פורום פסיכולוגיה קלינית

שאלה לד"ר אורן קפלן, מנהל הפורום. ----------------------------------------------------------- נתקלתי במאמר מאת: פרופ' בנימין מעוז וד"ר אשר שיבר (שיחות כרך י' 1995) המכיל את המושג במדויק - "מצב דיספורי" - למרות חיפוש מעמיק גם בספרות וגם ברשת, לא מצאתי איזכורים נוספים למושג זה הכתוב באותיות עיבריות. גם נסיון להבין מהיכן שאוב אולי 'עיברות' של המקור הלועזי העלה תוצאות סותרות. מהמאמר: "... בדיעבד אפשר לומר בבטחון שלא מדובר כאן במחלה פסיכוטית, אלא במצב דיספורי ......" אודה באם בידך הסבר סטודנט לפסיכולוגיה.

שלום מצב דיספורי הוא מצב של אי שקט, דכדוך, חרדה. מצבים נפשיים מסויימים מאופיינים במצב דיספורי. חפש את המילה הלועזית "דיספוריה" ותמצא בוודאי הסברים רבים: dysphoria במקרה הספציפי שקראת במאמר מדובר בבחור בדואי שעקב אירוע מסעיר ועל רקע אישיותי הגיב בצורה מסוימת שנצפתה כדיספורית, למשל, היה כנראה מכונס בעצמו, הראה סימני אי שקט, מצב רוחו היה חרד ודיכאוני. התנהגותו היתה כנראה חריגה מאוד ולכן היתה טעות באבחנתו. עם זאת מצב דיספורי אינו חייב לכלול תופעות חריפות כאלה, פעמים רבות זה יהיה פשוט סוג של דכדוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי האם יש כאן מישהו שסובל מדיכאון וחרדה והופיעו אצלו בעיות של זיכרון והפרעה בדיבור?אם כן, האם זה חזר לתפקודו הקודם בתקופות טובות יותר? תודה

הוספה: כנ"ל לגבי נשירת שיער רצינית

נטלי, הסימפטומים שאת מתארת אופיניים מאד למצבי חרדה ודיכאון. למזלנו, עם טיפול מתאים ( פסיכולוגי ו/או תרופתי) - הם חולפים ! נשירת שיער יכולה להעיד גם על בעייה פיזיולוגית כלשהי ( למשל, חוסר בוויטמינים). כדאי לעשות בירור רפואי במקביל. תרגישי טוב.

נטלי שלום אלו תופעות שיכולות להתלוות למצבי דיכאון וחרדה, אבל בכל מקרה, חשוב שתהיי בטיפול מקצועי צמוד בתקופה הזו ותוכלי בוודאי לקבל תשובות מדוייקות על המצב והפתרון מהגורמים המטפלים שמכירים אותך אישית. בברכה ד"ר אורן קפלן

חזרתי מטיול של כמה חודשים במזרח,הייתי בתקופת משבר והחלטתי שבמקום לקחת טיפול את הכסף אוציא על טיול. היה לי טוב במזרח והלחץ הנפשי שהיה לי קצת עבר שם. אולם חזרתי לארץ עקב נשירת שיער חמורה שגרמה לי להתקרחות עקב מצב נפשי שהיה לי לפני שטסתי. ועכשיו אני בבית לא מתפקדת ואין לי חשק לכלום. מה עושים שלא מאושרים בארץ?והמצב בבית מדכא?

יעל שלום! נשמע שאת במצוקה נפשית. לא כדאי לך להזניח את המצב! פני ליעוץ פסיכולוגי שיעזור לך לברר מה קורה לך. אם קיים קושי כלכלי, אפשר לפנות לטיפול דרך קופ"ח או באחת מהתחנות הציבוריות לבריאות הנפש. מקווה שתרגישי טוב יותר !

יעל שלום יתכן שהנסיעה הקלה במשהו על המצב, אבל כעת הגיע הזמן לטפל בעצמך. האושר איננו רק תגובה להיותך בארץ או בחו"ל והמצב שמתרחש כעת הוא לא רק תגובה סביבתית. יש משהו שלך עם עצמך שצריך עיבוד והתייחסות. אני מציע לך כעת לפנות לטיפול פסיכולוגי. חוסר התפקוד שאת מתארת יכול להתדרדר לדיכאון עמוק ולא כדאי להמתין. אני מצרף שני קישורים למאמרים האחד על חרדה והשני על דיכאון. קראי ובידקי את הסימפטומים המתוארים בהם. מאחר והתגובות שלך כללו גם ביטויים פיזיולוגיים חזקים כדאי לבדוק בצורה רצינית גם שילוב של תרופות כדי להגיע במהירות לתוצאות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בני הוא בן שלוש. ילד שמח, רגוע, מעסיק את עצמו שעות בבית. לאחרונה הוא התחיל גן עירוני (שנה שעברה הוא היה בגן פרטי קטן)ומאז נראה שהוא ממש סובל...הוא קופא שם, לא מסוגל לשחק עם שום דבר או עם אף ילד, לא מדבר, פשוט קופא כל היום. לאחרונה הוא התחיל לבכות כל בוקר ולמחות על כך שהוא לא רוצה ללכת לגן, וכשאני מתחקרת אותו לגבי הסיבה, הוא מגיע בסוף תמיד לסיבה שאין לו חברים. אציין שהזמנתי ילד הביתה, ילד שהוא אוהב, והם שיחקו ביחד ממש יפה בבית. אבל בגן הוא כאילו לא מסוגל ליצור קשר, גם עם אותו ילד. ביקשתי מהגננת להדביק לו חבר...בינתיים לא נראה לי שזה הולך. אני שואלת את עצמי אם לתת לילד להתמודד או להעביר אותו לגן קטן יותר? מתי זה התמודדות שהילד חייב לעבור ומתי זה פשוט עינוי שאסור לתת לו לעבור?

אוסיף ואומר שהגן מורכב מילדים בטווח גדול - מגיל 3 ועד 4 וחצי ונראה לי שהוא לא יכול להתמודד עם החומר הלימודי שהגדולים יותר מבינים, למרות שהוא ילד מאוד פיקח...הוא פשוט קטן.

גלית שלום אני מציע להתייעץ כדי שתוכלי לקבל החלטה על סמך מידע. כדאי לשוחח עם הגננת ולבקש שיחה עם פסיכולוג הגן מטעם העיריה. לכל גן עירוני יש פסיכולוג ואפשר להיפגש איתו בשירות הפסיכולוגי החינוכי המקומי. אפשר אפילו לחייג ישירות לעיריה לשם כך. אחרי ייעוץ והבנת השטח בצורה טובה יותר תוכלי לקבל החלטה. העברה לגן אחר לא בהכרח תפתור את הבעיה, ועלולה ליצור אצל הילד תחושה שמשהו לא בסדר איתו. גודל הגן הוא לא המשתנה היחידי בסיפור. במידה ויהיה קושי לקבל עזרה מהעיריה פני לייעוץ לפסיכולוג ילדים דרך קופת חולים או באופן פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם מקובל ליצור קשר טלפוני עם הפסיכולוג במידה ומרגישים מצוקה? תודה

נטלי, זה מסוג הדברים שנהוג לקבוע עם המטפל כבר בתחילת בטיפול, כאשר מסכמים על התשלום, מספר הפגישות בשבוע וכן הלאה. בכל אופן, מניסיון שלי עם מטפלים, בד"כ אפשר להתקשר במקרה של מצוקה. ושוב, כדאי לדון בעניין באחת הפגישות, כדי שיהיה איזשהו תיאום והסכם שמקובל על שניכם.

נטלי שלום בהחלט כן. זה כמובן תלוי גם בפסיכולוג שלך, אבל בד"כ במצב מצוקה זה רצוי ומקובל. בכל מקרה, כדאי לסכם את העניין גם בתוך המפגש הטיפולי כדי שהשאלה תהיה מבחינתך ברורה לגמרי. בברכה ד"ר אורן קפלן

זיהיתי את הסיבה שממנה נכנסתי לדיכאון! הסיבה עצמה היא קצת לא הגיונית אבל אני יכול "להסיר" את הדבר הזה שגרם לי להיכנס לדיכאון כי מהרגע שהיה לי את הדבר הזה....מהיום שהיה לי את ה"דבר הזה" הרגשתי לא מאוזן נפשית אם אני יסיר את הדבר הזה זה יוציא אותי מהדיכאון? בתודה אלי

אלי שלום מודעות לגורמים שהביאו לדיכאון היא חשובה ועשויה בהחלט לסייע לך בעתיד. עם זאת, לצערנו המודעות אינה מספיקה. תהליך השינוי דורש גם שדברים פנימיים בנפש ישתנו כך שמנגנונים מוכרים וישנים מהעבר לא יכנסו לפעולה חוזרת אוטומטית גם בעתיד. המודעות אינה עוזרת להפסקת ההרגלים, היא רק יכולה לעזור לשנות אותו ביתר קלות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני בת 16 יש לי בעיה שמציקה לי מאוד: אני מרגישה שהפסדתי הרבה דברים בגיל ההתבגרות אני נורא בייישנית ומאוד סגורה ומפוחדת כשאני בחברת אנשים או אפילו משפחה אני כול הזמן מנסה לרצות אותם כדי שיאהבו אותי ומנסה להיות מישהו כשאני איתם אני בלחץ כול הזמן שיהיה לנו על מה לדבר שאני לא ישעמם אותם וכו... כול החרדות האלה מעייפות אותי ובגלל זה אני לא אוהבת להיות בחברה,עם המשפחה המורחבת ואפילו ללכת לביה"ס לפעמים יש לי פחד שאני יבוא לביה"ס ואף אחד לא ירצה לדבר איתי בגלל משהו שעשיתי,הפחד הזה רודף אותי כמעט כול יום. ווכשנראה לי שחברה לא כ"כ מתייחסת אלי אני כבר חורדת: מה עשיתי לה? למה היא לא מתיחסת אלי? תן לי בבקשה עצות איך להתמודד עם הפחדים האלה ביום יום

דנית שלום אני בספק אם יש עצות פרקטיות לשינוי. סביר להניח שאם תעמדי מול המראה כל יום ותלמדי לאהוב את מה שאת רואה שם, ותאמרי לעצמך בקול רם שאת מוצלחת ומעניינת, זה גם ישפיע על מה שיקרה לך בחוץ. עם זאת, לעיתים נדרשת השקעה גדולה מכך מאחר והרבה מהדימוי העצמי הנמוך והחרדות נובעים ממקורות לא מודעים שאינך בהכרח יכולה לטפל בהם מתוך המצב הקיים. לפי מה שאת מתארת תוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי ואולי לא כדאי להישאר לבד עם כל התחושות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום השאלה בקשר לילדה בת 6, אולי תוכל לעזור. יש לי אחיינית בת 6 שעלתה לכיתה א השנה. עד לפני שנה בערך היא הייתה ילדה חמה יותר, כלומר מחבקת יותר, מדברת יותר אך מזה שנה נראה כי חל שינוי. כשהיא נמצאת בבית היא מעדיפה לשחק לבד (היא ילדה יחידה במשפחה.היא יכולה שעות לשבת בחדר ולהעסיק את עצמה למרות שמגיל מאוד קטן היא הייתה מעסיקה את עצמה ולא מפריעה הרבה להורים לסביבה), כששואלים אותה דבר מה או מנסים לדבר איתה, היא הרבה פעמים פשוט לא מתייחסת, מבקשת שיניחו לה או עונה בתירוץ שהיא לא זוכרת. באופן כללי היא ילדה חכמה (כפי שזה בא לידי ביטוי במשחק שלה) ובאיבחונים שעשו לה לפני מס' שנים נאמר כי אין לה שום בעיה, היא ילדה מקסימה וחכמה. עכשיו היא עלתה לכיתה א, במשך הזמן התחילה להתקשות בחשבון. עד לפני שבועיים היא הייתה נהנית מבי"ס וכעת כששואלים אותה על בי"ס היא אומרת שלא כיף לה ושהיא לא מצליחה בחשבון.כמה ניסינו להסביר לה כי לא קרה שום דבר והיא עוד תצליח ושהיא פשוט צריכה תרגול.הבעיה שיש לה נטיה לא להתמודד עם קשיים, להפסיק את הדברים ולא להתאמץ היא מתרגזת ומוכנה לוותר על כל פרס שבעולם רק לא לעשות שיעורי בית. האם יש מקום לפנות לייעוץ מקצועי? אודה על תשובה

ליטל שלום העובדה שאתם מודאגים מצדיקה פניה לייעוץ מקצועי. יתכן שיאמרו לכם שאין מה לדאוג והכל בסדר ולפחות תוכלו להירגע. יתכן שכדאי שההורים יפנו קודם כל לייעוץ ללא הילדה יספרו את מה שקורה ויקבלו חוות דעת. פעמים רבות הדרכה להורים יכולה לשפר את המצב באופן משמעותי. כדאי לפנות לפסיכולוג המתמחה בילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הנני בת 35 ולפני כ- 8 חודשים הכרתי גבר נחמד ואפשר להגיד שאני די מאוהבת בו. לאחרונה גילתי שלבחור יש בעית התמכרות להימורים (קלפים וכדומה). כשגילתי זאת הוא הכחיש ואמר שזה היה חד פעמי.אבל, אחרי שיחות רבות עימו הבחור הודה שהוא מכור מזה כ- 16 שנים. לדבריו, אין לו שום בעיה להפסיק להמר מתי שהוא רוצה. ומזה כ- 3 חודשים הוא לא מהמר. (מה שנשמע לי לא נכון) ההיגיון אומר שמאוד קשה להפסיק להמר אם לא עוברים טיפול גמילה (כמו מכל התמכרות אחרת). יש לי מספר שאלות: 1. האם אני טועה ויתכן שהוא אכן הפסיק (אין לי שום דרך לדעת זאת מאחר ואני לא צמודה אליו 24 שעות ביממה). 2.האם אדם שמהמר כ"כ הרבה שנים יכול להפסיק את ההימורים ללא כל גמילה? 3. האם אדם שעובר גמילה מהימורים, יכול לאחר זמן מסויים לחזור לזה? למרות שאת חלק מהתשובות אני יודעת, בכל זאת היתי מעוניינת לדעת את דעתך המקצועית בנושא. אני מאוד אודה לך אם תוכל להשיב לי בהקדם. נורית

כדי להגמל מהימורים שנמשכים כל כך הרבה שנים יש צורך בטיפול גמילה ממושך. גם אלכוהוליסטים שממשיכים לשתות אומרים שהם יכולים להפסיק בכל רגע. נראה לי שטוב תעשי עם עצמך אם תתנתקי מהבחור כי את נכנסת לצרות צרורות שעלולות למרר את חייך. סליחה מראש אם כתבתי משהו שלא שאלת אך לדעתי זהו המצב.

נורית שלום האם תוכלי לפרט במה באה לביטוי ההתמכרות להימורים? הימורים אינה תופעה אחת קבועה. כדאי להבין עד כמה חמורים הדברים, אילו סכומים הוא מצליח לבזבז יחסית למשכורתו, היכן וכו'. כאשר מדובר ממש בהתמכרות שכרוכה בהוצאת סכומים גדולים ללא בקרה ובמשך שנים רבות קשה להאמין שהבטחה להיגמל אכן תספיק. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, עד היום הבחור לא הצליח לחסוך שקל אחד. אין לו רכוש. היו חודשים שהוא בזבז אלפי שקלים בחודש. בד"כ הוא הולך לשחק בבתים פרטיים או במועדנים. הוא לא מצליח לסיים את החודש ולפעמים אפילו לווה כספים מחברים. לכן, זה נשמע לי קצת לא אמין שהוא אומר שהוא יכול להפסיק להמר מתי שהוא רוצה. האם אני טועה???????

דוקטור שלום, שמי דניאל אני בן 19 (משרת כרגע בצבא), מזה כמה חודשים יש לי בעיה שבה אני חש כי אני צריך ללכת להשתין בתכיפות גבוהה. יש לציין שנבדקתי אצל אורולוגים רבים בצבא שלא מצאו כל בעיה ואף נטלתי תרופות שלא עזרו. הבעיה החלה בעקבות פעם שנסעתי באוטובוס בהסעה מן הצבא והייתי חייב להשתין והתאפקתי והתאפקי ולא העזתי לבקש שיעצרו עד שכבר עצרו וירדתי להשתין חשתי כאב עז. הבעיה הזאת מפריעה לי מאוד בחיים מכיוון שאני כל הזמן חושב מתי ללכת לשירותים, מנסה להמנע מנסיעות ארוכות או דברים ארוכים. כאשר יש לי משהו כמו נסיעה ארוכה או משהו דומה אני חושב על זה כל הזמן, ובזמן הנסיעה אני מתכנן כל הזמן מה לומר אם אי אצטרך פתאום לרדת. בנוסף לפעמים (בעיקר שאני במקום ללא אפשרות לגשת לשירותים) אני חש כאילו אני חייב להשתין והולך לשירותים אפילו כאשר אין לי שתן ואני מתאמץ להשתין. בנוסף אם אני נרדם לפעמים באוטובוס אני מייד מתעורר בחשש שאני ישתין מתוך שינה. יש לציין שאני סובל מצריבות בשתן גם כשאני בבית אך כשאני בבית אינני חושב על מתי ללכת לשירותים. אינני רוצה ללכת לקב"ן כדי לא לסגור לעצמי דלתות , אך אני חייב להוציא לי את זה מהראש מה עליי לעשות?

דניאל שלום הפניה לקב"ן אינה סוגרת דלתות באופן אוטומטי, בעיקר בסוג הבעיה שאתה מתאר. מדובר על סוג של תגובה פסיכולוגית-פיזיולוגית וניתן לטפל בה הן ע"י תרופות נוגדות חרדה והן ע"י טיפול פסיכולוגי התנהגותי, ניתן להיעזר גם בהיפנוזה. אם אתה רוצה לעקוף את הקב"ן נסה לפנות שוב לאורולוג מומחה והסבר לו את הבעיה שנוצרה. אולי הוא ימליץ לך על מסלול מתאים ונוח יותר עבורך במרפאת המומחים של הצבא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי שאלות ושאשמח אם תענה לי על מה שאתה יודע . שאלות על זיכרון של ערכים ומוסכמות חברתיות 1.האם יש מצבים נפשיים שבהם לאדם לא אכפת ממוסכמות חברתיות ואיסורים חברתיים ? 2. ידוע לי שיש בעיות בזיכרון מסוגים שונים . רציתי לדעת באיזה סוג של זיכרון כל הנורמות והמוסכמות החברתיות והערכים החברתיים מאוחסנים . והאם יש סוג של הפרעות בזיכרון שקשורים בסוג זה של זיכרון?

אילנית שלום אני מתאר לעצמי ששאלתך באה על רקע כלשהו ויהיה יותר קל לענות לך אם תסבירי את אותו רקע. התשובה ל-1 היא מן הסתם כן, יש מצבים כאלה ולגבי השאלה השניה אני לא חושב שיש סוג מסוים או ספציפי של זיכרון בו מאוחסנים פריטים אלה. הזיכרון הוא מערך מורכב ורשתי של אסוציאציות ופריטי מידע בו מאוכסנים בין היתר גם הנורמות והמוסכמות החברתיות. התנהגות לא נורמטיבית לא קשורה בד"כ לשיכחה או הפרעה בזיכרון. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלה שלי היא לא אישית אלא כדי להבין את הזיכרון והפרעות בזיכרון. ברצוני להבהיר שאני לא מתכוונת לשאול על מצבים נפשיים כמו הפרעות אנטי סוציאלית או נרקסיסטית או כל הפרעת אישיות אחרת . אלא אני מתכוונת לסוגים של קשיים בזיכרון שבאופן סלקטיבי מתקשים לזכור מוסכמות חברתיות ואיסורים חברתיים אבל את כל השאר זוכרים. כלומר זוכרים ומזהים את האח\אחות שלהם אבל במקביל שוכחים שמגע מיני ביניהם הוא איסור חברתי . מצב כזה יכול לקרות פתאום מכל סיבה שתרצו . ידוע לי שקיימים סוגים של זיכרון כמו סמנטי, אפיזודי ,ובטח עוד סוגים . אני מתעניינת לדעת על אותו סוג זיכרון שקשור בשיכחה דווקא של לזכור מוסכמות חברתיות ואיסורים חברתיים חברתיים אבל את כל השאר זוכרים. כלומר זוכרים ומזהים את האח\אחות שלהם אבל במקביל שוכחים שמגע מיני ביניהם הוא איסור חברתי . אני יודעת שהזיכרון הוא מערך מורכב של אסוציאציות ופריטי מידע שבו מאוחסנים בין השאר גם הנורמות והמוסכמות החברתיות אבל בכל זאת יש מצבים של שיכחה שונים אחד מהשני , הם יכולים להיגרם מהרעלה של תרופות , סמים, מצבים נפשיים, ועוד גורמים . כשאני שואלת האם יש מצבים כאלה אני לא מתכוונת להפרעות אישיות אלא למצבים שבאים פתאום מכל מיני גורמים . ואני רציתי לדעת באיזה מצבים כאלה זה יכול לקרות . ולדעת שמות של הפרעות פתאומיות בזיכרון מהסוג הזה כאמור הרקע שאני שואלת הוא לא אישי אלא כי זה מאוד מעניין אותי .

היי לכולם מה דעתכם על הנושא הבא: האם הוגן להביא ילד לעולם ע"י הורים שאחד מהם לפחות לקה באיזשהי מחלת נפש במהלך חייו. הרי ייתכן כי מחלה יכולה לעבורבתורשה (במידה וקיים מרכיב תורשתי אך לצערנו אף פעם אי אפשר לדעת בודאות) ואז נראה את ילדנו על ספת הפסיכולוג, סובל בלי שאנו יכולים לעזור הרבה. או במידה והמחלה תחזור בהמשך החיים וילדים יושפעו מכך וזה גם יגרום להם סבל. אני אישית סובלת מדיכאון וחרדה (?) מזה זמן מה ונראה כי אצלי במשפחה קיימת אזשהי נטייה גנטית לנוירוטיות, וכשאני חושבת על הולדת ילדים אני נהיית עצובה כי מצד אחד נראה כי החיים חזקים מאיתנו ואני אישית רוצה להקים משפחה ולהביא ילדים אך מצד שני אני מאוד פוחדת שגם הילדים שאני אביא יסבלו מלקות נפשית. או שפשוט אני חרדה ועדיין לא בשלב של לחשוב על הקמת משפחה?! נא תגובתכם

האם היית רוצה שלא להיולד? כלומר אם תסתכלי על חייך, האם הדיכאון והחרדה כל כך נוראיים שעבורם היית מותרת על הכל? וגם נראה לי שכולם חוששים לפני תכנון משפחה, הרי כל כך הרבה דברים רעים יכולים לקרות (אבל גם טובים) וגם יתכן שעדיין מוקדם לך. גם זו אופציה.

נטלי שלום יש מחלות גנטיות חריפות או חמורות בהם השיקול הזה בהחלט קיים. בנוגע לדיכאון וחרדה, אמנם יש מרכיב גנטי מסוים בבעיה, אבל הוא בשיעורים נמוכים יחסית, כמו כן, רוב האוכלוסיה סובלת מדיכאון ו/או חרדה לפחות פעם בחיים בלי קשר למטען הגנטי. בהחלט יתכן שהעברת הדיכאון והחרדה נובעים מעצם המגורים המשותפים ולא מסיבות תורשתיות. לכן חשוב שהורה לעתיד שסובל מדיכאון וחרדה יקבל טיפול פסיכולוגי וישפר את יכולותיו להתמודד עם הבעיה. עם זאת, אני לא חושב שזו לא סיבה להימנע מהבאת ילדים לעולם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לנטלי, מדהים ממש, בתקופה האחרונה העסקתי את עצמי באותה שאלה בדיוק. אני נשואה כשנה, לפני מס' חודשים התחלנו לדבר על ילדים, אבל לאחרונה עברתי התקף חרדה מלווה במצב רוח די ירוד שנמשך תקופה די ממושכת. בעקבות זאת התחלתי להרהר על מוכנותי להורות... ייתכן ויש צורך בעוד קצת זמן כדי להתחזק ולעבד את מה שעברנו ( אפשר להעזר לשם כך ביעוץ פסיכולוגי, כמובן). יחד עם זאת, נראה לי, כי דווקא המודעות העצמית לחולשותינו, רגש האחריות המפותח והיכולת לטפל בעצמנו - יכולה להועיל לנו בהורות בהמשך. אנשים רבים עושים ילדים בלי שום חשיבה מוקדמת או דאגה לאיכות הורותם בהמשך!

בעיות חרדה או דיכאון קל לא נחשבים למחלות נפש ואין להתלבטות שלך בכלל מקום בהקשר הנוכחי. יכול להיות שמסיבות אחרות קיימת התלבטות אך ברמה הרפואית אין כאן סיבה להמנעות.

היי ירדתי משמעותית במשקל ,ודבר זה לא מפסיק להטריד אותי,ויוצא מכלל כל היגיון אני כל שניה בודקת את משקלי,ונמצאת בחרדה מתממדת ביררתי מה זאת הירידה הפתאומית והמשמעותית במשקל ואמרו לי שזה נשמע יותר כמו בעיה פסיכולוגית, אך באמת ירדתי במשקל ,אני רק לא בטוחה כתוצאה ממה זה ומה קדם למה, החרדה מזה או זה אני יודעת שלמוח יש השפעה מאוד חזקה על כל דבר בגוף אבל באם זה הגיוני שזה רק בגלל החרדה?

הכי טוב זה ללכת לקופת חולים ולבקש בדיקות לאיבחון הבעיה , אם זו אמנם בעיה.

ק שלום ראשית כדאי לפנות לרופא המשפחה ולערוך בדיקות גופניות כדי לוודא שאין מקור גופני לעניין. במקביל אפשר לבחון את הנתיב הפסיכולוגי. ירידה במשקל אופיינית למספר מצבים נפשיים, האחד הפרעת אכילה שקשורה ישירות לרצון לרזות והתעסקות רבה סביב אוכל. מצב שני הוא דיכאון וחרדה שמלווים לעיתים קרובות בשינויים במשקל. אני מצרף שני קישורים למאמרים על דיכאון וחרדה ובתוכם יש גם שאלון לבדיקה עצמית. במידה והסימפטומים המופיעים שם נראים לך רלוונטיים אליך כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

או בכלל.....לאן לפנות? יש מאגר (רשימת פסיכיאטרים) של קופ"ח ברשת? צריכה מידע..... כל מידע יתקבל בברכה.... תודה מראש

http://images.maariv.co.il/channels/12/ART/464/973.html

זה משהו שפעם נתקלתי בו זה לא יגיד לך איפה למצוא רק מדריך נחמד http://www.macom.org.il/choose_therapy.asp כמו כן לגבי פסיכאטרים של קופ"ח מכבי את יכולה למצוא באתר שלהם http://www.maccabi-health.co.il/Site/HE/homepage.asp ואח"כ אם את מחפש משהו שמתמחה גם בהיפנוזה את יכולה לבדוק אם יש לו רישוי באתר של משרד הבריאות בפנקס במהפנטים http://www.health.gov.il/hip/hip_htm.asp בקווה שעזרתי

נועה שלום רצוי להתייעץ עם אנשים בסביבתך, למשל עם רופא המשפחה של קופת החולים ששומע הדים מחולים אחרים ואולי יכול לתת שם של פסיכיאטר מתאים. כמו כן אפשר בד"כ להתקשר לצוות בריאות הנפש של הקופה ולקבל עצה. השמות עצמם רשומים בצורה רגילה בספר הרופאים של קופת החולים שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום,אני בת 30 ומאובחנת כמאנית דפרסיבית אני מחפשת קבוצת תמיכה לאנשים בעלי אבחון דומה לשלי אשמח אם תרצו עימי קשר בתודה מראש תמר

אני לא יודעת על קבוצת תמיכה, אך גם אני מאובחנת כמאנית דפרסיבית בת 28 אשמח אם אוכל ליצור איתך קשר שרון

אשמח ליצור איתך קשר [email protected]

תמר שלום אינני מכיר קבוצה כזו. כדאי אולי להתקשר למרפאות בריאות הנפש באזור מגוריך ואולי להם יהיה מידע מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי בעיה של מחסום פסיכולוגי בהטלת שתן(אני חושב שזה המונח) הבעיה מתבטאת בכך שיש זרים לידי או מצבים מסויימים אני לא מסוגל להטיל שתן הבעיה יצרה אצלי בעיה רפואית של שארית שתן שגורם צורך להטיל שתן כל שעתיים (עם זאת בזמן עדיין יש לי את המחסום הפסיכולגי) עכשיו כתוצאה מבעיה השארית שתן אני צריך לעשות בדיקה לא נעימה שנקראת בדיקה אורודנמית - שהבדיקה עצמה זה החדרת צינורית דרך איבר המין לשלפוחית השתן ועי כך ממלאים את שלפוחית השתן ובודקים את שרירי השלפוחית ונתונים נוספים נוצר לי מצב של מאין מילכוד 22 ,אני צריך לעשות את הבדיקה על מנת לקבל טיפול מתאים לשארית השתן, אבל אני גם מאד מפחד מהבדיקה וגם לא מסוגל לעשות שתן סביב סגל רפואי שבוחן ובודק האם יש דרך פסיכולוגית אולי הפנוזה לטפל בפחד מפני הבדיקה וטיפול במחסום הפסיכולוגי הבעיה של רצון אז להטיל שתן ואי האפשרות לבצע (המחסום הפסיכולוגי) גורם לי להרגשת תיסכול ודיכאון נוראי עד מחשבות אובדניות כמו כן ההמחשבה של הכנסת עצם לאיבר המין גורם לי לפחד רב מאד ואף צמרמורת נוראית מה אפשר לעשות ??

זיו שלום בעייתך אינה נדירה ויש אנשים לא מעטים שסובלים כמוך. זה נובע מסוג של חרדה שיוצרת תגובה פיזיולוגית אוטומטית שמונעת הטלת שתן. יש אפשרות לטפל בנושא באמצעות היפנוזה, הן לבעיה המקורית והן לצורך ביצוע הבדיקה. המפתח לפתרון הוא הרפיה ורגיעה. אולי כדאי לך לנסות לפנות למרפאת ההיפנוזה בבית חולים וולפסון. הטיפול בהיפנוזה בתוך המרכז הרפואי עשוי להיות יעיל יותר כי אפשר יהיה לטפל במכלול הבעיה ביחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על התגובה המהירה אני חיפאי,האם יש באזור חיפה מקום בו אפשר לעשות את הטיפול הזה (ההיפנוזה)

לא קיבלתי תגובה להודעה האחרונה שלי בנושא :נקודות חולשה אצל פסיכופטים. זה נמצא בעמודים הקודמים . אבקש את התיחסותה . תודה מראש.

סיוון שלום, משאלותייך החוזרות והנישנות, נראה שהנושא מטריד אותך מאד ברמה האישית, ולא רק ברמה התאורטית... האם את מחפשת נקודות תורפה כדי לפגוע במישהו? ואם כן- במה זה יועיל לך?

סיוון שלום אינני רואה את הודעתך. אנא כתבי אותה שוב, ואם תוכלי, נסי גם לתת קצת יותר רקע על הנושא. האם מדובר באדם ספציפי שאת מכירה וכד'. צריך לזכור שאבחנות אישיות הן מאוד כלליות ולא מדוייקות וכדאי להתייחס לכל מקרה לגופו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן קפלן . אני סיוון ששאלתי את השאלה. אני לא שואלת על אדם ספציפי שאני מכירה אלא להשכלה כללית ולחומר למחשבה. היות והשאלה היא חלק משירשור, והעניין חושב לי מאוד ,הייתי חייבת לעשות מאמצים לחפש את השאלה ולכתוב את כל השירשור . השאלה נמצאת בסוף עליה לא ענית . הנה השירשור : שירשור לד"ר אורן קפלן על נקודות חולשה אצל פסיכופטים השואלת סיוון: נושא: נקודות חולשה אצל פסיכופטים מחבר: סיוון תאריך: 01-11-2003 06:45 שבת שלום מהם נקודות החולשה המשותפות של כל פסיכופט ? האם הנפש הפסיכופטית היא הנפש החזקה ביותר בעולם שכלום לא יכול לשבור אותה להתיאש מתכונותיה כמו נרקסיסטיות, לא רואה וגם לא רוצה להתחשב בסבל של קורבנו, מתכנן כל הזמן איך להשתמש בתמימות ובנחמדות של קורבנותיו, כדי להביא למצב שהם ישארו תלויים בו, בוגד, מתערמם, לא אמין, מוליך שולל ומפזר הבטחות כדי לקבל את מה שהוא רוצה ואחר כך בוגד, חסר מצפון, חסר רחמים, אכזר מאוד, שואף להשתלט על אחרים אם היה יכול היה גם משתלט על הריאות של האנשים ודואג לתת אוויר לריאות רק אם מרצים אותו אבל גם אם לא מרצים אותו לא אכפת לו הוא ימשיך לגרום לסבל ולהשתמש בשליטה שלו לרעה, משרה אווירה שצריך לרצות אותו במכוון, מפיל אנשים בפח בדברים גורליים... מנסה בפני כולם שלא ירגישו את מעשיו אבל אם פישל לא ממש אכפת לו, דבוק לעצמו ,עריץ מאוהב בעצמו שאפילו להצטער לא טורח, מסכסך בין קורבנותיו ומביא למריבות קשות ביניהם ואחר כך בשעה שהם בסערת רגשות הוא צופה מהצד ונהנה וצוחק... האם הנפש הפסיכופטית היא הנפש החזקה ביותר בעולם שכלום לא יכול לשבור אותה להתיאש מתכונתיה אלה שצויינו. ומה המשותף לתכונות האלה ? תודה מראש וכל טוב ממני סיוון תגובה של דוק : נושא: RE: נקודות חולשה אצל פסיכופטים מחבר: דוק תאריך: 01-11-2003 13:18 פסיכופאת לא חייב להיות נרקסיסט. מדובר בשתי הפרעות שונות. הייחודיות אצל פסיכופאתים שאין להם נקודות חולשה ולכן הם חסרי מעצורים. בערוץ 8 הראו שמבנה מוח של פסיכופאת שונה משל אדם רגיל ומדענים מנסים למצוא פיתרון ביולוגי להפרעה, בינתיים ללא הצלחה. רוב הפסיכופאתים מסתבכים בפשעים אלימים (כמו רוצחים סדרתיים) ומבלים שנים ארוכות בבתי סוהר. אם כי יש גם רוצחים-פסיכופאתים חכמים שלא נתפסים או שמצליחים להתחמק מעונש. דוגמאות- בכתבה הזכירו את או.ג'י סימפסון מארה"ב. בארץ אפשר להזכיר את פימשטיין שרצח את בתו הודיה בת השנתיים. מה שמבדיל אותם מעבריינים רגילים זה האופי האלים האכזרי והמזעזע של הפשעים שבהם הם מעורבים. יש דיווחים גם על פסיכופתים שאינם אלימים- יכול לבוא לידי ביטוי בהרצת מניות, במעילה כספים גדולה וכו'. תגובתה של השואלת סיוון על התגובה של דוק: נושא: RE: נקודות חולשה אצל פסיכופטים-לדוק מחבר: סיוון תאריך: 01-11-2003 15:13 לדוק שלום, אני לא מתכוונת לאותם פסיכופתים שמסתבכים עם החוק . אני מתכוונת לפסיכופטים שאתה מכנה אותם חכמים ושהם לעולם לא נתפסים אלא להיפך כלומר יוצרים רושם כאילו הם טובים כאילו הם דואגים לך ורוצים להגן עליך וכדי להגן עליך הם חייבים לשלוט בך ובדברים שקשורים בך... כלומר אני מתכוונת לפסיכופטים שלעולם לא נתפסים,ומרצים את אנשים בשילטון (חברי כנסת, משפטנים, מזמינים לחוגי בית פוליטיקאים ...) על אנשים כאלה אני מתכוונת אם נפשם כל כך חזקה שלעולם הם לא יכולים ליפול האם הנפש הפסיכופטית היא הנפש החזקה ביותר בעולם שכלום לא יכול לשבור אותה להתיאש מתכונותיה כמו נרקסיסטיות, לא רואה וגם לא רוצה להתחשב בסבל של קורבנו, מתכנן כל הזמן איך להשתמש בתמימות ובנחמדות של קורבנותיו, כדי להביא למצב שהם ישארו תלויים בו, בוגד, מתערמם, לא אמין, מוליך שולל ומפזר הבטחות כדי לקבל את מה שהוא רוצה ואחר כך בוגד, חסר מצפון, חסר רחמים, אכזר מאוד, שואף להשתלט על אחרים אם היה יכול היה גם משתלט על הריאות של האנשים ודואג לתת אוויר לריאות רק אם מרצים אותו אבל גם אם לא מרצים אותו לא אכפת לו הוא ימשיך לגרום לסבל ולהשתמש בשליטה שלו לרעה, משרה אווירה שצריך לרצות אותו במכוון, מפיל אנשים בפח בדברים גורליים... שואף לשלוט באחרים לא בגלל חרדה מאי ודאות אלא שואף לשלוט ומתרץ כאילו יש לו חרדה מאי ודאות כתירוץ לצורך הגדול שלו לשלוט, מנסה בפני כולם שלא ירגישו את מעשיו אבל אם פישל לא ממש אכפת לו, דבוק לעצמו ,עריץ מאוהב בעצמו שאפילו להצטער לא טורח, מסכסך בין קורבנותיו ומביא למריבות קשות ביניהם ואחר כך בשעה שהם בסערת רגשות הוא צופה מהצד ונהנה וצוחק... האם הנפש הפסיכופטית היא הנפש החזקה ביותר בעולם שכלום לא יכול לשבור אותה להתיאש מתכונתיה ? אני יודעת שנרקסיסטיות לא חייבת לבוא עם הפרעה אנטי סוציאלית(פסיכופטים) אבל אני מתכוונת לפסיכופטים שהתכונות שציינתי ובעיקר נרקסיסיטיות, הן תכונות שמאוד בולטות בהם. אני מקווה תגובתו של הד"ר אורן קפלן : נושא: RE: נקודות חולשה אצל פסיכופטים מחבר: ד"ר אורן קפלן תאריך: 01-11-2003 22:19 סיוון שלום פסיכופטיות אינה תופעה אחת בלבד. מה שמשותף לכולם הוא ליקוי חמור במצפון מה שגורם להם להתנהג בצורה אנטי חברתית ללא תחושת אשם או חרדה בהקשר זה. מכאן והלאה יש הבדל בין אדם לאדם כמו בכל תופעה אנושית אחרת. יש חכמים וטפשים, כאלה שיודעים להסתדר וכאלה שנופלים בפח וכו'. לא הייתי מתאר זאת במונחים של נפש חזקה אלא דווקא בחלקי אישיות חסרים ופגיעים בגללם נוצר איפיון אישיותי בעייתי שכזה. בברכה ד"ר אורן קפלן תגובתה של ענת על דברי הד"ר אורן קפלן: נושא: ומה לגבי נקודות חולשה ? מחבר: ענת תאריך: 02-11-2003 00:53 ומה לגבי נקודות חולשה שהשואלת שאלה ? אם אין להם נקודות חולשה אז אולי עדיף לחנך ילדים שיהיו פסיכופטים חכמים למען בריאותם הנפשית . לכן מהם בכל זאת נקודות החולשה שלהם ? תגובתה של HERA על תגובתה של ענת: נושא: לענת מחבר: HERA תאריך: 02-11-2003 15:38 לא חושבת שלפסיכופטים יש נקודות חולשה, וזה בגלל שהם דלים ברגש ולא אכפת להם מאף אחד ומשום דבר מלבד האינטרסים של עצמם. אין ספק שהמונח "לדרוך על גופות" הולם אותם מאוד. אבל אני לא מסכימה עם מה שכתבת בקשר לחינוך ילדים, משום שאנשים עם הפרעה אנטי-סוציאלית פוגעים מאוד בחברה, ואני לא רואה שום דבר חיובי בגידול דור של אנשים שמזלזלים בסביבה (חוקים, אנשים אחרים וכו'). תגובתו של הד"ר אורן קפלן על תגובתה של ענת: נושא: RE: ומה לגבי נקודות חולשה ? מחבר: ד"ר אורן קפלן תאריך: 03-11-2003 00:03 ענת שלום פסיכופט נחשב מבחינה חברתית כאדם חריג. הוא אדם שמבחינה התפתחותית עובר פעמים רבות קשיים רבים שהופכים אותו בסופו של דבר למחוספס ושלילי. לא מדובר כלל על חוזק נפשי, זה יכול להיות אדם מעורער מאוד מבחינה נפשית. העובדה שהוא מנותק רגשית לא הופכת אותו לחזק ואני בספק אם יש הורה שהיה רוצה לייעד לילדיו סוג כזה של עתיד. לפעמים כל אחד מאיתנו אומר לעצמו שהיה רוצה להיות פחות רגיש ולפתח "עור של פיל". אבל בשורה התחתונה, כאשר אנשים באמת נשאלים האם יחד עם הכאב שברגישות היו מוכנים גם לוותר על רגשות אחרים כמו אהבה, רוב האנשים יעדיפו להישאר כפי שהם, ובוודאי לא לבחור במסלול חסר רגשות. ובשורה התחתונה, זה לא נושא לבחירה. אי אפשר להיות פסיכופט רק מתוך החלטה ואני בספק אם אפשר גם להפוך ילדים לפסיכופטים שכן כל כך הרבה גורמים יש בתהליך ההתפתחות. בברכה ד"ר אורן קפלן שאלתה של השואלת סיוון (השאלה שלי) בעקבות תגובתו האחרונה של הד"ר אורן קפלן: נושא: לד"ר אורן קפלן שלום מחבר: סיוון תאריך: 03-11-2003 05:06 שלום , אני רואה שאתה כן קורא את ההודעות שבהמשך השירשור. אני מבינה שהנושא גלש לעניינים של חינוך וענת מציעה שלאנשים עם הפרעת אישיות אנטי חברתית ,בהקשר לשאלתי הם אנשים חסינים נפשית. אתה אומר שהם חסרי רגישות מסויימת כלפי אחרים , ושהם לא מסוגלים להיות בקשר אהבה של נתינה וקבלה ומההנאה של לעזור ולתת (שלדעתי היא הדבר נפלא ביותר ). בהקשר לשאלתי על נקודות חולשה שפגיעה בהן עשוייה לשבור אותו מתכונותיו שציינתי ובעיקר על הקווים הנרקסיסיטיים באישיותו, חוסר רגישות וחוסר היכולת לחוות אהבה הן לא נקודות תורפה כאלה , שלחיצה על עליהם תוריד לו את הביטחון במעשיו הנוראים שנגרמים בעיקר עקב הנרקסיסטיות שלו,ויש כאלה שיכולים אפילו לומר על זה "הפסד שלו בסך הכל". הייתי רוצה לחשוב (אם אין למדע תשובה אז עזוב את המדע )על נקודות חולשה, שלפי השערתך יכולות להוות נקודות תורפה שלחיצה עליהן עשוייה להוריד לו את הביטחון בחלק מהתכונות שבולטות אצלו וציינתי אותם . אשמח בכל זאת אם נחשוב ביחד על נקודות תורפה, לפי השערתנו, אומנם אתה פסיכולוג אבל זכותך להביע את דעתך ולא לתת למדע למנוע ממך מלחשוב ולשער במיוחד כשאתה מתבקש לשער. כל טוב ובוקר טוב לך ויום נעים . הפורום שלך חשוב , וכבר ברדיו צינתי לשבח אותך שאתה עונה לכולם באינטרנט ולא נותן תשובות מתחמקות כי שמתי לב שאתה לא נותן תשובות קצרות ומתחמקות אלא כותב לכל שואל הקדשה( וזה מעיד על התחשבות ברגשות של אחרים). לכן, א

אם מישהוא שמע או יודע על פסיכולוג קליני מומלץ באזור השרון/מרכז, אני מאד אשמח לקבל פרטים.

לילי שלום אוכל להמליץ באזור רמת גן ותל אביב. במידה ותרצי שלחי אלי מייל [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב בעייתי היא בעיה שנמשכת כבר מספר שנים אך החמירה בשבועות האחרונים. נראה שהבעיה קשורה לחרדה מנהיגה ומנסיעה בכלי רכב אשר תאונת דרכים לפני מספר שבועות החמירה אותה . הבעיה היא הפרעה בבליעת הריר הנוצר בחלל הפה . כאשר הבעיה מתרחשת , לרוב בזמן נסיעה מהירה או בעומס תנועה , יש מעין השהיה של 2 עד 4 שניות מרגע הרצון לבלוע את הריר הנוצר בחלל הפה ועד התרחשות הפעולה בפועל, דבר אשר גורם למעין חוסר שליטה רגעית . האם תופעה זו מוכרת בהתקפי חרדה וצריך לטפל בה בטיפול פסיכולוגי , או שמא זוהי בעיה נוירולוגית או אחרת? תודה מראש

קרא את התשובה שניתנה לתמר בדף זה למטה.

גבע שלום מאחר והתופעה מתרחשת רק ברגעים של לחץ בנהיגה סביר להניח שמקורותיה פסיכולוגיים. ניתן לטפל בחרדת נהיגה בצורה ממוקדת. תאונת דרכים נחשבת בהחלט לגורם לחץ וטראומה שיכול להגביר פוביה של נהיגה. משך הפתרון תלוי ברקע של הבעיה. ככל שהיא יותר ממוקדת בזמן והיקף השפעתה על החיים כך טיפול ממוקד ומהיר יחסית יוכל לעבוד, ולהיפך. רצ"ב מאמר קצר על טיפול ממוקד: http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ידועה הקורלציה בין העזרות בטיפול פסיכולוגי למצב כלכלי. לכאורה נראה ברור שככל שהמצב הכלכלי טוב יותר יפנו יותר לטיפול, או לטיפול ממושך, האם זה אכן כך תודה

כנראה שבעלי הממון יכולים להרשות לעצמם גם להיות יותר מודעים לבעיות של עצמם וגם לממן טיפולים כאלה ואחרים, במידה ויש צורך בכך. ידוע שישנה קורלציה מובהקת בין אנשים במעמד סוציו אקונומי גבוה לטיפולי יופי, מכוני כושר, ניתוחים פסלטיים וכו. בניגוד לבעלי הכנסות נמוכות שרוב הזמן מנסים בכוח להחזיק את הראש מעל המים ורוב האנרגיה והכסף מוקדשים להישרדות.

אכן ידועה הקורלציה הזו. ככל שישי יותר כסף - הולכים יותר לטיפול. זה בדיוק כמו שיש יותר כסף קונים יותר טלוויזיות. גם טיפול עובד לפי חוקי היצע וביקוש.

התשובה היא חיובית. ההסבר לכך שהכנסה גבוהה הולכת יחד עם השכלה גבוהה ואנשים משכילים יותר מודעים לעצמם ולמגבלותיהם ולכן גם יש יותר פניות לטיפול. זה לא אומר שאין לעניים בעיות אבל יש פחות מודעות לגשת לטיפול וגם פחות אפשרויות לקבל טיפול.

השאלה לאיזה סוג טיפול את מתכוונת. אם לטיפול פסיכולוגי פרטי, בוודאי שאחוז בעלי ההכנסה הגבוהה גדול יותר. אולם אם נבדוק את פרופיל המטופלים בשרותי הרווחה הציבוריים, נראה לי שהתשובה קצת שונה...

סקרנית שלום השירות הציבורי בו מקבלים טיפול מוזל נמצא בישראל בשנים האחרונות כל הזמן בתפוסה מלאה ולכן יש גם תור המתנה במוסדות ציבוריים רבים שנותנים טיפול פסיכולוגי, וכן מגבלות על אורך הטיפול האפשרי. שם אינני חושב שיש קשר בין המצב הכלכלי לפניה לטיפול וניתן למצוא אנשים מכל המגזרים באוכלוסיה שפונים. בטיפול הפרטי כמובן שיש קשר כזה שכן היכולת לשלם תלויה במצב הכלכלי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ידוע לי כי קיים אתר השייך לסמינר הקיבוצים ועוסק בין היתר במתן ייעוץ בנושאים ספציפיים הקשורים לגידול תאומים. אודה לכם אם ניתן יהייה לרשום לי כתובת זו. תודה, מיכל

מיכל שלום אינני מכיר את האתר. תוכלי להתקשר לתלם שזו התחנה הפסיכולוגית בסמינר הקיבוצים ברמת אביב, הטלפון שלהם 6995896 כמו כן תוכלי להיכנס לאתר הבא ולעשות חיפוש בתוכו, הקלידי "תאומים" ותקבלי כמה מאמרים. http://www.hebpsy.net בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא בטוחה אם זה התחום שלך,אבל לאחרונה אני שמה לב שיש לי קושי לזכור ששמעתי לפני רגע,לדוגמה כשמסבירים לנו בהרצאה איפשהו,וזה למרות שכשהייתי קטנה היה לי זיכרון טוב (אני בת 16). חוץ מזה,אני טובה מאד באנגלית,אבל אף פעם לא הצלחתי לכתוב מילים שאני יודעת להגיד בלי שגיאות כתיב.זו לא בעיה של הרבה מילים,פשוט מילים גדולות.אמרו לי שאם אני אקרא יותר יהיו לי פחות שגיאות,אבל זה לא עובד עליי משום מה,כי גם מילים שאני זוכרת שראיתי,אני תמיד אחליף את הסדר של האותיות בתוך המילה,למשל במקום ou,אני אכתוב uo. אבא שלי אומר שזה לא יכולה להיות דיסלקציה כי יש לי זיכרון טוב למוזיקה (אז שמעתי שיר אני אזהה ששמעתי אותו כבר פעם בצלילים הראשונים),אבל ההסבר שלו לא נראה לי הגיוני.אני לא בטוחה כי אני בכל זאת תלמידה טובה והייתי מניחה שיעלו על זה או שיהיו לי ציונים נמוכים בעקבות זה.שמתי לב לזה לאחרונה. מה דעתך?

נועה שלום יש אנשים שסובלים מלקות למידה אך לא יודעים זאת במשך שנים רבות כי מצאו דרכים להתמודד עם הסביבה בלי יותר מידי הפרעה. במידה ואת חושבת שאת סובלת מלקות למידה בהחלט כדאי לעשות אבחון. אפשר לפנות לניצ"ן שעושים כיום אבחון גם למבוגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום! קראתי את תשובתך לשואלת הקודמת בעניין הטיפול הדינאמי. אני מעוניינת בחוות דעתך לגבי שיטת הטיפול הרצוייה במקרה שלי, עד כמה שניתן להעריך ברשת. אתאר את הרקע בקצרה: לפני מס' חודשים עברתי התקף חרדה במהלך פגישת עבודה שגרתית. הדבר ארע ללא התרעה מוקדמת וללא סיבה נראית לעין. שבועות אח"כ עברתי תקופה קשה מאד מבחינה רגשית ותפקודית. מצב רוחי היה ירוד ביותר, חשתי מתח וחרדה רוב שעות היום, התקשיתי להרדם בלילה, התאבון ירד כמעט לאפס, בעבודה - כמעט ולא הצלחתי לתפקד, איבדתי עניין בקשרים חברתיים והיכולת להנות מדברים נפגמה קשות. בעקבות ארועים אלה פניתי ליעוץ פסיכיאטרי. הומלץ לי טיפול פסיכולוגי התנהגותי- קוגנטיבי, ובהמשך - התחלתי גם בטיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון.( שעדיין נמצא בראשיתו, ולכן מוקדם מכדי להעריך את השפעתו). הטיפול הפסיכולוגי ( ואני מניחה שגם הזמן שחלף) - עזר לי לחזור לתפקוד כמעט מלא, וגם מצב הרוח השתפר, בהשוואה להתחלה. יחד עם זאת, אני מרגישה שעדיין לא ממש חזרתי לעצמי. הארוע העצים בי מאד תחושות מעורפלות שהיו קיימות עוד קודם לכן. תחושות של חוסר משמעות בחיים, ריקנות, חוסר התלהבות ושמחת חיים, חוסר אנרגיה וקושי להניע את עצמי לעשות דברים. אני מרגישה כי הטיפול ההתנהגותי מסייע ברמה התפקודית היומיומית, אבל לא ממש נותן מענה לשאלות הקיומיות הללו. בעבר טופלתי אצל פסיכולוגית בשיטה דינאמית, שעזרה לי מאד בהבנה של עצמי ובעיבוד חוויות מהעבר. הפסקתי לאחר כשנה בשל תחושה של מיצוי, וכן בשל תחושה של כובד רגשי שהטיפול עורר בי. ההפסקה הקלה עליי לתקופה מסויימת, כאמור - עד לתקופה הקשה האחרונה. אשמח לקבל את חוות דעתך, במידת האפשר : האם עליי להמשיך בטיפול ההתנהגותי או אולי לשנות גישה?

ועוד קצת מידע: אני בת 30, נשואה בלי ילדים. לאחרונה דיברנו אני ובעלי על הבאת ילדים לעולם, אך בשלב זה אני מאד חוששת מהאחריות הכרוכה בדבר ומיכולתי לשמש כאם... לתשובתך אודה!

שלום גישתי האישית היא בשילוב בין השיטות. אני חושב שאת צודקת בהבחנה שאת עושה בין גישות הטיפול. הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית עוזרת להתמודד עם בעיה ספציפית ולצאת ממשבר חריף. עם זאת, כאשר יש התלבטויות רחבות יותר של החיים הטיפול הדינמי מתאים יותר. יש פסיכולוגים שעוסקים בשתי הגישות. אם קראת את המאמר על הדיכאון כתוב שם למשל שבתחילת הטיפול בדיכאון יש צורך בגישה יותר קונקרטית כדי להגיע למצב שבו אפשר באמת להתחיל לדבר. עם זאת, בהמשך מתאים לעבור לגישה דינמית יותר. אני מציע להעלות את הנושא בטיפול בו את נמצאת. מאחר וחווית את שתי הגישות אולי יהיה לך קל יותר לדעת מה מתאים לך יותר כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי רציתי לחלוק אתכם תחושה קשה שמציפה אותי כבר זמן מה ואולי מישהו גם מרגיש כך ויכול לתרום לי דבר מה מן ההתנסות שלו. אני אובחנתי כסובלת מדיכאון לפני כ 9 חודשים. ונראה כי הבעיה שבגללה נכנסתי לדיכאון טופלה אך עכשיו הופיעו חרדות שאיתן אני בקושי מצליחה להתמודד כיום. אני בת 25 אך הבעיה שבגללה ניגשתי לטיפול פסיכולוגי הציקה לי מגיל 15.ונראה לי כי פספסתי הרבה דברים בחיי עד כה בגלל הבעיה הזו שהציקה לי כי היא מנעה ממני הרבה התנסויות בחיים.כיום אני מרגישה כי אני לא יודעת מי אני, מה מאפיין אותי, מה אני רוצה, במה אני רוצה לעסוק? אני מרגישה מן ריקנות מבפנים. האם זו חרדה?האם אני מגזימה בתגובה שלי?אמנם נמנעתי מדברים והתפשרתי על דברים בגלל אותה בעיה שהציקה לי אבל בכל זאת היו לי התנסויות למיניהם בחיים, הרי לא הייתי מבודדת מן העולם כל הזמן הזה. האם ייתכן כי אני באמת לא יודעת מי אני כי לא עברתי גיבוש זהות כמו שצריך כי לא התנסיתי בדברים?התחושה הזו (שאני לא יודעת מי אני) מקשה עליי מאוד ומשפיעה על הרבה מתחומי החיים. לדוג': אני רוצה לחפש עבודה חדשה אך כשאני חושבת על רעיון עבודה שישאלו אותי מהן התכונות הטובות שלי, בשבילי זאת שאלה קשה כי אני לא יודעת מי אני או שאם אני רוצה להציע מועמדות למשרה מסוימת אז אני חושבת עם עצמי אם אני מתאימהלמשרה זו ואז מתחילה להתלבט אם אני מתאימה ושוב מציפה אותי התחושה שאני לא יודעת מי אני. איך מתמודדים עם הרגשה זו?האם באמת ייתכן כי אני ארגיש שאני לא יודעת מי אני כי לא התנסיתי במספיק דברים? שורה תחתונה:בלבול טוטאלי לגבי עצמי. אודה עלתגובות

שלום התוכלי לספר על הקשר עם הוריך? אני חושבת ששיחות עם איש מקצוע יכולות לעזור לך להבין את עצמך. החיים מזמנים התנסויות רבות שגם הם אמצעי ללמוד מי את ומה את בסיטואציות שונות. האם יש לך חברות שאת יכולה לשתף אותן בזה? עבודה נעימה

היי נטלי לעומת כל מה שאת לא יודעת, את בהחלט יודעת להגדיר ולזהות את הדברים, את מודעת לבעייתיות, זה כבר שלב פתיחה מצויין. מה גם שאת מציינת שאת בטיפול. (אומנם לא ברור מדברייך האם הטיפול תורם לך את מודעת לבעייתך ומגדירה אותה היטב לגופם של דברים- בהחלט , את מתארת בעייה נפוצה, של חוסר גיבוש עצמי שקשור לרוב בהתבגרות מאוחרת. את ממש לא מגזימה, ו-כן, זה מצב שיכול להיות כרוך בחרדות, ועוד איך. אני חושבת שהבנת בעצמך כי טיפול הוא הדרך להתחיל לפתור את הדברים. אני יכולה להזדהות עם הרבה ממה שכתבת, ובעיקר מוצאת לנכון לעודד אותך על היותך מודעת ומטפלת בעניין.

נטלי שלום את אומרת שמקורות הדיכאון טופלו אך כעת דברים אחרים מפריעים וגורמים לחרדה. אני מתאר לעצמי ששני התהליכים קשורים זה לזה. לפעמים דיכאון או חרדה מגיעים כאיתות של הנפש שיש דברים שצריך לטפל בהם, ואכן את מרגישה שיש דברים כאלה במקומות ובנושאים רבים בחייך. במקרה כזה אין מדובר בסימפטום ממוקד של חרדה אלא בשאלות הרבה יותר רחבות של התפתחות אישית. אני חושב שסוג הטיפול שמתאים במצב כזה הוא "דינמי", טיפול שלא בהכרח ינסה לבלום את החרדה אלא יטפל בשורש הדברים. אני מצרף להלן שלושה קישורים למאמרים. שניים מהם על דיכאון וחרדה והשלישי הוא על הטיפול הדינמי שלכיוון הזה הייתי ממליץ לך לפנות. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני שנתיים לוקח כבר סרוקסאט כדורי שינה ואלפרליד יש לי בעייה של דיכאונות וחרדות ובתקופה האחרונה קורה לי משהו מוזר! אני שומע בתוך הראש שלי לי קולות ומרגיש שמדברים אליי וליפעמים אני מדבר לעצמי! ומרגיש תוקפני כזה זה מכניס אותי להרגשה מוזרה כזו אני מטופל אצל פסיכאטר עוד לא הודתעי לו על זה מה אתה מייעץ לי לעשות ומה אתה אומר על הנידון? תודה לך

לאנונימי, אף אחד לא יאבחן אותך ברשת. פנה לפסיכיאטר שלך ושתף אותו!

שלום לדעתי אתה צריך דחוף לספר למטפל שלך ביי

פנה לפורום פסיכיאטריה הסמוך.

אנונימי שלום אני מציע לך לפנות לפסיכיאטר המטפל ולספר על הסימפטומים. הם קשורים בוודאי לבעיה הראשונית שבגללה אתה מקבל את הטיפול ואולי אפילו לתרופות עצמן. חשוב שהוא יהיה מודע לעניין וימליץ מה לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום לפני כשנה וחצי ילדתי את בני בניתוח מאוד קשה עם סיבוכים , אותו ניתוח הציב אותי בקבוצת סיכון להריון הבא אני ובן זוגי מאוד רצינו משפחה גדולה ואילו היום משהבנו כי זה לא יקרה הפכתי לפסימית בכל, אני רוצה שוב להרות, אך עם השמחה שאמורה להיות נלווית לתהליך זה , אני כל הזמן עצובה ופוחדת שמא יקרה לי משהו או שאם אני אנסה להרות אז אולי אני אפיל ואם חלילה יקרה לי משהו במהלך ההריון מה יהיה עם בני אהובי זה אולי נשמע כמו חרדה רגילה של כל אם אבל המצב פשוט מטריף אותי מצד אחד אני רוצה לנסות כבר מחר אבל מצד שני אני חושבת אולי כדאי לחכות אבל אים אחכה ולא אצליח להרות מה אז?? אולי דבריי לא ברורים אך אני מקווה שתבין ,ותצליח לקרוא את בעייתי בין השורות ואם אפנה לשוחח עם מטפל אז מאיזה סוג ? ולמה המוות פתאום כל כך מפחיד אותי דווקא בהקשר זה של הריון הרי זה אמור להיות ההפך הריון זה התחלה של חיים חדשים האם זה נורמלי?? תודה .מ.

מ. שלום הפחד שלך מאוד טבעי והשלב הראשון להתמודדות הוא לקבל אותו ככזה. אי אפשר לשנות את המציאות. אם נאמר לך שיש סיכון, הסיכון קיים. צריך לבחון בצורה אובייקטיבית את הסיכונים בכניסה להריון הן מבחינה הסתברותית והן מבחינת חומרת התוצאות. במקביל אפשר יהיה לקבל החלטה על כניסה להריון או אפשרויות חליפיות כמו אימוץ או להישאר במסגרת המשפחתית המצומצמת. כל אלו אינם דברים טכניים ויש להם כמובן היבטים רגשיים משמעותיים מאוד. במידה ותחליטי להיכנס שוב להריון חשוב שתפני לטיפול פסיכולוגי לשתי מטרות לפחות. האחת לעבד את הטראומה שעברת סביב הלידה הקודמת וכל מה שהגיע לאחר מכן. הדברים נמצאים בתוכך ומשפיעים על חייך בצורה לא טובה. השניה היא ללמוד שיטות להרגעה והתמודדות עם הלחץ והמחשבות השליליות. המציאות איננה שחור ולבן ואופן ההתמודדות הנפשי מולה משנה הרבה פעמים את התמונה. ככל שמצבך הנפשי יהיה טוב וחסין יותר כך גם תוכלי לשמור יותר על עצמך ועל ההריון. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לדעת היכן ניתן להשיג אנשיי מקצע שמטפלים בעזרת השיטה הזו. שמעתי על הטיפול והומלץ לי אך איני יודעת היכן ניתן לטפל על ידיו.

מירית שלום אני מצרף קישור למאמר שכתבתי על EMDR. http://www.psychologia.co.il/emdr.htm יש מטפלים רבים בשיטה, תוכלי לבדוק באתר עמותת EMDR באינטרנט http://www.emdr.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ישנו טיפול קצר מועד בירושלים אשר מיועד לסובלים מחרדת נהיגה? או, האם ישנו/ ה פסיכולוג/ית המתמחים בחרדות שעובדים בירושלים? תודה

היי סמדר חרדת נהיגה לדעתי האישית תיעלם לאט לאט ככל שתנהגי אני גם פחדתי לנהוג וכשבלי קנה לי אותו בכיתי במקום לשמוח היום אני צוחקת על זה , אבל עד היום יש לי עוד פחד לנסוע למקומות שאני לא מכירה זה מלחיץ וזה טבעי אני מכירה המון המון המון נשים כאלה אז את לא לבד וזה עובר ככל שנוהגים הבטחון מגיע עם הזמן בי

תמר שלום אפשר לטפל בד"כ בחרדה מנהיגה בטיפול ממוקד קצר מועד. אני מצרף מאמר קצר בנושא. לגבי הטיפול בירושלים, לצערי אינני מכיר מטפלים באזור. http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה. אני אחפש. בינתיים נסעתי היום בשני אוטובוסים - מגיע לי!!

שלום לכם, יש לי ילד בן ארבע וחצי, אנחנו גרים במשך שלוש שנים וחצי בארה"ב, והילד מגיל שנה הולך לגן שבו מדברים אנגלית. הילד הוא ילד רגיל, מוכשר וחכם, הוא משחק יפה עם ילדים שהוא מכיר (ילדים של חברים), משחק יפה עם אחותו הקטנה, ומדבר שוטף את שתי השפות (אנגלית ועברית) בבית. אז איפה הבעיה?? הילד אינו מדבר בגן, לפני מספר חודשים עברנו ממקום אחד לשני, ולכן הילד עבר למסגרת חדשה, בגן הקודם הילד לא היה מדבר עם הגננות ולא עם הילדים, למרות שבחודשים האחרונים חלה התקדמות, והילד היה כן מתקשר, אומנם מעט. בגן החדש הילד לא מדבר בכלל, ושוב חשוב לציין שהילד מדבר את השפה חלק, כאשר שאלתי את הילד אם לקחת אותו לגן אחר, הילד אמר "אני לא ידבר בשום גן". איפה הבעיה? למה זה קורה? אולי משהו יכול להגיד לי איך אני יכולה לעזור לילד שלי, אשר נמצא בגן את רב שעות היום שלו, ולא מדבר??? תודה

שלום מאחר והילד מדבר באופן שוטף את השפה ואין מדובר בבעית הבנה או דיבור סביר להניח שמדובר בתופעה שנקראת אילמות מרצון. אני מציע לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים באזור מגוריכם. התופעה מוכרת וניתן לטפל בה בכלים פסיכולוגיים. אם תרצי לעשות חיפוש באינטרנט בנושא הקלידי במנוע חיפוש את המילים Selective Mutism רצ"ב מאגר מידע של גוגל בנושא: http://directory.google.com/Top/Health/Mental_Health/Disorders/Anxiety/Selective_Mutism/?tc=1 בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם, יש לי ילד בן ארבע וחצי, אנחנו גרים במשך שלוש שנים וחצי בארה"ב, והילד מגיל שנה הולך לגן שבו מדברים אנגלית. הילד הוא ילד רגיל, מוכשר וחכם, הוא משחק יפה עם ילדים שהוא מכיר (ילדים של חברים), משחק יפה עם אחותו הקטנה, ומדבר שוטף את שתי השפות (אנגלית ועברית) בבית. אז איפה הבעיה?? הילד אינו מדבר בגן, לפני מספר חודשים עברנו ממקום אחד לשני, ולכן הילד עבר למסגרת חדשה, בגן הקודם הילד לא היה מדבר עם הגננות ולא עם הילדים, למרות שבחודשים האחרונים חלה התקדמות, והילד היה כן מתקשר, אומנם מעט. בגן החדש הילד לא מדבר בכלל, ושוב חשוב לציין שהילד מדבר את השפה חלק, כאשר שאלתי את הילד אם לקחת אותו לגן אחר, הילד אמר "אני לא ידבר בשום גן". איפה הבעיה? למה זה קורה? אולי משהו יכול להגיד לי איך אני יכולה לעזור לילד שלי, אשר נמצא בגן את רב שעות היום שלו, ולא מדבר??? תודה

הבעיה הזו מוכרת והיא נקראת אילמות סלקטיבית. רצוי לטפל בזה . גם לבני היתה בעיה כזו in english it hs called selective mutiny אני מקווה שהכל יסתדר

שלום, אני מקווה שאני בפורום הנכון. אני בת 26, לפני כארבע שנים היה לי התקף אפילפסיה, ומאז טופלתי ע"י תרופה ולא היו לי התקפים נוספים. אני יוצאת עם בחור 3 חודשים, ואני מאוד רוצה לספר לו על ההתקף שעברתי ועל ההתמודדות שלי עם המחלה, אך אני לא יודעת כיצד לעשות את זה, מבלי שהוא יבהל/ יפחד ויחליט לעזוב אותי. אנא, יעצו לי מה לעשות, בבקשה.

מיטלי, תצטרכי לספר את האמת. זה קשה, אבל תצטרכי לעשות את זה. אם הוא יעזוב אותך, הוא לא באמת אוהב אותך. אם הוא לא יעזוב, אז הוא באמת אוהב. עדי

ראשית, תודה על תגובתך ההתלבטות שלי היא - לא האם לספר לו על האפילפסיה, אלא איך לספר לו על כך, באיזו דרך. האם בצורה ישירה "תקשיב, יש משהו שאני רוצה לספר לך..." או בספונטניות, או להראות לו איזו כתבה בנושא ולהגיד לו גם לי היה התקף..... אשמח אם תייעצ/י לי באיזו דרך לנקוט תודה מראש

מיטל שלום בסופו של דבר תצטרכי להתמודד עם הדבר. נדרש אמון בסיסי כך שקשה לספר את זה מייד, אבל לא כדאי גם לחכות יותר מידי כדי לא לתת הרגשה שאת מסתירה מהצד השני דברים עליך. הציגי את הדברים כפשוטם, שהיתה לך בעיה כזו, שכעת הכל בסדר, ושהיה לך קשה לספר את זה עד היום אבל שאת לא רוצה להסתיר ממנו דברים. אם הוא יעזוב בגלל זה כדאי לחשוב באופן כללי האם זה בן הזוג שאת רוצה לחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך רק אם אפשר לדעת ממי אני יכולה לקבל עזרה?

חנית שלום תוכלי לפנות לכל פסיכולוג קליני, רצוי מישהו שגם מתמחה בילדים. למשל, בדקי בקופת החולים שלך איזה אפשרויות טיפול הם מציעים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשנה לקיתי ביכאון הייתי מטופלת בתרופה בשם פאקסט לאחר כ- 7 חודשים הפסקתי ליטול את התרופה והרגשתי השתפרה היום שנה אחרי . נתקלתי שוב ב מרה מלחיץ בחיי הגורם לי שוב לחזור לחרדות ולמחשבות הטורדניות. ברצוני לציין כי אני כבר בטיפול פסיכולוגי כשנה ואני טועה האם הוא בסופו של דבר עזר לי אם אני חוזרת לקבל דברים באופן לא פורופורצינולי. אני רוצה לדעת האם יש טיפול פסיכולוגי או אחר שמלמד אותך שיטות או דרכים להתמודדות עם לחצים משברים וכו' באופן שגורם לך ולו במעט לשנות את החשיבה. כי אני באמת רוצה לדעת שאני לא מבזבזת את כספי לריק

שלום מניסיון אישי אני יודעת שמחשבות טורדניות לא יכולות להעלם משיחות בלבד. 7 חודשים לקחת תרופה, זה לא הרבה זמן, התרופה לא ממכרת ואין לה תופעות לוואי, והמעטות שיש כדאי לשלם. רפואה שלמה

כן, בהחלט, את מתכוונת לטיפול קוגניטיבי- התנהגותי, והוא קיים הן בטיפולים אישיים, הן קבוצתייים.

כוכב שלום ראשית אני חושב שכדאי להעלות את השאלות הללו בטיפול עצמו. מחשבות טורדניות הן דרך התמודדות של הנפש עם חרדות. במקום לחוות את החרדה הנפש מתחילה לעסוק במחשבות. הרגישות למחשבות הללו תשאר לשנים ארוכות. הטיפול יכול לעזור לך לזהות מתי הבעיה מחריפה, להיות מודעת למקור הלחץ והחרדה וע"י הפחתתם גם יפחתו המחשבות. הטיפול התרופתי חשוב ומשלים לתהליך הפסיכולוגי. לא בהכרח שגישה התנהגותית שתתן לך עצות תפתור את הבעיה, אבל כמובן אפשר לנסות. מחקרים רבים הראו שמה שבאמת עובד בטיפול זה סוג הקשר האישי שאת יוצרת עם המטפל ולא בהכרח גישתו התיאורטית. במידה ואת מרגישה לא טוב בטיפול יש מקום לשקול החלפת מטפל, אך אם היה עד עכשיו אמון ושיפור צריך להתייחס לתקופה הנוכחית כגל שעלה ועוד מעט ירד וירגע. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 24 כשילדתי את בני הראשון לפני 4 שנים עשיתי טעות והרגלתי אותו לידים לפני שנה נולדה לי בת והחלטתי שלא אעשה שוב את אותה טעות הבעיה היא שכיום אינני מסוגלת להחזיק ילד בידיים בין אם הוא בוכה או שהוא רגוע לא יודעת אולי יש לי סיוטים מהעבר כי אצל הילד הראשון זה היה נורא וגם אם אני מנסה לא לחשוב על כך זה לא עוזר כנראה נותרו לי רשמים חזקים בתת המודע מה אפשר לעשות? יש לציין שגם כשאני שומעת ילד בוכה זה לא מזיז לי כאילו שנחסמתי לרגשות אל ילדים אודה לך אם תתיחס לבעיתי חנית

שלום חנית אני יודעת שזה קשה אבל ילדים זקוקים זה חלק מהגדילה שלהם וגם ההנאה שלך שהם צמודים לגוף שלך יש לי ילדה בת שנה וחצי והיא הרבה פעמים מתישה ומעיפת היא אוהבת גם על הידיים אבל בכנות החיבוק שלה משכיח בי את הכל אני נהנת אפילו שלפעמים זה קשה (אני אמא ל-3 ילדים) תנסי לעבוד על עצמך ולהחזיק אותם אם לא יסתדר לך לכי ליעוץ אל תזניחי השנים עוברות מהר ואת תפספסי אחר-כך יהיה מאוחר החום ואהבה הם חלק חשוב מאוד בגדילה שלהם בי בהצלחה

חנית שלום כל דבר צריך להגיע במידה סבירה. הרגשת בעבר שהחזקת הילד על הידיים מוגזמת אבל עברת לקיצוניות השניה שעלולה בהחלט לפגוע בבתך. נשמע לי אפילו מדאיג החסימה הרגשית שאת מדברת עליה. יתכן שאת מתקשה למצוא את דרך המלך ולהציב את הגבולות לעצמך, ולא רק לילד. יתכן שתוכלי להיעזר בהדרכה בנושא, אלו נושאים משמעותיים מאוד בגידול ילדים ואין סיבה שתישארי לבד עם ההתלבטויות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך אני בת 50 נשואה באושר פלום 3 ילדים בוגרים עובדת בעלי עובד אין לנו תלונות גילי הילדים שלי בת 27 אקדמאית עובדת ושני בנים אחד עובד וששני חייל כולם גרים בביתי מבחינה ככלכלית קשה להם לשכור דירה הבעיה שאני לא מרגישה טוב או לחוצה שביתי לא מוצאת חבר ראוי או שמתאים לה ניסתה כל מינמ דרכים אבל לא מצאה מישהו מתאים השאלה שלי איך לחיות או להתנהג עם המצב אני רוצה להרגיש בנוח אפילן שביתי עדיין רווקה אבל טוב לה רק היא מבינה שאני לא מרגישה בנוח עם המצב איך מתמודדים או איזה כלים יש להתמודד עם זה מה עושים (אני ובעלי מבלים) רב תודות

אסתר היקרה! אני יכולה להבין את דאגתך לביתך, אבל עלייך לזכור כי מדובר בבחורה בוגרת , והאחריות למציאת בן זוג היא שלה ושלה בלבד. לא הייתי מציעה לך להטריד את עצמך בשאלה זו ובוודאי שלא להפעיל לחצים על ביתך. ראשית, בתקופתינו -להיות בגיל 27 ללא בן זוג קבוע איננו דבר כה חריג. שנית, את בעצמך מעידה כי הדבר איננו מטריד את ביתך כרגע, ואני מניחה כי מה שבאמת חשוב לך הוא אושרה של הבת. הפעלת לחצים בוודאי שלא תתרום לאושרה... הדבר היחידי שאת יכולה לעשות הוא להעביר לביתך את המסר כי את תומכת בה, ובמידה ותרצה - תוכל לשתף אותך בהתלבטויות וקשיים, באם ישנם כאלה. כל טוב.

שלום זה מסוג הדברים שככל שיש יותר לחץ כך זה פחות עובד, גם לגביך וגם לגבי בתך. אין טעם לדון איתה בנושא, אלא אם היא מרגישה או מדברת על כך שיש לה קושי ביצירת קשר בינאישי ואז אולי היא תוכל להיעזר בטיפול פסיכולוגי. בסך הכל היא בת 27 וכיום זה גיל בהחלט צעיר ועוד זמן רב לפניה למצוא את בן זוגה המתאים. חשיבה אופטימית וחוסר לחץ עשויים רק להקל על הדרך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לקבל מידע לגבי טיפול בכדורי cipralex. מה התופעות/הגבלות בתקופת השימוש? (נהיגה, שתיה וכו') האם השימוש ממכר? האם שימוש בכדורים כאלו יכול להזיק - באם מתגלה במידע במקום העבודה/צבא/משרד הרישוי? האם ניתן לקבל מרשם מרופא קופ"ח או רק מפסיכיאטר? תודה, בני.

בני שלום פורום זה עוסק בטיפול פסיכולוגי בלבד. אני מציע שתפנה לאחד הפורומים הרפואיים כדי לברר על טיפול תרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן זהו , השארתי מאחור הכל בעטיו(עזבתי את מקום לימודי ,אני כותב זאת עם כל הקושי והמועקה שפוקדת אותי, ) אני לא יכול לשאת את החרפה של ההתלחשיות רכיליות, הציחקוקים (ההנאה והסיפוק מכך) ועוד... הלא עוול על כפי (אני לא רגיל לזה כאדם שאין בו רבב,מוסרי,פילנתרופי ,שתרם למדינה ,תמיד הלך ואלך! בדרך הישר משום שאני חושב שזו הדרך הנכונה להשיג דברים ולא אחרת,ומפני שהמצפון שלי נקי ללא חטא ומתום. אילו רק יכלתי לזכות בחוסן הנפשי לספוג תלאות ולהיות שלם עם עצמי. די זועק חמס,לא מוכן נס ,נכנע ,מקפל ומדיר רגלי מהמקום (מקבל עיצת בר-אורין ומוסמך )נו שויין,לא נורא אמצא אלטרנטיבה חלופית יש בי האמביציה מוטיבציה וגם אמממעט אינטליגנציה (סלח לי עם המילה האחרונה ברם מורי ורבי תמים דעים איתי וחושב כמוני שאני זקוק למעט עידוד עצמי וגלורפיקציה להעלות את המורל שאבד לי בחודשים האחרונים :). לצורך העניין הבט נא לשעות הבלתי פדנטיות ואנושיות שכתבתי את הודעותי,לא בדיוק אדם נורמטיבי? יותר של אחוז תזזית.אגלה לך שלאחרונה גם חליתי בסינוסיטיס(דלקת במערות האף) זה חפף סימולטנית עם הפנייה הראשונה שלי כאן ,והסתיים אתמול שהעלתי ארוכה=הבראתי והמשיך עם פסיקתי בעזיבת המיכללה וההמשך ידוע למפרע עבורי מבליג,משנס מותניים , פותח דף חדש,ממשיך הלאה..בצפייה לתכלית טובה .... תודה רבה ! בהכוונה ובלשתף אחרים (שגם הם ראויים לתודה) במיצרי זיו.

זיו שלום אני מקווה שהדברים יטיבו עימך בדרך שתבחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

זיו, קראתי את מכתביך הרבים והתרשמתי מיכולת הכתיבה הגבוהה שלך. הבנתי את תחושות הכעס שעלו בך בשל התגובות של שאר החברים בפורום על כתיבתך וכפי שרמזת, העדר הפרגון על כך. חשבתי עם זאת, שהייתי ממליצה לך לפנות ליעוץ בשל החוויה הקשה שנראה שעברת. נשמע כי התחושות הקשות שמלוות אותך בתקופה האחרונה ושהביאו אותך לצעד דרסטי וכואב כעזיבת המכללה, ראוי שיעובדו במקום מקצועי. אני ממליצה לך לפנות ליעוץ, אפילו זמני, כדי שיהיה לך את מי לשתף ועם מי להסתייע עם הכאב והעומס הרגשי שנראה שאתה חווה בימים אלו. מקוה שתקבל את הצעתי בהבנה ותמצא את המקום הטיפולי בו יהיה לך טוב. בהצלחה בהמשך הדרך. תוהה

שלום תודה ד''ר, תודה לך בוהה\תוהה ,משאיר פתוח האפשרות לגשת ליעוץ,חושב שמה שנכון לעשות כעת זה לנוח ,לישון ולאכול באופן מסודר ,דברים אלמנטרים להתקיימות (דברים שנבצרו ממני בעקבות גהות הצפות ,קפריזית גחמנית שאפפו אותי)ושלם לעת עתה עם החחלטה שנקטתי משתוקק להתפתחיות טובות, נאותות והולמות עבורי(צדיק וטוב לו)וכאחד שמעט מכיר אותו ורוצה להאמין שבאיזשהו שלב הוא יבין שפגע בנפש בריאה יתעשת ויתפקח. חלילה אתבדה והדברים לא בדיוק ירקדו לפי חללי ,כפי שאמרתי בראשית דברי אשתמש ב"עיצת אחיטופל"(:c)) שלכם.... בעלמא סתם ! תודה ,הקשר הזה מועיל ונחוץ לי כ''כ (חלק מתרפיה) . זיוי.

בוקר טוב. לפני מספר שנים ניסיתי ליזום קשר חברי עם אישה נשואה, היא דחתה אותי בתרוצים ומעולם לא באה אלי, רק כשאנו נפגשות ברחוב אנו מדברות . הזמנתי אותם לבר המצווה של בני ובעלה היה בשליחות ונבצר ממנו לבוא. השבוע, להפתעתי הם באו לביתי והביאו מתנה, ואשתו אמרה: שעכשיו אנו (אני ובעלי)מוזמנים לבוא אליהם. האם לדעתכם זוהי אמירה מתוך נימוס, איך אדע אם כוונותיה הם רציניות או סתם אמרה מתוך נימוס?. אני חשבתי לעצמי שעד שהיא לא מזמינה אותנו - לא אבוא אליה כי חברות זה צריך להיות הדדי. איך אדע אם היא רוצה קשר איתנו ואם כן איפה היתה כל השנים ואם תשובתכם חיובית, אז איפה היתה כל השנים, מה גרם לה לרצות בקשר או שמא זה סתם ביקור בכדי להביא לנו מתנה לבני כי לא היו באירוע, מה דעתכם על הנ"ל?

סמדר שלום! שאלתך מעידה על רגישות ופגיעות רבה, שאם לא כן - לא היית נפגעת כל כך מדחיית הזמנותייך בעבר או חוששת מכנות כוונותיה של המכרה כעת. בכל מקרה, אף אחד לא יוכל לומר לך כיצד לנהוג. הדבר תלוי בך ובהרגשתך. אם הקשר הזה חשוב לך - נצלי את "הדלת" שנפתחה בפנייך כדי לנסות שוב. אם תרגישי כי הקשר הוא חד צדדי או שאינו מסב לך הנאה - תמיד תוכלי להפסיקו. בכל מקרה - שום אסון לא יקרה ! כל טוב!

סמדר שלום קשה לומר מה הביא לשינוי, אבל אולי כעת את יכולה לשתף אותה בהרגשתך ולברר זאת בצורה ישירה. הסבירי בעדינות שכבר זמן רב רצית בקשר איתה וששמחת שהפעם היא הגיעה ושאת מקווה שהקשר ימשך. עד שלא תהיי איתה בקשר של ממש לא תוכלי לדעת האם את צפויה להתאכזב או לא. זה הסיכוי והסיכון שבכל קשר בינאישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב. היות ונבצר מהם להשתתף בשמחת הבר מצווה של בני הם הואילו בטובם ובאו לביתנו והביאו את מתנתם, לפני שהאשה יצאה מפתח בייתי - היא אמרה שעתה אנו מוזמנים לבוא אליהם. שאלתי הספציפית היא: (נכון שאף אחד מאיתנו לא נביא: "אין נביא בעירו" ) האם נראה לך שאמרה זאת סתם מתוך נימוס בגלל שהם באו אלינו אז אנו כביכול מוזמנים אליהם? או שמאחורי משפט זה מסתתרת כוונה אמיתית להתחלה של קשר. כי לי אישית מאד כיף לי לדבר אם אשה זאת ואני מרגישה שיש בינינו שפה משותפת. החלטתי "לבחון" אותה באם רצונה בקשר - שלחכות באם היא תזמין אותנו טלפונית אז נבוא אליה וכמובן יהיה לי הביטחון שרצונה בקשר והיא לא אמרה סתם מתוך נימוס. מה דעתך על הנ"ל. - בתודה מראש.

היי. הכל טוב ויפה. אך לא ענית על שאלתי הספציפית: אם נראה לך שהיא אמרה לי ולבעלי: "עכשיו אתם מוזמנים לבוא אלינו" - האם נראה לך שהתכוונה לכך, האם מעוניינת בהתחלה של קשר עימנו או שמא אמרה לנו מתוך נימוס בלבד. מה הרגשת בטן שלך אומרת? מדוע אנו כה מהססת? כיוון שבעבר מזה שנים כף רגלה לא דרכה אצלי בדירה , אך אולי סתם הרגישו מחויבות לתת את מתנת הבר המצווה ואחר "ישכחו" ממני ומבעלי? - מה נראה לך?. על כל פנים המבחן שאני מציבה כלפיה הוא: לא לבוא אליה מיוזמתי, רק אם היא תרים אלי טלפון ותזמינני, אז אבין שהיא מעוניינת בקשר. האם אני לא מגזימה בדעתי, האם אני צודקת, מה דעתך על הנ"ל? - תודה - סמדר.

ד"ר קפלן שלום, אני בת 28 ללא שום מערכת יחסים זוגית משמעותית בעברי. הכרתי כמה גברים שלא היו רציניים. הייתי משקיעה את כל כולי בשביל כלום, הם לא ממש רצו אותי, בנוסף קושי להודות בכך שקשר מסתיים, צורך אובססיבי ממש לנסות שוב ליצור קשר ו.. אולי.. לפני כמה חודשים הכרתי גבר מקסים, כיף לי אתו, הוא רציני לגבי מתייחס אלי מדהים, אני חשה הכי אמיתית איתו, בלי משחקים, בלי הצגות שאני משהו אחר וכו' ואני מרגישה רתיעה. אני לא מרגישה דבר אליו. אכפת לי ממנו, את זה אני יודעת בוודאות אבל קשה לי לומר אם יש עוד תחושות. חשוב לי לציין כי יש בעברי מגע מיני עם בן משפחה שנהג לגעת בי כשהייתי ילדה וכל ההתפתחות המינית שלי הגיעה מאוד מאוחר, אני חושבת שהיום אני כמו בת 20 בענייני מין. בכל מקרה, אני קוראת עכשיו את מה שרשמתי ואני מבינה עד כמה זה מבולבל, כי אני אכן מאוד מבולבלת. אני לא נהנית ממין, אני כן נהנית לעיתים ממגע. חברה אומרת לי שאני כנראה מחפשת את הגברים המגעילים שלא רוצים אותי וכו'. מה דעתך? ליה.

ליה שלום נשמע שעומדת בפניך הזדמנות משמעותית לקשר רציני וכדאי להשקיע בעניין מחשבה ומאמץ. בעברך חווית טראומות לא פשוטות, החל בטראומה המינית בגילך הצעיר, אבל בהרבה טראומות מתמשכות בקשרים הבינאישיים עם גברים שכנראה קשורים בצורה כזו או אחרת לטראומה הראשונית. זה טבעי שתרגישי כעת בלבול ואף אטימות. זו התגובה האוטומטית של נפגעי טראומה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי הן כדי לעבד את אירועי העבר וכדי לשפר את איכות החיים והקשר הנוכחי שלך כעת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, האם מוכרת לך תופעה של רצון לפגיעה בעצמי? לא פגיעה פיזית כמו לחתוך את עצמי וכו' אלא מניעת טיפול רפואי במקרה הצורך, רצון לברר מהי הבעיה, אף להלחץ ממנה, להמשיך וללכת לרופאים אך לא לקחת את הטיפול כדי שזה לא יעבור ואף יחמיר, מעין רצון שמשהו יקרה לי. אני מסוגלת גם להגעל ולאכול משהו מקולקל בתקווה שאולי יזיק לי. מה דעתך? אם יש שאלות שתרצה לשאול- אשמח. תודה בנתיים, הילה.

הילה שלום רצון לפגיעה עצמית מעיד בוודאי על משהו לא טוב שקורה לך. אני מתאר לעצמי שאת יכולה לומר על כך יותר, אולי יש לך מחשבות מדוע זה קורה ומה בעצם את רוצה להשיג דרך הפגיעה העצמית. בכל מקרה, זה בוודאי מעיד על מצוקה פנימית כלשהי ואולי כדאי לך לטפל בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! רציתי לדעת משהו...לפני כשנה עשיתי קעקוע ובאותו יום שעשיתי אותו שכבתי במיטה והיו לי מחשבות שעשיתי משהו שאני לא יכול לשנות ושאכלתי אותה לכל החיים והתחילו ליהיות לי גלי חום בכל הגוף ופחדתי נורא ומאז מצבי הנפשי התדרדר למצב דיכאוני האם יש סבירות שהמקרה הזה גרם להתדרדרות...?

שלום אינני איש מקצוע אך לפי דעתי המקרה של הקעקוע חשף בעייה שונה. הקעקוע לפי דעתי היה רק הטריגר. אולי בזכות הקעקוע תזכה ליעוץ שיעזור לך בעתיד.

צא מזה כל העולם מקוקע תהנה מדבר שרצית כל כך לעשות בי

אילן שלום הקעקוע אינו עומד בפני עצמו. סביר להניח שאם לאחריו פיתחת דיכאון משהו בך התחבר לקעקוע ולחרדה שהוא יצר בך והחמיר את המצב. בכל מקרה, כדאי שתטפל בבעיה ובין היתר תנסה להבין מה הפחיד אותך כל כך במה שקרה, האם זה ההרגשה שעשית משהו שאינו בר שינוי, אולי זה התקשר לדברים נוספים שמטרידים אותך וכו'. אני לא חושב שיש טעם להיכנס למחשבות וחרטות מדוע עשית את הקעקוע. יותר חשוב להתארגן מחדש ולהמשיך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אימי סובלת מהפרעת אישיות אנטי חברתית: תוקפנית, עריצה, שתלטנית, חסרת מצפון ובעלת לשון חלקלקה.את כל העולם היא מכופפת למטרותיה. כיום אני בת 50 + ולי 3 בנים. בשנים האחרונות לקחתי ציפרמיל וכך יכולתי לגלות יותר סבלנות כלפיה, לאחרונה הורדתי את המינון לחצי כדור ביום והפתיל שלי התקצר בכל מה שקשור בה. כשאני מתרחקת מעריצותה היא מתלוננת באוזני נכדיה, בני, ואילו הם טוענים שעלי להיות איתה בקשר כי היא מסכנה לבד, שלושת בעליה נפטרו מהתקפי לב. ילדי, בני19 -24, לא מודעים לאישיותה, אני גם לא מספרת להם שהיא מאשימה אותם בגניבה או בכל מיני עלילות שוא אחרות שאין להם שחר, אני בדרך כלל מגינה עליהם מפניה. בנוכחותם היא מאוד נחמדה ונותנת להם דמי כיס יפים. האם לספר להם על בעיתה? אם לא אני מצטיירת בעיניהם כבת סוררת ומורה.

דליה שלום נשמע שיש לך מרירות רבה כלפי אמך. ילדיך כנראה מסתדרים איתה בכל זאת והיא נוהגת בהם יפה כפי שאת כותבת. אני סבור שגם אם תספרי להם דברים שליליים על אימך הדבר רק יחמיר מבחינתך. בהחלט יתכן שהם יראו בזה נסיון שלך לסכסך ואולי לא יקבלו את מה שאת אומרת. אני מציע לך להשאיר את ילדיך מחוץ לעניינים. תני להם להתמודד עם המציאות כפי שהם מבינים אותה ומבחינתך אולי נסי לשמור מרחק מסוים כדי לא להיות כל כך מעורבת רגשית ביחסים המורכבים שבינכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, היכול להיות שקיים רישום על רקע נפשי מבלי שהאדם עצמו ידע זאת? האם יתכן שיקבע לאדם שהוא חולה נפש או פסכופט וימונה לו אפוטרופוס? כאשר יזויפו חתימותיו? אם אכן כן , כיצד ניתן לברר זאת?

תום שלום אתה שואל שאלות תיאורטיות שקשה לענות עליהם. במידה והתרחש דבר מה לא חוקי אני מציע שתפנה לייעוץ משפטי כדי לברר את זכויותיך. יש באתר זה פורום שעוסק ברפואה ומשפט ואולי תוכל לברר שם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ADD = הפרעות קשב וריכוז - אצל מבוגרים בת 45, נשואה + 1 בעלת תואר שני . הייתי בטיפול פסיכולוגי\טרפויטי במשך יותר מ - 20 שנה (!) והסימפטומים המאפינים ADD לא ניקלטו אצל טובי הפסיכולוגים אצלם טופלתי. אלו המאפינים הניראים לי כדומיננטיים: חוסר יכולת לקרא עד גיל מבוגר (10 בערך), תלמידה עם הישגים בינוניים מחד ויכולת בטוי גבוהה מאידך, לא קראתי ספרים (עד היום) בגלל "מחשבה שבורחת במהלך הקריאה", בבתי קולנוע ישנתי את שנתי העמוקה ביותר ברב הסרטים (היו מספר "תבניות עלילה" שלא שלא הצלחתי להבין ושבילבלו אותי תמיד: מעל 2-3 דמויות לא הצלחתי להבין את העלילה כולה ו"נאבדתי" בהבנה.. תיסכול עד כדי דיכדוך ודיכאון - חוסר חיות וויטליות, סף רגישות ופגיעות נמוך\יתר , נטייה לכעס והתפרצויות , הפרעות בשינה. קשיים בתיקשורת בינאישית וזוגית. נישאתי בגיל 37. חרדות. אני מבקשת להסביר את שוודאי הוסבר פה לא אחת UUSTH במקומות אחרים : לא כל מי שמרגיש שעונה לאחד או יותר מהאיזכורים הנ"ל - הוא ADD .האיפיון נעשה ע"י רופא המשתמש במספר דיסציפלינות כמו גם במבחן TOVA (מול מחשב).יש היום מספר מכונים שעושים זאת ואף מתמחים באיבחון התופעה אצל מבוגרים - קופ"ח מחזירות את התשלום (כ - 1,800 ש"ח), כדאי רק להתעדכן בהליך המינהלי בכל קופה. בעיית (!!!) המבוגרים הסובלים מ - ADD - ושאינם היפראקטיווים - היו ואולי ישנם שקשה לזהות ולאבחן את הבעיה ופסיכולוגים לא היו מוכוונים לעובדת השכיחות הגובהה של התופעה בקרב ילדים בכלל ומבוגרים בכלל . כ - 5% עד 7% מכלל הילדים סובלים מבעיה זו וחלקם ממשיך להתבגר ואף להגיע לזיקנה כשכל חייהם עברו עליהם בתיסכול נוראי. אני מבקשת לשתף אותכם בשתי עובדות חשובות: 1. לכל מי נימצא כסובל מ - ADD ושמתחיל טיפול בנושא (בד"כ ראתלין) מומלץ לקבל ליווי פסיכולוגי: יש תחושת אופוריה בשלב ראשון ואח"כ יש צורך אמיתי לעבד את אובדן השנים הרבות. במקרה שלי - ונכון לעכשיו - אני מרגישה מספיק מיומנת בנושא הפסיכולוגי עקב השנים הרבות בהן הייתי בטיפול. 2.מיד לאחר שהתחלתי את הטיפול ובאופן מקרי - הזדמן לי לקרא כתבה באחד ממקומוני סוף השבוע על אשה מבוגרת שהתגלתה כ - ADD : היא תיארה את מצבה "לפני" ואחרי" כמו ההרגשה שאופטיקאי מתאים לך עדשות מתאימות ואז פתאום הכל נעשה יותר ברור. זו התחושה וכדאי לזכור זאת למי שיכול להרגיש כך. לחילופין התוצאה של אי טיפול מתאים היא כמו לנסוע עם "חצי מצמד" - המון מאמץ ותוצאות מוגבלות או להסתובב עם יד וחצי קשורות (אלה אנלוגיות שלי) לסיום, אני מציעה רעיון ובקשה ומפנה אותו ראשון אליך מנהל הפורום - ד"ר קפלן - ולכל מי שעוסק בנושא באופן מקצועי: עברתי הרבה מאוד מסעות ונשאתי הרבה מאוד משאות : אני מוכנה ורוצה לעזור לחקר הרפואי והפסכולוגי בנושא ADD ובפרט אצל מבוגרים: אשמח להיכלל בקבוצת מידגם לצורך מחקר בכדי לחסוך מכל שלא לעבור את הסבל שעברתי . היתרון שאני מציינת לעצמי במאבק בין כמעט יובל הוא שהיום החיים ניראים אפשריים וכדאיים .רכשתי הרבה מאוד כלים חליפיים להתמודדות. בברכה, מיכל נ.ב. - ניתן להשאיר כתובת בפורום ואני אצור קשר.

שלום בני סובל, לדעתי מהתופעה. לאן לפנות? האם את יכולה להשאיר כתובת?

ראי : אניגמה - http://www.anigma.co.il/ ניתן למצוא הרבה חומר כתוב תחת הערך "קשב וריכוז" ו\או ADD ו\או ADHD במנועי חיפוש כדוגמת : http://www.google.com/advanced_search?hl=iw יש ספר שיצא לאור בתירגום לעברית . הכותרת מכילה גם את הקיצור ADHD (את השם המדוייק לא זוכרת). פורומים : http://www.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?id=201 http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=694 בהצלחה !!!

מיכל שלום בשנים האחרונות גברה המודעות למקרים של הפרעות קשב אצל מבוגרים שבד"כ נושאים את המשא הזה עוד מילדותם. אינני מכיר קבוצות מחקר בנושא אבל יש באינטרנט מספר פורומים שעוסקים בתמיכה הדדית וייעוץ בנושאים כאלה ואולי שם נסיונך האישי יוכל לתרום לאלו שמתמודדים עם קשיים בנושא זה כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום מיכל! אני שותף לחויות שלך והייתי רוצה לשמוע יותר אני גם סובל מאותה הבעייה והלוואי והיה לי קל יותר לטפל בה ביי

ממה התעודדת ?רמי כתב/ה ?

אני ממש מתביישת לכתוב על זה אבל אני רוצה לדעת למה זה קורה.. מאז גיל קטן כשהייתי הולכת לישון הייתי מוצצת אצבע וגם ממששת את הציפית עכשיו אני כבר בת 20 עם האצבע הפסקתי לפני 5 שנים משהו כזה אבל הקטע עם הציפית עדיין נמשך.. גם כשאני ערה לפעמים אני עושה את זה. האם אני לא נורמלית?

ימית שלום אין כאן שאלה של נורמליות או לא. מציצת אצבע ומישוש הכרית הם התנהגות אופייניות מאוד בגיל הצעיר. לעיתים המנהג נשמר לגיל מבוגר יותר. מדובר על סוג של טקס הרדמה והרגעה אישי. אם את מוטרדת מכך תוכלי לנסות ולמצוא כלים אחרים להרגעות והרדמה. אם בשאר תחומי החיים שלך אינך רואה בעיות אני מציע לא לייחס לענין חשיבות רבה מידי וכמו שמציצת האצבע חלפה לבד כך גם מנהג הציפית יחלוף כאשר תמצאי באופן טבעי דרכי הרדמות אחרים. אם את מרגישה שיש לך מצבים של אי שקט, חרדות וקשיים למצוא רגיעה גם במקומות אחרים בחיים אז אולי כדאי לגשת לייעוץ פסיכולוגי, לא בגלל מישוש הציפית, אלא כדי למצוא מנוחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי ימית, אני בעצמי ישנה עם חולצה שאני נהנית למשש אותה. זו הדרך שלי להרדם ולהרגע וכיף לי לעשות את זה. לי זה לא מפריע ואין ליש וםש בעיה עם זה.

אני בן 36 לפני כשנה נפגעתי בתאונת עבודה בגבי ובצווארי ואף איבדתי את ההכרה לכמה דקות לאחר טיפול בבי"ח רגיל אושפזתי בבי"ח שיקומי. לפני יומיים הלכתי לאיבחון לנוירופסיכולוג קליני ולא הבנתי דבר ממה שנכתב באיבחון רציתי לבקש את עזרתך בהבנת האיבחון עד כמה שניתן בשפה פשוטה. ובאיבחון נכתב : כי נתגלתה תמונה מסובכת ובה :על רקע של תפקודיות פסיכולוגית פרה מורבידית ברמה המכונה גבולית כולל מצב אפשרי של לקות למידה. תגובתיות פסיכולוגית ריגשית קשה ולא סתגלנית כל צרכה למצב המוגבלות שלו. מאפיינים אפשריים של התסמונת שלאחר זעזוע מוח מן הסוג שהוא שכיח למדי במקרים של חבלה במנגנון של "צליפת שוט" -כפי שככל הנראה נגרמה גם אצלו. אודה אם תעזור לי להבין את הכתוב. בתודה מראש יותם .

שלום, אנסה לעזור כמה שאפשר. תפקודיות פסיכולוגית פרה מורבידית כוונתה מזג רוח דיכאוני ומריר(אולם שהיא פרה - כלומר -לפני המורבידיות עצמה) . מצב של לקות למידה כוונתו שיתכן והפגיעה גרמה לך לנזק ברמה הקוגניטיבית (מחשבתית) ויתכן ותסבול מלקויות למידה מסויימות. בהמשך נאמר שפשוט קשה לך להתסגל ולהתרגל מבחינה נפשיתלעובדה שכעת יש לך מוגבלויות מסויימות הנובעות מהפגיעה אותה חווית. במנגנון "צליפת שוט" הכוונה לסוג פגיעה שבו הראש עף קדימה ומייד אחורה (ולכן נקרא ככה), מה שגורם לסחרחורות, כאבי ראש וכאבי צוואר. וכנראה זה מה שהנוירופסיכולוג זיהה. מקווה שעזרתי!!! לשאלות נוספות - המומחים! בהצלחה ותרגיש טוב!

יותם שלום חלק מהציטוטים כנראה לא מדויקים לגמרי. בעיקרון התפקוד הפרה מורבידי מתייחס לאופן בו תפקדת לפני התאונה. כתוב שאולי סבלת מלקות למידה כלשהי ולגבי הרמה הגבולית קשה לי לדעת מה הכוונה, יש כמה אפשרויות. בשורה התחתונה מה שכתוב שהפגיעה בתאונה גרמה החמרה משמעותית במצבך, בין אם היה משהו לפני כן או לא. אתה זכאי לפנות לגורם המאבחן ולקבל פידבק מסודר על האבחון. אין סיבה שתנסה לפענח את הדו"ח ללא עזרה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן שלוש וחצי צופה בסרטי ילדים כפיטר פן מלך האריות וכו ומאוד מפריע לי שהוא בדרך כלל מזדהה עם הצד השלילי (קפטן הוק או סקאר וכו). הוא ילד טוב ביום יום ופיקח מאוד . האם זה מצביע על איזה כיוון שלילי בהתפתחות? האם צריך לדבר איתו על זה או להשאיר את זה כך? בתודה מראש רמי

שלום רמי, יש תחום שלם בפסיכולוגיה שעוסק באגדות ילדים ובמצויירים למיניהם, כך שאתה מוזמן לחפש בסיפרייה ולקרוא על זה- זה באמת מרתק. באשר לשאלתך, המטרה הבסיסית של התוכניות הללו - שבהן יש צד טוב וצד רע- היא ללמד את הילדים שבעולמינו יש גם מזה וגם מזה, אולם שהטוב מנצח ומי שנוהג בדרך הישר- מנצח בסוף, גם אם הדרך הייתה קשה. בנוגע ל"הזדהות" עם הצד השלילי בסדרות השונות, אינני חושב שיש מקום לדאגה. בסדרות ובסרטים המצויירים דמות הרשע מוצגת בדרך כלל כחזקה ואסרטיבית יותר, ולילדים קטנים נוח יותר להזדהות עם דמות החזק והדומיננטי ( גם אם לנו ברור שהוא פשוט רע). מה שחשוב זה שהילד רואה שהטוב מנצח בסופו של דבר ושדרכו של הרשע לא משתלמת לו. וחוץ מזה, אתה מוזמן לדבר איתו על זה. דווקא נראה לי שיהיה נחמד לעבד איתו את הדברים. כל טוב!

לא נראה לי שיש כאן סיבה לדאגה. בגיל כה קטן הרי לילד אין את שיקול הדעת שיש למבוגרים. הוא לא מזדהה בהכרח עם הצד הרע והשלילי. אולי אפשר להגדיר את זה כהזדהות עם הצד החזק ו"המנצח". הרי זה רק טבעי שהחזק והמנצח ידבר אל ליבו של ילד יותר מאשר הצד החלש והמנוצח. אפשר להניח בבטחון שכשיגדל יבין מי הוא הצד ה"צודק" והחיובי ויוכל לתעל את הההזדהות שלו לכיוון הנכון ולהבין מי כאן הרשע והרע.

צריך לזכור שהטיפוס של הרשעים בסיפורי הילדים הם בדרך כלל מה שאסור לנו להיות והם מגלמים את כל מה שהוא טאבו לגבינו. ובעצם הם מממשים את הפנטזיות של כל אחד מאיתנו (להיות חזק, כל יכול, שיתנו לי כבוד וישמעו לי, לעשות כל מה שאני רוצה בלי לתת דין וחשבון) ובקיצור טיפוס ה"דווקא" הקלאסי. ככה שבגיל 3.5 מותר (עדיין) להזדהות עם הטיפוסים האלה, מאחר ואין בכך כל רע.

רמי שלום סרטי ילדים נועדים פעמים רבות להביא את הקצה, את השחור והלבן, הטוב והרע. הוא מאפשר לילד להתמודד עם כל מיני שאלות דרך דמויות הסרט. אני מציע מצד אחד לא להיבהל מכך שהוא מזדהה עם הדמויות השליליות, ומצד שני לערוך איתו דיאלוג בנושא. אין צורך לומר שזה לא טוב או למה אתה חושב כך וכך, אלא לנסות ולשוחח איתו עם הדמויות ובמה הוא מזדהה איתן. יתכן שתגלה שהסיבה בגללה הוא מזדהה עם הדמויות הללו היא סוג של התמודדות שלו עם עצמו למשל עם חולשה או חרדה ולא בהכרח כדרך חיים אותה הוא רוצה לאמץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר'. כתבתי פה לפני מספר שבועות על פחד גבהים במיוחד ממעליות שהתחיל להופיע בחיי בשנה האחרונה. אף פעם לא פחדתי ממעליות או מטוסים או משהו כזה אבל משהו בשנה שנתיים האחרונות הפעיל אצלי את זה. אני בן 24 והתופעה התחילה להפריע לי מאוד. היום יש לי פגישה עם פסיכולוגית קלינית, השאלה היא האם אני צריך איזהשהו טיפול מיוחד ואיך אדע אם הפסיכולוגית מתאימה לטיפול בבעיה שלי. ואיך בכלל אפשר לרפא אותי אם בכלל. תודה מראש,

שלום, אכן יש טיפולים לסוגים כאלה של פוביות ספציפיות - טיפולים חשיפתיים בעיקר, כגון הצפה, דסנסיטיזציה ( ביטול רגישות) שיטתית ועוד... השיטות האלה מאפשרות להיפטר מפוביות והוכחו במחקרים וגם "בשטח" כיעילות מאוד בטיפול בפוביות. איך תדע אם המטפלת שלך מתאימה לזה? תשאל אותה. תשאל אם יש לה ניסיון בטיפול בפוביות ספציפיות בכלל ובפובייה שלך בפרט. זו זכותך המלאה לדעת. יש הרבה פסיכולוגים קליניים ופסיכיאטרים שמתמחים בעניינים האלה. בהצלחה!

מקסימוס שלום מאחר ואתה נפגש עם פסיכולוגית אני חושב שהשאלה מעט מוקדמת. אני מציע לשאול אותה את השאלות הללו והיא בוודאי תדע להסביר את שיטתה וכיצד היא עשויה לעזור לך. יש גישות פסיכולוגיות שונות לטיפול בפחד הגבהים, אך יש גם לנסות ולהבין מה השתנה בחייך שגרם לתופעות לקרות. לפעמים הבנה זו עשויה להיות חלק מהפתרון אליו תגיע. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה, רבה אני אשתדל

שוב שלום למה להכנע? אני לא מרים ידיים ! במקרה שאני טלית שכולה תכלת והוא עם הגב לקיר עתיר פשעים(איום על אימו,לקיחת סמים,אלימות פיזית כלפי חברתו וכו'), אפרופו סוגיית הפסיכופט שמוצגת ועל כך נתת את דעתך ,הוא מתאים לה כמו "כפפה ליד". ההתנהגות הבילתי מוסרית והאטית שלו מתפרשת אצלי באופן קטגורי ללא כחל וסרק : אדם שמחפש קורבן תמים,חסר ביטחון ,מוצלח ממנו ,ועל אותו קורבן חלכאי ומסכן ללא רבב, מרעיף הנוול השפל מסכת עלילות שיקריות שאין להין שחר.בכך באותה התאמרות לפי הבנתי הוא יוצא נישכר ,מדושן עונג ,מבסוט ! מפני שאותה דמות עגולה עתירת פשעים קרימינולוגים מטשטשת ונזרקת לקרן זוית וגם אם לא ,אשרינו כך שהיא חברה ל" משפחה הקואופרטיבית " בכך הוא לא מרגיש נבדל ,מנוכר,גלמוד ושונה יותר . וכאחד צדיק סדומי לצורך השוואה אליו,אני גורס שיש מקום נוסף להגן על כבודי ולא להבליג\להתבדל . כלי נוסף שיש באמתחתי לצורך העניין שאני מעוניין לטכס איתך עיצה לגביו הוא על מה דעתך (זה עניין של זמן ,אחר כותלינו) שאסכור והאסס את פיו אחת ולתמיד?! אשפיל אותו לאשפתות בפרהסיה ( מיכללה) ואציג בנוסף עובדות שכולם יראו ויראו ? אודה לך בחוות דעתך . זיו

זיו, אתה מבטא פה כעס רב, שנראה וממשיך להציף אותך כבר כמה ימים ( ראיתי את הודעותיך). לא הייתי ממליץ לך לעשות מעשה קיצוני, שאח"כ תתחרט עליו! כדאי לך לפנות ליעוץ אצל פסיכולוג או פסיכיאטר כדי לאבחן וכדי לסייע לך להתמודד עם החששות והכעסים.

שלום ראשית כל תודה שקראת בנוגע להערה שלך שהתפרשה מהאפשרות (האחרונה) ראשית כל קרא שוב זה בטוח יתבאר אחרת, בכל מקרה יש לי חדשות טובות עבורך אני לא הולך לנקוט בה (אלימות) בכלל נכתב כהומור וצויין שם בנוסף לכך מפורשות קו דמות אופינית לגבי (מוגה לב?), במילים אחרות אם אין עזר מילוני חיוני לצורך העניין : אין בי האומץ לשופף תיקן מקקי על פני הקרקע למרות שאני נועל סנדלים תנכיות(הומור)תמיד עוזר להפיג לחצים וכעסים . ברצינות כעת ,לגבי החששות שנלווים אתה בהחלט צודק (ליתר דיוק כבר מספר חודשים)לשם כך פניתי למר אורן קפלן בר סמכא . ולא צודק בנוסף לקודמת,לכברת דרך הארוכה שעשית באומרך שעלי לפנות לפסיכיאטר ,מוכן לקבל המלצות גם מאחרים ? עשה בדק בית עם עצמך וחזור אלי במילים בין היתר בניסוח וטון הודעתך, עם כבר עסקינן בכעס וחרון חוטם ,מפני שהקודמת לא בדיוק עשתה עימי חסד בהתחשב במצבי העכור והעגום . :c)

שלום, אני גם כן מציע לך לפנות לטיפול מסודר. אתה נשמע בן אדם אינטיליגנט ואין לי ספק שתוכל להפיק רבות מטיפול מסודר של פסיכולוג/פסיכיאטר. זו וודאי לא בושה, וחוץ מזה מה אכפת לך??? העיקר שאתה תרגיש טוב! בהצלחה

זיו, האם תוכל, בבקשה, לכתוב קצת יותר ברור? המשפטים בהודעות שלך מצופפים מאוד, וזה מקשה על הקריאה ובהתאם על מתן תשובה. אין סיבה שתנעל את הנעליים של אותו אדם ותחזיר לו עין תחת עין ושן תחת שן. יש פעמים שעדיף להבליג, אחרת זה כמו מעגל סגור, ואי-אפשר לצאת ממנו. חבל גם שתשפיל אותו בפרהסיה, כי לא היית רוצה שישפילו אותך בפרהסיה, נכון? זו התנהגות ילדותית במקצת, ואם אני לא טועה אתה כבר מזמן לא ילד. אז תנשום עמוק, תחליט שאתה מבחינתך עוזב את העניין ובאמת תמשיך הלאה. העיסוק האובססיבי בכל הסיפור הזה סתם תוקע אותך בנקודה מסויימת - ולא ממש חיובית - ולא מאפשר לך לעסוק בדברים אחרים.

שלום ! מעודד אותי שאנשים כאן נוטלים חלק בבעיתי מנסים לעזור ולסייע בדרכים שונות מחד בונות ומועילות ומאידך מקונדסות במגמה להרע . מה עכשיו? כאלה שמפריע להם סגנון הכתיבה שלי בהתחשב במצבי (שבוע לא לומד בבית מצאתי דרך פרוביזורית להתרחק מהמעליל ) תבינו!(אירה?)את לא קטנונית? חידלי מהקפדות דייקנות יש לכם בעיה אתם לא ממש מתירנים עוסקים בזוטות . ד''ר אורן ממתין לתגובתך שנחוצה לי . אודה לך זיו

זיו שלום קראתי את הודעתך ואת התגובות הרבות להן זכית. כפי שאתה רואה סערת הנפש בה ביטאת את הדברים גוררת גם תגובות מסוגים שונים ממשתתפי הפורום. בחלק מהתגובות תוכל אולי להשתמש, את חלקן מן הסתם תדחה. אני לא חושב שיש לי מה להוסיף בשלב זה. אתה מתאר מצב מורכב של יחסים בינאישיים והפורום הזה שבנוי על העדר הכרות עמוקה אינו מתאים כדי לתת לכך תשובה. במידה ותרצה חוות דעת מקצועית תצטרך אולי לפנות לייעוץ מקצועי אישי ואז תוך היכרות מעמיקה עימך ועם ההתלבטויות שאתה מביא תוכל אולי להגיע למסקנה ברורה יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן