פורום פסיכולוגיה קלינית

ד"ר קפלן שלום רציתי לקבל את דעתך על שאלתי לגבי הפרעה סומטופורמית שכתובה למטה אודה על מענה

נטלי עניתי לפני מספר דקות בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי בעיה ואני רוצה לשתף אותך בה, בני בן 8.5 לומד בכתה ג', המורה שלו העירה לי כבר בשנה הראשונה שהיא רואה בעיה של קשב אולם היו לו תקופות שהכל היה בסדר, עכשו שוב צצות הבעיות שהילד חייב לצאת להתאוורר קשה לו הישיבה המרובה. החלטתי לבדוק את הנושא למרות שהיינו אצל פסיכולוגית והיא הסבירה גם לי וגם למורה שצריך לשנות גישה לילד. הילד ילד רגיל ככל הילדים חברותי מאוד ציוניו טובים ואפילו טובים מאוד בקיצור לדעתי מעט יותר שובב מילדים אחרים. אני אמורה לעשות לו את בדיקה TOVA ושאלתי היא באחד משלבי הבדיקה צריך לתת לילד רטלין אני מאודמאוד פוחדת הייתי רוצה לדעת קצת יותר על התרופה ומה דעתך? תודה

אהובה שלום בנושא תרופות אני מציע לפנות לאחד הפורומים הרפואיים מאחר ואני יועץ רק בתחומי פסיכותרפיה. בכל מקרה, למיטב הבנתי אין מה לחשוש מהשימוש בריטלין בעת הבדיקה. מדובר בתרופה שהשפעתה קצרה מאוד (מספר שעות) ואחרי השימוש אין תופעות לוואי. השימוש דרוש כדי לבחון האם באמת יש שיפור בקשב ובהיפראקטיביות בעקבות התרופה, תשובה חיובית לכך תתמוך באבחנה של הפרעת קשב והיפראקטיביות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 30 ורציתי לשתף אותכם בבעיות שלי האישיות כשאני מדברת עם ההורים שלי על דבר שמציק לי לדוגמא עבודה חדשה שקשה בהתחלה להבין כל דבר - התגובה שלהם היא דאגה גדולה מאוד אז הם מטיפים עליי מוסר ונותנים עצות אבל אני לוקחת על עצמי את הדאגה שלהם בצורה קיצונית ואני דואגת בעצמי ואני מרגישה אחריית על הדאגה שלהם ואני מרגישה אשמה שאני לא מספיק על "הגובה" ואז אני חותכת מבפנים ואני נסגרת. זו הסיבה שאני לא פתוחה אליהם למרות שאני רוצה מאוד להיות . אני רוצה להיות אמיתית אבל הם לא נותנים לי את האפשרות להיות אמיתית כי יש להם ציפיות. האם זה נורמלי להרגיש אחריות על הדאגה שלהם? האם זה נורמלי שאני מרגישה רגשות אשמה? אני יודעת שבאופי שלי אני מנפחת דברים ואני מאוד קיצונית לכן אני מגיבה רע ולוקחת הכל ללב . מה אתם הייתם עושים במקומי? מחכה לתגובות תודה

שלום נשמע שאת לוקחת תפקיד מאוד הורי כלפי ההורים שלך. אולי את שומרת עליהם, אולי פוחדת מתגובותיהם או מאכזבה כלשהי, שלהם ממך או שלך מהם, הרבה אפשרויות ישנן, אולם נראה שהמעצורים לא נמצאים רק אצלם אלא גם אצלך. הקשר עם ההורים הוא דבר מורכב ויש לו השפעה על גורמים רבים בחיים. סביר להניח שמה שקשה לך איתם משפיע או מספר סיפור כלשהו עליך באופן כללי. בעיקרון זה סוג הדברים שבהחלט מתאימים לטיפול במסגרת פסיכולוגית בגישה דינמית. אם תרצי תוכלי לקרוא מעט על הגישה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm אני לא בטוח שהפתרון יגיע ממשהו קונקרטי שתעשי עם הוריך, או לפחות לא באופן בלעדי בערוץ הזה. הרבה תלוי גם במודעות העצמית שלך ויכולתך לקחת החלטות פנימיות נכונות שישנו את נטייתך, לא בהכרח בכיוון של לקחת פחות ללב, אלא אולי בשינוי המינונים, העוצמות והנושאים שמגיעים אל ליבך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אני חושבת שעצם העובדה שההורים דואגים זה דבר טיבעי וזה מראה עד כמה הם אוהבים אותי ואני אותם. הבעיה היא שאני לא צריכה לקחת אחריות על הדאגה שלהם,זה דבר טיבעי ואני לא צריכבה להגיב כך. אבל גם בעיה שאבגלל שאני רוצה להגיע לציפיות שלהם אני מתאכזבת ולוקחת מאוד קשה את זה אני מאוד קיצונית באופי רואה הכל שחור לבן מאוד ביקורתיץת כלפי עצמי ורוצה להיות מושלמת ואני לא אוהבת את עצמי לא מקבלת את עצמי כמו שאני אני בטיפול פסיכולוגי כבר 3 שנים ורק עכשיו הדברים מתחילים להיות יותר ברורים לי האם יש לך טיפים או עצות איך אני יכולה לשנות גישה קיצונית שלי? איך אני יכולה לאוהב את עצמי ולקבל את עצמי? אשמח לקבל תגובתך תודה עצובה

אם מישהו מתפקד טוב מבחוץ אף אחד לא יודע שיש בעיה, אבל מבפנים הוא מרגיש שמשהו ממש לא בסדר, זה אומר שבן אדם משוגע? ועוד משהו, אם אמא של מישהו סובלת מחרדות ודיכאון גם הבן יצאה לא נורמלי?

א. לא. ב. גם לא. (ובכלל לסבול מחרדה ומדכאון לא עושה את הבן אדם לא נורמאלי).

שלום לשואל הרציני קודם כל אל תשתמש במושג "משוגע", זה מושג שהיה תקף בתקופות פחות מתקדמות בעולם וכיום יש ראיה אחרת על פסיכולוגיה. אפילו אם יש איזשהי בעיה, זה לא הופך אותך ללא נורמלי ולא שפוי. בנוסף לכך, עולם מודרני הוא עולם מלחיץ ובמיוחד בישראל שכאן מתווספות בעיות בטחוניות, כלכליות וכד'. תתפלא שהרבה אנשים סובלים מאיזשהי מצוקה פסיכולגית, רק שאו שהם לא הכירו עדיין בכך או שהם פשוט מסתירים את זה. בקשר לשאלה 1: אם אתה חש מצוקה אישית (אפילו שכלפי חוץ הדבר לא נראה) אך לא בטוח לגבי כך אתה יכול להתייעץ עם מישהו מקצועי בתחום או עם מישהו שמבין בעניין. מדובר בשאלה של הסתגלות, כלומר עד כמה הדבר הזה שמציק לך משבש לך את חיי היום יום. יש אנשים שסובלים מהפרעה מסוימת אך הם מצליחים להתמודד עימה והדבר לא משבש להם את חייהם, אז אין צורך לפנות לטיפול. כל עוד הדבר לא מזיק לאדם עצמו ולסביבה אז אין צורך גם בטיפול. חשוב לי להגיד לך שאם יש משהו שמציק לך, עדיף לטפל בזה בהקדם האפשרי כי המצב יכול רק להחמיר אם לא מתמודדים עם זה. אני יכולה להביא את עצמי בתור דוגמא - גם אני אף פעם לא שידרתי כלפי חוץ שמאוד רע לי אך מבפנים התפוצצתי ובאיזשהו שלב זה הגיע למצב שכבר אי אפשר היה להסתיר זאת וזה גרם לי לדכאון. אך מצבי משתפר אז אני אופטימית. בקשר לשאלה 2: בתחום הזה אני לא בקיה אבל לדעתי לא בהכרח, כלומר אם אמא סובלת מדיכאון וחרדה אז גם את תסבול מזה. תחכה לתשובה ממנהל הפורום. בהצלחה וכל טוב

לשואל שלום ראשית את נושא השיגעון אני מציע לשים בצד. מדובר במונח שיפוטי שההקשר היחידי בו כדאי להתייחס אליו הוא העובדה שאתה מאוד מודאג וניתן להבין את העוצמות של הדאגה בעזרת החשש משיגעון. בהחלט יתכן שמישהו יתפקד כלפי חוץ לכאורה בסדר, אבל מבפנים ירגיש שמשהו לא בסדר. על פי רוב זה רק עניין של זמן עד שזה גם ישפיע על התפקוד בחוץ ולכן כדאי לטפל בדברים. אם שסובלת מדיכאון וחרדה אינה מוגדרת לא נורמאלית באופן ישיר, בדיוק כפי שהתייחסתי לשיגעון קודם לכן. בכל מקרה, אין ספק שהורה שנפגע נפשית משפיע על ילדיו, בין אם בשל ההשפעה הסביבתית והקשר הבין אישי שנוצר, וגם עם מרכיב תורשתי מסויים. אני מציע שתקרא את שני המאמרים שלהלן ותראה האם הדברים הכתובים בהם מדברים אליך. אם כן בהחלט כדאי לפנות לטיפול, ולנסות עד כמה שאפשר לא לתייג את עצמך אלא פשוט לבקש עזרה, זה לא כל כך נורא ואיום ולא אומר עליך שום דבר שלילי. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ד"ר אורן, ברוכים הבאים חזרה לפורום. רציתי לדעת, על סמך ניסיונך והידע שלך- האם תופעה של תחושת גרד במקומות שונים בגוף יכולהלבוא על בסיס פסיכולוגי- חרדתי. אדם שסבל מדריכות ופחדים (לא בצורה קיצונית) וכעת חש גם את הנ"ל. האם מוכרים לך מקרים שהמדובר על עניין סומטי או תגובת טראומה של הגוף ? תודה

לוחמת שלום תודה על הברכות. בתשובה לשאלה, התשובה בהחלט כן. תופעות עור רבות כולל אלרגיות וגירודים יכולים לבוא על בסיס פסיכולוגי. אחת משיטות הטיפול האפשריות בנושא היא היפנוזה שנמצאת על התפר בין גוף ונפש ומטפלים בעזרתה בבעיות עור מסוגים שונים. בכל מקרה, לפני כל טיפול פסיכולוגי בנושא כדאי לברר את העניין לעומק עם רופא עור. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי לפני כ 9 חודשים אובחנתי כסובלת מדיכאון ברמה בינונית. הנני מטופלת בתרופת לוסטרל ונמצאת גם בטיפול פסיכולוגי. מזה חדשיים מצב רוחי יציב ונראה כי מצבי מתחיל להשתפר (למרות שמדי פעם צצות חרדות למיניהן, אבל אני עובדת על כך קשה מאוד). לאחרונה חלו שיבושים במערכת העיכול - אני סובלת מעצירויות, יש לי הצטברות גזים מדי פעם כמו כן שמתי לב כי הווסת הפסיקה להיות סדירה וכואב לי לקיים יחסי מין ובנוסף לכך יש לי נשירה חזקה של שיער והשיער הפך להיות יבש (וחוץ מזה הכל טוב :)). בבדיקות רפואיות לא היו שום ממצאים חריגים.האם מדובר בהפרעת סומטיזציה, כלומר בשיבושים גופניים שאין להם מקור אורגני? ואם כן, האם התופעות יחלפו עם הזמן? יש לציין כי בעבר היה לי עצירויות ונשירה בשיער שלאחר שנה בערך חלפו. לאחרונה קראתי כתבה על הפרעות סומטופורמיות שבה היה כתוב כי קשה להחלים מהפרעות מסוג זה. האם זה ייתכן? אני דווקא תמיד חשבתי שהתופעות אמורות לחלוף כשאדם הופך ליותר רגוע. תודה

את לא מציינת את גילך שיכול להיות רלבנטי במקרה זה. לגבי הלוסטראל , ממה שקראתי בפורומים השונים, רבים מדווחים על כאבי בטן כתופעת לוואי, אך בתקופה הראשונה של לקיחת התרופה. נשירה יכולה לנבוע מרקע הורמונאלי, או מחסר ברזל, ומגורמים נוספים. הייתי מבקשת בדיקות הורמונאליות יסודיות ביותר, הרבה פעמים שם נמצאת התשובה. (קל לרופאים לפטור אותך בטענה שמדובר במתח , אך אל תוותרי). (פני לאנדוקרינולוג יסודי).

נטלי שלום ראשית אני מציע לא להתרשם ממאמרים שכותבים שאי אפשר לטפל בבעיה או שהיא כרונית. מה שאת מספרת הוא שעברת תקופה קשה וכעת את מחלימה ממנה. את נמצאת בטיפול של שני אנשי מקצוע, פסיכיאטר ופסיכולוגית שבוודאי מכירים את התופעות הללו ויוכלו לתת לך ייעוץ אישי ושמתאים בדיוק למה שקורה לך. כל התופעות שאת מתארת הן בנות חלוף ואני מציע לעסוק בריפוי הגוף והנפש ולא לתת לשום דבר לרפות את ידיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטופל בדיכאון כבר חצי שנה בערך ואני לא רואה שום התקדמות עדיין בא לי לבכות כל הזמן ואני אף פעם לא רגוע, אף פעם! רוב הזמן אני אדיש אבל מבפנים עצבני ורוגז מיוחד שאני לא לוקח את התרופות זה מחמיר שמתי לב בזמן האחרון שיש משהו שמרגיע אותי ולצערי זה לחתוך את עצמי חתכים קטנים מסכין שגורמים לי ליהיות לא מרוכז בעצמי כל כך אני לא רוצה להתאבד או משו פשוט הכאב הקטן גורם לי ליהיות מרוכז בו ולא בדברים אחרים שאני חושב עליהם וסובל בגלל זה אני לא נוטל תרופות הרגעה ומשוממה נראה לי שאלה תרופות שאני צריך האם יש תרופות שאני יכול לקחת ללא מרשם רופא בשביל פשוט ליהיות יותר רגוע ולא לחשוב כל הזמן בתודה רבה אלון

ואני יודע שזה נשמע מטורף אבל אני בטוח ב100 אחוזים שזה כמעט הכל נובע מכתובת קעקע שעשיתי ועכשיו אני מתחרט עליה ואני אומר את זה לכולם אבל אף אחד לא מקשיב לי ומאמין לי

בחור צעיר, חבל על הזמן שלך ועל החיים שמתבזבזים ! רוץ לפסיכיאטר מה שיותר מהר ובקש טיפול תרופתי. במצבך, ללא טיפול אתה יכול להדרדר נפשית, חבל, חבל, חבל.

אלון, אתה כתבת את ההודעה בקשר לקעקוע? אם כן, ולדעתך זו הסיבה, אתה יכול להסיר אותה. אבל זה לא יפתור את הבעיה. כתבת שאתה בטיפול כבר חצי שנה - טיפול פסיכיאטרי בלבד? אני מקווה שאתה מעדכן את המטפל שלך בקשר לפציעה העצמית. ביחד תוכלו למצוא דרך אחרת, בריאה יותר ומזיקה פחות, להתמודדות עם הדברים שגורמים לך סבל עד כדי כך שאתה מעדיף לפצוע את עצמך; למעשה אתה מחליף סבל, שאין לך כרגע שליטה עליו בסבל שבו אתה - לכאורה - שולט יותר. בקשר לתרופות הרגעה. כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר בעניין, ולא לקנות על דעת עצמך (אלא אם אתה קונה משהו טבעי כגון רסקיו רמדי).

אלון בתור אחת שהתנסיתי בדיכאון ועדיין הוא לא חלף לגמרי, אני יכולה להגיד לך כמה אני מבינה את מצבך הקשה. זאת תחושה נוראית שאי אפשר לתאר, אך מה שחשוב שיש לזה פתרון. אם מצבך קשה כפי שאתה מתאר, סביר להניח שטיפול פסיכולוגי (שיחות בלבד) לא יעזור לך וחבל לבזבז את הזמן. גש לפסיכיאטר ע"מ לקבל תרופה ואל תקח תרופות על דעת עצמך. אני נוטלת תרופת לוסטרל והיא עוזרת לי, אבל לא מספיק רק ליטול תרופה אלא חייבים גם טיפול נפשי ע"מ לעבד את כל הנושאים המעיקים עליך כדי שבעתיד תוכל לתפקד ללא תרופה ובצורה טובה יותר. מה שחשוב אל תתייאש, מדובר בתהליך אז אתה חייב להיות חזק ולקוות שיהיה רק טוב. בהצלחה

אלון שלום לא תמיד הטיפול מהיר ולעיתים נדרשת תקופה עד שהתרופה הנכונה נמצאת ועושה את העבודה. כמו כן רצוי להיות גם בטיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התרופתי. אין לי הרבה מה להוסיף מעבר לכך, את הייעוץ המתאים יכולים לתת לך רק אנשי המקצוע שבאמת מכירים אותך כבר חצי שנה ויכולים להסביר מה עובד ומה לא עובד, ואולי גם מדוע הדברים קורים כך. אני מצרף קישור לנושא דיכאון שאולי כדאי שתקרא. לגבי החתכים, מדובר בתופעה מוכרת, אכן לא בהכרח שאתה מבטא ע"י החתכים רצון אובדני, אבל זה מצביע על קושי משמעותי בו אתה נמצא. אנא ספר הכל לגורם המקצועי עימו אתה בקשר כדאי שאפשר יהיה לעזור לך. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לפעמים יש מצב שאין כ"כ קומניקציה עם המטפלים והם לא ממש משפיעים עלייך כי אתה לא הכי מתחבר אליהם אז אולי תשקול להחליף אותם באנשי מקצוע אחרים באותו התחום.

שלום, איני יודעת אם הגעתי לפורום הנכון אך אנסה את מזלי. אני מעוניינת לברר פרטים על קורס למטפלים בגישה הנוירו-התנהגותית תפקודית(NDFA), המתקיים ב"כישורי למידה" בהנהלת רפי כץ. במה בדיוק מדובר? למי הוא מיועד האם אתם יכולים להמליץ על כך? עד כמה מיישמים את השיטה בשטח? תודה רחל

רחל שלום לצערי אינני מכיר את השיטה כך שלא אוכל לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב בני בן 7.5 ולומד בכיתה ב' יש לו בעיות אלימות עוד מימי הגן. הוא אינו פוחד מהמורים ואף לפעמים אינו שומע בקולן, אלא עושה מה שרוצה. המורה אף טוענת שיש לו בעיות קשב וריכוז. חברה מורה לגיל הרך ואף מורה לחינוך מיוחד אמרה לי שבמקרים כאלו מפנים לנוירולוג ואם יש צורך אף נותנים רטלין האם זה נכון? אילו תופעות לואי יש לרטלין?

אסתר שלום כדי להחליט על הטיפול המתאים לצריך לאבחן את בנך. ריטלין היא תרופה שניתנת במקרים של אבחון הפרעת קשב והיפראקטיביות ולא ניתנת באופן אוטומטי. אמנם אלימות יכולה להיות תגובה לבעית קשב והיפראקטיביות אבל היא יכולה להיות תגובה רגשית גם לדברים רבים אחרים. לכן אינני חושב שצריך להסתפק בבדיקה נוירולוגית שכן ההיבטים הרגשיים והפסיכולוגיים אינם מקבלים מענה במפגש כזה. אני מציע לפנות לפסיכולוג המתמחה בילדים ולבקש אבחון מתאים. במידת הצורך תופנו לרופא מומחה לקבלת התרופה. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת אם יש איזה שהיא קבוצה תמיכה לאנשים הסובלים מחרדות בירושלים או היכן ניתן להשיג מידע אם ישנה קבוצה כזו. תודה

אתי שלום אינני מכיר קבוצה כזו בירושלים. אני מציע לנסות להתקשר למרפאות בריאות הנפש בירושלים ולמכונים הפרטיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תשאלי באתר מסע אל העצמי.

שלום לדר' קפלן. האם שמעת על מקרים של אנשים המדברים עם עצמם? האם זו מחלה נפשית? והאם יש שם לתופעה/מחלה זו? כדי לתת תמונה ברורה לגבי המקרה אני אתאר קצת בפירוט. אנשים שכשהם נמצאים לבד מדמיינים שהם בתוך סיטואציה מסויימת , מדמיינים שאנשים נוספים משתתפים עמם באותה סיטואציה וממש מנהלים שיחות אם האנשים (שכביכול נמצאים איתם). האם זה מוכר לך ? ואני יודעת בוודאות שיש דבר כזה. בתודה מראש, רננה

רננה, זו תופעה שרואים המון אצל ילדים צעירים, כשיש לגיטימציה לתת דרור לדמיון. כל זמן שאנשים מודעים לכך שהסיטואציה היא פרי דמיונם, ואינם מאבדים את הקשר עם המציאות, אז לא מדובר במחלה, אלא בדרך מסויימת - שאולי לא כ"כ מקובלת כשמדובר באנשים מבוגרים - לפתור מצבים מסויימים (מעין התייעצות עם המדריך/ים הפנימי/ים), כי לפעמים דיבור בקול רם עוזר לחשיבה. לעומת זאת, אם אנשים משוכנעים לחלוטין שהסיטואציה מציאותית, ושאכן נמצאים עימם עוד אנשים, אז כבר מדובר בפסיכוזה. (ראית את הסרט "נפלאות התבונה"?).

רננה שלום דיבור עצמי איננו חריג. בסופו של דבר אנשים חושבים בראשם תמיד, וזה הרי סוג של דיבור עם עצמם ללא קול. בהחלט קורה שבמצבים מסוימים אדם ישקע לתוך עצמו ולהרהוריו וידבר בקול רם. אם זה קורה לעיתים קרובות ובנסיבות מביכות מבחינה חברתית זה דבר שכדאי לחשוב עליו. אם זה קורה בין אדם לבין עצמו ולא כרוך במחיר חברתי כלשהו אין בכך כל רע. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! אני מחפשת תשובות ואני מקווה שהפורום הזה יוכל לעזור לי.לפני שנה ממש בתקופה הזאת התחלתי לצאת עם בחור.היינו ביחד 3 חודשים ודברים מסוימים העיקו על היחסים שלנו.אנחנו שונים ולא הצלחנו לגשר על השוני עד שלא יכולתי להמשיך בקשר הכואב ונפרדתי ממנו.הפרידה הייתה מאוד קשה.במשך 4 החודשים אחרי הפרידה הייתי שבורה,ממש איבדתי את העשתונות והייתי על סף התמוטטות.בערך בתקופה הזאת התחדש הקשר בינינו .העניין הוא שמאז שחידשנו את הקשר הטלפוני אני נורא מבולבלת.אני מרגישה שאני לא יכולה להיות איתו אבל גם קשה לי בלעדיו.שוב נפרדנו לפני חודש לאחר שניסינו לצאת כמה פעמים .הבעיה שלי היא שהשכל והרגש התערבבו לי .אני לא יודעת מה אני מרגישה: אוהבת,שונאת,כועסת .נהייתי אדישה כל דבר אני לוקחת קשה.מה שמקשה עליי להבין מה עובר עליי כדי שאני יוכל להתמודד גם איתו עכשיו כשהוא רוצה להמשיך את הקשר אבל מסרב לרדת מהאגו שלו ומצפה ממני לוותר על העקרונות והרגשות שלי במיוחד כשהוא יודע כמה סבלתי בגללו. מקווה שתוכלו לעזור לי ולו במעט כדי שאוכל לעזור לעצמי

ש. שלום! הקושי להפרד מקשר רומנטי- ידוע, מוכר ונפוץ ביותר. (וגם מניסיון אישי...).במיוחד כשמדובר באהבה ראשונה. הוא מלווה בהמון פחדים וחששות, כמו - אולי אני טועה וזה הקשר הנכון בשבילי, הפחד להשאר לבד ועוד. מטבע הדברים, כאשר בטחונך העצמי נמוך - הקושי רב אף יותר. אינני יכולה לשפוט את המקרה הפרטי שלך , אך מנסיון- כאשר מתחילים לצוץ סימני שאלה וספקות - הם לא נעלמים. את בעצמך מעידה שגם כאשר חודש הקשר - הבעיות לא נפתרו. בסופו של דבר את זו שתצטרך לעשות את ההחלטה שלה, אך עצתי היא, לא לתת לפחדים ולחששות להחליט בשבילך! הקושי העיקרי הוא בתקופה הראשונה לאחר הפרידה, ועל אף שזה נשמע כקלישאה - הזמן מרפא אותו! אפשר לנצל את הזמן הזה לעשייה בתחומים אחרים, לבניית עולמך הפרטי ולחיזוק הביטחון העצמי. וברגעים הקשים - אל תשכחי להזכיר לעצמך מה גרם לך להפרד מלכתחילה. בהצלחה.

יעל תודה על התגובה. עשית לי קצת סדר בראש ואכן את צודקת את התקופה הכי קשה שהייתה מלווה בדכאון עמוק אכן עברתי בחודשים הראשונים לאחר הפרידה.אני לא יודעת אם את עוסקת בתחום הזה או לא, אבל בהחלט עזרת לי להבין.תודה

ש שלום ראשית אני מקווה שהשכל והרגש ימשיכו להתערבב זה בזה. כאשר מדובר באהבה ויחסים בין אישיים אי אפשר להיות רציונליים לגמרי, ורצוי כמובן לא להיות רגשיים בלבד. החלטת להיפרד מבן זוגך מסיבות כלשהן. יתכן שהסיבות הללו מאוד נכונות עבורך גם היום ואז עם כל המשיכה לחזור אליו ואל האהבה צריך להמשיך הלאה ולקוות שבקשר הבא תמצאי מישהו יותר מתאים. הבעיה בדברים הללו היא שההחלטה האם בן הזוג אכן מתאים או לא, מאכזב או עונה על הציפיות, היא לא מדע מדוייק. אין בן אדם מושלם ואין קשר מושלם ולפעמים מגיעים למסקנה בדיעבד שעדיף להתפשר על משהו כל עוד האהבה מנצחת. עם זאת, אסור להתנתק מהאינטואציה האישית ואם את מרגישה שבאמת זה לא מתאים כדאי להתרחק ולהימנע משיחות הטלפון שרק יכאיבו לך. לא כתבת מה היתה הבעיה ומדוע הקשר הזה נוגד את עקרונותיך והרגשות שלך. הכל נשמע באמת מבולבל ולכן כדאי לחשוב על כל העניין בצורה עמוקה כדי שתהיי בטוחה שהחלטותיך נכונות. עם קיימת צומת התלבטות משמעותית כדאי אולי להיעזר באחרים, חברים וקרובים או אף פסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נוטלת באופן קבוע פלוטין ולוריוון. נמסר לי שבמהלך הריון אוכל להמשיך ליטול את הפלוטין אך לא את הלוריוון. שאלתי היא: האם ישנה תרופה חלופית ללוריוון אותה אוכל לקחת במהלך הריון? תודה.

נועה שלום הפורום הזה דן בנושאי טיפול פסיכולוגי בלבד ולא בתרופות. אני מציע לפנות לפורום פסיכיאטריה בנושא. אולם מעבר לכל אני מציע שאת המידע הזה תבדקי עם הפסיכיאטר המטפל בך ורושם את התרופות. יש לך אפשרות גם להתייעץ בקו הריופון בו נותנים המלצות ועזרה בנושא תרופות והריון 08-9779309 בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אבקש את עזרתכם במציאת מאמר על חרדת נטישה אצל ילדים ותינוקות, אשמח לקבל אותו למייל שלי, אם אפשר ולא רק את שמו של המאמר. בתודה גדולה מרראש, יעל.

יעל שלום חרדת נטישה אצל ילדים הוא שם כללי להרבה מאוד חומר שנכתב בנושא ואין מדובר במונח פשוט שניתן להבין ולהגדיר אותו. כדי להגיע לחומר שבו את אכן מעוניינת תצטרכי להגדיר בצורה יותר מדוייקת מהי הבעיה או הנושא בגלל את מחפשת את החומר, מהו גיל הילד וכו'. מקום מוצלח להתחיל ממנו הוא מנוע החיפוש גוגל, פשוט הקלידי בתוכו את המילים חרדת נטישה וכן ילדים או תינוקות ותקבלי חומר רב. www.google.co.il ישנם ספרים שלמים על הנושא, בעיקר באנגלית, רובם קשורים לפסיכולוגיה התפתחותית. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה המהירה!

שלום ! אני מעונין לקבל המלצות למטפלים בצורת CBT לחרדה. המרפאה שלי ממוקמת ברחובות, כך שעדיף מטפלים באיזור. תודה על עזרתך! רוברט הופמן רופא משפחה

כדאי לברר עם ד"ר פנחס דנון- פסיכיאטר ומנהל מרכז קהילתי לבריאות הנפש ברחובות.

תודה על השם. מה דעתך על CBT לחרדה/ PANIC DISORDER ? יעיל? איזו "קורס טיפולי " מדובר? מה ניסיונך? רוברט הופמן

אני מטופלת מזה 4 חודשים במרוניל SR כדור ליום וקלונקס 0.5 בוקר כדור וערב כדור. המצב לא משתפר אחרי תקופה זו מהי דרך המלצתך. לידיעתך אני בת 33אמא ל 3 ילדים עקרת בית ותופעות החרדה החלו לאחר הלידה ה-3 כחצי שנה אחרי הלידה. ההרגשה היא דופק בידים ברגלים וזרמים בגוף וחוסר שקט שזוהי הרגשה לא נעימה בכלל חוויתי בעבר גם תופעות חרדה ויש לי מושג מה זה אך לוקח זמן רב עד שאני יוצאת מהמשבר הזה. בעקרון לא רע לי בבית יש לי 3 ילדים מקסימים ובעל טוב אך התחושות הללו רודפות אותי ואני לא יודעת איך לצאת מזה מהר ולהרגיש כמו שתמיד הרגשתי בחורה נאה שאוהבת את החיים אוהבת לחיות ושוב ההרגשה הזו לא נותנת לי לחיות טוב כמו שתמיד הרגשתי. אז אודה לך אם תוכל לענות לי מה עלי לעשות כדי לצאת מהחרדות כמה שיותר מהר ולהמשיך לחיות ברמת חיים טובה יותר.

ד"ר הופמן שלום אני מכיר פסיכולוגית בגדרה שעובדת עם EMDR ובגישה קוגניטיבית. אני לא יודע אם מדובר בהכרח ב CBT פורמאלי. במידה ותרצה את הטלפון שלה אנא שלח אלי מייל כיוון שאני נמנע מלפרסם טלפונים על גבי האינרנט: [email protected] בעיקרון במרפאת בריאות הנפש ברמת חן יש מחלקה לטיפול ב CBT. כדאי לדעתי לברר גם בקרב הפסיכולוגים בבי"ח קפלן. בברכה ד"ר אורן קפלן

כתבת כי ציינתי קודם שבתי בעייתית וקיבלה תיוג.לא תייגתי אותה, וציינתי קודם לכן כי היא בעייתית בכך שהיא לא מוותרת, היא מאוד עקשנית, המילה האחרונה חייבת להיות שלה והיא לא מקבלת סיבות שלא נראות לה מוצדקות, מהבחינה הזו היא בעייתית, כמובן שיש לה צדדים אחרים טובים מאוד: היא חברותית, ילדה עם בטחון, יודעת לבטא עצמה בצורה טובה, בעלת שפע עשירה וחכמה. רוב הויכוחים סובבים סביב הכנת שיעורי הבית, היא מגיעה מבית הספר לבד הביתה (אם כי בשנה שעברה היתה בצהרון), אך גם אז וגם היום מכינה את השיעורים בצורה חלקית מאוד רק כדי לסיים, וזאת לא בגלל שהיא אינה יודעת, אלא בגלל שאינה רוצה מספיק. לשאלתך היכן בעלי בתמונה, אני משיבה שהיחסים בין בעלי לבנות הם טובים מאוד, היחסים שלו עם הבת הגדולה מעולים והיה מטיב עמה אם הוא היה יכול לשבת אתה ולעזור לה בשיעורים, אך הבעיה היא שבעלי לא מגיע הביתה לפני השעה 20:00, ואז נותר לו רק כ-20 דקות לשהות במחיצתה ובבוקר הוא נמצא אתה כשעה, כוון שאני יוצאת לעבודה מוקדם והוא שולח אותה לבית הספר. יש בינו לבין הבת הגדולה יחסים של כבוד, היא מכבדת את מה שהוא אומר ומצייתת לו, אני לא חושבת שזה מפחד, אלא מכבוד אליו. יכול להיות שהדבר נובע גם מהזמן הקצר שהיא נמצאת אתו ובזמן זה היא לא רוצה "לעצבן" אותו. אם היא מתחצפת כשבעלי נמצא בבית, הוא מיד קורא לה לסדר, ואומר לה שהוא לא מוכן לשמוע אותה מדברת ככה אל אמא ושתעשה כל מה שאמא אומרת לה, אך הוא לא נמצא הרבה בבית. לתגובתך אודה.

ל שלום מתגובתך נראה לי שהרגשת שאני מבקר אותך וזו בהחלט לא היתה כוונתי. נשמע שהמצב גורם לך תסכול ותחושות לא נעימות שגוררות אותך למריבות עם הבת, למרות שאינך רוצה בכך. השאלה כיצד את קוטעת את מעגל הקסמים אליו נכנסת עימה. משהו קורה לה ללא ספק והיא מעבירה אליכם ההורים מסר כלשהו דרך התנהגותה שמבטא גם כעס או מצוקה. כפי שציינתי, לפעמים יועץ חיצוני יכול לראות ולעזור בדברים פשוטים שכשנמצאים בתוך הקלחת לא תמיד אפשר לראות לבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 25, לא עובד כבר חצי שנה. לאחרונה צצות לי בראש כל מיני מחשבות מוזרות ואני מנטרל אותן. הייתי רוצה לדעת איך להתמודד עם מחשבות שצצות ללא שליטה בהן ( איך לא יצוצו לי מחשבות מוזרות ).

נועם שלום השתמשת בכותרת חרדה כדי לתאר את המצב, אני לא בטוח שבהכרח מדובר בחרדה או בחרדה בלבד ובמצב שנוצר כדאי לפנות לייעוץ מקצועי, לתאר את המצב ולקבל המלצה לגבי הבעיה ופתרונה. מאחר ויש בוודאי קושי כספי אחרי חצי שנה ללא עבודה כדאי להיעזר בהורים או לפנות לקופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 20+ ואני מרגישה מאוד עצובה, יש לי מחשבות עצובות ואני חושבת הרבה על המוות וסוף החיים למרות שאני בתחילתם...אני במערכת זוגית יציבה ואוהבת, יש לי חברים טובים ומשפחה חמה, וכאילו אין סיבה לכך. זה בכל מתבטא בחיים שלי - בכך שאני לא מצליחה להתמיד בעבודה/לימודים,ואני גם מטופלת בלוסטרל, ובשיחות עם פסיכולוג...למרות זאת, אני לא חשה בשיפור ואני מרגישה שאני מחוץ לחיים. אמא שלי נפטרה לפני שלוש שנים ממחלה, אני מתגעגעת אליה מאוד, אני מרגישה שהלב שלי נקרע, ואני פוחדת שלא אוכל לחזור להיות מי שאני, ושלא אוכל להיות שמחה בלעדיה. כואב לי ועצוב, ואני מסתכלת על החיים כצופני סכנה, כאב ומוות...אבדה לי שמחת החיים.

טל שלום התיאור של הדברים כבד ועצוב, נשמע שבאמת עוברת עליך תקופה קשה מאוד ודיכאונית. התמיכה הסביבתית שיש לך והטיפולים עשויים בהחלט להיות קצה חוט לפתרון אבל יתכן שתצטרכי להיעזר בסבלנות רבה. אני מקווה שאת הדברים שכתבת פה את גם מעלה בטיפול הפסיכולוגי כי זו באמת המסגרת הנכונה להתמודד איתם. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמרים על דיכאון ועל חרדה. אני מציע שקראי אותם ותנסי לבדוק אם את מתחברת לאחת ההגדרות המופיעות שם. לפעמים אבחון עצמי נכון והבנה עמוקה יותר על אופי הבעיה עשויים לעזור כדי להתמודד ולשנות את המצב. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית ברצוני להביע את הערכתי לכל הרופאים שנוטלים חלק באתר עוזרים ומיעצים- כל הכבוד. יש לי 3 ילדים, בן14.5 , בן13 ובת 9. אני ובעלי מאוד מוטרדים זה זמן מה מבננו הבכור. בשנה האחרונה חל שינוי במצבו החברתי. הוא הפסיק לצאת ולבלות, לא נמצא כלל בקשר עם חברים מעבר לשעות הלימודים, אף חבר לא מתקשר אליו. היו לו שני חברים קרובים בכיתתו עוד מבית ספר יסודי שאיתם בילה , אך לאט לאט הקשר הלך והתרחק, הפך לחד צדדי עד שבני התייאש והפסיק להתקשר. שאלתי אותו מה קרה, הוא מאוד סגור ולא משתף, אך בשיחה שקטה ב4 עניים סיפר שחבריו נותנים לו את ההרגשה שהוא לא רצוי, הוא בכה ואמר שהוא לא יודע למה הם שינו את יחסם כלפיו. עכשיו הוא אומר שאין לו צורך בחברים וטוב לו ככה להשאר בבית. המצב נמשך כבר 10 חודשים בערך.הוא מבלה את זמנו לבד ,מחשב, טלויזיה ושיעורים. שני האחים שלו מאוד חברותיים, נפגשים ומבלים הרבה עם חבריהם. הצעתי לו להתחבר עם ילדים אחרים מהכיתה והוא התקרב לילדים אחרים אך הקשר לא ממשיך מעבר לשעות הלימודים. אנחנו מאוד מוטרדים, לא נראה לנו טבעי שלנער בגיל זה אין בכלל חברים ולא נפגש, לא מדבר בטלפון, לא מבלה. חלו עוד כמה שינויים בהתנהגותו, כשאנחנו יוצאים לבלות כמשפחה הוא מעדיף לצעוד קדימה לבד , הוא מבקש מאחיו שלא ידבק אליו ( עד לא מזמן הם היו מאוד קרובים וצמודים) הוא "יורד" על אחותו הקטנה ומעליב אותה. הוא ביקש ממני לא לגשת יותר למיטתו לפני השינה ולא לחבק אותו כי הוא לא ילד קטן וכו'. ברצוני לציין שהוא תלמיד טוב ושקדן, מאוד חשוב לו להצליח ואין ירידה בהשגיו הלימודיים. הוא עובר שינויים פסיולוגיים משמעותיים, גבה מאוד, הקול השתנה וכו' ושאלתנו-מה דעתך על הבעיה שמטרידה אותנו, האם עלינו לפנות לפסיכולוג,( הוא מסרב לדבר אפילו על אפשרות כזאת), אם כן איך לשכנע אותו?, כיצד עלינו לנהוג?

יעל שלום ראשית צריך ללכת עם רצונותיו של בנך. אם הוא מסרב ללכת לפסיכולוג ולצאת עם חברים לא כדאי ללחוץ עליו. עם זאת, בהחלט כדאי להמשיך ולהציע לו אפשרויות שונות להתקשרות חברתית וגם לציין שישנה אפשרות לשוחח עם פסיכולוג. כדאי לתת לו את המידע ולומר שפעמים רבות שיחה עם מישהו חיצוני שמכיר מצבים מורכבים יכולה לעזור לפתור דברים. הוא כבר יחליט האם ומתי להשתמש בהצעתכם. לפי תיאורך נשמע שאכן עוברת תקופה לא קלה על בנך. לעיתים אפשר לעזור ולשנות דברים, אך לעיתים צריך להסתכל בצער ולהמתין שהזמן יעבור לתקופה טובה יותר. אני מבין את דאגתך וצריך להמשיך ולשים לב למה שקורה לו, אך לא להידחף יותר מדי. הוא מחפש את מרחב המחיה שלו ובהחלט כדאי לכבד אותו. בברכה ד"ר אורן קפלן

כל בקר אני קמה עצובה. ככה במשך היום אני בסדר גמור- מתפקדת ואפילו שמחה כאדם נורמלי- אך בבקר כשאני צריכה לקום מוקדם - אני כמעט בוכה. בדרך לעבודה אני בוכה מכל שיר מרגש. אני יודעת שזה תסמין לדכאון אך חוץ מבבקר אני בסדר. מה עושים?

נור שלום מה שאת מתארת נשמע כתגובה של דכדוך למשהו אבל אינו בהכרח מצביע על דיכאון. השאלה כמה זמן את סובלת מהבעיה הזו והאם את מבינה מדוע הבוקר קשה לך. האם יש לך אסוציאציה כלשהי סביב אוירת הקימה והבוקר שיכולה להסביר את הדכדוך. התופעה אינה נדירה ויש אנשים שכך מתחילים את היום במשך שנים רבות. השאלה באמת מה קורה בשאר חלקי היום, האם תחושות הדכדוך הללו חוזרות גם במצבים אחרים או זכורים לך ממצבים אחרים. בכל מקרה, במידה והדבר פוגע באיכות חייך את יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לברר במה מדובר וכיצד לשנותו. בברכה ד"ר אורן קפלן

בננו התחיל השנה חטיבת ביניים ומאז היום הראשון בוכה (לא כל הזמן, ישנם ימים טובים יותר וטובים פחות ) ויש לו הפרעות למיניהם: מחשבות רעות, סופר אותיות במילה, מילים בשורה, לא רוצה ללכת לביה"ס. הוא בעצמו מבקש עזרה ואומר שדברים אלו מציקים לו מאוד. אנחנו אובדי עצות, לא יודעים איך לעזור לו, מה לעשות?

מוטי שלום ראשית חשוב להבין האם היו לבנך קשיים חברתיים או בבית הספר גם בעבר או שהדבר החל כרעם ביום בהיר. מאחר והילד מבקש עזרה בעצמו אני חושב שכדאי לפנות איתו לפסיכולוג ילדים שישוחח עימו ויעזור לו בהסתגלות למסגרת החדשה. במידה ותרצו ניתן לפנות ליועצת ביה"ס ולפסיכולוג/ית ביה"ס לקבלת ייעוץ ראשוני. בברכה ד"ר אורן קפלן

לקחנו את הילד לפסיכולוג. היו לו 2 שיחות הבהרה ונאמר לנו כפי שאתה אמרת שניתן לשוחח עם יועצת ביה"ס או עם הפסיכולוג. יועצת ביה"ס שבו בננו לומד כרגע היא צעירה מאוד ובני לא מוכן לשוחח איתה. בעיות הסתגלות היו בגן הילדים כאשר לא הכיר אף אחד. בביה"ס היסודי לא היו בעיות כאלה. רציתי גם לציין שהילד תלמיד מצטיין ואין לו בעיה בלימודים אבל בכל זאת יש לו חששות שהוא לא יצליח ולא ידע, גם חברו הטוב החליט למצוא חבר אחר ועבר לשבת במקום אחר ולבננו מציק גם שהוא יושב לבד, הוא ילד שלא מתחבר בקלות. גם ברגע זה הוא בוכה ומבקש שאנחנו ניתן לו עצה על איזה דברים לחשוב כדי שלא יחשוב על הדברים שמציקים לו, אנחנו מנסים אך זה לא עוזר.נסינו לומר לו שיש דברים שעוברים עם הזמן אבל הוא רוצה שנאמר לו כמה זמן . בברכה, מוטי.

שלום. קודם כל זה נהדר שאתם מודעים להפרעה. אם לראות רגע את חצי הכוס המלאה. ההפרעה הזאת אכן מעיקה נורא וגורמת סבל רב, לכן כתבתי את השורה שלעיל היא שייכת ל קבוצת ההפרעות OCD (אובססיות-קומפלוסיות). יש פורום מצויין בנושא בתפוז. ותוכלו למצוא שם המון מאמרים ולרכוש ידע בנושא. כעיקרון יש שלוש שיטות להילחם בתופעה א. תרופתית. ב. טיפול פסיכולוגי התנהגותי-קוגניטיבי. ג. טיפול פסיכולוגי פסיכודינאמי, אך הוא הממושך שבכולםץ שוב, ההפרעה מציקה נורא, ואני ממש שמחה בשבילכם שאתם מודעים ושותפים.

לטלי שלום! תודה על עצתך שעזרה לנו רבות. לקחנו את בננו לפסיכיאטרית והיא איבחנה את אותו הדבר שאת אמרת לנו. הטיפול שהנער התחיל הוא טיפול תרופתי אך כנראה שלוקח זמן עד שהוא משפיע. נאמר לנו גם שכאשר תתחיל התרופה להשפיע. יהיו גם מס' מפגשים של שיחות. אך כרגע הוא נמצא במצוקה ומאוד קשה לו לפעמים קשה להרגיע אותו כאשר בוכה מאוד. בתודה, מוטי.

http://www.t-metaplim.co.il/ להומואים, לסביות, בי, טרנס וגם למתלבטים/ות חשוב מאוד שהמטפלים והמטפלות שלהם יקבלו אותם כמו שהם. לאחר שבמשך שנים רבות גילתה קהילת הפסיכולוגים יחס שיפוטי וחוסר-הבנה לגבי נושאים חשובים המעסיקים את חברי הקהילה (הוקם לראשונה בישראל צוות מטפלים גיי-פרנדלי (ידידותיים לקהילה ההומו-לסבית המציע יעוץ וטיפול פסיכולוגי באוירה חיובית ותומכת. לפי חברי 'צוות מטפלים', ביטוי עצמי אותנטי - בכל נושא שהוא - יכול להתאפשר אך ורק באוירה בלתי-שיפוטית, חופשית מדיעות קדומות, חיובית ותומכת. בעינינו, טיפול מוצלח הוא כזה המאפשר למטופל או למטופלת לחוש כי הם מביעים עצמם באופן אמיתי וחופשי יותר, ואין זה משנה אם בסופו של טיפול הנטייה (או הזהות) המינית היא כזו או אחרת. ב'צוות מטפלים' מטפלים ומטפלות מוסמכים מכל רחבי הארץ בעלי ידע מקצועי רב ונסיון בעבודה עם חברי/ות הקהילה. מטופלים ומטופלות אשר פנו אלינו לטיפול הגיעו עם מגוון רחב של נושאים המעסיקים אותם, לאו דווקא עם שאלות של יציאה מהארון או קבלה עצמית. בין נושאים אלו: יצירת זוגיות ושמירתה, הורות הומו-לסבית, קשיים רגשיים דכאון וחרדות, הגשמה עצמית, התמכרויות ועוד. ליצירת קשר ניתן לפנות לאתר שלנו http://www.t-metaplim.co.il/ או להתקשר 24 שעות ביממה לטלפון 03-7326883.

אכן יוזמה חשובה שיהיה בהצלחה ד"ר אורן קפלן

יש לי אחות כבת 18. בילדותה גיל6 היא טופלה אצל פסחכולוג עכב פחדים לטענתו שהתבטאו ב"טיקים" , אשר כללו מיצמוצים ושיעול מאולץ עם הטיפול התופעה חלפה. בגיל ההתבגרות שוב התופעה חזרה פעם בצורת שיעול פעם בטקסים של כיבוי והדלקה של האור במשך כמה דקות שטיפות ידים מרובות התופעה חלפה מעצמה שוב וכיום השיעול שוב חזר מה לדעתך עלינו לעשות האם יש לחזור לטיפול פסיכולוגי או לתת לזה לחלוף מעצמו?

זה נשמע כמו סינדרום טורט עם הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית נלווית.

מדובר בתופעה שגורמת סבל רב. הייתי מציעה לטפל, ועוד איך כי מי שלוקה בה, ממש סובל אך קשה לו לשתף את הסביבה בסיבלו. קודם כל יש פורום מצויין שעוסק בנושא OCD בתפוז יש שם גם חומר רב על ההפרעה. הטיפול יכול להיות הן שיחתי הן תרופתי ויש גם שיטות נוספות. בהצלחה, ולא כדאי להזניח.

לא הייתי מאבחן טורט בקלות שכזו וללא היכרות עמוקה עם האדם. בהחלט מדובר בסימפטומים אובססיביים קומפולסיביים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלי שלום אין לתת לתופעה לחלוף מעליה ורצוי להפנות את אחותך לטיפול. מדובר בבעיה שמבטאת מצב לחץ וחרדה, בין אם הוא גלוי ובין שאינו מודע, שבא לביטוי בהתנהגות ויתכן גם במחשבות טורדניות. לעניין יש טיפול, הן פסיכולוגי והן תרופתי. רצ"ב קישור למאמר על חרדה ויש בו גם התייחסות לנושאים שאת מזכירה. ראי תחת OCD. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, האם ידוע לך על חומר לקריאה העוסק בקשר שבין אישיות של פרט והשתייכות פוליטית ? (נסיונות להתגברות על קשיים נפשיים דרך השתייכות למחנות פוליטיים וכדומה) בתודה מראש, נ

נ שלום השאלה מה בדיוק הנושא. האם שייכות פוליטית למפלגה מסוימת כביטוי לבעיה נפשית (על כך סביר להניח שלא ימצא חומר רב למעט אולי על שייכות לקבוצות קיצוניות), או האם שייכות לקבוצות הזדהות באופן כללי כדרך להתמודד עם נושאים פסיכולוגיים, ועל יש כמובן חומר רב בתחום הפסיכולוגיה החברתית, אפשר לפתוח כל ספר בסיס בתחום, יש למשל לאוניברסיטה הפתוחה בעברית. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה ד"ר קפלן, הנושא הינו אכן שייכות לקבוצות הזדהות כדרך להתמודדות עם נושאים פסיכולוגיים, ותת הנושא הקשור להשתייכויות פוליטיות בפרט אם תוכל להמליץ על ספר מסויים (או מאמרים רציניים, אפשר גם באנגלית) אודה לך בברכה, נ

מהו ריבוי אישיות, מאפיניו, והאם אפשר ליצור זאת על ידי מחשבה שלילית, או שמא זה נוצר מסיבות אחרות??? מודה לך מאוד, מיכל

מיכל שלום ריבוי אישיות כפי שמופיעה בספרות ובקולנוע היא תופעה נדירה ביותר ויש הטוענים שלמעשה היא תופעה שאיננה קיימת כלל (למעט בבתי המשפט כאשר עו"ד מנסה לחלץ לקוח בטענה שלא היה אחראי למעשיו). בפועל מדובר על הפרעה דיסוציאטיבית שבה חלקים מהאישיות אינם נגישים לחלוטין. אין מדובר ממש במספר רב של אישיות אלא בחוויות חיים שמנותקות, פעמים רבות כתוצאה מטראומה. הדבר אופייני במיוחד לאנשים שעברו חוויות טראומתיות מסוגים שונים. בעת הטראומה הגוף והנפש מגיבים בצורה הישרדותית ע"י ניתוק החוויה הטראומתית כדי לאפשר לאדם לשרוד, לברוח עד שיגיע למקום בטוח בו יוכל לחזור לעצמו. כך למשל, נפגעי פיגועים מדווחים לעיתים על תחושות מוזרות בזמן הפיגוע, שלא הרגישו את גופם למרות פגיעה עזה מהפיצוץ ורק בבתי החולים החלו להרגיש את הכאב ומה שהתרחש. עד כאן זו תגובה נורמלית וחיובית אפילו. אם אדם משאיר את מצב הניתוק מסיבה כזו או אחרת הבעיה מתחילה להיות חמורה ובמקרים נדירים ביותר אפשר לראות מצבים של ריבוי אישיות בו הפרט חווה ומבטא את עצמו בצורה שונה לחלוטין בהזדמנויות שונות. יש לזכור שלכל אחד מאיתנו יש מצבים בהם הוא מתנהג א' ובמצבים אחרים ב', ולא תמיד אפילו מודע להבדלים בהתנהגותו במצבים השונים. עם זאת, האדם הדיסוציאטיבי מבטא זאת בצורה קיצונית מאוד שפוגעת בסופו של דבר בצורה חמורה בתפקוד התקין, בקשרים החברתיים ועוד. הפתרון בד"כ הוא טיפול במקור לפיצול, בד"כ הטראומה. בברכה ד'"ר אורן קפלן

אני בת 30. יש לי שתי בנות: האחת בת 8 והשנייה בת 2.5. כשבתי הקטנה נולדה, הגדולה היתה כבת 5.5, קיבלה אותה מאוד יפה ועל פניו נראה כאילו לא היתה קנאה כלל, לא היה שינוי בהתנהגות, היתה אהבה ודאגה אמיתית וכנה והמון עזרה. לאחר כשנה וחצי פתאום החלו להופיע סימנים, אך גם לא כ"כ חמורים. יש לציין כי בתי הגדולה היא בעייתית מאוד, היא ילדה פיקחית מאוד, ילדה חיובית בסה"כ, אך נוטה להתחצף ולא לקבל דברים כמובן מאליו, בעלת בטחון עצמי מאוד גבוה ודואגת כי המלה האחרונה תהיה שלה וכי ההורה יהיה זה שיפסיד. יש לציין כי בשנתיים הראשונות להתפתחותה לא עבדתי והייתי אתה בבית והיא קבלה יחס אישי ביותר, סבלני וללא גבולות, כוון שחשבתי כי לילד ראשון אסור לבכות. בשלב מאוחר יותר כאשר התחלתי לעבוד התחלנו לבנות מסגרת לילדה ולשים גבולות וכיום אני חשה כי מערכת היחסים ביני לבין בתי הולכת ונהרסת, הזמן ביננו אינו "זמן איכות", הוא בנוי כל הזמן מתככים וצעקות, אם זה בגלל שיעורי הבית שהיא לא מוכנה לעשות באופן מושלם שבו אני מצפה ממנה, וזאת בגלל העובדה שאני יודעת שהיא ילדה חכמה ויכולה. יש לציין כי אני עובדת משרה מלאה, חוזרת עייפה הביתה ואז כמובן שמחכה עוד עבודה רבה בבית, אני מגדירה עצמי כאם טובה מאוד מבחינות מסוימות (הבנות תמיד נקיות, תמיד יש אוכל מוכן, לא מקלה ראש בחינוך, יושבת אתן הרבה במחשב, עם ספרים וכמובן שיעורי בית), אך אני חשה כי היחסים עם הגדולה הם לא כ"כ טובים, כל יום בדרך הביתה אני ממש מדברת עם עצמי שהיום אגיע רגועה הביתה ולא אצעק עליה, אך תוך שניה היא "מוציאה אולי מהכלים", מדי פעם אני מססנת מלים כגון "נמאס לי ממך, איזה ילדה מעצבנת את" וכמובן שכשהיא הולכת לישון אני מאוד מצטערת, כאשר אני מנסה לשוחח אתה על כך היא מתחילה לבכות ואומרת שהיא מרגישה שאני לא אוהבת אותה ומנסה לעשות אתי מן "עסק" שאני לא אצעק והיא תתנהג יפה, וזה מחזיק בדיוק כמה שעות. אני פוחדת לעשות לבת שלי נזק נפשי, להוריד לה את הבטחון וחשוב לי מאוד שהיא תחוש שאני אוהבת אותה, מה עלי לעשות?

ל שלום מאחר וכבר ראית שההסכמים שאת עושה עם עצמך ועם בתך אינה מחזיקים יותר מזמן קצר ביותר צריך אולי לקבל שמדובר במשהו עמוק יותר ואין מדובר רק בהתנהגות "נחמדה". את ובתך הבוגרת עוברות כנראה תקופה לא קלה ביחד כולל בדיקה מאוד חזקה של הגבולות. שתיכן בוודאי אוהבות מאוד אחת את השנייה אבל יש כעת הרבה תוקפנות שזורמת ביניכן ובוודאי לא כדאי לשמר את המצב הנוכחי לטווח הארוך. בדבריך סיפרת על הולדת האחות הקטנה ועל כך שבשנתיים הראשונות היית עם הגדולה לבד ללא גבולות. ציינת גם שהגדולה בעייתית, אם כי לא הסברת לחלוטין למה הכוונה. מה שברור הוא שהיא קיבלה תיוג מסויים וזה בוודאי משהו שלא יהיה לטובתה בהמשך. כל הדברים הללו יוצרים תמונה בה אתן לא מתייחסות אחת לשניה רק נטו כפי שאתן באותו הרגע אלא יש השלכות מורכבות של תמונות מהעבר ומהמשאלות שלכן זו על זו. במצב כזה לא מפתיע שהסכמים להפסקת אש מחזיקים זמן קצר כל כך. הייתי מציע לך לפנות לייעוץ אישי בנושא. אין צורך לערב את הילדה, את תוכלי לייצג אותה במפגש הטיפולי. רצוי לשוחח עם פסיכולוג ילדים שמתמחה גם בטיפול משפחתי כדי להגיע לשורש העניין ולתכנן בצורה טובה יותר את תגובותיך אל הילדה ולחשוב ביחד כיצד לשפר את המצב. אגב, היכן בעלך בסיפור הזה? הוא קצת חסר לי בכל התיאור שנתת ואולי זה גם יכול לספר משהו על המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי מאז גיל 14 ראיתי סרט מסויים שעסק בפיצול אישיות ואלימות קשה, ומאז ( כיום אני בן 25 ) אני עדיין מפחד כשאני שומע פיצול אישיות..... איך אפשר להתגבר על הבעיה?

נחום שלום השאלה איזה פחד מתעורר בך, האם חשש ממשהו חיצוני? האם חשש שאתה תסבול מפיצול אישיות? סביר להניח שמדובר במשהו שמתקשר למשהו אישי שלך ואם תהיה מודע יותר לגבי מקור הפחד תוכל אולי גם להתגבר עליו. נראה לי שהפחד מהסרט הוא רק סימן למשהו פנימי יותר שבאמת מטריד אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

כן. החשש הוא שגם אני אסבול מזה פתאום ( אני יודע שזו סתם חרדה ) והשאלה איך להתגבר על זה?

לפני 3 חודשים הפסיקו את לימודיי באוניברסטיה (אחרי דיכוי ממושך). האם זה טבעי שאני עדיין מאד עצובה וחושבת לנסות לדבר עם גורמים רלוונטיים עד שיקשיבו ויבינו שטעו? אני מתחילה לימודים אחרים באוניברסיטה (אותה אוניברסיטה) וכ"כ עצוב לי כי נראה לי שעוד לא התגברתי על מה שהיה וקשה לי לעבור ממקצוע אחד לאחר (ועוד שונה כ"כ-מהומני לריאלי). איך אדע אם זה עצב רגיל כי הסיפור עוד טרי (מה גם ששנה שלימה סבלתי) או שיש לי סיבה לדאגה? אני רק יודעת שמבחורה מלאת שמחה, שמסתובבת עם חיוך על הפנים הפכתי לעצובה. קשה לי לשמח אחרי שהרסו לי דבר שרציתי כ"כ. ועוד דבר אחרון, כיצד אפשר לדעת שהרצון שלי להאבק להמשיך באותו מקצוע נובע מרצון אמיתי ולא כי נפגעתי מהאופן שבו הוציאו אותי? תודה

שלום רב, יש באוניברסיטאות שרותי יעוץ וטיפול פסיכולוגי לסטודנטים. אולי כדאי לך לפנות אליהם למספר שיחות כדי להבין מה עובר עלייך. מתאורך קשה לדעת האם מדובר בדיכאון המחייב טיפול, או בעצבות חולפת בעקבות המשבר. האם התחושות שאת מתארת מפריעות לך בתפקוד היום יומי ? האם את מסתגרת בתוך עצמך, נמנעת מפגישה עם חברות ומפעילות חברתית ? אם כן אז חשוב מאוד לגשת לפסיכולוג ולדבר.

דנה שלום לפי מה שאת מתארת נשמע שעברת פגיעה מאוד לא נעימה. הפסקת הלימודים עצרה משהו שרצית בו, וכנראה שהתהליך עצמו גרם לך לחווית השפלה. במצב כזה זה בהחלט יכול להיות טבעי ומתבקש שאת תהיי עצובה ומתוסכלת. אני חושב שבמצב כזה חשוב מאוד לבדוק מה באמת קרה, מדוע התהליך היה כפי שהיה, האם היה לך חלק בזה, האם הממסד התייחס בצורה ראויה, האם יש לך אפשרות להמשיך את הלימודים שרצית במוסד אחר ועוד שאלות רבות בנושא זה. אכן לעיתים צריך להשלים עם המצב, וכמובן ישנה אפשרות שהמסלול בו היית אכן לא התאים לך. נשמע שהעצב בו את שרויה קשור לבלבול ולשאלות הרבות הללו שבוודאי מעסיקות אותך מאז מה שקרה. מאחר ואת נמצאת בסוג של צומת החלטה או שינוי בהחלט תוכלי להיעזר בשירות הייעוץ לסטודנט כפי שהציע בהודעה הקודמת אורי. בברכה ד"ר אורן קפלן

סליחה שזה ארוך פשוט אני ממש מסובכת, מבוהלת, לחוצה ועצובה. באופן מאד מוזר האישה שהרסה לי באוניברסיטה עובדת במקום שאני עובדת. הבוסית שלי מאד מרוצה ממני ויש לי שם ממש ממש טוב בעבודה ואין שום סיכוי ולו הקלוש (לפחות כך אני מאמינה) שהיא איכשוא תגרום לי לאבד את העבודה שלי. אבל ביום שגיליתי שהיא עובדת שם ובמקרה נפגשנו בכניסה לבניין שבו אני עובדת היא חקרה אותי איפה אני עובדת ובתמימות עניתי לה כי לא חשבתי שהיא תנסה לפגוע בי. היום הסתבר לי שהיא מנצלת את תפקידה כעוס"ית לדחוף בחורה הזקוקה לסיוע סוציאלי במקומי בטענה ש-"מה הסטודנטית עושה שם, שעובדת ותיקה לא תוכל לעשות ? ". והצהירה מפורשות שתפנה לגורמים רלוונטיים כידי שיוציאו אותי וייתנו את מקומי לבחורה הותיקה (שאגב, אמרה לה שוב ושוב שהיא לא רוצה את העבודה שלי). לא עשיתי רע לאישה הזאת. פגשתי אותה פעם אחת באוניברסיטה וזהו (ביום שבו החליטו להפסיק את לימודיי). היא הסיתה בכירים באוניברסיטה לא להסכים להפגש איתי לשום מטרה, ועכשיו היא מנסה לפגוע בי בעבודה. אני בחורה ממש רגישה ואני מרגישה שכל רגע אני הולכת להתמוטט מפחד ולחץ. אני מרגישה כ"כ לחוצה שרב היום אני מרגישה שהאיברים הפנימיים שלי בחזה מכווצים. אם אני לא אחטוף התקף לב זה יהיה נס. אתה חושב שזה איזשהוא אזהרה של הגוף שלי שאני קרובה להתמוטטות עצבים ? (ואסור לי לספר כלום לאף אחד כי הבחורה שזקוקה לסיוע סוציאלי ספרה לי על הנסיון לפגוע בי בעבודה בסוד. והיא גם ככה נפגעה מעובדים סוציאליים. וכעובדת סוציאלית לשעבר איני מוכנה לפגוע באימון שקבלתי ממנה במיוחד כשהרבה הפרו את אמונה והיא שיודעת שהייתי סטודנטית לעו"ס בקשה ממני להיות העוס"ית שלה.)

אני סובלת מחרדות שמגיעות אליי בתקופות למשל לפני כשנתיים הייתה לי תקופה עם חרדות ומתח פחד מחשבות טורדניות אני פשוט בפחד מהחרדה אח"כ היתה תקופה טובה הייתי מדי פעם חשה אי נוחות אך מסתדרת. עכשיו אני שוב במצב של התקפות חרדה, חוסר שינה , אי שקט. אני מאוד מוטרדת וזה מציק לי , יחד עם זאת אני לא נכנעת ומנסה לתפקד כרגיל, זה קצת עוזר. רציתי לדעת האם אפשר להתגבר על זה בלי טיפול. האם זה יכול להחמיר או כמו אז , זה ילך כמו שבא? יש לי ילד ובעתיד אני ירצה עוד אחד , מעכשיו אני מוטרדת מה יהיה? ואם זה יחמיר בעקבות לידה? מה דעתך?

נועה שלום אם את סובלת ואיכות חייך נפגעת אני לא מבין לגמרי מדוע את חייבת להאבק לבד ללא עזרה מקצועית. אני מתאר לעצמי שתשרדי גם בלי טיפול, אבל מאחר וטיפול עשוי בהחלט לקדם אותך ולעזור לך בנושא החרדה כדאי לדעתי לפנות ולהיעזר. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום חברתי מתגוררת בבית הוריה ולי יש דירה בבעלותי שאני מתגורר בה בגפי. הנושא של מגורים משותפים עלה ואני היתניתי מגורים משותפים בחלוקה בהוצאות המשתנות דהיינו אני לא אגבה תשלום על דמי שימוש קבועים בטלפון ומיסי עיריה. חברתי דחוקה בכסף משום שהיא משלמת סכום עתק בחודש על הוצאות לפסיכותרפיה למטפל פרטי. אמרתי לחברתי שעם כל האהבה היא חייבת לקצץ בהוצאות הטיפולים על ידי כך שתפנה לשירות הציבורי כי אין בדעתי להיות פראייר של פסיכותרפיסטים פרטיים. האם זוהי התנייה לגיטימית ביחסים זוגיים ? off topics אמרתי לחברתי " או שתבעטי את ד"ר X ותגורי אצלי או שתמשיכי לשלם לו ולגור עם ההורים שלך" שאלותי הן : מה צריכה לעשות חברתי במקרה שהמגורים בבית הוריה גורמים לה קשיים ? להמשיך לסבול עם ההורים ולהיות מטופלת או לפנות לחוות דעת שניה. האם החברה צריכה לספר למטפל מה אמרתי לה ובאיזה סגנון ? אני מניח שמטפלים נתקלו בסוגיה הזו לא פעם ולא פעמיים שבן הזוג שהוא בעל המאה עויין את הרעיון שבן זוגו משלם הון עתק לפסיכותרפיסט. מה התשובה שמטפלים נותנים בדרך כלל בנושא הזה. להתייחסותכם אודה

צריך לברר מספר נקודות לפני שעונים על שאלתך. כמו למשל, מה אומרת חברתך על הטיפול של ד"ר X. כי אם הוא אכן מומחה בתחומו, שווה את הכסף ומצדיק את הציפיות שלה, אז אין ברירה כנראה אלא למתין עם המגורים המשותפים עד שיסתיים הטיפול. בינתיים חברתך מתגוררת אצל הוריה, אתה עדיין לא שילמת פרוטה וכבר אתה מתנהג ומרגיש כבן זוג המשלם הון עתק לפסיכותרפיסט. אולי במקום להגיד לחברתך מה לא לעשות תנסה לבוא לקראתה ולהציע לה ע"י שיחה שלכם ביחד פתרונות שיהיו מתאימים, הולמים ומקובלים עליה. מאחר ואתם עדיין לא מנהלים חשבון משותף מגיעה לה התייחסות קצת יותר אוהדת, מתחשבת ואובייקטיבית לבעיות שהיא מתמודדת איתן וצריכה לפתור עם עצמה ופחות להדגיש את העניין הכספי. טיפול אצל פסיכותרפיסט זה לא כמו ללכת לטיפולי יופי אצל מעצב שיער או קוסמטיקאית. זה טיפול חיוני לנפש.

שלום אינני יכול להשיב האם זו התניה לגיטימית, אבל יש לי הרגשה שאם המצב היה הפוך והיית מקבל מבת זוגך התייחסות או מענה בסגנון שאתה מתאר בהודעתך, היית מאוד נפגע. אני לא חושב שהנושא הכספי הוא הנקודה העיקרית במה שאתה מתאר, אלה אופי היחסים הזוגיים ביניכם וכיצד אתם מקיימים דיאלוג. אם יש בעיה תלמדו להתמודד איתה ולהגיע למצב ששניכם מרוצים מהתוצאה של הדיאלוג. זו לדעתי צריכה להיות המטרה העיקרית במצב שנוצר. בין אם תחליטו לדחות את המגורים המשותפים, לצמצם את פגישותיה עם המטפל, לוותר על תשלום שלה לתקופה מסוימת וכו', כל פתרון אינו נשקל רק בפרקטיות שלו אלא גם במשמעויות של האמון, האמפתיה והתמיכה ההדדית שהקשר שלכם מסוגל לתת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לשתף אותכם בהיהורים שחוזרים על העצמם לאחרונה..(מדובר "בחברה טובה") לפני שלש שנים חברתי סיימה את קשר החברות שלנו -(קשר של 3 שנות חברות הדוקה בתקופת לימודי התיכון)במפתיע. נראה לי שהעניין מטריד אותי בגין האי ידיעה או הסיבה לכך שהיא נתקה את הקשר? הסיפור:במסיבה שלפני הפגישה האחרונה,היא העירה לי שאינני שומרת על הקשר ושאיננו מתראות מספיק.. התנצלתי ואמרתי שמעכשיו פני הדברים ישתנו (אני מסיקה מהמשפט הזה שהיא רצתה בקרבתי) נתקלתי בה באופן אקראי בקניון כמה ימים אחרי- ניצלתי את ההזדמנות והזמנתי אותה לקפה, ונענתה לזמנה. הרמתי אליה טלפונים -הצעתי לה להתלוות לבילויים, (היא מסיבות שלה טענה שאינה יכולה להגיע) ומאז הקשר נותק... (לפעמים הרגשתי במהלך תקופת הלימודים ששהיא מתחרה על ציונים, לפעמים המפלצת הירוקה הייתה ברקע ולא מעבר לזה.) (תמיד לבילויים בתקופה ההיא היינו יוצאות בשילשיה .עד הלום היא בקשר עם ה3 ,שמבחינתי היא הייתהרק ידידה ללימודים.) מה לדעתכם קרה?

שני שלום הדרך הנכונה ביותר לקבל תשובה היא ליצור קשר עם החברה ולברר איתה באופן ישיר מה קרה. האפשרויות הן רבות, יתכן שזה קשור אליך, ויתכן שכלל לא, שהכל נובע מתהליכים שקרו בצד השני. אם יש קושי ליצור קשר בע"פ אפשר אפילו לכתוב מכתב ולראות מה יקרה. יתכן שזו גם הזדמנות לחדש את הקשר, אם זה עדיין חשוב לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אם לנערה אחרי צבא בת 20. אני עובדת כ 10 שעות ביום, יש לי בקשות מביתי לעזור לי בעבודות הבית מידי פעם בניקיון, בסידור הבית הקלות, בסידור החדר שלה שמבולגן עד מעל הראש ולא ניתן למצא שם לא ידיים ולא רגליים, בקיפול הכביסה מדי פעם אך היא מסרבת. היא עובדת יומיים בשבוע ושאר הימים משמשים לה כימים פנויים. כשהיתה חיילת מימנתי לה הוצאה קבועה מסויימת ע"ס 45 ש"ח לחודש, כשהשתחררה ויצאה לעבוד הפסקתי זאת וטענתי שסכום כזה היא יכולה לממן מכיסה ואין סיבה שאני ימשיך לממן מה גם שאין שום נכונות ממנה לעזור בבית ולשים יד במטלות הבית על כך ענתה לי שאם אני לא ממשיכה לשלם לה היא לא מוצאת לנכון לעזור בבית, על כך הגבתי שעליה להביא לי את מפתחות המכונית ולא להשתמש יותר במכונית. בתגובה לכך היא הפסיקה לדבר עם כל בני הבית הולכת וחוזרת בלי להודיע לאן, ומבלי להודיע האם היא חוזרת לישון בבית או לא (דבר שהיא יודעת שאני דואגת לה מאוד ומאז ומתמיד היא תמיד עידכנה אותי מה קורה איתה בתום יום בילויים האם ישנה אצל חברה או לא) ניסיתי להתקשר אליה כמה פעמים ולבדוק מה איתה והיא ניתקה לי את הטלפון. שאלתי היא האם אני צודקת בכך ששללתי לה את האפשרות לנגישות למכונית או לא ומה עלי לעשות בכדי שהדברים יסתדרו(דרך אגב אף פעם היא לא עזרה בבית ולא שאלה אם יש משהו שהיא יכולה לעזור) הרבה פעמים אמרתי לה שבבית צריך גם לתת וגם לתרום ולא רק לדעת לבקש ולקבל. אבקש תשובה דחופה מה עלי לעשות היות ומצב זה שאני מנותקת מהקורה לה מפריע לי מאוד ואני דואגת לה במיוחד בימים משוגעים אלו שההורים רוצים לדעת היכן ילדיהם ומה קורה איתם.

שלום יפה, לדעתי את חייבת להציב בפניה שתי אפשרויות: או שהיא יוצאת מהבית (כלומר, שוכרת דירה), או שהיא נשארת בבית, אבל אז היא חייבת לקבל את החוקים שלך! את צריכה להיות מאוד עקבית בעניין. אפשר להגיד לה: "את לא ילדה קטנה ואת חייבת להחליט איך את חיה". גם אני, כשחייתי עם שותפים, דרשתי שהם יודיעו לי אם הם באים לישון או לא. עדי

יפה שלום בואי נתחיל עם עובדות. בחורה בת 20 שסיימה צבא איננה נערה מתבגרת. מדובר באישה צעירה ובוגרת שבהחלט יתכן שנמצא במצב של חיפוש עצמי אבל את נעורי התיכון סיימה די מזמן. העובדה שאת מתייחסת אליה עדיין כנערה מתבגרת אומרת משהו על היחסים ביניכן ושווה לבדוק את זה יותר לעומק. אין ספק שבמצב בו את עובדת קשה והיא גרה בבית היא צריכה לעזור. עם זאת, לא הייתי מתמקד כעת בתהליך הספציפי שקרה לכן כעת, אלא במערכת היחסים שלכן במובן הרחב יותר. נראה לי שהדברים לא התחילו אתמול ומדובר כאן בתוצאה של משהו שנמשך כבר זמן רב, ורק ההתפרצות קרתה עכשיו. אני מציע לך לנסות ולמצוא דרך לדיאלוג עם בתך. נסי למצוא מקום וזמן שמתאים לשיחה רגועה על כוס קפה ונסי להסביר את הדאגות והכעסים שלך. יתכן שהיא מסוגלת להקשיב ויתכן שהיא עכשיו במצב רגוז על כל העולם ואינה מסוגלת להקשיב. שווה לנסות. את מבחינתך בכל מקרה צריכה להתחיל להכיר בכך שהיא כבר לא ילדה ועם כל הדאגות הטבעיות שיש לאמא לבתה, תצטרכי להתחיל לוותר על העמדה של אם למתבגרת צעירה. זה יעשה טוב לשתיכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אני לא יודעת אם זה המקום הנכון לפנות אלו אבל יש לי שאלה....... עברתי דיכאון קשה ומאז הכל התהפך לי.... אני לא אותו אדם אני יותר אנטיפתית,לא איכפתית למה זה קרה? ועוד בעיה אני לא יודעת אם זה קשור אבל אני כבר לא יכולה להגדיר את הזהות המינית שלי? אני הולכת לפסיכולוגית אבל פשוט אני לא יכולה להגיד לה על הזהות המינית שלי זה כ'כ מביך מקווה לתשובה..

ייתכן שהגורמים לדיכאון עדיין לא נעלמו לחלוטין ולכן את עדיין בתהליך של החלמה כלומר את זקוקה למלוא האנרגיות שלך כדי לטפל ולחזק את עצמך, ופחות להתעמק בבעיות של אחרים, מה שנותן לך את התחושה כאילו את אנטיפטית וחסרת אכפתיות לנעשה סביבך. תני לזמן לעשות את שלו ותראי את תחזרי לעצמך. לגבי הזהות המינית - צעד ראשון זה שתדברי עם הפסיכולוגית ותפסיקי להרגיש מבוכה. במקצוע שלה היא אמורה לדעת להגיב נכון ואמורה לסייע לך להבין טוב יותר את תחושותייך והרגשתך ובכך לעזור לך לצאת מהפלונטר ולעלות על דרך המלך. את חייבת לעשות הכל כדי להשתחרר מהמועקה והמבוכה וכדי שתוכלי להיות שלמה עם עצמך ולחיות את החיים שלך ולא את החיים שאחרים מצפים ממך. תעשי את הצעד הזה ושיהיה לך רק טוב.

ג'ן שלום אם עברת דיכאון קשה זה טבעי שתהליך ההחלמה יקח זמן ותרגישי שדברים שונים מבולבלים וקשים לך. נושא הזהות המינית יכול להיות קשור או לא קשור לדיכאון שכן הדיכאון קשור גם לתהליכים פנימיים של חיפוש והעדר זהות. אני מבין את הקושי לספר לפסיכולוגית שלך על ההתלבטויות של הזהות המינית, אבל זה חשוב מאוד שתוכלי בכל זאת לחלוק עימה את מחשבותיך. אם קשה לך לבטא את הדברים בעל פה אולי תכתבי לה, או אפילו תדפיסי ותתני לה את ההתכתבות הקצרה הזו ביננו כפתיח לשיחה שתבוא אח"כ. רצ"ב קישור למאמר על דיכאון שאולי יוכל להסביר לך על חלק מהתהליכים שעברו ועוברים עליך http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לפסיכולוג. בנינו בן 17 וחצי סובל מהפרעה אישית כנראה שלב תרום סכיזופרניה. הוא מקבל תרופות מפסכיאטור ויש לו מסגרת לימודית בהתאם. אנחנו חשבנו לקחת לו פסיכולוג . אין לנו מוסג מאיזה תחום האם התנהגותי או קליני. כנער רגיל בגיל ההתבגרות הוא לא משתף אותנו בחייו.ורצינו מישהוא שיתווך מצד אחד. בכדי שאם יהיה לו עוד התקף נוכל להיות לידו בעתיד. דבר נוסף הוא מתקרב לגיל 18 ורצינו מישהו שידריך אותנו ו או אותו בלחיות את היום יום ללא תלות. הפחד שלנו שהוא יפתח תלות . איך לבחור פסכולוג מתאים שיעזור לו לפתח עצמאות לעצמו מצד אחר .בגלל מחלה ובגלל שהעופי שלו השתנה אלינו להיות בקרבה כדי לתמוך בו. תודה לך מראש ממני נדב

נדב שלום לפי מה שאתה מתאר דרוש לנער טיפול תמיכתי. מה שחשוב בטיפול כזה הוא בעיקר יצירת קשר טוב עם המטפל ואני לא חושב שסוג הגישה בהכרח תשנה כאן. מחקרים רבים הראו שסוג האינטראקציה שנוצרת עם המטפל היא זו שמשפיעה על הצלחת הטיפול, ולאו דווקא הגישה. בכל מקרה מדובר בפסיכולוג קליני שכן זו המומחיות שעוסקת בטיפול פסיכולוגי. גישה התנהגותית היא אחת מהגישות בפסיכולוגיה. כדאי לברר בסביבה על המלצות ולהגיע לפסיכולוג בהסכמת הנער בתקווה שיווצר קשר טוב שיוכל לעזור לו במטלות הקיומיות שעומדות בפניו. רצ"ב קישור למאמר על עובדות הקשורות לטיפול פסיכולוגי http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

השלום לדוקטור תודה לתשובתך. בני מרגיש יותר טוב עם תרופות ובזכותם הוא יכול לתפקד. התפקוד שלו מאוד ירוד. מילד שתיפקד והיה עצמאי. היום אינו מסוגל לקנות מצרך במכולת. לכן לדעתי זה חייב להיות פסיכולוג שיודע על נושא סכיזופרניה. על בעתיות של תופעות לוואי בתרופות. יש בכל זאת הבדל בין מטופל רגיל עם דכאון לבין אדם שיש לו בעיב כימית במוח. לכן שאלתי עם יש תחום ספציפי עם נסיון המטפל בבעיות סכזופרניה. הבעיה העיקרית של המחלה שלפעמים דמיון ומציאות מתחברים לאחד. יש פחד שאחרים רוצים לפגוע בו.וזה לא בא מהסביבה אלא בגלל מחלה.

מזה זמן מסוים אני גורם לאנשים להיתרחק ממני ללא סיבה ולפעמים אני לא נימנע מלתקוף על כל פגיעה לא ברור לי הסיבה אני כיום בין 68 לא בה במגע אם ציבור וכאשר אני מתנדב למקום כל שהוא והתפקיד לא ניאה לי והוא פחות ממה שעשית במקצועי אני פשוט נעלם ומפסיק את היתנדבותי השאלה מהוא הגורם לכך ואם יש סיבה כל שהיא לגרום לאנשים להיתרחק ממני ולהיתעלם מקיומי או שהכל פשוט השליה אודה לך על תשובתך בתודה

יוסי שלום קשה לי להאמין שמדובר באשליה, הרי זו הרגשתך ואין סיבה לחשוב שהיא מזויפת. אתה שואל מדוע אנשים מתרחקים ממך, אבל מתאר למעשה מצב בו אתה מתרחק מאנשים. אני משער שזה הבסיס לעניין. נשמע שאתה נמצא כיום במצב רגיש בו כל דבר קטן עלול לפגוע בך וכתגובה אתה שומר על עצמך ומתנתק. בד"כ דברים כאלה משדרים מסר לסביבה של "אל תגעו בי" והסביבה נשמעת ואכן גם עלולה להתרחק. כדאי לבדוק מהן הרגישויות שלך ואם תהיה יותר מודע אליהן אולי האינטראקציה עם הסביבה תוכל להיות פחות כואבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה, גם בשמי, אולם למרבה הצער לא תמיד המודעות מספיקה....

בחלום אני נכנסת לבריכה שבה מלמדים צלילה. ההורים שלי לומדים שם ביחד עם עוד אנשים לא מוכרים. אני צוללת בלי מיכל אויר לפתע נשמעת אזעקה ואני מתחילה לעלות במקום לצלול ואין לי שליטה בזה. בזמן העליה אני כמעט נתקעת באבי ובמדריך אך ברגע האחרון הם מפנים לי את הדרך. אני ממשיכה לעלות למעלה וכבר כל הגוף שלי מעל המים, אני עולה לשמיים. כל הזמן הזה עיניי עצומות ואני עוצרת את הנשימה, אך זה מרגיש לי נוח. המדריך מנסה לתפוס אותי כדי להחזיר אותי לגובה הקרקע והוא לא מצליח, הוא מצליח רק לתלוש ממני צמיד גומי ירוק. כולם מסתכלים עליי מלמטה מפוחדים. אני פוקחת את עייני ומחייכת והאזעקה נפסקת. מולי שתיי בנות יושבות באוטובוס עם שקיות ומחייכות. אומרות אחת לשנייה "היא חכמה הבחורה הזאת, היא הבינה שהמדריך הפעיל את הסירנה כי הוא חשב שהיא לא תחזיק מעמד, והנה מחייכת" ד"א, התעוררתי עם הרגשה נוראית.

רוני שלום פירושו של חלום הוא דבר אישי מאוד ואדם אחר לא יוכל להבין את משמעותו העמוקה של החלום בלעדיך. אם תנסי לזרוק בצורה אסוציאטיבית מה החלום מזכיר לך, מה זה בשבילך לצלול, מה זו בריכה, אזעקה, איך ההורים והמדריך משתלבים לסיפורה, הבנות באוטובוס, כל אחד מהפרטים הללו מעורר בוודאי רשת מסועפת של אסוציאציות ומחשבות, שם נמצא הפירוש של החלום. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני רוצה להתחיל בטיפול פסיכולוגי ואני מתלבטת. ראשית, אני רוצה לשנות מספר תכונות נגף באישיות שלי כגון עצלנות, נטייה להתבודדות,דחיינות, אי מתמידנות וכדומה. איזו שיטת טיפול מתאימה ביותר? אני רוצה לציין שאני מחפשת משהו מוגדר עם תוכנית עבודה, שבה נגדיר מה בדיוק אני עושה בשבוע הזה על מנת לשנות אלף בית גימל... שאלה שנייה, מאז ומעולם הרגשתי טוב עם ידידים בנים, כולל בגיל הילדות כשכולן שיחקו בבובות אני השתוללתי עם הבנים. אבל מבחינה זוגית- שוד ושבר- אני ממש בעייתית וכשאני מתאהבת חוטפת רגליים קרות. היחס שלי לבנות לעומת זאת, הוא עוד יותר קשה, או שאני מקנאה בהן, או שאני מפחדת מהן, והחברות שלי הן בדר"כ בנות לא מאיימות- כלומר שיש בהן כמה פגמים ספציפיים שלא יאפילו עליי. מה גם שאיןלי חברה טובה ומיוחדת- יש לי הרבה חברויות שטחיות. בקיצור, השאלה שלי האם כדאי לבחור במטפל או במטפלת?אני מבינה שדרך הטיפול ניתן גם לפתור דברים עם המטפל ביחס לכל בני מינו ולכן חשובה לי השאלה. אגב, בעבר התחלתי טיפול אצל פסיכולוג והתאהבתי בו אחרי ממבט ראשון. עזבתי כעבור 4 מפגשים כי הרגשתי שההתאהבות הורסת לי את החיים. מה עושים, במי ובמה בוחרים? תודה שיר

שיר שלום לגבי ההתלבטות על מין המטפל, אני לא חושב שזה באמת משנה. את מציינת קשיים עם שני המינים וברוב המקרים מטפל או מטפלת יתאימו בהתאם לאישיותם ויכולותיהם המקצועיות. נושא המין אינו בהכרח רלוונטי. אם יש לך תחושת בטן בכיוון מסויים לכי איתה, ואם לא, נסי פשוט למצוא את המטפל המתאים ביותר. לגבי שיטת הטיפול, את מחפשת שיטה מאוד פרקטית וקונקרטית בה מכינים תוכנית ופועלים לפיה. הדבר עשוי להתאים לבעיות מסויימות, אבל דווקא לא לדברים שאת מתארת. סביר להניח שמה שמטריד אותך באישיותך ובנטיותיך נובע מסיבות משמעותיות ועיקר הטיפול להבין ולעבד את הסיבות לבעיה ורק לאחר מכן אפשר יהיה לעשות תוכנית כיצד לשנות. נדרש זמן ותהליך כדי לעשות שינויים כאלה ואני לא מציע לך להיכנס לטיפול שלכאורה ייתן פתרונות קסם מהירים. זה פשוט לא יעבוד. תוכלי לקרוא מעט על עקרונות הטיפול הדינמי, שהיא הגישה שהייתי מציע לך, בקישור http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה מאוד מציקה. היהלי הרבה זמן חרדה פן יהיה לי מגע עם אנשים שמנים מאוד מחשש שאדבק מהם. לפני שלוש שנים קרה שאשה שמנה מאוד אחזה במזון שאכלתי ונוצר פחד פן הודבקתי. אני מודעת לחוסר ההיגיון שבמחשבה זו. אני אפילו לומדת תזונה ויודעת בודעות שלא ייתכן הדבר. אך דמותה של אותה אישה שוכנת בראשי ולא מרפה. טיפול פסיכולוגי ותרופתי לא ממש היטיב את מצבי. אני מטופלת בלוסטרל 100 מ"ג ביום. איך ניתן להגדיר הפרעה זו? תודה מראש.

תמר שלום ברור ממה שאת מתארת שמדובר במחשבה טורדנית שגם את מודעת לחוסר ההגיון שבה, אך זה לא עוזר לך להפתר ממנה. השאלה האם מדובר במחשבה יחידה או שיש לך עוד מחשבות טורדניות או התנהגויות כפייתיות. כמו כן האם את מודעת למצבים נוספים בהם דברים שאינם רציונליים משפיעים עליך בצורה כזו. קשה לי לומר מה הבעיה שכן נדרשת היכרות של ממש איתך לצורך זה. נשמע שאת זקוקה לטיפול ואני מציע לך להתייעץ עם הגורמים הטיפוליים שהיית איתם בקשר ולברר מדוע הטיפול לא עזר עד כה. יתכן שצריך לעשות שינוי בתרופות או בגישת הטיפול או גם לתת יותר זמן (תלוי כמה זמן נמשך הטיפול). אני לא רואה פתרון אחר מלפנות שוב לנסיון טיפולי מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בן 28 כתבתי כבר בעבר לגבי נושא זה אבל לצערי היא לא נפתרה ואף החמירה. הבעיה היא משיכתי העזה לגרבי נשים. כפי שכבר ציינתי בעבר ברגע שאני פוגש בחורה ויוצא איתה תקופת זמן מסוימת ברגע שאני צריך לקיים איתה יחסי מין - אני חייב שהיא תגרוב גרביים . רק כך אני מתגרה ומסוגל להגיע לזקפה. גרבי נשים (על רגליהן) מעסיקות אותי משך כל היום ואני אף חולם על זה. מה אני יכול לעשות ? זה ממש מאמלל אותי ומביך אותי.

You must go to a psychoterapy to take care of this problem

מנשה שלום התייחסתי לנושא גם בעבר. הגרביים קשורים לדימויים פנימיים שאתה נושא בנפשך, סביר להניח מזה שנים רבות. מאחר והדבר עלול לפגוע בקשרים הזוגיים שלך, בהנאה שלך ממין ובאיכות החיים שלך באופן כללי כדאי לך לפנות לטיפול ולנסות לברר מה קורה לך. בד"כ לא מדובר באי בודד בחייך אלא סביר להניח שזה חלק ממערך רחב יותר של דברים שפוגעים באיכות חייך ויתכן שאף איך מודע לכך תוך התמקדות היתר ברגלי וגרבי נשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

החלטנו למסור את כלבנו למשפחה אחרת. אני תוהה כיצד להכין את ביתי בת השנתיים לפרידה. הכלב איתנו מאז היותה בת 8 חודשים. האם אתה צופה פרידה זו כחוויה טראומית לילדה? והאם לאחר הפרידה נכון יהיה להזכיר אותו (כשרואים כלב ברחוב למשל) או שעדיף להזכיר אותו כמה שפחות. הפרידה כמובן קשה גם עלינו. תודה רבה, מירב

מירב שלום הפרידה עלולה להיות קשה במיוחד אם הילדה היתה קשורה לכלב. הזיכרון והחוויה אינם שחור ולבן ולכן אינני מגדיר זאת כ"כן" או "לא" טראומה, זו בוודאי חוויה כואבת של פרידה. אי אפשר למחוק את הזיכרון ולכן אין צורך להתעלם או לא להזכיר את הכלב. כדאי לבנות את סיפור הפרידה בצורה נכונה, למשל, שהכלב עובר למקום אחר, שבו יהיה לו טוב וידאגו לו. צריך להיפרד בצורה מסודרת ומתוכננת מראש. קשה לחזות מראש כיצד היא תחווה זאת, אולם פרידות מסוג זה הן חלק מהחיים וסביר להניח שהיא תוכל להתמודד עם הפרידה בדרכה ובהתאם לגילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם בימים הקרובים אחזור לפעילות קבועה בפורום. מאחר ובמהלך העדרותי היו הרבה מאוד הודעות אתחיל להשיב מההודעות החדשות שתגענה לאחר הודעתי זו. במידה ושאלתם משהו בעבר והנושא עדיין רלוונטי, אנא כתבו את הודעתכם מחדש. חג שמח ושנה טובה לכולכם ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 26, נשואה ומזה שלוש שנים מדיי כמה לילות אני חולמת את אותו החלום- אני חיה בתקופת מלמחת העולם השנייה, מחפשת מקום מסתור מהנאצים, אני בורחת ורצה, צריכה להסתתר, להיות שקטה, אני נמצאת בחלום עם עוד אנשים שלא מוכרים לי ונמצאת בדאגה מה יהיה עם מזון, מחביאה בבגדיי דברי ערך.. ההתרחשות בחלום כאילו לקוחה מסרט. חשוב לציין כי במשך היום, בזמן ערות, אם ישנו רעש המזכיר אזעקת מלחמה הדופק מתחיל לעלות ואני חרדה למספר שניות- עד שאני מבינה כי מקור הרעש לא באזעקה. אולי זה המקום לציין ואלי לא כי סבלתי מהתעללות מינית לאורך כמה שנים בציעורתי ( גילאי 8-12). הייתי שמחה לשמוע עצה. לי

לי שלום ניתוח של חלומות מתבסס בד"כ על האסוציאציות של החולם שכן לחלום אין רק פירוש אחד. מאחר ולאחר תיאור החלום הוספת כמה דברים שנראו לך קשורים אני מרשה לעצמי לשער שיש קשר בין החלום לחרדות המלחמה ולטראומת הילדות שעברת, אולם לא הייתי מנסה לפרש את החלום מעבר לכך. החרדות שמלוות אותך כיום כמו גם טראומת העבר מצדיקים פניה לטיפול פסיכולוגי. אלו דברים רציניים שפוגעים בוודאי באיכות חייך וכדאי לטפל בהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מישהו יכול לספר לי מהי בדיוק פארא-פסיכולוגיה? ואם אפשר לתת גם לינקים לאתרים עם מידע. אבקש תשובות רציניות בלבד. תודה, שי

שי, פארא-פסיכולוגיה עוסקת בכל מה שקשור בתחום העל-חושי (טלפתיה, ראיית הנסתר וכן הלאה). הכי פשוט יהיה, אם תיכנס ל - google IL ותבצע חיפוש; ככה תוכל לבחור קישורים שמעניינים אותך יותר.

אני סובלת מהתקפי חרדה ומחשבות טורדניות האם התקפי חרדה זהו דבר שיכול לחלוף מאליו? אם אני לא אכנע לו הוא פשוט יעלם לחלוטין?

מאי, אני לא מכירה אנשים שהחרדות עברו להם מעצמן. מה גם, שיש גם את העניין של מחשבות טורדניות, שללא טיפול יכול להחמיר ולפגוע לך באיכות החיים. גם החרדות כשלעצמן לא עוזרות לאורך החיים להיות רגוע יותר. בד"כ הטיפול המומלץ הוא שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה.

אורח-חיים כותבים כך...

שלום, אני סובלת מחרדה ומהתקפי חרדה, המפריעים לשגרת היום שלי, כבר 4 שנים. אני לא מעוניינת לקחת תרופות ואיני מטופלת אצל מטפל. רציתי לדעת באילו דרכים אני יכולה לעזור לעצמי, אשמח לכמה "טיפים" להבראה עצמית. תודה.

יש כאלה שמצליחים להיעזר בתרופות טבעיות דוגמת טיפות רסקיו או קלמנרבין וכו'. עיסויים, כמו שיאצו למשל, מאוד טובים להקלה גם ספורט. יש כאלה שנעזרים בהצלחה בשיטות אלטרנטיביות שונות כמו פרחי באך, למשל דמיון מודרך, ביופידבק, שיטות הרפייה שונות , יוגה, מדיטאציה למעשה אין סוף לשיטות ישנם ספרים שיוכלו לסייע בנושא, וסדנאות שונות יש טכניקות טיפול שונות כמו טיפול באמנות, בתנועה, פסיכודרמה וכו'

אני חוששת שבני בן ה - 10 סובל מקלסטרופוביה כיצד ניתן לטפל והאם במסגרת קופות החולים יש טיפול לזה.

איסמרלדה, אם את חוששת שבנך סובל מקלסטרופוביה, כדאי לפנות איתו לאיש מקצוע, אשר מתמחה בילדים, על-מנת שתוכלי לבדוק האם החששות שלך מוצדקים. במידה וכן, איש המקצוע יידע לכוון אותך הלאה. אני לא יודעת באיזו קופ"ח את חברה, אבל אם תרימי טלפון לסניף באיזור מגורייך, יוכלו לתת לך שם שמות של אנשי מקצוע, שעובדים עם ילדים, וששייכים לקופה.

טיפול התנהגותי יכול לעזור בכאלה מקרים. תבדקי בקופ"ח לגבי פסיכולוגים לילדים שמטפלים בגישה התנהגותית. אם אין בקופ"ח אז ללכת למישהו פרטי. בגיל הזה לא כדאי לתת לילד לסבול כי הבעיה יכולה להחמיר.

תודה לHERA ואמנון

אם למישהו יש חומר על פיצול אישיות, אשמח אם תוכלו לשלוח לי לאימייל: [email protected] או לכתוב לי הודעה כאן בתודה מעין

מעין, את מוכנה להיות ספציפית יותר? המונח "פיצול אישיות" הינו עממי, ולא מקצועי. אם תוכלי לפרט למה בדיוק את מתכוונת, יהיה לי קל יותר לעזור לך בעניין חומר בנושא.

אם הכוונה היא למה שקרו באנגלית multiple personalities , כלומר ריבוי אישיויות ולא לסכיזופרניה אז זוהי הפרעה נדירה ביותר שבה קימים באדם אחד מספר אישיויות של אנשים שונים שונים זה מזה לחלוטין. אפשר לנסות לחפש מידע דרך google ע"י המונח באנגלית. הנושא הזה הצית בעבר את דמיונם של יוצרי קולנוע בארה"ב ונעשו על כך מספר סרטים. אחד המפורסמים הוא " שלוש פנים לחווה".

hera היקר לדאבוני אינני פסיכולוגית או פסיכיאטרית מקצועית שאוכל להשתמש במושגים מקצועיים יותר.... ותודה צימרמן על ההתחייסות

אחיין שלי בן 3 נודעת חיבתו הרבה למוצצים. כשהוא הולך לישון , הוא לוקח לפחות שניים. אחד לשים בפה,אחד להחזיק ביד. לאחרונה רופא שיניים הזהיר אותנו מהשלכות עתידיות. (הילד אינו מוכן ל'השתמש' במוצצים בעלי מבנה מיוחד) הוחלט,בהסכמתו של הילד,להפסיק את השימוש במוצצים כליל. ומאז הלילות אינם לילות , ועצבנותו של הילד גואה. האם צפויה פגיעה בנפשו של הילד,כתוצאה מהאיסור? ובכלל כיצד יש לנהוג?

אני חושבת שאם לא נותנים לילד מוצץ ואוסים עליו, עלול בעתיד לפתח נטייה למצוץ לגברים. פעם למדתי פסיכולוגיה וזה מה שלמדנוץ אבל המומחה יגיד כבר באיזה תנאים ונסיבות של חיים עלולים להוביל אותו לנטיה זו בעתיד .

יופי סמדר !

יש לי בעיה מאוד חמורה אני בת 30 ואני הגעתי למסקנה מזמן שאין לי שמחת חיים ואני שלילית מאוד מאוד רגישה ולוקחת דברים ללב בדרגה הראשונה ונפגעת קשות כלפי כל דבר כמעט אני הולכת לפסיכולוגית מדברת על בעיות שלי ולוקחת כדורים נגד דיכאון אני רוצה לשנות את זה להיות חיובית יותר עם שמחת חיים ואני לא מצליחה שנה לא עבדתי ועכשיו אני מתחילה לעבוד לעבודה זמנית של 4 חודשים זה בטוח יעודד אותי שנה אין לי חבר וכנראה שגברים מרגישים אצלי את האנרגיות השליליות שלי ואז לא ניגשים אליי למרות שאני יפה האם יש פיתרון? או ש זה עיניין של אופי? איך אני יכולה לשנות גישה לראות את הדברים בצורה חיובית? איך אני יכולה לעשות בשביל שיהיה לי שמחת חיים? אני מחכה לתגובה

מה איך בחורה יפה יכולה להיות בלי שמחת חיים תתעוררי החיים יפים תאמיני לי....למרות שיופי לא תמיד עושה אושר אבל בכול זאת תראי איפה את עומדת ותתחילי לעשות דברים שאתה כן אוהבת לעשות ושעושים לך טוב ואני מאינה שיש כאלה דברים ותזרמי עם החיים לא בריא להיות ככה......

הי עצובה, קודם כל את בודאי יודעת שרגשות שליליים הם כדור שלג- דבר גורר דבר- הרגשות השליליים מונעים מאנשים להתקרב, המרחק גורם עוד יותר הרגשה רעה וזה מעגל. הדרך לצאת מזה - שמש. שמש שתמיס את כדור השלג שנוצר. קודם כל יכול להיות שזה לא אשמתך ושאת סובלת בשל חוסר איזון כימי שתרופות יכולות לתקן. בכל מקרה- אולי הגיע הזמן להחליף את הפסיכולוג באחר, או להחליף אותו בטיפול לטרנטיבי כדוגמת "סדנה לחשיבה חיובית"? יש לי חברה טובה שהיתה עצובה במשך 5 שנים שלמות. הלכה לפסיכולוגים, נטלה תרופות וכיו"ב- עד שיום אחד נסתה סדנה ששינתה את חייה. היא נזכרה שזה לא מובן מאליו שנולדנו. אנחנו כאן במתנה ואנחנו צריכים לזכור את זה תמיד. זה לא חוכמה להיות עצובים ולקטר כל החיים- זה עושה אותנו חולים ומתים בעודנו בחיים. תחליטי שאת הולכת לנצל את החיים האלה ולחיות בדרך שתעשה לך טוב- גם אם היא לא מקובלת. ודבר אחרון- אני מקווה שאת לא חושבת שאני איזה "רוחנית" כזו- אבל יש ספר שעזר לי להתחיל חיים מלאי משמעות- "הנזיר שמכר את הפרארי שלו". נגשתי לספר עם המון ציניות ויצאתי אדם חדש. תני לזה צ'אנס, הייתי שם- אני יודעת שזה עובר בסוף ואז תשאלי את עצמך :"מה? לא יכולתי לעשות את זה קודם?" שלך דפנה

מאותה סיבה הגעתי לפסיכיאטרית והיא נתנה לי כדורים שעדיין לא התחלתי להשתמש בהם שניקראים CIPRALEX

היי, been there done that! מניסיון הספר "חיים אהבה וצחוק" של אושו עושה את העבודה. קצת קשה להשיג אותו אבל, אני בטוחה שתצליחי. גם אם קשה לך לקרוא ספרים, תאמיני לי זה אחרת! לפעמים הרבה יותר קל לנו להפנים דברים שכתובים לפנינו מאשר נשמעים באוזנינו. בבקשה תשיגו לך אותו. בהצלחה.

קרן תודה על ההתיחסות גם אני קראתי על תסביך אדיפוס ואני יודע שצריך לתת לילד את הזמן עם אמו אבל אצלו זה די מוגזם ולכן אני מודאג במיוחד לאור העובדה שאני מקדיש לו המון זמן

רמי, כתבת שאצל הבן שלך זה די מוגזם. אפשר לשאול שאלה? מוגזם ביחס למה או למי? זה ילד ראשון? אם אכן מדובר בתסביך אדיפוס, הרי שיש מצבים שבהם זה מגיע לכדי אלימות פיזית שהילד מפעיל כלפי האב; זה קורה גם אצלכם?

קרן זה לא ממש אלימות אבל הוא לא רוצה שאני אגע בו או אלטף אותו(כמובן כשנוח לו הכל בסדר) ולא רוצה בחברתי אלא רק בחברת אמו אני צריך להשקיע המון מאמץ בכדי להתחבב איליו וזה פשוט שובר אותי

HERA אז כפי שכתבתי הוא מתקרב אלי רק כשנוח לו ואם לא הוא ממש לא רוצה שאגע בו הוא כל הזמן רוצה אותה. כן הוא בני הראשון ואין לי הרבה ניסיון אך בכל זאת אני שבור מזה מה לעשות

שלום! רציתי לשאול כדי שלאדם יהיה ביטחון עצמי הוא צריך לראות את הטוב בעצמו ואת הדברים הטובים שבו אבל שאלתי היא אם כול אדם יראה את מה שטוב בו כול הזמן איך הוא ידע מתי הוא לא בסדר? מתי הוא פוגע באחרים?

דנית, בטחון עצמי זה דבר קצת יותר מורכב מלראות את התכונות העצמיות הטובות. למעשה, מה שקובע - באופן כללי - אם לאדם עש הרבה בטחון עצמי או לא, בכלל לא תלוי באדם עצמו. אפשר לשפר בטחון עצמי, וזה תהליך נרכש, ולעתים קרובות ביזע. לאדם שרואה רק את הדברים הטובים שבו, ומתעלם מהדברים הפחות טובים, יש בעיה או הפרעה כלשהי, משום שאין אדם נטול תכונות לא נחמדות. אנשים צריכים להיות מספיק רגישים כלפי הזולת בכדי להבחין מתי הם פוגעים באחרים, ומספיק רגישים כלפי עצמם בכדי לדעת שהם לא בסדר. מעבר לבטחון עצמי, יש פה גם עניין של מצפון ויכולת אמפטית בסיסית.