פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום שמי יוסף לפני כ-4 שנים אמי נפטרה ממחלת הסרטן בעקבות כך (בהיותי בשנה השניה לשירותי הסדיר בצה"ל) ביקשתי לקצר את שירותי/לשחררי משירות בעקבות לחץ נפשי ורצון עז לעזוב הכל ולסוע לנקות/לארגן את מחשבותי בחו"ל. אכן קיבלתי את מבוקשי ושוחררתי הצה"ל -פרופיל 21- מאז אותה תקופה, חזרתי מחו"ל, עבדתי (עד היום) והתחלתי ללמוד בטכניון. אך מסתבר שהפרופיל הצבאי רודף אחרי לכל מקום :( בכל מה שקשור לרשיונות נהיגה/ עבודה במפעלים שקשורים לבטחון וכמו כן, ההרגשה העצמית שלי בנוגע לאי-תרומה למדינתי. ולכן ארצה לדעת (או לפחות לקבל תשובה) כיצד אוכל לבטל את הפרופיל הנ"ל ולעזור למדינה ולי, לשרת במילואים ולהיות מסוגל גם לעבוד בעתיד (לאחר שאסיים את התואר ביום מן הימים) במפעל שאולי ויהיה קשור לגורמים צבאיי/מדיניים, להסיר את העול הכבד של ה"מרכז הרפואי לבטיחות בדרכים" אשר מבקש ממני בכל כמה שנים לבזבז את כוחי וזמני בטרטורים אינסופיים של בדיקות ובירוקרטיה ניירתית בנוגע לכל הקשור לרשיון נהיגה? אין לי שום בעיה לעזור ולתרום (הנני חפץ בכך) למדינה במילואים -בכל זאת אני חי כאן! הרי אינני חולה נפש, פשוט ההתמודדות עם מות אימי לפני שנים הקשתה עלי נפשית ובאותה תקופה הדבר היחיד שרציתי היה לשכוח. כיום, בתור אדם/אזרח/סטודנט בוגר שהתמודד עם הבעיה והתגבר עליה, אזרח שחפץ לתרום ולבנות את חייו בישראל אני מעוניין לדעת, האם יש דרך שבה אוכל לתקן את מה שנעשה? בתודה מראש, אשמח אם מישהו יוכל לעזור. יוסף.

אולי אפשר לבקש הפניה לועדה רפואית צבאית? לועדה תסביר את נסיבות הורדת הפרופיל ואת כונתך לחזור לשרת במילואים. אם בשאר תחומי חייך אתה מתפקד באופן נורמלי , אולי יש תקוה שהועדה תענה לפנייתך. כדאי לנסות.

יוסף שלום אני מציע שתנסה לפנות למחלקת פניות הציבור של הצבא, הם ידעו להעביר את בקשתך לגורמים המתאימים. כמו כן הינך יכול לפנות לקמל"ר בכתובת הבאה: http://aka.idf.il/kamlar בסופו של דבר תצטרך בוודאי לקבל חוות דעת רפואית שהינך כשיר לשירות מילואים ולעמוד לוועדה רפואית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב ד"ר, האם אפשר באמת להרגיש מישהו אחר או שאנחנו יכולים רק לדמיין? האם זה יכול לקרות רק לאחר שמכירים המון וכבר מזהים את הבעות הפנים ומקשרים להם את הרגשות או שזה יכול לקרות גם כך עם אנשים שמכירים פחות? האם הפסיכולוג לומד שיטות בכדי להרגיש את מטופליו ולהבחין מתי הם אמיתיים יותר, מתי הם מקשקשים, משקרים לעצמם, מדחיקים וכו' או שהוא יודע רק מה שהם מספרים לו ולפי זה הוא מטפל בהם? תודה ולילה טוב

א. שלום המונח שהכי מתאים למה שאת שואלת עליו הוא "אמפתיה" היכולת לחוש מישהו אחר, להבין אותו, אבל גם להפגין כלפיו את אותו רגש אהדה והתחשבות. אי אפשר להיות ממש מישהו אחר אבל אפשר לנסות ולהבין. אם היית מסבירה קצת יותר מה את מחפשת דרך השאלה הזו אולי הייתי יכול לענות לך יותר במדויק. השאלה היא תיאורטית אבל יש לי הרגשה שמאחוריה יש סיפור שאותו החלטת לא לספר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום בני בן 11 חודשיים ובעלי מתחיל לעבו בעבודה של שבוע בבית ושבוע לא בבית אלו השפעות פסיכולוגיות זה יכול לעשות לו מכיוון שאני יודעת שכרגע אין לו את מושג הזמן ואני לא רוצה לדכא אותו אודה על תשובתך?

לימור שלום ילדים גדלים במצבים שונים, יש לי הרגשה שהתשובה שלי לא יכולה לשנות את העובדות ובעלך צריך לצאת לעבודה בצורה הזו. מטבע הדברים העדרותו תשפיע עליך ועל הילד וצריך לחשוב כיצד מפחיתים את ההשפעות של הפרידה הזו על התא המשפחתי. למשל, לנסות להיות בקשר טלפוני גם בעת ההעדרות, לוודא שיהיה זמן איכות וזמן מספיק בשבוע בו הוא כן נמצא וכו'. ילדים רבים גדלו בבתים בו האב שירת למשל בצבא קבע ונעדר הרבה. קשה להכליל ולומר מה ההשפעה של דבר כזה על הילד ועל התא המשפחתי. מחשבות שליליות לא ישפרו את המצב. אני מציע להתחיל את התהליך ולנסות לעשות את המיטב בתנאים הקיימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הרבה מאוד בעיות קשורות בבטחון עצמי. גם כאן בפורום. בטחון עצמי לדעתי מגיע או מתחיל מאחרים ובסוף קוראים לו " עצמי" י בעצם הבטחון העצמי החזק ביותר הוא זה שמגיע מהעצמי ולא מאחרים. אחרי שהאחרים שכנעו אותי -קיבלתי את זה על עצמי וגם אני משוכנע. הבעיה מתחילה כשהאחרים לא נותנים חיזוקים לעצמי שלי ואני נותר בלי בטחון וצריך לחזק אותו לבדי. אחת הדרכים היא לחשוב- אם היה לי ילד עכשיו איך הייתי יוצרת אצלו מצב של בטחון עצמי בלי קשר אלי (ההורה) י ליצור בטחון עצמי אצלו בלי משחקי כח גם אם דברים מסויימים לא מוצאים חן בעיני. לא להקטין אותו. אם זה מה שהוא רוצה, זה טוב. פחות ביקורת. ביקורת הרסנית. זה יצור- פחות בקורת עצמית. ביקורת עצמית חשובה מאוד לצורך גדילה אך לא לצורך הרס עצמי נניח אנחנו עומדים לפני בור איך נביא את עצמנו לשמוע קול פנימי שיאמר: את/ה יכול/ה לעבור. אל תדאג/י זה בור קטן ואת/ה חזק/ה. כדאי לנסות לעבור ואם במקרה (והסיכוי קטן מאוד) לא תעבור/י אז זה ממש בסדר גם כן, כי יש דרכים אחרות כמו להביא מלט ולסתום את הבור הזה או לעבור לשביל אחר שאין בו בורות וכ"ו . הבעיה, אני חושבת, היא שהקול הפנימי בד"כ הוא הד לקולות חיצוניים (אמא, אבא, משפחה,דמויות משמעותיות בחיים) ואם הניסיון בחיים הוא לא תומך אז הקול הפנימי לא חזק מספיק כדי לשרוד. בגיל צעיר קשה לחפש קולות אחרים שיחזקו את הקול הפנימי שלי. מה גם שצריך לכבות את הצלילים השליליים שכן שומעים. כשמתבגרים פיסית ונפשית אולי קצת יותר קל לדאוג ליצור עולם פנימי עם קול פנימי חזק מספיק, שיודע מתי לא להכניס צלילים מסוימים ומתי לפתוח אוזניים לרווחה ולהתענג על קולות מחזקים וטובים זה בטחון עצמי. מה אתם חושבים ? יו כמה כתבתי .

אני מסכימה עם כל מילה היות שילד די מושפע מהסביבה והמשפחה עד גיל מסויים ולכן האופי והבטחון שלו מתעצב על סמך זה. בגיל הבגרות הוא כבר מתחיל ללכת לכיוון משלו שזה אומר השקפת עולם משלו ודיעות משלו. הבעיה היא שאם מגיל צעיר נטעו בו את התחושה שהוא לא טוב ובבית תמיד ירדו עליו ולא עודדו אותו אז זה בעיה לא תמיד קל לו בגיל מבוגר לעבוד על הקול הפנימי כי הוא חי כמה שנים טובות עם התחושות שהוא לא שווה כלום. יש לי חברה כזאת שעכשיו אני דוחקת בה ללכת לטיפול פכיסולוגי היות והוריה כל השנים לא פירגנו לה, ירדו עליה וכל הזמן אמרו לה שהיא מאכזבת אותם, וכמה שהיא יפה ומשכילה זה לא עוזר לביטחון שלה שנמצא ממש באדמה.

תודה על תגובתך הנושא מאוד חשוב לי . חשבתי שאולי כולנו כאן ננסה למצוא כמה פתרונות מעשיים לאיך לשפר בטחון עצמי לבד. הכוונה לא בלי פסיכולוג אלא ברגעים שהאדם לא ליד הפסיכולוג שלו והוא מרגיש חסר ביטחון. איך הוא יכול להתעודד אולי כולנו צריכים לכתוב כאן דברים שאנחנו צריכים כשהביטחון שלנו יורד נניח מה העידוד הכי נפלא שאפשר לקבל מה הן המילים הכיייייי מתוקות שיכולות להעלות חיוך אצל האדם הכי עצוב מה אתם אומרים?

ציור שלום אני לא בטוח שהדימוי והביטחון העצמי הם משהו אחד בלבד. תוכלי בוודאי לשים לב שיש מצבים בהם את בטוחה מאוד בעצמך ובמצבים אחרים בדיוק להיפך. בהחלט יש גם מכלול שאותו אפשר לסכם ולומר שמולנו אדם בטוח יותר או פחות בעצמו. לצערנו מודעות לעבר לא תמיד פותרת את הבעיה כך שגם אם את יודעת מה מקורות הכשל ומה גרם לדימוי עצמי נמוך זה בפני עצמו עדיין לא מביא את הפתרון. לכן נדרשות גם פעולות של ממש בחיים, להביא את עצמך להזדמנויות חדשות, לחשוב בצורה חיובית וכו'. בתוך הטיפול הפסיכולוגי יכולים לקרות גם תהליכים עמוקים יותר שנעזרים בוודאי במודעות אבל גם מתקנים תפיסות עצמי שגויות ושליליות שנוצרו במהלך השנים ומשבשות את איכות החיים התקינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובותיכם כיצד ניתן לתקן תפיסת עצמי הרי טיפול הוא מפגש עם אדם יחיד לעומת העבר שהוא מלא באנשים ודמויות חשובות והמטפל הוא לוא דוקא אדם חשוב בחיי המטופל )או שמא אני טועה?( מה שמטריד אותי באופן אישי אחרי קריאת הרבה מהתשובות שנכתבות כאן בפורום זה שהתשובה הנפוצה היא - תמיכה של סביבה קרובה ומה אם הסביבה הקרובה אינה יכולה לספק את התמיכה הזו ? האים לא חשוב יותר לעבוד על בטחון עצמי מתוך האדם עצמו ולא לצפות לתמיכה סביבתית? מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי תודה

אני אבא לילד בן שמונה ולפני מספר ימים נסעתי ביחד איתו לבקר חברים שלי ושהגענו לשם היו שוטרים במקום שבדקו את הדירה של החברים שנפרצה ע"י ששברו את החלון עם אבן ומאז בני לא ישן טוב בלילות מתעורר מספר פעמים בכל לילה ומסרב לישון לבדו בחדר לציין שעד למקרה זה בני ישן לבדו בחדר מאז היותו תינוק ומעולם לא התעורר בלילות ולא היו לו אף פעם פחדים כמו עכשיו דיברתי איתו על הנושא ולדבריו פוחד שיפרצו בלילה עקב כך התקנתי סורגים וגם זה לא עוזר אנא עזור לי להחזיר המצב לקדמותו ושיפסיק לסבול מהפחדים ויוכל לחזור לישון לבדו כמקודם.

שלום יואל, בכל עיר יש תחנה של ייעוץ פסיכולוגי כדאי שתפנה לאחת כזו בעיר מגוריך. תנסה דרך המורה והיועצת. לי אישית זה לא קרה (למזלי) אבל אני מכירה מקרה שזה כן קרה ואפילו מקרוב מאוד!!! יצא לי גם לראות את הדירה הנפרצת זמן קצר אחרי המקרה, וזה מאוד לא נעים (בלשון המעטה(. עוד כתובת: באתר "תפוז" יש פורום שנקרא "הורים לילדים ביסודי". אפשר גם שם. עדי

החודש קראתי באיזה מגאזין על דרכים יעילות לגרש חלומות רעים שזה בערך יכול לעזור לכם להתמודד עם הבעיה החדשה שנוצרה: 1. לדבר עם הילד על הנושא ולהגיד לו לחשוב על דברים טובים כמו:אהבה,חיבוק שוקולד אמא ואבא 2. לשים ליד המיטה שלו מנורת לילה שתהיה דולקת במהלך הלילה ע"מ שלא ישן בחושך מוחלט. 3. להסביר לו שהחלומות זה מעין פח זבל גדול שלתוכו מושלכות כל החויות הרעות ובבוקר קמים ואין כלום. 4. לתת לילד פנס וברגע שהוא מפחד בלילה שיאיר עם הפנס לכיוון שהוא מפחד ממנו ואז יגלה שמולו לא ניצב כלום. 5. כוכבים על התקרה כדי שהחדר יאיר בלילה ולא יהיה לו חושך. 6. במקום לישון עם אבא ואמא לקנות לו דובי/בובה / או צעצוע כלשהו שישן איתו במיטה. 7. אם צעצוע רגיל לא עוזר לנסות צעצוע "חזק" כמו ספיידרמן,סופרמן או רובוט בעל הבעה מאיימת ואז שום מפלצת לא תוכל להתקרב אליו. 8. אביזרים שיקנו לו ביטחון כמו רובה מים, חרב צעצוע. 9. אם יש עוד אחים בבית אז שישנו ביחד ככה הם פחות יחושו לבד. 10. להפחיד את המפחידים ע"י שלטים בחדר, כמו הכניסה אסורה לגנבים ולצייר ליד ציור מפחיד שהם יבהלו ממנו. 11 . לבקש מהילד לצייר את כל הפחדים שלו ולסגור את הציורים במגירה סגורה. 12. להמציא לילד בדיחות לפני השינה ולספר לו סיפורים מצחיקים ולשים לו ליד המיטה ספר מצחיק וככה הגנבים ידלגו על החדר שלו באותו הלילה והמחשבות יעלמו. 13. נסו לחבר עם הילד סדרת משפטים מגנים שאם יהיו גנבים מה תגידו להם. 14 . לנסות לדבר עם הילד שישתף אותכם בפחדים ולחבק אותו ולנשק אותו ולא להגיד לו זה רק חלומות. 15 . לשאול את הילד אם היה קורה לו משהו מה הוא היה רוצה לעשות , להפוף אותו לשותף אקטיבי במציאת פתרונות לבעיה החדשה. אם המקרה הופך להיות ממש קיצוני והסיוטים חוזרים עליהם בתווך קצר ואתם חשים חוסר אונים תפנו לעזרה מקצועית. 11

יואל שלום תגובתו של הילד טבעית לגמרי. הפחד מפני פריצה לאחר שראה מקרה אמיתי שכזה יכול להיות חזק במיוחד אצל ילד צעיר ורגיש. אני מציע להמשיך ולשוחח ולהרגיע אותו ולראות אם הענין חולף תוך מספר ימים נוסף. במידה ועדיין תמשיכו לראות ביטויי חרדה אפשר יהיה לעשות התערבות פסיכולוגית קצרה וממוקדת בענין. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהי סכיזופרניה פשוטה? מהם התסמינים? מה ההבדל בינה לבין דיכאון והפרעת אישיות שבה מתרחקים מהחברה? האם האבחנה מצריכה הזיות ומחשבות שווא? ואם כן באיזה עוצמה ומה התוכן שלהם? חשוב לי לדעת בפירוט. תודה מראש.

http://www.infomed.co.il/glossary/g_2752.htm http://www.autodidact.co.il/html4/course.asp?ID=296&mast=0 http://wis-wander.weizmann.ac.il/site/HE/weizman.asp?pi=353&doc_id=64

סכיזופרניה פשוטה היא סכיזופרניה של סימנים שליליים בלבד. כלומר הקליניקאי מאבחן מאפיינים אישיותיים שדומים לסכיזופרניה רגילה אך ללא פסיכוזה בהווה או בעבר.

כיום נהוג להשתמש באבחנה של הפרעת אישיות סכיזוטפלית באותם מקרים שבעבר השתמשו באבחנה של סכיזופרניה פשוטה. כלומר מדובר באבחנה ישנה שכיום כמעט ולא נעשה בה שימוש.

שואל שלום סכיזופרניה פשוטה או simplex איננה פשוטה לאבחנה ואכן פעמים רבות יש בלבול בינה לבין דיכאון והפרעות אישיות שונות. אין הכרח שתופענה הזיות ומחשבות שווא ובד"כ האבחנה מאוששת רק על פני זמן בהתבסס בעיקר על יציבותה והחמרת הסימפטומים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני די לקראת סוף הספר "סערת נפש" של ד"ר יורם יובל ואני חייבת להגיד שזה ספר פסיכולוגיה מדהים ומיוחד. זה ספר שאפילו אנשים שלא ממש מבינים בתחום הפסיכולוגיה יכולים לקרוא וזה ירגש גם אותם. אני אישית נהנית מאוד מהספר הזה. זה ספר שאני הייתי ממליצה לכל אדם לקרוא. לא יזיק לאף אחד להכיר ולגלות עולם חדש. זהו. סתם התחשק לי לכתוב את זה כי עברתי על כל מיני דברים שאנשים כתבו וראיתי את מה שהבחור ההוא כתב לך ואת התשובה שכתבת לו. להתראות. דרך אגב- אני רוצה מאוד שתקרא את מה שכתבתי היום. ("אבא שלי שונא אותי"). תודה!

חביבה שלום אני מסכים איתך לגבי הספר ובוודאי אקרא בעוד כמה דקות את מה שכתבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

היום בארוחת הצהריים המדריכה שלי ניגשה אליי והגישה לי מכתב שקיבלתי. הייתי מאושרת כי חשבתי שזה מכתב מאמא שלי שגרה בארצות הברית ושאותה לא ראיתי 11 שנים, אך האושר שלי נמשך לא יותר משבריר שניה. גיליתי שהמכתב הוא מאבא שלי. המכתב קצת ארוך אבל אני מעתיקה אותו לכאן כדי שתגידו לי איך הייתם מרגישים ומה הייתם עושים אם הייתם מקבלים מכתב כזה. והנה המכתב: לחביבה בתי היקרה מאוד. אני מאוד מצטער על מה שקרה במוצאי שבת, על המילים הקשות שאמר לך אברהם ברוב טיפשותו מתוך שהוא קרא את המכתב שהגיע. לא היתה לו זכות לומר זאת. בכל אופן הויכוחים שלכם נורא מרגיזים אותי ולכן אני לא מתערב וזאת לפי העצות שקיבלתי מהביקורים של הקוצי מוצי בבת ים. נורא כואב לי שבתור משפחה אשר רבים קינאו בנו על הקושי של החיים וההתמודדות עם כל מה שכרוך בכך. לי לא היה קל בכלל בכל ה-12 שנים הללו וגם קודם לכן לאחר שאמא שלך גילתה את פרצופה האמיתי לאחר מספר חודשים. אני ניסיתי לתקן אבל נכשלתי, אני מודה ולא מתבייש. אבל כאשר החלטתי לגדל חמישה ילדים לבד זאת היתה החלטה קשה, בעיני רבים זו היתה משימה בלתי אפשרית עבורי. אבל העדפתי לסבול את כל הקשיים הכרוכים בכך רק בכדי שיהיה לכם טוב. ניסיתי אבל נכשלתי, אני מודה. אבל לא ציפיתי לכל מה שקורה בזמן האחרון. כל מילה טובה שלי הופכת לפוצי מוצי וכל ההתנהגות שלך מאז אותו יום ארור שבאתי בשמחה להוציא אותך והבשורה שאמרת לי עד היום תקועים עמוק בליבי. כמובן שהתוספת האחרונה של אברהם לא משפרת את בריאותי והמועקה שאני נמצא בה. במסיבה של מלכה את היית כל כך יפה, רציתי לחבק אותך ולהצטלם איתך אבל המחסום הוא ממשי כל כך שלא יכלתי. אנחנו כנראה משפחה בפירוק. עוד יהיו ימים שכל אחד יצטער על התרומה שלו בפירוק. אני לא סולח לאף אחד שהוא כפוי טובה כלפיי. ציפיתי לאושר ונחת כאשר תגדלו אבל כנראה שהציפיות שלי היו מוגזמות. מה בסך הכל עשיתי לכם?! כנראה רק רע. ברגע זה אני מיואש אבל יש לי עדיין תקווה שהכל יסתדר לטובה ואני אוכל לשמוח איתכם ביום נישואיכם. זאת היתה השאיפה שלי. אם זה לא יקרה אז עד יום מותי אני אצטער שבאתי לעולם. אני יודע שקשה לעזוב אדם שחושבים שאוהבים, אבל גם לעזוב משפחה אפילו גרועה כמונו זה בטח לא קל. אני יודע שאת חושבת שכולם שונאים אותך אבל זה ממש לא נכון. הם שונאים את מעשייך ואיך שאת מתייחסת אליהם כאל משרתים. כך הם מרגישים, בכל אופן מנוצלים. קשה לאהוב את מי שאוהב רק את עצמו. היום אני מודה שטעיתי שלא שמעתי לעצת הרשויות למסור אתכם לאימוץ או משפחה אומנת, אני רואה שבטח חלק מכם היו מאושרים יותר. אני מצטער על כל הסבל שגרמתי לכם בזה שגידלתי אתכם לבד והתעללתי בכם. אולי הייתם יותר מוצלחים ומאושרים במקום אחר, אבל לפחות ישנם ילדים בבית הזה ששמחים שאני גידלתי אותם והם גאים בי וזה מה שמשאיר אותי בחיים. אני מקווה שאני לא פגעתי בך במכתב הזה, בכל אופן כוונתי היתה לומר לך חלק מהרגשות שלי כלפי כל המצב וקצת חומר למחשבה. שיהיה לך יום נעים וטוב, ושתהיי מאושרת גם אם לנו יהיה עצוב. האבא הרע. עכשיו יש כמה הסברים לדברים שמן הסתם לא הבנתם: 1. אברהם זה אח שלי, בן 16 שנמאס לו ללמוד אז הוא רוצה להישאר בבית כשברור שככה הוא רק ייצא פושטק. במוצאי שבת הוא אמר לי שכשאני שומעת מוסיקה בבית ואוכלת בבית זה גניבה כי אבא שלי כבר לא מקבל עליי קצבת ילדים. אחר כך ברחתי מהבית לשלוש שעות. 2.היום הארור הוא היום שבו הוא בא לקחת אותי מיהודה אברבנאל- הבית חולים לחולי נפש בבת ים. ואז אמרתי לאבא שלי (הוא אדם חרדי...) שאני יוצאת עם בחור חילוני ושאני הולכת אליו לשבת. מאז אני נמצאת אצלו כל הזדמנות שיש לנו. 3.מלכה זו אחותי בת השתים עשרה והמסיבה המדוברת היא מסיבת הבת מצווה שלה שחגגנו לפני כמעט שבוע. 4.האנשים ששונאים את ההתנהגות שלי ואת זה שאני מנצלת אותם זה אחים שלי. הניצול זה שאני לא יכולה ללכת למטבח כשאבא שלי שם אז לפעמים אני שולחת אחד מהם להביא לי כוס מים או משהו קטן לאכול. ניצול. 5.ההתעללות היא בעצם כל מכות הרצח שהוא נתן לי ולאח שלי בעיקר. אני אישית למדתי מזה שמי שחוטף מכות מתמרד, ומי שלא- נשאר ילד טוב. זהו. מצטערת אם הטרחתי אתכם בקריאה. שיילך לעזאזל ושימות היום אמן!

שלום חביבה מהפניה שלך אפשר להבין שאת במצוקה גדולה, וחייך בבית לא היו קלים. כנראה שבני משפחתך גם הם במצוקה כמו שלך, ובעיקר אביך, וכולכם נאבקים במציאת אוויר לנשימה, אבל "צפוף מאוד ואין אוויר". מהמכתב התרשמתי שאביך מאוד אוהב אותך אך לא בדרך שמקובלת עליך. אולי גם את אוהבת אותו ולא בדרך שנראית לאביך? אני חושבת שקשה לך בבית וקשה לך אם עצמך. האם את נעזרת באנשי מקצוע? בת כמה את? מדוע אינך מתחברת לאימך? מאוד קשה לגדול בבית שיש בו רק גברים...

למויה היא בסה"כ בת 18 לחביבה היקרה אל תלכי מלחמות עם העולם תנסי לקחת מאנשים את הדברים הטובים לך שזה אומר אם אומרים לך דברים טובים אז תיקחי אותם לתשומת ליבך לכך שאנשים איכפת להם ממך. לגבי המשפחה שלך והיחסים עם אביך אז לי ניראה קודם כל שמאוד איכפת לו כי אנשים שכותבים מכתבים הם כותבים אותם מהלב וזה שהוא אומר שבמשפחה אומנת יכולת להצליח אולי כי הוא מרגיש שהוא לא נתן לכם מספיק וגם לא יכול לתת יותר ממה שיש לו וחושב שאנשים אחרים כן היו יכולים לתת לכם. לפי דעתי תנסי לדבר איתו שיחה שרק את והוא נמצאים או שתכתבי לו מכתב ותרשמי לו את כל הדברים שאת באמת מרגישה אבל לא מכתב עם קללות או דברים מגעילים אלא את הרגשות האמיתיים שלך זה יכול לעזור לך. זה כמו בפרוסמת של המרק משפחה לא בוחרים וזה מה שיש ורק שתדעי משפחה תמיד תהיה בשבילך בכל צרה שלא תהיא בה. אני מציעה לך להסתכל קדימה לעתיד ללמוד טוב, לשאוף לנסות להיות אופטימית להבין שככל שתחשבי חיובי רק ככה תצליחי בחיים. למה היית באברבנל? סתם אם מותר לדעת לא שחלילה אני מנסה לחטט לך בחיים. אם יש בפנימיה שלך פסיכולוגית, יועצת או מישהי שהיא חברה טובה אז תלכי אליה תמיד שאת מרגישה רע וצורך לדבר. ככל שתדברי ותוציאי מהלב את הדברים שמפריעים לך יהיה לך יותר קל. צריך רק לבקש עזרה ואנשים תמיד ישמחו לעזור לך, תסתכלי כאן בפורום כולנו אוהבים אותך ומאוד איכפת לנו ממך. ואת לא צריכה לחכות שכאן יחפשו אותך אלא תכנסי ותכתבי לנו סתם מה שבא לך ביי

אני באמת אוהבת את אבא שלי בצורה שהוא לא מבין ולא מקבל. אבל לרגע אחד אני לא מרגישה שהוא אוהב אותי. זה לא אומר שהוא באמת שונא אותי... אמא שלי בארצות הברית וגם לה יש בעיות של דיכאון ויש לה מחלת נפש שמשקרים... אז ההורים שלי שניהם דפוקים. זה בסדר, אני כבר בת 18 ואני משתדלת לא להגיע הביתה יותר מפעם בחודש. הלואי שהיתה לי דירה משלי. ככה היה לי יותר קל. כן, אני בעיקרון מבררת עכשיו על המשך טיפול פסיכולוגי כי הייתי מאושפזת 3 חודשים בבית חולים פסיכיאטרי בבת ים (יהודה אברבנאל) והייתי אחר כך במעקב 3 חודשים עם אותה פסיכולוגית שטיפלה בי בבית חולים ועכשיו אני צריכה המשך טיפול. אני מחכה כבר להגיע לשלווה שתהיה לי כשאני כבר אמצא מטפל חדש וקבוע. זה מאוד עוזר לי כשיש לי קשר עם אנשים ובמיוחד כשמדובר באיש מקצוע...

חביבה היקרה, טוב לשמוע ממך, אף כי אני מצטערת שמצב רוחך קצת ירוד כרגע.. בעקבות קריאת מכתבייך בתקופה האחרונה אני חושבת שאני מתחילה קצת להבין יותר אותך ואת נסיבות חייך. מה שמאד בלט לי בכל המכתבים, זו התחושה או החשש שלא אוהבים אותך, והפחד שיעזבו אותך. לאור מה שסיפרת על ההסטוריה המשפחתית שלך, אני יכולה להבין מדוע את מרגישה כך, אבל יחד עם זאת חשוב לי לומר לך כמה דברים : ישנן סיבות רבות להתנהגותם של אנשים, והן לא תמיד קשורות ישירות אלייך. לפעמים אנשים מתנהגים בצורה מסויימת כי משהו אחר מציק להם, כי הם טרודים בעניינים אחרים ועוד סיבות שונות ומשונות... אני בטוחה (ואני חושבת שגם את יודעת זאת) שאבא שלך בכלל לא שונא אותך. אולי נסיבות החיים הקשות שלו גרמו לו לנהוג בדרך מסויימת... אני יכולה להבין את הכעס והתסכול שלך מכך שאינו מרעיף עלייך אהבה במידה שאת זקוקה לה, אבל אולי אם תביני כי הוא פשוט לא מסוגל ליותר מזה כרגע, תוכלי ,עם הזמן, לקבל אותו כמו שהוא ולסלוח. עיזרי בתוכך את הכוח, שתפי את הפסיכולוגית בתחושותייך ( האם התחלת בטיפול החדש?), חזקי את יחסייך עם אנשים נוספים ואני מאמינה שתקבלי הרבה בחזרה... מאחלת לך שתרגישי טוב ואשמח לשמוע ממך מפעם לפעם! יעלה.

תודה על התגובה שלך! מה שלומך? התגעגעתי! אני כבר מתחילה להרגיש יותר טוב כי עיכלתי פחות או יותר את המכתב ואני מתחילה להבין את אבא שלי. סך הכל גם לו קשה בחיים והוא טעה וטועה כמו כל בן אדם. מותר לי לשאול מה התחלת להבין עליי? סתם מסקרן אותי לדעת, את לא חייבת להגיד לי. אני חייבת ללכת לישון כי אני עייפה נורא בגלל בעיות בשינה בזמן האחרון. מאחלת לעצמי ולכולם לילה טוב! וגם אני אשמח לשמוע ממך מידי פעם! אוהבת, חביבה.

חביבה שלום, קראתי את כל החלופת מכתבים בינך ובין הגולשים ומאוד הצערתי לקרוא את מה שעברת. עם זאת רציתי להעיר לך כמה דברים: 1. לגור באופן עצמאי זה לא פיקניק. זה לא רק השכר דירה. זה גם מסים, הוצאות מחיה. חוץ מזה, לעצמאות יש מחיר והמחיר הוא שאף אחד לא יבשל בשבילך, יכבס בשבילך, ינקה לך את הדירה. את גם תצטרכי לצאת לעבוד, וגם זה מאוד קשה. 2. משהו בקשר לאחיך . את לא יכולה לחיות את החיים שלו!!! אם הוא לא רוצה ללמוד, שלא ילמד!!! לי יש דוגמא שאומרת ככה: "לא מספיק להגיד לתינוק שהתנור חם. לפעמים צריך לשים לו את היד על התנור, שהוא יבין שזה חם". כלומר, לדעתי אחיך צריך לראות שבלי לימודים לא מתקדמים בחיים. 3. תסתכלי עוד משהו קטן: אבא שלך, למרות המצב שלו, הרים מסיבת בת-מצווה לאחותך!!! אני לא יודעת אם אני הייתי מצליחה לעשות את זה. עדי

חביבה שלום אני חושב שמערכת היחסים שלך עם אבא שלך מורכבת הרבה יותר ממה שאפשר יהיה לנתח או להתייחס אליו בפורום הוירטואלי הזה. כנראה שהמשפחה שלך עברה הרבה טלטלות וכך גם את באופן אישי. אפשר אולי לומר דברים קשים כלפי אביך, אבל דווקא לפי נוסח המכתב לא נשמע שהוא שונא אותך. הדברים כנראה לא פשוטים גם עבורו ואולי לעולם לא תוכלי לסלוח לו על דברים שקרו בבית. אני מקווה שתמצאי את הדרך לשקם את חייך ואולי באיזו נקודת זמן בעתיד תהיה לך ולבני משפחתך האחרים נקודת מפגש חיובית יותר מזו שהיתה לכם בתקופה האחרונה. חשוב בכל מקרה שאת תתקדמי בכוחות עצמך כפי שכנראה את מנסה לעשות, בלי קשר לעבר ולבני המשפחה האחרים. תמיכה סביבתית היא חשובה מאוד, אבל יתכן שהיא תהיה מבוססת על אנשים חדשים שאת מכירה. אם תצליחי בכל זאת להתחבר גם לבני משפחה וחברים מהעבר זה בוודאי יכול רק לשפר את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, זה מספר שנים אני סובלת מפחד מג'וקים. לא הפחד הרגיל שמופיע כשרואים ג'וק ונבהלים אלא ממש חוסר יכולת להיות בסביבת החדר או המקום בו נמצא ג'וק. אני חושבת לפנות לטיפול פסיכולוגי. האם ישנם מחקרים בנושא, האם זו תופעה שכיחה? תודה.

התופעה מוכרת ואכן טיפול פסיכולוגי יכול לעזור להקל או לפתור את הבעיה. באחת השיטות חושפים אותך בהדרגה למקור הפחד ( תמונות של ג'וקים למשל), עד שתגיעי למצב שלא תפחדי יותר , או שהפחד יהיה בעוצמה נסבלת. חשוב למצא פסיכולוג המטפל בשיטות כאלה.

לרווית, מדובר ב"פוביה פשוטה" מג'וקים, שהיא סוג שכיח של הפרעות חרדה. ניתן לטפל בכך באמצעות טיפול התנהגותי-קוגנטיבי. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm#_פוביה_(פשוטה/ספציפית)_Specific

רוית שלום התופעה די שכיחה אבל העוצמה של הפוביה משתנה בין אנשים שונים. יש אפשרות לטפל בעניין באמצעות פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית ואפשר גם להיעזר בהיפנוזה ושיטות נוספות. הטיפול בד"כ קצר יחסית, בעיקר אם זה הנושא היחידי שמטריד אותך. אם הוא קשור למקורות חרדה נוספים כמובן שנדרש טיפול יותר רחב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 17.5 אני סובלת בחודשים האחרונים שעייפות מאוד חזקה, קושי להתרכז ושינוי מצבי רוח חדים. כל זה מלווה בכאבי ראש, נשירה חזקה,בעיות נשימה, ולפעמים דפיקות לב מהירות. גם כאני ישנה יותר מ12 שעות,אני מרגישה כאילו לא נחתי בכלל. הלכתי לרופא. בהתחלה הוא היה בטוח שזה על רקע נפשי, אך לא דיבר על זה יותר מדי ואמר שבראש ובראשונה אני צריכה לעשות בדיקת דם. לאחר שעשיתי בדיקת דם,הוא גילה שיש לי חוסר רציני בויטמין B-12. רשמו לי זריקות ותרופות, אני לוקחת אותם כבר כמעט חודש. אני צריכה לבצע בדיקת דם נוספת,אך אני כמעט בטוחה שרמת הויטמין עלתה (בגלל המינון הגבוהה של התרופה) הבעיה היא שכל מה שהיה לי קודם-לא הפסיק! כל התופעות שציינתי ממשיכות. זה מפריעה לי בתפקוד היום יומי ובחיי

כדאי מאוד לחזור לרופא. כנראה שהסיבה היא לא המחסור ב B12 . תבקשי בדיקות נוספות.

תכנסי לפורום רפואת משפחה ותנסי להעלות את בעייתך גם שם.

ק. שלום אני מציע לך לפנות למעבדת שינה ולבדוק את איכות השינה שלך. הם מתמחים בנושא ויתייחסו בוודאי לתופעות השונות בהקשר הראשי של העייפות. יש מעבדה כזו למשל בתל השומר וכדאי לפנות לייעוץ ראשוני אפילו בתשלום כדי לזרז את התהליך (העלות נמוכה למדי לייעוץ כזה). אם יהיה צורך לישון במעבדה יהיה כדאי לקבל הפניה מקופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. ברצוני לשתף במקרה שקרה לי. עמדתי בתור עם חברתי לקניית כרטיס למופע. פתאום הרגשתי שמישהו נצמד אלי מאחור, וזה לא שלא היה מקום או שדחפו אותו. ולא פחות ולא יותר זה גבר הגר לא רחוק מביתי, נשוי ובסביבות גיל ה-40. לציין, שהוא תמיד אוהב להביט בי מתי שפוגש אותי ברחוב. הייתי מאובנת, בשוק ולא היה לי האומץ להגיב, כי אני מאד סגורה וביישנית מטבעי. אך המקרה הזה רודף אותי,אני מרגישה טפשה וזולה בגלל שלא הגבתי. מדוע גבר עושה זאת? האם מתוך שהתאהב בי, או סיבה אחרת ומה עושים? תודה.

קרה לי אותו דבר אבל עם גבר שאני לא מכירה מה שרציתי לומר לך זה שגם אני היתי מאובנת ולא הגבתי ואני בכלל לא סגורה ובישנית וזה רדף אותי תקופה וגם הרגשתי כמוך טיפשה וזולה ואז החלטתי לעבוד על עצמי ושכנעתי את עצמי שאני בסדר גמור ואותו אחד סוטה וחולה נפש והבטחתי לעצמי שאם יקרה לי שוב אני לא אשתוק מקווה שעזרתי בי

היי. זה מראה שבא לו עלי, יאעני מתלהב ממני? מדוע גבר עושה זאת ? (סליחה על הבורות).- תודה- מירב.

"מירב" - די!!! עשי טובה לכולם ותפסיקי כבר להציק!!! את חושבת שאנחנו - כולל הד"ר - מטומטמים? אני יודע שאת "שולה" ו"חגית" ותמיד יש לך בעיה עם גברים - לכי טפלי כבר בבעיות שלך ותעזבי אותנו בשקט.

שלום למירב ושאר המגיבים ראשית ברצוני לבקש להנמיך את עוצמת התגובות. גם אם מירב שאלה בעבר בפורום זו זכותה ואופי התגובות החריפות אינו מתאים ומקובל. תגובות שלא הולמות את אופי הפורום תמחקנה. ספציפית למירב, אם את מעוניינת להגיב זה עדיין לא מאוחר. בפעם הבאה שתפגשי אותו תדרשי ממנו להפסיק להטריד אותך. את יכולה גם לדבר על כך אם אדם אחר ולהעביר איתו מסר. השאלה האם הענין רק מציק לך כי אופן התנסחותך מעביר הרגשה שהוא גם מעניין אותך. אכן שאלתך עולה אחת לכמה שבועות בפורום בצורה די דומה (וגם התגובות שהיא מקבלת) ולכן אולי כדאי שתתבונני ע"י מנגנון החיפוש על התשובות השונות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום קוראים לי רפי ואני בן18 אני בסובל מסכיזופרניה ונמצא בטיפול תרופתי מסוג ריספרדל השאלה שלי היא האם יש עוד אמצעים לטפל במחלה מלבד התרופה

רפי, מלבד טיפול תרופתי יש אפשרות לטיפול פסיכולגי, טיפול באומנות, פסיכודרמה ועוד ועוד. מציעהשתשאל את הרופא המטפל על מה הוא ממליץ, ותבדוק מה מבאופציות מתאימה לך.

רפי שלום הטיפול התרופתי חשוב אבל במקביל בהחלט רצוי שתפנה גם לשיחות עם פסיכולוג או גם גורמים אחרים כמו עובדים סוציאליים, חונכים, מועדון חברתי וכו'. מה שחשוב בעיקר הוא יצירת סביבה חברתית אוהדת ותומכת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 16.5, ומרבה לבקר (- בקורת) את עצמי בצורה חולנית. לכל אדם יש בקרה עצמית- אבל אצלי היא פשוט חונקת. הבטחון העצמי שלי נפגע , בעיקר לאחר שאני עושה טעות, קטנה ככל שתהיה כמו כל בנאדם. אני משחזרת את הטעות שוב ושוב ויוצאת בתחושה של 'איזה לא מוצלחת שאת!! מתי תתנהגי נורמאלי?!' אייך אפשר להשתחרר מזה????

אין לי עצה בשבילך אבל אני רק רוצה להגיד לך שיש לי בדיוק את אותה הבעיה. תמיד אחרי שאני עושה משהו אני חושבת שאני מפגרת ולמה עשיתי את זה או למה אמרתי את זה. אני משווה ביני לבין חברות שלי ומרגישה כמו תולעת לידן. כולם שוות ואני אפס. אין לי ביטחון עצמי ואני שונאת את עצמי על כל דבר שאני אומרת או עושה. אם יכתבו לך עצות שנראות לך טובות, בבקשה תכתבי לי אותן. תודה, ושיהיה לך יום מצויין!

אני הייתי מציעה לך לפנות ליעוץ פסיכולוגי, יש לי חברה בת 30 שסובלת מאותה בעיה ועכשיו היא החליטה לטפל בעצמה אחרי שנים שהיא סבלה. עדיף שתטפלי בזה עכשיו ע"מ שהחיים שלך ישתנו בצורה חיובית ותוכלי לשנות מאשר שתחיי עם זה לעוד שנים. יש המון אנשי מקצוע מעולים שיכולים לעזור לך. את יכולה לפנות לאמך או לפתוח ספר טלפונים ולהתקשר לפסיכולוגית לנסות לקבוע פגישה לטיפול

הייתי מציעה לכן לקרוא ספרי פסיכולוגיה בנושא דימוי עצמי יש שם המון דברים שיכולים לתרום לכן ולגרום לכן להסתכל על דברים בצורה יותר חיובית

דנה שלום הביקורת העצמית שלך בוודאי קשורה לנטיות האישיות, להסטוריה האישית ולגורמים נוספים. אם מדובר באמת בתופעה חריפה שחונקת אותך כדאי לטפל בזה ולא להשאיר את זה כך. לעיתים קשה להשתחרר לבד מהמחשבות המטרידות ולכן הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. לצורך זה תצטרכי לשתף את הוריך לפחות ברצונך לפנות לטיפול הן כדי לקבל את הסכמתם והן כדאי להיעזר למצוא את המסגרת המתאימה ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

מי מחליט שהטיפול נגמר? אם קראנו קודם על תלות במטפל, אז יכול להיות שהמטופל ירצה להמשיך להגיע מתוך התלות, על אף שהסיבות שבגללו הגיע נפתרו או נרגעו. האם הפסיכולוג אמור להגיד סטופ מתי שנראה לו שהגיע הזמן? האם הפסיכולוג אמור להבחין מתי מדובר בתלות ולטפל גם בכך? תודה

מתוך נסיוני - זה אכן עלול לקרות. המטפל - אם הוא הגון ומקצועי - צריך להבחין מתי למטופל אין צורך בו יותר ובהדרגה לסיים את הטיפול. בכל מקרה - רצוי שגם המטופל ידע להבחין אם יש לו צורך במטפל או שהוא נשאר איתו מתוך הרגל ותלות. במקרה של הישארות מתוך הרגל - כדאי פשוט לשתף את המטפל בקושי לעזוב וביחד להחליט על מועד סיום של הטיפול.

מנסיוני אני הרגשתי שזהו מציתי את הטיפול ופתרתי את הבעיות ולא הרגשתי צורך לחזור אליה. השאלה אם את מרגישה צורך להמשיך לטפל בדברים מסויימים וקשה לך להתמודד ואת צריכה מישהו שייעץ לך. אני הייתי מציעה לך פשוט לשאול את עצמך שאם תמשיכי ללכת זה יתרום לך ויפתור לך דברים או לא ואז תחליטי אם ללכת או לא.

ט. שלום היוזמה לסיום הטיפול יכולה להגיע משני הכיוונים של המטפל והמטופל. היה רצוי שתהיה הסכמה הדדית שאכן זה הזמן המתאים והנכון מבחינת המטופל. נושא התלות צריך לעלות בתוך המסגרת הטיפולית והוא לא מנותק ממה שקורה בתוך החדר, לכן כשהפרידה מתקרבת הוא לא פתאום מופיע אלא בוודאי תהיה אליו התייחסות בכל מקרה הן ע"י המטפל והן ע"י המטופל. אלו תהליכים שקשה לתכנן אותם בצורה תיאורטית אבל הם קורים מן הסתם כל הזמן בתוך טיפולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם. מה קרה? קצת נהיה לי מצב רוח אז כבר לא איכפת לכם ממני? ככה זה היה לי עד עכשיו עם כולם אז אני רגילה לזה כבר, אבל לא ציפיתי שגם איתכם זה יקרה לי. הקטע הוא לא ליצור כל הזמן אלף ואחד קשרים חדשים ולשכוח מהם מהר או לכתוב להם רק פעם בחודשיים, הקטע הוא ליצור מספר קשרים שיחזיקו מעמד לאורך זמן. ואם לא הבנתם אותי אז עזבו, לא חשוב. שלום ואלי לא להתראות...

אני לדוגמא הייתי נכנסת מידי פעם לראות אם כתבת כאן משהו ואם הכל בסדר וזה קצת היה ניראה לי מוזר לשאול חביבה את כאן? אני לא חושבת שלאנשים כאן לא איכפת ממך כי עובדה שאת זקוקה לנו אנחנו כאן בשבילך ומאוד אכפת לנו ממך וישר כולם מתחילים לכתוב לך. אז אל תעלבי פשוט תשמיעי קול מידי פעם סתם תכתבי דברים כדי שנכתוב לך בחזרה. ואם את כ"כ רוצה ליצור קשרים שיחזיקו מעמד אז תשקיעי גם את זה כמו בטנגו צריך שניים בשביל לרקוד ואת יכולה לספר דברים גם נחמדים לא רק רעים ורק שתדעי אני שמחה שאת כאן ושאת בסדר ואם לא יצא לי אני מאחלת לך שתהיה לך שנה חדשה וטובה עם הרבה קשרים ועם הרבה אנשים, ושיהיה לך רק טוב ונעים.

תודה. הייתי זקוקה לקצת קשר עם אנשים כמוני. את צודקת, זו אשמתי באמת. סתם, האמת היא שזה לא אשמת אף אחד. אני הייתי בבית לחופשת חנוכה ואין לי אינטרנט בבית אז לא יכלתי לכתוב, ואתם חיכיתם לשמוע ממני מה קורה איתי כדי לכתוב לי חזרה. הכל היה בסדר איתי שלשום ואתמול וגם היום עד לפני שעה קלה. אני אכתוב בפורום את הסיפור עצמו. יקראו לזה "אבא שלי שונא אותי". אם זה מעניין אותך את מוזמנת לקרוא. ושוב תודה לך על שכתבת לי. הייתי צריכה את זה בדיוק עכשיו! שיהיה לך יום מצויין וגם לך שנה טובה ושמחה! דרך אגב- איך את מתכוונת לחגוג ביום רביעי בשתים עשרה בלילה בדיוק? חבר שלי ואני נשכב במיטה ונצפה בטלויזיה באיך שכולם סופרים את השניות שנותרו עד לחצות ואז כשכולם יתנשקו אז הוא ייתן לי את הנשיקה של החיים שלי שהוא שמר ליום הזה, ואחר כך נעשה אהבה ונלך לישון מחובקים. לא נשמע ממש מיוחד אבל בשבילי זה מספיק בהחלט.

היי חביבה אני מצטרפת לדבריה של דנה. גם לי עברה מחשבה רק אתמול מעניין מה קורה איתך. פשוט אם בא לך לדבר איתנו אז תיכנסי ותכתבי. אז באמת מה קורה איתך בימים אלו?

שלום לך! אצלי הכל היה בסדר גמור עד לפני קצת יותר משעה. את הסיבה תוכלי לקרוא במה שאכתוב עוד מעט. יקראו לזה "אבא שלי שונא אותי". בעיקרון חזרתי לפנימייה שלי שלשום אחרי חופש חנוכה. (דרך אגב, היה לי יום הולדת 18 בשבת שעברה). היה נחמד, הייתי בשבת עם חבר שלי שעשה לי מסיבה ממש יפה עם המשפחה המתוקה שלו, ביום ראשון הוא חזר לבסיס ואני נסעתי הביתה בלית ברירה. ביום שני חברות שלי עשו לי מסיבת הפתעה. ביום שלישי נסעתי לקנות בגדים לבת מצווה של אחותי. ביום רביעי חברה טובה שלי התחתנה. (בת 17.5, הוא בן 19.5 = צוציקים...) וביום חמישי היתה הבת מצווה. בשבת נחתי מלא וביום ראשון חזרתי לבית ספר שלי. חזרתי עם מצב רוח טוב שנהרס... אבל בעיקרון אני בסדר. קצת לחוצה מהבגרות שיש לי עוד שבוע בהיסטוריה. בסדר, נעבור את זה. קיצר, תודה שכתבת לי. שיהיה לך יום טוב!

חביבה שלום אני מבין שנפגעת ממשהו, אני לא בטוח שאני מבין ממה. אם יש נושא שתרצי לגביו את תגובתי הסבירי יותר במה מדובר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אין שום דבר מסויים שנפגעתי ממנו. פשוט קצת הצטערתי לחזור לכאן אחרי שבוע של חופש ולגלות שאף אחד לא כתב לי כלום. אבל זה בסדר עכשיו. תודה בכולופן!

שלום רב רציתי להתעניין בתחום הפסיכולוגיה הרפואית. אני מסיים את התואר הראשון בפסיכולוגיה ואיני רוצה להיות מטפל קליני ללא התמחות שמעניינת אותי. אם אתה מכיר מקומות בעולם שמתמחים בכך אני אשמח להמלצות. תודה

דוד שלום יש התמחות כזו גם בישראל. נסה להתעניין בחוגים לפסיכולוגיה באוניברסיטאות השונות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני פונה לקהל הקוראים והכותבים אם יכולים להמליץ לי על פסיכולוגים באזור חיפה, קריות והאזור. בעיקר כאלה שעובדים עם חיילים. בתודה

אני יכול להפנות אותך לפסיכולוג ופסיכולוגית קליניים מחיפה מצוינים 707443-058

שלום יש ליבת 15 שהיא ילדה חכמה ומצינת חברות שלה תמיד מתקשרות בזמן המבחנים ולפגישות ויצאות לא קורים לה והיאלארוצה יותר לעזור להם .כי עד עכשיו רק קיבלה סתירת לכי וכואב לה שרק לשיעורים רוצים אוחה .עד עכשיו עזרה להם .אנילא יודעת איך לעזור לה שתוכל לנצל כישורים שלהלקשירת קשר יותר חזק לכיון חברתי.בבקשה תעזור לי.ותודה.

מלי שלום אני לא חושב שתוכלי לעזור לה באופן ישיר. תוכלי לעזור באופן עקיף ראשית ע"י תמיכה רגשית ונפשית וכן אולי לבדוק איתה האם היא רוצה בייעוץ מקצועי פסיכולוגי כדי להתמודד עם המצבים החברתיים אליה נקלעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך מודה לךעל תשובה

בתור ילדה גם אני הרגשתי לפעמים תחושות שאין לי מספיק חברות ולפעמים הן רוצות להיות חברות שלי רק בגלל דברים מסוימים. אני הייתי מציעה לך קודם כל לנסות לעודד אותה להזמין הביתה ילדה אחת או שתיים או לבדוק מולה אם יש מישהי שהיא כן מחבבת אותה ומדברת איתה ופשוט לנסות להצמד אליה הכוונה שהן יהיו חברות לא רק לשעורים אלא גם לבילויים ולפגישות בניהן לאחר הלימודים. דבר נוסף לבדוק אם היא לא מתנשאת מעליהן או למה היא לא מתחברת אליהן. פשוט סתם תנהלי איתה שיחות למה היא לא יוצאת או הולכת לחברות. אפשרות נוספת זה להרשם לכל מיני חוגים ושם היא יכולה להכיר חברות. בהצלחה

שלום רב! בני בן ה-10 מדבר מתוך שינה עם עיניים פתוחות ולעיתים הוא קם מתוך שינה ורוצה לעשות דברים מסויימים כשהוא עדיין ישן. לפעמים הילד מתלונן על סיוטים בלילה. דבר זה החל לפני חודש הוא היה חולה בוירוס והיה מקיא הרופא המליץ לי לתת כדור פרמין נגד בחילות הכדור השפיע עליו מאוד לרעה כי הוא קיבל תופעות לוואי של אוטיזם זאת אומרת שהילד שלי ראה כל דבר 10 פעמים, ידיו היו כבדות, היו לו חרדות וסיוטים. אנחנו נבהלנו והזמנו אמבלונס ורק בבה"ח אחרי בדיקות ממושכות הבינו שאלה תופעות לוואי של הכדור. שאלות האם הכדור יכול להשפיע לטווח ארוך? האם יש לילד טראומה? מה לעשות?

פנו לקופת חולים ובקשו הפניה לבדיקה נוירולוגית.

עמליה שלום הנושא עצמו הוא רפואי לחלוטין ולכן אני מציע לפנות לאחד הפורמים הרפואיים באתר זה להתייעצות. אני מניח שמומחה לנוירולוגיה יוכל לעזור, אם מתפתחת הפרעת שינה כדאי לפנות למעבדת שינה, אבל מאחר והעניין עלה רק לאחרונה כדאי קודם כל לברר מה בדיוק קרה. לגבי טראומה עתידית, אני מציע בשלב הזה להתמקד בפתרון הבעיה ולאחר פתרון הבעיה לבחון האם יש צורך להתמודד בכלל עם טראומה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעבר אובחנתי כפסיכוטית. במשך תקופה ארוכה קיבלתי תרופות אנטי פסיכוטיות שגרמו לי לתופעות לוואי קשות מאוד. בתקופה זו הדרדרתי במצבי - הן המנטלי והן השיכלי. לפני כן היו לי קשיים - אך הצטיינתי בכל הנוגע למטלות קוגנטיביות. ( הצטיינתי מאוד בלימודי ). האבחנה לגבי כיום היא הפרעת אישיות גבולית. נאמר לי - שמעולם לא הייתי פסיכוטית - רק שהייתי בדיכאון קליני. ( מה שתמיד טענתי ). אני לא יכולה לשכוח את הסבל העמוק שנגרם לי ואיני יכולה להשתחרר מהסטיגמה ומהדימוי העצמי השלילי. ( יש לציין שלא הייתי מאושפזת ואף אחד מחברי לא ידע על כך ). יש לי כל הזמן הבזקים מהטיפול שעברתי- מה שגורם לי לחרדה עצומה. אני מרגישה שלעולם לא אוכל לחזור למצבי( בכל התחומים) כפי שהיה מלפני הטיפול. תבינו- גם בעבר סבלתי אך לא ניתן לתאר את הסבל, ההשפלה והבושה שחשתי ועודני חשה בעקבות הטיפול שעברתי. מיותר לציין שיש לי כעס על מטפלים באופן כללי. איך אפשר לחרוץ את הדין בצורה כזו. מי מינה אותכם לאלוהים. איך בחוסר אחריות - לקחתם חיים. קשה לי כל כך. תנו לי עצה בבקשה - איך אפשר לשכוח? איך אפשר להפסיק את הכאב?

נוי שלום אישית קשה לי להתייחס לעצמי כחלק מקהל גדול של מטפלים שחרצו את דינך. בכל מקרה, אני יכול להזדהות עם הכאב שאת מבטאת בדבריך ומקווה שתמצאי דרך לשקם את חייך בהמשך. אני מתאר לעצמי שתוכלי למצוא מטפל שכן יתאים לך ושתוכלי לבטוח בו, בסופו של דבר מטפלים הם אנשים ואני מאמין שכימיה אנושית יכולה לעזור במצבים רבים. אני לא יודע אם תוכלי אי פעם לשכוח או שתרצי לשכוח, אבל יש אפשרות להיעזר בטיפול ובסביבה כדי לצאת מהמילכוד. כל טוב ד"ר אורן קפלן

היי אני הייתי רוצה, אם יורשה לי בפורום הזה, להעלות דיון לגבי תחום הפסיכולוגיה. אני מתעניינת בתחום הזה מאז ומתמיד אך לאחרונה חשה בלבול לגביו. לכולם ידועה הביקורת המרכזית על פסיכולוגיה - שהיא לא מדע בדיוק. אמנם אני אוהבת את תחום הפסיכולוגיה אך אף פעם לא חשבתי באמת על הביקורת הזו. לאחרונה אני חשה הזדהות עם העמדה הזו. הרי מדע, מטרתו לפתח תאוריות - למצוא הסבר להתנהגות מעבר להבדלים בין אישיים ע"מ שנוכל לנבא התנהגות אנושית. וכפי שידוע לכולם, כל אדם שונה הן בגלל מטענו התורשתי והן בגלל סביבתו. אין אדם אחד שדומה למשנהו. אז כיצד ייתכן שאנו מנסים לפתח תאוריות שיוכלו להסביר התנהגות אנושית כשסביר להניח שכל אדם יבחר להתנהג בצורה שונה. מה גם שמתקשים אמפירית לבדוק את התאוריות כי המושגים קשים לתרגום מעשי. ובנוסף לכך, המחקרים בד"כ נערכים על אוכלוסיה מסוימת (לדוג' סטודנטים, מתנדבים וכ"ו), עובדה שמקשה על הכללה לגבי אוכלוסיות אחרות. וגם תמיד נלקח בחשבון כי ייתכן שיש עוד גורמים שמשפיעים על ההתנהגות ולאו דווקא המשתנים שרצו לבדוק. מה גם שמאוד קשה להשתלט על ההבדלים הבין אישיים הרבים. אני מניחה שהגישה שלי לפסיכולוגיה היא גישה פילוסופית . לדעתי, חשוב מאוד שהמטפל יהיה בעל נסיון חיים יותר מאשר מצליח בלימודיי פסיכולוגיה כי חשוב שהמטפל יוכל לתת פרספקטיבה אחרת על החיים מתוך נסיונו כי תאוריות אפשר לפתח מפה עד להודעה חדשה , אך מה שחשוב זה מה שעובד בשטח. לכן אני חושבת שלא בהכרח יש צורך לפנות למטפל מוסמך (פסיכולוג, עו,ס וכ"ו) אלא אפשר גם להתייעץ עם אדם כרימטי, בעל נסיון חיים. בחומר הלימוד בפסיכולוגיה אני רואה דבר שעושה סדר בתופעות היום יומיות ונותן להם שם. אז אני גם שואלת את עצמי האם ניתן להיות מטפל גם כשאני לא רואה בפסיכולוגיה מדע אלא כמשהו תאורטי וחומר מעניין, אבל לטפל באנשים אני רוצה כי אני מעוניינת לתרום כי אני אדם אמפטי וכי אני חושבת שאני יכולה לייעץ מתוך נסיוני בחיים?

ספיר שלום הפסיכולוגיה אכן לא יכולה להיות מדע מדוייק, וכך גם כל התחומים האחרים של מדעי החברה והרוח. כנראה שזה גם מזלנו שאי אפשר לנבא ולהבין את הנפש האנושית בצורה כל כך מדוייקת. הפסיכולוגיה משלבת מרכיבים מדעיים אותם בהחלט אפשר להוכיח גם בצורה אמפירית עם מרכיבים אחרים כמו רגש, אינטואציה, נסיון חיים ועוד. המינון הנכון בין הכל וכן כימיה אישית בין מטפל למטופל עושים את הטיפול הפסיכולוגי לחוויה ייחודית. הביקורת לגיטימית ובמקומה בדרך למציאת השיטות הטובות ביותר לעזור לאנשים. בשורה התחתונה, אף אחד עוד לא המציא שיטה טובה יותר לטפל באתגרים עימו מתמודד הטיפול הפסיכולוגי ואני בספק אם ימציאו את אותה שיטה שתתן פתרון מושלם. אז אנחנו נשארים עם עולם לא מושלם, כנראה שמייצג את מה שקורה בכל דבר אחר בחיים, ושם מתמודדים. אולי זה העניין העיקרי, לצאת מהאשליה שיש בעולם הזה משהו בטוח לחלוטין שיתן פתרונות קסם. רוב הבעיות הפסיכולוגיות קשורות בצורה כזו או אחרת לפערים בין הרצון בשליטה מלאה בסביבה למציאות בה שליטה כזו פשוט לא אפשרית ולא קיימת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשואה כבר שנתיים וחצי.אני לא מפסיקה להציק לבעלי על כל בחורה שעוברת ברחוב,שמצולמת בטלויזיה או כל דבר אחר שקשור לבחורות. אני רוצה לציין שאני יודעת בוודאות שהוא לא בוגד בי וגם לא מעוניין לבגוד בי ובכל זאת אני ממשיכה ,כאילו כואב לי משהו בלב שהוא לא מסתכל עליי ועל מישהי אחרת כן. עזרו לי!

סיוון שלום זו בעיה שלך עם עצמך ולא בעיה מול בעלך. תצטרכי לנסות ולהבין מה גורם לך לקנא כל כך ו"להוריד את הרגל מהגז" בנושא הזה כי הוא עלול בסופו של דבר לגרום לנזק לחיי הזוגיות שלך. פני לטיפול פסיכולוגי אישי או לייעוץ זוגי עם בעלך ונסי לפתור את הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר אורן קפלן, אני בן 33 וסובל מגמגום כבד מגיל קטן. ישנה תופעה שאני לא מצליח להבין אותה והיא ישנם אנשים מסויימים כמובן קרובים, חברים בני משפחה וכו' שכשאני מדבר איתם אני כמעט ולא מגמגם מדבר בכיף בלי לחץ פשוט זורם, לעומת זאת ישנם אנשים מסויימים גם מאותה קבוצה רק מלהיתקל בהם לפגוש אותם או לדבר איתם, אני נלחץ, לא מסוגל להוציא הגה מהפה, פשוט נלחץ בצורה איומה מקבל שיתוק בפה כל המילים שרציתי לומר מתבלבלות ונעלמות לי רוצה לקבור את עצמי באותו רגע מרגיש איום ונוראאאאאאאא ואלה לא אנשים רעים שפגעו בי , נהפוך הוא אנשים שאני בקשר די טוב איתם אך לא מסוגל להגיע איתן לרמת שיחה נורמלית שוטפת משהוא עוצר אותי, אתה יכול להסביר לי את התופעה הזאת ולמה זה קורה, יש אנשים שאני מרגיש טוב בקרבתם ויש כאלה שלא, למה ? תודה רבה לך !

רובי שלום תופעת הגמגום אינה מובנת לחלוטין גם לאנשי המקצוע. מדובר כנראה בשילוב מיוחד של נטייה פיזיולוגית עם התניות ומנגנונים נפשיים שמשתלבים בעניין. הטיפול האפשרי כולל רכיבים התנהגותיים, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה, אבל מעבר לזה צריך לטפל במקורות הלחץ ובקבלה עצמית שלך עם הגמגום. הדבר יכול להפחית בצורה משמעותית את התופעה, גם אם לא בהכרח יעלים אותה לחלוטין. ככל שאתה פחות תתרגש מעניין הגמגום כך באופן מעגלי הוא יפחת. בברכה ד"ר אורן קפלן

זו תופעה ידועה בגמגום המצביעה על החלק הרגשי שמעורר את הגמגום. אותם בני משפחה או אחרים אינם רעים כפי שציינת , אך יתכן וישנו גורם מתח ו/או לחץ באינטראקציה שלך עם אותם אנשים. הגורמים הנפוצים הם : בקורת, תחרות, קנאה, חוסר בטחון מולם , רצון להרשים, חשש להכשל, חשש להיות לא מערך וכו'. בד"כ גורמים אלו הם בלתי מודעים ורק במסע טיפולי ממושך וסבלני ניתן להכירם.

שלום , חבר שלי עזב את הארץ אחרי שנתיים של חברות . אני לא יודעת ומסוגלת להתמודד עים הכאב הזה שלא נגמר אני לא מסוגלת להתמודד עים העובדה שהוא העדיף לבחור בחיים שם מאשר להיות פה איתי

ליזה שלום הפרידה משמעותה תהליך של אבל טבעי שלוקח זמן. תני לעצמך את הזמן להתמודד עם הכאב שכרוך בפרידה. זה יכול לקחת שבועות ואף חודשים. זה גם כאב הפרידה וגם הפגיעה מכך שבחר לעזוב אותך. אם תרגישי שזה חזק מאוד ופוגע בתפקוד היומיומי כדאי שתפני גם לקבל עזרה מקצועית. הזמן יטפל בפצע, אבל את צריכה לזמן לעשות את שלו. לעיתים אפשר להאיץ מעט את התהליכים, אבל הפרידה כואבת ואולי אפשר להתנחם בכך שהכאב הזה מצביע על יכולתך לאהוב ולהרגיש, מה שיביא בסופו של דבר לקשר אחר וחדש שיביא גם אושר. בברכה ד"ר אורן קפלן

מבקש לדעת איפה אפשר למצוא שמות של פסיכולוגים מורשים וטובים עבור חייל המגיע הביתה בסופי שבוע? האם מישהו יכול להמליץ על פסיכולגים באזור הצפון? חיפה, קריות עד עפולה והאזור. בתודה לכולם

שלום אישית אינני מכיר בצפון. אולי יהיו משתתפים אחרים בפורום שמכירים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום קראתי את המאמרים והרבה תשובות שלך בפורום והייתי מעוניין לדעת, אם זה לא מפריע לך, אם תוכל להמליץ לי על חמשת הספרים האהובים עליך בתחום הפסיכולוגיה. אני יודע שזה כללי מידי, ואין לי נושא ספציפי, אבל אני מחפש משהו מיוחד, לא ספרים רגילים שיספרו לי עובדות שאני יכול למצוא גם באינטרנט. אולי על שיטות טיפול מיוחדות, עם סיפורים מיוחדים, לא ממש יודע אבל הייתי רוצה לשמוע ממך על המלצותיך. אולי הספרים שהכי הרשימו אותך, האם תוכל לענות על זה? מקווה שלא איכפת לך שאני שואל. תודה

ח. שלום לא פשוט להגדיר ספרים ספציפיים, זה ממש משתנה מתקופה לתקופה, מה גם שעולם הפסיכולוגיה אינו מוגבל רק לספרי פסיכולוגיה מקצועיים וישנה השפעה רבה גם מספרות כללית שקוראים ויש בה היבטים פסיכולוגיים רבים. ספריו של וויניקוט מאוד מומלצים. יש כמה שתורגמו לעברית. ספריו של יאלום נחמדים, יש בהם לעיתים משהו שטחי, אבל מספרים מאוד יפה על החשיבה הפסיכולוגית והטיפול. סערת נפש של יורם יובל יכול להשתלב איתם בצורה טובה וכדאי לקרוא. הספרים של דויד גרוסמן אינם אמנם ספרים בפסיכולוגיה אבל יש בהם המון מהתחום. עיין ערך אהבה הוא האהוב עלי עדיין. גם הספרים של מאיר שלו מדברים אלי בהקשר הזה. הרבה מאוד ספרים בפסיכולוגיה מספקים ידע רב וחשוב אבל לא לכולם יש את ההשפעה הרגשית כמו במקרים של הספרות ממש. קראתי הרבה ספרים שעניינו אותי אבל ברוב המקרים מדובר יותר בהעשרה מקצועית ואת האינטגרציה לגבי מה מתאים לי כפסיכולוג ואיך לשלב את זה בעבודה ובחיים שלי אני עושה בנפרד מהספר עצמו. לכן די קשה לי לשלוף שמות של ספרים ספציפיים שהם המומלצים ביותר. הרשימה הנ"ל היא לא באמת 5 המומלצים ביותר אלא יותר דברים שכדאי לקרוא אם עדיין לא נקראו. עדיף לדעתי לבדוק מה מעניין אותך לקרוא ולעשות חיפוש ממוקד סביב הנושא הזה. אפשר למשל להיכנס לאתר סטימצקי ולעשות חיפוש לדוגמא של המילה פסיכולוגיה ולראות אילו ספרים מוצאים חן בעינך ולהזמין 5 מהם. זה נראה לי התחלה הרבה יותר נכונה ומותאמת אישית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מודה לך מאוד. בדיוק את הספרים הרגשיים אני מחפש. ספרים מקצועיים, מה שמעניין אותי קראתי, אבל כל מה שמשלב משהו אישי מהלב מרגש אותי. אני ממש מודה לך, אם תחשוב על עוד משהו, אני אשמח מאוד אם תצרף אותו לכאן. תודה רבה ולילה טוב לך

אוקי דיבתרי עם אמא שלי, קודם כל אמרתי לה שחברה שלי הולכת לפסיכולוג, ורציתי לראות איך היא תגיב אז היא עושה לי אמא: תראי שהיא רק תסבול נועה: למה שתסבול, היום הרבה אנשים הולכים לסיפכלוגיים, ועם הם היו סובלים הם לא היו הולכים! אמא: איזה שטויות יש לי חברה שהיא פסיכולוגית ושאלתי אותה על זה, והיא אמרה שישר פסיכלוגים חושבים שמה שיש לבן אדם זה מהבית וישר בודקים את הבית ואת ההורים עם משהו אצלהם לא בסדר(וזה לא בבית סיפרי) נועה: למה תמיד מזמינים את ההורים רק עם המקרה חמור ממש, ואפשר לומר לפסיכלגויים שזה לא מההורים, הריי אומרים להם את כל האמת אמא: אפילו שאומרםי להם כל פסיכלוג לכל בעיה צריך רואת את ההורים ובלה בלה בלה. לבדוק שזה לא בה מהבית נועה: (שותקת)! אמא: תאמיני לי זה שטויות, כולם יכולים לצאת ממה שיש להם גם בלי פסיכלוג וזה. נועה: זה ממש ממש לא נכון (בוא נגיד שגמרנו את השיחה בריב ובצעקות) ועכשיו עוד יותר אין לי מוטיבציה להגיד לה על הפסיכלוגית..... שאני רוצה ללכת \-:

נועה חמודה נראה שאמא שלך מאוד שמרנית בעניני פסיכולוגיה. היא גם פוחדת לגלות שמא חלק מהמצב בו את נמצאת הוא בגללה. אולי כדאי שתנסי שוב והפעם ישיר יותר. נסי לא לריב איתה . תביני שהיא חושבת אחרת ממך. את צריכה להסביר לה שאת צריכה עזרה וזו הדרך שאת חושבת שתעזור לך. אם גם זה לא יעזור אז תעשי את מה שד"ר אורן כבר יעץ לך לגבי הגיל ותלכי למרפאה לבריאות הנפש שם זה מאוד זול. אם את תיכוניסתית את יכולה להתחיל מיועצת בית הספר. אל תוותרי . עם אמא או בלי לכי ליעוץ את תרגישי הרבה יותר טוב אח"כ המון הצלחה ציור

היי ציור:) תוכל לרואת מה שכתבתי לאורן כי הוא כתב לי אותה שאלה בערך כמוך \-:

יש לי עצונת קטנה. קחי את האדם שאמא שלך הכי מעריכה, שהיא הכי תופסת ממנו והתייעצי איתו/ איתה. את יכולה לבקש ממנו לדבר איתה ולעזור לך. זה יכול להיות משפחה או חברים שלה, מישהו שאת יודעת שהיא תקשיב לו ושיוכל לעזור לך. אם זה חשוב לך כמו שזה נראה, את תמצאי את הדרך.

מישהי שאני מכירה שהיו לה הפרועת אכילה דיברה עם אמא שלי וזה לא עזר גם הרופאים דיברו איתה וגם זה לא עזר\-:

נועה שלום קודם כל, בהחלט טוב שהחלטת ליזום שיחה, למרות שעדיין לא קיבלת את מה שחיפשת. מהשיחה ברור שאת נורא רוצה שאמא תהיה איתך באותו ראש, את מנסה לברר בצורה מאוד עקיפה מה תהיה דעתה, שאותה את יודעת מראש. אבל כנראה שאתן לא באותו ראש וכדאי לקחת את זה בחשבון ולא לנסות להפוך אותה למה שאינה. את רוצה שהיא תקבל אותך כפי שאת, אולי כדאי לבצע את זה גם כלפיה. זו היא, ואלו עמדותיה, וזה לגיטימי כל עוד זה לא פוגע בך. אם את צריכה לראות פסיכולוג ורוצה גם לשכנע את הוריך שזה מה שאת צריכה או לפחות לקבל את עזרתם, את צריכה לדבר איתם באופן ישיר ולומר שאת צריכה. לאנשים רבים יש עדיין דעות קדומות או חששות לגבי פסיכולוגים אבל רוב האנשים מוכנים ללכת ולהכיר בצורך בייעוץ פסיכולוגי כשישנה בעיה רצינית עימה צריך להתמודד. אם אמך תבין שמצבך עלול להחמיר ללא טיפול פסיכולוגי סביר להניח שתגיב בצורה שונה. אני בספק אם את יודעת או מרשה לעצמך להפגין חולשה או צורך ליד הוריך וכדאי לחשוב אם לא שם הבעיה. באופן שאת מנסחת לאמך את הדברים זה כמעט מזמין התנגדות. מדוע לא לדבר ישיר? בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אורן, קודם כל כבר דיברתי עליה ישיר, מתי שהופרא של ההפרועת האכילה רצתה שאני הלך ואמרתי לה שגם אני הייתי רוצה ללכת, ובגלל זה יצאתי מהמרכז להפרועת אכילה כי אמא שלי לא רצתה אתה מבין אני פשט לא מסוגלת \= בקשר רמכז הזה שזה בזול אין לי גרוש על התחת, להורים שלי יש, אבל אני בת 17 וחצי ואינ ביכתה יב' ואני לומדת ואין לי זמן לעבוד ויש עוד המון דברים שאין לי זמן עליהם, אז אין לי כסף וג בגלל שזה זיל הזול אני בטוחה שזה עולה כסף למה החיים כל כך נוראיים למה הלכ כל כך קשה לי בחיים, ועם כבר אני רוצה שייעזרו לי גם זה קשה לי למה אני צריכה לחכות עד גיל 18 \-: שנה הבאה

היי אורן, קודם כל כבר דיברתי עליה ישיר, מתי שהופרא של ההפרועת האכילה רצתה שאני הלך ואמרתי לה שגם אני הייתי רוצה ללכת, ובגלל זה יצאתי מהמרכז להפרועת אכילה כי אמא שלי לא רצתה אתה מבין אני פשט לא מסוגלת \= בקשר רמכז הזה שזה בזול אין לי גרוש על התחת, להורים שלי יש, אבל אני בת 17 וחצי ואינ ביכתה יב' ואני לומדת ואין לי זמן לעבוד ויש עוד המון דברים שאין לי זמן עליהם, אז אין לי כסף וג בגלל שזה זיל הזול אני בטוחה שזה עולה כסף למה החיים כל כך נוראיים למה הלכ כל כך קשה לי בחיים, ועם כבר אני רוצה שייעזרו לי גם זה קשה לי למה אני צריכה לחכות עד גיל 18 \-: שנה הבאה

עצוב לי מאוד. איני יכולה להפסיק את העצב. אני בטיפול פסיכולוגי וזה לא עוזר. אני לא מסוגלת לקחת כדורים כי יש לי רתיעה חזקה מלבלוע כדורים ( פשוט בלעתי פעם הרבה כדורים בבת אחת-כניסיון התאבדות- ומאז יש לי התניה שלילית מבליעת כדורים.). אני חושבת על התאבדות בתליה. כל בזמן מדמיינת את זה. הכנתי חבל ומכתבים למשפחה. אני לא יודעת מה לעשות. הלוואי והייתי יכולה לעשות היפנוזה על-מנת להעלים את הזיכרונות והעבר. תעזרו לי.

מתוקה ערב טוב תעשי משהו עכשיו, לכי לקרוב משפחה או מישהו שקרוב לליבך ותהיי איתו. אל תהיי לבד, תתקשרי לער"ן הם יוכלו לעזור לך.

זה שאת כאן כותבת מראה שכן את מאמינה שיש מישהו שיכול לעזור לך אז פשוט תעשי משהו טוב למען עצמך ועכשיו. אל תהיי לבד מתוקה, הכל מסתדר בסוף.

חה, תודה לך. זו הרגשה טובה לדעת שעדיין קיימים אנשים רגישים וטובים בעולם הזה.

מיטב שלום מה שאת מתארת נשמע מדאיג מאוד. את מספרת על נסיון אובדני ועל מחשבות אובדניות פעילות. במצב כזה את חייבת לעדכן את הפסיכולוג שלך על מה שקורה. בהחלט יתכן שאת סובלת מדיכאון ובמצב כזה את חייבת לקבל טיפול תרופתי. אם אינך יכולה לקבל זאת ע"י כדורים יש אפשרות לקבל ע"י עירוי, יש מרפאות מסוימות שפועלות בשיטה זו. בכל מקרה, בני משפחתך ומטפליך צריכים להיות מיודעים על כך שיש לך מחשבות כאלה. את צריכה להבין שהמחשבות הן לא רצון של ממש למות אלא רצון לצאת מהמצב הנוכחי שנראה כדרך ללא מוצא. עם זאת, זה עלול לסכן את חייך באופן ממשי. רק תמיכה סביבתית ומקצועית תוכל כעת להבטיח את שלומך וחייך. במידה ועולה נטייה לאקט מיידי אנא קחי מונית ופני לחדר מיון באופן מיידי. כמו כן עומדים קווי טלפון חרום של ער"ן וקווי חרום אחרים לרשותך. שמרי על עצמך ועל היקרים לך על ידי שיתופם במצבך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלא תעזי להתאבד. תעיפי לעזאזל את המכתבים ואת החבל- אל תחביאי אותם, תעלימי אותם לגמרי, תשרפי אותם. אולי המטפל שלך לא מתאים לך? שיתפת את המטפל שלך במה שאת מרגישה? אולי תנסי להחליף מטפל? בכל אופן תשכחי מהתאבדות. גם אני רציתי להתאבד ואין כמו הפורום הזה. הוא הציל אותי ויכול להציל גם אותך. פשוט תיכנסי מידי פעם כשממ עצוב לך ותכתבי. פשוט תשפכי את הלב. ואם את לא רוצה שזה יופיע בפורום אז את מוזמנת לכתוב לי לאי-מייל . [email protected] מאחלת לך את כל הטוב והשמחה שבעולם! ותזכרי- האנשים פה בפורום מעולים וחמודים אחד אחד. תיעזרי בנו!

יש לי אחיין בן שנה ו-11 חודש. בזמן האחרון שמתי לב שמאוד קשה להיות איתו גם לאימו (אחותי) וגם לי, ובכלל קשה להיות במחיצתו וזאת בגלל שהוא בוכה מכל דבר, צורח, מרביץ בייחוד לאימו. נוצר מצב שאסור לכעוס עליו, או לקחת לו איזה דבר (כדי למנוע פציעתו למשל). חשוב לציין שהילד הזה מאוד חולה בחודשיים האחרונים (אסמתי), הוריו עברו משבר קטן בגלל מעבר דירה ואני יודעת שיש לזה איזו שהיא השפעה אך חרדת הנטישה שלו מאימו היא בילתי נסבלת . אימו בחורה מאוד רגישה, תלותית ונקרעת קצת בין עולם החינוך שהיא יודעת לבין עולם החינוך שבעלה מכיר ומאמין, כך שנוצרים המון ריבים סביב מה מותר לילד ומה אסור ובד"כ אחרי צרחות, השתטחויות וכד' הילד מקבל מה שהוא רוצה. לדוגמא גם אחרי מעבר הדירה הילד עדין ישן עם הוריו ואין אפשרות להרדימו במיטתו. בבקשה אולי תוכל להנחות אותי בכדי שאוכל להנחות את אחותי.

מיני היקרה, מתוך מכתבך עולים מס' דברים: הדבר הראשון קשור להעדר גבולות ברורים במשפחתו של הילד. לעיתים מתפתחות דלקות אף, אוזן וגרון כרוניות למחלת האסטמה, כאשר יש גורם פסיכולוגי ברקע, כמו מצב סמוי בו הילד שולט בנעשה בבית, כאשר למעשה הוא זקוק להוריו שישלטו הם במתרחש בחייו. שנית, חוסר עקביות זה בהצבת הגבולות מתבטא גם בכך שגישת אימו היא כי אסור לתסכלו, וגם בפער שבין גישות שני ההורים. חשוב שההורים יפתרו ביניהם עד כמה שאפשר את המחלוקות לגבי חינוך הילד, לפני שהם ניגשים לטפל בו. אם הדבר בלתי אפשרי, כדאי לשקול טיפול זוגי/משפחתי - ולו למען טובת הילד. בתור אחות האם, הייתי ממליצה לך לומר לאחותך שילד חייב ללמוד תסכול מהו, כחלק מכניסתו לעולם הגן, אח"כ ביה"ס וכו'. הוא בהחלט בגיל המתאים לכך, לפחות עפ"י התנהגותו... שלישית, לגבי השינה בלילה. נושא זה מתקשר לנושאים האחרים. יש להתעקש עימו על דברים שההורים חושבים שהם משמעותיים, כמו שינה במיטתו. אפשר לנסות לעשות זאת באופן הדרגתי: להשכיבו במיטתו לילה אחד, להקריא לו סיפור ואח"כ לקחת אותו למיטת ההורים; בלילה שלמחרת, לחזור שוב על הפעולה, אבל להתעקש על כך שישן מעט, בנוכחות ההורה, במיטתו שלו, אח"כ יוכל לעבור למיטת ההורים; כך יש להמשיך עד שיורגל לישון בחדרו ובמיטתו. בכל אופן, יש לפרוש בפניו יומיום את התוכנית לאותו הלילה, כך שיוכל להתכונן מצד אחד, ושיידע כי הוריו לא נכנעו מצד שני. בכל מקרה, הטעות הגדולה ביותר שעושה אחותך היא שהיא נכנעת בסופו של דבר לרצונו של הילד, אחרי בכי וצעקות. בכך הוא לומד כי התנהגות זו משתלמת, וכי כדי לקבל את מבוקשך בעולם - בחר בהתנהגות זו. דבר זה מקשה עליו ללמד את עצמו לווסת את רגשותיו וצרכיו, וכאמור מערער מאד את בטחונו בעולם המבוגרים. נשמע אבל שאת אחות אכפתית ומבינה. אחותך בת-מזל שיש לה אותך. אשמח לשמוע את תגובתך לתגובתי. בהצלחה :)

קודם כל תודה רבה מאוד התחברתי לתגובתך והיא בצם חיזוק לכל מה שאני חושבת אבל... ויש אבל גדול. אחותי מאוד תלויה בין צורת חשיבתה שמאוד דומה לצורת החשיבה שלי אך כמו שציינתי בעלה חושב אחרת ומעיר את הערותיו בקול רם בזמן הלא נכון ומקום הלא נכון. זה נכון שיש עליהם למצוא ביחד את הדרך לחנך את ילדם ופה קצת קשה לי להיכנס כי אני יכולה לגרום נזק. אחותי היא טיפוס מאוד תלותי ומאוד לא יוזם כך שגם אם אציע לה ללכת לטיפול היא תחשוש להציע לבעלה וזאת בגלל שדעתו היא שאצלו תמיד הכל בסדר. מדי פעם אני מטפטפת לה שתתיעץ אבל איני יודעת מה היא עושה עם זה. מאוד ברור לי, לפחות, שהביעה היא בראש ובראשונה אצל שניהם ומיום ליום אני רואה איך הילד ממש מתבזבז ו"מתקלקל". זה כנראה הרבה יותר מורכב ממה שאני חושבת ואולי עם הזמן אני אמצע את הדרך הנכונה לעזור לה. תודה רבה

מיני שלום קיבלת תשובה מפורטת וכל שאני רוצה להמליץ הוא שאחותך תפנה לקבלת ייעוץ להורים מפסיכולוג ילדים ורצוי מאוד שגם בעלה יצטרף אליה. אלו דברים שאפשר להסדיר די בקלות על ידי מספר פגישות, אם יש כמובן נכונות והבנה לכך שישנה בעיה במערכת. דברים שלא יקבלו מענה עכשיו עלולים לשבש את ההתפתחות בהמשך הדרך ויתכן שאחותך מתקשה לבדה להגדיר את הגבולות והדרכים המתאימות להתמודד עם הילד וגם להישאר סבלני ואמפתי למה שקורה לו. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם אתם מכירים פורומים נוספים בתחום בריאות הנפש חוץ מדוקטורס וואלה נענע ותפוז? תודה מראש

תנסי ב www.ynet.co.il תכנסי ל "בריאות" שם תמצאי קישורים לכל מיני , גם לבריאות הנפש ופסיכיאטריה.

אם מצאת משהו -אנא שתפי אותנו גם אני חושבת שכאן זה הטוב ביותר תודה

תודה לכם על התגובות החמות

יש גם את הפורומים של הבית הירוק http://www.snunit.k12.il/htbin/bbsnunit/green/bbs.cgi

http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-2124,00.html

הי. אני גרה בבית עם ההורים שלי ושתי האחיות שלי. ואת? עם המשפחה? רעשים פנימיים מבחינתי הם בעיקר מחשבות וקולות פנימיים. ממצבי רוח אני כבר לא מתרגשת :-) המוסיקה אמורה ללהתגבר על הרעשים האחרים שמפריעים לי לחשוב. גם אני לא תמיד נמצאת כאן, בפורום. זה תלוי בהמון גורמים. אבל כשהמצב רוח שלי על הקרשים (ואפילו מתחת) אני לא נכנסת לפורום... אני אגרום לאנשים דכאון גדול יותר, וחבל. האמת? תקראי הודעות של אחרים, תגיבי לאלה שמעוררות אצלך איזושהי תגובה - גם אם רציונלית לחלוטין ולא רגשית. פשוט... לא יודעת, תזרמי עם זה. אם הודעה מסויימת מעציבה אותך - תני לעצב לכוון אותך כשאת כותבת תשובה. וזו רק דוגמא.

שלום שמי אבי ואני סטודנט. במסגרת לימודי נדרש ממני לעביר פרזנטציה קצרה בקרוב ובעייתי היא שאני יודע מנסיון העבר שבמצב כזה אני הופך קצר נשימה עד כדי קושי לדבר ודפיקות ליבי מואצות מאוד. באופן עקרוני, איני מפחד לדבר מול קהל ובטחוני העצמי גבוה, העניין הוא שבכל פעם אני נתקף בסימפטומים הנ"ל ולא יכול לדבר בצורה מספקת. הדבר מאוד מפריע לי והייתי שמח לקבל עצה כיצד אוכל להתגבר עליו. תודה

אבי היקר, נסה להרפות את עצמך לפני מצבים מעוררי חרדה כאלו. אתה יכול למשל לקחת שלוש שאיפות דרך האף ולהוציאם לאט דרך הפה; לעצום עינייך ולדמיין שאתה במקום הרגוע והנעים ביותר, כולל מראות, ריחות וצלילים אהובים, ואז להציג דבריך. אתה תמיד יכול לנסות את העצה הידועה: דמיין את מאזיניך עירומים... מקווה שעזרתי.

אבי שלום פחד במה הוא סוג של חרדה ממוקדת. אם אין תופעות חרדה או פסיכולוגיות אחרות בחייך והעניין ממוקד רק בפחד הבמה יש סיכוי טוב לפתור את הבעיה בטווח קצר בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה. נסה אולי לפנות לשירות הפסיכולוגי של האוניברסיטה בה אתה לומד, השיטות לטיפול בחרדת בחינות די דומות לאלו של חרדת קהל והם בד"כ מתמחים בכך. אם מדובר בתקופה ספציפית בה עליך להציג אפשר גם להיעזר בתרופות מסוימות שמרגיעות את החרדה בטווח המיידי. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבעיה שלי היא דומה רק שאני לא כ"כ מכירה את הסימפטומים המתוארים לכן אני לא יודעת אם אפשר להגדיר את זה כחרדה ממוקדת.. ואולי אני לא מכירה אותם פשוט בגלל שאני עושה הכל כדי להמנע ממצבים כאלה, אני מסוגלת לנטוש את הלימודים לתואר בגלל דבר כזה (ועשיתי דברים דומים. כמובן נתתי להם מליון סיבות אחרות... ) מבחנים בע"פ אם אני נגשת אני בד"כ נכשלת, אני מוצאת את הבעיה בחשיבה יותר מאשר בדיבור. כאילו משהו נחסם..

אני קוראת ספר פסיכולוגיה מעניין עכשיו ורציתי לשאול על המושג תלות במטפל. מישהו יכול להסביר לי למה הכוונה?

הי טונה תלות במטפל זה בדיוק כמו שזה נשמע - להיות תלוי בו כלומר להזדקק למטפל ולא להצליח להתמודד בלעדיו אנשים מסוימים שמתרגלים לנוכחות של המטפל שלהם בכל תחומי החיים מגיעים למצב כזה שבו בלי המטפל הם כבר לא יכולים להתמודד עם בעיותיהם מקווה שעזרתי

ט. שלום אכן כפי שנכתב בהודעה הקודמת מדובר בתחושה של קרבה וצורך במטפל. התופעה טבעית וקוראת בכל קשר אנושי משמעותי. עם זאת, בטיפול הפסיכולוגי התלות (כמו גם כל תופעה רגשית או נפשית אחרת) יכולה גם לשמש ככלי טיפולי להבין את מערכות היחסים שיוצר המטופל גם מחוץ לחדר הטיפולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לשאול: אמא שלי בת 58 לפני כשנה החלו אצלה התופעות הבאות: לפתע היא חשה שמתחילה תחושה מוזרה באיזור הבטן, אח"כ היא חשה כאילו הלב שלה הולך ונעצר, מסתחררת, נהיית חלשה כאילו הולכת להתעלף ופעמיים אפילו איבדה הכרה למספר שניות. טוענת כי בזמן ההתקף היא חשה כאילו היא בחלום. לאחר התקף היא מאוד חלשה למשך יום שלם. יש לציין כי נמצאת במעקב אצל קרדיולוג שטוען כי ייתכן מדובר ב במשהו שקשור לקצב הלב - הצליחו לקלוט איזשהו אירוע במכשיר שהושתל אצלה. אך למעשה אין אבחנה. מזה מספר חודשים טוענת כי לא חשה התקפים כאלו שוב. האם ייתכן כי מדובר בהתקפי פאניקה? תודה

התקף פאניקה אפשר לאבחן רק לאחר ששללו כל הפרעה גופנית אחרת. כך שבמקרה הנ"ל, חשוב לוודא עם הרופא במה מדובר. אם הדבר יחזור על עצמו וישללו בעיה גופנית, אפשר לפנות לאבחון אצל פסיכיאטר.

ממליץ לפנות לייעוץ גם אם אין עדיין שלילה ברורה של ממצא רפואי פתולוגי. לפחות לשיחה ובירור קווי אופי או רמת חרדה. אין טעם לחכות ועדיף לבדוק בשני המסלולים במקביל. לבריאות.

נטלי שלום התופעות יכולות להיות ביטוי להתקף חרדה, אבל בכל מקרה על אמך לעבור בדיקות רפואיות במקביל לבדיקה הפסיכולוגית של החרדה. רצ"ב קישור למאמר על חרדה והסימפטומים הנפוצים שלה בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm

אני בן 30. לי ולחברתי( בת 29 ) יש יחסים פתולוגים. אנו חברים כבר 3 שנים והיא נרתעת מלקיים איתי יחסי מין. היא אגב בתולה. אנו כל הזמן רבים ומתווכחים. היא טוענת שאני לא נקי ולא תומך ובאמת אני מרגיש שאין לי יכולת להכיל את הטענות שלה ואת הריבים שלנו. חברתי בגלל זה כל הזמן עצובה ולא מאושרת. כך גם אני. אבל אנו לא יכולים להיפרד כי אנו אוהבים אחד את השני ומרגישים שאם נפרד זה יכאב מדי. אני לא רוצה ללכת לטיפול בשל כך, רק סתם לשמוע דעה.

זה לא אתה חמודי. לה יש בעיה. . . בת 29 ובתולה? היא בטח מעלימה ממך את הפאנץ' ליין האמיתי ממך. סיבה אפשרית: פחד מקיום יחסי מין ופה נפתח שדה שלם של אופציות מה בדיוק מפחיד אותה. חשוד מאוד בעיני המשפט: "אתה לא נקי"(הכוונה לסמים שאתה צורך?! או לזה שאתה לא נקי מבחינה אסטתית???). אם אתם כבר שלוש שנים ביחד היא מאוד אוהבת אותך ואתה הבן אדם שהיא הייתה רוצה לשכב איתו רק יש לך מעצור כלשהו. בקיצור טיפול ומהר ולא אתה אלא היא.

מזדהה עם כל מילה של מי שענה לפני. אין שום הסבר הגיוני בעולם לאי קיום יחסים אחרי שלוש שנים של קשר , פרט לבעיה נפשית. מהר מהר טיפול ( היא כמובן).

איתי שלום בוא נראה מה כתבת. אתם חברים שלוש שנים ואתה מגדיר את היחסים ביניכם פתולוגיים אך שאינם ניתנים לפירוד, אבל אתה מדגיש בסיום שאינך מעוניין ללכת לטיפול, ואני אכליל קצת יותר ואומר שאתה לא כל כך יודע או רוצה לטפל בבעיה שמוגדרת על ידך באופן כל כך חמור. האם זה לא עיקר הסיפור? התוכן עצמו לא כל כך נראה לי רלוונטי. האם זה נובע מבעית יחסי המין ומדוע כך קרה. התהליך של הקשר והנכונות להישאר במצב כל כך מתסכל נראים לי העניין הקריטי כי גם אם נושא המין יפתר, הנטייה להסתבך עם הקשר ללא יכולת לפתור את הבעיה, עלולה להישאר. אם אתם מעוניינים בקשר לטווח ארוך אני מאוד ממליץ שתפנו יחדיו לטיפול זוגי. בברכה ד"ר אורן קפן

איתי שלום! הייתי במערכת יחסים "פתלוגית" כמו שאתה מתאר. 6 שנים הייתי עם חבר ללא קיום יחסי מין. לאחר שנפרדנו פרידה קשה וכואבת (שנבעה משבירה שלו משום שהתבטאה באימפוטנציה), הבנתי שאין לי ברירה אלא להתמודד עם הבעיות שלי. הייתי בטיפול מיני (סרוגייט) והיום החיים שלי הרבה יותר טובים. לגביו קשה לי לומר אותו דבר, אולי כי הוא לא הצליח לקחת את עצמו לטיפול אמיתי שברור שהיה זקוק לו גם. אם עדיין יש אהבה ביניכם, אני ממליצה שתפנו לייעוץ זוגי. אם לא, אל תזניח את עצמך. שנים של מערכת יחסים כזו משאירים צלקות. לך לטיפול. נוגה

בתי חוגגת 11 בחודש הבא היא ילדה מתוקה בעלת רגישות יתר חולמנית אבל חדת הבחנה. לצערי היא עדין משתמשת בבקבוק כמו מוצץ כל היום והלילה אני מודאגת שהיא לא מצליחה להפסיק. בשיחות איתה היא היתה רוצה להשתחרר מהבקבוק אבל לא מסוגלת, מה עושים?

ירדן היקרה, הסוד הוא בפעולה ההדרגתית. נסי לתכנן, רצוי יחד עם בתך, תוכנית שלבים להפטרות מהבקבוק. חשבו כיצד ניתן להחליף סיטואציות בקבוק מסוימות, בסיטואציות נטולות בקבוק. למשל, לא תמצוץ בקבוק מול תוכנית הטלוויזיה האהובה עליה, אח"כ בעת הכנת שיעורי הבית, וכדומה. ברגע שבתך תראה שהיא יכולה בלי, תוכלי להמשיך לעודד אותה (ועידודך הוא הדבר החשוב ביותר כאן!), שהיא יכולה בכלל בלי הבקבוק. העניין הוא שכרגע ישנו מצב מלא כשלונות, וללא הצלחה בכלל. בתך זקוקה להצלחה אחת לפחות. אפשר גם לחשוב יחד איתה על תחליף קבוע לבקבוק, למשל בובה אהובה. אבל חשוב מאד, אין לתגמל אותה באופן חומרי על הצלחותיה. עליה ללמוד כי היא המרוויחה היחידה מוויתורה על הבקבוק, ושהיא לא עושה זאת למענך! בהצלחה. אשמח להתעדכן.

ירדן שלום כנראה שההרגל חזק ולכן יש להפחיתו בצורה הדרגתית תוך מציאת תחליפי ביניים עד לגמילה מלאה. תוכלי לקחת מההמלצות של ההודעה של "עוץ לי" ואם יש צורך אפשר לקבל גם הנחיות מפסיכולוג שמכיר גישות התנהגותיות. עם זאת הייתי גם ממליץ לנסות ולחשוב כיצד נוצר ההרגל או מדוע לא נפסק מזמן. האם זה מספר משהו יותר רחב מחיסול תופעת הבקבוק אותה בוודאי לא יהיה מאוד קשה להפסיק אם הילדה מודעת ורוצה בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לילה טוב ד"R, קראתי את המאמר על הטיפול הפסיכולוגי ועדין יש בי שאלות. רציתי לשאול על מהות הטיפול עצמו, הכוונה מה המטרה של הפסיכולוג, של הטיפול, פרט ליצוב נפשו של החולה, האם זה בעצם להחזיר אותו "למוטב" לחברה? אני אתן דוגמא. אם בא לי לאכול אנשים, ואני אחלוק את העניין עם מטפלי, הוא ינסה להגיע איתי למצב שלא יבוא לי לאכול אנשים בגלל שבחברה שלנו זה לא נהוג ומומלץ ואני לא ארגיש טוב אם אמשיך להרגיש כך, אבל אם הייתי באיזה שבט קניבלי והייתי הולכת לרופא שלהם והייתי אומרת לו שלא בא לי לאכול אנשים הוא היה מטפל בי עד שכן היה בא לי.. מצד שני..(שוב על אותה דוגמא) אם אני מרגישה לא טוב כאן, אם פתאום אני אעבור לשבט הקניבלי, פתאום אני אהיה "בריאה" וארגיש טוב? תודה

טונה, טיפול פסיכולוגי הוא הרבה מעבר ל"החזרת האדם למוטב והתאמתו לנורמות החברתיות". המטרה הראשונה והעיקרית של טיפול היא, לעזור לאדם למצוא מה מפריע לו בחיים = מה הניע אותו בכלל לפנות לטיפול. אם ללכת עם הדוגמא שלך, הרי שבטיפול המטרה תהיה - בין היתר - הבנת הצורך של לאכול אנשים (מה עומד מאחורי צורך שכזה?) והפניית הדחפים למקומות רצויים יותר ומזיקים פחות. ודאי שבשבט של קניבלים הצורך לאכול אנשים יהיה הגיוני יותר, אבל גם לא לחלוטין - גם קניבלים לא אוכלים סתם אנשים אנשים כי "ככה בא להם", יש לזה מטרה. אולי תהיה "בריאה" מבחינת המעשה, אבל על השאלה אם תרגישי טוב או לא אי-אפשר לענות. כמה אנשים נוסעים לחפש את את עצמם במזרח? במערב? המונים. חלקם חוזרים עם יותר תשובות, חלקם חוזרים כפי שעזבו וחלקם חוזרים מבולבלים יותר.

אני לא ממש בטוחה. אם לדוגמא מישהו אוהב להיות לבד כל הזמן. לא אוהב אנשים לא אוהב להיות ם אנשים וטוב לו להיות כל הזמן לבד וכמה שיותר. נגיד שהגיע לפסיכולוג בשל סיבות אחרות בכלל , ושהפסיכולוג ישאל אותו על שאר חייו, והוא יספר שהוא רוצה להיות כל הזמן לבד וטוב לו כך - לא בטוח שהפסיכולוג יגיד- יופי, טוב לו עם זה, הוא מרגיש טוב, לא צריך לטפל בזה. סביר להניח שבגלל שזה לא מקובל, נגיד ככה, אז זה כן יעלה מצד הפסיכולוג לטיפול. אם כך, זה לא רק לעזור לאדם למצוא מה מפריע לו כי זה לא מפריע לו. מה את אומרת?

ט. שלום קראתי את הדיאלוג שלך עם הרה והנושא באמת מעניין וחשוב, אני לא בטוח שיש לי תשובות מוחלטות לכך. טיפול פסיכולוגי נועד לפתור מצוקה של מטופל. אני לא מאמין בטיפולים שאינם קשורים למטרה, צורך ובסופו של דבר סוג של מצוקה עימה מגיע המטופל. במקרים שתיארת לכאורה מגיע מטופל שמתנהג בניגוד לכללים החברתיים והפסיכולוג אמור "ליישר" אותו לכללים החברתיים. השאלה היא קודם כל האם המטופל סובל מכך שהוא מתנהג אחרת ורוצה להתיישר. לטיפול אין מטרת על "ליישר" אנשים. מן הסתם לפסיכולוגים יש דעות ובוודאי עמדותיהם בנושאים שונים, מוסריים וחברתיים, משפיעים על האופן בו הם מטפלים. ובכל זאת, אני לא חושב שמטרת הטיפול הפסיכולוגי להביא אנשים לפעול לפי כללי החברה. המטרה היא להבין ולפתור את המצוקה או הבעיה שמביא המטופל. לפעמים זה להתיישר לכללי החברה, לפעמים בדיוק להיפך. יש אנשים שבעייתם היא דווקא בציות יתר לכללים חברתיים ואז הטיפול יתמקד בוודאי ברצון להיות ספונטני ופחות מחוייב לנורמות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מי מחליט שהטיפול נגמר? אם קראנו קודם על תלות במטפל, אז יכול להיות שהמטופל ירצה להמשיך להגיע מתוך התלות, על אף שהסיבות שבגללו הגיע נפתרו או נרגעו. האם הפסיכולוג אמור להגיד סטופ מתי שנראה לו שהגיע הזמן? האם הפסיכולוג אמור להבחין מתי מדובר בתלות ולטפל גם בכך?

לאחרונה התחלתי לקבל טיפול בסוקסט . האם יש קשר בין סרוקסט להשמנה? כמה זמן לוקח לתרופה להשפיע? מה עושים כשרוצים להפסיק עם התרופה ? האם צריך לעשות זאת בהדרגה?

לירון, זו שאלה שרצוי שתשאלי בפורום פסיכיאטריה. ועל רגל אחת - זה אינדיבידואלי - יש כאלה שסרוקסט גורם להם לעלות במשקל ולאחרים לא. התרופה מתחילה להשפיע אחרי תקופה של 4-6 שבועות, וגם זה אינדיבידואלי. תמיד כשרוצים להפסיק עם תרופה כדאי לדון בנושא עם הפסיכיאטר המטפל.

יש צורך להפסיק את הטיפול באופן הדרגתי.

לירון שלום מאחר ופורום זה אינו דן בנושא תרופות אנא פנה לאחד הפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 22 ויש לי בעיה.כאשר אני מרגישה פגועה ממישהו או כועסת,יורדות לי דמעות בזמן שאני משוחחת על כך עם האדם הפוגע. הכוונה היא שזה קורה גם כאשר הכעס הוא כלל לא גדול ואין הצדקה לכך שירדו לי דמעות (למשל כאשר אני יודעת שהדברים שנאמרו הם לא היו בכוונה לפגוע).הדמעות סתם עושות דרמה שאין שום צורך בדרמה ! זה מקשה עליי בכך שלעיתים אני לא אומרת דבר,רק כדי שלא ירדו לי הדמעות. (כשזה קורה הקול שלי רועד ויורדות דמעות אך אין בכי). אני באמת מנסה כמה שאני יכולוה להתאפק אבל זה לא מצליח איך נפתרים מזה ??? תודה.

מיטל היקרה, יש לי שתי עצות בשבילך. ראשית, מבחינה עקרונית, אין כל בושה בכך שיש לך רגשות בעלי עוצמה!!! זה רק אומר שאת אנושית ואפילו מאד! להיפך, ככל שתנסי להתכחש לתכונתך זאת, כך יקשה עליך לשלוט בדמעות, מפני שמלבד הדמעות הרלוונטות למצב, תרצי לבכות מתוך תסכול, בושה ותחושת כשלון. שנית, אני ממליצה לך כי בזמן שאת מרגישה שאת רוצה להיות עניינית ולא רגשנית במצב כלשהו, הסרי מבטך מאותו אדם, קחי נשימה ארוכה וספרי אחורה מחמש או משלוש לאפס. תראי שאז תוכלי להטיב ולהתמודד עם המצב. בהצלחה. :)

הי מיטל תוכלי לנסות לדמיין פגישה עם האדם שפגע בך לפני שאת פוגשת אותו. תבכי קצת עם עצמך ואז כשתרגישי רוויה תוכלי לדבר עימו פנים אל פנים. אולי אז , אחרי שכבר בכית, לא יצאו עוד דמעות. בכל מיקרה את ממש לא צריכה להתבייש בדמעות או לחשוב שזה דרמתי מידי. אני בוכה ובאותו זמן מדברת על דברים מאוד ברצינות עם אנשים. כך הגוף שלי/ך מגיב וזה טבעי. דמעות אחרי פגיעה הן כמו לחי אדומה אחרי סטירה מאחלת לך רק דמעות שמחה ציור

מיטל שלום ברמה של עצות מה לעשות באופן מיידי לטיפול בבעיה אני בהחלט מקבל את ההצעות שקיבלת. השאלה מה עומד בבסיס מה שקורה לך. הרגישות הזו באה לביטוי בבכי אבל כמו שחום הוא רק עדות לכך שמשהו השתבש הרי שהבכי הזה הוא עדות לפגיעות שאת נמצאת בה. אפשר לנסות ולהתעלם מהפגיעות אבל כנראה שמשהו בפנים כואב מאוד, הפגיעה שאת חשה מהאדם האחר לוחצת על נקודה כואבת. אם יש לך מוטיבציה ורצון לעשות שינוי רציני בנטייה עצמה תצטרכי אולי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהעמיק יותר במקורות התגובות הללו, מהיכן התחילו, וכמובן כיצד לשנות ולתת לך כלים לשמור על עצמך ולהיות שלימה עם מה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר, סובלת מהנ"ל בעיקר בעת שצריכה לדבר בפני קהל.תופעות הלוואי-דופק מואץ,לחץ ,הזעה. ההתקף נמשך כ- 5 דקות(וזה הרבה זמן) זה נכון רק כשהפוקוס עלי. אם אני מדברת בישיבות עבודה,כאחת מכל יתר הדוברים-אין בעיה. השאלה- האם זה יכול לעבור לבד? מה האפשרויות? תודה

שלום תלוי מה היקף החרדה החברתית. אם זה ממוקד רק בהופעה מול קהל בישיבות אפשר בד"כ לפתור את הבעיה יחסית מהר בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי, אפשר להיעזר בהיפנוזה, אפשר גם להיעזר בתרופות. אם הבעיה רחבה יותר ומופיעה גם בהקשרים אחרים בחיים או שיש דברים נוספים שמפריעים לך בהיבט הפסיכולוגי סביר שידרש טיפול יותר ארוך שבו יהיה אפשר להתייחס לכל מה שאת רוצה לטפל בו. בכל מקרה, יש בהחלט אפשרות לטיפול. לגבי האפשרות שזה יחלוף מעצמו, זה תלוי בקונטקסט של העבודה ובכמה זמן הבעיה קיימת. אם זה קיים רק לאחרונה ובמיוחד אם זו היתה תקופה לחוצה במיוחד, יתכן שזה פשוט יעלם כאשר הלחץ ירד. רק את יכולה לדעת ולהחליט האם לקחת את הזמן תוך כדי הסבל או ללכת עם זה לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה בשנות ה-20 המוקדמות. ואני לא מאוהבת אלא אוהבת בחור שאני מכירה באופן מאד מאד מאד שטחי כבר למעלה משנה. איך אני אוהבת אותו? יצא לי לראות את ה-"דפקטיות" שבו ואת הצד הנפלא שלו, ופשוט נשביתי בקסמיו. לפעמים אני חושבת שזה הדדי ושהוא לא אומר כלום כיכלפי חוץ לא נראה שאני מרגישה כלפיו משהוא כי אני בחורה שגם אם משהוא מוצא חן בעיניה הוא לעולם לא יידע אלא אם יגיד משהוא כי אני ממש מתביישת. איך משכנעים את הראש (אם לא את הלב) להפסיק לאהוב ??? (הוא הבחור היחיד שבתקופה שלא רציתי לשמוע על בנים ידעתי שאם הוא יציע אני לא אהסס ואסכים בלי לחשוב).

מתוקה את מאוהבת בו והכל בסדר. הזמן לא בהכרח קובע שזו אהבה ולא התאהבות. אולי אפילו יש ביניכם הרבה דומה ולכן את רואה את זה בו ואוהבת.. את לא צריכה לשכנע אף אחד להפסיק לאהוב אותו, מה את בעונש? תאזרי אומץ ותעשי משהו, כדאי לך. תחשבי שהוא מרגיש כמוך ולא עושה כלום כי הוא מתביש כמוך - לא חבל על האהבה הגדולה שיכולה לצמוח מזה? בהצלחה...

דניאלה שלום אני לא מכיר פטנטים להפסקת אהבה ואני בספק אם פטנטים כאלה רצויים גם אם קיימים בכלל. אם התאהבת כנראה שבאמת משהו הקסים אותך. אם את חושבת שזו התאהבות שאינה בריאה כדאי לנסות ולהגדיר מה בעינך לא נכון בסיפור ומדוע את נמשכת לדברים שאינם מתאימים לך. הטיפול צריך להיות בשורש העניין ולא בסימפטום. ההתאהבות הזו גם אם תחלוף תתחלף בדבר אחר שלא ימצא חן בעינך, בין אם באהבה ובין אם בדבר אחר. השאלה המרכזית היא בינך לבין עצמך ולא לגבי הקשר עצמו. כאשר הדיאלוג הפנימי שלך יקבל תשובה גם אופי הקשר והצורך להמשיך או להיפרד יקבל באופן אוטומטי מענה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בגיל 34 וסובל כבר המון המון זמן מחוסר ריכוז, לא מסוגל לקרוא עיתון ספר או כל חומר קריאה אחר בצורה מסודרת מתחילתו ועד סופו, אני מתחיל לקרוא שורה שתיים פוסח על השורות עובר מיד לסוף, לא מתעמק ונראה לי כאילו הראש לא קולט כלום, לפעמים אני צופה בסרט או בתכנית טלוויזיה כלשהיא ואני לא מבין על מה מדברים שם מרגיש תלוש ולא מחובר למציאות, גם כשאני משתדל להתרכז ולהבין משהוא כלום לא נקלט, למה זה קורה ? האם יש לי בעיה כלשהיא ? תודה לך.

היי יובל בעיות ריכוז יכולות להיגרם מבעייה נוירולוגית אורגנית או מקשיים ריגשיים שמציפים ולא מאפשרים להתרכז ולהקשיב, מעמיסים עלינו. השאלה היא מה גורם לכך אצלך? האם עברת איזשהיא טראומה לאחרונה? טראומה פיזית (פגיעת ראש וכו) או טראומה רגשית (אובדן וכו'). האם אתה סובל מהקושי מגיל צעיר או בתקופה האחרונה? האם משהו מציק לך? אולי אתה עמוס מדי ? בעיות ראייה גם יכולות לגרו לקושי מסוג זה. יתכנו כמה סיבות, כפי שאתה מבין. אתה צריך קודם לענות לעצמך על השאלות הללו ואח"כ או במקביל לפנות לבדיקת ראייה רצינית או נוירולוג או איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. או כמובן, במידה שתוכל להבין לבד , אז זה גם טוב.........

יובל שלום כמה זמן אתה סובל מהבעיה? האם קיימת החמרה בתקופה האחרונה? חוסר ריכוז יכול להגיע ממספר רב של האפשרויות. הנפוצות הן: בעית קשב ראשונית שממנה סובלים מגיל צעיר. כאן צריך אבחון הפרעת הקשב, למשל בניצ"ן. בעית קשב על רקע קושי רגשי או נפשי. כאן צריך לטפל בבעיה הנפשית ובעקבותיה גם הקשב ישתפר בעיה הקשורה למרכיב פיזיולוגי. כאן צריך לפנות קודם כל לרופא המשפחה לבדיקות. אני מציע שתנסה לתקוף את כל האפשרויות ולבדוק מה קורה. פניה לנוירולוג או פסיכיאטר עשויה להיות קצה חוט ראשוני מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה אני לא מצליחה להשתחרר ולשכוח, פשוט למחוק מהזכרון דמות מן העבר, דמות שמאוד מאוד הזיקה לי ועשתה לי רק רע, למרות שכבר המון שנים אין לי קשר עם אותה דמות כי עבורי היא השטן בהתגלמותו, המחשבות עליה עולות וצצות לעיתים קרובות מאוד וזה נראה כמו משהוא שאי אפשר להתנתק ממנו, איך עושים זאת ? תודה על תשובתך!

היי שוש ייתכן והאדם שלא מצליח להשכיח את מי שפגע בוו כי הנושא מאד כואב לו עדיין ולא עובד רגשית. האם זה קרוב משפחה שפגע באמון? האם זה חבר? אני חושבת שהפתרון הוא לדבר על זה עם חברים קרובים, עצמך, או איש מקצוע עד שהנושא ירגיש רחוק יותר. רגוע יותר. עד שהכעס יהפוך לאיזשהיא השלמה עם המציאות אולי גם סליחה חלקית ולהמשיך הלאה בשלב שלאחר מכן. השאלה שנשאלת היא גם למה כל כך קשה לשכוח? מה מונע לשכוח? מה מחזיר את הכעס? ומה יכול לעזור לך להשכיח או יותר נכון, לשים את הפגיעה בצד.

שוש שלום הנפש איננה מכירה את האפשרות למחוק זכרונות בצורה אקטיבית. גם דמות שהזיקה לך יכולה להישאר זמן רב במחשבות, לפחות משתי סיבות אפשריות. לדוגמא, יתכן שהחוויה היתרה טראומטית ואז יש לטפל במקור הטראומה כדי שתוכלי להשתחרר מהבעיה. אפשרות אחרת היא שאותה דמות עם כל הרע שבה היתה גם משמעותית עבורך מבחינת הקשר הנפשי, למרות היותה כל כך שלילית. במצב כזה יתכן שהיא עדיין חסרה לך. בכל מקרה, זהו מצב שכדאי לנסות ולטפל בו מבחינה פסיכולוגית במיוחד לאור הסבל הנפשי הרב שהוא גורם לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום רב, רציתי לשאול שאלה שמטרידה אותי כבר זמן מה. לי, בתור מדריכה יש חניכים. מה שמציק לי זה הילדים המתלוננים על קבוצה של ילדים, גם חניכי אשר "מושפעים" מילד אחד. הבעיה שלי היא איתו. אני באמת שלא מאשימה אותו בשום אופן, אך רציתי לשאול איך לדבר איתו, להראות לו שהוא גדול מהחיים ושהוא לא צריך להשתמש בהרגלים שלו כנגד הילדים כדי להוכיח משהו. וזאת מבלי להעניש אותו או להאשים אותו, מבלי שהוא יפגע. אני גם הודה לך אם תוכל להסביר לי למה הוא מתנהג בצורה ששמה אותו תחת הכותרת "ילד רע".

רוני, אם יש לך מישהו מעליך, שווה להתייעץ איתו. זו דעתי. עדי

רוני שלום אין דרך אחת לגשת אליו. אפשר כמובן לנקוט בגישה הישירה ולדבר איתו על כך שהתרשמת מכך שילדים רבים מתלוננים עליו ואת לא כל כך מבינה מה "הסיפור" שלו. יתכן שצריך לנקוט בדרך אחרת, אבל הכל תלוי בהבנה יותר מעמיקה מה בעצם מקור הבעיה. אני מציע שתתייעצי עם מדריכים מנוסים או שאחראים עליך ואולי יש אצלכם אפילו פסיכולוג או יועץ מקצועי לעניינים כאלה. כדאי להתאים את התגובה למצב ולהיכרות יותר מעמיקה עם הילד ולא לנקוט בשיטות אוטומטיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אוקי אני ממש ממש חייבת פסיכולוגית למה? הפרעות אכילה למה? אני פוחדת ממוות למה? אני תמיד פוחדת שיישנאו אותי למה? מכל מיני חרדות קטנות ולמה אני כותבת את זה בכזאת בחיפות, כי אני כבר בת 17 וחצי ואני סובלת מזה המון זמן ולמה אני באה עכשיו ולא קודם? כי ההורים שלי נגד פסיכלוגיים והמון המון דיברו איתם והם פשוט נ-ג-ד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא ייעזור כיאלו דיברו איתם אנשים שחלו דיברו איתם פסיכלוגים חח פאילו נראה לי רופאים כולם דיברו איתם! הם נגד! והם גם חושבים שיצאתי מכל הדברים הקטנים שלי אבל זה משגעה אותי, ובגלל שהם נגד כל כך אני גם לפעמים נגד אני גם פוחדת שזה באמת לא ייעזור לי כמו שהם אומרים נם לא רוצים שאני אלך וכולם אמרו לי את באמת לא רוצה לצאת מכל הצרות שלך רק אחרי גיל 18 נכון? אני רוצה ללכת לפסיכולוגית בלי שההורים שלי יידעו, אני יודעת יהיו לי המון רגשות אשמה, כבר מעכשיו יש לי רגשות אשמה אני לא ממאינה שאני עומדת לעשות כזה דבר אבל כן אני חייבת כי אין סיכוי שההורים שלי יהיו בעד ואין סיכוי אני פוחדת גם שהצבא יידע משהו שאני ממש לא רוצה יש לי פרפוויל 97 המבחנים שלי טובים הכל כל כך טוב אמרתי להם שאין לי פסיכלוג ברעיונות אני מגתייסת רק באפריל 05 ועד אז אני רוצה שהכל יהיה אצלי בסדר, אני רוצה עזרה אני מבקשת עזרה אני לא יודעת איך לעשות את זה עכשיו !

נועה שלום את נמצאת על הגבול בין ילדות לבגרות. בעוד זמן קצר אינך צריכה את אישורו של איש כדי לקבל טיפול, יתכן שמרפאות מסוימות אפילו תקבלנה אותך כבר היום. אני בהחלט מבין ומזדהה עם רצונך בטיפול וזה באמת לא ברור מדוע הוריך כל כך מתנגדים למרות נסיונות השכנוע. בעיקרון את יכולה פשוט לפנות לטיפול ולנסות להסתיר את גילך. זה נראה לי מוסרי יותר מאשר עמדתם של הוריך לא לאפשר לך טיפול במיוחד לאור המצב שאת מתארת שנמשך זמן רב והגיוס שעומד לפניך. אפשר לנסות ולפנות לאחת מהמרפאות הציבוריות באזור מגוריך, או אם את עובדת ויש לך תקציב משלך אפילו לפנות באופן פרטי. בעיקרון אם ידעו את גילך האמיתי יהיו חייבים לקבל את אישור הוריך, אבל דווקא בגלל שבאמת כבר אין הבדל רב בין הגיל הנוכחי לגיל בו את עצמאית לגמרי מבחינת החוק את יכולה לדעתי לקחת את ההחלטה וללכת עם זה קדימה. ברור לי שאני ממליץ לך לעשות משהו שהוא לכאורה "לא בסדר" אבל נראה לי שמצבך הנפשי עומד לפני שאר הדברים ומבחינה מעשית את למעשה כבר בוגרת ואחראית למעשיך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי תראה, שהתחילו לי ההפרעות האכילה ולא רציתי להגיד לאף אחד חץ ממלחברה הכי טובה שלי שלחו אותנו למקום ציבורי כזה שהוא בחינם בת"א, מרכז בלפור בטח שמעת? המקום היה גרועה,, והרופא התחילה לעשות לי רגשות אשמה שאני לא מספרת להורים שלי היא רצתה לשלוח אותי ליספכולוג בגלל שלא הסכמתי לאכול במבה או שוקולד(אני מאוד מצטערת זה לא דבר שחייב להיות בתפריט), יום אחד פשוט ארתי לאמא של י שאני הולכת למקום והכל.... ואמא שלי באה איתי לשם שבוע אחרי זה ברגע שיום אחד הרופא אמרה לה שאני צריכה פסיכולוג היא הוציאה אותי משם, המון זמן כבר לא דברתי על זה מאמא שלי ולכן אמא שלי חושבת שניצחתי שאני אחרי זה היא ממש שמחה והכל ואני יודעת שהיא נגד כי המון דיברו איתה אבל אולי נצחתי את ההפרעות האכילה, ואני אפילו יותר ממשקלי אבל אני עדיין משחקת עם זה יש לי עדיין כתם ואני מתעסקת בזה ובכלל בכל שהאר הדברים שרשמת לי, השאלה שלי זה איך עושים את זה? איך הולכים לפסיכולוגית שתעזור לי איך "משקרים" איך אני עושה שהצבא לא ידע מזה, אני בת 17 ו 3 חודשיים רק ב 2 לאוקטובר יהיה לי 18, ורק אז אני באמת יוכל ללכת בלי ידעתה באמת אבל כולם עושים לי את באמת תחכי עד לגיל 18? למה את מחכה? והכל.... אני לא יודעת איך עושים איך להתחיל עם זה לאן לפנות קודם הבעיה שהרופא משפחה חבר ממש טוב של ההורים שלי אבל ממש כאילו הבת שלו הייתה בביצפר שלי מאז הגן ועד לפני שנה. הם חברים מיודדים והכל יפה וטוב אין סיכוי שאני יכולה להגיד לו את זה. ואני גם מפחדת לדבר על זה עם מי שכבר מכיר אותי, אז אמרו לי תמצאי לך רופא אחר, ואז ההורים שלי לא יבינו למה למצוא רופא משפחה אחר? בשבלי מבין? אז איך עושים את זה? ):

שלום, אני בחורה בת 33 ואני נוטה להסמיק לעיתים קרובות מאוד, לדוגמא, הבוס שלי פונה אליי בבקשה מסויימת , לא חשוב מה הבקשה , עצם העובדה שהוא פונה אליי, אני מסמיקה, כשפונים אליי ואני לא יודעת את התשובה , אני מסמיקה, בעבודה יש אנשים מסויימים שברגע שהם מתקרבים אליי , אני פשוט מסמיקה , זה מצב נוראי, אני ממש מתביישת ואני לא יודעת אפוא לשים את עצמי באותו זמן , אני מנסה לצאת מהמצבים הללו אך ללא הצלחה, יש לציין שהייתי בפגישות אצל פסיכולוגית לגבי זה , אך זה לא הועיל , כעקרון אין לי שום סיבה שעשויה לגרום לי להסמיק אני, נאה , אינטילגנטית , משכילה , עובדת כמזכירה בחברת הייטק , סביר להניח שהדימוי העצמי שלי לא משהו וזו הסיבה שגורמת לי למצבים אלו , האם יש אפשרויות לטפל במצבים אלו ???

אסתר שלום הסמקה היא קודם כל נטייה אישית, יש שמסמיקים יותר ויש שפחות. עם זאת ניתן לווסת את עוצמת ותדירות התופעה. מאחר שמדובר בתגובה למבוכה או מצב לחץ הרי שניתן לנסות ולזהות את המצבים הללו ולהתאמן בהפחתת ההסמקה. לדעתי תוכל להיעזר במיוחד בהיפנוזה מאחר ומדובר בתגובה פיזיולוגית אוטומטית וההיפנוזה היא הכלי הפסיכולוגי המתאים ביותר בטיפול בסוג כזה של מצבים. תוכל לעיין קצת על הטיפול בהיפנוזה במאמר שכתבתי בקישור שלהלן: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ישנו באתר הזה פורום פסיכיאטריה. שם זה המקום לברר. לתשומת לבך, שאלות דומות נשאלו שם כבר, כך שאפילו עשוי להספיק לך לחפש (בעזרת האופציה חיפוש) שאלה קודמת בנושא.

האם מקבול לבלוע רסיטל בבקר או עדיף בשעות הערב

עניתי לך בטעות תחת נושא חדש. הודע קודמת (הבאה)

אתה במקום הלא מתאים. באתר הזה יש פורום פסיכיאטריה. שם זה המקום לשאלות כאלה. כדאי לך לחפש (באמצעות האופציה "חיפוש") שאלות דומות, כיוון שנשאלו שם שאלות כאלה בעבר. (אפילו בעבר הקרוב).

ליאור שלום מומלץ שתפנה לרופא המטפל שלך ותקבל הנחיות מדויקות ללקיחת התרופה. הפורום הזה אינו עוסק בטיפול תרופתי ואכן כפי שציינו אחרים כדאי לפנות לפורום פסיכיאטריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך אמרתה לי שאני צריכה להיות מטופלת אני מטופלת כבר שנתיים במרפאה לבריאות הנפש אני בקבוצה לאנשים שסובלים מהבעיה הזו אבל אין שום התקדמות אני עברתי 2 וועדות בביטוח לאומי אין לי את הכוחות אתה צודק מי ידאג לי וליילדיי אני אם חד הורית שלשני ילדיי אין אבא הוא ניפטר ובגלל שהיתגרשתי לפני שהוא ניפטר לא מגיע לי קיצבה אנא איך אני יכולה להסביר להם למרות כל המכתבים של הפסיכיאטרים שכותבים במפורש מצב קשה ואנא חהכיר בנכותה הקשה בבקשה תעזור לי מה קשור לציר ילד או 1 ועוד 1 אני לא מפגרת אני פ ו ח ד ת אפילו להיכנס לשירותים אנא

שלום אני שומע את המצוקה הרבה בה את נמצאת ולצערי מסגרת הייעוץ בפורום הזה איננה מספיקה אפילו במעט כדי לתת מענה לבעיה שלך. כאן אפשר לתת קצה חוט, רעיונות לתחילת טיפול וכדומה, אבל לא למצוא פתרונות לבעיה כל כך מורכבת. הטיפול במרפאה לבריאות הנפש עשוי לעזור לך לפחות בטווח הארוך אבל את כנראה זקוקה לייעוץ סוציאלי בלשכה לשירותים חברתיים או בקרב מוסדות אחרים שנותנים ייעוץ ותמיכה מסוג כזה. צר לי אבל אני חושש שבמסגרת וירטואלית המענה יהיה מוגבל מאוד וכדאי לנסות ולפנות לכל הגופים הקיימים בסביבה שלך לקבלת עזרה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

לילה טוב לך, רציתי לשאול כמה שאלות. למה שנשואים יש שלב שמשהו עובר, הכוונה שהתשוקה הגדולה עברה, האהבה הגדולה שמרגישים בהתחלה עברה, בקיצור שהשיא מאחורינו? אפילו שאוהבים ודואגים וגם מתרגלים, שסביר להניח שזה חלק מהעניין, עדיין הרוב כבר מאחורינו אחרי מספר מועט של שנים? הרבה אנשים יכולים לספר הרבה דברים על שימור הקשר והשקעה בקשר ודאגה משותפת לילדים, ומשתבח עם הגיל וכו' וכו'...אבל לא הכל נכון. אפילו כלום, כי טבע אדם נשאר טבע האדם. איך בכלל אפשר לחיות עם ההרגשה הזאת של השיא מאחורינו? שיותר טוב ממה שהיה כבר לא יהיה? יש מן איזה פשרה כזאת שלא ברורה לי... כל החיים אנחנו שואפים ליותר וגם נשיג אם נרצה ממש, אבל לא כאן..לא בזה. מה אתה אומר? בעקבות זה, עדיין יש התאהבויות באנשים אחרים. כמו שכתבתי פעם, שאני מרגישה שבתור אישה נשואה אני לא חסינת התאהבות, אז אני פשוט נותנת לעצמי להרגיש את ההתאהבויות האלו עד שזה עובר לי. האם זה נכון? השאלה מה אמורים לעשות לדעתך? סביר להניח שגירושים יובילו למימוש הקשר הבא שיביא לנישואין וגירושים שוב..אז אני לא רואה בזה פתרון כביכול ל"בעיה", או שאולי זו לא בעיה בכלל? תודה רבה ולילה טוב.

חושבת שלום ישנו פסיכולוג ישראלי-אמריקאי בשם דניאל כהנמן שזכה לא מזמן בפרס נובל על כך שכתב על האופן בו אנשים מקבלים החלטות ומפרשים את המציאות, כנראה פעמים רבות בצורה מוטה. אחד הדברים המעניינים שמצא הוא שאנשים לא כל כך יודעים להגדיר מהו אושר, מה עושה אותם מאושרים. הם מגזימים מאוד בתחושה שדברים מסוימים יעשו אותם מאושרים (למשל לזכות בפיס) ובמיוחד לא מבינים שהאושר איננו דבר קבוע אלא רגעים שאחריהם יש גלים ודעיכה. צריך לייצר את האושר בכל פעם מחדש, ואף פעם זה לא מאוחר מדי. כנראה שכן צריך לקבל שהניצוצות בחיים הם זמניים, וזוהי תופעה קבועה. את צודקת, גם קשר נישואין חדש יוביל לאותה שגרה אפורה. החוכמה היא להנות מהשיגרה ומיתרונות העצומים שהיא נותנת. זה בהחלט כיף להתאהב ולהרגיש כוכבים. מצד שני זה גם חשוב לדעת להנות מהיומיום ומהדברים הקטנים והפשוטים שהחיים נותנים. השאלה החשובה היא לגבי האיזונים. אם אין בכלל ריגושים בחיי היום יום זה לא טוב. מצד שני מי שכל היום מחפש רק ריגושים סובל בוודאי מבעיה מוקצנת לצד השני. ההתאהבות שלך לא קשורה בוודאות לקשר שלך עם בעלך. בהחלט יתכן שזה תגובה פנימית שלך לכך שיותר מידי שקט שם בפנים ואת חייבת שיבוא משהו מבחוץ וינפץ את הדממה. יתכן שאם יהיה שינוי כלשהו בפנים הצורך להתאהב בחוץ יהיה פחות חזק או לפחות יהיה ממוקד יותר בבעלך. אני לא חושב שהשיא בהכרח מאחוריך. בהחלט יתכן שתמצאי פתאום שחיי הנישואין שלך צוברים תאוצה חיובית. זה דורש מן הסתם השקעה ומוטיבציה ואולי יש היום סדרי קדימויות אחרות בחיים שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

כמובן שענית על הכל וכמובן שאני אמשיך לשאול.. אני מסכימה עם הרוב פרט לסיום ששוב נשמע שכאילו מה שחסר זה רק השקעה מוטיבציה וסדר עדיפויות אחר. אני לא נהנית מהשיגרה האפורה ועצם הצבע שנתת לה מראה על כך שהיא לא כל כך זוהרת.. יתרונות של נוחות אולי יש לה אבל גרף הריגושים באמת נמצא בירידה כל הזמן. הבעל שלי מקסים וטוב לי, אבל מה זה תאוצה חיובית? בעניין הרצון לריגושים יש על מה לדבר. אין קשר לדעתי בין זה לבין הנאה מהדברים הקטנים כי אני מרגישה באמת שיש לי משניהם.. "יתכן שאם יהיה שינוי כלשהו בפנים הצורך להתאהב בחוץ יהיה פחות חזק או לפחות יהיה ממוקד יותר בבעלך"- לא הבנתי את זה. וחוץ מזה אתה מדבר על מצב שאחד הצדדים לא מאוהב ויכול לעשות משהו בשביל שזה גם לא יקרה..אבל אם כבר נמצאים בתוך המצב?? חוץ מזה, יש הבדל ברצון לריגושים בתחום מסוים לאחר. תחומי העיסוק שלי יכולים לרגש אותי עד עמקי נשמתי אבל זה לא בא בימקום. ולסיום: "אני לא חושב שהשיא בהכרח מאחוריך" אני לא מסכימה, אולי לעומק הקשר מתחזק אבל רגשות חזקים ומשתלטים עם כוכבים ופרפרים לא יחזרו בחיים, ולכן אולי ההתאהבות אפילו בריאה..זה נראה לי לא טבעי להתחתן ולגזור גזר דין מוות על הפרפרים.. מה אתה חושב? תודה תודה תודה.

לד"ר יש תשובה נהדרת עבורך. מעניין אותי כמה זמן את נשואה ומתי קרה השינוי. ומה חושב בן זוגך על העניין האם הוא בדעה כמו שלך או אולי הוא בשלב אחר ?צ

בוקר טוב לך, התשובה אכן נהדרת. אני נשואה קצת מעל 4 שנים. השינוי לא קורה ביום אחד, ברגע שנכנסים לחיי שיגרה אז זו ההתחלה פחות או יותר לרגשות האלו.. בן זוגי לא מעורב מן הסתם, הוא בדעה שלי על השיגרה אבל באופי הוא לא מחפש מיליון ריגושים, טוב לו עם מה שיש לו, אני יודעת שהוא מסכים שהחלפת אישה תוביל לשיגרה אף היא וכו' וכו'.. מתוך התקופה הזו הייתי מאוהבת שנה שלמה כמעט באחד ממטפלי ואחרי שהתגברתי על רגשות האשמה והמחשבות שזה לא בסדר וכו' אז למדתי להנות מזה ולתת לזה לעבור. היום זה מאחורי להפעם, אבל שוב יש ניצנים חדשים שמתעוררים לחיים עם המטפל הנוכחי. אבל יש לי כמה דברים חדשים לחשוב עליהם עקב התשובה של ד"ר קפלן אז אני אלך לחשוב עליהם. שיהיה לך יום מצויין.

אני בת 27 אם ל2 ילדיםן סובלת אם אבחנה ממרפאה לבריאות הנפש בפיטיאסדי לא יכולה לצאת לעבוד עקב בעיה זו ואילו הביטוח לאומי אומר לא זאת לא הבעיה יש לי בעית אישיות אנא אין לי שום עבודה ואני במצבי גם לא יכולה ליבוד מה אני עושה

שלום הבעיה שאת סובלת ממנה דורשת טיפול וליווי ממושך במספר היבטים שונים. כדאי לקבל ייעוץ מגורמים בקהילה, כמו למשל מהלשכה לשירותים חברתיים בעיריה ממי את יכולה לקבל עזרה ואילו סוגי עזרה. את צריכה למצוא מסגרת טיפול מתאימה שתוכל ללוות אותך לאורך זמן. כל הדברים הללו דורשים כוחות שאני לא בטוח שיש לך במצבך. לכן חשוב שמישהו שאת סומכת עליו ומוכן להירתם למשימה יעזור להוביל את המאבק בתוך הממסד. אני מודע לכך שזה לא הולך בקלות, את גם כותבת את זה בהודעתך. אבל זו הדרך היחידה להגיע בסופו של דבר לשינוי. מאוד חשוב שתטפלי בבעיה במסגרת מקצועית ותגיעי למצב בו תוכלי לחזור לעבוד ולתפקד באופן סדיר ויומיומי. בברכה ד"ר אורן קפלן