פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום בחור בן 35 שהבין כי הוא מעט ילדותי, יש לו קושי להגיע להחלטות ואי יכולת להתמודד עם קשיים מעוניין לטפל בעניין. האם הוא יכול לעשות בעצמו?במידה ורוצה לפנות לייעוץ מקצועי באיזו מסגרת ואיזה סוג טיפול מתאים?מה הסיכויים להשתנות בגיל הזה? תודה

שלום גיל 35 ? ממש צעיר, בכל גיל אפשר לשנות דברים. אני בטוחה שאתה משתנה כל הזמן אבל אינך מרגיש זאת. אם אתה רוצה להתמקד בשינוי מסוים שישפר את איכות חייך,, לדעתי עזרה של פסיכולוג מקצועי יכולה להאיץ תהליכים. אבל אתה צריך לשאול את עצמך האם זה מתאים למבנה האישיות שלך. יש מסגרות של סדנאות קבוצתיות, קבוצות תמיכה למינהם, שגם הם אמצעי להגיע לתובנות אישיות. כל החיים לפניך, וגם אם ישארו בך חלקים ילדותיים זה יכול להיות נחמד ויצירתי, כך שלא כדאי לדכא לגמריא את הפן הילדותי בתנאי שזה לא יפריע לאיכות חייך. בהצלחה

לפי דעתי טיפול אחד על אחד של פסיכולוג יותר טוב ויותר אפקטיבי היות ואם יש לו בעיה לקבל החלטות ולא רק ילדותי והוא רוצה לעבוד על זה אז הוא צריך טיפול יחדני שיתייחס לבעיותיו. אמנם בטיפול קבוצתי אנו מקבלים כלים אבל ברמה הכללית יותר. זוהי עצה מנסיוני האישי בלבד ואף פעם לא מאוחר להתמודד עם דברים, כמו במשפט הידוע "עדיף עכשיו מאשר לעולם לא". בהצלחה

מאיה שלום הנושאים שאת מציינת מתאימים לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית, רצ"ב קישור למאמר קצר בנושא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm יש בהחלט אפשרות לשינוי והיעזרות, בגיל הזה ולמעשה בכל שלב אחר בחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכם ! רציתי אולי פה להתפרק כי לספר לחברה לא בא בחשבון היא יכולה לשמוע , ואז באמצע יש משהו שמפריע ככה שאני כבר מוותרת , כי בשבילי עניין כמו האבל שלי זה רק שלי ואף אחד לא יוכל להגיד אל תתאבלי זה עבר או תנסי לשכוח , אצלי זה כניראה הפוך ככול שהזמו עובר אני יותר מתגעגעת , אני הרבה מדברת עם אנשים מבוגרים ,כאילו הם הורי ותמיד אעשה הכל בשבילהם אני אשמע אותם אחבק אותם ויש בי המון אהבה לתת אין לי בעיה זה אחד הדברים שבורכתי בו אני מזדהה עם כל כאב שאדם אפילו זר לי כואב , פה אני יכולה לספר הכל מה שליבי מרגיש , וזה הגעגוע שלא עוזב אותי כל רגע שיש לי פנוי , שלא תחשבו שאני בדיכאון. אני אישה שמחה מאוד ומצחיקה ומאוד אהובה על כולם אני ניקראת אישה טובה שאוהבת את כולם אני אוטטו חוזרת לעצמי לבישול ולמוסיקה שהילדים יפעילו שבטח ישגע אותי ולבעל שיבוא מהלימודים ככה שאני די בסדר ביום יום .רק מתגעגעת ומותר לי כי זה מה שנותר לי מאימי סליחה על אורך המכתב ושוב תודה דינה

הזמן ירפא לאט את הכאב והאהבה שלך אליהם תמיד תשאר בלב. אז אולי את במצב שאת צריכה קצת זמן לכאוב ולבכות ולפרוק את מה שאת מרגישה ולאט לאט לחזור לעצמך. לפעמים אני חושבת שטוב שיש לנו את הפורום כאן כדי להעלות את המחשבות, הרגשות,האהבות והאכזבות. אז אם את לא יכולה לדבר עם חברה אז לפחות תוציאי כאן ותשתדלי להיות חזקה הזמן יעשה את שלו ופחות יכאב ואז ישאר לך הזכרון המתוק מהם. מקווה שתהיי חזקה.

תודה רבה לך דנה על העידוד , אני באמת מגלה שפה אפשר לבכות ולדבר על מה שכואב ,7שנים לא בכיתי על יד אדם או הראתי את הכאב ,תביני אמא שלי ז"ל הייתה אישה צנועה וטובההה ,אין הרבה אנשים כמוה ולאבד אותה ממחלה אכזרית קשה לכולנו האחים ולאחיות ועזבה אותנו, אני נשואה 20 שנה אבל אני במחיצתה תמיד הרגשתי ילדה קטנה של אמא שעוד זקוקה לה והיא תמיד הראתה לי אהבה ענקית החברות שלי היו באות אלי כדי לראות אותה ולשוחח איתה ןלצחוק עברו 7 שנים ואנחנו עוד מדברים עליה כאילו היא איתנו וחולמים ותמיד אוהבים אותהושוב תודה לך דנה

שלום רב! אני חודשיים אחרי לידה ראשונה (בעקבות רעלת הריון ילדתי פגית) בשבוע 34. עכשיו הכל מאחור היא גדלה והכל בסדר איתה. רציתי לדעת מהם התופעות של דיכאון אחרי לידה,שכן יש לי הרבה התפרצויות של בכי ואני מרגישה לפעמים שאין לי כוחות לטפל בילדתי ולפעמים מחשבות אלו נראות לי מוגזמות ומפחידות וגם כל דבר קטן מעצבן אותי ואני בוכה, וזה ממש מציק לי אני חשבתי שאחרי הלידה אני אהיה ממש מאושרת אבל המצב לא כזה יש לי ימים קשים .ויש ימים יותר רגועים וטובים. האם אני זקוקה לייעוץ יותר מעמיק או אלו תופעות טבעיות?

טלי, זה טבעי כשמדובר במספר ימים עד שבועיים (חודש לכל היותר..) אך את מתארת מצב לא טוב שנמשך כבר חודשיים. אני במקומך ניגשת לייעוץ פסיכולוגי ושוקלת טיפול תרופתי במקביל. חבל לך לסבול ולגרום סבל לסביבה ולביתך הקטנה שזקוקה לך כל כך... תרגישי טוב וכמה שיותר מהר. אדווה

איך את יכולה לייעץ לה לשקול טיפול תרופתי??? את לא פסיכלוגית ובטח לא פסיכיאטרית וקצת הגזמת בתגובה. ואולי את לא יודעת שיש נשים שעוברות משברים קצת יותר ארוכים אז אי אפשר להגיד להן שהן מאמללות את הסביבה שלהן. התגובה שלך היתה קצת חריפה!!!

היי טלי גם חברה שלי היתה במצב שלך והיום היא 3 חודשים אחרי הלידה ועדיין מאוד קשה לה ולפעמים היא מרגישה שהיא מתמוטטת. הרגשות הם די טבעיים היות והיית במצב מאוד קשה עם המון לחץ ופתאום יש לך ילדה בבית שאת צריכה לטפל בה ובמקום לנח מכל הלחץ שהיה לך, את נמצאת פול טיים ג'וב ובמיוחד לאור העובדה שילדת פגית אז אז יותר מודאגת שהכל יהיה בסדר ושהיא תהיי בריאה וחס וחלילה שיקרה משהו וזה די טבעי. אני הייתי מציעה לך קודם כל להעזר בטיפול של הילדה באמך אחיות וגם בבעלך כי זה נוראה חשוב ואל תעמיסי על עצמך הרבה דברים כמו הנקיון של הבית והגידול ביחד. קחי עוזרת או שהיא הולכת לישון אז תלכי גם את לנח את חייבת את זה לעצמך. ואם את מרגישה צורך לדבר עם מישהו מקצועי ולפרוק את הרגשות אז תפני לפסיכלוגית ע"מ שתוכלי לדבר איתה וקצת תכוון אותך. לגבי שאלתך אם את זקוקה לייעוץ או לא זה תלוי בך, מה שאת מרגישה, ואם את מרגישה צורך לדבר עם מישהו מקצועי שקצת יכוון אותך ויחלוק איתך את התחושות אז תפני לפסיכולוגית. סה"כ אני יודעת שיש הרבה נשים שקשה להן בחודשיים שלושה ועוברות את מה שעברת כי פתאום את כבר לא עצמאית וכל החיים שלך מסתובבים סביב התינוקת.

תודה רבה לך! הרגעת אותי מאוד. אני חושבת שהבעיה נובעת גם מכך שחשבתי שאחרי הלידה כולם יעריפו עליי עזרה אבל המצב לא יש לי משפחה מקסימה אבל דיי התאכזבתי מגישה שכן אימי ואחותי עסוקות כל כך וזה נראה להם טיבעי שאני מסתדרת לבד ושהכל בסדר כי הייתי ועזרתי לאחותי לגדל את שני ילדייה אבל זה לא כך וזה גם משפיעה אני דיי פגועה מהייחס שלהם יש לציין שבעלי עובד שעות רבות ובלילות (השעות הכי קשות עם הקטנה) ,,,,טוב תודה רבה בכל אופן שענית לי והתייחסת יהיה בסדר ..תודה רבה.

לטלי יקרה !!! אם היתי גרה לידך בטוח שהיה לך עזרה ממני אז ככה אני גרה במרחק 170ק"מ ממשפחתי וממשפחתו של בעלי כ5 ק"מ ולפני 18 שנים כשילדתי את בני הבכור הייתי צריכה להיות איתו לבד בבית גם בלילות כי בעלי היה בקבע , ואז זה היה הסיוט לא היה אכפת לי מהשינה , רק שלא יבכה ושיהיי רגוע אבל הוא לא היה , אז מניסיון גודל הציפיה כגודל האכזבה , אל תסמכי על אף אחד ,תנסילהסתדר ואל תתיאשי עוד מעט בעזרת השם את לא תסכימי לוותר על הכיף הזה אפילו לרגע הם כל כך מקסימים אז אני בדיוק הייתי כמוך לא היתה עזרה מאף אחד גם כשבאה הילדה ואחריה עוד ילד הקיצר זה מאוד טבעי שתרגישי מה שאת מרגישה אבל כשתסתכלי עליה הקסם שזו הבת שלך אז זה שווה מקווה שלא תצתרכי שם רופא זה יחלוף מזל טוב

טלי שלום התקופה אחרי הלידה רגישה לתנודות במצב הרוח אבל אין צורך לחכות לאבחנה פורמלית של דיכאון. אם את מרגישה במצוקה מדוע לא לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להקל על המצב ולהבטיח שלא תהיה גם התדרדרות נוספת. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על דיכאון, קראי את הסימפטומים ובדקי האם מצבך תואם למה שרשום במאמר ובשאלונים שבסופו. במידה וכן אל תהססי ופני לטיפול. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לדעת "איך נראה" התקף פסיכוטי והם הוא בהכרח מלווה בנתק מהמציאות? אני פשוט חושדת שעברתי התקף וכעת אני ברמיסיה מסוכנת.. איבדתי את התינוק שלי והגבתי בצורה קשה ביותר. נכון להיום אני בדיכאון מתמשך, ללא טיפול תרופתי. אינני מעוניינת לקבל המצלה על טיפול תרופתי זה או אחר אלא רק להבין האם אכן עברתי התקף והאם אני עדיין הסיכון למרות שמצבי "קשה אך יציב"? תודה

אדווה שלום התקף פסיכוטי כרוך בדיוק כמו שאת כותבת באובדן בוחן מציאות. אין לזה תיאור מדויק כי הביטוי שלו אחר אצל כל אדם. אני מציע להיעזר באנשי מקצוע כדי להבין מה עבר עליך ומה עליך לעשות כעת. זו לא שאלה של שחור ולבן וכדאי שתנסי לטפל בעניין בצורה רצינית ומעמיקה. תשובה של שתי שורות שלי באינטרנט לא תתן את המענה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אודה לכל מי שיוכל להמליץ לי על פסיכולוג שמתמחה בטיפול בחרדה (אזור המרכז או השרון) תודה מראש

יש לי מישהי מעולה שהייתי אצלה קוראים לה ורד מור מתל מונד אישה מדהימה. תתקשרי ל-144 תבקשי את הטלפון שלה

תמי שלום כרגע אין לי שם מתאים להמליץ לפסיכולוג עם שעות פנויות אבל בכל מקרה אני מצרף קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בני אובחן כלוקה בתסמונת זו הייתי מעוניינת לדעת יותר על תסמונת זו

חן שלום האם תוכלי לאיית בצורה יותר מדויקת את האבחנה, אולי יש לך את האיות בלועזית? בצורה שכתבת לפחות אינני מכיר את האבחנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב בני בן 11, נוהג לספר לי כל מה שעובר לו בראש. לאחרונה נראה שהוא מוטרד מאד מנושא המין והוא גם מספר לי שיש לו מחשבות מיניות על בנים. למרות שבכל פעם הוא "מתאהב" בבת אחרת. האם בגיל זה מתגבשת הזהות המינית? כיצד עלי להגיב כשהוא מספר לי סיפורים כאלה? תודה

שלום כדאי להרגיע את בנך שמחשבות על בנים אחרים היא טבעית וקוראת לרוב בני האדם, למרות שלא כולם מודים או מודעים לכך. מאחר והוא נמשך לבנות כנראה שהעדפתו הטבעית היא לבנות ולא כדאי לעשות סיפור גדול מהעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב לך, לדעתי אין כזה דבר אהבה אפלטונית בכלל. ובטח לא קשר אפלטוני כי זה אומר ששני האנשים מרגישים בדיוק אותו דבר בעניין, וגם זה בלתי אפשרי. אם תבחני את העניין על דקויותיו תופתעי לגלות שיש משיכה איפשהו מתחת לפני השטח... ואם את נשואה זה יותר ברור, כי את מרגישה בטח שאת חייבת שהיא תהיה אפלטונית בכדי להימשך... וגם אם ברגע זה את לא מרגישה משיכה, זה עוד מעט יקרה... מה את אומרת?

ערב טוב רציתי לשתף אותכם ואולי גם תגובות אז ככה היום היה לי תור אצל רופאת נשים אגב אני בת 40 ופעם בשנה אני עושה בדיקה שגרתית שכוללת אולטרסאנד וגינלי פלוס בדיקת דם CA 125 לגילוי סמנינים בדם , ומשטח לסרטן צואר הרחם , מאחר שאימי נפטרה מסרטן השחלה ואחותי חלתה בסרטן השד , אני ברמת סיכון גבוהה לכן כל הבדיקות האלו, היום כשהרופא אמרה לי שמאוד כדאי לי ללכת ליעוץ גנטי ,שיוציאו לי את השחלות ,כי גילוי סרטן בשחלה לא מגלים אותה אף פעם בזמן אז ככה יצא לנו להזכיר את סבלה של אימי המנוחה ואז אני כמו ילדה קטנה בכיתי בכי שהיה קשה לי להרגע , אני בוכה מידי פעם אבל לבד שאף אחד לא בבית ואצלה בכיתי ולאורך כל היום בכיתי ,גם כשהלכתי משם לעבודה ובעבודה כמובן שאף אחד לא שם לב , ליד הרופאה מאוד התביישתי והתנצלתי , היא כל כך נחמדה שאמרה שזה בסדר וטוב שאני בוכה וזה גרם לי עוד יותר לבכות ,אימי נפטרה לפני 7 שנים והיא הייתה האישה והאמא שאין כמותה היום ואולי גם לא תיהיה. והרגשתי היום שאין גיל לבכי ושאי אפשר לעצור רגשות לא משנה כמה אתה חזק זהו תודה רבה להקשבתכם

היי דינה אמרת וצדקת, לבכי אין גיל ואת לא צריכה להתבייש שאת בוכה. בכי משחרר ומשפר את ההרגשה.זה שאת בוכה לא אומר שאתה חלשה אלא מחוברת לרגשות שלך.וגם טוב שאת משתפת את הפורום בהרגשות שלך. בכי ושיתוף אחרים בהחלט משחרר. רפואה שלמה ושיהיה רק טוב

דינה שלום תגובתך הכואבת נשמעת לי טבעית מאוד. יש כאן כמה גורמים שמעוררים עצב ומצוקה, הן זיכרון אמך, הן הסיכון הסטטיסטי בו את נמצאת באופן כללי והן ההמלצה הרפואית הנוכחית. בבכי יש מרכיב של פורקן ובד"כ אחריו יש תחושה טובה יותר, חשוב גם שיהיה לך אוזן קשבת לשיחה על הדברים הללו שבוודאי מעיקים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. זה שוב אני והפעם באתי עם עוד שאלה. הפעם היא יותר ברורה ומקווה שחלקיכם הגדול יוכל לעזור לי. גם בהתנייה אופרנטית וגם בלמידת חיקוי הלומד מצפה לחיזוקים. האם ניתן לטעון שלמידות אלו זהות? בתודה. דניאל

דניאל שלום מטרת הפורום הזה לדון בנושאים הקשורים לטיפול פסיכולוגי, אודה לך אם תוכל לנהל את הדיון הלימודי בפורום שמתאים לכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. זה שוב אני וגם הפעם באתי עם שאלה. הפעם היא יותר ברורה ומקווה שחלקיכם הגדול יוכלו לעזור לי בה גם בהתנייה אופרנטית וגם בלמידת חיקוי המתנהג מצפה לחיזוקים. האם ניתן לטעון שלמידות אלו זהות?

ד"ר שלום, אני מתגוררת בהולנד, ומגיעה לישראל אחת לחודש חודשיים. אני מרגישה צורך להתחיל טיפול , אולם ולמרות שאני דוברת אנגלית מצויינת, אני מעדיפה כי הטיפול בעברית, בשל חשיבות דקויות השפה, בטיפול המבוסס בעיקר על שיחה. חיפשתי בהולנד אולם מס המטפלים הישראלים שואף לאפס.. שמעתי פעם כי יש מטפלים המטפלים בהתכתבות גרך המייל או הצאט עם פגישות חודשיות למעקב. האם נכון הדבר? איפה אוכל לברר פרטים ולמצוא מטפלים? בברכה, עופרה

http://www.icallisrael.com - נסי כאן. בהצלחה - יעלה.

http://www.psychom.com/showpart.asp?part=235

עופרה שלום יש אמנם מטפלים שעוסקים בתחום, והקישור שקיבלת הוא אחד מהם. עם זאת אישית אני מאמין שהמפגש האישי משמעותי עדיין לצורך הטיפול. אני חושב שמטפל הולנדי באנגלית עם נגישות טובה יהיה עדיף על פני טיפול בהתכתבות. מניסיוני המחסום של השפה הוא זמני בלבד ואם נוצרת כימיה טובה בין המטפל למטופל זה אינו מחסום רלוונטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, תודה על התגובה המהירה וההמלצה הכנה. אני עדיין בהתלבטות בנושא, מימלא קיים קושי למצוא מטפל עימו נוצר קשר טוב, והקריטריון של הולנדי הדובר אנגלית משובחת, הופך את העניין לעוד יותר מורכב. העבודה של כרוכה בהרבה נסיעות למזרח הרחוק ולארצות הברית, ואני מעוננינת למצוא פתרון שיאפשר לי להעזר באיש מקצוע מבלי להתפתות למסמס את הטיפול מסיבות לא רלוונטיות כמו נסיעות או שפה. בכל מקרה אני מסכימה כי המגע האישי חשוב , וכל מה שנותר לי הוא רק להחליט..:)

שלום רב, אני עיתונאית (אבל גם לקוחה של הפסיכולוגיה) ואני מעונינת לשוחח עם מי שחוו/חווים התקף של דיכאון קליני. הייתי מעונינת לשמוע חוויות סובייקטיבית ועל מה שעזר לכם לצאת מזה, אם בכלל... מי שיש לו נכונות לשוחח איתי מוזמן לפנות אלי במייל - הכל כמובן בדיסקרטיות ובסודיות מלאה. יום טוב, קרן

קרן שלום רצ"ב קישור למאמר רלוונטי: http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

כשבעלי אומר לי לפעמים בואי נלך לטייל ניסע לקניון או לאיזה מקום אחר אני הולכת אתו ועם הילדים ואז אני מרגישה דופק מואץ חוסר איזון חוסר שיווי משקל כאילו שאני עומדת להתמוטת אני מאד פוחדת מהמצב הזה אני לוקחת ואבן אך זה לא ממש עוזר לי למצב הזה איזה כדור אני יכולה לקחת בכדי שתופעות אלה לא יחזרו האם אני יכולה לקבל כדורים מרופא המשפחה? דרך אגב כשאני נמצאת במצב הזה אני מיד אומרת לבעלי שאני רוצה לחזור הביתה והוא לא מבין למה בתודה מירית

היי האם זה קורה לך רק בקניונים? באלו מצבים זה קורה לך?

מירית שלום מה שאת חווה נשמע אכן כסוג של התקף חרדה. בנושא תרופות אני מציע להתייעץ עם פסיכיאטר או לפנות לאחד הפורומים הרפואיים. במקביל לטיפול תרופתי נוגד חרדה כדאי לך להיעזר בטיפול פסיכולוגי. רצ"ב קישור למאמר רלוונטי: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

למה אני מרגישה שאני אוהבת מישהו , ולא הייתי נכנסת איתו למיטה? למה רק המחשבה עליו גורמת לי להיות אחרת.? האם זה מציאותי? האם זה בריא? מה עושים עם זה? תגובות בבקשה תודה

מניסיון אישי - דרך נפלאה לגלות בעצמך ובפרטנר דברים שלא היית טורחת לחפש כאשר הקשר הוא גופני. עוד פלוס הוא שאין מתח במערכת יחסים כזו, הכוונה למתח מהסוג שנגרם מתחושת בעלות / קניין או קנאה. האם זה מציאותי? כן, זה בהחלט מצב שמתקיים במציאות. בריא? למען האמת, ממש אין לי מושג (בהנחה שעדיין כל יום יוצאים עם חוקים חדשים מה בריא ומה לא). מה עושים עם זה? - זו מערכת שיכולה להתקיים בכבוד (כמו מערכת יחסים בין שתי חברות או שני חברים). כל זה כמובן בהנחה שזה מה ששני הצדדים מחפשים בקשר הזה, וגם מוכנים לקיים אותו עם המגבלה הזו. לא תמיד את מי שאוהבים גם בהכרח נמשכים פיזית-גופנית-מינית, וההיפך (בדיוק כמו שאפשר לרצות להיכנס עם מישהו למיטה אבל לא יותר מזה). זה הרבה יותר נפוץ ושכיח ממה שאת חושבת ובהחלט מומלץ לנסות.

וואו איזה מילים איזה עומק איזו תחושה נפלאה לשמוע את מילותייך האם בן או בת את\ה ? ומה היית\ ה אומר\ ת אם הייתי אומרת שאני נשואה ? מחכה לתשובתך

צלילה שלום, לדעתי דיון תאורטי בעניין יחטא למטרה... אני במקומך הייתי בודקת מה באמת עומד בבסיס הקשר שלך עם אותו בחור ? האם הוא בא לענות על חסך כלשהו ? האם לשני הצדדים ברור שמדובר בידידות בלבד ? האם הקשר בא על חשבון יחסייך עם בן זוגך ? אלה השאלות שצריכות להשאל.

צלילה שלום האהבה והמיטה אינם הולכים תמיד באופן אוטומטי ביחד, אבל הסיבה לכך בהחלט איננה אחידה. יתכן שבאמת מדובר בסוג אחר של אהבה, יותר מהסוג שקורה בתוך המשפחה, וזו כמובן אהבה ללא מין. אבל יתכן שפשוט עוצמת הקירבה והאינטימיות מפחידות וההמנעות מהכניסה למיטה היא מעין דרך להימלט מהחרדה ומהשאלה המטרידה איך יראה הקשר לאחר המגע האינטימי והפחד אולי שהמגע הגופני יפגע בקשר או יהפוך אותך לפגיעה. ככל שתהיי מודעת יותר למה באמת קורה לך שם כך יהיה יותר קל להחליט מה עושים עם זה. לצערי אין כאן תשובת קסם חד משמעית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילדי בן ה-9 , סובל מדימוי עצמי נמוך וחוסר ביטוחון עצמי. הוא ילד אינטיליגנט, תלמיד טוב, ילד טוב,הוא לצערי פרפקציוניסט ללא גבול,וכל דבר גורם לו לחשוב , ולהיות בטוח, שהוא פחות טוב מאחרים, גם דברים חסרי משמעות. לדוגמא אתמול הוא סיפר לי שקיבל ציון טוב מאוד במבחן ולא מצויין כפי שקיבלו כל הילדים בכיתה, והוא בטוח שכל הילדים אכן יותר טובים ממנו. הוא כל הזמן נמצא בתחושה שלא אוהבים אותו בכיתה, למרות שדיברתי עם המורה לטענתה הוא מאוד אהוב על ילדי הכיתה, יש לו חברים בכיתה, אך הוא מתראה רק עם חבר אחד אחרי שעות הלימודים. במהלך כל השנים חוות הדעת של הגננות והמורות היו מצויינות-לדעתן אין שום בעיה. הוא נמוך, ודבר זה מפריע לו מאוד, הילדים מציקים לו בנושא, הוא גם לא אוהב פעילות סופרטיבית, ולכן בכל פעילות שמתקיימת בהפסקה הוא מוצא את עצמו עומד בצד, כדי לטעת בו ביטחון הוא עבר (לבקשתו)בדיקות של הורמון גדילה והתוצאות תקינות, בבית אנחנו כל הזמן מעודדים אותו, אני רוצה לגרום לו להאמין בעצמו ולהיות בטוח בעצמו ולא להיות פרפקציוניסט (בסופו של דבר הוא סובל מזה). לקבל את עצמו כפי שהוא, ולא לנסות להיות מושלם,מכיוון שהתכונה הזו "להיות מושלם בכל דבר" בסופו של דבר גורמת לו להיות מתוסכל רוב הזמן. האם עלי לגשת בשלב זה ליעוץ מקצועי? או האם ישנם דברים אחרים שעלי לעשות כדי לשפר את המצב?

היי האם את פרפקציוניסטית? לפעמים אנחנו מודל לחיקוי . האם בן זוגך{ אם קיים} מעיר לו מידי פעם הערות עוקצניות ? בידקי בבית , לדעתי הכל מתחיל מהבית וזו עניות דעתי כמובן , אין אני מוסמכת חיזקי ואימצי

רונית שלום את יכולה לפנות לפסיכולוג ילדים לייעוץ ולחשוב כיצד להקל על מצוקתו של בנך. לפעמים פעילות חברתית וחוגים מסוגים שונים עשויים לשפר את המצב, למשל, חוג לאומנויות לחימה. זה לא מתאים לכל אחד, וכפי שאת מתארת הוא לא כ"כ אוהב פעילות גופנית. השאלה העיקרית היא עד כמה קיימת כיום מצוקה שמצריכה טיפול, חלק מההתלבטויות הללו בהקשר לחברה משתנות באופן ניכר במהלך הזמן. לדעתי אין צורך בהתלבטות רבה, את יכולה ליזום מספר מפגשים לבירור ראשוני עם פסיכולוג, בשלב ראשון של מעין הדרכת הורים עם איש המקצוע ולהגיע ביחד למסקנה האם יש צורך בהתערבות המשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בתי בת 7.5 בכתה ב' , ילדה פקחית, שנונה מלאה שמחת חיים אך מאוד תזזתית. המורה אומרת שהיא לא היפר ולא צריכה ריטלין. הבעיה: הילדה שולטת בחומר הנלמד המורה גם אומרת, לפני מבחנים אני בוחנת אותה על החומר הנלמד ואני מבחינה כי היא שולטת בחומר אך במבחנים היא עושה שטויות ולא מקבלת ציונים שאמורים לשקף את הידע שלה . הציונים נעים סביב ה-85 בחלק מהמקצועות. (יש כמה מבחנים בהם קיבלה 100 ), השאלה מה עושים המורה אומרת שפשוט חבל. דיברנו איתה ומסתבר שהיא מסיימת מבחנים כמעט חצי שעה לפני הילד השני אחריה, היא מאוד זריזה אך החיפזון עולה לה בטעויות שטותיות. אשמח לעצה מועילה. תודה מראש, רונית

מה בעיה? 85 לא מספיק? הילדה רק בכיתה ב לאט לאט היא תבין ותדע של המהירות היא שקובעת ושהמורה לא תבלבל לך במוח

לבת אדם, הרגלי למידה, זה דבר שכמה שזה נרכש יותר מוקדם, הרבה יותר טוב!!!! זו דעתי. עדי

רונית שלום ראשית כדאי לוודא שאכן מדובר בפספוס ששווה להשקיע בו. ציון 85 ולפעמים 100 נשמעים לי ציונים גבוהים והשאלה האם לא דוחפים את הילדה לפרקפציוניזם מוגזם. כדאי לטפל בענין רק אם אתם מזהים בעיה של ממש, למשל בהפרעת קשב שגורמת לפגיעה בהישגים או חרדת בחינות שפוגעת מכיוון אחר. במידה וההסברים הללו אינם תקפים כדאי להמשיך ולהיות עם אצבע על הדופק אבל בלי להלחיץ ולהכניס את הילדה לדרישות עצמיות מוגזמות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לדר. אורן יש לי שלושה בנים. הצעיר בן ה-19 בצבא. התנהגותו של החייל מדאיגה אותי. מרגע שהוא מגיע הביתה הוא יוצא עם חברים או נסגר בחדרו. בשיחות משפחתיות הוא לא משתתף ואפילו מתרגז כשפונים אליו. לפעמים יש לו התפרצויות כעס וזעם, ומסרב לשתף אותנו על מה שעובר עליו 3 שבועות בחיל קרבי. היום סיפר לי בני בכורי כי לפני חודשיים, החייל ריסס בלילה בכתובות נעצה את קירות בית הספר התיכון שבו למד, עם חבר נוסף. לדעתי המעשה הזה מוכיח כי בעייתו של בני הרבה יותר עמוקה ממה שהיא נראית על פני השטח. אני מאוד מודאגת. אינני יודעת כיצד להגיב. אין לי ספק שהוא לא יכיר בכך שיש לו בעייה. בכורי סיפר שהוא שיתף אותו בסיפור מתוך מחשבה שזה מעשה קונדס נחמד. בכורי הגיב בחומרה. אני לא ידעתי מדוע היה ביניהם מתח במשך החודשיים האחרונים. אשמח לקבל תגובות. תודה

ירדנה שלום ללא שיתוף פעולה מצידו של בנך יהיה קשה לעשות משהו. כדאי לקחת אותו לשיחה מלב אל לב ולשתף בדאגה. אם יש מישהו במשפחה שאליו יהיה לו יותר קל להיפתח עדיף שאותו בן משפחה יעשה את השיחה הזו. מה שאת מתארת נשמע כתגובה או התנהגות שקשורה למסגרת המשפחתית אבל לא בהכרח מצביע על בעיה נפשית בהקשר לגיוס. הדבר מקשה בבודאי קבלת שיתוף פעולה אבל מצד שני עשוי גם להרגיע. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב דר. אורן ההבחנה שלך מאוד נכונה. יש לו כנראה בעייה משפחתית. כשאחיו בבית הוא מאוד עצבני כשהוא לבד אתנו הוא יותר רגוע וטיפה יותר פתוח. אני מאוד אוהבת אותו, אני חושבת שגם הוא אותי אבל הוא די מזלזל בניסיונותי לנהל איתו שיחת נפש. לעומת זאת הוא מתייחס יותר ברצינות לאביו. תודה להצעתך, ניישם אותה. יישר כוח

שלום אני בת 24 עוברת טיפולי פוריות כבר שמונה חודשים ללא תוצאות הבעיה היא שמרוב הלחץ והמתח אני מרגישה נורא פגועה מין דיכאון ומשמינה המון הספקתי להעלות כבר שתים שערה קילו מה עושים? שאלתי את רופאת הנשים שלי והיא אמרה שאין מה לעשות האם זה נכון? אני לא ממש רוצה ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר לא רוצה להתחיל עם כל זה האם יש פיתרון אחר למצבי?אנא עיזרו לי אני מיואשת מאד

חנית שלום טיפולי פוריות ממושכים גורמים ללחץ וחרדה. הבעיה אינה רק תחושת הדיכאון אלא שאפילו הצלחת הטיפולים נפגעת או משתפרת בשל המצב הנפשי. אינך חייבת לפנות לטיפול פסיכולוגי לאורך זמן אבל היה רצוי בהחלט שלפחות תהיי בטיפול קצר מועד שיחזק אותך ויתן לך כלים להתמודד עם מה שעובר עליך בתקופת לחץ זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

חנית שלום! בעית ההשמנה שלך מאד מובנת וכן התסכול המלווה. ניסית להעזר בדיאטנית? טיפול וליווי של דיאטנית ניתן לך ללא תשלום ברב קופות החולים והוא בהחלט יכול לעזור לך גם עם בעית ההשמנה וגם עם התסכול הכרוך בה. בהצלחה

ואני אומרת ש.................... כל ההורמונים האלו דופקים לנו את המח ולא נותנים לנו מנוח עצתי אחת עשי ספורט כל יום למשך שעה , פעילות ספורטיבית מאומצת ואינטנסיבית עושה לנו רק ... טוב גם אני הייתי שם חיזקי ואימצי

שלום חנית, הייתי מציעה לך לגשת לקבוצות תמיכה של זוגות שמנסים להיכנס להריון. גם לך וגם לבעלך. גם כשקשה לך, תיזכרי שגם לו קשה. עדי

שלום לך. אני מעוניין לדעת האם טיפול פסיכולוגי יכול לסייע להתגבר על אכילת יתר (זללנות) או אכילה כפייתית.. אני שנים מטופל על ידי פסיכולוגים קליניים ללא הצלחה בבעיה זו. לצערי, הפסיכולוגית (הקלינית) שאני בטיפול אצלה מציעה שארשום את מה שאני אוכל ושאשים שרוך סביב היד על מנת להזכר כל הזמן את המלחמה שלי באכילה. מיותר לציין שזה לא עובד עלי וזה ניראה לי מגוחך פשוט. רציתי לדעת מהי השיטה שאתה מכיר והאם בכלל טיפול פסיכולוגי יכול לסייע בהפרעת אכילה מהסוג הזה ? אודה מראש.

שלום טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לטפל בגורמים שמאחורי אכילת היתר. המאבק הוא לטווח ארוך ואין בד"כ פטנטים מהירים. צריך לפתח מודעות לאכילה נכונה ובמקביל למצבים שמגבירים את האכילה. רצוי לשלב ייעוץ דיאטני ורפואי בתהליך הזה. רישום האוכל הוא רעיון טוב, כדאי במקביל לרישום האוכל לנסות ולתעד גם את המחשבות והמצב הנפשי בזמן האכילה. תמצא בקלות את הקשר בין השניים. זו בעיה מתסכלת מאוד והפתרון אינו פשוט. תדרש למוטיבציה עצומה וכוחות כדי באמת לשנות את המצב מאחר ואלו דפוסים בסיסיים מאוד שנרכשו מגיל צעיר ולהם גם מרכיבים פיזיולוגיים וגנטיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש בכל הארץ קבוצות של אכלנים כפייתיים ששם מדברים על הבעיות למה אנחנו אוכלים ומה גורם לנו לאכול, כמו כן הם תומכים אחד בשני ומקיימים כל מיני סדנאות. שווה לך לנסות

שלום רב, הנני אמא לילד בן ארבע. אתמול נאלצנו להרדים את כלבנו שנמצא עימנו כשניים עשר שנים. הילד קשור מאוד לכלב ויודע כי הכלב נמצא אצל רופא. שאלתי היא מהי הדרך הנכונה ביותר לספר לילדינו בשורה זו. ההתיחסטת לכלבנו היתה כמו לבן משפחה. תודה הדס

הדס שלום צריך לספר לילד את האמת, אבל בנוסח שיוכל לקבל. לספר שהכלב סבל מאוד ושהוא מת. שהוא הלך ולא ישוב עוד אבל שעכשיו טוב לו והוא לא סובל יותר. אפשר להסביר שכל שנה של כלב זה כמו 7 שנות אדם ולכן שהכלב היה מאוד מאוד זקן. אם נראה לכם מתאים תוכלו לספר על גן עדן או על השמים שלשם הולכים אלו שמתים. הסיפור צריך להיות בסגנון שהילד יכול להבין ושמתאים לערכים ולאמונות שלכם. אי אפשר להפחית את העצב, זה באמת נורא קשה כשכלב שהוא כמו בן משפחה נפטר. הילד צריך להבין את מה שקרה ולהיפרד ולהתאבל בדרכו על האובדן. זה חלק מהחיים ואי אפשר לברוח מזה וזה גיל בו אפשר ורצוי להסביר את מה שקרה באמת. עם זאת, אפשר בטווח של שבועות או חודשים (לא מייד כעת) לחשוב על להביא כלב חדש הביתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סיפרתי בזמנו לביתי { כאשר נאלצנו להרדים את הכלבה } שהיא הייתה זקנה ולכן שלחנו אותה למקום שמטפלים בכלבים זקנים , כמו באנשים זקנים, לאט לאט היא שכחה מהעניין ולאחר שנה וחצי הבאנו לה כלב חדש רק כשהיא הייתה גדולה יותר ומבינה סיפרנו לה את האמת

בני סובל מחרדות בעיקר בעת הצורך להסתגל למצבים חדשים, כמו תחילת הלימודים בחטיבה או בתיכון. כלומר כשיש שינויים והתחלות חדשות. הוא מאד דואג, נלחץ,וסובל גם פיזית.(בחילה, כאבי בטן, חוסר תיאבון וחוסר שינה.) הוא הסתייע בפסיכולוג שקיים איתו שיחות. אני לא יודעת אם השיחות עזרו או שעצם הידיעה שמישהו מיקצועי מקשיב לו (כי בבית מקשיבים לו ומנסים לעזור לו מאד. הוא לא מוזנח בבית). ככל שהזמן עובר הסימפטומים פוחתים והוא נרגע וחוזר לשיגרה. בביה"ס הוא מקובל ותלמיד מצוין.(אין לו שום סיבה לחששות) אתמול הוא יצא לטיול שוב מלא חששות. הבוקר הודיע לי שהרגיש אתמול והיום רע. הוא הקיא, וכו' אני מפענחת שיש לו שוב התקף של חרדה עם סימנים פיזיולוגיים. שאלתי- האם להשאירו בטיול כדי לנסות להתרגל ולהרגע (הטיול יימשך עוד 3 ימים)? או להחזירו מיד הביתה? אני זקוקה לתשובה מהירה כדי להחליט מה לעשות תודה

אמא יקרה, את באמת מצפה לקבל תשובה באינטרנט על סוגיה כזו? את לא חושבת שזה קצת מוגזם לנסות ולקבל אינסטנט תשובה לבעיה כל כך מורכבת? כדאי שתערבי איש מקצוע שיבדוק בצורה מעמיקה מקרוב מה באמת קורה לילד (פיזית, מנטלית וכו') ואז תוכלי להגיע להחלטות אחראיות ורציניות שינסו לאבחן ולפתור את הבעיה מהשורש.

לאם שלום אני מציע לא להחזיר אותו הביתה אלא אם קורה דבר מה חמור מאוד. זה עלול רק להגביר את הבעיה בטווח הארוך. עדיף שינסה להסתגל למצב. לא ברור לי לפי מה שתיארת כמה זמן היה בטיפול אבל נשמע שהנער צריך להיות בטיפול עד לשיפור משמעותי במצבו. זה לא משנה מדוע נעזר בטיפול ואינך צריכה להרגיש אשמה או לחשוש שמה זה יראה כאילו אין לו תשומת לב בבית, חשוב שהוא יהיה בטיפול מקצועי שכן התקפי החרדה עלולים רק להתרחב לתחומי חיים נוספים ולהקשות על המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה

בוקר טוב, רציתי לדעת מה ההבדל בין טיפול פסיכולוגי דרך קופת החולים לבין טיפול פרטי ? האם יש הבדל מעבר לעניין הכספי לתשובה אודה

שטיפול בקופ"ח ירשם בתיק הרפואי שלך וילווה אותך כל החיים. לעומת זאת טיפול פרטי לא נרשם באף מקום ואף אחד לא ידע שהיית אי פעם בטיפול פסיכולוגי. לפי דעתי עדיף ללכת לפרטי למה את צריכה שיראו בתיק הרפואי שאת היית בטיפול פסיכולוגי? אני שלמתי על טיפול פרטי 270 ש"ח לשעה ובקופ"ח הבנתי שה עולה 160 ש"ח אין לי מושג לכמה זמן

תודה לך עזרת לי

שלום אני מצרף קישור למאמר על עובדות לגבי טיפול פסיכולוגי. ההבדלים העיקריים בין הטיפול הפרטי לציבורי הוא בלוגיסטיקה,למשל גמישות השעות, העלויות הכספיות וכדומה. הסודיות הרפואית אמורה להיות זהה בשני המצבים. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לא יודעת האים אתה הכתובת אך אים לא תנסה להפנותו אוותי לגורם אחר שיוכל לעזור בני בן ה4 יש לו מין אובססיה לכפות רגליים ,הוא פשוט נהנה להסתכל על כפות הרגליים או לגעת בכפות הרגליים של אחרים ,זה מתבטא בכךשלא רוצה לאכול ובמידה ורוצים לשכנע אותו אומרים לו אני אחלוץ נעליים ואז הוא יושב חאכול לא יודעת מה זה אומר והיתי מבקשת לקבל עזרה בנושא

דודיק שלום אני קצת מוטרד לא רק מהתופעה אלא משיתוף הפעולה עם הילד בנושא הזה. עדיף שלא יאכל ארוחה מאשר צורת השכנוע הזו. ההרגל עצמו שווה מחשבה, אני מציע שתפנו לפסיכולוג ילדים ותקבלו הדרכה כיצד להשיב ולנהוג עם הילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא מעודד זאת אך כתבתי לך על מנת לבדוק האים תופעה זו תיעלם אים אתעלם ממנה או שיש צורך לקחת אות לפסיכולג ,

שלום רב ד"ר, מה הכוונה לפסאדו מאניה או פסאדו היפו-מאניה? בתודה, דולי.

דולי שלום כל תופעה שהיא פסאדו כי תופעה מזויפת, כאילו אמיתית. המונח אינו מונח פורמלי מהספרות המקצועית וכנראה הכוונה לתופעה שנראית כמו מניה אבל למעשה היא משהו אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שוב שלום, אז מה זה יכול להיות שנראה כמו מאניה או היפו-מאניה אבל בעצם זה לא? תודה, דולי.

אני נשואה. בבית אני לא משקיעה בטיפוח המראה החיצוני שלי , כי נוח לי , אין לי כוח להשקיעה אנרגיה באיפור מאחר וגם יש לי בעל שאינו מחמיא ומחזר. פשוט נואשתי . לאחרונה, התחלתי להשקיעה במלוא המרץ בטיפוח המראה החיצוני כי אני זוכה למבטים מצד הגברים מחוץ לבית. זה פשוט מרומם את ליבי. האם אני יראה אצל השכנות מהבניין שלי כאילו אני בוגדת בבעלי, הרי אני לא בוגדת פיזית, האם להמשיך להתייפף כי זה מה שעושה לי טוב בחיים, ומצד שני יש לי נקיפות מדוע אני צריכה למצוא חן בעיני אחרים ולא בעיני בעלי, אני חייה עם קונפליקטים, איך לנהוג?

שירה יקרה, אם ההשקעה בעצמך גורמת לך להרגיש טוב עם עצמך, בוודאי שאין סיבה להפסיקה , וגם לא צריך להטריד אותך מה עלולים השכנים לחשוב.. הבעיה העקרית שעולה ממכתבך, היא מערכת היחסים עם הבעל. נראה שאת לא זוכה להתייחסות ולהערכה להן את זקוקה, וזה משהו ששווה בדיקה. האם ניסית לשוחח על תחושותייך עם בעלך? האם את יכולה לפתוח איתו את הנושא ?

כן. שוחחתי איתו לא פעם. הוא אמר שזה האופי שלו ולא מוכן וקשה לו להשתנות. ולתדהמתי הרבה הוא גם מבסוט מזה שאני משקיעה מחוץ לבית, כי הוא נהנה שמביטים בי בזמן שאני הולכת במחיצתו.- שרה.

שירה שלום הבעיה העיקרית איננה במה יחשבו השכנים אלא באיכות החיים שלך שנפגעת כנראה באופן משמעותי בצורה הקשר אותה את מקיימת כיום. במידה ואכן נואשת סופית מקבלת תשומת לב מבעלך אפשר להבין את רצונך למצוא חן ולקבל מחמאות במקומות אחרים, אבל אני בספק אם זה מה שיחזיר את איכות החיים לתיקונה. אני חושב שכדאי לחשוב בעיקר על אופן שיפור היחסים הזוגיים ופחות במה השכנים יגידו. את ללא ספק חיה בקונפליקט, אבל לא זה אותו את מזכירה בהודעתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. מדוע מכתבי נמחק, האם זה הוגן, לשם מה קיים הפורום? . - שרה

הד"ר היקר כבר ענה לך פעמיים ! תבדקי לפני שאת מאשימה לשווא !!!

אז עם כל הכבוד, תיקרא/י היטב מי ענה לי, ותווכחי לראות שהרופא כלל לא הגיב.-שירה. היו 2 תגובות של אנשים זרים.

שרה שלום הודעתך לא נמחקה, כמו גם הודעותיך בעבר. אני מבין שהנושא מטריד אותך בצורה כזו או אחרת, לגבי גבר מסוים או אנשים שונים. כמו בעבר אציין גם כעת שאינני יודע מה התנהגותו מבטאת. במידה ואת רוצה בררי זאת איתו באופן ישיר, ובמידה ולא נתקי את הקשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי לכולם פשוט אני חייבת לשתף מישהו בהרגשות הנוראיות האלה שאני מרגישה כבר מספר ימים. ואולי למישהו תהיה עצה מועילה בשבילי כי איך שאני רואה את עצמי עכשיו - אני פשוט אובדת עצות ומעט עזרה מבחוץ לא תזיק. אני ביקרתי בפורום הזה מספר פעמים (זאת אני עם הדיכאון שמטופלת בלוסטרל) ופשוט עזרתם לי ברגעים הקשים ואני רוצה להודות לכל מי שנענה. עדכון קצר לגבי מצבי בשבועות האחרונים:מצב רוח די יציב, אפילו כבר 3 שבועות שאני הייתי במצב רוח טוב ללא נפילה אחת(הדיכאון אובחן לפני 10 חודשים).פיתחתי טכניקות למיניהן להתמודד עם חרדות שהופיעו וכבר הרגשתי ממש טוב.אפילו התחלתי להרגיש שאני צריכה להקטין את תדירות הפגישות אצל הפסיכולוג (אני נפגשת איתו פעם בשבוע). ומזה מס' ימים אני מרגישה שאני נכנסת למנהרה הארוכה השחורה שהמוצא ממנה קשה. אני בת 26 ואני חיה בהרגשה של החמצה וזאת בדיוק ההרגשה שאני מרגישה עכשיו,רק בעוצמה חזקה.הבעיה שבגללה נכנסתי לדיכאון הציקה לי מגיל 15 בערך.בגלל הבעיה הזו אני פשוט כמעט ולא עשיתי כלום עם החיים שלי וגם מה שעשיתי, נעשה בהרגשה סתמית רק כדי לצאת ידיי חובה ואני מתכוונת לבי"ס, צבא,אוניברסיטה.כמעט ולא הייתי בחוגים וגם מה שהתלחתי הפסקתי אחרי זמן מה כי פשוט לא היה לי חשק, לא קראתי ספרים, לא התעניינתי כמעט בשום דבר כי לא היה לי חשק.לא דיברתי על הבעיה הזו שהציקה לי מגיל 15 עם אף אחד עד שלפני 3 שנים בערך ההרגשה כבר הייתה קשה מנשוא.התחלתי להדרדר עד שנכנסתי לדיכאון.ועכשיו שיצאתי מהדיכאון בגלל אותה בעיה אני מרגישה תחושה אדירה של פספוס על כל אותם שנים (11 שנה!!!!!!) שלא חייתי בעצם ולא התנסיתי בדברים שהייתי רוצה.לא פעם אני מרגישה תחושה של ריקנות - שאני לא טובה בשום דבר,אני מרגישה שחסר לי הרבה ידע בנושאים שונים, אני מרגישה כאילו אני צריכה להשלים את כל הדברים מגיל 15 והלאה וזה כל כך הרבה שנים!!!!אני מרגישה שבגלל שלא התנסיתי בדברים שהייתי רוצה בגיל ההתבגרות,כיום אני לא יודעת במה אני רוצה לעסוק - אני מסיימת תואר ונראה לי כי אני לא רוצה לעסוק בתחום שאני לומדת ואני לא יודעת במה אני רוצה לעסוק.אני מתקשה להגדיר איזה ב"א אני, מהן התכונות שלי.אני פשוט מרגישה שאני לא מגובשת בזהות שלי וזה מלחיץ אותי כי אני כבר בגיל 26. בנוסף לכך,חבר שלי מעוניין שנעבור לגור ביחד והוא גדול ממני ב 8 שנים כך שאני מאמינה שבקרוב הוא ירצה ילדים.יש ביננו אהבה גדולה אך מכיוון שאני פספסתי כל כך הרבה דברים,אני חוששת שכניסה למחויבות רצינית תגרום להמשך החמצה.אני פשוט לא יודעת מה לעשות.אני רוצה שנהיה יחד אך חוששת שזה לא יהיה טוב עבורי.פוחדת גם שאם ניפרד ואני אתחיל להתרכז בעצמי בסוף אשאר לבד. בקיצור אני מרגישה שיש עוד הרבה דברים שבהם אני רוצה להתנסות.יש לציין כי אני בעלת מוטיבציה ויש לי הרבה כוח רצון אך מדי פעם אני כל כך מתעייפת מהכל ורוצה שהדברים יהיו יותר פשוטים.בתחושת הפספוס בעיקר מפריע לי העניין של חכמה-אני כל הזמן חושבת שאני לא מספיק חכמה כי גם אין לי נסיון חיים וגם לא התעניינתי בדברים כל השנים האלה כדי שאהיה חכמה ולכן אני לא טובה בכלום.כשאני חושבת כך אני מרגישה פשוט שכל העולם חורב עליי-אני מרגישה תחושת ריקנות עצומה ולא מצליחה לשכנע את עצמי כמעט בשום דבר ע"מ לצאת מזה עד שהמצב הזה חולף מעצמו.כמעט כל דבר שאני מתחילה לעשות,מיד עוברת לי מחשבה בראש שאני לא טובה בזה,חבל על הזמן שלי.ולעתים אני חושבת שאני מגזימה בתחושת הפספוס שלי כי הרי לא הייתי מבודדת מהסביבה בכל השנים הללו. ואולי אני לא מגזימה כי אולי הטיפוס שאני רוצה להיות דורש הרבה מעצמו ואולי אני באמת רחוקה מאיך שאני רוצה להיות ויש לי עוד הרבה מה להשלים והשאלה גם אם ניתן להשלים?ואולי הכל נובע מחרדה והצב לא כזה גרוע כי אני שמה לב שכשאני מצליחה להתמוד עם התחושות הקשות של פספוס אז הדברים הולכי הרבה יותר בקלות. בשתי מילים תחושה קשה. אודה על התייחסות

נטלי שלום הדבר העיקרי שאני שומע ממה שאת כותבת זה הרצון שלך לשתף ואולי הקושי שאין לך מספיק מקום לשתף. את נמצאת בטיפול פסיכולוגי, יש לך בן זוג קרוב, ובכל זאת את במצוקה כעת והיית רוצה עוד מקורות תמיכה, כנראה בגלל זה גם פנית לפורום. אני לא מרגיש שאני יכול לתת עצה מקצועית שכן יש לך כאמור גם טיפול וגם חברים שבוודאי מכירים אותך יותר מקרוב לשם כך. מה שאולי חשוב זה להגביר את מקורות התמיכה הסביבתית, הן במקומות שיש לך בצורה נגישה ואולי באמת בפורומים וקהילות וירטואליות בהם אפשר לשוחח ולקבל פידבק. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום נטלי קחי את החיים בקלות את לומדת יש לך בן זוג את צעירה מאוד והחיים עוד לפניך ,אל תבכי על חלב שנשפך ואל תחפשי לך צרות תהני מכל רגע בחיים לדעתי את סתם משועממת שנוברת בעברך ,אם תשאלי כל אחד יספר לך כמה פיספס דברים בחיים ,כולם אומרים את אותו משפט לאחר שנים חבל שלא היה לנו את השכל של היום אז היתי עושה הרבה דברים אחרת לכן אני מיעצת לך תלמדי תבלי תהני עשי חיים תהיי אופטימית ואם תאמיני ביכולת שלך רק תהני ותרוחי בי בהצלחה

כפי שכבר צינתי בתי בת 17 עברה לפני כחצי שנה התקף פסיכוטי שני לאחר שאחרי ההתקף הראשון הרופא הוריד לה את המינון למינימום ובסוף הפסיק עם התרופות בפרק זמן של חצי שנה היא תיפקדה היטב ואף ניגשה לבחינות בגרות בהצלחה.כרגע היא נמצאת בבית לצערנו ללא מסגרת מתאימה מקבלת 4 מ"ג רספרידל גולשת באינטרנט ורואה טלויזיה. בחודשים האחרונים היא מגיבה בצורה היסטרית אם מישהוא מבני המשפחה אומר לה דבר מה שמתפרש אצלה כפגיעה היא פורצת בבכי וניראת כמי שחרב עליה עולמה באותו מצב היא מתלוננת על כאב חזק בראש שזה לדבריה מקור הסבל .אנחנו עומדים חסרי אונים ונבוכים נוכח התופעה מנסים להסביר לה שאף אחד לא ניסה לפגוע בה ורק לאחר זמן ממושך היא נירגעת.יש לציין שהנושא הדומיננתי שגורם לתופעה הוא המראה החיצוני שלה בהקשר לזה שהיא אוכלת יותר מידי וכדומה. יש לציין שהיא נאה מאד ולא שמנה כלל בעקבות התרופות היא עלתה במשקל אך הדבר לא בולט מ אחר וקודם היתה רזה מאד היתי מעונין להבין את התופעה ואך להתיחס אליה בברכה יעקב בברכה יעקב

יעקב שלום התנהגותה של בתך לא ניתנת לפירוש רק בכלים רציונליים, תגובותיה הרגשיות קשורות גם לתהליכים שעברו ועוברים עליה כיום הן בהקשר הפנימי והן בקשריה עם הסביבה. אני חושב שאתם צריכים לקבל הדרכה קבועה בתקופה הנוכחית כיצד לנהוג עמה וכיצד לקדם אותה בקצב ובצורה הנכונה כדי להבטיח את עתידה. אין טעם לדעתי לנסות ולקבל עצות שלא מבוססות על היכרות עמוקה עם הנערה והמשפחה, זה עלול רק לחבל בתהליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

באיזה גיל מתגבשת הזהות המינית. בני בן 3.8. ילד נבון פעיל וסקרן. שלא כמו רוב הבנים הוא מעדיך משחק בבע"ח או בובות על פני משחקי מלחמה ומכוניות. היום הוא הפשיל את מכנסיו חייך ואמר עכשיו אני כמו ילדה, ולאחר מכן מיד הוריד. פעם אחת הוא אמר שמתי תחפושת של ילדה ולאחר מכן אמר : הורדתי, עכשיו אני שוב בן. עליי לציין כי הוא מבין מצויין את ההבדלים בין המינים. יודע שהוא בן ולא בת. במשחקים סוציודרמטיים הוא בוחר להיות אבא או ילד. האם עליי להיות מודאגת? האם עלי לעשות משהו או פשוט להניח לו? (כמו שבעלי חושב) אודה לתשובתך אמא מודאגת

אמא שלום ראשית אין מה לדאוג. אפשר לפתח עימו את השיחה, להדגיש שיש בנים ויש בנות, שכמו שהוא יודע הוא בן וכו'. המשחק טבעי לחלוטין וזה גיל בו ילדים שמים לב להבדלים בין המינים ועסוקים בהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

מישהו יודע על אנשים שעברו את הפורום של לנדמרק והתאכזבו? או שנפגעו?

הי חנן, הייתי לפני כמה שנים בפורום של לנדמרק, לאחר ההיי הרגעי באה ההתפכחות הסיפור הזה שנקרא לנדמרק, הוא במקרה הטוב הקדמה לטיפול פסיכולוגי או אחר- שהוא תהליכי, אני לא מאמינה בזבנג וגמרנו, מעבר לזה יש שם המון מסחרה, זו דעתי.בהצלחה.

הי מלמלונת, תודה על האינפורמציה. מה הכוונה במה שאמרת על ההתפכחות?

האם אפשר להשתמש בתרופה הזו גם בלי מרשם סתם כדי להרגיש יותר טוב?

אורלי שלום לא. אי אפשר ולא רצוי. זו תרופה שצריך לקבל ע"י פסיכיאטר ולקחת אותה באופן קבוע למשך חודשים ארוכים כדי שתיהיה יעילה למצבים דיכאוניים וחרדתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי שאלה... אני סטודנטית שנה שניה לפסיכולוגיה,ובמסגרת לימוד הקורס "פסיכולוגיה פיזיולוגית",למדתי שכל סם הוא תלוי זמן,כלומר הוא יכול לבוא לידי ביטוי גם לאחר פרק זמן ארוך(מאז שהוא נכנס לגוף)...והייתי רוצה לדעת אם אדם בלע פרוזק(4 כדורים בבת אחת!!!),כמה זמן החומר נשאר לו בגוף,והאם קיימת סכנה שהוא יבוא לידי ביטוי בעתיד?ומה יהיו השפעותיו? מחכה לתשובתכם... הולי.

הולי שלום בפורום זה הייעוץ בנושא הטיפול הפסיכולוגי בלבד. בנושאים רפואיים כמו תרופות אני מציע להפנות את השאלה לאחד הפורומים הרפואיים הסמוכים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לאחרונה אני מזהה דפוסים קשים של חשדנות, בלבול, וכעס כלפי אנשים.אני מעוניינת בטיפול אפקטיבי הייתי בכמה בעבר ולא הרגשתי התקדמות.אשמח לקבל מידע על הטיפול הפסיכותרפי.תודה.

שלום הדפוסים שאת מרגישה יכולים לבטא הרבה מאוד דברים ולכן מה שצריך לעשות בשלב ראשון זה לפנות לפסיכולוג, לספר את כל מה שקרה ולאבחן מה הבעיה. לפי תוצאת האבחון אפשר יהיה כמובן גם להמליץ על סוג הטיפול המתאים. ההסטוריה של בעית הקשב יכולה להיות קשורה, אבל לא בהכרח. אני מציע לא להיכנס לספקולציות אלא פשוט לפנות לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חושבת שמצאתי לי את הסיבה למה אני טוחנת וטוחנת מחשבות שליליות ולא מצליחה להתנתק מהם . כי פשוט אני לוקחת את כל דבר אפילו משהו שולי לדרגה ראשונה, בקיצוניות גדולה מאוד. האם מישהו יודע איך להפחית את הקיצוניות של המחשבות שלי? איך עושים כדי שאני לא אנפח אותם במידה כזאת גדולה. אם האושר קיים זה עבודת אומנות העולם מחזיק בחוט אני מחזיקה בחלום שלי

שלום זה טוב שאת יכולה להגיע להבנות בכוחות עצמך, זה עשוי להיות המפתח גם לשינויים הנוספים שאת רוצה לעשות בחייך. אני לא מאמין שיש פטנט פשוט לשינוי המבוקש, הקצנת המחשבות שלך היא בוודאי סוג של נטייה שהתפתחה במשך שנים ואת צריכה ללמוד את דפוסי התגובה שלך ואז בכל פעם שאת הולכת שוב בדרכים הללו תוכלי לזהות את המצב ואולי להגיב אליו אחרת. מודעות עצמית וטיפול פסיכולוגי בהחלט עשויים לתרום לשינוי המיוחל. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מאוד שמחה שלאחרונה אני הופכת בזכותי ובזכות הפסיכולוגית שלי להיות יותר ויותר מודעת לעצמי:) עצם העובדה שאני טוחנת דברים שלילים והמילה "טוחנת"אצלי קיימת כי כמו שאמרתי אני קיצונית ולוקחת דברים בדרגה ראשונה אפילו דברים שוליים . עצם העובדה שאני עכשיו רואה שקיימים דברים שהם שוליים שפעם לא חשבתי שהם שוליים הוא צעד מאוד גדול. לשנות תפוסי מחשבה זה כבר סיפור אחר. ואני מתכוונת לשאול את הפסיכולוגית על כך למרות שאני יודעת שלא תהיה לה תשובה מספיק ברורה כי היא מבקשת ממני כל הזמן שאני אתן לה דוגמא על המחשבות שלי ובצדק אבל זה הקושי שלי להתחבר למחשבות שלי ולהיזכר בהם כי הם מרובות. אולי אני צריכה לרשום אותם על חתיכת נייר. אבל הגעתי למסקנה נוספת אני חושבת שהפכתי להיות אובססיבית ותלותית למחשבות השליליות כי אפילו כשטוב לי למשל אין לי על מה לחשוב אז כשאני נמצאת עם עצמי לבד אז אני מחפשת את הבעיה . אני צרפתיה ואם אתה מבין צרפתית יש ביטוי כזה je cherche le baton pour me faire battre אז בשביל לסכם אני גם צריכה להיות פחות קיצונית להיות פחות אובססיבית למחשבות שלי להזכר בבעיות שלי כדי שאוכל לספר לפסיכולוגית שלי שתיהיה התקדמות סליחה על ה"אגדה" הייתי חייבת להוציא את זה תודה להבנה.

ניתנה לי עבודה וניתקלתי בכמה שאלות שלא מצאתי להם תשובה ואני אשמח מאוווווד אם תעזרו לו. 1)אנשים רבים פוחדים ממעליות ונמנעים משימוש בהן א. הסבר כיצד מתפתח פחד זה באמצעות תיאוריית ההתניה האופרנטית ב. הסבר מהי הכחדה וכיצד ניתן להכחיד פחד זה 2) מעצביי מדיניות החינוך בארץ ובעולם ממליצים על גיל 6 כגיל שבו קיימת בשלות ללמידת קרוא וכתוב. א.הסבר והדגם ע"פ התהתנייה האופרנטית מהו התנאי המרכזי בלימוד קריאה. מקווה שינתנו פה תשובות.. זה ממש חשוב! בתודה. דניאל

דניאל, איפה אתה לומד? אני מקווה שאתה מכיר את תאוריית ההתניה האופרנטית, כי אחרת זה ממש סיפור ארוך (יחסית). אגב, אם נגלה לך את התשובות, לא תלמד לבד... 1. סביר להניח, שפחד משימוש במעליות הוא חלק מפוביה נרחבת יותר של פחד ממקומות סגורים. פחד ממעליות יכול להיגרם, בהתאם לתאוריה, כשהאדם מנסה להימנע מגירוי שמהווה איום עבורו. אם להתייחס למונחים של חיזוקים, הרי שכאן מתאים דווקא עונש חיזוק שלילי - הימנעות מהתנהגות מסויימת שמביאה להרגשה טובה יותר. 2. הכחדה? זה שייך דווקא לתיאוריה של פבלוב, ולא של סקינר. בכל-אופן, הכחדה כשמה כן היא - הכחדה של התנהגות מסויימת, ובמקרה של פחד ממעליות, הכחדה של התנהגות של רצויה. ניתן להכחיד פחד זה באמצעות טיפול התנהגותי ממוקד. 2. התנאי המרכזי, לפי ההתניה האופרנטית, הוא חיזוקים חיוביים. להפוך את הלמידה לתהליך המביא לגמול הולם וכדאיי.

להרה, תודה רבה על תשובתך אני לומד בתיכון בביה"ס דרור. כן,למדתי על ההתנייה האופרנטית ולא לדאוג. אתם רק עוזרים לי וגם ככה אני לומד מהתשובות שלכם נגדיר את זה ככה שאתם משלימים חומר שהמורה לא לימדה. ולשאלתי, בשאלה צריך להסביר גם בצורה של תרשים. (עם תגובות, גירויים, חיזוקים.) האם תוכל\י להסביר לי על תרשים זה? "ניתן להכחיד פחד זה באמצעות טיפול התנהגותי ממוקד" התוכל\י לפרט יותר? ושוב תודה.

אז ככה אני טיפוס "דיכאוני"(אני אצטרך למצוא מילה פחות קיצונית , אני יותר נכון רואה את המציאות כמו שהיא לא הכי וורודה זה נכון אבל אני לא חושבת שאני עד כדי כך דכאונית אני ממורמרת נגד עצמי כי אני עדיין לא אוהבת את עצמי אבל גם זה יגיע) אגב יש לכם מושג למה אני מתכוונת? אני בטיפול פסיכולוגי כבר 3 שנים , בת 30 + טיפול תרופתי. הבעיה הייתה שאני טוחנת מחשבות שליליות וטוחנת הרבה לכן הפסיכולוגית שלי מצאה לי פיתרון שהוא פשוט להתעסק בדברים ואז פשוט המחשבות הולכות! אני מתכוונת לעשות זאת , וזה בדרך החלטתי לקנות ציוד לציור ולהתחיל לצייר בזמן הפנוי שלי . אבל הבעיה היא מה אני עושה כשאין לי אפשרות להתעסק במשהו , כמו כשאני בדרך לאיזה שהוא מקום הרי אני חייבת לחשוב על משהו לא? אז המחשבות השליליות חוזרות על עצמן ואני טוחנת וטוחנת או כשאני יושבת עם עצמיואין לי עם מי לדבר ? אז איך אני משנה את הכיוון שלי משלילי ושחור לצבע יותר בהיר? אני אשמח לקרוא רעיונות אם האושר קיים זה עבודת אומנות העולם מחזיק בחוט אני מחזיקה בחלום שלי

לערן (עזרה נפשית) יש אתר מעולה עם צ'ט ואת יכולה להוציא את כל המחשבות הרעות און ליין ולקבל מהם עידוד.

אני גם שם והם מאוד עוזרים לי אני פשוט נמצאת בעמה פורומים

לילה טוב לך, הדבר הראשון שאני הייתי שוקלת לעשות זה להחליף מטפלת. אם את מתארת מצב של טיפול ממושך ובסופו של דבר את לא מרוצה מהתוצאות, אולי כדאי לשקול שינוי. האושר לא באומנות או בשום דבר חיצוני, את צריכה לדאוג לעצמך לבפנים, ולמצוא מישהו שיכול לעזור לך. לילה טוב

לדעתי העיצה של לעסוק בדברים יכולה להיות גם לא נבונה. כי אז את עסוקה ולאחר זמן מה מצטבר אצלך הרבה "מרה שחורה". בקיצור הסחת הדעת היא לא פיתרון אלא דחייה זמנית של הבעיה טפלי בשורש בעיה מדוע את שונאת את עצמך? שם קבור הכלב. הרבה אור. נ.ב. להחליף מטפלים זו חובה , לעולם לא לשקוט על השמרים , ולא להגיע למצב שבו אין התקדמות, ההצלחה היא בערבון מוגבל בנוסף, מה שרואה האחד השני רואה אחרת ודעה שניה היא ברכה

אני בת 17 וחצי ויש לי חברה בגילי אנחנו לומדות בתיכון ואני ממש דואגת לה מאז שהכרתי אותה היו לה בעיות עם ההערכה העצמית שלה אבל בזמן האחרון זה נהיה חמור יותר ויותר היא מאוהבת במישהו כבר 5 שנים והיא לא מכירה אותו בכלל אבל מוכנה למות למענו היא מפחדת להיות לידו כדי לא לעשות פדיחות ותמיד בוכה כשהיא חושבת עליו. היא חושבת ולא מפסיקה לומר שהיא מכוערת ושמנה וכמה שהיא מנסה לעשות דיאטה זה אף פעם לא הולך לה. היא תמיד אומרת ובוכה שאין לה יתרונות ואיך שכולם יותר טובים ממנה בהכל בציונים ובלימודים נראים יותר טוב ולא מפסיקה להתבכיין. יש לה כל מיני דברים אובססיביים כמו לא לאכול ליד אנשים בכלל. או לא לצאת מהבית אף פעם בימי שישי לבלות כי היא אומרת שהיא מכוערת ולא מגיע לה. אני יודעת שהיא סובלת בחיים שלה ובקושי מחייכת יש לה המון חברות שאוהבות אותה והיא יודעת את זה. ניסינו לעזור לה גם להסתכל על החצי כוס המלאה שבחיים אבל אני לא מצליחה כמה שדיברתי איתה . פעם חשבתי שזה כדי לקבל תשומת לב או רחמים עצמיים אבל אני כבר לא יודעת. אני דואגת.... אני כבר חסרת תקווה כלום לא עוזר וזה רק מחמיר מיום ליום אמא שלה גם לא בדיוק עוזרת ורק מחמירה בענין בבקשה עזרו לי בבקשה!!! תפנו אותי למישהו או תנו לי עצה או משהו תודה הילה

הילה, האם ניסיתן - החברות - לדבר עם אמא של חברתכן? כתבת שהיא לא בדשיוק עוזרת, אבל לא פירטת. מה דעתך לפנות ליועצת בי"ס? או, אם יש פסיכולוג, בבי"ס? אומנם זה גיל ההתבגרות, והכל נראה בו (הרבה פעמים שחור ולבן), אבל אין ספק שאצל חברתך העניינים קצת יותר קיצוניים. והכי חשוב - תמשיכו להיות שם בשבילה, לפעמים חברים טובים עוזרים יותר ממה שחושבים.

לילה טוב לך, את חברה טובה ודואגת אבל העניין נראה שמטריד אותך יותר מסתם דאגה רגילה. אני הייתי ממליצה לפנות לפסיכולוג של בית הספר ולהתייעץ איתו. את לא חייבת לומר לו את שמה אבל הוא יוכל לעזור וליעץ לגבי ההמשך. זה לא משנה כמה תגידי לה דברים חיוביים, כמו שאמרת בעצמך, זוהי בעיה של הערכה עצמית ואי אפשר לצאת מזה לבד. אולי תקני לה ספר מתנה בנושא, כך תוכלי לרמוז לה, לא בעדינות, שאת דואגת לה ואולי כדאי לה לעשות משהו בעניין. בהצלחה

הילה שלום אני מבין את דאגתך לחברתך, היא כנראה באמת במצוקה ומרגישה לא טוב עם עצמה. במצב הזה חברתך צריכה להיעזר בטיפול פסיכולוגי. השאלה האם היא מודעת לכך והאם תהיה מוכנה לשתף עם זה פעולה. אמנם היא כמעט בת 18 אבל עדיין תזדקק לתמיכת הוריך בצעד הזה. נסי לברר איתה האם היא פתוחה לרעיון הזה. יש אפשרות למשל לקבל שיחה ראשונית אצל פסיכולוגית בית הספר ויש כמובן אפשרויות רבות נוספות בקופת החולים ובאופן פרטי. בכל מקרה, נדרשת קודם כל הנכונות האישית ואת לא תוכלי לעשות במקומה את הפנייה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בהפרעות חרדה הבנתי שאפשר לטפל ע"י פסיכוטרפיה. מצד שני ממליצים על טיפול תרופתי. מתי אם כן מספיק טיפול אצל פסיכולוג ומתי אין ברירה וצריך לערב תרופות? הבנתי שזה קשור לחוסר סרטונין במוח, האם יש בדיקה מעבדתית לכך? אם זה חוסר של חומר במוח אז איך פסיכולוג יכול לעזור? האם הפרעת חרדה זהו עניין לכל החיים , או שאפשר יום אחד להיפטר ממנו?

עד כמה שידוע לי הטיפול בחרדה הוא משולב, תרופתי ופסיכולוגי. אין בדיקה מעבדתית לאבחון רמת סרוטונין במוח. יש שיטות טיפול פסיכולוגי - התנהגותי שבהן מלמדים את המטופל איך לשלוט בחרדה להקטין את עוצמתה ואת תדירות ההתקפים. השילוב של תרופה וטיפול פסיכולוגי מסייע לעניין.

אני רוצה לדעת אם אפשר לטפל רק מול פסיכולוג בלי לערב תרופות בכלל?

מאיה שלום, אני לא ד"ר, אבל יש לי קצת ידע וניסיון בנושא. לגבי שאלתך הראשונה בדבר הטיפול הרצוי - הדבר תלוי בחומרת הבעיה ובמשך שלה. יש אנשים שטיפול פסיכולוגי בלבד מצליח לעזור להם מאד, ויש כאלה שנעזרים בתרופות. באופן כללי אני יכולה לומר לך, ששילוב של טיפול פסיכולוגי ( רצוי בשיטה קוגנטיבית-התנהגותית) ותרופתי, הוא השיטה שנמצאה כיעילה ביותר בטיפול בהפרעות חרדה. אבל לפני שמחליטים, כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר, שיאבחן את הבעיה לעומק. לגבי שאלתך השנייה, יש אנשים שיש להם נטייה לחרדות, ולפעמים הבעיה "עקשנית" ונמשכת זמן רב. יחד עם זאת מדובר בהפרעה שיש לה טיפול, ובהחלט ניתן "לצאת" ממנה. אל תתיאשי ! גייסי את כל הכוחות שיש בך כדי להתמודד עם הקושי. מקווה שעזרתי קצת... יעלה

לילה טוב מותק, עד שהד"ר היקר יענה מנסיונו, אני אענה מנסיוני הקט. אני סובלת מהפרעת חרדה וישנו שילוב מוצלח בין הטיפול הפסיכולוגי לתרופות. חלק מהחרדה היא פיזיולוגית גרידא וחלקה ניתנת לפתרון מהצד הפסיכולוגי בלבד. אי לכך, השילוב בין השניים פשוט מנצח. הנטיה קיימת לכל החיים, אך זה לא אומר שבפועל זה מה שיקרה, אם תפני לטיפול אין לך מה לדאוג, בטוח שהכל יוסבר לך כהלכה על מצבך ובכלל. צריך להפסיק טיפול רק מתי שמצבך מתייצב, ואת מרגישה שאת מספיק חזקה עכשיו גם לבד. אני מקווה שיענה לך בקרוב, אך בכל מקרה אל דאגה, תמצאי מטפל שיעזור לך וכל התמונה תראה לך אחרת... בהצלחה ולילה טוב מותק

מאיה שלום ראשית אפשר לטפל בחרדה בהצלחה ולהביא לשינוי משמעותי באיכות החיים. פסיכותרפיה בחרדה היא מרכיב מאוד חשוב ויכול בהחלט להיות גם המרכיב היחידי. לחרדה יש מרכיב פיזיולוגי ולכן מומלץ גם לשלב טיפול תרופתי במיוחד במצבים שנמשכים זמן רב או בעוצמה גבוה. לא ניתן למדוד זאת בבדיקה מעבדתית, מדובר על תהליכים מוחיים. החרדה היא פסיכולוגית, על כך אין ספק. המרכיב הפיזיולוגי עלול לגרום לגלים קיצוניים יותר של החרדה ולכן מיתון התהליך מקל על הצלחתו של הטיפול הפסיכולוגי באופן מהיר ויעיל יותר. חרדה היא מנגנון טבעי ולכן מן הסתם מלווה אותנו כל החיים. עוצמתה והמידה בה היא מפריעה לאיכות החיים בהחלט ניתנת לטיפול ואיזון. רצ"ב קישור למאמר על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני עובדת בחברה גדולה - כאשר אבא שלי הוא מנהל של אחד הסניפים (בו גם אני עובדת). ישנה עובדת אחת שמהווה בעיה בשבילי. היא מרכלת על אבא שלי כשאני בסביבה... היא מוסרת מידע למתחרים (במיוחד לעובד מסוים שפוטר לאחרונה ופתח עסק משלו) אבל חוץ מעדות בשמיעה אין לי הוכחה להעביר הלאה.. היתה מסיבה היום למישהי שפוטרה שבמהלכה התקשר אבא שלי לאותה עובדת (שארגנה את המסיבה) ושאל בצחוק למה הוא לא הוזמן. היא מתוך הרגל, עשתה תנועה מגונה לטלפון כאשר היא דיברה איתו ואז הבינה שאני מולה והשתתקה. לאחר מכן היא שמה אותו ברמקול כדי לאחל למפוטרת בהצלחה. בשלב זה לא יכולתי יותר ועזבתי את המסיבה. מאוחר יותר שמעתי מאחרות שהיא נלחצה ושאלה אותם אם נראה להם שאני אעביר את העניין לאבא שלי שממונה עליה כמובן. אני שוקלת את העניין מאד ברצינות למרות שאולי אחשב למלשינה. אבל כשעולה לי התמונה הזו יש לי דמעות בעיניים.. היא פשוט עשתה מאבא שלי צחוק ועוד בפניי אם תוכל לעזור לי מה לעשות ואיך - אשמח

תחשבי רגע באובייקטיביות. אם זה לא היה האבא שלך, לא היית מוטרדת מהרכילות עליו, כי בעצם כולנו ברמה כזו או אחרת מרכלים על הבוס, לא? ככה שאין לך מה לעשות נגד זה (וזה החיסרון שלך כעובדת בסניף בו אביך מנהל). אבל, אם העובדת באמת מחבלת בעבודה (מוסרת אינפורמציה למתחרים וכו') את בהחלט יכולה להעביר את העניין לבדיקה לממונים.

שלי שלום את נמצאת במצב לא פשוט. בהחלט יתכן שהדברים נעשו מול עיניך לא במקרה אלא כדרך לנקום באביך דרכך, בין אם באופן מודע ובין אם בצורה לא מודעת. החלטתך לעבוד במקום כזה בו לאביך מעמד גבוה מציבה אותך במצב קונפליקט ואת צריכה להחליט האם את רוצה להמשיך במצב הזה. אני חושב שכדאי שתשוחחי עם אביך עם המצב המורכב בו את נמצאת וקבלי את עצתו. אני מציע בשלב הראשון לא לחשוף שם של אף אחד אלא לתאר את מורכבות העניינים בצורה כללית והעובדה שאת נקלעת למשבר נאמנות בינו לבין חבריך לעבודה. יתכן שתהיה לו עצה עבורך. אינני יודע אם זה אפשרי ואם את רוצה בכך, אבל אפשר למשל לעבוד בסניף אחר בו יש לו פחות השפעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, כשגבר כבן 50 היה ידידי בעבר, מעט נפגע ממני. מאז, מה התנהגות זו אומרת: כשהוא פוגש אותי ברחוב או בארועים, הוא לוחץ לי יד לשלום ובאותו הזמן מטה את הראש הצידה ואינו מביט בי בעיניים כפי שנוהג עם נשים אחרות. לדעתי, זה חסר נימוס והתנהגות זו פוגעת בי מאד. איך עלי לנהוג? ברצוני להתעלם ולהתנתק ממנו לחלוטין. עם בעלי הוא איש שיחה, ועם אשתו כיף לי לשוחח. מה הטיית הראש מסמלת, או שמא הפגיעות שלי מוגזמת? מה התנהגות זו שלו רומזת ואיך עלי לנהוג? - בתודה מראש - שרה.

עוד לא הבנת, שכבר מזהים אותך ת-מ-י-ד? מצד אחד הד"ר חייב לענות לך, ומצד שני - זה בהחלט יגרום לו להראות קצת טיפשי! תלכי כבר ותפתרי את הבעיות הדימיוניות שלך במקומות אחרים!!!! צאי לפורומים מהורידים! די כבר! צריך היה לחסום אותך מזמן.

כנראה שהוא לא התגבר על הפגיעה שגרמת לו ולכן הוא מתייחס אליך ברשמיות ובקור. הטיית הראש הצידה מלמדת על כך שהוא אינו מעוניין בקירבה איתך ושכל הסיטואציה (כשאתם נפגשים) מלחיצה אותו. לכן, בפעמים הבאות כשתיתקלי בו את יכולה בשקט להנהן לו לשלום מבלי ללחוץ לו יד (תוך כדי שאת מביטה 2 ס"מ גבוה מעל ראשו) אקט שבשפת הגוף משמעותו בעצם אני לא רואה אותך.

היי הילה. מקובל עלי מאד מה שכתבת לי, אכן כן אנהג כך ואפגין זאת יותר ממנו, בכדי שירגיש מה שאני מרגישה. בעצם מטבעו הוא אדם מאד מאד מתנשא ואינטרסנט, כך שמתאים לו מאד להתנהג כפי שהוא מתנהג ואחזיר כפל כפליים. יחס גורר יחס לא כן?. תודה לך מקר לב - שרה.

פניתי למרפאה הפסיכיאטרית בבקשת טיפול פסיכולוגי, וניתן לי כסיוע עובדת סוציאלית כמטפלת, האם זה נכון שאקבל ממנה את אותו הטיפול שהייתי מקבל מפסיכולוג? אם כן מה ההבדל בין שני בעלי המקצועות?

עובדים סוציאלים בעלי תואר שני במגמה קלינית אמורים להיות אנשי מקצוע בפסיכותרפיה בדומה לפסיכולוגים קליניים. עובדים סוציאלים לא רשאים לערוך מבחנים פסיכולוגים. מעבר להבדלים בהכשרה הפורמלית ישנם כמובן הבדלים אישיותיים בין מטפל למטפל.

עופר שלום אם פנית למרפאה מוכרת אין כל חשש לאיכות הטיפול. עובדים סוציאליים רשאים לתת טיפול נפשי ואין סיבה שאיכות הטיפול שלך תהיה נמוכה יותר. ההבדל העיקרי בין פסיכולוגים לעובדים סוציאליים הוא באורינטציה של ההכשרה כאשר העבודה הסוציאלית מכוונת יותר כלפי חוץ לחברה והפסיכולוגיה כלפי התהליך הנפשיים הפנימיים. אבל כל אחד עובר מסלול הכשרה מעט שונה וישנם עובדים סוציאליים בעלי גישה פסיכולוגית ופסיכולוגיים עם גישה יותר כלפי חוץ וחברה. אני מציע לך להתרשם האם יש לך קשר טוב עם המטפלת ולא בסוג ההכשרה שלה. העובדה שמרפאה מאושרת נתנה לך אותה כמטפלת אמורה להיות מספקת לצורך הדרישות הפורמליות ואיכות הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 40 נשואה המון שנים לפני כ 6 שנים הכרתי בחור מקסים באינטרנט היינו מתכתבים וצוחקים נהניתי מהמצב עד שיום אחד החלטתי לפגוש אותו סיפרתי לבעלי עליו והוא הסכים שאני אפגוש אותו בנוכחותו, וכאן כך היה. לאחרונה בעלי נסע לחו'ל לשליחות , ואני הרגשתי בודדה וניפגשתי עם הבחור לבעלי לא נראה כל כך העניין אני מוכרחה לציין כי לא היה ביננו שום מגע פיזי. יום בהיר אחד הודיע לי הבחור כי הוא לא מעוניין להיות איתי בקשר עד שבעלי ישוב. ביקשתי מבעלי שיתן לי רשות לפגוש אותו, והוא עדיין מתלבט. שאלתי היא: האם זו נקראת בגידה? ומה אני עושה בקשר לרגשות שלי ? אני מרגישה שהבחור הזה נותן לי כח להמשיך הלאה ולהרגיש בשמיים מין תחושה עילאית שאין לה הסבר. ואני לא חושקת בו בכלל , רק רוצה את קירבתו ואת חברותו מה עושים? תודה רעיה

חשבת אולי למלא את החסר ואת התחושות האלו עם בעלך במקום הקשר עם הבחור? לפי דעתי את צריכה לחשוב מה יותר חשוב לך הנישואים שלך או הקשר עם הבחור ואז תחליטי מה לעשות. לפי דעתי קצת מוזר להיות נשוי וליצור קשר עם מישהו חדש שהוא לא שייך לעבר שלך או שהיה ידיד שלך בעבר. האינטרנט גורם להמון פיתויים וזה שהבחור לא מסכים להיפגש איתך כשבעלך לא נמצא זה אומר משהוא שהוא בעצם לא מחפש יותר מידידות ולא רוצה להרוס לך את הנישואים אז אל תפגשי איתו כשבעלך לא נמצא וכמו שלא היית רוצה שבעלך יעשה דברים מאחורי הגב שלך בלי שתדעי ככה גם את אל תעשי. בנישואים הכלל הראשון זה אמון ואם הוא מאמין בך מכל הלב בעלך אז תשאירי את זה ככה ואל תפגשי עם הבחור מאחורי הגב שלו.

רעיה שלום לי אישית זה נראה בכלל לא לענין אולי היה נחמד המפגש הראשון שלכם ואני חושבת שבעלך קיבל זאת יפה מאוד אבל תחשבי עליו איזה מן הרגשה יש לו שאת מחפשת קרבה מאדם אחר אפילו שזה לו רומן זה לא מקנה לו בטחון לכן זה מיותר תנסי להבין אותו בדרך ההפוכה אם זה היה קורה ההיפך זוהי דעתי האישית בהצלחה

תקראי לעצמך בשם אחר תעשי טובה שנינו גולשות באותו השם זה קצת נורא ואני הייתי כאן לפנייך

דנה אני לא מוצאת אצל בעלי מה שאני מוצאת אצלו ואני לא מעוניינת ביותר מידידות האם גם זה פסול?

לפני שבוע בישרו לנו שלאבי נמצא גידול סרטני בראות החלטנו לא לספר לו היות והרופאים החליטו שהוא לא יקבל טיפול כימוטרפי לאמי עדיין לא סיפרנו אמרנו לה שהוא סובל מדלקת ראות והיא לא חושדת הוא כרגע נמצא בביתו במטה ואמי חושבת שהוא ילך ויתחזק והכל ישוב להיות כפי שהיה האם כדאי לנו לספר לאמנו את האמת אנו פוחדים פשוט לספר כי היא גם אשה שחולת אסמה ולא רוצים לצער אותה מה דעתך לספר או לא? בברכה ליאת

ליאת שלום במוקדם או במאוחר יהיה צורך לספר את הבשורה המרה. אני מציע לברר עם הרופאים מהי הפרוגנוזה ואיך המחלה תתפתח בהמשך. בכל מחלקה אונקולוגית יש עובדת סוציאלית או פסיכולוגית שמתמחות בשאלות הללו וכדאי לפנות להתייעץ כיצד ומתי לנהוג לגבי ההודעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בסביבות גיל השלושים שלי היו לי המון חברים בעברי וכולם אהבו אותי אבל זה שאהב אותי הכי הרבה ונתן מעל ומעבר זילזלתי בו היום אני אשה נשואה+1 בעלי אוהב אותי אבל יש לי מחשבות על העבר על אותו בחור שעזבתי ונפגע ממני אני קוראת את הברכות והמכתבים שלו ולא מפסיקה לבכות\לחשוב עליו אני חולמת עליו מדי יום היום הוא נשוי+ילדים התקשרתי אליו והוא בכלל לא התייחס אלי כאילו לא היה עבר בינינו הוא אמר לי מה פתאום ניזכרתי בו אחרי 10 שנים לפחות... האם ירדתי מהפסים?.

היי טליה לדעתי לא אבדת את שפיותך. לעניות דעתי את כנראה אינך מאושרת כל כך בנישואייך הנוכחים ולכן מנסה למצוא מפלט בבריחה אל משהו שיצרת ממנו פנטזיה אידיאלית. הרי כאשר היה שלך לא היית מרוצה כמו שכעת אינך מרוצה מיחסייך עם בן זוגך הנוכחי. עדיף שתבדקי עם עצמך מדוע את מדגישה כ"כ את היותך אהובה ע"י אנשים אחרים וטוענת רק את תחושותם ולא את תחושותיך ואולי תבררי זאת דרך טיפול פסיכולוגי. מדוע הצורך הזה להתרכז באחר ולא בעצמך?

טליה שלום לא ירדת מהפסים אבל משהו מטריד אותך כיום. חזרה לזכרונות העבר הם בדרך ביטוי לקושי עם משהו בהווה. אותו בחור מייצג עבורך את הבעיה עימה את מתמודדת כיום ולכן אני מציע לך לנסות ולזהות מה מתרחש כעת ולטפל בזה. נשמע שהפניה לעבר לא תעשה טוב לאף אחד בסביבה שלך ובמיוחד לך עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכבוד: ד"ר אורן קפלן תודה שהקדשת לי מזמנך אכן יש לי בעיה שאני מתמודדת איתה אני רוצה לציין שאותו בחור בעברי היה גבר קנאי מאוד וכפייתי לעומת זאת בעלי אדם מאוד פתוח וליברלי ומודע לכל מה שעובר עליי ומרוב שהוא נותן לי מרחב מחייה אני יוצרת קשרים עם גברים ובוגדת בו כל הזמן אבל לא מבחינה מינית אלא וירטואלית באינטרנט האם אני עדיין שפוייה לדעתך? מחכה לתשובתך תודה מראש,טליה

האם יש טיפול לאדם המכור לבזבוז כסף ונראה כי פעם אחר פעם הוא מאבד שליטה על הכסף שלו ומגיע פעם בכמה שנים למצב של התמוטטות כלכלית. האם יש קבוצות תמיכה כדוגמת נ.א. או אחרות אשר יכולות לסייע במקרה הזה או סוגי טיפול אחרים... הדברים דחופים. תודה!!!

יוני שלום כדאי לבדוק האם מדובר רק בבעיה אישיותית שגורמת לבזבזנות או שאולי יש תופעה נפשית אחרת, למשל מניה שהיא התפרצות זמנית של אנרגיה ובזבזנות שאחריה גם מגיע לרוב דיכאון. במקרה כזה יש צורך לא רק בטיפול פסיכולוגי ותמיכה אלא גם בתרופות כדי שימנעו החמרה במצב. התמכרות כמו כל התמכרות היא דבר שדורש מוטיבציה רבה כדי להיגמל ממנה ושאלת המפתח האם מוטיבציה זו קיימת ותשמר לאורך זמן. ללא מוטיבציה מאוד חזקה כל טיפול נדון לכישלון נוסף. אינני מכיר קבוצות תמיכה בנושא, יש פסיכולוגים שעוסקים בטיפול בהתמכרויות ואולי זה כיוון אפשרי. בברכה ד"ר אורן קפלן

צהרים טובים אורן, ישנה כתבה באתר שלך, שיש לה קישורים גם מכאן, ושמה: EMDR ובתוך הכתבה יש קישור לכתבה אחרת בשם 45 ARTICLE45 והקישור לא עובד (לוחצים עליו ולא מגיעים למקום הרצוי). לטיפולך... תודה!

תודה על ההערה לצערי הקישור כבר לא עובד יותר ונאלצתי להסירו מהמאמר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, כשאנו כועסים על הילד בן ה-5 על מעשה לא טוב שהוא עשה הוא מגיב "אני רוצה למות" והוא אומר זאת כל פעם כשאנו ההורים מעירים לו והוא נעלב ואין לו שום סיבה להגיד זאת. האם זה צריך להטריד אותי או לפנות לפסיכולוג ילדים? תודה

גינת, לדעתי זה כבר מטריד אותך, ואולי כדאי לשאול את הגננת. סביר להניח שהוא שמע את זה ממישהו, אבל הייתי עושה בדיקה. עדי

גינת שלום תגובתו של הילד מטרידה ואני לא מציע להתעלם ממנה. עם זאת, לא בהכרח שצריך מייד לפנות לפסיכולוג לבדיקה. נסו לשחזר מתי התחיל להגיב כך, האם שמע ביטוי דומה בסביבה ובאיזה מצבים בדיוק הוא מגיב לכך. בגיל הזה תפיסת המוות מאוד לא מגובשת ורוב הסיכויים שהוא אימץ ביטוי של מבוגרים ששמע בסביבה. בכל מקרה, במידה והתופעה לא חולפת מאליה והענין נשאר מטריד בהחלט אפשר לפנות לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי רציתי לשאול : האם עוברים בדיקות מדוקדקות יותר לפני נטילת התרופה לדוגמה בדיקת דם,תזונה,אורך חיים , האם ישנו קשר בין איזון או חוסר איזון הורמונלי לבין תיפקוד הסרטונין יש תחושה שתרופא זו ניתנת בקלות מדי , עוד לפני שבאמת בודקים מה הבעיה אשמח לקבל תשובה תודה PILL

תרופות פסיכיאטריות הן עניין של רופאים פסיכיאטרים , לכן כדאי לך לשאול את השאלה בפורום פסיכיאטריה הסמוך.

שלום בעיקרון אינני יועץ בנושא תרופות ומומלץ לפנות לפורומים הרפואיים. בכל מקרה, למיטב ידיעתי אין בדיקות כאלה שעושים באופן קבוע, זוהי תרופה נפוצה מאוד לשימוש ואינני מכיר פרוצדורות רפואיות שנעשות לפני השימוש בה, למעט אם האדם סובל ממחלה גופנית קודמת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! אני חייבת שתעזור לי ומקווה שאכן זה יעזור לי. אני מתחתנת עוד כמה ימים ואני מאוד מאוד לחוצה מכך, מכל החתונה,האנשים וכ"ו... אני בחורה שנראית טוב מאוד ובן זוגי לא כ"כ אך אני מאוד אוהבת אותו וטוב לי איתו, וזאת הבעיה שאני עושה מאוד מאוד חשבון לאנשים מה יגידו עליו וכ"ו.... אנא ממך תעזור לי איך אני עוזרת לעצמי ועובדת על עצמי בעניין הזה, לא לעשות חשבון מה יגידו וכ"ו... מאוד מאוד מאוד קשה לי עם זה. בתודה מראש מיכל.

לימור היי אני התחתנתי בשבוע שעבר בפעם השניה בחיי. ובפעם הראשונה התחתנתי עם מישהו שניראה טוב ואני רוצה להגיד לך שעם יופי לא הולכים לאף מקום וזה לא מוביל לשום מערכת יחסים. לעומת זאת הבחור השני שהיום אני נשואה לו די חששתי בהתחלה מה יגידו עליו כי הוא ניראה קצת פחות טוב. עם הזמן הבנתי שלא משנה מה אנשים אומרים כי אני הולכת להחיות איתו באותו בית ואני בחרתי אותו מהסיבה שראתי את היופי הפנימי שלו. את לא צריכה להייחס למה אנשים אומרים או מה אנשים יגידו. את צריכה לחשוב מה טוב בשבילך ומה הבחירות שלך ולהיות שלמה איתם. כי אם את אוהבת אותו אז זה בגלל שהוא בן אדם טוב ובגלל המעלות שלו ולא בגלל היופי החיצוני שלו ואם לא היית אוהבת אותו בטוח לא היית מתחתנת איתו. תראי אנשים תמיד יהיה להם מה להגיד על כל דבר זה כמו בחתונה אחד יגיד היא יפה השני יגיד היא מכוערת אז תהי שלמה עם הבחירות שלך בחיים ותגידי לעצמך מיכל את בחרת ככה כי ככה זה ניראה לך וככה זה טוב לך.

ללימור המקסימה. המון תודה על העידוד, אכן אני צריכה את זה מאוד מאוד כעת.

מיכל שלום הלחץ לפני החתונה טבעי למדי. אם לא היית מוטרדת מהנושא הזו בוודאי היה משהו אחר שמלחיץ בצורה כזו או אחרת. נושא מה חושבים האחרים לא התחיל אתמול ולא יסתיים כנראה עם החתונה, זה סיפור קצת יותר עמוק שלך עם עצמך. הניחי אותו בצד עד כמה שאת יכולה, קבלי את עצמך עם הנטייה הזו להיות מוטרדת מדעתם של אחרים, או לפחות דחי את הטיפול בכך לאחרי החתונה. בסופו של דבר את צריכה להיות מאושרת עם בעלך ואם לך טוב עימו ועם איך שהוא נראה זה מספיק. שיהיה לך במזל טוב ותזכרי שמידה סבירה של לחץ היא מאוד טבעית. אם בכל זאת הדברים בוערים בעצמותיך ללא מנוח, פני לעזרה קצרה וממוקדת אצל פסיכולוג. אפילו ימים ספורים עשויים לעזור. אפשר אפילו להיעזר בתהליך היפנוזה קצר הן לצורך רגיעה עצמית והן כדי להרגיע את המחשבות המטרידות. תוכלי לקרוא כאן על היפנוזה: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן