פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום. כאמור יש לי ילד מתוך 3 בנים,בן 6.5 שמאז ששמע על פרשיית "מייקל גקסון" מפחד ללכת לשרותים או לשתות או כל דבר אחר ללא ליווי של אחד מבני הבית. בנוסף בחודש האחרון הוא אף ישן עם אחיו הגדול באותה המיטה. אני מאוד מרחמת עליו ומנסה להוציא אותו מפחדיו אך ללא הצלחה. מה דעתך?? ומה עליי לעשות? תודה וערב נעים

היי הייתי ממליצה להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. לבן שלך פחדים. אולי תנסי לדבר איתו קודם כל, להגיע אליו ולראות למה זה מאיים עליו כל כך.

אתי שלום בהמשך להתכתבות הקודמת ביננו, מאחר והענין נמשך זמן ממושך כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים ולטפל בו בצורה מסודרת ויסודית. השארת המצב כפי שהוא עלולה לפגוע בילד ובתפקודו לטווח הארוך ואין כל טעם לחכות שהזמן יעשה את שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

האמת אני בטיפול וזאת שאלה שעלתה בטיפול אבל עדיין לא קיבלתי תשובה עלייה...

שירה שלום לפעמים לוקח זמן גם בתוך טיפול עד שדברים מתבהרים. חשוב שתציגי את השאלות שיש לך בתוך הטיפול עד שתגיעו בסופו של דבר למקום בו הדברים יהיו ברורים יותר מבחינתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 32 נשואה לחבר הראשון שלי...או ליתר דיוק לקשר המשמעותי הראשון. היו עוד כל מיני אבל הוא "הרציני" מגיל 19 אנחנו ביחד הסקס בינינו אף פעם לא היה בסיס חזק לקשר החברות ההבנה..המחויבות הם אלו שהיו ועדיין הצד החזק.. בשנתיים האחרונות אני מרגישה שזה לא מספיק...לא מספיק לי .... חוויתי כל מיני חוויות מחוץ למסגרת הנישואין...סטוצים ורומנים..... ובהתחלה זה כלל לא הפריע להחפך..... עכשיו אני מרגישה שאני לא מסוגלת בכלל לקיים עם בעלי שום קירבה פיזית מליטוף ועד נשיקה.. בעיקר לא להתנשק ממש בא לי לנשוך אותו...... אני לא רואה כרגע גירושים כפתרון..אבל גם לא סובלת את המצב הנוכחי ... האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לי להוציא את עצמי מהלופ שנוצר?? ממה הוא נוצר?? ולמה זה הוךף ומתעצם....עד לתחושת מחנק שלי

רונית שלום כפי שאת יודעת מין איננו רק משיכה פיזית, רוב העניין נמצא בראש. הבעיה שאת מרגישה בקשר עם בעלך קשורה מן הסתם ליחסים ביניכם וכן להיבטים פסיכולוגיים שהם אישיים שלך. הפתרון למצב הוא לא בעניין הספציפי במין אלא בטיפול ההיקפי במערכת הזוגית, בקשר ובעניינים שבינך לבין עצמך שכנראה לא מקבלים תשובה הולמת. טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לך בשלב ראשון להפריד בין הסימפטום לבין שורש הבעיה. כעת המין מהווה לכאורה את שניהם, אבל בעיני הוא הסימפטום בלבד. אחרי שתעשי "סדר" בדברים אפשר יהיה בוודאי למצוא גם פתרון הן ברמה הזוגית והן במיניות שבתוכה. אדגיש שפתרון יכול להיות גם פרידה, אבל זו צריכה לבוא ממקום של מודעות וידיעה שזה מה שבאמת טוב לך ולא מתוך המחנק והבלבול שאת מרגישה כרגע. אחרי תהליך טיפולי תוכלי לדעת טוב יותר מה את רוצה ומה חסר בקשר או בחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

את נמצאת עם אדם 13 שנה, את רגילה אליו, מכירה אותו לפני ולפנים, אין ריגושים כמו פעם ואולי אף פעם הריגושים לא היו זיקוקי דינור. מצד שני יש חברות, שיתוף, מחויבות ואולי תחושה שהמוכר ידוע בעוד הלא מוכר פחות ידוע. אז זו בהחלט הדילמה הרגילה והנדושה של המונוגומיה שמצד אחד מרוויחים ממנה ומצד שני מפסידים ממנה. לדעתי, מה שאת מעלה איננה "בעיה" מיוחדת לך אלא סוגיה אוביקטיבית שקשורה לחיים במונוגומיה שיש בה יתרונות וחסרונות. לא נראה שאת שונה מהרבה מאד אנשים שחיים כך. חלק מהם מוצאים פתרונות בסטוצים/רומנים בסתר, חלק אחר מתגרשים, חלק אחר פשוט לא שוכבים אחד עם השני. הליכה לפסיכולוג בבעיה שאת מעלה נראית לי כמו רצון למצוא תרופת פלא. אין תרופות פלא בסוגיה שאת מעלה והפסיכולוגים עצמם ברמה האישית מתמודדים עם אותם בעיות ודילמות בדיוק.

שלום, הנני כבת 38 רווקה ללא ילדים. במסגרת עבודתי יש לי קשרים עם ספקים שמספקים שרותים למשרדנו. באחת השיחות יצא לי להכיר גבר כבן 36 (לדבריו פרוד). השיחות בינינו נמשכו מעבר לשעות העבודה ובתדירות של מספר פעמים ביום. השיחות אפילו גלשו לתחום האישי יותר. לאחר כשבועיים ימים הבחור הודיע לי שהוא חזר לאישתו. השיחות בינינו נמשכו. (עלי לציין שלעולם לא נפגשנו בגלל המרחק הגיאוגרפי בינינו) הרגשתי שקשה לי לותר על השיחות איתו (יכול להיות שזה נובע מאיזו שהיא בדידות שאני מרגישה, עקב פרידה ממגבר שיצאתי איתו מספר שנים) שאלתי היא כזו: לדבריו אני מאוד מאוד מושכת אותו והוא מרגיש התרגשות כל פעם שהוא מדבר איתי ושהוא לא מוכן שננתק את הקשר כי אני מאוד חשובה לו. הוא הבטיח שברגע שהוא יהיה בקרבת מגורי הוא יבוא לפגוש אותי (אנחנו גרים במרחק של 3 שעות נסיעה) האם זה יכול להיות שאדם שלעולם לא פגש אותי ירגיש כך רק משיחות טלפון??? האמת היא שזה נראה לי קצת מוזר ולא מציאותי. האם אני טועה??????? אודה לך על חוות דעתך. פורים שמח מאיה

תרדי מזה חמודה.. הוא נשוי. אם הית נשואה, היית רוצה שמישהי תענה למשפטים האלו שבעלך אומר? היית חושבת עליו דברים לא טובים ויותר עליה.. זוכרת את הביטוי עם הראש בריא למיטה חולה - זה זה. יש עוד מליוני אחרים, ואת בטח רוצה משפחה וילדים- אל תסבכי את עצמך במשהו שאחר כך כאב ראש ולב לצאת ממנו. בהצלחה מותק..

מאיה שלום אם את מרגישה קשר רגשי אליו או רצון בקשר של ממש יש כאן פוטנציאל פגיעה שלא כדאי להתחיל אותו. אם העניין מרגש ומדליק ברמה המקומית ואינך חוששת מהפגיעה שעלולה להתלוות אליו תלכי עם זה עד להיכן שזה יתאים לך. הקשר במקום הנוכחי בו הוא נמצא מתודלק בעיקר מהריגוש של הבלתי מוכר ואיננו מבוסס על היכרות של ממש. לכן כדאי לקחת אותו בערבון מאוד מוגבל לטווח הארוך, במיוחד אם מדובר באדם שנמצא בקשר לא יציב בבית ואת צריכה לחשוב היטב האם את רוצה לקחת חלק בסיבוכים שכרוכים בסוג כזה של קשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

את לא ראית אותו והוא לא ראה אותך. במציאות המשיכה בין אנשים מבוססת יותר על מראה עיניים, תנועות גוף והרבה דברים שלא שומעים בשיחות טלפון. באופן הרגיל קודם רואים מישהי ואחר כך מרגישים כלפיה דברים ולא להפך. מצד שני לא מכיר הרבה גברים נשואים שייותרו על פוטנציאל לשכב עם מישהי כאשר הם במרחק של 3 שעות נסיעה מהבית. אז אם את בכל זאת הולכת על זה, לפחות תסתכלי על זה רק כהרפתקאה...

רציתי לשאול לגבי אחי , מעל גיל 40, רווק וגר עם הורי תמיד היה בעיתי , לא הסתדר עם אנשים ולא היו לו חברים , מילדות אני זוכרת שבכל תסכול היה מתפרץ , צועק ורב עם כולם, היות והוא האח הבכור תמיד יחסתי זאת לפינוק יתר שהורי פנקו אותו. לפני כשנה התפתר ביוזמתו מהעבודה , בגלל שלא הסתדר עם העובדים ומאז הוא מסוגר מצמצם את מעגל ההכרויות שלו, וכל הזמן יושב בבית , מתלונן,צועק , מקלל . מידי פעם מקבל מצב רוח טוב , רואה הכל ורוד, וזה הכי מפחיד אותנו כי אחרי זמן מה , יכול להיות מסתם שטות שאמרו לו , מתחיל להתפרץ. כל הזמן נוסע לטיולים לחול למקומות נידחים חוזר ומרגיש יום יומיים בעננים ואחר כך נכנס שוב למרה שחורה שלא יוצא ממנה הורי אנשים מבוגרים וכבר אינם יכולים יותר, אבל מאוד מרחמים עליו, גם אני מאוד מרחמת עליו, רוצה לעזור לו ולא מצליחה , הוא לא מודע לבעיות שלו, חושב שהוא בסדר גמור וכולם לא בסדר יש לצין שמדובר בגבר נאה מאוד חכם משכיל ומלומד שכלפי חוץ לא רואים ולא מרגישים כלום , כאשר מדברים איתו הוא עושה רושם מצוין . לגבי קשרים עם בחורות , היה לו קשר רציני אחד אבל כאשר הבחורה רצתה להנשא לו הוא נבהל המציא עליה כל מיני דברים ואמר שהיא אינה מתאימה לו. הקשר נמשך כשנה. בתור ילד לא הסתדר בבית הספר רוב תלונותיו כיום הם על בית הספר שלו ועל המורים כנראה משהוא נשאר תקוע שם. אין שום סיכוי שהוא ילך לטיפול פסיכולוגי , אני תוהה לפעמים אם מדובר במחלה או בפינוק , עקשנות ואופי גרוע שאלתי היא , האם אוכל לקבל כיוון קטן או קצה חוט שיעזור לי , האם אפשר לפנות לפסיכולוג שיתחזה לחבר או חברה ואז יוכל לטפל בו ? יש כזה דבר אודה לך מאוד אם תקדיש לי תשומת לב ותעזור לי כי המצב ממש קשה הורי קורסים אני נשואה ואם לילדים , כשאני מגיעה לבקר את הורי הוא מטיח בי האשמות , החיים הופכים למאוד מרים, לי נראה שזו בעיה קטנה מאוד שתפחה עם השנים כי בסך הכל למרות שהוא לא חושב כך אני חושבת שהיתה לו ילדות טובה בתודה וסליחה על המכתב הארוך רותי

רותי שלום טיפול פסיכולוגי יכול להיות יעיל רק מתוך מקום של מודעות לבעיה ומוטיבציה. ללא שיתוף פעולה מאחיך אין סיכוי להצלחה. סוג מניפולציה שאת מציעה יכול להיות יעיל רק לטווח הקצר, ברגע שהוא יגלה את התרמית (וזה רק עניין של זמן עד שהוא יגלה) חוסר האמון שלו יגבר ובאמת אין סיכוי שיגיע יותר לטיפול. אני גם לא מכיר אף איש מקצוע שיהיה מוכן לסוג כזה של טיפול עקיף. המצב אכן מצער אבל אני חושש שלא תוכלי לעשות דבר. אם אדם לא רוצה לעזור לעצמו אף אחד לא יכול לעשות זאת במקומו. מה שכן ניתן לעשות הוא לנסות ולשכנע אותו לפנות לעזרה באמצעות אנשים שהוא מכיר ומכבד את דעתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם, רציתי לדעת איך אני יכול להתגבר על אהבה נכזבת?? הבעיה היא, שהיא ואני לומדים יחד באותם קורסים ואין מצב שאפשר לתפוס מרחק על מנת להרגע. אני כל הזמן חושב עליה, אני מרגיש שהלב שלי מתרסק כל פעם מחדש כשאני רואה אותה. אני מרגיש עצבות מתמשכת ואני פוחד שאכנס בגלל זה לדכאון. המחשבות שלי אליה משבשות לי את שגרת החיים, פוגעות לי בלימודים ואין לי מושג איך להתגבר עליהם.... לא פעם, כמעט פרשתי מהלימודים בגלל זה. אם מישהו יכול לתת לי עצה, אשמח לכל עצה שלכם... אנא עזרו לי

יצחק שלום היה באמת עדיף שלא תיפגש עימה, אבל יש בחיים מצבים מורכבים בהם אין שליטה. תצטרך לקבל את העובדה שזה המצב וללמד את עצמך סוג של ניתוק רגשי בכל פעם שאתה מגיע לשיעורים. הפרישה מהלימודים עלולה בוודאי לפגוע במהלך חייך והיה כדאי למצוא דרך נפשית להתמודד עם המצב. אם אכן הדברים גורמים לכך שאתה חש דיכאון ומחשבות שאינך יכול להפסיק אולי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד בגישה קוגניטיבית או/ו באמצעות היפנוזה כדי להצליח לעבור את הזמן הקרוב בשלום. סביר להניח שהזמן יעשה את שלו לריפוי הפצעים מהאהבה הנכזבת, אך בינתיים תזדקק לקצת חיזוק כדי להתמודד. אגב, ברוב המוסדות יש אפשרות לקבל טיפול פסיכולוגי מסובסד, כדאי לברר אילו אפשרויות יש במקום בו אתה לומד. בברכה ד"ר אורן קפלן

בת שלנו התחילה ללכת בגיל 2 בדיוק כאשר באותו רגע החלה ללכת לדן ילדים ובדיוק באותו זמן הפסיקה ללכת לסיר שקודם עשתה. בתחילת יאונור נולד לה אח. ילדה מתנהגת בעצבנות, מקטיבה בלילה ולפעמים גם ביום אף על פי שכבר הולכת לסיר במשך היום. כמו כן סובלת מעצירויות ללא הסבר. היחלדה מתפרצת בכעס וקשה להשטלת עליה אז. למרות שאין לה בעיות מנטליות והיא קולטת טוב את החומר בגן -מה לעשות במקרה שלנו ואיך להתנהג איתה בתקופות הכעס שלה ועקשנות שברגע שהיא רוצה משהו היא מתחילה לבכות ונכנסת למצב של היסטריה.

מיכאל שלום עבר זמן לא רב מאז נולד האח הקטן. הדברים שקורים לבתך טבעיים וצריך לנהוג בסלחנות וסבלנות. חשוב לתת לה תשומת לב רבה, לקרב אותה לאח, לתת לה להחזיק אותו בהשגחתכם ולהרגיש שהיא קשורה אליו ושהיא האחות הגדולה. הגיל בו היא נמצאת מאופיין באופן טבעי ברצון לעצמאות ותגובות רגשיות חזקות, כך שהולדת האח בוודאי הגבירה משהו שהיה גם כך ברקע. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אז ככה,. יש לי ידידה טובה בת 23 שלא כך כך חיה את החיים שלה.. אלא את אלו של ההורים שלה.. היא לומדת נושא מסויים כי זה מה שההורים שלה רוצים ולא הסכימו לממן לה נושא אחר, וזאת דוגמא אחת מתוך כמה רבות שאני לא יכול לפרט כל כך .. אמרתי לה שתדבר איתם ותגיד להם מה היא רוצה ומה היא מרגישה אבל היא מפחדת לפגוע בהם והיא רואה את זה ככה שהיא צריכה לעשות הכל כדי לרצות אותם ושיהיה להם טוב כי אלה ההורים שלה והם עובדים קשה כדי שלה יהיה את הכסף ללימודים (לדוגמא).. היו כמה מקרים בעבר, כמו בתיכון שלדוגמא אמא שלה לחצה עליה לקחת מורה פרטי במקצוע מסויים והיא טענה שהיא לא צריכה ובסוף נכשלה במבחן - אז מקרים כאלה גרמו לה לחשוב שההורים שלה יודעים מה טוב לה ומה היא צריכה.. היא לא מוכנה לדבר איתם, ואם כן אז היא תמיד בסופו של דבר אומרת שהיא מצטערת שהיא עשתה רעש בנושא ושהם צודקים (ולפעמים יש את הרושם שהיא באמת מאמינה בזה) מה עוד אפשר לומר לה שתבין? ניסיתי הכל,.. ניסיתי להסביר לה שיהיה להורים שלה טוב כשהם יידעו שלבת שלהם טוב, וכשהם יבינו שהם יודעים באמת מה היא רוצה.. אבל זה לא עזר כל כך.. הצעות ?

שלום הקשר עם ההורים הוא בד"כ דבר מורכב וקשה להתערב בו מבחוץ, אולי גם לא כדאי. לפעמים לוקח שנים רבות, גם לאדם שמזמן בגר, עד שאפשר לצאת לדרך עצמאית. לעצמאות יש את המחיר שלה ויתכן שחברתך אינה מוכנה לשלם את המחיר הזה כעת. חשוב שהיא תהיה מודעת למה שקורה לך אך היא לא חייבת לנקוט בצעדים. תוכלי לדבר איתה על הדברים הללו, אך אל תנסי ללחוץ לשינוי שאולי אינה מוכנה לו עדיין. בברכה ד"ר אורן קפלן

התפתחתי בגיל צעיר בגיל 11 וחצי קיבלתי מחזור . מאוד התביישתי בזאת ובהתבגרות המינית שלי (שדיים וכאלה) לבשתי רק חולצות גדולות, לא הלכתי עם בגד ים ועוד... הבעיה היא שעד היום גיל 27 אני מרגישה לא נוח ללכת עם צמוד (אני הולכת אבל מרגישה חוסור נוחות )ולהראות את הנשיות שלי אני בחורה נאה אבל מרגישה שלא נמשכים אלי ולא מרגישה פידבק מגברים , (היו לי מעט קשרים עם גברים) השאלה שלי מה יכולה להיות הסיבה לכך שלא נוח לי והחנקתי כל השנים את המיניות שלי ( בהנחה שלא חוויתי טראומות ילדות..)

האם דיברו בבית על מיניות? על התפתחות מינית? האם היו שיחות חופשיות על כך? האם העירו לך בבית ?

בבית דיברו על מין למרות שאני זוכרת שאמא שלי הופתעה לגלות שקיבלתי מחזור בגיל מוקדם , סה"כ אני חייה בבית חופשי.

שירה שלום האירועים של גיל ההתבגרות בולטים יותר ולכן נדמה ששם צמחה הירידה בדימוי העצמי או בדימוי הגוף. אולם אלו דברים שמתחילים להתפתח בגילאים הרבה יותר מוקדמים ומקבלים את התאוצה בגיל ההתבגרות. דימוי הגוף שלך ואופי הקשרים הבין אישיים קשורים למרכיבים רבים בהסטוריה האישית שלך, המבנה הרגשי והאישיות ועוד. טראומת ילדות לא חייבת להיות אירוע דרמטי שקרה. לעיתים הקשיים נוצרים מסדרה של דברים קטנים מאוד, בוודאי בעיניים של אדם מבוגר. אני מעריך שטיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לך להתמודד עם השאלות שאת מעלה ועם פתרונם, את נמצאת בגיל מאוד מתאים לשינוי וטיפול בדברים הללו, כבר לא ילדה מצד אחד, מבינה יותר את החיים ומה את רוצה מהם, אך מצד שני עדיין לא מבוגרת ובשלה לגמרי, יש עדיין מספיק גמישות לשינויים משמעותיים, במיוחד בנושא הזה של מיניות, דימוי גוף וקשרים בין אישיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה הפתרונות לילדה שמציקים לה בכתה והיא שומרת הכל בבטן מרוב ביישנות איך מוציאים אותה מהביישנות הכרונית שלה.

שלום יש כמה אפשרויות, זה תלוי כמובן בילדה, בגיל שלה וברקע הכללי. חשוב לדבר עם הילדה, לתת לה תמיכה ולשמוע כיצד היא מבינה וקולטת את המצב. רצוי להיות בקשר עם המחנכת והיועצת של בית הספר כיוון שיש להם אחריות למצב ואפשרות לעזור. במידת הצורך אפשר גם לשוחח עם פסיכולוג בית הספר. אפשר לנסות לשלב את הילדה בחוגים במסגרת חברתית אחרת שישפרו את ביטחונה העצמי. אפשר למצוא חונכת שתגיע פעם או פעמיים בשבוע ותהיה איתה. ולבסוף, אפשר לפנות לטיפול אצל פסיכולוג ילדים כאשר במקביל למפגשים שלה רצוי גם לקבל הדרכת הורים על האופן בו רצוי לשוחח עם הילדה ולנהל את המשבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

איזה נושאים נילמדים בתרפיה באומנות? ישנה גם סוג של תרפיה במיים איך קוראים לזה? ואיפה ניתן ללמוד זזאת? חבל שאין מרכז שמשלב את כל הסוגים של תרפיה.

טום שלום עניתי לך למטה ואני מציע שתפנה את השאלות בנושא לפורום השכן של טלי פרידמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמא שלי לא מסכימה לדבר איתי על פסיכולוג יש לה ראש ישן אני בת 17 וחצי רק באוקטובר ב-2 04, יהיה לי 18 עגולי. אני רוצה ללכת לפסיכולוגית, וכל פעם שאני רוצה להגיד לאמא שלי היא אומרת לי: איזה שטויות הם רק מכינסים צרות לחיים, אבל כל יום ויום הצרות שלי ממשיכות וכל מיני אנשים שאני מתכבת איתם אומרים לי שאני חייבת ועם אמא שלי כל כך נגד ללכת גם מבלי להגיד לה. ואבא שלי לא ממש מענין אותו הוא עובד בח"ול ובה גם לארץ אבל כל מה שאמא חושבת גם הוא חושב. זה כבר ממש קשה לי באמת יש לי המון בעיות, אף על פי שגם חלתי פעם בהפרועת אכילה היום אני בריאה לגמרי, הנה עוד בעיה שיש לי: זאת הודעה שכתבתי בפורום של אנשים נחמדים שאני מתכתב איתם: אני דאי רועדת מפחד..... ואני חושבת שגם הבנתי למה אני הולכת הרבה למכון ותאימנו או לא זה לא רק בגלל הספורט, המכון כושר הזה הוא כמו המשפחה שלי, המקום שאני הכי נהנת להיות בו בחיים שלי זה שם, זה מקום ביתי ויש אנשים שסתם באים לשם מהמכון לפעמים גם לא להתמעל להיות עם כולם ולדבר פאילו חגגנו את חנוכה ביחד עשינו כולם הדקלת נרות ואנשים שלא התאמנו בואתור גע באו רק בשביל זה, שאניבאה למכן אני באה ששעה קודם כי אני יודעת שאני בטח ידבר הרבה עם המזכירה והמאמנים ומי שמתאמן שם וייקח לי יותר זמן אז אני מחשבת ככה וזה לא תסם לדבר ואי אפשר סתם להגיד לי עכשיו אז אל תדברי תגידי לעצמך תציבי מטרות זה לא ככה הם חברים ממש טובים שלי ואני נורא נורא נהנת שם, שאני פוחדת לא ללכת שפחות יואהבו אותי הנה אמא רוצה לנסוע רק אני והיא בפסח להולנד אבל אני דאי מפחדת שאני יהיה לא הרבה זמן במכון בגלל זה הריי זה בח"ול, ואני ייגגיע בחזרה ופחות שם התייחסו עליי...... אני ממש מרגישה שזה מה שייקרה אני המרכז שלהם שם כולם שם אנשים יותר מבוגרים ואני הקטנטונת שם ככה כולם קוראים לי, הם תמי דמבקשים ממני להוראת להם ריקודים שאני רוקדת ביקצור שם זה המקום היחיד שאני כל הזמן צוחקת וצוחקת ומחייכת עם של שניני זה בן דוד שלה, ושל שליל'ה זה לובה אז אצלי זה המכון, וברגע שאמא אמרה שרוצים לנסוע וכל מה שחשבתי לעצמי זה מה יהיה עם המכון הבנתי מה הבעיה שלי. , כמו שהבנת אני מכורה למכון כושר. וכל דבר שאני מתחיהל איתו כולל דיאטה פעם אני מגזימה, אני תייד מקנא באנשים האלו שיוכלים לעושת כל דבר בפרופרוציות ולי אין את זה! הקטע שאני יודעת שהפסיכולוגית תבקש ממני לצייר את זה ולצייר את זה ואני שונאת איחבונים כאלו אני רק רוצה פסיכולוגית כדי לדבר איתה שתייעץ לי עד כה בגלל ההורים שלי גם אני הייתי נגד עד שהיום אחרי כל המחשבה הזאתי ובקשר לטיול להונלד הבנתי שאני נמצאת פה בבעיה חמורה ואני רוצה לתקן אותה ולא מצליחה הבנתי כמה אני חייבת את זה, אני לא יודעת עם אני יכולה עכשיו ללת כלפסיכולוגית ואל תגיד לי דלבר איתה שוב כי אמא שלי פשוט לא מוכנה לשמוע את תחילת המילה ויהיתי במכון הלפרעות אכילה צרו להעביר אותי לפסיכולוגית ובגלל שרצו להעביר אותי לשם אז יצאתי מהמכון להפרעות אכילה כי היא לא רצתה שאני יהיה בפסיכולוגית אני גם כן קצת פחתד שזה יעשה לי בעיות אחנונ מפשחה חמה ואני לא רואה את עצמי הולכת לפסיכולוגית בלי שאמא תידע אבל פה אני רואה את עצמי במצב שאני חייבת, כבר אני יודעת שאני יהיה בת 18 יההי לי יותר קל ללכת בלי שאמ שלי דתע כי זהו אני בת 18 מי שואל? אבל, למה לא להתחיל עם זה עכשיו עם כל כך נורא לי? אני עד כדי כך מוכרה למכון שפחדתי שעם יהיה לי פסיכולוגית לא יהיה לי זמן ללכת עליה בגלל שאני יהיה במכון. ובכלל לכל דבר אני מתמכרת נורא מהר אני חושבת יותר מידי כל יום עד לכאבי ראש. כל מיני דברים כאלו אצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

נגה שלום את מתארת מצב די בלתי אפשרי. אמך לא מוכנה שתלכי לפסיכולוגית, את רוצה אבל חוששת. אני לא בטוח עד כמה את פתוחה לקבל הצעות, למיטב זכרוני לא התלהבת במיוחד מההתכתבות הקודמת שלנו. במצב הנוכחי יתכן שמבחינת הטיפול הפסיכולוגי תצרכי להמתין עוד זמן מה עד שתעברי את גיל 18 ותוכלי להחליט עבור עצמך. הספורט יכול להיות דרך לפרוק לחצים ולשמור על מצב רוח תקין במיוחד שבמכון יש לך גם חברים. ההתלבטויות והבעיות איתן את מתמודדת הן סיפור ארוך שנים וכדי להתמודד באמת עם התמונה המלאה ולהביא לשיפור משמעותי בדימוי העצמי שלך ובאיכות חייך נדרש טיפול ממושך ורציני. בסך הכל נשמע שכיום אין משבר חריף ואת צריכה להשקיע בשימור המצב ומניעת נסיגה. כאשר תרגישי מוכנה והמצב גם יאפשר זאת פני להמשך הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבל החלטתי שאני כן רוצה פיוסלכו גוכן אפשר ללכת לבד בגיל 18 אז מה עם יש לי עו דחצי שנה מה עם הרופא יפנה אותי לתור אצל פסיכלוגית לא איתנו לי בתילי תור עם ההורים? אופ

היי את יכולה לגשת ללשכ. רווחה במקום מגורייך ולשבת שיחות עם עובדת סוציאלית. מגיעה לך 3 שיחות ייעוץ ללא ידיעת ההורים ואולי ניתן יהיה לשכנע את ההורים להסכים...אם לא, תמתיני עד גיל 18 אחרי הפגישות הללו. הזמן טס...:)

יש לי בעיה שמאד מציקה לי ולאחרונה אני מאד במתח בגללה. יש לי בעיה ביצירת קשרים עם אנשים. כשאני מכירה אנשים חדשים אני מרגישה חוסר בטחון ואז אני שותקת, מרוכזת מאד בכל מילה שאני אומרת וכד'. הבעיה היא גם שאני מרגישה מאד נוח לדבר על עצמי אבל מרגישה לא נוח לשאול אחרים שאלות על החיים שלהם. אני מרגישה שאני נכנסת לפרטיות של אנשים ומפחדת לקבל תגובה שלילית ואז נוצר מצב שבו אנשים חושבים שאני מרוחקת או אפילו אגואיסטית משום שאני מדברת על עצמי ולא מתעניינת בהם. אני מודעת לזה בשנה האחרונה לאחר שניסיתי לחשוב למה אין לי היום חברות (היו לי שתיים והיתה לי איתן מריבה ענקית לפני שנתיים ומאז אין ביננו קשר וגם הן כעסו עליי על אותם דברים) וגם מפידבקים שקיבלתי מאנשים אחרים (למשל: בעבודה). המודעות לבעיה אולי תעזור לי לפתור אותה אבל בשלב זה היא מאד מאיימת עליי משום שאני במתח ומרגישה ש"משהו דפוק אצלי". אני לא יודעת איך לשנות את הדברים.

פרח שלום הבעיה היא לכאורה בקשרים הבין אישיים אבל כפי שאת כנראה מרגישה העניין מתחיל מבפנים, משהו שקשור כנראה לדימוי ולביטחון העצמי שלך שגם מוקרן החוצה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, זו המסגרת שתאפשר לך לבדוק את הדברים הן בהיבט הממוקד כלפי פנים והן כלפי הקשרים הבין אישיים שלך. אני מצרף שני קישורים למאמרים רלוונטיים לטיפול. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני עושה עבודת חקר על השפעת יחסי הורים ומתבגרים על חרדות של המתבגר ואיני מוצאת חומר על כך אשמח אם תוכל לעזור לי ולשלוח לי אתרים בנושא תודה

אני ממליצה לך לחפש חומר בנושא דינמיקה משפחתית. תנסי אולי בבי"הס להעבודה סוציאלית, בספרייה שלהם.

חלי שלום אני לא מכיר אתרים בתחום. הצעתה של הלוחמת נראית לי נכונה, היכנסי לכל ספריה אוניברסיטאית במדעי החברה או בחינוך וחפשי ספר על גיל ההתבגרות, סביר להניח שתמצאי את מה שאת מחפשת. הנחת היסוד של העבודה היא שהיחסים גורמים לחרדה אצל המתבגר. אני מתאר לעצמי שהעניין יותר עמוק מכך אבל צריך להגדיר יותר טוב את הקשר הזה כיוון שהוא לא ברור מאליו. למשל אחת האפשרויות היא שההתבגרות של הילד גורמת חרדה דווקא להורים שמרגישים שהילד מתחיל לגדול ולהתרחק ושסערת גיל ההתבגרות היא בין היתר תוצר של הלחץ של ההורים ולא רק של המתבגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר. אני בת 32 אם חד הורית לשני ילדים. יש לי חבר מזה 5 שנים , מבוגר ממני בכ-16 שנים . בתחילת היחסים - במהלך כשנה לערך ,הוא היה האדם הכי מקסים בעולם ,התאהבתי בו בכל רמ"ח איברי .. יש לציין שהוא היה נשוי כשהכרנו ,ועזב ביית עקב הכרותנו. לפני כחודשיים לערך ,הוא קיבל את הגט. עליי לציין שמערכת היחסים שלנו מאופינת בהמון מריבות לצד עלייות ,איננו גרים ביחד ולאחר השנה הראשונה ,אין ספק שחלה התקררות מצדו - הוא מאוד התרחק ממני, משפיל אותי ,מתכנס בעצמו ,הרבה פעמים הוא טוען שהוא לא רוצה להפגש בכל מיני תרוצים , ורק כשאני לוחצת הוא מגיע. אני כל הזמן מוצאת את עצמי רודפת אחרי האהבה שלו - הוא טוען שהוא אוהב אבל ממש לא מראה לי זאת ,לא קונה כלום בחגים ,בימי הולדת ,בקושי מתקשר אליי(רק כשהוא צריך משהו,,) כשהוא עוזב אותי ,אני פשוט נגמרת - מתחילה להיות נודניקית ,להתקשר כל דקה ,להשאיר הודעות,בוכה ,לא מתקפדת ,,, לפני כמה חודשים הוא היכה אותי -עם מקל (כן כן ,,,),לחצו עלי להגיש תלונה במשטרה , והוא כתמורה הגיש תלונה על הטרדה- (קיבלתי על תנאי,,)המשפט שלו עדיין מתנהל אולם סלחתי לו וביקשתי מהשופט הקלה בעונשו .. אין לי ספק שאני רואה נכון את התמונה ,אני מספיק מפוכחת כדי להבין מה אני עוברת. כשניסיתי לצאת עם אחרים הוא פתאום נבהל והתקרב חזרה -מרעיף עליי מילים ,מתקשר מתעניין ,אולם מהר מאוד הדבר חוזר לקדמותו.,, ברור לי שמדובר בסינדרום האשה המוכה - בעיקר מוכה רגשית ,מאחר ואת המכות הדחקתי איכשהוא ברבדים הכי עמוקים של המוח. בעייתי היא שאני יודעת שזה לא טוב לי ,יודעת שעליי לבנות את חיי מחדש ,יודעת שלא איתו למרות אהבתי אליו,ומה שיותר מטריד אותי הוא שעזבתי אדם זהב ,אבא נפלא איש משפחה למופת שכרגע גר עם חברתו לחיים ,ואני מאוד מתוסכלת -איך נתתי לו ללכת,,, היה לי כל טוב ,הייתי מלכה בעיניו ,אם כי לא הגעתי איתו לעוצמות של אהבה שאליהן אני מגיעה עם הנוכחי . ניסיתי טיפול פסיכולוגי - ללא הועיל - אני תקועה איתו עמוק בנשמה ולא מסוגלת להתנתק. ובעיקר אני שואלת - איך לגרום לו לעריך אותי כמו בהתחלה ? הרי קודם כל אני צריכה להעריך את עצמי הרבה יותר גבוה ומכאן הכל מתחיל ,,,, נורא מבולבלת,,,, סליחה על האריכות ,אשמח לקבל את התיחסותך . יפית

יפית שלום לא צריך להכיר אותך לעומק כדי להבין שהקשר האחרון שהיה לך, ושאת עדיין חושבת עליו, היה ועדיין הרסני ביותר וככל שתתרחקי ממנו כך יהיה טוב יותר. מעגלים מסוימים בחיים שלך הסתיימו והשאלה אילו מעגלים חדשים תפגשי בהמשך. זה תלוי לא מעט בך ובנכונותך להשקיע בעצמך ובשינוי. יתכן שטיפול פסיכולוגי אינו יעיל כעת, אבל לא הייתי מתייאש. מדובר בתהליכים שאורכים זמן רב שכן חלק מהדברים כבר חקוקים באישיותך ולכן די מסובך לשנות אותם. עם זאת זה אפשרי. יתכן שכדאי לפנות גם לנעמ"ת לאחד מהמקומות בהם מטפלים בנשים מוכות כיוון שהעובדה שנדחקת לפינה הזו מחייבת התייחסות ובנעמ"ת יש הרבה נסיון עם סוג כזה של התמודדויות. לפי מה שאת מתארת הסיכוי לחזור למה שהיה בתחילת הקשר נמוך ביותר. זרמו בנהר שלכם כמה טיפות מים ואת מה שקרה אי אפשר למחוק. אני בספק אם זה גם מה שהיית רוצה לך ולילדיך לטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, למה אתה עונה בפורום-למה אתה נהנה מכך? מותר לשאןל נכון? תודה

כל הכבוד למר אורן קפלן שעונה לנו

אני איתך. לא התכוונתי לכלום רע. הסקרנות שלחה אותי לשאול.

שלום אין לי תשובה חד משמעית לשאלה הזו. מזה שנים רבות אני מקפיד לשמור זמן מסויים לפעילות התנדבותית, בד"כ במסגרת פסיכולוגית כזו או אחרת. בשנים האחרונות המסגרת של הפורום תפסה אותי. אני מתאר לעצמי שהמפגש הייחודי והאנונימי במסגרת האינטרנט מעניין אותי וגורם לי להישאר תקופה כל כך ארוכה פה. כל טוב ד"ר אורן קפלן

אני יכולה רק לציין שטוב שבחרת בדרך זו, כיוון שנעים לי מאד לגלוש פה ומעבר להערות שלי עצמי ולשאלות שלי עצמי , אני נהנית לקרוא את תגובותיך לאחרים. תמשיך כך...:)

בני בן 4.8 ילד מאוד חמוד, ילד נבון, אבל יש לו בעיות תקשורת.( על גבול ה-PDD ) מטופל ומתקדם נפלא,. לאחרונה כמעט כל דבר שמבקשים או אומרים לו הוא קודם כל אומר לא גם אם אחר כך מתרצה ועושה מה שצריך. לא רוצה לקום, לא רוצה להתלבש, לא רוצה ללכת לגן, עכשיולא בוקר עכשיו ערב , ובקיצור "דובי לא לא". נאמר לנו שזה למעשה שלב בהתפתחותו של ילד, אך אצלו בגין התפתחותו המאוחרת גם זה בא באיחור. האם אכן נכון לחשוב כך? איך צריך לנהוג במקרה זה? איך להגיב לכל הלא לא שלו? תודה על תשובתך יעל

שלום, לדעתי, כן! אתם צריכים להחליט איפה אתם מעמידים את הגבולות ואיפה אתם יכולים להתגמש איתם. עדי

יעל שלום מאחר והילד נמצא בטיפול חשוב מאוד שגם אתם ההורים תקבלו הדרכה מסודרת וקבועה. עקרונית תופעת ה"לא" היא אופיינית לילדים רבים, אבל דווקא בגלל הבעיות איתן אתם מתמודדים חשוב לשים לב לתהליך שקורה, לעוצמה של ה"לא", למקומות בהם אתם מציבים גבולות ללא פשרה ולמקומות בהם מתגמשים וכו'. הדבר צריך להיות מותאם למצבו של הילד ולעקרונות החינוכים שלכם ולכן, כאמור, אני מציע להתייעץ עם הפסיכולוג המטפל ולקבוע מסגרת זמן קבועה להדרכת הורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי רוצה לדעת היכן ניתן ללמוד לתואר שני בנושא של תרפיה באומנות ? האם אפשר לגשת לזה דרך תואר כללי של תקשורת חזותית ומה הרף הנידרש?

לפי הידוע לי, כיום רק בלזלי קולג' ניתן לקבל תואר שני (של אונ' לזלי ארה"ב ומאושרת בארץ) ואולי ישנו מסלול גם באונ' חיפה. ןלשאר המוסדות כמו סמינר הקיבוצים, ודוד ילין בירושלים עדיין אין עדיין את האישור הנדרש.

טום שלום אני לא מספיק מתמצא בנושא, אולי כדאי שתתייעץ עם טלי בפורום המקביל כי זו התמחותה http://www.doctors.co.il/forums/list.php?f=419 בברכה ד"ר אורן קפלן

כל הכבוד לך על התשובות המעניינות והמרתקות שאתה נותן. פורים שמח. אני מאחלת לך ולכולם אושר ועושר יציאה מהאוברדראפט. יציאה מכל בעיות החיים. יום טוב יום נעים והכי חשוב הרבה בריאות

תודה וחג שמחה לך ולכולם

שלום רב רציתי את עצתך, אני אדם מאוד שקט ושלו ששום דבר כמעט לא יכול "להוציא אותי מדעתי" לאחרונה עברתי ארוע קשה ומאז הפכתי להיות בלתי נסבלת, פתאום כל דבר הכי קטן וחסר משמעות ממש מכעיס אותי. אנא ייעץ לי מה עליי לעשות. אני לא רגילה לראות את עצמי במצב זה וזה ממש מבהיל אותי ובודאי שאת הסובבים אותי? הכיצד אוכל להשיב לעצמי את השלווה שכ"כ אפיינה אותי? תודה

שיחות אצל איש מקצוע יכולים לעזור לך מאד. כמו גם המחשבה וההבנה מה מציק לך כרגע ואיך ניתן להרגיע את זה. תמיכה וכו'.

שלום תלוי מהו האירוע שעבר עליך. יתכן שמה שקורה לך כיום הוא סוג של תגובה פוסט טראומתית ואפשר לטפל בעניין בכלים פסיכולוגיים, למשל בשיטת EMDR, ראי קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 31 אם לשני ילדים. בני הבכור בן 8 ויש לי אליו מן רגישות מסויית שקשה לי להסבירה. בי ילד בריא , מוקף חברים גם בכיתה וגם בשעות אחה"צ, תלמיד מצויין אך יש לי בעייה שמדי זמן מסויים אני נכנסת לחרדה ומפחדת שיישאר ללא חברים. אם חבר טוב עומד לעבור דירה זה מלחיץ אותי, אם אדע שחבריו משחקים בחוץ והוא בבית זה יכניס אותי לדכדוך עמוק , הבעייה מתגברת בעיקר באביב ובקיץ . ברצוני לציין שהילד מאושר ושמח הוא גיבש לעצמו כ-4 חברים שקרובים אליו במיוחד שאיתם הוא מתקשר הכי טוב, הוא בוחר את חבריו ולכן אני תמיד בלחץ שאם חבר אחד או שניים יעברו דירה יהיה לן קשה למצוא חברים חדשים שיתאימו לו. ברצוני גם לציין שעד היום לא קרה מקרה שממנו אני כל כך חוששת , ביתי הוא מרכז מפגש לכל החברים אני חושבת שביחס לילדים אחרים יש לו חיי חברה מאוד מגוונים ובכל זאת רע לי מאוד. האם זוהי תופעה מוכרת? האם חששותי טבעיים ונורמליים? כיצד אלמד לקחת דברים יותר בקלות. בברכה, אם מתוסכלת

איריס שלום מאחר ואת מתארת שמצבו החברתי של הילד תקין יש שני כיוונים אפשריים לבדיקה. האחד, האם היתה בעיה אחרת שקשורה לילד בעבר שעשויה היתה לעורר חרדה כלפי באיזה שהוא הקשר? במידה וכן יתכן שזה עבר הסבה לנושא החברתי. הכיוון השני הוא החששות שלך מדחיה חברתית שלך או מחרדות פרידה בעבר או בהווה. מתוך דאגתך לילד שאולי במשהו מזכיר לך את מצבך בעבר את חוששת למרות ששוב, מבחינה אוביקטיבית אין מקום לדאגה. העניין הוא באמת להרגיע את החששות ולמנוע הקרנתן לילד. במידה הצורך פני לפסיכולוג ילדים כדי לקבל הדרכה מתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי ילד בן 6וחצי שאובחן בגיל 5 כילד היפראקטיבי והומלץ לו ריטלין, אני החלטתי לטפל בו בדרכים אלטרנטיביות וגם ע"י התנהגות מתאימה, היום הוא יותר רגוע ומרוכז אבל הבעיה היא שהוא בעל ביטחון עצמי גבוה מאוד יותר מהרגיל ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה כמו כן הוא עצבני מאוד וכל דבר שמרגיז אותו הוא צועק נורא ומתפרע אני לא מעונינת לתת ריטלין, האם יש טעם לפנות לפסיכולוג ילדים?

לי שלום יש בהחלט טעם לפנות לפסיכולוג ילדים במיוחד מאחר והחלטת להמנע מהטיפול התרופתי. ילדים רבים שאובחנו כהיפר אקטיביים מפתחים תגובות פסיכולוגיות שונות למצב ומה שאת מתארת תואם את התמונה המוכרת. אני בספק אם מדובר באמת בביטחון עצמי מופרז, יתכן שזה כיסוי לחוסר ביטחון עצמי שלעיתים קרובות נוצר כתוצאה מהבעיה. עצבנות, צעקות והתפרעות אינם ביטוי לבטחון עצמי אלא לקונפליקט פנימי. אל תטעי מהצורה החזקה בה הדברים יוצאים החוצה, זה יושב בד"כ על תשתית מאוד שבירה וכואבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה זה פסיכוזה אפקטיבית? והאם זה שונה ממאניה דיפרסיה? אם כן אז איך? האם אבחון במאניה דפרסיה יכול לאחר שנים רבות להשתנות לאבחון כפסיכוזה אפקטיבית?

it was called once schyzo effective disorder whuch means somthing like "mixture" between schizofrenia and mania depression.

לצערי המחשב לא היה תקין קודם ולכן כתבתי באנגלית ויצא משובש. מחלה סכיזואפקטיבית היא מין שילוב שיש בו מאפיינים של סכיזופרניה יחד עם מאניה דפרסיה.

מיה שלום פסיכוזה היא מצב של אובדן בוחן המציאות ומחלה אפקטיבית מתייחסת בד"כ למניה דפרסיה. כאשר השניים משתלבים יחדיו זה מכונה פסיכוזה אפקטיבית וכמו ששון כותב הדבר משויך בד"כ לסוג של סכיזופרניה. אני חושב שבמצבים בו מקבלים אבחנה חשוב לדבר עליה עם המאבחן ולבקש הסברים. האבחנה היא פעמים רבות כללית מדי והמאבחן יכול לתת ערך מוסף בהסבריו ובדרך הטיפול המתאימה. שינויים יכולים לקרות גם אחרי שנים הן בשל קושי באבחון קודם לכן או עקב שינוי במצב. כאמור, אלו דברים שצריכים לקבל תשובות מדוייקות מאיש המקצוע שמכיר את המטופל על פני זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך מזהים עם ילד או ילדה הם בעלי ליקויי למידה והתנהגות. מה התופעות לכך. חג פורים שמח

ע שלום בד"כ יש דיווח מבית הספר או תלונות של הילד על קשיים בלימודים. הדרך הטובה ביותר לבדוק זאת היא ע"י אבחון, למשל בארגון ניצ"ן. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, אני בת 32 לפני טיפול ראשון בהפרייה חוץ-גופית. קודם לכך עבדתי כמזכירה ומאוד שנאתי את מקום עבודתי. הייתה לי הזדמנות לטוס לניו-זילנד לתקופה ארוכה ומאחר וידעתי שאני אמורה לעבור תקופה קשה (כי כך אמרו לי שבטיפולי פוריות מאוד סובלים אבל דווקא מבחינתי לא נורא בנתיים)... אז הרשתי לעצמי כאילו לנוח לפני התקופה הקשה הצפוייה לי. אבל מאז אני מסתבכת עם מחשבותיי כלומר: קודם שלא הכרתי את הטיפול נורא פחדתי מאיך ארגיש לאחר מכן ואיך אוכל לתפקד בעבודה? אחר כך חושבת מה צריכים המעסיקים להתעסק איתי אם אני בקרוב אהפוך להיות אמא ... אחר כך חושבת שאולי דווקא כן עבודה כמזכירה תהיה טובה לי כי היא נעשית בישיבה אבל אז אני יודעת מראש שאני אצטרך להעדר לפחות פעם בחודש ומידי פעם לאחר עקב בדיקות החלות בבוקר וזה יקרה כמובן באופן קבוע בכל חודש. ועכשיו אני לפני IVF מה שנראה לי כן כואב ומפחדת לשלב עבודה וטיפולים כאלו. גם על חצי משרה ומשמרות חשבתי .... אין לי בעייה להגיד בראיון עבודה שאני בטיפולים. אבל זה לא אותו דבר כאשר אתה ותיק בעבודה ומכירים אותך אישית ואז אתה נעדר לבין היותך "חדש" ואתה מתחיל עם הסיפורים של העדרויות או יציאות. אני משתגעת עם עצמי. אז אני אומרת לעצמי:" "יאללה תזרמי תתקבלי לעבודה אל תגידי כלום ומקסימום יפטרו אותך" ..... ואני לא מסוווגללללת!!! מה יהיה ? הטיפולים עולים כסף רב אני נעזרת בחסכונות שלי אבל זו לא שיטה הרי הם יכולים לקחת שנים! חשבתי לעזוב הכל למצוא עבודה ורק אחרי חצי שנה שכבר יכירו אותי להמשיך עם הכל. אבל אז אני אומרת: "מה לא חבל על הזמן הזה"? הכל נהדר במחשבות אצלי אבל במציאות אני עדיין תקועה במקום ומובטלת!!! הבעייה שלי שקשה לי להסתיר עובדת היותי בטיפולים. גם לא נעים לי להודיע שאני קצת מאחרת לדבר על זה (זה יכול להיות איחור של חצי שעה בלבד באמת לא נורא לפי דעתי). לחילופין בגלל סוג טיפול שונה ייתכן שעכשיו אאלץ להיעדר יום עבודה אבל גם בזה אני לא בטוחה כי טרם עברתי זאת. הייתי רוצה מעסיק שידע את מה שאני עוברת ושאוכל לצאת בלי הסברים כל פעם. תודה על העזרה

יסמין שלום ההתלבטות שלך טבעית ולפי מה שאת כותבת עיקר ההתלבטות היא לגבי מקום העבודה. ברור שזה לא נוח לצאת הרבה ובמיוחד במקום עבודה חדש. מצד שני, אולי כדאי למצוא מקום שאיננו בהכרח השיא של חייך כך שגם אם תרצי לעזוב או אפילו אם ירטנו על כך שאת יוצאת הרבה זה לא כל כך יפריע לך. נראה לי שעיקר ההתלבטות וההשקעה הנפשית צריך להיות עכשיו בהרגעה עצמית, במציאת המצב הנוח ביותר עבורך לכניסה להריון וככל שתהיי רגועה יותר ושלימה עם עצמך כך יהיה לך קל יותר להיכנס להריון. העבודה צריכה להיות תופעה לוואי משנית במקרה הנוכחי. אם תמצאי משהו מתאים, מצויין, ואם לא, אל תקחי את העניין יותר מידי ברצינות ותשקיעי בעצמך ובמה שבאמת חשוב כעת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

נכדי שבקרוב יהיה בן 4 , פעיל מאד בגן, ילד מחונן , אוהב ומבצע בעצמו הצגות אך מפחד להכנס להצגות פומביות שבהן יש אפלוליות או חשכה (זו טענתו שזה "לא נעים לו"). כנ"ל לגבי ימי הולדת במקומות סגורים או בהופעת ליצנים? אין לו בעיה עם חושך בשינה או בחדרו טרם השינה? לפני כשנתיים נולד לו אח שהוא מאד אוהב אבל גם רב איתו. איך מתגברים על הבעיה של הצגות וימי ההולדת.?

סבא שלום לבני היתה בעיה דומה ובגיל 6 זה עבר היום הוא ילד רגיל לכל דבר, כילד קטן אפילו הבובה בחלון ראוה הרתיעה אותו לדעתי אל דאגה בי

לסבא שלום הגישה ההתנהגותית עשויה להיות הכי פרקטית במקרה כזה. צריך לתכנן מצב בו הילד יהיה מוכן לעבור חוויה במקום שבד"כ הוא מסרב. העניין צריך להיות מתוכנן בקפידה עם הילד עצמו, כמו סוג של משחק ואתגר. צריך לדבר על זה מראש, לצייר את זה מראש, לתכנן מה ילבש ומה יעשה, ולבסוף בצעדים קטנים להוביל אותו למצב מעורר החרדה. מה שאתה מתאר הוא סוג של פוביה, יתכן שמדובר בעוצמה חלשה, וההתגברות היא בד"כ ע"י התמודדות עם החוויה מעוררת החרדה, לראות שכלום לא קורה, ואז מגיעה רגיעה. חשש מחושך וליצנים אופייני למדי בגילאים הללו. אם זה לא פוגע באיכות החיים לא חייבים להילחם בזה ואפשר לתת לזמן לעשות את שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך מגבירים את המצפון כלפי אמא שאוהבים ונותנים בה כמובן אמון והכל אבל המצפון שלי לדאוג לה נשחק ואני מוצאת את עצמי פוגעת בה ולא חושבת אחר כך על הבכי שלה שהיא מסתירה ורגילה להסתיר . איך אני יכולה להגביר לעצמי את המצפון שלי לדאוג לה ולפעול למענה לעזור לה ולהיות חשובה לי ? האם יש תרגילים שאפשר לעשות . הייתי גם מעוניינת בשיטה שמאמנת אותי לבכות ברחמים עליה עם קבלת החלטות ורוח עשייה לעזור לה ולהיכנס לרגשותיה שכרגע אני ממש רחוקה ובלי כוונה מתעלמת מהם .

מעיין שלום אני חושב שהכתיבה שלך כאן בפורום על הנושא הוא אחד התרגולים שאת עושה. אין כאן פטנטים אלא צריך להבין יותר לעומק באילו מצבים את פוגעת באימך, ומה ההסטוריה שלכן שגורמת לך להגיב בצורה כזו פוגעת. היה טוב אם הייתן יכולות שתיכן לפנות יחדיו לפסיכולוג שמתמחה בטיפול משפחתי ולפתור את העניין ביחד. אולי המפתח זו שיחה כינה וישירה עם אמא על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מקווה שאני פונה לכתובת הנכונה אודה לך באם תוכל לכוון אותי. בני בן שלוש וחצי נימצא בגן טרום טרום חובה.הגננת פנתה אלינו בטענה כי היא שמה לב כי הילד "מאבד כיוון" במהלך היום. כלומר: סדר היום שלהם הוא קבוע בדר"כ ולמרות זאת היא טוענת כי לעיתים הוא שואל אותה מה עושים עכשיו? שילדים אחרים יודעים לדוגמא. באותו ענין היא נתנה לי דוגמא שתמיד אחרי ארוחת הצהרים הם שותפים ידים והולכים לישון כאשר כל ילד הולך לשכב על המזרן שלו . בני לא מבצע את הפעולה עד שהוא לא מתבקש לעשות זאת ולעתים אף שואל איפה הוא צריך לשכב למרות שהמקומות קבועים. דברים נוספים שהם אמרו זה שבשעת ריכוז הם שמו לב כי הוא לא מתענין במיוחד ולא מרוכז חשוב להדגיש כי הוא לא מפריע להם כלל וכי הוא ילד מאוד ממושמע. דבר נוסף בשעת פעילות בשולחנות עבודה הגננת טוענת כי אם היא לא קוראת לו לבוא ולעשות הוא לא ניגש ולעיתים אף אומר כי לא בא לו. הם גם אמרו כי ניראה שהוא חסר ביטחון עצמי ונגרר אחרי אחרים והמליצו לבצע אבחון. אם אני אנסה לתת בקצרה רקע על הילד אז אני אגיד כי לדעתי הוא אכן חסר ביטחון עצמי בחברה. לגבי הנושא של הריכוז זה די מוזר לי כי הילד מאוד מאוד אוהב לעשות פאזלים ברמה כזאת שאם לא עושים יום אחד אז הוא בוכה. אין יום שעובר מבלי לעשות שתיים לפחות ולמיטב ידיעתי צריך ריכוז בביצוע פאזל. כמו כן הילד מראה נכונות גבוהה במיוחד לבצע עבודות בחוברות חשיבה ואף דורש זאת. הוא צופה בקלטות ויודע להעסיק את עצמו. בזמן האחרון טען כי הוא איננו מעוניין לישון בגן כי מפריעים לו מישהוא מפחיד אותו ועל כן ביקשתי שיעבירו אותו מקום לעת עתה המצב נירגע קצת כי הילד היה ממש בוכה שהוא לא רוצה לישון בגן. מדובר בגן פרטי ובו 20ילידם בכיתה אני רוצה לציין בין היתר שכיתת הגן שיכת למעון בו הוא שוהה כבר שלוש שנים. זהו בכל אופן ניגשתי לרופא משפחה שבמקרה עובד גם במחלקה להתפתחות הילד בשניידר הוא קרא את מה שרשמו עליו במעון ואף עשה לו אבחון קצר וטענתו היתה כי מכל מה שהוא מתרשם אין לילד אף בעיה התפתחותית וכי הא מפותח מעל לגילו הדבר היחידי שהוא יכול להצביע עליו זה אולי בעיה בחלק הרגשי והוא ממליץ ללכת לאיבחון פסיכולוגי ולא לאיבחון במכון להתפתחות הילד כפי שהמליצו בגן. הייתי רוצה לבצע איבחון באופן פרטי אך אני לא יודעת האם לגשת לאיבחון פסיכולוגי או איבחון כללי ואני לא רוצה סתם להתברבר אז אשמח לקבל חוות דעת נוספת תודה מראש

שני שלום לפי מה שאת מתארת האבחון הוא אכן פסיכולוגי עם דגש על היבטים רגשיים וקוגניטיביים. אבחון כזה צריך להיעשות ע"י אדם שזו מומחיותו העיקרית. יש אפשרות להתייעץ עם השירות הפסיכולוגי של העיריה, אולי הם יוכלו לעשות את האבחון, וכמובן שיש גורמים רבים בשוק הפרטי שמתאימים. עם זאת, אני לא ממליץ בד"כ לרוץ כל כך מהר לאבחון, אלא אם יש חשש לבעיה של קשב או לקויות למידה אותן צריך לאבחן. לפי מה שאת מתארת הייתי ממליץ לך לפנות לפסיכולוג ילדים בשלב ראשון כדי לקבל הדרכת הורים ואחרי מספר שעות ייעוץ בהן אולי גם יפגש עם הילד אפשר יהיה לקבל החלטה שבאמת מתאימה למצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום :-) אני לומדת בכיתה ט', ובמסגרת למידת המחזה של לאה גולדברג "בעלת הארמון", ניתנה לי מטלה לכתוב נגד הדמות הראשית (מר זאברודסקי) כתב תביעה וכתב הגנה (לא שמישהו אמור להבין מזה משהו, אני רק נותנת רקע כללי על מנת שתבינו את הבקשה שלי :-) ) למי שלא מכיר את המחזה, אני רק אכתוב מאוד בכלליות: לנה היא נערה בת 19 בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, בזמן מלחמת העולם השנייה מר זאברודסקי נתן לה ללון בחדר פנוי בארמונו, וכך היה בזמן המלחמה, בינתיים התפתח ביניהם סיפור אהבה, והם קיימו יחסי מין (הוא נוצרי והיא יהודיה), והוא לא רצה לגלות לה שנגמרה המלחמה, מה שגרם לכך שהיא נשארה בחדר אטום וחשוך ללא חלונות, וללא קשר עם העולם החיצוני במשך עוד שנתיים לאחר תום המלחמה ללא ידיעה שהיא נגמרה. בעבודתי עליי להתייחס לפגיעות שלו בה, אז רציתי לשאול אילו בעיות נפשיות/פיזיות יכולות להתעורר משהייה ממושכת (של כמה שנים) בחדר חשוך ואטום ללא חלונות, כאשר הבנאדם היחיד שהיא הייתה איתו בקשר הוא בעצם מר זאברודסקי. ובנוסף לבעיות העלולות להתעורר מהשהייה עצמה, אילו בעיות יכולות להיגרם כתוצאה מהחשיפה הפתאומית שלה לאנשים זרים לה, והגילוי הפתאומי שנגמרה המלחמה. תודה רבה מראש :-)

מיכל שלום מצב של שהייה שנתיים בחדר אטום במצב בו כל החיים סובבים מול אדם אחד שמנצל את המצב לטובתו יכול ליצור תופעות רבות כגון דיכאון וחרדה בשלב ראשון ולאחר מכן תופעות פוסט טראומתיות ופגיעה באמון הבין אישי, בבטחון העצמי ועוד. תוכלי לקרוא על דיכאון וחרדה בקישורים שלהלן, ואולי משהו מהם יוכל לעזור לך: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום לפני שאני אציג את בעיתי אספר מקרה קצר שיסביר את הרעיון יום אחד אח שלי בא אלי ואמר לי "אל תחשבי על תרנגולת אדומת כרבולת" כמובן שבאותו רגע הדבר הראשון שעולה לך בראש היא התרנגולת. אחי ניסה להראות לי שברגע שאתה לא רוצה לחשוב על משהו הוא ישר קופץ לך לראש. הבעיה שלי היא כזאת אני בחורה דתיה שהתפילה היא חלק משגרת חייה ,לא ככורח אלא מרצון ,משמחה בד"כ, והיא משהו מאוד מאוד מהותי בשבילי. בעקבות מקרה שעברתי לפני כחצי שנה ( לא טראומתי חס וחלילה) יש לי פחדים שיכנסו לי כל מיני מחשבות שקשורות לאותו המקרה. אני חוששת דווקא שזה יבוא בזמן של התפילה בגלל שהיא כ"כ חשובה לי ואני לא רוצה להרוס אותה. הבעיה היא שכאשר אתה מנסה לא לחשוב על משהו הוא בכוונה צץ ועולה במחשבות ( לכן הבאתי את המקרה בהתחלה) מה שקורה הוא שבזמן התפילה אני מוצאת את עצמי כל הזמן במלחמה לא להיכנס לאותם מחשבות ולכן אני כבר לא מתרכזת בתפילה ומן הסתם כבר לא נהנת בתפילה. בהתחלה חשבתי שעם הזמן זה יעבור אבל אני רואה שזה לא . הייתי רוצה לא להיזכר בכלל שאני נמצאת במלחמה בזמן התפילה אבל זה כבר הפך להרגל. אני יודעת שאם אני לא אלחם בזה ולא אהייה מוטרדת מכך אז זה לא יציק לי כ"כ. אבל כל פעם שאני מנסה להיות רגועה ולא להילחץ מזה או שאני קולטת שפתאום הרבה זמן לא חשבתי על זה פתאום המחשבות צצות שוב, כאילו שאני עושה את זה לעצמי בכוונה אבל אני לא יכולה שלא לעשות או לא להיזכר. אני פונה אליך כי זה לא בעיה פיזית או משהו כזה אלא בעיה פסיכולוגית ממש ז"א הכל בראש שלי,ואני מרגישה שאם אני אשנה איזה משהו בחשיבה שלי או את התפיסה לגבי זה -זה אולי יעזור ,אבל אני לא יודעת איך. אני מקווה שאתה מבין למה אני מתכוונת ושיש לך איזו עיצה בשבילי וכן אני מקווה שנשארת מרוכז עד הסוף למרות שהמכתב ארוך ולא הלאתי אותך אשמח לתגובה דרך אגב- האם אתה מכיר עוד מקרים בסגנון הזה? תודה -הללי

הללי שלום המחשבות הטורדניות שאת מתארת אכן חודרות והמלחמה בהן אבודה מראש. דווקא אם תפסיקי לפחד מהן ותתיחסי אליהם כמו אל רעשים אחרים בסביבה החיצונית שקיימים מן הסתם בעת התפילה, כך הן תטרדנה אותך פחות ותפחתנה. מחשבות שכאלה הן דבר טבעי אצל כל אחד. עם זאת, בתקופות מסויימות הן יכולות להתגבר והדבר עשוי להיות סימן לבעיה שאיתה את מתמודדת או עליה את חושבת. במקרה כזה המחשבות הן סוג של הגנה בפני חרדה. במקום להרגיש את החרדה או לחשוב על מה שמטריד באמת מבפנים הראש מתמלא במחשבות טורדניות מכל מיני סוגים. כאשר המחשבות מגיעות כחלק מבעיה של חרדה יש מקום לטפל בהן על ידי טיפול פסיכולוגי ואף בשימוש בתרופות נוגדות חרדה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

חג פורים שמח מה הפתרונות לילדה שכל מה שהיא אוכלת היא מקיאה. ייעצנו לה ללכת לראות פסיכולוג והיא סירבה. אנחנו חוששים למצבה.

שלום המצב נשמע חמור אם היא באמת מקיאה את כל מה שהיא אוכלת. במקרה כזה ההורים צריכים לגשת לייעוץ אצל פסיכולוג המתמחה בהפרעות אכילה ולקבל ייעוץ מסודר כיצד לנהוג. יש מחלקות ייעודיות להפרעות אכילה, למשל בבית חולים תל השומר. במידת הצורך פנו לשם ובדקו האם הם יכולים לעזור או להמליץ על דרך פעולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כיצד ניתן לטפל בבעיות תקשורת? אני סבורה שאני לוקה בכך. לראייה, העובדה שאין לי הרבה חברים בכלל. אינני יודעת כיצד ליצור חברויות חדשות מבלי להידבק לאנשים או לרדוף אחריהם, אני רוצה שזה יהיה דבר טבעי והדדי מצד שני אינני רוצה להיות מנוצלת. אותם חברות בודדות שיש לי (2 במספר) אני די מעבירה עליהם ביקורת מאחורי הגב ולא מתלהבת מהם... גם הקשר שלי עם אימי, עליה השלום, על אף שמאוד אהבתי אותה, ובמקום מסוים היא ידעה זאת, היו בינינו חיכוכים. וויכוחים, אי הסכמות. הרבה פעמים כשאני חושבת על דברים שהיו אני תוהה, למה לעזאזל אני מתנפחת כמו בלון, על דברים שאח"כ נראים לחלוטין שוליים ובזבוז של אנרגיה. אני בחורה יחסית די ישירה, למרות שברבות השנים מניסיון תעסוקתי כמזכירה ושירות לקוחות למדתי גם להיות דיפלומטית. היום בגיל 31, ואימא לתינוק בן שנה, מאוד חשוב לי שהוא ילמד ממני דברים נכונים, שהוא יוכל ליצור חברויות ללא בעיה ושיהיה לו ביטחון עצמי. חשוב לי גם שיהיה לי קשר טוב ופתוח עם אבי ו-3 אחיי. לכן אני חושבת שאני צריכה לעבוד על עצמי ורציתי לדעת טיפים...לגבי תקשורת... שלך לעת עתה האלמונית.

אלמונית שלום קושי בתקשורת אפשר לפתור בשתי צורות עיקריות. האחת היא למצוא מסגרות שונות בהן נוצרת תקשורת ולהתאמן על כך. למשל, סדנאות ליחסי אנוש, קורסים והרצאות שונות או מסגרת של טיפול קבוצתי. הנתיב השני הוא עבודה על העצמי דרך טיפול פסיכולוגי אינדיבידואלי. במסגרת הזו יש כמובן את התקשורת עם המטפל שיש לה חשיבות רבה, אבל עיקר תשומת הלב הוא עליך ועל חוויותיך הפנימיות. תמיד נשאלת השאלה מה בא קודם. האם הצלחה בקשרים בין אישיים תהפוך אותך לאדם בוטח יותר בזולת ופתוח יותר, או שאם תרגישי מבפנים טוב יותר תוכלי ליצור קשרים בקלות רבה יותר. למעשה אין סיבה לא לתקוף את הבעיה משני הכיוונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

חג שמח לכולכם

חג שמח ומאושר. תלכו למסיבות ותחייכו הרבה!!

אני נוטלת סרוקסט כבר שלוש שנים ובתקופה הזו עליתי 30 ק"ג. האם יש קשר בין ההשמנה לסרוקסט? אם כן, מה הפתרון? האם למישהו פה בפורום זה גם קרה?

גלית שלום אני מציע שתפני לרופא המטפל ותתייעצי איתו בנושא. בכל מקרה, בפורום הזה הייעוץ בתחומי פסיכותרפיה בלבד ולא בתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

הערב ראיתי על הסדין של בני בן ה - 7 המון שיער שנשר לו כשנערתי את ראשו ראיתי שנושרים לו עוד ועוד שערות מה עלי לעשות?

שלום הפורום הנ"ל הוא בנושאי פסיכולוגיה קלינית. לגבי שאלתך, מומלץ שתפני אותה ראשית כל לפורום רפואת ממשפחה, שם תוכלי לקבל הסבר הולם. כל טוב

האם זה נשר או שאת חושבת שהוא תלש את השיער בעצמו?

שלום אני חושב שבאמת בשלב ראשון כדאי לפנות לרופא ילדים ולבדוק מה קורה מבחינה רפואית. רק אם תמצא אינדיקציה ברורה שיש כאן רקע נפשי כדאי לבדוק טיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה כבת 38 סובלת מחרדות אני בשמימוש של סקוקסט כבר כ חצי שנה ואני מפחדת עוד להיות לבד וכולי אני מבקשת ממך לתת לי עצה תודה ללי?

לילי שלום מעבר לשימוש בתרופות כדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. כמו כן כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל, אולי יש צורך בשינוי במינון או בסוג התרופה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב לך אני חייל אחי התאבד במהלך שרותו הצבאי ואבא שלי נפטר שנתיים לאחר מות אחי ז"ל התחלתי טיפול פסיכולגי בבסיס והרגשתי בגדול נורא מאוים בגלל תפקידה הצבאי של הקבנית בהיותה אשת צבא ובעלת כוח כולמר לא אוביקטיבית ומסוכנת בשבילי אז לא הייתי פתוח כלפיה והרגשתי אחרי טיפול יותר רע מאשר לא ללכת בכלל כרגע אני לא מטופל ומצבי בגדול הוא לא טוב אני עצוב מדוכא ופסימי נורא היה לי נסוין אובדי אחד אבל ברוך השם אני כבר לא חושב על זה. אני לקראת שחרור ואני מרגיש שבלעדי אחי ז"ל אני לא יכול להמשיך את החיים כי כל התכנונים שלנו היו ביחד ועכשיו אני צריך להתעלות על עצמי ולעשות את זה לבד ועם בכלל נוסף על הצרות אני לא מסתדר אם אמא שלי הורי היו גרושים וכל המן היא דואגת לקלל את אבא שלי גם אחרי מותו ואני אתן לך דוגמא שאבא שלי נפטר עשיתי לו כבוד ואמא שלי שאלה אותי עם גם במותה אני גם יעשה לה כבוד ד"ר יקר אשמח עם תיתן לי כיוון בחיים נ.ב דרך משרד הבטחון מגיע לי טיפול פסיכולוגי ל3 שנים בהיותי לצערי אח שכול תודה רבה לך

אושר שלום נשמע שאת באמת מחפש את האושר ובינתיים מתקשה למצוא אותו או אף את הדרך לשנות את המציאות בדרך אל האושר. המפתח איננו במשהו מיידי שאפשר לעשות מאחר ועברת טרואומות קשות בשנים האחרונות ובנוסף לקשרים מורכבים במשפחה הדבר יוצר רגישות רבה לתנודות במצב הרוח ולדיכאון. חשוב מאוד שתהייה בטיפול, וחשוב כמובן שתרגיש נוח בטיפול. מאחר ויש בידך אופציה לקבל טיפול במשך 3 שנים אני ממליץ לך לנצל את האפשרות הזו ללא עיכוב ולפנות שוב לטיפול. תוכל להיות הפעם קשוב למה אתה רוצה בתוך הטיפול והאם אתה מרגיש כימיה עם המטפל. חשוב שתוכל להרגיש נוח ופתוח ולכן טיפול במסגרת אזרחית עשוי להיות שונה ממה שהרגשת בצבא, למרות שגם את התקופה הזו חשוב יהיה בדיעבד להבין יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

מאז לפני 8 שנים התגלה אצל אימי גוש בשד ואימי התגברה על המחלה אך מאז היא מגלה סימני דיכאון. רופא משפחה הציע שתקח סרוקסד, התעניינתי בחנות טבע אם יש כמוסות טבעיות במקום והוצע לי טיפול בסופר סאם, האם הן יעילות?

אולי כדאי שתשאלי זאת בפורום פסיכיאטריה או פורום רוקחות

אילנה שלום בנושא תרופות אני מציע להתייעץ עם הפורומים הרפואיים שנמצאים באתר. בפורום הזה הייעוץ עוסק בפסיכולוגיה בלבד. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על דיכאון http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני אמא לשלושה ילדים בגילאים 10 וחצי, 6, 5, הבעייה עם הילד הבכור. קודם כל הוא ילד חכם מאד ולמדן, ציונים טובים לאורך כל הדרך. הבעייה היא שחוץ מלימודים בביה"ס הילד לא מסתדר עם שום חבר. אין לו חברים בכלל, לא הולך אף פעם למסיבות כתה. כל חוג /מפגש / שאני רושמת אותו הוא חוזר אחרי שתי פגישות בוכה, ותמיד טוען את אותה טענה: כולם "מציקים לי".!! בכל מקום באופן גורף הטענה חוזרת שוב ושוב. לא עוזרים לי השיחות עם הילד הניסיון לעודד, לבקש ממנו לנסות שוב, לנסות לוותר, לכבד, להתחשב, הוא ישר מעמיד פנים פגיעות וטוען, אני בסדר , כולם לא בסדר. הילד יושב בקביעות כל יום בבית מול מחשב, ספר או טלויזיה. שונא כל סוג של פעילות אחרת. בשעה שחבריו מסתובבים בשכונה עם אופניים, קורקינט וסתם ככה, הוא בבית. לא יוצא. חופש הגדול חודשיים בבית ואפילו לא טלפון אחד מחבר. ממש כואב לי הלב. ניסיתי לדבר עם המורה עם המדריכים. כולם אומרים שההתנהגות של הילד מוזרה, כשהוא נפגע הוא עושה מזה סיפור גדול, בוכה, וכולם צוחקים עליו. פגשתי תלמידים מבית ספרו במקרה, הזמנתי אותם שיבואו אלינו לבקר. הם אמרו בסדר והסתכלו אחד על השני בגיחוך. הבנתי שהילד ממש ממש לא מקובל למרות שהוא בין המובילים בכתה בלימודים. אפילו כשאני אומרת לילד, אתה ילד נבון וחכם הוא מיד מוסיף: כן אני יודע אני גם "יורם", ו"חנון". הסברתי לו שלא ימעיט בדימוי של עצמו אבל זה לא עוזר. אפילו אחים שלו הקטנים צוחקים עליו ועל ההתנהגות שלו. אני אובדת עצות, לא יודעת מה לעשות עם הילד הוא כל הזמן מסוגר בבית. אלוהים, בן אדם זקוק לאיזה חבר לא? למה זה לא הולך איתו? הוא נראה טוב, מסודר, נקי, לא דוחה ובכל זאת דוחה את כולם. מידי פעם גם מתפרץ וטורק דלתות בשעה שמעירים לו על משהו קטן. הבנתי גם שהוא לא מסתדר עם אף אחד שיושב לצידו בכתה. לכן הוא תמיד יושב לבד במהלך השעור!! ניסיתי מלא שיטות, חוגים לא עזרו כי הוא מיד נשר. אמרתי לו שאני מוכנה לתת לו כסף שיפגש עם חבר שילכו לקנות משהוא. אני נותנת לו את כל הכיף שבעולם לעשות וזה לא עוזר. אתמול בערב היה מעט חשוך שש וחצי בערב, ביקשתי ממנו להביא את אחותו מחברה שהבית שלה נמצא במרחק קצר מאד מהבית שלנו. הילד עשה פרצוף, אני פוחד מהחושך. יצאתי בעצמי להביא את הילדה ובדרך- כמה מפתיע - פגשתי חבורה של ילדים בני כתתו משחקים בחוץ, מלאי ביטחון עצמי, עם אופניים רצים משתוללים כמו שצריך. איזה הבדל!! הרגשתי חזק מאד את ההבדל בינו לבין החברים שלו בני גילו. מה עושים????? ממה זה נובע? אין לי כסף לטיפולים לא יודעת מה לעשות . אפשר לקבל עיצה? תודה רבה שיר.

שיר שלום המצב שאת מתארת נשמע מאוד עצוב ואני מתאר לעצמי שהוא גורם למצוקה רבה ופגיעה בדימוי ובבטחון העצמי של ילדך. במקרים כאלו נוצר מעגל סגור שלא קל לפרוץ אותו כיוון שמצב חוסר המקובלות החברתית יוצר קושי להשתלב לתפיסה עצמית שלילית. במקרה הנוכחי את מתארת מצב קיצוני למדי ויש כאן מקום להתערבות רצינית כדי לשנות את המצב הקיים ולמנוע התפתחות בעיות פסיכולוגיות בעתיד. הייתי פונה לכמה כיוונים עיקריים. האחד, קשר עם גורמי בית הספר: המחנכת, היועצת, פסיכולוגית בית הספר. לגורמים הללו יש אחריות ויכולת להשפיע, לפחות בגילאים הללו, וכדאי לבנות תוכנית כיצד לנהוג. דבר שני, כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים הן לטיפול אישי עבור הילד והן להדרכת הורים עבורכם כיצד לנהוג איתו. מסגרת טיפולית כזו איננה קצרה וצריך להיערך לטיפול של חודשים ארוכים. דבר שלישי, כדי לנסות לרשום את הילד לקורס של קרב מגע. אם לא הולך בקבוצה רגילה שווה להשקיע ולמצוא מדריך פרטי שיתן לו שיעורים. הדבר עשוי לשפר במידה ניכרת את ביטחונו העצמי דבר אחרון, היה רצוי למצוא חונך, לדעתי עדיף גבר, שיגיע פעם או פעמיים בשבוע הביתה ויבלה איתו יחדיו. אני מעריך ששילוב של ארבעת הפעולות הללו עשוי להביא לתוצאות משמעותיות עוד לפני סוף שנת הלימודים הנוכחית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ותודה מראש על התשובה. 1. חשבתי לגשת לביה"ס לייעוץ עם הפסיכולוגית אך תמיד הורים (חברים שלנו) מזהירים אותנו פן הכל יירשם בתיק האישי של הילד וזה יפריע לו בהמשך. הוא יאלץ להסתובב עם רקורד זה בתיקו האישי כשיעבור לחטיבת ביניים ולתיכון. האם זה באמת נכון? 2. פעמיים רשמתי את הילד לחוגים קרטה, וטקואנדו, בכל פעם הוא משך חצי שנה (הוא גם השיג מדליה במקום שלישי בקרטה) אבל פרש בגלל ש"הילדים מציקים לי".."צוחקים עלי". לצערי, שעורים פרטיים עולים בטח הון . 3. איך משיגים חונך? אני משערת שבנוגע לזה זה אולי תוכל רק לתת לי איזה כוון, רעיון, אולי מישהו שקורא את השאלה? תודה על תגובתך המעודדת נ.ב. רציתי להוסיף גם שהילד מתחבר יותר לילדים קטנים למשל חברים של האחים הקטנים. כשהקטנים באים אלינו, הילד מצטרף אליהם, משחק איתם . לדעתי הסיבה היא מפני שהוא יכול לכוון אותם למה שהוא אוהב לעשות, למשחקי המחשב שהוא אוהב, או למשחקי הקלפים שהוא אוהב וכדומה. קל לו יותר להשפיע על הקטנים. לאחר משחק קצר עם הקטנים אני מבקשת ממנו למצוא לו עיסוק ולעזוב את הקטנים להסתדר לבד (על מנת שלא ישפיע כל הזמן על מהלך המשחקים שלהם). האם אני צודקת?

שלום, יש לי שני ילדים מקסימים. בת בת 7. בן בן 4 אני מרגישה שאני אוהבת את הילד קצת יותר מהילדה וממש רע לי עם זה. אולי בגלל שהוא הקטן ? אני ממש מרגישה גרוע ביותר.

ר. שלום מה שאת מעלה הוא קונפליקט קשה ומורכב להורים רבים. רגשות האשמה מובנים לי אבל השאלה מה לעשות עם זה. הסיבה להבדל שאת מרגישה איננה בהכרח גלויה לעינך כעת אבל היא בוודאי קיימת וחשוב להבין אותה. בד"כ זה הרבה יותר עמוק מהבדלי הגילאים בין הילדים. במקרה כזה הייתי מציע לך לפנות למספר פגישות ייעוץ אצל פסיכולוג המתמחה בטיפול משפחתי או/ו בילדים. זה יעזור לך להבין מה קורה לך, יתן לך הדרכה כיצד לנהוג וירגיע את רגשות האשמה תוך כדי הסטתם לפתרון מעשי וקבלת עצמך וההבדלים בין ילדיך שעוד ינועו בוודאי מצד לצד עוד פעמים רבות. בברכ ד"ר אורן קפלן

לאחרונה עברתי לגור עם חברי (אנחנו חברים כשנה +), אנחנו מאוד אוהבים והיחסים בינינו הם טובים (עם עליות ומורדות) . עד למעבר יחד, היינו מתראים בעיקר בסופי שבוע (גרנו די רחוק אחד מהשניה) כך שהקשר לא היה אינטנסיבי, מצד שני כשהיינו יחד די נהננו להיות יחד . מאז המעבר, אני שמה לב לתופעות מוזרות אצל חברי (שמשאירים אותי די פעורת פה), יש לו שינויים חדים במצבי הרוח שלו, עד כדי כך שהוא יכול להיות כמה ימים בדאון ומסתגר עם עצמו ולא ממש "מתלהב" לבלות איתי, ומצד שני ימים שהוא שמח , מצחיק, מספר בדיחות וכד' . כמו כן, זה יכול להשתנות גם ממש ברגעים, רגע אחד צוחק ורגע שני פתאום משתתק ונהיה עצוב כזה . לפני כמה ימים, היתה לו אליי התפרצות בעקבות ריב, שבה הוא העליב אותי באמרות ממש פוגעות . לא ממש ידעתי איך לאכול את זה, בסה"כ אני מכירה אותו בטיפוס מאוד טוב לב וחביב ופתאום הוא היה נראה לי אדם אחר לגמרי . לא זיהיתי את קור ליבו, את צורת הדיבור שלו ואת מה שהוא אמר לי . אנא, עזור לי, אני די חוששת מהמצב הזה , נראה לי שזה לא אותו אדם שאני מכירה . האם זה אומר שיש לו מעין מחלת נפש ?מה אתה מציע לעשות ? הוא מעולם לא נבדק ולא היה אצל פסיכולוג או פסיכיאטר .

קרן שלום בשלב ראשון אני חושב שאת צריכה לשוחח איתו על מה שאת מרגישה. ספרי בדיוק מה שכתבת כאן, על ההפתעה שהיתה לך במצבים השונים ועל כך שזה מעורר בך חשש ואולי מסכן את הקשר הזוגי ביניכם. אם יש צורך אפשר לפנות יחדיו לייעוץ זוגי בו אפשר יהיה לברר יותר לעומק את מהות ההתנהגויות הבלתי ברורות. לא הייתי קופץ מייד למסקנות לגבי מחלות נפש וכו'. בשלב זה התייחסי לזה כנטיית אישיות אותה אפשר גם לעצב ולהבין. נסי לפנות בגישה שהיא בגובה העיניים ולראות כיצד הוא מגיב. בסופו של דבר אם הדברים ימשיכו כך יתכן ולא תרצי בו יותר, ולכן בירור רציני בשיחה הדדית הוא בהחלט השלב המתבקש כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור אני די מיואש. אני בן 35 עם נשוי + 1 יש לי אישה נפלאה שאני אוהב אותה מאוד ובת שאהבתי אליה היא ללא גבולות, הבעייה העיקרית שלי היא שאין לי סיפו מקצועי, כמעט כל דבר שאני עושה באופן עצמאי נכשל. אני מנסה שוב ושוב אבל תמיד יש מכשה שמפילה אותי בסוף, עבדתי גם בתור שכיר והיה לי קשה מאוד להתמודד עם המסגרת. הבעייה הישיה היא שאני אוכל ומשמין, אני שוקל כרגע 120 קילו (גובה 177) לאחר שלפחות 5 פעמים בחיי ירדי בדיאטות מבוקרות ל 80 קילו, גם לאחרונה הייתי אצל דיאטיקנית (שנה שעברה) וירדתי 31 קילו, בצי השנה האחרוני עליתי כבר את כל הקילוגרמים שהורדתי וחזרתי ל 120 קילו. אני מטופל אצל פסיכולוג כבר 8 שנים, לפניו טופלתי אצל אחר בנוגע לכל מיני בעיות של ביטחון עצמי לקוי והערכה עצמית ירודה, להגיד לך שעזר לי, יכול להיות שכן , יכול להיות שלא, זה מה שנפלא במדע שלכם. בכל מקרה, האים יש לך המלצות מה עלי לעשות (לא מעוניין בכדורים מכל סוג שהוא)? אני כרגע משמין בקצב של 1 קילו לשבוע, מניסיון העבר זה ייפסק ב 125 קילו בערך. תודה

גיא שלום מאחר ואתה נמצא בטיפול הייתי בודק בכל זאת, בהתייעצות עם הפסיכולוג, אפשרות להיעזר בתרופות. יש מספר כיוונים לפעולה ואחד מהם אותו כדאי לברר עם פסיכיאטר הם תרופות נוגדות חרדה מסוג מסויים שגם עוזרות לדיאטה. כפי שאתה מבין ויודע האוכל איננו נועד להזין אותך מבחינה פזיולוגית אלא הוא סיפוק שמזין אותך מבחינה נפשית. תרופות נוגדות חרדה נושאות גם אופי של הפחתת מתחים ולחץ ושווה לנסות זאת לפחות לתקופה של מספר חודשים, מה כבר יש להפסיד? תתייחס לזה כלעוד סוג של דיאטה. לגבי הסיפוק בעבודה, זה באמת כבר שייך לטיפול הפסיכולוגי ואולי קשור לאוכל בצורה ישירה או עקיפה. כאמור, האוכל נותן סיפוק שחסר לעיתים במקומות אחרים. לבסוף, יש בהשמנה מרכיב פיזילוגי גנטי, לצערנו יש אנשים שזו נטייתם האישית ומדובר במלחמה לכל החיים. חלק מהעניין הוא ללמוד לנהל אורח חיים בריא ושוני, אבל חלק הוא גם לקבל את עצמך, אולי לא עם 120 ק"ג אבל גם 80 נראה לי מטרה שעלולה להיות לא ריאלית בטווח הארוך והרי התנודות למעלה ולמטה אינן חיוביות. בברכה ד"ר אורן קפלן

גיא, העניין הוא לשנות אורח חיים! זה קשה מאוד אבל כדאי. עדי

בתי עוד כ חודשים אמורה לינסוע לטיול שנתי עם כתתה יש לציין שבתי אף פעם לא ישנה מחוץ לבית לבדה היא כמובן אינה מעוניינת לצאת לטיול היא כל הזמן מדברת על הטיול שהיא לא מוכנה לישון מחוץ לבית יש פעמים שהיא מזעיקה אותי לבית הספר אם היא רק קצת לא מרגישה טוב אנחנו פוחדים שהיא תיסע לטיול וזה בחיפה והיא תרצה שנבוא ונחזיר אותה הביתה מה לעשות?

אולי תצטרפי לטיול ? ואם יש חודשיים אז תנסי להכין אותה לקראת הטיול בזמן הזה אולי תצאו כל המשפחה לטיול מקדים ותראו לה שאפשר לישון מחוץ לבית או שתשלחו אותה לישון אצל חברה טובה שלה , שתראה שזה אפשרי ואפילו כיף. למה היא לא רוצה לישון בחוץ ? בת כמה היא ? אולי שתיקח איתה משהו מהבית שיתן לה תחושת בית במקום האחר. דברו איתה על זה אבל אם היא לא רוצה אז לא - לא נורא .

שני שלום המצב שאת מתארת עלול להתפתח לפוביה וחשוב לעודד את בתך לצאת לטיול ולנסות להינות ממנו. הרעיון לצאת איתה ביחד לטיול כהורה מלווה נשמע לי רעיון טוב אם הוא אפשרי. אפשר לנסות ולעשות עד אז סימולציות לדברים קטנים יותר שהיא תעשה בדרך לטיול הגדול. בכל מקרה, יתכן שיש מקום לעזור לבתך בצורה נרחבת יותר דרך טיפול פסיכולוגי. היא סובלת מצורה כזו או אחרת של חרדה וזה דבר שאפשר לטפל בו ולעזור. אני מצרף קישור למאמר על חרדה שבתוכו כמה תופעות שונות ואולי אחת מהן תראה לך מתאימה לבתך. במידה וזה רלוונטי פנו לפסיכולוג ילדים. כמובן שזה דורש את שיתוף הפעולה ממנה, אבל אם היא במצוקה היא בוודאי תרצה. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm

שאלה די אוטומטית : האם יש פרק זמן משוערך לטיפול פסיכואנליטי ? יש למשהו הערכה ? טיפול שנערך ע"י פסיכולוג קליני ולא ע"י פסיכיאטר?

ברגע שתרגישי שחל שיפור משמעותי במצבך יחסית למצב שבו התחלת את הטיפול והמשכו לא מועיל יותר , יתכן וזה משך הזמן של הטיפול. התשובה כללית מאוד וקשה לתת פרק זמן מוגדר. תלוי מה הבעיה, מה קורה בטיפול ובכלל אצל כל אחד זה אחרת. יש טיפולים שמסתימים אחרי מספר פגישות מוגדר ויש כאלה שנמשכים שנים.

שלום משך טיפול בגישה פסיכואנליטית הוא דבר מאוד לא קבוע. אני למשל רואה את עצמי עובד בגישה פסיכואנליטית עם כל מטופל שאני רואה ובכל זאת יש מצבים בהם אני נפגש עם אנשים לשלושה מפגשים של טיפול קצר מועד. מצד שני יש מטופלים שאני מכיר שנים ואופי הטיפול דורש תהליך הרבה יותר ארוך. הייתי אומר שטווח זמן בין חצי שנה לשלוש שנים כולל את רוב המקרים של הטיפול הדינמי. טיפול פסיכואנליטי פורמלי לוקח בהגדרה שנים רבות בתדירות של כארבע פעמים בשבוע, אולם הוא באמת נדיר למדי כיום. אני מצרף קישור למאמר קצר על הטיפול הדינמי http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בין חצי שנה ל 3 שנים נראה לי מעט זמן...:) כל מקרה לגופו.

אורן, למה כתבת "עובד" לעומת "נפגש" לעומת "מכיר" ? האם לא כל הגישןת הן עובד ולא רק נפגש לטווח קצר או מכיר לטווח ארןך? מקוה שהובנתי תודה

אמי נפטרה לפני 4 שנים מסרטן. מאז שנפטרה הפכתי להיפוכונדרית. כל מיחוש מפחיד ומאיים עליי ואני מייד מדמיינת שאני חולה במחלה קטלנית. אפילו כאב ראש פשוט כבר הופך אצלי מיידית לגידול במוח. החרדה ממש מקשה עליי ואני עסוקה כל הזמן במחשבות על מחלות, רופאים, בדיקות וכד'. זה הפך להיות גרוע יותר בשנה האחרונה, אין לי מושג למה. מה עושים? קשה לי לחיות עם פחד מתמיד שכזה.

פרח שלום מה שקורה לך הוא תופעה דומה לסוג של תגובה פוסט טראומטית. מות אימך הוא אירוע קשה בכמה היבטים. ראשית האובדן האישי של אם שהוא אחד הקשים ביותר להתמודדות באירועי חיים אך מעבר לכך גם הופעת המחלה עצמה שמעוררת חשש מחזרה שלה גם אצלך. זוהי תגובת חרדה שגורמת לך למחשבות כפייתיות חוזרות ונשנות לגבי מחלה, ויתכן שהשתלבה עם נטייה אישית שהיתה לך גם קודם ברמה כזו או אחרת. הפתרון הוא כמו בטיפול בבעיות חרדה אחרות, ע"י טיפול פסיכולוגי ותרופתי נוגדי חרדה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה ואני ממליץ לך לפנות לאיש מקצוע לטיפול מתאים. יתכן ששימוש בטכניקה חדשנית של EMDR עשויה לעזור במיוחד, ראי קישור למאמר רלוונטי בהמשך. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך. האם היית מגדיר את המצב שלי כפוביה? איני יודעת בדיוק כיצד להתייחס אל הדבר. בנוסף, איך אוכל למצוא מטפל ב-EMDR? והאם גם טיפול בביו פידבק יכול לעזור לי להתמודד עם חרדות? עוד משהו שרציתי לספר הוא שכאשר אימי חלתה התמוטטתי למרות שהיא היתה חזקה ביותר. אני הייתי שבר כלי, על סף התמוטטות עצבים. מאז אני מטופלת בסרוקסט ולאחרונה בשלבי הפחתה של מינונים ומרגישה בסדר. מה שכן, אני בטראומה מסוימת מהתגובות הקיצוניות והתמוטטות שלי באותה תקופה. נוצר לי רושם על עצמי שאיני יודעת להתמודד עם לחצים ומאז אני מתוחה ונלחצת מכל דבר וחרדה מאד למצבים עתידיים שאני עשויה לא להתמודד איתם - בעיקר הריון ולידה. בנוסף, קראתי מאמר על דיכאון בהריון ואני כבר בטוחה שאני הולכת להיות מדוכאת בהריון או ללקות בדכאון אחרי לידה. אני לא יודעת איך להתגבר על הפחדים האלה ואיך להחזיר לעצמי את האמון בעצמי לאחר ההתמוטטות שעברתי באותה תקופה.

ילד בכתה ד' שהוא ילד מאד חמוד - שקט מדיי - ביישן - אך קשה לו מאד מאד מאד בקשריים חברתיים אין לו אף חבר ולא חברה ולא אף אחד. הוא יושב בכתה עם הראש מורכן. לא משתתף בשיעורים. אפילו עם מוריו לא מתקשר. בבית רוצה לישון עם הוריו. לטיפולים פסיכולוגיים הוא מסרב ללכת פעמיים - שלושה הצלחנו לקחת אותו ניסינו אך הוא לא שיתף פעולה ישב כל הפגישה ובכה. הפסיכולוגים בבית ספר גם ניסו לטפל בו. אך גם איתם הוא לא שיתף פעולה. בהפסקות הוא יושב לבד. בקושי את הוריו הוא משתף בבעיותיו. הילד לומד בבית ספר רגיל אך בכיתה מיוחדת. אבקש את התייחסותך

שלום לפי מה שאתם מתארים טיפול פסיכולוגי ישיר לא יצליח במקרה כזה בשל חוסר מוטיבציה ושיתוף פעולה. במקרה כזה מומלץ למצוא חונך שיגיע הביתה פעם או פעמיים בשבוע ובמקביל מומלץ שההורים יפנו לקבלת הדרכת הורים ע"י פסיכולוג ילדים על בסיס קבוע עד שיפור משמעותי במצב. היה רצוי שהחונך יקבל גם הוא הדרכה אחת לכמה זמן ע"י הפסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

תנסו ליצור קשר חברי עם אחד ההורים בכיתה או בביה"ס בשכבת גיל של הילד ואז להתחיל עם זה שהאמאות יושבות בניהם לאחר כמה פעמים לצרף את הילד של החברה ואז לאט לאט אולי הילד יפתח חוץ מזה אך היה עד עכשיו והאם יש לילד אחים בבית מנסה לעזור

שלום ד"ר קפלן אולי זה לא המקום, אך ברצוני לדעת לגבי לימודי הפסיכולוגיה 2 דברים: (אני סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה ומדעים) 1. בתואר השני שלי אני מעוניינת להתמחות בפס' פיזיולוגית ( נוירולוגית?). למיטב ידיעתך, היש בארץ מקומות שניתן להתמחות בהם בדיסציפלינה זו, או במקבילה - חקר המוח. (לדברי המרצה שלי המקומות האלה, אם בכלל, לא קיימים ממש בארץ כי אם ובעיקר, מחוץ לתחומי המדינה. מה נראה לי מלפני בדיקה - מופרך) 2. הייתי מאוד רוצה לעבוד (או להתנדב) בנישה פסיכולוגית מסוימת (בית חולים, מכון פסיכולוגי וכו'). האם ידוע לך מלימודיך על איזו דרך אליה "נוהרים" סטודנטים ע"מ לקבל סוג של קרבה ולימוד למקצוע? המון תודה - אור

אור שלום יש אפשרויות אחדות ששמעתי עליהן, בוודאי באוניברסיטת ת"א וירושלים. בכל מקרה, הדרך הנכונה ביותר לבדוק את זה היא להתקשר לחוגים לפסיכולוגיה באוניברסיטאות המרכזיות ולשאול אילו אפשרויות עומדות בפניך. לגבי ההתנדבות, אני לא חושב שיש מקום אחד מומלץ בלבד. אנשים פונים להתנדבות במועדנים של אנו"ש ושל מרכזים פסיכיאטרים שונים, מחלקות אשפוז שונות כמו למשל בגהה ובתל השומר (מחלקות לטיפול בהפרעות אכילה למשל) ועוד. העניין הוא איזה סוג של מפגש מעניין אותך ובהתאם כדאי לפנות. שמועות בקרב חברים לספסל הלימודים עשויות להיות הדרך הטובה ביותר למצוא מקום מתאים כיוון שהנושא דינמי ומשתנה במהירות בזמן ובמקומות השונים. אם אתה מתענין בהיבט הנוירולוגי אולי כדאי לפנות למחלקות שיקום כמו למשל בית לוינשטיין כדי להכיר מקרוב את התחום שמושך אותך ללימודים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בית לוינשטיין זו אפשרות שכלל לא חשבתי עליה והיא אכן יכולה להיות בדיוק מה שאני מחפשת - זיקה משמעותית לצד הנוירולוגי, בין השאר. לגבי אונ' תל אביב, אני ממתינה לעלון האופציות לתואר שני, אלא שהסקרנות שלי הביאה אותי לשאול אותך זאת, עוד לפני סקירת הנתונים. בכל אופן, המון תודה על האינפורמציה!

היתה לי חברה אמריקאית נהדרת מקסימה ומושלמת מכל הבחינות. חשנו כאילו נוצרנו זה לזו. הכל התחבר כמו שלא הרגשתי מעולם. גרנו ביחד באוקלוהומה כמעט שנה, במהלך לימודיי בארה"ב ונפלתי עד צוואר. חברתי רצתה להתחתן ולמסד חיים יחדיו, אולם לצערי הפרקטיקה וההגיון (אב ואם כל רוע), שיכנעו אותי להיפרד ממנה ולחזור לארץ למשפחתי ולחברי. עם חזרתי ארצה הכירה חברתי בחור חדש והתאהבה בו. מאז זה למעלה משנה שאיני ישן באופן סדיר, מצב רוחי מדוכדך ולעיתים אני אף מתקשה לנשום. כיצד עשיתי טעות כל כך איומה?? כיצד זלזלתי באהבה כה גדולה וחשבתי שאוכל להתגבר עליה? כיום מכה בי ההכרה כי אני בעצם מוכן להגר לארה"ב לתמיד ולמסד חיי עימה. אין לי בעיה למצוא שם עבודה ולהתפרנס, אני מתחבר בקלות למנטליות האמריקאית ותמיד אוכל לבוא לבקר בארץ את משפחתי. חברתי אומרת שכמו תמיד היא תישאר לאהוב אותי לנצח, היא יודעת שהייתי האהבה הסוערת בחייה, אולם כעת מאוחר מדי כיוון שהיא כבר המשיכה בחייה ונמצאת כבר בקשר מהותי עם החבר החדש. היא נקרעת מבפנים אולם שלמה עם הקשר בו היא נמצאת ונחושה להמשיך בו. איך יוצאים מהמצב אליו נקלעתי? כיצד אשיב לעצמי את הביטחון והאופטימיות בחיי?

רן שלום אם שניכם עדיין אוהבים זה את זה יתכן שזה לא מאוחר מדי, אבל לשם כך עליך לעשות צעד דרמטי וליסוע לארה"ב כדי לכבוש את ליבה מחדש. ברוב המקרים זה אכן מאוחר מדי ויש מקום לעבד ולקבל את האובדן על הקשר הנפלא שהיה ולחשוב כיצד להמשיך את החיים הלאה, להכיר בת זוג חדשה וללמוד מהניסיון. זה תהליך שלוקח זמן ויש תהליך אבל טבעי שעליך לעבור. כדאי בכל זאת להקשיב גם לאינטואיציה שלך שהרחיקה אותך מהקשר הזה, כעת כשאין לך אותו אתה מצטער אבל אולי היא באמת לא התאימה לך? קח גם אפשרות זו בחשבון. בברכה ד"ר אורן קפלן

למנהל הפורום שלום !!!!!!!!!!!!!! מה עתיד אנשים שסובלים מפיגור שכלי קל. הם שירתו בצה"ל. יש להם קשיים מסוימים. בילדותם למדו בכתה מיוחדת בבית ספר רגיל היו תלמידים טובים יש להם בעיות במוטוריקה עדינה יש להם בעיות בביטחון העצמי שלהם.

שלום השאלה חוזרת על עצמה כמה פעמים בימים האחרונים ועניתי עליה בהתאם. נשמע שעיקר העניין הוא לעבוד על קבלה עצמית עם היתרונות והחסרונות האישיים שלך תוך דגש על שיפור הביטחון העצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום: אני הייתי מקיאה אחרי ארוחות, והיום אני לא אוכלת כלום. יכול להיות שהתחלפו אצלי הפרעות האכילה? שמבולמית הפכתי לאנורקסית? יכול לקרות דבר כזה בכלל? אני יודה לכם עם תענו לי , באימייל שלי, נ'

נ', בהחלט ייתכנו מעברים בין אנורקסיה לבולמיה, או הפרעה שמשלבת את שתיהן. השאלה היא, האם את מקבלת טיפול בשל הפרעות האכילה מהן את סובלת?

נ. שלום בעיקרון זה אפשרי והעניין המרכזי הוא לפנות לטיפול מקצועי ולהתמודד עם שורש העניין. הפרעת האכילה היא המעטפת החיצונית של הבעיה שבפנים ולא כל כך משנה אם היא כרוכה באכילת יתר או חסר. בברכה ד"ר אורן קפלן