פורום פסיכולוגיה קלינית

ד"ר קפלן שלום, יש לי שאלה שחשובה לי בנוגע למשיכה למטפל. האם המשיכה למטפל יכולה להיות ללא קשר להעברה אירוטית, האם זה לא יכול להיות בזכות המטפל עצמו: אשיותו, מראהו, עיניו החכמות והחמות. למה תמיד מקשרים זאת להשלכת דמות משמעותית או מחסור בחיי המטופל. אשמח לתשובה כי חשוב לי לדעת.

מתייחסים לכל הרגשות כאל שייכים ל"העברה" כי קשה מדי ל"תחום", ל"מקצוע" להתמודד עם האפשרות שבין שני אנשים קיימים רגשות אמיתיים שלא נובעים רק מ"העברה" אלא מעצם מי שהם. טוב, אני מניחה שרבים מאנשי המקצוע כן מכירים בכך, אבל נראה לי שחלקם נבהלים מהרעיון שהם עצמם חשופים, ויכולים בעצמם לחוש מגוון רגשות. אבל בעצם - כל ההפרדה בין רגש אמיתי שנובע מהאדם לרגש מלאכותי שנובע מהעברה נראית לי שגויה! הרי בכל סיטואציה בחיים יש מזיגה של השניים. בטיפול אולי המזיגה פשוט נוטה לכיוון של ההשלכות של המטופל. אבל אולי הנטייה לא כל כך חזקה... חוץ מזה אפשר לחשוב על זה שמשיכה ואהבה גם לא מתעוררות סתם. אולי תשומת הלב הקשובה, הקשר האינטימי, הזמן שאפשר לבלות ביחד רחוק מהעולם במעין "בועה", מעוררים רגשות מאד חזקים לכל מיני כיוונים. רגשות שלא היו יכולים להתעורר בסיטואציה אחרת עם אותו אדם. נראה לי שאת זה חשוב להבין.... שיש מידה של אשליה בתוך קשר טיפולי - ושצריך להכיר בכך שקשר כזה לא יכול להתקיים במציאות החיים בחוץ. לפעמים אני שואלת את עצמי אם זה טוב ליצור כזה קשר חזק, כזאת תלות, אהבה, שינאה. אני באמת לא מצליחה לפצח את העניין ולהחליט לגבי תשובה. ? מישהו יכול להסביר לי ?

משפט אחד אני רוצה לומר לך: את פשוט חכמה

שלום הנחת היסוד של השאלה שלך היא שהעברה למטפל היא דבר לא אמיתי. למען האמת, אף אחד לא טוען שההעברה היא פיקציה. מדובר ברגשות אמיתיים שמתפתחים וקשורים בוודאי גם לאישיותו ולדמותו האמיתית של המטפל היושב בחדר. העברה היא תופעה כללית שקוראת גם מחוץ לחדר הטיפולים. האנשים בהם אנחנו מתאהבים אינם אקראיים. ההתאהבות קוראת בין היתר כי אותם אנשים מזכירים או מעוררים בנו רגש גם למשהו מוכר אחר. כל מצב בו קיימת העברה של רגשות וזכרונות ממצבים בעבר למצבים בהווה יכול להקרא העברה. בסיטואצית הטיפול התופעה מקבל דגש מיוחד כיוון שבחדר הטיפול מנסים לפתח מודעות ולהשתמש בתהליכים שקורים בחדר עם זכוכית מגדלת למען הטיפול. יתכן שחיבה או אפילו אהבה למורה, מרצה, בוס, חבר וכו' היתה מקבלת פחות דגש בהקשר אחר. ההתאהבות במטפל היא דרך אחת של העברה ואינה קוראת כמובן תמיד. יש מגוון רגשות והתייחסויות אל המטפל, לא כולן חיוביות אגב, שאפשר לייחס אותן להשלכות שמגיעות מהעבר. כל מצב של העברה משלב בתוכו מציאות של כאן ועכשיו יחד עם השלכות שמגיעות מהעבר. חשוב לנסות להבין את הדפוס בו נוצרות הרגשות הללו כיוון שהן יכולות לתת בסיס להבנה של דפוסי ההתקשרות של המטופל במקומות רבים אחרים בחייו. אי אפשר להתעלם, מן הסתם, מההיבט המאוד אמיתי וחוויתי שקורה בתוך המפגש הטיפולי. הקשר יכול להיות משהו משמעותי מאוד מבחינה רגשית וככזה הוא עשוי להעצים את התהליכים הנפשיים שקורים בטיפול. אמנם אהבה כמו בין בני זוג או בין חברים טובים לא ניתן למממש בתוך קשר בין מטפל למטופל מאחר והקשר איננו סימטרי, אבל אפשר ורצוי להכיר באופי הקשר וכיצד הרגשות הלללו משפיעים על הטיפול והחיים בכלל. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנא בטובך תענה לי להמשך תגובתך בנושא: "למה התכוון באמירה הזאת" - יום טוב לך - שירה.

שירה שלום אין לי מה להוסיף מעבר למה שכתבתי. ניתן להתייחס לתחושותיך ורגשותיך שלך, לא לאלו של אנשים אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי מזה כחצי שנה ההתחלה היתה מתישה חשבתי שאני חותכת את הקשר שהמטפלת לא טובה רק כדי לא לגעת... היום אני במקום אחר אני נורא אוהבת אותה ומחכה כל שבוע לפגישה. אני מסתובבת כבר כשנה עם גוש בגרון אני לא מצליחה לזהותו המטפלת רוצה שאגיע לבדי אל אותו הגוש תוך כדי התערבותה אני עדיין לא מצליחה לזהותו, להוציא אותו התחלתי לחשוב אולי שזהו גוש של רגשות תקועים, אך אני לא יודעת למה לחבר אותם ואיך לתת להם ביטוי. קשה לי לבטא רגשות וכולי עם מסכות. דיברתי על הנושא עם המטפלת שלי כמה וכמה פעמים, אך בעניין זה אני אובדת עצות. מה דעתך? מה מקור הגוש ואיך גומרים איתו ואולי תייעץ לי לגביו : איך אני מקדמת את הנושא הזה מול המטפלת תודה מראש ניבה

היי אני אמנם לא ד"ר קפלן אבל אני אנסה גם להגיב אם תרשי לי:) לדעתי, הזמן יעשה את שלו ולאט לאט, יעלו דברים רגשיים. עם זאת, אני מציעה לך לקחת דף ועט ולשים בהישג יד וכל פעם שאת מרגישה גוש, לחשוב אלו רגשות עולות יחד איתו. לא לסנן, פשוט לכתוב לעצך. את יכולה לדבר עליהם, ואת יכולה גם לדחות את זה. אבל תנסי לכתוב מה בא יחד עם הגוש. מה הגוש אומר? מה זה אומר גוש? גוש בגרון זו תקיעות או עומס מסוים שיושב עלינו ואם מאפשרים, עולה מחשבה. שאולי מהר מדחיקים ולכן, אני מציעה לך לכתוב מיד.

היא באמת רעיון מצויין. כשכותבים נכתבים לפעמים מאליהם מחשבות ורגשות שלא חשבנו או ידענו שהם שם. גוש בגרון מתקשר אצלי באמת לדברים שלא נאמרים. כאילו הביטוי נתקע - יש משהו להגיד ואי אפשר. כתיבה, אולי ציור יכולים אולי לעזור לך לבטא משהו שקשה לבטא.

ניבה שלום את מתארת כיצד תחילת הטיפול היתה קשה אבל כעת אחרי מספר חודשים את אוהבת את המטפלת ומרגישה שהטיפול נוגע בך. אני מעריך שהגוש בגרון מייצג משהו שעדיין לא יכול להאמר ודרוש עוד זמן עד שיעבור עיבוד ויוכל לצאת החוצה לעולם. יש דברים שאי אפשר לזרז ואולי גם לא רצוי. אני מאמין שעם הזמן תביני יותר טוב במה מדובר ותוכלי לבטא אותו כלפי חוץ. סביר להניח שאותו גוש ילך ויקטן עד שיעלם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בן 33 ומחפש קבוצה טיפולית לטיפול בחרדה באזור חיפה. האם ידוע לך קבוצה כזו - אודה לך אם תפנה אותי לקבוצה כזו

דורון שלום אינני מכיר מסגרות טיפוליות בחיפה. אולי מישהו ממשתתפי הפורום האחרים ידע. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני להודות לך על האוזן הקשבת והעצות הטובות שאתה נותן פה בפורום, לי ולאחרים. בשם עצמי אדבר ואומר שלא פעם ברגעי מצוקה כתבתי כאן וחיכיתי בקוצר רוח לתשובה שלך שלא איחרה לבוא והיתה תמיד אמפתית, מבינה וחכמה. כתבתי בפורומים רבים עד שהגעתי לפורום הזה שבו הרגשתי מובנת יותר. מעולם לא שפטת ותמיד ניסית לעזור. גם היום הרגשתי במצוקה אדירה ותשובתך הביאה אותי לפנות לפסיכולוגית אשר נפגשה איתי מחוץ לסטינג הרגיל ועזרה לי מאד. כבר הערב אני מרגישה יותר רגועה. אני רוצה להודות לך מכל עומק הלב על כל מה שעשית למעני ולמען אחרים בפורום. אתה עושה זאת מכל הלב ובהתמדה ומקצועיות. מי יתן וירבו כמוך. אז תודה אישית ממני ויישר כח!

רונה שלום תודה על הדברים החמים ובהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני בן 23. עם דיכאון רב. איני יודע אם הדיכאון נובע מסיבה פסיכולוגית (ואז ממילא הכדורים לא יעזרו) או מסיבה ביולוגית (ואז ממילא טיפול פסיכולוגי לא יעזור). אני כרגע נמצא בטיפול אצל פסיכאטרית ופסיכולוגית מטעם הקופה, הכדורים לא עוזרים (אפקסור במשך חודשיים 37.5 X3 ) והטיפול לא עוזר (5 חודשים). אני די מרגיש חסר אונים... אני יכול להגיע לאורגזמה רק מ- מין מלוכלך שבו אני מושפל מאוד מאוד והגבר איתו אני שוכב מתייחס אלי באכזריות מסויימת. (והוא מתייחס אלי בתור אישה) אני לא מסוגל לאהוב גבר שכזה (אני הומו). אני לא מסוגל לשלב אהבה ומין ביחד. אז איך יהיה לי זוגיות? לגבי אהבה-אם אין מין אני יכול לאהוב גם בנות , הרי אני מתאהב באופי ולא במראה החיצוני. אז אני הומו או לא? אולי טרנסקסואל? זו שאלה שמתאימה יותר לסקסולוג או יותר לפסיכולוג? איך אני מעיף את הדיכאון הזה מעל פני? אשמח לכל תגובה שהיא תודה

לגבי שינוי תרופות? יש לי חבר שלקח תרופה שלא עזרה לו כלל, ואחרי שזו הוחלפה הוא חש הקלה משמעותית, והיה יכול להתחיל לטפל בחיים שלו גם בדרכים אחרות. אל תתייאש! יש עשרות סוגי תרופות, וסביר להניח שיהיה אפשר להתאים לך אחת שתביא להקלה. אולי יש מקום ללכת גם לטיפול הפסיכולוגי יותר מפעם אחת בשבוע כדי לקדם דברים בצורה קצת יותר מהירה? תרגיש טוב...

אמיר שלום לפי מה שאתה מתאר יתכן שהדיכאון איננו רק פסיכולוגי או רק ביולוגי. אגב, בכל מצב השילוב בין הטיפול התרופתי לפסיכותרפיה יעילים יותר מכל אחד מהטיפולים בנפרד, בין אם המקור יותר ביולוגי או בין אם הוא פסיכולוגי. יש מקום להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי התרופות ועם הפסיכולוג לגבי העובדה שאין שיפור במצב. ההתלבטויות שלך הן עמוקות מאוד והדיכאון הוא אולי סימן חיצוני לשאלות רבות שעולות אצלך מבפנים לגבי עצמך, זהותך המינית ועתידך. אני לא רואה מצב שבו אתה "מעיף" את הדיכאון, אני רואה אפשרות שלאט עם הרבה סבלנות הגוונים משתנים בחייך עד שתמצא שיווי משקל חדש שמתאים לך. השאלות הללו נוגעות בהיבטים מיניים אבל הם לא שאלות מיניות. לכן הטיפול המתאים הוא פסיכולוגי ואינני רואה צורך בסקסולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, לפני שלושה שבועות אימי נפטרה לאחר מחלה קשה.ההדרדרות הייתה מהירה מהצפוי אפשר לומר " ללא הודעה מוקדמת ".מצבה הרפואי החמיר תוך חודשיים ימים במשך תקופה זו טיפלנו בה ופינקנו אותה ולא משנו ממיטתה . האובדן קשה ובה בגלים. לעיתים דאון ולעיתים כאילו לא קרה כלום. אני מתגוררת לבד ובשנות השלושים לחיי. שאר אחיי נשואים ואבי נותר לבדו.אבי אינו בנאדם בריא לפני כחמישה חודשים עבר נתוח מעקפים קשה ביותר. מאז פטירת אימי אנו ישנים עם אבי כל אחד בתורו עד שיימצא פתרון. קשה לי מאוד, אני מרגישה בודדה ופוחדת לישון לבד.קודם לכן ישנתי ללא פחד ואף אהבתי להיות לבדי. היום אני רק מחפשת חברה ולא רגועה. הפסיכולוגית שלי נמצאת בחו"ל כך שאין לי עם מי לדבר. שלמתי מחיר לא קטן בטיפול בהוריי בכל זאת היה מבחירה.( הנטל לא נפל רק עליי כיוון שאני רווקה, כולם שתפו פעולה.) אני רוצה לבנות את חיי, רוצה לחזור לשקט הנפשי, רוצה לשיון מספר שעות בלילה ללא פחד.מה עושים? איך מתגברים? האם זה נכון לקחת כדורי שינה? האמת שכל מה שכתבתי כאן מבולבל ולא ממוקד. זה קשה וזה כואב ובאיזשהו מקום הכל מת...

כעזרה ראשונה למצבך כדאי שתפני לרופא המשפחה לבקש כדור הרגעה ואולי גם לשינה לפי שיקול הרופא. התמודדות עם אבדן הורה היא תמיד קשה, וביחוד במצבך כשזה קרה בפתאומיות. אין ספק שאת זקוקה לאוזן קשבת ותמיכה. אם נראה לך מתאים את יכולה להתקשר לער"ן טלפון 1201. יקשיבו לך שם עם הרבה אמפטיה והשתתפות בכאב.

ליאם שלום את עוברת כעת תקופה קשה, עדיין בתוך תקופת ה 30 למות אימך. מה שקורה לך הוא טבעי ואין מה לעשות, זה נורא לאבד אם, במיוחד כשזה קורה כל כך מהר ללא הכנה. בשלב ראשון עליך לקבל את המצב כפי שהוא ולהבין שייקח זמן עד שתרגעי ושתוכלי שוב להנות מהלבד שלך עם עצמך כמו קודם. ברמה המיידית חשוב שתקבלי תמיכה ממשפחתך וחברים עד כמה שניתן. כדאי לקחת כדורי הרגעה ושינה מרופא המשפחה ולהשתמש בהם בזמן הקרוב כדי שתשמרי על עצמך ותשני יותר טוב. אינני יודע מתי הפסיכולוגית שלך חוזרת מחו"ל, אם זה ממש בקרוב אין טעם לפנות למטפל אחר אבל אם מדובר בזמן ממושך יתכן שכדאי לפנות למישהו אחר במידה ואת מרגישה שזה מתאים לך. שלא תדעי עוד צער ד"ר אורן קפלן

גבר כבן 50 (המאוהב בי...) תמיד כשרואה אותי, גם כשנמצא ליד אחרים, הוא מתחיל לבדוק את כפתורי ה"חנות" של מכנסיו. מדוע עושה כך האם: א. הוא בודק אם כיפתר את כל החנות ולא פיספס? ב. האם הוא מתגרה בי? ג. האם הוא מגורה ממני? ג. האם זהו כעין אוננות? מדוע הוא עושה כך מתי שרואה אותי. - תודה- חגית.

חגית שלום זה מסוג הדברים שתוכלי לשאול אותו באופן ישיר אם זה נראה לך מעניין, לנזוף בו אם זה נראה לך פוגע, או פשוט להתעלם. תוכלי לקרוא שאלות ותשובות דומות בנושא אם תעשי חיפוש בפורום. בברכה ד"ר אורן קפלן

יכול להיות שפשוט היה לו אירוע בעבר בו חנותו היתה פתוחה בלי משים בחברה והוא פשוט נלחץ שאולי זה קורה לו שוב ולכן תמיד בודק את חנותו. האים זה לגמרי ברור לך שזה רק כשהוא לידך וזה לא קורה גם ליד אנשים אחרים? אני מבינה שזה מציק ומטריד, אבל תחשבי קצת אחרת, אולי באמת קרה לו פעם שהחנות לא היתה סגורה וכל גבריותו ביצבצה החוצה ומאז הוא חי בחרדות שזה עוד פעם קורה לו? את בהחלט יכולה לשאול אותו אבל אני הייתי עושה זאת בעדינות ורגישות. כדי לא לגרום לו לחרדות עוד פעם. אם הוא עונה בגסות אז את יכולה לדעת שזה באמת לא קשור אליו אלה אלייך.

היי אור. אני לא נמצאת איתו 24 שעות ביממה , כך שאני לא יכולה לדעת אם זה קורה לו עם אחרים. אבל שמתי לב כל פעם שהוא רואה אותי , הוא עושה זאת רק כשאני נוכחת, אף פעם לא תפשתי אותו על חם שבודק את כפתורי מכנסיו מתי שלא מבחין בי. לי נראה שזה התרגשות מינית. - חגית.

למה זה קורה? למה יש תחושה שמה שקורה לאחרים, רוצים שזה יקרה לעצמך גם? מאיפה בא החסך הזה דווקא? ובמידה ומגלים את החוסר שסובלים ממנו, איך אפשר להתגבר על זה ולא להגרר לתגובות קיצוניות בעקבות זאת?

דנה, קנאה היא רגש טבעי, ולכן זה כמו לשאול - במובן מסויים - למה אנחנו אוהבים, שונאים, כועסים וכו'. לפני שנגררים לתגובות קיצוניות, אפשר לעצור רגע ולשאול "למה אני מגיבה כפי שאני מגיבה? זה רק בגלל שאני רוצה/צריכה את מה שיש לאחר?" אם את רוצה להבין את הקנאה ומקורותיה בצורה מעמיקה יותר, את תמיד יכולה לפנות לאיש מקצוע.

דנה שלום המפתח לפתרון הוא המודעות. הקנאה היא דבר טבעי עוד מימי סיפורי התנ"ך הראשונים וכנראה שטבע האדם לקנא. השאלה מה עושים עם הקנאה ואיך מונעים בדיוק כמו שאת כותבת, תגובות קיצוניות בעקבות זאת. כנראה שאינך יודעת כיום באופן עמוק מהיכן מגיעות תחושות אלו ולכן זה מאיים ומכביד. יתכן ששיחה כנה עם האנשים הקרובים לך תוכל לספר לך משהו על מקורות הקנאה הזו. במידה וזה משבש את איכות חייך תוכלי גם להתייעץ עם פסיכולוג בברכה ד"ר אורן קפלן

הבנתי את טענתך, ואוכל לומר לך שניסיתי זמן רב להגיע למקור הקנאה שהפריעה לי זמן לא קצר. לעיתים אין לי את האומץ לעמוד מול זה, אך המודעות והרצון להיות מודע לזה, לא הספיק להעלים את הרגש. שאלתי היא למה יש לפנות לאנשי מקצוע כאשר נתקלים בבעיות עם העצמי? אין דרך לעשות את זה לבדך? איך חיו האנשים לפני שהמציאו את המונח פסיכולוגיה?

שלום רב, אין לי חבר כבר הרבה מאוד זמן, ואין לי חשק מיני, לא היה לי גם יותר מדי בזוגיות ממנה יצאתי. בכלל לאורך חיי, והיו לי הרבה חברים, מהר מאוד החשק המיני מתפוגג.. אני תוהה איך אספק את בן זוגי ואשמור על מערכת יחסים נורמלית לאורך שנים אם אין לי חשק... (והיו לי הרבה חברים וגברים...וזה לא הם זו אני).. איך אפשר לעלות את החשק? האם יש תרופות הומופטיות? או איזשהם טיפולים שאפשר לעשות? שוב, כעת אני לבד כחצי שנה ואפילו לא בא לי!

את יכולה לנצל את השירות המופלא והטוב של סרוגייט גבר אשר ינחה אותך וילמד אותך לאהוב ולהתחבר לגופך ולקטע האירוטי שבך. נדמה לי אפילו שאפשר לברר פרטים בכל מרפאות קופ"ח. חבל שתפספסי אחת מהנאות החיים החשובות, שלא לדבר על מה זה עושה לגוף, לנפש ולליבידו. בהצלחה

א. שלום השאלה מדוע לא בא לך, זה יכול לנבוע ממקורות שונים. למשל, כדאי לבדוק האם לא בא לך גם על תחומים אחרים בחיים, ואז יש מקום לבדוק האם את בדיכאון. תוכלי לקרוא על כך במאמר הרצ"ב ולבדוק את הסימפטומים שחלק מהם באים לביטוי בירידה בחשק המיני. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm אפשרות שמתמקדת במין עצמו הוא דימוי גוף נמוך, עכבות או טראומות מהעבר בהקשר למין או למגע המיני או לגוף עצמו ועוד אפשרויות רבות. בהחלט יש אפשרות לטפל בבבעיה, אבל קודם כל צריך לזהות את מקורותיה. את יכולה למשל לפנות למרפאה לתפקוד מיני בבי"ח ליס ליולדות בתוך בית חולים איכילוב. הם מאבחנים ועוזרים לנשים עם בעיות בתפקוד המיני ויכולים להגדיר מה מקור העניין. הטלפונים שם הם 6925672 6974000 אפשר להגיע עם טופס 17 של קופת החולים או באופן פרטי, הביקור איננו יקר ושווה לפנות. אם את גרה במקום אחר בארץ יש אפשרות למצוא בוודאי מרפאות גם באזור מגוריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התגובה.. אבל 1. יש לי חשק רב בתחומים אחרים בחיים, אני בן אדם מאוד פעלתן...(חוגים, עבודה, חברים). 2. מבחינת תחושת גוף - אני מאוד אוהבת את גופי (וכך גם הגברים בחיי) ההרגשה עצמית בסקס היא עם בטחון..כמו כן, אני מאוד פעילה, גם במיטה, יוזמת וחווה אורגוזמות - זו בדיוק הבעיה, שאני במיטה אני (בעיקר בשלבים הראשונים של חברות), מאד נהנת.. הבעיה היא אח"כ שרמת החשק יורדת, ואני יכולה להעביר חודשיים ללא סקס, וללא תאווה.. זו הבעיה.. עם זה למי אני פונה? האם יכול להיות שרמת הטוסטסטרון שלי נורא נמוכה (שמעתי פעם שלמי שיש רמה גבוה יש לו חשק מיני). מה עושים? תודה

שלום רב, כרגע אני שוב רווקה (בת 30), במהלך חיי נכנסתי ויצאתי מזוגיות, ארוכות וקצרות, טובות ופחות טובות. לאחרונה נפרדתי מחבר ואני שוב חושבת על זוגיות חדשה. אבל כשעצרתי לחשוב באמת מה אני רוצה, חשבתי האם באמת אני רוצה זוגיות.. ואני לא יודעת להגיד בלב שלם שכן! אני תוהה אם הנורמות החברתיות היו שונות, או כל החברות שלי לא היו עם חברים/נשואות, אם הייתי עדין רוצה משהו. אני נוטה תמיד לחשוב שלו חיי היו מלאים חברתית וכולנו היינו רווקים - אני לא הייתי רוצה או חושבת בכלל על זוגיתו, לא היה לי את הצורך הזה ...כאלו אין בי את הצורך באהבה 1:1 ואני לא יודעת אם זה הכי נכון, כי כשאני בזוגיות אני חושבת שאני אוהבת את הבן זוג שלי, אבל אני לא הופכת להיות בן אדם שלם בזוגיות, או בן אדם יותר מאושר, או משהו כזה (ברור שאושר לא צריך לבוא מבן זוג). אבל הכוונה שלי, היא שאהבה אינה מציפה אותי, איני מרגישה אותה בכלל גופי, אני מהר מאוד מתעייפת בזוגיות.. חברות שלי נוטות לומר אווי אני רוצה משהו שיאהב אותי, יחבק וילטף - ואני אף פעם לא הרגשתי את הצורך הזה. כשלי יש חברים סביבי אני לא צריכה אהבה 1:1... האם יכול לקרות מצב שמשהו לא צריך זוגיות? הבעיה היא שאני לא רוצה להיות לבד, אני כאלו רוצה בן זוג, הבעיה שאני לא יודעת להגדיר אם אני רוצה בגללי או בגלל החברה!! היו לי תקופות בחיים שהייתי המון זמן לבד, גם ללא מגע מיני, וחיי היו בסדר גמור מהצד הזה. האם זו בעיה מוכרת? האם יכול להיות שיש אנשים שלא רוצים זוגיות? מה זה אומר? ואיך אדע את האמת שלי, לעומת האמת החברתית? תודה

היי השאלה שלך היא שאלה שעולה אצל לא מעט בחורות בגיל שלך ובכלל.. פעם היה מקובל התחתן ולהביא ילדים, להקים משפחה. היום יש אנשים שיותר חשובה להם הקריירה או פחות רצים להקים משפחה. וכן, יש גם נשים ששואלות את עצמן האם הן בכלל רוצות קשר מחייב.. אני חושבת שזה גם קשור לעובדה שנשים היום באופן יחסי פחות תלויות בבבני זוג שלהן כספית, וכו'. יש אחוז גבוה יותר של נשים ליברליות, אשר בונות קריירה או בעלות מקצוע משל עצמן והכנסה שלהן. לא פשוט להפריד את הנורמות מהרצון הטהור שלנו..ואני מסכימה איתך שבאמת ברגע שהרבה חברים וחברות נישאים לקראת גיל 30-32 אז מתחילים אולי להילחץ גם ולחשוב שאולי אין בחורים או בחורות עבורינו ואולי "המלאי" אוזל. אני מאינה שכל אדם צריך ללכת עם הצורך שלו , רק צריך לבדוק שהצורך הוא אמיתי ולא בריחה מקשר. ייתכן ובאמת את תהיי אישה שתחליף בני זוג לעיתים תכופות או תעדיף לא להינשא ולהתחייב לאדם אחד. מה שמתאים לך, תזרמי עם זה.

נשמע שאת בטלנית שלא כל כך מעונינת להשקיע בקשרים. כלומר, נוח לך יותר להיות מווקפת חברים על אין לך חשק / רצון / להשקיע ביחסים במערכת של 1:1. חבל, מאחר ומערכת יחסים כזו של 1:1 גם אם היא לא "משתלטת" עלייך אלא זורמת בנחת לצד וביחד עם מערכות אחרות, פותחת לך צוהר נוסף ליכולות הרגשיות והנפשיות שבך ותיתן לך כלים טובים יותר להתמודד ות בעתיד

שלום את צריכה למצוא את האיזון הנכון של החיים שלך ובהחלט יתכן שכיום זוגיות לא מתאימה לך. יש אנשים שבאמת לא מעוניינים בזוגיות באופן קבוע, יש אנשים שאפשר להגדיר זאת כחלק מנטיותיהם האישיות. אישית, אני לא בטוח שההגדרות הללו נחוצות מאחר ובתקופות שונות בחיים עולים צרכים שונים. כרגע את מגלה שאינך רוצה בזוגיות ואולי מוטרדת ממה יגידו מסביב או רוצה להיות לא מוטרדת מכך. השאלה המרכזית בעיני היא כיצד יוצרים איכות חיים טובה. אם כיום איכות חיים טובה מבחינתך היא לחיות בלי בן זוג או לפחות בלי בן זוג קבוע, כך צריך לעשות. העניין הופך לבעיה רק כאשר נוצרת מצוקה סביב העניין. כלומר, אם את מרגישה שהקונפליקט סביב בן הזוג, הבדידות, משפחה וכו' מעוררים אצלך חרדה, קושי וכו' אז יש כאן משהו שדורש פתרון ואז הייתי גם ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם שאלות החיים הללו. אם אין מצוקה, אין בעיה ותוכלי לקבל החלטה שאת חיה כאן ועכשיו בלי בן זוג, עד הודעה חדשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

זוגיות ארוכת טווח היא גם התפשרות ולא כל אחד מוכן להתפשר בחייו עם כל היתרונות של זוגיות.. וזה לגיטימי.. לא אומר שהבחורה עצלנית וכו' וכו'..

בשבוע האחרון משהו קרה לי ואני לא יודעת להסביר אותו. אני מתוחה כל הזמן, לפעמים בצורה זוועתית ולפעמים בצורה מתונה יותר אבל לא היה לי רגע לא מתוח כבר 8 ימים. ברמה הפיזית זה מתבטא בלחץ בחזה ובתחושה של גוש בגרון שלפעמים גם גורם לחוסר תיאבון, ומידי פעם גם שלשולים. ברמה הריגשית אני מרגישה מבוהלת ולא יודעת ממה, מתוחה מאד, חסרת בטחון עצמי ואני חשה כאילו אני מנותקת מהסביבה, כאילו אני הולכת ליד החיים ולא ממש חיה אותם. זו תחושה איומה והכי גרוע שאני לא יודעת מה הביא אותה. זה כבר קרה לי בעבר בתקופה שאמי חלתה קשה ועד שנפטרה ומאז אני מטופלת בסרוקסט ואצל פסיכולוגית. היו לי גם ימים קשים שהלכו ובא אבל לא ברמות כאלה. אני מרגישה ממש שבורה. קשה לי לתפקד בעבודה או בלימודים. אני מרגישה שלא בא לי לעשות כלום מרוב לחץ - לא להישאר בבית ולא לצאת וכל מה שאעשה מלחיץ אותי. אני לוקחת מידי פעם קלונקס אבל חוששת להתמכר ולכן לפעמים מעדיפה לסבול מאשר לקחת עוד כדור. אין לי כסף לטיפול יותר מאשר פעם בשבוע וזה מאד קשה לי. אני גם חוששת שאני מעמיסה על בעלי את הבעיות שלי וחוששת שיימאס לי אם כי הוא מאד סבלני ואוהב ומזכיר לי כל הזמן שלא יימאס לו. אני חוששת שאתמוטט. מה עושים?

לשתות משהו עם חברה. אולי ערב אחד ללכת לסרט חביב עם בעלך. כל מה שאת לא חייבת לעשות כרגע - תשימי בצד. רק כדי שהגוש הזה שיושב לך על החזה קצת יתמוסס ותוכלי להרגיש שוב כמו עצמך.

רונה שלום את מגיבה כנראה למשהו שקרה, פנימי או חיצוני, שאולי אינך מודעת אליו כעת. חשבי מה קרה בשבוע האחרון, האם זה מועד שמתקשר לעבר, האם אירוע שפתאום עורר משהו וכו'. אני מציע לך להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל ולקחת בכל זאת תרופה שתרגיע ברמה המיידית כדי שתעברי את הימים הללו את שתרגישי מעט יותר טוב. לא תתמכרי מזה. חרדה היא תופעה של גלים עולים ויורדים וכנראה כעת את בגל עולה. אם תוכלי לגלוש איתו עם פחות התנגדות ואימה תראי שהוא פוחת לאיטו ונרגע לבד. הרימי טלפון הן לפסיכולוגית והן לפסיכיאטר והתייעצי עימם, לשם כך הם קיימים, כדי לעזור גם ברגעים הקשים ביותר הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש סיכוי להתגבר על החרדות האלה לתמיד או שנגזרתי לחיות בין הגלים?

אני בשנות השלושים לחיי . הגעתי לטיפול אצל מטפלת בעקבות משבר זוגי עם בעלי. בינתיים בעלי ואני נפרדנו אך הטיפול המשיך עם כל אחד מאיתנו באופן פרטני. אני בטוחה במליון אחוז שאני לא לסבית. אבל מה שקרה לי עם המטפלת הזו- אני ממש אוהבת אותה ונמשכת אליה. ממתינה כל השבוע לפגישה, חושבת עליה כמעט כל הזמן ומרגישה שהיא ממש חשובה לי. מפנטזת שאנחנו חברות. אפילו מגע מיני . בתור נערה הייתי "מתאהבת" במורות שלי. האם תופעה זו היא מוכרת? נורמלית? האם טיפול כזה עשוי להצליח ?

מטופלת, התאהבות במטפל/ת הינה תופעה מוכרת. המטפל/ת ממלא/ת איזשהו מקום חשוב בחיים שלנו. אני חושבת, שיש מקום להעלות את הנושא בתוך הטיפול, עם המטפלת, מכיוון שזה משהו ששייך לטיפול. זה לא דבר לא תקין, וזה לא משנה שמדובר במטפלת ולא במטפל.

לדעתי זהו מצב טוב. ני לעומתך נמצאת בטיפול, וכל הזמן אני חושבת לעצמי כמה הפסיכולוגית מכוערת........... אין לי סיבה לעזוב אותה היא מבינה ענין וחכמה , אבל משום מה אני לא יכולה להתעלם מהמראה שלה ולחשוב לעצמי כמה שהיא לא יפה בלשון המעטה.

רק רציתי לתרום חיוך. זה קצת מצחיק כל הצרות הללו שיש למטופלים. הקשר הזה בין מטפל למטופל הוא כל כך עוצמתי שקורות תופעות שלא חווינו אולי מאז היינו ילדים. זה קצת קשה גם, ולפעמים אני תוהה האם הטיפול שאמור להוות תמיכה לאדם, לא מזיק בכך שהוא כל כך מזעזע וקשה בחלק גדול מהזמן. נו, שיהיה.

מטופלת שלום קורה לך משהו משמעותי בטיפול ואת מצליחה לראות את הקו שמחבר את ההתאהבות במטפלת להתאהבות בדמויות סמכות טיפוליות בעבר כמו המורות. התופעה בהחלט נורמלית וטבעית, כדאי לעלות אותה גם בטיפול ולהשתמש בה כמו כל חומר אחר שעולה בטיפול כיוון שללא ספק מספר משהו עליך, אישיותך, קשריך עם אחרים וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 29 נשואה +3. עובדת ומצליחה כעצמאית וביני לבין בעלי היחסים תקינים. יש לי בעיה בסיסית שאני רוב הזמן חושבת שלילי,מה שמביא את בעלי ואותי לויכוחים וחיכוכים. בעלי אדם מאוד אדיש,ויחסית אלי אופטימי מאוד. אני אדם לחוץ,לעיתים עצבנית אבל הכי בולט אצלי זה עיניין הפסימיות בכל תחום ועיניין. מנסיונך מה אתה מציע לי לעשות?? האם טיפול פסיכולוגי יעזור לי? אני שואלת על טיפול כי את הפסימיות קיבלתי עוד בילדות וכך גם גדלתי,לכן אני "פסימית" לגבי הטיפול. תודה

אני אופטימית מטבעי ולכן אני ממליצה לך לנסות ללכת לטיפול. יכול להיות שהבעיות בינך ובעלך אינן גדולות מדי כרגע, ויכול להיות שאפשר לחיות את כל החיים עם פסימיות (בריאה) אבל נשמע לי שאת מזהה בעייתיות שיכולה להתעצם. ולמה לא לנסות לבדוק אם אפשר לשפר משהו לפני שדברים נהיים ממש קשים? בתור מישהי פסימית, אני בטוחה שיש לך תרחיש שלילי של איך דברים מתדרדרים. :) בקיצור, אולי אין הרבה מה להפסיד מלנסות ללכת לטיפול לתקופה ולראות איך זה משנה את השקפת העולם שלך, או פותח אותה קצת.

אתי שלום את מציינת את החיכוכים בינך לבין בעלך ובסיום שואלת האם אפשר לשנות את הפסימיות. השאלה שעולה אצלי מה מטריד אותך, הריבים עם בעלך וההבדלים ביניכם, או הבעיה האישית שלך עם הפסימיות. די חשוב להגדיר זאת כיוון שמה שתעני לעצמך ישפיע על הטיפול אותו כדאי לעשות. אם הבעיה היא בהיבט הזוגי כדאי לפנות יחדיו לייעוץ זוגי. מי יודע, אולי גישתך הפסימית היא הנכונה ודווקא הוא אופטימי מידי? אולי חלוקת התפקידים ביניכם היא כזו שהוא אופטימי ואז כדי לאזן את מה שקורה ולמנוע בעיות את היא הפסימית? לפעמים תפקידים במשפחה נקבעים לא רק ע"י אופי אלא ע"י גורמים שקשורים לדינמיקה הבין אישית. לעומת זאת, אם את חשה שזו בעיה אישית שלך ומה שקורה במשפחה זה רק תוצאה של ההיבט האישי, אז כמובן כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי אינדיבידואלי. שם תנסי לברר את מקורות הפסימיות וכיצד אפשר לשנות את הגישה לחיים כדי שיהיה קל לך ולבני משפחתך האחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

מי זה כמה שנים שאני לא עובדת וכל הזמן הקשבתי לתוכניות על הבריאות ו עכשיו אם אני שומעת שלמשל לחברה שלי יש צהבת , אני כבר לא נכנסת אליה הביתה ומנתקת את הקשר, או לאחי החורג יש י חתונה של הבן . הוא מתפרפר הרבה עם כל דבר שבא ליד. גם איתו נתקתי רק טלפוני מדברת איתו ,אני לא יודעת אם הוא חולה או לא .ואין אומץ לשאול אותו.עכשיו הוא הזמין את המשפחה לחתונה.אני מאוד רוצה ללכת. אבל הפחד משתק אןתי ושוב חושבת כדי לי להשאר בבית.אני מרגיעה את עצמי כל לילה אבל בחתונה הזאת לא יכולה למנוע מנישוקים וריקודים . השאלה המחלות שציי נתי האם עוברים מנשקה ולחיצת יד?בתנאי שהוא ביקר בשירותים ולא רחץ ידיים? בבקשה תענה לי . אני בת 55 .

קתי, לא ציינת מהן המחלות של האח החורג, כך שקשה לענות באופן ספציפי לגבי סכנת הידבקות. אבל הפחד מחיידקים מביא אותך לניתוק קשרים עם אנשים שונים, ובמובן מסויים הוא כבר לא פחד "רגיל" שקיים אצל רוב האנשים, אלא משהו שמפריע לך בחיים. אני חושבת שכדאי שתפני לאיש מקצוע (פסיכיאטר/פסיכולוג), כדי שתוכלי להחזיר את הפחד הזה לגבולות רציונליים יותר, וכך תוכלי להמשיך את חייך כרגיל, בלי הצורך לוותר על חברים ואירועים.

גם אם רופא יגיד לך שמכל התופעות האלה לא נדבקים ולא נעשים חולים , לא בצהבת ולא בכלום , האם זה ישכנע אותך. את גם יכולה ללכת לחתונה ולא תדבקי בכלום. אם לא , אז כנראה שאת צריכה לעשות מה שהציעה הכותבת לפני.

קתי שלום לפי מה שאת מתארת את סובלת מבעיה שנקראת OCD שהיא מחשבות טורדניות שמעסיקות אותך ופוגעות בתפקוד. זו בעיה שהיא חלק ממשפחה רחבה של בעיות חרדה ויש אפשרות לטפל בבעיה באמצעות תרופות נוגדות חרדה וטיפול פסיכולוגי. כדאי שתפני לייעוץ מקצועי כיוון שחייך הולכים ומצטמצמים ואת נסגרת בתוך עצמך ובבית בעקבות זאת. העניין איננו רציונלי וחיידקים מן הסתם אי אפשר לראות כך שהמחשבות מתרוצצות אצלך בראש כל הזמן שאולי תפגעי מהם. מן הסתם את יכולה ללכת לחתונה ללא כל חשש, אבל אני חושש שהמחשבות חזקות מכל דבר שיאמר לך. פני בהקדם לקבלת עזרה, עליך לקבל קודם כל את העובדה שיש פה בעיה רצינית שדורשת טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשואה. ובמקרה הילדים שלי התארחו בסוף השבוע אצל חברים. ידידי הנשוי, אנו מאוהבים אחד בשני אך לא עושים מאומה בנידון מאחר ולא רוצים להרוס משפחות, אמר לבעלי פעמיים: "במקומך הייתי נוסע לבית-מלון". בעלי אמר לו שהוא מעדיף להיות בבית מאחר ואוהב מאד את הבית. למה התכוון בדיוק ידיד באומרו?. תודה רבה.

שירה, הכי פשוט - תשאלי את הידיד, כשתמצאי את הסיטואציה המתאימה. רק הוא יודע למה הוא התכוון, וחבל סתם לנחש ניחושים.

שירה שלום הסיטואציה נשמעת מסובכת למדי, את מאוהבת בגבר נשוי חבר משפחה. זה אומר ללא ספק משהו על חיי הזוגיות שלך ועל המורכבות של חייך כיום. את פירוש הרמיזות תוכלי באמת לשאול באופן ישיר את ידידך, אם אתם מדברים על האהבה שביניכם בוודאי תוכלי לקבל תשובות גם על אופן התבטאותו. בכל מקרה, לאורך זמן הסיטואציה הזו תסבך את החיים שלך וההתלבטות הנוכחית מעידה על כך יותר מכל. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, השלום והברכה לך!. אם הייתי יותר חופשייה עם הגבר הייתי שואלת אותו ולא פונה לפורום. יש לי חדשות בשבילך, מעולם אנו לא דיברנו על נושא אהבה. לא צריך להיות פסיכולוג להבין ששנינו מתלהבים ונמשכים אחד לשני. אנו נהמנים מאד למשפחתנו. אם ילדינו מפוזרים ומחוץ לבית, מדוע חייבים אנו להיות בבית-מלון, האם בשביל פרטיות , אינטימיות ושקט מהילדים - אז יש את זה בבית ולא באותו עלות כמו בבית מלון, לכן אודה לך מאד אם תענה לי בכינות מדוע אמר האיש לבעלי שבמקומו הוא היה נוסע לבית מלון- אודה לך מאד על תשובתך הכינה - שירה.

שלום ד"ר קפלן, לפני שנים רבות סבלתי ממצבי חרדה ודיכאון קיצוניים מאוד שמנעו ממני להיות לבד. בנסיבות ההן נעזבתי ע"י כמה מחבריי ה"טובים" והתחברתי עם אנשים שבמצב רגיל לא הייתי מתחברת אליהם, אך אלה היו האנשים היחידים שהיו מוכנים להיות במחיצתי בצורה האינטנסיבית לה הייתי זקוקה. במשך הזמן מצבי הוטב וכיום אין לי בעיה להיות לבד (ואני אפילו מגזימה בכך). עם רוב האנשים שהייתי אז בקשר הקשר נותק, אך אם אחת מהן עדיין קיים קשר. מדובר באישה שאושפזה בזמנו בדיכאון פסיכוטי ואני היכרתי אותה סמוך לשחרורה מהאשפוז כשהיא עושה מאמצים להשתקם, לעבוד, הקפידה מאוד על הופעה חיצונית ועל התנהגותה החברתית. לצערי, במשך הזמן חלה הטבה במצבי והרעה במצבה. היא ויתרה על ניסיונותיה להשתלב במעגל העבודה, חיה לחלוטין על חשבון משפחתה (היא בת חמישים פלוס), קמה רק בשעות הצהריים, מעשנת (סיגריות) ללא גבול, צורכת אלכוהול ומדברת אל עצמה. יש לציין שלמרות זאת, הואיל והיא חברותית באופן בסיסי והיא אינטליגנטית מאוד, הצליחה לקיים קשרים ואף ליצור קשרים חדשים, הן עם אנשים במצב נפשי קשה והן עם אנשים "נורמאליים". אני מתקשה מאוד לשמור על קשר איתה. היא במצב היפו-מאני, מדברת על עצמה ללא הרף בקול רם מאוד עד כדי כך שאינני יכולה לומר מילה על עצמי בדרך-כלל, היא משתעלת בצורה קיצונית בגלל העישון הרב, כאמור מדברת אל עצמה. עד כה התחמקתי מלהיראות איתה ברחוב ומדי פעם ביקרתי אותה אצל בבית. גם הדפסתי עבורה משהו במחשב שלי והיא רוצה לבוא אליי לתיקונים אך אינה מסוגלת להפסיק לעשן בביתי, דבר שממש חונק אותי פיזית. בקיצור, קשה לי. בזמנו נוכחותה עזרה לי מאוד, ואני לא שוכחת לה את זה, למרות שהיה ברור מאוד שגם נוכחותי עוזרת לה, אולי אפילו באותה מידה. כיום, לעומת זאת, פיתחתי קריירה משלי, אני אמנם בודדה אם כי סובלת מכך פחות ופחות ואני מתפשרת הרבה פחות בקשריי החברתיים, אך עם זאת אני חשה איזו מחויבות מצד אחד לא לנטוש את מי שהייתה לצידי בתקופה הקשה ומצד שני, השהייה במחיצתה קשה מנשוא. יש לציין שכל ניסיון להעיר לה משהו על התנהגותה (כמו, למשל, לבקש ממנה לא לעשן אצלי) עולה בתוהו ובמקרה הטוב מחזיק מעמד זמן קצר מאוד. אודה לך על התייחסותך. גילה

גילה שלום ההתלבטות לא פשוטה. מצד אחד היית רוצה אולי לנתק את הקשר שמעיק עליך ומצד שני לא נעים לך ואת מרגישה מחוייבות. הפתרון הוא אולי להגדיר לעצמך זמנים בהם את יוצרת קשר ומתעניינת, אבל חשוב גם להגדיר לעצמך היכן נמצא הגבול למגע הזה. את צריכה לשמור עליה, אבל בראש ובראשונה לשמור גם על עצמך. מותר להציב גבולות לכמה אתן נפגשות וכן לאופי המפגש. אם הסיגריות בבית שלך מפריעות אל תפגשי אותה שם, וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור, יש לי דפוס התנהגות שאני מאוד לא אוהבת קשה לי לתקשר עם אנשים, אני חיה בניתוק מעצמי ולכן גם מהסביבה דבר שגורם לי למעופפות וחוסר עניין. כמו כן אני מוצצת אצבע למרות שאני כבר בת עשרים אני מאוננת עם תחתונים ורק כך מגיעה לאורגזמה ויש לי תיסבוך מיני בזמן האוננות בו אני מדמיינת את אבא שלי שוכב איתי או סתם גבר שמיחס אלי כילדה קטנה איך אצליח לשנות את התנהגותי (הייתי בטיפול פסיכולוגי ששחק את כספי ולא עזר)?

נוהר שלום את מתארת סידרה של התנהגויות שמאפיינות אותך אבל חסר משהו במכנה המשותף הנפשי לכולם. אני מעריך שיש כזה ואולי בגללו פנית לטיפול פסיכולוגי. יתכן שההתייחסות לעניין כדפוס התנהגות שאינך עובדת הוא שורש הבעיה שכן לא מדובר בהתנהגות בעייתית אלא במה שעומד מתחתיה. למרות אכזבתך מהטיפול הפסיכולוגי אני חושב שאת צריכה לשוב ולנסות. הכישלון הקודם לא אומר שאין לכך סיכוי, הרי מפגש עם פסיכולוג הוא דבר מאוד אישי ויתכן שלא היתה כימיה והבנה בטיפול הקודם ודווקא בסיבוב הבא תרגישי כימיה טובה יותר. אני לא רואה פטנטים או קיצורי דרך לטפל בנושאים שהם כנראה מורכבים למדי בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום קוראים לי קורין אני בת 17 והייתי רוצה לשמוע יותר על פחד הנטישה. לאחרונה אני מנתחת את ההיתנהגות שלי ...... הפחד הכי גדול שלי הוא להישאר לבד, להינטש... כבר מגיל קטן ואני לא יודעת למה, אבל העיניין מאוד משפיע על החיים שלי ועל ההיתנהגות שלי אני אדם שצריך המון תשומת לב, המגע אצלי הוא משהוא מאוד בסיסי וטבעי (כדיי לדעת שאני לא לבד). אני עברתי תקופה מאוד לא קלה בחיי לפני חצי שנה בערך, בתקופה הזאת הפחד שלי היתגשם אני נישארתי לבד, בעיקבות מקרה שקרה לא היה לי אך אחד, לא היה לי את ההורים שלי לצידי ולא אנשים קרובים אחרי חוויה השיום בדיאווד הייתה אחת החוויות הטראומטיות ביותר בחיי, באותה תקופה לא היה מי שיחבק אותי באמת ולא ישפוט אותי וזה היה מאוד חסר לי מאז המגע אצלי הוא דבר מאוד בסיסי, (וכבר ליפני) אנשים מפרשים את זה בתור שידור של מיניות....בעוד שכל מה שאני משדרת (לא במודע, לא מזמן הגעתי למסקנה) זה זעקה לעזרה ופחד גדול מאוד מבדידות... אניאל יודעת למה אני מרגישה ככה, אבל אנייודעת שאם אני אמשיך בצורה הזאת בסוף לאנשים לא יהיה נוח ליידי, למרות שכל העיניין של דרישת תושמת הלב היא טבעית אני מאוד מבולבלת, מה שאני עושה כרגע זה כל מה שאני מכירה הייתי מאוד שמחה אם תנסה לעשות לי קצת סדר בבלגן. בתודה מראש קורין

קורין שלום חרדת נטישה היא החרדה הבסיסית ביותר שמתחילה עוד בגיל הינקות בו התינוק תלוי באופן בלעדי בהוריו. לכן קשה לפעמים להבין את מקורותיה באופן מדויק שכן מקור החרדה יכול להיות שייך לתהליכים שונים בחיים, חלק בחיים המוקדמים מאוד, ומסיטואציות שאף אחד לא זוכר אותן, לא הילד ולא ההורים. מה שאת מתארת הוא מצב שבו יחסיך הבין-אישיים מושפעים מהחרדה הזו, את מתנהגת באופן מסויים שאולי לא מתאים לאישיותך אבל מתוך חרדת הנטישה נראה בצורה כזו, ואולי מזמין קשרים לא מתאימים. סדר בבלאגן במצבים כאלה אפשר לעשות במסגרת של טיפול פסיכולוגי. אני מצרף שני מאמרים על טיפול פסיכולוגי, כדאי שתקראי ותשקלי לפנות. תזדקקי כנראה לעזרת הוריך הן כדי למצוא מטפל מתאים, הן כדי למממן את הטיפול או לקבל אישורים מקופ"ח. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אתמול דיברתי עם אמא שלי על כל העיניין ועל מה שאני חושבת, אמא שלי היא מנחה של הורים ומורים לילדים ADHD אני בעצמי ADHA היפר ....... אני מטופלת או יותר נכון טופלתי אצל ריבקה ארוטשס . האים יכול להיות שהפחד שלי נובע רק מה ADHD או באמת יכול ליהיות משהו מעבר לכך מה יותר סביר? בתודה קורן

בתי בת השנה ילדה רגילה לחלוטין חברותית חייכנית וכו. הבעיה היא שכאשר היא נפגשת עם הורי בעלי אז היא בוכה כבי היסטרי ומסרבת ללכת אליהם.דבר נוסף עלי לציין שהם מתראים בתדירות של פעם בשבוע לכל היותר .השאלה שלי כיצד לנהוג במצב זה .הם האנשים היחידים שהיא נרתעעת מהם .

ורד שלום זו איננה תופעה שגרתית, במיוחד אם קוראת באופן קבוע. יש משהו שמפריע לילדה ואתם צריכים לברר עם עצמכם מה מתריע אותה. האם זה המפגש עצמו עם ההורים, האם המצב בו מתקיימת הפגישה, וכו'. נסו לחשוב מה יעזור לה להתיידד עם ההורים, האם זו קלטת וידיאו שהיא אוהבת שאפשר יהיה להקרין שם, אולי משחק אחר, אולי פעילות כלשהי עם אחד מהם או שניהם. חשוב לברר האם לך או לכם בעיות תקשורת עם הורי בעלך כי במידה וכן יתכן שעובר מסר כלשהו שאינו מודע לילדה והיא מגיבה לכך וכו'. בקיצור, צריך לסרוק ולמפות את כל האפשרויות ולפעול לפי הניתוח שעשיתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם גילוי ADHD יכול להיות בעקבות התעללות נפשית ? תודה. אשמח על תשובה מפורטת ככל הניתן.

היי ישנם בעיות קשב וריכוז על רקט נוירולוגי וישנם בעיות קשב וריכוז על רקע נפשי. חסור שקט נפשי, גם יכול להיות בגלל טראומה. יש להפריד בין הדברים.

איתי שלום ADHD היא תופעה אותה יש לאבחן בצורה מסודרת אצל אנשי מקצוע. יש מצבים בהם פונים לאיש מקצוע בגלל בעיה מסוימת ואז מתגלה בעיה נוספת. אם כוונתך לשאול האם יכול להתפתח ADHD בעקבות התעללות נפשית התשובה היא שזה יהיה ADHD מורכב או לא אופייני. בעיקרון בעיות נפשיות גורמות פעמים רבות לתגובות אימפולסביות ולהפרעות קשב, והתעללות נפשית בוודאי יכולה ליצור בעיות כאלה. עם זאת, המקור לבעיה הוא רגשי ויש לטפל בה כך. ברוב המקרים של ADHD המקור לבעיה הוא ביולוגי ולא נפשי ולכן נותנים גם טיפול בריטלין כדי להתגבר על הבעיה האורגנית. מבחינה זו, התעללות נפשית לא יוצרת את חוזר האיזור הביולוגי אלא את הבעיה הנפשית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחייני בן ה-4.5 עושה צואה בתחתונים בערך מאז שהוא נגמל, אחותי דיברה עם פסיכולוגים והם אמרו לה להתעלם מזה ורק לעודד את הפעמים שהוא עושה בשירותים. אחותי ניסתה ליצור לו סדר יום קבוע שלפני המקלחת הוא מתיישב לעשות, לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. אחרי שהוא עושה בתחתונים, הוא בכלל לא אומר ויכול להישאר ככה שעות, הוא יודע שלא אוהבים את זה , אז הוא לא מרשה להוריד לו את התחתונים וכשמכריחים אותו להתפשט הוא מחביא אותם. כמעט כל יום הוא עושה בתחתונים, למרות כל השיחות איתו, והוא אומר שלא יעשה יותר. הוא הילד הכי קטן בגן(יליד סוף דצמבר). אך הגננות טוענות שמבחינה שכלית הוא עובר את כולם(שני שנתונים). מה אפשר לעשות איתו עוד?(כבר הפסקנו מזמן להתעצבן עליו במטרה להוריד לו את האנטי ולא להתייחס יותר מדי - אבל כלום).

א. שלום אכן עד נקודה מסויימת עדיף להתעלם ולתת לו להיגמל לבד. בסופו של דבר זה בוודאי גם לא נעים עבורו. כנראה שמתקרב השלב בו העניין הופך לבעיה שצריך לטפל בה יותר לעומק. הייתי מנסה להתחיל עם טכניקות התנהגותיות של פרס ועונש. עושים לוח גדול עם כוכבים ופרסים וסופרים את הפעמים בהם הוא עושה בשירותים לעומת הפעמים בו עושה בתחתונים ויוצרים הנהלת חשבונות צבעונית ומעניינת תוך כדי משחק. עשית הצואה בשירותים מקבלת חיזוק חיובי באמצעות הפרסים ובכלל העניין מקבל דגש ותשומת לב. ברוב המקרים אם הילד מתלהב מהמשחק החדש העניין יכול לעבוד די מהר. אם יש בעיה יותר עמוקה וזה גם לא עובד כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים שמתמחה בגיל הרך כדי לקבל הדרכת הורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה- 4.5 החל לאחרונה לקלף את העור סביב הציפורן. כל נסיונותיי להניאו מכך נכשלו. היום הבחנתי כי הוא כסס את ציפורני יד שמאל, באמצעות יד ימין (לא באמצעות פיו) ואילו ציפורני יד שמאל נשארו עם ציפרניים. מכיוון שהרגל זה רק התחיל, איך אני מסייעת לו להפסיק. אני אגב, כוססת ציפורניים וסובלת מכל קשות. אני מאוד משתדלת לא לכסוס לידו אבל כנראה שהוא בכל זאת מבחין. מלבד העובדה שאינני צריכה לכסוס לידו (מה שאני כבר עושה) איך אני מדכא הרגל זה לפני שיהיה מאוחר מידי וקשה לשינוי. תודה רבה

לאם שלום במקרה כזו הדרך היעילה ביותר היא התנהגותית. מאחר ואינו כוסס בפיו אין טעם לנסות למרוח מרה. עם זאת, אפשר לנסות לדבר איתו, להסביר שהכסיסה איננה יפה וכו' ולעשות איתו סוג של משחק עם יומן מעקב בו בודקים פעמיים ביום אם כסס את ציפורניו או לא, אפשר למדוד אותם, לחכות לרגע שאפשר יהיה גם לקצץ את הציפורניים הארוכות וכו', ואת הכל ללוות בלוח שבו מתעדים את הכל. זה די דומה להצעה שנתתי בהודעה קודמת לגבי גמילה של ילד, בסך הכל גם כאן זה גמילה. עניין הכסיסה שלך הוא חשוב מאוד להצלחה ואין סיכוי שתוכלי להסתיר זאת ממנו. שימי מרה ותתחילי לטפל בעניין בעצמך וזה ישפר את העניין. יהיה לך קשה להסביר לו מדוע הוא צריך להפסיק כשאת ממשיכה. אגב, כנראה שיש פה אפילו נטייה תורשתית למנהג הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני נשואה שנה הבעיה היא שבעלי חולה סקס הוא רוצה לקיים יחסי מין 7 פעמיים בלילה כמובן שאני לא מסכימה אז הוא עושה עם עצמו בכל הזדמנות הוא חושב על סקס ורק סקס יש לו בראש יש לציין שבתחילת הקשר הוא לא היה כזה ואחרי החתונה הוא השתנה מקצה לקצה האם יש לו בעיה נפשית האם טיפול פסיכולוגי או פסיכאטרי יכול לעזור ? תודה

מירית שלום סקס 7 פעמים בלילה נשמע מוגזם מן הסתם וצריך למצוא את המינון שיהיה טוב לשניכם. אני מציע לכם לפנות ביחד לייעוץ סקסולוגי כדי להבין יותר טוב את הצרכים אחד של השני וכיצד לפתור את הבעיה שנוצרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מבקש מאוד, אם אפשר ואם זמנך מאפשר זאת, להעביר לך באמצעות מייל מספר קבצי WORD שכתבתי על דברים שאני עובר... חשוב לי מאוד שמישהו יקרה את זה.... אם תקרא את זה אתה אולי תבין למה היה לי חשוב כל כך שתקרא את זה, אני צריך דעה מקצועית לגבי הדברים שנכתבו, זה מעין יומן, שכתיבתו החלה בשת 2000. אני מאוד אשמח אם זה אפשרי, מדובר בקבצים שמשקלם הכולל הוא כ - 800 קילו בייט. תודה אייל

אייל שלום הפורום הזה הוא בסיס להתכתבות והחלפת דעות ועצות ותוכל להשתמש במרחב הפתוח הזה כדי להביא כל דבר שתרצה כולל ציטוטים מן היומן שעליהם תוכל בוודאי לשאול שאלות ולקבל תגובות ממני ומהמשתתפים האחרים. אני מעדיף לשמור על גבולות המפגש של הפורום במסגרת הפתוחה הזו ולא להעביר אותה למייל. אני לא חושב שאוכל לעבור על כמות כזו של חומר בצורה רצינית שתענה על ציפיותיך. אם תרצה יש מטפלים שעובדים בשיטה של התכתבות דרך מיילים ואולי תוכל לנסות ולעבור עם אחד מהם תהליך שכזה. אישית, זו לא צורת עבודה שאני פועל בה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אין מדובר בטיפול...אלא צורך שלי לדעת האם הדברים הכתובים מראים על בעייה מסויימת, לא אצלי אלא אצל הגורם המוזכר ביומן

שלום רב האם יש אפשרות לקרוא את האבחנות ב DSN במראה מקום מתורגם לעברית? האם יש לך פרטים לגבי ההפרעה מוגדרת כ- Psycho Affective תודה מיקה

מיקה, יש ספר שנקרא "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה", שמבוסס ברובו על ה - DSM 4 ועל ה - ICD 10. הספר בעברית, כמובן. מעבר לכך, הנה קישור (כללי מאוד ולא מעמיק במיוחד) בנושא סכיזואפקטיביות: http://www.clalit.org.il/geha/Content/Content.asp?CID=34&u=139

מיקה שלום אינני מכיר מקור אינטרנטי שכזה, אבל יש בוודאי קישורים רבים אליהם תוכלי להגיע דרך מנוע החיפוש גוגל שרוב הסיכויים שיתן לך את המידע שאת מחפשת. בברכה ד"ר אורן קפלן

. אשמח מאוד לקבל את דעתך מה עושים במקרה כמו שלי ? אני נשוי כ- 10 שנים + 3 ילדים, אישתי מתעסקת רוב זמנה בבית בפתרון תשבצים וחידות אחרות , אם התשבצים נגמרים לה היא משקיעה את עצמה בתשבצים דרך האינטרנט , הסיפור מפריע לי כי אני מרגיש שהקשר ביננו הולך ונחלש כי כל אחד חיי לו בעולם אחר ובעיסוק אחר . בזמנו שוחחתי איתה על הנושא כנ"ל עזבתי את הבית למספר ימים וזה עזר לזמן קצר אך חזר בגדול שוב קשה לי להשלים עם הסיפור , הצעתי לה ללכת ליעוץ והיא לא מסכימה כי היא טוענת שזה לא נכון ולכל אדם יש את הזמן לעצמו ועינוגים והנאות שונות ולא משותפות . המצב הוא שמשעה 10 בערב אני יושב בסלון לבד היא בחדר שינה ממלאה תשבצים וכך הסיפור מתגלגל . מה דעתך לעשות , כי שיחה לא עוזרת היא בשלה , האם לעזוב את הבית לזמן ארוך יותר יתכן וירד לה האסימון ותבין סוף סוף שהקשר בינינו הולך ומתפורר , או לפעול כמוה לצאת לחפש את ההנאות וקשרים מחוץ לבית דבר שהיא התנגדה כגון שאצא לריקודי עם , או פשוט לצאת מהבית ולהכאיב לה בנקודות שכואב לי . יתכן ואז היא תלמד להיות יותר רגישה אלי . תודה

היי טוב שלכל בן זוג יהיו עיסוקים, השאלה כמה זה בריחה מלעשות דברים יחד עם בן הזוג גם. הכל זה עניין של תדירות ומינונים. אתה יכול למצוא לך עיסוקים אחרים, השאלה אם אתה מוכן לוותר על כל מה שזוגיות הינה- חום, אהבה, שיתוף,עשיית דברים יחד,סקס. אתה יכול לנסות לפנות לכמה שיחות אצל איש מקצוע אך עושה רושם שאם אשתך לא מעוניינת בשינוי, קשה יהיה לשנות. טוב לה עם הקיים ורק אתה לא מרוצה. לדעתי , תאמר לה שהמצב איננו מתאים לך יותר וקשה עליך בגלל כל הדברים הנ"ל ותראה שוב איך היא מגיבה ואז תחשוב מה ברצונך לעשות הלאה. במידה ואתה פשוט לא מוכן להשלים עם המצב, תאמר לה זאת ותנקוט בצעדים להראות שאתה באמת רציני.

משה שלום אני מציע לך לפנות באופן אישי לפסיכולוג שגם מתמחה בנושא זוגי ולהציג את התמונה המלאה של חייכם הזוגיים ושל ההיסטוריה האישית שלך ושל אשתך. יש בהחלט מקום לדאגה לפי מה שאתה מתאר אבל מצד שני אם היא איננה חושבת שיש בעיה או אינה מוכנה לקבל טיפול אי אפשר להכריח אותה. אל תעשה מניפולציות של עזיבת הבית, פנה לייעוץ פסיכולוגי וקבל את דעתו של הפסיכולוג מה כדאי לעשות. יתכן שאחרי שתפנה בעצמך אשתך תסכים להצטרף אליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני גרה בחו"ל לתקופה ארוכה. מעוניינת להתיעץ עם פסיכולוג, התרבות בארץ בה אני נמצאת שונה מאד מהתרבות הישראלית, ולכן אינני מוצאת שפה משותפת עם פסיכולוגים מקומיים. האם ישנם פסיכולוגים בישראל המייעצים באמצעות שיחות בצ'אט (בתשלום כמובן)?? האם אפשרי לקיים טיפול פסיכולוגי מבלי לראות את המטופל פנים אל פנים?

שרון אין מטפלים רבים שעובדים כך אבל ניתן למצוא כמה. במסגרת האתר הזה נסי לברר עם שאר מנחי הפורומים בתחומי בריאות הנפש, חלקם נותנים ייעוץ באמצעות האינטרנט. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. זה זמן רב שאני מדמיינת/חולמת על כל מיני דברים מכאיבים מפחידים ועוד. החלומות שלי, כמעט על בסיס יומי, קשורים למוות, תאונות, דם, רוצחים, אנסים, כאב ועוד. אני חולמת שרוצחים אותי, תוקעים בי סכינים, ועוד דברים מזוויעים, תמיד רודפים אחרי. כשאני ערה קורה מידי פעם שהמוח משדר לי תמונות דומות. אני ערה, אולי במכונית אולי לפני השינה, סתם בוהה בקיר, ואז נכנסות לי לראש תמונות זוועתיות. אתן כמה דוגמאות כדי להמחיש את הבעיה: מביטה על מישהו יורד במדרגות וממש מריצה בראש תסריט שהוא נופל ונחבט ומתעקם ומדמם ומת. פעם גם דימיינתי, בזמן שהסתרקתי, שזיזי המסרק חודרים לי לקרקפת ויוצרים בה תעלות של דם. או סתם מתמקדת במעדר ברחוב ומדמיינת שיש פיגוע והוא עף ונתקע לי בראש. עוד.. יושבת במושב ליד הנהג ומדמיינת תאונה, איך אנחנו נתקעים ועפים וזכוכיות והרכב מרוסק ומנסים לחלץ ועוד. הדימיונות אינם על בסיס יומי כי אם מידי פעם. זה לא מפריע לי בתפקוד היומי. זה פשוט מציק ונראה לי קצת סוטה ומופרע לדמיין מצבים כאלו. שאלתי כמה אנשים לדעתם. האופטימים שביניהם טענו שאולי אני רואה הרבה סרטים ושיש לי כנראה דמיון מפותח מהרגיל. האחרים חושבים שיש לי בעיה. אני רוצה רק לציין שאני בת 24 לומדת, עובדת, יש לי חבר מדהים וכלב וחיים נהדרים. אינני דיכאונית, אומללה ומלנכולית כפי שנדמה שאהיה. הפחד שלי הוא שאני עושה לעצמי מעין דימיון מודרך לא רצוני ושזה עלול לפגוע בי באמת. עוד נקודה חשובה, שאולי השתמעה כבר מדברי, היא שזה לא רצוני בכלל. אני מנסה להפסיק את תסריטי הזוועה ולא מצליחה. אם אני עוצמת עיניים זה מתחזק. אשמח לדעתך בנושא

טלטל שלום דרך הדמיון אפשר להתאמן על כל מיני דברים, לפסול את קיומם, להתעמת עם הזוועה שבהם, לעבד חרדות וטראומות, לבטא כל מיני דברים. בשביל זה יש דמיון וכל עוד זה קורה רק בדמיון צריך בכל זאת להכיר בכך ששום נזק חיצוני לא מתרחש. כעת עולה השאלה האם זה גורם לך סבל או שמשחקי הדמיון הללו "עוברים לידך" או לכל היותר מטרידים כמו שסרט אימה היה מטריד, וזהו ז'אנר שהרבה אנשים אוהבים... ברוב המקרים תיאורים כמו שלך שייכים למשהו שמטריד ודרך הדמיון את מנסה להתמודד עם זה. מהו ה"זה" והאם את רוצה לטפל בזה, זו כבר שאלה שעומדת בפני עצמה ומן הסתם רק את יכולה לתת עליה את התשובה. אם העניין הופך לסוג של סיוט שמטריד את שלוותך, יש מקום לעשות משהו ולא לתת לזה להשפיע כך על חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא מבינה כלום. אפילו שהקשר הוא טיפולי, הוא קשר חדש, שמהר מאוד מרגישים קירבה ובוטחים ומשתפים ואוהבים אפילו כי אי אפשר שלא. ורוצים עוד. אבל אז יש מיליוני כללים וחוקים וגבולות - מותר לי לבוא רק פעם או פעמיים בשבוע, אסור לשאול שאלות אישיות או אישיות מיד, אסור לי לחבק שמתחשק לי, אסור לי להרים טלפון לשאול לשלומו שאני תוהה על שלומו, או לשאול שאלות מטופשות כמו איך הוא אוכל את ה"מילקי" שלו? הקשר הוא ויהיה לעולם קשר שהוא הרופא ואני החולה ובחיים לא נשב בשנקין על קפה הפוך ועוגת שוקולד ונתענג אחד מחברתו של השני. אם זה קשר מיוחד אז למה אין לו רגשות מיוחדים מותאמים, כמו רצון לראות אותו רק פעם בשבוע, שזה ילך די טוב עם הכללים...? למה אי אפשר לפסוח על הקטע הזה ולהתרכז רק בטיפול ובלהרגיש יותר טוב?

שלום לך אפרוחית אם הכל היה עובד לפי הספר יתכן שהיה אפשר לפסוח על הקשר האישי שנוצר ולהתרכז רק בטיפול. אבל מהו הטיפול? כנראה שאנחנו כבני אדם לא יודעים לפסוח, אחרת היינו כבר מסתדרים לבד בלי הטיפול. נכון שבקשר הזה יש גבולות שכנראה הכרחיים כדי לשמור אותו כך שיהיה טיפולי. בסיטואציה אחרת בחיים אולי הייתם חברים ואוכלים ביחד את העוגה בשנקין. ואולי הוא כל כך אטרקטיבי במיוחד בגלל שהחברותה בשנקין אינה אפשרית. והרי מה שאינו אפשרי הרבה יותר קוסם ממה שזמין. זה לא שהוא רופא ואת חולה, אבל זה בהחלט מצב שבו את מחליטה להתמסר לתהליך למען עצמך בלבד. ההדדיות שכל כך קוסמת למראית עין היתה הופכת לעול כבד אילו באמת היתה כה חסרת גבולות. ולשאול? אפשר לשאול הכל. אני לא בטוח שהתשובות תתאמנה תמיד לציפיות, אבל הכל (כמעט) פתוח. שבת שלום.

בוקר מצוין, ברור לי הצורך בגבולות, ברור שהטיפול היה נראה אחרת או לא נראה בכלל אם לא הכל היה מסודר כך, ברור גם שדבר לא אפשרי קוסם יותר - אם הכל כך כך ברור - למה בכל זאת יש את הרצון להכיר את הצד השני ולא להסתפק בהתמסרות לטיפול שכוללת בעצם לא להכיר את הצד השני? "להתמסר למען עצמך בלבד" - אין עוד סוג כזה של קשר בעולם. אני לא יודעת איך עושים כזה דבר, ואז באופן טבעי עולים כל אותם רצונות כמו בכל קשר אחר עם אנשים, גם אפלטונים כמובן. הסקרנות על הצד השני (יותר איזה איש הוא מאשר מעשיו) ושאר ירקות. להתמסר אומר להניח לכל שאר הרגשות, ולשים אותם איפשהו (איפה?) הבעיה היא שההתמסרות היא כן הדדית. הוא מתמסר למען עצמי בלבד גם כן, וגם קשר כזה אין בעולם חוץ מהקשר הטיפולי, אז אולי זה מה שקוסם ולאו דווקא הבלתי אפשריות? אני יודעת שאני שואלת שוב את אותו הדבר, וכנראה שאין ממש תשובה שתשקיט את השאלה. (מה הסגיר אותי השאלה או הנוצות?)(שתיהם תהיה תשובה מצוינת).

אני לא בטוח אם זה הפורום המתאים ביותר לשאול את השאלה, נראה לי שכן. אני ילד בן 16 שלומד בתיכון עד ארבע בערך מדי יום. מיד כשאני חוזר הביתה, עליי לקחת את אחי הקטן מהגן ולהישאר איתו עד תשע בערך, כשאימי חוזרת. אין לי זמן לחיות! אני לא יכול ללמוד, כי הוא כל הזמן בוכה, אני לא יכול לשחק במחשב או משהו כזה, מאותה סיבה! אמרתי לאימא שקשה לי מאוד ככה, ושעוד מעט יש בגרויות ומתכונות בהיסטוריה ובלשון ואני חייב ללמוד! אימא אמרה לי: אם אני הצלחתי ללמוד לדוקטורט שלי כקרדיולוגית עם שלושה ילדים בבית, אז הגרויות שלך זה שטויות. אני ממש מתוסכל! כל החברים שלי כבר התחילו ללמוד, הם עוד מעט מסיימים, לי אין זמן וכבר אין כוח עד שהיא חוזרת עוד להתחיל ללמוד, אחרי שחמש שעות אתה שומר על ילד קטן, מחליף לו חיתולים, מאכיל אותו, ועוד אז בתשע בערב ללכת ללמוד?!? זה לא הגיוני ולא אפשרי!!! מה אני אוכל לעשות כדי לפתור את הבעיה?! יצויין שהוריי גרושים, אבי גר בחולון, ויש לי אופציה לעבור לגור איתו, רק חבל לי מאוד לפגוע באימא שלי, שאני אוהב ומעריך מאוד, בכך שאעזוב את הבית, וחוץ מזה אני לא רוצה להחליף תיכון, אז אעדיף שלא לקבל את פיתרון מעבר הבית. מה כן אוכל לעשות?! התייאשתי, הפגוע.

לדעתי אתה צריך לחזור שוב ולומר לאמא שלך שהבגרויות קרובות מאוד ואם לא יהיה לך זמן ללמוד לא תצליח. אמא שלך טועה מאוד שהיא משווה בין הלימודים שלה כאדם מבוגר ללימודים שלך לבגרות כנער צעיר שעוד לא התחיל לחיות. אם זה לא יעזור , אולי כדאי שתשתף בעניין את המחנכת והיועצת.

שלום הבעיה כאן איננה רק קונקרטית בהקשר ללימודים שלך. זה לא סביר שילד בגילך יצטרך להקדיש את כל זמנו הפנוי לגידול אחיו הצעיר. יש עוד כמה דברים בחיים חוץ מלימודים. לגבי ההשגחה על אחיך, 0יש פתרונות בדמות מטפלת או קרובי משפחה אחרים שניתן לגייס. זה בסדר אם יומיים בשבוע תשמור על אחיך אבל אם זה הסידור היומיומי אצלכם זה לא נראה לי מתאים, לא עבורך וגם לא עבור אחיך. אני חושב שתצטרך לקבל קצת עזרה כדי לארגן את החיים אחרת במידה והשיחה עם אמך איננה מצליחה. תוכל למשל לשוחח עם יועצת בית הספר ואולי אפילו עם אביך. יש הרבה בתים בהם יש מורכבות משפחתית, ובהחלט יש מקום שילדים יקחו אחריות, אבל מה שאתה מתאר איננו חלוקה הוגנת וסבירה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית, תודה על התשובה. אבי ואימי גרושים מאז שאני בן חודשיים, ולכן אין לי כל-כך על מה לדבר איתו.... הוא לא קשור, כי הוא גר בעיר אחרת, רחוקה יחסית.... עם בעלה של אימא לא אוכל לדבר כי הוא כל הזמן אוטומטית לטובתה, לא מייחס חשיבות לדבריי ומתנהג אליי יפה, רק כשהוא צריך משהו, אני בדרך-כלל זוכה ליחס עצבני ופוגע כי (לדעתה של ידידה שלי, וזה נשמע הגיוני...) אני הכי קרוב אליהם, וידידתי אומרת שאולי הם לא מוצאים מישהו אחר להוציא עליו כעסים, בעיות ומתיחות, ולכן הם מעליבים אותי, פוגעים בי ומעמיסים עליי בלי להקשיב לי. מה דעתך? זה הגיוני? ומה לעשות עם זה? תודה, תודה!

שלום וברכה, לפני כשבועיים התחלתי ללכת לפסיכולוגית, הסיבה היתה בעיות שונות , אך לא רציניות מידי. משום מה לאחר הפגישות החלו לעלות לי בראש אונס שהיה לי בהיותי בגיל 10 (כיום אני בת 24) כשסיפרתי לה זאת כבדך אגב, משום היא התמקדה בפגישות בענין זה מעבר למה שנידרש, אני גם מרגישה שהכל היא מדביקה לסיפור הזה. זה מפריע לי משתי סיבות: 1.לדעתי לאירועים שמפריעים לי (התפרצויות, רתיעה ממגע וכד') אין שום קשר לאירוע שחוויתי בגיל 10.(ולכן אין טעם לטפול בצורה זו) 2. זה היה בגיל 10 ושכחתי מכך לחלוטין לפתע בעקבות הטרדה שעברתי לאחורנה והטיפול הכל צף ועלה , אני שכחתי מהמאורע לחלוטין , ולכן אני לא מרגישה נוח עם הזכרון כי אולי הוא לא מדויק זה היה לפני 14 שנה , אולי אני מפנטזת .................. ניסיתי לומר לה שאין טעם להעלות את הנושא, אך תמיד לקראת סיום הפגישה הנושא עולה איך שהוא. כיצד ניתן להסביר לה שאין בכך טעם ושזה סתם בזבוז זמן? תודה מראש אנונימית

הי אנונימית, קודם כל את חייבת להגיד לה את מה שאת כותבת כאן. רק בשיחה פתוחה לגמרי איתה תוכלי לשמוע ממנה את דעתה באמת ועל למה היא חושבת שזה כל כך חשוב. אולי יש סיבות למה את לא רוצה לדבר על זה או לחשוב על זה, ואולי זה חלק מכלל הבעיה, והיא רואה את זה כרגע ואת לא, אבל עדיין - את חייבת לדבר איתה על זה באופן הכי גלוי וישיר שאפשר. דבר שני , מנסיון רב, נראה לי שצריך להרגיש אם המטפלת מתאימה לך, אם את מרגישה שהיא יכולה לעזור לך ושהיא טובה לך. אולי אין התאמה ואז תוכלי להחליף טיפול אבל כדאי שתדברי איתה על הכל לפני שאת עושה כל צעד שהוא. בסך הכל היא יודעת עליך כבר יותר מכל אחד בפורום הזה, והיא תוכל לענות לך על מה שאת שואלת כאן.

שלום אנונימית, במהלך טיפולים עולה לנגד עיניך תמונה קשה של אונס שלך. בין אם זו מציאות שקרתה לך, או תמונה שמחשבתך מייצרת, משתקפת ממנה מצוקה קשה. בטיפול פסיכולוגי המטפל מתעסק הרבה מאד במציאות הפנימית של המטופל - כלומר לא בהכרח רק באמת העובדתית של מה בדיוק קרה, ואיפה, ואיך, אלא מה המטופל מרגיש, חושב, מדמיין וכו'. המטפלת שלך מקשיבה לך, ושמה לב שהתמונות האלה חוזרות ועולות אצלך, ולכן היא מתייחסת לכך. תת המודע הוא מנחה טוב בטיפול - ואני מנחשת שמסיבה זו המטפלת שלך נעזרת במה שעולה אצלך בראש כהנחיה שמספרת לה מה חשוב, מה יכול להסביר את התופעות שיש לך כיום, מה רלוונטי. אני חושבת שחסרה לך סבלנות, או שאולי ההתמודדות עם הנושאים היא כל כך קשה שפשוט יש רתיעה מלהכנס אליהם. נסי לתת בה אמון, אולי היא יודעת מה היא עושה.

שלום אני מקבל את הדעות של הכותבים הקודמים. אני חושב שאת צריכה להעלות את מה שמטריד אותך באופן ישיר עם הפסיכולוגית ולראות מה היא חושבת וכיצד היא מתמודדת עם זה. מן הסתם אונס בגיל 10 הוא אירוע מאוד טראומטי ועלול להשפיע על החיים בצורה קשה. גם אם זה פנטזיה ולא מציאות יש לזה עדיין חשיבות רבה. לכן אפשר להבין מהיכן מגיע הדגש הרב בטיפול על האירוע הזה, אבל אם את מרגישה שזה יותר מידי ולא מתאים פשוט תאמרי זאת בצורה ישירה ותראו יחדיו מה אפשר וכדאי לעשות עם זה הלאה. בסופו של דבר אתן מכירות זמן קצר מאוד ולוקח זמן עד שמכירים אחד את השני ומתאימים את הקצב והתהליך למה שמתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, הנני כבת 35 רווקה ללא ילדים. לפני כשלושה שבועות חברה הכירה לי מכר שלה, גבר כבן 40 בהליכי גרושים סופיים. נוצר בינינו קשר טלפוני בלבד. שוחחנו בטלפון במשך שבוע ימים אך לא הצלחנו להפגש (בגללו). הבנתי ממנו שמאחר והוא נמצא בהליכים סופיים הוא לא יכול להראות עם מישהי בפרהסיה. (עלי לציין שהחברה שלנו די לחצה אותי ואותו שנכיר ויכול להיות שהוא לא כ"כ מוכן רגשית לקשר). היו בינינו שיחות פתוחות ועמוקות ואל פעם הוא אמר שהוא סקרן להכיר אותי כי מזמן לא הרגיש כזו פתיחות עם מישהו. הוא סיפר לי על חייו ועל הכשלון ובגידת אישתו. הוא סיפר לי שדי קשה לו עכשו להכנס למערכת רגשית כי הוא חווה עליות וירידות במצבי רוח ושיש לו הרבה בעיות שסובבות סביב המשמרת על הילדים והראש שלו מחולק בהרבה מקומות. השיחה הסתיימה בכך שהוא יהיה בקשר ושעוד נפגש..... אני לא יודעת להסביר את הרגשתי, מאז הכרותי עימו אני מוצאת את עצמי חושבת עליו מספר פעמים ביום ומחכה שהוא יצלצל. לא פעם יש לי דחף להרים אליו טלפון ולשאול לשלומו. אף פעם לא אהבתי פגישות עיוורות ואפילו התנגדתי שיכירו לי. אבל הגבר הזה עשה לי משהו ואני מרגישה פספוס שלא נפגשנו. יש לי מספר שאלות: האם זה יכול להיות שאני מרגישה משיכה עזה להכירו??? אך זה יראה אם אני זו שיצלצל אליו ואשאל לשלומו??? האם זה יכול להראות כמו אחת שרודפת אחריו??? למרות ששאלתי שאלות של "נערה מתבגרת" אני מאוד זקוקה לעצה כי אני פוחדת ללחוץ ולהרוס אפילו את הסיכוי הקטן שיש בינינו (שהוא יצור קשר). אודה לך על תשובתך המהירה.

לי עושה רושם שהאדם זקוק לזמן על מנת להתמודד עם הקשר הקודם והמורכב שלו. ייתכן ויהיה פנוי לקשר איתך בעתיד. חשוב, לדעתי בלבד, לא ללחוץ עליו על מנת שיגיע לקשר איתך מוכן ופנוי רגשיתץ לאחר שסיים את הקשר הקודם.

אלישבע שלום אני מסכים עם הלוחמת. את מתארת מצב בו הגבר שמוצא חן בעיניך מראה סימני התעניינות אבל מציין במפורש שהוא לא מעוניין כעת בהיכרות וכך את גם מרגישה מאופן תגובותיו. לכן לא הייתי מציע לך לפעול בצורה ישירה ולהתקשר אליו. מאחר ויש לכם חברה משותפת אין כל רע אם תשתפי אותה בתחושותיך ותרמזי בעדינות (או לא בעדינות) שתעביר אליו את המסר שאת רוצה. אם ירצה, יתקשר מייד. אם לא אולי זה יקח זמן עד שיהיה בשל לכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לנו בעיה. אחי הקטן בן ה-10 התחיל להתעורר כל לילה בסביבות 3-4 וללכת להעיר את ההורים שלי בהצהרה שהוא לא מסוגל להירדם שוב. כשניסינו לשאול אותו הוא אמר שראה איש צעיר מכה איש זקן. כשהיינו בחופשה הוא אמר שיש אישה שרודפת אחריו (הוא הראה לנו אותה.. איפה שהיינו היתה אישה קצת לא בסדר שהלכה אחרי אנשים וניסתה לדבר איתם.) גם כשחזרנו הביתה זה המשיך. היום הוא קם כל לילה ואין לו הסבר ללמה הוא לא יכול לחזור לישון. נזכרתי שגם לי היו בעיות בגילו אבל זה בגלל שעברנו דירה למקום חדש וגדול יותר ששם קיבלתי חדר לבד. מה שהיום נראה לי מחויב המציאות היה בעיניי כעונש אז. אבל זו לא הסיבה.. הוא נולד בבית הזה וישן לבד בחדר מאז שהיה בן 5 חודשים. ניסינו לברר אם אילצו אותו לעשות משהו לא נעים.. הוא טוען שלא. הוריי לא יודעים מה לעשות. ניסיתי לדבר איתם שייקחו אותו לפסיכולוג אבל אבא שלי "לא מעוניין להתחיל עם זה." מה אפשר לעשות?

חן שלום השאלה האם לטפל בענין באמצעות פסיכולוג תלויה גם בשאלה כמה זמן העניין נמשך. לא הייתי רץ לפסיכולוג אם זה עניין של ימים או אם יעבור תוך החודש הקרוב. עם זאת, במידה וניכרת מצוקה אצל אחיך כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים כדי לראות מה העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה רציתי להתייעץ בקשר לקרוב משפחתי. הוא בן 25, רווק ועובד בעבודות מזדמנות. הוא לא מפסיק לשקר בקשר לכל דבר כמעט ובדברים שבטוח שייתפס. הוא יצא עם מישהי חמודה מאד וסיפר לה שיש לו אחות קטנה (כלמעשה הוא הכי קטן). אחרי תקופה מסוימת היא פגשה את אחותו הבכורה שאמרה לה שלפי מיטב ידיעתה אחיה הוא הקטן מבין האחים ואין לה אחות קטנה ממנו. לפני כמה ימים הוא כתב אי מייל לבעלה של אותה אחות וביקש הלוואה גדולה כי הוא מתחתן. כולנו היינו בהלם. איך הוא לא חושב שבעלה של אחותו לא יידע אם הוא מתחתן או לא? האם הוא חושב באיזושהי מציאות מעוותת שגיסו ייתן לו את הכסף ויאחל לו מזל טוב מבלי לאמת עם אשתו את הסיפור??? מילא מובן לי שכשהוא הוביל מתים באמבולנס פרטי הוא שם על עצמו סטטוסקופ.. שיחשבו... אבל הדברים האלה של האחות והחתונה כל כך לא מובנים לי? בעלי "שטף" אותו על השקרים האלה אבל אנחנו חוששים שזה לא הסוף... כל פעם הוא בא עם שקר אחר מה לדעתך הסיבה ואיך אפשר לעצור זאת?

רות שלום אני לא חושב שהטפות מוסר יעזרו במקרה הזה. לבחור יש כנראה בעיה רצינית והשקרים הללו הם מעבר ליכולת שליטתו. יש שני כיוונים עיקריים בבעיות מסוג כזה. האחד הוא אנשים עם נטייה להתנהגות אנטי סוציאלית והשני, מה שיותר נשמע לי במקרה הזה, אנשים עם דימוי עצמי נמוך שאינם מאמינים בעצמם ואינם מקבלים את עצמם. הם סבורים שאם יראו את עצמם האמיתי זה לא יהיה משכנע ומרשים מספיק ולכן גולשים לשקרים שונים. הבעיה שלעיתים יש קושי להבחין בין רע לטוב ועלולים גם לסבך אנשים אחרים למשל בבעיות כספיות. אני מציע לקבל אותו כפי שהוא, להיזהר מאוד בכל אינטראקציה כספית איתו ויש לקוות שאם במהלך הזמן תפיסתו העצמית תשתפר גם השקרים יפחתו או יעלמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, היכן אני יכולה למצוא מאמרים על שאילת שאלות בקרב ילדים ועידוד דבר זה? תודה רבה.

הפסיכיאטר הצרפתי ז'אן פיאז'ה כתב על זה ספר ומחקרים. תנסי לחפש בספריות באוניברסיטה או תחת השם בגוגל.

אורית שלום אין לי ספר ספיציפי שאוכל להמליץ. כדאי להיכנס לחנות דיונון באחת האוניברסיטאות ולבדוק אילו ספרים יש על המדף בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום יש לי אחות בת 32 שבתקופה האחרונה מצבה הנפשי מתערער ואני מחפשת עצה מי יכול לתת לכך סיוע ובאיזה מצב לדעתך היא נמצא , אתחיל במתן אינפורמציה ראשונית בכדי תאולי תצליח להבין במה מדובר היא מאוד מרוכזת בעצמה, אף פעם לא מרוצה מכלום , לא מסוגלת להחליט וכשהיא כבר מחליטה אחרי שניה היא תשנה את דעתה או תתבאס , משרה אוירה מאוד לא נעימה על הסובבים אותה מאחר ואיננה מתחשבת בתחושותיהם ורצונותיהם , היא איננה נשואה ואף לא נמצאת במערכת זוגית יציבה כבר תקופה מאוד ארוכה, כול הזמן לא טוב לה ותמיד מחפשת את מי להאשים- החדר קטן , הבית רועש, האמא מפלצת ( זה אולי שלמרות שהיא עוזרת לה ע"י שיחות, קנתה לה בית, רכב, וכ"ו היא שמה לה מראה מול הפנים בכדי שתראה את עצמה) נכנסה להריון מגבר שהיא לא מעונינת להמשיך איתו מערכת יחסים ורצתה להשאיר את ההריון למזלנו שאחרי הסברים ארוכים כגון : אין לך יכולת כלכלית, אין בן זוג שיתמוךושיוכל גם כן לשאת בנטל, אין לה סבלנות לכלום בקושי לעצמה, היה ברור שהיא תפיל את הגידול על ההורים שלי שבגילם רוצים להיות רק סבא וסבתא ולא הורים לילד קטן לבסוף היא עשתה הפלה שאת תוצאותיה עוד בטח נראה בהמשך אבל עדיף שנצליח לטפל באחד ולא מיד בשנים. אני יודעת שאני נוקשה במכתב אבל אינני כזאת בשיחותי איתה מעולם לא נקטתי באחד מהצדדים אלה הראתי את התוצאות . יש לי הרגשה שהמצב בו היא נמצאת הוא מאניה דיפרסיה אבל אינני יודעת זו בוודאות אם תוכל לענות לי ולהביע את דעתך המקצועית בנושא אני אודה לך מאוד בתודה מראש נטע

נטע שלום לפי מה שאת מתארת אחותך באמת נמצאת במצב קשה אבל לא בטוח שהיא בשלה ורוצה בעזרה. אם היא תהיה מעוניינת לפנות לפסיכולוג המצב עשוי להשתפר בצורה משמעותית כי לפעמים הכרה בבעיה היא כבר חצי מהפתרון. לצערי לפי מה שאת מתארת אני בספק אם היא באמת תצליח להתמסר לטיפול. אי אפשר כמובן לקבוע האם מדובר במניה דפרסיה, נטייה אישיותית בעייתית או כל דבר אחר, ללא היכרות אישית. ללא שיתוף פעולה מצידה אי אפשר יהיה לתת לה טיפול וכל מה שתוכלו לעשות זה לשים את הגבולות במקומות שהיא חוצה את הקווים האדומים שלכם. מובן שמאחורי כל הבלאגן שקורה לה היא סובלת מאוד. הבעיה שבמצבים כאלו הסבל מושלך בצורה מאוד לא נעימה על הסביבה , יש חוסר נכונות לקחת אחריות על החיים, ומכאן קשה לראות כיצד יוצרים שינוי חיובי לטובה בחיים. אם מה שאני מתאר מאפיין את מה שקורה באמת תצטרכו להתרכז בעיקר כיצד לשמור על תפקוד בסיסי שלה תוך כדי שמירה על עצמכם והגבולות שלכם שעלולים להיפרץ על ידה בכל עת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אני כבר בת 50 ומאז שהייתי קטנה הייתי מפחדת לבלוע כדורים כתרופה. פחד זה מלווה אותי עד היום .יכול להיות אולי שביגלל כמעט נחנקתי מכדור איני זוכרת למעשה.... בקיצור בגילי המופלג אין אני מסוגלת לבלוע כדורים ומישתדלת לא לקחת למרות שלפעמים יש הכרח לקחת (לא כל הכדורים הם בשתיה ולא את כולם אפשר לרסק) ממש בושה.... שאלתי היא האם יש דרך ליגרום לכך שאוכל ליבלוע כדור..? אולי בעזרת היפנוזה?או בדרך אחרת ..אנא עזור לי בבקשה תודה

סמדר שלום השאלה לא מוזרה כלל והבעיה נפוצה למדי בכל גיל. היפנוזה בשילוב עם טיפול התנהגותי בהחלט יכולים לעזור, בלי קשר לגיל ולמקור הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי..! עם אתה זוכר אותי.. אני נועה בת 17 וחצי. שההורים שלה נגד פסיכלוגים אבל אני חייבת פסיכלוגית אני חייבת אני מתעוררת בלילה כל הזמן לא יודעת למה(מלחץ מפחד מלא יודעת ממה) היו לי פעם הפרעות אכילה אתה בטוח זוכר אותי.. החלטתי שאני חייבת ואני הלך בלי ידיעת ההורים! עישתי הכל ביררתי איזה פסיכולוגית אני רוצה מהספר של מכבי מה אני רוצה והכל ואז מה הסתבר לי? שפגישה ראשונה עולה כסף! 47 ושאר הפגישות כל פגישה 100 ואין לי כסף ואני מפחדת לעבוד מפחדת משינויים זה אחד הדברים המפחידים ביותר בחיי עכשיו. ההורים שלי לא מסכימים לי ללכת אז בטח שהם לא יביאו לי כסף ובטח שאני לא יגיד להם שאני הולכת. עד שעשיתי את האומץ ולקחתי את עצמי ביידים אני עבודה חשבתי שאני הלך בקרוב ולא ידעתי שזה עולה ככה.. ובבקשה אל תגידי לי ללכת לשרותי הרווחה של העייריה, כי הייתי שם בזמנו בגלל הפרעות אכילה והם רק עשו לי רע ורק התדרדרתי וגם הרופא משפחה אמר לי שהרווחה בתל אביב לא טובה, ולצאת משם כמה שיותר מהר, כמובן שהתבישתי לצאת משם ולהגיד להם תא זה אני, אז נתתי לו להגיד ומאז שיצאתי משם פשוט החלמתי. הם רק עשו לי רע, כל שבוע ושבוע. אני לא יכולה לחזור למקום הזה יותר. מה עושים? אני כל כך רוצה פסיכולוגית ויש מישהי ספציפית שאני רוצה, עם לא היא אני הסתפקת באחרת. אבל אני חייבת את העזרה ח-י-י-ב-ת נגמר לי כבר הכוח אין לי כוח וזלגות לי דמעות אני רוצה עזרה ואני לא יכולה לקבל אותה.

אולי אם תשוחחי עם אחד מהם, כשאת מביאה את כל העובדות (כמו המחירים) הם יסכימו? רעיון אחר: אולי אם תמצאי מישהו שההורים סומכים עליו, כמו רופא משפחה והוא ימליץ על כך? לפעמים גם הורים עקשנים משתכנעים, במיוחד אם הם מתרשמים שזה טיפול מקובל ורצוי. רעיון אחר... האם יש לך סבא או סבתא שהיו מוכנים לתת לך דמי כיס של 400 ש"ח בחודש?

היי לילה אין לי סבתא סבא שלי קמצן(ככה הוא) לא נותן לי אפילו 20 ש"ח שומר את הכסף בתוך הכיסים, הוא פוחד זה בגלל שהוא עבר את השואה או משהו יש לו קטע הוא לא נותן כסף הוא ושמר את כל מה שיש לו לא יודעת איפה הוא מחביא... אבא שלי עובד בחול מידי פעם בא לארץ עכשיו הוא פה למשל אבל הוא מה שאמא אומרת אז עושים. ואמא שלי אין מצב שאני ידבר איתה אל פסיכולוג עם אני לא רוצה לגור ברחוב. חח איזה דמי כיס\= אמא שלי בטח לא תביא לי גם עם אני סתם יבקש אני רקדנית אני וגם אחותי יש לי אחות תאומה(לא זזה -בלי בעיות כמו שלי), היא משלמת כל חודש בגלל זה המון כסף, חוץ מזה אני מתאמנת במכון ספורטאי עוד 200 ומשהו בחודש, ואני עושה שועיר נהיגה עכשיו 130 ש"ח כי אני עושה שעה פעמים\שלוש שבשבוע זה לא שיא לא ננונתת לי אבל היא מלשמת עליי המון, אין מצב שבעולם שאני גם סתם יבקש ממנה ואני מפחדת לעבוד מפחדת משיונים ומכל מניי זה לא כזה פשוט לי, אני ממש חייבת עזרה

נועה שלום הרימי טלפון לשירות הפסיכולוגי החינוכי ובקשי פגישה עם פסיכולוג, ספרי שאת במצוקה ולא יכולה לתת פרטים נוספים. הם יסדרו לך פגישה ראשונה ושם תוכלי לקבל עזרה כיצד להמשיך הלאה. הטלפון של מרכז השירות בתל אביב הוא 5456210 או 5456216 בהצלחה ד"ר אורן קפלן

המרכז הזה במקרה בית שרטאוס המרכז הזה בתל אביב?ששיח לעייריה? כי עם כן אין מצב... שאני הולכת לשם

שלום.. אני חדשה לגמרי בפורום הזה.. וטוב שנתקלתי בו... יש לי ילד בן 10.5 שהוא מאובחן כסובל מ - ADHD עד לפני חצי שנה הוא טופל על ידי ריטלין SR שאני אישית לא סובלת את התרופה הזאת... ברבות הזמן היו לו תיקים שנגרמו עכב צריכת הריטלין. כמובן שהפסקנו מייד את הטיפול ומאחר וילדי לא היה יכול ללמוד בלי ריטלין ומצבו החמיר בשל בעיות רגשיות ועוד מליון דברים חדשים שצצים לי כל יום (מחשבות כפיתיות) יש לו כל פעם מן דבר כזה שהוא נשבע לעצמו שהוא צריך לעשות.. זה מתבטא בלגעת בכל מיני דברים... להבהיל את אח שלו כל הזמן..בקיצור אסון... ממש ממש קשה לי לאחרונה פניתי לפסיכיאטר שנתן לנו לוסטראל.. ומאחר וזה לא מתאים עכשיו הוא צורך ריספרידל... אני יודעת למה נועדו הכדורים האלו... והשאלה שלי היא האם ישנה דרך אחרת לטפל בילד שלי? אני מהצד מיוסרת כל כך רואה התדרדרות כל יום וזה מפחיד אותי.. ועושה לי ממש לא טוב. אנא ממך יעץ לי

יערה שלום הבעיות שאת מתארת הם לא בעיית ה ADHD עצמה אלא דברים אחרים. למשל מחשבות אובססיביות והתנהגות כפייתית, טיקים וכו'. בערך 50% מילדים שסובלים מ ADHD סובלים מבעיה או בעיות נוספות. יש צורך באבחון יותר מדוייק מה קורה לבנך, אולי כבר ניתן ואת צריכה לברר זאת עם הפסיכיאטר המטפל. במקרים רבים הטיפול התרופתי הכרחי אבל במקביל חשוב מאוד שהילד יקבל טיפול פסיכולוגי וכן כדאי לבדוק אפשרות לחונך שיפגוש אותו באופן מסודר. חשוב מאוד שההורים יקבלו הדרכה קבועה ושכל מערכת הטיפול תעבוד באופן משולב. קחי בחשבון שמדובר בתהליך ממושך ונדרשת סבלנות עד קבלת התוצאות הרצויות. עם זאת, העדר טיפול עלול לגרום לקשיים משמעותיים בהמשך החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

המון תודה...

שלום ד"ר שאלתי היא אני בן 31 ועוד בהיותי קטן אני נוהג לשחק לחברי בעין בתנועות לחיצה אחר כך עברתי לצביטות ממושכות בגרון של חברי . בערך מגיל 12 ועד היום אני נוהג להזיז את ראשי מצד לצד על הכרית בהיותי במיטה בדר"כ אני מלווה תנועות אלו בפזמון או לרקע מוסיקה. מהי תופעה זו ואיך נקראת? מה השלכותיה ואת מי היא מאפיינת? אני ממש לא יודע כלום עליה ואשמח אם תענה לי. בכבוד רב איתי

איתי שלום קשה לי לאפיין את ההתנהגות הללו במדוייק בצורה כזו, יתכן שמדובר בהתנהגות כפייתית שהיא חלק מתופעה שנקראת OCD. תוכל לקרוא עוד במאמר על החרדה המופיע בקישורים בראש העמוד הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, האם אוכל לקבל פרטים על פסיכודרמה, על דרך ההתנהלות, על דרך הטיפול ועל תוצאותיו (מחקרים). כמו כן, היכן יש מרכז מומלץ באזור ת"א והסביבה. תודה רבה

א. שלום כדאי לקרוא ספר על הנושא, למשל ספרה של עיניה ארצי שהיא גם מנחה מצויינת. זה מופעל בצורות שונות אבל בקיצור מדובר בסוג של פעילות דרמה שמשלבת התייחסות להיבטים הפסיכולוגים שעולים תוך כדי הפעילות. אני חושב שבסמינר הקיבוצים יש קורסים טובים בנושא, גם במרכז ביקורי העיתים ברחוב הפטמן. בוודאי יש עוד במרכזים הקהילתיים השונים בעיר. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשאול את דעתכם, עם איזה סיפורים ,משלים, שירים, פתגמים או כל יצירה אחרת אפשר להשתמש כדי לנסות להעביר למאזין עם הפרעת אישיות אנטי-חברתית מוסר השכל והבנה לרצות להזדהות עם האפשרות שגם הוא יכול להיות חסר אונים ולגרום לו לרדת מראש העץ שנותן לו ביטחון מופרז לא למצא סיבה שתגרום לו לאכפתיות להתחשב בסבל של השני. כלומר לא מדובר על אדם שלא יודע את המצב של הקורבן ואת התנאים והסיבות שבאופן טבעי גורמות לסבל אלא שהוא כן מודע לסבל אבל פשוט לא אכפת לו בכלל מזה מפני שהוא מניח ש-"לי זה לא יקרה" . ואולי אפילו יש לו סיבה מאוד הגיונית להיות בטוח בכך. אבל אולי אפשר לנסות להעביר לו חומר חדש למחשבה על מנת שתהיה לו סיבה לרצות להיות לכמה רגעים בצד של החלש ולהרגיש את סיבלו באופן מוחשי ושיהיה אכפת לו . ולהביא אותו לתהליך הבנה של אמפטיה וחמלה אליו ואולי אפילו לרצון לעזור לו. אז אני מתעניינת לדעת איזה סיפור או משל שיש בו מוסר השכל כזה שאפשר להשתמש בו כדי להעביר את הדברים האלה למאזין כמו שאמרתי . אשמח לדעת שמות של סיפורים, משלים וקישורים לדברים שאפשר לנסות . וכמה שיותר משלים כאלה יותר טוב . אל תהיו פסימיים תהיו אופטימיים מפני שיש לו רצון לשמוע משלים עם מוסר השכל "על החיים" . דוגמא לכיוון של משל שהצליח להשפיע. למשל ישבתי איתו וסיפרתי לו משל על אריה שתפס עכבר ועמד לטרוף אותו. העכבר התחנן לאריה שישחרר אותו ואמר "אדוני האריה, שחרר אותי ואני העכבר אשיב לך ביום מן הימים הטובים תחת טובה" !. "חה ! חה ! חה!"- צחק האריה למשמע דבריו של העכבר הקטן ושיחרר אותו לחופשי . חלפו ימים רבים, עד שיום אחד נפל האריה ונלכד במלכודת שטמנו לו הציידים. באו הציידים, קשרו את האריה בחבלים עבים אל אחד העצים והלכו להכין עבורו כלוב. שאג האריה ובכה ונאבק בכל כוחו, אך לא הצליח לקרוע את החבלים ולהשתחרר . העכבר שמע את השאגות והבכי של האריה ומיהר אליו . העכבר כירסם את החבלים וכרסם עד שהאריה השתחרר מכבליו ויצא לחפשי. מכאן אנו למדים כי גם חלשים יכולים לעזור לפעמים לחזקים מהם. זהו סיפור שנתן לו הבנה באותם רגעים . סיפורים ומחשבות בסגנון הזה השפיעו . ואני צריכה עוד מחשבות, משלים וסיפורים בסגנון הזה.

כרמלה שלום אדם עם הפרעה אנטי סוציאלית לא ניתן לשכנוע בדרכים כאלו. למען האמת אם הוא באמת אנטי סוציאלי אי אפשר באף שיטה. בכל מקרה, אם מדובר באדם בעל יכולת גבוהה לקריאה ספריו של דוסטויבסקי מתאים מאוד, למשל, החטא ועונשו, המהמר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן שלום, שאלתי אותך בעבר לגבי ציורים, כי פעם שאלו אותי בשאלון אצל פסיכולוג אם אני אוהבת לצייר פרחים, עניתי בחיוב- אך מה זה אומר? תודה רבה.

אורית, כאשר מעבירים שאלון עם הרבה שאלות, לתשובה אחת אין הרבה משמעות כשלעצמה; כל תשובה נבחנת ביחס לשאר התשובות, כמכלול.

אורית שלום זה לא אומר כלום. יתכן שבהקשר מסויים של המבחנים שעשית היה לזה משמעות כלשהי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה ההבדל בין non rationality לבין irrationality ?

הלן שלום הם דומים אך יש הבדל משמעותי irrational מתייחס למשהו שהוא לא סביר non-rational אומר שאין בדבר הגיון אבל זה פחות קיצוני מלומר שזה בלתי הגיוני לחלוטין. כלומר, הראשון קיצוני יותר. למשל, לומר למישהו שמה שהוא אומר לחלוטין לא הגיוני לעומת לומר שאין הסבר הגיוני למשהו (אבל בכל זאת אפשר לקבל אותו כי לא בהכרח סתרנו אותו) בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' שלום אמי בת 89. עיוורת קרוב לשנתיים וגם אינה שומעת טוב. מטופלת בתרופות שונות ביניהם CLONEX X 4 ליום. לפני כחודש בערך התחילה לדבר "לא לעניין" כלומר: יש לה תחושה שהיא ללא בבית שלה. או אבא שלי איננו בעלה. היא כועסת מאד על אבי. טוענת שהמטה שבא היא ישנה 40 שנה, איננה המיטה שלה. היום הלכתי לבקר אותה, היא בקשה שאקח אותה לשכנה שלה. הסברתי לה שהשכנה לא בבית. אז היא התפרצה בבכי וכעס רב. אמרה שהיא רוצה שנכבה את האורות (היא עיוורת) לא היה לי ברור מאיפה זה בא לה. ובקשה שנלך הביתה. (אני עם אבי). הכנסתי את רופא המשפחה לתמונה והוא אמר לי שיתכן שהכדור CLONEX אצל קשישים יכול להשפיע לרעה. בקש להפחית את הכמות בהדרגה ובסוף להגיע רק לכדור אחד בערב. דר' אני חסרת אונים, אבי גם אדם מבוגר - בן 92 וכל המעמסה נופלת עליו, כמובן שיש לנו מטפלת למס' שעות ועכשיו בקשנו אף להביא עובדת זרה לכל הזמן. במה ניתן לסייע לאמי? בתודה טובה

טובה שלום עליך לפנות לפסיכיאטר שמתמחה בגיל המבוגר ולהתאים את הטיפול הרפואי לאימך. בנושא הזה רופא המשפחה אינו מספיק. ניתן לפנות לאחד מהמוקדים שנותנים תמיכה לקשישים ומשפחותיהם כדי לקבל עצה. המוקדים מופעלים ברשויות מקומיות שונות באמצעות עמותת אש"ל. התקשרי לשירותי הרווחה של העיריה באזור מגוריך ובררי פרטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

גם לך

ילדה בת שבע וחצי בכיתה ב' בזמן האחרון מסרבת להכין שיעורי בית עם הרבה תיסכול בכלל היא תלמידה טובה אחראית ורצינית יחד עם זאת בזמן האחרון התגברו כמויות השיעורים ומרוב עומס היא אפילו לא מתחילה להכין את השיעורים, קצת לוחצים עליה לעשות. יש לציין שהמורים עדיין לא העבירו לה כי עדיין לא שמו לב. מה הפתרון איך אפשר לשכנע אותה להכין שיעורים ולהסביר לה את חשיבות הלימודים

זה שעושים חלק מהשיעורים ביחד? או שמקצים זמן כל יום או יומיים שבו היא יושבת לעשות את השיעורים בעצמה אבל אחד ההורים יושב לידה לעשות משהו אחר, וככה אפשר מדי פעם לדבר על הנושא, לשאול שאלה, וכו'. זה יכול להיות מהנה לשני הצדדים, מלמד יותר, ואולי לא משאיר ילדה קטנה (!) לבד עם עומס שפעמים רבות גם מבוגרים (סטודנטים וכו') מתקשים להתמודד איתו!

ערן שלום השאלה אם הדבר קשור באמת רק לעומס שיעורי הבית. אם זה אכן המצב צריך לפנות לבית הספר ולקבל מהם עצה. זה לא סביר שילדה בכיתה ב' תקרוס בשל עומס לימודים ולכן כדאי בשלב ראשון לפנות למחנכת הכיתה ואולי ליועצת בית הספר לבירור ראשוני של הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תבדוק דבר חשוב יש להם מטלות בביה"ס שהם חלק מהשיעורים וישנם ילדים שבמקום להכין עושים דברים אחרים מצירים או משחקים ואז כל הנטל נופל עליהם בבית זה קרה אצלי לכן תבדוק מה קורה בכיתה עם הילדה בי

איך מזהים אם אדם הוא קמצן להחריד, או סתם חסכן? והאם יש לקמצנות השלכות על הפרעות אכילה?

שואלת שלום מן הסתם זה הרבה פעמים "בעיני המסתכל". אם תסבירי קצת יותר את הבעיה שאיתה את מתמודדת אפשר יהיה לתת לך תשובה, אחרת הדברים הם כלליים מדי ומופיעים בשמות קוד כאלו שאיני יודע כיצד לענות עליהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

טוב מאחר שזה כבר לא ממש רלוונטי לגביי בכל זאת מעניין אותי לדעת. העניין הוא שהכרתי בחור צעיר, שהוא סטודנט שחי במעונות, עובד חלקית וטוען שמרוויח בעבודה לא רע. העניין הוא שהיינו יוצאים, הוא לא היה רוצה לאכול בחוץ, והבילוי היה מסתכם בקפה בלבד.. עוד הוא לא היה מתקשר אליי כמעט, גם לא מהמעונות, אלא הקפיד לנהל איתי קשר בצ'טים דרך הרשת, שזה כידוע זול יותר מלקשקש בטלפון. קרה פעם או פעמים שהזמין אותי למשקה קל, וגם עשה לי פרצופים.. אני מבינה מצוקה של סטודנט, אבל להתקמצן על טלפונים, ולשבת בבילוי על כוס קפה, זה נראה לי כבר גובל בקמצנות. מה דעתך?

שלום, אני אמא לשלושה ילדים הגדול בן 8.5, ילדה בת 6.5 וילדה בת 4.5. הבעיה היא עם הילד (או אולי שלי או של בן זוגי) אני ממש מבולבלת. הילד מאוד תוקפני בהתנהגותו - מילולית כלפי וכלפי בן זוגי, פיזית כלפי אחיותיו. קשה לי עם זה. הילד סבל עד לא מזמן ומעת לעת מכל מיני טיקים. בתחילה חשבו שהמדובר הוא על תסמונת טורט. כרגע זה עדיין לא ברור. הוא תלמיד כתה ג'. בכתה א' רכש סצורה מופלאה את יכולת הקריאה אך לא כן בכתיבה. יש לו שגיאות כתיב חמורות בעיני לפחות. מתקשה במתמטיקה. כרגע אני בתהליך בירור אם הילד סובל מקשיי קשב וריכוז. לילד יש חדר פרטי משלו, טלויזיה משלו, מחשב משלו, מקבל מאיתנו כל מה שצריך ובכל זאת זה לא מספיק. הוא אינו מקפיד לצחצח את שיניו. מאלץ אותנו לקלחו כל ערב, להלבישו בבוקר, להכין לו מערכת - עבדים שלו בקיצור. במידה ויבקש ממני משהו שלא אוכל לעשותו - הוא יתבטא אלי בגסות - אני שונא אותך, את אמא רעה הלואי ותמותי. לא נעים. האלימות כלפי אחיותיו קשה ביותר דוגמא קלאסית מהיום בבוקר - הוא ואחותו נסעו איתי לבית הספר אחותו נכנסה לאוטו לפניו עוד לפני שהכניסה את רגליה לרכב הוא הדף את דלת הרכב על רגליה בחוזקה וגרם לה שטפי דם וזו רק דוגמא אחת מיני רבות ודומות. הילד לא מכין אף פעם שיעורים, גם לא איתנו, כל הזמן רוצה שחברים יבואו אליו או שהוא ילך לחברים, כאשר הוא מגיע הביתה בצהרים לא מוכן שאחיותיו יחממו את האוכל לפניו תמיד הוא ראשון. שאלתי אותו השבוע אם הייתי רוצה שיעשה דבר מה למעני (במקרה זה להביא לי כוס מים למיטה כי לא חשתי בטוב) האם יסכים ותשובתו היתה גסה ביותר - "את לא מתביישת למה מי את חושבת שאת? מה אני עבד שלך?" אמרתי לו - חלילה לא - אתה לא עבד שלי אתה הבן שלי וגם אני עושה למענך דברים מאותה סיבה. כרגע אני מרגישה - לא נעים לי להגיד את זה - אבל שנאה כלפיו, כלפי הילד האישי שלי שלקח לי חמש שנים להביא אותו לעולם, הריון קשה, לידה קשה (הוא כמעט הלך בלידה), אז מדוע השנאה הזאת? - הוא ילד שקל מאוד לאהוב - יש לו הרבה חברים ובכל זאת בגלל כל הדברים שהוא עושה אני מרגישה שנאה כלפיו. אני מרגישה שאני מגדלת ילד טפיל, אגואיסט, סוציומאט, שכשהוא יצא לחיים האמיתיים הוא לא יוכל להתמודד איתם. בנוסף עצלן מאוד. עלי לציין שבבית אין בעיות מיוחדות איתו (רק מדי פעם) שמוציאות אותי מדעתי. בדרך כלל הוא שקוע במחשב רוב שעות היום ויוצא מחדרו רק כדי לאכול. אחיותיו לעומת זאת יותר שובבות, הן דוקא מקשות עלינו רוב שעות היום אבל לדוגמא הילדה בת ה-6.5 ילדה טובת לב ורגישה, אני רק מצייצת והיא מיד מביאה מה שאני מבקשת, אם לא ארגיש טוב היא תקרקר סביבי בדאגה רבה. היא מציירת לי ציורים מכל הלב, אומרת מילות חיבה שמחממות את הלב, לכן למרות "הסבל" היום יומי איתה ועם אחותה זה נסלח. האם זה נורמאלי להרגיש כך כלפי הבן שלי? אני מרגישה רע בגלל איך שאני מרגישה כלפיו. (זה לא תמיד כך יש ימים שהוא חמוד ואני מרגישה אחרת אבל אז הוא עושה משהו שיכול להוציאנו מדעתי, בפרט המכות הקשות שלו ואז זה נגמר). אשמח אם תאירו את עיני ותכוונו אותי מה לעשות. בברכה, אראלה

טיפול טיפול טיפול. המצב נראה מספיק מורכב שיצריך טיפול לך, ותוך כדי בטוח יכול שיפור בכל הסביב.

אראלה שלום מה שאת מתארת דורש אבחון מסודר. את מציינת שיש חשש לטורט, הופיעו טיקים בעבר, קיימים קשיים בלמידה לעומת הישגים מוגברים בנושאים אחרים ובמקביל יש תנודות חדות בתגובות הרגשיות כולל תוקפנות. זהו סיפור מספיק מורכב כדי לפנות לפסיכולוג ילדים ולפסיאכיטר ילדים ולבדוק את הכל בצורה מאוד עמוקה ומסודרת. לא קל להורים להתמודד עם סוג כזה של בעיות והאלימות מגבירה את הקושי. לכן חשוב מאוד שבמסגרת שציינתי תקבלו הדרכת הורים קבועה מפסיכולוג הילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן