פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום רב! לפני כמספר חודשים פקד אותי משבר אישי שלווה בדיכאון ונדודי שינה. למרות שמצבי השתפר נשאר אצלי המצב שאני מצליחה לישון אך מתעוררת לפנות בוקר ומתקשה להירדם, ביחוד שאני צריכה לקום מוקדם. מידי פעם נטלתי כדור לוריוון ואלפרליד שעזרו אך אין ברצוני להמשיך להשתמש בכדורי הרגעה. לפני כחודשיים התחלתי טיפול פסיכולוגי התנהגותי עברתי היפנוזה שלא כל כך עזרה ולפני שבוע התחלתי טיפול ב-EMDR. כתוצאה מהמשבר ומבעיות השינה החלה אצלי מעין חרדה ודאגנות על כל מיני דברים בחיים. אני רוצה בכל מאודי לחזור לעצמי, לשים את התקופה מאחורה ולחזור לישון טוב. שאלתי היא תוך כמה זמן אמורים לראות תוצאות מטיפול התנהגותי ביחוד מEMDR וכמו כן האם אתה יכול להמליץ לי על טיפול תרופתי לאורך זמן שייתכן וישכיח ממני את הסימפטומים של החרדה? אשמח ואודה לך מאוד על תשובתך
רונה שלום טיפול ב EMDR עשוי בהחלט לעזור, ויעילותו יכולה לבוא לביטוי מייד. אני מציע שאת כל ההתלבטויות תביאי למסגרת הטיפול שכן חוץ מהפעלת ה EMDR במהלך הפגישה יש גם מקום לשיחה שוטפת וביטוי מה שקורה לך ביום יום. לגבי תרופות, אני מציע לפנות לפסיכיאטר לייעוץ בנושא. בפורום הזה הייעוץ הוא בנושאי פסיכולוגיה בלבד. תוכלי אולי לפנות לפורומים רפואיים בתחום זה. בברכה ד"ר אורן קפלן
אבקשך להמליץ לי על פסיכולוגים מומחים להפרעות אכילה באזור חיפה עבור בחורה בשנות העשרים. תודה.
ברכה שלום אינני מכיר פסיכולוגים בצפון. אולי מישהו ממשתתפי הפורום ידע להמליץ בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום לך, אני יודעת שקיימת בצפון מרפאת ה"נוטרים" שמטפלת בהפרעות אכילה. בין השאר, יש שם גם פסיכולוגים. כמו כן, קיימים בבית חולים הרמב"ם טיפולים להפרעות אכילה. אשמח לעזור לך אם תרצי טיפול פסיכולוגי בשאר חלקי הארץ, כי אלה הם רק מי שאני מכירה באזור חיפה.
אני בחורה שסובלת מדימוי עצמי נמוך מאד. חושבת שתמיד אני מבצעת שגיאות בעבודה. וחוששת סתם מפיטורים. למרות שכל הצוות אוהב אותי ומעריך את עבודתי.
מבוכה וחוסר ביטחון הן בעיות שכיחות שלרוב ניתנות לטיפול יחסית מהיר באמצעות פסיכותראפיה. הטיפול עוזר להשתחרר מדימוי עצמי נמוך, תחושת חוסר ביטחון ומעניק כלים לבנות תדמית חדשה והגברת המודעות העצמית. דימוי עצמי נמוך פוגם באיכות החיים לא רק בחשש מפיטורים בעבודה, אלא בכל תחומי החיים (זוגיות, חברים, שכנים, חוגים, פעילויות וכו') ולכן חשוב שתטפלי בבעיה באופן מיידי.
שלום אני מסכים עם התגובה שקיבלת להודעתך. את מסכמת את הדברים בקצרה ובאופן מדויק, הצוות אוהב ומעריך אותך אבל זה לא מונע את החשיבה השלילית שלך והחשש מפיטורין. כדאי לבדוק מה מקור הדימוי העצמי הנמוך ואיך אפשר לשנות אותו. מאחר ומדובר בנטייה אישיותית שמתפתחת לאורך שנים צריך לקחת בחשבון שתהליך הטיפול אינו מהיר ועשוי לקחת תקופה ממושכת. עם זאת, אפשר להגיע לתוצאות ושינוי גם ברמה המיידית ולכן אני ממליץ לך לפנות. אני מצרף קישור למאמר קצר על טיפול דינמי שזו הגישה שכנראה מתאימה לבעיה עימה את מתמודדת. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm
שלום. הלוואי ותוכלו לעזור לי. זוהי בעייה שנמשכת שנים. אני אישה נשואה ודתייה. כשאני מתפללת בעזרת נשים, מספר גברים מרימים את ראשם ומעיפים אלי מידי פעם מבטם. השיא היה לפני שבועיים שרב הקהילה בביהכנ"ס אדם כבן 70 הרים את ראשו ומביט בי למספר שניות. הרגשתי מבוכה עצומה ורציתי לברוח מביהכנ"ס. אני כל הזמן עובדת על עצמי ואומרת: "ענת, שימי קצוץ על כולם". אך בתוכי אני מרגישה מבוכה מאד, כאילו מביטים בי במובן השלילי, למרות שאני יפה ומאד מטופחת, ויש עוד נשים כאלה- אך מדוע דווקא מביטים אלי. יש לי הרגשה שכאילו "מסמנים" אותי לרעה. אינני יודעת מדוע. אני לא נענית ללכת לביהכנ"ס, אך בעלי מבציר בי שאלך, ואני הולכת רק בכדי לרצותו. ולעיתים חייבים בגלל תפילת יזכור, או חגים, ושבת ראש-חודש (זה קיבלתי מהבית..). מה אני עושה ומדוע זה קורה, אני לא כל-כך מאמינה שבגלל היותי מושכת מביטים בי, כי יש עוד נשים יותר יפות וחתיכות ממני, ומדוע דווקא אלי. פשוט רע לי , תאמינו לי שרע לי, ובעלי נואש ממני ושומר על שתיקה ובזה הוא לא עוזר לי. אנא תעזרו לי וכיתבו את האמת מדוע זה קורה ואם זה קרה למישהי, שתכתוב לי מה עשתה? - בתודה וסליחה על אורך המכתב - עינת.
עינת שלום התחושה שכולם מסתכלים עליך יכולה להיות חיובית ויכולה להיות שלילית. יש אנשים שאוהבים להיות על במה, אוהבים שרואים אותם, ויש כאלה שזה הסיוט שלהם. השאלה האם אובייקטיבית זה קורה או שזו הרגשה שלך כנראה אינה רלוונטית. מה שחשוב זה שתוכלי להרגיש יותר טוב עם עצמך אל מול ההרגשה שאת קיימת ורואים אותך. היה טוב אם היית יכולה להתחלק בנושא עם חברה טובה, רב או פסיכולוג, או כל אדם שאת סומכת עליו ויוכל לתת לך תמיכה ועצה. בברכה ד"ר אורן קפלן
בני בן ה 5 ניראה מפותח לגילו לפני כחודש בעת ששיחק איתי בחצר נעלם לי ל10 דקות היה בחרדה איומה. מאז הוא לא מוכן להיות לבד בימי הולדת בחוגים חברתיים בגןכההורים צריכים לשבת מאחורי הילדים תמיד הוא מסתכל לאחור שמה אני יעלם ואף פעם לא מתרכז עושה פרצופים של סובל ודרך אגב משהו חדש צץ במוחו כל בוקר הוא רוצה לקחת משהו מהבית היום למשל דובי בטענה שיהיה איתו מישהו מוכר מה עלי לעשות ואך עלי לנהוג?
שלום, לדעתי, כדאי להתייעץ עם הגננת ולשמוע את חוות דעתה. עדי
שלום לך! אני לא כל כך מבינה הבעיה ומה הדחיפות. כל ילד עובר שלבים שונים בהתפתחות שלו לדעתי את מאוד מגזימה בתגובה שלך. אז כן- יש שלבים שבו הילדים שלנו מרגישים יותר קשורים, אפילו מפוחדים ורוצים את הקירבה שלנו. ואם הילד שלך מציע פתרון מאוד יפה שבאמצעותו הוא יכול להתגבר על הבעיה הזאת - אני לא מבינה למה את רואה את זה בתור רעיון חדש שצץ לו בראש. אל תעשי מזה עניין- תני לו לקחת איזה חפץ שהוא רוצה, זה בסה"כ הדרך שלו להתמודד עם פחדים רגילים שכל הילדים עוברים. בהצלחה.
שלום יתכן שהתקופה כעת רגישה יותר, עם או בלי קשר למה שקרה לפני חודש. הייתי מנסה לעקוב אחר מה שקורה במשך כמה ימים, אפילו לנהל יומן קטן ולציין בו את האירועים החריגים ומה התרחש לפניהם וכיצד הוא ואתם הגבתם. כך תוכלי לראות בצורה יותר אובייקטיבית ולאורך זמן האם הענין באמת חריג ודורש התייחסות מיוחדת. הרעיון לשוחח עם הגננת הוא טוב ובעיקרון אפשר תמיד לבקש גם שיחה עם פסיכולוג הגן מטעם העיריה. במידה ואתם מרגישים שמצב הלחץ נמשך ואיננו תואם לשינויים התפתחותיים שקורים עם הגיל ניתן לפנות לפסיכולוג ילדים לקבל הדרכת הורים. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום, יש לי חברה מאוד מאוד טובה שהיא גם שותפה שלי. הבנתי שהיא גם בעברה הייתה בחורה דיכאונית ולאחרונה היא נמצאת במצב של דיכאון מאוד מאוד קשה, היא מגיעה הביתה ונכנסת ישר למיטה במצב של קיפאון והדמעות לא מפסיקות לזרום, אין לה כוח לעשות כלום היא זורקת כל מיני הערות על "סוף" היא אומרת שהיא בסדר ושאנחנו לא צריכים לדאוג כי זה בכלל לא משנה.. וכו'. היא נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג שהיא טוענת שלא עוזר לה. הפסיכולוג הפנה אותה לפסיכיאטר אך היא מסרבת בכל תוקף לראות אותו!! ניסיתי לשכנע אותה אבל היא לא מוכנה לשמוע על זה! היא טוענת שהיא שונאת לדבר ועכשיו תצטרך לעבור את הכל מחדש ולספר הכל גם לפסיכיאטר. מה עליי לעשות?? מצבה בכי רע והוא לא מצב נורמלי! הצעתי הכל, הצעתי לבוא איתה ולהישאר בחוץ הצעתי לדבר איתו בעצמי... אני כבר לא יודעת מה לעשות אבל מה שכן היא חייבת לראות אותו. היא טוענת שהיא לא מוכנה לקחת שום תרופה. הסברתי שזה זה יהיה תקופתי וזה לא משהו שתצטרך לקחת כל החיים וזה גם לא אומר שהיא פסיכית! מה לעשות???
רותם, אף פעם לא להגיד שזה משהו תקופתי כי יכול להיות שהדיכאונות הם כרוניים והיא תצטרך לקחת תרופות לכל חייה. לדעתי, תדברי עם ההורים שלה ואם אין הורים בשטח, אז מבוגר אחר שאפשר לסמוך עליו. עדי
הבעיה היא שהיא לא רוצה שאף אחד ידע מזה גם ככה! אחותה יודעת מזה כי היא עובדת איתה אז זה נפלט לה ואני יודעת כי אני חולבת אותה לגבי מה שהיא עושה בנדון ומה שלא (אני אף פעם לא מחטטת יותר מידיי למה היא בדיכאון כי זה כבר אולי אישי וחודר מידיי). ואני פוחדת שהיא תגלה שדיברתי עם אחותה (מה שסביר מאוד להניח כי יקרה). ואם היא תגלה היא תסתיר את הבעיות שלה לא תגיד כלום ולא תאותת ולא כלום ועוד בסוף אני אמצא את הגופה שלה איפה שהוא!! וזה הדבר שאני הכי חוששת ממנו!
