פורום פסיכולוגיה קלינית

ילד בן שנתיים, גיל הלא רוצה כל דבר לא רוצה התמודדות איתו קשה מאד איך מתמודדים? חג שמח

רקפת, תנסי לשמוע מעוד הורים על הדרך שלהם! עדי

רקפת שלום אכן ההתמודדות מורכבת אבל אין כאן קיצורי דרך. כדאי לא להיכנס עם הראש לקיר בנושאים שאינם משמעותיים באמת ומצד שני להציב גבולות ברורים היכן שהקווים האדומים נמצאים. כדאי לשוחח עם חברים וקרובים שיש והיו להם ילדים ולקבל מהם תמיכה ועצות, אפשר לקרוא ספרים רבים שיש בתחום ובמידת הצורך אפשר גם לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים. יש גם באינטרנט כמה פורומים להורים. הזמן יעשה את שלו, אם תרצו ואם לא ויביא איתו לימוד מהנסיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ישנו קשר בין קנאה בלתי נשלטת לבין בולימיה או הפרעות אכילה אחרות כמו אנורקסיה?

שלום אני לא חושב שצריך להיות קשר סיבתי בין השניים אבל בהחלט יתכן שנטייה אישיותית מסויימת יוצרת את שתי התופעות גם יחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

קצת באיחור, אבל תודה רבה.

שלום לך ד''ר קוראים לי גידי ואני כבר כתבתי פה הודעה בשם: הרגשות אשם ובעיות שונות.... טוב אז אני מודה לך על הקישור שנתת לי..ולבחורה שענתה גם כן..ד''ר אני לא יודע מה להגיד לך אני קראתי את מה שכתבת אבל אני עדיין לא יודע מה לעשות אין ביכולתי לעשות דבר..אני מרגיש נורא ואיום..אני תמיד חש שאני צריך להגיד לאנשים את האמת (האנשים הקרובים אליי וגם הלא קרובים) נכון שזה צריך להיות טוב..כי מצד אחד זה טוב להגיד את האמת אבל מצד שני זה אוכל אותי מבפנים..ואני מרגיש רע..אני תמיד חש שבגלל שאני אומר את האמת אני איפגע בסוף..אני חש שאני צריך להגיד את האמת כי אני מרגיש שאני צריך להיות ישר עם אנשים וכשאני אומר את האמת אז אני נפגע ואני נוטה להאשים את עצמי בכל דבר לא את האנשים רק את עצמי..אני לא יודע למה אני שם את עצמי במעגל הזה(מעגל שלא מסתיים) אבל אני מרגיש שאני חייב כי אם לא אגיד את את האמת אני לא ארגיש טוב וארגיש שאני משקר לאלה הקרובים אליי..ובגלל כל הדברים האלה אני תמיד מתלבט חש שצריך להגיד את הכל..ובגלל זה אני נמצא במערבולת אחת גדולה שאין לה סוף ..אנשים אינם יודעים מה אני חש..והכי מכאיב שאותה בחורה שדיברתי עליה לפני כמה ימים(זאת שהייתי בקשר נהדר איתה) אמרה לי לפני כמה ימים שהיא איננה אוהבת אותי והיא שונאת אותי..וזה מבפנים מכאיב לי היא אינה חשה שפגעה בי אבל למרות שאמרה לי את המילים הללו אני מדבר איתה כי אני אינני רוצה שהיא תרגיש ברע(כי גם לה יש בעיות) ואני מנסה לשכוח את עצמי ולעזור לה וכשאני מסיים אז אני נשאר בודד עוד פעם ..פעם אחר פעם ד''ר אם תוכל לעזור לי אז בבקשה גידי

גידי שלום אני לא חושב שאני יכול לעזור לך מעבר למה שכתבתי. אתה עסוק במחשבות טורדניות שלא מניחות לך והפורום לא יכול להיות מסגרת מתאימה לתשובות על בעיה שכזו. אני מציע שתפנה לייעוץ פסיכולוגי מסודר ועל בסיס אבחון והיכרות אישית תוכל לעשות את ההתאמות הנכונות לחיים שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מעוניינת לאתר חומר על הניסויים שנערכו בעבר לגבי טיפול רגשי אצל תינוקות. ידוע לי כי בהסטוריה נרשמו ניסויים שנעשו כאשר לא סיפקו לתינוקות כל תשומת לב רגשית, מגע, דיבור או כל אינטראקציה אחרת מלבד מזון וסיפוק צרכים גופניים בלבד. התינוקות מתו כעבור זמן קצר. שאלתי היא האם באמת נערכו כאלה ניסויים ואיך ניתן לאתר חומר בנושא. תודה רבה

עד כמה שידוע לי ניסויים כאלה נערכו על קופים ואולי גם חתולים.

חנה שלום לא מדובר בניסויים אלא בתצפיות שבוצעו בבתי יתומים בעיקר אחרי מלחמת העולם השניה. בתצפיות נראו תינוקות יתומים שהופרדו מהוריהם. הממצאים היו שהזנחה נפשית עלולה לגרום לדיכאון אנקליטי שזה הכינוי לדיכאון שאובחן אצל התינוקות הללו. אחד הממצאים היה ששיעור התמותה בקרב תינוקות אלו היה גבוה במיוחד. חפשי את השם שפיץ שדיווח על התופעה. רצ"ב מראה מקום למאמר כזה J Am Acad Child Psychiatry. 1965 Oct;4(4):545-53 Anaclitic depression in an infant raised in an institution Emde RN, Polak PR, Spitz RA סביר להניח שתמצאי אותו בכל ספריה אוניברסיטאית טובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך אני יכולה להגיע אלייך? אני רוצה טיפול בדחיפות אצל הרופא המוסמך העוזר בבעיות חרדה. מקווה שתוכל לעזור לי שרון(שם בדוי).

אני מחכה לתשובה

שרון שלום בתקופה הקרובה אינני יכול לקבל מטופלים חדשים כך שלא אוכל לצערי להיפגש איתך. רוב הפסיכולוגים הקליניים מטפלים בנושא חרדה, כדאי להגיע למישהו שהומלץ ע"י חברים או קרובים. אני מצרף קישור למאמר על חרדה והטיפול בה. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

חג שמח מה עושים עם ילד בן שנתיים + שמרגע שבא הביתה מהמעון צופה רק בטלויזיה. לא מעניין אותו שום דבר.. כגון צעצוע

שלום ילד בגיל צעיר שכזה ניתן בד"כ להכוונה. השאלה היא מה האלטרנטיבות שמציגים בפניו וכיצד הוא מגיב אליהן. יתכן שצעצועים מסוג מסוים לא מעוררים אותו והתוכניות בטלויזיה כן. במקרה כזה צריך לאתר משחקים שכן מעניינים אותו, אולי לצאת החוצה לפגוש חברים וכו'. כדאי לברר מה המצב במעון. האם שם הוא מתעניין במשחקים ובחברת הילדים. במידה וכן והוא מבלה שם שעות רבות יתכן שהצפיה בטלויזיה בבית היא צורת הרגעה למה שהיה במהלך היום. במידה וגם במעון יש בעיה יתכן שכדאי לטפל בעניין. טלויזיה אינה דבר שלילי באופן אוטומטי, הכל ענין של מינון ומגוון. אם אתם מרגישים שיש בעיה יש אפשרות שתקבלו הדרכה מפסיכולוג ילדים כיצד לנהוג ולבנות תוכנית להתמודדות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בת 27 ,לפני כחודשיים ללא סיבה ברורה, החל בי פחד לנסוע בכבישים פתוחים/מהירים. לפני כן היה בי הפחד לנהוג -אז לא נהגתי- אך כעת גם ליסוע כשמישהו אחר נוהג גורם לי ללחץ וזיעה ופחד עד כדי שאני נמנעת לנסוע וזה פוגע לי מאד בחיי היום יום. איך ניתן לטפל בזה? ניסיתי לבד אך זה קשה. האם ניתן להעזר במישהו? אם כן- למי עלי לפנות? נא עזרתך

שלום את סובלת כנראה מבעיית חרדה שמתמקדת כעת סביב הנהיגה אך סביר להניח שהיא שייכת לאזורים נוספים בחייך. זה התחיל ממשהו יותר קטן ומתרחב כעת לתחומים נוספים, לכן חשוב מאוד שתפני לטיפול כדי שהעניין לא יתרחב עוד. אני מציע שתפני לקבלת טיפול פסיכולוגי, ובמקביל פני לפסיכיאטר לקבלת תרופות נוגדות חרדה שעשויות לעצור את ההתדרדרות ולתמוך בהאצת התהליכים של הטיפול הפסיכולוגי. סוג הטיפול הנפוץ הוא קוגניטיבי-התנהגותי אבל אני לא בטוח שזה הפתרון היחיד במקרה שלך. יתכן שדווקא טיפול פסיכולוגי דינמי שייתן מקום לבחון דברים הרבה יותר נרחבים בחיים שלך הוא הדבר המתאים, זה יפתור את חרדת הנהיגה לאט לאט ובמקביל ייתן מענה לדברים שכנראה מטרידים אותך מבפנים. תוכלי לקרוא את המאמרים הבאים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, אני בחורה בת 25. אני סובלת מזה כמה שנים מלחצים גדולים עקב מבחנים, עבודות, לימוד נהיגה, פגישה עם בנים וכו'. חוץ מזה, יש לי עוד 2 בעיות שאני מעדיפה לא לפרט כאן. אני מטופלת כבר מספר שנים אצל פסיכולוגים ופסיכיאטרים, אך לא ראיתי שינוי משמעותי, ולעיתים אני אף חושבת שהמצב נעשה יותר גרוע. אני די מיואשת מהטיפולים, כי אני לא רואה תוצאות משמעותיות. בימים הלחוצים (ובתקופה האחרונה רוב הימים הם כאלה), המצב ממש בלתי נסבל. אני נמצאת עכשיו בטיפול מזה כמה שבועות, והמטפלת אמרה לי שזה יקח הרבה שנים עד שאראה שינוי. אני לא יודעת איך אמשיך בסבל הזה, ועוד כמה שנים, עד שאראה שינוי. רציתי לשאול אם טיפול בהפנוזה יכול להתאים לבעיות שלי (כפי שציינתי יש לי עוד 2 בעיות גדולות, אך אני מעדיפה לכתוב על כך אליך פרטי, אם אפשר).

טלי שלום היפנוזה היא כלי טיפולי ומתאימה כמעט לכל בעיה, אבל צריך לקחת גם בחשבון שהיא לא פתרון קסם כמו שנדמה. אם את מתמודדת כבר שנים עם הבעיה אני בספק רב אם היפנוזה תפתור את הענין מהר כמו שאת רוצה. טיפול פסיכולוגי לוקח לעיתים זמן רב אבל צריך לזכור שלא מדובר במצד של שחור ולבן. בטיפול טוב תוכלי בד"כ להרגיש שיפור במצבך גם בטווח של שבועות או חודשים בודדים, למרות שכדי להגיע למה שאת רוצה הטיפול ימשך עוד זמן רב. לגבי הבעיות הגדולות את יכולה לפנות במייל ע"י הקלקה על שמי. אני מצרף קישור למאמר על היפנוזה http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר... מסתבר שהפניה לפסיכולוג קליני ניתנת כמעט לכולם מעלה בי תמיהה... מה ההבדל? ואם הביקוש לפסיכולוג קליני גדול כ"כ,מדוע קשה כ"כ למצוא את הפורום הזה באתר? תהיתי אם תוכל לעזור לי.... לא מזמן התחלתי לקיים יחסי מין עם חברי,שנינו בפעם הראשונה. הבעיה היא שאינני נהנית מהם כלל בעוד לחברי אין כל בעיה. ניסינו כמעט הכל ושום דבר לא הועיל. גניקולוגים ויועצים למיניות המליצו לפנות לפסיכולוג קליני. האם אתה חושב שאצטרך לפנות לקבלת טיפול? אם כן,האם זה צריך להיות טיפול של פסיכולוג קליני? אודה לך מאוד אם תוכל לעזור... בלה

בלה שלום לפי מה שאת מתארת הפניה לפסיכולוג לא נראית לי מתאימה. אמנם ממליצים לך לפנות לטיפול פסיכולוגי אבל נשמע לי שאת ממש לא שם. פניה לטיפול צריכה להיות משילוב של מצוקה נפשית ומודעות לבעיה והצורך לטפל בה. במקרה שאת מתארת מצוקה בהחלט קיימת אבל אינך רואה כיצד זה קשור אליך בצורה ישירה. עזבי לרגע מה שאומרים כל המומחים. האם את רואה בעיה פסיכולוגית שבגללה יש לך קושי ביחסי המין? יחסי מין בתחילת הדרך תמיד קלים יותר לגברים מאשר לנשים. הגברים מסוגלים להנות כבר מהפעם הראשונה, לנשים יותר קשה. ההנאה מתחילה בעצם המגע הגופני, בקירבה ופחות במין עצמו. ככל שהזמן עובר היכולת להנאה מינית אצל האישה מבשילה ועשויה להגיע לשיא בגילאים מבוגרים יותר כאשר דווקא הגברים מתחילים לגלות קשיים במיניות שלהם. השאלה האם יש לך סבלנות לחקור ולגלות את המיניות שלך עם הזמן, להנות מהאהבה והקרבה הגופנית מבלי להגדיר מטרות מיידיות. במידה ואת מרגישה שיש משהו ברקע הפסיכולוגי שלך שחוסם אותך מלהנות מהמין אז בהחלט יש מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי. יש אפשרות להיעזר גם בהיפנוזה. אגב, פסיכולוגיה קלינית היא המקצוע הטיפולי בפסיכולוגיה לעומת פסיכולוגים ממומחיות אחרת שלא עוסקים בטיפול נפשי. לכן זה לא מפתיע שההמלצה לטיפול היא דווקא לפסיכולוגים קליניים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אינני רוצה להמתין...ולראות מה יהיה בעוד כמה שנים... מצוקה אמנם קיימת ואני כן מבינה איך זה משפיע עליי באופן ישיר אך עם זאת איני רוצה במיוחד לעבור טיפול פסיכולוגי. שמחתי לשמוע שזה לא מה שישנה מבחינתי... תודה ד"ר...

שלום רב. בני הבכור בן ה-8 לא מסופק מכלום. כל מה שיש לו וכמה שיש לו כלל לא מספק אותו. תמיד יש לו טענות חוץ מזה שהוא מקנא באחיו הקטן בן 6.5 ותמיד עושה השוואות,למרות שאנו לא עושים שום הבדל ביניהם. מה אתה יכול לייעץ לי? שלום ופסח כשר

רותי שלום מה שאת מתארת נשמע כמו קונפליקטים בתוך המשפחה, מרמור של בנך ואולי גם של אחרים במשפחה. זה לא קשור כנראה לחיים באופן כללי אלא ליחסים במשפחה. במקרה כזה כדאי לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים המתמחה גם בטיפול משפחתי. יתכן שבכמה פגישות יהיה אפשר לשנות את המצב. זה לא תוצאה ישירה של הפליה אלא מדינמיקה הרבה יותר מורכבת מזה שקשורה להיסטוריה האישית של כל בני המשפחה והמפגש המשותף בין כל ההיסטוריות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. ילדתי לפני 4 חודשים,ויש לי עוד שני ילדים. אני עובדת קשה מאוד כל היום בעבודה{כעצמאית} ואחר"כ בבית. יתרה מכך אני מניקה את בני,הפעוט. בכל פעם שאני נשברת ממצבי רוח משתנים או מייאוש כלשהו אני ניגשת לאוכל ואז לא אכפת לי כלום,ואומרת לעצמי גם כך יש ךי עודפים של 20 קילו אז מה זה משנה אם הם יהיו 25?? דבר זה מתסכל אותי כי בסך הכל אני בחורה צעירה עוסקת בקוסמטיקה ונראת לא רע. מה אתה מציע לי לעשות כדי שאוכל להשלים עם עצמי או לקחת את עצמי בידיים ופשוט לעשות דיאטה??? תודה,חג שמח

אתי שלום התופעה מוכרת ונפוצה מאוד במיוחד לאחר הלידה ובתקופת ההנקה. האוכל איננו כמעט אף פעם רק צורך פיזיולוגי. את יכולה לראות זאת אפילו מבנך התינוק עד כמה האוכל מרגיע אותו מבחינה נפשית ולא רק משביע אותו. את ההרגל הזה ממשיכים מהינקות ועד לבגרות המאוחרת. מצבי הרוח והתסכול הם הבסיס לאכילה המוגברת. הפתרון הוא די פשוט. פני לעשות ספורט. חצי שעה אינטנסיבית שלוש פעמים בשבוע במכון כושר עם מדריך אישי או בשיעור קבוצתי יפתרו את הבעיה תוך מספר שבועות, ואני לא מדבר על בעיה ההשמנה אלא על התסכול. ספורט הוא תרופה נוגדת לחצים הטובה והבריאה ביותר שיש. במקרה זה גם גורם לחיטוב הגוף ולהורדה במשקל כך שזה בונוס לא רע למה שאת רוצה להשיג. במקביל את צריכה לפרגן לעצמך יותר. זו תקופה מפרכת ואת בעיסוק של משרה וחצי לפחות. זה רק טבעי שתהיי לחוצה ותרצי לחפש הרגעה בדרכים שונות בתקופה שכזו. נסי לא להכביד על עצמך ברגשות אשמה ולתת לזמן לעשות את שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד''ר אני רוצה לדבר איתך על בעיה שיש לי כבר הרבה זמן ...אז ככה : אני בחור בן 18 ואין לי חברה אבל היה לי קשר מאוד חזק עם מישהי..עכשיו אני והיא הפסקנו לדבר ועכשיו אני התחלתי להיכנס לצ'טים לא בשביל שתהיה לי חברה אלא רק ידידות כי איני מעוניין בקשר חזק עם מישהי כי לקח לי הרבה זמן עד שיכולתי להבין שאני גרמתי עם אותה בחורה והיה לי מאוד קשה לקבל את זה ..עכשיו אני תמיד אוהב לספר את האמת ופעם אני אמרתי לזאת שנפרדנו שאני מדבר עם מישהי בצ'ט וזה..עכשיו היא חושבת שיש ביני ובין זאת שאני מדבר איתה בצ'ט קטע מסויים אבל זה לא נכון אני רק רוצה שנהיה ידידם וזהו..אני אמרתי לה את זה כי אני לא רוצה לשקר לה או להסתיר ממנה דברים ובגלל זה אמרתי לה ומאז הראש שלי מתפוצץ כי אני יודע שהיא מאוכזבת וכועסת עליי בגלל זה ואני לא יודע מה לעשות..ואני חש מבפנים שאני צריך להגיד לזאת שאני מדבר איתה בצ'ט על אותה בחורה כי גם להיא אני לא רוצה לשקר כי אני לא רוצה לשקר לאף אחד כי אני בחור שאוהב להגיד את הדברים למרות שלפעמים זה מכאיב לי..אני תמיד יכול להסתיר את מה שאני עושה אבל אני לא יכול ..ואני לא מסוגל לעשות את זה ובגלל זה הראש שלי מתפוצץ ואני לא יודע עם מי לדבר על זה ץץצאמין לי הראש שלי מנופח מהדברים האלה כי אף אחד אינו מרגיש שאני מתפוצץ מבפנים ותמיד מטילים עליי דברים ושאני צריך לעשות דברים להסביר דברים וכל זה מאוד קשה ומאוד כבד ואני לא יכול להסתדר בעצמי...ואני תמיד חש שאם אני משקר אז יקרה לי משהו רע בכל הזדמנות שהיא..אני חושב שגם זאת שאני הייתי מדבר איתה אינה חשה את הכאב שלי וכל פעם אני אומר לה מה אני עשיתי ואיך עברתי את היום בשביל שתדע וכשאני מסביר לה שדיברתי עם מישהי אחרת היא מתעצבנת עליי וגם מתאכזבת ואני לא רוצה שהיא תפגע ממני כך שאני לכוד ואני לא יודע מה לעשות אני מנסה להצחיק אותה כדי שלא תתעצב אבל אני אין מי שיעזור לי ..ד''ר אני לא יודע מה לעשות שנים תמיד יעצתי לאנשים אבל אין מי שייעץ לי..הראש שלי מתפוצץ ..בראש שלי עוברים אלף מחשבות לפני שאני עושה משהו כי אני חושב מה היא תגיד ומה אחרים יגידו ובגלל זה אני מוגבל מכל הכיוונים ..תמיד יש לי רגשות אשם שאני אשם בכל ואני אשם פה ואני אשם שם ..אני רוצה להגיד שנמאס לי מהחיים הכל כך לא הוגנים..נמאס לי מההתיחסות המעליבה כלפיי נמאס לי כבר...אני קורא לפעמים על מחלות נפש ואני חש לפעמים שאני חולה במחלה הזאת ופעם במחלה הזאת...אני כל הזמן מבודד מהאנשים ואין לי למי לפנות אני חושב שאני חולה בסכיזופרניה(ככה לפי דעתי) כי אני מנותק מהכל יש לי תמיד הרגשות רדיפה ואני חש מאויים תמיד והנה עכשיו יש לי בעיה עם זאת שהייתי מדבר איתה תמיד ועכשיו אני בסביבון אחד גדול ד''ר בבקשה אם תוכל לייעץ לי מה לעשות כי אני באמת אבוד גם למי שיכול לעזור לי אז בבקשה שיעזור לי תודה רבה גידי

קודם כל, הדברים שכתבת לא כ"כ ברורים - למשל האם אינכם מדברים עכשיו בגלל שאמרת לחברה הקודמת שאתה בקשר עם משהי בצ'ט? דבר שני אם כ"כ חשוב לך שהיא תדע מה מהות הקשר שלך עם הבחרוה בצ'ט - פשוט תסביר לה במילים שזהו קשר של ידידות בלבד. אין סיבה שהיא תכעס עליך גם אם היית רוצה קשר רומנטי עם הבחורה בצ'ט - הרי כבר נפרדתם. זכותך ליצור קשרים עם אנשים אחרים , ואינך חייב דין וחשבון לאף אחד, במיוחד כאשר אין לך חברה. עוד דבר - אם אתה חש שאתה רוצה לספר לבחורה בצ'ט על הקשר שלך עם חברתך הקודמת - מה ההתלבטות? - פשוט תספר לה! אתה אומר ש"תמיד מטילים עליך דברים, שתמיד אתה צריך להסביר דברים" - לא כ"כ הבנתי מי מטיל עליך דברים?, לפי מה שרשמת נראה שאתה הוא זה שמטיל על עצמך את ה"דברים", אתה מסתבך עם הלבטים שלך במקום לפרוק אותם ולומר אותם לאנשים הרלוונטים (שתי הבנות). התחלת לכתוב שאתה מרגיש מאויים ושיש לך מחשבות רדיפה - אבל לא פירטת מדוע אתה מרגיש מאויים, ומי אתה חושב שרודף אחריך? - לכן קשה לי להתייחס להרגשות האלה. בקיצור - במקום להסתבך במחשבות תגיד לחברה הקודמת בשיחה גלויה ורצינית בדיוק מה אתה מרגיש, תגיד לה גם שאתה חש שהיא לא מבינה שכואב לך, ותסביר לה מה כואב לך, ותנסו ביחד להבין מה טיב הקשר שביניכם. הרי אם אינכם עוד חברים אין סיבה שתרגיש שאתה חייב לה דין וחשבון לגבי קשר עם משהי אחרת ואין סיבה שהיא תכעס עליך. אולי פשוט אתם עדיין אוהבים ורוצים לחזור להיות ביחד? - דברו על זה ותבהירו את העיניינים.

גידי שלום מהדברים שלך ניכר שאתה מוצף ומוטד מאוד, קורים לך כל מיני דברים ועוברות בראש הרבה מחשבות וזה גורם לתסבוכת לא פשוטה. נראה לי שמבול המחשבות מקשה עליך כי אתה מרגיש שאתה חייב לענות כך או אחרת, לומר תמיד אמת וכו', אתה כל כך מסתבך עם המחשבות עד שכל דבר שקורה יוצא עקום. במצב כזה כדאי שתפנה לקבל ייעוץ פסיכולוגי הן כדי להשיג קצת שקט, וגם כדי לבדוק בדיוק מה קורה לך. אין טעם באבחון עצמי שאיננו מבוסס, כדאי לשמוע איש מקצוע שיוכל לכוון אותך. אולי כדאי שתקרא את הקישור למאמר הרצ"ב על חרדה, בדוק האם משהו מתוך מה שכתוב שם מתאים למה שאתה מרגיש http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

כל הכבוד לך על הסבלנות שלך ועל אי מחיקת שאלות אתה פשוט מקסים ושיהיה לך חג שמח

שמשאירים את ההודעות שלך, כי בפורומים אחרים מוחקים אותן! את יצור טורדני למדי.

אני סובל מבעיה נפשית כנראה ולא מתפקד כבר הרבה זמן. אין לי כסף בכלל, אין לי חסכונות, אני גר לפעמים בחצר בבנין שההורים שלי גרים, לפעמים הם נותנים לי להיות בבית(כמו עכשיו). אני אוכל לחם עם מה שיש (מרגרינה, לרוב עם כלום). גם ללכת לרופאים צריך לשלם לכל רבעון ואין לי כסף. חיים עם בחורות וגם לא ביטחון בגלל המצב וההשלכות שלו על כל חיי כפי שרק חלק קטן מהסבל יתואר בהמשך(שהם מעט מהסבל). יש לי שתי אחיות נשואות ומסודרות שההורים שלי נותנים להם הכל. אני לא מקנא כי זכותם לקפח את מי שהם רוצים. הבעיה היא שאני סובל מכאבי שיניים חזקים ויש לי התקפים של כאבי שיניים עזים. אני לא יודע מה לעשות . שום אקמול לא עוזר ושום משכך כאבים לא עוזר אפילו נרוסין לא עוזר. חוץ מזה זהכדורים האלה כמעט עומדים להיגמר ואין כסף לחדשים. יש לי חוב לביטוח לאומי רטרואקטיבי על כל השנים שאני לא עובד והם רוצים לעקל גם דברים מהבית של ההורים שלי. הלכתי לרופא המשפחה שיתן לי משהו נגד הכאבים. הוא אמר שזה כאבי שיניים ואני צריך רופא שיניים. הלכתי לעוד רופאים, לעובדים סוציאליים, לבריאות הנפש ושלחתי מכתבים . כולם אמרו לי שהיות וטיפולי שיניים לא בסל, הם לא יכולים לעזור לי . גם מרפאות השיניים של קופת חולים עולים כסף והמון כסף. לי אין כסף. המשפחה שלי מתעלמת מהכל ואומרים שאין להם כסף. מה עושים ?

שרון שלום מצבך דורש עזרה משירותי הרווחה של העיריה במקום מגוריך. יש כאן כמה דברים מאוד פרקטיים שצריך לעשות כמו לארגן לך מקום לינה סביר וטיפול רפואי. אינני רואה גורם אחר שיוכל להתערב במצב ואני מציע שמייד לאחר החג תפנה אליהם בבקשה לעזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

חג שמח

שלום רב וחג שמח ילד שלי בו 3,3 גמול כבר שנה ביום חוץ משנת צהריים ולילה שעד עכשיו היה ישן עם טיטול החלטנו לגמולו והורדנו טיטול גם בשעתיים של שנת צהריים הוא עושה פיפי במיטה לא מתעורר ובלילה עושה 4-5 פעמים אנו סחוטים מהחליף לו ולפעמים מביאים לו סיר עד למיטה באמצע הלילה אך כמובן שאין אפשרות לעשות זאת כה הרבה פעמים ד"ר מה דעתך האם להפסיק ולהחזיר לו טיטול או שלהמשיך אולי יש לך עצה יותר טובה איך מתחילים גמילת לילה תודה אילנה

אילנה שלום אינני רואה סיבה למלחמות. כנראה שהילד עדיין לא בשל לגמילת לילה, אפשר בהחלט להחזיר את הטיטול למספר חודשים נוספים עד שזה יגיע בצורה טבעית. צריך להסביר לילד שבמהלך היום הוא יודע ללכת לשירות אבל שבלילה הוא ישן עמוק ולכן לא "זוכר" ללכת, ושבינתיים שמים טיטול עד שהוא יהיה מוכן לא לעשות פיפי גם בלילה. במקרים רבים הבקשה להורדת הטיטול מגיע מהילד עצמו שהוא מרגיש שהוא מוכן. אתם גם תשימו לב שהטיטול בבוקר יבש. אם עד הקיץ זה לא יסתדר מעצמו תוכלו להתחיל לעבוד על העניין מחדש. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב, אני כמעט כבר מיואשת ולא יודעת למי לפנות. הבן שלי בן 8 וכל פעם הוא "מגיע" עם "שיגעון חדש", הוא החליט שהוא לא בולע את הרוק שלו, ושיש שם משהו מלוכלך, הוא לא יכול לדבר מפניי שהפה שלו כל הזמן מלא (ברוק), הוא מספר שהוא צריך לשרותים ושם הוא מוציא את הכל. הגיע למצב כזה שהוא חוזר מבי''ס עם חבר, והחבר שואל אותי למה הוא לא מדבר איתו. מה אני עושה עם המצב הזה?? אני משתדלת לא להתייחס לזה ומקווה שזה יעבור כמו שזה הגיע אבל זה נמשך כבר למעלה מחודשיים. אני צריכה לפנות לעזרה?

רינת שלום לפי מה שאת מתארת כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי אצל פסיכולוג ילדים ואולי גם פסיכיאטר ילדים. מדובר בסוג של מחשבה טורדנית והתנהגות קומפולסיבית וצריך לטפל בעניין. המקור לסוג כזה של תגובות הוא חרדה ואם שורש העניין יטופל הבעיה תפתר. אין טעם להמתין כיוון שגם אם המחשבה הספציפית הזו תחלוף עדיין תשתית הבעיה קיימת וכדאי לטפל בה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכל הקוראים והכותבים בפורום- מאחלת לכם חג שמח... נעים לי לכתוב ולקרוא פה את ההתייחסות של כולם ובוודאי את של מנהל הפורום, ד"ר קפלן. כל כך סבלני ולא שיפוטי.. :)

בחלק מהמקרים אני קוראת שבעיית חרדה חייבת להיות מטופלת בטיפול אצל פסיכולוג ופסיכאטר. בחלק מהמקרים קראתי שאם לא מוותרים וממשיכים לחיות ולא נכנעים לרגע, זהו הפתרון לחרדה. אני נמצאת בחרדה לעיתים קרובות אך לא בחרדה שאני מאבדת עשתונות אלא , מרגישה לא נעים , אך מתעקשת ונשארת באותו המקום למרות החשש. התקפי החרדה מפריעים לי ומעצבנים אותי.(למה זה קורה לי?) האם ההתעקשות לא להיכנע בכל מצב בסוף תעזור? או שחבל על הזמן? אני לא מטופלת בכדורים, אני פשוט עושה עם עצמי שיחות מוטיבציה. האם יתכן שאשאר במצב כזה של מלחמות פנימיות? האם יתכן שעם הזמן זה יעבור??????? לאחרונה חשבתי על הריון כדאי/לא כדאי , האם זה יחמיר את המצב, או שברגע שהחליט וזה יקרה, יפוג כל המתח? מה דעתך?

גילי שלום אפשר כל דבר לעשות גם בלי טיפול פסיכולוגי או כל טיפול אחר, השאלה מה המחיר של ההתמודדות העצמי ומה הטעם בה. האם זה עקרון? האם זה עלבון לפנות לטיפול? מאחר ולדעתי הטיפול הרבה יותר מהיר ויעיל כאשר פונים לעזרה פסיכולוגית וגם תרופתית הרי שהנסיון לפתור לבד את העניין נראה לי פשוט מיותר. רצ"ב קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm הריון היא תקופה בה רצוי לשמור על רוגע נפשי ויש בהריון ובלידה פוטנציאל ללחץ. הדבר מקצין דברים שקיימים בין כך ורק מזמינים לדעתי טיפול יותר נמרץ בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. יש לי בעיה שמביכה אותי מאוד ואני לא יודע באיזה פורום אני אמור לפרסם אותה. בקטע של זוגיות עם נשים - אני נמשך רק לבחורות אבל מה שמביך זה שאני מסוגל לקיים איתן יחסי מים רק כאשר הן גורבות גרביים. זה משתלט לי על חיי וכל הזמן אני רק חושב על רגלי נשים בגרביים. כתוצאה מכך כאשר חם (ואני לא צוחק לצערי בכלל) אינני מסוגל לקיים יחסים כי הן לא גורבות גרביים. בחורף מצבי ממש טוב (יש לציין שאני נראה בסדר גמור - בן 28) ועכשיו כשהקיץ מתקרב - עימו הדכאון. אני כבר ממש מיואש כי שנים אני סובל מבעיה זו.

היי כדורים יכולים לעזור לך..... ממליצה לך לפנות לייעוץ מקצועי...

דניאלי שלום המשיכה הזו קשורה לסוג של נטייה אישיותית או העדפה אישיותית שפיתחת עם הזמן ותוכל לשנות את העניין דרך טיפול פסיכולוגי. לדעתי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית בו תוכל להבין יותר טוב את שורשי העניין כי אין לי ספק שיש דברים פסיכולוגיים נוספים מתחת לפני השטח שמתקשרים להעדפה שלך. יש אפשרות אלטרנטיבית לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי שאמור לטפל רק בסימפטום עצמו בצורה ממוקדת אבל אני בספק אם זה יספיק או יתאים. כמו כן כדאי לבדוק האם אין בעיה אחרת ברקע. למשל, יתכן שכאשר חם אתה מפתח דיכאון או חרדה והגרביים הם סיפור פנימי שאתה מספר לעצמך אבל אם תפתור את מה שעומד מתחת העניין יפתר מעצמו. גם לצורך זה יש לפנות לטיפול פסיכולוגי אם כי כאן יש אפשרות גם בטיפול תרופתי נוגד חרדה/דיכאון (אלו אותם כדורים). בברכה ד"ר אורן קפלן

פעם (יש כאלו שגם היום) חשבו שהומוסקסואליות היא דבר לא נורמלי ושצריך להבין את המניעים הנפשיים מאחורי שורשי המשיכה כדי להיפטר ממנה (ב 1974 היא הוצאה מרשימת ה DSM). פעם (יש כאלו שגם היום) חשבו כי יחסים סאדומזוכיסטים בהסכמה הם דבר לא נורמלי ושצריך להבין את המניעים הנפשיים מאחורי שורשי המשיכה כדי להיפטר ממנה (ב 1986 היא הוצאה מרשימת ה DSM). הבחור אומר כי הוא כל היום חושב על נשים בגרביים. האם העובדה שכל היום הוא במחשבות על רגלי נשים בגרביים זו הבעיה ? ובכן רוב הגברים רוב היום חושבים על נשים וכל אחד חושב עליהן לפי העדפותיו הוא אז מה בדיוק ההבדל ? כל מה שהוא צריך זה להרגיש נוח עם העדפתו זו, מישהי שתהיה מוכנה ללבוש עבורו גרבים גם בקייץ ומזגן חזק כדי לגרום לה להרגיש בנוח כאשר היא לובשת גרביים בקיץ. לדעתי, הדבר הלא נורמלי היחיד בכל מה שקשור להעדפות מיניות זה להיכנס לחדר המיטות של השני ולקבוע לשני מה נורמלי ומה לא.

בשבוע שעבר נאמר לי בסקירת מערכות מוקדמת ששוב יש לי עובר ממין נקבה. זה הריון רביעי שלי וכבר יש לי 3 בנות בבית. מאז אני מאד מתוסכלת. כיצד להתמודד עם המצב, במיוחד שיש לנו מסורת משפחתית שמעדיפה בנים? תודה

שירה שלום את המציאות קשה כמובן לשנות, אני מכיר משפחות רבות שתהיינה מוכנות להתחלף איתך וצריך לנסות לשנות את זוית הראיה ולהתבונן על זה בצורה חיובית. אני מבין את התסכול על הרקע המסורתי אבל בהחלט יתכן שיש כאן משהו שקשור לביולוגיה. אם תהיו בעתיד פתוחים לילדים נוספים תוכלו לבחון אפשרויות כגון בדיקה רפואית (בעיקר של בעלך כי הוא קובע את מין הילוד) ואם יש בעיה יתכן שאפשר לבודד את הזרע בשיטות מתקדמות ולעזור לכם להגביר הסתברות לבן. יש כאן בעיות לא פשוטות גם שקשורות לאתיקה ומדובר גם בטיפול בהפריה חוץ גופית יקרה שלא נעשית בד"כ בישראל. צריך לחשוב אם אתם רוצים בכלל להיכנס לזה. אפשרות אחרת היא אימוץ בן. אני מקווה שיהיה לך הריון מוצלח ואושר מארבעת בנותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חבר כשנה - חולה סכיזופרניה שאושפז בעבר, משתמש בטיפול תרופתי לא בצורה סדירה. בחור מאוד מוכשר, חכם, מתפלסף די הרבה (מה שגורם לנו להרבה ויכוחים, אני מאוד קצרה ועניינית בד"כ) אני אינני חולה, לפחות לא שידוע לי... אני מאוד אוהבת אותו, אבל אינני יודעת מה לעשות בקשר לעתיד. סיפרתי למשפחה שלי על מחלתו - לא מוכנים לשמוע על הקשר ביננו. אני עצמי איני בטוחה אם אני רוצה לראות את עצמי נשואה לאדם עם בעיה כזו. ובהמשך ללדת ילדים שעלולים גם לחלות. אני מאוד מבולבלת. ??? האם תוכל לייעץ לי באופן כללי? מעניין אותי לדעת על זוגות שחוו את אותה סיטואציה. ומה המאפיינים של המחלה? איך ניתן לזהות התדרדרות במצב האדם<?

סכיזופרניה היא בעיקרון מחלה כרונית קשה שפורצת בהתקפים. חולים המטופלים תרופתית מסוגלים לתפקד , חלקם באופן מלא וחלקם במגבלות הנובעות מן המחלה. המחלה מתבטאת בין היתר בניתוק מן המציאות ומצבים פסיכוטיים. זוגיות עם אדם כזה היא דבר קשה ביותר. קחי בחשבון שאת עשויה להקריב את חייך למענו ולמען הטיפול בו.

ענת שלום זו החלטה לא פשוטה והיא תלויה במידה שאת אוהבת אותו ובדברים רבים נוספים. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולנסות להגיע להחלטה ממקום של הבנה והשלמה פנימית. זה בסופו של דבר נושא שישפיע על כל מהלך חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב האם יש איבחון פסיכולוגי מקוון באינטרנט כמו שאר האיבחונים(אישיות,חרדה,אינטילגנציה וכו') אשמח לדעת שי

שי שלום אין אבחון מקוון של ממש אבל יש שאלונים שונים למילוי עצמי שמאפשרים הבנת מצב. למשל, אם תיכנס למאמרים שלי בראש הדף בנושאי חרדה ודיכאון תראה בתוכם רשימת סימפטומים דרכם אפשר להגיע לאבחון עצמי בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני לוקח פריזמה על מנת לשכח את הדיכאון של הרטלין שאני לוקח על מנת ללמוד. אני לומד בין השעות 4-7, הבעיה ששמתי לב שהפריזמה עושה לי דיכוי בתאבון, ניסיתי לקחת את זה בלילה במקום בבוקר, וזה לא עובד טוב האם יש איזה שיטה שאפשר להפחית את התופעת לוואי הזאת של הדיכוי תאבון (כי אני צריך לאכול, אני מתחת למשקל הממוצע) נגיד לקחת את זה באיזה שעות מסויימות? אולי בזמן שאני לוקח רטלין או משהו? וגם רציתי לדעת כותבים שיש עם זה בעיות בתיפקוד המיני? במזה מתבטא? חוסר חשק מיני? או משהו יותר חמור? תודה רבה!

כתוב באתר אינפו מד שהתופעות לוואי האלה עוברות עם הזמן. זאת אומרת שיכול להיות שאני אקח את זה תקופה מסויימת ואחרי זה הגוף יתרגל לזה ולא יהיה לי את התופעות לוואי האלה? הנה כתובת של המאמר: http://www.infomed.co.il/drug4.asp?dID=210 תודה טל.

קובי, כדאי שתשאל את השאלות בפורום פסיכיאטריה: http://www.doctors.co.il/forums/list.php?f=385 מכיוון שהפורום הזה אינו עוסק בתחום הפסיכיאטרי.

קובי שלום אנא פנה לאחד הפורומים הרפואיים בנושא תרופות. הייעוץ כאן הוא בנושא פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב יש אנשים בעלי אופי חלש שמרגישים כאילו שולטים בהם... זה בעיה נורא מעצבנת כאילו אין לאדם אופי בכלל והוא לא שלם במה שהוא עושה. אשמח אם תתייחסו לנושא זה חג שמח

דניאל שלום מדובר בתחושה שנוצרת במהלך שנים רבות וקשורה להיסטוריה האישית. ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית ולעבוד על שינוי, זהו תהליך ממושך של חודשים ולעיתים שנים. תוכל לקרוא בסדרת המאמרים בראש הדף על גישה זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בטיפול פסיכולוגי כבר תקופה ארוכה. הייתי רוצה לנסות גם טיפול ב- EMDR אבל לא הייתי רוצה להחליף מטפלת. האם זה טיפול שאפשר לעשות במקביל לטיפול פסיכולוגי רגיל או שזה טיפול בפני עצמו?

רונה שלום בעיקרון אפשר לעשות טיפול ב EMDR ממוקד ומוגבל בזמן במקביל לטיפול פסיכולוגי אחר. כדאי לדבר על כך עם הפסיכולוגית שלך ולבדוק אם זה אכן מתאים ורצוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, תחום ה- BDSM* הולך ותופס תאוצה בארצנו. *(Bondage, Domination, Sado-Maso) רציתי לדעת אם נערך איזשהו מחקר לגבי אותם אנשים הלוקחים חלק פעיל באורח החיים זה. מי הם המאזוכיסטים והסדיסטים ולמה הם כאלה ? מדוע יש אנשים שזקוקים להישלט ולמה ישנם כאלה שמרגישים צורך לשלוט? האם הפסיכיאטריה מתייחסת אליהם כאל בעלי הפרעה כלשהי ? אודה עבור תשובה מפורטת ככל האפשר.

שלום יש די הרבה ספרות מקצועית בתחום כולל הסברים תיאורטיים. ההסבר הנפוץ מתייחס לסוג של פגיעות וחוויה של חוסר שליטה בעבר, לעיתים הקדום מאוד, וכפיצוי או דרך התמודדות ישנו אימוץ של התנהגות מזוכיסטית - סדיסטית בה נושא השליטה הוא דומיננטי והופך לעיסוק קבוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה. תוכל בבקשה להפנות אותי לספר או למאמר ספציפי ?

שלום יש בעיה . ואני זקוקה ליעוץ. בני הגיע ל- 13 ואני רוצה לחגוג לו את יום ההולדת במסגרת המשפחה . הבעיה היא שבמשפחה שלנו יש דוד שהוא מאוד אגואיסטי , קמצן וחושב רק על עצמו , מזמין אותי ואת ילדיי אליו לארוחות וברגע האחרון מבטל את ההזמנה , התנהגות הזו שלו שורפת לכולנו את הפיוסים ולכן קיימת התנגדות במיוחד של בעלי להזמין אותו לחגיגה . לדוגמא הוא הזמין אותנו לארוחת החג וברגע האחרון ביטל את ההזמנה אני שיניתי את כל התוכניות בגלל הזמנה זו (כי הינה סוף סוף הוא מזמין אותי לאחר כל כך הרבה שנים שאני מזמינה אותו ואת אישתו , ביטלתי את הנסיעה לחו"ל ועקב הביטול נשארנו לבד ואין לנו להיכן ללכת ועלי להתארגן לחגוג את החג לבד ללא משפחה כי כולם כבר מסודרים ולא נעים לי . מה את מציעה לעשות האם להזמין אותו לבר מיצווה של בני או להתעלם ממנו ? יש לי בעיה עם בעלי הוא טוען שעקב התנהגות כזו וזו לא פעם ראשונה אין להזמין אותו על מנת שילמדו לקח . תודה

שרה שלום מדובר במשהו שהוא מאוד אישי בתוך המשפחה. השאלה האם נוכחותו תצרום לכם. קחי בחשבון שאי הזמנתו עלולה להפריע גם לכם כי יתכן שתחשבו כל הזמן שעשיתם טעות ותהיה אי נעימות לכולם. ההחלטה לא להזמינו היא סוג של הכרזה מאוד ברורה. אם כולכם שלמים אם זה, לכו על זה ואל תזמינו. אם אתם מהססים לגבי ההשלכות של זה בתוך המשפחה עדיף אולי להזמינו ולו כדי למנוע מכם חרטה אח"כ. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על היעוץ. אז בכל זאת איך פותרים את הבעיה לעתיד , OK נזמין אות לחגיגה אבל צורת ההתנהגות שלו תמשך גם בעתיד והכוונה ללמדו לקח כי ואולי יפקחו עיניו . עד היום כל שיחה ששוחחנו איתו לא עזר , הטיפוס פשוט אנוכי , קמצן , איגואיסטי ואנכוכי . מה אני עושה עכשיו בעלי שאין לו קרבה משפחתית לדוד הזה מתנגד בכל תוקף לקשר איתו ז"א מתנגד להזמין אותו ואת משפחתו אלינו ואניממש לא יודעת מה לעשות . בקיצור איך יוצאים מהפלונטר ??? חג שמח תודה

מה ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר חג שמח

פסיכיאטר רשאי לתת מרשם לכדורים וכו' פסיכולוג - רק שיחות ללא תרופות

שלום פסיכולוג מתמחה במתן טיפול באמצעות שיחות, פסיכיאטר מתמחה בטיפול תרופתי. חלק מהפסיכיאטרים עברו גם הכשרה בפסיכותרפיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

חמודה, כדאי שתפני לטיפול בדחיפות. את לא מודעת כנראה למה שאת עושה, ולכן מציפה את כל הפורומים בהודעות סרק, ש - 99% מהן בכלל לא רלוונטי לגבייך. את ממציאה שאלות רק בשביל תשומת הלב; וזה לא המקום. את לא היחידה בפורומים האלה. לתשומת ליבך.

ד"ר שלום, שמחתי לדעת שאין סיבה לדאגה אך בכל זאת מאד מביך לראות את בני מענטז והולך בהליכה נשית ומדבר עם הידיים. כיצד להעיר לו ובאיזה תדירות? אישתי לעיתים מראה לו שהיא בוכה בגללו ומבקשת ממנו להפסיק. היא יודעת שזאת טעות חמורה. הוא לא אוהב משחקי כדור ומשחקים של "בנים". תופעה נוספת היא שהוא בודק ובוחן את אישתי, מה היא לובשת, כיצד היא מאופרת וכ"ו. כיצד מעירים?

רפי שלום אני מציע שתפנו לפסיכולוג ילדים ותנסו לקבל הדרכה כיצד להגיב לילד בצורה שמצד אחד לא תפגע בו ומצד שני תאפשר לכם להביע את אי שביעות רצונכם ממה שקורה. יתכן שכל העניין ואופן התגובה שלו קשור גם לדינמיקה המשפחתית ושמירה של העניין באש נמוכה מגבירה את ההתנהגות. איש מקצוע שיתבונן על העניין בצורה יותר אובייקטיבית יוכל לתת לכם הנחיות מסודרות כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה- 12 אובחן לפני כשנתיים כליקוי למידה, הוא אינו מפריע בכיתה לשאר הילדים אך בהחלט סובל מהיתנתקויות אשר לעיתים גורמות לו להפסד חומר. בתחילת שנת הלימודים הוא עבר לחטיבת הביניים ושולב במסגרת של כתה רגילה ובמקביל מקבל תיגבור ע"י מרכז הלמידה בבית הספר, הוא תלמיד ממוצע ויש לו רצון רב, אך מתפרץ לעיתים קרובות בצעקות או נוטה "להרים" ידיים כתגובה אינפולסיבית ללא מחשבת תחילה. השאלה איך גורמים לו להבין שעליו לשקול את תגובותיו ביתר מחשבה?

קודם כל יש לך את עמותת "ביחד" שמתעקסת בבעיות קשב והיפראקטיביות. דבר שני , יש פורום טוב לתשובות בנושא לקויות למידה- בYNET. דבר שלישי, בהקשר ספציפי יותר, יש אולי מקום להדרכה הורית עבורך והתייעצות לגבי התמודדויות ספיציפיות עם הילד שגם נמצא בתחילת גיל ההתבגרות. ילד אימפולסיבי מתקשה לשלוט בתגובות שלו. הדבר יכול לגרום לו למתח רב ויש מקום לשיחה פתוחה עימו סביב זה. אני בטוחה כי איננו רוצה להיות אלים ותקופני, אלא זה "יוצא" לו. לבדוק דרכים עימו כיצד ניתן לעזור לו על מנת שיגיע למצבים הללו כמה שפחות.

גילוש שלום אני לא בטוח שאפשר להסביר בצורה הגיונית לילד כי התגובות הם אימפולסיביות וזה חלק מהבעיה שלו. אני מציע שתפנו לפסיכולוג ילדים מאחר ולליקויי הלמידה יש בד"כ גם תופעות פסיכולוגיות נלוות כגון אימפולסיביות, קושי בדימוי העצמי, קשיי תקשורות ועוד. חשוב לטפל בהם במקביל לטיפול בהיבטים הלמידה עצמם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ממליצה לפנות למישהוא שמביi טוב טוב ב adhd

שלום, אני סטודנטית לפסיכולוגיה שנה ראשונה. לא מכבר קראתי על תסביך אלקטרה, ורציתי לשאול שאלה בנושא - בהנחה ששאלתי נוגעת בכלל לנושא - אני לא בטוחה. לכן אני כאן. ידוע לי שלפי פרויד, אהבתה האירוטית של הילדה מופנית אל האם, טרם היא מופנית אל האב. מישהי שאני מכירה, כבת 20, מעידה על עצמה שלעיתים יש לה מחשבות אירוטיות (מחשבות שהיא תופסת כאירוטיות, בכל אופן) כלפיי אימה. האם יכול להיות שאותה בחורה נותרה עם אהבתה האירוטית-למדיי לאימה ולא העבירה את אהבתה לאביה או אולי אפילו "החזירה" את האהבה לאם? אותה בחורה נאנסה על ידי אביה כשהייתה בת שמונה. האם יכול להיות לפנטזיות שלה קשר לאונס וההתעללות שהיא עברה? נאמר לי שמדובר בכשל של מנגנון ההדחקה, אבל לא מעבר. אשמח לשמוע את דעתך בנושא - מדוע אותה בחורה נוטה לפנטז על אימה. כל מידע שתוכל לומר לי יעזור. תודה, סטודנטית

שלום אני מציע לא להרחיק לתסביך אלקטרה, בסופו של דבר מדובר בסיפור או אנלוגיה לתהליך נפשי או התפתחות נפשית שאפשר להסביר גם בצורות אחרות. מה שאת מתארת הוא מקרה טרגי של ילדה שנאנסה ע"י אביה הרבה אחרי השלב האדיפלי ולא הייתי אפילו מנסה להיכנס להסברים אדיפליים במקרה כזה. מדובר בטראומה קשה ביותר שמשפיעה ללא ספק על אופן ההתקשרות עם אנשים אחרים ומצביע בוודאי גם על מערכת יחסים פתולוגית בבית המקור. הפנטזיות המיניות הן מבחינתי רק אינדיקציה למצוקה הפנימית ואין צורך להיכנס להסברים בשלב זה על הסיבות הקונקרטיות לפנטזיות אלו. יכלו באותה מידה לעלות פנזיות בעייתיות אחרות והמטרה העיקרית צריכה להביא אותה למודעות שיש בעיה וכדאי לטפל בה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בכלל הייתי נמנעת מלקטלג אנשים בכל מיני מלבנים וריבועים...

אני בת 24 עד בערך גיל 19-20 סבלתי מבעית הסמקה, בכל פניה או התמקדות בי הייתי מסמיקה. עם הזמן התופעה כמעט נעלמה, אבל לא לחלוטין. ביום יום אני לא מסמיקה אבל לעיתים בפגישות עבודה וכד' ודוקא ברגעים החשובים לי אני מסמיקה. וכשאני מסמיקה אני עוד יותר מסמיקה.................. אני גם מסמיקה כשמחבקים אותי וכד' לא נוח לי עם הרגשת הקרבה. ההסמקה גורמת לי להרגיש לא נוח כשזה קורה וגם לאחר מכן כשאני נזכרת בסיטואציה. מה ניתן לעשות כדי להתגבר על זה? תודה מראש, רחל

רחל, את שמה לב שההסמקה מתרחשת בדרך כלל כשאת במרכז העניינים או כשמנסים להתקרב אלייך. המשמעות היא שיש לך בעיות של חוסר ביטחון עצמי, תדמית ירודה בעיני עצמך ורגשי נחיתות. כדאי לך לפנות לטיפול פסיכותראפי קצר על-מנת לחזק את הנקודות האלה שיעזרו לך בסופו של דבר לגלות את עצמך, יקלו עליך בסיטואציות שונות ויפתחו לפניך עולם חדש, משוחרר ומהנה או בקיצור תתחילי להינות מהחיים. לא רק שתשחררי מההסמקה, אולי אפילו מעצורים ומחסומים פסיכולוגיים אחרים ייעלמו ותצליחי אפילו להינות מקירבה.

רחל שלום אני מסכים עם דבריה של שיר. ההסמקה לפי מה שאת מתארת היא ביטוי לרגע של מבוכה. ההסמקה בפני עצמה איננה הבעיה אלא המקור העומד מאחוריה. אם תטפלי במרכיב המבוכה, הדימוי העצמי והרגשת הקרבה סביר להניח שמקרי ההסמקה יפתחו. כמו כן אפשר לפתח שליטה מסוימת גם בהסמקה עצמה ע"י תרגילים של הרפיה או היפנוזה. טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור במקרה כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לציין שכלפי חוץ יש לי בטחון עצמי, כך שההסמקה די מביכה אותי אני מארגישה אובדן שליטה. לאיזה טיפול פסיכולוגי (מאיזה סוג)כדאי שאני יפנה? אני ממש לא מתמצאת בנושא של פסיכולוגים ולכן האם אתה מכיר פסיכולוג/ית באזור ירושלים ? תודה לכם על תשובתכם המהירה, ותודה מראש על התשובה הבא חג שמח רחל

ד"ר שלום, יש לי חברה קנאית. היא אוהבת מקסימה וטובה אבל נוטה למעט חוסר ביטחון במגעי עם בנות המין השני. היה לנו ריב לאחרונה בגלל העניין והיא מאוד נפגעה. במיוחד מהעובדה שלאחר הריב ביקשתי לבחון את מערכת היחסים מחדש. אני יודע שיכול להיות שקצת הגזמתי בתגובה שלי ושפגעתי בה שלא לצורך. היא טוענת שמבחינתה היא לא יכול לקבל את העובדה שאני עוד מסוגל לומר דבר כמו לבחון את היחסים מחדש. הבטחתי שיותר לעולם לא אשתמש במילים הללו ושתמיד אעשה כל מה שניתן כדי לפתור מחלוקות לפני שאחשוב בקול על פיתרון טרמינלי ליחסים ביננו. חשבתי שזה יספיק כדי לרצות את חברתי אולם היא נסגרה בתוכה. היא אומרת שמאז הריב היא סובלת מחרדות ותחושת דיכאון והיא אינה מסוגלת כרגע לחשוב על היחסים שלנו בכלל. כל מה שהיא רוצה זה להיות לבד ולחזור לחיים נורמליים. שאלתי היא ...מה משמעות החרדות? האם עלי באמת להניח לה להתמודד עם המצב לבד או שעלי להתעקש להיות לצידה? הראש לי אומר שדווקא שקשה צריך להיות ביחד ולצאת מחוזקים מהעניין ואילו היא מבקשת זמן לפתור את העניין לבד. לטענתה היא כבר היתה בעבר במצב דומה והמצב נמשך מספר חודשים עד שיכלה להשתחרר ממנו. אני חש מבולבל ולא יודע מה לעשות? מה דעתך?

יואב, לדעתי, העובדה שלאחר הריב אתה הוא זה שביקש לבחון את מערכת היחסים מחדש כנראה גרמה לה לפתח חרדת נטישה ותחושה של איבוד שליטה. לכן ההחלטה שלה כרגע להתרחק ולהיות עם עצמה בעצם מבטאת את הרצון שלה להיות זאת שלוקחת שליטה על מערכת היחסים ביניכם. או בקיצור, כרגע היא הקובעת את טיב והמשך היחסים. להערכתי, הסיבה להתנהגות קנאית ונטיה להיפגע בצורה מוגזמת נובעת מחור ביטחון עצמי, רגשי נחיתות ותדמית שלילית שלה לגבי עצמה. למען עתיד מערכת היחסים ביניכם, רצוי מאד שתנסה לסייע לה בכל דרך אפשרית לקבל טיפול מתאים שיחזק את נקודות החולשה האלה, ישיב לה את הביטחון בעצמה וישחרר אותה מרגשות הקנאה האובססיביות, שבסופו של דבר יגרום לה להפוך מטיפוס דכאוני וחרד לאדם שליו, בטוח בעצמו, רגוע ושמח. ויפה שעה אחת קודם.

יואב שלום לכל אחד מכם החלק שלו בקונפליקט. אם אתם אוהבים אחד את השני ורואים את הקשר כמשהו לטווח הארוך כדאי שתפנו לייעוץ זוגי שעשוי להקל על המצוקה של שניכם. קנאות מוגזמת מצד אחד והתגובה שלך לעניין מצד שני אינם נובעים מעוצמה אלא באים מתוך מקום פגוע וכואב. אם שניכם תבינו את זה יהיה יותר קל לסלוח ולהמשיך הלאה, אבל אסור להזניח את הדברים כי יש כאן משהו שלא קיבל מענה וזה רק עניין של זמן עד שיתפרץ שוב. במסגרת של טיפול זוגי תוכלו אולי לפרק את המוקשים ולהגיע לשיווי משקל חדש בקשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי שאלה ואני לא יודעת לאן להפנות אותה, כי אני מחפשת פורום מקצועי שיכול לדון בחלומות באצעות רופא או מישהו מומחה, אז אני אשאל את זה כאן: לרוב יש לי חלומות מאוד משונים, כאלה שאני לא יודעת איך להסביר אותם לאחרים אבל לי הם נראים מאוד הגיוניים.... יחסית. גיליתי, שאם אני ישנה הרבה מאוד שעות (אבל הרבה מאוד) או אם אניישנה אחה"צ, אז אני מתחילה לחלום "סיוטים" או חלומות לא נעימים בכלל. מעניין אותי לדעת למה דווקא אחה"צ או לאחר שינה מרובה זה קורה? שאלה שניה: באחרונה אני חולמת חלומות עצובים מאוד, בחלום מישהו יקר לי מת, לפני שבועיים בערך חלמתי שזה אבי, לפני שבוע, אמי, היום בלילה - בן דודי. גם קורה לי שאני חולמת חלומות על דברים או דברים לא נעימים שקורים לאנשים היקרים לי. בכל פעם שאני חולמת את זה, אני חולמת שאני מאוד עצובה ושאני מרגישה את ה"לבד" הזה, אני מתעוררת מהחלומות האלה תמיד מאוד עצובה ואפילו יכולה להתעורר עם דמעות אמיתיות בעיניים. כשאני מתעוררת אני גם כן מרגישה מאין "לבד" מאוד דומיננטי, ופעם אחת אפילו חלמתי שחלמתי חלום ומישהו יקר לי מת, אבל בחלום "נאמר לי" (משהו שהופיע לי בחלום אבל זה גם משהו שאני קראתי ואני יודעת עליו במציאות) שעקב כך שאני מזל סרטן, אז נאמר ש"כוכב שבתאי נכנס למזל שלי ולכן יש עכשיו שנתיים שיכול לקרות בהן משהו משמעותי שישנה אותי או דברים שיבגרו אותי, ואפילו יתכן מוות". אולי זה משהו שחדר לי ללב, וכעת אני מתחילה לחלום חלומות כאלה, או שאני לא יודעת למה בכלל זה קורה לי! אולי מישהו יכול לעזור??

יולי, לא ציינת אם את נשואה, קשורה במערכת יחסים כלשהי עם בן זוג, אך בכל זאת התמונה המצטיירת היא שאת כנראה חשה מאד מאד בודדה, מה שגורם לך להיות דכאונית ומכאן חרדת הנטישה והפחד הגדול להישאר לבד. פחד זה מחלחל כנראה לתת מודע, מביא לתחושת דכאון וגורם לך לחלום חלומות רעים ולא נעימים או אפילו לחפש דווקא את הסיפורים הקודרים והמאיימים במקום לראות את המציאות שבסך הכל אינה נוראה בכלל. את יכולה לנסות להשתחרר מהמחשבות השליליות בעזרת דמיון מודרך ש"יחליף את התכנות הקיים כרגע במוח מחזיונות על מוות לתמונות חיוביות על החיים. הקטע הזה של "קראתי באסטרולוגיה וכו'" הוא לרוב משאלה שמגשימה את עצמה. אם תאמיני בכנות ותשטפי לעצמך את המוח בסצנריו המבהיל, כל הסיכויים שתכווני את עצמך לכך שאכן יקרה לך אסון. נסי לשנות את התמונה הקודת והאפלה בראש, ולהכניס במקומה חיים, שמחה ויופי.

יולי שלום לחלומות יש משמעות ואם את החלומות הופכים למשונים ושליליים יש לזה בוודאי ביטוי כלשהו בנפשך. חלום הוא סוג של מברק אישי ומוצפן שאת מקבלת מהחלקים הלא מודעים שלך ויש אפשרות לבחון את המשמעות ע"י אסוציאציות הקשורות לחלום. לכן זהו כלי משמעותי גם בטיפול הפסיכולוגי. יש לציין שהפירוש אינו קונקרטי אלא יכול להיות עקיף ומורכב. נסי לבחון מה התכנים הללו אומרים לך והאם את יכולה לקשר ביניהם למציאות שלך כיום. לפעמים דרך החלומות עולה גם צורך לטפל במשהו שלא טופל. לבסוף, לעיתים קיימת ברקע הפרעה בשינה שנובעת משיבוש פיזיולוגי יותר או שימוש בתרופות כלשהן. במצב כזה צריך לעשות בדיקות דם ולהיבדק במעבדת שינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

חיינו מתנהלים לפי הקפריזות של בני בן השנתיים. לכל דבר הוא מתנגד, מהר מאוד הוא מתחיל לבכות ושוכח לסיים. מבקש משהו וכשהוא מקבל הוא זורק אותו, ואז שוב בוכה שהוא רוצה אותו וחוזר חלילה. מבקש שאני אוציא אותו מהמיטה וכשאני באה להוציאו הוא נשכב בחזרה ולא רוצה שאני אגע בו, אני הולכת מהחדר ושוב הוא מבקש.... אני ממש לא יודעת איך להתנהל איתו, אני מנסה להקטין חיכוכים אבל גם את הדברים האלמטרים (החלפת חיתול, בגדים אמבטיה וכד') לעיתים קרובות אני נאלצת לעשות זאת בכוח תוך כדי שהוא מתפתל על הרצפה ומתנגד. יש לציין שלפני כחצי שנה נולדה לו אחות קטנה, הוא מגיב אליה לעיתים בנחמדות, לעיתים במכות ולעיתים מתעלם. כמו כן אביו שהוא מאוד דומיננטי בחייו ומוולה איתו לעיתים תכופות, בשל עבודה חדשה נעדר הרבה מהבית, ואני מוצאת קשר בין העדרות זו להתנהגות הקשה.

חנית שלום את רואה את הקשר בין האחות החדשה והעדרות האב, ואני חושב שכנראה שאת צודקת. הוא נמצא בכל מקרה בגיל בו מחפשים עצמאות רבה יותר ומנסים להפגין התנהגות שתמחיש עצמאות זו. מה שקורה מסביב מקצין כנראה תהליך שקורה באופן טבעי. צריך להצטייד בהרבה סבלנות, לפעמים פשוט לסגת ולתת לו להתבשל עם עצמו (למשל, אם הוא מתנגד להלבשה לעזוב אותו לכמה דקות ולחזור אח"כ). מצד שני בדברים שהם עקרוניים לך כן להציב גבולות ברורים ולהיאבק עליהם כמה שצריך. לצערי אין כאן קיצורי דרך ועם כל התסכול שבעניין כך הדברים מתנהלים פעמים רבות בגיל הזה. חשוב לקחת אויר, לנסות להיעזר עד כמה שניתן בסבים/סבתות/מטפלות כדי לא להיות כל הזמן בתוך מגע צמוד וכדי שתקבלי קצת זמן לעצמך, ואז יותר קל בהתמודדות הקבועה בזמן שאת נמצאת. מרכיב השחיקה הוא חשוב מאוד כי לפעמים הרוגע הפנימי שלך עשוי להרגיע את כל המערכת ולהיפך, אם את שחוקה ומיוגעת הסיכוי לחיכוך גדול בהרבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב ואשמח לקבל תשובה כינה כי זה מסקרן אותי. ישבתי בגן הציבורי עם ביתי הקטנה וגבר נשוי שמכיר אותי שטחית הופיע עם כלבו והתיישב לצידי ופטפטנו על כל מיני דברים (לא מיניים), הוא הביט בי מכף רגל ועד הראש תוך כדי דיבור, היינו לבדנו כחצי שעה. האם זה מראה שהוא מנסה לחזר אחרי? , הרי לא היו חסרים ספסלים בגן. - בתודה - יעל..

תהיי רגע כנה ותגידי את האמת, איך היחסים שלך עם בעלך?

ממש לא!! לעיתים זה נחמד לפטפט אם משהו. חצי שעה ולא על נושאים "רגישים" מה הבעיה אם זה? זה ממש לא חיזור וכד'. מותר לב"א להיות נחמדים. רחל

יעל שלום מן הסתם בהחלט יכול להיות שזה סוג חיזור כמו שאת מגדירה זאת. השאלה איזה סוג, והרי פלירטוט מסוים בין גברים לנשים קורה הרבה והשאלה המרכזית היא היכן מוצבים הגבולות משני הצדדים שבסיפור. נשמע שהאירוע מרגש אותך וזה יכול להיות נחמד וחיובי, אלא אם זה מפריע לך, ואז אפשר באמת באדיבות לנטוש ולפנות לספסלים האחרים שנמצאים בגן. בברכה ד"ר אורן קפלן

חג שמח לך אתה תמיד עונה בנימוס כל הכבוד

לא נמאס לך? אין לך חיים? כדאי שתמצאי!

חג שמח גם לך

שלום רב לפסיכולוג הנכבד, אני ואבי אובדי עצות: אמי בת 71 , אשה שחיה ללא תרופות !!! תמיד היתה רגישה בדרכי נשימתה , (אמה השתמשה במשאף), נזלות מימיות עקב כל יציאה מחוץ לבית, לעיתים קוצר-נשימה. לאחרונה, בצקת בקצות השוקיים, + כאבי ירכיים. היא גרה רחוק מאיתנו וטוענת "שמעדיפה חסרונות המקום שאליו קשורה ע"פ חסרונות של מקומות אחרים כולל בית-אבות ( כי "שם נותנים תרופות", + עצמאותה תאבד. * עלי לציין שאמי מאוד דעתנית ואף עצמאית, ומתקשה לחשוב על דיור בבית-אבות עקב כך. אבי טוען שאינה אוכלת, לא ישנה היטב, אבי התייעץ בזמנו במחלק' רווחה של עיריה, אך כנראה שאמי לא תקדם בברכה כל שיחה של עובדי רווחה איתה ולכן לדברם: "אינם יכולים לסייע לו" דחוף ביותר, מה נותר לעשות ??????????????????? תודה מהירה !!

הכי טוב זה לבקש אישור לעובד זר מטפל/ת סיעודי (הכי נאמנים ומסורים הם הפיליפינים).

דור שלום כפי שציינתי גם בהודעה הקודמת במצב בו אמך זקוקה לתרופות אך אינה מוכנה לקחת אותם או ללכת לרופא הדרך היחידה היא להפעיל גורמי השפעה בסביבה שלה. זה יכול להיות קרובי משפחה או חברים. בנוסף אתם יכולים להתייעץ עם גורמי מקצוע בנושא. למשל פנו לקו הייעוץ של אש"ל ואולי יהיה להם רעיון מה לעשות http://www.eshelnet.org.il/he/index.php בנוסף, למחלקת הרווחה של העיריה יש בד"כ צוות שעוסק בייעוץ לקשישים ומשפחותיהם וכדאי להתייעץ גם איתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכל מי שיכול לייעץ אני לא ממש יודעת איך להתחיל ומה לשאול ומקווה לא לסבך את מה שגם ככה כבר מסובך אני בת 32 רווקה, לא עובדת ומחפשת עבודה בטירוף קרוב לשנה ללא הצלחה אין לי ביטחון ומעולם לא היה לי , דימוי עצמי נמוך מאז ומתמיד למרות שהסובבים אותי לא חשים בכך בכלל לדבריהם , חוסר נוחות עם עצמי כל הזמן , מעדיפה להיות לבד למרות שבפועל זה לא קורה, כל הזמן במן לחץ כזה שלא קשור ללחץ רגיל , לחץ תמידי שאני מנסה להגיד לעצמי להרגע וזה לא עוזר מן דריכות כזו לא נעימה שאני לא יודעת איך להיפטר ממנה אני עושה דברים כי צריך ולא כי אני באמת רוצה מהלב אני מרגישה שכל מה שאני עושה ואומרת נעשה אוטומטית כאילו שאין רגש אין לב, משהו שם לא עובד כמו שצריך, אני לא יודעת מה זה להרגיש , הרבה זמן לא היה חבר הלב חסום ונעול עם חומה או לא יודעת מה, לא בא לי לעשות כלום - אפטית לחיים אני לא מצליחה להתמקד בשום דבר, לא יודעת מה אני רוצה , לא יודעת איך לבטא את עצמי לפעמים, לא מצליחה לחשוב כמו שצריך, מרגישה כאילו אין לי מחשבות , הכל ריק מתוכן יושבת מול המחשב ובוהה, לא מצליחה לחשוב על כלום , המוח ריק ממחשבות מצד שני יש לי חברות וידידים ואני יוצאת ומבלה ומדברת ואני מרגישה אז אדם אחר אבל גם אז שאני יוצאת אני מחכה כבר לחזור לא מרוכזת בשיחה כמו שצריך ומרגישה אפטייה מוחלטת וזורמת כי צריך ולא כי אני מרגישה שאני רוצה - אני אף פעם לא ידעתי מה אני רוצה אני עושה דברים להעביר זמן מצד שני בשיחות טלפון ובצ'טים ב - NET אין לי כל בעייה ואומרת דברים שאני לא מאמינה אח"כ שייצאו ממני. וכאן בטח תגידו לי - שאני מסתתרת ואני יכולה להתבטא חופשי או קי , אז למה זה לא קורה לי בזמן אמת ??? התחלתי טיפול ומאחורי מס' פגישות נשללה אפשרות של דיכאון למרות שלי נראה שאולי באיזשהו מקום יש אותו, או לא . שוב אני לא יודעת להחליט אני מרגישה שאני חיה בסרט ואני צריכה להתעורר לחיים האמיתיים ולא יודעת איך גם בשיחות אני אומרת שאני לא מצליחה להעביר את מה שאני מרגישה מה שיוצא שאני במבוי סתום בחיים שלי ולא יודעת מה יהיה איתי סליחה על המכתב הארוך אשמח לכל תגובה

שלום גם אם לא נמצא דיכאון פורמלי מה שאת מתארת כולל קווים דיכאוניים וחרדתיים וכדאי לטפל בהיבטים הללו הן בטיפול פסיכולוגי ואולי גם ע"י תרופות נוגדות חרדה ודיכאון. לא הבנתי מדבריך האם הטיפול הפסיכולוגי ממשיך אך בתקופה כזו בהחלט כדאי הליווי המקצועי. את מתארת תקופה ארוכה מאוד של אובדן דרך. עצם היותך מובטלת יכול להשפיע בפני עצמו, אך לפי מה שאת מתארת את מזהה משהו בתוכך שגם קודם לא היה מאושר. לכן האבטלה משתלבת כנראה עם הנטייה האישית שהיתה גם קודם וקל מאוד מכאן והלאה לפתח נטייה לדיכאון וסימפטומים שונים של חרדה. אני מציע שתפני לפסיכיאטר ותנסי לקחת טיפול תרופתי. לפי התמונה שאת מתארת יתכן שתוכלי להרגיש שיפור במצב תוך זמן קצר ושווה להתייעץ על כך. כל זאת במקביל להמשך הטיפול הפסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בני בן שנה ו-7 חודשים. עד כה שעת השינה שלו הייתה בין 20:00-21:00 בערב כאשר זה נעשה על הספה בסלון מול הטלויזיה עם בקבוק ביד. בזמן האחרון הוא החל למשוך את שעת השינה לכיוון 21:30 ואפילו אתמול הלך לישון בשעה 22:30 והוא כבר מאוד עצבני ובוכה כב רמעייפות וגם אנו ההורים מתעצבנים כבר וגם כואב לי שהוא הולך לישון בבכי. איך אפשר להתמודד עם שעת השינה ולהפוך אותה לדבר קבוע ? בעלי עובד עש שעות מאוחרות,יכול להיות שהוא מחכה לו ולא יירדם עד שיגיע? תודה

שרון שלום האם הילד ישן אחר הצהריים? במידה וכן כמה זמן? לרוב בגיל של הבן שלך הצורך בשינה פוחת מעט, במידה והוא ישן בצהריים צריך להעיר אותו כעבור לא יותר משעה, למעשה היה עדיף שלא יישן כלל וכך בערב הוא ירדם בשעה המקובלת. בהחלט יתכן שהילד מחכה לאביו ולא רוצה לישון לפני שנפגש עימו ובילה עימו זמן מה. הליכה לישון איננה דבר פשוט, במיוחד לילדים קטנים. יש בה פרידה וכל פרידה מעוררת חרדה מסוימת ולכן דחית השינה הינה דבר טבעי. אם תרצו באמת להשקיע בענין תצטרכו לנסות להשכיב אותו במיטה שלו בחדר שלו ולעשות טקס כניסה לשינה, כולל סיפור וכו'. יתכן שזה ישפר את העניין וגם יעביר מסר של גבולות שאתם רוצים להציב. לבסוף, כדאי שתבדקו עם עצמכם מדוע מפריע השינה המאוחרת יותר. האם זה מפריע למהלך החיים בבית או שזה רק עקרון שילדים חייבים לישון בשעה מסוימת. עם זה רק העיקרון, הייתי ממליץ לוותר עליו ולקבל את העובדה ששעת השינה מתאחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת ה9 סובלת מפחדים זה מתבטא בכך שהיא מפחדת להיות לבד בעיקר באמבטיה ובשעות החשיכה. זה כבר נמשך כשנה. על פניו אין איזו שהיא בעיה או אירוע חריג ניתן שבעיקבותיו זה קרה. האם יש פתרון לבעיה.

יוסי שלום חרדות אינן דבר נדיר אבל כל מקרה הוא אישי וצריך להבין אותו ככזה. השאלה המרכזית עד כמה זה רחב. אם זה רק חשש להיכנס לאמבטיה בחשכה אפשר אולי להתייחס לזה כמשהו שולי, אבל יתכן שזה משפיע עליה בצורה הרבה יותר רחבה ואז כדאי לטפל בזה כדי למנוע את הסבל. לפעמים הבעיה בגלל יש חרדה איננה אירוע או משהו גלוי אלא משהו שקשור להתפתחות האישית, למצב החברתי וכדומה. ילדה בת 9 מספיק מבוגרת לשיחה בנושא. אם היא תביע עניין יש אפשרות ללכת איתה לפסיכולוג ילדים לבירור ראשוני כדי להבין מה הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הילד שלי משגע אותנו, בן 10.5, מאוד מאוד פרפקציוניסט, שואף תמיד לקבל מאה. כל דבר שהוא עושה הוא חייב להיות הראשון. כל יום כשמגיע שעת הערב,כשיורד החושך הוא מתחיל לחשוש איך הוא ירדם, יש לו פחדים וחלומות, והמחשבה הזאת שהוא לא יוכל להרדם פשוט "הורסת" אותו, חם לו, קר לו, מה לעשות? יש לציין שהילד סובל מאלרגיה, כמו כן האף שלו תמיד סתום ותמיד מתלונן למה זה קורה רק לו? לילד לא חסר שום דבר והוא לא יודע איך לא לחשוב מחשבות כאלה, ואני גם לא יודעת איך לעזור לו. אני מנסה לא לשדר לו את הלחצים היומיומיים שלי ולהיות תמיד רגועה ותמיד זמינה בשבילו. הצילו!!!

שלום נשמע שבנך סובל מהנטייה שלו לפרפקציוניזם. הדבר יכול לגרום לחץ וחרדה שמכבידים מאוד על איכות החיים. הפחדים והמחשבות הטורדניות שמציקים לו הם חלק מהתמונה הכללית הזו. אין כאן שאלה מה חסר לילד, שאיפות הן לא משהו קונקרטי אלא מרכיב פסיכולוגי. מעניין האם השאיפה הזו לשלמות מאפיינת גם אתכם ההורים או האם אפיינה אתכם בעבר. אני חושב שהיה כדאי שתפנו לפסיכולוג ילדים לקבלת הדרכת הורים כיצד להגיב ולנהוג עימו, במידת הצורך אפשר גם ליזום מפגש ישיר בין הפסיכולוג לילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשואה הרבה שנים לאדם מצליח מאוד בתחום היצירה האומנותית. תמיד הוא היה איש לא קל עם הרבה מצבי רוח וצרכים רגשיים מפליגים ותמיד העמיד את צרכיו מעל לאלה של אחרים. בשנים האחרונות העניין הקצין מאוד וכל ביטוי של ביקורת או סתם הערה כלפיו מתפתח לריב בו הוא מאשים אותי ברצח אופי או בחוסר תמיכה רגשית. ההתנצחות איתו היא בלתי אפשרית כי הוא תמיד יוצא צודק, מתנסח ומנמק גאוני הלוקח בסיבוב את הדמגוגים הגדולים ביותר. מה שמטריד אותי זה שהוא בטוח ש"מגיע לו" הכל, שכולם צריכים להתחשב בו, לקבל אותו ולתמוך בו - רגשית, כספית ובכל היבט אחר. בשורה הסופית, כשלוחצים עד הסוף, הוא שולף את טענת המפתח שלו: שמכיון שהוא יוצר בעל שליחות המטביע חותם אוניברסלי יש לו יותר ערך מאשר לאחרים ושתמיד בהסטוריה יוצרים בעלי שיעור קומה נתמכו ע"י הסביבה. בקיצור, הוא "שווה יותר" ומי שלא מוכן לקבל את זה ולנהוג בהתאם הוא מנתק מגע. מכיון שאי אפשר לנתק מגע עם משפחה הוא מעביר אותנו סדרת עינויים חינוכים עד שאנחנו מותשים, נכנעים ומוכנעים .לאחרונה הילדים "מרדו" ולא מוכנים יותר להסדר הזה ובהתאם - הוא ניתק מגע איתם. זה מאוד מטריד אותי כי לא חשבתי שזה ירחיק לכת כל כך. מה הבעיה שלו?? , לאור טענה זו מתנפצים כל נסיונותי ות כל

לא נראה לי שבעלך גם יסכים לגשת לקבל עזרה ...אולי כדאי שתפני לטיפול על מנת שתמצאי דרך ותמיכה איך להתמודד עם בעלך ועם הנוקשות שלו. חבל על הבריאות שלך...אם את רוצה באמת להמשיך לחיות עימו.

מיכאלה שלום מה שאת מתארת הוא נטייה אישיותית שכנראה קיימת שנים רבות ובדיוק כמו שאת מספרת מחריפה עם השנים. מצידו הכל בסדר, הוא מושלם, והעולם עקום. הסיכוי להביא אותו למודעות למצב או לשינוי די נמוך לפי מה שאת מתארת, למרות שתמיד יכולות להיות הפתעות, בסופו של דבר זה דורש היכרות אישית. אני חושב שהרעיון שמציעה הלוחמת בהודעה הקודמת נכון, כדאי שתפני בעצמך לטיפול פסיכולוגי כדי לראות מה את רוצה באמת. אולי מתוך הטיפול הזה יהיה אפשר גם לעשות בהמשך מפגש זוגי, לכן כדאי אולי שהמטפל יתמחה גם בטיפול זוגי. בשלב הזה זו בהחלט הבעיה שלך מהסיבה הפשוטה שהוא לא מוכן לשתף פעולה. אגב, יתכן שהוא בהחלט סובל מהמצב הקיים, אבל ההתרכזות בעצמי כנראה לא מאפשרת לו לצאת מהמלכודת ולשנות משהו במגע עם הסביבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני רוצה להתייעץ איתך בקשר לידיד שלי. הוא בן 15, נולד באנגליה. ההורים שלו גרושים, והוא גר עם אמא שלו בארץ. לפני שנה הוא נסע לאנגליה לאבא וחזר ממש שבור, כנראה בגלל שהיה לו ממש קשה עם אבא שלו, אבא שלו איים עליו, ופעם אחת הכניס לו מכות רציניות, אחרי זה הוא החליט לחזור הביתה. מאז שחזר לארץ הוא ניתק את כל הקשרים שהיו לו עם נוער בגילו. רק איתי יש לו מעט קשר. כמעט כל הזמן הוא נמצא בגבעה קטנה בישוב, ושם הוא פשוט הולך ושר בצעקות קורעות לב, שומעים אותו עד סוף הישוב. כשאני מדברת איתו הוא פתאום מתחיל לשיר, נראה שזה בלי ממש שליטה. הוא מאוד אוהב כלבים, הוא משחק איתם כאילו הם חברים שלו. הוא נושך אותם עד שממש כואב להם, ומחבק אותם ומרים אותם. הוא לא מתנהג הגיוני ורגיל. לא טוב לו פה בארץ, ולאנגליה הוא לא רוצה לחזור בגלל אבא שלו. הוא טוען שהוא יברח מפה. הוא מאוד בודד ומתוסכל מהחיים. אולי יש לך עצה איך אני יכולה לעזור לו, מה להגיד לו או לעשות בשבילו כדי להקל עליו? ולמה הוא מתנהג ככה, מה הבעיה שלו, ומה יכול לעזור לו? תודה, בהערכה, אור

אור שלום החבר שלך נמצא כנראה במצוקה רצינית והוא זקוק לעזרה מקצועית. אינני בטוח שהוא יהיה מוכן לפנות כי יתכן שהאמון שלו בבני אדם נשחק מאוד עקב האירועים האחרונים. צריך אולי לשקף לו שזה מה שקורה לו שהוא יכול להיעזר ולשנות את המצב. יתכן שיזדקק לתמיכת אימו או אדם מבוגר אחר כדי למצוא פסיכולוג מתאים ולקבל טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כל הזמן במתחים נפשיים וקשה לי כבר להתמודד עם זה. זה לא פוגע לי בתפקוד אבל זה פוגעלי באיכות החיים ומתחיל להתיש אותי ולגרום לי לדכאון. קשה לי. יש לי המון פחדים ודאגות ואני לא יודעת איך להתמודד איתם. אני בטיפול פסיכולוגי ובטיפול תרופתי ונראה שכלום לא עוזר. מה עושים? האם יש תקווה לפתרון מלא? אני רוצה לציין שכל זה כתוצאה מטראומה שעברתי וחוסר תמיכה של המשפחה מה שנחווה בעיני עד היום כבגידה איומה

את לא מציינת מתי קרתה לך הטראומה וכמה זמן את בטיפול פסיכולוגי. יכול להיות שאת פשוט צריכה לתת לטיפול ולזמן לעשות את שלו ועם המון סבלנות, רצון ומוכנות נפשית תראי גם תוצאות חיוביות. במצבים כאלה אין פיתרון מיידי מעכשיו לעכשיו. אם הטיפול כבר נמשך זמן רב, אולי תשקלי להחליף מטפל. במקביל, תנסי ליישב את הדברים עם המשפחה. יכול להיות שעקב אי הבנות נוצר מצב שהם לא מבינים מה קורה לך, איך את מרגישה כלפיהם ולא יודעים איך לעזור לך. בקיצור, דברים רעים כמו טראומה למשל, לא חולפים מעצמם. צריך המון עזרה שלך והשקעה בצורה רצינית. את חייבת באמת להחליט שאת יוצאת מהמצב הזה. שאת לא שוקעת בשחזור של מה שקרה אלא מטילה את כל יהבך על הכאן, עכשיו ומכאן איך ממשיכים קדימה והלאה. את חייבת להחליט שאת חוזרת לקחת שליטה על חייך וחוזרת למסלול. חזקי ואמצי

היי אני חושבת שמאד יכול לעזור לך מעבר לתמיכה של איש מקצוע גם להקיף עצמך בחברים תומכים. בן זוג תומך. סביבת עבודה נעימה עד כמה שניתן ואולי לשקול שיאצו, או הרפייה או כל פעילות אחרת שיכולה להרגיע אותך. אפילו ספורט או מסאגים. או הליכה בים.

פרח שלום את נמצאת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי וזה אכן הטיפול המומלץ. אני בטוח שהמטפלים שלך שמכירים אותך אישית הם כתובת יותר מתאימה ממני ללא כל היכרות עומק. אם מדובר בטראומה אפשר להתנסות בשיטת EMDR, בעיקרון אפשר לשלב אותה גם עם טיפולים קיימים. רצ"ב קישור למאמר על השיטה: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm דברים שקשורים לעבר ולמשפחה הם עמוקים בד"כ ולוקח זמן רב עד שאפשר להרגיש שינוי והקלה. את צריכה לקחת את זה בחשבון בתהליך הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבן שלי בן 6 ויש לו דיבור נשי , הליכה נשית, בפורים הוא רצה להתחפש למלכה ובכל הזדמנות הוא לובש את הבגדים של אמא ונעלי עקב. הוא מאד אוהב לרקוד ממש כמו בת. כיצד אמורים ההורים להגיב?

שלום הבעיה היא לא כל כך שלי אלא של אבא שלי. לאבא שלי יש משפחה גדולה (2 אחיות ושלושה אחים). לאחרונה אחד האחים נקלע לקשיים כלכליים. הקושי הוא לא מזה שפיטרו אותו אלא הוא אדם מאד שלו ולא השקיע הרבה בעסק שלו - אני גם זוכרת איך כשהיינו קטנים הוא חילק כספים לילדים שלו הקטנים בלי סוף ובלי חשבון. היום השוק הרבה יותר דינאמי והוא - שלא שינה את דרכי ההתנהלות שלו - מוצא את עצמו מפסיד כספים. המצב גרוע עד כדי כך שהוא נכנס לחובות שבגללן הוא כבר מתמוטט. שני הגיסים מסרבים לתמוך באדם ש"חגג" כל החיים שלו בלי לדאוג לעתיד. שני האחים הקטנים סטודנטים ולא יכולים לתמוך באח גם אם ירצו. הנטל נופל על אבא שלי בלבד ואני רואה אותו מתלבט מאד מה לעשות. מצד אחד - האח בוכה וסבתא שלי בוכה. ומצד שני הפרנסה היום לא קלה בכלל וכולם נאבקים כדי לשרוד. ועוד שאבא שלי מחזיק את שני אחיו הסטודנטים כמו שדאג להם מאז שסבא שלי נפטר לפני הרבה שנים. אני רואה שכואב לאבא שלי מאד על המצב. מצד אחד הוא יודע שבגלל החגיגות בעבר דוד שלי הגיע למצב שהגיע ויש איזושהי טענה שבאה מכולם "איפה היית כשאנחנו חסכנו ועבדנו קשה"... ומצד שני - אח זה אח מה אפשר לעשות במקרה כזה?

אנו במשפחה חובים את אותה בעיה וזו בעיה רצינית עוזרים כל הזמן אבל דע לך אן לזה סוף זה סיבך עוד 2 משפחות כי מי שבזבזן ולא אחראי בד"כ לא משתנה , אלא אם אביך יחליט שהוא עוזר בתנאי שאחיו יתן לו לעקוב אחרי כל הניהול והכסף של העסק כי אחר"כ זה בור ללא תחתית הוא חייב הדרכה צמודה לאורך כל הדרך בי בהצלחה - מקווה שעזרתי

גילי שלום מה שאפשר לעשות זה לעזור בסכום ידוע מראש שעליו גם מוותרים מראש. כלומר, גם אם מדובר בהלוואה לכאורה, צריך להשלים עם העובדה שהכסף לא בהכרח יחזור. בד"כ במצבים כאלה אי אפשר להישאר אדיש, מצד שני צריך להיות ברור לכולם שצריך לשים כאן גבולות וגבולות זה אף פעם לא דבר נעים. בכל מקרה, אין טעם להיסחף יחד איתו לתוך המערבולת, כלומר, לא כדאי להזרים כספים שאח"כ יפגעו בתשתית המשפחתית כולה. צריך להגיע להבנה איזה סוג תמיכה ניתן ובאמת יותר לדברים הבסיסיים של הקיום ולא להרפתקאות פיננסיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבעיה שלי היא לא בדיוק קשיים עם העבודה אלא עם זו שעובדת איתי. כבר יותר משנה שאנחנו עובדות ביחד ועדיין אני מוצאת את עצמי במלחמה מתמדת למרות שהמעמד שלי בחברה חזק מאד ואין לי שום חשש שמא אני אפוטר. איתי יושבת בחורה בת 22 (אני בת 26), וכמו שאני מבוגרת ממנה אני גם ותיקה ממנה - למרות שמבחינה מקצועית לה יש תעודה ולי אין. העבודה שלנו לא מקבילה בשום אופן - באותו תחום אך כל אחת בשלה. עם זה, היא מוצאת לנכון להעיר לי מה אני עושה בזמן שלי ומה סדר העדיפויות שלי בעבודה. היא מתערבת איזו משימה אשלים קודם ומה נמצא ולא נמצא אצלי במגירות ובמדפים. אם נשאלנו שאלה וענינו תשובה אחרת היא תתווכח שהתשובה שלה נכונה עד שאכנע. אם יתברר שתשובתי היא הנכונה כמובן שהדבר יתקבל בדממה דקה כאילו לא היה ויכוח. לאחרונה היא הפסיקה לענות לטלפונים ומחכה שאני אענה - אפילו שחלקם יכולים להיות מיועדים לה. לא משנה אם אני באמצע חשבון מסובך או עם הביס של הסנדוויץ בגרון - אני זו שצריכה לענות (ניסיתי להראות לה שאני עסוקה לפעמים אבל יש לה סבלנות לטלפון מצלצל והיא לא תרים אותו בשום אופן) אני אפילו לא רוצה להעיר לה כי כל הערה גוררת ויכוח וצעקות שהיא עושה עבודה מעבר למה שמצריך התפקיד שלה וכו'. פניתי לבוס שלנו כמה פעמים ואמרתי לו שאני לא מסוגלת לתפקד בלחץ שכזה. אחרי מקרים רדיקליים היא מבקשת סליחה וזה ממשיך. דרך אגב.. גם אנשים ממחלקות אחרות העירו לה. אחד מהם אף מבוגר פי שניים מאיתנו שגם הוא נפגש לא אחת בשבט לשונה. הבעיה העיקרית היא שאני מוצאת את עצמי משתנה. נהייתי אדם לוחמני ודורס - כי אני רגילה כל היום להלחם על כבודי. מצד אחד - היא עובדת מצויינת מבחינה מקצועית ולא יפטרו אותה, ומצד שני למה שאני אעזוב? יש לי תנאים מצויינים כעובדת ותיקה (6 שנים) ויש לי הטבות שאאבד ברגע שאתחיל מחדש במקום אחר. אני צריכה עזרה

יעל שלום לפי מה שאת מתארת כנראה שקונפליקטים זה לא החלק החזק שלך. את מעדיפה לעשות את שלך בצורה הטובה ביותר אבל להמנע מחיכוך לא נעים עם הזולת. אולי זה אפילו יותר קיצוני מכך, כי יתכן שאת משדרת שאפשר לדחוק אותך לפינה ושאת לא בקלות תגיבי. אני חושב שיש בפניך הזדמנות לפתור בעיה כפולה, הן במקום העבודה הנוכחי, אבל גם לעשות שינוי בעצמך שיקל עליך בעתיד בעוד הרבה מאוד מצבים דומים. הבחורה שיושבת לידך כנראה תחרותית ומזהה בך תחרות. היא מנסה לבדוק את הגבולות שלך יום יום ואת כדי לשמור על שלום בית כנראה מתגמשת. אני חושש שהבוס לא יוכל לעזור לך ואני באמת לא חושב שאת צריכה לעזוב את מקום העבודה בגלל אותה בחורה שצעירה ממך ואולי גם פחות מנוסה. תצטרכי לחשוב כיצד להחזיר מלחמה בצורה אינטליגנטית ולא מתלהמת, באופן שמצד אחד יתאים לקווי האישיות שלך אבל מצד שני ישמור על הדימוי העצמי שלך וכמובן על מקום העבודה שלך. בשורה התחתונה, ללמוד להיות אסטרטיבית, ולא רק בשביל להתמודד עם הבחורה שלידך אלא ככלי חשוב לחיים. אם זה לא הולך לבד פני לייעוץ פסיכולוגי כדי לרכוש את הכלים הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי שלום לך ד''ר קוראים לי עדי ואני רוצה להתיעץ איתך..יש לי חברה שהיא סובלת מאוד מאוד והיא פוצעת את עצמה תמיד (פגיעה פיזית) והיא כל הזמן לבד וחוששת הרבה ובוכה והיא אינה נפתחת אליי הרבה אבל אני מאוד רוצה לעזור לה אני תמיד מעודד אותה ומצחיק אותה כדי שתיפתח אליי כי אני יודע אם היא תדבר אז אני בטוח שזה יקל על הסבל שיש בתוכה ..אני תמיד מנסה לעזור לה כי היא חשובה לי מאוד ואני לא ארחם על עצמי אם יקרה לה משהו..אני גם קורא בספרי פסיכולוגיה שיש אצלי בבית כי אבא שלי הוא אח..ואני לא רוצה לספר לו ואני תמיד מנסה למצוא פתרונות כדי להוציא אותה מהמצב שבו היא נמצאת..ד''ר אני מבקש ממך שתיעץ לי איך לנהוג כלפיה כי אני רוצה להחזיר אותה למצב טבעי ללא רופאים וללא תרופות כי אני רוצה שהיא תחזור לחיים טובה בצורה רגילה וטבעית ללא תרופות ..אם תוכל בבקשה להדריך אותי איך לדבר איתה ואיך להדריך אוה ובאיזה צורה לדבר איתה..אני רוצה להדריך אותה בכדי לשקם את חייה ..ד''ר אני מאוד מבקש את עזרתך בכבוד רב עדי תודה

כל הכבוד לך על הרצון העז לעזור לחברה , אבל עזרתך איננה מספיקה. במצב שאת מתארת היא זקוקה לטיפול מקצועי של פסיכולוג ואולי פסיכיאטר. פציעה עצמית היא סימן למצוקה כל שהיא, שלא תמיד יש לה ביטוי חיצוני. אם יש לך דרך לעודד אותה או להפנות אותה חשוב שתפנה לטיפול . האם ההורים שלה מודעים למצבה? האם יש אפשרות שתפני אליהם ותספרי?

שלום לך ד''ר זה שוב עדי בבקשה תעזור לי לעזור לחברתי ביי בייי

עדי שלום אני מצטרף לקריאת כל הכבוד על רצונך לעזור ועל החברות הנאמנה שאת מפגינה. עם זאת, אני חושש שבמקרה הזה העניין הוא מעבר ליכולתך. פציעה עצמית היא סימפטום שמסמן בעיה מאוד רצינית וכאן צריך לא רק להפסיק את ההתנהגות הזו אלא לטפל בכאב הנפשי שעומד מאחוריה, סביר להניח כבר שנים רבות. נדרש כאן טיפול פסיכולוגי והדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות, מעבר לשיחות והתמיכה בחברתך, זה לעזור לה להגיע לטיפול פסיכולוגי. הדבר דורש מעורבות של הוריה או של גורם טיפולי כמו יועצת ביה"ס, פסיכולוג בית הספר, עובד סוציאלי מלשכת הרווחה וכד'. נסי לשכנע אותה לקבל טיפול ואז מצאו ביחד דרך בה תוכל לקבל את הטיפול או לפנות לפחות למפגש הראשון. בברכה ד"ר אורן קפלן