פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב! אני עושה עבודה לקורס בפסיכופתולוגיה, בנושא: מניה דפרסיה. ויש לי בעיה קטנה בביבליוגרפיה. כל המאמרים שהצלחתי להשיג עוסקים במחקרים ואף לא אחד שעוסק בגישות או תאוריות (כגון הגישה הפסיכואנליטית). אשמח מאוד במידה ומישהו יוכל לעזור לי ולכוון אותי היכן אני יכולה למצוא מאמרים שמדברים על תאוריות בהקשר למניה דפרסיה. תודה מראש.

יעל שלום יש ספר בסיס בפסיכיאטריה שנמצא בכל ספריה אוניברסיטאית בה יש חוג לרפואה שנקרא: Synopsis of Psychiatry שנכתב ע"י Kaplan and Sadock בתוכו יש תיאור של כל תופעה נפשית, מקורותיה ושיטות הטיפול. לא כתוב הרבה על כל דבר אבל זה יכול לתת לך רקע מצוין. בעיקרון כדאי ללכת לספרי יסוד ולא למאמרים, סביר להניח שתמצאי יותר חומר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן, שלום רב! רציתי להודות לך על עזרתך. המשך יום טוב. יעל

לד"ר קפלן! זאת שוב אני. מצטערת להטרידך, אך הספר שהצעת לי הוא משנת 1927. ובשביל העבודה הוגבלתי לשנת 1985 לכל המאוחר. אני אמורה להסתמך על מאמרים או ספרים תיאורטים בהקשר של מניה דפרסיה. אני לומדת בבר-אילן ואין לנו פקולטה לרפואה. יש פקולטה לפסיכולוגיה (אני מניחה שאני יכולה למצוא שם פחות או יותר אותו הדבר מכיוון שמדובר במחלה פסיכולוגית). האמת היא שאני קצת אבודה, וניסיתי לחפש בקטלוגים לפי: הפרעה ביפולרית, הפרעה דו-קוטיבית ומניה דפרסיה בצורות כתיב שונות(גם מאניה וגם מניה). ספרים כמעט ולא מצאתי, וכל המאמרים הם מחקריים. אני מניחה שבין עבודות המ"א אוכל למצוא איזכורים לתיאוריות, אבל אודה לך אם תוכל להפנות אותי למקורות נוספים. (אל תטרח יותר מידי, רק אם ידוע לך היכן אוכל למצוא משהו רלוונטי). ושוב תודה מראש, יעל.

מדוע אתם לא מגיבים, אני בפורום הלא נכון? רונית

היי רונית האנשים שהגיבו עד כה הם אנשים שתורמים מהידע האישי שלהם וברגע שיש להם מה להגיד בנושא, הם אומרים. בטח שמת לב שהדוקטור עדיין לא ענה. הוא בד"כ עונה לקראת סוף היום. חבל שאנשים יכתבו סתם כשאין להם מה לתרום בנושא וזה רק יטעה אותך. אז תתאזרי בסבלנות. את תקבלי תשובה. ביי

רונית שלום אני לא יודע במה מדובר בברכה ד"ר אורן קפלן

אני יצרתי קשר זוגי עם בחור אשר גדל בפנימיות כל חייו, מאחר והגיע מבית הרוס... במשך חודש וחצי הרגשתי שאני כל עולמו, הבחור בן 30, מעולם לא הצליח לפתח קשרים רציניים, הוא מבודד חברתית, הוא מדוכא מאד ואף נהנה מזה, הוא מסתגר שעות לבד בדירתו. אך הוא חיזר אחריי נמרצות, יחסי המין היו קורקטיים מאד והרגשתי כאילו אני נמצאת עם רובוט, (ללא רגשות), הוא התקשר בלי סוף הוא נתן לי להרגיש מיוחדת כל כך, הוא הביר לי שקורה לו משהו מדהים איתי, אך עדיין הוא אהבה להיות לבד, עד שיום אחד ללא הודעה מוקדמת הוא פשוט ניתק איתי קשר וביקש ממני לצאת מחייב, אני כל כך נפגעתי מצורת הדיבור שלו, לא האמנתי איך זה קרה השינוי הזה ביום אחד, אני רוצה לציין שהוא סבל המון ממצבי רוח, הוא מטופל ע"י פסיכוטרפיסט, אבל אני לא מבינה איזו תופעה יש לו, מדוע אין לו כל עניין בחברה ומדוע הכל נגמר אצלו ביום אחד....

מיכל שלום הפרידה לא מוזרה כלל, כשתיארת את הסיפור היה כמעט צפוי שזה יהיה סיומו. תיארת יותר את הבחור ופחות מדוע נמשכת אליו למעט העובדה שחיזר אחריך. התיאור שלך אותו לא ממש מלבב וכאילו מתבקש שכך יסתיים הקשר. נסי לחשוב מדוע את נמשכת למישהו עם תנודות כאלו במצב הרוח וביחס אליך. ממה הוא סובל? תיארת את זה בצורה די מדוייקת ואני לא חושב שצריך לתת לזה שם מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' שלום ותודה על תשובתך: צודק את השלא תיארתי את הסיבה להימשכותי לקשר, הבחור ואני מצאנו כל כך הרבה תחומי עניין משותפים, היינו משוחחים במשך שעות על הכל, המשיכה הפיסית היתה גדולה, ושלא תבין אותי לא נכון, אנחנו נהננו (לפחות חשבתי) לצאת, לבלות, הרגשתי שאני ממש עושה לו טוב, היה לי נהדר איתו, עד שפתאום יום אחד, הוא פשוט סרב, להמשיך איתי קשר, הוא כל כך פגע בי, הטון דיבור, הקור , הריחוק, (ממש כאילו מדובר באדם אחר), ויום קודם הכל היה נהדר, לכן לא הבנתי איך זה קורה, הרגשתי במשך כל הקשר שאני עושה לו רק טוב ופתאום הוא ברח ממני בלי הסברים, פשוט הציב עובדה בשטח. זה נוגד כל הגיון, במשך הקשר הוא לא הפסיק לשבח אותי, לכתוב לי, לחזר ופתאום הכל התנפץ לי בפנים, והוא חשוב לי מאד.

שלום , בעלי חולה במחלה סופנית אי אל אס. מונשם כל היום אינו מזיז מלבד עניים דבר . אוכל דרך פג. התקשורת עימו הינה ע"י מיצמוץ עניים והקראת הא ב. השאלה כיצד להתיחס כאשר לאחר הכתבה מאומצת של טקסטיים שלמים אומר בעלי כי אניט ערורה או כל הערה מעליבה ופוגעת אחרת. האם נכון לעשות"ברוגז" או שיש להבינו ולהמשיך הלאה. כאשר ניסיתי לעלות את הנושא לאחר יים בפעמים קודמות פשוט התעלם הנ"ל ולא התנצל. השאלה האם בשל מצבו הנורא יש להתעלם ולהמשיך הלאה ולסלוח.

דור, תצטרכי לסלוח לו. יש פורום שנקרא : "מדברים עם רונן פורת" ב-YNET שווה לקרוא! הייתי גם מגייסת תמיכה מחברים, או שכנים או אפילו המשפחה שלך ושלו. זו דעתי לפחות. עדי

שלום למרות שזה קשה מאוד אני חושבת שיש לסלוח. בעלך לא במצב של ללמוד דברים או להתחנך, במצבו אין פלא שיש בו מרירות רבה וטיבעי שהיא תצא על האדם הקרוב ביותר שהוא גם האדם שעוזר לו בשעות הקשות. ומה איתך? לדעתי את זקוקה לתמיכה מקצועית או אחרת שתחזק את רוחך ואת היכולת שלך להתמודד עם המצב הקשה היי חזקה א.מ.

דור שלום אני מציע שתפני לקבל ייעוץ מפסיכולוג או עובד סוציאלי במחלקה בו בעלך מאושפז. זה מצב מאוד קשה והעלבון בוודאי לא מוסיף לך טוב. עם זאת, בהחלט יתכן שזה קשור למצבו הקשה של בעלך. צריך להבין מה היה הרקע הקודם ביניכם וכיצד את מבינה את הדברים. התשובה לשאלתך מורכבת וכדאי שתקבלי תמיכה וייעוץ שמתאימים למצב הנוכחי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ! אני נער בן 19 הסובל מאי שקט נפשי ,אשר מביא אותי למצב בו אני מדבר עם עצמי במטרה להרגיע את עצמי . תופעה זו גורמת לי לתפקוד לקוי בחיי היומיום שלי עד כדי כך שאני יכול להגיע למצב בו המח שלי לא מתפקד באופן מוחלט . בתודה מראש ק

שלום ל ק'! נראה שאתה מודע שיש לך בעיה - אי שקט נפשי וגם נראה שהבעיה הזו מאוד מפריעה לך בחיים לכן הייתי ממליצה לך לפנות יעוץ מקצועי פסיכולוגי כדי לבבר בדיוק במה מדובר. זה טוב שאתה מדבר לעצמך ומנסה להרגיע את עצמך כי זה מראה על כך שאתה רוצה לשנות את המצב אך לעתים אאנו זקוקים גם לעזרה מקצועית שתעזור לנו. אכן, מצב אי שקט נפשי יכול להביא לעומס במח ולהוציא מתפקוד התקין. לכן תפנה לפסיכולוג, חבל שתילחם בזה לבד. אתה עוד בחור צעיר וכל החיים לפניך. עדיף לעשות את זה בהקדם כדי להפסיק את הסבל. בהצלחה

ק. שלום לא כתבת הרבה אבל נשמע שאתה באמת טרוד מאוד. במצב כזה כדאי שתפנה לקבל טיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם הדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בני בן 6 וחצי עבר לפני כחודשיים ניתוח במעיים וכנראה שכל הזעם שלו נובע מזה. הוא מפיל וזורק חפצים, נותן מכות לאחיו, זועם זועף ובוכה על כל דבר קטן. כשהוא היה קטן עד גיל 3.5 היה דופק את ראשו בריצפה כשהיה זועם וזה חלף לו עכשיו שוב מתחיל להכות את ראשו על חפץ ואני כאילו לא מתייחסת והוא מפסיק. אני יודעת שהוא צריך לדבר עם פסיכולוג, לפסיכולוגים יש תור ארוך וצריך "המתנה", נרשמתי אך בינתיים הוא סובל ואני סובלת ואיני יכולה יותר להשתלט ברוגע, גם אני בוכה איתו על מעשיו. ניסיתי לדבר איתו על הניתוח ולומר לו שהוא לא חוזר יותר לבי"ח אבל זה לא עוזר לנו. האם ביניתיים יש לך עצה איך להגבר על התקפי הזעם עד שיהיה לי תור בעוד חודשיים או שלוש? מהמיואשת מאד רונית

רונית שלום תור ההמתנה אינו קיים בכל מקום והמצב נשמע מספיק דחוף כדי לקבל עזרה מיידית. יש אפשרות למשל לפנות לפסיכולוג שעובד בבית החולים בו נעשה הניתוח או לפנות למרפאה ולבקש תור דחוף. העניין לדעתי אינו בהכרח שפסיכולוג יפגוש את בנך אלא שאתם ההורים תקבלו הדרכה מתאימה ע"י פסיכולוג ילדים וזה יכול להיעשות גם באופן מיידי למספר פגישות. אני מבין שפניתם לטיפול ציבורי, יתכן שאת הייעוץ לכם כדאי שתעשו מיידית ובאופן פרטי כדי לא להמתין. אני לא חושב שיש לי עצות לפתרון מיידי מאחר והסיפור שאת מתארת קשור לשנים של התפתחות ולא רק לניתוח שהאיץ את התהליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני, בן 3, התייתם מאביו בגיל מספר חודשים. כיום הוא מדבר עליו כעל נוכח ( אבא קנה לי....). אני מראה לו תמונות ומספרת לו על אביו. האם יש רעיונות נוספים לעזור לו?

שלום שואלת, יש ספרים בנושא שווה לקרוא בהם. עדי

שואלת שלום הילד צעיר למדי ויתכן שעושה סוג של משחק בדמיון כדי לעבד את העדר האב. אכן התמונות והסיפורים זו דרך נכונה. לא צריך להתעקש על העובדות, הוא יודע אותן וזה לא קל להבין ולקבל שהאב איננו. במצבים מסוימים יתכן שתוכלי להיעזר בהדרכה של פסיכולוג ילדים גם אם זה אפילו לפגישה או שתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כחודש הייתה פריצה בלילה בבית השכן לנו. בני בן ה- 8 וחצי התעורר לקול האזעקה וצעקות השכנים שתפסו את הפורצים. מאז אותו לילה הוא לא מוכן להרדם במיטתו בטענה שהוא פוחד שהפורצים יגיעו גם אלינו. הסברתי לו שאצלנו בבית מותקנים אמצעי מיגון טובים ביותר. כגון אזעקה, סורגים , כלב ועוד. הוא ביקש שאבטיח לו שמהסיבות שציינתי בפניו לא יגיעו הפורצים אלינו. אמרתי לו שאני לא יכולה להבטיח אבל אני מאוד רגועה בגלל כל אותם אמצעים שציינתי. חשוב לי לציין שבני הוא ילד מחונן שלא חוסך בשאלות... הגענו להסכם שהוא יירדם במיטתו וכשהוא מתעורר בלילה הוא ילך לישון עם אחת מאחיותיו. אתמול הוא הגיע בלילה לאחותו כשהוא ממש רועד מפחד. כמו כן כל ערב הוא מנסה לבדוק אם נהיה מוכנים שהוא ירדם במיטתי. אני מסרבת הוא בוכה ולבסוף נרדם במיטתו וכשהוא מתעורר הוא עובר לישון עם אחותו. הסידור הוא לא לרוחי. אבקש עצה... חשוב לי לציין שבמשך היום הוא אינו פוחד כלל ואפילו מוכן להשאר לבד בבית.

אפרת, אני לא מכירה את הילד, אבל את התחושה שאחרי הפריצה אני ועוד איך מכירה. חשוב שתדברו איתו על הנושא ותשאלו מה הוא מרגיש ואולי אפילו שיצייר את הפחדים. חוץ מזה ב"תפוז" יש פורום להורים לילדים בבית הספר היסודי. עדי

אפרת שלום אפשר לכנות את האירוע כסוג של טראומה שהשפיע על הילד. בהחלט יתכן שזה השתלב עם פחדים שהיו גם קודם לכן. אני מציע לשוחח איתו ולתת לעניין לדעוך לבד. אם בכל זאת תראו שהסבל רב ואין שכחה טבעית אפשר לפנות לטיפול ממוקד במקרה, למשל בשיטת EMDR אותה מפעילים כיום בצורה יעילה גם עם ילדים. תוכלי לקרוא על כך בקישור שלהלן: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מדובר באחי הקטן בן ה-12. אחי מאובחן כהיפר אקטיבי ונוטל ריטלין . הוא גדל כבן זקונים בסביבה מאוד מפנקת ובקושי מכיר את משמעות המילה 'לא'. יש לו בעיות התנהגות קשות שמתבטאות בין היתר במציקנות בלתי נסבלת שלא יודעת גבולות . כפועל יוצא מכך גם די בודד חברתית. השבוע התוודה בפני שכבר מזה שנתיים מלווה אותו חבר דמיוני, ושלא חשף את הסוד הזה לאף אדם מפאת הבושה והפחד שמא הוא "משוגע". לטענתו החבר הדמיוני הוא זה שמסיט אותו להתנהג כפי שמתנהג, ושאין ביכולתו להתנגד לו כיוון שאז יציק לו יותר ולא יניח לו. יש לציין שאחי מטופל כבר 3 שנים אצל פסיכולוג. (אפילו את הפסיכולוג הוא לא שיתף בעניין). אני מאוד מודאגת ולא יודעת כיצד עלי לנהוג ולמי לפנות.

לילך שלום חבר דמיוני איננו דבר נדיר והדבר לא צריך בהכרח לעורר דאגה. ילדים צריכים להסביר לעצמם בדרך כלשהי דברים ולעיתים חבר דמיוני זו שיטה נוחה כי אפשר להשליך עליו כל מיני דברים. אחיך סובל מבעיה שלפעמים הוא מגיב באופן שאינו נשלט. זה יותר נוח מבחינה פסיכולוגית להאשים משהו שנמצא בחוץ, חבר דמיוני, מאשר לחשוב שמשהו בפנים פגום ושלילי. השאלה בד"כ כמה רחוק זה הולך והאם זה גורם לבעית בשיפוט המציאות. אני מציע שתנסי לשכנע אותו לספר על החבר הדמיוני לפסיכולוג. לפעמים אפשר לעבוד עם החבר הדמיוני כי הרי אם הוא נותן הוראות לשלילה אולי הוא גם יכול לתת הוראות לחיוב. כל עוד מכירים בכך שזהו חלק ממשחק דמיוני זה ממש בסדר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, ברצוני להודות לך מקרב לב על עבודת הקודש שאתה מבצע.פנייתי האחרונה אליך הייתה בנושא דיון שכר עם הממונה וסירובו.פניתי אלייך, קיבלתי את עצותך ואף יישמתי אותן והתוצאות כמובן לא איחרו לבוא.היום הדיינו והגענו לפשרה.למדתי שקודם כל צריך לקחת אוויר, לספור עד עשר ואז להגיב.עיצה זו קיבלתי מאיש חכם...(אתה בטח פגשת בו) בשלוש השנים האחרונות פניתי אליך אינספור פעמים לרוב בשל מצב רוח ירוד בלשון המעטה.תשובותך היו תמיד אמפתיות עם רצון גדול לעזור. ד"ר קפלן היקר, כל כך נעים לדעת , שיש עוד אנשים שבאים מאהבה.... שוב אלפי תודות, מי ייתן וירבו אנשים כמותך!!! כרמית.

כרמית שלום תודה על הדברים החמים והרבה הצלחה בהמשך התפקיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשתף אתכם בעניין מסוים שמציק לי כבר הרבה זמן. אשמח לשמוע תגובות. אני בת 26 ורק לא מזמן הפסקתי להאליל את הוריי. השינוי חל בעקבות משבר שעברתי. רק לא מזמן התחתלי להבין שהוריי לא מושלמים ואפילו רחוקים מכך. טוב,כנראה שאני סוף סוף מתבגרת. מה שמציק לי בשינוי הזה שאני לא מעט פעמים לא מעריכה את הוריי וזה מעורר אצלי רגשות אשם. הרי הם הורים שלי, הם עשו את כל מה שהם חשבו לנכון לעשות כשגידלו אותי אך מצד שני הצורה שבה הם גידלו אותי גרמה לי לא מעט תסביכים (בגלל גישת הגנת יתר). אני כבר לא מאשימה אותם (לפעמים כועסת עליהם) על מה שיצא ממני - אני משתדלת בכל כוחותיי להביא לשינוי באשיותי (ואת זה אני עושה אצל פסיכולוג), אבל פשוט קשה לי עם ההרגשה הזאת שאני עם הזמן פחות ופחות מעריכה אותם. אני מרגישה מחויבות כלפיהם ומאוד משתדלת להתנהג כלפיהם יפה (אני עדיין גרה איתם). קשה לי עם הדילמה הזו, מצד אחד לתת להם כבוד כי הם הוריי ומצד שני לא להעריך אותם. פגשתי אנשים שהיו בסיטואציה כמו שלי והפתרון שלהם היה התנתקות עם הזמן מן ההורים וכשהם עברו לגור לבד אז הם בקושי ביקרו את ההורים. אני פשוט לא טיפוס כזה, אני מרגישה מחויבת כלפיהם. תודה על התייחסות

את צריכה לנהוג לפי הרגשתך. המשיכי לכבד את הורייך. את תחושת חוסר ההערכה כלפיהם תמשיכי לעבד במסגרת הטיפול הפסיכולוגי. כל אדם מגיע בשלב כל שהוא להתפכחות ביחס להוריו. בילדות הורינו הם כל יכולים , מגינים עלינו ודואגים לנו. בבגרותנו , אנחנו מבינים שהם ככל שאר בני האדם, על חסרונותיהם ויתרונותיהם. לא כל בעיה שיש לך עם עצמך או בחיים בכלל, סיבתה קשורה להורייך.טענות כלפי ההורים על מה שהיה בעבר ובילדות בדרך כלל לא מובילים לשום מקום אלא רק להרעת יחסים. את צריכה למצא את הדרך לשלב בין יחס של כבוד להורייך לבין חוסר ההערכה כלפיהם בלי לגרום לניתוק או הרעה בקשר.

נטלי שלום התהליך שאת עוברת הוא חלק מהתבגרות, והוא עדיין לא הסתיים. התחושות שאת מרגישה כעת יעברו מן הסתם עוד עיבוד ובסופו של דבר תוכלי להגיע למצב בו תקבלי את עצמך ואת הוריך כפי שאתם בשלווה בסליחה ובתודה. אין הורים מושלמים וזה טוב שאת מתבגרת ותופסת עצמאות. זה לא אומר שאת צריכה להתנכר ולהתרחק מהם. העניין הוא כיצד להוביל את חייך למה שאת צריכה ורוצה תוך השלמה והתגברות על דברים שלא היו לך טובים, אך גם תוך הכרה במה שכן היה טוב ומושקע. זה אכן תהליך שמתאים לעשות בתוך הטיפול הפסיכולוגי. אל תפחדי מתחושת האשמה, תני לתהליך ולזמן לעשות את שלו ותראי בוודאי שאת נמצאת כרגע בתוך תהליך ולא בסיומו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי שני ילדים בת בת 7.5 ובן בגיל 4.5 אני נוהגת להחמיא להם המון כגון : מי הילד/ילדה הכי יפה בעולם, הכי מתוק הכי חכם . השאלה שלי האם זה רצוי ? האם אני לא מכינה אותם מספיק לחיים? אודה על תשובתך.

היי בדיוק לא מזמן חשבתי על העניין הזה ואני חושבת שרצוי להגיד לילד אתה יפה, אתה חכם אבל לא הכי יפה והכי חכם. בצורה כזו הוא ילמד להעריך את עצמו ויחד עם זה לדעת לקבל שיש יותר חכמים ממנו ויש פחות חכמים ממנו, יש יותר יפים ממנו ויש פחות יפים ממנו. בהצלחה

רונית שלום דברים שבאים מהלב הם תמיד רצויים. מחמאות וחיזוקים חשובים לילדים. כשיש צורך בגבולות והערה זה מן הסתם גם מגיע כך שאופן קונקרטי זה לא סיבה לדאוג. השאלה מדוע הדאגה בכל זאת עלתה אצלך, הייתי מנסה לעקוב אחרי שרשרת המחשבות שעברה לך בראש, על זה דווקא כן הייתי שם דגש ומנסה להבין כי זה יכול להיות קשור לקשר עם הילדים בדרך כזו או אחרת, ודווקא לאותם דברים סמויים ולא מודעים שמשפיעים, בניגוד למילים שנאמרות בקול רם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הייתי שמח לקבל מידע נוסף על מה שנקרא באנגלית Over-protection - הכוונה כמובן שהקשר הפסיכולוגי של המונח: הגנת יתר של ההורים על הילד. אשמח גם במידע על הקשרים תרבותיים-סוציולוגים של התופעה, וכן על כל מידע קשור.

א שלום השאלה שלך תיאורטית ומאוד כללית. אני מניח שאם תכניס מילות מפתח למנוע חיפוש כגון גוגל google.co.il תקבל קישורים רבים בנושא. אם העניין מסתיים בתיאוריה זה הפתרון שאני מציע. אם זה משהו שמטריד ברמה המעשית אני מציע לשאול את השאלה באופן יותר ישיר, בפורום אנו עוסקים בעיקר בשאלות על פסיכותרפיה ופחות על ההיבטים התיאורטיים של התחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בגיל ההתבגרות וכל דבר היא אנטי וכל דבר היא חושבת שהיא יודעת הכי טוב. בבית הספר היא מתנגחת עם כולן,לא רוצה ללמוד,לא מקבלת סמכות. בבית היא חצופה "בגבול" ואין לי מושג מה לעשות. היא הייתה אצל פסיכולוגית ארבע פגישות והחליטה שזה סתם בזבוז זמן והיא מסרבת להמשיך. אמרו לי לתת לה חום ואהבה בבית,אבל היא מעצבנת וקשה לתת חום במצב כזה. אני אומרת לה כל הזמן שאני אוהבת אותה . אשמח לשמוע עם יש פתרון חוץ מאשר שיחות עם פסיכולוג. תודה מראש

שרון, אני הייתי כזו. באיזשהו שלב כבר למדתי שלא ניתן לשנות את כל העולם. לדעתי, את צריכה המון סבלנות (זה קשה. אני עובדת עם בני נוער,וקשה להם לפעמים לקבל סמכות). בכל מקרה יש ב"תפוז" פורום הורים למתבגרים. שווה לנסות שם! עדי

שרון שלום הצעתה של עדי היא רעיון טוב, לדון בצאט ופורומים באינטרנט עם אנשים שמתמודדים עם בעיה דומה. לפעמים המתבגר לא מעוניין ללכת לפסיכולוג כי הוא לא מרגיש שהבעיה אצלו. לפעמים הוא גם צודק כי כל הסביבה משתגעת והוא בסה"כ לא מבין מה רוצים ממנו. לכן מומלץ שדוקא ההורים יפנו לקבלת הדרכה פסיכולוגית מפסיכולוג ילדים או פסיכולוג משפחתי ודרך תיאור המצב בבית אפשר יהיה לנהל דיאלוג מסוג אחר עם הילדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום אנחנו ההורים היינו בכמה פגישות ובאמת שינינו את הגישה כעת אנחנו נמצאים בסדנת הורים -גיל ההתבגרות המצבי רוח שלה משתנים מקצה לקצה וזה קשה. עדי אני מודה לך על ההצעה ואני אשתמש בה. זה נכון שהגיל הזה עובר ? תודה לכם שרון

שלום אני חולה סכיזופרניה אני בן 18 ומטופל בכדורי ריספרדל בלבד יש לי שתי שאלות 1 מהם סוגי הטיפול לסכיזופרניה מלבד הטיפול התרופתי 2 איזה מקומות מטפלים בחולי סכיזופרניה

שי שלום מלבד הטיפול התרופתי ישנו טיפול בשיחות הן ברמה האישית והן במפגשים קבוצתיים. רצוי מאוד שתצטרף למועדון חברתי בו תפגוש אנשים ועל פי רוב יש בו גם אפשרויות לטיפול. על פי רוב אפשר לקבל טיפול במרפאות הציבוריות ובבתי החולים הפסיכיאטריים, וכן במועדונים שונים למשל אלו של אנו"ש בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי ילדה בת 9 שסובלת כנראה מדיסלקציה מסוימת בקריאה וכתיבה (יש לה אבחון במכון בחודש הבא). בחודשים האחרונים, היא כל הזמן בוכה ואומרת שהיא מכוערת ולא יפה (וזה ממש לא נכון). היא גם רגישה מאוד ובוכה מאוד מהר אם אני מעירה לה על משהו. יש לה הרבה חברים ושאר התחומים מאד בסדר. האם צריך לקחת אותה לפסיכולוג ? אם כן, האם צריך הפניה ? תודה

דנה, לחבק אותה, ולהראות לה כמה אוהבים אותה. את רוצה? אפשר לשאול את המורה שלה. עדי

שלום לכולם! מה שלומכם? אני מקווה שהכל טוב. תקשיבו, החלטתי לכתוב לכם עכשיו על משהו שבחיים לא סיפרתי לאף אחד חוץ מלחבר שלי שסיפרתי לו את זה לפני שבוע. כמעט כל פעם כשאני מתקלחת ועומדת עירומה מתחת לזרם המים אני מתכווצת פתאום ומתחילה לרעוד בטירוף. הסיבה היא שיש לי פחד משתק ואני חושבת שיש מישהו שעומד מולי ועומד לירות בי בין שני השדיים שלי. הנקודה הזו נעשתה לנקודה הכי רגישה בגוף שלי. אני לא מסוגלת כשנוגעים בה, אפילו אם זו רק נגיעה קטנה ורכה ביותר. זה מאוד מציק לי, הפחד הזה. בבקשה תעזרו לי! (הדוקטור במיוחד, וגם אשמח לתגובות מכולכם) תודה רבה! אוהבת אתכם מאוד ומודה לכם על כל התמיכה והעזרה שלכם בכל נושא- חביבה. דרך אגב- היום הייתי מאוד בדיכאון וחתכתי לעצמי את היד. לא הגעתי לווריד אז ככה שזה לא משהו רציני. ואני מרגישה עכשיו טוב.

חביבה שלום הפחד שאת מתארת, כמו גם תופעת החיתוך העצמי, נשמעים כחלק ממה שקורה לך באופן כללי ויותר רחב מאירוע כזה או אחר. סביר להניח שיש לזה גם סיבה פסיכולוגית שאינך מודעת אליה כנראה, זה לא נושא שאפשר לנתח ולהבין במסגרת הזו של הפורום אלא בתוך מסגרת שמורה, מוגנת יותר ומאפשרת מעקב ארוך טווח של טיפול פסיכולוגי. שמרי על עצמך בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התגובה המהירה! זה דבר שנמשך כבר כמה שנים. עוד לפני שחשבתי בכלל על מוות. אבל אתה צודק, זה דבר שצריך לדבר עליו בהרחבה בטיפול. הבעיה היא שכולם מעבירים אותי מאחד לשני ולכן אני נותרתי ללא מטפל לתקופה ארוכה מידי. אני מרגישה שאני צריכה דחוף המשך טיפול! טוב, לילה טוב לך ולכולם! ושוב- תודה רבה!

היי חביבה שמתי לב שאת לא מרגישה כל כך טוב לאחרונה. מבינה אותך גם אני עוברת ירידות ועליות. אבל עדין מקווה לטוב כי כשאני במצב לא טוב, אני עדיין זוכרת את התחושה הטובה כשאני במצב רוח טוב. למה את מתכוונת שאת אומרת שמעבירים אותך ממטפל אחד לשני ובסוף את נשארת ללא מטפל? זה בגלל שאת לא מצליחה להחזיק מעמד עם המטפל או שהם לא מאורגנים בנושא? בכל מקרה רציתי חהגיד לך שתחזיקי מעמד ושיהיה לך טוב. ביי ביי

תודה רבה לך! אני כבר מרגישה קצת יותר טוב כי בכיתי אתמול באמצע הלילה לחבר שלי שעה שלמה. מסכן, הוא לוחם ובמקום לנצל את הזמן הפנוי וללכת לישון הוא רק הקשיב למה ששפכתי מהלב. הוא כזה מקסים! הכוונה היא שהייתי מאושפזת ואחרי שהשתחררתי המשכתי להיות במעקב חודשיים או שלושה עם המטפלת שלי מהבית חולים. אחר כך העבירו אותי לנס ציונה אבל נהייתי בת 18 אז העבירו אותי למרפאה לבריאות הנפש שיכלו לסדר לי פגישות רק פעם בכמה חודשים ואני צריכה פגישה פעם בשבוע. הועברתי למכבי והתקשרתי לכמה פסיכולוגיות והן אמרו שכדאי לי ללכת למרכזים לבריאות הנפש. נמאס לי כבר מכל העסק אז נכנסתי לאתר של מכבי ומצאתי שם שיש מרפאה לבריאות הנפש אז יש לי את המספר ואני אתקשר לברר מה זה. אני כבר 3 חודשים בערך בלי טיפול קבוע ואני מרגישה לא טוב בגלל זה. תתפללי בשבילי שאמצא סוף סוף מטפל קבוע ואחזור לטיפול קבוע. תודה רבה שכתבת לי! אוהבת, חביבה.

שדשלום רב, הנני סרן בחיל המודיעין לפני כחצי שנה עברתי תקופה מאד קשה בעקבות טראומה, כיום הסיפור הזה מאחורי אבל עדיין קיימים לי תחושות החרדה, לחץ בחזה קושי להתרכז אי יכולות להתמודד עם מצבי לחץ בעקבות כאבים חזקים בחזה והתקפי לחץ. הנני אדם בריא ושמח מאד עד לתקופה זו הכל היה מושלם לאחר הליכה לרופאים הם אמרו לי שמערכת העצבים שלי כרגע פגועה וזה עיניין של זמן, אבל זה לא עובר וחיי די בהמתנה כרגע. מה אני יכול לעשות אני ממש רוצה לפתור את הבעייה, אנא עזור לי.

שלום רב לך, אין צורך לסבול ! היום יש טיפולים יעילים לטיפול בחרדות. כדאי לך לפנות לפסיכולוג קליני או פסיכיאטר לשם אבחון והמלצה על המשך טיפול. באופן כללי, הטיפול בחרדות יכול להתבצע בשני מישורים : פסיכולוגי ותרופתי. השיטה הפסיכולוגית שנמצאה כיעילה ביותר, היא השיטה הקוגנטיבית התנהגותית. במישור התרופתי - קיימות תרופות רבות לטיפול בעניין. לשם כך, עליך להתייעץ עם פסיכיאטר. תרגיש טוב ! יעלה.

את יכולה להמליץ לי על רופא טוב, באיזור המרכז? אני פשוט בצבא וכאן הרפואה נמצאת שלושים שנה מאחור אז אני די תקוע תודה רבה.

שלום אתה סובל כנראה מסוג או שילוב של כמה בעיות חרדה. רצוי שתפנה לטיפול פסיכולוגי וכן יתכן שכדאי לשלב טיפול נוגד חרדה. הצבא בהחלט לא נמצא 30 שנה אחורה בנושא הטיפול בחרדה ודווקא הצטבר הרבה נסיון בתחום. אני יכול להעיד ממקור ראשון שאם תפנה לייעוץ במסגרת הצבא תקבל טיפול מתאים. לדוגמא, מכון לטיפול באנשי קבע. תצטרך לברר אילו כתובות עומדות לרשותך. כמובן שיש אפשרות לפנות גם לטיפול פרטי. אני מצרף קישור למאמר על חרדה בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm

היי אני הייתי מציעה לך לפנות למטפל פרטי כדי שלא יהיו השלכות על התפקיד שלך בצבא.

שלום כל פעם אחרי שבעלי רב איתי , ומטיח בי אשמות ומקלל והלאה , הוא בא אחרי זה למיטה מתחנף אלי ורוצה שאני אשכב איתו . הוא חושב שככה אומרים סליחה זו בעיה רצינית שלי או שיש עוד שכמותו? תודה

לדעתי זו בעיה של שניכם. מדוע הוא מתנהג כפי שאת מתארת ? האם זו התפרצות כעס בלתי נשלטת? אולי הוא מרגיש צורך להתפייס ולא יודע איך לעשות זאת? לדעתי כדאי שתשוחחי איתו על כך. שיסביר לך מה פשר ההתנהגות, האם יש לה סיבה או שזה סתם עצבנות?

זיוה שלום האופן שאת מנסחת את השאלה נותן מן הסתם גם את התשובה. את נפגעת מהדפוס הזה שכנראה חוזר על עצמו מדי פעם. העובדה שזה חוזר על עצמו מעידה שבסופו של דבר את אכן סולחת וממשיכה הלאה ושהוא לא ממש מפנים את מה שאת מרגישה. יתכן שכדאי שתקבלי ייעוץ כיצד לנהוג באופן שמצד אחד ישים גבולות ברורים לאלימות המילולית (האם יש גם פיזית?) ומצד שני ישמור על התא המשפחתי שכנראה את מעונינת לא לפרק. יש אפשרות להיעזר ביועצות של נעמ"ת וארגונים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

נו ואם אני לא מגיעה לנעמת אז מה לעשות? אין עצות??? אני לא נכנעת לו כשהוא מתחנף אני אומרת לו שזה לא בסדר

אני נשואה מזה שנה וחצי. היחסים ביני לבין בעלי מצוינים. שנינו רוצים מאד בילד ואני מרגישה גם מוכנה לכך. הבעיה היא שאני חרדה מההריון והלידה. חוששת מסיבוכים, כאבים וכד'. מה שמקשה עלי יותר מכל היא העובדה שאמי נפטרה לפני מספר שנים ואני מרגישה שלא אוכל לעבור תהליך של הריון ולידה בלעדיה. ממש קשה לי לחשוב שלא תהיה לי העצה שלה, התמיכה, הליווי במהלך ההריון, בזמן הלידה ואחריה, כשיש תינוק חדש בבית (זה מפחיד לא פחות). אני לא יודעת איך להתמודד עם החרדות ועם העצב והצורך באמא שלי שמתעורר עכשיו יותר מתמיד. קשה לי גם לשמוע מחברות בנות גילי על התמיכה של האם בהן בתקופה כזו. אני מוצאת את עצמי מקנאה וחרדה עוד יותר כשהנושא עולה. חשוב לי לציין שאין אשה אחרת שתתמוך בי בתהליך. לא מישהי בדמות אם בכל אופן.

פרח שלום החששות שלך נשמעים לי מאוד טבעיים. אפשר לחלק אותם לשניים למרות שיש לי הרגשה שאלו אינם חלקים מנותקים. האחד הוא החשש מתהליך ההריון והשני על העצב שאמך איננה ולא תלווה אותך בתהליך הפיכתך לאם. בחשש הראשון ניתן לטפל, ראשית ע"י מידע אמין על תהליך ההריון והלידה. אם את מרגישה שאת בחרדה שתמנע ממך מלהיכנס להריון או תהפוך אותו לסיוט, אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי ולטפל בנושא בצורה ממוקדת כמו בכל פוביה אחרת. אני מעריך שזה החלק היותר קל במה שאת מציגה. החלק השני מורכב הרבה יותר. תהליך האבל על אמך לא הסתיים והוא בוודאי מואץ בתקופה שבו את מצד אחד זקוקה יותר לתמיכה ומצד שני עוברת בעצמך תהליכים של הורות. נטייתי להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי דווקא בגלל ההיבט הזה. תמיכה טכנית אפשר לקבל ממטפלת טובה, אבל את תמיכתה של אמא אי אפשר להחליף באף עזרה אחרת. זה דבר שאולי צריך עדיין עיבוד נפשי גם אם עברו מספר שנים מאז פטירתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך המהירה והמועילה. רק שאלה נוספת לי אליך: אני מסכימה איתך כי תמיכה טכנית טובה אפשר לקבל ממטפלת טובה אבל את תמיכתה של אמא אי אפשר להחליף. לכן שאלתי היא במה יכול לעזור לי טיפול של פסיכולוגית. הרי הוא לא יתן לי לעולם את אותה תמיכה לה אני משתוקקת.

לד"ר קפלן שלום אני בת 28 ולי אחות בת 30 . הקשר בינינו היה תמיד קשר בעייתי מעט. אחותי מאז שהיתה ילדה היתה יפה , חכמה ומצליחה בתחום החברתי. בעוד אני הייתי שמנה וחסרת ביטחון . לאורך כל השנים היתה לי קינאה אליה ותמיד ניסיתי להיות איתה בקשר חברי - שיתפתי אותה במה שקורה לי , ניסיתי לרצות אותה בצורות שונות וכד' . בעוד מצידה היה תמיד ריחוק מסוים - חוסר שיתוף ניצול מסויים בעיקבות החוסר ביטחון שלי. פעם אף אמרה לי שאני רוצה להיות חברה שלה אך היא אינה מעוניינת בכך ואף הודתה שהיא מנצלת אותי . היום שתינו עזבנו את הבית , אחותי התחתנה לפני שנתיים , אני לא ממזמן נישאתי לבחור מקסים שאותו אני אוהבת , אני גם מסיימת תואר שני ואין לי שום סיבה להרגיש חוסר ביטחון. בתחומים שונים בחיים ביטחון העצמי שלי עלה מאוד. אך דבר אחד לא השתנה - הרצון העז להיות כמו אחותי וכן להיות חברה שלה . אחותי לא השתנתה ועדיין לא מעונינת בקשר קרוב איתי - אינה מרבה להתקשר , אינה באה לבקר לא משתפת אותי במה שקורה לה וכו'. חוסר הרצון שלה לקשר יותר קרוב איתי מתפרש אצלי בכך שאחותי לא נהנת להיות בקרבתי ודעותי כנראה לא חשובות לה - דבר היוצר אצלי תחושה שאיני מוצלחת מספיק (לא כמו שאחותי מוצלחת) . אני מנסה להשתחרר מרגשות אלו . מנסה לא לקחת ללב את חוסר ההתענינות שלה בי אך לא מצליחה .ניסית בעבר לשוחח איתה על כך אבל היא ממש לא שיתפה פעולה. איך משתחררים מרגשות קינאה אלו ?

מיכל שלום זה באמת מדהים כל פעם מחדש עד כמה אנחנו לא מסוגלים להשתחרר מהדפוסים הישנים איתם גדלנו. שנים עברו, את התפתחת בדרכך ובאמת מסיבה אובייקטיבית לא נשמע שיש לך סיבה להרגיש נחותה מאחותך. באופן כמעט מאגי היא משתפת פעולה עם הדפוס הזה, כאילו משפחות נועדו בין היתר גם לשחזר את הדפוסים שנוצרו בילדות המוקדמת. אבל הסיפור האישי הזה איננו באמת הגורל ההכרחי שלך. יש אפשרות לשנות את הגורל הזה, והדבר, סביר להניח, נמצא בידיך. יתכן שכדי להתקרב לאחותך תצטרכי קודם לכן לוותר עליה ועל הקשר איתה. יתכן שאז הוא באמת גם יהיה פחות חשוב לך ואם בדרך כלשהי פתאום יתקרב, מה טוב, אם לא, תחיי את חייך באופן שעיצבת לעצמך אותם. אחותך מייצגת עבורך משהו בלתי מושג, משהו שאם תזכי בו לכאורה תהיי האדם המאושר ביותר עלי אדמות. אבל היא רק מייצגת את הדבר הנכסף הזה, היא לא באמת הדבר הזה. כאשר תוכלי לעשות הפרדה בין המשאלות הפנימיות שלך להשלים את מה שחסר לך ובין אחותך ברמה הקונקרטית, יהיה לך הרבה יותר קל לחיות איתה ועם דמותה בשלום. נראה לי שאת לא מודעת באופן מלא למשמעות הקשר ביניכן מאז ילדותך ועד היום וכל עוד את נותרת עם המיתוס שלה כאותה בחורה מוצלחת אל מולך הלא-מוצלחת, יהיה קשה להשתחרר מהתחושה הקשה שאופפת את הקשר שלכן. לא פעם הקשר הבעייתי בין האחים מסתיר מאחוריו מורכבות דווקא עם ההורים שנתנו לקונפליקט הזה להתקיים כל אותם שנים, אבל איכשהו יותר קל להישאר בתחושה שזה האח או האחות מבלי להיכנס ישירות לקשר עם ההורים שהוא הרבה יותר מורכב ומאיים. אלו דברים שפעמים רבות מהווים חומר מתאים לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי, אחיינתי המתוקה ליהי, בת שנתיים וחצי,מדברת שוטף ובלי סוף כבר מגיל שנה וחצי. אתמול, פתאם, היא התחילה להתקע באמצע משפטים בנסיון לומר את המילה. זה מפחיד ועצוב נורא לראות אותה נתקעת באמצע המשפטים החמודים שלה, ומנסה להתחיל מילה.היא לא מגמגמת! היא פשוט נעצרת, שמה את הידיים הקטנות על העיינים בתנועת תסכול והפה שלה מנסה להוציא את המילה ונתקע. לפעמים כמו מתוך לחץ או בהלה היא מתחילה לבכות ואז כשאני עוזרת לה ומשלימה לה את המילה היא נרגעת מיד. יכולות לעבור 5 שניות, עד שהיא תצליח לומר את המילה. זו לא מילה ספציפית. והיא יכולה לומר אותה בלי בעיה לפני ואחרי..זה קורה פתאום. לעניות דעתי. זה קטע פסיכולוגי של דרישת תשומת לב. לפני 4-5 חודשים נולדה לה אחות קטנה, ושבוע שעבר הגיעה גננת חדשה לגן. יכול להיות שזו תגובה פסיכוסומטית? תוך כמה זמן יש לצפות שזה יחלוף? ומה עלינו לעשות- לתת לה "להאבק" עם המילה ולהוציא אותה, או לעזור לה ולומר אותה? תודה רבה, טלי המודאגת.

טלי שלום ככל שתתייחסו לעניין בצורה יותר טבעית ולא תהפכו אותו ל"סיפור" כך הוא יעלם יותר מהר. יתכן שזה קשור להולדת האחות ויתכן שזה חלק מההתפתחות הטבעית. אלו דברים נפוצים מאוד ולא כדאי להיכנס ללחץ. ניתן לחייך, לעזור לה להשלים מילים, לעשות מזה משחק ושיר ולהמשיך הלאה. עם תוך כמה חודשים העניין לא יחלוף אפשר להתייעץ עם היחידה להתפתחות הילד. במידה וזו התופעה היחידה שנראית לכם בעייתית לא הייתי עושה עם זה דבר כעת ובאמת ממליץ לכם להוריד את רמת המתח והחרדה מאחר ואלו מזינים בד"כ מעגל סגור שרק יחמיר את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני זקוק לעזרה מקצועית בבעייה הבאה: אני סובל מפחד במה/קהל מזה כשנתיים שלוש באופן חמור. הפרדוכס הוא שהבמה היא מקום פרנסתי וכור מחצבתי אך למרות הכל הבעייה החריפה עם הזמן עד לכדי המנעות מעבודה על במה, והדחקות הצידה. אציין כי אני מטופל תרופתית כבר שנים רבות אך אני מרגיש כי יש צורך גם בשיחות עם מומחה לבעיות מסוג זה. איני יודע למי לפנות. אשמח לקבל עצות, הפניות, והמלצות איך (ועם מי) לטפל בבעייה ספציפית זו של חרדת במה/קהל. אפשר גם לאימייל. בתודה מראש, רונן.

הטיפול בחרדות בכלל וגם בחרדת קהל ובמה הוא תרופתי. פנה לרופא המשפחה ובקש הפניה לפסיכיאטר שיאבחן אותך ויתאים לך תרופה. יתכן שאשפשר לשלב גם טיפול פסיכולוגי שגם הוא אפשרי דרך קופת חולים.

תודה על העצה. העניין הוא שאני כבר מטופל תרופתית אצל פסיכיאטר, נגד אותן חרדות. אך עדיין יש מחסום מלעלות על במה בשל חוויות טראומטיות שחוויתי. לכן חשבתי שאולי איש מקצוע המתמחה בסוגיה הזו יוכל לעזור...ע"י שיחות (בנוסף לתרופות).

רונן שלום יש אפשרות לטפל בחרדת במה בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה. השילוב עם טיפול תרופתי נוגד חרדה בהחלט עשוי להיות יעיל ובטווח קצר למדי. אני מצרף מספר קישורים למאמרים המתייחסים לחרדה והטיפול בה. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm

שלום יש לי חברה שחווה דכאון ומטופלת בתרופה ואצל פסיכולוג. אך אני חושבת שיש לה גם חרדות והיא פשוט לא מוכנה לקחת עוד תרופה ולכן מנסה להתמודד עם כך לבד. יש דבר שמציק לה במיוחד ואני כבר לא יודעת כיצד לשכנע אותה. אולי תוכלו לעזור לי. חברה שלי בחורה נבונה, אולי לא מהמבריקות אך מספיק אינטלגנטית כדי להתמצא בתחומים אינטלקטואליים. היא בחורה סקרנית ומתעניינת בהרבה תחומים. לעומת זאת, היא חושבת שהיא בכלל לא חכמה ואפילו לעתים מגזימה בכך שחושבת שאולי יש לה פיגור שכלי קל. היא ישבה לעשות מבחן איי קיו של המדינה ששישדרו בטלוויזיה ויצא לה איי קיו ממוצע ואפילו אולי מעט מעל הממוצע. זה הרגיע אותה בדיוק ליום אחד. אח"כ היא מצאה באינטרנט עוד מבחן אי קיו עשתה אותו ויצאה לה אותה תוצאה אז במקום שזה ירגיע אותה היא פשוט פירשה את זה כלא מספיק מבריקה אלא בסה"כ כמישהי מאוד ממוצעת. מאז היא נכנסה ללחץ והיא חושבת שאין לה מספיק שכל למטלות מורכבות בחיים -בגלל הסיבה הזו היא לא מצליחה להתמודד עם החיים, שהיא לא מספיק חכמה ללמוד תחומים מורכבים, שאין לה יכולת לעשות פרשנויות מורכבות ופשוט עשתה מעצמה מפגרת. לדעתי זה נובע מחרדה אך מכיוון שייקח זמן כנראה עד שהיא תבין שהיא צריכה תרופה נגד המחשבות שיש לה, אולי למישהו יש כאן עצה איך אני יכולה לשכנע אותה בכך שגם מישהי שיש לה איי קיו ממוצע יכולה מאוד להצליח בחיים וכן יש לה יכולת לעסוק בתחומים אינטלקטואליים. אני יודעת שתגידו שהיא צריכה טיפול, אני יודעת אבל עד שהיא תבין זאת בעצמה אולי איכשהו אצליח להרגיע אותה קצת. ניסיתי להגיד לה שאי יכולת שלה לשלוט על חייה נובעת מחרדה ודיכאון ולא מכך שאין לה מספיק שכל להבין איך להתנהג, שאי קיו ממוצע זה טוב כי לרוב האוכלוסיה יש איי קיו ממוצע ונכון שאפשר להיות בעל אי קיו יותר גבוה ולהיות גאון אבל אין לך את זה אבל יש לך מספיק שכל להבין דברים מורכבים. אודה על עזרתכם

שלי שלום אני לא חושב שעובדות וטיעונים הגיוניים ירגיעו את העניין מכיוון שלא מדובר בבעיה אוביקטיבית. נשמע שמדובר בביטחון ודימוי עצמיים נמוכים וזה הנושא שצריך לעלות בטיפול. טיפול פסיכולוגי אינו מוגבל רק לנושא אחד ואם היא מטופלת בנושא דיכאון זה מן הסתם בסיס טוב לטיפול בנושאים נוספים. במקרה טיפול תרופתי נוגד דיכאון הוא גם נגד חרדה כך שלא צריכה להיות בעיה לטפל בשניהם, אם כי הבעיה לא נשמעת חרדה אלא בתפיסת העצמי שאלו דברים שמצביעים יותר על נטייה אישית. אני מציע שתציעי לחברתך להעלות את כל הנושאים הללו בטיפול הפסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתנו כבת-4,לאחרונה החלה להיות מאוד חצופה ולעתים אף תוקפנית.כמו כן פתאום מסרבת לראות "הופ" וקלטות עד כדי כך שהיא בורחת מהחדר ברגע ששמים את הערוץ,בנוסף היא מתעוררת המון פעמים בלילה ובאה למיטה שלנו,אנחנו מסרבים כמובן ומציעים לשבת לידה(ואף יושבים),מדברים יפה ולפעמים כועסים,אבל כלום לא עוזר ואנחנו פשוט נטולי שינה,עייפים עד לפעמים קושי בתפקוד,בלילה היא אומרת שהיא לא רוצה להיות לבד,ניסינו בובות,אור וכדומה,אבל הסצנות ממשיכות בעקשנות רבה מצידה.אנחנו מיואשים,מוצאים עצמנו כועסים על הילדה הרבה מעבר למה שהיינו רוצים.בגן אין איתה בעיות בכלל.מה יכול להיות כל המכלול הנ"ל?הכל החל ביחד.מה עושים??? תודה.

הורים שלום, האם היה שינוי במשפחה באחרונה (מוות, לידת אח, מעבר דירה, פיטורים שלכם(? בכל מקרה, יש אפשרות לשאול את הגננת מה היא אומרת, וגם ב"תפוז" יש פורומים של הורים המתמודדים עם הבעיה. עדי

שלום קשה לענות מבלי להכיר אתכם בצורה יותר אישית, אבל יתכן שהילדה נמצאת בשלב התפתחותי שכולל משא ומתן עמוק בינה ולבינכם אבל גם בינה לבין עצמה עד כמה היא ילדה-תינוקת ועד כמה היא כבר ילדה-גדולה. הקונפליקט הזה איננו פשוט ומלווה בחרדה רבה ואי שקט. התוקפנות שאתם חווים יכולה להיות דרכה לפתח עצמאות למולכם. זה לא מקרי שאתם כועסים עליה כיוון שהיא גם כועסת עליכם. זה לא קל להיות קטן ולהרגיש תלות כזו חזקה כשיש ליד מבוגרים גדולים שמבינים ויודעים הכל. היא רוצה את הקרבה שלכם, להרגע לידכם, ובמקביל לתפוס עצמאות ולגדול. הפתרון איננו בדרך אחת, אלא ייקח בוודאי זמן. צריך לנסות להיות קשוב לחרדות שהיא מבטאת דרך ההתנהגות, ובמקביל לשים גבולות ולהיות אלו שבאמת יודעים מה שצריך. נשמע שבסה"כ אתם מנהלים את הדברים כמו שצריך, אבל נשחקים מכך. אני מציע לכם לא להחמיר עם עצמכם ולהרגיש פחות מתוסכלים, לקבל את המצב הנוכחי קצת יותר בקלות וסביר להניח שבעקבות זאת הוא באמת יהיה יותר נסבל. אם יש ברקע משהו משמעותי שכדאי לקחת בחשבון, או אם אתם רואים שהעניין לא מתסדר לכם תוך זמן סביר כדאי שתפנו לקבלת הדרכה אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כל ילד מגיע לשלב כזה של מרדנות בקשר לשינה אני כן היתי מאפשרת לה קצת לישון איתנו ככה עשיתי עם ילדי זה עובר זוהי תקופה שהם לפעמים נמצאים בפחדים תנסו למשל לומר לה שביום שבת בבוקר תכנס איתכם למיטה , חוץ מזה לא הבנתי את סיפור הטלוזיה אם היא לא רוצה שלא תראה מה זה מפריע לכם? יתכן שהיא מחפשת את הקירבה שלכם אולי לשחק איתכם לישון איתכם בי בהצלחה

באחד מהעמודים הקודמים אתה ענית לשאלה בקשר לחרדה חברתית הימנעותית, האם הכוונה בבעיה זו היא בהפרעת אישיות סכיזואידית או בין היתר? האם אוכל להשתתף בקבוצה זו במרכז הארץ אם אני גר בדרום שבו אין קבוצה כזו כפי שנאמר לי בבית החולים? תודה

אמיר שלום אינני יודע במה מדובר כך שלא אוכל להשיב. אינני מכיר קבוצה טיפולית כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, איזו הכשרה תעסוקתית מקנה תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית? תודה מראש

יעל שלום כל בוגר תואר שני בפסיכולוגיה ראשי להיקרא פסיכולוג ולהירשם בספר הפסיכולוגים. הוא יכול לייעץ בתחומים פסיכולוגיים שונים (לא בטיפול בפסיכותרפיה). התואר בבסיסו הוא מחקרי ולא טיפולי. אפשר להמשיך לעסוק במחקר אקדמי, אך גם במכוני מחקר, משרדי פרסום, פיתוח מערכות מידע הקשור לבינה מלאכותית ועוד. בעיקרון זה לא בדיוק מקצוע ולכן צריך מן הסתם לפתח התמחות או עיסוק כלשהו וזה לא דבר אוטומטי שנובע מהתואר. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת האם באינטרנט יש רשת או משהו אחר שכל כולו עוסק בטיפול בהיפנוזה או בטיפולים נפשיים אחרים, אצל אנשים עם בעיות בתפקוד המיני על רקע נפשי למשל סלידה ממין ושיש בהם מאמרים מקצועיים בנושא זה . ולדעת האם יש רשת או כל דבר אחר באינטרנט, שכל כולו מוקדש למאמרים והשערות פסיכולוגיות וגם נוירוביולוגיות של מה השינוי שקורה במוח אצל אנשים שנראה שאיבדו שליטה על הדחפים המיניים שלהם בין אם הם היו בהתקף מאניה, סכיזופרניה או פשוט סוטי מין (סוטי מין כמו פדופיליה, נרקופיליה,זאופיליה,גילוי עריות וכודמה) . ושמהם ניתן לקרא מאמרים שלומדים באוניברסיטה סטודנטים (מהדיסציפלינות המתאימות) שמתמחים בנושאים אלה .

יש מאות אתרים בנושא באינטרנט, פשוט תתחילי לחפש לפי השפה בה את מעוניינת. GOOGLE.CO.IL הקישי את המילים אותם את מעוניינת למצוא במאמרים ותמצאי מאות אתרים אם לא אלפים.

שים לב שכתבתי שאני מחפשת רשת או אתרים שמוקדשים אך ורק לנושאים האלה . לצערי כל חיפוש הוביל אותי לפורנו או לאתרי פרסומת של קלטות וספרים . אז אם אתה טוען שאתה יודע על מה אתה מדבר אז הואל לציין כתובות אינטרנט . חבל לי ששלותיי יהרסו בגלל רושם שאתה יוצר כאילו לא חיפשתי .

שלום גלית יש ברשת מה שבקשת, והשאלה נשאלת אם יתנו לך להכנס לשם.. תנסי בwww.goldenhour.co.il אלא שבאתר הזה כמו גם באתרים רבים אחרים כל החומר, לפחות שאני מצאתי, הוא באנגלית..את יכולה גם לנסות למשל www.mayoclinic.com באשר למאמרים שהסטודנטים לומדים בנושא - תנסי באומיברסיטאות. לא קשה למצוא את האתרים..אבל כשאת נכנסת לאתר אוניברסיטה ומשם לספריה המקוונת , כפי שכבר אמרתי לך הכל באנגלית..למשל באתר של אוקספורד www.ox. ac.uk תמצאי ספריה ענפה מאוד שלא בטוח שתוכלי להכנס או לנווט בה בקלות..השפה היא אנגלית ולא אנגלית קלה. בנוסף ברובם נדרשת הרשמה..אתרים נוספים www.sciam.com www.medindex.up.co.il have fun

גלית שלום יש אתרים רבים שעוסקים בכל אחד מהנושאים שכתבת עליהם: היפנוזה, טיפול מיני, הפרעות שקשורות למין ועוד. אין לי המלצה ספציפית בעיקר שנתת היקף רב מאוד של נושאים. אכן החיפוש דרך מנועי החיפוש אפשרי. אם את רוצה חומר מקצועי באופן טהור יותר כדאי להיכנס לספריה באחת האוניברסיטאות ולהתחבר למאגרי המידע של המאמרים המקצועיים בפסיכולוגיה. זה ייתן לך חומר רב ברמה איכותית יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני לא יודעת אם זה המקום בו יוכלו לעזור לי אבל אני אנסה. אני לא מצליחה להבין מה זה מלכוד 22, האם מישהו יכול להסביר לי ואולי לתת דוגמא בכדי שאני אבין תודה

המושג נוצר בחיל האויר האמריקאי במלחמת העולם השניה. הרבה טייסים ניסו להשתחרר מטיסות על רקע של בעיות נפשיות. יצאה הוראה האומרת שאם אתה חושב שאתה בלתי כשיר לטוס מסיבות של אי שפיות הרי שאי אפשר לקבל מה שאתה אומר כי אתה לא שפוי , אז איך אתה יודע שאתה לא שפוי ? הבנת ? היום הביטוי מילכוד 22 בא לציין מצב ללא מוצא שאיך שלא תנסה לפתור אותו , תגיע לנקודת ההתחלה שלא ניתנת לפיתרון. מקוה שהצלחתי להסביר.

תודה אני רוצה עוד דוגמא אם אפשר ממישהו, דווקא בתחום הריגשי הפסיכולוגי, כי זו הדרך הכי ברורה בשבילי להבין.

לא משנה מה תמיד אני מוצאת את עצמי בחיפוש בילתי פוסק אחר אהבה. מעולם לא חויתי אהבה אמיתית מבן זוג, אהבה רומנטית. העיסוק בנושא הוא אובססיבי, וכל פעם שאני מכירה בחור שמושך את ליבי, אני מתמלאת ציפיות ותיקוות, ולא מפסיקה לחשוב שאולי הנה, זה האחד, ומצאתי את חציי השני. אני חייבת לציין שזה לא קורה עם כל בחור- ההיפך, אני מתאהבת בטיפוסים מסיומים שאני מוצאת יחודיים, ומושכים ויזואלית. כמו כן אינני מבטאת את התלות הנפשית שלי בבחור לעולם, אינני לוחצת או נידבקת, אני פשוט בשלב מסוים גורמת לו לא להתעניין, לא בכוונה כמובן. כרגע אני בקשר עם בחור מקסים שאני מעונינת בו, והוא מביע התענינות בי. אני לא רוצה לאבד את הקשר היפה שיש לנו ואני פוחדת שהוא יאבד עניין או ימצא בחורה חדשה מכיוון שאין לנו בילעדיות. כמו כן אני מוצאת את עצמי דוחה מבחינה גופנית ונמנעת מלהיפגש איתו, למרות שהוא ראה אותי וכן רוצה להיפגש איתי. אני מפחדת להישאב שוב לחוויה הכואבת הזאת, של חוסר אהבה, ואני כבר מרגישה שכל עולמי סובב סביבו. כן יש מסביבי אנשים אנשים שאוהבים אותי, ואני משערת שלא גדלתי 'מקופחת ריגשית' אולם מעולם הבחור שרציתי לא השיב לי אהבה רומנטית. הדבר מדכא אותי, דוחף אותי למחשבות אובדניות, לחוסר אכילה ולאכילת יתר. אני מפחדת שמצבי לא ישתנה, ואחייה לעד עם אותה תחושת ריקנות וסבל תהומי. אני רוצה לאהוב, ולהיות נאהבת בחזרה, ואני חושבת שאולי פשוט לא נועדתי לכך. אני אובדת עצות.

שלום לך צופן יש ביטוי כזה "כגודל הצפיה גודל האכזבה" ומה שאני רוצה להגיד זה שלא כדאי לפתח יותר מדי צפיות ותקוות לגבי קשר מסוים, צריך לזרום איתו. כשאת מתחילה קשר, לרוב הכל יפה בהתחלה כי זה עוד לפני שמתחילים להכיר ממש אחד את השני אבל אחרי זמן מה כשמתחילים להכיר יותר מתחילים גם לראות ירידות בקשר. כל קשר מורכב מעליות וירידות. אז צריך גם להתמודד עם הירידות אך כל אחד מנסה להתמודד עם מה שהוא חושב שהוא מוכן לו כי אם מדובר בדברים שאת לא יכולה להתמודד עימם ואת לא מוכנה להתפשר על הדברים האלה, צריך לסיים את הקשר. זה מה שאני עושה בקשרים ואני רואה שזה עובד. אני מתחילה לצאת עם בחור ואני כן רוצה שזה יילך טוב אך אני תמיד לוקחת בחשבון שהכל יכול לקרות ולכן אני לא מתחילה לפתח תקוות יותר מדי אלא פשוט זורמת עם הקשר לכן כשאני מגיעה לנקודת משבר בקשר אני משתדלת שלא לקחת את זה קשה, אולי כן מתאכזבת, אבל מן הרגשה שאני מוכנה להכל. ולכן מתוך גישה זו אני מוכנה גם להתמודד עם ירידות כי אני לא על הקרשים. דבר שני מה שרציתי להגיד לך הוא שכנראה שיש לך דימוי עצמי נמוך ואין לך כ"כ בטחון עצמי. את לא מעריכה את עצמך וחושבת שאת דוחה מבחינה גופנית וגם אומרת שאחרים לא רואים אותך ככה. אך משתמע מדבריך שזה מאוד מפריע לך בחיים ובטח כשאת מגיעה למצב של מחשבות אובדניות, אי אכילה או אכילת יתר. אני הייתי מציעה לך לפנות טיפול פסיכולוגי כדי לעבוד על כל הנושאים האלה. חבל שהזמן יעבור ואת תסבלי. אני יכולה להגיד לך מנסיון, כשהיה לי בטחון עצמי נמוך והייתי באותו זמן בקשר עם מישהו זה היה מאוד קשה כי במצב כזה את גם הופכת את הבן זוג לאליל שזה ממש לא בריא לעשות דבר כזה ואת גם לא מצליחה לתפקד ולהשקיע בקשר כי את לא אוהבת את עצמך וברגע שיש לך חוסר שביעות רצון מעצמך זה מוקרן החוצה ולכן האנשים שאת יוצאת, עם הזמן נסוגים. חוסר בטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך משדרים עייפות וגורמים לקשר לאט לאט להסתיים. בנוסף לכך, הבחור שאת יוצאת איתו יכול לפרש את ההימנעויות שלך כדחיה שלך אותו הרי הוא לא יודע מה עובר עליך אז הוא חושב שאת לא מעוניינת בקשר. קשר דורש השקעה ואם את לא שלמה עם עצמך ( לפחות ברמה סבירה ), הדבר יוביל לבעיות רבות בקשרים. אז אני מציע לך לטפל בעצמך קודם כל. בהצלחה ואל תחכי שיקרו נסים. לכי לאיש מקצועי כדי לפתור את הסוגיות שלך. אני בטוחה שבטיפול תמצאי בעצמך דברים טובים שלא חשבת עליהם

נטלי- תודה רבה על העצות והקדשת המחשבה. רק לידיעתך, אני כן בטיפול, ואני בטוחה שהבושה שלי לעולם לא תיפסק. אני יודעת שהמקום הנכון להתחיל בו הוא הראש, אך המצב אבוד, ולעולם לא אוכל לקבל את עצמי כפי שאני, ללא התניות. בכל מקרה אני מעריכה את עמדתך ומאחלת לך כל טוב. צופן

אני בחורה 22 שלוחצה תמיד לפני כל ארוע חשוב כמו מבחן נהיגה ועוד אני נעשת עצבנית ושוכחת דברים ואני מוצאת את עצמי ממש כמו מטורפת אני צריכה המלצה על כדורים מסויימים להרגעה כי ניסיתי לקחת רגיעון אבל זה לא עובד אני תמיד לחוצה ועצבנית ובגלל זה אנשים מתרחקים ממני וצוחקים עלי והכי אני מפחדת לאבד את חבר שלי. אודה לך מאוד עם תעזור לי כדאי שחיי בהמשך יהיו יותר טובים וחברתיים ופחות לחוצים.

כדאי שתפני לרופא קופת חולים לבקש תרופת הרגעה עם מרשם. רגיעון לא תמיד עוזר במצבים כאלה.

נורית שלום כדורי הרגעה טובים אולי לטווח המיידי אבל הם לא מטפלים בבעיה היסודית. הלחץ התמידי בו את נמצאת פוגע בך לטווח הארוך וכדאי היה לטפל בשורש העניין ולא כל פעם בלחץ המקומי. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי מאחר ואלו מסוג הדברים שכבר הופכים לנטייה אישיותית ולכן משפיעים בכל תחום של החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 20, יש לי רשיון נהיגה מזה שנתיים, אבל עד כה לא השתמשתי בו כמעט בכלל. בעוד שכל חברותיי מתווכחות עם הוריהן כדי לקבל את האוטו בסוף השבוע, אני מתווכחת כדי לא לקבל אותו. העניין הוא, שבכל פעם שאני אפילו חושבת על האפשרות של לנהוג, אני נורא נלחצת, חוזרת אלי התחושה העצבנית של הפעמים הבודדות שנהגתי. הייתי מבחינתי חייה חיים שלמים בלי לנהוג, אבל אני כרגע נמצאת בתפקיד בצבא בו מצפים ממני לעשות רשיון צבאי ולנסוע לדיונים ברכב הצבאי. קשה לי להסביר למפקדיי שאני פשוט לא מסוגלת לנהוג. מה לעשות?

ירדן שלום יש לך סוג של חרדה שממוקדת בנהיגה. יש אפשרות לטפל בעניין הזה בצורה ממוקדת ובד"כ קצרה למדי בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה. קראי את המאמרים הבאים שעשויים להיות רלוונטיים עבורך: http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ירדן זוהי תופעה מאוד מוכרת גם אני היתי בסרט הזה וחלק גדול מחבורתי ,שתביני כשבעלי קנה לי אוטו במקום לשמוח בכיתי כי לא רציתי לנהוג, והיום אני לא רואה את עצמי בלי אוטו למרות שעד היום מקומות שאני לא מכירה אפחד לנהוג ותמיד אקח איתי ליווי אז ככה מה שתעשי קודם כל קחי איתך משהו שאת סומכת עליו ושישב לידך שאת נוהגת חשוב שיהיה אדם סובלני ויעודד אותך בנהיגה , תמיד תשתלי להתנדב בבית כשנוסעים יחד שאת תנהגי פשוט תכרחי את עצמך הבטחון מגיע רק שנוהגים לבסוף קבלי אומץ ותנהגי למקום שאת מכירה טוב לבד ולאט לאט זה עובר בהצלחה

שלום, אני בת 27 ילדתי לפני כשלושה חודשים את בני הבכור לאחר הריון קשה ולידה קשה שנגמרה בקיסרי. מהיותי בת 12 טיפלתי בילדים מאוד קטנים בני חודש ומעלה (קרובי משפחה, חברים, שכנים וכו') טיפול אשר כלל שמירה, האכלה, החתלה ומשחק. תמיד נחשבתי לאחראית, בוגרת ואימהית מאוד. אך בטיפול של בני אני מתקשה לא מסתדרת, הוא תינוק בכיין מסיבות שונות כמו גאזים, עייפות, שיעמום, פינוק וכו' אך תמיד בוכה ונרגע על הידיים וגם נרדם עליהם כל היום. איני מצליחה לעשות כלום. אני מאוכזבת מעצמי ובמיוחד שהסביבה שלי המומה מזה שאיך אני לא מסתדרת לאור כל השנים בהן טיפלתי בתינוקות גם בכיינים. וזוכה לביקורת שלילית מצד הסובבים אותי. אני מרגישה עייפה ומותשת לא ישנה בכלל בקושי 4 שעות ביממה (לא רצוף). איך ניתן לפתור את העניין והאם מעון יכול לעזור? תודה

היי לטפל שבילדים של אנשים אחרים זה קל יותר מאשר לטפל בילדים שלך. זה כמו שיש מטפל טוב מאד אבל עם המשפחה שלו הוא מתקשה. למה? כי כשהוא מתמודד עם המשפחה שלו הוא מתמודד עם רגשות ועוצמות, הוא לא אובייקטיבי וכו'. כנ"ל לגבי ילד שלך מול טיפול בילד אחר- כאן את חסרה את שעות השינה, יש רגשות שעולים ואת מתה ללכת לנוח. כמו כן, תינוקות שונים הם בעלי אישיות שונה ולעיתים דרישות שונות.אל תיכעסי על עצמך וקחי את הזמן להכיר אותו, להתחבר אליו. אל תתביישי לבקש עזרה על מנת שתוכלי לנוח מדי פעם. תנסי לא לקחת ללב מה שלסביבה יש לומר- תמיד יהיה לה מה לומר. תחיי את חייך ותלמדי להתמודד עם מה שקורה בחייך עם מעט התחשבות בהערות ביקורתיות מסביבתך.

אירית שלום יתכן שבגלל נסיונך הרב עם ילדים הגעת לתפקיד ההורות עם ציפיות מאוד גבוהות ל"הצלחה" שאותה גם הגדרת בצורה מסויימת. אני חושב שכדאי לאפס את הציפיות ולהתחיל את הסיפור מחדש. להיות עם תינוק 24 שעות ביממה במיוחד לאחר הריון מתיש ולידה קשה יכול להיות קשה מאוד. כדאי לנסות ולהיעזר בסביבה והביקורת שאת מקבלת לא מועילה בדבר. יתכן אגב שאת חשה ביקורת שמייצגת את הביקורת שלך על עצמך ולא בהכרח שאחרים מבקרים אותך, כדאי לבדוק ולחשוב על זה. לדעתי הדבר הראשון שצריך לנסות ולעשות זה לתת לך תנאים לישון יותר ולהיות זמן איכות עם התינוק. אם אין לך עזרה בסביבה קחי מטפלת שתשמור עליו כמה שעות כדי שאת תוכלי לישון בשקט. כאשר תהיי יותר חזקה פיזית תראי שיכולותיך המצוינות לקשר יבואו לביטוי והדברים יתחילו להסתדר כפי שאת רוצה. בשלב ראשון קבלי את עצמך והחולשה שלך, במצב הזה כל אחד היה מרגיש רע ומותש. החודשים הראשונים שאחרי הלידה הם רגישים במיוחד ואת צריכה להשקיע בעצמך ולפנק את עצמך עד כמה שניתן, ולהרגיש טוב עם זה. הטיפול בתינוק לא יפגע מכך, רק ישתפר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אירית זוהי תופעה מוכרת גם אני חוויתי אותה בילדי הראשון וכל הזמן הרגשתי שאני נכשלת בלי שיגידו לי זוהי תקופה מאוד קשה לאחר לידה ואת תראי שהזמן עושה את שלו את בסדר ואת משתדלת מה לעשות שיש תינוקות בכינים והאמת קשה לגדל ילדים מה שכן עזרה את כן צריכה שיהי לך זמן בשביל עצמך, גם לנוח וגם לצאת קצת מעון בגיל כזה לדעתי עוד מוקדם מידי (חוץ מזה איפה הבעל בכל הסיפור) ולכל אלה המעירים פשוט תבהירי להם שאת לא מעונינת לשמוע זה ממש לא לענין ההערות האלו בי

למנהל הפורום שלום! רציתי לדעת איך מגיעים לדיור מוגן בקהילה לאנשים שמקבלים מביטוח לאומי - קצבת נכות כללית מלאה. לא על רקע רפואי. ואם ניתן בדיור מוגן בקהילה (לא של קשישים) לחיות לבד ולדאוג לבד לצרכים בלי התערבות של גורמים שונים. רק לקבל עזרה: החלפת מנורות בקילקולים שונים בבית טלויזיה בקשיים בפתיחת קופסאות שימורים ובדברים אחרים שמתקשים אודה לך מאד באם תתייחס.

תנסי לפנות ללשכת הרווחה באזור המגורים שלך.

פ. שלום כמו שארז כותבת כדאי להתעניין בלשכת הרווחה בעיריה לגבי האפשרויות הקיימות. לפעמים ארגונים שנותנים תמיכה לקשישים מוכנים גם לתת תמיכה דומה לאנשים אחרים, למשל בררי האם יש אצלך ביישוב פרויקט שכונה תומכת שמיועד אמנם לקשישים אבל נותן בדיוק את השירותים שאת מחפשת. הפרויקט מופעל על ידי עמותת אש"ל. את כל התשובות תוכלי בוודאי לקבל ע"י עובדת סוציאלית של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני אמא ל4 ילדים בריאים בריאה נשואה 10 שנים עם עליות ומורדות בחיי הנושואין אך עם בעל אוהב ודואג זוגיות די נורמלית ילדתי ילדה נהדרת לפני 7 חודשים וניכנסתי שוב להריון לא רצוי כמובן אני אני לא רציתי לעשות הפלה אך בעלי שכנע אותי שזה הצעד הנכון ומבחינה אחת הוא צודק 4 ילדים וצב כספי לא מזהיר ילדה קטנה הריונות קשים שעוברים עלי בשמירת הריון ההיגיון והשכל הישר אמר זה לא לענין הסקמתי כשהלכתי לבצע את ההפלה יום קודם לכן הייתי צריכה לעשות US ואז נודע לי שיש לי תאומים נשברתי בו ברגע וברחתי מהקליניקה (יש לי זוג תאומים בבית שיהיו בריאים) לאחר שכנועים של יומים מצד כולם שאני הולכת להרוס את מה שיש לי ושרק הילדים שלי יסבלו בגללי הסקמתי ועברתי את ההפלה מאותו יום כבר 6 ימים אני לא בן אדם אני מתפקדת כי אני צריכה לתפקד וניראית בסדר כלפי חוץ אך בפנים אני שבורה לגמרי ולעולם לא אסלח לעצמי על מה שעשתי בכל לילה אני בוכה ולא מוכנה לשתף את בעלי בכאב שלי למרות שהוא מנסה לנחם אני לא יוצאת מהבית וקשמתקשרים אנשים או שאני לא עונה לתלפון או שאני מבקשת מהם לא לדבר איתי על זה כי אני ישר מתחילה לבכות עצוב לי כואב לי ורע לי לא רוצה להיות ליד אנשים והתינוקת שלי למרות שאני ממשיכה לטפל בה כרגיל לא בוכה לידה ברגע שיש אנשים אחרים בבית היא פשוט מעדיפה ללכת איתם מאשר להיות איתי שזה דבר חריג ביותר מה אני עושה עם עצמי ומה אני עושה עם התינוקת?

שלום רב לך, הרי עברת חויה קשה מאוד שבודאי יש לה השפעות נפשיות. במצבך, נראה לי כדאי לפנות לפסיכיאטר לאבחון מצבך ולקבלת טיפול תרופתי להרגעה.

חוץ מטיפול שזה ממולץ וטוב במצבך , תנסי לעזור לעצמך לראות הכל חיובי אם ההריונות שלך היו קשים עם עובר אחד מה היה קורה עם שני עוברים יכול להיות שהית נשברת והגוף לא היה עומד בכל המצב שלא נדבר על הטיפול והגידול בקיצור תשלימי עם המצב בשבילך ובשביל שאר הילדים בבית תחזרי לעצמך

אהלן שלחתי לך תשובה היא נימצאת בעמוד 882 חיזרי אליי אם קראת אותה

1.האם יש חוק המחייב את הפסיכולוג לקבל אישורם של שני ההורים-במקרה של הורים פרודים/גרושים? 2. כיצד יכול אב שאינו משמורן (אך אפוטרופוס) לקבל סיכום איבחון שנעשה לילדו בשרות הפסיכולוגי ללא אישורו ו/או ידיעתו? 3. למי ניתן לפנות כדי לדווח על "ליקוי" זה שבו נעשה אבחון ללא אישורם של שני ההורים?

זהבה שלום מאחר ומדובר בהיבטים משפטיים אני מציע שתפני לפורומים שעוסקים במשפט ורפואה כאן באתר או באתרים אחרים. אינני רוצה לתת לך תשובות לא מדוייקות ועדיף לקבל אותן ממשפטן. בכל מקרה, אני בטוח שתקבלי גם את התשובות אם תשאלי בשירות הפסיכולוגי של העיריה במקום מגוריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 14 ולפעמים אני סובלת מחרדות, החרדות מופיעות בעיקר בזמן החופש הגדול, בלילות, בעוד שעכשיו הן נעלמו... אך לפעמים לקראת הערב תופס אותי רעד ופחד בלתי נשלט, שאני ממש לא יודעת איך להתגבר עליו... אני מבקשת עצה ממך. בתודה, סבטה.

סבטה שלום הסיוטים הם סימפטום למשהו שקורה לך, והשאלה האם את יודעת מדוע מגיעים הסיוטים. האם הם התחילו רק לאחרונה או שאת מכירה את העניין ממזמן. מודעות למקור הבעיה היא כבר חצי פתרון. יתכן שלא תוכלי לפתור את הבעיה לבדך וכדאי לפיכך שתשקלי לפנות לטיפול פסיכולוגי. אני מציע שתדברי עם הוריך או אדם מבוגר אחר שאת סומכת עליו (מורה, יועצת בית ספר, קרוב משפחה...) ותספרי מה קורה כדי לקבל עזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

התחלתי מקום עבודה חדש ונחמד עד מאוד, וזאת אחרי חיזורים רבים מצידו להעסיק אותי (מפתיע עד מאוד בימים כאלה). אני ממש מעט זמן שם ואני לחוצה נורא שלא אעמוד בציפיות. בכלל אני כל הזמן חושבת איך מתרשמים ממני, וכל דבר שאני עושה, אני חושבת אם עשיתי בסדר, או אם הייתי טקטית. כבר עשיתי טעות טקטית קטנטנה עם המנהל, אבל מקווה ש"החליק" אותה. מה לעשות כדי לא להרגיש לחוצה כל הזמן? אולי הזמן יגיד את שלו? אני ממש רוצה להחזיק מעמד הרבה זמן ולצבור שם וותק.

ש. שלום הלחץ הראשוני טבעי, את בוודאי רוצה להצליח ולהוכיח את עצמך , במיוחד לאור ההתלהבות ממך. יתכן שאפשר לתת לזה עוד כמה ימים כדי שהעניינים ירגעו ואת תיכנסי לשגרת העבודה. האם את מכירה את תכונת הלחץ הזו אצלך? האם זכורים לך מקרים בעבר שזה קרה? אם כן, כיצד התמודדת אז? ההחלטה האם לתת לזמן לעשות את שלו או האם לעזור לו בעזרת טיפול פסיכולוגי קשורה בין היתר להיכרות שלך עם עצמך ועד כמה המצב הנוכחי שמפריע כעת מפריע גם במקומות נוספים בחיים שלך ואז בהחלט כדאי לנסות ולפתור את הענין בצורה יסודית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב רציתי לקבל עזרה או הדרכה למי לפנות לגבי אחותי שהיא בת 29 היא מתנהגת בצורה לא שפויה ומאוד כפייתית ואובססיבית זה התחיל לפני מספר שנים שהיא הסתבכה עם חוב לשוק האפור ואם שקרים פטלוגיים ועד היום (כרגע ההורים שלי במצב מלחמה וגירושין)והיא עדיין גרה איתם בבית וכל הלחץ והמתח משפיע עליה אבא שלי בנוסף הסתבך בחובות והוא פונה אליה כל הזמן לכסף ולעזרה ---והיא פשוט בעומס רגשי רב היא נפגשת פעמיים בשבוע עם פסיכולוגית והיא גם מטופלת כל כמה זמן אצל פסיכיאטר שנתן לה לקחת סירוקסט (היא טוענת 4 פעמים ביום--אבל אין באפשרותי לדעת את האמת) ,היא סובלת מכאבי ראש איומים כתוצאה מהמתח הנפשי והלחץ --היא התמכרה לאלגולוזין והיא לוקחת את התרופה הזו -מספר פעמים ביום -וזה לא עוזר לה. כבר מספר שבועות שהיא לוקחת כל לילה כדור שינה (ואבן) כי היא לא נרדמת בלילות ---גם אם הכדור היא לא זוכרת דברים וכל הזמן מתנהגת כבתוך כפייה (שקרים,אובססיה ,אכילת ציפורניים) היא טוענת רק אחרי שהיא לוקחת את הכדור שינה או כמה כדורים(היא מרגישה קצת מסטולית)ואז היא מספרת את האמת ונרגעת האמת כל בן אדם נורמלי היה משתגע בבית הזה---ודיברתי אם ההורים שיפסיקו לשתף אותה בצרותיהם-אך לשוא היא חלשה רגשית ונפשית והם עושים בה מניפולציות רגשיות. אני מאוד חושש לה כי אני חולה קרון ואחרי שני ניתוחים במעיים כל השנים סבלתי בבית הזה מעומס רגשי ולחץ--אבל בסוף אצלחתי "לברוח" לאחרונה היא מדממת הרבה בשירותים--וסובלת מהקאות ומשילשולים(יש לה גם טחורים) היא השמינה אולי 30 קילו מאז שעזבתי את הבית לפני 8 שנים והיא בדיכאון מאיך שהיא ניראת אני לקחתי אותה לשיחות --אבל זה כמו לדבר לקיר אינני יודע גם את שמות המטפלים שלה מה אני יכול לעשות מעבר למ ה שאני עושה? הנושא מאוד מורכב וניסיתי בתימצות להסביר את המצב תודה

גלעד שלום המצב שאתה מתאר נשמע באמת מדאיג, אבל במקביל ציינת שאחותך בטיפול צמוד למדי פסיכולוגי ופסיכיאטרי. לפיכך אני חושב שאין צורך שתתערב בנושא הטיפולי אלא פשוט תתן לה כתף ותבהיר שאתה לצידה ומוכן לעזור במה שאפשר. כמו שאתה אומר הנושא מורכב מאוד ולפעמים עדיף לא להתערב בצורה פעילה אלא להשגיח מהצד תוך מתן תמיכה אפשרית. נסה לפחות לדבר עם אחותך כדי לוודא שהיא מספרת את כל מה שקורה במסגרת הטיפולית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חושבת שעדיף לה לא לגור עם ההורים זה גם יעזור לפחות לא להיות שותפה צמודה לצרות שלהם בי

אני סובלתץ מפי טי אס די כבר למעלה מישנתיים לאחר תאונת דרכים אני חיה ללא גימלת ביטוח לאומי כי הם טוענים שזו בעית אישיות למרות שלעולם לא טיפלתי לפני כן בשום מרפאה לבריאות הנפש היום אני חיה אל כדורים יש לי חוות דעת של פסיכיאטרים ולמרות זאת ניראה לי שהתקופה הקשה שעוברת המדינה אני ניפגעת מיזה אנא מי יכול לעזור לי להיתמודד מולם אני ממש אל סף עצבים אני לא מצליחה לפרנס את עצמי ואת יילדיי אני זקוקה לעזרה וקיבלתי 20%נפשי שזה מקנה שיקום וגם שם לא קיבלו אותי בגלל מצבי הנפשי אנא את עזרתך תודה

לי שלום יש באתר זה שני פורומים שעוסקים ברפואה ומשפט. יש פורומים נוספים באתרים אחרים. אני מציע שתנסי לקבל תשובה ממשפטן בנושא הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , יש נושא שמשגע אותי - מדוע הילד שלי בן 4 לא קורא לי אבא אלא בשמי הפרטי דני אני לא צועק עליו , לא מכה אותו . הנושא משגע אותי .

זה יעבור וזה לא צריך להכעיס אותך , איך שאר הילדים קוראים לך בבית (אם יש ילדים) והילד מספיק גדול אתה יכול לבקש ממנו לקרוא לך אבא אבל לא להתעקש כי ילדים אוהבים לעשות דווקא וזה לא קשור להתנהגות שלך כלפיו או לחוסר כבוד שלו אליך הוא עוד ילד בי

בנוסף יש לי תינוק בן 8 חודשים

דני שלום ראשית אתה יכול לדבר איתו על זה ולבקש שיקרא לך אבא. התופעה אינה נדירה וקורא שילדים קוראים כך להוריהם. זה לא אומר שיש כאן בהכרח בעיה. למשל, לפעמים הילד רוצה להרגיש כמו מבוגר ומשתמש בשם הפרטי של ההורה כמו שקוראים לו אנשים מבוגרים אחרים. תוכל לנסות לברר עם עצמך ואולי להיעזר גם באשתך כדי להבין את המצב הנוכחי. אין טעם להיכנס ללחצים מזה, זה רק עלול לסבך את העניינים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה

שלום רב אני אמא לילדה מקסימה בת שנתיים וחודשיים. ביני לבין בתי יש קשר מדהים (תמיד היה). אנחנו משפחה חמה ואוהבת בעלי הוא אבא נהדר סבלני ואוהב ובתי מאוד אוהבת אותו. בתי תמיד העדיפה שאני אטפל בה אך קיבלה ברצון את בעלי. לאחרונה במקביל להכרזות עצמאות אחרות שלה היא מתעקשת שרק אני אטפל בה (שאמא תתן לה לשתות, שרק אמא תבוא בלילה,שרק אמא תלביש וכו' ולאבא היא צועקת: לא אתה! אני רוצה שאמא...). להלן מספר עובדות: 1. מאז נולדה ביתי כתוצאה מנסיבות (אבטלה שלי עד לגיל כשנה וחצי שלה) -אני הייתי יותר זמינה (באופן בולט) עד לפני כ-10 חודשים מאז מצאתי עבודה. 2. מאז התחלתי לעבוד הפער בזמינות הצטמצם והיה מעין גיבוש בין בתי לבעלי. 3. בחודש האחרון כתוצאה מעומס בעבודה היא רואה את בעלי הרבה פחות מכפי שהיא רגילה (כשבוע מהתקופה הוא לא היה בארץ- דרך אגב היא קיבלה אותו מאוד יפה כשחזר) 4. שנינו עובדי הייטק וגם אני בתקופת עומס בעבודה אך עדיין אני זמינה לה יותר (כ-3 אחה"צ בשבוע, בשניים האחרים אנחנו נעזרים בהורים - במצב רגיל הוא היה מטפל בה) עם זאת הזמן שלנו ביחד מאוד איכותי - משחקים סיפורים והמון תשומת לב. 5. אנחנו משתדלים לא להכנע לסחטנות רגשית ולהסביר שאבא הוא כמו אמא ולהתעקש על כך שאבא יטפל בה (...אבא הוא כמו אמא אם את רוצה לשתות תקבלי מאבא, אחרת אין...) - אבל היא מאוד עיקשת בעמדתה והיא יודעת לדבר ולהתבטא ולהבהיר לנו את זה. 6.היא לא מתעוררת הרבה בלילות וכתוצאה מיכולתי להתעורר בקלות ברוב הלילות שהיא כן מתעוררת אני ניגשת אליה. הלילה בעלי ניגש אליה והיא ממש התנגדה מחתה וצעקה בכל פה שהיא לא מעוניינת בו אלא בי! 7. אני מאוד מוטרדת מכיוון שבעוד כשבוע וחצי אני נאלצת ליסוע מטעם עבודתי ל-6 ימים לחו"ל, אין לי כל דופי ביכולתו של בעלי לטפל בה, והוא ידאג להיות זמין הרבה יותר באותו שבוע. אך קשה לי מאוד באופן כללי עם הרעיון ובאופן ספציפי להשאיר אותה בעודה "בהתקפת אמא" (אף על פי שיש בי תקוות שנסיעתי תגבש בינהם) - עם זאת אני חייבת ליסוע אין לי כל ברירה! יש לי מספר שאלות: לגבי ההתנגדות לאבא: א) איך נוכל לגרום לה לקבל את טיפולו של אבא בשימחה? ב) האם התגובה שלנו נכונה? ג) מה גורם להתנגדות שלה אליו (האם זו האי זמינות)? לגבי נסיעתי: ג) היש דרך להכין את בתי לנסיעתי? האם עלי לספר לה על כך לפני כן? ואם כן כמה זמן לפני כן? (היא מבינה הכל!, כשבעלי היה בחו"ל ניהלנו טבלת יאוש בצורת זחל שבכל יום הדבקנו מדבקות בעיגול אחר). ד) בעודי בחו"ל האם עלי לדבר איתה בטלפון או שזה רק יקשה עליה? (אני זמינה 24 ש לשיחות שלהם אלי) ה) חשבתי להקליט את עצמי מסבירה לה שאמא בעבודה והיא תחזור עוד מעט - (לרגעי משבר) מה דעתך? ו) יש איזו תרופת פלא ליסורי מצפון... בהמון תודה (וסליחה על השאלה הארוכה) מיקי.

מיקי שלום תופעת "רק אמא" ובמיוחד בגיל הזה מאוד נפוצה. זה יכול להיות חלק מעניין התפתחותי אבל קשור בהחלט גם לדברים אישיים בתוך המשפחה ובקשר בין בני המשפחה. חרדת אמא יכולה להיות קשורה לפחד להיפרד ממך ולא בהכרח כהתרסה נגד האב. צריך לבחון את הדברים בצורה אישית ולכן אין לי תשובה כללית למקור הבעיה. בכל מקרה, לא צריך להיכנע באופן מוחלט לרצונותיה, למרות שזה לפעמים נוח יותר (שהבכי יסתיים כבר). מאחר ואת לא כותבת על בעיה של ממש בקשר בין האב לבת כדאי לתת בכל זאת לזמן לעשות את שלו לפחות לכמה שבועות ולעקוב אחרי העניין. נסיעתך בוודאי מכריחה אתכם להשאיר את שניהם לבד. בהחלט כדאי לספר לילדה לפני כן על הנסיעה. כדאי לחכות עוד כמה ימים, אני מתאר לעצמי שהיא בין כך מרגישה את זה באויר ועדיף שזה יהיה גלוי. משהו כמו 5 ימים מראש נראה לי מספיק. בחו"ל כדאי לדבר פעם פעמיים ביום איתה, לא להפוך את זה לטקס שממלא את כל היום. לא כדאי לומר שאת בעבודה כי אז תצפה שתחזרי מייד (גם כך תצפה). תסבירי שאת נוסעת במטוס גדול למקום רחוק ושתחזרי תוך כמה ימים. אפשר לסכם על המתנות שתביאי לה, ועדיף אולי לקנות אותן מראש ולהסתיר בבית. ייסורי המצפון הם כבר באמת העניין שאת מתמודדת איתו ולא היא, חרדת הפרידה כנראה הדדית ברמה כלשהי, מצד אחד זה הדבר הכי טבעי בעולם, מצד שני שווה להתבונן על זה מהצד ולראות איך לא מזינים את החרדה של הבת שגדולה גם כך בתקופה הנוכחית. את מתארת בית שליו והורים מסורים, אז מדוע ייסורי המצפון? בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה

ד"ר קפלן שלום, אני בת 32 נטולת שמחת חיים בלשון המעטה.שמחת החיים נעלמה לחלוטין לפני כשנה וחצי לאחר קשר זוגי שהסתיים.למרות החברים שמסביב אני מרגישה בודדה ,אבודה ועצובה וכל הזמן עסוקה בלהעמיד פנים שהכל בסדר אך תחת פני השטח הכל רקוב, אני רוצה לאהוב אך איבדתי את התקווה. השבוע חלמתי חלום נורא קשה שבמשך ימים לא יוצא מראשי. לפני שאני מתארת את החלום אומר שכל הדמויות בחלום קשורות לאימי אשר חולה מזה כשש שנים במחלה קשה. חלמתי שאבא שלי מקבל שיחת טלפון המבשרת שסבתי ( מצד אימי ) נפטרה, שמה של סבתי היה שמחה והיא נפטרה לפני 30 שנה בערך.תוך כדי שיחת הטלפון בחלום אבי מקבל שיחה נוספת המודיעה שאח של אמי ואשתו ניספו בתאונת דרכים ( שם דודי היה יצחק והוא נפטר ושם אשתו תקווה שהיא בחיים)אבי ואני מתלבטים אך נבשר את הבשורות המרות לאמי ולפתע היא נכנסת לחדרי, משתוללת ורוצה לקפוץ מהחלון. תפסתי אותה חזק ואמרתי לה אל תקפצי. היא חזרה אחורנית ואמרה לי אל תדאגי אני עדיין לא קופצת או הולכת ואז התעוררתי מהחלום. האם השמות בחלום:שמחה, יצחק ותקווה מבטאים את הרגשתי ואכן איבדתי גם את התקווה? או שמא החלום מבשר לי שאימי עדיין איתי ולא הולכת לשום מקום? אני יודעת שלחלום זה יש משמעות, התעוררתי בפחד נוראי. תודה, ליאם

ליאם שלום החלום שייך לך ויתכן שפירושו הוא כל הדברים שציינת גם יחד. יש בך חלק אחד שמרגיש שהכל נחרב מסביב וכנראה חלק אחר שמרגיש שלמרות הקשיים יש גם תקווה וחיים. העצב הקבוע בו את נמצאת דורש לדעתי חשיבה רצינית. אם עברה שנה וחצי מסיום הקשר הרי שמה שקורה כיום כבר לא קשור לקשר עצמו. אני חושב שכדאי לבדוק האם את סובלת מסוג של דיכאון מאחר ואם אכן זה המצב נדרש גם טיפול תרופתי. בכל מקרה אני חושב שכדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי שילווה אותך בחודשים הקרובים. המצב שאת מתארת נשמע מדכדך למדי ואני לא חושב שאת צריכה להמשיך ולהישאר בו כך. יש אפשרות להיעזר ולשפר את איכות החיים. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון, אנא קראי ובדקי האם הסימפטומים דומים למה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm

בני הקטן בן הארבע וחצי ....ילד בריא....בחצי שנה האחרונה מתנהג בצורה קנאית כל חבר שמגיע אליו עם צעצוע כלשהו (הבן שלי מבקש מהם שיביאו את המשחק..) ובמשך כל הזמן שהחבר נמצא בבית בני אינו משחק איתו!..רק משכנע אותו בלי סוף שיתן לו את המשחק או שיעשו החלפות...אם החבר לא מסכים אז בני פורץ בבכי היסטרי ואינו נרגע במשך חצי שעה לפחות.....האם זו התנהגות נורמלית?..... בכללי בני בוכה על כל דבר שאינו נעשה כמו שהוא רוצה......מה לעשות?....

שרה שלום השאלה אינה האם ההתנהגות נורמלית אלא כיצד אפשר לעזור לבן שלך להרגיש פחות פגוע. סביר להניח שמה שקורה לו מבטא קונפליקט כלשהו שמטריד אותו. רצוי להבין מה הביא לתחושות הללו ומה מאיץ אותן בצורה כזו. תוכלו להתייעץ עם הגננת, עם פסיכולוג הגן או לפנות לפסיכולוג ילדים במסגרת אחרת כדי לקבל הנחיות כיצד לדבר איתו ולהביא לשינוי המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שרה שלום לפי התיאור שלך בנך מפונק , יתכן גם שתרמתם לזה וכולנו עושים כאלה טעיות עודף פינוק ,מה שחשוב הוא שקודם כל תסבירי לו שלא כל מה שיש לחברים שלו צריך להיות גם לו בטוח שיש לו משחקים שלחברים האחרים אן , ואן סיבה כל הזמן לבקש מהם או להחיליף איתם תבהירי לו שאת לו היית מוכנה לזה שיחילפו משחק שאת קנית לו הבן של בן 10 היום אבל היתה לו גם חלק מתופעה זו בעבר וכל הזמן היתי מסבירה לו האמת שעד היום יש לו מן עדיין יציאות של איזה כיף לפלוני קנו לו משחק מסוים אני כל הזמן מסבירה לו שיש דברים שהוא קיבל ואותו חבר אן לו ואי אפשר כל הזמן לעשות תחרות תסתפק במה שיש לך ותאמיני לי הוא מקבל המון ואף פעם זה לו מספיק מה שאני רוצה לומר זוהי תופעה מוכרת וכל הזמן אנו צריכים להסביר להם עד שזה יפסק בהצלחה

שלום רב, אני עובדת כ-4 שנים באותה חברה. בתחילה התקבלתי לתפקיד שולי בחברה והייתי מעין "כלבויניק", אך עד מהרה התקדמתי וקודמתי בתפקיד וכיום אני אחראית על חטיבה מסויימת בחברה. חטיבה זו היא אחת החשובות ביותר בחברה ,אם לא החשובה ביותר!!! אני משקיעה את כל כולי בעבודה , לא פעם זה בא על חשבון חיי הפרטיים.הבוס שלי מידי פעם אומר לי עד כמה הוא מעריך את עבודתי ועד כמה הוא שבע רצון. לפני כחודש יזמתי שיחה עם הבוס לגבי העלאה במשכורת, הוא הקשיב לבקשתי, היה אמפתי והבטיח לחזור אליי.היום לאחר חודש נפגשנו ותשובתו הייתה שלילית לחלוטין. אין העלאת שכר, נקודה. הפגיעה הייתה קשה, לא יכולתי לצאת להגנתי , שירבבתי מספר מילים ואמרתי לו שכל אחד יעשה את שיקולו. בנוסף ציינתי לפניו שאעבוד את שעות העבודה שרשומות בחוזה. יצאתי מחדרו והלכתי לביתי. אין טעם לפרט עד כמה אני משקיעה ואין טעם לפרט עד כמה דמות מרכזית ודומיננתית אני בחברה, מה שגם נאמר על ידו היום, שאני אבן יסוד מאוד חשובה במערכת.נפגעתי, בכיתי וכעסתי.מחר ומחרתיים אינני מתכוונת ללכת לעבודה שכן הפגיעה קשה. מה עליי לעשות? אך בכל זאת אוכל לדבר איתו?אנחנו ביחסים מעולים ואני היחידה בחברה שהתקשורת בנינו זורמת.אני חייבת לציין שמשכורתי לא גבוהה , משכורת ממוצעת במשק ולכן כל כך נפגעתי כי יש מקום להעלאה אף חלקית. ברור לי שלא אמשיך לתת את מה שנתתי עד כה למרות שזה יהיה קשה מבחינתי שכן אני לא טיפוס שמשחק משחקים.האם זה נכון לא לפקוד את מקום העבודה מחר? סה"כ אין לי כוונה לעזוב אך ברור לי שלא אוכל להמשיך באותם תנאים שכן מבחינתי זה בגדר ניצול. אודה על עיצה בהקדם. תודה רבה, כרמית

כרמית שלום אני מציע לך ללכת בכל זאת לעבודה ולא לשחק משחקים של כוח. את יכולה ליזום שיחה עם הבוס שלך ולומר לו עד כמה נפגעת. אם את שוקלת באמת להתפטר ולמצוא עבודה אחרת את יכולה לומר גם את זה בצורה טקטית ולא בתוקפנות. הוא צריך להבין את משמעות התגובה שלו מבחינתך. את צריכה לבקש ממנו להסביר את תגובתו ומדוע נענית בשלילה. האם זו תשובה שלילית באופן מוחלט או שצפויה העלת שכר בעתיד הנראה לעין. אין מקום כעת להתפרצות רגשית למרות שמבפנים את מתפוצצת. האיפוק יפעל רק לטובתך. את פעולות המלחמה תוכלי תמיד ליזום, גם מחרתיים זה לא מאוחר מדי. במקרים כאלה עדיף לספור עד 10 ולנהוג בצורה שקולה, בראש ובראשונה לטובתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

עם זאת, אני מבינה לליבך. יש בוסים חצופים שרוצים שילקקו להם- ממש ככה. ולא מעריכים עובדים. כלומר, שיש עובדים שהם מובנים מעליהם. באמת כדאי שתבהירי לו היטב את מה שאת רוצה להבהיר, תעשי את השיקולים שלך ואולי , אם זה יהיה נכון לך, תשקלי לעבור למקום שיותר מעריך את קריעת התחת שלך, סליחה על הביטוי. אין הרבה אנשים שנותנים את הנשמה שלהם לעבודה וכדאי שהבוסש לך יבין את זה ומהר.

ד"ר קפלן שלום, ראשית אני מודה על תשובתך המהירה. פעלתי כפי שהצעת והלכתי היום לעבודה. בבוקר הבוס הגיעה למשרד בדיוק לדקה( נראה לי שזה פשוט לבדוק אם הגעתי)ואז הוא יצא לפגישות מחוץ למשרד. הוא בירך לבוקר טוב והשבתי חזרה בקרירות.בשעות הצהריים הוא התקשר אלי ושאל האם אני כועסת עליו? תשובתי הייתה שזה לא כעס אלא פגיעה. הוא אמר שאם אשמע את מה שיש לו להגיד , לא אפגע ושהוא מאוד מעריך אותי ויוכל לפצות אותי בדרכים אחרות השבתי לו שזו הסיבה שכל כך נפגעתי בגללה, כשם שאני נותנת ומשקיעה כך גם מצפה לקבל וששיחה זו היא לא לטלפון כיוון שאני יכולה לשמוע ולא להגיב, לא הייתי לבד במשרד.הוא המשיך לשרבב עוד מספר מילים ושאל אותי עם אני ברוגז איתו. השבתי שלא ושאני לא משחקת משחקים. שיחתו הייתה מוזרה ביותר, בייחוד באופן המילים שיצאו מפיו. הרגשתי שזו שיחה של בני זוג לאחר ריב, שצד אחד מתחנף ומנסה להתפייס במעשים ובדרכים שונות.אני יודעת וכמובן הוא יודע שהעלאת שכר צריכה להיות כאן.משכורתי מאוד, מאוד נמוכה ביחס לתפקיד אותו אני מבצעת.מה גם שהחברה בה אני עובדת מאוד משגשת. אני מסורה לעבודתי ומקצועית ביותר.עושה את עבודתי נאמנה ובשקט ללא כל התרברבות להצלחותיי. אך עליי לנהוג? האם להמשיך להתנהג בקרירות?הפגיעה קשה ולכן אני לא יכולה לדבר איתו, זה לא נובע ממשחקים וכו'.בנוסף אני רוצה לציין שלא הייתי רוצה להתפטר אך כמובן לא להמשיך בתנאים אלה שהרי זה ניצול. מה השלב הבא שעליי לנקוט??? תודה רבה כרמית

לפני זמן עברתי חוויה מוזרה. בתקופה מתוחה בחיים האישיים, הרגשתי פתאום דקירות, [אולי תחושת נימול], בחצי גוף. בחדר מיון המצב החמיר והתפתחו אצלי מחשבות חרדתיות מאד בהם חשבתי שאני נמצא בידי אנשים שטניים שרוצים לפגוע בי.התחלתי ללכת במטרה לברוח, הייתי מטושטש מאד והתנהגתי באלימות כלפי כל מי שניסה לגעת בי או להוביל אותי. הזריקו לי חומרי הרדמה והרגעה חזקים. אח"כ, כשהתעוררתי, נתנו לי לחתום, שאני מוכן להתאשפז להשגחה, במחלקה פסיכיאטרית פתוחה, באותו בי"ח. השתחררתי כעבור מספר ימים. במהלך האשפוז, הוזכרה האפשרות שהיתה לי גלישה פסיכוטית. ומאידך עשו לי בדיקות גופניות מקיפות לשלילת בעיה בריאותית גופנית. [EEG, SWAC, בדיקה נוירולוגית, סיד, בלוטת התריס, CT מוח], עקב היסטוריה משפחתית של תמותה בגיל צעיר. נמצאתי בריא לחלוטין. ========== שאלות: 1 - מהי גלישה פסיכוטית ? 2 - יש משרות וכלים הנשללים מבעלי עבר של אשפוז פסיכיאטרי. האם האשפוז מרצון להשגחה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה נחשב לעבר של אשפוז פסיכיאטרי לעניין זה ? 3 - כיצד ניתן לברר מה רשום בתיק הרפואי שלי ובמשרד הבריאות ? 4 - מה משמעות הבדיקות שעברתי ולו בקצרה. EEG, SWAC, בדיקה נוירולוגית, סיד, בלוטת התריס, CT מוח ? נ.ב. אולי רצוי שאציין, כרקע, כי מלבד ארוע זה הריני אדם בריא משכיל ועובד.

אייל שלום אענה לשאלותיך בגוף ההודעה: > 1 - מהי גלישה פסיכוטית ? זה מצב זמני של אובדן בוחן מציאות ולא מבחין בין דמיון למציאות. > > 2 - יש משרות וכלים הנשללים מבעלי עבר של אשפוז פסיכיאטרי. האם > האשפוז מרצון להשגחה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה נחשב לעבר של אשפוז > פסיכיאטרי לעניין זה ? בעיקרון היית באשפוז פסיכיאטרי אבל הכללים הם לא כל כך נוקשים כמו שאתה מתאר. אם לא מדובר בבעיה רצינית אלא בהשגחה שבוצעה כדי לוודא שמצבך אינו מחמיר אין סיבה שזה יפריע למשהו בחייך. השאלה מה היתה המסקנה כתוצאה מהאישפוז ולא עצם האישפוז. > > 3 - כיצד ניתן לברר מה רשום בתיק הרפואי שלי ובמשרד הבריאות ? זכותך לראות כל מה שכתוב בתיק לפי חוק. פנה ובקש לראות את התיק הרפואי. אם מסרבים פנה לעורך דין ובקש עצה. > > 4 - מה משמעות הבדיקות שעברתי ולו בקצרה. EEG, SWAC, בדיקה > נוירולוגית, סיד, בלוטת התריס, CT מוח ? אלו תחומים רפואיים ופורום זה עוסק בפסיכותרפיה בלבד. פנה לרופא לקבלת הסבר באופן אישי או בפורומים השכנים באתר זה. מה שאתה מתאר דורש בוודאי בירור ותשובה, אבל מעבר לזה נשמע לי שזה מאוד מפחיד אותך ואני חושב שצריך לטפל בפחד הזה בלי קשר לבעיה שקרתה אז. הדבר עלול לפגוע בדימוי ובביטחון העצמי שלך לטווח הארוך ולהחוות כטראומה של ממש. אני מציע שתקבל ייעוץ מקצועי מסודר הן לגבי מה שהתרחש באפיזודה ההיא והן לגבי המצב הנוכחי. המטפל אליו תפנה יוכל לפנות לקבל את התיקים הרפואיים שלך וכך גם תוכל לדעת מה בדיוק נרשם שם. לצורך זה תצטרך כמובן לחתום אצלו על ויתור לסודיות רפואית עימה הוא יוכל לבקש את הדו"חות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום ! אני מודה לך מקרב לבי על תגובתך. אמשיך בבירור כפי שיעצת לי.

איך ניתן לדעת שמישהו בדכאון ?! מהם הסימפטומים ?!?! האם יתכן שמשהו שסובל מעייפות כרונית,חסר מרץ או אמביציה לעשות משהו (מעבר למה שחייב. ביום יום מתנהג בצורה סבירה,מתפקד,ולא נראה עצוב או מדוכא סובל מדכאון ?

ע. שלום אני מצרף קישור למאמר על דיכאון. מופיעים בו הסימפטומים ושאלונים לזיהוי עצמי של הדיכאון. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm

שלום דוקטור אני סובלת מחרדות . אני מבקשת המלצה על פסיכולוגית שמטפלת בבעיה זאת ועובדת באיזור הקריות . הכרבב Adelaide

שלום לצערי אינני מכיר אנשי מקצוע בצפון. אולי משתתפים אחרים בפורום יכירו. בכל מקרה, רצ"ב קישור למאמר על חרדה בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm

אני מחפשת פרטים על מכון אבחון בשם עץ הדעת הנמצא כנראה בהרצליה מי ששמע עליו אשמח לשמוע פרטים תודה

היי יערה, הנה כתבה על המכון, תשלחי מייל לכותבים ותבקשי את הפרטים. בהצלחה. http://images.maariv.co.il/cache/ART593163.html

בתי בת 4 ,נגמלה מטיטול לפני כחצי שנה בערך,אולם היא נותנת רק שתן בשירותים,צואה היא עושה אך ורק בטיטול(היא מבקשת לשים לה טיטול),בגן היא לא עושה כלל,אולי מבושה ואני חוששת שזה יגרום לכאב בטן ועצירות.ניסינו סיר,ישבנון,פרסים,וכלום לא עוזר,אציין שאין לה בכלל פספוסים,לא של שתן ולא של צואה,אולם כאמור צואה רק בטיטול.הילדה בריאה ושמחה,מה ניתן לעשות?תודה

אוסי שלום מאחר ואין כעת כל בעיה מעשית אלא זה רק דאגתך אני מציע לעזוב את העניין. ככל שרמת הלחץ תקטן כך הסיכוי שהעניין יגמר מהר יותר גובר. מדובר בבעיה מוכרת והסיבה העיקרית לה היא סוג של לחץ וחרדה. אפשר להסביר ברוגע לילדה שאין בעיה, שאם היא רוצה בחיתול זה בסדר וכשהיא תחליט שהיא עוברת לסיר או לשירותים פשוט שתתיישב שם והכל יסתדר. אם באמת תהיי רגועה רוב הסיכויים שתוך כמה שבועות לכל היותר העניין יפתר. אם בסביבות פסח תראי שכלום לא משתנה אפשר לחשוב מחדש על העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

הד"ר צודק אותה בעיה היתה אצל הילד שלי ונתתי לו בכיף את הטיטול למרות שהיתי כמוך חרדה נתתי לו הרגשה טובה וזה מה שחשוב לא להלחיץ זה יעבור לה אני בטוחה בי