פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום ד"ר רציתי לדעת מה ההבדל בין פסיכותרפיה ופסיכיאטריה ,האם זה אותו דבר?

פסיכותרפיה = טיפול בנפש. פסיכותרפיסטים הם כל אנשי המקצועות הטיפוליים, המוסמכים להעניק טיפול נפשי ( פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאלים קליניים ופסיכיאטרים ). פסיכיאטריה היא ענף ברפואה, העוסק בטיפול נפשי. הפסיכיאטר הינו רופא ( שהתמחה בפסיכיאטריה), ולפיכך מוסמך גם לרשום תרופות.

חפציבה, אני מצרפת לך קישור שעונה בדיוק על השאלה שלך: http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/who_is_psy.htm

חפציבה שלום התשובות שקיבלת ממצות מאוד ומסכמות את ההבדלים בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 25 והתחלתי טיפול בסרוקסאט בשבוע האחרון. אני לא רוצה להשמין בכלל האם זוהי תופעת לוואי שקיימת תמיד? - האם מדובר בהגברת התיאבון ומכאן ההשמנה?(כי אם כן אם זה אוכל להתמודד) - מה ה% באוכלוסיה שמשמינים מהתרופה? על איזה השמנה מדובר בק"ג (5,10,15) ואיפה אוכל לקרוא מידע יותר מפורט לגבי הנושא (אני ממש מפחדת להשמין - אך יחד עם זאת מעוניינת בשיפור במצבי הנפשי) האם פעילות גופנית יכולה למנוע את ההשמנה?

לילך שלום, כל כדור משפיע באופן שונה על כל אחד, כך שאי אפשר לצפות מראש האם ואילו תופעות לוואי יהיו לך. אכן יש אנשים שהסרוקסט מגביר להם את התאבון. אפשר להתמודד עם זה בדרך של אכילת דברים פחות משמינים ועיסוק בפעילות גופנית. בהצלחה !

לילך שלום פורום זה עוסק בפסיכותרפיה בלבד, בנושא תרופות אנא פני לפורומים הרפואיים השכנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת כדור... שיפסיק את התפקי החרדה/פניקה, האובססיות, ותחושת הביטול העצמי, וישנה את האישיות שלי לרגועה, אופטימית ובלי התקפי כעס. מתוך נסיונכם - מהו? לוסטרל, פרוזק , פלוסטון או שכולם אותו דבר? מובן שאתייעץ עם פסיכיאטר אל דאגה. בנוסף, האם הכדורים מסוג זה גורמים להשמנה, גם כאשר משתדלים להיות בדיאטה? יש למישהו נסיון? (לקחתי בעבר כדור אנפרניל ולא יכולתי לאכול יום שלם). המון תודה על התייחסות!

מילי, עדיין לא המציאו כדורי פלא... חבל, נכון? בכל מקרה, אני מכירה אנשים שטופלו בסרוקסט או בפריזמה, ושסבלו מאותם דברים שתיארת. הסרוקסט יכול לגרום להשמנה, ובקשר לפריזמה אני לא בטוחה - באמת כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ושאול את השאלה גם בפורום פסיכיאטריה, כי משתתפים שם יותר אנשים עם "ניסיון תרופתי".

מילי שלום! ישנם כדורים רבים נוגדי חרדה . העניין הוא, שלא כל כדור פועל באותו אופן על כל אחד. הן מבחינת היעילות, והן מבחינת תופעות הלוואי ( שתאבון מוגבר יכול להיות אחת מהן...). לכן, אין ברירה אלא להתחיל עם מה שהפסיכיאטר ממליץ, לראות איך את מגיבה לאותו כדור, ובעצה אחת עם הפסיכיאטר - להחליט לגבי ההמשך. לפעמים לוקח זמן עד שמוצאים את התרופה היעילה ביותר עבורך. אז פשוט צריך להתעזר בסבלנות ! לגבי החלק השני של שאלתך - אל תצפי שהתרופות ישנו את אישיותך. על מנת לעבוד על חלקים בעיתיים או מטרידים באישיותך ( "טיפול שורש" ) - כדאי לפנות ליעוץ פסיכולוגי. בכל מקרה, ידוע כי שילוב בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכולוגי הוא היעיל ביותר נגד חרדה והתקפי פאניקה ( בייחוד טיפול בשיטה התנהגותית קוגנטיבית ). בהצלחה ותרגישי טוב ! יעלה.

מילי שלום פורום זה עוסק בפסיכותרפיה בלבד. בנושא תרופות אנא פני לפורומים הרפואיים השכנים. בעיקרון אין תרופות או טיפולי פלא. שילוב בין טיפול תרופתי נוגד חרדה וטיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לעזור לך להתמודד עם החרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב שלום רב הבן שלי התחיל ללמוד באונברסיטה במגמת כלכלה. הוא פרפקציונסט שאוהב לדעת תמיד את כל החומר ואם אינו יודע או מבין נושא מסוים "נאטם לו הראש" הוא נלחץ ורוצה לנטוש את הלימודים בשל כך. ברצוני לצין שלאורך הרבה שנים כל נושא שהוא אינו מרגיש ששולט ב100 אחוז גורם לו להרגשה זהה.לטענתו הלחץ ממרר לו את החיים וכאמור בשל כך הוא רוצה לעזוב את הלימודים. האם לדעתכם כדאי וצריך לשלוח אותו לטיפול כל שהוא ,ואם כן איזה מין טיפול. בתודה שימי

שימי שלום מה שאתה מתאר מזכיר סוג של חרדת בחינות. מדובר במצב לחץ שנובע מהרצון בהישג, אולם במצב בו המוטיבציה מגיע לשיא יש גם מתח נפשי קשה שעלול לגרום לנפילה ביכולת להתמודד. בהחלט אפשר לעזור לו באמצעות טיפול פסיכולוגי. ברוב האוניברסיטאות יש שירות פסיכולוגי לסטודנטים במחיר מוזל והם גם מתמחים לרוב בסוג כזה של בעיות. כדאי שיפנה למשרדי דיקן הסטודנטים ויברר את האפשרויות. כמובן שאפשר גם לפנות באופן פרטי או דרך קופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר בני בן 17.5 ניכשל בפעם החמישית בטסט והוא נישבר נפשית ומדוכא מאד.. בישעת הטסט הוא מאד מאד מיתרגש רגליו רועדות וכולו חיל ורעדה... נתתי לו טיפות ריסקיו שמיעת קלטות להרפיה וכ"ו אך ללא הועיל. נאלצתי ללכת לרופא מישפחה והוא נתן לו כדורים בשם אלפרליד 0.25 להרגעה אך לרוע המזל נאמר במירשם כי אסור לקחתם בישעת נהיגה.יש לציין כי מטסט לטסט ההיתרגשות שלו הולכת וגוברת והא נימצא במעגל חרדה אין סופי שאין ממינו מוצא... מה עושים????? תודה

שלום חרדת הטסט היא סוג של חרדת בחינות. יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד ולעזור לו להתגבר על הבעיה. ראו את הקישור שלהלן: http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לחבריי הורום ולדוקטור רציתי לשאול שאלה חשובה לגביי הדיכאון שלי התחיל בזה שלא ידעתי מי אני אחריי שחיפשתי את עצמי במקומות הבנתי שאני חולה נפש אז הלכתי לאישפוז יום בגהה וכאילו מצאתי את האישיות שלי...חולה נפש אז אני מתנהג כמו חולה נפש כי אני לא מכיר משו אחר מה המחלה האמיתית שלי דוקטור? נ.ב אני ממש סובל בגלל זה אני יודה על תשובה טבה בתודה רבה אלי

אלי שלום השאלה שלך מאוד רחבה ודורשת היכרות של ממש איתך ועם אישיותך. אני מציע שתפנה בשאלה הזו אל הגורמים המטפלים בך, אין טעם לנסות ולברר את התשובה בצורה עקיפה. כך בחשבון אגב, שאבחון פסיכיאטרי אינו תורה מסיני וגם שם יכולים להיות טעויות. מה שחשוב הוא לא בדיוק מה הסעיף של האבחנה הפסיכיאטרית אלא כיצד עוזרים לך להרגיש טוב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב. אני נער כבן 18 וכאשר הייתי בתיכון חליתי לפני אחד הטיולים ולא יצאתי לטיול בגלל היותי חולה. מאז כול טיול או משהו חושב בחיי אני פוחד להיות חולה ולהפסיד. ופעמים רבות אני ניהיה חולה דווקא באותו היום. כלומר אני מכניס לעצמי לראש שאני חולה! מה אני יכול לעשות? תודה אלירן.

כנראה שהתופעה ממנה אתה סובל היא חרדה חברתית. אתה חייב לשנות את ההתנייה הזו של אירוע חשוב = מחלה. תנסה לבדוק עם עצמך בכנות ולרדת לעומק הבעיה שגורמת לך להחליט להיות חולה ולהפסיד את האירוע. יכול להיות שאלה סימפוטמים של חרדה וחשש להתמודד עם האירוע המסוים החשוב שעומד לקרות כמו טיול וכו', להתמודד עם אנשים לא מוכרים, מקומות זרים ומצבים בלתי ידועים. אולי כדאי שתעזר באיש מקצוע שגם יקצר לך את התהליך וגם יתמוך בך (יותר קל עם מישהו מאשר לבד).

אלירן שלום אני מסכים באופן כללי עם דבריה של הלית. אתה מבין בעצמך שאתה יוצר את המחלה באמצעות חשיבה שלילית. תופעות של חרדה דומות למחלה, הם גורמות לתחושות גוף לא נעימות ואתה צריך ללמוד להתמודד איתן. מעניין מה היה קורה אם היית יוצא באחד הפעמים בכל זאת אל הטיול למרות התחושה הלא נעימה. רוב הסיכויים שתרגיש יותר טוב והתופעות תחלופנה מאליהן. אם אתה מרגיש שלא תוכל לעשות את השינוי לבד פנה לעזרה פסיכולוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן תודה שהשבת לשאלותיי בנושא הדיכאון הפוסט טראומתי שלי. שכחתי לשאול שאלה חשובה: מהו הטיפול הנכון לפוסט טראומה משולבת עם דיכאון? האם טיפול קוגנטיבי-התנהגותי? פסיכותראפיה? EMDR? או שמא שילוב של כל השיטות בתקווה שמשהו יעבוד על המטופל ויעזור..? שוב תודה!!

אינגריד שלום אין תשובה חד משמעית לשאלתך. כל השיטות עשויות לעזור וצריך למצוא מטפל שאת מתחברת אליו ומרגישה נוח עימו. כדאי לקבל המלצות מאנשים שאת מכירה או שאת סומכת על חוות דעתם. אני מצרף קישור למאמר על עובדות שונות על הטיפול הפסיכולוגי שרלוונטיים להתלבטויותיך. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 26 ויש לי חרדה חברתית שמלווה בהתקפי חרדה. שאלתי היא: האם לאחר הטיפול הפסיכולוגי ולאחר סיום הטיפול התרופתי, התקפי החרדה יכולים לשוב?

אלמונית שלום התקפי החרדה אינם משהו שלילי בבסיסם. זהו מנגנון חרום של הגוף המתריע בפני סכנות והתקפי חרדה הם אולי מצב של חוסר איזון באותו מנגנון. מטרת הטיפול בחרדה הוא בין היתר לקבל בטבעיות רבה יותר את מנגנון החרום של החרדה ואז הוא הרבה פחות מטריד ובאופן ברור בעקבות זאת גם פועל פחות. להלן קישור למאמר על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

פני לאתר חרדה חברתית.

זהו. נשבר לי. אני רק רוצה למות. מעכשיו זה הייעוד שלי. כבר ניסיתי כמה פעמים להתאבד ובלעתי 20 טבליות של ציפראמיל שזו התרופה שאני מטופלת בה. חתכתי את עצמי הרבה פעמים. עשיתי חור ביד באזור בית השחי עם מספרי ציפורניים. פשוט חתכתי את הבשר שלי. זה לא כואב לי כשאני עושה את זה ורק אחרי שאני מסיימת לחתוך אני מתחילה להרגיש כאבים. אני נהנית להכאיב לעצמי. אבא שלי הרביץ לי עם הברזל של החגורה שלו וזה כאב יותר. זה כאב גם פיזית וגם נפשית. שונאת את העולם הזה!!! אני בדיכאון כל הזמן. רוב הזמן בוכה או צורחת עד שכבר לא נשאר לי אויר. זהו. נשבר לי. אין לי כוח יותר. לא יודעת אם אני אהיה בחיים בשביל לקרוא את התגובות שלכם. שיהיו לכם חיים טובים. לי כבר אין סיכוי.

