פורום פסיכולוגיה קלינית

איך בעצם פונים, למי מתקשרים, כשמחליטים סוף סוף לעשות משהו. למה? כי משהו ברור למדי דפוק אצלי. אגב. מה ההבדל המשמעותי בין פסיכולוג לפסיכאטר, והאם אפשר לעשות היפונזה כשרוצים לברר לגבי זיכרון לא ברור מהעבר שלי- אצל פסיכאטר או פסיכולוג? האם יש פסיכולוגים שעובדים בשיתוף עם דיאטנית, לא בהכרח במסגרת הפרעת אכילה?

קיטיקט, 1. את יכולה לפנות לאיש מקצוע בשלוש דרכים: א. דרך קופ"ח; ב. באופן פרטי; ג. במרפאה הציבורית לבריאות הנפש. 2. פסיכיאטר הינו רופא, ולכן היחיד שמוסמך לתת תרופות פסיכיאטריות, בניגוד לפסיכולוג שאינו רשאי לעשות זאת. 3. בקשר להיפנוזה - לא משנה אם זה פסיכיאטר או פסיכולוג, העיקר שהוא מורשה לעשות בתחום. 4. לא מכירה מסגרת שבה פסיכולוגים ודיאטנים עובדים בשיתוף, אלא אם מדובר במרפאות להפרעות אכילה.

העניין הוא שכן יש קשר בין אוכל למחשבות שלי, ואוכל מסמל הרבה יותר. לא רוצה לפנות למרפאה להפרעות אכילה. זה מה שחסר לי. לראות צפליונית (ולא מתכוונת לפגוע במישהו חס וחלילה באמירה הזו) כל היום. שנית כל, אם החלטתי לעשות כן. מה אני עושה? למי אני מתקשרת? למי הפונה? ומה הנזק בכיס?

שלום בסך הכל אני חושב שקיבלת תשובה לשאלתך. אני מבין שהקושי הוא שילוב של התנהגות כפייתית הקשורה לאוכל. לפיכך כדאי לפנות לטיפול הפסיכולוגי ובמסגרת הזו להתייעץ מהי הדרך הנכונה ביותר לטפל באוכל, האם יש צורך בתרופות, האם יש צורך ביעוץ דיאטני וכו'. בשלב ראשון צריך דמות טיפולית אחת שתנהל את מהלך הטיפול ולפי מה שאת מתארת מתאים שזה יהיה פסיכולוג. לגבי טיפול ציבורי או פרטי, זו בעיקר החלטה הקשורה להעדפתך האישית ויכולתך הכלכלית. רצ"ב קישור למאמר על עובדות בסיסיות על טיפול פסיכולוגי http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

חברי (36)נוטה להכנס לתקופות דיכאון מידי כמה זמן, ובשבועות האחרונים הוא נתון בתקופה כזו. נוספו לו לחצים אובייקטיביים (3 תאונות דרכים בתוך חודשיים, הוצאות כספיות מעל ליכולתו ומאמץ רב בעבודה)והערב התבטא בנוסח "חשבתי שאולי היה יותר טוב אם בתאונה האחרונה - (שקרתה היום) לא רק האוטו היה נפגע"). בחודשים האחרונים נטל זייבן להפסקת עישון כבד - ונכשל - יש השפעות לוואי?) האם יש מקום לדאגה?איך אוכל לסייע לו?

עדן, הכי חשוב זה שתמשיכי להיות שם בשבילו. תנסי לשתף אותו בדאגה שלך כלפיו. אולי תגיעו ביחד למסקנה, שכדאי לחברך לפנות לטיפול, בעיקר משום שיש לו נטיות דכאוניות כבר תקופה ארוכה מצד אחד, וחשיפה למצבי לחץ מרובים (לאחרונה) מצד שני. אני מניחה שהמצב המתמשך פוגע לו באיכות החיים, וההתבטאות האחרונה שלו מחזקת את זה. טיפול יאפשר לו לעזור לעצמו לצאת מהמצב בו הוא נמצא, וכדאי להשתמש באפשרות הזו.

עדן שלום בן זוגך נמצא כעת בתקופה רגישה ולפי מה שאת מתארת יש מקום לדאגה ולטיפול. יש בתגובותיו אפיונים פוסט טראומתיים, מה שלא מפתיע אחרי רצף אירועים שכאלה. כדאי גם לחשוב לעומק האם שלושת התאונות הם רק מזל רע או גם ביטוי לחוסר קשב או אף חמור מכך. אני מציע שבן זוגך יפנה לטיפול פסיכולוגי, אני מצרף להלן קישור לשני מאמרים, האחד על דיכאון והשני על חרדה, כדאי שיעיין בהם ויבדוק האם הסימפטומים שמופיעים במאמרים נראים לו מוכרים מחייו כעת. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן חמש וחצי, הצעיר מבין 3 אחים, ילד נבון ומפותח לגילו, מגלה קושי רב בפרידה כאשר הולך לגן או לחוגים עד כדי בכי והצמדות החלטית אלינו.(אין הבדל התנהגותי הקשור למי שלוקח אותו לגן) תופעה זו נמשכת זו השנה השניה. כל הנסיונות שלנו להכחיד תופעה זו נכשלו. נקטנו בשיטות חיזוקים למינהם אך ללא הועיל. אנו מתרשמים שלא מדובר במניפולציה אלא בקושי אובייקטיבי. מאחר ובשנה הבאה עולה לכיתה א' ואין כל התקדמות חשבנו על קבלת עזרא (לנו ו/או לילד) וזאת בכדי לנסות לפתור את הבעיה בעוד מועד.

עמית שלום אני חושב שייעוץ מקצועי להורים הוא אכן דרך נכונה. בשלב ראשון פנו לפסיכולוג ילדים וספרו את מה שקרה בשנה האחרונה. סביר להניח שהוא ירצה גם לפגוש את הילד ואז תוכלו לקבל החלטה. חשוב לתכנן מראש האם להעלות את הילד לכיתה א' או שבמצב הנוכחי יהיה עדיף להישארו עוד שנה בגן. ייעוץ ראשוני תוכלו לקבל דרך פסיכולוג הגן השייך לשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, כבר 4 שנים שאני בקשר אינטרנטי עם אדם שחלה מאוד, נדמה לי שעבר קריסת ריאות lung collapse והוא כל שנה נובל יותר ויותר כרגע הוא עובר מצב של שיתוקי גוף זמניים, ולאט לאט מאבד את היכולת להזיז איברים הוא כבר על כיסא גלגלים, ובקושי מסוגל לתפקד. נתבקשתי למצוא לו מישהו שאיתו יוכל לדבר, כיוון שהוא לא הצליח למצוא, בשל היותו דובר אנגלית בלבד. הוא מאוד רוצה עזרה ומישהו מקצועי לשוחח איתו. הוא תושב ישראל כמובן, הוריו עלו לארץ לפני שנים, ועדיין לא שולט בעברית ולא הצליח למצוא פסיכולוג שיוכל לעזור לו. אין למשפחה בעיה של אמצעים, רק של השפה. דרך מכבי לא הצליחו / לא רצו לעזור לו. הוא ביקש ממני למצוא עבורו travelling psycologists, לא כ"כ ברור לי מה זה, אבל הבטחתי לברר. אבקש כל פיסת מידע לגבי אנשים כאלה, חובה שידברו אנגלית. המון תודה

גר בנתניה, צריך להגיע אליו הביתה, הוא בן 26 או 27, משהו כזה.

ענבל שלום אינני מכיר פסיכולוג מתאים, אבל נשמע שאותו אדם אכן זקוק לתמיכה. ראשית אפשר לנסות ולמצוא חונך, אפילו סטודנט למשל ממכללת נתניה שלומד תואר ראשון במדעי ההתנהגות ומוכן להגיע בתשלום כמה שעות בשבוע כדי לשבת ולדבר. סביר להניח שחלק משמעותי מהצורך הוא פשוט לשבת ולדבר עם מישהו ולצורך כך חונך כזה עשוי להתאים מאוד. מבחינה טיפולית צריך לבדוק מישהו באזור נתניה, אולי אם תפנו ללשכה לשירותים חברתיים בעירית נתניה יהיה להם רעיון מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

באחד הקישורים שנתת לO.C.D. כתוב "הופעת ה – OCD היא הדרגתית ולרוב מתחילה בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת" ברצוני לשאול האם " המחלה הדרגתית" הכוונה היא שהיא הולכת ומחמירה. או שהיא מופיעה לראשונה בגיל ההתבגרות. חולפת וחוזרת שוב בעתיד. מה הסכוי שהמחלה מופיעה בגיל ההתבגרות ולא חוזרת שוב?

אילנית, בד"כ הכוונה לכך שהתופעות הולכות ומחמירות עם השנים. ההפרעה לא חולפת, בד"כ, ללא התערבות טיפולית, משום שהיא "משתלטת" על האדם.

בריאות הנפש זה לא מתמטיקה ואין חוקים. כעיקרון בעיה נפשית יכולה להיעלם גם ללא טיפול אבל היא יכולה גם להחמיר.

אילנית שלום אני מתאר לעצמי שזו לא שאלה מקרית. במידה וסבלת מ OCD בעבר או כיום ואת חוששת ממה יקרה בעתיד והאם אפשר להיפתר מכך לתמיד, זו שאלה מורכבת וחלק מהתשובה לה קשורה לאופן בו הטיפול ב OCD מבוצע. חרדה מכל סוג, כולל OCD היא דרך של הנפש להתמודד עם לחץ וחרדה. הנפש לומדת דפוס התמודדות זה ומפעילה אותו במצבים שונים. טיפול מתאים עשוי להפחית את הסימפטומים אבל הרגישות בהחלט יכולה להישאר לאורך זמן. מה שחשוב זה לא לפחד מהפעם הבאה שזה יופיע אלא ללמוד כלים להתמודד עם הלחץ והחרדה. הידיעה שגם אם ה OCD יחזור יהיה תמיד אפשר לטפל בו ולהקל על המצוקה היא הדרך המרגיעה והנכונה ביותר להתמודד עם השאלה ששאלת. תיאורטית, אפשר שזה יופיע בגיל ההתבגרות ולעולם לא ישוב עוד הפעם. אבל את לא רוצה בוודאי תשובות הסתברותיות כיוון שהן לא כל כך רלוונטיות למציאות שלך. עדיף לטפל בבעיה ולהבטיח שיש ברשותך כלים להתמודד גם היא תשוב בעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב, רצוני לשתף אותך במשהו שעובר עלי ... כרווקה בת 28 טבעי הדבר שאני יוצאת עם בחורים למטרה רצינית. לא פעם קורה שכשאני מרגישה , דממה, שתיקות במהלך שיחתי עם הבחור, בעוד אני מעוניינת בו, וחוששת שמא אדחה אותי, אני נסחפת לפטפטנות יתר, כדי למלא את החלל- שתיקה שנוצר ביננו, וכביכול להתעלם לכסות כביכול על המבוכה דלי לשתיקה או כחשש ששתיקה, תביא לאי התאמה ואי רצונו בקשר עימי. רצוי לציין שאני בחורה מושכת אינטלגנטית אקדמאית ו...ואולי זה שייך לסוג של חוסר בטחון כשאני מעוניינת בבחור ורוצה להשביע רצונו. כמובן שבבחורים רבים אף אני לא מעוניינת.. ואז כמובן לא חשה כל מבוכה בפגישתם, מאחר ואיני מעוניינת בקשר עימם...עתידי. 2.כשאני חוזר הביתה , אני לפעמים כשרע לי או כפיצוי , תסכול אני הוכלת וזוללת מידי, בעוד כשאני מסופקת או מחוזרת ני מעודדת לשמירת המשקל דוקא...כאין הרס עמי אולי? האם זו בולמיה? הזלילות לא במינונים גבוהיים מאוד, אך הם באים להשביע רעב ללסוג אחר כנראה? מה ניתן לעשות במצבים אלו? אם כי הם לא ממש שגרתיים.. בכבוד רב ובתודה, נועה

התגובה שלך לגבי רגעי שתיקה נראית כאילו את לא רגועה כשאתם נפגשים. את כנראה בתחושת מתח שכל הזמן צריך לקרות משהו. אולי בתחילת קשר יש לפעמים קצת מבוכה והשיחה לא תמיד זורמת? לדעתי את צריכה להשתחרר מהמתח , לא כל הזמן צריך לדבר, אפשר שיהיו גם שתיקות במהלך השיחה. תני לשיחה לזרום באופן חפשי. הרי כשמדברים , עניין גורר עניין וכל אחד מוסיף משלו וכך השיחה מתפתחת. הצורך לדבר כדי שלא יהיו שתיקות עלול לקלקל לך ולהפריע לקשר. בעניין הזלילות קשה לי לענות לך כי אני לא מתמצא בזה.

נועה שלום המשפט הראשון שלך על כך שאת רווקה ומחפשת כעת קשר רציני הוא משפט המפתח. במשפט זה תיארת שאת נמצאת למעשה במצב לחץ ולכן מפגש עם בחור שמוצא חן בעיניך הופך מחוויה נחמדה ונעימה לסיטואציה מכבידה ומעיקה. מן הסתם טבעי שבמצב כזה תגיבי בחרדה, פטפטנות, אכילה וכו'. השאלה איך הופכים את המפגש הזוגי למשהו נעים שלא כרוך בכל כך הרבה תכנון ומצוקה. אני מבין את רצונך בקשר זוגי אבל את צריכה להבין שמה שקורה לך יוצר מעגל סגור שדווקא מרחיק ממך את מה שאת מחפשת. כמו זוגות רבים שלא מצליחים להיכנס להריון מרוב לחץ שלא יכנסו להריון, דווקא כאשר הם מוותרים הכניסה להריון נעשית מאוד פשוטה. עליך ללמוד להנות יותר מהמפגש הזוגי, סביר להניח שתרגישי נינוחה יותר ופחות נדרשת להתגבר על השתיקה, מן הסתם את תהיי גם במיטבך בעיני הצד השני במצב כזה, וכמובן תזדקקי פחות לפיצוי האוכל בסיום. אם אינך מצליחה להביא עצמך לרגיעה בכוחות עצמך כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אין לי עם מי לדבר אז ככה , מי שכבר מזהה אותי שלום מי שלא אני אציג את עצמי אני בת 30 בטיפול פסיכולוגי כבר 3 שנים לוקחת טיפול פסיכיאטרי ואני בן אדם שמאוד סובל נפשית. יש לי המון בעיות ואני מנסה למצוא כל מני כלים ופתרונות על מנת לשנות את החיים שלי . אני רוצה כל כך לשתף חברות שלי אבל אין סיכוי הן לא מכירות אותי הן חושבות שאני בן אדם אחר לגמרי. אני מתביישת לספר להם את הבעיות שלי כי הן כל כך רבות וגם אנשים לא אוהבים לשמוע סיפורים עצובים אולי מידיי פעם אבל לא באופן תמידי כמו שאני זקוקה לספר. אני גם פוחדת שאם אני אתחיל לספר את כל הבעיות שלי הן יתרחקו ממני וגם אני לא סומכת עליהן מספיק על מנת שאוכל לספר להן משהו כי הן יגלו את החולשות שלי ויוכלו אולי לנצל זאת וגם אני פוחדת שהן יספרו את האני האמיתית לאנשים אחרים. מצעד אחד אני מתה שידעו מי אני מצד שני אני רוצה לעשות רושם אחר על עצמי מישהי רגילה שחייה את חייה ויש לה בעיות כמו כולם אבל את הבעיות החמורות שלי אני לא מספרת. האם יש מישהו שחיי את זה? האם יש משהו שלא מגלה את הדמות האמיתית שלו? אני חייה את זה כבר שנים במיוחד מלפני 7 שנים אחרי פרידה של חבר , אכזבה מאוד גדולה, הדברים ידרדרו לתחומים אחרים. בסוף מי שנשאר לספר על הצרות שלי זה ההורים , הפסיכולוג ואחותי והמשפחה. הפסיכולוג יודעת הכל עליי היא עוזרת לי חלקית אבל זה תהליך מאוד ארוך ואני חשבתי שזה יספיק לי לדבר עם פסיכולוג ככה לא אצטרך לספר לחברות מי אני באמת כי אני מתביישת מעצמי.אבל מתברר שפסיכולוג זה לא מספיק אני רוצה להשתחרר מהעומס הזה לבן אדם יקר , מישהו שיוכל להקשיב לי ולייעץ לי.אז הייתי מספרת לאחותי הרבה דברים כמובן לא הכל אבל היא טענה היום שנמאס לה לשמוע מהצרות שלי שזה נמשך 7 שנים ושהיא מייעצת לי ושום דבר לא זז , היא לא מבינה שזה תהליך ארוך ודווקא כבר בערך חודש אני מצליחה סוף סוף לעשות שינויים קטנים. ובמקום שתעודד אותי ותהייה סבלנית כלפיי היא כבר היתיאשה . אני אומרת אם אחות נמאס לה לשמוע מהצרות שלי שהיא שייכת לדם שלי אז חברות כבר מזמן היו מתרחקים ממני. אני לא מספרת להורים את הצרות שלי כי לא בא לי. אני יודעת שהפיתרון הוא להיפתר אז אולי דרך הפורום הזה אני אוכל להרגיש עידוד ואוזן קשבת. אני רוצה להישאר אנונימית כי כמובן אני מתביישת מהבעיות שלי. האם אתם רואים פיתרון לבעיה שלי? תודה מראש מחכה לעצות ועידוד. נואשת אין לי עם מי לדבר.

שלום אני שומע הרבה בדידות דרך הודעתך. טוב שאת נמצאת במסגרת טיפולית ונראה לי שיש מקום להוסיף מסגרות חברתיות כדי שלא תרגישי כל כך מבודדת. אני לא יודע אם הפורום הזה יכול לספק את התמיכה והחברה לה את משתוקקת אבל אין לי ספק שבאינטרנט יש מסגרות רבות של פורומים נוספים וצ'אטים בהם תוכלי לדבר עם אנשים רבים, ואולי בשלב מאוחר יותר להתחבר אליהם בצורה עמוקה יותר. את כותבת על הבעיות הרבות מהן את סובלת, ולמרות שלא תיארת אותן ספציפית אני מתאר לעצמי שהן אכן משבשות את איכות חייך. עם זאת, חשוב לפתח זוית ראיה אופטימית כדי לראות גם את חלק הכוס המלאה ולא רק את הקשיים והצרות. זה אולי נושא חשוב לשיחה במפגש הפסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני מבינה אותך בדיוק וגם אני במצב די דומה לשלך אני חושבת שלא באותה חומרה, אבל אני יודעת מה זה כשאין עם מי לדבר, ולחיות שתי דמויות שונות במקביל. אני כבר 4 שנים במצב כזה. אם את זקוקה לאוזן קשבת, אני מוכנה להקשיב לך.

שלום. האם יש אפשרות לטפל בהזעת יתר בידיים באמצעות היפנוזה? אני משער שההזעה נובעת ממקור ריגשי (לחץ ,מתח) מדובר בנערה כבת עשרים.

שלום יש אפשרות לטפל במקורות הלחץ שהם הגורמים להזעה בידיים. חשוב לדעת שיש בהזעה זו גם מרכיב פיזיולוגי אוביקטיבי, יש כאלה עם נטייה רבה יותר להזיע ויש שפחות. במקרים קיצוניים אפשר אפילו לעשות ניתוח קל שמקטין משמעותית את ההזעה בידיים. בכל מקרה, בשלב ראשון כדאי לנסות ולטפל בכך בכלים פסיכולוגיים, היפנוזה זו שיטה אחת אפשרית. רצ"ב קישור למאמר על היפנוזה: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אם נגיד יש מישהו שהוא זבל של בן אדם ואין לו שום תכונה חיובית הכל זבל אולי יש לו תכונה אחת או שתיים שהם בסדר אבל לא מי יודע מה אז האם אפשר לאהוב אותו כמו בן אדם שהוא לא זבל או לאהוב את הזבל כמו הנורמלי אני מתכוון לקחת את התכונה או שתיים שלו ולהעצים אותם לטובה עד כדי כך שישתלטו על כל התכונות החיוביות של המישהו הזה למרות שבשטח התכונות האלה לא עצומות האם אפשר להגיד שהם כן עצומות בשבילי או להתייחס לתכונות הבסדר של המישהו הזה כעצומות וע"י כך לאהוב את המישהו הזה כי המישהו הזה הוא זבל ויש לו רק תכונה אחת או שתיים בסדר ולא ממש טובות הרי איך אפשר לאהוב בן אדם כזה אם לא בצורה הזאת האם זאת צורה הגיונית לאהוב את המישהו הזה? האם אפשר להגיד עליו שהוא מצויין לעומת אחרים למרות שהמישהו הזה גרוע לעומת אנשים נורמלים? וכשאני אומר מישהו אני מתכוון לעצמי אף אחד לא אוהב אותי בגלל שאני זבל וככה מתייחסים אליי אני יודע שיש לי פוטנציאל אדיר, אבל כרגע אני זבל וככה מתייחסים אליי וכשאנשים רואים פוטנציאל אצלי הם לא מבינים עד כמה אני חולה בנפש וכמה שהשינוי הוא תהליך מאוד איטי ודורשים ממני להשתנות מהר ואף אחד לא מבין אותי ובסוף תמיד מתייחסים אליי כאל זבל אנשים לא קולטים שבן אדם יכול להיות חזק ומוכשר בכל תחומי החיים ולא לממש את זה הרבה בחיים ולהדרדר לתהום ולא להצליח לצאת מהתהום היום אני זבל ואני שואל האם אנשים יכולים להתייחס לדבר אחד או שניים שהם קצת נקיים אצלי בצורה כזאת שכל הזבל שלי נקי למרות שזה לא ככה או האם אפשר לאהוב קבוצת ספורט שכל הזמן מפסידה ולהגיד שהם הכי טובים בגלל נצחון אחד או שניים בודדים ולא דווקא נצחונות על הקבוצות הכי טובות בליגה וזאת תהיה אהבה שמבוססת על אמת שבאמת הקבוצה שמפסידה כל הזמן היא הכי טובה? רק אתמול דיברתי עם הפסיכולוג שלי ושכחתי לשאול אותו את השאלה הזאת ועד שאני לא אקבל תשובה לשאלה הזאת אני אמשיך להרגיש בודד ולשכב במיטה ולא אצא ממנה עד שאקבל תשובה אז תענה לי בבקשה זה דחוף תודה לך

ירח שלום בשאלה שלך יש הנחת יסוד שאכן אתה גרוע מאוד ולכן קשה לאהוב אותך. אמנם אינני מכיר אותך אישית אבל לפי מה שאתה כותב אפשר לחוש בעיקר עד כמה אתה שונא את עצמך ומחזיק בדימוי עצמי שלילי מאוד. יש אמרה די נפוצה שאומרת שכדאי שיאהבו אותך צריך קודם שתאהב את עצמך. נקודות המוצא שלך כלפי עצמך כל כך שלילית שסביר להניח שאתה מקרין אותה כלפי חוץ ומקלקל לך את האפשרות ליצור קשרים חיוביים. אני מציע לך לא להתמקד בשאלה כיצד תצליח למצוא תכונה אחת חיובית ותעצים אותה, אלא מדוע אתה כל כך שונא את מי שאתה וכיצד תוכל לשפר את דימויך העצמי. ברגע שאתה תוכל לעשות זאת אין ספק שגם אנשים בסביבה יעשו זאת ביתר קלות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, אני מודה לך מקרב לב על תשובתך שנגעה מאוד ללבי חשבתי עליה הרבה אתמול בלילה אני באמת גרוע מאוד אני סובל מסכיזופרניה וOCD, בכל מפגש חברתי אני ממש כמו דג לא מדבר מילה וזה אחד הדברים שבגללם אניבקושי רב מאוד יוצא מהבית ואני בכלל לא יוצא מהבית, אני מקרין מסכנות וצעקה לעזרה על הפנים שלי שמבחינה אסתטית הם מאוד יפות אבל זה לא חשוב אף אחד לא מסתכל על היופי ובגלל זה אוהב אותי. אני נראה מוטרד ומכונס בתוך עצמי ומפוחד לא משוחרר ומאוד עצור ועצוב, אני כל הזמן מזיז את הרגליים בעצבים שאני בסיטואציה חברתית ודופק אותם על הרצפה והידיים שלי סגורות בין הרגליים והראש שלי למעטה הרבה, לעתים קרובות אני מרגיש שאני לא יכול לשנות את הצורה הזאת של הישיבה. אני כל הזמן כל הזמן בסיטואציה חברתית אני מרגיש כמה אני לא בסדר בצורה כפייתית ואני לא יכול לצאת מזה. אני לא מסוגל להתרכז ולהבין הרבה ממה שאנשים אומרים, ואני לא שם לב לדברים שקורים סביבי. בילדותי סבלתי ממנה יומית של התעללות פיזית רצינית ביותר ממישהו ממשפחתי הקרובה ביותר כל מישפחתי היו אלימים כלפי וגם בבית ספר הייתה מנה יומית של התעללות אך פחות מבבית עם כל הסיפור הזה הייתי ילד מאוד מוכשר ואינטיליגנטי ונחמד וחזק כמעט בכל תחום בילדותי המוקדמת הצלחתי ואיך שהוא נתנו לי קצת לנגוע בכשרון למרות שכבר אז הייתי בתהליך של הדרדרות בגלל התעללות שלא תלוייה בי אנשים לא תופסים איך זה שיש בבן אדם אחד גם קושי וחוסר יכולת מאוד גדולה ביחד עם יכולת מאוד גדולה, שממש מאוד קשה וזה צריך להיות תהליך מאוד ארוך כדי להביא את היכולת לידי ביטוי ממה שכתבת לי נשאלת השאלה האם אני יכול לאהוב את עצמי אפילו שאני גרוע מאוד? והאם זה אפשרי לאהוב תכונות שליליות כמו שהן - או שצריך להתעלם מתכונות שליליות ופשוט לאהוב את התכונות המעטות שהן קצת חיוביות כמו שהן וזה לא משנה כמה התכונות הן חיוביות? אני שוב מודה לך שענית לי ועזרת בתשובתך היפה ואודה לך גם הפעם אשמח מאוד עוד יותר אם תחסוך לי סבל ותענה לי מהר כמו שאתמול שיהיה לך יום טוב! ועוד המון תוספת טובה לחייך! > > ירח שלום > בשאלה שלך יש הנחת יסוד שאכן אתה גרוע מאוד ולכן קשה לאהוב אותך. > אמנם אינני מכיר אותך אישית אבל לפי מה שאתה כותב אפשר לחוש בעיקר > עד כמה אתה שונא את עצמך ומחזיק בדימוי עצמי שלילי מאוד. יש אמרה > די נפוצה שאומרת שכדאי שיאהבו אותך צריך קודם שתאהב את עצמך. > נקודות המוצא שלך כלפי עצמך כל כך שלילית שסביר להניח שאתה מקרין > אותה כלפי חוץ ומקלקל לך את האפשרות ליצור קשרים חיוביים. אני > מציע לך לא להתמקד בשאלה כיצד תצליח למצוא תכונה אחת חיובית > ותעצים אותה, אלא מדוע אתה כל כך שונא את מי שאתה וכיצד תוכל לשפר > את דימויך העצמי. ברגע שאתה תוכל לעשות זאת אין ספק שגם אנשים > בסביבה יעשו זאת ביתר קלות. > בברכה > ד"ר אורן קפלן >

ראיתי את הסידרה "שיחות מלולכות" ויש אחד שכאילו יש לו הפרעה כזאת. בקיצור כל מה שיש שם זה בדיוק כמו שלי, לחצי על ימין- אני צריכה שמאל, נגעתי חזק מדי שם- צריך גם בצד השני. זה ממש ממש ממש מפריע לי ולא סיפרתי את זה לאף אחד. אז אולי קוראים לזה משהו אחר אבל מה זה!?

Obsesive Compulsive Disorder או בעברית הפרעה טורדנית כפייתית. את לא יכולה להחליט שיש לך את זה עך סמך מה שראית באיזה סדרת טלויזיה. אם זה מפריע גשי לאבחון אצל רופא או בקשי הפניה לפסיכולוג. הטיפול הוא שיחות עם פסיכולוג בשילוב תרופות.

בלהה שלום ! obsesive compolsive disorder - o.c.d - או בעברית- "הפרעה כפייתית". מדובר בסוג של הפרעת חרדה, המתבטאת בצורך כפייתי, שיש רצון להתנגד לו, לבצע פעולות מסויימות, או לחשוב מחשבות מסויימות באופן טורדני וכפייתי. הצורך בפעולה הכפייתית ( בדומה למה שתארת ) או המחשבה הכפייתית נראים לאדם כזרים לו, אך הוא מכיר בכך שהם באים מתוכו, ושהתופעה אינה בריאה. פעולות כפייתיות קומפולסיביות יכולות להופיע כפעולות בעלות גוון טקסי, כמו רחיצת ידיים חוזרת, כדי להקל על החרדה. נסיונות להפטר מהמחשבות הכפייתיות יכולים להביא למאבק נפשי מלווה חרדה (מתוך "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה"). אינני איש מקצוע ובוודאי שלא ניתן לאבחן ברשת, אבל - אם התאור הזה נשמע לך מוכר ואת אכן סובלת, כדאי לך לפנות לאבחון אצל פסיכולוג או פסיכיאטר. ישנם סוגי טיפול פסיכולוגיים ותרופתיים שיכולים לעזור ! תרגישי טוב!

יש לזה תרופה או משהו? יענו אני נמצאת אצל פסיכולוגית אבל לא בגלל זה. ואני לא מתכוונת לספר לה על זה.

שלום אני מצרף קישור למאמר על הפרעות חרדה, ביניהן יש גם פירוט על OCD. הבושה זה סימפטום מאוד נפוץ אצל הסובלים מהבעיה, אבל זה גם מה שחוסם את הטיפול. אני מציע לך לספר לפסיכולוגית בכל זאת למרות הקושי. אם אינך יכולה כתבי לה את מה שאת מרגישה או הראי לה את ההתכתבות הנוכחית http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני גרושה טרייה כשנה וחצי אני אמא לשני ילדים הבעיה שלי היא עם הקטנה בת 4. עד לא מזמן היא היתה בגן פרטי והיתה מאושרת וחייכנית בספטמבר השנה עברה גן ואז התחילו כל הצרות. הילדה לא מוכנה לעזוב אותי ולא מוכנה להפרד. הפרידה בבוקר בגן נוראית ומלווה בבכי נוראי שנמשך כשעה עד שעה וחצי. היא לא מוכנה ללכת לחברות אלא רק שיבואו אליה וזאת רק כדי להיות קרובה אלי. אני ממש חסרת אונים לגביה . כנ"ל לגבי הביקורים אצל האבא גם שם היא מבקשת רק אותי. גם שהסבתא מוציאה אותה מהגן היא בוכה ומבקשת את אמא. גם סתם שבאים אנשים היא נצמדת אלי. לי קשה כל הסיפור ואינני יכולה לעזוב את מקום עבודתי ולהגיע כל רגע שהילדה בוכה. פניתי למשרד פסיכלוגים מומחים לגיל הרך אבל תור ההמתנה שם ארוך עד כשנה. אני זקוקה לעצה איך לעזור לילדה לא להיות עצובה איך אני לא ארגיש חנוקה.

נורית שלום קשה לתת לך ייעוץ בנושא כזה באינטרנט. משפחתך עברה שינוי משמעותי לפני זמן לא רב, יש תקופות רגישות יותר בהתפתחות הנפשית של ילדים וכנראה שבתך נכנסה לתקופה שכזו. שנת הלימודים התחילה לא מזמן ויתכן שהדבר יחלוף מאליו, אבל אני חושב שבהחלט כדאי לפנות לייעוץ אולי גם בהקשר הרחב יותר של גידול הילדים לאחר הגירושין. אני חושב שתוכלי לקבל ייעוץ פסיכולוגי אצל פסיכולוג ילדים ולא סביר שבכל המקומות יש תור המתנה כך כך ארוך. נסי לברר במספר מקומות, החל בקופת החולים, במרפאות לבריאות הנפש באזורך, במרפאות החוץ ברוב בתי החולים הכלליים (למשל באיכילוב) וכמובן שיש מספר רב של מקומות פרטיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לתשובתך המהירה. פניתי ליעוץ מטעם בית חולים בלינינסון במחלקה מיוחדת לילדים בגלל כוח האדם שלהם אין ברירה ועלי להמתין. אולי בכל זאת תוכל לתת מספר רעיונות זמניים כיצד אוכל למלא את ליבה בהבנה שאמא לא תלך.

שלום רב יש לי בעייה עמוקה, מורכבת , אני ממש לא יודעת איך לנסח את זה ומקווה שדברי לא יאמרו כאן בבילבול. אני מתקרבת לגיל 30, רווקה - מעולם לא חוויתי קשר אמיתי של אהבה וקשר בכלל. יש בי פחד להתקרב לבני המין השני מגיל צעיר מאוד (12 לערך) אני סובלת מבעייה גנטית בעור , אין פיתרון לבעייה זו וזה רק הולך ומחמיר עם השנים, זה לא נראה טוב, לא מרגיש טוב ובוודאי שלא עוזר למצב הרוח שרק הולך ומחמיר עם השנים אני לא מאמינה בעצמי, ביטחון ששואף כמעט לאפס ומרגישה כבת 10 מרבית הזמן. למרות זאת מעולם לא הייתי בטיפול ולא ניסיתי - אני לא מאמינה שזה יעזור לי אומרים לי שמי שיאהב אותי יקבל אותי כמו שאני אך מי שראה זאת בעבר תפס רגליים קרות נרתע וברח. מרבית הזמן אני רואה את החיים כחסרי משמעות ומבוזבזים אומרים לי שיהיה בסדר ........... כן ממש מי שהולך עם הבעיה זו אני ולא אף אחד אחר אני לא יודעת איך להתמודד עם זה אני עם הרבה מסיכות - בסביבה, בעבודה אף אחד לא יודע ולא מרגיש אני נראית עם שמחת חיים אך בתוכי מרגישה רקובה, נואשת, מחשבות של ריקנות כאילו אני עובדת על אוטומת - אין לב ואין רגש רק הראש עובד כל השאר מוטען על בטריות לא יועת מה לעשות, איך לעשות ואיך להמשיך לחיות במצב כזה אין דבר בעולם שהייתי רוצה יותר מאהבה אמיתית של רגש אמיתי וזה נראה לי רק בגדר חלום איך אפשר להתמודד עם כל זה ?

קרן שלום העור הוא אותו גבול שמפריד בין הפנים לחוץ וכפי שיש לך בעיה פיזיולוגית בעור יש כנראה גם בעיה נוספת שהיא רגשית (שבהחלט קשורה גם לבעיה הפזיולוגית הראשונית). את כותבת על המסכה שעימה את מסתובבת ומהי מסיכה עם לא סוג של תחליף לעור המקורי אותו את כל כך לא אוהבת? נשמע לי שלא רק את העור הפיזי את לא אוהבת אלא דברים רבים נוספים בעצמך. את לא מאמינה ששום דבר יכול לעזור. את החלטת שלא ירצו אותך עם עור כזה, ואולי גם מקרינה את חוסר הביטחון הזה כלפי חוץ. הרבה פעמים זה יוצר מעגל סגור ושלילי. את גם לא מאמינה שמשהו יכול לשנות את המצב, גם לא טיפול פסיכולוגי, ובסופו של דבר שוקעת ליאוש ודיכאון. אני בספק אם את מסוגלת כיום להתמודד עם המצב בכוחות עצמך. טיפול פסיכולוגי לא יכול לשנות את הגנטיקה, אבל יוכל לתת לך יותר תקווה וחשיבה חיובית. תופתעי לגלות עד כמה אלו יכולים לשנות לא רק את החוויה הפנימית אלא גם את אופי המפגש שלך עם אנשים בחוץ. פעמים רבות אוירת היאוש והדיכאון מוקרנים החוצה בצורה כזו שמונעת מאנשים אחרים להתקרב, מה שמקבע את המצב לטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שמתי לב שסימפטום חזק אצל אנשים עם דיכאון הוא שיעמום אתה יכול להסביר לי למה זה ככה? האם הם משועממים כי הם לא מוצאים עניין בכלום או שזה משהו אחר? בתודה רבה ניר?<

הסובלים מדיכאון חווים כתוצאה מכך תחושת ריקנות פנימית מאוד חזקה. הריקנות מתבטאת בזה שעולם החוויות הרגשי נעשה שטוח ורדוד. היכולת המילולית היא מינימלית. הכל נראה לא חשוב וכל פעולה שצריך לעשות כרוכה במאמצים נפשיים ופיזיים גדולים. תוסיף לכל זה את הדיכאון עצמו ואולי תבין מאין בא השיעמום. לדעתי זה לא ממש שיעמום אלא חוסר יכולת להיות אקטיבי ולגלות עניין במשהו .

ניר שלום תשובתו של דיקי מקובלת עלי ואין לי מה להוסיף עליה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! שמי אתי ואני בת 23, סטודנטית ונשואה במשך 4 חודשים. אני ובעלי החלטנו להתבסס כלכלית ובהתאם ללימודיי ואז להביא ילד לעולם. אולם קיים בי פחד נוראי שאנני יודעת מאיכן הוא נובע שמה יהיו לי בעיות להיקלט להריון אין לי מושג מאיפה חדרה זו מגיעה, שכן אני בסה"כ בחורה בריאה ואין במשפחתי היסטוריה של בעיות בתחום זה, ומעולם לא היו לי בעיות בוסת או משהו דומה. אני לא יודעת אם זה קשור או לא אבל אנשים מסוימים דאגו ל"הכניס " לי לראש שהריון ראשון אסור לשמור וילד ראשון זנ ברכה וכו'. אני לא מאמינה באמונות אלו ולכן החלטתי להמתין אולם בעקבות החששות שהולכות וגוברות החלטתי לעשות הפסקה עם הגלולות שאני נוטלת קרוב ל- 3 שנים נאתייחסותך, אשמח אם תסביר לי האם יש דבר מה בחששותיי ומתי עליי להתחיל לדאוג במידה לא הצליח להיכנס להריון. תודה.

בגילך הצעיר אין שום סיבה לדאגה בנושא כזה. יתכן וזה נובע אצלך מחרדה לא מבוססת. אין לזה שום בסיס. מה שאנשים אומרים לך את צריכה לדעת לסנן ולפעול על פי צרכייך. ילד ראשון זה ברכה, בודאי אבל צריך להביא אותו כשרוצים ולא כתוצאה מלחץ סביבתי. במשך החיים אנשים יגידו לך עוד דברים שנובעים מאמונתם והרגשתם. זה לא צריך לשנות לך הרבה. תעשי מה שאת מרגישה. כשנולדה לי בת מאוד שמחתי אבל כל מיני אנשים טובים אמרו לי " לא נורא בפעם הבאה יהיה בן". הרבה עדיין אומרים את השטות הזו ולא מבינים שאולי טוב לי שנולדה לי בת , לא צריך לנחם אותי. זו אולי לא דוגמא שמתאימה למקרה שלך אבל רק באה להראות מה אנשים אומרים ולא תמיד צריך להתיחס.

אתי שלום אני מציע לך לטפל בחרדה ולא לקבל החלטות חפוזות שיעוררו גם הן חרדה ומכאוב לא מבוטל בעתיד. במידה ואתם כזוג מוכנים ורוצים כעת ילד זה מצויין, אבל אם זה נובע רק מהחרדה שבעתיד תהיה לך בעית פוריות, זה ממש לא הדרך הנכונה להתחיל קשר נישואין כל כך טרי. את בגיל צעיר מאוד ונשים רבות מתחילות תהליך הריון עשר שנים ומעלה מעבר לגילך. בהחלט סביר שכעת אחרי שהתחתנת לחצים שהיו קודם ממוקדים יותר בקשר הזוגי עוברים כעת לעתיד המשפחה. ברמה הקונקרטית את יכולה לפנות לרופא נשים ולקבל הסברים לגבי פוריות וסיכויך להתקל בבעיות בכניסה להריון. בשורה התחתונה, יתכן שאת לחוצה וחרדה לגבי הקשר הזוגי ובורחת למחשבות וחרדות אחרות. כדאי מאוד לבסס את קשר הנישואין לפני שאת מביאה ילד לעולם, במיוחד אם זו ההחלטה הראשונית אליה הגעתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום אני נשואה עם ילד בן 10 ותינוק בן 7 חודשים, כרגע אני בחופשת לידה ארוכה (כנראה מדי) . לא חזרתי לעבוד במקום הקודם מכיוון שעברנו לבית חדש והתאימה לי התקופה לכל הסידורים והאירגונים. עברנו לבית החדש לפני כמה חודשים ואני כל הזמן מרגישה לא מאושרת, אע"פ שיש לי את כל הסיבות, יש לנו בית חדש ויפה, תינוק שחיכנו לו הרבה זמן, ילד מקסים ובעל אוהב ואהוב, ובכל זאת קשה לי ואני מרגישה לפעמים שאני לא עונה על הציפיות של עצמי, אני רוב הזמן עצבנית ורבה עם הילד הגדול (הוא אמנם ילד מקסים, אבל מאד דעתן ודומיננטי, שמבחינתו הנוכחת שלו כל הזמן חייבת להיות מורגשת), אני כועסת עליו, צועקת עליו ובערב אני יושבת ובוכה שזה לא בסדר מצידי וסה"כ הוא ילד. התינוק עדיין לא ישן כל הזמן וקם בערך פעמיים או שלוש, וגם במהלך היום הוא נגד שינה באופן עקרוני, אלא ישן פעמיים 20 דק' בכל פעם. בקיצור כל אחה"צ אני מחכה שרק נעבור אותו, ובערך כל ערב נגמר בבכי שלי, והרגשת "דאון" קבועה, שמתבטאת גם באכילה מוגזמת בלי כל קשר לרעב. אני יודעת שזה נשמע קצת בכייני לעומת צרות של אחרים, אך בכל זאת אודה לך על עזרתך.

גלי, מותר לך וזה לגיטמי לחלוטין להרגיש ב"דאון" למרות שלכאורה יש לך את כל התנאים האובייקטיבים להיות מאושרת. כנראה שאת זקוקה לקצת זמן לעצמך. החופשה הארוכה שהוציאה אותך מ"מעגל החיים" והפכה אותך לאמא במשרה מלאה, כנראה חונקת קצת ולכן את צריכה להתאורר. כדי שתנסי לבדוק אפשרות של חזרה לעבודה אפילו לחצי משרה רק בשביל לשבור את שיגרת הטיפול האינטנסיבי סביב הבית והילדים, להיות שוב בחברת אנשים, לקבל גירויים אינטלקטואליים ולהרגיש שאת נותנת ביטוי גם לצדדים הנוספים שבך. או אפילו לצאת ללמוד משהו חדש מלהיב ומסקרן שיתן לך הזדמנות להרחיב קצת את האופקים מעבר למסגרת של בית, אוכל, סידורים, תינוק וכו'. אל תתייאשי, זה מצב זמני ובהחלט הפיך. בהצלחה

תודה על ההבנה והעידוד.

גלי שלום ראשית צריך לזכור שתקופת השנה הראשונה אחרי הלידה רגישה יותר לדכדוך ויתכן שתגובתך קשורה גם לנושא הזה. אני מציע לך לקרוא את הכתבה הבאה על דיכאון ולבדוק האם הסיפמטומים שמופיעים בה רלוונטיים אליך, במידה וכן כדאי לפנות לייעוץ מקצועי בלי קשר להתלבטויות השונות ברמה האישית והמשפחתית. וכעת למה שכתבת. את נמצאת בצומת שינויים די משמעותית. אחרי 10 שנים הבאת ילד נוסף, הפסקת עבודה, עברת דירה. אין ספק שאלו דברים שציפית להם מאוד, אבל דווקא בשל כך עלולה להיות נפילת מתח שגורמת למה שאת מרגישה. לכאורה, נגמרו לך האתגרים, הכל הסתדר, אבל דווקא במצב כזה צריך אולי לתכנן הלאה ולחשוב איך את רוצה לראות את חייך בחודשים ובשנים הבאות. אין צורך לקפוץ מייד למעשים, למשל, למצוא עבודה, אבל בהחלט כדאי להשקיע אנרגיה בעצמך. פניה לטיפול פסיכולוגי עשויה לעזור לך לארגן את המחשבות והרגשות בתקופה הנוכחית. הקישור למאמר הדיכאון: http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בן 27. אחרי 6 שנים בהן הייתי עם שתי חברות ברציפות (3+3), אני לבד, מבחירה (יש בכלל דבר כזה בחירה...?). זמן לעצור, לחשוב ולנסות להבין הרבה דברים על עצמי, ועל איך שאני רואה אחרים, בעיקר בנות זוג. אני חושב שלא אהבתי אף פעם וגם התאהבות עוברת לי תוך מספר ימים. לא מסוגל להרגיש משהו כלפי מישהי לאורך זמן. כשהעליתי את זה בפני חברים, קיבלתי תגובות של "זה לא נורמלי", "אתה מפסיד משהו מאוד מהותי בחיים" וכו' וכו'. גם אני מרגיש שאני מפספס משהו, ומשתדל שלא לחזור על טעויות העבר (להיות עם מישהי לאורך זמן מבלי שזה יהיה אמיתי). אבל, האם זו באמת בעייה? האם היא בכלל ניתנת לטיפול? מומלץ לגשת לטיפול פסיכולוגי? ואם כן? האם דרך קופ"ח? תודה מראש...

שלום ההרגשה שאינך יכול באמת לאהוב יכולה להציק ולפגוע באיכות החיים שלך ללא ספק. סביר להניח שמשהו ביכולתך להרגיש מאושר אינה מלאה וזה בד"כ נושא שקשור למורכבות רגשית שאפשר ורצוי לטפל בה. טיפול פסיכולוגי עוסק פעמים רבות בדיוק בנושאים הללו, ואני מזמין אותך לקרוא מעט על הטיפול הדינמי שמתאים לתכנים הללו http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm לגבי הפניה לטיפול בקופת חולים או באופן פרטי אני מצרף קישור למאמר על האפשרויות השונות ועובדות נוספות לגבי הטיפול הפסיכולוגי http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 33, מנהלת אורח חיים נורמאלי לחלוטין כלפי חוץ, אהובה בד"כ על אנשים, נוטה לחייך המון. יחד עם זאת מאז שאני זוכרת את עצמי - אני חושבת על מוות. שלי. כלומר, בתוך תוכי, כמעט תמיד - בא לי למות. אגב, למרות היותי מוקפת באנשים כל השנים ובעלת קשרים חברתיים מגוונים, אני תמיד תמיד תמיד מרגישה הכי לבד שבעולם ויחד עם זאת - עולמי היה מלא ולא הרגשתי בדידות. בחודשים האחרונים אני עוברת תקופה מחרידה - מרחיקה אנשים מעליי במכוון, יחסי לאנשים חסר סבלנות, אין לי שום חשק או רצון להתראות עם אנשים שלא הכרחי לי לפגוש. ודווקא עכשיו פתאום מרגישה לראשונה בחיי בדידות של ממש !!! עד כדי תחושת התנכרות גדולה (מאנשים שאני הרחקתי ביוזמתי !!!). ברור לי שאני זקוקה ליעוץ כלשהו, כל השנים התמודדתי לבד אבל עכשיו התחושה היא שזה "גדול עליי". כיצד פונים ? למי פונים ? איך אדע מי טוב ומי פחות ? אודה להתייחסות מהירה

מצבך מחייב התיחסות רפואית בהקדם.את יכולה לפנות דרך קופת חולים ולבקש הפניה לפסיכיאטר. נראה לי שבמצב שאת מתארת צריך התיחסות רפואית ואולי תרופות. אל תזניחי שמצבך לא יחמיר.

יעל שלום אני בהחלט מקבל את תחושתך שכדאי לפנות לטיפול. המוות הפנימי אותו חשת מספר משהו על חלק כואב בתוכך שזועק על מצוקה במשך שנים וכנראה כעת פורץ החוצה. ההחלטה למי לפנות באמת איננה פשוטה, אשמח גם להפנות אותך במידה ואת מאזור המרכז. בכל מקרה, אכוון אותך למספר מאמרים רלוונטיים שכדאי שתקראי: http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום תודה על התשובה המהירה אני אכן מאזור המרכז (השרון) ואשמח לקבל הפנייתך

ד"ר שלום ! אני פונה אלייך בבעיה שמציקה לי שנים רבות. אני בחורה בת 30, נשואה מזה כשנה. כמעט מאז ומתמיד היה לי קשה ליצור ולשמר קשרים חברתיים. תחום עיסוקי קשור בעולם התוכן החינוכי-טיפולי. שם אני מגלה רגישות, סקרנות ואמפתיה לאנשים. אבל בחיים הפרטיים קשה לי מאד! מצד אחד - אני זקוקה לקשר וחום אנושי. מצד שני - אני מרגישה שקשר גוזל ממני אנרגיות נפשיות שאין לי חשק וכוח להשקיע. אני מעדיפה לשבת בבית עם בעלי, איתו הקשר מצויין ומספק, וכמעט שלא נהנית ממפגשים חברתיים אחרים. אני ביקורתית מאד כלפי אנשים, ותמיד יש לי "סיבות" למה זה "לא מתאים לי" ולמה אחר "לא מתאים לי". בפועל, אני לא מראה זאת לאנשים, אבל הדבר מציק ומייסר אותי, ובעיקר משאיר אותי די לבד... גם בקשרים קיימים אני בד"כ שומרת על ריחוק מסויים, ולא נותנת לקשר להתפתח לחברות עמוקה ואמיצה. אני חוששת מהתלות שיש לי בבעלי ( ושבעבר היתה עם בני זוג אחרים) - הן כפרטנר חברי יחיד, והן כמי שדואג ליצור ולשמר, גם עבורי, קשרים חברתיים. רק בזכותו יש לנו מעגל חברתי די רחב, ממנו גם אני נהנית לפעמים: נחמד שיש מי שעוזר כשצריך, נחמד להיות מוזמן לארועים ונחמד שיש מי ששמח בשמחותיך... בלעדי בעלי , אני פשוט בודדה ! בתקופות שהייתי ללא בן זוג - ממש סבלתי מבדידות, וגם היום, כשבעלי נעדר לתקופה קצרה - אני מרגישה כמעט אבודה. הדבר מציק גם לבעלי, שצרכיו החברתיים גדולים בהרבה משלי, ולעיתים אני מיצירה את רצונותיו בתחום זה. אם הדבר היה תלוי רק בו, היינו נפגשים עם אנשים במינונים גבוהים בהרבה. הקשר ביננו מצויין, אבל הנושא הזה מהווה סלע מחלוקת ומקור לחיכוכים לא מעטים. אשמח לתגובה/הצעה מקצועית בעניין!

דנה שלום יש אנשים שזקוקים פחות לקשרים חברתיים. אולם במקרה שלך נשמע שהדבר מעורר קשיים הן שלך עם עצמך מבחינת הבדידות והתלות שאת מרגישה בבעלך, וכן במצבו שלו. הבעיה העיקרית שבתוך תוכך אינך רוצה בקשרים הנוספים או לפחות אין לך כוח ליצור אותם והמוטיבציה שאת מציינת כן לייצר קשרים נוספים נובעת מדברים חיצוניים ולא מהסיבות שבאמת מזמינות קשר חברתי אמיתי. האפשרויות שעומדות בפניך מחולקות לשתיים. האחת לקבל את עצמך כפי שאת. בסך הכל הכרת בן זוג והקמת משפחה, אנשים רבים מסתגרים בתוך הקשר הזוגי ולא מרגישים צורך בקשר רב נוסף. האפשרות השניה לברר יותר לעומק את חוסר הרצון שלך בקשרים חברתיים נוספים. האם הדבר הוא סוג של חרדה חברתית או שבאמת אין לך צורך בעוד אנשים. במידה ויש לך מוטיבציה מספקת לעשות שינוי משמעותי בעניין פני לטיפול פסיכולוגי. עם זאת, לפי מה שאת מתארת אני בספק אם יש לך באמת מספיק כוח ורצון לשינוי שכזה. לפיכך אלטרנטיבה נוספת אפשרית היא לפנות לייעוץ זוגי ולנסות לטפל בבעיה העיקרית שמטרידה את שניכם וזה ההשפעה של מה שקורה לך חברתית על הקשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן - המון תודה על ההתייחסות הרצינית והמקיפה לבעייתי. עזרת לי מאד לעשות "סדר" בדברים ולהבין. דנה.

שלום מהי בעית אישיות נרקיסיסטית?

ניר שלום נרקיסוס המיתולוגי התבונן בהשתקפותו במים והתאהב בעצמו. כך גם האישיות הנרקיססטית מרוכזת בעצמה ומתקשה להיות אמפתית לצרכים של אחרים בסביבה, אלא אם זה תואם לאינטרסים האישיים. הייתי ממליץ להיזהר באבחנות אישיות כיוון שהן מאוד לא מדוייקות. בברכה ד"ר אורן קפלן

עברתי תאונת דרכם לפני שלוש שנים.פגיעה עמוד שידרה תחתון אשר פגע בתחושה הפיאורונלית שלפוחית אטונית וחוסר תחושה מיני.יש לי בעיה שבעלי רוצה לנגוע אני מסתייגת גם שהבת שלי באה אלי אני קפואה.עכשיו הם הביאו חתול.חשבתי שיהיה טוב אבל ממש לא.לא יכולה לסבול מגע.אפילו של חתול.זה מעצבן אותי.מה קורה לי???? יש לזה שם?תרופות לא עוזרות כי חוסר התחושה מזכיר את הבעיה.אנא עזרה דחופהההההההההההה האם יש לזה שם?זה סוג של דיכאון?

לימור שלום נשמע שעברת טראומה משמעותית מאוד, הן ברמה הגופנית והן ברמה הנפשית. יתכן שעד היום עסקת בעיקר בשיקום הגופני ואולי הגיע הזמן להשקיע יותר אנרגיה בשיקום הנפשי. זה יכול להיות סוג של תגובה פוסט טראומתית שכוללת גם היבטים של דיכאון, חרדה ועוד. אני מציע לך לפנות לאבחון וטיפול פסיכולוגי, אולי יש אפשרות לקבל תמיכה מהביטוח מאחר וזה חלק מהתוצאה של התאונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כל יום כל רגע אני בטראומה.אני נאלצת לצנתר את עצמי בשל שאריות שתן.אין תחושה מינית וכאבי גב בלתי נסבלים.פעמיים בחודש מעקב בדיקות שתן.ויחד עם הכל בסך הכל אני בן אדם עם הצרות היום יומיות של כאבי שניים ועוד.לא יכולה להתמודד עם הכל אני מיואשת.קיבלתי בעבר לוסטראל גילקס אבל הם גרמו לי מועקה נוראית כיוון שלא היתה לי גם שליטה על המוח.גם ככה אני בחוסר שליטה על סוגרים ועל כל חיי,אז גם שהמוח לא עובד רגיל וטבעי אני לא הייתי מסוגלת להתמודד.מה ניתן לעשות חוץ מכדורים איך לאהוב שוב את המגע של כולם לא להסתייג אני רוצה ולא מסוגלת.רק רוצה שיעזבו אותי לבד בשקט והשלווה שלי.

שלום רב לאחרונה עובר עלי משבר זה בא לידי ביטוי בחוסר ריכוז בעבודה. חוסר חשק לבשל ולעשות דברים בבית. חוסר חשק מיני לגמרי..... שנאה לבעלי. אני לא מבינה מה עובר עלי, תמיד הייתי אדם חזק עם רגלים על הקרקע מה גם אני אמא לשלושה ילדים ואין באפשרותי להשבר, אני מתפקדת עדיין אבל בקושי. אני מרגישה אבודה. האם אני במשבר גיל ה-30? שמעתי שיש דבר כזה.... אולי שינוי הורמנלי. הצילו.. טובעת. ניני

ניני שלום ! את לא טובעת! הסימפטומים שאת מתארת מבטאים דיכאון, שהוא תופעה קשה ושואבת מעין כמוה, אך ניתנת לטיפול ואין סיבה לסבול ! את יכולה לפנות ליעוץ פסיכולוגי, ובמידת הצורך להעזר בטיפול תרופתי לתקופה מסויימת. בינתיים, אל תכנעי לתחושות הקשות ואל תזניחי. זיכרי שמדובר בתקופה חולפת ! ( מניסיון). מאחלת לך ימים טובים יותר!

ניני שלום יש כמה אפשרויות למה שעובר עליך. בשלב ראשון כדאי לבדוק סימפטומים של דיכאון. אני מצרף מאמר על דיכאון, קראי ובדקי האם הסימפטומים המתוארים שם מתאימים למה שקורה לך: http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm חשוב להבין האם משהו קרה לאחרונה שגרם לשינוי. הדבר החריג במה שאת מתארת זו השנאה לבעלך. האם הקשר ביניכם היה בעייתי בעבר? בעיקרון גם מצב דיכאון אינו אמור לגרום לכך שתשנאי אותו וכאן יש שאלה משמעותית כי לפעמים בעיות בקשר הזוגי יכולים להוביל לדיכאון, ולפעמים סדר הדברים הפוך. בכל מקרה, מומלץ לעצור את הטביעה ולפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כיצד אמצא מי שיאבחן את בני בן ה-15 בנושא ליקויי למידה במקצועיות ובהקדם? התור בניצן לוקח כחודש וחצי, זמן שאין לנו כי זאת כתה י' והבגרויות מתקרבות, ורק השנה הפנו את תשומת ליבנו לנושא האבחון. אני מתקשה למצוא גורם נוסף, מלבד ניצן, ע"י חיפוש בדפי זהב או ב-144 גם קופ"ח אינה עוזרת לי. אנא כוונו אותי, תודה

עינת שלום יש גורמים רבים שעושים אבחון באופן פרטי ואולי בתור המתנה קצר יותר. אולי תוכלי לקבל כתובת מפסיכולוג בית הספר אותו ניתן להשיג בטלפון בשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. יש באינטרנט גורמים שונים שמפרסמים עצמם בנושא אבחון. אין לי כתובת ספציפית עליה אוכל להמליץ. אולי תוכלי להתייעץ בפורום ליקויי למידה בקישור הבא http://www.hebpsy.net/linkRedirect.asp?id=1080 יש בו גם פרטים על מכון רום פילת שעושה אבחונים כאלה ויש לו שם טוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על עזרתך

שלום רב! שמי מיכל ואני מבקשת את עזרתך בסיפור הבא: גיסתי בת 28 בחורה סגורה ומאוד ומופנמת . חשוב לציין שהיא תמיד הייתה כזאת בחורה שקטה ללא הרבה חברות (לעיתים כלל לא) מעולם לא היה לה חבר עד שהוריה הכירו לה בשידוך את בעלה שלימים הפך לגרוש שלה. לאחר חודש ימים בלבד לאחר שהתחתנה היא התגרשה.(הסיבה נבעה גם בגלל בן הזוג) אני סטודנטית לפסיכולוגיה , ויש בי במקצת ידע לגביי השלכות של העבר והווה על התנהגות של אנשים, גיסתי היא חולת אסטמה שבילדותה "בילתה" רבות בביתי חולים ותמיד חשה מגוננת מפני הוריה, ללא ספק גם מערכת היחסים הלא בריאה שחוותה לא תרמה לה כלל, כיום יש לה חבר במשך 3 שנים אך היא בן אדם מאוד לא פתוח מכל הבחינות, היא סגורה נפשית בפני אנשים חדשים שהיא אינה מכירה היא אינה מטפחת את עצמה ובחורת בכל זמן פנוי לנקות לנקות ושוב לנקות את ביתה עד כדי אובססיה,אני רואה זאת כמאין בריחה מהמציאות. כל אלה משפיעים רבות על הוריה שחשים דאגה עמוקה לעתידה. היא אינה מוכנה לשמוע על יעוץ פסיכולוגי ולפיכך, הייתי מבקשת את חוות דעתך למקרה הנ"ל ומאחר והאני מודעת שפתרון לבעיה כגון זו הוא ממושךהייתי מבקשת גם הכוונה למישהו שאתה ממליץ עליו. כמו כן, אני מצטערת שניסוח המסמך מעורפל ומסורבל זאת מאחר ורציתי לכלול את כל הפרטים הרלבנטים. לתשובתך המהירה, אודה. מיכל.

מיכל שלום ! אפשר להבין את דאגתך לגיסתך ואת הרצון לסייע לה. נראה כי באמת מדובר במצב לא קל. יחד עם זאת, אי אפשר לעזור לאדם שלא רוצה לעזור לעצמו. אפשר לנסות לדבר איתה ולהציע בעדינות פנייה ליעוץ. אולי יש מישהו אליו היא מרגישה קירבה ושיש לו השפעה עליה כדי שישוחח איתה. יסביר לה כי הדבר יכול רק לסייע לה ושזה לא בושה לפנות ליעוץ. אבל בסופו של דבר - הפנייה צריכה לבוא ממנה !

מיכל שלום אני מסכים עם הדברים של המשיבה. לפעמים זה יכול להיות קשה לראות כיצד אדם קרוב סובל ולא מסוגל לעזור לעצמו, וזה כנראה המצב שנוצר. ההסתגרות החברתית, ההתנהגות הכפייתית וחוסר הנכונות לקבל עזרה יוצרים מעגל סגור שקשה לפרוץ אותו. אפשר רק לתת תמיכה ולדבר איתה מתוך הזדהות עם מצבה בתקווה שבהמשך תהיה מוכנה לפנות לטיפול ולהתחיל תהליך שינוי בחייה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנו נשואים בני 55. בעלי מאד אוהב לבשל ואני לא ומרצונו החליט לבשל. לאחרונה, מתידד עם שכנתי בכך , שהיא קלטה שהוא יודע לבשל. היא לעיתים שולחת עם ביתה דברי מאפה שהוא מעשה ידיה. בעלי עולה אליה לקבל מתכונים. היא משתפת אותו במתכונים ומראה לו מה בישלה ואפתה, ברור שבעלי יפרגן ויחמיא לה ויעריך אותה יותר ממני. כמובן, שהיא גם משתפת אותו בשיפוצים ובסידור הדירה והרהיטים שקנתה בכדי להרשימו. אין שום דבר מיני ביניהם, אך מקרה זה חורה לי מאד: א. מדוע היא נוהגת להרשים אותו? לקבל מחמאה, פירגון ממנו? האם הוא בעלה????????, הרי בעלי מעולם לא מחמיא, מפרגן ולא איש שיחה גדול איתי. בעלי כמובן מעריך אותה מאד מאד, כי היא "אשת חיל". כשהיא פוגשת את בעלי , היא מזמינה אותו לראות מה היא קנתה או בישלה והוא מתוך נימוס עולה אליה. אין לי הזכות לאסור אותו לבוא אליה, אך הוא יודע היטב שאני מתפוצצת מקנאה, וזה מפריע לי מאד מאד. מקרה זה גורם לי לשנוא אותו עד מאד, והוא ממשיך לבקש ממנה מתכונים, אני מרגישה מאד נחותה כלפיה, לא שווה ושונאת את בעלי עד עמקי נשמתי. האם הרופא מוכן לכתוב לי איך לנהוג, מה קורה??? - בתודה - ענת

ענת שלום ההתבוננות על הקשר בין בעלך לשכנה הוא רק הכיסוי לסיפור האמיתי. גם אם היה הקשר ביניהם מפסיק מייד, הבעיות בקשר הזוגי שלכם היו ממשיכות. במידה ויש לך רצון ומוטיבציה להתמודד ישירות עם הקשר ביניכם זה אפשרי. שבו לדבר ונסו ללבן את מה שקורה ביניכם מעבר לקינאה העזה שיש לך כלפי קשריו עם השכנה. קראי את מה שאת כותבת כאן ואת העוצמות הרגשיות שעוברות עליך. השנאה לבעלך אותה את מרגישה דרך המתכונים עשויה להיות גם אהבה, אבל אין טעם לחפש את ההסבר בדירות של אחרים. בתוך הקשר הזוגי שלכם יש מספיק מרחב כדי לברר מה קורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב. ברצוני לשאול א. מדוע השכנה שלי חייבת להראות את כישוריה לבעלי והאם בעלי טוב עושה שבא אליה ומחמיא לכישוריה- זו נקודה שמאד חשובה לי והייתי שמחה לקבל תשובה, איך לנהוג עם בעלי ? - בתודה - ענת.

בתי בת 6.5 בכיתה א', עם יכולות שכליות גבוהות מאד. היא מאד מאד ביישנית ורגישה - נעלבת מאד מהר, יש לה פחד קהל - מאד מודעת לכל מה שעושה ואומרת - מפחדת שיצחקו עליה, חוששת מלהשתתף שמא תטעה. כאשר היא שוכחת להכין שעורים או טועה, היא פורצת בבכי בכיתה (פרפקציוניזם). כל התכונות הללו אינן חדשות ומלוות אותה בשנים האחרונות. בזמן האחרון היא מתלוננת בבית הספר (בבית - כלום) על כאבי בטן שברור לי כיום כי הינם נובעים מלחץ ולא בעיה רפואית (עברה את כל הבדיקות כדי לשלול בעיה פיזית). דיברתי איתה על זה בימים האחרונים לאחר שהמורה עידכנה אותי והיום התקשרו להגיד לי שהיא מתלוננת קשות על כאבי אוזניים. כשהגעתי לאסוף אותה, היה ברור לי שאין לה שום כאב והיא אף התוודאה שזה היה סתם. האם עלי לעשות איתה שיחות או להתעלם מהתופעה עד שתעבור. מה צריך להגיד לה - האם לתמוך בהתנהגותה, להיות אמפטית או יותר תקיפה? חשוב לי לציין, כי למרות כל השיחות שלי איתה (איתי היא מאוד פתוחה ומאד קרובה) אין לה מושג מה מפריע לה, למה כואב לה, ומה מפחיד אותה...ולכן אני חסרת אונים. ממש לא יודעת איך לתקוף את הבעיה - אודה על עזרתך.

אם לא מוצאים סיבה הן במישור הביולוגי והן במישור הפסיכולוגי בכך שהיא לא יודעת להסביר לעצמה מה מציק לה בבית ספר . צריך לקחת אותה לאבחון פסיכולוגי כדי לגלות את הסיבה שמציקה לה. אם זה לא יעזור ואין סיבה כזו אז כנראה שהיא סובלת מדיכאון או חרדה ורק תרופות פסיכיאטריות יכולות לעזור לה להתגבר על התחושות הרעות בבית ספר .

ריסי שלום! לא ניתן לאבחן ברשת, ובוודאי שמרבית המשיבים אינם מוסמכים לכך, כך שלא הייתי מציעה לך להבהל מאבחנות חפוזות הנזרקות כאן... אני עצמי אינני אמא, אך בתאורך את ביתך אני יכולה לזהות את עצמי כילדה לפני שנים רבות.... אינטיליגנטית, רגישה מאד, פרפקציוניסטית ( חשוב היה לי תמיד להיות הכי בסדר ), בעלת מודעות עצמית וחברתית גבוהה, פגיעה וחרדה... כך שהדברים נוגעים בי ברובד מאד אישי. ברור שהילדה עוברת תקופה קשה, ושהיא זקוקה כעת להמון תמיכה. הסימפטומים הפיזיים שאת מתארת הם ממש קריאה לעזרה. שאלת מה עלייך לעשות. אז ראשית, אני יכולה לומר לך בוודאות מה לא לעשות : לא להתעלם! הבעייה קיימת, ולא תעלם מעצמה רק כי לא מדברים עליה... מאידך, בוודאי שלא לכעוס על הילדה. ההתנהגויות שלה משקפות מצוקה, שהיא כרגע אינה יודעת לתת לה שם ומילים, ויש לסייע לה בכך, לתמוך ולהיות שם בשבילה. זה באשר לתפקידך כאם. כמובן שאם התופעה מתמשכת ומציקה, כדאי לפנות לאיש מקצוע שיאבחן ויטפל ע"פ הצורך. ניתן לפנות לשירות הפסיכולוגי החינוכי, הצמוד לכל מסגרות החינוך, ולהתייעץ עם פסיכולוג המתמחה בילדים. במידה והתור הוא ארוך ( כפי שקורה פעמים רבות ) ויש באפשרותכם להרשות זאת לעצמכם- אפשר לפנות ליעוץ פרטי. על כל פנים - לא להזניח. אני מאמינה שעם טיפול נכון והדרכה נכונה עבורכם - הדברים יסתדרו! כל טוב !

ריסי שלום ראשית צריך לתת לילדה תמיכה ואין מקום לתגובה תקיפה. נשמע שהיא מגיבה בצורה חרדה לדברים שקורים לה. יתכן שזו עדיין תקופת הסתגלות לכיתה א' החדשה שכן עוד לא עבר זמן רב מתחילת השנה. דווקא בגלל שתגובותיה פיזיולוגיות לא כדאי לחכות עוד זמן רב. רצוי בכל מקרה להתייעץ עם רופא ילדים ליתר בטחון ואם אתם מבינים בודאות שזו תגובה רגשית כדאי שתיפנו לפסיכולוג ילדים לייעוץ. יש אפשרות לקבל ייעוץ ראשון מפסיכולוג בית הספר השייך לשירות הפסיכולוגי החינוכי בעיריה. אני מציע בשלב ראשון לקבל ייעוץ הורים ללא עירוב של הילדה בתהליך. במידה ויהיה צורך בהמשך, הפסיכולוג יזמין גם את הילדה למפגש. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מאלימות מילולית,נפשית,פסיכולוגית כבר הרבה זמן. הגעתי למצב שאני מוכנה לעזוב הכל (עדיין אין ילדים),ורגע לפני הפרדה,בעלי הסכים ללכת לטיפול בעצמוץ רציתי לדעת,מה בדיוק הוא צריך? פסיכולוג רגיל? או משהו אחר? (אנחנו לא בארץ). אתה חושב שחבל לי על הזמן? גם אם הסכים לטפל בעצמו. אחרי כל התפרצות שלו אני שונאת אותו,ואת החיים בכלל. נמאס לי והייתי רוצה לברוח מפה ולהתחיל מחדש. נוסף לזה,גם בלעדיו ,עברתי חיים קשים,מלווים בהרבה משברים.פשוט אין לי כח יותר. מה דעתך המקצועית?

קחי את עצמך בידיים ותברחי ממנו מה שיותר מהר. האם יש אפשרות שתחזרי לארץ? בעלך צריך טיפול ממושך במסגרת קבוצה . מכיון שטיפול כזה הוא להרבה זמן וההצלחה לא מובטחת וגם החיים שלך חשובים אני חושב שכדאי לך לבנות את עתידך עם מישהו אחר. אני יודע שקל לומר וקשה לבצע אבל כדאי לשקול זאת ברצינות. האם את רואה סיכוי שבעלך ישתנה אם יעבור טיפול? האם יש לך את הכוחות הנפשיים להמתין ולקוות?

אין צורך בחוות דעת מקצועית במצב שלך , מה שחשוב זה מה שאת מרגישה. אם רע לך איתו ואת שונאת אותו האם שווה לך להשקיע בסיכוי הקלוש שמשהו ישתנה????

שלום בישראל יש מסגרות מתאימות למשל בנעמ"ת. בעיקרון אם הוא באמת מוכן לטפל בעצמו ולקחת אחריות על מה שקורה זה עשוי להצליח. קשה לדעת האם הוא רציני או לא בלי היכרות של ממש איתכם. לכן קשה לי גם לתת לך דעה מקצועית בלי להכיר אותך. תצרכי להחליט האם את נותנת לו סיכוי נוסף או שמה שקרה עד כה סוגר מבחינתך את הדלתות. הוא צריך איש מקצוע שמתמחה בנושא של משפחה ואולי ספציפית אלימות בתוך המשפחה. זה יכול להיות פסיכולוג או עובד סוציאלי או כל איש מקצוע מתאים אחר באזור מגוריכם בחו"ל. רצוי שגם את תהיי מעורבת בטיפול, זה סיפור משפחתי ולא רק אישי שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי תעזבי אותו ומהר החיים לא ישתנו גם אחרי טיפול אני מדברת מתוך נסיון עיזרי אומץ וברחי לך לעולם אחר לעולם שכולו טוב חיזקי ואימצי

לפני שנה בערך הפסקתי להקיא(לאחר 4 וחצי שנים) ואני מתחילה להחלים אך לפעמים אני מרגישה כאילו אנני יכולה להתנתק מהעבר ( מהפרעות האכילה) ואוכלת כדי להרגיש רע זה קורה לי בסופי שבוע הבעיה העיקרית היא שאני כלל לא רעבה ואני מרגישה רע לאחר מכן מה עושים אני חייבת עזרה

אופיר שלום הפרעת אכילה יכולה להיות סוג של תגובה גופנית אוטומטית אותה סיגלת לעצמך בעבר כסוג התמודדות עם העולם. למזלך הצלחת לצאת מזה, אבל עוד תקופה ארוכה זה יעסיק אותך, זה מסוג הדברים שצריך ללמוד לחיות איתו לאורך זמן ולאט לאט לשנות את ההרגלים עד שיום אחד אולי זה יעלם לגמרי. אני מסכים איתך שאת צריכה עזרה ובתקופה כזו חשוב שתהיי בטיפול פסיכולוגי בצורה מסודרת ולטווח ממושך כדי להמשיך את התהליך החיובי אותו את עוברת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלה לד"ר אורן קפלן, מנהל הפורום. ----------------------------------------------------------- נתקלתי במאמר מאת: פרופ' בנימין מעוז וד"ר אשר שיבר (שיחות כרך י' 1995) המכיל את המושג במדויק - "מצב דיספורי" - למרות חיפוש מעמיק גם בספרות וגם ברשת, לא מצאתי איזכורים נוספים למושג זה הכתוב באותיות עיבריות. גם נסיון להבין מהיכן שאוב אולי 'עיברות' של המקור הלועזי העלה תוצאות סותרות. מהמאמר: "... בדיעבד אפשר לומר בבטחון שלא מדובר כאן במחלה פסיכוטית, אלא במצב דיספורי ......" אודה באם בידך הסבר סטודנט לפסיכולוגיה.

שלום מצב דיספורי הוא מצב של אי שקט, דכדוך, חרדה. מצבים נפשיים מסויימים מאופיינים במצב דיספורי. חפש את המילה הלועזית "דיספוריה" ותמצא בוודאי הסברים רבים: dysphoria במקרה הספציפי שקראת במאמר מדובר בבחור בדואי שעקב אירוע מסעיר ועל רקע אישיותי הגיב בצורה מסוימת שנצפתה כדיספורית, למשל, היה כנראה מכונס בעצמו, הראה סימני אי שקט, מצב רוחו היה חרד ודיכאוני. התנהגותו היתה כנראה חריגה מאוד ולכן היתה טעות באבחנתו. עם זאת מצב דיספורי אינו חייב לכלול תופעות חריפות כאלה, פעמים רבות זה יהיה פשוט סוג של דכדוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי האם יש כאן מישהו שסובל מדיכאון וחרדה והופיעו אצלו בעיות של זיכרון והפרעה בדיבור?אם כן, האם זה חזר לתפקודו הקודם בתקופות טובות יותר? תודה

הוספה: כנ"ל לגבי נשירת שיער רצינית

נטלי, הסימפטומים שאת מתארת אופיניים מאד למצבי חרדה ודיכאון. למזלנו, עם טיפול מתאים ( פסיכולוגי ו/או תרופתי) - הם חולפים ! נשירת שיער יכולה להעיד גם על בעייה פיזיולוגית כלשהי ( למשל, חוסר בוויטמינים). כדאי לעשות בירור רפואי במקביל. תרגישי טוב.

נטלי שלום אלו תופעות שיכולות להתלוות למצבי דיכאון וחרדה, אבל בכל מקרה, חשוב שתהיי בטיפול מקצועי צמוד בתקופה הזו ותוכלי בוודאי לקבל תשובות מדוייקות על המצב והפתרון מהגורמים המטפלים שמכירים אותך אישית. בברכה ד"ר אורן קפלן

חזרתי מטיול של כמה חודשים במזרח,הייתי בתקופת משבר והחלטתי שבמקום לקחת טיפול את הכסף אוציא על טיול. היה לי טוב במזרח והלחץ הנפשי שהיה לי קצת עבר שם. אולם חזרתי לארץ עקב נשירת שיער חמורה שגרמה לי להתקרחות עקב מצב נפשי שהיה לי לפני שטסתי. ועכשיו אני בבית לא מתפקדת ואין לי חשק לכלום. מה עושים שלא מאושרים בארץ?והמצב בבית מדכא?

יעל שלום! נשמע שאת במצוקה נפשית. לא כדאי לך להזניח את המצב! פני ליעוץ פסיכולוגי שיעזור לך לברר מה קורה לך. אם קיים קושי כלכלי, אפשר לפנות לטיפול דרך קופ"ח או באחת מהתחנות הציבוריות לבריאות הנפש. מקווה שתרגישי טוב יותר !

יעל שלום יתכן שהנסיעה הקלה במשהו על המצב, אבל כעת הגיע הזמן לטפל בעצמך. האושר איננו רק תגובה להיותך בארץ או בחו"ל והמצב שמתרחש כעת הוא לא רק תגובה סביבתית. יש משהו שלך עם עצמך שצריך עיבוד והתייחסות. אני מציע לך כעת לפנות לטיפול פסיכולוגי. חוסר התפקוד שאת מתארת יכול להתדרדר לדיכאון עמוק ולא כדאי להמתין. אני מצרף שני קישורים למאמרים האחד על חרדה והשני על דיכאון. קראי ובידקי את הסימפטומים המתוארים בהם. מאחר והתגובות שלך כללו גם ביטויים פיזיולוגיים חזקים כדאי לבדוק בצורה רצינית גם שילוב של תרופות כדי להגיע במהירות לתוצאות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בני הוא בן שלוש. ילד שמח, רגוע, מעסיק את עצמו שעות בבית. לאחרונה הוא התחיל גן עירוני (שנה שעברה הוא היה בגן פרטי קטן)ומאז נראה שהוא ממש סובל...הוא קופא שם, לא מסוגל לשחק עם שום דבר או עם אף ילד, לא מדבר, פשוט קופא כל היום. לאחרונה הוא התחיל לבכות כל בוקר ולמחות על כך שהוא לא רוצה ללכת לגן, וכשאני מתחקרת אותו לגבי הסיבה, הוא מגיע בסוף תמיד לסיבה שאין לו חברים. אציין שהזמנתי ילד הביתה, ילד שהוא אוהב, והם שיחקו ביחד ממש יפה בבית. אבל בגן הוא כאילו לא מסוגל ליצור קשר, גם עם אותו ילד. ביקשתי מהגננת להדביק לו חבר...בינתיים לא נראה לי שזה הולך. אני שואלת את עצמי אם לתת לילד להתמודד או להעביר אותו לגן קטן יותר? מתי זה התמודדות שהילד חייב לעבור ומתי זה פשוט עינוי שאסור לתת לו לעבור?

אוסיף ואומר שהגן מורכב מילדים בטווח גדול - מגיל 3 ועד 4 וחצי ונראה לי שהוא לא יכול להתמודד עם החומר הלימודי שהגדולים יותר מבינים, למרות שהוא ילד מאוד פיקח...הוא פשוט קטן.

גלית שלום אני מציע להתייעץ כדי שתוכלי לקבל החלטה על סמך מידע. כדאי לשוחח עם הגננת ולבקש שיחה עם פסיכולוג הגן מטעם העיריה. לכל גן עירוני יש פסיכולוג ואפשר להיפגש איתו בשירות הפסיכולוגי החינוכי המקומי. אפשר אפילו לחייג ישירות לעיריה לשם כך. אחרי ייעוץ והבנת השטח בצורה טובה יותר תוכלי לקבל החלטה. העברה לגן אחר לא בהכרח תפתור את הבעיה, ועלולה ליצור אצל הילד תחושה שמשהו לא בסדר איתו. גודל הגן הוא לא המשתנה היחידי בסיפור. במידה ויהיה קושי לקבל עזרה מהעיריה פני לייעוץ לפסיכולוג ילדים דרך קופת חולים או באופן פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם מקובל ליצור קשר טלפוני עם הפסיכולוג במידה ומרגישים מצוקה? תודה

נטלי, זה מסוג הדברים שנהוג לקבוע עם המטפל כבר בתחילת בטיפול, כאשר מסכמים על התשלום, מספר הפגישות בשבוע וכן הלאה. בכל אופן, מניסיון שלי עם מטפלים, בד"כ אפשר להתקשר במקרה של מצוקה. ושוב, כדאי לדון בעניין באחת הפגישות, כדי שיהיה איזשהו תיאום והסכם שמקובל על שניכם.

נטלי שלום בהחלט כן. זה כמובן תלוי גם בפסיכולוג שלך, אבל בד"כ במצב מצוקה זה רצוי ומקובל. בכל מקרה, כדאי לסכם את העניין גם בתוך המפגש הטיפולי כדי שהשאלה תהיה מבחינתך ברורה לגמרי. בברכה ד"ר אורן קפלן

זיהיתי את הסיבה שממנה נכנסתי לדיכאון! הסיבה עצמה היא קצת לא הגיונית אבל אני יכול "להסיר" את הדבר הזה שגרם לי להיכנס לדיכאון כי מהרגע שהיה לי את הדבר הזה....מהיום שהיה לי את ה"דבר הזה" הרגשתי לא מאוזן נפשית אם אני יסיר את הדבר הזה זה יוציא אותי מהדיכאון? בתודה אלי

אלי שלום מודעות לגורמים שהביאו לדיכאון היא חשובה ועשויה בהחלט לסייע לך בעתיד. עם זאת, לצערנו המודעות אינה מספיקה. תהליך השינוי דורש גם שדברים פנימיים בנפש ישתנו כך שמנגנונים מוכרים וישנים מהעבר לא יכנסו לפעולה חוזרת אוטומטית גם בעתיד. המודעות אינה עוזרת להפסקת ההרגלים, היא רק יכולה לעזור לשנות אותו ביתר קלות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני בת 16 יש לי בעיה שמציקה לי מאוד: אני מרגישה שהפסדתי הרבה דברים בגיל ההתבגרות אני נורא בייישנית ומאוד סגורה ומפוחדת כשאני בחברת אנשים או אפילו משפחה אני כול הזמן מנסה לרצות אותם כדי שיאהבו אותי ומנסה להיות מישהו כשאני איתם אני בלחץ כול הזמן שיהיה לנו על מה לדבר שאני לא ישעמם אותם וכו... כול החרדות האלה מעייפות אותי ובגלל זה אני לא אוהבת להיות בחברה,עם המשפחה המורחבת ואפילו ללכת לביה"ס לפעמים יש לי פחד שאני יבוא לביה"ס ואף אחד לא ירצה לדבר איתי בגלל משהו שעשיתי,הפחד הזה רודף אותי כמעט כול יום. ווכשנראה לי שחברה לא כ"כ מתייחסת אלי אני כבר חורדת: מה עשיתי לה? למה היא לא מתיחסת אלי? תן לי בבקשה עצות איך להתמודד עם הפחדים האלה ביום יום

דנית שלום אני בספק אם יש עצות פרקטיות לשינוי. סביר להניח שאם תעמדי מול המראה כל יום ותלמדי לאהוב את מה שאת רואה שם, ותאמרי לעצמך בקול רם שאת מוצלחת ומעניינת, זה גם ישפיע על מה שיקרה לך בחוץ. עם זאת, לעיתים נדרשת השקעה גדולה מכך מאחר והרבה מהדימוי העצמי הנמוך והחרדות נובעים ממקורות לא מודעים שאינך בהכרח יכולה לטפל בהם מתוך המצב הקיים. לפי מה שאת מתארת תוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי ואולי לא כדאי להישאר לבד עם כל התחושות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום השאלה בקשר לילדה בת 6, אולי תוכל לעזור. יש לי אחיינית בת 6 שעלתה לכיתה א השנה. עד לפני שנה בערך היא הייתה ילדה חמה יותר, כלומר מחבקת יותר, מדברת יותר אך מזה שנה נראה כי חל שינוי. כשהיא נמצאת בבית היא מעדיפה לשחק לבד (היא ילדה יחידה במשפחה.היא יכולה שעות לשבת בחדר ולהעסיק את עצמה למרות שמגיל מאוד קטן היא הייתה מעסיקה את עצמה ולא מפריעה הרבה להורים לסביבה), כששואלים אותה דבר מה או מנסים לדבר איתה, היא הרבה פעמים פשוט לא מתייחסת, מבקשת שיניחו לה או עונה בתירוץ שהיא לא זוכרת. באופן כללי היא ילדה חכמה (כפי שזה בא לידי ביטוי במשחק שלה) ובאיבחונים שעשו לה לפני מס' שנים נאמר כי אין לה שום בעיה, היא ילדה מקסימה וחכמה. עכשיו היא עלתה לכיתה א, במשך הזמן התחילה להתקשות בחשבון. עד לפני שבועיים היא הייתה נהנית מבי"ס וכעת כששואלים אותה על בי"ס היא אומרת שלא כיף לה ושהיא לא מצליחה בחשבון.כמה ניסינו להסביר לה כי לא קרה שום דבר והיא עוד תצליח ושהיא פשוט צריכה תרגול.הבעיה שיש לה נטיה לא להתמודד עם קשיים, להפסיק את הדברים ולא להתאמץ היא מתרגזת ומוכנה לוותר על כל פרס שבעולם רק לא לעשות שיעורי בית. האם יש מקום לפנות לייעוץ מקצועי? אודה על תשובה

ליטל שלום העובדה שאתם מודאגים מצדיקה פניה לייעוץ מקצועי. יתכן שיאמרו לכם שאין מה לדאוג והכל בסדר ולפחות תוכלו להירגע. יתכן שכדאי שההורים יפנו קודם כל לייעוץ ללא הילדה יספרו את מה שקורה ויקבלו חוות דעת. פעמים רבות הדרכה להורים יכולה לשפר את המצב באופן משמעותי. כדאי לפנות לפסיכולוג המתמחה בילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הנני בת 35 ולפני כ- 8 חודשים הכרתי גבר נחמד ואפשר להגיד שאני די מאוהבת בו. לאחרונה גילתי שלבחור יש בעית התמכרות להימורים (קלפים וכדומה). כשגילתי זאת הוא הכחיש ואמר שזה היה חד פעמי.אבל, אחרי שיחות רבות עימו הבחור הודה שהוא מכור מזה כ- 16 שנים. לדבריו, אין לו שום בעיה להפסיק להמר מתי שהוא רוצה. ומזה כ- 3 חודשים הוא לא מהמר. (מה שנשמע לי לא נכון) ההיגיון אומר שמאוד קשה להפסיק להמר אם לא עוברים טיפול גמילה (כמו מכל התמכרות אחרת). יש לי מספר שאלות: 1. האם אני טועה ויתכן שהוא אכן הפסיק (אין לי שום דרך לדעת זאת מאחר ואני לא צמודה אליו 24 שעות ביממה). 2.האם אדם שמהמר כ"כ הרבה שנים יכול להפסיק את ההימורים ללא כל גמילה? 3. האם אדם שעובר גמילה מהימורים, יכול לאחר זמן מסויים לחזור לזה? למרות שאת חלק מהתשובות אני יודעת, בכל זאת היתי מעוניינת לדעת את דעתך המקצועית בנושא. אני מאוד אודה לך אם תוכל להשיב לי בהקדם. נורית

כדי להגמל מהימורים שנמשכים כל כך הרבה שנים יש צורך בטיפול גמילה ממושך. גם אלכוהוליסטים שממשיכים לשתות אומרים שהם יכולים להפסיק בכל רגע. נראה לי שטוב תעשי עם עצמך אם תתנתקי מהבחור כי את נכנסת לצרות צרורות שעלולות למרר את חייך. סליחה מראש אם כתבתי משהו שלא שאלת אך לדעתי זהו המצב.

נורית שלום האם תוכלי לפרט במה באה לביטוי ההתמכרות להימורים? הימורים אינה תופעה אחת קבועה. כדאי להבין עד כמה חמורים הדברים, אילו סכומים הוא מצליח לבזבז יחסית למשכורתו, היכן וכו'. כאשר מדובר ממש בהתמכרות שכרוכה בהוצאת סכומים גדולים ללא בקרה ובמשך שנים רבות קשה להאמין שהבטחה להיגמל אכן תספיק. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, עד היום הבחור לא הצליח לחסוך שקל אחד. אין לו רכוש. היו חודשים שהוא בזבז אלפי שקלים בחודש. בד"כ הוא הולך לשחק בבתים פרטיים או במועדנים. הוא לא מצליח לסיים את החודש ולפעמים אפילו לווה כספים מחברים. לכן, זה נשמע לי קצת לא אמין שהוא אומר שהוא יכול להפסיק להמר מתי שהוא רוצה. האם אני טועה???????

דוקטור שלום, שמי דניאל אני בן 19 (משרת כרגע בצבא), מזה כמה חודשים יש לי בעיה שבה אני חש כי אני צריך ללכת להשתין בתכיפות גבוהה. יש לציין שנבדקתי אצל אורולוגים רבים בצבא שלא מצאו כל בעיה ואף נטלתי תרופות שלא עזרו. הבעיה החלה בעקבות פעם שנסעתי באוטובוס בהסעה מן הצבא והייתי חייב להשתין והתאפקתי והתאפקי ולא העזתי לבקש שיעצרו עד שכבר עצרו וירדתי להשתין חשתי כאב עז. הבעיה הזאת מפריעה לי מאוד בחיים מכיוון שאני כל הזמן חושב מתי ללכת לשירותים, מנסה להמנע מנסיעות ארוכות או דברים ארוכים. כאשר יש לי משהו כמו נסיעה ארוכה או משהו דומה אני חושב על זה כל הזמן, ובזמן הנסיעה אני מתכנן כל הזמן מה לומר אם אי אצטרך פתאום לרדת. בנוסף לפעמים (בעיקר שאני במקום ללא אפשרות לגשת לשירותים) אני חש כאילו אני חייב להשתין והולך לשירותים אפילו כאשר אין לי שתן ואני מתאמץ להשתין. בנוסף אם אני נרדם לפעמים באוטובוס אני מייד מתעורר בחשש שאני ישתין מתוך שינה. יש לציין שאני סובל מצריבות בשתן גם כשאני בבית אך כשאני בבית אינני חושב על מתי ללכת לשירותים. אינני רוצה ללכת לקב"ן כדי לא לסגור לעצמי דלתות , אך אני חייב להוציא לי את זה מהראש מה עליי לעשות?

דניאל שלום הפניה לקב"ן אינה סוגרת דלתות באופן אוטומטי, בעיקר בסוג הבעיה שאתה מתאר. מדובר על סוג של תגובה פסיכולוגית-פיזיולוגית וניתן לטפל בה הן ע"י תרופות נוגדות חרדה והן ע"י טיפול פסיכולוגי התנהגותי, ניתן להיעזר גם בהיפנוזה. אם אתה רוצה לעקוף את הקב"ן נסה לפנות שוב לאורולוג מומחה והסבר לו את הבעיה שנוצרה. אולי הוא ימליץ לך על מסלול מתאים ונוח יותר עבורך במרפאת המומחים של הצבא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי שאלות ושאשמח אם תענה לי על מה שאתה יודע . שאלות על זיכרון של ערכים ומוסכמות חברתיות 1.האם יש מצבים נפשיים שבהם לאדם לא אכפת ממוסכמות חברתיות ואיסורים חברתיים ? 2. ידוע לי שיש בעיות בזיכרון מסוגים שונים . רציתי לדעת באיזה סוג של זיכרון כל הנורמות והמוסכמות החברתיות והערכים החברתיים מאוחסנים . והאם יש סוג של הפרעות בזיכרון שקשורים בסוג זה של זיכרון?

אילנית שלום אני מתאר לעצמי ששאלתך באה על רקע כלשהו ויהיה יותר קל לענות לך אם תסבירי את אותו רקע. התשובה ל-1 היא מן הסתם כן, יש מצבים כאלה ולגבי השאלה השניה אני לא חושב שיש סוג מסוים או ספציפי של זיכרון בו מאוחסנים פריטים אלה. הזיכרון הוא מערך מורכב ורשתי של אסוציאציות ופריטי מידע בו מאוכסנים בין היתר גם הנורמות והמוסכמות החברתיות. התנהגות לא נורמטיבית לא קשורה בד"כ לשיכחה או הפרעה בזיכרון. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלה שלי היא לא אישית אלא כדי להבין את הזיכרון והפרעות בזיכרון. ברצוני להבהיר שאני לא מתכוונת לשאול על מצבים נפשיים כמו הפרעות אנטי סוציאלית או נרקסיסטית או כל הפרעת אישיות אחרת . אלא אני מתכוונת לסוגים של קשיים בזיכרון שבאופן סלקטיבי מתקשים לזכור מוסכמות חברתיות ואיסורים חברתיים אבל את כל השאר זוכרים. כלומר זוכרים ומזהים את האח\אחות שלהם אבל במקביל שוכחים שמגע מיני ביניהם הוא איסור חברתי . מצב כזה יכול לקרות פתאום מכל סיבה שתרצו . ידוע לי שקיימים סוגים של זיכרון כמו סמנטי, אפיזודי ,ובטח עוד סוגים . אני מתעניינת לדעת על אותו סוג זיכרון שקשור בשיכחה דווקא של לזכור מוסכמות חברתיות ואיסורים חברתיים חברתיים אבל את כל השאר זוכרים. כלומר זוכרים ומזהים את האח\אחות שלהם אבל במקביל שוכחים שמגע מיני ביניהם הוא איסור חברתי . אני יודעת שהזיכרון הוא מערך מורכב של אסוציאציות ופריטי מידע שבו מאוחסנים בין השאר גם הנורמות והמוסכמות החברתיות אבל בכל זאת יש מצבים של שיכחה שונים אחד מהשני , הם יכולים להיגרם מהרעלה של תרופות , סמים, מצבים נפשיים, ועוד גורמים . כשאני שואלת האם יש מצבים כאלה אני לא מתכוונת להפרעות אישיות אלא למצבים שבאים פתאום מכל מיני גורמים . ואני רציתי לדעת באיזה מצבים כאלה זה יכול לקרות . ולדעת שמות של הפרעות פתאומיות בזיכרון מהסוג הזה כאמור הרקע שאני שואלת הוא לא אישי אלא כי זה מאוד מעניין אותי .

היי לכולם מה דעתכם על הנושא הבא: האם הוגן להביא ילד לעולם ע"י הורים שאחד מהם לפחות לקה באיזשהי מחלת נפש במהלך חייו. הרי ייתכן כי מחלה יכולה לעבורבתורשה (במידה וקיים מרכיב תורשתי אך לצערנו אף פעם אי אפשר לדעת בודאות) ואז נראה את ילדנו על ספת הפסיכולוג, סובל בלי שאנו יכולים לעזור הרבה. או במידה והמחלה תחזור בהמשך החיים וילדים יושפעו מכך וזה גם יגרום להם סבל. אני אישית סובלת מדיכאון וחרדה (?) מזה זמן מה ונראה כי אצלי במשפחה קיימת אזשהי נטייה גנטית לנוירוטיות, וכשאני חושבת על הולדת ילדים אני נהיית עצובה כי מצד אחד נראה כי החיים חזקים מאיתנו ואני אישית רוצה להקים משפחה ולהביא ילדים אך מצד שני אני מאוד פוחדת שגם הילדים שאני אביא יסבלו מלקות נפשית. או שפשוט אני חרדה ועדיין לא בשלב של לחשוב על הקמת משפחה?! נא תגובתכם

האם היית רוצה שלא להיולד? כלומר אם תסתכלי על חייך, האם הדיכאון והחרדה כל כך נוראיים שעבורם היית מותרת על הכל? וגם נראה לי שכולם חוששים לפני תכנון משפחה, הרי כל כך הרבה דברים רעים יכולים לקרות (אבל גם טובים) וגם יתכן שעדיין מוקדם לך. גם זו אופציה.

נטלי שלום יש מחלות גנטיות חריפות או חמורות בהם השיקול הזה בהחלט קיים. בנוגע לדיכאון וחרדה, אמנם יש מרכיב גנטי מסוים בבעיה, אבל הוא בשיעורים נמוכים יחסית, כמו כן, רוב האוכלוסיה סובלת מדיכאון ו/או חרדה לפחות פעם בחיים בלי קשר למטען הגנטי. בהחלט יתכן שהעברת הדיכאון והחרדה נובעים מעצם המגורים המשותפים ולא מסיבות תורשתיות. לכן חשוב שהורה לעתיד שסובל מדיכאון וחרדה יקבל טיפול פסיכולוגי וישפר את יכולותיו להתמודד עם הבעיה. עם זאת, אני לא חושב שזו לא סיבה להימנע מהבאת ילדים לעולם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לנטלי, מדהים ממש, בתקופה האחרונה העסקתי את עצמי באותה שאלה בדיוק. אני נשואה כשנה, לפני מס' חודשים התחלנו לדבר על ילדים, אבל לאחרונה עברתי התקף חרדה מלווה במצב רוח די ירוד שנמשך תקופה די ממושכת. בעקבות זאת התחלתי להרהר על מוכנותי להורות... ייתכן ויש צורך בעוד קצת זמן כדי להתחזק ולעבד את מה שעברנו ( אפשר להעזר לשם כך ביעוץ פסיכולוגי, כמובן). יחד עם זאת, נראה לי, כי דווקא המודעות העצמית לחולשותינו, רגש האחריות המפותח והיכולת לטפל בעצמנו - יכולה להועיל לנו בהורות בהמשך. אנשים רבים עושים ילדים בלי שום חשיבה מוקדמת או דאגה לאיכות הורותם בהמשך!

בעיות חרדה או דיכאון קל לא נחשבים למחלות נפש ואין להתלבטות שלך בכלל מקום בהקשר הנוכחי. יכול להיות שמסיבות אחרות קיימת התלבטות אך ברמה הרפואית אין כאן סיבה להמנעות.

היי ירדתי משמעותית במשקל ,ודבר זה לא מפסיק להטריד אותי,ויוצא מכלל כל היגיון אני כל שניה בודקת את משקלי,ונמצאת בחרדה מתממדת ביררתי מה זאת הירידה הפתאומית והמשמעותית במשקל ואמרו לי שזה נשמע יותר כמו בעיה פסיכולוגית, אך באמת ירדתי במשקל ,אני רק לא בטוחה כתוצאה ממה זה ומה קדם למה, החרדה מזה או זה אני יודעת שלמוח יש השפעה מאוד חזקה על כל דבר בגוף אבל באם זה הגיוני שזה רק בגלל החרדה?

הכי טוב זה ללכת לקופת חולים ולבקש בדיקות לאיבחון הבעיה , אם זו אמנם בעיה.

ק שלום ראשית כדאי לפנות לרופא המשפחה ולערוך בדיקות גופניות כדי לוודא שאין מקור גופני לעניין. במקביל אפשר לבחון את הנתיב הפסיכולוגי. ירידה במשקל אופיינית למספר מצבים נפשיים, האחד הפרעת אכילה שקשורה ישירות לרצון לרזות והתעסקות רבה סביב אוכל. מצב שני הוא דיכאון וחרדה שמלווים לעיתים קרובות בשינויים במשקל. אני מצרף שני קישורים למאמרים על דיכאון וחרדה ובתוכם יש גם שאלון לבדיקה עצמית. במידה והסימפטומים המופיעים שם נראים לך רלוונטיים אליך כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

או בכלל.....לאן לפנות? יש מאגר (רשימת פסיכיאטרים) של קופ"ח ברשת? צריכה מידע..... כל מידע יתקבל בברכה.... תודה מראש

http://images.maariv.co.il/channels/12/ART/464/973.html

זה משהו שפעם נתקלתי בו זה לא יגיד לך איפה למצוא רק מדריך נחמד http://www.macom.org.il/choose_therapy.asp כמו כן לגבי פסיכאטרים של קופ"ח מכבי את יכולה למצוא באתר שלהם http://www.maccabi-health.co.il/Site/HE/homepage.asp ואח"כ אם את מחפש משהו שמתמחה גם בהיפנוזה את יכולה לבדוק אם יש לו רישוי באתר של משרד הבריאות בפנקס במהפנטים http://www.health.gov.il/hip/hip_htm.asp בקווה שעזרתי

נועה שלום רצוי להתייעץ עם אנשים בסביבתך, למשל עם רופא המשפחה של קופת החולים ששומע הדים מחולים אחרים ואולי יכול לתת שם של פסיכיאטר מתאים. כמו כן אפשר בד"כ להתקשר לצוות בריאות הנפש של הקופה ולקבל עצה. השמות עצמם רשומים בצורה רגילה בספר הרופאים של קופת החולים שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום,אני בת 30 ומאובחנת כמאנית דפרסיבית אני מחפשת קבוצת תמיכה לאנשים בעלי אבחון דומה לשלי אשמח אם תרצו עימי קשר בתודה מראש תמר

אני לא יודעת על קבוצת תמיכה, אך גם אני מאובחנת כמאנית דפרסיבית בת 28 אשמח אם אוכל ליצור איתך קשר שרון

אשמח ליצור איתך קשר [email protected]

תמר שלום אינני מכיר קבוצה כזו. כדאי אולי להתקשר למרפאות בריאות הנפש באזור מגוריך ואולי להם יהיה מידע מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי בעיה של מחסום פסיכולוגי בהטלת שתן(אני חושב שזה המונח) הבעיה מתבטאת בכך שיש זרים לידי או מצבים מסויימים אני לא מסוגל להטיל שתן הבעיה יצרה אצלי בעיה רפואית של שארית שתן שגורם צורך להטיל שתן כל שעתיים (עם זאת בזמן עדיין יש לי את המחסום הפסיכולגי) עכשיו כתוצאה מבעיה השארית שתן אני צריך לעשות בדיקה לא נעימה שנקראת בדיקה אורודנמית - שהבדיקה עצמה זה החדרת צינורית דרך איבר המין לשלפוחית השתן ועי כך ממלאים את שלפוחית השתן ובודקים את שרירי השלפוחית ונתונים נוספים נוצר לי מצב של מאין מילכוד 22 ,אני צריך לעשות את הבדיקה על מנת לקבל טיפול מתאים לשארית השתן, אבל אני גם מאד מפחד מהבדיקה וגם לא מסוגל לעשות שתן סביב סגל רפואי שבוחן ובודק האם יש דרך פסיכולוגית אולי הפנוזה לטפל בפחד מפני הבדיקה וטיפול במחסום הפסיכולוגי הבעיה של רצון אז להטיל שתן ואי האפשרות לבצע (המחסום הפסיכולוגי) גורם לי להרגשת תיסכול ודיכאון נוראי עד מחשבות אובדניות כמו כן ההמחשבה של הכנסת עצם לאיבר המין גורם לי לפחד רב מאד ואף צמרמורת נוראית מה אפשר לעשות ??

זיו שלום בעייתך אינה נדירה ויש אנשים לא מעטים שסובלים כמוך. זה נובע מסוג של חרדה שיוצרת תגובה פיזיולוגית אוטומטית שמונעת הטלת שתן. יש אפשרות לטפל בנושא באמצעות היפנוזה, הן לבעיה המקורית והן לצורך ביצוע הבדיקה. המפתח לפתרון הוא הרפיה ורגיעה. אולי כדאי לך לנסות לפנות למרפאת ההיפנוזה בבית חולים וולפסון. הטיפול בהיפנוזה בתוך המרכז הרפואי עשוי להיות יעיל יותר כי אפשר יהיה לטפל במכלול הבעיה ביחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על התגובה המהירה אני חיפאי,האם יש באזור חיפה מקום בו אפשר לעשות את הטיפול הזה (ההיפנוזה)

לא קיבלתי תגובה להודעה האחרונה שלי בנושא :נקודות חולשה אצל פסיכופטים. זה נמצא בעמודים הקודמים . אבקש את התיחסותה . תודה מראש.

סיוון שלום, משאלותייך החוזרות והנישנות, נראה שהנושא מטריד אותך מאד ברמה האישית, ולא רק ברמה התאורטית... האם את מחפשת נקודות תורפה כדי לפגוע במישהו? ואם כן- במה זה יועיל לך?

סיוון שלום אינני רואה את הודעתך. אנא כתבי אותה שוב, ואם תוכלי, נסי גם לתת קצת יותר רקע על הנושא. האם מדובר באדם ספציפי שאת מכירה וכד'. צריך לזכור שאבחנות אישיות הן מאוד כלליות ולא מדוייקות וכדאי להתייחס לכל מקרה לגופו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן קפלן . אני סיוון ששאלתי את השאלה. אני לא שואלת על אדם ספציפי שאני מכירה אלא להשכלה כללית ולחומר למחשבה. היות והשאלה היא חלק משירשור, והעניין חושב לי מאוד ,הייתי חייבת לעשות מאמצים לחפש את השאלה ולכתוב את כל השירשור . השאלה נמצאת בסוף עליה לא ענית . הנה השירשור : שירשור לד"ר אורן קפלן על נקודות חולשה אצל פסיכופטים השואלת סיוון: נושא: נקודות חולשה אצל פסיכופטים מחבר: סיוון תאריך: 01-11-2003 06:45 שבת שלום מהם נקודות החולשה המשותפות של כל פסיכופט ? האם הנפש הפסיכופטית היא הנפש החזקה ביותר בעולם שכלום לא יכול לשבור אותה להתיאש מתכונותיה כמו נרקסיסטיות, לא רואה וגם לא רוצה להתחשב בסבל של קורבנו, מתכנן כל הזמן איך להשתמש בתמימות ובנחמדות של קורבנותיו, כדי להביא למצב שהם ישארו תלויים בו, בוגד, מתערמם, לא אמין, מוליך שולל ומפזר הבטחות כדי לקבל את מה שהוא רוצה ואחר כך בוגד, חסר מצפון, חסר רחמים, אכזר מאוד, שואף להשתלט על אחרים אם היה יכול היה גם משתלט על הריאות של האנשים ודואג לתת אוויר לריאות רק אם מרצים אותו אבל גם אם לא מרצים אותו לא אכפת לו הוא ימשיך לגרום לסבל ולהשתמש בשליטה שלו לרעה, משרה אווירה שצריך לרצות אותו במכוון, מפיל אנשים בפח בדברים גורליים... מנסה בפני כולם שלא ירגישו את מעשיו אבל אם פישל לא ממש אכפת לו, דבוק לעצמו ,עריץ מאוהב בעצמו שאפילו להצטער לא טורח, מסכסך בין קורבנותיו ומביא למריבות קשות ביניהם ואחר כך בשעה שהם בסערת רגשות הוא צופה מהצד ונהנה וצוחק... האם הנפש הפסיכופטית היא הנפש החזקה ביותר בעולם שכלום לא יכול לשבור אותה להתיאש מתכונתיה אלה שצויינו. ומה המשותף לתכונות האלה ? תודה מראש וכל טוב ממני סיוון תגובה של דוק : נושא: RE: נקודות חולשה אצל פסיכופטים מחבר: דוק תאריך: 01-11-2003 13:18 פסיכופאת לא חייב להיות נרקסיסט. מדובר בשתי הפרעות שונות. הייחודיות אצל פסיכופאתים שאין להם נקודות חולשה ולכן הם חסרי מעצורים. בערוץ 8 הראו שמבנה מוח של פסיכופאת שונה משל אדם רגיל ומדענים מנסים למצוא פיתרון ביולוגי להפרעה, בינתיים ללא הצלחה. רוב הפסיכופאתים מסתבכים בפשעים אלימים (כמו רוצחים סדרתיים) ומבלים שנים ארוכות בבתי סוהר. אם כי יש גם רוצחים-פסיכופאתים חכמים שלא נתפסים או שמצליחים להתחמק מעונש. דוגמאות- בכתבה הזכירו את או.ג'י סימפסון מארה"ב. בארץ אפשר להזכיר את פימשטיין שרצח את בתו הודיה בת השנתיים. מה שמבדיל אותם מעבריינים רגילים זה האופי האלים האכזרי והמזעזע של הפשעים שבהם הם מעורבים. יש דיווחים גם על פסיכופתים שאינם אלימים- יכול לבוא לידי ביטוי בהרצת מניות, במעילה כספים גדולה וכו'. תגובתה של השואלת סיוון על התגובה של דוק: נושא: RE: נקודות חולשה אצל פסיכופטים-לדוק מחבר: סיוון תאריך: 01-11-2003 15:13 לדוק שלום, אני לא מתכוונת לאותם פסיכופתים שמסתבכים עם החוק . אני מתכוונת לפסיכופטים שאתה מכנה אותם חכמים ושהם לעולם לא נתפסים אלא להיפך כלומר יוצרים רושם כאילו הם טובים כאילו הם דואגים לך ורוצים להגן עליך וכדי להגן עליך הם חייבים לשלוט בך ובדברים שקשורים בך... כלומר אני מתכוונת לפסיכופטים שלעולם לא נתפסים,ומרצים את אנשים בשילטון (חברי כנסת, משפטנים, מזמינים לחוגי בית פוליטיקאים ...) על אנשים כאלה אני מתכוונת אם נפשם כל כך חזקה שלעולם הם לא יכולים ליפול האם הנפש הפסיכופטית היא הנפש החזקה ביותר בעולם שכלום לא יכול לשבור אותה להתיאש מתכונותיה כמו נרקסיסטיות, לא רואה וגם לא רוצה להתחשב בסבל של קורבנו, מתכנן כל הזמן איך להשתמש בתמימות ובנחמדות של קורבנותיו, כדי להביא למצב שהם ישארו תלויים בו, בוגד, מתערמם, לא אמין, מוליך שולל ומפזר הבטחות כדי לקבל את מה שהוא רוצה ואחר כך בוגד, חסר מצפון, חסר רחמים, אכזר מאוד, שואף להשתלט על אחרים אם היה יכול היה גם משתלט על הריאות של האנשים ודואג לתת אוויר לריאות רק אם מרצים אותו אבל גם אם לא מרצים אותו לא אכפת לו הוא ימשיך לגרום לסבל ולהשתמש בשליטה שלו לרעה, משרה אווירה שצריך לרצות אותו במכוון, מפיל אנשים בפח בדברים גורליים... שואף לשלוט באחרים לא בגלל חרדה מאי ודאות אלא שואף לשלוט ומתרץ כאילו יש לו חרדה מאי ודאות כתירוץ לצורך הגדול שלו לשלוט, מנסה בפני כולם שלא ירגישו את מעשיו אבל אם פישל לא ממש אכפת לו, דבוק לעצמו ,עריץ מאוהב בעצמו שאפילו להצטער לא טורח, מסכסך בין קורבנותיו ומביא למריבות קשות ביניהם ואחר כך בשעה שהם בסערת רגשות הוא צופה מהצד ונהנה וצוחק... האם הנפש הפסיכופטית היא הנפש החזקה ביותר בעולם שכלום לא יכול לשבור אותה להתיאש מתכונתיה ? אני יודעת שנרקסיסטיות לא חייבת לבוא עם הפרעה אנטי סוציאלית(פסיכופטים) אבל אני מתכוונת לפסיכופטים שהתכונות שציינתי ובעיקר נרקסיסיטיות, הן תכונות שמאוד בולטות בהם. אני מקווה תגובתו של הד"ר אורן קפלן : נושא: RE: נקודות חולשה אצל פסיכופטים מחבר: ד"ר אורן קפלן תאריך: 01-11-2003 22:19 סיוון שלום פסיכופטיות אינה תופעה אחת בלבד. מה שמשותף לכולם הוא ליקוי חמור במצפון מה שגורם להם להתנהג בצורה אנטי חברתית ללא תחושת אשם או חרדה בהקשר זה. מכאן והלאה יש הבדל בין אדם לאדם כמו בכל תופעה אנושית אחרת. יש חכמים וטפשים, כאלה שיודעים להסתדר וכאלה שנופלים בפח וכו'. לא הייתי מתאר זאת במונחים של נפש חזקה אלא דווקא בחלקי אישיות חסרים ופגיעים בגללם נוצר איפיון אישיותי בעייתי שכזה. בברכה ד"ר אורן קפלן תגובתה של ענת על דברי הד"ר אורן קפלן: נושא: ומה לגבי נקודות חולשה ? מחבר: ענת תאריך: 02-11-2003 00:53 ומה לגבי נקודות חולשה שהשואלת שאלה ? אם אין להם נקודות חולשה אז אולי עדיף לחנך ילדים שיהיו פסיכופטים חכמים למען בריאותם הנפשית . לכן מהם בכל זאת נקודות החולשה שלהם ? תגובתה של HERA על תגובתה של ענת: נושא: לענת מחבר: HERA תאריך: 02-11-2003 15:38 לא חושבת שלפסיכופטים יש נקודות חולשה, וזה בגלל שהם דלים ברגש ולא אכפת להם מאף אחד ומשום דבר מלבד האינטרסים של עצמם. אין ספק שהמונח "לדרוך על גופות" הולם אותם מאוד. אבל אני לא מסכימה עם מה שכתבת בקשר לחינוך ילדים, משום שאנשים עם הפרעה אנטי-סוציאלית פוגעים מאוד בחברה, ואני לא רואה שום דבר חיובי בגידול דור של אנשים שמזלזלים בסביבה (חוקים, אנשים אחרים וכו'). תגובתו של הד"ר אורן קפלן על תגובתה של ענת: נושא: RE: ומה לגבי נקודות חולשה ? מחבר: ד"ר אורן קפלן תאריך: 03-11-2003 00:03 ענת שלום פסיכופט נחשב מבחינה חברתית כאדם חריג. הוא אדם שמבחינה התפתחותית עובר פעמים רבות קשיים רבים שהופכים אותו בסופו של דבר למחוספס ושלילי. לא מדובר כלל על חוזק נפשי, זה יכול להיות אדם מעורער מאוד מבחינה נפשית. העובדה שהוא מנותק רגשית לא הופכת אותו לחזק ואני בספק אם יש הורה שהיה רוצה לייעד לילדיו סוג כזה של עתיד. לפעמים כל אחד מאיתנו אומר לעצמו שהיה רוצה להיות פחות רגיש ולפתח "עור של פיל". אבל בשורה התחתונה, כאשר אנשים באמת נשאלים האם יחד עם הכאב שברגישות היו מוכנים גם לוותר על רגשות אחרים כמו אהבה, רוב האנשים יעדיפו להישאר כפי שהם, ובוודאי לא לבחור במסלול חסר רגשות. ובשורה התחתונה, זה לא נושא לבחירה. אי אפשר להיות פסיכופט רק מתוך החלטה ואני בספק אם אפשר גם להפוך ילדים לפסיכופטים שכן כל כך הרבה גורמים יש בתהליך ההתפתחות. בברכה ד"ר אורן קפלן שאלתה של השואלת סיוון (השאלה שלי) בעקבות תגובתו האחרונה של הד"ר אורן קפלן: נושא: לד"ר אורן קפלן שלום מחבר: סיוון תאריך: 03-11-2003 05:06 שלום , אני רואה שאתה כן קורא את ההודעות שבהמשך השירשור. אני מבינה שהנושא גלש לעניינים של חינוך וענת מציעה שלאנשים עם הפרעת אישיות אנטי חברתית ,בהקשר לשאלתי הם אנשים חסינים נפשית. אתה אומר שהם חסרי רגישות מסויימת כלפי אחרים , ושהם לא מסוגלים להיות בקשר אהבה של נתינה וקבלה ומההנאה של לעזור ולתת (שלדעתי היא הדבר נפלא ביותר ). בהקשר לשאלתי על נקודות חולשה שפגיעה בהן עשוייה לשבור אותו מתכונותיו שציינתי ובעיקר על הקווים הנרקסיסיטיים באישיותו, חוסר רגישות וחוסר היכולת לחוות אהבה הן לא נקודות תורפה כאלה , שלחיצה על עליהם תוריד לו את הביטחון במעשיו הנוראים שנגרמים בעיקר עקב הנרקסיסטיות שלו,ויש כאלה שיכולים אפילו לומר על זה "הפסד שלו בסך הכל". הייתי רוצה לחשוב (אם אין למדע תשובה אז עזוב את המדע )על נקודות חולשה, שלפי השערתך יכולות להוות נקודות תורפה שלחיצה עליהן עשוייה להוריד לו את הביטחון בחלק מהתכונות שבולטות אצלו וציינתי אותם . אשמח בכל זאת אם נחשוב ביחד על נקודות תורפה, לפי השערתנו, אומנם אתה פסיכולוג אבל זכותך להביע את דעתך ולא לתת למדע למנוע ממך מלחשוב ולשער במיוחד כשאתה מתבקש לשער. כל טוב ובוקר טוב לך ויום נעים . הפורום שלך חשוב , וכבר ברדיו צינתי לשבח אותך שאתה עונה לכולם באינטרנט ולא נותן תשובות מתחמקות כי שמתי לב שאתה לא נותן תשובות קצרות ומתחמקות אלא כותב לכל שואל הקדשה( וזה מעיד על התחשבות ברגשות של אחרים). לכן, א

אם מישהוא שמע או יודע על פסיכולוג קליני מומלץ באזור השרון/מרכז, אני מאד אשמח לקבל פרטים.

לילי שלום אוכל להמליץ באזור רמת גן ותל אביב. במידה ותרצי שלחי אלי מייל [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב בעייתי היא בעיה שנמשכת כבר מספר שנים אך החמירה בשבועות האחרונים. נראה שהבעיה קשורה לחרדה מנהיגה ומנסיעה בכלי רכב אשר תאונת דרכים לפני מספר שבועות החמירה אותה . הבעיה היא הפרעה בבליעת הריר הנוצר בחלל הפה . כאשר הבעיה מתרחשת , לרוב בזמן נסיעה מהירה או בעומס תנועה , יש מעין השהיה של 2 עד 4 שניות מרגע הרצון לבלוע את הריר הנוצר בחלל הפה ועד התרחשות הפעולה בפועל, דבר אשר גורם למעין חוסר שליטה רגעית . האם תופעה זו מוכרת בהתקפי חרדה וצריך לטפל בה בטיפול פסיכולוגי , או שמא זוהי בעיה נוירולוגית או אחרת? תודה מראש

קרא את התשובה שניתנה לתמר בדף זה למטה.

גבע שלום מאחר והתופעה מתרחשת רק ברגעים של לחץ בנהיגה סביר להניח שמקורותיה פסיכולוגיים. ניתן לטפל בחרדת נהיגה בצורה ממוקדת. תאונת דרכים נחשבת בהחלט לגורם לחץ וטראומה שיכול להגביר פוביה של נהיגה. משך הפתרון תלוי ברקע של הבעיה. ככל שהיא יותר ממוקדת בזמן והיקף השפעתה על החיים כך טיפול ממוקד ומהיר יחסית יוכל לעבוד, ולהיפך. רצ"ב מאמר קצר על טיפול ממוקד: http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ידועה הקורלציה בין העזרות בטיפול פסיכולוגי למצב כלכלי. לכאורה נראה ברור שככל שהמצב הכלכלי טוב יותר יפנו יותר לטיפול, או לטיפול ממושך, האם זה אכן כך תודה

כנראה שבעלי הממון יכולים להרשות לעצמם גם להיות יותר מודעים לבעיות של עצמם וגם לממן טיפולים כאלה ואחרים, במידה ויש צורך בכך. ידוע שישנה קורלציה מובהקת בין אנשים במעמד סוציו אקונומי גבוה לטיפולי יופי, מכוני כושר, ניתוחים פסלטיים וכו. בניגוד לבעלי הכנסות נמוכות שרוב הזמן מנסים בכוח להחזיק את הראש מעל המים ורוב האנרגיה והכסף מוקדשים להישרדות.

אכן ידועה הקורלציה הזו. ככל שישי יותר כסף - הולכים יותר לטיפול. זה בדיוק כמו שיש יותר כסף קונים יותר טלוויזיות. גם טיפול עובד לפי חוקי היצע וביקוש.

התשובה היא חיובית. ההסבר לכך שהכנסה גבוהה הולכת יחד עם השכלה גבוהה ואנשים משכילים יותר מודעים לעצמם ולמגבלותיהם ולכן גם יש יותר פניות לטיפול. זה לא אומר שאין לעניים בעיות אבל יש פחות מודעות לגשת לטיפול וגם פחות אפשרויות לקבל טיפול.

השאלה לאיזה סוג טיפול את מתכוונת. אם לטיפול פסיכולוגי פרטי, בוודאי שאחוז בעלי ההכנסה הגבוהה גדול יותר. אולם אם נבדוק את פרופיל המטופלים בשרותי הרווחה הציבוריים, נראה לי שהתשובה קצת שונה...

סקרנית שלום השירות הציבורי בו מקבלים טיפול מוזל נמצא בישראל בשנים האחרונות כל הזמן בתפוסה מלאה ולכן יש גם תור המתנה במוסדות ציבוריים רבים שנותנים טיפול פסיכולוגי, וכן מגבלות על אורך הטיפול האפשרי. שם אינני חושב שיש קשר בין המצב הכלכלי לפניה לטיפול וניתן למצוא אנשים מכל המגזרים באוכלוסיה שפונים. בטיפול הפרטי כמובן שיש קשר כזה שכן היכולת לשלם תלויה במצב הכלכלי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ידוע לי כי קיים אתר השייך לסמינר הקיבוצים ועוסק בין היתר במתן ייעוץ בנושאים ספציפיים הקשורים לגידול תאומים. אודה לכם אם ניתן יהייה לרשום לי כתובת זו. תודה, מיכל

מיכל שלום אינני מכיר את האתר. תוכלי להתקשר לתלם שזו התחנה הפסיכולוגית בסמינר הקיבוצים ברמת אביב, הטלפון שלהם 6995896 כמו כן תוכלי להיכנס לאתר הבא ולעשות חיפוש בתוכו, הקלידי "תאומים" ותקבלי כמה מאמרים. http://www.hebpsy.net בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא בטוחה אם זה התחום שלך,אבל לאחרונה אני שמה לב שיש לי קושי לזכור ששמעתי לפני רגע,לדוגמה כשמסבירים לנו בהרצאה איפשהו,וזה למרות שכשהייתי קטנה היה לי זיכרון טוב (אני בת 16). חוץ מזה,אני טובה מאד באנגלית,אבל אף פעם לא הצלחתי לכתוב מילים שאני יודעת להגיד בלי שגיאות כתיב.זו לא בעיה של הרבה מילים,פשוט מילים גדולות.אמרו לי שאם אני אקרא יותר יהיו לי פחות שגיאות,אבל זה לא עובד עליי משום מה,כי גם מילים שאני זוכרת שראיתי,אני תמיד אחליף את הסדר של האותיות בתוך המילה,למשל במקום ou,אני אכתוב uo. אבא שלי אומר שזה לא יכולה להיות דיסלקציה כי יש לי זיכרון טוב למוזיקה (אז שמעתי שיר אני אזהה ששמעתי אותו כבר פעם בצלילים הראשונים),אבל ההסבר שלו לא נראה לי הגיוני.אני לא בטוחה כי אני בכל זאת תלמידה טובה והייתי מניחה שיעלו על זה או שיהיו לי ציונים נמוכים בעקבות זה.שמתי לב לזה לאחרונה. מה דעתך?

נועה שלום יש אנשים שסובלים מלקות למידה אך לא יודעים זאת במשך שנים רבות כי מצאו דרכים להתמודד עם הסביבה בלי יותר מידי הפרעה. במידה ואת חושבת שאת סובלת מלקות למידה בהחלט כדאי לעשות אבחון. אפשר לפנות לניצ"ן שעושים כיום אבחון גם למבוגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום! קראתי את תשובתך לשואלת הקודמת בעניין הטיפול הדינאמי. אני מעוניינת בחוות דעתך לגבי שיטת הטיפול הרצוייה במקרה שלי, עד כמה שניתן להעריך ברשת. אתאר את הרקע בקצרה: לפני מס' חודשים עברתי התקף חרדה במהלך פגישת עבודה שגרתית. הדבר ארע ללא התרעה מוקדמת וללא סיבה נראית לעין. שבועות אח"כ עברתי תקופה קשה מאד מבחינה רגשית ותפקודית. מצב רוחי היה ירוד ביותר, חשתי מתח וחרדה רוב שעות היום, התקשיתי להרדם בלילה, התאבון ירד כמעט לאפס, בעבודה - כמעט ולא הצלחתי לתפקד, איבדתי עניין בקשרים חברתיים והיכולת להנות מדברים נפגמה קשות. בעקבות ארועים אלה פניתי ליעוץ פסיכיאטרי. הומלץ לי טיפול פסיכולוגי התנהגותי- קוגנטיבי, ובהמשך - התחלתי גם בטיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון.( שעדיין נמצא בראשיתו, ולכן מוקדם מכדי להעריך את השפעתו). הטיפול הפסיכולוגי ( ואני מניחה שגם הזמן שחלף) - עזר לי לחזור לתפקוד כמעט מלא, וגם מצב הרוח השתפר, בהשוואה להתחלה. יחד עם זאת, אני מרגישה שעדיין לא ממש חזרתי לעצמי. הארוע העצים בי מאד תחושות מעורפלות שהיו קיימות עוד קודם לכן. תחושות של חוסר משמעות בחיים, ריקנות, חוסר התלהבות ושמחת חיים, חוסר אנרגיה וקושי להניע את עצמי לעשות דברים. אני מרגישה כי הטיפול ההתנהגותי מסייע ברמה התפקודית היומיומית, אבל לא ממש נותן מענה לשאלות הקיומיות הללו. בעבר טופלתי אצל פסיכולוגית בשיטה דינאמית, שעזרה לי מאד בהבנה של עצמי ובעיבוד חוויות מהעבר. הפסקתי לאחר כשנה בשל תחושה של מיצוי, וכן בשל תחושה של כובד רגשי שהטיפול עורר בי. ההפסקה הקלה עליי לתקופה מסויימת, כאמור - עד לתקופה הקשה האחרונה. אשמח לקבל את חוות דעתך, במידת האפשר : האם עליי להמשיך בטיפול ההתנהגותי או אולי לשנות גישה?

ועוד קצת מידע: אני בת 30, נשואה בלי ילדים. לאחרונה דיברנו אני ובעלי על הבאת ילדים לעולם, אך בשלב זה אני מאד חוששת מהאחריות הכרוכה בדבר ומיכולתי לשמש כאם... לתשובתך אודה!

שלום גישתי האישית היא בשילוב בין השיטות. אני חושב שאת צודקת בהבחנה שאת עושה בין גישות הטיפול. הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית עוזרת להתמודד עם בעיה ספציפית ולצאת ממשבר חריף. עם זאת, כאשר יש התלבטויות רחבות יותר של החיים הטיפול הדינמי מתאים יותר. יש פסיכולוגים שעוסקים בשתי הגישות. אם קראת את המאמר על הדיכאון כתוב שם למשל שבתחילת הטיפול בדיכאון יש צורך בגישה יותר קונקרטית כדי להגיע למצב שבו אפשר באמת להתחיל לדבר. עם זאת, בהמשך מתאים לעבור לגישה דינמית יותר. אני מציע להעלות את הנושא בטיפול בו את נמצאת. מאחר וחווית את שתי הגישות אולי יהיה לך קל יותר לדעת מה מתאים לך יותר כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן