פורום פסיכולוגיה קלינית

אבקש ברשותך לקבל פרטים נוספים על תסמונת אספרגר תודה רבה מראש

תוכלי למצוא בתפוז פורום מיוחד לנושא.

שלום לכולם... תמיד היו לי תקופות בהם הרגשתי רע ולא היה לי כוח וחשק לעשות כלום. הייתי קמה בבוקר עם מועקה ענקית בחזה ובקושי נושמת. לפני שנתיים עברתי פרידה מאוד קשה מבחור שאהבתי. הפרידה היתה קשה...לא נתתי לו לצאת מראשי והרגשתי רגשות אשמה חזקים וקשים כמובן שהבחור לא ממש גילה סבלנות למצבי ודי תקף אותי כשניסיתי להתקרב. הוא התנהג אליי כאילו אני הכי מגעילה ורעה בעולם ואני ספגתי הכל לתוכי וכמעט איבדתי עצמי לדעת. שנה שלמה חיי היו חושך,בגיל 21 הייתי אובססיבית לחלוטין..כבר לא רציתי אותו אלא רציתי לזכות ביחס טוב ממנו כי הוא כ"כ חשוב לי נסעתי לחו,ל ושם רציתי להשתנת ואכן..אימצתי גישות המסבירות למה הוא עשה את זה וכך נחה דעתי..סלחתי לו ,חשבתי שסלחתי לעצמי וחיכיתי ליום בו אתקל בו. לפני כמה חודשים עקב מעבר לגור לבד נכנסתי לדיכאון שנבע מהבדידות שנוצרה בחיי והבנתי שחיים בוגרים ללא מסגרת הם די בודדים. התחלתי לחשוב על דת ורוח והכל היה נראה לי שקר .אנשים נראו לי חיים סתם והתחלתי לחטוף התקפי חרדה והתפרעויות די בציבור. לא יכולתי לשאת זאת וחזרתי הביתנ ..כמעט ונרגעתי ואז קיבלתי טלפון בלתי צפוי מהחבר האהוב לשעבר שחזר משנה וחצי בחו"ל. התבלבלתי לגמרי..שנאה התערבבה עם תקווה לשיפור ..נפגשנו וזה היה אסון.. הוא לא היה נחמד אלי כמו שחשבתי..די זלזל בי...כאילו לא עבר כלום מאז. הרגשתי בשנאה מצידו..העניין שאני לא יודעת אם אני מדמיינת והכל נובע מתוכי..כי הרגשות שלי מעורבים..אני שונאת אותו כל כך כל כך כי הוא הרס לי הרס הכל אבל אני רוצה אותו וכואב לי שהוא לא. ניסיתי להיות כנה איתו והוא מזלזל או שאני משקרת והוא כנה ואני פשוט לא מסכימה.. אני מרגישה פספוס שהוא ניתק ממני לשנה וחצי... זה היה נורא וגיליתי שאני עוד אובססיבית. כמובן שניסיתי להסתיר זאת מפניו וכשניסיתי לנשקו הוא דחה אותי. מאז פגישה זאת אני הרוסה ושבורה..אני לא מסוגלת להיות לבד לרגע ואין לי חברים. אני בדיכאון ממש . לא מסוגלת להית בחדר שלי או לענות לטלפון ההורים שלי סובלים החברים שעוד נשארו(בודדים...) אני מוציאה עליהם כמויות זבל שאין לי כוח לסחוב. אני מרגישה שאני מתפרקת אי לא בטוחה שזה בגללו אבל הדחייה שלו הורגת אותי אף בחור לא מתקרב אליי..כאילו הם מריחים את הריקבון. אני מרגישה שכל מה שידי נגע בו נהרס שאנ ימצורעת מגעילה מפלצת אני לא יכולה לחיות כך יותר מה עליי לעשות פוחדת לפנות לפסיכולוג כי הוא יכול שלא לקבל אותי ועוד דחיה ואני מתה. בבקשה תעזרו לי

אופליה היקרה אל תחששי לפנות לעזרה. יעזרו לך. אף פסיכולוג לא יאמר לא למצוקה שלך. אם אחד לא פנוי הוא יפנה אותך לאחר. אומללות היא צרה של כולנו, והמקצוע שלהם. תחזיקי מעמד. ובהצלחה.

לאופליה שלום! את נשמעת לי בחורה מאד חכמה ואני בטוחה שתוכלי להחזיק את עצמך בידיים כי הוא לא שווה אותך, תצאי ,תבלי, ותהני ובטוח שתמצאי מישהו שיעריך אותך כמו שאת.

גשי עם השאלה הזו לפורום פסיכאטריה, כי כאן אם הרה לא תענה לך, לא תקבלי תשובה לעיניין.... לפי דעתי לפחות.... אין כאן ד"ר אם אני לא טועה ללפחות עוד חודש ככה... או שפשוט תגשי עם השאלה הזו לפורום זוגיות חברה ותעסוקה, שם בדיוק מתעסקים בבעיות כאלה, למרות שאני לא כל כך אוהבת את הד"ר, לפי דעתי הוא קצת מתעלם ממהות השאלה לעיתים.... ומפנה אותך ישירות לטיפול מבלי ל"שוחח" קודם קצת על הבעיה... כל טוב

למה שלא תפני לעזרה של פסיכולוג, פרטי או של קופ"ח, אני פעם הלכתי לפסיכולוג של קופ"ח(אני בכללית) - הם לוקחים משהו כמו 11 שקל וזה מאד עוזר, הם לא יגידו לך לא, מה פתאום??? הרי זה התפקיד שלהם לעזור לך בכל בעיה שיש לך , ויש לך כנראה בעיה פסיכולוגית עם הפרידה מהחבר, גם פסיכולוג פרטי לא יתנגד הרי זה המקצוע שלו - מזה הוא מתפרנס, הבעיה היא שזה יקר מאד, לכן הכי עדיף לך שתפני לבריאות הנפש של קופת החולים שאת שייכת אליה ושם יעזרו לך בטוח.

היה לי חלום מאוד מטריד..חלמתי על איזה אישה שכנראה איכשהוא הסקתי שהיא זונה והיא החזיקה נר והיא הלכה לאנשהוא ולא הצלחתי להזכר בשאר החלום ולהבין מה זה אומר ובהתחלה בכלל לא זכרתי שמדובר בזה ומילמלתי הנר או הזונה אז אם מישו יכול להסביר לי מה לעזאזל חלמתי אני אודה לו מאוד

חג שמח, יש מי שדוגלים בשיטה של פירוש חלומות לפי סמלים כלליים, אבל כיום נוטים יותר לתמוך בפרשנות אישית, ז"א - מי שחלם את החלום יכול לתת את הפירוש הכי נכון מבחינתו. המשמעות שאני יכולה לתת לדברים שבחלום שלך לא בהכרח תתאים להשקפות שלך ולאיך שאת רואה את הדברים. מה שאני מנסה לומר זה, שאת צריכה לשאול את עצמך כמה שאלות, כמו: מה המשמעות של נר ו/או זונה במבחינתך? איזו הרגשה היתה לך בחלום? עם איזו הרגשה התעוררת? וכן הלאה.

אני עכשיו בתהליך של איבחון פסיכולוגי, רציתי נורא לדעת כמה דברים מהידע ומהנסיון שלכם... אממ... איך בדיוק מאבחנים הפרעות אישיות? הפרעת אישיות גבולית והפרעת אישיות אובססיבית... אם בכלל אפשר לאבחן דברים כאלה בלי חוות דעת ממטפלים ישנים ותוך כ2 פגישות? כדאי לי לחתום על וויתור סודיות לגבי התיקים מהאישפוז ומהטיפולים הקודמים למאבחנת או להתחיל מדף חלק? איך אני יכולה לדעת שהאיבחון שנעשה באמת מקיף והמאבחנת לא פיספסה משהו.? חוץ מזה אם יש לכם עוד להגיד משהו בענין אני אשמח נורא ובכלל לשמוע את דעתכם... אבי.

אבי, אבחנה של הפרעות אישיות אינה חד-משמעית. ייתכן ושני מטפלים שונים ידיעו לשתי אבחנות שונות, בגלל שלחלק מהפרעות האישיות יש קווים מאוד דומים. כעקרון יש לכל הפרעה כמה מאפיינים עיקריים, ואם רובם קיים אצל האדם, אז יש סיכוי שהוא סובל מהפרעה זו אחרת. אבל שוב - חד משמעיות אינה מובטחת, בגלל הגבולות הדקים שקיימים בין חלק מההפרעות. אפשר לאבחן הפרעות ללא חוות דעת ממטפלים קודמים. אם זה אפשרי תוך 2 פגישות? תלוי עד כמה איש המקצוע מקצועי. אני מאמינה שדרושות יותר משתי פגישות, על-מנת שהאבחנה תהיה אמיתי יותר ולא תבניתית. שיקול שלך בקשר לסודיות. השאלה היא, עד כמה חשוב לך להתחיל דף חדש? החומר שרפואי שנשמר בתיקים יכול לסייע למאבחנת ולמקד אותה בנקודות מסויימות. אבל אם אתה רוצה שהיא תכיר אותך רק על סמך המפגשים איתך, ולא על סמך מה שאחרים איבחנו, אז אל תעהיר לה חומר מטיפולים קודמים. לא חושבת שתוכל לדעת באופן מוחלט. רק, אולי, אם תפנה לאיבחון נוסף, והאבחנה תהיה זהה. מה עוד היית רוצה לקרוא בעניין? חג-שמח.

לפני כאיזה שנה קמתי משינה זה נשמע מוזר אבל פתאום החלה אצלי מחשבה טורדנית והפרעה נפשית אפילו ,זה מחשבה על כך שאני לא רואה את הפנים שלי בלי מראה שמעתם פעם על בעיה כזאת אני חושבת על זה יום ולילה ואיני יודעת מה לעשות לעזאזל כבר זה נשמע טיפשי אבל זה מציק מה לעשות?

מי כן רואה את הפנים שלו בלי מראה?????????????????????????????????????

השאלה לדעתי עד כמה עניין זה מפריע לך בתיפקוד בחייך, ואילו ביטויים נוספים יש להפרעה זו . לפי מה שאת כותבת זה מאוד מציק לך, אוליי כדאי לחשוב על טיפול. זה אכן נשמע קשור להפרעה טורדנית, וייתכן שמסתתרות כאן הפרעות נוספות. לא פירטת מספיק כדי שניתן יהיה לדעת.

האם יש לך קושי בזיהוי פרצופים של אחרים? בזיהוי אנשים? האם את מזהה את עצמך בתמונות? יש הפרעה שניקראת פרוזופאגנוזיה בה האדם לא רואה פנים (שלו או של אחרים). (נקרא גם עיוורון פרצופים)

שלום רציתי לדעת מה אפשר לעשות למחשבות טורדניות שלא יוצאות מהראש עד כדי פגיעה בתפקוד חוסר חשק לחיים ואי יכולת לעשות כלום ממש תודה...

טל, אפשר לפנות לפסיכיאטר, שיאבחן אם יש צורך בטיפול תרופתי או לא. במידה ולא אז פסיכותרפיה תספיק.

אני חולת קוליטיס כיבית שמחפשת אחר יעוץ פסיכולוגי באיזור חיפה והצפון. אם למישהו יש פרטים על תרפיסטים או פסיכולוגים מומלצים באיזור, עדיף כאלו עם נסיון בטיפול בקוליטיס כיבית, אשמח לקבל את פרטיהם תודה מראש על כל תשובה

מה זה המחלה הזאת תסבירי זה מעניין אותי?

זקוק להמלצה לפסיכולוג\ית קלינית טובה באזור תל אביב מרכז (תכנסו בבקשה) אני מעוניין לטפל בהפרעות חרדה שכמובן גוררות דיכאון :) אם נפל בחלקכם מטפל/ת (יכול להיות גם פסיכאטר) שהרגשתם שהם מיוחדים ובאמת שונים ממה שנתקלתם בעבר.בבקשה תשלחו לי למייל. (לחיצה על השם שלי בהודעה תיתן לכם את המייל)רצוי באזור תל אביב מרכז!! תודה לכל מי שעוזר!

בבקשה לך פסיכולוגית טובה. שם: קרן לרנר (תמצא אותה בספר של מכבי) עובדת בתל אביב ו 3 חברים שלי היו מטופלים אצלה עם בעיות כמו שלך.

שלום, התחלתי טיפול פסיכולוגי עקב תלישת שיער אצל ביתי הקטנה בת שנתיים. תוך כדי הטיפול התברר שזה היה טריגר לזכרונות על התעללות ריגשית בילדות והזנחה(לפי דברי המטפלת). יש לי זכרונות קטועים בלבד מהילדות הכוללים פגיעה עצמית של אימא ופחד נוראי שלי. היום אני מרגישה כמו ילדה קטני מול המטפלת. אני אוהבת אותה כועסת עליה מתגעגעת אליה ומאוד מועסקת מהפגישות איתה במהלך השבוע. שאלתי: איך אני אדע שהגיעה הזמן להפסיק את הטיפול?

ככל הנראה זה יקרה כשתרגישי שהביטחון העצמי שלך חוזר אליך, שאת שלמה עם עצמך וכשהיחס שלך למטפלת יהיה כאדם בוגר ולא כילדה קטנה. או בקיצור כשהפגישות איתה יפסיקו להעסיק אותך בצורה מוגזמת ויקבלו פרופורציה.

היא לא הייתה מגיעה למצב שבו היא חשה כילדה קטנה, אם היא לא הייתה מתחילה את הטיפול. היא תצא מזה אם היא תפסיק את הטיפול. זו לא חוכמה לשדל מטופלת לדבר על הילדות וליחס לדברים שם חשיבות, ואחר כך לטעון שהיחס שלה הוא לא בוגר, אלא כמו של ילדה.

מטופלת, בשלב שתרגישי שאת מסוגלת להתמודד בכוחות עצמך עם החיים (כולל העבר), תוכלי לחשוב על סיום הטיפול. בכל מקרה, זוהי החלטה שאומנם תהיה שלך, אך כדאי לדון בנושא עם המטפלת; לבדוק איתה למה דווקא עכשיו עולה אצלך השאלה על סיום הטיפול? האם זה בגלל הדברים שכתבת (הרגשתך מול המטפלת וכו')?

לא ראיתי שהמטופלת טענה שהיא לא מסוגלת להתמודד עם החיים בעצמה. להפך, היא נישאה, הביאה ילדה לעולם, והיא בעיקר מדברת על דברים שהיא זוכרת/לא זוכרת בגיל מאד קדום אצלה, ושמדברי המטפלת שלה, זה "טריגר" (ממש מילת קסם) טיפול יכול להנציח מסכנות, לעורר בעיות חדשות שלא היו, לגרום לכך שהמטופל יפסיק להאמין בעצמו וביכולת שלו להתמודד בעצמו. אם לא מרגישים שחייבים, אז אין צורך לדעתי.

מטופלת, מציע לך לסיים את הטיפול כמה שיותר מהר. תסיימי לפני שתשרפי סכומי כסף שאין לך ואשר היו יכולים לשמש אותך לדברים חיוביים אחרים. תסיימי לפני שתיכעסי עליה עוד יותר ותהיי עוד יותר מתוסכלת. תסיימי לפני שתגלי על בשרך אם את מאותם אלו שהטיפול עוזר להם קצת, או שאת דווקא מאלו שהטיפול הזיק להם הרבה. תסיימי לפני שהטיפול ינציח "מסכנות" חדשה שלא הייתה בך לפני שניגשת לטיפול. תסיימי לפני שהמטפלת שלך תטיף לך כי את מתנהגת ממש כמו ילדה קטנה בעוד שהיא עודדה אותך בדיוק לזה.

ראשית, תודה על התגובות. זה פתח לי אפשרות להסתכל בדרכים נוספות על הטיפול. האם התגובות שלכם הן מתוך ניסיון בטיפול פסיכולוגי? האם אתם מכירים ספר או מאמר שמתאר את מהלך הטיפול ומה שאני עוברת? כרגע אני די מבולבלת.

אצלי, באופן אישי, התגובה נובעת מתוך ניסיון בטיפול פסיכולוגי. אבל הסביות שהביאו אותי לטיפול שונות משלך, וכן הדברים שעלו בתוך הטיפול, כך שאני יכולה לענות לך רק באופן כללי. יש המון ספרים בנושא הטיפול הפסיכולוגי ככלל, ואני משערת שיש גם ספרים שעוסקים בנושא שהעלית. המלצה - גם אם את מוצאת ספר כזה וקוראת אותו, תשאירי מקום לראש פתוח ולאינטואיציה, משום שמרבית הספרים, כולל אלה שמדברים על מקרים ספציפיים, לא יתאימו לך כמו כפפה ליד. הבלבול שלך מובן והגיוני; שתפי את הפסיכולוגית שלך בכל מה שעובר עלייך ובמה שקורה איתך.

את בעצם מתארת מצב שבו פנית לטיפול כדי לעזור לביתך, הצלחת להבין את הגורמים להתנהגותה, ואז בעצם "עברת" לטפל בעצמך. מקווה שאני מתארת נכון את המצב. לדעתי, קודם כל , המטרה לשמה באת לטיפול כנראה הושגה. (אם כי לא פירטת, האם התובנות שרכשת לגבי ביתך סייעו להפסקת התנהגותה?). בינתיים נכנסת לטיפול אישי, ולא ברור לי אם התכוונת לכך, וכרגע את כבר עמוק בו. את עושה העברה רגשית כלפי המטפלת, משליכה עליה רגשות של דמות הורית, כמו שזה בכל טיפול "טוב". "כמו שצריך" , כמו שכתוב בספרים... האם עצרת לרגע לחשוב האם את מלכתחילה היית מעוניינת בכל התהליך הזה? משום שהמטרה שעבורה הגעת לטיפול הרי הייתה שונה, מלכתחילה. אני אישית נוטה להסכים עם קטליזטור ועם שרון, מטפל ברוב המקרים לא יאמר לך שהגיעה העת לסיים את הטיפול. (בכל זאת, הוא מתפרנס ממך). זה די נדיר לדעתי , למצוא הוגנות כזאת. זה גם אנושי, שאדם לא יוותר כך בקלות על מקור הכנסה. ואם תעלי בפני המטפלת רצון זה שלך תמצאי מייד כמה עוד הרבה נושאים יש לכם לדבר עליהם....זה endless story לדעתי את צריכה לחשוב עם עצמך האם את מעוניינת בכל המסע הזה פנימה אל תוך עצמך. מדברים על התועלות שבטיפול פסיכולוגי, אז זו באמת הזדמנות להעלות את הסכנות הטמונות בו- של פיתוח תלות , של הפיכתו למרכז החיים, של אי היכולת להשתחרר ממנו. כפי שאת כותבת את משקיעה בו ועסוקה בו המון במהלך השבוע, לפני שהטיפול משתלט עלייך, השתלטי את על הדברים, עיצרי וחישבי מה באמת את רוצה, מה באמת מתאים לך. הטיפול הוא פעמים רבות מוסיף מחלה נוספת, ממש כך, תלות, ייתכן שאת נכנסת כאן לסיפור שלא קל לך יהיה לצאת ממנו לפעמים אגב , מצאו, שדווקא הדחקה של הדברים עוזרת לאדם להתמודד בחייו יותר טוב. (הייתה על כך כתבה בהארץ לפני מספר חודשים). את מפתחת מעורבות רגשית, ואוליי- רק אוליי- זה הזמן לעצור. לעצור ולשאול את עצמך, האם רצית בזה בכלל, האם את מעוניינת בתהליך הזה. כל עוד את מתפקדת לא תמיד יש סיבה לפתוח פצעים , ליצור מוגלה, ולחטט בה. זה לא הכרחי. אגב, שלא תהיי מופתעת,- את עלולה לגלות דבר נוסף,- מטפלים, לא אוהבים , ממש לא יכולים לשאת, את המחשבה שעוזבים אותם. ונהיים נורא לא סימפטיים, כשזה קורה. ממש אנטיפאטיים. פשוט שתהיי מוכנה לכך.- מן תופעה לא ככ נעימה, שקיימת וחוזרת וחוזרת על עצמה. ולשאלתך מתוך מה נכתבים הדברים- אזי, מתוך נסיון רב. רב מאוד. לכי על פי תחושות הבטן שלך, לדעתי אם את מעלה את השאלה, כנראה שיש אפשרות שהגיע הזמן לעזוב. לגבי ספרים על טיפול, יש בשפע, אם תוכלי לפרט יותר במה את מעוניינת, אנסה לסייע. שלך טלי

תודה רבה לכולכם. נהנתי לקרוא את כל התגובות. אני כ"כ מושפעת מהמטפלת ששמחתי לפתוח קצת את העניים וללמוד מנסיונכם. כרגע אני לא יכולה להפסיק אבל אני ערה לבעיתיות של לקחת החלטה כזו.

שלום לכם בעבר חוויתי מספר פעמים של פחד מאיבוד שליטה, אשר נהפך לחרדה של ממש. טופלתי ע"י פסיכולוג, והבנתי מאין נובע הפחד ונרגעתי. לאחרונה, אני ואשתי אימצנו ילד קטן. בשבוע האחרון אני חש שוב פחד מאיבוד שליטה. אני לא מסוגל ללכת שוב לפסיכולוג מהבושה והפחד, שתיכף אסביר מדוע. למעשה אין לי את מי לשתף מלבד הפורום הזה. בשבוע האחרון התחלתי לחוש פחד, שאפגע בבני במכוון. אני לא רוצה להביע אפילו בכתב, את מה שעובר לי בראש. אני יודע, כי לעולם, אבל לעולם לא אוכל לפגוע בנפש חיה, אולם המחשבות האלו מפחידות אותי כל כך שמא,כן אפגע בילדי. אני ממש ממש פוחד להיות איתו לבד. אני יודע בבירו, שזהו שוב פחד מאיבוד שליטה, אולם אם אלך לפסיכולוג שוב, אזי אני מסכן את היותנו הורים, וכך נוסף פחד נוסף לכל העסק., שבגללי כל עולמנו ייחרב. תעזרו לי בבקשה. תעזרו לי להוציא את המחשבות הפסיכוטיות האלו מהראש. כיצד אני יוצא מהמעגל הזה? האם עצם הליכה לפסיכולוג ושיתופו כל מחשבותיי ותחושותיי, אזי יחייב אותו לדווח לרשויות? האם אני נמצא במילכוד?

אתה חייב, פשוט חייב עזרה מקצועית כדי להוציא את המחשבות הפסיכוטיות וכדי לאזן את עצמך ולאפשר לך לחזור לתפקוד תקין. אם תמשיך במצב הבלתי אפשרי הזה עוד קצת, פשוט תישבר ואז עלול לקרות ארוע בלתי הפיך שרק יחמיר את המצב. חבל על הסבל שאתה גורם לעצמך. זה פשוט מצב בלתי נסבל לכולם (לך, לאשתך ולילד). טפל בזה בדחיפות - ויפה שעה אחת קודם.

אל תלחץ!מקווה שהוא ירגיע אותך זה פשוט יותר התחום שלו חכה שדוקטור הידש יענה לך

נדמה לי שאילו הוא היה רוצה היה מפרסם בעצמו בפורום פסיכיאטריה.

קודם כל, לך לפסיכולוג על פי המלצה בלבד, הכוונה להמלצה של מישהו שנעזר בו. כל פסיכולוג טוב יודע שמדובר בחששות שאינם מתגשמים, לשמחתנו, במציאות, והוא יעזור לך להבין זאת שוב, אגב לפני מספר חודשים הייתה כתבה בנושא במוסף הארץ, אשתדל למצוא את זה עבורך, זה אוליי יוכל קצת להרגיע אותך, לראות שאתה לא לבד.... ושזה סה"כ דבר נורמאלי...ושאין לו סכנה להתממש במציאות. לדעתי לחששותיך אין בסיס, למרות שאני יכולה להבין אותם. אורלי.

zxc, כל זמן שאתה מודע לכך שהמחשבות שלך אינו הגיוניות מצד אחד, אבל אין סיכוי שתממש אותן, אין שום סיבה שפסיכולוג זה או אחר ידווח עליך לרשויות. לכולם עוברת בראש מדי פעם מחשבה "לא סימפטית". אתה מתאר מצב שבו המחשבות משתלטות לך על החיים עד כדי פחד מאיבוד שליטה. אם הבנתי נכון, הרי שאותו פסיכולוג סייע לך בעבר. לדעתי כדאי לך לחזור אליו, ולו רק בגלל שהוא כבר מכיר אותך. המילכוד היחידי - כרגע - נמצא בחשש שלך לחזור לטיפול. חבל על כל יום שעובר ובו אתה סובל, ולא מאפשר לעצמך להתקשר (רגשית) עם הבן המאומץ.

בפורום חרדה חברתית תמצא כאלה שטופלו/מטופלים בדרך זו.

אמא שלי בת 75, שנתיים אחרי ארוע מוחי, מטופלת בתרופות פסיכיאטריות, אבל עדיין בדיכאון. כל נסיון לאזן אותה תרופתית לא מצליח, כרגע יש מצב קשה אך יציב - כלומר היא יושנת פחות או יותר בלילה, ערה רוב שעות היום, אבל לא מתענינת ביזמתה במה שנעשה מסביב, בוכה מדי פעם ואומרת שלא רוצה להיות ככה ( סעודית). אנחנו לא יודעים איך להיתמודד עם זה, מה לענות -באמת נראה שאין טעם בחיים בצורה כזאת. השאלות: האם פסיכולוג יכול לעזור לה להשלים עם המצב ולהנות מי מה שיש - אהבה של ילדים , נכדים, בעל, טלוויזיה ןכו' אם כן האם מישהו יכול להמליץ על פסיכולוג באזור מרכז ( חולון) שיכול לעשות ביקורי בית. בתודה מראש לאה.

לאה, תפני לקופת החולים בה אימך חברה, ותבררי אם עובדים איתם פסיכולוגים שמוכנים לעשות גם ביקורי בית. אפשרות נוסםת היא לפנות ללשכת הרווחה בחולון ולבדוק אם הם מוכנים לשלוח עו"ס לצורך הערכה ראשונית (מבחינת הצרכים של אימך). מעבר לכך, יש טעם לפנות לפסיכיאטר שמטפל בה לצורך הערכת מצב משותפת - ייתכן ויש צורך להחליף את התרופה שהיא מקבלת כרגע או לשנות מינון; רצוי להיפגש איתו.

שלום לכל חברי הפורום, אני רוצה בבקשה להתייעץ אתכם על בעיה שמאווד מטרידה אותי בזמן האחרון. אני בת 21 ואחותי בת ה-17 תתחיל השבוע ללמוד נהיגה. אבא שלי לוחץ עלי כבר הרבה זמן להצטרף אליה וללמוד לנהוג וטוען שהוא מוכן אפילו לשלם על השיעורים, אם אני אלמד עכשיו. אני מצידי מרגישה שמוטל עלי לחץ: מצד אחד - שיעורי נהיגה על חשבון ההורים, החברים שלי מחוסרי הרישיון מעודדים אותי, ואחותי אף נוהגת להשוויץ בפני ובפני משפחתי על כך שבקרוב היא תנהג בעוד אני הרגעתי לגילי המופלג בעזרת קו 60... אך קיים צד אחר, לצערי. טני די חרדה ללמוד לנהוג, והאמת - שמקטנות האמנתי שמקומי לא בין הנהגים בכבישים. יש לי בעיות ראייה מלידה(אני משתמשת רק בעין ימין ואין לי ראיית עומק) והבנתי שלפי משרד הרישוי אני כן אוכל להוציא רשיון, רק בתנאים קצת מחמירים, ולא אוכל עפ"י החוק להוציא רשיון על אופנוע ומשאית. אני יודעת ומבינה שאני כן אוכל לנהוג, אך אינני מרגישה בטחון. רבים מכם ודאי חושבים שכמה שיעורים עם המורה והבטחון יגדל, אך אני משוכנעת שלא. כשאני נוסעת עם אימי, אני מפחדת כשהיא נוסעת במדרון (קרוב לודאי בגלל הראייה), אני הרבה פעמים לא מבחינה בפרטים (היכן הרמזור הרלוונטי, עד כמה הרכב קרוב למדרכה). לפני שנה וחצי, חבר שלי לימד אותי לנהוג על הרכב של ההורים שלו (אני יודעת, זה באמת היה ממש לא בסדר, היום לא הייתי חוזרת על אותה הטעות). למדתי מהר, כי יש לי חוש טכני מסוים והתלהבתי מהנהיגה. נהגתי כמה דקות באיזור פתוח ללא אנשים. המזל היחיד שהיה לי (חוץ מזה שלא ראה אותי שוטר) היא שהחבר ישב לידי. למה? כי כמעט פעמיים דרסתי מישהו שרץ בצד שלא הבחנתי בו בכלל!!! (בחושך אני בכלל על הפנים...) מה הייתם עושים במקומי? לומדים לנהוג, מוציאים רשיון בידיעה שאתם לא עושים את הדבר הנכון? או מוותרים? האם אדם שיודע שהוא עתיד להיות נהג מסוכן צריך ממניעים חברתיים ואגואיסטיות לנהוג בכביש? והאם החיים הם חוויה מסוכנת שאנשים פשוט משתלבים בהם על כל המשתמע מכך?? כל עצה ודעה תתקבל בברכה!!

שלום רב לך, עם מגבלת הראיה כמו שיש לך סביר להניח שתופני ע"י משרד הרישוי למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, לבדיקת ראיה יותר מעמיקה ולאיבחון האם את כשירה לנהוג. לאחר קבלת תשובתם תהיי יותר חכמה ויהיו לך יותר תשובות לשאלותייך. אם אחרי הכל , בכל זאת ישאר לך חשש וחוסר בטחון בכל הקשור לנהיגה, אולי יהיה כדאי לשקול יעוץ פסיכולוגי שיעזור לך להתגבר על כך. באשר ללחץ המשפחתי המופעל עלייך את צריכה להיות מספיק בטוחה בעצמך עם התחושה שלך לגבי הנהיגה כדי לעמוד מול הלחצים, למצוא מענה לכל "התקפה" ולא לחוש נלחצת או מאוימת.

דנה, אין ספק שהרבה יותר קל להסתדר כשיש רישיון נהיגה (ובעיקר אם יש רכב זמין כשצריך), כי לא תלויים בתחבורה ציבורית. אבל חוסר בטחון על הכביש מסוכן לא פחות מעודף בטחון; את כותבת שאת לא מרגישה בטוחה מספיק בגלל בעיית הראיה שלך. את יכולה להתחיל ללמוד, ואם את מרגישה חוסר בטחון גם אחרי מספר מסויים של שיעורים, אז אל תמשיכי. אין ספק שמורה הרבה יותר מיומן מחבר, ויש לו את היכולת למנוע תקלות (כי יש דוושות גם בצד שלו). בקשר ללחץ שמופעל עלייך - את יכולה לדבר עם המשפחה, ולהסביר להם בדיוק את מה שכתבת כאן. אם ה"התגרות" של אחותך מפריעה לך, אז תגידי לה את זה. את יכולה לבקש מאבא שלך לשחרר קצת מהלחץ, כי זה רק גורם לך הרגשה לא טובה. ובקשר לחברים מחוסרי הרישיון - למה הם לא מוציאים רישיון??? הרבה יותר קל לעמוד מהצד ולהגיד לאחרים מה לעשות, אבל עובדה שגם הם מחוסרי רישיון נהיגה.

היי... אני סטודנטית שנה שניה לפסיכולוגיה...במכללת רעננה,ומאוד מעניין אותי הנושא של פסיכולוגיה פיזיולוגית,ואני רוצה לדעת אם יש מקום שאני יכולה לפנות אליו,ולהשתלב במחקר העוסק במוח ובתפקודו... אני אומנם רק בתחילת דרכי בלימודי,אבל קראתי די הרבה מאמרים וצפיתי בהמון תוכניות על המוח,ואני מאוד מעוניינת להשתתף במחקר העוסק במוח... בתודה מראש צאלה.

As I know there is a brain research dept. in Weizman institute REHOVOT. You can call them and ask for details.

שלום רב , אני בת 24 ונמצאת בטיפול פסיכולוגי מזה 6 שנים . עקב התקף פאניקה חריף בסוף חודש יוני , התחלתי לקחת ( בהוראת פסיכיאטר ) 2 חצאי כדורי "רסיטל" ו 2 חצאי כדורי "קלונקס" ליום . קרה לי אתמול מקרה בעבודה שעובד ותיק שאהבתי החליט לעזוב מה שגרם לי להתמוטטות קשה ובכי בלתי נפסק . בערב הרגשתי סימפטומים של התקף נוסף ובהוראת הפסיכיאטר שלי לקחתי כדור "קלונקס" שלם והלכתי לישון . לצערי , הפצע עדיין מאד טרי וכואב ואני לא ממש רואה איך אני אצליח להתאושש . במיוחד שהסופי-שבוע הם בדר"כ מלכודת להכנס לדכאון מאשר זמן להרגע . רציתי לשאול מה ניתן לעשות במקרה כזה ? מאחר ואני לא מעוניינת לקחת כדור כל פעם שאני מרגישה בהתדרדרות . אודה על תשובתך

I think that Psychoterapy can help you better, if it goes together with the medication.

הי הרה מה נשמע? אני רואה שאת מתמידה כאן, כל הכבוד. האם זה מינוי של ד"ר קפלן? רציתי לשאול אותך מה עושים במקרה שמטופלת מתאהבת במטפל וקשה לה להסתיר את הרגשות? כמובן שאני מדברת על עצמי וכך אני מרגישה בזמן האחרון. הדילמה שלי היא האם לשוחח איתו על הרגשות שלי או שמא אני אראה מגוחכת ומוטב כי אדחיק זאת היטב? האם זה עשוי לסיים את הקשר הטיפולי? האם כדאי לנתק במצב כזה? והאם יש סיכוי (לפחות כך אני מרגישה) שגם הוא פיתח רגשות כלפיי? ברור לי שאין סיכוי שמשהו יתממש בינינו... אודה לתשובתך גילי

היי, אני בסדר, פחות או יותר. לא נראה לי בכלל שד"ר קפלן היה ממנה אותי למשהו כזה :-) הנושא של התאהבות במטפל מוכר וידוע. ברוב המקרים זה חלק נורמלי מהטיפול. רק על זה יש הרבה חומר כתוב. אל תסתירי מהמטפל שלך את ההרגשה הזו. להיפך - דיבור על זה יכול להועיל לך. על אחת כמה וכמה, אני לא חושבת שכדאי לך להפסיק את הטיפול בגלל הסיבה הזו בשלב זה, ומטפל מקצועי לא יפסיק את הטיפול גם. בקשר לצד של המטפל - אם הוא מקצועי, הוא לא יפתח כלפייך רגשות מהסוג הזה. מטפל מקצועי חייב! להפסיק טיפול אם הוא מתאהב במטופלת ולא מסוגל לתרום לה בצורה מועילה ואובייקטיבית. ייתכן ואת מפרשת את האמפתיה שהוא מפגין כאהבה או משיכה. אז אם לסכם הכל - לדעתי כדאי שתעלי את הנושא בתוך הטיפול. אני חושבת שתופתעי עד כמה נושא "מגוחך" כזה יכול ליצור - לפעמים - מפנה חיובי בתוך הטיפול. מה דעתך?

שאלתי לגבי המינוי כי מזמן לא ניתקלתי בד"ר קפלן ולכן חשבתי שאולי את היורשת.. ברור לי שלא אני המצאתי את נושא ההתאהבות במטפל, רק שקשה לי להבין איך זה הופךך לחלק מטיפול. כלומר, מה התועלת בכך מול הנזק שזה עשוי לגרום (לדעתי)? אוקיי, נניח ואני ממשיכה בטיפול ומדברת איתו על רגשותיי כלפיו. איך אוכל להמשיך אח"כ בשיחות בעוד הוא יושב מולי ויודע מה עובר לי בראש.....?! המבוכה עצומה! סביר להניח שמצידו - הוא לא יפתח רגשות אמיתיים אם כי אני מתרשמת שהוא מאוד אמפתי כלפיי. יתכן ואני מפרשת את היחס החם שלו כאהבה/משיכה. כנראה שאני טועה. בכל אופן, גם אם נרחיק לכת ונצא מנקודת הנחה שהוא באמת מרגיש אלי משהו, אני עדיין בספק גדול אם הוא יוותר על מקור הכנסה בטוח רק בגלל שהוא מרגיש כך או אחרת כלפיי. ואם בכל זאת הוא מחליט להפסיק את הטיפול, את חושבת שהוא אמור לשתף אותי באמת שלו? אני סקפטית ואולי רק חסרת ניסיון.. כתבת שזה עשוי ליצור מפנה חיובי, באיזה מובנים ? בעניין ה"וידוי" - לא נראה לי שארגיש נוח במעמד שכזה. אולי אכתוב לו מכתב בנושא..

