פורום פסיכולוגיה קלינית

האם מחשבות של חרדות פחד יכולות להשפיע על ההריון והעובר? למשל האם מחשבות על עובר עם כתמים יכולים לגרום לכתמים?

מחשבה על כתמים על העובר לא תביא לכתמים. רק תגרום לנו לחשוש מכתמים. עד כמה שידוע לי אין לבני אדם כוחות מאגיים לגרום כאלו דברים. לפעמים הלוואי וזה היה ככה:) זה כמו שילד שאביו נפטר יכול להישאר עם רגשות אשמה שזה בגללו. שהוא עשה משהו רע ובגלל זה האבא נפטר. אבל אין לו את הכח לה"הרוג" את אביו על ידי מחשבותיו. על ידי זה שהוא היה ילד בלגניסט(כמו רוב הילדים) או כל דבר אחר. השאלה היא איך את מתומדדת עם הפחדים האלו ומה יכול לעזור לך להפחית אתם.

א. תודה על התגובה. ב. יש לך רעיון חשבתי על מדיטציה. מכירה?

שושי שלום אני מסכים עם הדברים שנאמרו לך. המחשבות גורמות ללחץ וחרדה והדבר משפיע על מצב הלחץ והחרדה של העובר. זה לא יעשה כתמים אבל בהחלט יכול להשפיע מבחינה נפשית. לכן מצבה הנפשי התקין והרגוע של האם הוא חיוני לאיכות חייו של העובר ולאחר מכן התינוק לאחר היוולדו. את יכולה לנסות שיטות הרגעה בעזרת קלטות וספרים שאפשר לרכוש בחנויות או לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם זה לא מפריע לאף-אחד, אז שידבר לעצמו.

שלום הבעיה מוצגת בצורה כללית מידי. זו בעיה שבד"כ לא עומדת בזכות עצמה אלא זו רק התנהגות שמצביעה על דבר נוסף. בסך הכל אנשים רבים מדברים עם עצמם והבעיה נחשבת בד"כ כבעיה כאשר זה קורה במקומות ציבוריים ואז הדבר יוצר תדמית מוזרה לאדם. אם זה רק בינו לבין עצמו צריך גם לפתור את הבעיה ברמה הזו, כלומר של הדימוי העצמי. הרי עקרונית אין בכך כל רע. אם זה חלק מהתנהגות מוזרה מבחינה חברתית הרי שזה היבט אחר. בשורה התחתונה, צריך להסתכל על המרכיב הכללי והאם יש עוד התנהגויות או בעיות שדורשות התייחסות. אם אין סביר להניח שמדובר בדבר זניח. אם יש, כדאי להתמודד עם התמונה הרחבה יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה טורדים אותי חלומות חוזרים ונשנים על הטרדה מינית מצד אבי. מדי כמה לילות אני חולמת שהוא מנסה להיכנס בכוח לחדר שלי בזמן שאני עירומה, נוגע בי, מנשק אותי וגם פעם אחת חלמתי שהוא אונס אותי בצורה מפורטת למדי (דבר שגרם לי לחדול לדבר איתו למספר ימים רק מתוך הזעזוע), כאשר אחר המעשה צעקתי על אמא שלי: "הוא זיין אותי!", והיא לא הביעה יותר מדי אמפתיה. מערכת היחסים שלי עם אבי סבוכה למדי, לפני כשנתיים (כשהייתי בת 17, בכיתה י"ב) הוא חדל לדבר איתי למשך שנה שלמה (הוריי אינם גרושים, שנינו גרנו באותו בית כשזה קרה) וגם לפני כן היינו רבים הרבה ומפסיקים לדבר לחודשים - עניין שהציק לי מאד אבל הדחקתי אותו. לאחרונה התגייסתי ואני משרתת רחוק מהבית, מה שגרם להתקרבות מסויימת בינינו, אם כי עדיין מערכת היחסים טעונה למדי (כולם יודעים וזוכרים אבל אף אחד לא מדבר על זה). כמו כן, חשוב לציין שאבי מעולם לא אנס אותי או נגע בי, אינני חושבת שהחלומות האלו מעלים זכרונות מודחקים כלשהם. בכל זאת, אני מאד מוטרדת מהנושא, אני הופכת מנוכרת לאבי בלי כל סיבה ממשית ולא יודעת כיצד להתמודד עם זה. כמו כן, לעתים (רחוקות) אני גם מוצאת את עצמי נגעלת ממגע מיני מצד החבר שלי. אני זקוקה לעזרה, כיוון שהחלומות חוזרים בתדירות די גבוהה; הם מטרידים אותי, ומן הסתם פוגעים בריכוז שלי (אני חושבת על הנושא הרבה). אני גם חוששת שזה יפגע בסופו של דבר בקשר שלי עם אבא, הוא גם כך מרגיש בניכור מסויים מצידי לאחרונה, ואני לא ממש יכולה להסביר לו (או לכל אחד אחר) מה פשר העניין. בתודה מראש, מאפט.

מאפט שלום חלומות הם בד"כ כתב חידה עם צופן ולכן התוכן שעולה בהם ברוב הפעמים איננו מצביע ישירות על כוונתם. אין ספק שיש כאן תוכן שמעיד על משהו שמציק לך ודורש התייחסות. הקשר עם אביך סבוך, כמו שאת כותבת, ולכן ברור שלחלום יש נגיעה לקשר הזה. אבא שלך הפסיק לדבר איתך לשנה מבלי שהבנת לחלוטין מה הביא אותו לכך ואילו את מפסיקה כעת לדבר איתו לימים שלמים בלי שהוא מבין מדוע זה קורה. התהליך הזה בלי קשר לתוכן החלום נראה לי משמעותי במערכת היחסים בינכם ובמה שאת לא יכולה לומר לו כנראה בצורה ישירה. יכול להיות שכדי שהתקשורת הזו תהייה כך את צריכה תוכן קיצוני עד כדי כך שיגרום לך להפסיק לדבר. עם זאת, לא הייתי פוסל עוד דברים רבים ואחרים שיכולים להסביר את חלומותיך ואולי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי בעניין, מה גם שנשמע שיש לך רקע הסטורי מורכב מספיק כדי לפתור כמה עניינים בדרך. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש לך חבר ? אם כן האם את מקיימת איתו יחסים ? כנראה שזה מה שחסר לך ואת מביעה זאת בחלומות ומתגלה לך הדמות הגברית כאבא שלך

איזה שטויות! תשאיר לאנשי המקצוע את התשובות, ואל תשלוף תשובות מהמותן.

אני מחפשת קבוצה טיפולית לילדים עם הפרעת קשב וריכוז או איזה שהיא קבוצת דרמה....אשמח לכל רעיון שיבוא...תודה

יש קבוצות להורים. בעמותת "ביחד". לילדיםלא מכירה. ולדעתי אין מספיק. אני מקווה להעלות את זה למודעות שיהיה יותר.

ליאת שלום כדאי להתעניין במרפאות לטיפול בילדים ונוער באזור מגוריך. לצערי הקבוצות אינן דבר נפוץ וכדי למצוא קבוצה מתאימה צריך לעשות בירור די מקיף. בברכה ד"ר אורן קפלן

כתבתי בפורום בנושא דומה , ובהמשך לאותו נושא יש לי התלבטות לגבי יחס אישי בין פציינט למטפל : האם יש מקום בטיפול לגבי מחוות תודה כמו - חיבוק ? אני מתלבטת בנושא ואני מודעת לחוק האתי של היחס של המטפל כלפי המטופל לגבי ניצול וכו' , מאחר וזה גם נושא שקראתי לגביו לא מעט . השאלה שלי האם זה לגיטימי וקיימת דרך לבטא בטיפולים יחס אישי של הכרת תודה בין מטפל למטופל מעבר למילים ולתשלום ? השאלה היא האם זאת נורמה טיפולית - לא לבטא יחס אישי עם פציינט או שזה נתון לשיקול הדעת של המטפל ? ..

יש מקום אבל ברור שלא כל מטפל יסכים לכך. צריך להיות רגיש גם לשיטת עבודה של הפסיכולוג.

תמצאי לך מטפל שיעשה את זה. זה לא נראה לי כמו חציית גבולות בלתי נתפסת. אם זה חשוב לך, אז כן, זה בסדר. זה נותן כוחות. חוץ מזה, מטפל שלא יודע לתת חיבוק או מרוחק כל כך עד שלא מוכן לכך- אני הייתי מחזיקה איתו דקה וחצי כי זה אומר גם משהו על שיטת העבודה שלו. יש כאלה שזה מתאים להם ויש כאלה שלא. תבחרי מה לך טוב ולכי על זה:)

אני שמחה ששאלת כי גם אני תהיתי בנושא. (אשמח אם תתני הפניות לכל מה שקראת בנושא). לדעתי זה מתחלק לכמה חלקים. קודם כל, למין המטפל. אולי זה יותר לגיטימי שפסיכולוגית תקבל חיבוק מפטינטית, ופחות מקובל שפסיכולוג יקבל חיבוק מפציינטית. זאת אולי בכדי להימנע מכל הקשור באמת לכללים האתים. המצב של המטופל בסיפור הוא כל כך רגיש גם כך, וכל נסיון לשנות את המערכת נראה לי שלא לטובתינו. והדבר השני הוא בעצם איך שאת רואה את החיבוק. אם את בוכה וממש נופלת על הריצפה, הייתי מצפה שהפסיכולוג יפעיל את שיקול דעתו וישקול מגע למרות הכללים, שאני לא בטוחה לגביהם. אבל אם זה מצב של הכרת תודה, אז זה לא מאוד מובן לי. את החיבוק אנחנו נותנים בשביל עצמינו ולא ממש בשביל הפסיכולוג כי הוא לא "צריך" את זה מאיתנו. ואז אולי גם נוצרות ציפיות לעתיד מצד הפציינט ונראה לי שכל העניין מכניס ליחסים מישור שכדאי ואפשר ואפילו רצוי להסתדר בלעדיו. חשוב לשמור על היחסים כמו שהם נועדו להיות ולא לאבד את הצורה הזאת, שאנחנו הפציינטים זקוקים לה של פסיכולוג ופציינט. בסופו של דבר אנחנו נותנים לו מה שהוא צריך והוא נותן לנו מה שאנחנו צריכים ולכן מערכות היחסים האלו, כשהן טובות הן כל כך מוצלחות. פציינטית צעירה כמוך.

לאודרי שלום :) שאלת לגבי חומר שעוסק בתחום אז לגבי ספרים יש את הספרים המתורגמים של ד"ר ארויין יאלום שמדבר על כל המרחב הטיפולי מהצד של המטפל כמו : כניטשה בכה , מתנת התראפיה , תליין האהבה . ויצאו גם ספרים בתחום בישראל במיוחד : סערת נפש של ד"ר יורם יובל .אלה ספרים שאני ממליצה עליהם בחום למי שסקרן לגבי הנושא. באינטרנט יש אתר שנקרא פסיכולוגיה עברית שמדיי פעם מופעים שם מאמרים שנושא . לגבי האתיקה של המרחב הטיפולי עד לא מזמן הופיע באתר של משרד הבריאות תחת המחלקה של בריאות הנפש .תקציר של החוק לגבי האתיקה הטיפולית וכו'. ומדיי פעם אני פשוט משוטטת באינטרנט מוצאת חומרת בנושא שמתקשר ..כך שאני לא ממש זוכרת מאיפה .. בכל אופן בהצלחה :)

לכל המתייחסים לנושא שלום יש הרבה דרכים להביע מחוות ורגשות מעבר לדברים קונקרטיים וחשוב למצוא את הדברים הללו. התשלום הוא ללא ספק דבר קונקרטי שהוא חלק מהטיפול. להערכתי גם חיבוק ומגע פיזי הוא סוג של מחווה קונקרטית שאיננה נחוצה כדי להביע עד כמה הקשר חזק או חשוב. הטיפול הפסיכולוגי נעשה כולו באמצעות דיבור ושיחה ודי הגיוני שהמסרים שעוברים בו יעברו בדרך זו ולא באמצעות מגע. אינני דבק בעקרונות רק לשם העיקרון. אני מעריך שבמצבים מסוימים ויוצאי דופן מטפל ומטופל יתחבקו. העניין הוא שמגע גופני נושא משמעויות רבות ובמצב המורכב של הקשר הטיפולי המגע עלול לסבך את הטיפול ולהזיק למטרותיו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה עושים כשעצובים כמה ימים ולא יודעים למה ?

תכתבי יותר פרטים על מה שעובר עלייך ומתי זה התחיל .ככה יהיה יותר מידע למי שירצה לענות ולעזור.

טלי שלום לא כתבת הרבה. אחת האפשרויות הנפוצות למצבים כאלו היא דיכאון. קיראי את הקישור למאמר הרצ"ב ובדקי האם הסימפטומים מתאימים למה שקורה לך. במידה וכן מומלץ לפנות לטיפול בהקדם. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשאוי עשרות שנים הכרתי את אשתי דרך חבר שהיה לה קשר סקסואלי מאחר ו היא עזבה אותו התחברנו אך ורק סקס לעולם לא הייתי חושב שאקשור את חייאתה נפלתי והתחתנו מאז עבר 40 וכמה שנים לא היה לי כוח נפשי להתגרש לא מסוגל להתרגל אליה אשה טובת לב מסורה נאמנה אבל אופי מוזר מופנמת לא חיקשורית אוהבת להכנס בראוש שלה אנו יושבים זו על יד זו כמעט ןלא מדברים קשה לי להבין את עצמי איך חיים עםזה אני לא טיפוס בוגדני חיים בלי כול רגש של נפשית חיים סתם בלי כול סנטימנטים יש ימים שאני מרחם על עצמי איך שחיי נגמרים סתם כמעט בלי בילויים הסקס תמיד מזכיר לי איך שהיה לה סקס עם החבר בלי אהבה ואני במקומו הייתי הולך לקבל טיפול את השנים שאבדתי אין להשיב הפצע הוא מלא עם מוגלה והוא מית פוצץ מידי פעם תודה על החקשבה שלך ולקבל חוות דעת מיקצןעית תודה שלומי

אני נשאוי עשרות שנים הכרתי את אשתי דרך חבר שהיה לה קשר סקסואלי מאחר ו היא עזבה אותו התחברנו אך ורק סקס לעולם לא הייתי חושב שאקשור את חייאתה נפלתי והתחתנו מאז עבר 40 וכמה שנים לא היה לי כוח נפשי להתגרש לא מסוגל להתרגל אליה אשה טובת לב מסורה נאמנה אבל אופי מוזר מופנמת לא חיקשורית אוהבת להכנס בראוש שלה אנו יושבים זו על יד זו כמעט ןלא מדברים קשה לי להבין את עצמי איך חיים עםזה אני לא טיפוס בוגדני חיים בלי כול רגש של נפשית חיים סתם בלי כול סנטימנטים יש ימים שאני מרחם על עצמי איך שחיי נגמרים סתם כמעט בלי בילויים הסקס תמיד מזכיר לי איך שהיה לה סקס עם החבר בלי אהבה ואני במקומו הייתי הולך לקבל טיפול את השנים שאבדתי אין להשיב הפצע הוא מלא עם מוגלה והוא מית פוצץ מידי פעם תודה על החקשבה שלך ולקבל חוות דעת מיקצןעית תודה שלומי

שלום רב 1. הבת שלי חוותה התקף פסיכוטי לפני כחודש היא טופלה בבית חולים ושוחררה מאחר וסרבה לקבל תרופות. האם ניתן להתגבר על ההתקף גם ללא תרופות רק באמצעות טיפול נפשי. 2. לפני כ 7 שנים היא אובחנה כאנורקסית מאז לא נצפו תופעות דומות, האם יש קשר בין אנורקסיה ונטיה לפסיכוזה? תודה

מלכה שלום בתך נמצאת בסיכון גבוה וללא טיפול הולם מצבה עלול להסתבך. אני מציע שתנסו ליצור קשר עם מטפל שהיא תסכים לפגוש ותאמין בו בתקווה שתסכים לקבל טיפול כולל בהמשך. יתכן שבמצב בו יש סכנה של ממש יהיה צורך באישפוז וטיפול כפוי כדי להגן עליה, אבל זאת יש לעשות רק אחרי התייעצות מעמיקה עם איש מקצוע מומחה בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

צהריים טובים! רציתי לדעת מה עושים כדי לפתור את בעיית המובטלים הכרוניים, שאפילו לעבודות פשוטות שנשלחים דרך הלשכה או דרך העיתון או דרך חברות כ'ח אדם לא מתקבלים או מפוטרים לאחר זמן קצרצר מה הטיפול הנדרש.

למה דוקא כאן???

ר שלום את ההיבט המעשי לא אוכל לפתור, אך ברור שאנשים שמובטלים כרונית סובלים בין היתר גם בירידה בביטחון העצמי ונטייה לתנודות במצב הרוח בשל המצב העגום. חשוב מאוד למצוא תעסוקה יומיומית כגון ספורט, תחביבים שכוללת סדר יום ברור וקשר עם קרובים וחברים. אלו תנאי מינימום כדי לשמור על חוסן נפשי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכבוד ד"ר אורן קפלן שלום במסגרת לימודי באוניברסיטה אני עושה עבודה בנושא דכאון יש לי ספרים בנושא כגון "ילדים שאינם רוצים לחיות" , "דיכאון- בעיה עם פתרון" וכו' אבל אני צריכה גם מאמרים אקדמאים בנושא אשמח אם תוכל להפנות אותי למאמרים כאילו (עדיף בנושא של נוער- אבל כל דבר יתקבל בברכה) תודה רבה מראש אביה

אביה שלום מאמרים אקדמיים בנושא אינם מתאימים כל כך לסקירה כללית, לסקירה עדיף לקרוא ספרים בנושא שבוודאי נמצאים בספרית הקמפוס. בכל מקרה, רצ"ב קישור למאמר בנושא ואולי תוכלי להיעזר בו http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

הבן שלי בן 15 וחצי יש לו הערכה עצמית מאוד נמוכה,ומרבה לדבר על יאוש מהחיים,איך להתנהג אליו? תודה

כלנית שלום השאלה אם את יודעת ממה נובעת הבעיה וכמה זמן היא נמשכת. יש אפשרות להציע לו לפגוש פסיכולוג המתמחה בילדים ונוער ולהיעזר באמצעות טיפול פסיכולוגי. מבחינת ההתנהגות שלך כלפיו, כמובן שכדאי להיות קשובים ולנסות לתת תמיכה. אם את מרגישה שזה מורכב תוכלי גם לקבל הדרכה מאיש מקצוע בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הבעיה יכוליות מפני שהוא עדיין לא מפותח פזיולוגי,או שהוא הכי קטן בין החבר'ה.למרות שהוא לא מדבר על זה. הוא לא יהיה מוכן לפגוש פסיכולוג,אני מנסה כל הזמן לחזק את האגו שלו אבל לא רואה תוצאות. מה עוד ניתן לעשות תודה רבה

איך אפשר להתנהג עם נער שלא מרבה ללכת לבי"ס,וממשיך לישון עד שעות הצהריים?

היי לשאול אותו למה הוא לא רוצה ללכת לבית הספר. האם הוא מבלה יום קודם עד מאוחר ולכן לא מתעורר בבוקר? או סתם לא מתחשק לו ללכת ללמוד? אין מספיק אינפורמציה. במידה והוא לא רוצה ללכת, צריך לבדוק למה. בן כמה הנער? האם לנער קשיים לימודיים? האם מישהוא מציק לו שם? האם הוא חווה משבר כלשהוא?

אורית שלום אכן הסיבות יכולות להיות שונות וכדאי לנסות ולהבין יותר במה מדובר. האפשרויות הנפוצות ביותר הן אגורפוביה וחרדה חברתית, דיכאון, ונטיות אישיות. לכל אחד מהמצבים הללו הטיפול שונה למדי ולכן כדאי שתפני לקבל הדרכה כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד'ר אורן הנער בן 16 וחצי ,הוא לא מתלונן על איזו שהוא בעיה בבית הספר,רק שהוא לא מוכן להשקיע הרבה ללימודים ולמבחנים ,לכן הוא לא חזק בלימודים, והוא רק מתלונן שנמעס לו ללמוד.הוא לא יהיה מוכן לטיפול פסיכולוגי אבל יש מצב שפסיפלורה אחד ביום יכול למתן אותו? תודה

ד"ר קפלן שלום, לפני כחודש פניתי אליך לאחר שקיבלתי תשובה שלילית מהבוס שלי לגבי העלאת שכר. בסופו של דבר התקיימה פגישה נוספת ובסיומה הדברים היו אמורים להסתדר. בשבוע שעבר קיבלתי את תלוש המשכורת והסתבר שהבוס שלי לא בדיוק עמד במה שהוא הבטיח. הוא עיגל פינות והעלה את המשכורת בהתאם לראות עיניו.נכנסתי אליו על מנת לקבל הסבר, פתחתי את השיחה בתודה ואז אמרתי את מה שאני חושבת.הוא התחיל לצרוח עליי ולצעוק כמו שמעולם הוא לא צעק, הוא טיפוס מאוד רגוע ונדיר מאוד שהוא ירים את הקול על משהוא.הוא דיבר בצורה לא יפה , אמר שאת דיון השכר איתי הוא סיים ושגם ככה היה קשה לו עם זה ושהוא לא מעלה לאף אחד את הכר. הכל כמון היה בצעקות , בעיוות פנים ובעצבים. נורא נבהלתי מהתגובה וגם נעלבתי שאלתי אותו למה אתה מדבר כך? והוא לא ענה. אמרתי תודה ויצאתי מהחדר. למען האמת הייתי בהלם מוחלט ונפגעתי עד עמקי נשמתי.באותו יום הוא ישב בחדר עם דלת סגורה ובקושי יצא מהחדר. הרגשתי שפשוט הייתי שק האגרוף שלו.בשיחה שלנו הוא אמר לי " זה מה שיש, את רוצה תבחרי..." במילים אחרות אם לא מתאים לך את יכולה ללכת. מאז אותה שיחה אני לא מדברת איתו אלא רק בעיניני עבודה.אני בטוחה שהוא יודע שטעה אך עד היום לא בא והתנצל. אני הייתי במצב רוח ירוד וזה התבטא בחוסר חשק לבוא לעבודה.אני גם ככה במצב נפשי לא טוב בלי שום קשר למה שהיה וזה פשוט רק החריף את המצב. מה עליי לעשות? האם עליי לדבר איתו או שעליי להמתין עד שיועיל בטובו להתנצל? תודה, כרמית

אדם צריך לדעת להתנצל על מה שהוא עושה...אם הוא פוגע במישהוא..גם אם היה לו יום רע וקורה מה שקורה... מצד שני, את לא יכולה לשנות אותו והוא לא חייב לך כלום. השאלה היא עד כמה היית יכולה לדבר איתו בעבר- אם זאת העובדה, אולי תפני אליו בעתיד ותאמרי לו שהדבר פגע בך. היחס באותו היום. עוד אופציה היא להעביר את זה והלמשיך בעבודה כרגיל ולקבל את העובדה שהאדם לא יודע להתנצל ושם את עובדת וזה המצב. אופצייה שלישית היא לחפש מקום עבודה חדש יותר נעים לעבודה בו........

כרמית שלום הפעם אני מתקשה לתת לך עצה מעשית, התפרצות זעם שכזו איננה אינדיקציה חיובית במיוחד. אני בספק אם ממש יתנצל ואם יש טעם להמתין. אני חושב שאת צריכה להחליט עם עצמך האם את רוצה במקום העבודה הזה למרות התייחסות הבוס ולמרות העיוות בשכר. במידה והתשובה כן החליטי שאת נשארת וכמובן נסי במקביל לשפר את מצבך, אבל בלי הצהרות דרמטיות על עזיבה. אם את לא בטוחה לגבי רצונך להישאר בתנאים הנוכחיים את יכולה ללחוץ יותר חזק מתוך ידיעה שאם התשובה תהיה שלילית וההתייחסות תמשיך באותו קו שלילי את תקומי ותעזבי. מאחר ואת כותבת שהוא איננו מתפרץ בקלות כדאי בכל זאת גם לחשוב על השיחה שהיתה לכם ומה היה בה שכל כך הרתיח אותו. האם זה רק מצב הרוח שלו או היה משהו בדברים שלך שגם תרם. אל תקחי על עצמך אחריות למה שלא שייך לך, אבל בכל זאת צריך לחשוב גם על הצד שלך כדי שלא תתעלמי ממרכיבים חשובים של המציאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחרי 4 שנים שאני והיא נמצאות במרחב הטיפולי .אחרי שעברנו עליות וירידות בא לי לצעוק פה באופן רם למדיי : תודה :) תודה שקיימים אנשים טובים שכאלה . היא כבר שמעה בדרך זו או אחרת עד כמה היא חשובה . אבל אני מרגישה שאני לא נותנת בתמורה משהו שווה ערך לכוח האדיר שהיא נטעה בי כמו -תקווה ..כמו פרח הנפש שהיא עוזרת לי לטפח בתוכי כבר הרבה זמן . מלווה אותי .עוזרת לי לצוף מעל פני המים . לא נותנת לי לטבוע . המון יש לה על הראש .פציינטים בלי סוף . וכל אחד הוא סיפור וכל אחד מיוחד . חיים משלה . אישה נהדרת . נפלאה וצנועה שעושה את הדרך שלה בשקט בצנעה . שעושה הכל כדי שלאחר גם ירווח ויעשה טוב . אז תודה תודה על הכל . מאי שם לאי שם .

אולי תדפיסי את מה שכתבת ותראי לה?? תגידי לה בצורה ישירה מה שאת חושבת. כייף לקרוא מה כתבת ואני בטוחה שלה יהיה כייף כפליים.:)

שלום הדברים שאת כותבת מעוררים הרבה אופטימיות על האפשרות התמידית לצמוח ולפרוח. אני מאחל לך שהדברים ימשיכו באופן האופטימי הזה גם הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכם על הפירגון והפידבקים החיוביים ..בחרתי לכתוב פה כי היתה לי הרגשה שזה זה לא יפול על אוזניים ערלות - אלא שכל מי שחווה את החוויה של טיפול משני צדי המיתרס יכול להבין למה אני מתכוונת .. אז תודה על הכנות והמחשבות של כולכם . ובקשר לפסיכולוגית שלי - היא יודעת את כל מה שביטאתי פה. בדרך זו או אחרת . אבל לפעמים סוג כזה של הכרת תודה הוא מעבר למילים .. ויש רגעים כמו השבוע שזה פשוט בוער מבפנים ..ורציתי נורא לשתף מישהו שלישי .. אז תודה לכל מי שענה לי ..

האם יכול להיות קשר בין לקות למידה שבאה לידי ביטוי בקריאה בשגיאות כתיב בזיכרון חזותי וידע כללי חלש וכתב יד לא ברור לבין קריאה לא נכונה של המציאות שגורמת לחרדה כל הזמן? אפשר לקבל דוגמא שתמחיש כיצד אפשרי קשר כזה?

בעיות של דיסלקציה ודיסגרפיה(לקות למידה) לא קשורות למצב נפשי. אלא בעיה מסוג אחר. נוירולוגי וכו'.

רונן שלום לדעתי יש קשר בין לקויות למידה לחרדה. מי שסובל מלקויות למידה מאז לידתו חווה את העולם בצורה מעט שונה. הוא איננו יודע להגדיר זאת במדויק אבל משהו בתפיסת הסביבה ובתפיסה העצמית עלול להיות כל הזמן מעט שונה ומוטה. חוויה כזו יכולה לעורר חרדה ופגיעה בדימוי העצמי, מה שבאמת רואים אצל ילדים רבים שסובלים מלקויות למידה. זו הסיבה שבמקביל לטיפול בהוראה מתקנת וטכניקות נוספות כדאי לשים לב גם למרכיב הרגשי אצל ילדים שכאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הכוונה שלי הייתה, ד"ר קפלן, שלא שאין קשר בין חרדה ללקויות למידה אלא שחרדה לא גורמת ללקויות למידה.

בוקר טוב! איך מבקשים סליחה מאדם שאחרי המון בקשות סליחה הוא מסרב לסלוח?

את לא יכולה לעשות כלום את עשית את שלך וכל הכבוד על היכולת להתנצל ולהודות שעשית טעות תתני אולי זמן לבן אדם אולי הבן אדם מאוד נפגע ? איןלי מושג מה המקרה שקרה אולי לבן אדם הזה קשה לסלוח לפי דעתי אין לך מה לעשות תרפי ממנו ותני לזמן לעשות את שלו בהצלחה

לא כתבת מה המעשה שעליו בקשת סליחה. לפעמים יש מעשים או אמירות שאין עליהם סליחה כי הפגיעה מהם היא עמוקה וקשה. תלוי גם באישיותו של הנפגע. אולי הוא נוטה להפגע ולהעלב עד עמקי נשמתו ואינו מוכן לסלוח לא רק לך. אין תשובה חד משמעית לשאלה שלך. יש מצבים שאין סליחה. האם יש דרך לפצות אותו על הפגיעה בו? האם יהיה מוכן לקבל "פיצוי" ?. רק לשם הדוגמא, בגידה בבן זוג איננה בהכרח עילה לפרוק הנישואים. אבל יש בני זוג שיראו בזה פגיעה באגו , חוסר אמון מוחלט שאין טעם לדבר עליו או לתקן אותו. צריך פשוט לקום ללכת ולפרק את המסגרת. כאמור , תלוי מה סוג הפגיעה ומי הנפשות המעורבות.

אלמונית שלום כדאי לשאול אותו באופן ישיר כיצד אפשר להביא אותו לסלוח. אם הוא מתעקש יהיה קשה להזיז אותו מעמדתו וזה כבר לא בהכרח חלק שאת יכולה או צריכה לקחת עליו אחריות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת 10 חודשים. במשך הלילה מתעוררת למעלה מ3 פעמים. במשך היום צורחת בוכה עצבנית זורקת את גופה לאחור, אינה מסוגלת לשבת לשחק לבדה למעלה מ10 דק' וגם שיושבים איתה היא קצרת סבלנות מה עושים ולמי פונים הלאה לבדיקות או טיפול

שירה שלום כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד. תוכלי לברר בקופת החולים או בטיפת חלב היכן יש מכון קרוב אליכם ושם יוכלו לבדוק את העניין בהיבטים השונים האפשריים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום ברצוני להתייחס למושג "הזדהות השלכתית" אני יודעת שמודבר על חלק מהעצמי או תכונה לא רצויים שמושלכים על "האחר" ואני יודעת שהיחס הזה מתקיים בכל התהליכים הבין אישיים אבל ברצוני להתייחס לתהליכים הפתלוגיים שלו אם התנהגות כזאת הופכת להיות קבועה ובאופן פתלוגי אצל האדם מאיזה סיבה הוא מתנהג ככה? והאם הוא לא מודע לנזק שהוא עושה? ואיזה נזקים צפויים שצורת ההתקשרות הזאת היא בן אימא לילדה ? איזה נזק נפשי צפוי לילדה? תודה

מיכאלה שלום מדובר במונח תיאורטי שגם בתוך הספרות המקצועית יש לגביו ויכוח והגדרות די שונות. אחת ההגדרות מתייחסת למצב בו אדם משליך על האחר חלקים ממנו עד כדי כך שאותו אדם מגיב ע"י ההשלכה. למשל, אדם שמשליך תוקפנות רבה על הסביבה ומי שעומד מולו מתחיל לכעוס בעצמו בנוכחותו. אצל ילדים ניתן לראות התנהגות כזו כחלק טבעי של ההתפתחות, הורים מוצאים עצמם לעיתים מתפוצצים מרוב כעס אל מול ילד קטן שלכאורה לא עשה שום דבר קיצוני. מקובל לחשוב שכאשר דפוסים כאלה קיימים אצל אדם בוגר הדבר מעיד בד"כ על קשיים אישיותיים שמקשים על קשריו החברתיים והמשפחתיים. הנזק הצפוי הוא התפתחות אישיות דומה אצל הילדה, אישיות כעוסה, חרדתית ומתפקדת בצורה חלקית. זו תשובתי הפורמלית למה ששאלת, עם זאת ברצוני להתריע לא לקחת את הדברים כאילו הם תורה מסיני. כל נושא האישיות הוא נושא מסובך ומורכב וצריך להתאים את ההבנה הפסיכולוגית לכל אדם בצורה אישית ולהישמר מהכללות יתר. במידה ויש בעיה כדאי לפנות לטיפול ולהתמודד איתה לטווח הארוך במסגרת זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שבת שלום! מה זה חרדה חברתית? מה הטיפול העצמי המומלץ למניעתה?

אלמונית שלום חרדה חברתית היא תופעה עם אופני ביטוי שונים למדי אך לכולם מכנה משותף של קושי לצאת לסביבה החיצונית מהבית, לדבר בפני קהל, כולל מרכיבים של בושה וחשש למבוכה במסגרת חברתית. תוכלי לקרוא יותר במאמר המצורף להלן: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 18 אחרי התקף שני ומטופלת עם רספרידל ופקסט החליטה לחזור לרופא הקודם שטיפל בה אחרי ההתקף הראשון , לאחר שחלה התיצבות הפסיק הרופא את התרופות תוך כדי זה שהוא לא מעדכן אותנו לגבי סמנים אשר עלולים להביא להתקף נוסף. בנתיים טופלה בתי ע"י רופא אחר לאחר ההתקף השני. ביוזמתה של בתי נפגשנו עם הרופא הראשון ולאחר שקבלתי בפניו על הנזק הכבד שנגרם לבתי בגין ההתקף אשר לפי מידע רב שהצטבר יכול היה להימנע אולי אם היא הייתה נוטלת תרופות, תשובתו הייתה שגם היום היה נוהג באותה שיטה שהיא הפסקת התרופות כשאין צורך בהם והוא בכלל נגד תרופות ויותר להעמסת לחץ לשם נטילת מטלות גם לאנשים לאחר התקף, הגישה הידועה לפי חומר רב שקראתי היא לקיחת תרופות בצורה קבועה, רצוי להדגיש שמדובר ברופא בעל ביטחון עצמי רב ולפי דבריו מנהל מחלקה של נער בבית חולים, איך מוסברת סתירה זו בברכה יעקב

יעקב שלום קשה לי לענות לגבי החלטה מקצועית בסיטואציה מורכבת כל כך ללא היכרות. מה שברור שאם הרופא הוא פסיכיאטר בכיר הרי שעשה את מה שעשה מתוך מחשבה שזה מה שיעזור. לצערנו התחום התרופתי של בריאות הנפש צעיר יחסית ואין פרוטוקול חד משמעי כיצד צריך לנהוג בכל מצב. לתרופות יש את המחיר שלהן ולהפסקתן את המחיר שלו. תמיד צריך לשקול זה כנגד זה. לצערנו תמיד יודעים רק בדיעבד מה עבד ומה לא עבד. יש גם גישות שונות לגבי סוג הטיפול התרופתי ומתי צריך להפסיקו ומאחר ואין מדובר במדע מדוייק לא תמיד מה שמתכננים גם עובד. בכל מקרה, אם תרצה ייעוץ יותר ספציפי על תרופות אני מציע להתייעץ עם אחד הפורומים הרפואיים מאחר ובפורום הזה הייעוץ הוא בתחומי פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי אחיינית שלאחר לידת בנה השני התחיל תהליך של בלבול וקריסה נפשית כאשר עד להופעת הנאמר תפקדה כאם ורעיה בצורה נורמטיבית . לאחרונה זועקת לעזרה ע"י כך שטוענת שהיא הורסת את המשפחה ואינה אם , ורעיה ראויה למשפחה ואין לה מקום במשפחה . והיא צריכה להסתלק !! אנו הקרובים כל הזמן תומכים ומעודדים , אך קצב המצוקה גובר , היא היתה בטיפול אצל פסיכולוגית , והאחרונה הודיע לה שאינה יכולה לטפל בה מסיבות שהמקרה "גדול עליה" כמו כן ביקרה אצל פסכיאטר שנתן כדור שכנראה אינו עוזר לטענתה הכדור גורם לה לשיעור בידים וכו' כל הזמן היא טוענת שאינה יודעת איל לגדל ילדים ומה לעשות בבית אפילו פעולות בסיסיות. וגם כולם צוחקים עליה ומדברים אליה וכו'. כשדברנו על אשפוז הסתייגה מאד ( יש במשפחתה רקע של התאבדות אח , ואם שבגלל השקול הפכה גם לדיכאונית וטיפול בבי"ח בטירה ) לכן אינה רוצה לשמוע על אישפוז. הופנתה למיון בפרדסיה ולא זכתה לתשומת לב הנדרשת ( כששאלה האם הם חושבים לאשפזה נענתה" אולי את רוצה גם מכות חשמל" בבדיחות הדעת ) איך אפשר לסיע במקרה אני חושש ממש לחייה תודה

מ. שלום התיאור שאת נותנת נשמע חמור מאוד ודורש טיפול רציני. קשה לי להבין את מהלך העניינים וכיצד אחייניתך נופלת בין הכיסאות. יתכן שכדאי לכם לנסות ולפנות לפסיכיאטר מומחה בעל שם באופן פרטי כדי לקבל אבחנה מסודרת והמלצה לטיפול. זה יוכל לעזור לאחר מכן כאשר תפנו למוסדות השונים כדי שיתייחסו ברצינות למקרה. אנימעריך שיש כאן סיפור מורכב שקשה לתאר את כולו באינטרנט, כמובן שזו גם איננה מסגרת מספיקה לתת פתרון עמוק מספיק. העניין לדעתי הוא קודם כל לקבל אבחנה מתאימה ובעקבותיה המלצת טיפול הולמת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר תודה על התגובה אכן אנו מחפשים את המקצוען האם יש בידך המלצה המלצה באזור השרון ? מה דעתך על ה בי"ח פרדסיה האם יש שם חברה מהליגה המקצוענית הראשונה רופאים מתחום זה לא דומים לרופאים מומחים אחרים שרגיל לדבר ולהמליץ עליהם אנשים בטיפול נפשי סוגרים את טיפולם בתוך תוכחי המשפחה. לכן קשה לאתר את המומחים הידועים לכן נדרש המלצה אשמח לקבל סיוע בברכה M

זקוקה לתמיכה דחופה מצד איש מקצוע בעל שאר רוח ולא קונבנציונלי... היכול להבין ולהנחות, לתמוך ולסייע למי שנשואה ליוצר מוכשר, גדול מהחיים, שאולי יטביע יום אחד חותם בל מחה בהסטוריה האנושית ואולי לא. ובינתיים - כמו יוצרים גדולים אחרים שהיו - הוא רדוף, הוא בוער, הוא מחולל ומשפיע, הוא ידוע אבל לא די, הוא תובע, הוא יודע, הוא מעל ושואף למעבר......הוא זקוק, הוא תלוי, מתוסכל, מתפרץ - אבל אין ספק שהוא יוצר גדול....בעל חיי משפחה הרוסים. מה עושים???

היי אישתו. אני חושבת שזה יהיה מאוד מאוד פשטני לענות לך על סמך מה שכתבת. אין ספק שאת מאוד טעונה וזקוקה למקום שיוכל להכיל את כל העוצמות שיש בך,אבל שוב אין מספיק מידע בהודעה שלך ומכיוון שאני מאמינה שפתרון או עצה היא דבר שצריך להיות מותאם " על פי " לבעל הבעיה,זה יהיה חטא לתת כאן עצות. אחד מהעקרונות שלי כמטפלת הוא לא ליפול למלכודת של עצה מהירה. לכל דבר יש את השלבים שלו וכך גם להכרות ומתן עצות. אני לא מאמינה באינסטנט. כדאי לך לשקול יעוץ. הרבה בהצלחה, מור.

אני מאמינה שפתרון או עצה היא דבר שצריך להיות מותאם "על פי מידה" לבעל הבעיה.....

אישתו שלום נשמע שיש כאן קונפליקט רב בין הכישרון העצום לבין מנגנונים של הרס עצמי והרס הסביבה הקרובה. יש כאן שאלות מאוד אישיות כלפיך על הסיבות שהביאו אותך להישאר בקשר הזה עם כל הקושי שיש בו. אין ספק שהכישרון של בעלך מקרין משהו גם עליך ואולי זה מה שמחזיק אותך. אני בספק אם הוא יסכים לפנות איתך לטיפול זוגי, אבל זה ערוץ מומלץ כאפשרות ראשונה. במידה ולא הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול כדי שתדעי יותר טוב מה את רוצה מהקשר הזה ומה את יכולה לעשות בנוגע אליו. לגבי בעלך, השאלה האם הוא באמת מוכן לפנות לטיפול, וגם אם הוא מוכן, האם בכוונתו לטפל בדברים שמטרידים אותך או למעשה בעניינים שלו שלא בהכרח ישפרו את הקשר ביניכם. יש לי הרגשה שאת צריכה יותר מקום לעצמך ולרצונותיך, משהו שלא קיבלת מן הסתם הרבה בתוך הקשר הזה, ולכן המלצתי האישית לך היא לפנות לטיפול. בעלך יעשה מה שהוא חושב לנכון, כפי שהוא עושה כנראה בדרך כלל. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, הבחנתך דקה וחדה, תודה. אכן כשרונו רב ובהחלט בהשראתו ובעידוד פרח גם כישרוני. במשך שנים חגתי סביב הציר שלו, חיינו מונעים בכוח האדיר של הדרייב הפנימי שלו, מועשרים מתוכן שנבע מתוכו. במשך שנים חיינו כמתוך שטיפת מוח דתית - לא מעיזים לערער על האקסיומה הבסיסית עליה הושתתו חיינו האומרת ש"הוא" שווה יותר, ש"הוא" תמיד צודק, שמצבי הרוח שלו הם באחריותנו, שהצרכים שלו חשובים משלנו, שמותר לו בשם האמת האובייקטיבית, הראייה החודרנית שלו והאדרת חוסר הזיוף והשקר בחיים לחדור לנו אל מתחת לעור, לתקשר ישר אל תת המודע שלנו ולתבוע מאיתנו לקחת אחריות ולהודות על מה שמצא שם, לא להותיר לנו פיסה של פרטיות פסיכולוגית. אכן, ניסיתי להביאו לייעוץ פסיכולוגי, פעמיים. בראשון - הודיע לי שהפסיכולוגית שופטת אותו לפי אמות מידה קונבנציונאליות בנאליות ומנסה להכניס אותו למסגרת של "דמות הבעל" או "מודל הזוגיות" השבלוני, ושזה לא ילך איתו. שנינו הסכמנו באותו הזמן שאכן, דרושה גישה שונה, של אדם היכול להבין מהו יוצר. בינתיים התחלתי כמו להתעורר משטיפת המוח...ותהיתי ביני לבין עצמי : הזהו שיגעון, פסיכוזה,הפרעה אישיותית - או אכן גדלות אמיתית. קראתי הרבה והסתבר לי שנשותיהם הנשכחות של גדולים רבים שהוכרו - ציירים, פילוסופים, סופרים, אמנים, מנהיגים - נעו בין שיגעון לגיהנום... בטיפול השני הלכנו כברת דרך כל עוד המטפל נראה כתומך בו, הביע הזדהות, העניק משוב חיובי. אולם מרגע שהסתבר לו ששיקום יחסינו דורש גם "ממנו" להשתנות...עד כאן. הוא בסדר. הוא לא ישתנה - יתהפך העולם. ואני מאמינה שהעולם אכן יתהפך או שהוא יישבר - כי הכוחות בהם מדובר כאן אדירים. מה אני רוצה? לפני אדון עולם גם אבות ישורון אדם ואני מה שהיני לעצמי לא להיסטוירה ולא לדורות הבאים לא לנצח ולא לתהילת עולמים רק לשושנת חיי האחת והיחידה החוסה כה שבירה בפעמון הזכוכית של חלומותי ושל תקוותי וטוב לי כך רק לחיות את חיי כעת. ...עם קצת עזרה...??

אם את מעוניינת יש לי שם של מטפל מדהים ולא קונבנציונלי עבורך /ם צרי קשר ל: או שהוא יפנה למישהו אחר [email protected]

אני מעוניינת - שלחתי אליך מייל

בני בן 6 נושך את השפתיים כל פעם שהוא שמח.או מתרגש או כועס כל הפה שלו זז הצידה זה קורה בתדירות גבוה וכשדיברתי איתו על זה הוא טען שהוא התרגל לזה והוא לא שם לב . האם יש תיעוד על תופעה כזאת ואיך אני יכולה לעזור לו להפסיק עם זה זה נראה מאוד לא יפה בתודה מראש

אני מצטערת שאני משתמשת בכותרת לשאלה עם נושא דומה- מה אומרת נשיכת שפתיים אצל מבוגרים יותר - האם זה בהכח משהו מיני או ביישנות או כל מקרה לגופו או אף תשובה אינה נכונה? (או שכולם..) תודה

אני שואלת כי אם מישהו יושב מולי ונושך את השפתיים ישר עולות לי קונוטציות מיניות, אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר. תודה

א. שלום נשמע שמדובר בתופעה שדומה לכסיסת ציפורניים או מריטת שיער. בד"כ הדבר קורה במצבי לחץ או שעמום ומתקבלת תופעה של התנהגות כפייתית. השאלה עד כמה זה חמור והאם כדאי להשקיע בזה מאמץ. אם הילד סובל מכך או שזה נראה מספיק חמור לטיפול, אפשר לנסות להפסיק את התופעה באמצעות טיפול בהיפנוזה. זהו טיפול בטוח מאוד ועובד ביעילות רבה למדי בגיל הצעיר. רצ"ב מאמר על היפנוזה http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הנני גבר בשנות השלושים ויש לי בעייה שהולכת ומחריפה עם השנים: כושר הבעה. יש לי המון דעות ודברים להגיד בהרבה נושאים ובעיקר בחיי המקצועיים, אך קשה לי להביע את עצמי טוב. לעיתים זה נובע מהתרגשות מסוימת מהנוכחים לשיחה (כמו בועידה) , לעיתים מחוסר ריכוז או משיכחה (המילים פשוט בורחות מהראש). שאלתי היא האם מדובר בתופעה שכיחה? מה הגורמים וכיצד ניתן לטפל בכך?

מני שלום סביר להניח שהתדרדרות יכולתך להביע את עצמך או פערים בין היכולת הפנימית לביטוייה החיצונית הם ביטוי לסוג של חרדה שאיננה נדירה כשאנשים מופיעים או מתבטאים בפני קהל. מרכיב חשוב במיוחד לפתרון הבעיה הוא הרגעה עצמית. ניתן ללמוד טכניקות להרגעה עצמית באמצעות טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, ביופידבק וע"י היפנוזה. יש גם דרכים רבות ללמידה עצמית של הטכניקות, באופן ישיר ע"י ספרים וקלטות רלוונטיים או באמצעות שיטות כמו מדיטציה ויוגה. במידה והדבר פוגע בתפקודך בעבודה מומלץ שתפנה לטיפול פסיכולוגי ממוקד בעניין הזה ותגלה שאפשר להגיע לשיפור ניכר תוך זמן קצר יחסית. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה הגורם לקלפטומניה ומה עושים אם מגלים שאחד מהעובדים לוקה במחלה זו? האם זה ניתן לטיפול? תודה

יש צורך בטיפול פסיכולוגי. שיחה ישירה עם העובד לא תעזור כי הדחף לגנוב הוא בלתי נשלט.

מיכלי שלום קלפטומניה יכולה להיות תוצר של בעיה נפשית אבל יש גם סתם פושעים שגונבים. האבחנה איננה פשוטה והטיפול תלוי לא מעט במודעותו של הקלפטומן לבעייתו ונכונותו האמיתית לטפל בה, לא כמניפולציה כדי להתחמק מעונש, אלא כדי באמת לצאת מהבעיה. אנשים אלו כשנתפסים מוצאים עצמם דחויים ע"י החברה, מה שמכניס למעגלים נוספים של פתולוגיה. מצד שני, לא פשוט להשאיר אדם כזה בעבודה ולקחת את הסיכון שהוא ימשיך במעשיו. במידה ויש לכם יועץ ארגוני בעל רקע בפסיכולוגיה הייתי ממליץ לפנות ולהתייעץ עימו מה כדאי לעשות באופן שיהיה הכי נכון לארגון מצד אחד ולעובד מצד שני. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני צריכה בבקשה המלצה ליועץ נישואין באזור גוש דן אשמח אם תוכלו לכוון אותי די דחוף אני

מ.פ. שלום אוכל להמליץ על מטפלת זוגית אם תשלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום אני אמא לילדה בת שש וחצי (מאוד חכמה ) שהיא בת להורים גרושים אבי הילדה לא יצר מעולם קשר איתה, התגרשנו שהיא היתה בת כמה חודשים ולכן חוץ משם אין לה כלום לגביו בהסכם הגירושים נכתב שבמידה ואחד מבני הזוג ירצה להוציא את הילדה מהארץ זה יעשה תוך מתן ערבויות מתאימות ושני הצדדים צריכים לחתום על הדרכון. כאשר רציתי להוציא את ביתי לטיול נתקלתי בקשיים עד כדי כך שנאלצתי לקחת עורך דין שיטפל בנושא ולבסוף הצלחתי להביא אותו למשרד הפנים לחתום על הדרכון. האב הגיע ללא ת.ז והיות והחוקים שם מאוד ברורים לא רצו להוצאי את הדרכון והוא התפרץ צעק על הפקידה וכל זה כשביתי לצערי נוכחת במקום . היא מאוד נלחצה ולא היתה רגועה מאותו ארוע היא פוחדת שהוא יבוא לקחת אותה, ושואלת המון שאלות כמו למשל (מה יקרה אם הוא יהרוג אותי). אני לא יודעת מה לענות ולא יודעת איך להגיב חוץ מלהרגיע אותה שכלום לא יקרה לה ואני תמיד ידאג לה ,ניסיתי להגיד לה שבדרך שלו הוא אוהב אותה אך תגובתה היתה אם הוא אוהב אותי למה הוא לא רוצה שאני יצא לטיול. היות וצריך לתת ערבויות הנושא לא נגמר ולפני יומים הוא התקשר בתי ענתה לטלפון וכשהוא אמר לא אבא מדבר היא נכנסה להסטריה והתחילה לכעוס ולהגיד שהיא לא רוצה שהוא יהיה אבא שלה ולמה התחתנת איתו נתתי לה להביע את הרגשות שלה וניסיתי להרגיע אותה אך אני מרגישה שהיא לא שקטה. האם צריך לקחת אותה לפסיכולוג ילדים או שזה מצב הגיוני לאור מה שעברה תודה יעל

אני דווקא הייתי חושבת שבנתיים צריך לתת לה להתגבר על הטראומ שעברה ולראות איך העניין מתפתח ואיך ההתנהגות שלה נמשכת. אם כתוצאה מן החרדות שלה היא לא מתפקדת , לא ישנה, מתנהגת שונה אז הייתי לוקחת אותה לפסיכולוג לא לפני שהיית מנסה לשוחח איתה ולעודד אותה שוב פעם. בהצלחה,

יעל, יש פורומים ב"תפוז" שעוסקים בנושא וגם לדעתי רצוי לשאול את הגננת / המורה מה היא אומרת. עדי

יעל שלום אני ממליץ מאוד שתפני את לפסיכולוג ילדים לקבלת הדרכה כיצד לשוחח עם הילדה בנושא. במידת הצורך אפשר יהיה גם להפגיש את הילדה עם הפסיכולוג. זה נושא מורכב וחשוב לא להגביר את החרדות של הילדה שגם כך מגיבה בצורה קשה לאירועים. צריך להבין שזו לא הטראומה הנוכחית אלא שהיא מייצגת במידה רבה את הקונפליקט הטבעי שעולה כשמשפחה מתפרקת בגיל כל כך צעיר. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן שלום, אבקש לקבל הסבר קליני קצר למצבים של עצבנות וכעס קיצוניים, המתבטאים באי תקשור עם הסביבה הקרובה, הסתגרות וחוסר רצון לשתף במיוחד את האנשים הקרובים. מדוע זה קורה, מה מוביל לזה וכיצד ניתן להתמודד. תודה, שלי

קשה לאבחן דרך האינטרנט ולפי התאור שלך רצוי מאוד לפנות ל]פסיכיאטר לאיבחון וקבלת טיפול. זה נשמע כמו צורה של דיכאון. כמה זמן זה נמשך ומה גילו של של האדם בו מדובר?

שלי שלום התפרצויות זעם כפי שאת מתארת יכולות לנבוע מסיבות רבות ואי אפשר לתת לך תשובה רצינית ללא היכרות עמוקה עם האדם. בד"כ זה מייצג פגיעות ורגישות גבוהים למשהו, אבל הדבר הזה משתנה מאוד מאדם לאדם. ההתמודדות צריכה להיות הן של אותו אדם מתפרץ, והטיפול אפשר רק אם הוא מודע לבעיה ומוכן לטפל בה, והן של הסביבה שצריכה להתמודד עם התפרצויות הזעם. כאן האנשים הקרובים צריכים לגבש דרך מוגדרת לתגובה במצבי ההתפרצות תוך לקיחה בחשבון של המחיר והתועלת בכל תגובה: קבלה מצד אחד ושימת גבולות מצד שני. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום רב ברצוני לדעת מה האבחנה הדומיננטית בהפרעת אישיות גבולית? האם מספיקה הבעיה של הפרעה מתמשכת בזהות העצמית? שאדם לא בטוח מי הוא ומה הוא רוצה ומרגיש שהוא "נבלע" ע"י אנשים אחרים ? תודה

יערה שלום ראשית ברצוני להביע את הסתייגותי מכל הגדרות הפרעות האישיות שהן כלליות וכוללניות מאוד ולמעשה מפספסות את המרכיב האישי שיש אצל כל אדם שמוגדר בריבוע של הפרעת האישיות. מנסיוני המקצועי, אבחנות אלו בד"כ מזיקות יותר מאשר מועילות, הן לא מביאות לטיפול מוצלח יותר ולכן הן די מיותרות לטעמי. בהפרעת אישיות גבולית יש מספר מרכיבים והכי פשוט לקרוא על זה ביתר פירוט, למשל בקישורים הבאים: http://www.sahar.org.il/bpd.asp http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/bpd-narrow.html לשאלתך, הפרעה בזהות לבדה איננה מספיקה להגדרת הפרעת האישיות הגבולית. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם נטילת כדורי הרגעה טבעים כגון רגיעון קלמנרבין רסקיו ודומיהם אכן עוזרים וכדאי לקחת אותם

לא חושבת שיש לך מה להפסיד. זה עניין אינדיבידואלי, אך ככלל השפעתם חלשה , ואינם מהווים תחליף של ממש לתרופות. אגב עליי אישית הרסקיו לא השפיע כלל הרגיעון בתקופה מסויימת עזר מעט (שני כדורים, משרה שינה) ובתקופה אחרת אפילו עשה קצת תחושות לא נעימות. יש כאלה שמדווחים שזה כן עוזר להם, כך שאין לך מה להפסיד, כאמור, אם תנסה.

יניב שלום מאחר ובפורום זה הייעוץ אינו בתרופות אני מציע שתפנה לאחד הפורומים הרפואיים באתר זה העוסקים בנושא, פורום פסיכיאטריה ואולי גם אלו שעוסקים ברפואה משלימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הנני בת 27, כשתקף אותי התקף החרדה הראשון לפני כ- 3 שנים, חשבתי ש"לקיתי בליבי"...לא הבנתי מה קרה. לאחר בדיקות רבות הסתבר שזה היה התקף חרדה. הייתי אצל מטפל ביו פידבק שעזר לי לא מעט. כיום אני נתקפת בזה פעם בחצי שנה...בעת נסיעה, לפני השינה וכו'. בנוסף, סיגלתי לעצמי פחדים מוזרים נוספים: פחד מגשרים, פחד מטיסה ופחד גבהים...מה ניתן לעשות? לעיתים רחוקות אני לוקחת כדור הרגעה...כשהמצב באמת קשה. אני מעוניינת לדעת כיצד ניתן להפסיק את כל הפחדים הללו. תודה רבה.

יש מצב שנקרא "התקת חרדה" וכנראה זה מה שקורה אצלך. המשמעות היא שהחרדה לא נעלמת, אלא מתמקדת בדברים אחרים, שלא היו קודם. מה דעתך לשקול אופציה של טיפול פסיכודינמי ארוך טווח? אולי יש צורך גם להבין מאיפה נובעת החרדה, ולא רק לטפל בסיפטומים.

קודם כל, אם המטפל בביו פיד בק עזר לך, מדוע שלא תחזרי לשיטה זאת שוב? טיפול פסיכודינאמי אכן יעזור לך להבהיר את הגורמים, אולם הוא עלול להיות ממושך מאוד, לכן מומלץ בנוסף , או בפני עצמו, לעבור טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אם אצל מטפל המוסמך לכך אם בקבוצה (ניתנת עדיפות לקבוצה), כשהדגש הוא על למידת שינוי דפוסי חשיבה, היחשפויות הדרגתיות למצבים, ולמידת שיטות הרפייה. כשהמצב ממש מפריע לתיפקוד אפשר להיעזר בכדורים, בהתאם לייעוץ פסיכיאטרי.

אורית שלום נסיונך האישי מראה שאפשר לטפל בחרדה ולשפר את איכות החיים. הטיפול הקודם בו היית שיפר את המצב אבל כנראה שלא סיימת את התהליך. את יכולה לחזור למסגרת טיפולית ולהמשיך את מה שהתחלת. כל הנושאים עליהם את כותבת הם ברי טיפול. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, האבחון והטיפול בה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני חושבת שאמי צריכה לעבור טיפול פסיכולוגי בעקבות ארועים שונים שעברו בחייה ובעצם לא דברה על כך. אמי היא אישה סגורה ואין לה כמעט חברים. אנשים מזמינים אותה למפגשים אך היא נמנעת מלהגיע בטענה שהם משעממים אותה ואין לה מה לדבר איתם (לא מהתנשאות!!!). אני חושבות שהיא צריכה להוציא החוצה הרבה דברים ששמרה לעצמה כדי שתוכל להשתחרר, להיפתח, להיות בטוחה בעצמה ולרצות להפגש עם אנשים. ניסיתי לדבר איתה ולומר לה שזה מה שהיא צריכה (כי גם אני הייתי ועברתי שינויי...) והיא ממש לא מסכימה. כיצד אני יכולה לשכנע אותה? ואם במידה והיא כן תסכים לעבור טיפול מסוג זה, האם אני יכולה ליצור קשר עם המטפל ולכוון אותו לכל מידי כיוונים שיכולים לעזור למיקוד הטיפול? תודה

אס שלום אין אפשרות להכריח מישהו ללכת לטיפול ומנסיוני, גם במצבים בהם גוררים אותו לצאת מהבית ולהגיע לפסיכולוג הוא לא מפיק הרבה מהמפגשים. חשוב מאוד שאמך תגיע לטיפול מתוך רצון והבנה שזה חשוב לה, עם אם זה יקח יותר זמן. הדבר היחידי שאת כן יכולה לעשות זה ללכת איתה לפגישה משותפת, במידה כמובן שהיא תסכים להצטרף לסוג כזה של מפגש. אולי אם את תדברי בפניה וגם תקבלי את תמיכת הפסיכולוג משהו ישתנה בגישתה, ואולי גם החשש מפני החדש יהיה נמוך יותר לאחר ההיכרות הראשונית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן, ראשית: תודה על התשובה. שנית: משהו לא היה ברור לי - "אולי אם את תדברי בפניה וגם תקבלי את תמיכת הפסיכולוג משהו ישתנה בגישתה"?? ואם נניח שהיא תסכים, תשנה את דעתה. האם אני יכולה לדבר עם הפסיכולוג לגבי כיווני ומאורעות שקראו בחייה? (מבלי ידיעתה כמובן) או שזה לא אפשרי? תודה!

שלום רב, אני סובלת מזה שנים רבות מסיוטי לילה חוזרים ונשנים כבר שנים ארוכות. המקומות והאנשים מתחלפים אך התוצאה היא דומה בכל החלומות - בעדינות - אני נרצחת באותה השיטה. החלומות מגיעים בתקופות וחוזרים מדי לילה ונעלמים לזמן מה כאילו לא היו. יש לציין כי אני חייה חיים רגילים ומאושרים ואין סיבה מודעת (לי)לחלומות הללו. החלומות מותירים אותי מהורהרת זמן רב לאחר מכן. האם הם מנסים לאמר לי משהו? האם עלי להתייחס אליהם? או שמא זוהי תופעה חסרת חשיבות. תודה

טליה שלום סיוטי הלילה הם משהו שכדאי לטפל בו. יש כמה אפשרויות למקור החלומות. האחת היא סיבה פסיכולוגית, למשל סוג של טראומה או חרדה שאינך בהכרח מודעת אליה או לפחות לעוצמתה. אפשרות אחרת היא הפרעה בשינה שיש לה אולי רק פיזיולוגי. אני מציע שתפני למעבדת שינה ותתיעצי לגבי התופעה, במידת הצורך ישאירו אותך לילה במעבדה ויעקבו אחרי דפוסי השינה. יש מעבדה לשינה ועייפות בבית חולים תל השומר ויש כמובן מסגרות נוספות. אם קופת חולים מערימה קשיים שווה לפנות באופן פרטי, זו לא תופעה חסרת חשיבות כי היא פוגעת באופן משמעותי באיכות חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יודעת איזו מסגרת תתאים לשאלה שלי, היא קצת מוזרה אבל לי נראה שזה המקום. אני בת 16 , והרבה מאד פעמים אני "מנבאת" מה הולך לקרות. זה נשמע קצת גדול, מפחיד, אבל במציאות, כשאני מדברת עם אנשים, לא פעם אני יודעת מה יהיה המשפט הבא שלהם. מה שכן-אני אף פעם לא יודעת שאני יודעת שמה שעובר לי בראש-פשוט עומד לקרות לדוגמא- תוך כדי שאני מסכמת שעור בכתה צץ במוחי איזה שם. שניה לאחר מכן אני מקבלת מהמורה טקסט שכתב אדם בעל אותו שם שאינני מכירה אותו כלל. או למשל אני מצליחה לדעת מה תהיה תשובה לשאלה שלי עוד לפני שעונים אותה, עד כדי כך שנמנעתי כמה פעמים לשאול- היות וכבר 'חזיתי' את התשובה! זה כ"כ מוזר לי עד שפשוט התביישתי לשאול על זה עד עכשיו.מה זה ? אשמח לקבל תשובה ממי שיודע.

לומר לך שאני ממש יודע- אני לא יכול, אבל לי זה נשמע כמו חוש שישי שניחנת בו כמו הרבה אנשים אחרים. הרבה כמוך מספרים שניצלו לא פעם מסכנות- תודות ליכולת להרגיש את העתיד.

דפי שלום התופעה שאת מתארת באמת מעניינת ואולי גם מפחידה אותך. יש אנשים שיש להם יכולת תקשורת מאוד ייחודית, אין לגבי זה עדויות או מחקרים מסודרים אבל יש אנשים שאולי דרך אמפתיה ואולי דרך טלפטיה מצליחים להבין מצבים בצורה שנראית מסתורית. יש גם הסברים פחות מאגיים לכך. למשל, לעיתים קולטים משהו בהרף עין בלי הרבה קשב ומודעות. אחרי הבזק שניה מתמקדים באותו הדבר ופתאום הוא נראה מוכר. מאחר והחשיפה הראשונה היתה לא קשובה ולא מודעת הרי שהחשיפה השניה נראית כאילו ניבוי של המציאות. יש אפשרויות נוספות ובאמת אין לי תשובה חד משמעית למה שאת שואלת. אם הדבר מעורר אצלך חרדה יש מקום להתייעץ עם פסיכולוג, לא בנושא התופעה, אלא בנושא החרדה שזה מעורר. בברכה ד"ר אורן קפלן

א, זה מגוון רחב של בעיות שקשורות ללמידה. עדי

א. שלום מדובר כמו שעדי אומרת במגוון עצום של תופעות שגורמות לכך שאנשים מתקשים במטלות שונות שקשורות ללמידה, לקשב, לביטוי וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה עושים עם ילד שלא רוצה לשבת בריכוז גילו של הילד הוא 3 +?

היי, לנסות ולראות אם ב"אחד על אחד" הוא כן יכול לשבת. עדי

שלום יכולות להיות לתופעה הרבה מאוד סיבות, החל מנטייה של ילד עם הרבה אנרגיה, המשך בבעיות של קשב וריכוז, כיוון אחר שקשור לתגובות רגשיות וכו'. אם רוצים לבדוק את זה לעומק צריך לפנות לייעוץ מקצועי, למשל אצל פסיכולוג הגן (אם הולך לגן של העיריה) או במכון להתפתחות הילד. כדי להבין האם מדובר בתופעה חריגה במיוחד כי לעיתים יש תופעות כאלה שתואמות לגיל ולשלב ההתפתחותי. הגננת תוכל בד"כ להעיד עד כמה הדבר חריג ודורש טיפול או שעדיף לתת לזמן לעשות את שלו תוך כדי מעקב. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב! רציתי לדעת אם יש להתייחס בהומור לעובד שהוא בסדר גמור אך יש לו בדיחות שטיפ טיפה פוגעות.

האמת זה אופי אני מכירה אדם כזה אישית ובהתחלה זה פגע בי היום למדתי שזה הוא ואני לא נפגעת ואפילו צוחקת כמובן שאם עוברים את גבול הטעם הטוב צריך להתריע בי בהצלחה

חוש הומור פוגעני הוא אחת הצורות של ציניות . ציניות בהרבה מקרים היא מסווה לאיזה חוסר בטחון או תחושת פגיעות או משהו בתחום. בשורה התחתונה, אפשר לקחת את הבחור לצד ולהעיר לו בעדינות על חוש ההומור הלא מוצלח שלו וולבקש שיחליף את הבדיחות.

שלום אני מסכים עם התגובות הקודמות. במידה וזה פוגע בך את יכולה לומר את זה בצורה ישירה ולבקש להוריד את הנושא מסדר היום. כדאי לשקול האם יש לשיחה כזו גם צדדים שליליים, לא כל אחד בנוי לקבל ביקורת ולהתמודד איתה. לפעמים אפשר להעביר את המסר דרך אדם שלישי שמכיר את שניכם ויוכל להסביר את הדברים בדיסקרטיות. הכל תלוי בסוג היחסים ביניכם הן ברמה האישית והן ברמה הפורמלית של מקום העבודה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם דכאון יכול לגרום לשיגעון?

דניאל שלום המונח שיגעון הוא מונח פופולרי אך אינו אומר הרבה ברמה האבחנתית. דיכאון הוא דיכאון ויש לו קריטריונים ברורים לאבחנה. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון בו יש גם שאלונים לאבחון עצמי. ברוב המקרים דיכאון אינו מוביל לפסיכוזה, כלומר, לאובדן בוחן המציאות. עם זאת יש בדיכאון מרכיב פסימי שרואה את הכל שחור יותר מכפי שהוא באמת. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm

שלום, אני חולמת לפעמיים חלומות ממש הזויים, חלק מהחלומות הם שרודפים אחריי, חלום שאני חולמת מאז שאני קטנה זה שאני עפה, חלק מהחלומות הם ממש זוועתיים וסוראליסטיים וברצוני לשאול האם חלומות רעים או מוזרים מאוד יכולים להשפיע או לעודד דכאון, האם חלומות כפייתיים יכולים לדרדר מצב נפשי או האם בגלל מצב נפשי חולמים חלומות מוזרים

כנרת שלום בדיוק התייחסתי לנושא לפני כמה הודעות בהודעה לטליה. תשובתי די דומה, המקור יכול להיות פסיכולוגי ואם את גם רואה את הקשר כדאי לפנות לטיפול. במידה ואת לא רואה כל קשר בין מציאות חייך לסיוטים ולחלומות כדאי לפנות למעבדת שינה. החלומות הם סוג של מסר שמועבר מהלא-מודע למודע ויש לו משמעות פסיכולוגית. עם זאת, לפעמים מצבים פיזיולוגיים מסויימים וחוסר בחומרים מסויימים עלול לגרום להגברה של חלומות מוזרים ולכן כדאי לעשות את הבדיקות המתאימות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי דניאלה ואני מטופלת כרגע ברסיטל, מהו ההבדל בין רסיטל,ציפראמיל וסרוקסאט, שאלה נוספת: האם קיים מצב ששום תרופה לא תתאים ולא תעזור לדיכאון שלי והאם הכדורים יכולים להחמיר את המצב והאם רק טיפול תרופתי ללא טיפול פסיכולוגי יהיה אפקטיבי בכלל ,ושאלתי האחרונה היא האם דיכאון שנמשך שנים יכול לחלוף והאם דכאון הוא תורשתי. תודה

שלום דניאלה בעניין ההבדלים בין הכדורים לדעתי את צריכה להכנס לפורום פסיכיאטריה כדי לקבל תשובות מדוייקות יותר. טיפול תרופתי בלבד לא מנצל את הפוטנציאל שבו, בעוד טיפול שיחתי שמתלווה יכול לשנות את התוצאות משמעותית (הטיפול השיחתי לא חייב להתבצע ע"י פסיכולוג ולדעתי האישית מטפלים שהם לא פסיכולוגיים הם פחות טכניים ויותר חמים, כמובן שזו הכללה וכמובן שהדבר הראשון שחשוב שיהיה בין מטופל למטפל הוא כימייה טובה. רשמתי שניתן להיות מטופל ע"י כל מטפל שיחתי מאחר וטיפול אצל פסיכולוג הוא הרבה יותר יקר-באופן משמעותי). ואם קרה שאין באפשרותך לפנות לטיפול שיחתי במקביל, כמובן שחשוב להמשיך עם הטיפול התרופתי מאחר וזה עוזר לאיזון שחסר במוח ולזה אין תחליף. יש המון כדורים פסיכיאטרים נגד דיכאון, כדאי להתייעץ בעניין זה עם הפסיכיאטר המטפל שלך. יש כדורים שמשפיעים טוב על מישהו אחד ולא משפיעים כלל על מישהו אחר. כל גוף מגיב אחרת לתרופה זו או אחרת. לפעמים דרוש זמן כדי להגיע לכדור שמשפיע טוב ועוזר לבן-אדם מסויים. בעניין תורשה, מזמן גילו שבעיות פסיכיאטריות הם גם תורשתיות, אך לדעתי זה לא ממש משנה. דיכאון בין אם מתמשך שנים ובין אם חודשים , יכול לחלוף עם הטיפול הנכון, ועם מוטיבציה ואמונה מצד המטופל. אשמח לשמוע את תגובתך, שיהיה בהצלחה מוניק

דניאלה שלום לצערי בנושא תרופות לא אוכל לייעץ לך, אני מציע לפנות לפורום פסיכיאטריה או פורומים רפואיים אחרים. מנסיוני בד"כ מוצאים את התרופה המתאימה אבל חשוב לשלב את הטיפול התרופתי גם עם טיפול פסיכולוגי והשילוב בד"כ מביא לתוצאות מיטביות. דיכאון יכול לחלוף אם מטפלים בו כראוי וגם אם הוא מגיע על רקע תורשתי. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על דיכאון ואבחונות http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר ברצוני לדעת אם היפנוזה יכולה לעזור במקרה הבא: הוריי דוברי ספרדית אך תמיד דיברו איתי רק בעברית, למרות ששמעתי את הספרדית מאז ומתמיד, היום אני לא יודעת לדבר ספרדית, פרט למספר מילים/משפטים פשוטים. לדעתי השפה הזו כן נמצאת אצלי בראש, בפנים איפשהו, וחשבתי שאולי ע"י היפנוזה יהיה אפשר להוציא את זה החוצה. מה דעתך? האם זה אפשרי? תודה מוניק

מוניק שלום היפנוזה לא תעזור להוציא את הספרדית, אבל אם תלכי ללמוד שיעורי ספרדית רוב הסיכויים שהשפה תחזור אליך במהירות גדולה הרבה יותר ממי שלומד את השפה לראשונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, שמי דנה ואני סובלת מהתקפי דיכאון כבר כמה שנים, בחיי היום יום אני מתפקדת כרגיל והדיכאון מופיע בד"כ בלילה, לאחרונה התחלתי להשתמש ברסיטל אך אני שמה לב שאין שינוי בהתקפות הדיכאון והם עדיין פוקדות אותי בתדירות גבוהה, מבחינתי לעבור לשימוש בכדורים היה צעד גדול מאוד בהכרה של הדיכאון כבעיה ולא כתופעה חולפת, תמיד פחדתי מסטיגמות ומההשלכות של החברה ביחס לזה אבל בשלב מסויים ראיתי שהדיכאון משבש את חיי ומונע ממני הרבה דברים ומקשה עליי להגיע להחלטות וגורם לעכבה בחיי ובשלב זה החלטתי לגשת לטיפול תרופתי , כיום אני כארבעה חודשיים לאחר נטילת כדורים של רסיטל אני שואלת את עצמי האם במיקרים מסויימים הכדורים אינם עוזרים והאם צריך להתמודד עם הדיכאון כל החיים ולחיות חיים פשוטים של השרדות והאם באמת הכדור אינו יכול להשפיע ולעצור תחושות פנימיות ועמוקות של הראש, של הנפש תודה דנה

שלום דנה דבר ראשון, אני חושבת שבנוסף לטיפול תרופתי כדאי גם להתחיל טיפול שיחתי.(ידוע שטיפול תרופתי נטו-לא תמיד מנצל את הפוטנציאל האמיתי בו ללא טיפול שיחתי במקביל). בנוגע לכדורים שאת לוקחת-יש אפשרות שהכדורים הללו לאו דווקא מתאימים לך, יש המון כדורים נגד דיכאון ולפעמים צריך לנסות מספר סוגים עד שמוצאים מה שמתאים. אני גם חושבת שההשפעה של נטילת הכדורים תלויה גם בבן-אדם, באם הוא מאמין ביכולתם לעזור. הוכיחו כבר מזמן שהגוף מושפע מה"נפש". (היו ניסויים שנעשו באנשים בנוגע לכדורים: חלקם קיבלו כדורים שבאמת מתאימים למחלתם וחלקם קיבלו כדורים חסרי השפעה, לשני הקבוצות נאמר שהם מקבלים כדורים שאמורים לעזור להם, ולמרבה הפלא, לפי הניסוי האחרון שקראתי שנעשה, דווקא לאנשים שנטלו את "כדורי הסרק" היה שיפור משמעותי לטובה במצבם). אני לא יודעת אם את מאמינה ביכולתם לעזור, אך לדעתי ולדעת מומחים-יש לזה חלק גדול בהשפעה. אשמח לשמוע את תגובתך, ולהתייחס לה-במידה ותרצי. מוניק

מוניק, קראתי את תגובתך למיכתב שלי ואני מסכימה איתך שדרוש טיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול תרופתי אני מסכימה איתך גם שחלק מן ההשפעה של הכדור היא ביכולתנו להאמין שהכדור עוזר לנו ושאנחנו עוזרים לעצמנו, הרופאה שכתבה לי את המירשם, היא עצמה אמרה שהכדורים הם רק גלגלי עזר ושאין שום קסם והיא בעצמה כפסיכיאטרית המליצה לי לבדוק אפשרות של טיפול ברפואה אלטרנטיבית ולא בכדורים אז עד כאן הכל טוב ויפה אך עדיין צריך לטפל בדרך כלשהי עם הדיכאון, אני במיקרה גרה בלוס אנגלס כרגע ומאוד מאוד יקר טיפול פסיכולוגי והטיפול עצמו מאוד ארוך ולא נותן תוצאות מיידיות לדיכאון, עד שמגיעים לעומק בטיפול לוקח המון זמן, בכל אופן תודה על ההיתייחסות למכתבי ואני מקווה שהכדורים יעזרו באיזה שהוא אופן ואם את/ה ממליצים על כדורים אחרים או טיפול אחר אז אשמח לשמוע, תודה דנה

דנה שלום אני מסכים עם מוניק שבשילוב עם הכדורים כדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי. גם בלוס אנג'לס אפשר למצוא מסגרות זולות יותר כולל עמותות ומסגרות שונות, כדאי לך לברר ולא להתייאש מראש. יש חשיבות רבה לשילוב בין הטיפול התרופתי לטיפול הפסיכולוגי מאחר ולדיכאון יש רק נפשי ברור ולא רק היבטים ביולוגיים. הנטייה לדיכאון יכולה להיות נטייה שעימה מתמודדים כל החיים ובמיוחד במצבי משבר ולחץ. יש אנשים שסובלים מדיכאון באופן זמני מאוד וזה חולף לתמיד. כמעט כל אדם באוכלוסיה סובל מדיכאון בשלב כזה או אחר בחיים ומדובר באחת התופעות הנפוצות ביותר שיש בתחום הנפשי. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון ואבחונו. אני מציע לך לנסות ולבדוק את אפשרויות הטיפול באזורך. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני לא יודעת אם כאן המקום לשאלה שלי אבל אני לא מוצאת מקום שנראה לי מתאים יותר. מה הפרוצדורה באבחון מחוננות אצל תלמידת כיתה א' - עם מי בביה"ס מדברים? , איזה אבחון עושים?, ע"י מי הוא נעשה? האם זה אפשרי רק באופן פרטי? יש אפשרות לפרטי דרך שפ"ח? כמה בערך עולה אבחון כזה? . במידה שאכן ישנם סממנים כלשהם למחוננות,מה ההמלצות בדר"כ? האם היום עדיין "מקפיצים" כיתה?. אשמח מאוד אם תתן לי כוון. תודה מראש.

שרון שלום את יכולה להתייעץ עם פסיכולוג/ית בית הספר לגבי הנושא. אפשר ליצור קשר טלפוני עם השירות הפסיכולוגי החינוכי. השאלה לצורך מה צריך את האבחון. יש מסגרות לימודיות מסויימות שמיועדות לילדים מחוננים. בד"כ לא מקובל כיום ליצור כיתה נפרדת אלא לארגן יום בשבוע בה התלמידים הללו מקבלים העשרה. אישית יש לי רתיעה מרוב המסגרות למחוננים, זה אולי מקדם קוגניטיבית אבל פעמים רבות מסבך את העניינים מבחינות אחרות רגשיות, שם עומס רב מידי על הילד לעומת מצב בו הוא מתמודד כמו כל הילדים עם בית הספר והלימודים ומגלה כישרון במימוש עצמי. יש כמובן גם אפשרות לאבחון פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן. דבר ראשון תודה על התשובה המהירה. דבר שני, מה כן עושים עם ילדה שאין ספק שמבחינת אינטליגנציה היא מבריקה ( לדברי המורים,גננת וכל מי שנמצא איתה בקשר),מבחינה רגשית בוגרת מאוד לגילה (לעיתים מדהים עד כמה) ומה לעשות שביה"ס אינו מהווה שום אתגר?!. הכל בא מאוד בקלות ולאט לאט לומדים לזלזל ובנוסף פשוט משעמם. דרך אגב גם מבחינה חברתית היא מוצאת עניין בילדים שגדולים ממנה בערך בשנתיים,והם מוצאים בה עניין. מה לעשות? שרון.

לד"ר אורן קפלן שלום רב אני מעוניינת לדעת האם רגשות של חיבה שמרגישים כלפיי המטפל מקורם בהעברה? האם ההשלכה היא מדמות האב למטפל?ואם כן מה המשמעות שלה בטיפול?ובכלל? האם הכוונה למושג "העברה אירוטית"?האם כל מה משמרגישים זה רק השלכות? האם מדובר על קונפליקטים אידיפליים שלא נפתרו? תודה

קאטי שלום יש הטוענים שבכל קשר שיש לנו בעולם יש מרכיבים של העברה. דמויות הקשר ההורי הראשוני נחקקות ולאחר מכן דפוסים מקשר זה משתחזרים בקשרים רבים אחרים. בטיפול יש לכך ביטוי חזק יותר בגלל שהסיטואציה הטיפולית מזמינה מצבים רגישים יותר ותחושות ראשוניות יותר. זה שיש בקשר היבטים של העברה לא אומר באופן אוטומטי שהכל זה דמיון ולא מציאות. צריך להבין שבתוך הקשר יש גם מרכיבים של השלכה וגם מרכיבים אוטנטיים ששייכים לקשר עצמו. כך לגבי כל קשר ובוודאי גם לגבי הקשר הטיפולי. הייחודיות של הקשר הטיפולי הוא שאפשר לעבד את התחושות הללו ולהבין את מקורם כמו גם את הדפוסים שמשתחזרים בקשרים רבים ואולי עלולים להפריע במקומות חשובים בחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מצליחה לישון לילה רצוף רק אחרי לקיחת קסאנקס 0.25 מ"ג. האם יש בזה נזק? מה התחליף? תודה.

אתי שלום, בנוגע לתרופות, הפורום המתאים הוא פורום פסיכיאטריה. אני יכולה לענות לך מהידע האישי שלי : הקסנקס היא תרופת הרגעה בעלת פוטנציאל התמכרות גבוה. לכן, לא כדאי להסתמך רק עליה לאורך זמן. ישנן תרופות שינה שאינן ממכרות ( כגון: זודורם ). מעבר לכך, אם קשיי השינה נובעים מלחץ נפשי, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כדי לטפל בבעיה מהשורש. בהצלחה ! יעלה.

שלום אתי בתור ישנה גרוע לשעבר אני מבטיחה לך שיש מיליון דרכים להקל על הבעיה ולישון טוב יותר שהן לא תרופתיות. (בטוח שווה לנסות אותם לפני התרופות) אוכל - כדאי לא להכביד ואז להימנע מתחושת כובד שיכולה להשפיע על המצב רוח התעמלות - עד שעה לפני השינה כדאי אולי להוציא את כל המרץ... מצב רוח ורגיעה - אפש לקרוא, לשמוע מוסיקה נעימה, לדבר עם מישהו, לעשות אמבטיה - כל דבר שירגיע אותך. להרחיק שעון מעורר מהאוזן בכדי שלא יפריע הצליל התיקתוקי. מומלץ לא לקרוא במיטה בכדי להתרגל לכך שנכנסים למיטה נרדמים. את יכולה לקחת דף ולכתוב את כל מה שאת מרגישה, כך שזה יצא החוצה ותוכלי להתפנות לשינה רגועה.. אני בטוחה שחלק מהדברים נשמעים לך טיפשיים אבל מניסיון של המון זמן, שינה טובה שווה כל ניסיון! משהו בטוח יעבוד. בהצלחה ולילה מצוין!

אתי שלום זה נשמע כפתרון די גרוע במיוחד מאחד ומדובר בתרופה ממכרת. אני מציע לך לטפל במקור הפרעת השינה ולא בסימפטום. פני למעבדת שינה ועיפות, יש כזו למשל בבי"ח תל השומר ונסי לבדוק במה מדובר. הנזק בתרופות מהסוג הזה הוא שהן רק יוצרות מעגלים של חוסר שינה שהולכים ונעשים גרועים עם השנים. מומלץ שתנסי להפסיק את המעגלים הללו כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מודה לכל אלה שענו לי. מהלילה הקרוב אפחית במינון התרופה עד להפסקה מוחלטת עם עשיית פעולות המסייעות לשינה. תודה.

שלום אני אמא לילד בן 13 לפני כ-5 שנים התגרשנו לאחר נישואים של 10 שנים לאחר הגירושים הסכמנו על משמורת משותפת כאשר בני נמצא אצל אביו כל יום משעת החזרה מבית הספר ועד אחרה"צ שאני חוזרת כמו כן מחצית חגים ומחצית מהחופשים. הענין הוא שבעלי לשעבר חי עם בחורה ומאז חצי שנה יתנתק מן הילד הוא קובע איתו ולא מגיע הילד מחכה בחוץ . כאשר הילד הולך אליו לשבתות הוא מרגיש לא נוח בבית אביו ניסיתי לדבר אם הילד ולהסביר שאלו חייו ולאב טוב איתה והוא לא יעזוב אותה גם אם הילד יציב קשיים. אך המצב רק מדרדר האב לא מוכן לפגוש את הילד מחוץ לבית והילד מאוד מאוכזב מסתגר בעצמו לא רוצה ללכת לחוגים בוכה וכו' מה עושים ? הילד בטיפול אצל בסיכולוג אך אני מאוד מודאגת ולפי ראות עיני המצב מידרדר מיום ליום. האב מתחתן בעוד כחודש ונראה לי שזה מקשה על בני יותר ויותר. ברצוני לצין שלפני החברה הנוכחית היתה לאב חברה במשך שנתיים ובני מאוד אהב אותה ויצר קשר טוב איתה אך אם זו אין כימיה. לתשובתך תודה גלית

גלית שלום אני מציע לבדוק אפשרות שתקבלי הדרכה מהפסיכולוג של הילד או אם זה בלתי אפשרי מפסיכולוג ילדים או משפחתי אחר. התקופה הנוכחית בוודאי לחוצה יותר אצל כל הגורמים במערכת בגלל החתונה הקרבה ויש לקוות שבהמשך הדברים יחזרו למסלולם. אולי כדאי לבדוק שינויים בהסדרי הראיה לתקופה הקרובה עד שהדברים ירגעו. צריך להגיע לאיזשהו הסדר מוסכם כדי להפחית את הנזק לילד שצריך כמובן להיות בחשיבות ראשונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

גלית, ב"תפוז" יש פורומים שעוסקים בנושא. שווה לבדוק! עדי

לאורן שלום, אימי עליה השלום הלכה לעולמה בפברואר 2003 והיא רק בת 58. נשארנו אבי, אנוכי ושלושת אחיי (הם בנים) אימי אהבה בגדים ונשאר לנו ממנה ארון בגדים מלא, (כ- 15 זוגות מכנסיים, סוודרים, חולצות וכו') היה לה חוש סגנון ויכולת אילתור. הזמן עובר ואבי מדי פעם מציין שהוא היה רוצה להתחיל ולהיפטר מחלק מהדברים. האמת היא שזה תופס המון מקום בארון שלו וגם חבל, עם הזמן הם עלולים להתקלקל מעש. אני כבר עברתי פעמיים על הארון...אבל אני לא יודעת מה אני רוצה לשמור לעצמי. יש לי בעיה, אין לי הרבה מקום בדירתי. אני לא אוהבת את הסגנון של חלק גדול מהדברים (אני ואימי בעלות טעם שונה וגזרה קצת שונה) אבל מצד שני הם מהווים עבורי מזכרת. יש לי קשר רגשי למלתחה של אימי כי זה ייצג אותה. אימי הרגישה שתמיד צריך להתלבש בצורה מכובדת, אם אתה מכבד את עצמך ולא להיות "שלוך".תמיד אהבתי איך שהיא התלבשה זה רק לא התאים לי. בכל אופן היא היתה שנות ה- 50 לחייה ואילו אני בסוף ה- 20...(היום אני בת 31) אינני יודעת מה לעשות. אני רוצה לעשות מה שנכון מבחינה נפשית, שלא יהיו לי חרטות אח"כ. אם הייתי יכולה הייתי מקימה מוזיאון...או בצורה פרקטית יותר הייתי קונה דירה גדולה יותר עם חדר ארונות שמספיק גם לבגדים שלה, כך שכל פעם שאני מרגישה את הצורך אוכל ללכת להסתכל עליהם ולראות אותה. אני צריכה להוסיף שאמי מתה ממחלה קשה. ההידרדרות שלה הייתה הדרגתית, אך מאוד כואבת לה ולסובבים אותה. אין ספק שרוב חייה היא נראתה טוב וצעירה מכפי גילה וזה נמצא איפה שהוא בתוך הראש שלי, וגם יש תמונות אבל בסה"כ כשאני עדיין באבל, על אף שעברו 11 חודש, אני עדיין כואבת מאוד מחסרונה...מה שאני :"רואה" זה רק את אמא שלי כפי שהייתה לקראת הסוף, והיא נראתה לא טוב...בלשון המעטה. כמסתכלים על הבגדים אז לא רואים את זה כל כך... אבי רוצה לתת לזה שנה (וזה או-טו-טו) ואז הוא ייקבל החלטה. אמרתי לו כבר שאני אסתכל שוב אבל שאני חושבת שאת הרוב אני לא רוצה ללבוש. הוא מתכוון לשאול 2 מהחברות שלה אם הם רוצות משהו. אבל אני מפחדת. אחרי שיימסרו כל הבגדים אם לתרומה ואם לחנות יד שניה...מה יקרה אם אני אתגעגע וארצה לחוש אותה? וגם לילדי לעתיד, הייתי רוצה שידעו שלסבתה היה חוש סטייל נהדר איך אני יוכל להדגים להם, להראות להם...כי ממני הם לא ישיגו את זה כי אני פשוט סולידית...ומהסבתה השניה הם בטח לא ישיגו את זה...כי אין לה את זה. מה דעתך הכי נכון לעשות? כיצד מתמודדים? אורלי

אני קודם כל משתתפת בצערך אני בת 20 ואימי נפטרה לפני 4 שנים אני מדברת מנסיון אני באופן אישי שמרתי חלק מהבגדים שלה שאני אהבתי וחלק פשוט זרקתי או מסרתי את לא חייבת לשמור לך מלתחה שלמה זה נראה לי מוגזם אני שמרתי רק כמה חולצות שפעם אמרתי שזה לא הטעם שלי אבל מסתבר שהבגדים הישנים חוזרים וזה במודה ואני אפילו הולכת איתם כרגע וזה נחמד ונעים וכיף להיזכר וזה אפילו עושה הרגשה טובה אפילו אם תיזרקי את כל הבגדים בסופו של דבר לא הבגדים יזכירו לך אותה אלא הדמות האישיות שלה הרגעים שעברתם ביחד את זה תמיד תיזכרי גם אם יעבור עוד הרבה זמן היא תמיד תהיה איתך בליבך אז את לא תיצטרכי את הבגדים שיזכירו לך אותה משתתפת בצערך מאיה

תודה! את צודקת כמובן, אבל אם רק יכולתי למחוק את אימי החולה וסובלת...הסוף באמת שלא היה טוב. מצטערת לשמוע שאיבדת את אימך בגיל כה צעיר...אמנם הכי הצעיר היה רק בן 20 כשאימנו הלכה לעולמה...בגלל זה אני מפנקת אותו...כי כשאני הייתי בגילו היא פינקה אותי...ואני הרגשתי שבגיל 30 זה היה צעיר מידי...

היי זאת באמת התלבטות. ענייני הרגש נכנסים פה חזק. זה קשור לזיכרון המת. האוהבים לא רוצים לשכוח, מפחדים לשכוח. יש לך גם אופצייה אולי להשאיר מעט מהבגדים ואת השאר לתת לאנשים קרובים או למי שזקוק להם ואז את יודעת שעשית מעשה טוב. לגבי זה שאת רוצה שיזכרו איך אמא שלך התלהבשה ואיך נראתה אסטטית- זה ניתן גם על ידי תמונות להראות. או לספר לנכדים. לאנשים קרובים לך שחשובים לך. הכל הולך. אולי תבקשי מאביך לשמור זאת עוד כמה חודשים או שנה כדי שתוכלי יותר להבשיל בעצמך או לשים אותם במקום אחר בינתיים עד שתהיי שלמה עם ההחלטה שלך. שלא תדעי צער.

אורלי שלום קראתי את ההודעות שלך והתגובות ובאמת אין דרך אחת שהיא הכי נכונה לנהוג. נראה לי שהפתרון שאורלי נתנה הוא ההגיוני ביותר, לשמור כמה דברים לעצמך ואת השאר למסור. זהו גם תהליך חשוב הן לך ובמיוחד לאביך. מאחר ורעיון המוזיאון איננו אפשרי אפשר לתעד את המלתחה בצורה אחרת. את יכולה לצלם את הבגדים, להסריט אותם במצלמת וידאו, בפני עצמם או אפילו כשאת לובשת חלק מהם. את הזיכרון הזה תוכלי לשמור וגם להראות לילדיך כפי שאת מדמיינת. לאחר מכן נסי למסור את רוב המלתחה ולהיפרד. זהו חלק מתהליך האבל הקשה על מות הורה אהוב ובסופו של דבר הוויתה תשאר אצלך בפנים ולא בזכות הבגדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ידי שלי נמצא כעת בכפר שאול - בית חולים לבריאות הנפש. לאחר איבחון פסיכולוגי ופסיכיאטרי (שנעשה), יקבעו לו נכות במל"ל. כדי להתקבל למכון סאמיט - מכון שיקומי, הוא יצטרך לחכות מספר חודשים מפאת הפרוצדורה של המל"ל לקביעת נכות (בעוד שהאיבחונים כבר קיימים). איך אני יכולה לעזור לו לזרז את התהליך (אם בכלל אוכל) ? תודה.

נעמייה שלום אינני מתמצא בנושא. אני חושב שתוכלי לשוחח עבורו עם הגורמים השונים שהזכרת ולבדוק כיצד אפשר לעזור לו ולקצר את התור. כמו כן האם יש גורמים נוספים שמעורבים כמו למשל הביטוח הלאומי ודומיהם שיוכלו לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב ויום נעים! האם טוב במקום עבודה או במקום אחר לשמור דברים בבטן מסיבת ביישנות.

ממש לא במיוחד אם הדברים מציקים ופוגעים בך בגגל זה המשפט "אן הבישן למד" בהצלחה

ב. שלום כפי שהגדרת את זה ברור שתשובתך היא שהביישנות מפריע לביטוי פתוח וחופשי של דברים. צריך להגיע למצב בו ישנו מספיק חופש להחליט האם לשמור בבטן או לא, ולא להמצא במצב בו הביישנות היא זו שמכתיבה את המציאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב ויום נעים! למישהי יש חברה אחת מבית הספר שהיא נפגשת איתה ויושבת עימה בבתי קפה והחברה באה אליה וכן משוחחת בטלפון עימה. לאותה בחורה יש ידידות לעבודה שהקשר שלה איתם טוב אך לא מגיע לקשרים מחוץ למסגרת העבודה. האם זה מראה על בעיה חברתית שיש לה רק חברה אחת.

לפי דעתי לא אין לה בעיה אולי החברות לעבודה לא מתאימות לה הם רק חברות לעבודה זה לא אומר שהם חייבות להיות חברות גם מחוץ לעבודה העיקר שהיא נהנית וטוב לה אם חברה אחת אז זה בסדר גמור לפי דעתי

אזרחית יקרה, השאלה היא, לדעתי, האם העובדה שיש לה רק חברה אחת מפריעה לה. ישנם אנשים רבים שאינם מרגישים צורך בקשרים חבריים רבים, ומסתפקים בקשר אחד או שניים. הדבר יכול להיות מוגדר כ"בעיה" רק אם הדבר מפריע לה או חסר לה. במידה וזה המצב, כדאי לנסות לבדוק מדוע קיים קושי ביצירת קשר, ובמידת הצורך - להעזר לשם כך באיש מקצוע.

א. שלום השאלה תיאורטית מדי מבחינתי מאחר ויש מן הסתם רקע הרבה יותר רחב מכך. האם יש גורמים משפחה מסביב? האם הקשר עימם טוב? האם קיים סבל מהמצב או שהוא נראה לה טבעי וסביר? בעיה מוגדרת פעמים רבות בעיני המסתכל. במידה וקיים סבל סביר להניח שכדאי לטפל בו. במידה והכל קשורה בד"כ לא נגדיר זאת כבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב! האם ניתן לשנות אופי של בן אדם.

השאלה די שטחית נא לפרט תלוי במה מדובר באיזה גיל ועוד בי

ק. שלום אופי הוא לא מקשה אחת אלא אוסף של נטיות רבות שמחוברות זו לזו בדרכים שונות. לכן בוודאי שאפשר לשנות רכיבים מסויימים באופי אם מודעים לבעיה או נטייה שמטרידה ואותה רוצים לשנות. לעיתים זה יכול לקרות מהר יחסית, לעיתים נדרש זמן ומאמצים רבים. יש כמובן גם דברים עקשניים יותר שאותם קשה לשנות, אבל השאלה היא כל כך כללית שקשה להתייחס אליה באופן יותר ספציפי מזה. בברכה ד"ר אורן קפלן