פורום פסיכולוגיה קלינית

לד"ר אורן קפלן שלום רב. שמי הוא רביב ובן 25, ברצוני להציג לך מקרה שמלווה אותי כבר המון שנים ומאז היותי כבוגר. המקרה הוא שבקרוב אני מהגר למדינה אחרת עקב מצב כלכלי קשה מאוד, שסיבות אחרות נוספות שבכללן הן סיבות אישיות. מילדותי נולדתי עם חיך ושפה שסועים, ועקב כך נוצר מצב שהאם תמיד הייתה מטפלת בי עד היום בצורה מסיבית והדוקה. עקב מכתב שכתבתי לנשיא מקסיקו, ובו פירטתי על בעיותי האישיות והאקונומיות הקשות הוחלט לעזור לי בתהליך ההגירה וע"י כך לקבל את האזרחות שכיום בלעדיה לא ניתן למצוא עבודה באף מדינה אחרת (עקב חוק הזרות) שקובעת שאף אזרח זר לא יכול לעבוד במדינה האחרת מבלי שיהיה לו את האזרחות של המדינה עצמה (כמו כן יש לי נסיון רב בנושא זה, מאחר שגרתי בבוואנוס איירס תקופה של חצי שנה, כאשר במהלכה חיפשתי עבודה אך לצערי לא היתה בה הצלחה ולא קיבלתי את העזרה הדרושה, גם מצד הקהילות היהודיות השונות בארגנטינה) אישיותי היא : רגיש , אינטליגנטי, חכם, אחד שמאמין בעצמו וביכולתיו ויודע את המגבלות שלו, מה שטוב ורע ולמה הוא מסוגל להגיע בעתיד, בקיצור אחד שיודע מה רוצה מעצמו ומוכן להילחם כדי להגיע למטרה שאליה הציב ולא משנה היעד שלו, תוך כדי שימוש ברצון, באמיצות, כוח סבל שאותה קיבל במהלך השנים. אחד שילחם למען העתיד שלו, שיכול להיות האושר שלו. אפילו אם יהיה צורך בהחלטות גורליות שיכולות להיות מוזרות מהצד השני, כגון: משפחה וכדומה. יש לציין ואיני חושב שאני "משוגע" עקב ההחלטה לעזוב את ישראל לעבר עתיד טוב יותר (מאחר ויש ישראלים אחרים העושים זאת ולא רק אני) כיום התחלתי בתהליך ההגירה מצד המשפט וכל מה שכרוך בזה, על מנת לשנות את האזרחות.. במקרה זה מקסיקנית ולקבל את כל הזכויות שיש לאזרחי המדינה (כשהעיקר הוא הזכות לעבוד ולגור) מאחר שאני אזרח זר שאין לו בעיקרון זכות במדינה שאליה אני רוצה להגר (כך כתוב לפי החוק ונאמר לי מצד המון חברות מעסיקים שאיתם יצרתי קשר בארצות שונות, בספרד, ארגנטינה, מקסיקו). במשך כל תהליך ההתבגרות שלי נתקלתי בקשיים חריפים מאוד מצד המשפחה בעיקר מהאמא אשר בעיקר היה בהחלטת החלטות מצידה, מאחר שהיא הייתה רגילה לדאוג לי כל הזמן, ולפעמים לומר מה לעשות גם, כך שהיתה רגילה ליצור את החלטות במקומי כמו כן, בתקופה האחרונה אמא שלי עברה סבל רב מסיבות שונות שהן מצב אקונומי חמור, שבו הייתה בחרדה. אך הסבל הגדול היה עקב מותה של סבתא שלי זכרונה לברכה אשר נפטרה מסרטן (אני קיבלתי את זה כאיש בוגר, מאחר שהחיים לא קלים וחייבים להמשיך קדימה ולנסות להתגבר על הקשיים שיכולים להיות במהלך חיינו) בזמן האחרון, אני נמצא במצב שבו האמא אינה מסוגלת להבין שהגיע הזמן להיפרד, ולתן לבנה להחליט את ההחלטות אשר יקבעו את עתידו כבוגר ואחראי למעשיו, כמובן והיא יכולה להציע אך אינה יכולה להחליט מאחר ש "אף אחד בעולם אינו האלוהים, ואינו מסוגל לקבוע את החלטותיו של מישהו אחר, במיוחד כאשר והוא בוגר" לצערי שמתי לב, שאישיותה בזמן האחרון הוא: אנוכיות, חוסר ביטחון ונאמנות, פגיעה בהחלטות ושלטנות והתחשבות ברצונות הבוגר, חרדה, אי קבלת האדם - גם חיצוניות, ופראנואדיות. אני מאמין שמצב זה נוצר עקב מצב בטחוני וכלכלי של מדינת ישראל ומאמין שהיא צריכה יעוץ על מנת לפתור בעיה זאת (אני רושם לך מתוך דאגה אליה, למרות שיכול להיות שהיא לא שמה לב לזה) ולפני שאעזוב הייתי רוצה שהיא תקבל יעוץ הויכוחים לגבי עזיבת ישראל, הם כמעט כל יום, אך אני משתדל שלא לדבר על כך לפניה מאחר שבכל פעם שאני מדבר היא אינה מקבלת בכבוד את ההחלטה (זה דבר שהחלטתי כבר לפני הרבה שנים, מאחר והרצון שלי הוא לעבוד במדינה אחרת) ובעיקרון היא גורמת לחוסר ביטחון ביכולתי כבוגר ובקבלת ההחלטות שיכול להיות האושר האמיתי שלי מאחר שבישראל לא היה לי מזל, ובכל הנושאים שיכולים להיות והפתרון הוא שהיא חייבת לקבל את ההחלטה שלי בכבוד, ובהבנה מלאה (ולא רק להבין מהצד שלה) מצד האנשים האחרים, אבי ואחי מקבלים זאת טוב ואחרי שיחה עם אחי בפלאפון נאמר לי: רביב, אני מקווה שאתה יודע מה אתה עושה, אבל כבר הגעת לגיל בוגר מאוד, והגיע הזמן שאתה תחליט את ההחלטות בעצמך. אשמח מאוד אם תוכל לכתוב לי את דעתך לגבי מכתב זה. תודה מקרב לב, רביב.

רביב, טבעי שאם לילד המבקש להגר לארץ זרה תחוש רגשי תסכול, חרדת נטישה ואכזבה. יכול להיות שהתופעות שציינת הן ביטוי לתחושות אלו. אחרי מות הסבתא היא אמורה כרגע להתמודד עם הפרידה ממך, תוך דאגה האם תצליח להסתדר ואיך ייראו חייך במכסיקו או בקיצור רחוק ממנה. תהליך הפרידה הזה יכול להימשך זמן רב ועליה להבין ולהיות מודעת לכך על מנת לשלוט בתגובותיה. מעבר לכך, אולי כדאי שתדבר עם אביך ואחיך שינסו ביחד להפנות אותה לייעוץ מקצועי שיקל עליה את תקופת המעבר (עד ההשלמה עם העובדה שאתה אכן עזבת לצמיתות) וגם כדי לחזק אותה לאחר המשבר של מות הסבתא. שיהיה לך בהצלחה במקום החדש

שלום רביב מכיוון שד"ר קפלן בחופשה הרשה לי להביע את דעתי על הקטע בו הצגת את חייך ואת שאיפותיך. אתה נראה כאדם אינטליגנטי בעל כושר ביטוי מעולה. ולכן אינני מבינה מה אתה מחפש במקסיקו הרחוקה. הרי כבר היית שם ולא הצלחת למצוא עבודה , למה שעכשיו תצליח. לפי עניות דעתי אין כמעט סיכוי שתצליח במדינה זרה ורחוקה כמו מקסיקו. לו היית משקיע את כל האנרגיה שלך בבנית חיים עצמאיים בארץ קרוב לוודאי שהיית מוצא עבודה ובונה לך כאן בארץ שלך יחיים עצמאיים. ברור שאתה חייב לעזוב את בית הוריך ולחיות את חייך, אבל כאן בארץ.

כל השנים חשבתי שאני לא שווה, זה התחיל מבית הספר ומחוסר הצלחה בלימודים. הערך העצמי שלי היה באדמה ובגיל תיכון כבר היו לי דיכאונות רציניים. עם רק הייתי מאבחנת בזמן את הפרעת הקשב שהתחילה את כל זה הכל היה יכול להיות שונה. המקום היחידי שהצליח לאבחן לי את הבעיה וכעת גם לפתור לי אותה הוא המכון לשיפור מוחי ביו-קשב. שם יש גם חוקרת מוח מומחית להפרעות ארגון מוחי כמו קשב וגם רופא שהוא פסיכיאטר ויכול להתערב תרופתית וגם פסיכולוגית קונבנציונאלית לטיפול בשיחות. עוד לא ראיתי שילוב כזה ולכן כנראה עד כה לא אבחנתי וטופלתי כנדרש. האתר שלהם הוא http://www.ghi.org.il/biokeshev/ וניתן גם להשיג אותם בטלפון 04-6369573

יופי לך, אני בפרינציפ לא מתקרבת לדברים שמריחים פרסומת זולה ומסחריות בוטה בפורום כזה

ראיתי שמילאתם את כל הפורומים בפירסומות מסחריות ואתם ממשיכים להציף ולנסות למכור טיפול רפואי-פסיכולוגי כאילו זה חולצה שמוכרים בשוק. מי שמפרסם טיפול רפואי-פסיכולוגי בכזאת צורה בוטה זה סימן מובהק לשרלטנות, רמאות ונוכלות. מי המטומטמים שישלמו לכם אחרי שהצפתם את כל הפורומים בפירסומות. תחפשו פראיירים במקום אחר.

שהסיפורים הם אמיתיים. תפנו לפורום מדע בדיוני/ הגזמות ושם תספרו את השטויות שלכם. אינכם מבינים שניסים קורים דק בחנוכה...........

שלום לפורום פסיכולוגיה קלינית. בקצרה: יש לי אח שנמצא מזה שנתיים בבית ללא מעש. המטרה שלי היא להוציא אותו מממעגל קסמים זה בכל מיני דרכים: 1. ניסיתי לשכנע אותו ללמוד - רמתו האישית גבוהה 2. ניסינו (כל בני המשפחה) לשכנע אותו לעבוד 3. ניסינו לדבר אל ליבו ולהבין את הבעיות שלו שאלתי היא כיצד ניתן לשכנע אותו כי הוא זקוק לפסיכולוג או לעזרה מקצועית אחרת.

רפי, האם, אחיך הסביר לפחות אחד מהדברים שציינת (למה הוא לא עובד/ לומד)? הוא ניסה להסביר את עצמו? יש משפט שאומר, שכדי להבין בעיה, צריך קודם כל להכיר בקיומה. כל זמן שאחיך לא רואה שיש איזושהי בעיה, לא תוכלו לנסות לשכנע אותו ללכת לייעוץ. בכלל, קשה (אם לא בלתי אפשרי) לשכנע מישהו ללכת לטיפול, אם הוא לא רוצה.

הי, הוא בהחלט מודע לבעיה שלו. הוא מבין שהוא נמצא בבית מזה שנתיים ללא עבודה וללא לימודים ולמעשה ללא כל כיוון, אך לדבריו "התרגלתי כבר ואין מה לעשות" הוא טוען שהתאקלם למצב הזה שהוא נמצא בבית רוב הזמן ואינו זקוק כעת לכלום. אני ניסיתי להבהיר לו כי החיים הם הרבה מעבר לכך וכי יש לנצלם ולברך על כל רגע אבל הוא נמצא במעין מעגל ואינו יכול חצאת ממנו. אני מסכים שקודם הוא צריך להכיר בבעייתו בכדי לפתור אותה ולהערכתי הוא מכיר אבל יש צורך להניע אותו לפעולה, כל פעולה שהיא בכדי שהחיים שלו יתחילו.

גם אני מסכימה כי על אחיך להגיע בעצמו להכרה שהוא בבעייה ושהוא זקוק לעזרה. עד אז אין לכם הרבה מה לעשות מבחינה זו. מה שחשוב בעיניי הוא כי לא תעזבו אותו לבד , כוונתי- נפשית, שירגיש כי יש לו את התמיכה שלכם בכל מקרה. חשוב מאוד.

הי, ראי תגובתי ל- HERA בנוסף, אנו לא עוזבים אותו למרות שלפעמים הוא נותן לנו את התחושה של להרים ידיים. אני חושב שיש אולי צורך בהתערבות של גורם חיצוני, מישהו שיוכל לדבר אל ליבו שלא דיבר עימו עד כה. אולי הוא יצליח להראות לו את הצורך בפסיכולוג. להערכתי, הרפואה שלו היא ע"י שיחות, ברגע שהחיים יתחילו הדברים יזרמו מאליהם.

אתם יכולים לעזור לאח למצוא עבודה או : להצטרף למועדון חברים, להכיר אנשים , לצאת יותר מן הבית . ללכת איתו לבלות בבתי קפה או בקניונים. ולנסות להעסיק אותו. אני בטוחה שהוא לא רוצה לשבת כל היום בבית, הוא רק צריך שיעזרו לו.

שלום אני בת 21 נראית טוב הבעייה היא שכל פעם שאני צריכה לצאת עם בחור אני לא מפסיקה לחשוב על מה נדבר ומה יקרה אם לא יהיה לנו על מה לדבר עכשיו התחלתי לצאת עם מישהו במשך שבועיים והשבוע כמעט חתכתי את הקשר כי אין לנו כל הזמן נושאי שיחה . נראה לי שלו זה לא מפריע כמו לי מה עושים איך יוצאים מהקיבעון איך משנים את הראש ממתינה לעצות

יולי, נראה כאילו שאת מכניסה את עצמך, מראש, לחרדה בקשר לקשר... תשתדלי, עד כמה שאת יכולה, לא להתעסק יותר מדי מדי בנושא של "על מה נדבר", ותני לדברים לזרום. מה גם, שכתבת שלבחור הנוכחי העניין מפריע פחות, אז כנראה שאתם כן מוצאים נושאים לשיחה, רק שאת לא מצליחה לראות את זה. בהצלחה.

שלום לכולם! אני חדש כאן ,ואני אשמח לקבל ממכם עזרה, אני בחור רווק בסביבות שנות ה30 לחיי. תחום העיסוק שלי הוא טיפול באנשים, כבר קרוב ל10 שנים אני סובל מחרדות חוזרות ונישנות( אם כי תמיד אני מצליח פחות או יותר להתגבר ולחיות איתם) החרדות הן סביב שינויים או דברים גדולים שגורמים לשינוי בחיים - כגון חתונה , שינוי מקום עבודה וכו'. עברתי טיפול פסיכולוגי, זה עזר לי למודעות , אך לא עזר ללחץ הפנימי להישכח הלחץ מאוד מפריע וגורם לעיתים להשפעה על חיי. א. למישהו יש אולי הצעה מה יכול לעזור לי מלבד טיפול ותרופות הרגעה? ב. אשמח להיות בקשר עם מישהו שעובר דברים דומים ואף אולי להקים קבוצת תמיכה . אשמח אם תהיו בקשר בדוא"ל

היי, ניסית טיפול בביו-פידבק? יש היום כל מיני דרכים להירגע ללא התערבות תרופתית כגון יוגה - אם זה מתאים לך. אני חושבת, שברמה מסויימת שינויים גדולים מלחיצים כל אחד (מניסיון אישי ומהיכרות עם אנשים), משום שקיים החשש מהלא ידוע ומהויתור על מה שמוכר.

תודה ורק בשמחות

ד"ר שלום הנני אם לילדים קטנים בני 15, 14, 11. וחד הורית. נתקלת בחיי היום יום בבעיות התנהגויות של ילדי. ד"ר, איך אני מתמודדת עם בעיות החברתיות והלימודיות של ילדי. מאד קשה לי מבחינה רגשית לראותם חסרי שמחה ומדוכדכים. בברכה, ש.ב

לש.ב ד"ר קפלן לא יהיה כאן בזמן הקרוב. מציעה לך לשאול את השאלה בפורום אחר (יש פורומים דומים בנענע, ב - ynet ועוד).

חברים שלום, אני זקוק לעיצה חכמה ובדחיפות. קרוב משפחה שלי שמאד חשוב לי מאובחן כבעל הפרעה נפשית של אישיות גבולית. האבחון הוא בעקבות פגישה עם יועץ זוגיות. הוא עונה על כל הסימפטומים: מצבי רוח, יכולת מדהימה של עיוות המציאות וראייה כשחור ולבן, אימפולסיביות. אותו קרוב זה מספר שבועות מסתגר בביתו וכמעט אינו יוצא. לאירועים משפחתיים הוא לא מגיע זה כשנה. חייו הפוכים (ער עד הבוקר ומתעורר בצהריים) ובנוסף הוא גרוש המגדל ילד תוך ריבים בעוצמות אטומיות עם הגרושה- כולל תלונות במשטרה ומעט אלימות. יש נגדו תיקים פליליים והוא נטול חברים, מקום עבודה וכל מסגרת שהיא. הוא מאיים בהתאבדות. הוא החל לקחת (מיוזמתו) פרוזאק לפני כשבועיים אך בינתיים זה לא עוזר. לגבי טיפול פסיכולוגי הוא מסרב כי "אין לו כח לזה". לו ולמשפחה אין שום בעיה כלכלית. איך ניתן לעזור ? עימי הוא לא מדבר (אני רק משאיר מדי פעם הודעה במשיבון ולא חוזרים אלי). חשבתי אולי להדפיס לו מאמר על הנושא ושהוא לא לבד ואולי זה יעיר אותו. מה דעתכם ? יש דרכים אחרות לעזור ?