לכל מי שיש לו חומר או מידע בנושא מאניה דיפרסיה (מה זה עושה, איך כדורים משפיעים, האם בעזרת תרופה זה מתאזן או שיתכן ומחמיר וכו') אשמח אם תעבירו אלי תודה - חברה מודאגת ותומכת

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2748719,00.html http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/mamic_dip.htm בנוסף לשני קישורים אלה, אני מציעה לך לעשות חיפוש בפורומים של דוקטור'ס, תוכלי למצוא הרבה מידע מתוך שאלות של אנשים ותשובותיהם של המומחים: http://doctors.msn.co.il/forums/search.php?f=360

בני התחיל חטיבת ביניים ומאז היום הראשון בוכה ויש לו הפרעות למיניהם כמו: מחשבות טורדניות,שואל שאלה ומבקש תשובה ואינו מסתפק שעונים לו פעם אחת חוזר שוב ושוב, סופר אותיות במילה, מילים בשורה וכו' הוא בעצמו אומר ודברים אלו מציקים לו מאוד. איננו יודעים מה לעשות, למי לפנות?

למרות שאינני רופא, מה שאת מתארת נשמע כמו הפרעה טורדנית כפייתית. הטיפול המומלץ במצבים אלה הוא פסיכיאטרי תרופתי. כדאי לפנות לפסיכיאטר לאבחון מדויק של הבעיה. אפשר דרך קופת חולים.

יש לי בעיה שאני לא יודע איך להתמודד עם נשים. אני מכיר שני מצבים שאופי הדפוק נוקט. שני דרכי הפעולה שלי הם: 1. אני נחמד ומרצה ואני מקווה שכך יאהבו אותי, לעיתים אני עושה פעולות שגורמות לי הפסדים כספים או נפשים. זה יכול להיות בכול תחום. ואני לא רוצה לפעול כך אבל כאילו אין לי שליטה על זה. 2. אני נהיה אדם נבזי ביותר. יש לי נטיה לשתוק במהלך שיחות חברתיות ורק להקשיב ובעצם ללמוד את האנשים סביבי. וכך בעצם אני מחפש פגמי אופי או מראה חצוני או שילוב של שנייהם. ואז אני נכנס לשיחה ומנסה להשתלט אליה ולהרשים כמה אני חכם או מבין גדול בדברים. ואז לעיתים אני רואה מראה או איזה מילה שלא נשמע לי טוב. אני מתחיל לרדת על הבחורה ורק יורד על מה לא בסדר איתה ומה לא טוב איתה. גם אל זה אין לי שליטה כמעט למרות שאני לא רוצה לפעול כך. זה כאילו יש לי שני מצבים של אפס או אחד ואין דרך ביניים. בעבר סבלתי מדיכאון עמוק וחרדות קשות בייחוד מאנשים. עכשיו זה עבר בעיקבות טיפול תורפתי. אבל למעשה אני אדם שקשה לו להגיע לאינטימיות עם אישה. כשאני נמצא עם אישה לבד כול החרדות שלי בעות ותוקפות אותי.(אני גם גרוע במיטה אני לא מצליח לגמור דרך יחסי מין רק באמצעות אוננות). אני פשוט עובד עצות ואנני יודע מה לעשות. כי הרגשתי שעם אני ימשיך ככה אני ישאר לבד. ובעצם מה הטעם של החיים עם לא הולך אם נשים או שמפחדים מאיטמיות. תודה.

ניר שלום! ד"ר קפלן בחופש עד אוקטובר כדאי לך אולי להתייעץ בפורום אחר אולי פסיכוטרפיה. בהצלחה שרון.

ניר, לדעתי, עד שלא תיישב את הבעיות שיש לך עם עצמך, לא תוכל ליצור קשר בריא ונורמלי עם נשים או אנשים בכלל ולא תוכל למצוא את מקומך בחברה ולהשתלב בה. אתה חייב להתחיל לעבוד על הזהות שלך (מי אני, מה אני רוצה באמת, איזה כיוון או תחום מתאימים לי, מה מדבר אלי ומה מיותר וכו'). מטפל טוב יוכל לכוון ולהדריך אותך. ברגע שתהיה שלם ובטוח בעצמך, לא תצטרך לשחק משחק כפול (פעם בתור אפס ופעם בתור אדם נבזי) אלא תגיע למצב שבו תהיה אתה, עצמך, בלי משחקים והצגות. בעניין הזה אין קיצורי דרך ולכן מחכה לך עבודה רבה - אבל כל החיים הרי עוד לפניך ורק תתחיל עם זה עכשיו, כי חבל על כל רגע.

אמנם זוהי פרסומת אבל זה ממש מתבקש --בניתי אתר לעצמי שבו אני מסבירה ה מהות של ייעוץ סארוגייטי WWW.malkazilberman.co.il בניגוד לדעה הרווחת אפשר גם בלי לבזבז אלפי שקלים.

ליטוף תחושת רצון ללטף את האנשים הקרובים מתוך אהבה כנא ואמיתית. הידיים נשלחות כמעט ללא שליטה לעבר האנשים כדי להעניק להם חמימות וזה צורך עמוק מאוד. רציתי לדעת איזה תופעות,הפרעות או מצבי נפש,יכולים להתאים לתיאור כזה שבו האדם זקוק ללטף אנשים, הולך לחוגים כאלה שבהם אפשר ללטף, תחושת רצון חזק ללטף כל הזמן.

עדי, אפשר לראות את התופעה כשימוש חריג ומוגזם בחוש המישוש והמגע כשהוא בא על חשבון שימוש בשאר החושים (ראייה, שמיעה, שיחות, ניתוח אירועים בצורה שכלתנית וכו' . ) ברוב המקרים התופעה מצביעה על אדם שההתפתחות הרגשית אצלו אינה תואמת את הגיל הכרונולוגי. הצורך האובססיבי למגע מצביע על חוסר ביטחון עצמי ותלותיות וצורך תמידי בתשומת לב והתייחסות של הסובבים אותו. בדרך כלל נובע מחוסר מספק בחיבוק ומגע גופני בילדות (הורים, אחים ובני משפחה אחרים) ומופיע גם אצל אנשים הסובלים מתחושת בדידות (גם כאלה שאינם בודדים). למרות שהתופעה בסך הכל חיובית - ליטופים ומגע פיזי הם דבר נעים ולא מזיק, אבל לפעמים זה יכול לגרום למצבים מביכים.

רציתי לדעת אם אפשר למצוא טיפול פסיכולוגי חינם באזור קרית שמונה

רותי, תבררי מהי המרפאה הציבורית לבריאות הנפש הקרובה אלייך (לא יודעת אם יש אחת בקרית שמונה) בדפי זהב. ושם יש אפשרות לקבל טיפול חינם. לתשומת ליבך - לעתים יש צורך להמתין בתור מספר שבועות.

לי ילדה בת 8 בעלת הפרעות עם קשב וריכוז ולקויות למידה. מאד קשה לה ללמוד היא לוקחת ריטלין שאכן עוזר להפרעות הקשב אך עדיין מאד קשה לה, היא חסרת מוטיבציה וחסרת רצון ללמוד כנראה בגלל שקשה לה - כדי ללכת למורה מתקנת אחה"צ צריך להתחנן ולהתכונן נפשית הרבה לפני השיעור. איך אפשר לשכנע אותה לעשות כן. השיטה שעובדת מאד אצלה זה שאחרי כמה שיעורים - 4-5 אקנה לה מתנה. אך נראה לי מאד לא חינוכי שהיא תלמד למען מתנות ולא למען עצמה. אודה לתשובה!

לשרה שלום! לדעתי , אם מתנה עוזרת לה וממריצה אותה ללמוד רצוי וכדאי לצפר אותה, כי תחשבי בסך הכל ילדה קטנה עם קשיים וזה מה שעושה לה טוב למה לא? גם מורים בביה"ס ממריצים ילדים ללמוד ע"י כך שנותנים להם סמיילי ( אומנם לא מתנה אבל תמריץ) ויחסית הבקשה שלה צנועה , היא לא מבקשת כל שיעור אלה כל 4-5 שעורים . האמיני שווה לתת לה מתנה מאשר שתיפול בעתיד בן הכסאות . בהצלחה ! שרון

שרה יקרה, בלאו הכי קשים חייה של הקטנה. רק בת 8 וכבר יש לה בעיות לימוד. תני לה כל מה שאת רואה שעושה לה טוב ( מתנה , הפתעה, עידוד , ועוד ו) קשה לתאר כמה קשים חיי ילד שהוא קצת שונה. זה בהחלט חינוכי אם זה משיג את המטרה. בהצלחה.

שלום, אני עושה מחקר על הפרעות אובססיביות כפייתיות, ורציתי לשאול אם מישהו פה יודע את ההגדרה המדויקת ביותר של המושג, על מה זה יכול לגרום, ואם יש לכם אתרים שעוסקים בנושא. מקווה שתוכלו לעזור לי, איילה שמש.

איילה, אם אין לך בעיה עם אנגלית, תיכנסי ל - google ותכתבי OCD את תמצאי המון חומר. ובעברית: http://www.yofi.co.il/health/psycology2.shtml http://www.voices.co.il/articles/art24.asp

תודה :) למישהו יש עוד חומר?

שלום, אני סובל כבר 10 שנים מהבעיה בצורה קשה אולי זה יעזור לך למחקר?

כן! מאוד :)

נודע לי על נערה בת 18 שנאנסה לפני מס' שנים ברצונה לפנות לטיפול האם יש אנשי מקצוע המתמחים בתחום ספציפי זה? כיצד ניתן לקבל המלצות? האם יש מאמרים בנושא? ברצוני לקבל כל מידע אפשרי בנושא. אני מודה מכל ליבי על כל מידע שינתן

יש קו חירום לנשים שעברו תקיפה מינית /אונס. המספר טלפון מצוין בכל העיתונים. כדאי לפנות ולקבל הכוונה.

הטלפון של מרכז הסיוע הוא 1202, מכל אזור חיוג בארץ

שלום רב, יש לי שאלה שאולי נראית לא חשובה אבל אני בטוחה שבעזרת הכוונה נכונה חיי יכולים להשתנות. בני בן שנה וארבעה חודשים ומזה כשבעה חודשים הוא אינו מפסיק לנשוך לצבוט ולמשוך בשער לכל מי שבא במגע עימו. ניסינו להלחם בתופעה בעזרת כל העצות שכתובות בספר : לכעוס, להגיד אסור ואני כועסת או להעמיד אותו בפינה מספר פעמים אפילו שמנו אותו כעונש בלול אבל זה לא הפריע לו, צעקנו , בכינו לו והוא בשלו. לא הכנו אותו ואנו לא מוכנים לנקוט בדרך הזו כי אנו לא מסכימים עימה. הוא התחיל ללכת למעון מתחילת ספטמבר עד אז היה אצל אימי לבד אחד על אחד. מאז שהוא בגן הוא כבר הסתבך פעמיים בקטטה וקיבל שתי שריטות שמקשטות את פניו. אני ממש אובדת עצות ואין לי מושג לפנות, כל ה"יועצים" למינהם חוזרים בעצותיהם על מה שעשינו כבר. מספר השערות שיש לי הן שיתכן ובגלל שהוא עדיין לא מדבר אז הוא מתוסכל אבל התופעה החלה כבר מגיל צעיר יחסית. יש לציין שהילד מקבל את מלוא תשומת הלב שלי מרגע שאני בבית, בנוסף בחודש האחרון הוא יותר מושך בשער מאשר נושך. הוא ילד מאוד חכם שמבין הכל אך הוא גם מאוד עקשן ובעל דעה משלו. אודה לך מאוד באם תמצא עצה חדשה ומעניינת עבורי. בברכה , מאיה

מאיה, ב"תפוז" יש פורום שנקרא "חינוך לגיל הרך". ניסית שם? עדי

לדעתי צריך להתעלם לגמרי מהענין כי הוא מפיק איזו תועלת משנית מכל תשומת הלב הזו אם לא תעירו לו הוא יעבור לסדר היום ולא יכה

לא ניסיתי עדיין תודה על העצה! מאיה

מאיה שלום התופעה שאת מתארת נפוצה ועד כמה שאני יודעת כל הילדים כמעט בגיל הזה נושכים וצובטים ואח"כ זה עובר. להמשיך להגיד שאסור בתוקף לדעתי לא צריך להתרגש מזה עד גיל 3 זה עובר.

תודה על התשובה המהירה

1517

0915

1

Z

?

0941

1057

רציתי לדעת, איזה תופעות נפשיות הם ההפך הגמור מהפרעה אנטיסוציאלית, במובן של הערמומיות,הנרקסיזם,הפרת אמון ,ההתנשאות,הביטחון העצמי המופרז שיש בהפרעה אנטיסוציאלית. זאת אומרת, אם בהפרעה אנטיסוציאלית אדם יכול להיות ערמומי שזומם מזימות בערמומיות, אז אני שואלת באיזה תופעות נפשיות (הפרעות נפש,מצבי נפש או סתם תופעות נפש) אדם יכול להיות לגמרי תמים (ההיפך מערמומי זה תמים אבל אני מתכוונת לתמימות מוגזמת מידי שמובילה אותו לנזקים ). וגם אם בהפרעה אנטיסוצאלית האדם לא סובל מהפרעתו שבוודאי מזיקה לאחרים ולכן הוא לא הולך לטיפול כי הוא לא סובל מזה אלא להיפך הוא דווקא מרוצה ושבע רצון מעצמו ולא רוצה להיות "טוב לב" והוא אוהב מאוד את ההתנהגות שלו ורואה את עצמו עליון, אז אני מחפשת תופעות נפשיות, שיש בהן דברים הפוכים, כך שהבנאדם סובל מאוד אחרי שהוא פגע במישהו,חושש כל הזמן שמא הוא פגע במישהו, שואף כל הזמן להיות "טוב לב", מבין שהוא בסך הכל אדם אנושי עם מגבלות אבל כל דבר כאן צריך להיות מוגזם כדי שזה יהיה הפרעה . אשמח לקבל שמות של תופעות (הפרעות,תסמונות נפשיות,סתם תופעות או כל מצב נפשי אחר) שהם בדיוק הפוך מהפרעה אנטיסוציאלית במאפייני האישיות שתיארתי .

HIGZAMT BEGADOL LO MASPIK LISHAOL PAAM ACHAT? HA

http://gidiaspd.home-page.org/ ראי אם קישור זה מתאים לך.

נטע, התשובה לשאלה שלך לא בהכרח אפשרית: הדברים שציינת לא בהכרח מאפיינים הפרעת אישיות, אלא יכולים לאפיין בטחון עצמי ו/או דימוי עצמי נמוכים. איבחון של הפרעת אישיות צריך להיעשות ע"י איש מקצוע, שנפגש עם האדם באופן אישי (ובד"כ יותר מפעם אחת).

אולי תפיסיקי לבלבל כאן את המוח ? תני לרופא לענות וזהו . את לא עושה רושם על אף אחד ! תתחילי לחיות !

אני חושב שאני מבין למה את מתכוונת. להבנתי את מדברת על תסמינים שבהם האדם חושב שדברים לא בסדר אצלו. ביקורת עצמית גבוהה, סוג של מוסריות מוגזמת עד כדי מזוכיסטיות, רצון להשביע את כולם ולכן הטוב לב. עצם הרצון ללכת לטיפול פסיכולוגי ולשנות משהו מבפנים לדעתי זה גם סימפטום של אותו סוג התנהגות שעליו את מדברת. שאת מתארחת אצל אדם כזה, הוא תמיד יבדוק שלא חסר לך חלילה כלום. לזה את מתכוונת ? אני לא מאמין בהגדרות הפסיכולוגיות ולכן לא מחפש שם או קיטלוג לאותו סוג התנהגות. את לא תמצאי אדם אחד שעונה על הקריטריונים של הפרעת אישיות מסוימת. בדרך כלל יהיה באדם קצת מכל דבר. בעיני הגדרות הפרעות האישיות מדיקות ומתארות את האדם, בדיוק כמו שההגדרות בהורוסקופ מצליחות לדייק בתאור האדם ובתחזיות.

שלום רב אני מרגישה שאני כל הזמן לחוצה תחושה שמשתקת אותי וגורמת לי לרצות לבכות, סה"כ אני מתפקדת: אני עובדת ומצליחה אבל הכל מלווה בלחץ, מפחד שאני לא עושה מספיק שיתפסו אותי ,כאילו רודפים אחרי ,ממחשבות לא פוסקות בראש. אני הולכת לישון וכמה עם ראש עמוס ללא יכולת להרפות. כל שיחה שאני מדברת אני מעבירה אותה שוב בראש ומנהלת עם עצמי דיאלוגים ומונולוגים שמתישים אותי והכי גרוע זה השיתוק שנגרם לי והתחושת מתח גם ללא סיבה מוגדרת יש לציין שאני מטופלת אצל פסיכולגית והיא אומרת שאני נוקשה עם עצמי ושאני צריכה להרפות אבל אני לא מצליחה וסובלת. אולי אני צריכה לעזוב את הפסיכולוגית שלי? אני מטופלת אצלה שנתיים , אני לא רוצה להגיד שזה לא עזר לי אבל כרגע אני לא מצילחה לצאת מהמצב הזה. אני יודעת שהפיתרון שלי זה להעז ולנסות דברים אבל גם בלי זה התחושת המתח הנ" ל היא ללא סיבה, אני לא מצילחה להגדיר לי את הסיבה למתח בעיקר בשישי שבת. מה לעשות ומהי אבחנתך?

שירי, חשבת על האפשרות של טיפול תרופתי במקביל לטיפול הפסיכולוגי? את מתארת התנהגות כפייתית כלשהי, ולפעמים תרופות מפחיתות את הסימפטומים. תתייעצי עם הפסיכולוגית שלך בקשר לזה, ותראי מה יש לה לומר. בכל אופן, ד"ר קפלן יהיה כאן רק באוקטובר, כך שאם את מבקשת תשובה מאיש מקצוע, כדאי שתעלי את הבעיה בפורום אחר (יש בוואלה, נענע, ynet ועוד).

היי שירי. את מתארת פרפקציוניזם, רדיפה אחר שלמות. (קיראי כתבה בנושא אצל גידי). אפשרות אחת היא לנסות בטיפול מעמיק לנסות להגיע לשורשי הדברים, ואם את מבינה שאת מספיק זמן אצל אותה פסיכולוגית ודבר לא זז ייתכן שהגיעה העת לשקול להחליפה. ישנן דרכים שונות להרפייה, מביופידבק, היפונזה, יוגה, מדיטאציות וכו'. דרך טובה מאוד היא עיסויים למיניהם, בעיקר ממליצה לך על שיאצו אך כזה שנעשה מידי מטפל מוצלח. גם ספורט טוב מאוד לשיחרור ומרפה את המתח. כדורים טבעיים עוזרים לחלק מן האנשים, אם כי בגדול הם לא אפקטיביים במיוחד על שום היותם חלשים יחסית. בכל אופן תוכלי לנסות. הרבה הצלחה, אורלי.

שלום, רציתי להתיעץ בקשר לביתי! לפני שנה היא עברה משבר נפשי (דיכאון) ושמתי לב שמאז היא משקרת לכל הסובבים אותה בצורה הבאה: היא יכולה להגזים או להמעיט בערך הדברים על מנת לקבל תשומת לב בצורה שלילית וכל זאת בשקרים, ופשוט בכל דבר ששואלים אותה היא משקר. (היא בת 17) מה גורם לה לעשות את זה? היא מקבלת את מלוא תשומת הלב וגם עם היא לא מעונינת היא תמיד משקרת?? מקווה לתשובה.... תודה מראש

לפי מה שראיתי למשל: היא סובל בתקופה האחרונה מהתקפי פניקה והמצב משתפר אבל היא אומרת שהוא מחמיר. והיא אמרה לי שלחברות הכי טובות שלה היא לא מספרת ועם שואלים אותה מה קורה איתה היא תמיד משקרת, תראי ארני רק יודעת שרוב הזמן היא משקרת אני לא 24 שעות מסביבה ואני גם לא יודעת בדיוק במה או על מה היא משקרת כי היא אדם סגור, אבל על מה שאני יודעת היא פשוט משקרת לי ולכולם מעין מציאות יותר טובה בשבילה

אמא שלום יתכן והבת שלך מרגישה קצת לחץ ציפיות עליה והיא לא יכול להיות אמיתית אתכם. חשוב להדגיש לה שאתם אתה ובכל מצב מקבלים אותה ורוצים להיות אתה כאן ועכשיו ולצעוד צעד צעד כך היא לא תצטרך מסיכה. אולי זנ הכיוון?בהצלחה

כיצד ניתן לדעת אם אדם מסויים הוא אכן פסיכולוג קליני כמו שהוא מציג את עצמו.אם ניתן לפרט עם כמה שיותר מידע. תמיר

אפשר לבדוק באתר של משרד הבריאות- פנקס הפסיכולוגים. כל מי שהוא פסיכולוג מוסמך שמו כלול בפינקס. http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm

why dont ask him ? if he is a reliable man, he must tell you the truth. you can also ask to see his certificate of clinical therapist.

לאחר בדיקה ברשימה התברר לי שהפסיכולוגית אשר טיפלה בי אינה פסיכולוגית קלינית פסיכולוג איר שטופלתי על ידו אינו מופיע כלל ברשימה .

אני מכירה אישה שבעלה נהרג בתאונת דרכים והיא נשארה לבד עם 3 בנים. היא אהבה אותו מאוד והיתה תלויה בו. היא היתה מאוד תלותית בו. וכרגע היא לבד ומאוד רע לה. מה הייתם מייעצים לה לעשות כדי להתגבר ? אולי ללכת ליעוץ ? אשמח לקבל תגובות.

דלית, יש חשיבות לזמן שעבר מאז התאונה המצערת, לגיל של הבנים ולעוד הרבה פרטים. אני חושבת, שככל שהסביבה תתמוך יותר בחברתך, כך ייטב. אם באופן יחסי לא עבר הרבה זמן מאז התאונה, אז צריך לתת לזמן לפעול, משום שכל אחד מתאבל בצורה שונה ואין חוק שאומר שאחרי x זמן צריך לעמוד על הרגליים ולהמשיך הלאה. ההתאוששות היא הדרגתית. האופציה של ייעוץ תמיד קיימת, אבל זה משהו שצריך לבוא מצד חברתך; רק אם היא רוצה בזה, ומוכנה להשקיע בזה (זמן וכוחות נפשיים בעיקר) יהיה בייעוץ משהו מועיל.

אני בת 22 סובלת מבעיות ריכוז קשות אני מיואשת אני מאוד אני אוהבת ללמוד ואני מרגישה שאני לא מסוגלת ללמוד ולא מסוגלת לעמוד בבחינות אני ישר נלחצת ויש לי קושי רב בריכוז בגלל הבעיות בריכוז הפכתי לאיטית וגם הבחינה הפסיכומטרית נדפקה לי ככה שהסיכוי שלי להגיע לאוניברסיטה כרגע בגדר חלום אני ממש מתוסכלת ! אני רוצה להתגבר על הקשיים בלימודים ולא יודעת איך אם יש לך המלצות אני הודה לך מאוד כי אף אחד לא עוזר לי להתמודד עם זה ניצן גם לא עוזרים להתמודד עם הבעיה הם רק יודעם לאבן שיש בעיה אולי דרך האתר הזה אוכל למצוא פתרון

ספיר, ד"ר קפלן יחזור להשתתף בפורום רק באמצע אוקטובר. מציעה לך לפנות לפורומים אחרים (יש בנענע, וואלה, ynet ועוד). יש לך אפשרות להירשם לאונ' הפתוחה, ואז אין צורך בפסיכומטרי. את יכולה להרכיב לעצמך את תוכנית הלימודים ולעבוד בקצב שלך.

ערב טוב אני אישה בת 27 נשואה ואם לשתי בנות .הבעיה שלי שאין לי מי לעזור לי בשום דבר בבנות בבית אף אחד מסתכל (אני סיעת חינוך מיוחד בבית ספר קהילתי) אני צריכה לעשות הכל כל היום אני מרגישה בדאגה על ילדים הבית העבודה הקשה עד שמגיעה לדיכאון לכמה שעות ביום ועובר כולם אומרים לי שהבעיה שלי שאני דואגת לכל דבר ואני חושבת עליו. אם הבנות שלי ירגישו רע אפילו נזלת אני אתחיל לבכות ופוחדת לפעמים אני לא רוצה לצאת לאיזי מקום תמיד פוחדת ממחר .אין בן אדם שאני יכולה לדבר איתו על בעיות שלי מה אני מרגישה מה דואג אותי.בדיוק אני לא יכולה להביע מה קורה בתוכי.לא יודעתי אם אני כתבתי למקום הנכון הלוואי שאתה יכול להקל עליי ולתת לי איזי עצה אני מחקה.

שלום יש לי ילד בן 10 שלפני 3 שבועות בשעה שאכל ביסלי נחנק מאותו רגע הוא מפחד לאכול בטענה כי אין הוא יכול לבלוע כלום מפאת כאב בצד ימין של הגרון לאחרונה התחיל גם לשתף אותנו בכול מיני אירועים שהיה נוכח והיוו עבורו טראומה כגון: מיון בבית חולים שם ראה אישה ללא גפיים, גיוס אחיו לצבא, ועוד רציתי לדעת האם ייתכן כי מדובר בהפרעת כאב סומטופורמית. תודה מראש

שלום מיטל, אורן כרגע לא נמצא בפורום. מה שאת יכולה לעשות הוא: 1. לשאול את רופא הילדים. 2. בYNET יש פורום שנקרא הפרעות אכילה, ואותו מנהלת ד"ר סינתיה כמאל. נסי שם! עדי

אני בת 31 נשואה מזה 5 שנים, יחד כבר כתשע שנים. היחסים נבנו לאט לאט והתפתחו לדעתי (וגם לדעת בן זוגי לדבריו) להיות קרובים ופתוחים. בתחילת הקשר היו פערים והבעייתיות העיקרית היתה סביב נושא של קנאה שלי כלפיו (עבדתי מאד קשה על נושא בניית האמון והפחתת הרגשות הנ"ל ואף הצלחתי) וסביב נושא של פערים ברצון לקיים יחסי מין - נושא שגם הוא נפתר עם הזמן וגם בנושא זה אני באתי לקראתו הרבה יותר כי הנחתי שהבעיה היתה יותר שלי. יחסי המין נפלאים, במיוחד בכמה השנים האחרונות. הוא בן זוג נפלא ונראה מאד מאושר איתי. אין לי ספק שהוא אוהב אותי הוא לא מסתיר זאת ומראה זאת בכל דרך אפשרית. אנו זוג מאושר. הדבר היחיד שהעסיק אותנו בחודשים האחרונים והיה לא סימפטי היה בעיית פוריות שלו שמנעה מאיתנו להכנס להריון. הוא עבר ניתוח בעקבות כך ועברנו כמה טיפולי פוריות (האישה במקרה כזה עוברת טיפולים שמגבירים ייצור ביציות כדי להגדיל את הסיכוי לקליטת הזרע). לאחר מספר טיפולים אני בהריון - אמנם עם קשיים (בתחילתו לא היה ברור אם מתפתח כיאות ועכשיו קיבלנו תוצאות לא ממש טובות של בדיקת שקיפות עורפית וניאלץ לבצע בדיקת מי שפיר), אבל התקופה של השנה האחרונה קירבה אותנו זה לזה בגדול. העוקץ: לפני כשבוע במקרה רציתי לשים לו משהו בתיק (זה לא קורה כמעט אף פעם) ופתחתי תא די קטן ובתוכו גיליתי דיסק מחשב "כחול"! הוא מאד נלחץ כשראה את זה. טען שזה לא שלו ושאינו יודע מהיכן זה הגיע. שהוא לא משתמש בתא זה. יש לציין שהוא מלמד תלמידים רבים בבתיהם ושהדריך בקייטנה (לא של קטנטנים) לא מזמן (זו היתה הפעם האחרונה שבה השתמש לפיו בתא זה ואכן הטושים שלו מאז עדיין היו בתוכו. לדבריו עד אז לא ראה שהיה שם משהו). הוא אומר שאינו יודע איך הדיסק הגיע לתיקו, אך שיתכן שאחד מהנערים שהוא מלמד חמד לצון או הכניס את הדיסק לתיקו מאיזו שהיא סיבה אחרת. דיברנו רבות על כך ונתתי לו הזדמנויות רבות לומר את האמת מבלי להפגע. הוא עומד על שלו בכל תוקף. טוען שזה לא מעניין אותו לראות סרטים כחולים (במיוחד בלעדי, שהרי עשינו זאת בעבר יחדיו) ונראה מיוסר מאד מהמצב. אני מאד רוצה להאמין, אך מתקשה לאור העובדות הברורות לכאורה. אני פגועה לא רק מהמעשה, אלא מכך שאם הוא משקר ועשה זאת, הוא עשה את אחד הדברים הפוגעים ביותר עבורי (והוא מן הסתם יודע זאת). זה לא מסתדר עם שום דבר בהתנהגותו וגם לא עם זה שאנו זוג שנמצא רוב זמנו הפנוי אם לא כולו יחד. רציתי לדעת מה אתה חושב על כך. מה עלי לעשות עם הרצון ועם חוסר היכולת להאמין? יש לציין שהוא אדם אמין מאד באופן עקרוני ועד כה לא היתה לי סיבה לפקפק בכך. מצטערת על אורך השאלה, בתודה מראש, מאי.

כבר שאלת את שאלתך בפורום זוגיות חברה ותעסוקה - ואפילו קיבלת את תשובתו של ד"ר יוסי אברהם.

נו אז מה אם היא שאלה, זכותה לשאול שוב ושוב.

שלום רב אני נמצא במערכת יחסים זוגית שנמשכת ברוטו שנתיים.היו לנו לא מעט פרידות וחזרות,שכולן היו קשורות לאי המוכנות שלי להתחתן.בת זוגתי הייתה מוכנה לכך כבר אחרי 4-5 חודשים.אני רציתי להכיר אותה יותר,לגור איתה-וכך אכן עשינו.אבל כבר בשלב מוקדם של הקשר היתה המתיחות והלחץ של הדרישה מצדה להתחייב.אני בן 35 וחברתי בת 29. אני טיפוס שלא מקבל החלטות בצורה פשוטה וקלילה (לא מאלה ש"חותכים"),לא כל שכן בהחלטה להתחתן שלדעתי היא החשובה ביותר בחיים.מאחר וכך לקח לי הרבה זמן להגיע לכך,ולאחר הרבה ספקות ולבטים החלטנו לפני מספר חודשים להתחתן.העניין הוא שגם אז לא הרגשתי שלם עם ההחלטה.למרות זאת קיוויתי שעם הזמן וההכנות זה ישתפר.אז התחלנו לבדוק מקומות והפגשנו את ההורים וחשבנו על תאריך וכהגיע רגע האמת והייתי צריך לחתום באולם-לא הייתי מסוגל וכל העסק התפוצץ ונפרדנו.אחרי חודשיים של פרידה מוחלטת,התחלתי לחשוב שוב אולי עשיתי טעות ושמצאתי את הבחורה הכי מתאימה לי ,בחורה שאני אוהב ומה יש לי לחפש מישהיא אחרת.... בתקופה זו לא התגעגעתי אליה בצורה אובססיבית ולא בכיתי או משהו כזה,אבל החלטתי שאני רוצה לנסות ולחדש את הקשר ולהתחתן איתה.חידשתי את הקשר איתה לפני כחודשיים וזה לקח קצת זמן לרכוש שוב את אמונה,אבל בסופו של דבר התקרבנו והתחלנו שוב בתהליך של חיפוש מקום,והנה שוב הספקות וההתלבטויות בראשי שמונעות ממני "לסגור עיניינים" כלומר להתחייב/להתחתן.... יש כל מיני דברים שאולי מפריעים לי אצל חברתי או מפחידים אותי.בעיקר אולי הפערים בינינו בנושא הדת,אני מסורתי והיא יותר דתיה ושומרת שבת וכן היא מעוניינת בחינוך דתי לילדינו בעתיד.כאמור אני מסורתי-כך שיש לי זיקה לדת ואני מעוניין לשמור על המסורת בבית ,אבל אני קצת חושש ממצב עתידי שבו ילדי יהיו דתיים בעוד אני מסורתי ושנושא זה יצור קונפליקטים במשפחה.למרות שחברתי היא טיפוס מבין וגמיש ובנושא זה שבו אנו חלוקים היום ,החלטנו שנשאיר את זה להחלטה משותפת בעתיד.אני טיפוס שחושב יותר מדי,חושב כל הזמן כמה צעדים קדימה ומה יהיה וכו'.אני אוהב את חברתי והיא יקרה לי ואנחנו מסתדרים ביחד ויש משיכה...וישבתי מליון פעם וניסיתי לעשות מאזן של פלוסים ומינוסים-שהראה תמיד שיש יותר פלוסים ועדיין יש לי בעיה להתחייב.השאלה היא האם הבעיה רק בפחדים שלי ממחויבות ומלקחת סיכונים?,בזה שאני לא טיפוס עם גישה הכי חיובית ואופטימית בעולם?,בזה שהבטחון העצמי שלי לא גבוה כ"כ,,פחד מזה שאתחרט?(אני טיפוס שמרני בנושא גירושין...כלומר אני לא רוצה לחשוב על זה בכלל),או שמא זה לא זה וזו הסיבה שאני לא שלם עם הצעד הזה.....אודה לכם מאוד על העזרה,כמו כן האם כדאי לי לפנות לטיפול (הייתי כבר אצל הרבה יועצים ופסיכולוגים-אבל נושא הדיון היה תמיד הזוגיות ולא אני,כמו כן לא הייתי בסדרה רציפה של פגישות עם גורם אחד),ואם כן יש מישהו מומלץ? תודה מראש על העזרה

שלום רב, לדעתי יש לך בעיה להחליט החלטות ואתה יותר מתלבט מאשר מחליט. גם אם הפעם לא תחליט ותפרדו שוב, לדעתי התופעה עלולה לחזור על עצמה שוב ושוב, גם עם נשים נוספות שאיתן תחליט שאתה רוצה להתחתן. כלומר שאתה עלול לחזור בך מההחלטה ברגע האחרון. אולי יש לך פחד ממחויבות ? רצוי שתדע שהפחד הזה להתחייב לנישואין קורה להרבה גברים. השאלה איך מתמודדים איתו ועם הספק האם הבחירה שבחרתי בבת הזוג המסוימת היא בחירה נכונה? ספק תמיד יהיה, גם אחרי שמתחתנים. אבל צריך לדעת להתמודד. אם יש תקשורת טובה בין בני הזוג ואין פערים עקרוניים בדעות והשקפות עולם אז אפשר להתמודד. השאלה האם אתה מסוגל. אם אתה מרגיש לא שלם עם עצמך ומתקשה בהחלטות קשות כמו זו, כדאי לך לפנות ליעוץ או טיפול כדי שיעזרו לך להבין את הקושי ולהתמודד איתו.

אני בת 48 ונשואה לבעל שמתקשה מאוד מאוד לשוחח או לדבר (שקט במיוחד),הדבר יוצר בעיות בינינו ובכלל עם סביבתו , אשמח אם תיעצו לנו לאן לפנות כדי לנסות לטפל בבעיה.

דורית, יש לכם אפשרות לפנות לייעוץ זוגי בכדי להבין את מערכת היחסים שביניכם טוב יותר. במידה והמטפל יחשוב שלבעלך יש בעיה ספציפית, אני מאמינה שהוא ימליץ לו על טיפול פרטני. בהצלחה!

שלום ,אני בת 28 ובזמן האחרון סובלת משגיאות כתיב שנראה שמתרבות מיום ליום. אינני לקוית למידה או דיסלקטית , אך מאז שאני זוכרת את עצמי היו לי קצת שגיאות כתיב. (אגב, אני בעלת תואר ראשון במדעים עם עוד שנתיים של לימודים נוספים ) הבעיה היא שבזמן האחרון נראה לי שממש שכחתי לכתוב מילים בסיסיות וחשובות, מה קורה לי? האם זו תופעה ידועה??? יש לציין כי זו תקופה של חופשת לימודים כך שאני כותבת קצת פחות מהרגיל, אך אני ממשיכה לקרוא הרבה. תודה

גילי, הרבה פעמים קורה שהדעת מוסחת - בגלל כל מיני סיבות - וזה יכול לבוא לידי ביטוי (גם) בפעולות שגרתיות כמו כתיבה. תנסי לבדוק עם עצמך אם היה משהו בזמן האחרון שיכול לגרום לשגיאות המרובות (= להסיח את דעתך).

אני בת 22 ומתקשה ללמוד עקב בעיות ריכוז נוראיות וכאבי ראש שנלווים במהלך מסיוני להתרכז תחילה חשבתי שמדובר בבעיות ראייה אך לפי בדיקה אצל רופא עיניים הכל תקין אני מיואשת מזה כל כך קשה לי לתרכז וכל רעש קטן מוצחא אותי מהריכוז האם את מכירה דרך לטפל בזה או תרופה כלשהי תודה

ספיר, את יכולה לפנות לאיבחון לקויות למידה. יש כמה מקומות בארץ שעושים את האיבחונים הללו. אני לא יודעת באיזה איזור את גרה, אבל תפתחי דפי זהב ותבדקי מי עוסק בזה באיזור שלך. חוסר ריכוז יכול להיגרם גם כתוצאה ממתח נפשי. השאלה היא, האם חוסר הריכוז הזה מלווה אותך תמיד או שזה משהו חדש יחסית?

מה זה הכינוי הזה שלך ? HERA ? מה זה אמור להביע ??

ספיר, בנוסף , כדאי שתנסי גם לבדוק בכיוון של מה את אוכלת במשך היום ומתי. למשל, מה את אוכלת לארוחת הבוקר (אם בכלל) וכו'. ייתכן ואת סובלת מתזונה דלה בויטמינים ומינרלים שבאה לידי ביטוי בחוסר יכולת להתמקד ולהתרכז.

שלום רב, אני מטופלת מלוסטרל מקבוצת סרטרלין מזה חצי שנה. לאחרונה אני ובעלי הסכמנו להביא עוד ילד. הפסיכיאטרית אמרה לי בתחילת הטיפול שהיא לא ממליצה על תרופות עם הריון, אך כעת היא אומרת שאין שום בעיה ואני יכולה להיכנס להריון יחד עם התרופה כי קיים אחוז קטן סטטיסטי של סיכון. האם למישהו יש ניסיון עם סרטרלין והריון? ממש לא בא לי להפסיק טיפול כה מוצלח.... הצילו... פניתי למכון הטרטולוגי ונתנו לי תשובה לא ממש החלטית.... תודה על כל תשובה שולה

שולה רצוי שתפני את השאלה לד"ר הידש בפורום פסיכיאטריה. עד כמה שידוע לי, מניסיון אישי, מותר לקחת את התרופה בהריון מוב שלא בשליש הראשון אולי תפסיקי ל-3 חודשים ובתחילת הטרימסטר השני תוכלי לשוב לתרופה. יש תרופות פסיכיאטריות שמותרות לשימוש ועד כמה שידוע כל קבוצת ה SSRI מאושרת ע"י המכון הטרטולוגי. אל תחששי, רק תפני את השאלה לגורמים הנכונים ותקבלי החלטה. הסטיגמה שאסור ליטול תרופות בהריון הוכחה כבר מזמן כלא נכונה. אני מכירה הרבה נשים שהיו על סרוקסט כל ההריון ולא ניגרם שום נזק לתינוק. כמובן, שהריון נטול תרופות הוא תמיד מומלץ ורצוי אך כשאין ברירה... אז אין ברירה. לכן, תעבירי את השאלה להידש, הוא מקסים ויעזור לך מאוד.

איך אפשר למצוא פסיכולוגים המטפלים בשיטה האקזיסטנציאליסטית?

אני במקרה יודעת על אחד כזה איני יודעת לומר לך אם הוא טוב. באופן כללי, היום אין ככ את ההפרדה הזאת ופסיכולוגים רבים למעשה מטפלים בשיטה זו בלי שיוגדרו ככאלה. בכל אופן אם תהיי מעוניינת כיתבי לי אימייל ואכתוב לך את שמו של אותו אחד. נילי.

הי נילי, תודה על התשובה תסלחי לי על הבורות אבל אין לי מושג איך אני כותבת לך אימייל מפה. תוכלי לכוון אותי? תודה

מי מכיר את ד"ר דוד יגיל לטובה ובעיקר לא לטובה? אולי אני מציע כאן שירות אזרחי?

מי מכיר את ד"ר דוד יגיל לטובה ובעיקר לא לטובה? אולי אני מציע כאן שירות אזרחי?

מעוניין לקבל המלצות על פסיכולוגים קליניים המטפלים בהפנוזה באיזור המרכז... תודה ליהיא

קבלי הצעה לפסיכולוג כזה שעזר לי מאוד מאוד, באמת אדם משכמו ומעלה, קוראים לו צבי להב, כרגע אין עלי את הטלפון שלו אבל חפשי בדפי זהב. בהצלחה.

דן - סליחה שאני מתערבת.......... באיזה סוג של היפנוזה מדובר? האם תוכל לפרט קצת יותר איך זה עזר לך? היפנוזה למטרת הרפייה או פיתרון של קונפליקטים מהעבר ? אשמח לשמוע במידה ולא מפריע לך תודה

תוכל לכתוב איך הגעת אליו? דרך מי? (דרך המלצה של מטופל/ת?) והיכן הוא עובד? (חוץ מאשר בקליניקה הפרטית, מן הסתם).

תודה דן!! אשמח לדעת קצת יותר פרטים על שיטות הטיפול בהם משתמש, במה מתמחה, ואם זה לא אישי מדי כיצד הטיפול סייע לך... יום טוב ושוב רב תודות

שלום רב. אני סטודנטית, בת 22. איבדתי כל שמחת חיים, לאחר שהמצב שלי החמיר, וזה ממשיך יותר ויותר. אני לא יכולה להיפטר מהמחשבה שאין המשך לחיים, כלומר שכשאני אמות, אני לא אתקיים יותר, זה מאד מעיק עלי, ומטריד אותי כל שניה. שום דבר לא מעניין אותי יותר, אני נורא מפחדת ממות, ולא יודעת מה לעשות כדי להפסיק את זה. אני לא רואה יותר עתיד, אני רק רואה את הרגע שבו אני אמות. בבקשה, תעזרו לי, כי אני לא יכולה לחיות ככה.

אלי, אני חושבת, שכמעט כל אדם מוטרד ממה שקורה אחרי המוות, ורואים את זה בשלל האמונות הרווחות בעולם. ברגע שמחשבה מסויימת או נושא מסויים מציקים לך עד כדי איבוד התקווה, יש מקום להתערבות של איש מקצוע. יש לך אפשרות לפנות לייעוץ דרך האוניברסיטה בה את לומדת, דרך קופ"ח, באופן פרטי או במרפאה הציבורית לבריאות הנפש הקרובה אלייך.

שלום לך אלי. הן הפסיכולוגיה והן החברה מייחסות המון משקל לפחדים שלנו. בתירוץ הבילתי נלאה שזה לגיטימי לפחד ומאוד מאוד אנושי.... אך, כולם שוכחים לספר לנו שהפחד הוא רגש לא רציונלי!!! אנושי אולי - (בעיקר כי הפחד מקבל לגיטימציה מאנשי מקצוע). פחד לכשעצמו אינו מפחית את רמת החרדה, אינו מסייע לנו בהתמודדות עם מושא הפחד. נהפוך הוא! - רק מגביר את רמת החרדה ומשתק!!! צר לי, אך הפחד מסיום החיים והמוות גורם לך למות בעודך בחיים!!! כמאמינה בגלגולי נשמות -אני מאמינה שמקור הפחד נובע בגלגול קודם, וממליצה לך לקרוא ספרים בנושא ואולי האמונה (אם נכונה או לא - אינה רלוונטית במקרה זה) תקל על תפקוד יומיומי. (בנוסף לטיפול פסיכותרפי) ספרים מומלצים קלילים ומהנים (גם אם לא מאמינים) - שיעורים בזמן ורק האהבה היא ממשית. בהצלחה!!!

הפחד הוא לא רגש רציונלי???? פחד הוא אחד מהרגשות המולדים ולא מהנרכשים. איך היינו שורדים בלי פחד??? נכון, כשפחד נעשה לא רציונלי אז מתעוררת בעיה, אבל תארי לך שכולם היו חסרי פחד. גם ככה העולם הזה מטורף לחלוטין. ואגב, הפחד אינו רגש ש"שייך" רק לאנושות, אלא לכל יצור חי (מפותח), וזה מוכיח שהפחד חיוני. אנחנו, האנשים, נלחמים בפחד ומנסים לצמצם את קיומו; אבל הוא לא יכול להיעלם, משום שהוא טבעי לחלוטין, ובלי קשר למה שאנשי מקצוע אומרים. אני מסכימה איתך שפחד אינו מסייע להתמודדות עם מקור הפחד, כשאנחנו גדלים ומתפתחים אנחנו רוכשים את הכלים המתאימים להתמודדות, אבל לעולם לא נוטשים את הפחד מאחור; זה בלתי אפשרי! זה כמו לנטוש מאחור איבר חיוני.

ELLIיקרה! גם אני עברתי תקופה כזו ואף יותר גרועה עם תחושות שאין כל טעם לחיים וניתוק... זה מאוד קשה ותמיד מסתכלים איך כולם מסביבנו חיים בעוד אנחנו בעצם מתים, וזה מוסיף קושי. בתור אחד שעבר דברים דומים העצה היחידה שלי היא ללמוד להתיידד עם הפחד ולא להילחם בו ואני חושב שזוהי אבן היסוד בכל פיתרון של בעיה נפשית. אם מקבלים את המצב ולא נילחמים בו . זו עבודה קשה אבל אני חושב שהיא היחידה שמאפשרת לחיות בשלום עם עצמך. מחזיק אצבעות

קודם כל, תודה רבה לכולם על התייחסות ותשובות, אני שמחה שיש מי שמקשיב לי סוף סוף. הבעיה היא, שאני כל כך לא רוצה למות, וזה שהדבר הינו בלתי נמנע, פשוט הורס אותי. אני לא יכולה לתאר לעצמי - איך זה שאני לא אהיה יותר קיימת, ובשביל מה אני צריכה את כל הדברים בחיים, אם אני אמות בסוף, מה זה שווה??? האמת היא, שאני לא רוצה באמת פסיכולוג, או הרגעה... אני גם ככה על כדורי הרגעה כל הזמן, מה שאני רוצה לדעת, זה שיש חיים אחרי מוות, וזה משהו שאני לא יכולה לגלות, וסביר להניח שאין.

היה לי פעם מטפל מעולה, (מבריק במיוחד, בלי שום קשר) , שאמר לי: כל עוד לא תשלימי עם המוות, לא תוכלי להתחיל לחיות. לפי זה, את בדרך הנכונה. את מתעסקת , נוגעת, בשאלת המוות, וזה אומר שאת גם בדרך להשלים עם זה. בדכ נהוג לומר שבגיל ההתבגרות אנו מתעסקים בשאלות האלה הרבה פעמים זה מתאחר. לדעתי שוב, את בדרך הנכונה, כנראה.

להילי שלום! אם המוות כ"כ מפחיד אותך , תחשבי שאולי שם טוב יותר כי מי אמר ששם רע , ( זה לא אומר שתנסי זאת) אבל אולי כך לא תפחדי כ"כ . מעבר לכך תנסי למצות את עצמך בתחומים שאת אוהבת וכך לא יהיה לך זמן למחשבות שליליות. בהצלחה שרון.

ברצוני לדעת מתי עדיף לקחת את הכדור, בבוקר או בערב?

צחי, חושבת שכדאי, שתשאל את השאלה בפורום פסיכאטריה.

באופן כללי הכדורים האלה נוטים להמליץ לקחתם בבקר משום שהם ידועים כמעוררים. אבל זה אינדיבידואלי, ותשאל בפורום פסיכיאטריה. נילי.

אני מחפש את מה שכתבת לי ואני לא מוצא!!!

מה שכתבתי איפה? בתמיכה הדדית?

מהו הדבר הרע ביותר שיכול לקרות לפסיכופט שיצליח לשבור אותו לחלוטין ? בשיחות נפשיות פסיכותרפיה , לאן צריך המטפל לחתור בטיפול ממושך עם פסיכופט על מנת לטפל בו ?

ירדן, זו שאלה, שצריך לשאול פסיכולוגים שעשו את זה. ד"ר קפלן לא יהיה כאן עד אמצע אוקטובר, אז אני מציעה לך לפנות לפורומים אחרים. אבל - אין אחוזי הצלחה גבוהים בכלל בטיפול באנשים עם הפרעה אנטיסוציאלית. אני משערת, שאין דבר מסויים בכדי "לשבור" אנטיסוציאליים, ושזה תלוי באדם עצמו. בדיוק כמו שאנשים "רגילים" נשברים מדברים שונים.

