פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב אני מרגישה שאני כל הזמן לחוצה תחושה שמשתקת אותי וגורמת לי לרצות לבכות, סה"כ אני מתפקדת: אני עובדת ומצליחה אבל הכל מלווה בלחץ, מפחד שאני לא עושה מספיק שיתפסו אותי ,כאילו רודפים אחרי ,ממחשבות לא פוסקות בראש. אני הולכת לישון וכמה עם ראש עמוס ללא יכולת להרפות. כל שיחה שאני מדברת אני מעבירה אותה שוב בראש ומנהלת עם עצמי דיאלוגים ומונולוגים שמתישים אותי והכי גרוע זה השיתוק שנגרם לי והתחושת מתח גם ללא סיבה מוגדרת יש לציין שאני מטופלת אצל פסיכולגית והיא אומרת שאני נוקשה עם עצמי ושאני צריכה להרפות אבל אני לא מצליחה וסובלת. אולי אני צריכה לעזוב את הפסיכולוגית שלי? אני מטופלת אצלה שנתיים , אני לא רוצה להגיד שזה לא עזר לי אבל כרגע אני לא מצילחה לצאת מהמצב הזה. אני יודעת שהפיתרון שלי זה להעז ולנסות דברים אבל גם בלי זה התחושת המתח הנ" ל היא ללא סיבה, אני לא מצילחה להגדיר לי את הסיבה למתח בעיקר בשישי שבת. מה לעשות ומהי אבחנתך?

שירי, חשבת על האפשרות של טיפול תרופתי במקביל לטיפול הפסיכולוגי? את מתארת התנהגות כפייתית כלשהי, ולפעמים תרופות מפחיתות את הסימפטומים. תתייעצי עם הפסיכולוגית שלך בקשר לזה, ותראי מה יש לה לומר. בכל אופן, ד"ר קפלן יהיה כאן רק באוקטובר, כך שאם את מבקשת תשובה מאיש מקצוע, כדאי שתעלי את הבעיה בפורום אחר (יש בוואלה, נענע, ynet ועוד).

היי שירי. את מתארת פרפקציוניזם, רדיפה אחר שלמות. (קיראי כתבה בנושא אצל גידי). אפשרות אחת היא לנסות בטיפול מעמיק לנסות להגיע לשורשי הדברים, ואם את מבינה שאת מספיק זמן אצל אותה פסיכולוגית ודבר לא זז ייתכן שהגיעה העת לשקול להחליפה. ישנן דרכים שונות להרפייה, מביופידבק, היפונזה, יוגה, מדיטאציות וכו'. דרך טובה מאוד היא עיסויים למיניהם, בעיקר ממליצה לך על שיאצו אך כזה שנעשה מידי מטפל מוצלח. גם ספורט טוב מאוד לשיחרור ומרפה את המתח. כדורים טבעיים עוזרים לחלק מן האנשים, אם כי בגדול הם לא אפקטיביים במיוחד על שום היותם חלשים יחסית. בכל אופן תוכלי לנסות. הרבה הצלחה, אורלי.

שלום, רציתי להתיעץ בקשר לביתי! לפני שנה היא עברה משבר נפשי (דיכאון) ושמתי לב שמאז היא משקרת לכל הסובבים אותה בצורה הבאה: היא יכולה להגזים או להמעיט בערך הדברים על מנת לקבל תשומת לב בצורה שלילית וכל זאת בשקרים, ופשוט בכל דבר ששואלים אותה היא משקר. (היא בת 17) מה גורם לה לעשות את זה? היא מקבלת את מלוא תשומת הלב וגם עם היא לא מעונינת היא תמיד משקרת?? מקווה לתשובה.... תודה מראש

לפי מה שראיתי למשל: היא סובל בתקופה האחרונה מהתקפי פניקה והמצב משתפר אבל היא אומרת שהוא מחמיר. והיא אמרה לי שלחברות הכי טובות שלה היא לא מספרת ועם שואלים אותה מה קורה איתה היא תמיד משקרת, תראי ארני רק יודעת שרוב הזמן היא משקרת אני לא 24 שעות מסביבה ואני גם לא יודעת בדיוק במה או על מה היא משקרת כי היא אדם סגור, אבל על מה שאני יודעת היא פשוט משקרת לי ולכולם מעין מציאות יותר טובה בשבילה

אמא שלום יתכן והבת שלך מרגישה קצת לחץ ציפיות עליה והיא לא יכול להיות אמיתית אתכם. חשוב להדגיש לה שאתם אתה ובכל מצב מקבלים אותה ורוצים להיות אתה כאן ועכשיו ולצעוד צעד צעד כך היא לא תצטרך מסיכה. אולי זנ הכיוון?בהצלחה

כיצד ניתן לדעת אם אדם מסויים הוא אכן פסיכולוג קליני כמו שהוא מציג את עצמו.אם ניתן לפרט עם כמה שיותר מידע. תמיר

אפשר לבדוק באתר של משרד הבריאות- פנקס הפסיכולוגים. כל מי שהוא פסיכולוג מוסמך שמו כלול בפינקס. http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm

why dont ask him ? if he is a reliable man, he must tell you the truth. you can also ask to see his certificate of clinical therapist.

לאחר בדיקה ברשימה התברר לי שהפסיכולוגית אשר טיפלה בי אינה פסיכולוגית קלינית פסיכולוג איר שטופלתי על ידו אינו מופיע כלל ברשימה .

אני מכירה אישה שבעלה נהרג בתאונת דרכים והיא נשארה לבד עם 3 בנים. היא אהבה אותו מאוד והיתה תלויה בו. היא היתה מאוד תלותית בו. וכרגע היא לבד ומאוד רע לה. מה הייתם מייעצים לה לעשות כדי להתגבר ? אולי ללכת ליעוץ ? אשמח לקבל תגובות.

דלית, יש חשיבות לזמן שעבר מאז התאונה המצערת, לגיל של הבנים ולעוד הרבה פרטים. אני חושבת, שככל שהסביבה תתמוך יותר בחברתך, כך ייטב. אם באופן יחסי לא עבר הרבה זמן מאז התאונה, אז צריך לתת לזמן לפעול, משום שכל אחד מתאבל בצורה שונה ואין חוק שאומר שאחרי x זמן צריך לעמוד על הרגליים ולהמשיך הלאה. ההתאוששות היא הדרגתית. האופציה של ייעוץ תמיד קיימת, אבל זה משהו שצריך לבוא מצד חברתך; רק אם היא רוצה בזה, ומוכנה להשקיע בזה (זמן וכוחות נפשיים בעיקר) יהיה בייעוץ משהו מועיל.

אני בת 22 סובלת מבעיות ריכוז קשות אני מיואשת אני מאוד אני אוהבת ללמוד ואני מרגישה שאני לא מסוגלת ללמוד ולא מסוגלת לעמוד בבחינות אני ישר נלחצת ויש לי קושי רב בריכוז בגלל הבעיות בריכוז הפכתי לאיטית וגם הבחינה הפסיכומטרית נדפקה לי ככה שהסיכוי שלי להגיע לאוניברסיטה כרגע בגדר חלום אני ממש מתוסכלת ! אני רוצה להתגבר על הקשיים בלימודים ולא יודעת איך אם יש לך המלצות אני הודה לך מאוד כי אף אחד לא עוזר לי להתמודד עם זה ניצן גם לא עוזרים להתמודד עם הבעיה הם רק יודעם לאבן שיש בעיה אולי דרך האתר הזה אוכל למצוא פתרון

ספיר, ד"ר קפלן יחזור להשתתף בפורום רק באמצע אוקטובר. מציעה לך לפנות לפורומים אחרים (יש בנענע, וואלה, ynet ועוד). יש לך אפשרות להירשם לאונ' הפתוחה, ואז אין צורך בפסיכומטרי. את יכולה להרכיב לעצמך את תוכנית הלימודים ולעבוד בקצב שלך.

ערב טוב אני אישה בת 27 נשואה ואם לשתי בנות .הבעיה שלי שאין לי מי לעזור לי בשום דבר בבנות בבית אף אחד מסתכל (אני סיעת חינוך מיוחד בבית ספר קהילתי) אני צריכה לעשות הכל כל היום אני מרגישה בדאגה על ילדים הבית העבודה הקשה עד שמגיעה לדיכאון לכמה שעות ביום ועובר כולם אומרים לי שהבעיה שלי שאני דואגת לכל דבר ואני חושבת עליו. אם הבנות שלי ירגישו רע אפילו נזלת אני אתחיל לבכות ופוחדת לפעמים אני לא רוצה לצאת לאיזי מקום תמיד פוחדת ממחר .אין בן אדם שאני יכולה לדבר איתו על בעיות שלי מה אני מרגישה מה דואג אותי.בדיוק אני לא יכולה להביע מה קורה בתוכי.לא יודעתי אם אני כתבתי למקום הנכון הלוואי שאתה יכול להקל עליי ולתת לי איזי עצה אני מחקה.

שלום יש לי ילד בן 10 שלפני 3 שבועות בשעה שאכל ביסלי נחנק מאותו רגע הוא מפחד לאכול בטענה כי אין הוא יכול לבלוע כלום מפאת כאב בצד ימין של הגרון לאחרונה התחיל גם לשתף אותנו בכול מיני אירועים שהיה נוכח והיוו עבורו טראומה כגון: מיון בבית חולים שם ראה אישה ללא גפיים, גיוס אחיו לצבא, ועוד רציתי לדעת האם ייתכן כי מדובר בהפרעת כאב סומטופורמית. תודה מראש

שלום מיטל, אורן כרגע לא נמצא בפורום. מה שאת יכולה לעשות הוא: 1. לשאול את רופא הילדים. 2. בYNET יש פורום שנקרא הפרעות אכילה, ואותו מנהלת ד"ר סינתיה כמאל. נסי שם! עדי

אני בת 31 נשואה מזה 5 שנים, יחד כבר כתשע שנים. היחסים נבנו לאט לאט והתפתחו לדעתי (וגם לדעת בן זוגי לדבריו) להיות קרובים ופתוחים. בתחילת הקשר היו פערים והבעייתיות העיקרית היתה סביב נושא של קנאה שלי כלפיו (עבדתי מאד קשה על נושא בניית האמון והפחתת הרגשות הנ"ל ואף הצלחתי) וסביב נושא של פערים ברצון לקיים יחסי מין - נושא שגם הוא נפתר עם הזמן וגם בנושא זה אני באתי לקראתו הרבה יותר כי הנחתי שהבעיה היתה יותר שלי. יחסי המין נפלאים, במיוחד בכמה השנים האחרונות. הוא בן זוג נפלא ונראה מאד מאושר איתי. אין לי ספק שהוא אוהב אותי הוא לא מסתיר זאת ומראה זאת בכל דרך אפשרית. אנו זוג מאושר. הדבר היחיד שהעסיק אותנו בחודשים האחרונים והיה לא סימפטי היה בעיית פוריות שלו שמנעה מאיתנו להכנס להריון. הוא עבר ניתוח בעקבות כך ועברנו כמה טיפולי פוריות (האישה במקרה כזה עוברת טיפולים שמגבירים ייצור ביציות כדי להגדיל את הסיכוי לקליטת הזרע). לאחר מספר טיפולים אני בהריון - אמנם עם קשיים (בתחילתו לא היה ברור אם מתפתח כיאות ועכשיו קיבלנו תוצאות לא ממש טובות של בדיקת שקיפות עורפית וניאלץ לבצע בדיקת מי שפיר), אבל התקופה של השנה האחרונה קירבה אותנו זה לזה בגדול. העוקץ: לפני כשבוע במקרה רציתי לשים לו משהו בתיק (זה לא קורה כמעט אף פעם) ופתחתי תא די קטן ובתוכו גיליתי דיסק מחשב "כחול"! הוא מאד נלחץ כשראה את זה. טען שזה לא שלו ושאינו יודע מהיכן זה הגיע. שהוא לא משתמש בתא זה. יש לציין שהוא מלמד תלמידים רבים בבתיהם ושהדריך בקייטנה (לא של קטנטנים) לא מזמן (זו היתה הפעם האחרונה שבה השתמש לפיו בתא זה ואכן הטושים שלו מאז עדיין היו בתוכו. לדבריו עד אז לא ראה שהיה שם משהו). הוא אומר שאינו יודע איך הדיסק הגיע לתיקו, אך שיתכן שאחד מהנערים שהוא מלמד חמד לצון או הכניס את הדיסק לתיקו מאיזו שהיא סיבה אחרת. דיברנו רבות על כך ונתתי לו הזדמנויות רבות לומר את האמת מבלי להפגע. הוא עומד על שלו בכל תוקף. טוען שזה לא מעניין אותו לראות סרטים כחולים (במיוחד בלעדי, שהרי עשינו זאת בעבר יחדיו) ונראה מיוסר מאד מהמצב. אני מאד רוצה להאמין, אך מתקשה לאור העובדות הברורות לכאורה. אני פגועה לא רק מהמעשה, אלא מכך שאם הוא משקר ועשה זאת, הוא עשה את אחד הדברים הפוגעים ביותר עבורי (והוא מן הסתם יודע זאת). זה לא מסתדר עם שום דבר בהתנהגותו וגם לא עם זה שאנו זוג שנמצא רוב זמנו הפנוי אם לא כולו יחד. רציתי לדעת מה אתה חושב על כך. מה עלי לעשות עם הרצון ועם חוסר היכולת להאמין? יש לציין שהוא אדם אמין מאד באופן עקרוני ועד כה לא היתה לי סיבה לפקפק בכך. מצטערת על אורך השאלה, בתודה מראש, מאי.

כבר שאלת את שאלתך בפורום זוגיות חברה ותעסוקה - ואפילו קיבלת את תשובתו של ד"ר יוסי אברהם.

נו אז מה אם היא שאלה, זכותה לשאול שוב ושוב.

שלום רב אני נמצא במערכת יחסים זוגית שנמשכת ברוטו שנתיים.היו לנו לא מעט פרידות וחזרות,שכולן היו קשורות לאי המוכנות שלי להתחתן.בת זוגתי הייתה מוכנה לכך כבר אחרי 4-5 חודשים.אני רציתי להכיר אותה יותר,לגור איתה-וכך אכן עשינו.אבל כבר בשלב מוקדם של הקשר היתה המתיחות והלחץ של הדרישה מצדה להתחייב.אני בן 35 וחברתי בת 29. אני טיפוס שלא מקבל החלטות בצורה פשוטה וקלילה (לא מאלה ש"חותכים"),לא כל שכן בהחלטה להתחתן שלדעתי היא החשובה ביותר בחיים.מאחר וכך לקח לי הרבה זמן להגיע לכך,ולאחר הרבה ספקות ולבטים החלטנו לפני מספר חודשים להתחתן.העניין הוא שגם אז לא הרגשתי שלם עם ההחלטה.למרות זאת קיוויתי שעם הזמן וההכנות זה ישתפר.אז התחלנו לבדוק מקומות והפגשנו את ההורים וחשבנו על תאריך וכהגיע רגע האמת והייתי צריך לחתום באולם-לא הייתי מסוגל וכל העסק התפוצץ ונפרדנו.אחרי חודשיים של פרידה מוחלטת,התחלתי לחשוב שוב אולי עשיתי טעות ושמצאתי את הבחורה הכי מתאימה לי ,בחורה שאני אוהב ומה יש לי לחפש מישהיא אחרת.... בתקופה זו לא התגעגעתי אליה בצורה אובססיבית ולא בכיתי או משהו כזה,אבל החלטתי שאני רוצה לנסות ולחדש את הקשר ולהתחתן איתה.חידשתי את הקשר איתה לפני כחודשיים וזה לקח קצת זמן לרכוש שוב את אמונה,אבל בסופו של דבר התקרבנו והתחלנו שוב בתהליך של חיפוש מקום,והנה שוב הספקות וההתלבטויות בראשי שמונעות ממני "לסגור עיניינים" כלומר להתחייב/להתחתן.... יש כל מיני דברים שאולי מפריעים לי אצל חברתי או מפחידים אותי.בעיקר אולי הפערים בינינו בנושא הדת,אני מסורתי והיא יותר דתיה ושומרת שבת וכן היא מעוניינת בחינוך דתי לילדינו בעתיד.כאמור אני מסורתי-כך שיש לי זיקה לדת ואני מעוניין לשמור על המסורת בבית ,אבל אני קצת חושש ממצב עתידי שבו ילדי יהיו דתיים בעוד אני מסורתי ושנושא זה יצור קונפליקטים במשפחה.למרות שחברתי היא טיפוס מבין וגמיש ובנושא זה שבו אנו חלוקים היום ,החלטנו שנשאיר את זה להחלטה משותפת בעתיד.אני טיפוס שחושב יותר מדי,חושב כל הזמן כמה צעדים קדימה ומה יהיה וכו'.אני אוהב את חברתי והיא יקרה לי ואנחנו מסתדרים ביחד ויש משיכה...וישבתי מליון פעם וניסיתי לעשות מאזן של פלוסים ומינוסים-שהראה תמיד שיש יותר פלוסים ועדיין יש לי בעיה להתחייב.השאלה היא האם הבעיה רק בפחדים שלי ממחויבות ומלקחת סיכונים?,בזה שאני לא טיפוס עם גישה הכי חיובית ואופטימית בעולם?,בזה שהבטחון העצמי שלי לא גבוה כ"כ,,פחד מזה שאתחרט?(אני טיפוס שמרני בנושא גירושין...כלומר אני לא רוצה לחשוב על זה בכלל),או שמא זה לא זה וזו הסיבה שאני לא שלם עם הצעד הזה.....אודה לכם מאוד על העזרה,כמו כן האם כדאי לי לפנות לטיפול (הייתי כבר אצל הרבה יועצים ופסיכולוגים-אבל נושא הדיון היה תמיד הזוגיות ולא אני,כמו כן לא הייתי בסדרה רציפה של פגישות עם גורם אחד),ואם כן יש מישהו מומלץ? תודה מראש על העזרה

שלום רב, לדעתי יש לך בעיה להחליט החלטות ואתה יותר מתלבט מאשר מחליט. גם אם הפעם לא תחליט ותפרדו שוב, לדעתי התופעה עלולה לחזור על עצמה שוב ושוב, גם עם נשים נוספות שאיתן תחליט שאתה רוצה להתחתן. כלומר שאתה עלול לחזור בך מההחלטה ברגע האחרון. אולי יש לך פחד ממחויבות ? רצוי שתדע שהפחד הזה להתחייב לנישואין קורה להרבה גברים. השאלה איך מתמודדים איתו ועם הספק האם הבחירה שבחרתי בבת הזוג המסוימת היא בחירה נכונה? ספק תמיד יהיה, גם אחרי שמתחתנים. אבל צריך לדעת להתמודד. אם יש תקשורת טובה בין בני הזוג ואין פערים עקרוניים בדעות והשקפות עולם אז אפשר להתמודד. השאלה האם אתה מסוגל. אם אתה מרגיש לא שלם עם עצמך ומתקשה בהחלטות קשות כמו זו, כדאי לך לפנות ליעוץ או טיפול כדי שיעזרו לך להבין את הקושי ולהתמודד איתו.

אני בת 48 ונשואה לבעל שמתקשה מאוד מאוד לשוחח או לדבר (שקט במיוחד),הדבר יוצר בעיות בינינו ובכלל עם סביבתו , אשמח אם תיעצו לנו לאן לפנות כדי לנסות לטפל בבעיה.

דורית, יש לכם אפשרות לפנות לייעוץ זוגי בכדי להבין את מערכת היחסים שביניכם טוב יותר. במידה והמטפל יחשוב שלבעלך יש בעיה ספציפית, אני מאמינה שהוא ימליץ לו על טיפול פרטני. בהצלחה!

שלום ,אני בת 28 ובזמן האחרון סובלת משגיאות כתיב שנראה שמתרבות מיום ליום. אינני לקוית למידה או דיסלקטית , אך מאז שאני זוכרת את עצמי היו לי קצת שגיאות כתיב. (אגב, אני בעלת תואר ראשון במדעים עם עוד שנתיים של לימודים נוספים ) הבעיה היא שבזמן האחרון נראה לי שממש שכחתי לכתוב מילים בסיסיות וחשובות, מה קורה לי? האם זו תופעה ידועה??? יש לציין כי זו תקופה של חופשת לימודים כך שאני כותבת קצת פחות מהרגיל, אך אני ממשיכה לקרוא הרבה. תודה

גילי, הרבה פעמים קורה שהדעת מוסחת - בגלל כל מיני סיבות - וזה יכול לבוא לידי ביטוי (גם) בפעולות שגרתיות כמו כתיבה. תנסי לבדוק עם עצמך אם היה משהו בזמן האחרון שיכול לגרום לשגיאות המרובות (= להסיח את דעתך).

אני בת 22 ומתקשה ללמוד עקב בעיות ריכוז נוראיות וכאבי ראש שנלווים במהלך מסיוני להתרכז תחילה חשבתי שמדובר בבעיות ראייה אך לפי בדיקה אצל רופא עיניים הכל תקין אני מיואשת מזה כל כך קשה לי לתרכז וכל רעש קטן מוצחא אותי מהריכוז האם את מכירה דרך לטפל בזה או תרופה כלשהי תודה

ספיר, את יכולה לפנות לאיבחון לקויות למידה. יש כמה מקומות בארץ שעושים את האיבחונים הללו. אני לא יודעת באיזה איזור את גרה, אבל תפתחי דפי זהב ותבדקי מי עוסק בזה באיזור שלך. חוסר ריכוז יכול להיגרם גם כתוצאה ממתח נפשי. השאלה היא, האם חוסר הריכוז הזה מלווה אותך תמיד או שזה משהו חדש יחסית?

מה זה הכינוי הזה שלך ? HERA ? מה זה אמור להביע ??

ספיר, בנוסף , כדאי שתנסי גם לבדוק בכיוון של מה את אוכלת במשך היום ומתי. למשל, מה את אוכלת לארוחת הבוקר (אם בכלל) וכו'. ייתכן ואת סובלת מתזונה דלה בויטמינים ומינרלים שבאה לידי ביטוי בחוסר יכולת להתמקד ולהתרכז.

שלום רב, אני מטופלת מלוסטרל מקבוצת סרטרלין מזה חצי שנה. לאחרונה אני ובעלי הסכמנו להביא עוד ילד. הפסיכיאטרית אמרה לי בתחילת הטיפול שהיא לא ממליצה על תרופות עם הריון, אך כעת היא אומרת שאין שום בעיה ואני יכולה להיכנס להריון יחד עם התרופה כי קיים אחוז קטן סטטיסטי של סיכון. האם למישהו יש ניסיון עם סרטרלין והריון? ממש לא בא לי להפסיק טיפול כה מוצלח.... הצילו... פניתי למכון הטרטולוגי ונתנו לי תשובה לא ממש החלטית.... תודה על כל תשובה שולה

שולה רצוי שתפני את השאלה לד"ר הידש בפורום פסיכיאטריה. עד כמה שידוע לי, מניסיון אישי, מותר לקחת את התרופה בהריון מוב שלא בשליש הראשון אולי תפסיקי ל-3 חודשים ובתחילת הטרימסטר השני תוכלי לשוב לתרופה. יש תרופות פסיכיאטריות שמותרות לשימוש ועד כמה שידוע כל קבוצת ה SSRI מאושרת ע"י המכון הטרטולוגי. אל תחששי, רק תפני את השאלה לגורמים הנכונים ותקבלי החלטה. הסטיגמה שאסור ליטול תרופות בהריון הוכחה כבר מזמן כלא נכונה. אני מכירה הרבה נשים שהיו על סרוקסט כל ההריון ולא ניגרם שום נזק לתינוק. כמובן, שהריון נטול תרופות הוא תמיד מומלץ ורצוי אך כשאין ברירה... אז אין ברירה. לכן, תעבירי את השאלה להידש, הוא מקסים ויעזור לך מאוד.

איך אפשר למצוא פסיכולוגים המטפלים בשיטה האקזיסטנציאליסטית?

אני במקרה יודעת על אחד כזה איני יודעת לומר לך אם הוא טוב. באופן כללי, היום אין ככ את ההפרדה הזאת ופסיכולוגים רבים למעשה מטפלים בשיטה זו בלי שיוגדרו ככאלה. בכל אופן אם תהיי מעוניינת כיתבי לי אימייל ואכתוב לך את שמו של אותו אחד. נילי.

הי נילי, תודה על התשובה תסלחי לי על הבורות אבל אין לי מושג איך אני כותבת לך אימייל מפה. תוכלי לכוון אותי? תודה

מי מכיר את ד"ר דוד יגיל לטובה ובעיקר לא לטובה? אולי אני מציע כאן שירות אזרחי?

מי מכיר את ד"ר דוד יגיל לטובה ובעיקר לא לטובה? אולי אני מציע כאן שירות אזרחי?

מעוניין לקבל המלצות על פסיכולוגים קליניים המטפלים בהפנוזה באיזור המרכז... תודה ליהיא

קבלי הצעה לפסיכולוג כזה שעזר לי מאוד מאוד, באמת אדם משכמו ומעלה, קוראים לו צבי להב, כרגע אין עלי את הטלפון שלו אבל חפשי בדפי זהב. בהצלחה.

דן - סליחה שאני מתערבת.......... באיזה סוג של היפנוזה מדובר? האם תוכל לפרט קצת יותר איך זה עזר לך? היפנוזה למטרת הרפייה או פיתרון של קונפליקטים מהעבר ? אשמח לשמוע במידה ולא מפריע לך תודה

תוכל לכתוב איך הגעת אליו? דרך מי? (דרך המלצה של מטופל/ת?) והיכן הוא עובד? (חוץ מאשר בקליניקה הפרטית, מן הסתם).

תודה דן!! אשמח לדעת קצת יותר פרטים על שיטות הטיפול בהם משתמש, במה מתמחה, ואם זה לא אישי מדי כיצד הטיפול סייע לך... יום טוב ושוב רב תודות

שלום רב. אני סטודנטית, בת 22. איבדתי כל שמחת חיים, לאחר שהמצב שלי החמיר, וזה ממשיך יותר ויותר. אני לא יכולה להיפטר מהמחשבה שאין המשך לחיים, כלומר שכשאני אמות, אני לא אתקיים יותר, זה מאד מעיק עלי, ומטריד אותי כל שניה. שום דבר לא מעניין אותי יותר, אני נורא מפחדת ממות, ולא יודעת מה לעשות כדי להפסיק את זה. אני לא רואה יותר עתיד, אני רק רואה את הרגע שבו אני אמות. בבקשה, תעזרו לי, כי אני לא יכולה לחיות ככה.

אלי, אני חושבת, שכמעט כל אדם מוטרד ממה שקורה אחרי המוות, ורואים את זה בשלל האמונות הרווחות בעולם. ברגע שמחשבה מסויימת או נושא מסויים מציקים לך עד כדי איבוד התקווה, יש מקום להתערבות של איש מקצוע. יש לך אפשרות לפנות לייעוץ דרך האוניברסיטה בה את לומדת, דרך קופ"ח, באופן פרטי או במרפאה הציבורית לבריאות הנפש הקרובה אלייך.

שלום לך אלי. הן הפסיכולוגיה והן החברה מייחסות המון משקל לפחדים שלנו. בתירוץ הבילתי נלאה שזה לגיטימי לפחד ומאוד מאוד אנושי.... אך, כולם שוכחים לספר לנו שהפחד הוא רגש לא רציונלי!!! אנושי אולי - (בעיקר כי הפחד מקבל לגיטימציה מאנשי מקצוע). פחד לכשעצמו אינו מפחית את רמת החרדה, אינו מסייע לנו בהתמודדות עם מושא הפחד. נהפוך הוא! - רק מגביר את רמת החרדה ומשתק!!! צר לי, אך הפחד מסיום החיים והמוות גורם לך למות בעודך בחיים!!! כמאמינה בגלגולי נשמות -אני מאמינה שמקור הפחד נובע בגלגול קודם, וממליצה לך לקרוא ספרים בנושא ואולי האמונה (אם נכונה או לא - אינה רלוונטית במקרה זה) תקל על תפקוד יומיומי. (בנוסף לטיפול פסיכותרפי) ספרים מומלצים קלילים ומהנים (גם אם לא מאמינים) - שיעורים בזמן ורק האהבה היא ממשית. בהצלחה!!!

הפחד הוא לא רגש רציונלי???? פחד הוא אחד מהרגשות המולדים ולא מהנרכשים. איך היינו שורדים בלי פחד??? נכון, כשפחד נעשה לא רציונלי אז מתעוררת בעיה, אבל תארי לך שכולם היו חסרי פחד. גם ככה העולם הזה מטורף לחלוטין. ואגב, הפחד אינו רגש ש"שייך" רק לאנושות, אלא לכל יצור חי (מפותח), וזה מוכיח שהפחד חיוני. אנחנו, האנשים, נלחמים בפחד ומנסים לצמצם את קיומו; אבל הוא לא יכול להיעלם, משום שהוא טבעי לחלוטין, ובלי קשר למה שאנשי מקצוע אומרים. אני מסכימה איתך שפחד אינו מסייע להתמודדות עם מקור הפחד, כשאנחנו גדלים ומתפתחים אנחנו רוכשים את הכלים המתאימים להתמודדות, אבל לעולם לא נוטשים את הפחד מאחור; זה בלתי אפשרי! זה כמו לנטוש מאחור איבר חיוני.

ELLIיקרה! גם אני עברתי תקופה כזו ואף יותר גרועה עם תחושות שאין כל טעם לחיים וניתוק... זה מאוד קשה ותמיד מסתכלים איך כולם מסביבנו חיים בעוד אנחנו בעצם מתים, וזה מוסיף קושי. בתור אחד שעבר דברים דומים העצה היחידה שלי היא ללמוד להתיידד עם הפחד ולא להילחם בו ואני חושב שזוהי אבן היסוד בכל פיתרון של בעיה נפשית. אם מקבלים את המצב ולא נילחמים בו . זו עבודה קשה אבל אני חושב שהיא היחידה שמאפשרת לחיות בשלום עם עצמך. מחזיק אצבעות

קודם כל, תודה רבה לכולם על התייחסות ותשובות, אני שמחה שיש מי שמקשיב לי סוף סוף. הבעיה היא, שאני כל כך לא רוצה למות, וזה שהדבר הינו בלתי נמנע, פשוט הורס אותי. אני לא יכולה לתאר לעצמי - איך זה שאני לא אהיה יותר קיימת, ובשביל מה אני צריכה את כל הדברים בחיים, אם אני אמות בסוף, מה זה שווה??? האמת היא, שאני לא רוצה באמת פסיכולוג, או הרגעה... אני גם ככה על כדורי הרגעה כל הזמן, מה שאני רוצה לדעת, זה שיש חיים אחרי מוות, וזה משהו שאני לא יכולה לגלות, וסביר להניח שאין.

היה לי פעם מטפל מעולה, (מבריק במיוחד, בלי שום קשר) , שאמר לי: כל עוד לא תשלימי עם המוות, לא תוכלי להתחיל לחיות. לפי זה, את בדרך הנכונה. את מתעסקת , נוגעת, בשאלת המוות, וזה אומר שאת גם בדרך להשלים עם זה. בדכ נהוג לומר שבגיל ההתבגרות אנו מתעסקים בשאלות האלה הרבה פעמים זה מתאחר. לדעתי שוב, את בדרך הנכונה, כנראה.

להילי שלום! אם המוות כ"כ מפחיד אותך , תחשבי שאולי שם טוב יותר כי מי אמר ששם רע , ( זה לא אומר שתנסי זאת) אבל אולי כך לא תפחדי כ"כ . מעבר לכך תנסי למצות את עצמך בתחומים שאת אוהבת וכך לא יהיה לך זמן למחשבות שליליות. בהצלחה שרון.

ברצוני לדעת מתי עדיף לקחת את הכדור, בבוקר או בערב?

צחי, חושבת שכדאי, שתשאל את השאלה בפורום פסיכאטריה.

באופן כללי הכדורים האלה נוטים להמליץ לקחתם בבקר משום שהם ידועים כמעוררים. אבל זה אינדיבידואלי, ותשאל בפורום פסיכיאטריה. נילי.

אני מחפש את מה שכתבת לי ואני לא מוצא!!!

מה שכתבתי איפה? בתמיכה הדדית?

מהו הדבר הרע ביותר שיכול לקרות לפסיכופט שיצליח לשבור אותו לחלוטין ? בשיחות נפשיות פסיכותרפיה , לאן צריך המטפל לחתור בטיפול ממושך עם פסיכופט על מנת לטפל בו ?

ירדן, זו שאלה, שצריך לשאול פסיכולוגים שעשו את זה. ד"ר קפלן לא יהיה כאן עד אמצע אוקטובר, אז אני מציעה לך לפנות לפורומים אחרים. אבל - אין אחוזי הצלחה גבוהים בכלל בטיפול באנשים עם הפרעה אנטיסוציאלית. אני משערת, שאין דבר מסויים בכדי "לשבור" אנטיסוציאליים, ושזה תלוי באדם עצמו. בדיוק כמו שאנשים "רגילים" נשברים מדברים שונים.

הפנת אותי לקישור בעיניין ביופידבק . אבל לא כ"כ מובן לי מה זה ? ומה יתרונותיו ביחס לטיפול הפסיכולוגי? והכי חשוב להיכן פונים ? ואם יש לך רשימת מטפלים ממולצים ? אשמח לשמוע...

כעקרון זו שיטה שעובדת על משוב ביולוגי (כפי שהשם מרמז). העקרון הוא, שאתה מחובר למכשיר מסויים (עם אלקטרודות) ועל המסך שלפניך מופיעה תנועת גלי המוח שלך. אתה לומד, תוך צפיה בגלי המוח, איך לשלוט ברמת החרדה/ לחץ וכו'. אני לא זוכרת אם באחד הקישורים יש כתובת מייל לשאלות. תבדוק ואם יש, תבקש שישלחו לך מידע ספציפי שרלוובנטי לך. לא יודעת אם יש יתרון לעומת טיפול פסיכולוגי, חוץ מהזמן. טיפול פסיכודינמי יכול להימשך גם כמה שנים. אלא אם אתה הולך לטיפול קצר מועד. לא התנסיתי בעצמי בביו-פידבק, ולכן צירפתי את הקישורים. יש כל מיני מכונים שעוסקים בתחום. תיכנס ל - google או כל מנוע חיפוש ישראלי אחר ותכתוב "ביו-פידבק". משם - הכל פתוח.

הי HERA מקווה שאת זוכרת אותי מפורום תמיכה הדדית. מצאתי שאת עונה כאן באופן מקצועי לאנשים עם בעיות ורציתי להתייעץ איתך. להזכירך, אני זאת שעברתי לידה מוקדמת בסוף חודש חמישי עקב החרדה הקשה שהייתי נתונה בה. היום אני קרוב לחודשיים אחרי הטראומה ומטופלת בנוגדי דיכאון. אני מאוד חוששת שפיתחתי חרדה חדשה שהיא חרדה מהריון, לאור מה שקרה לי. התייעצתי עם הפסיכיאטר והוא טען שטיפול תרופתי (אם כי לא רק) יכול לסייע לנטרל פחדים שאלתי היא - האם נכונה השערה שכזאת? האם תרופות יש בהן בכדי לשנות מנגנונים רגשיים ו/או דפוסי התנהגות ?? שמעתי על אנשים שטענו שהכדורים הפכו אותם לאופטימיים יותר, חברותיים ופחות פחדנים. האם זה באמת קורה? וכם כן, האם ההשפעה היא בטווח השימוש בתרופות או שגם לאחר ההפסקה ?? תודה מראש !!!!!!!!!!!!!

תרופות לא משנות מנגנונים או דפוסים והשפעתן היא למשך תקופת הילקחן בלבד!! בדוק!! לאחר מכן הכל חוזר לסורו. את זה אני יכולה לספר לך מניסיוני הלא מועט ,, לצערי. הן בהחלט מפחיתות חרדה, הרי לכך הן נועדו ואת זאת הן עושות הן מקנות תחושה של יתר ביטחון, התעוזה גדלה, וגם שינוי במצב רוח. אולם האישיות לא משתנה, ואין שינוי יסודי במנגנונים העניין הוא לעבוד על עצמך במקביל בטיפול או בכל צורה אחרת, ואז עם הזמן תוכלי להיפטר מהצורך להישען על התרופות, וכשתפסיקי איתן אכן תמצאי שדברים ישתנו אולם אם לא ניצלת את התקופה של לקיחת התרופות כדי לעבוד על עצמך ולהשתפר, תמצאי כי הכל נשאר כשהיה ושום דבר לא השתנה בבסיס. אני מוכרחה להזכיר לך כאן את הטענה של ד"ר הידש שכן ישנם כיום מחקרים שמדברים על שינוי מסויים שנשאר גם לאחר תקופת לקיחת התרופות. מניסיוני לא ידוע לי על כך.

כן, בטח שאני זוכרת אותך. אני לא חושבת שאני עונה כאן באופן מקצועי... בשביל זה זה צריך ללמוד כמה וכמה שנים. טיפול תרופתי מהווה בד"כ "משענת" ולא טיפול שפותר את הבעיה (כמו אנטיביוטיקה); לרוב טיפול תרופתי נעשה במשולב עם שיחות, משום שהתרופות מאפשרות לדבר על דברים (מפחיתות מתח, לחץ, חרדה וכו'). כך שתרופות למעשה לא משנות דפוסי חשיבה לצמיתות, אלא רק לתקופה שלוקחים אותן. וזו הבעיה עם תרופות פסיכיאטריות בהרבה מקרים: א) מתפתחת תלות פסיכולוגית. ב) כדי לשמור על התוצאות (בעיקר במקרים של פסיכוזות - וזה לא! המקרה שלך) צריך לקחת אותן כל החיים (או עד שלמדע יהיה פתרון אחר). אני מאמינה לאנשים שטענו, שהכדורים שיפרו להם את מצב הרוח. השאלה היא, האם הם היו גם בטיפול פסיכודינמי באותו זמן? האם הם בדקו את מצב הרוח בלי התרופות? בקיצור - תרופות, בכדי שתשפענה בדרך הטובה ביותר, צריכות להיות מלוות בשיחות. מקווה שעניתי לך, פחות או יותר, על מה שרצית לדעת. וחוץ מזה - מה שלומך? איך את מתקדמת באופן כללי?

הי הרה - תודה לך על התשובה. הבנתי גם מנילי (חברתי שענתה לי קודם) שהתרופות מסייעות לשיפור המצב רק בתקופה שנוטלים אותן. התלות הפסיכולוגית כנראה שגורמת להרבה אנשים לא לנסות ולבדוק אם הם יכולים ללכת בלי ה"קביים". מפה כנראה הטענה הרווחת שקיימת סכנת התמכרות או הסתגלות או איך שיקראו לזה. בכל אופן, אני בשיחות עדיין כמובן. אין התקדמות של ממש אלא יותר נבירה וחזרה על מה שקרה לי ולמה זה קרה וכו. כתבת שאני לא במצב פסיכוטי אך אני לא בטוחה. לפחות הדוד שלי שהוא פסיכולוג קליני טען (לפני שבועיים בערך) שאני בפוסט-פסיכוזה. הפסיכיאטר איבחן שאני בדיכאון קליני ועדיין בחרדה, אם כי פחות מאשר בתקופת ההריון. כך שאני לא יודעת להגדיר בוודאות היכן אני נמצאת היום. ולשאלתך החשובה - "מה שלומי". זוכרת שכתבת לי ש"הצלתי את עצמי" ?? אני מקווה שאת זוכרת. ובכן, רציתי לעדכן אותך שזה לא בדיוק מה שקרה כי מאז הפסקת ההריון אני סובלת שבעתיים. המצב הנפשי שלי היה ועדיין גרוע. דיכאון קשה, התקפי חרדה, עילפון, איבוד חלקי של הזיכרון, עירפול חושים, רגשות צער וכאב קשים מנשוא. הפעולה שננקטה בהחלט לא שיפרה את מצבי אלא להיפך. התדרדרתי לתהום שלא הכרתי במהלך ההריון. תאמיני לי. עכשיו גם ניגזר עלי לחיות עם הכימיקלים האלה לתקופה בלתי מוגבלת. אולי שנה, אולי שנתיים. לא ידוע. כך שמאז ועד היום אני לא מתקדמת, הלכתי אחורה ועכשיו עושים ניסיונות להחזיר אותי לקו האפס. יקח זמן. למרות שגם את חושבת שהזמן לא תמיד מרפה את הפצעים.. כך גם אני מרגישה. מה שלומך את? מזמן לא ביקרתי בתמיכה הדדית. את עדיין שם? בברכה, גילי.

אני רוצה להוסיף שיש שתי גישות הגישה האחת על פיה באמת התרופות מקלות על הטיפול השיחתי, מאפשרות יתר פתיחות וכו' כפי שנאמר אולם קיימת גישה נוספת על פיה נהפוך הוא, התרופות דווקא מקשות על הטיפול ומחזקות את ההתנגדות, זה גם הגיוני כי אם את חשה יותר טוב יש לך פחות מוטיבאציה להשתנות! יש פסיכולוגים שממש מתנגדים לכן ללקיחת תרופות במשך הטיפול.

שלום אני נמצאת במצב רוח רדוד מאוד ,אני בת 20 ומרגישה הכי רע שיש. יש לי בעייה של דימוי עצמי נמוך,אני בחורה בודדה אני לא יודת איך למצוא אנשים חברים אמתיים אני שקועה בדכאון וכאב רב ועצום תודה לכולם אני ישמח לקבל הצעות ביי

ימית, כמה זמן את מרגישה ככה? אם זה מצב שנמשך כבר תקופה ארוכה, אני חושבת שכדאי לך לפנות לאיש מקצוע - כדי לצאת מהדפוס הזה. כשתרגישי יותר טוב עם עצמך, תוכלי למצוא חברים אמיתיים, משום שעכשיו את משקיעה את רוב האנרגיה בהרגשה הרעה שלך (וזה לגיטימי).

שלום, אני נערה בת 17 וחצי,עולה לי"ב. לאחרונה התחלתי למצוא ביציאות מאוחרות בלילה ובבילויים מסוג זה כדבר מאוד כייפי,חברתי ונחמד,שאני בטוחה שהרבה אנשים עושים. כלומר יוצאים לבלות עד השעות הקטנות של הלילה. הבעיה טמונה בהוריי... הם פשוט מחזיקים אותי "קצר".לא נותנים לי לצאת עד מאוחר,רציתי לבוא לישון אצל חברה-אך גם זה לא בא בחשבון אצלם. כשהיה לי את החבר הראשון הם הגיבו בחומרה,כעסו וטענו שיש לי "עוד זמן בשביל זה"-בכל שנות נעוריי לא הייתי מרדנית ולא עשיתי כל דבר בכדי לפגוע בהם,ועכשיו כשהתבגרתי ואני רוצה לצאת יותר והכל הם פשוט לא נותנים לי-תשובתם לשאלתי "למה"-היא "אמרתי לא וזהו!". אני הבכורה ולכן מבצעת את המטלות בבית,ובעימות שהיה לי עימם הזכרתי את העובדה שאני עושה כל מה שהם מבקשים ושאני רק רוצה לבלות כמו כל שאר חברותיי... ראשית הם אמרו בתגובה לכך שחברותיי "מקלקלות" אותי ושנית,שאני פשוט לא אעשה יותר שום דבר,כלומר "אל תעשי כלום ואת לא יוצאת לשום מקום!". אני מרגישה כלואה בבית! בלי דרך לנשום...אני באמת לא יודעת איך לדבר איתם. האם זה לגיטימי שהם יכפו על נערה בת 17 וחצי להיות תקועה בבית,בזמן שבילויים מסוג זה(שאין בהם כל פסול והם אינם מזיקים לאיש)הם החביבים על בני גילי ולהורים אחרים אין כל בעייה עם זה... איך לדבר איתם? איך להסביר להם שאני רוצה לצאת ושהתקיעות הזו פשוט מחניקה אותי??? הם חוסמים כל אפשרות לשיחה איתם,זה תמיד ה"לא" וזהו. ואני ממש לא מבינה למה,אני אחראית,תלמידה טובה ומבצעת את כל מטלות הבית. אשמח לקבל כל עצה... תודה.

ליטל, תנסי לשבת ולדבר איתם באווירה רגועה. תסבירי להם שעכשיו זה הזמן לחבר ראשון, וזה בהחלט לא אומר שאת תהיי איתו ... את גם יכולה לערב את היועצת שתדבר איתם! עדי

אני ניסיתי כבר לעשות את זה... הם פוסלים את הדברים שאני מציגה בפניהם ולכן זה כל כך קשה...

כאב לך החדירה האנלית ?

רביב יקירי קודם כל אני מחזיקה לך אצבעות ומפרגנת לך שתצליח. אני סבורה שלא תקבל את דעתי אבל בכל זאת, אין לי שום ספק שהציפיות שלך ממה שיהיה שם מוגזמות לחלוטין. ולכן, עצתי לך, תיגש ליועץ/ פסיכולוג/ מטפל משפחתי שיוכל לגרום לך להבין שאתה שוגה בפנטזיות שאין שום סיכוי שיתממשו. בכל אופן, שיהיה בהצלחה...........

בחיי שראיתי אותך בגן העצמאות

אחי בן 34 רווק אינו עובד בעבודה קבועה . בשנים האחרונות עבד כעצמאי וכשל , היום עובד בכל מיני "חלטורות" הוא אינו בנוי למסגרת ולא מגלה שום נכונות לעבוד הוא רוצה לחזור לגור עם ההורים מה לעשות? האם מומלץ לו טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי? תודה

שלי, בעקבות המצב הכלכלי הקשה בשנתיים האחרונות, הוא אינו היחיד שנמצא במצב זה (כמעט 10,000 מפוטרים ומובטלים מסתובבים בשוק העבודה עקב סיבה זו או אחרת). להערכתי אין כאן צורך בטיפול פסיכולוגי ולא פסיכיאטרי. ייתכן שמספיק ייעוץ מקצועי בבחירת עבודה מתאימה והכוונה ללימוד מקצוע (במסגרת סדנא ).

אולי תסבירו לו בצורה תקיפה שבגילו (34) הוא כבר לא יכול לחזור לגור עם ההורים ויש לו רק ברירה אחת: להתחיל לעזור לעצמו ולעבוד ברצינות אחרת אף אחד לא יוכל לעזור לו. רק אם הוא יבין שהקרקע נשמטת לו מתחת לרגליים ואין לו על מי להישען - אולי הוא יחליט לקחת את עצמו בידיים ולהכניס את עצמו למסגרת. במקביל, עקב המצב השורר היום במדינה כמעט בכל רשות עירונית אפשר למצוא הרבה מוסדות מתאימים שניתן לפנות אליהם, העוסקים בייעוץ והכוונה מקצועית (הסבה מקצועית ולימודים בהתאם וכו').

שלום, בלעתי היום שלושה כדורי פאקסט ושתי כדורי פרפנאן סתם בלי סיבה הייתי עצבנית. (את הכודרים הנ"ל קיבלתי ע"י מרשם מפסיכיאטרית והפסקתי את הטיפול איתם כי הםם עשו לי תופעות לוואי משוגעות : עייפות, כאבי שרירים, טישטוש, אי תאבון ועוד דברים שלא עולים לי לראש) אני ממש פוחדת שהכדורים ישפיעו אני יודעת שכבר ממחר אני ירגיש אותם תופעות לוואי יש משהו שאני יכולה לעשות ?????? חוץ מזה לקחתי גם כדור ברזל - אקטיפרין כדור אחד של קלמנרבין וכדור של טלפסט (לפי מרשם רופא ) אני ממש מיואשת אמא שלי מחפשת פסיכולוג אבל אין תור לשבועות הקרובים , יש רק לעוד שלושה חודשים.....

מי, בכל מה שקשור להשפעות והתופעות של התרופות, תוכלי לקבל מידע טוב יותר בפורום פסיכיאטריה. הפסקת את הטיפול על דעת עצמך? למה לא חזרת לפסיכיאטרית וסיפרת לה על תופעות הלוואי? כמעט לכל כדור יש תקופות מקבילות שאפשר לנסות; ככה מרוויחים, בסופו של דבר, את ההשפעות החיוביות הרצויות עם מינימום תופעות לוואי. בדיעבד אין הרבה שאת יכולה לעשות חוץ, מכמובן, לא לעשות את זה שוב. אבלשוב, בפורום פסיכיאטריה יוכלו לתת לך תשובה מדוייקת יותר. את מחפשת פסיכולוג דרך המרפאה לבריאות הנפש? אם את מעוניינת בתור מהיר יותר, נסי לחפש לך מטפל דרך קופ"ח (אלא אם את בכללית, ובכל מקרה מפנים למרפאות הציבוריות).

מה קרה הרה, שינית דעתך לגבי תרופות??

לד"ר אורן קפלן שלום רב. שמי הוא רביב ובן 25, ברצוני להציג לך מקרה שמלווה אותי כבר המון שנים ומאז היותי כבוגר. המקרה הוא שבקרוב אני מהגר למדינה אחרת עקב מצב כלכלי קשה מאוד, שסיבות אחרות נוספות שבכללן הן סיבות אישיות. מילדותי נולדתי עם חיך ושפה שסועים, ועקב כך נוצר מצב שהאם תמיד הייתה מטפלת בי עד היום בצורה מסיבית והדוקה. עקב מכתב שכתבתי לנשיא מקסיקו, ובו פירטתי על בעיותי האישיות והאקונומיות הקשות הוחלט לעזור לי בתהליך ההגירה וע"י כך לקבל את האזרחות שכיום בלעדיה לא ניתן למצוא עבודה באף מדינה אחרת (עקב חוק הזרות) שקובעת שאף אזרח זר לא יכול לעבוד במדינה האחרת מבלי שיהיה לו את האזרחות של המדינה עצמה (כמו כן יש לי נסיון רב בנושא זה, מאחר שגרתי בבוואנוס איירס תקופה של חצי שנה, כאשר במהלכה חיפשתי עבודה אך לצערי לא היתה בה הצלחה ולא קיבלתי את העזרה הדרושה, גם מצד הקהילות היהודיות השונות בארגנטינה) אישיותי היא : רגיש , אינטליגנטי, חכם, אחד שמאמין בעצמו וביכולתיו ויודע את המגבלות שלו, מה שטוב ורע ולמה הוא מסוגל להגיע בעתיד, בקיצור אחד שיודע מה רוצה מעצמו ומוכן להילחם כדי להגיע למטרה שאליה הציב ולא משנה היעד שלו, תוך כדי שימוש ברצון, באמיצות, כוח סבל שאותה קיבל במהלך השנים. אחד שילחם למען העתיד שלו, שיכול להיות האושר שלו. אפילו אם יהיה צורך בהחלטות גורליות שיכולות להיות מוזרות מהצד השני, כגון: משפחה וכדומה. יש לציין ואיני חושב שאני "משוגע" עקב ההחלטה לעזוב את ישראל לעבר עתיד טוב יותר (מאחר ויש ישראלים אחרים העושים זאת ולא רק אני) כיום התחלתי בתהליך ההגירה מצד המשפט וכל מה שכרוך בזה, על מנת לשנות את האזרחות.. במקרה זה מקסיקנית ולקבל את כל הזכויות שיש לאזרחי המדינה (כשהעיקר הוא הזכות לעבוד ולגור) מאחר שאני אזרח זר שאין לו בעיקרון זכות במדינה שאליה אני רוצה להגר (כך כתוב לפי החוק ונאמר לי מצד המון חברות מעסיקים שאיתם יצרתי קשר בארצות שונות, בספרד, ארגנטינה, מקסיקו). במשך כל תהליך ההתבגרות שלי נתקלתי בקשיים חריפים מאוד מצד המשפחה בעיקר מהאמא אשר בעיקר היה בהחלטת החלטות מצידה, מאחר שהיא הייתה רגילה לדאוג לי כל הזמן, ולפעמים לומר מה לעשות גם, כך שהיתה רגילה ליצור את החלטות במקומי כמו כן, בתקופה האחרונה אמא שלי עברה סבל רב מסיבות שונות שהן מצב אקונומי חמור, שבו הייתה בחרדה. אך הסבל הגדול היה עקב מותה של סבתא שלי זכרונה לברכה אשר נפטרה מסרטן (אני קיבלתי את זה כאיש בוגר, מאחר שהחיים לא קלים וחייבים להמשיך קדימה ולנסות להתגבר על הקשיים שיכולים להיות במהלך חיינו) בזמן האחרון, אני נמצא במצב שבו האמא אינה מסוגלת להבין שהגיע הזמן להיפרד, ולתן לבנה להחליט את ההחלטות אשר יקבעו את עתידו כבוגר ואחראי למעשיו, כמובן והיא יכולה להציע אך אינה יכולה להחליט מאחר ש "אף אחד בעולם אינו האלוהים, ואינו מסוגל לקבוע את החלטותיו של מישהו אחר, במיוחד כאשר והוא בוגר" לצערי שמתי לב, שאישיותה בזמן האחרון הוא: אנוכיות, חוסר ביטחון ונאמנות, פגיעה בהחלטות ושלטנות והתחשבות ברצונות הבוגר, חרדה, אי קבלת האדם - גם חיצוניות, ופראנואדיות. אני מאמין שמצב זה נוצר עקב מצב בטחוני וכלכלי של מדינת ישראל ומאמין שהיא צריכה יעוץ על מנת לפתור בעיה זאת (אני רושם לך מתוך דאגה אליה, למרות שיכול להיות שהיא לא שמה לב לזה) ולפני שאעזוב הייתי רוצה שהיא תקבל יעוץ הויכוחים לגבי עזיבת ישראל, הם כמעט כל יום, אך אני משתדל שלא לדבר על כך לפניה מאחר שבכל פעם שאני מדבר היא אינה מקבלת בכבוד את ההחלטה (זה דבר שהחלטתי כבר לפני הרבה שנים, מאחר והרצון שלי הוא לעבוד במדינה אחרת) ובעיקרון היא גורמת לחוסר ביטחון ביכולתי כבוגר ובקבלת ההחלטות שיכול להיות האושר האמיתי שלי מאחר שבישראל לא היה לי מזל, ובכל הנושאים שיכולים להיות והפתרון הוא שהיא חייבת לקבל את ההחלטה שלי בכבוד, ובהבנה מלאה (ולא רק להבין מהצד שלה) מצד האנשים האחרים, אבי ואחי מקבלים זאת טוב ואחרי שיחה עם אחי בפלאפון נאמר לי: רביב, אני מקווה שאתה יודע מה אתה עושה, אבל כבר הגעת לגיל בוגר מאוד, והגיע הזמן שאתה תחליט את ההחלטות בעצמך. אשמח מאוד אם תוכל לכתוב לי את דעתך לגבי מכתב זה. תודה מקרב לב, רביב.

רביב, טבעי שאם לילד המבקש להגר לארץ זרה תחוש רגשי תסכול, חרדת נטישה ואכזבה. יכול להיות שהתופעות שציינת הן ביטוי לתחושות אלו. אחרי מות הסבתא היא אמורה כרגע להתמודד עם הפרידה ממך, תוך דאגה האם תצליח להסתדר ואיך ייראו חייך במכסיקו או בקיצור רחוק ממנה. תהליך הפרידה הזה יכול להימשך זמן רב ועליה להבין ולהיות מודעת לכך על מנת לשלוט בתגובותיה. מעבר לכך, אולי כדאי שתדבר עם אביך ואחיך שינסו ביחד להפנות אותה לייעוץ מקצועי שיקל עליה את תקופת המעבר (עד ההשלמה עם העובדה שאתה אכן עזבת לצמיתות) וגם כדי לחזק אותה לאחר המשבר של מות הסבתא. שיהיה לך בהצלחה במקום החדש

שלום רביב מכיוון שד"ר קפלן בחופשה הרשה לי להביע את דעתי על הקטע בו הצגת את חייך ואת שאיפותיך. אתה נראה כאדם אינטליגנטי בעל כושר ביטוי מעולה. ולכן אינני מבינה מה אתה מחפש במקסיקו הרחוקה. הרי כבר היית שם ולא הצלחת למצוא עבודה , למה שעכשיו תצליח. לפי עניות דעתי אין כמעט סיכוי שתצליח במדינה זרה ורחוקה כמו מקסיקו. לו היית משקיע את כל האנרגיה שלך בבנית חיים עצמאיים בארץ קרוב לוודאי שהיית מוצא עבודה ובונה לך כאן בארץ שלך יחיים עצמאיים. ברור שאתה חייב לעזוב את בית הוריך ולחיות את חייך, אבל כאן בארץ.

כל השנים חשבתי שאני לא שווה, זה התחיל מבית הספר ומחוסר הצלחה בלימודים. הערך העצמי שלי היה באדמה ובגיל תיכון כבר היו לי דיכאונות רציניים. עם רק הייתי מאבחנת בזמן את הפרעת הקשב שהתחילה את כל זה הכל היה יכול להיות שונה. המקום היחידי שהצליח לאבחן לי את הבעיה וכעת גם לפתור לי אותה הוא המכון לשיפור מוחי ביו-קשב. שם יש גם חוקרת מוח מומחית להפרעות ארגון מוחי כמו קשב וגם רופא שהוא פסיכיאטר ויכול להתערב תרופתית וגם פסיכולוגית קונבנציונאלית לטיפול בשיחות. עוד לא ראיתי שילוב כזה ולכן כנראה עד כה לא אבחנתי וטופלתי כנדרש. האתר שלהם הוא http://www.ghi.org.il/biokeshev/ וניתן גם להשיג אותם בטלפון 04-6369573

יופי לך, אני בפרינציפ לא מתקרבת לדברים שמריחים פרסומת זולה ומסחריות בוטה בפורום כזה

ראיתי שמילאתם את כל הפורומים בפירסומות מסחריות ואתם ממשיכים להציף ולנסות למכור טיפול רפואי-פסיכולוגי כאילו זה חולצה שמוכרים בשוק. מי שמפרסם טיפול רפואי-פסיכולוגי בכזאת צורה בוטה זה סימן מובהק לשרלטנות, רמאות ונוכלות. מי המטומטמים שישלמו לכם אחרי שהצפתם את כל הפורומים בפירסומות. תחפשו פראיירים במקום אחר.

שהסיפורים הם אמיתיים. תפנו לפורום מדע בדיוני/ הגזמות ושם תספרו את השטויות שלכם. אינכם מבינים שניסים קורים דק בחנוכה...........

שלום לפורום פסיכולוגיה קלינית. בקצרה: יש לי אח שנמצא מזה שנתיים בבית ללא מעש. המטרה שלי היא להוציא אותו מממעגל קסמים זה בכל מיני דרכים: 1. ניסיתי לשכנע אותו ללמוד - רמתו האישית גבוהה 2. ניסינו (כל בני המשפחה) לשכנע אותו לעבוד 3. ניסינו לדבר אל ליבו ולהבין את הבעיות שלו שאלתי היא כיצד ניתן לשכנע אותו כי הוא זקוק לפסיכולוג או לעזרה מקצועית אחרת.

רפי, האם, אחיך הסביר לפחות אחד מהדברים שציינת (למה הוא לא עובד/ לומד)? הוא ניסה להסביר את עצמו? יש משפט שאומר, שכדי להבין בעיה, צריך קודם כל להכיר בקיומה. כל זמן שאחיך לא רואה שיש איזושהי בעיה, לא תוכלו לנסות לשכנע אותו ללכת לייעוץ. בכלל, קשה (אם לא בלתי אפשרי) לשכנע מישהו ללכת לטיפול, אם הוא לא רוצה.

הי, הוא בהחלט מודע לבעיה שלו. הוא מבין שהוא נמצא בבית מזה שנתיים ללא עבודה וללא לימודים ולמעשה ללא כל כיוון, אך לדבריו "התרגלתי כבר ואין מה לעשות" הוא טוען שהתאקלם למצב הזה שהוא נמצא בבית רוב הזמן ואינו זקוק כעת לכלום. אני ניסיתי להבהיר לו כי החיים הם הרבה מעבר לכך וכי יש לנצלם ולברך על כל רגע אבל הוא נמצא במעין מעגל ואינו יכול חצאת ממנו. אני מסכים שקודם הוא צריך להכיר בבעייתו בכדי לפתור אותה ולהערכתי הוא מכיר אבל יש צורך להניע אותו לפעולה, כל פעולה שהיא בכדי שהחיים שלו יתחילו.

גם אני מסכימה כי על אחיך להגיע בעצמו להכרה שהוא בבעייה ושהוא זקוק לעזרה. עד אז אין לכם הרבה מה לעשות מבחינה זו. מה שחשוב בעיניי הוא כי לא תעזבו אותו לבד , כוונתי- נפשית, שירגיש כי יש לו את התמיכה שלכם בכל מקרה. חשוב מאוד.

הי, ראי תגובתי ל- HERA בנוסף, אנו לא עוזבים אותו למרות שלפעמים הוא נותן לנו את התחושה של להרים ידיים. אני חושב שיש אולי צורך בהתערבות של גורם חיצוני, מישהו שיוכל לדבר אל ליבו שלא דיבר עימו עד כה. אולי הוא יצליח להראות לו את הצורך בפסיכולוג. להערכתי, הרפואה שלו היא ע"י שיחות, ברגע שהחיים יתחילו הדברים יזרמו מאליהם.

אתם יכולים לעזור לאח למצוא עבודה או : להצטרף למועדון חברים, להכיר אנשים , לצאת יותר מן הבית . ללכת איתו לבלות בבתי קפה או בקניונים. ולנסות להעסיק אותו. אני בטוחה שהוא לא רוצה לשבת כל היום בבית, הוא רק צריך שיעזרו לו.

שלום אני בת 21 נראית טוב הבעייה היא שכל פעם שאני צריכה לצאת עם בחור אני לא מפסיקה לחשוב על מה נדבר ומה יקרה אם לא יהיה לנו על מה לדבר עכשיו התחלתי לצאת עם מישהו במשך שבועיים והשבוע כמעט חתכתי את הקשר כי אין לנו כל הזמן נושאי שיחה . נראה לי שלו זה לא מפריע כמו לי מה עושים איך יוצאים מהקיבעון איך משנים את הראש ממתינה לעצות

יולי, נראה כאילו שאת מכניסה את עצמך, מראש, לחרדה בקשר לקשר... תשתדלי, עד כמה שאת יכולה, לא להתעסק יותר מדי מדי בנושא של "על מה נדבר", ותני לדברים לזרום. מה גם, שכתבת שלבחור הנוכחי העניין מפריע פחות, אז כנראה שאתם כן מוצאים נושאים לשיחה, רק שאת לא מצליחה לראות את זה. בהצלחה.

שלום לכולם! אני חדש כאן ,ואני אשמח לקבל ממכם עזרה, אני בחור רווק בסביבות שנות ה30 לחיי. תחום העיסוק שלי הוא טיפול באנשים, כבר קרוב ל10 שנים אני סובל מחרדות חוזרות ונישנות( אם כי תמיד אני מצליח פחות או יותר להתגבר ולחיות איתם) החרדות הן סביב שינויים או דברים גדולים שגורמים לשינוי בחיים - כגון חתונה , שינוי מקום עבודה וכו'. עברתי טיפול פסיכולוגי, זה עזר לי למודעות , אך לא עזר ללחץ הפנימי להישכח הלחץ מאוד מפריע וגורם לעיתים להשפעה על חיי. א. למישהו יש אולי הצעה מה יכול לעזור לי מלבד טיפול ותרופות הרגעה? ב. אשמח להיות בקשר עם מישהו שעובר דברים דומים ואף אולי להקים קבוצת תמיכה . אשמח אם תהיו בקשר בדוא"ל

היי, ניסית טיפול בביו-פידבק? יש היום כל מיני דרכים להירגע ללא התערבות תרופתית כגון יוגה - אם זה מתאים לך. אני חושבת, שברמה מסויימת שינויים גדולים מלחיצים כל אחד (מניסיון אישי ומהיכרות עם אנשים), משום שקיים החשש מהלא ידוע ומהויתור על מה שמוכר.

תודה ורק בשמחות

ד"ר שלום הנני אם לילדים קטנים בני 15, 14, 11. וחד הורית. נתקלת בחיי היום יום בבעיות התנהגויות של ילדי. ד"ר, איך אני מתמודדת עם בעיות החברתיות והלימודיות של ילדי. מאד קשה לי מבחינה רגשית לראותם חסרי שמחה ומדוכדכים. בברכה, ש.ב

לש.ב ד"ר קפלן לא יהיה כאן בזמן הקרוב. מציעה לך לשאול את השאלה בפורום אחר (יש פורומים דומים בנענע, ב - ynet ועוד).

חברים שלום, אני זקוק לעיצה חכמה ובדחיפות. קרוב משפחה שלי שמאד חשוב לי מאובחן כבעל הפרעה נפשית של אישיות גבולית. האבחון הוא בעקבות פגישה עם יועץ זוגיות. הוא עונה על כל הסימפטומים: מצבי רוח, יכולת מדהימה של עיוות המציאות וראייה כשחור ולבן, אימפולסיביות. אותו קרוב זה מספר שבועות מסתגר בביתו וכמעט אינו יוצא. לאירועים משפחתיים הוא לא מגיע זה כשנה. חייו הפוכים (ער עד הבוקר ומתעורר בצהריים) ובנוסף הוא גרוש המגדל ילד תוך ריבים בעוצמות אטומיות עם הגרושה- כולל תלונות במשטרה ומעט אלימות. יש נגדו תיקים פליליים והוא נטול חברים, מקום עבודה וכל מסגרת שהיא. הוא מאיים בהתאבדות. הוא החל לקחת (מיוזמתו) פרוזאק לפני כשבועיים אך בינתיים זה לא עוזר. לגבי טיפול פסיכולוגי הוא מסרב כי "אין לו כח לזה". לו ולמשפחה אין שום בעיה כלכלית. איך ניתן לעזור ? עימי הוא לא מדבר (אני רק משאיר מדי פעם הודעה במשיבון ולא חוזרים אלי). חשבתי אולי להדפיס לו מאמר על הנושא ושהוא לא לבד ואולי זה יעיר אותו. מה דעתכם ? יש דרכים אחרות לעזור ?

אבחנה פסיכיאטרית מדויקת של מצבו יכול לעשות רק ואך ורק, רופא פסיכיאטר. היה רצוי שתמצא דרך לשכנע אותו לבוא יחד איתך לרופא פסיכיאטר. אפשר באופן פרטי , אך זה יקר. או דרך קופת חולים או תחנה לבריאות הנפש. אדם שמתנגד בתוקף לקבל עזרה נפשית, קשה מאוד לכפות זאת עליו , אלא אם הוא מהווה סכנה לעצמו או לסובבים אותו.

יוסי שלום, הסימפטומים שתארת בהחלט יכולים להתאים לאישיות גבולית, אבל לא רק. על-מנת שאותו קרוב משפחה שלך יוכל לקבל אבחנה מדוייקת יותר, ובהתאם - טיפול הולם, הוא צריך לעבור איבחון אצל פסיכולוג קליני ו/או פסיכיאטר, ולא כחלק מייעוץ זוגי. לגבי הפרוזאק - אם זו אכן התרופה המתאימה, הרי שהיא מתחילה להשפיע רק אחרי 4-6 שבועות, ולכן צריך להתאזר בסבלנות. אי-אפשר להכריח אדם לפנות לטיפול פסיכולוגי. אפשר לברר איתו למה הוא החליט לקחת פרוזאק ולהסביר לו, שתרופות לו פותרות את הבעיה, אלא רק "מסדרות" את הכימיה במוח; דבר שלא מפסיק את הקשיים הרגשיים.

איך צריך להגיב אדם שבשיחת גברים מגלה שחברו הטוב נמשך לאשתו ולכן הוא מעדיף לנתק עימם את הקשר. איך ממשיכים עם החבר למרות שהוא היה גלוי והאם מדברים על כך עם האשה (שאני מאמין שלא יודעת על כך) אבל גם ככה לא חסרים מתחים.

כנותו של חברך ראויה להערכה. אל נתק את הקשר אלה תשדל לשמרו בגבולות מסוימים (ללא אשתך ) בטוענות שונות. נסה להתמודד עם המצב המורכב. לנתק את הקשרים הינו הפתרון הקל ביותר.

מריו, היוזמה ליתוק הקשר בשל המצב היתה של החבר, אבל מאחר ומדובר בחבר קרוב זה קצת מעיק עלי.

היי רציתי לדעת איך מתבצעת הפסקת לקיחת התרופה בשלבים או בבת אחת.?

כדאי שתפני את השאלה לפורום פסיכיאטריה. שם מנהל הפורום הוא רופא ויוכל להשיב לך תשובה מקצועית מדויקת.

http://images.maariv.co.il/cache/ART524217.html

כלל לא מפתיע.

האם קיימת הפרעה שמתבטאת או נקראת בעיות בתפיסת העצמי- מהם הסימפטומים שלה והיכן ברשת ניתן למצוא מאמרים בנושא, אם אפשר בעברית?

אליהו, היכן נתקלת במושג הזה? אתה מתכוון לתפיסת העצמי במובן הפיזי או הרגשי? אם תוכל להיות יותר ספציפי, אנסה לעזור לך למצוא מידע.

כאשר מישהו נוטה לזכור דברים אחרת לחלוטין מכפי שהתרחשו ולכן אין טעם להתווכח איתו, כאשר אותו בן אדם משנה את דעותיו בצורה עד כדי כך קיצונית שהוא יכול היה להיות מישהו אחר ע"פ מה שמשרת את צרכיו לאותו רגע, וזה דבר שבשגרה, כלומר- ככה הראש שלו עובד. נאמר לי שזה נובע מבעיות בתפיסת העצמי (תפיסת אינה מושרשת ומוחלטת ולכן הוא הוא נדמה כאחר בכל פעם...) לא מדובר על פיצול אישיות חס וחלילא או על כל מצב קיצוני אחר- אלא על נטייה להציג, להביע ולהחזיק בכל נושא כמעט דיעות שהן אחרות או אף מנוגדות לקודמיהן.

חפש ערך דימוי עצמי Google ראה האם בכיוון של החיפוש שלך.

ידוע לי שזהות עצמית לקויה יכולה להיות אחד הסימפטומים להפרעת אישיות גבולית, אך יש לתופעה זו גם גורמים חיצוניים ופנימיים

האם יש קווי אישיות המאפיינים פוליטיקאים? והאם יש חומר עזר\ספרים\אתרים באינטרנט המתעסקים בנושא?

רז, אני מניחה שברוב הביוגרפיות שנכתבו על פוליטקאים (או אוטוביוגרפיות) אפשר למצוא חלק מן התשובות. אני חושבת שבכדי להיות פוליטיקאי צריך רמה מסויימת של כריזמטיות, רצון לשנות (שלא תמיד בא, בסופו של דבר לידי ביטוי) ועוד.

כל תכונות האופי שהפסיכולוגיה תגדיר כנוירוטיות, חייבות להתקיים בפוליטיקאי. למשל, ראש ממשלה חייב להיות פרנואיד ולא להאמין לאף אחד. פוליטיקאי חייב להיות רמאי, להבטיח ולא לקיים. פוליטקאי חייב להיות שקרן ברמות שאדם רגיל לא מסוגל לסבול. פוליקאי חייב להיות לפעמים כוחני. לפוליטקאי חייב להיות בטחון עצמי רב ואסור לו לפקפק אף פעם בעצמו אלא אם כן זה לצורך יחסי ציבור פוליטקאי חייב להרגיש כל הזמן שמגיע לו. ועוד ועוד.. אז מה נוירוטי ומה לא ? פורנוגרפיה זה כנראה עיניין של גאוגרפיה

רוב הפוליטיקאים מאופיינים בהתנהגות לא מוסרית ונרקסיסטית- לפחות כלפי חוץ. כמובן שכל אדם הוא עולם ומלואו וכל אדם שונה מאחר גם אם הוא פוליטיקאי.

אחי רציתי להגיד לך שכולנו באותו חרא!!!! הלקוחות במדינת ישראל הם בעייתים, חושבים שמגיע להם בכל, ברוטליים, גסים, חוצפנים, ומעל הכל ישראלים בדם. אין מה לעשות זה קשה לעבוד עם ישראלים. לאחרונה אני מבינה כמה שהעם שלנו מגעיל ומאכזב. אל תלחץ מהעבודה הזו שים זין ותעשה את המקסימום בסה"כ מי שנמצא בקו השני הוא אדם בידיוק כמוך שצריך את העזרה שלך .

נציגה יקרה, איך אפשר גם לשים זין וגם לעשות את המכסימום? ןלעצם העניין, לטנגו צריך שניים (תמיד) וכבר אמרו חכמינו חז"ל מענה רך ישיב חימה אז אולי בכל זאת כל אחד מאיתנו יתרום את שלו כדי שיהיה לכולנו קצת יותר נעים לחיות פה. לא ככה?

זה מזכיר את השאלה המיתולוגית על מה קדם למה, הביצה או התרנגולת? אולי אם נציגי השירות, עובדי משרדי ממשלה, בנקים, ודומיהם היו נותנים שירות מספק - יכול מאד להיות שלא היו ללקוח הישראלי סיבות להתנהג בברוטליות, גסות וחוצפה. לכל מקל יש שני קצוות...

את טועה !!!!!!!! נציגי שרות הלקוחות והפקידים- בד"כ מאוד נחמדים !! והלקוחות הם אלה שמבלבלים את המוח !! הלקוחות צריכים להיות יותר נחמדים וסבלניים.

אני לא רופא הפורום אבל כולם בבקשה לקרוא את ההודעה הקודמת שהשארתי: re -"סוף" - ל - "מדוע ד"ר קפלן לא עונה - אפשרי לענות". זהו.סוף

ד"ר קפלן נהג באחריות כשדאג להציב בראש הפורום הודעה שאין לו אפשרות לענות בשבועות הקרובים ובכך חוסך לאנשים לשאול שאלות ולחכות לתשובה. אפשר להיעזר בפורומים השכנים בתחום הטיפול הנפשי או בפורומים אחרים בקהילת בריאות הנפש של YNET. מי שרוצה דווקא את ד"ר קפלן יצטרך להמתין עד שיחזור.

ברצוני לקבל רשימת ספרים ואתרים בעברית אודות כל הקשור בנושא מציצת אצבע תודה מראש.

מציצת אצבע אצל ילדים או כאקט מיני?. בכל אופן תוכלי לקבל כל אינפורמציה בנדון דרך google .

ראי ב. http://www.sexuality.co.il/article.php?id=14

מדוע אתה לא עונה בפרום? לידיעתך, יתרון האינטרנט הוא שבכל העולם, אפשר לענות ולהמשיך לנהל את הפורום . אל תשכך שהיום אוגוסט ואתה חוזר בחודש אוקטובר???? האם נראה סביר שבאוקטובר תענה על שאלות שנשאלו באוגוסט? האם לא יקח לך כחודש נוסף לענות על כולם? המתחיל במצווה אומרים לו גמור ולכן יהיה נחמד אם תפנה זמן קצר לתשובות לאנשים הזקוקים לך ולא תשאיר אותם בהמתנה או לחילופין שבאופן זמני יתמנה מחליף למנהל הפורום!!

את לא מתביישת??? ד"ר קפלן חייב לך משהו באופן אישי??? גם אם סתם מתחשק לו להתאוורר קצת מהפורום - זכותו! ההודעה שד"ר קפלן השאיר מאפשרת לכל גולש להחליט אם להשאיר פה הודעה, או בפורום אחר. אז אנא, לתשומת ליבך, תהיי קצת פחות אגרסיבית בדרישות שלך.

לחגית הצדקנית, אולי במקום לרטון, לקטר ולהתלונן כמה שאת מקופחת וכמה שאחרים לא בסדר, תנסי לרתום את האנרגיות השליליות למשהו חיובי? למשל, תנסי לראות אולי את יכולה להשיב לחלק מהפונים ולשתף אותם מניסיונך, לתת להם עצה טובה, מילה חמה או סתם להרגיע. הפורום הרי אינו חדר טיפול נמרץ, והבעיות הדחופות באמת אינן נפתרות כאן. קצת אורך רוח וחשיבה חיובית ואולי תגלי פתאם דברים חדשים וחיוביים על עצמך.

לדעתי הגזמתם! מי בוכה? מי מקטר? חגית צודקת - מדובר באחריות!!!! הדר" רושם בקורות החיים שלו שהוא מנהל פורום האם יתכן שככה סתם כי נוח לו הוא יקום ויעזוב??? פה מדובר באחריות לשמה . גם לדעתי התרוץ של סמינר בחול לא מצדיק להעלם לתקופה של שלושה חודשים. אין כאן שום טענות וכעס - בכל זאת זה פורום אינטרנטי ולא טיפול פרטי!

ככה נראה משהו שמקבלים בחינם, לא?

ב-YNET מלבד יעל דורון המקסימה גם אודי בונשטיין הצטרף שהוא פסיכולוג קליני ומטפל בהיפנוזה. http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-879-5749,00.html

לפי דעתי- היו צריכים לחפש מחליף לדר' קפלן. גם בפורום רפואת משפחה- מצאו מחליף כשהרופאה יצאה לחופש. בינתיים- תתאזרו בסבלנות !!!!!!

אם כבר להפנות אצבע מאשימה אז לא אל ד"ר קפלן, אלא אל הנהלת הפורומים - זה התפקיד שלהם!

אני במצב גרוע!!! מקווה שאני בפורום הנכון , ואם לא תשתדלו בכל זאת לענות לי מזה 3 שבועות אני בשלב התמותתות עצבים ודיכאון. אני לא אוכלת, ישנה הרבה, כל הזמן מקבלת התקפות בכי ואין לי חשק לעשות כלום. כל דבר נראה לי חסר טעם. בעבר כשהיתי עצובה היתי חושבת עד דרכים להוציא אותי מהמצב הבעייתי שהייתי נמצאת בו. אבל היום, לאחר שנה שאיני מוצאת עבודה , לא מסוגלת למצוא ואף להחזיק בשום עבודה, וגם מצב של שנה בו אני לי שום מערכת זוגית משמעותית אני פשוט נתקפת בהתקפי בכי ודכאון כפי שציינתי קודם. משום מה כל מה שעשיתי להוציא את עצמי ממצב הביש הזה לא עזר כולל לא עזרתם של חברי ולכן כנראה , איבדתי תקווה. שאלתי מה עלי לעשות על מנת לאת מהדיכאון ולעצור את עצבי הרופפים? תודה אורית

אורית, נשמע שעברה עלייך שנה לא קלה, ושהעומס הרגשי שנוצר בא לידי ביטוי ב - 3 השבועות האחרונים. מכיוון שלדברייך את לא מצליחה עוד לצאת מהמצב לבד, אולי כדאי שתפני לאיש מקצוע שיעזור לך לעשות סדר בדברים. מה דעתך?

ד"ר אורן / מאיר שלום הילדה שלי בת 11 נכנסה באינטרנט לאתר "בית הרוחות" וכנראה קראה שם על שדים ורוחות. מאז מזה כשבועיים היא מפחדת לישוןלבד וטוענת שיש שד ורוח בחדר שלה ולא עוזר שאני מבטלת את העניין ומסבירה לה. הצעתי לה להירדם עם אור אך גם כך היא טוענת שיש בחדר שד ורוח. זה קורה רק בלילה. מה עושים?

יש ספרי ילדים המספרים על שדים וחיות מפחידות בנימה ידידותית ומקרבת. למשל, על ילדים שמתידדים עם חיה מפחידה מכניסים אותה לחדר ומשוחחים איתה. אפשר להתעניין בחנויות ספרי ילדים. לי אישית זכור ספר ישן שנקרא " פחדרון בארון ". הסיפור הוא על ילד שמתידד עם מפלצת שנמצאת אצלו בארון ומזמין אותה להיות לצידו במיטה ואז הוא רואה שהיא בעצם לא כל כך מפחידה. אם סיפור כזה יכול לדבר אל ליבה של ביתך ולהרגיע אותה כדאי להתעניין ולהשיג אחד הספרים.

ראובן שלום רעיון נהדר. תודה דפי

אני לא הית מעורר אצלה את הרצון להתייד עם רוחות ??? גישה כזו מקפלת בתוכה הכרה בעל טבעי. לא מדובר בחיות אלא ב" יישויות ". הכיוון הוא נכון אך צריך לחשוב על רעיון מותאם לילדה בת 11 וספציפי לחרדה הזו. בפורום זה אין פסיכולוג כעת. אולי תתיעצי עם פסיכולוג המתמחה בטיפול בילדים ??

מדוע שלא יהיה ניתן לעשות כאן רישום קטן , שכל אחד יקח בילעדיות על הכינוי שלו, וכמובן תנתן אופצייה לכתוב בכינוי שלא תחת רישום מסודר, אבל לפחות לא יהיה כאן כפל כינויים, כי מה שהולך בחודשים האחרונים בפורומים זה פשוט מפלצתי.

ההצעה שלך לא ריאלית , שכן האנשים כאן אינם קבועים כולם, אלא כל הזמן מתווספים חדשים ומתחלפים. לכן זה לא מעשי.

למה את מוטרדת מכפל הכינויים? בעצם, מה זה בכלל משנה

ואוליי גם נשנה בחיים כל אחד את השם שלו כדי שלא יהיו כפילויות ולכל אחד יהיה הייחוד שלו.

לדעתי, מה שמייחד כל אחד ואחת מאיתנו הן סה"כ התכונות והמרכיבים המשקפים את האישיות, ולא הכינוי שאנו מדביקים לעצמנו. תשובות הכותבים מלמדות יותר מכל כינוי וכפל כינוי.

פעולה , התנהגות לא מודעת שיוצאת לפועל בניגוד לרצונך או כוונותך. לדוגמא קלפטומניה היא סוג של acting out . כמו סוגים שונים של סטיוצ מיניות כגון מציצנות, פרוטריזם (גברים הנוטים להתחכך בנשים במקומות צפופים ) או האקסיביציוניזם (חשיםפת אבר מין בפומבי ). ברוב מקרים האלה ,התנהגות זו מקורה במקום לא מודע. במקרה הקל היא מביכה את האדם במקרה הגרוע עלולה לסבכו בפלילים.

מזה אומר?

אריקה, acting out פירושו - במסגרת טיפולית - לעשות במקום לדבר. המטופל יאחר לפגישות, לא יגיע בכלל וכו'. מדובר בהתנהגות שמחפה על על מצוקה כלשהי, וניתן להגדירה אימפולסיבית לעתים.

הייתי לאחרונה בטיפול במכון לשיפור המוח ביו-קשב, יש שם צוות ממש רציני ואבחון מדעי מתקדם (בעזרת מחשבים וחוקרי מוח) מומלץ לכל בעיה נפשית, יש להם אתר ניתן למצוא אותו בגוגל תחת ביו קשב

למה הכוונה שיפור המוח? אתה מתכוון לשיפור בתפקודי זיכרון, חשיבה אסוציאטיבית, דמיון מודרך וכו'?

מלא חצ'קונים ומוגלה........ אני יודע...... אל תכנסו לזה

איך אתה מעז לדבר על שפה שפה יה סוטה מגעיל.

התכוונתי למתחזה..... כאילו ברור..... מי זאת שפה שפה בכלל......

עכשיו ברור שהתכוונת אלי.

אז יש לך תחת דוחה אחושרמוטה כלבה.... אם את זוכרת.....

החבר שלי יבקר אצלך. אני לא צוחקת נאתר אותך.

כיצד מטפלים בנוש? האם ישנם ספרים בעברית שאפשר לקרוא?.. תודה לכולכם דויד

דויד, לא נתקלתי, באופן אישי, בספרים (בעברית) אשר עוסקים בקלפטומניה; אבל אתה יכול לבדוק באינטרנט אם יש ספרים בנושא. אפשר לטפל בקלפטומניה, תפנה לאיש מקצוע (פסיכולוג/ פסיכיאטר). בהצלחה.

שלום שמי ליהיא ורציתי לשמוע את דעתך המקצועית על גמילה מהתמכרות באמצעות היפנוזה ושיחזור גלגולים... כיצד ניתן למצוא מטפלים טובים בתחום זה וכמה טיפולים מצריך תהליך הגמילה??? המון תודה

אם תקראי את הפתיח לפורום תראי שהד"ר המנהל נמצא בהשתלמות ולא עונה לפניות. נסי לחפש עזרה באתרים אחרים כמו תפוז ( יעוץ פסיכולוגי ). האם חשבת לפנות לקבוצות טיפול ? יש טיפול קבוצתי לטיפול בהתמכרויות , לצערי אין לי כתובת אך כדאי להתעניין.

מכיר את השיטה. יש בה סיכונים. ממליץ בחום לנסות שיטות אחרות. עד כמה שאני מבין השיטה לא עברה בקרה ואישור מדעי. עזבי את זה. מעניין אבל מסוכן.הבאת תכנים לא מודעים או מ"גילגולים אחרים " (ואיני אומר זאת בציניות ) יש בה סיכונים רבים. ישנם לא מעט שרלטנים בשטח.אני יצאתי בשן ועין מהפנוזה לצורך רפואי בלבד.