פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב, האם ידוע לך על חומר לקריאה העוסק בקשר שבין אישיות של פרט והשתייכות פוליטית ? (נסיונות להתגברות על קשיים נפשיים דרך השתייכות למחנות פוליטיים וכדומה) בתודה מראש, נ

נ שלום השאלה מה בדיוק הנושא. האם שייכות פוליטית למפלגה מסוימת כביטוי לבעיה נפשית (על כך סביר להניח שלא ימצא חומר רב למעט אולי על שייכות לקבוצות קיצוניות), או האם שייכות לקבוצות הזדהות באופן כללי כדרך להתמודד עם נושאים פסיכולוגיים, ועל יש כמובן חומר רב בתחום הפסיכולוגיה החברתית, אפשר לפתוח כל ספר בסיס בתחום, יש למשל לאוניברסיטה הפתוחה בעברית. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה ד"ר קפלן, הנושא הינו אכן שייכות לקבוצות הזדהות כדרך להתמודדות עם נושאים פסיכולוגיים, ותת הנושא הקשור להשתייכויות פוליטיות בפרט אם תוכל להמליץ על ספר מסויים (או מאמרים רציניים, אפשר גם באנגלית) אודה לך בברכה, נ

מהו ריבוי אישיות, מאפיניו, והאם אפשר ליצור זאת על ידי מחשבה שלילית, או שמא זה נוצר מסיבות אחרות??? מודה לך מאוד, מיכל

מיכל שלום ריבוי אישיות כפי שמופיעה בספרות ובקולנוע היא תופעה נדירה ביותר ויש הטוענים שלמעשה היא תופעה שאיננה קיימת כלל (למעט בבתי המשפט כאשר עו"ד מנסה לחלץ לקוח בטענה שלא היה אחראי למעשיו). בפועל מדובר על הפרעה דיסוציאטיבית שבה חלקים מהאישיות אינם נגישים לחלוטין. אין מדובר ממש במספר רב של אישיות אלא בחוויות חיים שמנותקות, פעמים רבות כתוצאה מטראומה. הדבר אופייני במיוחד לאנשים שעברו חוויות טראומתיות מסוגים שונים. בעת הטראומה הגוף והנפש מגיבים בצורה הישרדותית ע"י ניתוק החוויה הטראומתית כדי לאפשר לאדם לשרוד, לברוח עד שיגיע למקום בטוח בו יוכל לחזור לעצמו. כך למשל, נפגעי פיגועים מדווחים לעיתים על תחושות מוזרות בזמן הפיגוע, שלא הרגישו את גופם למרות פגיעה עזה מהפיצוץ ורק בבתי החולים החלו להרגיש את הכאב ומה שהתרחש. עד כאן זו תגובה נורמלית וחיובית אפילו. אם אדם משאיר את מצב הניתוק מסיבה כזו או אחרת הבעיה מתחילה להיות חמורה ובמקרים נדירים ביותר אפשר לראות מצבים של ריבוי אישיות בו הפרט חווה ומבטא את עצמו בצורה שונה לחלוטין בהזדמנויות שונות. יש לזכור שלכל אחד מאיתנו יש מצבים בהם הוא מתנהג א' ובמצבים אחרים ב', ולא תמיד אפילו מודע להבדלים בהתנהגותו במצבים השונים. עם זאת, האדם הדיסוציאטיבי מבטא זאת בצורה קיצונית מאוד שפוגעת בסופו של דבר בצורה חמורה בתפקוד התקין, בקשרים החברתיים ועוד. הפתרון בד"כ הוא טיפול במקור לפיצול, בד"כ הטראומה. בברכה ד'"ר אורן קפלן

אני בת 30. יש לי שתי בנות: האחת בת 8 והשנייה בת 2.5. כשבתי הקטנה נולדה, הגדולה היתה כבת 5.5, קיבלה אותה מאוד יפה ועל פניו נראה כאילו לא היתה קנאה כלל, לא היה שינוי בהתנהגות, היתה אהבה ודאגה אמיתית וכנה והמון עזרה. לאחר כשנה וחצי פתאום החלו להופיע סימנים, אך גם לא כ"כ חמורים. יש לציין כי בתי הגדולה היא בעייתית מאוד, היא ילדה פיקחית מאוד, ילדה חיובית בסה"כ, אך נוטה להתחצף ולא לקבל דברים כמובן מאליו, בעלת בטחון עצמי מאוד גבוה ודואגת כי המלה האחרונה תהיה שלה וכי ההורה יהיה זה שיפסיד. יש לציין כי בשנתיים הראשונות להתפתחותה לא עבדתי והייתי אתה בבית והיא קבלה יחס אישי ביותר, סבלני וללא גבולות, כוון שחשבתי כי לילד ראשון אסור לבכות. בשלב מאוחר יותר כאשר התחלתי לעבוד התחלנו לבנות מסגרת לילדה ולשים גבולות וכיום אני חשה כי מערכת היחסים ביני לבין בתי הולכת ונהרסת, הזמן ביננו אינו "זמן איכות", הוא בנוי כל הזמן מתככים וצעקות, אם זה בגלל שיעורי הבית שהיא לא מוכנה לעשות באופן מושלם שבו אני מצפה ממנה, וזאת בגלל העובדה שאני יודעת שהיא ילדה חכמה ויכולה. יש לציין כי אני עובדת משרה מלאה, חוזרת עייפה הביתה ואז כמובן שמחכה עוד עבודה רבה בבית, אני מגדירה עצמי כאם טובה מאוד מבחינות מסוימות (הבנות תמיד נקיות, תמיד יש אוכל מוכן, לא מקלה ראש בחינוך, יושבת אתן הרבה במחשב, עם ספרים וכמובן שיעורי בית), אך אני חשה כי היחסים עם הגדולה הם לא כ"כ טובים, כל יום בדרך הביתה אני ממש מדברת עם עצמי שהיום אגיע רגועה הביתה ולא אצעק עליה, אך תוך שניה היא "מוציאה אולי מהכלים", מדי פעם אני מססנת מלים כגון "נמאס לי ממך, איזה ילדה מעצבנת את" וכמובן שכשהיא הולכת לישון אני מאוד מצטערת, כאשר אני מנסה לשוחח אתה על כך היא מתחילה לבכות ואומרת שהיא מרגישה שאני לא אוהבת אותה ומנסה לעשות אתי מן "עסק" שאני לא אצעק והיא תתנהג יפה, וזה מחזיק בדיוק כמה שעות. אני פוחדת לעשות לבת שלי נזק נפשי, להוריד לה את הבטחון וחשוב לי מאוד שהיא תחוש שאני אוהבת אותה, מה עלי לעשות?

ל שלום מאחר וכבר ראית שההסכמים שאת עושה עם עצמך ועם בתך אינה מחזיקים יותר מזמן קצר ביותר צריך אולי לקבל שמדובר במשהו עמוק יותר ואין מדובר רק בהתנהגות "נחמדה". את ובתך הבוגרת עוברות כנראה תקופה לא קלה ביחד כולל בדיקה מאוד חזקה של הגבולות. שתיכן בוודאי אוהבות מאוד אחת את השנייה אבל יש כעת הרבה תוקפנות שזורמת ביניכן ובוודאי לא כדאי לשמר את המצב הנוכחי לטווח הארוך. בדבריך סיפרת על הולדת האחות הקטנה ועל כך שבשנתיים הראשונות היית עם הגדולה לבד ללא גבולות. ציינת גם שהגדולה בעייתית, אם כי לא הסברת לחלוטין למה הכוונה. מה שברור הוא שהיא קיבלה תיוג מסויים וזה בוודאי משהו שלא יהיה לטובתה בהמשך. כל הדברים הללו יוצרים תמונה בה אתן לא מתייחסות אחת לשניה רק נטו כפי שאתן באותו הרגע אלא יש השלכות מורכבות של תמונות מהעבר ומהמשאלות שלכן זו על זו. במצב כזה לא מפתיע שהסכמים להפסקת אש מחזיקים זמן קצר כל כך. הייתי מציע לך לפנות לייעוץ אישי בנושא. אין צורך לערב את הילדה, את תוכלי לייצג אותה במפגש הטיפולי. רצוי לשוחח עם פסיכולוג ילדים שמתמחה גם בטיפול משפחתי כדי להגיע לשורש העניין ולתכנן בצורה טובה יותר את תגובותיך אל הילדה ולחשוב ביחד כיצד לשפר את המצב. אגב, היכן בעלך בסיפור הזה? הוא קצת חסר לי בכל התיאור שנתת ואולי זה גם יכול לספר משהו על המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי מאז גיל 14 ראיתי סרט מסויים שעסק בפיצול אישיות ואלימות קשה, ומאז ( כיום אני בן 25 ) אני עדיין מפחד כשאני שומע פיצול אישיות..... איך אפשר להתגבר על הבעיה?

נחום שלום השאלה איזה פחד מתעורר בך, האם חשש ממשהו חיצוני? האם חשש שאתה תסבול מפיצול אישיות? סביר להניח שמדובר במשהו שמתקשר למשהו אישי שלך ואם תהיה מודע יותר לגבי מקור הפחד תוכל אולי גם להתגבר עליו. נראה לי שהפחד מהסרט הוא רק סימן למשהו פנימי יותר שבאמת מטריד אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

כן. החשש הוא שגם אני אסבול מזה פתאום ( אני יודע שזו סתם חרדה ) והשאלה איך להתגבר על זה?

לפני 3 חודשים הפסיקו את לימודיי באוניברסטיה (אחרי דיכוי ממושך). האם זה טבעי שאני עדיין מאד עצובה וחושבת לנסות לדבר עם גורמים רלוונטיים עד שיקשיבו ויבינו שטעו? אני מתחילה לימודים אחרים באוניברסיטה (אותה אוניברסיטה) וכ"כ עצוב לי כי נראה לי שעוד לא התגברתי על מה שהיה וקשה לי לעבור ממקצוע אחד לאחר (ועוד שונה כ"כ-מהומני לריאלי). איך אדע אם זה עצב רגיל כי הסיפור עוד טרי (מה גם ששנה שלימה סבלתי) או שיש לי סיבה לדאגה? אני רק יודעת שמבחורה מלאת שמחה, שמסתובבת עם חיוך על הפנים הפכתי לעצובה. קשה לי לשמח אחרי שהרסו לי דבר שרציתי כ"כ. ועוד דבר אחרון, כיצד אפשר לדעת שהרצון שלי להאבק להמשיך באותו מקצוע נובע מרצון אמיתי ולא כי נפגעתי מהאופן שבו הוציאו אותי? תודה

שלום רב, יש באוניברסיטאות שרותי יעוץ וטיפול פסיכולוגי לסטודנטים. אולי כדאי לך לפנות אליהם למספר שיחות כדי להבין מה עובר עלייך. מתאורך קשה לדעת האם מדובר בדיכאון המחייב טיפול, או בעצבות חולפת בעקבות המשבר. האם התחושות שאת מתארת מפריעות לך בתפקוד היום יומי ? האם את מסתגרת בתוך עצמך, נמנעת מפגישה עם חברות ומפעילות חברתית ? אם כן אז חשוב מאוד לגשת לפסיכולוג ולדבר.

