פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום ד"ר. הייתי רוצה לקבל עצה ממש דחופה למקרה שלי. אני גרושה ואם לשלוש . הבת הגדולה שלי שהיא כיום בת 10 ,שוחחה איתי על כך שבגיל שיותר לה (12 שנה ), היא תהיה רשאית לעבור לגור אצל אביה . היא מנהלת גם יומן אישי שבו היא כתבה (כמובן שאיננה יודעת שקראתי,,,),והביעה את שאיפתה לגור אצל אביה. יחסיי איתה מצוינים ,אני נותנת לילדיי את הכל - הן כלכלית והן נפשית. היא כל הזמן מרגישה צורך משום מה לגונן על אביה ,ויש לציין שכול ילדיי קשורים אליו מאוד.הוא נחשב לאב מצויין שלוקח אותם בזמן ומעניק להם המון. מיותר לציין שמאד נלחצתי מהרעיון ,ותגובתי הספונטנית הייתה -"רק שתדעי שביום שאת הולכת אין לך אמא יותר". ואח"כ הוספתי ואמרתי - את רוצה ללכת עכשיו ? בבקשה ,אני אוביל אותך אל הדלת. ברור לי שעשיתי טעות גדולה ,כי הייתי בלחץ מעצם המחשבה ,ועם זאת,אילו הייתי מראה פחד וחשש ,אין לי ספק שהנושא היה כקלף בידיה בכל מריבה או חילוקי דעות ביננו. שוחחתי אם אביה ,והוא טוען שהיוזמה לדיבור זה הייתה שלה והוא רק היה קורקטי בתשובתו ואמר לה שאכן זו זכותה לבחור . כעסתי עליו מעצם העובדה שהשאיר לה פתח לבחירה,מה גם שהוא חי כרגע עם חברתו שאיננה מסוגלת ללדת,ואין לי ספק שהייתה רוצה "לתפוס אותו" באמצעות ילדיי... אני נורא מבולבלת ,אני רוצה לשוחח איתה היום בערב על הנושא - מה עליי לומר? מה עליי לומר אם בעתיד שוב יעלה הנושא ? כיצד עליי לפעול ? תודה לך ולכל מי שהתנסה בכך על תשובתך המהירה ענת

ענת שלום אני מבין את המצוקה שנקלעת אליה, אבל את עושה את כל הטעויות האפשריות כדי להבטיח שכל מה שאינך רוצה שיקרה, דווקא יקרה. ככל שתתני לבתך חופש רב יותר, אבל בצורה אמיתית וכנה, כך היא תעריך אותך יותר ותהיה בקשר טוב יותר עימך. אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי כדי לקבל הדרכה. נסי להימנע מתגובות אימפולסיביות גם כאשר את מרגישה שאת מתפוצצת. משאלת הלב של בתך לחיות עם אביה איננה דבר נדיר וילדים רבים נעים בין שני ההורים. זה טוב שלילד יש שני הורים שדואגים לו וחשוב לא ליצור רגשות אשמה על משאלות אלו. אני חוזר שוב, שאני מבין את התסכול והדאגה שלך ואינני מאשים אותך על מה שקרה, זה קורה להורים רבים במצבך. אבל מתוך הנסיון אני ממליץ שתפני בהקדם לקבל ייעוץ כדי שלא תיכנסי למלכודות מיותרות ותוכלי לשלוט בתהליך בצורה טובה יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד"ר קפלן, אני מבקש לדעת האם הפנוזה יכולה לעזור להתגבר על (טריכוטילומניה) הדחף בתלישת שיער הגבות והריסים. בברכה אלמוני

אלמוני שלום תלישת שיער (טריכוטילומניה) היא סוג של התנהגות כפייתית (קומפולסיבית) ועלולה להיות עקשנית למדי. היא דומה לכסיסת ציפורניים אבל בד"כ חריפה יותר וגורמת לסבל רב יותר. הבסיס או המקור הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. התופעה הרבה יותר נפוצה ממה שנדמה, אבל בגלל הבושה שבעניין אין עליה דיווח רב. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול.אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 25 מירושלים,אני תולש שיערות מזה שנים ואני רציתי לדעת עם יש לזה מרפא אני הייתי 9 שנים בטיפול פסיכולוגי אצל 3 מטפלים אבל זה לא עזר לי, אני רוצה לדעת על סוגי טיפול שיעזרו לי כול סוג, גם רציתי לדעת עם זה בעייה או סוג של מחלה כי אני מרגיש שונה (פסיכי) ורע עם זה החיים שלי הם מזמן הפכו לקשים בעקבות הבעיה הזאת כי אנשים מסתכלים אליי וגם במשפחה מנדנדים לי על כך.

שלום לך ד"ר קפלן, אני מבקש לדעת מה זה היפנוזה, ומי רשאי לבצע את היפנוזה, וכיצד מבצעים את ההיפנוזה, ולמי זה מיועד? בברכה אלמוני

אלמוני שלום רצ"ב קישור למאמר מקיף בנושא http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לפסיכולוג שלום, מזה שנתיים אני סובלת מחרדה שמתבטאת יותר ברחוב. בעבר החרדה היתה מתבטאת בסחרחורות, ובכל זאת לא נכנעתי לכלום, תיפקדתי, נסעתי ועשיתי את כל הדברים יחד עם הסחרחורות והחרדה. כיום, אני מרגישה שיש שיפור, הסחרחורות נעלמו ויש לי יותר אומץ ללכת ממקום למקום, אין את הפחד שהיה בעבר. אבל עדיין קיים חוסר שקט פנימי, עצבנות ומתח, והמחשבה על החרדה, שאפילו גורמים לי לפעמים לקשיים בדיבור. ועדיין אני מרגישה שלא הצלחתי להגיע לאיזון נפשי. השאלה: האם דווקא עכשיו שאולי השתפרתי להיכנע ולגשת לטיפול תרופתי? הילה

הילה, אני לא חושבת שהרצון לעזור לעצמך להרגיש טוב יותר פירושו כניעה. חרדות, בד"כ, לא נעלמות מעצמן. העוצמה שלהן יכולה להתנדנד בהתאם למה שקורה בחיים באופן כללי, אבל - כפי שכתבת בעצמך - למרות שאת חשה בשיפור, הרי שעדיין המצב אינו כפי שהיית רוצה שיהיה. כדאי לפנות לייעוץ מקצועי ואם צריך - גם לקבל טיפול תרופתי. כי המשמעות היא לא להיכנע. אם כבר, אז זה הפוך - כיום את נכנעת לחרדות, וחבל שזה יימשך כך בזמן שקיימת אופציה אחרת.

הילה שלום נשמע שבאמת נלחמת באומץ בסימפטומים ועשית עבודה מצוינת. אני חושב שטיפול תרופתי יוכל לעזור לך דווקא לאור מה שעברת. אין מה לעשות, יש גם רכיב ביולוגי בתוך החרדה. כמו כן הייתי בכל זאת בודק האם אין צורך גם ברכיב של שיחות עם פסיכולוג. עצם העובדה שאת חוששת מכניעה לחרדה או אפילו מגדירה זאת כך מראה שחלק מהמלחמה שלך מיותרת ואולי יוצרת אנרגיה מבוזבזת במקום שהדברים היו יכולים להיות הרבה יותר פשוטים. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי הילה אני הייתי מציעה לך ללכת עם הלב שלך.. למצוא את הדרך שהכי מתאימה לך להרגיע את עצמך ולהתמודד עם הקושי הרב של החרדה. את הקשה ביותר ייתכן ועברת כבר. כל הכבוד.... יש כאלה שתרופות לא עושות להן טוב, אבל אם זה ממש מציק שווה לנסות ואולי לשקול ביו פידבק או הרפיות...

ילדה בת 9.5 צריכה לעבור ניתוח בעוד חודשיים , ניתוח של הוצאת פוליפים ועוד כמה דברים מסובכים, נאמר לה שהניתוח יעשה בהרדמה כללית, והיא תישן ולא תרגיש כלום. מאז שהרופא אמר לה שהיא צריכה ניתוח , היא לא מפסיקה לשאול אותנו שאלות על הניתוח מה יעשו, אם זה כואב, מה היא תרגיש וכו', במיוחד לפני שהיא הולכת לישון היא מתקיפה אותנו בהמון שאלות, רואים שזה מדאיג אותה. השאלה - מה לומר לה עד כמה מותר לספר לה מה היא תעבור ? ואיך ניתן להעביר לה תחושה של קצת ביטחון שהכל יעבור מהר , ואיך להסיר ממנה את הדאגות והמחשבות ? תודה!

טליה שלום הלחץ של הילדה טבעי אבל אני מתאר לעצמי שמדובר בניתוח קל יחסית וצריך לנסות להרגיע אותה במיוחד מאחר ויש עוד הרבה זמן עד לניתוח. יש אפשרות לקחת אותה לביקור בבית חולים ואולי להפגיש אותה עם הפסיכולוג של המחלקה, במידה וישנו כזה. יש כמה ספרים וקלטות בנושא לילדים, נסו לבדוק בחנות ספרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, שמי יעל אני בת 28 אני עובדת בחברת מחשבים גדולה, התחלתי את עבודתי לפי כארבע שניםבתפקיד טכני וכיום אני עובדת בחברה זו במשרה נהולית. אני אדם רגוע , שלו, וחשוב לי אוירה נחמדה וטובה בצוות , אני מקרינה בטחון עצמי וכד' (שלדעתי מדומה) הבעיה שלי היא : בממוצע פעם בחצי שנה אני מאבדת שליטה ומתפרצת והלשון חדה שממש משתוללת ברגעים אלו וגם הטונים שלי ממש עולים, זה תמיד מסיבה מוצדקת אך זה ממש אובדן שליטה , בד"כ כלל זה כנגד אנשים "חשובים" ונכבדים ואפילו ממני שלדעתי דורכים על העובדים שמיתחתיהם, גם אם המקרה לא נודע אלי ישירות זה מפריע לי ואיך שהוא אני מעזה לומר את מה שאחרים מפחדים. אין לי בעיה עם תוכן האמירה שלי מפני שגם אם אחרים לא היו אומרים אותה היא לגיטימית ונכונה ולכן אני לא מתנצלת עליהם, לו הייתי אומרת את הדברים בצורה רגועה הכל היה בסדר. (כאשר אני פוגעת במשהו אני יודעת להתנצל כשצריך) הבעיה היא שאני אדם רגוע מאוד אך אין לי נקודת אמצע ,כשאני כועסת אני ממש כועסת ומעלה את הטון אמנם זה לא מתרחש כל היום , אבל אחר ארועים אלו לא נעים לי ם, מעצמי ומהסובבים אותי, מאחר וזה אובדן שליטה מוחלט שעד קצה המסדרון שמעו אותי פעם אחת. בעיה זהה יש לי לגבי בכי ודמעות, אני אינני מזילה דמעות בעבודה אבל אחת לכמה זמן אנילא מצליחה לשלוט על עצמי................. וכנ"ל יש לי בעיה של הסמקה שאינה מתרחשת מידי יום אבל אחת לכמה זמן ויש לי איזה בום גדול...... ברצוני לציין שארועים אלו אינם מתרחשים מידי יום אלא בערך פעם בחצי שנה אבל זה מפריע לי מאד. (למרות כל זאת מנהלי קדמו אותי בעבודה במהירות מסחררת) תודה מראש, בברכה יעל

