פורום פסיכולוגיה קלינית

אחייני בן ה-4.5 עושה צואה בתחתונים בערך מאז שהוא נגמל, אחותי דיברה עם פסיכולוגים והם אמרו לה להתעלם מזה ורק לעודד את הפעמים שהוא עושה בשירותים. אחותי ניסתה ליצור לו סדר יום קבוע שלפני המקלחת הוא מתיישב לעשות, לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. אחרי שהוא עושה בתחתונים, הוא בכלל לא אומר ויכול להישאר ככה שעות, הוא יודע שלא אוהבים את זה , אז הוא לא מרשה להוריד לו את התחתונים וכשמכריחים אותו להתפשט הוא מחביא אותם. כמעט כל יום הוא עושה בתחתונים, למרות כל השיחות איתו, והוא אומר שלא יעשה יותר. הוא הילד הכי קטן בגן(יליד סוף דצמבר). אך הגננות טוענות שמבחינה שכלית הוא עובר את כולם(שני שנתונים). מה אפשר לעשות איתו עוד?(כבר הפסקנו מזמן להתעצבן עליו במטרה להוריד לו את האנטי ולא להתייחס יותר מדי - אבל כלום).

א. שלום אכן עד נקודה מסויימת עדיף להתעלם ולתת לו להיגמל לבד. בסופו של דבר זה בוודאי גם לא נעים עבורו. כנראה שמתקרב השלב בו העניין הופך לבעיה שצריך לטפל בה יותר לעומק. הייתי מנסה להתחיל עם טכניקות התנהגותיות של פרס ועונש. עושים לוח גדול עם כוכבים ופרסים וסופרים את הפעמים בהם הוא עושה בשירותים לעומת הפעמים בו עושה בתחתונים ויוצרים הנהלת חשבונות צבעונית ומעניינת תוך כדי משחק. עשית הצואה בשירותים מקבלת חיזוק חיובי באמצעות הפרסים ובכלל העניין מקבל דגש ותשומת לב. ברוב המקרים אם הילד מתלהב מהמשחק החדש העניין יכול לעבוד די מהר. אם יש בעיה יותר עמוקה וזה גם לא עובד כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים שמתמחה בגיל הרך כדי לקבל הדרכת הורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה- 4.5 החל לאחרונה לקלף את העור סביב הציפורן. כל נסיונותיי להניאו מכך נכשלו. היום הבחנתי כי הוא כסס את ציפורני יד שמאל, באמצעות יד ימין (לא באמצעות פיו) ואילו ציפורני יד שמאל נשארו עם ציפרניים. מכיוון שהרגל זה רק התחיל, איך אני מסייעת לו להפסיק. אני אגב, כוססת ציפורניים וסובלת מכל קשות. אני מאוד משתדלת לא לכסוס לידו אבל כנראה שהוא בכל זאת מבחין. מלבד העובדה שאינני צריכה לכסוס לידו (מה שאני כבר עושה) איך אני מדכא הרגל זה לפני שיהיה מאוחר מידי וקשה לשינוי. תודה רבה

לאם שלום במקרה כזו הדרך היעילה ביותר היא התנהגותית. מאחר ואינו כוסס בפיו אין טעם לנסות למרוח מרה. עם זאת, אפשר לנסות לדבר איתו, להסביר שהכסיסה איננה יפה וכו' ולעשות איתו סוג של משחק עם יומן מעקב בו בודקים פעמיים ביום אם כסס את ציפורניו או לא, אפשר למדוד אותם, לחכות לרגע שאפשר יהיה גם לקצץ את הציפורניים הארוכות וכו', ואת הכל ללוות בלוח שבו מתעדים את הכל. זה די דומה להצעה שנתתי בהודעה קודמת לגבי גמילה של ילד, בסך הכל גם כאן זה גמילה. עניין הכסיסה שלך הוא חשוב מאוד להצלחה ואין סיכוי שתוכלי להסתיר זאת ממנו. שימי מרה ותתחילי לטפל בעניין בעצמך וזה ישפר את העניין. יהיה לך קשה להסביר לו מדוע הוא צריך להפסיק כשאת ממשיכה. אגב, כנראה שיש פה אפילו נטייה תורשתית למנהג הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני נשואה שנה הבעיה היא שבעלי חולה סקס הוא רוצה לקיים יחסי מין 7 פעמיים בלילה כמובן שאני לא מסכימה אז הוא עושה עם עצמו בכל הזדמנות הוא חושב על סקס ורק סקס יש לו בראש יש לציין שבתחילת הקשר הוא לא היה כזה ואחרי החתונה הוא השתנה מקצה לקצה האם יש לו בעיה נפשית האם טיפול פסיכולוגי או פסיכאטרי יכול לעזור ? תודה

מירית שלום סקס 7 פעמים בלילה נשמע מוגזם מן הסתם וצריך למצוא את המינון שיהיה טוב לשניכם. אני מציע לכם לפנות ביחד לייעוץ סקסולוגי כדי להבין יותר טוב את הצרכים אחד של השני וכיצד לפתור את הבעיה שנוצרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מבקש מאוד, אם אפשר ואם זמנך מאפשר זאת, להעביר לך באמצעות מייל מספר קבצי WORD שכתבתי על דברים שאני עובר... חשוב לי מאוד שמישהו יקרה את זה.... אם תקרא את זה אתה אולי תבין למה היה לי חשוב כל כך שתקרא את זה, אני צריך דעה מקצועית לגבי הדברים שנכתבו, זה מעין יומן, שכתיבתו החלה בשת 2000. אני מאוד אשמח אם זה אפשרי, מדובר בקבצים שמשקלם הכולל הוא כ - 800 קילו בייט. תודה אייל

אייל שלום הפורום הזה הוא בסיס להתכתבות והחלפת דעות ועצות ותוכל להשתמש במרחב הפתוח הזה כדי להביא כל דבר שתרצה כולל ציטוטים מן היומן שעליהם תוכל בוודאי לשאול שאלות ולקבל תגובות ממני ומהמשתתפים האחרים. אני מעדיף לשמור על גבולות המפגש של הפורום במסגרת הפתוחה הזו ולא להעביר אותה למייל. אני לא חושב שאוכל לעבור על כמות כזו של חומר בצורה רצינית שתענה על ציפיותיך. אם תרצה יש מטפלים שעובדים בשיטה של התכתבות דרך מיילים ואולי תוכל לנסות ולעבור עם אחד מהם תהליך שכזה. אישית, זו לא צורת עבודה שאני פועל בה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אין מדובר בטיפול...אלא צורך שלי לדעת האם הדברים הכתובים מראים על בעייה מסויימת, לא אצלי אלא אצל הגורם המוזכר ביומן

שלום רב האם יש אפשרות לקרוא את האבחנות ב DSN במראה מקום מתורגם לעברית? האם יש לך פרטים לגבי ההפרעה מוגדרת כ- Psycho Affective תודה מיקה

מיקה, יש ספר שנקרא "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה", שמבוסס ברובו על ה - DSM 4 ועל ה - ICD 10. הספר בעברית, כמובן. מעבר לכך, הנה קישור (כללי מאוד ולא מעמיק במיוחד) בנושא סכיזואפקטיביות: http://www.clalit.org.il/geha/Content/Content.asp?CID=34&u=139

מיקה שלום אינני מכיר מקור אינטרנטי שכזה, אבל יש בוודאי קישורים רבים אליהם תוכלי להגיע דרך מנוע החיפוש גוגל שרוב הסיכויים שיתן לך את המידע שאת מחפשת. בברכה ד"ר אורן קפלן

. אשמח מאוד לקבל את דעתך מה עושים במקרה כמו שלי ? אני נשוי כ- 10 שנים + 3 ילדים, אישתי מתעסקת רוב זמנה בבית בפתרון תשבצים וחידות אחרות , אם התשבצים נגמרים לה היא משקיעה את עצמה בתשבצים דרך האינטרנט , הסיפור מפריע לי כי אני מרגיש שהקשר ביננו הולך ונחלש כי כל אחד חיי לו בעולם אחר ובעיסוק אחר . בזמנו שוחחתי איתה על הנושא כנ"ל עזבתי את הבית למספר ימים וזה עזר לזמן קצר אך חזר בגדול שוב קשה לי להשלים עם הסיפור , הצעתי לה ללכת ליעוץ והיא לא מסכימה כי היא טוענת שזה לא נכון ולכל אדם יש את הזמן לעצמו ועינוגים והנאות שונות ולא משותפות . המצב הוא שמשעה 10 בערב אני יושב בסלון לבד היא בחדר שינה ממלאה תשבצים וכך הסיפור מתגלגל . מה דעתך לעשות , כי שיחה לא עוזרת היא בשלה , האם לעזוב את הבית לזמן ארוך יותר יתכן וירד לה האסימון ותבין סוף סוף שהקשר בינינו הולך ומתפורר , או לפעול כמוה לצאת לחפש את ההנאות וקשרים מחוץ לבית דבר שהיא התנגדה כגון שאצא לריקודי עם , או פשוט לצאת מהבית ולהכאיב לה בנקודות שכואב לי . יתכן ואז היא תלמד להיות יותר רגישה אלי . תודה

היי טוב שלכל בן זוג יהיו עיסוקים, השאלה כמה זה בריחה מלעשות דברים יחד עם בן הזוג גם. הכל זה עניין של תדירות ומינונים. אתה יכול למצוא לך עיסוקים אחרים, השאלה אם אתה מוכן לוותר על כל מה שזוגיות הינה- חום, אהבה, שיתוף,עשיית דברים יחד,סקס. אתה יכול לנסות לפנות לכמה שיחות אצל איש מקצוע אך עושה רושם שאם אשתך לא מעוניינת בשינוי, קשה יהיה לשנות. טוב לה עם הקיים ורק אתה לא מרוצה. לדעתי , תאמר לה שהמצב איננו מתאים לך יותר וקשה עליך בגלל כל הדברים הנ"ל ותראה שוב איך היא מגיבה ואז תחשוב מה ברצונך לעשות הלאה. במידה ואתה פשוט לא מוכן להשלים עם המצב, תאמר לה זאת ותנקוט בצעדים להראות שאתה באמת רציני.

משה שלום אני מציע לך לפנות באופן אישי לפסיכולוג שגם מתמחה בנושא זוגי ולהציג את התמונה המלאה של חייכם הזוגיים ושל ההיסטוריה האישית שלך ושל אשתך. יש בהחלט מקום לדאגה לפי מה שאתה מתאר אבל מצד שני אם היא איננה חושבת שיש בעיה או אינה מוכנה לקבל טיפול אי אפשר להכריח אותה. אל תעשה מניפולציות של עזיבת הבית, פנה לייעוץ פסיכולוגי וקבל את דעתו של הפסיכולוג מה כדאי לעשות. יתכן שאחרי שתפנה בעצמך אשתך תסכים להצטרף אליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני גרה בחו"ל לתקופה ארוכה. מעוניינת להתיעץ עם פסיכולוג, התרבות בארץ בה אני נמצאת שונה מאד מהתרבות הישראלית, ולכן אינני מוצאת שפה משותפת עם פסיכולוגים מקומיים. האם ישנם פסיכולוגים בישראל המייעצים באמצעות שיחות בצ'אט (בתשלום כמובן)?? האם אפשרי לקיים טיפול פסיכולוגי מבלי לראות את המטופל פנים אל פנים?

שרון אין מטפלים רבים שעובדים כך אבל ניתן למצוא כמה. במסגרת האתר הזה נסי לברר עם שאר מנחי הפורומים בתחומי בריאות הנפש, חלקם נותנים ייעוץ באמצעות האינטרנט. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. זה זמן רב שאני מדמיינת/חולמת על כל מיני דברים מכאיבים מפחידים ועוד. החלומות שלי, כמעט על בסיס יומי, קשורים למוות, תאונות, דם, רוצחים, אנסים, כאב ועוד. אני חולמת שרוצחים אותי, תוקעים בי סכינים, ועוד דברים מזוויעים, תמיד רודפים אחרי. כשאני ערה קורה מידי פעם שהמוח משדר לי תמונות דומות. אני ערה, אולי במכונית אולי לפני השינה, סתם בוהה בקיר, ואז נכנסות לי לראש תמונות זוועתיות. אתן כמה דוגמאות כדי להמחיש את הבעיה: מביטה על מישהו יורד במדרגות וממש מריצה בראש תסריט שהוא נופל ונחבט ומתעקם ומדמם ומת. פעם גם דימיינתי, בזמן שהסתרקתי, שזיזי המסרק חודרים לי לקרקפת ויוצרים בה תעלות של דם. או סתם מתמקדת במעדר ברחוב ומדמיינת שיש פיגוע והוא עף ונתקע לי בראש. עוד.. יושבת במושב ליד הנהג ומדמיינת תאונה, איך אנחנו נתקעים ועפים וזכוכיות והרכב מרוסק ומנסים לחלץ ועוד. הדימיונות אינם על בסיס יומי כי אם מידי פעם. זה לא מפריע לי בתפקוד היומי. זה פשוט מציק ונראה לי קצת סוטה ומופרע לדמיין מצבים כאלו. שאלתי כמה אנשים לדעתם. האופטימים שביניהם טענו שאולי אני רואה הרבה סרטים ושיש לי כנראה דמיון מפותח מהרגיל. האחרים חושבים שיש לי בעיה. אני רוצה רק לציין שאני בת 24 לומדת, עובדת, יש לי חבר מדהים וכלב וחיים נהדרים. אינני דיכאונית, אומללה ומלנכולית כפי שנדמה שאהיה. הפחד שלי הוא שאני עושה לעצמי מעין דימיון מודרך לא רצוני ושזה עלול לפגוע בי באמת. עוד נקודה חשובה, שאולי השתמעה כבר מדברי, היא שזה לא רצוני בכלל. אני מנסה להפסיק את תסריטי הזוועה ולא מצליחה. אם אני עוצמת עיניים זה מתחזק. אשמח לדעתך בנושא

טלטל שלום דרך הדמיון אפשר להתאמן על כל מיני דברים, לפסול את קיומם, להתעמת עם הזוועה שבהם, לעבד חרדות וטראומות, לבטא כל מיני דברים. בשביל זה יש דמיון וכל עוד זה קורה רק בדמיון צריך בכל זאת להכיר בכך ששום נזק חיצוני לא מתרחש. כעת עולה השאלה האם זה גורם לך סבל או שמשחקי הדמיון הללו "עוברים לידך" או לכל היותר מטרידים כמו שסרט אימה היה מטריד, וזהו ז'אנר שהרבה אנשים אוהבים... ברוב המקרים תיאורים כמו שלך שייכים למשהו שמטריד ודרך הדמיון את מנסה להתמודד עם זה. מהו ה"זה" והאם את רוצה לטפל בזה, זו כבר שאלה שעומדת בפני עצמה ומן הסתם רק את יכולה לתת עליה את התשובה. אם העניין הופך לסוג של סיוט שמטריד את שלוותך, יש מקום לעשות משהו ולא לתת לזה להשפיע כך על חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא מבינה כלום. אפילו שהקשר הוא טיפולי, הוא קשר חדש, שמהר מאוד מרגישים קירבה ובוטחים ומשתפים ואוהבים אפילו כי אי אפשר שלא. ורוצים עוד. אבל אז יש מיליוני כללים וחוקים וגבולות - מותר לי לבוא רק פעם או פעמיים בשבוע, אסור לשאול שאלות אישיות או אישיות מיד, אסור לי לחבק שמתחשק לי, אסור לי להרים טלפון לשאול לשלומו שאני תוהה על שלומו, או לשאול שאלות מטופשות כמו איך הוא אוכל את ה"מילקי" שלו? הקשר הוא ויהיה לעולם קשר שהוא הרופא ואני החולה ובחיים לא נשב בשנקין על קפה הפוך ועוגת שוקולד ונתענג אחד מחברתו של השני. אם זה קשר מיוחד אז למה אין לו רגשות מיוחדים מותאמים, כמו רצון לראות אותו רק פעם בשבוע, שזה ילך די טוב עם הכללים...? למה אי אפשר לפסוח על הקטע הזה ולהתרכז רק בטיפול ובלהרגיש יותר טוב?

שלום לך אפרוחית אם הכל היה עובד לפי הספר יתכן שהיה אפשר לפסוח על הקשר האישי שנוצר ולהתרכז רק בטיפול. אבל מהו הטיפול? כנראה שאנחנו כבני אדם לא יודעים לפסוח, אחרת היינו כבר מסתדרים לבד בלי הטיפול. נכון שבקשר הזה יש גבולות שכנראה הכרחיים כדי לשמור אותו כך שיהיה טיפולי. בסיטואציה אחרת בחיים אולי הייתם חברים ואוכלים ביחד את העוגה בשנקין. ואולי הוא כל כך אטרקטיבי במיוחד בגלל שהחברותה בשנקין אינה אפשרית. והרי מה שאינו אפשרי הרבה יותר קוסם ממה שזמין. זה לא שהוא רופא ואת חולה, אבל זה בהחלט מצב שבו את מחליטה להתמסר לתהליך למען עצמך בלבד. ההדדיות שכל כך קוסמת למראית עין היתה הופכת לעול כבד אילו באמת היתה כה חסרת גבולות. ולשאול? אפשר לשאול הכל. אני לא בטוח שהתשובות תתאמנה תמיד לציפיות, אבל הכל (כמעט) פתוח. שבת שלום.

בוקר מצוין, ברור לי הצורך בגבולות, ברור שהטיפול היה נראה אחרת או לא נראה בכלל אם לא הכל היה מסודר כך, ברור גם שדבר לא אפשרי קוסם יותר - אם הכל כך כך ברור - למה בכל זאת יש את הרצון להכיר את הצד השני ולא להסתפק בהתמסרות לטיפול שכוללת בעצם לא להכיר את הצד השני? "להתמסר למען עצמך בלבד" - אין עוד סוג כזה של קשר בעולם. אני לא יודעת איך עושים כזה דבר, ואז באופן טבעי עולים כל אותם רצונות כמו בכל קשר אחר עם אנשים, גם אפלטונים כמובן. הסקרנות על הצד השני (יותר איזה איש הוא מאשר מעשיו) ושאר ירקות. להתמסר אומר להניח לכל שאר הרגשות, ולשים אותם איפשהו (איפה?) הבעיה היא שההתמסרות היא כן הדדית. הוא מתמסר למען עצמי בלבד גם כן, וגם קשר כזה אין בעולם חוץ מהקשר הטיפולי, אז אולי זה מה שקוסם ולאו דווקא הבלתי אפשריות? אני יודעת שאני שואלת שוב את אותו הדבר, וכנראה שאין ממש תשובה שתשקיט את השאלה. (מה הסגיר אותי השאלה או הנוצות?)(שתיהם תהיה תשובה מצוינת).

אני לא בטוח אם זה הפורום המתאים ביותר לשאול את השאלה, נראה לי שכן. אני ילד בן 16 שלומד בתיכון עד ארבע בערך מדי יום. מיד כשאני חוזר הביתה, עליי לקחת את אחי הקטן מהגן ולהישאר איתו עד תשע בערך, כשאימי חוזרת. אין לי זמן לחיות! אני לא יכול ללמוד, כי הוא כל הזמן בוכה, אני לא יכול לשחק במחשב או משהו כזה, מאותה סיבה! אמרתי לאימא שקשה לי מאוד ככה, ושעוד מעט יש בגרויות ומתכונות בהיסטוריה ובלשון ואני חייב ללמוד! אימא אמרה לי: אם אני הצלחתי ללמוד לדוקטורט שלי כקרדיולוגית עם שלושה ילדים בבית, אז הגרויות שלך זה שטויות. אני ממש מתוסכל! כל החברים שלי כבר התחילו ללמוד, הם עוד מעט מסיימים, לי אין זמן וכבר אין כוח עד שהיא חוזרת עוד להתחיל ללמוד, אחרי שחמש שעות אתה שומר על ילד קטן, מחליף לו חיתולים, מאכיל אותו, ועוד אז בתשע בערב ללכת ללמוד?!? זה לא הגיוני ולא אפשרי!!! מה אני אוכל לעשות כדי לפתור את הבעיה?! יצויין שהוריי גרושים, אבי גר בחולון, ויש לי אופציה לעבור לגור איתו, רק חבל לי מאוד לפגוע באימא שלי, שאני אוהב ומעריך מאוד, בכך שאעזוב את הבית, וחוץ מזה אני לא רוצה להחליף תיכון, אז אעדיף שלא לקבל את פיתרון מעבר הבית. מה כן אוכל לעשות?! התייאשתי, הפגוע.

לדעתי אתה צריך לחזור שוב ולומר לאמא שלך שהבגרויות קרובות מאוד ואם לא יהיה לך זמן ללמוד לא תצליח. אמא שלך טועה מאוד שהיא משווה בין הלימודים שלה כאדם מבוגר ללימודים שלך לבגרות כנער צעיר שעוד לא התחיל לחיות. אם זה לא יעזור , אולי כדאי שתשתף בעניין את המחנכת והיועצת.

שלום הבעיה כאן איננה רק קונקרטית בהקשר ללימודים שלך. זה לא סביר שילד בגילך יצטרך להקדיש את כל זמנו הפנוי לגידול אחיו הצעיר. יש עוד כמה דברים בחיים חוץ מלימודים. לגבי ההשגחה על אחיך, 0יש פתרונות בדמות מטפלת או קרובי משפחה אחרים שניתן לגייס. זה בסדר אם יומיים בשבוע תשמור על אחיך אבל אם זה הסידור היומיומי אצלכם זה לא נראה לי מתאים, לא עבורך וגם לא עבור אחיך. אני חושב שתצטרך לקבל קצת עזרה כדי לארגן את החיים אחרת במידה והשיחה עם אמך איננה מצליחה. תוכל למשל לשוחח עם יועצת בית הספר ואולי אפילו עם אביך. יש הרבה בתים בהם יש מורכבות משפחתית, ובהחלט יש מקום שילדים יקחו אחריות, אבל מה שאתה מתאר איננו חלוקה הוגנת וסבירה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית, תודה על התשובה. אבי ואימי גרושים מאז שאני בן חודשיים, ולכן אין לי כל-כך על מה לדבר איתו.... הוא לא קשור, כי הוא גר בעיר אחרת, רחוקה יחסית.... עם בעלה של אימא לא אוכל לדבר כי הוא כל הזמן אוטומטית לטובתה, לא מייחס חשיבות לדבריי ומתנהג אליי יפה, רק כשהוא צריך משהו, אני בדרך-כלל זוכה ליחס עצבני ופוגע כי (לדעתה של ידידה שלי, וזה נשמע הגיוני...) אני הכי קרוב אליהם, וידידתי אומרת שאולי הם לא מוצאים מישהו אחר להוציא עליו כעסים, בעיות ומתיחות, ולכן הם מעליבים אותי, פוגעים בי ומעמיסים עליי בלי להקשיב לי. מה דעתך? זה הגיוני? ומה לעשות עם זה? תודה, תודה!

שלום וברכה, לפני כשבועיים התחלתי ללכת לפסיכולוגית, הסיבה היתה בעיות שונות , אך לא רציניות מידי. משום מה לאחר הפגישות החלו לעלות לי בראש אונס שהיה לי בהיותי בגיל 10 (כיום אני בת 24) כשסיפרתי לה זאת כבדך אגב, משום היא התמקדה בפגישות בענין זה מעבר למה שנידרש, אני גם מרגישה שהכל היא מדביקה לסיפור הזה. זה מפריע לי משתי סיבות: 1.לדעתי לאירועים שמפריעים לי (התפרצויות, רתיעה ממגע וכד') אין שום קשר לאירוע שחוויתי בגיל 10.(ולכן אין טעם לטפול בצורה זו) 2. זה היה בגיל 10 ושכחתי מכך לחלוטין לפתע בעקבות הטרדה שעברתי לאחורנה והטיפול הכל צף ועלה , אני שכחתי מהמאורע לחלוטין , ולכן אני לא מרגישה נוח עם הזכרון כי אולי הוא לא מדויק זה היה לפני 14 שנה , אולי אני מפנטזת .................. ניסיתי לומר לה שאין טעם להעלות את הנושא, אך תמיד לקראת סיום הפגישה הנושא עולה איך שהוא. כיצד ניתן להסביר לה שאין בכך טעם ושזה סתם בזבוז זמן? תודה מראש אנונימית

הי אנונימית, קודם כל את חייבת להגיד לה את מה שאת כותבת כאן. רק בשיחה פתוחה לגמרי איתה תוכלי לשמוע ממנה את דעתה באמת ועל למה היא חושבת שזה כל כך חשוב. אולי יש סיבות למה את לא רוצה לדבר על זה או לחשוב על זה, ואולי זה חלק מכלל הבעיה, והיא רואה את זה כרגע ואת לא, אבל עדיין - את חייבת לדבר איתה על זה באופן הכי גלוי וישיר שאפשר. דבר שני , מנסיון רב, נראה לי שצריך להרגיש אם המטפלת מתאימה לך, אם את מרגישה שהיא יכולה לעזור לך ושהיא טובה לך. אולי אין התאמה ואז תוכלי להחליף טיפול אבל כדאי שתדברי איתה על הכל לפני שאת עושה כל צעד שהוא. בסך הכל היא יודעת עליך כבר יותר מכל אחד בפורום הזה, והיא תוכל לענות לך על מה שאת שואלת כאן.

שלום אנונימית, במהלך טיפולים עולה לנגד עיניך תמונה קשה של אונס שלך. בין אם זו מציאות שקרתה לך, או תמונה שמחשבתך מייצרת, משתקפת ממנה מצוקה קשה. בטיפול פסיכולוגי המטפל מתעסק הרבה מאד במציאות הפנימית של המטופל - כלומר לא בהכרח רק באמת העובדתית של מה בדיוק קרה, ואיפה, ואיך, אלא מה המטופל מרגיש, חושב, מדמיין וכו'. המטפלת שלך מקשיבה לך, ושמה לב שהתמונות האלה חוזרות ועולות אצלך, ולכן היא מתייחסת לכך. תת המודע הוא מנחה טוב בטיפול - ואני מנחשת שמסיבה זו המטפלת שלך נעזרת במה שעולה אצלך בראש כהנחיה שמספרת לה מה חשוב, מה יכול להסביר את התופעות שיש לך כיום, מה רלוונטי. אני חושבת שחסרה לך סבלנות, או שאולי ההתמודדות עם הנושאים היא כל כך קשה שפשוט יש רתיעה מלהכנס אליהם. נסי לתת בה אמון, אולי היא יודעת מה היא עושה.

