פורום פסיכולוגיה קלינית

ד"ר קפלן שלום, בני בן 22 ומאושפז כרגע בהפרעות אכילה עקב דיאטה חריפה על גבול האנורקסיה אך עיקר הבעיה היא שהוא סבל מאובססיות בגיל הבגרות (שטיפות ידיים מרובות, מקלחות עם מים רותחים, פעולות חוזרות ונשנות, רגישות הרת אסון וכן הלאה) הוא טופל בזמנו בתרופות ובשיחות ולאחר זמן מה התגייס לצבא ותיפקד מצויין לאור מה שאנחנו ההורים יודעים. לאחרונה החל בדיאטה ותוך זמן קצר ירד 22 ק"ג והוא סירב להמשיך לאכול לכן הוא אושפז הבעיה שמטרידה אותנו היא שמאז שהוא התחיל את הטיפול (שלושה שבועות) לוקח קלונקס 5 כדורים ליום + סרוקסט 2 ביום , מצבו הורע הוא חוטף התקפי חרדה , שרוי בדכאון עמוק, ומדי פעם משמיע הערות על אובדנות בנוסף לכך יש לו תופעה חדשה הוא מספר לנו שיש לו צורך לחתוך ולפגוע בעצמו (באחד הביקורים בבית ראינו שיש לו חתכים בגוף הוא עשה זאת ע"י מפתח) מאחר והוא בן 22 קשה לנו לקבל מידע מהרופאים לגבי מה קורה רק נאמר לנו שהוא מטופל וזהו אנחנו מאד חרדים ומתלבטים אם להשאיר אותו במח' להפרעת אכילה או שמא לאשפז אותו במקום אחר שיכול לתת פתרון לאובססיות המשלתטות על כל חלק בחייו אשמח לשמוע את חוות דעתך בהקדם תודה רונה - אמא מודאגת

שלום רונה, כמה שידוע לי, לפי החוק הרופאים לא יכולים למסור לכם מידע כזה או אחר בניגוד להסכמתו (אלא אם מוניתם אפוטרופוסים עליו ואז זה אחרת) . אני לא עורכת דין ואם מישהו יודע אחרת, שיגיד גם לי! עדי

רונה שלום מה שחשוב כרגע הוא שבנכם מקבל טיפול. מאחר והוא סובל מהפרעת אכילה טוב שישאר במחלקה הזו. מטבע הדברים יש שם אנשי מקצוע מיומנים מתחום בריאות הנפש שיתייחסו גם להבטים אחרים של הבעיות שלו. נשמע שבאמת יש כאן תמונה מורכבת שכוללת כמה היבטים וצריך להתייחס לכולם. אני לא חושב שאישפוז במקום אחר יתן פתרון טוב יותר ולכן במצבים כאלה עדיף לא לעשות שינויים וזעזועים. לגבי מעורבותכם בטיפול, פנו למנהל המקום ובקשו לקבל מידע על מצבו של הילד. זו זכותכם כהורים גם אם הילד בוגר. עם זאת, לאור הדברים שאת כותבת אני ממליץ לכם לא להפוך את המחלקה לאויב שלכם, זה עלול לקרות במצבים כאלו גם אם אינך חשה זאת עכשיו. המחלקה היא המקום שבו הוא יוכל לקבל עזרה ונסו למצות עזרה זו עד תום. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב ד"ר . אני בת 28 ,ואני זקוקה להתייצעות מיידית בבקשה. אני אחרי לילה ללא שינה מאחר ואני שייכת לאותה קבוצת אנשים הנוטים לפרשן כל משפט וכל מילה שאליה התכוון המעסיק ולעשות סרטים מכך וכו,,,. אני כועסת על עצמי כי יש לי פה גדול - פשוטו כמשמעו ,אולי מתוך יצר סקרנות,אולי מתוך רצון לשתף אחרים או אינני יודעת מדוע ... הסיפור הוא כזה : בתלוש משכורת הקרוב כל עובדי החברה אמורים לקבל איזושהיא תוספת לשכר וגם איזשהוא תמריץ לפני החג. הדבר לא נאמר לנו חד משמעית והשמועות על גובה התמריץ וגובה ההעלאה עשו להם כנפייים. נכנסתי לבוס באיזושהיא אמתלא ובאותה הזדמנות שאלתי אותו מה קורה באמת . הוא הבהיר לי שכן יהיו עדכונים בוודאות אולם ביקש לא לדבר על כך. שלשום נקלעתי לשיחה עם עוד שלושה עובדים בנוגע לעניין הזה ,ופשוט שאלתי מה הם יודעים על כך (כאילו שאני לא יודעת),ואז נכנס אחד מהמנהלים ששמע את השיחה והעביר את העניין לאחראי שלי . כמובן שהוא זימן אותי לשיחה וטען שהוא רואה זאת בחומרה שמדסקסים את הנושא הנ"ל.. לא יודעת איך יצאתי מזה ,אבל עושה רושם שהוא כן קיבל את הגרסה שלי. עכשיו אני נורא פוחדת שהרושם שלו עליי ישתנה ,שאני לא אקבל שום דבר , ובעיקר אני מוטרדת מכך שאני כל הזמן חייבת לבחוש בצלחת כדי לגלות מי קיבל מה ומתי. ברור לי שעליי להוריד פרופיל בזמן הקרוב ופשוט לא לדבר עם אף אחד ,אבל נראה לי שנתקלתי בבעיה הזו בכל מקום עבודה . האם יש לך איזושהיא עצה מיידית איך ממשיכים הלאה ? תודה ויום נעים דפנה

את פשוט סקרנית ורוצה לדעת הכל מכל פשוט תעבדי על עצמך לדאוג לעניניך בלבד תחפשי דברים מענינים אצלך כי לפי מה שאת אומרת את מסוג האנשים שכל היום חופרת אצל אנשים וחבל ככה גם תרגישי טוב עם עצמך בי

דפנה שלום את מייחסת את כל האירוע לסקרנות הרבה שלך ולחוסר היכולת שלך להשתלט על הדחף. רוב הסיכויים שאת מייחסת לאירוע משמעות רבה בהרבה מזו שמייחס לה הבוס שלך. המחשבות הטורדניות קשורות לביקורת העצמית שיש לך וכנראה שזו חריפה למדי. מחשבות כאלה קשורות בד"כ למצבים של לחץ וחרדה שעושים את החיים קשים יותר. במקרה הנוכחי אני מציע לך לנסות להכניס את כל העניין לפרופורציה ולהפחית בחשיבותו, אם את מסוגלת לעשות זאת. עם זאת, בהקשר הרחב יותר, אולי יש כאן משהו ששווה לטפל בו ולהיכנס אליו יותר לעומק כדי שבעתיד פחות תוטרדי מדברים שכאלה. כאן פניה לטיפול פסיכולוגי עשויה לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נתקלת בקשיים להסביר את עצמי, האם זה קשור לריכוז? איך אפשר לטפל בזה?

גלית שלום זה יכול להיות קשור לקשב וריכוז אבל גם להרבה דברים אחרים, כולל מיומנויות נרכשות של ביטוי עצמי. הבעיה שאת מתארת היא כללית מאוד וקשה לי לתת לך המלצה חד משמעית. אם תרצי תוכלי לפנות למבחנים פסיכולוגיים ולקבל אבחנה מסודרת על מקור הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי האם יכולים לחול שינויים ביוכימיים במח עם הזמן - נגיד מחשבה בגדר מטרד שעם הזמן לא מרפה מב"א והוא יותר ויותר עוסק במחשבה הזו עם הזמן, האם זה יכול לגרום לשינויים ביוכימיים במח ומח יהפוך להיות אובססיבי (כמו שבדיכאון יכול לחול שינוי ביוכימי לאחר שאדם מדוכדך הרבה זמן)? תודה

הדס שלום מחשבות לא עושות שינויים כלשהן במוח. מחשבות אובססיביות קשורות גם להיבטים ביולוגיים ולכן טוב לקחת טיפול תרופתי נוגד חרדה במקביל לטיפול פסיכולוגי כדי להפחית את עוצמת המחשבות. אגב, אף אחד לא הוכיח שגם בדיכאון יש שינויים כאלה במוח בצורה ישירה. בעיקרון כל דבר מתווך דרך המוח ושינויים קורים כל הזמן, אך לא הכיוון הבלתי הפיך שאותו את מתארת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר ושות' אני יודע שכולם פונים אליך להתייעצות אבל אני זקוק יותר להבהרה תיאורטית בעניין של טיפול. עלי להכין עבודה אקדמית על טיפול קוגניטיבי ואני מעוניין להתמקד בשימוש בפרדוקסים בטיפול. אבל, ככל שאני קורא יותר חומר, מסתבר שטכניקות אלה קשורות לגישות רבות ושונות. האם תוכל למקד אותי לאיזו גישה מתקשרות טכניקות של פרדוקסים - קוגניטיבית?, התנהגותית?, גשטלט?, לוגותרפיה? תודה

שלום גישה פרדוקסלית יכולה למעשה לבוא כחלק מגישות שונות. אני מעריך שהיא אופיינית במיוחד לגישה הקוגניטיבית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הלכתי לבקש עזרה לפי מה שרבים כאן כתבו לי ונתנו לי אנפרניל ותור לפסיכולוג לעוד חודשיים כתבתי לך שלא אכלתי 3 חודשים ועכשיו התחלתי ואני משמינה מכל דבר ואני מבולבלת ומפוחדת ואוכל זה הדבר היחיד שאני חושבת אליו הפחד להיות שוב שמנה במיוחד שסבלתי כל כך כדי להיות רזה אתמול ניסיתי את הכדור והיום לא רק שאני כן חושבת על אוכל אני גם אפטית לסביבה עוד סיבה לפחד כולם אומרים שאני סתם אוכלת ולא מרעב לשאול את עצמי למה ואני שואלת ושואלת ושואלת ואין לי תשובה (ראש דפוק) הפסיכולוגית שדיברה איתי כמה דקות אמרה לי למה את לא אוכלת חצי פרוסה עם הייתי יודעת למה אני לא מצליחה להפסיק שאני מתחילה החיים היו הרבה יותר טובים אני מבולבלת והתרופה מפחידה אותי אני בת 25 בריאה יש לי חברים אני לומדת ועובדת אני מרגישה שאני מתחילה להתרחק יש לי אח חולה נפש זה אומר משהו............. אני ממש מפחדת ממתינה לתשובה.

מצוקה, הפסיכיאטר שרשם לך את התרופה היה אמור להסביר לך מה היא אמורה לעשות ומהן תופעות הלוואי הנפוצות שלה. הבעיה עם תרופות היא, שתופעות הלוואי מופיעות בצמידות להתחלת הטיפול בעוד שאת ההשפעה החיובית שלהן מתחילים להרגיש רק לאחר מספר שבועות, ולכן צריך להתאזר בסבלנות ולא להפסיק ליטול אותן. אחרי 3 חודשים שבהם לא אכלת מספיק, הגוף זקוק להרבה השלמות תזונתיות. אני מציעה לך לפנות לדיאטנית, כדי שתוכלי לקבל תפריט שמתאים לך. זה לא עניין של "ראש דפוק", אלא של צורך פסיכולוגי. אם הצורך הזה היה כ"כ ברור ופשוט, הוא לא היה בא לידי ביטוי באמצעות האוכל. זו הדרך של הנפש שלך לאותת לך שמשהו לא תקין. ואכן, טיפול פסיכולוגי יכול להיות פתרון טוב.

שלום ההודעה שלך מעידה שאת באמת במצוקה ובמצבים כאלה צריך עזרה. לצערי הפורום הזה איננו מספיק ומתאים לצרכים שלך כעת. את זקוקה לאיש מקצוע אותו תוכלי לפגוש באופן קבוע ואף להגביר פגישות בעת מצוקה. כמה דקות של שיחה לא תספקנה. נסי לדבר עם הגורמים הטיפוליים כדי למצוא דרך סבירה לטיפול קבוע יציב וממושך. במקרה חרום או בעת צורך לשיחה אני מציע להתקשר למוקד ער"ן ולדבר עם המתנדב שנמצא שם, השירות פועל 24 ביממה. הדבר החשוב ביותר כעת היא תמיכה של חברים וקרובים וכל אדם אחר שיכול לעזור עד שהדברים יתייצבו וישתפרו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום . לפני כשלושה שבועות נפטרה חמתי ממחלת הסרטן לאחר שהיתה במצב קשה זמן רב. ילדי בני ה: 5,7 היו מאוד קשורים לסבתא ואהבו אותה מאוד. בני הבכור בן ה: 7 ילד בעל רגישות יתר ומחונן בעל הבנה טובה מאוד . בהתחלה כשסיפרתי לבני שהסבתא נפטרה הוא אמר שאם אמשיך לדבר על זה הוא יפסיק לנשום , לאחר מכן היה אמר שהוא רעב ולא רוצה לשמוע יותר וכל מיני תרוצים כאלה . השבוע שאל הילד כיצד חופרים בור למי שמת ואיך זורקים אותו פנימה ועוד שאלות נוספות על מהות המוות ומה קורה לאחר מכן . הסברנו לו על גן עדן ושזה מקום טוב היות וסבתא מאוד סבלה . הילדים רוצים ללכת לבית הקברות לראות איפה סבתא נקברה ואני חושבת לקחת אותם אחרי סיום ה: "30 " האם זה בסדר לקחת ילדים בגיל כה צעיר ? נ.ב. הילדה מתמודדת טוב יותר ואומרת שהיא חייבת להיות שמחה היות וזה מה שסבתא היתה רוצה . (הסבר שקיבלה מהגננת) .

ליאת שלום ההסבר לילדים צריך להיות ישיר ופשוט עד כמה שניתן. ההסבר הנפוץ לילדים הוא שסבתא הלכה לשמים, שרק אנשים מבוגרים מתים, ההבנה שכעת היא לא סובלת ושהלכה לגן העדן. אצל ילדים הקושי העיקרי בד"כ הוא חרדה שנוצרת בהקשר של דאגה להורים או אפילו לעצמם, למשל כשהולכים לישון. אי אפשר ולא רצוי לברוח מההסבר אך צריך לקחת בחשבון שמאחר וגם מבוגרים מתקשים לקלוט את נושא המוות, לילדים זה קשה אף יותר. אישית, אני לא בטוח אם כדאי לקחת את הילדים לבית הקברות, אבל אין בנושא עמדה חד משמעית שתופסת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ל דוקטור. אני כותב שורות אלו בזמן מצוקה נפשית קשה.לפני כ 8 חודשים לערך בזמן טיול ב ניו זילנד עברתי התקף חרדה קשה בזצן ש טיילתי לבד על אחד ה איים.אני לא אדם ש נוטל סמים או נטל אי פעם- ךמרות שבאותה תקופה לא ישנתי טוב ובאופן סדיר ו שתיתי לא מעט כדרכם של בני גילי בטיול אחרי צבא.חשזרתי לארץ ו טסתי שוב - הפעם לדרום אמריקה עוד במטוס תקפה אותי חרדה פעם נוספת- מלווה במעין תחושת ניתוק מן ה מציאות- כאילו אני מתבונן בסרט ו לא חי אותו באמת מיד חשבתי כי אני מאבד את שפיותי- ו נלחצתי מאוד.לאורך ה טיול בדרום אמריקה המשכתי לחוות התקפי ניתוק מסוג זה אינני הוזה או משהו מסוג זה- זה פשוט ש משהו בתמונה נראה לפתע לא שייך אלי או משהו דומה. חשוב לציין כי אני אדם ש סובל מדימוי עצמי ירוד לאין שיעור-חשבתי כי יתכן ו זה קשור לעניין רופא ה משפחה שלי טוען כי בזמן המקרים סבלתי ממחלת הנשיקה ן מכך נגרמו ההרגשות של המןזרות בתפיסה ה ויזואלית.החדות ו תחושת ה ניתוק ממשיכים לתקוף אותי גם בארץ- אני חושש כל הזמן שמא יש לי סכיזןפרניה ו מפחד ש אולי אני מין מטורף בפוטנציה שיום אחד ישתגע ו יפגע באנשים.רק ה מחשבה על כך משתקת אותי מפחד.אני רוצה לציין ש חלק התחושת ה ניתוק מלווה במעיין תחושת זרות לעצמי ולאנשים ה סובבים אותי.אנא עזור לי- אנימרגיש ךאט ךאט כי אני מפסיד בקרב למרות ש אני מטופל אצל פסיכולוג.אני כותב לך כרגע בזמן שנאי מרגיש לחץ ן חרדה. אני צחנן בפניך אם תוכל לחוות דעתך על מקרה מאחר ו אני ממשיך לחשוש שיום אחד אגמור במחלקה סגורה

רונן שלום אני מצרף קישור למאמר על חרדה. כפי שתראה הסימפטומים שאתה מתאר בהחלט מתאימים לתמונה של חרדה. עם זאת, אתה נמצא בטיפול והדרך הנכונה להבין במה בדיוק מדובר הוא דרך ההיכרות האישית שיכולה לקחת בחשבון את כל ההיבטים של הבעיה. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני שלושה חודשים אחרי לידה ומאז הלידה חשה תסכול במערכת הזוגית שלי. בעלי נוהג לאונן במקלחת ואתמול ראיתי אותו עושה זאת. הדבר פגע בי מאוד, שכן לי הוא אומר שהוא עייף או שאין לו חשק, בזמן שהוא פורק את אונו לבד. יש לציין שאני מטפחת את עצמי מאוד ונראית מושכת לכל הדעות. אז מה גורם לו להעדיף זאת עליי? אני פגועה ומתוסכלת. והוא (שיודע שראיתי אותו) מרגיש מבוכה ורוצה לעבור לסדר היום. אני לא מסוגלת, אני מרגישה מרומה וזה פוגע בביטחוני העצמי. מה לעשות???

עמית שלום התקופה המיידית לאחר הלידה מזמינה לעיתים קשיים במערכת הזוגית. אני מציע לך לנסות לא להיפגע מהאירוע הספציפי אליו נקלעתם ולנסות לדבר על הדברים בצורה גלויה וישירה. שתפי את בעלך בתחושות שאת כותבת עליהן כאן בפורום. הלידה והתינוק החדש גורמים לא פעם לשינוי שיווי המשקל בבית. ההורים לא תמיד מודעים לתהליכים המתרחשים אלא כעבור זמן ודרך אירועים כמו אלו שאת מתארת. זה הזמן לדבר על הדברים ולא לתת לעניין להתדרדר ולהאיב על מערכת היחסים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דעתי כאישה למה את נכנסת למקלחת בהפתעה ? תני לו פרטיות ? תדפקי בדלת עם כל הכבוד ואת לא צריכה בכלל להפגע זה לא אומר שהוא לא רוצה אותך 2. אחרי לידה אנו מאוד רגישות וצריכות תשומת לב מרובה לכן לדעתי דברי איתו מה את מרגישה ואל תחששי לומר לו שאת זקוקה לו מנסיון ולתמיכה שלו , יכול להיות שהוא היה בלידה ועובר איזה משבר גם לכן דברו בניכם על ההרגשה שלכם ותראי שהזמן יעשה את שלו בי

שלום לך ד''ר אורן אני חושב שאתה זוכר אותי..אני כתבתי פה הודעה לפני כמה ימים על חברה שעזבה אותי לטובת מישהו אחר ושאני לא יודע מה לעשות...טוב אז דוקתור אני דיברתי עם אנשים כפי שאתה יעצת לי אבל אחרי שאני דיברתי עם אנשים אלה אז אני חושב שהם צודקים כשהם אומרים לי לשכוח את מה שקרה אבל ד''ר ביני ובין עצמי אני לא יודע מה לעשות אני לא יודע מה לחשוב...כל מה שאני רוצה שהיא ואני נחזור לדבר יחד כי אני אוהב אותה ד''ר אוהב אותה ...אני אוהב אותה מאשר את עצמי..בלילה אני מתפלל למענה מקווה שאצלה הכל טוב...בלילה אני גם מתפלל שהיא מצאה את האדם שיאהב אותה ויכבד אותה ואז אני מתחיל לבכות כי אני רוצה שזה יהיה אני שיאהב אותה ויכבד אותה..ד''ר אני עשיתי כפ שאמרת לי וזה לא הלך לי ..לפעמים אני אומר לעצמי את הלב שלי נתתי לה וזה לא הלך..אני אפילו לא חושב על בחורות אחרות..אני לא נכנס לצ'טים כדי לדבר עם בחורות אחרות וכל רצוני לדבר איתה.. ד''ר אני נואש אני לא יודע מה לחשוב הפחד התחיל לבוא אליי בהבזקים ובכל הבזק שהוא בא אני עומד חסר אונים נהיה כמו בול עץ בא לי לבכות..אולי הכל יעבור אמרתי לעצמי אבל זה לא עוזב אותי כל הרגש שלי אליה ד''ר בבקשה תייעץ לי תודה

הייי ד"ר אני כותבת לך כי אני לא יודעת למי לפנות...אני יש לי בעיות משפחתיות ובעיות בבית-הספר וגם עם מי שאני אוהבת..ואני לא מצליחה לעשות כלום אני כל הזמן מנסה להיות לבד כדי להתרחק מהבעיות שלי וכשאני לבד אז אני כל הזמן חושבת עלא הבעיות האלה ואז אני בוכה..ולא עושה כלום..ואין מה לעשות כדי לפתור אותן...ואני לא יכולה לספר לאף אחד אפילו לשני הבחורים הכי אהובים עליי כי יש לי בעיות גם עם כל אחד מהם...אני מספרת לך את הספור הזה ואני לא יודעת אם זה בתחום העבוה שלך אבל כשאני כותבת אז אני רגועה קצת..אבל באמת ד"ר אני ביום רק יושנת 3 או 2 שעות לא יותר ואני יש לי מתחת לעין משהו שחור ואמרו לי שזה נמצא בגלל שאני לא יושנת שעות מספיקות לגוף שליי..אבל אני לא מצליחה לישון ולא מצליחה לחיות בחיים כאללהה...חיים מאוד קשים..ואני אין לי כוח לדברים קשים..ואני גם רוצה לספר לך שאני יש לי בעיה שאני אוהבת להעניש את עצמי ואני לפעמים כשאני בוכה אז אני מביאה סכין ומתחילה לכתוב על הגוף שלי וזה באמת אנו כואב..אני כותבת רק במקומות שאף אחד אנו רואה אותם(רק אני) ואז כל הגוף שלי מתמלא בדם ואני לא יודעת מה לעשות..אבל זה הוא הדבר היחיד שמרגיע אותי........באמת ד"ר תעזור ליי...אתה התקווה היחידה שנותרה לי..ואני סומכת עליייייךך ועל אלוהייייייים..ואני מחכה לתשובה שלך..ואני מקווה שזה יהיה בקרוב.. תודה טלי

הייי ד"ר אני כותבת לך כי אני לא יודעת למי לפנות...אני יש לי בעיות משפחתיות ובעיות בבית-הספר וגם עם מי שאני אוהבת..ואני לא מצליחה לעשות כלום אני כל הזמן מנסה להיות לבד כדי להתרחק מהבעיות שלי וכשאני לבד אז אני כל הזמן חושבת עלא הבעיות האלה ואז אני בוכה..ולא עושה כלום..ואין מה לעשות כדי לפתור אותן...ואני לא יכולה לספר לאף אחד אפילו לשני הבחורים הכי אהובים עליי כי יש לי בעיות גם עם כל אחד מהם...אני מספרת לך את הספור הזה ואני לא יודעת אם זה בתחום העבוה שלך אבל כשאני כותבת אז אני רגועה קצת..אבל באמת ד"ר אני ביום רק יושנת 3 או 2 שעות לא יותר ואני יש לי מתחת לעין משהו שחור ואמרו לי שזה נמצא בגלל שאני לא יושנת שעות מספיקות לגוף שליי..אבל אני לא מצליחה לישון ולא מצליחה לחיות בחיים כאללהה...חיים מאוד קשים..ואני אין לי כוח לדברים קשים..ואני גם רוצה לספר לך שאני יש לי בעיה שאני אוהבת להעניש את עצמי ואני לפעמים כשאני בוכה אז אני מביאה סכין ומתחילה לכתוב על הגוף שלי וזה באמת אנו כואב..אני כותבת רק במקומות שאף אחד אנו רואה אותם(רק אני) ואז כל הגוף שלי מתמלא בדם ואני לא יודעת מה לעשות..אבל זה הוא הדבר היחיד שמרגיע אותי........באמת ד"ר תעזור ליי...אתה התקווה היחידה שנותרה לי..ואני סומכת עליייייךך ועל אלוהייייייים..ואני מחכה לתשובה שלך..ואני מקווה שזה יהיה בקרוב.. תודה טלי

טלי שלום מה שאת מספרת מצביע על כך שאת במצב לא טוב וזקוקה לעזרה. נטייתך לפציעה עצמית היא סוג של תגובה לסבל נפשי שחווית בעבר וגם כיום. הכאב של הגוף מחפה לכאורה על הכאב הנפשי. יש בתוכך כנראה הרבה דיכאון וחרדה וכל אלו משבשים את החיים שלך. את זקוקה לטיפול פסיכולוגי שילווה אותך לתקופה ממושכת ודרכו תוכלי הן להתייעץ לגבי הקשרים החברתיים שלך ובוודאי על דברים חשובים אחרים. תזדקקי לעזרת אדם מבוגר כדי להגיע לטיפול. הכי טוב לפנות להוריך, אבל אם יש קושי בכך נסי לשוחח עם יועצת בית הספר ואולי דרכה עם פסיכולוג בית הספר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האהבה איננה יכולה לחלוף במהירות כזו. אתה אוהב עדיין את בת זוגתך והמחשבות שמציפות אותך הן טבעיות. עם כל הקושי שבדבר תצטרך לתת לזמן לעשות את שלו, הן אם אתה רוצה לתת הזדמנות נוספת לקשר והן אם כדי לשכוח אותו ולהמשיך הלאה. אם אתה מרגיש שהעניין משבש את חייך תוכל לנסות לבקש מרופא המשפחה תרופה להרגעה לזמנים קשים. אי אפשר לקצר את התהליך, זה יקח או כמה שבועות עד שהעניין יציק פחות ואולי חודשים עד שתוכל להמשיך הלאה לקשר חדש. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי שאלה נתנו לי היום כדור פעם ראשונה בחיי ששמו אנאפרניל הייתי רוצה לדעת מה אתם חושבים על הכדור הזה אני במצוקה וחרדה בגלל דיאטה שעברתי ועוד בעיות שהיו קודם ואני לא מצליחה להבין את הבעיה האמתית עד לפגישה עם פסיכולוג נתנו לי אותה

http://www.doctors.co.il/forums/list.php?f=385

שלום אנא פני לאחד הפורומים הרפואיים בנושא תרופות. הייעוץ בפורום זה בנושאי פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום את האמת אני דיפדפתי המון בפורמים פה ולא מצאתי אף אחד שמדבר על בעיות של שינה ..וגם אני מרגשה שהבעיה שלי גם קשורה לפסיכולוגיה או מהשהוא כזה ..הבעיה שי בקיצור קצת מוזרה אבל אני אסביר אותה .. מה שקורה לי זה שביום ואני מאאד עייפה ורוצה לישון אני לא מצליחה לישון ..זאת לא הבעיה כי זה קורה להמון אנשים ..אבל אצלי זה שונה .. לפי הידוע לי אפשר להבחין בין 2 מצבים והם שינה או ערנות ..והמעבר ביניהם הוא שקובע אם אנחנו יושנים או ערים ..אבל אני יש לי עוד מצב שבו אני ממש לא יודעת אם אני יושנת או ערה באותו זמן ..אני נהיית באמצע חלום ..ולא משנה אם זה חלום מתוק או סיוט ..אני נתקעת במשהוא בחלום ..כמו למשל נשיכת כלב ..אני מיד נכנסת למצב שאני לא יכולה להבחין אם אני יושנת או ערה אני נכנסת למצב שבו אני מרגישה את הנשיכה ומרגישה שאני בחלום אבל גם רואה כל מה שמתרחש סביבי ..ומיד מרגישה בשיתוק מלא בכל הגוף ..ואת זה אני מרגישה ממש שניות ..אבל שניות ארוכות כך שאני מרגישה שרוצה לצרוח ולצאת ממצב זה אבל אני לא יכולה ..בפעם האחרונה שאני זוכרת ...רציתי לצרוח וכן הצלחתי בסוף אבל האנשים סביבי לא הרגישיו שצרחתי אבל אני כן ... בזמן זה אני מאאד רוצה לצאת מהר ממנו ולקום משינה אבל לא מצליחה ..והכי גרוע שאני מרגישה שיש משהוא מתוכי יוצא ..או אפשר להסביר את זה כמו שאני לובשת משהוא שממש תואם לי או מודבק בי והוא כרגע יוצא וקורע אותי בזמן שהוא יוצא ..אני לא יודעת ..לפעמים אני אומרת שזה הנשמה שלי רוצה לצאת או משהוא כזה .. דבר זה קרה לי כ-5 פעמים בשנה האחרונה ..אני לא יודעת אם זה קשור לעייפות או לא או מה הסיבה לזה ..אני ממש לא מבינה מה קורה לי ..ואני מבקשת עזרה מכם ..הלוואי שזה היה מובן ..תודה

ריטה שלום יש כמה אפשרויות לחווית השינה שלך. כיוון אחד הוא פסיכולוגי, סוג של סיוט שהוא חלק מחלום רגיל. אפשרות אחרת היא סוג של הפרעה בשינה שגורמת למצבים מוזרים שאינך יכולה עד הסוף להבין אותם בגלל שהם קורים בזמן שאינך מודעת למה שקורה לך, בשינה. הדרך הפשוטה לבדוק זאת היא לפנות למעבדת שינה ולעבור לילה תחת ביקורת מסודרת. אם את מבינה מדוע מתעוררים סיוטים תוכלי לפנות תחילה או במקביל לנתיב הפסיכולוגי ולברר את ההיבט הנפשי של הדבר. חלומות הם סוג של מברק שמגיע מהנפש ומספר משהו עליך. עם זאת, לפעמים גורמים פיזיולוגיים משבשים משהו בשינה ואז צריך לטפל דווקא בהפרעה השינה הפיזיולוגית ולא בחלק הפסיכולוגי. ייעוץ ראשוני במעבדת השינה יוכל לתת לך את הנתיב הנכון. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר אורן שלום. בתי בת שנה וארבע נמצאת רוב הזמן עם מטפלת בביתי.לאחרונה התחיל אצלה דפוס של הרבצות והכאות סתם כך ללא סיבה לכל הסובבים אותה(ואפילו אותי ואת בעלי). 1.הייתי שמחה לדעת אם זה שלב התפתחותי ולהעלים עין(אני כל הזמן מעירה לה ולפעמים לא מתאפקת ומרימה את הקול). 2.אשמח אם תעזור לי כיצד עלי להגיב ולטפל בבעיה(חשוב לי מאוד לציין כי אני שוללת לחלוטין שאולי היא למדה את זה מהמטפלת או מאיתנו-כי זה לא קורה בוודאות!) ממש ממש תודה מראש

דנית שלום אין להתעלם מהתנהגות כזו. עם זאת, במידה והרמת קול אינה מפסיקה זאת כדאי לשקול אפשרויות אחרות. בשלב ראשון הייתי מנסה לכתוב יומן מעקב במשך כעשרה ימים בו בכל פעם שהתנהגות כזו מתרחשת תכתבו ביומן את השעה ביום שזה קורה ומה התרחש בדקות שקדמו לכך. בד"כ יש הסבר להתנהגות הזו וכדאי למצוא ולהבין את שורש הענין. אחרי כן יהיה יותר קל להתמודד ולהגיב כראוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 27 נשואה ללא ילדים. לבן זוגי ישנה תופעה שמדאיגה אותי - הוא מביע רצון אמיתח להתאבדות. תחילה הייתי משוכנעת כי מדובר בצורת דיבור, אך לאחרונה אני ממש חוששת לו. הוא אינו מוכן בשום אופן לדבר עם פסיכולוג ולועג לי על הצעתי. בנוסף הוא נראה עצוב מאוד. אותה תופעה היתה לו לפני כמה שנים והוא התגבר עליה לבד. אינני יודעת מה לעשות ואיך לעזור לו. אני לא לוחצת עליו שידבר בכדי לא להרגיזו. אני שם בשבילו והוא יודע זאת, אך האם ישנה דרך נוספת לעזור לו??????? תודה

נעמה שלום הענין נשמע מדאיג ודורש טיפול. יתכן שהוא נמצא בדיכאון והדבר דורש טיפול לא רק פסיכולוגי אלא גם תרופתי. תוכלי להגיע דרך רשימה המאמרים בראש העמוד למאמר מקיף על דיכאון כולל אבחון עצמי. במידה ובעלך אינו מקשיב לך כדאי אולי לשוחח עם הוריו או אם מישהו אחר שעשוי להשפיע עליו לפנות לקבל עזרה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ואם כל הנ"ל לא עוזר תתקשרי לפסיכיאטר המחוזי כדי לבדוק מה בעניין של אישפוז כפוי.

יש לי ילד בן 3 וחצי, חביב עירני וחברותי. אבל בכל פעם שהוא קצת עייף, נבוך או מבולבל הוא עם שתי אצבעות בפה ויד על הבולבול. כך הוא גם נרדם, הולך, רואה טלוויזיה ועוד. לפני שהורדנו לו את החיתול הוא התעקש שיד אחת תנגע בבטן מתחת לבגדים. הוא לא השתשמש במוצץ מרצונו מגיל מספר חודשים. הילד ינק עד גיל שנה. האם זוהי תופעה תקינה ? מתיי זה אמור לעבור ?

שלום התייחסות ילדים בגיל הצעיר למגע באיברים אינטימיים שונה מזו של מבוגרים, במידה וזה מפריע לכם הסבירו לילד שכאשר הוא לבד הוא יכול לגעת היכן שהוא רוצה אבל בחברה של אנשים זה לא מקובל. תוכלו להזיז את ידו בעדינות לנקודה אחרת באזור הבטן או הרגל. אין טעם לערוך מלחמה בנושא אבל אפשר לנסות לשנות את ההרגל. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך ושאלה נוספת באותו עניין. האם התנהגות זו יכולה להצביע על בעייה נפשית כלשהי ? כגון חרדה , מועקה , מחסור בתשומת לב ?

שלום אני ערן , בן 20 יש לי בעיה ... אני כל הזמן משקר באופן כרוני !!!! יש לי בעית זהות ואני פשוט מאמין שאני בן אדם אחר לפעמים ... יש חלק מהאנשים שמכירים אותי בתור א ואנשים אחרים שמכירים אותי בתור אדם אחר לגמרי ... גם מבחינת שם וגם זהות ... עדה ... ומקום מגורים ... אני לא חושב שיש לי סכיזופרניה או בעיית פיצול אישיות ... כי אני יודע טוב מאוד להבדיל בין שתי האישיות ויודע מתי מה ולמה... מה ההתרשמות הראשונית ? תודה, ערן

ערן שלום קשה לתת לך תשובה מדוע זה קורה אבל אין ספק שזה מייצג קושי שלך עם עצמך. התופעה יכולה לבוא לביטוי בדרכים שונות אבל אני מקבל את התחושה שלך שזה קשור לבעית זהות ואולי לדברים שחווית בעבר בהיסטוריה האישית שלך. אם ברצונך באמת לשנות את המצב כדאי שתפנה לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית. קח בחשבון שזה תהליך ממושך של חודשים רבים ואולי שנים, אבל צריך להתחיל היכן ומתישהו, וככל שמוקדם יותר כך עדיף. בברכה ד"ר אורן קפלן

אריאל שלום אם תפרט קצת אולי אפשר יהיה להתייחס לשאלתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, אני חושבת שאני קצת בדכאון. וכן, הסתכלתי במה שכתבת על סימנים לדכאון בגיל ההתבגרות וזה די מצחיק שכמעט כל הדברים התאימו לי... והמוזיקה שלי לא אנרכיסטית היא פשוט אמממ אמממ קצת צעקנית ונגד חוקים.. בכל מקרה, מקווה שיהיה טוב... מחר יום חדש! :)

שלום מאחר וזיהית את הסימפטומים השונים של הדיכאון אולי כדאי בכל זאת לפנות לטיפול ולנסות לשפר את איכות החיים. מדוע להמשיך ולסבול? בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני לא יודעת עם אני במקום הנכון או לא אבל יש לי בעיה ואני ממש רוצה לדעת מה לעשות מגיל צעיר אני כל הזמן בדיאטות והרגשה של חוסר אהבה לעצמי וכן אני הייתי שמנה לא דמינתי הייתי גם 90 קילו. עברתי את כל מה שיש בשוק כולל חדר כושר וכלום. היום אחרי שאכלתי במשך 4 חודשים 300 קלוריות הגשמתי פחות או יותר את החלום (הורדתי 26) ואני די רזה ודי אוהבת את עצמי רק ש...... נתנו לי תפריט של דיאטה שמורכב מ1200 קלוריות ואני משמינה (כבר 4 קילו)ושונת את עצמי הבעיה שאני יכולה לא לאכול אבל אני לא יכולה לאכול קצת אני כועסת על עצמי רע לי עם עצמי ועדין אוכלת (חשוב לציין שאני לא אוכלת רק מרעב אלא יש לי בראש משהוא שדוחף לא מובן ואני לא מצליחה לגבור אליו) אני לא יוצאת אני לא ממש לומדת כל מה שיש לי בראש זה אוכל אני מתרחקת מחברים שלי ולא מצליחה לא לאכול (אני ממש אוהבת לאכול) החרדה וההרגשה שלי כלפי עצמי כלפי הגוף שלי מתרידות אותי יום יום שעה שעה אני לא אוהבת את עצמי לא שלמה עם עצמי רע לי ואין לי כסף לפסיכולוג אני גם לא יודעת עם זה מה שאני אמורה לעשות אני במשבר ולפני שבירה וממש רוצה לדעת עם יש לי למי ללכת במיוחד בגלל בעית תקציב ואני מרגישה שהסוף השבירה ממש קרוב ניסתי להקיא אבל לא הצלחתי לא לאכול גם לא אני ממש כבר לא יודעת מה לעשות ודיאטיקנית לא עוזרת לי כי הם רק עובדים במה לאכול אך מתי כמה ואת כל זה אני יודעת אני רק לא יודעת מה הבעיה שלי הצילו !!!!!!!

היי רונית, אני הייתי פונה דרך קופת החולים לרופאת המשפחה ומבקשת טיפול עם מישהו שמתמחה בעיקר עם בעיות שכאלו, התשלום הוא בטח סמלי, ונראה שאת יודעת שזה מה שאת צריכה - לפי מה שכתבת. את צריכה להיות בטיפול, במעקב, ולטפל בעצמך והכל יהיה בסדר. אפשר גם דרך העיריה לבקש לקבל טיפול שגם הוא בתשלום סימלי. בהצלחה ותרגישי טוב

רונית שלום השמנה ואכילה בכלל הינם בד"כ תוצרים פסיכולוגיים. מעט מאוד אנשים משמינים מאוכל שהם אוכלים רק לצורך הקיום הפיזיולוגי. האוכל מגיל מאוד צעיר הוא נתיב לשחרור לחצים, להרגעה נפשית (ראי כיצד תינוק צעיר מגיב לאוכל). לכן הדרך היחידה לשמור על המשקל לאורך זמן ולא לשבת על נדנדה שעולה ויורדת והורסת את הגוף היא להבין את מקורות ההשמנה הפסיכולוגיים ולטפל בהם, הן באמצעות טיפול פסיכולוגי, אולי באמצעות תרופות נוגדות חרדה שעשויות לתרום וכמובן בפיתוח מודעות עצמית. זו דרך לא קלה והיא לוקחת חודשים ארוכים אם לא שנים. אני מציע לכן להפוך את קריאת העזרה שלך (הצילו) שמתייחסת לרגע הנוכחי וליום הנוכחי למחשבה מסוג אחר לגמרי שלוקחת את העניין לטווח הארוך. בטווח הזה הסיכוי שתמשיכי לחיות על 1200 קלוריות ליום נראה קלוש למדי, מזמין פיתוח הפרעת אכילה חמורה, מצוקה נפשית ובסופו של דבר השמנה מתסכלת. רזית יפה, זה טוב, תהני מכך אבל כעת תעברי לשיטות לריצה למרחקים ארוכים. יתכן שקבוצת תמיכה תעזור לך, יש כאלו במספר מסגרות כולל שומרי משקל. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

למה זה כל כך קשה, למה??? אני עושה את כל המאמצים כדי להתגבר על דיכאון אבל למה זה כל כך קשה ואני פשוט לפעמים מרגישה שכבר אין לי כוחות לכל זה. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי כבר שנה ומס' חודשים ולמרות שיש התקדמות במצבי, נראה שאני עוד רחוקה מחיים יציבים ולמען האמת אני חושבת שזה כבר לא יגיע. אולי אני מצפה ליותר מדי יחסית למצבי למרות שהמטפלים שלי לא חושבים ככה ואולי אני פשוט דכאונית מדי בשביל לעשות משהו עם החיים שלי. ולמרות שנראה שאני עושה את כל המאמצים בשביל לשפר את המצב, כל פעם שמצבי באמת משתפר אני איך שהוא מחבלת בו כי אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם המצב הטוב הזה ואז אני גורמת לעצמי לחזור למצב העגום, לבור העמוק הזה ששם יותר גרוע מאשר במצב הטוב יחסית ואני כבר לא יודעת מה יותר טוב - להיות מדוכאת או להיות במצב טוב אבל ללא יכולת להשיג את כל הדברים שהייתי רוצה להשיג? אני מתייסרת לא פעם באותה שאלה האם אני עוד יכולה להשיג חיים נורמטיביים ואני מתכוונת עבודה מכובדת, להתחתן ולהביא ילדים. יש לי חבר חדש שאוהב אותי אבל לא יודע מה עובר עליי ואני מרגישה רגשות אשם שאני לא מספרת לו על העבר שלי (וההווה שלי) ואני כמעט בטוחה שכשאני אני אספר לו הוא ירצה להיפרד ויותר גרוע מכך שאני מצדיקה אותו כי אני מרגישה שאני מסבכת אותו בחיים מאוד מורכבים. אני לא מצליחה להיפתח אליו אפילו בדברים אחרים כי אני כל הזמן חיה בתחושה שהקשר הזה הולך להסתיים כי באיזשהו שלב אני אספר לו על הדיכאון שלי ואז הוא ירצה להיפרד (וסביר להניח שבצדק) ולכן אני הרבה פעמים עוצרת את עצמי מלהגיד לו שאני אוהבת אותו למרות שאני אוהבת אותו. אני לא פעם חושבת שזאת תהיה קלות דעת להביא ילדים לעולם הזה אחרי מה שאני עוברת כי סביר להניח שהם ייפגעו בצורה כלשהי מאמא דכאונית (אם ביולוגית ואם בצורת החינוך) ואח"כ הם יסבלו ויעברו את מה שאני עוברת ויאשימו אותי (כמו שאני לפעמים אני מאשימה את אמא שלי כי נראה שיש לנו נטיה במשפחה לדכאון - בין אם ביולוגית ובין אם קוגניטיבית) ואני לא אוכל לעמוד בהאשמות האלה כי אסכים עימם. אני פוחדת שלא אהיה אמא טובה. פוחדת מדיכאון לאחר לידה. ועוד לפני שאני אהפוך לאמא, אני לא מצליחה לעשות משהו רציני עם החיים שלי. נכון ,אני לומדת באוניברסיטה ואני לקראת סיום התואר אבל אני מרגישה שכל התואר לא שווה כלום כי לא למדתי בו כמו שצריך, תמיד הייתי מוטרדת, הציונים שלי לא יודע מה בגלל תנודות במצבי רוח ואני מרגישה שחסר לי הרבה ידע.ולפעמים אני פשוט מרגישה שאין לי כוחות להשקיע בעשית קריירה ובכלל כל הדברים שעשיתי עד כה בחיי הם תוצאה של פשרה ולא באמת דברים שרציתי לעשות. ולאחרונה אינטואיציות שלי לא מאותתות על דברים טובים (אני חושבת שניחנתי באינטואיציה טובה) וזה עוד יותר מלחיץ אותי - אני פשוט מרגישה ששום דבר טוב לא ייצא לי מהחיים האלה. אני פשוט הגעתי לשלב שאני אני צריכה איזשהו ערבון לכך שיהיה בסדר ואני יודעת שזה לא מציאותי כי אף אחד לא יכול לדעת מה יהיה. קשה לי , כל כך קשה שאני שלפעמים אני לא יודעת איך להמשיך. אני חושבת שלחלות במחלה נפשית זה דבר הכי קשה שיכול להיות כי נדמה לי שאנשים שחולים במחלות פיסיולוגיות קשות יש להם את ראש שבעזרתו הם יכולים להתגבר על המצוקה שלהם ומי שלוקה בנפשו, מה נשאר לו? אז זהו זה בקצרה...

נטלי שלום הדיכאון גורם לאובדן הטעם וההנאה מדברים שבמצבים אחרים היו בוודאי גורמים לך אושר. המשך הטיפול הן ברמה הפסיכולוגית והן התרופתית ונסיון לשמור על קשרים חברתיים ותמיכה משפחתית הם הדרך לשינוי. אני מעריך שכמו שאת כותבת כאן מדי פעם את משוחחת עם קרובים, חברים ומטפלים על הדברים הללו וזה באמת טוב, לפחות לעת עתה עד שתחושי שיפור במצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי נטלי אם בא לך לפרוק לעיתים יותר קרובות, ככה סתם, יש אתר מעולה - ישראבלוג - בעברית שאת יכולה לפתוח בו דף ולחלוק עם העולם את כל שבא לך. כדאי לך לנסות, זה משחרר לחצים לפחות באותו רגע, בלי קשר לטיפול שצריך להמשיך וכל זה. תהני

ד"ר קפלן שלום, שמי אלה , בת 43, נשואה + 3 ילדים (22, 18, 10 ). לפני כ-4 שנים עשיתי הפלה יזומה (חודשיים לפני עברתי ניתוח להוצאת מיומות). גם אז כשעשיתי לא הייתי שלמה עם זה, אבל מכיוון שלא הייתי בטוחה בעצמי, גם בגלל שהייתי אחרי ניתוח, גם בגלל שבעלי לא רצה בכלל וגם בגלל שהבן שלי אמו היה להתגייס באותה תקופה, החלטתי לעשות. בשנה האחרונה אני לא מפסיקה לחשוב על מה שעשיתי ושלא הייתי צריכה לעשות ואני רק מתייסרת. המחשבה הזאת לא נותנת לי מנוח ביום ובלילה . לפני 3 שנים אבי נפטר. הפרידה ממנו לא היתה קלה בגלל כעסים שהצטברו והשנה הראשונה היתה מאוד קשה. אבל איכשהו התגברתי. ואח"כ הבן הגדול התגייס ועכשיו הבן השני ונותרתי לבד עם ילדה בת 10 והדבר ואני מרגישה כ"כ נורא שהילדה גדלה לבד. לבעלי אין שום בעיה עם זה ןהפסקתי לשתף אותו ביסורי לגבי התינוק שלא נולד מפני שגם עם זה אין לו שום בעיה. לפני כחצי שנה שיפצנו את הבית והדבר מאוד העסיק אותי, אז המחשבות היו נתונות בעיקר לנושא זה. והנה סיימנו לשפץ לפני כחודשיים ושום דבר לא מוצא חן בעיני. אני מרגישה שזה היה קצת מיותר בעיקר בגלל שהוספנו חדר והילדים הגדולים רוב הזמן לא בבית וכך אני נשארת בבית גדול שלא הכל יצא כמו שרציתי והוצאה כספית כ"כ גדולה וגם זה מתווסף למסכת הייסורים שלי. בנוסף, במקום העבודה שלי יש המון שינויים בזמן האחרון בגלל חילופי שלטון וברור לי שאני אפגע באיזשהי צורה. האווירה מאוד לא נעימה ומאוד מתוחה. ואז מה שקורה, אני מרגישה נורא. לא רוצה לעשות כלום, לא רוצה להיות עם אף אחד. נעשיתי עצבנית וקצרת רוח. שום דבר לא טוב.לי ואני יודעת שהכל תלוי בי. מערכת היחסים שלי עם בעלי בסך הכל בסדר. הוא מפרגן ואוהב ונותן גב. הבעיה היא איתי שאני מרגישה לא שייכת (הוא משכיל ממני ולו כמובן אין בעיה עם זה, רק לי. הוא בא מרקע אחר משלי) רוב השנים הוא היה אורח בבית בגלל ששירת בצבא ורק בשנים האחרונות התחיל להיות בבית,אם כי עכשיו במקום העבודה החדש הוא נוסע הרבה לחו"ל. כך שאני רגילה להיות הרבה לבד. אין לי ספק שאם היום הייתי צריכה לבחור בן זוג הייתי בוחרת מישהו שיותר מתאים לי מכל הבחינות. איך יוצאים מתקופה כ"כ קשה שנראה שהיא לא נגמרת. הכל כ"כ רע לי. שום דבר לא טוב. אני מרגישה שכל מה שאני עושה לא טוב או לא חשוב ןבכלל לא בא לי לעשות שום דבר. אשמח לקבל עצה טובה תודה

נאווה שלום את מתארת מצב לחץ מתמשך בו כל אחד מהאירועים או המצבים היה אולי עובר בשלום אבל מצבור של כולם ביחד גורם לתחושה בלתי נסבלת של חרדה ודיכאון מתמשכים. מעבר לאירועים עצמם עובר כחוט השני הקשר שלך עם בעלך באופן ספציפי ואולי הקשרים הבין-אישיים שלך בכלל החל מילדותך המוקדמת יותר שאותה אמנם אינך מציינת אבל בד"כ כאשר יש רצף כזה של דברים הם מתחברים יחדיו למקום הרבה יותר קדום משנדמה. שורש העניין איננו בתגובה לאירוע כזה או אחר, להפלה או לשיפוץ, אלא לתחושת היציבות הפנימית שמתערערת בתקופה האחרונה. במשך שנים היית כמו סלע איתן, הקרנת יציבות לעצמך ולסביבה וכעת הגעת לנקודת שבר שאולי היתה צפויה מראש. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שילווה את החודשים הקרובים עד שתוכלי להביא את עצמך לנקודת שיווי משקל חדשה. היא איננה חייבת להיות מהפך בסגנון חייך, יתכן שזה יהיה חיזוק חומות ההגנה בלבד, אבל צריך גם לקחת בחשבון אפשרויות רחבות יותר בשינוי סגנון החיים שעשויים לקרות בכל תחום אותו ציינת. את בשלב קריטי בחיים, מה שמכונה "אמצע החיים", שלב בו את כבר מנוסה מספיק וצברת הרבה נסיון, ומצד שני כמעט הכל עוד פתוח ואפשר לעשות עוד שינויים משמעותיים בחיים. זו הסיבה שכעת הדברים פורצים ומשפיעים עליך כך. במצב כזה יש רגישות גבוהה יותר לחרדה ודיכאון וזו סיבה נוספת שכדאי שתהיי כעת בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יודעת איפה לתחיל אני בת 52 נשואה בפעם השניה (אלמנה מגיל צעיר) בעלי חולה סכרת ולאחרונה פרקינסון ובדיכאון אני נשואה לו 20 שנה והוא אדם מאוד טוב ושקוע כל הזמן במחלות שלו אני עדין עובדת ורב הזמן שקועה בלטפל בו אין לי שום הדגרים בחיים מלבד להיות בבית איתו כל הזמן(יצא לפנסיה מוקדמת) אומרים לי תצאי ותבלי ותעשי חיים אין לי מצפון לצאת בלעדו . בגלל מחלת הסכרת אני לא קימתי יחסי מין קרוב ל- 15 שנים ואותו זה לא מדאיג אני מרגישה שאני מתפוצצת מהחיים המונוטונים שלי עבודה בית בית עבודה אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי EA

שלום הכותרת בדידות שנתת להודעתך מספרת את הסיפור כולו. השאלה המרכזית היא כיצד את שוברת את הבדידות. התמודדות עם בן משפחה חולה היא דבר מוכר וחשוב שתקבלי תמיכה וייעוץ מגורמים שזו התמחותם, הן משפחות במצב דומה והן פסיכולוג שיקומי או קליני. תצטרכי להרגיע את המצפון ולהתחיל לחיות, לפחות ברמה של חוגים, העשרה ודברים דומים שיכניסו צבע נוסף לחיים שלך. אפשר להתחיל את זה מכל מיני כיוונים אפשריים, דרך הטיפול הפסיכולוגי, דרך קבוצות או מפגשי תמיכה או דרך חוג אחד שתבחרי לעצמך ותתחילי דרכו לפלס לך דברים חדשים בחיים. העיקר שתעשי משהו שישבור את השיגרה השוחקת כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד''ר אורן אודה לך מאוד אם תוכל לעזור בבעיה שיש לי..אני לא יודע אם זאת בכלל בעיה או מה היא בכלל..אני פשוט לא מרגיש טוב ותמיד חש בבדידות ופחד אני אסביר איך הכל התחיל..... לפני כמה ימים חברה שלי עזבה אותי לטובת מישהו אחר ומאז אני כל הזמן חושש ופוחד ולא מצליח לישון..חשבתי ללכת לטיפול אצל רופא אבל אני עדיין מתלבט ואבדוק מה אני אעשה לאחר שתיעץ לי לפעמים ביום כשאני חושב על החברה שהיתה לי אז אני מרגיש לחץ בחזה ושהלב שלי מתחיל לדפוק בחוזקה רבה..ואני מרגיש שבא לי לבכות ..בלילה אני מפחד ללכת לישון בגלל שאני פוחד שהמחשבות ירדפו אחריי..ובלילה לפעמים כשאני לא עייף אז לוקח לי חצי שעה עד שעה לישון וכל הזמן הזה אני חושב עליה וחושב על העתיד ואני פשוט משתולל ובא לי לבכות ואני פשוט משתגע כי אני לא מצליח לעשות משהו..ובשביל להרגיע את עצמי ובשביל להעסיק את עצמי אני מתקשר אליה ובכך אני נרגע..אבל אחרי שאני מסיים את השיחה איתה אז הכל שוב חוזר..קראתי הרבה על הפרעות שינה וקראתי גם על מחלה שנקראת PTSD ואני לא יודע אם יש לי את הבעיה הזאת אבל מצד שאני אני חושב כך כי אנשים שסובלים מהמחלה הזאת הם אנשים שחוו טראומה ואני חושב שאני גם כן עברתי טרואמה לא קלה-אולי כל מה שאמרתי זה מצחיק אבל אני לא יודע מה לעשות חשבתי שזה יעבור לי בתוך כמה ימים אבל זה לא עוזב אותי אפילו לשניה אחת..ההפרעות גם כן רודפות אחריי במסגרת בית הספר ואני תמיד חושב ופוחד..אני חושב שכל זה נובע בגלל שאני בן 18 וכל חיי אני חי בבדידות מוחלטת הרחק מהאנשים ובגלל מה שקרה עם חברה שלי זה הפריע לי עוד יותר ד''ר אורן אני מקווה שהבנת את כל מה שכתוב פה ואני מאוד מבקש את עזרתך ואודה לך מאוד אם תוכל לעזור לי כי אני באמת אבוד לא יודע מה לעשות אודה לך אם תמליץ לי לתרופות או לכל סוג של טיפול כי אני לא יודע כמה זמן אוכל לסבול את זה מחכה לתגובה שלך בקוצר רוח תודה רבה.

שלום חברתך עזבה אותך לפני כמה ימים כך שהכל עוד טרי וכואב. תגובתך נשמעת לי טבעית וכך גם סערת הנפש בה אתה נמצא. אתה צריך לתת לעצמך את הזמן להתאבל ולהחלים ממה שקרה. אם תרגיש שזה בלתי נסבל בקש תרופת הרגעה מרופא המשפחה שתוכל להקל עליך בימים הקרובים. סביר להניח שהזמן יעשה את שלו וירגיע את הכאב ולאט לאט תחזור לעצמך ולשגרה. אם תוך שבוע שבועיים תראה שעוצמת המחשבות לא פוסקת כדאי לפנות גם לטיפול פסיכולוגי ולקבל תמיכה. חשוב שלא תהיה לבד, נסה לשוחח עם אנשים קרובים, להיות בחברת אנשים עד כמה שניתן. התמיכה של הסביבה היא המפתח להפחתת מצב המצוקה כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אדם שמטבעו הוא חרוץ מוכן לעבוד בכל עבודה אך לצערו הרב הוא ביישן ומחוסר ביטחון עצמי מה אפשר לעשות כדי לפתור לו את מצוקתו שהוא יוכל למצוא עבודה. לכל ראיון עבודה שהוא הולך הוא לא מתקבל יש לציין שהאדם מאד מאד חרוץ בצבא היה חייל מצטיין אפילו בחופשת השיחרור הגיע לעזור בצבא.

שלום יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם הנטייה הזו ולשנותה. כמו כן יש אפשרות לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר לשקול תרופות נוגדות חרדה שבד"כ מקלות על עוצמת הסימפטומים שאתה מתאר. במידה ויש לחץ רב בעת ראיונות העבודה כדאי גם לבדוק אפשרות לקחת כדור הרגעה לפני הראיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וערב טוב ושבת שלום! אני לא בטוחה שזה הפורום הנכון לשאול שאלה בנושא התמודדות עם נשיכות בגן. ילד בגן של 19 ילדים הוא בן שלוש. לאחרונה החלה בגן תופעה של נשיכות. רציתי לדעת איך גננת אמורה לטפל בתופעה זו איך אמורים למנוע הישנות של התופעה אשמח לקבל תשובה בנושא. תודה

שלום צריך קודם כל להבין מה הרקע לתופעה החדשה. האם יש מתח בזמן האחרון, האם משהו השתנה? בעיקרון מדובר על סוג של תוקפנות שעל פי רוב מבטאת תגובה לתסכול כלשהו. צריך מצד אחד להציב גבול ברור שאוסר נשיכות אבל במקביל לברר מה מקור המצוקה שמביא להתנהגות הזו. במידה ולא מצליחים כדאי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים, בין אם פסיכולוג שעובד עם הגן ואם אין כזה פסיכולוג ילדים אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 26, נשואה ללא ילדים (בינתיים). חוויתי אובדנים רבים בחיי. הורי נהרגו בתאונת דרכים לפני מספר שנים. יש לי שני אחים - הקטן בקשר טוב איתי, הגדול מאשים אותי משום מה במות ההורים למרות שלא הייתי איתם ולא היה שום קשר ביני לבין התאונה ולכן הוא אינו בקשר איתנו. אין לי דודים ודודות, אבי היה בן יחד ולאמי יש אח אחד בחו"ל שהקשר איתו ועם ילדיו די רופף. אין לי סבים וסבתות. המשפחה שלי כל כך קטנה והרוסה שאני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני שבורה מבפנים. ניסיתי במשך כמה שנים לפייס את אחי הבכור ללא הצלחה. הוא פשוט זועם עלי והיום אין ביננו קשר. כל כך קשה לי...אני לא יודעת מה לעשות. למה הגיע לי לקבל כל כך הרבה "מכות" בחיי?

אליענה שלום כל אחד מוצא דרך להתמודד עם השכול. אחיך הגדול זועם ואולי בדרך זו מוציא את כעסו על מה שקרה, בלי כמובן שיש צידוק אובייקטיבי לטענותיו. את מנגד זה לוקחת אחריות גם על מה שאינו באחריותך כלל וגם זו צורת התמודדות אופיינית עם כאב האובדן. אין טעם להיכנס לשאלה על המכות ההיסטוריות שנפלו עליך. אפשר בהחלט לעבד את הקושי או אפילו הייתי אומר הטראומה שעברת, אבל הכיוון צריך ללכת למה שיש לך בחיים ולמה שעוד צפוי הלאה. אני חושב שכדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי כי לדברים הקשים שעברת יש השפעה על עולמך הרגשי ויש חשש שתפתחי סימפטומים דיכאוניים לאור מה שאת מתארת. אולי כדאי להיעזר בשיטת EMDR שתוכלי לקרוא עליה דרך המאמרים שבראש העמוד. את לא יכולה לקחת אחריות על כל המשפחה ובמיוחד לא לגבי אחיך הבכור. זו לא אשמתך שהוא מתנהג כך, יש לו כנראה בעיות והוא מנסה להשליך אותן עליך. אל תקחי מה שאינו שייך לך. שמרי על קשר עם מי שרוצה בקשר עימך ונסי להישען על המשפחה החדשה שהקמת ועל קשרים חברתיים נוספים שיוכלו לתת לך תמיכה ועידוד. אני מציע שתקראי גם את המאמר על דיכאון ובדקי את רשימת הסימפטומים. אם את מזהה אותם כמוכרים כדאי לבדוק טיפול נגד דיכאון בהקדם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום אני הייתי מטופל על ידי פסיכולוגית כ4 שנים ,והרגשתי שדי מיציתי את הטיפול הזה ,אשר עזר אך הגיע לכדי מיצוי מבחינתי. המליצו לי על טיפול בקבוצה, הייתי רוצה לדעת מה דעתך על כך, ומה היתרונות ואם יש חסרונות לטיפול זה. איציק

איציק שלום קבוצה יכולה להיות חוויה פסיכולוגית חשובה ומוצלחת, בעיקר אחרי תקופה ארוכה של טיפול אישי. יש בה גם מרכיבים טיפוליים אבל גם אינטראקציה חברתית שהופכת את המצב למציאותי יותר ובר השלכות חשובות למה שקורה לך בעולם החיצוני. פעמים רבות מומלץ לשלב מפגש קבוצתי ומפגש אישי אבל זה תלוי גם במוטיבציה שלך לטיפול אינטנסיבי כל כך וכמובן גם היכולת הכספית. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם זה תקין שבחורה בת 20 תתחתן עם בחור בן 45

האם זה תקין שאת ממשיכה להציק?

אני לא מציקה אני מעלה נושאים מרתקים ומעניינים

א. שלום תקין מבחינת מה? זה קורה וזה חוקי. אם שני הצדדים שאמורים להיות אנשים בוגרים לפחות לפי גילם רוצים בזה ומודעים להשלכות של פער הגילאים אז זה נראה לי בסדר. שווה בכל זאת לחשוב איך נוצר המצב הזה שבכל זאת הוא אינו נפוץ. האם זו סתם מקריות שיצרה אהבה או שיש כך חיפוש דמות אב/בת שאיננה באמת זוגיות לשמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה אתה מקסים חג שמח

אני בת 21 ויש לי אחות בת 19 שהתגייסה לפני 1/2 שנהלאחד הבסיסים בארץ. לפני כמה ימים גילינו שהיא יוצאת עם המפקד שלה שהוא בן 40, נשוי עם ילדים! בנוסף לזאת יש לה חבר שכמובן לא יודע כלום מכל הסיפור. אני בתור אחותה מאד דואגת לה, מצד אחד אני מאד מבינה את הצעדים שלה ומצד שני זה כואב לי כי היא הורסת את עצמה. אני מבינה אותה משום שבמשפחה שלנו, אבא שלי , מאז שהיא בת 6 התנכר אליה ולא הכיר בה כבתו. מאז היותה בת 6 היא חוותה חוויית דחיה קשה מאד. עם השנים התנהגותו של אבי הפכה להרגל ופשוט התרגלנו שאליה הוא לא פונה , לא מתייחס, לא מגיב... הדבר לא טופל והיא פשוט גדלה עם חוויה זו וכעת אני מרגישה שהיא מנסה למלא את החסר של דמות האב שהצטבר אצלה עם השנים ע"י המפקד שלה, אך אני מאד דואגת משום שאני יודעת שלא רק שהיא לא תצליח למלא את החסר האבוד אלא אף תפגע בעצמה עוד יותר! אני ממש בדילמה ואני לא יודעת כיצד לפנות אליה או למי לפנות לעזרה...

הילה שלום אני מציע לא להתערב ולא ללחוץ על אחותך בשום מקרה. אפשר לתת לה תמיכה ועזרה במקומות שהיא מבקשת. המצב מסובך ואין כאן פתרונות פשוטים. אין ספק שההסטוריה האישית היא גורם חשוב בסיפור הזה. חשוב שהיא תדע שיש לה אוזן קשבת אצלך וזהו. את השאר תני לה להוביל בדרכה. בברכה ד"ר אורן קפלן

חדש בפורום ומקווה שאוכל למצוא כאן תשובה -האם/ואילו ישנם כמה סוגי איבחון פסיכולגי לילד? -מכר שלי אבא לילד בן 5 (שנמצא אצל אימו) מבקש לבדוק מה זה איבחון פסיכולוגי. האם ישנם כמה סוגים של איבחונים? ביהמ"ש נותן הוראה לאיבחון פסיכולוגי של הילד ע"י פסיכולוג במסגרת ביה"ח עפ"י בקשתה של האם -מבלי לפרט מהו האיבחון ומה מטרתו? נאמר לו שתוצאות האיבחון אינם חוות דעת לביהמ"ש אלא בדיקת צרכיו הפסיכולוגיים של הילד. הוא חושש שהאם תעשה שימוש לרעה באיבחון זה. עפ"י המידע שבידיו מה צריך/וכדאי לעשות? האם להתנגד או לתמוך בכך למרות שהוא יודע שייתכן ויעשה שימוש שלילי כנגדו וניצול לרעה תוצאות האיבחון? -אשמח לקבל שם של אתר נוסף ששם שניתן לקבל תשובות בעניין זה

שלום אבחון פסיכולוגי בוחן את יכולותיו הקוגניטיביות של הילד ואת מצבו הרגשי. החלק השני משמעותי במיוחד במצבים כמו אלו שאת מתארת. האבחון הוא ניטראלי ומבוצע על ידי איש מקצוע כך שאין סיבה לחשוב שהוא מיועד לפגוע באב, אלא אם יש בעיה של ממש בקשר של הילד עם האב ואז גם בלי האבחון האב עלול לצאת נפגע מהדיון המשפטי. האבחון צריך להיעשות ע"י פסיכולוג קליני מומחה בילדים ובסוג כזה של אבחון. צריך לראות בהוראת בית המשפט את ההגדרה המדויקת של מה ביקש. אינני מכיר אתרים שעוסקים בתחום כך שלא אוכל להמליץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם, אממ מאיפה להתחיל.. אוקיי אני בת 18 .. ולפני כשנה עברתי תקופה לא מי יודע מה.. בלשון המעטה שבעקבותיה נכנסתי לדיכאון ... אני עכשיו מטופלת בתרופות -פבוקסיל אם זה עוזר ולפעמים קורה שאני חוזרת למצב רוח הדיכאוני הזה ואין לי כוח לכלום .. רציתי לדעת אם זה נורמלי אם זה בסדר או שיש פעולה כלשהי שאני צריכה לנקוט ?

אוריה, הטיפול המומלץ בדכאון הוא טיפול משולב - תרופתי ושיחות. לתרופות יש את התפקיד שלהן, אבל אני חושבת שכדאי שתמצאי פסיכולוג, במקביל לטיפול התרופתי.

אוריה שלום במידה ואינך מרגישה שיפור כדאי לפנות לפסיכיאטר המטפל ולבדוק אפשרות לשינון המינון או התרופה. במקביל כדאי שתפני לקבלת טיפול פסיכולוגי כי השילוב בין שתי שיטות הטיפול נחשב ליעיל במיוחד. תוכלי לקרוא בראש העמוד מאמר על דיכאון ופרטים על התופעה ואבחונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם טיפול ב- EMDR יכול לעזור להתמודד עם מתח נפשי?

רונה שלום כן, הוא יכול. בראש העמוד יש קישור למאמר על EMDR. בברכה ד"ר אורן קפלן

שמעתי שהיפנותרפיה יכולה לעזור בשני המקרים. האם מישהו/י מכיר/ה פסיכולוג/היפנותרפיסט באיזור המרכז/דרום? אני באיזור רחובות. ומה המחירים? תודה!

אורן שלום רצ"ב קישור לאתר האגודה הישראלית להיפנוזה בו תוכל למצוא את המטפלים בהיפנוזה בארץ לפי אזור וסוג מקצוע. היפנוזה אכן יכולה להועיל למצבים שתיארת. http://www.hypno.co.il/hebrew.asp בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כל הזמן לא מבין למה שאני מבקש מהחברה שלי לא לעשות דברים מסויימים שמעצבנים אותי , היא ממשיכה לעשות את זה למרות שהיא הבטיחה לא לעשות. רק לאחרונה נודע לנו שהיא סובלת מליקוי שפתי , האם זו הסיבה? אם כן מה עושים ואיך מתמודדים עם זה? היא מתכוונת ללכת ל10 פגישות אצל המאבחנת שגילתה לה את זה , האם אחרי זה תבוא התשועה? תודה מראש

אבי שלום תיאורך מאוד כללי וקשה לייעץ לך. במה היא מעצבנת אותך? מה אתה מבקש ממנה להפסיק? איזה ליקוי שפתי נמצא והאם זה משהו שאתה מזהה אותו? בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת 8 חודשים ויונקת. בלילה היא קמה לאכול כל 3 שעות (ואז אני מניקה בשכיבה) כנראה שבשל כך היא התרגלה להרדם בלילה כשאני שוכבת לידה. בערב כשאני משכיבה אותה לישון היא נרדמת עם דיסק ששר לה ואני יושבת לידה וגם אז זה לוקח לפחות 30 דקות אך היא נרדמת ללא בכי רב. כשהיא מתעוררת באמצע הלילה גם לא לאוכל היא צורחת ולא מוכנה להירדם אלא רק אם אני שמה אותה במיטה לילד. ניסינו לתת לה לבכות והיא לא הפסיקה שעה וחצי למרות שישבתי לידה (כמו שני עושה כל ערב). מה לעשות? זה מאוד לא נוח לי לישון איתה במיטה וחוץ מזה אני חושבת שילד צריך להתרגל לישון המיטה שלו אך אין לי לב לתת לה לבכות כ"כ הרבה.

מיכל שלום בגיל שמונה חודשים זה בהחלט זמן להרגיל את הילדה ללכת לישון במיטה שלה. המעבר עלול להיות לא קל וכרוך בבכי. לילה אחד לא יספיק אבל ברוב המקרים בטווח של עד שבוע ימים הכל מסתדר. זה תלוי לא מעט בכוחות הנפש שלכם לשרוד את הימים הללו. בסופו של דבר זה ישפר את איכות החיים של כולכם כך שזה מומלץ ושווה את המאמץ. במידה ואינכם מצליחים לבד פנו לייעוץ במעבדת השינה לתינוקות בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א בניהולו של פרופ' אבי שדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום סמתי לב בזמן האחרון שיש לי כעס כלפי אמא שלי. זה מוזר לי כי לדוגמא אם אנחנו לא נתראות במשך היום (אני לומדת והיא עובדת), אז הכל בסדר ואנחנו מדברות בטלפון והכל ממש טוב. אבל ברגע שהיא חוזרת הביתה, אני מרגישה איזה שהוא כעס כלפי, לא מתחשק לי לדבר איתה, אין לי חשק לספר לה משהו. אני מעדיפה ללכת לחדר שלי כדי לא לריב איתה. השאלה שלי: ממה זה יכול להיות, האם זה משהו שאני צריכה לטפל בזה והאם זה ניתן לטיפול? מודעה מראש על תשובתך.

ולדה שלום אני מבין שזה משהו חדש יחסית, שקודם לא הרגשת כעס כזה. ברור שיש כאן משהו שמפריע לך וחשוב שתנסי להבין מהו כדי לשנות את המצב. אולי כדאי לדבר ישירות עם אמא, לספר לה את מה שקורה לך ואולי תמצאו דרך לדבר על הדברים ולראות מה מפריע לך. פניה לטיפול פסיכולוגי אפשרית כמובן אם את מרגישה צורך בכך, זה בוודאי יכול לעזור לך למצוא את קצה החוט בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום בת 10 מוצלחת למדי . חברתית משום מה לא מצליחה להשתלב. האם מוערבות הורים מזיקה? מה הגבול שבו הורה מדריך מכוון מנסה לעזור? האם כדאי לדבר על כך בבית או לנקות את הראש? ובכלל כמה טיפים לעזרה תודה מראש

לפי דעתי חשוב לדבר עם המורה שלה בביה"ס לנסות לשאול אותה מה קורה בביה"ס איך היא משחקת עם הילדים ומשתלבת איתם. את יכולה להיפגש עם המורה ולערב אותה בהרגשתך והיא תוכל לנסות לעזור לך. חשוב גם לפנות לעזרה מקצועית ולנסות להבין מה עובר על הילדה ואיך אפשר להתמודד עם הבעיה וחלילה לא להתעלם ממנה אח"כ זה ילווה אותה כל חייה

שלום בד"כ מעורבות ההורים חשובה הן בעצות והן בתמיכה רגשית, זאת למעט במצבים בהם עצם מעורבות ההורים היא מקור הבעיה של הילד. בגיל ביה"ס היסודי יש ילדים רבים שמוצאים עצמם מבודדים חברתית מכל מיני סיבות. כדאי לפנות לבית הספר ולשוחח עם המחנכת והיועצת כדי למצוא דרכים לשלב את הילדה יותר מבחינה חברתית. חשוב להיות רגיש לצרכי הילדה ולהערב בהתאם למה שהיא רוצה וזקוקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני אמא לילד בן 7- כתה ב, יש לו בעיה בתקשורת עם מבוגרים.כשמבוגר כמו שכן, חברה שלי, אפילו קרוב משפחה שהוא רואה פעם בחודש בערך, פונה אליו בשאלה פשוטה כמו שלום מה שלומך, איך היה בבית הספר, איך בגודו וכד' הילד מתבייש ולא עונה. גם כשקורה משהו בכיתה והמורה מדברת אליו הוא בוחר לא לענות. כרגע אנחנו נמצאים בטיפול אצל מטפלת משפחתית והיא לא מצליחה לפענח את ה"תעלומה". ברצוני לדעת מה הסיבות שיכולות לגרום לכך? חשוב לי לציין שמדובר בילד מאוד אינטליגנטי ואין לו עכבות בכל הקשור עם ילדים- הוא חברותי ואוהבים אותו בדרך כלל. האם עלי לפנות לפסיכולוג בנושא או שמטפלת משפחתית אמורה לתת מענה בנושא זה? תודה ורד

אני יודעת שיש מטפלים מקצועיים שפונים לילד בעזרת ציורים או משחקים. מבקשים ממנו לצייר ולפעמים על ידי זה מנסים לפענח.

ורד שלום לפעמים יש ביישנות ואין בכך כל רע. לפי מה שאת מתארת העניין כנראה נראה לכם בעייתי ולכן פניתם לטיפול. הכל כאן הוא עניין של מידה. אם לילד יש קשרים חברתיים תקינים עם בני גילו זה הדבר החשוב ביותר. אם הביישנות גורמת לקושי לביטוי עם מבוגרים כולל המורה בבית הספר זה בד"כ בעיה של ביטחון עצמי וצריך לעזור לו בקטע הזה. עם זאת, לפעמים זה סוג של התנגדות ומרד וגם את זה צריך לנסות ולאתר ולהבין. האבחנה המתאימה יכולה להתקבל רק על סמך היכרות עם הילד והרקע המשפחתי שלכם. במידה והטיפול הנוכחי לא מגיע למשהו כדאי אולי לפנות לפסיכולוג ילדים. כמו כן כדאי להיעזר בגורמי בית הספר שעוקבים אחרי המצב באופן קבוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

חג שמח מה עושים עם ילדה שקרובה ל-3 שכל יום מקבלת פינוק יתר בבית כמובן ובגן ו כשכועסים עליה בגן והיא בוכה ואומרת אני רוצה את אמא את אבא.

אופליה שלום הנחות היסוד שלך לגבי פינוק היתר לא ברורות לי לגמרי. אם יש פינוק יתר בבית לדעתך אז כדאי לחשוב מדוע זה קורה ורק אתם תדעו לענות על זה. אישית אני לא אוהב כל כך את המונח הזה מאחר וברוב המקרים יש ליחס שהילד מקבל מקורות וסיבות רציניות וגם אם נחוץ שינוי בד"כ אפשר להסביר כיצד נוצר המצב הנוכחי. אין כאן תשובות ודרכים מהירות וחד משמעיות לתגובה. נשמע שכדאי שתקבלו הדרכה מקצועית כיצד לנהוג הן בבית והן כלפי הגן. פסיכולוג ילדים עשוי להתאים למטרה זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 31 ושוקלת הצעת עבודה: טיפול בילדה אוטיסטית בת 6 בשיטת ABA. אין לי כל ניסיון עם אוטיזם, חינוך מיוחד ולצורך העיניין גם ילדים, אבל יש לי הרבה רצון טוב (לעזור) אני במקצועי מטפלת ברפואה משלימה, מלמדת אותה במכללה מהגדולות, ולומדת ליצנות רפואית באיכילוב. (הכשרה והסמכה לשיטת טיפול זו ינתנו לפני תחילת העבודה והמעסיקים - ההורים יודעים על חוסר ניסיוני). התלבטותי הינה בשני מישורים: שיטת הטיפול עצמה (ממה שקראתי יש התנגדויות לשיטת טיפול זאת בטענה (בין השאר) שהיא מאלצת את הילד לצאת לעולם ומתעלמת מעולמו הפנימי) ושהיא דומה לאילוף. המישור השני הוא העומס הריגשי של צוות הטיפול (3 מטפלות המתחלקות בימות השבוע) כוונתי - לתסכול של עבודה עם מטופל שאופן התקדמותו איטי ושונה מהמוכר לנו בחיי היום יום כאנשים ומטפלים. אשמח לחוות דעתכם (גם על שיטת הטיפול וגם על העומס הנפשי) ואשמח גם לתגובות ממטפלים שעובדים בשיטה זו (אם יש בפורום זה, כמובן) תודה מראש, אורנה.

אורנה שלום השיטה מעניינת וגם הביאה לתוצאות חיוביות עם ילדים אוטיסטים. התפקיד קשה כי כל עבודה עם ילדים אוטיסטים היא שוחקת ודורשנית, עם זאת הסיפוק עשוי להיות עצום ובשיטה האינטנסיבית הזו התוצאות עשויות להיות מהירות יחסית (אפילו בטווח של כמה חודשים). אין ספק שזה דורש מחוייבות רבה כי נטישה באמצע התהליך עלולה להיות שלילית מאוד עבור הטיפול כולו. נסי אולי להתייעץ עם גורמים מקצועיים לפני קבלת התפקיד כדי להיות בטוחה שזה אכן מה שאת רוצה. אני לא חושב שהעדר הנסיון שלך קריטי במקרה הזה, הרקע שלך נשמע מתאים ומה שחשוב זה יכולתך לקשר אמפתי ורגשי, סבלנות ואהבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום המון תודה על התייחסותך הרצינית ועל תשובתך. יש לך רעיון היכן לפנות לגורמים מקצועיים לשם קבלת יעוץ (כפי שהצעת)? אגודת אלו"ט ודומיה (קראתי על אגודת טומי)? או מישהו שמכיר אותי ואת אופיי ויכולתי להתמודד עם טיפול שכזה? ושוב תודה אורנה.

שלום. אני סובלת מסחרחורות מזה 3 חודשים,עשו לי את כל הבדיקות האפשריות{כמעט} האם יתכן שזה נובע ממתח נפשי?? תודה והמשך ערב נעים

יכול מאד להיות....זה ידוע כאחד הסימפטומים.

אתי שלום יש תופעות פסיכולוגיות שיוצרות סחרחורות, למשל חרדה. אם את מזהה מתח נפשי בחייך לאחרונה וכל הבדיקות הרפואיות תקינות כדאי לנסות את האפיק הנפשי, אפשר לנסות תרופות נוגדות חרדה וטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אתי שלום, מניסיון, אם את מדברת על סחרחורת שהיא לא בדיוק סחרחורת במובן שהחדר מסתובב אלא יותר הרגשה של ריחוף, זה בהחלט יכול להיות כתוצאה מהצטברות מתח ומעייפות. אם כל הבדיקות הגופניות תקינות, אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בהצלחה, מיטל.

שלום לך אני סובלת מסחרחורות כאשר אני בחרדה אך אצלי הבעיה היא למרבית הפלא מהשיניים כאשר בלילה אני משפשפת אותם לסת בלסת מבלי להרגיש, יש לבדוק את הבעיה ולא לפנות ישר לתרופות שעלולות גם להזיק טיפול פסיכולוגי תמיד יכול להועיל,אבל אני ביקרתי אצל רופא השיניים שהכין לי סד לילה-שזה פלסטיק שאיתו ישנים בלילה הוא חוצץ בין 2 הלסתות ומונע את החיכוך,השינוי הגיע אחרי שבועיים וחצי בערך הפסיקו הסחרחורות תבדקי אם זה קשור בהצלחה והרבה בריאות

תודה רבה על ההתייחסות למכתבי , נגעת בנקודות שמאוד רגישות אצלי ואני רוצה לפעול עפ"י הצעתך ולגש לייעוץ פסיכולוגי אם תוכל לכוון אני מאוד ישמח ושוב תודה רבה

הודיה שלום במידה ותרצי הפניה לפסיכולוגית באזור המרכז שלחי אלי מייל ואפנה אותך [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילד בכתה ג' בבית ספר רגיל אך בכתה מיוחדת של 10 ילדים הוא מקבל תמיכה רבה אך מסרב לשתף פעולה הוא ילד עם המון בעיות רגשיות נפשיות התנהגותיות קשה לו לרכוש כישורים חברתיים ואין לו ביטחון עצמי ויש לו אופי חלש רומסים אותו בכתה מאד. אודה לך אם תתייחס לנושא זה. חג שמח

ר. שלום ילד במצב שאת מתארת צריך להיות במסגרת קבועה של טיפול. לא תמיד נחוץ טיפול אצל פסיכולוג, לפעמים חונך שמגיע פעם פעם בשבוע לכמה שעות עשוי לעזור מאוד. כמו כן יש אפשרות לטיפולים בתנועה או במוסיקה שאינם דורשים שיחות אלא מתחברים לדברים יותר ראשוניים, מה שעשוי להתאים לו. אני מציע שתתייעצו עם הגורמים המקצועיים בבית הספר. בברכה ד"ר אורן קפלן

גם לך

אני בת 35 נשואה+2 . לאורך השנים אני מרגישה תמיד שאני לא זוכרת חלקים נרחבים מחיי, בעיקר מגיל הילדות וההתבגרות. כשאני יושבת עם אחיותי והן מעלות זכרונות מאיך היה כשהיינו ילדות אני נדהמת לגלות שאני פשוט לא מצליחה לזכור על מה הן מדברות וגם אם כן אז רק במעומעם או בכללי, בעוד שהן יכולות להיכנס לפרטי פרטים ( והן יותר צעירות ממני, אני הבכורה). על מה זה יכול להעיד?

תנסי ללכת לאחור בזכרונך ולחשוב מה הזיכרון הכי מוקדם שיש לך מעצמך. האם את זוכרת את עצמך כילדה בגן ? בכיתות הנמוכות של בית הספר ? לכל אדם יש זיכרונות ילדות. יש אנשים שעברו טראומות קשות שכתוצאה מהם חלקים גדולים מהזכרון של הגיל המוקדם נשכחו לגמרי או זכורים בצורה מעורפלת ומקוטעת. הזכרונות האישיים שלי למשל , המוקדמים ביותר הם מגיל 4-5. \מכיוון שינני מכירך לא אוכל לדעת מדוע אינך זוכרת. אולי את יכולה לשאול את ההורים הדודים ?

האם גם היום הזכרונות סלקטיביים? שווה לבדוק. יכול להיות שסתם יש לך זיכרון לא טוב. זה לא חייב להיות טראומה.

רינה שלום כדאי שתבררי עם עצמך מה מטריד אותך בכך מאחר וזה יכול להית קצה חוט לסיבת השיכחה. הכיוון הטראומטי שנרמז בהודעה קודמת אפשרי, דיסוציאציה שהיא סוג של שיכחה אופיינית למצבי טראומה. עם זאת, מסוכן מאוד לחשוב או להגדיר שרק בשל השיכחה קרה משהו טראומטי באמת בחייך, זה צריך להיות מחובר גם לחוויה שמשהו ממנה את זוכרת או מבינה. בהחלט יתכן שאת במקום אחר בחיים מאשר אחיותיך ושההסטוריה האישית הבליטה דברים מסוימים על פני אחרים. במידה ויש משהו מטריד את יכולה לפנות לטיפול, אפשר לנסות להשתמש גם בשיטות כמו היפנוזה ו EMDR כדי לחקור את העניין יותר לעומק. תוכלי לראות במאמרים בראש העמוד חומר על השיטות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בסביבות גיל ה-50. כשנישאתי לבעלי הוא היה רזה ונאה ועם השנים הלך והשמין. אני לעומת זאת נאה ורזה ושומרת על עצמי ומאד מטופחת. ניסיתי בכל הדרכים לדובבו להרזות והוא בשלו. הפסקתי להעיר לו כי זה רק מתסכל אותי ואותי ומאומה לא עוזר. הערכים שלו בדם דפוקים , הוא מודע לסיכון שהוא נמצא. אך מה עושים איתי? שאני לא נהנית כלל לקיים איתו יחסים, הוא כבד משקל, חונק, ואיני מרגישה כלל את איבר מינו. אני כן מקיימת איתו יחסים בכדי שלא יהיה עצבני אך אני יוצאת מתוסכלת ולא נהנית כלל ואפילו סובלת. ברגע שאני רואה אותו הוא מעורר בי גועל, אך כלפי חוץ אני מראה לו אהבה וחיבה. מה עושים ואיך ממשיכים הלאה? - יעל.

יעל שלום ההשמנה והמין הם ביטויים פרקטיים לקונפליקט שיש בינכם אבל מייצג ללא ספק גם קושי רגשי שקיים. יתכן שאתם סובלים משחיקה בקשר, תופעה נפוצה מאוד אחרי שנים של נישואין, ואולי יש מקום לפנות להתייעצות זוגית במידה כמובן שיש נכונות מצד שניכם להתמודד עם הבעיה ולפתור אותה. יתכן שאם היה מבין מה את באמת מרגישה משהו היה משתנה באופן בו הוא מתייחס לגופו. אני לא מתכוון שתגשי אליו מייד ותאמרי שהוא דוחה אותך, אבל בהחלט יש מקום להבנה על המחיר שהזוגיות שלכם משלמת על ההזנחה הגופנית וכנראה גם הרגשית שקיימת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב יישר כח על תשובותייך המעניינות ילדי הוא בן שנתיים ושמונה חודשים הוא ילד מאד רגיש שבוכה המון כשהוא באינטראקציה עם ילדים אחרים כאשר לוקחים לו משחק דוחפים אותו כל דבר אחר הוא לא מחזיר ופשוט יושב על הרצפה ובוכה בכי קורע לב. זה קורה גם בבית וגם במשפחתון. מה לדעתך ניתן לעשות במקרה זה.

שלום, אולי לרשום אותו לחוג לספורט והמון המון לחבק!!!!!! עדי

תראי את חייבת לחשל את הילד וזה אומר כמו לומר לו זה שתבכה זה לא יעזור לך אתה חייב להתגונן ואן מה לעשות ללמד אותו להחזיר למה אחרת בחברת ילדים ככל שהוא יתבגר הוא יסבול יותר תביני ילדים כמו שהם מתוקים הם גם אכזריים לפעמים לכן אם חשוב לך שיהיה עצמאי ולא כל הזמן יבכה תתחילי לעבוד עליו עכשיו שזה עוד מוקדם בי

שלום מעבר לרגישות את מתאר מצב של עלבון וכאב שנוצר באינטראקציה חברתית, בהמשך ואולי כבר עכשיו זה משפיע על הביטחון העצמי והדימוי העצמי. יש כאן עניין של נטייה אישית, לפעמים מולדת, אבל בהחלט גם משהו נלמד עם הזמן שקשור לדברים רבים, הן בבית והן לאינטראקציות החברתיות השונות שלו. זהו לא גיל בו פונים לטיפול פסיכולוגי באופן ישיר אבל יתכן שכדאי שתקבלו הדרכת הורים כיצד לנהוג עם הילד. במקביל אפשר אולי לשלב אותו בחוג אחה"צ עם ילדים שקשור לספורט, תנועה ופעילות גופנית. שמעתי למשל על חוגים לילדים בני 4 להגנה עצמית. אולי הוא צעיר מדי אבל בכל מקרה משהו בחיבור אל הגוף מאפשר הרבה פעמים חוזק ועוצמה רבים יותר לאחר מכן במגע עם הסביבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר בעבר עברתי אבחון פסיכוטכני ונאמר לי שם שיש לי 114 IQ. רציתי לשפר את היכולת שלי ונאמר לי שזה בלתי אפשרי. החלטתי בכל זאת לנסות ובדיקה נוספת לאחר שנה ו3 חודשים העלתה שיש לי IQ של מעל 130 . באותו זמן ערכתי ניסוים שונים של לימוד המוח מערכות צורניות מורכבות. האם לדעתך יתכן שבכל זאת יש דרך או שמה אחד הערכות היתה שגויה?

ב. שלום מבדקי ה IQ תלויים בהרבה דברים, אפילו במצב הרוח והריכוז שלך בזמן המבחנים. התנודות אפשריות והן כמובן מייצגות שינויים במצב הבחינה ולא בהכרח ביכולת שלך. בעיקרון יש אפשרות להתכונן יותר טוב למבחני IQ אבל כאמור זה לא מייצג שינוי ביכולת השכלית אלא במוכנות לבחינה. כיום יש הערכה שמרכיבים של אישיות, בשלות רגשית, מוטביציה וכדומה משפיעים מאוד על יכולת המימוש של האינטליגנציה והאבחון "נטו" של אינטליגנציה אינו מנבא מספיק טוב יכולת ביצוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש גם טעות לפה או לשם במבחנים. אין דיוק של מאה אחוז עד כמה שידוע לי.

שלום רב, שמי אירנה, סטודנטית של אוניברסיטת ת"א. אודה לכם מאוד אם תעזרו לענות על תשובה: קשרים בין דימוי עצמי וחרדה. כתובתי באינטרנט: [email protected]. מראש מודה לכם, אירנה

אירנה שלום חרדה גורמת מן הסתם לפגיעה בדימוי העצמי. דימוי עצמי נמוך יכול לגרום לחרדה. הנושא כללי מאוד ובוודאי יש להתמקד במשהו יותר ספציפי בתוכו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 44 לא נשואה ואין לי ילדים. אני בטיפול בשנה האחרונה אצל פסיכולוגית. מכיון שאין לי חברים לחלק איתם את היומיום אני משתפת את המטפלת במה שקורה לי וכך נגמר הזמן ל"טיפול". אין לי טענות כלפיה אבל- מצד אחד מאוד חשוב לי לדבר עם מישהו על מה שקורה לי ומצד שני אני יוצאת מתוסכלת מכך שאנחנו לא מספיקות לדבר ולטפל בבעיות שלי.אני לא מרגישה שדברים משתנים אצלי אלא כאילו באתי לחברה לדבר על מה קרה לי השבוע. אני מקווה שאני ברורה מספיק -שאלתי היא איך אני פותרת את הדילמה?

שלום לך ציינת שאין לך חברים לשתף אותם ביומיום השאלה היא, האם זה מבחירה , האם תמיד היה כך או שהמציאות הביאה את זה לידי כך ? על כל מקרה, לא חסרים קורסים וסדנאות שניתן להירשם אליהם קורסים של יחסי אנוש וקורסים של אסרטיביות, מפגשים של פנויים פניות וכו' בטוח יש דברים שאת אוהבת לעשות - ציור, ריקוד, ספורט או כל תחביב אחר שאת יכולה לפתח באמצעות קורסים או סדנאות ולבנות לך מעגל חברים אפילו חברה אחת או שתיים בתור התחלה את יכולה להירשם לטיולים של החברה להגנת הטבע לחבר'ה בגילך להיצטרף לקבוצות מאורגנות לטיול או שניים בחו"ל ישנם קורסים של יחסי אנוש - ניתן לברר באיזור מקום מגורייך - ייתכן ויש עוד אנשים במצבך שישמחו לארח לך לחברה צריך רק לחפש ולנסות לא חסר העיקר שיהיה לך טוב בהצלחה

רחל שלום ראשית כדאי להביא את הנושא לטיפול ולדון על כך עם הפסיכולוגית. השיתוף שלה במה שקורה לך הוא חלק חשוב מהטיפול. דרכו את מספרת על עצמך, על נטיותיך וכו' וזו הדרך להגיע לשינוי. התהליכים מהסוג הזה הם איטיים וצריך לקחת את זה בחשבון. בברכה ד"ר אורן קפלן