דנה שלום לפי מה שאת מתארת נשמע שעברת פגיעה מאוד לא נעימה. הפסקת הלימודים עצרה משהו שרצית בו, וכנראה שהתהליך עצמו גרם לך לחווית השפלה. במצב כזה זה בהחלט יכול להיות טבעי ומתבקש שאת תהיי עצובה ומתוסכלת. אני חושב שבמצב כזה חשוב מאוד לבדוק מה באמת קרה, מדוע התהליך היה כפי שהיה, האם היה לך חלק בזה, האם הממסד התייחס בצורה ראויה, האם יש לך אפשרות להמשיך את הלימודים שרצית במוסד אחר ועוד שאלות רבות בנושא זה. אכן לעיתים צריך להשלים עם המצב, וכמובן ישנה אפשרות שהמסלול בו היית אכן לא התאים לך. נשמע שהעצב בו את שרויה קשור לבלבול ולשאלות הרבות הללו שבוודאי מעסיקות אותך מאז מה שקרה. מאחר ואת נמצאת בסוג של צומת החלטה או שינוי בהחלט תוכלי להיעזר בשירות הייעוץ לסטודנט כפי שהציע בהודעה הקודמת אורי. בברכה ד"ר אורן קפלן

סליחה שזה ארוך פשוט אני ממש מסובכת, מבוהלת, לחוצה ועצובה. באופן מאד מוזר האישה שהרסה לי באוניברסיטה עובדת במקום שאני עובדת. הבוסית שלי מאד מרוצה ממני ויש לי שם ממש ממש טוב בעבודה ואין שום סיכוי ולו הקלוש (לפחות כך אני מאמינה) שהיא איכשוא תגרום לי לאבד את העבודה שלי. אבל ביום שגיליתי שהיא עובדת שם ובמקרה נפגשנו בכניסה לבניין שבו אני עובדת היא חקרה אותי איפה אני עובדת ובתמימות עניתי לה כי לא חשבתי שהיא תנסה לפגוע בי. היום הסתבר לי שהיא מנצלת את תפקידה כעוס"ית לדחוף בחורה הזקוקה לסיוע סוציאלי במקומי בטענה ש-"מה הסטודנטית עושה שם, שעובדת ותיקה לא תוכל לעשות ? ". והצהירה מפורשות שתפנה לגורמים רלוונטיים כידי שיוציאו אותי וייתנו את מקומי לבחורה הותיקה (שאגב, אמרה לה שוב ושוב שהיא לא רוצה את העבודה שלי). לא עשיתי רע לאישה הזאת. פגשתי אותה פעם אחת באוניברסיטה וזהו (ביום שבו החליטו להפסיק את לימודיי). היא הסיתה בכירים באוניברסיטה לא להסכים להפגש איתי לשום מטרה, ועכשיו היא מנסה לפגוע בי בעבודה. אני בחורה ממש רגישה ואני מרגישה שכל רגע אני הולכת להתמוטט מפחד ולחץ. אני מרגישה כ"כ לחוצה שרב היום אני מרגישה שהאיברים הפנימיים שלי בחזה מכווצים. אם אני לא אחטוף התקף לב זה יהיה נס. אתה חושב שזה איזשהוא אזהרה של הגוף שלי שאני קרובה להתמוטטות עצבים ? (ואסור לי לספר כלום לאף אחד כי הבחורה שזקוקה לסיוע סוציאלי ספרה לי על הנסיון לפגוע בי בעבודה בסוד. והיא גם ככה נפגעה מעובדים סוציאליים. וכעובדת סוציאלית לשעבר איני מוכנה לפגוע באימון שקבלתי ממנה במיוחד כשהרבה הפרו את אמונה והיא שיודעת שהייתי סטודנטית לעו"ס בקשה ממני להיות העוס"ית שלה.)

אני סובלת מחרדות שמגיעות אליי בתקופות למשל לפני כשנתיים הייתה לי תקופה עם חרדות ומתח פחד מחשבות טורדניות אני פשוט בפחד מהחרדה אח"כ היתה תקופה טובה הייתי מדי פעם חשה אי נוחות אך מסתדרת. עכשיו אני שוב במצב של התקפות חרדה, חוסר שינה , אי שקט. אני מאוד מוטרדת וזה מציק לי , יחד עם זאת אני לא נכנעת ומנסה לתפקד כרגיל, זה קצת עוזר. רציתי לדעת האם אפשר להתגבר על זה בלי טיפול. האם זה יכול להחמיר או כמו אז , זה ילך כמו שבא? יש לי ילד ובעתיד אני ירצה עוד אחד , מעכשיו אני מוטרדת מה יהיה? ואם זה יחמיר בעקבות לידה? מה דעתך?

נועה שלום אם את סובלת ואיכות חייך נפגעת אני לא מבין לגמרי מדוע את חייבת להאבק לבד ללא עזרה מקצועית. אני מתאר לעצמי שתשרדי גם בלי טיפול, אבל מאחר וטיפול עשוי בהחלט לקדם אותך ולעזור לך בנושא החרדה כדאי לדעתי לפנות ולהיעזר. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום חברתי מתגוררת בבית הוריה ולי יש דירה בבעלותי שאני מתגורר בה בגפי. הנושא של מגורים משותפים עלה ואני היתניתי מגורים משותפים בחלוקה בהוצאות המשתנות דהיינו אני לא אגבה תשלום על דמי שימוש קבועים בטלפון ומיסי עיריה. חברתי דחוקה בכסף משום שהיא משלמת סכום עתק בחודש על הוצאות לפסיכותרפיה למטפל פרטי. אמרתי לחברתי שעם כל האהבה היא חייבת לקצץ בהוצאות הטיפולים על ידי כך שתפנה לשירות הציבורי כי אין בדעתי להיות פראייר של פסיכותרפיסטים פרטיים. האם זוהי התנייה לגיטימית ביחסים זוגיים ? off topics אמרתי לחברתי " או שתבעטי את ד"ר X ותגורי אצלי או שתמשיכי לשלם לו ולגור עם ההורים שלך" שאלותי הן : מה צריכה לעשות חברתי במקרה שהמגורים בבית הוריה גורמים לה קשיים ? להמשיך לסבול עם ההורים ולהיות מטופלת או לפנות לחוות דעת שניה. האם החברה צריכה לספר למטפל מה אמרתי לה ובאיזה סגנון ? אני מניח שמטפלים נתקלו בסוגיה הזו לא פעם ולא פעמיים שבן הזוג שהוא בעל המאה עויין את הרעיון שבן זוגו משלם הון עתק לפסיכותרפיסט. מה התשובה שמטפלים נותנים בדרך כלל בנושא הזה. להתייחסותכם אודה

צריך לברר מספר נקודות לפני שעונים על שאלתך. כמו למשל, מה אומרת חברתך על הטיפול של ד"ר X. כי אם הוא אכן מומחה בתחומו, שווה את הכסף ומצדיק את הציפיות שלה, אז אין ברירה כנראה אלא למתין עם המגורים המשותפים עד שיסתיים הטיפול. בינתיים חברתך מתגוררת אצל הוריה, אתה עדיין לא שילמת פרוטה וכבר אתה מתנהג ומרגיש כבן זוג המשלם הון עתק לפסיכותרפיסט. אולי במקום להגיד לחברתך מה לא לעשות תנסה לבוא לקראתה ולהציע לה ע"י שיחה שלכם ביחד פתרונות שיהיו מתאימים, הולמים ומקובלים עליה. מאחר ואתם עדיין לא מנהלים חשבון משותף מגיעה לה התייחסות קצת יותר אוהדת, מתחשבת ואובייקטיבית לבעיות שהיא מתמודדת איתן וצריכה לפתור עם עצמה ופחות להדגיש את העניין הכספי. טיפול אצל פסיכותרפיסט זה לא כמו ללכת לטיפולי יופי אצל מעצב שיער או קוסמטיקאית. זה טיפול חיוני לנפש.

שלום אינני יכול להשיב האם זו התניה לגיטימית, אבל יש לי הרגשה שאם המצב היה הפוך והיית מקבל מבת זוגך התייחסות או מענה בסגנון שאתה מתאר בהודעתך, היית מאוד נפגע. אני לא חושב שהנושא הכספי הוא הנקודה העיקרית במה שאתה מתאר, אלה אופי היחסים הזוגיים ביניכם וכיצד אתם מקיימים דיאלוג. אם יש בעיה תלמדו להתמודד איתה ולהגיע למצב ששניכם מרוצים מהתוצאה של הדיאלוג. זו לדעתי צריכה להיות המטרה העיקרית במצב שנוצר. בין אם תחליטו לדחות את המגורים המשותפים, לצמצם את פגישותיה עם המטפל, לוותר על תשלום שלה לתקופה מסוימת וכו', כל פתרון אינו נשקל רק בפרקטיות שלו אלא גם במשמעויות של האמון, האמפתיה והתמיכה ההדדית שהקשר שלכם מסוגל לתת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לשתף אותכם בהיהורים שחוזרים על העצמם לאחרונה..(מדובר "בחברה טובה") לפני שלש שנים חברתי סיימה את קשר החברות שלנו -(קשר של 3 שנות חברות הדוקה בתקופת לימודי התיכון)במפתיע. נראה לי שהעניין מטריד אותי בגין האי ידיעה או הסיבה לכך שהיא נתקה את הקשר? הסיפור:במסיבה שלפני הפגישה האחרונה,היא העירה לי שאינני שומרת על הקשר ושאיננו מתראות מספיק.. התנצלתי ואמרתי שמעכשיו פני הדברים ישתנו (אני מסיקה מהמשפט הזה שהיא רצתה בקרבתי) נתקלתי בה באופן אקראי בקניון כמה ימים אחרי- ניצלתי את ההזדמנות והזמנתי אותה לקפה, ונענתה לזמנה. הרמתי אליה טלפונים -הצעתי לה להתלוות לבילויים, (היא מסיבות שלה טענה שאינה יכולה להגיע) ומאז הקשר נותק... (לפעמים הרגשתי במהלך תקופת הלימודים ששהיא מתחרה על ציונים, לפעמים המפלצת הירוקה הייתה ברקע ולא מעבר לזה.) (תמיד לבילויים בתקופה ההיא היינו יוצאות בשילשיה .עד הלום היא בקשר עם ה3 ,שמבחינתי היא הייתהרק ידידה ללימודים.) מה לדעתכם קרה?

שני שלום הדרך הנכונה ביותר לקבל תשובה היא ליצור קשר עם החברה ולברר איתה באופן ישיר מה קרה. האפשרויות הן רבות, יתכן שזה קשור אליך, ויתכן שכלל לא, שהכל נובע מתהליכים שקרו בצד השני. אם יש קושי ליצור קשר בע"פ אפשר אפילו לכתוב מכתב ולראות מה יקרה. יתכן שזו גם הזדמנות לחדש את הקשר, אם זה עדיין חשוב לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אם לנערה אחרי צבא בת 20. אני עובדת כ 10 שעות ביום, יש לי בקשות מביתי לעזור לי בעבודות הבית מידי פעם בניקיון, בסידור הבית הקלות, בסידור החדר שלה שמבולגן עד מעל הראש ולא ניתן למצא שם לא ידיים ולא רגליים, בקיפול הכביסה מדי פעם אך היא מסרבת. היא עובדת יומיים בשבוע ושאר הימים משמשים לה כימים פנויים. כשהיתה חיילת מימנתי לה הוצאה קבועה מסויימת ע"ס 45 ש"ח לחודש, כשהשתחררה ויצאה לעבוד הפסקתי זאת וטענתי שסכום כזה היא יכולה לממן מכיסה ואין סיבה שאני ימשיך לממן מה גם שאין שום נכונות ממנה לעזור בבית ולשים יד במטלות הבית על כך ענתה לי שאם אני לא ממשיכה לשלם לה היא לא מוצאת לנכון לעזור בבית, על כך הגבתי שעליה להביא לי את מפתחות המכונית ולא להשתמש יותר במכונית. בתגובה לכך היא הפסיקה לדבר עם כל בני הבית הולכת וחוזרת בלי להודיע לאן, ומבלי להודיע האם היא חוזרת לישון בבית או לא (דבר שהיא יודעת שאני דואגת לה מאוד ומאז ומתמיד היא תמיד עידכנה אותי מה קורה איתה בתום יום בילויים האם ישנה אצל חברה או לא) ניסיתי להתקשר אליה כמה פעמים ולבדוק מה איתה והיא ניתקה לי את הטלפון. שאלתי היא האם אני צודקת בכך ששללתי לה את האפשרות לנגישות למכונית או לא ומה עלי לעשות בכדי שהדברים יסתדרו(דרך אגב אף פעם היא לא עזרה בבית ולא שאלה אם יש משהו שהיא יכולה לעזור) הרבה פעמים אמרתי לה שבבית צריך גם לתת וגם לתרום ולא רק לדעת לבקש ולקבל. אבקש תשובה דחופה מה עלי לעשות היות ומצב זה שאני מנותקת מהקורה לה מפריע לי מאוד ואני דואגת לה במיוחד בימים משוגעים אלו שההורים רוצים לדעת היכן ילדיהם ומה קורה איתם.

שלום יפה, לדעתי את חייבת להציב בפניה שתי אפשרויות: או שהיא יוצאת מהבית (כלומר, שוכרת דירה), או שהיא נשארת בבית, אבל אז היא חייבת לקבל את החוקים שלך! את צריכה להיות מאוד עקבית בעניין. אפשר להגיד לה: "את לא ילדה קטנה ואת חייבת להחליט איך את חיה". גם אני, כשחייתי עם שותפים, דרשתי שהם יודיעו לי אם הם באים לישון או לא. עדי

יפה שלום בואי נתחיל עם עובדות. בחורה בת 20 שסיימה צבא איננה נערה מתבגרת. מדובר באישה צעירה ובוגרת שבהחלט יתכן שנמצא במצב של חיפוש עצמי אבל את נעורי התיכון סיימה די מזמן. העובדה שאת מתייחסת אליה עדיין כנערה מתבגרת אומרת משהו על היחסים ביניכן ושווה לבדוק את זה יותר לעומק. אין ספק שבמצב בו את עובדת קשה והיא גרה בבית היא צריכה לעזור. עם זאת, לא הייתי מתמקד כעת בתהליך הספציפי שקרה לכן כעת, אלא במערכת היחסים שלכן במובן הרחב יותר. נראה לי שהדברים לא התחילו אתמול ומדובר כאן בתוצאה של משהו שנמשך כבר זמן רב, ורק ההתפרצות קרתה עכשיו. אני מציע לך לנסות ולמצוא דרך לדיאלוג עם בתך. נסי למצוא מקום וזמן שמתאים לשיחה רגועה על כוס קפה ונסי להסביר את הדאגות והכעסים שלך. יתכן שהיא מסוגלת להקשיב ויתכן שהיא עכשיו במצב רגוז על כל העולם ואינה מסוגלת להקשיב. שווה לנסות. את מבחינתך בכל מקרה צריכה להתחיל להכיר בכך שהיא כבר לא ילדה ועם כל הדאגות הטבעיות שיש לאמא לבתה, תצטרכי להתחיל לוותר על העמדה של אם למתבגרת צעירה. זה יעשה טוב לשתיכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אני לא יודעת אם זה המקום הנכון לפנות אלו אבל יש לי שאלה....... עברתי דיכאון קשה ומאז הכל התהפך לי.... אני לא אותו אדם אני יותר אנטיפתית,לא איכפתית למה זה קרה? ועוד בעיה אני לא יודעת אם זה קשור אבל אני כבר לא יכולה להגדיר את הזהות המינית שלי? אני הולכת לפסיכולוגית אבל פשוט אני לא יכולה להגיד לה על הזהות המינית שלי זה כ'כ מביך מקווה לתשובה..

ייתכן שהגורמים לדיכאון עדיין לא נעלמו לחלוטין ולכן את עדיין בתהליך של החלמה כלומר את זקוקה למלוא האנרגיות שלך כדי לטפל ולחזק את עצמך, ופחות להתעמק בבעיות של אחרים, מה שנותן לך את התחושה כאילו את אנטיפטית וחסרת אכפתיות לנעשה סביבך. תני לזמן לעשות את שלו ותראי את תחזרי לעצמך. לגבי הזהות המינית - צעד ראשון זה שתדברי עם הפסיכולוגית ותפסיקי להרגיש מבוכה. במקצוע שלה היא אמורה לדעת להגיב נכון ואמורה לסייע לך להבין טוב יותר את תחושותייך והרגשתך ובכך לעזור לך לצאת מהפלונטר ולעלות על דרך המלך. את חייבת לעשות הכל כדי להשתחרר מהמועקה והמבוכה וכדי שתוכלי להיות שלמה עם עצמך ולחיות את החיים שלך ולא את החיים שאחרים מצפים ממך. תעשי את הצעד הזה ושיהיה לך רק טוב.

ג'ן שלום אם עברת דיכאון קשה זה טבעי שתהליך ההחלמה יקח זמן ותרגישי שדברים שונים מבולבלים וקשים לך. נושא הזהות המינית יכול להיות קשור או לא קשור לדיכאון שכן הדיכאון קשור גם לתהליכים פנימיים של חיפוש והעדר זהות. אני מבין את הקושי לספר לפסיכולוגית שלך על ההתלבטויות של הזהות המינית, אבל זה חשוב מאוד שתוכלי בכל זאת לחלוק עימה את מחשבותיך. אם קשה לך לבטא את הדברים בעל פה אולי תכתבי לה, או אפילו תדפיסי ותתני לה את ההתכתבות הקצרה הזו ביננו כפתיח לשיחה שתבוא אח"כ. רצ"ב קישור למאמר על דיכאון שאולי יוכל להסביר לך על חלק מהתהליכים שעברו ועוברים עליך http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לפסיכולוג. בנינו בן 17 וחצי סובל מהפרעה אישית כנראה שלב תרום סכיזופרניה. הוא מקבל תרופות מפסכיאטור ויש לו מסגרת לימודית בהתאם. אנחנו חשבנו לקחת לו פסיכולוג . אין לנו מוסג מאיזה תחום האם התנהגותי או קליני. כנער רגיל בגיל ההתבגרות הוא לא משתף אותנו בחייו.ורצינו מישהוא שיתווך מצד אחד. בכדי שאם יהיה לו עוד התקף נוכל להיות לידו בעתיד. דבר נוסף הוא מתקרב לגיל 18 ורצינו מישהו שידריך אותנו ו או אותו בלחיות את היום יום ללא תלות. הפחד שלנו שהוא יפתח תלות . איך לבחור פסכולוג מתאים שיעזור לו לפתח עצמאות לעצמו מצד אחר .בגלל מחלה ובגלל שהעופי שלו השתנה אלינו להיות בקרבה כדי לתמוך בו. תודה לך מראש ממני נדב

נדב שלום לפי מה שאתה מתאר דרוש לנער טיפול תמיכתי. מה שחשוב בטיפול כזה הוא בעיקר יצירת קשר טוב עם המטפל ואני לא חושב שסוג הגישה בהכרח תשנה כאן. מחקרים רבים הראו שסוג האינטראקציה שנוצרת עם המטפל היא זו שמשפיעה על הצלחת הטיפול, ולאו דווקא הגישה. בכל מקרה מדובר בפסיכולוג קליני שכן זו המומחיות שעוסקת בטיפול פסיכולוגי. גישה התנהגותית היא אחת מהגישות בפסיכולוגיה. כדאי לברר בסביבה על המלצות ולהגיע לפסיכולוג בהסכמת הנער בתקווה שיווצר קשר טוב שיוכל לעזור לו במטלות הקיומיות שעומדות בפניו. רצ"ב קישור למאמר על עובדות הקשורות לטיפול פסיכולוגי http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

השלום לדוקטור תודה לתשובתך. בני מרגיש יותר טוב עם תרופות ובזכותם הוא יכול לתפקד. התפקוד שלו מאוד ירוד. מילד שתיפקד והיה עצמאי. היום אינו מסוגל לקנות מצרך במכולת. לכן לדעתי זה חייב להיות פסיכולוג שיודע על נושא סכיזופרניה. על בעתיות של תופעות לוואי בתרופות. יש בכל זאת הבדל בין מטופל רגיל עם דכאון לבין אדם שיש לו בעיב כימית במוח. לכן שאלתי עם יש תחום ספציפי עם נסיון המטפל בבעיות סכזופרניה. הבעיה העיקרית של המחלה שלפעמים דמיון ומציאות מתחברים לאחד. יש פחד שאחרים רוצים לפגוע בו.וזה לא בא מהסביבה אלא בגלל מחלה.

מזה זמן מסוים אני גורם לאנשים להיתרחק ממני ללא סיבה ולפעמים אני לא נימנע מלתקוף על כל פגיעה לא ברור לי הסיבה אני כיום בין 68 לא בה במגע אם ציבור וכאשר אני מתנדב למקום כל שהוא והתפקיד לא ניאה לי והוא פחות ממה שעשית במקצועי אני פשוט נעלם ומפסיק את היתנדבותי השאלה מהוא הגורם לכך ואם יש סיבה כל שהיא לגרום לאנשים להיתרחק ממני ולהיתעלם מקיומי או שהכל פשוט השליה אודה לך על תשובתך בתודה

יוסי שלום קשה לי להאמין שמדובר באשליה, הרי זו הרגשתך ואין סיבה לחשוב שהיא מזויפת. אתה שואל מדוע אנשים מתרחקים ממך, אבל מתאר למעשה מצב בו אתה מתרחק מאנשים. אני משער שזה הבסיס לעניין. נשמע שאתה נמצא כיום במצב רגיש בו כל דבר קטן עלול לפגוע בך וכתגובה אתה שומר על עצמך ומתנתק. בד"כ דברים כאלה משדרים מסר לסביבה של "אל תגעו בי" והסביבה נשמעת ואכן גם עלולה להתרחק. כדאי לבדוק מהן הרגישויות שלך ואם תהיה יותר מודע אליהן אולי האינטראקציה עם הסביבה תוכל להיות פחות כואבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה, גם בשמי, אולם למרבה הצער לא תמיד המודעות מספיקה....

בחלום אני נכנסת לבריכה שבה מלמדים צלילה. ההורים שלי לומדים שם ביחד עם עוד אנשים לא מוכרים. אני צוללת בלי מיכל אויר לפתע נשמעת אזעקה ואני מתחילה לעלות במקום לצלול ואין לי שליטה בזה. בזמן העליה אני כמעט נתקעת באבי ובמדריך אך ברגע האחרון הם מפנים לי את הדרך. אני ממשיכה לעלות למעלה וכבר כל הגוף שלי מעל המים, אני עולה לשמיים. כל הזמן הזה עיניי עצומות ואני עוצרת את הנשימה, אך זה מרגיש לי נוח. המדריך מנסה לתפוס אותי כדי להחזיר אותי לגובה הקרקע והוא לא מצליח, הוא מצליח רק לתלוש ממני צמיד גומי ירוק. כולם מסתכלים עליי מלמטה מפוחדים. אני פוקחת את עייני ומחייכת והאזעקה נפסקת. מולי שתיי בנות יושבות באוטובוס עם שקיות ומחייכות. אומרות אחת לשנייה "היא חכמה הבחורה הזאת, היא הבינה שהמדריך הפעיל את הסירנה כי הוא חשב שהיא לא תחזיק מעמד, והנה מחייכת" ד"א, התעוררתי עם הרגשה נוראית.

רוני שלום פירושו של חלום הוא דבר אישי מאוד ואדם אחר לא יוכל להבין את משמעותו העמוקה של החלום בלעדיך. אם תנסי לזרוק בצורה אסוציאטיבית מה החלום מזכיר לך, מה זה בשבילך לצלול, מה זו בריכה, אזעקה, איך ההורים והמדריך משתלבים לסיפורה, הבנות באוטובוס, כל אחד מהפרטים הללו מעורר בוודאי רשת מסועפת של אסוציאציות ומחשבות, שם נמצא הפירוש של החלום. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני רוצה להתחיל בטיפול פסיכולוגי ואני מתלבטת. ראשית, אני רוצה לשנות מספר תכונות נגף באישיות שלי כגון עצלנות, נטייה להתבודדות,דחיינות, אי מתמידנות וכדומה. איזו שיטת טיפול מתאימה ביותר? אני רוצה לציין שאני מחפשת משהו מוגדר עם תוכנית עבודה, שבה נגדיר מה בדיוק אני עושה בשבוע הזה על מנת לשנות אלף בית גימל... שאלה שנייה, מאז ומעולם הרגשתי טוב עם ידידים בנים, כולל בגיל הילדות כשכולן שיחקו בבובות אני השתוללתי עם הבנים. אבל מבחינה זוגית- שוד ושבר- אני ממש בעייתית וכשאני מתאהבת חוטפת רגליים קרות. היחס שלי לבנות לעומת זאת, הוא עוד יותר קשה, או שאני מקנאה בהן, או שאני מפחדת מהן, והחברות שלי הן בדר"כ בנות לא מאיימות- כלומר שיש בהן כמה פגמים ספציפיים שלא יאפילו עליי. מה גם שאיןלי חברה טובה ומיוחדת- יש לי הרבה חברויות שטחיות. בקיצור, השאלה שלי האם כדאי לבחור במטפל או במטפלת?אני מבינה שדרך הטיפול ניתן גם לפתור דברים עם המטפל ביחס לכל בני מינו ולכן חשובה לי השאלה. אגב, בעבר התחלתי טיפול אצל פסיכולוג והתאהבתי בו אחרי ממבט ראשון. עזבתי כעבור 4 מפגשים כי הרגשתי שההתאהבות הורסת לי את החיים. מה עושים, במי ובמה בוחרים? תודה שיר

שיר שלום לגבי ההתלבטות על מין המטפל, אני לא חושב שזה באמת משנה. את מציינת קשיים עם שני המינים וברוב המקרים מטפל או מטפלת יתאימו בהתאם לאישיותם ויכולותיהם המקצועיות. נושא המין אינו בהכרח רלוונטי. אם יש לך תחושת בטן בכיוון מסויים לכי איתה, ואם לא, נסי פשוט למצוא את המטפל המתאים ביותר. לגבי שיטת הטיפול, את מחפשת שיטה מאוד פרקטית וקונקרטית בה מכינים תוכנית ופועלים לפיה. הדבר עשוי להתאים לבעיות מסויימות, אבל דווקא לא לדברים שאת מתארת. סביר להניח שמה שמטריד אותך באישיותך ובנטיותיך נובע מסיבות משמעותיות ועיקר הטיפול להבין ולעבד את הסיבות לבעיה ורק לאחר מכן אפשר יהיה לעשות תוכנית כיצד לשנות. נדרש זמן ותהליך כדי לעשות שינויים כאלה ואני לא מציע לך להיכנס לטיפול שלכאורה ייתן פתרונות קסם מהירים. זה פשוט לא יעבוד. תוכלי לקרוא מעט על עקרונות הטיפול הדינמי, שהיא הגישה שהייתי מציע לך, בקישור http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה מאוד מציקה. היהלי הרבה זמן חרדה פן יהיה לי מגע עם אנשים שמנים מאוד מחשש שאדבק מהם. לפני שלוש שנים קרה שאשה שמנה מאוד אחזה במזון שאכלתי ונוצר פחד פן הודבקתי. אני מודעת לחוסר ההיגיון שבמחשבה זו. אני אפילו לומדת תזונה ויודעת בודעות שלא ייתכן הדבר. אך דמותה של אותה אישה שוכנת בראשי ולא מרפה. טיפול פסיכולוגי ותרופתי לא ממש היטיב את מצבי. אני מטופלת בלוסטרל 100 מ"ג ביום. איך ניתן להגדיר הפרעה זו? תודה מראש.

תמר שלום ברור ממה שאת מתארת שמדובר במחשבה טורדנית שגם את מודעת לחוסר ההגיון שבה, אך זה לא עוזר לך להפתר ממנה. השאלה האם מדובר במחשבה יחידה או שיש לך עוד מחשבות טורדניות או התנהגויות כפייתיות. כמו כן האם את מודעת למצבים נוספים בהם דברים שאינם רציונליים משפיעים עליך בצורה כזו. קשה לי לומר מה הבעיה שכן נדרשת היכרות של ממש איתך לצורך זה. נשמע שאת זקוקה לטיפול ואני מציע לך להתייעץ עם הגורמים הטיפוליים שהיית איתם בקשר ולברר מדוע הטיפול לא עזר עד כה. יתכן שצריך לעשות שינוי בתרופות או בגישת הטיפול או גם לתת יותר זמן (תלוי כמה זמן נמשך הטיפול). אני לא רואה פתרון אחר מלפנות שוב לנסיון טיפולי מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בן 28 כתבתי כבר בעבר לגבי נושא זה אבל לצערי היא לא נפתרה ואף החמירה. הבעיה היא משיכתי העזה לגרבי נשים. כפי שכבר ציינתי בעבר ברגע שאני פוגש בחורה ויוצא איתה תקופת זמן מסוימת ברגע שאני צריך לקיים איתה יחסי מין - אני חייב שהיא תגרוב גרביים . רק כך אני מתגרה ומסוגל להגיע לזקפה. גרבי נשים (על רגליהן) מעסיקות אותי משך כל היום ואני אף חולם על זה. מה אני יכול לעשות ? זה ממש מאמלל אותי ומביך אותי.

You must go to a psychoterapy to take care of this problem

מנשה שלום התייחסתי לנושא גם בעבר. הגרביים קשורים לדימויים פנימיים שאתה נושא בנפשך, סביר להניח מזה שנים רבות. מאחר והדבר עלול לפגוע בקשרים הזוגיים שלך, בהנאה שלך ממין ובאיכות החיים שלך באופן כללי כדאי לך לפנות לטיפול ולנסות לברר מה קורה לך. בד"כ לא מדובר באי בודד בחייך אלא סביר להניח שזה חלק ממערך רחב יותר של דברים שפוגעים באיכות חייך ויתכן שאף איך מודע לכך תוך התמקדות היתר ברגלי וגרבי נשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

החלטנו למסור את כלבנו למשפחה אחרת. אני תוהה כיצד להכין את ביתי בת השנתיים לפרידה. הכלב איתנו מאז היותה בת 8 חודשים. האם אתה צופה פרידה זו כחוויה טראומית לילדה? והאם לאחר הפרידה נכון יהיה להזכיר אותו (כשרואים כלב ברחוב למשל) או שעדיף להזכיר אותו כמה שפחות. הפרידה כמובן קשה גם עלינו. תודה רבה, מירב

מירב שלום הפרידה עלולה להיות קשה במיוחד אם הילדה היתה קשורה לכלב. הזיכרון והחוויה אינם שחור ולבן ולכן אינני מגדיר זאת כ"כן" או "לא" טראומה, זו בוודאי חוויה כואבת של פרידה. אי אפשר למחוק את הזיכרון ולכן אין צורך להתעלם או לא להזכיר את הכלב. כדאי לבנות את סיפור הפרידה בצורה נכונה, למשל, שהכלב עובר למקום אחר, שבו יהיה לו טוב וידאגו לו. צריך להיפרד בצורה מסודרת ומתוכננת מראש. קשה לחזות מראש כיצד היא תחווה זאת, אולם פרידות מסוג זה הן חלק מהחיים וסביר להניח שהיא תוכל להתמודד עם הפרידה בדרכה ובהתאם לגילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם בימים הקרובים אחזור לפעילות קבועה בפורום. מאחר ובמהלך העדרותי היו הרבה מאוד הודעות אתחיל להשיב מההודעות החדשות שתגענה לאחר הודעתי זו. במידה ושאלתם משהו בעבר והנושא עדיין רלוונטי, אנא כתבו את הודעתכם מחדש. חג שמח ושנה טובה לכולכם ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 26, נשואה ומזה שלוש שנים מדיי כמה לילות אני חולמת את אותו החלום- אני חיה בתקופת מלמחת העולם השנייה, מחפשת מקום מסתור מהנאצים, אני בורחת ורצה, צריכה להסתתר, להיות שקטה, אני נמצאת בחלום עם עוד אנשים שלא מוכרים לי ונמצאת בדאגה מה יהיה עם מזון, מחביאה בבגדיי דברי ערך.. ההתרחשות בחלום כאילו לקוחה מסרט. חשוב לציין כי במשך היום, בזמן ערות, אם ישנו רעש המזכיר אזעקת מלחמה הדופק מתחיל לעלות ואני חרדה למספר שניות- עד שאני מבינה כי מקור הרעש לא באזעקה. אולי זה המקום לציין ואלי לא כי סבלתי מהתעללות מינית לאורך כמה שנים בציעורתי ( גילאי 8-12). הייתי שמחה לשמוע עצה. לי

לי שלום ניתוח של חלומות מתבסס בד"כ על האסוציאציות של החולם שכן לחלום אין רק פירוש אחד. מאחר ולאחר תיאור החלום הוספת כמה דברים שנראו לך קשורים אני מרשה לעצמי לשער שיש קשר בין החלום לחרדות המלחמה ולטראומת הילדות שעברת, אולם לא הייתי מנסה לפרש את החלום מעבר לכך. החרדות שמלוות אותך כיום כמו גם טראומת העבר מצדיקים פניה לטיפול פסיכולוגי. אלו דברים רציניים שפוגעים בוודאי באיכות חייך וכדאי לטפל בהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מישהו יכול לספר לי מהי בדיוק פארא-פסיכולוגיה? ואם אפשר לתת גם לינקים לאתרים עם מידע. אבקש תשובות רציניות בלבד. תודה, שי

שי, פארא-פסיכולוגיה עוסקת בכל מה שקשור בתחום העל-חושי (טלפתיה, ראיית הנסתר וכן הלאה). הכי פשוט יהיה, אם תיכנס ל - google IL ותבצע חיפוש; ככה תוכל לבחור קישורים שמעניינים אותך יותר.

אני סובלת מהתקפי חרדה ומחשבות טורדניות האם התקפי חרדה זהו דבר שיכול לחלוף מאליו? אם אני לא אכנע לו הוא פשוט יעלם לחלוטין?

מאי, אני לא מכירה אנשים שהחרדות עברו להם מעצמן. מה גם, שיש גם את העניין של מחשבות טורדניות, שללא טיפול יכול להחמיר ולפגוע לך באיכות החיים. גם החרדות כשלעצמן לא עוזרות לאורך החיים להיות רגוע יותר. בד"כ הטיפול המומלץ הוא שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה.

אורח-חיים כותבים כך...

שלום, אני סובלת מחרדה ומהתקפי חרדה, המפריעים לשגרת היום שלי, כבר 4 שנים. אני לא מעוניינת לקחת תרופות ואיני מטופלת אצל מטפל. רציתי לדעת באילו דרכים אני יכולה לעזור לעצמי, אשמח לכמה "טיפים" להבראה עצמית. תודה.

יש כאלה שמצליחים להיעזר בתרופות טבעיות דוגמת טיפות רסקיו או קלמנרבין וכו'. עיסויים, כמו שיאצו למשל, מאוד טובים להקלה גם ספורט. יש כאלה שנעזרים בהצלחה בשיטות אלטרנטיביות שונות כמו פרחי באך, למשל דמיון מודרך, ביופידבק, שיטות הרפייה שונות , יוגה, מדיטאציה למעשה אין סוף לשיטות ישנם ספרים שיוכלו לסייע בנושא, וסדנאות שונות יש טכניקות טיפול שונות כמו טיפול באמנות, בתנועה, פסיכודרמה וכו'

אני חוששת שבני בן ה - 10 סובל מקלסטרופוביה כיצד ניתן לטפל והאם במסגרת קופות החולים יש טיפול לזה.

איסמרלדה, אם את חוששת שבנך סובל מקלסטרופוביה, כדאי לפנות איתו לאיש מקצוע, אשר מתמחה בילדים, על-מנת שתוכלי לבדוק האם החששות שלך מוצדקים. במידה וכן, איש המקצוע יידע לכוון אותך הלאה. אני לא יודעת באיזו קופ"ח את חברה, אבל אם תרימי טלפון לסניף באיזור מגורייך, יוכלו לתת לך שם שמות של אנשי מקצוע, שעובדים עם ילדים, וששייכים לקופה.

טיפול התנהגותי יכול לעזור בכאלה מקרים. תבדקי בקופ"ח לגבי פסיכולוגים לילדים שמטפלים בגישה התנהגותית. אם אין בקופ"ח אז ללכת למישהו פרטי. בגיל הזה לא כדאי לתת לילד לסבול כי הבעיה יכולה להחמיר.

תודה לHERA ואמנון

אם למישהו יש חומר על פיצול אישיות, אשמח אם תוכלו לשלוח לי לאימייל: [email protected] או לכתוב לי הודעה כאן בתודה מעין

מעין, את מוכנה להיות ספציפית יותר? המונח "פיצול אישיות" הינו עממי, ולא מקצועי. אם תוכלי לפרט למה בדיוק את מתכוונת, יהיה לי קל יותר לעזור לך בעניין חומר בנושא.

אם הכוונה היא למה שקרו באנגלית multiple personalities , כלומר ריבוי אישיויות ולא לסכיזופרניה אז זוהי הפרעה נדירה ביותר שבה קימים באדם אחד מספר אישיויות של אנשים שונים שונים זה מזה לחלוטין. אפשר לנסות לחפש מידע דרך google ע"י המונח באנגלית. הנושא הזה הצית בעבר את דמיונם של יוצרי קולנוע בארה"ב ונעשו על כך מספר סרטים. אחד המפורסמים הוא " שלוש פנים לחווה".

hera היקר לדאבוני אינני פסיכולוגית או פסיכיאטרית מקצועית שאוכל להשתמש במושגים מקצועיים יותר.... ותודה צימרמן על ההתחייסות

אחיין שלי בן 3 נודעת חיבתו הרבה למוצצים. כשהוא הולך לישון , הוא לוקח לפחות שניים. אחד לשים בפה,אחד להחזיק ביד. לאחרונה רופא שיניים הזהיר אותנו מהשלכות עתידיות. (הילד אינו מוכן ל'השתמש' במוצצים בעלי מבנה מיוחד) הוחלט,בהסכמתו של הילד,להפסיק את השימוש במוצצים כליל. ומאז הלילות אינם לילות , ועצבנותו של הילד גואה. האם צפויה פגיעה בנפשו של הילד,כתוצאה מהאיסור? ובכלל כיצד יש לנהוג?

אני חושבת שאם לא נותנים לילד מוצץ ואוסים עליו, עלול בעתיד לפתח נטייה למצוץ לגברים. פעם למדתי פסיכולוגיה וזה מה שלמדנוץ אבל המומחה יגיד כבר באיזה תנאים ונסיבות של חיים עלולים להוביל אותו לנטיה זו בעתיד .

יופי סמדר !

יש לי בעיה מאוד חמורה אני בת 30 ואני הגעתי למסקנה מזמן שאין לי שמחת חיים ואני שלילית מאוד מאוד רגישה ולוקחת דברים ללב בדרגה הראשונה ונפגעת קשות כלפי כל דבר כמעט אני הולכת לפסיכולוגית מדברת על בעיות שלי ולוקחת כדורים נגד דיכאון אני רוצה לשנות את זה להיות חיובית יותר עם שמחת חיים ואני לא מצליחה שנה לא עבדתי ועכשיו אני מתחילה לעבוד לעבודה זמנית של 4 חודשים זה בטוח יעודד אותי שנה אין לי חבר וכנראה שגברים מרגישים אצלי את האנרגיות השליליות שלי ואז לא ניגשים אליי למרות שאני יפה האם יש פיתרון? או ש זה עיניין של אופי? איך אני יכולה לשנות גישה לראות את הדברים בצורה חיובית? איך אני יכולה לעשות בשביל שיהיה לי שמחת חיים? אני מחכה לתגובה

מה איך בחורה יפה יכולה להיות בלי שמחת חיים תתעוררי החיים יפים תאמיני לי....למרות שיופי לא תמיד עושה אושר אבל בכול זאת תראי איפה את עומדת ותתחילי לעשות דברים שאתה כן אוהבת לעשות ושעושים לך טוב ואני מאינה שיש כאלה דברים ותזרמי עם החיים לא בריא להיות ככה......

הי עצובה, קודם כל את בודאי יודעת שרגשות שליליים הם כדור שלג- דבר גורר דבר- הרגשות השליליים מונעים מאנשים להתקרב, המרחק גורם עוד יותר הרגשה רעה וזה מעגל. הדרך לצאת מזה - שמש. שמש שתמיס את כדור השלג שנוצר. קודם כל יכול להיות שזה לא אשמתך ושאת סובלת בשל חוסר איזון כימי שתרופות יכולות לתקן. בכל מקרה- אולי הגיע הזמן להחליף את הפסיכולוג באחר, או להחליף אותו בטיפול לטרנטיבי כדוגמת "סדנה לחשיבה חיובית"? יש לי חברה טובה שהיתה עצובה במשך 5 שנים שלמות. הלכה לפסיכולוגים, נטלה תרופות וכיו"ב- עד שיום אחד נסתה סדנה ששינתה את חייה. היא נזכרה שזה לא מובן מאליו שנולדנו. אנחנו כאן במתנה ואנחנו צריכים לזכור את זה תמיד. זה לא חוכמה להיות עצובים ולקטר כל החיים- זה עושה אותנו חולים ומתים בעודנו בחיים. תחליטי שאת הולכת לנצל את החיים האלה ולחיות בדרך שתעשה לך טוב- גם אם היא לא מקובלת. ודבר אחרון- אני מקווה שאת לא חושבת שאני איזה "רוחנית" כזו- אבל יש ספר שעזר לי להתחיל חיים מלאי משמעות- "הנזיר שמכר את הפרארי שלו". נגשתי לספר עם המון ציניות ויצאתי אדם חדש. תני לזה צ'אנס, הייתי שם- אני יודעת שזה עובר בסוף ואז תשאלי את עצמך :"מה? לא יכולתי לעשות את זה קודם?" שלך דפנה

מאותה סיבה הגעתי לפסיכיאטרית והיא נתנה לי כדורים שעדיין לא התחלתי להשתמש בהם שניקראים CIPRALEX

היי, been there done that! מניסיון הספר "חיים אהבה וצחוק" של אושו עושה את העבודה. קצת קשה להשיג אותו אבל, אני בטוחה שתצליחי. גם אם קשה לך לקרוא ספרים, תאמיני לי זה אחרת! לפעמים הרבה יותר קל לנו להפנים דברים שכתובים לפנינו מאשר נשמעים באוזנינו. בבקשה תשיגו לך אותו. בהצלחה.

קרן תודה על ההתיחסות גם אני קראתי על תסביך אדיפוס ואני יודע שצריך לתת לילד את הזמן עם אמו אבל אצלו זה די מוגזם ולכן אני מודאג במיוחד לאור העובדה שאני מקדיש לו המון זמן

רמי, כתבת שאצל הבן שלך זה די מוגזם. אפשר לשאול שאלה? מוגזם ביחס למה או למי? זה ילד ראשון? אם אכן מדובר בתסביך אדיפוס, הרי שיש מצבים שבהם זה מגיע לכדי אלימות פיזית שהילד מפעיל כלפי האב; זה קורה גם אצלכם?

קרן זה לא ממש אלימות אבל הוא לא רוצה שאני אגע בו או אלטף אותו(כמובן כשנוח לו הכל בסדר) ולא רוצה בחברתי אלא רק בחברת אמו אני צריך להשקיע המון מאמץ בכדי להתחבב איליו וזה פשוט שובר אותי

HERA אז כפי שכתבתי הוא מתקרב אלי רק כשנוח לו ואם לא הוא ממש לא רוצה שאגע בו הוא כל הזמן רוצה אותה. כן הוא בני הראשון ואין לי הרבה ניסיון אך בכל זאת אני שבור מזה מה לעשות

שלום! רציתי לשאול כדי שלאדם יהיה ביטחון עצמי הוא צריך לראות את הטוב בעצמו ואת הדברים הטובים שבו אבל שאלתי היא אם כול אדם יראה את מה שטוב בו כול הזמן איך הוא ידע מתי הוא לא בסדר? מתי הוא פוגע באחרים?

דנית, בטחון עצמי זה דבר קצת יותר מורכב מלראות את התכונות העצמיות הטובות. למעשה, מה שקובע - באופן כללי - אם לאדם עש הרבה בטחון עצמי או לא, בכלל לא תלוי באדם עצמו. אפשר לשפר בטחון עצמי, וזה תהליך נרכש, ולעתים קרובות ביזע. לאדם שרואה רק את הדברים הטובים שבו, ומתעלם מהדברים הפחות טובים, יש בעיה או הפרעה כלשהי, משום שאין אדם נטול תכונות לא נחמדות. אנשים צריכים להיות מספיק רגישים כלפי הזולת בכדי להבחין מתי הם פוגעים באחרים, ומספיק רגישים כלפי עצמם בכדי לדעת שהם לא בסדר. מעבר לבטחון עצמי, יש פה גם עניין של מצפון ויכולת אמפטית בסיסית.

הבן שלי בן 3.5 רוצה כל הזמן רק את אמא שלו ורוב הזמן ממש סולד ממני למרות שאני משקיע בו הרבה זמן(מעל הממוצע לאב רגיל ) רק כשהוא צריך ממני משהוא הוא "נופת צופים אלי" מה לעשות?

אני לא ממש מקצועית, אבל למדתי קצת. זה נשמע לי כמו תסביך אדיפוס- בגילאים האלה הילד "נמשך" ואוהב את האמא ובמין תחרותיות עם האבא על האמא. אל תדאג, זה עובר

היי, שמי אריאל בן יוסף. בן 36 וסובל לאחרונה מדבר כפייתי שאין לו הסבר. אני נניח מנסה להיזכר בדבר שולי מאוד, נניח שם של שחקן מסויים..לא ארדם עד אשר אדע, זה גורם לי מתחים, זה מטריד, זה פשוט משתלט. איזה טיפול יכול לעזור? ממה זה נובע?

מוסה, אתה חייב קודם ללכת לשיחות עם פסיכולוג- זה תסמין חרדות.

יש פורום מצויין בתפוז לגבי ההפרעה המתוארת. OCD

אני מאוד אוהבת את חבר שלי-ואני יודעת שהוא אוהב אותי-אבל מכל דבר אני עושה ממש עניין,לפעמים זה מוצדק ולפעמים פחות וכמעט תמיד התגובה שלי היא באותה עוצמה. זה הקשר הראשון הרציני שלי ואני לא יודעת למה,כל מעשה שהוא לא בסדר גורם לי להרגיש שלבן זוג שלי לא אכפת ממני כמו שלי אכפת ממנו..... מה אני יכולה לעשות?

נראה לי יותר שייך לפורום שמטפל בעניינים של הלב. ואם להיות אכזרי טיפה: ואולי באמת לך איכפת יותר ממה שלו איכפת. במיוחד בקשר הראשון שלך חשוב לקחת בחשבון שהוא לא אחרון סדרי לעצמך מרווח נשימה , הכיני את עצמך נפשית לעובדה שאולי תיפרדי קופידון לא גר כאן

קיבלתי את התרופה מפסיכיאטרית במרכז לבריאות הנפש. לפני שאני מתחילה לקחת אותה רציתי לדעת אם מישהו מכיר אותה, לאילו מקרים נותנים אותה ואם יש לה תופעות לוואי כלשהן?

מציעה לך לעשות חיפוש על התרופה בפורום פסיכיאטריה. תוכלי למצוא שם המון שאלות ותשובות בקשר אליה. את גם כמובן יכולה להפנות שם את השאלה. נילי.

שלום אני לוקחת כבר חודשיים ציפרלקס ומאז יש לי נשירה בשער ואין לי חשק מיני ואיני מצליחה להגיע לאורגזמה . מה עושים ?

ועל פניו אם זה גורם לנשירה תהפכי עולמות ותחליפי את התרופה במקבילה לה.

אין קשר לתרופות הללו ולנשירה. ליתר הדברים יש. רוב התרופות מהסוג הזה אלו הן תופעות הלוואי שלהן. פני לפורום פסיכיאטריה הסמוך. נילי.

תאמרי לי בבקשה מדוע לקחת את הכדורים מה הרגשת לפני ומה את מרגישה אחרי? הומלץ לי לקחת אותם ואני די חוששת.את ממליצה ?

בבקשה תספרי מה הסיבה שנתנו לך כדורים אלו והאם חוץ מתופעות הלוואי הן השפיעו עליך ? אני הומלצתי לקחת אותם אבל אני די חוששת

שלום שמי מורי אני בן 24 היום ונאמר לי מגיל 16 לערך שאני סובל מהתקפי חרדה וזאת בעיקבות סימפטומים שונים כגון:קצב דפיקות לב מואץ התרגשויות וכו'.באותה תקופה לא הלכתי לטיפול מסיבות שונות ורק בשנה שנתיים האחרונות נתתי את דעתי למצבי הבריאותי זה כלל מס מפגשים עם פסיכיאטרית בכירה שנתנה לי תרופה נגד התקפי חרדה במינון נמוך (לא זוכר את שם התרופה) למרות שזה לא ממש עזר חל שיפור קל.עשיתי בדיקות א.ק.ג + בדיקות דם שונות(בלוטת התריס) הכל היה תקין.לפני כחודש התחלתי טיפול אצל הילרית שטענה כי הבעיות נובעות מהקיבה שלי ובלוטת התריס שלי לא מאוזנת.כשחשבתי על זה לאחר מכן ,בדיוק כשנה לפני "פרוץ"הסימפטומים המעיקים של דפיקות הלב וכו' סבלתי נורא מהבטן עשולי בדיקות רנטגן עם נוזל שהייתי צריך לשתות.לאחר הטיפול אצלה חל שיפור משמעותי ביותר אך עדיין לא מושלם ,כמו כן היא ביקשה לחכות עד לסוף החודש הזה ואז להעריך את מצבי מחדש.לאחר ההקדמה הארוכה משהו, שאלתי היא האם יש לכם איזה מידע נוסף שיכול לעזור לקשור את הקצוות במקרה שלי עצות נוספות לשיפור מצבי ... תודה מראש מורי

מורי שלום. גם אני בגילך וסובלת מהתקפי חרדה שנובעים מכאבי בטן. (כשכואבת לי הבטן, אני מתחילה לחוש בסממנים). המלצתי היא - טיפות רסקיו! אני לא יודעת אם שמעת על זה, אבל זה נהדר. בכל פעם שאתה מתחיל לחוש בדפיקות הלב, סחרחורת או מה שאתה מרגיש.. מטפטפים 4 טיפות על הלשון, וזה עוזר. זה מוצר טבעי, שניתן לקנות בסופר פארם. ממליצה. ענבל.

יש כאן אתר עם מידע: http://www.panicdisorder.up.co.il והצעה ידידותית: תיזהר מהילרים קוסמים ומכשפים-זה לא יגמר בטוב איתם. אחת שיודעת מה היא אומרת.

הי מורי לדעתי אם ההילרית הזאת עזרה לך באופן "משמעותי ביותר" , כפי שאתה מתאר, מדוע שלא תמשיך איתה בטיפול??

שלום רב אני מטופל כבר ארבע חודשים נגד הפרעה מסויימת בקלונקס ריספרדל וציפרמיל ובזמן האחרון אני כל הזמן לא רגוע עצבני ומתוח מסיבה לא ידועה לי... האם יש נגד זה איזשהיא תרופה כי אני ממש סובל בגלל זה בתודה רבה עומרי

המקום הנכון לשאול שאלה זו הוא פורום פסיכיאטריה הסמוך בהנהלת דר הידש. בהצלחה.

מציק להם. עדי

היכן ניתן לקרוא מחקרים או מצוא מידע מספרים למשל אודות התעללות מינית בקרב משפחה?

http://www.macom.org.il

הןב שלי בן 17 והוא חולה במחלת הכוליטיס כבר חודשיים. כבר אמרו לנו שהוא לאיוכל להתגייס. מכל מיני סיבות אחרות גם, אני חושבת שיעוץ היה עושה לו ממש טוב, אך הוא מסרב. הייתי רוצה לדעת אם יש לכם עצות בנושא ואיך אני יכולה לגרום לו לרצות לקבל יעוץ. תודה

י.ג. למרות הרצון הטוב שלך, והשאיפה שלבנך יהיה קל יותר, אי-אפשר להכריח בן-אדם לפנות ליעוץ. זה רצון שצריך לבוא ממנו. אם הוא לא מרגיש הוא צריך יעוץ, אז גם אם יסכים ללכת (בשביל לרצות אותך), לא תצמח מזה תועלת מרובה. אז אין לי עצה ספציפית בעניין, חוץ מדבר אחד - לא משנה מה הוא יחליט בסופו של דבר, הסביבה הקרובה צריכה לקבל את ההחלטה, ולא לנסות ללחוץ עליו לנהוג בדרך אחרת. גמר חתימה טובה.

שלום לך, אני חושבת שכדאי לבקש מהרופא שיפגיש אתכם עם עוד משפחה שסובלת מהבעיה. עדי

אנא ציינו מייל ואצור איתכם קשר. איריס.

תשאירי מייל שאפשר יהיה לשלוח לך אין עניין שכולם יראו את המייל שלנו

מתעניינת.

שלום, אתם חייבים לעזור לי, יש לי חברה שיש לה אובססיביות לאיך שהיא נראית. לפי דעתי ולפי דעת אחרים היא נראית טוב חבל על הזמן ובחורות מתות שיהיה להם את הגוף שיש לה, היא רזה ויש לה גוף של דוגמנית, הקטע הוא שהיא כל הזמן מסתכלת על עצמה ובודקת אם היא השמינה, היא חושבת שהיא שמנה ומי שישמע את זה רק יצחק עליה. האובססיביות שלה גורמת לעצמה נזק וגם לי כי אני איתה רוב הזמן. זה כל כך גרוע שיצאנו באחד מהיציאות שלנו למועדון ואיך שנכנסנו היא קיבלה עצבים ויצאה מהמועדון בבכי כאילו היכו אותה או משהו כזה, ואז היא רבה איתי ולא אמרה למה היא ככה בקיצר כמעט נפרדנו בגלל זה, זה אחד מהדוגמאות הרבות שקורים לה. אני מבקש ממישהו או מישהי שתעזרו לי בבקשה, מה לעשות? בתודה.

כנראה שהחברה שלך אנורקטית. לאלו תמיד נראה שהן שמנות מדי, ולא משנה גם אם הן שוקלות 26 ק"ג. אם אתה אוהב אותה באמת ומספיק קרוב אליה - תציע לה ללכת לטיפול אצל פסיכותראפיסט לפני שיהיה מאוחר מדי. הנזקים שהיא גורמת לגוף שלה בין השאר מערכת חיסון פגומה, מחלות שונות, בעיות להכנס להריון - שלא לדבר על הנזקים הנפשיים.

זה בהחלט נכון אבל איך בדיוק אני יקח אותה לפיסיכותראפיסט?!?!?! ואם היא תתנגד? להיפרד ממנה? לקחת את הסיכון? תודה לכל העונים

שלום רב !!! אני בן 62 יש לי חברה ואנחנו בקשר כבר שלוש שנים לאחרונה הקשר התעצם מאד והולך לכיוונים מאד רציניים , אני בן אדם שמאד חושב הרבה ונלחץ מאד מדברים מסויימים יש כאלה שאומרים " רגיש מאד " לפני חודש בערך הייתה לי שיחה עם חברתי עכב מצב רוח מאד מדוכדח שלי והחלטתי לספר לה במה מדובר , סיפרתי לה על כל הפחדים הכי כמוסים שלי על כל המחשבות שלי וניהלנו שיחה מלב אל לב , לדעתה אני מאד קיצוני במחשבות שלי ולא יודע לקחת דברים בפרופורציות מכונות , אני יודע שהיא צודקת בעניין הזה ואני עובד על עצמי להשתנות יותר בשבילי מאשר בשבילה כי זה ממש פוגע בי באיכות חיים , שלא תבין לא נכון , אני מתפקד מצויין כל יום ואין לי בדרך כלל מצבי רוח כאלה לעיתים קרובות , השבוע עברתי תראומה מסויימת , היתה לי איזה שהיא בדיקמה מסויימת שהציפיה לתשובה מאד הלחיצה אותי , מצב כזה לא חוויתי מימיי לאחר שקיבלתי תשובה שבסוף הכל בסדר פרצתי בבכי ושחררתי את כל מה שצברתי בפנים במשך כמה ימים , יש לציין שכל משפחתי הייתה מעורבת בזה ולאחר התשובה כולם אמרו לי כמה הם היו לחוצים ולא רצו להראות לי את זה כדי להקל עליי , לאחר שקיבלתי את התשובה גם הוריי פרצו בבכי כדי לשחרר והייתה מין הרגשה מאד מוזרה , הייתי מאד מאושר מהתוצאה אבל מצד שני גם מאד עצוב לראות את הוריי ככה , החלטתי ללכת לחברה שלי ידעתי שאם אני אראה אותה זה יעשה לי טוב , סיפרתי לה מה היה , והיא מצד שני אמרה לי שהיא לא יודעת אם היא רוצה להיות עם אחד כמוני שנלחץ מכל דבר ולא יודע להתמודד עם דברים כאלה בצורה נכונה. שאלתי היא , האם זה בסדר שהרגשתי מאד פתוח לספר לה על דברים כאלה כדי לקבל ממנה תמיכה מסויימת כי היא בן אדם מאד קרוב אליי ואנחנו אוהבים אחד את השניה מאד ןמצד שני האם יכול להיות שהרחקתי אותה ממני וגרמתי לה פחד מהקשר הזה שלנו ? האם לא כדי לי לספר דברים כאלה בעתיד ולשמור אותם לעצמי ולנסות להתמודד לבד ? אני לא רוצה לאבד אותה , ואני חושב שבגלל זה היא עלולה להתרחק ממני . אם אוהבים צריכים לעזור אחד לשני ולא חשוב מה הבעיה אני רואה אותה קרובה כמו משפחה , ואני רואה איך המשפחה שלי מבינה אותי ואוהבת והיא נראה לי מתרחקת .. תודה מראש רמי..

לרמי, בסך הכל אתה טיפוס גלוי לב, רגיש, רגשני, פתוח ומשתף את הקרובים לך במה שעובר עליך. אין בכך כל פסול, ההיפך, אנשים כמוך נדירים והצרה היא שאין יותר כמוך במקומותינו. נהגת בסדר גמור כשהרגשת צורך לשתף ולהיפתח לחברתך כדי לקבל ממנה תמיכה. בני זוג שאוהבים אחד את השני צריכים להיות פתוחים גלויים וכנים כדי לתמוך ולעזור האחד לשני בעת הצורך. הבעיה היא אצל החברה שלך, שאולי אינה בוגרת מספיק מבחינה נפשית, או שיש לה בעיה לבטא רגשות בצורה כנה ומשוחררת כמוך ולכן קשה לה להתמודד עם הרגשנות שלך. לדעתי, כדאי שתחשוב עוד קצת לפני שהקשר ביניכם יגיע לנקודת אל-חזור. אולי היא לא בדיוק התמיכה והמשענת לה אתה זקוק, ואולי הפחד שלה מקירבה ומביטויים של קירבה יגרום לך בעתיד להיסגר ולהתכנס בעצמך ולהתמודד לבד, במקום להתחלק בחיים משותפים. אם היא עלולה להתרחק ממך בגלל הסיבות שמנית, אין ספק שהיא לא ראויה לך ולאהבתך. ואגב, תמשיך לעבוד על עצמך כדי שתהיה אדם שלם יותר ובטוח יותר בעצמך. שיהיה לך בהצלחה.

תודה מקרב לב על התמיכה ועל התשובה , את מקסימה !!!

שלחתי לך מייל פרטי, האם הגיע.

קצת באיחור כי לא הייתי בבית.

שנה טובה לכולם!! יש לי חבר שיש לו בעיה אך הוא לא מוכן ללכת לטיפול פסיכולוגי. הבעיה היא שהוא כל הזמן לחוץ למהר ולעשות דברים שגרתיים שקשורים לפעולה של אדם אחד, הוא בלבד. בגלל זה אין לו קשרים חברתיים משום שהוא טוען שאין לו זמן לכך. גם בתקופה שרק למד ולא עבד היה עסוק בעצמו כל הזמן ומיהר מהיום ועד הערב. הוא מסתכל בשעון לפחות פעמיים בשעה. בקיצור הבעיה הזו היא רק מדרדרת ועכשיו גם פוגעת בו בצורה יותר בולטת כמו בלימודים מה אוכל לעשות?

דניאל, קצת מתסכל אבל התשובה לשאלה מה תוכלי לעשות היא - אין לך הרבה מה לעשות. ובעצם מי בכלל אמר שצריך לעשות משהו? תסכימי איתי שמבחינתו אין לו כל בעיה ואצלו שום דבר לא מדרדר - הבעיה מתחילה ונגרמת אצלך. את היא זו שהחליטה שהדרך בה הוא מתפקד היא בעייתית ומצריכה טיפול פסיכולוגי. עלה בדעתך שאולי זה באופיו, שהוא פשוט טיפוס שכייף לו להיות עסוק בעצמו? נכון, זה בא על חשבון החברות שלכם. צריכים לפעמים גם לדעת לקבל את השונה והאחר. לפעמים אפילו זה דווקא מוסיף עניין, לא?

לא חזק במשוואות אתה, מה

הרה. למרות מספר משפטים שלא במקום שלך ועוד אי אילו נקודות בסך הכל אני מודעת לידע הלא מועט שלך ולנסיון. לא באתי לערער על כך, אוליי לומר שיש עוד אי אילו אנשים עם נסיון לא פחות. אני משערת שאנשים שנוטלים על עצמם את התפקיד לנסות לסייע בצורה שאת עושה, (וגם אני לעיתים), מעוררים כלפיהם אנטאגוניזם, וזה טבעי כנראה. צר לי שהדברים הגיעו להיכן שהגיעו חשוב לי לומר שלא ראיתי בך מתנשאת , אלא שבהתכתבות האחרונה בהחלט נאמרו מספר דברים שלא לעניין יום טוב, טלי.

טלי. אני חושבת שכל הדברים יצאו כאן מפרופורציות. אני יודעת שהשארת לי שתי הודעות, ועדיין לא עניתי עליהן (אם כי כן קראתי אותן). העניין הוא, שתראי מה קורה לפורום - אני מוכנה להמשיך לדון איתך בכל עניין, אבל רק אחרי שדר. קפלן יחזור, ויוכל לעשות פה סדר. כי זו לא צורה של פורום, זה נראה יותר כמו הכנסת ביום רגיל. מכיוון שזה בכל זאת פורום עם מטרה מסויימת, כל מה שנוצר כאן לא שייך. אם אני, בתור מישהי שסתם רוצה לשאול שאלה, הייתי נכנסת לפורום ורואה אותו ככה, הייתי עושה "אחורה פנה". אני לא מזלזלת בניסיון ובידע של אחרים. ממש לא. אני יודעת שלא המצאתי שום-דבר. אני יודעת שלאנשים שונים היו חוויות טיפוליות שונות. וברור לי, בלי ספק, שיש אנשים שנכוו בהחלט עושה רושם, שיש כאן נספחים, שסתם מחפשים סיבות ליצירת מהומה. אני לא מתרגשת מהם באופן אישי, והם לא מזיזים לי. אבל שוב - זה מכער מאוד את הפורום, ועל זה חבל לי. אני לא נכנסת לפורומים (אגב, רק לשניים... אני לא "מככבת" בכולם כמו שמישהו שלא יודע לספור ציין כאן) בכדי לחפש ויכוחים ומריבות מיותרים. אני משערת שזו גם לא המטרה שלך. אבל ברגע שלכל עובד ושב יש הערה מיותרת, כל דיון שהוא הופך להיות משהו כמו שנוצר כאן. ביי, HERA.

הרה- נראה לי שכולם פה פשוט רוצים להגיד לך... לכי חפשי.............

איינשטיין כבר לא תהייה. משוואותזה לא החלק החזק שלך, מסתבר.

מילא.

תעזבו את טלי-נילי. כשאלוהים חילק תכונות, היא נדחפה בתור של הצדקנות. אח"כ רצה לתור של יודעי כל. ומה יצא? נו, התוצאה מדברת בעד עצמה: לעולם לא ץראו הודעה של נילי שאומרת שהיא טועה - רק אחרים טועים. וכמובן שהיא לאשכחה קצת חנפנות לבודדים שחושבים כמוה. תתעלמו ובסוף היא תתחפף, או שזה יקרה כשד"ר קפלן יחזור, ואז החנפנות שלה תרקיע שחקים מצד אחד, וההתבטאויות החולניות תעלמנה. חכו ותראו!

האמת אתה משעשע.

מתי תלמדו לבלוע צפרדעים בשקט, גם אם אתם לא נהנים מזה??? ממש לא אכפת לי אם מגיעה פה למישהו התנצלות או לא, רק חבל שאתם שוכחים באיזה פורום אתם!!! זה המקום לחשבונות אישיים??? אולי תבקשו מאורן לא לחזור לפורום, אני חוששת שהוא עלול להפריע לכם בדיוני האגו האינסופיים שלכם! אף-אחד לא צריך להתנצל על הדעות שלו, אחרת אתם יכולים לגור באיראן! אף-אחד לא צריך להסתיר את הדעות שלו, כי גם את זה עושים באיראן! היו פה סילופים מצד כולכם. היו פה התבטאויות מכוערות מצד כולכם. התנצלות אפשר גם לתת ובטח שלא לדרוש... אתם יודעים - כמו זכות קדימה... מי מכם שנוהג. את הגאווה המטופשת תשימו בצד - שכחתם שכל המטרה היא להיעזר באחרים ולעזור לאחרים? התנצחויות אינסופיות לא תורמות כלום... אולי לפוליטיקה. פחדנות. סילופים. התנצלות. אי הבנה. תוקפנות. מה זה? אגף בנווה תרצה? שפה גבוהה לא מסתירה כלום. ובטח שלא אגו מנופח. אז לתשומת ליבכם - רדו מהעצים שלכם, האבולוציה עשתה מאיתנו בני אדם...

דיאנה את צודקת ב-100% וגם הרה צודקת ב-100% הבעיה היחידה שאני רואה כאן זאת ההתנהגות והאישיות של "טלי" שנכנסת למריבות ועימותים עם כולם בכל הפורומים. בפורום תרופות וטיפולים נפשיים של וויי-נט מנהלי הפורום מוחקים לה את כל ההודעות לא בגלל שיש נגדה משהו אלא פשוט כי היא יוזמת ומייצרת מריבות על נושאים שוליים ומתסיסה את כל הפורום. יש לטלי הפרעת אישיות נרקסיסטית ועובדה שדפוסי ההתנהגות שלה חוזרים כל הזמן ובכל מקום למרות שהיא כל הזמן מחליפה שמות וכינויים. בכל הפורומים שהיא מופיעה יש תמיד אבל תמיד שירשורים ארוכים של התנצחויות אישיות. תקופה ארוכה היא יצרה בלגאן אדיר בפורום פסיכיאטריה הסמוך עם השם "נילי".

שקרן פתולוגי, איש רע ומר נפש, רווי שנאה ורוע, קינאה וצרות עין. שמתוך שעמום עסוק בהמצאת עלילות שווא, חדשות לבקרים טיפוס נאלח, אדם רע, רע מאוד. חולירע.- הכירו, זה הבן אדם, האמינו לי.

המצב שלי רע. אני מרגישה שהוא מתדרדר מיום ליום, התקפי אכילה חוזרים ונשנים כבר כחודש, התקופה הכי ארוכה שהייתה לי לאחרונה. אני חיילת , ולא יודעת מה לעשות כדי להקל ולהביא לשינוי במצב הנורא הזה?! עליתי כ - 5 קילו להערכתי בתוך חודש. אני ממש מפחדת. אודה לך עצה עבורי, דקלה.

אני בהחלט יכולה לראות שאת נמצאת במצוקה נפשית אפילו וגופנית.אבל השאלה שלי היא האם את אוכלת בגלל שאת רעבה או בגלל סיבה אחרת...נסי לעשות אצלך סדר בראש ולהחליט שאת מפסיקה את זה..ואיכלי מסודר ואוכל מזין ככה תרגישי יותר טוב....

דקלה, כמה זמן נמשך המצב בסה"כ? (כתבת שהחודש האחרון הוא התקופה הכי ארוכה שהיתה לך לאחרונה). יש לך אפשרות לפנות לקב"ן, להציג בפניו את הבעיה ולראות אם ואיך הוא יכול לעזור לך. תנסי לבדוק גם את האופציה, במידה ואינך משרתת בבסיס סגור, של הצטרפות לקבוצה של אכלנים אנונימיים - המפגש עם אנשים אחרים שסובלים מאותה בעיה יכול לתרום לך הן בהבנת הבעיה והן בהתמודדות איתה. בצלחה.

על אי דיוקים על סילופים על עיוותים על חוסר נימוס ועל התנשאות.

אולי זו ההתנשאות הבלתי נסבלת בעליל שלי, אבל אני לא חושבת שיש טעם לכל זה. מה את מנסה להוכיח? שאת צודקת? בסדר - את צודקת ואני טועה. שאת יודעת יותר? בסדר - אז יש לי המון מה ללמוד (ובעיקר ממך מסתבר). שאת לעולם צודקת? בסדר - אז כל היתר טועים (ובעיקר אני מסתבר). אני רואה שאת צוברת לך כאן (ולאו דווקא מיוזמתך) מועדון של מעודדים. באמת חבל שזה גולש לכאלה פסים, אבל זו באמת התגובה האחרונה שלי אלייך. ושוב, לא כי הדברים שלך לא חשובים בעיניי, אלא בגלל ההדים שמתעוררים כאן בעקבות כל הודעה (שירה, נועם, דיאנה וכן הלאה). אם היה אפשר לנהל דיון בלי כל מיני מעירים ומעירות, ובלי להגיע למצב של גלישה מתחומי הפורום, זה היה סביר - אבל כשזה נעשה אישי, מה הטעם? תכתבי לי מייל ואני אענה לך וכן הלאה, ולא תהיה שום בעיה. הודעות "מעמיקות" כמו של שירה, לדוגמא, רק הופכות את העניין למטופש ביותר, וכאמור - מכיוון שאני מתנשאת, מסלפת ו... לא יודעת מה עוד - דיונים מטופשים לא מדברים אליי. את רוצה להמשיך ולעורר גלים? מצויין. את מתעקשת לקבל התנצלות? מצויין. רק תנסי להפריד לרגע את העיקר מהטפל, בסדר? ותנסי לענות, רק תנסי, בצורה פחות מתגוננת. אולי לא לזה את מתכוונת, אבל ככה זה בהחלט נראה. אני כן מוכנה לכתוב, ובפה מלא, שלא היה לי שום דבר אישי נגדך, ומשום מה את החלטת שאני המקור לכל "הצרות הפורומיות" שלך. מן הסתם, זו עמדה שאני לא מחבבת, ולא חייבת להישאר בה כי את לא מכונה להניח את הנושא בצד ולהמשיך הלאה. זה לא קשה. ולהבא תשתדלי לחשוב פעמיים לפני שאת מדביקה לאנשים שאת לא מכירה תכונות כאלה או אחרות. את משקיעה כ"כ הרבה בדברים שאת כותבת, אבל פזיזה מאוד באיבחוני אישיות. איך זה?

כבודך הרה במקומו מונח ואת ידועה ומוכרת כאן בפורום בכתיבה העינינית שלך ובנועם כתיבתך. אני חושב שהיה דיון עיניני שהועלו בו תכנים של ממש, למרות שהיו חילוקי דעות. למי ששאל למה המגילות כל כך ארוכות התשובה היא כי מדובר בנושא לא פשוט. לא צריך לפחד מחילוקי דעות ובואו ביחד לא ניתן לזה להגיע למקומות אישיים. גם כבודה של טלי במקומה מונח והדברים שהיא כתבה חשובים ומהווים עדות אישית של מישהי שהייתה שנים רבות בטיפול ונפגעה ממנו. סגנון הכתיבה שלה איכותי מאד וכמוה יש רבים ורבות שאין להם את האומץ להגיד את מה שהיא אמרה. אז באמת חבל שדיון איכותי יסתיים כך. לא חושב שמישהו צריך להתנצל בפני מישהו ופשוט בואו נלמד לחיות עם חילוקי דעות לנתח את האישיות של מישהו, להתימר לדעת מה המניעים שלו, מה הוא "באמת" חושב ומה הוא "באמת" מרגיש, זו תוקפנות בעיני. (זו גם אחת הביקורות המרכזיות כנגד הפסיכותרפיה הדינמית שכן העיקרון הזה הוא בבסיס שלה.) אז בואו נחדל כולנו מזה בלי קשר למי התחיל ומי סיים. ולכל הטרמפיסטים כמו ערן ודומיו שיחפשו להם מקום אחר להשתלח באנשים. אני סולד מהם ואני בטוח שגם טלי סולדת מהם.

אין לי מושג על אילו צרות פורומיות את מדברת. לגבי הקטע הראשון של דברייך- הוויכוח שלי איתך הוא כלל לא על עצם העניין, ולא קשור כלל לתוכן הדברים, את רואה, שוב את מפספסת. אבל נדמה לי שאין טעם להסביר שוב, כתבתי מכתב ארוך ומפורט למטופלת, שמציג לה בזהירות מירבית את כל האפשרויות ומנתח את מצבה. באת את , והקצנת את הדברים, והצגת את דעתי בצורה לא נכונה. ואחכ היו עוד סילופים, אוליי לא מתוך כוונה רעה, ואני מאמינה שאכן כך, ובכל זאת הם היו וכשהפניתי אותך אליהם בחרת לקטוע ולא להתייחס (אני אגב ממש לא מרגישה מתגוננת, מוזר) על האינטואיציה שלי באיבחון האישיות לא באתי להתווכח איתך, בעיקר עסקתי בעובדות ולא באיבחון. יש אגב כמובן סקאלה, והכל יחסי. טלי.