רותם שלום נשמע שאכן יש כאן אפשרות שמדובר בדיכאון קליני. צריך להבין שבדיכאון יש גם מרכיב ביולוגי כמו במחלה רגילה ולכן הטיפול התרופתי חשוב ויכול לעזור. גם דלקת אפשר להעביר בלי אנטיביוטיקה אבל זה לוקח יותר זמן והכאב חמור יותר. אם מדובר בדיכאון חברתך צריכה לקחת טיפול תרופתי והדבר אף יעזור להאיץ את יעילות הטיפול הפסיכולוגי אותו כדאי בכל מקרה להמשיך במקביל. אני מצרף קישור למאמר על חרדה בתוכו יש גם שאלונים למילוי עצמי. אני מציע שתתני לה לקרוא ולהעריך את מצבה, האם הסימפטומים המופיעים שם תואמים למה שקורה לה. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm
שלום לכם !!! הייתי מעוניינת לשוחח עם אנשים הנושאים נוירופיברומטוזיס בכל רמה שהיא דרכי התמודדות בחיי היומיום ובכלל .... האם יש איזושהי דרך להקל , לעצור או כל דבר אחר תודה
שלום מאחר ומדובר במחלה נדירה יחסית אני לא בטוח שתמצאי כאן באתר שותפים שספציפית חווים את מה שקורה לך. עם זאת, הבעיה משתלבת בסוגים רבים אחרים של בעיות רפואיות ונוירולוגיות כך שיש הרבה אנשים שאיתם היית יכולה לשוחח עם אופן ההתמודדות. אכן חשוב מאוד למצוא גורמי תמיכה מכל סוג שהוא כדי להקל על ההתמודדות היומיומית. אני מציע בשלב ראשון לפנות לפסיכולוג רפואי או שיקומי לטיפול. אלו אנשים מקצוע שהתמחותם בטיפול בהתמודדות עם מחלות. במקום בו את מטופלת סביר להניח שיש גם פסיכולוג כזה, ואפשר גם לברר דרך קופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן
האם רצוי להפריד תאומים בגיל הגן (שלוש וחצי) שמאוד קשורים זה לזה, או להמתים עוד שנה שנתיים, כדי להקטין את הטראומה שתיגרם להם. בתודה, מיכל.
מיכל, לדעתי כבר עכשיו. עדי
מיכל שלום ראשית ברגע שאת מגדירה זו כטראומה זו תהיה טראומה. אם את תתייחסי לזה אחרת גם התאומים יתייחסו לזה באופן שונה. בדרך כלל מקובל להפריד תאומים במסגרות חינוך. גיל הגן הצעיר בו הם נמצאים כעת הוא מצב ביניים אפור ואין תשובה חד משמעית לגבי זה. כדי להתרשם מהגן, לשוחח עם הגננת ולהחליט מה לעשות. לעיתים יש גנים בהם יש שתי כיתות מקבילות כך שמצד אחד התאומים נמצאים זה ליד זה ללא פרידה של ממש ובכל זאת כל אחד נמצא בקבוצת ילדים משלו. בברכה ד"ר אורן קפלן
ב"ה רציתי לדעת אם יש איזשהו טיפול בעל הצלחה מוכחת בנושא הטיפול בקלפטומניה או בבעיות גניבה רציניות שאינן מאובחנות כקלפטומניה תודה לכל מי שיוכל לעזור זה חשוב מאוד
עירית שלום המפתח לשינוי הוא במודעות ורצון אמיתי של הקלפטומן לשנות את המצב. במקרים רבים מה שנראה כרצון אמיתי בשינוי הוא מניפולציה כדי לחמוק מצרות, אבל אם באמת יש רצון אמיתי יש אפשרות ריאלית לטיפול מוצלח. נדרש זמן ממושך כיוון שהלא מדובר בסימפטום החיצוני אלא בקושי שקשור לנטיות האישיות והמצב הנפשי ברמה העמוקה. בברכה ד"ר אורן קפלן
ב"ה ד"ר אורן תודה רבה שענית לשאלה שלי . בהמשך לתשובתך רציתי לדעת איך ניתן לטפל בקלפטומן שהוא אינו בוגר ומצבו ממש זועק לעזרה אודה לך אם תוכל להפנות אותי למאמרים בנושא או שיטות טיפול ושוב תודה עירית
למנהל הפורום ערב טוב!!!!!!!!!!! רציתי לדעת איך יוצאים מהאוברדראפט.
ק. שלום אני מבין שאתה קשוב לאמצעי התקשורת... מנסים לתכנן את ההמשך ולא פועלים בצורה אוטומטית גם כשמתחשק מאוד לבזבז. בברכה ד"ר אורן קפלן
למנהל הפורום שלום איך משפרים לאדם את המצב רוח על הפיטורים בעבודה.
שלום פיטורים מעבודה הוא גורם לחץ משמעותי וירידת המצב רוח היא תגובה טבעית. חשוב בתקופה הזו להיות קרוב, לשוחח, להיות זמין. אי אפשר לשנות בצורה מיידית את מצב הרוח כי המציאות באמת לא נעימה. אפשר לנסות לחשוב בצורה חיובית, למצוא פתרונות לבעיות שעולות וכו'. הזמן עושה את שלו ומצב הרוח ישתפר אחרי התאוששות מהמכה הראשונית, וכמובן שאם מוצאים עבודה ועיסוק חדשים צפוי שיפור מהיר יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני אם חד הורית ל2 ילדות, (בת 11 שנים, בת 9 שנים) ביתי הגדולה סובלת מדיכאון היא מטופלת בבי"ח שניידר ע"י פסיכולוגית קלינית בנוסף לטיפול הפסיכולוגי היא נעזרת בתרופות : ציפרמיל 20 מ"ג ורספידל (התרופה הזאת התחילה רק לאחרונה בעקבות "קול" שמעודד אותה לפגוע בעצמה) היא אפילו אושפזה בנס ציונה למשך 5 חודשים ושוחררה במצב טוב. היום שוב למרות הטיפול היא בדיכאון "מתנדנד" ואני חוששת מאוד שלא תגיע חס ושלום לאישפוז. אני רוצה לדעת האם קיים טיפול תרופתי אחר או טיפול פסיכולוגי "אחר" שיכול יותר לעזור אם ברצונך לפנות אליי לפרטים ולשאלות ניתן לכתוב לי תודה מראש, ליארה
כנסי לפורום פסיכיאטריה המופיע באתר הזה. מדובר שם המון על דכאון ועל טיפולים תרופתיים, זה פורום טוב מאוד ויוכל להשיב לך על המון שאלות.
ליארה שלום את נמצאת במוסדות טובים לטיפול, אני מציע להיעזר ולהתייעץ איתם על כל דבר. אני לא מכיר טיפולים חדשניים בתחום הזה ואם ישנם כאלה הצוות המקצועי בוודאי יכיר אותם. ברורה לי החרדה שלך מפני התדרדרות. בעיקרון טיפול קבוע ויציב עשוי בהחלט למנוע משברים או לפחות להקל עליהם. בברכה ד"ר אורן קפלן
מודה לך את תשובתך, זה מעודד לשמוע זאת
האם פיגור התפתחותי קל יכול להשפיע על בעיות בחברה בעבודה
איך אפשר לדעת אם אין יותר פרטים??? במה מתבטא הפיגור ?
הפיגור מתבטא באי מציאת עבודה ובאי השתלבות חברתית.
שלום זוהי הגדרה מאוד כללית. יש כל כך הרבה מרכיבים נוספים שמשתלבים בתמונה הכללית כך שאי אפשר לומר כלום בהכללה. מטבע הדברים ברגע שיש בעיה מסויימת היא יכולה להשפיע ובין היתר להביא באופן עקיף גם לבעיות בחברה ובעבודה. השאלה כיצד מתמודדים עם זה ומפצים על הבעיה שנוצרה. בברכה ד"ר אורן קפלן
קראתי את מאמרך על emdr ורציתי לשאול האם שיטה זו יעילה גם לגבי אוסף טראומות בעלות מאפיין דומה או שהיא מסוגלת לטפל רק באירוע בודד אחד שקרה? תודה מראש
אבי שלום היא מתאימה לכל סוג של טראומה, בודדת או ממושכת באירועים שונים. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום האם בהיפנוזה אפשר לגרום לכך שאשכח אירוע או מישהו מהעבר או לפחות שיכנסו לתת מודע ולא אחשוב על כך במודע באופן אובססיבי? תודה
גלעד שלום לא סביר ולא רצוי לעשות זאת. אירוע מסוג כזה צריך לעבד באמצעות היפנוזה ושיטות נוספות כך שבמהותו פחות יטריד אותך. להסתיר אותו מפני המודעות יכול רק להזיק וכנראה גם לא ממש אפשרי. קרא את המאמר על היפנוזה אך גם על שיטת EMDR שנועדו בעיקרון להתמודד עם אירועים טרואמתיים מהעבר כדי להפסיק את החשיבה האובססיבית עליהם שזו אחת מהתופעות הפוסט טרואמתיות. http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום , אני בת 26 ויש לי חברה בגילי שסובלת מכל מיני בעיות פסיכולוגיות ואף מטופל ע"י פסיכולוג באופן קבוע (וצורכת תרופות למניעת הדכאון והדיפרסיה) אין לה הרבה חברות ואני בין החברות הקרובות שלה והיא מרגישה מאוד תלותית בי ומתנהגת אלי כבן זוג באיזה שהוא מובן, בתחילה הרגשתי שזה בסדר ושאני צריכה לתמוך בה ולהיות לצידה אך עם הזמן היא גורמת לי להרגיש רע עם עצמי ואני מרגישה לחץ וחוסר סבלנות אליה ובגלל זה גם לסביבה, במידה ואומר לה או התחמק ממנה היא עלולה להפגע מאוד מאוד ואני לא רוצה לפגוע בה אך בבכל זאת איך ניתן להקל עלי ועדיין להשאר חברה שלה במינון הנכון.
היי את כל כך כך רגישה לצרכים של החרבה שלה ואת חברה טובה וזה נעים...:) מה שכן, את באמת צריכה לדאוג גם לעצמך, לכך שלא תהיי מוצפת רגשית מהמצב...שיהיו לך חיים ואנרגיות רגשיות גם לעצמך. את צריכה להחליט מה מתאים לך, ומה עמוס מדי ולהציב גבולות בהתאם. להגיד לה שאת עסוקה עכשיו, ותתקשרי אליה בהמשך, או שאת יוצאת כרגע וכו. כך, הדבר גם ייאפשר לה להתמודד עם דברים לבד קצת ולא להתיתלות כל הזמן על אחרים. אלה להעסיק את עצמה ולהיות עם הקשיים שלה גם קצת לבד. זה יכול לעשות גם לה טוב .
שיר שלום טוב שאת חברה טובה אבל גם חשוב שלא תהפכי בעצמך למטפלת של החברה שלך. ברגע שאת תפסיקי לקבל מהקשר הזה עבור עצמך והוא רק יהווה מקור לטירדה לא תוכלי להמשיך בתמיכה החשובה כל כך שאת נותנת לחברתך. צריך למצוא איזון עדין ולא פשוט, לשים גבולות ולדאוג לכך שיהיה לך נעים בקשר. אנשים במצבים קשים עלולים להיות תלותיים. לפעמים להעלות את הנושא בצורה ישירה אבל גם רגישה ואמפתית עשויה לעזור. אולי היא תוכל גם להתייעץ עם הפסיכולוג שלה כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן
בני בן 9 מזה כחמישה חודשים הינו תולש את שיער ראשו וגורם לקרחות הוא עושה זאת בצורה אובססיבית. הילד מסרב ללכת לטיפול פסיכולוגי, עד כמה שידוע לי הוא לא עבר טראומה כלשהיא. מה עושים הילד מלא קרחות.
בינה שלום תלישת שיער (טריכוטילומניה) היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. אני מכיר מקרים שניתן טיפול תרופתי גם לילדים, צריך להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. מאחר ואת אומרת שהילד לא מעוניין בטיפול זה עלול להיות בעיה. הנושא הראשון הוא ליצור את המוטיבציה לשינוי, ואת זה ניתן לעשות בד"כ על בסיס הבושה החברתית שמלווה לבעיה. אם אין כל דרך לשכנע אותו כדאי שתפנו בעצמכם לקבלת ייעוץ להורים כי במצב שזה הופך למאבק העניין קשור גם לקשרים שלו עם הסביבה וצורה של מאבק שהוא עלול לפתח. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. התופעה הרבה יותר נפוצה ממה שנדמה, אבל בגלל הבושה שבעניין אין עליה דיווח רב. אני מציע לשוחח עם הילדה ולפנות איתה לייעוץ מקצועי. התופעה אינה עוברת מאליה רק כי אומרים לילד להפסיק ונדרשת התערבות מקצועית. הטיפול כעת עשוי להיות יעיל. השארת המצב כפי שהוא עלולה להפוך לבעיה כרונית לשנים רבות. המחקרים מראים שבגיל הילדות הטיפול הרבה יותר קל ומהיר מאשר אצל מבוגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני אישה צעירה בת 27 אישה יפה מאוד כמו שכל גבר רוצה בלונדינית עיניםמ ירוקות גוף סוף אבל אין לי חיים עברתי הכל יש לי שני ילדים יש לי עבר של בעל שמת בעל שני התעלל בי כמו הבעל האשון עברתי התעללות מינית אם אחד שהיה בן זוגי קיבלתי מכות השפלות וכל מה שעוד לא יעלה בדמינוכם אני חיה בפחד מירגע שמתחיל היום עד שמסתיים אנא עיזרו לי אני צריכה לצאת מכאן אין לי דרך לא משכורת לא בית אין לי כלום אני פוחדת ממה שאני מרגישה וחווה אנא אני בדיכאון קשה קשה עיזרו לי
עם כל הכאב, כל כך חבל שעד היום השקעת רק בצורה החיצונית שלך ולא השקעת בעצמך באמת, (לימוד מקצוע, הגדרת מטרות לעתיד, לברר עם עצמך מה את באמת רוצה, עיצוב האופי וההרגלים שלך, אידיאלים, עקרונות וכו'. כרגע, את חייבת לגשת לטיפול מקצועי בדחיפות!!! קודם כל לטפל בבעיות החמורות של החרדה, הדיכאון ההתעללות המינית וכתוצאה מכך חוסר הביטחון שלך. רק אז תוכלי למצוא את מקומך, לצאת לעבוד ולנסות לחיות חיים נורמליים ולקיים את עצמך ואת הילדים. נסי לפנות לשירותי הרווחה על-מנת לבדוק מהן הזכויות המגיעות לך ולראות איך הם מציעים לנסות ולעזור לך לפתור את הבעיות. והכי חשוב אל תתייאשי, תאמיני בעצמך וביכולת שלך ותראי את המצב כשלב ביניים שיעבור ובסוף הכל יסתדר. תסתכלי על חצי הכוס המלאה: את עדיין צעירה, עם שני ילדים שכל העתיד עדיין מונח לפניה, ולמרות שמחכה לך עבודה רבה, בסוף הדרך תוכלי לקטוף את פירות ההצלחה. כל טוב,
סי היקרה, נראה כאילו את נמצאת בתוך סערת רגשות וקשה לך להבין מה קורה סביבך אני מציעה שתפני למסל"ן (מרכז סיוע לנפגעות אלימות ולנפגעות תקיפה מינית) שם יש נשים שתוכלנה לסייע לך כל עוד תצטרכי אותן. בהצלחה ומקווה שתמצאי קרן אור בחייך רויטל מסל"ן 1202 6421313 - 08 24 שעות ביממה
סי שלום אני מצטרף להודעות הקודמות. המצב נשמע באמת לא טוב ודבר ראשון את צריכה יד מכוונת כדי שתוכלי להתארגן, קודם כל לתפקד בצורה סבירה ואח"כ גם לטפל בעצמך בצורה עמוקה יותר. מוקדי המצוקה השונים הם כתובת נכונה להתחיל כי בשלב ראשון חשוב שתתחילי לדבר עם אנשים שיכולים לתת לך תמיכה. נסי לקבל עזרה דרך השירותים החברתיים בעיריה ואפשר גם דרך אתרים שונים, בין היתר אלו שעוסקים בפגיעה והתעללות מינית. למשל זו שצוינה בהודעה הקודמת או http://www.macom.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן
הגברת זה בעצם אדון והוא מתחזה וזו לא הפעם הראשטנה שאני רואה אותו. תתבייש.
ד"ר שלום רב ! כתבתי פה בעבר. אני בחורה בת 31, נשואה באושר מזה כשנה וחצי. לפני חצי שנה עברתי התקף חרדה שלווה במס' חודשים קשים מאד של חרדות ודיכאון עם כל הסימפטומים הנלווים (חוסר תאבון, ירידה דרמאטית במשקל, חוסר שינה, בחילות, סחרחורות ועוד ). טיפול התנהגותי קוגנטיבי עזר לי לצאת מהמשבר ( הטיפול התרופתי לא צלח ), ואפשר לומר שחזרתי לעצמי.מזה כחודש אני מרגישה די טוב, אף כי ברקע תמיד קיים החשש מנפילה נוספת. הערב, פתאום משום מקום, התחלתי להרגיש שוב סימנים קלים של דיכאון (תחושת מועקה, ירידה במצב הרוח, עצבנות וירידה בתאבון). אני חוששת כל כך מחזרה של הסיוט הזה... האם יש משהו שאוכל לעשות כדי למנוע מעצמי מבעוד מועד נפילה נוספת ? האם אוכל להפטר מזה ללא שימוש בתרופות ? אציין עוד, כי אני ובעלי התחלנו לאחרונה לתכנן הריון, כך שנושא הדיכאון מטריד אותי אף יותר ... מודה לך מאד על תשומת הלב!
שואלת שלום אחת הבעיות של מי שעבר תופעה כמו חרדה ודיכאון או כל תופעה גופנית טראומטית אחרת היא הפחד מחזרת הסימפטומים. חשש זה יכול להפוך לבעיה רצינית בפני עצמה גם אם אין כל סיכוי לחזרת הסימפטומים. הבעיה היא שאת מתמקדת בכל גל של ירידה במצב הרוח, שאדם אחר היה מתעלם ממנו ורואה בו את הגל המקדים לרעידת האדמה הבאה. יתכן שצריך לטפל בענין כמו בסוג של פוסט טראומה מאחר ומצבך מבחינה אוביקטיבית כנראה תקין אבל נשאר החשש. הייתי שוקל שימוש בשיטת EMDR שעוזרת במצבים כאלה, ראי את הקישור שלהלן: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
למנהל הפורום שלום יום טוב יום נעים לא ניתן להגיד להורים לא לבוא. מה עושים עם הורים שבאים הרבה והופכים מטרד לילדים. ממשיכים לסבול או שאומרים דבר שיוצר מריבות.
הי, לא צריך להמשיך לסבול, וגם לא להגיד דברים שיוצרים מריבות. אפשר לדבר עם ההורים יפה, כשכולם רגועים, ולהסביר להם שמעריכים את מה שהם עושים, אבל לפעמים אפשר להסתדר גם ללא הנוכחות שלהם, ושלא לכל מקום מתאים שהם יצטרפו, למרות הרצון הטוב שלהם.
מסכימה עם הרה, עדי
שלום אני לא בטוח למה הכוונה אבל נשמע שיש כאן התנגשות בין הצרכים שלך לצרכים של הוריך. במצב כזה צריך לנסות ולעשות משא ומתן, לדבר על הדברים. הם צריכים להבין מתי לא נוח שהם מגיעים ומה זה מעורר, ומצד שני צריך להבין מהו הצורך שלכם לבוא. הנסיון לדבר עשוי להיות תחליף לשתיקה ולסבל מחד ולמריבות מאידך. בברכה ד"ר אורן קפלן
אורן שלום!! בתי בת שנה ושלושה חודשים. עד גיל שנה היתה ישנה במיטתה לילות שלמים, ללא התעוררויות. בתקופה האחרונה היא מתעוררת כ-3 פעמים בלילה על מנת שנגיע למיטתה (אנו עושים רוטציות ביננו). הבעיה היא שאיך שאנו רוצים לצאת מהחדר ,היא צורחת ומפילה בכוונה את המוצץ(מניפולציה שהיא מפעילה עלינו מכיוון שהיא איננה נרדמת בלעדיו. היא יודעת שכדי להרים אותו, אנו נגיע לחדרה). כל התעוררות כזאת נמשכת כשעה עד שעה וחצי,(היא לא רעבה,לא כואב לה שום דבר...) והיא גם לא רוצה למיטה שלנו,היא נרדמת עלינו בשכיבה על הבטן,בסלון( זה ממוטט,זה מעצבן,במיוחד שזה קורה יותר מפעם אחת!!!!!!! עד כדי כך שהלילה הזה הגעתי למצב שהרמתי עליה יד.. (כולי חרטה, כמובן..) שאלותיי הן: ממה לדעתך נובע השינוי בהרגלי השינה שלה? איך לדעתך עלינו להתנהג? האם לתת לה לבכות מספר ימים (בשיטת 5 הדקות)? אשמח מאוד אם תעזור לי, ליה.
ברוכים הבאים למועדון !!! הבת החמודה שלכם הגיעה לגיל בו היא מבינה שאפשר גם לעשות מניפולציות עליכם בהתאם לרצונה. כולם ממליצים לתת לה להמשיך לבכות בלי לבוא אליה , עד שתרדם שוב. יכול להיות שזה נכון, אבל צריך עצבים חזקים לעמוד בזה. אם תצליחו- כל הכבוד. תתנחמו בעובדה שכולם עוברים את השלב הזה. יש כאלה שמצליחים ויש כאלה שלא.
ליה שלום צריך אכן לנסות ולהבין מתי קרה השינוי ומה הביא אותו. לפעמים זה יכול לעזור בפתרון. עם ובלי הבנה, יש כאן מצב שמערער את היציבות שלכם ושל הבית ואכן יש צורך לפתור את העניין. הגישה ההתנהגותית של 5 הדקות (ואף יותר מכך) בד"כ פועלת בטווח של ימים ספורים. זה דורש עצבים של ברזל בימים הראשונים. בד"כ הורים פוחדים מהנזק שיגרם לילד, אבל למעשה הנזק הגדול ביותר קורה כיום כאשר אתם מאבדים את הסבלנות כלפיה וגם היא מתעוררת שוב ושוב כדי לקבל תשומת לב. עדיף לכל הצדדים הבכי קורע הלב ליומיים שלושה מאשר להמשיך במצב הזה עוד חודשים ארוכים. אני מציע להתחיל באמת ב-5 דקות ולמתוח את זה גם ל 10 או 15 דקות. כדאי למדוד את הזמן עם שעון כי כשהילדה בוכה זה נראה כמו נצח. כשמגיעים לחדר אין צורך לחזור על שיטות ההרגעה הישנות. צריך לומר שזה לילה ועכשיו ישנים, לתת ליטוף ולחזור לחדר ההורים. ניתן לקרוא את ספרו של פרופ' אבי שדה לישון כמו תינוק. כמו כן מעבדת השינה שהוא מנהל בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א נותנת ייעוץ להורים כיצד לטפל בשנת תינוקות וילדים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
מה זה פיגור התפתחותי קל. והאם זה משפיע על אי שילוב בעבודה.
שלום זה ביטוי רחב כמו האוקיינוס לכל מיני תקלות בהתפתחות שלפעמים נעלמות עם הזמן ולפעמים דורשות טיפול בהמשך. אני מציע לשוחח עם מי שערך את האבחון ולקבל ממנו הסבר יותר מדויק על המקרה האישי בו מדובר. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר אורן שלום. רציתי להייעץ בקשר למצב שבו אני נמצא עם בחורה שאיתה אני בקשר שנתיים. הבעיה היא שאני מרגיש שהיחסים שלנו הפכו להיות יחסי אב-בת. וזה בגלל שלה אף פעם לא היה אבא... הבעיה היא שהיום אנחנו לא זוג אלה חברים ממש טובים, ואני מרגיש כלפיה אהבת אב מאוד חזקה, אני רוצה להגן עליה ולדאוג לה ולהיות איתה למרות שאנחנו לא מתאימים כזוג. בו בזמן אני יוצא עם נשים אחרות אבל אני תמיד חושב עליה שאני אפגע בה ושהיא תרגיש שאני נוטש אותה לטובת אחרות. ואני לא מסוגל לחשוב על לפגוע בה בגלל שאני תמיד רוצה שהיא תהיה מאושרת.... המצב מוזר כיוון שבשבילה אני באמת הכל- אמא, אבא, חברה הכי טובה ומאהב לפעמים, ואני לא יודע אם המצב הזה בריא או אמיתי... האם באהבה אמיתית יש תחושות של אב- בת? ומתי אני צריך לדאוג בקשר לזה? האם הפיתרון היחיד לצאת מזה זה לנתק את הקשר? כי אני לא רוצה בזה כי היא החברה הכי טובה שלי... אני גם שמתי לב שיש לי נטייה לרצות להיות מגן ואבהי לנשים שאני מכיר, ואני הייתי רוצה לדעת אם זה משהו מולד טבעי או שזה נובע מאיזה משהו בתת מודע. כי אם זה כן אז אני אטפל בזה... תודה מראש אריק
אריק לטנגו צריך שניים. לחברתך לא היה אב אבל אתה בוחר להיכנס לתפקיד האבהי ומספר שזה קורה לך גם בקשרים אחרים. לא מדובר בבעיה אלא בדפוס. הוא הופך לבעיה רק אם אתה רואה אותו ככזה ורק אם הוא פוגע בסופו של דבר בקשרים שלך. במקרה הנוכחי מובן שישנה בעיה. אתה חושב שאינכם מתאימים וגם יוצא עם נשים אחרות. לכאורה אתה מגן עליה אבל הפגיעה אח"כ עלולה להיות גדולה עוד יותר. נסה לבדוק עם עצמך ברצינות מה אתה רוצה מהקשר הזה והאם הוא מתאים לך. אם תוכל בדרך כלשהי לשתף אותה בתהליך הזוגי אולי הקשר יהפוך למאוזן יותר לשניכם. אם אתה מרגיש שמדובר כאן בדפוס שגורם לך קשיים בזוגיות באופן כללי יש טעם לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי כדי לברר במה מדובר ומה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום ד"ר קפלן, אני בחורה בת 28 נשואה כשנתיים ללא ילדים. לפני כחצי שנה התפרצה אצל בעלי מחלה בשם מאניה דפרסיה. במהלך התפרצות זו עיקר הפרנויה שלו הופנתה כלפי. לאחר אשפוז קצר הוא שוחרר ומאז חיינו הפכו לגיהנום.יש לציין כי אבחון המחלה היה ידוע לו עוד לפני נישואנו, אולם הוא סיפר לי על כך רק לאחר הנישואים. עד להתפרצות זו היו לנו חיי נישואים מאוד מאושרים, ותסמיני המחלה לא השפיעו כלל על חיינו. לאחר אשפוזו הוא ניתק קשר עם כל מי שהיה עד למעשיו בתקופת "השפל" שלו ובכללם איתי. הוא החליט כי הוא מעוניין להתגרש, ואינו מספק כל הסבר להחלטתו זו. בעלי מטופל כעת בכדורים אומנם אינו מוכן ללכת לשיחות אצל פסיכולוג. אני מעוניינת בהמשך הנישואים הללו וחוששת כי סיבותיו לגירושים נובעים מבושה, בריחה ו/או פרנויות שנשארו לו לגבי כתוצאה מההתקף. כיצד עלי לנהוג?
אלמונית שלום נקלעת למצב לא פשוט ואני לא חושב שכדאי שתסתפקי בייעוץ קצר באינטרנט. מדובר בהחלטה גורלית לגבי חייך בהמשך, כולל הדור הבא שתביאי לעולם. אני מציע שתקבלי החלטה כל כך משמעותית אחרי ייעוץ פסיכולוגי רציני שיתן לך מבט רחב יותר על הבעיה של בעלך והתבוננות עומק על מה קורה לך בקשר כיום וכיצד הדברים עשויים להתפתח הלאה. כמו כן, במידה וייווצר חלון הזדמנויות לחזרה סביר להניח שתזדקקו לייעוץ זוגי כדי להתגבר על המשקעים שנוצרו אחרי ההתפרצות. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רציתי לשאול אבי בן 80 בשנים האחרונות השתנה התנהגותו יש לציין שהוא מרגיש טוב והוא חולה אסטמה בתקופה האחרונה התנהגותו השתנה הוא נהיה עצבני חסר מנוחה הוא לא יכול לישון לפעמים הוא פשוט מדמיין דברים שאנחנו רוצים להרעיל אותו שאנחנו כל הזמןרוצים להזיק לו יש פעמים כמובן שהוא חושב שהטלויזיה והמחשב רוצים להזיק לו והוא פשוט מנתק את השקעים והוא יכול גם להתקשר אלינו ולהיות בהיסטריה ולהטריד אותנו שאנשים פורצים לבית ורוצים להרוג אותו וכמובן שזה לא נכון ואחרי כמה זמן זה עובר והוא חוזר להתנהג בצורה נורמלית ולדבר בצורה נורמלית האם זה דמנציה ? איך כדאי לגרום לו לפסיכאטר? כי הוא חושב שהוא בסדר ואין לו בעיה והוא חושב שלנו יש בעיה מה עושים ?
לימור שלום אני מציע שאכן תפנו לרופא המתמחה בגיל המבוגר ותבררו במה מדובר. יתכן שנדרשות בדיקות נוספות או תרופות. תנו לרופא לעשות את עבודת השכנוע של אביך ופנו לרופא גם ללא הסכמתו או אפילו נוכחותו. הרופא יוכל להסביר במה מדובר או אילו אפשרויות עומדות על הפרק וכיצד כדאי לנהוג הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן
בגיל 7 עד 10 סבלתי מהתעללות מינית מצד דודי. מעולם לא פניתי לסיוע או עזרה. כיום אני מנהלת אורח חיים תקין ומצליחה לתפקד במערכות יחסים זוגיות ארוכות ללא בעיה. לפני כשנה וחצי התחלתי בלימודי האקדמיים כעובדת סוציאלית, ומתחילות להתעורר אצלי המון שאלות לגבי התנהגויות מסוימות שלי האם הן נובעות כתוצאה מהפגיעה בעבר. האם ייתכן שביצעתי בלא מודע תהליך של ריפוי עצמי? האם ההתנהגות המינית שלי קשורה לפגיעה, עד לפני כשנתיים קיימתי יחסי מין כחלק מצורך בשליטה באותו בן זוג. זקוקה לעזרה אפרת
אפרת, קשה לדעת דרך האינטרנט. לדעתי עדיף שתפגשי איש מקצוע פנים מול פנים. עדי
אפרת שלום אין ספק שהתעללות מינית בגיל הילדות משפיעה, בהחלט יתכן שעיבדת את הטראומה לבדך בדרך כלשהי והיא אינה משפיעה על חייך באופן שפוגע בתפקוד. עם זאת, אני מבין מעצם הצבת ההודעה בפורום שהעניין מטריד אותך בצורה כזו או אחרת. מאחר ואת גם עוסקת בתחום טיפולי אני חושב שיש מקום לבירור העניין במסגרת טיפולית, גם אם לתקופה מוגבלת כדי לסגור את הנושא בצורה יותר ברורה ומעובדת. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר שלום, אחי התחתן לפני מספר שנים עם בחורה יפה שנראתה נחמדה מאוד בתחילה. עם הזמן גילינו שיש לה אופי בלתי נסבל שמתבטא במריבות קשות ומעליבות עם כל הסובבים אותה. כל עניין ולו הפעוט ביותר גורם לה "לטפס על עצים" ולפתוח במריבות נוראיות שבמקרה הטוב מסתיימות במשקעים עמוקים ובמקרה הפחות טוב נסתיימו בחרמות לכל החיים. מהיכרותי האישית את הבחורה אני יכול לומר שהיא סובלת מביטחון עצמי נמוך, והיא תמיד תחת תחפושת, כאילו מנסה להציג את עצמה כחכמה ומוצלחת יותר ממה שהיא באמת. היא מתבלטת בחברה ותמיד מנסה לקבל את מירב תשומת הלב אולם כשתשומת הלב מוסטת ממנה היא ככל הנראה נפגעת וחשה בודדה ודחויה. הבחורה הספיקה כבר לריב עם מספר אנשים במשפחה וניתקה יחסים לחלוטין עם מספר אנשים קרובים לה. היא מובילה את אחי ואת משפחתינו לקראת פירוד קשה וכואב ואין לי מושג איך להתמודד עימה, מכיוון שכל ניסיון לקרב אותה עולה בעצבים מרוטים ושעות של נסיונות פיוס בעוד שהיא זו שבעצם היתה אמורה להתנצל מלכתחילה. כמו כן ברור לכולם שגם לאחר שהריב נפתר זהו רק עניין של זמן עד ההתפרצות הבאה. הבחורה כאילו הורסת לעצמה את החיים ונופלת לבורות שכל אדם בוגר נורמאלי היה מצליח לדלג מעליהם בקלות ללא בעיה. מחד היא מאוד חברותית ויוצרת קשרים בקלות ומאידך היא חסרת מספר כישורים חברתיים בסיסיים של שליטה עצמית ונימוס כלפי הקרובים אליה. כואב לי עליה ועל אחי שנשאר כלוא בין הפטיש לסדן ומאבד אט אט את כל הקרובים לו. שאלתי היא: האם מדובר באופי קשה וכעסן בלבד או האם ידוע לפסיכולוגיה/ פסיכיאטריה על הגדרות קליניות המתאימות למצב המתואר. כיצד אפשר לטפל במצב ? אני מניח שכל ניסיון להציע לה לפגוש פסיכולוג/פסיכיאטר יעלה בריב חסר תקדים.. בתודה מראש דרור
התאור שלך מתאים לאיזה סוג של הפרעת אישיות אבל זה יהיה חסר אחריות לחלוטין לאבחן על פי זה דרך האינטרנט. גם אני לצערי מכירה כמה אנשים שעונים לתאור הזה ולמרות זאת לא יסכימו ללכת לטיפול כי לדעתם הצד השני הוא הלא צודק וצריך להתנצל וכו'. היה טוב אילו יכולת לקחת את אחיך לשיחה ב 4 עיניים ו"לנער" אותו שיראה לאיזה מצבים הוא נקלע עקב התנהגות אשתו. אולי מכאן יתחיל משהו לזוז. דרך אגב , האם גם במשפחה שלה היא נוהגת כך ומגיעה למצבים כאלה?
דרור שלום כמו שגילה כותבת סביר להניח שגיסתך היתה זוכה לאבחנה כלשהי של הפרעת אישיות אם כל מה שאתה כותב מדויק ואין סיבה הגיונית למה שמתרחש מסביב. מאחר ואינכם יכולים לשנות או לשלוט במה שקורה לה אני מציע לנסות ולהתמקד באחיך ובטובתו, בעיקר בכך שהיחסים איתו צריכים להיות תקינים וטובים עד כמה שאפשר. אפשר בהחלט לומר לו שקשה לכם עם אשתו ושיתכן שהמתחים הללו לא מאפשרים קשר מסודר עם שניהם יחדיו אבל שאתם רוצים לשמור איתו על קשר רציף. סביר להניח שהקשר שלכם איתה עוד יידע עליות ומורדות, אפשר לנסות ולראות אם יש קו הגיוני בכל זאת במה שקורה, ואם לא, פשוט להוריד פרופיל בהקשר שלה. לצערי במצבים כאלה הסיכוי לשינוי של ממש ללא מודעות ונכונות מצידה הוא אפסי. לכן האסטרטגיה צריכה להיות שימור המינימום האפשרי ובמיוחד במיקוד באחיך ובמה שטוב עבורו. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום לך אני מחפשת אתר או פורום שניתן לקבל בו תשובות לשאלות בנוגע לבעיות פסיכאטריות. הפנית אותי לפורום docotrs אשר מתקיים בו דיון פתוח בין משתתפים ולא ניתן לקבל בו מענה ע"י פכיאטר, יש לך המלצה לפורום נוסף? תודה מלי
תפני לאתר פסיכיאטריה פה ...יש מענה של פסיכיאטר
מנהל פורום פסיכיאטריה חוזר ביום רביעי-חמישי. תשאלי ביום חמישי ותקבלי תשובה.
מלי שלום נסי שוב בפורום פה, אולי בימים הקרובים תקבלי תשובה.אינני מכיר פורומים נוספים אך אולי קיימים כאלה. בכל מקרה, יש אפשרות פשוט לקבוע תור אצל פסיכיאטר ולקבל גם תשובה שמבוססת על היכרות עימך. בברכה ד"ר אורן קפלן
ידוע לי כי יש הגדרה מקצועית מסויימת לרופא המתעסק המחלות פסיכוסומטיות. מהו אם כן הכינו לאותו ד"ר ששטח התמחותו הוא מחלות פסיכוסומטיות? בתודה מראש....
גל שלום אני לא מכיר מקצוע רפואי כזה במיוחד בשל העובדה שמדובר בטווח עצום של מחלות מתחומים שונים. בעיקרון פסיכיאטרים עוסקים בטיפול המשלב רפואה ונפש. כדאי להדגיש שכיום המונח מחלות פסיכוסומטיות פחות מקובל. יש מחלות שיש להן בסיס פיזיולוגי ותופעה נפשית כמו לחץ הגבירה אותן. יש מחלות שאין להם כל בסיס פיזיולוגי שנמצא ולמעשה יש בהן רק מרכיב פסיכולוגי. במחלות כאלה יש אפשרות לטפל גם באמצעות טיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן
לפסיכולוג שלום, אינני יודעת אם אני בפורום הנכון. הבן שלי בן שנה וחצי. קשה לי להציב לו גבולות ואני גם לא יודעת איך. הרי זה גיל שעוד לא ברור לי מה הוא מבין. לדוגמא, נסיעה באוטו. הילד לא מסכים לשבת בכסא, למרות שאני מנסה לשעשע אותו וכו' הוא מנסה לקום, בוכה וכל הנסיעה, אם היא לא מכוונת לשעת שינה, הופכת לזוועתית. את המילה "לא" הוא בכלל לא מבין (ולא משנה באיזה טון אני אומרת את הלא) ולפעמים יש לי הרגשה שהוא עושה דווקא ובוחן אותי. מה לעשות?
לילך שלום, ב"תפוז" יש פורום שנקרא: "חינוך לגיל הרך". עדי
לילך שלום גיל שנה וחצי הוא בהחלט גיל בו אפשר ורצוי להציב גבולות, כמובן כאלה שהילד יכול להבין ולהפנים. יתכן שכדאי לך לפנות לפסיכולוג ילדים ולקבל מעט הדרכת הורים כיצד לבנות את הגבולות הללו בצורה נכונה. מאוד יתכן שהוא גם עושה דווקא ובוחן את גבולותיך, אך לפעמים התנהגויות כאלה הם גם ביטוי לחרדה ורצון בעצמאות. בברכה ד"ר אורן קפלן
לד"ר קפלן שלום לאחרונה קראתי משהו שגרם לי להסתכל על עצמי ולהבין שאולי יש לי בעיה. אני כל הזמן חושדת באנשים שהם מדברים עליי, לועגים לי מאחורי הגב, עוקבים אחריי, צופים בי מרחוק, כאילו שאני אף פעם לא ממש לבד ושכולם יודעים משהו שרק אני לא יודעת ואף אחד לא מספר לי. כאילו שכולם נגדי ויודעים עלי הכל ואני כבר לא יכולה לסמוך על אף אחד. זה גורם לי לשנוא אנשים לפעמים ובעקבות משהו שקראתי פתאום הסתכלתי על עצמי אחרת- קראתי על מישהי שמתנהגת כך פחות או יותר וחברתה המודאגת תארה את הבעיה שלה והתיאורים נשמעו לי מוכרים ומדויקים מעצמי. אני כבר לא בטוחה האם לא לסמוך על אנשים או שמא המחשבות שלי הן לא צלולות ולא כדאי לסמוך עליהן. גם בעודי כותבת את המכתב הזה אני בלבטים קשים ומבולבלת מאוד- האם אני עושה מעצמי צחוק עכשיו ומתיעצת בעוד מישהו שמשתף פעולה עם כל השאר??! אני מבולבלת מאוד ולא יודעת את מי לשאול בגלל התחושות הנ"ל. איך אצא מהמצב המעורפל הזה? מה יכול לעזור לי, ומה בעצם הבעיה איתי? אודה אם תוכל לעזור לי.
השאלה באמת עד כמה זה מפריע לך ועושה רושם שזה מאד מםריע לך בחיי היומיום כי את לא סומכת על אנשים.וחושבת שכולם נגדך, מדברים עלייך, רוצים לפגוע בך..סוג של פראנואידיות.. אני מציעה לך לפנות לייעוץ מקצועי, לשיחות.אולי ימליצו לך על כדורים להתמודד עם הבעייה ..
לי שלום נשמע שאת באמת מבולבלת ממה שקורה, שאינך בטוחה האם מדובר בתגובה טבעית למשהו שקורה בחוץ או שהכל בראש שלך. העובדה שהבנת שמשהו משתבש בקשרים הבין אישיים שלך בגלל המחשבות הוא בהחלט צעד ראשון. כדי לברר במה מדובר ומה אפשר לעשות לגבי זה אני ממליץ לך לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר, לספר את מה שכתבת כאן ובעזרת איש המקצוע ניתן יהיה להבין ולהגדיר את הבעיה ואופן הטיפול בה. בברכה ד"ר אורן קפלן
שאלתי היא לגבי אדם בישן מאד ומכונס בעצמו, האם אדם כזה יכול להפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי, הרי בטיפול זה צריך לדבר, וכשמתביישים לדבר ויש שתיקות מביכות אז שום דבר לא זז.
יעל שלום את צודקת שיש קושי בטיפול בשיחות כאשר יש בעיה בדיבור, אבל מצד שני, זו המסגרת המתאימה והנוחה ביותר לשבור את ביישנות השתיקה ואם זה קורה בתוך הטיפול יש סיכוי טוב מאוד שבעקבות זאת זה יקרה גם בחוץ. כך שבטיפול יש תהליך מקביל למה שקורה בעולם החיצוני. יתכן שבתחילה תהיינה גם שתיקות מביכות, אבל זו הרי מהות הבעיה שבגללה הפנייה לטיפול ואף אחד לא מבטיח שטיפול הוא דבר קל ותמיד נעים. יש גם חלקים קשים של התמודדות, אבל ההשקעה הזו שווה את המאמץ אם כבר יש הכרה בבעייה. חשוב לציין שישנן גישות רבות לטיפול פסיכולוגי ולא בכולן אחריות הדיבור היא רק על המטופל כך שאם נוצר קשר טוב עם המטפל סביר להניח שהקרח ישבר די מהר והשיחה תתחיל לזרום. בברכה ד"ר אורן קפלן
ובהקשר לזה, הייתי רוצה לשאול את ד"ר קפלן- האם זה נדיר שמטופל סגור מתחיל לדבר ממש רק אחרי שנה שנתיים? או שזה אומר שהמטפל לא מתאים לו בוודאות? מדובר על מטופל חברותי אך מתקשה לשתף. מה דעתך?
אני מקווה שתוכלו לעזור לי בעצה טובה. אני נשואה מזה שנתיים לבעל מקסים, תומך, אוהב, מכבד אותי. הוא בהחלט החבר הכי טוב שלי ואני אוהבת אותו מאד. הבעיה היא אצלי - אני לא מצליחה שלא לפחד מנטישה. כל הזמן אני בחרדות שהנה עכשיו הוא הפסיק לאהוב אותי ו/או לכבד אותי. אני כל הזמן מתאמצת להיות בסדר ולפעמים אני נשברת ומרחיקה אותו ממני בסגנון של "לפני שתעזור אותי אני מתרחקת". אני יודעת שאני עושה טעות ויודעת שהוא אוהב אותי אבל לא מצליחה להתגבר על החרדות וכל דבר קטן נותן לי את הרושם שנמאס לו ממני. אני רוצה להפסיק את החרדות בשביל עצמי ואת ההתנהגות הזו שלי בשביל הזוגיות שלנו. אני לא יודעת איך לעשות זאת. מה עושים?
היי האם חווית נטישה בעבר? האם נפגעת מכך בעבר בקשר? הפחד מנטישה יכול להיות גם חשש מדחייה. כי טוב, ואולי אח"כ לא יהיה טוב ויפסיקו לאהוב אותנו. אני הייתי ממליצה לך לפנות לכמה שיחות עם איש מקצוע לבדוק מאיפה זה נובע. להבין מאיפה זה בא אצלך.
לא חוויתי נטישה בזוגיות אבל חוויתי חוויות כאלה במשפחה
פרח שלום קראתי את הודעתך ואת יתר ההתכתבות. שורש הבעיה כנראה מובן לך, חרדת נטישה מתקשרת בד"כ לאירועים שונים בעבר, מודעים ושאינם מודעים. מאחר ואת תופסת את הבעיה כשלך ולא של הזוגיות שלכם הטיפול צריך להיות ממוקד בחרדה הנטישה שלך. יש בהחלט אפשרות לטפל בעניין והיקף הטיפול תלוי במידת ההשפעה של החרדה על תחומי חיים נוספים שלך. יש גישות שונות לטיפול בסוג כזה של בעיה ואינני בטוח מהיכן כדאי לתקוף אותה, זה דורש היכרות יותר מעמיקה. אני מציע שבשלב ראשון תפני למספר פגישות היכרות וייעוץ עם פסיכולוג ותראי מה עולה בהן. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה רבה לכולם על התשובות ולך, ד"ר קפלן על הייעוץ. בהחלט אפנה לטיפול פסיכולוגי אישי במטרה להבין את הנושאים האלה ואחרים שמטרידים אותי.
איך אני יכול לדעת את מנגנון הפעולה של התרופה "טרילפטין" ? מה קורה כאשר מפסיקים לקחת אותה ? תודה מתושלח הצעיר
הי, דבר ראשון, אתה יכול להיכנס לאחד ממנועי החיפוש ולבדוק כל מה שמעניין אותך בקשר לטרילפטין. מעבר לכך, כדאי לשאול את השאלה בפורום שעוסק בתרופות.
מ.ה. שלום אנא פנה לאחד הפורומים הרפואיים. בפורום זה הייעוץ בתחום הטיפול בשיחות בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר שלום לא ידעתי כל כך למי הלפנות את השאלה אני מאז ומתמיד סובלת מבעיות קשב וריכוז, ואפילו אובחנתי לכך. הנושא מפריע לי בהרבה תחומים בחיים, אם זה בשיחות עם אנשים, שאני מוצאת את עצמי פתאום חולמת בהקיץ ולא מקשיבה, אם זה בקורס עכשיו שאני עוברת ולא נעים לי לבקש שיחזרו פעמיים על כל דבר. פסיכולוג שאבחן אותי מזמן הציע לי לקחת "ריטלין" הוא אמר שזה ממש עוזר אתה חושב שזה מה שיעזור לי? ואם כן איפה אני יכולה לקחת תרופה כזו?
גלית, היי, להיות אדם עם בעיות קשב זה לא קל. ההתמודדות היא לא כמו ליקויי למידה אחרים- רק בקריאה או רק בכתיבה. ההתמודדות היא בכל תחומי החיים כיוון שקשב וריכוז דרושים גם עם חברים וגם בעבודה וכו'. רטלין יכול להיות פיתרון טוב לכמה שעות. מי שנותן רטלין הוא נוירולוג או פסיכיאטר. אני ממליצה לך לברר על איש מקצוע טוב שמבין בתחום ולגשת אליו. לפחות בקורסים תוכלי להיעזר בזה מאד.ובמשימות חשובות שעלייך לבצע. לגבי "לא נעים לי"- לא נעים לי מת מזמן:). אם זה מה שאת צריכה אז תשאלי שוב. בשביל זה משלמים למרצים. עוד אופצייה היא לפנות לחבר לספסל הלימודים ולבקש אחרי השיעור שהוא יסביר לך אם את בכל זאת לא מבינה ופספסת משהו או אפילו לגשת למרצה שוב. כמובן, שאם את לומדת באוניברסיטה או מכללה, לנסות למצוא חונך אישי שמבין באסטרטגיות למידה או טכניקות שיעזרו לך להתארגן טוב יותר אם את מתקשה בכך.
גלית שלום אנא פני לאחד הפורומים הרפואיים, פסיכיאטריה או נוירולוגיה, בנושא ריטלין. הייעוץ בפורום זה הוא בתחום הייעוץ הפסיכולוגי בלבד. אפשרות יותר מעשית בעיני היא לפנות ישירות לרופא מומחה של קופת החולים ולהתייעץ אישית איתו. בעיקרון יש גישות שונות לגבי ריטלין למבוגרים, כנראה שיציעו לך לנסות ולראות אם זה מביא לשיפור. בברכה ד"ר אורן קפלן
איך מתמודדים עם כשלונות בחברה ובעבודה.
היי אני הייתי בודקת אם הכשלונות הם תחושה אישית שלך....ציפיות גבוהות מדי , קודם כל. דבר שני, צריכה יותר אינפורמציה כדי להתייחס. אם באמת דברים מציקים ולא מוצאים פתרון לנניח קידום בעבודה או בעיות חברתיות, ניתן לפנות לייעוץ מקצועי. או לפני כן, לנסות לברר ישירות עם אותו גורם, אם יש כזה, למה לא מקודמים נניח בעבודה וכו.'
שלום השאלה מאוד כללית ותלויה מן הסתם במקור לכשלונות והאופן בו הם משפיעים על החיים. סביר להניח שהכשלון הוא רק הסימפטום החיצוני והבעיה היא הפגיעה שזה גורם למצב הרוח, הדימוי העצמי וכו'. צריך למצוא דרך לחשיבה אופטימית מצד אחד ופרקטית מצד שני שתביא לחוויות חיוביות יותר בהמשך. כאמור, הצעד הראשון הוא לנתח ולהבין את המקור והתוצאה. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום אורן. בעקבות תשובתך לפני מספר שבועות שאומרת שלקויות למידה יכולות ליצור חרדה: אז יש לי בעית חרדה כללית ואני בטוח שיש לי לקות למידה. הבעיה היא שאני אינטיליגנטי והצלחתי במשך השנים (אני בן 18) להצליח להתגבר על רוב הבעיות השונות כמו קריאה כתיבה הבנה וכדו... שנובעות מהלקות למידה שלי בצורות עקיפות ואני מפחד שלא יצליחו למצוא אצלי מהסיבה הזאת את הלקות למידה ואני גם לא יודע לאן ללכת לאיבחון - מה לעשות?
היי רונן אמנם אתה פונה לארון אך אני ארשה לעצמי להגיב..:) זה שאתה אינטיליגנטי זאת לא בעייה..:) להפך, זה כנראה באמת עזר לך להתמודד עם הלקות עד היום. מעבר לכך, אם יש לך לקות למידה, מכון טוב יעלה על זה. בלי קשר אם הצלחת להתמודד עם הקושי איכשהוא או לא. אני מציעה לך לפנות לYNET שם בקהילות- הורים, יש ליקויות למידה. זה פורום טוב ויענו לך על מה שאת הרוצה. אני לא יודעת בדיוק מה הקשיים שלך אם זה הקשב עם שילוב עם דיסלקציה וכו' אך שם תפרט יותר ויכוונו אותך בוודאי למכונים. שווה לעשות אבחון טוב..בהצלחה.
רונן שלום אתה מזהה את הבעיות אבל לא בטוח לגבי מקור הבעיה. במצב כזה רצוי לעשות קודם כל אבחון מסודר שיגדיר האם יש לקות למידה והאם יש גורמים רגשיים אחרים שמתערבים במצב. כדאי לפנות לאבחון פסיכולוגי אצל איש מקצוע שמתמחה הן בתחום לקויות הלמידה והן בתחום הפסיכולוגי הכללי. ניתן לעשות זאת באופן פרטי אצל פסיכולוגים קליניים ובמכונים שונים. יש קושי לקבל אבחון מסוג זה ללא תשלום בשירות הציבורי. יש אפשרות לפנות לניצ"ן ולבקש אבחון, יתכן שיהיה יותר זול אך גם הוא כרוך בתשלום. המיקוד שם יהיה בלקויות הלמידה. אני מציע שתבקש עזרה של הוריך למצוא את המסגרת המתאימה ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן
ערב טוב, אני אצטט ואשאל: (פרק "לעולם אל תגלו יחס מיני למטופלים") "..הימנעו משמות פרטיים, אל תציעו קפה או תה, אל תחרגו מחמישים הדקות, ואל תקבעו פגישה עם בן או בת המין האחר לשעה האחרונה ביום העבודה". תהיתי אם תוכל להסביר מעט, האם אין זו הגזמה? שמות פרטיים? שעה אחרונה ביום העבודה? אם מטפל נאמן למקצועו ומקצועיותו ומוסריותו - האם דברים אלו עדין נחוצים? תודה
האחרון נראה לי הגיוני, כל השאר לא נראים לי קשורים למוסריות...אבל כל מטפל והדרך שלו. עם כל הכבוד ליאלום, ויש כבוד:),הדרך שלו היא אחת מני רבות...יום טוב..
אודרי, אני יכולה לומר לך, מניסיון, ש: 1) שימוש בשמות פרטיים מעולם לא פגע בשום טיפול שהייתי בו, וכל המטפלים שהיו ויש לי קוראים לי בשמי הפרטי ואני משתמשת והשתמשתי בשמם הפרטי. 2) מה הבעיה עם קפה או תה (או מים או קולה)? כמעט תמיד הציעו לי משהו לשתות, ואם אבקש משהו לשתות, אני יודעת שאקבל. 3) הנושא של 50 הדקות... הפסיכולוגית הנוכחית שלי בד"כ מקפידה על העניין, אבל כבר היו מקרים שבהם נשארתי גם 20 דקות נוספות - הכל בהתאם לסיטואציה שנוצרת. 4) לגיטימי בעיניי - רצוי לשמור על הקשר של מטפל-מטופל, בלי לחרוג ממנו לטובת שום פגישה חברתית/רומנטית/מינית וכו'.
אודרי שלום צריך לזכור שמדובר בכל זאת בספר אמריקאי. בארצות הברית מקובל לקרוא לאנשי מקצוע בתואר המלא ולאנשים בשמות המשפחה שלהם. הדבר מקובל במיוחד במרפאות הציבוריות, אך גם במסגרות פרטיות רבות. בישראל הגישה התרבותית בכל נושא היא פתוחה יותר ולכן כללים כאלה לא בהכרח יראו טבעי בהקשר שלנו. אני מציע להתבונן על הרעיון שמציג יאלום לא ברמה הקונקרטית אלא ברמה העקרונית שאומרת שצריך להציב גבולות ברורים בתוך הקשר הטיפולי דווקא משום שיש בתוכו קרבה רבה ואינטימיות כדי שהטיפול, המטופל והמטפל לא יפגעו ממנו. כל מטפל קובע את הגבולות שהוא מציב, אני מעריך שמה שחשוב במיוחד הוא שהמטפל יודע מהם הגבולות שלו והיכן הוא צריך לשמור עליהם כדי לשמור על הטיפול. היכן הם נופלים בדיוק? יש כאן גמישות רבה בין מטפלים בגישות שונות. בברכה ד"ר אורן קפלן
שבת שלום רציתי לדעת מה דרך הטיפול באנשים שלא עלינו מישהו מהמשפחה שלהם נפטר.
להקשיב,להכיל ולהיות אמפתיים ובמקרים מסוימים- טיפול נפשי...
שלום בתקופה הראשונה אחרי הפטירה נדרשת תמיכה של הסביבה הקרובה ככל הניתן. אין צורך בטיפול פסיכולוגי אלא אם קיימת דרישה ברורה כזו מהאדם המתאבל. באבל יש מרכיבים הדומים לדיכאון ואלו אופיינים לשבועות והחודשים הראשונים לאחר פטירה של אדם קרוב. מדובר בתהליך אישי כואב שאורך זמן רב וחשוב לתת את מרחב הזמן הזה. במידה והאדם מרגיש שהוא צריך גם תמיכה של פסיכולוג או של תרופות בהחלט יש מקום גם לזה. הדבר החשוב ביותר ללא ספק הוא התמיכה של המשפחה הקרובה והחברים. בברכה ד"ר אורן קפלן
מה הפתרונות לילד או מבוגר שלא רוצה לאכול בחברה?
שלום, לדעתי השאלה היא מה הסיבה! תנסי לפרט קצת יותר. עדי
בנוגע לעדי קשה לתאר את הסיבה לאי אכילתו אולי ביישנות ופחד ממאכלים של אנשים אפילו מוכרים.
שלום יכולות להיות סיבות שונות וכדי להבין את העניין לעומק צריך לתאר את הסיפור האישי של אותו ילד או מבוגר ולהבין איך העניין נוצר כך. אפשרויות נפוצות במקרים כאלה: הפרעות אכילה, חרדה חברתית, נטיות אובססיביות קומפולסיביות וישנם עוד הסברים אפשריים רבים. אני מציע לא להמר על התשובה הנכונה אלא לפנות לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן
לד"ר שלום רב, אני בחורה רווקה באמצע שנות ה-30. עדיין בחיפושים אחר "האחד". מאד בררנית ומגלה עדיין חוסר יכולת להתפשר ( למרות לחץ הגיל שאני נמצאת בו...). הבעיה היא שאני לא בטוחה שמדובר רק בבררנות, כי בעיקרון אני בררנית כמעט בכל דבר בחיים, אפילו בבגדים, אבל מוצאת בסופו של דבר מה שאני רוצה (ויודעת מה אני רוצה). אלא שבעניין של הגברים אני מרגישה שזה קצת שונה: כבר בהיותי ילדה ונערה מתבגרת הרגשתי שונה. מעולם לא נדלקתי או התאהבתי באף בחור בסביבה. הרגשתי שאני לא מבינה את עניין המשיכה לגברים ( גם לא הבנתי את עניין המשיכה המינית לבנות, אבל בנות בכל אופן תמיד נראו לי יותר יפות ויותר אסתטיות....כאלה שיותר קל להתאהב בהן אם הייתי גבר). בנוסף, אני גם אדם שדי אוהב ויודע להיות עם עצמו ומבחינתי למצוא חבר היה בגדר" חובה "או משהו שיפריע לחיי, לשקט שלי, לכיף שלי עם עצמי, לנוחות שלי... רק בגיל 30 הלכתי לטיפול פסיכולוגי על מנת לגלות את הסיבות ל"שיתוק הרגשי" הזה ולנסות לברר עם עצמי האם יש לי אולי נטיות חבויות אחרות ( ולא גיליתי כלום....). עליי לציין גם שכל נושא המין היה בעיניי משהו "לא נקי" ולא מובן, משהו שקשה לי לקבלו. הטיפול אמנם לא ממש ענה לי על השאלות באופן חד משמעי אבל עזר לי להיפתח לעולם (כנראה הכדורים-סרוקסט) ולעבור את מחסום הפעם הראשונה עם גבר. הקשר הזה שארך חודשיים בלבד ( ולא ניתק מיוזמתי....) הוציא ממני משהו שמעולם לא היה לי- היכולת להרגיש רגש שלא הרגשתי מעולם ( לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה "התאהבות") כלפי גבר והגילוי שגם אני זקוקה לאהבה ונהנית לקבל אותה....(וכמובן, תחושת החמצה על כל השנים). את הטיפול הפסיכולוגי הפסקתי וגם את הכדורים אך מאז אני עדיין מחפשת....העניין הוא שעדיין מאד קשה לי למצוא מישהו שימצא חן בעיניי ועדיין אני מרגישה שזה לחפש אולי בכוח משהו שאני לא בנויה לו....( אולי אני פשוט לא בנויה לזוגיות ?). גם איך ייתכן שכמעט אף אחד לא מוצא חן בעיניי, רק אחד ל-50 גברים....ואלה שכן נראים לי אני לא נראית להם ? האם יש אנשים כאלה שהמשיכה שלהם היא "פושרת" , כאלה שלא נמשכים בקלות או לא מתאהבים עד השמיים ...( אולי כי הם ריאלים או שכלתנים מדי...?כזאת אני). מציק לי גם שמאז ההתנסות הקודמת (שדי הופתעתי בה מעצמי) לא מצאתי אף אחד אחר להתנסות נוספת ואני לא רוצה להסיק מסקנות עד שאני לא אנסה קשר משמעותי יותר.... שאלתי- מה עליי לעשות ? האם שוב עליי ללכת לפסיכולוג ? האם יש פסיכולוגים שממש מתמחים בתחום הזוגיות ? אני כבר כחצי שנה שלא בטיפול ומוצאת את עצמי שואלת שוב שאלות.....אבל עד מתי ? זמני אוזל ואני צריכה להחליט. אני מאד רוצה להקים משפחה כי משפחה וילדים זה דבר מקסים בעיניי. ( בכלל, אני טיפוס מאד ביתי, מאד משפחתי) אך השאלה האם ניתן להתפשר על בן הזוג ולהיות מאושרת .בתוך תוכי אני מרגישה שאני יודעת מה אני רוצה וכשאראה אותו אדע....אך, עד מתיי לחפש ? אני ממשיכה לחפש רק מכיוון שהקשר הקודם והיחיד נתן לי קרן אור....זיק של תקווה שהנה גם אני מסוגלת לאהוב ולהיות נאהבת...(למרות שאת עניין המין עדיין קשה לי לקבל....) למי אוכל לפנות שיוכל לעזור לי לענות על השאלה של מי אני מה אני ומה הכי נכון בשבילי ? האם אכן מדובר רק בבררנות מוגזמת או במשהו אחר ? האם תוכל לייעץ לי למי לפנות ? מתנצלת על המכתב הארוך. ותודה מראש. מזאת שמאד מעוניינת להציל את עצמה ברגע האחרון......
מה שכתבת היה לי מרגש לקרוא... אני חושבת שיש אנשים שפשוט לוקחים את הזמן בכל דבר בחיים ולא מתפשרים. אני לא רואה זאת כתכונה רעה. אפילו להפך- הם מתעקשים לקבל מה שמרגיש להם טוב. מה שנכון להם ומחפשים אותו. גם אם לוקח זמן. אני מאמינה שאם תמשיכי לחפש, בסוף תמצאי את הבחור שאליו את רוצה. מה שחשוב הוא, לבדוק, ואני לא יודעת אם בדקת את זה בטיפול, מה גורם לך להיות בררנית. לפעמים זה נובע מתוך פחדים מביקורת, לעג, ניצול אצל הבחור שעומד מולך. האם כשאת נפגשת או מכירה בחור את חושבת עליו דברים שלא בדקת עדיין? האם עולים לך פחדים? במידה והדבר הוא כך, יש מקום להמשיך לבדוק עם עצמך או אני כן הייתי ממליצה אז לפנות ליעוץ מקצועי כדי לבדוק מהו החשש. מה עוצר בעדך ללכת עם מישהוא שבא לך "לבדוק" אותו. לבדוק באמת איך את תופסת קשר זוגי וקשר בכלל. מעבר לכך, את כנראה אדם שזקוק להרבה מרחב וחופש- . את כותבת שאת אוהבת גם להיות לבד , וחבר יכול למנוע ממך את השקט שלך וכו'. חשוב לי לציין שיש גם גברים שזקוקים למרחב הזה שאת זקוקה לו. וניתן על ידיד דיאלוג ליצור את המרחב לו את זקוקה. למצוא אדם שזקוק לזמן שלו עם עצמו כפי שלך זה חשוב. לגבי כך שאת כותבת שיש הרבה שלא מוצאים חן בעינייך ומי שכן, אחד לחמישים את כותבת, לא תמיד את מוצאת חן בעיניו. אני הייתי שואלת אותך, האם את מאפשרת לו ללמוד להכיר אותך בכלל. להכיר את מי את ואת הפנימיות שלף. לגרום לו להימשך אלייך, להסתקרן לגבייך...שיהיה לך בהצלחה... אל תוותרי..:)
לגבי אנשי מקצוע- כן, קיימים מומחים לתחום הזוגיות. אולי כדאי אפילו לפנות למרפאות לטיפול מיני/ זוגי. שם ישנם אנשי מקצוע מומחים. אינני מכירה, כך שאני אשאיר את זה לד"ר קפלן... אל תוותרי על הגילוי שלך שגם את זקוקה לאהבה ונהנית לקבל אותה...:)
מירי שלום קראתי את הודעתך וגם את התגובה שבהחלט ניראית לי. אני מעריך שלא מדובר רק בגורם אחד אלא במכלול של דברים שעוצרים ומפריעים בדרך לזוגיות. אני לא חושב שאת צריכה לפנות לפסיכולוג שמתמחה בזוגיות כי אני לא חושב שהבעיה העקרית עימה את מתמודדת היא עם הזוגיות. הקשיים ביצירת קשר זוגי הם הסימפטום בלבד ומאחוריו יש את הסיבות הפנימיות שלך. את מציינת שאלות לגבי גברים ונשים (אמנם במרומז, אבל הנושא בהחלט רלוונטי), שאלות לגבי יכולתך להרגיש אהבה ואולי גם להרגיש נאהבת, קושי שקשור לתפיסת הגוף שמשפיע כנראה על המיניות, ועוד התלבטויות. אלו נושאים רציניים ובהחלט הייתי ממליץ לך לחזור למסגרת פסיכולוגית. התרופות נוגדות החרדה עשויות להוריד עכבות ולעזור בהאצת התהליכים, אבל לב ההתמודדות הוא בנטיות אישיות שלך שזה בהחלט הזמן הנכון להתמודד איתן ולחשוב "מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה". אני חושב שעדיין לא התגבשה סופית דמותך האמיתית ויש עוד הרבה שצריך לצאת החוצה ולהתגלות. גם לך, וגם לאנשים שמכירים ויכירו אותך. תהליך הטפול הפסיכולוגי הוא מקום מתאים לסוג כזה של התפתחות. אני מצרף קישור למאמר קצר על אופי הטיפול הדינמי http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
בא לי להקיא ויש לי המון כאב וסבל כבד אני מרגיש ממש רע מכל מה שראיתי עכשיו בסרט שלא יכלתי יותר והפסקתי אותו. בסרט מסופר (קשה לי לכתוב את הדברים) על נער שכאשר היה ילד שראה אביו מכה את אימו ורצח אותה וכשהוא נער נושא המון כעס על העולם והמון אשמה שלא עשה משהו כדי ליתקוף את אביו ובכך להציל אותה. הסרט הזה ממש קשה לי מעורר בי את אותם רגשות כעס על אבי ורחמים על אימי משום שאבי התעלל באימי וניצל אותה מכל הבחינות והשפיל אותה ועדיין עושה את זה אבל פחות משום שאני מנסה בנוכחות שלי להפחית את זה . הוא אדם רע ואכזר פסיכופט שדאג לכך בערמומיות רבה שהיא תהיה תלויה בו ולא תוכל לצאת מהקשר איתו על ידי זה שאת כל הכספים שקיבלה מהוריה הוא גנב וקנה רכוש שאיש לא יודע היכן ודאג שנגור בדירת הוריו כדי שלעולם לא יהיה לה זכויות . הוא קמצן והטיל טרור בבית, בכל פעם שהיה כועס הוא היה מעניש אותנו בהרעבה (היה מרעיב אותנו), הוא קמצן ולא נתן כלום לשום דבר . אימי היא זאת שפירנסה ונתנה מעבודת כפיים שעבדה . לא חסכה לעצמה כלום כי את הכל העניקה לנו. אימי אישה חלשה ותמימה ואין לה כוח להילחם ולהתגונן . אותי זה ממש הרס שהוא ניצל את טוב ליבה של אימי . בנוסף החלאת אדם הזה ניצל אותי מינית וזה דבר שלא סיפרתי לאמא שלי . היום בת השכנים התאבדה והתגובה שלו הייתה "יופי יזרקו אותה בבית קברות" אין לו טיפת רחמים . כשהייתי נער קנו לי כלבה, הוא שרף אותה. הוא אדם אכזר . אבל לעולם לא אשכח את היחס המשפיל שלו לאימי, את הרמאויות שלו, את הערמומיות שלו, העוול שהוא גורם לה והיא חסרת כוחות להמודד ומפעילה מנגנון הכחשה כדי לשכוח את הדברים הרעים והנזקים שהוא גרם לה. אבל בצל העוני אנחנו חיים בגלל הכלב הזה . הוא הרס לה את הבריאות . אני כועס ואני מרגיש שקבוצת תמיכה אולי תעזור אשמח אם מישהו מכיר קבוצת תמיכה עבור אנשים שהמשותף להם הוא שכולם ראו את אמא שלהם סובלת בידיו של האבא החלאת אדם שלהם . קשה לי להתמודד בחיים ובכל פעם שאני שומע משהו שמעורר בי את כל הרגשות כמו למשל בחדשות שמודיעים שבעל רצח את אשתו... כשאני שומע דברים כאלה הן מעוררים בי סערת רגשות של כעס ובא לי לישרוף את האבות הרוצחים האלה לאט לאט אבל אני מתוסכל משום שזה לא יחזיר לילדים את האמא . ואז אחרי מספר שעות של כעס ומירמור אני לא יכול לתפקד ונהפך למשותק בכל תיפקוד ובכל משימה שאני צריך לעשות .
ניב, תנסה לפנות לאגף הרווחה בעירייה במקום מגוריך. אולי הם יכולים לעזור. עדי
שלום ניב, לא כתבת בן כמה אתה. אני ממליצה לך מכל הלב לפנות לייעוץ פסיכולוגי, אם לא מתאפשר לך באופן פרטי אז דרך קופת החולים. אולי יש לך קרובי משפחה אחרים שאתה יכול לסמוך עליהם שיעזרו לך להגיע לטיפול. המון בהצלחה
ניב שלום כתבת דברים קשים מאוד על מה שקרה לך ולאנשים יקרים לך ומה שכנראה עדיין קורה כיום. אסור שדברים כאלה ישארו אצלך בלב, זה סוג הדברים שמחלחל ומכלה כל חלקה טובה. הכעס על אביך שהתעורר כעת בגלל הסרט ובוודאי עולה פעמים רבות הוא מנגנון אזעקה שמתריע בפניך על כך שאתה חייב לטפל בעצמך ולהציל בראש ובראשונה אותך ואולי גם בני משפחה אחרים שלך. הדברים שאתה מתאר על אביך הם קשים מאוד, חלקם פשע של ממש. אני חושב שבשלב ראשון אתה חייב לפנות לטיפול פסיכולוגי במסגרת כלשהי ודרך מה שיעלה שם לחשוב איך אתה משקם את חייך מצד אחד, והאם יש פעולות של ממש שכדאי לנקוט נגד אביך או לטובת בני משפחה אחרים. אנא פנה לאתר האינטרנט הבא, אולי תוכל להיעזר בשירותים המוצעים שם לפחות כהתחלה http://www.macom.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר שלום. בתי בת ה16- קיבלה את התרופה במקום רטלין בטיפול במצבי רוח משתנים. היא מעשנת והייתי רוצה לדעת יותר על התרופה,אם תוכל לענות לי על שאלתי. תודה.. אמא...
שלום בפורום זה הייעוץ הוא בנושאים פסיכולוגיים בלבד ולא בתרופות. אני מציע שתפני לאחד הפורומים הרפואיים באתר, למשל לפסיכיאטריה. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני מתחננת שתגיד לי איפה אני יכולה לקרא חוות דעת פסיכולוגיות שפסיכולוגים שהונחו על ידי עורכי דין, כתבו אותם לפי מה שהיה נחוץ לעורכי דין בכדי לבסס קשר סיבתי בין אירוע שחווה אדם לבין מצבו הנפשי . לא מצאתי בגוגל תחת מילות החיפוש "חוות דעת רפואיות"+ "נכות נפשית" . אשמח אם כתוב לי מאגר מידע שאתה מכיר או אתר אינטרנט או כל דבר שבהם אוכל לקרא אפילו דוגמאות לחוות דעת רפואיות כאלה שפסיכולוגים כתבו לצרכים של עורכי דין. אם יש לך דוגמאות כאלה אז הייתי בוחרת לקרא חוות דעת של פסיכולוגים שכתבו באופן כזה שהחוות דעת מוכיחה קשר סיבתי בין אירוע שאדם מסויים עבר לבין מצבו הנפשי על פי ההנחיות שעורכי הדין נתנו לפסיכולוג (או פסיכיאטור) שכתב את החוות דעת לפי מה שנחוץ לעורכי הדין כדי לבסס את הקשר הסיבתי ואת התביעה . אני מתחננת שתעזור לי למצא דוגמאות לחוות דעת כאלה . בברכה מיכל
מיכל שלום לצערי אין לי דוגמאות שכאלה ואני בספק אם תמצאי. אין מאגר דו"חות לדוגמא ודו"חות אמיתיים הם חסויים כך שלא ניתן להגיע אליהם. לדעתי דו"ח כזה גם לא היה אומר לך הרבה ללא רקע מקצועי. אני מציע שתתייעצי עם עורך דין או/ו פסיכיאטר שאת סומכת עליהם כדי שיסבירו לך בצורה ברורה את הנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן
טיפול, דיבוב. השאלה מה זה סגור בעצמו.
והוא צריך לרצות להפתח..
שלום המטרה הראשונה היא ליצור מוטיבציה לשינוי ונכונות לעשות משהו למען השינוי הזה. ללא שיתוף פעולה אין כל סיכוי להגיע לשינוי משמעותי. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום השאלה מאוד כללית, אין שיטת טיפול אחת. צריך להבין מהו מקור הלחץ ואז אפשר לחשוב כיצד לטפל בו. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום אני לאחר סיום מערכת יחסים ,הפרידה הייתה בהפתעה. אני בד"כ בחורה עצמאית חזקה ולמרות זאת הפרידה הנ"ל גילתה לי פאן אחר באישיותי. עברו חודשיים מהפרידה ,בתחילה לא תיפקדתי בכלל, כלומר עשיתי רק דברים ממש הכרחיים כמו מקלחת ,ועבודה שלמעשה הייתה המפלט שלי , שלא כהרגלי חיפשתי חברת אנשים בכל מחיר וכן ניהלתי המון שיחות טלפון, המון בכי וכן חוסר תאבון. כיום אני מרגישה יותר טוב,אבל אני עדיין כבויה שום דבר לא משמח אותי.יש שעות מסוימות שאני נעטפת בעצבות מחניקה ופשוטלא יודעת מה לעשות עם עצמי.ישלי רתיעה לחזור ישר הביתה מהעבודה ,וביתי היה המקום האהוב עליי ביותר שלא לדבר על קריאה ומוזיקה . אני עובדת חזק על עצמי ומכריחה את עצמי לחזור לשיגרה. עליי לציין שחברי מאוד רצה לשמוא על קשר אבל החלטתי על ניתוק מוחלט כי לדעתי רק כך אוכל להגבר ולשכוח האם נהגתי נכון? האם אני בדיכאון ומה לדעתך אם ניתן להעריך בניתונים אלו זה חמור.עליי לציין שמצבי מאוד השתפר אבל אני עדיין מאוד עצובה . והבקרים מאוד קשים לי. מודה מאוד
היי נשמע כאילו את בדיכאון ...אבל.. אני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע, לטיפול, במידה ואת באמת לא מצליחה לעודד את עצמך ולמצוא ערך בחיים האחרים שלך.. פרידות יכולות להיות קשות ולתחושת חור אונים ותסכול, השאלה באמת איך את יכולה להרים את עצמך...אני בטוחה שתצליחי.
ורד שלום פרידה מקשר משמעותי יכולה להיות תהליך ממושך וכואב ונשמע שאת אכן עוברת תהליך כזה. חודשיים אינם הרבה זמן וסביר להניח שהמצב ילך וישתפר עם הזמן. אני חושב שלא כל כך חשוב להגדיר האם זה דיכאון קליני או תופעה אחרת, מה שמשמעותי הוא שאת סובלת כיום ואיכות חייך נפגעת בצורה משמעותית. לכן הייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי וגם להתייעץ האם לתקופה מוגבלת כדאי להיעזר בתרופות. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון, לדעתי תמצאי שם הרבה דמיון לדברים שקורים לך, אבל צריך לקחת בחשבון שמה שקורה לך הוא תגובה לאירוע משבר. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
שרון שלום תלוי מה הבעיה. אם יש צורך בתרופות כדאי לפנות לפסיכיאטר. אם מדובר בשיחות עדיף לפנות לפסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום שאלתי היא:איך אפשר לשנות את הדמוי עצמי נמוך של נער,ואיזה ספרים יש בנושא? תודה
נלי שלום דימוי עצמי הוא הסימפטום. השאלה מה עומד מאחוריו. כדי לטפל בבעיה צריך להבין את מקורותיה וזה דבר מאוד אישי לאותו נער. זהו לא נושא לקריאה לדעתי כי ההבנה התיאורטית לא מוסיפה במקרים הללו. יש אפשרות לפנות לפסיכולוג ילדים לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום הוא לא מוכן לטפל אני הייתי ונאמר לי שאני חונקת אותו מרוב אהבה. אם אתה מקיר איזה ספר שיכול לסביר ולדריך ,אשמח תודה
למנהל הפורום שלום ובוקר טוב!!!!!!!!! רציתי לדעת מה ניתן לעשות עם ילד בגן שרוצה רק לאכול עם כף אדומה שנמצאת בגן הילדים דבר שיוצר מריבות וסיכסוכים עם הילדים האחרים. מה הפתרון לכך. (הילד בן 3)
נ. שלום הילד יצטרך כנראה ללמוד שבחיים אי אפשר לקבל הכל. ללמוד להתמודד עם תסכול זה אחד הדברים החשובים בחיים. אם יש אפשרות להשיג עוד כף אדומה, מה טוב, לא צריך להיכנס לפרנציפים. אבל אם זה משבש את החיים צריך לשים גבול. בברכה ד"ר אורן קפלן
