פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
יש לי בעייה קשה מאוד עם החמות שלי. אני נשואה מזה 3 חודשים לבעלי, חמותי מאז ומתמיד (3.5 שנות חברות) ליכלכה עלי מאחורי הגב וניסתה לסכסך ביני לבין בעלי. שנה שעברה לאחר שבעלי הציע לי נישואים היא עשתה הכל כדי שלא יתחתן איתי והוא אכן ביטל את החתונה, היום כאמור, הוא נשוי לי. היא אישה פולנייה, גרושה גירושים מכוערים, מדברת כל הזמן על הסבל שלה ועל ההקרבות שלה לילדיה.לאחר שהתחתנו (חתונה אזרחית בחו"ל, אנחנו נהיה בחו"ל 4 שנים לצורך הלימודים של בעלי) היא רתחה מזעם וקראה לבן שלה יתום ושאין לו לאן לחזור + הרבה גידופים ולכלוכים עלי ועל אמא שלי. היא מאמינה שאני ואמא שלי "לכדנו" את בעלי כדי שאני אתחתן איתו. זו הקונספירציה שלה. (אמא שלי היא אישה מאוד דיפלומטית ואינה מתערבת ביחסים של אחרים). הבעיה היא שבקיץ אנו רוצים להתחתן חתונה נוספת בארץ בשביל המשפחות והחברים. מצד אחד כל כך מתחשק לי לפגוש את כולם ואני מצפה לאירוע בקוצר רוח אך מצד שני אין לי מושג איך ואם בכלל לתקשר עם חמותי. ניסיתי הכל, ולמען האמת אני מרגישה הכי נעים כשאין שום תקשורת איתה. אני כועסת עליה מאוד וקשה לי לסלוח לה, וכל פעם שאני מדברת איתה יש לי דפיקות לב מואצות ואני חשה ברע. זה ממש יכול להרוס לי את היום. אני סטודנטית לפסיכולוגיה ואני כל הזמן מנסה להסביר לעצמי מה קורה. אני מבינה שקשה לה מאוד לראות את בנה מתבגר ופורש כנפיים (הוא בן 30!) מה גם שהיא תמיד מצהירה שילדיה הם כל חייה (וכל ילדיה אכן פורשים עכשיו כנפיים). למרות שאני יכולה איכשהו להבין את מצבה, אני יותר מידי מעורבת בכדי לסלוח לה. לבעלי קשה המצב והוא שואל אותי אם אי פעם זה ישתנה. אני גם חוששת מה יהיה כשיהיו לנו ילדים. אבל מצד שני הלב שלי כ"כ רוצה לא להיות בקשר איתה, לא לדבר איתה יותר, היא רק גורמת לי לחוש ברע. מה כדאי לעשות? תודה רינת
רינת שלום יש מצבים מורכבים שעלולים להישאר כאלה לעד. רצף הדברים שאת מספרת על חמותך אינו מנבא טובות, והייתי מנסה לסגל צורת מחשבה שלמעשה הבעיה לא תיפתר באופן מושלם לעולם. במידה וחמותך תעבור שינוי משמעותי מסיבה כזו או אחרת אפשר יהיה להודות למזל שכך עשה. לא הייתי בונה בשלב זה על הנכדים או על כל מרכיב אחר. כדי שלא תקבלי דפיקות לב מואצות בכל פעם תצטרכי לעבוד לצורת חשיבה אחרת לגמרי. תצטרכי לקבל שמדובר באשה עם בעיה אישיותית מורכבת שלא תקבל אותך כבת משפחה רצויה, שזה לא קשור אליך באופן ישיר אלא למה שאת מייצגת עבורה. ברגע שהציפיות שלך תפחתנה (כי את לא ויתרת מעולם על המשאלה לקבל את אהבתה) יתכן שמשהו גם ירגע ויגיע לשיווי משקל נסבל. בעלך יכול להמשיך מן הסתם בקשר הקבוע עם אימו, מידי פעם אולי גם תצטרפי אליו, אבל כל עוד תמשיכי לפתח ציפיות או תקוות שהיא תברך אותך סביר להניח שתמשיכי לסבול. העניין איננו רק שלך אישית אלא קשור לזוגיות שלך ולבעלך. העובדה שחתונתכם בוטלה בעבר בשל התערבותה של האם מטיל צל כבד שבוודאי משפיע על הקשר ביניכם, גם אם הדבר נמצא מתחת לשטח. אני מציע שבהזדמנות תפנו לייעוץ זוגי בו תוכלו לעבד את מה שאירע וכן להתארגן כיצד היחס לאימו לא הופך שוב ושוב למקור לקונפליקטים וסבל עבורכם. לגבי החתונה בקיץ, זו ההזדמנות שלך לבדוק את הצעותי, כיצד את נהנת עם כל הלב בלי קשר לאם. זו החתונה שלך, בן הזוג שלך, ובקטע הזה תצטרכי לבודד את כל השאר ולהשאירו מחוץ למשחק. אני לא אומר שזה קל... בברכה ד"ר אורן קפלן
הי. לא יודעת אם את זוכרת ניהלנו דיאלוג ממושך על יחסי מטפל/מטופלת והגבולות הרצויים. אשמח אם תוכלי ליצור אתי קשר במייל. אפי
ברצוני להפנות בעיה אך איני רוצה שכתובת e.mail שלי תפורסם האם זה אפשרי?
בה כתוב: "אימייל". רק לידיעתך כרגע האימייל שלך כן גלוי.
שרון שלום כמו שלילה כותבת, את פשוט צריכה לא להכניס את כתובת המייל שלך להודעה. מאחר ואכן הכתובת שלך הופיעה בהודעה, מחקתי אותה כדי לשמור על האנונימיות שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני נשואה שנתיים לבעל מקסים. מערכת היחסים ביננו מצוינת ושנינו מאושרים. הבעיה היא שבתקופה האחרונה אין לי חשק לקיים יחסי מין מלאים. אני נהנית מכל המשחק המקדים, חיבוקים ונשיקות אבל לא רוצה יותר מזה. האם אני צריכה לדאוג?
אם את בטוחה בטוחה שאין בעיות ביניכם (אולי יש מתחים מתחת לפני השטח?) והוא מקסים ומבין שזו תקופה כזו שלא בא לך, אז אל תדאגי. (אם זה ימשיך יותר מתקופת זמן שנראית לך סבירה, אז אולי כדאי לפנות לטיפול.) אפשר להינות כל כך הרבה ממה שכן יש לך חשק אליו אז לא נראה לי שצריך לדאוג... אבל צריך לבדוק שבאמת הכל תקין.
שירלי שלום מישהו אצלכם דואג, את, בעלך או שניכם, אחרת לא היית שואלת את השאלה כאן. הדאגה מבטאת בד"כ מצב של חוסר וודאות, משהו שמשתנה בלי ששולטים בו באופן מלא. הנקודה היא מה באמת קורה. את מתארת שנעימים לך החום והקרבה אך אינך רוצה במין עצמו. האם בתקופה האחרונה היה מצב לחץ אצלך, במשפחה, אצל בעלך? האם את מזהה שינוי כלשהו בחיים שלך הפרטיים או המשותפים שעשוי להאיר את העניין? עצם אי קיום היחסים לתקופה מסוימת ומוגבלת אינו חשוב בפני עצמו. השאלה מה עומד מתחת ומה יגרום לעניינים לחזור למסלולם. מאחר ולא נתת פרטים רבים על עצמך אני משאיר כאן שני קישורים למאמרים על דיכאון ועל חרדה. יתכן שהם לא רלוונטיים כלל, אבל אם זה עשוי להתאים למצבך כדאי לקרוא כי לעיתים העדר חשק מיני הוא תופעה משנית לבעיה אחרת. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה לשניכם על התגובה. רציתי לחדד קצת את הנושא. היחסים ביני ובין בעלי באמת מצוינים והוא מאד מבין ולא לוחץ. לדעתו זו סתם תקופה והוא מוכן לחכות ולהסתפק במשחק המוקדם כל עוד זה מה שעושה לי טוב. לי זה מפריע כי אני לא מבינה את עצמי ומרגישה צורך לספק את צרכיו למרות שהוא כזה מבין ומתחשב. יש לי תקופות שפתאום לא מתחשק לי לקיים יחסי מין מלאים מתוך תחושה של השפלה או סתם מתוך חוסר חשק ומצד שני יש תקופות מאד פורות בתחום הזה. זה ממש בא לי בתקופות וזה די מלחיץ אותי. אני חוששת להעלות את הנושא עם הפסיכולוגית שלי גם משום שהנושא מביך אותי וגם משום שאני חוששת שהיא תחשוב שיש בעיות בזוגיות שלנו.
שלום וברכה, מטבעי אני אדם שמח ואופטימי לאחרונה היו לי כמה פעמים של תחושה שפשוט נמאס לי מהחיים ומתחשק לי לשים קץ לחיי.......... כאשר נאי יוצאת מהמצב אני בסדר ורגילשה האם זה קורה לאנשים שפתאום נמאס להם מחייהם והם ממש מחזיקים את עצמם בכח כדי לא להרוג את עצמם< בברכה, אנונימית
הי. אני מניחה שלהרבה אנשים ישנה תחושה של חוסר אונים מול מצבים מסויימים (דבר נורנטיבי לחלוטין) והם היו רוצים לצאת המצב הזה. המצב שאת מתארת אם הבנתי נכון הוא מצב של ריקנות, חוסר עניין ואולי מחשבות אובדניות, שאינן נובעות מסיבה ספציפית. גם מחשבות אלו הן לגיטימיות ונפוצות . רצוי ואף צריך לטפל בהן. אין צורך להלחץ מהן, אם זו מחשבה חולפת על מהות החיים והעולם אך אם את מרגישה שאת 'מחזיקה את עצמך בכח כדי לא להרוג את עצמך' יש לקחת זאת ברצינות ולטפל בבעיה. מקווה שעזרתי , יום טוב
חמודה, את במצב טוב כי את יודעת שיש לך בעיה אז מה שאת צריכה זה פשוט להתחיל טיפול ולדאוג לעצמך. בנוסף את יכולה לחפש פורומים של תמיכה באינטרנט ולהישען על חברים ומשפחה, ויחד עם הטיפול את תראי שתוך זמן לא ארוך את תרגישי יותר טוב אני מבטיחה! קודם כל טיפול. לפני הכל. אני עדיין כאן,(בפורום ובעולם) ותאמיני לי שכדאי להתחיל טיפול. לא לחכות!
I believe that every one sometimes feels desperate, but the feeling that you hold yourself not to kill yourself is very acute!! , try to pay attention, raise AND answer few questions : ?how often AND for how long you feel that feeling ?when do you feel that feeling ?what causes you to feel the way you feel and how it happens that after a while you feel better again ?what is different then, maybe if you succeed to understand AND answer those questions, you'll be able to try AND halp yourself goodluck...
אנונימית שלום מחשבות יאוש שכאלה לא קורות סתם. את מתארת את הדברים בצורה מדאיגה מאוד ולא כאיזו מחשבה קלילה שחלפה כך סתם בראש. אני מציע שתפני לפסיכולוג או פסיכיטאר בדחיפות כדי לבדוק במה מדובר. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון, אנא קראי ובדקי האם הסימפטומים תואמים למה שקורה לך. האם היה אירוע טראומטי לאחרונה או בעבר שעשוי להסביר מה שקורה כיום? http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
מה הסיכויים שבעיית חרדה תעבור בתורשה ?
נראה לי שגם אם זה לא היה עובר בתורשה, עצם המגורים מתחילת החיים עם מישהו עם בעיות חרדה מדביק את הנוכחים בחרדה גם כן, במיוחד אם יש להם נטיה לכך. כדאי לך לשאול יותר ספציפית לבעיה שלך בכדי לקבל תשובה יותר ספציפית מכן או לא.
ניקול שלום כנראה שיש היבטים תורשתיים בחרדה. הם בוודאי לא מסבירים את כל הבעיה. לצערנו ידע זה לא תורם בכלום כדי להתמודד עם החרדה, אבל ההתמודדות אפשרית. אני מצרף קישו ר למאמר על חרדה וההתמודדות איתה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
ברצוני לדעת האם יש בשיטת הטיפול בחשיפה (שפיתחה עדנה פואה) יכולת לעזור גם למי שחווה טראומה מתמשכת ולא חד פעמית הכוונה לארועים רבים. לתשובתך אודה.
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2896978,00.html http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=822&sivug_id=1 (פרופסור עדנה פואה, ישראלית המתגוררת בארה"ב, פיתחה את שיטת הטיפול בחשיפה להתמודדות עם טראומות קשות מכל סוג ומין. בבסיס השיטה עומדת חשיפה ממוקדת וישירה של המטופל לטראומה, והתמודדות נוקבת רבת עוצמה עם הפרעות החרדה שבאות בעקבותיה. חוויה לא קלה ולא פשוטה, אבל השיטה מביאה תוצאות מוכחות. לגיהנום ובחזרה בעשר פגישות) בהצלחה
גלית שלום שתי השיטות היעילות ביותר לטיפול בטראומה, הן חד פעמית והן מתמשכת, הן CBT -טיפול התנהגותי קוגניטיבי שעדנה פואה היא אחת מהדמויות הבולטות בכיוון זה, וכן EMDR עליו תוכלי לקרוא במאמר בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/emdr.htm חשיפה היא טכניקה אחת בתוך מערך טיפולי שלם ולא עומדת בפני עצמה. היא נכללת בשתי השיטות הנ"ל. אגב, שתי השיטות פותחו בארצות הברית על ידי פסיכולוגיות יהודיות... כאמור, שתי השיטות רלוונטיות לכל סוג של טראומה בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב. יש לי בעייה כואבת ואודה באם תוכלו לעזור לי. כשאני מוזמנת לארועים עם בעלי, באמצע הארוע בעלי נוטש אותי בטענה "שאינו מסוגל לשבת במקום אחד זמן רב" והולך ומתיישב ומדבר עם חבריו, ומשאיר אותי נטושה באולם הארועים. מה עוד שקהל המוזמנים אינם חמים במיוחד ואנו לא חברים שלהם , שזה מוסיף לאי הנוחות שאני חשה באולם. אני מנסה להתיידד לזרוק משפט פה ושם, אך לא נעים כשאני רואה שכל הגברים באולם יושבים לצד נשותיהם, מדברים יחד, צוחקים יחד, ואני מרגישה עזובה. קורה בארועים שבעלי נפגש עם אנשים שלא ראה אותם זמן רב, מקובל עלי שילך וידבר איתם, אך מדוע באותו מידה האנשים הללו גם לא ראו את בעלי זמן רב והם אינם מעיזים לעזוב את נשותיהם בשביל לשוחח עם בעלי. החלטתי, שלארועים שלא מדברים אלי, פשוט אשלח את בעלי לבד. מה יש לכם לומר על הנ"ל על התנהגותו המגעילה של בעלי?. כואב לי גם לראות שעם אחרים הוא מרבה לפטפט ואיתי מעט מאד, והוא הבהיר לי שהוא רק מדבר פוליטיקה ועל מכוניות האם תמיד אני אמורה לחזור מדוכאת מארועים לביתי??? - מה עושים , האם לבעלי יש בעייה? האם אישה היא מובן מאליו???? - חנה.
שלום חנה, יכול להיות שיש בעיה יותר עמוקה מזה במערכת הזוגית שלכם. שווה לדעתי לבדוק. עדי
היי עדי. אין שום בעייה במערכת הזוגית שלנו, הכל על מי מנוחות. יש הקשבה, עזרה רבה בבית, אבא נפלא, רק בארועים שמזמינים אותנו, אני מוטרפת מבפנים. האם זה נראה לך נורמלי שבעל יעזוב את אשתו באמצע האירוע וידבר זמן רב עם אחרים, מדוע אחרים לא מתנהגים כך עם נשותיהם? הוא משוחח עם אחרים ונסחף עמם בדיבור ולא מעניין אותו שאותי הוא משאיר לבד. זה קורע אותי מכאב. לא נעים להרגיש בודדה בשמחות, כל הזמן אני צריכה בכוח למלא את הריקנות והחוסר ולדבר עם אחרים שאין לי איתם כלום בכדי לא להרגיש בודדה? ובעלי לא מוכן להשתנות. אני יותר לא מוכנה ללכת איתו לאירועים מסויימים, אם הוא היה יותר רגיש לצרכי ומכבד אותי לא היה עוזב אותי.
חנה שלום שאלת את השאלה הזו פחות או יותר לפני מספר ימים ועניתי לך. רצ"ב התשובה להודעה הקודמת. אני לא חושב שמדובר בבעיה מקומית סביב הביקור אצל חברים. נשמע שיש משהו יותר יסודי בקשר ביניכם שדורש התייחסות. מאחר ולא בטוח שבשלב הראשון תדעי כיצד למצוא קצה חוט לפתרון אולי כדאי שתפני את לייעוץ פסיכולוגי כדי לספר את הסיפור במלואו ולקבל חוות דעת מאיש מקצוע מה הוא מזהה ושומע. יתכן שבשלב מאוחר יותר תוכלו לפנות ביחד לייעוץ זוגי אבל לפי מה שאת מתארת את צוברת הרבה תסכול כיום בחייך ואני חושב שתוכלי להיעזר או לפחות לדעת יותר טוב מה הבעיה אם תפני לפסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן
הבוס בעבודתי עזב וכרגע יש מישהי שהיא בסמכות גם כן בכירה שהחליטה לקחת את כל הכוח לידיה. כמובן, שאנו, כעובדים, לא יכולים לאמר דבר. איננו יודעים מתי יתמנה בוס חדש. הבוסית הזו, כך העובדים מרגישים, היא אישה רעה, יש המכנים אותה אף כמכשפה. משום מה גם שמתי לב שאישה נמצאת בעמדה בכירה.....היא מרגישה לפחות מלכה. הנ"ל הפכה עורה, מאישה שקטה יחסית, שלא הפגינה סמכותיות יתר, הפכה לבלתי נסבלת. אם נקבעה פגישה עם אחד העובדים עימה, היא כלל לא מתייחסת, מחכה שיתחננו אליה כדי שתקבל לפגישה, גם אם זה בענייני עבודה בלבד.ושמעירים לה על כך ומציינים כי נקבעה פגישה, היא מתייחסת בזלזול, מנסה להאשים את הצד השני בכך ואף לא אכפת לה לבטל את הפגישה. בישיבה שהיתה היא אף ציינה שהיא המנהלת והכל חייב לעבור דרכה. מצד אחד היא מייללת שהכל נופל עליה ויש לה המון עבודה ואם היא עושה הכל אז אפשר לפטר את כולם ומצד שני, היא לא מוכנה לתת עבודה לאנשים. היא נהנית שהכל מרוכז סביבה. היא עובדת מס' שנים במקום ואף פעם לא אמרה משהו על צורת העבודה (אולי בגגל המנהל שהיה, שפחדה ממנו). כעת, היא רוצה לשנות הכל. ה"עוזר" שלה, טען אף בפנינו שלא מעניינת אותו מערכת היחסים בעבודה בין האנשים ומצדו, שכולנו לא נדבר האחד עם השני. ההרגשה נוראית, בהזדמנות הראשונה שתהיה לי, אני אעזוב....אך המצב קשה היום. מה ניתן לעשות עם טיפוס כזה? היא אף לפני זמן מה, חשבה שמשקרים לה בענייני עבודה ולא אמינים כלפיה. היא אף דורשת שכולנו ננתק את הקשר עפ הבוס הקודם. מה שבחינה בין אישית זה לא הגיוני, כי הוא חבר שלנו. ומי שמדבר איתו "נמחק" מבחינתה. היא אישה שקשה ליצור איתה קשרים, וזאת מעידים אנשים שעבדו עימה שנים קודם ואף מכרים יותר קרובים לה. יש גברים בעבודה שטוענים שהיא הציעה להם לשכב עימה, סטוצ'ים וכד' (היא נשואה), היא אף דואגת שהאנשים שהיא עובדת עימם יהיו גברים צעירים (גברים מבוגרים / נשים אין), היא אף מציעה לגברים מסויימים בעבודה לקדם אותם תמורת פיטור אחרים(אלה שהיא ביחסים קרובים עימם ונפגשת עימם גם לא בענייני עבודה). מה ניתן לעשות? איך להתמודד עם דבר כזה?
אוריתה שלום במצב כמו שאת מתארת יש כמה אפשרויות, אני מתאר לעצמי שאת גם יודעת אותן פחות או יותר בעצמך, אבל אמנה אותן בכל זאת. האחת פשוט לעזוב. האפשרות הזו מתאימה אם מקום העבודה הזה איננו חשוב לך במיוחד ואם בין כך חשבת לשנות מקום. הקיצוניות השניה היא לא לעשות כלום ולהמתין עד יעבור זעם. עם הזמן אולי ימונה מנהל קבוע במקומה והדברים יחזרו לקדמותם. אפשרויות הביניים הם להתארגן עם העובדים הכפופים לה ולעשות משהו, בין אם לשוחח איתה ישירות או עם הממונים עליה. בכל מקרה, תמיכה בין עמיתים לעבודה הינה חשובה מאוד במצבים כאלה, גם אם אתם מחליטים לא לעשות דבר. לגבי המנהלת החדשה, לא תמיד יש אפשרות לשנות אנשים ומאחר והיא בעמדת כוח נוצרה כאן בעיה שיתכן שאיננה פתירה בטווח הקצר. השאלה כמה אורך רוח יש לך להמתין ולראות איך הדברים יתגלגלו בהמשך. כדאי לחשוב עד כמה באמת העבודה שלך מושפעת מאותה מנהלת. אם בפועל את עושה את שלך ונאמר 10% מהזמן בלבד רואה את המנהלת או צריכה לקחת בחשבון מה שהיא אומרת, אולי אפשר להיכנס לצורת חשיבה אחרת שמפחיתה מעוצמת המצוקה שהיא מעוררת בך. לבסוף, אני לא יודע כמה זמן המנהלת החדשה בנעליה, לפעמים מעבר בין מנהלים הוא תקופה קשה אבל אחרי זמן דברים נרגעים ומשתנים. סביר להניח שהיא מאויימת מהמנהל הקודם והנאמנות לו זכה מהעובדים, כך זה נשמע מתיאוריך. יתכן שכאשר תרגיש בטוחה יותר במעמדה היא גם תירגע ותהיה נחמדה יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום ד"ר קפלן. יש לי מספר שאלות על פסיכולוגיה 1)האם פסיכולוג קליני רשאי לתת תרופות למטופל? 2)מה ההבדל בין פסיכולוג קליני לפסיכולוג רגיל? 3)האם למטופל במירפאה ציבורית יש את הזכות לבחור מטפל לפי עדה (מוצא)? 4)האם לרופא משפחה יש את הזכות לקבל מידע על לקוח שלו שמטופל במיסגרת ציבורית? 5)האם משרד הבריאות מקבל מידע רפואי על אנשים שמטופלים במיסגרת ציבורית (אם כן אנא ציין באילו נסיבות) תודה
י.כ. שלום פסיכולוג קליני לא מטפל בתרופות, לשם כך צריך לפנות לרופא פסיכיאטר. פסיכולוג קליני מורשה לטיפול פסיכולוגי אחרי שעבר התמחות במשך כמה שנים ואת בחינות משרד הבריאות. פסיכולוג הוא כל מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה אך לא התמחה. יש פסיכולוגים בתהליך ההתמחות הקלינית שרשאים לטפל. בחירת מטפל לפי מוצא איננו מקובל, אלא אם מדובר במשהו לטובת המטופל, כמו למשל קשיים בשפה אצל עולים חדשים. לרופאים יש זכות להעביר מידע ביניהם על המטופלים שלהם. אין להם זכות להעביר את זה למקומות אחרים. משרד הבריאות זה דבר מאוד רחב. השאלה למה בדיוק הכוונה. בעיקרון יש חסיון רפואי על טיפול ולכן אין זכות להעביר מידע בין גופים שונים ללא הסכמת המטופל. יתכן שבתוך משרד הבריאות יש מעבר חומר בעיקר בנסיבות של לוגיסטיקה (תשלומים וכדומה בין גופים שונים) אבל לא בהקשר הטיפולי. רצ"ב מאמר על עובדות שונות על הטיפול הפסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום, על רקע הפרידה עם האדם שאהבתי, אדם עם בעיות פסיכיאטריות לא פשוטות ועם סוג של תסביך אדיפאלי, תוכל בבקשה לומר לי היכן אני יכולה למצוא מידע על תסביך אדיפוס - סימפטומים והשלכות? האם זה נכון שאנשים הלוקים בתסביך זה מתקשים לבסס מערכת יחסים, גם אם יש היא טובה ויש אהבה גדולה בין בני הסוג? תודה.
הי, תוכלי לערוך חיפוש במנועי החיפוש השונים כמו: google.co.il walla.co.il ועוד. ותמצאי מליוני אתרים חוץ מאלו: http://he.wikipedia.org/wiki חפשי את המושג אדיפוס. מוסבר יפה. http://psy.haifa.ac.il/~rubin/ed00.htm http://www.keshet-tv.com/Item.asp?GroupID=899&ItemID=16771&ProgID=644
לוליטה שלום הייתי מנסה לחשוב על הסברים יותר פשוטים ותקשורתיים מתסביך אדיפוס. זו תיאוריה די ראשונית בפסיכולוגיה ומאז קרה הרבה בתחום. את הרעיון הכללי של התסביך אפשר לסכם בפסקה ואני לא חושב שכדי להבין את הבעיה של בן זוגך לשעבר כדאי או רצוי להעמיק דווקא בהקשר האדיפלי. בכל מקרה, יש על הנושא חומר רב, אם כי רובו בשפה מקצועית. תוכלי להתחיל כמובן מכתביו של פרויד עצמו ובהמשך על אין סוף מאמרים שנכתבו בתחום. היכנסי לכל ספריה אוניברסיטאית ובקשי מהספרנית היועצת חומר מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן
מישהו יודע לאן נעלם הפורום תמיכה הדדית? הוא כבר לא נמצא ברשימה.
א. שלום אני אכן לא רואה את הפורום הזה. אני מציע ליצור קשר עם הנהלת האתר לברר זאת בברכה ד"ר אורן קפלן
הוצא לי לעבור טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (c.b.t)כנגד בעיית דכאון מתמשכת האם מישהו יכול להמליץ על טיפול זה? האם אוכל לקבל מידע נוסף כי עדיין לא הבנתי מה אורך הטיפול וכיצד הוא עובד. תודה יקי
יקי שלום זהו טיפול ממוקד יחסית ומיועד לרוב לטווח קצר, כלומר בין פגישות בודדות ועד חצי שנה. הטיפול שם דגש על דפוסי חשיבה והתנהגות שגורמים לבעיה והוא נחשב יעיל לטיפול בדיכאון, בעיקרון בשלבים החריפים שלו. יש מרפאה ל CBT במרפאת קופת החולים הכללית ברמת חן ובוודאי במסגרות נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה רבה על התשובה ד"ר!!
ד"ר קפלן היקר! אני בת 24 ונפרדתי מחברי בן ה-30 לפני כשבוע . (היינו 7 חודשים ביחד) . הבעייה היא שהוא לא מרפה ומתקשר כל הזמן כדי להוכיח אותי . הוא אומר שאם באמת אהבתי אותו לא הייתי מוותרת בגלל מריבה כ"כ מטומטמת , הוא צועק , הוא מתעצבן , רגע אחד הוא אומר שהוא אוהב אותי ושאני ממשיכה בנחישותי (כי אני בשום אופן לא רוצה לחזור) הוא אומר שהונתי אותו ושהוא שונא אותי על זה . לפני יומיים הוא התקשר ואמר לי (כמובן אחרי שחזר על אותם הדברים שוב) שהוא יתלה את עצמו וישאיר פתק עם שמי ליד הגופה . לא ממש ידעתי מה נכון להגיב על משפט שכזה , אני הבנתי שהוא נכנס לטירוף והאמת שזו פעם שניה שהוא מעלה את אפשרות ההתאבדות רק שהפעם זה נשמע אחרת , אני לא ממש יודעת להסביר . מאז הוא צלצל שוב ואין לי מושג כבר איך להתנהג איתו . אני פוחדת שניתוק בבום הוא הדרך הלא נכונה ולכן אני מנסה לדבר איתו יפה , אך אני ממש חוששת . גם מדבריו וגם מהרגע שאגיע לקחת את דבריי ממנו (כבר דאגתי שיבואו איתי ) , שאלתי היא כנראה ברורה , איך מתנהגים במצב כזה? מה נכון לעשות?
גלית שלום בן זוגך לשעבר סוער מאוד כתוצאה מהפרידה שלכם ומתוך המקום הזה מגיב. קשה לי לדעת עד כמה המצב חמור ללא היכרות עימו, ואני מתאר לעצמי שגם את מתקשה להעריך זאת כיוון שמעולם לא ראית אותו במצב כזה. אינך יכולה לקחת אחריות למצב שלו. אם את מכירה חברים שלו, את הוריו וכו' אולי תשוחחי איתם ותספרי על איומי ההתאבדות שלו. חשוב שאנשים קרובים לו יקחו עליו חסות כעת ויתנו לו משענת. בכל מקרה, אסור שאת תמצאי את עצמך מאויימת בתוך המצב הזה. זו אכן החלטה נכונה שמישהו ילך איתך לאסוף את הדברים. כדאי להפחית את השיחות עימו למינימום. את יכולה לומר בכנות שאחרי הפרידה השיחות עימו קשות לך ושאת צריכה את המרחב שלך לצורך הפרידה. אני מעריך שגם עבורו ההפרדה הזו עדיפה. בברכה ד"ר אורן קפלן
הבעיה היא שאין לי עם מי לדבר . אין לו חברים קרובים , הוא אדם די מבודד עם קשר מאד שטחי עם אנשים , חוץ מהלימודים שלו אין לו עניין בכלום (ובי כמובן) ועם המשפחה חבל על הזמן , אין עם מי לדבר , לא נראה שבכלל אכפת להם ממנו . לכן אני מצד אחד מתלבטת אם לנסות ולהמשיך לדבר איתו יפה עד שיבין או שפשוט כפי שאמרת להמנע מכל קשר , אני לא רוצה להרגיש שום אחריות למצבו למרות שאני יודעת שאני פה לא אשמה . הוא לא מרפה ממני וזה מתחיל להעיק . בכל אופן תודה על תשובתך.
לחברי הפורום שלום. הגעתי לפנות אליכם בבקשת עיצה בנוגע לגברת, בת 15, שאיתה אני מתכתב באיי סיי קיו, אשר אותה מצאתי בתוך הבלוגים של ישרא-בלוג. שוחחתי איתה רבות ועמוקות והמלצתי לה שכדאי שתלך לאיש מקצוע כדי שיעזור לה להתגבר על המחשבות שלה. הבעיות ששמתי לב אליהן הן דיכאון, פגיעה עצמית בדחיפות לא גובהה על ידי הטחת הראש בקיר, ומחשבות כפייתיות ברמה נמוכה אשר מתבטעות בטענה כי אינה חושבת (היא חושבת אך רק על דברים חזרתיים שאינם נשמרים בזיכרון). היא גברת אינטיליגנטית אך אינה מסתדרת בחיים וחושבת עצמה לכסיל. המצלתי לה, כאמור, לפנות לטיפול מקצועי בכדי לקבל חוות דעת על המחשבות והרגשות שלה. אך היא מצידה מפחדת, ולחלופין טוענת כי טיפשה היא ולכן מגיע לה לסבול. ניסיתי בכל תוקף לשכנע אותה, אך היא בשלה, מסרבת. פניתי ארגון לסה"ר והמליץ הוא לפנות אל פורום זה להתייעצות עם מומחים. איך אם כן אוכל לשכנע אותה לפנות לטיפול? איך אוכל לעזור לה להתגבר על הפחדים השטותיים מטיפול? בכבוד רב, ובתודה מראש, דודו.
דודו שלום אי אפשר להכריח אדם לפנות לטיפול, ופעמים רבות דברים נשמעים אחרת דרך הקשר הוירטואלי מאשר הוא באמת במציאות. אני חושב שתוכל לתת את כל הטיעונים שכבר השמעת, לתת לה קצה חוט, המלצה לפנות להוריה כדי שיעזרו לה למצוא טיפול וכו'. במידה והיא אינה מוכנה לכך כעת אין גם טעם בטיפול כיוון שהיא תגיע אליו ללא מוטיבציה וכוחות לעשות שינוי. לפעמים המצב צריך להתדרדר עוד קצת כדי שאדם יהיה מודע מספיק למצבו ולצורך בטיפול. תוכל להפנות אותה לשני המאמרים שלהלן כדי שתוכל לאבחן את עצמה באופן בסיסי ולראות אם אכן היא סובלת מדיכאון והפרעת חרדה. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום ד"ר קפלן, הנני כבת 38 רווקה. מיזה כ- 5 שנים אני נמצאת בקשר עם גבר רווק בן גילי. בשנתיים הראשונות יצאנו באופן קבוע. לאחר כשנתיים החלטתי לעזוב אותו בגלל אי יציבתו ואי נכונתו להראות ענין במיסוד הקשר. למרות אהבתי הגדולה אליו החלטתי שהדבר הטוב ביותר עבורי זה להתנתק ממנו. במשך כחודש ימים התאבלתי על הקשר וסבלתי מגעגועים אליו. לאחר תקופה זו הוא חידש עימי את הקשר וכך מצאתי את עצמי שוב באותו קשר סבוך. בקצרה, מאז ועד היום במשך שנתיים הימים הקשר נמצא ב- OFF ONE. בכל פעם שהקשר מתנתק לוקח לי זמן לא מעט כדי להחלים ממנו ואז, כאשר אני מרגישה שאני מעט חזקה - הוא שוב מופיע בחיי ושוב עם אותם הבטחות וכך חוזר חלילה. הוא יודע שמה שיקרה הוא תמיד יוכל למצוא אצלי פינה חמה ותמיד אני אהיה מוכנה לקבל אותו בגלל שבתוך תוכו הוא יודע שליבי שייך לו. הוא פוחד להתחייב לקשר של נישואין ואני מוצאת את עצמי בגילי ללא ילדים וללא מסגרת מחייבת. בפעם האחרונה כאשר הוא ניסה לחדש עימי את הקשר (לאחר כ- 3 חודשים) החלטתי שאני לא מוותרת ומעמידה לו תנאים. יש לי מספר שאלות: האם הוא יוכל להשתנות????. או שאני חיה באשליות ומחכה למשהו שלעולם לא יקרה. עלי לציין שאני מרגישה עצובה ומתוסכלת מכל המצב הזה האם זה יתכן שהוא אכן אוהב אותי למרות כל הניתוקים לזמנים ארוכים (כחודשיים שלושה) האם זו אובססיה מצידו (או אולי אפילו מצידי????) מה עלי לעשות ?????
אסנת שלום אי אפשר לקבוע באופן נחרץ שהוא יכול להשתנות או שלעולם לא ישתנה. הדבר תלוי בהרבה דברים, לא כולם נשלטים על ידך. השאלה האם אפשר לתקוף את הענין מכיוון אחר. כנראה שאתם אוהבים אחד את השני אחרת לא הייתם חוזרים שוב ושוב. נושא מיסוד הקשר הוא לא רק החתונה אלא רכיבים רבים נוספים, והשאלה היכן נמצאת הבעיה האמיתית. אם הוא לא באמת אוהב אותך ולא יכול לדמיין חיים משותפים איתך כולל ילדים וכל מה שכרוך בזה אז באמת חבל על הזמן. אבל אם העניין קשור לתסבוכת סביב המחוייבות האמיתית יש על מה לדבר. אחרי 5 שנים של קשר מורכב שכזה אני חושב שיש מקום להגיע להחלטות. אחת הדרכים הנכונות לדעתי היא שתפנו ביחד לטיפול זוגי. במסגרת הזו יהיה אפשר לבדוק את הדברים אצל כל אחד מכם ולהגיע במשותף לקשיים ולפתרונות האפשריים. מבחינתך זו יכולה להיות הצהרת כוונות. אם הוא מוכן לפנות איתך לטיפול משותף יש כאן נכונות להשקיע בקשר בלי התחייבות מראש לאיזה הסדר ופתרונות תגיע במהלך הטיפול. אם הוא מסרב גם לאפשרות הזו אולי כדאי שתפני בעצמך כדי להיעזר בטיפול להיפרד באופן יותר סופי מהקשר הזה ולהתחיל להיפתח לכיוונים חדשים בחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום ד"ר קפלן , תודה בעד תשובתך. יש משהו שלא ציינתי בהודעה ה'קודמת שלי וזה, ברגע שהוא חוזר אלי ויודע שאני עדיין מעוניינת בו ועדיין אוהבת אותו, לאחר מכן הוא שוב נעלם ושוב מסביר לי שהוא לא מסוגל להתחייבויות. האם המצב הזה נורמלי???? מדוע כל פעם הוא בודק את רגשותיי???? אודה לך על תשובתך. חג שמח
שלום, אני מרגיש כבר מזה זמן מצוקות ודכאונות שקשורים בהרבה דברים שעוברים ועברו עליי, החלטתי שאולי טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לי, הבעיה שאני לא יודע איפה אני יכול למצוא את אותו הטיפול ולמי לפנות, ואיך למצוא את המטפל הקרוב למקום מגורי - ב"ש לא יקר אמין וכמובן שאני רוצה לשמור על מקסימום דיסקרטיות, אז איך אני מתקדם מכאן?
דרומי שלום הפשוט ביותר זה להתקשר לסניף קופת החולים הקרוב למגוריך ולברר אילו אפשרויות הם מציעים לך. אפשר גם להתייעץ עם רופא המשפחה שמכיר לרוב את המטפלים באזור שלך. כמו כן יש רשימת מטפלים בדפי זהב, זאת כמובן אם אינך יכול להתייעץ ולקבל שמות מאנשים קרובים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום ד"ר, אני תמיד הייתי היפה שבחבורה ולאחרונה אני מרגיש שהתכערתי ,הפסקתי לקבל מחמאות וכאלה, אז רציתי לדעת אם זה יכול להיות בגלל שאני נמצא במצב דכאוני נגיד או בבאסה כזו וכאלה? אני מתכוון מתכער בפנים (אני לא מדבר על לבוש וחוסר טיפוח) עיניים אדומות לפעמים וכל מיני דברים שאני התכערתי האם זה בגלל זה?
אלמוני שלום יופי הוא דבר מורכב. אלו לא רק תווי פנים יפים אלא משהו אינטגרטיבי שגם מקרין החוצה. במצב של דיכאון מתרחשים שני דברים. ראשית יתכן שמשהו שאתה מקרין החוצה כבוי ומדוכא, זה לא בהכרח קשור ליופי אלא למשהו שמזמין או לא מזמין קשר ומגע. בנוסף לכך במצב הדיכאון אתה נמצא במצב ביקורתי יותר כלפי עצמך, שומע יותר את הביקורת ופחות את המחמאות. לכן חשוב לטפל במצב הדיכאון בלי קשר לנושא שאתה מעלה בפנייתך. להלן קישור למאמר על דיכאון דיכאון ואח"כ חרדה http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
הבן שלי בכיתה א' יש בעיות היתנהגות בביה"ס וגם לא רוצה ללכת לבית הספר בעיקבות כל זה הוא נימצה בטיפול פסיכולוגי . יום אחד שסירב ללכת לביה"ס וכל השיכנועים שלי לא עזרו אז שיקרתי לו שאם לא ילך לביה"ס אני העצר ע"י המשטרה וזה עבד . נהז אני ממש לא שקטה האם נהגתי נכון מחכה לתשובה בתודה מראש.
נאי שלום איום בשוטר אולי עבד במקרה הספציפי הזה אבל כמו שחשת, זו לא שיטה שתעבוד לאורך זמן וכמובן גם עלול לפגוע ביחסים שלכם. אני מציע שתקבלי הדרכת הורים באופן מסודר מהפסיכולוג אצלו הילד מטופל כיצד לנהוג במצבים כאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום, האם מישהו יודע היכן ניתן ללמוד פסיכולוגיה ברמה אקדמאית ע"י השתתפות בקורסים בודדים ולא תוכנית מלאה . אני יודע על האוניברסיטה הפתוחה אבל מחפש אלטרנטיבות בנוסף. תודה. אלון
אלון שלום האוניברסיטה הפתוחה היא האפשרות הנרחבת ביותר. יש קורסים בפסיכולוגיה במסגרות של מתנס"ים מקומיים וכן ביחידות ללימודי חוץ של האוניברסיטאות. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני הולכת מחר לפסיכולוג פעם ראשונה. מה אני צריכה לעשות שם? הוא ישאל אותי למה באתי? כי אם כן אני לא יודעת מה לבגיד, פשוט לא טוב לי! איך צריך להתנהג שם?
שי, את לא צריכה "לעשות" שם כלום, חוץ מלדבר. סביר להניח שבפגישה הראשונה הפסיכולוג ישאל אותך שאלות - כדי להבין, באמת, בשביל מה הגעת לטיפול. תגידי לו מה שכתבת כאן - שפשוט לא טוב לך. טיפול זה לא מבחן... אין תשובות נכונות ולא נכונות. כל מה שנאמר בטיפול נכון, והמטפל לא שופט. תתנהגי בטבעיות. תהיי מי שאת, כי זה מה שמעניין את המטפל - מי שאת. בהצלחה!
שי שלום התנהגי באופן הטבעי ביותר. ספרי על הסיבה שפנית ועל עצמך באופן חופשי כפי שהיית מספרת לחברה שלא ראית הרבה זמן. הפסיכולוג יוכל לכוון אותך אם יש צורך. הדברים יזרמו מאליהם ונסי להתייחס כך לתהליך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
שלום רב. אנו זוג נשוי. כשאנו מוזמנים לאירועים של אנשים הגרים בקרבת ביתנו, באים רק בכדי לכבד אותם. אך לא נעים לי להיות במחיצת האורחים המוזמנים היות והם אנשים מאד לא חמים וסנובים, ואני מרגישה כאילו שמתייחסים אלי כאל עב"מ, למרות שאני טיפוס מאד מאד חם. בנוסף לכך, בעלי נוהג באופן קבוע לקום באמצע האירועים שאנו מוזמנים, מכסאו , בטענה "שאינו מסוגל לשבת במקום אחד" , והולם ומוצא מספר גברים ופתאום "מסוגל" לשבת במקום אחד במחיצתם. מרבה לדבר עם אחרים ואיתי (גם בבית ממעט בדיבור, מדבר בראשי פרקים, ואני תמיד צריכה לחלוב ממנו מילים), אני מרגישה שבעלי זר אלי למרות שטוען שאוהב אותי. האם אחרים יותר חשובים מאשתו? מדוע גברים אחרים באולם לא עוזבים את נשותיהם ומדברים עם אחרים?. אני מרגישה פגועה עד עמקי נשמתי, והחלטתי חד וחלק, והבהרתי לא שאני לא מוכנה להרגיש עזובה יותר, ושאני יותר לא מצטרפת לאירועים איתו. הוא קיבל בלית ברירה את הודעתי. מה יש לכם לומר על התנהגותו של בעלי ועל הצהרתי כלפיו? לעזבו קשה לי, כי הקמנו משפחה טובה, וגם מבחינה כלכלית איני מסוגלת לעזבו. אך אני מרגישה שהוא משקיע באנשים אחרים פי כמה וכמה יותר מאשר בי. איך אפשר להתמודד ולהמשיך לחיות כך?? - בתודה מראש - חנה.
חנה שלום אני לא חושב שמדובר בבעיה מקומית סביב הביקור אצל חברים. נשמע שיש משהו יותר יסודי בקשר ביניכם שדורש התייחסות. מאחר ולא בטוח שבשלב הראשון תדעי כיצד למצוא קצה חוט לפתרון אולי כדאי שתפני את לייעוץ פסיכולוגי כדי לספר את הסיפור במלואו ולקבל חוות דעת מאיש מקצוע מה הוא מזהה ושומע. יתכן שבשלב מאוחר יותר תוכלו לפנות ביחד לייעוץ זוגי אבל לפי מה שאת מתארת את צוברת הרבה תסכול כיום בחייך ואני חושב שתוכלי להיעזר או לפחות לדעת יותר טוב מה הבעיה אם תפני לפסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן
שאלתי היא מה ניתן לעשות עם סיוטי לילה, הגורמים להתעוררות של מס, פעמים בלילה, אכילת לילה. מישהו פעם רמז לי שייתכן שהדברים קשורים לטרואמות מיניות. הן התעוררויות בלילה מסיוט והן אכילת לילה אודה על תשובתך
נירית שלום התעוררות בלילה קשורה לא פעם לתגובה רגשית ונפשית, אבל הייתי נזהר בפירוש הספציפי איזה סוג בעיה עומדת מאחור. אם את זוכרת באופן ספציפי התעללות מינית אז כמובן שזה רלוונטי. אבל אם את לא זוכרת שום דבר כזה, סביר להניח שזה לא הגורם לסיוטי הלילה. יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לברר את העניין. ניתן להיעזר בשיטות כמו EMDR והיפנוזה כדי להאיץ תהליכים כאלה. תוכלי לקרוא על כך במאמרים דרך הקישור מצד שמאל. בברכה ד"ר אורן קפלן
במזל טוב נולד לנו תינוק לפני שבוע. חששתי מאד מתגובת בני הקטן ב ה-5 לתינוק החדש. בהתחלה הוא מאד התרגש ולא יכל לחכות לראות את האח החדש. לאחר מכ הבנתי שלאט לאט הוא נהיה דורשני יותר ויותר. הוא רצה את הפלאפון שלי ל"מתנה". הוא רדף אחרי בעלי לכל מקום ולא איפשר לו ללכת לעבודה. אפילו לבדיקת רופא שלפני הברית הוא אילץ אותנו להכניס אותו. שאלתי היא.. איך אתמודד עם הילד ואסביר לו שמקומו לא נלקח ממנו אלא להיפך.. הוא קיבל "קידום"? איך אדאג לכך שהוא יבין שאיננו צריך לחשוש?
יעל שלום מדובר בתהליך הסתגלות שייקח חודשים אם לא שנים. את צריכה כמובן להסביר לילד את כל מה שאת מתארת, אבל ברמה הרגשית זה לא יספיק. הילד יכול לאהוב את התינוק החדש, אבל אי אפשר להתכחש לעבודה שמקומו בבית השתנה בצורה דרמטית, גם אם מבחינתך זה נחשב לשדרוג. אני מציע להתייחס בצורה טבעית להתנהגויות של הילד, להגיב אליהם בחיבה, אמפתיה תוך כדי הצבת גבולות ראויה גם כן. השבועות הראשונים עשויים להיות יותר קשים אבל ככל שהזמן יעבור נוכחות האח החדש בבית תהפך לחלק מהחיים באופן טבעי. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני מעוננינת לדעת איזה טיפול אני צריכה לעבור כדי להיגמל מקנאה חולנית כלפי חברי וכמובן בלי שום סיבה מוצדקת תודה רבה
שלום לך, גם אני מנסה לעבור כעת טיפול אצל פסיכולוגית בנושא.....כעת אין לי חבר, אבל התופעה הזו נורא הציקה לי. לי אומנם לעיתים היה ביסוס לקנאה, אבל אני מרגישה שלעיתים אין צורך בכך. בינתיים, עוד לא הגעתי לתובנות בעניין, אך אשמח ליידע אותך בהמשך. טיפול פסיכולוגי בכל אופן, אמור לעזור.
אני גם חושבת כמו אורית שלרדת לעומק העניין, ולנסות לעבוד על זה בסביבה שהיא "מוגנת" - כמו בטיפול פסיכולוגי (מקום בו בין השאר לדבר ולבטא רגשות כאלה זה לגיטימי) יכול לשחרר אותך מהקושי הזה. בהודעה שלך את גם כותבת מאד מעט על הסיבות או הרקע, ואולי זה באמת לא המקום, אבל כדאי שיהיה מקום שבו תוכלי לדבר על הסיבות, הרגשות שלך, האם תמיד היית ככה, באיזה עוד תחומים זה בא לידי ביטוי, על התיייחסות שלך לעצמך, לגוף שלך, על הקשר עם חברך באופן כללי וכו'. אני כותבת את כל "רשימת המכולת" הזאת, כי נראה לי שקינאה היא רגש מורכב שיכול לנבוע ממקורות שונים.
ונוס שלום לא מדובר בסוג מסויים של טיפול. את יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי אצל איש מקצוע שקיבלת עליו המלצה. הוא צריך להיות קשוב ואת צריכה להרגיש נוח להיות איתו. הנושא הוא די אוניברסילי ואין שיטת טיפול ספציפית שעדיפה לגביו. לכן מה שחשוב זה שתמצאי פסיכולוג שמתאים לך ומכאן הדברים כבר יזרמו, ניתן יהיה לאבחן מה העניין ומדוע הקנאה כל כך חזקה, ולאחר מכן לבדוק כיצד יוצרים שינוי. קראי את המאמר על עובדות על טיפול פסיכולוגי בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום אני רוצה להתיעץ ולקבל טיפים איך אפשר להתנהג עם נער בן 16 שלא רוצה ללמוד ורק מחשב מענייו אותו? תודה
קשה מאד להכריח אדםשלא רוצה ללמוד, זה בטוח. יחד עם זה יש חשיבות לסיבות. האם לנער (בנך?) יש קושי עם החומר הנלמד ולכן, מתוך זה שהוא כבר מרגיש מחוץ לעניינים הוא אומר שהוא לא רוצה? הרבה פעמים זה כך. מאבדים את הכיתה ומהר מאד מרגישים שאין טעם בכלל לנסות. אם זה לא המקרה, אולי מה שהוא זקוק לוזה דווקא משמעת וגבולות ברורים - מישהו שיגיד לו שיש לו זכויות וגם חובות, וחלק מהחובות שלו כרגע הם הלימודים. אולי כדי לעזור לו את יכולה לבדוק אם יש אפשרות לבוא לקראתו - אולי הוא לומד בבית הספר במגמה שלו מתאימה לו, אולי יש בית ספר אחר שהוא כן היה רוצה ללמוד בו? וכו'. בקיצור, מכל מה שכתבתי העיקר הוא להבין קודם מה הגורמים לאי הרצון ובהתאם להתמודד.
נילי שלום הכותרת היא נשירה מבית ספר, כך שהדברים כנראה חמורים יותר מאשר סתם חוסר למידה לבחינות וכו'. במצבים כאלה אין טיפ אחד שיעזור אלא צריך להבין לעומק את הסיפור המלא, כולל ההיסטוריה האישית של הנער, מה נעשה בעבר כדי להשיב אותו ללימודים, מה הרקע המשפחתי וכו'. אני מציע שבשלב ראשון תבקשי שיחה אישית עם פסיכולוג בית הספר אליו שייך הנער. ניתן להתקשר ישירות לשירות הפסיכולוגי של העיריה ולקבוע פגישה כזו. הפסיכולוג יוכל לכוון את השאלות ולתת לך הצעה מה לעשות. במידה ותרצי את יכולה לפנות גם באופן פרטי או דרך קופת חולים לפסיכולוג המתמחה בילדים ונוער. הטיפ החשוב ביותר הוא ליצור דיאלוג עם הנער ולא מלחמה. לנסות לדבר איתו, להבין אותו, לראות מה מציק לו, ובמקביל, להבין אילו פתרונות באמת עשויים לעזור לשנות את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום קודם כל תודה על היחס. בנוגע ללימודים של הילד,אולי השנוי שאחיו התגייס ובאותו זמן אני ואביו יצאנו לפרישה מוקדמת,ורק הוא היה אמור ללכת לבי"ס. אבל מתחילת השנה הוא התנדנד,ולא השקיע בלימודים.ברגע שהיה חייב תוך יומיים לימודים הציון שלו היה מעל 90 . בחודשים האחרונים רק שהיינו מדברים על לימודים ,הוא היה מגיעה למצב של בכי כמעט. הוא היה פעם אצל פסכולוג ולא עזר,ולא מעוניין ללכת לאף אחד. את הבי"ס, ומגמא הוא בחר יחד התייעצות איתי והוא מאוד אוהב .את כל ההצעות ושיחות מוטיבציה עברתי איתו ללא תועלת. תודה רבה
ברצוני ללמוד קצת על הנושא מכיוון שהנני מה שנקרא פוט פטיש, מא ילדותי אני נמשך ומצא גירוי מיני חזק מלהסתכל לגעת לנשק ולפנטז על כפות רגליים נשיות. בעבר התנסתי בכך ושלבתי הנושא ביחסים עם נשים, הנני נשוי מזה 16 שנה ואשתי ואני מנהלים מערכת יחסים חמה בריאה וטובה, אשתי מודעת לעניין ומשתפת איתי פעולה. הבעייה היא שאני לא מסוגל להפסיק לחשוב על הנושא כל אישה שאני מכיר או לא מכיר שכנה, מישהי בסופר בקופת חולים בכל מקום שאני נמצא קודם כל אני מסתכל לה על הרגלים המצב הזה מונע ממני מלהתרכז בעבודה גורם למצבים מבכים ואני מעוניין לשנות אותו ולהגיע ליכולת לתחם אותו רק לרגעים אינטימים ביני לבין אשתי. אודה על עצה עזרה או הפנייה לספרות בנושא. לכל המתבדחים הנושא הוא רציני אנא שמרו על תגובות הולמות....תודה
כדאי מאוד שתפנה לטיפול פסיכולוגי אצל מי שמתמחה בהפרעות מסוג זה.
הי, יש לי את אותה בעיה עם גברים. גברים שאני יוצאת איתם אני קודם מסתכלת על כפות הרגליים ואם משהו מפריע לי שם...אני לא מסוגלת לצאת איתם. מה זה???
שלום אין לי ספק שהנושא רציני. כל עוד העניין היה מסתיים בינך לאשתך זה באמת יכול היה לזרום עם החיים, אבל אתה מתאר מצב בעייתי שפוגע באיכות החיים שלך בצורה משמעותית. הנקודה היא לא להישאר עם הסימפטום עצמו אלא לנסות ולהבין את המשמעות שלו עבורך, ומתי העניין מקבל האצה. הפטיש מתפתח בגיל די צעיר וקשור ליחסים בין אישיים או אופן ההפנמה של יחסים כאלה בגיל די צעיר. כך לפחות מקובל לחשוב בספרות בנושא. הנקודה היא לא כל כך ביטול המשיכה לרגליים אלא הבנה עמוקה יותר מתי זה קורה. בד"כ מדובר ברגע בו קיימת נסיגה מסויימת ביחסים. רגע בו יש תחושת נטישה, השפלה, געגוע, משהו רגשי שיוצר טריגר ואחריו נוצרת המשיכה, במקרה שלך לרגליים. זה יכול לאפיין תקופה מסויימת ואני מתאר לעצמי שאתה מזהה בעצמך תקופות שבהם זה חזק יותר וחזק פחות. במידה ותחליט לפנות לטיפול פסיכולוגי המיקוד יהיה בד"כ במקורות הרגשיים לנטייה ולא בנטייה עצמה אותה די קשה לשנות. יש אפשרות להשתמש בטיפול התנהגותי קוגניטיבי וגם בהיפנוזה כדי להילחם בפטיש עצמו, אבל לדעתי ללא טיפול רציני בשורשי העניין זו מלחמה אבודה. הנטייה חזקה וראשונית מדי מכדי להילחם בה בכלים כל כך פשוטים וישירים. במידה ותצליח להכיר יותר טוב את נקודות החולשה שלך סביר להניח שהבעיה שאתה חווה כתוצאה מהנטייה הזו תלך ותדעך, גם אם הנטייה עצמה לא תיעלם ואולי תחזור בגלים כאלה ואחרים במקומות מסויימים בחיים. מבחינת חומר קריאה, האינטרנט עמוס הסברים בנושא, נסה דרך כל מנוע חיפוש בסיסי. בברכה ד"ר אורן קפלן
יש לי דודה בת 60 בערך, לאחרונה שמנו לב לתופעה מוזרה: היא נוהגת להמציא דברים לשכנע את עצמה שהם נכונים ולהתנהג כאילו הם באמת קיימים. לדוגמא? קנינו אוטו חדש והיא משוכנעת שאפשר לקנות את הדגם הזה בחצי מחיר במקום אחר. משהו לגמרי לא ריאלי, אבל היא מאמינה בו לחלוטין ובכל הזדמנות מקטרת באוזנינו איזה טיפשים אנו ששילמנו כל כך הרבה. דוגמא אחרת בעלי כרגע חסר עבודה, היא אומרת לו מדוע אינך מתקבל לעבודה מסויימת (עבורה מקבלים רק אנשים בעלי תעודות הסמכה מיוחדות). הוא מסביר לה שאין שום אפשרות להתקבל ללא הסמכה, אך היא עונה לו איזה טיפש אתה, אפשר ועוד איך, למרות שאין לה שמץ מושג בתחום זה. הוא שואל אותה: על סמך מה את קובעת שאפשר? והיא עונה: אני יודעת שאפשר. אנחנו מביאים לה הוכחות שחור על גבי לבן שדבריה חסרי שחר, וזה לא עוזר. התופעות האלה הופכות תכופות יותר ויותר. האם זו פסיכוזה? היא אישה בריאה ובעבר לא היתה מתנהגת כך. גם לא לוקחת תרופות כלשהן.
זה נשמע כמו איזה הפרעה פסיכיאטרית אבל לא ברור מה בדיוק. האם רק אתכם היא מתנהגת כך כי אתם בני משפחה או שגם עם אנשים אחרים שהיא פחות קרובה אליהם. בכל מקרה אם הבעיה נמשכת ומחריפה יש מקום לייעוץ פסיכיאטרי. אם היא אינה מודעת לבעיתיות של מצבה , ספק אם תסכים ללכת לייעוץ כזה אבל אתם כמשפחה , כדאי שתהיו עם אצבע על הדופק.
זה מדהים, אבי ישי לי גם דודה בת 65 לערך שגם ממציאה דברים. היא חושבת שמישהי שהיתה בקשר עימה בעבר מאיימת לרצוח אותה בגלל שגנבה לה לפני 20 שנה 3 אשכוליות. היא גם המציאה שאחי לפני 16 שנה היה בבית חולים בגלל הברית. מה זה? מה ניתן לעשות?
לילי, השאלה הכי גדולה היא, האם התופעה שאת מתארת החלה לאחרונה או שזה משהו שקיים כבר כמה שנים אבל רק עכשיו שמתם לב? כדי לפנות לפסיכיאטר או לנוירולוג, לאבחון ראשוני, כדי לבדוק האם מאחורי התופעה עומדת הפרעה נפשית או אורגנית. וברגע שתהיה לכם אבחנה ראשונית, תוכלו להתמקד בטיפול המתאים.
שלום חשוב לנסות ולהבין האם התופעה חדשה או שמדובר במשהו שהיה בעבר, גם אם בעוצמה חלשה יותר. כמו כן, האם מערכות היחסים הבין אישיות הן בד"כ טובות או לפחות היו עד היום טובות. האם אירע משהו חריג בתקופה האחרונה? כמו כן, האם יש תופעות נוספות של התנהגות מוזרה או ביטויים מוזרים. האם התפקוד השוטף, למשל, בעבודה, בניהול הבית נשמר או שגם בדברים אחרים רואים התדרדרות. במצבים כאלה חשוב כמובן לערוך בדיקה פסיכיאטרית או נוירולוגית, אבל זה דורש שיתוף פעולה מלא. יותר קל לשכנע להגיע לנוירולוג מאשר לפסיכיאטר. נסו לבדוק אם יש סיבה שאפשר לומר לה כדי להגיע לפגישה עם נוירולוג ונסו לספר לו קודם לכן על התופעות הנ"ל. התיאור עצמו אינו מצביע בהכרח על פסיכוזה ובוודאי שאי אפשר לאבחן זאת באמצעות האינטרנט. זה נושא שדורש מפגש אישי ובדיקה בכיוונים שונים תפקודים קוגניטביים ורגשיים שיתנו מענה אבחוני ברור על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן
אולי מישהו מכיר פסיכולוג (גבר) טוב שעובד עם קופ"ח מאוחדת? או שאולי מישהו יודע היכן יש ברשת רשימת פסיכולוגים של מאוחדת?
אלניס. הכי פשוט לפנות לסניף של קופ"ח מאוחדת הקרוב אלייך ולבקש שיתנו לך רשימה של פסיכולוגים. אין לי מושג אם למאוחדת יש אתר באינטרנט. אבל אם יש, אז סביר להניח שבאתר יש רשימה כזו, או איזושהי התייחסות לנושא.
אלניס שלום אינני מכיר אבל כדאי לשוחח עם הסניף המקומי שלך ולבקש המלצה. כמו כן אפשר מרופא המשפחה. חשוב לשמוע המלצות מקומיות מהמקום בו את מתגוררת. בברכה ד"ר אורן קפלן
התחלתי לצאת עם ידיד שלי באופן קצת יותר רציני, אך מה שראיתי נורא הבהיל אותי. תמיד שאנו יוצאים מרכבו הוא נועל עם האזעקה את האוטו, אבל הולך ובודק כל דלת בנפרד האם היא סגורה ובנוסף מביט מהחלון פנימה לראות שהכל נעול וסגור. מה זה? פעם קראתי על OCD והבנתי שזה אחד המאפיינים-האובססיביות, הכפייתיות. אני ממש פוחדת שזה יתאפיין בעוד דברים. אני רוצה לעזור, אך אין סיכוי שירצה ללכת לטיפול פסיכולוגי.
קודם כל תירגעי. מה שאת מתארת לא נשמע בהכרח כמו OCD, יכול להיות שהוא דאגן במיוחד לגבי האוטו. את יכולה לשאול אותו אם יש לו עוד קטעים כאלו, אבל גם אם כן - אם הוא לא רוצה ללכת לטיפול סימן שזה לא מציק לו, אם זה לא מציק לו או מטריד אותו, אז אין לך מה לדאוג ולא תוכלי לעזור אם הוא לא חושב שהוא בבעיה. נגיד שזה מתבטא בעוד דברים, למה את מפחדת?
תחילה תודה. יש הרבה אנשים שלא מודעים לבעייתם, אז מה? אין להם בעיה?
אורית, לא חסרות בעיות בחיים... אין צורך לחפש חדשות מתחת לשטיח :-) אם זה רק האוטו, אז לא נראה לי שמשהו חריג. אני מכירה יותר מאדם אחד ששומר על הרכב שלו בצורה כזו. אחרי הכל, כמות המכוניות שנגנבות בארץ עולה משנה לשנה, אז לא מזיק להיות עירניים, ואפילו לבדוק פעם נוספת. חוץ מזה, שידוע שגברים דואגים למכוניות שלהם יותר מאשר לחברות שלהם :-))) בקיצור - אם חוץ מעניין הרכב הכל בסדר, אז אין לך סיבה לדאוג שהוא כפייתי. הרי כתבת שאת פוחדת שזה "יתאפיין" בעתיד, ז"א שכרגע זה לא מתאפיין בשום דבר אחר. אין טעם להציע לו טיפול פסיכולוגי בגלל העניין הזה, ההצעה שלך עלולה להיתפס כמוזרה יותר מאשר ההתנהגות שלו בעניין.
אורית שלום שמירה על שלום המכונית אינה מצביע בהכרח על OCD, אולי הוא רגיש למכונית וחושש לגביה. יש שאלה מהו הגבול הסביר בין מחשבה שמטרידה סתם בגדר הסביר ומה הופך למחשבה טורדנית שהולכת לכיוון OCD. פעמים רבות המצב הוא בתחום האפור והשאלה העיקרית איננה האם יש מחשבות או התנהגויות שכאלה אלא באיזו תדירות זה קורה והאם זה פוגע במשהו באיכות החיים. אם מדובר רק במכונית ואת מרגישה איתו נוח אני מציע להסיר את העניין מסדר היום. נטייה אובססיבית קומפולסיבית היא תופעה די נפוצה באוכלוסיה וברמות נמוכות שלה איננה בהכרח מפריע לחיי השגרה. אם את רוצה שוחחי איתו באופן גלוי, אמרי ששמת לב להתנהגותו לגבי המכונית ותשאלי אם גנבו לו את המכונית פעם או משהו דומה. אולי תקבלי תשובה שתניח את דעתך, או לפחות תתן לך קצה חוט האם הכיוון שחשבת עליו אכן נכון. גם אז, אין מקום לפחד, זו לא תופעה כל כך חמורה שאי אפשר להתמודד איתה, אבל מכאן צריך כבר להבין את הדברים באופן אישי עבורו וכמובן עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן
אובחנתי כסובלת מחרדת בחינות, שאלתי היא מה עדיף טיפול אינדבידואלי או פרטני?
שיר שלום שתי האפשרויות שציינת זהות. אני מתאר לעצמי ששאלת האם עדיף אישי או קבוצתי. בעיקרון אפשר להיעזר בשתי צורות הטיפול הללו ולכל אחת יתרונות וחסרונות משלה. אני מציע לשאול ישירות את מי שהציע לך את האפשרויות מה הוא ממליץ. בברכה ד"ר אורן קפלן
אוסיף רק שבמפגש הקבוצתי היתרון שאת שומעת אחרים ויכולה להיעזר בנסיונם ולראות שמה שקורה לך קורה גם לאחרים. במפגש האישי אפשר להתמקד יותר ישירות בך ובבעיה שלך אבל אין את האינטראקציה הקבוצתית. בברכה ד"ר אורן קפלן
מישהו מוכן לומר לי לאיפה פורום פסיכאטריה של ד"ר הידש נעלם?
מוזר לחלוטין. הוא נעלם.
לא נעלם. פשוט לא מפויע בעמוד השער. הקישו דר' הידש בחיפוש באתר וזה יפתח את הפורום. בי
שלום, אני בן 30 סובל מבעיית שלפוחית ביישנית (לפחות ככה נאמר לי מהאורולוג) הדבר מתבטא שאני לא יכול להטיל שתן בסביבה שאני לא מרגיש נוח בה,לפעמים זה במקומות ציבוריים ,לפעמים זה אצל חברים,ולפעמים אפילו בבית שיש אורחים לפעמים כשאני צריך דחוף מאד בד"כ אין לי בעיות,אבל יש גם מקרים שהשתן יוצא בצורת טיפטוף ובצורת זרימה לא סדירה ,לפעמים גם בגלל התסכול שהשתן לא יוצא אני מנסה בלחץ וזה יוצא חלקית אם תחושה של צורך כמו כן כיום אני מובטל ובזמן האחרון אני צריך ללכת להתיל שתן כל שעתיים בערך יכול להיות שזה כתוצאה מלחץ נפשי או סיבה נפשית כלשהי ? (כמות השתן יחסית קטנה כל פעם וקצרה) עשיתי בדיקות אורולוגיות ,אולטראסאונד ואירודנמית הבדיקת אולטראסאונד הראתה שארית שתן וזה היה לפני שנה וחצי ,ולפני חצי שנה עשיתי את הבדיקה האירודנמית והכל היה תקין חוץ מבדיקת הflow שלא יכולתי לבצע בגלל השלפוחית הביישנית בכל אופן רציתי לדעת כיצד אני יכול להתגבר על הבעיה של האי יכולת להשתין במקומות לא נוחים ?(נאמר לי פעם שזה כתוצאה מקונפליקטים פנימיים) אשמח אם תוכל להפנות אותי לספרות מתאימה או לאתר או כל עצה טובה ,כרגע אין לי כסף להתחיל טיפול ריפואי אצל פסיכולוג בכבוד רב, זיו
שלום זיו, אינני יודעת אם אוכל לסייע, אך היה לי חבר שגם היו לו בעיות כאלה, לא ניסיתי להתערב יותר מידי,למרות שבאמת רציתי לעזור, כי נראה לי שהוא די סבל מכך. אך נראה לי שזה די הציק לו שהתערבתי בכך.פעם הצעתי לו ללכת לאורולוג כשהיתה לו בעיה כלשהי. והוא הלך. נתנו לו כדורים. היה קשה לו גם להטיל שתן מייד אלא לאחר זמן מסוים. כדאי לך לפנות לרופא המשפחה ולהסביר לו את כל הבדיקות שעשית ומה הוא מציע כעת. בטוח יש פיתרון לכך. אולי יש קשר לבעיות נפשיות. אני מניחה שכל מיני מצבים נפשיים בחיים משפיעים על הגוף שלנו, וצדק מי שאמר: "גוף בריא בנפש בריאה" וגם ההיפך הוא הנכון.ו"אין חכם כבעל ניסיון".... אני מניחה שאם עברת כל מיני ארועים וציינת שאתה מובטל, או שיש לך לחץ נפשי כלשהו מארועים שחווית כפרידה, מצוקה נפשית כלשהי, זה רק "יתרום" לבעיה. חוץ מהבעיות הנפשיות אם אתה שותה הרבה בעיקר תה/קפה גם זה מגביר שתן. מעצמי אני יודעת כאשר אני בלחץ, השתן מוגבר יותר ותכוף. אני בד"כ גם מתעוררת באמצע הלילה, אמנם פעם אחת, בשל כך, אבל נראה לי שזה עוד בגדר הסביר. הבנתי שאין לך אפשרות לטיפול פסיכולוגי, וזה אכן יקר......אך אולי טכניקות רגיעה ודיבור עצמי יוכלו לסייע לך. אתה חייב להסביר לעצמך כי אין לך ממה להתרגש שיש לידך אורחים/חברים וכד', לנשום עמוק, להירגע......יהיה טוב. האם זה משהו של הזמן האחרון? או האם זה משהו שכבר יש לך זמן רב ולאו דווקא צץ בזמנים בהם אתה בלחץ נפשי? ההתאפקות לא טובה כי זה עלול לגרום לדלקות שתן (אשר האיפיונים הם טפטוף שתן, כאבים בבטן תחתונה ואף תחושה של "שורף"), אך אני מניחה שזאת לא בעייתך. תשאל תחילה את רופא המשפחה.... רק בריאות!
אור את אכן אור (יש לנו שמות עם משמעות דומה גם אם הם בדויים :)) ותודה רבה לך בכל אופן כל הנאמר ידוע לי ,ניסיתי לדבר עם הרופא משפחה ואין לא עצה ,ניסיתי ללכת גם לנורולג שאולי זה משהו עצבי במערכת העצבים,הרחקתי לכת לטיפולים אלטרנטיבים כגון דיקור שלא שינה לי הרבה את המצב אני מניח שחלק מהבעיה שלי זה מאין פחד (שאני לא מבין אותו וממה אני מפחד) זה כאילו אני בא לשירותים וכמו שאדם מתאפק ולא יוצא לו שתן שהוא לובש מכנסיים ככה אני במצב שאני בשירותים , ושאני רגוע ושלב יש זרימה טובה והכל טוב (עדיין יש את התקיפות בשתן) תמיד היה לי בעיה להשתין ליד זרים אבל איכשהו התגברתי על זה בתקופת הצבא ובטיולים,אבל היום זה כאילו חזר ובעוצמה מאד חזקה
זיו שלום אחת השיטות היעילות בנושא היא טיפול בהיפנוזה. נסה לברר בקופת החולים שלך אם יש אצלם פסיכולוגים או רופאים המטפלים בהיפנוזה כך שהעלות הכספית לא חייבת להיות שיקול בעניין. הטיפול הוא קצר יחסית ועשוי להיות יעיל מאוד. בברכה ד"ר אורן קפלן
דרך קופ"ח יש רפואה משלימה והם עושים היפנוזה , כמובן, לאחר אבחון, שאתה חייב לעבור.
כל סוף השבוע הזה אני מתבשלת בתוך עצמי, מתוחה ועצבנית והחלטתי לנסות ולכתוב כאן ואולי לשאוב עידוד או תובנות שאני לא מגיעה אליהן בעצמי. אני עובדת במקום בו עובדות יחד איתי עוד 4 בנות + בוסית (אין גברים במשרד). התחום בו אני עוסקת שונה מהתחום בו עוסקות שאר הבנות. בהתחלה הסתדרתי טוב עם הבנות אבל בגלל הביישנות שלי והקשיים שיש לי להיכנס לתוך קבוצה, קצת הבדלתי את עצמי וזה הלך והחמיר. עם הזמן יצרתי קשר חברי מאד טוב עם הבוסית וזה יצר חוצץ עוד גדול יותר ביני לבין שאר הבנות. בשבוע שעבר היה אירוע משרדי של כל הסניפים ורק אני והבוסית החלטנו ללכת (לכולם היתה אפשרות להצטרף, הן לא רצו). למחרת הייתי צריכה להיות באחד הסניפים כדי ללמוד משהו שקשור לעבודה שלי. משום מה שני הדברים האלה יצרו המון גלים במשרד. הבוסית סיפרה לי שהן ניגשו אליה ושאלו אותה למה הייתי צריכה ללכת לשם, מה היה לי לחפש שם ולמה היא לקחה רק אותי לאירוע. אחת הבנות אף אמרה לה שאני שונה מהן ולכן הן לא מסתדרות איתי. עד עכשיו המילה הזו כואבת לי. למחרת כשהגעתי למשרד כמעט אף אחד לא דיבר איתי. אני מרגישה המון עוינות במשרד מצד כל הבנות. אני לא חלק משום דבר שהן עושות ביחד. אני תמיד לבד וזו הרגשה איומה. לא קוראים לי לשיחות בנות, לא לארוחות צהריים, לא מתקשרים אלי כשאני חולה וכד'. בחודשים הראשונים שלי שם עוד ניסיתי להתחבר אליהן (למשל הזמנתי אותן אלי הביתה לארוחה) אבל עם הזמן היתה התנתקות גדולה מאד. פעם אחת עשיתי להן שיחה וניסיתי להבין מה קורה פה. הן אמרו שהן מרגישות שאני מרכלת עם הבוסית עליהן ומלשינה עליהן ושמוזר להן שיש כזה קשר ביננו. בנוסף הן הרגישו שמהיום שהגעתי למשרד לא ממש התעניינתי בהן אלא רק סיפרתי על עצמי וזה חרה להן. הבטחתי לשים לב, לחשוב ולשנות ואכן כך עשיתי. אני יודעת שלא שאלתי הרבה עליהן כי חששתי. אני תמיד חוששת לשאול שאלות כשאני מכירה אנשים חדשים כדי לא לפגוע בנקודות רגישות, כדי לא לקבל דחיה, כדי לא לומר שטות. אני פונה למה שבטוח -לספר על דברים שאני לא יכולה לטעות בהם, על עצמי. חשבתי גם וראיתי שהן צדקו בכך שהיו דברים שסיפרתי לבוסית בהסח דעת ומאז תיקנתי את דרכיי ואני שמה לב למה שאני אומרת לה. יש ביננו קשר חברי חם ואנחנו משתדלות לא לדבר על הבנות במשרד. אני אפילו לא מספרת לה כמה רע לי שם. בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות. אני מלאת כעס על היחס כלפי ועל כך שהן כל כך כעסו שהייתי באירוע של החברה ובסניף השני למרות שזו זכותי להיות באירוע כזה וגם הן יכלו לבוא ולמרות שההליכה לסניף השני היתה כדי ללמוד משהו שקשור בעבודה אבל אני לא יכולה להתעמת איתן על כך כי אני לא אמורה לדעת שהן פנו לבוסית והתמרמרו על כך. חשוב לציין גם שבמסגרת העבודה שלי אני צריכה לצאת הרבה לפגישות וגם זה מעורר המון הדים. אני תמיד מקבלת את ההרגשה שאני מרמה אותן וצריכה להתנצל על היציאות האלה למרות שהן קשורות אך ורק לעבודה ומעולם לא ניצלתי את היציאות שלי למטרות אישיות. אני יודעת בדיוק איפה טעיתי ולא מצליחה להפסיק לאכול את עצמי. אני יודעת ששיניתי את מה שהפריע להן ולקחתי לתשומת ליבי אבל לא נראה שזה עזר. הפכתי לשעיר לעזאזל של המשרד ואני מרגישה כל כך לבד. אין לי אומץ לשוחח איתן שוב, במיוחד משום שרמת העוינות עלתה כלפי ואני מרגישה אחת מול רבים. כל כך קשה לי ורק המחשבה על לבוא מחר למשרד ולהיות שוב לבד, מלאה כעס ועלבון, מעוררת בי חלחלה. אנא עזרו לי
לרב אני בחורה שקל מאד לקשור איתה קשר, ויש לי הרבה חברים. אבל היתה סיטואציה אחת בחיים שהיתה קשה מאד ולא מובנת לי. זה היה כשהייתי בצבא, והייתי במשרד עם עוד בנות. ונוצרה שם אווירה, כמו שתארת, שפשוט היה לי קשה לבוא בבוקר. די דומה למה שאת מתארת - עוינות, ריחוק, זלזול, רכילות... בהתחלה זה נראה לא נורא, סתם יום או שעה, בהמשך זה התדרדר לרמה שממש ממש סבלתי. בסוף עברתי משם. בנות יכולות לפעמים להיות נורא קשות. נורא. נורא. אני די שונאת בנות :) וגם אוהבת. אני לא יודעת מה הייתי מייעצת לי עצמי אז לעשות, משום שעד היום אין לי ממש תובנה ללמה דברים קרו ככה שם, ובמקרים אחרים אחרת. במקרה שלך כיום, אני חושבת ששיחה עם אחת מהן, אחת שאת הכי פחות מרגישה רע איתה, ושאת יכולה לשתף אותה במצוקה שלך יכולה להביא לשינוי. בסופו של דבר, החבורה לא מודעת לרב לעוצמת הרגשות שיש למי שהופך להיות האאוטסיידר לה. החבורה מגדירה את עצמה דרך האאוטסיידריות, אבל דברים כאלה יכולים גם להשתנות. האם יש מישהי שם, אחת, שנראה לך שהיית יכולה לדבר איתה? בסופו של דבר, אם זה לא ישתנה, הייתי מחפשת מקום עבודה אחר. אין טעם לסבול כל כך עמוק בחיים. השאלה היא האם זוהי סיוטאציה מוכרת לך? אם כן, אז אין ברירה אלא להתמודד. אם אלא בעיקר נסיבות, אפשר לפעמים להגיד - "זה לא אני, זה הם, והנסיבות, וגורם מיסתורי של כימיה שלא תמיד מובן" וללכת.
שלום לך, היו שאמרו שבנות יחד בלבד זה "קן צרעות".....וכנראה לא טעו. אין לי מושג למה בנות צריכות להיות מכשפות אחת לשנייה, כ"כ צרות עין. גם אצלי במשרד זה כך. אומנם יש גברים, אך הבנות זה משהו בלתי נסבל. מרכלות, מגעילות ובייחוד שכרגע הבוס עזב ומישהי החליטה שהיא כרגע ה"בוסית". יש אופי "חרא" לחלק מהנשים שהן בתפקיד ניהולי להיות מכשפות ורעות בדרגה שלא תאומן. איך צריך להתנהג איתה? עד עתה לא היו חילוקי דעות עימה, אך מהרגע שמינתה עצמה כבר החלה לריב עימי. הסתבר שלא רק בעבודה זו היתה "מכשפה" אלא גם בעבודות קודמות וגם השכנים שלה חושבים כך..... יש אף גברים בעבודה שטענו שהיא "הציעה" להם לשכב עימה (היא נשואה) ואף הציעה לחלק משרות נכבדות במקום. ????
רונה שלום לסיפור שלך יש שני היבטים. האחד הוא הקשר השלילי שנוצר עם עמיתותיך לעבודה, אבל השני שלא מודגש מספיק הוא הקשר הטוב שנוצר עם הבוסית שלך, ולא הייתי מפחית מחשיבותו. אינני יודע להסביר מה קרה אצלך במשרד, אני מתאר לעצמי שזה סיפור מורכב ויש לו ללא ספק כמה מקורות. יש כאן את האישיות הפרטית של עמיתותיך ושלך, את הקנאה שמתעוררת מצידן והחשדנות שמלווה לה, ועוד. לא קל להיות במקום בו עוינים אותך והשאלה האם הקשר הטוב עם הבוסית מכפר בכל זאת על כל זה, האם את יכולה לשתף אותה ואולי לנסות להיעזר בה כדי לשנות את הדברים. בחלק מהארגונים יש יועצים שיכולים לבוא כאנשים אובייקטיבים מבחוץ ולטפל בבעיות מסוג זה, במידה ויש אצלכם יועץ ארגוני נגיש היה כדאי לשוחח איתו ולברר אם יוכל לעשות משהו. לפי מה שאת מתארת קשה כעת לשפר את היחסים באופן ישיר עם הבנות, יש משהו שלא מאפשר את זה. יכול להיות שכדאי לנסות להוריד פרופיל, לעשות את עבודתך כראוי ולא להתאמץ ליצור עימן קשר, כמו גם לא להתעמת איתן. במידה והן לא מיקשה אחת, ויש אפשרות לשוחח עם אחת מהן שבכל זאת יותר ידידותית מהשאר, שווה לנסות. בכל מקרה, חשוב שתנסי לחשוב איך את מגבשת תמיכה חברתית מחוץ למקום העבודה מה שאולי יפחית את עוצמת הכאב ממה שקורה לך בתוך שעות העבודה. לבסוף, שווה לחשוב האם כל זה הוא פשוט מצב ביש של חוסר מזל או שיש כאן משהו שקשור גם להתנהלות שלך בחברת אנשים. במידה ואת מרגישה שיש לך חלק בכל העניין וזה מטריד אותך שווה לפנות בהזדמנות לייעוץ בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה לכולם על התשובות. רציתי להוסיף שדיברתי עם אחת מהן שהרגשתי שהיא הכי פחות עוינת והשיחה עזרה קצת בהיבט שהיום היא משתדלת להיות יותר נחמדה אלי אם כי משום מה שהן כולם ביחד יש פשוט עוינות והתעלמות כואבת. כבר כמה חודשים שאני פשוט עושה את העבודה ומתעלמת מהקשרים החברתיים במשרד וזה עבד די בסדר עד אותה תקרית לפני כמה ימים. הקשר שלי עם הבוסית הוא קשר חם וטוב, אני מרגישה נוח איתה אבל אנחנו לא עוברות את הגבולות (כמו למשל להיפגש מעבר לשעות העבודה, לקבל טובות הנאה וכד'). מבחינת העבודה אני לא מקבלת ולא מבקשת ולו פסיק קטן יותר ממה שאחרות מקבלות. מעולם לא ביקשתי ולא קיבלתי התייחסות יתר. לכן גם אני לא מבינה על מה הקנאה והכעס הגדולים. אני פשוט אובדת עצות וקשה לי מאד. חבל לי לוותר על העבודה כי התנאים טובים, השעות נוחות, המשכורת טובה, העבודה מעניינת, אני מסתדרת מצוין עם הבוסית. חבל לי לאבד את כל זה בגללן אבל השאלה היא מה עושים? אני כבר מוצאת את עצמי ממש במתחים בגלל זה. היום כל היום בכיתי. רע לי נורא להיות האאוטסיידריות וקשה לי מאד שאני יודעת שגם אני הובלתי לזה בהתנהגויות מסוימות. אני אוכלת את עצמי וקשה לי להירגע מזה.
שלום ברצוני לשאול לאיזה סוג של אישיות או סוג של תופעה נפשית מתאימה תגובה של אדם שכאשר הוא חש שחושדים בו במשהו (למשל רומזים לו שהוא נראה להם הומו) אז הוא מתחיל להאמין שהוא באמת כזה על אף שהוא לא כזה ועל אף העובדה שזה לא יגרום לו לעשות דברים כאלה אלא פשוט יאמין שהוא כזה ויאמין בדברים שמספרים לו על עברו כאילו מה הוא עשה. למשל אם אומרים לו "תשמע אדוני אתה במשך ארבע שנים בגדת באשתך" אז בהתחלה הוא מתנגד אבל אחר כך הוא מתחיל להאמין בה שאומרים לו ומתחיל לפתח רגשי אשמה ומתחיל להודות שבאמת הוא בגד באשתו (למרות שזה לא נכון). איזה תופעה נפשית או סוג אישיות, מתאימה לתגובה כזו ?
הדס שלום מדובר בתופעה של שכנוע עצמי שקוראת לא פעם. מחקרים בארה"ב (למשל של אליזבט לופטוס) חשפו מקרים בהם אנשים הודו בכל מיני דברים שלא עשו באמת, כולל פשעים שונים, רק בגלל שבתוך מצבי לחץ האשימו אותם בכך. אין ספק שיש לעניין גם היבט אישיותי אבל אין לכך הגדרה חד משמעית. אני חושב שההגדרה עצמה לא באמת משנה אלא העובדה שהדבר קורה ושצריך לפתח אליו מודעות. זה עשוי לאפיין יותר אנשים שיש להם מחשבות טורדניות מאחר ומחשבות שחוזרות ונשנות עשויות בנקודה מסויימת להטעות ולעוות את המציאות. יש ללא ספק עוד אפשרויות רבות ולכן הייתי מנסה להתמקד בפיתוח מודעות לבעיה ולא בהכרח בהגדרה מדוייקת שלה מבחינה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן
האם מהתקפי חרדה יכולים להיות דקירות בלב, מעין מכת חשמל קטנה אשר מעבירה זרם בגוף גם שאין התקף?
אור שלום התופעה שאת מתארת אפשרית בהקשר לחרדה. עם זאת, כדאי בכל מקרה לפנות לייעוץ לרופא המשפחה. בברכה ד"ר אורן קפלן
לפני כחודש חזרו לי התקפי חרדה אשר טופלו בעבר בביו פידבק. כעת פניתי לפסיכולוגית לצורך פסיכותרפיה אשר המליצה לי לשלב תרופות, אך סרבתי. בינתיים, חזרו אלי מהמוסד להשכלה גבוהה בו אני לומדת אשר פניתי אליהם לצורך קבלת שירות פסיכולוגי. כעת אני בדילמה: מצד אחד אני די מרוצה מהפסיכולוגית, אך היא יקרה ומצד שני יש לי את השירות במוסד אשר זול הרבה יותר. האם כדאי לי בתחילה להמשיך עם שניהם ואח"כ אחליט? אשמח להצעה.
אכן דילמה. אבל: 1. אם המטפלת הנוכחית עוזרת וטובה - חבל לעזוב (לא קל למצוא מטפל מתאים) 2. נראה לי שאת יכולה להגיע לפגישה אחת (מקסימום שתיים) עם המטפלת מהתחנה באוני' ולהתרשם ממנה - זה לא 'בגידה'. 3. אם הקושי הוא כלכלי, את יכולה לבקש מהמטפלת שלך הנחה - זה מקובל ולגיטימי. לא יודע אם עזרתי, בכל מקרה, שיהיה בהצלחה.
תלוי כמה זמן את עם הפסיכולוגית הפרטית. לא כתבת כמה פגישות היו כבר. ככל שיהיו יותר פגישות בהתאמה גם פחות כדאי לעזוב את הטיפול כי לא עוזבים משהו שמאד עוזר. אם את חושבת לעבור תבדקי קודם מי נותן את הטיפול באוניברסיטה (סטודנט, מתמחה או פסיכולוג קליני מומחה) וכמה פגישות ניתן לקבל. כדאי שתפני גם לרופא פסיכיאטר בקופ"ח כי לחרדה יש טיפול תרופתי יעיל וחבל סתם לסבול.
תודה על פנייתך, לשאלתך: הייתי אצל הפסיכולוגית 3 פעמים.
אוריאנה שלום אני חושב שהרעיונות שהוצעו כאן מתאימים. את יכולה לומר בצורה ישירה גם למטפלת שלך וגם למטפל החדש שיש לך בעיה כלכלית ולכן את נאלצת להחליף טיפול שבסך הכל נראה לך מתאים, למעט ההיבט הכספי. נסי פגישה או שתיים כדי להתרשם ואז תחליטי מה לעשות. הרעיון לשאול את המטפלת הנוכחית לגבי הנחה נראה לי לגיטימי גם כן. יש כאן שאלה מאוד מעשית, האם את מסוגלת לשלם את הטיפול הפרטי במידה והטיפול במסגרת הציבורית לא מתאים לך. במידה והתשובה חיובית שווה לשקול את העניין בלי קשר לאפשרות הזולה יותר, ואם זה בלתי אפשרי ההתלבטות נגמרת בכל מקרה. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב אני נמצאת בטיפול מסיכולוגי שלושה חודשים. טיפול מאוד אינטנסיבי וטוב. לפעמים יש לי נפילות במצב הרוח, עד כדי תחושה עמוקה של דיכאון ועצב. בפעם האחרונה השתוקקתי מאוד לחיבוק מצד הפסיכולוג שלי. לא משהו ארוך או ארוטי חלילה, אלא חיבוק פשוט וחם לשתי שניות. הרגשתי שזה יעשה לי המון, אבל התביישתי לבקש. יש מקום לבקשה כזו? אני יודעת שבעיקרון מגע בין מטופלת למטפל אסור, אבל חיבוק עדין זה לא נראה לי משהו היסטרי. תודה על תשובה.
את יכולה לספר על הרצון לבקש? הרצון שלך בפני עצמו מספר הרבה, ואת יכולה, אולי, בזכות זה שתדברי על כך לזכות בתחושה שאת אכן מחובקת - גם בלי באמת להתחבק. למיטב ידיעתי מגע בין מטפל למטופלת הוא נושא רגיש מאד, ויש הרבה סיבות לא להכנס אליו כלל. לעומת זאת, את התחושה של החום אפשר לקבל גם בדרך אחרת. בטיפול יש מצד אחד נתינה, קירבה, אהבה, ומן הצד השני - כל כך הרבה חוסר. איכשהו צריך להסתדר עם זה. החוזק של הטיפול הוא גם החולשה שלו. שהאפשרות לחוש בטחון מגיעה יחד עם חוסר הבטחון... הקירבה הגדולה מגיעה עם התחושה של הרצון לעוד ומודעות לחוסר הגדול שיכול להיות מוכל בתוך אדם.
קרן שלום הרצון במגע פיזי מובן במיוחד במצבים קשים, אבל בתוך הקשר הטיפולי זה יכול לסבך את הדברים. החיבוק הנפשי והרגשי שיכול לקרות במפגש הטיפולי עדיף ויכול להעניק לך את אותו הצורך שעלה בתוכך. את בהחלט יכולה לספר על מה שקרה ולקבל התייחסות לכך בטיפול. הפגת תחושת הדיכאון והעצב יכולה לקבל בטיפול פסיכולוגי מענה ברמות שונות והמגע הפיזי לא בהכרח נחוץ לשם כך. בברכה ד"ר אורן קפלן
לד"ר גידי שלום, זו רק טזה ולא המציאות. אם אדם במצב קשה זקוק לחיבוק אז למה לא לתת לאנשים לחבק אותו? כולל המטפל, וגם למטפל יש רגשות, ולמה המטפל צריך לחסום את עצמו מבחינה ריגשית? אם מדובר בחיבוק למטרת תמיכיה נטו? אשמח לשמוע את דעתך שבת שלום מגי
היי אני מטופלת כבר 8 חודשים אצל פסיכולוג מקסים. אנחנו מתקשרים מצויין, אני פתוחה איתו, ומרגישה שאנחנו באותו "הראש". אבל יש מספר בעיות. ראשית, בעבר התחלתי טיפול אצל פסיכולוג אחר, כששהיתי בחו"ל. הפסקתי את הטיפול בחו"ל כי מצבי גם היה טוב ביותר וגם ובעיקר כי הרגשתי שהפסיכולוג לא כנה איתי לגמרי. הרגשתי שלא כל מה שהוא אומר אכן אמיתי, ויש דברים שהוא אמר רק כדי לרצות אותי- דבר שלא אהבתי כלל. אבל מבחינת כימיה עם הפסיכולוג בחו"ל היתה כימיה מעולה. הרגשתי שהוא כל עולמי והתייחסתי לכל מילה שלו בכובד ראש. עם הפסיכולוג הנוכחי, לעומת זאת, אני בטוחה בו, בכנות שלו, הוא לא יודע להסתיר, וזה חשוב לי -לטוב ולרע. אבל כמו שאמרתי יש בעיות. ראשית הגעתי אליו כשאני לגמרי ממוטטת. החיים שלי עמוק עמוק בבוץ. כבר חצי שנה אני מטופלת עימו, וחוץ משיחות נעימות שיש בינינו ותחושה טובה שיש לי בפגישות - מחוצה להם החיים כסדרם. כלום לא השתנה, להיפך. לעיתים בגלל שהוא קיים בחיי אני הופכת לתלותית בו, דבר שגם מחריף את התחושות שלי כלפי עצמי. שנית, למרות השיחות הנעימות שלנו, הוא מביט המון בשעון, מתחיל את הפגישות לעיתים, לא נדירות, באיחור, ובכלל נראה לי שאני מנסה למצוא בו דמות משמעותית בחיי (כמו הורה אולי?) והוא מעבר לכך שהוא המטפל שלי לא מוצא בי כלום. בנוסף יש לו משפחה גדולה עם ילדים קטנים, דבר שגורם לו אחת למס' שבועות לבטל פגישה בפתאומיות - דבר ששוב מבהיר לי כמה הוא חשוב לי ולמרות שהוא נחמד והכל - אני לא חשובה לו מאוד, לא מרכזית בחייו. ברור לי שבגלל שהוא הפסיכולוג שלי- הוא אמור להיות משמעותי לי יותר, ובכל זאת, התחושה הזו שרק בפגישה הטיפולית - אני מרגישה שהוא "שלי" ומחוצה לה- לא. הורסת אותי. אני לא מצליחה להפוך אותו לבאמת משמעותי בעיניי בלי לחשוב על המשפחה שלו ועל כך שאני פסיק קטן בחייו. והבעיה האחרונה והכי חשובה מבחינתי. נדמה לי שסגנון הטיפול שלו לא ממש בשבילי. הפסיכולוג הקודם שלי דחף אותי והלהיב אותי ונזף בי וכו' וכו' ואילו הוא יותר רגוע. אני חושבת שזו אדישות בזמן שהוא אומר שהוא לא חושב שהוא צריך לנזוף, שזה לא תפקידו. אני צריכה משמעת והוא בשלו. עדין כזה. האבחנות שלו לפעמים קולעות, ובפעמים רבות משמ לא. קשה לי לעשות השוואה בינו לבין הקודם, כי עם הקודם הייתי בטיפול ממש קצר בזמן שעם הנוכחי כבר עברתי תקופה ארוכה. יש לי בעיה לקום ולעזוב, כי אולי האשם הוא בי, שאני מחפשת מטפל מושלם, אבל אולי בכל זאת התחושה שלי, שגם אם הוא לא באמת אדיש וסביר להניח שהוא לא. אבל עדיין משהו בסנון שלו לא מתאים לי, למרות שכל השאר כן. אשמח מאוד מאוד על תשובה. וברור לי שההחלטה צריכה להיות שלי, אז אין צורך להדגיש זאת. אבל אודה על תשובה שבה תאמר לי האם זה טבעי התחושות האלה? האם אני צריכה להקשיב לתחושות שלי, או שזה שהשיחות נעימות זה מספיק? והאם העובדה שאני כל פעם שאני הופכת אותו למשמעותי בעיניי - אני ישר מדכאת את זה ומזכירה לעצמי שאני פסיק קטן בחייו- האם זה משהו שעם פסיכולוג אחר שיודע יותר להיות עקבי בפגישות ולתת תשומת לב זה לא יקרה? תודה נטע
שכחתי לציין, שאני רואה שהרבה פסיכולוגים מחדדים את הבעייתיותש ל המטופלץ למשל מסבירים לו שאם הוא עושה כך וכך זה אולי בגלל פחד מקשר וכתוצאה מכך כך וכך. הוא לא עושה את זה. אנחנו פשוט מדברים ומדברים ומדברים. ונבנה בינינו קשר טוב וזהו. בטח יש לזה מטרה -אבל מהי? והאם זו מטרת הטיפול לבנות קשר טוב וזהו? כשאני מבקשת שיהיה ברור הוא אומר שאין לו אבחנות ספציפיות, ושאני כמו כל אדם לא יכולה להיכנס למסגרת של אבחנה כזו או אחרת... בקיצור מה עושים?!
אבל נושא אחד מרכזי חוזר בו - והוא התלות שלך בו, והיותו משמעותי עבורך, מול האימה והתחושה הקשה שנובעת מההכרה שאת "רק מטופלת", ושמחוץ לטיפול ולפגישות יש לו משפחה, ועיסוקים אחרים. בגלל שאת מדגישה את הנושא הזה, אני חושבת שיתכן והרצון שלך לעזוב ולחפש "זוגיות" מוצלחת יותר יכול לנבוע מכך. אני חוששת שאולי יש מטפלים שיתאימו לך יותר, אבל אני חושבת שזה כמעט בלתי אפשרי למצוא את המושלם. לעומת זאת, מצאת מישהו הגון, נחמד בעיניך, שאת יכולה לשוחח איתו על הרבה דברים. נראה לי שיש לך ציפיות מוגדרות למדי ממה את רוצה לקבל מהמטפל, ולכן, דוקא מסיבה זאת, אני חושבת שאולי זה טוב שהוא לא "בשטאנץ" שאת מדמיינת או מחפשת. הרבה פעמים נדמה לי שאנשים - ואני ביניהם - מחפשים "ישועה" דרך הטיפול. מחפשים משהו מאד אידאלי, מושלם, בלי הרבה מאמץ וקושי. אבל המציאות, היא שונה. כמו שאמרתי, יתכן שיש מטפל שמתאים לך יותר, אבל יש גם נזק בנדודים בין מטפל אחד לאחר. זה "מריח" כמו בריחה מהתמודדות עם המציאות, זה יכול להוות טלטלה רגשית לא קלה, ולא לאפשר לך להתקדם עם הנושאים מהחיים שלך שבגללם הגעת מראש לטיפול. לעומת זאת, נראה לי שאת כן יכולה להבהיר לו את אי הנוחות שלך מאי הסדר בטפול -מאיחורים וביטולים. זה באמת נראה לי משהו שמקשה. וכדאי לך גם לדבר על התחושה שאת אינך משמעותית. אני נורא מבינה את זה. אני מרגישה את זה יום יום. אבל איכשהו, יש בכל זאת איזה מינון של דאגה ובטחון, מינון של "היותך משמעותית" (למשל, האם הוא זוכר דברים שאת מספרת לו? אם כן, הרי שהוא מחזיק אותך בזכרון שלו. האם הוא מגיב לרגשות שלך כמו מישהו שכבר מכיר אותך? אם כן, הרי שאת קיימת ומופנמת בתוכו). שמאפשר בכל זאת לסבול את כל העניין ואולי דרך זאת גם להעזר.
נטע שלום את משקיעה הרבה מחשבה ועוצמות רגשיות בטיפול שלך ולכן עולות גם ההתלבטויות שלך. לא מדובר במבחינתך בסתם קשר אלא במשהו שתופס כעת מקום מאוד מרכזי בחיים שלך ועל גבי הרקע הזה את בוחנת את יעילות הטיפול. אני יכול לומר חד משמעית שלפי מה שאת מתארת אין מקום לעזוב את הטיפול, לפחות לא ברמה המיידית ולפני שכל הנושאים שמטרידים אותך עוברים עיבוד ושיחה רציניים. אלו לא נושאים שקשורים רק להתנהגותו של המטפל שלך אלא מהווים חלק מהתפיסה של קשרים בין אישיים בכלל, מייצגים את הנקודות הכואבות שלך עם עצמך ובמיוחד בקשר עם אחרים, ולא רק בקשר עם הפסיכולוג. דווקא ההתלבטויות הללו שעולות בטיפול יכולות לעזור לך לגעת בצורה מוחשית במה שמטריד אותך באמת בחיים: נאמנות, כנות, השקעה רגשית, פגיעות וכו'. מאחר ויש לכם קשר טוב, את מאמינה בו, אתם בראש אחר והתקשורת קולחת, יש כאן בסיס טוב להמשך הקשר הטיפולי. ככל שהוא יהיה מושלם יותר זה יהיה כואב יותר, והעובדה שיש בו דברים לא מושלמים הופכים אותו לאנושי מאוד ואני חושב שזה עדיף מבחינתך. בכל מקרה, אני מציע לקחת את כל הסיפור ולהציג אותו באופן מלא בפגישה הבאה שלכם. בברכה ד"ר אורן קפלן
איך אני יכולה לדעת אם טיפול קבוצתי יכול להתאים לי? מהו טיפול קבוצתי אנליטי, ומה היתרונות והחסרונות שלו? אבקש גם חוות דעת על מכון כיוונים, אם מישהו מכיר.
שירי שלום הטיפול הקבוצתי יעיל כדי להתמודד עם היבטים פסיכולוגיים שקשורים לאינטראקציה בין אישית. במקרה כזה הקבוצה יכולה להוות סימולציה מוחשית למה שקורה בעולם החיצוני וניתן לקבל פידבק לא רק מהפסיכולוג המנחה את הקבוצה אלא גם מחברי הקבוצה. במידה ויש אפשרות לפגישה שבועית בקבוצה ופגישה שבועית אישית זה יכול להיות יעיל עוד יותר. טיפול אנליטי מכל סוג הוא טיפול בגישה דינמית, כלומר המרחב פתוח לכל מה שעולה והניתוח מתייחס גם לתהליכים לא מודעים. תוכלי לקרוא על הגישה בקישור שלהלן (אינו מתייחס דוקא לטיפול קבוצתי). http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm לפעמים הכינוי אנליטי מתייחס לטיפול לפי גישתו של יונג. תלוי באיזה הקשר שמעת את המונח. ניתן לברר על קבוצות במרפאות השונות של השירות הציבורי. באופן פרטי מכון טריאסט שריג בתל אביב עורך קבוצות, יש בוודאי מסגרות נוספות בברכה ד"ר אורן קפלן
על מכון כיוונים שמעת?
אני בטיפול פסיכולוגי תקופה ארוכה, והתוודאתי על כך שאני מרגישה שאני לא סומכת על הפסיכולוג שלי ושאני לא מאמינה בטיפול והוא לא יאמר לי אף פעם שזה נגמר ושזה טיפול כרוני.. אז הגענו למסקנה שאני רגישה מדי ומתרחקת לא רק ממנו וזה מנגנון הגנה ליצירת קשר... בקיצור אני חושבת שזה פתח איזה כיוון והוא צודק הבעיה היא שיש לי רגשות מצפון שפגעתי בו.. וקשה לי עם זה מה דעתך? האם היה נכון להוציא את הרגשות הללו??
הי מירית. קודם כל אם את חושבת שבאמצעות מה שאמרת פתחתם כיוון לטיפול מועיל ונגעתם בבעיה חשובה, אז טוב עשיתם שדיברת על הדברים שמפריעים לך. שנית, הטיפול והקשר שלך עם המטפל מהווים בדרך כלשהי מיקרוקוסמוס למה שקורה מחוץ לטיפול, ואת אמורה לחוות באמצעות המטפל רגשות שיש לך כלפי דמויות משמעותיות בחייך (תופעה הנקראת העברה) ובאמצעות חוויה זו להגיע לפתרון הבעיה. שלישית, מטפלים רבים מתמודדים עם מה שנקרא acting out של מטופלים, חלק חמור יותר, וחלק חמור פחות. מה שאת מתארת היא סיטואציה שלהערכתי תקינה מאוד בטיפול, והוא חשיפת מחשבותייך ויחסך למטפל. ברור שהיה נכון לעשות זאת, קשה לי להאמין שפגעת בו (או ליתר דיוק שהוא נפגע), זוהי עבודתו. הוא נמצא שם כדי לעזור לך להתמודד,בין היתר, גם עם הכעס וחוסר האמון שמופנה כלפיו. בהצלחה
מירית שלום אין ספק שזה היה הדבר הנכון, אחרת כיצד היית מגיעה להבנה החדשה שעשויה לעזור לך בהמשך הדרך וגם בהמשך הטיפול. אני מציע שאת החשש שפגעת בפסיכולוג תביאי לפגישה הבאה כי גם זה נראה לי מידע משמעותי לא רק בהקשר הטיפולי אלא ליחסים שאת יוצרת גם מחוץ לחדר הטיפולים. תפקידו של הפסיכולוג להתמודד עם התכנים שעולים בפגישה גם אם הם נוגעים בו אישית. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום ... אני כותבת פה כי אני מרגישה שאני חייבת לפרוק את מה שיושב לי על הלב ... במהלך החודש וחצי האחרונים בחיי גיליתי את העולם הוירטואלי . גילית אותו בדרך מקרה .. ..נכנסתי לפורום של גאוה נשית והתוודתי על אהבה אסורה שידעתי לפניי 4 שנים . התוודתי במטרה לנקות את רגשות האשם ולקבור את אותם רגשות אחת ולתמיד . סיפרתי בקוים כללים על הקשר שהיה לי משהו בער בי לרצות לקבל תמיכה של אוזניים קשובות . 4 שנים חיכיתי לשתף אנשים שיכולו להזדהות עם מצבי..התגובה שזה עורר...הרוחות סערו ...קיבלתי תגובות אוהדות . אמטיות מבינות ..כמו שלא חלמתי לקבל ..המטרה היתה לקבור את אותה אהבה . לשחרר אותה מתוכי .. בסופו של דבר התוצאה ההפוכה הושגה .. ..התחלתי להיקשר לעולם שסירבתי להכיר בו ...אחרי מספר התכתבויות קרה הבלתי צפוי והצפוי בהחלט ..גיליתי מישהי מופלאה . אדם שהלב שלי נמשך אליו מבין כל ההודעות והמילים הכתובות ..התחיל הרומן ..ההתכתבויות הלכו ונעשו תכופות יותר ..הקשר הלך ונהפך הדוק ...אחרי שבועיים זה הפך להיות בלתי אפשרי שלא לדבר ..החלפנו טלפונים אחרי משא ומתן מתיש וארוך ..ולא הפסקנו להיות מובכות ..הקשר רק הלך והתהדק ..כל הזמן הזה אמרתי לעצמי שאני בשליטה ..אני רק רוצה להכיר ..לשמוע את הנפש שכל כך למדתי להכיר טוב...שיחות לתוך הלילה והיום שגלשו לחשבונות טלפון של תשלום שכ"ד ממוצע ..ועדיין הקשר לא נרגע ..הוא הופך ולהיות חזק יותר ויותר מכל שניה שעוברת ... האדם שהתאהבתי בה היא אדם שנושאת בתוכה מטען נפשי לא קטן . לא קטן בכלל ..לאט לאט התחוור לי שגם אם הקשר בנינו יתנתק היום .היא תשאב לכאב בצורה חסרת תקנה ... כל יום פעמיים ביום אני רוצה לשחרר ..אני רוצה לקום וללכת ..זה לא בריא או ראוי או כדאי ..מיום שהבנתי את מצבה החמור ..רציתי לנתק כל קשר ...אבל איך עוזבים נפש פצועה ?!..למדתי להכיר את האנשים שסובבים אותה . את אורך חייה המתיש ..כדי לדעת שאני מהלכת על חבל דק..ונדמה שכל מה שאני מנסה לעשות מעכשיו ..זה למזער נזקים .. לא לתת לה להישאב למקומות הרסניים כל כך ..מאז ההיכרות בנינו היא מנסה לבנות את חיה ..ואני מלווה אותה ..יאני יודעת שכל צעד שאני אעשה יגרור אותה מיד למדרון התלול שבתוכה ... אני יכולה לשבת ולכתוב פה שעות - ועדיין ..לא בטוחה שתתקבל תמונה מלאה ... בכל זאת אשמח לשמוע את דעתכם הכנה - מה עושים מפה הלאה ?מה עושים כמנסים להשאיר כמה שפחות כאבים .. ..ולכל החכמי בדיעבד " וסוף מעשה במחשבה תחילה "..אנא תחסכו לי את המשפטים האלה ..היתה הרבה מחשבה גם מתחילת הדרך ..באופן שאתם לא תוכלו לשער .. בתודה מראש - המוטרדת ...
למה לסיים את הקשר למה אתם לא הופכים את הקשר למציאות ? האם זה לא אפשרי ? חבל אתם יכולים להפוך אותו למשהו יפה ואמיתי ?האם היא גם מרגישה כמוך
למאיה תודה שהגבת לסיפור שלי . הקשר בנינו יכול להפוך למציאות - אם נקח את העובדה ששנינו כנראה נמשיך לשקר לסובבים אותנו על מהות הקשר ..שנינו רווקות בנות אותו גיל פחות או יותר .. ..- לשאלה למה עוד לא נפגשנו אני אענה בקצרה ואנ אגיד שבעיה רפואית שלי (שהתחילה לפניי שפגשתי אותה )מונעת ממני לפגוש אותה פנים מול פנים . התחלתי טיפול רפואי קשה ..שאני לא מעוניינת שכך היא תראה אותי ..היא יודעת איך אני נראית ואני יודעת איך היא נראית ... האם היא מרגישה כמוני ?!...כן . נראה לי שכן . לפי מה שהיא משתפת אותי ..הרגשות הם לחלוטין הדדיים ... - מה היית עושה במקומי ?!...
הי את כותבת שהקשר הוירטואלי איתה מרגש אותך,מעצים,אך מצד שני גילית שיש לה הרבה בעיות ואת לא בטוחה שאת רוצה להתמודד איתן נראה לי,שהקשר קצת מעיק עלייך , כי אחרת היית מקבלת אותה על כל בעיותיה אם זה המצב,כדאי שתסבירי לה בעדינות שאת עוברת עכשיו משהוא קשה ואת לא פנויה לקשר הזה כעת אל תילחמי עם הרגשות שלך לא הבנתי כל כך אם מפריעה לך הקשר עם אשה (מה הסביבה תגיד וכולי),או האישה הספציפית הזאת פשוט הפילה עלייך יותר מדי וזה נורא הלחיץ אותך. שיר
לפי דעתי תמשיכי את הקשר אין לך מה להפסיד נראה לי שאם יש בינכם קשר עמוק אולי היא תחכה לך ומתישהו תוכלו להיפגש וכן תוכלו להיות מאושרים אני מדברת מנסיון אישי שדיברתי עם מישהו באינטרנט ונפגשנו רק אחרי שנה והיום הוא בעלי ואנחנו מאוד מאושרים אז לפי דעתי תמשיכי כי היא יודעת את המצב שלך ובכל זאת אתם ביחד והקשר לא נותק אז בנתיים תהני ונכון אולי בסוף גם זה יכול לא להצליח אבל לפחות ניסית ובנתיים נהנית וכן יצא מזה משהו טוב אז בהצלחה
שלום הדברים שאת כותבת מספרים על כוחות מנוגדים שפועלים כעת בחוץ וגם בפנים. מה שמשותף להכל זה עוצמות רגשיות גבוהות, משאלות, חרדות, הכל סביב השאלה מהי אהבה אמיתית ומתי תוכלי סוף סוף להגשים את המשאלות שלך לקשר אמיתי ואושר. לצערי יש לי הרגשה שהדרך עוד ארוכה. את מתמודדת עם שאלות פרקטיות הן לגבי הקשר הזה והן לגבי דברים נוספים בחיים שלך, אך לא פחות חשוב, שאלות של זהות אישית ובלבול סביב עתידך והאופן שאת רוצה שיראה. אני חושב שטוב שאת יכולה להיעזר בפורומים השונים באינטרנט, עם זאת, אני חושב שזה גם מגביר את הבלבול במידה מסויימת. במוקדם או במאוחר הייתי מציע לך לנסות לפנות לטיפול פסיכולוגי ולמקד את כל השאלות במקום אחד ובצורה מקצועית. נשמע לי שההתלבטויות שלך רציניות מאוד וברות השפעה רבה על המשך חייך בעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב בעייתי היא כזאת אני נמצא במערכת יחסים כבר שנה וחצי .ולצערי אין לי אמון מלא בחברתי .אני קנאי לה מאוד .ותמיד דואג וחשש לגביי שהיא תבגוד בי או תעזוב אותי . כמו כן לאחרונה אני ממש עצבני ולא רגוע שהיא לא בקרבתי . באני יכול לצין שבעבר חברתי בגדה באמוני .שאלתי היא איך אני יכול לשקם תאמון שלי בה מחדש .וכמו כן איך אני מתמודד עם הקנאה הרבה שאני רוחש לה. בתודה מרשא על תשובתך
בובי שלום צריך אכן לבדוק האם קנאתך נובעת מדברים הנובעים מהקשר ביניכם או שזו תגובה אישית שלך שלא קשורה ישירות לחברתך. אתה כותב שהיא בגדה באמונך אבל לא מפרט במה מדובר. הדרך לשקם את האמון תלויה בסיבה בגללה האמון נפגע. יש מקום לשיחה גלויה ופתוחה ביניכם בנושא הזה, אבל יתכן שיש כאן נושא שבו תצטרך לטפל בעצמך, למשל דרך ייעוץ פסיכולוגי. היה טוב אם היית יכול לשוחח עם אדם שמכיר אותך טוב ויוכל לתת לך פידבק מה לדעתו הבעיה ומהיכן כדאי להתחיל לטפל בה, מההיבט האישי או הבין-אישי. בברכה ד"ר אורן קפלן
לכבוד ד"ר אורן קפלן שלום רב, אני בת 36 אמא לשני ילדים חמודים נשואה לבעל טוב ומסור. כיום בהיריון בחודש שביעי. מזה מספר שנים הבחנתי בתופעה חוזרת ונשנית של עצבים מרוטים, שמטלטלים אותי וגורמים לי לעוגמת נפש מרובה.אנשים שאינם עומדים ברמת הציפיות שלי , של יושר הגינות סובלנות חינוך ותרבות,מעלים אצלי אגרסיות סמויות מלוות בחוסר שביעות רצון וכל תקרית כזאת משפיעה עליי ברמות הכי עמוקות. אני מבינה שאיני יכולה לשנות את העולם,אך אני לוקחת הכל באופן אישי, דבר שגורם לי לשיבוש מערכות יומיומיות להסתגרות לחוסר ביטחון מצטבר למרות שאני יודעת לעמוד על שלי אך בגדול אני לא אוהבת את התוקפנות שלי ההתלאמות וחמימות המוח שלי.היום אני מוצאת שהמצב הוא בלתי נשלט ולמרות שאני אהובה ע"י משפחתי וחבריי המעטים ,איני יכולה שלא לחשוב שמצבי בלתי נסבל מבחינתי.שאלתי היא אם אני סובלת מאיזה סוג של אובססיביות או חרדות ויותר חשוב איך אני מצליחה להתפטר מרגשות שליליים אלו. תודה מראש.
אל תתעצבני...תרגעי....זה לא טוב לתינוק
הילי שלום את נמצאת כעת בחודש השביעי להריון ואני לא בטוח שהתשובה לשאלתך יכולה להיות מנותקת מההיבט הזה. אני חושב שכדאי להתמקד כעת בדרכים להרגעה עצמית לחודשיים הקרובים עד הלידה ולחודשים שלאחריה. בתקופת ההריון, במיוחד בתקופות המתקדמות, זה מאוד טבעי שסוגים שונים של רגשות יעלו, כולל חשבון נפש לגבי החיים בכלל. אלו תחושות ומחשבות חשובות, ויהיה צורך לבחון אותם בצורה רצינית ומעמיקה, אבל אני חושב שזה לא הזמן. בהחלט יתכן שכעת את סובלת ממחשבות טורדניות וחרדות, אבל זו גם תקופה שמזמינה סוג כזה של תופעות. במידה ואת מרגישה שהעניינים "רותחים" מבחינתך, פני לייעוץ פסיכולוגי קצר שיוכל ללוות אותך בתקופה הקרובה. המיקוד צריך להיות בכלים להרגעה עצמית ואפשרות לפורקן העומס והרגשות. זה לא זמן לניתוח מעמיק ושינוי מבני של דברים, את זה תוכלי לעשות אם תרצי בעוד כחצי שנה אם הדברים יהיו עדיין רלוונטיים ובוערים מבחינתך. בברכה ד"ר אורן קפלן
לפני כחודש וחצי התייעצתי עם הפסיכיאטר בפורום לגבי בתי בת השנה. עברנו לבית חדש, היא עברה לישון לבד ונכנסה למעון אחרי חצי שנה איתי בבית. בעצתו החזרנו אותה לישון עימנו כי היו יותר מדי שינויים לילדה בגילה והרגשנו שהיא במצוקה. במעון המטפלות טוענות שאינן מרימות ילדים על הידיים, ולבתי זה חסר. במו עיני ראיתי איך היא מתחננת לפניהן בתנועות ידיים והן עוברות לידה כאילו היתה אויר. הדבר מתבטא בבית בכך שמרגע הגעתה הביתה היא לא יורדת מהידיים, לא נותנת לי אפילו לשטוף כלי אחד ובלילה שנתה אינה רגועה כלל כשמתוך שינה היא מושיטה ידיים שנרים אותה, מייבבת או פשוט מתיישבת ונזרקת על המיטה. הילדה לא רגועה ועצבנית ולא מוכנה בשום אופן לישון במיטה שלה. אנו כבר מיואשים, אנו לא ישנים כמו שצריך גם אנחנו וגם הילדה קמים בבוקר עייפים והיא גם לא ישנה הרבה במעון (אולי שעה מקסימום שעה וחצי) ואז היא גם חוזרת עייפה הביתה. אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם המצב הזה ואיך לגמול את הילדה משינה איתנו אם זה בכלל הזמן הנכון לעבוד איתה על כך. אנא עזור לי ואם יש צורך אלך איתה לטיפול אך אנא ענה במהרה... אנו ממש מיואשים ועייפים
מקום בעל גישה קצת יותר רכה וקלה עם תינוקות?! הגישה של לא לקחת על הידיים, נשמעת לי גישה ששייכת לזמן אחר. משהו שבהחלט לא תורם לתחושת הבטחון של תינוקת במי שמטפל בה.
ריקי שלום מעון בו המטפלות מתייחסות לילדים כמו אויר איננו מקום שרצוי להשאיר בו את הילדה. אני מציע לדבר על העניין עם מנהלת המעון ולהתרשם כיצד היא מתייחסת לעניין, לא רק מבחינה פרקטית, אלא גם האם גישתה ידידותית, גמישה וקשובה. במידה ולא תקבלי מענה מתאים אני מציע שתחפשי מקום אחר שלגביו תהיי יותר שקטה. במידה ואין מעון אפשר לבדוק אפשרות למטפלת או סוג אחר של מסגרת שהיא קטנה ואינטימית לילדה צעירה כל כך. אין מה לפנות לטפל בילדה מבחינה פסיכולוגית, אם תרצי תוכלי לפנות לקבל הדרכת הורים מפסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן
מה ההבדל בטיפול בין פסיכולוג לפסיכוטרפיסט?
שחף שלום כל פסיכולוג הוא פסיכותרפיסט, אבל לא בהכרח להיפך, כלומר יש פסיכותרפיסטים שהם עובדים סוציאליים, פסיכיטאריים ומטפלים בשיטות נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני בת 27 נשואה שנתיים עם ילדה בת שנה ושמונה.אני כל הזמן מרגישה שהגוף שלי מתוח, כל דבר מעצבן אותי, מהילדה עד הבעל וכל מיני שטויות. ואני ממש לא יודעת איך אני יכולה להרגיע את עצמי מה לא בסדר איתי? אני לא מוצאת עניין בשום דבר, אין לי שאיפות, אני חושבת שעד שאני צוחקת זה פעם בכמה זמן, אני לא מרגישה טוב עם זה. הייתי אצל פסיכולוגית אבל זה יותר מדי יקר בשבילי, הייתי אצל פסיאטר אבל הוא הביא לי כדורים שלא טובים לי, מה אני יעשה? בבקשה תעזור לי. איה
בקשר למתח את יכולה לנסות לשתות תה צמחים מרגיע. קיימים כמה סוגים, כגון תה קמומיל.
איה שלום את מרגישה שמשהו לא בסדר וגם פנית לטיפול. הנושא הכספי איננו סיבה להפסיק טיפול. יש אפשרות לקבל טיפול מוזל דרך קופת החולים או השירות הציבורי. את מתארת מצב בו החיים שלך קפואים והמצב מתדרדר. את צריכה לפנות לטיפול ולא לוותר לעצמך. נסי לבדוק עם עצמך האם הבעיה הכספית איננה תירוץ להתחמק מטיפול. הבעיה במצבים כפי שאת מתארת שהפסיביות, תחושת הלחץ המתמדת, וחוסר העניין בחיים יוצרים דפוס שגם מקשה ליזום טיפול ולהתמיד בו. כך נוצר מעגל סגור בו הבעיה איננה מטופלת. אני מציע שתנסי לקחת את העניינים לידיים ולמצוא לך מסגרת טיפולית שתוכל ללוות אותך במשך החודשים הקרובים עד להיווצרות שיפור משמעותי במצב. אנא קראי את המאמרים הרצ"ב על דיכאון ועל חרדה ובדקי האם הסימפטומים תואמים למה שקורה לך. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
יש לי ילדה בת 16 שמטופלת אצל פסיכולוגית פעם בשבוע בגלל בעית הפרעות אכילה, הפסיכולוגית לוחצת על טיפול פעמיים בשבוע וכשאמרתי שאין לי אפשרות לממן פעמיים בשבוע היא אמרה שהיא תאלץ לוותר גם על פעם בשבוע כי זה אינו פותר כלום. מה דעתך? האם זה נכון או שהיא פשוט לא מקצועית? תודה
פסיכולוגית אמורה להיות גמישה, ולהתאים את הטיפול לצרכי המטופל וליכולתו הכלכלית. זה לא מקצועי לדרוש ממך משהו שאת לא יכולה לעמוד בו מבחינה כספית, ולהציב אולטימטום או זה או כלום. לדעתי? כדאי לעבור למטפלת אחרת שתבין את צרכיכם. נשמע כאילו אכפת לה מהכסף שהיא מקבלת יותר מאשר טובת המטופל.
אבל בתור מי שסבלה מהפרעת אכילה, והייתה בטיפול פעם בשבוע (לפני 12 שנים) אני מצטערת מאד, בדיעבד, שלא הבנתי אז שהייתי זקוקה ליותר מכך. אני חושבת שעוד פגישות היו נותנות לי תמיכה שלא הצלחתי לקבל - למרות הקשר הטוב עם המטפל - מפגישה אחת.
אני חושבת שאם אין באפשרותך לממן שתי פגישות - אין ספק שפגישה אחת בשבוע טובה משום דבר. זאת דעתי. אם הפסיכולוגית אינה מוכנה לבוא לקראתך מבחינה כספית, ואינה מוכנה להמשיך את הטיפול במתכונת של פעם בשבוע - זאת נראית לי התנהגות שמעוררת סימני שאלה. אבל מעבר לכך, אני חושבת שיש חשיבות למה שבתך רוצה. האם היא מרגישה שהיא זקוקה ליותר מפגישה אחת? האם יש לה קשר טוב עם הפסיכולוגית? הייתי משוחחת איתה על זה כדי להבין יותר טוב את המצב.
אירמה שלום אם הפסיכולוגית מרגישה שהטיפול שהיא יכולה להציע לא יעיל במינון כזה זה בהחלט מקצועי לומר זאת בצורה ישירה. יתכן שהישארות במסגרת של פעם בשבוע נותנת תמיכה לילדה אבל לא גורמת לשינויים משמעותיים מספיק כדי לשנות את המצב. אם אינכם יכולים למממן טיפול נרחב יותר כפי שמציעה הפסיכולוגית צריך להתייעץ איתה מה היא מציעה. יש אפשרות לפנות לטיפול בשירות הציבורי, אולם שם הסיכוי לקבל טיפול יותר מפעם בשבוע הוא קלוש בכל מקרה. יש כאן התבלטות לא פשוטה ואני חושב שלא כדאי להישאר עם השאלה בצורה כזו שאתם צריכים לקבל החלטה של "כן" או "לא". זה נושא לדיאלוג וצריך לברר יותר לעומק למה היא מתכוונת שאין טעם להמשיך פעם בשבוע, במיוחד לאור העובדה שהאלטרנטיבה שמוצעת היא הפסקת הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן
די!!!פשוט נמאס לי לפחד כול הזמן . אני מפחדת להקיא והפחד הזה לא עוזב אותי!אני יודעת שהפחד הזה הוא רק סימפטום של משהו אחר של פחד אחר מה אני יכולה לעשות כדי להפטר מהפחד?
נטלי שלום את מזהה את הפחד וכן את העובדה שהוא קשור למשהו נוסף. כדי להיפטר מהבעיה צריך לטפל בה ובגורמים לה. התיאור שלך די כללי כך שאינני יכול להתייחס ספציפית לבעיה, אבל אולי בשלב ראשון כדי לקבוע פגישה עם פסיכולוג, לתאר את הסיפור כולו ולשמוע עצה. מאחר ואת מתארת סימפטומים די חריפים כולל רצון להקיא, יתכן שכדאי להיעזר לפחות לטווח הקצר גם בטיפול תרופתי כדי להרגיע קצת את התופעות. בברכה ד"ר אורן קפלן
היתי בקשר עם מישהו, ובשלב מסויים ללא כל סימנים מוקדמים הוא מתחיל להתעלם מטלפונים שלי, לא משיב להודעות, כשאני מצליחה להשיג אותו הוא מגיב בשלל תירוצים מדוע אין לו זמן להפגש. כשאני מנסה לדבר איתו על הקשר בינינו הוא מתחמק משיחה. איך מתמודדים עם מישהו שמנתק חד צדדית ולא מוכן אפילו לדבר? איך נמנעים מראש מקשר עם אנשים כאלה (הכוונה איך אתה מזהה אותם מראש?) ולמה זה קורה לי ?
את יכולה להיות הגונה ואנושית, וכאשר את מעוניינת לנתק קשר, לשוחח עם האדם, בלי להתחמק, לתת לו תחושת כבוד בסיסית, אבל את לא יכולה לשלוט על חוסר הבגרות של אנשים אחרים. אני חושבת שהטוב ביותר בנקודה זאת הוא לקבל את המצב כמות שהוא. להבין שההתנהגות של הבחור הינה ילדותית, לא מכובדת, ובנוסף - לא מקובלת עליך. אני לא יודעת אם אפשר להמנע לחלוטין מקשר עם אנשים כאלה, אבל אני חושבת שמידת הבגרות של אדם וההתייחסות שלו לזולת משתקפת במגוון דרכים, אז אולי אפשר לקבל תחושה בנושא. השאלה העיקרית האם את נתקלת במצב זה פעם ראשונה או שנייה, או שמסיבה שאת עצמך אינה מבינה את נקלעת שוב ושוב לאותו דפוס קשר. אם התשובה היא שזה קורה לך לעיתים תכופות, שווה לחשוב למה זה כך.
מיכל שלום אני מסכים עם דבריך של לילה, אי אפשר למנוע דברים כאלה, יש אפשרות להגדיר לעצמך את הגבולות והקווים האדומים ולא להתעלם מסימנים ראשונים לתירוצים, להציב אותם בצורה גלויה אל מול הבחור ואם את מבינה שהוא משחק איתך משחק לא הגון לנפנף לו לשלום ולחתוך את העניין. שאלתך מדוע זה קורה לך מעלה אכן את השאלה האם זה באמת חוזר שוב ושוב והאם את מזהה משהו בהתנהגות שלך שיוצר את המצבים הללו. קשר חייב להיות משהו הדדי ואם נוצר מצב בו צד אחד מעוניין יותר מצד השני יש חוסר איזון ולא מנבא טובות. השאלה כיצד ניתן להגיע לקשרים מאוזנים יותר מבחינתך ולהיפך, כיצד את יכולה לחתוך קשרים בזמן כאשר את מזהה שנוצר מצב לא מאוזן ושאת עומדת להיפגע. יתכן שאת נותנת לעצמך לחיות באשליה שאולי זה יסתדר ולא מקשיבה לאינטואציה הראשונית שלך שמשהו לא בסדר, ואז את מגיעה למצבים לא נעימים בשלב מאוחר יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן
