פורום פסיכולוגיה קלינית

בין טיפול לטיפול הבדידות משתלטת. מזל שמצאתי את הפורום הזה בזמן. לחלוק, לספר, לשמוע דעות. מאוד עוזר. יום שלישי יום ריק חבל. לי לפחות. תודה לכם אנשים יקרים. תודה, אודי. על הפורום הזה.

קוהלת שמחה שמצאת את הפורום ... ומחשבות שלי ... אם הזמן למדתי לברך על השלישי סגור זה נכון ומדוייק והכי ממליצה למצוא עוד אחיזות מעבר לפורום.. רשת בטחון לשעות הקשות ממליצה עד מאוד בגלל שזה טיפול חדש לתאם ציפיות עם המטפלת על התקשרויות אם בכלל בין לבין ..תיאום מראש שומר על גבולות ושומר על ציפיות ריאלים ...

היי קוהלת, מבינה לליבך, גם לי די חסרה הפגישה השבועית. למרות שזה בהחלט מותיר לי זמן לנוח. ולפעמים אני זקוקה למנוחה בין הפגישות. הזמן מטבעו חולף מהר, כך שהפגישה הבאה תגיע במהרה.

אתה יודע, קוהלת, לפעמים אני תוהה כיצד אנשים מצאו את הפורום הזה. כל אחד מאיתנו. כיצד אני מצאתי אותו. לא בטוח שאני זוכרת איך זה התחיל. כנראה מחיפוש בגוגל. אולי משהו על תרופות. כמעט בטוח שזה היה בחופש הראשון בטיפול. לא התחלתי כאן ממש. היה מקום מקביל. אחר כך עברתי. עוד כשהייתי הכי לבד. עוד כשההיעדר שבין לבין הורגש כל כך. אבל כאן גם התארגנה לי זהות, לפחות כינוי קבוע. הידד לאודי. משתפת, סוריקטה

היי קהלת, המקום הזה מאוד מוכר לי ומאמינה שלהרבה מטופלים. עם הזמן זה מתמתן...בהתחלה יש כל כך הרבה נושאים ודברים שנראה ששום זמן שבעולם לא מספיק וגם בין הפגישוץ קשה לחכות..עם הזמן לומדים שהמטפלת איתך גם בזמן שאינך נמצא איתה פיזית, שאינך לבד ובהמשך המטרה למצוא גורמי תמיכה נוספים מחוץ לטיפול..שיהיה בהצלחה. והמקום הזה מאוד מאוד עוזר לתחושה שאתה לא לבד...גם התחושות דומות..

רוצה להבהיר שברור לי שלמרות הבורות וחוסר הידע אנשי המקצוע באים ממקום טוב ורצון לעזור . וגם אותה פסיכולוגית יש בה הרבה רצון לעזור לי . מה שכואב זה הצורך להסתתר /להתבייש כתוצאה מחוסר הידע בחלק ממי שאני ... ועוד דבר .. אני לא בעד תויות ואם זה לא משרת את המטרה אז התויות נשארות על הצנצנות 😊 ועוד דבר בקשר לפורים אני מאוד אוהבת את החג הזה וכל שנה התחפשתי וחגגתי בעיקר כשהילדים היו בבית . השנה בגלל הרבה דברים פורים קצת מתפוגג לו . אז שיהיה חג שמח ...ומאושר ושנצליח להסיר עוד ועוד מסכות כאלה ואחרות ....

עבורכן בנות ושיהיה פורים שמח וקל למרות הכל כי אתן מנצחות ... שיר לשירה https://g.co/kgs/8HPFRF

אביב יקרה לי, תודה על השיר. היתה תקופה שביקרתי הרבה בצ׳אט של סהר ואחד הבחורים המקסימים והרגישים נהג לשלוח לי את השיר הזה בסוף כל צ׳אט. שלך שירה

היי אז ככה אני כבר הגעתי לגיל מאוחר.. 25... מעל עשור של בדידות,דיכאון,חוסר השכלה , חוסר חברים,חוסר זוגיות, חוסר ביטחון,ולגבי עבודות כל פעם מחליף או שמפטרים אותי.. אגב בכל מקום שאני הולך , ישראלים תמיד או שצוחקים עליי או שאני נתקל באנשים צבועים, או שאומרים שאני שרוט, או עוף מוזר. או סתם נהנים מהתחושה ה'עילאית ' בדרום לא מצאתי את עצמי כולם שלוכים מרגיש כמו כפר ערבי... ובתל אביב? האנשים הכי צבועים, כל אחד רוקיסט עם קוקו חושב שהוא איזה אל מהלך. שהכרתי את התל אביבים רק אז למדתי להעריך את הבחורים הטובים של הדרום שתמיד שנאתי

הי זאב, בן עשרים וחמש שנים, זה ממש זאטוט לעומת רוב חברי הפורום כאן. הרשה לי לשים סייג ולהאמין שלא ב*כל מקום* ותמיד 'אומרים עליך', אם כי איני חולקת על חווייתך שלך. דווקא תל אביב נחשבת לאחת מהערים הליברליות בעולם, אם לא ה. יש המון אנשים 'כמו כולם' וגם צנועים, אבל לגמרי, גם בתל אביב. סוריקטה

הלוואי שדמעותיי יכלו לשטוף את הכאב החוצה. הלוואי שדמעותיי יכלו לטהר את נשמתי ולהביא לשקט המיוחל כל כך... הלוואי שנשמתי המיוסרת הייתה מתנקה סוף סוף מכל הרפש והיגון המצטבר של כל השנים. הלוואי שיכולתי לבכות. אך אני אינני כזאת. אני לא בוכה! מדברת על הדברים הכואבים עם חיוך נסוך על שפתיי , בקול שליו ורגוע. כאילו אני האדם הנינוח ביותר עלי אדמות. כאילו זו לא אני, כאילו זה הסיפור של מישהי אחרת. מישהי זרה ולא מוכרת. מוקפת בחומות מפלדה שהקפדתי לבנות בקפידה. כאלו שלא ישברו. כי הרי אני צריכה להיות חזקה בשביל כולם. "תהיי חזקה בשביל______" , כך תמיד היו אומרים לי. וכן הייתי חזקה מאוד , למראית עין. כל כך חזקה שאפילו אני התחלתי להאמין בזיוף ובעיוות האמת. אז כן, הייתי חזקה בשביל כולם. וחומת הפלדה עדיין שם. שומרת שלא אתפרק. שומרת שלא יתקרבו לשם, למקום שכואב.

הי יקרה עצוב וכל כך כבד וקשה ומכביד כואב עולם של חזקים של לא נשברים של מסכות לצד הקושי יש גם מתנה בחוזק הזה ואלו כוחות נדירים של השרדות ...המחיר כפי שכתבתי כבד . מאוד מוכר באה מבית עם אבדן שצריך להיות חזק בשביל .... אתך מחבקת היום כבר מותר להשבר ואולי אם את תרשי לעצמך גם הם ירשו לעצמם להיות רכים יותר פגיעים יותר ...

החומות לא נותנות לבכי לצאת. הלואי שיכולנו לבכות באמת. לנקות הכל, אפילו לרגע קטן. הפוגה. בכי זה לא חולשה תהיי חזקה בשבילך. איתך, קוהלת.

שירי, כל כך מבינה, גם אני לא מצליחה לשחרר ולתת לבכי לעבור את החומות. הכל אסוף ומוחזק. שלך שירה

הי שירי, במקום מתנקה ומטהר - הייתי בוחרת להשתמש ב - עדיין ישנו, אך נארז בכמוסה משלו. התוצאה, בהיותנו חיים, ככל הנראה לא תהיה ניקיון או שקט מוחלטים. לפעמים עדיף להיות גמיש ופחות נוקשה. אולי דווקא הגמיש פחות מתפרק. שלך, סוריקטה

תודה לכולכם...

אז למען הסר ספק, ברצוני להבהיר שאני ממש לא אשת הברזל ואפילו לא אשת הקרטון :-). אני אדם מאוד רגיש, אפילו רגיש מידי ואני מאוד עדינה. אני מאלו שעלולים לפרוץ בבכי כשהם צופים בסרט מצוייר . כשלמישהו עצוב או כואב אני מתמלאת חמלה ובוכה, כי כואב לאדם שמולי. אבל אני לא בוכה כשמדובר בי! אז אני מתבצרת בתוך חומות הפלדה וחוזרת למקום המוגן לכאורה.

ההיגיון והרגש שוב נלחמים בינהם ... אני כבר יודעת שיש מקום גם לחששות והפחדים הלא הגיוניים שמגיעים .. אז סליחה שכותבת למרות שיודעת ...כתבת שם למטה על כך שיש מחלוקת בעניין הdid. זה עצוב כל כך ....אבל אודי אתה מאמין שזה קיים נכון ...אנחנו לא ממציאים .... חוץ מזה אודי יש פחד גדול כמו תמיד בגלל מה שעשיתי ...פחד שאתה כועס ..ולא מצליחה לחדור עם ההיגיון שלי לאזור הרעש ...נדרשת התערבות שלך מבחוץ אז נתתי לזה מקום כאן מולך .. ומסכות ...אז הנה מסירה כאן כמה ...ותודה שאתה מאפשר .

היי חברים. רציתי לשתף בחוויה שעברתי. כחלק ממני וכתוצאה מדיכאון קשה ישנה גם את הפיברומיאלגיה שלא נותנת מנוחה. כאבים עצומים בשרירים, בכל הגוף. במיוחד כשקר או בעיתות לחץ. הרגשה של תאונת פגע וברח, מיגרנות קשות בלילה וביום. ועוד.. התחלתי אתמול טיפול שנקרא הידרותרפיה. זה טיפול במים. בין הטכניקות בטיפול הזה יש מה שנקרא "וואצו" להרגע כמו שמעולם לא הרשיתי לעצמי. הראש בתוך המים והכל שקט. המטפלת מותחת ומסובבת אותי במים. הגוף והנפש מקבלים מנוחה מוחלטת כשאתה ביידים של המטפלת, טיפול והרפיה מעמיקה לנפש מיוסרת. כמו תינוק, הרגשה של רחם. מנחם!! חיפשתי שנים... לפעמים מותר לנו להתרפק ולהתמסר לתת לכאב לצאת מהכלוב שהוא נמצא בו ולתת לנפש מנוחה. שוב ביום ראשון.. חזרתי לבית בנסיעה של 50 דקות רגוע כמו שממזמן לא הייתי. עמדתי בפקק של 30 דקות וזה עבר לידי. אני מכיר את עצמי, מבחינתי זה נס. מומלץ מאוד. אמשיך לעדכן אם תרצו. "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת-הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר, וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים, חֵן: כִּי-עֵת וָפֶגַע, יִקְרֶה אֶת-כֻּלָּם." קוהלת פרק ט פסוק י"א

הי קוהלת, איש, בן, הצטרף לקבוצתנו. מרשים. מרשים, בעיניי, מה שאתה כותב. מרשים, בעיניי, שהרשית לעצמך. מרשים היש שסיפרת עליו. חיפשתי קצת ביו טיוב על טיפולי הידרותרפיה (מכירה, אך לא מניסיון) ועל הוואטסו. גם אני, בחופש של השבוע וחצי שבועיים שהיה לי הענקתי לעצמי שני טיפולים גופניים. בס"ה מרגישה רגועה ושלווה, בכל אופן, טיפולי מגע, תמיד תמיד מרגישים לי שאני רוצה עוד ועוד ועוד וזה לא מספיק. דיברת על רחם - אני מחפשת את הלחץ והאחיזה של היות בתוך הרחם. נולדתי פג, חודשיים לפני התאריך המיועד. ובדומה לתיאורך, ומניחה ששונה בכל זאת, לא זכיתי לאהבת אם ראויה. חסר גדול מאד. כולי הערכה למתאמצים. שלך, סוריקטה

סוריקטה היקרה, תודה על התמיכה. אכן זה דבר ממכר במיוחד למי שזקוק. במיוחד אחרי שנים של הדחקה, חבית נפץ שהיתה עלולה למוטט גם מסביב. לצערי נותרו שתי אפשרויות. לאבד את עצמי או לטפל. בחרתי בחיים, בשביל המשפחה הקטנה והאהובה שלי. בהתחלה היתה את הבושה מההרגשה שאני חייב טיפול אבל כשעיכלתי את המצב הרשיתי לעצמי להתפנק כמו תינוק. לקבל מה שחסר אפילו קצת. מתנה גדולה לעצמי, אי של שלווה בים סוער.

הי קוהלת, אהבתי מאד את 'בחרתי בחיים'. גם אני בחרתי בחיים. הטיפול הנפשי האנליטי המשקם שעברתי היה אחת המתנות הגדולות שנתתי לעצמי. בחיים. סוריקטה

הי קוהלת שמחה בשבילך כל כך הבנתי על מה אתה מדבר על הנסיעה הבייתה ללא כאבים ... איזה נפלא זה שאפשר לכמה זמן לנוח מהכאב .. מניסיון ככל שתאפשר לנפש לכאוב ולילד הזה הפנימי להיות גם הכאב הפיזי יפחת .. ומחזקת אותך לזכור שגם עם הפיברו ניתן לחיות ולהיות רק צריך לזכור שהיא שם כדי לא למתוח את הגוף מידי קראתי אותך גם למטה אתה אמיץ ואני שמחה שאתה כאן מאפשר לעצמך את המקום הזה .. שמחה כל כך שאתה מרגיש עטוף ומבורך ...מקווה שתזכור זאת ברגעים שירגיש לך שכל העולם נגדך ..ויש לא מעט רגעים כאלה בטיפול ... אנחנו כאן אתך ...אתה מוזמן להצטרף לעץ תודות ולאזן את היש ...ומוזמן להביא לכאן גם את הרגעים הקשים והפחות חזקים ....

היי קוהלת, במרוצת השנים אני לומדת או לפחות מנסה ללמוד לעשות מה שעושה לי טוב, מבלי לנסות לרצות ולהתחשב בכל העולם ואשתו. אז זה בהחלט טוב ונכון לעשות מה שמקל עליך ולתת לנפש מנוחה.

הי אודי בזמן האחרון אני מרגישה שאני לא יודעת מי אני בדיוק מבחינת תכונות אופי והתנהגות עם אנשים שונים אני מתנהגת באופן אחר אני מבולבלת מכך מאוד בנות (וגם אודי) אתם יכולים לכתוב איזה אופי אתם חושבים שיש לי ? מהם מאפייני ההתנהגות שלי כפי שהם באים לידי ביטוי כאן תודה

הי מיקה, כנראה שאת גם וגם וגם וגם. רעיון למחשבה - בפרט המטפלים שלנו - איתנו הם במוד עבודה, ומחוץ לקליניקה הם במוד משפחה, או חברים, או במצבי עימות, או חולמניים, או לבד, ועוד ועוד. צדדים ופנים אחרות. סוריקטה

סוריקטה יקרה, אני יודעת אבל לא מצליחה להרגיש את זה

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על יום עמוס שמחכה לי תודה על עשייה תודה על הבנה של דברים תודה על צמיחה והתפתחות תודה על יכולת לראות מטר קדימה תודה על אפשרות להתפתח תודה שאני עדין יכולה להקיש תודה על הטכנולוגיה תודה על עזרים שעוזרים לחיות תודה על מים בבוקר תודה על בעלי החיים תודה על היש החומרי בחיי תודה שאני אוהבת פשטות תודה על המקום הזה תודה על כולכם שאתם כאן ולכל מי שרק קוראת ומתקשה להיות ....בואי ❤💙💜💛💚

תודה על ההקלה. תודה למנוחה. תודה ללבד שנתתי לעצמי. תודה לשינוי הממונן. תודה למצטרפים החדשים והקולות היפים שהם מביאים איתם. תודה לצמיחה, ההתחדשות והפריחה האביבית. סוריקטה

תודה שאני לא מוותרת תודה שאני מנסה להקשיב ולאפשר תודה שאני מתפקדת למרות חוסר שינה תודה שיש כדורי הרגעה תודה שיש עבודה תודה על הניתוק תודה על הניתוק תודה על הניתוק

חג פורים שמח .מה שיפה בחג פורים זה ללמד אותנו שמחה במקומות שכואב ושדברים תמיד יכולים להשתנות . אני מאמינה שזה הרבה תלוי בנו בדרך החשיבה שלנו .. הדרך בה נחשוב מאיזה צד נמרחת החמאה ...לחשוב על דר סוס מהבוקר גורם לי לחייך ... אז .. תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה שזה לא קשור אלי כי עם לחוק שמרשה לאנשים להפוך את חדר השינה שלך למועדון לילה מהסוג הרע ביותר .... אז תודה לי ששרדתי את הלילה והצלחתי אפילו לישון תודה לאוזניות ומוזיקה שקטה ונעימה שמשכיחה את מה שבחוץ תודה לעזרים שעוזרים לחיות תודה שאני עדין כותבת תודה על יום חדש תודה על יכולות תודה על מחשבה חיובית תודה על טכנולוגיה גם עם פולשנית ולא נעימה שמשאירה אותי קצת יותר רגועה תודה על תהליכים תודה על מים חמים ומקלחת של בוקר שמשכיחה את יום אתמול תודה שהמוזיקה שמתנגנת לי בראש נעימה וגורמת לחייך תודה לשעון המעורר שמזכיר לי להודות על מה שיש ושיש כל כך הרבה בחיי תודה אודי על נתינה מדהימה ועל מתנות בדרך תודה על היותכם כולכם כאן ושוב חלף לו שבוע ולא הספקתי בו הרבה מזכיר לי שיש לי עוד הרבה מה לעשות בעולם הזה שיהיה סופ"ש מבורך וטובה

פורים שמח תודה על בוקר תודה על השינה תודה שקמתי, עכשיו, בלי שהפריעו לי לישון. תודה על ימים שאפשר לא לעבוד תודה על מוסיקה נעימה תודה ליוטיוב ולמי שייצר את המוסיקה הנעימה תודה על אישה מקסימה שתומכת תודה על ילד מתוק תודה על מטפלת נפלאה תודה על טיפול מחזק תודה לכם שאתם כאן תודה לאודי תודה לה' עת הכל.

אביב היקרה,ברשותך אוסיף תודה קטנה משלי... :) תודה על האורות שמצויים בחיי, שמאירים גם באפלה הכי גדולה. ותודה על ההזדמנות להודות...

שיר יקרה ...הכי מוזמנת תמיד אני מעלה אותו פעמיים בשבוע וכולם מוזמנים להוסיף עליו עוד ועוד ענפים ... זה נפלא לראות אותו פורח עם כולם זה קצת מאזן את האיכס שבא לבד ...

תודה שסופשבוע. תודה על מה שהספקתי בחופש. סוריקטה

הי חברים וחברות, אתמול חשבתי לי לקפוץ לאיזו חנות ולארגן תחפושת של הרגע האחרון בשביל להצחיק את עצמי. בחנות כבר ארזו את פורים ונשארו מוצרים אחרונים. פחות נחשקים, בעיקר שחור לבן, לא תואמים ובמחירים זולים. לקחתי לי כמה. ממש לא שייכים וממש לא מתאימים. אולי כמו שהייתי פעם. בתחושות ובתפיסה לפחות. שחור-לבן, לא שייך... עשיתי סלפי ופרצוף 'מפחיד'. התפקעתי מצחוק לרגע, שכמעט הפך לבכי. יצא מה זה מכוער ודוחה. אחרי דקה הסרתי הכל והתגלו פניי האמיתיות. ואמרתי לי - וואי, אני ממש עדינה, ותמיד רואים את זה. ו - וואי, אני חמודה ויפה (אני לא כזאת יפה באמת, אבל אחרי אביזרים כאלה איומים, כנראה שכן). אין לי מה לעשות עם התחפושת הזו עכשיו. (בהקבלה - ההגנות של פעם, זה כבר לא עובד היום כמו אז). בטיפול התהליך הזה לא לקח דקה, אלא שנים ארוכות. אז זו הייתה התחפושת שלי. אני מרוצה וגם קצת מבוהלת ממה שקרה. התחלתי עבודה חדשה בתחושת הקלה אחרי מנוחה ובעיקר זמן עם עצמי. באהבה, סוריקטה

כמה את יפה סוריקטה, על כל פנייך! בהצלחה בעבודה החדשה, תשתפי קצת?

הי שירה, בינתיים רק טעימות. המשכים יבואו, אני מקווה. תודה 💗 סוריקטה

הי יקרה איך היה .. קצת כמי היום הראשון בכיתה א התרגשות גם בסביבה..... אתך אהובה והכי מקווה שהפעם תהני מכל רגע ...

תודה יקירתי. בתקווה, כאמור. ואם יהיה טוב, נקווה שימשיך. 💗 סוריקטה

המילים האלה שלא יוצאות מתפרקות את כל הבתוכו שלי ומפרקות אות לרסיסים חולים כל כך

הי כולם, תם החופש, ובו בחרתי לעשות דברים רק בשביל עצמי. לא הרחקתי לכת. נשארתי ממש קל"ב ושם עשיתי קצת סדר וניקיון. פתח לאור ולאוויר. חלקי. אך קרוב ללב. שלי. בהצלחה לי. סוריקטה

בהצלחה רבה!!

💗

זה נפלאאאאא אני חושבת שפעם ראשונה מאז שאני מכירה אותך שאת מאפשרת לך חופש לעצמך... קל"ב זה טוב בתור תרגול אחר כך תאפשרי לעצמך גם רחוק יותר .... העיקר שאת מאפשרת וזה למידה .

שלום, הייתי בקשר של כשנה עם בת זוג אותה אני מאוד אוהב, מאז ומתמיד היא לא הייתה יציבה ועם חרדות נטישה שגרמו לה להיות נורא תלותית כלפיי. במהלך הקשר היינו נפגשים כל יום והייתי תומך בה מאוד. והיא הייתה מתאהבת בי ברמות נורא חזקות, מה שגרם לתלותיות בי רק ללכת ולגבור עם הזמן. המצב הפחיד אותה כמה היא מאוהבת וכמה היא תלותית כלפיי, והחרדות נטישה שלה נורא החריפו, עד רמה שאילו לא הייתי יכול להתראות איתה ביום כלשהו היא הייתה חווה חרדות ודכאון. לאחרונה היא נכנסה למצב נפשי קשה שנמשך חודש וחצי, של פסיכוזות,בלבול וחרדות, שהחמירו בהדרגה, עד שהיא הגיעה למצב בו היא התאשפזה בבית חולים פסיכיאטרי במשך כשבוע. ההתמודדות עם המצב הכניסה גם אותי להמון לחץ נפשי וחרדות. עד שבמהלך האשפוז אמרתי שאני חייב ספייס מהקשר בינינו, כי הוא מכניס אותי להמון בלבול רגשי. היא יצאה מהאשפוז לפני כשבוע, מאז היא במצב יותר טוב, אולי בין היתר מכיוון שאנחנו לא בקשר. אך היא הפסיקה לקחת את התרופות שניתנו לה ואינה מעוניינת בטיפול פסיכולוגי, מכיוון שהיא לא חושבת שהוא מסוגל לעזור לה. אני עדיין נורא אוהב אותה, נורא קשה לי עם היותנו פרודים ואני נורא מתגעגע, אך גם קשה לי להיות איתה בקשר, מתוך חרדה שאם נחזור להיות ביחד הדברים בהדרגה יחזרו להיות כפי שהיו ושוב ייגרם הרבה כאב לשנינו. ביומיים האחרונים מרוב געגועים הדדיים חזקים התראנו שוב ודיברנו קצת ואני מרגיש שהיא כעת שוב מתחילה להרגיש תלותיות כלפיי ושולחת לי הרבה הודעות וגם מתקשרת הרבה. אני די אובד עצות, הייתי שמח לשמוע את חוות דעתכם על המצב, והאם יש סוג טיפול כלשהו או המלצות כלשהן שיעזרו לה או לי בהתמודדות עם המצב.. תודה רבה

מסכה את הפנים מכסה מסתירה עיניים עצובות מסתירה עיניים בוכות מסתירה כאב ופחד מסתירה פגיעה מסתירה ילדה מסכה מסתירה את הפנים של הפוגעים מסכה כמו בפורים אבל בחיים למסכה הרבה פירושים שימושים שונים גם דיסוציאציה זאת מסכה.. . אותה אחת בכל פעם אחרת ....

מכירה היטב את המסכה הזו...

איתך אביב, גם אני כואבת את החג הזה.

אודי חכם כל כך.. צודק בהחלט ,זאת הייתה כתיבה חד צידית של החלק הכואב והדיכאוני ..... האמת אודי שיש כאן סוג של התפתחות לכיוון השלם . פעם ראשונה שאפשרתי לצד הזה לבוא הנה ככה לבד בלי התערבות שלי ... ואם מדברים על מסכות אז זה סוג של הורדת מסכה מבחינתי ...המון חומר לעבודה שלא לכאן 😊

הי אביב יקרה, ראי גם את ההודעה שפתחתי. למסיכות יש תרומה. אולי פעם הייתה להם תרומה הישרדותית יותר, והיום הן לעתים מפריעות. השלב בו הן כבר פחות עובדות כמו פעם, תוך כדי הטיפול מבלבל מאד. מרגיש לרגע חסר אונים. אך הייתי מסתכלת על כך כסוג של הצלחה, פרידה. יש טוב כשהן, יש טוב בהסרתן. חלקן. יש חסרונות גם בזה ובזה. שלך, סוריקטה

סוריקטה יקרה מילים חכמות כל כך .. תהליך .

בפנים...מוזר...משתנה..פעם החודש הזה היה ממש קשה..פורים-יום הולדת-פסח....היום אולי קצת אחרת?? מנסה. אגלה לכם שפעם היה תאריך כזה יעד בחודש אדר ל"העלם" לא מסוגלת לכתוב זאת כמעט ולהודות שרציתי פשוט "לא להיות"..בתאריך יום ההולדת חשבתי שיתאים...רציתי, ממש תכננתי. יואו....זה כבר לא רלוונטי. היום הופכת יום עצוב זה לשמח...מנסה לשנות..השבוע דווקא השבוע אין פגישה בגלל פורים..קבעתי שתיים לשבוע הבא. שיהיה.....פורים שמח ננסה בכל זאת..הילדים שמחים. לפחות הם.

הי מיכל, התפקעות מצחוק שהיא כמעט כמו בכי מר. מעבר די חלק בינהן, אולי. קומדיה וטראגדיה ומה שבינהן: https://tinyurl.com/y8bysv8x שלך, סוריקטה

שלום יש לי חברה ואנחנו ביחד מזה שנים וכמעט מתראות כל יום בזמן האחרון אני במצב רוח לא טוב ומעדיפה להישאר מידי פעם בבית לנוח להיות עם עצמי וקצת שקט היא גם עוברת משבר נפשי סובלת מחרדות וכל הזמן רוצה להיות איתי לדבר על המצב שלה מה היא מרגישה וזה משפיע עליי לרעה נמאס לי כבר לשמוע אותה שכל הזמן מתעסקת עם החרדות שלה איתי היא כבר התחילה טיפול אחרי כל השנים יחד איתה רק עכשיו הבנתי שבזמן שהיא זקוקה לתמיכה היא לא מרפה ממני נדבקת אליי כמו דבק מגע ובזמן שהיא שמחה יש לה עוד חברות לבלות איתן בגלל זה אני רוצה לצמצם את הפגישות שלי יחד איתה מבלי שהיא תשים לב שאני מתרחקת ממנה אני לא רוצה להיתנתק ממנה לחלוטין כי עברנו הרבה רגעים טובים ביחד יש לך טיפ מסויים לתת לי איך להיתרחק ממנה קצת מבלי לפגוע בה כי אני גם צריכה שקט ונמאס לי לשמוע דברים עצובים אמרתי לה הרבה פעמים תפסיקי כל הזמן לדבר על החרדות שלך ותתרכזי בדברים משמחים היא גם לא עושה חשבון שאני גם נפגעת מזה למרות שהיא יודעת כי כבר נגמרו לי התירוצים שכל פעם היא מזמינה אותי אליה

הי, תמהני איך מצליחים להיכנס לכאן תחת הודעת שגיאה בכינוי NOT_FOUND. חשבתי שהפינה הזאת סגורה, אבל, כנראה, שבכל זאת יש איזה באג טכני. סוריקטה (חותמת בסוף, כדרכי)

הי ממש לא באג טכני ...ואפילו מאוד פשוט ... עם אתה לכ רשום במערכת אתה לא נמצא ....לפחות זה מסמן והידיעה שזה לא רשום

כיצד אפשר לכתוב הודעה בכלל מבלי להירשם קודם. בדפדפן אצלי, לפחות, לא נפתח בכלל אזור לרשום תוכן. סוריקטה

אסביר לך בהזדמנות זה לא דרך הדפדפן ....ועזבי יש כאן מליון עיניים ...תעשי ניסיונות לא כאן ותיראי ....בודאות אפשרי

אולי רק באייפון? לא חשוב. מיליון עיניים שיראו, ואם זה יסודר - יופי. אשמח מאד. וחוצמזה ההודעות עוברות סינון ואנחנו מוגנים מבחינה זאת. סוריקטה

עייפה ... כל כך עייפה. הלילות כל כך ארוכים והשינה לא מגיעה. החרדה והפחד מתעצמים לקראת פורים. לרוב האנשים חג פורים הוא חג שמח ואילו אצלי הוא מעורר כל כך הרבה פחדים וחרדות, סיוטים וחוסר שינה. מחכה שיעבור כבר ושהכול יעבור בשלום. אני יודעת שיש דברים שאני צריכה לעבוד עליהם איתו, עם המטפל. אבל אני לא יודעת איך מתחילים לדבר על משהו שקבור כל כך עמוק. שהודחק שנים, הרבה מאוד שנים. שהודחק מעל 20 שנה. פצע מדמם שהושתק כי הדחקתי אותו ושמתי אותו בצד. מבינה שזה גובה ממני מחיר, מחיר נפשי ושכנראה הגיע הזמן להוציא את השלדים מהארון. מבינה.... אבל לא ממש יודעת איך.

הי שירי, מדוע דווקא פורים? יש לך רעיונות? אצלי פסח הוא חג האימה... סוריקטה

לאט לאט יקרה בקצב שלך אבן אחרי אבן עם מנוחות באמצע כדי לנשום ולא ליפול.... הכל בסדר ואנחנו כאן עד כמה שאפשר לעבור את הפורים הזה... אולי משהו משמחת הילדים ירגיש לך כמו עוגן ובטוח ....ויזכיר לך שהיום זה פורים אחר .... אתך ,שולחת יד לאחוז נכון לך ..

אתן כל כך מתוקות... תודה על המילים החמות.

מובן כל כך...אם זה מעורר זכרונות קשים.....פורים אנשים מרשים לעצמם תחת חסות התחפושת...אוףףףףף. גם אני בתקופה הזאת לא משהו...די שונאת פורים-פסח...רק אחרי פסח מתחילה לנשום. החזיקי מעמד! איתך...

כלכך מזדהה איתך. לחץ של חגים ודרישות. מטרות שלא בא להשיג עכשיו. ואז ניקיונות... כמה מסכות אפשר לעטות. אצלי זה תמידי, לא צריך פורים בשביל זה. כל השנה זה מסכה, להראות לכולם חיוך, בבית ובעבודה. בחג הזה אני מקדיש לאישה והילד שלי. לא אוהב לצאת. הרי כמה אפשר לקנות להכין לסדר והכל בשביל שאחרים יהיו מרוצים ממך שהבאת להם משלוח מנות. אותי החג הזה מלחיץ במיוחד וממשיך לפסח. דווקא בחג שכולם יוצאים ומשתוללים בחוץ הכל נראה לי מוזר ואז בא לי להתנתק מהבלגן.. מקווה שיעבור לך בשלום ותשתדלי לעשות מה שטוב לך. לא לאחרים! תחזיקי מעמד. זה עובר מהר שנותנים לזה פשוט לקרות... "טובים השנים, מן-האחד: אשר יש-להם שכר טוב, בעמלם. כי אם-יפולו, האחד יקים את חברו: ואילו האחד שיפול, ואין שני, להקימו" קוהלת

אני אתך כמו זבוב על הקיר ואני יודעת שאת יכולה תותחית אחת בהצלחה ..........

אנסה עוד לנוח קצת, ויאללה... תודה :-) סוריקטה

אודי יקר .תודה על מה שכתבת לי למטה .... אני לא חשבתי שזה מרוע והלוואי וזה היה מרוע ...הייתי מבינה .... אבל הבורות ,חוסר הידע ,חוסר במערך תמיכה תקין .. לנפגעות ובמיוחד במיוחד למי שסובל מההפרעה הזו ....מאנשי המקצוע כואב בצורה שאין לי מילים ... אז הייתי חייבת עזרה בגוף מסויים והחלטתי להעיז ולבקש .. וחשפתי את עצמי ואמרתי שאני חיה עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית ...ואז שאלה אותי אותה אשת מקצוע .... אז מה במחלה הזו מפריע לי .. והבנתי . שאין לה מושג קלוש על מה אני מדברת ...ושזו לא מחלה .. זה מבנה הנפש שלי בעקבות טראומה קשה . בטלפון כבר חשפתי את עצמי ואמרתי שאני בחרדה גדולה מהשיחה מולה ...ו....אז לא רק שהיא איחרה בחצי שעה כאילו אני אויר ....היו עוד כל מיני שפשוט זעזעו את המערכת ... אז כן לאדם נורמטיבי חצי שעה איחור אולי יגרמו לתסכול קל ...לאדם עם did שנמצא בחרדה זה גרם לפיצול מטורף .. וזה מחזיר אותי לינשוף ולרשת התמיכה .. יש לנו צרכים שונים מלנפגעי טראומה אחרים . וחוץ מהמטפלים שלנו ...החיבורים אודי ברשת מאוד מאוד גדולים ויוצרים חורים ענקיים ....וזה קשה לעשות תהליכים משמעותיים להביא את החלקים לקבל אותם בפגישה ואז לצאת מפגישה כמו באמצע ניתוח עם בטן פתוחה ומדממת ולהשאר בלי תמיכה ...זה סוג שלא אנושי .... ואז כמו שאמרה ינשוף ...תודה לניתוק שמציל אותנו ... בעיקר אודי עצוב.. וכל פעם שאני נתקלת בבורות הזו מול אנשי מקצוע . וכן אולי אני נאיבית אבל מפסיכולוגית קלינית אני מצפה שתדע שזאת הפרעה ומהי .. ואני לומדת ....אז שוב חוזרת למקום שמעדיף להגיד פוסט טראומה ואם אפשר אז מפיגוע כי זה ממש מקבל אמפטיה והבנה ישר ... ולא לצאת בגלוי מבלי להתבייש ...

הי אביב, בעבר ניסיתי משהו במערכת הציבורית ממישהי לא מוכרת. מאד מאד מאד שונה מטיפול פרטי, לא כל שכן אנליזה ומי שמכיר אותך. שם איחרו לי באולי שלוש ארבע שעות. השיחה נחוותה שטחית, סתמית. התוצאות היו - די שום כלום. זה לא זה. כך היה עבורי. אולי היה צריך להתאים ציפיות מראש. כשאני מגיעה מראש עם דרגת פירוק מסוימת, אני יכולה להתרסק אפילו מפגישה עם רופאת משפחה וכד'. היום אני אומרת על זה - באסה... אגב, אני לא נותנת לעצמי כותרות והגדרות מהספרים הפסיכיאטרים, גם לא מול אנשי מקצוע. אלא אם יהיה זה מישהו שהמטפל שלי מכיר והוא עצמו יידבר במילים מקצועיות. סוריקטה

עצוב מה שאת מתארת ... אבל כאן זאת לא הנקודה .זה לא קטע טיפולי ..ולא המטפלת שלי .. זה גוף שאני נאלצתי לפנות אליו כתוצאה מבעיה מסויימת ..גוף שצריך תויות כדי ל"זכות" במה שאתה צריך .. את מכירה אותי מכאן שאני חושפת ונתתי לעצמי את המקום הזה ...לשבור סטיגמות אישיות ... לבוא להגיד זה חלק ממני להביא את הקושי וגם להעביר מסר למי ששקופים ומפחדים מההפרעה הזו ..אז אפשר לחיות איתה .. כן בעיני לנפץ את הסטיגמה ולהסביר עד כמה שאני יכולה ,מהי ההפרעה הזו ושהיא לא כזאת מוזרה כמו שרואים בסדרות כמו טרה או בסרטי קולנוע... בעיני זאת שליחות . ובמיוחד מול אנשי מקצוע שמטפלים אחר כך באנשים ופשוט עושים נזקים לאורך שנים. נחזור לאותה אחת ...החשיפה מולה הייתה באמת להגיד לעצמי אמירה שאני לא צריכה להתבייש במי שאני .ובמוגבלויות שלי. אחרי התגובה שלה התקפלתי עם הזנב בן הרגליים ובמכתב המקצועי שאני מצרפת ביקשתי שיכתב פוסט טראומה מורכבת ... וזה עושה אותי עצובה עד מאוד ...כי אין סיבה בעולם שאני צריכה להתבייש במי שאני בגלל בורות של אנשי מקצוע .. בקורס הכי בסיסי של מבוא לפסיכולוגיה למדתי על ההפרעה הדיסוציאטיבית .. אז פסיכולוגית קלינית שתפקידה מחייב אותה לפחות להכיר.. הבורות והסטיגמה הכי גדולה מגיעה מאנשי המקצוע וזה פשוט נורא

הי אביב, כן, הבנתי. גם כשאני פניתי, זה היה לצורך איזו הכרה. ובסוף נאדה וויתרתי. מסכימה שאין לעשות הכללות. גם חסרים לי כל כך הרבה פרטים, אני רק יכולה לשמוע ולהבין את החוויה הנוראית שלך. מניחה שאת כבר מכירה אותי לפחות וירטואלית, ואני רואה אותך כאדם שלם (שגם מתפרק לעתים, כמו כל אחד, רק בעוצמות אחרות אולי ולמשכי זמן אחרים, ובתדירויות אחרות) ולא 'חייזר'. ייחודי ואפילו ממש חינני בעיניי. עצוב מה שאת מספרת. מבינה את כוונת השליחות הנפלאה. אודי כתב פעם שהלומי קרב התביישו פעם והיום חל שינוי. אור התקווה. אני יכולה לשלוח מכאן חיבוק (וחיבור - התחיל כטעות הקלדה ובחרתי להשאיר). הסרטים, כנראה עושים שירות רע מאד לDID. זה לא נראה ככה בחיים. שלך, סוריקטה

אביבוש, אני קוראת אותך ועצוב שאת מרגישה שלא מבינים אותך... זה הזכיר לי שהמטפלת שלי ממש רזה וכשדיברתי על פיתויים ואוכל ובולמוסים הרגשתי שזה לא הכי מדבר אליה...לא יודעת תחושה שאינה מבינה אותי וזרקתי אליה שהיא בחיים לא תבין כי בטח היא מאלה שמעולם לא עשו דיאטה או חשבו על אוכל כל הזמן..היא הודתה שזה נכון!!! אבל אמרה משהו ממש ממש נכון, לא זוכרת את המילים המדוייקות אבל משהו כזה שהיא לא חייבת לחוות את מה שאני חווה בדיוק כדי להיות אמפטית או להכיל את הכאב שלי או הרגש שלי........ היא לא צריכה לחוות טראומה כדי להבין טראומה..היא פשוט צריכה לנסות להבין אותך ואת לעזור לה להבין את הרגשות שלך. והמטפלת ביקשה ממני שאתאר לה במדוייק את החוויה ומה זה אומר..ואת יודעת מה? היא ממש הבינה ולא האמנתי שזה אפשרי. אנא האמיני שרוצים להבין אותך גם אם לא חווים בדיוק את אותו הדבר, מאמינה שרוצים להבין. איתך, מיכל.

מיכלי יקרה קודם כל זה מראה שיש לך מטפלת מקצועית שיודעת לעשות הפרדות ...וברור שלא צריכים לחוות את מה שאתה חווה כדי לטפל בך ... אני לא חיפשתי אצלה הבנה למצב כזה או אחר ..אני ציפיתי לידע בסיסי מול הפרעה ...אנחנו נדרשים לתהליך פנימי קשה לא להתבייש לא לפחד מהחלקים לקבל אותם להבין שזה מי שאתה בעקבות הטראומה שעברת ...אז אני מצפה שאיש מקצוע שלמד ידע מה זה ..ואם הוא לא יודע שישאל ... ולצערי מיכל אני לא היחידה רבות מחברותיי מתחבאות מאחורי פוסט טראומה מורכבת במקומות שחייבים להציג אבחון כי להגיד אני עם did חושף אותנו למקום לא בטוח . אז כן זה עושה לי עצוב ואפילו כעס .

היי אביב היקרה, זה בהחלט לא נעים ואפילו מאוד מרגיז. צר לי לומר שגם במגזר הפרטי אין ערבויות. זה מאוד תלוי מטפל. כפי שיש רופא טוב ורופא גרוע, כך יש מטפלים טובים ומטפלים שהם פחות רגישים ופחות טובים. לפני לא מעט שנים כשהלכתי לפסיכולוגית וחשתי מאוד לא בנוח עם העובדה שאני הולכת לפסיכולוגית ולטיפול בכלל וממש לא רציתי שידעו שאני הולכת לטיפול. כשהגעתי לפסיכולוגית בשעה שאני אמורה להגיע אליה (לא הקדמתי) בדיוק יצאה ממנה מישהי שאני מכירה מאוד מאוד טוב וזה היה מאוד מאוד מביך, מכעיס ומשפיל. נפגשתי עם המטופלת הקודמת שאני מכירה היטב מחיי האישיים פנים אל פנים ואפילו ניהלנו שיחה קלילה לפני הפגישה עם המטפלת. מן הסתם מאוד נפגעתי מזה שלא שמרו על הפרטיות שלי ובשלב מסויים אחרי מספר מועט של מפגשים הפסקתי להגיע אליה. אבל שוב חשוב לומר שאסור לעשות הכללות. כפי שכל אדם שונה מרעהו, כך המטפלים שונים האחד מהשני. יש רגישים יותר ומוצלחים יותר ויש פחות מוצלחים. ממש כמו בכל מקצוע אחר. המטפל הנוכחי כן מקפיד על מרווח זמן בין המטופלים כך שהם לא פוגשים האחד את השני, אבל גם אצלו קרה פעם שבטעות פגשתי את המטופלת הקודמת. אבל הבנתי שזה קרה בטעות ובסופו של דבר כולנו בני אדם וגם מטפלים טועים.

תודה שאני כותבת תודות תודה שאני מצליחה לכתוב תודה על עזרים שעוזרים לחיות תודה שאני מנסה לשמור על עצמי תודה שאני לא מוותרת תודה שאני נאחזת בטוב תודה על אנשים טובים סביבי תודה על היש החומרי בחיי תודה על מים תודה על מכשירים שונים תודה על פשטות תודה על יכולת לתת ולקבל תודה על מחשבות זה אומר שיש לי מוח תודה על חלומות זה אומר שישנתי קצת תודה על פעולות לטובתי תודה על בעלי החיים תודה על המקום הזה תודה עליכם כולכם תודה אודי על היותך שיהיה שבוע נפלא .... תאהבו את עצמכם תעשו בשבילכם משהו משמח היום ..

תודה שחזר לי התיאבון. תודה שאכלתי בריא. תודה על העבודה המדויקת שעשיתי עם הצמחיה. תודה של העיסוי שקבעתי לי. תודה על ההקלה. סוריקטה

תודה אביב שאת מזכירה לי להודות תודה שאני לומדת להכיר את החלקים תודה שאני רוצה להכיר את החלקים תודה על תובנות תודה שאני לא מוותרת תודה על עבודה בה אני עוזרת לאנשים תודה על אומץ תודה שנגמר עוד יום כמעט תודה שאני נאחזת באמונה שדברים יסתדרו תודה על הפורום הזה.. על הבנות ועל אודי

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על מחשבות תודה על היש בחיי תודה על גשם תודה על מים חמים תודה שאני כותבת תודות תודה שאני מצליחה להקיש תודה לטכיולוגיה שעוזרת מאוד תודה על הרצון לעשות ולשנות תודה שאני לא מוותרת תודה על עבודה ופרנסה תודה על המקום הנפלא הזה תודה עליכם כולכם תחגגו את היום .... אודי באמת ככל שאני חושבת על זה . אין דברים כמוך ...וזה מעורר את הפחד שתישבר ותלך ...פשוט תודה על היותך

תודה, אודי. נבוכה שלקחתי כל כך הרבה. סוריקטה

הי לא אודי אבל ממש לא לקחת הרבה ..... כייף פשוט כייף לראות אותך לוקחת מקום ולא בתחתית שירשורי המשך

הי אביב, חיבוק, תודה. בכל זאת אני קצת מתפדחת. גם היה לי חופש (תרתי) אז 'התפרעתי'. 💗 סוריקטה

הי אודי והי כולם, מותר להציע משחקון? זה בסדר? בהמשך לרעיון של אודי, הייתי רוצה להציע, למי שמעונינים, לשתף מחשבות באשר לתחפושת שתבחרו. ראשית , האם - האם התחפושת תהא מתחבאת / מסתתרת – דהיינו – לא יזהו אתכם מאחורי המסכה והתלבושת, לא תשמיעו קול, תיצרו מסתורין לצד נוכחות, מתוך ציפייה שאחרים ינחשו; או שיהיה ברור מי אתם (למי שמכיר), יראו פנים ועיניים, תהיו מזוהים; או משהו קצת באמצע - כן ידעו, אבל תהיה איזו תוספת – אילו רגשות הייתם חושבים לעורר? כמה מקוריים הייתם חפצים להיות? כמה משעשעים? כמה מפחידים? כמה חמודים? כמה יפים? כמה מקושטים? כמה דוחים? ועוד. כשהעץ יציץ – מתכננת להצטרף אליו מחדש. אפשר גם לא להתחפש, אפילו בדמיון, ולא להצטרף, אפשר לבחור נפח או לא, מוזמנים, בכל אופן. וגם - ככל שהבנתי, כן, יכולה להית בעייתיות עם המילה ‘משחק’, אולי. משחק יש בו הנאה ועונג, המממ גם במובנים שכאלה, אתם יודעים. מכאיבים נורא. מוכנים בכל זאת? בבקשה? חיבוק, סוריקטה, האדם המשחק

סוריקטה, שאפו על הרעיון! אני אהיה חתול\נמר \הממ כנראה שסימבה!! לא ממש תחפושת יותר אביזרים אוזניים, זנב, ואיפור בקטנה שנה שעברה הייתי מיקי מאוס, אז אני אכן במגמת שיפור :-)

שימחת :-) ברוח הדברים - יש גם את שירחאן היפיפה. 💗 סוריקטה

... אז אני בוחרת הפעם להישאר כמו שאני, ואעשה כל מיני שטויות מצ’וגעות וצבעוניות עם השיער בראש בכוונה להצחיק מאד. כשיש לי הומור ואני לוקחת אותו בטוב – הווה אומר מצבי סבבה. סוריקטה

הי סוריקטה ... סתם להיות בעץ שלך ואתך ובעניין התחפושת לא יודעת עניין מלחיץ מסכות כל חיי תחפושת זאת אני אז בפורים מוותרת בטח שלא ממש חייבת .... אבל מעניין לשמוע אותך ..

הי אביב, מניחה שתמיד תהיינה מסיכות, אצל כל אחד מאיתנו, בהתאם לסיטואציות השונות. התפקידים השונים. פנים שונות נגלות במצבים שונים. השאלה היא, אולי, עד כמה וכמה גדול הפער. אולי הוא תמיד יהיה שם. וכן, לפעמים קשה מאד. 💗 סוריקטה

סוריקיטה יקרה אחלה של רעיון יש מישהי בפנים שהייתי רוצה להלביש אותה כמו שהיא - ילדה קטנה- עם קשת עם פרחים ושמלה ורודה עם נצנצים ועם מקל קסמים.. בקיצור הכל בוורוד של בנות. אני רק נותנת לה מקום לפעמים בטיפול אבל לרוב אני לא מאפשרת לה מקום כמו שאר החלקים שאני לא מאפשרת מקום. אבל היא הכי דחופה כי היא קטנה ואחרים יכולים להבין שצריכים להתחשב בה. אז אולי אקנה לה קשת, אולי?? אז בשבילי פורום היא להוציא את האמת החוצה שכולם יראו .. ולא יהיו שום בושות כי הרי זה פורים והכל אפשרי.. ובמה את תתחפשי סוריקיטה יקרה?

הי ינשוף יקרה, איזו משאלה נפלאה ומקסימה ולבבית. חיבוק 💗 סוריקטה

סוריקטה יקרה, בגן אני מתחפשת כל שנה... מספיק לי. תודה על ההזמנה, מעדיפה להיות "אני" ולהפסיק להסתתר מאחורי מסכות החיוך שלי....שונאת את פורים והחודש הזה.... נחשפתי.. (פרצוף מבוהל ומבויש :( מצטערת שמאכזבת)

הי מיכל, את יודעת, גם אני חשבתי על תחפושת רק ליד הילדים ובחגיגות שלהם ועבורם. תוכלי לראות - כתבתי שגם אני בחרתי להיות אני שלמה עם קצת תוספות שאמורות להצחיק ממש. 'שונאת' זאת מילה נוקשה, מרחיקת לכת. ואולי כדאי לברר מדוע רתיעה כל כך גדולה, ולמתן את הרגש. לנסות לראות מה כן יש ומה כן טוב. הכל בסדר. סוריקטה

היי סוריקטה, הייתי מתחפשת לרואה ובלתי נראית. יושבת בפינה ומחכה שהחג הזה יעבור...

הי שירי, ציפיתי לתשובה כזאת, בין השאר. אנחנו ככה המון בין כה וכה, משייטים כאילו מלמעלה, לא? ועם הזמן הכל עובר ועל פני השנה באופן מעגלי חוזר. אפשר לפעמים קצת אחרת. סוריקטה

תמחוק כל המסיכות כבר

נפגשנו.... אזרתי אומץ ודיברתי. אפילו התחלתי להרגיש שם בנוח. מוזר.... הוא בסופו של דבר אדם נחמד. מתחת לכל התארים, מצוי בסופו של דבר בן אדם רגיל עם רצונות, רגשות, מצוקות וכו'. כנראה שהמילה פסיכולוג מאיימת עליי ולכן חשתי נוח יותר לחשוב עליו כעל אדם רגיל שזה פשוט המקצוע שלו. כנראה שמשהו הבשיל בתוכי, אולי התבגרתי. אולי הגיע הזמן להפסיק לברוח ולהתמודד סוף סוף עם השדים? מקווה שאוכל להמשיך ולדבר גם בהמשך... אפגוש אותו רק בעוד שבועיים בגלל פורים, אוכל לנוח עד אז...

הי שירי, יפה. תקוותי שתחזיקי כמה שיותר את ההרגשה והמחשבות שתיארת ממש כאן בעץ. שלך, סוריקטה

נפלא שדיברת ואל תיבהלי עם יבואו שוב רגעי שתיקה ...

וואו שירי, כל הכבוד! את אמיצה! מאמינה שבהמשך יהיה יותר קל לדבר...בהצלחה

שלום לכם. אני חדש כאן.. אין לי נשמה פיוטית ואני לא משורר אבל בא לי לשתף ולהתייעץ. קשה לעמוד בקצב שלכם בלי להשמע "טמבל" "טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן, וְחָכָם--מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד". קוהלת

וכמובן, "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד: עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ: עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר: עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם: "

הלואי שהיה באמת אפשר לעשות את כל מה שמדובר בפסוקים האלו..

הי קהלת ... תמיד ניתן להתייעץ ולהיות כאן, היפה כאן שאף אחד מאיתנו לא חכם יותר או טוב יותר כולנו נעזרים וכשיכולים עוזרים... לא צריך נפש פיוטית בכלל.... אבל אם תרצה אשמח לשמוע למה הציטוט הזה ...ובכלל עלייך .. ברוך הבא ...

היי קוהלת, וואו, שם גדול בחרת לך. ברוך הבא, למה הכוונה? לא צריך להיות משורר כדי לכתוב כאן..מאיפה הרושם הזה? או לעמוד בקצב? בקצב של מה? של מי? למה אתה מרגיש שקשה לעמוד בקצב בלי להשמע "טמבל"? לא הבנתי, מוכן להסביר?

אביב. שאלת שאלה בשביל כולם ואענה עליה. קוהלת זהו שם נרדף לשם שלי. 😉 הציטוט שלי משתנה בהתאם לרוח הדברים, מצב הרוח, והזמן... אני ילד קטן בגוף של בן 30 פגוע מאוד מהחיים. ההורים לא הורים. אמא? לא בדיוק אמא... נידוי והתעללות מצד המורים בבית הספר (בזמנים שכבר הייתי מצליח להגיע..) דיכאון. קר, קר מאוד ואפור! לא מחכה לשום דבר, רק שיגמר כבר היום. אישפוזים.. ניסיונות לא להיות. בין לבין מתעלם ומנסה להמשיך הלאה כי לפעמים מבינים שיכול להיות גם טוב בחיים היום נשוי לנשמה התאומה שלי, אבא למלאך קטן בן 3 שאני משתדל לתת לו הכל. כל מה שלא היה לי והרבה יותר.. אחרי קרוב ל17 שנים אולי יותר, עם מסכות והתעלמות מהילד המיוסר שבי החלטתי להכיר בו. לתת לו מקום ולחבק אותו. היום בתחילת תהליך טיפול. היא מלאכית שמכילה אותי, מקשיבה מעודדת ומייעצת. אני יודע שהיא נדירה. אבל קשה, קשה להשאר ממוקד בפגישות הראשונות, כשיש כלכך הרבה דברים לפרוק, אני מתפזר בין השנים, זיכרונות שלא עוזבים והטיול מטלטל! קשה להשאר במקום אחד כשאתה מפוצל בזיכרונות מסיטואציות שונות שרק רוצות לצאת, שמישהו ישמע אותם, ויבין את מה שאתה שומר ה מ ו ן זמן. ואז מגיע הזמן להפרד. הלב עמוס להתפקע וזה כואב וכבדדד. וכמו שמישהי ניסחה פה את זה כבר לפני.. "שהפגישה נגמרת אתה נשאר עם הלב פתוח כמו אחרי ניתוח ואין מי שיסגור אותו עד לפגישה הבאה" בין לבין קשה לי ובודד. אין מי שיבין ויעודד. "וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת-כָּל-הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם." קוהלת. פרק ד פסוק א

היי כולם תודה על ההתעניינות ואצלי בסדר. מתקדמת עם הטיפול... מיכל, ראיתי את הפרקים מהסדרה ״להעיר את הדב״ כשקראתי כאן הייתי מאד מסוקרנת (:. ההרגשה שלי לגבי הסדרה: הבנתי שזה רק סדרה, אבל בו בעת עלתה לי המחשבה על הפרידה ועל ההרגשה ומה יקרה לא יצוייר שנאלץ להפרד בפתאומית?! חושבת שזה יהיה קשה אך אפשרי.... ויותר קשה ייסורי המצפון, במקרה של הסיפור. וכן, גם לגבי הדברים שנחשפו אני מאמינה שגם היום דברים נחשפים במידה מסויימת. תודה ששיתפת מימה, אם את עדיין פה, מתנצלת אם פגעתי בך. מקווה שאת לא עוזבת בגללי. שבת שלום Aya

היי איה, פרדה פתאומית מאוד מפחידה...אבל אותי גם מפחיד הגילוי של כל מה ששמור אצלי ואצלה....לא שיש משהו כזה כמו בסרט, בגידה או משהו רע, לא חושבת שעשיתי משהו רע למישהו רק...פחד מכל מה שיכול להוביל הגילוי, פגיעה באחרים. ומנצלת את זה שכתבת למימה, אז מימה, אני לא חושבת מימה שאת צריכה לעזוב אלא פשוט למתן את דברייך...והכותרת פח זבל נו..זה לא לעינין לפגוע במי שעוזר ומנסה לעזור...

שלום. אני חדש כאן בן 30 ומקווה שמישהו יבין אותי. בתקופה האחרונה אחרי קרוב ל 17 שנה שאני סובל מדיכאון, הסכמתי לעצמי להבין את המצב שלי ולפנות לטיפול. התחלתי טיפול אצל עו"ס קלינית, נשמה טהורה, מקשיבה מייעצת ותומכת. במהלך הפגישות הראשונות הבנתי כמה חסרים לי פידבקים חיוביים מהסביבה הקרובה וגם בכלל. הבנה, הכלה, בכלל הקשבה. חיבוק. זה דבר שיכול להמיס אותי אמא לא היתה אף פעם "במשרה מלאה" אישה קשה. את האמת.. כל כך חסר לי, חסר... אני נשוי באושר לנשמה התאומה שלי. אבל היא לעולם לא תוכל להכיל ולהבין את מה שעובר עלי. אולי בגלל שיהיה קשה לי להסביר לה את המצב.. כשאומרים שמגע אפילו סתמי ובדרך אגב עם מי שאתה בקשר איתו, יכול להרגיע, להשרות ביטחון לתת הרגשת אמון ועוד.. אפילו לחיצת יד למטפלת אני לא יכול לתת? מקווה להבנה

הי, משאלה חשובה מאד. וחשוב מאד לדבר עליה. בטיפול. בטיפול זו בעייה, לפעמים - המגע כדוגמת חיבוק. היישום, לעתים ולמרבית הצער, יצטרך להמצא מחוץ לטיפול, מתוך התאמת ציפיות, והבנה, אולי, שהוא אחר מאמא ועולל, וגם חלקי ויש בו ויתור. למטפלת יש תפקיד מסוים, לבת הזוג תפקיד אחר. אף אחת מהן היא לא הכל, כנראה. סוריקטה

היי ברוך הבא, נכון שמגע מהקרובים אליך נותן נחמה, מבינה אותך, הטיפול הוא בדיבור ולא במגע....מגע בטיפול בעייתי מכמה סיבות, מעצמי יכולה לומר שזה מבלבל מאוד, גורם לך לרגשות מעורבים ואפילו ל"התאהבות" ופנטזיות על המטפלת....ועל פי החוק זה גם בעייתי, בגלל הטרדות ובייחוד אם אתה גבר והיא אישה... נסה לדבר את התחושות שלך לגבי המגע. אצלי בטיפול זה דובר המוןןןןןןןןןןן על מהו מגע בשבילי ועל הצרכים הבסיסיים האלה. מקווה שתצליח להרוויח מ"מגע" של מילים. הן הרבה יותר חשובות לעיתים מהמגע הפיזי. בהצלחה.

היי הצורך במגע בהחלט מובן, אך יש להבין שבעוד שהמגע נעים לאחד, הוא עלול להיות לא נעים לאחר. יש אנשים שכמהים למגע ויש אחרים שמגע מאוד מרתיע אותם ומעורר בהם סוג של דחיה. אני חושבת שזו בעצם הסיבה להימנעות ממגע בטיפול פסיכולוגי, מעבר לעובדה שמגע עלול להתפרש באופן שגוי כאשר מדובר במטפל ומטופל שאינם בני אותו מין. אני למשל, ממש לא הייתי רוצה שהמטפל שלי יגע בי פיזית בשום צורה או אופן. אבל אני מאמינה שאם בפגישת ההיכרות הראשונה שלנו, הייתי מגישה לו את ידי הוא כן היה לוחץ אותה.

מתגעגעת.. נראה לי פתאום מוזר להיות כאן אחרי שעבר זמן ויש הרבה דברים שהיו כאן ואני לא שייכת אליהם. לפעמים מרגישה צורך לחיבוק אמיתי חם ועוטף... השאלה ממי? יודעת שלא מהמטפלת כרגע ובטח לא ממשו מהמשפחה.

אודי, איזו תגובה מרגשת.. תודה❤ אצלי הכל בסדר. בעבודה די מעריכים אותי וזה נותן לי הרגשה טובה. בשאר המקומות הדברים נשארים "אותו דבר"... לפעמים עם יותר תקווה לפעמים פחות. בטיפול, לא תמיד פשוט אבל כן מרגישה שעושה יותר מבעבר ומנסה יותר. שינויים קטנים קטנים... ושוב תודה על המקום המיוחד הזה🌸

הי חנה :-) התגעגעתי גם אני. ובטח חיבוק, סוריקטה

התגעגעתי ... מה שלומך ? טוב לשמוע ממך ולדעת שאת בסדר ... שולחת חיבוק ענק ועוטף ..ומזכירה לך שאת חלק מכאן ..

היי חנה יקרה, מה שלומך? איך את? גם אינך מרגישה שייכת כרגע, את שייכת ועוד איך! חיבוק חם ועוטף שיחמם גם אם וירטואלי :)

❤

אני לא יודעת אם מותר לי לכתוב את זה פה, כי זה די טריגרי, ולכן יש סיכוי שאודי יחליט לא לאשר את ההודעה ואבין זאת... התחלתי (כלומר-חזרתי) לפצוע את עצמי. לא משהו מסוכן. שטחי מאוד. אבל זו חצית גבול. גם המצב עם האכילה לא טוב. אני לא בדיכאון, אני מתפקדת והכל, אבל יש את החלקים האלה, לא יודעת איך להתייחס אליהם.

הי שיק, ההצעה שלי להתייחס לכך כמו אל מכור שנגמל מסמים, היה נקי, וחזר לקחת סם 'קל' רק פעם אחת. מתעתע מאד במחשבה. מישהו, כנראה, צריך לומר נחרצות שזה רע. מצד שני, מישהו צריך להקשיב לזה. Take Care סוריקטה

שיק בבקשה אל תפגעי בעצמך ... אני יודעת כמה זה מפתה אני מבינה את הקריאה לעזרה אני הייתי מתייחסת אליהם כרמזור אזהרה ...בבקשה תפני לעזרה אמיתית ... אל תתני להם להשתלט .. להרס הזה אין מקום בחייך היום ... שולחת חיבוק עוטף ומרגיע כזה שישמור עלייך

חשבתי עלייך היום .. שמעתי את השיר הזה ברדיו ועלית לי במחשבה ... https://youtu.be/hSsVo4RkpYs חיבוק ענק

הי. תודה לך!

רוני מתוקה .... את יודעת למה חשבתי עלייך ... כי שמעתי אותו ונלחמתי עם עצמי לחבר משפט מהאותיות ... ופחדתי שאני יגיע לרגע שאודי כבר לא כאן .... ואז אז חשבתי עלייך שאת באה מאוחר שכבר כמעט ....ובזמן האחרון את מתקשה לבוא בכלל ....אז מחכה לך כאן

מאתמול נכנסת יוצאת כותבת מוחקת ושוב ושוב לא מצליחה לחבר מילים לכדי משפט.... אתמול עשיתי טעות נחשפתי לחינם בתמימותי חשבתי שפסיכולוגית קלינית (זה נשמע כמו מימה סליחה ) אמורה להבין , לפחות להכיר הפרעות נפש .. אז חשבתי וטעיתי זה כל כך כואב הבורות הזו מול אנשי מקצוע עצוב לי כל כך לראות עד כמה אני לא מאוזנת לא מסונכרנת ומגיבה בצורה לא נורמטיבית לדברים שהם כל כך של אחרים . אני פשוט נעלמת ....ללא כוח להלחם .עייפה מנסה לאחוז כאן ומרגישה את היד מחליקה ולא נאחזת .... סליחה שאני .... באה ככה ....

אני מרגישה שאני נלחמת עם עצמי... נלחמת כי אני לא רוצה לגעת בדברים לא רוצה להאמין לא רוצה ולא רוצה ובקשתי מאלוהים שיראה לי את האמת ואפילו שהוא מראה לי אני נלחמת ובפנים סערה ואי שקט ובגוף כאבים וכל מני.. ואני רק רוצה לשמוע שהכל בסדר אפילו שמרגיש שהכל לא ועצוב לי בבטן וכואב לי בלב

הי ינשוף, שולחת לך אהבה. חיבוק, סוריקטה

ינשופי אוהבת המון...חיבוק

מבינה לליבך יקירה...

ושוב עם חרדות נוראיות ואי שקט ופחד להתמודד עם מה שיש. ככל שהיו לי את הספקות זה קצת הקל אבל עכשיו אני מרגישה לא מסוגלת להכיל כל מה שיש בפנים... אין לי שקט ואני הכי מפחדת שבעולם.. רוצה לברוח לאיזה מקום אבל אין לאן

אודי יקר, אני כאן כבר כמה כמה שנים, לעתים פעילה יותר ולעתים פחות, כמו בתקופה האחרונה. הייתי רוצה יותר אבל לא ממש הצלחתי לדעת איך. אתה יודע בתוך המשבר הזה, שהגיע אחרי יותר משני עשורים שקטים, זה כבר שלוש שנים שאני עסוקה בחזרה לשיגרה. וככל שחזרתי כך שוב התעצם הפער בין התפקוד כלפי חוץ והסערה הרגשית שאינה נרגעת. מתחת לבגדים ומתחת לעור כלום לא בסדר, פיזית ונפשית. אני פגועה וגם פוגעת בעצמי וזה לא מפסיק. התסכול גדול, גם מהטיפול שמרגיש תקוע ונאלצתי לדלל בגלל עניינים כספיים, אבל בעיקר מעצמי על שאיני מסוגלת להחלים. בינתיים הזמן ממהר כל כך ואני לא מצליחה להחזיק תמונות או רגעים. לצד התפקוד הגבוה יש המון חרדות והמנעויות מאנשים וממקומות. אני חושבת שאני לא ברת-טיפול, אולי בגלל שיש הרבה התנגדויות, אולי מפני שאני מתקשה לקבל דברים מבלי שיהיה להם הסבר ממש או שיראו לי הגיוניים, אולי בגלל שאני לא מצליחה להבין כלום וכל המושגים בטיפול נראים לי אבסטרקטים מדי, אולי בגלל שאני כל הזמן שומעת קולות מכפישים ומגנים. אני די מיואשת. אני מיואשת מאוד. קשה לי אפילו לכתוב כאן. שירה

אהובה כל כך מבינה .... כואב ואת יודעת זה רגע כזה שכל כך מרגישה אותך ... כל תו ותו כל מילה ומילה . . אל תאבדי תקווה זה מה שהקולות האלה רוצים ... אנחנו חזקות יותר ולא ניתן להם ... תנסי אהובה להקשיב לחלקים שמדברים את הפחד .... ובנתיים בואי לכאן גם שקשה . תיכתבי אות או מילה .... מבטיחה להיות שם עבורך ולא להשאיר לבד .. חיבוק ...

אביב, תודה עמוקה על המילים הטובות והנוגעות. אני יודעת שאת מבינה וגם אני איתך, לפעמים נדמה שכתבת אותי שלך שירה

אודי, אהבתי מאד. שירה - הישארי עימנו. בעוד אהבה, סוריקטה

נשמע מעניין... אני בתחושה שהכל תקוע בגלל ההתנגדויות שלי, התחושה גם מגובה בהתנהלות של המטפל. תספר לי עוד בבקשה?

שירה את יודעת שווה לדבר עם המטפל האם מה שאת חווה כתגובה שלו זה כי הוא מתנגד להתנגדות או שהוא חש חסר אונים ולא יודע איך להתקדם. מסכימה עם אודי שההתנגדות חשובה אבל חשוב לדבר אותה . זה אומר להקשיב לחלקים ולהביא את הסיבה להתנגדות . את הספקות את הקושי את הפחד מכאב ועוד ....כל הסיבות נכונות .אבל כשאת מקשיבה פנימה ומסבירה אותך את כל המכלול ניתן לעזור לך לפרק את הקושי .... מקווה שאני מובנת ... אתך ...

שלום אודי, אני מאובחנת כסובלת מ ptsd בעקבות התעללות מינית מתמשכת בילדות. כמו כן, סובלת מסימפטומים של הפרעות אכילה, חרדה ודיסוציאציה. הייתי בטיפול שנים רבות. הצלחתי ליצור קשר טוב עם המטפל אבל ההקלה בסימפטומים הייתה חלקית וזמנית. אחרי 8 שנות טיפול אני עדיין סובלת מתסמינים פוסט טראומטיים קשים. ניסיתי CBT, DBT, טיפול דינמי וטיפול תרופתי. אני מתקשה מאד לדבר על הטראומה בטיפול. כשאני מעלה תכנים טראומטיים ומנסה לדבר עליהם, אני נכנסת למצב של ניתוק. כואב לי מדי לדבר על הטראומה ואיני מסוגלת להיות בפגישה הטיפולית במגע עם הכאב. כתוצאה מכך, אני נמנעת מלגעת בנושא או שמדברת על כך כשאני מנותקת ואז כשאני יוצאת מהפגישה, הכל צף ואני פוגעת בעצמי מכיוון שמתקשה לווסת את העוצמות של הכאב והחרדה. שאלתי היא - האם טיפול פסיכולוגי המשלב היפנוזה יכול להועיל לי? האם הוא יכול לסייע לי לדבר על הטראומה בצורה מעמיקה מבלי שזה יכאב כל כך? האם באמצעות הטראנס ההיפנוטי ארגיש שמורה ומוגנת יותר? כיצד אם בכלל, היפנוזה יכולה לעזור למטופלות כמוני? תודה מראש

הי, כיוון המחשבה שלי היא לנסות להתמיד, להמשיך ולהתמקד בסוג טיפול אחד עם מטפל/ת אחד/ת לאורך זמן, והכוונה לשנים רבות. כן, יכול להיות יותר משמונה. הקפיצות האלה מדבר לדבר, המממ... אני לא בטוחה בזה. מאמינה, שבכל מקרה ודרך, זמן הוא אלמנט בלתי נמנע. וגם שיתוף פעולה, עד כמה שניתן. אנחנו מחפשים את הקסם הזה, מוכר... אפשר להקל. הכל יחסי. סוריקטה

מדברים כאן על פורים, ואני חושבת לי - ראשית - על המשחק של אודי; שנית - היום אני אומרת, שאני חושבת, שהמון פעמים רציתי להתחפש ורציתי לזכות בתחרות תחפושות עם משהו מקורי, *בחירתי שלי* יצירתי ומושקע. די לא העזתי אף פעם. הייתי מכינה אחרים למסיבות, נשארת בבית, והם היו משתתפים וזוכים. קצת סינדרלה... ולמשחק המסורתי שלך, אודי - וואי. מקום למחשבה. סוריקטה

אתחפש ל... סוריקטה!

הי סוריקטה... את יודעת זה מעניין ..קוראת אותך כמה פעמים וכל מה שקולטת זה "המשחק של אודי " אין לי מושג קלוש במה מדובר .. ואבוי לי ....עכשיו גם מבינה שהמילה משחק ....שולחת אותי לגהנום וחזרה.... בקיצור יקרה מכל מה שכתבת לא הצלחתי לקרוא כלום מעבר למילים האלה .... אז מצטערת ושתדעי שאני אתך ופורים כבר לא בטוחה שאוהבת את החג הזה. ושנים הייתי מתחפשת לליצן ... כן יקרה יש בנו ליצן עצוב שמתחפש לשמח ...

הי אביב, אני מאד יכולה להבין מה עושה לך המילה 'משחק'. חרב נעוצה. ומסובבת. והנה בא עוד סיבוב. על כל פנים, אודי בשעתו (הנה הוכחה לכך שאני כאן כבר הרבה זמן) הציע משחק דמיון, בו כל אחד, או אחת, מהמשתתפות חשבה על רעיון לתחפושת. להלן דוגמא: https://www.doctors.co.il/forum-6/message-887856/ אני (גם) ליצן ביום יום. נדמה לי שכבר כתבתי. אחד האנשים העצובים שיש, עם זאת משדרת לעולם אנרגטיות ושמחת חיים. פור הוא גם מזל, אזכיר. שלך, סוריקטה

לפסל החירות. שבוע הבא מקום עבודה חדש. סוריקטה

סוריקיטה יקרה לא מכירה את המשחק המקורי של אודי.. ובקשר לפורים- בדייכ לבד

הי ינשוף, כתבתי לאביב על המשחק. בעץ כאן למעלה. גם אני לבד בפורים. לפעמים לבד ובוחרת להיות בתוך קהל. מבקשת המון שישלחו לי תמונות של ילדים מוכרים מחופשים. מדמיינת אותי חוזרת לגן הילדים מחופשת, אבל לא, לא תחפושת שאמא בחרה לי וטעתה גם באופן בו הלבישה אותי, מדמיינת חוזרת לגן ומשתתפת, שרה ורוקדת. אז ילדה לא אהיה, אבל יש לי היום הזדמנות להיות עם קטנטנים בחג הזה ולשמוח איתם. אף אחד (אף אחד!) לא זוכר בדיוק, אבל ההיי לייט של הפגיעה בי שכמעט הרגה אותי היה כנראה בסביבות פורים עד פסח. בתמונות מאז אני רואה את עצמי כמו רוז פיזם. ולמדתי פחות לשנוא. לפעמים זה כמו להתאהב רק הפוך. ומימה, את שומעת? אני תופסת את הקטע שלך עם הפסיכולוגית ההיא כמו התאהבות הפוכה. סוריקטה

ישששש! מקווה לפתוח עץ בשבוע הבא. סוריקטה

מדברים על רשת תמיכה מדברים אני לא מוצאת מספיק תמיכה שאני זקוקה לה במשך השבוע שוחחתי עם המטפלת על זה אבל גם לה אין רעיונות/פתרונות אז מה שקורה בפועל הוא שאני הרבה מנותקת...- כך מתמודדים...

הכי מבינה בעולםםםם ויש לי צורך ורצון לעשות שינוי פועלת בעניין הלוואי ואצליח ליצור רשת תמיכה שתתאים למי שדיסוציאטיבי ...... בנתיים אנחנו כאן בשבילך ....ובכלל ,😊חיבוק ענק

הי ינשוף, לפעמים גם כשהמטפלת שם ממש לידך או מולך, היא כאילו לא. הרשי לי להאמין שמשהו מצליח לחדור מבעד למעטה ההגנה, בקטנה, עם התמדה והמון חזרות, ולאט לאט יש יותר פרקי זמן של חיבור. כתבתי פה כבר פעם, נדמה לי, שחלפו שנתיים, אני חושבת, עד שהרגשתי חיבור ראשון, מחוץ לחדר, שנמשך אולי שנייה, אולי פחות. זה היה אחרי השקעה עצומה, ופעם ראשונה שהרגשתי שהיה שווה את זה. חלפו עוד כשלוש שנים עד שידעתי והעזתי לומר זאת בתוך החדר, ככל שאני מצליחה לזכור. תקווה ותעצומות בשבילך, סוריקטה

היי, קניתי לילדים תחפושות כל כך מתוקות. הם מאוד אוהבים את החג הזה ומצפים לו. בעוד שאני מעולם לא אהבתי להתחפש. מעולם לא אהבתי את החג הזה. אני לא אוהבת תחפושות בכלל ועם זאת אני כל הזמן בתחפושת, או לפחות בחלק ניכר ממנו. כל כך הרבה מסכות... חיוכים מזוייפים, נועם ונינוחות כלפי חוץ כשכל כך מעט מחייך מבפנים. החיוך הפנימי נעלם וכל שנותר הוא חיוך חיצוני מזוייף. העיקר שכולם יחשבו שהכל בסדר כשהכל מתפורר מבפנים. אני אנסה לדבר איתו בפגישה הקרובה מקווה שאצליח. מקווה שקול ההגיון יגבר על אי הנעימות והקושי מלדבר על הדברים. למען האמת, נמאסו עליי המאבקים הפנימיים. הם גוזלים כל כך הרבה כוחות נפש. כשאני שם אני ממש נלחמת בעצמי, נלחמת בטבע המסוגר שלי, שלא מורגל לדבר על הדברים הקשים והכואבים. וכשמדברת מבחינתי זה כקריעת ים סוף. הקושי הוא אדיר כאילו נישמתי נקרעת לרסיסים.

כן .. אנחנו לרוב בתחפושת.. אולי זה גם טוב.. זה מאפשר תפקוד.. זה מאפשר לנו לצאת מ"אני האמיתי הכואבת" וכן... גם אצלי המלחמות חוגגות הרבהההה בחדר טיפולים .. וזה מתסכל ומבזבז זמן אבל זה מה שיש.. אני יודעת שאני עושה את מיטבי ומנסה להוציא את מה שיש בפנים החוצה.. אבל זה לעז.... קשה!!!!! אומרים שזה תהליך וצריך סבלנות...הרבה הרבה סבלנות... האמת היא קשה לי להאמין שהמטפלת עדיין איתנו... מאחלת לך ולנו את היכולת לקבל את עצמינו וגם שנוכל לדחוף את עצמינו קדימה טיפה טיפה ברכות ובחמלה איתך, ינשוף

תודה ינשוף היקרה :-)

יש לך ילדים :-) ילדים מתוקים. מתפעלת, סוריקטה

כן סוריקטה היקרה...ברוך השם יש לי ילדודס והם באמת מתוקים :-). וגם יש בעל. וגם הוא בדרך כלל מתוק (למרות שלא תמיד). אני הולכת לפסיכולוג בגלל אובדן שחוויתי ובגלל פוסט טראומה שקשורה אליו בעקיפין. זה מורכב...

תודה יפה שלי שסיפרת עלייך קצת, זה מרגיש לי מאד מקרב ומבין. שלך, סוריקטה

אודי יקר וכלם! המקום הזה כל כך חשוב עבורי, נותן לי מקום! מקום לדבר על מה שמפריע וגורם לחרדה. אודי, בזכותך יותר קל לי בטיפול לפתוח דברים. איש אינו יודע שאני בטיפול....הייתי בפגישה נוספת השבוע..וזה נתן לי עוגן. אתה מזכיר לי שזה בסדר..נותן לי רוגע. אז פשוט תודה!! הייתה פגישה מדהימה! היא שקפה לי בדבריי המון התקדמות ושינוי..שיניתי את המנגינה :) פתאום היא מרגישה שאני יותר אמפתית ומכילה את בעלי. וכבר לא חוששת מדברים. פתאום יותר בבטחון. בקיצור היא הראתה לי התקדמות. .וגם אתה🤗אז תודה רבה! ולכל החברות שעונות ומשתפות ומבינות. אתן נהדרות ויש התקדמויות. תודה

חיבוק גדול. הלוואי שההתקדמויות תהיינה מדבקות כאן לכולן. סוריקטה

אכן סויריקטה יקרה..תודה והלוואי שכלן ידבקו בשינוי חיובי ;) אודי, אני חולה ואפילו קצת לא אכפת לי להיות חולה, עם כאב גרון נזלת וחום...אחרי שלא הייתי חולה ככה עם חום ובגדול כבר כמה שנים...מרשה לעצמי לחלות? להיות במיטה שבעלי יסתדר וגם הילדים..זה קשה וקצת נותנת הוראות בכל זאת..אבל יש בכך משהו אגואיסטי אולי משחרר...אודי? אני זקוקה ל..מילים רכות, כיסוי בשמיכה, כוס תה..שיטפלו בי פתאום...שיחמלו עליי...חמלה. תודה

הי מיכל, יש מצב שאת מוכנה קצת להתמסר. אהבה. מנוחה טובה ושלמה ואחר כך החלמה והשתקמות. שלך, סוריקטה

מיכל יקרה שמחה בשבילך כי את לא רק משתפת אלה מקבלת תובנות ולכן מתקדמת.. שמחה שאת איתנו וגודלת ינשוף

הי אודי, שבוע הבא לא תהיה פגישה עם המטפלת בגלל פורים, וביקשתי להקדים ולקבוע ליום אחר כדי שכן ניפגש שבוע הבא. אני נלחצת מהבקשה שלי לקבוע ולא לתת לפגישה להתבטל . אני חושבת על המטפלת בראש, ואז היא פתאום מתפוגגת כמו עשן, ואז היא נעלמת.

הי מיקה, שינויים ויציאה מהמשבצת מעוררים חרדות... איתך, סוריקטה

הי כולם, משתפת לי - בגינתנו צומח שיח נוי. כבן חמישים השיח. די כמוני. לצדו של השיח גדל, כבר שנים, צמח שוטה, קוצני, פולשני, חוסם ומשתלט - הן על השורשים והן על הנוף. הצמח השני גדל כך, שרוב הנפח כבר נהיה הקוצים והשלוחות הארוכות שלהם, שלוחות שקצב הצימוח שלהן מהיר מאד, ואף הפריעו למעבר. עשיתי מעשה. בזהירות וב'תשלומים' פיניתי את הצמח שנראה לי שפחות מתאים באותו מקום. ואז - הראיתי לו מה זה - ואפילו הצלחתי לעקור את השורשים. מבלי לפגוע בשיח הנוי. עכשיו יש מקום, אוויר, אדמה ושמש לצמח הוותיק. על אף הפעולה ה'אלימה' כביכול, ושימוש בכלים מאיימים, עם זאת ידניים ולא מוטוריים ממונעים, יש לי לוק של אדם מאד עדין. באותו לילה (הלילה) היו לי חלומות על אמא. אבל אמא, העקשות והאדישות שלה, נותרים בעינם. אם כי, אני כבר מצליחה להתעמת איתה בחלום מכיווני. אבל נתקלת באטימות. סיפור לעת בוקר, שלכם, סוריקטה

פנימה והחוצה ... לאט לאט בשימוש בכלים תצליחי גם להשתחרר מהאחיזה שלה בך ... ומתארת לי את הצמח ואת זה שנדבק בקוציו ובפרחיו ....הקבלה מדהימה אוויר ואור ...בריאות חיבוק עוטף ומרגיע

סוריקיטה יקרה אוהבת את התיאור שלך על השיח נוי אוהבת איך שהצלת אותו והוצאת אותו מהמקום האלים ופגע.. אוהבת מאוד.. ועל אימא.... סיפור אחר... סיפו עצוב.. איתך, ינשוף

סוריקטה אהובה, ממש כמו משל הסיפור שלך. בלי הרבה מילים אבל איתך. שירה

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי גם אם זה לא הרבה תודה על יום חדש תודה שהוא עמוס ומורכב תודה שאני מנסה תודה על מטפלת וטיפול תודה על מים חמים תודה על בעלי החיים תודה על מרחבים תודה על כל הגשמי בחיי תודה שיש לי כל מה שאני צריכה תודה על רצונות תודה שהיקום אוהב אותי תודה על חשיבה חיובית תודה על עזרים שעוזרים לחיות תודה שאני עושה תודה על המקום הזה תודה על כולכם חיבוק ליום חדש

תודה שישנתי מה שישנתי גם אם זה מעט מאד ובאיכות ממש גרועה הלילה. תודה שחזר לי התיאבון, זה כנראה אומר שקודם עבדתי קשה מידי. קשה מבחינת תחושת היעדר החירות, כנראה. תודה על הסדר שהצלחתי לעשות. הגם אם חלקי, אך משמעותי. תודה למברשת ומשחת השיניים. תודה ל WhatAppWeb תודה למי שמעריך. סוריקטה

תודה שאני רוצה לוותר אבל אני לא תודה שיש ניתוקים שמאפשרים לי להמשיך תודה על המיטה ועל הפוך ועל הכרית ועל הדוביים שמרגיעים לפעמים תודה על השינה מתי שיש תודה על הגוף שמדבר תודה שהחלטתי שאני מתעקשת לדעת את האמת לגבי עברי אפילו שבפנים אני לא רוצה...(פרדוקס) תודה על המילים שיוצאות מפי אפילו אם לפעמים הם לא שלי תודה שיש תרופות שמרדימים תודה שאתם קוראים ומקשיבים תודה שמדי פעם אני גם מקשיבה בפנים תודה

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על מחשבות שקמות איתי בבוקר תודה על נסיון תודה על הבנה של קושי מסויים תודה על מי שסובב אותי תודה שאני אני תודה על מורכבות תודה על יכולת לעשות תודה על תגובות של הגוף תודה על בעלי החיים תודה על עצב וכאב תודה על פריחה של עצי השקד והריח ...אחחח הריח תודה על אויר וטבע תודה על טיול לאיזור אחר תודה על המקום הזה תודה על כולכם .... תודה אודי על היותך בחיי סופש נעים וטוב לכולם

תודה שקמתי ותפסתי שבכלל יום חמישי היום :-) תודה להתחדשות וללבלוב של הצמחייה (ואולי גם קצת אצלי), כבר רואים. תודה לימים המתארכים בקצב משמעותי כעת. תודה למשאיות שמפנות את הפסולת מהרחוב. (הקבלה: אמא מחליפה חיתול). תודה שאני מתכננת לבדוק להירשם לכל מיני שיעורי התעמלות. שנים שאני בתנועה גופנית מתמדת, אך לא מוגדרת, מתוכננת, מאורגנת, מחושבת, מסוגננת, מונחית או ***** המילה האחרונה נוטה לברוח לי כל הזמן וישר נופלת לדיסוציאציה מכבה. מעניין. לכן רשמתי כאן, כדי לנסות להיזכר בה שוב ושוב. תודה שהבעייה שגופנית שסחבתי ארבעים שנה לפחות פגה. ראו משאית הזבל לעיל. סוריקטה

אני בת 35 סובל מדיכאון מגיל קטן בעשר שנים האחרונות הדיכאון רק החמיר והחמיר, למרות שאני במקביל בטיפולים ולוקחת תרופות. אני לא יוצאת מהבית- קשה לי מאוד. אני לא מדברת בטלפון בכלל, אני בקושי בקשר עם אנשים- למרות שהם רוצים להיות איתי בקשר. אני לא מצליחה להתקרב. אני חיה בבועה משלי ואני לא יודעת איך לצאת ממנה תמיד אמרו לי לנסות דברים קטנים (סיבוב קטן בחוץ, שיחה קטנה וכו'), אבל זה לא הולך לי. אני תמיד בסוף חוזרת להסתגר בחדר שלי. אני לא נשואה ולא ממש רוצה להתחתן, אני חיה בבדידות. גברים מעוניינים בי ואני דוחה אותם. נשים לא מתחברות אלי. אני ישנה בכוח כל הזמן (דוחפת לעצמי כדורי שינה/ הרגעה/ אנטי פסיכוטים), קשה לי להיות ערה. משעמם לי לי נורא. כל כך משעמם שבא לי לבכות. כלום לא מעניין אותי יותר. אני לא יודעת איך לקום, אני לא יודעת מה לעשות. אני מאוד רוצה להיות "נורמלית", אבל זה לא עובד. אני מרוחקת, מבלי לשם לב לפעמים. מה אני אמורה לעשות? אני לא יכולה לעשות טיולים בחוץ ללא מטרה, ניסיתי, זה מחרפן אותי. אני רוצה אנשים בחיי, אין לי. איך קמים מהמקום הזה? אני זקוקה לעצות, אולי יש דברים שלא חשבתי עליהם. אני מרגישה כל כך לבד, כאילו הקיום שלי מתבזבז על שום דבר. אני רוצה עזרה, כיוון, עצה. מישהו היה במצב הזה? איך מצליחים?

הי לך , מצטערת שקשה אישית מאמינה בטיפול כזה שעושה תהליכים עמוקים ואז מוצאים את הכוחות והכלים לשינוי.... ורוצה להציע לך להרשם עם שם מסודר ולהצטרף אליינו לכאן ... לפחות בנתיים עד שתוכלי בעולם האמיתי ... מושיטה לך יד וכסא ....

זה לא המקום שלי להיות כאן. ותודה סוריקטה אביב וכל מי שהגיב על התגובות. יש מקומות אחרים שאני חשופה ולא אנונימית אפילו ומשתפת ומגיבה ויותר חלק .. אבל לא פה. זה לא המקום שלי. אני חושבת שזה לא מקרי שהגעתי היכן שיש פסיכולוג כדי לכעוס על פסיכולוגית. היא עשתה טעויות איתי ורציתי הכרה.. וזהו. מעבר לזה זה לא המקום שלי פה. ואודי חמוד. טוב שהוא יצר מרחב עבורכן , אנונימי ובטוח שאתן יכולות לשתף ולכתוב ולהרגיש מוחזקות. לי האנונימיות כבר מפריעה אפילו. והמימה ששומעים פה זה לא מימה האמיתית המלאה. לפעמים אומרים שאני סגורה ודוקרנית ומדמיינים משהו הרבה יותר קשה וגרוע ממה שבאמת, בגלל שהבאתי לפה רק את הסערות והכעסים באופן מגמתי . בגלל זה אמרתי 'פח זבל' , לא בכוונה לזלזל.. אולי זה היה המקום לונטילציה פרועה בהעדר מקום אחר.. מרגישה שכבר פחות מתכעס לי מפעם. התנצלותי שלא יצרתי איתכן שיח יותר מעורב ומתייחס... אולי זה בדיוק מה שרציתי ונזקקתי. מקום להתפרק בו בלי המאמץ לראות ולהגיב לאחר.. אבל במקומות אחרים אני יותר קצת בשיח ומשתדלת לראות.. מרגישה שהגיע שעתי להפסקה מפה שוב שיהיה בהצלחה לכולם . מכיל ומוכל וחם. רק בריאות ונחת.

מימה יקרה תחסרי לי באמת ... וכשיהיה נכון לך ...אנחנו כאן . יש לך כאן מקום בהחלט עם הכעס ועם היופי שבך ....עם כולך שלמה ...

מימה יקרה דיי בהתחלה הייתי מגיבה לפוסטים שלך ולא הגבת ואז חשבתי שהתגובות שלי לא היו מועילות לך אז הפסקתי להגיב. אני קראתי והרגשתי את הכעס בהרבה פוסטים שלך והיה לי מאוד עצוב כל הדברים שעברת עם הפסיכולוג וגם היה לי מפחיד. אני מפחדת מכעס. כמו שאביב כתבה לך הייתי רוצה להכיר צדדים אחרים שלך גם ואילו אם לא אז לפחות שתגיבי שארגיש שאת רוצה שאענה לך. בכל אופן...באמת שאני רוצה שיהיה לך רק טוב .. ינשוף

מימה, תשמעי, שומעת? לא היו לי מילים. וחשבתי. חשבתי חשבתי. ההודעה שלך עצובה. עצבות של פרידה, ויש בזה משהו טוב. ועדיין אמשיך ואומר שאני שומעת מאד את המשאלה להיות במקום שאין בו זולת. וזו משאלה מוכרת, אך עגומה מאד והמחיר יקר מאד. האינטרנט והאנונימיות - כנראה יש בהם משהו שמזמין עוד יותר שימוש מהסוג שאת מתארת. אני מדמיינת אותך מאד פגיעה. מנסה לשחק אותה ערסית - אז אולי יש בך חלק כזה, אבל מהי האמת? מימה השלמה? ואזכיר שוב, שאני נוטה להזדהות המון עם דברייך, ולכן, כתבתי לך (ולכולם ולי) ולא יכולתי להתעלם. אוהבת אותך, סוריקטה

סליחה שמציפה היום ... אבל מאוד מבולבלת . היום בפגישה היה החלק הזה ...הקשה אני לא ממש הייתי אבל כן ראיתי אותו ושמעתי אודי ....שמעתי אותו אומר מילים למטפלת . אודי זה ממש מפחיד כי אני כאילו שמעתי אבל , אני לא מרגישה שהייתי שם לא מרגישה כלום ...על מה שאני בחלק הזה (שהוא) אמרתי או עשיתי (הוא צייר שם משהו ) לא מרגישה כלום על הפגישה הזאת .... כשהייתי שם זה נראה שאני עושה הצגה אחת גדולה ...כי כאילו שמעתי וזה הרגיש כאילו יוצאות מילים מהפה שלי אבל לא בקול שלי .... אודי אני יודעת שאני כותבת מבולבל מתוך הפיצול ....אבל איך אני לא מרגישה כלום ... כזאת פגישה הייתי אמורה להרגיש עצב וכאב וכעס ואני כלוםםםםםם.......אודי זה הניתוק הזה , עוד פעם ...... אני לא מבינה מה קורה לי ....ומה אני אמורה לעשות עם החלק הזה שמגיע ....

הוי אודי אלו מילים. אביב, אנחנו מכירות אותה, את הדיסוציאציה היטב. נראה לי שאם אנחנו מזהות וקוראות לה בשם - משהו בזה יכול להקל. ממש לא מזמן הייתי במצב כזה (רק לחצי יום שזה שיפור אדיר לעומת התמידיות של פעם). ידעתי מתוך הניסיון להימנע מהתעסקות בדברים מסוכנים, למשל, כי זה מאד מגדיל סיכוי לפציעות. השתדלתי לא להלך אפילו במקומות מוכרים, כי יש אובדן אוריינטציה. בקיצור אנחנו ממש מכירות. איך יצאתי מזה? הייתה שיחה טלפונית, שבעקבותיה ידעתי מה המציאות ויצאתי מעולם הדימיון ברובו. ויש בה גם יתרונות, כמו שכבר אמרנו. השיוטים האלה בגיל, למשל, חינניים ומיוחדים בעיניי. שלך, סוריקטה

אני עם ערפל כבד בראש כזה שמכביד על האזניים .......מצטערת שלא מצליחה לחבר אותיות למילים ....

אני מקנאה בכם שיש לכם מילים שהמחשבות שמפוצצות את השכל ועושות כל כך הרבה רעש יודעות איך לצאת. נגמר לי המקום והכוח

רוני אהובה שמחה שבאת ...הנה יש לך מקום ... טגם נתת קצת מילים שיש הרבה מחשבות ורעש ושקשה לך מולם ושאין לך הרבה מילים לאט לאט יקרה אותיות התחברו למילים מכירה את המקומות האלה שאין מילים שולחת חיבוק אוהב וזה בטח יעלה כבר רק ביום רביעי .... ואולי אז תצליחי למצוא עוד מילים ...

הי רוני, נכון, הנה הוצאת מעט מילים. דיברת על קינאה שזה יופי. מה את חושבת היה מוציא ממך יותר מילים? ראיתי שזה קורה. פה ממש. לא לוותר. יש לך את זה. הא, ויש סיפור מקסים של מאיר שלו לילדים - הגשם של סבא אהרון. מכירה? שווה. חיבוק, סוריקטה (שהייתה מהשתקניות ביותר)

החרדה דוברה :) לא מאמינה כמה פתוחה הייתי... שאלתי אותה מה קורה אם פסיכולוג מת, למי הולכים הרישומים? על חששות ואמון. וואו...היא הבטיחה, המחשב שלה שבו כתובים הרישומים הוא חסוי, רק לה יש גישה ואין בו אינטרנט כך שהאקרים לא יכולים להגיע אליו. בנוסף היא אמרה שהיא מחויבת להשמיד מסמכים אחרי 7 שנים, כך שמה שקורה בעצם כל מה שהיה בהתחלה היא כבר השמידה אבל השאירה סיכומים של מה שהיה (מה שחשוב לפגישות כיום) כאמור אני הרבה זמן איתה...והיא לא ממש ידעה להגיד מה קורה אם פסיכולוג מת פתאום רק שהולך ליורשים שאסור להם לראות...בכל אופן קראתי על זה באינטרנט, הנה לכלכם מה שגיליתי : יש מישהו שאחראי עיזבון משהו כזה..ורק מומחים (מטפלים) רשאים להשמיד או לא הם שואלים את המטופל מה לעשות עם החומר, האם להשמיד? אם המטופל רוצה להשמיד משמידים....כל זה הרגיע אותי. וכן, זו סדרת טלויזיה , אבל בכל סדרה הדברים נובעים מהחיים שלנו.... קראתי שיוצרת הסדרה ספרה לפסיכולוג שלה על הסדרה והוא בתגובה כתב צוואה שכל החומרים יושמדו במידה וימות....הפסיכולוגית שלי אמרה שתחשוב על זה :) ונדבר... איזה מקסימה!! יש לי אמון בה, אני חוששת מאחרים, לא ממנה, היא תעשה הכל על מנת להגן על זכויות החולה, היא מחויבת כך אמרה ואני מאמינה בה...החשש היה גדול וכעת נרגע...וגם הצלחתי להכיל את החסר שלה בשבועיים האלה ופשוט הקדמתי פגישה במקום לחפור בווטסאפ....התקדמות :)

הי מיכל, כל הכבוד! חיבוק, סוריקטה

כל הכבוד!!!

אודי, כולן מה שלומכם? אביב, סוריקטה, מיכל, במבי, מיקה, רוני, שירה ומקווה שלא שכחתי מישהי... שמחה לקרוא על ההתקדמויות שלכן... בין היתר רואה את מימה עדיין תקועה וכועסת. ואודי נישמע שאתה מאבד את הסבלנות... אני רוצה לציין שהייתי פה כמה פעמים וכשראיתי את ההודעות של מימה עזבתי, קשה לי עם הדברים. אני חושבת מימה שאת צריכה לעשות משהו בנידון. או לפחות שאודי יעשה. כי הקבוצה פה מקסימה ולא כל הפסיכולוגים כמו הפסיכולוגית שהיתה לך... ו..... זהו Aya

הי איה, טוב לראותך. כולנו רקמה אנושית חיה. מוזמנת לבחור לך מכל חלק באיזון מתאים לך, ככל יכולתך. בקצב שלך. חיבוק, סוריקטה

הי איה ..... כתבתי לך ארוכות קודם וברח ולא הגעתי שוב ...אז עכשיו ... יקרה מה שלומך ? ספרי עלייך .... ורק רוצה להגיד לך על מימה (וגם לך מימה ) שהיא חלק מאיתנו ויש לה תפקיד חשוב בקבוצה הזו... והקול שאת מביאה עם הקושי מול הכתיבה התוקפנית שלה , גם לו יש מקום חשוב ומאוד מובן ... וככה זה בקבוצה יש הרבה קולות ולכולם יש מקום , כל עוד הם עומדים בכללי הקבוצה . ומסכימה עם סוריקטה ...בקצב שלך וככל יכולתך ...

אביבי, מילים נהדרות נהדרות. מאוזנות נפלאות. שלך, סוריקטה

הי☺

היי..מוזמנת להצטרף לכלנו..איך את?

אז ,זה לא סוד שאנחנו הנפגעות , במיוחד מי שהדחיקה את הזכירונות והם צצו מאי שם באמצע החיים , נוטים לחשוב שאנחנו שקרניות שמחפשות תשומת לב או רווח אחר ... הרי הכל פתאום צץ ועלה בחדר הטיפול , אז אולי בכלל המטפל ותהליך הטיפול הם אלו שגורמים לנו להיזכר .... ברור לי שזיכרון הוא דבר סובייקטיבי ואין אמת אחת לכל מצב... אז אם ככה זה עוד יותר מחזק את ההבנה שזיכרון יכול בהחלט להיות לא אמיתי המטפלים שלנו נוטים להגיד שהם מאמינים לנו כי אם אין אמון הרי לא יהיה תהליך טיפולי .. גם אתה אודי , אז כשכל כך לא מצאתי את עצמי כאן מול המילים המערערות של סנדי כתבת לי שאתה מאמין לי ...מאמין שנפגעתי אתה לא מכיר אותי באמת לא ראית אותי בקליניקה וכן זה באמת מה שהייתי כל כך צריכה לשמוע כדי להרגע .. בבסיס של הזיכרונות ,אני יודעת שיש אמת ...אבל מהי ? אין לי ספק שנזק בנפש כמו שיש לי כאלה דפוסים דפוקים לא נולדו עם הגיעתי לעולם ... כל השנים שהדחקתי זכרתי פגיעות מסוימות אפשר לומר שהכל משם ...אבל זה לא מצדיק הכל ... אפשר לומר שהיו לי פשוט הורים שלא ידעו להיות הורים .... ואולי כל הזיכרונות שלי על פגיעה מאבא , על חברים שהביא זה הכל דמיון מפותח של ילדה ... אולי , הוא פשוט היה מספיק מפחיד , שאהב לארח חברים ואני פשוט בניתי לי סיפור ... על זה יגידו המטפלים למה לך לבנות לעצמך כזה סיפור ... למה לך להגיע לקליניקה שבוע אחרי שבוע במשך שנים ולהאבק בסיפור שבדית לעצמך ... הרי עם הוא מועיל ומשרת אותך למה שלא תאמיני בו .... אני לא יודעת להסביר את זה לעצמי אבל כשדברים צפים אני יודעת במדוייק בתוך הבטן הרכה מה נכון ומה לא ... ועדין ...הספק הזה כמו נקר , מנקר ... ומספיק שאני ישמע משהו או יקרא משהו בקשר לזיכרונות כוזבים שיערער אותי ... אז מה האמת ? האם יש אמת בכלל ? ואומרת לעצמי שמעניין שהשאלה עלתה עכשיו בדיוק שהצדדים התוקפנים והקשים יותר כאן כדי לבוא ...ואני נלחמת בהם שלא יבואו .... ואחת הדרכים להלחם בהם זה להגיד לעצמי שהם משקרים שהם רק רוצים לפגוע ולהרוס ...ואם הם לא רוצים להרוס אז מה הם בעצם רוצים?? ואני יודעת שיש בי צורך לשים את הכתיבה הזו כאן ולא רק לקחת לטיפול .... כי יש בי צורך מולך אודי , לדעת שאתה באמת מאמין לי ולא אמרת את זה רק כדי להרגיע ולעזור לי להשאר .... ובלי כוונה אני עושה זאת שוב , אומרת את הצורך והציפייה ...וכמו שמכירה אותך אודי יודעת שאתה לא אומר או עושה משהו שאתה לא מתכוון אליו באמת.... אז אוף איתי שואלת ועונה ...וכזאת אמביוולנטיות מול השאלה ...הכי חשובה ... מתי , מתי באמת אני ארגיש ולא בהגיון שאני מאמינה לעצמי ...מתי אני יוכל לכתוב את המקום הנמוך שהוא הביא אותי אליו בלי להתבייש .... עצוב לי אבל מלאה בתקווה ..... ואת , כן את .....פשוט יודעת לאן תיקחי את מה שכתבתי אז .....בבקשה זה בשבילך... ולכל מי שקוראת את זה ומנסה לקפוץ על העגלה ולחשוב שהיא המציאה את הסיפור מליבה ....אז בבקשה !!!!!!!!!!!! את לא !!!!!!!!!!!!!!! ואני מאמינה לך , למה כי אין סיבה שתמציאי לעצמך עולם כל כך רע .....

אביב יקרה מרגישה שהוצאת את המילים מפי אבל לגביך -אני מאמינה לך...אין לי ספק בכלל! אוהבת מאוד

ינשופי אני יודעת יקרה גם אני מאמינה לך ויודעת שקשה

אביב אהובה ויקרה שלי, גם אני נטרפת מול העניין של אמת ולא אמת. ואת יודעת, יש אנשים שרואים להם בעיניים. את זה. סיפורים כל כך מוטרפים ומורכבים לעיכול, שאולי הכי קל לקהל לתפוס אותם כהזויים, או לתקוף. נורא ואיום. מה קרה שהזמנת אותם עכשיו? את הקולות האלה מהעבר? הם לא כאן. הם לא, נכון? מחבקת, סוריקטה

לא הזמנתי אותם המטפלת רוצה שהם יבואו רוצה שאקבל אותם אקשיב להם רק ככה ניתן לטפל בהם ומן הסתם שבי כי הם הרי חלק ממני ... כל כך מפחדת שאמצא את עצמי זועמת וכועסת כל היום .... מנסות שהם יבואו מווסת ותחת שליטה .. כרגע כשאני הופכת לתוקפנית זה תחת ניתוק מוחלט פוחדת שגם אמצא את עצמי ללא טיפול שוב כי זה קל להזמין קשה להתמודד ....וזה עוצמות מטורפות שגם אני לא יודעת עד כמה ..... אבל ...יודעת שזה מה שנכון .... תודה שאת כאן ...

הי אביב, מבינה. צריך לראות אותם על פני השטח. מקום אלים מאד. כן, חלק מהמסע הטיפולי. אי אפשר לגרש אותם, עם עבודה קשה וארוכה יש להם סיכוי להתמתן בפנים. איתך, סוריקטה

אביב יואו......... העלית כל מה שנפגעות חושבות...ולא תמיד מעיזות לומר. את אמיצה כבר אמרנו? חיבוק אמיץ! תודה שכתבת..קצת הורגש שזה בשבילי :)

מיכלי תודה יקרה וברור שזה גם עבורך ושמחתי לקרוא שהלכת ונרגעת והכל בסדר וזאת רק סדרה .... אתך

את כזו חכמה!! תודה על המילים המדויקות שלך.

אודי, התגובות שלך לאחרות, וכבר כתבתי לא מזמן, עושות גם אצלי סדר. על הבוקר. זה נהדר. תודה לך. סוריקטה

את יודעת מימה אני קוראת אותך שןב ושוב ... מנסה למצוא פתח בחומה ואין .... עצוב... כל כך עצוב ... את כל כך בתוך הלופ של עצמך ... את יודעת הייתי כאן בלילה של חמישי וכאב לי שאודי בחר לא להגיב לך .ויחד עם זה כל כך הבנתי אותו ...את מכלילה את כל הפסיכולוגים ואת כל הגברים כניבזים ורעים ... כי מה בעצם את רוצה / מצפה שיענו לך שכל הגברים זבל וכל המטפלים חרא ,שלא יודעים את עבודתם ... חשמלאי הטוב ביותר לא יכול לתקן את החשמל עם אין מוצר /חשמל רופא לא יכול לטפל את הפציינט עם הפציינט איננו ..לא מגיע ואת ...פשוט לא מאפשרת גישה ...זה עצוב זה כואב וברור לי שמגיע לך עזרה וחיבוק והכלה ויחד .... אבל , את כותבת ולא פעם שיש לך עוד צדדים אני בטוחה בזה ואני בטוחה שהם נפלאים ...אז קדימה תביאי אותם שיקראו מ ה שאת כותבת כאן ...ותנסי לחשוב למה מימה למה ...מה את מרוויחה בלשבת על משבצת הקרבן שכל העולם חרא וכל העולם רוצה לעשות לך רע ....כי בכל דבר שאנ ודרך אגב בקשר לגברים ומיניות ..ואת ...מה את רוצה מגברים ???? הציעו לך אהבה כך אמרת והגבת בדחייה ובציניות חנו עושים יש לנו רווח גם עם גרוע ומזיק .... ואני ,אני יודעת שיצאתי קצת מטלטלת רוצה שהתפוח המורעל הזה יצא לך מהגרון ואולי לרגע תוכלי לראות במראה שיש סביבך אנשים שרוצים לאהוב אותך ולהיות איתך ולעזור ...אילו רק יכולת לראות .... ומה שנשאר מימה זה רק לשבת אתך על קו השבר הארור.....וזה בשבילך מימה ...ולהגיד לך שאני אתך כולנו אתך ...... אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר שֵׁב אִתּוֹ עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר/ אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן/ אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר/ בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת/ שֵׁב אִתּוֹ/ שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד (צל עריות, סמדר וינשטוק). אז אני יושבת כאן מימה מקשיבה לך ....ואת יודעת אהובה לא רוצה לשנות אותך לא רוצה להגיד לך מה נכון ...רק לשבת אתך עם זה בסדר מצדך ...

אביב אהובה איתך Aya

וואו, גם אני רציתי לפתוח עבורך הודעה, מימה. בכל אופן, כתבתי לך למטה בהמשך השרשורים. אביב, איזה שיר מדהים מדהים צירפת. ומימה, אל תעשי הכל כדי שנוותר. סוריקטה

תודה שקמתי ליום חדש תודה על אנרגיות טובות תודה על מחשבות תודה על רצון לעשייה תודה על שמחת חיים ורצון לגדול תודה על בית בטוח תודה על מוזיקה שחודרת ללב תודה על טבע ובעלי חיים תודה על מים וקפה תודה על מקלחת של בוקר שמסדרת את הראש תודה על מטפלת תודה עלייך אודי תודה לכל מי שהיה שם ונמצא שם עבורי תודה על שבוע חדש דנדש נקי ורחוץ תודה שהסופש עבר בטוב תודה על פרנסה ועבודה גם אם מאוד מאומצת תודה על יכולת להתבונן בה מכל הכיוונים תודה שיש מקום לאזן ילראות את הטוב תודה שאני זוכרת שזאת רק שאלה על איזה תדר אני מכוונת תודה על רצון להתכוונן לחשיבה חיובית שבוע טוב ונפלא לכולם תעשו לכם משהו טוב היום ובכלל. חיבוק ענק .....עם שיר בלב

מנצלת את העץ הזה של היש .....ומשתפת .. היום אני המון כאן .... נאחזת ביש , כי העבודה שלי קצת מרוקנת את הנשמה ... בחלק מהזמן אני מלווה אנשים בטיפול פליאטיבי - ומידי פעם זה המון המון שעות של שמירה והמצאות עם אדם שהוא חי אבל לא ממש איתנו ...וזה משאיר אותי בקונפליקטים ,של כמה ועד מתי ולמה ???? שאלות שאין לי עלהם תשובה כי אני לא אלוהים .האמת שאני כבר שחוקה , ....אז כדי לא לצלול לתוך הקושי , אני כאן ...... נוטעת יתד חזק חזק בעץ של היש ...ומודה לאל על כוחות הנפש שיש בי על ראיית האחר על היכולת להיות אמפתית ומכילה ...ועל לימוד אין סופי שאפשר עוד ....

תודה שהחיים בפורום הזה מצילים אותי בזמנים קשים (או שכך, לפחות אני יודעת להשתמש בהם, וזוכרת שזה אינו המקום היחיד להיתלות בו). שתדע לך, אודי :-) נדמה לי שאני מחפשת לעשות היום משהו שדורש מעט אנרגיות ומניב תוצאות גלויות לעין. בינתיים אין לי פתרונים לעניין הזה... סוריקטה

תודה שעכשיו נזכרתי לאכול, וכמו בנאדם. תודה על החריצות והאנרגיות. סוריקטה

תודה שאני מסוגלת לבקש עזרה תודה שאני מנסה לסלוח לעצמי תודה על חברה שמקשיבה ומבינה ואכפט תודה שאני מצליחה לעבוד תודה על היכולת להיות שם בשביל השני תודה שאני כרגע נוכחת תודה שאני לא מוותרת תודה שיש לי מספיק כסף להיום תודה שאני בריאה תודה שאני יכולה להודות תודה על תובנות תודה על היכולת להרגיש תודה על המקום הזה תודה

תודה שפתחתי את הבוקר בטוב, למרות חלומות אמא. תודה שהצלחתי לישון באופן סביר יחסית. תודה לתרופות - חזרו שיקולי ניסיון הפחתת מינונים בקטנה. עניין עדין. לאור ניסיונות קודמים - ביקשתי לא לעשות זאת קודם עד יעבור זעם. תודה שיש את כאן לכתוב על הבוקר. תודה שאני סוג של ליצן (ליצנים הם איכשהו גם העם הכי עצוב). תודה על תה התבלינים שאני שותה. תודה לאנשים שאני בקשר טוב איתם. אין בשלב זה אנשים שאני במצב של סכסוך חיצוני איתם. תודה לוטרינרים, אנשי עמותות בעלי החיים והספארי שעוזרים לנו במבצעי ההצלה של היצורים. תודה לרופאים ולמטפלים בבני האדם. חברות - נסו להצטרף לעץ היש הזה. סוריקטה

הי לך ... שמחה שאת כותבת כאן שמחה שבסוף אכלת יודעת שזאת תקופה לא פשוטה מאתגרת אבל היום את כבר יודעת שאפשר לעזוב כשלא טוב ולמצוא מקום חדש...חושבת שהידיעה הזאת מקלה ומחזקת .... ושיהיה בהצלחה בתקווה לטוב .

חיבוק לך, אביב. אנחנו ביחד. תודה סוריקטה

תודה שקמתי תודה על מחשבות שקמו איתי תודה על בעלי החיים תודה על יום חדש תודה על תקווה תודה על דאגה למשהו ותודה שאני לא מגרשת את הדאגה אבל גם לא הופכת אותה לחרדה תודה על מקלחת וקפה תודה על היש בחיי תודה על אביזרים שעוזרים לחיות תודה על קפה וקומקום תודה על מים תודה על חלומות מטרידים תודה שאני אני תודה שמרשה לעצמי לנשום תודה שחושבת חיובי ולשם גוררת את העגלה למרות הגלגל השבור שמושך לכיוונים אחרים תודה שאני מרשה לעצמי לעיתים כמה דעות של בטלה תודה למקום הזה תודה אודי על היותך שיהיה לכולם יום נפלא שמכוון לתדר הנכון ... זה בידיים שלנו לשנות את התדר ...

היי, אחרי חודשים של שתיקה, שבה לא שיתפתי. והוא כעס על כך והבהיר לי שהמצב לא יכול להימשך באופן זה ושאם אני מעוניינת בהמשך הטיפול אז אני חייבת לדבר. לפני 2 פגישות דיברתי סוף סוף. אמרתי (אומנם עדיין באופן חלקי) למה אני באמת שם. החוויה הייתה כל כך קשה, היה כל כך קשה למצוא את המילים. הוא היה מאוד אמפתי וקשוב, לשם שינוי. היו עוד 2 פגישות מאז, ושוב קשה לי לדבר. מאוד קשה לי, למרות שהוא היה מאוד אמפתי ולמרות שזה היה נעים לדבר. המילים פשוט לא יוצאות החוצה. אני באמת שרוצה לדבר איתו אך חשה שאינני מסוגלת. כאילו משהו חוסם ועוצר את המילים מלצאת, ושוב אני עוטה את המסכה החייכנית והנעימה וממשיכה בהצגה כאילו הכל בסדר, כשבעצם הכל לא בסדר. יוצאת מהפגישות כאובה ומתוסכלת ואני שוב לא מצליחה לפרוץ את מחסום השתיקה. הוא הפסיק ללחוץ ולכעוס כשאני לא מדברת. אולי סוף סוף הוא הבין שפשוט קשה לי לדבר ושאני מנסה לדבר אבל זה פשוט לא מצליח. אני מקווה שהוא יוכל להתאזר בסבלנות ולחכות עד שאוכל לדבר שוב, מבלי לנזוף בי ולכעוס עליי.

הי שירי , את יודעת לשתיקה יש המון מקום בשתיקה יש : עצב וכאב וחוסר אונים ופחד , המון פחד וכעס ותסכול ורצון שיראו אותך ...בלי מילים , לקח לי שנים ללמוד לדבר... המטפלת הקודמת הייתה חסרת אונים מול השתיקות שלי והגיבה כמו המטפל שלך בכעס בפגיעות בהרגשה שזה נגדה , יש משהו בשתיקה שמתפרש כתוקפנות והיום יש לי מטפלת שלא נבהלת מהשתיקה ואני , אני למדתי לדבר ולא לשתוק ...תהליך וחכמים ממני אמרו "אין דבר יותר שלם מלב שבור, ויותר זועק מן הדממה."..... לאט , אל תהיי קשה עם עצמך ...דברים יבואו מתוכך בזמן הנכון לך ... ובשבילך ... https://www.youtube.com/watch?v=s-0-eVX-j-E

הי שירי, חיפשתי קצת בפורום כדי לקבל עוד מידע. ראיתי גם את תגובתי אלייך בעבר. ונראה לי שבעצם גם כאן לא סיפרת על עצמך. לפחות באותו כינוי. הוא = המטפל, נכון? תוכלי להדפיס את הודעתך הנוכחית ולהראות לו? יש סיכוי? ראית מה אודי כתב לגבי ההבנה ללא מילים? אז אני מצטרפת. הדיבור זו הדרך לעזור למישהו קצת להיכנס אל תוך הראש שלך. הפנטזיה שינחשו - ייתכן שיש בה רצון התמזגותי כמו אמא ועולל. אבל אנחנו נפרדים. שלך, סוריקטה

שירי יקרה ממש לא פשוט המקום הזה שלא מצליחים להוציא את המילים הייתי שמה הרבה ואני חוזרת לשם מדי פעם אבל פחות.. אני הייתי רוצה להאמין שמטפל שלך יהיה סבלני ויבין את הקושי מבינה את הפחד שהוא יתעצבן ויאבד את הסבלנות.. אני כן מאמינה שיהיה בסדר... תמיד אוהבת שאומרים לי " לאט לאט.. בקצף שלך" כי אני חושבת שרק כך אפשרי.. עם המון סבלנות משני הצדדים. איתך.. ינשוף

תודה על ההתייחסות בנות יקרות. מעריכה את זה :-)

היי שירי. זה בהחלט לא פשוט במיוחד שכועסים כשאת לא יכולה...עובדה שהצלחת כך שיש סיכוי שתצליחי שוב 😁אל יאוש...אני לעומתך ולעומת אחרות לא שותקת, במקום זה מדברת המון על כל מיני דברים אחרים וזה התפרש כמי שבעצם אומרת הרבה אבל לא מספרת כלום בדברים אחרים.שלשמם באתי....לקח זמן והבנתי שהפתיחות והדיבור ללא הפסק מכסים על משהו אחר.עמוק ולא שטחי...בהתחלה נעלבתי כשאמרה היא לא כעסה אבל הרגשתי שהיא מחכה למשהו אחר וגם הסבירה לי מה שהתכוונה...לקח זמן ושיתפתי..בקיצור זמן, פחות בושה ופחות פחד, יותר אמון יעשה את העבודה.