יעל שלום אובדן השליטה קורה בנקודה סמויה שכנראה לוחצת אצלך על מקום מאוד כואב. אם תרצי לפתוח את הפצע ולטפל בו זה עשוי מן הסתם לעסוק בדברים נוספים שקשורים לחיים שלך ואולי את לא ממש רוצה לעסוק בהם. הרוגע והשלווה שלך מופרים כנראה אחת לכמה זמן. זה קורה לעיתים די נדירות בסך הכל אבל כאשר זה קורה יתכן שנוצר נזק או קיים פוטנציאל לנזק אותו את לא רוצה לשלם. אני חושש שאין כאן קיצורי דרך. זה או להשאיר את הדברים כמו שהם עם ידיעה שאחת לחצי שנה יש התפרצות, או לפנות לטיפול ולעשות מסע כלשהו אל העצמי ומה שמתרחש בתוכו. אני מעריך שתופעת ההסמקה שייכת לאותה משפחה. אגב, יתכן שתוכלי באמצעות היפנוזה להיעזר לשני הדברים שמטרידים אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית תודה על תגובתך. אני חושבת שאתה צודק במה שציינת. פעם בחצי שנה להתפרץ זה לא נורא, אבל הצורה שאני מתפרצת זה ממש נורא ילאחר מכן אני מתביישת בהתפרצות שלי תקופה ארוכה משום מה יש לי פחד ללכת לטפול פסיכולוגי ואני לא יודעת ממה אני מפחדת. אני מקרינה שהכל בסדר אני "כאלו" טפוס שהכל טוב ומצוין אצלו וללכת לפסיכולוג זו תחושה של חולשה בשבילי. מה גם שאני די סגורה בכל מה שנוגע לעצמי שרק אני מכירה, ויהיה לי קשה לספר עלי סיפורים, יתכן שאני יעזור אומץ ויפנה לטיפול תודה יעל

ומי אמר שרוגע ושלווה תמידיים הם "ההתנהגות הנכונה" ? יש בכלל "התנהגות נכונה" ? אני לא יודע כמה גבוה את נמצאת בהירכיית הניהול אבל בניגוד לתדמית הנקיה המשודרת לעובדים בחברות גדולות, בתוך ישיבות ההנהלה לפעמים הרוחות מתלהטות. לא תמצאי אדם אחד שהגיע לפוזיציה גבוהה ולא דרך על אחרים. ככל שהמנהלים בדרגות גבוהות יותר ככה הם יכולים להתנהג באופן ניבזי יותר. ככה זה בכל מקום בו יש הרבה כסף או לחילופין משרות שיש בהם כוח. את מוזמנת לצפות בצורה שבה פוליטיקאים נוהגים. מיעוט קטן מהם באמת מאופק ומנומס אבל רובם, אנשים כוחנים להחריד.

שלום יעל אני מכירה את הבעיה באופן אישי. הפסדתי קידומים ועבודות. את צעירה וכדאי לך להשקיע בטיפול נכון כדי לפתור את הבעיה. תעשי את מה שאני לא הצלחתי לעשות... בהצלחה

תודה לך על התגובה

אני לומדת במוסד להשכלה גבוהה ומעוניינת לפנות שם לשירות פסיכולוגי. האם דבר זה עלול לפגוע בי בעתיד? האם המידע כי הייתי בטיפול עלול להגיע לידיים בהם אני לא מעוניינת שיגיע (מרצים במוסד, מקומות עבודה עתידיים וכד' ). כי אינני מעוניינת שמישהו ידע שהייתי בטיפול.

אורית שלום אני לא חושב שידיעה על טיפול פסיכולוגי אמורה לפגוע בצורה כלשהי בעתידך גם אם היתה נודעת. הנושא נפוץ ומקובל כיום והסטיגמות שהיו בעבר הרבה פחות נפוצות. עקרונית יש סודיות רפואית על עצם פנייתך ואין סיבה שמישהו ידע על הטיפול. עם זאת, במידה ותחתמי על ויתור סודיות רפואית בעתיד תהיה אולי אפשרות להגיע למידע הזה. מהבחינה הזו דווקא טיפול באוניברסיטה עשוי להיות חסוי יותר מאשר טיפול במקום ציבורי אחר כיוון שאף אחד לא ילך לבדוק שם גם אם חתמת על ויתור סודיות רפואית. אם את מאוד חרדה לעניין (ללא סיבה לדעתי) תצטרכי לפנות לטיפול פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן, תודה רבה על תשובתך. לי אין שום בעיה עם טיפולים כאלה...להיפך, אני בעד. אך במקומות עבודה שהתראיינתי שאלו לא פעם אם הייתי בטיפול פסיכולוגי. רק בגלל זה התעניינתי. תודה רבה ושבת שלום.

דר' שלום רב! אני אם ל 2 ילדים, בני 13,5 ו- 12 בני בן ה- 12 הינו ילד היפראקטיבי עם בעיות התנהגות קשב וריכוז ולכן מקבל תשומת לב רבה דווקא בגלל התנהגותו החריגה. בני הגדול הוא תלמיד בכתה ז'. בני הוא ילד חסר בטחון לחלוטין. אני יודעת שהרבה מאוד אני ובעלי אשמים . זאת בגלל ריבים רבים ביננו ואף איומי גרושים וריבים בנוכחות היללדים שכללו צעקות ואלימות מילולית אחד כלפי השני. בנוסף לכך בני הוא ילד מאוד לא בוגר, צוחק ממש על כל שטות עושה שטויות רבות ממש תינוק בהשוואה לאחיו הצעיר. הרבה פעמים מצאתי את עצמי ואת בעלי יורדים על הילד בכך שמעליבים אותו אתה דביל, תינוק , עצלן מתנהג כמו מפגר, ועוד דברים שאני מתביישת לומר שבתור אמא העזתי להגיד לבני. חוסר הבטחון מופגן בכך שבני לא נפגש בכלל עם חברים, מרבה לשבת בבית, לא הולך לתנועות נוער, כאשר הוא במקרה רואה חברים ברחוב הוא מתחמק שלא יראו אותו ואם רואים אותו פנים מול פנים הוא מתחיל ומסיים את מפגש ב"אהלן" וממשיך לדרכו. גם על כך אני מעירה לו ואפילו בצורה מעליבה למרות שאני יודעת שזה לא לטובתו. בלימודים הוא תלמיד חלש, ואני שולחת אותו למורים פרטיים כדי שידביק את החומר אך מנגד אני מעירה לו בצורה לא תמיד הכי יפה שהוא לא מצליח בלימודים והוא לא משתדל למרות שידוע שיש לו ליקויי למידה. אני מאוד רוצה "לכפר" על העוונות שלנו, ולהעלות לו ולו במעט את הבטחון העצמי. שאלתי היא בעקבות הנ"ל, כיצד אני יכולה להעלות לבני את הבטחון העצמי ולו במעט. הייתי לאחרונה בהרצאה כל שהיא ומשפט אחד נאמר שם שלא מרפה ממני והוא: הנכס הכי יקר שהורים יכולים לתת לילדיהם זה הבטחון העצמי. דבר זה אינו נותן לי מרגוע ובמיוחד שאני יודעת שחלק נכבד בהרס בטחון העצמי של בני הוא באשמתי. אודה לך על עזרתך

ליאת שלום ההכרה שלך בתהליך שהתרחש הוא קצה חוט לפתרון. אני מציע שתפני לפסיכולוג ילדים לקבל הדרכת הורים. אני מעריך שבמהלך כמה פגישות ראשונות תוכלי לספר את סיפור המשפחה שלכם וההיסטוריה האישית של הילד ותוכלי לקבל הדרכה כיצד לנהוג בבית. בהמשך אולי יהיה כדאי לערוך פגישות משפחתיות ו/או אישיות בהתאם למה שהפסיכולוג ימליץ. בכל מקרה, זהו תהליך ממושך, כפי שהביטחון העצמי לא ירד ביום אחד כך שיפורו לא יקרה מהר. גייסי סבלנות רבה לתהליך של חודשים ותראי תוצאות. אגב, לפי מה שאת מתארת קיימת בעיה רצינית בכל הרמה המערכתית של המשפחה וזו הזדמנות טובה לטפל בכל המערכת כולל יחסיך עם בעלך ולא רק בבעית הביטחון העצמי של הילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' אורן שלום . א. ראשית ברצוני להודות לך בשם כל "החרדים" בעלי ההתקפות על העזרה. ב. אין באפשרותינו להגיע למאמר שאליו אתה מכוון משום מה המאמר לא עולה בשום צורה האם יש אפשרות אחרת להגיע אליו? תודה

הי אליהו, אם אתה לא מצליח דרך איפה שד"ר אורן הציע לך תכנס ל- GOOGLE- תרשום התקפי חרדה ותגיע למאמר שלו- יש שם הרבה מאמרים...אבל זה בדף הראשון. אם תרצה אשלח לך בפקס. בהצלחה... אשמח לקבל עוד עצות לטיפות בהתקפי חרדה- אם יהיה לך כוח... לילה שקט אורית

היי !!!!!!!! אז ככה קודם תודה באמת הצלחתי להגיע למאמר וקראתי אותו. אז לגבי טיפים נוספים תראי אתמול למשל שתיתי כוס חלב לפני השינה אני לא יודע אם זה עזר אבל עד 6.30 ישנתי טוב(חוץ מ"נפילה" אחת קטנה באמצע). במהלך מילחמתי גליתי שלדבר לעצמך בראש זה די עוזר אני לפעמים פשוט אומר לעצמי יהיה טוב ומנסה להרגיע את עצמי על ידי כך. אומרים שנשימות עמוקות עוזרות למרות שאני יודע ועושה מדיטציה ברגעים של התקפים נורא קשה לי לעשות נשימות אבל אחרי שאני נרגע אני מנסה לעשות. והכי חשוב לחשוב חיובי ולשדר לעצמך הכל בסדר יהיה בסדר וכו' אז שיהיה לכלנו באמת לילה טוב!!

שלום לד"ר אורן, אנא קרא את פנייתי מאתמול (אורית, 13/4/04). אני זקוקה לעצתך. קראתי את מאמרך לגבי התקפי חרדה, אך אני זקוקה לסיוע - מה לעשות? תודה רבה, אורית

אורית שלום אין לי הרבה להוסיף על מה שכבר כתבתי. כאמור, כדאי שתפני לפסיכולוג לטיפול ובמקביל התייעצי עם פסיכיאטר לגבי טיפול תרופתי. אם יש דבר מה ספציפי שאת רוצה לשאול אשמח לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן

איזה תכונות אופי של אדם יכולות להעיד על עצמו בראיון עבודה כך שהוא לא ייפסל ויתקבל באותו מקום עבודה ?

ק שלום אין לכך מתכון ידוע מראש. הכי טוב להיות מי שאתה ולא לנסות להעמיד פנים כי זה הדבר העיקרי שעובר בראיון. העמדת פנים מכל סוג שהוא זה הדבר האחרון שכדאי להציג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אנחנו הורים לילדה בת שנתיים וחצי ואנחנו עומדים לעבור דירה בעוד כשבועיים. לקחנו את הילדה מספר פעמים לדירה החדשה (הדירה עדיין ריקה) והסברנו לה שזו הדירה החדשה שאליה נעבור בקרוב, הראינו לה את החדר שלה ואת האמבטיה שלה וכו' והיתה התלהבות מצידה. שאלתי היא כיצד להסביר לה ולהכין אותה למעבר עצמו. האם רצוי שתהיה נוכחת בביצוע ההובלה, חשבתי שלא כדאי שממש תראה איך מעמיסים את המיטה שלה וכו' וחשבתי שרצוי לבצע את ההובלה בזמן שהיא נמצאת בגן, אבל מצד שני איך לעזור לה להתמודד עם זה שבבוקר היא יוצאת מהבית הישן ובסוף היום חוזרת לבית החדש. אציין כי המעבר הוא לעיר אחרת, אבל היא תשאר באותו גן עד סוף שנת הלימודים. עוד אציין, כי היא מבינה מה קורה ובימים האחרונים אומרת לעיתים קרובות ביטויים כמו "אני אוהבת את הבית שלי", "איזה כיף כאן בבית שלי" וכדומה. בתודה מראש, יעל

יעל שלום אני לא חושב שכדאי שהילדה תהייה נוכחת בהעברה, זה מצב מלחיץ גם עבורכם ועדיף שבזמן הזה תהיה בגן או בהשגחה אחרת. מה שעשיתם נראה לי מתאים, להראות את הדירה ולדבר איתה על זה. חשוב שביום המעבר תנסו לסדר את החדר שלה בצורה הטובה ביותר ולהשאיר צעצועים או בובות אישיות וחשובות לה במקום נגיש גם אם לא כל הארגזים יפורקו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה הגורמים העיקריים לבעית ההסמקה ? האים זו היא בעייה פסיכולוגית או פיזית ? היכן אוכל למצא מאמרים בנושא ? תודה רבה רבה מראש ! jule

שלום מדובר בסך הכל בפעולה טבעית אבל אצל אנשים מסוימים היא מופעלת בצורה חזקה יותר שעלולה לגרום להם מבוכה. המקור הוא פיזיולוגי ויש אנשים שנטייה זו רבה אצלם באופן טבעי, בד"כ בעלי עור בהיר, נטייה להאדים מהשמש וכד'. המקור הפסיכולוגי הוא בד"כ מבוכה וזה סימפטום שקורה רבות אצל אנשים בעלי חרדה חברתית או שסתם נבוכים מהר. יש אפשרות להגביר שליטה בכך ראשית ע"י קבלה עצמית טובה יותר ופחות להתרגש מעצם ההסמקה כיוון שיש כאן תהליך מעגלי. במידה ויש חרדה צריך לטפל במקורות החרדה עצמם ובעקבות זאת גם ההסמקה תפחת. לבסוף, בהסמקה עצמה אפשר לשלוט טוב יותר ע"י היפנוזה. רצ"ב קישור למאמר בנושא http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב בני בן השלוש וחצי גמול כבר שנה בערך מטיטולים. בחודש האחרון חלו אצלו פיספוסי"קקי" בתחתונים לפעמים פעמיים ביום . עברנו דירה בדיוק בזמן שזה התחיל ומיד קישרנו את התופעה למעבר לדירה החדשה. דיברנו עם בני על זה שאלנו אם הוא מפחד ו/או נגעל מהשירותים החדשים והוא אומר שלא. מה לעשות? תודה

שלום בהחלט יתכן שמצב הלחץ גרם לרגרסיה. כדאי לנסות להזכיר מדי פעם אבל לא בצורה אובססיבית מדי, לנסות להעביר את האחריות לידיו לזכור וללכת לשירותים. אולי כדאי להציב סיר במקום כלשהו, אפשר להראות את הקלטת של בלי חיתולים שאולי תחזיר את הנושא לסדר היום. בד"כ העניין חולף מעצמו ודווקא דגש יתר עלול להשאיר את התופעה. נסו לעקוב מתי יש בריחה, האם זה קשור למצבים מסויימים. הגיבו ברוגע והחליפו אותו בבגדים נקיים. אם תוך שבועיים שלושה זה לא משתנה אולי כדאי לפנות לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשנה איבחנו אצלי OCD בגלל בעייה שמציקה לי מאז שאני זוכרת את עצמי, כל פעם שיש לי חבר רומנטי שהיה לו עבר מיני לפני, אפילו שכב רק עם מישהי אחת, זה מפריע לי לרמות שזה יכול לגרום לי להתקף חרדה, קרה לי גם שלא אכלתי ולא ישנתי ימים בגלל זה. ובכלל בחיי היומיום זה גורם לי למחשבות טורדניות בנושא ולחוסר נעימות, לקחתי תרופה (ריספרדל) וזה עזר קצת אבל לא לגמרי, אני בטיפול פסיכולוגי כבר שנה וגם הוא לא עוזר. יש עצה? תודה מראש

שלום לך, אינני יודעת אם אעזור..מקווה שכן. אני חווה התקפי חרדה מנושא קצת אחר...אני מתעצבנת די מהר...ובפעם האחרונה זה קרה מחבר שנפרדנו. עצתי אלייך היא: כשאת יוצאת עם מישהו...תעשי כמוני...אל תשאלי עם מי שכב וכד'. תחילה, זה לא עניינך ושנית, כעת הוא איתך, כי כך בחר-להיות איתך!!! את חייבת להבין שלכל אדם היו חיים לפני שהכיר אותך, ומה לעשות= סקס זה חלק מהחיים. והיום, בעולם כ"כ מתירני אנשים שוכבים החל מגיל ההתבגרות ואף המוקדמת. אז מה? תצאי עם מישהו בן 12? הרי זה לא הגיוני ולא נשנה את העולם. אני גם מניחה שהתקף החרדה האחרון שלי קרה ממתח ועצבים שהיו לי עם החבר. ואיתו הסיפור די דומה: הוא טיפוס שיוצר קשרים עם בנות גם כשהוא היה איתי. אמנם לא מיניים אבל קשרים מספיק קרובים ואינטימיים ואותי זה הרגיז ולכן התעצבנתי וזרקתי. אני מאחלת לך למצוא את ה"אביר" המציאותי ולמרות ששכב עם אחרות, אם הוא באמת יאהב אותך הוא ימשיך לשכב רק איתך. הרי לא נשנה עולמות. גם אני מעדיפה משיהו שלא שכב...אבל בעצם אם תחשבי על זה...אולי עדיף מישהו שכן שכב- כך יש לו ניסיון...יודע כבר כיצד לענג כו'....תסתכלי על החצי כוס מלאה. ומה יגידו הנשים שבן זוגן בוגד בהם בעודו איתן? ומה ען הנשים שנמצאות עם גבר ששכב רק איתן? האם הן לדעתך לא חוששת שמא יום אחד הוא ילך מהצד...כי הוא חש פספוס כשלהו? בהצלחה.

רינת שלום הפתרון הוא אכן טיפול תרופתי ופסיכולוגי. לעיתים שינויים שכאלה לוקחים זמן וצריך סבלנות רבה. אני מציע שתשוחחי על כך עם המטפלים שלך שמכירים אותך באופן אישי, אני לא חושב שאוכל להציע רעיונות חדשים מעבר למישהו שמכיר אותך אישית. אני מציע להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי סוג התרופה והמינון שלה, נדרשים לעיתים שינויים. כאשר התרופה פועלת טוב הטיפול הפסיכולוגי מקבל תאוצה פעמים רבות, הדברים קשורים זה לזה. בכל מקרה אני מצרף קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם! שלום רב, בתי בת שנה ו-3 חודשים. לאחרונה (למעשה אני לא ממש יודעת כי רק היום אתמול ייחסתי לזה חשיבות, אבל מזה מס' חודשים- 3 בערך) בתי מושכת לעצמה בשיער בצורה כואבת עד שהיא גרמה לעצמה לקרחת בחלק העליון של הקרקפת, יש לה עוד תופעות כגון: גירודים באוזניים ואפילו מן עצבים כאלה של חוסר רוגע כשהיא "היסטרית" על המוצץ ועוד אוסיף ש"היום. אבל בעיקר משיכת השיער היא זאת שמטרידה אותי וההתקרחות והמצעים במיטתה ממש מלאים בשיער שלה. בתחילה חשבתי שאין מה לדאוג- אולי זה שיניים, אבל- לא! לא נראה לי!! לכן, אני פונה אליכם ושואלת האם מישהו מכיר את זה? מה זה?? וממה זה נובע?? והאם זה יעבור?- ואיך? ** אני פונה אליך משום שנאמר לי שאולי זוהי "בעיה התנהגותית"- ורציתי לבדוק זאת לעומק בעזרתך!! (האם זה כתוצאה מגורם חיצוני כגון הורים, ילדים בגן גננות או משהו טראומטי כלשהוא??) תודה מראש.. תודה מראש,

טליה שלום יש תופעה כזו של מריטת שיער בגיל הרך. הבעיה שבגיל הזה אי אפשר לשוחח עם הילד על הבעיה. אני מציע לנסות ולעשות מעקב בכתב - לנהל מעין יומן אחר הפעמים שזה קורה, האם משהו התרחש קודם לכן וכו'. עם החומר הזה כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד ולקבל ייעוץ מפסיכולוג התפתחותי. התופעה יכולה לקרות כתוצאה מכאב או לחץ, כדאי גם להתייעץ עם רופא המשפחה. במידה והתופעה קוראת רק בזמן השינה כדאי לפנות למעבדת שינה של תינוקות, יש כזו בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב ובמקומות נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אז ככה מה שרציתי לכתוב, זה שקשה איתכם פסיכולוגים . לפעמים יש תחושה של דלת פתוחה ושזה בסדר קצת לחדור ואז כשפתאום קורה דבר קצת לא מקובל מצד המטופל איזה דרישה או צורך או אמירה לא מקובלת ו... הופ כל הדלתות נחסמות לו . הפסיכולוג הגדול בא עם סורג ובריח ומצידו הכל תקין . ראבק מה יש לכם פסיכולוגים ? אוקי נכון צריך גבולות, אני מסכימה וזקוקה להם , אבל תנסו בסיטואציות מסויימות לשים את עצמכם במקומנו, זה נראה לכם תקין ? נראה לכם תקין שנדמם מכאב בגלל הקשר שלנו איתכם ושלא תתנו לנו תשובות מיידיות למה מי ואיך ? למה? כי צריך גבול ? כי הפסיכולוג של שנות ה-21 צריך אוטונומיה משוחררת ממטופלים קטנים ומציקנים, דאחילק אחרי הכל אתם אלה שגורמים לנו לאהוב אותכם כל כך , לשים אותכם במקום האמא האבא והסבתא שלנו . זה לא סתם שבאנו אליכם, באנו אליכם על גבול הנוירוטיות, תבינו גם אם זה נעלם זה קיים שם בתוכנו , השד הקטן שגורם לנו לקונפליקטים . אז אנחנו אוהבים אותכם ולפעמים מוכנים להתמסר אליכם עד אובדן שפיות, אבל זה לא אומר שבגלל האהבה הזו אתם צריכים לשלוף ציפורניים ולשרוט אותנו בגבולות הנורמטיביים שלכם. אני מרשה לכם להניח אותם על סף דלת נפשינו אבל בצורה קצת יותר רכה ואם צורה קשה זו הצורה שאנחנו יודעים אז בבקשה שיקום פרוייד שתיים וילמד את הפסיכולוגים ואת המטופלים איך להתגבר על העברה ואהבה חסרת גבולות למטפל שלך . כי יש כל כך הרבה תיאוריות בפסיכולוגיה אבל עדיין לא קמה התיאוריה שפותרת את המטופל הרגיש מכאביי העברה נוראיים... תודה לכל מי שהקדיש לי חמש דקות מזמנו הייתי צריכה את זה ספל חמאה

ס.ח. קראתי. זה תמיד נושא מבלבל, ואין ספק שהוא מעורר הזדהות אצל רוב המטופלים (אני, לפחות, הזדהיתי עם חלק מהדברים). הבעיה היא, שאף-אחד, מעולם, לא התחייב לכך שטיפול צריך להיות רק טוב ונעים מבחינת המטופל. ולכן יש אנשים, שאולי צריכים טיפול, אבל לא יכולים לעמוד בקשיים שטיפול מציב. אני לא יודעת בעקבות מה החלטת לכתוב את מה שכתבת, אבל ודאי שיש לכך סיבה טובה. וסתם הערה בקשר לפרויד - דווקא הוא היה נוקשה מאוד בעניין ההעברה. לא הוא זה שיכול ללמד, באופן תאורטי, על "הקלות" בעניין.

