פורום פסיכולוגיה קלינית

האם זה תקין שבחורה בת 20 תתחתן עם בחור בן 45

האם זה תקין שאת ממשיכה להציק?

אני לא מציקה אני מעלה נושאים מרתקים ומעניינים

א. שלום תקין מבחינת מה? זה קורה וזה חוקי. אם שני הצדדים שאמורים להיות אנשים בוגרים לפחות לפי גילם רוצים בזה ומודעים להשלכות של פער הגילאים אז זה נראה לי בסדר. שווה בכל זאת לחשוב איך נוצר המצב הזה שבכל זאת הוא אינו נפוץ. האם זו סתם מקריות שיצרה אהבה או שיש כך חיפוש דמות אב/בת שאיננה באמת זוגיות לשמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה אתה מקסים חג שמח

אני בת 21 ויש לי אחות בת 19 שהתגייסה לפני 1/2 שנהלאחד הבסיסים בארץ. לפני כמה ימים גילינו שהיא יוצאת עם המפקד שלה שהוא בן 40, נשוי עם ילדים! בנוסף לזאת יש לה חבר שכמובן לא יודע כלום מכל הסיפור. אני בתור אחותה מאד דואגת לה, מצד אחד אני מאד מבינה את הצעדים שלה ומצד שני זה כואב לי כי היא הורסת את עצמה. אני מבינה אותה משום שבמשפחה שלנו, אבא שלי , מאז שהיא בת 6 התנכר אליה ולא הכיר בה כבתו. מאז היותה בת 6 היא חוותה חוויית דחיה קשה מאד. עם השנים התנהגותו של אבי הפכה להרגל ופשוט התרגלנו שאליה הוא לא פונה , לא מתייחס, לא מגיב... הדבר לא טופל והיא פשוט גדלה עם חוויה זו וכעת אני מרגישה שהיא מנסה למלא את החסר של דמות האב שהצטבר אצלה עם השנים ע"י המפקד שלה, אך אני מאד דואגת משום שאני יודעת שלא רק שהיא לא תצליח למלא את החסר האבוד אלא אף תפגע בעצמה עוד יותר! אני ממש בדילמה ואני לא יודעת כיצד לפנות אליה או למי לפנות לעזרה...

הילה שלום אני מציע לא להתערב ולא ללחוץ על אחותך בשום מקרה. אפשר לתת לה תמיכה ועזרה במקומות שהיא מבקשת. המצב מסובך ואין כאן פתרונות פשוטים. אין ספק שההסטוריה האישית היא גורם חשוב בסיפור הזה. חשוב שהיא תדע שיש לה אוזן קשבת אצלך וזהו. את השאר תני לה להוביל בדרכה. בברכה ד"ר אורן קפלן

חדש בפורום ומקווה שאוכל למצוא כאן תשובה -האם/ואילו ישנם כמה סוגי איבחון פסיכולגי לילד? -מכר שלי אבא לילד בן 5 (שנמצא אצל אימו) מבקש לבדוק מה זה איבחון פסיכולוגי. האם ישנם כמה סוגים של איבחונים? ביהמ"ש נותן הוראה לאיבחון פסיכולוגי של הילד ע"י פסיכולוג במסגרת ביה"ח עפ"י בקשתה של האם -מבלי לפרט מהו האיבחון ומה מטרתו? נאמר לו שתוצאות האיבחון אינם חוות דעת לביהמ"ש אלא בדיקת צרכיו הפסיכולוגיים של הילד. הוא חושש שהאם תעשה שימוש לרעה באיבחון זה. עפ"י המידע שבידיו מה צריך/וכדאי לעשות? האם להתנגד או לתמוך בכך למרות שהוא יודע שייתכן ויעשה שימוש שלילי כנגדו וניצול לרעה תוצאות האיבחון? -אשמח לקבל שם של אתר נוסף ששם שניתן לקבל תשובות בעניין זה

שלום אבחון פסיכולוגי בוחן את יכולותיו הקוגניטיביות של הילד ואת מצבו הרגשי. החלק השני משמעותי במיוחד במצבים כמו אלו שאת מתארת. האבחון הוא ניטראלי ומבוצע על ידי איש מקצוע כך שאין סיבה לחשוב שהוא מיועד לפגוע באב, אלא אם יש בעיה של ממש בקשר של הילד עם האב ואז גם בלי האבחון האב עלול לצאת נפגע מהדיון המשפטי. האבחון צריך להיעשות ע"י פסיכולוג קליני מומחה בילדים ובסוג כזה של אבחון. צריך לראות בהוראת בית המשפט את ההגדרה המדויקת של מה ביקש. אינני מכיר אתרים שעוסקים בתחום כך שלא אוכל להמליץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם, אממ מאיפה להתחיל.. אוקיי אני בת 18 .. ולפני כשנה עברתי תקופה לא מי יודע מה.. בלשון המעטה שבעקבותיה נכנסתי לדיכאון ... אני עכשיו מטופלת בתרופות -פבוקסיל אם זה עוזר ולפעמים קורה שאני חוזרת למצב רוח הדיכאוני הזה ואין לי כוח לכלום .. רציתי לדעת אם זה נורמלי אם זה בסדר או שיש פעולה כלשהי שאני צריכה לנקוט ?

אוריה, הטיפול המומלץ בדכאון הוא טיפול משולב - תרופתי ושיחות. לתרופות יש את התפקיד שלהן, אבל אני חושבת שכדאי שתמצאי פסיכולוג, במקביל לטיפול התרופתי.

אוריה שלום במידה ואינך מרגישה שיפור כדאי לפנות לפסיכיאטר המטפל ולבדוק אפשרות לשינון המינון או התרופה. במקביל כדאי שתפני לקבלת טיפול פסיכולוגי כי השילוב בין שתי שיטות הטיפול נחשב ליעיל במיוחד. תוכלי לקרוא בראש העמוד מאמר על דיכאון ופרטים על התופעה ואבחונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם טיפול ב- EMDR יכול לעזור להתמודד עם מתח נפשי?

רונה שלום כן, הוא יכול. בראש העמוד יש קישור למאמר על EMDR. בברכה ד"ר אורן קפלן

שמעתי שהיפנותרפיה יכולה לעזור בשני המקרים. האם מישהו/י מכיר/ה פסיכולוג/היפנותרפיסט באיזור המרכז/דרום? אני באיזור רחובות. ומה המחירים? תודה!

אורן שלום רצ"ב קישור לאתר האגודה הישראלית להיפנוזה בו תוכל למצוא את המטפלים בהיפנוזה בארץ לפי אזור וסוג מקצוע. היפנוזה אכן יכולה להועיל למצבים שתיארת. http://www.hypno.co.il/hebrew.asp בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כל הזמן לא מבין למה שאני מבקש מהחברה שלי לא לעשות דברים מסויימים שמעצבנים אותי , היא ממשיכה לעשות את זה למרות שהיא הבטיחה לא לעשות. רק לאחרונה נודע לנו שהיא סובלת מליקוי שפתי , האם זו הסיבה? אם כן מה עושים ואיך מתמודדים עם זה? היא מתכוונת ללכת ל10 פגישות אצל המאבחנת שגילתה לה את זה , האם אחרי זה תבוא התשועה? תודה מראש

אבי שלום תיאורך מאוד כללי וקשה לייעץ לך. במה היא מעצבנת אותך? מה אתה מבקש ממנה להפסיק? איזה ליקוי שפתי נמצא והאם זה משהו שאתה מזהה אותו? בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת 8 חודשים ויונקת. בלילה היא קמה לאכול כל 3 שעות (ואז אני מניקה בשכיבה) כנראה שבשל כך היא התרגלה להרדם בלילה כשאני שוכבת לידה. בערב כשאני משכיבה אותה לישון היא נרדמת עם דיסק ששר לה ואני יושבת לידה וגם אז זה לוקח לפחות 30 דקות אך היא נרדמת ללא בכי רב. כשהיא מתעוררת באמצע הלילה גם לא לאוכל היא צורחת ולא מוכנה להירדם אלא רק אם אני שמה אותה במיטה לילד. ניסינו לתת לה לבכות והיא לא הפסיקה שעה וחצי למרות שישבתי לידה (כמו שני עושה כל ערב). מה לעשות? זה מאוד לא נוח לי לישון איתה במיטה וחוץ מזה אני חושבת שילד צריך להתרגל לישון המיטה שלו אך אין לי לב לתת לה לבכות כ"כ הרבה.

מיכל שלום בגיל שמונה חודשים זה בהחלט זמן להרגיל את הילדה ללכת לישון במיטה שלה. המעבר עלול להיות לא קל וכרוך בבכי. לילה אחד לא יספיק אבל ברוב המקרים בטווח של עד שבוע ימים הכל מסתדר. זה תלוי לא מעט בכוחות הנפש שלכם לשרוד את הימים הללו. בסופו של דבר זה ישפר את איכות החיים של כולכם כך שזה מומלץ ושווה את המאמץ. במידה ואינכם מצליחים לבד פנו לייעוץ במעבדת השינה לתינוקות בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א בניהולו של פרופ' אבי שדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום סמתי לב בזמן האחרון שיש לי כעס כלפי אמא שלי. זה מוזר לי כי לדוגמא אם אנחנו לא נתראות במשך היום (אני לומדת והיא עובדת), אז הכל בסדר ואנחנו מדברות בטלפון והכל ממש טוב. אבל ברגע שהיא חוזרת הביתה, אני מרגישה איזה שהוא כעס כלפי, לא מתחשק לי לדבר איתה, אין לי חשק לספר לה משהו. אני מעדיפה ללכת לחדר שלי כדי לא לריב איתה. השאלה שלי: ממה זה יכול להיות, האם זה משהו שאני צריכה לטפל בזה והאם זה ניתן לטיפול? מודעה מראש על תשובתך.

ולדה שלום אני מבין שזה משהו חדש יחסית, שקודם לא הרגשת כעס כזה. ברור שיש כאן משהו שמפריע לך וחשוב שתנסי להבין מהו כדי לשנות את המצב. אולי כדאי לדבר ישירות עם אמא, לספר לה את מה שקורה לך ואולי תמצאו דרך לדבר על הדברים ולראות מה מפריע לך. פניה לטיפול פסיכולוגי אפשרית כמובן אם את מרגישה צורך בכך, זה בוודאי יכול לעזור לך למצוא את קצה החוט בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום בת 10 מוצלחת למדי . חברתית משום מה לא מצליחה להשתלב. האם מוערבות הורים מזיקה? מה הגבול שבו הורה מדריך מכוון מנסה לעזור? האם כדאי לדבר על כך בבית או לנקות את הראש? ובכלל כמה טיפים לעזרה תודה מראש

לפי דעתי חשוב לדבר עם המורה שלה בביה"ס לנסות לשאול אותה מה קורה בביה"ס איך היא משחקת עם הילדים ומשתלבת איתם. את יכולה להיפגש עם המורה ולערב אותה בהרגשתך והיא תוכל לנסות לעזור לך. חשוב גם לפנות לעזרה מקצועית ולנסות להבין מה עובר על הילדה ואיך אפשר להתמודד עם הבעיה וחלילה לא להתעלם ממנה אח"כ זה ילווה אותה כל חייה

שלום בד"כ מעורבות ההורים חשובה הן בעצות והן בתמיכה רגשית, זאת למעט במצבים בהם עצם מעורבות ההורים היא מקור הבעיה של הילד. בגיל ביה"ס היסודי יש ילדים רבים שמוצאים עצמם מבודדים חברתית מכל מיני סיבות. כדאי לפנות לבית הספר ולשוחח עם המחנכת והיועצת כדי למצוא דרכים לשלב את הילדה יותר מבחינה חברתית. חשוב להיות רגיש לצרכי הילדה ולהערב בהתאם למה שהיא רוצה וזקוקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני אמא לילד בן 7- כתה ב, יש לו בעיה בתקשורת עם מבוגרים.כשמבוגר כמו שכן, חברה שלי, אפילו קרוב משפחה שהוא רואה פעם בחודש בערך, פונה אליו בשאלה פשוטה כמו שלום מה שלומך, איך היה בבית הספר, איך בגודו וכד' הילד מתבייש ולא עונה. גם כשקורה משהו בכיתה והמורה מדברת אליו הוא בוחר לא לענות. כרגע אנחנו נמצאים בטיפול אצל מטפלת משפחתית והיא לא מצליחה לפענח את ה"תעלומה". ברצוני לדעת מה הסיבות שיכולות לגרום לכך? חשוב לי לציין שמדובר בילד מאוד אינטליגנטי ואין לו עכבות בכל הקשור עם ילדים- הוא חברותי ואוהבים אותו בדרך כלל. האם עלי לפנות לפסיכולוג בנושא או שמטפלת משפחתית אמורה לתת מענה בנושא זה? תודה ורד

אני יודעת שיש מטפלים מקצועיים שפונים לילד בעזרת ציורים או משחקים. מבקשים ממנו לצייר ולפעמים על ידי זה מנסים לפענח.

ורד שלום לפעמים יש ביישנות ואין בכך כל רע. לפי מה שאת מתארת העניין כנראה נראה לכם בעייתי ולכן פניתם לטיפול. הכל כאן הוא עניין של מידה. אם לילד יש קשרים חברתיים תקינים עם בני גילו זה הדבר החשוב ביותר. אם הביישנות גורמת לקושי לביטוי עם מבוגרים כולל המורה בבית הספר זה בד"כ בעיה של ביטחון עצמי וצריך לעזור לו בקטע הזה. עם זאת, לפעמים זה סוג של התנגדות ומרד וגם את זה צריך לנסות ולאתר ולהבין. האבחנה המתאימה יכולה להתקבל רק על סמך היכרות עם הילד והרקע המשפחתי שלכם. במידה והטיפול הנוכחי לא מגיע למשהו כדאי אולי לפנות לפסיכולוג ילדים. כמו כן כדאי להיעזר בגורמי בית הספר שעוקבים אחרי המצב באופן קבוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

חג שמח מה עושים עם ילדה שקרובה ל-3 שכל יום מקבלת פינוק יתר בבית כמובן ובגן ו כשכועסים עליה בגן והיא בוכה ואומרת אני רוצה את אמא את אבא.

אופליה שלום הנחות היסוד שלך לגבי פינוק היתר לא ברורות לי לגמרי. אם יש פינוק יתר בבית לדעתך אז כדאי לחשוב מדוע זה קורה ורק אתם תדעו לענות על זה. אישית אני לא אוהב כל כך את המונח הזה מאחר וברוב המקרים יש ליחס שהילד מקבל מקורות וסיבות רציניות וגם אם נחוץ שינוי בד"כ אפשר להסביר כיצד נוצר המצב הנוכחי. אין כאן תשובות ודרכים מהירות וחד משמעיות לתגובה. נשמע שכדאי שתקבלו הדרכה מקצועית כיצד לנהוג הן בבית והן כלפי הגן. פסיכולוג ילדים עשוי להתאים למטרה זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 31 ושוקלת הצעת עבודה: טיפול בילדה אוטיסטית בת 6 בשיטת ABA. אין לי כל ניסיון עם אוטיזם, חינוך מיוחד ולצורך העיניין גם ילדים, אבל יש לי הרבה רצון טוב (לעזור) אני במקצועי מטפלת ברפואה משלימה, מלמדת אותה במכללה מהגדולות, ולומדת ליצנות רפואית באיכילוב. (הכשרה והסמכה לשיטת טיפול זו ינתנו לפני תחילת העבודה והמעסיקים - ההורים יודעים על חוסר ניסיוני). התלבטותי הינה בשני מישורים: שיטת הטיפול עצמה (ממה שקראתי יש התנגדויות לשיטת טיפול זאת בטענה (בין השאר) שהיא מאלצת את הילד לצאת לעולם ומתעלמת מעולמו הפנימי) ושהיא דומה לאילוף. המישור השני הוא העומס הריגשי של צוות הטיפול (3 מטפלות המתחלקות בימות השבוע) כוונתי - לתסכול של עבודה עם מטופל שאופן התקדמותו איטי ושונה מהמוכר לנו בחיי היום יום כאנשים ומטפלים. אשמח לחוות דעתכם (גם על שיטת הטיפול וגם על העומס הנפשי) ואשמח גם לתגובות ממטפלים שעובדים בשיטה זו (אם יש בפורום זה, כמובן) תודה מראש, אורנה.

אורנה שלום השיטה מעניינת וגם הביאה לתוצאות חיוביות עם ילדים אוטיסטים. התפקיד קשה כי כל עבודה עם ילדים אוטיסטים היא שוחקת ודורשנית, עם זאת הסיפוק עשוי להיות עצום ובשיטה האינטנסיבית הזו התוצאות עשויות להיות מהירות יחסית (אפילו בטווח של כמה חודשים). אין ספק שזה דורש מחוייבות רבה כי נטישה באמצע התהליך עלולה להיות שלילית מאוד עבור הטיפול כולו. נסי אולי להתייעץ עם גורמים מקצועיים לפני קבלת התפקיד כדי להיות בטוחה שזה אכן מה שאת רוצה. אני לא חושב שהעדר הנסיון שלך קריטי במקרה הזה, הרקע שלך נשמע מתאים ומה שחשוב זה יכולתך לקשר אמפתי ורגשי, סבלנות ואהבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום המון תודה על התייחסותך הרצינית ועל תשובתך. יש לך רעיון היכן לפנות לגורמים מקצועיים לשם קבלת יעוץ (כפי שהצעת)? אגודת אלו"ט ודומיה (קראתי על אגודת טומי)? או מישהו שמכיר אותי ואת אופיי ויכולתי להתמודד עם טיפול שכזה? ושוב תודה אורנה.

שלום. אני סובלת מסחרחורות מזה 3 חודשים,עשו לי את כל הבדיקות האפשריות{כמעט} האם יתכן שזה נובע ממתח נפשי?? תודה והמשך ערב נעים

יכול מאד להיות....זה ידוע כאחד הסימפטומים.

אתי שלום יש תופעות פסיכולוגיות שיוצרות סחרחורות, למשל חרדה. אם את מזהה מתח נפשי בחייך לאחרונה וכל הבדיקות הרפואיות תקינות כדאי לנסות את האפיק הנפשי, אפשר לנסות תרופות נוגדות חרדה וטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אתי שלום, מניסיון, אם את מדברת על סחרחורת שהיא לא בדיוק סחרחורת במובן שהחדר מסתובב אלא יותר הרגשה של ריחוף, זה בהחלט יכול להיות כתוצאה מהצטברות מתח ומעייפות. אם כל הבדיקות הגופניות תקינות, אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בהצלחה, מיטל.

שלום לך אני סובלת מסחרחורות כאשר אני בחרדה אך אצלי הבעיה היא למרבית הפלא מהשיניים כאשר בלילה אני משפשפת אותם לסת בלסת מבלי להרגיש, יש לבדוק את הבעיה ולא לפנות ישר לתרופות שעלולות גם להזיק טיפול פסיכולוגי תמיד יכול להועיל,אבל אני ביקרתי אצל רופא השיניים שהכין לי סד לילה-שזה פלסטיק שאיתו ישנים בלילה הוא חוצץ בין 2 הלסתות ומונע את החיכוך,השינוי הגיע אחרי שבועיים וחצי בערך הפסיקו הסחרחורות תבדקי אם זה קשור בהצלחה והרבה בריאות

תודה רבה על ההתייחסות למכתבי , נגעת בנקודות שמאוד רגישות אצלי ואני רוצה לפעול עפ"י הצעתך ולגש לייעוץ פסיכולוגי אם תוכל לכוון אני מאוד ישמח ושוב תודה רבה

הודיה שלום במידה ותרצי הפניה לפסיכולוגית באזור המרכז שלחי אלי מייל ואפנה אותך [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילד בכתה ג' בבית ספר רגיל אך בכתה מיוחדת של 10 ילדים הוא מקבל תמיכה רבה אך מסרב לשתף פעולה הוא ילד עם המון בעיות רגשיות נפשיות התנהגותיות קשה לו לרכוש כישורים חברתיים ואין לו ביטחון עצמי ויש לו אופי חלש רומסים אותו בכתה מאד. אודה לך אם תתייחס לנושא זה. חג שמח

ר. שלום ילד במצב שאת מתארת צריך להיות במסגרת קבועה של טיפול. לא תמיד נחוץ טיפול אצל פסיכולוג, לפעמים חונך שמגיע פעם פעם בשבוע לכמה שעות עשוי לעזור מאוד. כמו כן יש אפשרות לטיפולים בתנועה או במוסיקה שאינם דורשים שיחות אלא מתחברים לדברים יותר ראשוניים, מה שעשוי להתאים לו. אני מציע שתתייעצו עם הגורמים המקצועיים בבית הספר. בברכה ד"ר אורן קפלן

גם לך

אני בת 35 נשואה+2 . לאורך השנים אני מרגישה תמיד שאני לא זוכרת חלקים נרחבים מחיי, בעיקר מגיל הילדות וההתבגרות. כשאני יושבת עם אחיותי והן מעלות זכרונות מאיך היה כשהיינו ילדות אני נדהמת לגלות שאני פשוט לא מצליחה לזכור על מה הן מדברות וגם אם כן אז רק במעומעם או בכללי, בעוד שהן יכולות להיכנס לפרטי פרטים ( והן יותר צעירות ממני, אני הבכורה). על מה זה יכול להעיד?

תנסי ללכת לאחור בזכרונך ולחשוב מה הזיכרון הכי מוקדם שיש לך מעצמך. האם את זוכרת את עצמך כילדה בגן ? בכיתות הנמוכות של בית הספר ? לכל אדם יש זיכרונות ילדות. יש אנשים שעברו טראומות קשות שכתוצאה מהם חלקים גדולים מהזכרון של הגיל המוקדם נשכחו לגמרי או זכורים בצורה מעורפלת ומקוטעת. הזכרונות האישיים שלי למשל , המוקדמים ביותר הם מגיל 4-5. \מכיוון שינני מכירך לא אוכל לדעת מדוע אינך זוכרת. אולי את יכולה לשאול את ההורים הדודים ?

האם גם היום הזכרונות סלקטיביים? שווה לבדוק. יכול להיות שסתם יש לך זיכרון לא טוב. זה לא חייב להיות טראומה.

רינה שלום כדאי שתבררי עם עצמך מה מטריד אותך בכך מאחר וזה יכול להית קצה חוט לסיבת השיכחה. הכיוון הטראומטי שנרמז בהודעה קודמת אפשרי, דיסוציאציה שהיא סוג של שיכחה אופיינית למצבי טראומה. עם זאת, מסוכן מאוד לחשוב או להגדיר שרק בשל השיכחה קרה משהו טראומטי באמת בחייך, זה צריך להיות מחובר גם לחוויה שמשהו ממנה את זוכרת או מבינה. בהחלט יתכן שאת במקום אחר בחיים מאשר אחיותיך ושההסטוריה האישית הבליטה דברים מסוימים על פני אחרים. במידה ויש משהו מטריד את יכולה לפנות לטיפול, אפשר לנסות להשתמש גם בשיטות כמו היפנוזה ו EMDR כדי לחקור את העניין יותר לעומק. תוכלי לראות במאמרים בראש העמוד חומר על השיטות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בסביבות גיל ה-50. כשנישאתי לבעלי הוא היה רזה ונאה ועם השנים הלך והשמין. אני לעומת זאת נאה ורזה ושומרת על עצמי ומאד מטופחת. ניסיתי בכל הדרכים לדובבו להרזות והוא בשלו. הפסקתי להעיר לו כי זה רק מתסכל אותי ואותי ומאומה לא עוזר. הערכים שלו בדם דפוקים , הוא מודע לסיכון שהוא נמצא. אך מה עושים איתי? שאני לא נהנית כלל לקיים איתו יחסים, הוא כבד משקל, חונק, ואיני מרגישה כלל את איבר מינו. אני כן מקיימת איתו יחסים בכדי שלא יהיה עצבני אך אני יוצאת מתוסכלת ולא נהנית כלל ואפילו סובלת. ברגע שאני רואה אותו הוא מעורר בי גועל, אך כלפי חוץ אני מראה לו אהבה וחיבה. מה עושים ואיך ממשיכים הלאה? - יעל.

יעל שלום ההשמנה והמין הם ביטויים פרקטיים לקונפליקט שיש בינכם אבל מייצג ללא ספק גם קושי רגשי שקיים. יתכן שאתם סובלים משחיקה בקשר, תופעה נפוצה מאוד אחרי שנים של נישואין, ואולי יש מקום לפנות להתייעצות זוגית במידה כמובן שיש נכונות מצד שניכם להתמודד עם הבעיה ולפתור אותה. יתכן שאם היה מבין מה את באמת מרגישה משהו היה משתנה באופן בו הוא מתייחס לגופו. אני לא מתכוון שתגשי אליו מייד ותאמרי שהוא דוחה אותך, אבל בהחלט יש מקום להבנה על המחיר שהזוגיות שלכם משלמת על ההזנחה הגופנית וכנראה גם הרגשית שקיימת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב יישר כח על תשובותייך המעניינות ילדי הוא בן שנתיים ושמונה חודשים הוא ילד מאד רגיש שבוכה המון כשהוא באינטראקציה עם ילדים אחרים כאשר לוקחים לו משחק דוחפים אותו כל דבר אחר הוא לא מחזיר ופשוט יושב על הרצפה ובוכה בכי קורע לב. זה קורה גם בבית וגם במשפחתון. מה לדעתך ניתן לעשות במקרה זה.

שלום, אולי לרשום אותו לחוג לספורט והמון המון לחבק!!!!!! עדי

תראי את חייבת לחשל את הילד וזה אומר כמו לומר לו זה שתבכה זה לא יעזור לך אתה חייב להתגונן ואן מה לעשות ללמד אותו להחזיר למה אחרת בחברת ילדים ככל שהוא יתבגר הוא יסבול יותר תביני ילדים כמו שהם מתוקים הם גם אכזריים לפעמים לכן אם חשוב לך שיהיה עצמאי ולא כל הזמן יבכה תתחילי לעבוד עליו עכשיו שזה עוד מוקדם בי

שלום מעבר לרגישות את מתאר מצב של עלבון וכאב שנוצר באינטראקציה חברתית, בהמשך ואולי כבר עכשיו זה משפיע על הביטחון העצמי והדימוי העצמי. יש כאן עניין של נטייה אישית, לפעמים מולדת, אבל בהחלט גם משהו נלמד עם הזמן שקשור לדברים רבים, הן בבית והן לאינטראקציות החברתיות השונות שלו. זהו לא גיל בו פונים לטיפול פסיכולוגי באופן ישיר אבל יתכן שכדאי שתקבלו הדרכת הורים כיצד לנהוג עם הילד. במקביל אפשר אולי לשלב אותו בחוג אחה"צ עם ילדים שקשור לספורט, תנועה ופעילות גופנית. שמעתי למשל על חוגים לילדים בני 4 להגנה עצמית. אולי הוא צעיר מדי אבל בכל מקרה משהו בחיבור אל הגוף מאפשר הרבה פעמים חוזק ועוצמה רבים יותר לאחר מכן במגע עם הסביבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר בעבר עברתי אבחון פסיכוטכני ונאמר לי שם שיש לי 114 IQ. רציתי לשפר את היכולת שלי ונאמר לי שזה בלתי אפשרי. החלטתי בכל זאת לנסות ובדיקה נוספת לאחר שנה ו3 חודשים העלתה שיש לי IQ של מעל 130 . באותו זמן ערכתי ניסוים שונים של לימוד המוח מערכות צורניות מורכבות. האם לדעתך יתכן שבכל זאת יש דרך או שמה אחד הערכות היתה שגויה?

ב. שלום מבדקי ה IQ תלויים בהרבה דברים, אפילו במצב הרוח והריכוז שלך בזמן המבחנים. התנודות אפשריות והן כמובן מייצגות שינויים במצב הבחינה ולא בהכרח ביכולת שלך. בעיקרון יש אפשרות להתכונן יותר טוב למבחני IQ אבל כאמור זה לא מייצג שינוי ביכולת השכלית אלא במוכנות לבחינה. כיום יש הערכה שמרכיבים של אישיות, בשלות רגשית, מוטביציה וכדומה משפיעים מאוד על יכולת המימוש של האינטליגנציה והאבחון "נטו" של אינטליגנציה אינו מנבא מספיק טוב יכולת ביצוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש גם טעות לפה או לשם במבחנים. אין דיוק של מאה אחוז עד כמה שידוע לי.

שלום רב, שמי אירנה, סטודנטית של אוניברסיטת ת"א. אודה לכם מאוד אם תעזרו לענות על תשובה: קשרים בין דימוי עצמי וחרדה. כתובתי באינטרנט: [email protected]. מראש מודה לכם, אירנה

אירנה שלום חרדה גורמת מן הסתם לפגיעה בדימוי העצמי. דימוי עצמי נמוך יכול לגרום לחרדה. הנושא כללי מאוד ובוודאי יש להתמקד במשהו יותר ספציפי בתוכו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 44 לא נשואה ואין לי ילדים. אני בטיפול בשנה האחרונה אצל פסיכולוגית. מכיון שאין לי חברים לחלק איתם את היומיום אני משתפת את המטפלת במה שקורה לי וכך נגמר הזמן ל"טיפול". אין לי טענות כלפיה אבל- מצד אחד מאוד חשוב לי לדבר עם מישהו על מה שקורה לי ומצד שני אני יוצאת מתוסכלת מכך שאנחנו לא מספיקות לדבר ולטפל בבעיות שלי.אני לא מרגישה שדברים משתנים אצלי אלא כאילו באתי לחברה לדבר על מה קרה לי השבוע. אני מקווה שאני ברורה מספיק -שאלתי היא איך אני פותרת את הדילמה?

שלום לך ציינת שאין לך חברים לשתף אותם ביומיום השאלה היא, האם זה מבחירה , האם תמיד היה כך או שהמציאות הביאה את זה לידי כך ? על כל מקרה, לא חסרים קורסים וסדנאות שניתן להירשם אליהם קורסים של יחסי אנוש וקורסים של אסרטיביות, מפגשים של פנויים פניות וכו' בטוח יש דברים שאת אוהבת לעשות - ציור, ריקוד, ספורט או כל תחביב אחר שאת יכולה לפתח באמצעות קורסים או סדנאות ולבנות לך מעגל חברים אפילו חברה אחת או שתיים בתור התחלה את יכולה להירשם לטיולים של החברה להגנת הטבע לחבר'ה בגילך להיצטרף לקבוצות מאורגנות לטיול או שניים בחו"ל ישנם קורסים של יחסי אנוש - ניתן לברר באיזור מקום מגורייך - ייתכן ויש עוד אנשים במצבך שישמחו לארח לך לחברה צריך רק לחפש ולנסות לא חסר העיקר שיהיה לך טוב בהצלחה

רחל שלום ראשית כדאי להביא את הנושא לטיפול ולדון על כך עם הפסיכולוגית. השיתוף שלה במה שקורה לך הוא חלק חשוב מהטיפול. דרכו את מספרת על עצמך, על נטיותיך וכו' וזו הדרך להגיע לשינוי. התהליכים מהסוג הזה הם איטיים וצריך לקחת את זה בחשבון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בחורה בת 39, מלאה מאוד אבל בעלת פנים נאות, אקדמאית וסימפטית. עד לפני שנתיים סירבתי להכיר בחורים מתוך ביישנות ועוד כל מיני פחדים אחרים אולם בעקבות טיפול פסיכולוגי אני מנסה כבר שנתיים להכיר במסגרות של הכרויות טלפוניות או באינטרנט. רוב המקרים מוגדרים ככשלון, שכן אני די בררנית לגבי הבחורים שבהם אני מעוניינת, חשובה לי השכלה (שאותה אני בוחנת לא לפי תעודות אלא לפי השיחה), חשוב לי המראה במידה מסויימת, חשוב לי המוצא (אשכנזי, מה לעשות) וחשובה לי האישיות - שתהיה רגישה ולא מתנשאת. הבחורים מצידם, לא מעוניינים בי כיון שאיני רזה, איני צעירה ולכן מספר הפגישות קטן ביותר. הכרתי באינטרנט בחור לפני ארבעה חודשים, שסרב בהתחלה לענות לפנייתי בגלל משקלי, אולם לבסוף השתכנע ונוצר בינינו קשר ידידותי יפה, שלדבריו יכול היה אף להוביל ליותר מזה לו הייתי יותר רזה. בתקופה האחרונה, למרות דבריו אלה, הוא הגביר את מאמצי החיפוש שלו אחר בחורות, ואני מרגישה שאין סיכוי למשהו בינינו. אני איני מסוגלת להמשיך בקשר איתו ואני בשלבי ניתוקו. איך להתמודד עם תחושות העצב הקשות והייאוש שמחלחל, והפחד הנורא מכל, שמא אשאר לבד ולא אקים משפחה. התחושה היא שלבחורה שאינה נראית טוב והיא רווקה מעל גיל 34 אין כל סיכוי למצוא בן זוג, והחיפוש עקר. אני מנסה לרזות, רזיתי כבר מספר קילוגרמים, אך בליבי זעם רב על כך שזהו המסר. אודה לך על תגובה מפורטת.

שלום את מתארת קשיים שהובילו אותך לטיפול, וכנראה שאת מנסה לעשות שינוי בחיים שלך. האם הפחדים שהיו לך פחתו? האם הביישנות פחות מפריעה? התהליכים הללו לוקחים זמן ונדרשת סבלנות. במידה והיתה התקדמות בטיפול בנושאים בגללם פנית, אולי כדאי להתמקד עכשיו בכמה דברים שאולי קודם פחות יכולת להתפנות אליהם, כמו למשל הבררנות שמפריעה לך ליצור קשרים (כדאי לבדוק אם זה לא סוג של הגנה שפשוט מונע ממך ליצור קשרים) וכן עניין המשקלשמפריע לך. בד"כ נושא הרזיה הוא גם עניין פסיכולוגי כי האוכל הוא דרך לפרוק מתחים. כמו כן, פעמים רבות ישנה ביקורת עצמית מוגזמת סביב האוכל והמראה וגם בדבר הזה אפשר לטפל. אני מציע לך להמשיך את התהליך הטיפולי בו התחלת ולבחון בו היטב גם את הקשר האחרון אותו את מתארת. אם באמת הקשר תלוי בכמה ק"ג אני לא בטוח שזה באמת קשר שכדאי להילחם עליו, אבל צריך לבדוק האם זה באמת העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לאחרונה החלטתי שאני מעוניין בטיפול פסיכולוגי. אני לא יודע לאן לפנות ואנני מעוניין לבחור "מדפי זהב".... האם ישנו מקום/אתר/ארגון ממנו אוכל לדלות שמות של מטפלים טובים, מומלצים ומנוסים??? תודה

רוני שלום אם תשלח אלי מייל אוכל להפנות אותך לפסיכולוג/ית באזור [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני חדשה כאן יש לי בעייה יש לי 2 בנות אחת בת 10 ואחת בת 8 הן שונאות מאד להתקלח אני חייבת רעיונות שיתקלחו כל יום מבלי שאני אצרח אליהן אני מחכה לתשובות ורעיונות.

שלום בד"כ הדינמיקה הביתית מתמקדת בדברים לכאורה קונקרטיים אך דרכם אפשר להבין משהו על מערכת היחסים בבית. השאלה האם המאבקים והצרחות נגמרים רק בנושא המקלחת או האם זה מאפיין דברים נוספים. אם זה משהו מאוד ממוקד צריך לבדוק את הסיבה שהן שונאות להתקלח ומה הן מציאות כתחליף. אולי יש אפשרות להגיע להידברות ולהסכם שימצא חן בעיני כולם. לפעמים חלק מהמאבק נובע מכך שמכריחים אותן לעשות משהו שאינן רוצות ולא בשל התנגדות עקרונית למקלחת עצמה. מה יקרה אם הן לא תתקלחנה במשך יום? האם זה לא יפריע להן באופן אישי? מדובר בילדות גדולות יחסית ולא כדאי להשאיר את העניין רק ברמה של מאבק כוחות. נסו לדבר ולפתח מזה דיאלוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 17 וחצי בקרוב 18, לא עושה בגרויות לקוית למידה, עזוב את זה כרגע בצד, שנה אחרונה שלי עכשיו. אני ייסים עם 12 שנות לימוד, אקיצר אני גם רוקדת פעמיםי בשבוע סתם באיזה סטודיו אבל כבר 5 שנים וגם עוש ספורט במכון כושר קטן כזה ובייתי וכולם שם אוהבים אותי ואני ההכי שם וכולם תמיד מסיבב וכיף לי שזה ככה ואני מרגישה טוב כזה עם המוון המון ביטחון וכולם כזה אומרים לי שאני מקרינה שמחה ואושר ושכולם תמיד רוצים לדבר איתי ולהכיר אותי ועושה רושם מרשים ויפה, במכון כל כך מחמאים לי כל כך כיף לי שם, לפעמים אני אומרת היום אני לא יבוא אני צריכ הלתיחל ללכת פחות, ואז שאני הולכת אני יוצאת שם עם כזה חיוך אז אני אומרת לעצמי, למה נראה לי אני כל כך נהנת שם למה שאני הלך פחות מה קרה?!? המאמנת כושר והמיכרה הצעירונית כל כך אוהובת אותי אחנונ כל כך מחבורת אחת לשניה אני באה תמיד בימים ובשועת שהן נמצאות, עכשיו בהתחהל רציתי להיות מאמנת כושר, עכשיו לא, עכשיו אני רוצה להיות רקדנית ולהצרטף ללהקה כנראה של בית דני בתל אביב, אבל אני יודעת שזה יגזול ממני דברים ואני מפחדת שידעו שאני בעוד מקום איפה שאני רוקדת, ואני לא יודעת מה לעשות תמיד אפכת לי מה יחשבו על זה, לא משנה שגם אני רוצה למצוא עבודה, אז תגיד לי איך גם עובדים גם הולכים הרבה לכושר וגם רוקדים בשתי מקומות?

שלום ההתלבטות לגבי מכון הכושר כנראה מטרידה אותך מזה זמן. מהאופן בו את מציגה את הדברים גם בהודעה הזו וגם בהודעות הקודמות בולט הקונפליקט, האם להתמסר למה שאת אוהבת ורוצה או שאולי זה "יותר מדי" וצריך להפחית את הפעילות. את גם חוששת מהדחיה שאת עלולה לספוג אם תיקשרי יותר מידי לאנשים. אני חושב שלא כדאי לתכנן כל כך הרבה. הרי מצד אחד את חוששת שאין לך תוכניות מסודרות לעתיד אבל מצד שני יש לך המון פעילויות ודברים שאת עושה. תנסי אולי לזרום בקלות עם הדברים שקורים לך בלי לתכנן יותר מידי קדימה. נסי להנות ממה שעובר עליך ואולי המחשבות הטורדניות פחות יטרדנה אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בשנים האחרונות אני נתקלת לא אחת בבעיה מול הוריי ואחיי כאשר שעות השינה שלי אחרות משלהם. הם ארבעה בגילאי בית הספר אשר קמים כל יום בשעה 7, ואילו אני צריכה לקום רק בשעה 9 ללכת לעבודה. מאחר שאני חוזרת הביתה בערך בשעה 7-8 בערב, אני מתייחסת ל6-7 שעות הבאות כאל הזמן היחיד שיש לי לעצמי במשך היום והולכת לישון יחסית מאוחר. בבוקר כשהילדים מתעוררים הם וההורים מתחילים לצעוק אחד לשני בכל רחבי הבית, שרים שירים וכו' מה שמפריע לי מאד. כשביקשתי להתחשב אמרה לי אמא שלי "כבר 7 וחצי בבוקר, צריך לקום. תפסיקי לישון מאוחר כל כך אז לא תהיה לך בעיה לקום בשעה כזו." הדבר גורם לי תסכול רב, כי כבר זמן רב זה שוכך ומתחיל מחדש. אני לא יודעת.. לי נראה כי בכל שעה ביום בו אדם נח ולא משנה אם זה בוקר, צהריים או ערב צריך להתחשב. מקרה שכזה לא רק שלא "מלמד" אותי ללכת לישון בשעה מוקדמת יותר, אלא רק גורם לי עייפות ביום למחרת ולכעס דיכאון ותסכול מבעיה לא פתורה שכזו. מה עושים?

חני שלום יש גם בעיה מאוד פרקטית. די מובן שאם רוב בני הבית קמים מוקדם יהיה רעש בבית. הפתרון צריך להיות לכן מאוד מעשי: לעזוב את הבית, לקנות אטמים, ללכת לישון יותר מוקדם, להשלים עם זה שאת קמה מוקדם. לא נראה לי שבמצב הקיים תוכלי לשנות משהו באורח החיים בבית, נראה לי שמבחינה מעשית יהיה קשה להשתיק את כל בני המשפחה בבוקר גם אם יהיה רצון טוב מצידם. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילד בן 14, שממש לא אוהב להכין שיעורי בית. אולי תוכלו לייעץ לי איך לשכנע אותו שהכנת שיעורי בית היא חשובה. ברור שמכיוון שהוא לא מכין את השיעורים הוא לא מצליח בלימודים. בשיעורים שהוא מקבל עזרה פרטית הוא מצליח בבחינות, ובשאר הוא בכל לא מתעניין.

לדעתי יש לתת לילד עונשים וכאשר יתחיל להכין שיעורי בית לתת לו פרסי עידוד.

הבן שלי באותו גיל והשנה הוא ירד בלימודים אחרי שיחות איתו שלא עזרו הוא נענש אצלי הוא מאד מחובר למחשב ולכן נתיקתי אותו לתקופה של שבוע+ והתנאי שלי היה שהוא מכין שיעורים ולומד תראי יש שיפור והוא היום משתדל לדעתי הם חיבים יד קשה ומכוונת זהו גיל בעיתי של גיל ההתבגרות ומאוד קשה איתם לכן לא לוותר אני כל הזמן שואלת ומתענינית אני יודעת לפחות אצל הבן שלי שאם לא אלחם איתו והקשה עליו הוא מהר מאוד לא ילמד לכן לדעתי לא לוותר לכי איתו בדרך קשה יותר זה העתיד שלהם וחבל שיתבבזו היום בדור שלהם התחרות בחוץ קשה וחשוב שיהיה להם עתיד טוב , חשוב להיות עקביים אני יודעת שזה קשה מאוד אבל אן לנו בררה יש הרבה מלחמות איתו (במיוחד שיש לנו עוד 2 ילדים קטנים יותר) אבל מה שחשוב שבסוף יקצור פירות אני כל הזמן אומרת לו שחבל לא שיהיה פועל פשוט עם משכורת נמוכה אם יש לו את כל הסיבות להצליח ולהתקדם בחיים בהצלחה - מקווה שעזרתי

לידיה שלום קיבלת הצעות רבות בכיוונים שונים וכולן אפשרויות שאפשר ליישם. צריך לשתף את בית הספר, להעמיק את המעקב היום יומי, להבין אותו ואת הסיבות להתנגדות ובמצבים מסוימים אפשר גם להטיל סנקציות. כדאי לבדוק האם מדובר במשהו רגשי, חברתי או אולי בעיה אמיתית עם הלמידה שצריך לאבחן. תוכלו להיעזר ביועצת בית הספר ובפסיכולוג מטעם השירות הפסיכולוגי של העיריה כדי לאבחן את הבעיה ולהחליט על אופן הפעולה. כמו כן אפשר לפנות להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים ונוער. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב מה לדעתך יותר טוב ללדת ילדים בגיל מבוגר או בגיל צעיר.

שלום לך אין כאן שאלה של מתי טוב יותר אלא לפי המוכנות או הבשלות של אותה אישה יש כאלה שבגיל מוקדם מרגישות פיזית וריגשית שרוצות ללדת ולגדל ילדים ויש כאלה שבגיל מאוחר יותר מרגישות שזה שהן מוכנות אם כי אני חושבת שלילד עדיף שתיהיה אמא צעירה ולא סבתא (שגם את זה יש היום) ובנוסף ישנן גם כאלה שלא מוכנות בכלל ללדת אם זה מפחד או כל סיבה אחרת

ר. שלום אני לא חושב שהגיל הכרונולוגי חשוב, זה קשור יותר לתחושת הבשלות של ההורים. אני מתאר לעצמי שעדיף לא בגיל צעיר מדי, גם לגיל המאוחר יש מחיר כלשהו. בסופו של דבר זה דבר מאוד אישי וגם תלוי בתרבות בסביבה החברתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי חבר כבר שנתיים .ושנינו אוהבים אחד את השני מאוד. אתמול הוא אמר לי שמפריע לו שכשהתחלנו לצאת ביחד הוא לא נמשך אלי בצורה :"חייתית" כפי שהוא הגדיר . זה עלה בדעתו כשהוא ראה מישהי באוטובוס ונמשך אליה בצורה "חייתית". הוא רצה לברר איתי האם כל הזמן הזה לא היינו "רק" ידידים. הוא רצה לדעת איך אני הרגשתי שכהתחלנו לצאת, האם היה לי את ה"ניצוץ". אמרתי לו שכן. הוא אמר שהוא לא רוצה לעשות הפסקה בקשר מאחר שהוא לא צריך הפסקה בשביל להבין שיש לו משהו טוב .והוא ציין שהוא לא נמצא איתי בגלל שטוב לו אלא מפני שהוא אוהב אותי. אם כך הוא הרגיש בעבר ויותר כבר לא מרגיש כך אז הייתי מבינה. אבל למה אכשיו פתאום צצה לו המחשבה המטרידה על דבר שכבר היה. הוא התלבט אם לספר לי או לא, וכשבסוף סיפר לי הרגיש הקלה ויותר אינו מרגיש כך. ועוד דבר שהוא סיפר לי בלי קשר זה שאם מתי שהוא תבוא מישהי והיא תפתה אותו, כלומר היא תיזום,אז הוא לא יודע האם הוא ימשיך עם זה הלאה. אבל, זה הוא אמר שאף אחד לא יכול לדעת, אבל כפי שהוא רואה את זה אכשיו אז הוא חושב שלא, אבל אי אפשר לדעת. אני ]שוט מאוד מבולבלת מכל העניין. אני לא יודעת האם לתת לזה לעבור או פשוט לדבר איתו על כך יותר,לכן אני מבקשת את עצתך.

נראה לי שהחבר שלך מתחיל לגלות סימני היסוס וחוסר ודאות בנושא המשך הקשר. הוא מתחיל לפזול לצדדים , בינתיים רק בעיניים , ורואה שיש עוד דגים בים. לדעתי כדאי לך לפתןח את הנושא , לנהל שיחה פתוחה וגלויה איתו ולבקש שיבהיר למה התכוון בדבריו. תנסי לגשש ולודא האם אין אצלו התחלה של שחיקה מהקשר ורצון לפזול הצידה ( בינתיים כנראה רק בפנטזיה.....).

לא היתי עושה מזה סיפור הוא פשוט שיתף אותך בהרגשה שלו הוא הרגיש עכשיו יותר בטחון וחופשיות איתך ולכן סיפר לך את רגשותיו זה חשוב וטוב למערכת היחסים שלכם ולגבי הדבר השני הוא אומר לך בצורה ברורה שאן לו מטרה לבגוד בך ואם משהי תיזום הוא לא יודע מה יקרה זה לדעתי מאוד אמיתי וכנות מצידו זה יכול להיות גם ההיפך אצלך לכן את יכולה להיות רגועה הסיפור פה ממחיש לך כמה הוא אוהב אותך ונאמן לך בהצלחה בי

שירה שלום אנשים רבים מעוניינים להרגיש את אותו ניצוץ "חייתי" במיוחד בגלל הסרטים ההוליוודיים שמכתיבים לנו סצינות אהבה מבויימות שמגדירות "איך זה צריך להיות". את אומרת שיש לכם קשר טוב ושאתם אוהבים אחד את השני ולכן הדברים שאמר לך בן זוגך צריכים להיות בסיס לדיאלוג. ברור לי שנפגעת ממה שהוא אמר, וכדאי שגם הוא יבין שנפגעת. מצד שני לא כדאי לחסום את הדיאלוג שהתחיל. אינני יודע בני כמה אתם אבל לפעמים כשהקשר רציני וחושבים על העתיד כדאי לפנות לייעוץ זוגי כשעולים דברים מהסוג הזה. דווקא מישהו מהצד יכול להאיר דברים שאי אפשר לראות לבד כאשר כועסים או פגועים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבקש לדעת מהו הסיכון ללב בנטילת ציפרלקס?

טלי, מציעה לך לשאול את השאלה בפורום פסיכיאטריה. אני כן יכולה לכתוב לך, שאבא שלי חולה לב ומקבל ציפרלקס כי היא הכי בטוחה לדעת הרופא שלו.

טלי שלום בנושא התרופות אני פני לאחד הפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב, רציתי להתייעץ איתך בעניין שקצת מטריד אותי לפני כשנתיים יצאתי עם בחור מסויים והייתה ביננו תקשורת מאוד טובה , היינו יכולים לדבר 4-5 שעות בטלפון ובנוסף הרגשתי שהוא מאוד מבין אותי , הקשר הסתיים בגלל הבדלים שהיו בחשיבה של כל אחד מאיתנו (יש לציין שאני באה מרקע דתי והוא בחור מאמין, בנוסף הוא גם למד פסיכולוגיה), הקשר הסתיים לצערי בצורה מאוד לא יפה מצידו , מכוון שלא הסכמתי לדעותיו ומפה והלאה הבנתי שאין בסיס להמשך ושלעולם לא נוכל להגיע לעמק השווה , אפשר לומר שדי הסתכסכנו והוא ניבל את פיו בצורה מאוד לא יפה מה שמאוד פגע בבטחוני העמצי שראוי לציין שהיה מאוד גבוה לפני ובתקופה שהכרתי אותו , אני מרגישה שאני לא מצליחה לחזור לעצמי ולמי שהיייתי האנרגיות שלי יחסית ירודות יחסית למה שהייתי , אני חושבת שזה גם בגלל הסביבה שבה גדלתי אני יודעת שאני לא צריכה להרגיש כך אבל זה קשה לי, בנוסף מאוד נסגרתי ובכל מערכת יחסים שאני מתחיל אני מרגישה מאוד חסרת ביטחון והרבה פעמים אני מרגישה שאין לי על מה לדבר עם הבן זוג השני מה שלא אופייני לי בכלל לעזרתך, אני מקווה שתוכל לכוון אותי בכבוד רב ותודה . הודיה.

הודיה שלום חלק נכבד מההודעה שלך תיאר את הקשר הקודם ואני מעריך שאת מספרת עד כמה נפגעת ממנו בסופו של דבר ואולי עד כמה את חוששת לפתח קשרים חדשים. כנראה שעברת תקופה קשה גם בלי קשר לבן הזוג הזה ושאת חרדה היום ממה שיקרה הלאה. במצב כזה אולי היה טוב אם היית יכולה לפנות לייעוץ פסיכולוגי. אין כאן פטנטים מהירים, יש תהליך של חודשים ארוכים שאת עוברת בצורה כזו (ואולי שנים) וצריך לחשוב בצורה רצינית ועמוקה מה קורה לך, מדוע זה קורה וכיצד להמשיך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן האחרון טוב אוליי לא בזמן האחרון אני מרגיש רע אני מרגיש שאני לא מנצל את הכישורים שלי,טוב אוליי טיפה קודם עליי. שמי ..... סימתי לפני כמעט 3 שנים תואר במחשבים ומתמתיקה ואהי מרגיש ויודע שאני גם דיי מוכשר מאז הספקתי לעשות הרבה שטויות,ליסוע לאוסטרליה לחפש את עצמי,ולחזור מהר לארץ לעבוד בקיוסק,להתמודד עם שני נסיונות התאבדות של אחותי,לתרגל במכללות,ללמוד חצי תואר שני ולמרוח חופשי את הזמן. אני רואה חברה שלמדו איתי ופחות מוכשרים ממני וכבר ממזמן מסודרים במקום עבודה טוב ומסודר ואני עוד לומד תואר שני שנראה לי שוה לתחת . החלטתי שאני ינסה לחזור לתחום ולכן פרסמתי את עצמי כמורה פרטי(כדי שיהיה לי הרבה זמן פנוי מעבודה) אז זהו מזה אני חי,עובד כמו חמור בשביל כאן 100 ושם 80 שאנשים שאני מכיר מסודרים במשהו קבוע. חוץ מזה אני מרגיש שאני מזדקן,נפרדתי מחברתי המהממת,אני פחות טוב ממה שהייתי פעם וכמו שזה נראה אני הולך להיות כישלון של החיים. אין צורך להגיד שאני נראה גם פחות טוב,ופחות מקסים ממה שהייתי חרא שזה הגיע אליי

מני שלום ראשית כדאי לבדוק אם לא מדובר בדיכאון שדורש התערבות תרופתית. תוכל לקרוא את המאמר הרצ"ב על דיכאון ולבדוק מול הסימפטומים המתוארים בו את מה שאתה מתאר וקורה לך http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm איך שלא נסתכל על זה קורה לך משהו לא טוב והשאלה איך עוצרים את המחזוריות השלילית שקוראת לך שוב ושוב. יתכן כאמור שזה סוג של דיכאון או חרדה או/ו נטייה אישיותית שהתפתחה עם השנים, בכל מקרה, יש מקום לדעתי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לעצור את הסיבוב הבא בכרוניקה הזו. יש לך כישורים ופוטנציאל רק איכשהו אתה לא מצליח למממש את מה שיש לך. כדאי לבדוק את זה בצורה רצינית כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים מסתכל לאחור באכזבה כפי שקורה לך כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' אורן קפלן, שלום רב, תוכל לציין את שם המכללות שציינת? האם ניתן להיות פסיכולוג קליני בסיום הלימודים במכללה?

שי שלום האחת היא מכללת תל אביב יפו. השניה היא למיטב זכרוני עמק יזראל אבל אני לא בטוח. אפשר להיות פסיכולוג בתום הלימודים, אני לא בטוח מה סוג ההתמחות המדויק שאפשר לעשות, האם קלינית או רפואית. בכל מקרה, כדי להיות פסיכולוג קליני (או רפואי) נדרשת עוד התמחות של 4 שנים במוסד מוכר. בברכה ד"ר אורן קפלן

הינך מתכוון לתואר שני באונ"?

ד"ר אורן קפלן, שלום רב, אני מאוד מסודרת! עד כדי מצב של ויכוחים על סדר בבית. בלאגן ממש גורם לי לעצבנות. האם ניתן להגדיר זאת OCD מה הם הסממנים העיקריים?

היי לך, מנסיוני האישי OCD זה כשהעניין נהפך מטרד לעצמך, שאת מקדישה לכך יותר מידי זמן, שזה מגיע עם עוד בעיות הקשורות לחרדה, שאת מרגישה שאיכות חייך נפגעת עקב אותם דברים. יש מאמר של הד"ר על חרדה - קראי אותו יש שם גם על הנושא: " בחינה עצמית לגילוי OCD במידה שאתה סבור שהינך סובל מ OCD שאל את עצמך את השאלות הבאות. במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי. המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית. * האם יש לך מחשבות, דמיונות או דחפים בלתי רצויים אשר נתפסים על ידך כ"טיפשיים", מגעילים או לא נעימים בעיניך * האם אתה מודאג במידה מוגזמת בקשר ללכלוך, חיידקים או כימיקלים? * האם אתה מודאג ללא הפסקה מן האפשרות שמשהו רע יקרה כי שכחת לעשות משהו חשוב כגון נעילת הדלת או כיבוי מכשירי חשמל? * האם אתה חושש כי תדבר או תנהג באופן תוקפני בניגוד לרצונך? * האם אתה תמיד חושש לאבד משהו בעל חשיבות? * האם קיימים דברים שאתה מרגיש חובה לעשותם, או מחשבות שאתה מרגיש חובה לחשוב, שוב ושוב כדי להרגיש נוח? * האם אתה חש רעידות ברגליים או/ו קוצר נשימה? * האם אתה מתרחץ או רוחץ חפצים בסביבתך בתדירות מוגזמת? * האם אתה מרגיש חובה לבדוק דברים שוב ושוב או לחוזר על פעולות מספר רב של פעמים כדי לוודא את ביצוען התקין? * האם אתה נמנע ממצבים או אנשים בהם אתה חושש לפגוע בגלל מילים או מעשים תוקפניים? * האם אתה שומר חפצים רבים חסרי ערך כי אתה מרגיש שאינך מסוגל להשליך אותם? חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים. דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד. כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי. לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה. "

שירי שלום נטייה לסדר יכולה להיות גם נטייה אישיותית ולא בהכרח OCD. אם את סובלת מהנטייה הזו יש מקום לפנות לעזרה מקצועית בלי קשר לאבחנה הפורמלית שבוודאי יהיה אפשר לעשות בכל מקרה במסגרת הטיפול. קראי את המאמר הרצ"ב על חרדה, יש בו גם תיאור של הסימפטומים של OCD http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 35 , נשואה + 2 .ישנו דפוס קבוע של בעיה שחוזרת על עצמה עם אימי : היא חושבת שאני מנסה להסתיר ממנה מידע ( למשל : מה עשיתי עם משפחתי ביום שבת ). אם לא סיפרתי לה - "זה לא בסדר", אם סיפרתי - גם זה לא בסדר כי "מדוע לא אמרת , גם אנחנו רצינו,,,. חשוב לי לציין שאימי היא אישה שכל הזמן מתלוננת על מכאובים למיניהם , כך שלפעמים אני נמנעת מראש בכלל להציע לה. חוץ מזה , מאחר ואנו זוג צעיר( שעובד ) עם 2 ילדים מאוד קטנים - יום שבת הוא הרבה פעמים יום נקיונות וסידור הבלגן..., אין לי כוח לראות אף אחד ביום זה. ההורים שלי לא מבינים את זה !! אמא שלי מצפה שאני אזמין אותה ביום שישי בערב לאיזו ארוחה , או ביום שבת לארוחת צהריים. והאמת, אין לי כוח לבישולים, (למרות שבעלי בשלן)ואין לי כוח להתחיל לסדר את הבית בשבילם או בשביל כל אחד אחר. כל הזמן הם מתלוננים שבמקום להיות אצל הבת שלהם הם "נאלצים להעביר את הזמן בקניון..". אולי אני לא בסדר , אבל באמת שאין לי כוח בסוף השבוע לאירוח. אימי אינה אישה עובדת וכל היום היא מעבירה את הזמן במחשבות אובססיביות. היא לא יוצאת מהבית בלי אבא שלי...., אני עצמי "ברחתי" מהבית ברגע שסיימתי ללמוד באוניברסיטה והתחלתי להרוויח משכורת.. מצד שני ,מאוד מפריע לי העניין , יש לי ייסורי מצפון כל הזמן ש"אני לא בסדר"..... שאלתי היא : איך אפשר, אם בכלל, "להסיר את העננה" הזו של ייסורי המצפון שלי ??

יאירה שלום, עדיף שתנסי לדבר איתה או פשוט, לקבל אותה כמו שהיא!!!!! עדי

שלום לך - עצה שלי תראי לנו יש את אותה בעיה במשפחה ולכן הוחלט שפעם בחודש כל אחד מארח את אמא אן בררה חמודה היא לא תשתנה , בקשר לרגשי אשמה שלך תעבדי על עצמך הפיצוי של פעם בחודש אולי ישנה לך את ההרגשה חוץ מזה היתי מיעצת לך לקחת עוזרת פעם בשבוע ןלצאת להנות עם הבעל והילדים במקום לעשות זאת ביום שבת תאמיני לי מנסיון איש שלי זה שווה כל אגורה תנסי לצמצם בדברים אחרים ותראי אך זה משנה את חייך בי בהצלחה

יאירה שלום עניין נקיפות המצפון נשמע לי סיפור שמוכר לך מימים ימימה. הוא לא התחיל עם אי הזמנתה של אמך ליום שבת ואת מסתובבת איתו ועם המועקה שהוא גורם לך שנים רבות. העניין איננו בפעולה כזו או אחרת שתעשי או לא. אמך נמצא במצב מצוקה מתמיד והחרדה שלה והמחשבות הטורדניות שלה משפיעות למרחוק גם על מצבך. תצטרכי ללמוד איכשהו לנתק את המשקל הכבד שמושלך עליך ולחיות את חייך. עשית זאת כאשר עזבת את הבית בגיל צעיר אבל כנראה שזה לא הספיק. אולי כעת הזמן ללמוד איך להשלים את המעגל. אני לא מתכוון שתתנתקי מאמך, אבל יש בוודאי דרך שבה תוכלי לשמור איתה על קשר שלא יעיק עליך כל כך. כעת כאשר את לא איתה את אשמה וכאשר את כבר נמצאת איתה זה זמן לדבר על האשמה ולא להנות ממנו. אם תצליחי לצאת סופית מבית ההורים אולי משהו יוכל להשתנות בקשר המשפחתי. לפעמים קשה לעשות את זה וטיפול פסיכולוגי עוסק פעמים רבות בקשרים הראשוניים עם ההורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חייבת להבהיר שאימי בהחלט לא אחת כזו ש"מאשימה" אותי שאני לא איתה. ממש לא . היא בפירוש בפירוש לא נדבקת לי לנשמה היא שמחה מאוד מאוד בשבילי שהתחתנתי ויש לי משפחה משלי. אני פשוט מבינה שהיא רוצה רק מדי פעם ( וזה בהחלט נראה לי לגיטימי !) שהבת שלה "תזמין אותה", ואני בטוחה שאתה תסכים איתי בנקודה זו !!!!! ועל זה בדיוק יש לי ייסורי מצפון ואני מרגישה "לא בסדר" כי זה באמת לא יפה מה שאני עושה ! כל אמא רוצה שהילדים שלה יזמינו אותה לפעמים, לא ???? כמו כן, אנו גרות במרחק מספר רחובות אחת מהשנייה. היא לעולם לא תבוא אליי הביתה מבלי "הזמנה מפורשת" ממני...., כי היא חושבת שרק אם מזמינים אותה - אז היא רצויה. היא גם לא "מתנחלת" אצלי. היא קיבלה את הילדה הגדולה כשהיא חזרה מהגן והכינה לה א. צהריים (במשך שנתיים ). היא מגיעה אליי לפעמים באמצע השבוע בשעות הבוקר ( אני בבית עקב חופשת לידה ). וכן, כשהיא נמצאת איתי היא כמעט אף פעם לא "מתחילה" איתי, אנו מדברות על דא והא באופן חופשי .פשוט, מדי כמה חודשים היא "מתעוררת" ... ואז "מתחילה" איתי ... חוץ מזה, מי שמכיר אותי יודע שאני ממש ממש לא תלויה באמא שלי : 1. אני לא מתקשרת אליה 10 פעמים ביום לספר לה מה קורה 2. את כל הבחירות שלי בחיים ( לימודים, חבר, עבודה וכו') עשיתי על דעת עצמי בלבד ולא התייעצתי איתה !!!!! בקטע הזה אני מאוד מאוד עצמאית !!! תודה על ההקשבה !!! כנראה שצריך למצוא את דרך הפשרה והיא : אחת לחודש, להתעלות על עצמי, לארגן ארוחה , לסדר את הבית לפני כן , וזהו .....

יש לי שאלה כאשר אדם לו נפתח ומדבר איך אפשר להביא אותו לדבר.

תבחרי לך כינוי אחד וזהו. את ממש מטרד!

פשוט לתת לעזוב אותו לנפשו אם הוא ירצה הוא ידבר

שלום אי אפשר להכריח אדם לדבר. אפשר לשוחח איתו ולהסביר אך בסופו של דבר אם זו נטייתו אין מה לעשות בברכה ד"ר אורן קפלן

אהלן. מה המצב איתכם? אצלי הכל חרא, כמעט כמו תמיד.... שבוע שעבר שוב חתכתי את עצמי. והפעם ירד לי הרבה דם. לקחתי מצלמה וצילמתי את שתי הידיים שלי עם כל הדם והחתכים, ואחר כך חבשתי את החתכים. אני נהיית מוזרה יותר ויותר מיום ליום. אני מתרחקת ומרחיקה מעצמי את כל האנשים הכי יקרים לי כי אני כבר מרגישה כאילו המוות שלי קרוב, קרוב מאוד- ואני רוצה שפחות אנשים יסבלו מזה שאני אמות. שלא יחשבו שהתאבדתי בגללם. יש אחת, מדריכה שלי בפנימייה, שאני אוהבת נורא. היא כל הזמן באה לדבר איתי אבל אני יודעת שאין לה זמן אז אני מתעלמת. בשביל מה לי להתחיל לדבר איתה ולספר לה על הכאב שלי אם ממילא עוד כמה דקות היא תענה לטלפון דחוף כשאני כבר אשבר ואתחיל לבכות? אני לא בוכה ליד אנשים. והיא יודעת את זה. פעם נשברתי והתחלתי לבכות לה כי היה לי כל כך רע, זה היה לפני שבועיים בערך. והיא ענתה לטלפון שלה. רציתי לרצוח אותה. אני לבד, כבר העפתי לעזאזל את כל מי שהיה אי פעם קרוב אליי. עכשיו אני רק מחכה שחבר שלי יילך ואז אני אוכל למות בשקט. כי עם כל האהבה הרבה שממלאת אותי כלפי חבר שלי אני מרגישה שהוא עומד ללכת ממני והולך לקחת לו בחורה אחרת, יפה יותר ורזה יותר וסקסית. אז בינתיים אני שורדת רק בגללו. כשהוא יילך- גם אני אלך. אל מותי. אז למקרה שלא אספיק להיפרד ממכם- תודה רבה לכם על כל העזרה שלכם, העצות והדאגה... היו שלום חברים שלי! אני מאחלת לכם רק אושר, שמחה ואהבת אמת. נראה לי זה היסוד להכל! ביי, וניפגש בעולם הבא.... חביבה.

הייתיח מאושפזת במשך שלושה חודשים באברבנאל, ואחר כך הייתי שם במעקב עוד 3 חודשים. זה לא עוזר לי.... תודה על העצה בכולופן.

שלום רב, בני הוא בן 13. הוא סובל מגמגום מהיום הראשון בו החל לדבר. ניסינו במשך שנים לטפל בנושא הגמגום באמצעות קלינאיות תקשורת כאלה ואחרות ולפני כשנה ניסינו לטפל בנושא באמצעות מכון בו בני שהה במשך 3 שבועות, כ-8 שעות כל יום, אך גם זה לא הצליח. בני מגמגם בצורה קשה ביותר. האם ניתן לטפל בו באמצעות היפנוזה? לתגובתכם המהירה אודה. בברכה, זיוה

זיוה שלום היפנוזה עשויה להקל על גמגמום שבא על רקע רגשי או שמוחמר על רקע רגשי. צריך להדגיש שלא מדובר בפתרון קסם ושלוקח זמן לטפל בעניין. האם יש מצבים בהם הוא לא מגמגם או לא גמגם בעבר? בכל מקרה, ברוב המקרים אנשים מגמגמים מפתחים קושי עם דימוי וביטחון עצמי וטיפול פסיכולוגי עשוי להיות חשוב בכל מקרה כדי לטפל בהיבט הזה. לכן אפשר לפנות למטפל שיש לו גם רשיון לטיפול בהיפנוזה ולנסות לעשות משהו משולב. לכל זאת נחוץ כמובן שיתוף פעולה מלא מהנער. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר יקר, אני מקווה שהפניתי את השאלה למקום הנכון, כי אני לא יודעת עם מי להתייעץ... אני שוכרת דירה עם שותפים, אחד מהם הוא הנכד של בעל הדירה והוא כביכול דואג לקחת שכ"ד ולהכל מסביב. כבר אמרתי לו כמה פעמים על דברים בסיסיים שאני חושבת שצריך לתקן, כמו חלון שלא נסגר, וילון באמבטיה במקום דלת נורמלית וכו'... וזה משיב כל הזמן שאין לו זמן ואולי ביום שישי... ודווקא השבוע יש לו זמן והוא יכול.. בקיצור כבר כמה חודשים טובים וכלוםלא קרה... כבר לא נעים לי אני מרגישה כאילו אני מתלוננת ואני יוצרת סכסוך. אולי אני צריכה לבקש ממנו לדבר עם סבא שלו בעל הדירה? בבקשה תייעץ לי אני לא יודעת מה לעשות ומאוד מתוסכלת מהעניין...

תתקשרי ישירות לסבא ותסבירי לו את מצב הדירה את לא צריכה להרגיש לא נעים את משלמת ואת צריכה לקבל את הנוחות שלך בדירה שלו בי

היי מול מי יש לך החוזה? אם מול הבעלים את יכולה להגיד להם שלא מתאים לך ואת עוזבת כי הם לא ממלאים את הצד שלהם

גלית שלום ברמה הפרקטית כנראה שצריך לדבר עם הסבא או להגביר את הלחץ על הנכד. כל העניין תלוי גם במידת התלות שאת חשה בשכירות הזו, כלומר, האם יש מקום לאיום שתעזבי את הדירה או שאת יותר תלויה בהם מאשר הם בך? מה לגבי השותפים האחרים? אני מבין שיש עוד מישהו חוץ ממך בדירה? אפשרות נוספת היא להפעיל גורם שלישי, למשל קרוב משפחה אסרטיבי שלך (הורים למשל) שיעשו את השיחה הלא נעימה במקומך. מעבר לכל הפתרונות הפרקטיים שאפשר למצוא יהיה חשוב לדעתי שתביני יותר את המצוקה אליה נקלעת. האם מדובר באפיזודה חד פעמית בגלל אדם לא מתחשב או שמדובר בתופעה שאת מכירה גם ממקומות אחרים ואז שווה להשקיע בעניין מחשבה יותר מעמיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כן אני גרה עם שני שותפים, כשאחד מהם הוא הנכד. סה"כ הם בסדר גמור פחות או יותר. אבל הקטע הזה מאוד מפריע. השאלה אם להתקשר לסבא לא ייצור סכסוך, אם זה לא ייראה כאילו אני עושה את זה מאוחר הגב. ובקשר למה שאמרת בסוף, הייתי אומרת שזה חוזר על עצמו, אני נוטה לוותר על דברים או זכויות שמגיעות לי כשלא נעים לי או אם זה יוצר מצב שזה מביא לעימות כלשהו, אני נוטה להימנע מכך

ד"ר אורן קפלן שלום, שאלתי היא כזאת: אני בת 17. גילתי לפני איזה חצי שנה שאבא שלי יוצא עם מישהי (לא רק יוצא איתה אם אתה מבין למה אני מתכוונת...). התחלתי לצוטט לו, להקשיב לשיחות שלו, להסתכל במספרים בפלאפון שלו. בהתחלה זה ממש העציב אותי והכעיס אותי. עכשיו קצת התעיפתי מכל הקטע של הריגול אז די הפסקתי עם זה.. בקיצור, אני מרגישה שאני כועסת עליו אבל גם תוך כדי לא כועסת עליו ומבינה אותו. אמא שלי חולה במחלה נדירה כבר כמה שנים אז אני די מבינה אותו. מה אני אמורה לעשות?

נועה לדעתי האישית לא לעשות כלום אילו חייו ולפי מה שהסברת יש לאמא בעיה לכן היתי מציעה לך להתעלם אלא אם את מספיק חופשיה איתו לדבר על נושא רגיש זה בצורה עדינה כמובן בי

אני מצטרף לדעתה של דנה. את לא יכולה לעשות שום דבר לשינוי המצב ויש להניח שאת גם לא יודעת מה קורה בין הורייך בקשר לכך. יתכן שהיא יודעת ומסכימה בגלל מחלתה. לדעתי שיחה עם אביך על כך לא תשנה דבר . קצת אולי תביך ותרגיז אותו . כדאי שתלמדי להשלים עם המצב , להבין שמצבו של אביך לא קל ולגלות הבנה.

כלום. זה העסק של ההורים שלך.. וכמה שזה כואב לך, את לא יודעת מה ההסכם ביניהם.. אולי זה מה שהם החליטו כי היא חולה... או כל דבר אחר.. תמשיכי בחייך....

נעה שלום לא ציינת כמה חמורה המחלה של אמך ומה אופי היחסים בין הוריך עד היום. לדבר יש בוודאי השלכה רבת משמעות על כמה מוסרי או לא הצעד של אביך בעיניך ועד כמה את יכולה להבין אותו. ברמה הפרקטית כנראה שלא תוכלי לעשות הרבה. אינני יודע האם כדאי לדבר עם אבא או לא, זה מאוד תלוי באופי היחסים ביניכם עד היום ובאופיו של אביך. צריך לקחת בחשבון שאם הוריך היו גרושים אותו הדבר היה בוודאי קורה ואולי מטריד לא פחות, רק שאז זה גם היה לגיטימי מבחינת המוסר. את צריכה לקבל שמה שמטריד אותך איננו בהכרח הצד המוסרי אלא העובדה שהרומן ממחיש את השבר במשפחה ומעלה בוודאי חרדות וחששות גם למקומך ולמידת השקעתו של אביך במשפחה. אני לא חושב שיש כאן פתרון מושלם ואת צריכה לראות כיצד תחיי עם עצמך הכי טוב בשלום. אחת האפשרויות היא לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לפחות להתחלק עם מה שקורה ולהתייעץ כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, תודה רבה על התשובה! אני די מסכימה איתך בתשובתך. אמא שלי במצב שהיא לא הכי מבינה מה קורה כך שמן הסתם היא לא יודעת על הקטע של אבא שלי ואולי בגלל זה אני מצליחה להבין אותו יותר. גם יחסי עם אבי לא הכי טובים כך שלא נראה לי שאני מסוגלת להגיד לו משהו על זה. מקווה שיהיה טוב! :>

שלום רב ב5/1 שאלתיך לגבי בתי בת ה-4 שעדיין עושה צואה בטיטול,ייעצת לי לחכות לסביבות פסח ואז לראות מה קורה איתה ואם אין שינוי אז לבחון את העניין מחדש.ובכן-פסח בפתח וכלום לא השתנה,כמו כן ישנן תקופות שהיא סובלת מעצירות(כנראה על בסיס תזונתי)ואז התחתונים שלה כל הזמן מלוכלכים מצואה.כאשר אנחנו אומרים לה לנסות לשבת בשרותים היא צורחת ומסרבת,אנחנו יודעים שהיא מבינה שיש פה בעיה והיא היחידה מכל הגן שלא עושה בשרותים,אבל עדיין אין שום התקדמות בעניין,מה לעשות ???ומה לגבי התחתונים המלוכלכים? תודה לתשובתך וחג שמח.

אוסי שלום אני מציע שתפנו לייעוץ בנושא אצל פסיכולוג ילדים שתמחה בגיל הרך. צריך להכין תוכנית התנהגותית שתתאים לילדה ולכם. כמו כן במקרים כאלה הרקע כולל פעמים רבות סוג של מאבק מה שמכניס את היחסים בבית בין בתך לבינכם ללב העניין ולכן הדרכת ההורים חשובה מאוד. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן ובאי הפורום שלום. חבר טוב שלי טוען כי הוא מוצא את עצמו יותר ויותר חסר סבלנות למטלות שלא דורשות חשיבה, או כדבריו "שאין בהן קליטה או הפקה של מידע". הוא ממש סובל בכל פעם שהוא צריך לבצע מטלות כאלה ( אפילו דברים פשוטים כמו רחיצת כלים ) ולטענתו גם לא מסוגל סתם לשבת ו"לא לעשות כלום". הוא אינו דכאוני, היפראקטיבי או פרפקציוניסט יותר מהרגיל. האם ידוע בספרות על הפרעה או מרכיב אישיות כזה ? היכן ניתן ללמוד על כך עוד ? תודה, ליאב.

ליאב שלום אין בספרות הגדרה אבחנתית למה שאתה מתאר, במיוחד בגלל שזה יכול לנבוע מכיוונים שונים, חלקם קשורים באמת לנטייה אישיותית אך יש אפשרויות נוספות. אני לא חושב שכדאי לעסוק באבחון בצורה כזו מאחר והמסקנות עלולות להיות שגויות לחלוטין, הדבר דורש היכרות אישית, והשאלה מה המטרה שלך. אם הכוונה לעזור לו או להשפיע עליו צריך אולי לכוון אותו לפניה לאבחון מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כשילד או ילדה בגיל 12 עדיין מוצצים אצבע מה יכולות להיות הסיבות בסוגיה זאת האם חוסר ביטחון עצמי הם הגורמים לתופעה זו

מלאכית שלום מציצת אצבע היא תגובה טבעית וראשונית להרגעה. ניתן לראות אפילו עוברים מוצצים אצבע ברחם בתמונות אולטרה סאונד. ההרגעה הזו יכולה להימשך תקופה, אם כי גיל 12 הוא באמת מאוחר וכדאי לעזור לילדה להיגמל מההרגל ולהחליפו בדברים אחרים שירגיעו אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לדעת האם קבלת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית במכללה מסוימת במקום באוניברסיטה פחות איכותי ונחשב?

דקלה שלום השנה זו פעם ראשונה שנפתחה בכלל אפשרות כזו. אין סיבה לדעתי שהתואר יהיה פחות נחשב, יש כאלה שאפילו יעדיפו אותו מאחר והוא תואר ללא תזה ולאנשים מסוימים המחקר מיותר ומסרבל את התואר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, האם תוכל לפרט יותר בנושא התזה? תודה, שי.

דיקלה, לא נעים לומר זאת ואולי זה גם לא כ"כ מעודד, אך אני כותבת לך כפסיכולוגית קלינית. מקצוע הפסיכולוגיה מתנהל כגילדה ובהחלט יש משמעות למקום בו למדת תואר שני כמו גם המקום שעשית בו את ההתמחות מאוחר יותר (יש מקומות נחשבים יותר ויש מקומות נחשבים פחות, והמכללות אכן נמנות על הסוג השני). יחד עם זאת אני בהחלט מבינה את השאלה - ואם את מתקבלת למכללה (מי כמוני יודע כמה קשה להתקבל לאוניברסיטה) אל תהססי ותלכי על זה. מי שטוב - יבלוט בכל מקום. בהצלחה, ד.

איך מאבחנים ילד שהוא לקויי למידה והתנהגות

שלום צריך לפנות לפסיכולוג או מכון שמתמחה בנושא, לערוך סדרה של מבחנים מתאימים להגיע לאבחנה. בשלב ראשון אפשר להתייעץ עם פסיכולוג השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני לא חושב שיש לכך גיל קבוע וחד משמעי. ברוב המקרים הגמילה טבעית ולא צריך ליזום אותה בהכרח. בברכה ד"ר אורן קפלן

כל הכבוד לך שאתה עונה תשובות מעניינות אתה ממש עונה בנימוס לכולם. הרבה בריאות אושר ועושר המשך כך

את ממש מגזימה! ד"ר קפלן באמת בסדר גמור, אבל כל ההודעות שאת משאירה כאן ובפורומים נוספים (שרובן, אגב, אינן רציניות ולא רלוונטיות לכלום) מוגזמות. תשתדלי להיות עניינית קצת יותר, לעזוב את השטויות שאת כותבת, ובשפע, בפורומים אחרים ופשוט להירגע קצת. חבל. את סתם הורסת.

אם את רוצה תשובה רצינית- כדאי לך להוסיף פרטים: מה גילם של הילדים, קצת רקע על שניהם והמשפחה ועל הבעיה עצמה.

תינוק בן שנתיים + שמקנא בבן דודו שרק נולד עכשיו כאשר מחזיקים אותו סבא וסבתא. מה ניתן לעשות כדי למנוע קנאה.

ח. שלום הקנאה טבעית ואי אפשר למנוע אותה. עם זאת אפשר לטפח את האהבה ההדדית ואת ביטחונו של הילד שמקומו נשמר במשפחה ובלב. צריך לשים לב אין יוצרים מצבים נוחים בעת מפגש כך שהילד לא נדחק הצידה. יתכן למשל שכדאי ליזום מפגשים אישיים של הילד עם הסבים כך שבהם הוא מקבל תשומת לב אישית. כדאי להביא למודעות החברים והמשפחה את הרגישות ולכן לבקש שכאשר נכנסים למפגש משותף להקדיש תשומת לב לכל הילדים בצורה מאוזנת. בברכה ד"ר אורן קפלן

להשתדל לא להתיחס יותר מידי לתינוק ליל הילד גם אם סבתא מרימה את התינוק אז הסבא ירים את הילדלא לגרום למצב כזה שכולם מתלהבים מהתינוק והוא בצד , הרי הוא מבין יותר מהתינוק לכן נצלו את התקופה הזאת שפחות תשומת לב לידו תעניקו לתינוק לחזק אותו שהוא הגדול והוא ישמור עליו ושאתם אוהבים אותו מאוד פשוט התינוק זקוק לטיפול צמוד וכו'