הפנת אותי לקישור בעיניין ביופידבק . אבל לא כ"כ מובן לי מה זה ? ומה יתרונותיו ביחס לטיפול הפסיכולוגי? והכי חשוב להיכן פונים ? ואם יש לך רשימת מטפלים ממולצים ? אשמח לשמוע...

כעקרון זו שיטה שעובדת על משוב ביולוגי (כפי שהשם מרמז). העקרון הוא, שאתה מחובר למכשיר מסויים (עם אלקטרודות) ועל המסך שלפניך מופיעה תנועת גלי המוח שלך. אתה לומד, תוך צפיה בגלי המוח, איך לשלוט ברמת החרדה/ לחץ וכו'. אני לא זוכרת אם באחד הקישורים יש כתובת מייל לשאלות. תבדוק ואם יש, תבקש שישלחו לך מידע ספציפי שרלוובנטי לך. לא יודעת אם יש יתרון לעומת טיפול פסיכולוגי, חוץ מהזמן. טיפול פסיכודינמי יכול להימשך גם כמה שנים. אלא אם אתה הולך לטיפול קצר מועד. לא התנסיתי בעצמי בביו-פידבק, ולכן צירפתי את הקישורים. יש כל מיני מכונים שעוסקים בתחום. תיכנס ל - google או כל מנוע חיפוש ישראלי אחר ותכתוב "ביו-פידבק". משם - הכל פתוח.

הי HERA מקווה שאת זוכרת אותי מפורום תמיכה הדדית. מצאתי שאת עונה כאן באופן מקצועי לאנשים עם בעיות ורציתי להתייעץ איתך. להזכירך, אני זאת שעברתי לידה מוקדמת בסוף חודש חמישי עקב החרדה הקשה שהייתי נתונה בה. היום אני קרוב לחודשיים אחרי הטראומה ומטופלת בנוגדי דיכאון. אני מאוד חוששת שפיתחתי חרדה חדשה שהיא חרדה מהריון, לאור מה שקרה לי. התייעצתי עם הפסיכיאטר והוא טען שטיפול תרופתי (אם כי לא רק) יכול לסייע לנטרל פחדים שאלתי היא - האם נכונה השערה שכזאת? האם תרופות יש בהן בכדי לשנות מנגנונים רגשיים ו/או דפוסי התנהגות ?? שמעתי על אנשים שטענו שהכדורים הפכו אותם לאופטימיים יותר, חברותיים ופחות פחדנים. האם זה באמת קורה? וכם כן, האם ההשפעה היא בטווח השימוש בתרופות או שגם לאחר ההפסקה ?? תודה מראש !!!!!!!!!!!!!

תרופות לא משנות מנגנונים או דפוסים והשפעתן היא למשך תקופת הילקחן בלבד!! בדוק!! לאחר מכן הכל חוזר לסורו. את זה אני יכולה לספר לך מניסיוני הלא מועט ,, לצערי. הן בהחלט מפחיתות חרדה, הרי לכך הן נועדו ואת זאת הן עושות הן מקנות תחושה של יתר ביטחון, התעוזה גדלה, וגם שינוי במצב רוח. אולם האישיות לא משתנה, ואין שינוי יסודי במנגנונים העניין הוא לעבוד על עצמך במקביל בטיפול או בכל צורה אחרת, ואז עם הזמן תוכלי להיפטר מהצורך להישען על התרופות, וכשתפסיקי איתן אכן תמצאי שדברים ישתנו אולם אם לא ניצלת את התקופה של לקיחת התרופות כדי לעבוד על עצמך ולהשתפר, תמצאי כי הכל נשאר כשהיה ושום דבר לא השתנה בבסיס. אני מוכרחה להזכיר לך כאן את הטענה של ד"ר הידש שכן ישנם כיום מחקרים שמדברים על שינוי מסויים שנשאר גם לאחר תקופת לקיחת התרופות. מניסיוני לא ידוע לי על כך.

כן, בטח שאני זוכרת אותך. אני לא חושבת שאני עונה כאן באופן מקצועי... בשביל זה זה צריך ללמוד כמה וכמה שנים. טיפול תרופתי מהווה בד"כ "משענת" ולא טיפול שפותר את הבעיה (כמו אנטיביוטיקה); לרוב טיפול תרופתי נעשה במשולב עם שיחות, משום שהתרופות מאפשרות לדבר על דברים (מפחיתות מתח, לחץ, חרדה וכו'). כך שתרופות למעשה לא משנות דפוסי חשיבה לצמיתות, אלא רק לתקופה שלוקחים אותן. וזו הבעיה עם תרופות פסיכיאטריות בהרבה מקרים: א) מתפתחת תלות פסיכולוגית. ב) כדי לשמור על התוצאות (בעיקר במקרים של פסיכוזות - וזה לא! המקרה שלך) צריך לקחת אותן כל החיים (או עד שלמדע יהיה פתרון אחר). אני מאמינה לאנשים שטענו, שהכדורים שיפרו להם את מצב הרוח. השאלה היא, האם הם היו גם בטיפול פסיכודינמי באותו זמן? האם הם בדקו את מצב הרוח בלי התרופות? בקיצור - תרופות, בכדי שתשפענה בדרך הטובה ביותר, צריכות להיות מלוות בשיחות. מקווה שעניתי לך, פחות או יותר, על מה שרצית לדעת. וחוץ מזה - מה שלומך? איך את מתקדמת באופן כללי?

הי הרה - תודה לך על התשובה. הבנתי גם מנילי (חברתי שענתה לי קודם) שהתרופות מסייעות לשיפור המצב רק בתקופה שנוטלים אותן. התלות הפסיכולוגית כנראה שגורמת להרבה אנשים לא לנסות ולבדוק אם הם יכולים ללכת בלי ה"קביים". מפה כנראה הטענה הרווחת שקיימת סכנת התמכרות או הסתגלות או איך שיקראו לזה. בכל אופן, אני בשיחות עדיין כמובן. אין התקדמות של ממש אלא יותר נבירה וחזרה על מה שקרה לי ולמה זה קרה וכו. כתבת שאני לא במצב פסיכוטי אך אני לא בטוחה. לפחות הדוד שלי שהוא פסיכולוג קליני טען (לפני שבועיים בערך) שאני בפוסט-פסיכוזה. הפסיכיאטר איבחן שאני בדיכאון קליני ועדיין בחרדה, אם כי פחות מאשר בתקופת ההריון. כך שאני לא יודעת להגדיר בוודאות היכן אני נמצאת היום. ולשאלתך החשובה - "מה שלומי". זוכרת שכתבת לי ש"הצלתי את עצמי" ?? אני מקווה שאת זוכרת. ובכן, רציתי לעדכן אותך שזה לא בדיוק מה שקרה כי מאז הפסקת ההריון אני סובלת שבעתיים. המצב הנפשי שלי היה ועדיין גרוע. דיכאון קשה, התקפי חרדה, עילפון, איבוד חלקי של הזיכרון, עירפול חושים, רגשות צער וכאב קשים מנשוא. הפעולה שננקטה בהחלט לא שיפרה את מצבי אלא להיפך. התדרדרתי לתהום שלא הכרתי במהלך ההריון. תאמיני לי. עכשיו גם ניגזר עלי לחיות עם הכימיקלים האלה לתקופה בלתי מוגבלת. אולי שנה, אולי שנתיים. לא ידוע. כך שמאז ועד היום אני לא מתקדמת, הלכתי אחורה ועכשיו עושים ניסיונות להחזיר אותי לקו האפס. יקח זמן. למרות שגם את חושבת שהזמן לא תמיד מרפה את הפצעים.. כך גם אני מרגישה. מה שלומך את? מזמן לא ביקרתי בתמיכה הדדית. את עדיין שם? בברכה, גילי.

אני רוצה להוסיף שיש שתי גישות הגישה האחת על פיה באמת התרופות מקלות על הטיפול השיחתי, מאפשרות יתר פתיחות וכו' כפי שנאמר אולם קיימת גישה נוספת על פיה נהפוך הוא, התרופות דווקא מקשות על הטיפול ומחזקות את ההתנגדות, זה גם הגיוני כי אם את חשה יותר טוב יש לך פחות מוטיבאציה להשתנות! יש פסיכולוגים שממש מתנגדים לכן ללקיחת תרופות במשך הטיפול.

שלום אני נמצאת במצב רוח רדוד מאוד ,אני בת 20 ומרגישה הכי רע שיש. יש לי בעייה של דימוי עצמי נמוך,אני בחורה בודדה אני לא יודת איך למצוא אנשים חברים אמתיים אני שקועה בדכאון וכאב רב ועצום תודה לכולם אני ישמח לקבל הצעות ביי

ימית, כמה זמן את מרגישה ככה? אם זה מצב שנמשך כבר תקופה ארוכה, אני חושבת שכדאי לך לפנות לאיש מקצוע - כדי לצאת מהדפוס הזה. כשתרגישי יותר טוב עם עצמך, תוכלי למצוא חברים אמיתיים, משום שעכשיו את משקיעה את רוב האנרגיה בהרגשה הרעה שלך (וזה לגיטימי).

שלום, אני נערה בת 17 וחצי,עולה לי"ב. לאחרונה התחלתי למצוא ביציאות מאוחרות בלילה ובבילויים מסוג זה כדבר מאוד כייפי,חברתי ונחמד,שאני בטוחה שהרבה אנשים עושים. כלומר יוצאים לבלות עד השעות הקטנות של הלילה. הבעיה טמונה בהוריי... הם פשוט מחזיקים אותי "קצר".לא נותנים לי לצאת עד מאוחר,רציתי לבוא לישון אצל חברה-אך גם זה לא בא בחשבון אצלם. כשהיה לי את החבר הראשון הם הגיבו בחומרה,כעסו וטענו שיש לי "עוד זמן בשביל זה"-בכל שנות נעוריי לא הייתי מרדנית ולא עשיתי כל דבר בכדי לפגוע בהם,ועכשיו כשהתבגרתי ואני רוצה לצאת יותר והכל הם פשוט לא נותנים לי-תשובתם לשאלתי "למה"-היא "אמרתי לא וזהו!". אני הבכורה ולכן מבצעת את המטלות בבית,ובעימות שהיה לי עימם הזכרתי את העובדה שאני עושה כל מה שהם מבקשים ושאני רק רוצה לבלות כמו כל שאר חברותיי... ראשית הם אמרו בתגובה לכך שחברותיי "מקלקלות" אותי ושנית,שאני פשוט לא אעשה יותר שום דבר,כלומר "אל תעשי כלום ואת לא יוצאת לשום מקום!". אני מרגישה כלואה בבית! בלי דרך לנשום...אני באמת לא יודעת איך לדבר איתם. האם זה לגיטימי שהם יכפו על נערה בת 17 וחצי להיות תקועה בבית,בזמן שבילויים מסוג זה(שאין בהם כל פסול והם אינם מזיקים לאיש)הם החביבים על בני גילי ולהורים אחרים אין כל בעייה עם זה... איך לדבר איתם? איך להסביר להם שאני רוצה לצאת ושהתקיעות הזו פשוט מחניקה אותי??? הם חוסמים כל אפשרות לשיחה איתם,זה תמיד ה"לא" וזהו. ואני ממש לא מבינה למה,אני אחראית,תלמידה טובה ומבצעת את כל מטלות הבית. אשמח לקבל כל עצה... תודה.

ליטל, תנסי לשבת ולדבר איתם באווירה רגועה. תסבירי להם שעכשיו זה הזמן לחבר ראשון, וזה בהחלט לא אומר שאת תהיי איתו ... את גם יכולה לערב את היועצת שתדבר איתם! עדי

אני ניסיתי כבר לעשות את זה... הם פוסלים את הדברים שאני מציגה בפניהם ולכן זה כל כך קשה...

כאב לך החדירה האנלית ?

רביב יקירי קודם כל אני מחזיקה לך אצבעות ומפרגנת לך שתצליח. אני סבורה שלא תקבל את דעתי אבל בכל זאת, אין לי שום ספק שהציפיות שלך ממה שיהיה שם מוגזמות לחלוטין. ולכן, עצתי לך, תיגש ליועץ/ פסיכולוג/ מטפל משפחתי שיוכל לגרום לך להבין שאתה שוגה בפנטזיות שאין שום סיכוי שיתממשו. בכל אופן, שיהיה בהצלחה...........

בחיי שראיתי אותך בגן העצמאות