני מתחיל לקרא . וכשאני יושב בישיבה לא נוחה כואב לי הגב. וגם חשבתי לעצמי האם זה קשור לדברים שדורשים ממני להיות אינטראקטיבי ? זה נכון אבל כשאני עושה משימות שדורשות ממני להישאר אינטראקטיבי (כמו הורדות של קבצים) אני מוצא את עצמי עושה תוך כדי שינה ממש הגוף שלי מאלץ את עצמו להפעיל את הידיים אבל אני בלי ריכוז בכלל מכריח את עצמי לעשות את זה ועושה את זה בעייפות תוך כדי חצי שינה . מה אתם אומרים ? יש לכם עיצה ? הבעיה היא באמת במשימות מונוטוניות פאסיביות . והיא קיימת אצלי גם לגבי טקסטים שאני קורא או שומע , והקשב שלי בורח. ויש בקשב את הבעיה הזאת שכשהוא נעלם ואני יושב בתנוחה נוחה אני נרדם כשמשימת הקריאה\האזנה היא מונטונית ופאסיבית. איך מתמודדים עם זה כאשר אני רוצה להכניס למוח טקסט ואני לא מצליח להיות בקשב כשאני שומע לטקסט (אחרי שהקלטתי אתי עצמי מקריא אותו לטייפ) ולא מצליח להיות בקשב כשאני קורא את הטקסט . ובשני המצבים אחרי שהקשב בורח ואני יושב נוח אז אני העירנות בורחת אחרי שהקשב ברח כבר ואני פשוט נרדם ? איך מתמודדים עם זה כשזה קורה ?

שרון שלום יכולים להיות שני מקורות עיקריים לבעיה שאתה מתאר. האחת היא בעיית קשב, אם זו אכן הבעיה אתה אמור לסבול ממנה זמן רב, למעשה מאז ומתמיד, אלא שבדרכים שונות הצלחת לעקוף אותה ולהתמודד איתה בכל מיני שיטות. הכיוון השני הוא קושי רגשי שמאפיין את התקופה האחרונה, הקשב יכול להיפגע באופן קשה מעומס רגשי שגוזל חלק מהמשאבים הקוגניטיביים העומדים לרשותך. מאחר ועשית אבחונים קוגניטיביים סביר להניח שנושא הפרעת הקשב איננה הבעיה, או לפחות לא יכולה להסביר את כל הבעיה. נשארנו עם האופציה השניה והיא שעומס רגשי מסוג כלשהו מטריד אותך וגורם לך לאובדן קשב. האם אתה יודע לזהות קושי בתקופה האחרונה, משהו שמטריד אותך ויכול להסביר את הדבר? בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום קוראים לי תומר בן 18....ויש לי שאלה: אז ככה חברה שלי בזמן האחרון אומרת לי שהיא לא מצליחה לישון בלילות ונשארת ערה כל הלילה עד הבוקר אז היא ישנה כנראה בגלל העייפות(אני לא יודע אם לפעמים גם ממשיכה בלי שינה במשך השינה) ואני רוצה לעזור לה לייעץ לה כי אני רוצה שהיא תרגיש בטוב כל הזמן...ובשבילה אני כותב את הכל פה כי אני רוצה לדעת אם תוכל ד''ר לרשום לי כמה סיבות להפרעות שינה אם אפשר ומכל אחד אחר...אני רוצה להדגיש שאני והיא עושים מבחנים ואולי יש לדבר הזה השפעה עליה בגלל הלחץ או שהיא מוטרדת ממשהו אבל כשאני ואל אותה אם היא חוששת ממשהו אז היא אומרת לי לא...ולכן אני חושב על סיבות אחרות...אז אם אפשר לרשום לי כמה סיבות לחוסר שינה או לצרף קישור ואני מודה לכל מי שיעזור תודה רבה

אני לא ישנה בגלל דיכאון (קל) והתקפי חרדה. ובכלל, הלילה מפחיד אותי, לכן, אני נרדמת טוב יותר בבוקר.

שלום, נראה לי שהסיבות יכולות להיות מגוונות ואולי גם מעורבות. זה יכול לנבוע ממתח ולחץ (ציינת שזו תקופת בחינות), זה יכול לנבוע מכך שהיא מבלי תשומת לב צורכת יותר קפאין וזה מקשה עליה להרדם (בתקופת בחינות הרגלי התזונה לרב נהיים קצת לקויים...). סיבה אחרת שתתכן היא שהשעון הביולוגי שלה יצא מאיפוס כך שהיא יכולה להרדם רק מאוחר יותר, ולהתעורר מאוחר יותר. מלטונין הינו הורמון שינה שמופרש בסינכרון מסויים עם האור בחוץ. לכן רב האנשים נהיים עייפים ומנומנים לקראת 11 (ויש עוד שעה אחר הצהריים). אך בתנאי החיים הנוכחיים, כאשר פעמים רבות לא רואים אור שמש (אלא נמצאים במשרד), או שסתם מתעוררים לפעמים מאוחר ולפעמים מוקדם, הפרשת ההורמון יכולה להשתבש ולקרות בשעה מאוחרת יותר מהשעה שבה אדם חפץ להרדם. יש מעבדות שינה שבהן אפשר לקבל ייעוץ על הדברים האלה. בכל מקרה, הכי טוב להתחיל מקטן - לנסות לראות אם זה קשור ללחץ, לתזונה, או למשהו באורח החיים שניתן לשנות. כמובן שיכול להיות שהיא יותר מוטרדת ממה שהיא אומרת או חושבת, או שיש הפרעה אחרת, אבל לרב הדברים פשוטים יותר...

תומר שלום קיבלת מספר הסברים ואכן הם נותנים את המענה. הבעיה יכולה להיות ביולוגית או נפשית ואפשר לאבחן אותה בצורה מסודרת באמצעות פניה למעבדת שינה לייעוץ ראשוני. למשל יש מכון שינה בבי"ח תל השומר, אפשר לקבוע פגישה ייעוץ ראשונית שאינה עולה הרבה ולקבל אבחון לבעיה. יש עוד מרכזים שכאלה. במידה ויש אפשרות לדיכאון, כדאי לקרוא את הקישור הבא. במידה והסימפטומים המופיעים במאמר מתאימים למצב צריך לפנות לטיפול בדיכאון ובעקבותיו גם השינה תסתדר. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום. אני בת 25 וגרה עם החבר שלי כבר קרוב ל7 שנים . בשנה האחרונה הגעתי למסקנה כי עלי להיפרד ממנו (לפני יותר משנה וחצי היו לי כאבי בטן חזקים ועיפות קשה שבגללה לא יצאתי מהמיטה כמעט כשנה ובעקבותיה פניתי לטיפול פסיכולוגי שנקטע באמצע) אך לצערי אני תלויה בו גם כלכלית (את כל החסכונות והכספים שהיו לי העברתי לו )ובעיקר נפשית והיתי במשך כל השנים האלה כ"עבד" לרגליו (עזרתי לו בכל ולצערי הוא רק ניסה להחליש אותי או להשאיר אותי במצב של חוסר בטחון עצמי נמוך) למזלי יצאתי ללמוד ופגשתי עולם אחר(כיום אני כבר בתואר השני) אולם אינני מרגישה שאני יכולה לעזוב אותו כיוון שאני תלותית בו לחלוטין נפשית. כאבי הבטן עדיין ממשיכים ואני מניחה שיש קשר ישיר בין הכאבים לתלותיות שלי. שאלתי היא כיצד אפשר לצאת מתלותיות בזוגיות כזו (מעבר לטיפול פסיכולוגי שאיני יכולה לעשות בגלל שאינו מרשה לי)? לתשובתך אודה, בברכה. דנה

דנה שלם ממש עצוב לי לישמוע את ההתנהגות שלו מה זה לא מרשה זו את או הוא קחי את עצמך בידיים וטפלי בעצמך דאגי לעתידך ועזבי אותו , למרות המצב הכלכלי אם יש לך אפשרות חזרי להורים או תמצאי שותה או שותף לדירה אבל איתו אל תשארי מצבך רק יחמיר בי

את חייבת טיפול ודחוף. מה זה לא מרשה? יחסים כאלה נגמרים לא טוב. את חייבת לפנות ליעוץ דחוף.

דנה שלום את נמצאת במעגל סגור. רוצה להיפרד ממנו אבל לא יכולה מכל מיני סיבות. הדרך היחידה לצאת מן המצב הוא לצבור כוחות ע"י גורם כלשהו שיעזור לך. במידה ואינך יכולה לפנות לטיפול פרטי תוכלי לפנות לטיפול בשירות הציבורי בכמה מסגרות אפשריות. את יכולה לעשות זאת ללא ידיעתו מאחר ואיסורו על טיפול פסיכולוגי אינו מוסרי ואינו צודק, הוא לא נועד לטובתך. טיפול פסיכולוגי תוכלי לקבל במסגרת קופת החולים או במרפאות בריאות הנפש. אולי את יכולה לבקש ייעוץ בנעמ"ת, יש להם יועצות שיכולות לתת לך חיזוק וטיפים כיצד לצאת מהמצב הזה. את חייבת לקום ולעשות משהו מאחר והשנים עוברות ואת נחלשת יותר ויותר. התקשרי מחר בבוקר לנעמ"ת, בקשי את הטלפון במודיעין בזק, ובקשי מהם עזרה והכוונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

טלפון של נעמ"ת (ת"א) 03-6921288 בהצלחה

לדר' קפלן שלום, בני בן השנה נולד עם פגם קוסמטי שאינו ניתן לריפוי בניתוח. מאז (קרוב לשנה..) איני מוצאת מנוח. אני משוגעת עליו והוא הדבר היקר לי מכל, אך איני מצליחה להכיל את עינין המראה. אני מלאה במחשבות טורדניות ואשמה..-כל פעם אני חושבת שאם לא היתי עושה ככה וככה במהלך ההריון אז זה לא היה קורה וכו'. אני מודעת לכך שאין לדבר אחיזה במציאות ויתכן כי יש דברים שאין לנו שליטה עליהם ובכל זאת.. כל פעם אני מכאיבה לעצמי מחדש. (אולי טיפול שינים שעברתי גרם לזה.., אולי כי טסתי הרבה בשליש הראשון-בהיותי דיילת , אולי הקפה.. ואולי כי הקאתי מאד בהתחלה.. כך אני משגעת את עצמי במחשבות טורדניות ומכאיבות..)בני הוא ילד מדהים ומשגע ואין בידי היכולת להניח לעינין. אצין גם שנושא היופי הנו פרט מאד מאד דומיננטי אצל בעלי ואצלי כך שההלם הוא כפול ומכופל.. הלכתי לשני פסיכולוגים אך ללא הועיל. בינתיים בני מקבל הכל! חום ואהבה ונתינה אינסופית וכלפי חוץ הכל כרגיל אך אני יודעת שמאז לצד האושר בילד הנפלא בעולם יש בי כאב ותחושת אשם. כיצד נלחצים מזה?. מעולם לא נטלתי כדורים מכל סוג שהוא אך האם להערכתך יתכן כי כדור מרגיע לתקופת זמן עשוי לעזור? ובכלל, אשמח לכמה מלות עידוד.. בהרבה תודה שרון

שרון, המחשבות שלך, על דבר שאינך יכולה לשנות, הן חסרות טעם, ואם לא תיפטרי מהן בעתיד כשבנך יגדל יתכן שהוא יחוש במחשבות שלך ובחשיבות המוגזמת שאת מעניקה לפגם שלו , דבר שמאוד יערער את ביטחונו העצמי ויפגע בו מבחינה נפשית, וחבל. עוד דבר שאת צריכה לשים לב אליו - האם הפגם הזה באמת כ"כ בולט עד כדי כך שכאשר בנך יגדל ויתקשר עם ילדים אחרים בהכרות ראשונית הם יחושו סלידה ממנו?, אם אכן הפגם רציני עד כדי כך, כדאי שתחשבו על העתיד ועל איך אתם תסייעו לילד להתמודד עם תגובות של סלידה מצד החברה, בקיצור תתחילו בזה שלמען הילד ועתידו, כדאי לכם לשנות גישה ולמתן את החשיבות המוגזמת שאתם מעניקים לפגם.

שרון שלום חשוב שתפני לטיפול כדי לפתור את הבעיה. היא גורמת לך פגיעה משמעותית באיכות החיים אך עלולה גם לפגוע בבנך שכן הוא עלול להרגיש את מה שאת חושבת. במידה והמחשבות הטורדניות מגיעות לכדי בעיה מאובחנת אפשר לטפל בה גם בעזרת תרופות נוגדות חרדה. פני לפסיכיאטר להתייעץ בנושא. כמו כן, כדי לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד בנושא. טיפולים כמו EMDR והיפנוזה עשויים לעזור לך. להלן קישורים למאמרים בנושא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

הנני בת 28, סובלת מהתקפי חרדה. בימים האחרונים הודיעו לי כי התקבלתי לעבודה חדשה - בה חפצתי נורא.אך קשה לי עם זה, כי אני בעיצומה של תקופה קשה בשל התקפי החרדה. בנוסף, חברי לשעבר רוצה שנחזור להיות יחד למרות שלא היה לי טוב איתו אבל אני אוהבת אותו. יומיים לאחר הפרידה תקפו אותי התקפי החרדה (לפני כחודש וחצי). בנוסף לכך, אבא שלי חושב שהכל בראש שלי ולא חסר לי כלום ולא מבין באמת מה אני עוברת בהתקפי החרדה. אימי יותר מבינה בעניין....לא שאני צריכה לשים לב לדבריו, אבל אני שמה לב. יש לי דירה שכורה בנפרד מהוריי, אך בשל מצבי אני נאלצת להיות אצלם, אינני מסוגלת להיות לבד בדירתי. מה אני עושה עם כל הבלאגאן? יצוין, כי אני מטופלת אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית ולא הגעתי לתובנות מעניינות. יש הצעות?

הי אור. את מציינת מספר דברים שקורים במקביל, דברים שיכולים להיות מצד אחד מאוד חיוביים ומצד שני גם מלחיצים. אין ספק שעבודה חדשה משמעותה הכרות עם אנשים חדשים , דרישות חדשות, מערכת ציפיות חדשה ולכן הגיוני שישנו חשש מסויים. הדבר השני הוא החזרה לחבר. הדבר מוכר לי מאוד. לפני כשבועיים נפרדתי מחבר שלי לאחר 8 שנים יחד. גרנו ביחד בארבע השנים האחרונות וניהלנו משק בית משותף. גם אני אוהבת אותו מאוד, אבל ברור לי שלא נהיה יחד. כאשר מערכת יחסים נגמרת, ברור שיהיו לזה השפעות על החיים ומבחינות מסויימות טוב שכך. אני החלטתי להכניס שותפה לדירה, בדיוק כדי שלא אאלץ לחזור להורי (אני בת 29). בעבר העברתי עליהם ביקורת על כך שאינם מבינים אותי, ומשפטים כמו "מה חסר לך בחיים?" או "כל אחד היה מתחלף איתך" הם משפטים שגרתיים. אנשים שלא חוו מצבים נפשיים קשים או אנשים שאינם מטפלים במצבים כאלה מתקשים להבין את העומס הרגשי שלכאורה אינו תלוי נסיבות חיצוניות. אני יודעת שברגעים הקשים, הדבר הקוסם ביותר הוא לחזור אחורה, ולו רק כדי להפסיק את החרדה. אבל חשבי על הטווח הרחוק (קשה, אני יודעת) ואת כבר חודש וחצי אחרי. כל יום שעובר יהיה קל יותר ועצה שלי- תנסי לחזור הביתה. תסתכלי לשדים 'בלבן של העיניים' ככה הם פחות מפחידים. אפרת

אנשים לא מבינים כמה קושי קיים בהתמודדות עם בעיות של חרדה על כל גווניה. בין אם זה התלבטות בין אם לקחת כדורים או לא, ומה יקרה אם לוקחים ובדיוק קיבלנו עבודה חדשה שמעניינת אותנו אבל איך נתמודד הרי אנחנו מותשים ועייפים ומפחדים- כל אחד עם הפחדים שלו. ואיך מתחייבים לגבי מחר? איך אפשר בכלל? לא פשוט...

אור שלום את מציינת שאת בטיפול משולב אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית. אני מתקשה למצוא טיפ מהיר שיוכל לעזור כאשר ברקע יש שני אנשי מקצוע שמכירים אותך בצורה אישית ואת מרגישה שהם לא עוזרים. צריך לנסות להבין מה קורה ולמה אין התקדמות בטיפול. זה תלוי כמובן באורך התקופה שהמצב נראה כפי שאת מתארת וכמובן באורך הטיפול. יתכן שנדרש שינוי בתרופות, יתכן שיש משהו שעדיין לא פוצח וצריך להתייחס אליו. אני מציע שבפגישות הבאות עם המטפלים שלך תעלי את השאלה בצורה ישירה ותנסי לברר כיצד ניתן להתקד או לפחות להבין מה עוצר את ההתקדמות. את צריכה לקחת בחשבון שלעיתים יש תהליכים טיפוליים שאורכים הרבה זמן, ויתכן שזו התשובה שתקבלי. במידה ואת מרגישה בנוח בטיפולים הללו יש אפשרות שאין מה לעשות בטווח הקצר וצריך להשקיע בטיפול ולהמתין בסבלנות עד שהשיפור יגיע. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אנחנו זוג מעורב (יהודיה ונוצרי). שנינו לא דתיים אבל אני מאמינה בישות אלוהית כלשהיא. ילדי בן ה- 8 מתעקש בזמן האחרון, בכל הזדמנות להצהיר שאינו מאמין באלוהים ושמבחינתו אלוהים לא קיים. בכל פעם שזה קורה, אני מתמלאה באיזו שהיא תחושת פחד ולא כל- כך יודעת איך להגיב. מפחיד אותי שלא יהיה לו ממי לבקש בקשות בשעת צרה כמו שאני נוהגת לעשות. למרות שאני לא ממש מאמינה גדולה וגם אצלי האמונות לא מוחלטות, אני יראה מן ההחלטיות שלו. אביו דרך אגב, אתאיסט, אם כי לא מדבר על-כך. בני להבדיל מאביו הוא ילד רגיש ביותר ואני חוששת כיצד יתמודד בעולם אכזרי זה " ללא אלוהים באמונתו". האם תוכל להנחות אותי- כיצד להגיב. בכל זאת: גם אני אינני יודעת מה נכון, אבל אני רוצה שבכל זאת ישאיר את הדלתות פתוחות. תודה

שלום שני, לדעתי כדי לדעת במה אנו מאמינים אנחנו צריכים למדוד על עצמנו דעות ואמונות שונות. נהוג לומר שזה קורה בעיקר בגיל ההתבגרות, אבל לדעתי זה תהליך שמתרחש לכל אורך החיים ולכן את לא חייבת להתייחס להצהרה של בנך כאל דעה סופית ומעוצבת. אבל זה לא העיקר בעיני. נראה כי האמונה עבורך היא משהו משמעותי (גם אם לא מובנה מבחינה דתית). נשמע שעבורך האל הוא מקור לבטחון בעולם, אבל נראה לי שבמקום לדאוג כעת לשאלה האם חוסר האמונה באל יפגום בחיי בנך, עדיף שתמצאי את כאם, את הדרך להעניק לו את הבטחון והחוסן שאת חוששת שאין לו מספיק ממנו בשל רגישותו. אני לא יודעת מהי אמונה באלהים עבורך, אבל אמונה בהורים היא דבר לא פחות חשוב... :) ואולי יותר חשוב מאמונה גיל הזה, היא ההתנסות. אמון/אמונה אינם שונים בהרבה. לתת אמון בחיים, בכך שיש מישהו שנותן לנו גב, שדואג לנו, שהעולם הוא מקום בטוח זה העיקר. כתבת שאת חוששת שהוא לא יפנה בבקשה ל"אלהים" כאשר יהיה זקוק לעזרה, אך אולי כאשר הוא זקוק לדבר מה - קונקרטי או נפשי - כדאי שוכל לפנות אליך.

תודה לילה. התשובה שלך יפה וחכמה ונראה שנגעת בנקודות נכונות. אולי באמת הצורך שלי באמונה במשהו נובע בעצמו מהעדר הרגשת בטחון בילדותי.

שני שלום השאלה שעולה אצלי מדוע הנושא עולה בצורה כזו, כלומר, מדוע לילד יש צורך להכריז כעת על אמונותיו. האם זה בעקבות שיחה שעלתה? האם הוא בשלב של חיפוש עצמי? האם כמרד כנגדך? יש די הרבה אפשרויות וצריך לנסות ולהבין מהיכן זה מגיע. החרדה שלא יהיה מי שיעזור לו לא תועיל כעת, וסביר להניח שהתנגחות חזיתית רק תגביר את הנטייה שלו להתנגד. לדעתי צריך לתת לו חופש, לומר שאת מאמינה, שאבא לא מאמין, ושהוא יבחר עם הזמן את מה שמתאים לו. לכל אחד יש אמונה ומשהו בו הוא יכול להיעזר ולהתחזק. לאחד זה האל, לאחר זה משהו אחר. ככל שתשאירי בעצמך את הדלתות פתוחות עבורו כך הוא יוכל לעבור בהן בדרכו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה, ד"ר קפלן עזרת לי לדעת כיצד להגיב. שני

מקווה שזה הפורום הנכון, אך במידה ולא אשמח לקבל קישורים רלוונטים: אני מעוניין לדעת מהם דרכי הטיפול בפדופילים בזמן השהות בבית הכלא ולאחר ריצוי עונש המאסר שנקבע. תודה מראש, זיו

זיו שלום הטיפול האפשרי הוא תרופתי-כימי להורדת הדחף המיני בשילוב עם טיפול פסיכולוגי בשיחות. זהו טיפול מורכב שנדרש לבצעו לטווח ארוך. בנוסף, בהתאם לכל מקרה אישית צריך להתאים טיפול מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לא בהכרח, תלוי מה הבעיה. ברוב המקרים אפשר לפנות ישירות לקלינאי תקשורת. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהגמגום יש לציין שזה יחסית גמגום קל ? תודה אבג

אני בת 28 וסובלת מחרדות כבר מספר שנים. הבעיה היא שאני כבר מרגישה מותשת ואפילו מובסת ומיואשת כי שום דבר לא עוזר. אני בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי (לוקחת קלונקס בזמן חרדה) ונעה בין תקופות טובות לתקופות רעות. כשאני סובלת מחרדה זה מין מתח עמוק ביותר שיכול להימשך גם כמה ימים או שבוע, מה שמתיש אותי ומפחיד אותי במיוחד. במשך ימים אני נמצאת במצב עוררות מפחיד - מתח פנימי, בהלה, תחושה של פחד, לחץ בחזה והתכווצות כל השרירים, תחושה שאני קצת מחוץ לעצמי ותשישות.לפעמים אני מבועתת מכדי לדבר על מה שעובר עלי. במצב כזה רק קלונקס עוזר לי אבל אני חוששת מכמה סיבות: 1) מפחדת להתמכר. מצאתי שזה הדבר היחיד שמרגיע אותי לכמה שעות וניסיתי המון דברים, מתרופות טבעיות ועד ספורט. יש מצבים שאני לא יכולה לעבור את ההתקפה בלי קלונקס והרעיון הזה מפחיד אותי 2) אני מתכננת הריון ואחוזת בהלה כשאני חושבת על התקפות חרדה כאלה בהריון ועל כך שיהיה אסור לי לקחת קלונקס. היום הגעתי למצב שבו אני סובלת יומיים חרדות ובבוקר כבר כמעט הקאתי מרוב מתח ואז החלטתי לא ללכת לעבודה (יום מחלה) ונשארתי בבית, לקחתי כדור שמאד עזר, ישנתי קצת ועכשיו אני הרבה יותר רגועה. מפחיד אותי גם שכל חודש יש יום אחד לפחות שאני לא יכולה להגיע לעבודה בגלל מצוקה נפשית. אני כל כך רוצה לחיות חיים נורמליים ולהיכנס להריון (אגב, גם זה מכניס אותי לחרדות למרות הרצון) ואני לא מצליחה. כל פעם שיש לי תקופה טובה אני נופלת לתקופה רעה.

התקשרתי לפסיכיאטרית שלי וסיפרתי לה איך אני מרגישה בימים האחרונים ואיך הרגשתי לפני כמה שבועות והיא יעצה להתחיל שוב לקחת כדור סרוקסט ביום כמו שלקחתי עד לפני כמה חודשים. אני מרגישה שבורה - גם מרגישה ככשלון משום שלא הצלחתי להוריד במינון וגם מרגישה מדוכאת משום שאני רוצה הריון וילד ולא יכולה להיכנס להיון עם סרוקסט. מה עושים?

רונה שלום את מתארת בעיה שנמשכת כמה שנים ושאת נמצאת בטיפול משולב פסיכיאטרי ופסיכולוגי. אני לא חושב שאוכל לתת לך משהו שהמטפלים שמכירים אותך אישית זמן רב לא יוכלו. נושא ההריון הוא משמעותי וצריך להפוך לשאלה שעולה בשני הטיפולים שלך תוך הצבת תוכנית טיפול מתאימה לקראת ההריון ואח"כ במהלך ההריון והלידה. תוכלי לקרוא את המאמר הרצ"ב על חרדה כולל קישורים שלו לכל מיני סוגי טיפול אפשריים שניתן לעיתים לשלב עם טיפולים קיימים. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב, אין לי מושג מהיכן להתחיל.. בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי חושבת (שוב) על מוות. כל כך מלחיץ אותי, כל כך פוחדת ליפול ולא יודעת איך לצאת מזה. המון דברים קורים לי לאחרונה. נפרדתי מבת זוג לאחר שנתיים. עברתי דירה, ולהיות לבד לא עושה לי הכי טוב. התאהבתי במישהי אחרת אבל היא לא כל כך מחזירה אהבה אלא רוצה להיות רק חברה. בקיצור המון דברים, המון דברים שעושים לי רע בפנים. נכון, אני פוחדת מהלבד, אבל מה רע בלבד? אני לרוב בנאדם פסימי ופוחדת להיו אופטימית בכדי לא להתאכזב.. כן, ככה אני. אני עצובה הרבה. אני פוחדת ליפול וליפול... אנא עיזרו לי להבין דברים, בבקשה. יום טוב.

מיי שלום מחשבות רעות לא מופיעות סתם. את כותבת שקרו לך כל מיני דברים לאחרונה שקשורים לניתוק של קשר או לחוסר חיבור. כנראה שהבדידות מעוררת אצלך שדים רדומים שנחו תקופה מסוימת אבל כעת חוזרים לפעולה. סוג כזה של שדים דורשים בד"כ טיפול שורש. סביר להניח שקשר בין אישי יעזור להורדת הלחץ, אבל ההרגשה שאת תלויה כל כך באחר יוצרת מעגל סגור של סבל כי נוצר משהו לא בריא בתוך הקשר הזוגי. זה מסוג הדברים שמתאימים לטיפול פסיכולוגי בד"כ בגישה דינמית. ראי את הקישור הבא http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה דר' אורן קפלן. קראתי את מה שצרפת לי ואני אוכל לאמר לך שזה עשה לי דיי רע לקרוא את הדבר ולדעת שזה מה שקורה לי לעיתים. אתמול בנוסף לכל מה שקורה לי לאחרונה פוטרתי מעבודתי עקב צימצומים לאחר 8 שנות ותק. כל כל קשה לי עם זה ומאידך אני גם מאושרת שזה קרה כי טוב לא היה לי שם. בכל אופן אשמח לשמוע עוד על הטיפול הדינמי, הבעיה שכל טיפול היום עולה מאות שקלים וזה כל כך קשה, מה ניתן לעשות? מאוד מעוניינת בטיפול, מה יש לך להציע לי? המון תודה. יום טוב אנשים. מיי.

שלום , בני בן 8.5 חודשים , נוהג להרדם על ידיי, לעיתים רחוקות על אבא או על סבתא. לאחרונה הוא מלטף שורט וצובט את האמה והזרוע שלי, זה כואב נורא, וכשאני מסיטה את ידו הוא מתחיל לבכות גם אם החל לשקוע בשינה, וחוזר וממשיך בליטופים הצובטניים. מה לדעתך הסיבה לכך, אני מודאגת וכואבת, תודה

לאלא שלום למרות הבכי תצטרכו להרגיל את הילד להירדם בדרך אחרת. חשוב שתינוק ילמד להרגיע את עצמו בכוחות עצמו ולא רק ע"י מגע. השאלה איך יוצרים זאת בדרך שאיננה קשה מידי. הפתרון הנפוץ ביותר הוא ליצור טקס שינה חדש, שונה מהקודם, אך מספק דיו כדי שאפשר יהיה להירדם ברוגע. נסו להרדים את הילד במיטתו כאשר אתם יושבים לידו, משמיעים שיר, מלטפים וכו'. אל תתני למצב בו הוא מכאיב לך להמשיך. במידה ואת נתקלת בקשיים ליישם את השינוי פנו למעבדת השינה לתינוקות של החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב וקבעו עימם פגישת ייעוץ. זו אינה תופעה נדירה ואפשר לתת לכם הנחיה כיצד להתמודד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב !!! אישתי חולה במחלת הסרטן כיום בצורה מופשטת CA125 xryi vajku, יש לי 3 ילדים 24 , 22 , 13 . בת , בן בת. השאלה הנשאלת בעיקר היא לגבי ביתי בת ה 13 . עד עצם היום לא קילנו יעוץ פסיכולוגי לגבי המצב. האם לדעתך יש צורך בייעוץ כזה והאם יש המלצה לפסיכולוג באזור ירושלים. יש לציין כי ביתי אינה מראה סימני מצוקה גם בבית וגם בחברה. תודה צבי

צבי שלום אתם יכולים לפנות לטיפול פסיכולוגי, לפחות כדי לדעת שפתחתם דלת וניתן יהיה להעמיק את הטיפול במידה ויהיה צורך. יתכן שבשלב ראשון כדאי לקבל הדרכת הורים מפסיכולוג ילדים שמתמחה בנושא ההתמודדות עם מחלה, ללא מעורבות ישירה של הבת. יש פסיכולוגים רפואיים או שיקומיים שזו התמחותם העיקרית. אני מציע שתנסו לברר אילו אפשרויות יש לסוג כזה של ייעוץ בבית החולים בו מטופלת אשתך, בד"כ יש במקום כזה פסיכולוגים מתאימים. לאחר מכן אם יהיה צורך ניתן יהיה להפנות את הבת או את הילדים/המשפחה לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

כדאי שתפנה בתפוז לפורום "מחלה גופנית תמיכה רגשית". מנהל הפורום הוא פסיכולוג שיקומי ובודאי יוכל לעזור. www.tapuz.co.il

הייתי רוצה לדעת בגדול לקראת מה אני הולך האם הקורס הזה דורש ידע בביולוגיה האם באמת במהלך הקורס אצטרך לנגוע בגופות ולדקור את עצמי מספר פעמים רב מה מקנה הקורס וכיצד ניתן לייסם את המקצועיות בעטיו הלכה למעשה באזרחות מה קורה אם נופלים בשבוע הראשון וכן הלאה.

דודי שלום אני מציע שתנסה לפנות לפורומים אחרים שמתאימים לשאלה. אין לי מידע לגבי קורס חובשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אדם כבן 30. מבולבל בזהות המינית שלו. תחילה סבר שהינו הומו לאחר התנסות הבין שהוא לא וכעת חושב שיש לו "לבידו". טוען כי יצר המין שלו נמוך מאוד ואינו נמשך לשני המינים. לא היתה לו חברה רצינית מעולם. יש לציין כי איבד את אביו בגיל צעיר ואף איבד ידידה קרובה מאוד בשנות ה20 לחייו. בנוסף קשור מאוד לאימו הוא גר עם שותף קרוב לבית אימו. יש לו עסק עצמאי מצליח. האם יש קשר בין יצר מין נמוך לבין יחסים עם אמא? האם יש קשר למות ידידתו ליצר מיני נמוך? והאם ליבידו מתאים לסיפור?

עידו שלום יצר המין בהחלט קשור למרכיבים נפשיים שונים, כולל היסטוריה אישית, זהות מינית, מצבי לחץ, דיכאון, ועוד היבטים אחרים. השאלה המרכזית הינה האם אותו אדם מודע לבעיה שלו, ובמידה וכן, האם יש לו מוטיבציה ורצון לטפל בה. פעמים רבות הבעיה המינית היא משנית לבעיות אחרות וללא הטיפול בהם קשה לטפל ישירות במין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אותו אדם לא מודע לבעיה שלו כלל, הוא טוען שזה ליבידו שפשוט נולד עם יצר מין נמוך. כשניסיתי לומר לו שיש לו בעיה כי גם שפת הגוף שלו מאוד מכונסת בעצמו לא מסתכל על אנשים בעינים, הוא שלל אותי בתוקף. אני יודע שיש לו בעיה כי אני מכיר אותו טוב וגם לא נראים לי היחסים בינו לבין אימו. הם מתראים כל יום, היא מתיחסת אליו לא במודע כאילו הוא ילד קטן, עושה הכל בשבילו. איך ניתן לגרום לו להבין שיש לו בעיה. והאם יחסים כאלה עם אמא האישה המשמעותית בחייו יכולים לגרום ליצר מין נמוך? תודה רבה

נכנסתי לאתר שלך על דיכאון, ועניתי על השאלון, לפי התשובות שלי אני סובלת מדיכאון. האם הגיוני שאני סובלת מדיכאון רק בסיטואציות מסויימות? בגלל שבסיטואציות שאני אוהבת ומרגישה בטוח אני שמחה ומלאת אנרגיה, אבל בסיטואציות שדורשות התמודדות גדולה מצידי אני ממש סובלת ומכונסת בתוך עצמי, ומרגישה ממש מדוכאת.. מה עובר עלי? אני לא יודעת איך להציג את זה לפסיכולוג, בפגישות אני רק עונה על שאלות שלו ולא מעלה נושאים חדשים. אני מאמינה שבתוך בן אדם יש הרבה חלקים וגם רוח שהגיעה מאלוהים, ויש לי כבוד גדול לחלקים האילו בתוכי. בגלל זה אני לא הולכת להרוג או להזיק לעצמי, אבל אם לא הייתי מאמינה בזה, נראה לי שהייתי רוצה למות. כי אני לא מועילה בכלום, לא יודעת להתמודד עם קשיים, פשוט חיה את החיים בלי טיפת מאמץ, אז מה הטעם לחיות עם אני לא מועילה לעולם ולעצמי??

שי שלום ראשית צריך לזכור שהמאמר והשאלון שמילאת אינם אינדיקציה לדיכאון אלא אינדיקציה לכך שצריך להתייעץ עם איש מקצוע מוסמך על הנושא. אבחונים אינם נעשים בצורה שכזו. מאחר ואת נמצאת בטיפול זה מתבקש שנושא יעלה שם. מדוע אינך מעלה נושאים חדשים? אולי זה הזמן לומר שאת חוששת שאת בדיכאון ותבקשי לדבר על זה ולשמוע את דעתו. דיכאון אינו מתקשר תמיד לרצון למות אבל הוא משבש את איכות החיים באופן ניכר ולכן חשוב לטפל בו. אני מציע שתנסי לשבור את השגרה והתחילי בכך שבפגישה הבאה תנסי לדבר על מה שאת מעלה כאן, אולי אם בתוך הטיפול תוכלי לשבור את המעגל הסגור זה ישפיע אח"כ גם על החוץ בברכה ד"ר אורן קפלן

היכן נמצא השאלון עליו דובר? תודה

רציתי להתייעץ איתך לגבי חבר שלי שאני יוצאת איתו במשך 4 שנים, הבעיה שהוא נתון למצבי רוח מאוד קיצניים, הוא יכול להיות האדם הכי מאושר ולהעניק המון מעצמו לעולם, וברגע אחד הוא יכול להיות עצבני, מדוכא, לחוץ ומתוח בצורה שמתבטאת אפילו ברעידות בבטן ! שכנעתי אותו ללכת לטיפול אצל פסיכיאטר והוא נתן לו טיפול תרופתי שבתחילה עזר לו, אך היו תופעות לוואי בירידה בחשק המיני, ואף גם מספר חודשים לאחר שהפסיק לקחת את התרופה. השאלה היא, האם ממשיכים ללכת לפסיכיאטר או שהומופתיה היא שיטה יותר טבעית ונכונה לגוף ולנפש ? מודה לך מקרב לב על העזרה

עינת שלום השאלות שאת מפנה אלי בסופו של דבר עוסקות בתחום התרופתי ובפורום הזה הייעוץ הוא בתחום פסיכותרפיה בלבד. אני מציע שבנושא התרופות תציבי את השאלות בפורומים הרפואיים באתר. לגבי ההיבט הפסיכולוגי, בן זוגך סובל והפתרון אינו בהכרח תרופתי או רק תרופתי. מצבי רוח ותגובות רגשיות אינן תוצר ביולוגי אם כי לביולוגיה יש תפקיד נכבד ואפשר בעזרת תרופות למתן את התופעות. אני מציע שבן זוגך יפנה לטיפול פסיכולוגי כדי להבין מה הבעיה ולטפל בה מהשורש. אם הדברים באים לביטוי בקשר הזוגי אולי יש מקום לייעוץ זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום רב שבוע הבא אני מתחיל טיפול אצל פסיכולוגית קלינית.אני סובל מחרדה חברתית ברמות שונות תלוי במצב ובסיטואציה,בעיקר פחד מלדבר מול קהל אך גם לחץ בסיטואציות חברתיות נוספות.לאחרונה אני חש לחוץ ומתוח גם ביוםיום ואף בעבודה בעיקר כאשר אני עובד בסמוך לאחרים ואני חש "כביכול" שמסתכלים עלי עובד.ובכלל אני מתוח מכל העניין וחש לחץ די תמידי בהקשר לבעיה הזו.רק לאחרונה מקריאת פורום זה הבנתי שכל זה נקרא "חרדה חברתית".שאלתי היא איזה טיפול מומלץ והאם לפסיכולוגית קלינית אמורים להיות הכלים לסייע לי?חשוב לי להיות בטוח שפניתי למטפל הנכון?האם עלי לבקש ממנה טיפול משולב עם סיוע של טיפול תרופתי להתמודדות עם המתח/הלחץ/הרגשת הדאון והדיכאון שלי?אשמח לעצותיך,תודה.

מתן שלום יש הרבה גישות ודרכים לטפל בבעיה. מאחר וכבר קבעת פגישה אני מציע שתגיע אליה ותתרשם ממה שהפסיכולוגית אומרת ומציעה, כמו גם מהאינטואיציה שלך האם היא נראית לך מתאימה. אמנם מפגישה אחת קשה להתרשם לעומק, אבל אפשר לדעת אם זה לחלוטין לא מה שאתה מחפש. תן הזדמנות סבירה, ספר על עצמך והבעיה, נסה להבין מהי שיטת הטיפול ואחרי כן החלט האם להמשיך במסגרת הזו. בסופו של דבר תמיד יש התלבטות ואי אפשר להימנע מזה. לגבי תרופות, שאל אותה לדעתה בנושא, זה תלוי במצבך ובגישתה הטיפולית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אימי(73) סובלת ממחלות מספר, אך במצב לא פעיל, ובמעקב רפואי מתמיד . למרות זאת מתלוננת על כאבים כלליים חזקים, הפכה עצבנית ואף תוקפנית,מאוד מרירה ורואה תמיד רק את השלילי בכל סיטואציה. היום הצטרפתי אליה לביקורת אצל אחד המומחים שהיא אצלו במעקב והוא טען שהמצב הפיזי לא מצדיק את הסבל והכאבים ועליה לקבל עזרה ברפואה אלטרנטיבית או מפסיכולוג קליני או מפסיכיאטר ולא משהו תרופתי שקשור למחלותיה.עקב נסיון קודם שהיה לה לפני הרבה שנים עם טיפול פסיכיאטרי, ( מסיבות אחרות לחלוטין, אחי שירת בלבנון והמתח פגם לה אותה תקופה מאוד בתפקוד היומיומי.היא פנתה לטיפול ביוזמתה)הפסיכיאטרית העמיסה עליה תרופות(לדעתי) במינונים גבוהים מידי שטישטשו אותה ואף החמירו את מצבה היא ממאנת ללכת שוב לפסיכיאטרית. איני מכירה פסיכולוגים ( עדיף, למיטב הכרותי את מצבה כעת אישה, ולא צעירה) שמטפלת באשדוד - האם תוכל להמליץ בפני? מתנצלת אם איפיינתי יותר מידי את הצורך ולא הישארתי מקום להמלצתך שכמובן אשמח לשמוע אותה, אך האבחנה היום היתאימה כ"כ את דעתי מזה זמן רב, ונראה לי שהיא כבר סובלת עוד הרבה לפני שאני היבחנתי בכך , ולכן אצה לי הדרך למצוא פיתרון טוב ומיידי... בתודה מראש

עדן שלום במידה ואמך מוכנה לפנות לפסיכולוג זה בהחלט רצוי ומומלץ. כאב הוא תחושה שמושפעת מאוד מהיבטים פסיכולוגיים ולכן הפניה לטיפול נשמעת לי הגיונית. אוכל להמליץ על פסיכולוגית בגדרה אם זה מספיק קרוב אליכם. אינני מכיר באשדוד. אם תצטרכו מקום קרוב יותר כדאי לברר באזור מגוריכם. יש אפשרות למצוא גם עובדת סוציאלית שמתמחה בגיל המבוגר. לעיתים יש להם הרבה מאוד ניסיון בנושא. בכל מקרה, לא הייתי פוסל על הסף את השימוש גם בתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה, אשמח לקבל הכתובת בגדרה וכן הכוונה איך מגיעים לעובדת סוציאלית שכזו. בבקשה, שלח הנתונים לכתובת [email protected] ולא לכתובת שמוצגת באתר ושוב תודה

שלום ד"ר! לא מצאתי בשום מקום פורום לפסיכולוגית ילדים ולכן אני מקווה שתוכל לעזור לי. בתי בת 6. היא בוגרת מאו לגילה. מזה 4 חודשים היא מתבישת מאוד בגוף שלה. זאת אומרת היא מתנהגת כמו ילדה בגיל ההתבגרות. היא שומטת כתפיים, מתלבשת בדלתיים סגורות. בחנויות בגדים בתוך התא וכו' בהתחלה זה היה נראה בסדר. ילדה עם מודעות עצמית גבוה וזה גם מה שאמרה לי הגננת. אבל חוץ ממני היא מתבישת מחברות, מבנות אחרות, מאבא שלה (היא אמרה לו שאם הוא מסתכל לה אז שיראה גם הוא את שלו) וכו'. שאלתי אותה אם משהוא קרה והיא טוענת שהדבר ה"חריג" היחיד שקרה זה שפעם בגן ילד אחד פתח לה את תא השירותים באמצע ומאז היא לוקחת חברה שתשמור לה כשהיא צריכה לשירותים. רציתי לדעת אם בישנות כזאת מוגזמת צריכה איזו התערבות של בעל מקצוע. תודה מראש ליאת.

ליאת שלום יתכן שהילדה באמת מגיבה לאירוע קטן, ואם אין אינדיקציות נוספות למצוקה נפשית אפשר לקבל את ההסבר הזה. עם זאת הייתי נשאר עם יד על הדופק. אין מה לתחקר אותה בעניין, זה רק יכניס אותה ללחץ ולחוסר נוחות. עם זאת, תגובותיה השונות יוכלו לשמש לכם סמן לגבי אופי ומקור ההתנהגות והתגובות שלה. אם יש לכם תחושה לא טובה יש אפשרות לפנות לפסיכולוג ילדים ולקבל הדרכת הורים ללא מעורבותה של הילדה, זאת כדי להרגיע את המחשבות וכן לעזור לילדה. חלק מהעניין אינו בהכרח קשור למין אלא לדימוי עצמי ודימוי גוף. לזה רצוי להתייחס בכל מקרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן ולאחרים.... אשמח לשמוע תגובתכם לשאלה הבאה: מאז שהתחלתי טיפול לפני כחצי שנה, עקב בעיות של דכאון וחרדה, אני מרגיש שאני מקלקל את היחסים עם כל האנשים שמסביבי. זה כאילו שמרוב שהמטפל נותן לי לגיטימציה להרגיש ולקבל את הכעסים שלי, התוקפנות שלי וכו', אני מרשה לעצמי "להוציא" כעסים ולריב עם כל העולם (ואשתו). כאילו שבמקום להיות מסוכסך עם עצמי (דבר שבא לידי ביטוי בחרדה ובדכאון) אני מסתכסך עם אחרים. מה כולם אשמים שאני מתרגל את הוצאת הכעסים שלי?.... וכמה סבלנות תהיה לקרובים לי לסבול את התנהגותי? האם זו תופעה ידועה? שלב בתהליך? ואם כן, מה ההמשך? תודה רוני

רוני שלום ראשית כדאי להבין האם מה שאתה מתאר הוא אכן אובייקטיבית נכון, כלומר אתה משגע את הסביבה שלך והיא סובלת, או שמדובר בביקורת עצמית חריפה שלך ושלמעשה הסביבה בסך הכל מקבלת אותך כמו שאתה. זה דבר שצריך לברר היטב כיוון שהוא עשוי להיות מפתח לתשובה לשאלתך. אני מציע שתביא את השאלות הללו לטיפול עצמו כי רק שם בהקשר של אדם שמכיר אותך היטב ניתן יהיה לענות עליהם בצורה מעמיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, אני בן 18 ואני רוצה לשאל שאלה. אני סובל מהתקפי חרדות מדי כמה ימים. יש ברשותי בקבוק "צמחי באך" . האם מותר לי לקחת מזה? האם זה יכול להשפיע בצורה ההפוכה? זאת אומרת להכניס אותי לחרדות יותר עמוקות. האם אפשר לקחת מזה מבחינה בריאותית. זאת אומרת, האם זה לא יכול להזיק כלל וכלל! והאם זה יכול לשפר את המצב שלי בקשר לחרדות? תודה מראש על תשובתך!

היי, אתה זקוק ללכת לפסיכיאטר ולפסיכולוג. פרחי באך עשויים להקל....אבל מניסיון זה לא כ"כ עוזר. רק בריאות!

אוהד שלום בפורום זה הייעוץ הוא בפסיכותרפיה בלבד, בתחום התרופות אנא פנה לפורומים הרפואיים שבאתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, קוראים לי ערן, אני בן 18 ! יש לי בעיה רצינית שאני רוצה להיפתר ממנה כבר כי זה משבש לי את כל החיים. כל פעם שאני עושה ספורט אז אני מתחיל לפחד כי הדופק עולה לי ואני גם מרגיש כאלה דקירות לפעמים בלב וזה ממש מלחיץ אותי וזה גורר תופעות נוספות אחרי זה , כמו... בחילות לכמה דקות או חולשה מוזרה וסחרחורות... אני הלכתי למומחה לב והכל היה תקין ! בכל זאת אני תמיד נקלע לחרדות האלה... גם כשאני נגיד יושב על המחשב בלילה אני פתאום נכנס לחרדה בלתי מובנת ופניקה חזקה מאוד שמביאה לזעה ודופק מהיר וחולשה חזקה מאוד... במקרים כאלה אני פוחד מאוד לקבל התקף לב מרוב הלחץ או להתעלף! שכחתי לציין שלפעמים שאני נכנס לפניקה וחרדה אז אני כבר מרגיש זרם חזק מאוד בכל הגוף, אין לי מושג מה זה! בכל מקרה, הנושא הזה ממש ממש ממש משבש לי את החיים והחיים שלי הם בעצם לא חיים. למרות שיש תקופות שאני ממש "נקי" מחרדות! מה עלי לעשות כדי להיפתר מזה ? נזכרתי במשהו שממש מפחיד אותי... לפעמים יש לי כזה מן..."בועה" חזקה בגרון שגורמת לי ממש להלחץ... מן דופק כזה בגרון. ויש לי גם לחץ תמידי ומוזר מתחת לחזה באמצע...וזה גם מלחיץ אותי. בקיצור... כל החיים שלי מתבססים על פחד וחרדות לגבי הלב והבריאות! אשמח לקבל תגובה שתרגיע אותי שבאמת מדובר רק בחרדה ולקוות שאני בריא! תודה.!

ערן שלום הנושא עולה פעמים רבות בפורום ותוכל גם לקרוא תגובות של כותבים אחרים. בכל מקרה, אתה כנראה סובל מהתקפי חרדה ויש אפשרות לטפל בבעיה. אני מצרף מאמר מקיף על חרדה, קרא אותו ואני מציע שתפנה לקבלת טיפול פסיכולוגי ואולי יהיה צורך גם בתמיכה תרופותית לעניין. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני אמנם בת 28 אבל את מה שכתבת אני חשה כאילו אני כתבתי. בעבר ניסיתי טיפול בביו פידבק שעזר אז. אבל עכשיו זה חזר. אני מטופלת כיום בתרופות ואצל פסיכולוג. מקווה שיהיה טוב. התחושות שלך בדיוק כמו שלי....צרת רבים חצי נחמה....(או נחמת טיפשים). רק בריאות. אם תרצה לשאול איזה שאלה אשמח לענות.

לדר' קפלן שלום שמי איריס ויש לי אחות שסובלת מהיפוכונדריאזיס כבר 5 שנים, היא צורכת קלונקס של 0.5 מ"ג פעם ביום ורסיטל 20 מ"ג פעם ביום, בחודש האחרון היא סובלת מסחרחורות והקאות ורעשים באוזניים וכאבי ראש חזקים מאוד וזה גורם לה להיכנס ללחץ קשה ולפחד עמוק היא ניבדקה ע"י א.א.ג. והוא אמר שאין לה כלום, אבל הזמין אותה למירפאת סחרחורת בעוד כחודש וחצי, עד אז היא איננה יודעת מה לעשות והיא בלחץ ובחרדה, קשה לנו להשיג טיפול פסיכולוגי דרך קופ"ח כי אף אחד לא מתאמץ בשבילה ובאופן פרטי זה מאוד קשה, אני מבקשת את עזרתך למי לפנות ומה לעשות. רציתי לשאול בעצם אם חרדה כזו אכן גורמת לתופעות אלו? ואיך לשכנע אותה שהיא אדם בריא ושאין לה מחלות ממאירות כמו שהיא חושבת? נ.ב אני גרה בדרום והכי קרובה לב"ש אודה לך אם תשיב לי במהירות האפשרית ושוב תודה.

איריס שלום תופעות כמו שאת מתארת אופייניות למצבי חרדה, אבל תמיד חשוב גם לבדוק את ההיבט הגופני כדי לשלול אפשרויות אחרות. אני לא חושב שמדובר בעניין של שכנוע בשלב הזה שהיא בריאה. קודם כל היא צריכה להתחיל את הטיפול, להתחיל לבטוח בעצמה יותר, לשפר את הדימוי העצמי, ואז גם תוכלי להאמין ביתר קלות שהיא בריאה ואין לה בעיה רפואית חריפה. זהו תהליך לא קצר אבל כדאי להתחיל אותו בהקדם. אם לא מצאתם מסגרת ציבורית שתקבל אותה מוקדם יותר יתכן שלא תהיה ברירה אלא להמתין. יש אפשרות גם להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל שנמצא בתמונה כבר כעת. העניין נמשך כבר 5 שנים, ואמנם חודש וחצי זה הרבה, במיוחד במצבי לחץ, אבל בכל מקרה צריך להבין שהטיפול ייקח גם הוא זמן משמעותי ולא יסתיים תוך שבועיים. צריך לחשוב לטווח הארוך וכיצד מגיעים למצב שתוך למשל שנה מהיום החיים נראים אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בהמשך לשדיון רציתי לומר לך שליפני שנתיים אחותי עשתה צילום סי.טי ובו אמרו שישנו ממצא ציסטי פריאטו - אוקציפיטאלי משמאל פרה - סגיטאלי - אבחנה מבדלת כוללת בראש ובראשונה porencephaly . כמו כן לפני שבועיים היא עשתה בדיקות דם מלאות שיצאו תקינות לחלוטין . שאלתי היא מדוע סחרחורות ,בחילות והקאות רעש וכאבים באוזניים נימשכים וכתוצאה מתופעות אלו הלחץ הנפשי והחרדה שמא יש לה גידול בגוף גוברים. אודה לתשובתך תודה איריס.

איריס שלום בנושא הבעיות הרפואיות צריך לפנות לרופא שיאבחן את הבעיה. בדיקות רפואיות מעוררות חרדה, בין אם הן קשורות למחלה ספציפית ובין אם כלל אין בעיה רפואית. צריך למצות את ההיבט הרפואי ובמקביל לקבל ייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר ראית את שאלתי אתמול רציתי לציין שיש לי כאבים ודקירות בחזה כבר 4 ימים רצוף ועוד שבועיים לפני שהיה לחץ פחות חזק ובימים האחרונים מתווספים כאבים של הבטן הגב וכו'... אך כאמור הא.ק.ג והבדיקות אנזים לב והבדיקות דם כימיות והמדדים הכל תקין. מה דעתך?

הדר שלום אם מיצית את הבדיקות הרפואיות ללא ממצאים כלשהם כדאי לפנות לנתיב הנפשי ולהתייחס לתופעות כמו סימפטומים של חרדה. יש לכך מענה הן ברמה הפסיכולוגית והן ברמה התרופתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 16, ויש לי בעיה מטרידה מאוד שמשתקת את חיי החברה שלי ואת התחביבים שלי. אני אוהבת נורא לשחק על במה ואפילו הייתי בחוד למשחק שלוש שנים, בסוף כל שנה היינו צריכים לעשות הצגה, ותמיד יום או מספר לפני עלייתי לבמה, ניכנסתי ללחץ והקאתי. אני נורא אוהבת לשחק ויש לציין שכשאני על הבמה הכל מתנהל מצויין, אני לא מגמגמת ואני זוכרת את התפקיד שלי, אף פעם לא ניתקלתי בהערות רעות מהקהל, רק טובות. אני מאוד שונאת את ההרגשה הזאת במצבי לחץ, ולכן הפסקתי להשתתף בהצגות ואם קוראים לטקסים מהבית ספר אני מסרבת להשתתף, כי אני ידעת כבר מה מצפה לי, שאני אקיא בבוקר ולא אשן טוב לפני. ההרגשה הזאת גם מלווה אותי לפני יציאה למסיבות עם חברים, ועוד סיטואציות שמכיניסות אותי ללחץ. באותו רגע הגוף שלי לא מקשיב למוח ועושה מה שהוא רוצה, אני לא מצליחה להשתלט על הרגשה זו. ביקרתי מספר ביקורים אצל פסיכולוגית, היא טיפלה בי בשיטת ה emdr אך זה לא עזר. הייתי גם אצל הומאופאתית שהביאה לי כדורי צמחים, אך יש בי הרגשה שגם זה לא עוזר. מה לעשות האם ללכת לטיפול בעוד דרכים? אם כן, איזה? תודה.

מיכאלה שלום ההקאה היא תגובה חריפה של חרדה שתוקפת אותך כנראה במצבים שתיארת. כאבי בטן ובחילות מתרחשים פעמים רבות במצבי לחץ וההקאה היא תוצר שלהם. הפתרון הוא בכיוון אותו התחלת. EMDR היא שיטה יעילה אבל אם זה לא הצליח אפשר לנסות שיטות נוספות. השאלה האם בשאר המצבים בחיים שלך הדברים בסה"כ רגועים. אם החרדה מתעוררת רק במצבי הופעה מול קהל יש אפשרות לטפל בעניין ע"י שיטה ממוקדת כמו EMDR, היפנוזה וטיפול קוגניטיבי התנהגותי. עם זאת, במידה ומצבי החרדה והלחץ מאפיינים מצבים נוספים בחיים שלך יתכן שכדאי דווקא להיכנס לעומק העניין ולהיכנס לתהליך טיפולי דינמי שהוא ממושך יותר. תוכלי לקרוא על האפשרויות השונות בחלק מהמאמרים הנמצאים משמאל. לבסוף, יש אפשרות להיעזר גם בתרופות במצבי הלחץ החריפים. רצוי להמנע מכך אבל מצד שני לא כדאי לחרדות להרוס לך דברים שחשובים לך מאוד. ניתן להתייעץ על כך עם רופא המשפחה בשלב ראשון. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם דיקור סיני יכול לעזור למצב זה? אני בסך הכל רגועה. רק שיש משהו שהוא לא מהשגרה אני נלחצת, משהו כמו הדברים שזהכרתי. זה קשור גם לקשרים חדשים, ודברים שאני לא מכירה (שינויים, פגישה עם זרים) על איזה טיפולים קוגנטיביים אתה ממליץ? תודה רבה לך על הייעוץ, ד"ר אורן קפלן.

מיכאלה שלום לגבי הדיקור את צריכה להתייעץ עם מישהו שזה עיסוקו, אני לא מתמצא מספיק. לגבי טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אין כאן המלצה ספציפית, את צריכה לפנות למרפאה או פסיכולוג שמתמחים בסוג כזה, למשל במרפאת רמת חן של קופ"ח כללית יש מחלקה שמתמחה בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , אני כותבת פה לאחרונה ומצאתי שזה עוזר לי. דיברתי היום בשיחה עם הפסיכולוגית שלי על הרגשות שלי כלפי אדם מסוים ותוך כדי השיחה הפסיכולוגית שלי שואלת אותי: "מה את מרגישה כלפי?" אין לי מושג מדוע היא שאלה את השאלה הזו ובצורה ישירה כל כך מאחר והיא שאלה אני עניתי לה תשובה כנה אני אמרתי לה שיש לי תחושה של סלידה מסוימת ממנה אך הבהרתי שלדעתי זה בגלל הסיטואציה ולו הייתי פוגשת אותה במקום אחר מן הסתם לא הייתי מרגישה כך. תגידו האם פסיכולוגיים "חסינים" ז"א האם אני צריכה להרגיש לא נוח בעקבות אמירה זו ועוד אמירות שלי שלא הכי נעימות כלפיה. תודה לכם יעל נ.ב התגובה שלה היתה טוב שאת אומרת לי זאת, אני חושבת שצריך להתקדם בקצב איטי יותר.

יעל שלום גם אני חושב שטוב ששיתפת אותה. זה יכול להיות בסיס לדברים שונים שלא בהכרח ניתן לדעת כעת לאן יובילו. זה לא בהכרח רע שאת גם קצת חוששת מהתוצאות של השיחה הזאת. העזה ואשמה הן תכונות שיכולות לאזן אחת את השניה בצורה טובה. אני לא חושב שניתן כאן בפורום להבין באמת את התהליך שקורה ביניכם למרות שאני מבין את הרצון לקבל את התשובות בחוץ כדי להיות יותר מוכנה בפנים. פשוט המשיכי לפתח ולדבר על הדברים, כולל המחשבות שמאחוריהן לגבי האפשרות שהיא תיפגע, האפשרות שפגיעה כזו עלולה להביא לפגיעה שלך וכו'. אלו לא ספיחי לואי של הטיפול אלא חומרים משמעותיים ביותר כדי להבין תהליכים נפשיים שאת עוברת, בתוך הטיפול, אבל בעיקר מחוצה לו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני בחורה בת 20 ובגיל 14 בערך התחלתי טיפול פסיכולוגי מבורך לשם התמודדות עם אגורופוביה, טיפול מוצלח מאוד ששינה את חיי. הבעיה כיום היא שלמרות שהתקפי החרדה שהכרתי כבר הפסיקו מאז להופיע, עדיין אני נתקפת מדי פעם חרדה פחות עזה ומלחיצה, ואני חוששת שהדבר ישוב אליי.... האם קיימת האפשרות שלעולם לא אוכל לאתר מדוע החלה החרדה מלכתחילה? ושאלה נוספת-האם יש דבר כזה, "נטייה למחלות נפשיות" או ל"חוסר איזון נפשי"?? אשמח לקבל תשובה שכן גם חברי הטוב מיקי סובל מבעיה דומה. תודה.

רות שלום תחושת חרדה היא דבר טבעי לחלוטין. זהו מנגנון שבלעדיו לא ניתן לשרוד אפילו יום מאחר והוא שייך לאינטואיציה הפנימית שלנו שמזהירה אותנו מפני סכנה. העניין הוא לשמור את החרדה בפרופורציה ולא לתת לה לפעול במצבים לא רלוונטיים. אין צורך לסלק את החרדה לגמרי ולכן עדיף לחיות איתה בשלום במינונים קטנים. להלן קישור למאמר על חרדה שעשוי להסביר את הדברים יותר לעומק. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בן 23 , מיזה כשנתיים שיש לי לעיתים רחוקות בעיה בזיקפה, בעיקר במגע עם בנות חדשות. בנוסף בחצי השנה האחרונה התחלתי למצמץ בעיניים בעיקר בשעות הערב. למה כל זה קורה? האם יש קשר בין הדברים? תודה מראש!

אילן שלום שתי התופעות שאתה מתאר יכולות להיות מוסברות ע"י מצבי לחץ. מאחר והדבר לא קורה באופן קבוע ותמידי כדאי לעקוב בצורה מסודרת אחרי התרחשותם. אני מציע שתנהל יומן קטן ובכל פעם שסימפטום מופיע ציין אותו ביומן כולל אירועים סמוכים שעשויים להסביר את העניין. יתכן שאתה סובל מלחץ או חרדה גם בהקשרים נוספים בחיים ולכן כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שמתמקד בהיבטים הללו ויתן לך כלים להפחית את הלחץ ולמנוע את ביטויו דרך הגוף. כשלדברים יהיה נתיב נוסף לביטוי שהוא מילולי ורגשי אולי הגוף יסכים לוותר על הביטוי הפיזיולוגי כפי שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך יודעים אם בן הזוג חסכן או קמצן. האם יש אבחנה ברורה?

דיצה שלום ההבחנה החד משמעית יכולה להיות רק בקצוות. ברוב המקרים מדובר בסופו של דבר על נקודת מבט סובייקטיבית ותפיסת עולם. נושא הוצאת כספים צריך להיות נדון בהרחבה בתוך הזוגיות כי הפערים נובעים בד"כ מהיעדר תיאום ציפיות ומכך שלא נעים או פשוט לא יוצא לדבר על הנושא. עם זאת, מדובר בנושא משמעותי ביותר לשימור הזוגית לטווח ארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם הוא לא יודע להנות וכל שקל שהוא מוציא חושב כנה פעמים הוא קמצן

שלום רב אני מחפשת חומר בעברית, עדיף איזה ספר מתורגם על הגישה הנרטיבית של מייקל וויט. למישהוא יש שם מדויק של ספר כזה? ספר שיסביר מה אומרת הגישה ודוגמאות לטיפול עם קבוצות אוכלוסייה שונות... אודה על תשובות.

הלוחמת שלום הספרים של פרופ' חיים עומר מתמקדים בגישה הנרטיבית אם כי לא רק בכתיבתו של מייקל וויט. כדאי לקרוא אותם בכל מקרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך. במקרה שלי, אני בטוחה שלא ממש רציתי לעזוב . לדעתי המטפלת לא "עמדה במבחן" שהצבתי לה ואמרה שאם אני ארצה לעזוב , אין בעיה. נתחיל את הסוף. זה הבהיל אותי קצת. היא ויתרה עלי מהר מדי.(למרות שטענה גם שהיא לא חושבת כך) בעצם , התנהגה כמוני- מותרת ברגע שמישהו מטיל בי ספק. האם התנהגה "כמוני" בכוונה? האם אכן ויתרה עלי?

שרונה שלום, אני שמה לב שאת מודעת לכך שהעמדת אותה במבחן. אני מציעה לך לשים את הדגש על הסיבה. מדוע את צריכה להעמיד אותה במבחן? או יותר מזה, מדוע את מוותרת לעצמך כל כך בקלות? טיפול אינו עבודה קלה, זה הרבה פעמים עבודה יום יומית. דרושה מחוייבות מסויימת כדי לעמוד בטיפול, המחוייבות הזו, או הברית הטיפולית בינכן היא משהו שצריכים להיות לו כללים ברורים ולכן רצוי לשים את הדברים על השולחן. כלומר, הסיבות לכך שאתה מעמידה אותה במבחן, החשיבות שיש לה בעינייך, הרצון שלך שלא תוותר עלייך וכו'. ובכל מקרה, הרשי לי להציע לך לא 'לנפנף' בסיום הטיפול אלא אם כן את מתכוונת. ובכלל, בחיים, כדאי לאיים רק אם יש כדור בקנה, אחרת אין לזה שום משמעות. אפרת.

העמדה במבחן היתה משהו שאולי הבנתי בדיעבד. זו לא היתה המטרה שלי. בשיחה דברנו על דברים כנראה קשים ואני חשבתי שהם סוטים מן הנושא. שאלתי רק על מטרת הטיפול והאם אני צריכה את זה. באמת מתוך כנות להבין. היא זו הציעה שאפשר להפסיק. אולי עצם השאלה שלי גרמה לה לחשוב שאני לא סומכת עליה. אבל זה לא בא מהמקום הזה.

שרונה שלום אני לא חושב שיש לי הרבה מה להוסיף מעבר לדברים שכבר נכתבו בהודעות הנ"ל. חשוב שלא תעזבי רק מתוך הפגיעה שאולי ויתרו עליך בקלות וכן שהנושא יעובד בתוך הטיפול. אין לי ספק שהתחושה הזו מוכרת לך לא רק מתוך הטיפול ולכן היא חומר גלם משמעותי להתמודדות. בברכה ד"ר אורן קפלן