קראתי גם אני. אני מניחה שאת לא כותבת את זה לכל הפסיכולוגים, אפילו שאת פונה אליהם בכלליות, וסביר להניח שזה קרה לך יותר מפעם אחת, אחרת לא היית מרגישה מתוסכלת. אם את קוראת קבועה בפורום, בודאי קראת שהד"ר אמר מספר פעמים לא קטן, שדרושה כימיה בין המטפל למטופל ולפעמים פשוט אין אותה. כדאי לבדוק אם זה כך - אם את מרגישה שהוא יכול לעזור לך . אם כן, אז את חייבת לדבר איתו על כל מה שכתבת כאן- את יכולה להביע את הרגשות האלו ומה מעלה בך ההתנהגות שלו וכו'. יכול להיות שהוא לא יודע וזה שאת לא אומרת כלום, לא יעזור לו להבין, ולך להרגיש יותר טוב. כל עניין ההעברה הוא מרתק. אני למדתי שאם לא הייתי מרגישה שהפסיכולוג הוא כביכול "כל יכול" כזה, ואם לא הייתי רואה אותו באור כזה חיובי וענק, אולי לא הייתה לי את ההרגשה שהוא יכול לעזור לי כמו שיש לי. היה לי אחד שהתוודה על בעיותיו הוא וזה הקטין אותו בעיני, הרגשתי שהוא עוד אדם עם בעיות, ולא מטפל על. ואני צריכה את ההרגשה של מטפל על, שהנה יש מישהו שהולך לעזור לי לצאת מהבוץ. את יכולה לדבר איתו על כך, זה מה שנפלא, תשאלתי אותו למה יש העברה, ולמה אנחנו מרגישים ככה, והאם זה חיובי לנו ולמה - הוא לא נמצא שם רק בכדי לדבר על אמא וסבתא, אלא גם על כל מה שקורה בכל שניה יחד.

ספל חמאה שלום כתבת יפה ומאוד אישי על מה שקורה בחדר הטיפול. מדובר במשהו שאיננו אוניברסלי ולכן חשוב לשוחח עליו עם המטפל שלך באופן ישיר. גבולות בקשר קיימים תמיד, לא רק בין מטופל לפסיכולוג, וזה כרוך לא פעם גם בפגיעה והעלבון. לפעמים גם הפסיכולוג טועה או מתגונן, הוא איננו חף מהתנהגויות אנושיות טבעיות ורצוי לנסות ולפתוח את זה בתוך המפגש האישי שנשמע לפי דבריך טוב ומוצלח בד"כ. העניין הוא ממש לא תיאורטי אלא קשור לקשר האישי בין שני אנשים ושם הוא צריך לקבל מענה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כימייה בהחלט קיימת אצלי ואצל המטפל / ת כימייה ענקית לכן כשמשהו מפר אותה פעם ב... זה כואב. הכל כואב הגבולות... ההעברה ... הריחוק למרות הקירוב . לגבי בעיות של מטפל אז לא פעם יצא לי לשמוע על בעיותיו וזה לא הפריע לי כי זה היה אחרי שלמדתי שהמטפל / ת שלי כל יכול/ ה אולי לא כל יכול / אבל בכל מה שקשור בלהציל את הנפש שלי היא'הוא כמעט כל יכול/ ה ... ולכן הבעיות והחולשות זה לא משהו שמאיים עליי...

שלום, אני בת 25 ואני מאוד ביישנית ומתקשה לפתח קשרים עם אנשים חדשים למרות מאמציי. אני כל הזמן מרגישה לא בנוח החברה חדשה ומאוד לחוצה ולא משוחררת. האם יש פיתרון לבעייה? האם טיפול יכול לנתק את הביישנות ? ובכמה זמן מדובר? תודה רבה .

ל. שלום יתכן שמדובר בסוג של חרדה חברתית או/ו פשוט בחוסר מיומנות חברתית שאפשר לרכוש דרך מפגש חברתי בסדנאות שונות. כדאי לאבחן את הבעיה כדי להבין את מקורה. במקרים מסוימים כדאי גם לקחת תרופות נוגדות חרדה. קשה לתת תחזית כמה זמן הטיפול אורך לפני שמגדירים בצורה ברורה יותר מה מקור הבעיה. אני מציע שתפני לפסיכולוג לבירור הראשוני. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך ניתן לעזור לילדה הלומדת בכתה שאינה יודעת ליצור קשרי חברות עם בנות מהכיתה הילדה איננה ילדה דחויה הילדים לא שונאים אותה היא תמיד מחכה שיגידו לה להשתתף וזה לא קורה מיד היא מרגישה שלא רוצים בקרבתה ומתרחקת בכיתה יש המון בנות רובן מאד נחמדות היא מתקשה מאד ליצור קשרי חברות. אשמח לרעיונות

למורה שלום השאלה כמה מעורבות יש לך בכיתה. במידה ויש לך השפעה על ילדים שהם מנהיגים חיוביים בכיתה אולי הם יוכלו לעזור לה בהשתלבות. אפשר לשוחח עם נושא הבישנות והמעורבות בשיעורי החברה ולהעלות את השאלה כיצד עוזרים לילדים שקשה להם. מומלץ לקבל ייעוץ מיועצת בית הספר ומהפסיכולוג כיצד לארגן את השיעור ואולי הם יכולים להיות נוכחים בו. בברכה ד'"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 28 בריאה בד"כ. אתמול בלילה תקף אותי (לאחר תקופה ממושכת רגועה) שוב, כנראה, התקף חרדה. הרגשתי היתה כאילו אני לקראת התקף לב, הרגשתי לחץ בחזה ובלב, רעדתי, התחלתי לבכות וזה היה מפחיד. למזלי, לא הייתי לבד בדירה אלא הייתי אצל הוריי. היום הייתי אצל רופא, עשה לי אקג ובדיקת לחץ דם. לטענתו אני עצבנית ומתוחה מאוד. ולכן, הנני מסיקה כי אם זה אינו משהו פיזי אז כנראה נפשי. בעבר, כאמור, סבלתי מהתקפים דומים. אינני רוצה לחזור לזה שוב. ניסיתי בעבר ללכת לביו פידבק וזה כנראה עזר לתקופה ההיא. אני מניחה שגם מצבים בחיי היום יום שלי משפיעים על כך (פרידה מחבר, סיום תואר שני וחיפוש עבודה וכד'). אנא אנא עזרו לי. תודה רבה, אורית

אורית יקירתי המצב מאוד מוכר (ראי הודעתי בפורום זה)אני מתנחם מזה ש"צרת רבים נחמת שוטים" המלחמות שיש לנו עם התקפי החרדה הם רבים . אותי לדוגמא תוקפים ההתקפים במיוחד בלילה ואז הלך עלי השינה!!!!!!!!! אני מאחל לך הצלחה במלחמתך ומוכן לנסות לשמוע! (אגב אל תאגה אני נשוי באושר +ארבע ילדים מקסימים)

הי אליהו, תודה רבה על התמיכה...מה אתה עושה לזה? יש פיתרון יעיל? גם אותי זה תוקף בד"כ בלילה...אך היום זה חזר גם ביום..בעבודה. אמרתי שאכלתי משהו לא טוב... עכשיו לילה....ואים בכוונתי לישון. פוחדת. לילה טוב שיהיה, אורית

בוקר טוב אורית, מקווה שהלילה עבר בשלווה... אם את חווה את ההתקפים, ואת מנחשת שזה משהו נפשי, שווה לבדוק עם פסיכולוג אפילו לזמן קצר. לא צריך להסכים לסבול מזה, יש אנשים שלמדו בעולם במיוחד בשביל לעזור לנו במצבים האלו (גם אני בעלת הסטוריית התקפים ארוכה), כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לדאוג לעצמינו וללכת אליהם. בסוף, המצב משפתר, ישנים טוב בלילה, והתקופה, שכנראה קשה יותר לך כרגע מאחרות, עברה עם תמיכה ועזרה ומודעות ובקלות, הרבה יותר מלבד. בהצלחה!

אורית שלום כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי מסודר וכן להיעזר בטיפול תרופתי נוגד חרדה לפחות לתקופה מסוימת. אפשר לטפל במצבי חרדה וכדאי לך לעשות זאת כיוון שזה עלול להפוך לנטייה שתלווה אותך לאורך החיים. אין סיבה לא לשפר את איכות החיים, אם כי זה דורש זמן, מאמץ ומוטיבציה. רצ"ב קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בתי בת ה-4 חורקת כל הלילה והבנתי שזה קשור ללחצים שיש לילדה, אינני יודעת מה לעשות עם דבר זה. בנוסף קיימת בעיה נוספת, בתי גמולה ממוצץ בלילות בשבוע האחרון ומאז שהמוצץ איננו, היא איננה מצליחה להירדם בלילות.אך היא איננה דורשת את המוצץ למרות שהיא מתלוננת שקשה לה, היא מכניסה את האצבעות בידיים לפה ואינני יודעת אם כדאי להחזיר את המוצץ או לא. אודה לך על העזרה

מירב שלום אישית הייתי מחזיר את המוצץ ונותן לו לנשור לבד עם הזמן או כשיהיה יותר קל, אבל זה עניין של גישה ודעה. לגבי חריקת השיניים, זו תופעה נפוצה למדי והיא קשורה גם ללחצים. זהו גיל קצת צעיר לטיפול פסיכולוגי אבל למבוגרים טיפול בהיפנוזה עשוי להיות יעיל לבעיה. ילדים צעירים מגיבים מצויין להיפנוזה, היא לא נעשית בצורה פורמלית כמו במבוגרים ואולי כדאי לנסות אצל פסיכולוג שהתמחותו בילדים. גם ביו פידבק עשוי לעזור אבל שוב, לא הרבה מקומות מתמחים בגיל הצעיר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבקש לפנות לד"ר אורן בני היה בשיחות אצל פסיכולוג וזה המליץ להעזר עם פסיכאטר לשלב את הטיפול עם לקיחת כדורים מזה כחודשיים הבן לא מעונין להמשיך ללכת לשיחות הפסיכולוג. השאלה שלי מאחר ואנו לא רואים שיפור משמעותי בלקיחת הכדורים האם זה יעיל יותר לשלב שיחות עם פסיכולוג או להסתפק בפגישות עם הפסיכאטר בלבד

אלי שלום הקשר עם הפסיכולוג זה דבר שדורש התאמה אישית וכדאי לבדוק מה הסיבה להפסקה. בכל מקרה, שילוב של טיפול פסיכולוגי עם תרופות עדיף על כל אחד מהטיפולים בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני הבכור בן 4 , ילד בעל דמיון עשיר מאוד. הוא מחבר סיפורים וממציא שירים. משחק משחקי סוציודרמטיים נפלאים עם בובות מכוניות וכדומה. אולם... נראה לי כי עולם הדמיון מיטשטש עם עולם המציאות שלו. לדוגמא, הוא אומר לנו כל הזמן שיש לו אח בן 9, וממציא סיפורים שלמים סביב אותו אח דמיוני, הוא מספר (לנו ולאנשים שפוגש ברחוב) שלדוד שלו יש חוה. הוא מתאר בפירוט דברים ומי שלא מכיר אותו משוכנע שהסיפורים נכונים. אין לי מושג אם הוא עצמו מבין שזה לא קיים. הדבר החל להדאיג אותי ובפרט לאור העובדה שהוא החליט שהוא פיטר פן ולכן רצה לעוך מהמרפסת. כעסנו והעמדנו אותו על טעותו והוא מיד אמר "זה רק בכאילו אין לי כנפיים". איך אני עוזרת לו לחדד את ההבחנה בין דמיון למציאות? אודה לתשובתך.

הדר, תנסי לדעתי לשאול גננת, אם כי לדעתי זה טוב שיש לו דמיון מאוד מפותח. עדי

הדר שלום בגיל 4 הדמיון הוא השמים והכל אפשרי. כמובן שכדאי להציב גבולות במקומות מסוכנים כמו קפיצה ממרפסות, אבל אין כל חשש למידת הדמיון והסיפורים שהוא מספר לעצמו. אם תרצו תוכלו לשלב מדי פעם משפטים שמבהירים היכן המציאות, למשל, שזה סיפור, "בכאילו" וכד'. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תופעה של עודף ביטחון עצמי, בה אדם מעריך את עצמו גבוה מנתוניו האובייקטיביים ניתנת לטיפול? מהו הטיפול? וכיצד מביאים אדם כזה שכ"כ מעריך עצמו יתר על המידה להכרה בבעיה שגורמת לו להיכשל שוב ושוב ביצירת קשרים זוגיים, כיוון שמציג עצמו לפני הפגישה כאדם יפה ומצליח, ובפגישה עצמה מתגלית האמת שהאדם למעשה בינוני ביותר, ואז בן הזוג מסרב להיפגש שוב. בטענה לכך, בעל הביטחון העצמי המופרז טוען שבן הזוג לא יצר קשר כיוון שנבהל מהמצליחנות ופוחד לחיות ולהתמודד עם אדם כה מושלם. שאלה נוספת- כיצד אני בתור עדה ו"מייעצת" שרואה את האמת אך לא רוצה לפגוע באדם זה ולומר לו את אמת זו וגם מאסה בלהסכים שוב ושוב עם הטענות המופרכות הנ"ל (למעשה לשקר ולרצות את אותו אדם) צריכה לנהוג? תודה

הרי ברור שהתנהגות כזו נובעת מחוסר עצום בבטחון עצמי ובכדי לכסות על זה הוא חייב לשחק אותה ההיפך. סביר להניח שהוא בעצמו לא מודע לכמה זה הפוך, כך שסביר להניח שלא יסכים להגיע לטיפול. את יכולה להגיד לו את דעתך בכל מקרה, שידע שזה מה שאת חושבת, ובטח אחרי עוד כמה פעמים שהוא יסבול מכך שלא מצליח ליצור קשרים, אולי אז הוא יתחיל להבין שכדאי לבדוק את העניין.

סיגל שלום למען האמת הסיכוי שמשהו יצליח לך די נמוך. במקרים כאלה האדם אינו מעוניין לראות את הנתונים האוביקטיביים כי קשה לו לחיות איתם. רק מודעות רבה ומוטיבציה לשינוי עשויים לדחוף אדם לטיפול פסיכולוגי מסוג כזה. אם מאסת בשמיעת הדברים את יכולה להשיב כדי פחות להתעצבן. סביר להניח שהוא יפגע ויווצר מכך עימות, אבל אולי שווה לנסות. בסופו של דבר זה לא מדע מדוייק ואולי זה יצליח לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעיקבות אירועשל לחץ הושפזתי לפני כ-5 שנים בבית חולים ואחר בדיקות התברר שאין לי כלום והכל מצב של סטרס מאז חוזרים אלי כאבי החזה אני במעקב והייתי שוב בבדיקות לפני שנה ושוב כלום (פה המקום לספר שיש לי לחץ דם גבהה סוכר וכדו') אולם המעצבן שלאחרונה אני עומד למכור את הבית ולעבור דירה ושוב חזרו אלי התופעות של חוסר שינה וזה הורס אותי אני מסהכל מיני שיתות ולא מצליח . א. האם אני צריך טיפול פסיכולוגי ב. אני התחלתי להשתמש בקלמה זה עוזר לי אך למעט. אשמח מאוד לקבל את תשובתך

אליהו שלום מה שאתה מתאר מתאים לסימפטומים של חרדה. אם אכן זו הבעיה (כדאי בכל מקרה להתייעץ עם רופא המשפחה) ניתן לטפל בה הן ע"י כלים פסיכולוגיים והן ע"י טיפול תרופתי. רצ"ב קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מנסה להגיע למאמר הזה כבר מהודעות הקודמות שענית עליהם בנושא שלי ומשום מה לא מצליח האם ניתן לקרא מאמר זה במקום אחר?

המשך להודעה קודמת, דרכי טיפול, קישורים לאתרים מתמחים, וכ, האים קימת עמותה או אגודה של אנשים בעלי תסמונת טורט. אודה עבור כול אינפורמציה שאקבל.

http://www.solgar.co.il/tur-et/ אתר של ארגון א.ס.ט.י - אירגון סינדרום טוראט ישראל באתר יש חומר על התסמונת ועל בעיות למידה, שאלות ותשובות, ספרים מומלצים, אתרים מומלצים (רובם באנגלית), סיפורים אישיים ופורום טורט וגם לוח אירועים והודעות. אני טוחה שתמצא את האתר מספק. חוץ מזה - תוכל להקיש שכל מנוע חיפוש (WALLA, GOOGLE ) את המילים תסמונת טורט, ויופיעו לך עשרות אתרים שמהם תוכל לבחור מה שהכי מתאים לך. בהצלחה

שלום אני מציע להשתמש בעצתו של אפי. האינטרנט עמוס בחומר על סינדרום טורט, בעברית ובאנגלית. היכנס למנוע החיפוש של גוגל והקלד את המילים בעברית או לחליפין באנגלית והיכנס לאתרים השונים בנושא www.google.com בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. אני נשואה די הרבה זמן. נמשכת מאד לאדם מסויים והוא נשוי. כשאנו נמצאים בחברת אנשים שמכירים אותנו, הוא משתדל להתעלם ממני וזה חורה לי מאד, וכשאני פוגשת אותו ביחידות, הוא מאד חביב אלי ו"מפשיט" אותי בעיניים שלו. האם זוהי צביעות? ואם לא מדוע התנהגותו משתנה מקצה לקצה ?, איך אדע מה באמת ייחסו אלי והאם יש לו רגשות אלי? כי זה נראה כמו שאדם משחק בשתי תפקידים... - תודה רבה - אחת.

לא התעייפת מלהעיר כל הזמן לאנשים? ההודעות שלך הרבה יותר מציקות משלהן, ומכיוון שזה בסדר עם מנהל הפורום, תאלצי לקבל את זה גם את, או לפחות להפסיק עם ההערות החוזרות.

אחת שלום כמו הודעות דומות קודמות בנושא אוכל רק לומר שהדבר היחידה לברר זאת היא לשאול זאת באופן ישיר או להישאר עם ההתלבטויות. כמו כן יש בהחלט מקום לבדוק את תחושותיך שלך עם עצמך ומול אותו אדם, הרי אותם כן תוכלי לברר והאם כנראה משמעותיים לא פחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. קורא לי דבר מאוד מאוד מוזר. אני יכול לדבר עם אנשים לראות אנשים, לפגוש להרגיש בסדר גמור, ואז עולות בי מחשבות מוזרות בראש, לדוגמא אחותה של אשתי, עולה בי מחשבה אם פתאום אני אסמיק, סתם מחשבה כזאת בלי שום קשר, וזה אחרי ששנים אני בסדר איתה, ומאז שעולה מחשבה כזו כל פעם אני מסמיק רק בגלל המחשבה שלי בראש שאומרת לי כביכול אסור לי להסמיק לידה, אז כאילו דווקא אני מתחיל להסמיק כל פעם שאני רואה אותה, זו דוגמא קטנה ויש עוד דוגמאות בסגנון הזה, אני מאוד מיואש הדבר גורם לי למחשבות רבות, לתפקוד לקוי, במקרה הזה לדוגמא כל פעם אני נכנס לחרדה שאני צריך לראות אותה ואומר לעצמי "רק שאני לא אסמיק, רק שאני לא אסמיק" ואז דווקא זה קורה. זה פשוט נורא, ואני לא בן אדם פסיכי.מה עלי לעשות??

נעים שלום מדובר כנראה במחשבה טורדנית שגורמת לך למעגל סגור של תגובות. זה לא מעיד על כך שאתה פסיכי אלא שיש משהו שמטריד אותך וגורם כנראה לסוג של חרדה. המחשבות הללו הן דרך לבטא את החרדה הזו. במידה וזה מטריד יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לטפל בשורש העניין. אני מצרף קישור למאמר על חרדה בו יש גם התייחסות למחשבות טורדניות. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מתרגמת מאמר העוסק בפסיכולוגיה ומופיעים בו 2 המושגים הבאים: freedom from compulsion שחרור/ חופש מכפייתיות? freedom from anxiety שחרור/ חופש מחרדה? האם ישנם מושגים מקבילים מקובלים על אנשי המקצוע בעברית? מקווה ששאלתי תהיה מקובלת בפורום הזה. ניסיתי לחפש ברחבי הרשת ולא מצאתי כל איזכור בעברית למונחים הללו. גם המילונים שברשותי לא עזרו לי. תודות מראש וחג שמח!

הלן שלום האם תוכלי לכתוב עוד כמה פרטים על אופי המאמר והנושא בו הוא דן? במידה ויש לך אותו על קובץ את יכולה לשלוח לי אותו במייל ואנסה להתייחס למונח בקונטקסט המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב, המאמר עוסק בהגדרה של המונח "בריאות הנפש". מהי "בריאות הנפש"? איך ניתן לאפיין את המושג הזה. והנה כל הפיסקה הרלבנטית: Mental health is a name for nothing clear Many terms used by psychologists ("autonomy”,” freedom from compulsion", "reality oriented, "freedom from anxiety ", etc.) seem to fit this picture but equally many others do not. למעשה, אין יותר כל התייחסות למונחים הללו. המחבר רק מנסה להסביר שקשה מאוד להגדיר את המונח "בריאות הנפש". תודות מראש על הסיוע האדיב, הלן

סליחה על השאלה הקצרה איך מתמודדים עם ילד שלא משקיע בלימודים ומשאיר הכל לדקה ה-90

שלום השאלה מאוד כללית. יכולים להיות לדבר כל כך הרבה סיבות שונות כך שאי אפשר לתת לך תשובה מתאימה, ההתמודדות קשורה מן הסתם למקור הבעיה. אם את לא יודעת להגדיר כדאי בשלב ראשון לשוחח עם הילד בצורה רצינית ולראות אם הוא מבין מדוע זה קורה לו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה עושים כאשר ילדה בת 3 וחצי לא רוצה ללכת לגן הילדים הגננת נחמדה מאד וכולם אוהבים אותה כאשר מביאים אותה לגן היא בוכה בכי נוראי כבר ניסינו לתת לה פרסים אם לא תבכה אך זה נמשך ונמשך מה עושים? חג שמח

ק. שלום האם יש רקע למה שקרה? משהו חריג בסביבה, בגן, במשפחה שהתרחש בתקופה האחרונה? זה הדבר הראשון שכדאי לבדוק ואם יש אליו צריך להתייחס. בכל מקרה, חשוב מאוד להמשיך ולמצוא את הדרך להביא אותה לגן, לא להיכנע ולתת לה להישאר בבית כי זה רק יחמיר את המצב. זה כמובן בהנחה שהגן והגננת בסדר ולא מדובר בתגובה לבעיה של ממש בגן. בד"כ מדובר על סוג של חרדה, בין אם חרדת פרידה מההורים או/ו חרדה מהתמודדות עם הסיטואציה החברתית. הפרסים זו דרך התנהגותית שיכולה לעזור, אבל במקביל כדאי לנסות להבין את מקור הבעיה, מתי זה החל, מדוע, האם זה תמיד אותו הדבר או שזה מחריף במצבים מסויימים וכו'. אם אינכם מוצאים פתרון לבדכם כדאי בשלב ראשון להתייעץ עם הגננת או אם יש פסיכולוג לגן ובמידה וגם זה לא עוזר כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים לייעוץ להורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדוקטור שלום יש לי תינוק בן שנה וחצי שהוא סגור בתוך עצמו לא משחק עים אף אחד רק מרביץ נותן מכות לאח שלו בן 3 חודשים . זורק דברים על כולם שהוא צריך לאכול הוא מתעצבן . לא פותח את הפה רק בוכה רוצה שירמו אותו כל היום לא אוהב לשבת במקום אחד אנה תיעצו לי מה לעשות תודה

מיה שלום האם בנך התנהג כך תמיד או שמדובר בשינוי של השבועות האחרונים? הולדת של אח קטן לילד כל כך צעיר משפיעה ללא ספק ויתכן שמה שאת חווה כעת הוא סוג כזה של תגובה. יש לזכור שהוא חש בשינויים עוד בתקופת ההריון כך שקשה לדעת מה שייך ללידת האח החדש ומה בלתי תלוי בה לגמרי. לכל ילד הולדת אח קטן היא קשה אבל ילד בן שנה וחצי מתקשה להבין את השינוי ורוצה יותר תשומת לב שנרכשת גם בצורה שלילית. כדאי לעקוב במשך כמה ימים ולתעד אפילו על נייר את הפעמים בהן יש התפרצויות, האם אפשר היה לזהות קודם לכן משהו שקרה ובמיוחד האם זה קשור לנוכחות התינוק הצעיר יותר. אני מתאר לעצמי שזה מאוד מתסכל עבורך ומעורר רצון לנזוף בילד אבל צריך בתקופה כזו המון סבלנות ולנסות עד כמה שניתן לעצור אותו ע"י חיבוק והחזקה. אחת השיטות שכתובות בספריו של פרופ' חיים עמר היא "חיבוק דוב" שזה חיבוק חזק שלא נותן לילד להשתולל אבל לא נעשה דרך עונש או צעקות אלא דרך חיבוק בו הוא יושב על הבירכיים ומוחזק על ידי ההורה. בזמן החיבוק אפשר כמובן לשוחח ולדבר עד שיש רגיעה. החזקה כזו יכולה לקחת לעיתים זמן ממושך והיא מהווה מסר הן שאסור לעשות דברים מסוימים והן שיש לו סביבה תומכת מחבקת ומחזיקה. כדאי לעקוב אחר ההתפתחויות ולא להסיק מסקנות חפוזות מדי, תהליך ההסתגלות לוקח שבועות וחודשים ארוכים. אם את חשה שהעניין יוצא משליטה אפשר לפנות לפסיכולוג ילדים לייעוץ להורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן האחרון יש לבן(בן 23) מצבי רוח משתנים, נראה כי הוא כועס על כולם, ברוב זמנו הפנוי הוא מנגן. הוא מתבודד ולא יוצר קשרים חברתיים מתמשכים עם בנות ובנים. עבר בצבא טראומה, (ניסה אף להתאבד). לפני מספר שבועות קרוב משפחה התאבד , סבל ככל הנראה ממאניה דיפרסיה ונראה שהבן בנסיגה מאז. השאלה היא, כיצד ניתן לגרום לו ללכת לשיחות נפשיות עם אנשי מקצוע, אינני רוצה להכריח אותו ומעדיפה שזה יבוא ממנו. אני יודעת שהוא חייב ללכת ולדבר עם אנשים שמבינים בזה. אם יש למישהו רעיון כיצד לעשות זאת, או מישהו מקצועי שמכירים מצפון הארץ אשמח לקבל תגובות במהירות האפשרית.

בוני שלום לפי מה שאת מתארת באמת רצוי שהילד יפנה לטיפול או לפחות לאבחון ראשוני. עם זאת, אי אפשר להכריח ילד, ובוודאי לא ילד בגילו, לפנות לטיפול. זה גם לא יעיל מבחינת התוצאות, כדי להגיע למשהו נדרשת מוטיבציה ונכונות. לכן בשלב ראשון כדאי שתקחי אותו לשיחה רצינית ותבדקי את מידת נכונותו לפנות לטיפול, ואם הוא מסכים מצאי עבורו מטפל מתאים. אם ישנה התנגדות הייתי ממליץ לבדוק אפשרות לטיפול משפחתי אליו תפנו ההורים עם הילד. יתכן שלמסגרת כזו יסכים ללכת וזו יכולה להיות נקודת ההתחלה לטיפול שלו בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה.. האם תוכל להמליץ על איש מקצוע מאיזור הצפון?

בוני שלום אינני מכיר אנשי מקצוע בצפון, נסי להתייעץ עם אנשים קרובים לך או בקופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מחפשת מטפלים / פסיכולוגים / פסיכיאטרים שתחום התמחותם הוא חרדות ממגע עם אנשים. מדובר בצעיר בן תשע עשרה שנמנע מכל פעילות הכרוכה ביציאה מהבית, מגע עם אנשים או פעילות חברתית כלשהי. הוא טופל במסגרות פסיכולוגיות בעיקר, אך מצבו ממשיך להדרדר. אשמח לכל הפניה בנושא מטפלים, פורומים ואגודות לאנשים עם בעיות דומות. כיום אנו מחפשים בעיקר מסגרת טיפולית חדשה עבורו, ואשמח להצעות. בתודה, ליאת

ליאת שלום אנשי מקצוע רבים מטפלים בבעיות מסוג כזה, זו אחת התופעות הנפוצות ביותר בתחום הפסיכולוגי. צריך לנסות ולהבין מהנער עצמו מדוע המצב לא השתפר בעקבות הטיפולים הקודמים. פעמים רבות זו כימיה אישית שנוצרת בין מטפל למטופל. כמו כן, במקרים כאלה נחוץ פעמים רבות גם טיפול תרופתי שניתן במקביל לטיפול הפסיכולוגי. כדאי להגיע לפסיכולוג שהומלץ ע"י קרובים או חברים ולנסות פשוט להתחיל טיפול חדש. כמו כן רצוי להפגישו עם פסיכיאטר להתאמה של טיפול תרופתי במקביל לשיחות. רצ"ב קישור למאמר על חרדה, כדאי שהוא גם יקרא חומר על הבעיה שלו ויבין אותה יותר לעומק. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm אגב, כדאי להיות בטוחים שזו אכן האבחנה הנכונה. המנעות ממגע עם אנשים מאפיינת בעיות רבות בתחום הנפשי ולא רק חרדה חברתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב לדר. אורן ולכל החברים. אני נשואה בת 50. יש לי חבר שהכרתי באינטרנט. ההתכתבות איתו מאוד מעניינת ולאחרונה התכתובת כוללת גם שיתוף של החיים האינטימיים...במיוחד מצד הגבר... אין בדעתי לפרוץ את גבולות האינטרנט ואני רואה בקשר הזה הזדמנות להחליף דעות וכו. בעלי, שיודע על ההתכתבות וקרא חלק מהדברים, טוען שאין זאת התכתבות תמימה. הוא מסרב להמשך הקשר וטוען שאני בעצם בוגדת בו... מה דעתכם? אינני מכחישה שיש פלירטוט עדין וחמוד שמתלווה לקשר עם החבר האינטרנטי... מחכה לתגובות איריס

לאיריס, אני בת 27 ונשואה . לדעתי זו בגידה! לדעתי עליך להפסיק את הקשר הזה במיוחד בגלל העובדה שבעלך מתנגד לקשר זה. אני לא רק שאיני מנהלת קשר וירטואלי עם בחורים אני גם נמנעת מלצאטט בצאטים כי כך הכל מתחיל. אני מטבעי איני אדם קנאי ויחד עם זאת אם אשמע שבעלי מנהל רומן וירטואלי ארגיש נבגדת . יעל

אם הכוונה היא סתם לדבר, ולהחליף דעות - אז למה לא עם אישה? את מודה שיש בכך פלרטוט. לא היית חייבת לשתף את בעלך אם זה רק וירטואלי ולא התכוונת ללכת על זה באמת, ובכל זאת שיתפת - ושמעת את דעתו וידעת כבר את תגובתו. סביר להניח שאם זה היה הוא היית מתרגזת באותה מידה. את יודעת הרי שהוא צודק בקשר לכך שזה לא ממש תמים. אולי נתת לו לראות חלק מהכתובים בכדי שיקנא קצת ויראה שעוד מחזרים אחריך ואולי זה מה שחסר לך ממנו, ואם ככה את מרגישה עדיף לדבר על זה, על מה חסר לך, על מה את מקבלת משם בכדי שזה יהפוך לדיאלוג יעיל במקום שזה יהפוך לריב על קינאה ויפספס את הנקודה שבגללה הכל התחיל.

אם אין בכוונתך לעבור את במחיצה הווירטואלית אני לא רואה שום בעיה בזה. את צריכה לברר עם עצמך אם הקשר בריא לך. אם הוא תורם לך אז זה לגיטימי. אבל זה שבעלך מרגיש נבגד מלמד על חסך או חוסר אמון מצדו. עדיף להפסיק את הקשר אם יש בעיה עם הבעל למרות שאני לא רואה סיבה מצידו להרגיש נבגד. אין זאת בגידה ואם זאת בגידה אזי בתי הדין הרבנים בארץ היו עובדים מסביב לשעון.

איריס שלום כמו שאת רואה מתוך התגובות הרבות שקיבלת אין תשובה חד משמעית לשאלה האם זו בגידה בבעלך ומהי בכלל בגידה. מה שמשמעותי לדעתי זה מערכת היחסים שלך עם בעלך והיא זו שצריכה לקבל כאן זרקור. לבעלך זה מפריע וזה המרכיב הראשון שכדאי לקחת בחשבון. משמעות הסירוב להפסיק את ההתכתבות בתנאים הללו היא להיכנס איתו לסוג של עימות. מצד שני, הפסקת ההתכתבות ממנה את כנראה נהנית היא לפתח תסכול וכעס כלפי בעלך, מה שאולי קיים בכל מקרה. במקרים כאלה הבעיה איננה ממוקדת ברוב המקרים בקשר שמחוץ לנישואין למרות שנדמה ששם העניין נמצא. בד"כ הוא מספר משהו על המצב האישי, על חיי הזוגיות, על חיפוש האושר בחיים. אני מציע לך לקחת את העניין צעד אחד קדימה מעבר לקשר הוירטואלי הזה ולבדוק עם עצמך, ואם תוכלי גם עם בעלך, מה קורה כיום בחיים שלכם ומה צריך לעשות הלאה כדי שהסיפוק מהחיים יהיה טוב כיום ובעתיד. במידה ותשומת לב כזו תינתן, ההחלטה האם לשמור על הקשר הוירטואלי או לא תרד לדרגת חשיבות הרבה יותר נמוכה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ברצוני להעלות בעיה של חברתי. היא בת 24 אובחנה לפני מס' חודשים ב OCD עקב מחשבות טורדניות ומציקות. המחשבות הם בעיקר על יחסים עם אנשים, הרהורים באם התנהגה איתם כמו שצריך או נסיון עקר להבין את התנהגותם ומחשבותיהם של אנשים בחייה. עקב הבעיה המציקה היא פנתה לפסיכיאטר שחוץ מהאבחנה רשם לה פריזמה. באיטיות רבה יש תחושה שהמצב יותר טוב אולם לא לגמרי. הבעיה היא שכל לילה היא חולמת חלומות רעים ומוזרים מאד שגורמים לה להתעורר בהרגשה מאד רעה. החלומות הם חלומות של רדיפה, פגיעה במשפחה או בה וכיוצא בזה שאלותיי: 1. האם החלומות הללו קשורים לבעיית ה OCD? קשורים לתרופות כמו פריזמה? 2. לפני שלושה שבועות הוחלף הטיפול לרסיטל עקב בעיות אחרות שגרם הפריזמה והיה שיפור קל בבעיית החלומות שלה. מה עוד ניתן לעשות? 3. האם טיפול פסיכולוגי יכול להקל על הבעיה הזו, ובכלל? ברצוני לציין שבחיים בכללי היא בחורה יפה ,בעלת ביטחון עצמי בד"כ, ועם חברים רבים. עם זאת היא בת למשפחה שחוותה גירושים קשים. אודה על תשובתך.

יובל, יש קשר בין מצב נפשי לבין החלומות שאנו חולמים. ולכן, כשאנו נתונים במצב רגשי לא טוב, גם החלומות יהיו, הרבה פעמים, לא נעימים. בכל מקרה רצוי לשלב טיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התרופתי, משום שהתרופות מטפלות רק בחלק מהבעיה, וטיפול פסיכולוגי מכסה חלקים אחרים; השילוב נותן תשובה מלאה יותר. כמו כן, בתוך מסגרת של שיחות אפשר להביא את החלומות, לדבר עליהם ולנסות להבין אותם. גם על הרקע המשפחתי והשלכותיו אפשר לדבר בטיפול פסיכולוגי. ועל כל דבר אחר שמציק ומפריע. בקשר לתרופות והשפעותיהן, כדאי להעלות את הנושא בפורום פסיכיאטריה הסמוך.

יובל שלום ראשית רצוי שאת כל השאלות הללו תעלה חברתך בטיפול פסיכולוגי. התרופות אכן יכולות לעזור אבל לשינוי מהותי לטווח הארוך נדרשות גם שיחות מאחר והבעיה איננה ביולוגית אלא בראש ובראשונה פסיכולוגית. אפילו עצם אבחון בעיה נפשית הופך לסוג של התמודדות נפשית בפני עצמה וברור שתרופות לא נותנות מענה לכל השאלות הפנימיות שמתעוררות במצבים כאלו. ברוב המקרים כאשר OCD מאובחן זה הרבה אחרי שתופעות ה OCD מפריעות כבר לאיכות החיים, לעיתים שנות רבות אחרי. במקרים כאלה העניין כבר הופך לחלק מהנטייה האישית והשינוי לפיכך צריך להגיע גם מבפנים מתוך הנפש ולא רק מהצד הביולוגי. החלומות קשורים בוודאי למצבה הפסיכולוגי של חברתך ואותו לא ניתן להפריד מן הסתם מבעית ה OCD. הקשר לתרופות יכול לקרות וכדאי שהיא תשוחח עם הפסיכיאטר שלה על כך מאחר ויש תרופות רבות במשפחה הזו וניתן להחליף אם יש צורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בן 21.. אני אודה לכם אם תוכלו לעזור לי... אני רוצה לעשות כל כך הרבה דברים.. ואני לא עושה כלום! עכשיו אני לומד- ואני לא מצליח לקום בבוקר.. אני מת מת מת לעשות אלף דברים חלק מהם אלו דברים שאני חייב לעשות ואני פשוט דוחה ולא עושה אותם.. השאלה שלי היא: יכול להיות שיש איזשהו כדור פסיכיאטרי שיעזור לי לפתח משמעת עצמית? מה לעשות? תודה רבה רבה רבה!!!

השאלה היא אם חוסר המעש והקושי לקום בבוקר נובע מחרדה או מדיכאון שגורר חוסר אנרגיה - ואז אולי כדאי לך להיוועץ בפסיכולוג או רופא; או אם תמיד היית כזה עצלן - ואז אתה יכול לנסות להכין לעצמך סדר יום יומי שתשתדל לעמוד בו,תחילה לא גדוש מדי בפעילויות. הכי חשוב שתבין מה הסיבה בגללה אינך קם בבוקר ולא עושה דבר - עייפות/ מצב-רוח/ מחשבות מעיקות/ עצלות או כל סיבה אחרת. אם בכל זאת אינך מצליח לאתר את גורם הבעיה ולהתגבר עליה, בטוח לא מזיק להתייעץ עם פסיכולוג.

תודה רבה על ההתיחסות ותשומת לב-תודה.. הבעיה אצלי היא נטו עצלנות.. אני מאושר שמח ביום יום.. אבל אני לא מסוגל לעמוד במטרות שאני מציב לעצמי.. כמו לקום בבוקר.. ללכת לכל מיני מקומות..סידורים.. אני תמיד מאחר.. ואני חייב לעשות לזה סוף. אין לי שום בעיה נפשית כאמור-לא דיכאון ולא סכיזופרניה וכו' (ברוך השם) אבל משהו בכל זאת לא בסדר כי אני לא מצליח להתמיד ב-לקום בבוקר ולהגיע בזמן וגם יש לי בעית שינה קלה. תודה רבה.

רועי שלום אני מסכים עם הדברים שנאמרו לך בהודעה הקודמת, השאלה המרכזית היא מה קורה לך והאם אתה יודע לומר לעצמך משהו על זה. כדורים עשויים לעזור במצבים מסויימים ואכן אין כל סיבה להסס, פנה לפסיכיאטר וברר איתו האם יש תרופה מתאימה. מה שחשוב במיוחד זה האבחנה שהוא ייתן לך ועל פיה תוכל לדעת מה הבעיה וכיצד יש להתמודד איתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, האם ייתכן מצב בו נגרם התקף פניקה כתוצאה מאכילת פירות ים? (או תופעות זהות - רעידות, תחושה של פחד למות..)

איילת שלום נפלאות דרכי החרדה וכמעט כל דבר אפשרי. התקפי החרדה נוצרים פעמים רבות כתוצאה מקישורים והתניות שלהם ולהגיון אין כל קשר. לכן תיאורטית אפשרי שפירות ים יגרמו להתקף פניקה. למשל, אדם בעל רקע מסורתי או מחשבות על דת וכשרות יכול בקלות לעשות קישור אסוציאטיבי בין פירות הים לאסון קרב, גם אם הגיונית אינו מאמין בכך. יש עוד אפשרויות רבות וכדאי כמובן לטפל בבעיית החרדה שנמצאת בבסיס העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה

אני מטופלת נפשית אצל פסיכולוג שרשום בפנקס הפסיכולוגים אך אינו רשום תחת איזשהי התמחות ספציפית ( כמו קלינית, רפואית וכד'). האם זה אתי ומקצועי?האם יכול להיות שהוא הוכשר לכך אך זה לא רשום? אודה לך על תשובתך.

המשמעות של הדבר שהוא לא עשה התמחות. כלומר הוא סיים תואר שני בפסיכולוגיה ולכן רשום בפינקס אבל לא עשה התמחות ולכן הוא איננו מומחה.

כמי שקורא גם את פורום פסיכותרפיה, אני רואה שאתה חוזר שוב ושוב על אותה שאלה מאתמול מספר פעמים בפורום ההוא תחת שמות גבריים שונים ולמרות שקיבלת תשובה מספקת לדעתי מד"ר רובינשטיין מספר פעמים, החלטת לשנות את מינך ולנסות גם כאן. אני ממש לא מצליח להבין איזה חלק מהתשובות הרבות שניתנו לך שם לא הבנת. הפסיכולוג שלך סיים תואר שני ולא עשה התמחות בדיוק כפי שכתב לך ד"ר רובינשטיין וכפי שכותבים לך כאן וכמו שכתב לך ד"ר רובינשטיין כנראה שיש לך בעיה בסיסית של אמון בו או בכלל. די כבר!

אילנית שלום את צריכה לברר זאת עם הפסיכולוג שלך באופן ישיר. עקרונית לאחר סיום מחצית מההתמחות הקלינית רשאי פסיכולוג לטפל גם באופן פרטי כל עוד הוא נמצא בהדרכה מתאימה. יתכן שזה המצב אצל הפסיכולוג שלך, אבל כאמור, רצוי לברר זאת ישירות איתו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בחורה בת 27, שהיה לה קשר רציני אחד בחיים לפני 7 שנים. אני די חסרת ביטחון עצמי, ביישנית בד"כ עם אנשים חדשים, מה שגרם לזמן לעבור ולחרדה מהכרות חדשה לגדול למימדים כאלו שאני פשוט מסרבת כשמציעים לי להכיר מישהו. כמובן שעם הגיל זה הופך קשה ומדכא יותר, כשמסביבי אנשים מוצאים בני זוג ומתחתנים. אני יודעת שהכל תלוי בי. הייתי בטיפול פסיכולוגי שנה וחצי, שעזר כי סוף סוף דיברתי עם מישהו (מופנמות זה קטע חזק אצלי..). עכשיו אני מספר חודשים בטיפול ב'שיטת גרינברג', שעוזר במובנים מסויימים, לאיזון מצב הרוח, אבל לא ספציפית לבעייה, שנראה שיצאה מכל פרופורציה אצלי. אז השאלה שלי... מה לדעתך הטיפול הכי מתאים לבעייה, כזה שרואים בו תוצאות ומה יכול לגרום להתנגדות הפנימית שלי להחלש, ולי להעיז לצאת עם בנים??????????? תודה מראש, אילנה.

אילנה שלום את נמצאת בטיפול זמן ממושך ובודאי אנשי המקצוע אותם את פוגשת מכירים אותך בצורה הטובה ביותר כדי לתת תשובה לשאלותיך. מה שעובד בטיפול זה בסופו של דבר הכימיה האישית בין המטפל למטופל. מחקרים מראים שבסופו של דבר שיטת הטיפול איננה הדבר העיקרי. לפי מה שאת מתארת חל שיפור מסויים במצב אבל עדיין יש משהו יסודי שצריך לברר אותו, זה כנראה משהו משמעותי ולא ניתן בייעוץ בסיסי ללא היכרות באמת לתת לו מענה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר שלום בני בן 5 ורגיש ביותר לניקיון דוגמאות- אסור שאף אחד יגע בצלחת שלו . בזמן שהוא אוכל השולחן צריך להיות נקי , כאשר הוא רואה משהו מלוכלך בבית הוא מנקה אותו . האם בגיל הזה אפשר לראות שזה אובססיה אצלו או שזה יכול להשתנות שיגדל? תודה

יעל שלום זו תופעה מוכרת למדי אצל ילדים. אני מציע ללכת עם הילד וסביר להניח שעם הזמן זה ירגע. יש טעם לקבל ייעוץ פסיכולוגי רק במידה ואת חשה שהילד נמצא במצוקה ומגיב בצורה כזו לחרדה או תופעה נפשית אחרת. אם זה סוג של נטייה אישית בתקופה זו לא צריך לעשות דבר. אין להתנהגות זו השלכות לפיתוח הפרעת אובססיבית בעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! ילדי בן 3 וחצי ( ילד ראשון ), הוא כל הזמן רוצה להיות בת רוצה לשים איפור ללבוש שימלה והוא לוקח את התיק שלי. בנוסף הוא כל הזמן הולך בבית עם הנעלים שלי. והוא מתנהג ועושה תנועות מוזרות בידים שהוא מדבר ( כמו הומו ), הוא כל הזמן לידי ולא הולך לאבא שלו. ששואלים אותו בני משפחה מה אתה רוצה להיות הוא עונה להם אישה ולא גבר גבר זה מגעיל. ( אני ממש מתביישת שהוא אומר כך ליד אנשים), מה עליי לעשות. האם יגדל לי ילד הומו. האם יכול להיות בעיה של הורמונים הוא משהו כזה???? אודה לתשובתך !

שלום אין כל קשר בין ההתנהגות הנשית בגיל הזה לנטייה מינית בגיל המבוגר. ככל שתגיבי לעניין בחריפות רבה יותר כך את מסבכת את העניין. יש ללא ספק רקע לעניין וצריך להבין מה הילד אומר דרך התנהגותו. לא מדובר בבעיה הורמנלית. יתכן שכדאי שתקבלי הדרכה אצל פסיכולוג ילדים כיצד להגיב להתנהגותו של הילד במצבים שמביכים אותך, מבלי לגרום לו מבוכה ופגיעה בדימוי העצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 26 ותמיד היתה לי בעיה בחברה - בדרך כלל בחברת אנשים אני נמצאת בלחץ תמידי ופחד שמע לא אעשה רושם טוב או אומר שטות . התחושה שמלווה אותי הינה מועקה וחוסר נוחות להיות אני . לאחרונה התחתנתי וממש לפני החתונה תחושותי עברו ממיקוד בי אל בעלי . כלומר שאנו ביחד ונמצאים בחברה אני לחוצה שמע בעלי לא יעשה רושם טוב או יאמר שטות . בנוסף הרבה פעמים פתאום נראה לי שהוא מדבר די הרבה שטויות . שאלתי חברה אם לדעתה הוא מדבר שטויות ולטענתה ממש לא . יש לציין שהבחור בעל תואר ראשון בהנדסה כך שרמתו האיטלקטואלית לא נמוכה דבר נוסף אנו מבלים המון שעות ביחד - אולי יש לזה קשר . מה לדעתך קורה לי? תודה יעל

יעל שלום יש לך כנראה בעיה שנמשכת שנים ולא טופלה. מדובר כנראה בסוג של חרדה ואולי משהו שכבר השתרש כנטייה אישיותית. המחשבות הטורדניות שהציקו קודם לכן לגבי עצמך התרחבו כעת גם לגבי בעלך ובעתיד אולי יפריעו גם לגבי הילדים ונושאים נוספים. לכן כדי לטפל בהם כעת, מוטב מאוחר מאשר בכלל לא. זה לא קשור לעצם היותכם זמן רב ביחד ברמה הקונקרטית אבל בהחלט קשור לקרבה ביניכם. כדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי אם כי את צריכה לקחת בחשבון שמדובר בתהליך שלוקח זמן רב ונדרשת כאן סבלנות ומוטיבציה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילדה בת 10 שמסרבת לקחת אקמול נגד חום כמובן מנסים בכמה שיטות דיבורים ומתנות לתת לה את התרופה אך לשווא ניתן לציין כי היא לא מקבלת שום תרופה לא משנה באיזה טעם או צורה או צבע מדובר על כל תרופה שהיא לא רק נגד חום בלית ברירה ניתנה לה תרופה בכ'ח אך היא הוציאה הכל בבכי נוראי מה אפשר לעשות כבר לא נשארו אפשרויות אחרות כרגע היא עם חום גבוה ניסינו אני ובעלי לערבב את הסירופ עם פטל אך זה לא עוזר ואפילו סוכריות גומי ללעיסה ולהורדת חום.

ר. שלום ברגעי חרום אכן אין ברירה וצריך לתת את התרופה בכוח. אפשר להקל ע"י שימוש במזרק (בלי המחט כמובן) לסירופ ולהפוך את זה לסוג של משחק. יש אפשרות להשתמש גם בנרות. לאחר שמהחלה תחלוף יש אפשרות לעשות טיפול פסיכולוגי התנהגותי כדי ללמד אותה לבלוע סירופ. ניתן יהיה לעשות הדמיה במשהו דמוי סירופ עד שהעניין יפתר. ההתנגדות שלה יוצרת מצב מעגלי שבו בליעת התרופה נעשית טראומתית ואז המצב מחריף. לכן כדאי במצב רגוע לנסות וללמד אותה לבלוע תרופות בצורה טובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

למנהל הפורום המקסים האם רגשות עוברים בגנים מה אתם אומרים?

שגם אם תקראי לעצמך סבסטיאן או רקפת או נחמה או כל דבר אחר - את עדיין קרציה שמטרידה כאן. יאללה - הביתה! תתקפלי מפה כבר!

ס. שלום כנראה שנטיות אישיותיות מסוימות הן תורשתיות ואיתן גם רגשות. קשה מאוד לבדוק זאת מכיוון שאפקט הלמידה חזק מהכל והנוכחות עם ההורים בבית לא מאפשרת בדיקה מה מולד ומה נלמד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, אני אדם כבן 50, חי בגפי, ואין לי קרובי משפחה. ביום שבת טלפנה אליי ידידה שלי (גרושה הגרה עם אמה המבוגרת) והשאירה לי הזמנה לבוא אליהם לליל הסדר. ביום ראשון דיברנו, תוך כדי כך פלטתי שבשבת היה לי חום אך כעת הוא ירד וההזמנה נשארה בעינה, אף הלכתי וקניתי מתנה סמלית. ביום ראשון בערב טילפנה אליי אמה של אותה ידידה, שעה שהיא לא הייתה בבית, וביקשה ממני לא לבוא מחשש שאני עדיין חולה ואדביק את הנין שלה, תינוק שלדבריה סובל מדלקת אזניים. הגבתי בצורה קורקטית ומנומסת, אך מה שהרגיז אותי היה שהאם לא הסתפקה בהעלאת החשש הזה אלא התנהגה בצורה ערמומית וצבועה: ראשית, היא התקשרה מאחורי גבה של ידידתי; שנית, היא העלתה "חשש" מלאכותי שמא גם אני עלול להידבק מהתינוק (דבר שהעמיד אותי קצת כמו אידיוט - קשה לי להאמין שהיא האמינה בעצמה לזה); ושלישית, במקום להסתפק בהודעה הלא נעימה הזו, היא הוסיפה ושפכה עליי את כל בעיותיה הרפואיות כאילו עולם כמנהגו נוהג. גם בשבת וגם אתמול ידידתי לא חדלה להתקשר אליי (יש לי צג שיחה מזוהה ולא השבתי לקריאותיה), טלפון אחרי טלפון, כנראה מתלבטת מה להשאיר לי בתא הקולי ובסופו של דבר השאירה הודעה. אני מסוגל להבין את החשש שאדביק את התינוק, למרות שהבראתי לחלוטין, משום שגם הידידה וגם אמה היפוכונדריות בצורה קיצונית. למשל, אני סובל מתשישות כרונית ונתגלה אצלי נגיף רדום של מחלת הנשיקה, שקיים בצורה הזו אצל רוב האוכלוסייה וידידתי נמנעת מלשתות אצלי מחשש שתידבק וזאת גם אחרי שהבאתי לה במיוחד אישור מרופא המשפחה שלי שהווירוס קיים בצורה רדומה ואינו מדבק. מה שפגע בי יותר הוא החתרנות, הערמומיות והצביעות בהתנהגותה של האם. אין לי כוח לענות לטלפונים של ידידתי, חשבתי אולי לכתוב לה מכתב ולומר לה שאני לא כועס עליה, שאני מפריד בין התנהגותה של אמה ובין הקשר בינינו ואני מבין שהייתה לכודה, אך כרגע קשה לי עדיין לדבר. מה דעתך? האם יש כאן אכן מקום להיפגע בהתחשב בהיפוכונדרייה של המשפחה הזו? האם הם היו צריכים להתגבר על עצמם לאחר שכבר הזמינו אותי? האם להמשיך בקשר עם הידידה? תודה וחג שמח, אילן

אילן שלום המקרה הספציפי הזה מסמל כנראה מערכת יחסים די סבוכה. אתה גם מרגיש מרומה עם עוצמת רגשות גבוהה מאוד. סביר להניח שאופי היחסים הנוכחי ימשיך גם בעתיד עם המורכבויות שלו. תצטרך לשקול האם תרצה להמשיך ולהנות מחברתה של ידידתך עם המחיר של המורכבות או שעדיף לך להישאר בגפך עם פחות סיבוכים ועלבונות. יתכן כמובן שלא מדובר רק בדבר מקומי אלא בשאלות שמעסיקות אותך גם במערכות יחסים אחרות בחיים, אך זה מעבר כמובן שמה ששאלת ולמה שהפורום יכול לתת לו מענה. כאן ייעוץ פסיכולוגי עשוי להתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, תודה על התשובה. קצת הופתעתי על ההערה בקשר לעצמת הרגשות הגבוהה ועל ההפניה לטיפול. למעשה, האינסטינקט המיידי שלי אמר לי שמדובר במשפחה בעייתית, הן מבחינת הקשר בין ידידתי (האפלטונית אגב) ובין אמה והן מבחינת ההיפוכונדרייה הקיצונית העוברת מדור לדור במשפחה זו והפגיעה שלי הייתה קצרה וקטנה יחסית. לעומת זאת, כאשר סיפרתי את המעשה, כמעט ברמה של קוריוז, לכמה אנשים הם נדהמו/הזדעזעו והיה להם ברור שבמקומי הם היו מנתקים קשר כזה ואף אמרו לי שאני מגלה סלחנות רבה מדיי כלפי אותה היפוכונדרייה. במילים אחרות, המסר היה שמדובר באקט מאוד לא נורמטיבי ואני מגיב בקלות רבה מדיי, כך שאני מאוד מתפלא על נקודת המבט שלך שאני מעניק לה משקל רב, אחרת לא הייתי פונה. אילן

האם כל פסיכולוג קליני גם מתמחה בהיפנוזה. איך יודעים לאיזה פסיכולוג לפנות אם אין ממי לקבל המלצות?

ל, לא כל פסיכולוג קליני מתמחה בהיפנוזה. וזה קישור בנושא בחירה של מטפל: http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm

באתר הישראלי להיפנוזה אפשר למצוא רשימה של פסיכולוגים או רופאים שמותר להם לעסוק בהיפנוזה: http://www.hypno.co.il/members_list.asp בנוסף יש את פנקס המורשים להיפנוט של משרד הבריאות. http://www.health.gov.il/hip/hip_htm.asp רק פסיכולוגים או רופאים שהוסמכו לכך ומופיעים בפנקס רשאים לטפל בהיפנוזה

ל. שלום היפנוזה היא הכשרה נפרדת ויכולים ללמוד אותה פסיכולוגים ורופאים. היא דורשת תקופת לימוד ובחינת הסמכה של משרד הבריאות. אכן הקישורים הנ"ל עשויים לעזור לך בבחירת מטפל מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילד בן שנתיים, גיל הלא רוצה כל דבר לא רוצה התמודדות איתו קשה מאד איך מתמודדים? חג שמח

רקפת, תנסי לשמוע מעוד הורים על הדרך שלהם! עדי

רקפת שלום אכן ההתמודדות מורכבת אבל אין כאן קיצורי דרך. כדאי לא להיכנס עם הראש לקיר בנושאים שאינם משמעותיים באמת ומצד שני להציב גבולות ברורים היכן שהקווים האדומים נמצאים. כדאי לשוחח עם חברים וקרובים שיש והיו להם ילדים ולקבל מהם תמיכה ועצות, אפשר לקרוא ספרים רבים שיש בתחום ובמידת הצורך אפשר גם לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים. יש גם באינטרנט כמה פורומים להורים. הזמן יעשה את שלו, אם תרצו ואם לא ויביא איתו לימוד מהנסיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ישנו קשר בין קנאה בלתי נשלטת לבין בולימיה או הפרעות אכילה אחרות כמו אנורקסיה?

שלום אני לא חושב שצריך להיות קשר סיבתי בין השניים אבל בהחלט יתכן שנטייה אישיותית מסויימת יוצרת את שתי התופעות גם יחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

קצת באיחור, אבל תודה רבה.