פורום פסיכולוגיה קלינית

לפני שלושה שבועות התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית שאליה הגעתי על סמך המלצה חמה! נושא הטיפול: מדוע אני "תקועה" בנישואין מזה 10 שנים למרות כל מסכת הסבל שאני עוברת! (אם לא ההמלצה - הייתי פונה לפסיכולוג. משום מה אני תמיד מרגישה שגברים עדינים יותר ומבינים יותר ושאני יכולה להיות גלויה והם אובייקטיביים יותר) בפגישה האחרונה הרגשתי שאני חוששת להיות מספיק גלוייה עימה בנושאים מסויימים שחשוב לי מאוד לדבר עליהם - כיוון שהיא דתיה. האם יש ניגוד אינטרסים בין התחום המקצועי לדת. אמונה? האם עליי להחליף מייד מטפלת? או שאני יכולה להפתח אליה ולא יהיה שום "התעמתות" בנושאי דת? מעבר לכך היא אמרה לי שלפגישות אני מגיעה רק כדי לקבל כוח - ולא פתרונות??? אודה על חוות דעת! תודה

היי נירית בטיפול פסיכולוגי חשובה מאוד הכימיה שיש בין המטפל למטופל. הכימיה מושפעת מאשיות של מטפל והמטופל, הדעות בנושאים שונים של שתיכן וכו'. הרי פסיכולוג מנסה להעביר מסרים שלדעתו הם מסתגלים ולפיהם הוא דן איתך על נושאים שמציקים לך. אם את רואה שהמטפלת הנוכחית שלך לא בראש שלך וזה סותר את האמונות שלך לגבי דברים (לדוג' נישואין) אז לא כדאי להישאר אצלה.אבל את טוענת שאת לא בטוחה אם היא מתאימה לך או לכן קודם כל,אל תחששי לספר לה דברים רק משום שהיא דתיה, תספרי ותראי איך אתן מסתדרות. את באה לטיפול כדי לפרוק את העול ואם תתביישי לספר לה,אז מה עשית בזה שאת נמצאת בטיפול. אם תראי שאין התאמה ביניכן, תוכלי להחליף אותה. לעתים קורה שאנשים מחליפים מס' פסיכולוגים עד שמוצאים את המתאים וכשמוצאים את המתאים כבר מרגישים. אני עברתי את זה (החלפתי שניים לפני שהגעתי לנוכחי ואני מרוצה מאוד) ואני מכירה עוד רבים כאלה. בהצלחה ותהיה סבלנת לכל התהליך (מציאת מטפל מתאים ומהלך הטיפול עצמו). נטלי

תודה לך נטלי על התשובה! אני מקוה שלאחר הפגישה הבאה אוכל לקבל החלטה גם ככה העלות מאוד יקרה.... אשמח לקבל גם את חוות דעתו של הד"ר בנושא...

נירית שלום נושא הדת לא עומד בפני עצמו, אני מציע להעלות את הנושא בצורה ישירה בטיפול. את יכולה לפנות בצורה ישירה ולומר שבעצם רצית גבר מטפל ושאת חוששת מתגובותיה בגלל הדת. הייתי מנסה למצות את הטיפול הנוכחי עד תום כי יתכן שהוא בדיוק מה שאת צריכה. לפיכך נסי להיות כנה עד כמה שניתן, מה יש לך להפסיד? מקסימום תעזבי כפי שיקרה לך בכל מקרה אם לא תעלי את הדברים. קיבלת המלצה חמה ולכן פנית אבל בכל זאת הגעת עם ספקות. כדאי לברר האם ההתלבטויות על הטיפול הם לא הקונפליקט הפנימי שלך עימו הגעת לטיפול ואז הוא גם חלק מהתהליך עצמו וחשוב לגעת ולעבד אותו בתוך הטיפול ולא לברוח ממנו. אני לא אתפלא אם השאלות הללו יובילו בצורה כלשהי לשאלות הקשורות לקשר הנישואין שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אכן כך! לאחר מחשבה מעמיקה (בעקבות תשובתך) אני מבינה שההתלבטות שלי היא אכן אחת מן הסיבות העיקריות אם לא העיקרית בגגלה פניתי לטיפול! החלטתי שבפגישה הבאה אני אכן יעלה את זה - באמת מה יש לי להפסיד?! תודה לך!

בס"ד נירית שלום הכח שעליו דיברה הפסיכולוגית הוא זה שייתן לך למצוא את הפתרונות לבד. אם היא תתן לך את הפתרונות את תצטרכי אותה או מישהו כמותה שייתן לך פתרונות במשך כל חייך. היא אמרה טוב בדברה כך. היא צריכה לתת לך את הדרך את הכח ואת מעצמך צריכה את הרצון ורק כך תגיעי לפיתרון אבל תדעי שזה בכוחות עצמך את תלמדי עם הזמן איך להגיע אליהם לבד היא תלמד אותך את זה. בתור אדם דתי אני אומר לך שאין קשר וזה לא משפיע, אל תחששי לומר לה את כל מה שבליבך, הדת כוללת הכל. תהיי חופשייה ביותר איתה. שיהיה לך רק טוב, עדי

שאבתי הרבה כוח ואומץ מתשובותיכם!, (כך אני מרגישה ברגע זה!!!!) תודה! האמת היא שבפגישה האחרונה דווקא היא העלתה את הנושא שהטריד אותי - אבל אני בטוחה (כמעט) שבפגישה הבאה אוכל להעלות את הנושא בצורה ישירה ופתוחה יותר כנראה שעוד לא ממש היתי מוכנה לכך..... תודה ויישר כוח

ד"ר אורן שלום, בזמן האחרון אני שמה לב שירדה לי המוטיבציה באופן חד. פעם הייתי טיפוס שמח,מלאת מרץ ורצון להצליח,ועכשיו אני פשוט נותנת לימים לעבור. חשוב לציין שאני רק בת 16. האדישות שלי גברה באופן מפתיע. פעם אם מורה הייתה מעליבה אותי לדוגמה,הייתי עושה סקנדל-היום כבר לא כל כך אכפת לי. היה לי פעם כישרון כתיבה שנבע מכל השמחה הזאת,עכשיו הוא כאילו נמוג.לא אכפת לי מכלום,זה כאילו האישיות השמחה שלי נשאבה ממני מבלי סיבה מסויימת. אני כל הזמן ישנה,ואני בכלל עייפה מנטלית. מאסתי. אני מרגישה כמו אישה זקנה. אני גם מנתחת דברים שקורים לי יותר מדי.לא מזמן קראתי מאמר על כך שנשים חושבות יותר מדי על מה שקורה להן וזה מכניס אותן לדיכאון,וגיליתי שגם את זה אני עושה. יש לך רעיון איך לצאת מהמצב הזה? אני כר ממש מפחדת עליי,פעם עשיתי הכל כדי להצליח,היום כבר לא אכפת לי מה יהיה עליי. מה לא בסדר איתי?

נועה שלום האם את מזהה משהו שקרה לאחרונה שעשוי להסביר את השינוי שקרה לך? בכל מקרה, אני מציע שתקראי את הקישור למאמר הרצ"ב לנושא דיכאון ובדקי האם הסימפטומים מתאימים למה שקורה לך. אני חושב שכדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי כדי לברר מה קורה ואל תניחי לדברים להתדרדר. סביר להניח שתזדקקי לעזרת הוריך כדי לפנות לטיפול מתאים. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר, גלישה פסיכוטית והתקף (או משבר) פסיכוטי זה אותו דבר? נועה

נועה שלום לכאורה התופעה מבחינה מעשית זהה לחלוטין, אבל השימוש בה מגיע בד"כ בהקשר שונה. גלישה פסיכוטית מיוחסת בד"כ למי שהפסיכוזה צפויה להיות זמנית למשל אנשים שסובלים מהפרעת אישיות גבולית ולכאורה גלשו לזמן מוגבל לתוך ההתקף הפסיכוטי, התארגנו ויצאו ממנו. לעומת זאת התקף פסיכוטי מיוחס בד"כ למצבים כגון סכיזופרניה שבו ההתקף הוא חלק מהמחלה בצורה יותר צפויה. בשורה התחתונה בשני המצבים קורה בסופו של דבר אותו הדבר, ניתוק מבוחן המציאות. אין ביניהם הבדל פורמלי אבל כאמור ההבדל הוא יותר בקונטקסט של השימוש במונח. בברכה ד"ר אורן קפלן

ויכול להיות מצב של גלישה פסיכוטית שבו בוחן המציאות לא אובד לחלוטין?

שלום. אני וחבריי עושים עבודת מחקר (לא ברמה של אוניברסיטה) על הקשר שבין אלימות באגדות לבין אלימות בקרב בני נוער. אנו נשמח אם תוכלו לרשום לי קישורים למחקרים שנעשו בנושא זה, או שאחד מהפסיכולוגים בפורום יהיה מוכן שאשלח לו שאלון שאני אנסח בדואר אלקטרוני.

לדעתי הבלתי נחשבת לא נעשה מחקר כזה כי אין שום קשר בין שני הדברים. זה בערך כמו לעשות מחקר על מספר הכתרים בשיניים והצלחה בחיים. שיהיה בהצלחה.

עמיחי שלום, לעניות דעתי, הנושא הוא די פרובלמטי, שכן נראה לי שקשה יהיה להצביע על קשר בין קריאת אגדות בילדות לבין התנהגות בגיל הנעורים. ישנם כל כך הרבה משתנים בדרך שיכולים להשפיע על התוצאות (משפחה, סביבה, אמצעי תקשורת וכו' וכו'...). על כל פנים, אם הנושא של אגדות ילדים ומשמעותן הנפשית מעניינת אותכם ישנם שני חוקרי ספרות (שאני מכירה) שכדאי להתחיל בהם : 1. ברונו בטלהיים ( אחד מספריו המומלצים : "קסמן של אגדות - ותרומתן להתפתחותו הרגשית של הילד"). 2. אדיר כהן ( אחד מספריו המומלצים: "סיפור הנפש"). חוץ מזה, אפשר לחפש ע"פ נושא במנועי החיפוש באינטרנט. בהצלחה. יעלה.

עמיחי שלום אינני מתמצא לעומק בנושא והנושא אכן שנוי במחלוקת. המלצתה של יעלה על בטלהיים מקובלת גם עלי, לפחות כדי להראות אנלוגיות בין סיפורים לתהליכים פסיכולוגיים. יש הטוענים שאלימות בספרים וסרטים גורמת לאלימות בעקבותיה כדרך של חיקוי אך יש הטוענים בדיוק הפוך שזו דרך לפרוק כעסים ותוקפנות בצורה מעודנת. אני מעריך שבמציאות יש משהו בשני הדברים ותמצאו לדעתי מאמרים רבים שעוסקים בתחום. כדאי להיכנס למאגרי מידע של האוניברסיטאות ולחפש את המאמרים לפי מילות המפתח של החומר אותו אתם מחפשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 21, חיילת משוחררת. תלמידה טובה, ובכל זאת חרדה בעניינילימודים. בתיכון עברתי משבר קטן בכיתה י"א, עליו התגברתי בכוחות עצמי ובי"ב תפקדתי בסדר. כעת אני עומדת להתחיל קורס פסיכומטרי והדבר משפיע עלי באופן דיי חריף.. אני נכנסת ללחץ רק מלחשוב על זה, אפילו שהקורס עוד לא התחיל ולמרות שאני לא צרכה להוציא ציון גבוהה במיוחד כדי להתקבל למה שאני מעוניינת. ההרגשה היא ממש פיזית. ביחד עם מתח כמעט תמידי שבא והולך (אבל יותר בא מהולך), אני מתקשה לישון (המחשבות כל הזמן מתרוצצות בראש) וסובלת מכאבי בטן ויציאות מרובות. זה נמשך כבר כמה ימים (מהרגע בו הבנתי שאני צרכה לעשות פסיכומטרי). את הפסיכומטרי אני צרכה לעשות, אבל עם המצב הזה אני ממש לא אוכל לחיות. לכן חשבתי על עזרה תרופתית כלשהי. שמעתי שיש כדורים למיניהם שיכולים לעזור במצבים כאלה. אני פשוט לא חושבת שאזדקק לטיפול תרופתי קבוע כי זה משהו שמתעורר רק במצבים ספציפים. אשמח לשמוע על האופציות.. יעל

יעל שלום את סובלת מחרדת בחינות ואפשר לטפל בחרדה הזו בצורה די יעילה ובטווח קצר. בעיקרון אם את נוטה להיות חרדה באופן כללי תוכלי להיעזר בטיפול גם כדי לשפר את איכות חייך באופן כללי ואז הוא כמובן עשוי להיות ארוך יותר. אם החרדה ממוקדת רק בבחינות התהליך הפסיכולוגי יהיה קצר למדי. יש נסיון רב בטיפול בחרדת בחינות וחבל לתת לכך להפריע לך, בסופו של דבר זה עלול ללוות אותך לאורך כל לימודיך באוניברסיטה וגם במצבי הישג ולחץ בעתיד. אני מצרף בכל מקרה קישור למאמר כללי על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

למרות שאני רק בת 18...קצת קטנה ממך ועוד לא בצבא אפילו אני ממש יכולה להבין את מה שאת מרגישה ואני יודעת שזה כואב גם פיזית. זה מצב נוראי בעיניך, אני יודעת, אבל נסי לראות את הכל מפרופורציה קצת אחרת - תחשבי אם את למשל הית בנאדם אחר והית מסתכלת על זה מהצד, הענין היה נראה לך שטותי כי מבחן הפסיכומטרי הזה לא חיב להשפיע לך על מהלך החים ואפילו ם תקבלי ציון נמוך משציפית - אז מה? זה לא סוף העולם ואת תמיד תוכלי לגשת שוב בהמשך... הענין עם התרופות עוזר, אבל אם תתחילי לקחת כבר לא תוכלי להיות בלעדיהם ותצטרכי אותם להרגשה כללית ויומיומית שלך. אם את מוכנה לזה אז קחי תרופות אבל נסי להסתכל גם על ההשלכות של הענין...

שלום, עשיתי בדיקץ קשב וריכוז לילד שלי והוא אובחן כהיפראקטיב אולם לא בגבול אלא מעט ממנו. הרופא ביקש מאיתנו לנסות להכין לו תוכנית עיצוב של חצי שנה אולם למורים שלו אין כנראה מספיק סבלנות והם "מתים" שאני אתן לו כבר רטלין . בני הוא בן 9 . אני מאוד מאוד חוששת לתת לו את התקופה (למרות שהרופא אמר לחכות חצי שנה ולבדוק אותו שוב) אני שמעתי במקרה על הקונצרטה ורציתי לדעת האם מישהו מקבל את התרופה הנ"ל והאם יש לה גם תופעות לוואי כמו לרטלין? תודה,

אהובה שלום אלו החלטות רציניות וכדאי שתפנו לייעוץ מסודר אצל איש מקצוע עליו אתם כן סומכים. אין לקבל החלטות רק בלחץ בית הספר, אבל גם לא כדאי לקבל החלטות לבד כיוון שלעיתים בסערת הרגשות נמנעים מלעשות את הנדרש. ההחלטה צריכה בסופו של דבר להיות לטובת הילד לטווח הארוך ויש די הרבה נסיון נצבר בנושא כך שתוכלו בוודאי לקבל עצות מועילות ממי שעוסק בתחום באופן מקצועי וקבוע. ספציפית לגבי התרופה ותחליפיה אני נמנע מלייעץ כיוון שבפורום הזה אנו עוסקים רק בטיפול באמצעות שיחות. יש באתר ובמקומות נוספים גם פורומים רפואיים לנושא התרופה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובל מבלמים ביצירת קשרים למרות שאני נוכח באירועים חברתיים רבים, ואיני חרד מאירועים חברתיים למעט מיצירת קשרים ראשוניים. האם בעייה זו נקראת הפרעה סכיזואידית או חרדה חברתית?

עופר שלום אני מציע לא לעסוק באבחון ובוודאי לא באמצעות האינטרנט. אבחנות אישיותיות הן בעייתיות גם לאחר היכרות אישית עמוקה. אני מציע שאם הנושא מטריד אותך פנה לטיפול פסיכולוגי מסודר ובוודאי שאלת האבחנה תעלה שם ותקבל מענה. בסופו של דבר מה שחשוב זה הפגיעה באיכות החיים שלך וכיצד מטפלים בה ולא כיצד זה בדיוק יכונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום רב! שאלתי היא כזו אני נמצאת כשלושה חודשים בטיפול אצל פסיכולוג בשל חרדות ומתחים מזיקים בנוסף גם בציפרלקס חודשיים אך הפסקתי זאת על דעת עצמי מפני שסבלתי מתופעות לוואי. הפסיכולוג שלי כבן 50 פלוס והמפגשים נערכים בביתו , אני מעט חושדת ומרגישה שהוא ממש מעריץ אותי בצורה שונה משאר המטופלים כלומר רוב הפגישות שלנו מתארכות כשעה וחצי , הוא אף פעם לא מסתכל על השעון ותמיד דואג לי כמו אבא וכשאני שואלת אם אני צריכה לשלם יותר אז הוא אומר שבדרך כלל משלמים יותר אבל אני לא צריכה לשלם יותר, אני מאוד מעריכה זאת אבל מרגישה שזה לא אתי ביכלל, כמו כן הוא מספר לי על עצמו ילדיו ואישתו מה שנראה לי - שוב מוזר הוא טוען שגם הוא עשה טעויות בחיים והוא רומז במה, באופן אישי ממש קשה לי לדבר איתו על המיניות שלי ועל שקשה לי בעינייני אינטימיות, האם זה בסדר שאיני יכולה לדבר איתו על כך? אני שוקלת מעבר לפסיכולוגית האם כדאי לי? מה דעתך? אשמח לישמוע דעתך זה מאוד חשוב לי

רעות שלום מצד אחד מה שאת מתארת יכול גם להיות קשר מאוד טוב ודואג שיוכל לעזור לך. את מרגישה שיש בטיפול שלך קרבת יתר בין הפסיכולוג לבינך וזה מפריע לך. כאן באמת עולה השאלה האם בטיפול יש משהו מוזר שפוגע ביעילות שלו, או שאולי קשה לך עם הקרבה והחיבה שאת מקבלת ושזה קשור דווקא לבעיות שעימן את מתמודדת. אני מציע בשלב ראשון להעלות את הנושא בטיפול בצורה ישירה, עם כל הקושי שבכך. אני חושב שעזיבת הטיפול לפני עיבוד ברור של מה שקורה בינכם עלול להזיק ולהחטיא את מטרתך. אדגיש שבמידה ואת מרגישה סוג של הטרדה מינית או רגשית ממנו, את יכולה לעזוב בלי לחשוב פעמיים, אבל אני לא בטוח שזה העניין שעל הפרק. לאחר פתיחת הדברים תוכלי להחליט בצורה יותר שקולה האם נכון מבחינתך לעזוב או להישאר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטופל מזה כשנתיים אצל פסיכולוגית. הסיבה שהגעתי לטיפול נעוצה בהתרדרות(שקרתה לפני שניתיים) בחיי האישיים שכללה את כל האספקטים:לימודים, חברתית,אישית וכו'. עקב הטיפול חל שינוי עצום בחיי, מצבי החרדה והרוגז פחתו בצורה ניכרת,הבטחון העצמי שלי התייצב, אני בוחר החלטות נכונות ולוקח עליהם אחריות וגם חיי החברה השתפרו ללא היכר. העיה היא שעם כל זה סימפטום אחד לא השתנה וזה המצבים הדיסוציטיביים,שהיו אז וגם כיום. אני בפוטנציאל לא אדם סגור(אניבן 27 כיום) אבל בנסיבות החיים העדפתי להיות לבד מאשר עם אנשים. גם היום לא תמיד אני מרגיש בנח עם אנשים במיוחד חדשים אולם לא במצב כזה שגורם לי לחרדה של ממש. אולם לעיתים כפי שאמרתי מופיעים המצבים הדיסוציטיביים שמשבשים לי את החיים בכל האספקטים כי אז אני מרגיש כאילו שאני אדם ללא רגשות.. השאלה, מה עושים? האם אתה ממליץ לפנות לתחום הפסיכיאטריה\ ? אני חושב שאת שהטיפול הפסיכולוגי הוא קרוב למיצוי מלא כי חל שיפור ואני לא חושב שליותר מזה ניתן להגיע, השאלה איך אתה רואה את פתרון הבעיה הדיסוציטיבית???

יוני שלום אחרי שנתיים של טיפול טוב את השאלות הללו מתבקש שתעלה בטיפול ותתמודד איתם שם. הבעיה הדיסוציאטיבית כפי שאתה מתאר לא לגמרי ברורה לי, אבל אני מתאר לעצמי שאתה יודע במה מדובר. מצבים דיסוציאטיביים הם בעיה שלעיתים לוקח שנים לשנותם ויתכן שהשנתיים בהם היית בטיפול אינן מספיקות. שילוב תרופות בטיפול עשוי להיות יעיל במצבים רבים וכדאי להתייעץ גם על כך עם המטפל. בשורה התחתונה, אני מציע לא להפעיל ניתוקים בהקשר של הטיפול ולרכז את ההתלבטות בחדר הטיפולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אני בת 28 מטופלת אצל פסיכולוג בשנות השלושים לחייו. אני מטופלת אצלו כבר חצי שנה לערך והתרקם קשר חשוב מאוד עבורי, אני עדיין לא תלוייה בו טוטאלית, אך חושבת עליו המון, על דותיו על איך הוא יגיב כשאומר כך או אחרת. אני גם נמשכת אליו מינית וחושבת שהוא היה יכול להיות הגבר האידיאלי מבחינתי. ולא רק בגלל שהוא פסיכולוג. ההופעה החיצונית שלו זו הופעה שכל חבריי לשעבר דומים לה, בנוסף ההומור שלו והרקע שלו מאוד מזכירים את שלי, ויש קשר אישי מעבר לקשר המקצועי. הבעיה היא שאני נמצאת אצלו בגלל בעיה היצירת קשרי זוגיים, כלומר היכולת שלי להיקשר למישהו ולפתח מערכת יחסים קרובה אמיתית וחזקה היא לא קיימת . ואנחנו מנסים ליצור מערכת דומה בחדר הטי]ולים. אבל בכל פעם שאני נקשרת אליו מדיי וחושבת עליו אני ממהרת להיזכר שהתחושה הזו של אהבה אליו היא חד צדדית, שהו אנשוי, והוא אדם מקסים אז הוא נותן תחושה כזו בטח לכל אחד ואחת מהמטופלים שלו. ואז אני מתמרמרת על עצמי על כך שתמיד הוא יהווה בשבילי מושא אהבה ואני- לא. הוא ניסה לאחרונה לדבר על מה שאני מרגישה אליו אך התחמקתי שוב ושוב, וסירבתי להודות שאני נמשכת אליו וחושבת עליו. שאלותיי הן: איך יוצאים מהמצב של הידלקות על פסיכולוג? ונא לא לומר לי שזו תופעה ידועה ושאני לא באמת מאוהבת בו אלא בדמות שאני משליכה עליו. כי אני ב א מ ת מאוהבת בו, ומכירה את חייו את הרקע שלו, דיברנו על כך רבות, ואני מודעת ויודעת מי עומד מולי. שאלה שנייה, למה הוא מנסה לדובב אותי לדבר על זה? למה זה מועיל מלבד מביך אותי? שאלה שלישית, האם כדאי לעבור למטפלת? תודה טליה

קצת מפליא לשמוע שהמטפל משתף אותך במידע על חייו ועל הרקע האישי שלו ( כך הבנתי מדברייך ) כי בעצם זה לא צריך להיות כך. מכיוון שהמטפל מודע לאפשרות של התאהבות כזו, חובתו המקצועית היא, לא לאפשר לזה לקרות או להתפתח. יתכן וההתאהבות שלך בו היא תחליף למה שאת לא מצליחה להשיג בחיים. קחי בחשבון שמעבר לשעת הטיפול הוא בודאי אדם אחר ממה שמצטייר בדמיונך .

שלום טליה, אני מאוד מבינה ללבך. טבעי מאוד שמטופלת תתאהב במטפל שלב בפרט שהוא קרוב לגילה ויש לו נתונים שהיא אוהבת. זו בדיוק הסיבה שכדאי להיות בטיפול אצל אישה ולא גבר. אני חושבת שאישה צריכה להיות בטיפול אצל אישה וגבר אצל מטפל גבר, וזאת כדי למנוע את מה שקרה לך. אני מטופלת אצל פסיכולוגית אישב בגלל נושא אחר לגמרי וגם אני חושבת עליה הרבה ואוהבת אותה אבל כמובן ללא משיכה מינית. היא כמטפלת מספרת לי על חייה ומשפחתה ונראה לי שבדרך הפתיחות שלה היא מצליחה לגרום לי להיפתח ולספר לה על רגשותי ומשפחתי. אם המטפל שלך נשוי ונראה שמתיחס יפה לכל המטופלות שלו, כך שאת מבינה שאת לא "היחידה", אולי כדאי שתחשבי על החלפת מטפל למטפלת או שתעבדי על עצמך ותורידי אותו מהמחשבות שלך, שזה ממש קשה. בהצלחה, ענת

טליה שלום הקשר עם הפסיכולוג איננו קשר מקצועי בלבד. לא תמיד צריכה להיות התאהבות דווקא, אבל בטיפול עולים רגשות רבים וטבעי שיווצרו כל מיני סוגים של רגשות גם כלפי המטפל בסיטואציה האישית והרגשית בחדר הטיפולים. את מתארת מצב שבאמת כמעט מזמין התאהבות. את הגעת כדי לעסוק בקשרים זוגיים, את מול גבר נאה ואינטילגנטי שהיה יכול להיות בן זוג פוטנציאלי גם לפי גילו ולפי כל סממן אחר. לא הייתי טוען שזו רק השלכה ואני בהחלט מקבל את זה שאת אומרת שאת באמת מאוהבת בו. אבך עכשיו ברצוני לומר שכנראה זה לא מקרי שהתאהבת בו. יכולת באותה מידה הרי להגיע לטיפול לפני חצי שנה ולהרגיש שהוא לא מתאים לך ולעזוב. אני מעריך שהקשר הטיפולי נעשה משמעותי עבורך כי הרגשת שיושב מולך אדם שבאמת יכול גם לעזור לך, וכנראה שזה אכן גם נכון. לכן אני לא חושב שעזיבת הטיפול בשלב הנוכחי צריכה לעלות בכלל על הפרק. הסיבה שהנושא עולה בטיפול היא שחשוב מאוד להניח את הקלפים על השולחן, עם כל הקושי שבכך. את מודעת לכך שהתאהבות רומנטית לצורך קשר זוגי איננה רלוונטית במקרה הנוכחי, ואם את רוצה שההתאהבות שלך במטפל תביא לבניית הטיפול והצלחתו וכקרש קפיצה מצויין לנושאים המרכזיים שהביאו אותך לטיפול, תצטרכי כנראה לחשוף את עצמך רגשית. קשה לי להסביר לך כעת כיצד זה יעבוד, אבל בסופו של דבר זה עשוי להיות התהליך הנכון ביותר עבורך בדרך לפתרון והתמודדות הן עם הקונפליקטים שבגלל הגעת לטיפול והן לשאלות על הקשר מול המטפל. מאחר והוא מצידו כבר מושך לכיוון ומנסה להעלות את זה במפגשים כל שנותר הוא לשתף פעולה ולספר גם על הדברים שכתבת לי בהודעה הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי תודה על התשובה המספקת. אבל שאלה נוספת, אני לאחרונה יוצאת ממנו מדוכדכת כי אני מבינה כמה הוא מקסים וקשוב ורגיש, דבר שמעולם לא חוויתי קודם וייתכן ולא אחווה. מה הסיכוי שאתאהב וייתאהב בי גבר רגיש כל כך כמו פסיכולוג קשוב אינטיליגנטי ומושך כל כך בו זמנית? הרי זה כל כך מופרך! אני יוצאת ממש מדוכדכת מהפגישות איתו. האם זה עדיין נכון להישאר שם? טליה

ד"ר שלום רב, רציתי להתייעץ לגבי נושא שמעסיק אותי מאד בתקופה האחרונה. אני בחורה בת 30+, נשואה באושר קרוב לשנתיים. אני ובעלי רוצים מאד להביא ילד לעולם, ולאחרונה הנושא עולה ביננו לעיתים קרובות. כמובן, שבגילנו לשעון הביולוגי תפקיד משמעותי... הדילמה שלי נעוצה בעובדה, שלפני כחצי שנה עברתי התקף חרדה, ובעקבותיו תקופה מאד לא קלה של חרדות מלוות בדיכאון. עברתי טיפול פסיכולוגי קוגנטיבי-התנהגותי, שמאד עזר לי לצאת מהמשבר ולחזור לתפקוד נורמאלי. כיום אני מרגישה יחסית בסדר, אף כי תמיד קיימת תחושה כאילו עננה קטנה מרחפת מעלי ומאיימת להחזיר אותי אחורה, לתחושות הקשות. אני רוצה ילד בכל מעודי, ועם זאת חוששת מאד מיכולתי להתמודד עם המשימה החשובה הזו, מדיכאון לאחר לידה, מחרדות ומהשפעתם של כל אלה על הרך הנולד. אשמח מאד לקבל את התייחסותך לדילמה.. בתודה, שיר.

עד שיענה לך מנהל הפורום אני חושב שבנוסף לעצתו כדאי שתתיעצי עם פסיכיאטר או פסיכולוג בעניין האפשרות שהמצב יחזור לאחר לידה. מה אפשרויות הטיפול והאם יש טיפול מונע.

שיר שלום הטיפול שעברת התאים באמת לבעיה איתה התמודדת והיא לצאת ממצב החרדה והדיכאון בו היית. כעת עומדת בפניך מטלה אחרת שהיא פחות מיידית ומטרידה בצורה שונה. המשבר שעברת השפיע בצורה כלשהי על הביטחון העצמי שלך והדימוי העצמי. הוא הפגיש אותך עם שאלות לגבי זהותך וכוחותיך הנפשיים. אני לא חושב שהסתיים התהליך הטיפולי כי אמנם מצבך הרבה יותר טוב כעת, אבל התחושות והשאלות נשארו פתוחות. אני חושב שאת צריכה לחזור לטיפול והפעם אולי לבחור בטיפול יותר דינמי שימשך מספר חודשים לפחות. זהו מפגש בסגנון אחר, איטי יותר, לוקח את הזמן, עד שתוכלי להגיע לתחושה של שלימות והחלטה על ההמשך. אין לי ספק שתוכלי להיות אמא, אבל אני חושב שאיכות חייך ואיכות החיים של הילד שלך תלויים לא במעט בנכונות שלך לטפל בעצמך ולהקדיש לפיתוח עצמי של מודעות וכוחות נפשיים. רצ"ב קישור למאמר קצר על הטיפול הדינמי. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כל כך מזדהה איתך. אני בדיוק באותו מקום. אמי נפטרה לפני מספר שנים ואז היתה לי מעין התמוטטות עצבים - חרדות, דכאון שלקח לי המון זמן לצאת מהם. היום אני בסדר אבל כשאני ובעלי חושבים על הבאת ילדים לעולם מתעוררים אצלי המון פחדים - איזו מין אמא אהיה, איך אעבור את ההריון והלידה בלעדי אמא שלי, מה כל מה שקרה לי אומר עלי, מה אם יהיה לי דכאון לאחר לידה.

שלום רב! שמי נורית ואני בת 15 וברצוני לקבל ייעוץ בנוגע לבעייה חברתית המטרידה אותי מאוד. כשהייתי קטנה יותר אף פעם לא סבלתי מבעייה חברתית תמיד הייתי חברותית וגם עד עכשיו אני חברותית ומחייכת ובנאדם עם אישיות טובה. אך הבעייה החלה בערך בכיתה ו' כשעוד הייתי ביסודי ועדיין נמשכת אני לא מתקשרת לחברות או יותר נכון הן לא מתקשרות איתי ואני לא מבינה למה אני תלמידה טובה בלימודים ותמיד אני משתתפת בכיתה ונחמדה אל כולם אני לא פוגעת בחברות, לא משקרת להם ואני עדיין לא מבינה למה אני לא מצליחה להתחבר איתן אני אולי מצאתי מספר חברות איתן אני לא מוצאת כל עניין משותףאני מאוד רוצה להתחבר והדבר משפיע לי מאוד על הביטחון העצמי שלי . לפני שנתיים עברתי דירה והגעתי לבית ספר חדש בתחילת השנה שהגעתי החלטתי שהפעם אני אגש אליהן ואציג את עצמי אך למרות נסיונותיי הן היו רעות אליי ולא צירפו אותי לכיתתן ומצבי החברתי בכיתה לא כל כך טוב אבל מצאתי אלטרנטיבה אחרת והתחברתי עם חברות מכיתה אחרת איתן ביליתי רוב אך שוב עדיין לא מצאתי חברות כאלה טובות או שאוהבות לבלות הן רוב הזמן שקועות בלימודים ואני איתן רוב הזמן בביה"ס מאשר אחר הצהריים הזמן אבל הבעייה שרובנו עוזבות את ביה"ס (אני עומדת לעלות לתיכון)והחברה שדיי הייתה קרובה לציפיות שלי עוזבת וכל השאר אני לא מוצאת איתן כל כך עניין חוץ מלימודים אז כולם במילא נפרדים והחלטתי לעבור לתיכון אחר וברצוני לקבל המלצות ממך כיצד להתחבר בצורה טובה? באיזה גישה לבוא? האם אני צריכה לשפר את הגישה שלי? וגם טיפים לשיפור הביטחון העצמי הירוד שלי זוהי בעייתי העיקרית כרגע ולכן אני רוצה להתחיל לטפל בה בהקדם תודה על ההקשבה אודה לך עם תענה לי

נורית שלום סביר להניח שחלק מהבעיה קשור אליך אבל בהחלט חלק ממנה גם לחברות איתן יצרת קשר שאולי לא מתאימות לך. דווקא המעבר לתיכון עשוי להיות צומת חשוב לשינוי המצב הקיים והתחברות לאנשים חדשים. לגבי מה את יכולה לעשות עם זה, הרצון שלך להתיידד הוא בהחלט חשוב, את צריכה לנסות ולהבין יותר טוב מה בעצם קרה שוב ושוב. מדוע בסופו של דבר הקשרים הללו לא צלחו. קשה לתת לך טיפים ורעיונות מבלי באמת להכיר אותך. סביר להניח שיש דפוס כלשהו שחוזר על עצמו אבל ממה שאת מתארת אני לא מצליח לפענח היכן הבעיה. מאחר ואת מספרת גם על ביטחון עצמי נמוך יתכן שתוכלי להיעזר במפגשים עם פסיכולוג או פסיכולוגים כאשר במפגשים אפשר יהיה לנתח את המצבים שנוצרו ולהבין כיצד לנהוג בהמשך ולהיות יותר מודעת לעצמך ולמה שמתרחש. במידה וזה נראה לך תצטרכי בוודאי לשוחח על כך עם הוריך כדי שיעזרו לך למצוא איש מקצוע מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום. אחי, הגדול ממני במספר שנים, נשוי לאישה קשה, שמתחילת הקשר שלהם מתייחסת אליו בהתנשאות, שולטת בו, משפילה אותו ולא מכבדת אותו. הוא חסר ביטחון ונותן לה להתייחס אליו בצורה כזו. היא גם מתייחסת להוריי בגסות, לא מכבדת אותם, מספרת להם כמה בנם לא יוצלח ועוד. הורי מאד פגועים ולא יודעים כיצד להגיב. אף פעם לא הייתי ממש קרובה לאחי, הוא אדם סגור ולא משתף בדברים אישיים, אבל הוא מעריך אותי וסומך עלי, ויחסית לשאר בני המשפחה, איתי הוא מרגיש הכי בנוח. הוא מאד חשוב לי, הוא אדם טוב ומקסים, שלא רואה (או שרואה ובוחר להתעלם) איזה יחס לא ראוי הוא מקבל, ושהיחסים עם אשתו לא הדדיים ולא תקינים. אני לא יודעת האם וכיצד לפנות אליו ולהאיר את עיניו, לעזור לו. אני גם לא יודעת האם יש לו את האומץ והיכולת לעשות משהו בנידון. אני פוחדת לאבד את האמון שיש לו כלפי, שיסתגר עוד יותר. אני גם לא יודעת כיצד לדבר איתו על דברים אישיים (שהרי אף פעם לא עשינו זאת). מצד שני, קשה לי מאד לראות את התנהגותו הסבילה והכנועה, את הפחד שלו ממנה, ואת הוריי, שכ"כ פגועים מהיחס שלה אליהם, ובעיקר מהיחס שבנם מקבל. אבקש את עצתך, מה אוכל לעשות? תודה רבה מאי

את בבעיה לדעתי למה? כי אנשים מסויימים באמת בוחרים שלא לראות הם עיוורים מאהבה ובטוחים שזה מה שמגיע להם השאלה שאני שואל היא : מה היה לפני החתונה? יש ילדים היום? בהצלחה לך

מאי שלום אני מציע שתשוחחי עם אחיך אבל תעדני מאוד את הדברים ותגשי במלוא הזהירות. אין טעם להיכנס בצורה תוקפנית לשיחה, את עלולה להפגין כעס ותסכול רבים בגלל המצב העדין שנוצר, וככל שאת תהיי יותר נחרצת כך אחיך יסגר יותר. השיחה צריכה לבוא ממקום פתוח, לא ממקום שמעיר לו על מה הוא או אשתו לא בסדר אלא מהמקום שלך, היכן זה מפריע לך וכאב לראות את הוריך. אם אחיך מרגיש משהו דומה הוא כבר יפתח וישוחח איתך. אם הוא לא יבין על מה את מדברת סביר להניח שבין כך לא יהיה מוכן לקבל את הדברים וזה רק יחמיר את המצב. אחרי השיחה איתו יהיה לך לפחות ברור יותר מה הוא מרגיש בעניין והאם יש כאן פרטנר לדיון. במידה ולא יתכן שאת והוריך תצטרכו לפתח שריון יותר עבה ואולי גם לשים גבולות במקומות שנראים לכם מוגזמים, תוך לקיחה בחשבון שיש לכך מחיר במערכת היחסים עם אחיך ואשתו. זה מסוג המצבים בהם אין פתרון מהיר ומושלם וצריך לאט לבדוק כיצד ניתן לשפר במשהו את איכות החיים המשפחתית. בברכה ד"ר אורן פקלן

אקח זאת לתשומת ליבי. תודה רבה על ההתייחסות הרצינית. מאי

לבתי בת ה-9 (יש עוד 2 ילדים בני 13 ו-5) יש התפרצויות כעסים, תגובות בלתי נשלטות הבאות לידי ביטי ע"י קללות עסיסיות (בבית אף אחד לא מקלל), טריקת דלתות בחוזקה, השלכת , שבירת חפצים ובנוסף חוסר התמדה (רצון) ללכת לבי"ס. היא תלמידה טובה מאוד בלימודים. לעיתים היא מבטא את התסכול ע"י אלימות. בזמן כעס - כמעט בלתי אפשרי להרגיע אותה. חפצים רבים בבית מהווים תזכורת להתפרצויותיה הרבות. המצב גורם למצב עכור בבית. לעומת זאת בבי"ס - היא מתוארת כילדה נעימה, ללא התפרצויות, חברותית רציתי לפנות איתה לפסיכולוג - ומשום מה בזמן שניסיתי לאתר, העו"ס המליצה לי קודם כל לבצע איבחון פסיכו-דיאגנוסטי - ולא ללכת לפסיכולוג. שאלתי היא - 1. מה זה בדיוק איבחון פסיכו-דיאגנוסטי? 2. מה אפשר ללמוד ממבדק זה? 3. למי אני פונה עם התוצאות? . מה עושים עם התוצאות? העלות כ"כ יקרה (מעל 2000 ש"ח) במכון פרטי - האם זה הכרחי באמת? (דרך קופ"ח זה ירוץ לאט מידיי - ההמתנה מייגעת לנוכח הקושי להתמודד עם הילדה) מדוע לא ניתן להסתפק בטיפול פסיכולוגי? לא הפסיכולוג היה אמור להגיע להחלטה לשלוח את הילדה לאבחון, לאחר כמה פגישות במידה ויש צורך? אודה על תשובה מהירה (האבחון נקבע לשבוע הבא) תודה מראש לכל העונים

האבחון הפסיכודיאגנוסטי נועד לאתר קשיים בעיות נפשיות ומצוקות, עוד לפני שלב הטיפול עצמו. תוצאות האבחון הן כלי עזר עבור הפסיכולוג/מטפל. מעין מידע מוקדם על מה שקורה לילדה, יחד עם מידע שיקבלו בשיחה איתך. תבררי האם ניתן לעשות מבדקים אלה ע"י השרות הפסיכולוגי חינוכי בעיר מגורייך. ( קשור לעיריה ולמחלקת החינוך).

בדקתי ואכן היום הלכתי לפגישה / שיחה מקדימה אל הפסיכולוג במכון בו נבצע את האבחון - והוא אמר לי בערך את אותם הדברים. לאחר האבחון עפ"י התוצאות הטיפול הפסיכולוגי שתקבל יהיה ממוקד יותר. לא נצטרך לבזבז הרבה פגישות עם פסיכולוג על מנת לאתר איפה בדיוק הבעיה..... אגב- במקום מגוריי נאמר לי ע"י השרות הפסיכולוגי, שעדיף שאגש באופן פרטי היות וזה יהיה הרבה יותר מהר. דרכם היינו מאבדים הרבה זמן יקר שחלקו כבר בוזבז לבנתיים עד שידענו מה לעשות... האבחון נקבע לשבוע הבא (ןזה יקר - 2500 ש"ח) אבל אני מרגישה שאנו צועדים בכיוון הנכון. תודה רבה לך! מאחלת לך סופשבוע נעים

אני בהלם מעצמי. אני פשוט שונאת את עצמי. נגעלת מעצמי. יש לי חבר כבר חצי שנה ואני אוהבת אותו בכל ליבי והרגע חזרתי מחמישים דקות של בגידה! שני בחורים זיינו אותי במושב האחורי של האוטו! זה היה מתוכנן. אני לא יודעת למה הסכמתי. ברור לי שאני לא אספר על זה לחבר שלי. אני מעדיפה לנסות שוב להתאבד מאשר לראות את הפרצוף שלו ואת העיניים הדומעות שלי כשאספר לו שעשיתי את הדבר שהוא כל כך פחד ממנו! אני שונאת את עצמי ואשנא את עצמי עד סוף חיי! אני זונה. אני פשוט מטומטמת! יימח שמי! אמן. אל תנסו לגלות מי אני בבקשה ומי שיודע מי אני שלא יזכיר את שמי בתגובתו. תודה.

וואו .............................. שניים? את באמת משהו אבל שחררי את החבר שלך לחופשי ותמשיכי לחיות את חייך

שלום אני מקווה שבמשך היום שחלף מאז שכתבת את ההודעה הדברים התרחקו מעט ואולי כעת המשימה שעומדת בפניך היא להבין מה מביא אותך למצבים כאלו בהם את כל כך שונאת את עצמך אחריהם. יש פה מידה לא מבוטלת של הרס עצמי ולא בהכרח שנדונת לעד לשנוא את עצמך כך. במידה ואינך נמצאת במסגרת פסיכולוגית אני מציע שתפני ותנסי לברר את הדברים הבלתי פתורים הללו בצורה מעמיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=360&i=299234&t=299176

בתי, בת 10, מאוד מפחדת מכלבים. איך אפשר לטפל בזה?

שלום יש אפשרות לעשות טיפול פסיכולוגי ממוקד בשילוב עם מאמן כלבים שמגיע עם כלב לפגישות. עושים פגישה או שתיים הכנה לפני המפגש עם הכלב ואז מביאים למצב התקרבות לאט. ברוב המקרים הפוביה מהכלבים נעלמת תוך זמן קצר מאוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבן שלי בן 5.5 פוחד עד כדי שיתוק מכלבים בעיקר התזזיתיים שבהם ואם הם רצים לקראתו בכלל אי אפשר להשתלט עליו. רציתי לדעת האם אתה יכול להפנות אותי לשיטת הטיפול עליה המלצת והאם היא מתאימה גם לילד צעיר כ"כ. אני מפחדת שהפחד הזה גורם לו לדימוי עצמי נמוך מעבר לפחד להסתובב בחוץ לבד.

חמודונת, המלצה חמה שעובדת!! תביאי לך הביתה גור כלבים קטן! מנסיון - הפחד מכלבים מתגמד אם לא נעלם....לאחר תקופה מסויימת אני מקוה שהורייך יסכימו להביא הביתה גור..... כי בכול זאת זו אחריות רבה לטפל בכלבלב! בהצלחה

בתי בת 15.5 נמצאת בתקופת שיא המרד של גיל ההתבגרות. היא רוצה לעשות פירסינג ומבקשת את הסכמתי. בלהט הויכוחים היא טוענת שאם לא אתן לה אישור לעשות במכון נקי היא תעשה זאת במקום פיראטי שלא דורש הסכמת הורים וכמובן שאינו נקי.הויכוח סביב הנושא מעכיר מאוד את היחסים בינינו ויוצר המון כעס רוגז ותיסכול. היא ילדה עקשנית וכרגע גם מרדנית .מה עושים ? תודה

מניסיון אישי, הכי מוצלח זה להציע לה שתלכו ביחד. ככה גם תראי איך המכון נראה ותוכלי לפקוח עין מקרוב וגם תהיי מעורבת בתהליך. אצלי זה קרה עם בני בן ה-16 שחשק בקעקוע (משהו ענק על הכתפיים) וכשהלכנו יחד הוא השתכנע בסוף והסתפק בציור קטן על הכתף.

שרית שלום יש בו שני נושאים. אחד הוא הקשר שלך עם בתך והמערכת המשפחתית בכלל והשני הוא העניין הקונקרטי של הפירסינג. הבעיה העיקרית היא כיצד אפשר ליצור ביניכן דיאלוג סביר. כעת זה הופך לעיקרון לשתיכן ולכן אתן עלולות להיכנס לפרנציפים מיותרים. אם היית רוצה אפשר היה אולי לנצל את הקונפליקט הנוכחי לפתרון יותר רחב של הענין. את יכולה להציע לך שתפנו שתיכן לייעוץ של פסיכולוג משפחתי כאשר את מתחייבת לקבל כל החלטה שתתקבל בתוך מסגרת הטיפול, כולל ללכת איתה לעשות פירסינג. אבל שההחלטה תתקבל בדיאלוג רציני בו בודקים מה כל צד אומר וחושב ומכבדים זה את רצונו של זה. במידה ונושא הטיפול לא רלוונטי כדאי לבדוק עם עצמך במה המרד בא לביטוי. האם חוץ מהפירסינג יש דברים נוספים שמבחינתך עוברים קווים אדומים או שבסך הכל למרות סערת גיל ההתבגרות הדברים הם בגדר הסביר. אם יש הרבה חצית קווים אדומים יתכן שכדאי להתעקש שכן המסר בהסכמה הוא של כניעה. אם זה משהו שחשוב לה ובסך הכל היא לא חוצה גבולות באופן חריף כדאי לחשוב אם הויכוח מוצדק. לבסוף, יש בנושא פירסינג הרבה דעה אישית שקשורה גם לרקע תרבותי וחברתי. את צריכה לחשוב עם עצמך מה המשמעות של הפירסינג ומהיכן מגיעה ההתנגדות. חשוב שילדה תדע גם את זה ולא תחווה את התגובה שלך כסוג של קפריזה (כמו שאת חווה את התגובה שלה כנראה). בברכה ד"ר אורן קפלן בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ליקוי ויסות+בעיות קשב וריכוז (כפי שאובחנו אצל ילד בן 10) עלולים לגרם להתפרצויות זעם אלימות עקב חסר יכלת להתמודד עם תסכול וכעס?

שרון שלום השאלה שלך מאוד תיאורטית וכנראה לקוחה ממשפט כלשהו שקראת. אני מציע להתמקד בילד ובבעיה שלו ותאר אותה מבלי להתייחס למונחים התיאורטיים. בעיקרון ילדים עם בעיות קשב סובלים גם מהיפראקטיביות ולחלקם קושי בהתמודדות עם תסכול. כל זה מאוד כללי. אם יש בעיה צריך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהיכנס לעניין בצורה מעמיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כתבתי מכתב לפורום ב-13.1 ומשום מה לא קיבלתי מענה, אודה באם תתייחסו. - יעל.

יעל, ראשית, ללכת ליעוץ תמיד כדאי (לפעמים גם התהליך עצמו עוזר אפילו שלא תמיד התוצאות עומדות בציפיות שלנו). עצם ההידברות והשיתוף מביאים לקירבה. שנית, חבל שאחרי 30 שנה עם בעל מדכא, קודר, תוקפני, עצבני ולא מפרגן - לא דאגת לעצמאות כלכלית כדי שיום אחד תוכלי אולי להשתחרר מהמצב הזה. הרי כסף זה לא הכל בחיים. נפש בריאה בגוף בריא זה הרבה יותר חשוב. ואחרי שאת מונה את כל ה"יתרונות" שלו, את עוד חוששת לפרק משפחה? קצת קשה לקרוא למערכת שלכם משפחה, זה בקושי שני אנשים המנהלים יחידה כלכלית ובעצם כל אחד מהם חי את חייו לעצמו.

יעל שלום כנראה דילגתי בטעות על הודעתך. את מתארת מצב שנמשך 30 שנה ושואלת האם יש טעם בטיפול זוגי והאם יש סיכוי שהמצב ישתנה. אני חייב להודות שהשאלה נראית לי מוזרה. במצב שאת מתארת הייתי מצפה שתנסי כל דבר כדי לשנות את חייך גם אם הסיכוי קטן. איזה נזק יכול להיות מלפנות לטיפול ולנסות כמה מפגשים? האם זה ניתן בכלל להשוואה להישאר במצב הנוכחי עוד שנים ארוכות? אחרי 30 שנה אנשים מתקשים להשתנות אבל יש בהחלט דברים שניתן להשיג במסגרת הטיפול הזוגי. אל תצפי לניסים ופתרונות קסם. נדרשת עבודה רצינית כדי לשנות דברים מהותיים. מאחר ואת מתכננת להישאר בקשר הזה בכל מקרה כדאי שתנסי לעשות הכל כדי לשפר את המצב, לפחות כדי שתדעי שניסית כל מה שאפשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לאחרונה אני מוצאת את עצמי רוצה להיות לבד. מתרחקת מאנשים, לא מתענינת בהם . בעבודה אני מסתגרת בחדרי ומדברת עם אנשים רק בעניני עבודה. לעומת זאת מאוד קשה לי ה"לבד", ואני מרגישה מאוד עצובה. לא יודעת כיצד לשבור את המעגל, מצד אחד אני רוצה להיות עם כולם ומצד שני אני מרגישה שאנשים לא מענינים אותי וקשה לי להיות נחמדה אליהם. מה לעשות?? ענת

לא כתבת מספיק פרטים על עצמך כדי שאפשר יהיה להתיחס יותר עיניינית. בת כמה את ? מה מצבך המשפחתי ומה הרקע שעליו התפתחה התחושה הזו? נראה לי שעם קצת יותר פרטים יהיה קל יותר לענות לך.

ענת שלום האם קרה משהו בתקופה האחרונה שאת יכולה לקשר למצב הנוכחי? אני מציע שתקראי את הקישור הרצ"ב על דיכאון ותנסי לבדוק האם הדברים נראים לך מוכרים ממה שקורה לך. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm מאחר ומה שאת מתארת מצביע על תהליך לא טוב שקורה לך כדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי בכל מקרה כדי להבין יותר טוב מה מתרחש. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר תודה על התיחסותך. אני נמצאת בשיחות עם פסיכולוגית כבר שנה וחצי. הגעתי אליה כשהייתי "בתחתית של התחתית". במשך התקופה הגעתי למצבים נהדרים והיה לי ממש טוב. עכשיו שוב יש לי נפילה וכשדיברתי על כך הפסיכולוגית לדעתה אני בוחנת אותה או את החברות שלי ולדבריה מצד אחד היא מודאגת כי הסימנים שדיברתי איתה עליהם מראים על דיכאון ומצד שני אינה מתכוונת להתיחס לענין. אני באופן אישי מרגישה מאוד בודדה ועצובה ולא יודעת מה לעשות. האדם היחיד שאני מדברת איתו זו הפסיכולוגית ועכשיו נראה לי שאפסיק לדבר גם איתה. ענת

שלום רב! אני עושה עבודה לקורס בפסיכופתולוגיה, בנושא: מניה דפרסיה. ויש לי בעיה קטנה בביבליוגרפיה. כל המאמרים שהצלחתי להשיג עוסקים במחקרים ואף לא אחד שעוסק בגישות או תאוריות (כגון הגישה הפסיכואנליטית). אשמח מאוד במידה ומישהו יוכל לעזור לי ולכוון אותי היכן אני יכולה למצוא מאמרים שמדברים על תאוריות בהקשר למניה דפרסיה. תודה מראש.

יעל שלום יש ספר בסיס בפסיכיאטריה שנמצא בכל ספריה אוניברסיטאית בה יש חוג לרפואה שנקרא: Synopsis of Psychiatry שנכתב ע"י Kaplan and Sadock בתוכו יש תיאור של כל תופעה נפשית, מקורותיה ושיטות הטיפול. לא כתוב הרבה על כל דבר אבל זה יכול לתת לך רקע מצוין. בעיקרון כדאי ללכת לספרי יסוד ולא למאמרים, סביר להניח שתמצאי יותר חומר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן, שלום רב! רציתי להודות לך על עזרתך. המשך יום טוב. יעל

לד"ר קפלן! זאת שוב אני. מצטערת להטרידך, אך הספר שהצעת לי הוא משנת 1927. ובשביל העבודה הוגבלתי לשנת 1985 לכל המאוחר. אני אמורה להסתמך על מאמרים או ספרים תיאורטים בהקשר של מניה דפרסיה. אני לומדת בבר-אילן ואין לנו פקולטה לרפואה. יש פקולטה לפסיכולוגיה (אני מניחה שאני יכולה למצוא שם פחות או יותר אותו הדבר מכיוון שמדובר במחלה פסיכולוגית). האמת היא שאני קצת אבודה, וניסיתי לחפש בקטלוגים לפי: הפרעה ביפולרית, הפרעה דו-קוטיבית ומניה דפרסיה בצורות כתיב שונות(גם מאניה וגם מניה). ספרים כמעט ולא מצאתי, וכל המאמרים הם מחקריים. אני מניחה שבין עבודות המ"א אוכל למצוא איזכורים לתיאוריות, אבל אודה לך אם תוכל להפנות אותי למקורות נוספים. (אל תטרח יותר מידי, רק אם ידוע לך היכן אוכל למצוא משהו רלוונטי). ושוב תודה מראש, יעל.

מדוע אתם לא מגיבים, אני בפורום הלא נכון? רונית

היי רונית האנשים שהגיבו עד כה הם אנשים שתורמים מהידע האישי שלהם וברגע שיש להם מה להגיד בנושא, הם אומרים. בטח שמת לב שהדוקטור עדיין לא ענה. הוא בד"כ עונה לקראת סוף היום. חבל שאנשים יכתבו סתם כשאין להם מה לתרום בנושא וזה רק יטעה אותך. אז תתאזרי בסבלנות. את תקבלי תשובה. ביי

רונית שלום אני לא יודע במה מדובר בברכה ד"ר אורן קפלן

אני יצרתי קשר זוגי עם בחור אשר גדל בפנימיות כל חייו, מאחר והגיע מבית הרוס... במשך חודש וחצי הרגשתי שאני כל עולמו, הבחור בן 30, מעולם לא הצליח לפתח קשרים רציניים, הוא מבודד חברתית, הוא מדוכא מאד ואף נהנה מזה, הוא מסתגר שעות לבד בדירתו. אך הוא חיזר אחריי נמרצות, יחסי המין היו קורקטיים מאד והרגשתי כאילו אני נמצאת עם רובוט, (ללא רגשות), הוא התקשר בלי סוף הוא נתן לי להרגיש מיוחדת כל כך, הוא הביר לי שקורה לו משהו מדהים איתי, אך עדיין הוא אהבה להיות לבד, עד שיום אחד ללא הודעה מוקדמת הוא פשוט ניתק איתי קשר וביקש ממני לצאת מחייב, אני כל כך נפגעתי מצורת הדיבור שלו, לא האמנתי איך זה קרה השינוי הזה ביום אחד, אני רוצה לציין שהוא סבל המון ממצבי רוח, הוא מטופל ע"י פסיכוטרפיסט, אבל אני לא מבינה איזו תופעה יש לו, מדוע אין לו כל עניין בחברה ומדוע הכל נגמר אצלו ביום אחד....

מיכל שלום הפרידה לא מוזרה כלל, כשתיארת את הסיפור היה כמעט צפוי שזה יהיה סיומו. תיארת יותר את הבחור ופחות מדוע נמשכת אליו למעט העובדה שחיזר אחריך. התיאור שלך אותו לא ממש מלבב וכאילו מתבקש שכך יסתיים הקשר. נסי לחשוב מדוע את נמשכת למישהו עם תנודות כאלו במצב הרוח וביחס אליך. ממה הוא סובל? תיארת את זה בצורה די מדוייקת ואני לא חושב שצריך לתת לזה שם מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' שלום ותודה על תשובתך: צודק את השלא תיארתי את הסיבה להימשכותי לקשר, הבחור ואני מצאנו כל כך הרבה תחומי עניין משותפים, היינו משוחחים במשך שעות על הכל, המשיכה הפיסית היתה גדולה, ושלא תבין אותי לא נכון, אנחנו נהננו (לפחות חשבתי) לצאת, לבלות, הרגשתי שאני ממש עושה לו טוב, היה לי נהדר איתו, עד שפתאום יום אחד, הוא פשוט סרב, להמשיך איתי קשר, הוא כל כך פגע בי, הטון דיבור, הקור , הריחוק, (ממש כאילו מדובר באדם אחר), ויום קודם הכל היה נהדר, לכן לא הבנתי איך זה קורה, הרגשתי במשך כל הקשר שאני עושה לו רק טוב ופתאום הוא ברח ממני בלי הסברים, פשוט הציב עובדה בשטח. זה נוגד כל הגיון, במשך הקשר הוא לא הפסיק לשבח אותי, לכתוב לי, לחזר ופתאום הכל התנפץ לי בפנים, והוא חשוב לי מאד.

שלום , בעלי חולה במחלה סופנית אי אל אס. מונשם כל היום אינו מזיז מלבד עניים דבר . אוכל דרך פג. התקשורת עימו הינה ע"י מיצמוץ עניים והקראת הא ב. השאלה כיצד להתיחס כאשר לאחר הכתבה מאומצת של טקסטיים שלמים אומר בעלי כי אניט ערורה או כל הערה מעליבה ופוגעת אחרת. האם נכון לעשות"ברוגז" או שיש להבינו ולהמשיך הלאה. כאשר ניסיתי לעלות את הנושא לאחר יים בפעמים קודמות פשוט התעלם הנ"ל ולא התנצל. השאלה האם בשל מצבו הנורא יש להתעלם ולהמשיך הלאה ולסלוח.

דור, תצטרכי לסלוח לו. יש פורום שנקרא : "מדברים עם רונן פורת" ב-YNET שווה לקרוא! הייתי גם מגייסת תמיכה מחברים, או שכנים או אפילו המשפחה שלך ושלו. זו דעתי לפחות. עדי

שלום למרות שזה קשה מאוד אני חושבת שיש לסלוח. בעלך לא במצב של ללמוד דברים או להתחנך, במצבו אין פלא שיש בו מרירות רבה וטיבעי שהיא תצא על האדם הקרוב ביותר שהוא גם האדם שעוזר לו בשעות הקשות. ומה איתך? לדעתי את זקוקה לתמיכה מקצועית או אחרת שתחזק את רוחך ואת היכולת שלך להתמודד עם המצב הקשה היי חזקה א.מ.

דור שלום אני מציע שתפני לקבל ייעוץ מפסיכולוג או עובד סוציאלי במחלקה בו בעלך מאושפז. זה מצב מאוד קשה והעלבון בוודאי לא מוסיף לך טוב. עם זאת, בהחלט יתכן שזה קשור למצבו הקשה של בעלך. צריך להבין מה היה הרקע הקודם ביניכם וכיצד את מבינה את הדברים. התשובה לשאלתך מורכבת וכדאי שתקבלי תמיכה וייעוץ שמתאימים למצב הנוכחי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ! אני נער בן 19 הסובל מאי שקט נפשי ,אשר מביא אותי למצב בו אני מדבר עם עצמי במטרה להרגיע את עצמי . תופעה זו גורמת לי לתפקוד לקוי בחיי היומיום שלי עד כדי כך שאני יכול להגיע למצב בו המח שלי לא מתפקד באופן מוחלט . בתודה מראש ק

שלום ל ק'! נראה שאתה מודע שיש לך בעיה - אי שקט נפשי וגם נראה שהבעיה הזו מאוד מפריעה לך בחיים לכן הייתי ממליצה לך לפנות יעוץ מקצועי פסיכולוגי כדי לבבר בדיוק במה מדובר. זה טוב שאתה מדבר לעצמך ומנסה להרגיע את עצמך כי זה מראה על כך שאתה רוצה לשנות את המצב אך לעתים אאנו זקוקים גם לעזרה מקצועית שתעזור לנו. אכן, מצב אי שקט נפשי יכול להביא לעומס במח ולהוציא מתפקוד התקין. לכן תפנה לפסיכולוג, חבל שתילחם בזה לבד. אתה עוד בחור צעיר וכל החיים לפניך. עדיף לעשות את זה בהקדם כדי להפסיק את הסבל. בהצלחה

ק. שלום לא כתבת הרבה אבל נשמע שאתה באמת טרוד מאוד. במצב כזה כדאי שתפנה לקבל טיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם הדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בני בן 6 וחצי עבר לפני כחודשיים ניתוח במעיים וכנראה שכל הזעם שלו נובע מזה. הוא מפיל וזורק חפצים, נותן מכות לאחיו, זועם זועף ובוכה על כל דבר קטן. כשהוא היה קטן עד גיל 3.5 היה דופק את ראשו בריצפה כשהיה זועם וזה חלף לו עכשיו שוב מתחיל להכות את ראשו על חפץ ואני כאילו לא מתייחסת והוא מפסיק. אני יודעת שהוא צריך לדבר עם פסיכולוג, לפסיכולוגים יש תור ארוך וצריך "המתנה", נרשמתי אך בינתיים הוא סובל ואני סובלת ואיני יכולה יותר להשתלט ברוגע, גם אני בוכה איתו על מעשיו. ניסיתי לדבר איתו על הניתוח ולומר לו שהוא לא חוזר יותר לבי"ח אבל זה לא עוזר לנו. האם ביניתיים יש לך עצה איך להגבר על התקפי הזעם עד שיהיה לי תור בעוד חודשיים או שלוש? מהמיואשת מאד רונית

רונית שלום תור ההמתנה אינו קיים בכל מקום והמצב נשמע מספיק דחוף כדי לקבל עזרה מיידית. יש אפשרות למשל לפנות לפסיכולוג שעובד בבית החולים בו נעשה הניתוח או לפנות למרפאה ולבקש תור דחוף. העניין לדעתי אינו בהכרח שפסיכולוג יפגוש את בנך אלא שאתם ההורים תקבלו הדרכה מתאימה ע"י פסיכולוג ילדים וזה יכול להיעשות גם באופן מיידי למספר פגישות. אני מבין שפניתם לטיפול ציבורי, יתכן שאת הייעוץ לכם כדאי שתעשו מיידית ובאופן פרטי כדי לא להמתין. אני לא חושב שיש לי עצות לפתרון מיידי מאחר והסיפור שאת מתארת קשור לשנים של התפתחות ולא רק לניתוח שהאיץ את התהליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני, בן 3, התייתם מאביו בגיל מספר חודשים. כיום הוא מדבר עליו כעל נוכח ( אבא קנה לי....). אני מראה לו תמונות ומספרת לו על אביו. האם יש רעיונות נוספים לעזור לו?

שלום שואלת, יש ספרים בנושא שווה לקרוא בהם. עדי

שואלת שלום הילד צעיר למדי ויתכן שעושה סוג של משחק בדמיון כדי לעבד את העדר האב. אכן התמונות והסיפורים זו דרך נכונה. לא צריך להתעקש על העובדות, הוא יודע אותן וזה לא קל להבין ולקבל שהאב איננו. במצבים מסוימים יתכן שתוכלי להיעזר בהדרכה של פסיכולוג ילדים גם אם זה אפילו לפגישה או שתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כחודש הייתה פריצה בלילה בבית השכן לנו. בני בן ה- 8 וחצי התעורר לקול האזעקה וצעקות השכנים שתפסו את הפורצים. מאז אותו לילה הוא לא מוכן להרדם במיטתו בטענה שהוא פוחד שהפורצים יגיעו גם אלינו. הסברתי לו שאצלנו בבית מותקנים אמצעי מיגון טובים ביותר. כגון אזעקה, סורגים , כלב ועוד. הוא ביקש שאבטיח לו שמהסיבות שציינתי בפניו לא יגיעו הפורצים אלינו. אמרתי לו שאני לא יכולה להבטיח אבל אני מאוד רגועה בגלל כל אותם אמצעים שציינתי. חשוב לי לציין שבני הוא ילד מחונן שלא חוסך בשאלות... הגענו להסכם שהוא יירדם במיטתו וכשהוא מתעורר בלילה הוא ילך לישון עם אחת מאחיותיו. אתמול הוא הגיע בלילה לאחותו כשהוא ממש רועד מפחד. כמו כן כל ערב הוא מנסה לבדוק אם נהיה מוכנים שהוא ירדם במיטתי. אני מסרבת הוא בוכה ולבסוף נרדם במיטתו וכשהוא מתעורר הוא עובר לישון עם אחותו. הסידור הוא לא לרוחי. אבקש עצה... חשוב לי לציין שבמשך היום הוא אינו פוחד כלל ואפילו מוכן להשאר לבד בבית.

אפרת, אני לא מכירה את הילד, אבל את התחושה שאחרי הפריצה אני ועוד איך מכירה. חשוב שתדברו איתו על הנושא ותשאלו מה הוא מרגיש ואולי אפילו שיצייר את הפחדים. חוץ מזה ב"תפוז" יש פורום להורים לילדים בבית הספר היסודי. עדי

אפרת שלום אפשר לכנות את האירוע כסוג של טראומה שהשפיע על הילד. בהחלט יתכן שזה השתלב עם פחדים שהיו גם קודם לכן. אני מציע לשוחח איתו ולתת לעניין לדעוך לבד. אם בכל זאת תראו שהסבל רב ואין שכחה טבעית אפשר לפנות לטיפול ממוקד במקרה, למשל בשיטת EMDR אותה מפעילים כיום בצורה יעילה גם עם ילדים. תוכלי לקרוא על כך בקישור שלהלן: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מדובר באחי הקטן בן ה-12. אחי מאובחן כהיפר אקטיבי ונוטל ריטלין . הוא גדל כבן זקונים בסביבה מאוד מפנקת ובקושי מכיר את משמעות המילה 'לא'. יש לו בעיות התנהגות קשות שמתבטאות בין היתר במציקנות בלתי נסבלת שלא יודעת גבולות . כפועל יוצא מכך גם די בודד חברתית. השבוע התוודה בפני שכבר מזה שנתיים מלווה אותו חבר דמיוני, ושלא חשף את הסוד הזה לאף אדם מפאת הבושה והפחד שמא הוא "משוגע". לטענתו החבר הדמיוני הוא זה שמסיט אותו להתנהג כפי שמתנהג, ושאין ביכולתו להתנגד לו כיוון שאז יציק לו יותר ולא יניח לו. יש לציין שאחי מטופל כבר 3 שנים אצל פסיכולוג. (אפילו את הפסיכולוג הוא לא שיתף בעניין). אני מאוד מודאגת ולא יודעת כיצד עלי לנהוג ולמי לפנות.

לילך שלום חבר דמיוני איננו דבר נדיר והדבר לא צריך בהכרח לעורר דאגה. ילדים צריכים להסביר לעצמם בדרך כלשהי דברים ולעיתים חבר דמיוני זו שיטה נוחה כי אפשר להשליך עליו כל מיני דברים. אחיך סובל מבעיה שלפעמים הוא מגיב באופן שאינו נשלט. זה יותר נוח מבחינה פסיכולוגית להאשים משהו שנמצא בחוץ, חבר דמיוני, מאשר לחשוב שמשהו בפנים פגום ושלילי. השאלה בד"כ כמה רחוק זה הולך והאם זה גורם לבעית בשיפוט המציאות. אני מציע שתנסי לשכנע אותו לספר על החבר הדמיוני לפסיכולוג. לפעמים אפשר לעבוד עם החבר הדמיוני כי הרי אם הוא נותן הוראות לשלילה אולי הוא גם יכול לתת הוראות לחיוב. כל עוד מכירים בכך שזהו חלק ממשחק דמיוני זה ממש בסדר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, ברצוני להודות לך מקרב לב על עבודת הקודש שאתה מבצע.פנייתי האחרונה אליך הייתה בנושא דיון שכר עם הממונה וסירובו.פניתי אלייך, קיבלתי את עצותך ואף יישמתי אותן והתוצאות כמובן לא איחרו לבוא.היום הדיינו והגענו לפשרה.למדתי שקודם כל צריך לקחת אוויר, לספור עד עשר ואז להגיב.עיצה זו קיבלתי מאיש חכם...(אתה בטח פגשת בו) בשלוש השנים האחרונות פניתי אליך אינספור פעמים לרוב בשל מצב רוח ירוד בלשון המעטה.תשובותך היו תמיד אמפתיות עם רצון גדול לעזור. ד"ר קפלן היקר, כל כך נעים לדעת , שיש עוד אנשים שבאים מאהבה.... שוב אלפי תודות, מי ייתן וירבו אנשים כמותך!!! כרמית.

כרמית שלום תודה על הדברים החמים והרבה הצלחה בהמשך התפקיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשתף אתכם בעניין מסוים שמציק לי כבר הרבה זמן. אשמח לשמוע תגובות. אני בת 26 ורק לא מזמן הפסקתי להאליל את הוריי. השינוי חל בעקבות משבר שעברתי. רק לא מזמן התחתלי להבין שהוריי לא מושלמים ואפילו רחוקים מכך. טוב,כנראה שאני סוף סוף מתבגרת. מה שמציק לי בשינוי הזה שאני לא מעט פעמים לא מעריכה את הוריי וזה מעורר אצלי רגשות אשם. הרי הם הורים שלי, הם עשו את כל מה שהם חשבו לנכון לעשות כשגידלו אותי אך מצד שני הצורה שבה הם גידלו אותי גרמה לי לא מעט תסביכים (בגלל גישת הגנת יתר). אני כבר לא מאשימה אותם (לפעמים כועסת עליהם) על מה שיצא ממני - אני משתדלת בכל כוחותיי להביא לשינוי באשיותי (ואת זה אני עושה אצל פסיכולוג), אבל פשוט קשה לי עם ההרגשה הזאת שאני עם הזמן פחות ופחות מעריכה אותם. אני מרגישה מחויבות כלפיהם ומאוד משתדלת להתנהג כלפיהם יפה (אני עדיין גרה איתם). קשה לי עם הדילמה הזו, מצד אחד לתת להם כבוד כי הם הוריי ומצד שני לא להעריך אותם. פגשתי אנשים שהיו בסיטואציה כמו שלי והפתרון שלהם היה התנתקות עם הזמן מן ההורים וכשהם עברו לגור לבד אז הם בקושי ביקרו את ההורים. אני פשוט לא טיפוס כזה, אני מרגישה מחויבת כלפיהם. תודה על התייחסות

את צריכה לנהוג לפי הרגשתך. המשיכי לכבד את הורייך. את תחושת חוסר ההערכה כלפיהם תמשיכי לעבד במסגרת הטיפול הפסיכולוגי. כל אדם מגיע בשלב כל שהוא להתפכחות ביחס להוריו. בילדות הורינו הם כל יכולים , מגינים עלינו ודואגים לנו. בבגרותנו , אנחנו מבינים שהם ככל שאר בני האדם, על חסרונותיהם ויתרונותיהם. לא כל בעיה שיש לך עם עצמך או בחיים בכלל, סיבתה קשורה להורייך.טענות כלפי ההורים על מה שהיה בעבר ובילדות בדרך כלל לא מובילים לשום מקום אלא רק להרעת יחסים. את צריכה למצא את הדרך לשלב בין יחס של כבוד להורייך לבין חוסר ההערכה כלפיהם בלי לגרום לניתוק או הרעה בקשר.

נטלי שלום התהליך שאת עוברת הוא חלק מהתבגרות, והוא עדיין לא הסתיים. התחושות שאת מרגישה כעת יעברו מן הסתם עוד עיבוד ובסופו של דבר תוכלי להגיע למצב בו תקבלי את עצמך ואת הוריך כפי שאתם בשלווה בסליחה ובתודה. אין הורים מושלמים וזה טוב שאת מתבגרת ותופסת עצמאות. זה לא אומר שאת צריכה להתנכר ולהתרחק מהם. העניין הוא כיצד להוביל את חייך למה שאת צריכה ורוצה תוך השלמה והתגברות על דברים שלא היו לך טובים, אך גם תוך הכרה במה שכן היה טוב ומושקע. זה אכן תהליך שמתאים לעשות בתוך הטיפול הפסיכולוגי. אל תפחדי מתחושת האשמה, תני לתהליך ולזמן לעשות את שלו ותראי בוודאי שאת נמצאת כרגע בתוך תהליך ולא בסיומו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי שני ילדים בת בת 7.5 ובן בגיל 4.5 אני נוהגת להחמיא להם המון כגון : מי הילד/ילדה הכי יפה בעולם, הכי מתוק הכי חכם . השאלה שלי האם זה רצוי ? האם אני לא מכינה אותם מספיק לחיים? אודה על תשובתך.

היי בדיוק לא מזמן חשבתי על העניין הזה ואני חושבת שרצוי להגיד לילד אתה יפה, אתה חכם אבל לא הכי יפה והכי חכם. בצורה כזו הוא ילמד להעריך את עצמו ויחד עם זה לדעת לקבל שיש יותר חכמים ממנו ויש פחות חכמים ממנו, יש יותר יפים ממנו ויש פחות יפים ממנו. בהצלחה

רונית שלום דברים שבאים מהלב הם תמיד רצויים. מחמאות וחיזוקים חשובים לילדים. כשיש צורך בגבולות והערה זה מן הסתם גם מגיע כך שאופן קונקרטי זה לא סיבה לדאוג. השאלה מדוע הדאגה בכל זאת עלתה אצלך, הייתי מנסה לעקוב אחרי שרשרת המחשבות שעברה לך בראש, על זה דווקא כן הייתי שם דגש ומנסה להבין כי זה יכול להיות קשור לקשר עם הילדים בדרך כזו או אחרת, ודווקא לאותם דברים סמויים ולא מודעים שמשפיעים, בניגוד למילים שנאמרות בקול רם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הייתי שמח לקבל מידע נוסף על מה שנקרא באנגלית Over-protection - הכוונה כמובן שהקשר הפסיכולוגי של המונח: הגנת יתר של ההורים על הילד. אשמח גם במידע על הקשרים תרבותיים-סוציולוגים של התופעה, וכן על כל מידע קשור.

א שלום השאלה שלך תיאורטית ומאוד כללית. אני מניח שאם תכניס מילות מפתח למנוע חיפוש כגון גוגל google.co.il תקבל קישורים רבים בנושא. אם העניין מסתיים בתיאוריה זה הפתרון שאני מציע. אם זה משהו שמטריד ברמה המעשית אני מציע לשאול את השאלה באופן יותר ישיר, בפורום אנו עוסקים בעיקר בשאלות על פסיכותרפיה ופחות על ההיבטים התיאורטיים של התחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בגיל ההתבגרות וכל דבר היא אנטי וכל דבר היא חושבת שהיא יודעת הכי טוב. בבית הספר היא מתנגחת עם כולן,לא רוצה ללמוד,לא מקבלת סמכות. בבית היא חצופה "בגבול" ואין לי מושג מה לעשות. היא הייתה אצל פסיכולוגית ארבע פגישות והחליטה שזה סתם בזבוז זמן והיא מסרבת להמשיך. אמרו לי לתת לה חום ואהבה בבית,אבל היא מעצבנת וקשה לתת חום במצב כזה. אני אומרת לה כל הזמן שאני אוהבת אותה . אשמח לשמוע עם יש פתרון חוץ מאשר שיחות עם פסיכולוג. תודה מראש

שרון, אני הייתי כזו. באיזשהו שלב כבר למדתי שלא ניתן לשנות את כל העולם. לדעתי, את צריכה המון סבלנות (זה קשה. אני עובדת עם בני נוער,וקשה להם לפעמים לקבל סמכות). בכל מקרה יש ב"תפוז" פורום הורים למתבגרים. שווה לנסות שם! עדי

שרון שלום הצעתה של עדי היא רעיון טוב, לדון בצאט ופורומים באינטרנט עם אנשים שמתמודדים עם בעיה דומה. לפעמים המתבגר לא מעוניין ללכת לפסיכולוג כי הוא לא מרגיש שהבעיה אצלו. לפעמים הוא גם צודק כי כל הסביבה משתגעת והוא בסה"כ לא מבין מה רוצים ממנו. לכן מומלץ שדוקא ההורים יפנו לקבלת הדרכה פסיכולוגית מפסיכולוג ילדים או פסיכולוג משפחתי ודרך תיאור המצב בבית אפשר יהיה לנהל דיאלוג מסוג אחר עם הילדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום אנחנו ההורים היינו בכמה פגישות ובאמת שינינו את הגישה כעת אנחנו נמצאים בסדנת הורים -גיל ההתבגרות המצבי רוח שלה משתנים מקצה לקצה וזה קשה. עדי אני מודה לך על ההצעה ואני אשתמש בה. זה נכון שהגיל הזה עובר ? תודה לכם שרון

שלום אני חולה סכיזופרניה אני בן 18 ומטופל בכדורי ריספרדל בלבד יש לי שתי שאלות 1 מהם סוגי הטיפול לסכיזופרניה מלבד הטיפול התרופתי 2 איזה מקומות מטפלים בחולי סכיזופרניה

שי שלום מלבד הטיפול התרופתי ישנו טיפול בשיחות הן ברמה האישית והן במפגשים קבוצתיים. רצוי מאוד שתצטרף למועדון חברתי בו תפגוש אנשים ועל פי רוב יש בו גם אפשרויות לטיפול. על פי רוב אפשר לקבל טיפול במרפאות הציבוריות ובבתי החולים הפסיכיאטריים, וכן במועדונים שונים למשל אלו של אנו"ש בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי ילדה בת 9 שסובלת כנראה מדיסלקציה מסוימת בקריאה וכתיבה (יש לה אבחון במכון בחודש הבא). בחודשים האחרונים, היא כל הזמן בוכה ואומרת שהיא מכוערת ולא יפה (וזה ממש לא נכון). היא גם רגישה מאוד ובוכה מאוד מהר אם אני מעירה לה על משהו. יש לה הרבה חברים ושאר התחומים מאד בסדר. האם צריך לקחת אותה לפסיכולוג ? אם כן, האם צריך הפניה ? תודה

דנה, לחבק אותה, ולהראות לה כמה אוהבים אותה. את רוצה? אפשר לשאול את המורה שלה. עדי

שלום לכולם! מה שלומכם? אני מקווה שהכל טוב. תקשיבו, החלטתי לכתוב לכם עכשיו על משהו שבחיים לא סיפרתי לאף אחד חוץ מלחבר שלי שסיפרתי לו את זה לפני שבוע. כמעט כל פעם כשאני מתקלחת ועומדת עירומה מתחת לזרם המים אני מתכווצת פתאום ומתחילה לרעוד בטירוף. הסיבה היא שיש לי פחד משתק ואני חושבת שיש מישהו שעומד מולי ועומד לירות בי בין שני השדיים שלי. הנקודה הזו נעשתה לנקודה הכי רגישה בגוף שלי. אני לא מסוגלת כשנוגעים בה, אפילו אם זו רק נגיעה קטנה ורכה ביותר. זה מאוד מציק לי, הפחד הזה. בבקשה תעזרו לי! (הדוקטור במיוחד, וגם אשמח לתגובות מכולכם) תודה רבה! אוהבת אתכם מאוד ומודה לכם על כל התמיכה והעזרה שלכם בכל נושא- חביבה. דרך אגב- היום הייתי מאוד בדיכאון וחתכתי לעצמי את היד. לא הגעתי לווריד אז ככה שזה לא משהו רציני. ואני מרגישה עכשיו טוב.

חביבה שלום הפחד שאת מתארת, כמו גם תופעת החיתוך העצמי, נשמעים כחלק ממה שקורה לך באופן כללי ויותר רחב מאירוע כזה או אחר. סביר להניח שיש לזה גם סיבה פסיכולוגית שאינך מודעת אליה כנראה, זה לא נושא שאפשר לנתח ולהבין במסגרת הזו של הפורום אלא בתוך מסגרת שמורה, מוגנת יותר ומאפשרת מעקב ארוך טווח של טיפול פסיכולוגי. שמרי על עצמך בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התגובה המהירה! זה דבר שנמשך כבר כמה שנים. עוד לפני שחשבתי בכלל על מוות. אבל אתה צודק, זה דבר שצריך לדבר עליו בהרחבה בטיפול. הבעיה היא שכולם מעבירים אותי מאחד לשני ולכן אני נותרתי ללא מטפל לתקופה ארוכה מידי. אני מרגישה שאני צריכה דחוף המשך טיפול! טוב, לילה טוב לך ולכולם! ושוב- תודה רבה!

היי חביבה שמתי לב שאת לא מרגישה כל כך טוב לאחרונה. מבינה אותך גם אני עוברת ירידות ועליות. אבל עדין מקווה לטוב כי כשאני במצב לא טוב, אני עדיין זוכרת את התחושה הטובה כשאני במצב רוח טוב. למה את מתכוונת שאת אומרת שמעבירים אותך ממטפל אחד לשני ובסוף את נשארת ללא מטפל? זה בגלל שאת לא מצליחה להחזיק מעמד עם המטפל או שהם לא מאורגנים בנושא? בכל מקרה רציתי חהגיד לך שתחזיקי מעמד ושיהיה לך טוב. ביי ביי

תודה רבה לך! אני כבר מרגישה קצת יותר טוב כי בכיתי אתמול באמצע הלילה לחבר שלי שעה שלמה. מסכן, הוא לוחם ובמקום לנצל את הזמן הפנוי וללכת לישון הוא רק הקשיב למה ששפכתי מהלב. הוא כזה מקסים! הכוונה היא שהייתי מאושפזת ואחרי שהשתחררתי המשכתי להיות במעקב חודשיים או שלושה עם המטפלת שלי מהבית חולים. אחר כך העבירו אותי לנס ציונה אבל נהייתי בת 18 אז העבירו אותי למרפאה לבריאות הנפש שיכלו לסדר לי פגישות רק פעם בכמה חודשים ואני צריכה פגישה פעם בשבוע. הועברתי למכבי והתקשרתי לכמה פסיכולוגיות והן אמרו שכדאי לי ללכת למרכזים לבריאות הנפש. נמאס לי כבר מכל העסק אז נכנסתי לאתר של מכבי ומצאתי שם שיש מרפאה לבריאות הנפש אז יש לי את המספר ואני אתקשר לברר מה זה. אני כבר 3 חודשים בערך בלי טיפול קבוע ואני מרגישה לא טוב בגלל זה. תתפללי בשבילי שאמצא סוף סוף מטפל קבוע ואחזור לטיפול קבוע. תודה רבה שכתבת לי! אוהבת, חביבה.

שדשלום רב, הנני סרן בחיל המודיעין לפני כחצי שנה עברתי תקופה מאד קשה בעקבות טראומה, כיום הסיפור הזה מאחורי אבל עדיין קיימים לי תחושות החרדה, לחץ בחזה קושי להתרכז אי יכולות להתמודד עם מצבי לחץ בעקבות כאבים חזקים בחזה והתקפי לחץ. הנני אדם בריא ושמח מאד עד לתקופה זו הכל היה מושלם לאחר הליכה לרופאים הם אמרו לי שמערכת העצבים שלי כרגע פגועה וזה עיניין של זמן, אבל זה לא עובר וחיי די בהמתנה כרגע. מה אני יכול לעשות אני ממש רוצה לפתור את הבעייה, אנא עזור לי.

שלום רב לך, אין צורך לסבול ! היום יש טיפולים יעילים לטיפול בחרדות. כדאי לך לפנות לפסיכולוג קליני או פסיכיאטר לשם אבחון והמלצה על המשך טיפול. באופן כללי, הטיפול בחרדות יכול להתבצע בשני מישורים : פסיכולוגי ותרופתי. השיטה הפסיכולוגית שנמצאה כיעילה ביותר, היא השיטה הקוגנטיבית התנהגותית. במישור התרופתי - קיימות תרופות רבות לטיפול בעניין. לשם כך, עליך להתייעץ עם פסיכיאטר. תרגיש טוב ! יעלה.

את יכולה להמליץ לי על רופא טוב, באיזור המרכז? אני פשוט בצבא וכאן הרפואה נמצאת שלושים שנה מאחור אז אני די תקוע תודה רבה.

שלום אתה סובל כנראה מסוג או שילוב של כמה בעיות חרדה. רצוי שתפנה לטיפול פסיכולוגי וכן יתכן שכדאי לשלב טיפול נוגד חרדה. הצבא בהחלט לא נמצא 30 שנה אחורה בנושא הטיפול בחרדה ודווקא הצטבר הרבה נסיון בתחום. אני יכול להעיד ממקור ראשון שאם תפנה לייעוץ במסגרת הצבא תקבל טיפול מתאים. לדוגמא, מכון לטיפול באנשי קבע. תצטרך לברר אילו כתובות עומדות לרשותך. כמובן שיש אפשרות לפנות גם לטיפול פרטי. אני מצרף קישור למאמר על חרדה בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm

היי אני הייתי מציעה לך לפנות למטפל פרטי כדי שלא יהיו השלכות על התפקיד שלך בצבא.

שלום כל פעם אחרי שבעלי רב איתי , ומטיח בי אשמות ומקלל והלאה , הוא בא אחרי זה למיטה מתחנף אלי ורוצה שאני אשכב איתו . הוא חושב שככה אומרים סליחה זו בעיה רצינית שלי או שיש עוד שכמותו? תודה

לדעתי זו בעיה של שניכם. מדוע הוא מתנהג כפי שאת מתארת ? האם זו התפרצות כעס בלתי נשלטת? אולי הוא מרגיש צורך להתפייס ולא יודע איך לעשות זאת? לדעתי כדאי שתשוחחי איתו על כך. שיסביר לך מה פשר ההתנהגות, האם יש לה סיבה או שזה סתם עצבנות?

זיוה שלום האופן שאת מנסחת את השאלה נותן מן הסתם גם את התשובה. את נפגעת מהדפוס הזה שכנראה חוזר על עצמו מדי פעם. העובדה שזה חוזר על עצמו מעידה שבסופו של דבר את אכן סולחת וממשיכה הלאה ושהוא לא ממש מפנים את מה שאת מרגישה. יתכן שכדאי שתקבלי ייעוץ כיצד לנהוג באופן שמצד אחד ישים גבולות ברורים לאלימות המילולית (האם יש גם פיזית?) ומצד שני ישמור על התא המשפחתי שכנראה את מעונינת לא לפרק. יש אפשרות להיעזר ביועצות של נעמ"ת וארגונים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

נו ואם אני לא מגיעה לנעמת אז מה לעשות? אין עצות??? אני לא נכנעת לו כשהוא מתחנף אני אומרת לו שזה לא בסדר

אני נשואה מזה שנה וחצי. היחסים ביני לבין בעלי מצוינים. שנינו רוצים מאד בילד ואני מרגישה גם מוכנה לכך. הבעיה היא שאני חרדה מההריון והלידה. חוששת מסיבוכים, כאבים וכד'. מה שמקשה עלי יותר מכל היא העובדה שאמי נפטרה לפני מספר שנים ואני מרגישה שלא אוכל לעבור תהליך של הריון ולידה בלעדיה. ממש קשה לי לחשוב שלא תהיה לי העצה שלה, התמיכה, הליווי במהלך ההריון, בזמן הלידה ואחריה, כשיש תינוק חדש בבית (זה מפחיד לא פחות). אני לא יודעת איך להתמודד עם החרדות ועם העצב והצורך באמא שלי שמתעורר עכשיו יותר מתמיד. קשה לי גם לשמוע מחברות בנות גילי על התמיכה של האם בהן בתקופה כזו. אני מוצאת את עצמי מקנאה וחרדה עוד יותר כשהנושא עולה. חשוב לי לציין שאין אשה אחרת שתתמוך בי בתהליך. לא מישהי בדמות אם בכל אופן.

פרח שלום החששות שלך נשמעים לי מאוד טבעיים. אפשר לחלק אותם לשניים למרות שיש לי הרגשה שאלו אינם חלקים מנותקים. האחד הוא החשש מתהליך ההריון והשני על העצב שאמך איננה ולא תלווה אותך בתהליך הפיכתך לאם. בחשש הראשון ניתן לטפל, ראשית ע"י מידע אמין על תהליך ההריון והלידה. אם את מרגישה שאת בחרדה שתמנע ממך מלהיכנס להריון או תהפוך אותו לסיוט, אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי ולטפל בנושא בצורה ממוקדת כמו בכל פוביה אחרת. אני מעריך שזה החלק היותר קל במה שאת מציגה. החלק השני מורכב הרבה יותר. תהליך האבל על אמך לא הסתיים והוא בוודאי מואץ בתקופה שבו את מצד אחד זקוקה יותר לתמיכה ומצד שני עוברת בעצמך תהליכים של הורות. נטייתי להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי דווקא בגלל ההיבט הזה. תמיכה טכנית אפשר לקבל ממטפלת טובה, אבל את תמיכתה של אמא אי אפשר להחליף באף עזרה אחרת. זה דבר שאולי צריך עדיין עיבוד נפשי גם אם עברו מספר שנים מאז פטירתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך המהירה והמועילה. רק שאלה נוספת לי אליך: אני מסכימה איתך כי תמיכה טכנית טובה אפשר לקבל ממטפלת טובה אבל את תמיכתה של אמא אי אפשר להחליף. לכן שאלתי היא במה יכול לעזור לי טיפול של פסיכולוגית. הרי הוא לא יתן לי לעולם את אותה תמיכה לה אני משתוקקת.

לד"ר קפלן שלום אני בת 28 ולי אחות בת 30 . הקשר בינינו היה תמיד קשר בעייתי מעט. אחותי מאז שהיתה ילדה היתה יפה , חכמה ומצליחה בתחום החברתי. בעוד אני הייתי שמנה וחסרת ביטחון . לאורך כל השנים היתה לי קינאה אליה ותמיד ניסיתי להיות איתה בקשר חברי - שיתפתי אותה במה שקורה לי , ניסיתי לרצות אותה בצורות שונות וכד' . בעוד מצידה היה תמיד ריחוק מסוים - חוסר שיתוף ניצול מסויים בעיקבות החוסר ביטחון שלי. פעם אף אמרה לי שאני רוצה להיות חברה שלה אך היא אינה מעוניינת בכך ואף הודתה שהיא מנצלת אותי . היום שתינו עזבנו את הבית , אחותי התחתנה לפני שנתיים , אני לא ממזמן נישאתי לבחור מקסים שאותו אני אוהבת , אני גם מסיימת תואר שני ואין לי שום סיבה להרגיש חוסר ביטחון. בתחומים שונים בחיים ביטחון העצמי שלי עלה מאוד. אך דבר אחד לא השתנה - הרצון העז להיות כמו אחותי וכן להיות חברה שלה . אחותי לא השתנתה ועדיין לא מעונינת בקשר קרוב איתי - אינה מרבה להתקשר , אינה באה לבקר לא משתפת אותי במה שקורה לה וכו'. חוסר הרצון שלה לקשר יותר קרוב איתי מתפרש אצלי בכך שאחותי לא נהנת להיות בקרבתי ודעותי כנראה לא חשובות לה - דבר היוצר אצלי תחושה שאיני מוצלחת מספיק (לא כמו שאחותי מוצלחת) . אני מנסה להשתחרר מרגשות אלו . מנסה לא לקחת ללב את חוסר ההתענינות שלה בי אך לא מצליחה .ניסית בעבר לשוחח איתה על כך אבל היא ממש לא שיתפה פעולה. איך משתחררים מרגשות קינאה אלו ?

מיכל שלום זה באמת מדהים כל פעם מחדש עד כמה אנחנו לא מסוגלים להשתחרר מהדפוסים הישנים איתם גדלנו. שנים עברו, את התפתחת בדרכך ובאמת מסיבה אובייקטיבית לא נשמע שיש לך סיבה להרגיש נחותה מאחותך. באופן כמעט מאגי היא משתפת פעולה עם הדפוס הזה, כאילו משפחות נועדו בין היתר גם לשחזר את הדפוסים שנוצרו בילדות המוקדמת. אבל הסיפור האישי הזה איננו באמת הגורל ההכרחי שלך. יש אפשרות לשנות את הגורל הזה, והדבר, סביר להניח, נמצא בידיך. יתכן שכדי להתקרב לאחותך תצטרכי קודם לכן לוותר עליה ועל הקשר איתה. יתכן שאז הוא באמת גם יהיה פחות חשוב לך ואם בדרך כלשהי פתאום יתקרב, מה טוב, אם לא, תחיי את חייך באופן שעיצבת לעצמך אותם. אחותך מייצגת עבורך משהו בלתי מושג, משהו שאם תזכי בו לכאורה תהיי האדם המאושר ביותר עלי אדמות. אבל היא רק מייצגת את הדבר הנכסף הזה, היא לא באמת הדבר הזה. כאשר תוכלי לעשות הפרדה בין המשאלות הפנימיות שלך להשלים את מה שחסר לך ובין אחותך ברמה הקונקרטית, יהיה לך הרבה יותר קל לחיות איתה ועם דמותה בשלום. נראה לי שאת לא מודעת באופן מלא למשמעות הקשר ביניכן מאז ילדותך ועד היום וכל עוד את נותרת עם המיתוס שלה כאותה בחורה מוצלחת אל מולך הלא-מוצלחת, יהיה קשה להשתחרר מהתחושה הקשה שאופפת את הקשר שלכן. לא פעם הקשר הבעייתי בין האחים מסתיר מאחוריו מורכבות דווקא עם ההורים שנתנו לקונפליקט הזה להתקיים כל אותם שנים, אבל איכשהו יותר קל להישאר בתחושה שזה האח או האחות מבלי להיכנס ישירות לקשר עם ההורים שהוא הרבה יותר מורכב ומאיים. אלו דברים שפעמים רבות מהווים חומר מתאים לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי, אחיינתי המתוקה ליהי, בת שנתיים וחצי,מדברת שוטף ובלי סוף כבר מגיל שנה וחצי. אתמול, פתאם, היא התחילה להתקע באמצע משפטים בנסיון לומר את המילה. זה מפחיד ועצוב נורא לראות אותה נתקעת באמצע המשפטים החמודים שלה, ומנסה להתחיל מילה.היא לא מגמגמת! היא פשוט נעצרת, שמה את הידיים הקטנות על העיינים בתנועת תסכול והפה שלה מנסה להוציא את המילה ונתקע. לפעמים כמו מתוך לחץ או בהלה היא מתחילה לבכות ואז כשאני עוזרת לה ומשלימה לה את המילה היא נרגעת מיד. יכולות לעבור 5 שניות, עד שהיא תצליח לומר את המילה. זו לא מילה ספציפית. והיא יכולה לומר אותה בלי בעיה לפני ואחרי..זה קורה פתאום. לעניות דעתי. זה קטע פסיכולוגי של דרישת תשומת לב. לפני 4-5 חודשים נולדה לה אחות קטנה, ושבוע שעבר הגיעה גננת חדשה לגן. יכול להיות שזו תגובה פסיכוסומטית? תוך כמה זמן יש לצפות שזה יחלוף? ומה עלינו לעשות- לתת לה "להאבק" עם המילה ולהוציא אותה, או לעזור לה ולומר אותה? תודה רבה, טלי המודאגת.

טלי שלום ככל שתתייחסו לעניין בצורה יותר טבעית ולא תהפכו אותו ל"סיפור" כך הוא יעלם יותר מהר. יתכן שזה קשור להולדת האחות ויתכן שזה חלק מההתפתחות הטבעית. אלו דברים נפוצים מאוד ולא כדאי להיכנס ללחץ. ניתן לחייך, לעזור לה להשלים מילים, לעשות מזה משחק ושיר ולהמשיך הלאה. עם תוך כמה חודשים העניין לא יחלוף אפשר להתייעץ עם היחידה להתפתחות הילד. במידה וזו התופעה היחידה שנראית לכם בעייתית לא הייתי עושה עם זה דבר כעת ובאמת ממליץ לכם להוריד את רמת המתח והחרדה מאחר ואלו מזינים בד"כ מעגל סגור שרק יחמיר את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני זקוק לעזרה מקצועית בבעייה הבאה: אני סובל מפחד במה/קהל מזה כשנתיים שלוש באופן חמור. הפרדוכס הוא שהבמה היא מקום פרנסתי וכור מחצבתי אך למרות הכל הבעייה החריפה עם הזמן עד לכדי המנעות מעבודה על במה, והדחקות הצידה. אציין כי אני מטופל תרופתית כבר שנים רבות אך אני מרגיש כי יש צורך גם בשיחות עם מומחה לבעיות מסוג זה. איני יודע למי לפנות. אשמח לקבל עצות, הפניות, והמלצות איך (ועם מי) לטפל בבעייה ספציפית זו של חרדת במה/קהל. אפשר גם לאימייל. בתודה מראש, רונן.

הטיפול בחרדות בכלל וגם בחרדת קהל ובמה הוא תרופתי. פנה לרופא המשפחה ובקש הפניה לפסיכיאטר שיאבחן אותך ויתאים לך תרופה. יתכן שאשפשר לשלב גם טיפול פסיכולוגי שגם הוא אפשרי דרך קופת חולים.

תודה על העצה. העניין הוא שאני כבר מטופל תרופתית אצל פסיכיאטר, נגד אותן חרדות. אך עדיין יש מחסום מלעלות על במה בשל חוויות טראומטיות שחוויתי. לכן חשבתי שאולי איש מקצוע המתמחה בסוגיה הזו יוכל לעזור...ע"י שיחות (בנוסף לתרופות).

רונן שלום יש אפשרות לטפל בחרדת במה בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה. השילוב עם טיפול תרופתי נוגד חרדה בהחלט עשוי להיות יעיל ובטווח קצר למדי. אני מצרף מספר קישורים למאמרים המתייחסים לחרדה והטיפול בה. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm

שלום יש לי חברה שחווה דכאון ומטופלת בתרופה ואצל פסיכולוג. אך אני חושבת שיש לה גם חרדות והיא פשוט לא מוכנה לקחת עוד תרופה ולכן מנסה להתמודד עם כך לבד. יש דבר שמציק לה במיוחד ואני כבר לא יודעת כיצד לשכנע אותה. אולי תוכלו לעזור לי. חברה שלי בחורה נבונה, אולי לא מהמבריקות אך מספיק אינטלגנטית כדי להתמצא בתחומים אינטלקטואליים. היא בחורה סקרנית ומתעניינת בהרבה תחומים. לעומת זאת, היא חושבת שהיא בכלל לא חכמה ואפילו לעתים מגזימה בכך שחושבת שאולי יש לה פיגור שכלי קל. היא ישבה לעשות מבחן איי קיו של המדינה ששישדרו בטלוויזיה ויצא לה איי קיו ממוצע ואפילו אולי מעט מעל הממוצע. זה הרגיע אותה בדיוק ליום אחד. אח"כ היא מצאה באינטרנט עוד מבחן אי קיו עשתה אותו ויצאה לה אותה תוצאה אז במקום שזה ירגיע אותה היא פשוט פירשה את זה כלא מספיק מבריקה אלא בסה"כ כמישהי מאוד ממוצעת. מאז היא נכנסה ללחץ והיא חושבת שאין לה מספיק שכל למטלות מורכבות בחיים -בגלל הסיבה הזו היא לא מצליחה להתמודד עם החיים, שהיא לא מספיק חכמה ללמוד תחומים מורכבים, שאין לה יכולת לעשות פרשנויות מורכבות ופשוט עשתה מעצמה מפגרת. לדעתי זה נובע מחרדה אך מכיוון שייקח זמן כנראה עד שהיא תבין שהיא צריכה תרופה נגד המחשבות שיש לה, אולי למישהו יש כאן עצה איך אני יכולה לשכנע אותה בכך שגם מישהי שיש לה איי קיו ממוצע יכולה מאוד להצליח בחיים וכן יש לה יכולת לעסוק בתחומים אינטלקטואליים. אני יודעת שתגידו שהיא צריכה טיפול, אני יודעת אבל עד שהיא תבין זאת בעצמה אולי איכשהו אצליח להרגיע אותה קצת. ניסיתי להגיד לה שאי יכולת שלה לשלוט על חייה נובעת מחרדה ודיכאון ולא מכך שאין לה מספיק שכל להבין איך להתנהג, שאי קיו ממוצע זה טוב כי לרוב האוכלוסיה יש איי קיו ממוצע ונכון שאפשר להיות בעל אי קיו יותר גבוה ולהיות גאון אבל אין לך את זה אבל יש לך מספיק שכל להבין דברים מורכבים. אודה על עזרתכם

שלי שלום אני לא חושב שעובדות וטיעונים הגיוניים ירגיעו את העניין מכיוון שלא מדובר בבעיה אוביקטיבית. נשמע שמדובר בביטחון ודימוי עצמיים נמוכים וזה הנושא שצריך לעלות בטיפול. טיפול פסיכולוגי אינו מוגבל רק לנושא אחד ואם היא מטופלת בנושא דיכאון זה מן הסתם בסיס טוב לטיפול בנושאים נוספים. במקרה טיפול תרופתי נוגד דיכאון הוא גם נגד חרדה כך שלא צריכה להיות בעיה לטפל בשניהם, אם כי הבעיה לא נשמעת חרדה אלא בתפיסת העצמי שאלו דברים שמצביעים יותר על נטייה אישית. אני מציע שתציעי לחברתך להעלות את כל הנושאים הללו בטיפול הפסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתנו כבת-4,לאחרונה החלה להיות מאוד חצופה ולעתים אף תוקפנית.כמו כן פתאום מסרבת לראות "הופ" וקלטות עד כדי כך שהיא בורחת מהחדר ברגע ששמים את הערוץ,בנוסף היא מתעוררת המון פעמים בלילה ובאה למיטה שלנו,אנחנו מסרבים כמובן ומציעים לשבת לידה(ואף יושבים),מדברים יפה ולפעמים כועסים,אבל כלום לא עוזר ואנחנו פשוט נטולי שינה,עייפים עד לפעמים קושי בתפקוד,בלילה היא אומרת שהיא לא רוצה להיות לבד,ניסינו בובות,אור וכדומה,אבל הסצנות ממשיכות בעקשנות רבה מצידה.אנחנו מיואשים,מוצאים עצמנו כועסים על הילדה הרבה מעבר למה שהיינו רוצים.בגן אין איתה בעיות בכלל.מה יכול להיות כל המכלול הנ"ל?הכל החל ביחד.מה עושים??? תודה.

הורים שלום, האם היה שינוי במשפחה באחרונה (מוות, לידת אח, מעבר דירה, פיטורים שלכם(? בכל מקרה, יש אפשרות לשאול את הגננת מה היא אומרת, וגם ב"תפוז" יש פורומים של הורים המתמודדים עם הבעיה. עדי

שלום קשה לענות מבלי להכיר אתכם בצורה יותר אישית, אבל יתכן שהילדה נמצאת בשלב התפתחותי שכולל משא ומתן עמוק בינה ולבינכם אבל גם בינה לבין עצמה עד כמה היא ילדה-תינוקת ועד כמה היא כבר ילדה-גדולה. הקונפליקט הזה איננו פשוט ומלווה בחרדה רבה ואי שקט. התוקפנות שאתם חווים יכולה להיות דרכה לפתח עצמאות למולכם. זה לא מקרי שאתם כועסים עליה כיוון שהיא גם כועסת עליכם. זה לא קל להיות קטן ולהרגיש תלות כזו חזקה כשיש ליד מבוגרים גדולים שמבינים ויודעים הכל. היא רוצה את הקרבה שלכם, להרגע לידכם, ובמקביל לתפוס עצמאות ולגדול. הפתרון איננו בדרך אחת, אלא ייקח בוודאי זמן. צריך לנסות להיות קשוב לחרדות שהיא מבטאת דרך ההתנהגות, ובמקביל לשים גבולות ולהיות אלו שבאמת יודעים מה שצריך. נשמע שבסה"כ אתם מנהלים את הדברים כמו שצריך, אבל נשחקים מכך. אני מציע לכם לא להחמיר עם עצמכם ולהרגיש פחות מתוסכלים, לקבל את המצב הנוכחי קצת יותר בקלות וסביר להניח שבעקבות זאת הוא באמת יהיה יותר נסבל. אם יש ברקע משהו משמעותי שכדאי לקחת בחשבון, או אם אתם רואים שהעניין לא מתסדר לכם תוך זמן סביר כדאי שתפנו לקבלת הדרכה אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כל ילד מגיע לשלב כזה של מרדנות בקשר לשינה אני כן היתי מאפשרת לה קצת לישון איתנו ככה עשיתי עם ילדי זה עובר זוהי תקופה שהם לפעמים נמצאים בפחדים תנסו למשל לומר לה שביום שבת בבוקר תכנס איתכם למיטה , חוץ מזה לא הבנתי את סיפור הטלוזיה אם היא לא רוצה שלא תראה מה זה מפריע לכם? יתכן שהיא מחפשת את הקירבה שלכם אולי לשחק איתכם לישון איתכם בי בהצלחה

באחד מהעמודים הקודמים אתה ענית לשאלה בקשר לחרדה חברתית הימנעותית, האם הכוונה בבעיה זו היא בהפרעת אישיות סכיזואידית או בין היתר? האם אוכל להשתתף בקבוצה זו במרכז הארץ אם אני גר בדרום שבו אין קבוצה כזו כפי שנאמר לי בבית החולים? תודה

אמיר שלום אינני יודע במה מדובר כך שלא אוכל להשיב. אינני מכיר קבוצה טיפולית כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, איזו הכשרה תעסוקתית מקנה תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית? תודה מראש

יעל שלום כל בוגר תואר שני בפסיכולוגיה ראשי להיקרא פסיכולוג ולהירשם בספר הפסיכולוגים. הוא יכול לייעץ בתחומים פסיכולוגיים שונים (לא בטיפול בפסיכותרפיה). התואר בבסיסו הוא מחקרי ולא טיפולי. אפשר להמשיך לעסוק במחקר אקדמי, אך גם במכוני מחקר, משרדי פרסום, פיתוח מערכות מידע הקשור לבינה מלאכותית ועוד. בעיקרון זה לא בדיוק מקצוע ולכן צריך מן הסתם לפתח התמחות או עיסוק כלשהו וזה לא דבר אוטומטי שנובע מהתואר. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת האם באינטרנט יש רשת או משהו אחר שכל כולו עוסק בטיפול בהיפנוזה או בטיפולים נפשיים אחרים, אצל אנשים עם בעיות בתפקוד המיני על רקע נפשי למשל סלידה ממין ושיש בהם מאמרים מקצועיים בנושא זה . ולדעת האם יש רשת או כל דבר אחר באינטרנט, שכל כולו מוקדש למאמרים והשערות פסיכולוגיות וגם נוירוביולוגיות של מה השינוי שקורה במוח אצל אנשים שנראה שאיבדו שליטה על הדחפים המיניים שלהם בין אם הם היו בהתקף מאניה, סכיזופרניה או פשוט סוטי מין (סוטי מין כמו פדופיליה, נרקופיליה,זאופיליה,גילוי עריות וכודמה) . ושמהם ניתן לקרא מאמרים שלומדים באוניברסיטה סטודנטים (מהדיסציפלינות המתאימות) שמתמחים בנושאים אלה .

יש מאות אתרים בנושא באינטרנט, פשוט תתחילי לחפש לפי השפה בה את מעוניינת. GOOGLE.CO.IL הקישי את המילים אותם את מעוניינת למצוא במאמרים ותמצאי מאות אתרים אם לא אלפים.

שים לב שכתבתי שאני מחפשת רשת או אתרים שמוקדשים אך ורק לנושאים האלה . לצערי כל חיפוש הוביל אותי לפורנו או לאתרי פרסומת של קלטות וספרים . אז אם אתה טוען שאתה יודע על מה אתה מדבר אז הואל לציין כתובות אינטרנט . חבל לי ששלותיי יהרסו בגלל רושם שאתה יוצר כאילו לא חיפשתי .

שלום גלית יש ברשת מה שבקשת, והשאלה נשאלת אם יתנו לך להכנס לשם.. תנסי בwww.goldenhour.co.il אלא שבאתר הזה כמו גם באתרים רבים אחרים כל החומר, לפחות שאני מצאתי, הוא באנגלית..את יכולה גם לנסות למשל www.mayoclinic.com באשר למאמרים שהסטודנטים לומדים בנושא - תנסי באומיברסיטאות. לא קשה למצוא את האתרים..אבל כשאת נכנסת לאתר אוניברסיטה ומשם לספריה המקוונת , כפי שכבר אמרתי לך הכל באנגלית..למשל באתר של אוקספורד www.ox. ac.uk תמצאי ספריה ענפה מאוד שלא בטוח שתוכלי להכנס או לנווט בה בקלות..השפה היא אנגלית ולא אנגלית קלה. בנוסף ברובם נדרשת הרשמה..אתרים נוספים www.sciam.com www.medindex.up.co.il have fun

גלית שלום יש אתרים רבים שעוסקים בכל אחד מהנושאים שכתבת עליהם: היפנוזה, טיפול מיני, הפרעות שקשורות למין ועוד. אין לי המלצה ספציפית בעיקר שנתת היקף רב מאוד של נושאים. אכן החיפוש דרך מנועי החיפוש אפשרי. אם את רוצה חומר מקצועי באופן טהור יותר כדאי להיכנס לספריה באחת האוניברסיטאות ולהתחבר למאגרי המידע של המאמרים המקצועיים בפסיכולוגיה. זה ייתן לך חומר רב ברמה איכותית יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני לא יודעת אם זה המקום בו יוכלו לעזור לי אבל אני אנסה. אני לא מצליחה להבין מה זה מלכוד 22, האם מישהו יכול להסביר לי ואולי לתת דוגמא בכדי שאני אבין תודה

המושג נוצר בחיל האויר האמריקאי במלחמת העולם השניה. הרבה טייסים ניסו להשתחרר מטיסות על רקע של בעיות נפשיות. יצאה הוראה האומרת שאם אתה חושב שאתה בלתי כשיר לטוס מסיבות של אי שפיות הרי שאי אפשר לקבל מה שאתה אומר כי אתה לא שפוי , אז איך אתה יודע שאתה לא שפוי ? הבנת ? היום הביטוי מילכוד 22 בא לציין מצב ללא מוצא שאיך שלא תנסה לפתור אותו , תגיע לנקודת ההתחלה שלא ניתנת לפיתרון. מקוה שהצלחתי להסביר.

תודה אני רוצה עוד דוגמא אם אפשר ממישהו, דווקא בתחום הריגשי הפסיכולוגי, כי זו הדרך הכי ברורה בשבילי להבין.

לא משנה מה תמיד אני מוצאת את עצמי בחיפוש בילתי פוסק אחר אהבה. מעולם לא חויתי אהבה אמיתית מבן זוג, אהבה רומנטית. העיסוק בנושא הוא אובססיבי, וכל פעם שאני מכירה בחור שמושך את ליבי, אני מתמלאת ציפיות ותיקוות, ולא מפסיקה לחשוב שאולי הנה, זה האחד, ומצאתי את חציי השני. אני חייבת לציין שזה לא קורה עם כל בחור- ההיפך, אני מתאהבת בטיפוסים מסיומים שאני מוצאת יחודיים, ומושכים ויזואלית. כמו כן אינני מבטאת את התלות הנפשית שלי בבחור לעולם, אינני לוחצת או נידבקת, אני פשוט בשלב מסוים גורמת לו לא להתעניין, לא בכוונה כמובן. כרגע אני בקשר עם בחור מקסים שאני מעונינת בו, והוא מביע התענינות בי. אני לא רוצה לאבד את הקשר היפה שיש לנו ואני פוחדת שהוא יאבד עניין או ימצא בחורה חדשה מכיוון שאין לנו בילעדיות. כמו כן אני מוצאת את עצמי דוחה מבחינה גופנית ונמנעת מלהיפגש איתו, למרות שהוא ראה אותי וכן רוצה להיפגש איתי. אני מפחדת להישאב שוב לחוויה הכואבת הזאת, של חוסר אהבה, ואני כבר מרגישה שכל עולמי סובב סביבו. כן יש מסביבי אנשים אנשים שאוהבים אותי, ואני משערת שלא גדלתי 'מקופחת ריגשית' אולם מעולם הבחור שרציתי לא השיב לי אהבה רומנטית. הדבר מדכא אותי, דוחף אותי למחשבות אובדניות, לחוסר אכילה ולאכילת יתר. אני מפחדת שמצבי לא ישתנה, ואחייה לעד עם אותה תחושת ריקנות וסבל תהומי. אני רוצה לאהוב, ולהיות נאהבת בחזרה, ואני חושבת שאולי פשוט לא נועדתי לכך. אני אובדת עצות.

שלום לך צופן יש ביטוי כזה "כגודל הצפיה גודל האכזבה" ומה שאני רוצה להגיד זה שלא כדאי לפתח יותר מדי צפיות ותקוות לגבי קשר מסוים, צריך לזרום איתו. כשאת מתחילה קשר, לרוב הכל יפה בהתחלה כי זה עוד לפני שמתחילים להכיר ממש אחד את השני אבל אחרי זמן מה כשמתחילים להכיר יותר מתחילים גם לראות ירידות בקשר. כל קשר מורכב מעליות וירידות. אז צריך גם להתמודד עם הירידות אך כל אחד מנסה להתמודד עם מה שהוא חושב שהוא מוכן לו כי אם מדובר בדברים שאת לא יכולה להתמודד עימם ואת לא מוכנה להתפשר על הדברים האלה, צריך לסיים את הקשר. זה מה שאני עושה בקשרים ואני רואה שזה עובד. אני מתחילה לצאת עם בחור ואני כן רוצה שזה יילך טוב אך אני תמיד לוקחת בחשבון שהכל יכול לקרות ולכן אני לא מתחילה לפתח תקוות יותר מדי אלא פשוט זורמת עם הקשר לכן כשאני מגיעה לנקודת משבר בקשר אני משתדלת שלא לקחת את זה קשה, אולי כן מתאכזבת, אבל מן הרגשה שאני מוכנה להכל. ולכן מתוך גישה זו אני מוכנה גם להתמודד עם ירידות כי אני לא על הקרשים. דבר שני מה שרציתי להגיד לך הוא שכנראה שיש לך דימוי עצמי נמוך ואין לך כ"כ בטחון עצמי. את לא מעריכה את עצמך וחושבת שאת דוחה מבחינה גופנית וגם אומרת שאחרים לא רואים אותך ככה. אך משתמע מדבריך שזה מאוד מפריע לך בחיים ובטח כשאת מגיעה למצב של מחשבות אובדניות, אי אכילה או אכילת יתר. אני הייתי מציעה לך לפנות טיפול פסיכולוגי כדי לעבוד על כל הנושאים האלה. חבל שהזמן יעבור ואת תסבלי. אני יכולה להגיד לך מנסיון, כשהיה לי בטחון עצמי נמוך והייתי באותו זמן בקשר עם מישהו זה היה מאוד קשה כי במצב כזה את גם הופכת את הבן זוג לאליל שזה ממש לא בריא לעשות דבר כזה ואת גם לא מצליחה לתפקד ולהשקיע בקשר כי את לא אוהבת את עצמך וברגע שיש לך חוסר שביעות רצון מעצמך זה מוקרן החוצה ולכן האנשים שאת יוצאת, עם הזמן נסוגים. חוסר בטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך משדרים עייפות וגורמים לקשר לאט לאט להסתיים. בנוסף לכך, הבחור שאת יוצאת איתו יכול לפרש את ההימנעויות שלך כדחיה שלך אותו הרי הוא לא יודע מה עובר עליך אז הוא חושב שאת לא מעוניינת בקשר. קשר דורש השקעה ואם את לא שלמה עם עצמך ( לפחות ברמה סבירה ), הדבר יוביל לבעיות רבות בקשרים. אז אני מציע לך לטפל בעצמך קודם כל. בהצלחה ואל תחכי שיקרו נסים. לכי לאיש מקצועי כדי לפתור את הסוגיות שלך. אני בטוחה שבטיפול תמצאי בעצמך דברים טובים שלא חשבת עליהם

נטלי- תודה רבה על העצות והקדשת המחשבה. רק לידיעתך, אני כן בטיפול, ואני בטוחה שהבושה שלי לעולם לא תיפסק. אני יודעת שהמקום הנכון להתחיל בו הוא הראש, אך המצב אבוד, ולעולם לא אוכל לקבל את עצמי כפי שאני, ללא התניות. בכל מקרה אני מעריכה את עמדתך ומאחלת לך כל טוב. צופן