פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
היי איך מבריים על פי שם של מישהו האם הוא פסיכולוג או פסיכיאטר עם רישיון? אין לי רישון, רק שם. אשמח לקבל קישור! תודה טליה
http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm "רשימת הפסיכולוגים מרוכזת בספר הפסיכולוגים. ניתן לראות אותה גם באינטרנט. פסיכולוגים קליניים מומחים יופיעו בספר כאשר לצד מספר הרשיון שלהם יופיע הסימון "קל" (קליני)" (לקוח מהמאמר של ד"ר קפלן "עובדות ומידע לגבי טיפול פסיכולוגי".)
יש שם שדה מספר רישון גם כן אבל לא חובהלמלא אותו בכדי לקבל את הפרטים אותם את רוצה. בהצלחה!
טליה שלום הסתכלי בקישור בהודעה הקודמת או פשוט תשאלי באופן ישיר את המטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן
מתי יודעים שצריך לפנות עם ילד בן 10 דווקא לפסיכיאטר? הם יש סימנים ברורים שיודעים שצריך לפנות רק לפסיכיאטר? האם יש קישור בעניין? המלצות? מאמא מיוסרת! דואגת........ חוששת......
שלום תלוי מה סוג הבעיה. אם זו בעיה שנראה שתידרוש גם טיפול תרופתי כדאי לפנות לפסיכיאטר ילדים. ברוב המקרים נדרש בכל מקרה גם טיפול פסיכולוגי כך שזה לא בהכרח משנה למי פונים קודם. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום אני לא בטוחה שלגבי תינוק בן 4 חודשים צריך לפנות לפסיכולוג אבל בכל זאת אני מנסה. הילד שלי בימים האחרונים לא מוכן לאכול על הידיים שלנו אלא רק שנאכיל אותו בעגלה או בטרמפולינה - להזכירך הוא אוכל תמ"ל מבקבוק (אפילו לא אוכל מוצקים עדיין). האם לדעתך יש חשיבות להאכלה בידיים להתפתחות (רגשית, קוגנטיבית...)? רק כשהוא מנומנם הוא אוכל על הידיים. תודה מראש אם תוכל לענות על כך.
יעל שלום בגיל כזה אכן לא פונים לפסיכולוג באופן ישיר עם הילד, אבל בהחלט מקובל לקבל ייעוץ במסגרת יחידה להתפתחות הילד או אצל פסיכולוג ילדים שמתמחה בגיל הזה, בד"כ פסיכולוג התפתחותי. ולשאלתך, אני לא חושב שיש הכרח להאכלה על הידיים, יתכן שיותר נוח לו בעגלה. העניין הוא להיות גמיש לפי צרכיו של הילד ולא להכתיב לו דברים שאינם נוחים עבורו. אם הוא אוהב מגע באופן כללי אבל בזמן האוכל מעדיף לשבת בעגלה לא נראה לי שיש כאן איזושהי בעיה וכדאי להתגמש. אם את מרגישה שזה מבטא קושי בקשר ביניכם אז זו אינדיקציה לפנות לייעוץ הורים. בברכה ד"ר אורן קפלן
קודם כל - סחתיין על התמונה. תמיד טוב לראות אדם מאשר סמל פורום ושנית לשאלתי - איפה יותר כדאי ללמוד פסיכולוגיה? במכללה או באוניברסיטה? האם תואר של מכללה פחות מתואר של אוניברסיטה או אם אני אלך אחרי מכללה לאוניברסיטה בשביל תואר שני יקבלו את התואר שעשיתי? בשביל הרקורד אני מתלבטת בין מכללת רמת גן לאוניברסיטת בר אילן.
יעל שלום יש אנשים שמעדיפים אוניברסיטה בשל התדמית היותר מדעית אולם בשנים האחרונות יש נטייה הולכת ומתרחבת לבחור במכללות. בתארים השניים מתקבלים כיום תלמידי אוניברסיטאות ומכללות ותנאי הקבלה תלויים בעיקר בציונים ובנתוני מבחן המתאם בסוף התואר הראשון ולא בהכרח במוסד הלימוד. יש מכללות שנחשבות יותר ויש כאלו שפחות. לא הייתי רוצה לתת המלצה על מוסד כזה או אחר, כדאי לבקר בשניהם, לשוחח עם סטודנטים שלמדו בשני המוסדות וכמובן לבחון האם נתוני הקבלה שלהם מתאימים לציונים שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן
רציתי לדעת אם אפשר באופן חד וחלק להתפטר מהo.c.d?
גלית שלום תלוי למה כוונתך בלהיפטר. מדובר בתופעה מתוך הפרעות החרדה שהיא דרך להתמודד עם חרדה. הגוף אומר לעצמו שעדיף לעסוק במחשבות וטקסים מאשר לסבול את החרדה. כאשר יהיה תחליף הנפש תוכל להירגע ולהפסיק. הנטייה להמיר את החרדה במחשבות וטקסים היא בד"כ דבר שקשה לשנות כי היא צרובה כתגובה השרדותית נגד מצבי חרום. אבל נטייה לא בהכרח אומרת שחייבים להשתמש בה. בהחלט ניתן ללמוד לזהות את הדפוסים הללו, לטפל במקורות החרדה ואז להחליש כמעט לחלוטין את תופעות ה OCD. חלק משמעותי מהעניין הוא קבלה עצמית ורגיעה. רצ"ב קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
סליחה על החוצפה! אבל אם זו התשובה שיש לך לתת לי אז אין לי מושג איך אתה קורא לעצמך בדיוק פסיכולוג!
מה זה ?
לי הפירוש הוא obsessive compulsive disorder הפרעה אובססיבית קומפולסיבית או בעברית טורדנית כפייתית שהיא סוג של הפרעת חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני יוצאת עם משהו כמה שבועות והחיבוקים והמגע שלו כאילו רפוי מעין נוגע לא נוגע. האם זה יכול להעיד משהו על אישיות או שפת גוף?
ליאת שלום אינני עוסק בתחום שפת הגוף ואני חושב שזה עלול להיות די מטעה לפרש אישיות על סמך עמדה כאילו אובייקטיבית. עם זאת הייתי בהחלט סומך על תחושות הבטן שלך שנובעות לא רק מאופי המגע הגופני אלא מהתרשמות כללית מאותו אדם. התנהגותו בוודאי מעידה על משהו אבל לא כדאי להכליל דברים אלא לנסות לפרש באופן מאוד אישי לאותו אדם מה משמעות המגע שלו עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן
בני בן ה-25 אחרי 2 טיולים ארוכים בהודו,גר בבית לא עובד (כי לא מוצא מה שמעניין אותו),לא רוצה ללמוד,לא רוצה להתחייב לכלום.כשאנו אומרים לו שזה לא נורמלי הוא שואל:מי קבע מה נורמלי?בעיני העולם כולו לא נורמלי.אני רוצה שילך ליעוץ והוא שולח אותי.בעלי ואני בהתמוטטות .למי לפנות?האם יש יעוץ דרך קופ"ח? מה לעשות?
הי דבר ראשון - לא רע אם תלכי לפסיכולוג ותתיעצי איתו בקשר לבן שלך הודו באמת מקום נפלא וקשה לחזור למציאות הישראלית אח"כ . הייתי מציעה לך להגיד לבנך שהוא כבר בחור בוגר ושהיית רוצה לראות אותו לומד להסתדר בעצמו בחייו. תאמרי לו שאת מעוניינת לעזור לו להגיע ליעד הזה ואת רוצה לשמוע ממנו תכנית או כוון שהוא חושב עליו, וכמה זמן הוא חושב שהוא צריך בשביל זה. תבהירי לו ( וגם לך ולבעלך) שאת לא לוחצת עליו אבל את רוצה להבהיר דברים שחשובים לך ושאת בטוחה שחשובים גם לו. כל אחד רוצה להיות עצמאי . זה רק קשה מאוד. והכי אפשרי כשיש תמיכה ואמון מסביב . רק בלי לחץ ועם הרבה אהבה.
ד. שלום בעיקרון אני מקבל את העמדה מההודעה הקודמת של ציור. אי אפשר לשלוח אדם לטיפול אם הוא אינו רוצה בכך. אם אתם בהתמוטטות עצבים כדאי בהחלט שתפנו לייעוץ פסיכולוגי אצל מישהו שמתמחה בטיפול משפחתי. תוכלו לדבר על הבן ועל מה שקורה לו. אולי הוא יסכים להצטרף אליכם יותר מאוחר אם זה יהיה רלוונטי. סביר להניח שלחץ שלכם עליו "להתיישר" לא יעזור ובעיקר יפגע ביחסים ביניכם. יש לקופות החולים פסיכולוגים שעובדים דרכם ונסו לברר בסניף הקרוב לביתכם. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום, רציתי לדעת אם כשמישהו מפסיק את שימושו בפאקסט (עם ייעוץ של רופא כמובן) - ההרגשה של כאב ראש חזקה ומתמשכת נורמלית? תודה
היי אני מציעה לך לפנות לפסיכיאטר שמכיר את נושא התרופות. תנסה בפורום- פסיכיאטריה...
ממה שידוע לי זה טבעי כחלק מהתופעות של הפסקת התרופה אבל תשאל שם.
מה התרופות המקובלות לטיפול בחרדה עם דכאון קל. האם הוא ייתכן בשל הפסקת גלולות למניעת הריון.ומה על תופעות הלווי לתרופות.
בוקר טוב!!! האם זה תקין להיות רגישים נפשית לבגד מסוים. או שזה מראה על ליקוי כלשהו.
אפשר להבין שלפעמים ניתן לפתח רגש חיבה עמוק ומיוחד לבגד מסוים (שניתן לנו במתנה, או נתפר במיוחד, או מזכיר איזה ארוע חשוב, או שהוא ירושה ממישהו שהיה יקר לנו ונפטר). אבל זה לא בדיוק המינוח "רגישים נפשית לבגד". למה בדיוק הכוונה? האם הכוונה היא שכאשר לובשים את הבגד המסוים חשים תחושות נפשיות מסוימות? או שחוששים לגורלו של הבגד וקשורים אליו נפשית? ככה או ככה, אם אובססיבים לגבי הבגד אז בהחלט יש מצב לא תקין ולא לגמרי בריא.
ב.ש. שלום השאלה שלך מאוד כללית. בעיקרון אינני רואה חוסר תקינות ברגשות כלפי ביגוד כמו אל כל דבר אחר שקשור למראה החיצוני. סביר להניח שמידת הבעייתיות קשורה לכמה זה פוגע בתפקוד היומיומי וגורם למחשבות וטרדות. כמו כן, תלוי האם יש דברים נוספים שמטרידים או שזה הדבר היחיד. במידה ואין דברים נוספים התשובה תנטה בוודאי לומר שאין כל בעיה. בקיצור, צריך להבין את התמונה המלאה של רגישות נפשית לדברים שונים בחייך. מאחר וישנו חשש לליקוי, סביר להניח שיש כאן משהו מטריד וכדאי לנסות ולבדוק אותו כדי להסירו מסדר היום. בברכה ד"ר אורן קפלן
המואס באיזה הפרעות נפשיות או תופעות נפשיות אדם מואס הרבה יותר מהרגיל בדברים שונים כמו בנושאים מסוימים, באנשים, במשימות... ובעצם מהי מאיסה פתולוגית ואיזה תופעות נפשיות קשורות למצבים בהם מואסים בדברים עד כדי כך שהאדם כבר לא מסוגל יותר לעסוק בדבר שהוא מואס בו ובורח ממנו. למשל נהג אוטובוס שנוהג ונמאס לו מהנהיגה מאיסה פתלוגית עד כדי כך שהוא עוצר באמצע הכביש למרות הלחצים של הנוסעים שימשיך בנסיעה, אך המאיסה שלו חזקה מאוד. באיזה הפרעות נפשיות או תופעות נפשיות המאיסה בדברים היא כל כך חזקה עד כדי כך שהיא פשוט פוגעת לחלוטין באותו תפקוד חשוב שנמאס עליו ?
מואס שלום מאיסה איננה בדרך התופעה הראשית אלא תופעת לוואי למשהו מרכזי יותר. נהג האוטובוס לא מואס סתם בנהיגה. קודמים לזה תהליכים רבים והסימפטום בו נפגשים לפתע הנוסעים והנהגים על הכביש הוא קצה הקרחון. אינני מתנסח בד"כ במונחים של הפרעה נפשית ואני מעדיף לשאול מה קרה לאיכות החיים שנפגעה כל כך עד כדי כך שצריך למאוס בדבר אותו עשית במשך זמן רב. כדי לספר את הסיפור המלא ולמצוא את שורשיו כדי לא להיתפס על לקצה קצהו של הקרחון שלמעשה לא מספר דבר. בברכה ד"ר אורן קפלן
דר' שלום רב קראתי את המאמר שלך על היפנוזה ורציתי לדעת האם ע"י היפנוזה אוכל לשחזר יום בחיי כדי לעלות על עקבות טבעת יהלום שנעלמה לי? בשבוע שעבר הבחנתי שהטבעת לא נמצאת על האצבע, אך זכור לי שראיתי אותה יום קודם ויש סיכוי שהורדתי אותה לרגע אבל זה לא ממש ברור. הטבעת יקרה לליבי ובייאושי כי רב עלה רעיון ההיפנוזה. מה דעתך? בברכה.
הגזמת בגדול!!!! מה לשאלה שלך ולפסיכולוגיה? אם תמצאי מישהו שיסכים להפנט אותך בגלל זה אז הוא כנראה חסר אתיקה מקצועית.
רינת שלום יש סיכוי מסויים להצליח. נושא של רענון זיכרון הוא חלק מההיפנוזה, למרות שצריך להבין שהמיתוסים מהסיפורים והסרטים הרבה יותר דמיוניים מן המציאות. לגבי התגובה של יהלומי, דווקא לא הייתי פוסל סוג כזה של מפגש טיפולי. אובדן של משהו, במיוחד משהו רגשי כמו טבעת, הוא סיבה טובה מספיק לנסות ולעזור, אין בכך לדעתי כשל אתיקה. בתחום ההיפנוזה רענון זיכרון הוא תחום פורמלי ומוכר ושמופעל למשל גם בחקירות של גופי הביטחון ומגובה ע"י אנשי מקצוע של בריאות הנפש. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני בת 17.5 . הבעיה שלי היא כזאת: אני מבקרת את עצמי יותר מדי פעמים, יותר מדי חזק. לכל אדם יש מנגנון בקורת על מעשיו, על דברים שאמר. אצלי הבקורת פשוט חוסמת אותי. כל פעולה אצלי נתקלת ב:"למה עשית את זה??? למה אמרת???"ץ אני מרבה לשחזר 'פאשלות' שלי מן העבר (אף הרחוק ביותר) ופשוט מתבשלת בבושה ויסורי מצפון. למה אני לא נותנת לעצמי צ'אנס לטעות? אני סך הכל בנאדם!!!
יעלוש, תופעה מוכרת, יודעה ומאד אופיינית לגיל ההתבגרות. את מרגישה שאת לא מספיק טובה, לא מספיק יפה, לא מספיק חכמה וממש לא מושלמת. הרצון הזה ל"היות בסדר" וכמו כולם גורם לך להחמיר עם עצמך במקום לפתח ולבנות את הצדדים החיוביים ולהבליט את הדברים שאת טובה בהם. הרפי קצת ותני לעצמך קראדיט. כל פעם שתרגישי שהולכת לצאת לך נזיפה או גערה עצמית, תעצרי רגע ותחשבי הפוך, עשיתי היום כך וכך, אמרתי מה רציתי להגיד ואני בהחלט שלמה ומרוצה מעצמי. מספיק המבקרים החיצוניים שיש לך ויהיו לך לאורך כל החיים, אז תני לעצמך צ'אנס וחפשי את הטוב והמוצלח שבך - והעניקי לעצמך בזכות זה את כל הנקודות האפשריות. וחוץ מזה, תביטי קדימה ותניחי לעבר. אל תחפרי בעניינים שהיו ואינם. מה שהיה, היה. תמשיכי הלאה, תראי את המטרות והיעדים שאת רוצה ושואפת להגיע אליהן והם ידרבנו אותך. תפסיקי להיטפל לצדדים השוליים, נסי לראות את התמונה כולה. עשי לעצמך את החיים קצת יותר נוחים, קלים וזורמים.
יעלוש שלום הביקורת העצמית יכולה להגיע מגורמים רבים, פעמים רבות זה קשור לביטחון ודימוי עצמי. הכיוון שמיטל כותבת עליו אכן אפשרי במצבים רבים בהם אפשר להסביר לעצמך דברים וללמוד להפסיק את הדפוס. עם זאת, לפעמים השכנוע העצמי אינו עוזר ונדרש טיפול פסיכולוגי כדי לטפל בשורש העניין. על פי רוב יש צורך לגעת בתפיסת העצמי כי שם נמצא מקור הבושה שבכל צעד שאת נוקטת מתעורר לחיים ומציק לך. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני בת 17 ויש לי חברה שכבר מלפני כמה שנים הוזה כאילו אנשים שהיא מכירה (אפילו אם ראתה אותם פעם אחת) נימצאים לידה ומדברים איתה, צוחקים איתה, אומרים לה מה לעשות. היא גם סיפרה לי שהיא התאהבה בחלק מהם, אבל רק בבנות שבינהם. היא אומרת שהם תמיד נמצאים איתה אבל רק כשהיא לבד אז היא "מתקשרת" איתם. היא ילדה מאוד שקטה מופנת וסגורה, גם אדישה. רציתי לדעת אם לפי הסימנים האלה חברתי זקוקה לטיפול או שזה כבר יעבור לה, ואם אלו מאפינים לתופעה שקיימת כבר ומכירים אותה.
י. שלום ראשית כדאי להדגיש שלא מדובר בפיצול אישיות, אבל בהחלט יתכן שחברתך במצוקה וצריכה עזרה פסיכולוגית. השאלה האם היא מודעת לכך מאחר וטיפול איננו אפשרי ללא מודעות ורצון של הפרט להגיע לטיפול. שאלה חשובה נוספת האם היא חשה במצוקה, למרות שלך מהצד נראה שכן. התופעות שהיא מתארת יכולות להיות סוג של משחק עם הדמיון שאיננו מזיק לאף אחד, אך יכולים להיות גם חלק מבעיה. אני מציע שתנסי לשוחח איתה ולברר מה קורה. בכל מקרה, לא תוכלי לקחת על עצמך אחריות לשלומה, תוכלי רק לעודד אותה לפנות לטיפול או להתייעץ עם קרוביה המבוגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום לכולם! מה שלומכם? התגעגעתם אללי? אני התגעגעתי אליכם...... טוב, אז הבעיה שיש לי היא כזאת: יש לי חבר כבר חצי שנה ואני מאוד מאוד אוהבת אותו. הוא בעבר היה לא נאמן והיה מקיים יחסי מין מזדמנים בלבד בלי כל רגש ובלי קשר כלשהו לבחורה איתה הוא קיים יחסי מין. עכשיו הוא רק איתי עד כמה שאני יודעת והוא גם עדיין נורא אוהב סקס אבל אני מספקת לו את מה שהוא צריך אז ככה שהוא לא הולך עם בחורות אחרות. הוא גם רק למד מה זו אהבה לפי מה שהוא אומר והוא מרעיף עללי אהבה רבה ודאגה שמעולם לא חלמתי לקבל. הבעיה היא די מורכבת- יש לו כמה ידידות שאיתן הוא מתכתב באיי סי קיו ושמעולם לא פגש ולפעמים אני פשוט נתקפת בפחד שהוא יבגוד בי עם הידידות האלה או שהוא יתאהב בהן ויעזוב אותי ולכן אני מגלה קינאה רבה כאשר הוא מתכתב איתן בנוכחותי. הן מתקשרות אליו לפעמים וזה גם מעורר בי קינאה ופחד שהוא יעזוב אותי. אף פעם לא אמרתי לו שהוא צריך לנתק איתן את הקשר כי זכותו שיהיו לו ידידות. לי אישית אין קשר עם אף בחור, שום סוג של קשר עם בני במין המין השני. הוא הגבר היחיד והמיוחד בחיי. כששאלתי אותו איך הוא היה מרגיש אם הוא היה במקומי ולי היו ידידים שאיתם אני רק מתכתבת ולא נפגשת אז הוא אמר לי שהוא היה מקנא ועוזב אותי. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אנחנו מתווכחים יותר מידי על הנושא הזה ואני מרגישה כאילו כבר אין לי כוחות. מה אני אמורה לעשות? אני לא רוצה לחשוב על פרידה כי אני אוהבת אותו מאוד והוא גורם לי להרגיש שאני רעה אליו, נוא אומר לי כל הזמן שאני חונקת אותו כי אני לא מרשה לו להיפגש עם בחורות אחרות. מה אני אמורה לעשות? אני עושה את זה רק בגלל שבעבר הוא היה חולה סקס ואני יודעת שהוא עלול לבגוד בי אם ייפגש עם בחורות יפות ממני. להניח לו לעשות מה שבא לו? מה לעשות?
היי יש לך שתי אופציות- או באמת לתת בו אמון ובמה שהוא אומר, או להחליט שכמו שהוא אומר לך- שהיה לו קשה אם היו לך ידידים שהיית בקשר איתם והוא היה עוזב אותך בגלל זה- לעזוב אותו. באמת לא כל אחד יכול לקבל את זה ודרוש הרבה אמון באדם, לאור הרקע שלו זה לא קל לך. השאלה עד כמה חשוב לו הקשר איתן אם את אומרת לו שזה קשה לך- אם הוא בכל אופן לא מתראה איתן. הכל באמת עניין של כמה זה חשוב לו וכמה לך זה מפריע.
אם תניחי לו לעשות מה שבא לו, וגם אם לא - הוא בכל זאת יעשה מה שבא לו ומה שהוא רוצה . השאלה היא - מה את עושה עם זה. (סובלת, שקועה ברחמים עצמיים, מקנאה). אז אם את באמת באמת אוהבת אותו ולא מסוגלת לחשוב על פרידה / ניתוק הקשר - כדאי שתפנימי את הידיעה שאת עלולה להיות נבגדת על ידו (במאוחר או במוקדם). ואם זה שווה לך (כי את אוהבת אותו וכו') - אז טוב ויפה. רק תדעי שאין ערך לכל הטענות שלו כאילו שאת חונקת אותו וכו'. ובינתיים, את סובלת, מותשת, מקנאה, ונגרמים לך האנרגיות. בינינו, האם זה באמת באמת שווה לך?
חביבה שלום אני מסכים עם התגובות הקודמות שקיבלת. הדרך היחידה היא להבהיר לו עד כמה את מקנאה לו ושיהיה לך קשה להישאר איתו אם יבגוד בך. בסופו של דבר אי אפשר להחזיק בכוח קשר זוגי ולאורך זמן נדרש אמון. תצטרכי לבדוק עם עצמך מהם הגבולות שאת מציבה לעצמך ולו. אין טעם לחנוק אותו בקשר כי זה יתנקם בך בסופו של דבר. חשוב עם זאת להגדיר גבולות ברורים שאותם אין לעבור. ההחלטה האם לפרוץ אותם היא בסופו של דבר תקבע האם תשארו ביחד או לא. כדאי לפחות לנסות ולא להתעסק בנושא ללא הפסק, אלא אם באמת בן זוגך משחק ברגשותיך באופן קבוע, ואז כדאי לשים לזה סוף מייד. בברכה ד"ר אורן קפלן
אז מה שאתה בעצם מנסה להגיד זה שאני אתפוס עם חבר שלי שיחה רצינית ואסביר לו בדיוק מה מפריע לי ואני אציב לו גבולות ברורים וכאשר הוא עובר אותם זה אומר שאני לא מספיק חשובה לו ולא איכפת לו מהקשר והוא לא מוכן להשקיע ולתת בשביל הקשר ואז אני צריכה לנתק את הקשר אחרת אני אפגע? זה מה שאתה מנסה להגיד לי? אם כן, אז הבעיה היא שאני ממש מפחדת שהוא יעזוב אותי בגלל שהגבולות שאני מציבה לו הם לא לטעמו. אתה מבין, הוא חולה סקס והוא מכור לבנות. אז זה בהחלט נורמלי שיהיו לבחור ידידות אבל אני לא חושבת שאסור לי להגיד לו לא להיפגש עם ידידה שלו לבד כי בתור חולה סקס שנינו יודעים מה עלולות להיות התוצאות. אולי אני פשוט לא מתאימה לו? אולי בתוך הלב שלו הוא רוצה להמשיך עם סקס מזדמן? אני באמת לא יודעת מה לעשות. זה מייאש כל כך כי אני באמת אוהבת אותו ואיתו אני רוצה לחיות את חיי. (בשיא הרצינות) בבקשה תעזור לי!
splitting בעיברית, מישהו יודע? תודה!
פיצול
בוקר טוב! שבת שלום! כשאדם חותם 10 שנים בלשכת התעסוקה ולא מוצא עבודה. הוא מחפש עבודות גם בדרכים אחרות כגון: חברות פרטיות, עיתונות. לכל עבודה שהוא פונה לא מקבלים אותו על אף כל התחנונים למעסיקים השונים. יש לציין שהאדם שירת בצה"ל שירות מלא. בפרופיל 97. והיה חייל מצטיין. כל פקידי שירות התעסוקה באיזור מגוריו אומרים מה יהיה איתך אי אפשר כך להמשיך. וזה גורם לייאוש אצל אותו אדם. מה הפתרונות לכך.
שלום לצערי התשובה המרכזית איננה בתחום הפסיכולוגיה. המצב בשוק כיום גרוע מאוד ואכן יש קושי אוביקטיבי למצוא עבודה. בתחום הנפשי אפשר לשמור ככל הניתן על חוסן ולא להתייאש, למרות שמה שאתה מתאר באמת מייאש. במצבי מצוקה חשוב להיעזר בסביבה הקרובה ככל הניתן, משפחה וחברים. אני מקווה שיקרה משהו ברמה החיצונית שישפר את המצב ולא תמיד זה קשור ישירות למצב הפנימי הפסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום לך דוקטור אורן קפלן אני רוצה לדעת איפה אני יכולה לעשות פרטי את מבחני הרורשך והממפי ווכסלר אנא זה חשוב לי כי לפי דעתי אי אפשר לבחון לקבל תשובה לפי מבחנים כאשר אדם נימצא באיבחון של פוסט טראומה אנא עזור לי
לי שלום לא הבנתי לגמרי את הטיעון המלא שהצגת, אבל מבחינה מעשית כל פסיכולוג קליני רשאי לערוך מבחנים פסיכולוגיים. יש כאלה שמתמחים בכך במיוחד ואין כל בעיה לפנות ולהיבחן באופן פרטי. השאלה לשם מה נחוצים המבחנים הפסיכולוגיים והאם באמת המליצו לך לערוך אותם. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני יסביר באופן יותר מפורט אני סובלת כבר שנתים מיפיטיאסדי 3 פסיכיאטרים נתנו חוות דעת זו רשמו באופן חמור וקשיי שינה קשים אני אם ל2 קטנים בגלל הבעיה הזו אני לא יכולה בקושי לצאת ובטח לא לעבוד רמת התיפקוד שלי ירדה לקצת פחות מאפס ניגשתי לביטוח לאומי והם אמרו זאת בעית אישיות היסטוריונית אני לעולם לא טופלתי בשום מרפאה לבריאות הנפש אלה אחרי התאונת דרכים הזאת שהרסה את חיי אנא איך אפשר לאבחן אותי לפי מבחניםצת אלו כי כל השאלות שהיו לא טובים לגביי חיי כיום אני לאנ מבינה לפי מה הוא שואל אותו את אוהבת אנשיםפ או כל דבר שדומה אני כיום לא אוהבת את עצמי אפילו אZ למה זו בעיה היסטוריונית באישיות אנא ארני רוצה לדעת אם מבחן זה אקטולי לאדם שנימצא במחלה בבקשה איפה אני עושה מבחנים אלו אין אותם באיניטרנט ראה דוקטור מה השעה ואני עדיין לא ישנתי אני פוחדת לישון שמה יקרה משהו עזורלי
ד"ר קפלן שלום בני חייל קרבי ולאחרונה היה לו ויכוח קשה עם אביו בקשר לכך שהוא שותה לפני כל יציאה בשבתות שהוא בא וזה לא כל כך נראה לנו. שבוע לאחר מכן הוא התקשר ואמר שהוא רוצה לעזוב את הבית ופתאום העלה כל מיני בעיות עם אביו מכל השנים שהיה ילד. בגדול הבעיות היו בין אב לבנו שילמד ועל החיים אך בעלי היה תמיד טיפוס המאצ'ו ובני עדין יותר. בעבר גם היו הרבה בעיות זוגיות ביני ובין בעלי אך כלפי הילדים הוא תמיד נתן את הנשמה. בני אמר וזה נכון שמעולם לא שמע מאביו אני אוהב אותך וגאה בך אך הוא הראה לו זאת בדרכים אחרות. מה שהדהים אותי שהוא אמר שאביו הכה אותו בילדותו וזה בפירוש לא נכון אך היו הרבה שנים של מריבות זוגיות בהן בעלי היה גם אלים אך לא כלפי הילדים. שאלתי האם הוא תרגם אולי הרגשה של איום ואולי פחד כחוויה של אלימות כלפיו ודבר שני איך לנהוג אתו כעת?. מזה כמה שנים הבית רגוע היחסים טובים בין כולם אפשר לשוחח והאקט הזה של יציאה מהבית כרגע כחייל נראה לי נמהר מדי אך אם זה מה שהוא חווה ומרגיש אני מאמינה לו ומבינה את הקושי להיות בבית. כיוון שהוא בצבא ובא אחת ל-3 שבועות גם לא ניתן לעשות איזה שיחות בנושא ואני גם חוששת להכביד כעת כי הוא במקום מסוכן וצריך המון ריכוז בצבא. מה דעתך וסליחה שזה היה ארוך. תודה דפי
דפי, לדעתי את כן צריכה לשוחח עם הבן ולהסביר לו שבחוץ לא ממש מחכה לו גן עדן. זה מאוד מאוד קשה להחזיק בית. יש גם פורום הורים למתבגרים באתר תפוז. תנסי שם. עדי
דפי שלום נשמע שההחלטה לעזוב את הבית מגיעה מתוך מצוקה ותגובה רגשית חזקה למריבה. כמו כן קיימים כנראה משקעים לא פשוטים בשל העבר. העובדות חשובות אבל לא תמיד הן אלו שקובעות את המציאות הנפשית. בית שהיתה בו אלימות פיזית כלפי אחד מבני המשפחה סובל בד"כ מאלימות מילולית חריפה ואני מתאר לעצמי שבנך ספג לא מעט אלימות מסוג כזה גם אם לא הוכה ממש. לחיות בבית בו יש חוויה של איום ופחד זו מציאות נפשית מסוג מאוד מסויים והיא נשארת שנים רבות. פעמים רבות את נאלצת כנראה להבליג מול יחסו של בעלך וגם את זה הבן ראה. זה הזמן להבהיר לבן שאת מאחוריו ותומכת בו באשר יבחר. אני מציע לעודד אותו להישאר בבית אבל יתכן שיחליט להתרחק כדי לשמור על עצמו ועצמיותו וצריך לכבד גם החלטה שכזו. סביר להניח שלאחר מכן תוכל להגיע התקרבות מחודשת. בברכה ד"ר אורן קפלן
לאונן בטלפון או שיש לי פנטזיה לעשות זאת לפני פסיכולוגית בטיפול. מה זה? האם צריך להבריא מזה? או ללכת על זה? מה אתה חושב?
א.א. שלום אוננות ופנטזיה אינם בעיה כל עוד אינם פוגעים במערכות יחסים, באיכות החיים ואינם נתפסים כבעיה. מאחר ואתה מרגיש שאתה צריך "להבריא" מזה כנראה שאתה תופס את זה כמחלה ומרגיש שזו בעיה שצריך להירפא ממנה. מאחר ואתה בטיפול פסיכולוגי כדאי שתביא את הבעיה לשם. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר א.ק. מה שלומך, התחמקת? הה? בברכות, אני אוהב
היי שאלה נוספת- אדם שנמצא כמה שנים בטיפול. לאורך כל הדרך הוא חש שמשהו לא מתחבר לו רגשית עם הפסיכלוג על אף שבמשך הזמן הדברים השתנו והוא כן שיתף הרבה יותר ובתחומים לא מעטים. עם זאת, קיימים כמה נושאים עליהם הוא מתקשה מאד לדבר עם הפסיכולוג , כל השנים הללו. הוא מרגיש שהתגובות מאכזבות אותו לפעמים ושמשהו, שוב, רגשית לא מסתדר לו. הוא לא יכול להגדיר בדיוק על מה מדובר. מן תחושה של "להיות עם (פסיכולוג) , להרגיש בלי". מדובר על אדם מאד מתמודד, שרגיל להתמודד לבד עם דברים ובעל כוחות רבים. עם זאת, לדעתי, עושה הרושם שלא מדובר פה על הקושי לשתף. שאלתי- האם על אדם כזה לעזוב את הטיפול אחרי כמה שנים טובות שלו שם (למרות התחושה הזו שעלתה מדי פעם והוא התעלם ממנה שוב ושוב) ? החשש שלו הוא שהוא זה שאשם. שהוא חושש מתגובות (אולי) של הפסיכלוג וזה מה שגורם לו למחשבות הללו עליו, לתחושות הללו. מצד שני, הוא לא בטוח בכך. האדם העלה את הנושא בטיפול מספר פעמים , אך לא מצא שינוי גדול מדי ומתי שכן , הוא חש שזה מאולץ ולמטפל אין כנראה את היכולת והוא שוב מאכזב אותו. המטפל למשל, אמר לו- תלמד אותי מה אתה צריך, אך מצד שני, לדעתו של האדם מדובר פה על מגבלה של הפסיכולוג לשאול, לבדוק, להביע רגשות שהוא כל כך זקוק להם, מצפה להם והוא לא מעוניין ל"אלץ" אותו להגיב . הוא גם לא יודע אם ניתן. מה אתה חושב? האם עליו לעזוב או להמשיך ולהעביר את החולשה הזאת של המטפל שכה עזר לו בעבר אך בנושאים אלו פשוט קשה לו איתו שם?
ולגבי שאלתי הקודמת מלפני כמה ימים- תודה על התשובה אך אני רוצה לציין כי כאשר דיברתי על דיכאון אורגני- הכוונה שלי הייתה דיכאון. פשוטו כמשמעו. וכידוע לך, דיכאון כן ניתן לאבחן(לפעמים אף רצוי). יום טוב לך
דיכאון בהחלט אפשר לאבחן ואם יש סימפטומים שכאלה חשוב מאוד לאבחן ולטפל http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm
הלוחמת שלום העובדה שאדם נשאר בטיפול שנים רבות מעידה שהטיפול בכל זאת תרם או/ו שבאמת יש קושי חזק להיפרד. במצב כזה הפרידה איננה דבר כל כך פשוט. כמו כן יתכן שההתלבטות שמתרחשת בטיפול מתרחשת גם בצורה כזו או אחרת מחוץ לחדר הטיפולים ומייצגת את הבעיה בגלל מתקיים הטיפול. בחרת לציין שאותו אדם מתמודד לבד וכדאי לבדוק האם תכונה זו לא משתלבת עם הבעיה, כנראה שאת סבורה שבמידה מסוימת כן. בסופו של דבר צריךלהעריך את מידת התועלת שהטיפול נותן למרות הקשיים והאם טיפול אחר עשוי לתרום יותר. אין כאן המלצה חד משמעית אלא תחושה מאוד אישית של המטופל. בברכה ד"ר אורן קפלן
היי האדם אכן מתלבט לגבי קשרים גם מחוץ למסגרת הטיפולית. מי מתאים לו, מה מתאים לו. הוא לומד להכיר את עצמו ואת צרכיו. אבל לגבי התחושה שלך שייתכן וזה קושי בפרידה ממטפל אם הוא שם כל כך הרבה זמן ולא טוב לו והוא נשאר- זו תחושה שמלווה את המטופל מת-ח-י-ל-ת הטיפול. זה מה שעושה את העניין כל כך לא ברור. באמת אחת מההשערות היא שבגלל הנטייה של האדם להתמודד לבד הוא מתקשה לשתף אבל מצד שני עושה הרושם כי התחושה של חוסר הזרימה הרגשית נשאר כפי שהוא בטיפול עם המטפל בשיחות למרות שיש נושאים שדובר עליהם. אני באמת חושבת כמוך, שאולי באמת הוא צריך לקחת הימור ולנסות מטפל אחר למרות שבאמת קשה לדעת אם המטפל הוא הבעייה , אם הקשר ביניהם הוא הבעייה ולא , מה שייתכן גם כן, הקשיים של האדם עצמו. תודה..
שלום דר קפלן אני גרושה כמעט שנה וחצי. יש לי ילד בן שנתיים וחצי. הגרוש שלי מקפיד להגיע לביקורים ואף החל לקחת את הילד ללינה. ילדי צריך לעבור ניתוח עם אישפוז יום בבית חולים שניידר (ניתוח מאטומיה עקב מיאטוס צר). על פי דבריו של האורולוג זהו ניתוח שכיח ואינו משאיר תופעות לווי הילד מקבל טישטוש מנותח מתאושש ונשלח הבייתה. אני לא רוצה להיות נוכחת בבית החולים יחד עם הגרוש - או אני או הוא. אביו של הילד גורם לי מתח עצבים, הוא בן אדם לחוץ ומלחיץ ובכל הזדמנות הוא תוקף אותי על כך שבגלל הגירושין (שנגרמו ביוזמתי) פגעתי בילד - בקיצור מנסה לגרום לי רגשות אשם, בכל אופן הוא מתעקש להיות ליד הילד. אני מבינה אותו הוא אבא שלו ואני מסכימה שהוא ילך עימו לניתוח, אם כי בלב כבד. הילד לא ראה אותנו יחד, ואני חוששת שניתוח אינו הזמן לבלבל את הילד. כשגרושי מחזיר את הילד ואנחנו מדברים הילד מושך אותי ביד ומבקש לעלות הבייתה וכשהוא הולך עם אבא הוא מתעקש לנסוע כבר - לי נראה שהנוכחות של שנינו יחד, מבלבלת אותו או מביכה אותו. אני חוששת שגם ההתרגשות מבית החולים (שממנו הוא פוחד מאוד מאוד) וגם הנוכות של שנינו יחד עלולה להוסיף להתרגשות ולבלבול שלו ובנוסף האי שקט שאני ארגיש הלחץ שבן זוגי לשעבר ישרה עליי לא יוסיף לאוירה. האם אתה חושב שעליי להיות עם בני בהכנה לניתוח? האם עליי להיות שם שבני יתעורר מן הניתוח? מה לעשות בכדי שבני יפגע כמה שפחות מן הסיטואציה הזו? האם אני אמא פחות טובה שאני מסכימה לשלוח אותו לניתוח עם אביו? תודה אנונימית
אנונימית, קודם כל, יש ב"תפוז" יש פורום שעוסק בנושא. אני לא זוכרת כרגע את שמו, אבל ישנו. דבר שני, לגבי הניתוח: אתם חייבים להיות שלמים עם העניין. לגבי הפחדים שלו: חשוב שהוא יבטא את הפחדים. להגיד לו שמותר לו להגיד שכואב לו. לספר לו את האמת (הוא מתחיל להבין). להבטיח לו שאתם איתו כל זמן ההירדמות וההתאוששות. רצוי לדעתי, לקחת אותו לפגישה מוקדמת עם הצוות המנתח. לדעתי, את אימא טובה וזה לא משנה אם את שם או בן הזוג שם, במידה ואתם לא יכולים להיות שניכם ביחד. מקווה שקצת עזרתי, עדי
א. שלום אני מציע שתמצאי בכל זאת את הדרך לעשות חילופין עם האב ולהיות עם הילד. הרי גם כשאתם מתחלפים בשמירה במהלך השבוע זה כרוך בפגישה. קבעי עם בעלך לשעבר מועד בו את תגיעי ותחליפי אותו במשמרת, לפחות לזמן מסויים. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני כן היתי ממליצה לשניכם להיות ביחד בשביל הילד אני מבינה את מצבך אבל מה שאתם יכולים לעשות בשביל הילד זה לבקש מבעלך דבר ראשון בזמן הניתוח להתעלות על עצמו בשביל הילד ולהתנהג יפה אליך ולא לריב זה יעוןדד את הילד, ישנה גם ערכת משחק של חדר ניתוח שאפשר לשחק איתו לפני הניתוח זה לבן שלי מאוד עזר בי בהצלחה
למנהל הפורום בוקר טוב !!!!! האם בגלל הפחד מפיגועים כדאי להפסיק לנסוע באוטובוסים. ולהשתדל להיות רק בבית. ללכת רק למקומות דחופים כמו: עבודה וכו'. בתודה יעלה.
יעלה שלום אני מעריך שהתשובה די ברורה מאליה. למרות שהפחד משתק ומביא לרצון לברוח מהסכנה חשוב לא לתת לו לנצח כי זה מסכן דברים רבים אחרים באיכות החיים. זה קצת מגוחך לדבר על סטטיסטיקה, אבל מבחינה עובדתית הסיכוי להפגע בתאונת דרכים בתוך האוטובוס הרבה יותר גבוהה מהסיכוי להפגע מפיגוע. ובכל זאת, הסיכון בתאונות דרכים לא משאיר אותנו בבית. אם ממשיכים עם הפרדוקס הרי גם בבית עלול ארון להינתק מהקיר ולפצוע ובעצם החיים זה דבר מסוכן מאוד בכל מקום. זה כמו שאנשים פוחדים מטיסות. בעולם נהרגו מאות אלפי אנשים אם לא מליונים מכל מיני מצבים שונים, מתאונות טיסות מתו 600 איש במשך שנה שלימה בעולם כולו. זה אומר שלהיות במטוס זה אחד הדברים הבטוחים ביותר שאפשר לעשות, ובכל זאת, זה מעורר פחד עצום אצל אנשים רבים. בשורה התחתונה, צריך להכניס את הדברים לפרופורציה ולחזור לחיי השגרה. אפשר להיזהר בצורה סבירה ממצבים קיצוניים. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום, סבלתי בעבר מדיכאון קשה עם ניסיונות אובדניים. כשפניתי לפסיכיאטר טענתי לסימפטומים פסיכוטיים ( שמיעת קולות וכו'), דבר שלא היה ולא נברא.. מאז ועד היום אני לוקח כדורים אנטי פסיכוטיים שגורמים לי לתופעות לוואי קשות. בכל זאת, למרות שאני רוצה להפסיקם, איני יכול להודות ולומר שלא סבלתי מסימפטומים פסיכוטיים. שאלתי היא כזו : 1. על מה השקר בכלל? האם זה מינכאוזן ? הרי היתי מקבל את אותה תשומת לב גם אם לא הייתי טוען לסימפטומים. ( יש לציין שהרצון להתאבד היה רציני ואמיתי וכך גם ניסיונותי. ) 2. כמו כן, האם השקר מעיד על הפרעה כלשהי ואף פסיכוזה? 3. האם השקר הבא להגן עלי? ואם כן, ממה ? ענו לי בדחיפות כי איני יודע מה לעשות.
שחר שלום אני לא נוטה לתת אבחנות פסיכיאטריות באינטרנט מאחר ואי אפשר באמת לתת חוות דעת מקצועית ורצינית. אתה מספר על דיכאון וניסיונות אובדניים, זה נראה לי רקע מספיק כדי שתפנה לטיפול ותהיה במעקב. כל מה שאתה מתאר בהמשך הוא דבר שניתן לטפל ולבדוק בתוך הטיפול עם איש מקצוע שמכיר אותך היטב ויכול לפרש עבורך את הדברים בצורה מדוייקת ואישית. לכן המלצתי היא לפנות לטיפול פסיכולוגי במידה ואינך נמצא כיום במסגרת כזו ולבדוק שם את כל ההסטוריה האישית והרפואית שלך כדי שתוכל לשמור על עצמך ולמנוע נזקים בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן
לפני כארבעה ימים ענית לי בעניין העברת בתי לישון במיטתה בדירה החדשה וברצוני להודות לך על כך. בהמשך לכך רציתי לשאול כיצד עלי לנהוג בהעברה? האם עלי להתעלם מבכי, האם עלי לשהות לצידה בחדר, האם להיכנס ולנחמה? כיצד עלי לבצע זאת על מנת להקל עלי ועליה??
ריקי שלום אני מציע לנסות לייצר טקס הליכה לישון קבוע שיחזור על עצמו מדי ערב. משהו כמו ארוחת ערב, אמבטיה, הלבשה+החשכה של החדר, סיפור, מוסיקה מה-CD, הירדמות. בשלב המוסיקה אפשר לצאת מהחדר. שיטת 5 הדקות היא לאפשר בכי לכמה דקות ולחזור לכמה דקות, להרגיע, לומר שלילה ולצאת שוב. אין לתת לבכות ללא סוף אבל בלי בכי בכלל זה יהיה קשה. מאחר ואתם עוברים דירה ומיטה וזה שינוי די דרמטי לא הייתי מנסה להיות נוקשה מידי בשבוע שבועיים הראשונים ומנסה לתת לה להתרגל לסיטואציה החדשה. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום.. אני לא יודעת אם זה ממש קשור... אבל רציתי לדעת בבקשה איך מתנהג מישהו עם פיצול אישיות ומזה בדיוק?... אשמח אם תוכלו לענות לי עוד היום.. אני לומדת תאטרון ובחרתי לגלם דמות שסובלת מבעיה זו, אך לדאבוני איני יודעת ממש איך היא מתנהגת ומה מאפיין אותה.. תודה
ילדה שלום פיצול אישיות באופן שמופיע בסרטים הוא תופעה שרואים בעיקר בסרטים, לא במציאות. פיצול אישיות הוא חלק מתופעה דיסוציאטיבית שבה אדם מנתק חלקים מסוימים מהתודעה שלו, בד"כ כתגובה לטראומה. מאחר ובעת טראומה יש קושי להכיל את כל המציאות הקשה אנשים מנתקים חלקים מסויימים, למשל, לא מרגישים כאב למרות פציעה. באופן נורמלי החיבור יגיעו יותר מאוחר אבל במצבים מסויימים הניתוק נשאר. אדם שחווה טראומות רבות בחייו, למשל, התעללות מינית ממושכת בילדות, מתרגל לעשות ניתוקים כאלה כאורח חיים. במצבים קיצוניים במיוחד נוצרים שני אנשים בתוך אותו אדם. אדם למשל שפגוע מהטראומה ואחד שכלל אינו מודע אליה. התופעה בצורתה הזו נדירה כל כך עד שרוב אנשי המקצוע לא פגשו בה מעולם, למעט בבית המשפט כשעורך דין ממולח מצליח לטעון שמרשו לא ביצע את הפשע כי היה מישהו אחר באותו הזמן... בברכה ד"ר אורן קפלן
במסגרת עימות משפתי חריף עם גרושתי מנסים גורמים שונים כולל בית המשפט להפנות את ההורים ו\או הילדים לפסיכולוגים כאשר תפקידם ומהותם מעורפלים. העניין נמשך כבר שנתיים ללא פתרון, בעיקר עקב סירוב האישה לשיתוף פעולה. המונחים שמשתמשים בהם הם "הדרכה הורית", עזרה להורים להתמודד עם משבר הגירושין וכו' כאשר ניסיתי לממש את ההחלטות נתקלתי בכמה בעיות מהותיות: יעוץ או טיפול (אצל פסיכולוג חברתי, קליני או פסיכותרפיסט) סירוב של מטפלים פסיכותרפסתים לדון בבעיות תקשורת בין בני הזוג והדרכה הורית במערכת הציבורית עובדים תרפיסטים שלא יודעים מה אני רוצה מהם וכועסים עליי אם אני מיוזמתי לא מביא את הבעיות ומגדיר אותם ופותר אותם (נתקלתי בתופעה יותר מפעם אחת). שאלה תמוהה שעלתה, מה משמעות הדרכה הורית מבלי ליצור אפילו קשר עקיף בין ההורים ? נעשתה בדיקת מסוגלות הורית אבל הוטל עליה על ידי בית משפט חסיון מלא ואין לי מושג כיצד ניתן לקבל מושג על תוכנה. לאחר מאמץ רב הסכים בית המשפט כי המכון יתן לי פגישת משוב, גם בה לא קיבלתי מושג מה מטרת הטיפול\יעוץ\ הפסיכולוגי. אני בהחלט לא סובל מחרדות,הזיות או פחדים ,קשיים ביצירת קשר וכו' האם יעוץ אצל פסיכולוג חברתי הינו צעד פסול ? מי צריך פסיכולוג קליני ? אני מעוניין לקבל דיעות על המשמעויות השונות של סוגי הטיפול השונים והתאמתם לאנשים כאלו ואחרים, ואיך יוצאים מהסבך ?
יורם שלום מה שאתה מתאר נשמע מאוד מסובך. במצבים כאלה הטיפול הפסיכולוגי מגיע לא בצורה האידיאלית. טיפול פסיכולוגי אמור להתרחש כאשר אדם מרגיש שזה מה שהוא צריך. במקרה שלך כל כך הרבה גורמים מעורבים שאני בספק אם כבר נשארת מוטיבציה של ממש לטיפול פסיכולוגי. כמו כן, אם אתה לא יודע לשם מה הטיפול אין כל טעם בטיפול. נשמע ששמעת כבר הרבה דעות וגישות ונשארת די מבולבל וכעוס מכל הענין. אני מציע לך לפנות באופן אישי לפסיכולוג שאתה בחרת ושאתה סומך עליו, להציג את כל הסיפור ולשמוע מה דעתו בעניין. כל ההדרכות והטיפולים שמוצעים לך במסגרת בית המשפט והשירות הציבורי מעוררים אצלך התנגדות וחשדנות והסיכוי שיצא מהם משהו חיובי במצב הנוכחי הוא לא רב. סוגי הטיפול הקיימים הם כל כך רבים שגם ספר לא יספיק לתיאור. העניין המרכזי הוא למצוא אדם שאתה סומך עליו, הגישה הטיפולית לא ממש משנה, לרוב הצלחת הטיפול תלויה בכימיה האישית שנוצרת בטיפול ולא בגישה עצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה על התשובה, אני כבר הרבה זמן מתייעץ עם דר' לפסיכולוגה חברתית תעסוקתית. הבעיה היא שפסיכולוגית קלינית המייעצת לבית המשפט טוענת בפני כל מי שמוכן לשמוע כי הוא עובר עבירה פלילית בכך שהוא מקבל אנשים כי הוא לא קליני ולכן זה שאני הולך אליו זה לא נחשב. מה דעתך ? תודה יורם
שלום , הפניה בנושא מקורה של הפרעת אכילה ... אחרי עבר רבוי טיפולים הן פסיכולוגיים והן תרופתיים עדיין קיימת תופעה של הפרעת אכילה אשר באה והולכת בתקופות שונות במהלך חיי . יש עיסוק בלתי פוסק סביב אוכל המתבטא בתחושות נוספות כגון לחץ וחששות (שאין לי מושג ממה נובעים). האם לדעתך יש שיטת טיפול אשר יכולה להביא לסיומה של ההפרעה או שעלי לחיות במאבק מתמיד נגד האכילה הכפייתית ? האם היפנוזה יכולה לסייע ? האם להמשיך ליטול תרופות ? חשוב לציין כי אני שבעה מטיפולים הכרוכים בשיחות שכן המקור של התופעה מאד מעניין אולם ידיעתו איננה מפסיקה את הכח החזק של ההרגל. אשמח לקבל התייחסות או לפחות כיוון שייתן מוטיבציה לנצח . (תודה).
עדי שלום לכל אחד יש מקומות מועדים לפורענות. אחד עובד יותר מידי, אחר סובל מהתקפי חרדה. אצלך הרגישות היא בהפרעת האכילה. הרגישות לעניין תישאר לכל החיים ותגבר במצבי לחץ. העניין הוא לא להיפתר לחלוטין מהתופעה אלא דווקא להתיידד איתה, להכיר אותה היטב, ולדעת שיש גלים של עליות וירידות. העיקר הוא לנהל אורח חיים תקין וסביר תוך ידיעה שבזמן התקף צריך להגביר טיפול ולהתמודד אחרת עם העניין. תרופות יכולות לעזור, היפנוזה יכולה לעזור, העניין הוא שיש הרבה דברים יעילים ואם נמאס לך משיחות בהחלט אפשר לנסות דברים נוספים. אני מסכים איתך שהטיפול הדינמי השיחתי שנמשך שנים יכול בנקודה מסוימת להפוך ללא יעיל, גם אם שיפר את מצבך לאורך השנים. צריך להסתכל על הדברים בחלקים קטנים ועם יעדים קצרי מועד. אם היפנוזה מושכת אותך, פני להיפנוזה. זה בהחלט יכול לעזור אבל גם כאן אין פטנטים ומרשמי קסם, נדרש זמן ומוטיבציה וקשר טיפולי טוב. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני בת 17, בנאדם איסטניסט מאד. לפני 4 שנים לקחה אותי אמא שלי לפסיכולוגית שאבחנה אותי כמי שלעולם לא יוכל להשתחרר מה'ג'וקים' שגורמים לאסטניסטיות הזאת (ומי שקצת איסטניסט בטח מבין אל איזה ג'וקים אני מדברת). היא הסבירה לי שזה נובע ממבנה מסוים במוח ואף הראתה לי צלומים של אותו מוח מדובר. הייתי אז קטנה ולא בדיוק התאמצתי להבין את ההסבר הזה, אמא שלי לא היתה איתי כך שיצאתי משם בלי להבין שום דבר. אבל עם השנים הגעתי למסקנה שזה ממש בלתי נסבל להמשיך כך. אני לא מסוגלת לנגוע בבנ"א, יש לי מערכת כלים משלי, אני אוכלת את כל הארוחות בחדר השינה שלי. אם משהו, בטעות נעל את נעלי הבית שלי- אני פשוט לא לובשת אותם. בקיצור אני מרגישה ממש פסיכית. אני מבינה שזה לא נורמלי אך אינני רואה שום סיכוי לצאת מזה אי פעם. ואלו הן שאלותי: האם אכן צדקה הפסיכולוגית לגבי ההסבר הנ"ל? האם א"א להשתחרר מזה? ממה זה בכלל נובע? אשמח לדעת אם את הצרה הזו חולקים עוד אנשים...
עדי שלום ממה שאת מתארת את סובלת מבעיה של מחשבות טורדניות והתנהגות כפייתית, OCD. זו תופעה שהיא חלק מהפרעות חרדה. יש בהחלט אפשרות לטפל בבעיה, רצוי ע"י טיפול פסיכולוגי בשיחות בשילוב עם טיפול תרופתי נוגד חרדה. מאחר ואת סובלת מכך כבר מספר שנים יהיה צורך בטיפול קבוע ומסודר לפחות לכמה חודשים ואולי יותר. מאחר ואיכות חייך נפגעת בצורה חמורה, ולא פחות מכך גם הדימוי העצמי שלך, כדאי לפנות לטיפול בהקדם. רצ"ב קישור למאמר על חרדה בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm
שלום לך אני לא יודע אם אתה הוא האדם איתו אני צריך להיתיעץ אבל אם לא אנא הפנה אותי לאדם המתאים. אמא שלי חולה אונקולוגית כבר 8 שנים, בחודש האחרון הוחמר מצבה כך שהיא בקושי יכולה לקום מהכסא.(שלא נדבר על לרדת או לעלות במדרגות) אני ואחיותי מאוד היינו רוצים לתת לה כמה שיחות עם פסיכולג לעידד, הקשבה כי לילדים שלה היא לא מספרת הכל (בגלל שהיא לא רוצה להכביד). היא גם אישה מאוד "קשה" מבחינת עזרהת היא לא נותנת שיעזרו לה רק עם ממש צריך. כמובן שאותו פסיכולוג צריך להגיע לביתה. האם אתה חושב שזה מעשה נכון לעשות? ואם כן למי אני צריך לפנות? (יש אפשרות מקופת חולים אבל זה פרוצידורה ארוכה ואנכנו מעונינים במשהו יותר מידי) בתודה מראש רביב
רביב, רק רציתי להזדהות אתכם ומקווה שהיא תחלים. תנסו לדבר עם מישהו בבית החולים בו היא מטופלת. גם אימא שלי חלתה במחלת הסרטן. עדי
רביב שלום אני מציע לפנות לפסיכולוג רפואי או שיקומי שזו התמחותו. יש גם עובדים סוציאליים שעוסקים בתחום. הם בד"כ נמצאים בבתי החולים במחלקות עצמן. יש גם כאלה הפועלים באופן פרטי. אני מציע לפנות לאיש המקצוע שנמצא ביחידה בה אמך עוברת את הטיפולים הרפואיים, בוודאות יש כזה במחלקה. התייעצו עימו ובדקו האם אפשר לקבל עזרה באמצעות בית החולים ואם לא כיצד משיגים מישהו שיוכל להגיע הביתה. לצערי אינני מכיר שם ספציפי שאוכל להמליץ. בברכה ד"ר אורן קפלן
היי אני נועה בת 17 וחצי מתל אביב ילדה שקטה ונחמד לא עושה שום דבר רע, עכשיו אני עומדת לסיים את י"ב הכרתי היום מישהו, וכל הזמן אני חושבת על איך החיים שלי ייראו עם חבר, כי אני כל הזמן עושה ספורט כי אני מנסה לעזור לחילוף חומרים שלי להשתנות כי הייתי פעם הפרעת אכילה הייתה לי פעם היום אני וזה רחוק פשוט החילוף החומרים נדפק, פעם מישהו רצה אותי גם כן אבל אני לא יודעת......... (מה יש לי? מישהו רצה אותי ולא רציתי אותו כי הוא היה תינוקי, וקצת רדוד ומפגר) אחר כך לא היה לי חבר ואז רציתי מישהו שיהיה ממש חכם כזה (בגלל שההוא היה ממש לא) והנה הוא ממש חכם עד כדי כך שזה אפילו מפריעה לי קצת הרבה הוא אומר לי כמה שהוא אוהב ללמוד וללכת לקונצרטים חחח חברה שלי עושה לי איזה פלצן חחחחחחחח אבל אמא שלי אמרה לי והיא צודקת כל מי שתכירי יהי בו איזה חיסרון אז כל פעם שמישהו ירצה אותך ישר תחשבי מה הוא. אין בן אדם מושלם וזה נכון, לא יודעת הוא חכם כזה מדבר גם בעברית יפה כזאתי הוא אוהב את זה ככה הוא אמר קצת הפריעה לי שהוא חיבק אותי היום כל הזמן פעם ראשונה שהוא ראה אות אבל דיברתי איתו על זה, והוא אמר שהוא מצטער שהוא לא ידע שזה מפריעה לי ופעם הבאה זה לא יהיה, עכשיו התחלתי לחשוב מה יגידו כל מיני ילדים בשיכבה בכיתה שיידעו שיש לי חבר, אני הילדה השקטה חבר? מה תגיד המאממנת כושר שהיא רואה אותי בתור הילדונת של המכון כולם שם נורא מסביבי למה אני בעצם כל כך מפחדת מכל זה? \= זה הקטע אצלי שאני כל הזמן חושבת ):
נו אז מה שאת שקטה ואת מתעמלת אז אסור שיהיה לך חבר ? לדעתי זה דבר טיבעי שיהיה לך חבר מה רע בזה להיפך תיהני ותבלי אם חבר זה הגיל לעשות חיים ולבלות בהצלחה
ודרך אגב זה נורמלי שפסלת מישהו כי הוא נראה לך ילדותי את לא חייבת לצאת אם כל מישהו שרוצה אותך זה טוב שאת יודעת מה את רוצה ומחפשת בבן אדם לדעתי את בחורה נורא בוגרת וגם אני שאני בת 24 לא יוצאת אם כל אחד אלא רק אם מי שנראה לי באמת
נועה שלום לכאורה הבעיה היא בנושאים מסויימים שעליהם את חושבת, למשל בנושא הבחורים, אבל למעשה הנושאים הללו חולפים ומשתנים והמחשבות נשארות. הנטייה למחשבות טורדניות יכולה לבוא מכל מיני מקומות, חלקם קשורים להפרעת האכילה שהיתה לך שגם היא בסופו של דבר רק סימפטום חיצוני לסיפור פנימי שלך עם עצמך. נשמע לי שאת לא רק חושבת אלא גם מאוד מתלבטת על דברים בחיים, על איך תופסים אותך מבחוץ, מי את באמת וכיצד את רוצה להיות בהמשך. אני מעריך שהדברים ימשיכו להטריד אותך גם הלאה כי זו הנטייה הטבעית שלך בשנים האחרונות, ולכן כדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי שבו תוכלי לעשות קצת סדר במחשבות ולנתב אותם למקומות חיוביים. בברכה ד"ר אורן קפלן
קודם כל לטלי : את צודקת הרבה אמרו לי את זה): ולאורן - יש רק בעיה אחת ההורים שלי נגד פסיכולוג רק עוד שנה אני יוכל ללכת שאני היהי בת 18 , אני מפחדת אבל שזה נכון מה שהם אומרים ושהם באמת יביאו לי יותר צרות לחייפ, למשל חברה שלי בגלל ביטחון עצמי נמוך הלכה לפסיכולגית היא שם כבר הרבה זמן והביטחון נשאר אותו ביטחון, ופתעום היא השתתנה לרעה היא כועסת על כל מיני דברים כאילו יש פתעום יותר צרות, וזה ידוע בדרך כלל לא? כאילו מה הפסיכלולוג יכול לומר לי?
אדם שמרגיש מאושר בגדול, אבל לפעמים כשהוא מאושר הוא מרגיש צביטה בלב, מן מועקה, מן עצב בלתי מוסבר. הוא לא מקשר את זה לכלום בעיקרון, אבל זה כמו גולה בלב, בגרון. הבנאדם עבר בעבר טראומה . היה קרוב למוות וניצל. וזה הקישור היחידי שיכולתי לעשות . הצעות?
הלוחמת שלום מאחר והקישור היחידי שחשבת עליו הוא לטראומה אפשר לנסות ולחשוב בכיוון הזה. אנשים שעברו טראומה מאופיינים בכך שהם חוששים תמיד שהטראומה תחזור או שמשהו שלילי אחר יקרה להם. חשיבה שלילית כזו גורמת לתחושות של חרדה ודיכאון שמאפיינים לא מעט אנשים פוסט טראומטיים. אנשים מהסוג כזה ימצאו את עצמם במצוקה לא קטנה דווקא ברגעי האושר. אלו הרגעים בהם החרדה היא הגדולה ביותר כי סיכויי ההתרסקות הם הגדולים ביותר. כאשר הכל גרוע מסביב אין הרבה מה להפסיד. דווקא כשמאושרים עולה החרדה לאבד את הכל ברגע, וכאן משתלב הזיכרון הטראומטי שבד"כ עשה בדיוק את זה, ברגע בלתי צפוי פגע בחיים ויצר נזק בלתי הפיך. יש אפשרות לטפל בחוויות חיים מסוג זה. אחת השיטות החדשניות לטיפול בפוסט טראומה היא EMDR, רצ"ב קישור. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/emdr.htm
היי אני מסכימה לגבי נושא הטראומה.זו אופציה. האם אתה יכול לחשוב על סיבות נוספות שנניח לא קשורות לאדם פוסט טראומטי? כלומר, ממה זה יכול להיגרם אצל אדם שלא חווה חוויה טראומטית? האם אז זה חייב להיות מקור דכאוני אורגני?
דר אורן שלום רב בני בן השנתיים מסרב ללכת לישון לבד מזה כחצי שנה. אני שוכבת לידו ובמשך כשעתיים הוא מתחיל לטרטר אותי תביא לי תקחי לי עד שהוא נרדם. יש לציין כי נולדה לו אחות לפני שבוע ומאז המצב רק מתדרדר. כמן כן ניסיתי כבר את כל השיטות : שנת צהריים מצומצמת, עייפות מוגברת, וכן כל השיטות הפסיכולוגיות למיניהן. אשמח אם תמצא עבורי פתרון הולם בכבוד רב אם מותשת
לי שלום אני לא יודע אם שבוע לאחר הולדת אחות זה בדיוק הזמן להציב גבולות ולעשות שינויים משמעותיים אבל במוקדם או במאוחר יהיה כנראה צורך להציב אותם. התשובה די פשוטה אבל קשה לביצוע. תצטרכי להסביר לילד שמהיום הולכים לישון. אמא מספרת סיפור ויוצאת מהחדר. יהיה בכי ויהיה קשה, יום, יומיים שלושה. בסוף המציאות תשכנע שיש מצב חדש וצריך להתרגל אליו. הפתרונות הפסיכולוגיים דרושים בד"כ להורים שהלב נצבט לראות את הילד סובל. עם זאת, כאשר את שוכבת לידו שעתיים את רק מגבירה את החרדה שלו כי הוא יודע שבסוף תעזבי ולפני השינה הוא חרד האם תישארי שעתיים שלימות או תנסי להיעלם קודם לכן. כאשר יודעים שזהו, הולכים לישון ואין משחקים, זה לא פשוט אבל לפעמים מעורר פחות חרדה. לא פעם הצבת גבולות נוקשה ומאוד לא נעימה במשך שבוע מקלה על המצב הנפשי של כל בני המשפחה לטווח הארוך ואת זה צריך לזכור כששומעים את הבכי למרחוק. אני מציע להיות רגישים בתקופה הנוכחית שבוודאי איננה פשוטה עבור הילד, נסי לקבל עזרה בעת ההשכבה לישון, לא יקרה כלום אם השיטה הנוכחית תמשיך עוד שבוע או שבועיים ואז לעשות את השינוי. האם בעלך יכול לבצע את טקס ההליכה לישון עם הילד? חשוב מאוד לשמור על הכוחות שלך בתקופה הנוכחית וגם זה צריך להיות שיקול משמעותי. זה לא מקרה שאת השאלה את מציבה כעת שבוע אחרי הלידה ולא למשל לפני שבועיים. בברכה ד"ר אורן קפלן
אנו זוג עם שתי בנות בנות3 ,8 ביתנו הגדולה מאוד פסימית וחסרת ביטחון ,אין יום שעובר ללא בכי,או קיטורים.אם היא לא ביצעה מטלה היא מסוגלת לא להרדם מרוב מחשבות ופחד מהמורה.כמה שניסינו להראות ולהסביר לה שזה לא נורא ולא משנה אם היא לא תהיה מושלמת בהכל זה לא עוזר,היא תמיד תמצא משהו שליליותתבכין עליו.בכיתה היא מאוד מקובלת אפילו שכולם רואים אותה מעין אחות גדולה כי דברים אסורים היא לא תעשה ורק תדאג לכולם האם הילדה זקוקה לטיפול תודה ירון
ירון שלום לפי מה שאתה מתאר אכן כדאי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. הנטייה החרדתית של הילדה פוגעת בוודאי בתפקוד שלה ובאיכות חייה וכדאי למצוא דרך להקל עליה. אין טעם לתת לזמן לעשות את שלו, במיוחד שהוא לא בהכרח יעשה זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום קוראים לי רפי ואני בן שמונה עשרה אני סובל מחרדות שהחרדה העיקרית אצלי היא הפחד מיציאה מחוץ לבית שכשאני יוצא מחוץ לבית אני בפאניקה בחרדה ובלחץ. משום כך אני מסתגר בבית לא לומד לא עובד ולא יוצא בלי ליווי שאלתי היא איך קוראים לסוג של החרדה שיש לי ומהם שיטות הטיפול בכך תודה מראש
רפי שלום אתה סובל כנראה מחרדה חברתית או אגורפוביה. אני ממליץ לך לפנות באופן מיידי לטיפול ולהתחיל לצאת מהבעיה הן בעזרת טיפול בשיחות עם פסיכולוג והן בטיפול תרופתי נוגד חרדה. תוכל להתחיל שינוי בטווח קצר יחסית. אני מצרף קישור למאמר על חרדה בו תמצא גם פירוט על הבעיה שממנה אתה סובל: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
עשיתי מבחנים פסיכודידקטיים מסתבר שברורשך כשהציגו לי ציורים וביקשו ממני לומר כמו מה זה נראה לי, אז זה היה נראה לי כמו חרקים, צפרע, קרדיט האבק, מה זה אומר עלי ? מאיפה אפשר להשיג שאלוני אישיות עם תשובות מלאות ?
גלית שלום חלק מהכתמים ברורשך אכן מזכירים חרקים ואנשים רבים מציינים זאת. אי אפשר להתייחס רק לאסוציאציות כי מבחן הרורשך בודק דברים רבים והרבה יותר עמוקים, זה לא מסוג המבחנים כמו למשל מבחני אינטליגנציה בהם התשובות מקודדות מראש. גם אם היית מקבלת ספר מפורט הוא לא היה אומר לך הרבה, אנשים לומדים שנים כדי לנתח את המבחן. אני מציע שתבקשי פידבק מהפסיכולוג שבחן אותך ותוכלי לשאול אותו מה משמעות התשובות שנתת וכיצד הוא הבין אותן. בברכה ד"ר אורן קפלן
בני בן ה-14 תלמיד טוב בדר"כ אלא שלאחורנה התחבר עם 2 חברים בכתיתו שלא נחשבים תלמידים טובים ולאחד מהם אפילו יש בעית משמעת בביה"ס אציין גם שבני השתדל במשך השנים שעברו תמיד לבחור את חבריו ואיתם הקשר היה חברותי כתתי בלבד עד השנה הזאת שהקשר התהדק ציוני המבחנים שלו התחילו לרדת ושוחחנו איתו הוא כל הזמן הבטיח שהוא ישפר את ציוניו היו עליות וירדות בקצור הוא קיבל השבוע את התעודה עם ממוצע נמוך יחסית , בני קשור מאוד למחשב ולכן החלטנו שאנו מנתקים אותו בשלב זה מהאינטרנט הורא קיבל את זה מאוד קשה וכל יום הוא מקטר , הקשר עם החברים נמשך כי אן לי הרבה מה לעשות אנו מסבירים לו אבל זה לו עוזר בקצור היתי רוצה לשמוע דעה, עיצה אני לא רוצה להגיע למצב כזה ולאסור עליו לצאת מהבית וכו שמתי לב שהם עושים דוקא תודה
ניתקתם אותו מהמחשב ? זה גרוע מאוד. הרי המחשב נותן לנו לתרגל ולהתאמן על כישורים בלי שנשים לב. האינטרנט מאפשר תקשורת עם בני אדם ומפעיל את המוח ומשאיר אותו בכושר כך שתפקודי לב כמו קשה וזיכרון, רק משתפרים יותר ויותר בעזרת האינרטרנט. גם אם הוא פונה לאתרי סקס, אז דווקא בגלל שבאינטרנט יש עודף ושפע של גישה שובעים מזה מהר מאוד, ומגלים את הכתיבה והתקשורת כיותר מעניינים מאוד ועוסקים בפעילויות שרק עוזרות ללמידה. חשוב לאפשר לו אינטרנט וחופש שמן ואינטימיות באינטרנט ובקביל להכניס אותו לקורסים במחשב שקשורים בפעילויות מועילות ללמידה כמו קורס WORD, איך לשאול שאלות בפורומים, כתיבת סיפורים ואומנויות, וכדומה. דבר נוסף, הוא אם הירידה בלימודים קרתה בבת אחת צריך לבדוק מה קורה איתו בבית ספר מבחינה חברתית, מה קורה בבית, איך הוא מתפקד בשאר המקומות ולא רק בלימודים. בהצלחה ותחזירי לו את האינטרנט ! את שומעת ?
אורנה הבעיה היא שאיך שהוא מגיע מבית הספר זה ישר למחשב והם משחקים במשחק משותף כל החברים בקונטר אן לי בעיה עם זה אבל זה מוגזם וכמה שניסנו להגביל אותו בזמן זה לא עזר ואז הוא לא הגיש עבודות ולא הכין שיעורים וככה חלה הירידה בלימודים , ועוד בנוסף החברים שכל היום שיגעו אותו טלפונית במקום ללמוד בקיצור את מבינה ? אז תתני עצה אחרת אם יש לך בי
ענת שלום בד"כ עדיף לפתור את הדברים תוך הסברים והבנה, אם כי לפעמים צריך להציב גבולות ברורים כולל סנקציות. השאלה האם באמת הירידה בלימודים קשורה ישירות להתחברות לאותם חברי כיתה, האם בבסיס ההתחברות אליהם הוא לא חלק מהתהליך היותר רחב שכדאי להתבונן עליו. אני מציע לנסות ולשחזר, אולי אפילו אם הילד במידה והוא משתף פעולה, מתי התחילה ההתדרדרות בלימודים, מתי החלה ההתקרבות לחברים החדשים, והאם יש עוד רכיבים שאפשר לחשוב עליהם במשפחה, אצל הנער, בבית הספר וכו'. מנסיוני בד"כ הסיפור הוא יותר רחב מסתם נערים שמפריעים למהלך התקין של החיים, במיוחד שאת מספרת שבמשך שנים הקשר איתם לא היה הדוק. אם תביני את התמונה המלאה אולי יהיה לך גם פיתרון יותר מלא. ניתוק המחשב יכול אולי לעזור לטווח קצר ולהבהיר את חוסר שביעות רצונכם. במידה והוא יתעקש זה לא יפתור את העניין. יתכן שכדאי לכם לפנות לפסיכולוג בית הספר ולהתייעץ, אפשר להגיע אליו ישירות דרך השירות הפסיכולוגי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב, לאחרונה, זוגתי ואני בטיפול זוגי אצל פסיכולוג. ומטבע הדברים נחשפים דברים שקורים בבית, בכלל לא מחמיאים. כנראה שנגיע לרבנות להתגרש. האם הפסיכולוג יוכל לחשוף את אשר שמע מאיתנו בשיחות, אם יידרש על ידי בית הדין?? תודה , יונתן.
יונתן שלום בית הדין לא דורש בעצמו דבר. מי שיכול לדרוש זה הצדדים, כלומר אתם. אני מציע להעלות את הנושא הזה בצורה ישירה בתוך הטיפול ולהגיע לסיכום כלשהו והבנות ביניכם ועם הפסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן
בית הדין באם יזדקק לחוות דעת פסיכולוגית יפנה אותכם לפסיכולוגים מטעמו וימנע מלהשתמש בחומר שאתם מניחים לפניו. אין משמעות רבה למה שאתם טוענים או כותבים לבית הדין לגביי התוצאות הסופיות, למעט יצירת החשש אצל בית הדין שיש מקום לחוות דעת כזו. הכל רלוונטי רק במקרה ויש ילדים, אם אין לכם ילדים הכל עניין של כסף ולכך ישמש אקטואר או כונס נכסים באם לא תשכילו בכוחות עצמכם.
האם חוסר ביטחון עצמי וקשיים בראיונות עבודה וביישנות הם גורמים לאי קבלה בעבודה.
נוגה, בהחלט שכן. כמובן שזה גם תלוי לאיזו משרה מתראיינים ולאיזה תפקיד. אבל ברוב המקרים אנשים יעדיפו לקבל לעבודה מישהו שנותן להם הרגשה שהוא יודע מה הוא רוצה ומפגין דומיננטיות, כריזמטיות, פתיחות, החלטיות וביטחון עצמי מאשר טיפוס ביישן, מופנם, חסר ביטחון עצמי שלא מסוגל להחליט בעצמו. בסיוע הפסיכותראפיה אפשר לטפל בהצלחה בחוסר ביטחון עצמי וביישנות, שבסופו של דבר יעשו לך את החיים קלים לא רק בתחום העבודה אלא בכל תחומי החיים.
נגה שלום אני בהחלט יכול לחשוב על מצבים שבהם הקרנת חוסר הביטחון למראיין פוגעת בסיכויי הקבלה. עם זאת, זו לדעתי לא הבעיה המרכזית שעומדת בפני אנשים עם ביטחון עצמי כי הדבר פוגע מן הסתם בכל תחומי החיים ופוגע באיכות החיים. לכן כדאי לטפל בעניין. ספציפית בנושא ראיונות עבודה יש אפשרות להתאמן ולרכוש מיומנות בהקרנה של גישה חיובית, גם כאשר מבפנים לא הכל מושלם. בברכה ד"ר אורן קפלן
איך אפשר ליצור את הקשר המתבקש עם פסיכולוג או פסיכותרפיסט כאשר ישנו קושי להגיע לתקשורת עם אנשים בכלל . אני פשוט לא מסוגלת להתחבר , וניסיתי טיפול אצל פסיכותרפיסט ופסיכולוגית ולא הצלחתי ליצור "קשר" האם עלי להמשיך לחפש ? ואיך אוכל למצוא?
זוהר שלום את מתארת מעגל קסמים והשאלה איך יוצאים ממנו. ברור שאם יש לך קושי בתקשורת בין אנושית את עלולה למצוא את עצמך במצב דומה עם פסיכולוג. ברגע שמכירים בכך שזה המצב יתכן שיהיה יותר קל להתמודד עם זה בטיפול. אני מציע לא להתייאש מהמקרים שלא הצליחו, אני מכיר הרבה מקרים שמצאו פתרונות ושיפור משמעותי במצב למרות שהגיעו לטיפול עם בעיות תקשורת והתקשרות מורכבות. בתוך חדר הטיפולים בכל זאת יהיה לך יותר קל ליצור את הקשר, ולאחר שזה יווצר משהו כבר ישתפר כי חדר הטיפולים מהווה גם מעין מעבדה קטנה בה בודקים ומיישמים נושאים שונים שדורשים טיפול בחיים שבחוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב לד"ר קפלן. רציתי לדעת האם תוכל להפנות אותי למקור מדעי/אקדמי שתהיה לי אליו גישה דרך האינטרנט בנושא תאוריית יחסי האובייקט ועל קוהוט. אודה לך מאד, יום נעים.
שכחתי להוסיף פרט חשוב: שזה יהיה בעברית... תודה
טלי שלום יש לי קישור למאמר קצרצר על טיפול דינמי שמתייחס בעיקר לגישה הזו: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm יש ספר של זהבה אוסטרויל שנקרא פתרונות פתוחים שמדבר על הגישה של קוהוט בטיפול, בעיקר בהקשר לילדים. בכתב העת שיחות היו כמה מאמרים בעברית על הגישה. חפשי למשל דברים שכתב רענן קולקא. רוב החומר באנגלית ואם תרצי להעמיק לא תהיה ברירה אלא לעבור לאנגלית. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני מצוי בטיפול פסיכותרפי אצל עובדת סוציאלית. לאחרונה זו רמזה לי שעקב הבדלי הגילים בינינו(היא יותר מבוגרת מאימי) עדיף שאעבור לטיפול אצל מישהו הקרוב לגילי, כי כך התקשורת תהיה יותר טובה. האם נהוג שהמטפל אומר דבר כזה או שזה צריך לבוא מהמטופל? האם נכון שגיל המטפל באמת עשוי להיות בעיה? או שפשוט ישנה בעיה בכימיה שביננו? אני גם חש שאין כימיה מוצלחת בינינו. אך אני חושש שאם אעבור למטפל צעיר, הוא יהיה עם פחות ניסיון ומקצועיות כדי לעזור לי. האם פסיכולוג יכול לסייע לי יותר טוב מעובד סוציאלי-עקב הכשרתו(אני סובל מהפרעת אישיות)?
אייל שלום אין תשובה חד משמעית לדבריך. מה שחשוב הוא שאתה חש שאין כימיה ביניכם והמטפלת אמרה לך זאת בצורה כזו או אחרת גם כן. לכן חשוב למצוא טיפול חדש שיתאים יותר. הבדלי הגיל לא מהווים בהכרח מחסום וגם לא זהותו המקצועית של המטפל כפסיכולוג או עובד סוציאלי. אני מציע שתנסה לקבל המלצות מאנשים קרובים ולהגיע למישהו ששמעת עליו משהו. תוכל אולי לקבל גם המלצה מהמטפלת הנוכחית. שאלת המקצועיות של מטפל צעיר יותר איננה רק האם הוא מספיק מנוסה אלא כיצד תרגיש ליד אדם קרוב לגילך, גם אם הוא מנוסה מאוד. יתכן שזו הבעיה המרכזית שאתה מתמודד עימה ולא רמת המקצועיות שיכולה להיות גבוהה גם בקרב מטפלים צעירים. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני במצב של חוסר חשק לקום - בכל בוקר. אני מאחרת לעבודה באופן קבוע. (לפעמים גם מגיע לעבודה בצהריים). בשעות הלילה אני נשארת ערה עד מאוחר, לפעמים עד 4 בבוקר (זה במקרה של שינת אחה"צ). גם כאשר אני מרגישה עייפה בלילה אני דוחה את שעת השינה כמה שאפשר. בקיץ גם הייתי מאחרת לעבודה כל יום, כמעט, אך לא בצורה מוגזמת כמו עכשיו. האם זה מה שנקרא 'דיכאון חורף', במקרה שכן אשמח לדעת מה ניתן לעשות כדי "לדכא" את הדיכאון. שמעתי על הנורה המיוחדת שכביכול נותנת אור ומוטיבציה. האם זה הוכח כיעיל? תודה רבה
הנורה שכתבת עליה מיועדת לטיפול בהפרעות שינה והיא ניתנת לאחר בדיקה במעבדת שינה. רצוי שתפני לרופא לבקש הפניה לבדיקה כדי שיאבחנו את הבעיה. ממה שכתבת לא ניתן להבין אם מדובר בדיכאון או הפרעת שינה. פני לרופא המשפחה והסבירי את הבעיה.
מוניק שלום לא כדאי לעסוק בניחושים וכדאי שפשוט תפני לפסיכיאטר לאבחון מסודר. אני מצרף מאמר על דיכאון, תוכלי לקרוא בסיומו על מספר אבחונים עצמיים. אם הסימפטומים מתאימים למה שקורה לך פני לייעוץ מקצועי ותוכלי לברר שם גם על שיטות הטיפול השונות שעומדות לרשותך. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה ד"ר קפלן, על התגובה והמאמר ששלחת לי, אך לא מצאתי שם ייחוס מיוחד לדיכאון חורף. אני לא בדיכאון כללי או אחר, אם כן זה מתאים אולי לדיכאון חורף מאחר והסימטומים קשורים רק לקימה בבוקר ושינה מאוחרת כל לילה. אשמח אם תוכל לענות יותר בספציפיות, לפני שאפנה לעזרה מקצועית אחרת. תודה, מוניק.
שלום, מזה כ חמישה חודשים אני סובלת מסחרחרות, התופעה התחילה לאחר שיט שהייתי בו ונמשכת מאז בדרגות שונות, בהתחלה התופעה אופיינה כורטיגו. המאפיין העיקרי הוא תחושה של תזוזה מעלה מטה שמתגברת בעיקר בזמן הליכה ממושכת,פעילות, התרוצצות, עיפות, לחץ,שהייה במקומות סגורים והומי אדם כגון קניונים ולעיתים גם במקומות קטנים כמו חדרי שירותים. התבצעה בדיקת שמיעה והיא תקינה. בבדיקת ENG היו תוצאות שהראו על בעיה במקור מרכזי. בעקבות כך הופניתי על ידי רופא אאג לנוירולוג. הנוירולוג עצמו סירב להסתכל על תוצאות בדיקת ה ENG בטענה שהיא לא מדויקת והוא לא מאמין בה וביצע לי בדיקה סטנדרטית (מעקב עם העיניים אחר חפץ, בדיקת רפלקסים, עמידה עם עיניים עצומות וידיים מושטות כדימה וכו') בבדיקה לא נמצאו תופעות מיוחדות (יש לציין שבאף מקרה לא היו בעיות בבדיקות אלו) לאור זה הנוירולוג החליט שאין בעיה פיזית ושאני כנראה סובלת מקלסטרופוביה ולכן הפנה אותי לפסיכולוג. יש לציין שאין לי שום פחד ממקומות סגורים וכדוגמא אני יכולה לציין שאני נוסעת במעליות בלי שום בעיה. האם אבחנה זו נראית הגיונית? האם אתה יכול לחשוב על סיבות פסיכולוגיות אחרות שיכולות לגרום לסחרחורת? תודה מראש, תמר
תמר שלום יש מצבים שסחרחורות הן חלק מבעיה פסיכולוגית, בד"כ תגובה לחרדה. קלסטופוביה היא תופעה ממשפחת החרדה. אם את לא מרגישה שום דבר אחר שקשור לחרדה לא הייתי בודק את הכיוון הזה ככיוון ראשון. יש צורך באבחון מדוייק מבחינה נוירולוגית. יש גם פיזיוטרפיסטים מסויימים שמתמחים בנושא, יתכן שיש קשר לשיווי משקל וצריך גם להתייעץ עם א.א.ג. אם כל הכיוונים האחרים לא מעלים דבר ואין לך תחושות חרדה אפשר לפנות לפסיכיאטר ולבקש לקחת תרופות נוגדות חרדה. לפעמים הן פועלות גם אם החרדה איננה גלויה על פני השטח. אין טעם בטיפול פסיכולוגי אם אינך מרגישה כל תופעה של לחץ או חרדה. שווה לחשוב האם היה משהו בתקופה האחרונה חריג מבחינה רגשית כי אז אולי לא שמת לב למשהו שבכל זאת קרה והשפיע. בברכה ד"ר אורן קפלן
תמר יקרה, מה שאת מתארת נשמע בדיוק מדהים כמו מה שאני עברתי בחצי שנה האחרונה!!!! אני כל כך מזדהה איתך!!! אפילו תאור הסחרחורת נשמע דומה להפליא... גם אני עברתי כל בדיקה אפשרית: נוירולוג, C.T, בדיקות דם, כולל א.א.ג.. האחרון הפנה אותי לטיפול פיזיותרפי מיוחד ( מתוך הנחה שהבעיה קשורה לחוסר איזון במערכת שיווי המשקל) , אך מאחר ולא היה שיפור משמעותי, פניתי גם למישור הפסיכולוגי והתרופתי. כדאי לך למצות את כל הבדיקות, אך מה שאת מתארת (התעוררות הסחרחורת במצבים מסויימים, כמו מקומות הומים או צפופים או במצבי לחץ ) - נשמע כסוג של הפרעת חרדה, שסחרחורת היא אחד הסימפטומים השכיחים שלה. אם תרצי, אשמח לשתף ולענות על שאלותייך... תמר האחרת.
אני מעוניינת לברר עבור חברה אשר מתגוררת בלונדון כיצד ניתן לאתר מטפל דובר עברית שאפשר לפנות אליו לטיפול?תודה
*להתקשר לקונסוליה הישראלית ולשאול שם *להתקשר למרכז פסיכולוגי ולשאול אם מכירים מישהו דובר עברית
שירי שלום לצערי אינני מכיר או יודע על דרכים, למעט באמת לפנות לקונסוליה הישראלית במקום. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום לך מזה מספר שנים אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי. לאחרונה עקב בעיות כלכליות אינני יכולה להרשות לעצמי לממן את הפגישות. מיותר לציין כי הדבר מעורר אצלי תגובות קשות, כעסים ואכזבות עקב הפסקת הטיפול מאחר ואינני יכולה לשלם. אני מרגישה שבבת אחת נקטעה מערכת יחסים אינטנסיבית כך שנראה בעיני כי כל הכסף , הזמן והרגש שהושקע בטיפול במהלך השנים היה לחינם. ועכשיו אני משלמת מחיר יקר יותר וכואב יותר. אני כועסת ומאוכזבת מאותה מטפלת שלא מצליחה למצוא פתרון. אולי אין פתרון במצב כזה אבל בעיני זו אכזריות לשמה שמטופל צריך למצוא את עצמו אבוד כלכך עקב הדבר הזה. מנסיונך מה באמת קורה במקרים כאלה ונאם יש פתרון? ממני ???
שלום המצב שאת מתארת באמת מתסכל, אני מתאר לעצמי שגם הפסיכולוגית שלך מתקשה עם הפתרון שנוצר. את צריכה להבין שלהמשיך טיפול פרטי ללא פתרון כספי יפגע בסופו של דבר בטיפול כי גם את תרגישי מתישהו לא נעים ומחויבת בצורה לא בריאה וברור שצריך להיות כאן פתרון מתאים. אחת האפשרויות היא להוריד את תדירות הפגישות ולסכם על תקופה מסוימת שבה מצד אחד את לא משלמת על הפגישות והן נרשמות, ובתקופה מאוחרת יותר תחזירי את החוב בתשלומים כלשהם. זאת רק אם את באמת רואה באופק חזרה לעבודה ואפשרות ריאלית לשלם עבור הטיפול. במידה ולא צריך להתארגן לסוג אחר של טיפול במסגרת ציבורית בה יש טיפולים זולים או אפילו ללא תשלום. המצב הכלכלי הרע פגע לא רק בטיפול שלך אלא בוודאי בדברים רבים נוספים באיכות חייך. זה באמת מכאיב שדווקא הטיפול שבתקופה קשה כזו יכול לתת תמיכה כלשהי נפגע בשל המצב הכלכלי. בהחלט יש אפשרות לדון על זה ולהגיע להסדר כלשהו לתקופה מוגבלת שמוסכם על שתיכן. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר גידי שלום, הייתי בטיפול במשך שנה. במהלך הטיפול התאהבתי במטפל שלי. המטפל מצידו עודד התאהבות זו ( היה מגע ורמזים ). הרגשתי שאני המיוחדת שלו . בכל אופן, מכיוון שהבנתי שהמטפל ואני לא נהיה זוג ( למרות איבוד הגבולות ) נשברתי והייתי במשך כמה חודשים במצב קשה מאוד ( הייתי על סף אישפוז ). בכל אופן עזבתי אותו בלי להסביר. היום כבר עברו מספר חודשים ואני מתגעגעת אליו מאוד ורוצה לחזור אליו. אני מפחדת שהוא כבר לא אוהב אותי ומפחדת שהוא כבר לא ירצה לגעת בי( אולי אני פתאום כבר לא מושכת בעיניו ). אני בתוך תוכי מרגישה שיש פה משהו לא בסדר אך אין לי שליטה על התחושות שלי - עכשיו , בלעדיו, אני מדוכאת נורא. חשבתי אולי לחזור לטיפול ( גם הוא ביקש ). אני מאוד רוצה אבל מצד שני מפחדת להישבר שוב . מה לעשות??עזרו לי ???
ד" אורן קפלן שלום, סליחה שהפנתי את השאלה לעיל לד"ר גידי. פשוט העתקתי אותה והפנתי אותה לכמה פורומים ושכחתי לשנות את השם. פשוט התשובה מאוד חשובה לי ורציתי לשמוע אותה מכמה בעלי מקצוע מנוסים. עמך הסליחה ותודה.
שלום המצב שאת מתארת נשמע מאוד בעייתי ומורכב וכמובן שלא כדאי שתחזרי לטיפול הזה. את כותבת שמצבך התדרדר כמעט עד אשפוז ואני מתאר לעצמי שאינך רוצה לחזור על המסלול הזה בשנית, אינני רואה איזה דבר חיובי יכול לצמוח מסוג כזה של קשר. נסי לחשוב מדוע את רוצה לחזור ומדוע את מוכנה לחוות שוב את הכאב. אני מציע לך לחפש טיפול אחר ושם לסגור את הדברים והרגשות מול המטפל הקודם. במידה ובאמת היה ביניכם מגע של ממש הדבר נוגד את חוקי האתיקה ובוודאי לא עזר לטיפול. העובדות ברגע זה נשמעות לא ברורות לגמרי מבחינתך ואולי את רוצה לבדוק מה בדיוק קרה שם. הבירור הזה עלול לעלות לך ביוקר וכדאי להמנע ממנו. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר שלום, קראתי את הקישורים למעלה - לגבי EMDR ונראה לי שזה יכול לעזור לי לעצור את המחשבות הרודפות שיש לי לגבי אירועים מסויימים בחיים שנחוו אצלי כמו טראומות וגרמו לי משברים חזקים. לא התכוונתי להטיל על כתפיך אחריות כל כך גדולה, פשוט מתוך הדברים שאתה מייעץ לאחרים למדתי להעריך אותך ואת דעותיך . תדע לך שזו הפעם הראשונה שאני זועקת לעזרה ורוצה להחזיר לי את חיי. התחושה שלי אומרת שאולי תוכל לעזור לי בכך. אני מבינה שלא תוכל לקבל אותי בחודשיים הקרובים - אך מה לגבי מאוחר יותר. אני מוכנה לחכות. כמה פגישות , לא יותר. ובהן תעשה לי היפנוזה. לפחות ננסה - זה לא יכול להזיק לי ( כי אני כבר נמצאת בתחתית ). אני לא רוצה טיפול ארוך טווח . אסביר לך למה אם וכאשר נפגש. אז האם אוכל להפגש עימך עוד כמה חודשים ואם כן, איך אני מתקשרת עימך. לי.
לי שלום הודעתך הנוכחית נשמעת הרבה יותר מאורגנת ואני בהחלט מכבד את החיפוש שלך אחרי מה שיוכל לעזור לך. אני סבור שכדאי לפנות כעת לפסיכולוג אחר ולא להשהות את הטיפול. עם זאת במידה ותרצי לפנות אלי בעוד כחודשיים שלחי אלי מייל וננסה לקבוע פגישה. לצערי לא אוכל להתחייב כעת על מועד ולכן אני מציע שוב לפנות כעת למישהו אחר. אשמח לנסות ולהפנות אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן
ברשותך אמתין לך - שתקבל אותי לטיפולך. אתקשר עימך עוד חודשיים. אך - לאיזו כתובת בדיוק אני שולחת את המייל - לא מצאתי... אשמח אם תרשום לי את כתובת המייל שלך. תודה, בתקווה שנתראה. לי.
שלום איזה הפרעות נפשיות גורמות לאדם בודד שמרגיש בדידות, לאבד את יכולת ההגנות של הנפש שלו כנגד תחושת הבדידות שלו. כלומר אם במצב נורמלי רגיל אדם שמרגיש בדידות יכול להפעיל הגנות נפשיות שיעזרו לו להתגונן כנגד תחושת הבדידות, אז השאלה היא באיזה מצבים נפשיים, חברתיים או אחרים, אנשים שמרגישים בדידות, לא יהיו מסוגלים להתגונן ולהפעיל הגנות נפשיות (כולל חוסר יכולת להפעיל את "הגנת האדישות") כנגד תחושת הבדידות שלהם, בגלל המצבים הנפשיים, חברתיים או אחרים, שגורמים להם לחוסר היכולת להשתמש בהגנות הנפשיות שלהם. איזה הפרעות נפשיות או מצבים נפשיים, חברתיים או אחרים עשויים להביא למצב כזה ? ואיך קוראים למצבים אלה ? אשמח לקבל תשובה ארוכה ומפורטת תודה ושיהיה רק טוב
כשמערכת ההגנה קורסת. כשמערכת החיסון העצמי פגומה ולא יכולה לספק הגנה מפני פוגעים ומתקיפים למיניהם וכשהגוף מגיע לקצה גבול היכולת שלו וזועק "עד כאן". כל שינוי יכול לזעזע את המערכת השבירה והעדינה הזו ולגרום לה לקרוס. וליצור מצב של חוסר יכולת להפעיל את הגנת ה"אדישות". למשל, הרעה במצב הביטחוני, (מצב כמו "טרום מלחמת עיראק"), שינוי מקום עבודה, מגורים, שינוי במעגל החברתי (עוזבים אנשים מוכרים ונכנסים אנשים חדשים וזרים). אבל, בעיקר תשישות נפשית מצטברת, או כמו שאומרים "עייפות החומר".
קארין שלום אני לא בטוח שהתעלמות מהבדידות זו הגנה. בהחלט יתכן שתחושת הבדידות היא הדבר הנכון והטבעי. תחושה זו יכולה לגרום למוטיבציה ליציאה ממצב הבדידות ולשינוי. אחד השינויים האפשריים הוא פניה לטיפול פסיכולוגי שחוץ מהעובדה שמפחית את הבדידות עשוי גם לעזור להתמודד עם התחושות הנפשיות סביב הבדידות. סביר להניח שמצבי לחץ בחיים והעמקה של מצב הבדידות יכולים להחמיר את התחושות השליליות סביב הבדידות. בברכה ד"ר אורן קפלן
כפי המוכר שילדים תולשים לעצמם שיער מהראש, אצלי הבן בן 8 ומידיי פעם תולש לעצמו שיער מהראש מבלי לשים לב, השאלה אם ילך לטיפול זה לא ירשם ויפריע לו כשיגדל ויצא ללכל ליחידה מיוחדת הצה"ל, והאם יש דרך לטפל בבעיה ללא טיפול פסיכולוגי , אולי בטבעונות או במתן תשומת לב נוספת ויחס חם ? לדעתי זה נובע מהמצב שלפעמים נתפסים לו המילים ויוצא שמגמגם קימעה, וזה אולי מלחיץ אותו.? נא תשובתך מה עדיף ומקצועי לעשות לטובת הילד.
אבי שלום אף אחד לא יתרשם בצבא מטיפול בילד בגיל 8 וחבל להמתין. מדובר בבעיה שניתן לטפל בה וכדאי שתפנו לייעוץ מקצועי אצל פסיכולוג ילדים. כדאי גם ייעוץ של פסיכיאטר ילדים כי לעיתים ניתן להיעזר גם בתרופות. להלן פרטים נוספים על הבעיה: תלישת שיער (טריכוטילומניה) היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. אני מכיר מקרים שניתן טיפול תרופתי גם לילדים, צריך להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. התופעה הרבה יותר נפוצה ממה שנדמה, אבל בגלל הבושה שבעניין אין עליה דיווח רב. אני מציע לשוחח עם הילדה ולפנות איתה לייעוץ מקצועי. התופעה אינה עוברת מאליה רק כי אומרים לילד להפסיק ונדרשת התערבות מקצועית. הטיפול כעת עשוי להיות יעיל. השארת המצב כפי שהוא עלולה להפוך לבעיה כרונית לשנים רבות. המחקרים מראים שבגיל הילדות הטיפול הרבה יותר קל ומהיר מאשר אצל מבוגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן
כפי המוכר שילדים תולשים לעצמם שיער מהראש, אצלי הבן בן 8 ומידיי פעם תולש לעצמו שיער מהראש מבלי לשים לב, השאלה אם ילך לטיפול זה לא ירשם ויפריע לו כשיגדל ויצא ללכל ליחידה מיוחדת הצה"ל, והאם יש דרך לטפל בבעיה ללא טיפול פסיכולוגי , אולי בטבעונות או במתן תשומת לב נוספת ויחס חם ? לדעתי זה נובע מהמצב שלפעמים נתפסים לו המילים ויוצא שמגמגם קימעה, וזה אולי מלחיץ אותו.? נא תשובתך מה עדיף ומקצועי לעשות לטובת הילד.
תלישת שערות היא מחלה רצינית בהחלט, ודורשת טיפול דחוף. אני לא מוצאת היגיון במניעת טיפול מחשש העתיד (צבא וכו') מאחר ואם הילד לא יטופל בהקדם לדעתי, ה"רישומים" של המצב יהיו בעיותיך הקטנות ביותר כשיהיה גדול. יש אפשרות ללכת לטיפול פסיכולוגי באופן פרטי, אף אחד לא צריך לדעת מזה, ואם יש צורך בטיפול פסיכיאטרי, גם זה אפשרי באופן פרטי. בכל מקרה אסור להזניח.