אבחנה פסיכיאטרית מדויקת של מצבו יכול לעשות רק ואך ורק, רופא פסיכיאטר. היה רצוי שתמצא דרך לשכנע אותו לבוא יחד איתך לרופא פסיכיאטר. אפשר באופן פרטי , אך זה יקר. או דרך קופת חולים או תחנה לבריאות הנפש. אדם שמתנגד בתוקף לקבל עזרה נפשית, קשה מאוד לכפות זאת עליו , אלא אם הוא מהווה סכנה לעצמו או לסובבים אותו.

יוסי שלום, הסימפטומים שתארת בהחלט יכולים להתאים לאישיות גבולית, אבל לא רק. על-מנת שאותו קרוב משפחה שלך יוכל לקבל אבחנה מדוייקת יותר, ובהתאם - טיפול הולם, הוא צריך לעבור איבחון אצל פסיכולוג קליני ו/או פסיכיאטר, ולא כחלק מייעוץ זוגי. לגבי הפרוזאק - אם זו אכן התרופה המתאימה, הרי שהיא מתחילה להשפיע רק אחרי 4-6 שבועות, ולכן צריך להתאזר בסבלנות. אי-אפשר להכריח אדם לפנות לטיפול פסיכולוגי. אפשר לברר איתו למה הוא החליט לקחת פרוזאק ולהסביר לו, שתרופות לו פותרות את הבעיה, אלא רק "מסדרות" את הכימיה במוח; דבר שלא מפסיק את הקשיים הרגשיים.

איך צריך להגיב אדם שבשיחת גברים מגלה שחברו הטוב נמשך לאשתו ולכן הוא מעדיף לנתק עימם את הקשר. איך ממשיכים עם החבר למרות שהוא היה גלוי והאם מדברים על כך עם האשה (שאני מאמין שלא יודעת על כך) אבל גם ככה לא חסרים מתחים.

כנותו של חברך ראויה להערכה. אל נתק את הקשר אלה תשדל לשמרו בגבולות מסוימים (ללא אשתך ) בטוענות שונות. נסה להתמודד עם המצב המורכב. לנתק את הקשרים הינו הפתרון הקל ביותר.

מריו, היוזמה ליתוק הקשר בשל המצב היתה של החבר, אבל מאחר ומדובר בחבר קרוב זה קצת מעיק עלי.

היי רציתי לדעת איך מתבצעת הפסקת לקיחת התרופה בשלבים או בבת אחת.?

כדאי שתפני את השאלה לפורום פסיכיאטריה. שם מנהל הפורום הוא רופא ויוכל להשיב לך תשובה מקצועית מדויקת.

http://images.maariv.co.il/cache/ART524217.html

כלל לא מפתיע.

האם קיימת הפרעה שמתבטאת או נקראת בעיות בתפיסת העצמי- מהם הסימפטומים שלה והיכן ברשת ניתן למצוא מאמרים בנושא, אם אפשר בעברית?

אליהו, היכן נתקלת במושג הזה? אתה מתכוון לתפיסת העצמי במובן הפיזי או הרגשי? אם תוכל להיות יותר ספציפי, אנסה לעזור לך למצוא מידע.

כאשר מישהו נוטה לזכור דברים אחרת לחלוטין מכפי שהתרחשו ולכן אין טעם להתווכח איתו, כאשר אותו בן אדם משנה את דעותיו בצורה עד כדי כך קיצונית שהוא יכול היה להיות מישהו אחר ע"פ מה שמשרת את צרכיו לאותו רגע, וזה דבר שבשגרה, כלומר- ככה הראש שלו עובד. נאמר לי שזה נובע מבעיות בתפיסת העצמי (תפיסת אינה מושרשת ומוחלטת ולכן הוא הוא נדמה כאחר בכל פעם...) לא מדובר על פיצול אישיות חס וחלילא או על כל מצב קיצוני אחר- אלא על נטייה להציג, להביע ולהחזיק בכל נושא כמעט דיעות שהן אחרות או אף מנוגדות לקודמיהן.

חפש ערך דימוי עצמי Google ראה האם בכיוון של החיפוש שלך.

ידוע לי שזהות עצמית לקויה יכולה להיות אחד הסימפטומים להפרעת אישיות גבולית, אך יש לתופעה זו גם גורמים חיצוניים ופנימיים

האם יש קווי אישיות המאפיינים פוליטיקאים? והאם יש חומר עזר\ספרים\אתרים באינטרנט המתעסקים בנושא?

רז, אני מניחה שברוב הביוגרפיות שנכתבו על פוליטקאים (או אוטוביוגרפיות) אפשר למצוא חלק מן התשובות. אני חושבת שבכדי להיות פוליטיקאי צריך רמה מסויימת של כריזמטיות, רצון לשנות (שלא תמיד בא, בסופו של דבר לידי ביטוי) ועוד.

כל תכונות האופי שהפסיכולוגיה תגדיר כנוירוטיות, חייבות להתקיים בפוליטיקאי. למשל, ראש ממשלה חייב להיות פרנואיד ולא להאמין לאף אחד. פוליטיקאי חייב להיות רמאי, להבטיח ולא לקיים. פוליטקאי חייב להיות שקרן ברמות שאדם רגיל לא מסוגל לסבול. פוליקאי חייב להיות לפעמים כוחני. לפוליטקאי חייב להיות בטחון עצמי רב ואסור לו לפקפק אף פעם בעצמו אלא אם כן זה לצורך יחסי ציבור פוליטקאי חייב להרגיש כל הזמן שמגיע לו. ועוד ועוד.. אז מה נוירוטי ומה לא ? פורנוגרפיה זה כנראה עיניין של גאוגרפיה

רוב הפוליטיקאים מאופיינים בהתנהגות לא מוסרית ונרקסיסטית- לפחות כלפי חוץ. כמובן שכל אדם הוא עולם ומלואו וכל אדם שונה מאחר גם אם הוא פוליטיקאי.

אחי רציתי להגיד לך שכולנו באותו חרא!!!! הלקוחות במדינת ישראל הם בעייתים, חושבים שמגיע להם בכל, ברוטליים, גסים, חוצפנים, ומעל הכל ישראלים בדם. אין מה לעשות זה קשה לעבוד עם ישראלים. לאחרונה אני מבינה כמה שהעם שלנו מגעיל ומאכזב. אל תלחץ מהעבודה הזו שים זין ותעשה את המקסימום בסה"כ מי שנמצא בקו השני הוא אדם בידיוק כמוך שצריך את העזרה שלך .

נציגה יקרה, איך אפשר גם לשים זין וגם לעשות את המכסימום? ןלעצם העניין, לטנגו צריך שניים (תמיד) וכבר אמרו חכמינו חז"ל מענה רך ישיב חימה אז אולי בכל זאת כל אחד מאיתנו יתרום את שלו כדי שיהיה לכולנו קצת יותר נעים לחיות פה. לא ככה?

זה מזכיר את השאלה המיתולוגית על מה קדם למה, הביצה או התרנגולת? אולי אם נציגי השירות, עובדי משרדי ממשלה, בנקים, ודומיהם היו נותנים שירות מספק - יכול מאד להיות שלא היו ללקוח הישראלי סיבות להתנהג בברוטליות, גסות וחוצפה. לכל מקל יש שני קצוות...

את טועה !!!!!!!! נציגי שרות הלקוחות והפקידים- בד"כ מאוד נחמדים !! והלקוחות הם אלה שמבלבלים את המוח !! הלקוחות צריכים להיות יותר נחמדים וסבלניים.

אני לא רופא הפורום אבל כולם בבקשה לקרוא את ההודעה הקודמת שהשארתי: re -"סוף" - ל - "מדוע ד"ר קפלן לא עונה - אפשרי לענות". זהו.סוף

ד"ר קפלן נהג באחריות כשדאג להציב בראש הפורום הודעה שאין לו אפשרות לענות בשבועות הקרובים ובכך חוסך לאנשים לשאול שאלות ולחכות לתשובה. אפשר להיעזר בפורומים השכנים בתחום הטיפול הנפשי או בפורומים אחרים בקהילת בריאות הנפש של YNET. מי שרוצה דווקא את ד"ר קפלן יצטרך להמתין עד שיחזור.

ברצוני לקבל רשימת ספרים ואתרים בעברית אודות כל הקשור בנושא מציצת אצבע תודה מראש.

מציצת אצבע אצל ילדים או כאקט מיני?. בכל אופן תוכלי לקבל כל אינפורמציה בנדון דרך google .

ראי ב. http://www.sexuality.co.il/article.php?id=14

מדוע אתה לא עונה בפרום? לידיעתך, יתרון האינטרנט הוא שבכל העולם, אפשר לענות ולהמשיך לנהל את הפורום . אל תשכך שהיום אוגוסט ואתה חוזר בחודש אוקטובר???? האם נראה סביר שבאוקטובר תענה על שאלות שנשאלו באוגוסט? האם לא יקח לך כחודש נוסף לענות על כולם? המתחיל במצווה אומרים לו גמור ולכן יהיה נחמד אם תפנה זמן קצר לתשובות לאנשים הזקוקים לך ולא תשאיר אותם בהמתנה או לחילופין שבאופן זמני יתמנה מחליף למנהל הפורום!!

את לא מתביישת??? ד"ר קפלן חייב לך משהו באופן אישי??? גם אם סתם מתחשק לו להתאוורר קצת מהפורום - זכותו! ההודעה שד"ר קפלן השאיר מאפשרת לכל גולש להחליט אם להשאיר פה הודעה, או בפורום אחר. אז אנא, לתשומת ליבך, תהיי קצת פחות אגרסיבית בדרישות שלך.

לחגית הצדקנית, אולי במקום לרטון, לקטר ולהתלונן כמה שאת מקופחת וכמה שאחרים לא בסדר, תנסי לרתום את האנרגיות השליליות למשהו חיובי? למשל, תנסי לראות אולי את יכולה להשיב לחלק מהפונים ולשתף אותם מניסיונך, לתת להם עצה טובה, מילה חמה או סתם להרגיע. הפורום הרי אינו חדר טיפול נמרץ, והבעיות הדחופות באמת אינן נפתרות כאן. קצת אורך רוח וחשיבה חיובית ואולי תגלי פתאם דברים חדשים וחיוביים על עצמך.

לדעתי הגזמתם! מי בוכה? מי מקטר? חגית צודקת - מדובר באחריות!!!! הדר" רושם בקורות החיים שלו שהוא מנהל פורום האם יתכן שככה סתם כי נוח לו הוא יקום ויעזוב??? פה מדובר באחריות לשמה . גם לדעתי התרוץ של סמינר בחול לא מצדיק להעלם לתקופה של שלושה חודשים. אין כאן שום טענות וכעס - בכל זאת זה פורום אינטרנטי ולא טיפול פרטי!

ככה נראה משהו שמקבלים בחינם, לא?

ב-YNET מלבד יעל דורון המקסימה גם אודי בונשטיין הצטרף שהוא פסיכולוג קליני ומטפל בהיפנוזה. http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-879-5749,00.html

לפי דעתי- היו צריכים לחפש מחליף לדר' קפלן. גם בפורום רפואת משפחה- מצאו מחליף כשהרופאה יצאה לחופש. בינתיים- תתאזרו בסבלנות !!!!!!

אם כבר להפנות אצבע מאשימה אז לא אל ד"ר קפלן, אלא אל הנהלת הפורומים - זה התפקיד שלהם!

אני במצב גרוע!!! מקווה שאני בפורום הנכון , ואם לא תשתדלו בכל זאת לענות לי מזה 3 שבועות אני בשלב התמותתות עצבים ודיכאון. אני לא אוכלת, ישנה הרבה, כל הזמן מקבלת התקפות בכי ואין לי חשק לעשות כלום. כל דבר נראה לי חסר טעם. בעבר כשהיתי עצובה היתי חושבת עד דרכים להוציא אותי מהמצב הבעייתי שהייתי נמצאת בו. אבל היום, לאחר שנה שאיני מוצאת עבודה , לא מסוגלת למצוא ואף להחזיק בשום עבודה, וגם מצב של שנה בו אני לי שום מערכת זוגית משמעותית אני פשוט נתקפת בהתקפי בכי ודכאון כפי שציינתי קודם. משום מה כל מה שעשיתי להוציא את עצמי ממצב הביש הזה לא עזר כולל לא עזרתם של חברי ולכן כנראה , איבדתי תקווה. שאלתי מה עלי לעשות על מנת לאת מהדיכאון ולעצור את עצבי הרופפים? תודה אורית

אורית, נשמע שעברה עלייך שנה לא קלה, ושהעומס הרגשי שנוצר בא לידי ביטוי ב - 3 השבועות האחרונים. מכיוון שלדברייך את לא מצליחה עוד לצאת מהמצב לבד, אולי כדאי שתפני לאיש מקצוע שיעזור לך לעשות סדר בדברים. מה דעתך?

ד"ר אורן / מאיר שלום הילדה שלי בת 11 נכנסה באינטרנט לאתר "בית הרוחות" וכנראה קראה שם על שדים ורוחות. מאז מזה כשבועיים היא מפחדת לישוןלבד וטוענת שיש שד ורוח בחדר שלה ולא עוזר שאני מבטלת את העניין ומסבירה לה. הצעתי לה להירדם עם אור אך גם כך היא טוענת שיש בחדר שד ורוח. זה קורה רק בלילה. מה עושים?

יש ספרי ילדים המספרים על שדים וחיות מפחידות בנימה ידידותית ומקרבת. למשל, על ילדים שמתידדים עם חיה מפחידה מכניסים אותה לחדר ומשוחחים איתה. אפשר להתעניין בחנויות ספרי ילדים. לי אישית זכור ספר ישן שנקרא " פחדרון בארון ". הסיפור הוא על ילד שמתידד עם מפלצת שנמצאת אצלו בארון ומזמין אותה להיות לצידו במיטה ואז הוא רואה שהיא בעצם לא כל כך מפחידה. אם סיפור כזה יכול לדבר אל ליבה של ביתך ולהרגיע אותה כדאי להתעניין ולהשיג אחד הספרים.

ראובן שלום רעיון נהדר. תודה דפי

אני לא הית מעורר אצלה את הרצון להתייד עם רוחות ??? גישה כזו מקפלת בתוכה הכרה בעל טבעי. לא מדובר בחיות אלא ב" יישויות ". הכיוון הוא נכון אך צריך לחשוב על רעיון מותאם לילדה בת 11 וספציפי לחרדה הזו. בפורום זה אין פסיכולוג כעת. אולי תתיעצי עם פסיכולוג המתמחה בטיפול בילדים ??

מדוע שלא יהיה ניתן לעשות כאן רישום קטן , שכל אחד יקח בילעדיות על הכינוי שלו, וכמובן תנתן אופצייה לכתוב בכינוי שלא תחת רישום מסודר, אבל לפחות לא יהיה כאן כפל כינויים, כי מה שהולך בחודשים האחרונים בפורומים זה פשוט מפלצתי.

ההצעה שלך לא ריאלית , שכן האנשים כאן אינם קבועים כולם, אלא כל הזמן מתווספים חדשים ומתחלפים. לכן זה לא מעשי.

למה את מוטרדת מכפל הכינויים? בעצם, מה זה בכלל משנה

ואוליי גם נשנה בחיים כל אחד את השם שלו כדי שלא יהיו כפילויות ולכל אחד יהיה הייחוד שלו.

לדעתי, מה שמייחד כל אחד ואחת מאיתנו הן סה"כ התכונות והמרכיבים המשקפים את האישיות, ולא הכינוי שאנו מדביקים לעצמנו. תשובות הכותבים מלמדות יותר מכל כינוי וכפל כינוי.

פעולה , התנהגות לא מודעת שיוצאת לפועל בניגוד לרצונך או כוונותך. לדוגמא קלפטומניה היא סוג של acting out . כמו סוגים שונים של סטיוצ מיניות כגון מציצנות, פרוטריזם (גברים הנוטים להתחכך בנשים במקומות צפופים ) או האקסיביציוניזם (חשיםפת אבר מין בפומבי ). ברוב מקרים האלה ,התנהגות זו מקורה במקום לא מודע. במקרה הקל היא מביכה את האדם במקרה הגרוע עלולה לסבכו בפלילים.

מזה אומר?

אריקה, acting out פירושו - במסגרת טיפולית - לעשות במקום לדבר. המטופל יאחר לפגישות, לא יגיע בכלל וכו'. מדובר בהתנהגות שמחפה על על מצוקה כלשהי, וניתן להגדירה אימפולסיבית לעתים.

הייתי לאחרונה בטיפול במכון לשיפור המוח ביו-קשב, יש שם צוות ממש רציני ואבחון מדעי מתקדם (בעזרת מחשבים וחוקרי מוח) מומלץ לכל בעיה נפשית, יש להם אתר ניתן למצוא אותו בגוגל תחת ביו קשב

למה הכוונה שיפור המוח? אתה מתכוון לשיפור בתפקודי זיכרון, חשיבה אסוציאטיבית, דמיון מודרך וכו'?

מלא חצ'קונים ומוגלה........ אני יודע...... אל תכנסו לזה

איך אתה מעז לדבר על שפה שפה יה סוטה מגעיל.

התכוונתי למתחזה..... כאילו ברור..... מי זאת שפה שפה בכלל......

עכשיו ברור שהתכוונת אלי.

אז יש לך תחת דוחה אחושרמוטה כלבה.... אם את זוכרת.....

החבר שלי יבקר אצלך. אני לא צוחקת נאתר אותך.

כיצד מטפלים בנוש? האם ישנם ספרים בעברית שאפשר לקרוא?.. תודה לכולכם דויד

דויד, לא נתקלתי, באופן אישי, בספרים (בעברית) אשר עוסקים בקלפטומניה; אבל אתה יכול לבדוק באינטרנט אם יש ספרים בנושא. אפשר לטפל בקלפטומניה, תפנה לאיש מקצוע (פסיכולוג/ פסיכיאטר). בהצלחה.

שלום שמי ליהיא ורציתי לשמוע את דעתך המקצועית על גמילה מהתמכרות באמצעות היפנוזה ושיחזור גלגולים... כיצד ניתן למצוא מטפלים טובים בתחום זה וכמה טיפולים מצריך תהליך הגמילה??? המון תודה

אם תקראי את הפתיח לפורום תראי שהד"ר המנהל נמצא בהשתלמות ולא עונה לפניות. נסי לחפש עזרה באתרים אחרים כמו תפוז ( יעוץ פסיכולוגי ). האם חשבת לפנות לקבוצות טיפול ? יש טיפול קבוצתי לטיפול בהתמכרויות , לצערי אין לי כתובת אך כדאי להתעניין.

מכיר את השיטה. יש בה סיכונים. ממליץ בחום לנסות שיטות אחרות. עד כמה שאני מבין השיטה לא עברה בקרה ואישור מדעי. עזבי את זה. מעניין אבל מסוכן.הבאת תכנים לא מודעים או מ"גילגולים אחרים " (ואיני אומר זאת בציניות ) יש בה סיכונים רבים. ישנם לא מעט שרלטנים בשטח.אני יצאתי בשן ועין מהפנוזה לצורך רפואי בלבד.

אני אדם מאוד פתוח, שמאוד אוהב להכיר אנשים חדשים, מאוד אוהב לצאת לבלות ולהינות- אבל יש לי בעיה- אני לא מצליחה להחזיק שום קשר כמו שצריך. אני נולדתי בברזיל ואבא שלי, שהיה צריך להחליף מיקום כל פעם שמצא עבודה חדשה, עבר פעמים רבות דירה ובכל הפעמים הוא לקח יחד את המשפחה שלו. אני נאלצתי להתנתק פעמים רבות ממקום מגורי הנוכחי כדי להתחיל מחדש. אז ככה היה בתוך ברזיל- עבר שם דירה 6 פעמים עד גיל 11 + פעם אחת שעברתי לגור באורוגאויי! ואז עברנו לארץ ישראל, ופה כבר הספקתי לעבור דירה 3 פעמים. אני לא יודעת אם זה השפיע עלי עד כדי כך על האישיות שלי. לי, כמו שאמרתי, נורא קל להכיר אנשים חדשים. אני נראית די טוב, אנשים נמשכים אלי, ואני יוצאת לעתים תכופות. אבל אני לא מבינה איך אני מוצאת את עצמי תמיד לבד. יש לי חברה אחת מאוד טובה, שהיא חברה שלי מאז שבאתי לארץ, ומחוץ לה, אני מרגישה שאף אחת לא מעניינת אותי לקשר. היו לי כמה בני זוג- ודבר ששמתי לב בכל פעם שהייתי בקשר עם משיהו זה שהייתי מתנתקת מהחברות שלי ונמצאת רק איתו, כלומר, ויתרתי על מסגרות אחרות רק כדי להיות עם הבן זוג שלי. וככה היה במהלך הקשר האחרון שלי- הייתי עם מישהו במהלך שנה וחודשיים- ואני ניתקתי הכל כדי להיות איתו. אגב ככה היא אמא שלי, אשר ניתקה הכל כדי להיות עם אבא שלי. זה לא רק זה. אני מאבדת עניין מהר בדברים. אם אני מכירה משיהי חדשה כחברה, אני מאבדת בה עניין תוך זמן קצר, או שאני לא שומרת על קשר. ככה זה גם עם בחורים חדשים שאני מתחילה לצאת איתם. למה אני כזאת? למה אני צריכה להגיע למצב שאני מכריחה את עצמי לשמור על קשר עם אנשים רק כדי לא להיות לבד (למרות שלפעמים אני מאוד אוהבת להיות לבד)?

לדעתי, המצב שאת מתארת לא נובע בהכרח מהעובדה שנאלצת לעבור דירות הרבה פעמים. יכולות להיות הרבה סיבות לכך. כדאי לך ללכת לשיחות עם פסיכולוג כדי לברר את העניין ולנסות להתגבר על הבעיה.

A mi me pasa lo mismo.Osea durante muchos anios o estaba con mi pareja o cpn mis amigos.Me separe pauktunamente de mi amigos en cuanto fui a vivir con Sara y fue un procrso bastante doloroso. Es como si no pudiera COMPARTIR MI AMOR CON MUCHAS PERSONAS AL MISMO TIEMPO.Pero afortunadamente cambie sin la ayuda de sicologo,hoy tengo y amigos y pareja/ הייתי חייב לתרגל את הספרדית שלי. בקיצור, המצב אינו פתולוגי אבל את פשוט עלולה להפסיד חברים וחבל. כאמור, התגברתי על נטייתי זו לבד ללא טיפול . תתיעצי עם םסיכולוג (אולי בפורום חברה ותעסוקה ד"ר אברהם פסיכולוג חברתי ), חבל לנתק קשרים חברתיים משמעותיים הם משאב שעוזר לנו לחיות חיים עשירים ושלמים יותר. בי מאיר

בבקשה להסביר לי מי שיודע שנחש בחלום הכיש בשפה וביד תודה

אמנם אני לא פותרת חלומות מנוסה , אך ידוע שנחש המופיע בחלום מבטא סמל פאלי. כלומר רמז לאבר הגברי. את המשמעות של הכשה ביד ובשפה אינני יודעת.

שוש, בעבר נהגו לפרש חלומות בעיקר לפי סמלים אוניברסליים. היום זה שמור למיסטיקנים למיניהם. מבחינה פסיכולוגית המשמעות של החלום טמונה בעיקר בחולם. אם את חלמת את החלום הזה, תנסי לחשוב מה זה אומר לך. יש משמעות למיקום ההכשות מבחינתך? איך הרגשת במהלך החלום? איזו הרגשה מתעוררת בך כשאת חושבת על החלום ו/או נזכרת בו? וכו... רק בצורה של שאלות כאלו, שתשאלי את עצמך, תוכלי למצוא את המשמעות של החלום עבורך.

קשה לנתק את משמעות החלום מהחולם כפי שציינה הרה ומהתהליכים הלא מודעים שהוא מבטא. פסיכולוג/פסיכיאטר המצוי בשיטה הפסיכואנליטית עשוי לסייע לך להבין את משמעות החלום אך זאת...תוך כדי תהליך פסיכואנליזה לאחר שאת והמטפל "תיידדו" אם התכנים הלא מודעים שלך בשיטות שונות. כל ספקולציה לפרש את משמעות חלומך מההיבט הפסיכולוגית בדרך אחרת אינה מבוססת בשיטות המקובלות ( עד כמה שידוע לי ). אפשרות נוספת באם את אדם מאמין (בדת וקבלה ) הינה פנות לקבליסט מקובל. הרב עופר בי-ם עוסק בפירוש חלומות על פי ה קבלה. עושה רושם של אדם רציני בתחומו. ערב טוב

היי אני נוהגת לפרש חלומות לפעמים וכידוע לי נחש בחלום מעיד על אויב ניסתר ,מישהו רוצה ברעתך. מנסיוני וניסיונותיהם של אחרים זה תמיד מתברר כנכון.

שלום. אמי סובלת מהתקפי חרדה, זה קרה לה בפעם הראשונה לפני שלושה שבועות. היא נוטלת כדורים ומחר יש לה פגישה ראשונה עם פסיכולוג. אמי בת 53. הכל קרה בעקבות טיסתו של אחי להודו (הוא חזר אתמול). מספר שאלות לי בנדון: האם זה משהו חולף או שזו מחלה לכ החיים? האם יכולה להיות הדרדרות במצב? מה ניתן לעשות? תודה על העזרה.

שלום. מניסיוני האישי, זה משתנה בין האנשים . יש כאלה שגופם זוכר את החרדה, ומסרב לשכוח, וכך כשקורים דברים דומים לאלו שיצרו את ההתקף הראשון, התקף החרדה מתחיל שוב. ויש כאלה שההתקף הוא חד פעמי, או דו פעמי, או ילווה אותם רק בתקופה של הטיול להודו למשל. זה משתנה, אבל עבודה עם פסיכולוג התנהגותי בהחלט עשוייה לעזור. בהצלחה ע.

במה יכולה אשה בת 70 למלא את חייה בתוכן. אני לומדת, קוראת, כותבת, עושה עבודות יד ועדיין מרגישה ריקנות. אני נשואה, עסוקה גם בעבודות בית. אולי אפשר להציע לי נושאים חדשים להתענין בהם?

יעל, נשמע שאת אישה נמרצת ופעילה. אולי תנסי להתעניין בתחום של פעילות התנדבותית. ישנם הרבה גופים וארגונים הזקוקים למתנדבים בכל מיני תחומים. אין ספק שזה גם מכניס עניין ותעסוקה נוספת וגם עושה טוב ומביא סיפוק לעזור לאחרים.

תצטרפי למועדון קשישים. הם משחקים שם ברידג, מדברים ועוד כל מיני דברים. יש ריקודים לקשישים, פעילויות. ויש את אמונה - ששם יש הרצאות לקשישים. וגם אפשר לעשות כושר !

יעל, הריקנות באמת נובעת מעודף זמן? עושה רושם שאת פעילה מאוד, ואיכשהו לא מצליחה למלא את הריקנות... לפעמים ריקנות רגשית מתעלת את עצמה לתחושה של ריקנות ביום-יום, ואז שום דבר לא מצליח למלא אותה. כמו שהציעו לך, את בהחלט יכולה לחפש עמותה כלשהי שזקוקה למתנדבים, או להצטרף לאחד ממועדוני גיל הזהב, ואם זה לא "מדבר" אלייך, תנסי לבדוק מה באמת מקור הריקנות. בהצלחה.

קודם כל תודה על תשובתך הקודמת. מצטערת מראש אם זה יהיה ארוך אך המצב נואש... יש לי שאלה נוספת שמטרידה אותי כבר כשבוע וחצי וביומיים האחרונים מצבי הוחמר בעקבות כך אי לכך הנני זקוקה לייעוץ (פסיכיאטר ופסיכולוג שלי בחו"ל והשאירו אותי ללא מחליף.חוסר אחריות לשמה!!!לכן אנסה להיעזר בך. בסה"כ נראה כי התרופה שאני מקבלת (לוסטרל) וטיפול פסיכולוגי עוזרים לי.הנני מרגישה כי לא חשה יותר את העצב העמוק שעבר עליי, לעתים דכדוך, אך אני מניחה שהדבר קורה גם לאנשים באופן כללי,הרי לא תמיד אנו מאושרים. לאחרונה התחלתי להיות עסוקה במחשבות על העתיד שלי, כלומר כיצד יראה עתידי לאור ההפרעה שאני לוקה בה כעת ואפילו שהיא תחלוף לגמרי בהמשך והאם היא תחלוף לחלוטין.כיצד אוכל לקשור קשר זוגי עם מישהו כשידע כשאני סובלת/סבלתי מדיכאון ונטלתי כדורים נוגדי דיכאון,מה יהיה מצב בריאותי בעקבות הדיכאון (יש לציין כי מדי פעם אני מרגישה חולשות בעקבות המצב הנפשי) וכד'.לפני כחודשיים שמתי לב שכמעט כל דבר שאני אומרת או כל דבר שכרוך בהבעת דעה, בטחוני נוטה להתערער ואני חשה מן תחושה שאני לא יודעת מי צודק אני או אחרים ואני כאילו אני הולכת לאבד את שפיותי.בשיחה עם הפסיכולוג שלי התחלתי להבין שמדובר בתופעות שאופייניות לגיל ההתבגרות ולתחושת אי וודאות שמאפיינת אי גיבוש זהות.לאחר מחשבות רבות הבנתי כי אכן זהו המצב,כנראה שאני עוברת תהליך התבגרות מאוחר (לצערי.להזכירך אני כמעט בת 26) ויחסית נרגעתי (לפחות לא מדובר במצב פסיכוטי). מה שעוד שיכנע אותי שמדובר בתהליך התבגרות מאוחר ולא משהו חמור יותר הוא העובדה שפסיכולוג שלי אמר כי הרי את לא מרגישה אי וודאות לגבי דברים כמו אם משהו עומד מולך את שואלת את עצמך האם הוא באמת עומד מולי או שרק אני רואה אותו ואחרים לא.זאת אומרת שהבלבול מופיע במצבים של הבעת עמדה ולא מצב טריוויאלי כמו זה. אך לאחרונה אני מרגישה שהבלבול מתחיל גם במצבים כמו האם מה שאני רואה בטלוויזיה גם אחרים רואים,האם מה שאני שומעת זה באמת קורה או שאני מדמיינת וכד'.אני מאוד מפחדת ולא מבינה מה קורה איתי.האם אני בדרך למצב פסיכוטי (הרהורי שווא,לדוג') או שאני בחרדה מהמצב הדכאוני והמההשלכות שלו וזה גורם לי לחרדות למיניהן או למחשבות אובססיביות.יש לציין כי כשאני מרגישה מבולבלת במצבים הטריויאליים אני די נוטה להבין שאני תופסת את המציאות כמו אחרים,אך לכמה שניות יש לי הבזקים שאולי זה לא כך. שוב מצטערת שהשאלה ארוכה, אך אני באמת זקוקה לעזרתך ובהקדם. תודה מראש.

יקירתי אין כאן פסיכולוג עד סוכות פני לד"ר הידש בפורום פסיכיאטריה. מדובר בפסיכיאטר מאוד מקצועי ואנושי. מקווה שמצבך ישתפר

תודה על ההתייחסות

ד"ר שלום, מדובר בילד בן 8 בעל התבטאויות התנהגותיות נשיות כגון: לשים לק על הציפורניים בסתר, רצון להתחפש לאשה כל הזמן, לעטוף את רגליו כגרביון. ילד זה מתנהג כך כבר מגיל 3 בערך זה התחיל ברצון לשנות את שמו לשם של בת. השאלה שלי היא האם יש משהו שניתן לעשות בנדון ואם כן מה ולאן לפנות. ילד זה גדל בלי אביו הביולוגי אך סביבתו מאוד תומכת ותמיד היה סביבו גבר אם זה סב או דוד ועכשיו אף יש לו אב חורג שמקבל אותו כבנו. תודה רבה על תשובתך, אתי

1 .ילד בגיל 8 אינו הומוסקסואל. 2 . יש לפנות לפסיכולוג / פסיכיאטר בכיר המטפל בהפרעות זהות מינית אצל ילדים. 3. הילד צעיר יש עדיין סיכוי טוב לטפל בו . 4 . כיצד מגיבה הסביבה, חבריו לכיתה ? האם הוא סובל מהתנהגותו או שמא מדובר בעיקר בדאגתך לעניין שונותו? 5 . כאמור קחי אותו בהקדם לאבחון יעוץ וטיפול.

שלום, העניין מדאיג לא רק אותי אבל אין ספק שרק המבוגרים במשפחה שמים לב ממש לבעיה, או שכך לפחות נראה לי. הילדים בבית ספר לא ממש מכירים את הצד האמיתי שלו מפני שהוא מופנם וביישן בבית הספר. בני דודיו, לא נראה לי שהם שמים לב לאיזושהיא בעיה הם מקבלים אחד את השני רגיל והם חברים טובים גם בעצם היותם שכנים ולידם הוא לא מתבייש ומתנהג רגיל לחלוטין. העניין הוא שאני לא אמו אני דודתו ואני משערת שאמו שמה לב לעניין אך לא מדברת על זה, אשמח לקבל עצה איך לגשת אליה בעניין זה. תודה רבה, אתי

הי, כתבתי כבר לפני כמה ימים ל משיכתי לגרביים של נשים. חשוב לי לציין שהבעיה ממש פוגעת בי בכל תחום. לדוגמא במקום העבודה שלי אני מסתכל לבחורות לרגליהן כל הזמן לראות איזה גרביים הן גורבות מידי פעם אני נוגע כאילו לא במתכוון בגרביהן כשהן יושבות לידי, רק מכיון שזה גורם לי לגירוי מיני רב. אני חושש שזה עלול לגרום לי לבעיות נוספות. (כבר יצא לגנוב גרביים מאחיות של חברים שלי) אגב, אני שולח בעיה זאת למס' פורומים כדי לקבל את מירב התגובות, מה גם שאינני יודע בדיוק לאיזה פורום היא מתאימה. מאוד עצוב לי שיש אנשים שמזלזלים בבעיה הזאת וסתם מקניטים. יובי

בן כמה אתה אפשר לדעת?

בן 27. למה את שואלת ?

לפני כשנתיים הבנתי שאני מאוהבת בגבר אך הסטטוס הפורמלי שלנו לא איפשר לי להיות איתו בקשר רומנטי.כעבור כחצי שנה השתנו התנאים, הרגשות היו הדדיים( בדיעבד התברר שהוא התאהב בי הרבה לפניי) ומאז אנחנו נאהבים ומתגברים על הרבה קשיים כדי לממש אהבתנו.(שנינו נשואים עם ילדים וזה לא הקושי היחידי). כבר כשהבנתי שאני מאוהבת, התחלתי לסבול מבעיה בריאותית קשה, ואני מנסה לטפל בה בכל דרך ללא הצלחה. קיימות תיאוריות הקושרות בעיה זו במצב נפשי ואין ספק שאני במתח מאז התובנה ההיא ואחר כך מאורח החיים החדש. כיום, אני עייפה משנתיים של כאבים , מתפרצת בבכי ללא סיבה ומדוכאת אולי גם מעוד מס' סיבות שהחיים זימנו לי בלי קשר כמו פיטורים ובת מתבגרת ש"מתרחקת" ממני. אני בהתלבטות אם לסיים את הקשר שמחד ברור שגורם לי ללחץ אדיר ומאידך מהווה סיפוק ומשענת בכל רגע שהשמיים מתקדרים. ואם להפסיק אז, האם להמית אותו במיתת נשיקה ( נבזי וטכני) או לחשוף את התלבטויותיי ולצפות לשיתוף פעולה ( אשליה ילדותית?) יש עיצה? בתודה.

עדן, לדעתי, כנראה שיש קשר בין מצבך הבריאותי לבין הסיפור שאליו נקלעת. הגוף שלך כנראה מאותת לך שאינו יכול לשאת מצב של חיים כפולים, מתח והעמדת פנים. מה גם שאת לא רק עושה עוול לעצמך, אלא חוטאת כלפי בני משפחתך (בעלך והילדים). קודם כל את צריכה לבדוק היטב ולעומק ובצורה כנה את מערכת היחסים שלך עם בעלך. אם האהבה, ההבנה, והשותפות ביניכם אכן הפסיקה להתקיים, והעסק אבוד לגמרי, אז ממילא אין טעם להמשיך ואולי כדאי לך לחשוב לפרק את החבילה ולהשקיע בקשר החדש. במקביל, את צריכה להיות מודעת לכך שהגבר הנשוי בו את מאוהבת יכול להישאר במצבו הנוכחי עוד הרבה זמן ואין לך שום ערובה או ביטחון לכך שהוא יתגרש בשבילך בזמן הקרוב. ככה או ככה, אם תשימי את עצמך במקומו של בעלך, בטוח שתגיעי למסקנה שגם את לא היית רוצה לחיות בשקר (נניח אם בעלך היה בוגד בך כשנתיים) וכל הסיטואציה הזאת לא בריאה לשניכם, לכן את צריכה להוציא את הסיפור הזה לאור כדי לנקות את האווירה וכדי להוריד מתחים מיותרים. כידוע, החיים אינם רק התאהבות (זה נכון אולי רק בגיל העשרה) החיים האמיתיים הרבה יותר מורכבים ודורשים שיקול דעת, נטילת אחריות והעזה לבחור בדרך מסוימת, למרות הקשיים. בהצלחה.

אני יודעת שזה טיפשי אבל יש לי צורך עז לאמר לה שאני לא מאמינה לה ובה האם לדעתך אפשר לומר לבוס כאלו דברים ואם כן איך אפשר לעשות זאת?

המצב בשוק העבודה כיום קשה. פעלי בחכמה ואל תחפשי צדק או היגיון. התקופה אינה מתאימה לכך. בצעי את העבודה שלך וזהו. באם תחשפי אותה והיא אכן שקרנית מוצלחת היא תהיה מסוגלת להעליל עליך עלילות אפלות על מנת להעיף אותך ממקופ העבודה. שיקלי זאת.

תודה ארנון אני עובדת כ30 שנה באותו מקום והיא מנהלת טרייה כך שלהעיף אותי היא לא תוכל כל כך מהר ותמיד יש לי את האפשרות לעבור לצוות אחר , מה שמוזר בעיניי שהיא לא יוזמת שום מהלך מולי כיוון שאני חושפת אותה כבר כמעט שנה השאלה שלי היא עקרונית האם אנחנו צריכים לוותר על רמות המוסר שלנו ולפנות מקום לשקר בגלל פחדים כמו פיטורין או איבוד מקום עבודה?

שאתה לא נמצא- ככה אנשים לא יתעצבנו על זה שאולי אתה מתעלם. הם יבינו שאתה לא פה. אבל תמצא גם מחליף.

אבל יש הודעה. למעלה, במסגרת.

ברצוני לברר האם תתכן פסיכוזה או גלישה פסיכוטית, לאדם עם הפרעת אישיות פאראנואית כתוצאה משתיית משקאות חריפים תוך כדי נטילת התרופות סרוקסט או טרגטול? אם לא, מה יכולות להיות הסיבות לכך? תודה

אמנם אינני פסיכולוג , אך ידוע לי שבהפרעות אישיות מסוימות תיתכן חשיבה או התנהגות פסיכוטית בלי קשר לטיפול שהחולה מקבל או לתרופות , אלא משום שזהו טבעה של ההפרעה. במקרה של התקף או החמרה במצב, רק פסיכיאטר הוא הכתובת.

בני החיל אובחן כסובל מהפרעת אישיות "אינטרובטית"... הוא מטופל בצבא ע"י קב"ן ולכן אין לי גישה לפסכיאטרית אשר מטפלת בו (כמו כן הוא מתנגד שאצור איתה קשר) לכן אם מישהו יודע מה אומרת ההפרעת האישיות הזו מה הסימפטומים ודרכי הטיפול בתודה

במילים פשוטות בנך מופנם וביישן מעבר לנורמה. ניתן לטפל בהרפעה בכפוף להפנייתו למטפל מוצלח. תתעודדי בנך צעיר, כל העתיד לפניו. השתדלי להמנע מלשדר לו את תחושת יאושך דאגתך. כל טוב בקרוב תיזכי לתשובה מקצועית מד"ר קפלן ומתנצל מראש על התערבותי.

היי אני סובלת מבולימיה כבר 7 שנים... עכשיו אני בת 24 הסיבה העיקרית שגרמה לי להיכנס לזה " הסביבה" ובעיקר הוריי... תמיד רצו שאראה מושלמת ... ומשום שהייתי בגיל ההתבגרות זה מאוד השפיע עלי ... אגב היה לי דימוי גוף מאוד מאוד נמוך תמיד לבשתי בגדים עם מידות יותר גדולות בכדי לא להבליט את גופי ... עכשיו אני בת 24 אקדימאית - עו' סוציאלית .. מנסה תמיד לעזור לאחרים ולעצמי איני יכולה ... עניין הבולימיה מאוד מפריע לי ... אני מרגישה בחוסר שליטה על עצמי ... חשוב לציין שיש לי עכשיו גוף אידיאלי ואני ממש מבליטה אותו קודם לא היה לי אני מודעת שדרך הבולימיה אין ביכולתי לסרןף קלוריות הבעיה שאני בחוסר שליטה למה שנוגע בגוף אני כמעט יומיום ואני מקיאה לפעמים יותר מפעם אחת זה נהפך להרגל מגעיל שאין ביכולתי למנוע אותו האוכל תמיד משתלט עלי ... תייעץ לי מה לעשות איך לחשוב יש לי שאלה האם הבולימיה גורמת לסרטן בהמשך ... מקווה שתענה לי אם אתה רוצה יותר מידע אשמח מאוד להוסיף תודה ....

תחפשי אצל אמא ואבא את התשובה

לכל הגולשים שלום כפי שמצויין בהודעה למעלה לא אוכל לענות להודעות בתקופה הקרובה. אשמח לחזור ולהשיב בסוכות. להתראות ד"ר אורן קפלן

לדעתי אתה נוהג בחוסר אחריות לפחות תן שם שלמישהו שיכול לעזור להם

יש כאן עוד מגוון פורומים שיכולים להתאים לשאלות מסוג זה כמו כן פסיכותראפיה ופסיכיאטריה.

