פורום פסיכולוגיה קלינית

אני אישה בת 20 ועדיין לא היתי בשום קשר רציני או רומנתי עם גבר. יש לי המון ידדים גברים וכל קשר שנוצר אני מסיטה לכיוון הזה. אני מאוד רוצה קשר רציני .

היי לינוי השאלה הנדרשת היא מדוע את מסיתה את הקשרים לקשרי ידידות? האם קיים פחד או חשש שעומד מאחורי החלטה זו? או מהי הסיבה לכך?

לינוי שלום כמו ש"הלוחמת" כותבת, האם את יודעת מה גורם לך להסיט את הקשרים עם גברים לקשרי ידידות ולא לזוגיות? האם בקרב הקשרים הללו יש מישהו שהיית רוצה להסיט את הקשר עימו לכיוון הזוגי? אין כאן תשובה חד משמעית שאפשר לתת לך כי בסופו של דבר יש כאן מרכיב של בחירה שלך שאותו צריך להבין יותר לעומק. במידה ואת מרגישה שאין כאן פתרון פרקטי ומהיר, כמו פשוט לתת לעניינים לזרום, תוכלי להיעזר בייעוץ פסיכולוגי. לעיתים הבריחה מקשר היא חשש מדחיה ופגיעה שעלולים להגיע עם הקשר, למרות הרצון בקשר הרבה יותר בטוח (אך גם בודד) להיות בלי קשר מחייב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום איך אדע אם אני סתם מדוכדכת או בלי מצב רוח, או שאני סובלת מדיכאון, והאם זה דכאון קל או יותר חמור?לפעמים אני נכנסת למצבי רוח שנמשכים זמן רב.אין לי חשק לכלום,אני בוכה סתם לפתע, אני לא רואה תקווה לעתיד..אודה על תשובה מהירה.תודה.אני בת 37.

אם המצב שאת מתארת נמשך זמן רב ומפריע לך בתפקוד היום יומי , כדאי שתפני לקופת חולים לבקש הפניה לפסיכיאטר. רק הוא יכול לאבחן אם את בדיכאון וזקוקה לטיפול ( תרופתי ?). פני ללא דיחוי , שהדיכאון לא יחמיר.

שרה שלום אני מצרף קישור למאמר מקיף על דיכאון כולל כלים לאבחון עצמי. בכל מקרה, מאחר וישנה התדרדרות במצב כדאי לפנות לייעוץ מקצועי בכל מקרה כדי לטפל בעניין. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האמת היא,שהייתי פונה לקופ"ח.לרופא המשפחה על מנת לקבל הפניה.אבל אני די מפחדת מזה,שיהיה רשום באיזה מקום,שאני מקבלת טיפול נפשי.אני יודעת שאסור לחשוש אבל בכל זאת..חוץ מזה,הייתי מעדיפה טיפול פרטי אבל מבחינה כספית זה לא מסתדר.יש גם סטיגמה שטיפול כזה,דרך קופ"ח, הוא פחות טוב.אבל יתכן שאני טועה...

לפסיכולוג שלום, לפני כשנתיים עברתי תקופה מאוד מתוחה וגם אני באופיי טיפוס שנלחץ נורא מהר. בעקבות זאת התחלתי לסבול מסחרחורות וחוסר יציבות ואז גם פחד שהתבטא בעיקר ברחוב. ניסיתי כל מיני טיפולים (חוץ מטיפול תרופתי מכיוון שאני מאוד פוחדת מכדורים ואין סיכוי שאקח) אך ללא הועיל. למרות הבעיה, המשכתי לתפקד, לעבוד ולא להימנע ללכת למקומות שונים, המשכתי את חיי אך זה לא זה, תמיד היה הפחד והמחשבה ולעיתים גם הרגשת חוסר היציבות והסחרחורות. עכשיו התחלתי טיפול פסיכולוגי - קונגנטיבי ואני מתכוונת להתמיד בו. שאלתי: האם יש לי סיכוי לצאת מהבעיה הזו בעזרת פסיכולוג או שאני צריכה להשלים עם העובדה שבחיים זה לא יעבור ולא אחזור להיות כמו שהייתי פעם. אנא עזרתך, שרון.

ה שיש לך זה כנראה אגרופוביה גם לי יש את הבעיה הזאת שאת מזכירה אבל אני לוקח טיפולים פרטיים שיוציאו אותי מהפחד

שרון שלום החרדה היא תופעה טבעית שמהווה מעין תגובת הישרדות של הגוף. גילוי קיומה קורה בד"כ לא מייד בילדות והוא כרוך בסבל כיוון שמנגנון החרדה מעורר בעצמו הרבה חרדה וחשש. הטיפול עשוי לעזור אבל חלק ממנו כרוך בקבלה עצמית ובגמישות רבה יותר לגבי החיים ויכולת השליטה שלך בהם. אם תוכלי להתיידד מעט עם החרדה ופחות לחשוש ממנה תגלי שהיא לא כל כך חריפה כפי שהיא נראית ובמקביל היא באופן פרדוקסלי גם תפחת. אני מציע שתעלי את השאלות הללו בטיפול אליו פנית כיוון שזה חלק חשוב מאוד מתהליך השינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. רציתי לדעת איזה טיפול מתאים להפרעת אישיות נמנעת- האם מספיק טיפול פסיכולוגי "רגיל" או שכדאי גם לשלב תרופות (למרות שאני מפחדת מכך) וטיפול קבוצתי. אם כדאי טיפול קבוצתי- האם מתאימה קבוצה לטיפול בחרדה חברתית או שזה לא שייך? אפרט קצת יותר את בעייתי- יש לי קושי בקשרים אינטימיים עם אנשים בגלל שההערכה העצמית שלי מאוד נמוכה ואני כל הזמן חוששת ממה שיחשבו עלי. אני לא בטוחה שמתאים לי טיפול קבוצתי בחרדה חברתית, כי הבעיה שלי יותר עמוקה. בנוסף בגלל ההערכה העצמית הנמוכה שלי יש לי נטייה להתייאש מכל דבר ומבט פסימי על החיים. אני מרגישה שאני לא "מוצאת" את עצמי ובעצם בגלל שאני שמה על עצמי מסיכה מפחד מהאנשים אני כבר לא יודעת מה האני האמיתי שלי. אני מבינה שנדרש טיפול פסיכולוגי, אבל השאלה איזה ומה מומלץ בנוסף. תודה...

דנה שלום את משתמשת באבחנה של הפרעת אישיות. אינני יודע מהיכן קיבלת אותה אבל אני מציע לך לא להיצמד אליה ולחשוב באופן יותר פתוח על אופי הבעיה, כפי שאכן תיארת לאחר מכן. הסימפטומים שאת מתארת קשורים לחרדה סביב מצבים חברתיים שקשורים לדעתך לביטחון והדימוי העצמי שלך. לכן חשוב לטפל במקביל בשני ההיבטים, הן בדימוי העצמי שזו עבודה יותר פנימית, והן בכישורים החברתיים שזו עבודה יותר בין-אישית (וגם פנימית). אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי, אפשר לשלב גם עבודה בקבוצה שעשויה לתרום. יתכן שטיפול תרופתי יוכל לעזור, בד"כ יותר בכיוון של נוגדי חרדה שמתשלבים טוב עם הטיפול הפסיכולוגי ועשויים להאיץ אותו. אני לא בטוח ששיטת הטיפול היא הדבר הקריטי. מחקרים הראו שמה שפועל בטיפול הוא הקשר או הכימיה שנוצרים בין המטפל למטופל ולא בהכרח הגישה הטיפולית. נסי למצוא מטפל שקיבלת עליו המלצות מחברים או קרובים ופני למספר פגישות היכרות. זו דרך הכי טובה להתחיל, במיוחד עבורך שמתקשה ביצירת קשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, אני גרושה בסוף שנות הארבעים לחיי וסובלת מבדידות קשה. בשנים האחרונות ניתקתי מספר קשרים משום שהרגשתי מושפלת בהם (למשל, קשר שבו שימשתי ברירת מחדל לחברה שרק בלית ברירה פגשה אותי ואף עזבה את הפגישה ברגע שהזדמנה לה הזדמנות טובה יותר תוך כדי הפגישה). אני נמצאת בקשר עם מישהי שלא מפסיקה לרגע לדבר על עצמה, סיפורים חוזרים ונשנים שסיפרה כבר הרבה פעמים, רובם תלונות על החיים בנושאים טריוויאליים (פחד מטיפול שיניים, שומנים בדם, ריב עם שכן וכו'). אני מקשיבה לה רוב קשב, אך כשאני מנסה לדבר על עצמי אני נתקלת בגילויים של חוסר סבלנות. אתמול נוצרה בעיה בין-אישית קשה במקום העבודה שלי, ניסיתי לשתף אותה אך היא ענתה לי די בגסות שהיא כבר לא מתרגשת מהבעיות שיש לי במקום עבודתי ומייד עברה לתאר את אירועי היום שלה בפרטי פרטים. הדבר הכעיס אותי מאוד וממש הרגשתי שלחץ הדם שלי עולה (עובדה שהתבררה כנכונה במדידת ל"ד). בנקודה מסוימת התעמתתי איתה על כך שיש כללים מסוימים החלים על הסיפורים שלה וכללים אחרים על הסיפורים שלי, אני מבינה שהבעיות שלי לא מעניינות אותה אך אני מאוד מצטערת, אני טרודה ואין לי כוח לשמוע כעת לפרטי פרטים את הקורות אותה. אני חייבת לציין שבניגוד לי, אותה אישה משופעת בחברים ואני תוהה האם כולם מסכימים ל"עסקה" הזו, דהיינו, להקשיב ולשתוק (אני מכירה את אחת מחברותיה ואכן זה מה שהיא עושה). החד-סיטריות הזו גורמת לי להרגיש יותר בודדה כי כשאני לבד אני לפחות לא מצפה להקשבה ולהיות בחברת מישהו שרק מדבר על עצמו ואטום לזולת זה כמו לדבר אל הקיר ומעצים את הבדידות. יש לציין שבעבר הייתי בטיפול פסיכותרפויטי ארוך שנים רבות, כולל טיפול קבוצתי, שעזר עד נקודה מסוימת, אך כל ניסיונותיי לחזור לטיפול לא עלו יפה ופיתחו בי תלות שהשתחררתי ממנה לפני שנים. בעצם מה שאני שואלת הוא איך יוצרים קשרים סימטריים-הדדיים? יש משהו שאינני מבינה במשחק החברתי: נניח, אפילו, שאנשים אגואיסטיים מאוד - האם לא כדאי להם להשקיע בהקשבה לזולת כדי שגם יקשיבו להם? תודה, אביבה

אביבה שלום המפתח הוא בין היתר גם בהזדמנויות העומדות בפניך. ככל שהמעגל החברתי בו את נמצאת מצומצם יותר את נותרת בתוך קשרים שאולי היית זונחת במצב אחר אבל בגלל הבדידות את נותרת בהם. נסי לחשוב כיצד את יכולה להכיר עוד אנשים, חוגים, סרטים, טיולים וכו'. במקביל יש מקום לחשוב אם דפוס הקשר שאת מתארת מוכר לך גם מקשרים אחרים יתכן שיש כאן משהו שכדאי לפתור בינך לבין עצמך או בעזרת טיפול פסיכולוגי. את מתארת קשר מאוד לא סימטרי עם מרכיבים של השפלה ועלבון, משהו באמת שלא נעים לחוות. אם מדובר במצב זמני אז הזדמנויות חברתיות חדשנות ישנו את זה. לעומת זאת, אם מדובר בדפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב בקשרים כדאי לטפל בעניין מהשורש ולמרות הנסיון הקודם שיש לך בטיפול פסיכולוגי לחזור למסגרת נוספת של טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי כשאני קוראת את מכתבך,אני מרגישה שאני כתבתי אותו...אני כ"כ מבינה אותך כי גם לי יש חברה כזו.רק אני מקשיבה.כשאני מנסה לשתף אותה,היא עוברת מיד לדבר על עצמה ואני צריכה לחייך,להנהן במקומות הנכונים..זה לא עושה לי הרבה חשק לשתף אותה.והבדידות חוגגת...תנסי למצוא חברות אחרות שיספקו את הצורך שלך לחברה יותר מבינה.בהצלחה.

בני בן 7, ילד חברותי, חכם ואהוב, אולם, הוא מאוד תחרותי דבר היוצר אצלו מצבי לחץ, מהם הוא או מתחמק או יילחץ עד בכי: במשחקים עם חברים, אם הוא לא בטוח שהוא ינצח הוא לא ישתתף, כך שבמשחקי תחרות רבים עם חברים הוא פשוט עומד בצד ומסתכל, בטענה שהוא השופט. זאת גם במישחקים פשוטים ביותר וגם במשחקים בהם ברור שהוא טוב מאחרים- הוא לא מסתכן.במידה ויפסיד במשחק- הוא או יבכה או ינסה לשנות את החוקים לטובתו בלימודים -חשוב לו להימנות עם הטובים ביותר והוא מקפיד להישאר עם קבוצה זו ולא יודה עם קשה לו. התנהגות זו גורמת לו להפסיד הרבה כייף ואני חוששת מאוד מה יקרה בעתיד, כאשר לא יצליח בהכרח להימנות עם הטובים ביותר וייתקל בקשיים איך אוכל לעזור לו, כבר בשלב זה תודה

רום, לדעתי כדאי שתדבר עם המורה. אולי יש לה טיפים שיאפשרו לעזור לו. עדי

רום שלום קודם כל לילד יש כנראה גם דרכים להתמודד עם התחרותיות וזה יפה שהוא יכול לקחת תפקידים כמו שופט כדי לצאת ממעגל התחרות. עם זאת, אני בהחלט מבין את מה שאת כותבת על הסבל שעובר עליו בעקבות זאת. מעניין לבחון האם תמיד היה כך, האם אוירה חברתית בבית או בבית הספר מעודדת השגיות, האם יש מצבים בהם זה אחרת. רצוי להגיב למצבים שללו שנוצרים, לדבר איתו, לאפשר לו להתבטא, לראות היכן הרגישויות. אם הענין ממשיך להטריד או נראה כמגמה אישיותית שהולכת ומתחזקת יתכן שכדאי לפנות לפסיכולוג ילדים לקבלת הדרכת הורים, זה מתאים בשלב ראשוני לפני מפגש עם הילד עצמו במידת הצורך בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם תוכל להגדיר את ההבדלים בין סוגי הטיפול השונים - אם אפשר על פי גישות פסיכולוגיות: טיפול דינמי, טיפול קוגניטיבי וטיפול קצר מועד תודה מלי

מלי שלום אני מצרף קישור למאמר קצר המסכם את הדברים http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם כדאי לנתק מחשב לנער בן 16 שלא רוצה ללכת לבי"ס וכל היום רק ישן ומשחק במחשב? תודה

אילנית שלום אני מעריך שהמחשב הוא הסימפטום אותו רואים אך אינו שורש הבעיה. כדי להחליט האם לנתקו מהמחשב צריך להבין מהי הבעיה האמיתית. אם היא כרוכה רק בהתמכרות למחשב אז הניתוק עשוי להועיל כמו גמילה מכל התמכרות. אבל אם הבעיה אחרת לא תפתרי דבר ע"י הניתוק מהמחשב. תוכלי אולי להתייעץ עם פסיכולוג בית הספר אליו שייך הנער. ניתן להגיע אליו דרך השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, על מנת להימנע מרישום רפואי, יש הפונים לאבחון/טיפול באופן פרטי. שאלתי היא, מה קורה כאשר זקוק המטופל לטיפול תרופתי. כאשר התרופה נמצאת בסל הבריאות ולקיחתה נעשית בסופו של דבר דרך קופת חולים? תודה.

עידן שלום אם רוצים באמת להמנע מכל רישום צריך ללכת לרופא פסיכיאטר באופן פרטי, לקבל מרשם פרטי ולקנות אותו בבית מרקחת בכסף מלא. השאלה האם העניין אכן שווה את ההשקעה הרבה, אם התשובה חיובית זה הפתרון היחידי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי טיקים קטנים שאני לבד, לא ליד אנשים. מדוע? האם ניתן לפתור זאת?

אבי שלום אפשר לבדוק את העניין. בשלב ראשון פנה לנוירולוג לייעוץ. במידה והטיקים הם על רקע פסיכולוגי בלבד אפשר לטפל בעניין, למשל ע"י היפנוזה. כדאי לבדוק האם הטיקים זה הדבר היחידי שמטריד, האם אין ברקע גם חרדה או לחץ שמשפיעים על איכות החיים ואז הטיפול צריך לתת תשובה כוללת לכל המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן האחרון כלום לא הולך לי. אני אמנם נשואה באושר לבעל מקסים אבל נדמה שמלבדו אין לי כלום. היו לי שתי חברות והקשר איתן התפוצץ בריב גדול (אותו ריב) לפני כשנתיים והיום אין לי חברות ואני מרגישה מאד בודדה ומתקשה ליצור קשרים חדשים. המצב הכלכלי שלנו לא משהו בכלל ובעבודה אני בעמדה בכירה ומצליחה אבל העובדות האחרות לא אוהבות אותי בשל כך ויש הרגשה של תחרות לא נעימה מה שהופך את השהות בעבודה ללא אידאלית בכלל. וחוץ מהכל השמנתי בשנתיים האחרונות המון ואני מרגישה זוועה עם הגוף שלי ולא מצליחה להוריד במשקל (אם כי בתחום הזה לא התאמצתי מספיק לדעתי). אני מרגישה שכלום לא הולך לי ולא יודעת איך לצאת מהמעגל הזה, איך ליצור קשרים חדשים ולטפח את עצמי פיזית וריגשית מחדש. אני לא יודעת מאיפה להתחיל. נרשמתי ללימודים ולחוגים ואמנם הכרתי שם בנות מקסימות ונעים לי להיות שם אבל אני לא יודעת איך לפתח את הקשרים מעבר לזה. נדמה שאיבדתי את הכישורים החברתיים שלי. אני כמעט מיואשת. מה עושים?

כמה עצות:למה שלא תציעי לנשים שהכרת בחוגים לבלות ביחד ולשבת באיזה יום על קפה ועוגה? ככה יהיה לך זמן יותר לדבר ולהכיר אותן. תקבעי פגישות עם אנשים לשבת לדבר, לעשות איתם דברים שאת אוהבת. בנוסף תשקיעי בעמך מבחינה גופנית, פעילות גופנית עושה טוב מכל הבחינות. תחפשי פעילות גופנית שמתאימה לך. את יכולה להציע לנשים הללו גם לבוא איתך למשל להליכה.

פרח שלום אני לא בטוח שהמציאות השלילית שאת מתארת היא משהו שקשור לעובדות אובייקטיביות. איכשהו המציאות מקבלת את הגוונים השליליים שאת חשה ולכן אני לא בטוח ששינויים חיצוניים הם המפתח לפתרון. את מתארת בעל נפלא, מקום עבודה טוב, חברות חדשות מהלימודים, לכאורה, מה אפשר לבקש יותר? מאחר וכך הייתי בודק יותר בזהירות האם לא מדובר בתהליך פסיכולוגי שהוא בינך לבין עצמך ולא עם הסביבה. את כמובן יכולה לנסות להמשיך ולטפח את הסביבה החברתית, לנסות לעשות ספורט וכו'. עם זאת יש לי הרגשה שמדובר הפעם בתהליך יותר פנימי, ואם זה אכן הכיוון כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נורא נקשרת לאנשים,והייתי אומרת אפילו יותר מידי לדוגמא:(????) אוקי, נגיד ואני הולכת כימאט כל יום לחדר כושר, אז המאמנת כושר שם ממש חחמודה וצעירונת כזאת ויש לנו המון קשר שאחנונ שם, ישר אחרי זה אני מחכה רק לימים שאני יבוא שגם היא תיהיה, עם אני הולכת ולא יוצא לי לומר לה ביי אני עושה מזה טראגדיה עכשיו בטח לא נצחק כמו פעם שאני ייבוא לחדר כושר בטח היא פחות תשיים עליי, אני כאילו נורא נקשרת עליהם מכלום ממש מכלום \= וזה רק דוגמא אחת יש עוד אלפיים אפילו ככה עם שתי המזיכורת של החדר כושר, למשל היום לא הייתי בחדר כושר והיא רגילה לראות אותי ביום ראשון ובטח בגלל שלא באתי אני לישר חושבת שהיא פחות תואהב אותי אני נורא נקשרת לאנשים שיוצא לי קצת לדבר איתם ולא יודעת איך להסביר.... הבנת?

נועה שלום נשמע ממה שאת מתארת שאת לא רק נהנית מהקשרים החברתיים אלא שהם הופכים למשהו מאוד משמעותי בחיים שלך, משהו שמשפיע בצורה מאוד חזקה על הביטחון העצמי שלך שכנראה איננו מאוד חזק. את נורא רוצה שיאהבו אותך וכמעט מתמכרת להרגשה הזו של הקשר החברתי. הבעיה שבלעדי זה נשארת תחושה קשה של ריקנות, בדידות ואולי דיכאון שממלאים אותך. אני מתאר לעצמי שזו לא בעיה שהתחילה אתמול והיא קשורה להיבטים פסיכולוגיים של האישיות שלך והאופן בו את מתקשרת כלפי חוץ. בהחלט יתכן שהזמן יעשה את שלו ועם השנים הדברים יהיו מעט יותר רגועים עבורך, אבל השאלה האם יש טעם לחכות. מאחר ונשמע לי שאת נקלעת למצוקה לעיתים די קרובות כדאי לך לשקול לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעסוק בעניין הזה ולפתור אותו בצורה רצינית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מרגישה שפשוט לא הגיוני מה שעובר עליי. כל הזמן כואב לי וכל פעם במקום אחר אבל באמת כואב לי. פעם הבטן התחתונה, פעם הראש, פעם בטן עליונה כל פעם משהו אחר. אני מרגישה גם שיש לי חרדה ממחלת הסרטן מה לעשות? תודה

רונית שלום כמובן שכדאי לפנות לרופא המשפחה ולבקש בדיקה כללית. במידה ואין ממצא רפואי ברקע כדאי לעבור לבדיקה האם מדובר בתגובה פסיכולוגית, שהיא איננה נדירה. יש אפשרות לטפל בסימפטומים הללו בעזרת טיפול פסיכולוגי אך קודם כל יש לברר לעומק אם באמת הבעיה איננה על רקע רפואי. החשש מסרטן הוא מהדברים שנמצאים בוודאות בשטח הפסיכולוגי ויתכן שיש לך תגובת חרדה שמלווה אותך באופן קבוע מזה זמן. תגובה כזו יכולה לבוא לביטוי גם בסימפטומים גופניים שונים. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, נסי לראות אם הדברים מתאימים למה שקורה לך http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בכל מקרה, אחת השיטות הטובות לטפל בעניין, בין אם הכאבים על רקע רפואי ובין אם על רקע פסיכולוגי היא היפנוזה. להלן קישור לנושא זה: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. לפני שבועיים חליתי באבעבועות רוח אני בן 30. לפני כשבוע החלו סימפטומים הבאים: חוסר תאבון, לא יכול לישון בלילה, הראש שלי מוצף בכל מיני שאלות ומחשבות, שאלות יומיומיות טריויאליות אבל אני לא מצליח לישון כי אני כל הזמן חושב... מה האבחנה? האם זה סכיזופרניה? כיצד ניתן לטפל בכך? חושש שאם זה ימשך כך יפריע לי בתפקוד היומיומי... היום אני חוזר לעבודה לאחר תקופת המחלה. תודה מראש על הסיוע.

אני כתב/ה: > > שלום רב. > לפני שבועיים חליתי באבעבועות רוח אני בן 30. > לפני כשבוע החלו סימפטומים הבאים: > חוסר תאבון, לא יכול לישון בלילה, הראש שלי מוצף בכל מיני שאלות > ומחשבות, שאלות יומיומיות טריויאליות אבל אני לא מצליח לישון כי > אני כל הזמן חושב... > מה האבחנה? האם זה סכיזופרניה? כיצד ניתן לטפל בכך? > חושש שאם זה ימשך כך יפריע לי בתפקוד היומיומי... > היום אני חוזר לעבודה לאחר תקופת המחלה. > > תודה מראש על הסיוע.

שלום כנראה שדילגתי בטעות על ההודעה ואענה כעת. לא כדאי לרוץ מהר כל כך לאבחנה של סכיזופרניה, וזה באמת לא נשמע המצב. אינני מכיר מספיק האם יש היבטים נפשיים לאבעבועות רוח בגיל מבוגר, כדאי לך להתייעץ בנושא בפורומים הרפואיים. נשמע שאתה חרד מאוד ממה שקורה לך ובכך כדאי לטפל. לכן, בכל מקרה, כדי להרגע ולהוריד את העניין מסדר היום אולי כדאי לך להיפגש עם פסיכיאטר, לתאר את מה שקורה לך ולקבל את חוות דעתו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום! אני בן 27, סובל שנים רבות מתסמונת המעי הרגיז המלווה בשילשולים. חוצמזה אני בחור בריא. במשך השנים, עם התבגרותי, לא רק שהתופעה לא שוכחת, אלא שהתסמינים אף מחריפים. חיי מוגבלים, מאחר והמחשבה על שהייה במקום שבו אין שירותים, או שהשירותים יהיו תפוסים, מתחילה אצלי כאב בטן שמסתיים תוך כמה דק' בשירותים. אני כבר לא מדבר על כך שכל בוקר לפני העבודה אני פעמיים לפחות בשירותים, וסה"כ בסביבות 4-6 פעמים ביום.... ניסיתי כבר הכל, שיאצו, הומאופטיה, דיקור ורפואה סינית, דיאטות, ניסוי תרופתי באיכילוב, ומגוון של תרופות מרופא המשפחה..... לצערי, כלום לא עוזר. מה עוד ניתן לעשות? האם פסיכולוג / פסיכיאטר הוא המפלט האחרון שלי??? תודה רבה. :)

סובל שלום הבעיה של מעי רגיז יכולה באמת להיות עקשנית ומרגיזה. טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי עשוי בהחלט לעזור בכמה היבטים. ראשית ניתן ללמוד שיטות להרגעה עצמית. אלו יכולות לעזור להתמודד עם התופעות בעת התרחשותן ואף למתן את עוצמתן. שימוש בהיפנוזה מתאים במיוחד. שנית, אפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי להבין מקורות למתח ולחץ בחיים מאחר ונמצא קשר בין מצבים נפשיים לסימפטומים של מעי רגיז. טיפול זה נדרש בד"כ לאורך זמן אבל בהחלט יכול להועיל לטווח הארוך. לבסוף, אפשר להיעזר במגוון של טיפולים תרופתיים, בעיקר בנוגדי חרדה. מאחר וניסית כמעט כל דבר אחר, בהחלט מומלץ שתנסה את הכיוון הזה. אני מצרף קישור למאמר על היפנוזה: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

איבדתי את אמא שלי לפני שלוש שנים,בעקבות מחלת הסרטן, ואני מרגישה שלעולם לא אחזור להיות כמו קודם. עברתי את כל שלבי האבל "לפי הספר", ועד לא מזמן גם הייתי בטיפול פסיכולוגי. אני מתפקדת כרגיל, עובדת לומדת, ובקרוב אנשא לבן זוגי, ובסך הכל החיים שלי טובים. אבל אני מרגישה שמשהו בתוכי כבה לתמיד, ולמרות שאני מאוהבת ומרוצה, אני לא שמחה עד הסוף. תמיד יש לי מן תחושה שבעצם הכל קטן וחסר משמעות- כי הכל זמני וכולנו נמות, ויש מחלות ותאונות ואסונות... אני מרגישה שבגילי אני צריכה לחשוב על תחילתם של החיים, בנייתם, אבל אני מוצאת עצמי עסוקה יותר מדי במוות, כאילו אני "מחכה" לאסון הבא. אני מאוד אוהבת את החיים, אבל הם לא משמחים אותי כמו פעם. מתסכל אותי שבטיפול אני לא מצליחה להתגבר על זה. אני מרגישה שכאילו אף אחד לא יוכל לעזור לי , ואני לא רוצה לחיות ככה, אני רוצה להיות כמו פעם.

שלום אובדן אם הוא אחד מהאובדנים הקשים של החיים ותגובתך נשמעת לי טבעית. מצד שני אני מבין את רצונך להמשיך הלאה בחיים ואולי כדי לנסות ולהתמודד עם מה שקרה מזוית אחרת. ישנה שיטת טיפול חדשנית למדי שנקראת EMDR וביסודה נועדה לטיפול בפוסט טראומה. לדעתי היא תוכל לעזור לך בהתמודדות הנוכחית. אני מצרף קישור למאמר קצר בנושא. http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בקר טוב . !!! אין לך מושג עד כמה אני מבינה אותך. גם אימי נפטרה מהמחלה האיומה לפני 7 שנים ואני עדיין כאובה ומתגעגעת , אני נשואה ויש לי ילדים ובעל תומך , אבל תמיד יש לי את ההרגשה שכלום לא מושלם אם היא לא איתי . ויש כל מיני דברים שמזכירים לי אותה .כמו ריחות מוסיקה שהוריי נהגו לשמוע (גם אבי נפטר לפני 15 שנים)ואני בוכה המון ואחרי הבכי יש לי מין הרגשה שאמא היא שמרגיעה אותי עם הבכי אני מרגישה שהיא איתי . אז תנסי להרגיש אותה גם שהיא לא איתנו . ותדברי עליה הרבה זה עוזר .לי בכל אופן . תחזיקי תמונה שלה בארנק שלך .ותקראי תהילים לנשמתה . וככה אוליתרגישי טוב . מאחלת לך המון מזל טוב לנישואיך והרבה בריאות . ותמיד תדעי שאימך לא היתתה רוצה שתתאבלי עליה כל חייך כי בס"כ את עדיין צעירה ותמשיכי לחיות גם שזה כואב . וזה כואב . זהו שיהיו לך חיים מאושרים

ד"ר קפלן שלום, אני בחור בשנות ה - 20 לחייו, לא מזמן גילו אבחנה של דיסלקציה ו - ADHD. הייתי שמח לדעת אם אתה בקיא בענייני מבדקי קצונה. אני אמור לעבור מבדקים אלו ואינני יודע אם כדאי שאדווח על בעייה זו. בנוסף, אני לא יודע אם דיווח על בעייה זו ייתן לי הקלות או שייתכן הדבר ההפוך - שזה יכשיל אותי מראש. בנוסף האם ידוע לך אם ניתן להתוכנן למבדקים האלה. אודה על עזרתך.

אתרוג שלום בעיקרון הפרעות הקשב והדיסלקציה בפני עצמם לא אמורים להפריע במבדקי קצונה. השאלה כיצד ומדוע העניין אובחן רק עכשיו והאם יש לכך השפעות נוספות על החיים שלך. אני חושב שכדאי שתתייעץ עם הגורם שאבחן אותך לגבי המשמעות של הבעיה להתמודדויות שונות בחיים כמו בצבא ובלימודים גבוהים, וכן האם כדאי שתקבל טיפולים כלשהם בשל הבעיה. האם לספר או לא? אינני חושב שאני מוסמך לתת לך תשובה בנושא זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני ממליצה לך לפנות ל- YNET שם תיכנס לקהילות- הורים- ליקויי למידה. תשאל שם גם כן לגבי השאלה. יש שם פורום טוב לליקויי למידה. מנהל הפורום שם יכול לעזור לך עם שאלתך. חשבו , לדעתי, שתקבל את כל התנאים מבחינת תוסםות מן והפסקות- זה בכללי מה שלדעתי אתה צריך לדאוג לו בצבא בקורסים או כל דבר לימודי במסגרת הזו. בהצלחה לך....:)

מדוע מחירו של טיפול 50 דקות גבוה, כ-250 ש"ח ?

רונן שלום טיפול פרטי בעלות 250 ש"ח אינו גבוה, לרוב העלות גבוהה ב 100 ש"ח בממוצע. יש אפשרות לקבל טיפול בשירות הציבורי בחינם או במחיר מסובסד של 100 עד 200 ש"ח במדרגות שונות. קשה לתת הסבר מדויק מדוע עלות טיפול פרטי הוא כזה או אחר. בסופו של דבר בהשוואה לעלות שירותים בקרב אנשי מקצוע אקדמאיים כמו רופאים, עורכי דין וכד' וכן בהתאם לכמות שנות הלימוד הרבות בהכשרת פסיכולוגים העלות נראית לי סבירה. מאחר ויש אפשרות לטיפול מוזל בשירות הציבורי הרי שההחלטה לבחור בטיפול פרטי תלויה בהעדפה אישית ומצב כלכלי של האדם שפונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכל מי שהגיב בנושא . אני רואה שהנושא העיר הרבה פציינטים שמתלבטים בבעיה או מודעים ומכירים אותה .. רק הפסיכולוגית שלי לא ..היא לא שותפה לדיון הקטן שערכנו פה עליה ..אבל אני שמחה על ההיענות שלכם והתגובות . ועדיין לא העלתי את זה באיזשהו אופן בשיחה בנינו .. חוץ מזה שהיא עושה דברים קטנים שגורמים לי לדעת שהיא שם בשבילי ..החדר שתמיד מחומם ונעיםלפני שאני נכנסת ..והיא שם .מפנה זמן בשבילי כשאני מודיעה לה בהתרעה קצרה שאני צריכה אותה ..והיא נשארת איתי דקות ארוכות שגולשות את ה- 50 דקות שלנו ...שעליהן היא עד עכשיו הקפידה בנאמנות ומשום מה היא עכשיו קצת מרפה .. אז החלטתי זמנית להניח לנושא של החיבוק בסך הכל כל מה שהיא עושה יותר ממרמז לי שהיא שם בשבילי .ככה כמו שזה . אחרי הכל אהבה היא במעשים...- לא ?!

את לא היית פציינטית שתיים? ושוב אני כותבת איני מבינה את הבעייה של החיבוק. אני יכולה לייעץ לך משהו ? לפעמים נורא בא לי להראות את אהבתי לפסיכולוגית שלי ואני לא יכולה להתאפק אני נגשת אלייה ונותנת לה נשיקה בלחי, אני לא יודעת מה דעתה על זה ואם זה טוב לה עם זה או שזה לא נעים לה, זאת אומרת היא פעם נהגה לחבק אותי במצבים יותר קשים שהייתי בהם וזה היה לי נורא חשוב ועזר לי מאד מאד. היום היא לא כי החיבוק של הפסיכולוגים הוא כדי לתת בטחון והגנה בלי עירוב רגשות . אז כשאני נגשת לתת לה נשיקה אני חשה שאולי אני מאלצת אותה אבל היא מגיבה בחביבות ונוגעת לי בכתף, אז נראה שזה בסדר מצידה וזה משהו דפוק בראש שלי. בכל אופן תעשי זאת, אני לא מבינה למה זה לא טבעי. אדם רוצה לתת אהבה לא תמיד המילים אוהבת אותך , את חשובה לי, מספיקות לפעמים בה להראות את זה במגע פיזי, אני גם לא חושבת שבמצב של מטפל ומטופל מאותו המין זה יכול לפגוע במישהו...

שלום רב!!! איך להתחיל ? לא יודעת אני אנסה להסביר אז ככה אני נשואה כבר 19 שנים ויש לי 3 ילדים מקסימים ובעל טוב . הבעיה היא שאני מרגישה לבד גם כשהוא בבית .אני לבד מנקה ועושה קניות מבשלת ועובדת בחוץ מ8 עד 5 ולא מטפלת בעמצי מחוסר זמן . אני ודעת שבעלי אוהב אותי אבל אין לי מספיק אהבה או תשומת לב . לאחרונה גם הסקס הוא לא כמו שהיה פעם החיזור נמוג ומרגישה שאין לי למה לחיות היה לי ויכוח עם בעלי .והסברתי לו את המצב .במקום שיראה לי את ההפך הוא הוכיח לי שאני צודקת וזה יומים שהוא ישן בסלון . ועוד יותר אין לי תשומת לב אני הרבה בוכה והתחלתי לעשן אתמול אחרי שנתיים של הפסקה . אני לא יודעת מה לעשות . אתמול גם איים שמתגרשים וזהו . אני יודעת שאין בכוונתו להתגרש אבל זה מאוד כאב לי ץמה בסך הכל רציתי? קצת אהבה כי מגיעה לי אני מרגישה שאני נותת את חיי למען כל המשפחה שלי ולא מקבלת כלום מה לעשות?.......

אירית שלום נשמע שבאמת יש שחיקה הן ברמה האישית והן ברמה הזוגית. מאחר שבמקביל נשמע שיש לכם זוגיות טובה ובסיס לשיפור המצב אני מציע לכם לפנות יחדיו לטיפול זוגי כדי לערוך את הדיאלוג בצורה יותר פרודוקטיבית. במידה ובעלך יסרב אני מציע לך לפנות באופן אישי לטיפול פסיכולוגי. התהליכים שיקרו לך יאיצו את השינויים הרצויים בבית. לגבי תגובותיו הלא אמפתיות למצוקה שלך אולי כדאי לך לקרוא את אחד מספריו של ג'ון גריי על גברים ממאדים ונשים מנגה. אם בעלך יציץ בו הוא בוודאי גם ילמד משהו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מעבר להמלצה לפנות לייעוץ זוגי(יכולה גם לבד), אני הייתי מציעה לך לשבת עימו ולומר לו בדיוק מה חסר לך. מה את רוצה לשנות. השאלה איך אומרים דברים- אם הם נאמרים בצורה של ההאשמה, הבנאדם נסגר ולא משתף פעולה . מצד שני, אם באים ואומרים מה מרגישים או מה מפריע ופשוט חושבים יחד איך לשנות, הצד השני מרגישה פחות מאוים ומואשם וזה מקדם את הקשר.

מצ"ב קישור שעוסק בסכיזופרניה: http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/sciz2.htm

שלום ההסבר ארוך מאוד ובאמת כדאי לקרוא על הנושא, למשל בקישור שהוסיפה הרה בהודעה הקודמת. אפשר לקרוא על סכיזופרניה בכל ספר פסיכיאטריה בסיסי שקונים בחנות ספרים או משאילים בספריה. בעיקרון זו מחלה כרונית שמשבשת תפקודים קוגניטיביים ונפשיים שונים, ניתן להגיע לאיזון בעזרת תרופות אך ההשגחה צריכה להיות לאורך כל החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה3 מתעורר מספר פעמים רב בלילה (4-8) מאז שנולד והמצב לא משתפר בכלל ניסינו להיות איתו וזה לא עזר ניסינו שיישן איתנו וזה לא עזר ניסינו את שיטת ה5 דקות וגם זה לא עזר מה ניתן לעשות? בברכה ההורים העייפים

דנה שלום כדאי לעשות אבחון מסודר של השינה וכן של דרכי הנשימה. פנו לרופא אף אוזן גרון המתמחה בילדים לבדיקה וכן פנו למעבדת שינה לילדים לייעוץ. יש כזו למשל בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב בניהולו של פרופ' אבי שדה ורצוי גם לקרוא את סיפרו "לישון כמו תינוק" הדן בנושא של שנת ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, יש לי חבר שעושה הכל למעני. הוא באמת אדם טוב אך לעיתים קצת אטום רגשית ואין לו יכולות להתמודד עם בעיות שלו או של זולתו. בזמן האחרונות יש לי התפרצויות עליו - ואני צועקת עליו ומקללת אותו בלי כל סיבה מוצדקת . ( אני בכלל עצבנית כלפי כולם בזמן האחרון אחרי תקופת דיכאון ). השבוע קרה משהו שאיני יכולה להרגע ממנו - הוא שיחק לי במחשב וקילקל אותו ואני לא הפסקתי לצעוק עליו וגם להכות אותו - בעיטות חזקות מאוד. באותו זמן אמרתי לעצמי - תפסיקי , תפסיקי, אך זה לא עזר והכעס ליבה את עצמו יותר ויותר. הוא כמובן סלח לי, אך אני פוחדת ממה שקרה - איבוד שליטה שכזה. ( זה קרה לי בעבר ,מספר פעמים, שאיבדתי שליטה והרבצתי וצעקתי על משפחתי, אך זה קרה בעקבות כדורי גאודון שלקחתי - כך נראה לי ). בכל אופן - אני בטוחה שלא הייתי פסיכוטית אז. אך רציתי לשמוע באשר להווה - האם זה שלב מקדים בפסיכוזה או משהו אחר? תודה.

סתיו שלום אני לא הייתי מנסה לתת אבחנות מורכבות באמצעות האינטרנט. אם את מודאגת לגבי מה שקורה לך זה המקום לפנות לייעוץ מקצועי מסודר. נדרשת היכרות רצינית עם קורות החיים שלך, ההיסטוריה הרפואית והפסיכולוגית וכמובן מאפייני הקשר הנוכחי. בעקבות זאת ניתן יהיה לתת לך אבחנה מסודרת וטיפול מומלץ. שתי האפשרויות שאת מציינת הן מספיק רציניות כדי לקחת את הדברים לידיים ולפנות לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מבקשת המלצה לפסיכולוג/ית טובים באזור ראשל"צ והסביבה

א. שלום שלחי אלי מייל עם כמה פרטים על עצמך והבעיה ואנסה לשלוח אליך המלצה מתאימה. [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' שלום, אני לא יודע אם אני שואל את השאלה בפורום הנכון. אם לא - אנא כוון אותי. האם דיסלקציה היא תורשתית? תודה!

יואב שלום אכן יכולים להיות לה מקורות תורשתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן שנה וחצי, מזה מס' חודשים הוא נושך אותנו (ההורים), את המטפלת וילדים שנמצאים בסביבתו. זה קורה לו כשהוא מתלהב, כועס, או רוצה תשומת לב. אני מבינה שכנראה בגלל שהוא עדיין לא מדבר, הוא משתמש בנשיכות כאמצעי תקשורת, אבל אנחנו ממש מתביישים ללכת לאנשים כשכל הזמן צריך לעקוב אחריו. לציין, שאנחנו כרגע בשליחות בחו"ל והילד נמצא עם המטפלת כל היום, ומידי פעם עם ילדים אחרים. ניסינו לכעוס ברגע שהוא נושך, ניסינו לחבק ולהסביר, אבל כלום לא עזר. אנחנו נואשים, מה אפשר לעשות?

עינת שלום בשלב ראשון הייתי מציע לך לערוך יומן מעקב אחר התופעה. נסי לעשות זאת למשך שבוע שבועיים. נסי לכתוב בכל פעם שזה קורה מה קרה בדקות שקדמו לכך, האם אפשר לאתר סיבה ברורה לתגובה שלו, וכיצד הגבתם. יתכן שתזדקקו לייעוץ מקצועי מפסיכולוג ילדים או פסיכולוג התפתחותי אבל הנתונים שתאספו יעזרו לכם להבין יותר טוב מה קורה ולהתמודד הן בעצמכם והן בעזרת איש מקצוע. מנסיונו, התבוננות על יומן מעקב כזה מאיר הרבה פעמים את העניינים בצורה אחרת. אגב, כחלק מהעניין אפשר לשתף את הילד בכך שכותבים יומן סביב הנשיכות שלו ואפשר להסביר לו מה שאתם כותבים. למרות גילו הצעיר הוא עשוי להבין משהו מכך ולהגיב. בברכה ד"ר אורן קפלן

עינת שלום לי נראה באופן אישי כנראה יש קשר לשני דברים 1. לשינוי המקום כנראה שקשה לו להתרגל ובצדק 2. המצב שרוב הזמן הוא אצל מטפלת ולא איתכם לפחות שאחד מכם יוותר על שעות העבודה בחוץ ויהיה יותר עם הילד שזקוק לכם הוא כנראה מתוסכל מזה בי בהצלחה

בני בן ה9 עבר אתמול 4 התקפי עוויתות בהם היה נדמה כי איבד לשניות שליטה על השרירים. הגענו לחדר מיון הרופא טענה כי אין מדובר בבעיה פיזיולוגית אלא בבעיה רגשית. זה לא קרה מעולם בעבר, האם מוכרת תופעה של עוויתות על רקע רגשי/נפשי? במידה וכן, אנא כוון אותנו מה לעשות. אמא מודאגת מאוד

היי אני הייתי ניגשת לשיחה אצל פסיכיאטר לאחר בירורים גופניים- שלילת מחלות .

שלום יש תופעות רבות של תגובות גופניות כולל עוויתות וטיקים על רקע רגשי ונפשי. אני מציע לפנות לפסיכיאטר ילדים לאבחון מסודר ובהתאם להמלצתו להמשיך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי בעיון את המאמר שכתבת על החרדה. הבעיה שלי היא שכבר שבועיים יש לי תחושה של מחנק במובן שקשה לי לנשום ובשביל נשימה מלאה אני צריכה לנשום עמוק אחת לכמה דקות. אני לא יודעת אם זה חרדה או דיכאון (אני יודעת שבחורף יש נטייה לדיכאון אבל אני בדר"כ פורחת בחורף - זו העונה שהכי כיף לי בה). כל הסימפטומים שתיארת לא קיימים אצלי, אני לא מפחדת מהמוות, לא מתארת לי מצב של בריחה, בטוחה שיש בי הרבה להציע ויש לי הרבה זמן להראות את זה... אולי זה קושי לקבל את החיים המלחיצים? (אני עובדת קשה בזמן האחרון מכיוון ששותפתי למשרד לקחה חופש לחודש ואין לי עזרה) אודה לתשובתך

דקלה, במקרים של קשיי נשימה כדאי לבדוק קודם אם לא מדובר בבעיה רפואית (בתור אסמטית אני יודעת, שהחורף הוא עונה נוראית בכל הקשור לבעיות נשימה). פני לרופא המשפחה, או ישירות לרופא המתמחה בתחום - תלוי מה הקופה מאפשרת לך - לבדיקה, והיה וכל הבדיקות תקינות, יש מקום לשקול בעיות נשימה על בסיס פסיכולוגי.

במידה ומדובר על קשיי נשימה על רקע חרדתי, ביו פידבק יכול להועיל מאד וגם טכניקות של הרפייה שירגיעו אותך בעת הצורך.

דקלה שלום הייתי ממליץ על בדיקה כללית אצל רופא המשפחה ליתר ביטחון אבל במקביל להתחיל לטפל בסימפטומים שאיתרת. מצב לחץ בחיים מזמין תגובות נפשיות וחרדה היא אחת התגובות הנפוצות ביותר למצבי לחץ ואי יציבות בחיים. ניתן לטפל בעניין בשיטות להרגעה עצמית או/ו בהיפנוזה. כמו כן ניתן בטיפול פסיכולוגי להתמודד עם שאלות וסוגיות שמטרידות אותך ואולי משפיעות על הצטברות הלחץ. לא היה מזיק שתקבלי עזרה קונקרטית בעבודה ותפחיתי לחץ ועומסים. זה בוודאי יהיה טוב בכל מקרה לאיכות חייך ולהפחתת הסימפטומים שאת מתארת. הייתי מציע לפנות לייעוץ פסיכולוגי במקום להתלבט על מקור הסימפטומים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום רב ! יש לי דילמה במסגרת העבודה, ואשמח אם תוכל לייעץ לי בעניין... אני עובדת בארגון מתנדבים, בעל אוריינטציה קהילתית חינוכית. במסגרת תפקידי, אני ממונה על עובדים צעירים רבים. אחת מהעובדות בעלת רקע של אנורקסיה ואשפוזים. בעבודתה - מתפקדת בצורה טובה ביותר, אך מפעם לפעם נוטה לדיכאון, ואז נעדרת מס' ימים מהעבודה. ידוע לי כי היא נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. אני מבינה את מצבה ונוטה לוותר על ההעדרויות התכופות, אך יחד עם זאת אינני יודעת אם זו השיטה הטובה להתמודד עם המצב. אולי עדיף דווקא לדרוש ממנה לעמוד בדרישות, כדי לסייע לה "לעמוד על הרגליים" ? האם יש משהו נוסף שאוכל לעשות כדי לסייע לה במסגרת העבודה ? להתייחסותך אודה ! יעלה.

יעלה שלום השאלה הראשונה היא עד כמה העדרויותיה פוגעים במהלך התקין של העבודה אצלכם. אם הנזק הוא רב יש מקום לנסות לשמור על השגרה ואם זה לא משמעותי עד כדי כך לא הייתי נכנס לעימות בנושא. השיקול צריך להיות קודם כל בראיה מערכתית של מקום העבודה ולא רק כדרך טיפול בעובדת. בהתאם לתשובה הראשונה צריך להיכנס להיבט האישי. אפשר לקחת את הבחורה לשיחה אישית ולנסות להבין יותר לעומק את המצב ולהגיע לחוזה ברור על אופן ההתמודדות שלה עם מצבים בהם היא מרגישה שאינה יכולה להגיע לעבודה. מה שחשוב הוא לא כל כך ההקפדה על נוכחות מלאה כמו על חוזה ברור ביניכם כיצד נוהגים, כיצד היא מדווחת על העדרות וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב, בת 31, נשואה. לפני כמעט שנה עברתי התקף חרדה, שלווה בכמעט חצי שנה של חרדות ודיכאון. כיום המצב טוב יחסית ( ללא טיפול תרופתי או פסיכולוגי ), גם מבחינת התפקוד וגם מבחינת מצב הרוח. יחד עם זאת, ברקע "מרחף" החשש מפני "נפילה" נוספת... האם יש משהו שאוכל לעשות כדי למנוע זאת ? אני ובעלי מתכננים להביא ילד לעולם בתקופה הקרובה, כך שממש אינני רוצה לחוות זאת שוב, ובוודאי לא במהלך ההריון או לאחר הלידה... בתודה מראש על התייחסותך ! תמר.

תמר שלום את כותבת שהתגברת על העניין ללא טיפול עד כה. אני מבין מאופן הכתיבה שזה היה לך חשוב. השאלה האם דווקא כעת אחרי שהוכחת לעצמך שאת חזקה ויכולה להתגבר בכוחות עצמך, אם לא הגיע הזמן לתת לעצמך גם להיעזר ולפנות לטיפול פסיכולוגי. החשש מהמשבר הבא המלווה אותך כעת הוא אופייני לאנשים רבים שהתגברו על מצבי משבר שונים בחיים והוא דומה לתגובה פוסט טראומתית בה הנורא מכל כבר עבר אבל נשאר חשש שהדברים יתרחשו שוב ושוב בהמשך. דווקא על רקע רצונך להיכנס להריון הייתי מציע לפנות כעת לטיפול פסיכולוגי כדי לעשות סדר בדברים ולסיים סופית את המשבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני נוטלת כדורי סרוקסט עקב דיכאון (3 כדורים ביום) ולאחרונה התחלתי לקחת בנוסף לכך כדורי אדרונקס (2 ביום). רציתי לדעת במה שונה הפעילות של האדרונקס מהסרוקסט וכיצד הוא משפיע בדיוק. תודה

ארזה שלום אנא פני לאחד הפורומים הרפואיים. בפורום זה הייעוץ בפסיכותרפיה בלבד ולא בתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

קודם כל אני לא יודעת מה הקטע הזה של האסור להתחבק. יש לי חדשות כשאני הייתי במצב על הפנים הפסיכולוגית שלי חיבקה אותי די הרבה וזה לא גרם לי לנזק בטיפול נהפוך הוא. זה ברור שיש מטפלים שלא מוכנים לערב מגע בטיפול שלהם, וצר לי שזה ככה כי זה באמת חלק לא מבוטל בטיפול ובתחושת הבטחון , הפסיכולוגית שלי לא חיבקה אותי לצרכייה האישיים אלא לצכרייולתחושה שאני זוקה להגנה. היום אנחנו לא מתחבקות כמעט מבחינתי אני מתה לחבק אותה כל פעם אבל אני מרגישה שהיא ביטלה את המקום הזה וחבל לי , לא תמיד מילים יכולות להביע רגש, לפעמים החיבוק אומר ופורק הכל. לדעתי החיבוק יעיל אלא אם הוא עלול להרוס ... פציינטית יש לי עצה בשבילך , כשאת הולכת מהפסיכולוגית תגשי אלייה תרכני ותתני לה נשיקה על הלחי ....

ענבר, לקראת הסוף כתבת את השורה המכרעת: "החיבוק יעיל אלא אם הוא עלול להרוס..." ה"קטע הזה" של כן/לא מגע בין מטפל למטופל נועד במקור להגן על שני הצדדים ממצבים לא נוחים, תביעות בגין הטרדה ו/או ניצול וגלישה מגבולות הטיפול. אם טיפול נמשך לאורך זמן, ויש אמון בין מטפל למטופל, אז יש מקום לשקול חיבוק בשעת הצורך (של המטופל, כמובן!). אני לא מנסה לקבור את הספונטניות, או להפוך את חדר הטיפולים לחדר ניתוחים סטרילי וקר, אבל יש מקום לדון - בתוך הטיפול - במשמעות של מגע כלשהו, מבחינת שני הצדדים.

ענבר שלום אני שמח לשמוע שמצאת פסיכולוגית וטיפול שעזרו והתאימו לך. המשפט אותו כתבת "החיבוק יעיל אלא אם הוא עלול להרוס" הוא בדיוק נקודת המפתח והגבול בין עזרה להרס אינו ברור מאליו. כל אחד מציב אותו במקום שנראה לו סביר ונכון לטיפול ולמטופל. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אורן שמי אור אני בת 22 אני סטודנטית למדעי ההתנהגות שנה א' וה"סיפור" שלי הוא כזה כל המבחנים שלוו בכניסה לאונ' + מבחני הסמסטר הראשון האפיינו בלילות ללא שינה אני מגיעה למבחן עייפה ולא כ"כ מרוכזת, אני יודעת את החומר במלואו ועדיין אנני מצליחה להתרכז כל כולי במבחן אני חושבת על הצלחות/ כשלונות וכל מה שרק אפשר הרגשה עצומה של תסכול מלווה אותי אני לא יודעת מה לעשות כי אינני מצליחה להביא לידי ביטוי את ידיעותי במבחן עכשיו מתחיל סבב מבחני מועד ב' אני חייבת לעשות משהו כדי שדברים יישתנו אשמח לשמוע תגובה עצה או כל דבר תודה......

היי אור המקרה שלך מוכר מאד אצל סטודנטים שונים. את יכולה להתמודד עם הנושא על ידי עבודה עצמית או בשילוב עם קבוצות /סדנאות הקיימות באוניברסיטאות. תבדקי דרך דיקאן הסטודנטים אצלך. לגבי עבודה עצמית- תחשבי מה יכול להרגיע אותך? ומה בעצם מלחיץ אותך? תאמצי דרכים להרגעה עצמית ותנסי לחשוב , בהקשר למבחן שאת פשוט ניגשת אליו ויהיה מה שיהיה וכיוון שאת למדת ויודעת את החומר- את פשוט הולכת להוציא בו ציון טוב. וגם אם לא- זה לא סוף העולם ויש מעודי בית למקרה הצורך.תורידי קצת מהמחשבות על הכישלון ועל ההצלחה. ערב הבחינה, תעשי אמבטיה חמה או מדיטציה/ הרפייה או כל דבר אחר שירגיע אותך. בבוקר תעשי הכל כדי להתחיל אותו ברגל ימין- ברוגע עד כמה שניתן.

אור שלום אכן מה שאת מתארת נשמע כמו חרדת בחינות. יש אפשרות לטפל בבעיה בצורה ממוקדת. אם בשאר תחומי החיים שלך אינך נוטה לחרדה יש אפשרות לטפל בדבר בצורה יעילה ומהירה יחסית. אם החרדה מוכרת לך גם מתחומים אחרים יתכן שנדרש טיפול יותר מקיף. להלן סיכום שכתבתי לנושא זה שעלה מספר פעמים בפורום: חרדת בחינות היא שם כללי למספר תופעות וחשוב לערוך ראיון יסודי כדי להגדיר את הבעיה המדוייקת ממנה את סובלת. למעשה אבחון נכון של הבעיה הוא חלק קריטי במציאת הפתרון. כמובן שיש בחרדת בחינות שני מרכיבים, האחד – תופעות כלליות ומוכרות של חרדה, והשני – קישור הבעיה ללימודים ובחינות. לעיתים מרכיבי חיים אחרים אינם נפגעים כתוצאה מכך (אלא באופן משני, כמו למשל ירידה בביטחון עצמי בעקבות כישלון בלימודים הנובע מהבעיה האמורה), אך לעיתים מדובר בתופעה שהיא חלק מבעיה רחבה יותר, כלומר, הקושי בלימודים או בבחינות הוא לעיתים חלק מבעיה רחבה יותר. הבדיקה הראשונית צריכה להתמקד במספר דברים . ראשית, האם באמת מדובר בתופעה ייחודית לבחינות או שישנה בעית חרדה כללית המשפיעה גם על תחום הלימודים. כמו כן חשוב לאפיין את הסיבות לחרדה. לדוגמא, יש תלמידים המגלים במסגרת הטיפול ששיטת הלימוד בה השתמשו אינה יעילה ולכן לא הצליחו לזכור את החומר בצורה טובה ולכן נלחצו בזמן הבחינה. במקרה כזה עבודה על אסטרטגיות למידה יכולה לפתור את הבעיה. אחרים לומדים מצויין אבל בגלל נטיות פרפקציוניזם שופטים את עצמם בחומרה (לקבל רק 85? זה ממש כישלון בשבילי) ובעקבות זאת נכנסים לחרדה לפני כל בחינה. וכך הלאה, יש מגוון אפשרויות, כל אחד ומאפייניו האישיים, ויש כמובן אפשרות לשילוב בין מספר גורמים. חרדת בחינות היא סוג של "חרדת ביצוע". הטיפול בבעיה דומה למעשה לטיפול רגיל בכל חרדה אלא שכאן יש חשיבות לשלב מרכיבים ייחודיים לנושא הלימודים והבחינות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בהתקפי חרדה מכל סוג שהוא). בהכללה ניתן לומר שישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי החרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה (ויתכן שאין) בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי קצר מועד ולשפר את איכות החיים. (ובמידה ועדיין יש בעיות פסיכולוגיות אחרות, אפשר להתמודד עימן בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח אחרי שנושא החרדה טופל). הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. לרוב מצטרפים לגישה זו טכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. במצבים חריפים של חרדה רצוי לעיתים לשלב בטיפול הפסיכולוגי גם טיפול באמצעות תרופות נוגדות חרדה. הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, לעיתים שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי עשוי להיות יעיל יותר משימוש באחת השיטות לבדה. כל מקרה לגופו וחשוב להתאים את הטיפול המתאים לכל אחד. בשורה התחתונה, ברוב המקרים טיפול בחרדת בחינות הוא קצר וממוקד. על פי רוב מדובר בגישה פסיכולוגית קוגניטיבית ואפשר לשלב היפנוזה ושיטות נוספות. להלן קישור למאמר יותר מקיף על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם אתה סבור שכדאי להפגש עם פסיכולוג לאבחון ??. תודה ושבת שלום

אני מטופלת בטיפולי פריון. עברתי הזרעה ראשונה לפני כיומיים. במהלך ההזרעה הרופא ביקש ממני לכווץ שריר מסוים ואני כאילו לא שומעת. אני זוכרת שהוא ביקש ממני זאת, אבל כאילו מתעלמת ולא מסוגלת להקשיב במצב זה. יצויין כי הטיפול מביך אותי מאד וגם היה מכאיב אצלי, בשל מבנה מסוים של צוואר הרחם, דבר שלא ידענו לפני הטיפול וגילינו במהלכו. מה קורה לי, האם זו התנתקות?

יעל שלום אכן זה סוג של התנתקות שאופייני למצבי לחץ וטראומה. חשוב שבמקביל לטיפולים הללו תלמדי שיטות של הרגעה והרפיה. אפשר לעשות זאת במסגרת טיפול פסיכולוגי ואף להיעזר בהיפנוזה. הדבר יכול לעזור גם לטיפולים עצמם וגם לסיכוי להיכנס להיריון מהם. לאחר מכן במהלך ההריון והלידה הדבר יכול לעזור לשפר את איכות החיים של האם והעובר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 17 ויש לי דיכאון כבר כמה שנים ואני לא מצליחה להתגבר עליו. ניסיתי לקחת תרופה שנקראית "סרוקסט", אבל אני מרגישה שלא משנה כמה תרופות אני אקח, דברים נשארים תמיד כמו שהם. גם ניסיתי להתאבד פעמיים כבר, וזה הדבר היחיד שיש לי בראש- מוות. השאלה שלי, היא אם יש לי דרך אי פעם לצאת מזה או שדיכאון הוא דבר שלא ניתן לצאת ממנו, אלא רק ניתן לקחת תרופות כדי להרגיש הקלה.

me, ברוב המקרים טיפול תרופתי נטו אינו פותר את הבעיה, ויש צורך גם בטיפול פסיכולוגי, לעתים ממושך. צריך הרבה סבלנות ורצון אמיתי לצאת מהדכאון, אבל זה בהחלט אפשרי. דבר נוסף, מלבד סרוקסט קיימות בשוק עוד כמה וכמה תרופות אנטי-דכאוניות. לא ברור מדברייך אם פסיכיאטר רשם לך את הסרוקסט וכמה זמן לקחת את התרופה. בכל מה שקשור לטיפול תרופתי, אני מציעה לך לפנות לפורום פסיכיאטריה.

שלום אני מסכים עם הרה שטיפול פסיכולוגי עשוי לעזור בשילוב עם הטיפול התרופתי. לגבי יעילות הטיפול התרופתי כדאי כמובן להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. יש אפשרות לשפר את המצב אך הדבר דורש טיפול מתאים ויתכן ממושך. להלן קישור למאמר בנושא דיכאון http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 10 החלה לתלוש שיער לפני כשנה וחצי מאז היא מטופלת אצל פסיכולוגית ומקבלת סרוקסט אך אין שינו במצב היא כמעט קרחת לחלוטין האם יש מקום לשנות פסיכולוג ואם כן איך עושים את התהליך עם ילדה ובכלל מה עוד אפשר לעשות בבבית יש הרבה תמיכה חום ואהבה התחושה שלי שהכדורים היא מקבלת 3 חודשים הורידה קצת את ההתעסקות בראש אך עדין היא תולשת .

שירה שלום תלישת שיער (טריכוטילומניה) היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. אני מכיר מקרים שניתן טיפול תרופתי גם לילדים, צריך להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. התופעה הרבה יותר נפוצה ממה שנדמה, אבל בגלל הבושה שבעניין אין עליה דיווח רב. אני מציע לשוחח עם הילדה ולפנות איתה לייעוץ מקצועי. התופעה אינה עוברת מאליה רק כי אומרים לילד להפסיק ונדרשת התערבות מקצועית. אני מציע להתייעץ עם הפסיכולוגית לגבי שיטת עבודתה. אם מדובר בגישה דינמית כדאי לשמור על הטיפול במיוחד אם נוצר קשר טוב בין הפסיכולוגית לילדה מאחר והעניין לא רק להפסיק את הסימפטום החיצוני אלא גם את ההיבטים הפנים נפשיים שגרמו לו. עם זאת, להפסקת הסימפטום נדרש שילוב גם של גישה נוספת ואין כל בעיה לשלב שני סוגי הטיפול במקביל, במיוחד שהטיפול הממוקד הוא קצר מועד. הטיפול התרופתי נראה לי רלוונטי וכדאי להמשיך בו עוד תקופה עד לשיפור במצב, עם מעקב מסודר של פסיכיאטר ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שמי סיגל ואני בת 23 הדבר שמאוד מפריע לי הוא שאני מאוד עצלנית ולא אוהבת לעבוד היתה תקופה שלא עבדתי ולא הייתי יוצאת מהמיטה לפני השעה 16:00 אני יודעת שזה מוגזם אבל כל הזמן אני עייפה. פשוט מכורה לשינה. כיום אני עובדת אבל מתחילה בשעות הערב. ניסיתי בעבר לעבוד בבקרים אבל לא הצלחתי להתרגל מאוד היה לי קשה לקום מהמיטה (במשך שנה). מה לעשות? אולי צריך לקחת איזה כדורים? אנא פיתרו לי את הבעייה. מדוע 6 שעות שינה אף פעם לא מספיקות לי?????????

סיגל, להפרעות שינה יכול להיות יותר מהסבר אחד. אפשרות אחת שקיימת היא, לפנות למעבדת שינה כדי לבדוק מה קורה לך בזמן השינה. עוד דבר, שהיום כבר יודעים הוא, שיש אנשים שהשעון הביולוגי שלהם פשוט הפוך - גם את זה אפשר לבדוק במעבדת שינה, ולטפל בזה. בדיקות דם יכולות להצביע על איזושהי בעיה פיזיולוגית, שקשורה למנגנון השינה. בכלל, מומלץ לפנות לרופא המשפחה, שימליץ על הבדיקות הנדרשות לדעתו. אגב, שש שעות שינה הן מספר שרירותי. הטענה היא, שאדם ממוצע צריך 7-8 שעות שינה בלילה. ולמרות זאת, יש אנשים שמסתפקים בחמש שעות, ואחרים לא מתפקדים, אלא אחרי 9-10 שעות.

סיגל, ישנן כמה סיבות ביולוגיות לכך שאת צריכה לישון הרבה. כדאי לך ללכת לרופא המשפחה ולנסות לבדוק את הנושא. בקשר ל- 6 שעות של שינה - לא לכולם מתאים לישון רק 6 שעות (אני למשל צריכה יותר) - אולי כדאי לך לנסות לסדר לעצמך את סדר היום כך שתוכלי לישון יותר. עוד סיבה שיכולה להיות לרצון לשינה היא פשוט דיכאון. יש אנשים שבתקופה הזו של החורף נכנסים למעין "דיכאון חורף" ומרגישים עייפים ועצלנים מתמיד. ושאלה קטנה ... את מדגישה שאת לא יכולה לקום ולעבוד... למה צריך לקום בבוקר רק לעבוד? אולי זה מה שמונע ממך לרצות לקום בבוקר, כדי לא לעבוד קשה?

סיגל שלום כפי שנאמר גם בהודעות הקודמות הסיבות לעייפות והרצון לשינה יכולות לנבוע מסיבות שונות. רצוי לנסות ולתקוף את העניין מכיוונים שונים. פניה לייעוץ במעבדת שינה היא רעיון טוב, יש למשל מעבדה טובה לשינה ועייפות בבי"ח תל השומר. הם ימליצו לך על בדיקות הדם הרלוונטיות, אפשר כבר לבקש מהרופא בדיקה כללית ולהוסיף גם ויטמין בי12 וחומצה פולית. מבחינה נפשית יש מצבים כמו למשל דיכאון שיכולים להשפיע. העניין הוא שאם יש בעית שינה היא עלולה לפעמים לגרור דיכאון כמו שלפעמים הדיכאון הוא הראשוני ובעיית השינה משנית. להלן קישור למאמר על דיכאון שם גם יש קריטריונים לאבחון עצמי http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, רקע כללי: בת 27 נשואה שנה. כל פעם שאני ובעלי רבים הוא מאיים עלי בגרושין (חשוב להזכיר שהורי התגרשו כשהייתי בת 6) דבר זה מאוד מפחיד אותי כי לא הייתי רוצה להתגרש לעולם מאוד טוב לי בחיי הנישואין ולא הייתי רוצה לעבור את מה שאמי עברה. אני יודעת שהוא לא מתכוון לזה ושזה מתוך עצבים (יודעת רק לאחר שהוא נרגע ומסביר לי) אבל אני נכנסת להסטריה ובוכה לפניו. זה נורא קשה!!! בבקשה עיזרו לי מה לעשות?? למה אני תמיד מפחדת להיות נטושה? (זה קרה לי גם בעבר במערכות יחסים קודמות) תודה מיכל

מיכל, הבעיה היא בעצם של בעלך; ברגע שהוא משתמש נגדך בכלי שכזה, והוא יודע שזה מפריע לך, אז משהו בשיקול הדעת שלו מעוות, וההסבר של "זה מעצבים" לא רלוונטי בכלל. יש בו, כנראה, פן סדיסטי, שנהנה לראות אותך היסטרית ובוכה. מדוע שלא תציעי לבעלך לפנות לטיפול זוגי? תלמדו לריב בלי איומים שכאלה. ובמקביל, אם את חשה שלא עיבדת כראוי את הגירושים של הורייך, את יכולה לפנות לטיפול פרטני (גם אם חרדת הנטישה לא נובעת מכך).

מיכל שלום השיטה בה נוקט בעלך גורמת לנזק כפול. היא פוגעת בך אך במקביל גם מערערת את האמון שלך בזוגיות והוא כנראה לא מבין את המחיר היקר שהוא עלול לשלם על כך בטווח הארוך. אני מציע שתנסו לפנות לייעוץ זוגי כדי ללמוד להתמודד אחרת עם מצבי לחץ ומריבה שהם טבעיים מאוד בתוך זוגיות וחיי משפחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב בני בן החש וחצי ילד נבון וכחם (כמובן כמו שכל אמא תגיד...) יש התלבטות קלה האם להשאיר אותו שנה נוספת בגן יש לו קושי קל בכתיבה והעתקת אותיות שהם מתאמנים בגן וקלינאית תקשורת שפניתי אליה מיוזמתי לאיבחון אמרה יש לו קושי קל בסדר ואירגון ואז קשה לו לשלוף את המידע הדרוש מהמח ( משהוא כזה אם הבנתי נכון ) אף אחד לא סגור על להשאיר אותו עוד שנה בגן כי הוא ממש גבולי הם ממליצים להשאיר ... העניין הוא שהילד לא מוכן להשאר בשום אופן הוא רואה את עצמו כבוגר מספיק לעלות לכיתה א' ואינו מוכן להשאר עם הצעירים של הגן האב מתנגד להשאיר את הילד שנה נוספת והני שואלת האם הנזק הנפשי שיגרם לילד עקב זה שהוא נשאר בגן לא יפגע בו ובהערכה העצמית שלו חשוב לי לציין שיש לו שני אחים בכיתה ב' כרגע ומהרגע שהילד עלה לגן חובה הם מחקים שהשנה תעבור בכדאי שהוא ייהיה איתם בבית הספר וזה אחד הדברים שהם מדברים עליו יום יום (עד עכשיו שהסברתי לגדולים לא לדבר על זה יותר) מה דעתך?

דגן, בתור מישהי שויתרו לה על שנה בגן, למרות שאני ילידת דצמבר (בעיקר לחץ מצד הגננת, שטענה שאין לי מה לחפש עוד שנה בגן), אני ממליצה לך בחום להשאיר!!! מעבר ליכולות קוגניטיביות, צריכה להיות גם בשלות נפשית למעבר ולשינוי המסגרת. תמיד קיימת האפשרות של התייעצות עם איש מקצוע שעובד עם ילדים, כדי לקבל חוות דעת. אבל כיום הנטיה הכללית היא להשאיר עוד שנה, ולא למהר כ"כ עם כיתה א'. תני לילד להיות עוד קצת ילד.

דגן שלום צריך להסתכל על התמונה המלאה. באופן בסיסי אני מעדיף במצבי התלבטות להשאיר את הילד בגן שנה נוספת. אם היו ציפיות לעליה לכיתה א' אפשר די בקלות להעביר מסר אחר שישנה את המצב. ציפיות האחים והאב לעלית הילד לכיתה א' איננה סיבה מספקת בעיני לדחוף אותו קדימה ובהחלט יתכן שרצונו לעלות לכיתה א' קשור לציפיה זו. צריך לזכור שלהיות הילד הגדול בגן זה גם משהו חיובי מאוד שמשפר ביטחון עצמי. ההישארות שנה נוספת בגן היא פעמים רבות אכזבה למבוגרים ולא כל כך לילד, כך שהכל תלוי במסרים שתעבירו לילד. אם כך, כל שנותר להחליט הוא מה באמת יהיה הכי טוב לילד בנטרול כל הדברים החיצוניים שאינם רלוונטיים לעניין. אם קשה להחליט פנו לפסיכולוג חינוכי, אולי אפילו פסיכולוג הגן, שילווה את ההחלטה המשותפת שלכם עד קבלת מענה שיוסכם עליכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני, תינוק בן שנה וחודש - מסרב ללכת לישון במיטתו - ונירדם בסלון במעבר למיטה הוא מתעורר לעיתים - וחוזר חלילה גם באמצע הלילה הוא מתעורר כפעמיים - ומסרב להישאר במיטה - ובסופו של דבר מורדם בידיים או בסלון - לצד מי מאיתנו בימים האחרונים עקב עצות שקיבלנו החלטנו להתעקש על השכבתו במיטה ולפחות השארתו במיטה בלילה כשהוא מתעורר ז"א - שניכנסים לחדרו כל כ - 5 - 10 דקות אם הוא בוכה אך לא מוציאים אותו הילד מאוד היסטרי ובוכה וצועק ולוקח לו זמן רב, אם בכלל להירדם המטפלת של הילד טוענת שהוא ניהיה עצבני מזה ואנו דואגים שמא אנו גורמים לו נזק נפשי אנא דעתך ועזרתך תודה ונוס

הרשי ליעץ לך בתור אמא שעברה את זה ואני החלתתי ללכת כנגד כל מה שאמרו לי לעשות 5 דקות של בכי לא להוציא מהמיתה טקס הרדמה יומי וקבוע (כמובן שאת הכל ניסיתי ) וגם הילד סבל וגם אני סבלתי הילד בכה במיטה ואני בכיתי בסלון אני לא הסכמתי לזה ואמרתי לעצמי עד גיל 18 הוא בטח לא ישן איתי..... באמת קחי את זה כדבר זמני זה עובר היום הבן שלי בן 8 ישן לבד במיטה (כבר מגיל שנתיים וחצי בערך ) וזו תקופה כזו הרופא פעם אמר לי אחרי שנישתי אליו ואמרתי כי בטוח משהוא כואב לו כי הוא בוכה המון בלילות אז הוא אמר לי גיברת הילד שלך נולד עם צורך לאמא זה מה שיש לו יש ילדים שפשוט זקוקים לנו יותר עובדה שאחותו התאומה לא הייתה ככה קחי את הילד חבקי אותו ותהני מהשינה שלך איתו בילדים אין חוקים כל ילד הוא אחר ואני יודעת יש לי ארבעה שייהיו בריאים אל תלכי נגד הילד זו העצה שלי תזרמי עם זה תאמיני לי זה עובר בהצלחה

לונוס, גם אני מצטרפת לדיעה של ד. הבן שלי היום בן 7. תמיד היה לו צורך שיהיה מישהו על ידו כשהוא נרדם. מגיל 4 זה עבר והוא החל לישון לבד במיטתו לילה רצוף והתקופה הזו של ההרדמה וכל הקשיים שנילוו פשוט נשכחה. עזבי את הספרים וגדלי את ילדך לפי אינטואציות אימהיות. שרון.

ונוס, כנראה שהרגלת את בנך התינוק להירדם לידך כשצפית בטלויזיה ולא במיטה שלו ומאז הוא מסרב להיפטר מההרגל. אין שום סיבה לנסות להשכיב אותו בכוח במיטה כי בזה את בעצם משחקת ב"מי ישבר ראשון". אני בספק אם ייגרם לו נזק נפשי מהעניין אבל מכל מקום הוא עצבני ובצדק. הוא "התמכר" למשהו וכעת לקחת לו את ההרגל בכוח, שלדעתי, זה לא מעשה נכון. תנסי להרגיל אותו להשאר יותר במיטה. תני לו משחקים ותמונות, נסי לשחק איתו את כשהוא במיטה.. נסי בהתחלה לתת לו את ההרגשה שגם כשהוא הולך לישון במיטה את עדיין נמצאת שם איתו ולאט לאט הוא יתרגל לישון במיטה (כשאת לידו) ולאחר מכן יתרגל גם להשאר שם לבד. הבן שלך קטן מדי לעידוד בפרסים אבל נסי אולי לתת לו את ההרגשה שאת מרוצה מכך שהוא שוכב במיטה לישון.

ונוס שלום חלק חשוב בהחלטה הוא מה יותר נוח לכם במסגרת המשפחה. אם ההרדמות בסלון לא מפריע לאורח החיים בבית ומדובר רק בעיקרון חינוכי, אז חבל על המאבק. מצד שני, אם הרדמות כזו בסלון משבשת את החיים שלכם יש מקום להכניס את הדבר לסדר אחר. שינה היא דבר די מורכב בכל גיל ובמיוחד בגיל הצעיר. היא כוללת פרידה וכל פרידה היא סימבול למוות וכיליון מבחינה פסיכולוגית. הדבר מעורר חרדות רבות ולכן אפשר להבין את הקשיים של ילדים רבים להירדם לבד. היכולת להרדים את עצמו היא יכולת חשובה אבל אי אפשר ליצור אותה בכוח. אם תרצו להרגיל את הילד להירדם במיטה תצטרכו לשבת לידו בחדר, לשיר שירים, לספר סיפור, להשמיע מוסיקה וליצור סוג של טקס נעים של פרידה מהיום וכניסה אל הלילה. שיטות 5 הדקות הן מוקדמות מידי להירדמות הראשונה. עם זאת, כאשר מדובר על אמצע הלילה, כאן ברור שחוסר שינה מסודרת במיטה משבשת את איכות החיים שלכם ולכן נדרשת אסרטיביות רבה יותר. הנזק של התעוררות מדי לילה מספר פעמים גדול בהרבה מהנזק הזניח של החינוך לשינה באמצעות שיטת 5 דקות ומעלה. ברוב מכריע של המקרים היא פועלת תוך יומיים שלושה אם אכן מקפידים להפעילה בצורה נכונה. כדאי לך לקרוא את ספרו של פרופ' אבי שדה "לישון כמו תינוק" ואפשר גם לקבל ייעוץ במעבדת השינה לתינוקות בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב המנוהלת על ידו. בברכה ד"ר אורן קפלן

קודם כל תודה על התגובות ומספר שאלות: מה זאת אומר שיטות 5 הדקות הן מוקדמות מדי להירדמות הראשונה - האם הכוונה במוקדם - מבחינת גיל התינוק או מבחינת השעה ביום? את השיטה לשבת לידו בחדר ניסינו - ללא הועיל - דווקא כשאנו בחדר - ניראה כי התינוק נכנס אף יותר להיסטריה ומושיט לנו ידיים - כאילו בטענה שאינו מבין מדוע אין מוציאים אותו. ניסינו להפעיל מוסיקה, ללטף לתת מוצץ לדבר - כלום לא עוזר לגבי הלילה - ניסינו 4 לילות - כולנו יצאנו סחוטים פיזית ורגשית אכן אחרי הלילה הראשון - בו נימשך הבכי שעה וחצי - בהתעוררות בלילה - בלילות הבאים זה היה קצר יותר - אך הילד התעורר שוב ושוב ובכה - עד הבוקר בבוקר כבר לקחנו אותו למיטה - האם זה מזיק? האם זה שישנים איתו בסלון - על הפוף שווה לשינה איתו במיטה שלנו? איך מגיעים למעבדת השינה באוניברסיטה? אודה על התייחסותך גם הפעם תודה ונוס

שלום רב. אני בת 30 עם ילד בן שנה+ בבית. עובדת משרה מלאה+. בערב אני עייפה לאחר יום עבודה קשה ונרמת בסביבות 9. בעייתי היא שכשבני קם בסביבות 2 לפנות בוקר מהסיבות ששמורות עימו אני לא יכולה לחזור לישון למרות שאני גמורה מעייפות. הראש מתחיל לעבוד. אני מתחילה לחשוב על הכל-בעיות בבית, עבודה וכו'. לבסוף אני עוברת למחשב לאחר שעה של נסיון להרדם. עכשיו השעה 05:10 ואני ערה משעה 02:30. האם אפשר על בעיה שכזו לקבל כדורים לשינה.

סיוון שלום כדורי שינה הם פיתרן די גרוע לטווח הארוך. הם ממכרים ולכן תוך זמן קצר צריך מנות גדולות יותר ויותר מהם ובמקביל נוצרים קשיי הירדמות ללא הכדורים. אין בעיה לקבל כדורים כאלה מרופא המשפחה אך לא הייתי ממליץ להשתמש בהם באופן קבוע. אולי כדאי שתלמדי שיטות להרפיה והרגעה עצמית, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה, כדי שתוכלי לחזור לישון ביתר קלות. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילד בן 24 שזה מספר שנים מביע חרדות שיקרה לו משהו פוחד על עצמו ובשנה וחצי האחרונות הוא לא עובד או לומד ואנו יוצא לבלות למעט כדורגל היה בשיחות אצל פסיכולוג הוא מודע לבעיה שלו אך לאחר 13 פגישות הפסיק בטענה שזה לא עוזר לו. כיום הוא אינו עושה כלום והוא גם לא יודע מה לעשות אפילו לצאת לשתות קפה בבית קפה אינו יוצא עם חברים למעדונים לא מסתוב.. אבקש לקבל יעוץ מה עליי לעשות הוא בחור מאד נבון

אלי שלום התיאור שלך יכול להתאים למספר בעיות אפשריות ולכן המטרה הראשונה צריכה להיות אבחון מסודר. מאחר והיה בטיפול אני מציע לפחות ליזום פגישה עם הפסיכולוג הקודם כדי לקבל חוות דעת על אופי הבעיה ודרכי הטיפול האפשריות. לאחר קבלת האבחנה יהיה אפשר לחשוב על אפשרויות הטיפול הנוספות. אם הוא מסרב ללכת שוב, החתם אותו על ויתור סודיות רפואית וקבע פגישה בעצמך עם הפסיכולוג וקבל את חוות דעתו. להלן קישור למאמר על חרדה בו יש גם התייחסות לסוגי האבחון והטיפול הקיימים. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורןקפלן אבקש לקבל שמות של פסיכולוגים קלינים באזור גלי ל תחתון באם יש לך טלפונים שלהם.אני מודה לכךמאד אתה עושה עבודת קודש יישר כח

אני בכיתה ,י, אבל לא בא לי להמשיך ללמוד ,כי לא בא לי להשקיע לבגריות,ולא מוכן להחליף בית ספר או לרדת מהרמה גבוהה ש יש לי בבית הספר הזה. מה לעשות? מה להחליט

היי דוד הלימודים בתיכון במיוחד לקראת הבגרוית הם לימודים קשים ולפעמים מעייפים. השאלה , במידה ואתה מעוניין לצאת עם תעודת בגרות ולהמשיך בבית הספר הנוכחי, מה אתה יכול לעשות על מנת להקל על עצמך את תקופת הלימודים והבחינות? מה אתה עושה בשעות החופשיות שלך? איך אתה מעביר את הזמן הפנוי שיש לך? האם אתה יכול לשלב חברים ותחביבים וכך להוסיף ללימודים גם דברים משחררים יותר, נעימים יותר.? אולי לצאת לרקוד או לסרט מדי פעם , לדבר עם חברים, להכיר בנות , לעשות ספורט או כל דבר אחר. מה דעתך?

דוד שלום הפסקת הלימודים היא החלטה לא פשוטה, היא עלולה להשפיע לאחר מכן על כל מהלך חייך. אני מציע שלא תעשה את זה לפני שתקבל ייעוץ מקצועי ואולי גם תבין יותר לעומק מה גרם לך למאוס כל כך בלימודים. בקש מהוריך שיקבעו לך פגישה עם פסיכולוג חינוכי, אולי אפילו עם פסיכולוג בית הספר שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה , מה אפשר לעשות עם ילד בן 9 ,שבבית הוא מרגיש מצוין ,ובכתה כואב לו הראש \הגרון \הבטן (מחק את המיותר ) ? אציין שהוא תלמיד טוב וביחסי חברה טובים . ברור לי שהסיבות אינן רפואיות . תודה רונית .

אני הייתי שואלת אותו מה מציק לו בבית הספר. האם משהו מציק לו? האם הוא יכול להסביר את הסבל הפיזי שלו שם? אולי לבדוק עם המורה האם הוא מסתדר חברתית . ייתכן שלא נעים לו שם מסיבה כל שהיא. שמשהו מטריד אותו. הכי טוב לשאול אותו קודם כל . לקחת אותו כשהוא רגוע וכשהוא לא עייף ופשוט לשאול אותו. זה באמת נשמע על רקע רגשי.

מנסים לדובב אותו.. אולי מישהו מציק לו? אולי המורה מתנהג/ת אליו שלא בצדק? אולי הוא מרגיש שהוא רוצה קצת תשומת לב ממך או מהמורה? שהוא אחד מרבים ורוצה קצת יחס אישי? או אולי קשה לו בלימודים מכל מיני סיבות והוא צריך עזרה...

רונית שלום קודם כל לא כדאי להניח הנחות יסוד ומומלץ לפנות איתו לרופא המשפחה ולבצע בדיקות כלליות. עם זאת, אני מעריך שאת יודעת מה שאת מדברת ויתכן שמצבי לחץ וחרדה גורמים לו לתופעות הגופניות שאת מתארת, זו תופעה נפוצה למדי ואפשר לטפל בה בעזרת טיפול פסיכולוגי ולעיתים גם בתרופות. רוב המקרים הללו הם תגובה לחרדה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, אולי תתני לבנך לקרוא אותו ולראות האם הוא מתחבר לסימפטומים הרשומים שם. בברכה ד"ר אורן קפלן

והקישור: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm

ד"ר ירון שלום לפני כשנה נכנסתי למצב של דיכאון שעם הזמן היה גם מלווה בחרדות. הסיבה שממנה הגעתי למצב הזה היתה קצת מוזרה בשבילי . לכן הייתי רוצה לדעת מהן הסיבות שבגללם אנשים נכנסים למצבים כאילו האם תמיד חייב להיות טריגר ואם לא , מהם האחוזים שאנשים נכנסים סתם כך פתאום למצב מעין זה . עלי לציין שהיום אני ,ברוך השם, שמחה ומאושרת אחרי טיפול שעברתי אודה לך על התשובה שקד

שקד, דכאון יכול לפרוץ בשל גורם חיצוני, כגון: אובדן, טראומה, שינוי שלילי (פיטורים וכו') ועוד. ויש גם דכאון שמקורו פנימי; שינויים ביו-כימיים במוח. טוב לקרוא, שהיום את במצב טוב יותר.

שקד שלום רצ"ב קישור למאמר מקיף שיענה על שאלותיך. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה, הבעיה שלי נשמעת טיפשית אבל היא משפיעה עלי לאורך זמן רב. אני בת 24 ומאז שאני זוכרת את עצמי מגיל 9 יש לי בעיות להירדם . בלילה אני נזכרת שאני ימות בסופו של דבר ואז גופי מצתמרמר יש לי מחשבות כיצד גופי מתחת לאדמה וכד' וקשה לי להירדם. ברגעים אלו אני כועסת על הורי שהביאו אותי לעולם. במשך היום אני אדם רגיל לחלוטין שטוב לו ומצליחה בד"כ בדברים שאיתם אני מתעסקת. לאחרונה כשאני מתחילה לחשוב על המשך חיי , אני חושבת בשביל מה שיהיה לי ילדים משלי בשביל מה הם צריכים לעבור את המחשבות שאני עוברת. אם משהו צריך אמא אז מדוע שאני לא יהיה משפחה אומנת וכד' ילד זה בין כה וכה כבר נמצא פה, אבל משהו חדש להביא לעולם לא נשמע לי.(אני יודעת שאני דעת מיעוט אבל אלו מחשובותי) יש לציין שחיי טובים למדי אני לא אדם דיכאוני או משהו כזה. האם מחשבותי הם בגדר "הנורמלי" אשמח לשמוע את חוות דעתם תודה, שם בדוי

הבעיה לא נשמעת לי טיפשית בכלל. אותן בעיות ומחשבות תוקפות גם אותי אז אני אחכה איתך לתשובה אבל אל תדאגי - את לא לבד.

סליחה אבל למה מחשבות אלו לא באות במשך היום? הרי גם במשך היום אפשר למות !!!! זאת אומרת שאת יכולה לשלוט במחשבות שלך לא? ואם את בכל זאת לא יכולה תעסיקי את עצמך לפני השינה תצפי בטלוויזיה עד שתרדמי תקראי ספר כיש לי מחשבות רעות בלילה אני קמה עושה סיבוב בבית אוכלת משהוא מתוק וחוזרת לישוןוזה עובד בסופו של דבר כולם מתים וזה עובדה אבל את לא חייבת לחשוב על כך כל יום תחשבי למה בדיוק מגיל מסוים זה התחיל אולי אחד הקרובים לך נפטר והיית בלוויה לפעמים כשמוצאים את הסיבה למחשבות המחשבות נעלמות כך קרה לי למשל עם חלום שחלמתי מילדות במשך30 שנה יום אחד כשסיפרתי לאימי על כך היא נתנה לי הסבר מאוד פשוט לחלום על דבר שקרא לי כשהייתי בת שנה ומאז פסקו החלומות דברי עם הקרובים אליך אולי הם יוכלו לתת לך תשובה על מקרה שהיית עדה לו ואת לא זוכרת בהצלחה

ביום כשאני נזכרת בזה , אני לא מאמינה שהיתה לי כזו תחושה של צמרמורת בלילה. אני לא מאמינה שכך הרגשתי, אבל אני זוכרת ומרגישה זאת בעייפות שלי שלא ישנתי מספיק והיה קשה לי להירדם.

ש.ב. שלום הבעיה כמובן אינה טפשית ולו בגלל הסיבה שהיא פוגעת באיכות חייך באופן ניכר. הלילה הוא זמן האפלה, מועד בו חרדות שונות שבזמן היום ישנות מתעוררות. תכונותיו מעוררות החרדה של הלילה קשורות אפילו למקורות נושנים שכן אבותינו הקדמונים היו באמת בסכנת מוות בלילה בג'ונגל חשופים לתקיפת חיות שבמהלך היום אפשר היה להילחם נגדן. יש על כך ספרות רבה כך שהעובדה שהלילה דווקא בו מתעוררים השדים איננה חריגה. יש אפשרות לטפל בבעיה החל במשהו טכני כמו השארת אור קטן דלוק במהלך הלילה וכלה בטפול פסיכולוגי. אחת השיטת המתאימות זה טכניקות הרפיה, דמיון מודרך והיפנוזה. השאלה המרכזית כמה עמוק הבעיה חודרת. יתכן שבטיפול קצר וממוקד אפשר להיפתר מהבעיה. אם מאחוריה יש חרדות שמשפיעות על חייך באופן רחב יותר אז גם הטיפול צריך להיות רחב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית תודה על תגובתך, אני ישנה תקופה ארוכה עם מנורת לילה, ללא סיבה הגיונית יתכן שבתת מודע זה אכן בגלל חרדות ופחדים, אבל זה לא מספיק ועדין מידי ערב למרות זאת יש לי תחושת צמרמורת. הבעיה לא חריפה מאוד ז"אבמשך היום אני טיפוס נורמלי לחלוטין ומתפקדת טוב מאוד אני פשוט לא סובלת להיזכר ברגעים של לפני השינה. האם אתה חושב שטיפול בהיפנוזה יכול לעזור? תודה לך.

האם אפשר "להחלים" מפגיעה נרקסיסטית? אני אחרי מספר שנות טיפול, פרטני וקבוצתי ובחוויה שלי עדיין אני נופלת לאותם בורות במקום העבודה למשל ביחסים עם הבוס, עם ההורים, ולפעמים עם חברים שהאגו שלי כה פגוע שברור לי שזה משהו שנובע מפגיעה עמוקה יותר ורק מוצא ביטוי בכל הזדמנות. איכשהו ההבנה לא מספיקה לי כדי להרגיש יותר טוב.. וגם בטיפולים שהייתי הצורך הבלתי פוסק בחיזוקים וקבלה נראה אין סופי. אני במצוקה מהעניין הזה אבל כבר על סף ייאוש וחוסר אמון בטיפול. גם המטפל "המכיל" לא עוזר כיון שברגע שהטיפול מסתיים כאילו "הלכו" הקביים והסימפטום מתחזק, וגם מטפל מעמת יותר מחזיר אליי את החוויה עם רגשות אם ותחושת תסכול.. מה דעתך? האם אפשר "להחלים" מפגיעה נרקסיסטית?

סקפטית שלום לכולם יש פגיעה נרקיסיסטית אך העוצמה בוודאי משתנה מאדם לאדם. אני מאמין שטיפול פסיכולוגי טוב אמור לתקן את הפגיעה ולאחות את השברים. להלן קישור למאמר קצר על גישת העצמי לטיפול פסיכולוגי, זו הגישה שמותאמת במיוחד לסוג כזה של בעיה. הטיפול איננו קצר וממוקד ויכול לקחת זמן רב, עם זאת, בהחלט אפשר להגיע להישגים יפים. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אמי (47) הינה חולת סכרת מורכבת, הסובלת ממחלות רבות וקשות, שמן הסתם יש להן השפעה ישירה על מצבה הנפשי. אמי סובלת תכופות מהתקפי חרדה המתבטאים ברעידות, קושי בנשימה, מחנק, קלסטרופוביה והרגשה של "סוף העולם הגיע". לקחתי אותה לביקור אצל פסיכיאטר, וזה נתן לה מרשמים לכדורי הרגעה. בהתייעצות עם רופאיה, נאסר עליה ליטול הכדורים, ולמעשה אין לה כל דרך להתמודד עם הבעיה. שאלתי היא האם שיחות עם פסיכולוג יטיבו עמה? האם יש דרך להקל עליה?

אורלי, האפשרות של טיפול פסיכולוגי קיימת, ואם אמך מוכנה לנסות אז כדאי לנסות. אחרי הכל, אני מניחה שמצבה הבריאותי כשלעצמו יכול לעורר חרדות ופחדים. יש אפשרות לנסות גם, במידה והרופאים מאשרים, מרגיעים על בסיס טבעי.

אורלי שלום שיחות עם פסיכולוג יוכלו להקל על החרדה ללא ספק. השאלה האם אמך מוכנה לשתף פעולה עם סוג כזה של פתרון. אחד הפתרונות יכול לבוא גם דרך טיפול בהיפנוזה. לטיפול זה היבטים רבים שמשלבים בעיות רפואיות עם נפשיות ויתכן שאפשר יהיה להפחית באמצעותו גם את השפעות הסכרת או לפחות חלק מהשפעות הלוואי. רצ"ב קישור למאמר על היפנוזה. יש מרפאה מצויינת להיפנוזה בבי"ח וולפסון בחולון ובמקרה של אמך מומלץ לעבור את הטיפול בהשגחת רופא http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בעקבות רעידת האדמה שהתרחשה היום איך מטפלים בפחדים הנוראים.

רותי שלום הפחדים מרעידת האדמה קשורים למשהו מאוד בסיסי בחוויה האנושית, האדמה והבית הם הסמל של היציבות וכאשר הם מתנדנדים משהו מבפנים מתנדנד גם כן. מאחר ובמקרה הנוכחי לא קרה בסופו של דבר כלום סביר להניח שהחרדה תרגע מאליה. אם הדבר ממשיך להדהד אפשר לטפל בדבר כמו בכל סוג של פוסט טראומה. ראי למשל את הטיפול באמצעות EMDR שמתאים למצבים שכאלה: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סטודנט בן 30 לאחרונה החלו מבחני הסמסטר, למרות שאני לומד כמה ימים מראש כשאני מגיע ליום המבחן ומנסה לשנן את החומר אני לא זוכר כלום! אין לי חרדת מבחנים ואני לא נילחץ לפני מבחן, וגם את הבגרויות עשיתי בלי בעיות מיוחדות. שאלתי היא האם אפשר לשפר את הזיכרון? אני יודע שיש קורסים בנושא, אני אשמח אם מישהו ינדב לי קצת פרטים על הענין. תודה, רוני

כיצד התמודדת עם מבחני הבגרות ?

את יודעת הבגרויות היו לפני יותר מ 12 שנה, קצת גדלתי ועברתי דברים מאז...

רוני שלום לא הייתי פוסל על הסף קיומה של חרדת בחינות. חרדת בחינות איננה רק לחץ גלוי לפני הבחינה ויכול לבוא לביטוי גם בדרכים שציינת. בכל מקרה, יש ספר של ערן כץ בשם סוד הזיכרון המצוין, אולי כדא לך לקרוא אותו. בברכה ד"ר אורן קפלן