פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב, שמי אירנה, סטודנטית של אוניברסיטת ת"א. אודה לכם מאוד אם תעזרו לענות על תשובה: קשרים בין דימוי עצמי וחרדה. כתובתי באינטרנט: [email protected]. מראש מודה לכם, אירנה

אירנה שלום חרדה גורמת מן הסתם לפגיעה בדימוי העצמי. דימוי עצמי נמוך יכול לגרום לחרדה. הנושא כללי מאוד ובוודאי יש להתמקד במשהו יותר ספציפי בתוכו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 44 לא נשואה ואין לי ילדים. אני בטיפול בשנה האחרונה אצל פסיכולוגית. מכיון שאין לי חברים לחלק איתם את היומיום אני משתפת את המטפלת במה שקורה לי וכך נגמר הזמן ל"טיפול". אין לי טענות כלפיה אבל- מצד אחד מאוד חשוב לי לדבר עם מישהו על מה שקורה לי ומצד שני אני יוצאת מתוסכלת מכך שאנחנו לא מספיקות לדבר ולטפל בבעיות שלי.אני לא מרגישה שדברים משתנים אצלי אלא כאילו באתי לחברה לדבר על מה קרה לי השבוע. אני מקווה שאני ברורה מספיק -שאלתי היא איך אני פותרת את הדילמה?

שלום לך ציינת שאין לך חברים לשתף אותם ביומיום השאלה היא, האם זה מבחירה , האם תמיד היה כך או שהמציאות הביאה את זה לידי כך ? על כל מקרה, לא חסרים קורסים וסדנאות שניתן להירשם אליהם קורסים של יחסי אנוש וקורסים של אסרטיביות, מפגשים של פנויים פניות וכו' בטוח יש דברים שאת אוהבת לעשות - ציור, ריקוד, ספורט או כל תחביב אחר שאת יכולה לפתח באמצעות קורסים או סדנאות ולבנות לך מעגל חברים אפילו חברה אחת או שתיים בתור התחלה את יכולה להירשם לטיולים של החברה להגנת הטבע לחבר'ה בגילך להיצטרף לקבוצות מאורגנות לטיול או שניים בחו"ל ישנם קורסים של יחסי אנוש - ניתן לברר באיזור מקום מגורייך - ייתכן ויש עוד אנשים במצבך שישמחו לארח לך לחברה צריך רק לחפש ולנסות לא חסר העיקר שיהיה לך טוב בהצלחה

רחל שלום ראשית כדאי להביא את הנושא לטיפול ולדון על כך עם הפסיכולוגית. השיתוף שלה במה שקורה לך הוא חלק חשוב מהטיפול. דרכו את מספרת על עצמך, על נטיותיך וכו' וזו הדרך להגיע לשינוי. התהליכים מהסוג הזה הם איטיים וצריך לקחת את זה בחשבון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בחורה בת 39, מלאה מאוד אבל בעלת פנים נאות, אקדמאית וסימפטית. עד לפני שנתיים סירבתי להכיר בחורים מתוך ביישנות ועוד כל מיני פחדים אחרים אולם בעקבות טיפול פסיכולוגי אני מנסה כבר שנתיים להכיר במסגרות של הכרויות טלפוניות או באינטרנט. רוב המקרים מוגדרים ככשלון, שכן אני די בררנית לגבי הבחורים שבהם אני מעוניינת, חשובה לי השכלה (שאותה אני בוחנת לא לפי תעודות אלא לפי השיחה), חשוב לי המראה במידה מסויימת, חשוב לי המוצא (אשכנזי, מה לעשות) וחשובה לי האישיות - שתהיה רגישה ולא מתנשאת. הבחורים מצידם, לא מעוניינים בי כיון שאיני רזה, איני צעירה ולכן מספר הפגישות קטן ביותר. הכרתי באינטרנט בחור לפני ארבעה חודשים, שסרב בהתחלה לענות לפנייתי בגלל משקלי, אולם לבסוף השתכנע ונוצר בינינו קשר ידידותי יפה, שלדבריו יכול היה אף להוביל ליותר מזה לו הייתי יותר רזה. בתקופה האחרונה, למרות דבריו אלה, הוא הגביר את מאמצי החיפוש שלו אחר בחורות, ואני מרגישה שאין סיכוי למשהו בינינו. אני איני מסוגלת להמשיך בקשר איתו ואני בשלבי ניתוקו. איך להתמודד עם תחושות העצב הקשות והייאוש שמחלחל, והפחד הנורא מכל, שמא אשאר לבד ולא אקים משפחה. התחושה היא שלבחורה שאינה נראית טוב והיא רווקה מעל גיל 34 אין כל סיכוי למצוא בן זוג, והחיפוש עקר. אני מנסה לרזות, רזיתי כבר מספר קילוגרמים, אך בליבי זעם רב על כך שזהו המסר. אודה לך על תגובה מפורטת.

שלום את מתארת קשיים שהובילו אותך לטיפול, וכנראה שאת מנסה לעשות שינוי בחיים שלך. האם הפחדים שהיו לך פחתו? האם הביישנות פחות מפריעה? התהליכים הללו לוקחים זמן ונדרשת סבלנות. במידה והיתה התקדמות בטיפול בנושאים בגללם פנית, אולי כדאי להתמקד עכשיו בכמה דברים שאולי קודם פחות יכולת להתפנות אליהם, כמו למשל הבררנות שמפריעה לך ליצור קשרים (כדאי לבדוק אם זה לא סוג של הגנה שפשוט מונע ממך ליצור קשרים) וכן עניין המשקלשמפריע לך. בד"כ נושא הרזיה הוא גם עניין פסיכולוגי כי האוכל הוא דרך לפרוק מתחים. כמו כן, פעמים רבות ישנה ביקורת עצמית מוגזמת סביב האוכל והמראה וגם בדבר הזה אפשר לטפל. אני מציע לך להמשיך את התהליך הטיפולי בו התחלת ולבחון בו היטב גם את הקשר האחרון אותו את מתארת. אם באמת הקשר תלוי בכמה ק"ג אני לא בטוח שזה באמת קשר שכדאי להילחם עליו, אבל צריך לבדוק האם זה באמת העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לאחרונה החלטתי שאני מעוניין בטיפול פסיכולוגי. אני לא יודע לאן לפנות ואנני מעוניין לבחור "מדפי זהב".... האם ישנו מקום/אתר/ארגון ממנו אוכל לדלות שמות של מטפלים טובים, מומלצים ומנוסים??? תודה

רוני שלום אם תשלח אלי מייל אוכל להפנות אותך לפסיכולוג/ית באזור [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני חדשה כאן יש לי בעייה יש לי 2 בנות אחת בת 10 ואחת בת 8 הן שונאות מאד להתקלח אני חייבת רעיונות שיתקלחו כל יום מבלי שאני אצרח אליהן אני מחכה לתשובות ורעיונות.

שלום בד"כ הדינמיקה הביתית מתמקדת בדברים לכאורה קונקרטיים אך דרכם אפשר להבין משהו על מערכת היחסים בבית. השאלה האם המאבקים והצרחות נגמרים רק בנושא המקלחת או האם זה מאפיין דברים נוספים. אם זה משהו מאוד ממוקד צריך לבדוק את הסיבה שהן שונאות להתקלח ומה הן מציאות כתחליף. אולי יש אפשרות להגיע להידברות ולהסכם שימצא חן בעיני כולם. לפעמים חלק מהמאבק נובע מכך שמכריחים אותן לעשות משהו שאינן רוצות ולא בשל התנגדות עקרונית למקלחת עצמה. מה יקרה אם הן לא תתקלחנה במשך יום? האם זה לא יפריע להן באופן אישי? מדובר בילדות גדולות יחסית ולא כדאי להשאיר את העניין רק ברמה של מאבק כוחות. נסו לדבר ולפתח מזה דיאלוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 17 וחצי בקרוב 18, לא עושה בגרויות לקוית למידה, עזוב את זה כרגע בצד, שנה אחרונה שלי עכשיו. אני ייסים עם 12 שנות לימוד, אקיצר אני גם רוקדת פעמיםי בשבוע סתם באיזה סטודיו אבל כבר 5 שנים וגם עוש ספורט במכון כושר קטן כזה ובייתי וכולם שם אוהבים אותי ואני ההכי שם וכולם תמיד מסיבב וכיף לי שזה ככה ואני מרגישה טוב כזה עם המוון המון ביטחון וכולם כזה אומרים לי שאני מקרינה שמחה ואושר ושכולם תמיד רוצים לדבר איתי ולהכיר אותי ועושה רושם מרשים ויפה, במכון כל כך מחמאים לי כל כך כיף לי שם, לפעמים אני אומרת היום אני לא יבוא אני צריכ הלתיחל ללכת פחות, ואז שאני הולכת אני יוצאת שם עם כזה חיוך אז אני אומרת לעצמי, למה נראה לי אני כל כך נהנת שם למה שאני הלך פחות מה קרה?!? המאמנת כושר והמיכרה הצעירונית כל כך אוהובת אותי אחנונ כל כך מחבורת אחת לשניה אני באה תמיד בימים ובשועת שהן נמצאות, עכשיו בהתחהל רציתי להיות מאמנת כושר, עכשיו לא, עכשיו אני רוצה להיות רקדנית ולהצרטף ללהקה כנראה של בית דני בתל אביב, אבל אני יודעת שזה יגזול ממני דברים ואני מפחדת שידעו שאני בעוד מקום איפה שאני רוקדת, ואני לא יודעת מה לעשות תמיד אפכת לי מה יחשבו על זה, לא משנה שגם אני רוצה למצוא עבודה, אז תגיד לי איך גם עובדים גם הולכים הרבה לכושר וגם רוקדים בשתי מקומות?

שלום ההתלבטות לגבי מכון הכושר כנראה מטרידה אותך מזה זמן. מהאופן בו את מציגה את הדברים גם בהודעה הזו וגם בהודעות הקודמות בולט הקונפליקט, האם להתמסר למה שאת אוהבת ורוצה או שאולי זה "יותר מדי" וצריך להפחית את הפעילות. את גם חוששת מהדחיה שאת עלולה לספוג אם תיקשרי יותר מידי לאנשים. אני חושב שלא כדאי לתכנן כל כך הרבה. הרי מצד אחד את חוששת שאין לך תוכניות מסודרות לעתיד אבל מצד שני יש לך המון פעילויות ודברים שאת עושה. תנסי אולי לזרום בקלות עם הדברים שקורים לך בלי לתכנן יותר מידי קדימה. נסי להנות ממה שעובר עליך ואולי המחשבות הטורדניות פחות יטרדנה אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בשנים האחרונות אני נתקלת לא אחת בבעיה מול הוריי ואחיי כאשר שעות השינה שלי אחרות משלהם. הם ארבעה בגילאי בית הספר אשר קמים כל יום בשעה 7, ואילו אני צריכה לקום רק בשעה 9 ללכת לעבודה. מאחר שאני חוזרת הביתה בערך בשעה 7-8 בערב, אני מתייחסת ל6-7 שעות הבאות כאל הזמן היחיד שיש לי לעצמי במשך היום והולכת לישון יחסית מאוחר. בבוקר כשהילדים מתעוררים הם וההורים מתחילים לצעוק אחד לשני בכל רחבי הבית, שרים שירים וכו' מה שמפריע לי מאד. כשביקשתי להתחשב אמרה לי אמא שלי "כבר 7 וחצי בבוקר, צריך לקום. תפסיקי לישון מאוחר כל כך אז לא תהיה לך בעיה לקום בשעה כזו." הדבר גורם לי תסכול רב, כי כבר זמן רב זה שוכך ומתחיל מחדש. אני לא יודעת.. לי נראה כי בכל שעה ביום בו אדם נח ולא משנה אם זה בוקר, צהריים או ערב צריך להתחשב. מקרה שכזה לא רק שלא "מלמד" אותי ללכת לישון בשעה מוקדמת יותר, אלא רק גורם לי עייפות ביום למחרת ולכעס דיכאון ותסכול מבעיה לא פתורה שכזו. מה עושים?

חני שלום יש גם בעיה מאוד פרקטית. די מובן שאם רוב בני הבית קמים מוקדם יהיה רעש בבית. הפתרון צריך להיות לכן מאוד מעשי: לעזוב את הבית, לקנות אטמים, ללכת לישון יותר מוקדם, להשלים עם זה שאת קמה מוקדם. לא נראה לי שבמצב הקיים תוכלי לשנות משהו באורח החיים בבית, נראה לי שמבחינה מעשית יהיה קשה להשתיק את כל בני המשפחה בבוקר גם אם יהיה רצון טוב מצידם. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילד בן 14, שממש לא אוהב להכין שיעורי בית. אולי תוכלו לייעץ לי איך לשכנע אותו שהכנת שיעורי בית היא חשובה. ברור שמכיוון שהוא לא מכין את השיעורים הוא לא מצליח בלימודים. בשיעורים שהוא מקבל עזרה פרטית הוא מצליח בבחינות, ובשאר הוא בכל לא מתעניין.

לדעתי יש לתת לילד עונשים וכאשר יתחיל להכין שיעורי בית לתת לו פרסי עידוד.

הבן שלי באותו גיל והשנה הוא ירד בלימודים אחרי שיחות איתו שלא עזרו הוא נענש אצלי הוא מאד מחובר למחשב ולכן נתיקתי אותו לתקופה של שבוע+ והתנאי שלי היה שהוא מכין שיעורים ולומד תראי יש שיפור והוא היום משתדל לדעתי הם חיבים יד קשה ומכוונת זהו גיל בעיתי של גיל ההתבגרות ומאוד קשה איתם לכן לא לוותר אני כל הזמן שואלת ומתענינית אני יודעת לפחות אצל הבן שלי שאם לא אלחם איתו והקשה עליו הוא מהר מאוד לא ילמד לכן לדעתי לא לוותר לכי איתו בדרך קשה יותר זה העתיד שלהם וחבל שיתבבזו היום בדור שלהם התחרות בחוץ קשה וחשוב שיהיה להם עתיד טוב , חשוב להיות עקביים אני יודעת שזה קשה מאוד אבל אן לנו בררה יש הרבה מלחמות איתו (במיוחד שיש לנו עוד 2 ילדים קטנים יותר) אבל מה שחשוב שבסוף יקצור פירות אני כל הזמן אומרת לו שחבל לא שיהיה פועל פשוט עם משכורת נמוכה אם יש לו את כל הסיבות להצליח ולהתקדם בחיים בהצלחה - מקווה שעזרתי

לידיה שלום קיבלת הצעות רבות בכיוונים שונים וכולן אפשרויות שאפשר ליישם. צריך לשתף את בית הספר, להעמיק את המעקב היום יומי, להבין אותו ואת הסיבות להתנגדות ובמצבים מסוימים אפשר גם להטיל סנקציות. כדאי לבדוק האם מדובר במשהו רגשי, חברתי או אולי בעיה אמיתית עם הלמידה שצריך לאבחן. תוכלו להיעזר ביועצת בית הספר ובפסיכולוג מטעם השירות הפסיכולוגי של העיריה כדי לאבחן את הבעיה ולהחליט על אופן הפעולה. כמו כן אפשר לפנות להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים ונוער. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב מה לדעתך יותר טוב ללדת ילדים בגיל מבוגר או בגיל צעיר.

שלום לך אין כאן שאלה של מתי טוב יותר אלא לפי המוכנות או הבשלות של אותה אישה יש כאלה שבגיל מוקדם מרגישות פיזית וריגשית שרוצות ללדת ולגדל ילדים ויש כאלה שבגיל מאוחר יותר מרגישות שזה שהן מוכנות אם כי אני חושבת שלילד עדיף שתיהיה אמא צעירה ולא סבתא (שגם את זה יש היום) ובנוסף ישנן גם כאלה שלא מוכנות בכלל ללדת אם זה מפחד או כל סיבה אחרת

ר. שלום אני לא חושב שהגיל הכרונולוגי חשוב, זה קשור יותר לתחושת הבשלות של ההורים. אני מתאר לעצמי שעדיף לא בגיל צעיר מדי, גם לגיל המאוחר יש מחיר כלשהו. בסופו של דבר זה דבר מאוד אישי וגם תלוי בתרבות בסביבה החברתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי חבר כבר שנתיים .ושנינו אוהבים אחד את השני מאוד. אתמול הוא אמר לי שמפריע לו שכשהתחלנו לצאת ביחד הוא לא נמשך אלי בצורה :"חייתית" כפי שהוא הגדיר . זה עלה בדעתו כשהוא ראה מישהי באוטובוס ונמשך אליה בצורה "חייתית". הוא רצה לברר איתי האם כל הזמן הזה לא היינו "רק" ידידים. הוא רצה לדעת איך אני הרגשתי שכהתחלנו לצאת, האם היה לי את ה"ניצוץ". אמרתי לו שכן. הוא אמר שהוא לא רוצה לעשות הפסקה בקשר מאחר שהוא לא צריך הפסקה בשביל להבין שיש לו משהו טוב .והוא ציין שהוא לא נמצא איתי בגלל שטוב לו אלא מפני שהוא אוהב אותי. אם כך הוא הרגיש בעבר ויותר כבר לא מרגיש כך אז הייתי מבינה. אבל למה אכשיו פתאום צצה לו המחשבה המטרידה על דבר שכבר היה. הוא התלבט אם לספר לי או לא, וכשבסוף סיפר לי הרגיש הקלה ויותר אינו מרגיש כך. ועוד דבר שהוא סיפר לי בלי קשר זה שאם מתי שהוא תבוא מישהי והיא תפתה אותו, כלומר היא תיזום,אז הוא לא יודע האם הוא ימשיך עם זה הלאה. אבל, זה הוא אמר שאף אחד לא יכול לדעת, אבל כפי שהוא רואה את זה אכשיו אז הוא חושב שלא, אבל אי אפשר לדעת. אני ]שוט מאוד מבולבלת מכל העניין. אני לא יודעת האם לתת לזה לעבור או פשוט לדבר איתו על כך יותר,לכן אני מבקשת את עצתך.

נראה לי שהחבר שלך מתחיל לגלות סימני היסוס וחוסר ודאות בנושא המשך הקשר. הוא מתחיל לפזול לצדדים , בינתיים רק בעיניים , ורואה שיש עוד דגים בים. לדעתי כדאי לך לפתןח את הנושא , לנהל שיחה פתוחה וגלויה איתו ולבקש שיבהיר למה התכוון בדבריו. תנסי לגשש ולודא האם אין אצלו התחלה של שחיקה מהקשר ורצון לפזול הצידה ( בינתיים כנראה רק בפנטזיה.....).

לא היתי עושה מזה סיפור הוא פשוט שיתף אותך בהרגשה שלו הוא הרגיש עכשיו יותר בטחון וחופשיות איתך ולכן סיפר לך את רגשותיו זה חשוב וטוב למערכת היחסים שלכם ולגבי הדבר השני הוא אומר לך בצורה ברורה שאן לו מטרה לבגוד בך ואם משהי תיזום הוא לא יודע מה יקרה זה לדעתי מאוד אמיתי וכנות מצידו זה יכול להיות גם ההיפך אצלך לכן את יכולה להיות רגועה הסיפור פה ממחיש לך כמה הוא אוהב אותך ונאמן לך בהצלחה בי

שירה שלום אנשים רבים מעוניינים להרגיש את אותו ניצוץ "חייתי" במיוחד בגלל הסרטים ההוליוודיים שמכתיבים לנו סצינות אהבה מבויימות שמגדירות "איך זה צריך להיות". את אומרת שיש לכם קשר טוב ושאתם אוהבים אחד את השני ולכן הדברים שאמר לך בן זוגך צריכים להיות בסיס לדיאלוג. ברור לי שנפגעת ממה שהוא אמר, וכדאי שגם הוא יבין שנפגעת. מצד שני לא כדאי לחסום את הדיאלוג שהתחיל. אינני יודע בני כמה אתם אבל לפעמים כשהקשר רציני וחושבים על העתיד כדאי לפנות לייעוץ זוגי כשעולים דברים מהסוג הזה. דווקא מישהו מהצד יכול להאיר דברים שאי אפשר לראות לבד כאשר כועסים או פגועים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבקש לדעת מהו הסיכון ללב בנטילת ציפרלקס?

טלי, מציעה לך לשאול את השאלה בפורום פסיכיאטריה. אני כן יכולה לכתוב לך, שאבא שלי חולה לב ומקבל ציפרלקס כי היא הכי בטוחה לדעת הרופא שלו.

טלי שלום בנושא התרופות אני פני לאחד הפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב, רציתי להתייעץ איתך בעניין שקצת מטריד אותי לפני כשנתיים יצאתי עם בחור מסויים והייתה ביננו תקשורת מאוד טובה , היינו יכולים לדבר 4-5 שעות בטלפון ובנוסף הרגשתי שהוא מאוד מבין אותי , הקשר הסתיים בגלל הבדלים שהיו בחשיבה של כל אחד מאיתנו (יש לציין שאני באה מרקע דתי והוא בחור מאמין, בנוסף הוא גם למד פסיכולוגיה), הקשר הסתיים לצערי בצורה מאוד לא יפה מצידו , מכוון שלא הסכמתי לדעותיו ומפה והלאה הבנתי שאין בסיס להמשך ושלעולם לא נוכל להגיע לעמק השווה , אפשר לומר שדי הסתכסכנו והוא ניבל את פיו בצורה מאוד לא יפה מה שמאוד פגע בבטחוני העמצי שראוי לציין שהיה מאוד גבוה לפני ובתקופה שהכרתי אותו , אני מרגישה שאני לא מצליחה לחזור לעצמי ולמי שהיייתי האנרגיות שלי יחסית ירודות יחסית למה שהייתי , אני חושבת שזה גם בגלל הסביבה שבה גדלתי אני יודעת שאני לא צריכה להרגיש כך אבל זה קשה לי, בנוסף מאוד נסגרתי ובכל מערכת יחסים שאני מתחיל אני מרגישה מאוד חסרת ביטחון והרבה פעמים אני מרגישה שאין לי על מה לדבר עם הבן זוג השני מה שלא אופייני לי בכלל לעזרתך, אני מקווה שתוכל לכוון אותי בכבוד רב ותודה . הודיה.

הודיה שלום חלק נכבד מההודעה שלך תיאר את הקשר הקודם ואני מעריך שאת מספרת עד כמה נפגעת ממנו בסופו של דבר ואולי עד כמה את חוששת לפתח קשרים חדשים. כנראה שעברת תקופה קשה גם בלי קשר לבן הזוג הזה ושאת חרדה היום ממה שיקרה הלאה. במצב כזה אולי היה טוב אם היית יכולה לפנות לייעוץ פסיכולוגי. אין כאן פטנטים מהירים, יש תהליך של חודשים ארוכים שאת עוברת בצורה כזו (ואולי שנים) וצריך לחשוב בצורה רצינית ועמוקה מה קורה לך, מדוע זה קורה וכיצד להמשיך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן האחרון טוב אוליי לא בזמן האחרון אני מרגיש רע אני מרגיש שאני לא מנצל את הכישורים שלי,טוב אוליי טיפה קודם עליי. שמי ..... סימתי לפני כמעט 3 שנים תואר במחשבים ומתמתיקה ואהי מרגיש ויודע שאני גם דיי מוכשר מאז הספקתי לעשות הרבה שטויות,ליסוע לאוסטרליה לחפש את עצמי,ולחזור מהר לארץ לעבוד בקיוסק,להתמודד עם שני נסיונות התאבדות של אחותי,לתרגל במכללות,ללמוד חצי תואר שני ולמרוח חופשי את הזמן. אני רואה חברה שלמדו איתי ופחות מוכשרים ממני וכבר ממזמן מסודרים במקום עבודה טוב ומסודר ואני עוד לומד תואר שני שנראה לי שוה לתחת . החלטתי שאני ינסה לחזור לתחום ולכן פרסמתי את עצמי כמורה פרטי(כדי שיהיה לי הרבה זמן פנוי מעבודה) אז זהו מזה אני חי,עובד כמו חמור בשביל כאן 100 ושם 80 שאנשים שאני מכיר מסודרים במשהו קבוע. חוץ מזה אני מרגיש שאני מזדקן,נפרדתי מחברתי המהממת,אני פחות טוב ממה שהייתי פעם וכמו שזה נראה אני הולך להיות כישלון של החיים. אין צורך להגיד שאני נראה גם פחות טוב,ופחות מקסים ממה שהייתי חרא שזה הגיע אליי

מני שלום ראשית כדאי לבדוק אם לא מדובר בדיכאון שדורש התערבות תרופתית. תוכל לקרוא את המאמר הרצ"ב על דיכאון ולבדוק מול הסימפטומים המתוארים בו את מה שאתה מתאר וקורה לך http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm איך שלא נסתכל על זה קורה לך משהו לא טוב והשאלה איך עוצרים את המחזוריות השלילית שקוראת לך שוב ושוב. יתכן כאמור שזה סוג של דיכאון או חרדה או/ו נטייה אישיותית שהתפתחה עם השנים, בכל מקרה, יש מקום לדעתי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לעצור את הסיבוב הבא בכרוניקה הזו. יש לך כישורים ופוטנציאל רק איכשהו אתה לא מצליח למממש את מה שיש לך. כדאי לבדוק את זה בצורה רצינית כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים מסתכל לאחור באכזבה כפי שקורה לך כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' אורן קפלן, שלום רב, תוכל לציין את שם המכללות שציינת? האם ניתן להיות פסיכולוג קליני בסיום הלימודים במכללה?

שי שלום האחת היא מכללת תל אביב יפו. השניה היא למיטב זכרוני עמק יזראל אבל אני לא בטוח. אפשר להיות פסיכולוג בתום הלימודים, אני לא בטוח מה סוג ההתמחות המדויק שאפשר לעשות, האם קלינית או רפואית. בכל מקרה, כדי להיות פסיכולוג קליני (או רפואי) נדרשת עוד התמחות של 4 שנים במוסד מוכר. בברכה ד"ר אורן קפלן

הינך מתכוון לתואר שני באונ"?

ד"ר אורן קפלן, שלום רב, אני מאוד מסודרת! עד כדי מצב של ויכוחים על סדר בבית. בלאגן ממש גורם לי לעצבנות. האם ניתן להגדיר זאת OCD מה הם הסממנים העיקריים?

היי לך, מנסיוני האישי OCD זה כשהעניין נהפך מטרד לעצמך, שאת מקדישה לכך יותר מידי זמן, שזה מגיע עם עוד בעיות הקשורות לחרדה, שאת מרגישה שאיכות חייך נפגעת עקב אותם דברים. יש מאמר של הד"ר על חרדה - קראי אותו יש שם גם על הנושא: " בחינה עצמית לגילוי OCD במידה שאתה סבור שהינך סובל מ OCD שאל את עצמך את השאלות הבאות. במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי. המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית. * האם יש לך מחשבות, דמיונות או דחפים בלתי רצויים אשר נתפסים על ידך כ"טיפשיים", מגעילים או לא נעימים בעיניך * האם אתה מודאג במידה מוגזמת בקשר ללכלוך, חיידקים או כימיקלים? * האם אתה מודאג ללא הפסקה מן האפשרות שמשהו רע יקרה כי שכחת לעשות משהו חשוב כגון נעילת הדלת או כיבוי מכשירי חשמל? * האם אתה חושש כי תדבר או תנהג באופן תוקפני בניגוד לרצונך? * האם אתה תמיד חושש לאבד משהו בעל חשיבות? * האם קיימים דברים שאתה מרגיש חובה לעשותם, או מחשבות שאתה מרגיש חובה לחשוב, שוב ושוב כדי להרגיש נוח? * האם אתה חש רעידות ברגליים או/ו קוצר נשימה? * האם אתה מתרחץ או רוחץ חפצים בסביבתך בתדירות מוגזמת? * האם אתה מרגיש חובה לבדוק דברים שוב ושוב או לחוזר על פעולות מספר רב של פעמים כדי לוודא את ביצוען התקין? * האם אתה נמנע ממצבים או אנשים בהם אתה חושש לפגוע בגלל מילים או מעשים תוקפניים? * האם אתה שומר חפצים רבים חסרי ערך כי אתה מרגיש שאינך מסוגל להשליך אותם? חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים. דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד. כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי. לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה. "

שירי שלום נטייה לסדר יכולה להיות גם נטייה אישיותית ולא בהכרח OCD. אם את סובלת מהנטייה הזו יש מקום לפנות לעזרה מקצועית בלי קשר לאבחנה הפורמלית שבוודאי יהיה אפשר לעשות בכל מקרה במסגרת הטיפול. קראי את המאמר הרצ"ב על חרדה, יש בו גם תיאור של הסימפטומים של OCD http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 35 , נשואה + 2 .ישנו דפוס קבוע של בעיה שחוזרת על עצמה עם אימי : היא חושבת שאני מנסה להסתיר ממנה מידע ( למשל : מה עשיתי עם משפחתי ביום שבת ). אם לא סיפרתי לה - "זה לא בסדר", אם סיפרתי - גם זה לא בסדר כי "מדוע לא אמרת , גם אנחנו רצינו,,,. חשוב לי לציין שאימי היא אישה שכל הזמן מתלוננת על מכאובים למיניהם , כך שלפעמים אני נמנעת מראש בכלל להציע לה. חוץ מזה , מאחר ואנו זוג צעיר( שעובד ) עם 2 ילדים מאוד קטנים - יום שבת הוא הרבה פעמים יום נקיונות וסידור הבלגן..., אין לי כוח לראות אף אחד ביום זה. ההורים שלי לא מבינים את זה !! אמא שלי מצפה שאני אזמין אותה ביום שישי בערב לאיזו ארוחה , או ביום שבת לארוחת צהריים. והאמת, אין לי כוח לבישולים, (למרות שבעלי בשלן)ואין לי כוח להתחיל לסדר את הבית בשבילם או בשביל כל אחד אחר. כל הזמן הם מתלוננים שבמקום להיות אצל הבת שלהם הם "נאלצים להעביר את הזמן בקניון..". אולי אני לא בסדר , אבל באמת שאין לי כוח בסוף השבוע לאירוח. אימי אינה אישה עובדת וכל היום היא מעבירה את הזמן במחשבות אובססיביות. היא לא יוצאת מהבית בלי אבא שלי...., אני עצמי "ברחתי" מהבית ברגע שסיימתי ללמוד באוניברסיטה והתחלתי להרוויח משכורת.. מצד שני ,מאוד מפריע לי העניין , יש לי ייסורי מצפון כל הזמן ש"אני לא בסדר"..... שאלתי היא : איך אפשר, אם בכלל, "להסיר את העננה" הזו של ייסורי המצפון שלי ??

יאירה שלום, עדיף שתנסי לדבר איתה או פשוט, לקבל אותה כמו שהיא!!!!! עדי

שלום לך - עצה שלי תראי לנו יש את אותה בעיה במשפחה ולכן הוחלט שפעם בחודש כל אחד מארח את אמא אן בררה חמודה היא לא תשתנה , בקשר לרגשי אשמה שלך תעבדי על עצמך הפיצוי של פעם בחודש אולי ישנה לך את ההרגשה חוץ מזה היתי מיעצת לך לקחת עוזרת פעם בשבוע ןלצאת להנות עם הבעל והילדים במקום לעשות זאת ביום שבת תאמיני לי מנסיון איש שלי זה שווה כל אגורה תנסי לצמצם בדברים אחרים ותראי אך זה משנה את חייך בי בהצלחה

יאירה שלום עניין נקיפות המצפון נשמע לי סיפור שמוכר לך מימים ימימה. הוא לא התחיל עם אי הזמנתה של אמך ליום שבת ואת מסתובבת איתו ועם המועקה שהוא גורם לך שנים רבות. העניין איננו בפעולה כזו או אחרת שתעשי או לא. אמך נמצא במצב מצוקה מתמיד והחרדה שלה והמחשבות הטורדניות שלה משפיעות למרחוק גם על מצבך. תצטרכי ללמוד איכשהו לנתק את המשקל הכבד שמושלך עליך ולחיות את חייך. עשית זאת כאשר עזבת את הבית בגיל צעיר אבל כנראה שזה לא הספיק. אולי כעת הזמן ללמוד איך להשלים את המעגל. אני לא מתכוון שתתנתקי מאמך, אבל יש בוודאי דרך שבה תוכלי לשמור איתה על קשר שלא יעיק עליך כל כך. כעת כאשר את לא איתה את אשמה וכאשר את כבר נמצאת איתה זה זמן לדבר על האשמה ולא להנות ממנו. אם תצליחי לצאת סופית מבית ההורים אולי משהו יוכל להשתנות בקשר המשפחתי. לפעמים קשה לעשות את זה וטיפול פסיכולוגי עוסק פעמים רבות בקשרים הראשוניים עם ההורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חייבת להבהיר שאימי בהחלט לא אחת כזו ש"מאשימה" אותי שאני לא איתה. ממש לא . היא בפירוש בפירוש לא נדבקת לי לנשמה היא שמחה מאוד מאוד בשבילי שהתחתנתי ויש לי משפחה משלי. אני פשוט מבינה שהיא רוצה רק מדי פעם ( וזה בהחלט נראה לי לגיטימי !) שהבת שלה "תזמין אותה", ואני בטוחה שאתה תסכים איתי בנקודה זו !!!!! ועל זה בדיוק יש לי ייסורי מצפון ואני מרגישה "לא בסדר" כי זה באמת לא יפה מה שאני עושה ! כל אמא רוצה שהילדים שלה יזמינו אותה לפעמים, לא ???? כמו כן, אנו גרות במרחק מספר רחובות אחת מהשנייה. היא לעולם לא תבוא אליי הביתה מבלי "הזמנה מפורשת" ממני...., כי היא חושבת שרק אם מזמינים אותה - אז היא רצויה. היא גם לא "מתנחלת" אצלי. היא קיבלה את הילדה הגדולה כשהיא חזרה מהגן והכינה לה א. צהריים (במשך שנתיים ). היא מגיעה אליי לפעמים באמצע השבוע בשעות הבוקר ( אני בבית עקב חופשת לידה ). וכן, כשהיא נמצאת איתי היא כמעט אף פעם לא "מתחילה" איתי, אנו מדברות על דא והא באופן חופשי .פשוט, מדי כמה חודשים היא "מתעוררת" ... ואז "מתחילה" איתי ... חוץ מזה, מי שמכיר אותי יודע שאני ממש ממש לא תלויה באמא שלי : 1. אני לא מתקשרת אליה 10 פעמים ביום לספר לה מה קורה 2. את כל הבחירות שלי בחיים ( לימודים, חבר, עבודה וכו') עשיתי על דעת עצמי בלבד ולא התייעצתי איתה !!!!! בקטע הזה אני מאוד מאוד עצמאית !!! תודה על ההקשבה !!! כנראה שצריך למצוא את דרך הפשרה והיא : אחת לחודש, להתעלות על עצמי, לארגן ארוחה , לסדר את הבית לפני כן , וזהו .....

יש לי שאלה כאשר אדם לו נפתח ומדבר איך אפשר להביא אותו לדבר.

תבחרי לך כינוי אחד וזהו. את ממש מטרד!

פשוט לתת לעזוב אותו לנפשו אם הוא ירצה הוא ידבר

שלום אי אפשר להכריח אדם לדבר. אפשר לשוחח איתו ולהסביר אך בסופו של דבר אם זו נטייתו אין מה לעשות בברכה ד"ר אורן קפלן

אהלן. מה המצב איתכם? אצלי הכל חרא, כמעט כמו תמיד.... שבוע שעבר שוב חתכתי את עצמי. והפעם ירד לי הרבה דם. לקחתי מצלמה וצילמתי את שתי הידיים שלי עם כל הדם והחתכים, ואחר כך חבשתי את החתכים. אני נהיית מוזרה יותר ויותר מיום ליום. אני מתרחקת ומרחיקה מעצמי את כל האנשים הכי יקרים לי כי אני כבר מרגישה כאילו המוות שלי קרוב, קרוב מאוד- ואני רוצה שפחות אנשים יסבלו מזה שאני אמות. שלא יחשבו שהתאבדתי בגללם. יש אחת, מדריכה שלי בפנימייה, שאני אוהבת נורא. היא כל הזמן באה לדבר איתי אבל אני יודעת שאין לה זמן אז אני מתעלמת. בשביל מה לי להתחיל לדבר איתה ולספר לה על הכאב שלי אם ממילא עוד כמה דקות היא תענה לטלפון דחוף כשאני כבר אשבר ואתחיל לבכות? אני לא בוכה ליד אנשים. והיא יודעת את זה. פעם נשברתי והתחלתי לבכות לה כי היה לי כל כך רע, זה היה לפני שבועיים בערך. והיא ענתה לטלפון שלה. רציתי לרצוח אותה. אני לבד, כבר העפתי לעזאזל את כל מי שהיה אי פעם קרוב אליי. עכשיו אני רק מחכה שחבר שלי יילך ואז אני אוכל למות בשקט. כי עם כל האהבה הרבה שממלאת אותי כלפי חבר שלי אני מרגישה שהוא עומד ללכת ממני והולך לקחת לו בחורה אחרת, יפה יותר ורזה יותר וסקסית. אז בינתיים אני שורדת רק בגללו. כשהוא יילך- גם אני אלך. אל מותי. אז למקרה שלא אספיק להיפרד ממכם- תודה רבה לכם על כל העזרה שלכם, העצות והדאגה... היו שלום חברים שלי! אני מאחלת לכם רק אושר, שמחה ואהבת אמת. נראה לי זה היסוד להכל! ביי, וניפגש בעולם הבא.... חביבה.

הייתיח מאושפזת במשך שלושה חודשים באברבנאל, ואחר כך הייתי שם במעקב עוד 3 חודשים. זה לא עוזר לי.... תודה על העצה בכולופן.

שלום רב, בני הוא בן 13. הוא סובל מגמגום מהיום הראשון בו החל לדבר. ניסינו במשך שנים לטפל בנושא הגמגום באמצעות קלינאיות תקשורת כאלה ואחרות ולפני כשנה ניסינו לטפל בנושא באמצעות מכון בו בני שהה במשך 3 שבועות, כ-8 שעות כל יום, אך גם זה לא הצליח. בני מגמגם בצורה קשה ביותר. האם ניתן לטפל בו באמצעות היפנוזה? לתגובתכם המהירה אודה. בברכה, זיוה

זיוה שלום היפנוזה עשויה להקל על גמגמום שבא על רקע רגשי או שמוחמר על רקע רגשי. צריך להדגיש שלא מדובר בפתרון קסם ושלוקח זמן לטפל בעניין. האם יש מצבים בהם הוא לא מגמגם או לא גמגם בעבר? בכל מקרה, ברוב המקרים אנשים מגמגמים מפתחים קושי עם דימוי וביטחון עצמי וטיפול פסיכולוגי עשוי להיות חשוב בכל מקרה כדי לטפל בהיבט הזה. לכן אפשר לפנות למטפל שיש לו גם רשיון לטיפול בהיפנוזה ולנסות לעשות משהו משולב. לכל זאת נחוץ כמובן שיתוף פעולה מלא מהנער. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר יקר, אני מקווה שהפניתי את השאלה למקום הנכון, כי אני לא יודעת עם מי להתייעץ... אני שוכרת דירה עם שותפים, אחד מהם הוא הנכד של בעל הדירה והוא כביכול דואג לקחת שכ"ד ולהכל מסביב. כבר אמרתי לו כמה פעמים על דברים בסיסיים שאני חושבת שצריך לתקן, כמו חלון שלא נסגר, וילון באמבטיה במקום דלת נורמלית וכו'... וזה משיב כל הזמן שאין לו זמן ואולי ביום שישי... ודווקא השבוע יש לו זמן והוא יכול.. בקיצור כבר כמה חודשים טובים וכלוםלא קרה... כבר לא נעים לי אני מרגישה כאילו אני מתלוננת ואני יוצרת סכסוך. אולי אני צריכה לבקש ממנו לדבר עם סבא שלו בעל הדירה? בבקשה תייעץ לי אני לא יודעת מה לעשות ומאוד מתוסכלת מהעניין...

תתקשרי ישירות לסבא ותסבירי לו את מצב הדירה את לא צריכה להרגיש לא נעים את משלמת ואת צריכה לקבל את הנוחות שלך בדירה שלו בי

היי מול מי יש לך החוזה? אם מול הבעלים את יכולה להגיד להם שלא מתאים לך ואת עוזבת כי הם לא ממלאים את הצד שלהם

גלית שלום ברמה הפרקטית כנראה שצריך לדבר עם הסבא או להגביר את הלחץ על הנכד. כל העניין תלוי גם במידת התלות שאת חשה בשכירות הזו, כלומר, האם יש מקום לאיום שתעזבי את הדירה או שאת יותר תלויה בהם מאשר הם בך? מה לגבי השותפים האחרים? אני מבין שיש עוד מישהו חוץ ממך בדירה? אפשרות נוספת היא להפעיל גורם שלישי, למשל קרוב משפחה אסרטיבי שלך (הורים למשל) שיעשו את השיחה הלא נעימה במקומך. מעבר לכל הפתרונות הפרקטיים שאפשר למצוא יהיה חשוב לדעתי שתביני יותר את המצוקה אליה נקלעת. האם מדובר באפיזודה חד פעמית בגלל אדם לא מתחשב או שמדובר בתופעה שאת מכירה גם ממקומות אחרים ואז שווה להשקיע בעניין מחשבה יותר מעמיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כן אני גרה עם שני שותפים, כשאחד מהם הוא הנכד. סה"כ הם בסדר גמור פחות או יותר. אבל הקטע הזה מאוד מפריע. השאלה אם להתקשר לסבא לא ייצור סכסוך, אם זה לא ייראה כאילו אני עושה את זה מאוחר הגב. ובקשר למה שאמרת בסוף, הייתי אומרת שזה חוזר על עצמו, אני נוטה לוותר על דברים או זכויות שמגיעות לי כשלא נעים לי או אם זה יוצר מצב שזה מביא לעימות כלשהו, אני נוטה להימנע מכך

ד"ר אורן קפלן שלום, שאלתי היא כזאת: אני בת 17. גילתי לפני איזה חצי שנה שאבא שלי יוצא עם מישהי (לא רק יוצא איתה אם אתה מבין למה אני מתכוונת...). התחלתי לצוטט לו, להקשיב לשיחות שלו, להסתכל במספרים בפלאפון שלו. בהתחלה זה ממש העציב אותי והכעיס אותי. עכשיו קצת התעיפתי מכל הקטע של הריגול אז די הפסקתי עם זה.. בקיצור, אני מרגישה שאני כועסת עליו אבל גם תוך כדי לא כועסת עליו ומבינה אותו. אמא שלי חולה במחלה נדירה כבר כמה שנים אז אני די מבינה אותו. מה אני אמורה לעשות?

נועה לדעתי האישית לא לעשות כלום אילו חייו ולפי מה שהסברת יש לאמא בעיה לכן היתי מציעה לך להתעלם אלא אם את מספיק חופשיה איתו לדבר על נושא רגיש זה בצורה עדינה כמובן בי

אני מצטרף לדעתה של דנה. את לא יכולה לעשות שום דבר לשינוי המצב ויש להניח שאת גם לא יודעת מה קורה בין הורייך בקשר לכך. יתכן שהיא יודעת ומסכימה בגלל מחלתה. לדעתי שיחה עם אביך על כך לא תשנה דבר . קצת אולי תביך ותרגיז אותו . כדאי שתלמדי להשלים עם המצב , להבין שמצבו של אביך לא קל ולגלות הבנה.

כלום. זה העסק של ההורים שלך.. וכמה שזה כואב לך, את לא יודעת מה ההסכם ביניהם.. אולי זה מה שהם החליטו כי היא חולה... או כל דבר אחר.. תמשיכי בחייך....

נעה שלום לא ציינת כמה חמורה המחלה של אמך ומה אופי היחסים בין הוריך עד היום. לדבר יש בוודאי השלכה רבת משמעות על כמה מוסרי או לא הצעד של אביך בעיניך ועד כמה את יכולה להבין אותו. ברמה הפרקטית כנראה שלא תוכלי לעשות הרבה. אינני יודע האם כדאי לדבר עם אבא או לא, זה מאוד תלוי באופי היחסים ביניכם עד היום ובאופיו של אביך. צריך לקחת בחשבון שאם הוריך היו גרושים אותו הדבר היה בוודאי קורה ואולי מטריד לא פחות, רק שאז זה גם היה לגיטימי מבחינת המוסר. את צריכה לקבל שמה שמטריד אותך איננו בהכרח הצד המוסרי אלא העובדה שהרומן ממחיש את השבר במשפחה ומעלה בוודאי חרדות וחששות גם למקומך ולמידת השקעתו של אביך במשפחה. אני לא חושב שיש כאן פתרון מושלם ואת צריכה לראות כיצד תחיי עם עצמך הכי טוב בשלום. אחת האפשרויות היא לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לפחות להתחלק עם מה שקורה ולהתייעץ כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, תודה רבה על התשובה! אני די מסכימה איתך בתשובתך. אמא שלי במצב שהיא לא הכי מבינה מה קורה כך שמן הסתם היא לא יודעת על הקטע של אבא שלי ואולי בגלל זה אני מצליחה להבין אותו יותר. גם יחסי עם אבי לא הכי טובים כך שלא נראה לי שאני מסוגלת להגיד לו משהו על זה. מקווה שיהיה טוב! :>

שלום רב ב5/1 שאלתיך לגבי בתי בת ה-4 שעדיין עושה צואה בטיטול,ייעצת לי לחכות לסביבות פסח ואז לראות מה קורה איתה ואם אין שינוי אז לבחון את העניין מחדש.ובכן-פסח בפתח וכלום לא השתנה,כמו כן ישנן תקופות שהיא סובלת מעצירות(כנראה על בסיס תזונתי)ואז התחתונים שלה כל הזמן מלוכלכים מצואה.כאשר אנחנו אומרים לה לנסות לשבת בשרותים היא צורחת ומסרבת,אנחנו יודעים שהיא מבינה שיש פה בעיה והיא היחידה מכל הגן שלא עושה בשרותים,אבל עדיין אין שום התקדמות בעניין,מה לעשות ???ומה לגבי התחתונים המלוכלכים? תודה לתשובתך וחג שמח.

אוסי שלום אני מציע שתפנו לייעוץ בנושא אצל פסיכולוג ילדים שתמחה בגיל הרך. צריך להכין תוכנית התנהגותית שתתאים לילדה ולכם. כמו כן במקרים כאלה הרקע כולל פעמים רבות סוג של מאבק מה שמכניס את היחסים בבית בין בתך לבינכם ללב העניין ולכן הדרכת ההורים חשובה מאוד. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן ובאי הפורום שלום. חבר טוב שלי טוען כי הוא מוצא את עצמו יותר ויותר חסר סבלנות למטלות שלא דורשות חשיבה, או כדבריו "שאין בהן קליטה או הפקה של מידע". הוא ממש סובל בכל פעם שהוא צריך לבצע מטלות כאלה ( אפילו דברים פשוטים כמו רחיצת כלים ) ולטענתו גם לא מסוגל סתם לשבת ו"לא לעשות כלום". הוא אינו דכאוני, היפראקטיבי או פרפקציוניסט יותר מהרגיל. האם ידוע בספרות על הפרעה או מרכיב אישיות כזה ? היכן ניתן ללמוד על כך עוד ? תודה, ליאב.

ליאב שלום אין בספרות הגדרה אבחנתית למה שאתה מתאר, במיוחד בגלל שזה יכול לנבוע מכיוונים שונים, חלקם קשורים באמת לנטייה אישיותית אך יש אפשרויות נוספות. אני לא חושב שכדאי לעסוק באבחון בצורה כזו מאחר והמסקנות עלולות להיות שגויות לחלוטין, הדבר דורש היכרות אישית, והשאלה מה המטרה שלך. אם הכוונה לעזור לו או להשפיע עליו צריך אולי לכוון אותו לפניה לאבחון מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כשילד או ילדה בגיל 12 עדיין מוצצים אצבע מה יכולות להיות הסיבות בסוגיה זאת האם חוסר ביטחון עצמי הם הגורמים לתופעה זו

מלאכית שלום מציצת אצבע היא תגובה טבעית וראשונית להרגעה. ניתן לראות אפילו עוברים מוצצים אצבע ברחם בתמונות אולטרה סאונד. ההרגעה הזו יכולה להימשך תקופה, אם כי גיל 12 הוא באמת מאוחר וכדאי לעזור לילדה להיגמל מההרגל ולהחליפו בדברים אחרים שירגיעו אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לדעת האם קבלת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית במכללה מסוימת במקום באוניברסיטה פחות איכותי ונחשב?

דקלה שלום השנה זו פעם ראשונה שנפתחה בכלל אפשרות כזו. אין סיבה לדעתי שהתואר יהיה פחות נחשב, יש כאלה שאפילו יעדיפו אותו מאחר והוא תואר ללא תזה ולאנשים מסוימים המחקר מיותר ומסרבל את התואר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, האם תוכל לפרט יותר בנושא התזה? תודה, שי.

דיקלה, לא נעים לומר זאת ואולי זה גם לא כ"כ מעודד, אך אני כותבת לך כפסיכולוגית קלינית. מקצוע הפסיכולוגיה מתנהל כגילדה ובהחלט יש משמעות למקום בו למדת תואר שני כמו גם המקום שעשית בו את ההתמחות מאוחר יותר (יש מקומות נחשבים יותר ויש מקומות נחשבים פחות, והמכללות אכן נמנות על הסוג השני). יחד עם זאת אני בהחלט מבינה את השאלה - ואם את מתקבלת למכללה (מי כמוני יודע כמה קשה להתקבל לאוניברסיטה) אל תהססי ותלכי על זה. מי שטוב - יבלוט בכל מקום. בהצלחה, ד.

איך מאבחנים ילד שהוא לקויי למידה והתנהגות

שלום צריך לפנות לפסיכולוג או מכון שמתמחה בנושא, לערוך סדרה של מבחנים מתאימים להגיע לאבחנה. בשלב ראשון אפשר להתייעץ עם פסיכולוג השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני לא חושב שיש לכך גיל קבוע וחד משמעי. ברוב המקרים הגמילה טבעית ולא צריך ליזום אותה בהכרח. בברכה ד"ר אורן קפלן

כל הכבוד לך שאתה עונה תשובות מעניינות אתה ממש עונה בנימוס לכולם. הרבה בריאות אושר ועושר המשך כך

את ממש מגזימה! ד"ר קפלן באמת בסדר גמור, אבל כל ההודעות שאת משאירה כאן ובפורומים נוספים (שרובן, אגב, אינן רציניות ולא רלוונטיות לכלום) מוגזמות. תשתדלי להיות עניינית קצת יותר, לעזוב את השטויות שאת כותבת, ובשפע, בפורומים אחרים ופשוט להירגע קצת. חבל. את סתם הורסת.

אם את רוצה תשובה רצינית- כדאי לך להוסיף פרטים: מה גילם של הילדים, קצת רקע על שניהם והמשפחה ועל הבעיה עצמה.

תינוק בן שנתיים + שמקנא בבן דודו שרק נולד עכשיו כאשר מחזיקים אותו סבא וסבתא. מה ניתן לעשות כדי למנוע קנאה.

ח. שלום הקנאה טבעית ואי אפשר למנוע אותה. עם זאת אפשר לטפח את האהבה ההדדית ואת ביטחונו של הילד שמקומו נשמר במשפחה ובלב. צריך לשים לב אין יוצרים מצבים נוחים בעת מפגש כך שהילד לא נדחק הצידה. יתכן למשל שכדאי ליזום מפגשים אישיים של הילד עם הסבים כך שבהם הוא מקבל תשומת לב אישית. כדאי להביא למודעות החברים והמשפחה את הרגישות ולכן לבקש שכאשר נכנסים למפגש משותף להקדיש תשומת לב לכל הילדים בצורה מאוזנת. בברכה ד"ר אורן קפלן

להשתדל לא להתיחס יותר מידי לתינוק ליל הילד גם אם סבתא מרימה את התינוק אז הסבא ירים את הילדלא לגרום למצב כזה שכולם מתלהבים מהתינוק והוא בצד , הרי הוא מבין יותר מהתינוק לכן נצלו את התקופה הזאת שפחות תשומת לב לידו תעניקו לתינוק לחזק אותו שהוא הגדול והוא ישמור עליו ושאתם אוהבים אותו מאוד פשוט התינוק זקוק לטיפול צמוד וכו'

אני שונאת מסגרות אוהבת חופש ושיתנו לי חופש הבעיה שאני נמצאת עם אנשים שלא מרפים שכל הזמן חוקרים אותי לאן אני הולכת מה אני עושה מה אני לובשת וזה מאוד מפריע לי אני בת 21 מה עושים האם לצאת מהבית זה הפיתרון ?

שרית שלום לצאת מהבית זה פיתרון אפשרי במידה והוא אכן יפתור את הבעיה. ביקורת ושאלות יכולות להיות גם אם אינך גרה בבית, זה קשור לאופי הקשר שלך עם ההורים. יש לזה כמובן גם מחיר כיוון שתצטרכי להוציא כספים רבים יותר כדי לגור במקום אחר, אבל אם החופש שלך נמצא במקום ראשון כדאי לשקול את זה. את יכולה כמובן גם לדבר עם ההורים על האופן בו הם מתנהגים איתך ולנסות להגיע להסכמות חדשות, במידה ויש לזה סיכוי לדעתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' אורן קפלן, שלום רב. בקצרה אספר את הרקע שלי: אני בת 27, נאה, לא עובדת, ללא בן זוג, מתגוררת עם הורי. הזוגיות של הורי גרועה, אמי מקבלת כדורים עקב מחלתה. בעייתי היא, השאיפה לשלמות (פרפקציוניזם). דבר המשפיע גם על בחירת בן זוג, עבודה ועוד. מה גם שאיני מאמינה כי שיחות יכולות לגרום לי להרגיש "פרפרים" עם בן זוג שאיני מרגישה זאת כלפיו מלכתחילה. אני "פוסלת" מועמדים די מהר, יש לי נטייה להערצה. בעבודה- איני אוהבת את התחום אותו למדתי, ולפיכך לא מוצאת עצמי מרוצה בתחום הנ"ל. האם ניתן לעזור לי ?

פרפקציוניזם אכן יכול להיות תכונה מפריעה ומעכבת בחיים. לפי תאורך כדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי שיוכל אולי לעזור לך לשנות דפוסי חשיבה. הטיפול לא קצר ויעילותו תלויה במידה רבה בשיתוף הפעולה שלך וב " כימיה" בינך לבין הפסיכולוג .

לירן שלום יש כל מיני דרכים להימנע מקשר ויש כל מיני סיבות לכך. מניסיוני פעמים רבות מדובר בחשש רגשי להיכנס לקשר מחייב הן בגלל החשש להיפגע והן בגלל תפיסת עולם כללית שלא מאמינה שזוגיות יכולה להחזיק לאורך זמן. נראה לי שנסיון החיים שלך שעליו כתבת בקצרה מחזק את התפיסה הזו. כעת אולי אפשר להתייחס לפרקפקציוניזם כסוג של הגנה שפשוט מונעת ממך מפגשים אמיתיים עם בני זוג פוטנציאליים. אם כולם נפסלים מראש אין חשש שתיכנסי לקשר ותפגעי ממנו. כל עוד לא תטפלי במקורות העניין יהיה לך מאוד קשה לעשות שינוי. לכן אני לא חושב שהבעיה היא בפרפקציוניזם שאת מתארת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר, בני החל ללמוד קבלה לפני כשנה ומאז החל מתרחק ממשפחתו. הוא בן 27 וממש עבר שם שטיפת מוח. כל לוגיקה בסיסית הוא לא מוכן לקבל ומתעצבן כשמדברים איתו על זה. האם יש בעלי מקצוע שמתמחים בפעולת ה" אנטי שטיפת מוח", כי אני מאוד רוצה את בני חזרה. תודה על תשובתך ועצתך! עופר

אולי תוכל לומר איפה הוא לומד, באיזו מקום/ארגון, יש לי בני משפחה באותה צרה, אולי נוכל להחליף חוויות או עצות.

עופר שלום יש בארץ מספר אגודות שתומכות במשפחות של חוזרים בתשובה. אין לי כתובת אבל תוכל למשל להרים טלפון לער"ן יש להם את הרשימות. מדובר בסיפור מורכב שכולל לא מעט שטיפת מוח מצד אחד אבל חיפוש ונכונות להיכנס לשטיפת המוח הזו מהצד של הבן שלך. מאחר וזה עונה כנראה על צרכים שלו זה לא פשוט לשנות את המצב, בוודאי לא בטיעונים רציונליים. היה טוב אם היית יכול להתייעץ עם אנשים שעברו ועוברים את אותו התהליך, הנסיון יכול לעזור. לכן כדאי שתנסה למצוא את אותן אגודות שעשויות לתת לך קצה חוט כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

הכל עניין של איך שהוא מקבל זאת, ישנם היום הרבה מאוד אנשי רוח וסתם אנשים שלומדים קבלה מבלי שהם ישנו את אורח חייהם בכלל. קבלה לא מטיפה לחזרה בתשובה בכלל אלא מנסה לתת תשובות לשאלות מן החיים. בהרבה מקומות בעולם ישנם מרכזים ללימוד קבלה והרבה מהתלמידים שם הם בכלל לא יהודים, למשל מדונה, ועוד הרבה שחקנים ואנשי ציבור שטוענים שהקבלה שינתה להם את החיים לגמרי[אפילו בעלה של מדונה מתכוון לביים סרט על הקבלה] אני למשל הצטרפתי לבני לאחת מההרצאות [ במרכז הקבלה בתל אביב] היו שם מאות אנשים שלא נראו כמי שחוזרים בתשובה. אף אחד שם לא ניסה לשכנע אף אחד. אולי כדאי שתנסי להצטרף אליו ולראות שזה לא מה שאת חושבת. יכול להיות שהשינוי שהוא עובר בא ממקום אחר. כל טוב לך

לא כל המקומות אותו הדבר, והמקום אותו את מתארת הוא הפחות גרוע - שם הם רוצים רק את כספם של האנשים ומעבירים הרצאות בנושאים: סקס וקבלה, קבלה ועסקים וכו'- ולא נראה לי שעל כך דיבר עופר. מנסיוני, ומהכרותי עם מספר אנשים הלומדים דווקא במסגרות השונות ממרכז הקבלה בתל אביב, הלומדים מסגלים לעצמם דרך חיים שונה הכוללת בין השאר ריחוק ממשפחתם ומחבריהם, ומשפתחתם כוללת את הבעל/ אישה וילדיהם המשותפים ולא רק את המשפחה הרחוקה יותר. בנוסף, אמר עופר, שהילד לא מוכן לדבר על כך ומתעצבן. אם הכל כל כך ורוד ושמח - מדוע אין הוא מוכן לדבר על כך ולהסביר ולהרגיע את הוריו המודאגים? אולי עופר יוסיף עוד פרטים על המקרה .

לדר' קפלן שלום, בני בן שנתיים ואמור לעבור בדיקה לא נעימה. בעבר בוצעה הבדיקה- הילד צרח ובכה ומבטו ותחנוניו "לעזרה" ממני.. בעודי משתפת פעולה עם הרופא ותופסת אותו, לא מניחים לי. אני בחורה מאד, מאד רגישה ומאלו שלא כל-כך יודעות "לזרום עם החיים" ולקחת דברים בקלות. את הבדיקה שהוא אמור לעבור כבר דחיתי פעמיים..ואני יודעת שזה לא אחראי אך איני מוצאת דרך להתמודד עם החרדה הזאת. (לפני זמן מה אף הגענו לרופא ומצאתי עצמי בורחת חזרה הביתה) אני מודעת לכך כי החרדה שלי נובעת מ-2 סיבות: האחת-חוסר היכולת לראות את בני סובל.(ואציין כי מדובר בילד מבריק ומפותח המבין ומדבר לפחות כילד בן 3.יש ביננו קשר מדהים וככל שאני מסבירה לו על רופאים, עדיין הוא היסטרי במגעו עימם, ואני חשה "כבוגדת" באמונו.), והשניה- הפחד מתוצאת הבדיקה, כשברור לי כי אני נוהגת כבת-יענה ובחוסר היגיון. אציין רק כי בסה"כ אני אדם מאושר וללא בעיות פסיכולוגיות שליוו אותי אי-פעם, אולם עם ילדי האהוב כל הפרופורציות שלי משתנות ואיני מצליחה לשלוט בכך. אשמח מאד אם תוכל לייעץ לי כיצד לנהוג במקרה זה. חשבתי שאולי מוטב כי ילך עם אביו(שגם עימו קשר נפלא) אך אני חוששת כי אם לא אהיה נוכחת אלחץ יותר .., אציין גם כי המחשבה על הבדיקה מעוררת אצלי תחושות פיזיות של לחץ וחרדה. (כאבי בטן, נשימה כבדה וכו'). אנא, עזור לי לקבל החלטה כיצד לנהוג כי הזמן לא פועל לטובתינו. המון תודה, מיכל.

מיכל, חשוב שאת תקבלי הדרכה מתאימה. כמה שאת תגיעי רגועה לבדיקה, הוא יהיה רגוע. אולי כדאי לבקש ממישהו "מזוודת רופא" ולהניח לילד לשחק איתה. אם הבדיקה כרוכה בזריקה למשל, לא להגיד לו: "זה לא כואב, זו רק דקירה קטנה". דקירה של מחט היא מאוד כואבת! עדי

מיכל שלום התנהגותך טבעית מאוד ואת פשוט לא צריכה להיות בבדיקה. בטקסי ברית מילה רבים שראיתי האמא הלכה הצידה כי לא יכלה לראות את בנה סובל. העניין מאוד דומה כאן. בקשי מבעלך או קרוב משפחה אחר להיות נוכח ברגע הבדיקה. את לא חייבת להיות שם. תני תמיכה לילד לפני ואחרי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהו מבדק זה והאם על פי מבדק זה ניתן לקבוע אם לילד צריך לתת ריטלין או לא

ש. שלום המבחן בוחן תהליכי קשב ולמידה עם ובלי ריטלין ואכן מאפשר לדעת האם ריטלין משפר את ביצועי הילד. מבצעים אותו במרכזים שונים בארץ, למשל בבי"ח שניידר לילדים http://www.schneider.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

IQ- זה רשי-תיבות של מה ? - אנא את המינוח המלא באנגלית. והאם אומרים : EQ - I למינוח אינלגנציה רגשית. וזה רשי תיבות של מה ? תודה !!!

שלום IQ intelligence quotient EQ Emotional IQ בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני כותבת עבודה בנושא יחסי אם - בת. האם תוכל להפנות אותי לספרים או מאמרים מסויימים בנושא? אולי אתרים?

מריאנה שלום אין לי חומר ספציפי להפנות אותך, בעיקרון הנושא הוא מאוד רחב ונכתב עליו הרבה. היכנסי לכל ספריה אוניברסיטאית (או רגילה) ובקשי עזרה מהספרן על ספרים בנושא. באינטרנט מנועי החיפוש בוודאי יציעו לך מגוון חומרים ע"פ מילות הקוד הרלוונטיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

1. "אוף גוזל!" המלצה לספר בנושא יחסי אם -בת נלקח מהאתר: (אולי תמצאי שם עוד משהו מעניין) http://www.leida.co.il/reply.asp?rep=201488 2. http://www.resling.co.il/articles/resling7/resling7_ben-naftali-kriaa.doc קריעה: על יחסי אם-בת בעקבות 'הבגד' מאת דליה רביקוביץ 3. http://www.horim.co.il/vpages/P0029.htm הצגה על יחסי אמא בת. אולי זה יעניין אותך גם. תמשיכי לחפש באינטרנט חומר. הקלידי: יחסי אמא בת, ויעלו עשרות אתרים. בהצלחה

שוב שלום ד"ר!!! רציתי לשאול אותך האם טוב יהיה אם אקח ואבן, האם זה יכול לעזור למרות שאין לי התקפי חרדה קשים? מה המינון שמומלץ? אחרי כמה זמן אני יכול להתחיל ולפתח תלות? שוב תודה מראש, אורן

אורן שלום ואבן הוא כדור הרגעה ואינו מומלץ ללקיחה באופן קבוע. אני מציע שתפנה לרופא פסיכיאטר כדי להתייעץ על הטיפול המתאים והנכון, או לפחות לרופא המשפחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

למנהל הפורום מר אורן קפלן צהריים טובים! ילד בגן ילדים נותן מכה חלשה בגב של אחת העובדות כדי לקבל שתיה מה עושים בנידון כדי לשכנע את הילד להמנע מההתנהגות הזאת.

חוה שלום צריך להסביר לילד שההתנהגות הזו אינה הולמת. במידה והדבר לא פועל צריך לדבר עם הגננת ועם ההורים ולמצוא פתרון מתאים ואישי שמתאים למקרה הספציפי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפסיכולוג שלום אני אמא לשלושה ילדים קטנים. עובדת. לפעמים ואולי ברוב הזמן אני האמא והרעיה שמנסה להיות מושלמת. סבלנית, משקיעה וכו'. אך יש לי פתאום כמו "נפילות מתח" שבהן אני לא יכולה לסבול את הבית שנמצא בשעות הערב בבלאגן, את המטלות שמחכות לי, את התינוק שבוכה, את המריבות בין האחים ואז... מגיעה התפרצות. התפרצות שלפי דעתי גובלת בטירוף. אני צועקת, מקללת, מותחת ביקורת, ואני פשוט לא אני. מרגישה שנמאס לי מהכל ושהכל פתאום קשה לי. לאחר ההתפרצות אני מכונסת בתוך עצמי ופשוט לא רוצה לדבר עם אף אחד. מה אני יכולה לעשות בשעה שאני מרגישה שההתנהגות הזו מתחילה להגיע, למה זה קורה לי בכזו קיצוניות? תודה פזית

שימי לב אם זה בתאריך מסוים לקראת מחזור זה מה שקורה לי והשבוע שמעתי על טיפות שנקראות רסקיו שמרגיעות (טיפות טבעיות) שווה לנסות , חוץ מזה זה באמת קשה ושוחק תנסי למצוא לך יום בשבוע שהבעל יגיע מוקדם ואת תצאי קצת עם חברה או לחוג מה שבא לך תאמיני לי השעתיים שלוש האלו לבד עושות נפלאות בי בהצלחה

פזית שלום ההתפרצויות כנראה מגיעות בנקודה שבה הדברים חוצים את הקווים האדומים שלך. סביר להניח שבדיעבד את מתחרטת ואולי חשה אשמה, אבל באותם רגעים את מרגישה כנראה שאף אחד לא מתחשב ברגשותיך ומתוך המצוקה מגיעה ההתפרצות. אין פטנטים מיידיים לתופעה. יש אפשרות להיעזר בטיפול פסיכולוגי בו תוכלי קודם כל לבדוק מדוע נוצר כזה עומס רגשי עליך וכן איך אפשר להרגיע אותו. יתכן שרגע לפני ההתפוצצות אפשר לספור עד עשר ולזוז למקום אחר בבית עד שתרגעי. נשאלת גם השאלה מה מקומו של בן זוגך במה שקורה וכמה תמיכה את מקבלת ממנו כדי למנוע את המצבים הללו. ברור שזו תגובה שמגיע ממקום כואב ופגוע ולא מתוך עוצמה. צריך לבדוק איך את יכולה לרפא את אותו מקום כואב כדי שלא תצרחי כל פעם מחדש כשמישהו נוגע בפצע. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם היפנוזה יכולה להועיל במצב של PTSD והכיצד? ואיך היא מתבצעת אם בכלל? מדובר במצב לא קל-ריבוי פלאשבקים חלומות זוועה מטורפים ועוד צ'ופרים שקיבלתי במתנה מצהל... האם ניתן "למחוק" חלק מהזכרון או לכל הפחות להכהות? תודה.

לוחם בודד שלום היפנוזה בהחלט משמשת לטיפול בפוסט טראומה אולם יש להשתמש בה רק ע"י איש מקצוע שזו מומחיותו. הייתי ממליץ לך להיעזר בשיטת EMDR שהיא חדשנית למדי והתוצאות בה טובות. אפשר לשלב גם היפנוזה בשיטת הטיפול אבל הטכניקה שונה ופחות בעייתית מבחינת שחזור החוויה שממנה אתה חושש. רצ"ב קישור למאמר בנושא http://www.psychologia.co.il/emdr.htm כמו כן רצ"ב קישור למאמר על היפנוזה http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על המידע את העיפעופים(EDMRׂ )ניסיתי בעבר וזה היה ממש גרוע בלשון המעטה נכון להרגע הייתי מאוד מעונין לדעת אם בהיפנוזה ניתן להגיע לפרטי העובדות? כלומר במידה וארוע כזה או אחר לא סגור ומטריד אותי האם ניתן בעזרת ההיפנוזה לברר את הדברים? תודה וליל מנוחה.

אני נשואה קרוב ל-30 שנה. קורה שאני שואלת את בעלי שאלה שלא נראית לו, או שהוא כבר יודע את התשובה - הוא עונה לי בתקיפות ובצורה אנטיפטית. עם נשים אחרות תענוג לראות איך הוא מדבר, לכן , בכדי לצמצם את הכאב והקנאה שבי - אני משתדלת כמה שפחות להיות במחיצתו כשהוא מדבר עם אנשים. האם אני נוהגת בתבונה או לא?. שיחות לא עזרו ולא יעזרו!!. בתודה - שרה.

שרה שלום נראה שאת מקבלת את הדין. את חיה עם בעלך זמן רב ואינך מתכוונת לשנות את המצב הזה. מצד שני את די מיואשת מהאפשרות שהוא ישתנה וכנראה שיש ביניכם סוג של טינה או עוינות שבאה לידי ביטוי בדיוק בתופעה שאת מתארת. יתכן שבמקביל יש בינכם גם אהבה ומשיכה, לא כתבת על כך. לפעמים הכרה בחולשות הקשר וקבלתם היא פתרון להפחתת הכאב כאשר אין אפשרות לשנות את המצב. אם באמת המצב אינו בר תיקון יתכן ועדיף לא להימצא בסביבה במצבים שמכאיבים לך. אדגיש שזו ברירת מחדל ולא מצב אידיאלי. היה הרבה יותר מוצלח למצוא בכל זאת דרך לגישור ושיפור המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב. ובכן, לשאלתך: משיכה - אין לי אליו כלל, היות והוא מאד מאד שמן. אך משום מה נקשרתי אליו, כי אני חיה איתו הרבה שנים ויש לנו ילדים משותפים. והוא דואג לי בשאר הבחינות ולא מחסיר לי מאומה. אך רגשית ומינית אינו מספק אותי!!. - שרה.

שלום רב, יש לי שתי שאלות: 1. בעלי נסע לחו"ל למטרת עבודה למשך חצי שנה, מאז עברו 6 שבועות. יש לציין כי הוא אב ובעל נפלא והקשר בינו לבין הבנות היה חיובי מאוד. בלילה הראשון בו עזב, בתי בת ה-8 (שגמולה לחלוטין בלי אף פספוס), הרטיבה במיטה בלילה. כמובן שקשרתי את הענין למצב, היות והיא לקחה את זה קשה מאוד ובכתה במשך כמה שעות. מאז היא הרטיבה 3 פעמים נוספות ואתמול בלילה פעמיים. כלפי חוץ, נראה כי ה-3 ימים הראשונים עברו לה קשה מאוד, היא בכתב במהלך השיעור, ספרה שהיא מאוד מתגעגעת ושהיא לא יודעת איך להתגבר על זה ולאחר שדאגתי להעסיק אותה יותר בדברים שהיא אוהבת, נראה על פניו שהיא "יצאה מזה". מה ניתן לעשות? האם כדאי לפנות ליעוץ פסיכולוגי או לנסות קודם למנוע שתיה משעה 18:00 בערב? 2. יש לי בת נוספת בת 3, היא לקחה את הפרידה באופן קשה הרבה יותר ממה שחשבנו. ביום בו בעלי נסע, הוא הסביר לה שבערב הוא צריך לנסוע ובילה בחיק המשפחה משך כל היום, היא נדבקה אליו כל היום וכשהגיע הרגע להיפרד היא לא היתה מוכנה שיתקרב אליה, יחבק אותה, ינשק אותה או כל דבר אחר וביקשה ממנו ללכת. בשלושת השבועות הראשונים היא היתה פשוט ילדה אחרת, מאוד מסוגרת בתוך עצמה, מאוד עצובה ולא חייכנית כמו שהיא בדרך כלל ואף היא חזרה להרטיב בגן (אך הדבר היה קורה לעתים גם כשבעלי היה פה). יש לציין שבעלי מתקשר בכל ערב לדבר אתן, הבת הגדולה מדברת אתו יום יום והבת הקטנה רק בשבוע האחרון נראית קצת יותר טוב, משחקת, שמחה (פרט לרגעים מסוימים), ואף הסכימה לדבר אתו בטלפון ואמרה לו שהיא אוהבת אותו מאוד מאוד ומתגעגעת. לפני שבעלי נסע היא היתה הולכת לישון בשעה 20:00 ונרדמת לאחר כ-20 דקות, מאז קשה לה מאוד להירדם, ולוקח לה לפעמים כמעט שעתיים, שבמשך שעתיים אלה היא בוכה או מבקשת לשתות, לקרוא סיפור או כל דבר אחר. מה ניתן לעשות? אודה לך על תשובותיך.

ל.ג. שלום מובן שהנסיעה של בעלך השפיעה על הילדים והם מגיבים באופן די טבעי. לא הייתי עושה שום דבר ברמה הפסיכולוגית כעת, פשוט לתת להם תשומת לב רבה וחיבוק אוהב ולתת לזמן לעשות את שלו. הקשר היומיומי באמת חשוב ויש לקוות שתוך זמן קצר תהיה הסתגלות טובה יותר למצב. זו תקופה שחשוב לנסות ולגייס את הסביבה הקרובה להיות יותר עם הבנות, לדבר יותר, להיות ביחד עד כמה שניתן. לגבי ההרטבה, הורדת שתיה לפני השינה בוודאי עשויה לעזור, אין צורך בהתערבות פסיכולוגית כעת. במידה וזה מחמיר אפשר לנסות להעיר פעם אחת בלילה כדי ללכת לשירותים. יש לחכות לדעתי לפחות עוד כמה שבועות ורק אז להעריך מחדש את המצב, רוב הסיכויים שהדברים יראו הרבה יותר טוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מתקופות של מתח נפשי בלתי נסבל ואני לא יודעת מה לעשות כתוצאה מכך. אני מתחילה להאמין שמשהו דפוק אצלי ושאני לא יודעת להתמודד עם מצבי לחץ בחיים, אפילו מצבים קלים יחסית. אמי נפטרה לפני מספר שנים ואז עברתי משבר רציני שלווה בדכאון וחרדות. עד היום אני לוקחת סרוקסט וברגעים הקשים יותר כדור הרגעה. העניין הוא שאחת לכמה זמן, כאשר משהו מלחיץ קורה (כמו מינוס בבנק, סרט שמזכיר לי מצב שקשור באמא שלי, געגועים לאמא, מריבה עם חברות) אני נכנסת לפניקה ולמתחים איומים שממש פוגעים באיכות החיים שלי. אני מכווצת מרוב מתח ומרגישה פחד ובעיקר, חוסר בטחון. בשבוע האחרון אני מרגישה מתח בלתי נסבל ולא יודעת איך להפיג אותו. אני לא רוצה לפנות לרופאה כדי שלא תגדיל לי את המינון של הסרוקסט (רק בחודשים האחרונים התחלתי להתפחית את המינון והרגשתי שאני בדרך הנכונה). אני ממש במצוקה במצב הזה ולמרות שכלפי חוץ אני מתפקדת, אני מותשת מההרגשה הזו ומרגישה מאויימת על ידה משום שהיא גורמת לי לחשוב שמשהו אצלי לא בסדר וזה מפחיד אותי. אודה לך על עצתך

היי רונה את באמת כנראה סובלת מחרדה. ומי שסובל מחרדה יכול להילחץ לעיתים קרובות מכל מיני דדברים, לאו דווקא בפרופורציות הנכונות. אני ממליצה לך לאמץ איזשהיא שיטת הרפייה שתוכלי בעת מתח ולא רק, לתרגל עם עצמך בשקט ליד נרות או קטורת, עם מוזיקה נעימה. אולי ללמוד מדיטציה אפילו. ממליצה לך לעשות ספורט שיכול להרגיע, מה שמתאים לך. גם שיאצו או סוגי מסאגים פעם בפשבוע שבועיים יכולים לעזור לך. יש דרך קופות החולים במחיר סימלי. את יכולה גם להיעזר בכמה שיחות על מנת לנסות לבדוק אם יש נושאים מסבוימים שאם תשוחחי עליהם, תהיה לך אולי פחות חרדה. אולי הנושא שנוגע לאמא, שאולי עדיין רגיש ולא פתור.אבל זה תלוי בך... שיהיו לך חיים רגועים כמה שיותר.

רונה שלום אני מבין את רצונך להפחית את הכדורים ולחזור לחיים רגילים כפי שהיו לפני פטירתה של אימך. עם זאת, יש לי הרגשה שאת נלחמת בצורה חריפה בסימפטומים ולא מקבלת את העובדה שמותר לך להיות לפעמים חלשה ושעברת משהו קשה שלא נותן עדיין מנוח. לפי מה שאת מתארת כדאי לפנות לרופאה, להגדיל את המינון, במקביל לפנות לטיפול פסיכולוגי וללכת עם הזרם, גם אם כולל התקפי חרדה, ולא נגדו. יש אנשים שאוהבים לגלוש על גלים בים. החוכמה בגלישה היא לתפוס את הגל ולשוט איתו אל החוף. מי שמנסה להתנגד למים עלול לטבוע ולפתח פחד מהים ומהמים, בד"כ הוא גם יפסיק להנות מהגלישה. חרדה ודיכאון הן תופעות דומות. קבלתן כמובנים מאליהם, כחלק טבעי מהחיים בתקופות מסויימות הופכות אותם למשהו הרבה יותר נסבל. כאשר יגיע הזמן העוצמות תחלשנה ואולי תוכלי להפסיק את הטיפול התרופתי. בשלב הנוכחי אני מציע להתמקד בשיפור איכות חייך ולא בביקורת עצמית על "מדוע אני לא מבריאה מהר יותר" והאם יש משהו "דפוק" באישיות שלך. אין בזה טעם וזה לא ישפר כלום במצבך, רק יחמיר אותו. תני לעצמך קצת יותר קרדיט וחופש פעולה, תראי שתוך זמן קצר זה יעבוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך על עצתך. אני אכן משתדלת לעשות ככה אך עדיין מרגישה "חלשה" יחסית לאנשים אחרים וזה מפריע לי. מה שעוד מפריע לי הוא שאני כבר לוקחת את התרופות כמעט 4 שנים וכבר הגיע הזמן להפסיק איתן. יש לי הרגשה שאם אעלה את המינון לעולם לא אוכל לתפקד בלי התרופות וזה כשלעצמו מוריד לי את הבטחון העצמי. מעבר לכך, אני רוצה להיכנס להריון וללדת ילדים ולא אוכל לעשות זאת עם התרופות.

לאחרונה יצאתי מהצבא על פרופיל 24 כאשר נאמר לי שאני צריך לעבור טיפולים פסיכולוגיים על-מנת להטיב את מצבי ושאולי בעוד חצי שנה אני יוכל לחזור לצבא... לאחר בירורים קצרים הבנתי שאין כל תמיכה כספית מהצבא ושפגישה אצל פסיכולוג עולה 220 ש"ח, סכום שלאורך סידרת טיפולים אין לי.... לכן רציתי לדעת אם יש לכם הצעות או שאתם יודעים על מקומות שאפשר לקבל עזרה בסכום נמוך יותר....

חזי, יש באפשרותך לפנות למרפאה לבריאות הנפש שבאיזור מגוריך, ולקבל טיפול בחינם. לעתים יש צורך להמתין זמן מה עד שמתפנה מקום, וזה דבר שאתה צריך לקחת בחשבון. אפשרות נוספת היא, לפנות לטיפול דרך קופ"ח - אומנם הטיפול לא בחינם אך בעלויות נמוכות יותר מאשר במגזר הפרטי.

חזי שלום כפי שהרה כותבת יש אפשרויות זולות יותר לטיפול במסגרת ציבורית. נסה להתקשר לקופת החולים שלך ולברר מה הם מציעים. כמו כן יש את מרפאות בריאות הנפש השונות בברכה ד"ר אורן קפלן

חזי לכאורה שאלת רק שאלה טכנית אבל אני חייב להוסיף עוד משהו. קראת לעצמך בכינוי חזי החריג וכתבת על רצונך לחזור לשירות אחרי ששוחררת ממנו באופן זמני. אני חושב שחשוב מאוד שתפנה לטיפול לא רק כדי לחזור לשירות (יתכן שדווקא עדיף שלא תחזור, זה משהו שכדאי לבדוק), אבל הכי חשוב שלא תישאר בתחושה שאתה חריג ושיש בך משהו לקוי. נשמע שמאוד נפגעת ממה שקרה ולכן הטיפול הפסיכולוגי נחוץ גם כדי לשפר את דימויך העצמי בראש ובראשונה עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפעמים אדם מתעצבן על משהו ומוציא על אנשים שבכלל לא עשו לו כלום.................. האם נכון להתנצל באותו זמן או קודם לחשוב ואחר כך להתנצל

שלום כאשר אדם מכיר בכך שעשה משהו לא מוצדק יש מקום להתנצל מייד כאשר המודעות הזו נוצרת. כמובן שעדיף להבין את זה עוד לפני ההתפרצות. בכל מקרה, אם התפרצויות כאלו קורות לעיתים קרובות ההתנצלות עלולה לא לעזור כי יתייחסו לזה כמשהו לא אמיתי. כדאי לנסות ולטפל בשורש הבעיה כדי להפסיק את ההתפרצויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אתמול בלילה מתה מזקנה הכלבה האהובה שלנו. אחי הקטן (בן 12) היה מאוד קשור אליה ואהב אותה מאוד מכיוון שהיא היתה איתנו כל חייינו. הוא מאוד עצוב ולא מפסיק לבכות.... מה צריך לעשות כדי לעזור לו להתגבר על המוות ? האם זה נכון לקנות לו כלב חדש ? עד מתי צריך לחכות ?

אלון, הכלבה נפטרה רק אתמול בלילה. תחכה!!! תן לו זמן להתאבל!!!! אם בעוד פרק זמן של נגיד משהו כמו 1/2 שנה אתם רואים שאין שיפור במצב או שהוא מחמיר אז תפנו לייעוץ מקצועי. בינתיים תנו לו לדבר ולהביע רגשות. זה הדבר הכי טבעי בעולם. זה גיל שהם מחפשים את עצמם בעולם וגם ככה קשה להם. אם תחליטו לקנות כלב או חתול חדש (אני בהחלט חושבת שצריך לקנות לו כלב או חתול חדש) אז תחכו לפחות שנה עד שהוא יהיה מוכן רגשית להיקשר שוב לחיה. עדי (גם קברה פעם כלבים(

אלון, זה בסדר לבכות ולהתאבל גם על חיית מחמד. פרק הזמן הדרוש לצער ולאבל משתנה מאדם מאדם. חשוב לקבל את הצער שלו, למרות שמדובר "רק" בכלבה. בעניין כלב חדש - לדעתי עוד מוקדם מדי. אפשר גם לשאול אותו מה דעתו בנושא. אחרי הכל, כלב חדש אינו מהווה תחליף לכלבה שמתה, אלא חבר חדש בפני עצמו.

אלון שלום הבכי טבעי וצריך לתת לאחיך להתאבל על מות הכלבה. בתקופה הקרובה כדאי לתת לו תמיכה ותשומת לב, אני לא חושב שכדאי להביא כלבה חדשה מייד אבל בעוד כמה שבועות זה יכול להתאים. הזמן יעשה את שלו, המוות הוא חלק מהחיים ועם כל הכאב והקושי צריך להסתגל לקיומו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר הילד שלי בן 3 הוא עכשיו הולך לגן עריה והיה במעון מגיל 1.4 יש לו אחות בת 1 בגיל 2.5 התחלנו גמילה מטיטולים בשיתוף עם המעון בבית הוא כמעט מייד החת לבקש והיום הוא הולך עצמאי לחלוטין במעון הם תמיד הזכירו לו ורק אז הוא הלך המצב גם היום הוא כזה שאם לא מזכירים לו רק בגן הוא עושה במכנסיים ולא מעז לבקש מהגננת דיברתי המון עם הגננות הן טוענות שהוא עוד קטן מדי ניסינו לא להזכיר והוא מוכן ללכת רטוב כל היום ואף לא להגיד לגננת. דיברתי אתו המון ובתיאוריה הוא יודע הכל אך זה נמשך רוצה לציין שבבית הוא אוהב להשתולל וגם עם חבריו שהוא מכיר בגן הוא יחסית ביישן חשוב לי גם לציין שהמסגרת במעון שלו היתה די קשוחה מבחינת המשמעת והגננת בגן עריה בהתחלה (עכשיו זה השתנה) סיפרה לי שהוא אף לא קם מהכיסא בלי אישורה נא תעזור לנו כי נראה לי זה בתחום יעוץ פסיכולוגי תודה

אילנה שלום את כותבת שהעניין דחוף ואני רוצה להמליץ להוריד את ההרגשה הזו של הדחיפות כי היא עלולה רק להחמיר את המצב. הבן שלך צעיר למדי ומה שקורה לו איננו חריג. צריך להתייחס לעניין ברוגע ובסבלנות, לדבר איתו על כך, להזכיר לו בעדינות, להחליף בגדים כשצריך וככל שהעניין יהיה רגוע וטבעי יותר כך הוא יעלם מהר יותר. אפשר לעשות איתו משחקי תפקידים עם בובות ולספר את הסיפור שלו באופן עקיף דרך הבובות. למשל, בובה שמייצגת אותו שנורא צריכה לשירותים אבל לא אומרת ואז פתאם נרטבת וכו' וכו'. פעמים רבות דרך המשחק וההשלכה על הבובות אפשר להגיע לתוצאות טובות. אם הוא מגיע ממסגרת גן קשוחה זה טבעי שייקח לו זמן להיפתח ולהרגיש נוח במקום החדש, אם אכן המקום החדש יותר גמיש הוא ילמד את השינוי בסביבה ויתנהג בצורה חופשית יותר. במידה והדברים ממשיכים בצורה הזו עוד כמה שבועות תוכלו להתייעץ עם הפסיכולוג של הגן מטעם העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן שלום, אני צריכה עצה לגבי אחותי בת ה- 22. אחותי הנה בחורה שמאז שאני זוכרת אותה היו לה בעיות אם זה בבית ספר, בבית ועם חברים. היא היתה ילדה שמנה לא מקובלת עם בעיות לימודיות קשות מה שהקרין על היחס עם חבריה. בנוסף היא סובלת מהתקפי זעם. היא פתאום יכולה לקום ולהתעצבן, או להמציא כל מיני סיפורים שכבר אף אחד מאיתנו אינו מאמין לה. היא כאילו חיה בתוך עולם של פנטזיות. לאחרונה נתקלנו במצב חדש ומאוד מפחיד בעבורנו, בו היא לוקחת כסף מהורי בלי שירגישו ופשוט מבזבזת לכל עבר, ואף יכול להיות שקונה את חבריה בכסף זה. אנו רוצים מאוד לעזור לה, אני לא בטוחה אם היא מודעת או שולטת במה שהיא עושה. היא לא מדברת איתנו על כך אלא רק שהיא נתפסת אז היא מדברת בעזרת מכתבים עם הורי ונראה לי שהיא מבקשת עזרה אך לא יודעת כיצד לעשות זאת. הייתי רוצה לדעת איזה סוג של טיפול יתאים לדעתך וכיצד יהיה ניתן לשכנעה או להביאה לדרך הישר. תודה.

אחותך סובלת ממצוקה כל שהיא שאיננה יכולה לתת לה ביטוי חיצוני. חיוני ביותר להפנות אותה או ללכת יחד איתה לפסיכולוג יתכן גם לפסיכיאטר. חשוב לא לדחות את הפניה כדי שהבעיה לא תחמיר.

בילי שלום קודם כל כדי שאחותך תגיע לטיפול היא צריכה להסכים ולשתף פעולה. אם היא מכירה בכך שיש לך בעיה אולי זו התחלה טובה. תוכלו להציע לך פסיכולוג ופסיכיאטר איתם תתייעץ ותוכל להיכנס למסגרת טיפולית. לפי מה שאת מתארת יתכן שזה לא יהיה פשוט כל כך. בצד השני, של הוריך, יש מקום להצבת גבולות מאוד נוקשה בנושא לקיחת הכסף וביזבוזו. כאן כמובן נדרש שיתוף הפעולה של הוריך שצריכים למצוא עצמם במקומות נוקשים ולא כל כך נעימים במיוחד אם ישנן התפרצויות זעם ברקע. הצבת הגבולות כרגע עשויה להיות קריטית למניעת התדרדרות בהמשך, הן של אחותך והן של היחסים בתוך המשפחה. לפעמים כשטיפול אישי איננו מצליח, ייעוץ משפחתי עשוי להתאים כי הוא לא שם תווית על מישהו מסוים במשפחה אלא כולם פתוחים לקבלת הייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בני כמעט בן 5. ילד מאוד רגיש, חם ויודע להביע רגשות. אני ובעלי לשעבר התגרשנו כשהוא היה בערך בן שנתיים וחצי. הוא היה ילד שקט, קשוב, עוזר כשמבקשים ממנו לעזור (איסוף צעצועים למשל) ודי רגיל בעצם. בשנה האחרונה הוא מאוד השתנה. הוא צועק המון, מרביץ בכל הזדמנות לילדים בגן, נוטה לבכות מכל דבר. למשל אם אני מבקשת ממנו לסדר את החדר שלו הוא נשכב על הרצפה ובוכה, אם אני מבקשת להתלבש בבוקר הוא אומר שאין לו כח ושוב נשכב ובוכה. בקיצור, כל מה שלא בא לו לעשות מתבטא בתגובת בכי. לטענת הגננת, ואני גם רואה את זה, יש לו בעיה של קשב וריכוז. הוא לא ממש אוהב להקשיב לסיפור, לצייר או לעבוד בקבוצות. כשיושבים איתו אחד על אחד הוא יכול לשבת משהו כמו 15-20 דק' ואח"כ הוא מתייאש. הוא מאוד אוהב לשחק במחשב אבל גם כשהוא יושב על הכסא הוא לא נינוח... תמיד זז. היינו איתו אצל נוירולוג ילדים והוא איבחן קושי בריכוז אבל לא כזה שמצריך טיפול תרופתי (אנחנו נגד ריטאלין). הוא אמר שנחזור אחרי תחילת כתה א'. בקיצור, יש כל מיני דברים מסביב שגרמו לילד להיות קשה... מצד אחד עדין ורגיש ומצד שני צעקן ושובב. אנחנו חושבים שאולי עכשיו הוא מבטא את הקושי שנובע מפירוק התא המשפחתי, למרות שאביו מעורב מאוד בחייו ומעניק לו המון גם רגשית וגם חומרית. אנחנו מרגישים שהוא במצוקה ולא יודעים איך לעזור. אולי תוכל להסביר מה עובר על הילד ואיך אפשר לטפל ולא בתרופות? (אם זה חשוב, יש לנו בת גדולה יותר - 7 וחצי, והיא ילדה רגילה ושמחה). תודה מראש, רומי.

רומי שלום בעיית קשב איננה תמיד הפרעת קשב. כאשר ישנה מצוקה נפשית המערכת הראשונה שנפגעת היא מערכת הקשב ולכן צריך לעשות הבחנה ברורה בין בעיות קשב שנובעות מהפרעת קשב למצבים שישנה מצוקה ובאופן משני נפגע הקשב. לפי מה שאת מתארת הבן שלך נמצא במצוקה וצריך לעזור לו ברמה הפסיכולוגית ואכן אין צורך בתרופות לצורך כך. אני ממליץ שתפני לפסיכולוג ילדים, קודם כל כדי לקבל הדרכת הורים כיצד לנהוג ובהמשך אם יהיה צורך למפגשים בין הילד לפסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שוב שלום, ראשית, אני מודה על תגובתך המהירה. רציתי רק שאלה קטנה. כתבת שבעיית קשב איננה תמיד הפרעת קשב, מה ההבדל? תודה, רומי.

שלום רב, ברצוני לשאול:אני סובלת מחרדת נהיגה ושמעתי שהוקמה קבוצת תמיכה העוזרת לנשים להתגבר. אני לא יודעת היכן לחפש ואשמח אם מישהו יעזור לי. תודה שרה.

שרה שלום לצערי לא שמעתי על קבוצה כזו. אם תמצאי אותה בסופו של דבר אשמח אם תפרסמי את הפרטים בפורום או תשלחי לי מייל בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

1. http://www.wol.co.il/magazine/press.asp?categoryCode=137&id=3232 זהו אתר שמצאתי הנקרא נשים ברשת הקישור הוא מאמר על פחד נהיגה וכתוב שם על איזו רופאה שכתבה ספר (חלומות היפנוטיים/ ד"ר ליאנה סופר) ופרק שלם על פחד נהיגה. אולי אם תכתבי לה מייל היא תוכל להפנות אותך. בהצלחה יש לה מרכז בפתח תקווה שקוראים לו "מרכז אור הנפש", תנסי להתקשר ל144. 2. 8684175 - 03 טלפון של יאיר שמר שהוא הומיאופט שכתב מאמר על חרדות והינהן חרדת נהיגה, אולי אפשר להתקשר ולשאול גם אותו. 3. http://www.tapuz.co.il/forums/main/addmsg.asp?id=968 "פורום הפרעות חרדה-תמיכה" - נכנסתי בשמי (מרילין) ושאלתי את שאלתך, תוכלי להיכס ולראות אם מישהו ידע וענה לך. בהצלחה מרילין