שלום אני מקבל את הדעות של הכותבים הקודמים. אני חושב שאת צריכה להעלות את מה שמטריד אותך באופן ישיר עם הפסיכולוגית ולראות מה היא חושבת וכיצד היא מתמודדת עם זה. מן הסתם אונס בגיל 10 הוא אירוע מאוד טראומטי ועלול להשפיע על החיים בצורה קשה. גם אם זה פנטזיה ולא מציאות יש לזה עדיין חשיבות רבה. לכן אפשר להבין מהיכן מגיע הדגש הרב בטיפול על האירוע הזה, אבל אם את מרגישה שזה יותר מידי ולא מתאים פשוט תאמרי זאת בצורה ישירה ותראו יחדיו מה אפשר וכדאי לעשות עם זה הלאה. בסופו של דבר אתן מכירות זמן קצר מאוד ולוקח זמן עד שמכירים אחד את השני ומתאימים את הקצב והתהליך למה שמתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, הנני כבת 35 רווקה ללא ילדים. לפני כשלושה שבועות חברה הכירה לי מכר שלה, גבר כבן 40 בהליכי גרושים סופיים. נוצר בינינו קשר טלפוני בלבד. שוחחנו בטלפון במשך שבוע ימים אך לא הצלחנו להפגש (בגללו). הבנתי ממנו שמאחר והוא נמצא בהליכים סופיים הוא לא יכול להראות עם מישהי בפרהסיה. (עלי לציין שהחברה שלנו די לחצה אותי ואותו שנכיר ויכול להיות שהוא לא כ"כ מוכן רגשית לקשר). היו בינינו שיחות פתוחות ועמוקות ואל פעם הוא אמר שהוא סקרן להכיר אותי כי מזמן לא הרגיש כזו פתיחות עם מישהו. הוא סיפר לי על חייו ועל הכשלון ובגידת אישתו. הוא סיפר לי שדי קשה לו עכשו להכנס למערכת רגשית כי הוא חווה עליות וירידות במצבי רוח ושיש לו הרבה בעיות שסובבות סביב המשמרת על הילדים והראש שלו מחולק בהרבה מקומות. השיחה הסתיימה בכך שהוא יהיה בקשר ושעוד נפגש..... אני לא יודעת להסביר את הרגשתי, מאז הכרותי עימו אני מוצאת את עצמי חושבת עליו מספר פעמים ביום ומחכה שהוא יצלצל. לא פעם יש לי דחף להרים אליו טלפון ולשאול לשלומו. אף פעם לא אהבתי פגישות עיוורות ואפילו התנגדתי שיכירו לי. אבל הגבר הזה עשה לי משהו ואני מרגישה פספוס שלא נפגשנו. יש לי מספר שאלות: האם זה יכול להיות שאני מרגישה משיכה עזה להכירו??? אך זה יראה אם אני זו שיצלצל אליו ואשאל לשלומו??? האם זה יכול להראות כמו אחת שרודפת אחריו??? למרות ששאלתי שאלות של "נערה מתבגרת" אני מאוד זקוקה לעצה כי אני פוחדת ללחוץ ולהרוס אפילו את הסיכוי הקטן שיש בינינו (שהוא יצור קשר). אודה לך על תשובתך המהירה.

לי עושה רושם שהאדם זקוק לזמן על מנת להתמודד עם הקשר הקודם והמורכב שלו. ייתכן ויהיה פנוי לקשר איתך בעתיד. חשוב, לדעתי בלבד, לא ללחוץ עליו על מנת שיגיע לקשר איתך מוכן ופנוי רגשיתץ לאחר שסיים את הקשר הקודם.

אלישבע שלום אני מסכים עם הלוחמת. את מתארת מצב בו הגבר שמוצא חן בעיניך מראה סימני התעניינות אבל מציין במפורש שהוא לא מעוניין כעת בהיכרות וכך את גם מרגישה מאופן תגובותיו. לכן לא הייתי מציע לך לפעול בצורה ישירה ולהתקשר אליו. מאחר ויש לכם חברה משותפת אין כל רע אם תשתפי אותה בתחושותיך ותרמזי בעדינות (או לא בעדינות) שתעביר אליו את המסר שאת רוצה. אם ירצה, יתקשר מייד. אם לא אולי זה יקח זמן עד שיהיה בשל לכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לנו בעיה. אחי הקטן בן ה-10 התחיל להתעורר כל לילה בסביבות 3-4 וללכת להעיר את ההורים שלי בהצהרה שהוא לא מסוגל להירדם שוב. כשניסינו לשאול אותו הוא אמר שראה איש צעיר מכה איש זקן. כשהיינו בחופשה הוא אמר שיש אישה שרודפת אחריו (הוא הראה לנו אותה.. איפה שהיינו היתה אישה קצת לא בסדר שהלכה אחרי אנשים וניסתה לדבר איתם.) גם כשחזרנו הביתה זה המשיך. היום הוא קם כל לילה ואין לו הסבר ללמה הוא לא יכול לחזור לישון. נזכרתי שגם לי היו בעיות בגילו אבל זה בגלל שעברנו דירה למקום חדש וגדול יותר ששם קיבלתי חדר לבד. מה שהיום נראה לי מחויב המציאות היה בעיניי כעונש אז. אבל זו לא הסיבה.. הוא נולד בבית הזה וישן לבד בחדר מאז שהיה בן 5 חודשים. ניסינו לברר אם אילצו אותו לעשות משהו לא נעים.. הוא טוען שלא. הוריי לא יודעים מה לעשות. ניסיתי לדבר איתם שייקחו אותו לפסיכולוג אבל אבא שלי "לא מעוניין להתחיל עם זה." מה אפשר לעשות?

חן שלום השאלה האם לטפל בענין באמצעות פסיכולוג תלויה גם בשאלה כמה זמן העניין נמשך. לא הייתי רץ לפסיכולוג אם זה עניין של ימים או אם יעבור תוך החודש הקרוב. עם זאת, במידה וניכרת מצוקה אצל אחיך כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים כדי לראות מה העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה רציתי להתייעץ בקשר לקרוב משפחתי. הוא בן 25, רווק ועובד בעבודות מזדמנות. הוא לא מפסיק לשקר בקשר לכל דבר כמעט ובדברים שבטוח שייתפס. הוא יצא עם מישהי חמודה מאד וסיפר לה שיש לו אחות קטנה (כלמעשה הוא הכי קטן). אחרי תקופה מסוימת היא פגשה את אחותו הבכורה שאמרה לה שלפי מיטב ידיעתה אחיה הוא הקטן מבין האחים ואין לה אחות קטנה ממנו. לפני כמה ימים הוא כתב אי מייל לבעלה של אותה אחות וביקש הלוואה גדולה כי הוא מתחתן. כולנו היינו בהלם. איך הוא לא חושב שבעלה של אחותו לא יידע אם הוא מתחתן או לא? האם הוא חושב באיזושהי מציאות מעוותת שגיסו ייתן לו את הכסף ויאחל לו מזל טוב מבלי לאמת עם אשתו את הסיפור??? מילא מובן לי שכשהוא הוביל מתים באמבולנס פרטי הוא שם על עצמו סטטוסקופ.. שיחשבו... אבל הדברים האלה של האחות והחתונה כל כך לא מובנים לי? בעלי "שטף" אותו על השקרים האלה אבל אנחנו חוששים שזה לא הסוף... כל פעם הוא בא עם שקר אחר מה לדעתך הסיבה ואיך אפשר לעצור זאת?

רות שלום אני לא חושב שהטפות מוסר יעזרו במקרה הזה. לבחור יש כנראה בעיה רצינית והשקרים הללו הם מעבר ליכולת שליטתו. יש שני כיוונים עיקריים בבעיות מסוג כזה. האחד הוא אנשים עם נטייה להתנהגות אנטי סוציאלית והשני, מה שיותר נשמע לי במקרה הזה, אנשים עם דימוי עצמי נמוך שאינם מאמינים בעצמם ואינם מקבלים את עצמם. הם סבורים שאם יראו את עצמם האמיתי זה לא יהיה משכנע ומרשים מספיק ולכן גולשים לשקרים שונים. הבעיה שלעיתים יש קושי להבחין בין רע לטוב ועלולים גם לסבך אנשים אחרים למשל בבעיות כספיות. אני מציע לקבל אותו כפי שהוא, להיזהר מאוד בכל אינטראקציה כספית איתו ויש לקוות שאם במהלך הזמן תפיסתו העצמית תשתפר גם השקרים יפחתו או יעלמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, היכן אני יכולה למצוא מאמרים על שאילת שאלות בקרב ילדים ועידוד דבר זה? תודה רבה.

הפסיכיאטר הצרפתי ז'אן פיאז'ה כתב על זה ספר ומחקרים. תנסי לחפש בספריות באוניברסיטה או תחת השם בגוגל.

אורית שלום אין לי ספר ספיציפי שאוכל להמליץ. כדאי להיכנס לחנות דיונון באחת האוניברסיטאות ולבדוק אילו ספרים יש על המדף בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום יש לי אחות בת 32 שבתקופה האחרונה מצבה הנפשי מתערער ואני מחפשת עצה מי יכול לתת לכך סיוע ובאיזה מצב לדעתך היא נמצא , אתחיל במתן אינפורמציה ראשונית בכדי תאולי תצליח להבין במה מדובר היא מאוד מרוכזת בעצמה, אף פעם לא מרוצה מכלום , לא מסוגלת להחליט וכשהיא כבר מחליטה אחרי שניה היא תשנה את דעתה או תתבאס , משרה אוירה מאוד לא נעימה על הסובבים אותה מאחר ואיננה מתחשבת בתחושותיהם ורצונותיהם , היא איננה נשואה ואף לא נמצאת במערכת זוגית יציבה כבר תקופה מאוד ארוכה, כול הזמן לא טוב לה ותמיד מחפשת את מי להאשים- החדר קטן , הבית רועש, האמא מפלצת ( זה אולי שלמרות שהיא עוזרת לה ע"י שיחות, קנתה לה בית, רכב, וכ"ו היא שמה לה מראה מול הפנים בכדי שתראה את עצמה) נכנסה להריון מגבר שהיא לא מעונינת להמשיך איתו מערכת יחסים ורצתה להשאיר את ההריון למזלנו שאחרי הסברים ארוכים כגון : אין לך יכולת כלכלית, אין בן זוג שיתמוךושיוכל גם כן לשאת בנטל, אין לה סבלנות לכלום בקושי לעצמה, היה ברור שהיא תפיל את הגידול על ההורים שלי שבגילם רוצים להיות רק סבא וסבתא ולא הורים לילד קטן לבסוף היא עשתה הפלה שאת תוצאותיה עוד בטח נראה בהמשך אבל עדיף שנצליח לטפל באחד ולא מיד בשנים. אני יודעת שאני נוקשה במכתב אבל אינני כזאת בשיחותי איתה מעולם לא נקטתי באחד מהצדדים אלה הראתי את התוצאות . יש לי הרגשה שהמצב בו היא נמצאת הוא מאניה דיפרסיה אבל אינני יודעת זו בוודאות אם תוכל לענות לי ולהביע את דעתך המקצועית בנושא אני אודה לך מאוד בתודה מראש נטע

נטע שלום לפי מה שאת מתארת אחותך באמת נמצאת במצב קשה אבל לא בטוח שהיא בשלה ורוצה בעזרה. אם היא תהיה מעוניינת לפנות לפסיכולוג המצב עשוי להשתפר בצורה משמעותית כי לפעמים הכרה בבעיה היא כבר חצי מהפתרון. לצערי לפי מה שאת מתארת אני בספק אם היא באמת תצליח להתמסר לטיפול. אי אפשר כמובן לקבוע האם מדובר במניה דפרסיה, נטייה אישיותית בעייתית או כל דבר אחר, ללא היכרות אישית. ללא שיתוף פעולה מצידה אי אפשר יהיה לתת לה טיפול וכל מה שתוכלו לעשות זה לשים את הגבולות במקומות שהיא חוצה את הקווים האדומים שלכם. מובן שמאחורי כל הבלאגן שקורה לה היא סובלת מאוד. הבעיה שבמצבים כאלו הסבל מושלך בצורה מאוד לא נעימה על הסביבה , יש חוסר נכונות לקחת אחריות על החיים, ומכאן קשה לראות כיצד יוצרים שינוי חיובי לטובה בחיים. אם מה שאני מתאר מאפיין את מה שקורה באמת תצטרכו להתרכז בעיקר כיצד לשמור על תפקוד בסיסי שלה תוך כדי שמירה על עצמכם והגבולות שלכם שעלולים להיפרץ על ידה בכל עת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אני כבר בת 50 ומאז שהייתי קטנה הייתי מפחדת לבלוע כדורים כתרופה. פחד זה מלווה אותי עד היום .יכול להיות אולי שביגלל כמעט נחנקתי מכדור איני זוכרת למעשה.... בקיצור בגילי המופלג אין אני מסוגלת לבלוע כדורים ומישתדלת לא לקחת למרות שלפעמים יש הכרח לקחת (לא כל הכדורים הם בשתיה ולא את כולם אפשר לרסק) ממש בושה.... שאלתי היא האם יש דרך ליגרום לכך שאוכל ליבלוע כדור..? אולי בעזרת היפנוזה?או בדרך אחרת ..אנא עזור לי בבקשה תודה

סמדר שלום השאלה לא מוזרה כלל והבעיה נפוצה למדי בכל גיל. היפנוזה בשילוב עם טיפול התנהגותי בהחלט יכולים לעזור, בלי קשר לגיל ולמקור הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי..! עם אתה זוכר אותי.. אני נועה בת 17 וחצי. שההורים שלה נגד פסיכלוגים אבל אני חייבת פסיכלוגית אני חייבת אני מתעוררת בלילה כל הזמן לא יודעת למה(מלחץ מפחד מלא יודעת ממה) היו לי פעם הפרעות אכילה אתה בטוח זוכר אותי.. החלטתי שאני חייבת ואני הלך בלי ידיעת ההורים! עישתי הכל ביררתי איזה פסיכולוגית אני רוצה מהספר של מכבי מה אני רוצה והכל ואז מה הסתבר לי? שפגישה ראשונה עולה כסף! 47 ושאר הפגישות כל פגישה 100 ואין לי כסף ואני מפחדת לעבוד מפחדת משינויים זה אחד הדברים המפחידים ביותר בחיי עכשיו. ההורים שלי לא מסכימים לי ללכת אז בטח שהם לא יביאו לי כסף ובטח שאני לא יגיד להם שאני הולכת. עד שעשיתי את האומץ ולקחתי את עצמי ביידים אני עבודה חשבתי שאני הלך בקרוב ולא ידעתי שזה עולה ככה.. ובבקשה אל תגידי לי ללכת לשרותי הרווחה של העייריה, כי הייתי שם בזמנו בגלל הפרעות אכילה והם רק עשו לי רע ורק התדרדרתי וגם הרופא משפחה אמר לי שהרווחה בתל אביב לא טובה, ולצאת משם כמה שיותר מהר, כמובן שהתבישתי לצאת משם ולהגיד להם תא זה אני, אז נתתי לו להגיד ומאז שיצאתי משם פשוט החלמתי. הם רק עשו לי רע, כל שבוע ושבוע. אני לא יכולה לחזור למקום הזה יותר. מה עושים? אני כל כך רוצה פסיכולוגית ויש מישהי ספציפית שאני רוצה, עם לא היא אני הסתפקת באחרת. אבל אני חייבת את העזרה ח-י-י-ב-ת נגמר לי כבר הכוח אין לי כוח וזלגות לי דמעות אני רוצה עזרה ואני לא יכולה לקבל אותה.

אולי אם תשוחחי עם אחד מהם, כשאת מביאה את כל העובדות (כמו המחירים) הם יסכימו? רעיון אחר: אולי אם תמצאי מישהו שההורים סומכים עליו, כמו רופא משפחה והוא ימליץ על כך? לפעמים גם הורים עקשנים משתכנעים, במיוחד אם הם מתרשמים שזה טיפול מקובל ורצוי. רעיון אחר... האם יש לך סבא או סבתא שהיו מוכנים לתת לך דמי כיס של 400 ש"ח בחודש?

היי לילה אין לי סבתא סבא שלי קמצן(ככה הוא) לא נותן לי אפילו 20 ש"ח שומר את הכסף בתוך הכיסים, הוא פוחד זה בגלל שהוא עבר את השואה או משהו יש לו קטע הוא לא נותן כסף הוא ושמר את כל מה שיש לו לא יודעת איפה הוא מחביא... אבא שלי עובד בחול מידי פעם בא לארץ עכשיו הוא פה למשל אבל הוא מה שאמא אומרת אז עושים. ואמא שלי אין מצב שאני ידבר איתה אל פסיכולוג עם אני לא רוצה לגור ברחוב. חח איזה דמי כיס\= אמא שלי בטח לא תביא לי גם עם אני סתם יבקש אני רקדנית אני וגם אחותי יש לי אחות תאומה(לא זזה -בלי בעיות כמו שלי), היא משלמת כל חודש בגלל זה המון כסף, חוץ מזה אני מתאמנת במכון ספורטאי עוד 200 ומשהו בחודש, ואני עושה שועיר נהיגה עכשיו 130 ש"ח כי אני עושה שעה פעמים\שלוש שבשבוע זה לא שיא לא ננונתת לי אבל היא מלשמת עליי המון, אין מצב שבעולם שאני גם סתם יבקש ממנה ואני מפחדת לעבוד מפחדת משיונים ומכל מניי זה לא כזה פשוט לי, אני ממש חייבת עזרה

נועה שלום הרימי טלפון לשירות הפסיכולוגי החינוכי ובקשי פגישה עם פסיכולוג, ספרי שאת במצוקה ולא יכולה לתת פרטים נוספים. הם יסדרו לך פגישה ראשונה ושם תוכלי לקבל עזרה כיצד להמשיך הלאה. הטלפון של מרכז השירות בתל אביב הוא 5456210 או 5456216 בהצלחה ד"ר אורן קפלן

המרכז הזה במקרה בית שרטאוס המרכז הזה בתל אביב?ששיח לעייריה? כי עם כן אין מצב... שאני הולכת לשם

שלום.. אני חדשה לגמרי בפורום הזה.. וטוב שנתקלתי בו... יש לי ילד בן 10.5 שהוא מאובחן כסובל מ - ADHD עד לפני חצי שנה הוא טופל על ידי ריטלין SR שאני אישית לא סובלת את התרופה הזאת... ברבות הזמן היו לו תיקים שנגרמו עכב צריכת הריטלין. כמובן שהפסקנו מייד את הטיפול ומאחר וילדי לא היה יכול ללמוד בלי ריטלין ומצבו החמיר בשל בעיות רגשיות ועוד מליון דברים חדשים שצצים לי כל יום (מחשבות כפיתיות) יש לו כל פעם מן דבר כזה שהוא נשבע לעצמו שהוא צריך לעשות.. זה מתבטא בלגעת בכל מיני דברים... להבהיל את אח שלו כל הזמן..בקיצור אסון... ממש ממש קשה לי לאחרונה פניתי לפסיכיאטר שנתן לנו לוסטראל.. ומאחר וזה לא מתאים עכשיו הוא צורך ריספרידל... אני יודעת למה נועדו הכדורים האלו... והשאלה שלי היא האם ישנה דרך אחרת לטפל בילד שלי? אני מהצד מיוסרת כל כך רואה התדרדרות כל יום וזה מפחיד אותי.. ועושה לי ממש לא טוב. אנא ממך יעץ לי

יערה שלום הבעיות שאת מתארת הם לא בעיית ה ADHD עצמה אלא דברים אחרים. למשל מחשבות אובססיביות והתנהגות כפייתית, טיקים וכו'. בערך 50% מילדים שסובלים מ ADHD סובלים מבעיה או בעיות נוספות. יש צורך באבחון יותר מדוייק מה קורה לבנך, אולי כבר ניתן ואת צריכה לברר זאת עם הפסיכיאטר המטפל. במקרים רבים הטיפול התרופתי הכרחי אבל במקביל חשוב מאוד שהילד יקבל טיפול פסיכולוגי וכן כדאי לבדוק אפשרות לחונך שיפגוש אותו באופן מסודר. חשוב מאוד שההורים יקבלו הדרכה קבועה ושכל מערכת הטיפול תעבוד באופן משולב. קחי בחשבון שמדובר בתהליך ממושך ונדרשת סבלנות עד קבלת התוצאות הרצויות. עם זאת, העדר טיפול עלול לגרום לקשיים משמעותיים בהמשך החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

המון תודה...

שלום ד"ר שאלתי היא אני בן 31 ועוד בהיותי קטן אני נוהג לשחק לחברי בעין בתנועות לחיצה אחר כך עברתי לצביטות ממושכות בגרון של חברי . בערך מגיל 12 ועד היום אני נוהג להזיז את ראשי מצד לצד על הכרית בהיותי במיטה בדר"כ אני מלווה תנועות אלו בפזמון או לרקע מוסיקה. מהי תופעה זו ואיך נקראת? מה השלכותיה ואת מי היא מאפיינת? אני ממש לא יודע כלום עליה ואשמח אם תענה לי. בכבוד רב איתי

איתי שלום קשה לי לאפיין את ההתנהגות הללו במדוייק בצורה כזו, יתכן שמדובר בהתנהגות כפייתית שהיא חלק מתופעה שנקראת OCD. תוכל לקרוא עוד במאמר על החרדה המופיע בקישורים בראש העמוד הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, האם אוכל לקבל פרטים על פסיכודרמה, על דרך ההתנהלות, על דרך הטיפול ועל תוצאותיו (מחקרים). כמו כן, היכן יש מרכז מומלץ באזור ת"א והסביבה. תודה רבה

א. שלום כדאי לקרוא ספר על הנושא, למשל ספרה של עיניה ארצי שהיא גם מנחה מצויינת. זה מופעל בצורות שונות אבל בקיצור מדובר בסוג של פעילות דרמה שמשלבת התייחסות להיבטים הפסיכולוגים שעולים תוך כדי הפעילות. אני חושב שבסמינר הקיבוצים יש קורסים טובים בנושא, גם במרכז ביקורי העיתים ברחוב הפטמן. בוודאי יש עוד במרכזים הקהילתיים השונים בעיר. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשאול את דעתכם, עם איזה סיפורים ,משלים, שירים, פתגמים או כל יצירה אחרת אפשר להשתמש כדי לנסות להעביר למאזין עם הפרעת אישיות אנטי-חברתית מוסר השכל והבנה לרצות להזדהות עם האפשרות שגם הוא יכול להיות חסר אונים ולגרום לו לרדת מראש העץ שנותן לו ביטחון מופרז לא למצא סיבה שתגרום לו לאכפתיות להתחשב בסבל של השני. כלומר לא מדובר על אדם שלא יודע את המצב של הקורבן ואת התנאים והסיבות שבאופן טבעי גורמות לסבל אלא שהוא כן מודע לסבל אבל פשוט לא אכפת לו בכלל מזה מפני שהוא מניח ש-"לי זה לא יקרה" . ואולי אפילו יש לו סיבה מאוד הגיונית להיות בטוח בכך. אבל אולי אפשר לנסות להעביר לו חומר חדש למחשבה על מנת שתהיה לו סיבה לרצות להיות לכמה רגעים בצד של החלש ולהרגיש את סיבלו באופן מוחשי ושיהיה אכפת לו . ולהביא אותו לתהליך הבנה של אמפטיה וחמלה אליו ואולי אפילו לרצון לעזור לו. אז אני מתעניינת לדעת איזה סיפור או משל שיש בו מוסר השכל כזה שאפשר להשתמש בו כדי להעביר את הדברים האלה למאזין כמו שאמרתי . אשמח לדעת שמות של סיפורים, משלים וקישורים לדברים שאפשר לנסות . וכמה שיותר משלים כאלה יותר טוב . אל תהיו פסימיים תהיו אופטימיים מפני שיש לו רצון לשמוע משלים עם מוסר השכל "על החיים" . דוגמא לכיוון של משל שהצליח להשפיע. למשל ישבתי איתו וסיפרתי לו משל על אריה שתפס עכבר ועמד לטרוף אותו. העכבר התחנן לאריה שישחרר אותו ואמר "אדוני האריה, שחרר אותי ואני העכבר אשיב לך ביום מן הימים הטובים תחת טובה" !. "חה ! חה ! חה!"- צחק האריה למשמע דבריו של העכבר הקטן ושיחרר אותו לחופשי . חלפו ימים רבים, עד שיום אחד נפל האריה ונלכד במלכודת שטמנו לו הציידים. באו הציידים, קשרו את האריה בחבלים עבים אל אחד העצים והלכו להכין עבורו כלוב. שאג האריה ובכה ונאבק בכל כוחו, אך לא הצליח לקרוע את החבלים ולהשתחרר . העכבר שמע את השאגות והבכי של האריה ומיהר אליו . העכבר כירסם את החבלים וכרסם עד שהאריה השתחרר מכבליו ויצא לחפשי. מכאן אנו למדים כי גם חלשים יכולים לעזור לפעמים לחזקים מהם. זהו סיפור שנתן לו הבנה באותם רגעים . סיפורים ומחשבות בסגנון הזה השפיעו . ואני צריכה עוד מחשבות, משלים וסיפורים בסגנון הזה.

כרמלה שלום אדם עם הפרעה אנטי סוציאלית לא ניתן לשכנוע בדרכים כאלו. למען האמת אם הוא באמת אנטי סוציאלי אי אפשר באף שיטה. בכל מקרה, אם מדובר באדם בעל יכולת גבוהה לקריאה ספריו של דוסטויבסקי מתאים מאוד, למשל, החטא ועונשו, המהמר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן שלום, שאלתי אותך בעבר לגבי ציורים, כי פעם שאלו אותי בשאלון אצל פסיכולוג אם אני אוהבת לצייר פרחים, עניתי בחיוב- אך מה זה אומר? תודה רבה.

אורית, כאשר מעבירים שאלון עם הרבה שאלות, לתשובה אחת אין הרבה משמעות כשלעצמה; כל תשובה נבחנת ביחס לשאר התשובות, כמכלול.

אורית שלום זה לא אומר כלום. יתכן שבהקשר מסויים של המבחנים שעשית היה לזה משמעות כלשהי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה ההבדל בין non rationality לבין irrationality ?

הלן שלום הם דומים אך יש הבדל משמעותי irrational מתייחס למשהו שהוא לא סביר non-rational אומר שאין בדבר הגיון אבל זה פחות קיצוני מלומר שזה בלתי הגיוני לחלוטין. כלומר, הראשון קיצוני יותר. למשל, לומר למישהו שמה שהוא אומר לחלוטין לא הגיוני לעומת לומר שאין הסבר הגיוני למשהו (אבל בכל זאת אפשר לקבל אותו כי לא בהכרח סתרנו אותו) בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' שלום אמי בת 89. עיוורת קרוב לשנתיים וגם אינה שומעת טוב. מטופלת בתרופות שונות ביניהם CLONEX X 4 ליום. לפני כחודש בערך התחילה לדבר "לא לעניין" כלומר: יש לה תחושה שהיא ללא בבית שלה. או אבא שלי איננו בעלה. היא כועסת מאד על אבי. טוענת שהמטה שבא היא ישנה 40 שנה, איננה המיטה שלה. היום הלכתי לבקר אותה, היא בקשה שאקח אותה לשכנה שלה. הסברתי לה שהשכנה לא בבית. אז היא התפרצה בבכי וכעס רב. אמרה שהיא רוצה שנכבה את האורות (היא עיוורת) לא היה לי ברור מאיפה זה בא לה. ובקשה שנלך הביתה. (אני עם אבי). הכנסתי את רופא המשפחה לתמונה והוא אמר לי שיתכן שהכדור CLONEX אצל קשישים יכול להשפיע לרעה. בקש להפחית את הכמות בהדרגה ובסוף להגיע רק לכדור אחד בערב. דר' אני חסרת אונים, אבי גם אדם מבוגר - בן 92 וכל המעמסה נופלת עליו, כמובן שיש לנו מטפלת למס' שעות ועכשיו בקשנו אף להביא עובדת זרה לכל הזמן. במה ניתן לסייע לאמי? בתודה טובה

טובה שלום עליך לפנות לפסיכיאטר שמתמחה בגיל המבוגר ולהתאים את הטיפול הרפואי לאימך. בנושא הזה רופא המשפחה אינו מספיק. ניתן לפנות לאחד מהמוקדים שנותנים תמיכה לקשישים ומשפחותיהם כדי לקבל עצה. המוקדים מופעלים ברשויות מקומיות שונות באמצעות עמותת אש"ל. התקשרי לשירותי הרווחה של העיריה באזור מגוריך ובררי פרטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

גם לך

ילדה בת שבע וחצי בכיתה ב' בזמן האחרון מסרבת להכין שיעורי בית עם הרבה תיסכול בכלל היא תלמידה טובה אחראית ורצינית יחד עם זאת בזמן האחרון התגברו כמויות השיעורים ומרוב עומס היא אפילו לא מתחילה להכין את השיעורים, קצת לוחצים עליה לעשות. יש לציין שהמורים עדיין לא העבירו לה כי עדיין לא שמו לב. מה הפתרון איך אפשר לשכנע אותה להכין שיעורים ולהסביר לה את חשיבות הלימודים

זה שעושים חלק מהשיעורים ביחד? או שמקצים זמן כל יום או יומיים שבו היא יושבת לעשות את השיעורים בעצמה אבל אחד ההורים יושב לידה לעשות משהו אחר, וככה אפשר מדי פעם לדבר על הנושא, לשאול שאלה, וכו'. זה יכול להיות מהנה לשני הצדדים, מלמד יותר, ואולי לא משאיר ילדה קטנה (!) לבד עם עומס שפעמים רבות גם מבוגרים (סטודנטים וכו') מתקשים להתמודד איתו!

ערן שלום השאלה אם הדבר קשור באמת רק לעומס שיעורי הבית. אם זה אכן המצב צריך לפנות לבית הספר ולקבל מהם עצה. זה לא סביר שילדה בכיתה ב' תקרוס בשל עומס לימודים ולכן כדאי בשלב ראשון לפנות למחנכת הכיתה ואולי ליועצת בית הספר לבירור ראשוני של הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תבדוק דבר חשוב יש להם מטלות בביה"ס שהם חלק מהשיעורים וישנם ילדים שבמקום להכין עושים דברים אחרים מצירים או משחקים ואז כל הנטל נופל עליהם בבית זה קרה אצלי לכן תבדוק מה קורה בכיתה עם הילדה בי

איך מזהים אם אדם הוא קמצן להחריד, או סתם חסכן? והאם יש לקמצנות השלכות על הפרעות אכילה?

שואלת שלום מן הסתם זה הרבה פעמים "בעיני המסתכל". אם תסבירי קצת יותר את הבעיה שאיתה את מתמודדת אפשר יהיה לתת לך תשובה, אחרת הדברים הם כלליים מדי ומופיעים בשמות קוד כאלו שאיני יודע כיצד לענות עליהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

טוב מאחר שזה כבר לא ממש רלוונטי לגביי בכל זאת מעניין אותי לדעת. העניין הוא שהכרתי בחור צעיר, שהוא סטודנט שחי במעונות, עובד חלקית וטוען שמרוויח בעבודה לא רע. העניין הוא שהיינו יוצאים, הוא לא היה רוצה לאכול בחוץ, והבילוי היה מסתכם בקפה בלבד.. עוד הוא לא היה מתקשר אליי כמעט, גם לא מהמעונות, אלא הקפיד לנהל איתי קשר בצ'טים דרך הרשת, שזה כידוע זול יותר מלקשקש בטלפון. קרה פעם או פעמים שהזמין אותי למשקה קל, וגם עשה לי פרצופים.. אני מבינה מצוקה של סטודנט, אבל להתקמצן על טלפונים, ולשבת בבילוי על כוס קפה, זה נראה לי כבר גובל בקמצנות. מה דעתך?

שלום, אני אמא לשלושה ילדים הגדול בן 8.5, ילדה בת 6.5 וילדה בת 4.5. הבעיה היא עם הילד (או אולי שלי או של בן זוגי) אני ממש מבולבלת. הילד מאוד תוקפני בהתנהגותו - מילולית כלפי וכלפי בן זוגי, פיזית כלפי אחיותיו. קשה לי עם זה. הילד סבל עד לא מזמן ומעת לעת מכל מיני טיקים. בתחילה חשבו שהמדובר הוא על תסמונת טורט. כרגע זה עדיין לא ברור. הוא תלמיד כתה ג'. בכתה א' רכש סצורה מופלאה את יכולת הקריאה אך לא כן בכתיבה. יש לו שגיאות כתיב חמורות בעיני לפחות. מתקשה במתמטיקה. כרגע אני בתהליך בירור אם הילד סובל מקשיי קשב וריכוז. לילד יש חדר פרטי משלו, טלויזיה משלו, מחשב משלו, מקבל מאיתנו כל מה שצריך ובכל זאת זה לא מספיק. הוא אינו מקפיד לצחצח את שיניו. מאלץ אותנו לקלחו כל ערב, להלבישו בבוקר, להכין לו מערכת - עבדים שלו בקיצור. במידה ויבקש ממני משהו שלא אוכל לעשותו - הוא יתבטא אלי בגסות - אני שונא אותך, את אמא רעה הלואי ותמותי. לא נעים. האלימות כלפי אחיותיו קשה ביותר דוגמא קלאסית מהיום בבוקר - הוא ואחותו נסעו איתי לבית הספר אחותו נכנסה לאוטו לפניו עוד לפני שהכניסה את רגליה לרכב הוא הדף את דלת הרכב על רגליה בחוזקה וגרם לה שטפי דם וזו רק דוגמא אחת מיני רבות ודומות. הילד לא מכין אף פעם שיעורים, גם לא איתנו, כל הזמן רוצה שחברים יבואו אליו או שהוא ילך לחברים, כאשר הוא מגיע הביתה בצהרים לא מוכן שאחיותיו יחממו את האוכל לפניו תמיד הוא ראשון. שאלתי אותו השבוע אם הייתי רוצה שיעשה דבר מה למעני (במקרה זה להביא לי כוס מים למיטה כי לא חשתי בטוב) האם יסכים ותשובתו היתה גסה ביותר - "את לא מתביישת למה מי את חושבת שאת? מה אני עבד שלך?" אמרתי לו - חלילה לא - אתה לא עבד שלי אתה הבן שלי וגם אני עושה למענך דברים מאותה סיבה. כרגע אני מרגישה - לא נעים לי להגיד את זה - אבל שנאה כלפיו, כלפי הילד האישי שלי שלקח לי חמש שנים להביא אותו לעולם, הריון קשה, לידה קשה (הוא כמעט הלך בלידה), אז מדוע השנאה הזאת? - הוא ילד שקל מאוד לאהוב - יש לו הרבה חברים ובכל זאת בגלל כל הדברים שהוא עושה אני מרגישה שנאה כלפיו. אני מרגישה שאני מגדלת ילד טפיל, אגואיסט, סוציומאט, שכשהוא יצא לחיים האמיתיים הוא לא יוכל להתמודד איתם. בנוסף עצלן מאוד. עלי לציין שבבית אין בעיות מיוחדות איתו (רק מדי פעם) שמוציאות אותי מדעתי. בדרך כלל הוא שקוע במחשב רוב שעות היום ויוצא מחדרו רק כדי לאכול. אחיותיו לעומת זאת יותר שובבות, הן דוקא מקשות עלינו רוב שעות היום אבל לדוגמא הילדה בת ה-6.5 ילדה טובת לב ורגישה, אני רק מצייצת והיא מיד מביאה מה שאני מבקשת, אם לא ארגיש טוב היא תקרקר סביבי בדאגה רבה. היא מציירת לי ציורים מכל הלב, אומרת מילות חיבה שמחממות את הלב, לכן למרות "הסבל" היום יומי איתה ועם אחותה זה נסלח. האם זה נורמאלי להרגיש כך כלפי הבן שלי? אני מרגישה רע בגלל איך שאני מרגישה כלפיו. (זה לא תמיד כך יש ימים שהוא חמוד ואני מרגישה אחרת אבל אז הוא עושה משהו שיכול להוציאנו מדעתי, בפרט המכות הקשות שלו ואז זה נגמר). אשמח אם תאירו את עיני ותכוונו אותי מה לעשות. בברכה, אראלה

טיפול טיפול טיפול. המצב נראה מספיק מורכב שיצריך טיפול לך, ותוך כדי בטוח יכול שיפור בכל הסביב.

אראלה שלום מה שאת מתארת דורש אבחון מסודר. את מציינת שיש חשש לטורט, הופיעו טיקים בעבר, קיימים קשיים בלמידה לעומת הישגים מוגברים בנושאים אחרים ובמקביל יש תנודות חדות בתגובות הרגשיות כולל תוקפנות. זהו סיפור מספיק מורכב כדי לפנות לפסיכולוג ילדים ולפסיאכיטר ילדים ולבדוק את הכל בצורה מאוד עמוקה ומסודרת. לא קל להורים להתמודד עם סוג כזה של בעיות והאלימות מגבירה את הקושי. לכן חשוב מאוד שבמסגרת שציינתי תקבלו הדרכת הורים קבועה מפסיכולוג הילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

חברי נמצא בדיכאון, כנראה שילוב של אי לקיחת תרופות בשל מחלה כרונית ממנה הוא סובל ובעיות סביבתיות אמיתיות. הוא מנתב את הבעיה למשהו שכלל לא בעיה ומנתק את הקשר עם החברים שבאמת יכולים לעזור. הוא מסרב לקבל עזרה מקצועית. האם יש לך רעיון איך "להגיש לו סולם?".

נעמי שלום אדם שלא רוצה טיפול נמצא בבעיה רצינית ובסופו של דבר נדרש שיתוף הפעולה שלו. יתכן שהדיכאון שלו קשור למחלה הכרונית ולהחמרה במצבו ישירות או בעקיפין. יתכן שאם רופא מטפל שהוא מאמין בו יסביר לו את המצב וישכנע אותו לקבל טיפול משהו יוכל לזוז. כנ"ל כל אדם אחר משמעותי בסביבה שלו, קרובים חברים וכו'. בתוך דיכאון יש נטייה פעמים רבות למצב פסיבי וחוסר מוטיבציה לטיפול. אולי אם יבין זאת יסכים לפנות. אני מצרף מאמר על דיכאון כולל שאלונים לבדיקה עצמית. תני לו לקרוא אותם ואם ימצא שמצבו תואם לרשום שם אולי יבין שעליו לפנות לטיפול http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובותיך,אך אשמח אם תוכל לענות על השאלה העיקרית שמטרידה אותי: האם השיער הארוך,ואהבתו לדברים נוצצים ומבריקים צריכים להדאיג אותי לגבי "נטיות הפוכות"?

מירב שלום אני לא מבין את כוונתך ב"נטיות הפוכות". אם הכוונה לזהותו המינית אינני חושב שבגיל הזה אפשר לדעת כזה דבר וזה לא נראה לי הדבר העיקרי שצריך להטריד כרגע. הייתי יותר עסוק בשאלת ההשתלבות החברתית שלו, ביטחונו ודימויו העצמי וכו'. אני מעריך שפידבקים שליליים עלולים להשפיע לרעה בכיוונים שונים, אך כאמור נושא הנטייה המינית איננו על הפרק כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. דיברתי עם בני (2:9ש') על יפה ומכוער, בהקשרים שונים. לאחר מכן, עמדנו מול מראה ושאלתי אותו מי שם ? והוא ענה. שאלתי אותו: אתה יפה או מכוער, והוא ענה מכוער.(הוא ילד יפה ,אובייקטיבית.)כיצד יש להתייחס לתשובה זו? האם בגיל הזה קיים בכלל דימוי עצמי? האם הוא בכלל מבין את המשמעות,לדעתך? תודה.

מירב שלום לא הייתי מיחס משמעות רבה לתשובתו זו אלא אם היא משתלבת בסדרה שלימה של אירועים דומים. יתכן למשל שהוא הגיב לציפיות שלך (או יותר נכון בניגוד לציפיות שלך) בנסיון לקבל תגובה ולא בהכרח לקול פנימי של דימוי העצמי. במידה ואין אינדיקציות נוספות ורציניות לבעיה בדימוי העצמי אני מציע לחבק אותו, לומר לו שהוא יפה ומקסים, ולהשאיר מאחור את האירוע הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

במסגרת עבודה בפסיכולוגיה. האם מישהו יכול להפנות אותי למקום באינטרנט ששם אוכל למצוא 2 שאלונים. האחד : בוחן את רמת ההסתגלות של המתבגרת ( נקבה) לשינויים של גיל ההתבגרות ( או יכולת ההתמודדות למצבים ). והשני : טיב היחסים בין המתבגרת להוריה. אודה מראש לכל סיוע ועזרה.

שלום אכן אינני יודע להיכן להפנותך בנושא באינטרנט. בספריות האוניברסיטאיות יש מאגרי מידע של כל השאלונים והמבחנים הפסיכולוגיים הקיימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני פרודה מבעלי כחצי שנה ביוזמתיץלנו 3 ילדים בני 8 6 וחודשיים. נפרדנו לאחר 4 שנות משבר בעלי אוהב להיות בחברת חברים כל היום בין אם זה בבית או מחוץ לבית. הוא אינו עוזר בבית ובגידול הילדים ולטענתו הוא בא מאוחר כיוון שלא כייף לו בבית. גם אני חשתי בריחוק ביננו אבל אף פעם לא הינו ממש םתוחים אחד לשני כי זה אופיו של שנינו. ניסיתי לדבר עמו פעמים מספר ואף פעם אחת הוא אמר לי שהוא רוצה לחזור ואף היזיל דמעות אך הוא פשוט ברח משיחה עימי כאילו לא דיברנו על כלום. ברצוני להדגיש שהוא אינו מוכן לקבל יעוץ זוגי או כל טיפול אחר בטענה שאינו מאמין בכך והוא אינו חושב שהוא רוצה לחשוף את מה שבליבו לפני אדם זר. האם ישנה דרך להחזירו אבל לתת לו להבין שהוא צריך להתבגר ולקחת אחריות על המשפחה? תודה

דלית שלום תצטרכי כנראה לקבל החלטה האם את רוצה את בעלך כפי שהוא עם שינויים קלים ביותר או להיות בלעדיו, לטוב ולרע שבשתי ההחלטות האפשריות. אל תשלי את עצמך שהוא ישתנה. עם זאת, לפעמים מה שנראה מטריד בחיי היום יום נראה לפעמים פחות מטריד כשקצת מתרחקים והשאלה האם זה המקרה אצלך. נשמע שאת בכל זאת קשורה אליו רגשית ורוצה אותו בחזרה. נסי אולי לערוך עימו שיחות ולראות כיצד הוא מגיב לשינויים שאת רוצה בחיי הזוגיות. מותר לעשות נסיונות חוזרים, תמיד אפשר להיפרד שוב. עם זאת כדאי להיות ריאליים ולהבין מה ניתן לשינוי ומה אינו ניתן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלתי היא: 1. מה זה אומר אם אדם חולם כ"כ הרבה, מלא דמיון, מלא פרטים גם מפחידים, גם לא... 2. מה זה אומר אם אדם אוהב לצייר פרחים? תודה רבה.

אורית שלום כל אדם חולם כל לילה די הרבה חלומות מסוגים שונים, אך נותר מעט מאוד בזיכרון מחלומות אלו. בד"כ הזכירה קיימת רק אם מתעוררים מהחלום באמצעו. אי אפשר לפרש חלומות באופן כללי, זה חייב להיות קשור לאדם עצמו ולמחשבותיו לגבי החלומות. לגבי ציור הפרחים, כנ"ל. אם תסבירי על איזה רקע השאלות ומה מטריד אפשר יהיה לתת לך התיחסות יותר רלוונטית. בברכה ד"ר אורן קפלן

חברי הטוב נוהג לשקר לעיתים קרובות ומאמין לשקרים ,הוא ממציא דברים דמיוניים ומאמין בהם מאוד יש לציין כי גילו הינו 30 והתופעה ניכרת בו עוד משחר ילדותו האם זהו סוג של מחלה ,ומה שמה? מה עלינו החברים לעשות על מנת לעזור,יש לציין כי לעולם לא העמדנו אותו במקומו ולא הערנו לו למרות שידענו בודאות שהוא ממציא ומשקר אשמח לשמוע תגובתך?

דותן שלום נטייה לשקר איננה מחלה אבל יכולה להיות תופעה שקשורה לנטייה אישיותית. אם מדובר בתופעה בעלת היסטוריה ארוכה זה בוודאי משהו שנובע מהשפעות בילדות המוקדת. לנטייה לשקר יכולה להיות שני מקורות עיקריים. האחד הוא נטייה אנטי סוציאלית שמלווה בד"כ בהתנהגותיות קרימינליות. סוג אחר של מקור הוא בעיה בדימוי העצמי וצורך להמציא דברים כדי להשלים פערים בין הקיים לרצוי. כמובן שיש מקרים בהם השניים משתלבים, וכדי להבין מה בדיוק קורה עם חברך צריך להכיר אותו אישית. די קשה לעזור לאדם במצב כזה, במיוחד אם הוא לא מודע למצבו או לא מוכן להכיר בה. במידה והוא חש מצוקה יסכים אולי לפנות לטיפול בשל המצוקה ואולי תוך כדי הטיפול אפשר יהיה לגעת בנושא השקרים. אם אין תחושת מצוקה אין כל סיכוי לטיפול יעיל. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילד בן 3 וחצי שרוצה רק על הידיים לא חשוב איפה שנמצאים איתו בבית בקניון במסעדה בטיול ואם לא על הידיים אז שישחקו איתו וישעשעו אותו אם מפסיקים לרגע לשעשע אותו או כתחלופה לא לוקחים אותו על הידיים הוא צורח האם יש לעזוב אותו לבכות? ואם כן לכמה זמן או שלהמשיך למלא את רצונותיו גם להירדם הוא נרדם על הידיים אשמח לקבל התייחסות

עושים לו עוול. כמובן, כאשר אפשר להענות לרצון שלו, ולך מתחשק לעשות דבר מה שהוא רוצה - למה לא? זה נפלא לתת אהבה ולספק את הרצונות של הילד. אבל ילד זקוק לגבולות. לדעת שלפעמים אי אפשר, וזה שאי אפשר לא אומר שלא אוהבים אותו, רק שיש גבול. שיש גם לאנשים אחרים צרכים ומגבלות. תינוק לא מבין זאת, ילד בן שנתיים קצת יותר, ילד בן חמש עוד קצת וכו' עד הבגרות בה אנו מכירים בכך שיש לנו צרכים ורצונות ושאת חלקם בעיתות מסויימים אנשים אחרים יכולים למלא, וחלקם לא. ילד בוחן גם עד כמה הוא חזק - כמה כוחות יש לו על הסובבים אותו. לטובתו עליו לדעת שההורים חזקים ממנו! אחרת הוא עלול לחיות בחרדה. אחרת כאשר הוא יזדקק לעזרה או להנחיה יהיה לו קשה לקבל אותה. בקיצור, אין לי שום ידע מעשי איך להתמודד עם זה, רק לדעתי לא לוותר. הורים צריכים להיות גם חזקים כדי לתת לילד בסיס נפשי טוב. אגב, אני מדברת מנסיון, בתור ילדה שנתנו לה לעשות ולקבל הרבה יותר מדי...

מי שלום אי אפשר לתת כללים כאלה של עשה ואל תעשה להורים ללא היכרות של ממש עם המשפחה. הילד מבטא משהו דרך התנהגותו וצריך להתאים את התגובה של ההורים למצב. ברור שיש אפשרות לשים גבולות ולא להיענות אבל לא כדאי להפוך את זה לכלל נוקשה שיפגע בילד עוד יותר. יתכן שכדאי שתפנו לקבל הדרכת הורים מפסיכולוג ילדים כדי לתכנן את הדברים בצורה נכונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בעבר התייעצתי עימך לגבי התקפי החרדה שיש לי, ולאחר שיצאתי מבולבלת אני פונה אליך, כי עליך אני סומכת... פניתי ליעוף הפסיכולוגי במוסד בו אני לומדת, אך שם אמרו לי שטיפול יהיה עוד חודש וחצי בשל עומס וכן, ייעצה לי הפסיכולוגית להתיעץ עם פסיכיאטר. פניתי לפסיכיאטר והוא אמר לי שבינתיים קזנקס זה בסדר אך מסוכן כי הוא ממכר. ופסיכיותרפיסט אמר לי כי אני זקוקה לטיפול תחילה התנהגותי קוגנטיבי. מה לעשות, מה אני צריכה? אני כמעט כל יום נתקפת בזה, אני חסרת אונים וכבר חשבתי ללכת לקרדיולוג אולי בכלל יש לי בעיה אחרת? תודה רבה.

אורית שלום תרופתית את יכולה להתחיל בקסנקס שהמליץ הרופא לתקופה מוגבלת, לפחות עד שיתחיל הטיפול הפסיכולוגי בעוד חודש וחצי. זה יכול להיות יעיל לשיפור מצבך ברמה המיידית. כדאי לברר אח"כ אפשרות לתרופות ממשפחה אחרת שאינה ממכרת לטווח הארוך. ישנם סוגי טיפול רבים בפסיכולוגיה. הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי באמת מתאים יותר לשלב הראשון כדי לטפל במהירות האפשרית בהתקפי החרדה החריפים. בהמשך סביר להניח שתתאים יותר גישה דינמית. תוכלי לקרוא על הגישות השונות במאמרים בראש הדף. לגבי החשש שלא מדובר רק בחרדה אלא בבעיה רפואית אחרת, כדאי פשוט לפנות לרופא המשפחה לבדיקה שגרתית כללית כדי להסיר חשש זה מעל הפרק. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת אם יש כדורים למניעת גמגום [ יחסית קל ] נ.ב אני מאוד רוצה להתחיל בטיפול אבל אין לי אומץ להגיד על כך להורי מאוד חשוב לי לגמור עם הנושא הזה כמה שיותר מהר

היי, למיטב ידיעתי אין כדורים כאלה. אבל בכל מה שקשור לטיפול תרופתי מומלץ לשאול את השאלה באחד מפורומי הפסיכיאטריה הסמוכים. לרוב טיפול בגמגום נעשה אצל קלינאי/ת תקשורת, ולאו דווקא אצל פסיכולוג. בכל מקרה כדאי לפנות לקלינאי/ת תקשורת לאבחון ראשוני. אם אתה קטין, בכל מקרה תצטרך לשתף את הוריך בכל טיפול שלא תקבל, כי ע"פ חוק אסור לאיש מקצוע לטפל בך ללא הסכמת אחד ההורים.

שלום רב, במקרה 2 אחיי גימגמו, אך ההבדל: אחותי טיפלה זאת כבר בגיל קטן (6)-ע"י קלינאית תקשורת שסייעה לה וגם ע"י טיפול ביו פידבק שלימד שיטות להרגעה. והיום היא מדברת לתפארת ומורה לחינוך מיוחד... אחי ניסה לטפל זאת בגיל מאוחר יותר (12) כי זה כבר הפריע לו ליד החברים= ע"י מרכז לליקויי למידה ודיבור אך לדעתי בשל חוסר נכונות ממנו ותרגול ובשל גילו הוא עדיין מגמגם. מקווה שעזרתי

שלום אין כדורים שמטפלים ישירות בגמגום אבל מאחר וגמגום על רקע פסיכולוגי קשור פעמים רבות למצבים של לחץ וחרדה תרופות שנוגדות חרדה עשויות לשפר את המצב. טיפול פסיכולוגי בהיפנוזה עשוי לעזור. טיפול פסיכולוגי באופן כללי עשוי לעזור לשיפור הדימוי העצמי שנפגע בשל הגמגום, לקבלת העצמי בצורה טובה ביותר עם הנטייה לגמגום וכן לשיפור מיומנויות להורדת לחץ כשאמור מגביר את תופעת הגמגום. באופן פרדוקסלי ככל שהגמגום יפריע פחות ותוכל לקבל את עצמך יותר כך הגמגום ילך ויעלם. יש מקום להתייעצות עם קלינאי תקשורת בכל מקרה ובדיקה האם יש מקורות פיזיולוגיים לבעיה. חשוב שתדבר עם הוריך על הנושא מאחר והוא משפיע על איכות חייך באופן משמעותי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! לאחרונה שמעתי על טיפול פסיכילוגי לילדים אשר מתבצע כאשר הילד ערום כביום היוולדו. הייתי רוצה לאמת עובדה זו ,האם יש עליה חומר שאפשר לעיין בו, או שמא מדובר בשיטה שאינה חוקית. תודה מראש!

נשמע ממש מוזר ולא אמין טיפול כזה בדקי טוב לא חסר חולים למניהם שגורמים לנו שזקקוקים לעזרה לעוגמת נפש ופגיעות לכן אם נתקלת בבעיה כזו או שמעת עליה אנא ידעי גורמים כדי שיפסק בי

ויוי שלום לא שמעתי על שיטה זו מעולם והיא נשמעת בלתי סבירה ובהחלט יתכן גם שבלתי חוקית. יש תנועות נטורליסטיות בעולם שדוגלות בערום כדרך התחברות לטבע. בחופי הנודיסטים של התנועות הללו ילדים ומבוגרים מסתובבים עירומים כדרך לביטוי האמונה הפילוסופית הזו ודרך החיים הזו. יתכן שמדובר בשיטה שקשורה לתנועות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שמעתי מחבר שעשה את הסדנא שגם שם יש פסיכולוג שמנחה את הסדנא, שהייתה בחורה שסיפרה על אונס, ושהוא שם אותה על הריצפה, לחץ על ביטנה, היא החלה לבכות, ואז הוא נגע בה במקומות אינטימים בכדי לעורר התנגדות אולי, וגם זה נשמע לי בלתי חוקי בעליל. האם אתה יודע משהו על סדנא זו, ואם זה אכן אינו חוקי, למי צריך לספר? תודה

אני בת 25. יש לי נטייה חזקה "לדבר עם רוחות רפאים". זאת אומרת שהדימיון שלי מפותח יתר על המידה אולי וכמעט בכל רגע אני עוברת לעולם של פנטזיות שבו אני משחזרת אירועים שקרו לי, מדמיינת אירועים שצריכים לקרות או מפנטזת על דברים שהייתי חולמת שיקרו. הבעיה שאני כל כך נשאבת לזה שלפעמים אני ממש עושה העוויות ותנועות של דיבור ותגובה לדימיון הזה. אני פשוט מתנתקת מהמציאות ושוכחת את עצמי לגמרי. בעקבות אירוע מאוד מאוד מאוד מביך שקרה לי לפני שבוע (אולי מפתיע שקרה רק עכשיו) החלטתי שאלא אם אני רוצה להחשד כמשוגעת מוטב לי להגמל או לפחות ללמוד לשלוט בהרגל הזה. הבעיה היא שבשבילי הוא תארפיה עצומה במיוחד שיש לי נטייה לסבול מדיכאונות וחרדות. אגב, מדובר בהרגל משפחתי - לא פעם תפסתי את אחי ואבא שלי עושים בדיוק אותו דבר. איך שומרים על העסק במודעות ושליטה ואיך למען השם ממלאים את הראש במחשבות חדשות? כשניסיתי למשל לזכור לא לעשות את זה מצאתי עצמי גולשת לדימיונות על האירוע המביך שקרה ושוב מדברת עם עצמי. בבקשה בבקשה תנו עיצה. אפילו הפניות לחומר על הנושא או פורומים יותר מתאימים. אנו מדברים פה על גמילה מהרגל שמושרש בצורה מאוד חזקה מגיל ילדות. עיזרו לי לנחות... בתודה המעופפת.

לדעתי , מה שקורה לך זה חלומות בהקיץ. וזה קורה להרבה מאד אנשים. ביחוד בגיל צעיר אני לא רואה מקום לדאגה

שלום כמו שיעל כותבת, חלומות בהקיץ אינם דבר שלילי, אלא אם מדובר במשהו שמבטא בעיה או טראומה בה צריך לטפל או שהדבר גורם לפגיעה באיכות החיים. לא ציינת האם יש ברקע שלך בעיה פסיכולוגית עימה את מתמודדת. במידה והחלומות הללו בהקיץ מופיעים ללא כל בעיה פסיכולוגית נלווית אין עם זה כל בעיה. נסי כמובן להיכנס למצבי השקיעה הללו כשאת לבד וכשאין סיכוי שיפריעו לך. ניתן להתייחס למצבים הללו כסוג של היפנוזה עצמית בה את נכנסת למצב תודעה מיוחד שבו החשיבה חופשית וזורמת למחוזות רחוקים ודמיוניים. אם ישנה בעיה שאת מאתרת כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. במקרה כזה החלומות הם סימן לבעיה ולא הבעיה עצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האמת שהתגובות שקבלתי כאן ובפורום אחר דיי הרגיעו אותי. אמנם יש לי רקע של בעיות - סבלתי מגיל 12 מדיכאון קליני במשך שנים ואובחנתי כסובלת מBPD. אבל רמת התפקוד שלי היא מלאה וכנ"ל איכות החיים שלי למעט אולי נטייה קלה לחרדות ודיכאונות. הדימיונות האלה הם תארפיה רצינית עבורי אבל בגלל המבוכה שנגרמה לי הייתי מעדיפה ללמוד לשלוט בהם יותר ולשפר גם את יכולת הריכוז שלי. איך אפשר לעשות זאת? תודה רבה על ההתייחסות

אבי נפטר לפני שנתיים בפתאומיות רבה -בטרם עת מאז עולמינו קשה מאוד אנחנו מנסים מאוד להמשיך אבל זה קשה מאוד. כל אחד מאחיי , מתרגם את הכאב בצורה אחרת אחד פנה לדת, אחד נסגר ושותק אני פניתי לפסיכולוג מה שלא עזר בכלל , מאחר וכל מה שהיא ניסתה להגיד לי שאין ברירה צריך להמשיך ולא נתנה לי בעצם כלים איך ממשיכים. לדוגמא : היינו בסוף שבוע - והיינו בערב לשירים , ומה שרציתי זה לברוח כי הכל הזכיר את אבי שאהב לרקוד ולשיר שירים אלו, אחותי החלה לבכות יחד עם אימי ואני ברחתי מה הדרך הנכונה להשאר ולסבול-ואז להתמודד או לצאת מהמקום שעושה לך כל כך קשה ובכלל כלים להתמודד אודה לתושבתך

אבל צריך לעבד. וזה אומר לחשוב ולהתאבל ולסבול. אבל זה לא יהיה כך לנצח. אחרי תקופה המצב יוקל

GG שלום מות הורה הוא משבר קשה בחיים ולוקח זמן להתאושש. גם אחרי שנתיים הדבר יכול להשפיע בצורה חזקה, במיוחד אם המוות קרה בפתאומיות ובטרם עת. במידה והפסיכולוג לא עזר יתכן שיש אפשרות להיעזר בפסיכולוג אחר שכן יעזור. הרבה פעמים טיפול פסיכולוגי הוא פונקציה של כימיה אישית בין מטפל למטופל. כמו כן, יתכן שהיו מחסומים שלא נתנו לטיפול להתפתח ואלו לא בהכרח קיימים כיום. מאחר ויש תחושת תקיעות אני חושב שיש מקום בכל זאת לנסות טיפול פסיכולוגי. כמו כן כדאי לבדוק האם אין מדובר במצב של דיכאון מתמשך שדורש טיפול תרופתי. כדאי לקרוא את המאמר על דיכאון שמופיע ברשימה בראש העמוד ולבדוק את הסימפטומים המצויינים בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם קיים חומר כימי או אחר הניתן בשתיה לסוטי מין. האם יכולה להיות החלטה כזאת מאחורי גבו של האדם.

אני הייתי ממליצה על ציאניד נוזלי.

ש ש ש, בשתיה? לא. בזריקה - כן. ובכל מקרה, לא ניתן - מבחינה חוקית - לתת לאדם תרופה כלשהי ללא הסכמתו.

שלום בנושאי תרופות והשימוש בהם ניתן לפנות לייעוץ לפורומים שעוסקים בכך. פורום זה עוסק בפסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלי.

ד"ר אורן,שלום שוב. אני מסכימה עם מה שאמרת לי בהודעה הקודמת-נטייה ללביקורת עצמית גבוהה- אבל אני לא מבינה איך זה קשור לעניין עם אותו המקרה,ואיך הצלחת להגיע למסקנה הזו מתוך דברי. מעבר לכך,אתה חושב שיש משהו רע בביקורת עצמית גבוהה? תודה רבה, מיכל.

מיכל שלום התייחסתי לביקורת העצמית הגבוהה כיוון שהתרשמתי בין השורות על קיום תכונה זו מתוך כתיבתך והאופן בו את ממשיכה לייסר את עצמך במשך חודשים ארוכים. קשה לי לומר לך איך בדיוק הגעתי למסקנה הזו וגם כתבתי שזו תחושתי בלבד לאור היכרותינו המעטה כל כך בפורום. אישית אני בהחלט חושב שיש משהו רע בביקורת עצמית גבוהה מידי. היא פוגמת בהנאה מהחיים ובאיכות החיים ויוצרת מחשבות טורדניות ומיותרות. אינני אומר שאדם צריך לחיות ללא ביקורת עצמית, זו תהייה מן הסתם הקצנה לכיוון ההפוך. נדרש שביל זהב באמצע. במקרה של הטרדה מינית הרבה מהקורבנות נמצאות במצב בו הן מאשימות את עצמן ומבקרות את התנהגותן, גם אם אין הן אשמות כלל. במקרה שבו הדבר מתיישב גם על נטייה אישיותית שכזו, תחושת המצוקה גוברת עוד יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבנתי... אז מה עושים כדי להפחית את הביקורת העצמית הגבוהה שלי?

אני מרגישה שאני משגעת את עצמי - כל הזמן מוצאת בעצמי תסמינים של מחלות נפש וקשיים רגשיים, כל הזמן מפחדת מהתמודדויות ומוצאת את עצמי בהתקפות זעם על בעלי, בדכאונות ומצבי רוח ובמתחים. אני הולכת לפסיכולוגית שרואה בי הרבה כוחות והרבה קשיים מהעבר, לפסיכיאטרית שנותנת לי סרוקסט וקלונקס להרגעה, לשיאצו ולביו פידבק ועדיין מרגישה שאני משתגעת. חשבתי שכשאקבל דעה מקצועית שאני שפויה ארגע אך זה לא כך. אני סובלת כל הזמן ממתחים, זעם, פחדים. הבטחון העצמי שלי על הקרשים ואני מרגישה שאני לא יודעת להתמודד עם החיים. אני חיה כל הזמן בהרגשה שאני הורסת את הזוגיות שלי עם התקפי הזעם ומצבי הרוח שלי ואז חיה בפחד שבעלי יעזוב אותי. אני כל כך מיואשת מעצמי כבר...האם אי פעם אוכל לחיות אחרת, להאמין בעצמי ובכוחות שלי ופשוט לזרום עם החיים בלי לפחד כל כך? בבקשה עזרו לי

אהלן רונה. מעניין אותי לדעת אם זה תמיד היה ככה, או שזה משהו ששיך לתקופה האחרונה, או לתקופת חיים מסויימת ? אני מאד מאמינה שלמרות שאנחנו תמיד אנחנו, יש לנו תקופות שצדדים מסויימים שלנו עולים ומתבלטים. יש משברים, ואם מצליחים לעבור אותם אז אחר כך יותר קל. לכן קשה לי להאמין שהמצב ישאר כמות שהוא - כי זה באמת נשמע מאד קשה לחיות ככה. חוץ מזה, נשמע לי שאת מקבלת הרבה סוגי טיפולים. האם זה לא קצת מבלבל? הרי כל טיפול מקושר לאדם - מטפל - שאיתו את משוחחת על עצמך. זה כמו מצב של "גירוי יתר". אני תוהה אם לא היה עדיף לך להתמקד בטיפול אחד או שניים, במקום להעמיס על עצמך כל כך הרבה "אינפוטים". למדתי שיאצו, ככה שאני יודעת שגם אם זה טיפול "גופני" הוא יכול לשחרר הרבה רגשות. הרבה רגשות אגורים בתוך הגוף שלנו, ואולי המצב הזה שבו את נמצאת בכל כך הרבה טיפולים לא עוזר לך להרגיש יותר יציבה ורגועה, אלא יוצר מין עירור מתמיד... לדעתי חשוב שברגעים שאת מרגישה יותר טוב, תדברי עם בעלך על המצב. אנשים יכולים לשאת הרבה מאנשים שחשובים להם, אבל אם הוא יבין קצת מה עובר עליך, ויבין מה את מצפה ממנו וכו' - אז אולי זה יהיה לו הרבה יותר קל. אני לא מתכוונת שאת צריכה כל הזמן לעסוק בלהתנצל או להרגיש אשמה, אבל כן לתפוס איתו שיחה בזמן שבו את מרגישה שלווה יותר. תרגישי טוב.

תודה על התגובה. האמת היא שהמצב הוא כזה רק בשנים האחרונות, מאז שאמי נפטרה. אני משתפת את בעלי כל הזמן ומוציאה הכל עליו, כולל כעסים, ואני כבר מרגישה עם זה רע כי לא מגיע לו. אני לא רוצה להציף אותו וחוששת לייאש אותו או לפגוע בו. לגבי הטיפולים, אני לא עושה את כולם במקביל אלא כל פעם מנסה דבר אחר. היום אני בטיפולים של פסיכולוגית ופסיכיאטרית ורק עם הפסיכולוגית אני מדברת לעומק כך שאישית אני לא מרגישה שמדובר בגירוי יתר

יש משמעות לרגישות לדיגדוגים באזור אבר המין ? (בטן תחתונה, גב תחתון , ירחיים)

חנן שלום זו נטייה אישית, בד"כ מולדת. אפשר לחשוב על אפשרות שזה הופך כסוג של התנגדות למגע, אבל הייתי מפרש כזה דבר רק אם יש לכך בסיס מחשבתי. אפשר להפחית רגישות ע"י היפנוזה עצמית, כניסה למצב רוגע והרפיה ועבודה בדמיון מודרך. בברכה ד"ר אורן קפלן

זה כבר חודשיים שאני מנותק מהמציאות האם היפנוזה תוכל לעזור לי

חבר שלי ואני בקשר הדוק מאוד כבר שנה, הוא חולה סכיזופרניה בטיפול תרופתי ושיחות, עובד ואפילו מצליח למדיי כעצמאי. הקשר שלנו תמיד די חופשי מאחר וההורים גרים במקומות רחוקים לכן קורה שאנחנו נמצאים גם סופ"ש בנפרד ואין לי או לו בעייה שאנו מבלים בנפרד. עברתי להוריי והוא החליט שהוא עובר אחריי ושכר דירה בשבילנו, אבל למרות כל גילויי האהבה שלו בתקופה האחרונה היו לי תחושות בטן של חוסר אמון בו... לא עונה לטלפונים (רבנו והוא לא ענה לי יומיים לטלפון) לאחר מכן דיברנו אבל המשיכה התופעה לא זמין וכו'. לכן החלטתי לבדוק לו את המזכירה בפלאפון ואכן שמעתי הודעה שהשאירה לו בחורה שאינני יודעת מי זו. הודעה שבמפורש הופנתה אליו ממישהי שמעוניינת שיפגשו. הוא הכחיש שהוא מכיר בחורה בשם כזה ואפילו תקף אותי מילולית שחדרתי לו לפרטיות, ואפילו האשים אנשים שונים שהם אחראיים להודעה על מנת לסכסך... (כאילו ידעו שאכנס לו להודעות...) אני נורא נפגעתי וניתקתי איתו קשר. מאוד קשה לי ואני במשבר עמוק. הוא מצידו גם לא מתקשר, אני מאוד אוהבת אותו ומתגעגעת אליו. גם אם הוא לא באמת בגד בי אני ממש ממוטטת נפשית מכיוון שלא האמנתי שישקר לי (עברנו הרבה דברים יחד) והוא ממש מתעקש שלא מכיר אף אחת כזו. בקיצור, אני בדיכאון המחץ. והייתי חייבת לפרוק.

לשרון, הים מלא דגים - תעברי הלאה... החיים לצידו גם כך מורכבים ומלאי התמודדויות - זוהי התמודדות אחת יותר מידי שאין שום צורך שתחווי. אמון זה אלף בית של כל מערכת יחסים ובלעדיה הם שווים כקליפת השום. אז תתגעגעי ויהיה לך קשה אבל בטווח הארוך רק תרוויחי מזה. אני מקווה שתמצאי בהמשך הדרך אהבה אמיתית מלאת כנות ויושר.

היי שרון, פעם אמרו לי: הרבה דגים בים ואני עניתי: והרבה קופים ביבשה... אני נהגתי בדיוק כמוך...גם אני כעת במשבר עמוק שאף הביא לי התקפי חרדה מאז שנפרדתי מחבר- גם מחוסר אמון. הקשר החל בהודעות מוזרות לפלאפון (תגובתו: זה לא מיועד לי), מספרים "לא מוכרים", כשהלך עם ידידה לי סיפר שהלך למוסך. ואני המשכתי בקשר... עד שנמאס לי. אני בטוחה שאמצא משהו טוב יותר. אני רוצה מישהו שאם אני חשובה לו יתנהג בהתאם. הוא כמובן מאשים אותי שאני פרנואידית, חסרת אמון וכו' אבל הוא יכול לקפץ. כרגע אני אף בטיפול פסיכולוגי בעקבות כל הסיפור שהכניס אותי להתקפי החרדה. למה אני סובלת בגללו??? זה כ"כ מעצבן. כן, אני אוהבת אותו והוא טוען שהוא אוהב אותי...אך לא מראה ולא הראה זאת. אחותו אף התקשרה אליי לשכנע. קשה לי מאוד אך אין בכוונתי לחזור אליו ולהיפגע שוב. מקווה שעזרתי, אורית

שרון שלום את צריכה להחליט עם עצמך האם הפגיעה שהיתה לך באמת מסיימת מבחינתך את הקשר. ומידה ואת עדיין מעוניינת בקשר הזה, ונדמה לי שכך המצב, כדאי שתשוחחו כעת בצורה יותר שקולה על מה שקרה, תנסו להסביר אחד לשני מה עמדתכם והגיעו להבנה משותפת כיצד צריך לנהוג זה עם זה בקשר. השתיקה לא תעזור עכשיו לאף אחד, עדיף לדבר גם אם זה יביא לסיום סופי של הקשר. לפחות תדעי איפה את נמצאת ומה באמת התרחש. בזוגיות יש מצבים של משברי אמון מכל מיני סוגים. יש מצבים בהם אי אפשר למחול, אבל פעמים רבות נכנסים לפרנציפים מיותרים שלאחר זמן כל אחד רוצה לחזור אחורה אבל כבר אי אפשר. לכן את צריכה לוודא עם עצמך מה בדיוק את רוצה ולכי לפי מה שליבך אומר. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 4:5,ילד חכם ורגיש. עד גיל 3 לא סיפרנו אותו,בגלל מנהג. שיערו בלונדי ארוך ומדהים ביופיו. בני מסרב להסתפר.הוא מוכן לאסוף את שערו ולסבול את כל הכרוך בגידול שיער ארוך (עד הישבן)-אך אינו מוכן בשום אופן לגזור אותו,ולו מעט. אני מודה שלי,זה ממש לא מפריע-שיעשה מה שהוא רוצה. אני בטוחה שהוא מוחמא מאד מכל ההערות בשבח יופי שערו,אך עם זאת, יש לו פנים עדינות,ובנוסף לשיער, הוא ניראה ממש בת!! הוא מתעצבן כשקוראים לו בת, וכשיש לו כח,אש הוא גם מתקן,אבל לרוב הוא פשוט מתעלם. הוא יודע שהוא בן, הוא יודע שכשיהיה גדול,הוא יהיה כמו אבא, הוא שובב מאד ומשחק עם בנים ובנות כאחד. אך עם זאת, הוא אוהב דברים נוצצים ומבריקים (אך מבין שזה לא מקובל שבנים ילבשו דברים שכאלו, אז הוא שומר את זה לאחותו), וכמובן- הוא אוהב את שערו. בתחילה, אבי נכנס ללחץ ממראהו החיצוני של נכדו, וטען שהדבר יגרום לו לבלבול בזהותו המינית. טענתי שהוא יודע טוב מאד מהו,ומה הוא יהיה כשיגדל. אבל, ככל שהזמן חולף, אני מודה שגם אני מוטרדת. מצד אחד, אני גאה בו ממש, על כך שהוא עומד איתן נגד כל זרם הלועגים למיניהם על מראהו, אך מצד שני, אני קצת דואגת. (כן, מצטערת, נטיה הפוכה זו בעיה גדולה מבחינתי.) היש מקום לדאגה? תודה.

עד לא מזמן ל-3 מהם היה שיער ארוך לתפארת. אחד מהם היה גם ילד שובב מאד ומאד "בן" טיפוסי. והאחר - דווקא יותר מופנם. לאחרונה שניהם הסתפרו מרצונם. נדמה לי שהרצון להסתפר אצל הילד מופיע כשהוא נמצא בחברת בנים אחרים (בית ספר או גן חובה) ורוצה להיות יותר דומה או שסתם זה נראה לו יותר "נכון". חבל, לדעתי, להפוך את העניין לנושא גדול. הכי חשוב שתזכירי לבנך שכשהוא ירצה האופציה להסתפר קיימת. ובינתיים - את יכולה לקנות לו בגדים יותר של בנים, כך שפחות יתבלבלו ואולי הוא לא יאלץ להסביר כל כך הרבה.

את יכולה למעו הרנוחות שלו להציע לו להסתפר. יכול להיות שההגיון והזיעה ינצחו....

מירב שלום במוקדם או במאוחר תצטרכו בוודאי לספר אותו. אחרי כל כך הרבה שנים של גידול השיער זה יהיה לא קל, שינוי כל כך חריף במראה, בלי קשר לנושא הזהות המינית. תצטרכו לבחור יעד זמן כלשהו, אולי באמת סביב הקיץ והבריכה, ולחשוב כיצד עושים טקס כלשהו ותספורת. יש אפשרות כמובן בל"ג בעומר. נסו להתייעץ עם אנשים שמכירים את הילד וגם עם הילד עצמו מתי הכי נכון לעשות זאת, מה צורת השיער שכדאי לתת אחרי התספורת וכו'. זה לא צריך להיעשות מהיום למחר ובוודאי לא בכוח, אבל כדאי לחשוב על זה כעת ולתכנן כיצד ומתי זה יקרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה זה כל כך ברור לך שהילד חייב להסתפר? למה לא לחכות פשוט למועד שהוא ירצה בזה? באמת מעניין אותי לדעת.

שלום ד"ר קפלן. שאלה חשובה לי אלייך. לפני קצת יותר משנתיים היתה לי מערכת יחסים זוגית ריגשית מאוד חזקה עם מישהי. מאז שהקשר נותק. אני לא מצליח להרגיש שוב!!! ניסיתי.. באמת ניסיתי. וגם קיבלתי את העובדה שהקשר שהיה ניגמר ואפילו התרחקנו פיזית כולל לא לדבר בטלפון או להחליף מיילים. ואני אומנם חושב עליה אבל זה לא כמו קודם. והיו לי מערכות יחסים לפניה..אבל זאת הכי סוערת מבחינתי. עכשיו לפני מספר חודשים הכרתי מישהי והיא מצאה חן בעניי אבל פשוט לא הצלחתי להרגיש כלפיה משהו. וגם שאני רואה אחרות אני לא מתלהב כמו פעם.פשוט לא מבין מה קרה לי. זה כמו ניצוץ שכבה.ואני פשוט לא מצליח להצית אותו. ואני רוצה להצית אותו. מה עושים????? זה מאוד מדאיג אותי. אני בן 30 מאזור הצפון. אני מגדיר את עצמי כטיפוס חזק נפשית והתגברתי על משברים ואני תמיד שואף לקדם את עצמי קדימה ולא להגרר אחורה. אם צריך טיפול פסיכולוגי כלשהוא על איזה סוג טיפול אתה ממליץ?

אולי זאת בכל זאת עדיין לא אחת שעושה לך את זה עד כדי כך ..או שאתה לא באמת התגברת על החברה הקודמת. שווה לגשת לכמה שיחות אם זה מלחיץ אותץ.

מוקי, לא ציינת אם הרגש האבוד מתייחס רק ליכולת לאהוב מישהי אחרת, או מקיף את כל תחומי החיים. ההיגיון והרגש לא תמיד משתפים פעולה. אתה יודע - בצורה הגיונית - שהקשר שהיה ונגמר אכן נגמר, אבל כנראה מבחינה רגשית עדיין לא התגברת על הפרידה ואובדן הקשר, שהיה מאוד משמעותי עבורך מבחינה רגשית. אם הדבר מטריד אותך כפי שמשתמע בצורה ברורה מדבריך, יש מקום לפנות לטיפול. אני מניחה שטיפול דינמי יכול להתאים.

הרגש מקיף מה שקשור לאהבה בכל תחומי החיים. אם זה היה רק כלפי מישהי הייתי מבין לבד שפשוט לא מצאתי את האחת. בגלל זה זה כלכך חמור בעניי. אני חושב שזה הרבה יותר עמוק ממה שתארת. תודה

כמו בשיר: "קוראים לזה אהבה"... לדעתי, אתה אוהב אותה. גם לי זה קרה. במשך שנתיים אהבתי מישהו ולא יכלתי לאהוב מישהו אחר. אך, אעודד אותך. זה עובר...מצאתי מישהו דומה לו (וזו לא מחמאה) ולפני שבועיים נפרדתי מהדומה לו... חיפשתי דמות דומה לו, מצאתי, התאהבתי וזה פשוט לא מתאים לי. חבל על הבחורים הטובים שזרקתי.

אני חושב שאת קצת טועה לגבי. אני טיפוס שיודע להתמודד עם דברים. אפשר להגיד שהמצאתי לעצמי את השיטה שתרכך חויות חיים (כמו פרידה, אבל וכו'). הבעיה שכנראה לריכוך הזה יש תופעות לואי לא פשוטות. אני מציע לך אף פעם לא לחפש דומה אלא לחפש יותר טוב. כי אם הבחור לא היה לך טוב אז למה את צריכה דומה???? באמת חבל שזרקת. אבל אולי עכשיו את מבינה מה הפסדת. הרוחת שיעור בחיים וזה חשוב לא פחות.

מוקי שלום לתופעה שאתה מתאר יכולות להיות כמה סיבות. ראשית זו יכולה להיות גבוה טבעית של הסתגלות. פרידה מקשר רגשי משמעותי כרוכה בתהליך של אבל והניתוק הרגשי הוא מנגנון שכנראה עזר לך להתאושש. יתכן שעד כה לא היית באמת בשל לקשר חדש ו/או שלא מצאת בחורה שבאמת מתאימה לך. אם זה המצב אין כל צורך בטיפול, העניין יחלוף עם הזמן. מצד שני, לפעמים ניתוק רגשי הוא סוג של תגובת טראומה. כאשר משהו מאוד פוגע נוצרים מנגנוני ניתוק כדי לא לחוש את הכאב ואת זיכרון הטראומה. במצב כזה הניתוקים לא פועלים רק על הטראומה עצמה אלא על תחומים נוספים בחיים והופכים את חיי הרגש לעקרים. במקרה כזו יש דווקא חשיבות לפניה לטיפול פסיכולוגי כי המנגנון הזה מופעל בד"כ לא רק מהטראומה שנראית לעין, במקרה שלך הפרידה מבת הזוג, אלא בדברים שקרו אף קודם לכן אך השפעתן המשמעותית לא היתה מודעת. אופי הגישה הטיפולית לא נראה לי קריטי בשלב הזה. חשוב לנסות ולקבל המלצה על איש מקצוע טוב וקשוב ולפנות אליו. בברכה ד"ר אורן קפלן

נכון שהפרידה היתה לי קשה.ועברתי טראומה אחרת באותו הזמן. ונכון גם שיש לי את המנגוננים שלי להתנתק. אבל זה ניראה לי משהו חזק יותר. כי פשוט אני מרגיש שאני צריךמשהו שיזעזע אותי ריגשית כדי לחזור למצב הטיבעי של הרגש. והבעיה שכיום אני לא יודע אם יש משהו כזה. אני יכול להגדיר את כל זה גם בצורה אחרת. אני מרגיש שאני עושה דברים בצורה מחשבתית קרה.בלי להכניס רגש אלא רק הגיון. ואני ממש לא אוהב את זה. לדעתי דווקא זה כן קריטי. בקשר לאיש מקצוע.השאלה היא איזה סוג של איש מקצוע צריך?? אני מבין שלפי החלוקה כאן יש כל מיני סוגים של התמחויות בתחום הפסיכולוגיה. מה אני בעצם צריך לחפש.

בגן הילדים בו אני מלמדת יש ילד אחד שמשתף פעולה להפליא, ומבין את החומר הנלמד מבחינה קוגניטיבית וגופנית. אך הילד רגיש במיוחד, כאשר הוא לא מקבל את אשר רוצה הוא מפסיק לפעול (לדוג' כאשר חילקתי מטפחות משי הוא רצה מטפחת מסויימת, וכאשר ילד אחר קיבל אותה במקומו- הוא הפסיק לשתף פעולה בשיעור). האם אני צריכה להכנע לו או פשוט לתת לו לפרוש מהשיעור ולנסות לדרבן אותו להצטרף, ללא קשר למה שגרם לו לפרוש. כמובן, אם הסיבה שפרש חשובה, אתייחס אליה בניסיון הדירבון להכנסו חזרה לשיעור.

אני הייתי עושה איתו שיחה שתגרום לו להבין שלא הכל שלו.. יכול להיות שזו איזשהיא התנגדות גם...השאלה מה תפקידך בגן.

עפרה שלום התשובה איננה של שחור ולבן. חשוב לנסות לפתח דיאלוג עם הילד סביב מה שמטריד אותו. לתת לו שיקוף ותמיכה, לומר שכעת לא קיבל אבל כל אחד מקבל פעם אחרת ובתורו. לא כדאי להתעלם ממנו וגם לא לתת לו הכל רק כדי שלא יעלב. בברכה ד"ר אורן קפלן