פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, אני מחפשת חומר, ייעוץ ומפגש עם אנשים בנושא הטלת מום עצמית. איפה אוכל למצוא חומר מסוג זה? תודה רבה

שלום האם כוונתך לפציעה עצמית? אם כן יש לא מעט חומר באינטרנט בעברית. היכנסי למנוע החיפוש גוגל והקלידי את המונח הנ"ל ותגיעי למאמרים רבים. www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה. האם יש מונח רפואי בעברית או באנגלית לתופעה הזו? יום טוב

ושוב שלום, מעיון בהפניה שנתת לי מצאתי חומר בנושא פציעה עצמית אבל לא בהקשר אליו התכוונתי. כוונתי היא לאנשים המרגישים צורך בקטיעת גפיים כדי להרגיש שלמים. אשמח לתשובה

יש תוכנית שמשודרת הרבה לאחרונה בידיוק על הנושא הזה. תבדקי בפנאי פלוס . זה תוכנית ממש מעניינת עם ראיונות על אנשים שסובלים מההפרעה. בהצלחה.

תודה רבה על התשובה. האמת היא שראיתי את התכנית ומשם עלה העניין בנושא. אבל תודה רבה על הנכונות....

אם הפרעת חרדה היא קשר ישיר לסרטונין במוח, כיצד טיפול פסיכולוגי התנהגותי יכול לעזור?

האם יכול להיות ששימוש ממושך בגלולות נגד הריון יכול להשפיע לרעה ולהוסיףעל הפרעת החרדה?

היי קראתי איפשהוא שסוגים מסוימים של גלולות יכולים להגביר חרדות. אני לא זוכרת איפה :) אבל שווה לבדוק את זה עם רופאת נשים או איש מקצוע

לשיר, המקור המשוער של חרדה קשור בשני משתנים , כאשר לא ממש ברור מה קדם למה : 1. שינויים כימיים במוח ( כפי שציינת ). 2. השפעות סביבתיות ו/או פסיכולוגיות ( לפי הגישה ההתנהגותית - קוגנטיבית : למידה של תבניות מחשבתיות, המייצרות חרדה ). לכן גם הטיפול בחרדה מכוון לשני האספקטים: הטיפול הפסיכותרפי ההתנהגותי בא לשנות דפוסי מחשבה והתנהגויות "המעודדות" חרדה, והטיפול התרופתי בא לשנות את המאזן הכימי במוח. השילוב בין שני סוגי הטיפול נמצא "כשיטה" היעילה ביותר נגד הפרעות חרדה.

ערב טוב יעלה וד"ר, (מאחר שנראה שאת מבינה עניין ואני בטוחה שיש לך עבר מקצועי, אם כך הייתי רוצה להבין עוד משהו.) ישנן תקופות טובות יותר וטובות פחות, אם בתקופות הטובות פחות לוקחים תרופות וזה עוזר, מה הטעם להיעזר בטיפול פסיכולוגי? הרי גם כך אם הוא יעזור זה רק לתקופה המסויימת בעצם. חוץ מזה שידוע שהפרעות אלו עוברות לחמישים אחוז מהחולים גם ללא שום טיפול. מה עושים?

דוקטור קפלן שלום ברצוני לדעת האם יש קשר בין חרדה לבין קבלת המחזור החודשי? אני משתמשת בטבעת ויש לי איחור של 3 ימים בדקתי בבדיקת הריון ביתית והראה לי שאין הריון. אני נורא במתח כייש לי 3 ילדים ואני לא רוצה הריון מה אתה מציע לי לעשות? אודה לך על התשובה.

שיר שלום כל דבר נפשי בגוף קשור גם למערכת כימית כלשהי. אין בכך כל ניגוד, גוף ונפש הם מערכת אחת. הכדורים יכולים ליצור יציבות מסוימת במערכת הכימית שיצאה מאיזון, אבל אופי החרדה הוא פסיכולוגי ויש לטפל במקורותיו הנפשיים כדי להביא לשיפור משמעותי. לכן השילוב של הטיפול בשיחות ובתרופות נחשב ליעיל ביותר לטיפול בחרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי שני ספרים מצוינים על בעיות חרדה, "מלחץ להצלחה" ומחשבות ורגשות" מדברים שם על כך שאפשר לשנות את צורת המחשבה והרגשות ובכך למנוע מחשבות ופחדים מיותרים (זה בגדול) מדוע אין סדנא לאנשים שסובלים מהפרעות חרדה, סדנא שתעודד תנחה ותראה צורת הסתכלות שונה על החיים.

מאיה שלום מדובר בשיטות טיפול קוגניטיביות ויש פסיכולוגים רבים שעוסקים בשיטות הטיפול הללו, בד"כ בטיפול אישי ולא קבוצתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

למאיה יש בהחלט סדנאות כאלה תפני לאתר חרדה חברתית ותמצאי שם את כל הפרטים. בהצלחה.

שלה? כלומר האם בת הזוג שהחלה לא מזמן טיפול פסיכולוגי יכולה להגמל ממנהגים רעים שקלטה מהבית של ההורים שלה בנוגע לזוגיות? אני כל הזמן מעיר לה על הדברים הנ"ל ובאמת חלים שיפורים בהתנהגויות הנ"ל כי מדובר בזה שהיא לא הייתה מודעת בכלל שהיא דומה להורים שלה וכיום היא מתחילה לקלוט שהיא אכן דומה להם. ההתנהגויות שמפריעות לי שהיא לפעמים צינית ועושה לי פרצופים וכו'..... השאלה שלי אם אפשר להסתמך על זה שהיא אכן תשתנה בזה? תודה

לא סתם אומרים האדם הוא תבנית נוף מולדתו. משמע, כל אחד בצעירותו מנסה לחקות את הסביבה הקרובה שלו - קודם כל את ההורים, אחר כך את המורים שהוא מעריץ, דמויות מפורסמות בתקשורת וכו', וכמובן סופג את האווירה, ההתנהגות וקו המחשבה. ככל שמתרחקים, מחליפים סביבה ואווירה - ההרגלים משתנים בהתאם. ההשפעה של הבית / ההורים חזקה כל עוד הקרבה הפיזית גדולה (למשל, כשממשיכים לגור עם ההורים גם בגיל מאוחר). במקרה של בת זוגך, עצם המודעות שלה לכך שעליה לשנות מנהגים והרגלים, בד בבד עם טיפול פסיכולוגי, בוודאי ישיגו את התוצאה הרצויה. וחוץ מזה, להיות ציני לפעמים אינו נחשב להתנהגות "רעה" או "טובה", זוהי תכונה המשקפת סוג של תגובה למצבים שונים אליהם האדם נקלע.

היי אם היא מעוניינת לשנות היא תוכל לשנות. זה עניין של זמן. ולפחות היא מודעת להתנהגויות אלו. בנאדם ציני לפעמים מתקשה להפגין רגשות וברגע שהוא לומד לבטא את הצד היותר רך שלו, אין לו צורך בציניות, במיוחד אם חשוב לו לא לפגוע בבן הזוג שלו שאומר שהוא סובל מהתנהגות זו שלו. תן לה את הזמןותראה מה יקל עליה לא להתנהג כך. ייתכןגם שמשהו בהתנהגויות שלך גורם לה להיות ככה וזה דבר שהיא תצטרך לדבר עליו איתך ולראות מה לעשות יחד , אם המצב הוא אכן כזה.

שלום בזוגיות ובקשרים בין אנשים לא מקבלים תעודות ביטוח אבל אנשים משתנים ובהחלט יתכן שגם הדברים שמפריעים לך ישתנו ויתייצבו לאורך זמן. בכל מקרה, האופן בו ניסחת את שאלתך מעידה על כך שיש ביניכם משבר אמון, אתה לא בוטח בבת זוגך וגם אם אתה מרגיש שינוי אינך מאמין או בטוח בכך שזה משהו אמיתי ויציב לאורך זמן. כדאי שתשימו לב לפגיעות הרבה בה הינך מתייחס לדברים ויתכן שיש מקום שלא רק בת זוגך תהיה בטיפול אלא שתגיעו למפגשים זוגיים בשלב כלשהו כדי לסגור את המעגל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ובוקר טוב, אודה באם תוכל לעזור לי: גדלתי בסביבה תומכת עם הורים וחברים טובים. הייתי מקובלת בחברה ולא סבלתי מחוסר ביטחון כל שהוא. בגיל 12 עברתי דירה עם הורי ומאז הכל השתנה: לא הסתדרתי בבית הספר, צחקו עלי, השפילו אותי, לא היו לי חברים טובים, ניצלו אותי ואת טוב לבי, הורי התגרשו כשהייתי בת 16 ואמי עזבה את הבית. רק בגיל 18, בצבא, בניתי לעצמי לאט לאט סביבה תומכת וכיום יש לי מספר חברים טובים. הקשר עם הורי שטחי למדי משום שאינני מסוגלת תהתקרב אליהם. הבעיה העיקרית שלי כיום היא שאינני מצליחה להיקשר לבני זוג, האמון שלי בגברים נפגע ומעולם לא היה לי חבר רציני. תמיד מתעניינים בי אך כעבור מספר פגישות אני פוסלת אותם על הסף. האם יש קשר לכך שבגיל ההתבגרות סבלתי חברתית ונפשית (לא היה למי לפנות) לקושי שלי היום בקשרים זוגיים? הפסיכולוגיה נוטה לייחס דווקא לשנים הראשונות את עיצוב האישיות הבסיסית... אודה על תשובתך. יערית

היי יכול מאד להיות שאת פוסלת מהר אנשים כדי לא להידחות על ידם או כדי להגן על עצמך מפני לעג ,ניצול,וכל החוויות שחווית באמת בתקופה מעצבת מאד- גיל ההתבגרות. קשיים במתן אמון כיום וכו'. השאלה אם את יכולה להתחיל קשר ולבדוק עם עצמך ואולי אף עם הבנאדם עצמו עימו את יוצאת האם הוא באמת לא מתאים לך או שאת מפחדת ולכן לא נותנת צאנסים. כמובן, שטיפול יוכל לעזור לך לראות את הדברים הרבה יותר ברור. הכוונה על ידי איש מקצוע אך את יכולה גם לעשות עבודה עם עצמך כשאת מתחילה קשר חדש ותמיד לשאול את עצמך- האם זה רגש השייך לעבר או שזה באמת המצב עם האדם. מעבר לזה, החשש מקשרים יכול להיות בגלל דברים שראית בבית- הקשר עם הורייך, הקשר של הורייך, אולי החשש מגירושין? השאלה היא גם מה השתנה בקשר עם הורייך . את טוענת שהיה קשר טוב כשהיית ילדה. מה גרם לשינוי? הגירושין? אני חושבת שלפי איך שאת כותבת את אדם רגיש מאד ונשמע לי שאת מוכנה להילחם ולעשות שינוי בחיים שלך . לכי על זה:)

ללוחמת תודה רבה על התייחסותך. העלית מספר נקודות אותן רשמתי לעצמי ואנסה לעבוד עליהן ברצינות כדי לצאת מהמעגל הבעייתי בו אני נמצאת בקשרים. דרך אגב, מזה שנה וחצי שאני בטיפול פסיכולוגי, אך ללא הועיל בכל הנוגע לנושא זה. מקווה לטוב. יערית

יערית שלום הפסיכולוגיה אינה מתייחסת רק לשנים הראשונות ואם עברת תקופה קשה במהלך ההתבגרות שלך אפשר להבין כיצד אמונך בבני אדם נפגע כתוצאה מאותה תקופה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לעשות משהו עם הדפוסים שחוזרים על עצמם בקשרים שלך כיוון שבסופו של דבר את מכניסה את עצמך למעגלים נוספים של תסכול וקושי בין אישי. זה לא הכרח המציאות ואפשר לטפל בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם, אני בן 20, מבקש יעוץ פסיכולוגי. האם ישנן מרפאות ציבוריות שאפשר לגשת אליהן בנושא זה? האם הם מסוגלים לתת מענה, ואיזה מענה? האם השירות הוא בחינם, או שמא הוא יקר?

אתה יכול לקבל טיפול פסיכולוגי במסגרת ציבורית בתשלום סמלי או מסובסד. עליך לפנות לרופא המשפחה בקופת חולים להסביר את בעייתך ולבקש הפנייה בהתאם. הטיפול ניתן במרפאות לבריאות הנפש או אצל פסיכולוגים שיש להם הסדר עם קופת החולים שבה אתה מבוטח.

תע"מ, במרפאות הציבוריות לבריאות הנפש אפשר לקבל חינם (או, ליתר דיוק, לקבל תמורה עבור המסים שאתה משלם). פתח דפי זהב של איזור מגוריך, ותמצא שם את המרפאה הכי קרובה אליך - בין אם בישוב בו אתה גר או בישוב סמוך. וחשוב! - מכיוון שמדובר בשירות חינמי, לעתים יש צורך להמתין בתור תקופה של כמה שבועות, אז תלוי עד כמה העניין דחוף. מעבר לכך, כפי שנכתב לך, יש לך אפשרות לקבל טיפול פסיכולוגי בתשלום חלקי דרך קופ"ח; פרטים תוכל לקבל בסניף שלך.

שלום אפשר לקבל טיפול מוזל במסגרת קופות החולים. כמו כן במרפאות בריאות הנפש ובמרפאות הפסיכיאטריות של בתי החולים הכלליים והפסיכיאטריים ניתן לקבל טיפול בחינם או במחיר מוזל מאוד. עליך לבדוק אילו מסגרות נמצאות באזור מגוריך. תוכל לקבל מידע דרך סניף קופת החולים בסביבתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת : כשאנשים מתאבדים באמצעות תרופות וכדורים , אילו כדורים הם לוקחים שגורמים נזק רב כ"כ לגופם?

זו לא האיכות - זו הכמות!

כלומר כל תרופה שלוקחים בצורה מופרזת נחשבת להתאבדות?

שירלי, לא בדיוק ברור מהן כוונותייך, אבל השאלה שלך בהחלט לא "מזמינה" תשובה, אלא רק הצעה - אם הגעת למצב שבו הגיעו מים עד נפש, אז למה שלא תבחרי בדרך הולמת יותר לפתרון הבעיה, כזו שבה תהיינה לך כמה אפשרויות, ולא פתרון כזה.

תודה לכולם על הדאגה אבל לא ענו לי עדיין על השאלה... שאלתי מסקרנות לא יותר...

שירלי שלום כפי שאת בודאי שמה לב שאלתך מעוררת תגובות בפורום. אני בהחלט מצטרף לתהייה מה מביא אותך לשאול את השאלה, האם זו סקרנות או מצוקה אישית. במידה וזו אכן מצוקה שמביאה אותך עד כדי מחשבות אובדניות אני מציע שתפני בדחיפות לקבל עזרה. יש אפשרות לצאת מכל מצב, גם אם הוא נראה חסר סיכוי ברגעים מסויימים. יש אפשרות לפנות לקווי המצוקה הטלפוניים, למשל של ער"ן http://www.1201.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חרדות מכל דבר שאני שומעת בזמן האחרון אם אני שומעת שמישהו חולה אני נכנסת לחרדה רצינית או כל דבר קטן שפשוט יכול לשגע אותי ולגרות לי לפחדים ולאי שינה

טלי שלום רגישות היתר שאת מרגישה לאחרונה קשורה בוודאי למשהו. האם את מזהה דבר מה בתקופה האחרונה שגורם ללחץ רב יותר בחייך? כדי לטפל בבעיה רצוי לזהות מה השתנה בחייך שגורם לתגובות החרדה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום!! שאלותיי הן: בתי בת השנתיים וחצי נגמלה מטיטולים לפני חודשיים בערך. זה קרה די מהר ואת צרכיה עשתה כמעט בכל מקום (באסלה, כמובן). בשלושת החודשים הראשונים של הגן הוצאתי אותה בצהריים ומתחילת חודש זה אני מוציאה אותה מהגן בשעות אחה"צ. מאז שהיא ישנה בגן היא מפספסת הרבה פעמים.. לפני כן לא פספסה כלל. אציין שהיא הולכת בגן לשירותים אך מפספסת בממוצע 2-3 פעמים ביום. הגננת משייכת את זה לשינוי הנ"ל (משהייה בגן ללא שינה לשהייה עם שינה). כמובן שבזמן השינה הגננת שמה לה טיטול וכשהיא קמה, היא מלבישה לה תחתונים. מה דעתך? האם הדבר קשור לשינוי? עליי לעשות משהו? לומר משהו לבתי? שאלתי השנייה: בתי אוהבת לבקר בגן החיות אך לא מרבה להתקרב אליהן. כשאנו הולכים להורים של בעלי ולחברים שיש ברשותם כלב, היא נכנסת להיסטריה, לא רוצה לרדת מהידיים של אביה ומנדנדת עד שמכניסים את הכלב לחדר נעול. גם אז היא לא מתנהגת בחופשיות והדבר מקשה עלינו לבלות עם החברים ולה עם המשפחה. אני מודה שכשהיתה תינוקת השתדלתי שהכלב לא יתקרב אליה מחשש למחלות.. איך עלינו להתנהג עם המצב הזה? תודה מראש..

ד' שלום לגבי הפספוסים, זו אינה תופעה נדירה ובד"כ קשורה לתגובה רגשית. אינני יודע לומר האם זה השינוי אותו את מציינת או משהו אחר, אבל ללא ספק קרה משהו שגרם לנסיגה. לא בהכרח שמדובר בגורם אחד בלבד, יתכן שזה השהייה בגן בצרוף דברים נוספים. רצוי לדבר על כך עם הילדה אבל אי אפשר לצפות שהשיחה עימה תהיה הגורם שישנה את המצב. בעיקרון ככל שפחות תהיה הסטריה סביב הפיספוס כך זה יחלוף יותר מהר. אני מציע לנהל יומן ולעקוב מתי היא מפספסת. סביר להניח שזה קורה במצבים מסוימים ולא באחרים. אחרי כמה ימים נסו לבדוק אם אתם מזהים את הדפוס ואליו תוכלו להתייחס. לגבי הפחד מחיות, אם השתדלת בעבר שכלבים לא יתקרבו לילדה אפשר להבין את רתיעתה מכלבים. אם כיום את פחות חוששת מכך שכלבים יתקרבו אליה אפשר בשיטה התנהגותית פשוטה לגרום לה להתידד עם כלבים. מתחילים עם גורים קטנים ובהמשך לכלבים גדולים יותר. אפשר ליצור קשר עם מאמן כלבים ולעשות את זה בצורה מסודרת אם זה מספיק חשוב לכם לשנות את הדפוס. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום!! לגבי נושא הגמילה מטיטולים: שכחתי לציין במכתבי הקודם שבתי עושה את צרכיה בתחתונים רק בגן! בכל מקום אחר היא רצה לשירותים.. האם לדעתך יכול להיות שהיא מפחדת להחמיץ פעילות כלשהי כשהיא מרגישה צורך להתפנות ולכן בורח לה? האם את המעקב יש לעשות בנוכחותה ובעזרתה או שזה צריך להיות מעקב שלי אישי בלבד? תודה..

ערב טוב דוקטור, רציתי לשאול מה יכול לעשות מישהו עם OCD שאין באפשרותו לפנות לייעוץ פסיכולוגי לא פרטי ולא מהקופת חולים וכמובן לא תרופות, האם יש עצות? איך יוצאים מהמחשבות האלו שלא מניחות לי? אולי שיטות הרגעה? משהו? בבקשה תשובה... תודה ולילה טוב

השאלה שלך היא כמו לשאול איך אפשר להניע את האוטו בלי להדליק את המנוע ,או איך אפשר להדליק את הגז ולהשאיר את הכפתור סגור. אתה הבנת את זה ברוך??????

תודה רבה על התשובה העוזרת אמא שלי אומרת שאם אין לך משהו טוב להגיד, עדיף שתסתום.

טופי שלום יהיה לך קשה לטפל ב OCD לבדך ללא עזרה. עם אני מבין נכון אתה מתקשה לבקש הפניה לטיפול מכל סוג ולכן מנסה להימנע מכך ולהסתדר לבד. יש מצבים בחיים שצריך להתגבר על הבושה או המחסומים האחרים ולבקש עזרה. טיפול פסיכולוגי ותרופתי עשוי להיות יעיל מאוד בטיפול ב OCD ולהיפך, ללא טיפול הסבל עלול להיות רב. נסה אולי לחשוב על אדם עליו אתה סומך ומרגיש מספיק קרוב עימו תוכל להתייעץ כיצד בכל זאת להגיע לטיפול מתאים. אין רע בשיטות הרפיה, תוכל להיכנס לחנות ספרים ולקנות ספר עם קלטת להרפיה או היפנוזה עצמית. אני בספק אם זה יפתור את הבעיה אבל בהחלט לא מזיק לנסות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה אך האמת מדובר בבעיה כלכלית שלא ניתנת לפיתרון בזמן הקרוב. מה אתה יכול לייעץ פרט להרפיה? תודה רבה

לילה טוב דוקטור, אולי יש לך כתבות או מאמרים להמליץ בנושא OCD ? לא משהו כללי, משהו ממש מומלץ. תודה רבה!

אפשר לנסות כאן http://geneplus.org/ http://www.psychologia.co.il/

ניתן להיעזר בפורום OCD בתפוז http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumG.asp?forum=15&firstMsg=5 הייתי ממליץ לעשות פשוט חיפוש בכל מנוע חיפוש עם המונח OCD, יעלה הרבה חומר רובו באנגלית. כדי לקבל תוצאות בעברית צריך לרשום מילה נוספת בעברית, למשל "טיפול". בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן האם מקובל או ניתן לקבל דו"ח סיכום טיפול לאחר טיפול של מספר שנים? (למקרה שאני רוצה לעבור למטפל אחר,ע"מ לאפשר המשכיות טובה יותר, כמו בתחומי טיפול אחרים). תודה

שואלת שלום במקרים כאלה אני מעדיף בד"כ לשוחח בטלפון עם המטפל החדש ולומר את התרשמותי והמלצותי. במרפאות ציבוריות בד"כ הנושא מוסדר פורמלית ובסיום טיפול יש דו"ח סיכום טיפול שמוכנס לתיק האישי של המטופל ואותו אפשר גם להעביר למטפל הבא. בטיפול פרטי זה ענין לסיכום אישי בין המטפל למטופל ובהחלט זו בקשה סבירה. בכל מקרה, נדרשת חתימתך על ויתור סודיות כדי להעביר חומר שכזה בין המטפלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה ועוד הבהרה: האם יש בעייתיות בכך שהדו"ח יעבור דרכי, עדיף שהוא יעבור ישירות למטפל החדש?

שלום רב. אני בן 21 כיום . מטופל אצל פסיכולוג כבר 5 חודשים . כבר טופלתי אצל פסיכולוגית אחרת בעבר, והיא לא עזרה לי. הפסיכולוג טוען שיש לי הפרעת אישיות היסטריונית. שיטת העבודה היא שכלתנית וביהבריוריסטית . הטיפול אמור להגמר עוד איזה חודש ואני מרגיש ששוב נכשל הטיפול . הרגשתי לא ממש טובה ומעצבן אותי שהפסיכולוג שוכח דברים שסיפרתי לו . בנוסף אמי חולה נפשית ופיזית , ומצבנו הכלכלי לא טוב . שאלתי: האם כדאי לי להפסיק את הטיפול הודות למצב הכלכלי , לתת לאמי לטפל בעצמה או להמשיך אותו על אף הרגשותיי ?

יונתן שלום הטיפול שלך אינו קשור לטיפול של אמך. אם אתה מחליט להפסיק את הטיפול זה צריך להיות החלטה בלתי תלויה במה שקורה לה. לפי מה שאתה מתאר אתה זקוק לטיפול וחבל שאתה מרגיש שעד היום לא מצאת מסגרת מתאימה. השאלה כיצד אתה ממשיך הלאה. הנטייה שלי לומר לך לא להתייאש ולנסות לחפש מטפל שיתאים לך. גם בנושא מטפל-מטופל יש מרכיב של כימיה אישית ולא כל אדם מתאים לשני גם בתחום מקצועי שכזה. מאחר והמצב הכלכלי אינו טוב אני מציע לך לחפש את הטיפול במסגרות הציבוריות בהן הטיפול מוזל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. אני מרגיש שבמקום שאמי תטופל אני כיבכול לוקח את הכסף וכך היא נשארת במצב קשה. זה או אני או היא. מבחינת הכסף כמובן. באשר לטיפול בקופ"ח כפי שציינת. לצערי אני לא רוצה להשתמש בזה(אני יכול גם לפנות לקב"ן שביחידתי) כדי לא למנוע בעדי להתקבל למשרד החוץ בעתיד או מוסד ממשלתי אחר . כמו כן בצבא הכל מתועד ואין לי רצון שלמדינת ישראל תהיה הגישה לקרוא עלי (אם בעתיד ארצה להתקבל למשרד החוץ , ובכוונה אני מציין אותו כי בכוונתי להתקבל לשם). אני קרוע ולא יודע מה לעשות. מחד אני סובל וזקוק לטיפול , מאידך אמי סובלת יותר . אולי היא זקוקה לכסף יותר . אני יודע שבזה שלא אמשיך הטיפול אני אסבול אבל אולי זה הקרבה ראויה למען אמי. מה עלי לעשות?

לדר' קפלן שלום, בן זוגי סובל מחרדות חוזרות ונשנות מפני מחלת ה AIDS. חרדות אלו גורמות לו להימנע ממין לשבועות ארוכים ובבריחה לשינה. אחת לשלושה חודשים הוא לא מצליח להכיל יותר את הפחד ומבצע בדיקות HIV שכמובן יוצאות שליליות ואז לשבועות קצרים יש רוגע. התופעה חוזרת על עצמה מאז הכרותינו משפיעה רבות על מערכת היחסים וצצה בכל בעיה רפואית שאינה קשורה לנושא. ברצוני לציין שהוא מודע לבעיתיות אבל מתנגד לטיפול פסיכולוגי.

גיל שלום ללא נכונות לטפל בחרדה יהיה קשה לשנות את המצב. היה כדאי שבן זוגך יגש לטיפול פסיכולוגי אישי או שתפנו יחדיו למסגרת זוגית. נסה לברר מדוע הוא מתנגד לטפל בבעיה שמשפיעה בצורה כל כך חריפה על הקשר שלכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב : אני נשוי מזה 7 שנים לאשה נהדרת שעובדת . היא סובלת מבעיות חרדה הרבה שנים ולוקחת תרופות נגד חרדה . נשינו בעבר לעשות הרפיה חוץ גופנית ולא הצלחנו . אז היא התחילה לעבוד מאז היא מסריבת לנשות ומתעצבינת אפילו לדבר על הנושא . אני מבקש עצה -עזרה לאן לפנות ץ אני איש חינוך אשתי רופאת נשים. תודה רבה אנא עיזרתכם

שלום הטיפול בחרדה באמצעות תרופות עשוי להיות הרבה יותר יעיל אם ישולב בו גם טיפול פסיכולוגי מתאים. הנושא של טיפולי הפריון עשוי להיות קשור לבעית החרדה אבל יתכן שקשור גם לדברים אחרים הקשורים לאשתך או לזוגיות שלכם. ללא נכונות שלה לפנות לייעוץ פסיכולוגי בין אם באופן אינדיבידואלי או בטיפול זוגי יהיה קשה להגיע לשינוי. אני מצרף מאמר על נושא החרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

הרבה תודות לד"ר אורן קפלן על הזמן שאתה מעניק לאנשים כמוני . היתי מעוניין לקבל פרטים על המרפאה(טל. כתובת) תודה

ערב טוב לדוקטור היקר, רציתי להגיד לך תודה על הזמן שאתה מקדיש מחייך לפורום זה. אולי זה נראה פשוט, חצי שעה ביום להקדיש לזה, אבל יש אנשים שזה נותן להם כל כך הרבה. אין שום שאלה היום, רק רציתי לומר תודה ולהגיד שאני חושבת שזה מקסים שאתה כאן בשבילנו כל יום. :)

תודה גם לך

שלום לדר. אורן על שאלתי כיצד להגיב בנושא של כתובות נעצה שבני הצעיר כתב בבית ספרו, הבחנתך היתה טובה ומועילה אכן שוחחתי איתו ושיתפתי אותו בדאגתי. בני הפשיר מעט ושוחח איתי יותר, התרשמתי שהוא מרגיש קרוב אלי ושמח לדבר איתי. הוא התקשר מהצבא ונשמע טוב. תודה רבה לך, ושבת שלום.

בהצלחה גם בהמשך

שלום, איך אומרים מחשבות טורדניות באנגלית? האם זה זהה לאובססיה קומפולסיה? תודה

באנגלית Obsessive Compulsive Disorder ובעברית הפרעה טורדנית כפייתית.

הפרעה טורדנית כפייתית בעברית היא אובסיסיבית קומפולסיבית בלועזית OCD

ואיך יודעים שבן אדם באמת סובל מזה?והאם יש לזה טיפול מסויים?

אני בטיפול פסיכולוגי + תרופות יש לי הפרעה כלפי החברה אני פוחדת שאנשים מלכלכים עליי מולי כלומר אומרים דברים עליי בקול רם ובלי שאני אשים לב אני יודעת זה נשמע אבסורד אבל יש לי בעיה כזו מכיוון שמרוב שיש לי חוסר ביטחון בעצמי ובגלל שאני לא מרוכזת תמיד במה שאנשים מדברים אז אני "מתנתקת " מהסביבה ואז אני מפספת דברים שאמרו , זה יכול לקרות לכל אחד . אבל הבעיה היא שהפכתי את החוסר הקשבה והחוסר ריכוז הזה להפרעה כלומר אני חושבת שאנשים שמו לב לחוסר ריכוז שלי או חוסר הקשבה שלי ומנצלים זאת כדי ללכך עליי מולי בקול רם , רוצים לרעתי. אני חסרת אונים ואפילו הכדורים עוזרים לי חלקית . אני לא יודעת מה לעשות האם יש למישהו הסבר או כל דבר להגיד שיגיד תודה רבה מראש

עצם העובדה שאני "מתנתקת" מהשיחות לפעמים בין אנשים וחושבת על דברים אחרים , האם זה חולשה או שזה קורה להרבה אנשים?

שלום מה שאת מתארת הן מחשבות טורדניות שגורמות לך לחוסר ריכוז ופגיעה קבועה בתפקוד. מאחר ואת נמצאת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי זו המסגרת בה תוכלי להתמודד עם העניין. אני לא חושב שאוכל בכמה שורות וללא היכרות של ממש להוסיף יותר ממה שיאמרו המטפלים שמכירים אותך מקרוב. אם הכדורים לא פועלים מספיק טוב דברי על כך עם הפסיכיאטר ובקשי שינוי מינון או סוג תרופה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה בו יש התייחסות גם לנושא המחשבות הטורדניות: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי פוביה חברתית והפסיכולוגית שלי אמרה לי כאשר אני שומעת דברים שלא קשורים למציאות כמו מלכלים עליי וזה לא אמיתי אז אני צריכה להתעלם זה קל להגיד אבל לא קל לעשות אני מאוד סובלת מזה . והכדורים לא מספיק חזקים כדי שישפיעו עליי . איך אני עושה כדי להפחית את הפחד הגדול שיש לי כלפי החברה ? האם ה פיתרון היחיד זה הכדורים? אני לוקחת פארפאנן 5 כדורים ביום וזה לא מספיק!

שלום יש לי ילד בן 11 מוכשר מקסים אבל מחטט באף ומכניס את "התוצרת" לפה הערתי לו מספר פעמים אבל זה לא עוזר האם יש פתרון קסם לכך? זה מאד מפריע לי ולסובבים אותי יש לציין שאביו עושה כך לעיתים. אודה על התייחסותך .

שלום בני נהג לעשות זאת. היום הוא בן 25 וזה בערך 9 שנים שהוא נגמל מהמנהג. מעולם לא הערתי לו על כך. אולי אם תעירי לבעלך זה ישפיע גם עליו? בתור ילד יש להזהר שלא יחשוב שמשהו לא בסדר איתו. בהצלחה

מיכל, נראה לי קצת מוגזם לתת לילד להמשיך לחטט באף ולחכות שיגמל מזה לבד בגיל 16. עם האבא שלו כנראה שלא היית מספיק אסרטיבית, אבל אולי הגיע הזמן שתטפלי בשניהם יחד בעניין הזה. את צריכה פשוט להעיר לו בצורה חדר וברורה שיפסיק, אפילו להביך אותו ליד חברים ולהדגיש שמעבר לעניין ההיגיינה והמחלות זה פשוט מגעיל ודוחה. ואולי תשאלי אותו איך הוא ירגיש לאכול סנדביץ שהכנת עבורו אחרי שחיטטת באף, למשל?

מיכל שלום זו התנהגות כפייתית בדומה לכסיסת ציפורניים. בד"כ קוראת ברגעים של חרדה או שיעמום, ובד"כ בהיסח הדעת. יש שיטות התנהגותיות כמו מריחת חומר מר על הציפורניים אותו ניתן לרכוש בבית מרקחת. בכל מקרה, זה יצליח רק בשיתוף פעולה של הילד. יש גם שיטות טיפוליות כמו היפנוזה, אבל הייתי מנסה קודם את הדרכים ההתנהגותיות הפשוטות. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי נטייה למשוך את השפה העליונה כמובן שזה נראה רע וחסר בטחון לחלוטין. האם זה אותו הדבר כמו כסיסת ציפורניים?

שלום רב, אני בת 20 בחורה נאה. אך דבר אחד מפריע לי ביותר והוא הגובה אני 1.77 ועדיין מאוד קשה לי לקבל זאת. אני כל הזמן משווה את הגובה שלי לעומת אחרים ברחוב וכמעט בכל מקום אחר. זה ממש מפריע לי גם בבחירת נעליים. אם הנעליים לא שטוחות שטוחות אני לא יכולה אפילו לחשוב על לנעול אותן ובגלל זה מאוד קשה לי לקנות נעליים. אני משווה בין גבהים של נעליים בבית ואם קניתי משהו אני מייד מתחרטת ומחזירה. מה לעשות? חשבתי שזה יעבור לי במשך הגיל.. אבל הייתי נותנת ועושה הכל בשביל 5 ס"מ פחות. תודה

תשלימי עם העובדה הרבה בחורות היו מוכנות להתחלף איתך

מיכל, אבל אלה החיים, לא כל מה שרוצים אפשר לקבל. וצריך לדעת להינות מהקיים ולנצל את מה שיש במקום לחשוב על מה שאין. ובעצם זה תרגיל נהדר כדי לעקור את ההרגל הזה. כל החיים לפנייך ונכונו לך מצבים, סיטואציות וקטעים עם אנשים, מקומות, אירועים שלא ימצאו חן בעינייך אבל במקום לתת לזה להפריע לך, תראי בכך אתגר ותשתדלי למצוא בכל דבר את היפה, הטוב, הנוח והמתאים לך ובקיצור, כשתלמדי לקבל את עצמך כמו שאת אפילו תחושי גאווה על תכונות שיש לך ואין לאחרים. זה הכל תלוי בנקודת ההשקפה וזוית החשיבה.

מיכל שלום מאחר והגובה לא ישתנה חשוב שתצליחי להשלים עם מי שאת, ואפילו לאהוב ולהעריך את האופן בו את נראית. את כותבת שאת נראית טוב, סביר להניח שיש אנשים רבים שיאהבו את העובדה שאת גבוהה יחסית. בד"כ לא מדובר בביקורת אוביקטיבית על מה שאת רואה אלא ביטוי לקושי שיש לך בדימוי העצמי ואולי בו כדאי לטפל. אם צריך אפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי בנושא זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני מטופלת אצל פסיכולוג מומחה היפנוזה על מנת להתגבר על טריכוטילומניה. בקשתי ממנו להתייעץ עם פסיכאטר בנוגע לתרופות, והוא לא עשה זאת. בקשתי פעם נוספת ולא חזר אליי בתשובה. אני לא יודעת מה לעשות. האם לפנות לפסיכאטר שלא דרך המטפל או שמה עליי לסמוך עליו לחלוטין ולהאמין בדרכו ( שאני לא זקוקה לתרופות). אני מרגישה שאם אעשה כך אפגע בנאמנות שלי כלפיו... מה לעשות?

עינת שלום ראשית הפניה לפסיכיאטר היא בלתי תלויה ואכן את יכולה לפנות בעצמך. תרופות נוגדות חרדה עשויות לעזור לבעיה. לגבי הדרך שבה זה קורה אני חושב שאת צריכה לדבר על כך עם הפסיכולוג ולברר האם אכן לא פונה לפסיכיאטר כי חושב שאת לא צריכה תרופות. זה לא ברור כל כך מהאופן בו את מציגה את הדברים. אינני חושב שפניה לפסיכיאטר היא פגיעה בנאמנות, אבל חשוב שטיפולים יעשו בצורה מתואמת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני סטודנט בן 22, חונך נער בן 13 שנמצא בפנימייה לנוער "במצוקה". אותו נער שונה באופן די קיצוני משאר חבריו בפנימיה: הוא שקט, מופנם ומאוד יצירתי וחכם. לא לקח לי זמן רב להבין שהוא "הילד שכולם מציקים לו" בפנימיה. כשאני רואה אותו עם שאר תלמידי הפנימיה, ממש כואב לגם לפיי, כי למרות שמדובר באלימות מילולית בלבד כלפיו (לפי מה שראיתי וגם לפי מה שהוא סיפר לי), אני יודע שיש לכך השפעה עצומה על אישיותו ומצב רוחו. אני גדלתי עם נוער בסביבה דומה, וגם אניסבלתי מהצקות כאלו ברוב שנות ילדותי (אם כי בצורה פחות קיצונית). שאלתי היא, מה אפשר לעשות כדי להפחית את הנזק שהשהיה בפנימייה עושה לו? האם יש משהו שאוכל לעשות (או לגרום לחניך לעשות) כדי שלא יהיה במצב כזה יותר? ברור לי שמדובר בילד מיוחד עם אישיות מקסימה, ואני ממש לא רוצה או שואף לכך שהוא יהיה כמו חבריו, אולם האם יש משהו שאוכל לעשות, בהנחה שאין אפשרות להוציאו מהפנימייה לסביבה מתאימה יותר? תודה רבה, מאור.

מאור שלום מה שאתה מזהה חשוב מאוד כי יתכן שאנשים אחרים בפנימיה לא שמים לב לדבר הזה. לא תוכל לפעול לבד ואתה צריך לחלוק את ההבנה שלך עם מדריכים בפנימיה, רצוי עם פסיכולוג שבוודאי קיים במקום כלשהו ברקע. הנער צריך לקבל התייחסות רלוונטית למצוקה שלו, מקום ואנשים בהם יוכל לבטא קודם כל את עצמו. אחת הדרכים הלא פסיכולוגיות לטיפול בבעיה כזו היא קורס בקרב מגע. אומנויות הלחימה משפרות את הדימוי העצמי, את יכולת התקשורת ונותנות גם הגנה פרקטית בפני הצקות. היה רצוי לבדוק אם יש מסגרת כזו באזור הפנימיה בה אפשר לשלב את הנער. בברכה ד"ר אורן קפלן

תמשיך לתת לו יחס טוב ואוהב ודבר איתו המון שים את עצמך במקומו ונסו יחד לראות מה אתם יכולים לעשות כדי שזה לא יטריד אותו והעיקר א ה ב ה

שלום בחור בן 35 שהבין כי הוא מעט ילדותי, יש לו קושי להגיע להחלטות ואי יכולת להתמודד עם קשיים מעוניין לטפל בעניין. האם הוא יכול לעשות בעצמו?במידה ורוצה לפנות לייעוץ מקצועי באיזו מסגרת ואיזה סוג טיפול מתאים?מה הסיכויים להשתנות בגיל הזה? תודה

שלום גיל 35 ? ממש צעיר, בכל גיל אפשר לשנות דברים. אני בטוחה שאתה משתנה כל הזמן אבל אינך מרגיש זאת. אם אתה רוצה להתמקד בשינוי מסוים שישפר את איכות חייך,, לדעתי עזרה של פסיכולוג מקצועי יכולה להאיץ תהליכים. אבל אתה צריך לשאול את עצמך האם זה מתאים למבנה האישיות שלך. יש מסגרות של סדנאות קבוצתיות, קבוצות תמיכה למינהם, שגם הם אמצעי להגיע לתובנות אישיות. כל החיים לפניך, וגם אם ישארו בך חלקים ילדותיים זה יכול להיות נחמד ויצירתי, כך שלא כדאי לדכא לגמריא את הפן הילדותי בתנאי שזה לא יפריע לאיכות חייך. בהצלחה

לפי דעתי טיפול אחד על אחד של פסיכולוג יותר טוב ויותר אפקטיבי היות ואם יש לו בעיה לקבל החלטות ולא רק ילדותי והוא רוצה לעבוד על זה אז הוא צריך טיפול יחדני שיתייחס לבעיותיו. אמנם בטיפול קבוצתי אנו מקבלים כלים אבל ברמה הכללית יותר. זוהי עצה מנסיוני האישי בלבד ואף פעם לא מאוחר להתמודד עם דברים, כמו במשפט הידוע "עדיף עכשיו מאשר לעולם לא". בהצלחה

מאיה שלום הנושאים שאת מציינת מתאימים לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית, רצ"ב קישור למאמר קצר בנושא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm יש בהחלט אפשרות לשינוי והיעזרות, בגיל הזה ולמעשה בכל שלב אחר בחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכם ! רציתי אולי פה להתפרק כי לספר לחברה לא בא בחשבון היא יכולה לשמוע , ואז באמצע יש משהו שמפריע ככה שאני כבר מוותרת , כי בשבילי עניין כמו האבל שלי זה רק שלי ואף אחד לא יוכל להגיד אל תתאבלי זה עבר או תנסי לשכוח , אצלי זה כניראה הפוך ככול שהזמו עובר אני יותר מתגעגעת , אני הרבה מדברת עם אנשים מבוגרים ,כאילו הם הורי ותמיד אעשה הכל בשבילהם אני אשמע אותם אחבק אותם ויש בי המון אהבה לתת אין לי בעיה זה אחד הדברים שבורכתי בו אני מזדהה עם כל כאב שאדם אפילו זר לי כואב , פה אני יכולה לספר הכל מה שליבי מרגיש , וזה הגעגוע שלא עוזב אותי כל רגע שיש לי פנוי , שלא תחשבו שאני בדיכאון. אני אישה שמחה מאוד ומצחיקה ומאוד אהובה על כולם אני ניקראת אישה טובה שאוהבת את כולם אני אוטטו חוזרת לעצמי לבישול ולמוסיקה שהילדים יפעילו שבטח ישגע אותי ולבעל שיבוא מהלימודים ככה שאני די בסדר ביום יום .רק מתגעגעת ומותר לי כי זה מה שנותר לי מאימי סליחה על אורך המכתב ושוב תודה דינה

הזמן ירפא לאט את הכאב והאהבה שלך אליהם תמיד תשאר בלב. אז אולי את במצב שאת צריכה קצת זמן לכאוב ולבכות ולפרוק את מה שאת מרגישה ולאט לאט לחזור לעצמך. לפעמים אני חושבת שטוב שיש לנו את הפורום כאן כדי להעלות את המחשבות, הרגשות,האהבות והאכזבות. אז אם את לא יכולה לדבר עם חברה אז לפחות תוציאי כאן ותשתדלי להיות חזקה הזמן יעשה את שלו ופחות יכאב ואז ישאר לך הזכרון המתוק מהם. מקווה שתהיי חזקה.

תודה רבה לך דנה על העידוד , אני באמת מגלה שפה אפשר לבכות ולדבר על מה שכואב ,7שנים לא בכיתי על יד אדם או הראתי את הכאב ,תביני אמא שלי ז"ל הייתה אישה צנועה וטובההה ,אין הרבה אנשים כמוה ולאבד אותה ממחלה אכזרית קשה לכולנו האחים ולאחיות ועזבה אותנו, אני נשואה 20 שנה אבל אני במחיצתה תמיד הרגשתי ילדה קטנה של אמא שעוד זקוקה לה והיא תמיד הראתה לי אהבה ענקית החברות שלי היו באות אלי כדי לראות אותה ולשוחח איתה ןלצחוק עברו 7 שנים ואנחנו עוד מדברים עליה כאילו היא איתנו וחולמים ותמיד אוהבים אותהושוב תודה לך דנה

שלום רב! אני חודשיים אחרי לידה ראשונה (בעקבות רעלת הריון ילדתי פגית) בשבוע 34. עכשיו הכל מאחור היא גדלה והכל בסדר איתה. רציתי לדעת מהם התופעות של דיכאון אחרי לידה,שכן יש לי הרבה התפרצויות של בכי ואני מרגישה לפעמים שאין לי כוחות לטפל בילדתי ולפעמים מחשבות אלו נראות לי מוגזמות ומפחידות וגם כל דבר קטן מעצבן אותי ואני בוכה, וזה ממש מציק לי אני חשבתי שאחרי הלידה אני אהיה ממש מאושרת אבל המצב לא כזה יש לי ימים קשים .ויש ימים יותר רגועים וטובים. האם אני זקוקה לייעוץ יותר מעמיק או אלו תופעות טבעיות?

טלי, זה טבעי כשמדובר במספר ימים עד שבועיים (חודש לכל היותר..) אך את מתארת מצב לא טוב שנמשך כבר חודשיים. אני במקומך ניגשת לייעוץ פסיכולוגי ושוקלת טיפול תרופתי במקביל. חבל לך לסבול ולגרום סבל לסביבה ולביתך הקטנה שזקוקה לך כל כך... תרגישי טוב וכמה שיותר מהר. אדווה

איך את יכולה לייעץ לה לשקול טיפול תרופתי??? את לא פסיכלוגית ובטח לא פסיכיאטרית וקצת הגזמת בתגובה. ואולי את לא יודעת שיש נשים שעוברות משברים קצת יותר ארוכים אז אי אפשר להגיד להן שהן מאמללות את הסביבה שלהן. התגובה שלך היתה קצת חריפה!!!

היי טלי גם חברה שלי היתה במצב שלך והיום היא 3 חודשים אחרי הלידה ועדיין מאוד קשה לה ולפעמים היא מרגישה שהיא מתמוטטת. הרגשות הם די טבעיים היות והיית במצב מאוד קשה עם המון לחץ ופתאום יש לך ילדה בבית שאת צריכה לטפל בה ובמקום לנח מכל הלחץ שהיה לך, את נמצאת פול טיים ג'וב ובמיוחד לאור העובדה שילדת פגית אז אז יותר מודאגת שהכל יהיה בסדר ושהיא תהיי בריאה וחס וחלילה שיקרה משהו וזה די טבעי. אני הייתי מציעה לך קודם כל להעזר בטיפול של הילדה באמך אחיות וגם בבעלך כי זה נוראה חשוב ואל תעמיסי על עצמך הרבה דברים כמו הנקיון של הבית והגידול ביחד. קחי עוזרת או שהיא הולכת לישון אז תלכי גם את לנח את חייבת את זה לעצמך. ואם את מרגישה צורך לדבר עם מישהו מקצועי ולפרוק את הרגשות אז תפני לפסיכלוגית ע"מ שתוכלי לדבר איתה וקצת תכוון אותך. לגבי שאלתך אם את זקוקה לייעוץ או לא זה תלוי בך, מה שאת מרגישה, ואם את מרגישה צורך לדבר עם מישהו מקצועי שקצת יכוון אותך ויחלוק איתך את התחושות אז תפני לפסיכולוגית. סה"כ אני יודעת שיש הרבה נשים שקשה להן בחודשיים שלושה ועוברות את מה שעברת כי פתאום את כבר לא עצמאית וכל החיים שלך מסתובבים סביב התינוקת.

תודה רבה לך! הרגעת אותי מאוד. אני חושבת שהבעיה נובעת גם מכך שחשבתי שאחרי הלידה כולם יעריפו עליי עזרה אבל המצב לא יש לי משפחה מקסימה אבל דיי התאכזבתי מגישה שכן אימי ואחותי עסוקות כל כך וזה נראה להם טיבעי שאני מסתדרת לבד ושהכל בסדר כי הייתי ועזרתי לאחותי לגדל את שני ילדייה אבל זה לא כך וזה גם משפיעה אני דיי פגועה מהייחס שלהם יש לציין שבעלי עובד שעות רבות ובלילות (השעות הכי קשות עם הקטנה) ,,,,טוב תודה רבה בכל אופן שענית לי והתייחסת יהיה בסדר ..תודה רבה.

לטלי יקרה !!! אם היתי גרה לידך בטוח שהיה לך עזרה ממני אז ככה אני גרה במרחק 170ק"מ ממשפחתי וממשפחתו של בעלי כ5 ק"מ ולפני 18 שנים כשילדתי את בני הבכור הייתי צריכה להיות איתו לבד בבית גם בלילות כי בעלי היה בקבע , ואז זה היה הסיוט לא היה אכפת לי מהשינה , רק שלא יבכה ושיהיי רגוע אבל הוא לא היה , אז מניסיון גודל הציפיה כגודל האכזבה , אל תסמכי על אף אחד ,תנסילהסתדר ואל תתיאשי עוד מעט בעזרת השם את לא תסכימי לוותר על הכיף הזה אפילו לרגע הם כל כך מקסימים אז אני בדיוק הייתי כמוך לא היתה עזרה מאף אחד גם כשבאה הילדה ואחריה עוד ילד הקיצר זה מאוד טבעי שתרגישי מה שאת מרגישה אבל כשתסתכלי עליה הקסם שזו הבת שלך אז זה שווה מקווה שלא תצתרכי שם רופא זה יחלוף מזל טוב

טלי שלום התקופה אחרי הלידה רגישה לתנודות במצב הרוח אבל אין צורך לחכות לאבחנה פורמלית של דיכאון. אם את מרגישה במצוקה מדוע לא לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להקל על המצב ולהבטיח שלא תהיה גם התדרדרות נוספת. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על דיכאון, קראי את הסימפטומים ובדקי האם מצבך תואם למה שרשום במאמר ובשאלונים שבסופו. במידה וכן אל תהססי ופני לטיפול. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לדעת "איך נראה" התקף פסיכוטי והם הוא בהכרח מלווה בנתק מהמציאות? אני פשוט חושדת שעברתי התקף וכעת אני ברמיסיה מסוכנת.. איבדתי את התינוק שלי והגבתי בצורה קשה ביותר. נכון להיום אני בדיכאון מתמשך, ללא טיפול תרופתי. אינני מעוניינת לקבל המצלה על טיפול תרופתי זה או אחר אלא רק להבין האם אכן עברתי התקף והאם אני עדיין הסיכון למרות שמצבי "קשה אך יציב"? תודה

אדווה שלום התקף פסיכוטי כרוך בדיוק כמו שאת כותבת באובדן בוחן מציאות. אין לזה תיאור מדויק כי הביטוי שלו אחר אצל כל אדם. אני מציע להיעזר באנשי מקצוע כדי להבין מה עבר עליך ומה עליך לעשות כעת. זו לא שאלה של שחור ולבן וכדאי שתנסי לטפל בעניין בצורה רצינית ומעמיקה. תשובה של שתי שורות שלי באינטרנט לא תתן את המענה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אודה לכל מי שיוכל להמליץ לי על פסיכולוג שמתמחה בטיפול בחרדה (אזור המרכז או השרון) תודה מראש

יש לי מישהי מעולה שהייתי אצלה קוראים לה ורד מור מתל מונד אישה מדהימה. תתקשרי ל-144 תבקשי את הטלפון שלה

תמי שלום כרגע אין לי שם מתאים להמליץ לפסיכולוג עם שעות פנויות אבל בכל מקרה אני מצרף קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בני אובחן כלוקה בתסמונת זו הייתי מעוניינת לדעת יותר על תסמונת זו

חן שלום האם תוכלי לאיית בצורה יותר מדויקת את האבחנה, אולי יש לך את האיות בלועזית? בצורה שכתבת לפחות אינני מכיר את האבחנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב בני בן 11, נוהג לספר לי כל מה שעובר לו בראש. לאחרונה נראה שהוא מוטרד מאד מנושא המין והוא גם מספר לי שיש לו מחשבות מיניות על בנים. למרות שבכל פעם הוא "מתאהב" בבת אחרת. האם בגיל זה מתגבשת הזהות המינית? כיצד עלי להגיב כשהוא מספר לי סיפורים כאלה? תודה

שלום כדאי להרגיע את בנך שמחשבות על בנים אחרים היא טבעית וקוראת לרוב בני האדם, למרות שלא כולם מודים או מודעים לכך. מאחר והוא נמשך לבנות כנראה שהעדפתו הטבעית היא לבנות ולא כדאי לעשות סיפור גדול מהעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב לך, לדעתי אין כזה דבר אהבה אפלטונית בכלל. ובטח לא קשר אפלטוני כי זה אומר ששני האנשים מרגישים בדיוק אותו דבר בעניין, וגם זה בלתי אפשרי. אם תבחני את העניין על דקויותיו תופתעי לגלות שיש משיכה איפשהו מתחת לפני השטח... ואם את נשואה זה יותר ברור, כי את מרגישה בטח שאת חייבת שהיא תהיה אפלטונית בכדי להימשך... וגם אם ברגע זה את לא מרגישה משיכה, זה עוד מעט יקרה... מה את אומרת?

ערב טוב רציתי לשתף אותכם ואולי גם תגובות אז ככה היום היה לי תור אצל רופאת נשים אגב אני בת 40 ופעם בשנה אני עושה בדיקה שגרתית שכוללת אולטרסאנד וגינלי פלוס בדיקת דם CA 125 לגילוי סמנינים בדם , ומשטח לסרטן צואר הרחם , מאחר שאימי נפטרה מסרטן השחלה ואחותי חלתה בסרטן השד , אני ברמת סיכון גבוהה לכן כל הבדיקות האלו, היום כשהרופא אמרה לי שמאוד כדאי לי ללכת ליעוץ גנטי ,שיוציאו לי את השחלות ,כי גילוי סרטן בשחלה לא מגלים אותה אף פעם בזמן אז ככה יצא לנו להזכיר את סבלה של אימי המנוחה ואז אני כמו ילדה קטנה בכיתי בכי שהיה קשה לי להרגע , אני בוכה מידי פעם אבל לבד שאף אחד לא בבית ואצלה בכיתי ולאורך כל היום בכיתי ,גם כשהלכתי משם לעבודה ובעבודה כמובן שאף אחד לא שם לב , ליד הרופאה מאוד התביישתי והתנצלתי , היא כל כך נחמדה שאמרה שזה בסדר וטוב שאני בוכה וזה גרם לי עוד יותר לבכות ,אימי נפטרה לפני 7 שנים והיא הייתה האישה והאמא שאין כמותה היום ואולי גם לא תיהיה. והרגשתי היום שאין גיל לבכי ושאי אפשר לעצור רגשות לא משנה כמה אתה חזק זהו תודה רבה להקשבתכם

היי דינה אמרת וצדקת, לבכי אין גיל ואת לא צריכה להתבייש שאת בוכה. בכי משחרר ומשפר את ההרגשה.זה שאת בוכה לא אומר שאתה חלשה אלא מחוברת לרגשות שלך.וגם טוב שאת משתפת את הפורום בהרגשות שלך. בכי ושיתוף אחרים בהחלט משחרר. רפואה שלמה ושיהיה רק טוב

דינה שלום תגובתך הכואבת נשמעת לי טבעית מאוד. יש כאן כמה גורמים שמעוררים עצב ומצוקה, הן זיכרון אמך, הן הסיכון הסטטיסטי בו את נמצאת באופן כללי והן ההמלצה הרפואית הנוכחית. בבכי יש מרכיב של פורקן ובד"כ אחריו יש תחושה טובה יותר, חשוב גם שיהיה לך אוזן קשבת לשיחה על הדברים הללו שבוודאי מעיקים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. זה שוב אני והפעם באתי עם עוד שאלה. הפעם היא יותר ברורה ומקווה שחלקיכם הגדול יוכל לעזור לי. גם בהתנייה אופרנטית וגם בלמידת חיקוי הלומד מצפה לחיזוקים. האם ניתן לטעון שלמידות אלו זהות? בתודה. דניאל

דניאל שלום מטרת הפורום הזה לדון בנושאים הקשורים לטיפול פסיכולוגי, אודה לך אם תוכל לנהל את הדיון הלימודי בפורום שמתאים לכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. זה שוב אני וגם הפעם באתי עם שאלה. הפעם היא יותר ברורה ומקווה שחלקיכם הגדול יוכלו לעזור לי בה גם בהתנייה אופרנטית וגם בלמידת חיקוי המתנהג מצפה לחיזוקים. האם ניתן לטעון שלמידות אלו זהות?

ד"ר שלום, אני מתגוררת בהולנד, ומגיעה לישראל אחת לחודש חודשיים. אני מרגישה צורך להתחיל טיפול , אולם ולמרות שאני דוברת אנגלית מצויינת, אני מעדיפה כי הטיפול בעברית, בשל חשיבות דקויות השפה, בטיפול המבוסס בעיקר על שיחה. חיפשתי בהולנד אולם מס המטפלים הישראלים שואף לאפס.. שמעתי פעם כי יש מטפלים המטפלים בהתכתבות גרך המייל או הצאט עם פגישות חודשיות למעקב. האם נכון הדבר? איפה אוכל לברר פרטים ולמצוא מטפלים? בברכה, עופרה

http://www.icallisrael.com - נסי כאן. בהצלחה - יעלה.

http://www.psychom.com/showpart.asp?part=235

עופרה שלום יש אמנם מטפלים שעוסקים בתחום, והקישור שקיבלת הוא אחד מהם. עם זאת אישית אני מאמין שהמפגש האישי משמעותי עדיין לצורך הטיפול. אני חושב שמטפל הולנדי באנגלית עם נגישות טובה יהיה עדיף על פני טיפול בהתכתבות. מניסיוני המחסום של השפה הוא זמני בלבד ואם נוצרת כימיה טובה בין המטפל למטופל זה אינו מחסום רלוונטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, תודה על התגובה המהירה וההמלצה הכנה. אני עדיין בהתלבטות בנושא, מימלא קיים קושי למצוא מטפל עימו נוצר קשר טוב, והקריטריון של הולנדי הדובר אנגלית משובחת, הופך את העניין לעוד יותר מורכב. העבודה של כרוכה בהרבה נסיעות למזרח הרחוק ולארצות הברית, ואני מעוננינת למצוא פתרון שיאפשר לי להעזר באיש מקצוע מבלי להתפתות למסמס את הטיפול מסיבות לא רלוונטיות כמו נסיעות או שפה. בכל מקרה אני מסכימה כי המגע האישי חשוב , וכל מה שנותר לי הוא רק להחליט..:)

שלום רב, אני עיתונאית (אבל גם לקוחה של הפסיכולוגיה) ואני מעונינת לשוחח עם מי שחוו/חווים התקף של דיכאון קליני. הייתי מעונינת לשמוע חוויות סובייקטיבית ועל מה שעזר לכם לצאת מזה, אם בכלל... מי שיש לו נכונות לשוחח איתי מוזמן לפנות אלי במייל - הכל כמובן בדיסקרטיות ובסודיות מלאה. יום טוב, קרן

קרן שלום רצ"ב קישור למאמר רלוונטי: http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

כשבעלי אומר לי לפעמים בואי נלך לטייל ניסע לקניון או לאיזה מקום אחר אני הולכת אתו ועם הילדים ואז אני מרגישה דופק מואץ חוסר איזון חוסר שיווי משקל כאילו שאני עומדת להתמוטת אני מאד פוחדת מהמצב הזה אני לוקחת ואבן אך זה לא ממש עוזר לי למצב הזה איזה כדור אני יכולה לקחת בכדי שתופעות אלה לא יחזרו האם אני יכולה לקבל כדורים מרופא המשפחה? דרך אגב כשאני נמצאת במצב הזה אני מיד אומרת לבעלי שאני רוצה לחזור הביתה והוא לא מבין למה בתודה מירית

היי האם זה קורה לך רק בקניונים? באלו מצבים זה קורה לך?

מירית שלום מה שאת חווה נשמע אכן כסוג של התקף חרדה. בנושא תרופות אני מציע להתייעץ עם פסיכיאטר או לפנות לאחד הפורומים הרפואיים. במקביל לטיפול תרופתי נוגד חרדה כדאי לך להיעזר בטיפול פסיכולוגי. רצ"ב קישור למאמר רלוונטי: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

למה אני מרגישה שאני אוהבת מישהו , ולא הייתי נכנסת איתו למיטה? למה רק המחשבה עליו גורמת לי להיות אחרת.? האם זה מציאותי? האם זה בריא? מה עושים עם זה? תגובות בבקשה תודה

מניסיון אישי - דרך נפלאה לגלות בעצמך ובפרטנר דברים שלא היית טורחת לחפש כאשר הקשר הוא גופני. עוד פלוס הוא שאין מתח במערכת יחסים כזו, הכוונה למתח מהסוג שנגרם מתחושת בעלות / קניין או קנאה. האם זה מציאותי? כן, זה בהחלט מצב שמתקיים במציאות. בריא? למען האמת, ממש אין לי מושג (בהנחה שעדיין כל יום יוצאים עם חוקים חדשים מה בריא ומה לא). מה עושים עם זה? - זו מערכת שיכולה להתקיים בכבוד (כמו מערכת יחסים בין שתי חברות או שני חברים). כל זה כמובן בהנחה שזה מה ששני הצדדים מחפשים בקשר הזה, וגם מוכנים לקיים אותו עם המגבלה הזו. לא תמיד את מי שאוהבים גם בהכרח נמשכים פיזית-גופנית-מינית, וההיפך (בדיוק כמו שאפשר לרצות להיכנס עם מישהו למיטה אבל לא יותר מזה). זה הרבה יותר נפוץ ושכיח ממה שאת חושבת ובהחלט מומלץ לנסות.

וואו איזה מילים איזה עומק איזו תחושה נפלאה לשמוע את מילותייך האם בן או בת את\ה ? ומה היית\ ה אומר\ ת אם הייתי אומרת שאני נשואה ? מחכה לתשובתך

צלילה שלום, לדעתי דיון תאורטי בעניין יחטא למטרה... אני במקומך הייתי בודקת מה באמת עומד בבסיס הקשר שלך עם אותו בחור ? האם הוא בא לענות על חסך כלשהו ? האם לשני הצדדים ברור שמדובר בידידות בלבד ? האם הקשר בא על חשבון יחסייך עם בן זוגך ? אלה השאלות שצריכות להשאל.

צלילה שלום האהבה והמיטה אינם הולכים תמיד באופן אוטומטי ביחד, אבל הסיבה לכך בהחלט איננה אחידה. יתכן שבאמת מדובר בסוג אחר של אהבה, יותר מהסוג שקורה בתוך המשפחה, וזו כמובן אהבה ללא מין. אבל יתכן שפשוט עוצמת הקירבה והאינטימיות מפחידות וההמנעות מהכניסה למיטה היא מעין דרך להימלט מהחרדה ומהשאלה המטרידה איך יראה הקשר לאחר המגע האינטימי והפחד אולי שהמגע הגופני יפגע בקשר או יהפוך אותך לפגיעה. ככל שתהיי מודעת יותר למה באמת קורה לך שם כך יהיה יותר קל להחליט מה עושים עם זה. לצערי אין כאן תשובת קסם חד משמעית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילדי בן ה-9 , סובל מדימוי עצמי נמוך וחוסר ביטוחון עצמי. הוא ילד אינטיליגנט, תלמיד טוב, ילד טוב,הוא לצערי פרפקציוניסט ללא גבול,וכל דבר גורם לו לחשוב , ולהיות בטוח, שהוא פחות טוב מאחרים, גם דברים חסרי משמעות. לדוגמא אתמול הוא סיפר לי שקיבל ציון טוב מאוד במבחן ולא מצויין כפי שקיבלו כל הילדים בכיתה, והוא בטוח שכל הילדים אכן יותר טובים ממנו. הוא כל הזמן נמצא בתחושה שלא אוהבים אותו בכיתה, למרות שדיברתי עם המורה לטענתה הוא מאוד אהוב על ילדי הכיתה, יש לו חברים בכיתה, אך הוא מתראה רק עם חבר אחד אחרי שעות הלימודים. במהלך כל השנים חוות הדעת של הגננות והמורות היו מצויינות-לדעתן אין שום בעיה. הוא נמוך, ודבר זה מפריע לו מאוד, הילדים מציקים לו בנושא, הוא גם לא אוהב פעילות סופרטיבית, ולכן בכל פעילות שמתקיימת בהפסקה הוא מוצא את עצמו עומד בצד, כדי לטעת בו ביטחון הוא עבר (לבקשתו)בדיקות של הורמון גדילה והתוצאות תקינות, בבית אנחנו כל הזמן מעודדים אותו, אני רוצה לגרום לו להאמין בעצמו ולהיות בטוח בעצמו ולא להיות פרפקציוניסט (בסופו של דבר הוא סובל מזה). לקבל את עצמו כפי שהוא, ולא לנסות להיות מושלם,מכיוון שהתכונה הזו "להיות מושלם בכל דבר" בסופו של דבר גורמת לו להיות מתוסכל רוב הזמן. האם עלי לגשת בשלב זה ליעוץ מקצועי? או האם ישנם דברים אחרים שעלי לעשות כדי לשפר את המצב?

היי האם את פרפקציוניסטית? לפעמים אנחנו מודל לחיקוי . האם בן זוגך{ אם קיים} מעיר לו מידי פעם הערות עוקצניות ? בידקי בבית , לדעתי הכל מתחיל מהבית וזו עניות דעתי כמובן , אין אני מוסמכת חיזקי ואימצי

רונית שלום את יכולה לפנות לפסיכולוג ילדים לייעוץ ולחשוב כיצד להקל על מצוקתו של בנך. לפעמים פעילות חברתית וחוגים מסוגים שונים עשויים לשפר את המצב, למשל, חוג לאומנויות לחימה. זה לא מתאים לכל אחד, וכפי שאת מתארת הוא לא כ"כ אוהב פעילות גופנית. השאלה העיקרית היא עד כמה קיימת כיום מצוקה שמצריכה טיפול, חלק מההתלבטויות הללו בהקשר לחברה משתנות באופן ניכר במהלך הזמן. לדעתי אין צורך בהתלבטות רבה, את יכולה ליזום מספר מפגשים לבירור ראשוני עם פסיכולוג, בשלב ראשון של מעין הדרכת הורים עם איש המקצוע ולהגיע ביחד למסקנה האם יש צורך בהתערבות המשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בתי בת 7.5 בכתה ב' , ילדה פקחית, שנונה מלאה שמחת חיים אך מאוד תזזתית. המורה אומרת שהיא לא היפר ולא צריכה ריטלין. הבעיה: הילדה שולטת בחומר הנלמד המורה גם אומרת, לפני מבחנים אני בוחנת אותה על החומר הנלמד ואני מבחינה כי היא שולטת בחומר אך במבחנים היא עושה שטויות ולא מקבלת ציונים שאמורים לשקף את הידע שלה . הציונים נעים סביב ה-85 בחלק מהמקצועות. (יש כמה מבחנים בהם קיבלה 100 ), השאלה מה עושים המורה אומרת שפשוט חבל. דיברנו איתה ומסתבר שהיא מסיימת מבחנים כמעט חצי שעה לפני הילד השני אחריה, היא מאוד זריזה אך החיפזון עולה לה בטעויות שטותיות. אשמח לעצה מועילה. תודה מראש, רונית

מה בעיה? 85 לא מספיק? הילדה רק בכיתה ב לאט לאט היא תבין ותדע של המהירות היא שקובעת ושהמורה לא תבלבל לך במוח

לבת אדם, הרגלי למידה, זה דבר שכמה שזה נרכש יותר מוקדם, הרבה יותר טוב!!!! זו דעתי. עדי

רונית שלום ראשית כדאי לוודא שאכן מדובר בפספוס ששווה להשקיע בו. ציון 85 ולפעמים 100 נשמעים לי ציונים גבוהים והשאלה האם לא דוחפים את הילדה לפרקפציוניזם מוגזם. כדאי לטפל בענין רק אם אתם מזהים בעיה של ממש, למשל בהפרעת קשב שגורמת לפגיעה בהישגים או חרדת בחינות שפוגעת מכיוון אחר. במידה וההסברים הללו אינם תקפים כדאי להמשיך ולהיות עם אצבע על הדופק אבל בלי להלחיץ ולהכניס את הילדה לדרישות עצמיות מוגזמות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לדר. אורן יש לי שלושה בנים. הצעיר בן ה-19 בצבא. התנהגותו של החייל מדאיגה אותי. מרגע שהוא מגיע הביתה הוא יוצא עם חברים או נסגר בחדרו. בשיחות משפחתיות הוא לא משתתף ואפילו מתרגז כשפונים אליו. לפעמים יש לו התפרצויות כעס וזעם, ומסרב לשתף אותנו על מה שעובר עליו 3 שבועות בחיל קרבי. היום סיפר לי בני בכורי כי לפני חודשיים, החייל ריסס בלילה בכתובות נעצה את קירות בית הספר התיכון שבו למד, עם חבר נוסף. לדעתי המעשה הזה מוכיח כי בעייתו של בני הרבה יותר עמוקה ממה שהיא נראית על פני השטח. אני מאוד מודאגת. אינני יודעת כיצד להגיב. אין לי ספק שהוא לא יכיר בכך שיש לו בעייה. בכורי סיפר שהוא שיתף אותו בסיפור מתוך מחשבה שזה מעשה קונדס נחמד. בכורי הגיב בחומרה. אני לא ידעתי מדוע היה ביניהם מתח במשך החודשיים האחרונים. אשמח לקבל תגובות. תודה

ירדנה שלום ללא שיתוף פעולה מצידו של בנך יהיה קשה לעשות משהו. כדאי לקחת אותו לשיחה מלב אל לב ולשתף בדאגה. אם יש מישהו במשפחה שאליו יהיה לו יותר קל להיפתח עדיף שאותו בן משפחה יעשה את השיחה הזו. מה שאת מתארת נשמע כתגובה או התנהגות שקשורה למסגרת המשפחתית אבל לא בהכרח מצביע על בעיה נפשית בהקשר לגיוס. הדבר מקשה בבודאי קבלת שיתוף פעולה אבל מצד שני עשוי גם להרגיע. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב דר. אורן ההבחנה שלך מאוד נכונה. יש לו כנראה בעייה משפחתית. כשאחיו בבית הוא מאוד עצבני כשהוא לבד אתנו הוא יותר רגוע וטיפה יותר פתוח. אני מאוד אוהבת אותו, אני חושבת שגם הוא אותי אבל הוא די מזלזל בניסיונותי לנהל איתו שיחת נפש. לעומת זאת הוא מתייחס יותר ברצינות לאביו. תודה להצעתך, ניישם אותה. יישר כוח

שלום אני בת 24 עוברת טיפולי פוריות כבר שמונה חודשים ללא תוצאות הבעיה היא שמרוב הלחץ והמתח אני מרגישה נורא פגועה מין דיכאון ומשמינה המון הספקתי להעלות כבר שתים שערה קילו מה עושים? שאלתי את רופאת הנשים שלי והיא אמרה שאין מה לעשות האם זה נכון? אני לא ממש רוצה ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר לא רוצה להתחיל עם כל זה האם יש פיתרון אחר למצבי?אנא עיזרו לי אני מיואשת מאד

חנית שלום טיפולי פוריות ממושכים גורמים ללחץ וחרדה. הבעיה אינה רק תחושת הדיכאון אלא שאפילו הצלחת הטיפולים נפגעת או משתפרת בשל המצב הנפשי. אינך חייבת לפנות לטיפול פסיכולוגי לאורך זמן אבל היה רצוי בהחלט שלפחות תהיי בטיפול קצר מועד שיחזק אותך ויתן לך כלים להתמודד עם מה שעובר עליך בתקופת לחץ זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

חנית שלום! בעית ההשמנה שלך מאד מובנת וכן התסכול המלווה. ניסית להעזר בדיאטנית? טיפול וליווי של דיאטנית ניתן לך ללא תשלום ברב קופות החולים והוא בהחלט יכול לעזור לך גם עם בעית ההשמנה וגם עם התסכול הכרוך בה. בהצלחה

ואני אומרת ש.................... כל ההורמונים האלו דופקים לנו את המח ולא נותנים לנו מנוח עצתי אחת עשי ספורט כל יום למשך שעה , פעילות ספורטיבית מאומצת ואינטנסיבית עושה לנו רק ... טוב גם אני הייתי שם חיזקי ואימצי

שלום חנית, הייתי מציעה לך לגשת לקבוצות תמיכה של זוגות שמנסים להיכנס להריון. גם לך וגם לבעלך. גם כשקשה לך, תיזכרי שגם לו קשה. עדי

שלום לך. אני מעוניין לדעת האם טיפול פסיכולוגי יכול לסייע להתגבר על אכילת יתר (זללנות) או אכילה כפייתית.. אני שנים מטופל על ידי פסיכולוגים קליניים ללא הצלחה בבעיה זו. לצערי, הפסיכולוגית (הקלינית) שאני בטיפול אצלה מציעה שארשום את מה שאני אוכל ושאשים שרוך סביב היד על מנת להזכר כל הזמן את המלחמה שלי באכילה. מיותר לציין שזה לא עובד עלי וזה ניראה לי מגוחך פשוט. רציתי לדעת מהי השיטה שאתה מכיר והאם בכלל טיפול פסיכולוגי יכול לסייע בהפרעת אכילה מהסוג הזה ? אודה מראש.

שלום טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לטפל בגורמים שמאחורי אכילת היתר. המאבק הוא לטווח ארוך ואין בד"כ פטנטים מהירים. צריך לפתח מודעות לאכילה נכונה ובמקביל למצבים שמגבירים את האכילה. רצוי לשלב ייעוץ דיאטני ורפואי בתהליך הזה. רישום האוכל הוא רעיון טוב, כדאי במקביל לרישום האוכל לנסות ולתעד גם את המחשבות והמצב הנפשי בזמן האכילה. תמצא בקלות את הקשר בין השניים. זו בעיה מתסכלת מאוד והפתרון אינו פשוט. תדרש למוטיבציה עצומה וכוחות כדי באמת לשנות את המצב מאחר ואלו דפוסים בסיסיים מאוד שנרכשו מגיל צעיר ולהם גם מרכיבים פיזיולוגיים וגנטיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש בכל הארץ קבוצות של אכלנים כפייתיים ששם מדברים על הבעיות למה אנחנו אוכלים ומה גורם לנו לאכול, כמו כן הם תומכים אחד בשני ומקיימים כל מיני סדנאות. שווה לך לנסות

שלום רב, הנני אמא לילד בן ארבע. אתמול נאלצנו להרדים את כלבנו שנמצא עימנו כשניים עשר שנים. הילד קשור מאוד לכלב ויודע כי הכלב נמצא אצל רופא. שאלתי היא מהי הדרך הנכונה ביותר לספר לילדינו בשורה זו. ההתיחסטת לכלבנו היתה כמו לבן משפחה. תודה הדס

הדס שלום צריך לספר לילד את האמת, אבל בנוסח שיוכל לקבל. לספר שהכלב סבל מאוד ושהוא מת. שהוא הלך ולא ישוב עוד אבל שעכשיו טוב לו והוא לא סובל יותר. אפשר להסביר שכל שנה של כלב זה כמו 7 שנות אדם ולכן שהכלב היה מאוד מאוד זקן. אם נראה לכם מתאים תוכלו לספר על גן עדן או על השמים שלשם הולכים אלו שמתים. הסיפור צריך להיות בסגנון שהילד יכול להבין ושמתאים לערכים ולאמונות שלכם. אי אפשר להפחית את העצב, זה באמת נורא קשה כשכלב שהוא כמו בן משפחה נפטר. הילד צריך להבין את מה שקרה ולהיפרד ולהתאבל בדרכו על האובדן. זה חלק מהחיים ואי אפשר לברוח מזה וזה גיל בו אפשר ורצוי להסביר את מה שקרה באמת. עם זאת, אפשר בטווח של שבועות או חודשים (לא מייד כעת) לחשוב על להביא כלב חדש הביתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סיפרתי בזמנו לביתי { כאשר נאלצנו להרדים את הכלבה } שהיא הייתה זקנה ולכן שלחנו אותה למקום שמטפלים בכלבים זקנים , כמו באנשים זקנים, לאט לאט היא שכחה מהעניין ולאחר שנה וחצי הבאנו לה כלב חדש רק כשהיא הייתה גדולה יותר ומבינה סיפרנו לה את האמת

בני סובל מחרדות בעיקר בעת הצורך להסתגל למצבים חדשים, כמו תחילת הלימודים בחטיבה או בתיכון. כלומר כשיש שינויים והתחלות חדשות. הוא מאד דואג, נלחץ,וסובל גם פיזית.(בחילה, כאבי בטן, חוסר תיאבון וחוסר שינה.) הוא הסתייע בפסיכולוג שקיים איתו שיחות. אני לא יודעת אם השיחות עזרו או שעצם הידיעה שמישהו מיקצועי מקשיב לו (כי בבית מקשיבים לו ומנסים לעזור לו מאד. הוא לא מוזנח בבית). ככל שהזמן עובר הסימפטומים פוחתים והוא נרגע וחוזר לשיגרה. בביה"ס הוא מקובל ותלמיד מצוין.(אין לו שום סיבה לחששות) אתמול הוא יצא לטיול שוב מלא חששות. הבוקר הודיע לי שהרגיש אתמול והיום רע. הוא הקיא, וכו' אני מפענחת שיש לו שוב התקף של חרדה עם סימנים פיזיולוגיים. שאלתי- האם להשאירו בטיול כדי לנסות להתרגל ולהרגע (הטיול יימשך עוד 3 ימים)? או להחזירו מיד הביתה? אני זקוקה לתשובה מהירה כדי להחליט מה לעשות תודה

אמא יקרה, את באמת מצפה לקבל תשובה באינטרנט על סוגיה כזו? את לא חושבת שזה קצת מוגזם לנסות ולקבל אינסטנט תשובה לבעיה כל כך מורכבת? כדאי שתערבי איש מקצוע שיבדוק בצורה מעמיקה מקרוב מה באמת קורה לילד (פיזית, מנטלית וכו') ואז תוכלי להגיע להחלטות אחראיות ורציניות שינסו לאבחן ולפתור את הבעיה מהשורש.

לאם שלום אני מציע לא להחזיר אותו הביתה אלא אם קורה דבר מה חמור מאוד. זה עלול רק להגביר את הבעיה בטווח הארוך. עדיף שינסה להסתגל למצב. לא ברור לי לפי מה שתיארת כמה זמן היה בטיפול אבל נשמע שהנער צריך להיות בטיפול עד לשיפור משמעותי במצבו. זה לא משנה מדוע נעזר בטיפול ואינך צריכה להרגיש אשמה או לחשוש שמה זה יראה כאילו אין לו תשומת לב בבית, חשוב שהוא יהיה בטיפול מקצועי שכן התקפי החרדה עלולים רק להתרחב לתחומי חיים נוספים ולהקשות על המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה

בוקר טוב, רציתי לדעת מה ההבדל בין טיפול פסיכולוגי דרך קופת החולים לבין טיפול פרטי ? האם יש הבדל מעבר לעניין הכספי לתשובה אודה

שטיפול בקופ"ח ירשם בתיק הרפואי שלך וילווה אותך כל החיים. לעומת זאת טיפול פרטי לא נרשם באף מקום ואף אחד לא ידע שהיית אי פעם בטיפול פסיכולוגי. לפי דעתי עדיף ללכת לפרטי למה את צריכה שיראו בתיק הרפואי שאת היית בטיפול פסיכולוגי? אני שלמתי על טיפול פרטי 270 ש"ח לשעה ובקופ"ח הבנתי שה עולה 160 ש"ח אין לי מושג לכמה זמן

תודה לך עזרת לי

שלום אני מצרף קישור למאמר על עובדות לגבי טיפול פסיכולוגי. ההבדלים העיקריים בין הטיפול הפרטי לציבורי הוא בלוגיסטיקה,למשל גמישות השעות, העלויות הכספיות וכדומה. הסודיות הרפואית אמורה להיות זהה בשני המצבים. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לא יודעת האים אתה הכתובת אך אים לא תנסה להפנותו אוותי לגורם אחר שיוכל לעזור בני בן ה4 יש לו מין אובססיה לכפות רגליים ,הוא פשוט נהנה להסתכל על כפות הרגליים או לגעת בכפות הרגליים של אחרים ,זה מתבטא בכךשלא רוצה לאכול ובמידה ורוצים לשכנע אותו אומרים לו אני אחלוץ נעליים ואז הוא יושב חאכול לא יודעת מה זה אומר והיתי מבקשת לקבל עזרה בנושא

דודיק שלום אני קצת מוטרד לא רק מהתופעה אלא משיתוף הפעולה עם הילד בנושא הזה. עדיף שלא יאכל ארוחה מאשר צורת השכנוע הזו. ההרגל עצמו שווה מחשבה, אני מציע שתפנו לפסיכולוג ילדים ותקבלו הדרכה כיצד להשיב ולנהוג עם הילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא מעודד זאת אך כתבתי לך על מנת לבדוק האים תופעה זו תיעלם אים אתעלם ממנה או שיש צורך לקחת אות לפסיכולג ,

שלום רב ד"ר, מה הכוונה לפסאדו מאניה או פסאדו היפו-מאניה? בתודה, דולי.

דולי שלום כל תופעה שהיא פסאדו כי תופעה מזויפת, כאילו אמיתית. המונח אינו מונח פורמלי מהספרות המקצועית וכנראה הכוונה לתופעה שנראית כמו מניה אבל למעשה היא משהו אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שוב שלום, אז מה זה יכול להיות שנראה כמו מאניה או היפו-מאניה אבל בעצם זה לא? תודה, דולי.

אני נשואה. בבית אני לא משקיעה בטיפוח המראה החיצוני שלי , כי נוח לי , אין לי כוח להשקיעה אנרגיה באיפור מאחר וגם יש לי בעל שאינו מחמיא ומחזר. פשוט נואשתי . לאחרונה, התחלתי להשקיעה במלוא המרץ בטיפוח המראה החיצוני כי אני זוכה למבטים מצד הגברים מחוץ לבית. זה פשוט מרומם את ליבי. האם אני יראה אצל השכנות מהבניין שלי כאילו אני בוגדת בבעלי, הרי אני לא בוגדת פיזית, האם להמשיך להתייפף כי זה מה שעושה לי טוב בחיים, ומצד שני יש לי נקיפות מדוע אני צריכה למצוא חן בעיני אחרים ולא בעיני בעלי, אני חייה עם קונפליקטים, איך לנהוג?

שירה יקרה, אם ההשקעה בעצמך גורמת לך להרגיש טוב עם עצמך, בוודאי שאין סיבה להפסיקה , וגם לא צריך להטריד אותך מה עלולים השכנים לחשוב.. הבעיה העקרית שעולה ממכתבך, היא מערכת היחסים עם הבעל. נראה שאת לא זוכה להתייחסות ולהערכה להן את זקוקה, וזה משהו ששווה בדיקה. האם ניסית לשוחח על תחושותייך עם בעלך? האם את יכולה לפתוח איתו את הנושא ?

כן. שוחחתי איתו לא פעם. הוא אמר שזה האופי שלו ולא מוכן וקשה לו להשתנות. ולתדהמתי הרבה הוא גם מבסוט מזה שאני משקיעה מחוץ לבית, כי הוא נהנה שמביטים בי בזמן שאני הולכת במחיצתו.- שרה.

שירה שלום הבעיה העיקרית איננה במה יחשבו השכנים אלא באיכות החיים שלך שנפגעת כנראה באופן משמעותי בצורה הקשר אותה את מקיימת כיום. במידה ואכן נואשת סופית מקבלת תשומת לב מבעלך אפשר להבין את רצונך למצוא חן ולקבל מחמאות במקומות אחרים, אבל אני בספק אם זה מה שיחזיר את איכות החיים לתיקונה. אני חושב שכדאי לחשוב בעיקר על אופן שיפור היחסים הזוגיים ופחות במה השכנים יגידו. את ללא ספק חיה בקונפליקט, אבל לא זה אותו את מזכירה בהודעתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. מדוע מכתבי נמחק, האם זה הוגן, לשם מה קיים הפורום? . - שרה

הד"ר היקר כבר ענה לך פעמיים ! תבדקי לפני שאת מאשימה לשווא !!!

אז עם כל הכבוד, תיקרא/י היטב מי ענה לי, ותווכחי לראות שהרופא כלל לא הגיב.-שירה. היו 2 תגובות של אנשים זרים.

שרה שלום הודעתך לא נמחקה, כמו גם הודעותיך בעבר. אני מבין שהנושא מטריד אותך בצורה כזו או אחרת, לגבי גבר מסוים או אנשים שונים. כמו בעבר אציין גם כעת שאינני יודע מה התנהגותו מבטאת. במידה ואת רוצה בררי זאת איתו באופן ישיר, ובמידה ולא נתקי את הקשר. בברכה ד"ר אורן קפלן