פורום פסיכולוגיה קלינית

הבן שלי בן 3.5 רוצה כל הזמן רק את אמא שלו ורוב הזמן ממש סולד ממני למרות שאני משקיע בו הרבה זמן(מעל הממוצע לאב רגיל ) רק כשהוא צריך ממני משהוא הוא "נופת צופים אלי" מה לעשות?

אני לא ממש מקצועית, אבל למדתי קצת. זה נשמע לי כמו תסביך אדיפוס- בגילאים האלה הילד "נמשך" ואוהב את האמא ובמין תחרותיות עם האבא על האמא. אל תדאג, זה עובר

היי, שמי אריאל בן יוסף. בן 36 וסובל לאחרונה מדבר כפייתי שאין לו הסבר. אני נניח מנסה להיזכר בדבר שולי מאוד, נניח שם של שחקן מסויים..לא ארדם עד אשר אדע, זה גורם לי מתחים, זה מטריד, זה פשוט משתלט. איזה טיפול יכול לעזור? ממה זה נובע?

מוסה, אתה חייב קודם ללכת לשיחות עם פסיכולוג- זה תסמין חרדות.

יש פורום מצויין בתפוז לגבי ההפרעה המתוארת. OCD

אני מאוד אוהבת את חבר שלי-ואני יודעת שהוא אוהב אותי-אבל מכל דבר אני עושה ממש עניין,לפעמים זה מוצדק ולפעמים פחות וכמעט תמיד התגובה שלי היא באותה עוצמה. זה הקשר הראשון הרציני שלי ואני לא יודעת למה,כל מעשה שהוא לא בסדר גורם לי להרגיש שלבן זוג שלי לא אכפת ממני כמו שלי אכפת ממנו..... מה אני יכולה לעשות?

נראה לי יותר שייך לפורום שמטפל בעניינים של הלב. ואם להיות אכזרי טיפה: ואולי באמת לך איכפת יותר ממה שלו איכפת. במיוחד בקשר הראשון שלך חשוב לקחת בחשבון שהוא לא אחרון סדרי לעצמך מרווח נשימה , הכיני את עצמך נפשית לעובדה שאולי תיפרדי קופידון לא גר כאן

קיבלתי את התרופה מפסיכיאטרית במרכז לבריאות הנפש. לפני שאני מתחילה לקחת אותה רציתי לדעת אם מישהו מכיר אותה, לאילו מקרים נותנים אותה ואם יש לה תופעות לוואי כלשהן?

מציעה לך לעשות חיפוש על התרופה בפורום פסיכיאטריה. תוכלי למצוא שם המון שאלות ותשובות בקשר אליה. את גם כמובן יכולה להפנות שם את השאלה. נילי.

שלום אני לוקחת כבר חודשיים ציפרלקס ומאז יש לי נשירה בשער ואין לי חשק מיני ואיני מצליחה להגיע לאורגזמה . מה עושים ?

ועל פניו אם זה גורם לנשירה תהפכי עולמות ותחליפי את התרופה במקבילה לה.

אין קשר לתרופות הללו ולנשירה. ליתר הדברים יש. רוב התרופות מהסוג הזה אלו הן תופעות הלוואי שלהן. פני לפורום פסיכיאטריה הסמוך. נילי.

תאמרי לי בבקשה מדוע לקחת את הכדורים מה הרגשת לפני ומה את מרגישה אחרי? הומלץ לי לקחת אותם ואני די חוששת.את ממליצה ?

בבקשה תספרי מה הסיבה שנתנו לך כדורים אלו והאם חוץ מתופעות הלוואי הן השפיעו עליך ? אני הומלצתי לקחת אותם אבל אני די חוששת

שלום שמי מורי אני בן 24 היום ונאמר לי מגיל 16 לערך שאני סובל מהתקפי חרדה וזאת בעיקבות סימפטומים שונים כגון:קצב דפיקות לב מואץ התרגשויות וכו'.באותה תקופה לא הלכתי לטיפול מסיבות שונות ורק בשנה שנתיים האחרונות נתתי את דעתי למצבי הבריאותי זה כלל מס מפגשים עם פסיכיאטרית בכירה שנתנה לי תרופה נגד התקפי חרדה במינון נמוך (לא זוכר את שם התרופה) למרות שזה לא ממש עזר חל שיפור קל.עשיתי בדיקות א.ק.ג + בדיקות דם שונות(בלוטת התריס) הכל היה תקין.לפני כחודש התחלתי טיפול אצל הילרית שטענה כי הבעיות נובעות מהקיבה שלי ובלוטת התריס שלי לא מאוזנת.כשחשבתי על זה לאחר מכן ,בדיוק כשנה לפני "פרוץ"הסימפטומים המעיקים של דפיקות הלב וכו' סבלתי נורא מהבטן עשולי בדיקות רנטגן עם נוזל שהייתי צריך לשתות.לאחר הטיפול אצלה חל שיפור משמעותי ביותר אך עדיין לא מושלם ,כמו כן היא ביקשה לחכות עד לסוף החודש הזה ואז להעריך את מצבי מחדש.לאחר ההקדמה הארוכה משהו, שאלתי היא האם יש לכם איזה מידע נוסף שיכול לעזור לקשור את הקצוות במקרה שלי עצות נוספות לשיפור מצבי ... תודה מראש מורי

מורי שלום. גם אני בגילך וסובלת מהתקפי חרדה שנובעים מכאבי בטן. (כשכואבת לי הבטן, אני מתחילה לחוש בסממנים). המלצתי היא - טיפות רסקיו! אני לא יודעת אם שמעת על זה, אבל זה נהדר. בכל פעם שאתה מתחיל לחוש בדפיקות הלב, סחרחורת או מה שאתה מרגיש.. מטפטפים 4 טיפות על הלשון, וזה עוזר. זה מוצר טבעי, שניתן לקנות בסופר פארם. ממליצה. ענבל.

יש כאן אתר עם מידע: http://www.panicdisorder.up.co.il והצעה ידידותית: תיזהר מהילרים קוסמים ומכשפים-זה לא יגמר בטוב איתם. אחת שיודעת מה היא אומרת.

הי מורי לדעתי אם ההילרית הזאת עזרה לך באופן "משמעותי ביותר" , כפי שאתה מתאר, מדוע שלא תמשיך איתה בטיפול??

שלום רב אני מטופל כבר ארבע חודשים נגד הפרעה מסויימת בקלונקס ריספרדל וציפרמיל ובזמן האחרון אני כל הזמן לא רגוע עצבני ומתוח מסיבה לא ידועה לי... האם יש נגד זה איזשהיא תרופה כי אני ממש סובל בגלל זה בתודה רבה עומרי

המקום הנכון לשאול שאלה זו הוא פורום פסיכיאטריה הסמוך בהנהלת דר הידש. בהצלחה.

מציק להם. עדי

היכן ניתן לקרוא מחקרים או מצוא מידע מספרים למשל אודות התעללות מינית בקרב משפחה?

http://www.macom.org.il

הןב שלי בן 17 והוא חולה במחלת הכוליטיס כבר חודשיים. כבר אמרו לנו שהוא לאיוכל להתגייס. מכל מיני סיבות אחרות גם, אני חושבת שיעוץ היה עושה לו ממש טוב, אך הוא מסרב. הייתי רוצה לדעת אם יש לכם עצות בנושא ואיך אני יכולה לגרום לו לרצות לקבל יעוץ. תודה

י.ג. למרות הרצון הטוב שלך, והשאיפה שלבנך יהיה קל יותר, אי-אפשר להכריח בן-אדם לפנות ליעוץ. זה רצון שצריך לבוא ממנו. אם הוא לא מרגיש הוא צריך יעוץ, אז גם אם יסכים ללכת (בשביל לרצות אותך), לא תצמח מזה תועלת מרובה. אז אין לי עצה ספציפית בעניין, חוץ מדבר אחד - לא משנה מה הוא יחליט בסופו של דבר, הסביבה הקרובה צריכה לקבל את ההחלטה, ולא לנסות ללחוץ עליו לנהוג בדרך אחרת. גמר חתימה טובה.

שלום לך, אני חושבת שכדאי לבקש מהרופא שיפגיש אתכם עם עוד משפחה שסובלת מהבעיה. עדי

אנא ציינו מייל ואצור איתכם קשר. איריס.

תשאירי מייל שאפשר יהיה לשלוח לך אין עניין שכולם יראו את המייל שלנו

מתעניינת.

שלום, אתם חייבים לעזור לי, יש לי חברה שיש לה אובססיביות לאיך שהיא נראית. לפי דעתי ולפי דעת אחרים היא נראית טוב חבל על הזמן ובחורות מתות שיהיה להם את הגוף שיש לה, היא רזה ויש לה גוף של דוגמנית, הקטע הוא שהיא כל הזמן מסתכלת על עצמה ובודקת אם היא השמינה, היא חושבת שהיא שמנה ומי שישמע את זה רק יצחק עליה. האובססיביות שלה גורמת לעצמה נזק וגם לי כי אני איתה רוב הזמן. זה כל כך גרוע שיצאנו באחד מהיציאות שלנו למועדון ואיך שנכנסנו היא קיבלה עצבים ויצאה מהמועדון בבכי כאילו היכו אותה או משהו כזה, ואז היא רבה איתי ולא אמרה למה היא ככה בקיצר כמעט נפרדנו בגלל זה, זה אחד מהדוגמאות הרבות שקורים לה. אני מבקש ממישהו או מישהי שתעזרו לי בבקשה, מה לעשות? בתודה.

כנראה שהחברה שלך אנורקטית. לאלו תמיד נראה שהן שמנות מדי, ולא משנה גם אם הן שוקלות 26 ק"ג. אם אתה אוהב אותה באמת ומספיק קרוב אליה - תציע לה ללכת לטיפול אצל פסיכותראפיסט לפני שיהיה מאוחר מדי. הנזקים שהיא גורמת לגוף שלה בין השאר מערכת חיסון פגומה, מחלות שונות, בעיות להכנס להריון - שלא לדבר על הנזקים הנפשיים.

זה בהחלט נכון אבל איך בדיוק אני יקח אותה לפיסיכותראפיסט?!?!?! ואם היא תתנגד? להיפרד ממנה? לקחת את הסיכון? תודה לכל העונים

שלום רב !!! אני בן 62 יש לי חברה ואנחנו בקשר כבר שלוש שנים לאחרונה הקשר התעצם מאד והולך לכיוונים מאד רציניים , אני בן אדם שמאד חושב הרבה ונלחץ מאד מדברים מסויימים יש כאלה שאומרים " רגיש מאד " לפני חודש בערך הייתה לי שיחה עם חברתי עכב מצב רוח מאד מדוכדח שלי והחלטתי לספר לה במה מדובר , סיפרתי לה על כל הפחדים הכי כמוסים שלי על כל המחשבות שלי וניהלנו שיחה מלב אל לב , לדעתה אני מאד קיצוני במחשבות שלי ולא יודע לקחת דברים בפרופורציות מכונות , אני יודע שהיא צודקת בעניין הזה ואני עובד על עצמי להשתנות יותר בשבילי מאשר בשבילה כי זה ממש פוגע בי באיכות חיים , שלא תבין לא נכון , אני מתפקד מצויין כל יום ואין לי בדרך כלל מצבי רוח כאלה לעיתים קרובות , השבוע עברתי תראומה מסויימת , היתה לי איזה שהיא בדיקמה מסויימת שהציפיה לתשובה מאד הלחיצה אותי , מצב כזה לא חוויתי מימיי לאחר שקיבלתי תשובה שבסוף הכל בסדר פרצתי בבכי ושחררתי את כל מה שצברתי בפנים במשך כמה ימים , יש לציין שכל משפחתי הייתה מעורבת בזה ולאחר התשובה כולם אמרו לי כמה הם היו לחוצים ולא רצו להראות לי את זה כדי להקל עליי , לאחר שקיבלתי את התשובה גם הוריי פרצו בבכי כדי לשחרר והייתה מין הרגשה מאד מוזרה , הייתי מאד מאושר מהתוצאה אבל מצד שני גם מאד עצוב לראות את הוריי ככה , החלטתי ללכת לחברה שלי ידעתי שאם אני אראה אותה זה יעשה לי טוב , סיפרתי לה מה היה , והיא מצד שני אמרה לי שהיא לא יודעת אם היא רוצה להיות עם אחד כמוני שנלחץ מכל דבר ולא יודע להתמודד עם דברים כאלה בצורה נכונה. שאלתי היא , האם זה בסדר שהרגשתי מאד פתוח לספר לה על דברים כאלה כדי לקבל ממנה תמיכה מסויימת כי היא בן אדם מאד קרוב אליי ואנחנו אוהבים אחד את השניה מאד ןמצד שני האם יכול להיות שהרחקתי אותה ממני וגרמתי לה פחד מהקשר הזה שלנו ? האם לא כדי לי לספר דברים כאלה בעתיד ולשמור אותם לעצמי ולנסות להתמודד לבד ? אני לא רוצה לאבד אותה , ואני חושב שבגלל זה היא עלולה להתרחק ממני . אם אוהבים צריכים לעזור אחד לשני ולא חשוב מה הבעיה אני רואה אותה קרובה כמו משפחה , ואני רואה איך המשפחה שלי מבינה אותי ואוהבת והיא נראה לי מתרחקת .. תודה מראש רמי..

לרמי, בסך הכל אתה טיפוס גלוי לב, רגיש, רגשני, פתוח ומשתף את הקרובים לך במה שעובר עליך. אין בכך כל פסול, ההיפך, אנשים כמוך נדירים והצרה היא שאין יותר כמוך במקומותינו. נהגת בסדר גמור כשהרגשת צורך לשתף ולהיפתח לחברתך כדי לקבל ממנה תמיכה. בני זוג שאוהבים אחד את השני צריכים להיות פתוחים גלויים וכנים כדי לתמוך ולעזור האחד לשני בעת הצורך. הבעיה היא אצל החברה שלך, שאולי אינה בוגרת מספיק מבחינה נפשית, או שיש לה בעיה לבטא רגשות בצורה כנה ומשוחררת כמוך ולכן קשה לה להתמודד עם הרגשנות שלך. לדעתי, כדאי שתחשוב עוד קצת לפני שהקשר ביניכם יגיע לנקודת אל-חזור. אולי היא לא בדיוק התמיכה והמשענת לה אתה זקוק, ואולי הפחד שלה מקירבה ומביטויים של קירבה יגרום לך בעתיד להיסגר ולהתכנס בעצמך ולהתמודד לבד, במקום להתחלק בחיים משותפים. אם היא עלולה להתרחק ממך בגלל הסיבות שמנית, אין ספק שהיא לא ראויה לך ולאהבתך. ואגב, תמשיך לעבוד על עצמך כדי שתהיה אדם שלם יותר ובטוח יותר בעצמך. שיהיה לך בהצלחה.

תודה מקרב לב על התמיכה ועל התשובה , את מקסימה !!!

שלחתי לך מייל פרטי, האם הגיע.

קצת באיחור כי לא הייתי בבית.

שנה טובה לכולם!! יש לי חבר שיש לו בעיה אך הוא לא מוכן ללכת לטיפול פסיכולוגי. הבעיה היא שהוא כל הזמן לחוץ למהר ולעשות דברים שגרתיים שקשורים לפעולה של אדם אחד, הוא בלבד. בגלל זה אין לו קשרים חברתיים משום שהוא טוען שאין לו זמן לכך. גם בתקופה שרק למד ולא עבד היה עסוק בעצמו כל הזמן ומיהר מהיום ועד הערב. הוא מסתכל בשעון לפחות פעמיים בשעה. בקיצור הבעיה הזו היא רק מדרדרת ועכשיו גם פוגעת בו בצורה יותר בולטת כמו בלימודים מה אוכל לעשות?

דניאל, קצת מתסכל אבל התשובה לשאלה מה תוכלי לעשות היא - אין לך הרבה מה לעשות. ובעצם מי בכלל אמר שצריך לעשות משהו? תסכימי איתי שמבחינתו אין לו כל בעיה ואצלו שום דבר לא מדרדר - הבעיה מתחילה ונגרמת אצלך. את היא זו שהחליטה שהדרך בה הוא מתפקד היא בעייתית ומצריכה טיפול פסיכולוגי. עלה בדעתך שאולי זה באופיו, שהוא פשוט טיפוס שכייף לו להיות עסוק בעצמו? נכון, זה בא על חשבון החברות שלכם. צריכים לפעמים גם לדעת לקבל את השונה והאחר. לפעמים אפילו זה דווקא מוסיף עניין, לא?

לא חזק במשוואות אתה, מה

הרה. למרות מספר משפטים שלא במקום שלך ועוד אי אילו נקודות בסך הכל אני מודעת לידע הלא מועט שלך ולנסיון. לא באתי לערער על כך, אוליי לומר שיש עוד אי אילו אנשים עם נסיון לא פחות. אני משערת שאנשים שנוטלים על עצמם את התפקיד לנסות לסייע בצורה שאת עושה, (וגם אני לעיתים), מעוררים כלפיהם אנטאגוניזם, וזה טבעי כנראה. צר לי שהדברים הגיעו להיכן שהגיעו חשוב לי לומר שלא ראיתי בך מתנשאת , אלא שבהתכתבות האחרונה בהחלט נאמרו מספר דברים שלא לעניין יום טוב, טלי.

טלי. אני חושבת שכל הדברים יצאו כאן מפרופורציות. אני יודעת שהשארת לי שתי הודעות, ועדיין לא עניתי עליהן (אם כי כן קראתי אותן). העניין הוא, שתראי מה קורה לפורום - אני מוכנה להמשיך לדון איתך בכל עניין, אבל רק אחרי שדר. קפלן יחזור, ויוכל לעשות פה סדר. כי זו לא צורה של פורום, זה נראה יותר כמו הכנסת ביום רגיל. מכיוון שזה בכל זאת פורום עם מטרה מסויימת, כל מה שנוצר כאן לא שייך. אם אני, בתור מישהי שסתם רוצה לשאול שאלה, הייתי נכנסת לפורום ורואה אותו ככה, הייתי עושה "אחורה פנה". אני לא מזלזלת בניסיון ובידע של אחרים. ממש לא. אני יודעת שלא המצאתי שום-דבר. אני יודעת שלאנשים שונים היו חוויות טיפוליות שונות. וברור לי, בלי ספק, שיש אנשים שנכוו בהחלט עושה רושם, שיש כאן נספחים, שסתם מחפשים סיבות ליצירת מהומה. אני לא מתרגשת מהם באופן אישי, והם לא מזיזים לי. אבל שוב - זה מכער מאוד את הפורום, ועל זה חבל לי. אני לא נכנסת לפורומים (אגב, רק לשניים... אני לא "מככבת" בכולם כמו שמישהו שלא יודע לספור ציין כאן) בכדי לחפש ויכוחים ומריבות מיותרים. אני משערת שזו גם לא המטרה שלך. אבל ברגע שלכל עובד ושב יש הערה מיותרת, כל דיון שהוא הופך להיות משהו כמו שנוצר כאן. ביי, HERA.

הרה- נראה לי שכולם פה פשוט רוצים להגיד לך... לכי חפשי.............

איינשטיין כבר לא תהייה. משוואותזה לא החלק החזק שלך, מסתבר.

מילא.

תעזבו את טלי-נילי. כשאלוהים חילק תכונות, היא נדחפה בתור של הצדקנות. אח"כ רצה לתור של יודעי כל. ומה יצא? נו, התוצאה מדברת בעד עצמה: לעולם לא ץראו הודעה של נילי שאומרת שהיא טועה - רק אחרים טועים. וכמובן שהיא לאשכחה קצת חנפנות לבודדים שחושבים כמוה. תתעלמו ובסוף היא תתחפף, או שזה יקרה כשד"ר קפלן יחזור, ואז החנפנות שלה תרקיע שחקים מצד אחד, וההתבטאויות החולניות תעלמנה. חכו ותראו!

האמת אתה משעשע.

מתי תלמדו לבלוע צפרדעים בשקט, גם אם אתם לא נהנים מזה??? ממש לא אכפת לי אם מגיעה פה למישהו התנצלות או לא, רק חבל שאתם שוכחים באיזה פורום אתם!!! זה המקום לחשבונות אישיים??? אולי תבקשו מאורן לא לחזור לפורום, אני חוששת שהוא עלול להפריע לכם בדיוני האגו האינסופיים שלכם! אף-אחד לא צריך להתנצל על הדעות שלו, אחרת אתם יכולים לגור באיראן! אף-אחד לא צריך להסתיר את הדעות שלו, כי גם את זה עושים באיראן! היו פה סילופים מצד כולכם. היו פה התבטאויות מכוערות מצד כולכם. התנצלות אפשר גם לתת ובטח שלא לדרוש... אתם יודעים - כמו זכות קדימה... מי מכם שנוהג. את הגאווה המטופשת תשימו בצד - שכחתם שכל המטרה היא להיעזר באחרים ולעזור לאחרים? התנצחויות אינסופיות לא תורמות כלום... אולי לפוליטיקה. פחדנות. סילופים. התנצלות. אי הבנה. תוקפנות. מה זה? אגף בנווה תרצה? שפה גבוהה לא מסתירה כלום. ובטח שלא אגו מנופח. אז לתשומת ליבכם - רדו מהעצים שלכם, האבולוציה עשתה מאיתנו בני אדם...

דיאנה את צודקת ב-100% וגם הרה צודקת ב-100% הבעיה היחידה שאני רואה כאן זאת ההתנהגות והאישיות של "טלי" שנכנסת למריבות ועימותים עם כולם בכל הפורומים. בפורום תרופות וטיפולים נפשיים של וויי-נט מנהלי הפורום מוחקים לה את כל ההודעות לא בגלל שיש נגדה משהו אלא פשוט כי היא יוזמת ומייצרת מריבות על נושאים שוליים ומתסיסה את כל הפורום. יש לטלי הפרעת אישיות נרקסיסטית ועובדה שדפוסי ההתנהגות שלה חוזרים כל הזמן ובכל מקום למרות שהיא כל הזמן מחליפה שמות וכינויים. בכל הפורומים שהיא מופיעה יש תמיד אבל תמיד שירשורים ארוכים של התנצחויות אישיות. תקופה ארוכה היא יצרה בלגאן אדיר בפורום פסיכיאטריה הסמוך עם השם "נילי".

שקרן פתולוגי, איש רע ומר נפש, רווי שנאה ורוע, קינאה וצרות עין. שמתוך שעמום עסוק בהמצאת עלילות שווא, חדשות לבקרים טיפוס נאלח, אדם רע, רע מאוד. חולירע.- הכירו, זה הבן אדם, האמינו לי.

המצב שלי רע. אני מרגישה שהוא מתדרדר מיום ליום, התקפי אכילה חוזרים ונשנים כבר כחודש, התקופה הכי ארוכה שהייתה לי לאחרונה. אני חיילת , ולא יודעת מה לעשות כדי להקל ולהביא לשינוי במצב הנורא הזה?! עליתי כ - 5 קילו להערכתי בתוך חודש. אני ממש מפחדת. אודה לך עצה עבורי, דקלה.

אני בהחלט יכולה לראות שאת נמצאת במצוקה נפשית אפילו וגופנית.אבל השאלה שלי היא האם את אוכלת בגלל שאת רעבה או בגלל סיבה אחרת...נסי לעשות אצלך סדר בראש ולהחליט שאת מפסיקה את זה..ואיכלי מסודר ואוכל מזין ככה תרגישי יותר טוב....

דקלה, כמה זמן נמשך המצב בסה"כ? (כתבת שהחודש האחרון הוא התקופה הכי ארוכה שהיתה לך לאחרונה). יש לך אפשרות לפנות לקב"ן, להציג בפניו את הבעיה ולראות אם ואיך הוא יכול לעזור לך. תנסי לבדוק גם את האופציה, במידה ואינך משרתת בבסיס סגור, של הצטרפות לקבוצה של אכלנים אנונימיים - המפגש עם אנשים אחרים שסובלים מאותה בעיה יכול לתרום לך הן בהבנת הבעיה והן בהתמודדות איתה. בצלחה.

על אי דיוקים על סילופים על עיוותים על חוסר נימוס ועל התנשאות.

אולי זו ההתנשאות הבלתי נסבלת בעליל שלי, אבל אני לא חושבת שיש טעם לכל זה. מה את מנסה להוכיח? שאת צודקת? בסדר - את צודקת ואני טועה. שאת יודעת יותר? בסדר - אז יש לי המון מה ללמוד (ובעיקר ממך מסתבר). שאת לעולם צודקת? בסדר - אז כל היתר טועים (ובעיקר אני מסתבר). אני רואה שאת צוברת לך כאן (ולאו דווקא מיוזמתך) מועדון של מעודדים. באמת חבל שזה גולש לכאלה פסים, אבל זו באמת התגובה האחרונה שלי אלייך. ושוב, לא כי הדברים שלך לא חשובים בעיניי, אלא בגלל ההדים שמתעוררים כאן בעקבות כל הודעה (שירה, נועם, דיאנה וכן הלאה). אם היה אפשר לנהל דיון בלי כל מיני מעירים ומעירות, ובלי להגיע למצב של גלישה מתחומי הפורום, זה היה סביר - אבל כשזה נעשה אישי, מה הטעם? תכתבי לי מייל ואני אענה לך וכן הלאה, ולא תהיה שום בעיה. הודעות "מעמיקות" כמו של שירה, לדוגמא, רק הופכות את העניין למטופש ביותר, וכאמור - מכיוון שאני מתנשאת, מסלפת ו... לא יודעת מה עוד - דיונים מטופשים לא מדברים אליי. את רוצה להמשיך ולעורר גלים? מצויין. את מתעקשת לקבל התנצלות? מצויין. רק תנסי להפריד לרגע את העיקר מהטפל, בסדר? ותנסי לענות, רק תנסי, בצורה פחות מתגוננת. אולי לא לזה את מתכוונת, אבל ככה זה בהחלט נראה. אני כן מוכנה לכתוב, ובפה מלא, שלא היה לי שום דבר אישי נגדך, ומשום מה את החלטת שאני המקור לכל "הצרות הפורומיות" שלך. מן הסתם, זו עמדה שאני לא מחבבת, ולא חייבת להישאר בה כי את לא מכונה להניח את הנושא בצד ולהמשיך הלאה. זה לא קשה. ולהבא תשתדלי לחשוב פעמיים לפני שאת מדביקה לאנשים שאת לא מכירה תכונות כאלה או אחרות. את משקיעה כ"כ הרבה בדברים שאת כותבת, אבל פזיזה מאוד באיבחוני אישיות. איך זה?

כבודך הרה במקומו מונח ואת ידועה ומוכרת כאן בפורום בכתיבה העינינית שלך ובנועם כתיבתך. אני חושב שהיה דיון עיניני שהועלו בו תכנים של ממש, למרות שהיו חילוקי דעות. למי ששאל למה המגילות כל כך ארוכות התשובה היא כי מדובר בנושא לא פשוט. לא צריך לפחד מחילוקי דעות ובואו ביחד לא ניתן לזה להגיע למקומות אישיים. גם כבודה של טלי במקומה מונח והדברים שהיא כתבה חשובים ומהווים עדות אישית של מישהי שהייתה שנים רבות בטיפול ונפגעה ממנו. סגנון הכתיבה שלה איכותי מאד וכמוה יש רבים ורבות שאין להם את האומץ להגיד את מה שהיא אמרה. אז באמת חבל שדיון איכותי יסתיים כך. לא חושב שמישהו צריך להתנצל בפני מישהו ופשוט בואו נלמד לחיות עם חילוקי דעות לנתח את האישיות של מישהו, להתימר לדעת מה המניעים שלו, מה הוא "באמת" חושב ומה הוא "באמת" מרגיש, זו תוקפנות בעיני. (זו גם אחת הביקורות המרכזיות כנגד הפסיכותרפיה הדינמית שכן העיקרון הזה הוא בבסיס שלה.) אז בואו נחדל כולנו מזה בלי קשר למי התחיל ומי סיים. ולכל הטרמפיסטים כמו ערן ודומיו שיחפשו להם מקום אחר להשתלח באנשים. אני סולד מהם ואני בטוח שגם טלי סולדת מהם.

אין לי מושג על אילו צרות פורומיות את מדברת. לגבי הקטע הראשון של דברייך- הוויכוח שלי איתך הוא כלל לא על עצם העניין, ולא קשור כלל לתוכן הדברים, את רואה, שוב את מפספסת. אבל נדמה לי שאין טעם להסביר שוב, כתבתי מכתב ארוך ומפורט למטופלת, שמציג לה בזהירות מירבית את כל האפשרויות ומנתח את מצבה. באת את , והקצנת את הדברים, והצגת את דעתי בצורה לא נכונה. ואחכ היו עוד סילופים, אוליי לא מתוך כוונה רעה, ואני מאמינה שאכן כך, ובכל זאת הם היו וכשהפניתי אותך אליהם בחרת לקטוע ולא להתייחס (אני אגב ממש לא מרגישה מתגוננת, מוזר) על האינטואיציה שלי באיבחון האישיות לא באתי להתווכח איתך, בעיקר עסקתי בעובדות ולא באיבחון. יש אגב כמובן סקאלה, והכל יחסי. טלי.

שלום אני אמא לילדה בת 6 הבעיה היא שהילדה מאוד רגישה ומכל מילה הכי קטנה העיניים שלה מתחילות להיות מבריקות ונראה שהיא עוד מעט בוכה ברצוני לצין שהיא ילדה מאוד חכמה תלמידה טובה אך רציתי לדעת ממה יכול לנבוע רגישות היתר? הילדה מוקפת בחום ואהבה מכל כיוון אפשרי האם זה יכול להיות תוצאה של פינוק יתר? (גם אני רגישה) האם זה משהוא שהועבר לה ממני? לתשובתך תודה יעל

ליעל שלום! ד"ר אורן קפלן בחופש את יכולה להוועץ בפורום עבודה סוציאלית וריפוי באומנות עם טלי פרידמן, היא עזרה לי מאד. בהצלחה! גלית

ראיתי שבלקסיקון הפסיכולוגי מופיע המונח כתובת קעקע רציתי לדעת האם קעקוע יכול לגרום לסיבוכים נפשיים עקב חרטה וכו' בתודה רבה וזה ממש חשוב לי

עומר, באופן אישי לא נתקלתי באנשים שנגרמה להם או התעוררה אצלם בעיה נפשית בעקבות עשיית קעקוע, וכמעט לכל מי שאני מכירה יש קעקוע (אחד לפחות). כדי שחרטה תגרום לסיבוכים נפשיים היא צריכה להיות עמוקה מאוד ופתולוגית. בהתחשב בעובדה, שהיום אפשר להסיר קעקועים (לא הסרה של 100%) אז כבר לא מדובר במעשה שאינו הפיך, ולכן גם לחרטה יש דרך פעולה מעשית. אגב, יש שיגידו שזה הפוך - שקעקוע מעיד על בעיה נפשית שכבר קיימת, אבל זו דעה מטופשת בעיניי, ומי שחושב ככה חי בתקופה אחרת כנראה.

מי מינה אותך לענות בכל הפורומים כאחת שיודעת הכי טוב? במחשבה שניה, כנראה שאין לך הרבה מה לעשות אם זה הדבר המרכזי בחייך. אז תעשי טובה ותני לגולשי הפורומים לנוח קצת ותאוורי את עצמך.

אבקש ברשותך לקבל פרטים נוספים על תסמונת אספרגר תודה רבה מראש

תוכלי למצוא בתפוז פורום מיוחד לנושא.

שלום לכולם... תמיד היו לי תקופות בהם הרגשתי רע ולא היה לי כוח וחשק לעשות כלום. הייתי קמה בבוקר עם מועקה ענקית בחזה ובקושי נושמת. לפני שנתיים עברתי פרידה מאוד קשה מבחור שאהבתי. הפרידה היתה קשה...לא נתתי לו לצאת מראשי והרגשתי רגשות אשמה חזקים וקשים כמובן שהבחור לא ממש גילה סבלנות למצבי ודי תקף אותי כשניסיתי להתקרב. הוא התנהג אליי כאילו אני הכי מגעילה ורעה בעולם ואני ספגתי הכל לתוכי וכמעט איבדתי עצמי לדעת. שנה שלמה חיי היו חושך,בגיל 21 הייתי אובססיבית לחלוטין..כבר לא רציתי אותו אלא רציתי לזכות ביחס טוב ממנו כי הוא כ"כ חשוב לי נסעתי לחו,ל ושם רציתי להשתנת ואכן..אימצתי גישות המסבירות למה הוא עשה את זה וכך נחה דעתי..סלחתי לו ,חשבתי שסלחתי לעצמי וחיכיתי ליום בו אתקל בו. לפני כמה חודשים עקב מעבר לגור לבד נכנסתי לדיכאון שנבע מהבדידות שנוצרה בחיי והבנתי שחיים בוגרים ללא מסגרת הם די בודדים. התחלתי לחשוב על דת ורוח והכל היה נראה לי שקר .אנשים נראו לי חיים סתם והתחלתי לחטוף התקפי חרדה והתפרעויות די בציבור. לא יכולתי לשאת זאת וחזרתי הביתנ ..כמעט ונרגעתי ואז קיבלתי טלפון בלתי צפוי מהחבר האהוב לשעבר שחזר משנה וחצי בחו"ל. התבלבלתי לגמרי..שנאה התערבבה עם תקווה לשיפור ..נפגשנו וזה היה אסון.. הוא לא היה נחמד אלי כמו שחשבתי..די זלזל בי...כאילו לא עבר כלום מאז. הרגשתי בשנאה מצידו..העניין שאני לא יודעת אם אני מדמיינת והכל נובע מתוכי..כי הרגשות שלי מעורבים..אני שונאת אותו כל כך כל כך כי הוא הרס לי הרס הכל אבל אני רוצה אותו וכואב לי שהוא לא. ניסיתי להיות כנה איתו והוא מזלזל או שאני משקרת והוא כנה ואני פשוט לא מסכימה.. אני מרגישה פספוס שהוא ניתק ממני לשנה וחצי... זה היה נורא וגיליתי שאני עוד אובססיבית. כמובן שניסיתי להסתיר זאת מפניו וכשניסיתי לנשקו הוא דחה אותי. מאז פגישה זאת אני הרוסה ושבורה..אני לא מסוגלת להיות לבד לרגע ואין לי חברים. אני בדיכאון ממש . לא מסוגלת להית בחדר שלי או לענות לטלפון ההורים שלי סובלים החברים שעוד נשארו(בודדים...) אני מוציאה עליהם כמויות זבל שאין לי כוח לסחוב. אני מרגישה שאני מתפרקת אי לא בטוחה שזה בגללו אבל הדחייה שלו הורגת אותי אף בחור לא מתקרב אליי..כאילו הם מריחים את הריקבון. אני מרגישה שכל מה שידי נגע בו נהרס שאנ ימצורעת מגעילה מפלצת אני לא יכולה לחיות כך יותר מה עליי לעשות פוחדת לפנות לפסיכולוג כי הוא יכול שלא לקבל אותי ועוד דחיה ואני מתה. בבקשה תעזרו לי

אופליה היקרה אל תחששי לפנות לעזרה. יעזרו לך. אף פסיכולוג לא יאמר לא למצוקה שלך. אם אחד לא פנוי הוא יפנה אותך לאחר. אומללות היא צרה של כולנו, והמקצוע שלהם. תחזיקי מעמד. ובהצלחה.

לאופליה שלום! את נשמעת לי בחורה מאד חכמה ואני בטוחה שתוכלי להחזיק את עצמך בידיים כי הוא לא שווה אותך, תצאי ,תבלי, ותהני ובטוח שתמצאי מישהו שיעריך אותך כמו שאת.

גשי עם השאלה הזו לפורום פסיכאטריה, כי כאן אם הרה לא תענה לך, לא תקבלי תשובה לעיניין.... לפי דעתי לפחות.... אין כאן ד"ר אם אני לא טועה ללפחות עוד חודש ככה... או שפשוט תגשי עם השאלה הזו לפורום זוגיות חברה ותעסוקה, שם בדיוק מתעסקים בבעיות כאלה, למרות שאני לא כל כך אוהבת את הד"ר, לפי דעתי הוא קצת מתעלם ממהות השאלה לעיתים.... ומפנה אותך ישירות לטיפול מבלי ל"שוחח" קודם קצת על הבעיה... כל טוב

למה שלא תפני לעזרה של פסיכולוג, פרטי או של קופ"ח, אני פעם הלכתי לפסיכולוג של קופ"ח(אני בכללית) - הם לוקחים משהו כמו 11 שקל וזה מאד עוזר, הם לא יגידו לך לא, מה פתאום??? הרי זה התפקיד שלהם לעזור לך בכל בעיה שיש לך , ויש לך כנראה בעיה פסיכולוגית עם הפרידה מהחבר, גם פסיכולוג פרטי לא יתנגד הרי זה המקצוע שלו - מזה הוא מתפרנס, הבעיה היא שזה יקר מאד, לכן הכי עדיף לך שתפני לבריאות הנפש של קופת החולים שאת שייכת אליה ושם יעזרו לך בטוח.

היה לי חלום מאוד מטריד..חלמתי על איזה אישה שכנראה איכשהוא הסקתי שהיא זונה והיא החזיקה נר והיא הלכה לאנשהוא ולא הצלחתי להזכר בשאר החלום ולהבין מה זה אומר ובהתחלה בכלל לא זכרתי שמדובר בזה ומילמלתי הנר או הזונה אז אם מישו יכול להסביר לי מה לעזאזל חלמתי אני אודה לו מאוד

חג שמח, יש מי שדוגלים בשיטה של פירוש חלומות לפי סמלים כלליים, אבל כיום נוטים יותר לתמוך בפרשנות אישית, ז"א - מי שחלם את החלום יכול לתת את הפירוש הכי נכון מבחינתו. המשמעות שאני יכולה לתת לדברים שבחלום שלך לא בהכרח תתאים להשקפות שלך ולאיך שאת רואה את הדברים. מה שאני מנסה לומר זה, שאת צריכה לשאול את עצמך כמה שאלות, כמו: מה המשמעות של נר ו/או זונה במבחינתך? איזו הרגשה היתה לך בחלום? עם איזו הרגשה התעוררת? וכן הלאה.

אני עכשיו בתהליך של איבחון פסיכולוגי, רציתי נורא לדעת כמה דברים מהידע ומהנסיון שלכם... אממ... איך בדיוק מאבחנים הפרעות אישיות? הפרעת אישיות גבולית והפרעת אישיות אובססיבית... אם בכלל אפשר לאבחן דברים כאלה בלי חוות דעת ממטפלים ישנים ותוך כ2 פגישות? כדאי לי לחתום על וויתור סודיות לגבי התיקים מהאישפוז ומהטיפולים הקודמים למאבחנת או להתחיל מדף חלק? איך אני יכולה לדעת שהאיבחון שנעשה באמת מקיף והמאבחנת לא פיספסה משהו.? חוץ מזה אם יש לכם עוד להגיד משהו בענין אני אשמח נורא ובכלל לשמוע את דעתכם... אבי.

אבי, אבחנה של הפרעות אישיות אינה חד-משמעית. ייתכן ושני מטפלים שונים ידיעו לשתי אבחנות שונות, בגלל שלחלק מהפרעות האישיות יש קווים מאוד דומים. כעקרון יש לכל הפרעה כמה מאפיינים עיקריים, ואם רובם קיים אצל האדם, אז יש סיכוי שהוא סובל מהפרעה זו אחרת. אבל שוב - חד משמעיות אינה מובטחת, בגלל הגבולות הדקים שקיימים בין חלק מההפרעות. אפשר לאבחן הפרעות ללא חוות דעת ממטפלים קודמים. אם זה אפשרי תוך 2 פגישות? תלוי עד כמה איש המקצוע מקצועי. אני מאמינה שדרושות יותר משתי פגישות, על-מנת שהאבחנה תהיה אמיתי יותר ולא תבניתית. שיקול שלך בקשר לסודיות. השאלה היא, עד כמה חשוב לך להתחיל דף חדש? החומר שרפואי שנשמר בתיקים יכול לסייע למאבחנת ולמקד אותה בנקודות מסויימות. אבל אם אתה רוצה שהיא תכיר אותך רק על סמך המפגשים איתך, ולא על סמך מה שאחרים איבחנו, אז אל תעהיר לה חומר מטיפולים קודמים. לא חושבת שתוכל לדעת באופן מוחלט. רק, אולי, אם תפנה לאיבחון נוסף, והאבחנה תהיה זהה. מה עוד היית רוצה לקרוא בעניין? חג-שמח.

לפני כאיזה שנה קמתי משינה זה נשמע מוזר אבל פתאום החלה אצלי מחשבה טורדנית והפרעה נפשית אפילו ,זה מחשבה על כך שאני לא רואה את הפנים שלי בלי מראה שמעתם פעם על בעיה כזאת אני חושבת על זה יום ולילה ואיני יודעת מה לעשות לעזאזל כבר זה נשמע טיפשי אבל זה מציק מה לעשות?

מי כן רואה את הפנים שלו בלי מראה?????????????????????????????????????

השאלה לדעתי עד כמה עניין זה מפריע לך בתיפקוד בחייך, ואילו ביטויים נוספים יש להפרעה זו . לפי מה שאת כותבת זה מאוד מציק לך, אוליי כדאי לחשוב על טיפול. זה אכן נשמע קשור להפרעה טורדנית, וייתכן שמסתתרות כאן הפרעות נוספות. לא פירטת מספיק כדי שניתן יהיה לדעת.

האם יש לך קושי בזיהוי פרצופים של אחרים? בזיהוי אנשים? האם את מזהה את עצמך בתמונות? יש הפרעה שניקראת פרוזופאגנוזיה בה האדם לא רואה פנים (שלו או של אחרים). (נקרא גם עיוורון פרצופים)

שלום רציתי לדעת מה אפשר לעשות למחשבות טורדניות שלא יוצאות מהראש עד כדי פגיעה בתפקוד חוסר חשק לחיים ואי יכולת לעשות כלום ממש תודה...

טל, אפשר לפנות לפסיכיאטר, שיאבחן אם יש צורך בטיפול תרופתי או לא. במידה ולא אז פסיכותרפיה תספיק.

אני חולת קוליטיס כיבית שמחפשת אחר יעוץ פסיכולוגי באיזור חיפה והצפון. אם למישהו יש פרטים על תרפיסטים או פסיכולוגים מומלצים באיזור, עדיף כאלו עם נסיון בטיפול בקוליטיס כיבית, אשמח לקבל את פרטיהם תודה מראש על כל תשובה

מה זה המחלה הזאת תסבירי זה מעניין אותי?

זקוק להמלצה לפסיכולוג\ית קלינית טובה באזור תל אביב מרכז (תכנסו בבקשה) אני מעוניין לטפל בהפרעות חרדה שכמובן גוררות דיכאון :) אם נפל בחלקכם מטפל/ת (יכול להיות גם פסיכאטר) שהרגשתם שהם מיוחדים ובאמת שונים ממה שנתקלתם בעבר.בבקשה תשלחו לי למייל. (לחיצה על השם שלי בהודעה תיתן לכם את המייל)רצוי באזור תל אביב מרכז!! תודה לכל מי שעוזר!

בבקשה לך פסיכולוגית טובה. שם: קרן לרנר (תמצא אותה בספר של מכבי) עובדת בתל אביב ו 3 חברים שלי היו מטופלים אצלה עם בעיות כמו שלך.

שלום, התחלתי טיפול פסיכולוגי עקב תלישת שיער אצל ביתי הקטנה בת שנתיים. תוך כדי הטיפול התברר שזה היה טריגר לזכרונות על התעללות ריגשית בילדות והזנחה(לפי דברי המטפלת). יש לי זכרונות קטועים בלבד מהילדות הכוללים פגיעה עצמית של אימא ופחד נוראי שלי. היום אני מרגישה כמו ילדה קטני מול המטפלת. אני אוהבת אותה כועסת עליה מתגעגעת אליה ומאוד מועסקת מהפגישות איתה במהלך השבוע. שאלתי: איך אני אדע שהגיעה הזמן להפסיק את הטיפול?

ככל הנראה זה יקרה כשתרגישי שהביטחון העצמי שלך חוזר אליך, שאת שלמה עם עצמך וכשהיחס שלך למטפלת יהיה כאדם בוגר ולא כילדה קטנה. או בקיצור כשהפגישות איתה יפסיקו להעסיק אותך בצורה מוגזמת ויקבלו פרופורציה.

היא לא הייתה מגיעה למצב שבו היא חשה כילדה קטנה, אם היא לא הייתה מתחילה את הטיפול. היא תצא מזה אם היא תפסיק את הטיפול. זו לא חוכמה לשדל מטופלת לדבר על הילדות וליחס לדברים שם חשיבות, ואחר כך לטעון שהיחס שלה הוא לא בוגר, אלא כמו של ילדה.

מטופלת, בשלב שתרגישי שאת מסוגלת להתמודד בכוחות עצמך עם החיים (כולל העבר), תוכלי לחשוב על סיום הטיפול. בכל מקרה, זוהי החלטה שאומנם תהיה שלך, אך כדאי לדון בנושא עם המטפלת; לבדוק איתה למה דווקא עכשיו עולה אצלך השאלה על סיום הטיפול? האם זה בגלל הדברים שכתבת (הרגשתך מול המטפלת וכו')?

לא ראיתי שהמטופלת טענה שהיא לא מסוגלת להתמודד עם החיים בעצמה. להפך, היא נישאה, הביאה ילדה לעולם, והיא בעיקר מדברת על דברים שהיא זוכרת/לא זוכרת בגיל מאד קדום אצלה, ושמדברי המטפלת שלה, זה "טריגר" (ממש מילת קסם) טיפול יכול להנציח מסכנות, לעורר בעיות חדשות שלא היו, לגרום לכך שהמטופל יפסיק להאמין בעצמו וביכולת שלו להתמודד בעצמו. אם לא מרגישים שחייבים, אז אין צורך לדעתי.

מטופלת, מציע לך לסיים את הטיפול כמה שיותר מהר. תסיימי לפני שתשרפי סכומי כסף שאין לך ואשר היו יכולים לשמש אותך לדברים חיוביים אחרים. תסיימי לפני שתיכעסי עליה עוד יותר ותהיי עוד יותר מתוסכלת. תסיימי לפני שתגלי על בשרך אם את מאותם אלו שהטיפול עוזר להם קצת, או שאת דווקא מאלו שהטיפול הזיק להם הרבה. תסיימי לפני שהטיפול ינציח "מסכנות" חדשה שלא הייתה בך לפני שניגשת לטיפול. תסיימי לפני שהמטפלת שלך תטיף לך כי את מתנהגת ממש כמו ילדה קטנה בעוד שהיא עודדה אותך בדיוק לזה.

ראשית, תודה על התגובות. זה פתח לי אפשרות להסתכל בדרכים נוספות על הטיפול. האם התגובות שלכם הן מתוך ניסיון בטיפול פסיכולוגי? האם אתם מכירים ספר או מאמר שמתאר את מהלך הטיפול ומה שאני עוברת? כרגע אני די מבולבלת.

אצלי, באופן אישי, התגובה נובעת מתוך ניסיון בטיפול פסיכולוגי. אבל הסביות שהביאו אותי לטיפול שונות משלך, וכן הדברים שעלו בתוך הטיפול, כך שאני יכולה לענות לך רק באופן כללי. יש המון ספרים בנושא הטיפול הפסיכולוגי ככלל, ואני משערת שיש גם ספרים שעוסקים בנושא שהעלית. המלצה - גם אם את מוצאת ספר כזה וקוראת אותו, תשאירי מקום לראש פתוח ולאינטואיציה, משום שמרבית הספרים, כולל אלה שמדברים על מקרים ספציפיים, לא יתאימו לך כמו כפפה ליד. הבלבול שלך מובן והגיוני; שתפי את הפסיכולוגית שלך בכל מה שעובר עלייך ובמה שקורה איתך.

את בעצם מתארת מצב שבו פנית לטיפול כדי לעזור לביתך, הצלחת להבין את הגורמים להתנהגותה, ואז בעצם "עברת" לטפל בעצמך. מקווה שאני מתארת נכון את המצב. לדעתי, קודם כל , המטרה לשמה באת לטיפול כנראה הושגה. (אם כי לא פירטת, האם התובנות שרכשת לגבי ביתך סייעו להפסקת התנהגותה?). בינתיים נכנסת לטיפול אישי, ולא ברור לי אם התכוונת לכך, וכרגע את כבר עמוק בו. את עושה העברה רגשית כלפי המטפלת, משליכה עליה רגשות של דמות הורית, כמו שזה בכל טיפול "טוב". "כמו שצריך" , כמו שכתוב בספרים... האם עצרת לרגע לחשוב האם את מלכתחילה היית מעוניינת בכל התהליך הזה? משום שהמטרה שעבורה הגעת לטיפול הרי הייתה שונה, מלכתחילה. אני אישית נוטה להסכים עם קטליזטור ועם שרון, מטפל ברוב המקרים לא יאמר לך שהגיעה העת לסיים את הטיפול. (בכל זאת, הוא מתפרנס ממך). זה די נדיר לדעתי , למצוא הוגנות כזאת. זה גם אנושי, שאדם לא יוותר כך בקלות על מקור הכנסה. ואם תעלי בפני המטפלת רצון זה שלך תמצאי מייד כמה עוד הרבה נושאים יש לכם לדבר עליהם....זה endless story לדעתי את צריכה לחשוב עם עצמך האם את מעוניינת בכל המסע הזה פנימה אל תוך עצמך. מדברים על התועלות שבטיפול פסיכולוגי, אז זו באמת הזדמנות להעלות את הסכנות הטמונות בו- של פיתוח תלות , של הפיכתו למרכז החיים, של אי היכולת להשתחרר ממנו. כפי שאת כותבת את משקיעה בו ועסוקה בו המון במהלך השבוע, לפני שהטיפול משתלט עלייך, השתלטי את על הדברים, עיצרי וחישבי מה באמת את רוצה, מה באמת מתאים לך. הטיפול הוא פעמים רבות מוסיף מחלה נוספת, ממש כך, תלות, ייתכן שאת נכנסת כאן לסיפור שלא קל לך יהיה לצאת ממנו לפעמים אגב , מצאו, שדווקא הדחקה של הדברים עוזרת לאדם להתמודד בחייו יותר טוב. (הייתה על כך כתבה בהארץ לפני מספר חודשים). את מפתחת מעורבות רגשית, ואוליי- רק אוליי- זה הזמן לעצור. לעצור ולשאול את עצמך, האם רצית בזה בכלל, האם את מעוניינת בתהליך הזה. כל עוד את מתפקדת לא תמיד יש סיבה לפתוח פצעים , ליצור מוגלה, ולחטט בה. זה לא הכרחי. אגב, שלא תהיי מופתעת,- את עלולה לגלות דבר נוסף,- מטפלים, לא אוהבים , ממש לא יכולים לשאת, את המחשבה שעוזבים אותם. ונהיים נורא לא סימפטיים, כשזה קורה. ממש אנטיפאטיים. פשוט שתהיי מוכנה לכך.- מן תופעה לא ככ נעימה, שקיימת וחוזרת וחוזרת על עצמה. ולשאלתך מתוך מה נכתבים הדברים- אזי, מתוך נסיון רב. רב מאוד. לכי על פי תחושות הבטן שלך, לדעתי אם את מעלה את השאלה, כנראה שיש אפשרות שהגיע הזמן לעזוב. לגבי ספרים על טיפול, יש בשפע, אם תוכלי לפרט יותר במה את מעוניינת, אנסה לסייע. שלך טלי

תודה רבה לכולכם. נהנתי לקרוא את כל התגובות. אני כ"כ מושפעת מהמטפלת ששמחתי לפתוח קצת את העניים וללמוד מנסיונכם. כרגע אני לא יכולה להפסיק אבל אני ערה לבעיתיות של לקחת החלטה כזו.

שלום לכם בעבר חוויתי מספר פעמים של פחד מאיבוד שליטה, אשר נהפך לחרדה של ממש. טופלתי ע"י פסיכולוג, והבנתי מאין נובע הפחד ונרגעתי. לאחרונה, אני ואשתי אימצנו ילד קטן. בשבוע האחרון אני חש שוב פחד מאיבוד שליטה. אני לא מסוגל ללכת שוב לפסיכולוג מהבושה והפחד, שתיכף אסביר מדוע. למעשה אין לי את מי לשתף מלבד הפורום הזה. בשבוע האחרון התחלתי לחוש פחד, שאפגע בבני במכוון. אני לא רוצה להביע אפילו בכתב, את מה שעובר לי בראש. אני יודע, כי לעולם, אבל לעולם לא אוכל לפגוע בנפש חיה, אולם המחשבות האלו מפחידות אותי כל כך שמא,כן אפגע בילדי. אני ממש ממש פוחד להיות איתו לבד. אני יודע בבירו, שזהו שוב פחד מאיבוד שליטה, אולם אם אלך לפסיכולוג שוב, אזי אני מסכן את היותנו הורים, וכך נוסף פחד נוסף לכל העסק., שבגללי כל עולמנו ייחרב. תעזרו לי בבקשה. תעזרו לי להוציא את המחשבות הפסיכוטיות האלו מהראש. כיצד אני יוצא מהמעגל הזה? האם עצם הליכה לפסיכולוג ושיתופו כל מחשבותיי ותחושותיי, אזי יחייב אותו לדווח לרשויות? האם אני נמצא במילכוד?

אתה חייב, פשוט חייב עזרה מקצועית כדי להוציא את המחשבות הפסיכוטיות וכדי לאזן את עצמך ולאפשר לך לחזור לתפקוד תקין. אם תמשיך במצב הבלתי אפשרי הזה עוד קצת, פשוט תישבר ואז עלול לקרות ארוע בלתי הפיך שרק יחמיר את המצב. חבל על הסבל שאתה גורם לעצמך. זה פשוט מצב בלתי נסבל לכולם (לך, לאשתך ולילד). טפל בזה בדחיפות - ויפה שעה אחת קודם.

אל תלחץ!מקווה שהוא ירגיע אותך זה פשוט יותר התחום שלו חכה שדוקטור הידש יענה לך

נדמה לי שאילו הוא היה רוצה היה מפרסם בעצמו בפורום פסיכיאטריה.

קודם כל, לך לפסיכולוג על פי המלצה בלבד, הכוונה להמלצה של מישהו שנעזר בו. כל פסיכולוג טוב יודע שמדובר בחששות שאינם מתגשמים, לשמחתנו, במציאות, והוא יעזור לך להבין זאת שוב, אגב לפני מספר חודשים הייתה כתבה בנושא במוסף הארץ, אשתדל למצוא את זה עבורך, זה אוליי יוכל קצת להרגיע אותך, לראות שאתה לא לבד.... ושזה סה"כ דבר נורמאלי...ושאין לו סכנה להתממש במציאות. לדעתי לחששותיך אין בסיס, למרות שאני יכולה להבין אותם. אורלי.

zxc, כל זמן שאתה מודע לכך שהמחשבות שלך אינו הגיוניות מצד אחד, אבל אין סיכוי שתממש אותן, אין שום סיבה שפסיכולוג זה או אחר ידווח עליך לרשויות. לכולם עוברת בראש מדי פעם מחשבה "לא סימפטית". אתה מתאר מצב שבו המחשבות משתלטות לך על החיים עד כדי פחד מאיבוד שליטה. אם הבנתי נכון, הרי שאותו פסיכולוג סייע לך בעבר. לדעתי כדאי לך לחזור אליו, ולו רק בגלל שהוא כבר מכיר אותך. המילכוד היחידי - כרגע - נמצא בחשש שלך לחזור לטיפול. חבל על כל יום שעובר ובו אתה סובל, ולא מאפשר לעצמך להתקשר (רגשית) עם הבן המאומץ.

בפורום חרדה חברתית תמצא כאלה שטופלו/מטופלים בדרך זו.

אמא שלי בת 75, שנתיים אחרי ארוע מוחי, מטופלת בתרופות פסיכיאטריות, אבל עדיין בדיכאון. כל נסיון לאזן אותה תרופתית לא מצליח, כרגע יש מצב קשה אך יציב - כלומר היא יושנת פחות או יותר בלילה, ערה רוב שעות היום, אבל לא מתענינת ביזמתה במה שנעשה מסביב, בוכה מדי פעם ואומרת שלא רוצה להיות ככה ( סעודית). אנחנו לא יודעים איך להיתמודד עם זה, מה לענות -באמת נראה שאין טעם בחיים בצורה כזאת. השאלות: האם פסיכולוג יכול לעזור לה להשלים עם המצב ולהנות מי מה שיש - אהבה של ילדים , נכדים, בעל, טלוויזיה ןכו' אם כן האם מישהו יכול להמליץ על פסיכולוג באזור מרכז ( חולון) שיכול לעשות ביקורי בית. בתודה מראש לאה.

לאה, תפני לקופת החולים בה אימך חברה, ותבררי אם עובדים איתם פסיכולוגים שמוכנים לעשות גם ביקורי בית. אפשרות נוסםת היא לפנות ללשכת הרווחה בחולון ולבדוק אם הם מוכנים לשלוח עו"ס לצורך הערכה ראשונית (מבחינת הצרכים של אימך). מעבר לכך, יש טעם לפנות לפסיכיאטר שמטפל בה לצורך הערכת מצב משותפת - ייתכן ויש צורך להחליף את התרופה שהיא מקבלת כרגע או לשנות מינון; רצוי להיפגש איתו.

שלום לכל חברי הפורום, אני רוצה בבקשה להתייעץ אתכם על בעיה שמאווד מטרידה אותי בזמן האחרון. אני בת 21 ואחותי בת ה-17 תתחיל השבוע ללמוד נהיגה. אבא שלי לוחץ עלי כבר הרבה זמן להצטרף אליה וללמוד לנהוג וטוען שהוא מוכן אפילו לשלם על השיעורים, אם אני אלמד עכשיו. אני מצידי מרגישה שמוטל עלי לחץ: מצד אחד - שיעורי נהיגה על חשבון ההורים, החברים שלי מחוסרי הרישיון מעודדים אותי, ואחותי אף נוהגת להשוויץ בפני ובפני משפחתי על כך שבקרוב היא תנהג בעוד אני הרגעתי לגילי המופלג בעזרת קו 60... אך קיים צד אחר, לצערי. טני די חרדה ללמוד לנהוג, והאמת - שמקטנות האמנתי שמקומי לא בין הנהגים בכבישים. יש לי בעיות ראייה מלידה(אני משתמשת רק בעין ימין ואין לי ראיית עומק) והבנתי שלפי משרד הרישוי אני כן אוכל להוציא רשיון, רק בתנאים קצת מחמירים, ולא אוכל עפ"י החוק להוציא רשיון על אופנוע ומשאית. אני יודעת ומבינה שאני כן אוכל לנהוג, אך אינני מרגישה בטחון. רבים מכם ודאי חושבים שכמה שיעורים עם המורה והבטחון יגדל, אך אני משוכנעת שלא. כשאני נוסעת עם אימי, אני מפחדת כשהיא נוסעת במדרון (קרוב לודאי בגלל הראייה), אני הרבה פעמים לא מבחינה בפרטים (היכן הרמזור הרלוונטי, עד כמה הרכב קרוב למדרכה). לפני שנה וחצי, חבר שלי לימד אותי לנהוג על הרכב של ההורים שלו (אני יודעת, זה באמת היה ממש לא בסדר, היום לא הייתי חוזרת על אותה הטעות). למדתי מהר, כי יש לי חוש טכני מסוים והתלהבתי מהנהיגה. נהגתי כמה דקות באיזור פתוח ללא אנשים. המזל היחיד שהיה לי (חוץ מזה שלא ראה אותי שוטר) היא שהחבר ישב לידי. למה? כי כמעט פעמיים דרסתי מישהו שרץ בצד שלא הבחנתי בו בכלל!!! (בחושך אני בכלל על הפנים...) מה הייתם עושים במקומי? לומדים לנהוג, מוציאים רשיון בידיעה שאתם לא עושים את הדבר הנכון? או מוותרים? האם אדם שיודע שהוא עתיד להיות נהג מסוכן צריך ממניעים חברתיים ואגואיסטיות לנהוג בכביש? והאם החיים הם חוויה מסוכנת שאנשים פשוט משתלבים בהם על כל המשתמע מכך?? כל עצה ודעה תתקבל בברכה!!

שלום רב לך, עם מגבלת הראיה כמו שיש לך סביר להניח שתופני ע"י משרד הרישוי למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, לבדיקת ראיה יותר מעמיקה ולאיבחון האם את כשירה לנהוג. לאחר קבלת תשובתם תהיי יותר חכמה ויהיו לך יותר תשובות לשאלותייך. אם אחרי הכל , בכל זאת ישאר לך חשש וחוסר בטחון בכל הקשור לנהיגה, אולי יהיה כדאי לשקול יעוץ פסיכולוגי שיעזור לך להתגבר על כך. באשר ללחץ המשפחתי המופעל עלייך את צריכה להיות מספיק בטוחה בעצמך עם התחושה שלך לגבי הנהיגה כדי לעמוד מול הלחצים, למצוא מענה לכל "התקפה" ולא לחוש נלחצת או מאוימת.

דנה, אין ספק שהרבה יותר קל להסתדר כשיש רישיון נהיגה (ובעיקר אם יש רכב זמין כשצריך), כי לא תלויים בתחבורה ציבורית. אבל חוסר בטחון על הכביש מסוכן לא פחות מעודף בטחון; את כותבת שאת לא מרגישה בטוחה מספיק בגלל בעיית הראיה שלך. את יכולה להתחיל ללמוד, ואם את מרגישה חוסר בטחון גם אחרי מספר מסויים של שיעורים, אז אל תמשיכי. אין ספק שמורה הרבה יותר מיומן מחבר, ויש לו את היכולת למנוע תקלות (כי יש דוושות גם בצד שלו). בקשר ללחץ שמופעל עלייך - את יכולה לדבר עם המשפחה, ולהסביר להם בדיוק את מה שכתבת כאן. אם ה"התגרות" של אחותך מפריעה לך, אז תגידי לה את זה. את יכולה לבקש מאבא שלך לשחרר קצת מהלחץ, כי זה רק גורם לך הרגשה לא טובה. ובקשר לחברים מחוסרי הרישיון - למה הם לא מוציאים רישיון??? הרבה יותר קל לעמוד מהצד ולהגיד לאחרים מה לעשות, אבל עובדה שגם הם מחוסרי רישיון נהיגה.

היי... אני סטודנטית שנה שניה לפסיכולוגיה...במכללת רעננה,ומאוד מעניין אותי הנושא של פסיכולוגיה פיזיולוגית,ואני רוצה לדעת אם יש מקום שאני יכולה לפנות אליו,ולהשתלב במחקר העוסק במוח ובתפקודו... אני אומנם רק בתחילת דרכי בלימודי,אבל קראתי די הרבה מאמרים וצפיתי בהמון תוכניות על המוח,ואני מאוד מעוניינת להשתתף במחקר העוסק במוח... בתודה מראש צאלה.

As I know there is a brain research dept. in Weizman institute REHOVOT. You can call them and ask for details.

שלום רב , אני בת 24 ונמצאת בטיפול פסיכולוגי מזה 6 שנים . עקב התקף פאניקה חריף בסוף חודש יוני , התחלתי לקחת ( בהוראת פסיכיאטר ) 2 חצאי כדורי "רסיטל" ו 2 חצאי כדורי "קלונקס" ליום . קרה לי אתמול מקרה בעבודה שעובד ותיק שאהבתי החליט לעזוב מה שגרם לי להתמוטטות קשה ובכי בלתי נפסק . בערב הרגשתי סימפטומים של התקף נוסף ובהוראת הפסיכיאטר שלי לקחתי כדור "קלונקס" שלם והלכתי לישון . לצערי , הפצע עדיין מאד טרי וכואב ואני לא ממש רואה איך אני אצליח להתאושש . במיוחד שהסופי-שבוע הם בדר"כ מלכודת להכנס לדכאון מאשר זמן להרגע . רציתי לשאול מה ניתן לעשות במקרה כזה ? מאחר ואני לא מעוניינת לקחת כדור כל פעם שאני מרגישה בהתדרדרות . אודה על תשובתך

I think that Psychoterapy can help you better, if it goes together with the medication.

הי הרה מה נשמע? אני רואה שאת מתמידה כאן, כל הכבוד. האם זה מינוי של ד"ר קפלן? רציתי לשאול אותך מה עושים במקרה שמטופלת מתאהבת במטפל וקשה לה להסתיר את הרגשות? כמובן שאני מדברת על עצמי וכך אני מרגישה בזמן האחרון. הדילמה שלי היא האם לשוחח איתו על הרגשות שלי או שמא אני אראה מגוחכת ומוטב כי אדחיק זאת היטב? האם זה עשוי לסיים את הקשר הטיפולי? האם כדאי לנתק במצב כזה? והאם יש סיכוי (לפחות כך אני מרגישה) שגם הוא פיתח רגשות כלפיי? ברור לי שאין סיכוי שמשהו יתממש בינינו... אודה לתשובתך גילי

היי, אני בסדר, פחות או יותר. לא נראה לי בכלל שד"ר קפלן היה ממנה אותי למשהו כזה :-) הנושא של התאהבות במטפל מוכר וידוע. ברוב המקרים זה חלק נורמלי מהטיפול. רק על זה יש הרבה חומר כתוב. אל תסתירי מהמטפל שלך את ההרגשה הזו. להיפך - דיבור על זה יכול להועיל לך. על אחת כמה וכמה, אני לא חושבת שכדאי לך להפסיק את הטיפול בגלל הסיבה הזו בשלב זה, ומטפל מקצועי לא יפסיק את הטיפול גם. בקשר לצד של המטפל - אם הוא מקצועי, הוא לא יפתח כלפייך רגשות מהסוג הזה. מטפל מקצועי חייב! להפסיק טיפול אם הוא מתאהב במטופלת ולא מסוגל לתרום לה בצורה מועילה ואובייקטיבית. ייתכן ואת מפרשת את האמפתיה שהוא מפגין כאהבה או משיכה. אז אם לסכם הכל - לדעתי כדאי שתעלי את הנושא בתוך הטיפול. אני חושבת שתופתעי עד כמה נושא "מגוחך" כזה יכול ליצור - לפעמים - מפנה חיובי בתוך הטיפול. מה דעתך?

שאלתי לגבי המינוי כי מזמן לא ניתקלתי בד"ר קפלן ולכן חשבתי שאולי את היורשת.. ברור לי שלא אני המצאתי את נושא ההתאהבות במטפל, רק שקשה לי להבין איך זה הופךך לחלק מטיפול. כלומר, מה התועלת בכך מול הנזק שזה עשוי לגרום (לדעתי)? אוקיי, נניח ואני ממשיכה בטיפול ומדברת איתו על רגשותיי כלפיו. איך אוכל להמשיך אח"כ בשיחות בעוד הוא יושב מולי ויודע מה עובר לי בראש.....?! המבוכה עצומה! סביר להניח שמצידו - הוא לא יפתח רגשות אמיתיים אם כי אני מתרשמת שהוא מאוד אמפתי כלפיי. יתכן ואני מפרשת את היחס החם שלו כאהבה/משיכה. כנראה שאני טועה. בכל אופן, גם אם נרחיק לכת ונצא מנקודת הנחה שהוא באמת מרגיש אלי משהו, אני עדיין בספק גדול אם הוא יוותר על מקור הכנסה בטוח רק בגלל שהוא מרגיש כך או אחרת כלפיי. ואם בכל זאת הוא מחליט להפסיק את הטיפול, את חושבת שהוא אמור לשתף אותי באמת שלו? אני סקפטית ואולי רק חסרת ניסיון.. כתבת שזה עשוי ליצור מפנה חיובי, באיזה מובנים ? בעניין ה"וידוי" - לא נראה לי שארגיש נוח במעמד שכזה. אולי אכתוב לו מכתב בנושא..

לכל מי שיש לו חומר או מידע בנושא מאניה דיפרסיה (מה זה עושה, איך כדורים משפיעים, האם בעזרת תרופה זה מתאזן או שיתכן ומחמיר וכו') אשמח אם תעבירו אלי תודה - חברה מודאגת ותומכת

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2748719,00.html http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/mamic_dip.htm בנוסף לשני קישורים אלה, אני מציעה לך לעשות חיפוש בפורומים של דוקטור'ס, תוכלי למצוא הרבה מידע מתוך שאלות של אנשים ותשובותיהם של המומחים: http://doctors.msn.co.il/forums/search.php?f=360

בני התחיל חטיבת ביניים ומאז היום הראשון בוכה ויש לו הפרעות למיניהם כמו: מחשבות טורדניות,שואל שאלה ומבקש תשובה ואינו מסתפק שעונים לו פעם אחת חוזר שוב ושוב, סופר אותיות במילה, מילים בשורה וכו' הוא בעצמו אומר ודברים אלו מציקים לו מאוד. איננו יודעים מה לעשות, למי לפנות?

למרות שאינני רופא, מה שאת מתארת נשמע כמו הפרעה טורדנית כפייתית. הטיפול המומלץ במצבים אלה הוא פסיכיאטרי תרופתי. כדאי לפנות לפסיכיאטר לאבחון מדויק של הבעיה. אפשר דרך קופת חולים.

יש לי בעיה שאני לא יודע איך להתמודד עם נשים. אני מכיר שני מצבים שאופי הדפוק נוקט. שני דרכי הפעולה שלי הם: 1. אני נחמד ומרצה ואני מקווה שכך יאהבו אותי, לעיתים אני עושה פעולות שגורמות לי הפסדים כספים או נפשים. זה יכול להיות בכול תחום. ואני לא רוצה לפעול כך אבל כאילו אין לי שליטה על זה. 2. אני נהיה אדם נבזי ביותר. יש לי נטיה לשתוק במהלך שיחות חברתיות ורק להקשיב ובעצם ללמוד את האנשים סביבי. וכך בעצם אני מחפש פגמי אופי או מראה חצוני או שילוב של שנייהם. ואז אני נכנס לשיחה ומנסה להשתלט אליה ולהרשים כמה אני חכם או מבין גדול בדברים. ואז לעיתים אני רואה מראה או איזה מילה שלא נשמע לי טוב. אני מתחיל לרדת על הבחורה ורק יורד על מה לא בסדר איתה ומה לא טוב איתה. גם אל זה אין לי שליטה כמעט למרות שאני לא רוצה לפעול כך. זה כאילו יש לי שני מצבים של אפס או אחד ואין דרך ביניים. בעבר סבלתי מדיכאון עמוק וחרדות קשות בייחוד מאנשים. עכשיו זה עבר בעיקבות טיפול תורפתי. אבל למעשה אני אדם שקשה לו להגיע לאינטימיות עם אישה. כשאני נמצא עם אישה לבד כול החרדות שלי בעות ותוקפות אותי.(אני גם גרוע במיטה אני לא מצליח לגמור דרך יחסי מין רק באמצעות אוננות). אני פשוט עובד עצות ואנני יודע מה לעשות. כי הרגשתי שעם אני ימשיך ככה אני ישאר לבד. ובעצם מה הטעם של החיים עם לא הולך אם נשים או שמפחדים מאיטמיות. תודה.

ניר שלום! ד"ר קפלן בחופש עד אוקטובר כדאי לך אולי להתייעץ בפורום אחר אולי פסיכוטרפיה. בהצלחה שרון.

ניר, לדעתי, עד שלא תיישב את הבעיות שיש לך עם עצמך, לא תוכל ליצור קשר בריא ונורמלי עם נשים או אנשים בכלל ולא תוכל למצוא את מקומך בחברה ולהשתלב בה. אתה חייב להתחיל לעבוד על הזהות שלך (מי אני, מה אני רוצה באמת, איזה כיוון או תחום מתאימים לי, מה מדבר אלי ומה מיותר וכו'). מטפל טוב יוכל לכוון ולהדריך אותך. ברגע שתהיה שלם ובטוח בעצמך, לא תצטרך לשחק משחק כפול (פעם בתור אפס ופעם בתור אדם נבזי) אלא תגיע למצב שבו תהיה אתה, עצמך, בלי משחקים והצגות. בעניין הזה אין קיצורי דרך ולכן מחכה לך עבודה רבה - אבל כל החיים הרי עוד לפניך ורק תתחיל עם זה עכשיו, כי חבל על כל רגע.

אמנם זוהי פרסומת אבל זה ממש מתבקש --בניתי אתר לעצמי שבו אני מסבירה ה מהות של ייעוץ סארוגייטי WWW.malkazilberman.co.il בניגוד לדעה הרווחת אפשר גם בלי לבזבז אלפי שקלים.

ליטוף תחושת רצון ללטף את האנשים הקרובים מתוך אהבה כנא ואמיתית. הידיים נשלחות כמעט ללא שליטה לעבר האנשים כדי להעניק להם חמימות וזה צורך עמוק מאוד. רציתי לדעת איזה תופעות,הפרעות או מצבי נפש,יכולים להתאים לתיאור כזה שבו האדם זקוק ללטף אנשים, הולך לחוגים כאלה שבהם אפשר ללטף, תחושת רצון חזק ללטף כל הזמן.

עדי, אפשר לראות את התופעה כשימוש חריג ומוגזם בחוש המישוש והמגע כשהוא בא על חשבון שימוש בשאר החושים (ראייה, שמיעה, שיחות, ניתוח אירועים בצורה שכלתנית וכו' . ) ברוב המקרים התופעה מצביעה על אדם שההתפתחות הרגשית אצלו אינה תואמת את הגיל הכרונולוגי. הצורך האובססיבי למגע מצביע על חוסר ביטחון עצמי ותלותיות וצורך תמידי בתשומת לב והתייחסות של הסובבים אותו. בדרך כלל נובע מחוסר מספק בחיבוק ומגע גופני בילדות (הורים, אחים ובני משפחה אחרים) ומופיע גם אצל אנשים הסובלים מתחושת בדידות (גם כאלה שאינם בודדים). למרות שהתופעה בסך הכל חיובית - ליטופים ומגע פיזי הם דבר נעים ולא מזיק, אבל לפעמים זה יכול לגרום למצבים מביכים.

רציתי לדעת אם אפשר למצוא טיפול פסיכולוגי חינם באזור קרית שמונה

רותי, תבררי מהי המרפאה הציבורית לבריאות הנפש הקרובה אלייך (לא יודעת אם יש אחת בקרית שמונה) בדפי זהב. ושם יש אפשרות לקבל טיפול חינם. לתשומת ליבך - לעתים יש צורך להמתין בתור מספר שבועות.

לי ילדה בת 8 בעלת הפרעות עם קשב וריכוז ולקויות למידה. מאד קשה לה ללמוד היא לוקחת ריטלין שאכן עוזר להפרעות הקשב אך עדיין מאד קשה לה, היא חסרת מוטיבציה וחסרת רצון ללמוד כנראה בגלל שקשה לה - כדי ללכת למורה מתקנת אחה"צ צריך להתחנן ולהתכונן נפשית הרבה לפני השיעור. איך אפשר לשכנע אותה לעשות כן. השיטה שעובדת מאד אצלה זה שאחרי כמה שיעורים - 4-5 אקנה לה מתנה. אך נראה לי מאד לא חינוכי שהיא תלמד למען מתנות ולא למען עצמה. אודה לתשובה!

לשרה שלום! לדעתי , אם מתנה עוזרת לה וממריצה אותה ללמוד רצוי וכדאי לצפר אותה, כי תחשבי בסך הכל ילדה קטנה עם קשיים וזה מה שעושה לה טוב למה לא? גם מורים בביה"ס ממריצים ילדים ללמוד ע"י כך שנותנים להם סמיילי ( אומנם לא מתנה אבל תמריץ) ויחסית הבקשה שלה צנועה , היא לא מבקשת כל שיעור אלה כל 4-5 שעורים . האמיני שווה לתת לה מתנה מאשר שתיפול בעתיד בן הכסאות . בהצלחה ! שרון

שרה יקרה, בלאו הכי קשים חייה של הקטנה. רק בת 8 וכבר יש לה בעיות לימוד. תני לה כל מה שאת רואה שעושה לה טוב ( מתנה , הפתעה, עידוד , ועוד ו) קשה לתאר כמה קשים חיי ילד שהוא קצת שונה. זה בהחלט חינוכי אם זה משיג את המטרה. בהצלחה.

שלום, אני עושה מחקר על הפרעות אובססיביות כפייתיות, ורציתי לשאול אם מישהו פה יודע את ההגדרה המדויקת ביותר של המושג, על מה זה יכול לגרום, ואם יש לכם אתרים שעוסקים בנושא. מקווה שתוכלו לעזור לי, איילה שמש.

איילה, אם אין לך בעיה עם אנגלית, תיכנסי ל - google ותכתבי OCD את תמצאי המון חומר. ובעברית: http://www.yofi.co.il/health/psycology2.shtml http://www.voices.co.il/articles/art24.asp

תודה :) למישהו יש עוד חומר?

שלום, אני סובל כבר 10 שנים מהבעיה בצורה קשה אולי זה יעזור לך למחקר?

כן! מאוד :)

נודע לי על נערה בת 18 שנאנסה לפני מס' שנים ברצונה לפנות לטיפול האם יש אנשי מקצוע המתמחים בתחום ספציפי זה? כיצד ניתן לקבל המלצות? האם יש מאמרים בנושא? ברצוני לקבל כל מידע אפשרי בנושא. אני מודה מכל ליבי על כל מידע שינתן

יש קו חירום לנשים שעברו תקיפה מינית /אונס. המספר טלפון מצוין בכל העיתונים. כדאי לפנות ולקבל הכוונה.

הטלפון של מרכז הסיוע הוא 1202, מכל אזור חיוג בארץ

שלום רב, יש לי שאלה שאולי נראית לא חשובה אבל אני בטוחה שבעזרת הכוונה נכונה חיי יכולים להשתנות. בני בן שנה וארבעה חודשים ומזה כשבעה חודשים הוא אינו מפסיק לנשוך לצבוט ולמשוך בשער לכל מי שבא במגע עימו. ניסינו להלחם בתופעה בעזרת כל העצות שכתובות בספר : לכעוס, להגיד אסור ואני כועסת או להעמיד אותו בפינה מספר פעמים אפילו שמנו אותו כעונש בלול אבל זה לא הפריע לו, צעקנו , בכינו לו והוא בשלו. לא הכנו אותו ואנו לא מוכנים לנקוט בדרך הזו כי אנו לא מסכימים עימה. הוא התחיל ללכת למעון מתחילת ספטמבר עד אז היה אצל אימי לבד אחד על אחד. מאז שהוא בגן הוא כבר הסתבך פעמיים בקטטה וקיבל שתי שריטות שמקשטות את פניו. אני ממש אובדת עצות ואין לי מושג לפנות, כל ה"יועצים" למינהם חוזרים בעצותיהם על מה שעשינו כבר. מספר השערות שיש לי הן שיתכן ובגלל שהוא עדיין לא מדבר אז הוא מתוסכל אבל התופעה החלה כבר מגיל צעיר יחסית. יש לציין שהילד מקבל את מלוא תשומת הלב שלי מרגע שאני בבית, בנוסף בחודש האחרון הוא יותר מושך בשער מאשר נושך. הוא ילד מאוד חכם שמבין הכל אך הוא גם מאוד עקשן ובעל דעה משלו. אודה לך מאוד באם תמצא עצה חדשה ומעניינת עבורי. בברכה , מאיה

מאיה, ב"תפוז" יש פורום שנקרא "חינוך לגיל הרך". ניסית שם? עדי

לדעתי צריך להתעלם לגמרי מהענין כי הוא מפיק איזו תועלת משנית מכל תשומת הלב הזו אם לא תעירו לו הוא יעבור לסדר היום ולא יכה

לא ניסיתי עדיין תודה על העצה! מאיה

מאיה שלום התופעה שאת מתארת נפוצה ועד כמה שאני יודעת כל הילדים כמעט בגיל הזה נושכים וצובטים ואח"כ זה עובר. להמשיך להגיד שאסור בתוקף לדעתי לא צריך להתרגש מזה עד גיל 3 זה עובר.