פורום פסיכולוגיה קלינית

אני מרגישה ממש במצוקה ומקווה שאוכל לקבל כאן מעט הקלה. אני בת 28, נשואה ללא ילדים. במשך כל חיי הייתי ילדה שקטה, טובה, עם חברה אחת או שתיים. לא הייתי אף פעם מעורה בחברה בגלל ביישנות וחוסר בטחון עצמי. הקשרים שהיו לי עם חברות נגמרו בגלל מריבה או שהקשר התנתק בהדרגה. במקומות עבודה תמיד היו בנות שלא אהבו אותי (אם כי תמיד היו כאלה שכן) וגם במקום העבודה האחרון (אני עובדת עם עוד 6 בנות במשרד קטן) אני מרגישה שהקהל איתו אני עובדת מאד אוהב ומעריך אותי אבל הבנות לא. פידבקים שקיבלתי בשנתיים האחרונות וחשבון נפש נוקב שלי עם עצמי גילו לי, והגילוי הזה כואב וקשה לי, שאני הורסת קשרים חברתיים בשני מובנים: 1) בהתחלה אני חסרת בטחון וביישנית וקשה לי לנהל שיחה אבל הרושם שנוצר אצל אחרים הוא שאני מרוחקת, לא מעוניינת ולא מתעניינת, 2) תמיד אני מרגישה בתחרות עם חברות גם אם הן לא בתחרות איתי, 3) לא תמיד אני קשובה לאחרות וזה קשה להן. כל הדברים האלה מקשים עלי ליצור קשרים ולשמור עליהם ואחרי תקופה מוימת, אנשים מתרחקים ממני. בנוסף, אני תמיד מרגישה שאני מנותקת. גם כשאני מנסה בכוח להתערות בשיחה, להיות חלק משיחת בנות בקבוצה, אני מרגישה תמיד שפספסתי דברים שנאמרו, שבפגישה הבאה מדברים על דברים שאין לי מושג מתי עלו, שפחות פונים אלי. אני לא יודעת איך לשנות את מה שאני משדרת ואת ההתנהגות שלי ויותר מכל קשה לי עם הגילויים שלי על הצד המכוער שבי. היום אני מרגישה אחרת ורוצה לשנות ויודעת שאני יכולה להיות חברה אמיתית כי בגרתי ולמדתי אבל אני לא יודעת איך לשנות את הדפוסים וההתנהגות של שנים ואם זה בכלל אפשרי. בימים האחרונים, בגלל תחושת הנידוי בעבודה, אני מרגישה חסרת בטחון בצורה קיצונית וכל הזמן בוכה. אני לא יודעת איך להפסיק לחשוב על זה ואיך לשפר לעצמי את מצב הרוח ולהתחיל לפעול. אני גם לא יודעת מה לעשות. מצטערת על המכתב הארוך. פשוט קשה לי מאד ואני מרגישה שאני חייבת עצה. תודה.

רציתי רק להוסיף שהקשיים שלי הם רק עם בנות גילי. אני תמיד מסתדרת מצוין עם נשים מבוגרות יותר ותמיד מחפשת את הקשר בת-אמא.

שלום האופן שבו את חווה את עצמך הוא סיפור עם הסטוריה ארוכה מאוד. סביר להניח שמדובר כאן במשהו פנימי שתוכלי לזכור בצורה כזו או אחרת מאז שאת זוכרת את עצמך מהילדות המוקדמת. סביר להניח שבשנים המוקדמות המנגנונים הללו באו להגן עליך אבל עם השנים הם הפכו לעול. קשה מאוד לעשות שינוי רק מתוך החלטה מאחר ומדובר בסוג של שיווי משקל שעמלת עליו זמן רב וכל שינוי מעורר גם חרדה רבה. בשלב הראשון צריך להכיר במציאות ולהבין אותה יותר לעומק, בשלב השני להפסיק להרגיש אשמה על מי שאת ולקבל את עצמך יותר. לאחר מכן תוכלי לבחור בשינויים שנדרשים. דיברת בעיקר על חברות, חשוב כמובן להתבונן גם על סוגים אחרים של קשרים בתוך המשפחה ועם בעלך. אני לא חושב שיש כאן פעולת חרום שאפשר או רצוי לעשות. זהו מצב בו כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שילווה אותך תקופה מסויימת בה תוכלי לעשות מסע כלשהו אל עצמך ואל השינוי שתרצי לעשות בחייך, גם אלו שבחוץ, אך בעיקר שבפנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילד שלנו בן 8 שנים ואחרי 4 חודשים מצפים ללידתו של אחיו. הבן מודאג לקראת השינויים המתקרבים ושואל את מי אנחנו אוהבים יותר - איך להכין את הילד ומה יש לעשות אחרי הלידה שלא יהיה מצב מסובך . תודה מראש יוליה

יוליה שלום התגובה טבעית לחלוטין וההייחסות צריכה להיות גם היא טבעית לחלוטין. צריך להסביר שהוא תמיד יהיה הילד האהוב שלכם, שהוא יהיה הבוגר והגדול והאח יהיה קטן. יש ספרים וסרטים רבים בנושא ואולי כדאי למצוא אחד מהם ולשבת איתו ביחד ולספר. אין כאן פתרונות פלא והקשיים יהיו כן לכם והן עבורו. עם זאת, הרי עיקר העניין הוא השינוי המיוחל בהולדת האח החדש. בסופו של דבר בנכם בוודאי מכיר חברים בבית הספר עם אחים קטנים והוא גם עושה חלק מעבודת ההכנה בעצמו. כדאי כמובן לעדכן גם את המורה בבית הספר ולבקש שיעקבו אחר שינויים ויעדכנו אתכם. בסופו של דבר ברוב המשפחות הזמן עושה את שלו ושיווי משקל חדש נוצר בבית. בברכה ד"ר אורן קפלן

מתי זה דיכאון ומתי סתם מצב רוח רע ?? אני ל עובדת מזה שלוש שנים.... מה שהחל מבחירה הפך לכפייה לא ממש מוצאת עבודה אבל גם לא מאוד מתאמצת למצוא ...מתוסכלת מלהיות בבית.....אבל לא נכנסת למוטיבציה כדי לחפש מדי פעם פונה מחפשת סופגת שלילי..ומסתגרת בבית.... כלומר ממשיכה להיות פעילה אני אמא..ועוסקת בספורט אבל לא עובדת. בחצי שנה האחרונה אני סובלת מאוד ממצבי רוח....בעלי אומא שאחת לשבוע אני בדיכאון, חסרת סבלנוץ, בוכה....יכולה לצום באותם ימיי "שפל" או מאוד לאכול.... האם זהו דיכאון? או סתם מצב רוח רע ??

שירי שלום אני מצרף קישור למאמר מקיף על דיכאון, בתוכו יש גם שאלונים לבדיקה עצמית http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בלי קשר לשאלה האם מדובר בדיכאון פורמלי או לא, כאשר ישנה מצוקה ושינוי במצב הרוח כדאי לפנות לטיפול כדי לשפר את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אני לומדת מדעי ההתנהגות לתואר ראשון (בתקווה לשני) האם זה נכון שאם אני רוצה לקבל תואר של פסיכולוגית אני אצטרך להשלים שנה של לימודי פסיכולוגיה בתום התואר השני של מדעי ההתנהגות?

נטלי שלום את צריכה לברר את זה באופן ספציפי בכל מחלקה של תואר שני שאליה את רוצה להתקבל. בד"כ אין צורך בהשלמות כאלה. עם זאת פעמים רבות נדרש מבחן חיצוני בסיום התואר הראשון לקראת הקבלה לתואר השני בפסיכולוגיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ידוע על שילוב פרוזק ומתדון הולך ביחד?

רוי שלום בנושא תרופות אנא פנה לאחד מהפורמים הרפואיים באתר. הייעוץ כאן הוא רק בנושא פסיכותרפיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר שלום ! אני בחור בן 28 בשנה האחרונה חלה תופעה מאוד מוזרה אצלי בכלל פעם שאני לחוץ (עבודה לימודים)בעיקר כאשר אני נמצא בסביבת אנשים אני מתחיל להזיע בבית השחי וכאשר אני לבד אני לא מזיע כלל מה יכולה להיות הסיבה לבעיה תודה מראש

יניב שלום יתכן שמדובר בתגובה של לחץ וחרדה. אני מצרף מאמר על חרדה, בדוק האם הדברים נראים לך רלוונטיים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm במידה ונראה לך שיש קשר נפשי בין ההזעה למצבים חברתיים כדאי לפנות לטיפול. יש אפשרות לטפל בעניין הן בצורה פסיכולוגית והן בצורה תרופתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! הבן שלי (15 ) התחיל לקבל שיחות אצל פסיכולוג באזור מגורנו באופן פרטי, משך 8 חודשים. בעקבות מופנמות יתר וירידה דרסטית בלימודים למרות פוטנציאל מאוד גבוה , הפסיכולוג כל פרק זמן היה מדווח על ממצא שונה ואף אמר לילד שההורים שלך מתבישים מזה שאתה מקבל שיחות ובגלל זה אתה חסר ביטחון. ברצוני לציין שכיום חלה התדרדרות משמעותית נוספת מבחינה לימודית, הילד בחרדות מה שלא היה קיים אצלו קודם! האם יתכן שהוא מתחזה ויתבטא בצורה ואמירות מסוג זה??? איך אני יכולה לבדוק את זה? מצפה לתשובתך והתיחסותכם בפורום. המשך יום טוב אלונה.

אלונה שלום מצד אחד חשוב שתהיי עם יד על הדופק ותוודאי שהטיפול אמין וטוב. מצד שני, לפעמים במצבים בהם הילד בטיפול להורים המצב אינו פשוט והם עלולים להפריע למהלך הטיפול גם אם זה לא רצונם. קשה כמובן להגיד לך מה המצב אצלכם כי אין לי כל רקע של ממש. מאחר ומדובר בילד מתבגר זה גם לא ברור מאליו שאתם ההורים יכולים לדבר עם הפסיכולוג באופן פתוח על הילד כמו שמקובל בגילאים צעירים יותר כיוון שזה עלול לערער את הביטחון של בנכם במטפל. לגבי זהותו המקצועית של הפסיכולוג זה די פשוט לבדוק, יש אתר באינטרנט בו מופיעים שמותיהם של כל הפסיכולוגים בישראל, תבדקי ותראי שאכן הוא פסיכולוג מורשה http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm במידה והבדיקה הזו עוברת בשלום צריך לראות מה הילד מרגיש. לפעמים יש ירידה מסוימת במצב כי הטיפול גם נוגע בדברים רגישים, ואח"כ יש שיפור. אם הילד מרגיש שהקשר עם המטפל טוב אני מציע לא להתערב ולתת לדברים לזרום. אם גם הילד מרגיש שזה לא מתאים אז יש מקום לשוחח עם הפסיכולוג ואולי לעבור לטיפול אחר. קחי בחשבון שתהליכים כאלה לוקחים זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

מבוגר שמתנהג כמו ילד מה הטיפול שישתנה הוא מבוגר מפונק הוא מבוגר חלש - אופי הוא מבוגר חסר ביטחון עצמי. יום נעים

שלום כל שינוי תלוי בראש ובראשונה במוטיבציה ובנכונות של אותו אדם להשתנות ולכך שיש בעיה במה שקורה לו. אם זה קיים יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי. אם אין מודעות אין כל סיכוי לשינוי, לפחות בטווח הקצר, עד שיקרה משהו מספיק משמעותי שיבהיר לו את המצב. בכל מקרה, לפעמים הסיפור איננו אינדיבידואלי אלא הוא חלק ממערכת חברתית, משפחתית או זוגית ואז צריך להבין את המערכת כולה ולא רק את התנהגותו של אותו אדם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מבקש עיצה איך להתחיל לגלות את מרכיבי הבעיה במשפחה עם 11 אחים שהאב נפטר כשהיו צעירים האמא גידלה את כולם לבד , היתה עליה מצפון אפריקה60 ויש 2 בנות והרבה שאלות.

יקותיאל שלום מדובר בסיפור עם הסטוריה ארוכה והשאלה מה בדיוק אתה רוצה לגלות. סוג גילוי אחד הוא יותר נוסטלגי. משהו שאפשר לפתח אותו על ידי שיחה עם כל בני המשפחה ושחזור של ההסטוריה. סוג אחר הוא טיפול משפחתי שבא לטפל במערכת כולה, ולבסוף, הטיפול האישי שבא לתת מענה לפרט הבודד שאמנם שייך למשפחה שתיארת אבל סובל באופן אישי מבעיות או השלכות של מה שקרה מבחינה הסטורית. צריך לבדוק מה בדיוק הצרכים במקרה שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' קפלן קודם כל תודה על התשובה אכן התיאור בתשובתך תואם את המציאות ובעצם הרצון הוא לאתר בעיות ביחידי המשפחה כאשר הבעיה נבעה מחלקו של היחיד במשפחה ולכן כנראה הטיפול הדרוש הוא טיפול משפחתי ואם כן איך מתחילים טיפול כזה , מה הפרוצדורה והאם הקופות חולים עוסקות בענין זה . תודה יקותיאל

ביתי בת כשנה, לאחרונה מגלה תופעות מוזרות שמטרידות אותנו היא מטיחה את הראש בארון, בלול ונראה שהיא נהנית מזה, לעיתים היא מסיתה את הראש קדימה ואחורה מבלי להפסיק למשך שניות ארוכות, כמו כן היא נהנית להרביץ לעצמה מדי פעם בראש. אבקש לציין שמדובר בילדה פעלתנית, חייכנית, מפותחת מאוד, מלבד אותם תופעות מטרידות. אבקש את עצתך, האם מדובר בתופעה נורמלי, או שהנ"ל מעיד על תופעה פסיכולוגית שיש לתת עליה את הדעת תודה מראש

אתושקה שלום אני מציע שתפנו לנוירולוג ילדים לבדיקה. האם התופעה קוראת תוך כדי שינה? במידה וכן כדאי להתייעץ עם מעבדת שינה לילדים, יש כזו למשל בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב ובכמה מקומות נוספים. בינתיים צריך לנסות ולמנוע את ההתנהגות הזו ע"י ליטוף והרחקה ולרפד את המקומות המועדים לפורענות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לא ביקרתי כאן די הרבה זמן ושוב אני זקוקה לעזרתכם. אני סבלתי מדיכאון בשנה האחרונה ואני נוטלת תרופת לוסטרל. הפסיכיאטר שלי ביקש ממני לעקוב אחר מצבי הרוח שלי כדי לא להגיע למצב של מאניה בעקבות נטילת התרופה (אם הבנתי אותו נכון). האם מצב הבא יכול לאפיין מצב של מאניה או היפומניה: לאחר שהיתה לי נפילה די קשה במהלך יומיים והרגשתי שאני לא יודעת מה יוציא אותי מכך, לפתע הרגשתי מן שיפור ביאוש ולאט לאט מצב הרוח החל להשתפר (הרושם שאני קיבלתי שהשיפור היה חד, למרות שאני לא מבטלת לגמרי את התערבות מאמציי בשיפור זה. פשוט השיפור לעומת המאמצים שהשקעתי, היה די משמעותי). לאחר שיפור הדרגתי במצב הרוח הרגשתי במשך יום וחצי מצב רוח מרומם אך עם מחשבות שליליות שארבו לי (כגון: אולי צורת ההתמודדות שלי לא יעילה) וביום השלישי הרגשתי שוב מן דכדוך שעליו כבר הצלחתי להתגבר. וכעת, מזה 4 ימים אני מרגישה אופטימיות כשעדיין מחשבות שליליות אורבות לי אך אני מרגישה שכדי להידרדר למחשות שליליות אני צריכה ממש להתאמץ (בניגוד למצב הרגיל שלי שבו אני צריכה להשקיע מאמצים כדי לא להידרדר למחשות שליליות). אני חשה מן התלהבות מכך שיש לי מצב רוח. יחד עם זאת, אני לא מרגישה שאני בעלת כוחות עליונים, לא מרגישה שאני כל יכול, לא מרגישה שיש לי עודף אנרגיות ואפילו להיפך מרגישה די עייפה.בקיצור המצב שאני מרגישה הוא הרגשה טובה עם מודעות למחשבות השליליות הרגילות. היו לי מספר מצבים דומים בעבר שהתקופה הכי ממושכת היתה בת 3 שבועות. ועוד דבר שרציתי לשאול, האם תקופות ממושכות של דכדוך יכולות לגרום לשינויים מבניים במוח ובעקבות כך לשנות את הכימיה במח? לפני כ 5 שנים התחלתי לסבול מדכדוכים כאשר התקופות החמורות החלו לפני כ3 שנים ובשנה האחרונה היה לי דכאון. יש לציין, כי מגיל ההתבגרות היתי מוטרדת מדברים אבל עד לפני 5 שנים זה לא היה רציני במיוחד. האם תפקיד התרופה להחזיר את האיזון הכימי לקדמותו, לשפר אותו לעומת המצב הראשוני?פסיכיאטר שלי אמר ש 1/3 מאנשים דכאוניים שמפסיקים את התרופה יכולים לחזור לדיכאון אחרי תקופה מסוימת. האם זמן ממושך יותר של שיבושים במצב רוח מגבירים את הסיכוי לחזור לדכאון לאחר הפסקת תרופה לעומת אנשים שסבלו מתקופות קצרות יותר של שיבושים במצבי רוח?ואם רוצים לבדוק אם חל שינוי במבנה המח, האם ניתן לגלות זאת בבדיקה מסוימת? תודה מראש וחג שמח

נטלי שלום כנראה שהבעיה שאת סובלת ממנה דורשת מעכב באופן קבוע וצפוי שיהיה גלים למעלה ולמטה במהלך השנים. לצערנו הידע על המוח הוא מאוד לא מלא וקיימות השערות בלבד לגבי השינויים שמתרחשים שם, בוודאי אי אפשר לבדוק זאת בבדיקה כלשהי. מה שחשוב הוא שתהיי במעקב קבוע אצל הפסיכיאטר, בטיפול פסיכולוגי - במיוחד בתקופות השפל, וכמו שהפסיכיאטר אומר, תהיי קשובה לעצמך לשינויים שמתרחשים כדי שתוכלי לפנות לקבלת הטיפול לפני שנוצרת התדרדרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר שלום רב, אני בחור בן 20 סטודנט. בערך מהתקופה בה התחלתי ללמוד באוניברסיטה אני סובל מריח פה לא נעים. אני חושב שהריח פה נגרם מלחץ. אני מצוי בלחץ גדול מאוד בלימודים,אני מרגיש שאין לי את הכלים להתמודד עם הלחץ הקיים. האם יש קשר בין לחץ לריח פה? אם כן, אודה לך אם תתן לי כלים להתמודדות... בתודה מראש

גיא שלום אני לא מכיר טיפול פסיכולוגי שיוצר קשר בין ריח פה למצבי לחץ, אבל יתכן שהתופעה קיימת, אולי בהקשר לתופעות עיכול שאכן קשורות למצבי לחץ. אני מציע לנסות ולטפל בשתי התופעות באופן בלתי תלוי. בריח הפה לטפל דרך גישה רפואית, אפשר דרך מומחה ללסת ופה וכן דרך רופא מומחה לבעיות עיכול. במקביל, ובלי קשר לבעית ריח הפה, כדאי לטפל במצב הלחץ כדי לשפר את איכות חייך. הכלים יכולים להיות הן בטיפול עצמי כגון ספורט ולמידת הרפיה עצמית וכן בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפי דעתי יש קשר בין לחץ לריח פה וזאת בשל העובדה שבלחץ ישנה תופעה של יובש בפה ויובש בפה מעודד צמיחת חיידקים הקשורים לריח פה. אני ממליצה על 1. הסתכלות באתר בYNET בפורום בריאות- ריח פה 2. להשתדל שהפה לא יהיה יבש 3. להשתמש ב מנקה לשון (להשיג בבתי מרקחת) 4. לשתוף עם מי פה של אסותא בהצלחה

הילד בן 3 עדיין בגן הילדים רוצה לאכול בכף האדומה. בטעות נתתי לו כף אחרת הוא בכה וסירב לאכול. איך לדעתך במקרה זה לנהוג. אני מבינה את אהבתו של הילד. אבל לו תמיד במסגרת הגן אפשר להעניק את המבוקש.

שלום התייחסתי למקרה לפני מספר שבועות. אכן אי אפשר תמיד לתת את מה שהילד רוצה והוא צריך ללמוד את עובדות החיים. אחרי כמה פעמים שהוא יבכה ויסרב לאכול סביר להניח שיתרצה ויאכל גם בכף אחרת. זה תלוי לא מעט בדרך בה תעבירו לו את המסר וכמובן ברקע הכללי של הילד והמשפחה. הכף האדומה נשמעת לי יותר כסימפטום מאשר עיקר הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן אדם לחוץ על כל מיני דברים. דוגמא: על דבר שהוא לא עשה טוב בעבודה או בחיי היום יום. מה הפתרונות לכך.

אנונימית שלום השאלה למה את מתכוונת ב"לחוץ", התיאור הוא די כללי. למשל, לפעמים מדובר בנטייה אישיותית לפרפקציוניזם, לפעמים בבעיה של מחשבות טורדניות ו/או חרדה, וכך הלאה, האפשרויות כמעט אין סופיות. מאחר ואיכות החיים שלך נפגעת אולי כדאי לפנות לפסיכולוג ולברר מה שורש העניין ולאחר מכן אפשר יהיה להציע לך את הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם דיכאון עלול להתבטא בצורה של כאבי ראש תכופים? בעיות בזיכרון? חולשה וחולי מדי פעם?

כן

גם בעיות זיכרון (לא באופן טוטאלי...)?

א. שלום דיכאון יכול לבוא לידי ביטוי בצורות פיזילוגיות שונות. אני מצרף קישור למאמר נרחב על דיכאון, בדקי האם הדברים תואמים למה שקורה לך http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי בודקת גם בכיוון בעיה רפואית. כי כמו שאומר הנושא " לא הכל פסיכולוגיה"

שלום אני מבקשת לדעת האם יש טיפים למצב של פחד בשחיה במים עמוקים,שהרגליים לא נוגעים ברצפה של הברכה? למרות שאני יודעת לשחות. תודה רבה

אולי כל פעם להתקדם קצת לכיוון שלהם. כל פעם לשחות קצת באזור של העמוקים ולאט לאט להרחיב את השהייה באזור של המים העמוקים יותר.

האמת היא שגם אני פחדתי אבל מצאתי פתרון באמצעות מורה מקסים לשחיה ששם לב גם להיבטים הפסיכולוגיים ועזר לי להתגבר על הפחד הזה. אני מצרפת קישור לאתר שלו. http://www.shiluvim.biz

שלום יתכן שאת סובלת מפוביה הקשורה למים. זה לא קשור ליכולת השחיה אלא לפחד בלתי נשלט, בד"כ מטביעה. זה יכול להיות קשור למקרה ספציפי בו נחנקת או היה חשש לחייך, אך לעיתים זה המרה של משהו טראומטי אחר לסיפור המים. יש אפשרות לטפל בעניין בכלים פסיכולוגיים, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה. ראי את המאמרים בראש העמוד, כמה מהם רלוונטיים לבעיתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום תודה על התשובה. אכן אני לפני המון שנים כמעט טבעתי בים והצילו אותי. יתכן מאוד שבגלל זה אני רק במחשבה שהמים עמוקים אני מאבדת אישתונות ושותה המון מים. איך ואצל איזה רופא אפשר לעשות היפנוזה? ב'מן העיתונות' לא מצאתי מאמרים רלונטיים. תודה על ההדרכה ועזרה

שלום רב, אני פסיכולוג מתחיל המטפל בילד בן 10 המבטא קשיים הדומים להפרעת אישיות כפיתית :ביחוד הצמדות לפרטים באופן שפוגע במטרה, והתעקשות שדברים יעשו רק לפי הבנתו. עם זאת הוא "ילד טוב" (מידי אפילו). יש לציין כי ה-IQ ממוצע , אך ישנם קשיי קשב שמיעתי משמעותיים. המשפחה חמה ומשקיעה, למרות שהתנהגותו לפעמים "מוציאה מן הדעת". ברצוני לקבל כיוון לגבי הבנת התופעות, וכיוון לטיפול.

לא אני לא פסיכלוגית ועיסוקי אינו קשור לתחום כלל... אבל מהתיאור שלך .... נשמע כמו PDD קלאסי... אני אמא לילד PDD המלצות לטיפול בטח תקבל מהד"ר

ירון שלום אני מתקשה לתת לך ייעוץ בנושא כל כך רציני מבלי להכיר את העניין מקרוב. סימפטומים כפייתיים כמו שאר הדברים שאתה מתאר מאפיינים מצב חרדה וסביר להניח שזו חווייתו הפנימית של הילד. התפקיד שלך יהיה כנראה להבין את מקורות החרדה ולעזור לו למצוא מרגוע לחרדות אלו. חשוב מאוד שתקבל הדרכה מסודרת וצמודה בנושא, מקום בו תוכל לתאר מהלך פגישות שלימות וכו' כדי להגיע גם לאבחנה יותר מדויקת וגם לדרך טיפול מתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום.יש לי פחד נוראי לצאת לעבוד כי מיתוך ניסיון העבר פישלתי ובגדול. בכול מיסגרת של עבודה שניסיתי בעבר עזבתי,ברחתי,נימלטתי,עקב ,שיעמום,תחושת בדידות,עצבות.,והדיכאון לא אחר להגיע. ניסיתי כול מיני מקומות עבודה,וכולם אותה תוצאה-חרדה,ותחושת כלא בדימיוני. אני אמא ל 2 ילדים ועומדים להפסיק לי את ההבטחת הכנסה אני בפניקה כבר מיספר ימים ולחוצה מה ואיך לטפל בבעיה. הודה על העזרה.

הדס שלום מה שאת מתארת הוא מעגל סגור של דיכאון, חרדה וכישלון שמזינים אחד את השני. כדי לקטוע את המעגל שכנראה חוזר על עצמו שנים את צריכה לטפל בעצמך בצורה מסודרת ובמסגרת ארוכת טווח שתלווה אותך לפחות שנה קדימה עד שתרגישי בטוחה בעצמך כולל יציבות בתוך מסגרת. ההישארות במסגרת הטיפול תהיה עבורך האתגר הראשון ואולי בכל זאת היותר קל מזה של מקום העבודה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. כאמור יש לי ילד מתוך 3 בנים,בן 6.5 שמאז ששמע על פרשיית "מייקל גקסון" מפחד ללכת לשרותים או לשתות או כל דבר אחר ללא ליווי של אחד מבני הבית. בנוסף בחודש האחרון הוא אף ישן עם אחיו הגדול באותה המיטה. אני מאוד מרחמת עליו ומנסה להוציא אותו מפחדיו אך ללא הצלחה. מה דעתך?? ומה עליי לעשות? תודה וערב נעים

היי הייתי ממליצה להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. לבן שלך פחדים. אולי תנסי לדבר איתו קודם כל, להגיע אליו ולראות למה זה מאיים עליו כל כך.

אתי שלום בהמשך להתכתבות הקודמת ביננו, מאחר והענין נמשך זמן ממושך כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים ולטפל בו בצורה מסודרת ויסודית. השארת המצב כפי שהוא עלולה לפגוע בילד ובתפקודו לטווח הארוך ואין כל טעם לחכות שהזמן יעשה את שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

האמת אני בטיפול וזאת שאלה שעלתה בטיפול אבל עדיין לא קיבלתי תשובה עלייה...

שירה שלום לפעמים לוקח זמן גם בתוך טיפול עד שדברים מתבהרים. חשוב שתציגי את השאלות שיש לך בתוך הטיפול עד שתגיעו בסופו של דבר למקום בו הדברים יהיו ברורים יותר מבחינתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 32 נשואה לחבר הראשון שלי...או ליתר דיוק לקשר המשמעותי הראשון. היו עוד כל מיני אבל הוא "הרציני" מגיל 19 אנחנו ביחד הסקס בינינו אף פעם לא היה בסיס חזק לקשר החברות ההבנה..המחויבות הם אלו שהיו ועדיין הצד החזק.. בשנתיים האחרונות אני מרגישה שזה לא מספיק...לא מספיק לי .... חוויתי כל מיני חוויות מחוץ למסגרת הנישואין...סטוצים ורומנים..... ובהתחלה זה כלל לא הפריע להחפך..... עכשיו אני מרגישה שאני לא מסוגלת בכלל לקיים עם בעלי שום קירבה פיזית מליטוף ועד נשיקה.. בעיקר לא להתנשק ממש בא לי לנשוך אותו...... אני לא רואה כרגע גירושים כפתרון..אבל גם לא סובלת את המצב הנוכחי ... האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לי להוציא את עצמי מהלופ שנוצר?? ממה הוא נוצר?? ולמה זה הוךף ומתעצם....עד לתחושת מחנק שלי

רונית שלום כפי שאת יודעת מין איננו רק משיכה פיזית, רוב העניין נמצא בראש. הבעיה שאת מרגישה בקשר עם בעלך קשורה מן הסתם ליחסים ביניכם וכן להיבטים פסיכולוגיים שהם אישיים שלך. הפתרון למצב הוא לא בעניין הספציפי במין אלא בטיפול ההיקפי במערכת הזוגית, בקשר ובעניינים שבינך לבין עצמך שכנראה לא מקבלים תשובה הולמת. טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לך בשלב ראשון להפריד בין הסימפטום לבין שורש הבעיה. כעת המין מהווה לכאורה את שניהם, אבל בעיני הוא הסימפטום בלבד. אחרי שתעשי "סדר" בדברים אפשר יהיה בוודאי למצוא גם פתרון הן ברמה הזוגית והן במיניות שבתוכה. אדגיש שפתרון יכול להיות גם פרידה, אבל זו צריכה לבוא ממקום של מודעות וידיעה שזה מה שבאמת טוב לך ולא מתוך המחנק והבלבול שאת מרגישה כרגע. אחרי תהליך טיפולי תוכלי לדעת טוב יותר מה את רוצה ומה חסר בקשר או בחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

את נמצאת עם אדם 13 שנה, את רגילה אליו, מכירה אותו לפני ולפנים, אין ריגושים כמו פעם ואולי אף פעם הריגושים לא היו זיקוקי דינור. מצד שני יש חברות, שיתוף, מחויבות ואולי תחושה שהמוכר ידוע בעוד הלא מוכר פחות ידוע. אז זו בהחלט הדילמה הרגילה והנדושה של המונוגומיה שמצד אחד מרוויחים ממנה ומצד שני מפסידים ממנה. לדעתי, מה שאת מעלה איננה "בעיה" מיוחדת לך אלא סוגיה אוביקטיבית שקשורה לחיים במונוגומיה שיש בה יתרונות וחסרונות. לא נראה שאת שונה מהרבה מאד אנשים שחיים כך. חלק מהם מוצאים פתרונות בסטוצים/רומנים בסתר, חלק אחר מתגרשים, חלק אחר פשוט לא שוכבים אחד עם השני. הליכה לפסיכולוג בבעיה שאת מעלה נראית לי כמו רצון למצוא תרופת פלא. אין תרופות פלא בסוגיה שאת מעלה והפסיכולוגים עצמם ברמה האישית מתמודדים עם אותם בעיות ודילמות בדיוק.

שלום, הנני כבת 38 רווקה ללא ילדים. במסגרת עבודתי יש לי קשרים עם ספקים שמספקים שרותים למשרדנו. באחת השיחות יצא לי להכיר גבר כבן 36 (לדבריו פרוד). השיחות בינינו נמשכו מעבר לשעות העבודה ובתדירות של מספר פעמים ביום. השיחות אפילו גלשו לתחום האישי יותר. לאחר כשבועיים ימים הבחור הודיע לי שהוא חזר לאישתו. השיחות בינינו נמשכו. (עלי לציין שלעולם לא נפגשנו בגלל המרחק הגיאוגרפי בינינו) הרגשתי שקשה לי לותר על השיחות איתו (יכול להיות שזה נובע מאיזו שהיא בדידות שאני מרגישה, עקב פרידה ממגבר שיצאתי איתו מספר שנים) שאלתי היא כזו: לדבריו אני מאוד מאוד מושכת אותו והוא מרגיש התרגשות כל פעם שהוא מדבר איתי ושהוא לא מוכן שננתק את הקשר כי אני מאוד חשובה לו. הוא הבטיח שברגע שהוא יהיה בקרבת מגורי הוא יבוא לפגוש אותי (אנחנו גרים במרחק של 3 שעות נסיעה) האם זה יכול להיות שאדם שלעולם לא פגש אותי ירגיש כך רק משיחות טלפון??? האמת היא שזה נראה לי קצת מוזר ולא מציאותי. האם אני טועה??????? אודה לך על חוות דעתך. פורים שמח מאיה

תרדי מזה חמודה.. הוא נשוי. אם הית נשואה, היית רוצה שמישהי תענה למשפטים האלו שבעלך אומר? היית חושבת עליו דברים לא טובים ויותר עליה.. זוכרת את הביטוי עם הראש בריא למיטה חולה - זה זה. יש עוד מליוני אחרים, ואת בטח רוצה משפחה וילדים- אל תסבכי את עצמך במשהו שאחר כך כאב ראש ולב לצאת ממנו. בהצלחה מותק..

מאיה שלום אם את מרגישה קשר רגשי אליו או רצון בקשר של ממש יש כאן פוטנציאל פגיעה שלא כדאי להתחיל אותו. אם העניין מרגש ומדליק ברמה המקומית ואינך חוששת מהפגיעה שעלולה להתלוות אליו תלכי עם זה עד להיכן שזה יתאים לך. הקשר במקום הנוכחי בו הוא נמצא מתודלק בעיקר מהריגוש של הבלתי מוכר ואיננו מבוסס על היכרות של ממש. לכן כדאי לקחת אותו בערבון מאוד מוגבל לטווח הארוך, במיוחד אם מדובר באדם שנמצא בקשר לא יציב בבית ואת צריכה לחשוב היטב האם את רוצה לקחת חלק בסיבוכים שכרוכים בסוג כזה של קשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

את לא ראית אותו והוא לא ראה אותך. במציאות המשיכה בין אנשים מבוססת יותר על מראה עיניים, תנועות גוף והרבה דברים שלא שומעים בשיחות טלפון. באופן הרגיל קודם רואים מישהי ואחר כך מרגישים כלפיה דברים ולא להפך. מצד שני לא מכיר הרבה גברים נשואים שייותרו על פוטנציאל לשכב עם מישהי כאשר הם במרחק של 3 שעות נסיעה מהבית. אז אם את בכל זאת הולכת על זה, לפחות תסתכלי על זה רק כהרפתקאה...

רציתי לשאול לגבי אחי , מעל גיל 40, רווק וגר עם הורי תמיד היה בעיתי , לא הסתדר עם אנשים ולא היו לו חברים , מילדות אני זוכרת שבכל תסכול היה מתפרץ , צועק ורב עם כולם, היות והוא האח הבכור תמיד יחסתי זאת לפינוק יתר שהורי פנקו אותו. לפני כשנה התפתר ביוזמתו מהעבודה , בגלל שלא הסתדר עם העובדים ומאז הוא מסוגר מצמצם את מעגל ההכרויות שלו, וכל הזמן יושב בבית , מתלונן,צועק , מקלל . מידי פעם מקבל מצב רוח טוב , רואה הכל ורוד, וזה הכי מפחיד אותנו כי אחרי זמן מה , יכול להיות מסתם שטות שאמרו לו , מתחיל להתפרץ. כל הזמן נוסע לטיולים לחול למקומות נידחים חוזר ומרגיש יום יומיים בעננים ואחר כך נכנס שוב למרה שחורה שלא יוצא ממנה הורי אנשים מבוגרים וכבר אינם יכולים יותר, אבל מאוד מרחמים עליו, גם אני מאוד מרחמת עליו, רוצה לעזור לו ולא מצליחה , הוא לא מודע לבעיות שלו, חושב שהוא בסדר גמור וכולם לא בסדר יש לצין שמדובר בגבר נאה מאוד חכם משכיל ומלומד שכלפי חוץ לא רואים ולא מרגישים כלום , כאשר מדברים איתו הוא עושה רושם מצוין . לגבי קשרים עם בחורות , היה לו קשר רציני אחד אבל כאשר הבחורה רצתה להנשא לו הוא נבהל המציא עליה כל מיני דברים ואמר שהיא אינה מתאימה לו. הקשר נמשך כשנה. בתור ילד לא הסתדר בבית הספר רוב תלונותיו כיום הם על בית הספר שלו ועל המורים כנראה משהוא נשאר תקוע שם. אין שום סיכוי שהוא ילך לטיפול פסיכולוגי , אני תוהה לפעמים אם מדובר במחלה או בפינוק , עקשנות ואופי גרוע שאלתי היא , האם אוכל לקבל כיוון קטן או קצה חוט שיעזור לי , האם אפשר לפנות לפסיכולוג שיתחזה לחבר או חברה ואז יוכל לטפל בו ? יש כזה דבר אודה לך מאוד אם תקדיש לי תשומת לב ותעזור לי כי המצב ממש קשה הורי קורסים אני נשואה ואם לילדים , כשאני מגיעה לבקר את הורי הוא מטיח בי האשמות , החיים הופכים למאוד מרים, לי נראה שזו בעיה קטנה מאוד שתפחה עם השנים כי בסך הכל למרות שהוא לא חושב כך אני חושבת שהיתה לו ילדות טובה בתודה וסליחה על המכתב הארוך רותי

רותי שלום טיפול פסיכולוגי יכול להיות יעיל רק מתוך מקום של מודעות לבעיה ומוטיבציה. ללא שיתוף פעולה מאחיך אין סיכוי להצלחה. סוג מניפולציה שאת מציעה יכול להיות יעיל רק לטווח הקצר, ברגע שהוא יגלה את התרמית (וזה רק עניין של זמן עד שהוא יגלה) חוסר האמון שלו יגבר ובאמת אין סיכוי שיגיע יותר לטיפול. אני גם לא מכיר אף איש מקצוע שיהיה מוכן לסוג כזה של טיפול עקיף. המצב אכן מצער אבל אני חושש שלא תוכלי לעשות דבר. אם אדם לא רוצה לעזור לעצמו אף אחד לא יכול לעשות זאת במקומו. מה שכן ניתן לעשות הוא לנסות ולשכנע אותו לפנות לעזרה באמצעות אנשים שהוא מכיר ומכבד את דעתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם, רציתי לדעת איך אני יכול להתגבר על אהבה נכזבת?? הבעיה היא, שהיא ואני לומדים יחד באותם קורסים ואין מצב שאפשר לתפוס מרחק על מנת להרגע. אני כל הזמן חושב עליה, אני מרגיש שהלב שלי מתרסק כל פעם מחדש כשאני רואה אותה. אני מרגיש עצבות מתמשכת ואני פוחד שאכנס בגלל זה לדכאון. המחשבות שלי אליה משבשות לי את שגרת החיים, פוגעות לי בלימודים ואין לי מושג איך להתגבר עליהם.... לא פעם, כמעט פרשתי מהלימודים בגלל זה. אם מישהו יכול לתת לי עצה, אשמח לכל עצה שלכם... אנא עזרו לי

יצחק שלום היה באמת עדיף שלא תיפגש עימה, אבל יש בחיים מצבים מורכבים בהם אין שליטה. תצטרך לקבל את העובדה שזה המצב וללמד את עצמך סוג של ניתוק רגשי בכל פעם שאתה מגיע לשיעורים. הפרישה מהלימודים עלולה בוודאי לפגוע במהלך חייך והיה כדאי למצוא דרך נפשית להתמודד עם המצב. אם אכן הדברים גורמים לכך שאתה חש דיכאון ומחשבות שאינך יכול להפסיק אולי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד בגישה קוגניטיבית או/ו באמצעות היפנוזה כדי להצליח לעבור את הזמן הקרוב בשלום. סביר להניח שהזמן יעשה את שלו לריפוי הפצעים מהאהבה הנכזבת, אך בינתיים תזדקק לקצת חיזוק כדי להתמודד. אגב, ברוב המוסדות יש אפשרות לקבל טיפול פסיכולוגי מסובסד, כדאי לברר אילו אפשרויות יש במקום בו אתה לומד. בברכה ד"ר אורן קפלן

בת שלנו התחילה ללכת בגיל 2 בדיוק כאשר באותו רגע החלה ללכת לדן ילדים ובדיוק באותו זמן הפסיקה ללכת לסיר שקודם עשתה. בתחילת יאונור נולד לה אח. ילדה מתנהגת בעצבנות, מקטיבה בלילה ולפעמים גם ביום אף על פי שכבר הולכת לסיר במשך היום. כמו כן סובלת מעצירויות ללא הסבר. היחלדה מתפרצת בכעס וקשה להשטלת עליה אז. למרות שאין לה בעיות מנטליות והיא קולטת טוב את החומר בגן -מה לעשות במקרה שלנו ואיך להתנהג איתה בתקופות הכעס שלה ועקשנות שברגע שהיא רוצה משהו היא מתחילה לבכות ונכנסת למצב של היסטריה.

מיכאל שלום עבר זמן לא רב מאז נולד האח הקטן. הדברים שקורים לבתך טבעיים וצריך לנהוג בסלחנות וסבלנות. חשוב לתת לה תשומת לב רבה, לקרב אותה לאח, לתת לה להחזיק אותו בהשגחתכם ולהרגיש שהיא קשורה אליו ושהיא האחות הגדולה. הגיל בו היא נמצאת מאופיין באופן טבעי ברצון לעצמאות ותגובות רגשיות חזקות, כך שהולדת האח בוודאי הגבירה משהו שהיה גם כך ברקע. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אז ככה,. יש לי ידידה טובה בת 23 שלא כך כך חיה את החיים שלה.. אלא את אלו של ההורים שלה.. היא לומדת נושא מסויים כי זה מה שההורים שלה רוצים ולא הסכימו לממן לה נושא אחר, וזאת דוגמא אחת מתוך כמה רבות שאני לא יכול לפרט כל כך .. אמרתי לה שתדבר איתם ותגיד להם מה היא רוצה ומה היא מרגישה אבל היא מפחדת לפגוע בהם והיא רואה את זה ככה שהיא צריכה לעשות הכל כדי לרצות אותם ושיהיה להם טוב כי אלה ההורים שלה והם עובדים קשה כדי שלה יהיה את הכסף ללימודים (לדוגמא).. היו כמה מקרים בעבר, כמו בתיכון שלדוגמא אמא שלה לחצה עליה לקחת מורה פרטי במקצוע מסויים והיא טענה שהיא לא צריכה ובסוף נכשלה במבחן - אז מקרים כאלה גרמו לה לחשוב שההורים שלה יודעים מה טוב לה ומה היא צריכה.. היא לא מוכנה לדבר איתם, ואם כן אז היא תמיד בסופו של דבר אומרת שהיא מצטערת שהיא עשתה רעש בנושא ושהם צודקים (ולפעמים יש את הרושם שהיא באמת מאמינה בזה) מה עוד אפשר לומר לה שתבין? ניסיתי הכל,.. ניסיתי להסביר לה שיהיה להורים שלה טוב כשהם יידעו שלבת שלהם טוב, וכשהם יבינו שהם יודעים באמת מה היא רוצה.. אבל זה לא עזר כל כך.. הצעות ?

שלום הקשר עם ההורים הוא בד"כ דבר מורכב וקשה להתערב בו מבחוץ, אולי גם לא כדאי. לפעמים לוקח שנים רבות, גם לאדם שמזמן בגר, עד שאפשר לצאת לדרך עצמאית. לעצמאות יש את המחיר שלה ויתכן שחברתך אינה מוכנה לשלם את המחיר הזה כעת. חשוב שהיא תהיה מודעת למה שקורה לך אך היא לא חייבת לנקוט בצעדים. תוכלי לדבר איתה על הדברים הללו, אך אל תנסי ללחוץ לשינוי שאולי אינה מוכנה לו עדיין. בברכה ד"ר אורן קפלן

התפתחתי בגיל צעיר בגיל 11 וחצי קיבלתי מחזור . מאוד התביישתי בזאת ובהתבגרות המינית שלי (שדיים וכאלה) לבשתי רק חולצות גדולות, לא הלכתי עם בגד ים ועוד... הבעיה היא שעד היום גיל 27 אני מרגישה לא נוח ללכת עם צמוד (אני הולכת אבל מרגישה חוסור נוחות )ולהראות את הנשיות שלי אני בחורה נאה אבל מרגישה שלא נמשכים אלי ולא מרגישה פידבק מגברים , (היו לי מעט קשרים עם גברים) השאלה שלי מה יכולה להיות הסיבה לכך שלא נוח לי והחנקתי כל השנים את המיניות שלי ( בהנחה שלא חוויתי טראומות ילדות..)

האם דיברו בבית על מיניות? על התפתחות מינית? האם היו שיחות חופשיות על כך? האם העירו לך בבית ?

בבית דיברו על מין למרות שאני זוכרת שאמא שלי הופתעה לגלות שקיבלתי מחזור בגיל מוקדם , סה"כ אני חייה בבית חופשי.

שירה שלום האירועים של גיל ההתבגרות בולטים יותר ולכן נדמה ששם צמחה הירידה בדימוי העצמי או בדימוי הגוף. אולם אלו דברים שמתחילים להתפתח בגילאים הרבה יותר מוקדמים ומקבלים את התאוצה בגיל ההתבגרות. דימוי הגוף שלך ואופי הקשרים הבין אישיים קשורים למרכיבים רבים בהסטוריה האישית שלך, המבנה הרגשי והאישיות ועוד. טראומת ילדות לא חייבת להיות אירוע דרמטי שקרה. לעיתים הקשיים נוצרים מסדרה של דברים קטנים מאוד, בוודאי בעיניים של אדם מבוגר. אני מעריך שטיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לך להתמודד עם השאלות שאת מעלה ועם פתרונם, את נמצאת בגיל מאוד מתאים לשינוי וטיפול בדברים הללו, כבר לא ילדה מצד אחד, מבינה יותר את החיים ומה את רוצה מהם, אך מצד שני עדיין לא מבוגרת ובשלה לגמרי, יש עדיין מספיק גמישות לשינויים משמעותיים, במיוחד בנושא הזה של מיניות, דימוי גוף וקשרים בין אישיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה הפתרונות לילדה שמציקים לה בכתה והיא שומרת הכל בבטן מרוב ביישנות איך מוציאים אותה מהביישנות הכרונית שלה.

שלום יש כמה אפשרויות, זה תלוי כמובן בילדה, בגיל שלה וברקע הכללי. חשוב לדבר עם הילדה, לתת לה תמיכה ולשמוע כיצד היא מבינה וקולטת את המצב. רצוי להיות בקשר עם המחנכת והיועצת של בית הספר כיוון שיש להם אחריות למצב ואפשרות לעזור. במידת הצורך אפשר גם לשוחח עם פסיכולוג בית הספר. אפשר לנסות לשלב את הילדה בחוגים במסגרת חברתית אחרת שישפרו את ביטחונה העצמי. אפשר למצוא חונכת שתגיע פעם או פעמיים בשבוע ותהיה איתה. ולבסוף, אפשר לפנות לטיפול אצל פסיכולוג ילדים כאשר במקביל למפגשים שלה רצוי גם לקבל הדרכת הורים על האופן בו רצוי לשוחח עם הילדה ולנהל את המשבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

איזה נושאים נילמדים בתרפיה באומנות? ישנה גם סוג של תרפיה במיים איך קוראים לזה? ואיפה ניתן ללמוד זזאת? חבל שאין מרכז שמשלב את כל הסוגים של תרפיה.

טום שלום עניתי לך למטה ואני מציע שתפנה את השאלות בנושא לפורום השכן של טלי פרידמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמא שלי לא מסכימה לדבר איתי על פסיכולוג יש לה ראש ישן אני בת 17 וחצי רק באוקטובר ב-2 04, יהיה לי 18 עגולי. אני רוצה ללכת לפסיכולוגית, וכל פעם שאני רוצה להגיד לאמא שלי היא אומרת לי: איזה שטויות הם רק מכינסים צרות לחיים, אבל כל יום ויום הצרות שלי ממשיכות וכל מיני אנשים שאני מתכבת איתם אומרים לי שאני חייבת ועם אמא שלי כל כך נגד ללכת גם מבלי להגיד לה. ואבא שלי לא ממש מענין אותו הוא עובד בח"ול ובה גם לארץ אבל כל מה שאמא חושבת גם הוא חושב. זה כבר ממש קשה לי באמת יש לי המון בעיות, אף על פי שגם חלתי פעם בהפרועת אכילה היום אני בריאה לגמרי, הנה עוד בעיה שיש לי: זאת הודעה שכתבתי בפורום של אנשים נחמדים שאני מתכתב איתם: אני דאי רועדת מפחד..... ואני חושבת שגם הבנתי למה אני הולכת הרבה למכון ותאימנו או לא זה לא רק בגלל הספורט, המכון כושר הזה הוא כמו המשפחה שלי, המקום שאני הכי נהנת להיות בו בחיים שלי זה שם, זה מקום ביתי ויש אנשים שסתם באים לשם מהמכון לפעמים גם לא להתמעל להיות עם כולם ולדבר פאילו חגגנו את חנוכה ביחד עשינו כולם הדקלת נרות ואנשים שלא התאמנו בואתור גע באו רק בשביל זה, שאניבאה למכן אני באה ששעה קודם כי אני יודעת שאני בטח ידבר הרבה עם המזכירה והמאמנים ומי שמתאמן שם וייקח לי יותר זמן אז אני מחשבת ככה וזה לא תסם לדבר ואי אפשר סתם להגיד לי עכשיו אז אל תדברי תגידי לעצמך תציבי מטרות זה לא ככה הם חברים ממש טובים שלי ואני נורא נורא נהנת שם, שאני פוחדת לא ללכת שפחות יואהבו אותי הנה אמא רוצה לנסוע רק אני והיא בפסח להולנד אבל אני דאי מפחדת שאני יהיה לא הרבה זמן במכון בגלל זה הריי זה בח"ול, ואני ייגגיע בחזרה ופחות שם התייחסו עליי...... אני ממש מרגישה שזה מה שייקרה אני המרכז שלהם שם כולם שם אנשים יותר מבוגרים ואני הקטנטונת שם ככה כולם קוראים לי, הם תמי דמבקשים ממני להוראת להם ריקודים שאני רוקדת ביקצור שם זה המקום היחיד שאני כל הזמן צוחקת וצוחקת ומחייכת עם של שניני זה בן דוד שלה, ושל שליל'ה זה לובה אז אצלי זה המכון, וברגע שאמא אמרה שרוצים לנסוע וכל מה שחשבתי לעצמי זה מה יהיה עם המכון הבנתי מה הבעיה שלי. , כמו שהבנת אני מכורה למכון כושר. וכל דבר שאני מתחיהל איתו כולל דיאטה פעם אני מגזימה, אני תייד מקנא באנשים האלו שיוכלים לעושת כל דבר בפרופרוציות ולי אין את זה! הקטע שאני יודעת שהפסיכולוגית תבקש ממני לצייר את זה ולצייר את זה ואני שונאת איחבונים כאלו אני רק רוצה פסיכולוגית כדי לדבר איתה שתייעץ לי עד כה בגלל ההורים שלי גם אני הייתי נגד עד שהיום אחרי כל המחשבה הזאתי ובקשר לטיול להונלד הבנתי שאני נמצאת פה בבעיה חמורה ואני רוצה לתקן אותה ולא מצליחה הבנתי כמה אני חייבת את זה, אני לא יודעת עם אני יכולה עכשיו ללת כלפסיכולוגית ואל תגיד לי דלבר איתה שוב כי אמא שלי פשוט לא מוכנה לשמוע את תחילת המילה ויהיתי במכון הלפרעות אכילה צרו להעביר אותי לפסיכולוגית ובגלל שרצו להעביר אותי לשם אז יצאתי מהמכון להפרעות אכילה כי היא לא רצתה שאני יהיה בפסיכולוגית אני גם כן קצת פחתד שזה יעשה לי בעיות אחנונ מפשחה חמה ואני לא רואה את עצמי הולכת לפסיכולוגית בלי שאמא תידע אבל פה אני רואה את עצמי במצב שאני חייבת, כבר אני יודעת שאני יהיה בת 18 יההי לי יותר קל ללכת בלי שאמ שלי דתע כי זהו אני בת 18 מי שואל? אבל, למה לא להתחיל עם זה עכשיו עם כל כך נורא לי? אני עד כדי כך מוכרה למכון שפחדתי שעם יהיה לי פסיכולוגית לא יהיה לי זמן ללכת עליה בגלל שאני יהיה במכון. ובכלל לכל דבר אני מתמכרת נורא מהר אני חושבת יותר מידי כל יום עד לכאבי ראש. כל מיני דברים כאלו אצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

נגה שלום את מתארת מצב די בלתי אפשרי. אמך לא מוכנה שתלכי לפסיכולוגית, את רוצה אבל חוששת. אני לא בטוח עד כמה את פתוחה לקבל הצעות, למיטב זכרוני לא התלהבת במיוחד מההתכתבות הקודמת שלנו. במצב הנוכחי יתכן שמבחינת הטיפול הפסיכולוגי תצרכי להמתין עוד זמן מה עד שתעברי את גיל 18 ותוכלי להחליט עבור עצמך. הספורט יכול להיות דרך לפרוק לחצים ולשמור על מצב רוח תקין במיוחד שבמכון יש לך גם חברים. ההתלבטויות והבעיות איתן את מתמודדת הן סיפור ארוך שנים וכדי להתמודד באמת עם התמונה המלאה ולהביא לשיפור משמעותי בדימוי העצמי שלך ובאיכות חייך נדרש טיפול ממושך ורציני. בסך הכל נשמע שכיום אין משבר חריף ואת צריכה להשקיע בשימור המצב ומניעת נסיגה. כאשר תרגישי מוכנה והמצב גם יאפשר זאת פני להמשך הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבל החלטתי שאני כן רוצה פיוסלכו גוכן אפשר ללכת לבד בגיל 18 אז מה עם יש לי עו דחצי שנה מה עם הרופא יפנה אותי לתור אצל פסיכלוגית לא איתנו לי בתילי תור עם ההורים? אופ

היי את יכולה לגשת ללשכ. רווחה במקום מגורייך ולשבת שיחות עם עובדת סוציאלית. מגיעה לך 3 שיחות ייעוץ ללא ידיעת ההורים ואולי ניתן יהיה לשכנע את ההורים להסכים...אם לא, תמתיני עד גיל 18 אחרי הפגישות הללו. הזמן טס...:)

יש לי בעיה שמאד מציקה לי ולאחרונה אני מאד במתח בגללה. יש לי בעיה ביצירת קשרים עם אנשים. כשאני מכירה אנשים חדשים אני מרגישה חוסר בטחון ואז אני שותקת, מרוכזת מאד בכל מילה שאני אומרת וכד'. הבעיה היא גם שאני מרגישה מאד נוח לדבר על עצמי אבל מרגישה לא נוח לשאול אחרים שאלות על החיים שלהם. אני מרגישה שאני נכנסת לפרטיות של אנשים ומפחדת לקבל תגובה שלילית ואז נוצר מצב שבו אנשים חושבים שאני מרוחקת או אפילו אגואיסטית משום שאני מדברת על עצמי ולא מתעניינת בהם. אני מודעת לזה בשנה האחרונה לאחר שניסיתי לחשוב למה אין לי היום חברות (היו לי שתיים והיתה לי איתן מריבה ענקית לפני שנתיים ומאז אין ביננו קשר וגם הן כעסו עליי על אותם דברים) וגם מפידבקים שקיבלתי מאנשים אחרים (למשל: בעבודה). המודעות לבעיה אולי תעזור לי לפתור אותה אבל בשלב זה היא מאד מאיימת עליי משום שאני במתח ומרגישה ש"משהו דפוק אצלי". אני לא יודעת איך לשנות את הדברים.

פרח שלום הבעיה היא לכאורה בקשרים הבין אישיים אבל כפי שאת כנראה מרגישה העניין מתחיל מבפנים, משהו שקשור כנראה לדימוי ולביטחון העצמי שלך שגם מוקרן החוצה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, זו המסגרת שתאפשר לך לבדוק את הדברים הן בהיבט הממוקד כלפי פנים והן כלפי הקשרים הבין אישיים שלך. אני מצרף שני קישורים למאמרים רלוונטיים לטיפול. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני עושה עבודת חקר על השפעת יחסי הורים ומתבגרים על חרדות של המתבגר ואיני מוצאת חומר על כך אשמח אם תוכל לעזור לי ולשלוח לי אתרים בנושא תודה

אני ממליצה לך לחפש חומר בנושא דינמיקה משפחתית. תנסי אולי בבי"הס להעבודה סוציאלית, בספרייה שלהם.

חלי שלום אני לא מכיר אתרים בתחום. הצעתה של הלוחמת נראית לי נכונה, היכנסי לכל ספריה אוניברסיטאית במדעי החברה או בחינוך וחפשי ספר על גיל ההתבגרות, סביר להניח שתמצאי את מה שאת מחפשת. הנחת היסוד של העבודה היא שהיחסים גורמים לחרדה אצל המתבגר. אני מתאר לעצמי שהעניין יותר עמוק מכך אבל צריך להגדיר יותר טוב את הקשר הזה כיוון שהוא לא ברור מאליו. למשל אחת האפשרויות היא שההתבגרות של הילד גורמת חרדה דווקא להורים שמרגישים שהילד מתחיל לגדול ולהתרחק ושסערת גיל ההתבגרות היא בין היתר תוצר של הלחץ של ההורים ולא רק של המתבגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר. אני בת 32 אם חד הורית לשני ילדים. יש לי חבר מזה 5 שנים , מבוגר ממני בכ-16 שנים . בתחילת היחסים - במהלך כשנה לערך ,הוא היה האדם הכי מקסים בעולם ,התאהבתי בו בכל רמ"ח איברי .. יש לציין שהוא היה נשוי כשהכרנו ,ועזב ביית עקב הכרותנו. לפני כחודשיים לערך ,הוא קיבל את הגט. עליי לציין שמערכת היחסים שלנו מאופינת בהמון מריבות לצד עלייות ,איננו גרים ביחד ולאחר השנה הראשונה ,אין ספק שחלה התקררות מצדו - הוא מאוד התרחק ממני, משפיל אותי ,מתכנס בעצמו ,הרבה פעמים הוא טוען שהוא לא רוצה להפגש בכל מיני תרוצים , ורק כשאני לוחצת הוא מגיע. אני כל הזמן מוצאת את עצמי רודפת אחרי האהבה שלו - הוא טוען שהוא אוהב אבל ממש לא מראה לי זאת ,לא קונה כלום בחגים ,בימי הולדת ,בקושי מתקשר אליי(רק כשהוא צריך משהו,,) כשהוא עוזב אותי ,אני פשוט נגמרת - מתחילה להיות נודניקית ,להתקשר כל דקה ,להשאיר הודעות,בוכה ,לא מתקפדת ,,, לפני כמה חודשים הוא היכה אותי -עם מקל (כן כן ,,,),לחצו עלי להגיש תלונה במשטרה , והוא כתמורה הגיש תלונה על הטרדה- (קיבלתי על תנאי,,)המשפט שלו עדיין מתנהל אולם סלחתי לו וביקשתי מהשופט הקלה בעונשו .. אין לי ספק שאני רואה נכון את התמונה ,אני מספיק מפוכחת כדי להבין מה אני עוברת. כשניסיתי לצאת עם אחרים הוא פתאום נבהל והתקרב חזרה -מרעיף עליי מילים ,מתקשר מתעניין ,אולם מהר מאוד הדבר חוזר לקדמותו.,, ברור לי שמדובר בסינדרום האשה המוכה - בעיקר מוכה רגשית ,מאחר ואת המכות הדחקתי איכשהוא ברבדים הכי עמוקים של המוח. בעייתי היא שאני יודעת שזה לא טוב לי ,יודעת שעליי לבנות את חיי מחדש ,יודעת שלא איתו למרות אהבתי אליו,ומה שיותר מטריד אותי הוא שעזבתי אדם זהב ,אבא נפלא איש משפחה למופת שכרגע גר עם חברתו לחיים ,ואני מאוד מתוסכלת -איך נתתי לו ללכת,,, היה לי כל טוב ,הייתי מלכה בעיניו ,אם כי לא הגעתי איתו לעוצמות של אהבה שאליהן אני מגיעה עם הנוכחי . ניסיתי טיפול פסיכולוגי - ללא הועיל - אני תקועה איתו עמוק בנשמה ולא מסוגלת להתנתק. ובעיקר אני שואלת - איך לגרום לו לעריך אותי כמו בהתחלה ? הרי קודם כל אני צריכה להעריך את עצמי הרבה יותר גבוה ומכאן הכל מתחיל ,,,, נורא מבולבלת,,,, סליחה על האריכות ,אשמח לקבל את התיחסותך . יפית

יפית שלום לא צריך להכיר אותך לעומק כדי להבין שהקשר האחרון שהיה לך, ושאת עדיין חושבת עליו, היה ועדיין הרסני ביותר וככל שתתרחקי ממנו כך יהיה טוב יותר. מעגלים מסוימים בחיים שלך הסתיימו והשאלה אילו מעגלים חדשים תפגשי בהמשך. זה תלוי לא מעט בך ובנכונותך להשקיע בעצמך ובשינוי. יתכן שטיפול פסיכולוגי אינו יעיל כעת, אבל לא הייתי מתייאש. מדובר בתהליכים שאורכים זמן רב שכן חלק מהדברים כבר חקוקים באישיותך ולכן די מסובך לשנות אותם. עם זאת זה אפשרי. יתכן שכדאי לפנות גם לנעמ"ת לאחד מהמקומות בהם מטפלים בנשים מוכות כיוון שהעובדה שנדחקת לפינה הזו מחייבת התייחסות ובנעמ"ת יש הרבה נסיון עם סוג כזה של התמודדויות. לפי מה שאת מתארת הסיכוי לחזור למה שהיה בתחילת הקשר נמוך ביותר. זרמו בנהר שלכם כמה טיפות מים ואת מה שקרה אי אפשר למחוק. אני בספק אם זה גם מה שהיית רוצה לך ולילדיך לטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, למה אתה עונה בפורום-למה אתה נהנה מכך? מותר לשאןל נכון? תודה

כל הכבוד למר אורן קפלן שעונה לנו

אני איתך. לא התכוונתי לכלום רע. הסקרנות שלחה אותי לשאול.

שלום אין לי תשובה חד משמעית לשאלה הזו. מזה שנים רבות אני מקפיד לשמור זמן מסויים לפעילות התנדבותית, בד"כ במסגרת פסיכולוגית כזו או אחרת. בשנים האחרונות המסגרת של הפורום תפסה אותי. אני מתאר לעצמי שהמפגש הייחודי והאנונימי במסגרת האינטרנט מעניין אותי וגורם לי להישאר תקופה כל כך ארוכה פה. כל טוב ד"ר אורן קפלן

אני יכולה רק לציין שטוב שבחרת בדרך זו, כיוון שנעים לי מאד לגלוש פה ומעבר להערות שלי עצמי ולשאלות שלי עצמי , אני נהנית לקרוא את תגובותיך לאחרים. תמשיך כך...:)

בני בן 4.8 ילד מאוד חמוד, ילד נבון, אבל יש לו בעיות תקשורת.( על גבול ה-PDD ) מטופל ומתקדם נפלא,. לאחרונה כמעט כל דבר שמבקשים או אומרים לו הוא קודם כל אומר לא גם אם אחר כך מתרצה ועושה מה שצריך. לא רוצה לקום, לא רוצה להתלבש, לא רוצה ללכת לגן, עכשיולא בוקר עכשיו ערב , ובקיצור "דובי לא לא". נאמר לנו שזה למעשה שלב בהתפתחותו של ילד, אך אצלו בגין התפתחותו המאוחרת גם זה בא באיחור. האם אכן נכון לחשוב כך? איך צריך לנהוג במקרה זה? איך להגיב לכל הלא לא שלו? תודה על תשובתך יעל

שלום, לדעתי, כן! אתם צריכים להחליט איפה אתם מעמידים את הגבולות ואיפה אתם יכולים להתגמש איתם. עדי

יעל שלום מאחר והילד נמצא בטיפול חשוב מאוד שגם אתם ההורים תקבלו הדרכה מסודרת וקבועה. עקרונית תופעת ה"לא" היא אופיינית לילדים רבים, אבל דווקא בגלל הבעיות איתן אתם מתמודדים חשוב לשים לב לתהליך שקורה, לעוצמה של ה"לא", למקומות בהם אתם מציבים גבולות ללא פשרה ולמקומות בהם מתגמשים וכו'. הדבר צריך להיות מותאם למצבו של הילד ולעקרונות החינוכים שלכם ולכן, כאמור, אני מציע להתייעץ עם הפסיכולוג המטפל ולקבוע מסגרת זמן קבועה להדרכת הורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי רוצה לדעת היכן ניתן ללמוד לתואר שני בנושא של תרפיה באומנות ? האם אפשר לגשת לזה דרך תואר כללי של תקשורת חזותית ומה הרף הנידרש?

לפי הידוע לי, כיום רק בלזלי קולג' ניתן לקבל תואר שני (של אונ' לזלי ארה"ב ומאושרת בארץ) ואולי ישנו מסלול גם באונ' חיפה. ןלשאר המוסדות כמו סמינר הקיבוצים, ודוד ילין בירושלים עדיין אין עדיין את האישור הנדרש.

טום שלום אני לא מספיק מתמצא בנושא, אולי כדאי שתתייעץ עם טלי בפורום המקביל כי זו התמחותה http://www.doctors.co.il/forums/list.php?f=419 בברכה ד"ר אורן קפלן

כל הכבוד לך על התשובות המעניינות והמרתקות שאתה נותן. פורים שמח. אני מאחלת לך ולכולם אושר ועושר יציאה מהאוברדראפט. יציאה מכל בעיות החיים. יום טוב יום נעים והכי חשוב הרבה בריאות

תודה וחג שמחה לך ולכולם

שלום רב רציתי את עצתך, אני אדם מאוד שקט ושלו ששום דבר כמעט לא יכול "להוציא אותי מדעתי" לאחרונה עברתי ארוע קשה ומאז הפכתי להיות בלתי נסבלת, פתאום כל דבר הכי קטן וחסר משמעות ממש מכעיס אותי. אנא ייעץ לי מה עליי לעשות. אני לא רגילה לראות את עצמי במצב זה וזה ממש מבהיל אותי ובודאי שאת הסובבים אותי? הכיצד אוכל להשיב לעצמי את השלווה שכ"כ אפיינה אותי? תודה

שיחות אצל איש מקצוע יכולים לעזור לך מאד. כמו גם המחשבה וההבנה מה מציק לך כרגע ואיך ניתן להרגיע את זה. תמיכה וכו'.

שלום תלוי מהו האירוע שעבר עליך. יתכן שמה שקורה לך כיום הוא סוג של תגובה פוסט טראומתית ואפשר לטפל בעניין בכלים פסיכולוגיים, למשל בשיטת EMDR, ראי קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 31 אם לשני ילדים. בני הבכור בן 8 ויש לי אליו מן רגישות מסויית שקשה לי להסבירה. בי ילד בריא , מוקף חברים גם בכיתה וגם בשעות אחה"צ, תלמיד מצויין אך יש לי בעייה שמדי זמן מסויים אני נכנסת לחרדה ומפחדת שיישאר ללא חברים. אם חבר טוב עומד לעבור דירה זה מלחיץ אותי, אם אדע שחבריו משחקים בחוץ והוא בבית זה יכניס אותי לדכדוך עמוק , הבעייה מתגברת בעיקר באביב ובקיץ . ברצוני לציין שהילד מאושר ושמח הוא גיבש לעצמו כ-4 חברים שקרובים אליו במיוחד שאיתם הוא מתקשר הכי טוב, הוא בוחר את חבריו ולכן אני תמיד בלחץ שאם חבר אחד או שניים יעברו דירה יהיה לן קשה למצוא חברים חדשים שיתאימו לו. ברצוני גם לציין שעד היום לא קרה מקרה שממנו אני כל כך חוששת , ביתי הוא מרכז מפגש לכל החברים אני חושבת שביחס לילדים אחרים יש לו חיי חברה מאוד מגוונים ובכל זאת רע לי מאוד. האם זוהי תופעה מוכרת? האם חששותי טבעיים ונורמליים? כיצד אלמד לקחת דברים יותר בקלות. בברכה, אם מתוסכלת

איריס שלום מאחר ואת מתארת שמצבו החברתי של הילד תקין יש שני כיוונים אפשריים לבדיקה. האחד, האם היתה בעיה אחרת שקשורה לילד בעבר שעשויה היתה לעורר חרדה כלפי באיזה שהוא הקשר? במידה וכן יתכן שזה עבר הסבה לנושא החברתי. הכיוון השני הוא החששות שלך מדחיה חברתית שלך או מחרדות פרידה בעבר או בהווה. מתוך דאגתך לילד שאולי במשהו מזכיר לך את מצבך בעבר את חוששת למרות ששוב, מבחינה אוביקטיבית אין מקום לדאגה. העניין הוא באמת להרגיע את החששות ולמנוע הקרנתן לילד. במידה הצורך פני לפסיכולוג ילדים כדי לקבל הדרכה מתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי ילד בן 6וחצי שאובחן בגיל 5 כילד היפראקטיבי והומלץ לו ריטלין, אני החלטתי לטפל בו בדרכים אלטרנטיביות וגם ע"י התנהגות מתאימה, היום הוא יותר רגוע ומרוכז אבל הבעיה היא שהוא בעל ביטחון עצמי גבוה מאוד יותר מהרגיל ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה כמו כן הוא עצבני מאוד וכל דבר שמרגיז אותו הוא צועק נורא ומתפרע אני לא מעונינת לתת ריטלין, האם יש טעם לפנות לפסיכולוג ילדים?

לי שלום יש בהחלט טעם לפנות לפסיכולוג ילדים במיוחד מאחר והחלטת להמנע מהטיפול התרופתי. ילדים רבים שאובחנו כהיפר אקטיביים מפתחים תגובות פסיכולוגיות שונות למצב ומה שאת מתארת תואם את התמונה המוכרת. אני בספק אם מדובר באמת בביטחון עצמי מופרז, יתכן שזה כיסוי לחוסר ביטחון עצמי שלעיתים קרובות נוצר כתוצאה מהבעיה. עצבנות, צעקות והתפרעות אינם ביטוי לבטחון עצמי אלא לקונפליקט פנימי. אל תטעי מהצורה החזקה בה הדברים יוצאים החוצה, זה יושב בד"כ על תשתית מאוד שבירה וכואבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה זה פסיכוזה אפקטיבית? והאם זה שונה ממאניה דיפרסיה? אם כן אז איך? האם אבחון במאניה דפרסיה יכול לאחר שנים רבות להשתנות לאבחון כפסיכוזה אפקטיבית?

it was called once schyzo effective disorder whuch means somthing like "mixture" between schizofrenia and mania depression.

לצערי המחשב לא היה תקין קודם ולכן כתבתי באנגלית ויצא משובש. מחלה סכיזואפקטיבית היא מין שילוב שיש בו מאפיינים של סכיזופרניה יחד עם מאניה דפרסיה.

מיה שלום פסיכוזה היא מצב של אובדן בוחן המציאות ומחלה אפקטיבית מתייחסת בד"כ למניה דפרסיה. כאשר השניים משתלבים יחדיו זה מכונה פסיכוזה אפקטיבית וכמו ששון כותב הדבר משויך בד"כ לסוג של סכיזופרניה. אני חושב שבמצבים בו מקבלים אבחנה חשוב לדבר עליה עם המאבחן ולבקש הסברים. האבחנה היא פעמים רבות כללית מדי והמאבחן יכול לתת ערך מוסף בהסבריו ובדרך הטיפול המתאימה. שינויים יכולים לקרות גם אחרי שנים הן בשל קושי באבחון קודם לכן או עקב שינוי במצב. כאמור, אלו דברים שצריכים לקבל תשובות מדוייקות מאיש המקצוע שמכיר את המטופל על פני זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך מזהים עם ילד או ילדה הם בעלי ליקויי למידה והתנהגות. מה התופעות לכך. חג פורים שמח

ע שלום בד"כ יש דיווח מבית הספר או תלונות של הילד על קשיים בלימודים. הדרך הטובה ביותר לבדוק זאת היא ע"י אבחון, למשל בארגון ניצ"ן. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, אני בת 32 לפני טיפול ראשון בהפרייה חוץ-גופית. קודם לכך עבדתי כמזכירה ומאוד שנאתי את מקום עבודתי. הייתה לי הזדמנות לטוס לניו-זילנד לתקופה ארוכה ומאחר וידעתי שאני אמורה לעבור תקופה קשה (כי כך אמרו לי שבטיפולי פוריות מאוד סובלים אבל דווקא מבחינתי לא נורא בנתיים)... אז הרשתי לעצמי כאילו לנוח לפני התקופה הקשה הצפוייה לי. אבל מאז אני מסתבכת עם מחשבותיי כלומר: קודם שלא הכרתי את הטיפול נורא פחדתי מאיך ארגיש לאחר מכן ואיך אוכל לתפקד בעבודה? אחר כך חושבת מה צריכים המעסיקים להתעסק איתי אם אני בקרוב אהפוך להיות אמא ... אחר כך חושבת שאולי דווקא כן עבודה כמזכירה תהיה טובה לי כי היא נעשית בישיבה אבל אז אני יודעת מראש שאני אצטרך להעדר לפחות פעם בחודש ומידי פעם לאחר עקב בדיקות החלות בבוקר וזה יקרה כמובן באופן קבוע בכל חודש. ועכשיו אני לפני IVF מה שנראה לי כן כואב ומפחדת לשלב עבודה וטיפולים כאלו. גם על חצי משרה ומשמרות חשבתי .... אין לי בעייה להגיד בראיון עבודה שאני בטיפולים. אבל זה לא אותו דבר כאשר אתה ותיק בעבודה ומכירים אותך אישית ואז אתה נעדר לבין היותך "חדש" ואתה מתחיל עם הסיפורים של העדרויות או יציאות. אני משתגעת עם עצמי. אז אני אומרת לעצמי:" "יאללה תזרמי תתקבלי לעבודה אל תגידי כלום ומקסימום יפטרו אותך" ..... ואני לא מסוווגללללת!!! מה יהיה ? הטיפולים עולים כסף רב אני נעזרת בחסכונות שלי אבל זו לא שיטה הרי הם יכולים לקחת שנים! חשבתי לעזוב הכל למצוא עבודה ורק אחרי חצי שנה שכבר יכירו אותי להמשיך עם הכל. אבל אז אני אומרת: "מה לא חבל על הזמן הזה"? הכל נהדר במחשבות אצלי אבל במציאות אני עדיין תקועה במקום ומובטלת!!! הבעייה שלי שקשה לי להסתיר עובדת היותי בטיפולים. גם לא נעים לי להודיע שאני קצת מאחרת לדבר על זה (זה יכול להיות איחור של חצי שעה בלבד באמת לא נורא לפי דעתי). לחילופין בגלל סוג טיפול שונה ייתכן שעכשיו אאלץ להיעדר יום עבודה אבל גם בזה אני לא בטוחה כי טרם עברתי זאת. הייתי רוצה מעסיק שידע את מה שאני עוברת ושאוכל לצאת בלי הסברים כל פעם. תודה על העזרה

יסמין שלום ההתלבטות שלך טבעית ולפי מה שאת כותבת עיקר ההתלבטות היא לגבי מקום העבודה. ברור שזה לא נוח לצאת הרבה ובמיוחד במקום עבודה חדש. מצד שני, אולי כדאי למצוא מקום שאיננו בהכרח השיא של חייך כך שגם אם תרצי לעזוב או אפילו אם ירטנו על כך שאת יוצאת הרבה זה לא כל כך יפריע לך. נראה לי שעיקר ההתלבטות וההשקעה הנפשית צריך להיות עכשיו בהרגעה עצמית, במציאת המצב הנוח ביותר עבורך לכניסה להריון וככל שתהיי רגועה יותר ושלימה עם עצמך כך יהיה לך קל יותר להיכנס להריון. העבודה צריכה להיות תופעה לוואי משנית במקרה הנוכחי. אם תמצאי משהו מתאים, מצויין, ואם לא, אל תקחי את העניין יותר מידי ברצינות ותשקיעי בעצמך ובמה שבאמת חשוב כעת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

נכדי שבקרוב יהיה בן 4 , פעיל מאד בגן, ילד מחונן , אוהב ומבצע בעצמו הצגות אך מפחד להכנס להצגות פומביות שבהן יש אפלוליות או חשכה (זו טענתו שזה "לא נעים לו"). כנ"ל לגבי ימי הולדת במקומות סגורים או בהופעת ליצנים? אין לו בעיה עם חושך בשינה או בחדרו טרם השינה? לפני כשנתיים נולד לו אח שהוא מאד אוהב אבל גם רב איתו. איך מתגברים על הבעיה של הצגות וימי ההולדת.?

סבא שלום לבני היתה בעיה דומה ובגיל 6 זה עבר היום הוא ילד רגיל לכל דבר, כילד קטן אפילו הבובה בחלון ראוה הרתיעה אותו לדעתי אל דאגה בי

לסבא שלום הגישה ההתנהגותית עשויה להיות הכי פרקטית במקרה כזה. צריך לתכנן מצב בו הילד יהיה מוכן לעבור חוויה במקום שבד"כ הוא מסרב. העניין צריך להיות מתוכנן בקפידה עם הילד עצמו, כמו סוג של משחק ואתגר. צריך לדבר על זה מראש, לצייר את זה מראש, לתכנן מה ילבש ומה יעשה, ולבסוף בצעדים קטנים להוביל אותו למצב מעורר החרדה. מה שאתה מתאר הוא סוג של פוביה, יתכן שמדובר בעוצמה חלשה, וההתגברות היא בד"כ ע"י התמודדות עם החוויה מעוררת החרדה, לראות שכלום לא קורה, ואז מגיעה רגיעה. חשש מחושך וליצנים אופייני למדי בגילאים הללו. אם זה לא פוגע באיכות החיים לא חייבים להילחם בזה ואפשר לתת לזמן לעשות את שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך מגבירים את המצפון כלפי אמא שאוהבים ונותנים בה כמובן אמון והכל אבל המצפון שלי לדאוג לה נשחק ואני מוצאת את עצמי פוגעת בה ולא חושבת אחר כך על הבכי שלה שהיא מסתירה ורגילה להסתיר . איך אני יכולה להגביר לעצמי את המצפון שלי לדאוג לה ולפעול למענה לעזור לה ולהיות חשובה לי ? האם יש תרגילים שאפשר לעשות . הייתי גם מעוניינת בשיטה שמאמנת אותי לבכות ברחמים עליה עם קבלת החלטות ורוח עשייה לעזור לה ולהיכנס לרגשותיה שכרגע אני ממש רחוקה ובלי כוונה מתעלמת מהם .

מעיין שלום אני חושב שהכתיבה שלך כאן בפורום על הנושא הוא אחד התרגולים שאת עושה. אין כאן פטנטים אלא צריך להבין יותר לעומק באילו מצבים את פוגעת באימך, ומה ההסטוריה שלכן שגורמת לך להגיב בצורה כזו פוגעת. היה טוב אם הייתן יכולות שתיכן לפנות יחדיו לפסיכולוג שמתמחה בטיפול משפחתי ולפתור את העניין ביחד. אולי המפתח זו שיחה כינה וישירה עם אמא על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מקווה שאני פונה לכתובת הנכונה אודה לך באם תוכל לכוון אותי. בני בן שלוש וחצי נימצא בגן טרום טרום חובה.הגננת פנתה אלינו בטענה כי היא שמה לב כי הילד "מאבד כיוון" במהלך היום. כלומר: סדר היום שלהם הוא קבוע בדר"כ ולמרות זאת היא טוענת כי לעיתים הוא שואל אותה מה עושים עכשיו? שילדים אחרים יודעים לדוגמא. באותו ענין היא נתנה לי דוגמא שתמיד אחרי ארוחת הצהרים הם שותפים ידים והולכים לישון כאשר כל ילד הולך לשכב על המזרן שלו . בני לא מבצע את הפעולה עד שהוא לא מתבקש לעשות זאת ולעתים אף שואל איפה הוא צריך לשכב למרות שהמקומות קבועים. דברים נוספים שהם אמרו זה שבשעת ריכוז הם שמו לב כי הוא לא מתענין במיוחד ולא מרוכז חשוב להדגיש כי הוא לא מפריע להם כלל וכי הוא ילד מאוד ממושמע. דבר נוסף בשעת פעילות בשולחנות עבודה הגננת טוענת כי אם היא לא קוראת לו לבוא ולעשות הוא לא ניגש ולעיתים אף אומר כי לא בא לו. הם גם אמרו כי ניראה שהוא חסר ביטחון עצמי ונגרר אחרי אחרים והמליצו לבצע אבחון. אם אני אנסה לתת בקצרה רקע על הילד אז אני אגיד כי לדעתי הוא אכן חסר ביטחון עצמי בחברה. לגבי הנושא של הריכוז זה די מוזר לי כי הילד מאוד מאוד אוהב לעשות פאזלים ברמה כזאת שאם לא עושים יום אחד אז הוא בוכה. אין יום שעובר מבלי לעשות שתיים לפחות ולמיטב ידיעתי צריך ריכוז בביצוע פאזל. כמו כן הילד מראה נכונות גבוהה במיוחד לבצע עבודות בחוברות חשיבה ואף דורש זאת. הוא צופה בקלטות ויודע להעסיק את עצמו. בזמן האחרון טען כי הוא איננו מעוניין לישון בגן כי מפריעים לו מישהוא מפחיד אותו ועל כן ביקשתי שיעבירו אותו מקום לעת עתה המצב נירגע קצת כי הילד היה ממש בוכה שהוא לא רוצה לישון בגן. מדובר בגן פרטי ובו 20ילידם בכיתה אני רוצה לציין בין היתר שכיתת הגן שיכת למעון בו הוא שוהה כבר שלוש שנים. זהו בכל אופן ניגשתי לרופא משפחה שבמקרה עובד גם במחלקה להתפתחות הילד בשניידר הוא קרא את מה שרשמו עליו במעון ואף עשה לו אבחון קצר וטענתו היתה כי מכל מה שהוא מתרשם אין לילד אף בעיה התפתחותית וכי הא מפותח מעל לגילו הדבר היחידי שהוא יכול להצביע עליו זה אולי בעיה בחלק הרגשי והוא ממליץ ללכת לאיבחון פסיכולוגי ולא לאיבחון במכון להתפתחות הילד כפי שהמליצו בגן. הייתי רוצה לבצע איבחון באופן פרטי אך אני לא יודעת האם לגשת לאיבחון פסיכולוגי או איבחון כללי ואני לא רוצה סתם להתברבר אז אשמח לקבל חוות דעת נוספת תודה מראש

שני שלום לפי מה שאת מתארת האבחון הוא אכן פסיכולוגי עם דגש על היבטים רגשיים וקוגניטיביים. אבחון כזה צריך להיעשות ע"י אדם שזו מומחיותו העיקרית. יש אפשרות להתייעץ עם השירות הפסיכולוגי של העיריה, אולי הם יוכלו לעשות את האבחון, וכמובן שיש גורמים רבים בשוק הפרטי שמתאימים. עם זאת, אני לא ממליץ בד"כ לרוץ כל כך מהר לאבחון, אלא אם יש חשש לבעיה של קשב או לקויות למידה אותן צריך לאבחן. לפי מה שאת מתארת הייתי ממליץ לך לפנות לפסיכולוג ילדים בשלב ראשון כדי לקבל הדרכת הורים ואחרי מספר שעות ייעוץ בהן אולי גם יפגש עם הילד אפשר יהיה לקבל החלטה שבאמת מתאימה למצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום :-) אני לומדת בכיתה ט', ובמסגרת למידת המחזה של לאה גולדברג "בעלת הארמון", ניתנה לי מטלה לכתוב נגד הדמות הראשית (מר זאברודסקי) כתב תביעה וכתב הגנה (לא שמישהו אמור להבין מזה משהו, אני רק נותנת רקע כללי על מנת שתבינו את הבקשה שלי :-) ) למי שלא מכיר את המחזה, אני רק אכתוב מאוד בכלליות: לנה היא נערה בת 19 בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, בזמן מלחמת העולם השנייה מר זאברודסקי נתן לה ללון בחדר פנוי בארמונו, וכך היה בזמן המלחמה, בינתיים התפתח ביניהם סיפור אהבה, והם קיימו יחסי מין (הוא נוצרי והיא יהודיה), והוא לא רצה לגלות לה שנגמרה המלחמה, מה שגרם לכך שהיא נשארה בחדר אטום וחשוך ללא חלונות, וללא קשר עם העולם החיצוני במשך עוד שנתיים לאחר תום המלחמה ללא ידיעה שהיא נגמרה. בעבודתי עליי להתייחס לפגיעות שלו בה, אז רציתי לשאול אילו בעיות נפשיות/פיזיות יכולות להתעורר משהייה ממושכת (של כמה שנים) בחדר חשוך ואטום ללא חלונות, כאשר הבנאדם היחיד שהיא הייתה איתו בקשר הוא בעצם מר זאברודסקי. ובנוסף לבעיות העלולות להתעורר מהשהייה עצמה, אילו בעיות יכולות להיגרם כתוצאה מהחשיפה הפתאומית שלה לאנשים זרים לה, והגילוי הפתאומי שנגמרה המלחמה. תודה רבה מראש :-)

מיכל שלום מצב של שהייה שנתיים בחדר אטום במצב בו כל החיים סובבים מול אדם אחד שמנצל את המצב לטובתו יכול ליצור תופעות רבות כגון דיכאון וחרדה בשלב ראשון ולאחר מכן תופעות פוסט טראומתיות ופגיעה באמון הבין אישי, בבטחון העצמי ועוד. תוכלי לקרוא על דיכאון וחרדה בקישורים שלהלן, ואולי משהו מהם יוכל לעזור לך: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום לפני שאני אציג את בעיתי אספר מקרה קצר שיסביר את הרעיון יום אחד אח שלי בא אלי ואמר לי "אל תחשבי על תרנגולת אדומת כרבולת" כמובן שבאותו רגע הדבר הראשון שעולה לך בראש היא התרנגולת. אחי ניסה להראות לי שברגע שאתה לא רוצה לחשוב על משהו הוא ישר קופץ לך לראש. הבעיה שלי היא כזאת אני בחורה דתיה שהתפילה היא חלק משגרת חייה ,לא ככורח אלא מרצון ,משמחה בד"כ, והיא משהו מאוד מאוד מהותי בשבילי. בעקבות מקרה שעברתי לפני כחצי שנה ( לא טראומתי חס וחלילה) יש לי פחדים שיכנסו לי כל מיני מחשבות שקשורות לאותו המקרה. אני חוששת דווקא שזה יבוא בזמן של התפילה בגלל שהיא כ"כ חשובה לי ואני לא רוצה להרוס אותה. הבעיה היא שכאשר אתה מנסה לא לחשוב על משהו הוא בכוונה צץ ועולה במחשבות ( לכן הבאתי את המקרה בהתחלה) מה שקורה הוא שבזמן התפילה אני מוצאת את עצמי כל הזמן במלחמה לא להיכנס לאותם מחשבות ולכן אני כבר לא מתרכזת בתפילה ומן הסתם כבר לא נהנת בתפילה. בהתחלה חשבתי שעם הזמן זה יעבור אבל אני רואה שזה לא . הייתי רוצה לא להיזכר בכלל שאני נמצאת במלחמה בזמן התפילה אבל זה כבר הפך להרגל. אני יודעת שאם אני לא אלחם בזה ולא אהייה מוטרדת מכך אז זה לא יציק לי כ"כ. אבל כל פעם שאני מנסה להיות רגועה ולא להילחץ מזה או שאני קולטת שפתאום הרבה זמן לא חשבתי על זה פתאום המחשבות צצות שוב, כאילו שאני עושה את זה לעצמי בכוונה אבל אני לא יכולה שלא לעשות או לא להיזכר. אני פונה אליך כי זה לא בעיה פיזית או משהו כזה אלא בעיה פסיכולוגית ממש ז"א הכל בראש שלי,ואני מרגישה שאם אני אשנה איזה משהו בחשיבה שלי או את התפיסה לגבי זה -זה אולי יעזור ,אבל אני לא יודעת איך. אני מקווה שאתה מבין למה אני מתכוונת ושיש לך איזו עיצה בשבילי וכן אני מקווה שנשארת מרוכז עד הסוף למרות שהמכתב ארוך ולא הלאתי אותך אשמח לתגובה דרך אגב- האם אתה מכיר עוד מקרים בסגנון הזה? תודה -הללי

הללי שלום המחשבות הטורדניות שאת מתארת אכן חודרות והמלחמה בהן אבודה מראש. דווקא אם תפסיקי לפחד מהן ותתיחסי אליהם כמו אל רעשים אחרים בסביבה החיצונית שקיימים מן הסתם בעת התפילה, כך הן תטרדנה אותך פחות ותפחתנה. מחשבות שכאלה הן דבר טבעי אצל כל אחד. עם זאת, בתקופות מסויימות הן יכולות להתגבר והדבר עשוי להיות סימן לבעיה שאיתה את מתמודדת או עליה את חושבת. במקרה כזה המחשבות הן סוג של הגנה בפני חרדה. במקום להרגיש את החרדה או לחשוב על מה שמטריד באמת מבפנים הראש מתמלא במחשבות טורדניות מכל מיני סוגים. כאשר המחשבות מגיעות כחלק מבעיה של חרדה יש מקום לטפל בהן על ידי טיפול פסיכולוגי ואף בשימוש בתרופות נוגדות חרדה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

חג פורים שמח מה הפתרונות לילדה שכל מה שהיא אוכלת היא מקיאה. ייעצנו לה ללכת לראות פסיכולוג והיא סירבה. אנחנו חוששים למצבה.

שלום המצב נשמע חמור אם היא באמת מקיאה את כל מה שהיא אוכלת. במקרה כזה ההורים צריכים לגשת לייעוץ אצל פסיכולוג המתמחה בהפרעות אכילה ולקבל ייעוץ מסודר כיצד לנהוג. יש מחלקות ייעודיות להפרעות אכילה, למשל בבית חולים תל השומר. במידת הצורך פנו לשם ובדקו האם הם יכולים לעזור או להמליץ על דרך פעולה. בברכה ד"ר אורן קפלן