פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב כיצד פועלות תרופות הניתנות לפסיכוזה לדוגמא: רספרדל? כיצד הן מנטרלות את מחשבות השווא? לאחר כמה זמן הן מתחילות להשפיע? האם מי שלקה פעם בפסיכוזה צריך ליטול אותם כל החיים? תודה

מלי שלום בפורום זה הייעוץ הוא בנושאי פסיכולוגיה בלבד. בנושא תרופות אני מציע לפנות לפורום לפסיכיאטריה ולפורומים רפואיים אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לך המלצה על אתרים טובים? תודה

שלום השאלה מאוד כללית. אין דרך אחת לטפל בלחץ. אם אין קצה חוט מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי אצל פסיכולוג, להבין את מקורות הלחץ ואז לחשוב על הפתרונות האפשריים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום כמו השאלה על הלחץ הנושא צריך להיבדק באופן יותר ספציפי. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מבקש לדעת מה הדרישות בציונים לצורך קבלה ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית.

גדי שלום בכל אוניברסיטה הדרישות שונות, אך באופן כללי הן גבוהות מאוד. ציון הסף הוא בסביבות ה 90 אך המתקבלים הינם עם ציונים עוד יותר גבוהים. היום נדרש גם ציון מבחן שנעשה לאחר סיום התואר וחשיבותו הולכת וגדלה בתקופה האחרונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הייתי בטיפול פסיכולוגי מעל שנה והתאכזבתי ממנו. התחלתי לקחת סרוקסט (נגד דיכאון קל וחרדה קלה), ואני כבר כמעט שנה בלי טיפול. האם למישהו יש המלצה לפסיכולוגית מנוסה וטובה בתל-אביב? חבל לי לבזבז כ"כ הרבה כסף בלי לראות תוצאות. אני רוצה להפסיק את הטיפול התרופתי אבל מרגישה שצריכה פסיכותרפיה בשביל זה. תודה!!!!

מ. שלום אם תשלחי אלי מייל אוכל לשלוח המלצה על פסיכולוגית באזור תל אביב. [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

תינוקת בת 13 וחצי חודשים. מאז היוולדה נוהגת לעצור את הנשימה בעת בכי ולעיתים אף מגלגלת עיינים. זהו מראה מפחיד ביותר שגורם ללחץ נוראי מצד כולנו. מה אנו יכולים לעשות ?

רונית שלום בשלב ראשון כדאי לפנות לרופא הילדים לייעוץ ראשוני. במידה והוא אכן יחשוב שמדובר בתופעה חריגה אפשר לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג התפתחותי, למשל במכון להתפתחות הילד או למרפאות ייחודיות כמו מרפאת אם-תינוק בבי"ח איכילוב. נושא הלחץ של הסביבה נשמע לי משמעותי מאוד. לאחר שתוודעו שאין סכנה במה שקורה כדאי לעבוד על הורדת הלחץ שכן הוא יוצר לעיתים מעגלים סגורים של הגברת בכי - הגברת לחץ וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך. אני בת 23 , מטופלת בכדורים נגד דכאון ונגד מניה דפרסיה, אך אני מרגישה שהכדורים לא עוזרים לי והתקפי הדכאון שלי גוברים. אני לא יוצאת מהם וכל הזמן בוכה, לא מתרכזת בלימודים ואין חשק לעשות שום דבר, אני רוצה ללכת לשיחות אך אין לי כוחות ללכת ולתור אחר מטפל מתאים, אני יודעת שלא אסתדר עם כל אחד ואין לי כוח בכלל לחשוב על הדברים שאני "צריכה" לעשות. אני כבר לא יודעת מה לחשוב, למה הכדורים לא עוזרים לי, מה אני אעשה, איך אצא מהדכאון? אני מרגישה שאין לי למי לפנות שיעזור לי, אני גם ככה נטל על כולם ולא מצליחה כבר לתפקד בשום תחום כבעבר. זקוקה לעצתך...

שלום לך, אם הטיפול התרופתי לא עוזר, כדאי לפנות שוב להתייעצות עם הפסיכיאטר. אולי יציעו לך לשנות את התרופה או את המינון. חוסר המוטיבציה שאת מתארת באשר לחיפוש פתרון, הוא מאד אופייני לסובלים מדיכאון. אחד הסימפטומים השכיחים הוא ירידה ברצייה או במוטיבציה לעשות דברים. אל תתיאשי. ייתכן שעם השינוי בטיפול התרופתי, יגברו בך גם הנכונות והכוח. תרגישי טוב ! יעלה.

ג. שלום אני מסכים עם יעלה שעליך לפנות לרופא המטפל ולבחון אפשרויות לשינוי בתרופות. במידה ואת מתקשה לפנות ולמצוא מטפל מתאים אולי כדאי לבקש עזרה מההורים או מישהו קרוב אחר. אם לא תנסי בוודאי שלא תמצאי מטפל מתאים. את צריכה לקחת את הסיכון כדי שגם יהיה סיכוי לשיפור. תחושתך שאת נטל ושאין לך כוח לכלום היא חלק מהסיפטומים של הדיכאון ולכן חשוב כל כך שתהיי בטיפול מסודר. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן אמי סכיזופרנית. מה הסכוי שלי של אחי/ ילדי לחלות במחלה? האם יש בדיקות גנטיות לבדיקת נשאות המחלה? האם ישנה דרך לנסות ולמנוע התפרצות המחלה במידה וקיים הפוטנציאל? תודה

גליה שלום אני לא מכיר כיום בדיקות גנטיות שיכולות לנבא את המחלה אצל ילדיך. ההסתברות הכללית היא 16% לפריצת סכיזופרניה לילד עם הורה חולה ו-50% לילד ששני הוריו חולים בסכיזופרניה. מאחר והנושא משמעותי כדאי שתדוני עליו עם המטפלים ועם האנשים שקרובים לך. בעיקרון אין אפשרות לשנות את המטען הגנטי, אבל אופן התמיכה בילד לאורך החיים בוודאי עשויה להשפיע על אופן התפתחותו. לצערנו אין מספיק ידע בתחום ויש דעות חלוקות לכאן ולכאן עד כמה אפשר למנוע את פרוץ המחלה אצל מי שנושא את המטען הגנטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי חבר שאנו גרים יחד יותר משלוש שנים. הוא מאוד אוהב לצפות בסרטים כחולים (עם עצמו) זה קורה המון.. האם זה נורמלי?

סיגל "נורמלי" זה בדרך כלל ביטוי של שיפוט חברתי. התופעה נפוצה למדי כך שמבחינה זו הדבר נורמלי, השאלה מה זה עושה לך באופן אישי ולזוגיות שלכם. אם זה מפריע כדאי לדבר ולברר את העניין כדי ששניכם תרגישו בנוח בזוגיות שלכם. כדאי לשים לב במיוחד למה מפריע, האם זו קנאה, האם נפגעים יחסי המין שלכם, האם אתם פחות ביחד בגלל זה וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני נשואה מזה שנה ועד היום בעלי לא ניתק את הקשר עם האקסית שלו זה מאוד מפריע לי ואני מסבירה לו כל הזמן שזה לא מקובל עלי. הוא מסביר לי שאין בינהם כלום אבל המחשבה שהם היו יחד מטרידה אותי. (הם היו חברים לפני יותר מחמש שנים) אני לא יודעת מה לעשות עם זה . עיזרו לי אני לא יכולה להתמודד עם זה יותר! האם זה אמור להיות נורמלי? (אני בטוחה שאין לו רגשות אליה) אבל זה לא משנה במיוחד. תודה גילה.

גילה שלום קנאה איננה דבר הגיוני כך שכנראה לא תוכלי לפתור את העניין רק בטיעונים הגיוניים, כמו למשל שאת בטוחה שאין לו רגשות אליה. אם באמת שום דבר לא היה מפריע זה לא היה מטריד אותך ברמות כאלה. יש כאן קטע רגיש כי מצד אחד זכותך לקנא במיוחד כלפי בת זוג לשעבר, מצד שני חשוב שיהיה בקשר מרווח נשימה לכל אחד מבני הזוג. מעניין מה עמדתו של בעלך כלפי קשרים שלך עם גברים אחרים והאם הוא ליברלי כלפי קשרים כאלה, גם כלפי אלו שהיו בעבר בני זוגך. אם את באמת "לא יכולה יותר" אז צריך לשים לזה סוף. את צריכה לקחת רק בחשבון את המחיר את דרישה שכזו כי בתוך הדיאלוג של קשר הנישואין בד"כ יש גם צד שני למטבע. בשלב ראשון עליכם לדבר על העניין באופן פתוח ולראות האם יש פתרון סביר שאליו תוכלו להגיע. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי להתייעץ בקשר לחלום מוזר שחלמתי חלמתי שאני בחדר שלי אבל הוא היה שונה קצת כי המיטה היתה בכיוון אחר - היתה באותו כיוון שבו היא היתה לפני 5 שנים. חלמתי שאני מתלבשת ואני לא ממש לבושה כשאבא שלי מנסה להכנס. המוזר הוא שידעתי בהרגשה שזה אבא שלי אבל הוא ממש לא היה נראה כמוהו אלא זקן ממנו אולי ב- 10 או 15 שנים ובן אדם אחר לגמרי. הוא ניסה להכנס ואז סגר כאילו שהתחרט כי ראה שאני מתלבשת אבל אז הוא נכנס ואני זוכרת שלא רציתי שהוא ייכנס והוא התחיל לבוא לכיוון שלי כשממש התנגדתי וזהו עד כאן אני זוכרת מה יכולה להיות המשמעות?

רוית, המשמעות של כל חלום היא אישית לחולם. תנסי לבדוק עם עצמך את הדברים הבאים: 1. איך הרגשת במהלך החלום? 2. מה המשמעות של הדברים שהופיעו בחלום (דמויות, חפצים, מקום וכו') עבורך באופן אישי? 3. באיזו הרגשה התעוררת מהחלום? 4. מה החלום בעצם אומר לך? אני משערת שיש עוד שאלות, ספציפיות יותר, שיכולות לעלות אצלך בעקבות החלום, אבל רק את יכולה לענות עליהן. ואם לא, אז כנראה שעדיף להשאיר חלק מן הדברים נסתרים.

רוית שלום אני מסכים עם הרה שפירוש של חלום הוא אישי ולכן רק את תוכלי לפרשו. נסי לחשוב מה קרה לפני 5 שנים, כיצד אביך מתקשר לזה. החלום עובר הצפנה כך שהדברים שקורים שם קונקרטית אינם בהכרח משמעותו האמיתית של החלום. נסי לחשוב בצורה אסוציאטיבית ופתוחה אילו פירושים יכולים להיות לחלום כזה בהקשר של מה שקורה לך כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, האם יכול להיות מצב שפסיכולוג או רופא משפחה או וועדת בית חולים, יחליטו לגבי אדם שהוא לדוגמא: פסיכופט, או חולה נפש או סוטה מין, ללא ידיעת הפציינט? אם הפציינט חושד שנתפר לו תיק, איך הוא יכול לקבל אינפורמציה לגביו? האם אפשר במקרים מסויימים להסתיר זאת מפניו? ואם כן באילה מקרים וכיצד ניתן בכול זאת לקבל את האינפורמציה?

עץ שלום אבחנה היא חוות דעת ועקרונית אפשר לתת אותה גם בדיעבד לטיפול לאור הידע שהצטבר. העברת חוות דעת כזו דורשת הסכמה של המטופל או במצבים חריגים כמו טיפולים שבוצעו בהוראת בית משפט, דיון לגבי קטינים וכו'. לפי חוק זכויות החולה למטופל זכות לראות את התיק הרפואי שלו. מאחר שמכאן והלאה העניין גולש לנושאים משפטיים אני מציע שתתייעץ בפורום המשפטי במצוי באתר זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלה שלך מאד כללית ויש הבדל בין רצוי למצוי. לגבי השאלה שלך "האם יתכן" אז התשובה היא שהכל יתכן השאלה העיקרית היא אם מדובר במשהו חוקי. בפסיקה הישראלית מתואר מיקרה בו פסיכיאטרית העבירה חוות דעת פסיכיאטריות לא מחמיאה על מישהי בלי שהיא ראתה אותה בכלל ובלי שהיא בדקה אותה בכלל. הפסיכיאטרית נתבעה בבית משפט ונפסק שהיא צרכה לשלם פיצוי כספי גבוה מאד. לגבי חובת הגילוי אז יש לכאורה סתירה בין חוק זכויות החולה אשר מעניק זכות לחולה לעיין במידע רפואי הקשור אליו לבין חוק הטיפול בחולי נפש אשר מגביל את הזכות הזו מתוך עמדה פטרנליסטית כי הדבר עלול להזיק לחולה. גם על פי החוק לטיפול בחולי נפש אפשרי שמישהו מטעמו של החולה (כגון עו"ד) יעיין בחומר והשאלה העקרונית אם החולה עצמו זכאי לעיין בחומר נדונה בתקופה זו בבית המשפט. אז אם תפרט יותר אפשר יהיה להייחס לשאלה שלך יותר בקונקרטיות.

אחייניתי בת שנתיים -ילדה פקחית נבונה ( מעל לילדים בגילה ) בעלת זכרון מדהים מדברת חופשי וברור כבר זמן רב אבל... לא מצליחה ללמוד את הצבעים. מה דעתך?

רונית שלום אם היא פקחית ונבונה היא תוכל מן הסתם ללמוד צבעים עם הזמן. עוורון צבעים הוא נדיר למדי אצל בנות כך שסביר להניח שמדובר בתהליך התפתחותי. אם אתם מאוד מוטרדים תוכלו להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי בנושא, אבל נראה לי שהלחץ מיותר. יש כמה תוכנות מחשב ומשחקים בהם יש ביטוי לצבעים ואם זה נראה לכם חשוב תרגלו איתה את לימוד הצבעים וזה בוודאי יגיע. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה במקום העבודה שלי. הבעיה העיקרית היא שאני ביתם של בעלי הבית. תמיד הייתי חלק מהחבורה, במסיבות, בנסיעות לסופי שבוע וכו' וכחברה הטיתי כתף כל פעם שהיה צריך. לאחרונה המצב השתנה - עקב הריחוק בין הוריי לעובדיהם הם מתייחסים אליי אחרת (כך אני מרגישה לפחות) ומתלחשים סביבי אבל הדרישות נשארו: תסדרי לי את המחשב, אני צריכה בייביסיטר הלילה, בואי תלמדי אותי לגלוש באינטרנט.. אני תוהה איך להגיב.. האם לבטל את בקשותיהם נוכח היחס השונה - ועלי לציין שהם יודעים את הרגשתי ונזהרים מאד שלא אדע דברים אך עדיין אשאר "חברה" כביכול שעושה את כל הטובות המבוקשות כמו אחת מהחבר'ה - ולכן אין לי הוכחה לאי הזמנה לאירוע כלשהו או לדבר שלא ידעתי עליו. אז איך עלי לנהוג? אני צריכה לחשוב עליהם עדיין כחברים? או כבר לא?

רחל, את צריכה לדבר איתם, אבל גם להבין שבעבודה הדרישות הם כמו מעובדים אחרים ולפעמים גם יותר. עדי

כמובן שאת העבודה שלי אני עושה. בלי שום קשר העבודה שלי לא צריכה להפגע מזה. הבעיה שלי היא עם הדברים שאני עושה כטובה ואני לא מחויבת אליהם כמו לעשות בייביסיטר אצל מישהי או לחפש מידע לעבודה של בת של מישהי אחרת.

רחל שלום יש יתרון לא מבוטל לעבוד אצלך הוריך אבל יש לזה גם חסרונות ואותם את מרגישה כעת. זה טבעי שהיחסים שלך עם העובדים האחרים יכללו גם רגישויות מסויימות, במיוחד בתקופות של מתח במשרד. את יכולה לשרבב את הנושא לשיחות, אולי בקצת הומור, להעביר מסר שאת מנסה לעשות הפרדה בין עבודתך לקשר עם ההורים וכו'. בסופו של דבר מעמדך בחברה תופס תשומת לב מיוחדת, לטובה ולרעה, ועם זה תצטרכי פשוט להתמודד. נסי אולי לשוחח על העניין עם מישהו מהעובדים שהוא קרוב אליך במיוחד וראי כיצד הוא מגיב לדבריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לברר מה זה אומר אם מישהו חולם בלילה שהוא נהרג או נאנס או שמוציאים לו איברים

זוזו, לפעמים חלומות כאלה נובעים מזה שאדם חווה את הדברים או היה עד להם. אם תפרט/י קצת יותר, אולי אפשר יהיה לעזור. עדי

אני לא הייתי הקורבן של חלומות אלו אבל מישהו שיתף אותי בהם ורציתי לברר מה עובר עליו.

זוזו שלום סיוטים בלילה הם ביטוי לסוג של אי שקט פנימי שיוצא החוצה כתגובה לאירועים מסויימים שקרו בעבר הרחוק או הקרוב. מקורותיו יכולים להיות רבים ומגוונים וכדאי לברר ישירות עם החבר על מה מדובר. לעיתים לא מדובר רק בבעיה פסיכולוגית אלא בסוג של הפרעה בשינה ואת זה אפשר לברר במעבדת שינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת למה לפעמיים בזמן שינה אנחנו מדברים

שלום דיבור בשינה יכול להיות חלק מחלום. על פי רוב איננו מדברים ממש תוך כדי שינה מאחר והשרירים אינם פעילים בזמן השינה, אולם לפעמים זה קורה בכל זאת. אם מדווח שהתופעה קוראת הרבה כדאי לבחון האם מדובר בתקופת לחץ שיש לטפל בה או בסוג של הפרעה בשינה אותה ניתן לאבחן במעבדת שינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! ביתי בת שנתיים ושמונה חודשים. היא בת בכורה וילדה בריאה אינטיליגנטית מאוד ובדרך כלל גם מתנהגת יפה. בכל מה שקשור בעצמאות שלה - זה סיפור אחר. היא פשוט לא רוצה להתאמץ כלל. מאחר והיא בכורה ואנחנו הורים סובלניים בדרך כלל (עד שכבר אי אפשר יותר), היא בהחלט די מפונקת ואני מרגישה שלאחרונה, אני כבר לא בטוחה מה נכון. בבוקר לוקח זמן עד שהיא מועילה להתעורר, כל דבר צריך לאמר אלף פעם, רואה טלוויזיה, ועושה טובה שהיא בכלל משתפת פעולה איתי כאשר אני מלבישה אותה. אם תגיד לי שזה נורמלי ולא צריך ללחוץ, אני יכולה להניח לעניין ולאפשר לה לעשות את הדברים בקצב שלה. אני בסך הכל אמא די סובלנית והיא בסך הכל ילדה טובה, מקשיבה ואני מאחלת לאחרים שיזכו לילדה כזו. ובכל זאת, אולי אני עושה נזק בכך שאני מאפשרת לה לנהוג כך ואולי אני צריכה להיות קשה יותר איתה על מנת להביא אותה לביצוע הפעילויות בעצמה. ישנם דברים שאני מתעקשת כמו שאם נפל לה דבר מה, היא תרים ולא אני. חוץ מזה כשאני באה לקחת אותה בשעה 16:00 מהגן במקרים רבים בבית היא רוצה לשבת עלי ושאני אוהב ואחבק והיא רק תנוח לה עלי בהנאה - גם אני נהנית מזה והימים רגועים בסה"כ. מה דעתך?, האם זה יכול לנבוע מבעייה מוטורית שלא אובחנה עדיין?, כיצד עלי לנהוג? בברכה ובתודה מיכל

מיכל שלום לפי מה שאת מתארת הדברים לא באמת מטרידים אותך ואת רק רוצה אישור שזה בסדר להמשיך כך. בעיקרון אם זה באמת המצב אין כל סיבה לשנות את ההרגלים הקיימים. אם הילדה בסך הכל מתנהגת כראוי ואת נהנית לפנק אותה ולגדל אותה בגישה ליברלית אין בכך כל רע. נשמע שאת מציבה גבולות כאשר זה נדרש ולא מציבה אותם כאשר זה לא ממש מטריד אותך. יש טעם בשינוי המצב הקיים רק אם הוא מפריע לכם באמת ולא בגלל שתיאורטית מישהו אמר או חשב שצריך להתנהג אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום בשיחה של פסכולוג נאמר שהמטופלת יש לה איזה פגיעה נרציסטית מה המשמעות המונח ?? מה משמעות המחלה / פגיעה ? והאם יש טיפול ומהוא והאם יוצאים מזה ויש תיקווה תודה על התשובות בברכה M

שלום פגיעה נרציסטית אינה מחלה ולמעשה אפשר להכליל ולומר שלכל בני האדם יש סוג כלשהו של פגיעה נרציסטית. בתרגום למונחים פשוטים אפשר לומר שמדובר בסוג של פגיעה בדימוי העצמי או בתפיסת העצמי שנובע מתגובה לא מתאימה או העדר תגובה מתאימה מהסביבה הקרובה. אדם עם פגיעה כזו ינסה תמיד לפצות בדרך כלשהי על הפגיעה, למשל ע"י ניסיון להאדרת העצמי כאשר יש פער רב בין מה שמוקרן כלפי חוץ לבין מה שבאמת נחווה מבפנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני משוכנעת לגמרי שיש לי חרדה חברתית. אני בשום פנים ואופן לא מדברת מול קהל (רק המחשבה על כך גורמת לי להזיע), אני מתקשה להתקשר לאנשים בטלפון, אני מתקשה לדבר עם אנשים בכלל. בבית, עם המשפחה שלי, אני לגמרי מלאת ביטחון, מדברת בחופשיות ובקול, אבל בחוץ (או אפילו אם באים אורחים לבית) אני בקושי מדברת, ואם כן זה רק משום שפונים אלי, ובקול חלש מאוד. אני באותה כיתה כבר שלוש שנים, ועדיין אין לי אף חברה או חבר מהכיתה, ואין לכך שום סיבה אמיתית. עם בנים המצב אפילו יותר גרוע מבנות, ועל קשר רומנטי אין בכלל מה לדבר. אני חוששת שהמצב רק מחמיר, כי אני כבר בקושי מדברת עם אנשים, בקושי יש לי חברים, וככל שאני פחות ופחות מדברת עם אנשים, אני פחות רוצה ומוכנה לדבר עם אנשים. מעולם לא עבדתי, לא למדתי נהיגה (למרות שתיאוריה יש לי), ושנה הבאה אני אצטרך ללכת לצבא, ואין לי מושג איך אני אשרוד שם ומה אני אעשה שם. ולא רק בצבא - אלא גם בעתיד היותר הרחוק - איך אני בכלל אמצא עבודה או אתחתן. ברצוני לציין שאין זה תהליך פתאומי שהחל בעקבות טראומה או משהו דומה, אלא מאז ומתמיד הייתי ביישנית, רק שכאשר הייתי קטנה, הדבר לא הפריע לי במיוחד, ואילו כעת זה מפריע לי מאוד. אני מסתדרת בביה"ס כי המורים לא מכריחים אותי לדבר בפני כל הכיתה, הם בד"כ מחבבים אותי ומבינים אותי, והציונים שלי טובים. ההורים שלי לא חושבים שזה כל כך רציני, וקשה לי להסביר להם את המצב. הם בדרך כלל חושבים שזה הכל בראש שלי או שזה יעבור מעצמו, או שבצבא אני אקבל ביטחון. אני לא חושבת שהם מבינים עד כמה המצב חמור. קראתי על מרכז בשניידרמן לטיפול בחרדה חברתית, אבל זה רחוק לי מהבית, וגם אם זה לא היה - אני לא בטוחה שהייתי אוזרת אומץ ללכת. מסיבות אלה אני גם לא יכולה ללכת לטיפול פסיכולוגי - ואני גם לא יודעת אם הוא יעזור לי. רציתי לשאול - מה אני יכולה לעשות בקשר לזה? לפעמים נדמה לי שאני אצליח להתגבר על כך, אבל אני לא מצליחה לאזור אומץ ולדבר עם אנשים. אולי טיפול תרופתי יעזור? יש בכלל דרך להפסיק את החרדה הזאת, שמפריעה לי מאוד לנהל חיים נורמליים?

לילך שלום אכן מה שאת מתארת מתאים לסימפטומים של חרדה חברתית. אני מציע לך לנצל את הזמן שיש לך עד הגיוס ולפנות לטיפול פסיכולוגי, במקביל בהחלט אפשר לנסות גם טיפול תרופתי נוגד חרדה שעשוי להאיץ את תהליכי השינוי. חלק מהשינויים אפשר לעשות די מהר, חלקם יקחו יותר זמן, אבל לא כדאי להמתין. אני מציע שתשוחחי עם הוריך בנושא כדי שיעזרו לך למצוא מטפל מתאים בהקדם האפשרי. אני מצרף בכל מקרה קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אישה בת 20 ועדיין לא היתי בשום קשר רציני או רומנתי עם גבר. יש לי המון ידדים גברים וכל קשר שנוצר אני מסיטה לכיוון הזה. אני מאוד רוצה קשר רציני .

היי לינוי השאלה הנדרשת היא מדוע את מסיתה את הקשרים לקשרי ידידות? האם קיים פחד או חשש שעומד מאחורי החלטה זו? או מהי הסיבה לכך?

לינוי שלום כמו ש"הלוחמת" כותבת, האם את יודעת מה גורם לך להסיט את הקשרים עם גברים לקשרי ידידות ולא לזוגיות? האם בקרב הקשרים הללו יש מישהו שהיית רוצה להסיט את הקשר עימו לכיוון הזוגי? אין כאן תשובה חד משמעית שאפשר לתת לך כי בסופו של דבר יש כאן מרכיב של בחירה שלך שאותו צריך להבין יותר לעומק. במידה ואת מרגישה שאין כאן פתרון פרקטי ומהיר, כמו פשוט לתת לעניינים לזרום, תוכלי להיעזר בייעוץ פסיכולוגי. לעיתים הבריחה מקשר היא חשש מדחיה ופגיעה שעלולים להגיע עם הקשר, למרות הרצון בקשר הרבה יותר בטוח (אך גם בודד) להיות בלי קשר מחייב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום איך אדע אם אני סתם מדוכדכת או בלי מצב רוח, או שאני סובלת מדיכאון, והאם זה דכאון קל או יותר חמור?לפעמים אני נכנסת למצבי רוח שנמשכים זמן רב.אין לי חשק לכלום,אני בוכה סתם לפתע, אני לא רואה תקווה לעתיד..אודה על תשובה מהירה.תודה.אני בת 37.

אם המצב שאת מתארת נמשך זמן רב ומפריע לך בתפקוד היום יומי , כדאי שתפני לקופת חולים לבקש הפניה לפסיכיאטר. רק הוא יכול לאבחן אם את בדיכאון וזקוקה לטיפול ( תרופתי ?). פני ללא דיחוי , שהדיכאון לא יחמיר.

שרה שלום אני מצרף קישור למאמר מקיף על דיכאון כולל כלים לאבחון עצמי. בכל מקרה, מאחר וישנה התדרדרות במצב כדאי לפנות לייעוץ מקצועי בכל מקרה כדי לטפל בעניין. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האמת היא,שהייתי פונה לקופ"ח.לרופא המשפחה על מנת לקבל הפניה.אבל אני די מפחדת מזה,שיהיה רשום באיזה מקום,שאני מקבלת טיפול נפשי.אני יודעת שאסור לחשוש אבל בכל זאת..חוץ מזה,הייתי מעדיפה טיפול פרטי אבל מבחינה כספית זה לא מסתדר.יש גם סטיגמה שטיפול כזה,דרך קופ"ח, הוא פחות טוב.אבל יתכן שאני טועה...

לפסיכולוג שלום, לפני כשנתיים עברתי תקופה מאוד מתוחה וגם אני באופיי טיפוס שנלחץ נורא מהר. בעקבות זאת התחלתי לסבול מסחרחורות וחוסר יציבות ואז גם פחד שהתבטא בעיקר ברחוב. ניסיתי כל מיני טיפולים (חוץ מטיפול תרופתי מכיוון שאני מאוד פוחדת מכדורים ואין סיכוי שאקח) אך ללא הועיל. למרות הבעיה, המשכתי לתפקד, לעבוד ולא להימנע ללכת למקומות שונים, המשכתי את חיי אך זה לא זה, תמיד היה הפחד והמחשבה ולעיתים גם הרגשת חוסר היציבות והסחרחורות. עכשיו התחלתי טיפול פסיכולוגי - קונגנטיבי ואני מתכוונת להתמיד בו. שאלתי: האם יש לי סיכוי לצאת מהבעיה הזו בעזרת פסיכולוג או שאני צריכה להשלים עם העובדה שבחיים זה לא יעבור ולא אחזור להיות כמו שהייתי פעם. אנא עזרתך, שרון.

ה שיש לך זה כנראה אגרופוביה גם לי יש את הבעיה הזאת שאת מזכירה אבל אני לוקח טיפולים פרטיים שיוציאו אותי מהפחד

שרון שלום החרדה היא תופעה טבעית שמהווה מעין תגובת הישרדות של הגוף. גילוי קיומה קורה בד"כ לא מייד בילדות והוא כרוך בסבל כיוון שמנגנון החרדה מעורר בעצמו הרבה חרדה וחשש. הטיפול עשוי לעזור אבל חלק ממנו כרוך בקבלה עצמית ובגמישות רבה יותר לגבי החיים ויכולת השליטה שלך בהם. אם תוכלי להתיידד מעט עם החרדה ופחות לחשוש ממנה תגלי שהיא לא כל כך חריפה כפי שהיא נראית ובמקביל היא באופן פרדוקסלי גם תפחת. אני מציע שתעלי את השאלות הללו בטיפול אליו פנית כיוון שזה חלק חשוב מאוד מתהליך השינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. רציתי לדעת איזה טיפול מתאים להפרעת אישיות נמנעת- האם מספיק טיפול פסיכולוגי "רגיל" או שכדאי גם לשלב תרופות (למרות שאני מפחדת מכך) וטיפול קבוצתי. אם כדאי טיפול קבוצתי- האם מתאימה קבוצה לטיפול בחרדה חברתית או שזה לא שייך? אפרט קצת יותר את בעייתי- יש לי קושי בקשרים אינטימיים עם אנשים בגלל שההערכה העצמית שלי מאוד נמוכה ואני כל הזמן חוששת ממה שיחשבו עלי. אני לא בטוחה שמתאים לי טיפול קבוצתי בחרדה חברתית, כי הבעיה שלי יותר עמוקה. בנוסף בגלל ההערכה העצמית הנמוכה שלי יש לי נטייה להתייאש מכל דבר ומבט פסימי על החיים. אני מרגישה שאני לא "מוצאת" את עצמי ובעצם בגלל שאני שמה על עצמי מסיכה מפחד מהאנשים אני כבר לא יודעת מה האני האמיתי שלי. אני מבינה שנדרש טיפול פסיכולוגי, אבל השאלה איזה ומה מומלץ בנוסף. תודה...

דנה שלום את משתמשת באבחנה של הפרעת אישיות. אינני יודע מהיכן קיבלת אותה אבל אני מציע לך לא להיצמד אליה ולחשוב באופן יותר פתוח על אופי הבעיה, כפי שאכן תיארת לאחר מכן. הסימפטומים שאת מתארת קשורים לחרדה סביב מצבים חברתיים שקשורים לדעתך לביטחון והדימוי העצמי שלך. לכן חשוב לטפל במקביל בשני ההיבטים, הן בדימוי העצמי שזו עבודה יותר פנימית, והן בכישורים החברתיים שזו עבודה יותר בין-אישית (וגם פנימית). אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי, אפשר לשלב גם עבודה בקבוצה שעשויה לתרום. יתכן שטיפול תרופתי יוכל לעזור, בד"כ יותר בכיוון של נוגדי חרדה שמתשלבים טוב עם הטיפול הפסיכולוגי ועשויים להאיץ אותו. אני לא בטוח ששיטת הטיפול היא הדבר הקריטי. מחקרים הראו שמה שפועל בטיפול הוא הקשר או הכימיה שנוצרים בין המטפל למטופל ולא בהכרח הגישה הטיפולית. נסי למצוא מטפל שקיבלת עליו המלצות מחברים או קרובים ופני למספר פגישות היכרות. זו דרך הכי טובה להתחיל, במיוחד עבורך שמתקשה ביצירת קשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, אני גרושה בסוף שנות הארבעים לחיי וסובלת מבדידות קשה. בשנים האחרונות ניתקתי מספר קשרים משום שהרגשתי מושפלת בהם (למשל, קשר שבו שימשתי ברירת מחדל לחברה שרק בלית ברירה פגשה אותי ואף עזבה את הפגישה ברגע שהזדמנה לה הזדמנות טובה יותר תוך כדי הפגישה). אני נמצאת בקשר עם מישהי שלא מפסיקה לרגע לדבר על עצמה, סיפורים חוזרים ונשנים שסיפרה כבר הרבה פעמים, רובם תלונות על החיים בנושאים טריוויאליים (פחד מטיפול שיניים, שומנים בדם, ריב עם שכן וכו'). אני מקשיבה לה רוב קשב, אך כשאני מנסה לדבר על עצמי אני נתקלת בגילויים של חוסר סבלנות. אתמול נוצרה בעיה בין-אישית קשה במקום העבודה שלי, ניסיתי לשתף אותה אך היא ענתה לי די בגסות שהיא כבר לא מתרגשת מהבעיות שיש לי במקום עבודתי ומייד עברה לתאר את אירועי היום שלה בפרטי פרטים. הדבר הכעיס אותי מאוד וממש הרגשתי שלחץ הדם שלי עולה (עובדה שהתבררה כנכונה במדידת ל"ד). בנקודה מסוימת התעמתתי איתה על כך שיש כללים מסוימים החלים על הסיפורים שלה וכללים אחרים על הסיפורים שלי, אני מבינה שהבעיות שלי לא מעניינות אותה אך אני מאוד מצטערת, אני טרודה ואין לי כוח לשמוע כעת לפרטי פרטים את הקורות אותה. אני חייבת לציין שבניגוד לי, אותה אישה משופעת בחברים ואני תוהה האם כולם מסכימים ל"עסקה" הזו, דהיינו, להקשיב ולשתוק (אני מכירה את אחת מחברותיה ואכן זה מה שהיא עושה). החד-סיטריות הזו גורמת לי להרגיש יותר בודדה כי כשאני לבד אני לפחות לא מצפה להקשבה ולהיות בחברת מישהו שרק מדבר על עצמו ואטום לזולת זה כמו לדבר אל הקיר ומעצים את הבדידות. יש לציין שבעבר הייתי בטיפול פסיכותרפויטי ארוך שנים רבות, כולל טיפול קבוצתי, שעזר עד נקודה מסוימת, אך כל ניסיונותיי לחזור לטיפול לא עלו יפה ופיתחו בי תלות שהשתחררתי ממנה לפני שנים. בעצם מה שאני שואלת הוא איך יוצרים קשרים סימטריים-הדדיים? יש משהו שאינני מבינה במשחק החברתי: נניח, אפילו, שאנשים אגואיסטיים מאוד - האם לא כדאי להם להשקיע בהקשבה לזולת כדי שגם יקשיבו להם? תודה, אביבה

אביבה שלום המפתח הוא בין היתר גם בהזדמנויות העומדות בפניך. ככל שהמעגל החברתי בו את נמצאת מצומצם יותר את נותרת בתוך קשרים שאולי היית זונחת במצב אחר אבל בגלל הבדידות את נותרת בהם. נסי לחשוב כיצד את יכולה להכיר עוד אנשים, חוגים, סרטים, טיולים וכו'. במקביל יש מקום לחשוב אם דפוס הקשר שאת מתארת מוכר לך גם מקשרים אחרים יתכן שיש כאן משהו שכדאי לפתור בינך לבין עצמך או בעזרת טיפול פסיכולוגי. את מתארת קשר מאוד לא סימטרי עם מרכיבים של השפלה ועלבון, משהו באמת שלא נעים לחוות. אם מדובר במצב זמני אז הזדמנויות חברתיות חדשנות ישנו את זה. לעומת זאת, אם מדובר בדפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב בקשרים כדאי לטפל בעניין מהשורש ולמרות הנסיון הקודם שיש לך בטיפול פסיכולוגי לחזור למסגרת נוספת של טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי כשאני קוראת את מכתבך,אני מרגישה שאני כתבתי אותו...אני כ"כ מבינה אותך כי גם לי יש חברה כזו.רק אני מקשיבה.כשאני מנסה לשתף אותה,היא עוברת מיד לדבר על עצמה ואני צריכה לחייך,להנהן במקומות הנכונים..זה לא עושה לי הרבה חשק לשתף אותה.והבדידות חוגגת...תנסי למצוא חברות אחרות שיספקו את הצורך שלך לחברה יותר מבינה.בהצלחה.

בני בן 7, ילד חברותי, חכם ואהוב, אולם, הוא מאוד תחרותי דבר היוצר אצלו מצבי לחץ, מהם הוא או מתחמק או יילחץ עד בכי: במשחקים עם חברים, אם הוא לא בטוח שהוא ינצח הוא לא ישתתף, כך שבמשחקי תחרות רבים עם חברים הוא פשוט עומד בצד ומסתכל, בטענה שהוא השופט. זאת גם במישחקים פשוטים ביותר וגם במשחקים בהם ברור שהוא טוב מאחרים- הוא לא מסתכן.במידה ויפסיד במשחק- הוא או יבכה או ינסה לשנות את החוקים לטובתו בלימודים -חשוב לו להימנות עם הטובים ביותר והוא מקפיד להישאר עם קבוצה זו ולא יודה עם קשה לו. התנהגות זו גורמת לו להפסיד הרבה כייף ואני חוששת מאוד מה יקרה בעתיד, כאשר לא יצליח בהכרח להימנות עם הטובים ביותר וייתקל בקשיים איך אוכל לעזור לו, כבר בשלב זה תודה

רום, לדעתי כדאי שתדבר עם המורה. אולי יש לה טיפים שיאפשרו לעזור לו. עדי

רום שלום קודם כל לילד יש כנראה גם דרכים להתמודד עם התחרותיות וזה יפה שהוא יכול לקחת תפקידים כמו שופט כדי לצאת ממעגל התחרות. עם זאת, אני בהחלט מבין את מה שאת כותבת על הסבל שעובר עליו בעקבות זאת. מעניין לבחון האם תמיד היה כך, האם אוירה חברתית בבית או בבית הספר מעודדת השגיות, האם יש מצבים בהם זה אחרת. רצוי להגיב למצבים שללו שנוצרים, לדבר איתו, לאפשר לו להתבטא, לראות היכן הרגישויות. אם הענין ממשיך להטריד או נראה כמגמה אישיותית שהולכת ומתחזקת יתכן שכדאי לפנות לפסיכולוג ילדים לקבלת הדרכת הורים, זה מתאים בשלב ראשוני לפני מפגש עם הילד עצמו במידת הצורך בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם תוכל להגדיר את ההבדלים בין סוגי הטיפול השונים - אם אפשר על פי גישות פסיכולוגיות: טיפול דינמי, טיפול קוגניטיבי וטיפול קצר מועד תודה מלי

מלי שלום אני מצרף קישור למאמר קצר המסכם את הדברים http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם כדאי לנתק מחשב לנער בן 16 שלא רוצה ללכת לבי"ס וכל היום רק ישן ומשחק במחשב? תודה

אילנית שלום אני מעריך שהמחשב הוא הסימפטום אותו רואים אך אינו שורש הבעיה. כדי להחליט האם לנתקו מהמחשב צריך להבין מהי הבעיה האמיתית. אם היא כרוכה רק בהתמכרות למחשב אז הניתוק עשוי להועיל כמו גמילה מכל התמכרות. אבל אם הבעיה אחרת לא תפתרי דבר ע"י הניתוק מהמחשב. תוכלי אולי להתייעץ עם פסיכולוג בית הספר אליו שייך הנער. ניתן להגיע אליו דרך השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, על מנת להימנע מרישום רפואי, יש הפונים לאבחון/טיפול באופן פרטי. שאלתי היא, מה קורה כאשר זקוק המטופל לטיפול תרופתי. כאשר התרופה נמצאת בסל הבריאות ולקיחתה נעשית בסופו של דבר דרך קופת חולים? תודה.

עידן שלום אם רוצים באמת להמנע מכל רישום צריך ללכת לרופא פסיכיאטר באופן פרטי, לקבל מרשם פרטי ולקנות אותו בבית מרקחת בכסף מלא. השאלה האם העניין אכן שווה את ההשקעה הרבה, אם התשובה חיובית זה הפתרון היחידי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי טיקים קטנים שאני לבד, לא ליד אנשים. מדוע? האם ניתן לפתור זאת?

אבי שלום אפשר לבדוק את העניין. בשלב ראשון פנה לנוירולוג לייעוץ. במידה והטיקים הם על רקע פסיכולוגי בלבד אפשר לטפל בעניין, למשל ע"י היפנוזה. כדאי לבדוק האם הטיקים זה הדבר היחידי שמטריד, האם אין ברקע גם חרדה או לחץ שמשפיעים על איכות החיים ואז הטיפול צריך לתת תשובה כוללת לכל המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן האחרון כלום לא הולך לי. אני אמנם נשואה באושר לבעל מקסים אבל נדמה שמלבדו אין לי כלום. היו לי שתי חברות והקשר איתן התפוצץ בריב גדול (אותו ריב) לפני כשנתיים והיום אין לי חברות ואני מרגישה מאד בודדה ומתקשה ליצור קשרים חדשים. המצב הכלכלי שלנו לא משהו בכלל ובעבודה אני בעמדה בכירה ומצליחה אבל העובדות האחרות לא אוהבות אותי בשל כך ויש הרגשה של תחרות לא נעימה מה שהופך את השהות בעבודה ללא אידאלית בכלל. וחוץ מהכל השמנתי בשנתיים האחרונות המון ואני מרגישה זוועה עם הגוף שלי ולא מצליחה להוריד במשקל (אם כי בתחום הזה לא התאמצתי מספיק לדעתי). אני מרגישה שכלום לא הולך לי ולא יודעת איך לצאת מהמעגל הזה, איך ליצור קשרים חדשים ולטפח את עצמי פיזית וריגשית מחדש. אני לא יודעת מאיפה להתחיל. נרשמתי ללימודים ולחוגים ואמנם הכרתי שם בנות מקסימות ונעים לי להיות שם אבל אני לא יודעת איך לפתח את הקשרים מעבר לזה. נדמה שאיבדתי את הכישורים החברתיים שלי. אני כמעט מיואשת. מה עושים?

כמה עצות:למה שלא תציעי לנשים שהכרת בחוגים לבלות ביחד ולשבת באיזה יום על קפה ועוגה? ככה יהיה לך זמן יותר לדבר ולהכיר אותן. תקבעי פגישות עם אנשים לשבת לדבר, לעשות איתם דברים שאת אוהבת. בנוסף תשקיעי בעמך מבחינה גופנית, פעילות גופנית עושה טוב מכל הבחינות. תחפשי פעילות גופנית שמתאימה לך. את יכולה להציע לנשים הללו גם לבוא איתך למשל להליכה.

פרח שלום אני לא בטוח שהמציאות השלילית שאת מתארת היא משהו שקשור לעובדות אובייקטיביות. איכשהו המציאות מקבלת את הגוונים השליליים שאת חשה ולכן אני לא בטוח ששינויים חיצוניים הם המפתח לפתרון. את מתארת בעל נפלא, מקום עבודה טוב, חברות חדשות מהלימודים, לכאורה, מה אפשר לבקש יותר? מאחר וכך הייתי בודק יותר בזהירות האם לא מדובר בתהליך פסיכולוגי שהוא בינך לבין עצמך ולא עם הסביבה. את כמובן יכולה לנסות להמשיך ולטפח את הסביבה החברתית, לנסות לעשות ספורט וכו'. עם זאת יש לי הרגשה שמדובר הפעם בתהליך יותר פנימי, ואם זה אכן הכיוון כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נורא נקשרת לאנשים,והייתי אומרת אפילו יותר מידי לדוגמא:(????) אוקי, נגיד ואני הולכת כימאט כל יום לחדר כושר, אז המאמנת כושר שם ממש חחמודה וצעירונת כזאת ויש לנו המון קשר שאחנונ שם, ישר אחרי זה אני מחכה רק לימים שאני יבוא שגם היא תיהיה, עם אני הולכת ולא יוצא לי לומר לה ביי אני עושה מזה טראגדיה עכשיו בטח לא נצחק כמו פעם שאני ייבוא לחדר כושר בטח היא פחות תשיים עליי, אני כאילו נורא נקשרת עליהם מכלום ממש מכלום \= וזה רק דוגמא אחת יש עוד אלפיים אפילו ככה עם שתי המזיכורת של החדר כושר, למשל היום לא הייתי בחדר כושר והיא רגילה לראות אותי ביום ראשון ובטח בגלל שלא באתי אני לישר חושבת שהיא פחות תואהב אותי אני נורא נקשרת לאנשים שיוצא לי קצת לדבר איתם ולא יודעת איך להסביר.... הבנת?

נועה שלום נשמע ממה שאת מתארת שאת לא רק נהנית מהקשרים החברתיים אלא שהם הופכים למשהו מאוד משמעותי בחיים שלך, משהו שמשפיע בצורה מאוד חזקה על הביטחון העצמי שלך שכנראה איננו מאוד חזק. את נורא רוצה שיאהבו אותך וכמעט מתמכרת להרגשה הזו של הקשר החברתי. הבעיה שבלעדי זה נשארת תחושה קשה של ריקנות, בדידות ואולי דיכאון שממלאים אותך. אני מתאר לעצמי שזו לא בעיה שהתחילה אתמול והיא קשורה להיבטים פסיכולוגיים של האישיות שלך והאופן בו את מתקשרת כלפי חוץ. בהחלט יתכן שהזמן יעשה את שלו ועם השנים הדברים יהיו מעט יותר רגועים עבורך, אבל השאלה האם יש טעם לחכות. מאחר ונשמע לי שאת נקלעת למצוקה לעיתים די קרובות כדאי לך לשקול לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעסוק בעניין הזה ולפתור אותו בצורה רצינית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מרגישה שפשוט לא הגיוני מה שעובר עליי. כל הזמן כואב לי וכל פעם במקום אחר אבל באמת כואב לי. פעם הבטן התחתונה, פעם הראש, פעם בטן עליונה כל פעם משהו אחר. אני מרגישה גם שיש לי חרדה ממחלת הסרטן מה לעשות? תודה

רונית שלום כמובן שכדאי לפנות לרופא המשפחה ולבקש בדיקה כללית. במידה ואין ממצא רפואי ברקע כדאי לעבור לבדיקה האם מדובר בתגובה פסיכולוגית, שהיא איננה נדירה. יש אפשרות לטפל בסימפטומים הללו בעזרת טיפול פסיכולוגי אך קודם כל יש לברר לעומק אם באמת הבעיה איננה על רקע רפואי. החשש מסרטן הוא מהדברים שנמצאים בוודאות בשטח הפסיכולוגי ויתכן שיש לך תגובת חרדה שמלווה אותך באופן קבוע מזה זמן. תגובה כזו יכולה לבוא לביטוי גם בסימפטומים גופניים שונים. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, נסי לראות אם הדברים מתאימים למה שקורה לך http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בכל מקרה, אחת השיטות הטובות לטפל בעניין, בין אם הכאבים על רקע רפואי ובין אם על רקע פסיכולוגי היא היפנוזה. להלן קישור לנושא זה: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. לפני שבועיים חליתי באבעבועות רוח אני בן 30. לפני כשבוע החלו סימפטומים הבאים: חוסר תאבון, לא יכול לישון בלילה, הראש שלי מוצף בכל מיני שאלות ומחשבות, שאלות יומיומיות טריויאליות אבל אני לא מצליח לישון כי אני כל הזמן חושב... מה האבחנה? האם זה סכיזופרניה? כיצד ניתן לטפל בכך? חושש שאם זה ימשך כך יפריע לי בתפקוד היומיומי... היום אני חוזר לעבודה לאחר תקופת המחלה. תודה מראש על הסיוע.

אני כתב/ה: > > שלום רב. > לפני שבועיים חליתי באבעבועות רוח אני בן 30. > לפני כשבוע החלו סימפטומים הבאים: > חוסר תאבון, לא יכול לישון בלילה, הראש שלי מוצף בכל מיני שאלות > ומחשבות, שאלות יומיומיות טריויאליות אבל אני לא מצליח לישון כי > אני כל הזמן חושב... > מה האבחנה? האם זה סכיזופרניה? כיצד ניתן לטפל בכך? > חושש שאם זה ימשך כך יפריע לי בתפקוד היומיומי... > היום אני חוזר לעבודה לאחר תקופת המחלה. > > תודה מראש על הסיוע.

שלום כנראה שדילגתי בטעות על ההודעה ואענה כעת. לא כדאי לרוץ מהר כל כך לאבחנה של סכיזופרניה, וזה באמת לא נשמע המצב. אינני מכיר מספיק האם יש היבטים נפשיים לאבעבועות רוח בגיל מבוגר, כדאי לך להתייעץ בנושא בפורומים הרפואיים. נשמע שאתה חרד מאוד ממה שקורה לך ובכך כדאי לטפל. לכן, בכל מקרה, כדי להרגע ולהוריד את העניין מסדר היום אולי כדאי לך להיפגש עם פסיכיאטר, לתאר את מה שקורה לך ולקבל את חוות דעתו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום! אני בן 27, סובל שנים רבות מתסמונת המעי הרגיז המלווה בשילשולים. חוצמזה אני בחור בריא. במשך השנים, עם התבגרותי, לא רק שהתופעה לא שוכחת, אלא שהתסמינים אף מחריפים. חיי מוגבלים, מאחר והמחשבה על שהייה במקום שבו אין שירותים, או שהשירותים יהיו תפוסים, מתחילה אצלי כאב בטן שמסתיים תוך כמה דק' בשירותים. אני כבר לא מדבר על כך שכל בוקר לפני העבודה אני פעמיים לפחות בשירותים, וסה"כ בסביבות 4-6 פעמים ביום.... ניסיתי כבר הכל, שיאצו, הומאופטיה, דיקור ורפואה סינית, דיאטות, ניסוי תרופתי באיכילוב, ומגוון של תרופות מרופא המשפחה..... לצערי, כלום לא עוזר. מה עוד ניתן לעשות? האם פסיכולוג / פסיכיאטר הוא המפלט האחרון שלי??? תודה רבה. :)

סובל שלום הבעיה של מעי רגיז יכולה באמת להיות עקשנית ומרגיזה. טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי עשוי בהחלט לעזור בכמה היבטים. ראשית ניתן ללמוד שיטות להרגעה עצמית. אלו יכולות לעזור להתמודד עם התופעות בעת התרחשותן ואף למתן את עוצמתן. שימוש בהיפנוזה מתאים במיוחד. שנית, אפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי להבין מקורות למתח ולחץ בחיים מאחר ונמצא קשר בין מצבים נפשיים לסימפטומים של מעי רגיז. טיפול זה נדרש בד"כ לאורך זמן אבל בהחלט יכול להועיל לטווח הארוך. לבסוף, אפשר להיעזר במגוון של טיפולים תרופתיים, בעיקר בנוגדי חרדה. מאחר וניסית כמעט כל דבר אחר, בהחלט מומלץ שתנסה את הכיוון הזה. אני מצרף קישור למאמר על היפנוזה: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

איבדתי את אמא שלי לפני שלוש שנים,בעקבות מחלת הסרטן, ואני מרגישה שלעולם לא אחזור להיות כמו קודם. עברתי את כל שלבי האבל "לפי הספר", ועד לא מזמן גם הייתי בטיפול פסיכולוגי. אני מתפקדת כרגיל, עובדת לומדת, ובקרוב אנשא לבן זוגי, ובסך הכל החיים שלי טובים. אבל אני מרגישה שמשהו בתוכי כבה לתמיד, ולמרות שאני מאוהבת ומרוצה, אני לא שמחה עד הסוף. תמיד יש לי מן תחושה שבעצם הכל קטן וחסר משמעות- כי הכל זמני וכולנו נמות, ויש מחלות ותאונות ואסונות... אני מרגישה שבגילי אני צריכה לחשוב על תחילתם של החיים, בנייתם, אבל אני מוצאת עצמי עסוקה יותר מדי במוות, כאילו אני "מחכה" לאסון הבא. אני מאוד אוהבת את החיים, אבל הם לא משמחים אותי כמו פעם. מתסכל אותי שבטיפול אני לא מצליחה להתגבר על זה. אני מרגישה שכאילו אף אחד לא יוכל לעזור לי , ואני לא רוצה לחיות ככה, אני רוצה להיות כמו פעם.

שלום אובדן אם הוא אחד מהאובדנים הקשים של החיים ותגובתך נשמעת לי טבעית. מצד שני אני מבין את רצונך להמשיך הלאה בחיים ואולי כדי לנסות ולהתמודד עם מה שקרה מזוית אחרת. ישנה שיטת טיפול חדשנית למדי שנקראת EMDR וביסודה נועדה לטיפול בפוסט טראומה. לדעתי היא תוכל לעזור לך בהתמודדות הנוכחית. אני מצרף קישור למאמר קצר בנושא. http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בקר טוב . !!! אין לך מושג עד כמה אני מבינה אותך. גם אימי נפטרה מהמחלה האיומה לפני 7 שנים ואני עדיין כאובה ומתגעגעת , אני נשואה ויש לי ילדים ובעל תומך , אבל תמיד יש לי את ההרגשה שכלום לא מושלם אם היא לא איתי . ויש כל מיני דברים שמזכירים לי אותה .כמו ריחות מוסיקה שהוריי נהגו לשמוע (גם אבי נפטר לפני 15 שנים)ואני בוכה המון ואחרי הבכי יש לי מין הרגשה שאמא היא שמרגיעה אותי עם הבכי אני מרגישה שהיא איתי . אז תנסי להרגיש אותה גם שהיא לא איתנו . ותדברי עליה הרבה זה עוזר .לי בכל אופן . תחזיקי תמונה שלה בארנק שלך .ותקראי תהילים לנשמתה . וככה אוליתרגישי טוב . מאחלת לך המון מזל טוב לנישואיך והרבה בריאות . ותמיד תדעי שאימך לא היתתה רוצה שתתאבלי עליה כל חייך כי בס"כ את עדיין צעירה ותמשיכי לחיות גם שזה כואב . וזה כואב . זהו שיהיו לך חיים מאושרים

ד"ר קפלן שלום, אני בחור בשנות ה - 20 לחייו, לא מזמן גילו אבחנה של דיסלקציה ו - ADHD. הייתי שמח לדעת אם אתה בקיא בענייני מבדקי קצונה. אני אמור לעבור מבדקים אלו ואינני יודע אם כדאי שאדווח על בעייה זו. בנוסף, אני לא יודע אם דיווח על בעייה זו ייתן לי הקלות או שייתכן הדבר ההפוך - שזה יכשיל אותי מראש. בנוסף האם ידוע לך אם ניתן להתוכנן למבדקים האלה. אודה על עזרתך.

אתרוג שלום בעיקרון הפרעות הקשב והדיסלקציה בפני עצמם לא אמורים להפריע במבדקי קצונה. השאלה כיצד ומדוע העניין אובחן רק עכשיו והאם יש לכך השפעות נוספות על החיים שלך. אני חושב שכדאי שתתייעץ עם הגורם שאבחן אותך לגבי המשמעות של הבעיה להתמודדויות שונות בחיים כמו בצבא ובלימודים גבוהים, וכן האם כדאי שתקבל טיפולים כלשהם בשל הבעיה. האם לספר או לא? אינני חושב שאני מוסמך לתת לך תשובה בנושא זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני ממליצה לך לפנות ל- YNET שם תיכנס לקהילות- הורים- ליקויי למידה. תשאל שם גם כן לגבי השאלה. יש שם פורום טוב לליקויי למידה. מנהל הפורום שם יכול לעזור לך עם שאלתך. חשבו , לדעתי, שתקבל את כל התנאים מבחינת תוסםות מן והפסקות- זה בכללי מה שלדעתי אתה צריך לדאוג לו בצבא בקורסים או כל דבר לימודי במסגרת הזו. בהצלחה לך....:)

מדוע מחירו של טיפול 50 דקות גבוה, כ-250 ש"ח ?

רונן שלום טיפול פרטי בעלות 250 ש"ח אינו גבוה, לרוב העלות גבוהה ב 100 ש"ח בממוצע. יש אפשרות לקבל טיפול בשירות הציבורי בחינם או במחיר מסובסד של 100 עד 200 ש"ח במדרגות שונות. קשה לתת הסבר מדויק מדוע עלות טיפול פרטי הוא כזה או אחר. בסופו של דבר בהשוואה לעלות שירותים בקרב אנשי מקצוע אקדמאיים כמו רופאים, עורכי דין וכד' וכן בהתאם לכמות שנות הלימוד הרבות בהכשרת פסיכולוגים העלות נראית לי סבירה. מאחר ויש אפשרות לטיפול מוזל בשירות הציבורי הרי שההחלטה לבחור בטיפול פרטי תלויה בהעדפה אישית ומצב כלכלי של האדם שפונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכל מי שהגיב בנושא . אני רואה שהנושא העיר הרבה פציינטים שמתלבטים בבעיה או מודעים ומכירים אותה .. רק הפסיכולוגית שלי לא ..היא לא שותפה לדיון הקטן שערכנו פה עליה ..אבל אני שמחה על ההיענות שלכם והתגובות . ועדיין לא העלתי את זה באיזשהו אופן בשיחה בנינו .. חוץ מזה שהיא עושה דברים קטנים שגורמים לי לדעת שהיא שם בשבילי ..החדר שתמיד מחומם ונעיםלפני שאני נכנסת ..והיא שם .מפנה זמן בשבילי כשאני מודיעה לה בהתרעה קצרה שאני צריכה אותה ..והיא נשארת איתי דקות ארוכות שגולשות את ה- 50 דקות שלנו ...שעליהן היא עד עכשיו הקפידה בנאמנות ומשום מה היא עכשיו קצת מרפה .. אז החלטתי זמנית להניח לנושא של החיבוק בסך הכל כל מה שהיא עושה יותר ממרמז לי שהיא שם בשבילי .ככה כמו שזה . אחרי הכל אהבה היא במעשים...- לא ?!

את לא היית פציינטית שתיים? ושוב אני כותבת איני מבינה את הבעייה של החיבוק. אני יכולה לייעץ לך משהו ? לפעמים נורא בא לי להראות את אהבתי לפסיכולוגית שלי ואני לא יכולה להתאפק אני נגשת אלייה ונותנת לה נשיקה בלחי, אני לא יודעת מה דעתה על זה ואם זה טוב לה עם זה או שזה לא נעים לה, זאת אומרת היא פעם נהגה לחבק אותי במצבים יותר קשים שהייתי בהם וזה היה לי נורא חשוב ועזר לי מאד מאד. היום היא לא כי החיבוק של הפסיכולוגים הוא כדי לתת בטחון והגנה בלי עירוב רגשות . אז כשאני נגשת לתת לה נשיקה אני חשה שאולי אני מאלצת אותה אבל היא מגיבה בחביבות ונוגעת לי בכתף, אז נראה שזה בסדר מצידה וזה משהו דפוק בראש שלי. בכל אופן תעשי זאת, אני לא מבינה למה זה לא טבעי. אדם רוצה לתת אהבה לא תמיד המילים אוהבת אותך , את חשובה לי, מספיקות לפעמים בה להראות את זה במגע פיזי, אני גם לא חושבת שבמצב של מטפל ומטופל מאותו המין זה יכול לפגוע במישהו...

שלום רב!!! איך להתחיל ? לא יודעת אני אנסה להסביר אז ככה אני נשואה כבר 19 שנים ויש לי 3 ילדים מקסימים ובעל טוב . הבעיה היא שאני מרגישה לבד גם כשהוא בבית .אני לבד מנקה ועושה קניות מבשלת ועובדת בחוץ מ8 עד 5 ולא מטפלת בעמצי מחוסר זמן . אני ודעת שבעלי אוהב אותי אבל אין לי מספיק אהבה או תשומת לב . לאחרונה גם הסקס הוא לא כמו שהיה פעם החיזור נמוג ומרגישה שאין לי למה לחיות היה לי ויכוח עם בעלי .והסברתי לו את המצב .במקום שיראה לי את ההפך הוא הוכיח לי שאני צודקת וזה יומים שהוא ישן בסלון . ועוד יותר אין לי תשומת לב אני הרבה בוכה והתחלתי לעשן אתמול אחרי שנתיים של הפסקה . אני לא יודעת מה לעשות . אתמול גם איים שמתגרשים וזהו . אני יודעת שאין בכוונתו להתגרש אבל זה מאוד כאב לי ץמה בסך הכל רציתי? קצת אהבה כי מגיעה לי אני מרגישה שאני נותת את חיי למען כל המשפחה שלי ולא מקבלת כלום מה לעשות?.......

אירית שלום נשמע שבאמת יש שחיקה הן ברמה האישית והן ברמה הזוגית. מאחר שבמקביל נשמע שיש לכם זוגיות טובה ובסיס לשיפור המצב אני מציע לכם לפנות יחדיו לטיפול זוגי כדי לערוך את הדיאלוג בצורה יותר פרודוקטיבית. במידה ובעלך יסרב אני מציע לך לפנות באופן אישי לטיפול פסיכולוגי. התהליכים שיקרו לך יאיצו את השינויים הרצויים בבית. לגבי תגובותיו הלא אמפתיות למצוקה שלך אולי כדאי לך לקרוא את אחד מספריו של ג'ון גריי על גברים ממאדים ונשים מנגה. אם בעלך יציץ בו הוא בוודאי גם ילמד משהו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מעבר להמלצה לפנות לייעוץ זוגי(יכולה גם לבד), אני הייתי מציעה לך לשבת עימו ולומר לו בדיוק מה חסר לך. מה את רוצה לשנות. השאלה איך אומרים דברים- אם הם נאמרים בצורה של ההאשמה, הבנאדם נסגר ולא משתף פעולה . מצד שני, אם באים ואומרים מה מרגישים או מה מפריע ופשוט חושבים יחד איך לשנות, הצד השני מרגישה פחות מאוים ומואשם וזה מקדם את הקשר.

מצ"ב קישור שעוסק בסכיזופרניה: http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/sciz2.htm

שלום ההסבר ארוך מאוד ובאמת כדאי לקרוא על הנושא, למשל בקישור שהוסיפה הרה בהודעה הקודמת. אפשר לקרוא על סכיזופרניה בכל ספר פסיכיאטריה בסיסי שקונים בחנות ספרים או משאילים בספריה. בעיקרון זו מחלה כרונית שמשבשת תפקודים קוגניטיביים ונפשיים שונים, ניתן להגיע לאיזון בעזרת תרופות אך ההשגחה צריכה להיות לאורך כל החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה3 מתעורר מספר פעמים רב בלילה (4-8) מאז שנולד והמצב לא משתפר בכלל ניסינו להיות איתו וזה לא עזר ניסינו שיישן איתנו וזה לא עזר ניסינו את שיטת ה5 דקות וגם זה לא עזר מה ניתן לעשות? בברכה ההורים העייפים

דנה שלום כדאי לעשות אבחון מסודר של השינה וכן של דרכי הנשימה. פנו לרופא אף אוזן גרון המתמחה בילדים לבדיקה וכן פנו למעבדת שינה לילדים לייעוץ. יש כזו למשל בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב בניהולו של פרופ' אבי שדה ורצוי גם לקרוא את סיפרו "לישון כמו תינוק" הדן בנושא של שנת ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, יש לי חבר שעושה הכל למעני. הוא באמת אדם טוב אך לעיתים קצת אטום רגשית ואין לו יכולות להתמודד עם בעיות שלו או של זולתו. בזמן האחרונות יש לי התפרצויות עליו - ואני צועקת עליו ומקללת אותו בלי כל סיבה מוצדקת . ( אני בכלל עצבנית כלפי כולם בזמן האחרון אחרי תקופת דיכאון ). השבוע קרה משהו שאיני יכולה להרגע ממנו - הוא שיחק לי במחשב וקילקל אותו ואני לא הפסקתי לצעוק עליו וגם להכות אותו - בעיטות חזקות מאוד. באותו זמן אמרתי לעצמי - תפסיקי , תפסיקי, אך זה לא עזר והכעס ליבה את עצמו יותר ויותר. הוא כמובן סלח לי, אך אני פוחדת ממה שקרה - איבוד שליטה שכזה. ( זה קרה לי בעבר ,מספר פעמים, שאיבדתי שליטה והרבצתי וצעקתי על משפחתי, אך זה קרה בעקבות כדורי גאודון שלקחתי - כך נראה לי ). בכל אופן - אני בטוחה שלא הייתי פסיכוטית אז. אך רציתי לשמוע באשר להווה - האם זה שלב מקדים בפסיכוזה או משהו אחר? תודה.

סתיו שלום אני לא הייתי מנסה לתת אבחנות מורכבות באמצעות האינטרנט. אם את מודאגת לגבי מה שקורה לך זה המקום לפנות לייעוץ מקצועי מסודר. נדרשת היכרות רצינית עם קורות החיים שלך, ההיסטוריה הרפואית והפסיכולוגית וכמובן מאפייני הקשר הנוכחי. בעקבות זאת ניתן יהיה לתת לך אבחנה מסודרת וטיפול מומלץ. שתי האפשרויות שאת מציינת הן מספיק רציניות כדי לקחת את הדברים לידיים ולפנות לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מבקשת המלצה לפסיכולוג/ית טובים באזור ראשל"צ והסביבה

א. שלום שלחי אלי מייל עם כמה פרטים על עצמך והבעיה ואנסה לשלוח אליך המלצה מתאימה. [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' שלום, אני לא יודע אם אני שואל את השאלה בפורום הנכון. אם לא - אנא כוון אותי. האם דיסלקציה היא תורשתית? תודה!

יואב שלום אכן יכולים להיות לה מקורות תורשתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן שנה וחצי, מזה מס' חודשים הוא נושך אותנו (ההורים), את המטפלת וילדים שנמצאים בסביבתו. זה קורה לו כשהוא מתלהב, כועס, או רוצה תשומת לב. אני מבינה שכנראה בגלל שהוא עדיין לא מדבר, הוא משתמש בנשיכות כאמצעי תקשורת, אבל אנחנו ממש מתביישים ללכת לאנשים כשכל הזמן צריך לעקוב אחריו. לציין, שאנחנו כרגע בשליחות בחו"ל והילד נמצא עם המטפלת כל היום, ומידי פעם עם ילדים אחרים. ניסינו לכעוס ברגע שהוא נושך, ניסינו לחבק ולהסביר, אבל כלום לא עזר. אנחנו נואשים, מה אפשר לעשות?

עינת שלום בשלב ראשון הייתי מציע לך לערוך יומן מעקב אחר התופעה. נסי לעשות זאת למשך שבוע שבועיים. נסי לכתוב בכל פעם שזה קורה מה קרה בדקות שקדמו לכך, האם אפשר לאתר סיבה ברורה לתגובה שלו, וכיצד הגבתם. יתכן שתזדקקו לייעוץ מקצועי מפסיכולוג ילדים או פסיכולוג התפתחותי אבל הנתונים שתאספו יעזרו לכם להבין יותר טוב מה קורה ולהתמודד הן בעצמכם והן בעזרת איש מקצוע. מנסיונו, התבוננות על יומן מעקב כזה מאיר הרבה פעמים את העניינים בצורה אחרת. אגב, כחלק מהעניין אפשר לשתף את הילד בכך שכותבים יומן סביב הנשיכות שלו ואפשר להסביר לו מה שאתם כותבים. למרות גילו הצעיר הוא עשוי להבין משהו מכך ולהגיב. בברכה ד"ר אורן קפלן

עינת שלום לי נראה באופן אישי כנראה יש קשר לשני דברים 1. לשינוי המקום כנראה שקשה לו להתרגל ובצדק 2. המצב שרוב הזמן הוא אצל מטפלת ולא איתכם לפחות שאחד מכם יוותר על שעות העבודה בחוץ ויהיה יותר עם הילד שזקוק לכם הוא כנראה מתוסכל מזה בי בהצלחה

בני בן ה9 עבר אתמול 4 התקפי עוויתות בהם היה נדמה כי איבד לשניות שליטה על השרירים. הגענו לחדר מיון הרופא טענה כי אין מדובר בבעיה פיזיולוגית אלא בבעיה רגשית. זה לא קרה מעולם בעבר, האם מוכרת תופעה של עוויתות על רקע רגשי/נפשי? במידה וכן, אנא כוון אותנו מה לעשות. אמא מודאגת מאוד

היי אני הייתי ניגשת לשיחה אצל פסיכיאטר לאחר בירורים גופניים- שלילת מחלות .

שלום יש תופעות רבות של תגובות גופניות כולל עוויתות וטיקים על רקע רגשי ונפשי. אני מציע לפנות לפסיכיאטר ילדים לאבחון מסודר ובהתאם להמלצתו להמשיך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי בעיון את המאמר שכתבת על החרדה. הבעיה שלי היא שכבר שבועיים יש לי תחושה של מחנק במובן שקשה לי לנשום ובשביל נשימה מלאה אני צריכה לנשום עמוק אחת לכמה דקות. אני לא יודעת אם זה חרדה או דיכאון (אני יודעת שבחורף יש נטייה לדיכאון אבל אני בדר"כ פורחת בחורף - זו העונה שהכי כיף לי בה). כל הסימפטומים שתיארת לא קיימים אצלי, אני לא מפחדת מהמוות, לא מתארת לי מצב של בריחה, בטוחה שיש בי הרבה להציע ויש לי הרבה זמן להראות את זה... אולי זה קושי לקבל את החיים המלחיצים? (אני עובדת קשה בזמן האחרון מכיוון ששותפתי למשרד לקחה חופש לחודש ואין לי עזרה) אודה לתשובתך

דקלה, במקרים של קשיי נשימה כדאי לבדוק קודם אם לא מדובר בבעיה רפואית (בתור אסמטית אני יודעת, שהחורף הוא עונה נוראית בכל הקשור לבעיות נשימה). פני לרופא המשפחה, או ישירות לרופא המתמחה בתחום - תלוי מה הקופה מאפשרת לך - לבדיקה, והיה וכל הבדיקות תקינות, יש מקום לשקול בעיות נשימה על בסיס פסיכולוגי.

במידה ומדובר על קשיי נשימה על רקע חרדתי, ביו פידבק יכול להועיל מאד וגם טכניקות של הרפייה שירגיעו אותך בעת הצורך.

דקלה שלום הייתי ממליץ על בדיקה כללית אצל רופא המשפחה ליתר ביטחון אבל במקביל להתחיל לטפל בסימפטומים שאיתרת. מצב לחץ בחיים מזמין תגובות נפשיות וחרדה היא אחת התגובות הנפוצות ביותר למצבי לחץ ואי יציבות בחיים. ניתן לטפל בעניין בשיטות להרגעה עצמית או/ו בהיפנוזה. כמו כן ניתן בטיפול פסיכולוגי להתמודד עם שאלות וסוגיות שמטרידות אותך ואולי משפיעות על הצטברות הלחץ. לא היה מזיק שתקבלי עזרה קונקרטית בעבודה ותפחיתי לחץ ועומסים. זה בוודאי יהיה טוב בכל מקרה לאיכות חייך ולהפחתת הסימפטומים שאת מתארת. הייתי מציע לפנות לייעוץ פסיכולוגי במקום להתלבט על מקור הסימפטומים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום רב ! יש לי דילמה במסגרת העבודה, ואשמח אם תוכל לייעץ לי בעניין... אני עובדת בארגון מתנדבים, בעל אוריינטציה קהילתית חינוכית. במסגרת תפקידי, אני ממונה על עובדים צעירים רבים. אחת מהעובדות בעלת רקע של אנורקסיה ואשפוזים. בעבודתה - מתפקדת בצורה טובה ביותר, אך מפעם לפעם נוטה לדיכאון, ואז נעדרת מס' ימים מהעבודה. ידוע לי כי היא נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. אני מבינה את מצבה ונוטה לוותר על ההעדרויות התכופות, אך יחד עם זאת אינני יודעת אם זו השיטה הטובה להתמודד עם המצב. אולי עדיף דווקא לדרוש ממנה לעמוד בדרישות, כדי לסייע לה "לעמוד על הרגליים" ? האם יש משהו נוסף שאוכל לעשות כדי לסייע לה במסגרת העבודה ? להתייחסותך אודה ! יעלה.

יעלה שלום השאלה הראשונה היא עד כמה העדרויותיה פוגעים במהלך התקין של העבודה אצלכם. אם הנזק הוא רב יש מקום לנסות לשמור על השגרה ואם זה לא משמעותי עד כדי כך לא הייתי נכנס לעימות בנושא. השיקול צריך להיות קודם כל בראיה מערכתית של מקום העבודה ולא רק כדרך טיפול בעובדת. בהתאם לתשובה הראשונה צריך להיכנס להיבט האישי. אפשר לקחת את הבחורה לשיחה אישית ולנסות להבין יותר לעומק את המצב ולהגיע לחוזה ברור על אופן ההתמודדות שלה עם מצבים בהם היא מרגישה שאינה יכולה להגיע לעבודה. מה שחשוב הוא לא כל כך ההקפדה על נוכחות מלאה כמו על חוזה ברור ביניכם כיצד נוהגים, כיצד היא מדווחת על העדרות וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב, בת 31, נשואה. לפני כמעט שנה עברתי התקף חרדה, שלווה בכמעט חצי שנה של חרדות ודיכאון. כיום המצב טוב יחסית ( ללא טיפול תרופתי או פסיכולוגי ), גם מבחינת התפקוד וגם מבחינת מצב הרוח. יחד עם זאת, ברקע "מרחף" החשש מפני "נפילה" נוספת... האם יש משהו שאוכל לעשות כדי למנוע זאת ? אני ובעלי מתכננים להביא ילד לעולם בתקופה הקרובה, כך שממש אינני רוצה לחוות זאת שוב, ובוודאי לא במהלך ההריון או לאחר הלידה... בתודה מראש על התייחסותך ! תמר.

תמר שלום את כותבת שהתגברת על העניין ללא טיפול עד כה. אני מבין מאופן הכתיבה שזה היה לך חשוב. השאלה האם דווקא כעת אחרי שהוכחת לעצמך שאת חזקה ויכולה להתגבר בכוחות עצמך, אם לא הגיע הזמן לתת לעצמך גם להיעזר ולפנות לטיפול פסיכולוגי. החשש מהמשבר הבא המלווה אותך כעת הוא אופייני לאנשים רבים שהתגברו על מצבי משבר שונים בחיים והוא דומה לתגובה פוסט טראומתית בה הנורא מכל כבר עבר אבל נשאר חשש שהדברים יתרחשו שוב ושוב בהמשך. דווקא על רקע רצונך להיכנס להריון הייתי מציע לפנות כעת לטיפול פסיכולוגי כדי לעשות סדר בדברים ולסיים סופית את המשבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני נוטלת כדורי סרוקסט עקב דיכאון (3 כדורים ביום) ולאחרונה התחלתי לקחת בנוסף לכך כדורי אדרונקס (2 ביום). רציתי לדעת במה שונה הפעילות של האדרונקס מהסרוקסט וכיצד הוא משפיע בדיוק. תודה

ארזה שלום אנא פני לאחד הפורומים הרפואיים. בפורום זה הייעוץ בפסיכותרפיה בלבד ולא בתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן