פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
ד"ר שלום רב, בת 31, נשואה. לפני כמעט שנה עברתי התקף חרדה, שלווה בכמעט חצי שנה של חרדות ודיכאון. כיום המצב טוב יחסית ( ללא טיפול תרופתי או פסיכולוגי ), גם מבחינת התפקוד וגם מבחינת מצב הרוח. יחד עם זאת, ברקע "מרחף" החשש מפני "נפילה" נוספת... האם יש משהו שאוכל לעשות כדי למנוע זאת ? אני ובעלי מתכננים להביא ילד לעולם בתקופה הקרובה, כך שממש אינני רוצה לחוות זאת שוב, ובוודאי לא במהלך ההריון או לאחר הלידה... בתודה מראש על התייחסותך ! תמר.
תמר שלום את כותבת שהתגברת על העניין ללא טיפול עד כה. אני מבין מאופן הכתיבה שזה היה לך חשוב. השאלה האם דווקא כעת אחרי שהוכחת לעצמך שאת חזקה ויכולה להתגבר בכוחות עצמך, אם לא הגיע הזמן לתת לעצמך גם להיעזר ולפנות לטיפול פסיכולוגי. החשש מהמשבר הבא המלווה אותך כעת הוא אופייני לאנשים רבים שהתגברו על מצבי משבר שונים בחיים והוא דומה לתגובה פוסט טראומתית בה הנורא מכל כבר עבר אבל נשאר חשש שהדברים יתרחשו שוב ושוב בהמשך. דווקא על רקע רצונך להיכנס להריון הייתי מציע לפנות כעת לטיפול פסיכולוגי כדי לעשות סדר בדברים ולסיים סופית את המשבר. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב אני נוטלת כדורי סרוקסט עקב דיכאון (3 כדורים ביום) ולאחרונה התחלתי לקחת בנוסף לכך כדורי אדרונקס (2 ביום). רציתי לדעת במה שונה הפעילות של האדרונקס מהסרוקסט וכיצד הוא משפיע בדיוק. תודה
ארזה שלום אנא פני לאחד הפורומים הרפואיים. בפורום זה הייעוץ בפסיכותרפיה בלבד ולא בתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן
קודם כל אני לא יודעת מה הקטע הזה של האסור להתחבק. יש לי חדשות כשאני הייתי במצב על הפנים הפסיכולוגית שלי חיבקה אותי די הרבה וזה לא גרם לי לנזק בטיפול נהפוך הוא. זה ברור שיש מטפלים שלא מוכנים לערב מגע בטיפול שלהם, וצר לי שזה ככה כי זה באמת חלק לא מבוטל בטיפול ובתחושת הבטחון , הפסיכולוגית שלי לא חיבקה אותי לצרכייה האישיים אלא לצכרייולתחושה שאני זוקה להגנה. היום אנחנו לא מתחבקות כמעט מבחינתי אני מתה לחבק אותה כל פעם אבל אני מרגישה שהיא ביטלה את המקום הזה וחבל לי , לא תמיד מילים יכולות להביע רגש, לפעמים החיבוק אומר ופורק הכל. לדעתי החיבוק יעיל אלא אם הוא עלול להרוס ... פציינטית יש לי עצה בשבילך , כשאת הולכת מהפסיכולוגית תגשי אלייה תרכני ותתני לה נשיקה על הלחי ....
ענבר, לקראת הסוף כתבת את השורה המכרעת: "החיבוק יעיל אלא אם הוא עלול להרוס..." ה"קטע הזה" של כן/לא מגע בין מטפל למטופל נועד במקור להגן על שני הצדדים ממצבים לא נוחים, תביעות בגין הטרדה ו/או ניצול וגלישה מגבולות הטיפול. אם טיפול נמשך לאורך זמן, ויש אמון בין מטפל למטופל, אז יש מקום לשקול חיבוק בשעת הצורך (של המטופל, כמובן!). אני לא מנסה לקבור את הספונטניות, או להפוך את חדר הטיפולים לחדר ניתוחים סטרילי וקר, אבל יש מקום לדון - בתוך הטיפול - במשמעות של מגע כלשהו, מבחינת שני הצדדים.
ענבר שלום אני שמח לשמוע שמצאת פסיכולוגית וטיפול שעזרו והתאימו לך. המשפט אותו כתבת "החיבוק יעיל אלא אם הוא עלול להרוס" הוא בדיוק נקודת המפתח והגבול בין עזרה להרס אינו ברור מאליו. כל אחד מציב אותו במקום שנראה לו סביר ונכון לטיפול ולמטופל. בברכה ד"ר אורן קפלן
היי אורן שמי אור אני בת 22 אני סטודנטית למדעי ההתנהגות שנה א' וה"סיפור" שלי הוא כזה כל המבחנים שלוו בכניסה לאונ' + מבחני הסמסטר הראשון האפיינו בלילות ללא שינה אני מגיעה למבחן עייפה ולא כ"כ מרוכזת, אני יודעת את החומר במלואו ועדיין אנני מצליחה להתרכז כל כולי במבחן אני חושבת על הצלחות/ כשלונות וכל מה שרק אפשר הרגשה עצומה של תסכול מלווה אותי אני לא יודעת מה לעשות כי אינני מצליחה להביא לידי ביטוי את ידיעותי במבחן עכשיו מתחיל סבב מבחני מועד ב' אני חייבת לעשות משהו כדי שדברים יישתנו אשמח לשמוע תגובה עצה או כל דבר תודה......
היי אור המקרה שלך מוכר מאד אצל סטודנטים שונים. את יכולה להתמודד עם הנושא על ידי עבודה עצמית או בשילוב עם קבוצות /סדנאות הקיימות באוניברסיטאות. תבדקי דרך דיקאן הסטודנטים אצלך. לגבי עבודה עצמית- תחשבי מה יכול להרגיע אותך? ומה בעצם מלחיץ אותך? תאמצי דרכים להרגעה עצמית ותנסי לחשוב , בהקשר למבחן שאת פשוט ניגשת אליו ויהיה מה שיהיה וכיוון שאת למדת ויודעת את החומר- את פשוט הולכת להוציא בו ציון טוב. וגם אם לא- זה לא סוף העולם ויש מעודי בית למקרה הצורך.תורידי קצת מהמחשבות על הכישלון ועל ההצלחה. ערב הבחינה, תעשי אמבטיה חמה או מדיטציה/ הרפייה או כל דבר אחר שירגיע אותך. בבוקר תעשי הכל כדי להתחיל אותו ברגל ימין- ברוגע עד כמה שניתן.
אור שלום אכן מה שאת מתארת נשמע כמו חרדת בחינות. יש אפשרות לטפל בבעיה בצורה ממוקדת. אם בשאר תחומי החיים שלך אינך נוטה לחרדה יש אפשרות לטפל בדבר בצורה יעילה ומהירה יחסית. אם החרדה מוכרת לך גם מתחומים אחרים יתכן שנדרש טיפול יותר מקיף. להלן סיכום שכתבתי לנושא זה שעלה מספר פעמים בפורום: חרדת בחינות היא שם כללי למספר תופעות וחשוב לערוך ראיון יסודי כדי להגדיר את הבעיה המדוייקת ממנה את סובלת. למעשה אבחון נכון של הבעיה הוא חלק קריטי במציאת הפתרון. כמובן שיש בחרדת בחינות שני מרכיבים, האחד – תופעות כלליות ומוכרות של חרדה, והשני – קישור הבעיה ללימודים ובחינות. לעיתים מרכיבי חיים אחרים אינם נפגעים כתוצאה מכך (אלא באופן משני, כמו למשל ירידה בביטחון עצמי בעקבות כישלון בלימודים הנובע מהבעיה האמורה), אך לעיתים מדובר בתופעה שהיא חלק מבעיה רחבה יותר, כלומר, הקושי בלימודים או בבחינות הוא לעיתים חלק מבעיה רחבה יותר. הבדיקה הראשונית צריכה להתמקד במספר דברים . ראשית, האם באמת מדובר בתופעה ייחודית לבחינות או שישנה בעית חרדה כללית המשפיעה גם על תחום הלימודים. כמו כן חשוב לאפיין את הסיבות לחרדה. לדוגמא, יש תלמידים המגלים במסגרת הטיפול ששיטת הלימוד בה השתמשו אינה יעילה ולכן לא הצליחו לזכור את החומר בצורה טובה ולכן נלחצו בזמן הבחינה. במקרה כזה עבודה על אסטרטגיות למידה יכולה לפתור את הבעיה. אחרים לומדים מצויין אבל בגלל נטיות פרפקציוניזם שופטים את עצמם בחומרה (לקבל רק 85? זה ממש כישלון בשבילי) ובעקבות זאת נכנסים לחרדה לפני כל בחינה. וכך הלאה, יש מגוון אפשרויות, כל אחד ומאפייניו האישיים, ויש כמובן אפשרות לשילוב בין מספר גורמים. חרדת בחינות היא סוג של "חרדת ביצוע". הטיפול בבעיה דומה למעשה לטיפול רגיל בכל חרדה אלא שכאן יש חשיבות לשלב מרכיבים ייחודיים לנושא הלימודים והבחינות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי חרדה מכל סוג שהוא). בהכללה ניתן לומר שישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי החרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה (ויתכן שאין) בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. (ובמידה ועדיין יש בעיות פסיכולוגיות אחרות, אפשר להתמודד עימן בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח אחרי שנושא החרדה טופל). הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. לרוב מצטרפים לגישה זו טכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. במצבים חריפים של חרדה רצוי לעיתים לשלב בטיפול הפסיכולוגי גם טיפול באמצעות תרופות נוגדות חרדה. הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, לעיתים שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי עשוי להיות יעיל יותר משימוש באחת השיטות לבדה. כל מקרה לגופו וחשוב להתאים את הטיפול המתאים לכל אחד. בשורה התחתונה, ברוב המקרים טיפול בחרדת בחינות הוא קצר וממוקד. על פי רוב מדובר בגישה פסיכולוגית קוגניטיבית ואפשר לשלב היפנוזה ושיטות נוספות. להלן קישור למאמר יותר מקיף על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
האם אתה סבור שכדאי להפגש עם פסיכולוג לאבחון ??. תודה ושבת שלום
אני מטופלת בטיפולי פריון. עברתי הזרעה ראשונה לפני כיומיים. במהלך ההזרעה הרופא ביקש ממני לכווץ שריר מסוים ואני כאילו לא שומעת. אני זוכרת שהוא ביקש ממני זאת, אבל כאילו מתעלמת ולא מסוגלת להקשיב במצב זה. יצויין כי הטיפול מביך אותי מאד וגם היה מכאיב אצלי, בשל מבנה מסוים של צוואר הרחם, דבר שלא ידענו לפני הטיפול וגילינו במהלכו. מה קורה לי, האם זו התנתקות?
יעל שלום אכן זה סוג של התנתקות שאופייני למצבי לחץ וטראומה. חשוב שבמקביל לטיפולים הללו תלמדי שיטות של הרגעה והרפיה. אפשר לעשות זאת במסגרת טיפול פסיכולוגי ואף להיעזר בהיפנוזה. הדבר יכול לעזור גם לטיפולים עצמם וגם לסיכוי להיכנס להיריון מהם. לאחר מכן במהלך ההריון והלידה הדבר יכול לעזור לשפר את איכות החיים של האם והעובר. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני בת 17 ויש לי דיכאון כבר כמה שנים ואני לא מצליחה להתגבר עליו. ניסיתי לקחת תרופה שנקראית "סרוקסט", אבל אני מרגישה שלא משנה כמה תרופות אני אקח, דברים נשארים תמיד כמו שהם. גם ניסיתי להתאבד פעמיים כבר, וזה הדבר היחיד שיש לי בראש- מוות. השאלה שלי, היא אם יש לי דרך אי פעם לצאת מזה או שדיכאון הוא דבר שלא ניתן לצאת ממנו, אלא רק ניתן לקחת תרופות כדי להרגיש הקלה.
me, ברוב המקרים טיפול תרופתי נטו אינו פותר את הבעיה, ויש צורך גם בטיפול פסיכולוגי, לעתים ממושך. צריך הרבה סבלנות ורצון אמיתי לצאת מהדכאון, אבל זה בהחלט אפשרי. דבר נוסף, מלבד סרוקסט קיימות בשוק עוד כמה וכמה תרופות אנטי-דכאוניות. לא ברור מדברייך אם פסיכיאטר רשם לך את הסרוקסט וכמה זמן לקחת את התרופה. בכל מה שקשור לטיפול תרופתי, אני מציעה לך לפנות לפורום פסיכיאטריה.
שלום אני מסכים עם הרה שטיפול פסיכולוגי עשוי לעזור בשילוב עם הטיפול התרופתי. לגבי יעילות הטיפול התרופתי כדאי כמובן להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. יש אפשרות לשפר את המצב אך הדבר דורש טיפול מתאים ויתכן ממושך. להלן קישור למאמר בנושא דיכאון http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
בתי בת 10 החלה לתלוש שיער לפני כשנה וחצי מאז היא מטופלת אצל פסיכולוגית ומקבלת סרוקסט אך אין שינו במצב היא כמעט קרחת לחלוטין האם יש מקום לשנות פסיכולוג ואם כן איך עושים את התהליך עם ילדה ובכלל מה עוד אפשר לעשות בבבית יש הרבה תמיכה חום ואהבה התחושה שלי שהכדורים היא מקבלת 3 חודשים הורידה קצת את ההתעסקות בראש אך עדין היא תולשת .
שירה שלום תלישת שיער (טריכוטילומניה) היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. אני מכיר מקרים שניתן טיפול תרופתי גם לילדים, צריך להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. התופעה הרבה יותר נפוצה ממה שנדמה, אבל בגלל הבושה שבעניין אין עליה דיווח רב. אני מציע לשוחח עם הילדה ולפנות איתה לייעוץ מקצועי. התופעה אינה עוברת מאליה רק כי אומרים לילד להפסיק ונדרשת התערבות מקצועית. אני מציע להתייעץ עם הפסיכולוגית לגבי שיטת עבודתה. אם מדובר בגישה דינמית כדאי לשמור על הטיפול במיוחד אם נוצר קשר טוב בין הפסיכולוגית לילדה מאחר והעניין לא רק להפסיק את הסימפטום החיצוני אלא גם את ההיבטים הפנים נפשיים שגרמו לו. עם זאת, להפסקת הסימפטום נדרש שילוב גם של גישה נוספת ואין כל בעיה לשלב שני סוגי הטיפול במקביל, במיוחד שהטיפול הממוקד הוא קצר מועד. הטיפול התרופתי נראה לי רלוונטי וכדאי להמשיך בו עוד תקופה עד לשיפור במצב, עם מעקב מסודר של פסיכיאטר ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב, שמי סיגל ואני בת 23 הדבר שמאוד מפריע לי הוא שאני מאוד עצלנית ולא אוהבת לעבוד היתה תקופה שלא עבדתי ולא הייתי יוצאת מהמיטה לפני השעה 16:00 אני יודעת שזה מוגזם אבל כל הזמן אני עייפה. פשוט מכורה לשינה. כיום אני עובדת אבל מתחילה בשעות הערב. ניסיתי בעבר לעבוד בבקרים אבל לא הצלחתי להתרגל מאוד היה לי קשה לקום מהמיטה (במשך שנה). מה לעשות? אולי צריך לקחת איזה כדורים? אנא פיתרו לי את הבעייה. מדוע 6 שעות שינה אף פעם לא מספיקות לי?????????
סיגל, להפרעות שינה יכול להיות יותר מהסבר אחד. אפשרות אחת שקיימת היא, לפנות למעבדת שינה כדי לבדוק מה קורה לך בזמן השינה. עוד דבר, שהיום כבר יודעים הוא, שיש אנשים שהשעון הביולוגי שלהם פשוט הפוך - גם את זה אפשר לבדוק במעבדת שינה, ולטפל בזה. בדיקות דם יכולות להצביע על איזושהי בעיה פיזיולוגית, שקשורה למנגנון השינה. בכלל, מומלץ לפנות לרופא המשפחה, שימליץ על הבדיקות הנדרשות לדעתו. אגב, שש שעות שינה הן מספר שרירותי. הטענה היא, שאדם ממוצע צריך 7-8 שעות שינה בלילה. ולמרות זאת, יש אנשים שמסתפקים בחמש שעות, ואחרים לא מתפקדים, אלא אחרי 9-10 שעות.
סיגל, ישנן כמה סיבות ביולוגיות לכך שאת צריכה לישון הרבה. כדאי לך ללכת לרופא המשפחה ולנסות לבדוק את הנושא. בקשר ל- 6 שעות של שינה - לא לכולם מתאים לישון רק 6 שעות (אני למשל צריכה יותר) - אולי כדאי לך לנסות לסדר לעצמך את סדר היום כך שתוכלי לישון יותר. עוד סיבה שיכולה להיות לרצון לשינה היא פשוט דיכאון. יש אנשים שבתקופה הזו של החורף נכנסים למעין "דיכאון חורף" ומרגישים עייפים ועצלנים מתמיד. ושאלה קטנה ... את מדגישה שאת לא יכולה לקום ולעבוד... למה צריך לקום בבוקר רק לעבוד? אולי זה מה שמונע ממך לרצות לקום בבוקר, כדי לא לעבוד קשה?
סיגל שלום כפי שנאמר גם בהודעות הקודמות הסיבות לעייפות והרצון לשינה יכולות לנבוע מסיבות שונות. רצוי לנסות ולתקוף את העניין מכיוונים שונים. פניה לייעוץ במעבדת שינה היא רעיון טוב, יש למשל מעבדה טובה לשינה ועייפות בבי"ח תל השומר. הם ימליצו לך על בדיקות הדם הרלוונטיות, אפשר כבר לבקש מהרופא בדיקה כללית ולהוסיף גם ויטמין בי12 וחומצה פולית. מבחינה נפשית יש מצבים כמו למשל דיכאון שיכולים להשפיע. העניין הוא שאם יש בעית שינה היא עלולה לפעמים לגרור דיכאון כמו שלפעמים הדיכאון הוא הראשוני ובעיית השינה משנית. להלן קישור למאמר על דיכאון שם גם יש קריטריונים לאבחון עצמי http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב, רקע כללי: בת 27 נשואה שנה. כל פעם שאני ובעלי רבים הוא מאיים עלי בגרושין (חשוב להזכיר שהורי התגרשו כשהייתי בת 6) דבר זה מאוד מפחיד אותי כי לא הייתי רוצה להתגרש לעולם מאוד טוב לי בחיי הנישואין ולא הייתי רוצה לעבור את מה שאמי עברה. אני יודעת שהוא לא מתכוון לזה ושזה מתוך עצבים (יודעת רק לאחר שהוא נרגע ומסביר לי) אבל אני נכנסת להסטריה ובוכה לפניו. זה נורא קשה!!! בבקשה עיזרו לי מה לעשות?? למה אני תמיד מפחדת להיות נטושה? (זה קרה לי גם בעבר במערכות יחסים קודמות) תודה מיכל
מיכל, הבעיה היא בעצם של בעלך; ברגע שהוא משתמש נגדך בכלי שכזה, והוא יודע שזה מפריע לך, אז משהו בשיקול הדעת שלו מעוות, וההסבר של "זה מעצבים" לא רלוונטי בכלל. יש בו, כנראה, פן סדיסטי, שנהנה לראות אותך היסטרית ובוכה. מדוע שלא תציעי לבעלך לפנות לטיפול זוגי? תלמדו לריב בלי איומים שכאלה. ובמקביל, אם את חשה שלא עיבדת כראוי את הגירושים של הורייך, את יכולה לפנות לטיפול פרטני (גם אם חרדת הנטישה לא נובעת מכך).
מיכל שלום השיטה בה נוקט בעלך גורמת לנזק כפול. היא פוגעת בך אך במקביל גם מערערת את האמון שלך בזוגיות והוא כנראה לא מבין את המחיר היקר שהוא עלול לשלם על כך בטווח הארוך. אני מציע שתנסו לפנות לייעוץ זוגי כדי ללמוד להתמודד אחרת עם מצבי לחץ ומריבה שהם טבעיים מאוד בתוך זוגיות וחיי משפחה. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב בני בן החש וחצי ילד נבון וכחם (כמובן כמו שכל אמא תגיד...) יש התלבטות קלה האם להשאיר אותו שנה נוספת בגן יש לו קושי קל בכתיבה והעתקת אותיות שהם מתאמנים בגן וקלינאית תקשורת שפניתי אליה מיוזמתי לאיבחון אמרה יש לו קושי קל בסדר ואירגון ואז קשה לו לשלוף את המידע הדרוש מהמח ( משהוא כזה אם הבנתי נכון ) אף אחד לא סגור על להשאיר אותו עוד שנה בגן כי הוא ממש גבולי הם ממליצים להשאיר ... העניין הוא שהילד לא מוכן להשאר בשום אופן הוא רואה את עצמו כבוגר מספיק לעלות לכיתה א' ואינו מוכן להשאר עם הצעירים של הגן האב מתנגד להשאיר את הילד שנה נוספת והני שואלת האם הנזק הנפשי שיגרם לילד עקב זה שהוא נשאר בגן לא יפגע בו ובהערכה העצמית שלו חשוב לי לציין שיש לו שני אחים בכיתה ב' כרגע ומהרגע שהילד עלה לגן חובה הם מחקים שהשנה תעבור בכדאי שהוא ייהיה איתם בבית הספר וזה אחד הדברים שהם מדברים עליו יום יום (עד עכשיו שהסברתי לגדולים לא לדבר על זה יותר) מה דעתך?
דגן, בתור מישהי שויתרו לה על שנה בגן, למרות שאני ילידת דצמבר (בעיקר לחץ מצד הגננת, שטענה שאין לי מה לחפש עוד שנה בגן), אני ממליצה לך בחום להשאיר!!! מעבר ליכולות קוגניטיביות, צריכה להיות גם בשלות נפשית למעבר ולשינוי המסגרת. תמיד קיימת האפשרות של התייעצות עם איש מקצוע שעובד עם ילדים, כדי לקבל חוות דעת. אבל כיום הנטיה הכללית היא להשאיר עוד שנה, ולא למהר כ"כ עם כיתה א'. תני לילד להיות עוד קצת ילד.
דגן שלום צריך להסתכל על התמונה המלאה. באופן בסיסי אני מעדיף במצבי התלבטות להשאיר את הילד בגן שנה נוספת. אם היו ציפיות לעליה לכיתה א' אפשר די בקלות להעביר מסר אחר שישנה את המצב. ציפיות האחים והאב לעלית הילד לכיתה א' איננה סיבה מספקת בעיני לדחוף אותו קדימה ובהחלט יתכן שרצונו לעלות לכיתה א' קשור לציפיה זו. צריך לזכור שלהיות הילד הגדול בגן זה גם משהו חיובי מאוד שמשפר ביטחון עצמי. ההישארות שנה נוספת בגן היא פעמים רבות אכזבה למבוגרים ולא כל כך לילד, כך שהכל תלוי במסרים שתעבירו לילד. אם כך, כל שנותר להחליט הוא מה באמת יהיה הכי טוב לילד בנטרול כל הדברים החיצוניים שאינם רלוונטיים לעניין. אם קשה להחליט פנו לפסיכולוג חינוכי, אולי אפילו פסיכולוג הגן, שילווה את ההחלטה המשותפת שלכם עד קבלת מענה שיוסכם עליכם. בברכה ד"ר אורן קפלן
בני, תינוק בן שנה וחודש - מסרב ללכת לישון במיטתו - ונירדם בסלון במעבר למיטה הוא מתעורר לעיתים - וחוזר חלילה גם באמצע הלילה הוא מתעורר כפעמיים - ומסרב להישאר במיטה - ובסופו של דבר מורדם בידיים או בסלון - לצד מי מאיתנו בימים האחרונים עקב עצות שקיבלנו החלטנו להתעקש על השכבתו במיטה ולפחות השארתו במיטה בלילה כשהוא מתעורר ז"א - שניכנסים לחדרו כל כ - 5 - 10 דקות אם הוא בוכה אך לא מוציאים אותו הילד מאוד היסטרי ובוכה וצועק ולוקח לו זמן רב, אם בכלל להירדם המטפלת של הילד טוענת שהוא ניהיה עצבני מזה ואנו דואגים שמא אנו גורמים לו נזק נפשי אנא דעתך ועזרתך תודה ונוס
הרשי ליעץ לך בתור אמא שעברה את זה ואני החלתתי ללכת כנגד כל מה שאמרו לי לעשות 5 דקות של בכי לא להוציא מהמיתה טקס הרדמה יומי וקבוע (כמובן שאת הכל ניסיתי ) וגם הילד סבל וגם אני סבלתי הילד בכה במיטה ואני בכיתי בסלון אני לא הסכמתי לזה ואמרתי לעצמי עד גיל 18 הוא בטח לא ישן איתי..... באמת קחי את זה כדבר זמני זה עובר היום הבן שלי בן 8 ישן לבד במיטה (כבר מגיל שנתיים וחצי בערך ) וזו תקופה כזו הרופא פעם אמר לי אחרי שנישתי אליו ואמרתי כי בטוח משהוא כואב לו כי הוא בוכה המון בלילות אז הוא אמר לי גיברת הילד שלך נולד עם צורך לאמא זה מה שיש לו יש ילדים שפשוט זקוקים לנו יותר עובדה שאחותו התאומה לא הייתה ככה קחי את הילד חבקי אותו ותהני מהשינה שלך איתו בילדים אין חוקים כל ילד הוא אחר ואני יודעת יש לי ארבעה שייהיו בריאים אל תלכי נגד הילד זו העצה שלי תזרמי עם זה תאמיני לי זה עובר בהצלחה
לונוס, גם אני מצטרפת לדיעה של ד. הבן שלי היום בן 7. תמיד היה לו צורך שיהיה מישהו על ידו כשהוא נרדם. מגיל 4 זה עבר והוא החל לישון לבד במיטתו לילה רצוף והתקופה הזו של ההרדמה וכל הקשיים שנילוו פשוט נשכחה. עזבי את הספרים וגדלי את ילדך לפי אינטואציות אימהיות. שרון.
ונוס, כנראה שהרגלת את בנך התינוק להירדם לידך כשצפית בטלויזיה ולא במיטה שלו ומאז הוא מסרב להיפטר מההרגל. אין שום סיבה לנסות להשכיב אותו בכוח במיטה כי בזה את בעצם משחקת ב"מי ישבר ראשון". אני בספק אם ייגרם לו נזק נפשי מהעניין אבל מכל מקום הוא עצבני ובצדק. הוא "התמכר" למשהו וכעת לקחת לו את ההרגל בכוח, שלדעתי, זה לא מעשה נכון. תנסי להרגיל אותו להשאר יותר במיטה. תני לו משחקים ותמונות, נסי לשחק איתו את כשהוא במיטה.. נסי בהתחלה לתת לו את ההרגשה שגם כשהוא הולך לישון במיטה את עדיין נמצאת שם איתו ולאט לאט הוא יתרגל לישון במיטה (כשאת לידו) ולאחר מכן יתרגל גם להשאר שם לבד. הבן שלך קטן מדי לעידוד בפרסים אבל נסי אולי לתת לו את ההרגשה שאת מרוצה מכך שהוא שוכב במיטה לישון.
ונוס שלום חלק חשוב בהחלטה הוא מה יותר נוח לכם במסגרת המשפחה. אם ההרדמות בסלון לא מפריע לאורח החיים בבית ומדובר רק בעיקרון חינוכי, אז חבל על המאבק. מצד שני, אם הרדמות כזו בסלון משבשת את החיים שלכם יש מקום להכניס את הדבר לסדר אחר. שינה היא דבר די מורכב בכל גיל ובמיוחד בגיל הצעיר. היא כוללת פרידה וכל פרידה היא סימבול למוות וכיליון מבחינה פסיכולוגית. הדבר מעורר חרדות רבות ולכן אפשר להבין את הקשיים של ילדים רבים להירדם לבד. היכולת להרדים את עצמו היא יכולת חשובה אבל אי אפשר ליצור אותה בכוח. אם תרצו להרגיל את הילד להירדם במיטה תצטרכו לשבת לידו בחדר, לשיר שירים, לספר סיפור, להשמיע מוסיקה וליצור סוג של טקס נעים של פרידה מהיום וכניסה אל הלילה. שיטות 5 הדקות הן מוקדמות מידי להירדמות הראשונה. עם זאת, כאשר מדובר על אמצע הלילה, כאן ברור שחוסר שינה מסודרת במיטה משבשת את איכות החיים שלכם ולכן נדרשת אסרטיביות רבה יותר. הנזק של התעוררות מדי לילה מספר פעמים גדול בהרבה מהנזק הזניח של החינוך לשינה באמצעות שיטת 5 דקות ומעלה. ברוב מכריע של המקרים היא פועלת תוך יומיים שלושה אם אכן מקפידים להפעילה בצורה נכונה. כדאי לך לקרוא את ספרו של פרופ' אבי שדה "לישון כמו תינוק" ואפשר גם לקבל ייעוץ במעבדת השינה לתינוקות בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב המנוהלת על ידו. בברכה ד"ר אורן קפלן
קודם כל תודה על התגובות ומספר שאלות: מה זאת אומר שיטות 5 הדקות הן מוקדמות מדי להירדמות הראשונה - האם הכוונה במוקדם - מבחינת גיל התינוק או מבחינת השעה ביום? את השיטה לשבת לידו בחדר ניסינו - ללא הועיל - דווקא כשאנו בחדר - ניראה כי התינוק נכנס אף יותר להיסטריה ומושיט לנו ידיים - כאילו בטענה שאינו מבין מדוע אין מוציאים אותו. ניסינו להפעיל מוסיקה, ללטף לתת מוצץ לדבר - כלום לא עוזר לגבי הלילה - ניסינו 4 לילות - כולנו יצאנו סחוטים פיזית ורגשית אכן אחרי הלילה הראשון - בו נימשך הבכי שעה וחצי - בהתעוררות בלילה - בלילות הבאים זה היה קצר יותר - אך הילד התעורר שוב ושוב ובכה - עד הבוקר בבוקר כבר לקחנו אותו למיטה - האם זה מזיק? האם זה שישנים איתו בסלון - על הפוף שווה לשינה איתו במיטה שלנו? איך מגיעים למעבדת השינה באוניברסיטה? אודה על התייחסותך גם הפעם תודה ונוס
שלום רב. אני בת 30 עם ילד בן שנה+ בבית. עובדת משרה מלאה+. בערב אני עייפה לאחר יום עבודה קשה ונרמת בסביבות 9. בעייתי היא שכשבני קם בסביבות 2 לפנות בוקר מהסיבות ששמורות עימו אני לא יכולה לחזור לישון למרות שאני גמורה מעייפות. הראש מתחיל לעבוד. אני מתחילה לחשוב על הכל-בעיות בבית, עבודה וכו'. לבסוף אני עוברת למחשב לאחר שעה של נסיון להרדם. עכשיו השעה 05:10 ואני ערה משעה 02:30. האם אפשר על בעיה שכזו לקבל כדורים לשינה.
סיוון שלום כדורי שינה הם פיתרן די גרוע לטווח הארוך. הם ממכרים ולכן תוך זמן קצר צריך מנות גדולות יותר ויותר מהם ובמקביל נוצרים קשיי הירדמות ללא הכדורים. אין בעיה לקבל כדורים כאלה מרופא המשפחה אך לא הייתי ממליץ להשתמש בהם באופן קבוע. אולי כדאי שתלמדי שיטות להרפיה והרגעה עצמית, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה, כדי שתוכלי לחזור לישון ביתר קלות. בברכה ד"ר אורן קפלן
יש לי ילד בן 24 שזה מספר שנים מביע חרדות שיקרה לו משהו פוחד על עצמו ובשנה וחצי האחרונות הוא לא עובד או לומד ואנו יוצא לבלות למעט כדורגל היה בשיחות אצל פסיכולוג הוא מודע לבעיה שלו אך לאחר 13 פגישות הפסיק בטענה שזה לא עוזר לו. כיום הוא אינו עושה כלום והוא גם לא יודע מה לעשות אפילו לצאת לשתות קפה בבית קפה אינו יוצא עם חברים למעדונים לא מסתוב.. אבקש לקבל יעוץ מה עליי לעשות הוא בחור מאד נבון
אלי שלום התיאור שלך יכול להתאים למספר בעיות אפשריות ולכן המטרה הראשונה צריכה להיות אבחון מסודר. מאחר והיה בטיפול אני מציע לפחות ליזום פגישה עם הפסיכולוג הקודם כדי לקבל חוות דעת על אופי הבעיה ודרכי הטיפול האפשריות. לאחר קבלת האבחנה יהיה אפשר לחשוב על אפשרויות הטיפול הנוספות. אם הוא מסרב ללכת שוב, החתם אותו על ויתור סודיות רפואית וקבע פגישה בעצמך עם הפסיכולוג וקבל את חוות דעתו. להלן קישור למאמר על חרדה בו יש גם התייחסות לסוגי האבחון והטיפול הקיימים. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר אורןקפלן אבקש לקבל שמות של פסיכולוגים קלינים באזור גלי ל תחתון באם יש לך טלפונים שלהם.אני מודה לכךמאד אתה עושה עבודת קודש יישר כח
אני בכיתה ,י, אבל לא בא לי להמשיך ללמוד ,כי לא בא לי להשקיע לבגריות,ולא מוכן להחליף בית ספר או לרדת מהרמה גבוהה ש יש לי בבית הספר הזה. מה לעשות? מה להחליט
היי דוד הלימודים בתיכון במיוחד לקראת הבגרוית הם לימודים קשים ולפעמים מעייפים. השאלה , במידה ואתה מעוניין לצאת עם תעודת בגרות ולהמשיך בבית הספר הנוכחי, מה אתה יכול לעשות על מנת להקל על עצמך את תקופת הלימודים והבחינות? מה אתה עושה בשעות החופשיות שלך? איך אתה מעביר את הזמן הפנוי שיש לך? האם אתה יכול לשלב חברים ותחביבים וכך להוסיף ללימודים גם דברים משחררים יותר, נעימים יותר.? אולי לצאת לרקוד או לסרט מדי פעם , לדבר עם חברים, להכיר בנות , לעשות ספורט או כל דבר אחר. מה דעתך?
דוד שלום הפסקת הלימודים היא החלטה לא פשוטה, היא עלולה להשפיע לאחר מכן על כל מהלך חייך. אני מציע שלא תעשה את זה לפני שתקבל ייעוץ מקצועי ואולי גם תבין יותר לעומק מה גרם לך למאוס כל כך בלימודים. בקש מהוריך שיקבעו לך פגישה עם פסיכולוג חינוכי, אולי אפילו עם פסיכולוג בית הספר שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום וברכה , מה אפשר לעשות עם ילד בן 9 ,שבבית הוא מרגיש מצוין ,ובכתה כואב לו הראש \הגרון \הבטן (מחק את המיותר ) ? אציין שהוא תלמיד טוב וביחסי חברה טובים . ברור לי שהסיבות אינן רפואיות . תודה רונית .
אני הייתי שואלת אותו מה מציק לו בבית הספר. האם משהו מציק לו? האם הוא יכול להסביר את הסבל הפיזי שלו שם? אולי לבדוק עם המורה האם הוא מסתדר חברתית . ייתכן שלא נעים לו שם מסיבה כל שהיא. שמשהו מטריד אותו. הכי טוב לשאול אותו קודם כל . לקחת אותו כשהוא רגוע וכשהוא לא עייף ופשוט לשאול אותו. זה באמת נשמע על רקע רגשי.
מנסים לדובב אותו.. אולי מישהו מציק לו? אולי המורה מתנהג/ת אליו שלא בצדק? אולי הוא מרגיש שהוא רוצה קצת תשומת לב ממך או מהמורה? שהוא אחד מרבים ורוצה קצת יחס אישי? או אולי קשה לו בלימודים מכל מיני סיבות והוא צריך עזרה...
רונית שלום קודם כל לא כדאי להניח הנחות יסוד ומומלץ לפנות איתו לרופא המשפחה ולבצע בדיקות כלליות. עם זאת, אני מעריך שאת יודעת מה שאת מדברת ויתכן שמצבי לחץ וחרדה גורמים לו לתופעות הגופניות שאת מתארת, זו תופעה נפוצה למדי ואפשר לטפל בה בעזרת טיפול פסיכולוגי ולעיתים גם בתרופות. רוב המקרים הללו הם תגובה לחרדה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, אולי תתני לבנך לקרוא אותו ולראות האם הוא מתחבר לסימפטומים הרשומים שם. בברכה ד"ר אורן קפלן
והקישור: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm
ד"ר ירון שלום לפני כשנה נכנסתי למצב של דיכאון שעם הזמן היה גם מלווה בחרדות. הסיבה שממנה הגעתי למצב הזה היתה קצת מוזרה בשבילי . לכן הייתי רוצה לדעת מהן הסיבות שבגללם אנשים נכנסים למצבים כאילו האם תמיד חייב להיות טריגר ואם לא , מהם האחוזים שאנשים נכנסים סתם כך פתאום למצב מעין זה . עלי לציין שהיום אני ,ברוך השם, שמחה ומאושרת אחרי טיפול שעברתי אודה לך על התשובה שקד
שקד, דכאון יכול לפרוץ בשל גורם חיצוני, כגון: אובדן, טראומה, שינוי שלילי (פיטורים וכו') ועוד. ויש גם דכאון שמקורו פנימי; שינויים ביו-כימיים במוח. טוב לקרוא, שהיום את במצב טוב יותר.
שקד שלום רצ"ב קישור למאמר מקיף שיענה על שאלותיך. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום וברכה, הבעיה שלי נשמעת טיפשית אבל היא משפיעה עלי לאורך זמן רב. אני בת 24 ומאז שאני זוכרת את עצמי מגיל 9 יש לי בעיות להירדם . בלילה אני נזכרת שאני ימות בסופו של דבר ואז גופי מצתמרמר יש לי מחשבות כיצד גופי מתחת לאדמה וכד' וקשה לי להירדם. ברגעים אלו אני כועסת על הורי שהביאו אותי לעולם. במשך היום אני אדם רגיל לחלוטין שטוב לו ומצליחה בד"כ בדברים שאיתם אני מתעסקת. לאחרונה כשאני מתחילה לחשוב על המשך חיי , אני חושבת בשביל מה שיהיה לי ילדים משלי בשביל מה הם צריכים לעבור את המחשבות שאני עוברת. אם משהו צריך אמא אז מדוע שאני לא יהיה משפחה אומנת וכד' ילד זה בין כה וכה כבר נמצא פה, אבל משהו חדש להביא לעולם לא נשמע לי.(אני יודעת שאני דעת מיעוט אבל אלו מחשובותי) יש לציין שחיי טובים למדי אני לא אדם דיכאוני או משהו כזה. האם מחשבותי הם בגדר "הנורמלי" אשמח לשמוע את חוות דעתם תודה, שם בדוי
הבעיה לא נשמעת לי טיפשית בכלל. אותן בעיות ומחשבות תוקפות גם אותי אז אני אחכה איתך לתשובה אבל אל תדאגי - את לא לבד.
סליחה אבל למה מחשבות אלו לא באות במשך היום? הרי גם במשך היום אפשר למות !!!! זאת אומרת שאת יכולה לשלוט במחשבות שלך לא? ואם את בכל זאת לא יכולה תעסיקי את עצמך לפני השינה תצפי בטלוויזיה עד שתרדמי תקראי ספר כיש לי מחשבות רעות בלילה אני קמה עושה סיבוב בבית אוכלת משהוא מתוק וחוזרת לישוןוזה עובד בסופו של דבר כולם מתים וזה עובדה אבל את לא חייבת לחשוב על כך כל יום תחשבי למה בדיוק מגיל מסוים זה התחיל אולי אחד הקרובים לך נפטר והיית בלוויה לפעמים כשמוצאים את הסיבה למחשבות המחשבות נעלמות כך קרה לי למשל עם חלום שחלמתי מילדות במשך30 שנה יום אחד כשסיפרתי לאימי על כך היא נתנה לי הסבר מאוד פשוט לחלום על דבר שקרא לי כשהייתי בת שנה ומאז פסקו החלומות דברי עם הקרובים אליך אולי הם יוכלו לתת לך תשובה על מקרה שהיית עדה לו ואת לא זוכרת בהצלחה
ביום כשאני נזכרת בזה , אני לא מאמינה שהיתה לי כזו תחושה של צמרמורת בלילה. אני לא מאמינה שכך הרגשתי, אבל אני זוכרת ומרגישה זאת בעייפות שלי שלא ישנתי מספיק והיה קשה לי להירדם.
ש.ב. שלום הבעיה כמובן אינה טפשית ולו בגלל הסיבה שהיא פוגעת באיכות חייך באופן ניכר. הלילה הוא זמן האפלה, מועד בו חרדות שונות שבזמן היום ישנות מתעוררות. תכונותיו מעוררות החרדה של הלילה קשורות אפילו למקורות נושנים שכן אבותינו הקדמונים היו באמת בסכנת מוות בלילה בג'ונגל חשופים לתקיפת חיות שבמהלך היום אפשר היה להילחם נגדן. יש על כך ספרות רבה כך שהעובדה שהלילה דווקא בו מתעוררים השדים איננה חריגה. יש אפשרות לטפל בבעיה החל במשהו טכני כמו השארת אור קטן דלוק במהלך הלילה וכלה בטפול פסיכולוגי. אחת השיטת המתאימות זה טכניקות הרפיה, דמיון מודרך והיפנוזה. השאלה המרכזית כמה עמוק הבעיה חודרת. יתכן שבטיפול קצר וממוקד אפשר להיפתר מהבעיה. אם מאחוריה יש חרדות שמשפיעות על חייך באופן רחב יותר אז גם הטיפול צריך להיות רחב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן
ראשית תודה על תגובתך, אני ישנה תקופה ארוכה עם מנורת לילה, ללא סיבה הגיונית יתכן שבתת מודע זה אכן בגלל חרדות ופחדים, אבל זה לא מספיק ועדין מידי ערב למרות זאת יש לי תחושת צמרמורת. הבעיה לא חריפה מאוד ז"אבמשך היום אני טיפוס נורמלי לחלוטין ומתפקדת טוב מאוד אני פשוט לא סובלת להיזכר ברגעים של לפני השינה. האם אתה חושב שטיפול בהיפנוזה יכול לעזור? תודה לך.
האם אפשר "להחלים" מפגיעה נרקסיסטית? אני אחרי מספר שנות טיפול, פרטני וקבוצתי ובחוויה שלי עדיין אני נופלת לאותם בורות במקום העבודה למשל ביחסים עם הבוס, עם ההורים, ולפעמים עם חברים שהאגו שלי כה פגוע שברור לי שזה משהו שנובע מפגיעה עמוקה יותר ורק מוצא ביטוי בכל הזדמנות. איכשהו ההבנה לא מספיקה לי כדי להרגיש יותר טוב.. וגם בטיפולים שהייתי הצורך הבלתי פוסק בחיזוקים וקבלה נראה אין סופי. אני במצוקה מהעניין הזה אבל כבר על סף ייאוש וחוסר אמון בטיפול. גם המטפל "המכיל" לא עוזר כיון שברגע שהטיפול מסתיים כאילו "הלכו" הקביים והסימפטום מתחזק, וגם מטפל מעמת יותר מחזיר אליי את החוויה עם רגשות אם ותחושת תסכול.. מה דעתך? האם אפשר "להחלים" מפגיעה נרקסיסטית?
סקפטית שלום לכולם יש פגיעה נרקיסיסטית אך העוצמה בוודאי משתנה מאדם לאדם. אני מאמין שטיפול פסיכולוגי טוב אמור לתקן את הפגיעה ולאחות את השברים. להלן קישור למאמר קצר על גישת העצמי לטיפול פסיכולוגי, זו הגישה שמותאמת במיוחד לסוג כזה של בעיה. הטיפול איננו קצר וממוקד ויכול לקחת זמן רב, עם זאת, בהחלט אפשר להגיע להישגים יפים. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב, אמי (47) הינה חולת סכרת מורכבת, הסובלת ממחלות רבות וקשות, שמן הסתם יש להן השפעה ישירה על מצבה הנפשי. אמי סובלת תכופות מהתקפי חרדה המתבטאים ברעידות, קושי בנשימה, מחנק, קלסטרופוביה והרגשה של "סוף העולם הגיע". לקחתי אותה לביקור אצל פסיכיאטר, וזה נתן לה מרשמים לכדורי הרגעה. בהתייעצות עם רופאיה, נאסר עליה ליטול הכדורים, ולמעשה אין לה כל דרך להתמודד עם הבעיה. שאלתי היא האם שיחות עם פסיכולוג יטיבו עמה? האם יש דרך להקל עליה?
אורלי, האפשרות של טיפול פסיכולוגי קיימת, ואם אמך מוכנה לנסות אז כדאי לנסות. אחרי הכל, אני מניחה שמצבה הבריאותי כשלעצמו יכול לעורר חרדות ופחדים. יש אפשרות לנסות גם, במידה והרופאים מאשרים, מרגיעים על בסיס טבעי.
אורלי שלום שיחות עם פסיכולוג יוכלו להקל על החרדה ללא ספק. השאלה האם אמך מוכנה לשתף פעולה עם סוג כזה של פתרון. אחד הפתרונות יכול לבוא גם דרך טיפול בהיפנוזה. לטיפול זה היבטים רבים שמשלבים בעיות רפואיות עם נפשיות ויתכן שאפשר יהיה להפחית באמצעותו גם את השפעות הסכרת או לפחות חלק מהשפעות הלוואי. רצ"ב קישור למאמר על היפנוזה. יש מרפאה מצויינת להיפנוזה בבי"ח וולפסון בחולון ובמקרה של אמך מומלץ לעבור את הטיפול בהשגחת רופא http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
בעקבות רעידת האדמה שהתרחשה היום איך מטפלים בפחדים הנוראים.
רותי שלום הפחדים מרעידת האדמה קשורים למשהו מאוד בסיסי בחוויה האנושית, האדמה והבית הם הסמל של היציבות וכאשר הם מתנדנדים משהו מבפנים מתנדנד גם כן. מאחר ובמקרה הנוכחי לא קרה בסופו של דבר כלום סביר להניח שהחרדה תרגע מאליה. אם הדבר ממשיך להדהד אפשר לטפל בדבר כמו בכל סוג של פוסט טראומה. ראי למשל את הטיפול באמצעות EMDR שמתאים למצבים שכאלה: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
אני סטודנט בן 30 לאחרונה החלו מבחני הסמסטר, למרות שאני לומד כמה ימים מראש כשאני מגיע ליום המבחן ומנסה לשנן את החומר אני לא זוכר כלום! אין לי חרדת מבחנים ואני לא נילחץ לפני מבחן, וגם את הבגרויות עשיתי בלי בעיות מיוחדות. שאלתי היא האם אפשר לשפר את הזיכרון? אני יודע שיש קורסים בנושא, אני אשמח אם מישהו ינדב לי קצת פרטים על הענין. תודה, רוני
כיצד התמודדת עם מבחני הבגרות ?
את יודעת הבגרויות היו לפני יותר מ 12 שנה, קצת גדלתי ועברתי דברים מאז...
רוני שלום לא הייתי פוסל על הסף קיומה של חרדת בחינות. חרדת בחינות איננה רק לחץ גלוי לפני הבחינה ויכול לבוא לביטוי גם בדרכים שציינת. בכל מקרה, יש ספר של ערן כץ בשם סוד הזיכרון המצוין, אולי כדא לך לקרוא אותו. בברכה ד"ר אורן קפלן
דר' קפלן שלום רב! אני סטודנט, בן 18 סובל מ-OCD ומטופל כ- 5 חודשים אצל פסיכיאטר בסרוקסט שמאוד עוזר לי אוביקטיבית וסוביקטיבית. הבעיה היא שכבר שנים אני סובל מדחיינות בכל מיני תחומים בחיים שלי. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בלימודים שבהם אני דוחה את ההתכוננות למבחנים עד ליום (!) האחרון ואח"כ מרגיש נקיפות מצפון ורגשי אשם. במשך מספר שבועות הפסיכיאטר מנסה לטפל בי בשיטת CBT אך אני מרגיש שזה ממש לא עוזר, ואכן אין שום שינוי בהתנהגות שלי. האם קיימות שיטות נוספות לטיפול בדחיינות? האם התרופות יכולות לעזור בקטע הזה? בתודה מראש , גדי.
היי גדי, האם אתה סובל מבעיות בלימודים? קשיים בריכוז? בקשב? מעופף בכיתה ובכלל? ידוע לי כי אנשים עם בעיות קשב וריכוז, וחבר'ה היפראקטיביים נוטים לדחות את הישיבה על הלימודים. ולא רק לימודית.
דווקא לא. כשאני רוצה אני יכול לשבת ולהתרכז ולהוציא ציונים טובים. הבעיה היא המוטיבציה הנמוכה - אני לא מסוגל לדחות סיפוקים כמו לראות טלויזיה או להיות במחשב במקום לשבת וללמוד.
גדי שלום מאחר ואתה נמצא במסגרת טיפול שכבר עזרה באופן משמעותי אני חושב שאתה צריך לפנות למטפל ולומר לו בדיוק את הדברים שכתבת כאן. אמנם יש סוגים נוספים של טיפולים שאפשר לעשות חוץ מהטיפול ההתנהגותי ואולי צריך לבדוק את הכיוונים הללו, אבל מצד שני, חמישה חודשי טיפול בהן חל בסך הכל שיפור משמעותי מאוד אינם מספיקים ואולי כדי לשנות נטיות שכבר התרגלת אליהן לוקח יותר זמן ונדרשת סבלנות. אני מתאר לעצמי שזה משהו שמאוד מתאים לבדוק עם המטפל ובתוך מסגרת הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה לכל מי שבחר להגיב . דעתכם באמת חשובה לי . הענין הוא שאני חושבת כלפי הענין בדיוק כמוכם .על גבולות הטיפול וכמה הוא חשוב .והענין של החיבוק כצורך שלי מול חשיבות השמירה של הגבולות . יכול להיות לחלוטין שזה צורך שלי ורק שלי . הענין הוא שבזמן האחרון אני מרגישה שהנושא הזה עולה איכשהו בינינו כל הזמן . משהו כל הזמן נהדף שם מהצד שלי ומהצד שלה עד שזה הופך למביך אפילו ..זה בולט בעיקר בסיום המפגשים בנינו שהיא נמנעת אפילו ממגע רגעי ביני לבינה וטורחת לשים את העודף על הקבלה כך שהנייר מתווך בנינו ..ניסיתי להעיר לה על זה כבדרך אגב בהומור ..וזה מידי פעם משתפר ..למרות שזה עדיין קורה ..זה גורם לפעמים להרגשה של דחייה שאפילו מחווה פשוטה כמו להחזיר עודף תוך כדי מגע רגעי נתפסת כמסובכת .משהו שרובינו ביום יום לא מקדישים לזה מחשבה נוספת ..או כבסוף מהפגש בנינו היא עוזבת במהירות לפניי את החדר ומחכה לי ליד הדלת ..בחיוך אומנם אבל זה קצת מעיק מבחינתי ..כאילו היא חוששת מההליכה לצידי ברגע שהטיפול מסתיים ..מה דעתכם ? אני הוזה ? מגזימה ? נסחפת מדיי ? איך אפשר לפתור את זה בצורה הטובה ביותר?
היי כנראה שהיא משתייכת למטפלים שלא מאמינים בחיבוק..:)
אני חושבת שאם זה עולה בטיפול או עולה בכלל בקשר ביניכם שווה לדבר על זה. פשוט תשאלי ישירות, תשמעי ממנה ישירות את דעתה ובטוח שאח"כ לא תחשבי תהזי או תדמייני דברים כי תהיה לך התשובה שלה. אני בטוחה שהיא עושה מה שהיא חושבת שזה לטובתך עכשיו נשאר רק לשמוע את זה ממנה ואולי להבין למה.
הי האם היא "מחבקת" במילים לפחות ? כלומר חוץ מזה שהיא נמנעת ממגע אז טוב לך בטיפול עימה ? לי זה נראה כמו עניין אישי של המטפלת. גם להם יש בעיות משל עצמם וקשיים. מטפל שהיה לי חיבק בלי שום בעיה אע"פ שאותי זה קצת הביך בהתחלה אבל אח"כ ממש הפך לטיבעי. מטפלת אחרת יזמה גם היא חיבוק והחזקת יד ברגעים קשים ושום דבר רע לא יצא מזה . רק טוב.
שלום בגלל שהנושא נמצא בצורה סמויה בחדר כדאי להעלות אותו בטיפול, ולו מהסיבה הפשוטה הזו. הדברים הסמויים הללו מתגלים פעמים רבות כבעלי משמעות רבה בטיפול לאחר מכן ויתכן שלא מדובר רק בשאלה טכנית ואתית אלא בנושא שבסופו של דבר ישרת את הטיפול בנושא שבגללו פנית אליו. עם כל המבוכה הכרוכה בכך אני מציע לך לספר את מה שכתבת כאן בפורום בצורה ישירה בטיפול או פשוט להדפיס את הטקסט ולהביא לפסיכולוגית לקרוא. בברכה ד"ר אורן קפלן
האם מחשבות של חרדות פחד יכולות להשפיע על ההריון והעובר? למשל האם מחשבות על עובר עם כתמים יכולים לגרום לכתמים?
מחשבה על כתמים על העובר לא תביא לכתמים. רק תגרום לנו לחשוש מכתמים. עד כמה שידוע לי אין לבני אדם כוחות מאגיים לגרום כאלו דברים. לפעמים הלוואי וזה היה ככה:) זה כמו שילד שאביו נפטר יכול להישאר עם רגשות אשמה שזה בגללו. שהוא עשה משהו רע ובגלל זה האבא נפטר. אבל אין לו את הכח לה"הרוג" את אביו על ידי מחשבותיו. על ידי זה שהוא היה ילד בלגניסט(כמו רוב הילדים) או כל דבר אחר. השאלה היא איך את מתומדדת עם הפחדים האלו ומה יכול לעזור לך להפחית אתם.
א. תודה על התגובה. ב. יש לך רעיון חשבתי על מדיטציה. מכירה?
שושי שלום אני מסכים עם הדברים שנאמרו לך. המחשבות גורמות ללחץ וחרדה והדבר משפיע על מצב הלחץ והחרדה של העובר. זה לא יעשה כתמים אבל בהחלט יכול להשפיע מבחינה נפשית. לכן מצבה הנפשי התקין והרגוע של האם הוא חיוני לאיכות חייו של העובר ולאחר מכן התינוק לאחר היוולדו. את יכולה לנסות שיטות הרגעה בעזרת קלטות וספרים שאפשר לרכוש בחנויות או לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן
אם זה לא מפריע לאף-אחד, אז שידבר לעצמו.
שלום הבעיה מוצגת בצורה כללית מידי. זו בעיה שבד"כ לא עומדת בזכות עצמה אלא זו רק התנהגות שמצביעה על דבר נוסף. בסך הכל אנשים רבים מדברים עם עצמם והבעיה נחשבת בד"כ כבעיה כאשר זה קורה במקומות ציבוריים ואז הדבר יוצר תדמית מוזרה לאדם. אם זה רק בינו לבין עצמו צריך גם לפתור את הבעיה ברמה הזו, כלומר של הדימוי העצמי. הרי עקרונית אין בכך כל רע. אם זה חלק מהתנהגות מוזרה מבחינה חברתית הרי שזה היבט אחר. בשורה התחתונה, צריך להסתכל על המרכיב הכללי והאם יש עוד התנהגויות או בעיות שדורשות התייחסות. אם אין סביר להניח שמדובר בדבר זניח. אם יש, כדאי להתמודד עם התמונה הרחבה יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן
לאחרונה טורדים אותי חלומות חוזרים ונשנים על הטרדה מינית מצד אבי. מדי כמה לילות אני חולמת שהוא מנסה להיכנס בכוח לחדר שלי בזמן שאני עירומה, נוגע בי, מנשק אותי וגם פעם אחת חלמתי שהוא אונס אותי בצורה מפורטת למדי (דבר שגרם לי לחדול לדבר איתו למספר ימים רק מתוך הזעזוע), כאשר אחר המעשה צעקתי על אמא שלי: "הוא זיין אותי!", והיא לא הביעה יותר מדי אמפתיה. מערכת היחסים שלי עם אבי סבוכה למדי, לפני כשנתיים (כשהייתי בת 17, בכיתה י"ב) הוא חדל לדבר איתי למשך שנה שלמה (הוריי אינם גרושים, שנינו גרנו באותו בית כשזה קרה) וגם לפני כן היינו רבים הרבה ומפסיקים לדבר לחודשים - עניין שהציק לי מאד אבל הדחקתי אותו. לאחרונה התגייסתי ואני משרתת רחוק מהבית, מה שגרם להתקרבות מסויימת בינינו, אם כי עדיין מערכת היחסים טעונה למדי (כולם יודעים וזוכרים אבל אף אחד לא מדבר על זה). כמו כן, חשוב לציין שאבי מעולם לא אנס אותי או נגע בי, אינני חושבת שהחלומות האלו מעלים זכרונות מודחקים כלשהם. בכל זאת, אני מאד מוטרדת מהנושא, אני הופכת מנוכרת לאבי בלי כל סיבה ממשית ולא יודעת כיצד להתמודד עם זה. כמו כן, לעתים (רחוקות) אני גם מוצאת את עצמי נגעלת ממגע מיני מצד החבר שלי. אני זקוקה לעזרה, כיוון שהחלומות חוזרים בתדירות די גבוהה; הם מטרידים אותי, ומן הסתם פוגעים בריכוז שלי (אני חושבת על הנושא הרבה). אני גם חוששת שזה יפגע בסופו של דבר בקשר שלי עם אבא, הוא גם כך מרגיש בניכור מסויים מצידי לאחרונה, ואני לא ממש יכולה להסביר לו (או לכל אחד אחר) מה פשר העניין. בתודה מראש, מאפט.
מאפט שלום חלומות הם בד"כ כתב חידה עם צופן ולכן התוכן שעולה בהם ברוב הפעמים איננו מצביע ישירות על כוונתם. אין ספק שיש כאן תוכן שמעיד על משהו שמציק לך ודורש התייחסות. הקשר עם אביך סבוך, כמו שאת כותבת, ולכן ברור שלחלום יש נגיעה לקשר הזה. אבא שלך הפסיק לדבר איתך לשנה מבלי שהבנת לחלוטין מה הביא אותו לכך ואילו את מפסיקה כעת לדבר איתו לימים שלמים בלי שהוא מבין מדוע זה קורה. התהליך הזה בלי קשר לתוכן החלום נראה לי משמעותי במערכת היחסים בינכם ובמה שאת לא יכולה לומר לו כנראה בצורה ישירה. יכול להיות שכדי שהתקשורת הזו תהייה כך את צריכה תוכן קיצוני עד כדי כך שיגרום לך להפסיק לדבר. עם זאת, לא הייתי פוסל עוד דברים רבים ואחרים שיכולים להסביר את חלומותיך ואולי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי בעניין, מה גם שנשמע שיש לך רקע הסטורי מורכב מספיק כדי לפתור כמה עניינים בדרך. בברכה ד"ר אורן קפלן
האם יש לך חבר ? אם כן האם את מקיימת איתו יחסים ? כנראה שזה מה שחסר לך ואת מביעה זאת בחלומות ומתגלה לך הדמות הגברית כאבא שלך
איזה שטויות! תשאיר לאנשי המקצוע את התשובות, ואל תשלוף תשובות מהמותן.
אני מחפשת קבוצה טיפולית לילדים עם הפרעת קשב וריכוז או איזה שהיא קבוצת דרמה....אשמח לכל רעיון שיבוא...תודה
יש קבוצות להורים. בעמותת "ביחד". לילדיםלא מכירה. ולדעתי אין מספיק. אני מקווה להעלות את זה למודעות שיהיה יותר.
ליאת שלום כדאי להתעניין במרפאות לטיפול בילדים ונוער באזור מגוריך. לצערי הקבוצות אינן דבר נפוץ וכדי למצוא קבוצה מתאימה צריך לעשות בירור די מקיף. בברכה ד"ר אורן קפלן
כתבתי בפורום בנושא דומה , ובהמשך לאותו נושא יש לי התלבטות לגבי יחס אישי בין פציינט למטפל : האם יש מקום בטיפול לגבי מחוות תודה כמו - חיבוק ? אני מתלבטת בנושא ואני מודעת לחוק האתי של היחס של המטפל כלפי המטופל לגבי ניצול וכו' , מאחר וזה גם נושא שקראתי לגביו לא מעט . השאלה שלי האם זה לגיטימי וקיימת דרך לבטא בטיפולים יחס אישי של הכרת תודה בין מטפל למטופל מעבר למילים ולתשלום ? השאלה היא האם זאת נורמה טיפולית - לא לבטא יחס אישי עם פציינט או שזה נתון לשיקול הדעת של המטפל ? ..
יש מקום אבל ברור שלא כל מטפל יסכים לכך. צריך להיות רגיש גם לשיטת עבודה של הפסיכולוג.
תמצאי לך מטפל שיעשה את זה. זה לא נראה לי כמו חציית גבולות בלתי נתפסת. אם זה חשוב לך, אז כן, זה בסדר. זה נותן כוחות. חוץ מזה, מטפל שלא יודע לתת חיבוק או מרוחק כל כך עד שלא מוכן לכך- אני הייתי מחזיקה איתו דקה וחצי כי זה אומר גם משהו על שיטת העבודה שלו. יש כאלה שזה מתאים להם ויש כאלה שלא. תבחרי מה לך טוב ולכי על זה:)
אני שמחה ששאלת כי גם אני תהיתי בנושא. (אשמח אם תתני הפניות לכל מה שקראת בנושא). לדעתי זה מתחלק לכמה חלקים. קודם כל, למין המטפל. אולי זה יותר לגיטימי שפסיכולוגית תקבל חיבוק מפטינטית, ופחות מקובל שפסיכולוג יקבל חיבוק מפציינטית. זאת אולי בכדי להימנע מכל הקשור באמת לכללים האתים. המצב של המטופל בסיפור הוא כל כך רגיש גם כך, וכל נסיון לשנות את המערכת נראה לי שלא לטובתינו. והדבר השני הוא בעצם איך שאת רואה את החיבוק. אם את בוכה וממש נופלת על הריצפה, הייתי מצפה שהפסיכולוג יפעיל את שיקול דעתו וישקול מגע למרות הכללים, שאני לא בטוחה לגביהם. אבל אם זה מצב של הכרת תודה, אז זה לא מאוד מובן לי. את החיבוק אנחנו נותנים בשביל עצמינו ולא ממש בשביל הפסיכולוג כי הוא לא "צריך" את זה מאיתנו. ואז אולי גם נוצרות ציפיות לעתיד מצד הפציינט ונראה לי שכל העניין מכניס ליחסים מישור שכדאי ואפשר ואפילו רצוי להסתדר בלעדיו. חשוב לשמור על היחסים כמו שהם נועדו להיות ולא לאבד את הצורה הזאת, שאנחנו הפציינטים זקוקים לה של פסיכולוג ופציינט. בסופו של דבר אנחנו נותנים לו מה שהוא צריך והוא נותן לנו מה שאנחנו צריכים ולכן מערכות היחסים האלו, כשהן טובות הן כל כך מוצלחות. פציינטית צעירה כמוך.
לאודרי שלום :) שאלת לגבי חומר שעוסק בתחום אז לגבי ספרים יש את הספרים המתורגמים של ד"ר ארויין יאלום שמדבר על כל המרחב הטיפולי מהצד של המטפל כמו : כניטשה בכה , מתנת התראפיה , תליין האהבה . ויצאו גם ספרים בתחום בישראל במיוחד : סערת נפש של ד"ר יורם יובל .אלה ספרים שאני ממליצה עליהם בחום למי שסקרן לגבי הנושא. באינטרנט יש אתר שנקרא פסיכולוגיה עברית שמדיי פעם מופעים שם מאמרים שנושא . לגבי האתיקה של המרחב הטיפולי עד לא מזמן הופיע באתר של משרד הבריאות תחת המחלקה של בריאות הנפש .תקציר של החוק לגבי האתיקה הטיפולית וכו'. ומדיי פעם אני פשוט משוטטת באינטרנט מוצאת חומרת בנושא שמתקשר ..כך שאני לא ממש זוכרת מאיפה .. בכל אופן בהצלחה :)
לכל המתייחסים לנושא שלום יש הרבה דרכים להביע מחוות ורגשות מעבר לדברים קונקרטיים וחשוב למצוא את הדברים הללו. התשלום הוא ללא ספק דבר קונקרטי שהוא חלק מהטיפול. להערכתי גם חיבוק ומגע פיזי הוא סוג של מחווה קונקרטית שאיננה נחוצה כדי להביע עד כמה הקשר חזק או חשוב. הטיפול הפסיכולוגי נעשה כולו באמצעות דיבור ושיחה ודי הגיוני שהמסרים שעוברים בו יעברו בדרך זו ולא באמצעות מגע. אינני דבק בעקרונות רק לשם העיקרון. אני מעריך שבמצבים מסוימים ויוצאי דופן מטפל ומטופל יתחבקו. העניין הוא שמגע גופני נושא משמעויות רבות ובמצב המורכב של הקשר הטיפולי המגע עלול לסבך את הטיפול ולהזיק למטרותיו. בברכה ד"ר אורן קפלן
מה עושים כשעצובים כמה ימים ולא יודעים למה ?
תכתבי יותר פרטים על מה שעובר עלייך ומתי זה התחיל .ככה יהיה יותר מידע למי שירצה לענות ולעזור.
טלי שלום לא כתבת הרבה. אחת האפשרויות הנפוצות למצבים כאלו היא דיכאון. קיראי את הקישור למאמר הרצ"ב ובדקי האם הסימפטומים מתאימים למה שקורה לך. במידה וכן מומלץ לפנות לטיפול בהקדם. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
אני נשאוי עשרות שנים הכרתי את אשתי דרך חבר שהיה לה קשר סקסואלי מאחר ו היא עזבה אותו התחברנו אך ורק סקס לעולם לא הייתי חושב שאקשור את חייאתה נפלתי והתחתנו מאז עבר 40 וכמה שנים לא היה לי כוח נפשי להתגרש לא מסוגל להתרגל אליה אשה טובת לב מסורה נאמנה אבל אופי מוזר מופנמת לא חיקשורית אוהבת להכנס בראוש שלה אנו יושבים זו על יד זו כמעט ןלא מדברים קשה לי להבין את עצמי איך חיים עםזה אני לא טיפוס בוגדני חיים בלי כול רגש של נפשית חיים סתם בלי כול סנטימנטים יש ימים שאני מרחם על עצמי איך שחיי נגמרים סתם כמעט בלי בילויים הסקס תמיד מזכיר לי איך שהיה לה סקס עם החבר בלי אהבה ואני במקומו הייתי הולך לקבל טיפול את השנים שאבדתי אין להשיב הפצע הוא מלא עם מוגלה והוא מית פוצץ מידי פעם תודה על החקשבה שלך ולקבל חוות דעת מיקצןעית תודה שלומי
אני נשאוי עשרות שנים הכרתי את אשתי דרך חבר שהיה לה קשר סקסואלי מאחר ו היא עזבה אותו התחברנו אך ורק סקס לעולם לא הייתי חושב שאקשור את חייאתה נפלתי והתחתנו מאז עבר 40 וכמה שנים לא היה לי כוח נפשי להתגרש לא מסוגל להתרגל אליה אשה טובת לב מסורה נאמנה אבל אופי מוזר מופנמת לא חיקשורית אוהבת להכנס בראוש שלה אנו יושבים זו על יד זו כמעט ןלא מדברים קשה לי להבין את עצמי איך חיים עםזה אני לא טיפוס בוגדני חיים בלי כול רגש של נפשית חיים סתם בלי כול סנטימנטים יש ימים שאני מרחם על עצמי איך שחיי נגמרים סתם כמעט בלי בילויים הסקס תמיד מזכיר לי איך שהיה לה סקס עם החבר בלי אהבה ואני במקומו הייתי הולך לקבל טיפול את השנים שאבדתי אין להשיב הפצע הוא מלא עם מוגלה והוא מית פוצץ מידי פעם תודה על החקשבה שלך ולקבל חוות דעת מיקצןעית תודה שלומי
שלום רב 1. הבת שלי חוותה התקף פסיכוטי לפני כחודש היא טופלה בבית חולים ושוחררה מאחר וסרבה לקבל תרופות. האם ניתן להתגבר על ההתקף גם ללא תרופות רק באמצעות טיפול נפשי. 2. לפני כ 7 שנים היא אובחנה כאנורקסית מאז לא נצפו תופעות דומות, האם יש קשר בין אנורקסיה ונטיה לפסיכוזה? תודה
מלכה שלום בתך נמצאת בסיכון גבוה וללא טיפול הולם מצבה עלול להסתבך. אני מציע שתנסו ליצור קשר עם מטפל שהיא תסכים לפגוש ותאמין בו בתקווה שתסכים לקבל טיפול כולל בהמשך. יתכן שבמצב בו יש סכנה של ממש יהיה צורך באישפוז וטיפול כפוי כדי להגן עליה, אבל זאת יש לעשות רק אחרי התייעצות מעמיקה עם איש מקצוע מומחה בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן
צהריים טובים! רציתי לדעת מה עושים כדי לפתור את בעיית המובטלים הכרוניים, שאפילו לעבודות פשוטות שנשלחים דרך הלשכה או דרך העיתון או דרך חברות כ'ח אדם לא מתקבלים או מפוטרים לאחר זמן קצרצר מה הטיפול הנדרש.
למה דוקא כאן???
ר שלום את ההיבט המעשי לא אוכל לפתור, אך ברור שאנשים שמובטלים כרונית סובלים בין היתר גם בירידה בביטחון העצמי ונטייה לתנודות במצב הרוח בשל המצב העגום. חשוב מאוד למצוא תעסוקה יומיומית כגון ספורט, תחביבים שכוללת סדר יום ברור וקשר עם קרובים וחברים. אלו תנאי מינימום כדי לשמור על חוסן נפשי. בברכה ד"ר אורן קפלן
לכבוד ד"ר אורן קפלן שלום במסגרת לימודי באוניברסיטה אני עושה עבודה בנושא דכאון יש לי ספרים בנושא כגון "ילדים שאינם רוצים לחיות" , "דיכאון- בעיה עם פתרון" וכו' אבל אני צריכה גם מאמרים אקדמאים בנושא אשמח אם תוכל להפנות אותי למאמרים כאילו (עדיף בנושא של נוער- אבל כל דבר יתקבל בברכה) תודה רבה מראש אביה
אביה שלום מאמרים אקדמיים בנושא אינם מתאימים כל כך לסקירה כללית, לסקירה עדיף לקרוא ספרים בנושא שבוודאי נמצאים בספרית הקמפוס. בכל מקרה, רצ"ב קישור למאמר בנושא ואולי תוכלי להיעזר בו http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
הבן שלי בן 15 וחצי יש לו הערכה עצמית מאוד נמוכה,ומרבה לדבר על יאוש מהחיים,איך להתנהג אליו? תודה
כלנית שלום השאלה אם את יודעת ממה נובעת הבעיה וכמה זמן היא נמשכת. יש אפשרות להציע לו לפגוש פסיכולוג המתמחה בילדים ונוער ולהיעזר באמצעות טיפול פסיכולוגי. מבחינת ההתנהגות שלך כלפיו, כמובן שכדאי להיות קשובים ולנסות לתת תמיכה. אם את מרגישה שזה מורכב תוכלי גם לקבל הדרכה מאיש מקצוע בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום הבעיה יכוליות מפני שהוא עדיין לא מפותח פזיולוגי,או שהוא הכי קטן בין החבר'ה.למרות שהוא לא מדבר על זה. הוא לא יהיה מוכן לפגוש פסיכולוג,אני מנסה כל הזמן לחזק את האגו שלו אבל לא רואה תוצאות. מה עוד ניתן לעשות תודה רבה
איך אפשר להתנהג עם נער שלא מרבה ללכת לבי"ס,וממשיך לישון עד שעות הצהריים?
היי לשאול אותו למה הוא לא רוצה ללכת לבית הספר. האם הוא מבלה יום קודם עד מאוחר ולכן לא מתעורר בבוקר? או סתם לא מתחשק לו ללכת ללמוד? אין מספיק אינפורמציה. במידה והוא לא רוצה ללכת, צריך לבדוק למה. בן כמה הנער? האם לנער קשיים לימודיים? האם מישהוא מציק לו שם? האם הוא חווה משבר כלשהוא?
אורית שלום אכן הסיבות יכולות להיות שונות וכדאי לנסות ולהבין יותר במה מדובר. האפשרויות הנפוצות ביותר הן אגורפוביה וחרדה חברתית, דיכאון, ונטיות אישיות. לכל אחד מהמצבים הללו הטיפול שונה למדי ולכן כדאי שתפני לקבל הדרכה כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום ד'ר אורן הנער בן 16 וחצי ,הוא לא מתלונן על איזו שהוא בעיה בבית הספר,רק שהוא לא מוכן להשקיע הרבה ללימודים ולמבחנים ,לכן הוא לא חזק בלימודים, והוא רק מתלונן שנמעס לו ללמוד.הוא לא יהיה מוכן לטיפול פסיכולוגי אבל יש מצב שפסיפלורה אחד ביום יכול למתן אותו? תודה
ד"ר קפלן שלום, לפני כחודש פניתי אליך לאחר שקיבלתי תשובה שלילית מהבוס שלי לגבי העלאת שכר. בסופו של דבר התקיימה פגישה נוספת ובסיומה הדברים היו אמורים להסתדר. בשבוע שעבר קיבלתי את תלוש המשכורת והסתבר שהבוס שלי לא בדיוק עמד במה שהוא הבטיח. הוא עיגל פינות והעלה את המשכורת בהתאם לראות עיניו.נכנסתי אליו על מנת לקבל הסבר, פתחתי את השיחה בתודה ואז אמרתי את מה שאני חושבת.הוא התחיל לצרוח עליי ולצעוק כמו שמעולם הוא לא צעק, הוא טיפוס מאוד רגוע ונדיר מאוד שהוא ירים את הקול על משהוא.הוא דיבר בצורה לא יפה , אמר שאת דיון השכר איתי הוא סיים ושגם ככה היה קשה לו עם זה ושהוא לא מעלה לאף אחד את הכר. הכל כמון היה בצעקות , בעיוות פנים ובעצבים. נורא נבהלתי מהתגובה וגם נעלבתי שאלתי אותו למה אתה מדבר כך? והוא לא ענה. אמרתי תודה ויצאתי מהחדר. למען האמת הייתי בהלם מוחלט ונפגעתי עד עמקי נשמתי.באותו יום הוא ישב בחדר עם דלת סגורה ובקושי יצא מהחדר. הרגשתי שפשוט הייתי שק האגרוף שלו.בשיחה שלנו הוא אמר לי " זה מה שיש, את רוצה תבחרי..." במילים אחרות אם לא מתאים לך את יכולה ללכת. מאז אותה שיחה אני לא מדברת איתו אלא רק בעיניני עבודה.אני בטוחה שהוא יודע שטעה אך עד היום לא בא והתנצל. אני הייתי במצב רוח ירוד וזה התבטא בחוסר חשק לבוא לעבודה.אני גם ככה במצב נפשי לא טוב בלי שום קשר למה שהיה וזה פשוט רק החריף את המצב. מה עליי לעשות? האם עליי לדבר איתו או שעליי להמתין עד שיועיל בטובו להתנצל? תודה, כרמית
אדם צריך לדעת להתנצל על מה שהוא עושה...אם הוא פוגע במישהוא..גם אם היה לו יום רע וקורה מה שקורה... מצד שני, את לא יכולה לשנות אותו והוא לא חייב לך כלום. השאלה היא עד כמה היית יכולה לדבר איתו בעבר- אם זאת העובדה, אולי תפני אליו בעתיד ותאמרי לו שהדבר פגע בך. היחס באותו היום. עוד אופציה היא להעביר את זה והלמשיך בעבודה כרגיל ולקבל את העובדה שהאדם לא יודע להתנצל ושם את עובדת וזה המצב. אופצייה שלישית היא לחפש מקום עבודה חדש יותר נעים לעבודה בו........
כרמית שלום הפעם אני מתקשה לתת לך עצה מעשית, התפרצות זעם שכזו איננה אינדיקציה חיובית במיוחד. אני בספק אם ממש יתנצל ואם יש טעם להמתין. אני חושב שאת צריכה להחליט עם עצמך האם את רוצה במקום העבודה הזה למרות התייחסות הבוס ולמרות העיוות בשכר. במידה והתשובה כן החליטי שאת נשארת וכמובן נסי במקביל לשפר את מצבך, אבל בלי הצהרות דרמטיות על עזיבה. אם את לא בטוחה לגבי רצונך להישאר בתנאים הנוכחיים את יכולה ללחוץ יותר חזק מתוך ידיעה שאם התשובה תהיה שלילית וההתייחסות תמשיך באותו קו שלילי את תקומי ותעזבי. מאחר ואת כותבת שהוא איננו מתפרץ בקלות כדאי בכל זאת גם לחשוב על השיחה שהיתה לכם ומה היה בה שכל כך הרתיח אותו. האם זה רק מצב הרוח שלו או היה משהו בדברים שלך שגם תרם. אל תקחי על עצמך אחריות למה שלא שייך לך, אבל בכל זאת צריך לחשוב גם על הצד שלך כדי שלא תתעלמי ממרכיבים חשובים של המציאות. בברכה ד"ר אורן קפלן
אחרי 4 שנים שאני והיא נמצאות במרחב הטיפולי .אחרי שעברנו עליות וירידות בא לי לצעוק פה באופן רם למדיי : תודה :) תודה שקיימים אנשים טובים שכאלה . היא כבר שמעה בדרך זו או אחרת עד כמה היא חשובה . אבל אני מרגישה שאני לא נותנת בתמורה משהו שווה ערך לכוח האדיר שהיא נטעה בי כמו -תקווה ..כמו פרח הנפש שהיא עוזרת לי לטפח בתוכי כבר הרבה זמן . מלווה אותי .עוזרת לי לצוף מעל פני המים . לא נותנת לי לטבוע . המון יש לה על הראש .פציינטים בלי סוף . וכל אחד הוא סיפור וכל אחד מיוחד . חיים משלה . אישה נהדרת . נפלאה וצנועה שעושה את הדרך שלה בשקט בצנעה . שעושה הכל כדי שלאחר גם ירווח ויעשה טוב . אז תודה תודה על הכל . מאי שם לאי שם .
אולי תדפיסי את מה שכתבת ותראי לה?? תגידי לה בצורה ישירה מה שאת חושבת. כייף לקרוא מה כתבת ואני בטוחה שלה יהיה כייף כפליים.:)
שלום הדברים שאת כותבת מעוררים הרבה אופטימיות על האפשרות התמידית לצמוח ולפרוח. אני מאחל לך שהדברים ימשיכו באופן האופטימי הזה גם הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה לכם על הפירגון והפידבקים החיוביים ..בחרתי לכתוב פה כי היתה לי הרגשה שזה זה לא יפול על אוזניים ערלות - אלא שכל מי שחווה את החוויה של טיפול משני צדי המיתרס יכול להבין למה אני מתכוונת .. אז תודה על הכנות והמחשבות של כולכם . ובקשר לפסיכולוגית שלי - היא יודעת את כל מה שביטאתי פה. בדרך זו או אחרת . אבל לפעמים סוג כזה של הכרת תודה הוא מעבר למילים .. ויש רגעים כמו השבוע שזה פשוט בוער מבפנים ..ורציתי נורא לשתף מישהו שלישי .. אז תודה לכל מי שענה לי ..
האם יכול להיות קשר בין לקות למידה שבאה לידי ביטוי בקריאה בשגיאות כתיב בזיכרון חזותי וידע כללי חלש וכתב יד לא ברור לבין קריאה לא נכונה של המציאות שגורמת לחרדה כל הזמן? אפשר לקבל דוגמא שתמחיש כיצד אפשרי קשר כזה?
בעיות של דיסלקציה ודיסגרפיה(לקות למידה) לא קשורות למצב נפשי. אלא בעיה מסוג אחר. נוירולוגי וכו'.
רונן שלום לדעתי יש קשר בין לקויות למידה לחרדה. מי שסובל מלקויות למידה מאז לידתו חווה את העולם בצורה מעט שונה. הוא איננו יודע להגדיר זאת במדויק אבל משהו בתפיסת הסביבה ובתפיסה העצמית עלול להיות כל הזמן מעט שונה ומוטה. חוויה כזו יכולה לעורר חרדה ופגיעה בדימוי העצמי, מה שבאמת רואים אצל ילדים רבים שסובלים מלקויות למידה. זו הסיבה שבמקביל לטיפול בהוראה מתקנת וטכניקות נוספות כדאי לשים לב גם למרכיב הרגשי אצל ילדים שכאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן
הכוונה שלי הייתה, ד"ר קפלן, שלא שאין קשר בין חרדה ללקויות למידה אלא שחרדה לא גורמת ללקויות למידה.
בוקר טוב! איך מבקשים סליחה מאדם שאחרי המון בקשות סליחה הוא מסרב לסלוח?
את לא יכולה לעשות כלום את עשית את שלך וכל הכבוד על היכולת להתנצל ולהודות שעשית טעות תתני אולי זמן לבן אדם אולי הבן אדם מאוד נפגע ? איןלי מושג מה המקרה שקרה אולי לבן אדם הזה קשה לסלוח לפי דעתי אין לך מה לעשות תרפי ממנו ותני לזמן לעשות את שלו בהצלחה
לא כתבת מה המעשה שעליו בקשת סליחה. לפעמים יש מעשים או אמירות שאין עליהם סליחה כי הפגיעה מהם היא עמוקה וקשה. תלוי גם באישיותו של הנפגע. אולי הוא נוטה להפגע ולהעלב עד עמקי נשמתו ואינו מוכן לסלוח לא רק לך. אין תשובה חד משמעית לשאלה שלך. יש מצבים שאין סליחה. האם יש דרך לפצות אותו על הפגיעה בו? האם יהיה מוכן לקבל "פיצוי" ?. רק לשם הדוגמא, בגידה בבן זוג איננה בהכרח עילה לפרוק הנישואים. אבל יש בני זוג שיראו בזה פגיעה באגו , חוסר אמון מוחלט שאין טעם לדבר עליו או לתקן אותו. צריך פשוט לקום ללכת ולפרק את המסגרת. כאמור , תלוי מה סוג הפגיעה ומי הנפשות המעורבות.
אלמונית שלום כדאי לשאול אותו באופן ישיר כיצד אפשר להביא אותו לסלוח. אם הוא מתעקש יהיה קשה להזיז אותו מעמדתו וזה כבר לא בהכרח חלק שאת יכולה או צריכה לקחת עליו אחריות. בברכה ד"ר אורן קפלן
ביתי בת 10 חודשים. במשך הלילה מתעוררת למעלה מ3 פעמים. במשך היום צורחת בוכה עצבנית זורקת את גופה לאחור, אינה מסוגלת לשבת לשחק לבדה למעלה מ10 דק' וגם שיושבים איתה היא קצרת סבלנות מה עושים ולמי פונים הלאה לבדיקות או טיפול
שירה שלום כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד. תוכלי לברר בקופת החולים או בטיפת חלב היכן יש מכון קרוב אליכם ושם יוכלו לבדוק את העניין בהיבטים השונים האפשריים. בברכה ד"ר אורן קפלן
לד"ר אורן קפלן שלום ברצוני להתייחס למושג "הזדהות השלכתית" אני יודעת שמודבר על חלק מהעצמי או תכונה לא רצויים שמושלכים על "האחר" ואני יודעת שהיחס הזה מתקיים בכל התהליכים הבין אישיים אבל ברצוני להתייחס לתהליכים הפתלוגיים שלו אם התנהגות כזאת הופכת להיות קבועה ובאופן פתלוגי אצל האדם מאיזה סיבה הוא מתנהג ככה? והאם הוא לא מודע לנזק שהוא עושה? ואיזה נזקים צפויים שצורת ההתקשרות הזאת היא בן אימא לילדה ? איזה נזק נפשי צפוי לילדה? תודה
מיכאלה שלום מדובר במונח תיאורטי שגם בתוך הספרות המקצועית יש לגביו ויכוח והגדרות די שונות. אחת ההגדרות מתייחסת למצב בו אדם משליך על האחר חלקים ממנו עד כדי כך שאותו אדם מגיב ע"י ההשלכה. למשל, אדם שמשליך תוקפנות רבה על הסביבה ומי שעומד מולו מתחיל לכעוס בעצמו בנוכחותו. אצל ילדים ניתן לראות התנהגות כזו כחלק טבעי של ההתפתחות, הורים מוצאים עצמם לעיתים מתפוצצים מרוב כעס אל מול ילד קטן שלכאורה לא עשה שום דבר קיצוני. מקובל לחשוב שכאשר דפוסים כאלה קיימים אצל אדם בוגר הדבר מעיד בד"כ על קשיים אישיותיים שמקשים על קשריו החברתיים והמשפחתיים. הנזק הצפוי הוא התפתחות אישיות דומה אצל הילדה, אישיות כעוסה, חרדתית ומתפקדת בצורה חלקית. זו תשובתי הפורמלית למה ששאלת, עם זאת ברצוני להתריע לא לקחת את הדברים כאילו הם תורה מסיני. כל נושא האישיות הוא נושא מסובך ומורכב וצריך להתאים את ההבנה הפסיכולוגית לכל אדם בצורה אישית ולהישמר מהכללות יתר. במידה ויש בעיה כדאי לפנות לטיפול ולהתמודד איתה לטווח הארוך במסגרת זו. בברכה ד"ר אורן קפלן
שבת שלום! מה זה חרדה חברתית? מה הטיפול העצמי המומלץ למניעתה?
אלמונית שלום חרדה חברתית היא תופעה עם אופני ביטוי שונים למדי אך לכולם מכנה משותף של קושי לצאת לסביבה החיצונית מהבית, לדבר בפני קהל, כולל מרכיבים של בושה וחשש למבוכה במסגרת חברתית. תוכלי לקרוא יותר במאמר המצורף להלן: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
בתי בת 18 אחרי התקף שני ומטופלת עם רספרידל ופקסט החליטה לחזור לרופא הקודם שטיפל בה אחרי ההתקף הראשון , לאחר שחלה התיצבות הפסיק הרופא את התרופות תוך כדי זה שהוא לא מעדכן אותנו לגבי סמנים אשר עלולים להביא להתקף נוסף. בנתיים טופלה בתי ע"י רופא אחר לאחר ההתקף השני. ביוזמתה של בתי נפגשנו עם הרופא הראשון ולאחר שקבלתי בפניו על הנזק הכבד שנגרם לבתי בגין ההתקף אשר לפי מידע רב שהצטבר יכול היה להימנע אולי אם היא הייתה נוטלת תרופות, תשובתו הייתה שגם היום היה נוהג באותה שיטה שהיא הפסקת התרופות כשאין צורך בהם והוא בכלל נגד תרופות ויותר להעמסת לחץ לשם נטילת מטלות גם לאנשים לאחר התקף, הגישה הידועה לפי חומר רב שקראתי היא לקיחת תרופות בצורה קבועה, רצוי להדגיש שמדובר ברופא בעל ביטחון עצמי רב ולפי דבריו מנהל מחלקה של נער בבית חולים, איך מוסברת סתירה זו בברכה יעקב
יעקב שלום קשה לי לענות לגבי החלטה מקצועית בסיטואציה מורכבת כל כך ללא היכרות. מה שברור שאם הרופא הוא פסיכיאטר בכיר הרי שעשה את מה שעשה מתוך מחשבה שזה מה שיעזור. לצערנו התחום התרופתי של בריאות הנפש צעיר יחסית ואין פרוטוקול חד משמעי כיצד צריך לנהוג בכל מצב. לתרופות יש את המחיר שלהן ולהפסקתן את המחיר שלו. תמיד צריך לשקול זה כנגד זה. לצערנו תמיד יודעים רק בדיעבד מה עבד ומה לא עבד. יש גם גישות שונות לגבי סוג הטיפול התרופתי ומתי צריך להפסיקו ומאחר ואין מדובר במדע מדוייק לא תמיד מה שמתכננים גם עובד. בכל מקרה, אם תרצה ייעוץ יותר ספציפי על תרופות אני מציע להתייעץ עם אחד הפורומים הרפואיים מאחר ובפורום הזה הייעוץ הוא בתחומי פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום יש לי אחיינית שלאחר לידת בנה השני התחיל תהליך של בלבול וקריסה נפשית כאשר עד להופעת הנאמר תפקדה כאם ורעיה בצורה נורמטיבית . לאחרונה זועקת לעזרה ע"י כך שטוענת שהיא הורסת את המשפחה ואינה אם , ורעיה ראויה למשפחה ואין לה מקום במשפחה . והיא צריכה להסתלק !! אנו הקרובים כל הזמן תומכים ומעודדים , אך קצב המצוקה גובר , היא היתה בטיפול אצל פסיכולוגית , והאחרונה הודיע לה שאינה יכולה לטפל בה מסיבות שהמקרה "גדול עליה" כמו כן ביקרה אצל פסכיאטר שנתן כדור שכנראה אינו עוזר לטענתה הכדור גורם לה לשיעור בידים וכו' כל הזמן היא טוענת שאינה יודעת איל לגדל ילדים ומה לעשות בבית אפילו פעולות בסיסיות. וגם כולם צוחקים עליה ומדברים אליה וכו'. כשדברנו על אשפוז הסתייגה מאד ( יש במשפחתה רקע של התאבדות אח , ואם שבגלל השקול הפכה גם לדיכאונית וטיפול בבי"ח בטירה ) לכן אינה רוצה לשמוע על אישפוז. הופנתה למיון בפרדסיה ולא זכתה לתשומת לב הנדרשת ( כששאלה האם הם חושבים לאשפזה נענתה" אולי את רוצה גם מכות חשמל" בבדיחות הדעת ) איך אפשר לסיע במקרה אני חושש ממש לחייה תודה
מ. שלום התיאור שאת נותנת נשמע חמור מאוד ודורש טיפול רציני. קשה לי להבין את מהלך העניינים וכיצד אחייניתך נופלת בין הכיסאות. יתכן שכדאי לכם לנסות ולפנות לפסיכיאטר מומחה בעל שם באופן פרטי כדי לקבל אבחנה מסודרת והמלצה לטיפול. זה יוכל לעזור לאחר מכן כאשר תפנו למוסדות השונים כדי שיתייחסו ברצינות למקרה. אנימעריך שיש כאן סיפור מורכב שקשה לתאר את כולו באינטרנט, כמובן שזו גם איננה מסגרת מספיקה לתת פתרון עמוק מספיק. העניין לדעתי הוא קודם כל לקבל אבחנה מתאימה ובעקבותיה המלצת טיפול הולמת. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר תודה על התגובה אכן אנו מחפשים את המקצוען האם יש בידך המלצה המלצה באזור השרון ? מה דעתך על ה בי"ח פרדסיה האם יש שם חברה מהליגה המקצוענית הראשונה רופאים מתחום זה לא דומים לרופאים מומחים אחרים שרגיל לדבר ולהמליץ עליהם אנשים בטיפול נפשי סוגרים את טיפולם בתוך תוכחי המשפחה. לכן קשה לאתר את המומחים הידועים לכן נדרש המלצה אשמח לקבל סיוע בברכה M
זקוקה לתמיכה דחופה מצד איש מקצוע בעל שאר רוח ולא קונבנציונלי... היכול להבין ולהנחות, לתמוך ולסייע למי שנשואה ליוצר מוכשר, גדול מהחיים, שאולי יטביע יום אחד חותם בל מחה בהסטוריה האנושית ואולי לא. ובינתיים - כמו יוצרים גדולים אחרים שהיו - הוא רדוף, הוא בוער, הוא מחולל ומשפיע, הוא ידוע אבל לא די, הוא תובע, הוא יודע, הוא מעל ושואף למעבר......הוא זקוק, הוא תלוי, מתוסכל, מתפרץ - אבל אין ספק שהוא יוצר גדול....בעל חיי משפחה הרוסים. מה עושים???
היי אישתו. אני חושבת שזה יהיה מאוד מאוד פשטני לענות לך על סמך מה שכתבת. אין ספק שאת מאוד טעונה וזקוקה למקום שיוכל להכיל את כל העוצמות שיש בך,אבל שוב אין מספיק מידע בהודעה שלך ומכיוון שאני מאמינה שפתרון או עצה היא דבר שצריך להיות מותאם " על פי " לבעל הבעיה,זה יהיה חטא לתת כאן עצות. אחד מהעקרונות שלי כמטפלת הוא לא ליפול למלכודת של עצה מהירה. לכל דבר יש את השלבים שלו וכך גם להכרות ומתן עצות. אני לא מאמינה באינסטנט. כדאי לך לשקול יעוץ. הרבה בהצלחה, מור.
אני מאמינה שפתרון או עצה היא דבר שצריך להיות מותאם "על פי מידה" לבעל הבעיה.....
אישתו שלום נשמע שיש כאן קונפליקט רב בין הכישרון העצום לבין מנגנונים של הרס עצמי והרס הסביבה הקרובה. יש כאן שאלות מאוד אישיות כלפיך על הסיבות שהביאו אותך להישאר בקשר הזה עם כל הקושי שיש בו. אין ספק שהכישרון של בעלך מקרין משהו גם עליך ואולי זה מה שמחזיק אותך. אני בספק אם הוא יסכים לפנות איתך לטיפול זוגי, אבל זה ערוץ מומלץ כאפשרות ראשונה. במידה ולא הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול כדי שתדעי יותר טוב מה את רוצה מהקשר הזה ומה את יכולה לעשות בנוגע אליו. לגבי בעלך, השאלה האם הוא באמת מוכן לפנות לטיפול, וגם אם הוא מוכן, האם בכוונתו לטפל בדברים שמטרידים אותך או למעשה בעניינים שלו שלא בהכרח ישפרו את הקשר ביניכם. יש לי הרגשה שאת צריכה יותר מקום לעצמך ולרצונותיך, משהו שלא קיבלת מן הסתם הרבה בתוך הקשר הזה, ולכן המלצתי האישית לך היא לפנות לטיפול. בעלך יעשה מה שהוא חושב לנכון, כפי שהוא עושה כנראה בדרך כלל. בברכה ד"ר אורן קפלן
אורן שלום, הבחנתך דקה וחדה, תודה. אכן כשרונו רב ובהחלט בהשראתו ובעידוד פרח גם כישרוני. במשך שנים חגתי סביב הציר שלו, חיינו מונעים בכוח האדיר של הדרייב הפנימי שלו, מועשרים מתוכן שנבע מתוכו. במשך שנים חיינו כמתוך שטיפת מוח דתית - לא מעיזים לערער על האקסיומה הבסיסית עליה הושתתו חיינו האומרת ש"הוא" שווה יותר, ש"הוא" תמיד צודק, שמצבי הרוח שלו הם באחריותנו, שהצרכים שלו חשובים משלנו, שמותר לו בשם האמת האובייקטיבית, הראייה החודרנית שלו והאדרת חוסר הזיוף והשקר בחיים לחדור לנו אל מתחת לעור, לתקשר ישר אל תת המודע שלנו ולתבוע מאיתנו לקחת אחריות ולהודות על מה שמצא שם, לא להותיר לנו פיסה של פרטיות פסיכולוגית. אכן, ניסיתי להביאו לייעוץ פסיכולוגי, פעמיים. בראשון - הודיע לי שהפסיכולוגית שופטת אותו לפי אמות מידה קונבנציונאליות בנאליות ומנסה להכניס אותו למסגרת של "דמות הבעל" או "מודל הזוגיות" השבלוני, ושזה לא ילך איתו. שנינו הסכמנו באותו הזמן שאכן, דרושה גישה שונה, של אדם היכול להבין מהו יוצר. בינתיים התחלתי כמו להתעורר משטיפת המוח...ותהיתי ביני לבין עצמי : הזהו שיגעון, פסיכוזה,הפרעה אישיותית - או אכן גדלות אמיתית. קראתי הרבה והסתבר לי שנשותיהם הנשכחות של גדולים רבים שהוכרו - ציירים, פילוסופים, סופרים, אמנים, מנהיגים - נעו בין שיגעון לגיהנום... בטיפול השני הלכנו כברת דרך כל עוד המטפל נראה כתומך בו, הביע הזדהות, העניק משוב חיובי. אולם מרגע שהסתבר לו ששיקום יחסינו דורש גם "ממנו" להשתנות...עד כאן. הוא בסדר. הוא לא ישתנה - יתהפך העולם. ואני מאמינה שהעולם אכן יתהפך או שהוא יישבר - כי הכוחות בהם מדובר כאן אדירים. מה אני רוצה? לפני אדון עולם גם אבות ישורון אדם ואני מה שהיני לעצמי לא להיסטוירה ולא לדורות הבאים לא לנצח ולא לתהילת עולמים רק לשושנת חיי האחת והיחידה החוסה כה שבירה בפעמון הזכוכית של חלומותי ושל תקוותי וטוב לי כך רק לחיות את חיי כעת. ...עם קצת עזרה...??
אם את מעוניינת יש לי שם של מטפל מדהים ולא קונבנציונלי עבורך /ם צרי קשר ל: או שהוא יפנה למישהו אחר [email protected]
אני מעוניינת - שלחתי אליך מייל
בני בן 6 נושך את השפתיים כל פעם שהוא שמח.או מתרגש או כועס כל הפה שלו זז הצידה זה קורה בתדירות גבוה וכשדיברתי איתו על זה הוא טען שהוא התרגל לזה והוא לא שם לב . האם יש תיעוד על תופעה כזאת ואיך אני יכולה לעזור לו להפסיק עם זה זה נראה מאוד לא יפה בתודה מראש
אני מצטערת שאני משתמשת בכותרת לשאלה עם נושא דומה- מה אומרת נשיכת שפתיים אצל מבוגרים יותר - האם זה בהכח משהו מיני או ביישנות או כל מקרה לגופו או אף תשובה אינה נכונה? (או שכולם..) תודה
אני שואלת כי אם מישהו יושב מולי ונושך את השפתיים ישר עולות לי קונוטציות מיניות, אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר. תודה
א. שלום נשמע שמדובר בתופעה שדומה לכסיסת ציפורניים או מריטת שיער. בד"כ הדבר קורה במצבי לחץ או שעמום ומתקבלת תופעה של התנהגות כפייתית. השאלה עד כמה זה חמור והאם כדאי להשקיע בזה מאמץ. אם הילד סובל מכך או שזה נראה מספיק חמור לטיפול, אפשר לנסות להפסיק את התופעה באמצעות טיפול בהיפנוזה. זהו טיפול בטוח מאוד ועובד ביעילות רבה למדי בגיל הצעיר. רצ"ב מאמר על היפנוזה http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב, הנני גבר בשנות השלושים ויש לי בעייה שהולכת ומחריפה עם השנים: כושר הבעה. יש לי המון דעות ודברים להגיד בהרבה נושאים ובעיקר בחיי המקצועיים, אך קשה לי להביע את עצמי טוב. לעיתים זה נובע מהתרגשות מסוימת מהנוכחים לשיחה (כמו בועידה) , לעיתים מחוסר ריכוז או משיכחה (המילים פשוט בורחות מהראש). שאלתי היא האם מדובר בתופעה שכיחה? מה הגורמים וכיצד ניתן לטפל בכך?
מני שלום סביר להניח שהתדרדרות יכולתך להביע את עצמך או פערים בין היכולת הפנימית לביטוייה החיצונית הם ביטוי לסוג של חרדה שאיננה נדירה כשאנשים מופיעים או מתבטאים בפני קהל. מרכיב חשוב במיוחד לפתרון הבעיה הוא הרגעה עצמית. ניתן ללמוד טכניקות להרגעה עצמית באמצעות טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, ביופידבק וע"י היפנוזה. יש גם דרכים רבות ללמידה עצמית של הטכניקות, באופן ישיר ע"י ספרים וקלטות רלוונטיים או באמצעות שיטות כמו מדיטציה ויוגה. במידה והדבר פוגע בתפקודך בעבודה מומלץ שתפנה לטיפול פסיכולוגי ממוקד בעניין הזה ותגלה שאפשר להגיע לשיפור ניכר תוך זמן קצר יחסית. בברכה ד"ר אורן קפלן
מה הגורם לקלפטומניה ומה עושים אם מגלים שאחד מהעובדים לוקה במחלה זו? האם זה ניתן לטיפול? תודה
יש צורך בטיפול פסיכולוגי. שיחה ישירה עם העובד לא תעזור כי הדחף לגנוב הוא בלתי נשלט.
מיכלי שלום קלפטומניה יכולה להיות תוצר של בעיה נפשית אבל יש גם סתם פושעים שגונבים. האבחנה איננה פשוטה והטיפול תלוי לא מעט במודעותו של הקלפטומן לבעייתו ונכונותו האמיתית לטפל בה, לא כמניפולציה כדי להתחמק מעונש, אלא כדי באמת לצאת מהבעיה. אנשים אלו כשנתפסים מוצאים עצמם דחויים ע"י החברה, מה שמכניס למעגלים נוספים של פתולוגיה. מצד שני, לא פשוט להשאיר אדם כזה בעבודה ולקחת את הסיכון שהוא ימשיך במעשיו. במידה ויש לכם יועץ ארגוני בעל רקע בפסיכולוגיה הייתי ממליץ לפנות ולהתייעץ עימו מה כדאי לעשות באופן שיהיה הכי נכון לארגון מצד אחד ולעובד מצד שני. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני צריכה בבקשה המלצה ליועץ נישואין באזור גוש דן אשמח אם תוכלו לכוון אותי די דחוף אני
מ.פ. שלום אוכל להמליץ על מטפלת זוגית אם תשלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר אורן שלום אני אמא לילדה בת שש וחצי (מאוד חכמה ) שהיא בת להורים גרושים אבי הילדה לא יצר מעולם קשר איתה, התגרשנו שהיא היתה בת כמה חודשים ולכן חוץ משם אין לה כלום לגביו בהסכם הגירושים נכתב שבמידה ואחד מבני הזוג ירצה להוציא את הילדה מהארץ זה יעשה תוך מתן ערבויות מתאימות ושני הצדדים צריכים לחתום על הדרכון. כאשר רציתי להוציא את ביתי לטיול נתקלתי בקשיים עד כדי כך שנאלצתי לקחת עורך דין שיטפל בנושא ולבסוף הצלחתי להביא אותו למשרד הפנים לחתום על הדרכון. האב הגיע ללא ת.ז והיות והחוקים שם מאוד ברורים לא רצו להוצאי את הדרכון והוא התפרץ צעק על הפקידה וכל זה כשביתי לצערי נוכחת במקום . היא מאוד נלחצה ולא היתה רגועה מאותו ארוע היא פוחדת שהוא יבוא לקחת אותה, ושואלת המון שאלות כמו למשל (מה יקרה אם הוא יהרוג אותי). אני לא יודעת מה לענות ולא יודעת איך להגיב חוץ מלהרגיע אותה שכלום לא יקרה לה ואני תמיד ידאג לה ,ניסיתי להגיד לה שבדרך שלו הוא אוהב אותה אך תגובתה היתה אם הוא אוהב אותי למה הוא לא רוצה שאני יצא לטיול. היות וצריך לתת ערבויות הנושא לא נגמר ולפני יומים הוא התקשר בתי ענתה לטלפון וכשהוא אמר לא אבא מדבר היא נכנסה להסטריה והתחילה לכעוס ולהגיד שהיא לא רוצה שהוא יהיה אבא שלה ולמה התחתנת איתו נתתי לה להביע את הרגשות שלה וניסיתי להרגיע אותה אך אני מרגישה שהיא לא שקטה. האם צריך לקחת אותה לפסיכולוג ילדים או שזה מצב הגיוני לאור מה שעברה תודה יעל
אני דווקא הייתי חושבת שבנתיים צריך לתת לה להתגבר על הטראומ שעברה ולראות איך העניין מתפתח ואיך ההתנהגות שלה נמשכת. אם כתוצאה מן החרדות שלה היא לא מתפקדת , לא ישנה, מתנהגת שונה אז הייתי לוקחת אותה לפסיכולוג לא לפני שהיית מנסה לשוחח איתה ולעודד אותה שוב פעם. בהצלחה,
יעל, יש פורומים ב"תפוז" שעוסקים בנושא וגם לדעתי רצוי לשאול את הגננת / המורה מה היא אומרת. עדי
יעל שלום אני ממליץ מאוד שתפני את לפסיכולוג ילדים לקבלת הדרכה כיצד לשוחח עם הילדה בנושא. במידת הצורך אפשר יהיה גם להפגיש את הילדה עם הפסיכולוג. זה נושא מורכב וחשוב לא להגביר את החרדות של הילדה שגם כך מגיבה בצורה קשה לאירועים. צריך להבין שזו לא הטראומה הנוכחית אלא שהיא מייצגת במידה רבה את הקונפליקט הטבעי שעולה כשמשפחה מתפרקת בגיל כל כך צעיר. בברכה ד"ר אורן קפלן
דר' קפלן שלום, אבקש לקבל הסבר קליני קצר למצבים של עצבנות וכעס קיצוניים, המתבטאים באי תקשור עם הסביבה הקרובה, הסתגרות וחוסר רצון לשתף במיוחד את האנשים הקרובים. מדוע זה קורה, מה מוביל לזה וכיצד ניתן להתמודד. תודה, שלי
קשה לאבחן דרך האינטרנט ולפי התאור שלך רצוי מאוד לפנות ל]פסיכיאטר לאיבחון וקבלת טיפול. זה נשמע כמו צורה של דיכאון. כמה זמן זה נמשך ומה גילו של של האדם בו מדובר?
שלי שלום התפרצויות זעם כפי שאת מתארת יכולות לנבוע מסיבות רבות ואי אפשר לתת לך תשובה רצינית ללא היכרות עמוקה עם האדם. בד"כ זה מייצג פגיעות ורגישות גבוהים למשהו, אבל הדבר הזה משתנה מאוד מאדם לאדם. ההתמודדות צריכה להיות הן של אותו אדם מתפרץ, והטיפול אפשר רק אם הוא מודע לבעיה ומוכן לטפל בה, והן של הסביבה שצריכה להתמודד עם התפרצויות הזעם. כאן האנשים הקרובים צריכים לגבש דרך מוגדרת לתגובה במצבי ההתפרצות תוך לקיחה בחשבון של המחיר והתועלת בכל תגובה: קבלה מצד אחד ושימת גבולות מצד שני. בברכה ד"ר אורן קפלן
