פורום פסיכולוגיה קלינית

זקוקה שתבינו.. זקוקה. חזרנו מהחופש... הכי שמחתי להיות יחד עם בתי היו מלא טריגרים וניתוקים אבל בתי כבר מנוסה בלהחזיר אותי עכשיו חזרתי להיות לבד וכל כך קשה לי אתם לא מבינים כמה קשה הביחד של החופש העצים את הלבד של עכשיו כבר יומיים בוכים ולא מצליחה לאסוף אותנו.. לא מצליחה לאסוף.. מוצפת בכאב.. מוצפת בכאב בלתי נסבלת.. הראש מתפוצץ ובא לי להקיא לא מצליחה להרגיע..

ינשופי אהובה ויקרה .................... .אתך באמת יושבת לידייך עוטפת את כולך בואי שימי ראש על הכתף ותני לבכי לצאת שולחת חיבוק .....

תודה אביב יקרה את חברה יקרה לי וגם לנו

ינשוף יקרה, איתך, מחזיקה בידך, מחבקת כמה שמתאים.

מיכל יקרה תודה רבה

וסליחה מיכלי אפשר שתבקשי ממני לחבק ולהחזיק יד כי דיי מפחדים ..מקווה שתביני

ינשוף יקרה, אני איתך. קונטרסט עצוב :-( מאגדת, סוריקטה

סוריקיטה יקרה תודה שאת מבינה ומכילה

התקף חרדה קפואה כמו קרח כל הגוף רועדת..

איתך

תודה רוני

אודי למרות שבקשתי.. קצת פחדתי שכתבת שאתה איתי.. קצת פחדתי...ינשוף

אודי... לגבי החרדה האמת היא שהחרדה מהסוג שהיה לי אני הרבה חווה אותו בטיפול... זה מתבטא ברעד בלתי פוסק בכל הגוף והרגשת קור שאי אפשר להתחמם לא משנה כמה שמנסים להתחמם. למה?? אולי בגלל שמחר חוזרים לטיפול אחרי שבועיים הפסקה ואני פוחדת ממה הולך להיות שם.. אולי?

הי כולם, אתמול, אתמול הייתי ברמת חרדות גבוהה במיוחד. כזאת שמושכת גם למחשבות סופניות כאלה. לא רציתי לקחת עוד כדורים כדי לטשטש, הרגשתי שלא שווה את זה. יזיק יותר מיועיל. מאידך, נעזרתי באנשים. בשיחות. ולא המטפל. אנשים קרובים לי. שאני סומכת עליהם. נהדר. היום יש לי אוויר וישנתי טוב בלילה. והגשם אף הוא מנקה את האוויר. איזו הקלה. רואים תקווה. גם אתם עזרתם לי מאד, בין אם מישהו שכתב לי ובין אם מי שכתבתי לו ממחשבותיי. וכל העניין הזה קשור לכנראה להפרדות, נפרדות, הגדרה עצמית, עצמאות. פלאי פלאים. מרגיש כמו קסם, אך מאחורינו עבודה קשה וממושכת של שנים. תודה, חיבוקים ונשיקות סוריקטה

אוהבת אותך ....אישה אהובה וטובה ..... מחבקת חזרה

סוריקטה, איזה יופי, לקרוא אותך!! נעזרת באחרים, וואו...אלופה!!! עבודה קשה משתלמת, מסתבר :)

הייתי בחרדה גדולה. לא ממש אכלתי ולא ממש תפקד לי המוח. בכל אופן - סגרתי המשכים חדשים כולל זכויות כחוק. עכשיו מנוחה. סוריקטה

סוריקיטה יקרה כל כך שמחה בשבילך שאת מפיקה פירות לכל העבודה שלך בטיפול שמחה שיש לך חברות לעזר בהם את השראה בשבילי את נותנת לי כוח ותקווה תודה יקרה

קשה בזמן האחרון. נטרפת דעתי מהבולמוסים. כל בולמוס כזה מרסק אות לחתיכות, ולוקחים לי כמה ימים עד שאני מתאוששת, ואז - עוד בולמוס... העניין הוא שאני עולה במשקל. הרבה. אפילו שמקיאה. והגעתי למשקל כל כך גבוה שזו סכנה ממשית לבריאות. אני טרום סוכרתית. בגיל 33. זה לא צחוק. ובכל זאת אני לא מצליחה לעצור את עצמי בזמן אמת. וכתבתי פה כי למרות שיש לי כל כך הרבה תמיכה, הרגשתי כל כך לבד.... כאילו הרגשתי שהכאב כל כך כבד מנשוא, שאני לא מסוגלת לשתף אף אחד באמת, כדי לא להכאיב. אולי הגזמתי. הייתי במצבים הרבה יותר חמורים בעבר, גם מבחינת הפרעת האכילה וגם מבחינת מצב הרוח והדיכאון. אולי אין לי זכות אמיתית לכאוב ככה עכשיו. כי לכאורה הכל בסדר. לא, לא הכל, אבל יש חלקים טובים. זה נורא מבלבל אותי. הטוב והרע ביחד. זה היה לאורך השנים או רע (בדרך כלל) או טוב(נדיר מאוד). לא היה גם וגם. לא ראיתי את עצמי גם וגם. אני לא מצליחה להבין את זה. איך אפשר גם וגם. איך מצד אחד אפשר להיות מרוסקים ומצד שני לחייך. זה לא הגיוני. אני באמת לא מבינה את זה. הייתי אצל רופא המשפחה היום. שלח הפניה למרפאה להפרעות אכילה. אבל זה קצת מסובך, כי זה באיזור בו הורי גרים. מה שאומר שרק אם הצוות עובד בימי ראשון אוכל לעבור לטיפולם (כי אוכל להישאר אחרי שישי שבת ורק אחר כך אסע לביתי). נראה אם יצא מזה משהו. תודה אתם כה טובים אליי. שיק

כל כך מבינה אותך על ההפרעה המחורבנת הזאת על הנפילות על הכאב והזכות לכאוב ועל הגם וגם .... נו אבל זאת התקדמות ואולי זאת ירידה לצורך עלייה..... ומצטרפת לסוריקטה שמה שאת כאן ... מביאה אתך כוח ותקווה .....וכאב גם יחד שולחת חיבוק וכוחות לשבוע חדש

יקרה, הדרך קשה, מאמינה שעם הכוונה נכונה תצליחי!!! קשה לאחוז את הטוב והרע יחדיו, מניסיון, היום יש אצלי גם אמצע, מקווה שיהיה כך אצלך. בהצלחה.

של התחושות השליליות. אני לא כזאת נגטיביסטית במקומות אחרים.. למה אי אפשר לשמוח פה? אולי כי כולם אנונימים וזה מעצבן? אולי כי בראש הקבוצה עומד פסיכולוג וזה עושה לי איכסי בבטן כי מזכיר את ההיא.. אולי כי.. לא יודעת. לא יודעת למה.

ואולי את מצפה שנכעס שאת מקנה את המקום הזה פח זבל ואולי ציפית שאודי לא יעלה את ההודעה כי הוא פסיכולוג , שעושה לך איכס בבטן ואולי מתחת לכל הקוצים והקיפודיות מסתתרת אישה רכה וטובה .....שכואב לה והיא עצובה וכואב לה שהיא לא מצליחה להשתלב אפילו כאן .... אנחנו כאן מימה מחכים לך ....

הי מימה, אילו הייתי מנסה להיכנס לראש של אודי, הייתי שואלת: באמת למה?, לחלופין אומרת - חבל... אז אני מזכירה - לכאורה את יושבת לבדך מול מסך ומקלדת ועכבר גם ומקיאה עליהם. את רושמת הגיגים שבתוך הראש שלך. קולות הקלדה נשמעים ברקע, אבל את לא באמת מדברת אל מישהו. אולי לא ברור מספיק שיש כאן חוץ. אבל, כן רואים אותך. או רואים לך. בכוונה כתבתי כך, כי כשאנו עירומים אנחנו נוטים להתבייש. אשאל גם - מדוע את לא מתביישת כאן? (ובושה מידתית זה לגיטימי ולעיתים אפילו תורם). סוריקטה

אז למה את באה??

מרגישה מבורכת באמת שאתה כאן , שאני הגעתי לכאן , פשוט תודה על שיר וביצוע קסומים ....עושה חשק להופעה באביב .... חייכתי לי בלילה על ההדגשה לבוקר , וקמתי ואכן עשיתי לי בוקר של כייף... יותר מזה אודי ...הפכתי אותו לשעון המעורר ...ככה שכל בוקר אזכר באנשים הטובים והמופלאים שנמצאים בסביבתי .... ריגשת באמת ...תודה אודי שוב הוכחת כמה איש טוב אתה ....

שכבר אי אפשר להחזיק אותם בבטן ... הם כאן , בעוצמות מפחידות כמו ניפתחה תיבת פנדורה שמכילה הרס ...וחורבן מכילה זעם נרקסיסטי וכאב טונות של כאב... ורצון לחידלון , מעולם לא חשבתי שיש בי כזה רצון לחידלון ... והרעש אין סופי והמילה הכואבת נאמרת בלופים שוב ושוב ושוב..... היום יש רצון לצבוע את הקירות בשחור ולכתוב בצבע אדום כזה שנוזל כמו .. את המילה .זונה.. אודי ...אין לי מנוחה ,ולא מצליחה להרגע ולנשום .. . עשיתי פעילות ... ואת תנוחת הלוחם ... ומטלות של בית ועבודה .... והמון תמיכה של המטפלת ... ומוזיקה של רוק כבד... ותודות ולנשום... והם כאן כדי להשאר... מלאי רעיונות של איך לסיים עם זה ומהר ..... מזל שאני מאוד אוהבת את החיים האלה זה קונטרה לא רעה ..מוזר הגם וגם הזה ... אולי אודי יש לך שיר כזה שיזכיר שכדאי להשאר .... ואודי ,תודה ...כל כך תודה על היותך ושיהיה סופ"ש קל ונעים לכולם

אביב יקרה מאד, מבינה את הטריגריות בהודעתך. כמה קשה. הייתי מוסיפה לפני המילה האיומה שחקקת בדם בדימיון על הקיר, את המילה 'בן', או 'בת'. הם. לא את. והייתי מדמיינת אותי כורתת להם. את יודעת. מבינה את הזעם. בואי, חיבוק. שלך, סוריקטה

אני יושבת כאן , מזל שדי לבד וצוחקת כמו שלא צחקתי כבר הרבה מאוד זמן .... וואוו ... כמה צחקתי על התוספת לפני .... וזעם הוא כל כך פנימי ומנותק שאני לא מצליחה להבין אותך ורוצה להגיד לך שלי אין רצון לעשות להם כלום ... אבל אני יודעת שפנימה בחלקים האלה שאיני דוחקת ולא מאפשרת מקום שם בפנים אללי מה הייתי עושה .... תודה על היותך בחיי שולחת חיבוק חזרה ....

אתם יודעים, הפכתי להיות אדם דומיננטי לא רק פה בוירטואלי, אלא גם בחיים האמיתיים בתוך קבוצות. התאמנתי קצת כאן, אולי. תודה לכם. סוריקטה

שמחה כל כך לשמוע. נפלא וכן המקום הזה ואודי כל כך מאפשרים תרגול .....חיבוק ענק

הי מתוקה, בדרך כלל אני מגיעה למחשב רק בבוקר. ייחודו של המקום. תודה, אודי. חיבוק ענק בחזרה. סוריקטה

זה לא אני זה אודי שלנו שהעלה עוד הודעות בשעות הלילה ..... ואני , הלילה שלי מתחיל אחרי חצות ונגמר בשעות הקטנות אחר כך .... לילה קצר ככה מספיקים יותר :)

את מדהימה.

הי שיק, תודה חביבה. פוחדת. עכשיו אני חלשה בפתחו של אולי מקום חדש. סוריקטה

אף אחד לא מדבר על זה. כי לא הבנתי. מה המטרה לתסכל ולהכאיב לאנשים ומה המטרה לגרום להם להרגיש לרצות ולקוות רק בשביל לתסכל בכח אחכ ולהגיד להם ' תלמדו להתמודד עם החסר?' אני לא מבינה. באמת שלא. וגברים שגורמים לך להרגיש שהם רוצים אותך רק בשביל להשיג סקס בלע שום כוונה אמיתית לאהוב ולדאוג לך. מה הקטע עם זה? למה יש ככ הרבה אנשים שמבצעים פשעים נגד נפש האדם והכל קורה בלי שום הכרה בעובדה שבוצעה פעילות פוגענית נגד הנפש? פעילות שמעלה באמון שניתן? למשל כשאני עושה בטיפול פסיכולוגי שמיניות באויר עם המשאלה והתקווה לקבל עוד זמן והפסיכולוגית עושה מאמצים לתסכל ואני מקווה לשווא, אבל בשום שלב היא לא מסבירה לי בשקיפות ובכנות שזה התפקיד והעבודה שלה לתסכל. שאין ולא היה שום סיכוי מראש לקבל את הזמן ממנה כמו שרציתי. שזה חוק וכלל מחייב בעבודתה. היא לא מסבירה בשקיפות וגורמת לי לשווא לנסות ולהתאמץ ולהתבזבז ואחכ אני מגלה שאלה היו חוקי עבודה אצלה. מראש. לא לאפשר לי להשפיע על גבולות העבודה האלה. והיא לא הסבירה לי ברמה הזאת. היא עשתה צחוק מנפשי. נתנה לי לקוות לחינם שאצליח להשפיע אם רק ארצה ואנסה מספיק. נטלה ממני כל תחושה של יכולת קביעה והשפעה והחדירה בי את הכפייה שלה ותמונת המצב שלא משנה מה היא זאת שקובעת את הכללים. אז מוטב היה להסביר מראש שמדובר בחוזה מחייב מבחינת הדברים הללו כפי שמסוכמים מראש ואין לשנות גם אם במהלך הטיפול עולים צרכים ל'יותר' מוטב היה להבהיר שאלה הכללים ולא לשחק לבני אדם ברגשות לשווא. זה הדבר הכי מבזה רגשית שיש מי בונים על אמון של אחרים כדי לשחק בהם. וגברים אגב עושים את זה כל הזמן לנשים לא? אחרת מה זה כל תרבות הפיקאפ המסריחה הזאת שהם לומדים 'טקטיקות' איך להשפיע על בחורה. מה כל השטויות האלה. למה אין יושר ושקיפות בכלום? אין לי אמון בכלום ובאף אחד יותר.כמעט כולם מיניפולטורים וחוצפנים.בשביל להשיג את האינטרסים של עצמם לא בוחלים בכלום. ולהיפך, זה נחשב 'כושר השרדות והסתגלות' גבוהים להיות ככה. בניגוד ללהיות תמים רגשית ונאיבי. אף אחד לא מדבר על זה . שאי אפשר כבר לתת אמון בכלום בעולם הזה.

מימה יקרה.... ואני דווקא מאמינה שזה תהליך שדווקא בטיפול ניתן לאט לאט לתת אמון...וללמוד שאפשר 0 על השני..

הכוונה ...שניתן ללמוד בטיפול לסמוך על אנשים ,

הי מימה, את יודעת - את מזכירה לי את התפיסה המעוותת שלי כשהגעתי לטיפול. כאילו התסכול הוא מכוון בכדי ללמדנו בכפייה. זה לא כך. מימה. זה פשוט מפגש עם המציאות, שיש בה תסכולים. כי ככה זה קורה. לא בכוונה. לא בכוח. הרבה מאד שנים של עבודה טיפולית מאומצת חלפו וסייעו לי בשינוי תפיסה. לפעמים אפשר להצליח. לפעמים גם לא. הממ... כן, יש פה הימור מסוים. סוריקטה

הי אודי, אני רוצה לספר שהייתה פגישה ממש טובה עם המטפלת . אף אחת מאיתנו לא נרדמה, והתקרה גם לא קרסה באמצע. האמת שהייתי כל כך מרוכזת בשיחה איתה שלא עניין אותי החדר או הפיהוקים. אבל לא סיפרתי לה שעברתי פגיעה. כאילו, איך לספר? זה מביך אותי ממש ממש. וגם לא יוצאות לי המילים. כן סיפרתי על בעלי ועל הקשיים שלנו, ואני מדברת על הילדים שלי. אני חושבת שהיא מבינה לבד.

ותוספת קטנה ממני - מהמוכר בעולמי. גם כעת. ישנם נושאים שאני אילמת בהם ואני יודעת, יודעת, שמפחי הנפש הצפויים נועדו, כדי להוציא (בעיניי עצמי לפחות) את מי שמולי חולירע. יוצאת נפסדת, ועדיין לא מספיק שם. אולי זה עוד יקרה. סוריקטה

אני חרדה..לה..לי...מאז התוכנית הזאת..חבל שצפיתי. אבל זה מושך אותי כמו לאש....יש דברים ששמורים רק לה שאיש אינו יודע וזה צריך להשאר כך. חייבת תשובה.... :( האם זה מספיק שמור???? זה במחשב שלה... אוףףףף בשל מה כל הסיכומים האלה? פעם ביקשתי שלפחות תמחק את הווטסאפ. היא אמרה שהיא לא נוהגת למחוק ואף אחד לא קורא..נו באמת. מספיק שמישהו יציץ..אוףף אוףףףף ואוףףף ואם יקרה לה משהו? חלילה. מה יהיה עם כל הסיכומים שלה? מישהו יצטרך לעשות סדר....ו...לא רוצה שידעו...סודות שעלולים לפגוע באחרים כמו אפקט דומינו.....ופה? אנונימי מקווה שלפחות.. ופחות או יותר כותבת ברמזים מי שלא מכיר לא יודע... אודי... .....???? עד שאפגש איתה זה רק לקראת סוף שבוע הבא והבטחתי לעצמי לא לכתוב לה יותר הודעות....אוףףףףףף

הי מיכל. באיזה מקום מזל שאני לא צופה בטלוויזיה בכלל. את יודעת, גם אני הרגשתי שאני זקוקה דחוף למטפל השבוע. כן כתבתי לו את זה. וכן הוא השיב שהוא מוכן להקדים את פגישתנו. זה לא התאפשר בגלל שעות העבודה שלי. אבל עצם ההצעה שלו ריככה אותי. במקביל הסתייעתי במישהי נוספת בעולמי. כך שהתאוששתי. אני כמעט לא כותבת לו. למדתי עם הזמן מה נכון יותר לרשום ומה פחות. בכל מקרה, לא בטוח שחסימה נוקשה, גורפת ומוחלטת (קול פנימי) מתאימה תמיד. שלך, סוריקטה

בשניות אלו גם אני מרגישה שזקוקה לתמיכה צמודה. ואני חושבת לי על העיתוי. מתי איפשרתי לעצמי ליפול, או ייצרתי מצב מחזיק עצמי מופחת, מעבר לעניינים קונקרטים מובנים. מחשבות של בינתיים, סוריקטה

שלום אני אוהבת סדר וניקיון מאז שאני קטנה אני כל יום מנקה את הבית רק שהבית שלנו לא מעוצב כמו שצריך הסלון שלנו משקיף לחדר השינה ואימא תמיד משאירה את הדלת פתוחה וכל מי שנכנס. אלינו לסלון ישר מביט לחדר וזה עושה לי אי נעימות הסלון לא מעוצב כמו שצריך מיקום הרהיטים לא במקום אימא תמיד קונה מה שהיא רוצה ומעצבת את הבית כפי היא רוצה וזה מרגיז אותי כי היא לא מבינה בעיצוב הבית ולא מאפשרת לי להחליט מה דעתך בדברים שאמרתי אני נמעת כאובססיוית לניקיון וסדר? הפניתי שאלה זו לפסיכולוג באחד הפורומים ואמר לי שאני אובססיוית לניקיון וסדר ושזה ביזבוז זמן ושאני אתקשה לנהל חיי זוגיות ולא אהיה אימא טובה לילדים אז עניתי לו שאני נהנית לנקות ומשפר לי את מצב הרוח ותורם לבריאות אז ענה לי שלהשקיע יותר מ 3% בניקיון זה ביזבוז זמן ואינו תורם לבריאות והקפדה על סדר וניקיון מפחית מיצירתיות וחדווה בחיים פעם פילוסוף ידוע נכנס לבית כולו נקי ומצוחצח ללא רבב ואמר איזו חיים מבוזבזים מה דעתך על עמדה זו

הי ליזה, כותבת לך כמי שעברה פסיכואנליזה (ליזה :-)) - ייתכן שמה שאת מדברת עליו הוא קצה קרחון ולב העניין הוא בכלל הפרידה/הפרדה מההורים, או בכלל מזולת או פנים מול חוץ. לא הייתי נצמדת לעניין האחוזים במדויק. לא בטוח שזה עובד ככה. הבית שלי נקי ומסודר. והוא שלי. סוריקטה

אוסיף - שאיני יודעת בת כמה את, אך עדיין דבריי תקפים. סוריקטה

ככה מרגיש לי היום- https://www.youtube.com/watch?v=uhmbBMd6OC4

I can hear you Helping you to hold the sadness Today is safe.. Dont need to be rescued anymore Today only by talking abut the sadness and pain inside will be able to free ourselves from the chains that bind us to the past Your friend, owl

בואי ספרי מה קרה ....למה מרגיש כל כך לבד ועצוב וכואב ... שומעים אותך כאן ומושיטה לך יד אוהבת .... בואי....אל תשארי עם זה לבד

שיק אהובה, ועוד איך שומעים. וקולך חשוב ותורם כאן מאד. כתבתי ואחזור - אני שמחה שהצטרפת. היסטוריה, עבר, חלק מאיתנו, זיכרונות. סוריקטה

אודי.... משונה.. מוזר.. אני לא יודעת מה אני רוצה לומר לך.. משונה.. אני נמצאת כאילו ב...???? לא יודעת להגיד במילים.. זה כזה...??? לא יודעת... אני מנצלת את ההזדמנות שמיכל הצליחה לשלוף אותי בהודעה שכתבה.. כותבת לפני ששוב אהיה במצב הזה של ..??? אודי... :(

במבי יקרה. כל כך רוצה שתהיי פה. קשה לי מאוד מאוד לכתוב גם..אני בחרדה ולא רוצה לשתף אותה השבוע עד הפגישה..אבל התוכנית בטלויזיה הוציאה אותי משלוותי.. ...איש אינו יודע שאני אצלה והרבה הרבה סודות ששמורים רק לה....יואו במבי...כמה קשה....

💜

את כאן! את חיה! חשבנו עלייך. התגעגענו. את חסרה. מוזמנת לנסות להתחבר במשקל רב יותר לדחף החיים. חיבוק, סוריקטה

תודה שאני עדין כאן תודה שפתחתי את העץ הזה ודה שאני מנסה לאזן קולות רק שמרגיש שכולם מאוזנים לאותו כיוון תודה שאתם כאן תודה על המקום הזה שמאפשר תודה על מטפלת וטיפול תודה על כל מי שמושיט לי דקה מזמנו תודה למיטה נוחה שיש לי תודה על המקום שאני נמצאת בו תודה על בעלי החיים תודה על העבודה ופרנסה

תודה, אביב שפתחת את העץ הזה. אני מחכה לו. וברוח דברייך בעץ - תודה שהתעשתתי. תודה שאני בסדר עכשיו. תודה על מי שהקדישה לי כמה דקות מזמנה היום. תודה על המיטה (כמה מפחיד לומר, זה רק כמה שנים שאני מרשה לעצמי לישון במיטה). תודה לחתולים ולציפורים ולכלבים שנגעתי בהם היום. תודה לחירות. סוריקטה

תודה שקמתי תודה על חודש חדש תודה על אויר חדש לאווירה תודה שאני מנסה להרים את הראש למרות שבפנים עוד מושך מאוד למטה תודה על מטלות לעשות למרות שלא רוצה לצאת מהמיטה תודה שאני זוכרת שאני לא לבד תודה שאני כותבת על היש בחיי למרות הרצון לא לראות זאת תודה לכל החלקים של מי שאני תודה למטפלת על היותה תודה על המקום הזה תודה עלייך אודי....

תודה לגור החתולים העיוור שהצלתי. הוא שובב וגורם נזקים קטנים, אבל הוא חי. זה סימן שהוא חי. חתול של שלווה. תודה שקמתי בבוקר ותודה שלקחתי כמה תרופות ותוספי תזונה כדי לשפר את ההרגשה הפחות טובה שאני מתעוררת איתה. תודה לילדים הקטנים שאוהבים אותי. תודה לילדים הגדולים שאוהבים אותי. תודה לקפה החמוד של הבוקר. תודה לכביסה הנקייה. תודה לבית המסודר. תודה לחיבוקים. תודה לפינצטה ששולפת דברים קטנים שמטרידים. תודה לאור. תודה למסיכת השיער ולסרום. תודה למשקפיים המתכווננים. תודה למי שערכתי איתה שיחה אתמול ושאבתי ממנה כוחות. תודה לסמרטפון, לטאבלט, למחשב ולאינטרנט. תודה לשמיכות. תודה ללחם. תודה לאקונומיקה וחומרים מחמצנים אחרים. וגם למגב, וגם לנייר הסופג. תודה לאמצעי החימום. תודה לפרגוד. תודה לדחסנים שאוספים פסולת. תודה לחיתולים החד פעמיים. תודה לפריחה ולשמש. תודה לאוויר. תודה שהבעייה הגופנית שסחבתי עשרות שנים חלפה לה. תודה על כושר וגמישות. תודה לכוחות שמרימים מעלה. תודה שאני מאוזנת, פחות או יותר, בנפש ובמשקל הקונקרטי. יפה לגילי. תודה על בגרות. תודה למי שהעשיר הצמיח ולימד אותי חיים ואהבה. תודה לבוקר. תודה לסוף שבוע. תודה לפרידות והתחלות חדשות. רוב תודות אוהבת, סוריקטה

וואוו סוריקטה מדבקת ... אני מרגישה שהשתחררת קצת ... סיימת איתם כבר ????

כן. נפרדנו. מצריך עיכול. סוריקטה

אנחנו כאן ....

תודה, אודי, שהתאפשר לך להעלות הודעות על הבוקר :-) יצא כיף! סוריקטה

סוף היום ובטח זה כבר לא יעלה היום ...ובשבילי רוצה לאזן את היום . יום שכל דבר היום נראה היה כמו פצצה ואסון ובסוף דברים הסתדרו בדיוק כמו שהיה צריך וכל עיקוב היה לו סיבה והכל יצא לטובה.... וחושבת איזה כייף זה שאני מסונכרנת וזוכרת את הדברים ואיזה באסה ברגעים הלא מסונכרנים שאני רואה הכל כאסון לאומי אזתודה ליום שעוד לא נגמר תודה על שלל המטלות תודה על מטפלת וטיפול תודה על משפחה תודה על קשיים והצלחות וגם קשיים וכשלונות , מלמדים ומצמיחים

"בחירה שלה" - כך 'הם' קוראים לזה. מעסיקיי וקרוביהם. הי כולם, כן, אני בחרתי שלא להמשיך במקום עבודתי בתנאים המוכרים ו/או המוצעים. ועכשיו אני מרגישה שאם אני לא 'מציאה' לא צריך אותי בכלל שם. המקום הבא, נראה לי גם מנסה לכווץ תנאים. יעבור בדיקה. אז חשבתי לעשות קצת פניית פרסה ולחפש אפשרויות נוספות. יאללה, אולי יימצא פעם מקום בו יעריכו אותי ולא רק במילים, אלא יתגמלו בתמורה כספית. לא פי מיליון מעכשיו, אבל כמה עשרות אחוזים אולי. כמעט בוודאות, בנוסף למה שמתרחש במציאות, יש כאן אלמנטים של השלכה. בסופו של דבר גם אני בחרתי להיפרד מאמא. לצאת מהבית שלה. הבריחה מאלקטרז קראתי לפעולה הזאת. היא נעשתה כמו אוטומטית בלי דעת בעיתוי שהרגיש אז משוגע, ואולי היה הכי בריא. אמא ויתרה עליי. ויתרה באופן סופי ברגע שאיני משמשת בתפקיד הקורבן. היא מסתדרת לה מצוין. בטח מצוין. הלך הפילטר (אני) והיא כולה בעולם פסיכוטי. כמה נפלא (כמו בסיפור של איילת מטיילת). מרגישה היום חלשה במיוחד. המימדים שלי גדולים, ואני חלשה פנימה בנפש. גם לי יש נפש. גם לי. וחפצה להיות משמעותית. ואני עצמי לא מימשתי אימהות. סוריקטה

הי כולם, אלליי, איזו הודעה כתבתי כאן בבוקר. חלו שינויים מאז ואני איתנה בבחירתי. וגם, אולי, למודת ניסיון קצת, להשתדל לא לחזור על אותן טעויות. הפעם מצאתי מי שתהיה לי דוברת שתנהל מו"מ בעניין חישוב השכר. יש מצב שהמשרה, שחשבתי שמצאתי, תיפול (מה שנראה בהתחלה מזמין התגלה כפחות, אולי), ולגמרי בסדר. מניחה שתהיינה לי הצעות נוספות לבחון. כוחות נסתרים הובילו אותי היום לקרוא על הנרייטה סאלד. שלכם, סוריקטה

סוריקטה, יא אלופה. את שווה הרבה יותר ממליון. תמצאי מקום מכבד ומתגמל. וברור שיש לך נפש, נפש עדינה ורגישה.

הי מיקה יקרה, הוצאתי על הנפש והגוף יותר ממיליון במהלך השנים הרבות. אצלי הם בסדר קדימות גבוהה מכל מיני מוצרי צריכה. ראו הדיון עם אביב. ומוזמנים לעשות חישוב כמה עולה לגדל ילד - תגיעו למספרים האלה. התאוששתי קצת היום. נקווה שיחזיק מעמד. תודה וחיבוק, סוריקטה

יקרה בכוונה משאירה את הכותרת כן בחירה שלה ...הבחירה לעמוד על רגליה ולדרוש זכויותיה... עכשיו עבודה זה עניין של היצע וביקוש .... הגיוני לי שגם במקום החדש הצגת את בקשותייך בהתחלה בנמוך כי זה היה מהיר כמו ניקח מה שיש שלא נשאר בלי כלום ... ועכשיו....לנשום הרגשות הם כפי הנראה השלכה אבל הדרישה לא .... תראי אני לא יודעת כמהאת דורשת ואני מניחה שמעבר לטיפול בילד את עושה גם דברים בבית ...אז לא נראה לי פחות מ35/40 לשעה וזה בקטנה ... עבודה זה עוד גורמים מעבר לשכר התנאים היחס הנוחות (נסיעה ועוד ) יפה שאת שוקלת בזהירות... והבריחה ....את גיבורה אמיתית לוחמת .... חיבוק ענק ענק, אני אתך

הי אביב, לא בהכרח. דווקא הפעם התחלתי בציפייה לגבוה. ודיבור ברור על זה. ההצעה הייתה מאד רחוקה. ואז שוב ההלם הזה. ההמלצה, וכנראה גם ההעדפה שלי, אולי להישאר פרק זמן לא ארוך מידי בלי עבודה, כדי למצוא את המקום שגם יש לו וגם מוכן לשלם. קשר בין אישי ומיקום גיאוגרפי ועוד אכן תופסים מקום גם. לא הכל כסף (מימה, שומעת?) סוריקטה

מה את אומרת בתוך שיקולי הדעת יש מקום לחשוב על שינוי כיוון ... אולי צמיחה ופחות עבודה שהיא פחות עם אינטרקציות ופחות מתחבאת .... ומימה ...אין לי ספק שהיא מראה לשתיינו על המון מקומות אפלים ולכן אנחנו כל כך לא מוותרות ומנסות שוב ושוב ....

וגם, אביב, כשכתבתי למימה על ה'יותר מידי בקלות' - זכרתי גם אותי ומצבי ברקע. שלך, סוריקטה

בהצלחה! מקווה שתמצאי את המקום שיתגמל אותך באופן ראוי שמכבד את ההשקעה שלך ותרגישי סיפוק.

הי מימה, שמחתי מאד לראות את תגובתך. תקווה גם לך. סוריקטה

ברמה הרגשית. יש לי את המח. התבונה. ההגיון. אבל לא רגש.. אני לא מצליחה להרגיש את החיבור. חיבור אמיתי. רק כאבים יש לי במקומות האלה. לא יודעת להתחבר. עושה בכאילו. סתם מגעי אינטרקציה ותקשורת אבל לא אינטימיות רגשית אמיתית. רק כאב יש שם. ולא יודעת. אין לי מושג מה הבעיה שלי. גם זה שהוצאתי פעם נכות בביטוח לאומי או העובדה שאני לא עובדת כרגע וגרה עם ההורים גורם לי להרגיש תלישות חברתית בראש שלי מהפחד שאנשים כן מצפים שאעבוד או משהו. אני עצמאית בתכלס. עבדתי מספיק כשכירה בתחום שאני מנסה להפוך לעצמאית בו עכשיו... זה לא עניין של שיפור הפרנסה עכשיו אלא בעיקר רצון להתקיים מהיצירה של עצמי בתנאים שלי ובקצב שלי במקום ליצור יצירה של אחרים בתנאים שלהם ובקצב שלהם . עצמאות זה דווקא פחות משתלם כלכלית כי יש הרבה הוצאות מסביב לפני שבכלל רואה רווח כלשהו . אני לא שם עדיין. מקווה להצליח בסוף. אבל כל הביניים הזה שאין לי שום מיצוב יציב מבחינת עשיה. איפה מכניסים פה זוגיות? איפה מכניסים פה אהבה? איפה מכניסים פה קשרים? אני רוצה ולא יודעת איך. חסומה. הלכתי לאירוע חברתי גדול . קבוצה שמתכתבת המון באינטרנט. סוףסוף נפגשנו. לא הצלחתי להרגיש חיבור רגשי וקרבה לאף אחד. הכל היה דיבורים מנומסים שטחיים אני לא מצליחה להרגיש חיבור אמיתי. לאף אחד. רציתי לאהוב את האקס. כן היו לו תארים והיה לו כסף והוא נראה טוב וברור שזה השפיע שבגלל נתונים כאלה רציתי אותו. האם זה הפך את האהבה שלי לפסולה? לפחות שווה? היו לו גם חסרונות והייתי מוכנה לקבל אותו. אבל הוא לא אהב אותי ולא קיבל אותי. סתם העביר את הזמן איתי... אני לא מצליחה להבין מה זאת אהבה ומה זה קשר קרוב אמיתי. כזה שאין בו מסכות שאפשר להיות גלוים. ואצלי אם אהיה גלויה יש הרבה אנרגיה של כבדות ויאוש. מי בכלל ירצה להיות קרוב לדבר הזה??? מאחורי כל החיוכים.... אוף בחיים אני לא אדע מה זאת קרבה אמיתית. בעולם הזה אף אחד לא מתאים את עצמו אליי בצורה שתאפשר את זה. וצחוק בגורל? הפסיכולוגית עשתה הכי גרוע!!! חשפה לי את הפצע בצורה הכי גרועה וטראומטית. שתתבייש הקולגה שלך אודי. רשלנות טוטאלית היא הייתה. כל הזעקות שבר שפרצו שם... מה היא חייכה לי מול הכאבים? מילה זבלים אחרים נרקיסיסטיים בעולם אבל איש מקצוע?? איכס. אהבה אמורה להיות רוך וכנות ואמון וכוונה טובה..את מי זה מעניין אם לאדם שלידך יש אנרגיות נמוכות ככ של עשיה? אנשים מחפשים אנשים שיתנו להם אנרגיות. לא יקחו מהם. מה יש לי לתת? למה אני מרגישה ככ לא מתחברת לאנשים אחרים בעולם הזה? בטוחה שהם לא רואים עליי את זה. אני יודעת להעמיד פנים שאני רגילה אבל אני לא מסוגלת להיות בקרבה מתמשכת פשוט לא. זה מאיים עליי שפתאום כל הריקנות התיהומית של החיים הריקים שלי תחשף. בקושי עושה משהו עם עצמי... איך אנשים מתחברים ככ בקלות ומהר? שוב דחיתי מחזר. הוא אמר שהוא מחפש אהבה. אמרתי לו שאני לא בנויה לאהבה כרגע והאמת שחשתי ציניות כלפיו. הצורה שבה הוא דיבר על 'אהבה'. הוא באמת מאמין בזה? כי אני כבר לא. לא יודעת אם אי פעם האמנתי. אבל כן רציתי.. רציתי להשתייך לחיק ויאהב ויטפח אותי. אז מה זאת אהבה עכשיו? בקושי מצליחה לטפח את עצמי, אין לי כח לעוד אדם שיכנס לתוך המשוואה הזאת. שלא לדבר על ילד... לבד זאת הפשרה הנוחה של חיי. האם זה באמת נורא ועצוב ככ? אולי זה דווקא לגיטימי כמו כל בחירה אחרת??

מימה, הרבה עצב נשמע לי בהודעתך הפעם, למעט פסקת הזעם על 'הפסיכולוגית'. עצב מקרב. זעם מרחיק. כך אני חושבת. ומימה, חושבני שלא בקלות ולא כל כך מהר. בעיניי, גם ה'בקלות' וה'יותר מידי מהר' לא מחזיקים מים ומתפוגגים חיש. ואת יודעת, הקצבים שלי מאד איטיים לפעמים. זאת אני. לבד בלי תמיכה זה עצוב :-( שלך, סוריקטה

את יודעת מימה ... זה מאוד כואב לקרוא אותך .. ויחד עם זאת את עם יד אחת מקרבת ועם יד אחת הודפת ... ואני שואלת את עצמי .. מימה מה את באמת רוצה /צריכה מאיתנו . איך ניתן לעזור לך לתמוך בך להיות אתך שם בלבד .. כשאת גם לנו לא מאפשרת להתקרב . מכירה את הרצון להיות זאב בודד ....ובכל זאת . מימה עם את באמת רוצה לשנות ...וללמוד להיות בקשר עם אנשים אז כאן זה יופי של מקום ולמידה..... אפשר להתחיל עם להגיב לנו כשאנו כותבים לך ..

כל כך דייקת במילותייך למימה, בעיניי. סוריקטה

הי אודי, קוראת את תגובותך לכולנו - אתה חכם ומאיר עיניים. כשאתה כותב לאחת (אנחנו בעיקר בנות כאן) מבחינתי כתבת לכולנו. גם כשאני כותבת הודעה, מבחינתי רשמתי והזמנתי את כולם. שיהיה סופ"ש נעים (קשה לי מן הסתם בימים אלו של פרידות ושינויים), סוריקטה

סופשבוע נעים וחמים!

חיבוק וסופשבוע רגוע ומנוחה. שלך, סוריקטה

אוףףף. ..קשה לי לכתוב לאחרות עכשיו......אבל אני מדמיינת אותך המון...את כלן פעם כתבתי על זה...עדיף שישאר בדמיון...וחבל שאת מרגישה שוב ניצול שוב בכסף..אישו שאין דרך אןבייקטיבית לומר לך מפה.....

הי מיכל, לא בטוח שמדובר פה בכוונת ניצול. והאנשים באמת נראים נחמדים על פניו. אבל החבריה כנראה לא יודעים איך זה הולך, וצריך איכשהו אולי להעמיד אותם במקום. ינסו לעזור לי בזה. סוריקטה

ראיתי חלק.מהאמצע..מפחידדדדד הפסיכולוג מת. מישהו שולח למטופלת חלקים מהטיפול..הכל עלול להתגלות ממה שדובר בחדר..זה מה שהבנתי מהסדרה. פעם ביקשתי סיכומים היא לא הסכימה...שנאתי שכתבה עליי והכל כזה מתועד במחשב שלה...מה יקרה אם מישהו יפרוץ? אם חלילה יקרה לה משהו??? מי יקבל בירושה את הסיכומים???? אודי מי עוד חשוף למידע הרב הזה??? ומי יקבל את הסיכומים אם חס וחלילה יקרה לה משהו???? (ובמבי איפה את?? נזכרתי בנרי לבנה והפסיכו' שנפטר...)אוףף מה יש לי????

מיכל הי... אני פה.. במצב צבירה משונה... קוראת מה שאתן כותבות ואין לי כוח להגיב,לכתוב.. לא יודעת מה קורה איתי... משונה..מוזר.. גם אני ראיתי את פרק הבכורה ששודר וגם אני כמעט ומתתי כשהמטפל שלה מת.. גם אני חשבתי אוטומטית על נרי ליבנה ויורם חזן הפסיכואנליטיקאי שלה שמת מהרגע להרגע .. אגב, אמא צביה ממש ממש הכירה את יורם חזן.. רוצה שתדעו כולכן שאני קוראת אתכן.. סוריקטה האהובה ,כל כך מעריכה את הצעדים המשמעותיים כל כך שאת עושה עכשיו. ואביב יקרה, לפעמים בא לי לעטוף את כל החלקים המפוצלים הללו בשמיכה רכה.. ומיקה.. בעיני את מאוד צבעונית.. כשאני קוראת את הודעותייך אני מרגישה הרבה כאב אבל את מצליחה להביא בצבעוניות שלפעמים אתה מוצא את עצמך כואב וצוחק בו זמנית מהתיאורים הפלסטיים... ומיכל מקסימה!!! תודה שהצלחת לשלוף אותי ולו לשנייה מהמקום המוזר שאני נמצאת עכשיו... שלכן, במבי.

במבי אחותי האהובה - את יודעת, בעיניי, איכשהו דיונים על מוות מעוררים חיים. מעודדים הבחנה ביש. מה דעתך? סוריקטה

יוו מיכל, אני חשבתי על זה גם . ראיתי את הסדרה וחשתי חשש גדול. למרות שהפסיכולוגית שלי לא כותבת במהלך הפגישות.

הי מיכל, הייתי רוצה להאמין שהסיכומים כתובים בסוג של קודים קצרים כמילות מפתח שבעיקר המטפלים מבינים מול עצמם. מאמינה שיש גם עמיתים שמכירים סיפורים, היות שישנם שיתופים כחלק מכלי השימוש בהתייעצויות. מה את חרדה שיגלו עלייך? כוונתי שתתני תשובה לעצמך. אינך חייבת דווקא כאן. אני כבר לא שם רוב הזמן. ובפרט גם בהקשר לכתיבה כאן (גם אם בעילום שם) שהיא נגישה לכל אחד. החרדה שיקרה לה משהו קשורה לדעתי בתלות החזקה. גם אצלי. כן, אני תלויה בו מאד. סוריקטה המתגלה

דמיינו אותי שולחת לכם תמונות שלי ושל הזאטוטים שנקשרו אליי. דמיינו שאני שולחת לכם תמונות של היצורים החיים שנפשותינו נקשרו זו בזו. דמיינו שאני שולחת לכם תמונות של הצמחייה שטיפחתי. דמיינו שאני שולחת לכם תמונות של מקום משכני. דמיינו איך אני נראית. מוזמנים. הדמיינית הכי פה חסרה לי - במבי - איפה את? https://www.youtube.com/watch?v=NLiWFUDJ95I שלכם, סוריקטה (דמיינו אותי מבקשת חיבוק)

יקרה שולחת לך חיבוק ענק ועוטף ... מצטרפת אלייך ,חסרונה של במבי בהחלט מורגש ....

חוששני שאקח צעד לאחור ואשנה את הבחירה במקום העבודה החדש. מריח לי שזה מתחיל שוב מנמוך. אולי בגלל האזור. עצוב. ואולי, אולי אני פשוט לא מצליחה לראות נכון. וככה זה בתחום. סוריקטה

דמייני שאני מחבקת אותך, על אהבת הזאטוטים, על הצמחייה שטיפחת, עלייך, על מי שאת, על כל מי שאת ⁦💟

איך נראיתי כל כך זקנה וחיוורת כשקמתי בבוקר (בעיניי, אבל כנראה שאני כן רואה משהו). אבל עם היום, הפנים הופכים ומקבלים מראה צעיר וחי יותר, כנראה. סוריקטה

אודי כתבתי כאן קודם בחוסר סנכרון מוחלט ... מצטערת ,אודי יודעת שאתה מעלה הכל וזה הכלל... אבל נראה לי שזה יהיה יותר מידי טריגר לבנות ....אז עדיף אולי לא לעלות ... ובכלל מבינה שרמת הפיצול שלי גדולה בימים אלה ובמיוחד ההרס העצמי .... אז חושבת שיהיה נכון לא להכנס לכאן בזמן הקרוב ... מצטערת שככה ...

זו אולי את בעיקר שחוששת שזה כל כך טריגר. כנראה שהוא כזה במיוחד בשבילך. אני מזמינה אותך להיכנס, להישאר, אם תבחרי. מקבלת אותך בזרועות פתוחות ומחבקת. סוריקטה

את לא צריכה ללכת אביב, נדמה לי שהכל נאמר באופן מתואם ולא מטרגר, נדמה לי שרואים את ההתמודדות וכמה קשה אבל מבינה אותך, איך בתחושה הכל פורץ גבולות וחוקים איך הכל בתחושה הולך לקצה, לא עוטף, לא מסתיר, מביא את הכל כמו חומר גלם, בתחושה.

תשארי אביב....פשוט תשארי......קשה לי כרגע להגיב אהובה... אבל חשוב לומר לך. תשארי!

תודה בנות יקרות ותודה אודי כן כנראה שהקושי והטריגר הגלמי כפי שהגדרת זאת במדוייק שירה ....אצלי בראש כן קראתי מה שכתבתי ...ועדין פוחדת להיות כאן ...פוחדת לפגוע ולהכאיב ....אני במצב ממש לא טוב אבל מתוחזק היטב

ובכן..החלטה לראות מה קורה לי..השבוע לא נפגשות..אז דווקא שמחליטים חוקי מרפי... אתמול הרגשתי שחייבת בכיתי, עשיתי כל מיני דברים אך לא יצרתי קשר איתה. נראה, לא תמיד יודעת מתי חייבת אותה ומה בעצם אני רוצה ממנה לבין אפשר לבד....תלות, עצמאות, איתה בלעדיה....אישו מאוד מאוד רציני כנראה. החלטתי לפתור את הבעיה של אתמול לבד. הלוואי הלוואי שלא אזדקק לאכול במקום טיפול, כי זה מה שקורה בדרך כלל :(

המכשפות כאן ממלאות את הראש .... ממש יום שחור זה מרגיש נורא אי שקט בנשמה והלב כואב עומד להתפוצץ ובראש עטלפים וזכרונות שרוצים לצאת ולהרוס ולצבוע הכל בשחור עם נגיעות של דם ... המון כאב המון כעס ....שרוצה לצאת ....להכאיב לעצמי זה לא אופצייה וגם לא אכילה לא שפוייה וזאת הדרך השפוייה שאני מכירה להרגיע את הרעש והאי שקט הזה . אודי בגלל זה אני לא יכולה להביא את מה שמרגיש בפנים לכאן או בכלל .... היום זה כל כך חזק הרצון לא להיות להעלם .... צריכה שמישהו יקח ממני את הכאב הזה ...רוצה שקט בראש ... הלב שלי זקוק לעטיפה ....

אם כסף היה יכול לפתור את גורמי התסכול אצלי בחיים אז הבעיה אם ככה בכלל לא נפשית אלא כלכלית . לא ככה?? כי כסף היה פותר. הייתי יכולה לגור לבד בדירה נחמדה. הייתה לי פרטיות כי עכשיו אין. אני גרה עם ההורים פה וזה לא כיף ככה שאין אפשרות לעשות מה שבא לי מתי שבא לי, בעיקר מבחינה של לארח אנשים וגם מינית. זה לא כיף שהם עדיין נוטים לשאול לאן אני הולכת ומתי אני חוזרת (למרות שאני לא טורחת להגיד להם אם לא בא לי אבל כמו מטומטמים הם עדיין קצת נעלבים מזה במקום להבין את הצורך שלי בפרטיות בלי לעשות פרצופים ולהתמם 'בסהכ שאלנו'. תפסיקו לשאול. זה לא עניינכם) ואם היה לי כסף גם לא הייתי חייבת לעבוד בשביל אף מעסיק מתנשא שתופס תחת ונראה לו הגיוני שרק בגלל שיש לו כסף ומשאבים אז לגיטימי להעסיק אותי בתנאי עבדות של משרה מלאה רק בשביל שאוכל לשכור חדר מעופש בדירה אחרת. זה כמו לעבור מכלא מסוג אחד לשעבוד מסוג אחר. ואני חייבת לומר שמשרה מלאה נראית לי הרבה יותר נוראית מלגור עם ההורים. רק חבל שלפעמים כשאני בתסכול הם חוטפים את העצבים שלי. זה לא ככ פייר כלפיהם. מצד שני בתור ילדה הם לא חסכו ממני את ההתפרצויות זעם ותסכול שלהם עליי במקום לטפח באהבה לעצמאות. אז שלא יבואו בטענות עכשיו שחיה אצלם בת שיכולה להיות ממורמרת ולא נעימה. בייחוד מעצבן אותי שהם מנסים לדבר אליי כאילו אני חברה שלהם ושואלים אם בא לי לצאת לטייל איתם. מעדיפים יחד איתי ולא לבד זה עם זה. אני לא חברה שלכם! אני אישה בוגרת שרוצה וצריכה פרטיות מרחבית ואין לי יכולת כלכלית להשיג אותה לעצמי. אז המצוקות הן לא באמת נפשיות. הן כלכליות! עד מתי יחול המיסמוס של העובדה הזאת? למה פסיכולוגים מתעלמים מזה? או שבעיניהם זה נורמלי לעבוד משרה מלאה ב 30 שח לשעה. כן , שכחתי. מבחינת פסיכולוגים זה נורמלי. ככה הם מצפים שהמטופל יעשה, בגיל 37... בזמן שלהם יש קליניקה ו'תעריפים' . להם יש תעריפים, אבל המטופל? שיעבוד. שילך להיות שכיר במינימום. מה אכפת להם. העבדות הזאת זה נורמלי מבחינתם. מצטערת שהלכתי לטיפול פסיכולוגי בזמנו ולא לאיזה קאוצ'ר. רציתי להיות פסיכולוגית. פחחחח. מי ידע שזה אומר להתנשא ולתסכל אנשים תמורת 400 לשעה ולשחזר להם טראומות רגשיות בהתקשרות. חבל שלבנות עסק זה תהליך איטי. ועם כל המשקעים שיש לי והמטענים, זה רק גורם לתהליך אצלי להיות עוד יותר איטי. אני ככ לא יעילה ולא פרודוקטיבית. נאבקת על כל עשיה קטנה שעושה. קשה לי. נמאס לי כבר לחוות רק 'אין אין אין' אני צריכה קצת 'יש'. כסף. דירה. פרטיות. פאקינג קשר לא רציני איזה מאהב בלי שאצטרך לחשוב כמה קשה להורים שלי לעכל את זה. כי שאני פה הם יכולים לדעת וזה לא נעים. רק שגם אז לא באמת רציתי סתם יזיז. רציתי אהבה. וקיוויתי לעבור לגור איתו. והוא זרק אותי אחרי שהתחלתי 'לקוות מדי' . אם היה לי כסף לא הייתי צריכה לקוות שדפקט אמיד כמוהו יוציא אותי מפה ולחוש תלויה בזה. הכל זה כסף. אז למה פסיכולוגים לא מדברים על זה??? על החלק של העדר כסף בגרימת מצוקות נפש? או שמבחינת פסיכולוגים כל אחד יכול פשוט ללכת לעבוד ו'להתעשר'? הרי רוב העבודות המצויות לא באמת מתגמלות בצורה מכבדת את בעליהן. עבודה לא קונה חופש. היא לכשעצמה סתם עוד סוג של כלא. מסגרת שמחייבת אותך להתייצב שם כי המעסיק דורש ומצפה בתנאים שלו ולרוב בלי שום קשר להעדפות שלך. אם כסף פותר מצוקה נפשית אז סימן שאין דבר כזה מצוקה נפשית. עוני הוא המצוקה.

הי מימה, מהכרותי עם הפנטזיה הזו - זאת פנטזיה חמקמקה שמבקשת לא להיות תלויה בכלל. וגם יש כאן עניין של שליטה. כנראה שלא הכל זה כסף. סוריקטה

ההיית יודעת איך להשתמש בו באופן בונה? איך לשמור עליו? ההיית מצליחה להאמין שמישהו אוהב אותך כמי שאת ולא מחפש לשים יד על רכושך ומשאבייך? וזה לא שכסף או גב כלכלי לא עוזרים. הם כנראה כן. אבל גם תבונה. סוריקטה

טוב, זה לא סוד כזה גדול שגם עשירים משתמשים בשירותם של פסיכולוגים, בהבדל אחד גדול, שלהם יש גם את היכולת לשלם, בלי כאב הלב של אלה שקצת קשה להם יותר. בכל מקרה ,עדיף יותר להיות בצד של אלה שיש להם..

לא הבנתי אודי. מודה שלא הבנתי. אני רוצה נפש בלי מצוקה הישרדותית. כן. לחוש בטחון וחופש. זה לא רק משהו פנימי. בהחלט שזור בנסיבות חיצוניות גם. וכולל להבין את אופני הדיכוי החברתיים כמו סטיגמה ולחץ חברתי והשפעות של זה על הרווחה הנפשית. והכסף למי שיש קל יותר מהרבה בחינות גם לצרוך עזרה ולטפל בעצמו להגשים שאיפות ומה שצריך.. ולגבי הודעת היאוש לא הבנתי אותך. כבר ביטאתי הזדקקויות בחיי בנקודות מסוימות. לא יצא מזה כלום חוץ מחוויה טראומטית חדשה של חוסר מענה ואולי לגלות בדיעבד ששרדתי את הכאב הנוראי ההוא. אבל זה לא משהו שבא לי לחוות שוב, מן הסתם.

.

מיכל, אביב, סוריקטה, אודי - תודה על תגובותיכם על ההודעה הקודמת שלי. אביב - צודקת. כנראה קצת הגזמתי באותו יום, כי בשלושת הימים שאחריו מצאתי את עצמי בטרפת בולמוסים והקאות, משהו מזעזע. כאילו זה היה יום כזה בו הכלתי והכלתי והכלתי והייתי לגמרי שם בשביל אותה מתמודדת, ולא הרגשתי שזה קשה לי באותם הרגעים, אבל בסוף פשוט הייתי מפורקת. כשהתחלתי בעבודה הזו אמא ישר הביעה דאגה ואמרה לי שהיא לא מבינה בשביל מה אני צריכה עבודה כזו וקשיים של אחרים על עצמי, כי הרי לא חסרים לי משלי. ועניתי לה שאני בכלל לא דואגת שיהיה לי קשה עם זה. ובאמת עד עכשיו, למרות שלא פעם היו תכנים לא פשוטים, לא הייתה סיטואציה שזה גבה ממני מחיר. ובגלל שהגבתי כמו שהגבתי (3 ימים של בולמוסים), וקצת נבהלתי מכך שהגבתי ככה, חשבתי על אותו יום הרבה, וגם בכלל, עליי בעבודה הזו. אני אוהבת את העבודה. מאוד. אני קמה בבוקר בשמחה. אני מחכה לפגוש את האנשים היקרים עימם אני עובדת. אני מחכה לדבר איתם, להקשיב, לשחק, לעזור, ללמד וללמוד. זה מרגיש לי שזה מה שאני רוצה לעשות תמיד. אבל כן - למדתי. אני צריכה גם לשמור על עצמי. כמובן שיש עו"ס מדהים שמעליי, ואני יכולה לפנות אליו תמיד, ופעם בשבועיים יש הדרכה. ואני גם בתכנית "צרכנים נותני שירות" - (תכנית שמציעה מערך ליווי תעסוקתי מומחה. הליווי נועד לתמוך ולאפשר את שילובם המוצלח, בעבודה, של אנשים עם אבחנה פסיכיאטרית (מתמודדים), כעובדי שיקום וטיפול מן המניין, בכל מגוון התפקידים במערך שירותי הבריאות והרווחה). אז דיברתי טלפונית עם המלווה שלי והיא עזרה לי ככה לעבד את מה שהיה שם. מה שמדהים אותי תמיד זה שלא משנה כמה חרא לי, אני תמיד הולכת לעבודה, מתפקדת היטב, עושה את מה שצריך-ואז בבית מתרסקת לי בשקט. גם בעבודות קודמות זה היה ככה. נורא מפתיע לא? בינתיים אני בלי טיפול, רק דיאטנית וכנראה שגם זה עומד להיגמר (כי זה דרך הקופ"ח, ומגיע רק 14 מפגשים ללא עלות. ניצלתי כבר 11 מתוכם ואם לא יאשרו לי להמשיך אז אהיה בבעיה חמורה). יש מספר בולמוסים בשבוע, שמשפיעים, מן הסתם, על מצב הרוח שלי מאוד. אני כאילו במקום יחסית טוב עם הפרעת האכילה (פשוט כי הייתי גם במצבם הרבה יותר חמורים), כלומר אני מאוד מודעת, ובסך הכל מצליחה למנוע לא מעט בולמוסים פוטנציאליים. אבל אני סובלת. כל בולמוס כזה זה התרסקות. והתחושות הכואבות שבאות אחר כך זה נורא. ופיזית המצב שלי לא טוב בכלל. הגעתי למצב שאני טרום סכרתית. זה ממש לא צחוק. הפרעה מחורבנת. נשבעת לכם - היא מחורבנת בטירוף.

שיק יקרה הכי בעולם מבינה הכל ... אני שמחה שאת בתוכנית של השנצי"ם ממליצה עד מאוד לעשות את הקורס של הניהול סטיגמה . והכי ממליצה שתביאי להדרכה את הקושי זה יעזור לך בהמשך ... לפחות זה מהנסיון שלי מאוד משפר את איכות העבודה ... אוף והמחלה הזו ההפרעת אכילה ...הכי קשה בעולם ....מאבק אין סופי ...מה עם המרכזים כמו שיבא או רמב"ם . ואנחנו כאן ....אל תוותרי ...אתך

הי שיק יקרה, אחזור ואומר - כמה טוב שהצטרפת לקבוצתנו. מה שקורה איתי בעבודתי הנוכחית דומה למה שתיארת. השקעה רגשית עצומה (בתמורה נמוכה) מראה שאני חזקה ומתפקדת. אך בסופי שבוע קורסת. וכנראה שזה גן משום שאין לי מספיק עבורי. ולכן, עכשיו אני בכיוון של עבודה חדשה. יותר מתגמלת, אני מקווה. יותר קרובה לבית. פחות שעות כנראה. ועוד כל מיני פרטים שאולי יש בהם בכדי לשפר את המצב. כל התהליך הזה עבר גם דרך הטיפול שלי. 💗 סוריקטה

שיש לך תמיכה, שיק. יופי. שלך, סוריקטה

הי אודי, אודי, אני חושבת שאני ב-מוד למצוא סיבות לעזוב את הטיפול החדש שלי, כדי שהפסיכולוגית הנרדמת החדשה שלי תוכל להמשיך לפהק, לישון ולגדל ילדים ללא הפרעה. האמת היא שלא נראה לי שהיא תגדל או מגדלת כל כך הרבה ילדים...היא צעירה , ממש לא דתייה. שכנראה אחרי מנוחת הצהרים שלה בדיוק בשעה הטיפולית שלי היא בטח נועלת את הקליניקה והולכת לאכול אוכל לא כשר במסעדה ממש לא כשרה ופלצנית. ומה לי ולזה? אההה? איך היא תחבב בחורה דתייה כמוני? שאוכלת כשר? ויש לה כבר כמה וכמה ילדים? מה בכלל יש לנו במשותף? היא גם אף פעם לא מציעה מים. איזה חוסר נימוס. ויש לה קליניקה מתפרקת ותנור בן 500 שבטח קיבלה מירושה מסבא רבא רבא שלה שמת לפני בריאת העולם. ויש לה דלת מכוערת בקליניקה . אז עכשיו נמאס לי ואני רוצה לישון. מתי אני אהיה בנאדם נורמלי? שהולך שבאופן שלם ונורמלי לטיפול? אני באמת מתעייפת מהחוסר החלטיות הזו.

מיקוש ...הכי נורמלית בעולם , ראי קצת אחורה עצים שלי ושל מיכל בענייני קשר .... הדבר הכי נפלא זה קשר והדבר הכי קשה ושהכי נפגע אצלנו ביסוד זה קשר .... עבודה קשה ...והרבה מאמץ ..דבר אחד שאני נטה לעשות זה לא משנה מה הקולות שבתוכי אומרים אני הולכת לטיפול ...לא מוותרת והשאר קורה בחדר ... דברי איתה יש לי הרגשה שהפיהוק הוא אישיו לא רציני ושאת כפי שאת כתבת מחפשת סיבות לשבור את הכלים ומפחדת אולי יצליחו לעזור לך ... זכור לי בטיפול הקודם שכמעט ברחתי כי היא דאגה לי לפוף שיהיה לי נוח יותר אמרתי לה שהיא לא אמא שלי ולא אחותי ואני לא רוצה שתדאג לי ...היום זה משעשע אותי אז זה כמעט עלה בהמשך הטיפול

אהלן מיקה, גם פה הייתי אומרת - דברי איתה על זה. המים - גם אישיו. מאמינה שמשהו כאן מסמל הרבה יותר. מה לדעתך הציפיה שלך? היית מבקשת מים? היית שותה מאצלה, מעולמה הלא כשר בעינייך? איך קליניקה מתפרקת ותנור בן 500 תואמים את המסעדות הפלצניות? המטפל שלי ואני אנשים מאד מאד שונים. אבל מצאנו משותף. למשל, אהבת האנליזה ואהבת האמת. מחשבות לפנות ליל (אז אולי הן עקומות) סוריקטה

מיקה יקרה! נשמע קשה להסתגל למישהי חדשה ואחרת כל כך ממה שדמיינת...המטפלת שלי כל כך שונה ממני, חשבתי בהתחלה בדיוק כמוך. היא רזה וחתיכה נראית מצויין, שומרת על עצמה ומטופחת..אני לעומתה הייתי ממש שמנה לא מטופחת, לא צפורניים לא הולכת לקוסמטיקאית וכו...היא שותה תה צמחי וטבעונית :) אני אוכלת בשר על האש :) חשבתי שבחיים לא נתחבר. והיא לא תבין כלום..נו, השתנה מלא. היא מדהימה ואנחנו כבר שנים יחד ;) תפיסת חיינו שונה מאוד!!! והנה מתחברים. היא לא צריכה להיות דומה לך או לחוות מה שחווית כדי להבין....יש פה משהו אחר..כנראה שהשינוי מחרפן. כמוני כמוך, שינויים כמו שינוי מקום אפילו שזו אותה מטפלת זה מחרפן אותי...יהיה בסדר. קחי את הזמן. ואפילו דברי איתה קצת על השוני הזה בניכן....וקצת על תחושות...בהצלחה. ואם לא הולך לא חייבים בכח. יש עוד מטפלים בעולם....

לא זוכרת חלומות ... אבל היום חלמתי פעמיים כמו חלום בהמשכים על מישהו שניגש אלי ודוחף ידיים לאן שלא צריך ..בחלום השתקף לי התגובה שלי ..כמו אם אני לא אביט בו זה יגמר ,לא יעודד אותו להמשיך ... אבל המוזר היה שאמרתי לו שצריך לדבר הוא אמר כן אנחנו צריכות לדבר בנקבה ...בשני קטעי החלום ... האסוציאציה שעולה בי זה לדבר עם אמא על מי שפגע . או שעכשיו לאט לאט יעלו בחלום כל מיני סיטואציות מטרידות.... משהו בחלום הזה לא מניח לי הייתי לוקחת לטיפול אבל היא ממש לא בענייני חלומות ...

המעניין בחלום היה התגובה שלי , זה היה במוסד לימוד (מה שלוקח אותי לפגיעה מסויימת שאני מעדיפה לחשוב שלא התקיימה מעולם ) ואני נרדמתי והתעוררתי אחרי במקום אחר ... אוף החלום הזה עשה אותי עצובה ועם המון מחשבות ..............על פגיעה ופיצול ותגובות שלי....

הי אביב, האסוציאציה שעלתה בי היא אמא עם איבר של גבר. הוא השליח שלה. משהו כזה. והו, אצלי בטיפול שומעים את המילה חלום ומתעוררים. חח. סוריקטה

תודה שקמתי תודה על סופש נעים תודה על בוקר חדש תודה על מחשבות תודה על קפה של בוקר תודה שאני כותבת תודות תודה על בית מוגן תודה על נסיון להקשיב לגוף בנוגע לתופעה מוזרה תודה שאני עדין יכולה להקיש ולכתוב תודה על מי שאני תודה שאתם כאן אודי ..ביום חמישי כתבתי תודות וזה נעלם ..אני יודעת שאתה מאוד עמוס וזה לא ממש רלוונטי וחשוב . פרט למחשבה שאולי אני דמיינתי שכתבתי או שכתבתי אבל במקום אחר . אשמח אם תראה שיהיה שבוע טוב

תודה למי שסייעו לי להציל את החתול, ובעיקר תודה שהם לא חושבים שאני אדם רע, אלא להיפך. תודה שהצלחתי לנוח בסופ"ש. תודה שיש מקלדת שהאצבעות שלי רצות עליה. יש לי קטע עם הידיים והאצבעות. כמו כל הגוף, ובמיוחד הן, אוהבות להיות בתנועה מתמדת. ובהמשך - תודה לסמרטפונים ולמסכי המגע. תודה לאינטרנט. תודה לילדים המתוקים שטיפלתי בהם וריככו את נפשי. סוריקטה

והיום, תודה שקמתי. תודה שיש שרירים וגמישות. תודה על הקפה בכוס החמודה והרחמית שארגנתי לי. תודה שאני מצליחה להחזיק מעמד גם בעבודה קשה וגם עם השינוי המתחולל. תודה לתקופה הזו של הצמחים - הכנה לקראת לבלוב ונביטה. ואני אעזור להם ממש עוד מעט. תודה לציפורים שאומרות לי בוקר טוב. תודה לזרימת המים. תודה לשקט. סוריקטה

תודה שבוקר תודה על יום עמוס שמחכה תודה שאני אני תודה על מים ומקלחת תודה על קפה תודה על פעילות בוקר תודה שאני זוכרת שיש לי גוף תודה על כל רגעי ההצלחה מולו תודה שאני לא מוותרת לחיים תודה שאני חושבת על פתרונות תודה שאני הולכת לאן שצריך תודה על משפחה תודה על בית תודה על המקום הזה תודה אודי על היותך

אין לי כח להכיר זר חדש ולהפוך אותו למוכר. היה את הזר הישן, זר מוכר שכבר רציתי. שחלמתי על עלילה שמתפתחת איתו. היה אמור להיות לזה רצף. והוא קטע את העלילה שקיוויתי לה כאשר החליט לעזוב את הקשר איתי. והזמן קפא. אם הוא היה חוזר כיום יכלנו להמשיך מאותה נקודה. ככה קפא הזמן.כאילו שם. עם התקוות של אז שלא רוצות לעכל. למרות שכבר בכיתי על שברונן מיליון פעם. רצף שלא הושלם בעבר. התחיל ונקטע. לא התממש. זה הורג את החשק להתחיל מחדש עלילה חדשה . החשק מת. כי בשביל מה בעצם? הניסיון לימד אותך שאם תשקיעי את עצמך והאחר יערער לך את הסיפור שאת מנסה לכתוב אז תשארי סתם ככה באויר הבלבול והכאב. עם הרגשה שהיה רצון ואיננו עוד.

וההודעה הזאת אולי נשמעת כמו מנותקת מהרצף? הי מימה, עצוב. עצוב כשהמוח מנסה לעשות ריסטרט כל פעם מחדש ונתקע. סוריקטה

הי כולם, באמת שאנ'לא יודעת מה הם מזהים בי. כשהגעתי לגן להילדים לאסוף את הקטנטנים (טיפלתי השבוע בעוד כמה. שבוע עמוס מאד) ניגשים אליי קרוב החבריה הצעירה, שמעולם לא פגשו אותי, אומרים שלום סבתא (משעשע), וישר כיפים בידיים. כיפים זה כיף. מתחברים אליי גם ילדים על הספקטרום האוטיסטי, וגם עם פיגור או נכות. גם בעלי החיים לרוב נותנים נשיקות (ואני מאפשרת). אולי כי אני מאפשרת לחולשה. לחירות. איפשרתי לעצמי להיות חלשה בין אתמול להיום. אכלתי בריא (בכוח) ונחתי. שלכם, סוריקטה

סוריקטה אהובה ...מזהים בה אותך .... ואת נפלאה ומלאת אהבה וחוכמה ..... גם אני אוהבת אותך 3>

מרגש. גם אני עבדתי שנים עם ילדים, התחושה הזו שהם אוהבים, סומכים, נותנים פידבקים חיוביים - מה יותר טוב ממנה...? תענוג.

הי אודי, אתה יודע שהבטחתי לעצמי שלא לכתוב כאן על המטפלת החדשה אבל הבטחות שלי, כנראה שסופן - להיות מופרות... אז הפסיכולוגית החדשה, היא פסיכולוגית עייפה מאוד. כנראה ככה זה שאת צעירה ויש לך ילדים קטנים. אודי, זה מפריע לי שהיא צעירה. כאילו, היא בטח תלד עוד מעט. ואז מה? אני אשאר לבד. איך מטפלת צעירה תעזור לי? היא בעצמה ילדה... היא מומחית? מתי היא הספיקה? נראה לי שיש לה ילד או ילדה קטנים. אני חשה הזדהות ממנה כאשר אני מדברת על הילד הקטן שלי. המטפלות הקודמות שלי היו סביב גיל ה-50. נשים בשלות ומבינות עניין. זה קשה לי פתאום לדבר עם מישהי כל כך צעירה. היא גם שברירית ועדינה. והקליניקה שלה ארעית כזאת, ונדמה כאילו תהא סערה והיא קורסת. קורסת למיטה עם דובי ושוקו. באמצע הפגישה שלנו , שעבורה אני משלמת ממיטב כספי. (סוריקטה, אגב, חייבת להגיד שהיא גם החניקה פיהוק . וזה שעשע אותי במקצת. הניסיון הילדותי שלה שלא להראות עייפה. אבל בהמשך הפגישה היא הרשתה לעצמה לפהק מכל הלב) חמודה שהיא. תכף אני מכסה אותה יפה בשמיכה, יוצאת מהקליניקה , ואז מסדרת רעידת אדמה קלה שתשאיר אותה שם ישנה לתמיד.

הידעתם שאני לא מפהקת? למה? אולי מפני שאני לא משחררת? מי יודע... ומיקה - את יודעת, כמו שאומרים כאן המון - להחזיר בדיוק את מה שכתבת כאן לפגישה שלכן. נראה לי זה הכיוון. סוריקטה

היו נחסכים ממני 8 שנות זעם! זה אבסורד דפוק שהפסיכולוגית הקלינית הבכירע השפילה אותי עם האטימות שלה ודווקא העובדת הסוציאלית אחריה גרמה לי לחוש מובנת ושמבינים את הקשיים והמצוקות שלי ומכבדים אותי!! זה אבסורד שאנשים עם מבנה אישיות נרקיסיסטי יושבים על כיסא המטפל ומתנשאים על מטופלים שלהם במקום להודות ולהכיר בסיבות לקשיים, להסביר ולכבד ולפעול על בסיס שיתוף פעולה!! וזה פוגעני להחריד שבטיפולים פסיכולוגים אנליטים אנשים יכולים למצוא את עצמם חווים שחזורים טראומטים מערערים רגשית ואף אחד לא מיידע אותם לתהליך הזה ותופעות לוואי אפשריות ולא מאפשר להם הסכמה מדעת . עולם של ככ הרבה עוולות והכל מותר . ולא. זה שמשפטית אין חוק שמגדיר את זה כ'לא בסדר' לא אומר שזה בסדר!! צריך לכבד מטופלים. ובטח לא להתנשא. ואם יש מטפלים נרקיסיסטים אז שיחליפו מקצוע. להתנשא על המטופל עם כוחות האגו של המטפל זה לא טיפול. צריך למצוא דרך לתקשר בלי להתנשא . והמטפלת שטיפלה בי היא לא ראויה למקצוע שהיא מייאשת וזה עצוב מאד. היא בכלל לא יודעת להתייחס נכון ולהתחבר. היא טיפשה . וחבל. חבל שמטפלים יכולים להיות ככ מטומטמים. ואם את המחיר על זה משלם רק המטופל אז למה שהם ישתנו? אין סיבה. שישתנה הוא. שימשיך הלאה. שילמד איך להמשיך הלאה למרות שיש אנשים חרא בעולם הזה שחירבנו את הסרחון שהם עליו. שיתחזק וילמד לעזור לעצמו, בכוחות עצמו. אם יצליח בזה אז מה טוב ומה זה כבר יהיה משנה מה היה בעבר... העבר לא יעניין יותר לא אותו ולא אף אחד.

כתבת בשישי בשלוש בלילה... אלו הרגעים שאת גולשת למחשבות האלה ומרגישה הכי לבד? הכי נבגדת? ואולי את זועמת כבר 37 שנה, ובשמונה השנים הללו מרגישה כך ביתר שאת? והורים (שאמורים להית הכי מטפלים) לאו דווקא הכינו את עצמם קיבלו תעודת הורות מראש. ומי בכלל שם אותנו לסנן מראש (אבוי להיטלר ושות'). העצוב במקרים כמו שלנו, שלעתים, כשמגלים כבר תרחישים איומים, הילדים (כשהם קטנים ומאד תלויים) נשארים בבית. מבינה את הזעם מאד. ולמה מילים גסות מימה. למה? את יודעת להיות יפה ואנחנו פה קוראים אותך. סוריקטה

כלפי חוץ אני בסדר מתפקדת עושה תהליכים ....כלפי פנים אני ממש ממש במצב גרוע . זה מתבטא באכילה לא שפוייה .בשינה גרועה ביותר גם עם כדורים ... ברצון לגרד את העור מעלי .. והכי נורא היה היום לשמוע את חלקי האני שלי אומרים למישהי שנמאס להם והם רוצים .. אני עצובה ממש ,שכדי לתפקד אני מנתקת מעלי את הרגשות האמיתיים הפנימיים ועושה עסקים כרגיל ... מרגישה מאתמול שמשהו לא טוב עובר עלי ולא מצליחה להבין זקוקה להמון תמיכה כדי לתדלק את עצמי ולהמשיך לשרוד ..אבל וזה כל כך עצוב שלנו מי שמפוצל קשה עד מאוד להשיג עזרה בנתיבים הרגילים . אפילו במרכזי סיוע הם לא מבינות ,ולא יודעות איך להגיב כשאחד החלקים מדבר .. אני עייפה פשוט עייפה מורכב לי כל כך וזה כבד עלי ... סליחה אודי שנופלת עלייך כל פעם מחדש ,ומודה לך שאתה מאפשר ...

הי אביב אהובה, מעגלי תמיכה - חשוב כל כך בעיניי. אולי אנחנו מעט, אבל אנחנו פה. אולי לפעמים מבינים יותר. לפעמים פחות. אבל משתדלים. שלך, סוריקטה

כאן זה משהו אחד ולפעמים אני צריכה לדבר עם מישהו לתת לחלקים לדבר עם מישהו..יש לי מעגלי תמיכה ורשת בטחון אבל אי אפשר להשען על מישהו אחד כל הזמן כדי שלא יקרוס .... אני בחשיבה לעשות שינוי ...יש לי איזה פרוייקט בראש שמקווה שהוציא לפועל ..של קו תמיכה לDID או שלפחות המתנדבות ידעו במה מדובר ואיך לעזור ....

מנסה להרגיע את הקולות בתוך הראש הקולות שמפחדים ורוצים לשאר בבית ולא ללכת לאף מקום גם אני מפחדת.. אני מפחדת ומתפוצץ לי הראש ואין לי שקט בפנים...

ינשופי, מניסיון, אבל מנסיון לאחר עבודה טיפולית והעזה, מסתבר שברוב המקרים הפנטזיות השחורות בראש גרועות מהתרחיש המציאותי, כפי שמצליחים לתפוס אותו כשמתקדמים. עם זאת, הגוף לעתים אומר את דברו ולא יכול לסחוב את עצמו מפאת החרדות. מוכר. שולחת לך תקווה. סוריקטה

מנסה לשלוח הודעה בשביל אחרות שלא יכולות להכנס ....😊

נו טוב, לא הייתי כאן. עבדתי רצוף חמישי שישי ולא נתקלתי בבעייה. מקווה שיצליחו גם בנות נוספות. סוריקטה

האמת שאחרי ששלחתי שבתי לעצמי שהייתי צריכה לכתוב לאודי שאין צורך לעלות ובטח לא להגיב :) וכן היו מי שלא הצליחו להיכנס וביקשו את עזרתי :)

מסתבר שלא אוכל להגיע שבוע הבא לפגישה וגם שבוע שעבר לא יכולתי אז הקדמנו...הפעם כתבתי לה רק שלצערי לא אוכל להגיע שבוע הבא. היא כתבה "חבל. קראתי את ההודעה. " ולא שאלה מדוע...אז כתבתי לה בתגובה את הסיבה "ושלא תחשבי...חבל שלא שאלת מדוע" והיא בתגובה כתבה" בהצלחה" על המשהו הזה..ולא שאלה אם ארצה זמן אחר וגם אני לא ביקשתי...יודע למה לא ביקשתי זמן אחר??..כי שוב מרגישה שלא משנה לה אם אבוא אפילו שהיא יודעת שהייתי מדוכאת שבוע שעבר מאודדד והיתה חשובה לי הפגישה הזאת....כאילו היא חושבת שלא חשוב לי....כתבתי לצערי!! והיא רוצה שאפסיק לכתוב לה...מבין אודי? אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה וזה לא נתפס... אוףףףףףףףףף עכשיו זה יחכה שבועיים בשביל לומר איך אני מרגישה. נמאס לי!!

קודם סוריקטה יקרה, קראתי למטה. וצודקת זה טוב שאודי נותן מרחב שיח...מצד שני עדיין זקוקות ומחכות לתשובות שלו. יש התבגרות כלשהי בפורום אבל עדיין נזקקות ותלות. עובדה שיש פה קבועות שכותבות בכלל גם אני. עכשיו אודי, זה מוזר..אם יש פחד מתלות אז למה אני זקוקה כל כך לתלות הזאת????? אנחנו מנסות שלא אכתוב בין פגישות, משהו שתמיד התאפשר ונוסה כבר בעבר. עכשיו היא ביקשה שאחשוב מה אני צריכה ממנה כשאני כותבת. בדרך כלל זה די אימפולסיבי כשקורה משהו......לא יודעת. מנסה להבין את האמביוולנטיות הזו וההגיון שעומד מאחורי הכל...פחד מתלות ומצד שני תלות רצינית???? סתירה לא???

הי מיכלי, בוודאי שגם אני תלויה גם באודי, וכך גם כתבתי. אל דאג, אני לא מתכוונת לקחת את זה לאף אחד. וחוצמזה זה כנראה אינו תלוי בי. יש את אודי והוא מחליט. שלך, סוריקטה

ברור שתלויות באודי ...זה מהות של הקשר בכל קשר יש תלות ... אני אפילו גאה בזה שאני מצליחה להיות תלויה באודי ומאפשרת לעצמי את המקום הזה ...של עזרה ...מבחינתי להצליח לכתוב להגיד אני זקוקה ...זה כל כך לא מובן מאליו .. זה כמו ילד קטן שבהתחלה נותן יד כדי ללכת ולאט לאט עוזב את היד ועדין נעזר במקומות אחרים של למידה וצמיחה ... וכמו שאני נוטה לומר עצמאות לא אומרת להיות לבד ...

כותבת לך אחרי שנתתי לדברים לשקוע לתוכי.. מקווה שתקבלי אותם בכיוון הנכון אני מאוד בעדך. זה נפלא שאת מלווה אנשים ברגעי המשבר שלהם אני מעדיפה את זה ככה מאשר כל מיני טייטלים של החברה שלא יודעת איך להתמודד עם השונה..כי בסופו של יום כולם מתמודדים עם משהו בעולם הזה. אני מאוד מאוד מקווה שדיברת עם המדריכה שלך לפני שהיית כל כך הרבה שעות עם אותה אישה . ויותר מזה מאוד ממליצה לדבר בהדרכה את הקשיים שלך. נתינה ללא גבול היא לא נתינה בריאה בשום מקרה . לנו למי שיש בעיות של הפרעות אכילה יש בעיות של גבולות של נתינה ממקום לא נכון לפעמים שבא ממקום מרצה ממקום קרבני של מושיע ....אז כדי לא ליפול לפינות האלה וכן לעשות עבודה נפלאה ,ששתיכן תופרו ממנה חשוב עד מאוד להביא את הקשיים ואת הדילמות להדרכה ובמצבים כאלה לדרוש הדרכה נוספת . וזה לא מפתיע אותי שאת עובדת עם אנשים שקשה להם נפשית ..היום הדרך של בר"ן היא להכניס כמה שיותר אנשים שבעצמם מבינים את הדרך ולתת מכוחם ונסיונם ... איתך ותשמרי עלייך יקרה זה מאוד חשוב בנתינה לאחר

הי שיק והי אביב, מצטרפת להמלצה לבחון האם הנתינה מגיעה מתוך רגשות אשמה, ניסיונות תיקון מוגזמים בעולם הפנימי. סינדרלה וכאלה. כן, חשוב מאד לשמור על עצמנו. המקום שאביב מתארת - מוכר, ובו נפלתי בעבר ומכירה את הנטייה הזאת. סוריקטה

תודה לאמא שהביאה אותי לעולם תודה על המקומות שהיא הייתה בהם עבורי תודה לי שאני מקבלת את הטוב והרע ולומדת לאזן תודה שאני מנסה לשפר תודה שאני רואה את ההרס בדמות האוכל צץ מהבוקר תודה על מחשבות חיוביות תודה שאני רואה צעד קדימה תודה אודי על מה שכתבת לי למטה על קשר תודה שראית אותי על כל גווני תודה על תהליך תודה שאני שוברת עם עצמי דפוסים מוטעים ומחשבות לא בונות תודה שיש בי מרוח הסליחה והחמלה תודה על בוקר חדש ויום נפלא תודה לכם שאתם כאן איתי

תודה לרופא הנפש שלי שלימד אותי רבות דרך החוייה העמוקה. תודה שאינו מנסה 'לקחת ממני' כל מיני אזורים מאד ילדותיים (שמעולם לא סיפרתי עליהם כאן). תודה לתרופות שמנסות לעשות סדר בשינה שלי ולעתים מצליחות. תודה על המשחקים. תודה לחתול שהחזיר את ההרמוניה לבית שלי. תודה לכלבים. תודה לסמרטפון ולמחשב וגם לאנשים שמסתכלים בעיניים. תודה לשוקולד המריר. תודה ללילה. תודה למצלמה ולפוטושופ. סוריקטה

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי יותר טוב מכלום תודה על מים לקפה ומים למקלחת של בוקר שיעשו פלאות במחשבה תודה על יום עמוס תודה שזה עוד מעט נגמר תודה על מי שאני תודה על שמחת חיים תודה על כוחות תודה שאני מביאה את היש תודה שאני לא מוותרת לעצמי ולא נותנת לשקוע תודה שאתמול נגמר והיום יום חדש נקי יותר ואולי טוב יותר תודה שיש איפה לכתוב תודות תודה שאני עדין יכולה להקיש תודה לכם כאן שיהיה סופש טוב רך וקל

תודה שהצלחתי לנוח אחרי מיגרנה קשה ואני חוזרת לעצמי. (אפייני מאד לסופי שבוע). תודה גם לחתולי שהתאושש אחרי שהרגיש קצת לא טוב שוב. תודה שגיליתי שהעולם לא נהרס כששיחררתי ל 24 שעות. תודה על הירקות הטריים שאכלתי. תודה למצלמה. סוריקטה

איזה כייף שאפשר לעשות בעץ הזה שימוש גם שסגור כאן ....נפלא בעיני וטוב שאת מרשה לעצמך להתפרק ולהתחבר חזרה

הי אודי, הי כולם, בזמן האחרון באופן מיוחד אני מפיצה את עצמי. לא יודעת מה אני עושה, הורים רואים אותי בפעולה כמטפלת ומהר מאד מבקשים את הפרטים שלי. ואני, מתאהבת בהרבה זאטוטים גורים, ולך תבחר (כבר בחרתי, כפי שסיפרתי). חשבתי לי לרגע שהחלטתי לגלות את עצמי לעולם באופן כזה, אולי גם כדי להגן על עצמי מפני התוקפנות שלי. כך, כשמכירים, יש לי קשרים מאד טובים להפסיד, ואז משהו בזה מסייע לי לשמור על ההישגים. מה דעתכם? סוריקטה

מדהימה!! הנה לך התבגרות! לצאת להפיץ את האור הגנוז שבך!!!! אהבתי!

מעדכנת לי - מאחר שביררתי מה התעריפים והזכויות כבר באתי איתם מראש ולא בראש מורכן וכל כך וותרני כמקודם. כמה זאת האמת שלי? איני יודעת. גם וגם. פוחדת - מן הסתם... שזה לא יישאר שלי... סוריקטה

יקרה המילים לא רוצות להתחבר לי לכדי משפט :) אז רק שתדעי קראתי אותך.. הפחד מההפסד של הקשר קצת בולם את קצה התהום ....מה את אומרת ....

סוריקטה וזה רגע כזה שבא לי להרוס הכל ולתת לשגעון לנצח ...אבל המחיר יקר מידי ודי ומחזיק במקום של עשייה ושפיות .... ואלו רגעים שאני נאחזת בעשייה במקום הנכון ...כי בסופו של יום זה גל וזה עובר .... מאחלת לך שהבחירה הפעם נכונה ומדוייקת לך . שבת מחייכת

הי אודי, הפסיכולוגית החדשה שלי מפהקת כמה וכמה פעמים במהלך הפגישה . לא אמרתי כלום, כי לא נעים, אבל עדיין קצת מעליב? יכול להיות שאני משעממת אותה ? אף פעם לא קרה לי כזה דבר....

הי מיקה, יכול להיות ששעת הפגישה שלך נופלת בדיוק בזמן נפילת אנרגיות שלה בלי קשר אלייך. יכול גם להיות שיש קשר אלייך, וזה משהו שצריך להיבדק. התגובות שלי בעבר (גם) לפיהוקים היו קיצוניות למדי - ניתוק מחשבה. דיסוציאציה. הציפייה הייתה למאה אחוז הקשבה וריכוז בי. החנקת הפיהוקים שיגעה אותי עוד יותר. יתרונות האנליזה בשכיבה הם, בין השאר, שאת זה, וכל מיני תנועות אחרות לא רואים. לדבר על זה אומרים. לדבר גם על הקושי לדבר-על-זה ועל המחשבות המתעוררות בך. ולמה קשה לך. אוף? גם... שלך, סוריקטה

פיהוק זה לא רק שיעמום...אולי היא עייפה ולא ישנה מספיק? וכדאי לומר לה ולברר מה קורה אם זה חוזר על עצמו.

למטפלים אין רחשי תלות רגרסיביים? ערך נמוך לפעמים? פחדים לרקום קשרים אינטימיים באמת? למטפלים אין? מה ההבדל בין מטפלים למטופלים? למה מטפלים נתפסים/תופסים את עצמם כסוג של 'תחליפי הורים' ?

הי מימה, אנ'לא לא חושבת ש'הם' תופסים את עצמם כתחליפי הורים. בתור מטפלת בתינוקות אוכל לומר לך ששנייה אחת עם האמא שוברת עשר שעות של עבודה שלי מושקעת ככל שתהיה עם הילד. ומטפלים הם בני אדם. מניחה שלפחות אלה שעברו טיפול דינאמי או אנליטי מכירים בעצמם את החלקים שהזכרת. שכבות. סוריקטה

מטפלים הם בני אדם לכל דבר 😁מאמינה שהם מטפלים בעצמם כל אחד ובעיותיו הוא. אחרת לא היו מטפלים....וכשהתחלתי אצל המטפלת אמרתי לה שאני לא כל כך סומכת על מטפלים כי הם בעצמם בודאי הלכו למקצוע הזה מתוך מצוקה להבין את עצמם והופתעתי לגלות כשלא התחמקה ואמרה" יש בזה משהו, "ואפילו הופתעתי לשמוע ששתפה ואמרה שנכון שזה התחיל ממשהו שהפריע לה. אז מה??? כך הם נהיו מטפלים יותר טובים ומבינים אותנו😎

לא קשה לי. פשוט אם זה ככה וגם מטפלים בני אדם אז למה בגישה הקלינית הם חושפים מעצמם ככ מעט ולא נותנים למטופל להרגיש את זה שגם הם יכולים להיות תלותיים ו'הזויים' לפעמים. זה לא חוכמה שהכל חד צדדי . בגלל שהמטפל לוקח תפקיד הוא בעצמו מחזק את החלוקה.

מימה ממש לא הייתי רוצה שהמטפלת תשתף אותי בקשיים שלה בשביל זה שתלך לטיפול ....בטיפול אני רוצה לדעת שאני יכולה לסמוך על המקצועיות שלה ולא על הקשיים שלה.. גם אני בליווי שאני מלווה אנשים שיש בו סוג של טיפול מעולם לא מערבת את חיי ואם זה קורה לי וזה לא כדי לקדם את השני אני מיד מביאה את זה להדרכה או לטיפול כי זה חציית גבולות ולא בריא .... מימה יש חשיבות רבה לנפרדות בטיפול רק ככה אפשר באמת להתקדם ....

הי מימה, תארי לך שמטפלים יחשפו מעולמם - איזו בהלה עשויה להיווצר מצד המטופלים. שפתאום הבעיה שלהם תופסת נפח ומתהפכים תפקידים ואחריות ושות', ובואי נרוץ גם לרגשות אשמה ועוד. ילד והורה שהוא תלוי בו - אפשר למצוא רכיבים דומים. סוריקטה

מרגישה שחזרתי להשתבלל. מסתבכת איתי.

לא יודעת אם סירתי כאן, אבל אני עובדת כמדריכת שיקום, עם נפגעי נפש(קצת הזוי, לאור העובדה שאני סופר נפגעת נפש....). אני בסך הכל עובדת בזה מאוגוסט האחרון, כלומר - די חדשה בתחום. אני מאוד מאוד אוהבת את העבודה. אני מגלה על עצמי כמה אכפתית ומסורה אני יכלה להיות. אני מגלה שאנשים תופסים אותי כדמות משמעותית בחיים שלהם וזה מרגש אותי מאוד. בסוף השבוע אמא של מתמודדת שלי נפטרה. המתמודדת בת 41, אבל מבחינה קוגניטיבית ומנטלית הרמה נמוכה בהרבה, לכן היא נזקקה להרבה הסברים שוב ושוב ושוב. הייתי איתה אתמול מתשע בבוקר עד תום הלוויה בשעה ארבע אחר הצהריים. הייתי איתה כמיטב יכולתי, מלטפת, מקשיבה, מנסה לתת לגיטימציה לכל מה שהיא מרגישה ויחד עם זאת להזכיר לה שהיא לא לבד ושהיא מסוגלת לעבור את זה. בלוויה הייתי צמודה אליה. משם, נסעתי למתמודד אחר שהיה אמור להתאשפז היום. אז הלכתי לעזור לו לארגן תיק, והיית אתו כי הוא היה בחרדה והלכתי אתו לרופאה. נכנסתי הביתה בשמונה בערב. ורק אז הבנתי עד כמה אני מותשת וכמה קשה היה היום הזה. ומה עשיתי? בלי לחשוב פעמיים - בולמוס ענקי. זה כל מה שאני יודעת לעשות כשקשה לי? כמה נורא. כמה פתטי. ואיך זה שאני כל כך רוצה לעזור לאחרים אבל לעצמי אני לא מצליחה לעזור? אני חייבת טיפול. טיפול טוב. מכיל. חייבת.

וואו...את מדהימה ברמות ההכלה שלך!!! הלוואי שתוכלי להכיל כך את עצמך!!!!!!!! כמה עוצמות יש בך!!! ממש הצלת נפשות מה שאת עושה! חבקי עצמך, ללא שיפוט, קרה,עבר..מחר יום חדש. עבר עלייך יום מטלטל וזה כל כך מובן מדוע פנית לאכול... בדיוק דברתי איתה על כך בפגישה האחרונה, מדוע אני יודעת להתנהג ולהתנהל מצויין מול אחרים? לחמול? ללא שיפוט או ביקורת יתרה...ואילו איתי....הו כמה שונה ואחר, אליי מתייחסת באופן אחר..אז אומרת לך ולי וגם בעקבות אביב היקרה, חמלי על עצמך. חמלה לא רחמים עצמיים, לא אשמה והלקאה עצמית...חמלה, חיבוק עוטף ונעים, מכיל.... הסנדלר הולך יחף, הלוואי שתמצאי חמלה כלפי עצמך וטיפול הולם.

... דנים בכך רבות. אפילו בתקשורת היה לאחרונה דיון בנושא. ומי שהפנה אותי לדיון, אבי - לו אמרתי - אני מטפלת. בתינוקות. ולתפיסתי גם זה סוג של טיפול נפשי, לפחות כפי שאני משקיעה בקשר הזה, ואולי בזה יש לי קצת ייחוד. אמרתי לו (והוא, שבז לטיפולים נפשיים, ובמקביל בעצמו לא בדיוק מילא את תפקיד ההורה) - הנה ראה - מבין מדוע אני מטפלת בעצמי כך? כדי שאוכל לטפל בתינוק באופן המייטבי עבורי. עבורנו. יפה לי. סוריקטה

שבוע הבא יוצאת לחופש לכמה ימים דיי מפחדת להיות בלי רשת תמיכה מפחדת להיות לבד עם כל מה שקורה בתוכי רוצה להאמין שאוכל לשאר נוכחת ולהנות מחזיקה בתקווה שהכל יהיה בסדר

ינשופי, פחדים מובנים. אך כל כך יפה בעיניי שישנה תוכנית כזאת. אצטרף להחזקת התקווה. שלך, סוריקטה

הי אהובה הפחד ברור ומובן ובכל זאת אפשר להנות גם בחופש .... אנחנו כאן ....ואפשר לדאוג לעוד עוגנים ... שולחת חיבוק מרגיע ומחזק

זה קשה..להבין שהיא איתך גם כשהיא בחופשה..כל כך מוכר. אנחנו כאן. תעזרי במקום המכיל והנפלא הזה. איתך.

https://www.huffingtonpost.com/kindness-blog/40-ways-to-practice-selfk_b_5886794.html טוב אז זה הפרוייקט הבא שלי ... מי מצטרף אלי

או קיי. לפי סעיפים. אני - 1. גמישה ומתמתחת ולא מעט בכלל. 2. שותה הרבה מים, אבל לא ברמה של הרעלת מים... 3. זוכרת לנשום עמוק (וזה דבר שלא ידעתי בכלל לפני הטיפול בתוך עולם החרדות). 4. משתדלת לאכול בריא, עד כדי כך שבהגיעי למזון שאינו בריא יש בי משהו שנרתע ממנו. 5. משחקת המון. אני האדם המשחק. 6. למידה הייתה ועוד תהיה. כישלון מותר. 7. מתנדבת המון. המון המון המון. פה ייתכן עניין של 'מידי' אבל זו אני בשלב זה. 8. למדתי לומר 'לא' יותר מפעם, במובן השומר על עצמי, ועדיין, מניחה שמצריך שיפור. ו... בינתיים מנוחה, אמשיך לסעיפים הבאים בהדרגה. יפה לך, ותודה על ההבנה בחיים יקירתי, סוריקטה

ואני קופצת ככה על עוד כמה סעיפים - (ומניחה שמה שרשום באותו עמוד אינן הוראות הפעלה, או דרך יחידה), וממילא חלק גדול ממה שנכתב שם , הם, בעיניי, נושאים שניתן להגיע אליהם רק אחרי עבודה ממושכת של שנים. או קיי - 11. אני כבר לא עד כדי כך שונאת את הגוף שלי. כמה לקח לי? חמש עשרה שנה... אבל יש אזורים פחות אהובים, וגם היותר יפים יחסית כבר הזקינו וגם זה בסדר. רואים את השנים. 12. אני בתנועה גופנית מתמדת. כאן צריכה אולי להישמר מהמידי. 13. בטח שאני מחבקת. 14. מכורה כנראה למדיות האלה של הטלפונים והמחשב - לראייה הכתיבה כאן... אבל יש מלא קשר אנושי שאין לו תחליף. 16. למדתי לקבל שבחים באופן שאינו מערער מידי או תלוי מידי, אולי, לפעמים. 17. שינה זו בעיה, אבל אני ממש משתדלת. 18. נאמר לי שאני לא מהמתלוננים. ואולי דווקא לא לטובה, כי מידי לא חושפת חולשות. 20. כן, עשיתי את השיחה הזאת... 21. למדתי לבקש עזרה. לפעמים. 22. כנראה שעם האוכל לעתים קרובות הבעיה כבר די הסתדרה. 23. בכי - נו לא יוצא. 24. פרחים עוד גדול עליי אצלי. 25. היציבה שלי כנראה עדיין חצי שפופה, אבל אולי פחות מפעם. 26. התבלבלתי... 27. בדיוק מה שחסר לי. 28. בעיה לצחוק ככה. 29. לא בטוח שהחלטתי מה המזון האהוב עליי. בגיל חמישים בעייתי לי. 30. מנסה להיות אני. אבל לפעמים קשה לזהות. 33. אנחנו מביעים את עצמנו איכשהו גם כאן, לא? 34. כן, להתלבש כמו שאני באותו רגע, וצריך להיזהר אולי פחות לשדר הרחקה. משתדלת (מיקה, בבגדים עסקינן, איפה את?). 35. זה לא פשוט. קרוב שלי קורא לאנשים כאלה אנרג'י סאקרים. אני והלא נעים שלי... 36. אולי אני נוטה להתנצל יותר מידי. אבל מרגישה פחות רגשות אשמה בכל אופן. ביחס לפעם. 37. השאלה 'למה אני?!, כבר יוצאת מנקודת מבט של אשמה. וזה כנראה לא בדיוק נכון. 38. יש אנשים שבאיזה מקום אני שמחה שהם לא סובלים אותי. 39. עיסוי. כן. נתתי לעצמי. פחות מידי בזמן האחרון. 40. ואני מאוהבי האמת. עד כדי שממש לא פשוט עבורי לשקר. משהו קצת אוטוסטי אפילו. זהו. סוריקטה

וואוו סוריקיטה וואחד עבודה עשית עם עצמך ...שאפו האמת שהרעיון הוא שחשוב והואשאני רוצה ליישם ולאוו דווקא את הסעיפים . עובדת על לקבל את עצמי כמו שאני ... קשהההה.

וגם אני עובדת על זה. נראה לי שעם הצלחה מסוימת. כמו כן, לקבל אחרים כמו שהם. ד"ש לך, אביב, 💗 סוריקטה

הי, היום אני עם שאלת תהייה כזאת, ואנסה לבחון גם בעצמי איתי מה היא בעצם אומרת. למה יש הורים (שיש להם הרבה משאבים חומריים) שמעדיפים להוציא, ואפילו לבזבז ולהוריד לטימיון, כסף על מוצאים חומריים או הנאות משותפות לעצמם ולילדיהם - בגדים, צעצועים, ספרים, מוצרי מזון משוכללים, מסעדות, מכוניות ונסיעות לחו"ל וגם פרחים וקישוטים ועוד, והמטפלת לילד (במקרה הנוכחי שלי, למשל) נמצאת בקדימות נמוכה, ומקבלת תשלום שהוא תעריף של מתחת לשוליים. אני מעולמי (וזו בהסתברות גבוהה השלכה) נמצאת אחרי הזבל. הם אוהבים את עצמם, מידי? יהירים? עיוורים? מקנאים? קמצנים? מרגישים אשמים שהם עצמם אינם מטפלים תדיר בילד? למה זה משנה לי...? לא יודעת. עדיין מרגישה שלא מבינה כאן משהו. סתומה. סוריקטה

"מוצאים חומריים או הנאות משותפות לעצמם " והורדתי בכוונה את ילדיהם כי תינוק לא מבין כלום בחו"ל והנסיעה היא עבורם נטו כי הכסף בראש הפירמידה .... ו....סמל סטאטוס ו...כי הם עדר שלא רואה ממטר ו...כן זה כנראה גם רגשות אשם ו...בעיקר אני לא יודעת כי אני לא שם ולא רוצה להיות שם .... את יודעת יקרה לא כולם כאלה , כשילדי היו קטנים ובחרתי כמעט לא לעבוד כי רציתי לגדל אותם ...אז ...את הצעצועים הכנתי בעצמי והפארקים והטבע היה מקומות הבילויי הכי עדיפים... ובזכות זה הם גדלו נורמלים ... יש לי הרבה מה לכתוב לך על תרבות הצריחה והצריכה ...של העולם ובטן מלאה (בהשלכות) על הורים בעידן הפוסט מודרני ....שעובדים מליון שעות כדי לקנות לילד אייפון בגיל 4 ....במקום לשבת איתו לדגדג אותו ולשמוע איתו מוזיקה ...ובעיקר להקשיב לו והמטפלת לרוב ....זה רק כדי שינקו את המצפון ולפעמים זה יותר זול ממנקה / מבשלת / גן +צהרון .....מצטערת אהובה אל תחפשי צדק בעולם או הגיון ... ואהובה זה לא משאיר אותך מאחורי הזבל זה פשוט הורים עיוורים שלא רואים מה הם מפסידים ....אל תעשי השלכות ...להפך חזקי את עצמך ותיראי את עצמך כמו שאנחנו רואים אותך .... ויקרה נדרשת כאן גם ניפרדות ....זה הם לא את וזה הבחירות שלהם לא שלך ....חיבוק אוהב

הי אביב, זה היה אמור להיות מוצרים חח. מניחה שהבנת. לא יאומן הקטע הזה של הצריכה (או כפי שכתבת צריחה). החבריה הצעירים מבלים איתי המון בחוץ, גם אם זה טבע עירוני. עושים גם ספורט יחד. ההורים כן 'מדגדגים' את הילד וכיו"ב, אבל לא יודעת, יש לי איזו הרגשה שבחלק מהפעמים זו הצגה מולי (או מול עצמם) בזמן הקצר שהם איתו עד שהוא הולך לישון, או עד שהם יוצאים לעבודה. אני לא בטוחה כמה מזה אמת. ואולי אני ממש טועה. בעיוורון, לצערי, כך נדמה לי, אני מבחינה. מילא אליי, אבל גם לילד. וזה עצוב. סוריקטה

http://www.yoga-studio.co.il/learn/kids-articles/pinchmayurasan-for-kids/ ועוד חיבוק

לצערנו יש אנשים נצלנים בעולם. מה לעשות? טוב שעזבת! ראי את הממשלה שלנו ;) זה לא ניצול כספי המיסים שלנו? המדינה אינה סוציאלית כבר ממזמן...עצוב אבל זה כך. רפואה, חינוך הכל :( צריך להיות עשיר כדי להשיג חינוך רפואה נורמאליים ועוד.. עצוב. איתך. שמחה שחטפו אותך🤗 גם לי בא לחטוף אותך את מדהימה!!!!! לא כלם כמוך 😂😘 בהצלחה.

הי מיכל, והי אביב, שוחחתי עם המטפל. הוא נוטה לומר שאיכשהו הם, ההורים, ואני שווים. רק מה - יצאתי פריארית, וההצעה שלהם היא הצעה לא טובה. לי עדיין קשה להבין מספיק. ניצול זה משהו שהיה ועוד איך בעולמי במקומות עבודה קודמים שלי. בצורה הכי מכוערת שלו. כן קומם אותו עניין התמורה הכה נמוכה על השקעה גדולה. וכן, איש הנפש שלי מזכיר לי, אביב, שזה הם. זה לא הבית שגדלתי בו. הגם שניתן למצוא דברים משותפים. מייד תגובה נוספת אליך אביב, סוריקטה

ממשיכה כאן, היות שפתחתי הודעות רבות לאחרונה. כותבת לכולם - מוזמנים להמשיך, אם תרצו. חוויית האין הוגנות הולכת איתי תמיד. במקרה המדובר - בחנתי את עצמי רבות. מאד. מול הטיפול, מול סובביי. קרובים יותר. קרובים פחות. שמעתי המון קולות. לא היה אחד שאמר שזה ממש ממש בסדר. אם כי אין תעריף מינימום רשמי, אבל יש מה שמקובל. ועדיין הפער הזה בין החווייה שלי לבין נקודת המבט של מי שמולי - הם מרגישים הוגנים ואף נדיבים ובטוחים בזה. הוא שמשגע אותי. אנחנו חלוקים. כן. הם יודעים שיש פער. זה נאמר. הם יודעים מה חווייתי. זה נאמר. וגם היה הביצוע שהיה. בשום אופן לא אמרתי שהתבלבל לי האמון. מניחה שיש לי פנטזייה לתקן. שיבואו, יתנצלו ויאמרו סליחה לא ידענו. אולי קצת דומה לפנטזיית תיקון האמא הבלתי ריאלית. אז בשורה התחתונה - בלבול והלם. נעבוד על זה. סוריקטה

בדיוק כתבתי על אמפתיה ואת חשת בדיוק ההפך...מצטערת יקרה שכך חשת...איתך בתחושה הכל כך מובנת ומוכרה....זה קורה לפעמים, ללא כוונה לפגוע. איתך

מיכלי יקרה ... לרגע , לא חשבתי שאודי לא אמפתי .... כבר מזמן אודי טבוע כאדם טוב ואמפתי שכל כוונותיו טובות .... העוצמות של האכזבה הם לא מכאן ...ותודה על העבודה הקשה שעשיתי כדי שהבין ואדע את זה ... ותודה שחשבת עלי .... :)

אודי וכלם, השבוע הרגשתי, אודי, שאתה אמפתי במיוחד :) ההזדהות עם כל אחת ואחת מאיתנו...לפעמים זה כל מה שאנחנו זקוקים לו. לומר שבאמת קשה וכו'...הזדהות... התלות, הו התלות...צודק, מפחיד אותי היותר מידיי שלי...חושבת שקצת מזה השתנה, שנפתחת יותר ומעיזה יותר בטיפול איתה...פשוט זה מגיע ביתר שאת כשמדובר בחופשה או שלא נפגשות או כשטוב ופחד כזה ש"הנה סתם אני הולכת, מתבכיינת וכו'" מנסה השבוע לראות מדוע אני הורסת ומה מפחיד כל כך...נטישה...גם שמתי לב לכך ממזמן, אתה מעלה אותנו ואחרות אט אט....מרחיק את הזמנים וגם עונה בימי שני וחמישי בערבים בלבד לעמת פעם....אמממממ..פחות תלות? יותר שיח וכו'....זאת הייתה המטרה מלכתחילה...לא תמיד מכונים לכך אבל הייתה הדרגה...נו טוב, אני גם מרגישה כל פעם בתשובות איך אתה השבוע, מדמיינת :) לא כותבת את זה :) ..השבוע העזתי מעט. אתה אלוף בתשובות אלינו, תודה שאתה על מי שהנך, על המקום והתעוזה ושאתה מפרסם הכל.......חייבת חיבוק או מילה טובה השבוע..קצת שקעתי בדברים והרהורים שלא משתפת לגמריי כאן, יותר בטיפול...על ילדים, בית, זוגיות וכו'...

מיכל יקרה כאן יחד איתך שולחת לך כוחות ולב אוהב💗

שולחת מפה חיבוק גדול...

מקסימות..אני צריכה ליווי..יד ביד. תודה. אהבתי את החמלה, אביב. מאמצת בחום.

אודי, שתדע, לי מרגיש ממש טוב העניין הזה של הבשלות של הפורום. תקווה שלי מקדמת דנא. כפי שכבר אמרתי - השיח בין המשתתפות הוא הכי חשוב לי. ומקום עבורי, עבורנו, כן, מאד מאד חשוב. ויש מזה. ועל כך תודות המון. מרגישה שלעתים תגובות שלך חוסמות שיח (כמו שכבר אמרת, למיטב זכרוני, בעבר). אבל לנוכחות שלך כמנהל יש משמעות עצומה של שמירה על מרחב בטוח. מניסיון, בלי זה הפורום מתפרק והתוקפנות מנצחת. אבל אודי, במקביל אנחנו (אני) ממש זקוקים (גם) לך וממש תלויים בך, מעבר לפרסום ההודעות, אני לפחות כמהה גם לתגובות. ולא יודעת למה כך אצלי, למספר המילים יש גם משמעות. ובאיזה מקום נדמה לי שמשהו מזה יישאר תמיד. ראיתי את מה שקרה עם אביב, יכולתי להבין כמה כואב. הייתי קצת איתה במקום אחר. עוד משהו שחשבתי עליו - אני בכיף יוזמת ופותחת/ממשיכה נושאים לדיון. ולא רק אני. ואיכשהו נראה לי שאם גם אתה תצטרף להזמנה להמשיך אותו, בתוספת אולי איזה הנחייה קטנה, אולי יהא זה כמו דשן שיצמיח את העץ. אולי. פה ושם. אבל לך תדע מינונים... שלך באהבה, סוריקטה