חביבה יקרה ! אין דבר כזה שאין סיכוי !!! אני מבינה שעברת דברים קשים בחיים, ואולי בגלל זה איבדת את האמון בעצמך ובאחרים, אבל לכל אחד יש את הכוח "לקחת את המושכות" בידיים ולהחזיר לעצמו את תחושת השליטה בחיים !!! הכי חשוב שתזכירי עכשיו לעצמך, שהדיכאון נוטה לעוור ! זו אחת התכונות שלו - למנוע ממך לראות שיש דרכים חלופיות להתמודד עם המצב ולחזור לעצמך ולימים יפים יותר! תחשבי כמה דברים יפים יש לך להפסיד ( נישואים, ילדים משלך, חוויות וארועים משמחים ועוד ועוד...). אנשים רבים עברו חוויות קשות בחיים, ובכל זאת החזיקו מעמד ואף מעבר לזה ! יקירתי, פני מייד ליעוץ מקצועי, שיעזור לך לעשות את הצעד הראשון בחזרה לתחושת שליטה וראייה חיובית יותר של המצב !!! מקווה לשמוע ממך שוב ! היי חזקה ! יעלה.

יעלה, ראיתי מה שכתבת לי וזה דברים ששמעתי כל כך הרבה פעמים וזה דברים שניסיתי כל כך הרבה פעמים. הייתי מאושפזת באברבנאל בבת ים במשך 3 חודשים. השתחררתי משם לפני 4 חודשים רק בגלל שהם לא טרחו לבדוק את הידיים שלי... פשוט עבדתי עליהם שאני כבר לא חופרת בידיים שלי והם האמינו. גם אחר כך המשכתי לחתוך את עצמי כמה פעמים. אני עדיין בטיפול. האמת היא שעכשיו היתה קצת הפסקה בטיפול כי אני בת 18 עוד שבוע ולכן אני עוברת מטיפול בבית חולים הפסיכיאטרי בנס ציונה לטיפול בתחנה לבריאות הנפש בירושלים. שבוע הבא אסע לשם בפעם הראשונה. שנאתי את המטפלת שלי בנס ציונה, אהבתי כל כך את המטפלת שלי בבת ים. אני לא רוצה מטפלת מגעילה גם בירושלים כי אז אני עוד יותר ארצה למות כי אני אשנא לדבר איתה ואחשוב שרק אנשים מגעילים אוהבים לטפל בי כי אני מגעילה בעצמי... תוכלי לכתוב לי מידי פעם? אני מרגישה כאילו אני לבד בעולם. אין לי עם מי לדבר. תודה על תגובתך. חיממת את ליבי הקר כאבן!

חביבה, האם כשמך כן את? תשמעי, את צודקת, החיים באמת קשים והדיכאון הוא לא נסבל. גם אני נמצאת בדיכאון תהומי כבר כמעט שנה והזיפת הזה לא עובר. גם אני צורחת וצווחת, מתפרצת על אנשים יקרים וגורמת עוול לכל מי שנתקל בי. א ב ל - אם נתאבד נוכיח לכולם שהדיכאון ניצח אותנו, שאנחנו חלשות ושנתנו לבעיה זמנית - פיתרון קבוע! אז בואי נמשיך לצרוח, נמשיך להאבק, אין לנו ברירה. פשוט להפסיק לחכות שזה יעבור ולזרום עם התחושות הקשות. ברגע שנפסיק להתייחס לדיכאון, הוא יתייאש ויעבור מאליו. חביבה, תחשבי על זה. אל תתני למצוקות שלך לנצח אותך, בואי נביס אותן יחד. חוץ מזה, הבעיה היא בנפש שלך אז למה את רוצה להעניש גם את הגוף? תניחי לגוף ותטפלי בנפש. ועוד משהו, 20 ציפרלקס לא יהרגו אותך אבל בהחלט יכולים להשאיר אותך עם בעיות שתאלצי לסחוב כל עוד את בחיים. אז תחליטי, או שאת כאן ואת בריאה או שלא. מקווה שהמסר הובן ואני לא מטיפה לך. אני פשוט נמצאת באותו מקום ולכן אני מושיטה לך יד שאולי תאחזי בה ועם כוחות משותפים נצליח לעלות כמה מדרגות. שלך, עינת.

שלום לך. תודה רבה על תגובתך! היטבת עימי במקצת ולכן עכשיו הנני חשה קצת יותר טוב. בקשר לשאלתך אם כשמי כן אני- לדעת כולם כן, לדעתי לא. האם אני יפה? לדעת כולם- כן, לדעתי לא. האם אני שמנה? לדעת כולם לא, לדעתי כן. עיזבי. לא זה מה שרציתי לכתוב. מה שכן רציתי לכתוב זה תודה רבה על מה שכתבת לי, אני לא מקבלת את זה כהטפת מוסר אלא כניסיון של אנשים כמוני לעזור ולעודד אותי. מותר לי לבקש ממך שתספרי לי מעט על עצמך? (גיל, "מחלה", וכו') את אינך חייבת. אך אשמח לדעת קצת על מי שאיתו אני מתכתבת. ושוב תודה וערב טוב!

לחביבה היקרה אנו בטוחה שעוד רבים כמוך הרגישו ברגעים של יאוש שלא בא להם לחיות יותר. אין ספק, דיכאון הוא מצב רגשי קשה ולעתים קשה מנשוא. את עברת טראומה קשה שכרגע את לא יודעת עדיין כיצד להתמודד איתה. אבל את חייבת להאמין שעם הזמן יהיו לך חיים יותר טובים מעכשיו ואת תיזכרי ברגעים הקשים ותתגאי בעצמך על כך שהצלחת לעבור את זה וזכית בימים טובים יותר. אנא ממך פני למישהו לעזרה מידית (לפסיכולוג/פסיכיאטר שלך שמטפל בך, /ער"ן/אדם קרוב אליך) על מנת לפרוק את התחושה קשה ואת תראי שיוקל לך וגם תתחילי לחשוב רציונלי יותר. מנסיון, כשמדברים עם אנשים, זוית הראיה משתנה. אני מקווה שלא תעשי את מה שתיכננת ואם תרצי לדבר, כולנו כאן בשבילך. נטלי

כן, בא לי לבכות. למה? כי מישהי חמודה כתבה לי שכולכם כאן בשבילי. אני מרגישה שסוף סוף הגעתי למקום הנכון, שסוף סוף יש לי עכשיו עם מי לדבר. תודה לכולכם!

החיים הם דבר מאד יקר ולהעניש את עצמך בגלל שטויות של אחרים זה חבל מאד . אם יש לך אפשרות לפנות לרופא המשפחה או למישהו ברדיו כמו יוסי סיאס אשר יכולים לעזור לך לצאת מהמצב שלך. אנא נסי כי החיים באמת יפים כאשר מוצאים עזרה.

חביבה שלום הודעתך מעוררת דאגה רבה אצלי ואצל משתתפי הפורום האחרים. למרות המסר השחור והפסימי שאת מעבירה אני מרגיש מאחורי הדברים ואולי מעצם העובדה שהחלטת לכתוב את ההודעה בפורום שיש בך גם רצון עז למצוא את האור בקצה המנהרה ושיהיה מישהו שיצליח להראות לך אותו. אני מעריך שאת היית בטיפול כזה או אחר אבל אני רוצה להציע לך בפנות בדחיפות לטיפול פסיכולוגי ולא לנקוט בפעולות שעלולות לגרום לך נזק גופני חמור ונכות. המוות נראה אולי מקום רגוע אבל רוב האנשים שמבקשים למות לא מבקשים זאת באמת, הם רוצים רוגע ושקט ואין ספק שאת אלו אפשר גם להשיג בחיים עצמם. במצב חרום אנא היכנסי למונית ופשוט פני לחדר מיון. כמו כן אפשר ליצור קשר עם קו המצוקה של ער"ן 24 שעות ביממה: http://www.1201.org.il/pages_main.asp?id=101 שמרי על עצמך בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תגובתך להודעה שלי! עכשיו אני מרגישה כבר יותר טוב, בזכות האנשים כאן בפורום שדואגים ושאיכפת להם. הייתי מאושפזת באברבנאל בבת ים במשך 3 חודשים וקצת. השתחררתי לפני 4 חודשים. היתה לי שם מטפלת מקסימה ואז כשהשתחררתי המשכתי חודשיים טיפול אצלה, מעקב, ואחר כל הייתי אצל פסיכיאטרית מגעילה ולא נחמדה בנס ציונה. כיון שאני בת 18 עוד שבוע אני עוברת לטיפול בתחנה לבריאות הנפש בירושלים. אני מקווה ששם יהיה לי מטפל נחמד. מותר לפסיכיאטרית לענות לפלאפון שלה ולדבר כמה דקות באמצע השיחה איתי? אם כן אז הפסיכולוגיה היא דבר מעוות! הרי מטרת הטיפול היא לעזור לנו אז אם אנחנו לא מספיק חשובים למטפל שלנו עד כדי כך שהוא יושב ומשוחח בפלאפון שלו ולא מתייחס אלינו ברצינות אז זה לא יעזור שנהיה בטיפול. אנחנו צריכים להרגיש שרוצים לעזור לנו ושאיכפת להם מאיתנו. המטפלת שלי בבת ים היתה מכבה את הפלאפון שלה ומנתקת את הטלפון הפנימי של המחלקה בתחילת כל שיחה איתי. ואם שכחה בטעות והטלפון/הפלאפון צילצלן באמצע השיחה היא לא ענתה, היא ניתקה את הטלפון. בקיצור, תודה רבה לך על היחס שנתת לי. יום טוב לך!

חביבה היקרה לפני כחצי שנה הייתי במצב שלך .הכל היה נראה לי מדכא... אמנם לא הגעתי למצב של אישפוז אבל המצב היה גרוע בהחלט גם אני חשבתי שאין לי סיכוי בעולם אני כותבת לך היום אחרי שעברתי טיפול כדי להראות לך שאפשר לצאת ממצבים כאלה והחיים כן יכולים להיות יפים עם קצת עבודה אני כ"כ מבינה למצבך כי גם אני הייתי שם ואני מקווה שתתפסי את האומץ ותחליטי להתמודד עם החיים, לקבל טיפול ובסוף לנצח!!! אני מאחלת לך שתהיי חזקה אשמח לשמוע ממך בהמשך חפציבה

ד"ר קפלן שלום קראתי את המאמרים שהבאת לאינגריד לקרוא ,בהם כתוב על מצבים טראומתיים ש"אנשים שאינם דיכאוניים מסוגלים להתמודד עם אירועים אלו ולהמשיך לתפקד" השאלה שלי היא אם הייתי תמיד ילדה רגילה ושמחה( אני בת 22) ועברתי דיכאון קליני עקב אירוע טראומתי ,קיבלתי טיפול וכעת אני ,ברוך השם שוב בסדר- האם אפשר לקטלג אותי תחת המושג "אנשים דיכאוניים" וכנראה אני לא מסוגלת להתמודד עם מצבים קשים, או שזה אירוע שיכול לקרות גם פעם בחיים עקב משבר מאוד גדול? ושאלתי השנייה ע"פי מה שקראתי היא האם הפיתרון היחידי בדיכאון קליני כגון מה שעברתי הוא טיפול תרופתי או פסיכולוגי או שמא אם האדם ממש חזק ,באמצעות כח רצון הוא יכול לצאת מזה בעצמו?

חפציבה תודה שכתבת לי, עניתי לך ואשמח אם תוכלי להשיב לשאלותיי שם. תודה. דרך אגב, את שואלת שאלות נכונות!

אינגריד יקרה השבתי לך על המיכתב אבל נראה לי שכתבתי בטעות "לחפציבה" בכל מיקרה תיקראי זה מאוד חשוב שיהיה טוב אביה

חפציבה שלום אני לא חושב שכדאי או רצוי לקטלג אנשים. מה שקרה לך הוא אישי ואני לא חושב שניסיון להגדיר אותך תחת אבחנה כזו או אחרת תתרום במשהו למצבך. הקריטריון להחלטה האם יש צורך בטיפול או לא הוא הרגשתך. אם את מרגישה שאיכות החיים שלך נפגעת כתוצאה מהעבר או ממה שקורה היום כדאי לפנות לטיפול ובהתאם להיכרות עם איש המקצוע אליו תגיעי אפשר יהיה להמליץ כיצד להמשיך. השאלה האם כוח הרצון מספיק אלא האם יש צורך בסבל אותו אולי כוח הרצון יכול לשאת. לפי מה שאת מתארת כדאי לפנות לטיפול ולא כל כך להתלבט בהשלכות השונות של מה שקרה ויקרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבת שלי בת 10.5, ילדה מקסימה, טובת לב, רגישה מאד ונבונה. לצד זה סובלת מחרדה וקצת אובססיביות ומטופלת בתקופה האחרונה בכדורים. הבוקר היא מספרת לי שהיא מאד בלחץ, שעשתה משהו רע והיא מתביישת לספר. בסופו של דבר אחרי התלבטויות החליטה לספר לי במכתב. וכך היא כתבה: "אמרתי לגידי (שם בדוי, אחיה הקטן - בן 4), שיוריד לי את המכנסיים אם הוא חזק וגם את התחתונים ושידגדג לי את הפוט. עכשיו שסיפרתי לך זה מציק לי מאד הוא עשה את כל הדברים האלה". הרגשתי שאני הולכת למות באותו רגע. מאיפה זה בא לה? אמרתי לה שזה חמור מאד ושאלתי אם היא מבינה את זה. היא אמרה שכן ושלא תעשה את זה יותר. מאד הדאיג אותה אם הוא יזכור את זה כשהוא יגדל - אמרתי לה שאם זה חלילה יחזור אז הוא בודאי יזכור את זה אבל מאותה פעם אני לא בטוחה. אני ממש לא יודעת מה לעשות עכשיו עם העניין הזה. בעקרון יש פסיכולוגית שמטפלת בה בגלל נושא החרדה, אבל היא במפורש ביקשה ממני לא לספר לפסיכולוגית. מצד שני אני מרגישה נורא נורא נורא עם מה שקרה, ומה עם הפגיעה באח? עם מה הוא יגדל? אני רואה שהיא מאד מוטרדת מזה ומאד מאד מתביישת - היא מבינה שזה דבר שאסור לעשות - אבל מה אם היא עשתה/תעשה את זה שוב והפעם לא תספר לי? אני רוצה להדגיש שאנחנו משפחה רגילה, ממוצעת לחלוטין. משפחה אוהבת, תומכת מאד ולא היו מצוקות מיוחדות (מוות, גירושים ודברים מהסוג הזה). מה לעשות?

שלום אני חושב שכדאי שתרימי טלפון אל הפסיכולוגית של הבת, ספרי מה קרה ובקשי עצה. שתפי אותה בכך שבתך ביקשה שלא תספרי וקבלי ממנה הנחיות מה לעשות. מעבר לטיפול שמקבלת הבת כדאי שתקבלי (רצוי עם בעלך ביחד) הדרכת הורים כיצד לנהוג בבת ובמקרה הנוכחי גם עם הבן. זה לא נושא שאפשר לעבור עליו לסדר היום אבל חשוב שאת ההדרכה תקבלי ממישהו שמכיר אותך ואת הרקע באופן יותר אישי. לכן הפסיכולוגית של הבת היא הדמות הראשונה שכדאי לשתף בעניין כדי להחליט מה לעשות הלאה. יתכן שכדי לשמור על הטיפול של הבת את הדרכת ההורים תצטרכו לקבל בסופו של דבר מפסיכולוג אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 2.8. היא גמולה כבר 4 חודשים מעשיית פיפי בחיתול, גם בשנת צהריים. הבעיה היא שהיא אינה מוכנה בשום פנים ואופן לשמוע על עשיית צואה בשירותים/סיר. היא פשוט הולכת לפינה בחדר ועושה בתחתונים. כשאני שואלת אם היא רוצה לעשות קקי בשירותים/סיר ואפילו בחיתול, היא פשוט אינה מוכנה לשמוע, מתרחקת ועושה בתחתונים. אני מבינה שאסור ללחוץ בשום דרך וצורה, אבל אני חוששת שהיא תפתח הרגל של עשיית קקי בתחתונים, שכן זה לא מפריע לה כלל שיש לה קקי בתחתונים והיא פשוט אינה מוכנה לשתף פעולה בשום דרך. הנושא נמשך מאז שהיא נגמלה מפיפי (4 חודשים) ואינני יודעת מה לעשות ואני מתחילה להילחץ. האם זהו מצב נורמלי? האם יש ממה לחשוש ואם לא, אז מתי צריכה להדלק אצלי נורה אדומה המעידה על בעייה בגמילה מצואה או על אימוץ הרגל מגונה של עשיית קקי בתחתונים? כמו כן, היא שותה המון לפני השינה וקמה בבוקר כשהחיתול ספוג בפיפי. 2 שאלות: 1. האם עצם העובדה שהיא אינה עושה פיפי במהלך שנת הצהריים אינה אמורה לגרום לכך שגם בשנת הלילה ייווצר מהלך הדרגתי של התאפקות במתן שתן עד להתאפקות מוחלטת? 2. איך יודעים מתי אפשר לגמול בשנת לילה? אודה על תשובה מהירה דנה

שלום לגבי עשית צואה, רצוי לתת חיזוקים לעשית הצרכים בשירותים, אפשר גם להראות קלטות וכו'. מצד שני כפי שאת כותבת אין ללחוץ ולעשות מלחמות על הנושא כיוון שזה רק מגביר את הבעיה. תנו לה חיזוק חיובי שהיא יודעת שאפשר לעשות קקי בסיר וכשהיא תרצה היא תעשה את זה. הגיל שלה עדיין צעיר והענין אינו צריך לדעתי להלחיץ אותך מעבר לחוסר הנוחיות שיש בהרגל. לגבי גמילת לילה, זה מוקדם בשלב הנוכחי במיוחד אם יש לילדה הרגלים של שתית לילה. זה יכול לחכות גם עוד שנה בלי כל בעיה. כדאי לבסס את גמילת היום ובאופן טבעי בשלב כלשהו גם היא תרצה לעשות גמילת לילה. יהיה צורך להפחית את השתיה הלילית לפני כן וליצור אצלה מודעות לקשר בין השתיה להרטבה. בקיצור, לא להתעלם מהגורמים הללו, לדבר עליהם עם הילדה, אבל לא כמלחמה אלא כהכרה במצב והמתנה רגועה למה שעומד לקרות בקרוב כשהיא תרגיש מוכנה. אני מציע שתקחי לעצמך פרק זמן של שלושה חודשים בהם את אומרת לעצמך שאת רגועה לחלוטין סביב הנושא. רוב הסיכויים שרוגע זה יוקרן גם לילדה ותראי תוצאות תוך זמן קצר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בתי בת 2.9. לעיתים רחוקות היא רוצה שאתקלח איתה ומאוד נהנית ושמחה כשאני מסכימה. כשאני מתקלחת לבדי, היא מדי פעם באה למקלחת ומסתכלת עלי. האם זה טבעי? שאלתי היא האם ישנה מניעה כלשהיא (בהיבט הפסיכולוגי) להתקלח עימה? האם עלולות להיות השפעות זהות מינית עליה? חשוב לי לציין שהדבר קורה לעיתים רחוקות מאוד ואם אינני מסכימה היא מקבלת זאת בצורה יפה מאוד. בתי ילדה נבונה מאוד וישנה ביננו פתיחות רבה והבנה עמוקה. מהם הגבולות בגיל זה ובגילאים מאוחרים יותר בתחום הפתיחות בנושא מיניות בין הורה לילד? חשוב לי מאוד שבתי בשלב מאוחר יותר תרגיש מספיק נוח לשוחח איתי בנושא. על מה מדברים ועל מה לא? עם מה משתפים פעולה ועם מה לא? נא תשובתך,

נורית שלום אני חושב שבענין הזה יש דעות לכאן ולכאן ואת צריכה להחליט מה מתאים לך ומה נראה נכון בעיניך. אישית אינני רואה כל בעיה בענין, זה נשמע טבעי ונורמלי. החוויה המשותפת במקלחת איננה מינית אלא ביטוי לקרבה. מובן שהיא גם בגיל בו היא מגלה את עצמה וגופה ולכן היא גם סקרנית. אם תתייחסי לכל הענין בצורה נינוחה הוא גם יתפרש ככזה ולהיפך, אם זה גורם לך חוסר נוחות זה בוודאי גם מוקרן הלאה ואז כדאי להמנע מסוג כזה של מפגש. בשורה התחתונה, נסי לבדוק עם עצמך מה טבעי ונוח לך, כל דרך שתבחרי תהיה מתאימה ונוחה, אינני רואה סיבה לנזק כלשהו מכל סוג של החלטה סבירה בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת האם לאדם שחווה דיכאון קליני בעקבות אירוע טראומתי יש סיכוי רב יותר מאשר אדם רגיל לחלות בעתיד במחלות נפש כגון מניה דיפרסיה או דיכאון אחרי לידה

אדם שלקה בדיכאון קליני לא בהכרח יחלה גם במחלת נפש מהסוג שציינת. הנטייה למחלות אלה היא בעלת מרכיב תורשתי בחלקו . אם אין במשפחתך מקרים כאלה את יכולה להיות רגועה.

חפציבה שלום דיכאון ותגובה פוסט טראומתית אינם קשורים בהכרח למחלות ובעיות נפשיות אחרות. הרגישות הקיימת דורשת טיפול מתאים ואולי גם מודעות וזהירות מסוימת בהמשך החיים אולם בהחלט אי אפשר לטעון שיש כאן דרך ידועה מראש. אני חושב שהחששות הללו מהעתיד צריכות לעלות במסגרת הטיפול הפסיכולוגי בנושא הדיכאון והטראומה כיום כיוון שהתשובה הקונקרטית איננה העיקר אלא יותר עצם הפגיעה בביטחון וביציבות של החיים כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ,מדובר בילד בגיל 9 ,מתעורר בלילה (כשעה לאחר ההרדמות )רץ בכל הבית וצורח . ניכר עליו שהוא אינו מודע לעצמו .לאחר 5 דקות נרדם ,בבוקר אינו זוכר כלום . התופעה נמשכת כבר חצי שנה כמעט כל לילה . בבדיקת EEG :התרשים בערנות מדגים אי סדירות חדה דו צדדית וכללית קלה בלתי ספציפית לגיל . האם הוא בריא ? האם הוא שפוי ? האם הוא נורמלי ? נשמח אם תוכל להסביר לנו את התופעה ומה אפשר לעשות . תודה ,הורים מודאגים .

עד שיענה לך מנהל הפורום אני יכול בינתיים להרגיע אותך. הבן שלך בריא ושפוי לגמרי. התופעה קיימת ומוכרת וחולפת עם הזמן.

רונית שלום הדבר נשמע כמו סוג של הפרעה בשינה ודורש בדיקה בהתאם. זה לא קשור בהכרח לבעיה פסיכולוגית ויכול להיות קשור לתגובות פיזיולוגיות שמתרחשות במהלך השינה. אני מציע לך לפנות בהקדם למעבדת שינה לילדים ולערוך בדיקה מסודרת. יש אפשרות לקבל ייעוץ במעבדת השינה לילדים של החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב ולמיטב זכרוני יש מעבדה טובה גם בבית חולים דנה באיכילוב בתל אביב. יש בוודאי מסגרות נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהו ,להערכתך ,הטיפול הטוב ביותר לטפל בבעית הערכה עצמית ? אני ,מטופלת מזה שנה ,אצל עובדת סוציאלית ,המוסמכת לטפל בחולי /נפגעי נפש,(אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית ,שלפי כמה שאני רואה ,למזלי רק משפיעה עליי בתחום היציבות בעבודה).אני מטפלות בבעיותי בשיטת הret (אם כתבתי נכון את הראשי תיבות ...),וכמה שאני מבינה את השיטה ברציונאל ,נורא קשה לי ליישם בפועל .. האם שיטה זו מתאימה לדעתך לטפל בנושא ההערכה העצמית והדימוי העצמי? אשמח אם תתן לי תשובה לילך

לילך שלום למעשה שיטת הטיפול איננה הקריטריון היחידי כדי לבדוק את יעילות הטיפול. רוב המחקרים שבדקו אילו שיטות יעילות יותר גילו שסוג הקשר שנוצר בין המטופל למטפל הוא הגורם המרכזי שמנבא את הצלחת הטיפול. לכן גם במקרה שלך הייתי מציע לך להתמקד בסוג הקשר שנוצר עם המטפלת. האם את מרגישה חיבה אליה, האם את מרגישה שהיא יכולה לעזור לך וכו'. מאחר והבעיה שאת סובלת ממנה קשורה בין היתר גם לאופן התקשרות לאנשים יתכן שחלק מהקשיים שאת עוברת בטיפול קשור לבעיה עצמה עימה את מתמודדת ואת כל הנושאים הללו גם יחד כדאי להעלות בטיפול עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר, אודה לך באם תוכל להסביר לי את המושגים הבאים (אני רוצה לוודא שהבנתי אותם נכון לצורך בחינה בפסיכופתולוגיה): 1. מנגנון הגנה splitting ובמה הוא שונה ממנגנון האינטלקטואליזציה 2. מנגנון "הזדהות פרוייקטיבית" 3. המושג "רמת אגון האישיות" - מה זה אומר רמה נמוכה, בינונית וגבוהה. תודה רבה מראש.

יובל שלום אני חושב שיהיה עדיף לקרוא על הנושא כי לא אוכל להרחיב כאן מספיק. סמוך על עצמך והחומר התיאורטי אותו אתה קורא או התיעץ עם המרצה/מתרגל. אני חושש שכמה שורות בפורום לא יעשו את ההבדל ובדרך כלל אני נמנע מעיסוק תיאורטי בפסיכולוגיה אלא בהיבטים הטיפוליים של המקצוע. לגבי שאלותיך אומר בכמה מילים: 1. שניהם מנגנוני הגנה אבל פועלים בצורות שונות. הספליט מחלק את העולם לשחור ולבן טוב ורע וכך מונע את החרדה של החוויה שרע וטוב יכולים לדור יחדיו. האינ' היא פשוט דרך להתחמק מלהתמודד עם דברים מסוימים במציאות ע"י הסברים אינטלקטואליים. קצת קשה לומר מה ההבדל כי הם לא עומדים זה מול זה בהכרח. 2. זה באמת נושא להעמקה, ואוכל אולי לתת דוגמא. בעיקרון זהו מצב שבו האחר חווה משהו שהושלך עליו. למשל, מישהו מתרגז בגלל אדם כלשהו שלמעשה השליך את הכעס שלו עצמו על אותו אחר והצליח להמחיש לו על ידי כך את חוויתו הפנימית. למושג יש פירושים נוספים ותלוי מאיזו גישה אתה מגיע אליו. 3. כדאי לקרוא את כתביו של קרנברג בנושא. זה קשור לרמת ההתארגנות בעולם, בוחן המציאות, סוג הקשרים שנוצרים, סוג ההגנות בהם משתמשים וכו'. יש קריטריונים אבחוניים מורכבים שמובילים להגדרה איזו רמת ארגון יש לפרט. בהצלחה בבחינה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב, 1. למה רשימת המאמרים לא מתעדכנת? למה לא נוספים מאמרים חדשים? האם יש אך במיקום אחר באתר? אהבתי את המאמרים של הד"ר והייתי מעוניין לקרוא עוד, אולי גם כאלו שיותר מפורטים. 2. מהי מטרת הפורום? מאחר וכל מי שפונה יש לו בעיה, וכל עצה הניתנת היא בעצם לפנות לטיפול, אז למה לא לכתוב הודעה זהה לכולם, לשם מה קיים הפורום? למה אנשים ממשיכים לשאול אם התשובה ברורה לכל השאלות? תודה

אולי המטרה היא לתת לאנשים לשפוך את הלב? להקל את ימיהם ולהביא אותם למצב שהם יקראו שאם יש להם בעיה זו או אחרת מומלץ להם לפנות לטיפול?

ס. שלום המאמרים אינם מטרתו העיקרית של הפורום אלא נותנים תשובה לנושאים שעולים פעמים רבות על ידי אנשים כמו חרדה, דיכאון ומהו טיפול פסיכולוגי. אחת לכמה חודשים אני מוסיף גם מאמר נוסף. מטרתו העיקרית של הפורום לתת לאנשים ייעוץ ראשוני ביותר בנושאים שמטרידים. נכון שחלק מהשאלות חוזרות על עצמן אבל רובן שונות לפחות בדבר מסוים, כנראה שכשיש בעיה אישית התשובה הכללית איננה מספיקה ואנשים מעוניינים בהתייחסות אישית יותר לבעייתם, וזאת אני גם משתדל לעשות. צריך לזכור שהפורום אינו מחליף העמקה וקריאה אישית בספרות מחד גיסא ובוודאי לא תחליף לטיפול וייעוץ אישי פנים מול פנים מאידך גיסא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום בת 15.נערה אינטלגנטית במיוחד. יש בעיה שמטרידה אותי מאד, נראה לי שיש לה התנהגות אובססיבית כפייתית. אסוף דברים, טקסים, עשיית דברים מסויימים בצורה אובססיבית, זהות מינית לא ברורה קשרים חברתיים מועטים (חברה אחת טובה), חשוב לה להראות שהכל בסדר אצלה, ואין לה עניין לדבר על זה. בסך הכל היא נערה מאד מוכשרת,אך לא שמחה באמת. הייתי רוצה שתדריך אותי בכוון של טפול התנהגותי,אולי ביו פידבק, בכל אופן לא טיפול תרופתי. הייתה לפני שנה בשיחות., שאולי היו לה טובות לאותו זמן. האם הטקסים הם סימנים לתחילתה של מחלה? מודאת מאד רחל

רחל שלום אני מבין את דאגתך אבל השאלות שלך כלליות מדי וקשה לי לתת לך תשובה חד משמעית. אם הנערה היתה בטיפול וזוהתה בבירור בעיה של התנהגות ומחשבות כפייתיות/טורדניות הרי שיש מקום לטפל בבעיה. הטיפול הוא גם בכלים של שיחות וגם ע"י תרופות נוגדות חרדה וכדאי לבדוק את העניין בצורה אובייקטיבית לפי הצורך ללא דעות קדומות. בכל מקרה ברור ממה שאת מתארת שהענין לא מתחיל ונגמר בכך אלא שיש התלבטויות פסיכולוגיות נוספות. אני מציע לפנות לאיש מקצוע מתאים ולבדוק אפשרות להמשך הטיפול, במיוחד אם הנערה עצמה מודעת לבעיה ויש לה מוטיבציה לטפל בה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה בו גם התייחסות לבעיה זו. כמו כן למאמר על טיפול דינמי שעשוי להתאים לה. רצוי לאפשר לדעתי מרחב מתאים של זמן לפחות לכמה חודשים בהם תוכל לבטא את עצמה ולנסות להתארגן לשיווי משקל חדש. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm לגבי הדאגה בנושא מחלה, אני מבין את הדאגה אבל אני מציע להתמקד בטיפול בבעיות הקיימות. אינני יכול לומר שאין מקום לדאגה פשוט בשל העובדה שאינני מכיר אתכם באופן אישי, אבל אבחון וטיפול מתאימים יתנו בוודאי תשובה ולכן חשוב לפנות ולא להשאיר את הדברים באויר. בברכה ד"ר אורן קפלן

כמה טיפולים אצל פסיכולוג בערך צריך לטיפול בחרדה בינונית.

מאיה, אין נוסחה אחידה בעניין הזה. זה יכול לנוע בין 8-10 ואף להגיע ל-20. תלוי במספר גורמים משתנים כמו למשל המבנה הנפשי של המטופל, מה הרקע לחרדה (יתכן שבמפגשים עם הפסיכולוג יתגלו עוד מוקדים שיש לטפל בהם), הכימיה בין המטפל והמטופל.

מאיה שלום אינני יודע מה היא חרדה בינונית. העניין הוא שהחרדה היא רק סימפטום. זה כמו לשאול כמה ימים לוקח להבריא כאשר המדחום מראה 38.5 מעלות. מה שחשוב הוא מה המקור הפנימי למה שרואים בחוץ ולפי זה גם זמן הטיפול. טיפול קצר מועד מוגדר כטיפול שאורך עד חצי שנה, טיפול דינמי ארוך מועד לוקח יותר מכך ולעיתים אפילו שנים. אני מציע לפנות לאיש מקצוע לכמה שיחות היכרות ולאחר מכן יהיה הרבה יותר קל להגדיר את מטרות הטיפול ומשכו. אני מבין את הרצון להסיר את העמימות, אבל מה שחשוב זו הבעיה עימה את מתמודדת ואני לא בטוח שאורך הטיפול הוא הנושא המרכזי בהכרח. בכל מקרה, אם את חושבת על משהו ספציפי בגללו עולה השאלה נסי להסביר ולפרט ואנסה להתייחס לדברים. אם אצטרך לתת מעין הימור, בטיפול התנהגותי (כפי שכתבת בכותרת) אצפה לשיפור תוך טווח של חודשיים עד ארבעה חודשים ומעקב לא בהכרח צפוף של מספר חודשים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מעוניינת ללמוד פסיכולוגיה. אני יודעת שאין ביקוש רב למקצוע זה ולכן אני רוצה בבקשה לדעת באילו תחומים בפסיכולוגיה אוכל לעבוד.

דוקא יש ביקוש גדול למקצוע זה והדרישות המוקדמות הן גבוהות. ( ציונים פסיכומטרי ). תוך כדי הלימודים תכירי את התחומים השונים של המקצוע ואז תחליטי מה מתאים לך. אפשר פסיכולוגיה קלינית , חינוכית, תעסוקתית, שיקומית....... תחומים לא חסר. כשתגיעי למצב שתצטרכי להחליט , אז זה יהיה אקטואלי. בלימודי התואר הראשון הלימודים הם כללים בעיקר ללא התמקדות ספציפית. שיהיה בהצלחה.

שרון השאלה מדוע את רוצה ללמוד פסיכולוגיה, מה מושך אותך במקצוע. אני מאמין שההחלטה צריכה לבוא ממקום הפוך מהאופן בו מנוסחת השאלה. לראות מה מושך אותך ללמוד מהנושאים שאת מכירה ומזהה ורק לאחר מכן לבחור. התואר הראשון בפסיכולוגיה כללי מאוד ונוגע אך במעט בתחום הטיפולי. לפסיכולוגיה גם היבטים רבים נוספים בעסקים ,משאבי אנוש, מחקר וכו'. אני מציע שתגשי למוסדות הלימוד הרלונטיים, פתחי את הידיעון וקראי את תוכן הקורסים. זה יתן לך את הרעיון הכללי אותו את מנסה לברר. לגבי הביקוש, כיום כמעט ואין מקצוע אקדמי שאפשר לומר עליו בוודאות שההשכלה מובילה לביקוש, ומצד שני השוק מחפש היום אקדמאים בתחומים רבים. אני מציע לברר כרגע מה מעניין אותך ללמוד ולא להרחיק לכת לגבי הביקוש. במידת הצורך יש מסגרות שעוזרות לבחור מקצוע לימודים גם באוניברסיטאות וגם במכונים שונים כגון מכון הדסה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ישנה השפעה עתידית בגידול תינוקות לפי עיקרון הרצף.

מולי שלום זו שאלה של עמדה ואמונה. עקרונות של רצף הם בוודאי חלק טבעי מהחיים ומגידול ילדים. לטעמי לקחת את הגישה הזו אל הקצה עשוי להיות לא רלוונטי ומזיק כמו כל דבר שלוקחים אל הקצה. עם זאת יישום של עקרונות הגישה בהחלט נראים לי מתאימים ונכונים לגידול תינוקות וילדים. צריך לקרוא את עקרונות השיטה ולראות למה מתחברים. כדאי להתחבר על הרעיון ולא קונקרטית לטקסים של רצף. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. שמי אריק ואני בן 27. בשנה האחרונה התפתחה אצלי הפרעת חרדה שהתחילה להתפתח לאגורפוביה בחודשיים האחרונים. התחלתי לראות פסיכולוג לפני חודש ורציתי לשאול לגבי הטיפול. הבנתי שהשיטה הטובה ביותר היא CBT. אני מקבל טיפול דינמי עם ביופידבק, האם זהו טיפול הולם לבעייה ? איני משתמש בתרופות והייתי רוצה לדעת,האם ניתן להתגבר על הבעייה ללא טיפול תרופתי ? תודה רבה, אריק.

לדעתי מה שקובע הוא האם הטיפול שאתה מקבל אכן עוזר לך, וזאת לא ציינת. הטיפול שנמצא כיעיל ביותר להפרעה הוא אכן קוגניטיבי התנהגותי, במסגרת קבוצתית, לעיתים בשילוב תרופתי, תלוי עד כמה החרדה מפריעה ופוגעת באיכות חייך. זהו קנה המידה בהחלטה על הצורך בנטילת תרופות.

אריק שלום הטיפול עשוי להיות יעיל, זה תלוי בעיקר בהרגשה שלך. חלק משמעותי מהטיפול הוא הקשר שאתה יוצר עם המטפל והתחושה שיש כימיה ושהוא יכול לעזור לך. מסתבר שגורם זה חשוב בהרבה מהגישה הטיפולית עצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. לפני כחצי שנה עברתי אירוע טראומתי מאוד קשה שפגע בי נפשית. מאז המקרה אני בדיכאון קשה שמלווה בבעיות שינה, מחשבות חוזרות ונישנות על האירוע, התקפי בכי ארוכים, ייאוש, תיסכול, העדר מוטיבציה ורציה, העדר חיות, ניתוק חברתי, התבודדות, בעיות בזיכרון, שכחה וכולי. היו לי מחשבות אובדניות שחלפו אך עדיין "מבצבצות" מדי פעם. הבעיה היא שאני לא יודעת להגיד אם מדובר בדיכאון קלאסי או שמא בהפרעה פוסט טראומתית (ואולי שילוב של השניים?). אודה לחוות דעתך.

היי אמנם אני לא ד"ר קפלן ותסלחי לי שאני עונה גם כן-:) אינני יודעת אם זה משהו שאת אמורה ל"הגיד". זה משהו שאיש מקצוע יכול לאבחן.עושה רושם שבאמת הטראומה מבצבצת לה וחלק מהתסמינים זה באמת דיכאון אבל רק איש מקצוע יכול לתת לך תשובה על כך. יש משיהוא שתומך בך? נמצא איתך?

תודה שהגבת, על אף שאינך ד"ר קפלן......... את בהחלט צודקת, אני זקוקה לאיבחון מקצועי, התחלתי שיחות אצל פסיכולוגית אך עד עתה התקיימו רק 2 פגישות וטרם דנו בנושא. לטענתה אני דיכאונית מאוד אך היא אינה ממהרת לקטלג אותי כ"טראומתית" למרות שהנני. אני נמצאת בחברת החבר שלא ממש מבין לליבי. לעומת, ההורים מנסים לעזור אך הם מזמן הבינו כי ידם קצרה מלהושיע, כולם עומדים חסרי אונים לנוכח מצבי. אני די לבד במערכה ומרגישה שרק אני יכולה לעזור לעצמי אך אני לא יודעת איך!!! שוב תודה לך.

אינגריד שלום פוסט טראומה כוללת בתוכה חוויה דיכאונית ולהיפך כך שהדברים אינם פוסלים אחד את השני. לפי מה שאת מתארת כדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי ואבחון מתאים כפי שגם כתבו המגיבים השונים להודעתך. אני מצרף מספר קישורים למאמרים רלוונטיים שאולי יעזרו לך למקד את הבעיה. בכל מקרה, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי מתאים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

למי שמבין ! נראה לי שאני הולכת להשתגע, אני באמת לא יודעת מה עובר עלי ומה קורה לי מאז ומתמיד הרגשתי ועדיין מרגישה לא שייכת , זה לא קורה כל הזמן אבל צץ מפעם לפעם שאני לא שייכת לשום מקום שאני נמצאת בו, ששום מסגרת לא בשבילי למרות שאני יוצאת ורוקדת בחברת אנשים ואני אדם חברותי מאוד אך שאני בדרך הבייתה ברכב לבד כל המחשבות המיפלצתיות האלה , משתלטות עלי שוב ואני לא יודעת למה אני מתקרבת לגיל 28 ומעולם לא היה לי חבר של ממש, מרגישה שכל החיים מוחמצים לי יש לי פחד איום מאינטימיות וקשרים בכלל אני פוחדת להיות עם אנשים לבד - חוץ מחברות קרובות מן הסתם תמיד מחפשת על מה לדבר, ניתקעת, מתבלבלת, חוששת משתיקות ארוכות ויותר מכל חוששת לדבר שטויות ושיצחקו ממני ולכל זה מתלווה בעיית עור מעוד לא נעימה שלא משפרת לי את המצב - אין מה לעשות נגד זה עוברות לי כל מני מחשבות בראש - שאני לא שווה, מי בכלל יקבל אותי עם הגוף הזה ? וככה אני חיה את רוב חיי אני מרגישה גם שאני אף פעם לא אמיתית עם עצמי, מרגישה דבר אחד ומראה דבר אחר מוציאה לפעמים דברים מהלב ומצטערת עליהם לאחר מעשה - למה זה קורה לי, האם זה נורמלי ? או ששום דבר אצלי לא נורמלי יש עלי אין ספור מסיכות - מי שמכיר אותי, לא ייתאר לעצמו שהסיפור הזה הוא אני מעולם לא ניסיתי טיפול פסיכולי מהסיבה שאני לא מאמינה שזה יכול לעזור לי אולי באותו רגע אני אחזור הבייתה במצב רוח טוב אבל למחרת אני אנחת שוב אל הלא נודע גם עכשיו אני לא יודעת איך אקום מחר בבוקר וזה משתנה משניה לשניה אני בטוחה שיציעו לי כאן טיפול פסיכולוגי אשמח לעידודים ואולי עיצות גם מסוג אחר - אם יש

מצ"ב כתובת מייל שלי ששכחתי לציין קודם תודה

יכול להיות שאת כל הזמן טרודה במה יגידו עלייך ומה חושבים עלייך ולכן מטריד אותך שלא תגידי שטויות או תתנהגי מוזר בחברת אנשים. שאלת פעם את עצמך אם את מרוצה ממה שיש לך. הכוונה אם את אוהבת את החברים שלך, העבודה שלך, המגורים שלך? אולי את לא מספיק ממצא את עצמך ואת הכישורים שלך ולפעמים את מרגישה שאת הולכת לשתגע. יכול להיות שמרוב מחשבות על איך לעשות ומה לעשות ואיך הדברים יראו את מבולבלת וזה מטריד אותך. מעבר לכך הבעיות שיש לך בעור לא ניתנות לפתרון? היית אצל רופא עור? לפי דעתי תנסי לחשוב מחשבות חיוביות ולהיות יותר אופטימית ואז הכל יראה אחרת, החל מזה שאת תתני לעצמך קרדיט ותגידי לעצמך אני טובה, אני מוצלחת אנשים אוהבים אותי. תעסיקי את עצמך בדברים שאת אוהבת ותנסי להכיר עוד אנשים ותחשבי שהכי טוב זה להיות את עצמך ולא משנה מה אנשים אומרים או חושבים עלייך כי מי שירצה יאהב אותך כמו שאת.

שלום את צודקת שבפורום לפסיכולוגיה קלינית בו בחרת לשאול את השאלה יש סיכוי מסוים שיומלץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. אני מבין שאת רוצה עידוד ש"יהיה בסדר" אבל אני חושש שעידוד מסוג כזה ואפילו מתוחכם יותר מכך, את נותנת ונתת לעצמך כבר זמן רב. אם זה היה עובד כנראה שלא היית מגיע למצב הנוכחי. הדברים שאת מתארת הם מכלול שקשור ללא ספק להסטוריה האישית שלך, לתפיסת הגוף שלך, לדימוי העצמי ונטיות אישיותיות שהתפתחו עם הזמן. את מחפשת את עצמך ומעוניינת לגלות את הגרעין האמיתי שלך שמוחבא כל כך טוב מתחת למסכות שאת כותבת עליהם. זו בוודאי חוויה מעייפת ומדכאת ואני בהחלט יכול להבין את התחושה הכבדה והמבולבלת אליה הגעת כיום. אני מצרף קישור למאמר קצר על טיפול דינמי ומאחר ובחרת להציב את הודעתך בפורום שעוסק בטיפול פסיכולוגי אולי בכל זאת היה בכך סוג של גישוש מצידך לבדוק את האופציה הזאת. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לילה טוב ד"ר, רציתי לשאול אותך משהו. אם יש לי מחשבות שמציקות לי סתם ללא סיבה, לדגמא אני רוצה לדעת בן כמה השכן שלי. אני לא מכיר אותו, הוא לא מעניין אותי בשום צורה, אני אפילו לא אומר לו שלום, אל המון פעמים ביום אני מוטרד מאותה שאלה טיפשית כמו למשל בן כמה הוא. הייתי שואל אותו וגומר עם זה אבל יש לי עוד המון כאלו. מה עושים בטווח המיידי? חוץ מטיפול וכו'... תודה רבה

כן, אתה בהחלט יכול לשאול אותו ובזה ייגמר הסיפור. אבל,, בעצם את מי זה באמת מעניין? (גם לא אותך בצורה רצינית) אז כדי שתנסה למלא תשבץ כל פעם שעולות בראשך שאלות מהסוג הזה. תשבץ גם מפתח את החשיבה, משפר את הזיכרון, מחדד את כישורי השפה והידע וגם ממלא את הראש בדברים אחרים מאשר שאלות לא לעניין...

זה לא כזה פשוט. יש המון מחשבות שמרידות אותי, כמו שציינתי ללא סיבה מיוחדת. אני יכול לחשוב על זה באמצע עבודה, באמצע האוכל, תוך כדי שיחות עם אנשים- זה ימשיך להטריד אותי, שאלה זו או אחרת. אי אפשר לפתור תשבצים תוך כדי כל המצבים שהשאלות והמחשבות ממשיכות להטריד... אבל תודה על הכוונה הטובה של העצה.

שלום מה שאת חווה נקרא מחשבות טורדניות. הן מציקות לך ואינך מסוגל להיפתר מהם. התופעה מוכרת ונחשבת כחלק ממשפחה רחבה של הפרעות חרדה. אני מצרף בהמשך גם קישור למאמר על חרדה ובתוכו התייחסות גם לבעיה של מחשבות טורדניות. ההחלטה האם לפנות לטיפול פסיכולוגי ולפתור את העניין קשורה למידה בה זה פוגע באיכות החיים שלך, וזו כמובן החלטה שלך בלבד. כמו כן כדאי לחשוב האם יש דברים נוספים בחיים שמטרידים אותך. במקרים רבים המחשבות הטורדניות הללו הן בסך הכל מסך עשן בפני הדברים שבאמת מציקים מבפנים. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מחפשת חומר, ייעוץ ומפגש עם אנשים בנושא הטלת מום עצמית. איפה אוכל למצוא חומר מסוג זה? תודה רבה

שלום האם כוונתך לפציעה עצמית? אם כן יש לא מעט חומר באינטרנט בעברית. היכנסי למנוע החיפוש גוגל והקלידי את המונח הנ"ל ותגיעי למאמרים רבים. www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה. האם יש מונח רפואי בעברית או באנגלית לתופעה הזו? יום טוב

ושוב שלום, מעיון בהפניה שנתת לי מצאתי חומר בנושא פציעה עצמית אבל לא בהקשר אליו התכוונתי. כוונתי היא לאנשים המרגישים צורך בקטיעת גפיים כדי להרגיש שלמים. אשמח לתשובה

יש תוכנית שמשודרת הרבה לאחרונה בידיוק על הנושא הזה. תבדקי בפנאי פלוס . זה תוכנית ממש מעניינת עם ראיונות על אנשים שסובלים מההפרעה. בהצלחה.

תודה רבה על התשובה. האמת היא שראיתי את התכנית ומשם עלה העניין בנושא. אבל תודה רבה על הנכונות....

אם הפרעת חרדה היא קשר ישיר לסרטונין במוח, כיצד טיפול פסיכולוגי התנהגותי יכול לעזור?

האם יכול להיות ששימוש ממושך בגלולות נגד הריון יכול להשפיע לרעה ולהוסיףעל הפרעת החרדה?

היי קראתי איפשהוא שסוגים מסוימים של גלולות יכולים להגביר חרדות. אני לא זוכרת איפה :) אבל שווה לבדוק את זה עם רופאת נשים או איש מקצוע

לשיר, המקור המשוער של חרדה קשור בשני משתנים , כאשר לא ממש ברור מה קדם למה : 1. שינויים כימיים במוח ( כפי שציינת ). 2. השפעות סביבתיות ו/או פסיכולוגיות ( לפי הגישה ההתנהגותית - קוגנטיבית : למידה של תבניות מחשבתיות, המייצרות חרדה ). לכן גם הטיפול בחרדה מכוון לשני האספקטים: הטיפול הפסיכותרפי ההתנהגותי בא לשנות דפוסי מחשבה והתנהגויות "המעודדות" חרדה, והטיפול התרופתי בא לשנות את המאזן הכימי במוח. השילוב בין שני סוגי הטיפול נמצא "כשיטה" היעילה ביותר נגד הפרעות חרדה.

ערב טוב יעלה וד"ר, (מאחר שנראה שאת מבינה עניין ואני בטוחה שיש לך עבר מקצועי, אם כך הייתי רוצה להבין עוד משהו.) ישנן תקופות טובות יותר וטובות פחות, אם בתקופות הטובות פחות לוקחים תרופות וזה עוזר, מה הטעם להיעזר בטיפול פסיכולוגי? הרי גם כך אם הוא יעזור זה רק לתקופה המסויימת בעצם. חוץ מזה שידוע שהפרעות אלו עוברות לחמישים אחוז מהחולים גם ללא שום טיפול. מה עושים?

דוקטור קפלן שלום ברצוני לדעת האם יש קשר בין חרדה לבין קבלת המחזור החודשי? אני משתמשת בטבעת ויש לי איחור של 3 ימים בדקתי בבדיקת הריון ביתית והראה לי שאין הריון. אני נורא במתח כייש לי 3 ילדים ואני לא רוצה הריון מה אתה מציע לי לעשות? אודה לך על התשובה.

שיר שלום כל דבר נפשי בגוף קשור גם למערכת כימית כלשהי. אין בכך כל ניגוד, גוף ונפש הם מערכת אחת. הכדורים יכולים ליצור יציבות מסוימת במערכת הכימית שיצאה מאיזון, אבל אופי החרדה הוא פסיכולוגי ויש לטפל במקורותיו הנפשיים כדי להביא לשיפור משמעותי. לכן השילוב של הטיפול בשיחות ובתרופות נחשב ליעיל ביותר לטיפול בחרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי שני ספרים מצוינים על בעיות חרדה, "מלחץ להצלחה" ומחשבות ורגשות" מדברים שם על כך שאפשר לשנות את צורת המחשבה והרגשות ובכך למנוע מחשבות ופחדים מיותרים (זה בגדול) מדוע אין סדנא לאנשים שסובלים מהפרעות חרדה, סדנא שתעודד תנחה ותראה צורת הסתכלות שונה על החיים.

מאיה שלום מדובר בשיטות טיפול קוגניטיביות ויש פסיכולוגים רבים שעוסקים בשיטות הטיפול הללו, בד"כ בטיפול אישי ולא קבוצתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

למאיה יש בהחלט סדנאות כאלה תפני לאתר חרדה חברתית ותמצאי שם את כל הפרטים. בהצלחה.

שלה? כלומר האם בת הזוג שהחלה לא מזמן טיפול פסיכולוגי יכולה להגמל ממנהגים רעים שקלטה מהבית של ההורים שלה בנוגע לזוגיות? אני כל הזמן מעיר לה על הדברים הנ"ל ובאמת חלים שיפורים בהתנהגויות הנ"ל כי מדובר בזה שהיא לא הייתה מודעת בכלל שהיא דומה להורים שלה וכיום היא מתחילה לקלוט שהיא אכן דומה להם. ההתנהגויות שמפריעות לי שהיא לפעמים צינית ועושה לי פרצופים וכו'..... השאלה שלי אם אפשר להסתמך על זה שהיא אכן תשתנה בזה? תודה

לא סתם אומרים האדם הוא תבנית נוף מולדתו. משמע, כל אחד בצעירותו מנסה לחקות את הסביבה הקרובה שלו - קודם כל את ההורים, אחר כך את המורים שהוא מעריץ, דמויות מפורסמות בתקשורת וכו', וכמובן סופג את האווירה, ההתנהגות וקו המחשבה. ככל שמתרחקים, מחליפים סביבה ואווירה - ההרגלים משתנים בהתאם. ההשפעה של הבית / ההורים חזקה כל עוד הקרבה הפיזית גדולה (למשל, כשממשיכים לגור עם ההורים גם בגיל מאוחר). במקרה של בת זוגך, עצם המודעות שלה לכך שעליה לשנות מנהגים והרגלים, בד בבד עם טיפול פסיכולוגי, בוודאי ישיגו את התוצאה הרצויה. וחוץ מזה, להיות ציני לפעמים אינו נחשב להתנהגות "רעה" או "טובה", זוהי תכונה המשקפת סוג של תגובה למצבים שונים אליהם האדם נקלע.

היי אם היא מעוניינת לשנות היא תוכל לשנות. זה עניין של זמן. ולפחות היא מודעת להתנהגויות אלו. בנאדם ציני לפעמים מתקשה להפגין רגשות וברגע שהוא לומד לבטא את הצד היותר רך שלו, אין לו צורך בציניות, במיוחד אם חשוב לו לא לפגוע בבן הזוג שלו שאומר שהוא סובל מהתנהגות זו שלו. תן לה את הזמןותראה מה יקל עליה לא להתנהג כך. ייתכןגם שמשהו בהתנהגויות שלך גורם לה להיות ככה וזה דבר שהיא תצטרך לדבר עליו איתך ולראות מה לעשות יחד , אם המצב הוא אכן כזה.

שלום בזוגיות ובקשרים בין אנשים לא מקבלים תעודות ביטוח אבל אנשים משתנים ובהחלט יתכן שגם הדברים שמפריעים לך ישתנו ויתייצבו לאורך זמן. בכל מקרה, האופן בו ניסחת את שאלתך מעידה על כך שיש ביניכם משבר אמון, אתה לא בוטח בבת זוגך וגם אם אתה מרגיש שינוי אינך מאמין או בטוח בכך שזה משהו אמיתי ויציב לאורך זמן. כדאי שתשימו לב לפגיעות הרבה בה הינך מתייחס לדברים ויתכן שיש מקום שלא רק בת זוגך תהיה בטיפול אלא שתגיעו למפגשים זוגיים בשלב כלשהו כדי לסגור את המעגל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ובוקר טוב, אודה באם תוכל לעזור לי: גדלתי בסביבה תומכת עם הורים וחברים טובים. הייתי מקובלת בחברה ולא סבלתי מחוסר ביטחון כל שהוא. בגיל 12 עברתי דירה עם הורי ומאז הכל השתנה: לא הסתדרתי בבית הספר, צחקו עלי, השפילו אותי, לא היו לי חברים טובים, ניצלו אותי ואת טוב לבי, הורי התגרשו כשהייתי בת 16 ואמי עזבה את הבית. רק בגיל 18, בצבא, בניתי לעצמי לאט לאט סביבה תומכת וכיום יש לי מספר חברים טובים. הקשר עם הורי שטחי למדי משום שאינני מסוגלת תהתקרב אליהם. הבעיה העיקרית שלי כיום היא שאינני מצליחה להיקשר לבני זוג, האמון שלי בגברים נפגע ומעולם לא היה לי חבר רציני. תמיד מתעניינים בי אך כעבור מספר פגישות אני פוסלת אותם על הסף. האם יש קשר לכך שבגיל ההתבגרות סבלתי חברתית ונפשית (לא היה למי לפנות) לקושי שלי היום בקשרים זוגיים? הפסיכולוגיה נוטה לייחס דווקא לשנים הראשונות את עיצוב האישיות הבסיסית... אודה על תשובתך. יערית

היי יכול מאד להיות שאת פוסלת מהר אנשים כדי לא להידחות על ידם או כדי להגן על עצמך מפני לעג ,ניצול,וכל החוויות שחווית באמת בתקופה מעצבת מאד- גיל ההתבגרות. קשיים במתן אמון כיום וכו'. השאלה אם את יכולה להתחיל קשר ולבדוק עם עצמך ואולי אף עם הבנאדם עצמו עימו את יוצאת האם הוא באמת לא מתאים לך או שאת מפחדת ולכן לא נותנת צאנסים. כמובן, שטיפול יוכל לעזור לך לראות את הדברים הרבה יותר ברור. הכוונה על ידי איש מקצוע אך את יכולה גם לעשות עבודה עם עצמך כשאת מתחילה קשר חדש ותמיד לשאול את עצמך- האם זה רגש השייך לעבר או שזה באמת המצב עם האדם. מעבר לזה, החשש מקשרים יכול להיות בגלל דברים שראית בבית- הקשר עם הורייך, הקשר של הורייך, אולי החשש מגירושין? השאלה היא גם מה השתנה בקשר עם הורייך . את טוענת שהיה קשר טוב כשהיית ילדה. מה גרם לשינוי? הגירושין? אני חושבת שלפי איך שאת כותבת את אדם רגיש מאד ונשמע לי שאת מוכנה להילחם ולעשות שינוי בחיים שלך . לכי על זה:)

ללוחמת תודה רבה על התייחסותך. העלית מספר נקודות אותן רשמתי לעצמי ואנסה לעבוד עליהן ברצינות כדי לצאת מהמעגל הבעייתי בו אני נמצאת בקשרים. דרך אגב, מזה שנה וחצי שאני בטיפול פסיכולוגי, אך ללא הועיל בכל הנוגע לנושא זה. מקווה לטוב. יערית

יערית שלום הפסיכולוגיה אינה מתייחסת רק לשנים הראשונות ואם עברת תקופה קשה במהלך ההתבגרות שלך אפשר להבין כיצד אמונך בבני אדם נפגע כתוצאה מאותה תקופה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לעשות משהו עם הדפוסים שחוזרים על עצמם בקשרים שלך כיוון שבסופו של דבר את מכניסה את עצמך למעגלים נוספים של תסכול וקושי בין אישי. זה לא הכרח המציאות ואפשר לטפל בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם, אני בן 20, מבקש יעוץ פסיכולוגי. האם ישנן מרפאות ציבוריות שאפשר לגשת אליהן בנושא זה? האם הם מסוגלים לתת מענה, ואיזה מענה? האם השירות הוא בחינם, או שמא הוא יקר?

אתה יכול לקבל טיפול פסיכולוגי במסגרת ציבורית בתשלום סמלי או מסובסד. עליך לפנות לרופא המשפחה בקופת חולים להסביר את בעייתך ולבקש הפנייה בהתאם. הטיפול ניתן במרפאות לבריאות הנפש או אצל פסיכולוגים שיש להם הסדר עם קופת החולים שבה אתה מבוטח.

תע"מ, במרפאות הציבוריות לבריאות הנפש אפשר לקבל חינם (או, ליתר דיוק, לקבל תמורה עבור המסים שאתה משלם). פתח דפי זהב של איזור מגוריך, ותמצא שם את המרפאה הכי קרובה אליך - בין אם בישוב בו אתה גר או בישוב סמוך. וחשוב! - מכיוון שמדובר בשירות חינמי, לעתים יש צורך להמתין בתור תקופה של כמה שבועות, אז תלוי עד כמה העניין דחוף. מעבר לכך, כפי שנכתב לך, יש לך אפשרות לקבל טיפול פסיכולוגי בתשלום חלקי דרך קופ"ח; פרטים תוכל לקבל בסניף שלך.

שלום אפשר לקבל טיפול מוזל במסגרת קופות החולים. כמו כן במרפאות בריאות הנפש ובמרפאות הפסיכיאטריות של בתי החולים הכלליים והפסיכיאטריים ניתן לקבל טיפול בחינם או במחיר מוזל מאוד. עליך לבדוק אילו מסגרות נמצאות באזור מגוריך. תוכל לקבל מידע דרך סניף קופת החולים בסביבתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת : כשאנשים מתאבדים באמצעות תרופות וכדורים , אילו כדורים הם לוקחים שגורמים נזק רב כ"כ לגופם?

זו לא האיכות - זו הכמות!

כלומר כל תרופה שלוקחים בצורה מופרזת נחשבת להתאבדות?

שירלי, לא בדיוק ברור מהן כוונותייך, אבל השאלה שלך בהחלט לא "מזמינה" תשובה, אלא רק הצעה - אם הגעת למצב שבו הגיעו מים עד נפש, אז למה שלא תבחרי בדרך הולמת יותר לפתרון הבעיה, כזו שבה תהיינה לך כמה אפשרויות, ולא פתרון כזה.

תודה לכולם על הדאגה אבל לא ענו לי עדיין על השאלה... שאלתי מסקרנות לא יותר...

שירלי שלום כפי שאת בודאי שמה לב שאלתך מעוררת תגובות בפורום. אני בהחלט מצטרף לתהייה מה מביא אותך לשאול את השאלה, האם זו סקרנות או מצוקה אישית. במידה וזו אכן מצוקה שמביאה אותך עד כדי מחשבות אובדניות אני מציע שתפני בדחיפות לקבל עזרה. יש אפשרות לצאת מכל מצב, גם אם הוא נראה חסר סיכוי ברגעים מסויימים. יש אפשרות לפנות לקווי המצוקה הטלפוניים, למשל של ער"ן http://www.1201.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חרדות מכל דבר שאני שומעת בזמן האחרון אם אני שומעת שמישהו חולה אני נכנסת לחרדה רצינית או כל דבר קטן שפשוט יכול לשגע אותי ולגרות לי לפחדים ולאי שינה

טלי שלום רגישות היתר שאת מרגישה לאחרונה קשורה בוודאי למשהו. האם את מזהה דבר מה בתקופה האחרונה שגורם ללחץ רב יותר בחייך? כדי לטפל בבעיה רצוי לזהות מה השתנה בחייך שגורם לתגובות החרדה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום!! שאלותיי הן: בתי בת השנתיים וחצי נגמלה מטיטולים לפני חודשיים בערך. זה קרה די מהר ואת צרכיה עשתה כמעט בכל מקום (באסלה, כמובן). בשלושת החודשים הראשונים של הגן הוצאתי אותה בצהריים ומתחילת חודש זה אני מוציאה אותה מהגן בשעות אחה"צ. מאז שהיא ישנה בגן היא מפספסת הרבה פעמים.. לפני כן לא פספסה כלל. אציין שהיא הולכת בגן לשירותים אך מפספסת בממוצע 2-3 פעמים ביום. הגננת משייכת את זה לשינוי הנ"ל (משהייה בגן ללא שינה לשהייה עם שינה). כמובן שבזמן השינה הגננת שמה לה טיטול וכשהיא קמה, היא מלבישה לה תחתונים. מה דעתך? האם הדבר קשור לשינוי? עליי לעשות משהו? לומר משהו לבתי? שאלתי השנייה: בתי אוהבת לבקר בגן החיות אך לא מרבה להתקרב אליהן. כשאנו הולכים להורים של בעלי ולחברים שיש ברשותם כלב, היא נכנסת להיסטריה, לא רוצה לרדת מהידיים של אביה ומנדנדת עד שמכניסים את הכלב לחדר נעול. גם אז היא לא מתנהגת בחופשיות והדבר מקשה עלינו לבלות עם החברים ולה עם המשפחה. אני מודה שכשהיתה תינוקת השתדלתי שהכלב לא יתקרב אליה מחשש למחלות.. איך עלינו להתנהג עם המצב הזה? תודה מראש..

ד' שלום לגבי הפספוסים, זו אינה תופעה נדירה ובד"כ קשורה לתגובה רגשית. אינני יודע לומר האם זה השינוי אותו את מציינת או משהו אחר, אבל ללא ספק קרה משהו שגרם לנסיגה. לא בהכרח שמדובר בגורם אחד בלבד, יתכן שזה השהייה בגן בצרוף דברים נוספים. רצוי לדבר על כך עם הילדה אבל אי אפשר לצפות שהשיחה עימה תהיה הגורם שישנה את המצב. בעיקרון ככל שפחות תהיה הסטריה סביב הפיספוס כך זה יחלוף יותר מהר. אני מציע לנהל יומן ולעקוב מתי היא מפספסת. סביר להניח שזה קורה במצבים מסוימים ולא באחרים. אחרי כמה ימים נסו לבדוק אם אתם מזהים את הדפוס ואליו תוכלו להתייחס. לגבי הפחד מחיות, אם השתדלת בעבר שכלבים לא יתקרבו לילדה אפשר להבין את רתיעתה מכלבים. אם כיום את פחות חוששת מכך שכלבים יתקרבו אליה אפשר בשיטה התנהגותית פשוטה לגרום לה להתידד עם כלבים. מתחילים עם גורים קטנים ובהמשך לכלבים גדולים יותר. אפשר ליצור קשר עם מאמן כלבים ולעשות את זה בצורה מסודרת אם זה מספיק חשוב לכם לשנות את הדפוס. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום!! לגבי נושא הגמילה מטיטולים: שכחתי לציין במכתבי הקודם שבתי עושה את צרכיה בתחתונים רק בגן! בכל מקום אחר היא רצה לשירותים.. האם לדעתך יכול להיות שהיא מפחדת להחמיץ פעילות כלשהי כשהיא מרגישה צורך להתפנות ולכן בורח לה? האם את המעקב יש לעשות בנוכחותה ובעזרתה או שזה צריך להיות מעקב שלי אישי בלבד? תודה..

ערב טוב דוקטור, רציתי לשאול מה יכול לעשות מישהו עם OCD שאין באפשרותו לפנות לייעוץ פסיכולוגי לא פרטי ולא מהקופת חולים וכמובן לא תרופות, האם יש עצות? איך יוצאים מהמחשבות האלו שלא מניחות לי? אולי שיטות הרגעה? משהו? בבקשה תשובה... תודה ולילה טוב

השאלה שלך היא כמו לשאול איך אפשר להניע את האוטו בלי להדליק את המנוע ,או איך אפשר להדליק את הגז ולהשאיר את הכפתור סגור. אתה הבנת את זה ברוך??????

תודה רבה על התשובה העוזרת אמא שלי אומרת שאם אין לך משהו טוב להגיד, עדיף שתסתום.

טופי שלום יהיה לך קשה לטפל ב OCD לבדך ללא עזרה. עם אני מבין נכון אתה מתקשה לבקש הפניה לטיפול מכל סוג ולכן מנסה להימנע מכך ולהסתדר לבד. יש מצבים בחיים שצריך להתגבר על הבושה או המחסומים האחרים ולבקש עזרה. טיפול פסיכולוגי ותרופתי עשוי להיות יעיל מאוד בטיפול ב OCD ולהיפך, ללא טיפול הסבל עלול להיות רב. נסה אולי לחשוב על אדם עליו אתה סומך ומרגיש מספיק קרוב עימו תוכל להתייעץ כיצד בכל זאת להגיע לטיפול מתאים. אין רע בשיטות הרפיה, תוכל להיכנס לחנות ספרים ולקנות ספר עם קלטת להרפיה או היפנוזה עצמית. אני בספק אם זה יפתור את הבעיה אבל בהחלט לא מזיק לנסות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה אך האמת מדובר בבעיה כלכלית שלא ניתנת לפיתרון בזמן הקרוב. מה אתה יכול לייעץ פרט להרפיה? תודה רבה

לילה טוב דוקטור, אולי יש לך כתבות או מאמרים להמליץ בנושא OCD ? לא משהו כללי, משהו ממש מומלץ. תודה רבה!

אפשר לנסות כאן http://geneplus.org/ http://www.psychologia.co.il/

ניתן להיעזר בפורום OCD בתפוז http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumG.asp?forum=15&firstMsg=5 הייתי ממליץ לעשות פשוט חיפוש בכל מנוע חיפוש עם המונח OCD, יעלה הרבה חומר רובו באנגלית. כדי לקבל תוצאות בעברית צריך לרשום מילה נוספת בעברית, למשל "טיפול". בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן האם מקובל או ניתן לקבל דו"ח סיכום טיפול לאחר טיפול של מספר שנים? (למקרה שאני רוצה לעבור למטפל אחר,ע"מ לאפשר המשכיות טובה יותר, כמו בתחומי טיפול אחרים). תודה

שואלת שלום במקרים כאלה אני מעדיף בד"כ לשוחח בטלפון עם המטפל החדש ולומר את התרשמותי והמלצותי. במרפאות ציבוריות בד"כ הנושא מוסדר פורמלית ובסיום טיפול יש דו"ח סיכום טיפול שמוכנס לתיק האישי של המטופל ואותו אפשר גם להעביר למטפל הבא. בטיפול פרטי זה ענין לסיכום אישי בין המטפל למטופל ובהחלט זו בקשה סבירה. בכל מקרה, נדרשת חתימתך על ויתור סודיות כדי להעביר חומר שכזה בין המטפלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה ועוד הבהרה: האם יש בעייתיות בכך שהדו"ח יעבור דרכי, עדיף שהוא יעבור ישירות למטפל החדש?

שלום רב. אני בן 21 כיום . מטופל אצל פסיכולוג כבר 5 חודשים . כבר טופלתי אצל פסיכולוגית אחרת בעבר, והיא לא עזרה לי. הפסיכולוג טוען שיש לי הפרעת אישיות היסטריונית. שיטת העבודה היא שכלתנית וביהבריוריסטית . הטיפול אמור להגמר עוד איזה חודש ואני מרגיש ששוב נכשל הטיפול . הרגשתי לא ממש טובה ומעצבן אותי שהפסיכולוג שוכח דברים שסיפרתי לו . בנוסף אמי חולה נפשית ופיזית , ומצבנו הכלכלי לא טוב . שאלתי: האם כדאי לי להפסיק את הטיפול הודות למצב הכלכלי , לתת לאמי לטפל בעצמה או להמשיך אותו על אף הרגשותיי ?

יונתן שלום הטיפול שלך אינו קשור לטיפול של אמך. אם אתה מחליט להפסיק את הטיפול זה צריך להיות החלטה בלתי תלויה במה שקורה לה. לפי מה שאתה מתאר אתה זקוק לטיפול וחבל שאתה מרגיש שעד היום לא מצאת מסגרת מתאימה. השאלה כיצד אתה ממשיך הלאה. הנטייה שלי לומר לך לא להתייאש ולנסות לחפש מטפל שיתאים לך. גם בנושא מטפל-מטופל יש מרכיב של כימיה אישית ולא כל אדם מתאים לשני גם בתחום מקצועי שכזה. מאחר והמצב הכלכלי אינו טוב אני מציע לך לחפש את הטיפול במסגרות הציבוריות בהן הטיפול מוזל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. אני מרגיש שבמקום שאמי תטופל אני כיבכול לוקח את הכסף וכך היא נשארת במצב קשה. זה או אני או היא. מבחינת הכסף כמובן. באשר לטיפול בקופ"ח כפי שציינת. לצערי אני לא רוצה להשתמש בזה(אני יכול גם לפנות לקב"ן שביחידתי) כדי לא למנוע בעדי להתקבל למשרד החוץ בעתיד או מוסד ממשלתי אחר . כמו כן בצבא הכל מתועד ואין לי רצון שלמדינת ישראל תהיה הגישה לקרוא עלי (אם בעתיד ארצה להתקבל למשרד החוץ , ובכוונה אני מציין אותו כי בכוונתי להתקבל לשם). אני קרוע ולא יודע מה לעשות. מחד אני סובל וזקוק לטיפול , מאידך אמי סובלת יותר . אולי היא זקוקה לכסף יותר . אני יודע שבזה שלא אמשיך הטיפול אני אסבול אבל אולי זה הקרבה ראויה למען אמי. מה עלי לעשות?

לדר' קפלן שלום, בן זוגי סובל מחרדות חוזרות ונשנות מפני מחלת ה AIDS. חרדות אלו גורמות לו להימנע ממין לשבועות ארוכים ובבריחה לשינה. אחת לשלושה חודשים הוא לא מצליח להכיל יותר את הפחד ומבצע בדיקות HIV שכמובן יוצאות שליליות ואז לשבועות קצרים יש רוגע. התופעה חוזרת על עצמה מאז הכרותינו משפיעה רבות על מערכת היחסים וצצה בכל בעיה רפואית שאינה קשורה לנושא. ברצוני לציין שהוא מודע לבעיתיות אבל מתנגד לטיפול פסיכולוגי.

גיל שלום ללא נכונות לטפל בחרדה יהיה קשה לשנות את המצב. היה כדאי שבן זוגך יגש לטיפול פסיכולוגי אישי או שתפנו יחדיו למסגרת זוגית. נסה לברר מדוע הוא מתנגד לטפל בבעיה שמשפיעה בצורה כל כך חריפה על הקשר שלכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב : אני נשוי מזה 7 שנים לאשה נהדרת שעובדת . היא סובלת מבעיות חרדה הרבה שנים ולוקחת תרופות נגד חרדה . נשינו בעבר לעשות הרפיה חוץ גופנית ולא הצלחנו . אז היא התחילה לעבוד מאז היא מסריבת לנשות ומתעצבינת אפילו לדבר על הנושא . אני מבקש עצה -עזרה לאן לפנות ץ אני איש חינוך אשתי רופאת נשים. תודה רבה אנא עיזרתכם

שלום הטיפול בחרדה באמצעות תרופות עשוי להיות הרבה יותר יעיל אם ישולב בו גם טיפול פסיכולוגי מתאים. הנושא של טיפולי הפריון עשוי להיות קשור לבעית החרדה אבל יתכן שקשור גם לדברים אחרים הקשורים לאשתך או לזוגיות שלכם. ללא נכונות שלה לפנות לייעוץ פסיכולוגי בין אם באופן אינדיבידואלי או בטיפול זוגי יהיה קשה להגיע לשינוי. אני מצרף מאמר על נושא החרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

הרבה תודות לד"ר אורן קפלן על הזמן שאתה מעניק לאנשים כמוני . היתי מעוניין לקבל פרטים על המרפאה(טל. כתובת) תודה

ערב טוב לדוקטור היקר, רציתי להגיד לך תודה על הזמן שאתה מקדיש מחייך לפורום זה. אולי זה נראה פשוט, חצי שעה ביום להקדיש לזה, אבל יש אנשים שזה נותן להם כל כך הרבה. אין שום שאלה היום, רק רציתי לומר תודה ולהגיד שאני חושבת שזה מקסים שאתה כאן בשבילנו כל יום. :)

תודה גם לך

שלום לדר. אורן על שאלתי כיצד להגיב בנושא של כתובות נעצה שבני הצעיר כתב בבית ספרו, הבחנתך היתה טובה ומועילה אכן שוחחתי איתו ושיתפתי אותו בדאגתי. בני הפשיר מעט ושוחח איתי יותר, התרשמתי שהוא מרגיש קרוב אלי ושמח לדבר איתי. הוא התקשר מהצבא ונשמע טוב. תודה רבה לך, ושבת שלום.

בהצלחה גם בהמשך

שלום, איך אומרים מחשבות טורדניות באנגלית? האם זה זהה לאובססיה קומפולסיה? תודה

באנגלית Obsessive Compulsive Disorder ובעברית הפרעה טורדנית כפייתית.

הפרעה טורדנית כפייתית בעברית היא אובסיסיבית קומפולסיבית בלועזית OCD

ואיך יודעים שבן אדם באמת סובל מזה?והאם יש לזה טיפול מסויים?

אני בטיפול פסיכולוגי + תרופות יש לי הפרעה כלפי החברה אני פוחדת שאנשים מלכלכים עליי מולי כלומר אומרים דברים עליי בקול רם ובלי שאני אשים לב אני יודעת זה נשמע אבסורד אבל יש לי בעיה כזו מכיוון שמרוב שיש לי חוסר ביטחון בעצמי ובגלל שאני לא מרוכזת תמיד במה שאנשים מדברים אז אני "מתנתקת " מהסביבה ואז אני מפספת דברים שאמרו , זה יכול לקרות לכל אחד . אבל הבעיה היא שהפכתי את החוסר הקשבה והחוסר ריכוז הזה להפרעה כלומר אני חושבת שאנשים שמו לב לחוסר ריכוז שלי או חוסר הקשבה שלי ומנצלים זאת כדי ללכך עליי מולי בקול רם , רוצים לרעתי. אני חסרת אונים ואפילו הכדורים עוזרים לי חלקית . אני לא יודעת מה לעשות האם יש למישהו הסבר או כל דבר להגיד שיגיד תודה רבה מראש

עצם העובדה שאני "מתנתקת" מהשיחות לפעמים בין אנשים וחושבת על דברים אחרים , האם זה חולשה או שזה קורה להרבה אנשים?

שלום מה שאת מתארת הן מחשבות טורדניות שגורמות לך לחוסר ריכוז ופגיעה קבועה בתפקוד. מאחר ואת נמצאת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי זו המסגרת בה תוכלי להתמודד עם העניין. אני לא חושב שאוכל בכמה שורות וללא היכרות של ממש להוסיף יותר ממה שיאמרו המטפלים שמכירים אותך מקרוב. אם הכדורים לא פועלים מספיק טוב דברי על כך עם הפסיכיאטר ובקשי שינוי מינון או סוג תרופה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה בו יש התייחסות גם לנושא המחשבות הטורדניות: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי פוביה חברתית והפסיכולוגית שלי אמרה לי כאשר אני שומעת דברים שלא קשורים למציאות כמו מלכלים עליי וזה לא אמיתי אז אני צריכה להתעלם זה קל להגיד אבל לא קל לעשות אני מאוד סובלת מזה . והכדורים לא מספיק חזקים כדי שישפיעו עליי . איך אני עושה כדי להפחית את הפחד הגדול שיש לי כלפי החברה ? האם ה פיתרון היחיד זה הכדורים? אני לוקחת פארפאנן 5 כדורים ביום וזה לא מספיק!

שלום יש לי ילד בן 11 מוכשר מקסים אבל מחטט באף ומכניס את "התוצרת" לפה הערתי לו מספר פעמים אבל זה לא עוזר האם יש פתרון קסם לכך? זה מאד מפריע לי ולסובבים אותי יש לציין שאביו עושה כך לעיתים. אודה על התייחסותך .

שלום בני נהג לעשות זאת. היום הוא בן 25 וזה בערך 9 שנים שהוא נגמל מהמנהג. מעולם לא הערתי לו על כך. אולי אם תעירי לבעלך זה ישפיע גם עליו? בתור ילד יש להזהר שלא יחשוב שמשהו לא בסדר איתו. בהצלחה

מיכל, נראה לי קצת מוגזם לתת לילד להמשיך לחטט באף ולחכות שיגמל מזה לבד בגיל 16. עם האבא שלו כנראה שלא היית מספיק אסרטיבית, אבל אולי הגיע הזמן שתטפלי בשניהם יחד בעניין הזה. את צריכה פשוט להעיר לו בצורה חדר וברורה שיפסיק, אפילו להביך אותו ליד חברים ולהדגיש שמעבר לעניין ההיגיינה והמחלות זה פשוט מגעיל ודוחה. ואולי תשאלי אותו איך הוא ירגיש לאכול סנדביץ שהכנת עבורו אחרי שחיטטת באף, למשל?

מיכל שלום זו התנהגות כפייתית בדומה לכסיסת ציפורניים. בד"כ קוראת ברגעים של חרדה או שיעמום, ובד"כ בהיסח הדעת. יש שיטות התנהגותיות כמו מריחת חומר מר על הציפורניים אותו ניתן לרכוש בבית מרקחת. בכל מקרה, זה יצליח רק בשיתוף פעולה של הילד. יש גם שיטות טיפוליות כמו היפנוזה, אבל הייתי מנסה קודם את הדרכים ההתנהגותיות הפשוטות. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי נטייה למשוך את השפה העליונה כמובן שזה נראה רע וחסר בטחון לחלוטין. האם זה אותו הדבר כמו כסיסת ציפורניים?

שלום רב, אני בת 20 בחורה נאה. אך דבר אחד מפריע לי ביותר והוא הגובה אני 1.77 ועדיין מאוד קשה לי לקבל זאת. אני כל הזמן משווה את הגובה שלי לעומת אחרים ברחוב וכמעט בכל מקום אחר. זה ממש מפריע לי גם בבחירת נעליים. אם הנעליים לא שטוחות שטוחות אני לא יכולה אפילו לחשוב על לנעול אותן ובגלל זה מאוד קשה לי לקנות נעליים. אני משווה בין גבהים של נעליים בבית ואם קניתי משהו אני מייד מתחרטת ומחזירה. מה לעשות? חשבתי שזה יעבור לי במשך הגיל.. אבל הייתי נותנת ועושה הכל בשביל 5 ס"מ פחות. תודה

תשלימי עם העובדה הרבה בחורות היו מוכנות להתחלף איתך

מיכל, אבל אלה החיים, לא כל מה שרוצים אפשר לקבל. וצריך לדעת להינות מהקיים ולנצל את מה שיש במקום לחשוב על מה שאין. ובעצם זה תרגיל נהדר כדי לעקור את ההרגל הזה. כל החיים לפנייך ונכונו לך מצבים, סיטואציות וקטעים עם אנשים, מקומות, אירועים שלא ימצאו חן בעינייך אבל במקום לתת לזה להפריע לך, תראי בכך אתגר ותשתדלי למצוא בכל דבר את היפה, הטוב, הנוח והמתאים לך ובקיצור, כשתלמדי לקבל את עצמך כמו שאת אפילו תחושי גאווה על תכונות שיש לך ואין לאחרים. זה הכל תלוי בנקודת ההשקפה וזוית החשיבה.

מיכל שלום מאחר והגובה לא ישתנה חשוב שתצליחי להשלים עם מי שאת, ואפילו לאהוב ולהעריך את האופן בו את נראית. את כותבת שאת נראית טוב, סביר להניח שיש אנשים רבים שיאהבו את העובדה שאת גבוהה יחסית. בד"כ לא מדובר בביקורת אוביקטיבית על מה שאת רואה אלא ביטוי לקושי שיש לך בדימוי העצמי ואולי בו כדאי לטפל. אם צריך אפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי בנושא זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני מטופלת אצל פסיכולוג מומחה היפנוזה על מנת להתגבר על טריכוטילומניה. בקשתי ממנו להתייעץ עם פסיכאטר בנוגע לתרופות, והוא לא עשה זאת. בקשתי פעם נוספת ולא חזר אליי בתשובה. אני לא יודעת מה לעשות. האם לפנות לפסיכאטר שלא דרך המטפל או שמה עליי לסמוך עליו לחלוטין ולהאמין בדרכו ( שאני לא זקוקה לתרופות). אני מרגישה שאם אעשה כך אפגע בנאמנות שלי כלפיו... מה לעשות?

עינת שלום ראשית הפניה לפסיכיאטר היא בלתי תלויה ואכן את יכולה לפנות בעצמך. תרופות נוגדות חרדה עשויות לעזור לבעיה. לגבי הדרך שבה זה קורה אני חושב שאת צריכה לדבר על כך עם הפסיכולוג ולברר האם אכן לא פונה לפסיכיאטר כי חושב שאת לא צריכה תרופות. זה לא ברור כל כך מהאופן בו את מציגה את הדברים. אינני חושב שפניה לפסיכיאטר היא פגיעה בנאמנות, אבל חשוב שטיפולים יעשו בצורה מתואמת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני סטודנט בן 22, חונך נער בן 13 שנמצא בפנימייה לנוער "במצוקה". אותו נער שונה באופן די קיצוני משאר חבריו בפנימיה: הוא שקט, מופנם ומאוד יצירתי וחכם. לא לקח לי זמן רב להבין שהוא "הילד שכולם מציקים לו" בפנימיה. כשאני רואה אותו עם שאר תלמידי הפנימיה, ממש כואב לגם לפיי, כי למרות שמדובר באלימות מילולית בלבד כלפיו (לפי מה שראיתי וגם לפי מה שהוא סיפר לי), אני יודע שיש לכך השפעה עצומה על אישיותו ומצב רוחו. אני גדלתי עם נוער בסביבה דומה, וגם אניסבלתי מהצקות כאלו ברוב שנות ילדותי (אם כי בצורה פחות קיצונית). שאלתי היא, מה אפשר לעשות כדי להפחית את הנזק שהשהיה בפנימייה עושה לו? האם יש משהו שאוכל לעשות (או לגרום לחניך לעשות) כדי שלא יהיה במצב כזה יותר? ברור לי שמדובר בילד מיוחד עם אישיות מקסימה, ואני ממש לא רוצה או שואף לכך שהוא יהיה כמו חבריו, אולם האם יש משהו שאוכל לעשות, בהנחה שאין אפשרות להוציאו מהפנימייה לסביבה מתאימה יותר? תודה רבה, מאור.

מאור שלום מה שאתה מזהה חשוב מאוד כי יתכן שאנשים אחרים בפנימיה לא שמים לב לדבר הזה. לא תוכל לפעול לבד ואתה צריך לחלוק את ההבנה שלך עם מדריכים בפנימיה, רצוי עם פסיכולוג שבוודאי קיים במקום כלשהו ברקע. הנער צריך לקבל התייחסות רלוונטית למצוקה שלו, מקום ואנשים בהם יוכל לבטא קודם כל את עצמו. אחת הדרכים הלא פסיכולוגיות לטיפול בבעיה כזו היא קורס בקרב מגע. אומנויות הלחימה משפרות את הדימוי העצמי, את יכולת התקשורת ונותנות גם הגנה פרקטית בפני הצקות. היה רצוי לבדוק אם יש מסגרת כזו באזור הפנימיה בה אפשר לשלב את הנער. בברכה ד"ר אורן קפלן

תמשיך לתת לו יחס טוב ואוהב ודבר איתו המון שים את עצמך במקומו ונסו יחד לראות מה אתם יכולים לעשות כדי שזה לא יטריד אותו והעיקר א ה ב ה