פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, אני סטודנטית לפסיכולוגיה שנה ראשונה. לא מכבר קראתי על תסביך אלקטרה, ורציתי לשאול שאלה בנושא - בהנחה ששאלתי נוגעת בכלל לנושא - אני לא בטוחה. לכן אני כאן. ידוע לי שלפי פרויד, אהבתה האירוטית של הילדה מופנית אל האם, טרם היא מופנית אל האב. מישהי שאני מכירה, כבת 20, מעידה על עצמה שלעיתים יש לה מחשבות אירוטיות (מחשבות שהיא תופסת כאירוטיות, בכל אופן) כלפיי אימה. האם יכול להיות שאותה בחורה נותרה עם אהבתה האירוטית-למדיי לאימה ולא העבירה את אהבתה לאביה או אולי אפילו "החזירה" את האהבה לאם? אותה בחורה נאנסה על ידי אביה כשהייתה בת שמונה. האם יכול להיות לפנטזיות שלה קשר לאונס וההתעללות שהיא עברה? נאמר לי שמדובר בכשל של מנגנון ההדחקה, אבל לא מעבר. אשמח לשמוע את דעתך בנושא - מדוע אותה בחורה נוטה לפנטז על אימה. כל מידע שתוכל לומר לי יעזור. תודה, סטודנטית

שלום אני מציע לא להרחיק לתסביך אלקטרה, בסופו של דבר מדובר בסיפור או אנלוגיה לתהליך נפשי או התפתחות נפשית שאפשר להסביר גם בצורות אחרות. מה שאת מתארת הוא מקרה טרגי של ילדה שנאנסה ע"י אביה הרבה אחרי השלב האדיפלי ולא הייתי אפילו מנסה להיכנס להסברים אדיפליים במקרה כזה. מדובר בטראומה קשה ביותר שמשפיעה ללא ספק על אופן ההתקשרות עם אנשים אחרים ומצביע בוודאי גם על מערכת יחסים פתולוגית בבית המקור. הפנטזיות המיניות הן מבחינתי רק אינדיקציה למצוקה הפנימית ואין צורך להיכנס להסברים בשלב זה על הסיבות הקונקרטיות לפנטזיות אלו. יכלו באותה מידה לעלות פנזיות בעייתיות אחרות והמטרה העיקרית צריכה להביא אותה למודעות שיש בעיה וכדאי לטפל בה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בכלל הייתי נמנעת מלקטלג אנשים בכל מיני מלבנים וריבועים...

אני בת 24 עד בערך גיל 19-20 סבלתי מבעית הסמקה, בכל פניה או התמקדות בי הייתי מסמיקה. עם הזמן התופעה כמעט נעלמה, אבל לא לחלוטין. ביום יום אני לא מסמיקה אבל לעיתים בפגישות עבודה וכד' ודוקא ברגעים החשובים לי אני מסמיקה. וכשאני מסמיקה אני עוד יותר מסמיקה.................. אני גם מסמיקה כשמחבקים אותי וכד' לא נוח לי עם הרגשת הקרבה. ההסמקה גורמת לי להרגיש לא נוח כשזה קורה וגם לאחר מכן כשאני נזכרת בסיטואציה. מה ניתן לעשות כדי להתגבר על זה? תודה מראש, רחל

רחל, את שמה לב שההסמקה מתרחשת בדרך כלל כשאת במרכז העניינים או כשמנסים להתקרב אלייך. המשמעות היא שיש לך בעיות של חוסר ביטחון עצמי, תדמית ירודה בעיני עצמך ורגשי נחיתות. כדאי לך לפנות לטיפול פסיכותראפי קצר על-מנת לחזק את הנקודות האלה שיעזרו לך בסופו של דבר לגלות את עצמך, יקלו עליך בסיטואציות שונות ויפתחו לפניך עולם חדש, משוחרר ומהנה או בקיצור תתחילי להינות מהחיים. לא רק שתשחררי מההסמקה, אולי אפילו מעצורים ומחסומים פסיכולוגיים אחרים ייעלמו ותצליחי אפילו להינות מקירבה.

רחל שלום אני מסכים עם דבריה של שיר. ההסמקה לפי מה שאת מתארת היא ביטוי לרגע של מבוכה. ההסמקה בפני עצמה איננה הבעיה אלא המקור העומד מאחוריה. אם תטפלי במרכיב המבוכה, הדימוי העצמי והרגשת הקרבה סביר להניח שמקרי ההסמקה יפתחו. כמו כן אפשר לפתח שליטה מסוימת גם בהסמקה עצמה ע"י תרגילים של הרפיה או היפנוזה. טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור במקרה כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לציין שכלפי חוץ יש לי בטחון עצמי, כך שההסמקה די מביכה אותי אני מארגישה אובדן שליטה. לאיזה טיפול פסיכולוגי (מאיזה סוג)כדאי שאני יפנה? אני ממש לא מתמצאת בנושא של פסיכולוגים ולכן האם אתה מכיר פסיכולוג/ית באזור ירושלים ? תודה לכם על תשובתכם המהירה, ותודה מראש על התשובה הבא חג שמח רחל

ד"ר שלום, יש לי חברה קנאית. היא אוהבת מקסימה וטובה אבל נוטה למעט חוסר ביטחון במגעי עם בנות המין השני. היה לנו ריב לאחרונה בגלל העניין והיא מאוד נפגעה. במיוחד מהעובדה שלאחר הריב ביקשתי לבחון את מערכת היחסים מחדש. אני יודע שיכול להיות שקצת הגזמתי בתגובה שלי ושפגעתי בה שלא לצורך. היא טוענת שמבחינתה היא לא יכול לקבל את העובדה שאני עוד מסוגל לומר דבר כמו לבחון את היחסים מחדש. הבטחתי שיותר לעולם לא אשתמש במילים הללו ושתמיד אעשה כל מה שניתן כדי לפתור מחלוקות לפני שאחשוב בקול על פיתרון טרמינלי ליחסים ביננו. חשבתי שזה יספיק כדי לרצות את חברתי אולם היא נסגרה בתוכה. היא אומרת שמאז הריב היא סובלת מחרדות ותחושת דיכאון והיא אינה מסוגלת כרגע לחשוב על היחסים שלנו בכלל. כל מה שהיא רוצה זה להיות לבד ולחזור לחיים נורמליים. שאלתי היא ...מה משמעות החרדות? האם עלי באמת להניח לה להתמודד עם המצב לבד או שעלי להתעקש להיות לצידה? הראש לי אומר שדווקא שקשה צריך להיות ביחד ולצאת מחוזקים מהעניין ואילו היא מבקשת זמן לפתור את העניין לבד. לטענתה היא כבר היתה בעבר במצב דומה והמצב נמשך מספר חודשים עד שיכלה להשתחרר ממנו. אני חש מבולבל ולא יודע מה לעשות? מה דעתך?

יואב, לדעתי, העובדה שלאחר הריב אתה הוא זה שביקש לבחון את מערכת היחסים מחדש כנראה גרמה לה לפתח חרדת נטישה ותחושה של איבוד שליטה. לכן ההחלטה שלה כרגע להתרחק ולהיות עם עצמה בעצם מבטאת את הרצון שלה להיות זאת שלוקחת שליטה על מערכת היחסים ביניכם. או בקיצור, כרגע היא הקובעת את טיב והמשך היחסים. להערכתי, הסיבה להתנהגות קנאית ונטיה להיפגע בצורה מוגזמת נובעת מחור ביטחון עצמי, רגשי נחיתות ותדמית שלילית שלה לגבי עצמה. למען עתיד מערכת היחסים ביניכם, רצוי מאד שתנסה לסייע לה בכל דרך אפשרית לקבל טיפול מתאים שיחזק את נקודות החולשה האלה, ישיב לה את הביטחון בעצמה וישחרר אותה מרגשות הקנאה האובססיביות, שבסופו של דבר יגרום לה להפוך מטיפוס דכאוני וחרד לאדם שליו, בטוח בעצמו, רגוע ושמח. ויפה שעה אחת קודם.

יואב שלום לכל אחד מכם החלק שלו בקונפליקט. אם אתם אוהבים אחד את השני ורואים את הקשר כמשהו לטווח הארוך כדאי שתפנו לייעוץ זוגי שעשוי להקל על המצוקה של שניכם. קנאות מוגזמת מצד אחד והתגובה שלך לעניין מצד שני אינם נובעים מעוצמה אלא באים מתוך מקום פגוע וכואב. אם שניכם תבינו את זה יהיה יותר קל לסלוח ולהמשיך הלאה, אבל אסור להזניח את הדברים כי יש כאן משהו שלא קיבל מענה וזה רק עניין של זמן עד שיתפרץ שוב. במסגרת של טיפול זוגי תוכלו אולי לפרק את המוקשים ולהגיע לשיווי משקל חדש בקשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי שאלה ואני לא יודעת לאן להפנות אותה, כי אני מחפשת פורום מקצועי שיכול לדון בחלומות באצעות רופא או מישהו מומחה, אז אני אשאל את זה כאן: לרוב יש לי חלומות מאוד משונים, כאלה שאני לא יודעת איך להסביר אותם לאחרים אבל לי הם נראים מאוד הגיוניים.... יחסית. גיליתי, שאם אני ישנה הרבה מאוד שעות (אבל הרבה מאוד) או אם אניישנה אחה"צ, אז אני מתחילה לחלום "סיוטים" או חלומות לא נעימים בכלל. מעניין אותי לדעת למה דווקא אחה"צ או לאחר שינה מרובה זה קורה? שאלה שניה: באחרונה אני חולמת חלומות עצובים מאוד, בחלום מישהו יקר לי מת, לפני שבועיים בערך חלמתי שזה אבי, לפני שבוע, אמי, היום בלילה - בן דודי. גם קורה לי שאני חולמת חלומות על דברים או דברים לא נעימים שקורים לאנשים היקרים לי. בכל פעם שאני חולמת את זה, אני חולמת שאני מאוד עצובה ושאני מרגישה את ה"לבד" הזה, אני מתעוררת מהחלומות האלה תמיד מאוד עצובה ואפילו יכולה להתעורר עם דמעות אמיתיות בעיניים. כשאני מתעוררת אני גם כן מרגישה מאין "לבד" מאוד דומיננטי, ופעם אחת אפילו חלמתי שחלמתי חלום ומישהו יקר לי מת, אבל בחלום "נאמר לי" (משהו שהופיע לי בחלום אבל זה גם משהו שאני קראתי ואני יודעת עליו במציאות) שעקב כך שאני מזל סרטן, אז נאמר ש"כוכב שבתאי נכנס למזל שלי ולכן יש עכשיו שנתיים שיכול לקרות בהן משהו משמעותי שישנה אותי או דברים שיבגרו אותי, ואפילו יתכן מוות". אולי זה משהו שחדר לי ללב, וכעת אני מתחילה לחלום חלומות כאלה, או שאני לא יודעת למה בכלל זה קורה לי! אולי מישהו יכול לעזור??

יולי, לא ציינת אם את נשואה, קשורה במערכת יחסים כלשהי עם בן זוג, אך בכל זאת התמונה המצטיירת היא שאת כנראה חשה מאד מאד בודדה, מה שגורם לך להיות דכאונית ומכאן חרדת הנטישה והפחד הגדול להישאר לבד. פחד זה מחלחל כנראה לתת מודע, מביא לתחושת דכאון וגורם לך לחלום חלומות רעים ולא נעימים או אפילו לחפש דווקא את הסיפורים הקודרים והמאיימים במקום לראות את המציאות שבסך הכל אינה נוראה בכלל. את יכולה לנסות להשתחרר מהמחשבות השליליות בעזרת דמיון מודרך ש"יחליף את התכנות הקיים כרגע במוח מחזיונות על מוות לתמונות חיוביות על החיים. הקטע הזה של "קראתי באסטרולוגיה וכו'" הוא לרוב משאלה שמגשימה את עצמה. אם תאמיני בכנות ותשטפי לעצמך את המוח בסצנריו המבהיל, כל הסיכויים שתכווני את עצמך לכך שאכן יקרה לך אסון. נסי לשנות את התמונה הקודת והאפלה בראש, ולהכניס במקומה חיים, שמחה ויופי.

יולי שלום לחלומות יש משמעות ואם את החלומות הופכים למשונים ושליליים יש לזה בוודאי ביטוי כלשהו בנפשך. חלום הוא סוג של מברק אישי ומוצפן שאת מקבלת מהחלקים הלא מודעים שלך ויש אפשרות לבחון את המשמעות ע"י אסוציאציות הקשורות לחלום. לכן זהו כלי משמעותי גם בטיפול הפסיכולוגי. יש לציין שהפירוש אינו קונקרטי אלא יכול להיות עקיף ומורכב. נסי לבחון מה התכנים הללו אומרים לך והאם את יכולה לקשר ביניהם למציאות שלך כיום. לפעמים דרך החלומות עולה גם צורך לטפל במשהו שלא טופל. לבסוף, לעיתים קיימת ברקע הפרעה בשינה שנובעת משיבוש פיזיולוגי יותר או שימוש בתרופות כלשהן. במצב כזה צריך לעשות בדיקות דם ולהיבדק במעבדת שינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

חיינו מתנהלים לפי הקפריזות של בני בן השנתיים. לכל דבר הוא מתנגד, מהר מאוד הוא מתחיל לבכות ושוכח לסיים. מבקש משהו וכשהוא מקבל הוא זורק אותו, ואז שוב בוכה שהוא רוצה אותו וחוזר חלילה. מבקש שאני אוציא אותו מהמיטה וכשאני באה להוציאו הוא נשכב בחזרה ולא רוצה שאני אגע בו, אני הולכת מהחדר ושוב הוא מבקש.... אני ממש לא יודעת איך להתנהל איתו, אני מנסה להקטין חיכוכים אבל גם את הדברים האלמטרים (החלפת חיתול, בגדים אמבטיה וכד') לעיתים קרובות אני נאלצת לעשות זאת בכוח תוך כדי שהוא מתפתל על הרצפה ומתנגד. יש לציין שלפני כחצי שנה נולדה לו אחות קטנה, הוא מגיב אליה לעיתים בנחמדות, לעיתים במכות ולעיתים מתעלם. כמו כן אביו שהוא מאוד דומיננטי בחייו ומוולה איתו לעיתים תכופות, בשל עבודה חדשה נעדר הרבה מהבית, ואני מוצאת קשר בין העדרות זו להתנהגות הקשה.

חנית שלום את רואה את הקשר בין האחות החדשה והעדרות האב, ואני חושב שכנראה שאת צודקת. הוא נמצא בכל מקרה בגיל בו מחפשים עצמאות רבה יותר ומנסים להפגין התנהגות שתמחיש עצמאות זו. מה שקורה מסביב מקצין כנראה תהליך שקורה באופן טבעי. צריך להצטייד בהרבה סבלנות, לפעמים פשוט לסגת ולתת לו להתבשל עם עצמו (למשל, אם הוא מתנגד להלבשה לעזוב אותו לכמה דקות ולחזור אח"כ). מצד שני בדברים שהם עקרוניים לך כן להציב גבולות ברורים ולהיאבק עליהם כמה שצריך. לצערי אין כאן קיצורי דרך ועם כל התסכול שבעניין כך הדברים מתנהלים פעמים רבות בגיל הזה. חשוב לקחת אויר, לנסות להיעזר עד כמה שניתן בסבים/סבתות/מטפלות כדי לא להיות כל הזמן בתוך מגע צמוד וכדי שתקבלי קצת זמן לעצמך, ואז יותר קל בהתמודדות הקבועה בזמן שאת נמצאת. מרכיב השחיקה הוא חשוב מאוד כי לפעמים הרוגע הפנימי שלך עשוי להרגיע את כל המערכת ולהיפך, אם את שחוקה ומיוגעת הסיכוי לחיכוך גדול בהרבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב ואשמח לקבל תשובה כינה כי זה מסקרן אותי. ישבתי בגן הציבורי עם ביתי הקטנה וגבר נשוי שמכיר אותי שטחית הופיע עם כלבו והתיישב לצידי ופטפטנו על כל מיני דברים (לא מיניים), הוא הביט בי מכף רגל ועד הראש תוך כדי דיבור, היינו לבדנו כחצי שעה. האם זה מראה שהוא מנסה לחזר אחרי? , הרי לא היו חסרים ספסלים בגן. - בתודה - יעל..

תהיי רגע כנה ותגידי את האמת, איך היחסים שלך עם בעלך?

ממש לא!! לעיתים זה נחמד לפטפט אם משהו. חצי שעה ולא על נושאים "רגישים" מה הבעיה אם זה? זה ממש לא חיזור וכד'. מותר לב"א להיות נחמדים. רחל

יעל שלום מן הסתם בהחלט יכול להיות שזה סוג חיזור כמו שאת מגדירה זאת. השאלה איזה סוג, והרי פלירטוט מסוים בין גברים לנשים קורה הרבה והשאלה המרכזית היא היכן מוצבים הגבולות משני הצדדים שבסיפור. נשמע שהאירוע מרגש אותך וזה יכול להיות נחמד וחיובי, אלא אם זה מפריע לך, ואז אפשר באמת באדיבות לנטוש ולפנות לספסלים האחרים שנמצאים בגן. בברכה ד"ר אורן קפלן

חג שמח לך אתה תמיד עונה בנימוס כל הכבוד

לא נמאס לך? אין לך חיים? כדאי שתמצאי!

חג שמח גם לך

שלום רב לפסיכולוג הנכבד, אני ואבי אובדי עצות: אמי בת 71 , אשה שחיה ללא תרופות !!! תמיד היתה רגישה בדרכי נשימתה , (אמה השתמשה במשאף), נזלות מימיות עקב כל יציאה מחוץ לבית, לעיתים קוצר-נשימה. לאחרונה, בצקת בקצות השוקיים, + כאבי ירכיים. היא גרה רחוק מאיתנו וטוענת "שמעדיפה חסרונות המקום שאליו קשורה ע"פ חסרונות של מקומות אחרים כולל בית-אבות ( כי "שם נותנים תרופות", + עצמאותה תאבד. * עלי לציין שאמי מאוד דעתנית ואף עצמאית, ומתקשה לחשוב על דיור בבית-אבות עקב כך. אבי טוען שאינה אוכלת, לא ישנה היטב, אבי התייעץ בזמנו במחלק' רווחה של עיריה, אך כנראה שאמי לא תקדם בברכה כל שיחה של עובדי רווחה איתה ולכן לדברם: "אינם יכולים לסייע לו" דחוף ביותר, מה נותר לעשות ??????????????????? תודה מהירה !!

הכי טוב זה לבקש אישור לעובד זר מטפל/ת סיעודי (הכי נאמנים ומסורים הם הפיליפינים).

דור שלום כפי שציינתי גם בהודעה הקודמת במצב בו אמך זקוקה לתרופות אך אינה מוכנה לקחת אותם או ללכת לרופא הדרך היחידה היא להפעיל גורמי השפעה בסביבה שלה. זה יכול להיות קרובי משפחה או חברים. בנוסף אתם יכולים להתייעץ עם גורמי מקצוע בנושא. למשל פנו לקו הייעוץ של אש"ל ואולי יהיה להם רעיון מה לעשות http://www.eshelnet.org.il/he/index.php בנוסף, למחלקת הרווחה של העיריה יש בד"כ צוות שעוסק בייעוץ לקשישים ומשפחותיהם וכדאי להתייעץ גם איתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכל מי שיכול לייעץ אני לא ממש יודעת איך להתחיל ומה לשאול ומקווה לא לסבך את מה שגם ככה כבר מסובך אני בת 32 רווקה, לא עובדת ומחפשת עבודה בטירוף קרוב לשנה ללא הצלחה אין לי ביטחון ומעולם לא היה לי , דימוי עצמי נמוך מאז ומתמיד למרות שהסובבים אותי לא חשים בכך בכלל לדבריהם , חוסר נוחות עם עצמי כל הזמן , מעדיפה להיות לבד למרות שבפועל זה לא קורה, כל הזמן במן לחץ כזה שלא קשור ללחץ רגיל , לחץ תמידי שאני מנסה להגיד לעצמי להרגע וזה לא עוזר מן דריכות כזו לא נעימה שאני לא יודעת איך להיפטר ממנה אני עושה דברים כי צריך ולא כי אני באמת רוצה מהלב אני מרגישה שכל מה שאני עושה ואומרת נעשה אוטומטית כאילו שאין רגש אין לב, משהו שם לא עובד כמו שצריך, אני לא יודעת מה זה להרגיש , הרבה זמן לא היה חבר הלב חסום ונעול עם חומה או לא יודעת מה, לא בא לי לעשות כלום - אפטית לחיים אני לא מצליחה להתמקד בשום דבר, לא יודעת מה אני רוצה , לא יודעת איך לבטא את עצמי לפעמים, לא מצליחה לחשוב כמו שצריך, מרגישה כאילו אין לי מחשבות , הכל ריק מתוכן יושבת מול המחשב ובוהה, לא מצליחה לחשוב על כלום , המוח ריק ממחשבות מצד שני יש לי חברות וידידים ואני יוצאת ומבלה ומדברת ואני מרגישה אז אדם אחר אבל גם אז שאני יוצאת אני מחכה כבר לחזור לא מרוכזת בשיחה כמו שצריך ומרגישה אפטייה מוחלטת וזורמת כי צריך ולא כי אני מרגישה שאני רוצה - אני אף פעם לא ידעתי מה אני רוצה אני עושה דברים להעביר זמן מצד שני בשיחות טלפון ובצ'טים ב - NET אין לי כל בעייה ואומרת דברים שאני לא מאמינה אח"כ שייצאו ממני. וכאן בטח תגידו לי - שאני מסתתרת ואני יכולה להתבטא חופשי או קי , אז למה זה לא קורה לי בזמן אמת ??? התחלתי טיפול ומאחורי מס' פגישות נשללה אפשרות של דיכאון למרות שלי נראה שאולי באיזשהו מקום יש אותו, או לא . שוב אני לא יודעת להחליט אני מרגישה שאני חיה בסרט ואני צריכה להתעורר לחיים האמיתיים ולא יודעת איך גם בשיחות אני אומרת שאני לא מצליחה להעביר את מה שאני מרגישה מה שיוצא שאני במבוי סתום בחיים שלי ולא יודעת מה יהיה איתי סליחה על המכתב הארוך אשמח לכל תגובה

שלום גם אם לא נמצא דיכאון פורמלי מה שאת מתארת כולל קווים דיכאוניים וחרדתיים וכדאי לטפל בהיבטים הללו הן בטיפול פסיכולוגי ואולי גם ע"י תרופות נוגדות חרדה ודיכאון. לא הבנתי מדבריך האם הטיפול הפסיכולוגי ממשיך אך בתקופה כזו בהחלט כדאי הליווי המקצועי. את מתארת תקופה ארוכה מאוד של אובדן דרך. עצם היותך מובטלת יכול להשפיע בפני עצמו, אך לפי מה שאת מתארת את מזהה משהו בתוכך שגם קודם לא היה מאושר. לכן האבטלה משתלבת כנראה עם הנטייה האישית שהיתה גם קודם וקל מאוד מכאן והלאה לפתח נטייה לדיכאון וסימפטומים שונים של חרדה. אני מציע שתפני לפסיכיאטר ותנסי לקחת טיפול תרופתי. לפי התמונה שאת מתארת יתכן שתוכלי להרגיש שיפור במצב תוך זמן קצר ושווה להתייעץ על כך. כל זאת במקביל להמשך הטיפול הפסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בני בן שנה ו-7 חודשים. עד כה שעת השינה שלו הייתה בין 20:00-21:00 בערב כאשר זה נעשה על הספה בסלון מול הטלויזיה עם בקבוק ביד. בזמן האחרון הוא החל למשוך את שעת השינה לכיוון 21:30 ואפילו אתמול הלך לישון בשעה 22:30 והוא כבר מאוד עצבני ובוכה כב רמעייפות וגם אנו ההורים מתעצבנים כבר וגם כואב לי שהוא הולך לישון בבכי. איך אפשר להתמודד עם שעת השינה ולהפוך אותה לדבר קבוע ? בעלי עובד עש שעות מאוחרות,יכול להיות שהוא מחכה לו ולא יירדם עד שיגיע? תודה

שרון שלום האם הילד ישן אחר הצהריים? במידה וכן כמה זמן? לרוב בגיל של הבן שלך הצורך בשינה פוחת מעט, במידה והוא ישן בצהריים צריך להעיר אותו כעבור לא יותר משעה, למעשה היה עדיף שלא יישן כלל וכך בערב הוא ירדם בשעה המקובלת. בהחלט יתכן שהילד מחכה לאביו ולא רוצה לישון לפני שנפגש עימו ובילה עימו זמן מה. הליכה לישון איננה דבר פשוט, במיוחד לילדים קטנים. יש בה פרידה וכל פרידה מעוררת חרדה מסוימת ולכן דחית השינה הינה דבר טבעי. אם תרצו באמת להשקיע בענין תצטרכו לנסות להשכיב אותו במיטה שלו בחדר שלו ולעשות טקס כניסה לשינה, כולל סיפור וכו'. יתכן שזה ישפר את העניין וגם יעביר מסר של גבולות שאתם רוצים להציב. לבסוף, כדאי שתבדקו עם עצמכם מדוע מפריע השינה המאוחרת יותר. האם זה מפריע למהלך החיים בבית או שזה רק עקרון שילדים חייבים לישון בשעה מסוימת. עם זה רק העיקרון, הייתי ממליץ לוותר עליו ולקבל את העובדה ששעת השינה מתאחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת ה9 סובלת מפחדים זה מתבטא בכך שהיא מפחדת להיות לבד בעיקר באמבטיה ובשעות החשיכה. זה כבר נמשך כשנה. על פניו אין איזו שהיא בעיה או אירוע חריג ניתן שבעיקבותיו זה קרה. האם יש פתרון לבעיה.

יוסי שלום חרדות אינן דבר נדיר אבל כל מקרה הוא אישי וצריך להבין אותו ככזה. השאלה המרכזית עד כמה זה רחב. אם זה רק חשש להיכנס לאמבטיה בחשכה אפשר אולי להתייחס לזה כמשהו שולי, אבל יתכן שזה משפיע עליה בצורה הרבה יותר רחבה ואז כדאי לטפל בזה כדי למנוע את הסבל. לפעמים הבעיה בגלל יש חרדה איננה אירוע או משהו גלוי אלא משהו שקשור להתפתחות האישית, למצב החברתי וכדומה. ילדה בת 9 מספיק מבוגרת לשיחה בנושא. אם היא תביע עניין יש אפשרות ללכת איתה לפסיכולוג ילדים לבירור ראשוני כדי להבין מה הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הילד שלי משגע אותנו, בן 10.5, מאוד מאוד פרפקציוניסט, שואף תמיד לקבל מאה. כל דבר שהוא עושה הוא חייב להיות הראשון. כל יום כשמגיע שעת הערב,כשיורד החושך הוא מתחיל לחשוש איך הוא ירדם, יש לו פחדים וחלומות, והמחשבה הזאת שהוא לא יוכל להרדם פשוט "הורסת" אותו, חם לו, קר לו, מה לעשות? יש לציין שהילד סובל מאלרגיה, כמו כן האף שלו תמיד סתום ותמיד מתלונן למה זה קורה רק לו? לילד לא חסר שום דבר והוא לא יודע איך לא לחשוב מחשבות כאלה, ואני גם לא יודעת איך לעזור לו. אני מנסה לא לשדר לו את הלחצים היומיומיים שלי ולהיות תמיד רגועה ותמיד זמינה בשבילו. הצילו!!!

שלום נשמע שבנך סובל מהנטייה שלו לפרפקציוניזם. הדבר יכול לגרום לחץ וחרדה שמכבידים מאוד על איכות החיים. הפחדים והמחשבות הטורדניות שמציקים לו הם חלק מהתמונה הכללית הזו. אין כאן שאלה מה חסר לילד, שאיפות הן לא משהו קונקרטי אלא מרכיב פסיכולוגי. מעניין האם השאיפה הזו לשלמות מאפיינת גם אתכם ההורים או האם אפיינה אתכם בעבר. אני חושב שהיה כדאי שתפנו לפסיכולוג ילדים לקבלת הדרכת הורים כיצד להגיב ולנהוג עימו, במידת הצורך אפשר גם ליזום מפגש ישיר בין הפסיכולוג לילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשואה הרבה שנים לאדם מצליח מאוד בתחום היצירה האומנותית. תמיד הוא היה איש לא קל עם הרבה מצבי רוח וצרכים רגשיים מפליגים ותמיד העמיד את צרכיו מעל לאלה של אחרים. בשנים האחרונות העניין הקצין מאוד וכל ביטוי של ביקורת או סתם הערה כלפיו מתפתח לריב בו הוא מאשים אותי ברצח אופי או בחוסר תמיכה רגשית. ההתנצחות איתו היא בלתי אפשרית כי הוא תמיד יוצא צודק, מתנסח ומנמק גאוני הלוקח בסיבוב את הדמגוגים הגדולים ביותר. מה שמטריד אותי זה שהוא בטוח ש"מגיע לו" הכל, שכולם צריכים להתחשב בו, לקבל אותו ולתמוך בו - רגשית, כספית ובכל היבט אחר. בשורה הסופית, כשלוחצים עד הסוף, הוא שולף את טענת המפתח שלו: שמכיון שהוא יוצר בעל שליחות המטביע חותם אוניברסלי יש לו יותר ערך מאשר לאחרים ושתמיד בהסטוריה יוצרים בעלי שיעור קומה נתמכו ע"י הסביבה. בקיצור, הוא "שווה יותר" ומי שלא מוכן לקבל את זה ולנהוג בהתאם הוא מנתק מגע. מכיון שאי אפשר לנתק מגע עם משפחה הוא מעביר אותנו סדרת עינויים חינוכים עד שאנחנו מותשים, נכנעים ומוכנעים .לאחרונה הילדים "מרדו" ולא מוכנים יותר להסדר הזה ובהתאם - הוא ניתק מגע איתם. זה מאוד מטריד אותי כי לא חשבתי שזה ירחיק לכת כל כך. מה הבעיה שלו?? , לאור טענה זו מתנפצים כל נסיונותי ות כל

לא נראה לי שבעלך גם יסכים לגשת לקבל עזרה ...אולי כדאי שתפני לטיפול על מנת שתמצאי דרך ותמיכה איך להתמודד עם בעלך ועם הנוקשות שלו. חבל על הבריאות שלך...אם את רוצה באמת להמשיך לחיות עימו.

מיכאלה שלום מה שאת מתארת הוא נטייה אישיותית שכנראה קיימת שנים רבות ובדיוק כמו שאת מספרת מחריפה עם השנים. מצידו הכל בסדר, הוא מושלם, והעולם עקום. הסיכוי להביא אותו למודעות למצב או לשינוי די נמוך לפי מה שאת מתארת, למרות שתמיד יכולות להיות הפתעות, בסופו של דבר זה דורש היכרות אישית. אני חושב שהרעיון שמציעה הלוחמת בהודעה הקודמת נכון, כדאי שתפני בעצמך לטיפול פסיכולוגי כדי לראות מה את רוצה באמת. אולי מתוך הטיפול הזה יהיה אפשר גם לעשות בהמשך מפגש זוגי, לכן כדאי אולי שהמטפל יתמחה גם בטיפול זוגי. בשלב הזה זו בהחלט הבעיה שלך מהסיבה הפשוטה שהוא לא מוכן לשתף פעולה. אגב, יתכן שהוא בהחלט סובל מהמצב הקיים, אבל ההתרכזות בעצמי כנראה לא מאפשרת לו לצאת מהמלכודת ולשנות משהו במגע עם הסביבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני רוצה להתייעץ איתך בקשר לידיד שלי. הוא בן 15, נולד באנגליה. ההורים שלו גרושים, והוא גר עם אמא שלו בארץ. לפני שנה הוא נסע לאנגליה לאבא וחזר ממש שבור, כנראה בגלל שהיה לו ממש קשה עם אבא שלו, אבא שלו איים עליו, ופעם אחת הכניס לו מכות רציניות, אחרי זה הוא החליט לחזור הביתה. מאז שחזר לארץ הוא ניתק את כל הקשרים שהיו לו עם נוער בגילו. רק איתי יש לו מעט קשר. כמעט כל הזמן הוא נמצא בגבעה קטנה בישוב, ושם הוא פשוט הולך ושר בצעקות קורעות לב, שומעים אותו עד סוף הישוב. כשאני מדברת איתו הוא פתאום מתחיל לשיר, נראה שזה בלי ממש שליטה. הוא מאוד אוהב כלבים, הוא משחק איתם כאילו הם חברים שלו. הוא נושך אותם עד שממש כואב להם, ומחבק אותם ומרים אותם. הוא לא מתנהג הגיוני ורגיל. לא טוב לו פה בארץ, ולאנגליה הוא לא רוצה לחזור בגלל אבא שלו. הוא טוען שהוא יברח מפה. הוא מאוד בודד ומתוסכל מהחיים. אולי יש לך עצה איך אני יכולה לעזור לו, מה להגיד לו או לעשות בשבילו כדי להקל עליו? ולמה הוא מתנהג ככה, מה הבעיה שלו, ומה יכול לעזור לו? תודה, בהערכה, אור

אור שלום החבר שלך נמצא כנראה במצוקה רצינית והוא זקוק לעזרה מקצועית. אינני בטוח שהוא יהיה מוכן לפנות כי יתכן שהאמון שלו בבני אדם נשחק מאוד עקב האירועים האחרונים. צריך אולי לשקף לו שזה מה שקורה לו שהוא יכול להיעזר ולשנות את המצב. יתכן שיזדקק לתמיכת אימו או אדם מבוגר אחר כדי למצוא פסיכולוג מתאים ולקבל טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כל הזמן במתחים נפשיים וקשה לי כבר להתמודד עם זה. זה לא פוגע לי בתפקוד אבל זה פוגעלי באיכות החיים ומתחיל להתיש אותי ולגרום לי לדכאון. קשה לי. יש לי המון פחדים ודאגות ואני לא יודעת איך להתמודד איתם. אני בטיפול פסיכולוגי ובטיפול תרופתי ונראה שכלום לא עוזר. מה עושים? האם יש תקווה לפתרון מלא? אני רוצה לציין שכל זה כתוצאה מטראומה שעברתי וחוסר תמיכה של המשפחה מה שנחווה בעיני עד היום כבגידה איומה

את לא מציינת מתי קרתה לך הטראומה וכמה זמן את בטיפול פסיכולוגי. יכול להיות שאת פשוט צריכה לתת לטיפול ולזמן לעשות את שלו ועם המון סבלנות, רצון ומוכנות נפשית תראי גם תוצאות חיוביות. במצבים כאלה אין פיתרון מיידי מעכשיו לעכשיו. אם הטיפול כבר נמשך זמן רב, אולי תשקלי להחליף מטפל. במקביל, תנסי ליישב את הדברים עם המשפחה. יכול להיות שעקב אי הבנות נוצר מצב שהם לא מבינים מה קורה לך, איך את מרגישה כלפיהם ולא יודעים איך לעזור לך. בקיצור, דברים רעים כמו טראומה למשל, לא חולפים מעצמם. צריך המון עזרה שלך והשקעה בצורה רצינית. את חייבת באמת להחליט שאת יוצאת מהמצב הזה. שאת לא שוקעת בשחזור של מה שקרה אלא מטילה את כל יהבך על הכאן, עכשיו ומכאן איך ממשיכים קדימה והלאה. את חייבת להחליט שאת חוזרת לקחת שליטה על חייך וחוזרת למסלול. חזקי ואמצי

היי אני חושבת שמאד יכול לעזור לך מעבר לתמיכה של איש מקצוע גם להקיף עצמך בחברים תומכים. בן זוג תומך. סביבת עבודה נעימה עד כמה שניתן ואולי לשקול שיאצו, או הרפייה או כל פעילות אחרת שיכולה להרגיע אותך. אפילו ספורט או מסאגים. או הליכה בים.

פרח שלום את נמצאת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי וזה אכן הטיפול המומלץ. אני בטוח שהמטפלים שלך שמכירים אותך אישית הם כתובת יותר מתאימה ממני ללא כל היכרות עומק. אם מדובר בטראומה אפשר להתנסות בשיטת EMDR, בעיקרון אפשר לשלב אותה גם עם טיפולים קיימים. רצ"ב קישור למאמר על השיטה: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm דברים שקשורים לעבר ולמשפחה הם עמוקים בד"כ ולוקח זמן רב עד שאפשר להרגיש שינוי והקלה. את צריכה לקחת את זה בחשבון בתהליך הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבן שלי בן 6 ויש לו דיבור נשי , הליכה נשית, בפורים הוא רצה להתחפש למלכה ובכל הזדמנות הוא לובש את הבגדים של אמא ונעלי עקב. הוא מאד אוהב לרקוד ממש כמו בת. כיצד אמורים ההורים להגיב?

שלום הבעיה היא לא כל כך שלי אלא של אבא שלי. לאבא שלי יש משפחה גדולה (2 אחיות ושלושה אחים). לאחרונה אחד האחים נקלע לקשיים כלכליים. הקושי הוא לא מזה שפיטרו אותו אלא הוא אדם מאד שלו ולא השקיע הרבה בעסק שלו - אני גם זוכרת איך כשהיינו קטנים הוא חילק כספים לילדים שלו הקטנים בלי סוף ובלי חשבון. היום השוק הרבה יותר דינאמי והוא - שלא שינה את דרכי ההתנהלות שלו - מוצא את עצמו מפסיד כספים. המצב גרוע עד כדי כך שהוא נכנס לחובות שבגללן הוא כבר מתמוטט. שני הגיסים מסרבים לתמוך באדם ש"חגג" כל החיים שלו בלי לדאוג לעתיד. שני האחים הקטנים סטודנטים ולא יכולים לתמוך באח גם אם ירצו. הנטל נופל על אבא שלי בלבד ואני רואה אותו מתלבט מאד מה לעשות. מצד אחד - האח בוכה וסבתא שלי בוכה. ומצד שני הפרנסה היום לא קלה בכלל וכולם נאבקים כדי לשרוד. ועוד שאבא שלי מחזיק את שני אחיו הסטודנטים כמו שדאג להם מאז שסבא שלי נפטר לפני הרבה שנים. אני רואה שכואב לאבא שלי מאד על המצב. מצד אחד הוא יודע שבגלל החגיגות בעבר דוד שלי הגיע למצב שהגיע ויש איזושהי טענה שבאה מכולם "איפה היית כשאנחנו חסכנו ועבדנו קשה"... ומצד שני - אח זה אח מה אפשר לעשות במקרה כזה?

אנו במשפחה חובים את אותה בעיה וזו בעיה רצינית עוזרים כל הזמן אבל דע לך אן לזה סוף זה סיבך עוד 2 משפחות כי מי שבזבזן ולא אחראי בד"כ לא משתנה , אלא אם אביך יחליט שהוא עוזר בתנאי שאחיו יתן לו לעקוב אחרי כל הניהול והכסף של העסק כי אחר"כ זה בור ללא תחתית הוא חייב הדרכה צמודה לאורך כל הדרך בי בהצלחה - מקווה שעזרתי

גילי שלום מה שאפשר לעשות זה לעזור בסכום ידוע מראש שעליו גם מוותרים מראש. כלומר, גם אם מדובר בהלוואה לכאורה, צריך להשלים עם העובדה שהכסף לא בהכרח יחזור. בד"כ במצבים כאלה אי אפשר להישאר אדיש, מצד שני צריך להיות ברור לכולם שצריך לשים כאן גבולות וגבולות זה אף פעם לא דבר נעים. בכל מקרה, אין טעם להיסחף יחד איתו לתוך המערבולת, כלומר, לא כדאי להזרים כספים שאח"כ יפגעו בתשתית המשפחתית כולה. צריך להגיע להבנה איזה סוג תמיכה ניתן ובאמת יותר לדברים הבסיסיים של הקיום ולא להרפתקאות פיננסיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבעיה שלי היא לא בדיוק קשיים עם העבודה אלא עם זו שעובדת איתי. כבר יותר משנה שאנחנו עובדות ביחד ועדיין אני מוצאת את עצמי במלחמה מתמדת למרות שהמעמד שלי בחברה חזק מאד ואין לי שום חשש שמא אני אפוטר. איתי יושבת בחורה בת 22 (אני בת 26), וכמו שאני מבוגרת ממנה אני גם ותיקה ממנה - למרות שמבחינה מקצועית לה יש תעודה ולי אין. העבודה שלנו לא מקבילה בשום אופן - באותו תחום אך כל אחת בשלה. עם זה, היא מוצאת לנכון להעיר לי מה אני עושה בזמן שלי ומה סדר העדיפויות שלי בעבודה. היא מתערבת איזו משימה אשלים קודם ומה נמצא ולא נמצא אצלי במגירות ובמדפים. אם נשאלנו שאלה וענינו תשובה אחרת היא תתווכח שהתשובה שלה נכונה עד שאכנע. אם יתברר שתשובתי היא הנכונה כמובן שהדבר יתקבל בדממה דקה כאילו לא היה ויכוח. לאחרונה היא הפסיקה לענות לטלפונים ומחכה שאני אענה - אפילו שחלקם יכולים להיות מיועדים לה. לא משנה אם אני באמצע חשבון מסובך או עם הביס של הסנדוויץ בגרון - אני זו שצריכה לענות (ניסיתי להראות לה שאני עסוקה לפעמים אבל יש לה סבלנות לטלפון מצלצל והיא לא תרים אותו בשום אופן) אני אפילו לא רוצה להעיר לה כי כל הערה גוררת ויכוח וצעקות שהיא עושה עבודה מעבר למה שמצריך התפקיד שלה וכו'. פניתי לבוס שלנו כמה פעמים ואמרתי לו שאני לא מסוגלת לתפקד בלחץ שכזה. אחרי מקרים רדיקליים היא מבקשת סליחה וזה ממשיך. דרך אגב.. גם אנשים ממחלקות אחרות העירו לה. אחד מהם אף מבוגר פי שניים מאיתנו שגם הוא נפגש לא אחת בשבט לשונה. הבעיה העיקרית היא שאני מוצאת את עצמי משתנה. נהייתי אדם לוחמני ודורס - כי אני רגילה כל היום להלחם על כבודי. מצד אחד - היא עובדת מצויינת מבחינה מקצועית ולא יפטרו אותה, ומצד שני למה שאני אעזוב? יש לי תנאים מצויינים כעובדת ותיקה (6 שנים) ויש לי הטבות שאאבד ברגע שאתחיל מחדש במקום אחר. אני צריכה עזרה

יעל שלום לפי מה שאת מתארת כנראה שקונפליקטים זה לא החלק החזק שלך. את מעדיפה לעשות את שלך בצורה הטובה ביותר אבל להמנע מחיכוך לא נעים עם הזולת. אולי זה אפילו יותר קיצוני מכך, כי יתכן שאת משדרת שאפשר לדחוק אותך לפינה ושאת לא בקלות תגיבי. אני חושב שיש בפניך הזדמנות לפתור בעיה כפולה, הן במקום העבודה הנוכחי, אבל גם לעשות שינוי בעצמך שיקל עליך בעתיד בעוד הרבה מאוד מצבים דומים. הבחורה שיושבת לידך כנראה תחרותית ומזהה בך תחרות. היא מנסה לבדוק את הגבולות שלך יום יום ואת כדי לשמור על שלום בית כנראה מתגמשת. אני חושש שהבוס לא יוכל לעזור לך ואני באמת לא חושב שאת צריכה לעזוב את מקום העבודה בגלל אותה בחורה שצעירה ממך ואולי גם פחות מנוסה. תצטרכי לחשוב כיצד להחזיר מלחמה בצורה אינטליגנטית ולא מתלהמת, באופן שמצד אחד יתאים לקווי האישיות שלך אבל מצד שני ישמור על הדימוי העצמי שלך וכמובן על מקום העבודה שלך. בשורה התחתונה, ללמוד להיות אסטרטיבית, ולא רק בשביל להתמודד עם הבחורה שלידך אלא ככלי חשוב לחיים. אם זה לא הולך לבד פני לייעוץ פסיכולוגי כדי לרכוש את הכלים הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי שלום לך ד''ר קוראים לי עדי ואני רוצה להתיעץ איתך..יש לי חברה שהיא סובלת מאוד מאוד והיא פוצעת את עצמה תמיד (פגיעה פיזית) והיא כל הזמן לבד וחוששת הרבה ובוכה והיא אינה נפתחת אליי הרבה אבל אני מאוד רוצה לעזור לה אני תמיד מעודד אותה ומצחיק אותה כדי שתיפתח אליי כי אני יודע אם היא תדבר אז אני בטוח שזה יקל על הסבל שיש בתוכה ..אני תמיד מנסה לעזור לה כי היא חשובה לי מאוד ואני לא ארחם על עצמי אם יקרה לה משהו..אני גם קורא בספרי פסיכולוגיה שיש אצלי בבית כי אבא שלי הוא אח..ואני לא רוצה לספר לו ואני תמיד מנסה למצוא פתרונות כדי להוציא אותה מהמצב שבו היא נמצאת..ד''ר אני מבקש ממך שתיעץ לי איך לנהוג כלפיה כי אני רוצה להחזיר אותה למצב טבעי ללא רופאים וללא תרופות כי אני רוצה שהיא תחזור לחיים טובה בצורה רגילה וטבעית ללא תרופות ..אם תוכל בבקשה להדריך אותי איך לדבר איתה ואיך להדריך אוה ובאיזה צורה לדבר איתה..אני רוצה להדריך אותה בכדי לשקם את חייה ..ד''ר אני מאוד מבקש את עזרתך בכבוד רב עדי תודה

כל הכבוד לך על הרצון העז לעזור לחברה , אבל עזרתך איננה מספיקה. במצב שאת מתארת היא זקוקה לטיפול מקצועי של פסיכולוג ואולי פסיכיאטר. פציעה עצמית היא סימן למצוקה כל שהיא, שלא תמיד יש לה ביטוי חיצוני. אם יש לך דרך לעודד אותה או להפנות אותה חשוב שתפנה לטיפול . האם ההורים שלה מודעים למצבה? האם יש אפשרות שתפני אליהם ותספרי?

שלום לך ד''ר זה שוב עדי בבקשה תעזור לי לעזור לחברתי ביי בייי

עדי שלום אני מצטרף לקריאת כל הכבוד על רצונך לעזור ועל החברות הנאמנה שאת מפגינה. עם זאת, אני חושש שבמקרה הזה העניין הוא מעבר ליכולתך. פציעה עצמית היא סימפטום שמסמן בעיה מאוד רצינית וכאן צריך לא רק להפסיק את ההתנהגות הזו אלא לטפל בכאב הנפשי שעומד מאחוריה, סביר להניח כבר שנים רבות. נדרש כאן טיפול פסיכולוגי והדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות, מעבר לשיחות והתמיכה בחברתך, זה לעזור לה להגיע לטיפול פסיכולוגי. הדבר דורש מעורבות של הוריה או של גורם טיפולי כמו יועצת ביה"ס, פסיכולוג בית הספר, עובד סוציאלי מלשכת הרווחה וכד'. נסי לשכנע אותה לקבל טיפול ואז מצאו ביחד דרך בה תוכל לקבל את הטיפול או לפנות לפחות למפגש הראשון. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר היי חג שמח יש ילדים בגילאי 2-5 שמגיבים בבכי כאשר הם רוצים לשתות או רוצים משהו אחר

תתביישי לך!

פ שלום בכי הוא דבר טבעי בגילאים הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך אני בת 23, סובלת מדכאון כבר זמן רב ומטפלת בעצמי ע"י תרופות כארבעה חודשים, שבהם החלפתי שלושה סוגי כדורים ומינונים שונים שלהם. גם התרופה הנוכחית (אפקסור) לא משפרת את מצבי ולא עוזרת. וגם הולכת לשיחות שכרגע לא מועילות לי. אני מוצאת את עצמי ממתינה מיום ליום שיהיה יותר טוב כשכל יום כזה נראה לי אינסופי. כל בוקר אני ממשיכה לישון במקום לקום ללימודים, מגיעה ללימודים מאוחר ועוזבת מוקדם, לא מתקשרת עם אנשים, מרגישה כל כך לבד.... בכל הזדמנות אני פשוט פורצת בבכי ומרגישה שאני ממש נלחמת במחשבות שלי על מוות. זה כך כבר הרבה זמן ואני לא חושבת שאני מסוגלת להמתין עוד. אני לא יודעת מה עוד אני יכולה לעשות כדי לשמור על עצמי, כדי להרגיש יותר טוב. אני כל כך מפחדת. יש לציין שהפסיכיאטרית שלי המליצה על אשפוז ואני לא מוכנה לזה בשום אופן, פשוט נמאס לי מהכל, לא אכפת לי כבר משום דבר. אני רק רוצה להרגיש טוב וזה לא קורה כבר זמן רב מאוד. מרגישה מיואשת... בבקשה תעזור לי...

היי אני אובחנתי כסובלת מדיכאון לפני כשנה והתחלתי ליטול תרופה וטיפול פסיכולוגי. קודם כל לתרופה לוקח להתחיל להשפיע שבועיים עד ארבעה שבועות. וגם אז יש אי יציבות עדיין וזה מתחיל לאט לאט להתייצב .את אומרת שהחלפת מספר תרופות אז כנראה בגלל זה לוקח אצלך זמן עד שיתחיל להשפיע. אני רוצה להגיד לך שעד שמצב רוחי התייצב לגמרי לקח כחצי שנה וזה ללא תחלופה בכדורים. בנוסף לכך, מטרדים שאת עוברת כל יום גם יכולים לעכב את השיפור. חשוב שתעסיקי את עצמך בדברים ותנסי להסיט כמה שיותר את תשומת לבך מהדיכאון וכך הזמן יחלוף וגם תרגישי שינוי במצבי רוח. חשוב שתהיה גם בטיפול פסיכולוגי כי לפעמים נראו לנו שלא קורים שם דברים מועילים אך באמת זה לא ככה. את חייבת להתאזר בהרבה סבלנות ולהיעזר בתמיכה מצד אנשים שקרובים אליך. תחזיקי מעמד ותרגישי טוב

תודה על התמיכה

לי שלום הדיכאון היא מחלה לכל דבר, יש לה נקודת התחלה ויש לה נקודת סיום. לצערנו לוקח זמן לעיתים עד שהדיכאון חולף, אך טיפול פסיכולוגי ותרופתי במשולב יעזרו לך בסופו של דבר, נדרשת כאן הרבה מוטיבציה וסבלנות וכאן הבעיה המעגלית כי אלו חסרים דווקא בתקופות של דיכאון. אין לי הרבה טיפים ורעיונות שאני יכול להוסיף למעט לעודד אותך להמשיך בטיפול. כעת הכל נראה שחור וחסר סיכוי כי זה גם חלק מהמחלה. כאשר תצאי מהדיכאון תראי שהדברים יראו לך הרבה יותר חיוביים, וסביר להניח שבטיפול נכון זה יקרה תוך מספר שבועות. נסי לא להילחם כל הזמן במה שקורה לך, אם תוכלי לקבל את עצמך ואת הדיכאון שתוקף אותך כיום יהיה לך הרבה יותר קל וגם היציאה מהדיכאון תהיה יותר מהירה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, בני בן 22 ומאושפז כרגע בהפרעות אכילה עקב דיאטה חריפה על גבול האנורקסיה אך עיקר הבעיה היא שהוא סבל מאובססיות בגיל הבגרות (שטיפות ידיים מרובות, מקלחות עם מים רותחים, פעולות חוזרות ונשנות, רגישות הרת אסון וכן הלאה) הוא טופל בזמנו בתרופות ובשיחות ולאחר זמן מה התגייס לצבא ותיפקד מצויין לאור מה שאנחנו ההורים יודעים. לאחרונה החל בדיאטה ותוך זמן קצר ירד 22 ק"ג והוא סירב להמשיך לאכול לכן הוא אושפז הבעיה שמטרידה אותנו היא שמאז שהוא התחיל את הטיפול (שלושה שבועות) לוקח קלונקס 5 כדורים ליום + סרוקסט 2 ביום , מצבו הורע הוא חוטף התקפי חרדה , שרוי בדכאון עמוק, ומדי פעם משמיע הערות על אובדנות בנוסף לכך יש לו תופעה חדשה הוא מספר לנו שיש לו צורך לחתוך ולפגוע בעצמו (באחד הביקורים בבית ראינו שיש לו חתכים בגוף הוא עשה זאת ע"י מפתח) מאחר והוא בן 22 קשה לנו לקבל מידע מהרופאים לגבי מה קורה רק נאמר לנו שהוא מטופל וזהו אנחנו מאד חרדים ומתלבטים אם להשאיר אותו במח' להפרעת אכילה או שמא לאשפז אותו במקום אחר שיכול לתת פתרון לאובססיות המשלתטות על כל חלק בחייו אשמח לשמוע את חוות דעתך בהקדם תודה רונה - אמא מודאגת

שלום רונה, כמה שידוע לי, לפי החוק הרופאים לא יכולים למסור לכם מידע כזה או אחר בניגוד להסכמתו (אלא אם מוניתם אפוטרופוסים עליו ואז זה אחרת) . אני לא עורכת דין ואם מישהו יודע אחרת, שיגיד גם לי! עדי

רונה שלום מה שחשוב כרגע הוא שבנכם מקבל טיפול. מאחר והוא סובל מהפרעת אכילה טוב שישאר במחלקה הזו. מטבע הדברים יש שם אנשי מקצוע מיומנים מתחום בריאות הנפש שיתייחסו גם להבטים אחרים של הבעיות שלו. נשמע שבאמת יש כאן תמונה מורכבת שכוללת כמה היבטים וצריך להתייחס לכולם. אני לא חושב שאישפוז במקום אחר יתן פתרון טוב יותר ולכן במצבים כאלה עדיף לא לעשות שינויים וזעזועים. לגבי מעורבותכם בטיפול, פנו למנהל המקום ובקשו לקבל מידע על מצבו של הילד. זו זכותכם כהורים גם אם הילד בוגר. עם זאת, לאור הדברים שאת כותבת אני ממליץ לכם לא להפוך את המחלקה לאויב שלכם, זה עלול לקרות במצבים כאלו גם אם אינך חשה זאת עכשיו. המחלקה היא המקום שבו הוא יוכל לקבל עזרה ונסו למצות עזרה זו עד תום. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב ד"ר . אני בת 28 ,ואני זקוקה להתייצעות מיידית בבקשה. אני אחרי לילה ללא שינה מאחר ואני שייכת לאותה קבוצת אנשים הנוטים לפרשן כל משפט וכל מילה שאליה התכוון המעסיק ולעשות סרטים מכך וכו,,,. אני כועסת על עצמי כי יש לי פה גדול - פשוטו כמשמעו ,אולי מתוך יצר סקרנות,אולי מתוך רצון לשתף אחרים או אינני יודעת מדוע ... הסיפור הוא כזה : בתלוש משכורת הקרוב כל עובדי החברה אמורים לקבל איזושהיא תוספת לשכר וגם איזשהוא תמריץ לפני החג. הדבר לא נאמר לנו חד משמעית והשמועות על גובה התמריץ וגובה ההעלאה עשו להם כנפייים. נכנסתי לבוס באיזושהיא אמתלא ובאותה הזדמנות שאלתי אותו מה קורה באמת . הוא הבהיר לי שכן יהיו עדכונים בוודאות אולם ביקש לא לדבר על כך. שלשום נקלעתי לשיחה עם עוד שלושה עובדים בנוגע לעניין הזה ,ופשוט שאלתי מה הם יודעים על כך (כאילו שאני לא יודעת),ואז נכנס אחד מהמנהלים ששמע את השיחה והעביר את העניין לאחראי שלי . כמובן שהוא זימן אותי לשיחה וטען שהוא רואה זאת בחומרה שמדסקסים את הנושא הנ"ל.. לא יודעת איך יצאתי מזה ,אבל עושה רושם שהוא כן קיבל את הגרסה שלי. עכשיו אני נורא פוחדת שהרושם שלו עליי ישתנה ,שאני לא אקבל שום דבר , ובעיקר אני מוטרדת מכך שאני כל הזמן חייבת לבחוש בצלחת כדי לגלות מי קיבל מה ומתי. ברור לי שעליי להוריד פרופיל בזמן הקרוב ופשוט לא לדבר עם אף אחד ,אבל נראה לי שנתקלתי בבעיה הזו בכל מקום עבודה . האם יש לך איזושהיא עצה מיידית איך ממשיכים הלאה ? תודה ויום נעים דפנה

את פשוט סקרנית ורוצה לדעת הכל מכל פשוט תעבדי על עצמך לדאוג לעניניך בלבד תחפשי דברים מענינים אצלך כי לפי מה שאת אומרת את מסוג האנשים שכל היום חופרת אצל אנשים וחבל ככה גם תרגישי טוב עם עצמך בי

דפנה שלום את מייחסת את כל האירוע לסקרנות הרבה שלך ולחוסר היכולת שלך להשתלט על הדחף. רוב הסיכויים שאת מייחסת לאירוע משמעות רבה בהרבה מזו שמייחס לה הבוס שלך. המחשבות הטורדניות קשורות לביקורת העצמית שיש לך וכנראה שזו חריפה למדי. מחשבות כאלה קשורות בד"כ למצבים של לחץ וחרדה שעושים את החיים קשים יותר. במקרה הנוכחי אני מציע לך לנסות להכניס את כל העניין לפרופורציה ולהפחית בחשיבותו, אם את מסוגלת לעשות זאת. עם זאת, בהקשר הרחב יותר, אולי יש כאן משהו ששווה לטפל בו ולהיכנס אליו יותר לעומק כדי שבעתיד פחות תוטרדי מדברים שכאלה. כאן פניה לטיפול פסיכולוגי עשויה לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נתקלת בקשיים להסביר את עצמי, האם זה קשור לריכוז? איך אפשר לטפל בזה?

גלית שלום זה יכול להיות קשור לקשב וריכוז אבל גם להרבה דברים אחרים, כולל מיומנויות נרכשות של ביטוי עצמי. הבעיה שאת מתארת היא כללית מאוד וקשה לי לתת לך המלצה חד משמעית. אם תרצי תוכלי לפנות למבחנים פסיכולוגיים ולקבל אבחנה מסודרת על מקור הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי האם יכולים לחול שינויים ביוכימיים במח עם הזמן - נגיד מחשבה בגדר מטרד שעם הזמן לא מרפה מב"א והוא יותר ויותר עוסק במחשבה הזו עם הזמן, האם זה יכול לגרום לשינויים ביוכימיים במח ומח יהפוך להיות אובססיבי (כמו שבדיכאון יכול לחול שינוי ביוכימי לאחר שאדם מדוכדך הרבה זמן)? תודה

הדס שלום מחשבות לא עושות שינויים כלשהן במוח. מחשבות אובססיביות קשורות גם להיבטים ביולוגיים ולכן טוב לקחת טיפול תרופתי נוגד חרדה במקביל לטיפול פסיכולוגי כדי להפחית את עוצמת המחשבות. אגב, אף אחד לא הוכיח שגם בדיכאון יש שינויים כאלה במוח בצורה ישירה. בעיקרון כל דבר מתווך דרך המוח ושינויים קורים כל הזמן, אך לא הכיוון הבלתי הפיך שאותו את מתארת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר ושות' אני יודע שכולם פונים אליך להתייעצות אבל אני זקוק יותר להבהרה תיאורטית בעניין של טיפול. עלי להכין עבודה אקדמית על טיפול קוגניטיבי ואני מעוניין להתמקד בשימוש בפרדוקסים בטיפול. אבל, ככל שאני קורא יותר חומר, מסתבר שטכניקות אלה קשורות לגישות רבות ושונות. האם תוכל למקד אותי לאיזו גישה מתקשרות טכניקות של פרדוקסים - קוגניטיבית?, התנהגותית?, גשטלט?, לוגותרפיה? תודה

שלום גישה פרדוקסלית יכולה למעשה לבוא כחלק מגישות שונות. אני מעריך שהיא אופיינית במיוחד לגישה הקוגניטיבית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הלכתי לבקש עזרה לפי מה שרבים כאן כתבו לי ונתנו לי אנפרניל ותור לפסיכולוג לעוד חודשיים כתבתי לך שלא אכלתי 3 חודשים ועכשיו התחלתי ואני משמינה מכל דבר ואני מבולבלת ומפוחדת ואוכל זה הדבר היחיד שאני חושבת אליו הפחד להיות שוב שמנה במיוחד שסבלתי כל כך כדי להיות רזה אתמול ניסיתי את הכדור והיום לא רק שאני כן חושבת על אוכל אני גם אפטית לסביבה עוד סיבה לפחד כולם אומרים שאני סתם אוכלת ולא מרעב לשאול את עצמי למה ואני שואלת ושואלת ושואלת ואין לי תשובה (ראש דפוק) הפסיכולוגית שדיברה איתי כמה דקות אמרה לי למה את לא אוכלת חצי פרוסה עם הייתי יודעת למה אני לא מצליחה להפסיק שאני מתחילה החיים היו הרבה יותר טובים אני מבולבלת והתרופה מפחידה אותי אני בת 25 בריאה יש לי חברים אני לומדת ועובדת אני מרגישה שאני מתחילה להתרחק יש לי אח חולה נפש זה אומר משהו............. אני ממש מפחדת ממתינה לתשובה.

מצוקה, הפסיכיאטר שרשם לך את התרופה היה אמור להסביר לך מה היא אמורה לעשות ומהן תופעות הלוואי הנפוצות שלה. הבעיה עם תרופות היא, שתופעות הלוואי מופיעות בצמידות להתחלת הטיפול בעוד שאת ההשפעה החיובית שלהן מתחילים להרגיש רק לאחר מספר שבועות, ולכן צריך להתאזר בסבלנות ולא להפסיק ליטול אותן. אחרי 3 חודשים שבהם לא אכלת מספיק, הגוף זקוק להרבה השלמות תזונתיות. אני מציעה לך לפנות לדיאטנית, כדי שתוכלי לקבל תפריט שמתאים לך. זה לא עניין של "ראש דפוק", אלא של צורך פסיכולוגי. אם הצורך הזה היה כ"כ ברור ופשוט, הוא לא היה בא לידי ביטוי באמצעות האוכל. זו הדרך של הנפש שלך לאותת לך שמשהו לא תקין. ואכן, טיפול פסיכולוגי יכול להיות פתרון טוב.

שלום ההודעה שלך מעידה שאת באמת במצוקה ובמצבים כאלה צריך עזרה. לצערי הפורום הזה איננו מספיק ומתאים לצרכים שלך כעת. את זקוקה לאיש מקצוע אותו תוכלי לפגוש באופן קבוע ואף להגביר פגישות בעת מצוקה. כמה דקות של שיחה לא תספקנה. נסי לדבר עם הגורמים הטיפוליים כדי למצוא דרך סבירה לטיפול קבוע יציב וממושך. במקרה חרום או בעת צורך לשיחה אני מציע להתקשר למוקד ער"ן ולדבר עם המתנדב שנמצא שם, השירות פועל 24 ביממה. הדבר החשוב ביותר כעת היא תמיכה של חברים וקרובים וכל אדם אחר שיכול לעזור עד שהדברים יתייצבו וישתפרו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום . לפני כשלושה שבועות נפטרה חמתי ממחלת הסרטן לאחר שהיתה במצב קשה זמן רב. ילדי בני ה: 5,7 היו מאוד קשורים לסבתא ואהבו אותה מאוד. בני הבכור בן ה: 7 ילד בעל רגישות יתר ומחונן בעל הבנה טובה מאוד . בהתחלה כשסיפרתי לבני שהסבתא נפטרה הוא אמר שאם אמשיך לדבר על זה הוא יפסיק לנשום , לאחר מכן היה אמר שהוא רעב ולא רוצה לשמוע יותר וכל מיני תרוצים כאלה . השבוע שאל הילד כיצד חופרים בור למי שמת ואיך זורקים אותו פנימה ועוד שאלות נוספות על מהות המוות ומה קורה לאחר מכן . הסברנו לו על גן עדן ושזה מקום טוב היות וסבתא מאוד סבלה . הילדים רוצים ללכת לבית הקברות לראות איפה סבתא נקברה ואני חושבת לקחת אותם אחרי סיום ה: "30 " האם זה בסדר לקחת ילדים בגיל כה צעיר ? נ.ב. הילדה מתמודדת טוב יותר ואומרת שהיא חייבת להיות שמחה היות וזה מה שסבתא היתה רוצה . (הסבר שקיבלה מהגננת) .

ליאת שלום ההסבר לילדים צריך להיות ישיר ופשוט עד כמה שניתן. ההסבר הנפוץ לילדים הוא שסבתא הלכה לשמים, שרק אנשים מבוגרים מתים, ההבנה שכעת היא לא סובלת ושהלכה לגן העדן. אצל ילדים הקושי העיקרי בד"כ הוא חרדה שנוצרת בהקשר של דאגה להורים או אפילו לעצמם, למשל כשהולכים לישון. אי אפשר ולא רצוי לברוח מההסבר אך צריך לקחת בחשבון שמאחר וגם מבוגרים מתקשים לקלוט את נושא המוות, לילדים זה קשה אף יותר. אישית, אני לא בטוח אם כדאי לקחת את הילדים לבית הקברות, אבל אין בנושא עמדה חד משמעית שתופסת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ל דוקטור. אני כותב שורות אלו בזמן מצוקה נפשית קשה.לפני כ 8 חודשים לערך בזמן טיול ב ניו זילנד עברתי התקף חרדה קשה בזצן ש טיילתי לבד על אחד ה איים.אני לא אדם ש נוטל סמים או נטל אי פעם- ךמרות שבאותה תקופה לא ישנתי טוב ובאופן סדיר ו שתיתי לא מעט כדרכם של בני גילי בטיול אחרי צבא.חשזרתי לארץ ו טסתי שוב - הפעם לדרום אמריקה עוד במטוס תקפה אותי חרדה פעם נוספת- מלווה במעין תחושת ניתוק מן ה מציאות- כאילו אני מתבונן בסרט ו לא חי אותו באמת מיד חשבתי כי אני מאבד את שפיותי- ו נלחצתי מאוד.לאורך ה טיול בדרום אמריקה המשכתי לחוות התקפי ניתוק מסוג זה אינני הוזה או משהו מסוג זה- זה פשוט ש משהו בתמונה נראה לפתע לא שייך אלי או משהו דומה. חשוב לציין כי אני אדם ש סובל מדימוי עצמי ירוד לאין שיעור-חשבתי כי יתכן ו זה קשור לעניין רופא ה משפחה שלי טוען כי בזמן המקרים סבלתי ממחלת הנשיקה ן מכך נגרמו ההרגשות של המןזרות בתפיסה ה ויזואלית.החדות ו תחושת ה ניתוק ממשיכים לתקוף אותי גם בארץ- אני חושש כל הזמן שמא יש לי סכיזןפרניה ו מפחד ש אולי אני מין מטורף בפוטנציה שיום אחד ישתגע ו יפגע באנשים.רק ה מחשבה על כך משתקת אותי מפחד.אני רוצה לציין ש חלק התחושת ה ניתוק מלווה במעיין תחושת זרות לעצמי ולאנשים ה סובבים אותי.אנא עזור לי- אנימרגיש ךאט ךאט כי אני מפסיד בקרב למרות ש אני מטופל אצל פסיכולוג.אני כותב לך כרגע בזמן שנאי מרגיש לחץ ן חרדה. אני צחנן בפניך אם תוכל לחוות דעתך על מקרה מאחר ו אני ממשיך לחשוש שיום אחד אגמור במחלקה סגורה

רונן שלום אני מצרף קישור למאמר על חרדה. כפי שתראה הסימפטומים שאתה מתאר בהחלט מתאימים לתמונה של חרדה. עם זאת, אתה נמצא בטיפול והדרך הנכונה להבין במה בדיוק מדובר הוא דרך ההיכרות האישית שיכולה לקחת בחשבון את כל ההיבטים של הבעיה. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני שלושה חודשים אחרי לידה ומאז הלידה חשה תסכול במערכת הזוגית שלי. בעלי נוהג לאונן במקלחת ואתמול ראיתי אותו עושה זאת. הדבר פגע בי מאוד, שכן לי הוא אומר שהוא עייף או שאין לו חשק, בזמן שהוא פורק את אונו לבד. יש לציין שאני מטפחת את עצמי מאוד ונראית מושכת לכל הדעות. אז מה גורם לו להעדיף זאת עליי? אני פגועה ומתוסכלת. והוא (שיודע שראיתי אותו) מרגיש מבוכה ורוצה לעבור לסדר היום. אני לא מסוגלת, אני מרגישה מרומה וזה פוגע בביטחוני העצמי. מה לעשות???

עמית שלום התקופה המיידית לאחר הלידה מזמינה לעיתים קשיים במערכת הזוגית. אני מציע לך לנסות לא להיפגע מהאירוע הספציפי אליו נקלעתם ולנסות לדבר על הדברים בצורה גלויה וישירה. שתפי את בעלך בתחושות שאת כותבת עליהן כאן בפורום. הלידה והתינוק החדש גורמים לא פעם לשינוי שיווי המשקל בבית. ההורים לא תמיד מודעים לתהליכים המתרחשים אלא כעבור זמן ודרך אירועים כמו אלו שאת מתארת. זה הזמן לדבר על הדברים ולא לתת לעניין להתדרדר ולהאיב על מערכת היחסים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דעתי כאישה למה את נכנסת למקלחת בהפתעה ? תני לו פרטיות ? תדפקי בדלת עם כל הכבוד ואת לא צריכה בכלל להפגע זה לא אומר שהוא לא רוצה אותך 2. אחרי לידה אנו מאוד רגישות וצריכות תשומת לב מרובה לכן לדעתי דברי איתו מה את מרגישה ואל תחששי לומר לו שאת זקוקה לו מנסיון ולתמיכה שלו , יכול להיות שהוא היה בלידה ועובר איזה משבר גם לכן דברו בניכם על ההרגשה שלכם ותראי שהזמן יעשה את שלו בי

שלום לך ד''ר אורן אני חושב שאתה זוכר אותי..אני כתבתי פה הודעה לפני כמה ימים על חברה שעזבה אותי לטובת מישהו אחר ושאני לא יודע מה לעשות...טוב אז דוקתור אני דיברתי עם אנשים כפי שאתה יעצת לי אבל אחרי שאני דיברתי עם אנשים אלה אז אני חושב שהם צודקים כשהם אומרים לי לשכוח את מה שקרה אבל ד''ר ביני ובין עצמי אני לא יודע מה לעשות אני לא יודע מה לחשוב...כל מה שאני רוצה שהיא ואני נחזור לדבר יחד כי אני אוהב אותה ד''ר אוהב אותה ...אני אוהב אותה מאשר את עצמי..בלילה אני מתפלל למענה מקווה שאצלה הכל טוב...בלילה אני גם מתפלל שהיא מצאה את האדם שיאהב אותה ויכבד אותה ואז אני מתחיל לבכות כי אני רוצה שזה יהיה אני שיאהב אותה ויכבד אותה..ד''ר אני עשיתי כפ שאמרת לי וזה לא הלך לי ..לפעמים אני אומר לעצמי את הלב שלי נתתי לה וזה לא הלך..אני אפילו לא חושב על בחורות אחרות..אני לא נכנס לצ'טים כדי לדבר עם בחורות אחרות וכל רצוני לדבר איתה.. ד''ר אני נואש אני לא יודע מה לחשוב הפחד התחיל לבוא אליי בהבזקים ובכל הבזק שהוא בא אני עומד חסר אונים נהיה כמו בול עץ בא לי לבכות..אולי הכל יעבור אמרתי לעצמי אבל זה לא עוזב אותי כל הרגש שלי אליה ד''ר בבקשה תייעץ לי תודה

הייי ד"ר אני כותבת לך כי אני לא יודעת למי לפנות...אני יש לי בעיות משפחתיות ובעיות בבית-הספר וגם עם מי שאני אוהבת..ואני לא מצליחה לעשות כלום אני כל הזמן מנסה להיות לבד כדי להתרחק מהבעיות שלי וכשאני לבד אז אני כל הזמן חושבת עלא הבעיות האלה ואז אני בוכה..ולא עושה כלום..ואין מה לעשות כדי לפתור אותן...ואני לא יכולה לספר לאף אחד אפילו לשני הבחורים הכי אהובים עליי כי יש לי בעיות גם עם כל אחד מהם...אני מספרת לך את הספור הזה ואני לא יודעת אם זה בתחום העבוה שלך אבל כשאני כותבת אז אני רגועה קצת..אבל באמת ד"ר אני ביום רק יושנת 3 או 2 שעות לא יותר ואני יש לי מתחת לעין משהו שחור ואמרו לי שזה נמצא בגלל שאני לא יושנת שעות מספיקות לגוף שליי..אבל אני לא מצליחה לישון ולא מצליחה לחיות בחיים כאללהה...חיים מאוד קשים..ואני אין לי כוח לדברים קשים..ואני גם רוצה לספר לך שאני יש לי בעיה שאני אוהבת להעניש את עצמי ואני לפעמים כשאני בוכה אז אני מביאה סכין ומתחילה לכתוב על הגוף שלי וזה באמת אנו כואב..אני כותבת רק במקומות שאף אחד אנו רואה אותם(רק אני) ואז כל הגוף שלי מתמלא בדם ואני לא יודעת מה לעשות..אבל זה הוא הדבר היחיד שמרגיע אותי........באמת ד"ר תעזור ליי...אתה התקווה היחידה שנותרה לי..ואני סומכת עליייייךך ועל אלוהייייייים..ואני מחכה לתשובה שלך..ואני מקווה שזה יהיה בקרוב.. תודה טלי

הייי ד"ר אני כותבת לך כי אני לא יודעת למי לפנות...אני יש לי בעיות משפחתיות ובעיות בבית-הספר וגם עם מי שאני אוהבת..ואני לא מצליחה לעשות כלום אני כל הזמן מנסה להיות לבד כדי להתרחק מהבעיות שלי וכשאני לבד אז אני כל הזמן חושבת עלא הבעיות האלה ואז אני בוכה..ולא עושה כלום..ואין מה לעשות כדי לפתור אותן...ואני לא יכולה לספר לאף אחד אפילו לשני הבחורים הכי אהובים עליי כי יש לי בעיות גם עם כל אחד מהם...אני מספרת לך את הספור הזה ואני לא יודעת אם זה בתחום העבוה שלך אבל כשאני כותבת אז אני רגועה קצת..אבל באמת ד"ר אני ביום רק יושנת 3 או 2 שעות לא יותר ואני יש לי מתחת לעין משהו שחור ואמרו לי שזה נמצא בגלל שאני לא יושנת שעות מספיקות לגוף שליי..אבל אני לא מצליחה לישון ולא מצליחה לחיות בחיים כאללהה...חיים מאוד קשים..ואני אין לי כוח לדברים קשים..ואני גם רוצה לספר לך שאני יש לי בעיה שאני אוהבת להעניש את עצמי ואני לפעמים כשאני בוכה אז אני מביאה סכין ומתחילה לכתוב על הגוף שלי וזה באמת אנו כואב..אני כותבת רק במקומות שאף אחד אנו רואה אותם(רק אני) ואז כל הגוף שלי מתמלא בדם ואני לא יודעת מה לעשות..אבל זה הוא הדבר היחיד שמרגיע אותי........באמת ד"ר תעזור ליי...אתה התקווה היחידה שנותרה לי..ואני סומכת עליייייךך ועל אלוהייייייים..ואני מחכה לתשובה שלך..ואני מקווה שזה יהיה בקרוב.. תודה טלי

טלי שלום מה שאת מספרת מצביע על כך שאת במצב לא טוב וזקוקה לעזרה. נטייתך לפציעה עצמית היא סוג של תגובה לסבל נפשי שחווית בעבר וגם כיום. הכאב של הגוף מחפה לכאורה על הכאב הנפשי. יש בתוכך כנראה הרבה דיכאון וחרדה וכל אלו משבשים את החיים שלך. את זקוקה לטיפול פסיכולוגי שילווה אותך לתקופה ממושכת ודרכו תוכלי הן להתייעץ לגבי הקשרים החברתיים שלך ובוודאי על דברים חשובים אחרים. תזדקקי לעזרת אדם מבוגר כדי להגיע לטיפול. הכי טוב לפנות להוריך, אבל אם יש קושי בכך נסי לשוחח עם יועצת בית הספר ואולי דרכה עם פסיכולוג בית הספר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האהבה איננה יכולה לחלוף במהירות כזו. אתה אוהב עדיין את בת זוגתך והמחשבות שמציפות אותך הן טבעיות. עם כל הקושי שבדבר תצטרך לתת לזמן לעשות את שלו, הן אם אתה רוצה לתת הזדמנות נוספת לקשר והן אם כדי לשכוח אותו ולהמשיך הלאה. אם אתה מרגיש שהעניין משבש את חייך תוכל לנסות לבקש מרופא המשפחה תרופה להרגעה לזמנים קשים. אי אפשר לקצר את התהליך, זה יקח או כמה שבועות עד שהעניין יציק פחות ואולי חודשים עד שתוכל להמשיך הלאה לקשר חדש. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי שאלה נתנו לי היום כדור פעם ראשונה בחיי ששמו אנאפרניל הייתי רוצה לדעת מה אתם חושבים על הכדור הזה אני במצוקה וחרדה בגלל דיאטה שעברתי ועוד בעיות שהיו קודם ואני לא מצליחה להבין את הבעיה האמתית עד לפגישה עם פסיכולוג נתנו לי אותה

http://www.doctors.co.il/forums/list.php?f=385

שלום אנא פני לאחד הפורומים הרפואיים בנושא תרופות. הייעוץ בפורום זה בנושאי פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום את האמת אני דיפדפתי המון בפורמים פה ולא מצאתי אף אחד שמדבר על בעיות של שינה ..וגם אני מרגשה שהבעיה שלי גם קשורה לפסיכולוגיה או מהשהוא כזה ..הבעיה שי בקיצור קצת מוזרה אבל אני אסביר אותה .. מה שקורה לי זה שביום ואני מאאד עייפה ורוצה לישון אני לא מצליחה לישון ..זאת לא הבעיה כי זה קורה להמון אנשים ..אבל אצלי זה שונה .. לפי הידוע לי אפשר להבחין בין 2 מצבים והם שינה או ערנות ..והמעבר ביניהם הוא שקובע אם אנחנו יושנים או ערים ..אבל אני יש לי עוד מצב שבו אני ממש לא יודעת אם אני יושנת או ערה באותו זמן ..אני נהיית באמצע חלום ..ולא משנה אם זה חלום מתוק או סיוט ..אני נתקעת במשהוא בחלום ..כמו למשל נשיכת כלב ..אני מיד נכנסת למצב שאני לא יכולה להבחין אם אני יושנת או ערה אני נכנסת למצב שבו אני מרגישה את הנשיכה ומרגישה שאני בחלום אבל גם רואה כל מה שמתרחש סביבי ..ומיד מרגישה בשיתוק מלא בכל הגוף ..ואת זה אני מרגישה ממש שניות ..אבל שניות ארוכות כך שאני מרגישה שרוצה לצרוח ולצאת ממצב זה אבל אני לא יכולה ..בפעם האחרונה שאני זוכרת ...רציתי לצרוח וכן הצלחתי בסוף אבל האנשים סביבי לא הרגישיו שצרחתי אבל אני כן ... בזמן זה אני מאאד רוצה לצאת מהר ממנו ולקום משינה אבל לא מצליחה ..והכי גרוע שאני מרגישה שיש משהוא מתוכי יוצא ..או אפשר להסביר את זה כמו שאני לובשת משהוא שממש תואם לי או מודבק בי והוא כרגע יוצא וקורע אותי בזמן שהוא יוצא ..אני לא יודעת ..לפעמים אני אומרת שזה הנשמה שלי רוצה לצאת או משהוא כזה .. דבר זה קרה לי כ-5 פעמים בשנה האחרונה ..אני לא יודעת אם זה קשור לעייפות או לא או מה הסיבה לזה ..אני ממש לא מבינה מה קורה לי ..ואני מבקשת עזרה מכם ..הלוואי שזה היה מובן ..תודה

ריטה שלום יש כמה אפשרויות לחווית השינה שלך. כיוון אחד הוא פסיכולוגי, סוג של סיוט שהוא חלק מחלום רגיל. אפשרות אחרת היא סוג של הפרעה בשינה שגורמת למצבים מוזרים שאינך יכולה עד הסוף להבין אותם בגלל שהם קורים בזמן שאינך מודעת למה שקורה לך, בשינה. הדרך הפשוטה לבדוק זאת היא לפנות למעבדת שינה ולעבור לילה תחת ביקורת מסודרת. אם את מבינה מדוע מתעוררים סיוטים תוכלי לפנות תחילה או במקביל לנתיב הפסיכולוגי ולברר את ההיבט הנפשי של הדבר. חלומות הם סוג של מברק שמגיע מהנפש ומספר משהו עליך. עם זאת, לפעמים גורמים פיזיולוגיים משבשים משהו בשינה ואז צריך לטפל דווקא בהפרעה השינה הפיזיולוגית ולא בחלק הפסיכולוגי. ייעוץ ראשוני במעבדת השינה יוכל לתת לך את הנתיב הנכון. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר אורן שלום. בתי בת שנה וארבע נמצאת רוב הזמן עם מטפלת בביתי.לאחרונה התחיל אצלה דפוס של הרבצות והכאות סתם כך ללא סיבה לכל הסובבים אותה(ואפילו אותי ואת בעלי). 1.הייתי שמחה לדעת אם זה שלב התפתחותי ולהעלים עין(אני כל הזמן מעירה לה ולפעמים לא מתאפקת ומרימה את הקול). 2.אשמח אם תעזור לי כיצד עלי להגיב ולטפל בבעיה(חשוב לי מאוד לציין כי אני שוללת לחלוטין שאולי היא למדה את זה מהמטפלת או מאיתנו-כי זה לא קורה בוודאות!) ממש ממש תודה מראש

דנית שלום אין להתעלם מהתנהגות כזו. עם זאת, במידה והרמת קול אינה מפסיקה זאת כדאי לשקול אפשרויות אחרות. בשלב ראשון הייתי מנסה לכתוב יומן מעקב במשך כעשרה ימים בו בכל פעם שהתנהגות כזו מתרחשת תכתבו ביומן את השעה ביום שזה קורה ומה התרחש בדקות שקדמו לכך. בד"כ יש הסבר להתנהגות הזו וכדאי למצוא ולהבין את שורש הענין. אחרי כן יהיה יותר קל להתמודד ולהגיב כראוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 27 נשואה ללא ילדים. לבן זוגי ישנה תופעה שמדאיגה אותי - הוא מביע רצון אמיתח להתאבדות. תחילה הייתי משוכנעת כי מדובר בצורת דיבור, אך לאחרונה אני ממש חוששת לו. הוא אינו מוכן בשום אופן לדבר עם פסיכולוג ולועג לי על הצעתי. בנוסף הוא נראה עצוב מאוד. אותה תופעה היתה לו לפני כמה שנים והוא התגבר עליה לבד. אינני יודעת מה לעשות ואיך לעזור לו. אני לא לוחצת עליו שידבר בכדי לא להרגיזו. אני שם בשבילו והוא יודע זאת, אך האם ישנה דרך נוספת לעזור לו??????? תודה

נעמה שלום הענין נשמע מדאיג ודורש טיפול. יתכן שהוא נמצא בדיכאון והדבר דורש טיפול לא רק פסיכולוגי אלא גם תרופתי. תוכלי להגיע דרך רשימה המאמרים בראש העמוד למאמר מקיף על דיכאון כולל אבחון עצמי. במידה ובעלך אינו מקשיב לך כדאי אולי לשוחח עם הוריו או אם מישהו אחר שעשוי להשפיע עליו לפנות לקבל עזרה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ואם כל הנ"ל לא עוזר תתקשרי לפסיכיאטר המחוזי כדי לבדוק מה בעניין של אישפוז כפוי.

יש לי ילד בן 3 וחצי, חביב עירני וחברותי. אבל בכל פעם שהוא קצת עייף, נבוך או מבולבל הוא עם שתי אצבעות בפה ויד על הבולבול. כך הוא גם נרדם, הולך, רואה טלוויזיה ועוד. לפני שהורדנו לו את החיתול הוא התעקש שיד אחת תנגע בבטן מתחת לבגדים. הוא לא השתשמש במוצץ מרצונו מגיל מספר חודשים. הילד ינק עד גיל שנה. האם זוהי תופעה תקינה ? מתיי זה אמור לעבור ?

שלום התייחסות ילדים בגיל הצעיר למגע באיברים אינטימיים שונה מזו של מבוגרים, במידה וזה מפריע לכם הסבירו לילד שכאשר הוא לבד הוא יכול לגעת היכן שהוא רוצה אבל בחברה של אנשים זה לא מקובל. תוכלו להזיז את ידו בעדינות לנקודה אחרת באזור הבטן או הרגל. אין טעם לערוך מלחמה בנושא אבל אפשר לנסות לשנות את ההרגל. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך ושאלה נוספת באותו עניין. האם התנהגות זו יכולה להצביע על בעייה נפשית כלשהי ? כגון חרדה , מועקה , מחסור בתשומת לב ?

שלום אני ערן , בן 20 יש לי בעיה ... אני כל הזמן משקר באופן כרוני !!!! יש לי בעית זהות ואני פשוט מאמין שאני בן אדם אחר לפעמים ... יש חלק מהאנשים שמכירים אותי בתור א ואנשים אחרים שמכירים אותי בתור אדם אחר לגמרי ... גם מבחינת שם וגם זהות ... עדה ... ומקום מגורים ... אני לא חושב שיש לי סכיזופרניה או בעיית פיצול אישיות ... כי אני יודע טוב מאוד להבדיל בין שתי האישיות ויודע מתי מה ולמה... מה ההתרשמות הראשונית ? תודה, ערן

ערן שלום קשה לתת לך תשובה מדוע זה קורה אבל אין ספק שזה מייצג קושי שלך עם עצמך. התופעה יכולה לבוא לביטוי בדרכים שונות אבל אני מקבל את התחושה שלך שזה קשור לבעית זהות ואולי לדברים שחווית בעבר בהיסטוריה האישית שלך. אם ברצונך באמת לשנות את המצב כדאי שתפנה לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית. קח בחשבון שזה תהליך ממושך של חודשים רבים ואולי שנים, אבל צריך להתחיל היכן ומתישהו, וככל שמוקדם יותר כך עדיף. בברכה ד"ר אורן קפלן

אריאל שלום אם תפרט קצת אולי אפשר יהיה להתייחס לשאלתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, אני חושבת שאני קצת בדכאון. וכן, הסתכלתי במה שכתבת על סימנים לדכאון בגיל ההתבגרות וזה די מצחיק שכמעט כל הדברים התאימו לי... והמוזיקה שלי לא אנרכיסטית היא פשוט אמממ אמממ קצת צעקנית ונגד חוקים.. בכל מקרה, מקווה שיהיה טוב... מחר יום חדש! :)

שלום מאחר וזיהית את הסימפטומים השונים של הדיכאון אולי כדאי בכל זאת לפנות לטיפול ולנסות לשפר את איכות החיים. מדוע להמשיך ולסבול? בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני לא יודעת עם אני במקום הנכון או לא אבל יש לי בעיה ואני ממש רוצה לדעת מה לעשות מגיל צעיר אני כל הזמן בדיאטות והרגשה של חוסר אהבה לעצמי וכן אני הייתי שמנה לא דמינתי הייתי גם 90 קילו. עברתי את כל מה שיש בשוק כולל חדר כושר וכלום. היום אחרי שאכלתי במשך 4 חודשים 300 קלוריות הגשמתי פחות או יותר את החלום (הורדתי 26) ואני די רזה ודי אוהבת את עצמי רק ש...... נתנו לי תפריט של דיאטה שמורכב מ1200 קלוריות ואני משמינה (כבר 4 קילו)ושונת את עצמי הבעיה שאני יכולה לא לאכול אבל אני לא יכולה לאכול קצת אני כועסת על עצמי רע לי עם עצמי ועדין אוכלת (חשוב לציין שאני לא אוכלת רק מרעב אלא יש לי בראש משהוא שדוחף לא מובן ואני לא מצליחה לגבור אליו) אני לא יוצאת אני לא ממש לומדת כל מה שיש לי בראש זה אוכל אני מתרחקת מחברים שלי ולא מצליחה לא לאכול (אני ממש אוהבת לאכול) החרדה וההרגשה שלי כלפי עצמי כלפי הגוף שלי מתרידות אותי יום יום שעה שעה אני לא אוהבת את עצמי לא שלמה עם עצמי רע לי ואין לי כסף לפסיכולוג אני גם לא יודעת עם זה מה שאני אמורה לעשות אני במשבר ולפני שבירה וממש רוצה לדעת עם יש לי למי ללכת במיוחד בגלל בעית תקציב ואני מרגישה שהסוף השבירה ממש קרוב ניסתי להקיא אבל לא הצלחתי לא לאכול גם לא אני ממש כבר לא יודעת מה לעשות ודיאטיקנית לא עוזרת לי כי הם רק עובדים במה לאכול אך מתי כמה ואת כל זה אני יודעת אני רק לא יודעת מה הבעיה שלי הצילו !!!!!!!

היי רונית, אני הייתי פונה דרך קופת החולים לרופאת המשפחה ומבקשת טיפול עם מישהו שמתמחה בעיקר עם בעיות שכאלו, התשלום הוא בטח סמלי, ונראה שאת יודעת שזה מה שאת צריכה - לפי מה שכתבת. את צריכה להיות בטיפול, במעקב, ולטפל בעצמך והכל יהיה בסדר. אפשר גם דרך העיריה לבקש לקבל טיפול שגם הוא בתשלום סימלי. בהצלחה ותרגישי טוב

רונית שלום השמנה ואכילה בכלל הינם בד"כ תוצרים פסיכולוגיים. מעט מאוד אנשים משמינים מאוכל שהם אוכלים רק לצורך הקיום הפיזיולוגי. האוכל מגיל מאוד צעיר הוא נתיב לשחרור לחצים, להרגעה נפשית (ראי כיצד תינוק צעיר מגיב לאוכל). לכן הדרך היחידה לשמור על המשקל לאורך זמן ולא לשבת על נדנדה שעולה ויורדת והורסת את הגוף היא להבין את מקורות ההשמנה הפסיכולוגיים ולטפל בהם, הן באמצעות טיפול פסיכולוגי, אולי באמצעות תרופות נוגדות חרדה שעשויות לתרום וכמובן בפיתוח מודעות עצמית. זו דרך לא קלה והיא לוקחת חודשים ארוכים אם לא שנים. אני מציע לכן להפוך את קריאת העזרה שלך (הצילו) שמתייחסת לרגע הנוכחי וליום הנוכחי למחשבה מסוג אחר לגמרי שלוקחת את העניין לטווח הארוך. בטווח הזה הסיכוי שתמשיכי לחיות על 1200 קלוריות ליום נראה קלוש למדי, מזמין פיתוח הפרעת אכילה חמורה, מצוקה נפשית ובסופו של דבר השמנה מתסכלת. רזית יפה, זה טוב, תהני מכך אבל כעת תעברי לשיטות לריצה למרחקים ארוכים. יתכן שקבוצת תמיכה תעזור לך, יש כאלו במספר מסגרות כולל שומרי משקל. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

למה זה כל כך קשה, למה??? אני עושה את כל המאמצים כדי להתגבר על דיכאון אבל למה זה כל כך קשה ואני פשוט לפעמים מרגישה שכבר אין לי כוחות לכל זה. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי כבר שנה ומס' חודשים ולמרות שיש התקדמות במצבי, נראה שאני עוד רחוקה מחיים יציבים ולמען האמת אני חושבת שזה כבר לא יגיע. אולי אני מצפה ליותר מדי יחסית למצבי למרות שהמטפלים שלי לא חושבים ככה ואולי אני פשוט דכאונית מדי בשביל לעשות משהו עם החיים שלי. ולמרות שנראה שאני עושה את כל המאמצים בשביל לשפר את המצב, כל פעם שמצבי באמת משתפר אני איך שהוא מחבלת בו כי אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם המצב הטוב הזה ואז אני גורמת לעצמי לחזור למצב העגום, לבור העמוק הזה ששם יותר גרוע מאשר במצב הטוב יחסית ואני כבר לא יודעת מה יותר טוב - להיות מדוכאת או להיות במצב טוב אבל ללא יכולת להשיג את כל הדברים שהייתי רוצה להשיג? אני מתייסרת לא פעם באותה שאלה האם אני עוד יכולה להשיג חיים נורמטיביים ואני מתכוונת עבודה מכובדת, להתחתן ולהביא ילדים. יש לי חבר חדש שאוהב אותי אבל לא יודע מה עובר עליי ואני מרגישה רגשות אשם שאני לא מספרת לו על העבר שלי (וההווה שלי) ואני כמעט בטוחה שכשאני אני אספר לו הוא ירצה להיפרד ויותר גרוע מכך שאני מצדיקה אותו כי אני מרגישה שאני מסבכת אותו בחיים מאוד מורכבים. אני לא מצליחה להיפתח אליו אפילו בדברים אחרים כי אני כל הזמן חיה בתחושה שהקשר הזה הולך להסתיים כי באיזשהו שלב אני אספר לו על הדיכאון שלי ואז הוא ירצה להיפרד (וסביר להניח שבצדק) ולכן אני הרבה פעמים עוצרת את עצמי מלהגיד לו שאני אוהבת אותו למרות שאני אוהבת אותו. אני לא פעם חושבת שזאת תהיה קלות דעת להביא ילדים לעולם הזה אחרי מה שאני עוברת כי סביר להניח שהם ייפגעו בצורה כלשהי מאמא דכאונית (אם ביולוגית ואם בצורת החינוך) ואח"כ הם יסבלו ויעברו את מה שאני עוברת ויאשימו אותי (כמו שאני לפעמים אני מאשימה את אמא שלי כי נראה שיש לנו נטיה במשפחה לדכאון - בין אם ביולוגית ובין אם קוגניטיבית) ואני לא אוכל לעמוד בהאשמות האלה כי אסכים עימם. אני פוחדת שלא אהיה אמא טובה. פוחדת מדיכאון לאחר לידה. ועוד לפני שאני אהפוך לאמא, אני לא מצליחה לעשות משהו רציני עם החיים שלי. נכון ,אני לומדת באוניברסיטה ואני לקראת סיום התואר אבל אני מרגישה שכל התואר לא שווה כלום כי לא למדתי בו כמו שצריך, תמיד הייתי מוטרדת, הציונים שלי לא יודע מה בגלל תנודות במצבי רוח ואני מרגישה שחסר לי הרבה ידע.ולפעמים אני פשוט מרגישה שאין לי כוחות להשקיע בעשית קריירה ובכלל כל הדברים שעשיתי עד כה בחיי הם תוצאה של פשרה ולא באמת דברים שרציתי לעשות. ולאחרונה אינטואיציות שלי לא מאותתות על דברים טובים (אני חושבת שניחנתי באינטואיציה טובה) וזה עוד יותר מלחיץ אותי - אני פשוט מרגישה ששום דבר טוב לא ייצא לי מהחיים האלה. אני פשוט הגעתי לשלב שאני אני צריכה איזשהו ערבון לכך שיהיה בסדר ואני יודעת שזה לא מציאותי כי אף אחד לא יכול לדעת מה יהיה. קשה לי , כל כך קשה שאני שלפעמים אני לא יודעת איך להמשיך. אני חושבת שלחלות במחלה נפשית זה דבר הכי קשה שיכול להיות כי נדמה לי שאנשים שחולים במחלות פיסיולוגיות קשות יש להם את ראש שבעזרתו הם יכולים להתגבר על המצוקה שלהם ומי שלוקה בנפשו, מה נשאר לו? אז זהו זה בקצרה...

נטלי שלום הדיכאון גורם לאובדן הטעם וההנאה מדברים שבמצבים אחרים היו בוודאי גורמים לך אושר. המשך הטיפול הן ברמה הפסיכולוגית והן התרופתית ונסיון לשמור על קשרים חברתיים ותמיכה משפחתית הם הדרך לשינוי. אני מעריך שכמו שאת כותבת כאן מדי פעם את משוחחת עם קרובים, חברים ומטפלים על הדברים הללו וזה באמת טוב, לפחות לעת עתה עד שתחושי שיפור במצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי נטלי אם בא לך לפרוק לעיתים יותר קרובות, ככה סתם, יש אתר מעולה - ישראבלוג - בעברית שאת יכולה לפתוח בו דף ולחלוק עם העולם את כל שבא לך. כדאי לך לנסות, זה משחרר לחצים לפחות באותו רגע, בלי קשר לטיפול שצריך להמשיך וכל זה. תהני

ד"ר קפלן שלום, שמי אלה , בת 43, נשואה + 3 ילדים (22, 18, 10 ). לפני כ-4 שנים עשיתי הפלה יזומה (חודשיים לפני עברתי ניתוח להוצאת מיומות). גם אז כשעשיתי לא הייתי שלמה עם זה, אבל מכיוון שלא הייתי בטוחה בעצמי, גם בגלל שהייתי אחרי ניתוח, גם בגלל שבעלי לא רצה בכלל וגם בגלל שהבן שלי אמו היה להתגייס באותה תקופה, החלטתי לעשות. בשנה האחרונה אני לא מפסיקה לחשוב על מה שעשיתי ושלא הייתי צריכה לעשות ואני רק מתייסרת. המחשבה הזאת לא נותנת לי מנוח ביום ובלילה . לפני 3 שנים אבי נפטר. הפרידה ממנו לא היתה קלה בגלל כעסים שהצטברו והשנה הראשונה היתה מאוד קשה. אבל איכשהו התגברתי. ואח"כ הבן הגדול התגייס ועכשיו הבן השני ונותרתי לבד עם ילדה בת 10 והדבר ואני מרגישה כ"כ נורא שהילדה גדלה לבד. לבעלי אין שום בעיה עם זה ןהפסקתי לשתף אותו ביסורי לגבי התינוק שלא נולד מפני שגם עם זה אין לו שום בעיה. לפני כחצי שנה שיפצנו את הבית והדבר מאוד העסיק אותי, אז המחשבות היו נתונות בעיקר לנושא זה. והנה סיימנו לשפץ לפני כחודשיים ושום דבר לא מוצא חן בעיני. אני מרגישה שזה היה קצת מיותר בעיקר בגלל שהוספנו חדר והילדים הגדולים רוב הזמן לא בבית וכך אני נשארת בבית גדול שלא הכל יצא כמו שרציתי והוצאה כספית כ"כ גדולה וגם זה מתווסף למסכת הייסורים שלי. בנוסף, במקום העבודה שלי יש המון שינויים בזמן האחרון בגלל חילופי שלטון וברור לי שאני אפגע באיזשהי צורה. האווירה מאוד לא נעימה ומאוד מתוחה. ואז מה שקורה, אני מרגישה נורא. לא רוצה לעשות כלום, לא רוצה להיות עם אף אחד. נעשיתי עצבנית וקצרת רוח. שום דבר לא טוב.לי ואני יודעת שהכל תלוי בי. מערכת היחסים שלי עם בעלי בסך הכל בסדר. הוא מפרגן ואוהב ונותן גב. הבעיה היא איתי שאני מרגישה לא שייכת (הוא משכיל ממני ולו כמובן אין בעיה עם זה, רק לי. הוא בא מרקע אחר משלי) רוב השנים הוא היה אורח בבית בגלל ששירת בצבא ורק בשנים האחרונות התחיל להיות בבית,אם כי עכשיו במקום העבודה החדש הוא נוסע הרבה לחו"ל. כך שאני רגילה להיות הרבה לבד. אין לי ספק שאם היום הייתי צריכה לבחור בן זוג הייתי בוחרת מישהו שיותר מתאים לי מכל הבחינות. איך יוצאים מתקופה כ"כ קשה שנראה שהיא לא נגמרת. הכל כ"כ רע לי. שום דבר לא טוב. אני מרגישה שכל מה שאני עושה לא טוב או לא חשוב ןבכלל לא בא לי לעשות שום דבר. אשמח לקבל עצה טובה תודה

נאווה שלום את מתארת מצב לחץ מתמשך בו כל אחד מהאירועים או המצבים היה אולי עובר בשלום אבל מצבור של כולם ביחד גורם לתחושה בלתי נסבלת של חרדה ודיכאון מתמשכים. מעבר לאירועים עצמם עובר כחוט השני הקשר שלך עם בעלך באופן ספציפי ואולי הקשרים הבין-אישיים שלך בכלל החל מילדותך המוקדמת יותר שאותה אמנם אינך מציינת אבל בד"כ כאשר יש רצף כזה של דברים הם מתחברים יחדיו למקום הרבה יותר קדום משנדמה. שורש העניין איננו בתגובה לאירוע כזה או אחר, להפלה או לשיפוץ, אלא לתחושת היציבות הפנימית שמתערערת בתקופה האחרונה. במשך שנים היית כמו סלע איתן, הקרנת יציבות לעצמך ולסביבה וכעת הגעת לנקודת שבר שאולי היתה צפויה מראש. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שילווה את החודשים הקרובים עד שתוכלי להביא את עצמך לנקודת שיווי משקל חדשה. היא איננה חייבת להיות מהפך בסגנון חייך, יתכן שזה יהיה חיזוק חומות ההגנה בלבד, אבל צריך גם לקחת בחשבון אפשרויות רחבות יותר בשינוי סגנון החיים שעשויים לקרות בכל תחום אותו ציינת. את בשלב קריטי בחיים, מה שמכונה "אמצע החיים", שלב בו את כבר מנוסה מספיק וצברת הרבה נסיון, ומצד שני כמעט הכל עוד פתוח ואפשר לעשות עוד שינויים משמעותיים בחיים. זו הסיבה שכעת הדברים פורצים ומשפיעים עליך כך. במצב כזה יש רגישות גבוהה יותר לחרדה ודיכאון וזו סיבה נוספת שכדאי שתהיי כעת בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יודעת איפה לתחיל אני בת 52 נשואה בפעם השניה (אלמנה מגיל צעיר) בעלי חולה סכרת ולאחרונה פרקינסון ובדיכאון אני נשואה לו 20 שנה והוא אדם מאוד טוב ושקוע כל הזמן במחלות שלו אני עדין עובדת ורב הזמן שקועה בלטפל בו אין לי שום הדגרים בחיים מלבד להיות בבית איתו כל הזמן(יצא לפנסיה מוקדמת) אומרים לי תצאי ותבלי ותעשי חיים אין לי מצפון לצאת בלעדו . בגלל מחלת הסכרת אני לא קימתי יחסי מין קרוב ל- 15 שנים ואותו זה לא מדאיג אני מרגישה שאני מתפוצצת מהחיים המונוטונים שלי עבודה בית בית עבודה אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי EA

שלום הכותרת בדידות שנתת להודעתך מספרת את הסיפור כולו. השאלה המרכזית היא כיצד את שוברת את הבדידות. התמודדות עם בן משפחה חולה היא דבר מוכר וחשוב שתקבלי תמיכה וייעוץ מגורמים שזו התמחותם, הן משפחות במצב דומה והן פסיכולוג שיקומי או קליני. תצטרכי להרגיע את המצפון ולהתחיל לחיות, לפחות ברמה של חוגים, העשרה ודברים דומים שיכניסו צבע נוסף לחיים שלך. אפשר להתחיל את זה מכל מיני כיוונים אפשריים, דרך הטיפול הפסיכולוגי, דרך קבוצות או מפגשי תמיכה או דרך חוג אחד שתבחרי לעצמך ותתחילי דרכו לפלס לך דברים חדשים בחיים. העיקר שתעשי משהו שישבור את השיגרה השוחקת כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד''ר אורן אודה לך מאוד אם תוכל לעזור בבעיה שיש לי..אני לא יודע אם זאת בכלל בעיה או מה היא בכלל..אני פשוט לא מרגיש טוב ותמיד חש בבדידות ופחד אני אסביר איך הכל התחיל..... לפני כמה ימים חברה שלי עזבה אותי לטובת מישהו אחר ומאז אני כל הזמן חושש ופוחד ולא מצליח לישון..חשבתי ללכת לטיפול אצל רופא אבל אני עדיין מתלבט ואבדוק מה אני אעשה לאחר שתיעץ לי לפעמים ביום כשאני חושב על החברה שהיתה לי אז אני מרגיש לחץ בחזה ושהלב שלי מתחיל לדפוק בחוזקה רבה..ואני מרגיש שבא לי לבכות ..בלילה אני מפחד ללכת לישון בגלל שאני פוחד שהמחשבות ירדפו אחריי..ובלילה לפעמים כשאני לא עייף אז לוקח לי חצי שעה עד שעה לישון וכל הזמן הזה אני חושב עליה וחושב על העתיד ואני פשוט משתולל ובא לי לבכות ואני פשוט משתגע כי אני לא מצליח לעשות משהו..ובשביל להרגיע את עצמי ובשביל להעסיק את עצמי אני מתקשר אליה ובכך אני נרגע..אבל אחרי שאני מסיים את השיחה איתה אז הכל שוב חוזר..קראתי הרבה על הפרעות שינה וקראתי גם על מחלה שנקראת PTSD ואני לא יודע אם יש לי את הבעיה הזאת אבל מצד שאני אני חושב כך כי אנשים שסובלים מהמחלה הזאת הם אנשים שחוו טראומה ואני חושב שאני גם כן עברתי טרואמה לא קלה-אולי כל מה שאמרתי זה מצחיק אבל אני לא יודע מה לעשות חשבתי שזה יעבור לי בתוך כמה ימים אבל זה לא עוזב אותי אפילו לשניה אחת..ההפרעות גם כן רודפות אחריי במסגרת בית הספר ואני תמיד חושב ופוחד..אני חושב שכל זה נובע בגלל שאני בן 18 וכל חיי אני חי בבדידות מוחלטת הרחק מהאנשים ובגלל מה שקרה עם חברה שלי זה הפריע לי עוד יותר ד''ר אורן אני מקווה שהבנת את כל מה שכתוב פה ואני מאוד מבקש את עזרתך ואודה לך מאוד אם תוכל לעזור לי כי אני באמת אבוד לא יודע מה לעשות אודה לך אם תמליץ לי לתרופות או לכל סוג של טיפול כי אני לא יודע כמה זמן אוכל לסבול את זה מחכה לתגובה שלך בקוצר רוח תודה רבה.

שלום חברתך עזבה אותך לפני כמה ימים כך שהכל עוד טרי וכואב. תגובתך נשמעת לי טבעית וכך גם סערת הנפש בה אתה נמצא. אתה צריך לתת לעצמך את הזמן להתאבל ולהחלים ממה שקרה. אם תרגיש שזה בלתי נסבל בקש תרופת הרגעה מרופא המשפחה שתוכל להקל עליך בימים הקרובים. סביר להניח שהזמן יעשה את שלו וירגיע את הכאב ולאט לאט תחזור לעצמך ולשגרה. אם תוך שבוע שבועיים תראה שעוצמת המחשבות לא פוסקת כדאי לפנות גם לטיפול פסיכולוגי ולקבל תמיכה. חשוב שלא תהיה לבד, נסה לשוחח עם אנשים קרובים, להיות בחברת אנשים עד כמה שניתן. התמיכה של הסביבה היא המפתח להפחתת מצב המצוקה כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אדם שמטבעו הוא חרוץ מוכן לעבוד בכל עבודה אך לצערו הרב הוא ביישן ומחוסר ביטחון עצמי מה אפשר לעשות כדי לפתור לו את מצוקתו שהוא יוכל למצוא עבודה. לכל ראיון עבודה שהוא הולך הוא לא מתקבל יש לציין שהאדם מאד מאד חרוץ בצבא היה חייל מצטיין אפילו בחופשת השיחרור הגיע לעזור בצבא.

שלום יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם הנטייה הזו ולשנותה. כמו כן יש אפשרות לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר לשקול תרופות נוגדות חרדה שבד"כ מקלות על עוצמת הסימפטומים שאתה מתאר. במידה ויש לחץ רב בעת ראיונות העבודה כדאי גם לבדוק אפשרות לקחת כדור הרגעה לפני הראיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וערב טוב ושבת שלום! אני לא בטוחה שזה הפורום הנכון לשאול שאלה בנושא התמודדות עם נשיכות בגן. ילד בגן של 19 ילדים הוא בן שלוש. לאחרונה החלה בגן תופעה של נשיכות. רציתי לדעת איך גננת אמורה לטפל בתופעה זו איך אמורים למנוע הישנות של התופעה אשמח לקבל תשובה בנושא. תודה

שלום צריך קודם כל להבין מה הרקע לתופעה החדשה. האם יש מתח בזמן האחרון, האם משהו השתנה? בעיקרון מדובר על סוג של תוקפנות שעל פי רוב מבטאת תגובה לתסכול כלשהו. צריך מצד אחד להציב גבול ברור שאוסר נשיכות אבל במקביל לברר מה מקור המצוקה שמביא להתנהגות הזו. במידה ולא מצליחים כדאי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים, בין אם פסיכולוג שעובד עם הגן ואם אין כזה פסיכולוג ילדים אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 26, נשואה ללא ילדים (בינתיים). חוויתי אובדנים רבים בחיי. הורי נהרגו בתאונת דרכים לפני מספר שנים. יש לי שני אחים - הקטן בקשר טוב איתי, הגדול מאשים אותי משום מה במות ההורים למרות שלא הייתי איתם ולא היה שום קשר ביני לבין התאונה ולכן הוא אינו בקשר איתנו. אין לי דודים ודודות, אבי היה בן יחד ולאמי יש אח אחד בחו"ל שהקשר איתו ועם ילדיו די רופף. אין לי סבים וסבתות. המשפחה שלי כל כך קטנה והרוסה שאני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני שבורה מבפנים. ניסיתי במשך כמה שנים לפייס את אחי הבכור ללא הצלחה. הוא פשוט זועם עלי והיום אין ביננו קשר. כל כך קשה לי...אני לא יודעת מה לעשות. למה הגיע לי לקבל כל כך הרבה "מכות" בחיי?

אליענה שלום כל אחד מוצא דרך להתמודד עם השכול. אחיך הגדול זועם ואולי בדרך זו מוציא את כעסו על מה שקרה, בלי כמובן שיש צידוק אובייקטיבי לטענותיו. את מנגד זה לוקחת אחריות גם על מה שאינו באחריותך כלל וגם זו צורת התמודדות אופיינית עם כאב האובדן. אין טעם להיכנס לשאלה על המכות ההיסטוריות שנפלו עליך. אפשר בהחלט לעבד את הקושי או אפילו הייתי אומר הטראומה שעברת, אבל הכיוון צריך ללכת למה שיש לך בחיים ולמה שעוד צפוי הלאה. אני חושב שכדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי כי לדברים הקשים שעברת יש השפעה על עולמך הרגשי ויש חשש שתפתחי סימפטומים דיכאוניים לאור מה שאת מתארת. אולי כדאי להיעזר בשיטת EMDR שתוכלי לקרוא עליה דרך המאמרים שבראש העמוד. את לא יכולה לקחת אחריות על כל המשפחה ובמיוחד לא לגבי אחיך הבכור. זו לא אשמתך שהוא מתנהג כך, יש לו כנראה בעיות והוא מנסה להשליך אותן עליך. אל תקחי מה שאינו שייך לך. שמרי על קשר עם מי שרוצה בקשר עימך ונסי להישען על המשפחה החדשה שהקמת ועל קשרים חברתיים נוספים שיוכלו לתת לך תמיכה ועידוד. אני מציע שתקראי גם את המאמר על דיכאון ובדקי את רשימת הסימפטומים. אם את מזהה אותם כמוכרים כדאי לבדוק טיפול נגד דיכאון בהקדם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום אני הייתי מטופל על ידי פסיכולוגית כ4 שנים ,והרגשתי שדי מיציתי את הטיפול הזה ,אשר עזר אך הגיע לכדי מיצוי מבחינתי. המליצו לי על טיפול בקבוצה, הייתי רוצה לדעת מה דעתך על כך, ומה היתרונות ואם יש חסרונות לטיפול זה. איציק

איציק שלום קבוצה יכולה להיות חוויה פסיכולוגית חשובה ומוצלחת, בעיקר אחרי תקופה ארוכה של טיפול אישי. יש בה גם מרכיבים טיפוליים אבל גם אינטראקציה חברתית שהופכת את המצב למציאותי יותר ובר השלכות חשובות למה שקורה לך בעולם החיצוני. פעמים רבות מומלץ לשלב מפגש קבוצתי ומפגש אישי אבל זה תלוי גם במוטיבציה שלך לטיפול אינטנסיבי כל כך וכמובן גם היכולת הכספית. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם זה תקין שבחורה בת 20 תתחתן עם בחור בן 45

האם זה תקין שאת ממשיכה להציק?

אני לא מציקה אני מעלה נושאים מרתקים ומעניינים

א. שלום תקין מבחינת מה? זה קורה וזה חוקי. אם שני הצדדים שאמורים להיות אנשים בוגרים לפחות לפי גילם רוצים בזה ומודעים להשלכות של פער הגילאים אז זה נראה לי בסדר. שווה בכל זאת לחשוב איך נוצר המצב הזה שבכל זאת הוא אינו נפוץ. האם זו סתם מקריות שיצרה אהבה או שיש כך חיפוש דמות אב/בת שאיננה באמת זוגיות לשמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה אתה מקסים חג שמח

אני בת 21 ויש לי אחות בת 19 שהתגייסה לפני 1/2 שנהלאחד הבסיסים בארץ. לפני כמה ימים גילינו שהיא יוצאת עם המפקד שלה שהוא בן 40, נשוי עם ילדים! בנוסף לזאת יש לה חבר שכמובן לא יודע כלום מכל הסיפור. אני בתור אחותה מאד דואגת לה, מצד אחד אני מאד מבינה את הצעדים שלה ומצד שני זה כואב לי כי היא הורסת את עצמה. אני מבינה אותה משום שבמשפחה שלנו, אבא שלי , מאז שהיא בת 6 התנכר אליה ולא הכיר בה כבתו. מאז היותה בת 6 היא חוותה חוויית דחיה קשה מאד. עם השנים התנהגותו של אבי הפכה להרגל ופשוט התרגלנו שאליה הוא לא פונה , לא מתייחס, לא מגיב... הדבר לא טופל והיא פשוט גדלה עם חוויה זו וכעת אני מרגישה שהיא מנסה למלא את החסר של דמות האב שהצטבר אצלה עם השנים ע"י המפקד שלה, אך אני מאד דואגת משום שאני יודעת שלא רק שהיא לא תצליח למלא את החסר האבוד אלא אף תפגע בעצמה עוד יותר! אני ממש בדילמה ואני לא יודעת כיצד לפנות אליה או למי לפנות לעזרה...

הילה שלום אני מציע לא להתערב ולא ללחוץ על אחותך בשום מקרה. אפשר לתת לה תמיכה ועזרה במקומות שהיא מבקשת. המצב מסובך ואין כאן פתרונות פשוטים. אין ספק שההסטוריה האישית היא גורם חשוב בסיפור הזה. חשוב שהיא תדע שיש לה אוזן קשבת אצלך וזהו. את השאר תני לה להוביל בדרכה. בברכה ד"ר אורן קפלן