יש לי בעיה שאינני יודע לאיזה פורום היא שייכת. היא נשמעת מגוכחת אבל היא ממש מפריעה לי בחיי. הבעיה היא סטייתי ומשיכתי לגרבי נשים. אני מסוגל לקיים יחסי מין עם נשים רק כשגרביים לרגליהן. בלי זה, אינני מסוגל לחלוטין. הדבר גורם לי מבוכות רבות מאוד. מה אפשר לעשות בנדון ? המדוכדך :(

האם אתה נמשך לגרבי נשים ולפריטי לבוש נשיים בלי קשר לאישה עצמה? לדעתי עךיך לפנות לפסיכיאטר בהקדם האפשרי.

זה לא מדויק. ברור שגם מראה האישה משמעותי אבל אני מסוגל להגיע לרמה של משיכה מקסימלית רק כשהיא עם גרביים. הדבר המביך ביותר הוא שעיקר הצלחותיי עם נשים זה בחורף כי אז הן גורבות גרביים. (אגב מדובר רק בגרביים ולא בפריט לבוש אחר) אני חייב לציין שאני בן 28, והיו לי כל כך הרבה מבוכות בחיי בגלל זהץ יובי

י. שלום הבעיה איננה מגוחכת ואפשר להבין שהיא פוגעת באיכות חייך. הבעיה איננה קשורה לנושא המין באופן ישיר אלא לדימויים שאתה נושא בתוכך וקשורים לעולמך הרגשי. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה שכבר נתקלתי במשהו דומה. הבחור שלי היה מתגרה מגרביים לבנות קצרות במיוחד (כמו של האתלטיות) כנראה יובי שאתה לא בודד... בכל אופן הוא הלך לטיפול פסיכולוגי וזה קצת עזר לו. מידי פעם אני עדיין מפנקת אותו בגריבת גרביים במיטה. בכל אופן לדעתי עליך ללכת לטיפול ליעד נ.ב. למה כתבת את הבעיה בשני פורומים שונים ???

ד"ר קפלו שלום, האם ידוע לך מי יכול לבצע איבחון של הפרעת קשב בסטנדרטים העומדים בדרישות של המרכז הארצי לבחינות והערכה? תודה, טלי

טלי שלום אני מציע ליצור עימם קשר באופן ישיר ולברר זאת. בעיקרון פסיכולוגים חינוכיים עורכים איבחונים שמקובלים על מערכות חינוכיות, ויש סביר להניח מסגרות נוספות. שלחי אליהם מייל לכתובת [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב יש לי בעיה קצת מטומטמת. אני בוכה בלי סיבה ולא שולטת בבכי הזה. בעיקר כשאני מפחדת או מתרגשת וזה מעמיד אותי במצבים מאוד לא נעימים (אני מרגישה כמו ילדה קטנה). לדוגמא, אני עומדת להתחיל ללמד מתמטיקה בבית הספר ואני מאוד מתרגשת מזה. לפעמים, כשאני מסבירה משהו למישהו אני מרגישה דמעות בעיניים, כמו אחרי פיהוק - בלתי נשלט, ואני מאוד מתביישת בזה. גם ככה אני בספק אם אצליח להיות מורה טובה כי אני לא יודעת "להחזיק" כיתה, ואם אתחיל לבכות בשיעור זה יהיה איום ונורא, התלמידים בבית ספר הזה במיוחד הם מאוד אכזריים... הייתי פעם אחת בישיבת מורים, דיברו שם על תלמידה מצטיינת ועל כמה קשה לה בבית שאין אוכל. מזל שאף אחד לא הסתכל לכיווני... בכיתי כמו בסרט. האם אפשר לטפל בבעיה המיוחדת הזאת? או שאני פשוט לא אוכל להיות מורה?!... תודה מראש.

לכי לטיפול אצל פסיכולוג. זה יעזור לך. מה הסיבה שבגללה את בוכה ?

אילו ידעתי מה הסיבה הייתי יודעת אולי איך להתמודד עם התופעה! אין לי מושג. זה בוודאי לא משהו ספציפי. אולי משהו בתת מודע. לפני שפונים לפסיכולוג, האם ניתן לעשות משהו בבית? תרגילים? בכל מקרה - תודה על ההתיחסות.

שלום השאלה מהיכן מגיעה תגובת הבכי. האם זה ביטוי למתח וחרדה, האם נקודה רגישה מהעבר שנוגעים בה, האם משהו אישיותי, ממתי זה קורה והאם יש סיטואציות בהן זה לא קורה וכו'. בהחלט אפשר לטפל בזה אבל צריך למקד את הבעיה ולנסות להבינה יותר לעומק. בהחלט יתכן שטיפול בגישה קוגניטיבית יוכל לעזור, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה. עם זאת, יתכן שזה יושב אצלך על רובד עמוק יותר ומשמעותי יותר ובכל מקרה כדאי לטפל בזה לא רק בשביל ההוראה בבית הספר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אהלן דר קפלן ,אני מקווה שתוכל לעזור לי בהקדם...מזה 3 שנים אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוגית בעקבות משבר עקב גירושין ,אמנם בהתחלה טיפלנו במשבר אבל במהלך השנה וחצי האחרונות נכנסנו לטיפול בצורה הרבה יותר עמוקה . הטיפול מתמקד באיך להיות בקשר ואיך להחזיק מעמד בקשר ולא לברוח ממנו עקב חוסר יכולת להכיל ולהתמסר לקשר...עקב בעיה של חוסר אמון...עד כאן הכל ברור אולם לאחרונה,אני חשה שאני כל כך אוהבת את המטפלת שלי וכל כך נקשרתי אליה שזה מלחיץ אותי לא רוצה להיות תלותית אפשר לומר שהגעתי לרמה של תחושה כמו שחוויתי עם בעלי לשעבר...זאת אומרת אמון מוחלט בלי התחושה הזו בלב של הפחד שיש לי בהרבה מקרים אחרים אני רוצה לציין שפעמים רבות היא מזכירה לי את אמא שלי או את הבן הזוג שלי ...נכון לעכשיו אני מרגישה שאני רוצה פשוט לברוח ולהתנתק מהטיפול זה מעסיק אותי כל כך במהלך השבוע(מה שלא קרה לפני כן)לא יודעת מה לעשות האם לנטוש עכשיו או להתמודד עם התחושה הזו של הקרבה שממנה אני פוחדת כי הרי בסופו של דבר צריך להפרד...ואני לא רוצה לחוות שוב פעם את החוויה הקשה הזו....אשמח לתשובה ממך....אני.

אני אמנם לא ד"ר קפלן. אבל הוא בהשתלמות עד אחרי סוכות. כך שהוא לא יגיב באופן מסודר לפי מה שאמר. אז לדעתי הלא מקצועית בכלל. אני חושבת שאת מה שכתבת כאן את צריכה להגיד לפסיכולוגית שלך. בעצם נראה לי שהגעת בטיפול בדיוק לנקודה שבגללה הגעת לטיפול. אם לא תעבדי על זה עכשיו, ותברחי מזה, את עלולה לחזור על זה שוב ושוב, כי כנראה זו הבעיה. נראה לי שאת צריכה להתמודד עם זה, ואצל המטפלת שלך זה בדיוק המקום הנכון להתמודד. בהצלחה. ואני מקווה שעוד אנשים יכתבו את דעתם.

תודה על ההתיחסות,את צודקת זו בדיוק הבעיה....אבל אין לי את הכוחות להתמודד עם זה ...אני כל הזמן בורחת כאשר אני נקשרת....אבל במקרה הנל אני כבר כל כך עמוק בטיפול וכל כך נקשרתי אליה , אני מרגישה שאני חייבת אבל חייבת לעוף משם...בכל מקרה תודה רבה ...אני.

שלום את מספרת על חוויה מאוד חיובית שקרתה לך עם המטפלת ושלמעשה את נבהלת מהקשר שנוצר. אני חושב שזה חלק מהותי וחשוב מהטיפול שאת עוברת ומטרותיו. אני לא בטוח שתוכלי לברוח כל כך מהר. הקשר הטיפולי נשמע חזק ותסמכי עליו קצת יותר. יתכן שצריך יום אחד להיפרד, אבל זה לא נשמע משהו רלוונטי לתקופה הנוכחית. אני מציע לך לשוב למפגשים ולחלק את מה שקרה לך עם הפסיכולוגית שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה...אני הנסה לקחת ממה שאתה רושם אתה צודק לחלוטין...כנראה שאני צריכה עוד חיזוקים כדי להשאר ולהתמודד ....אני

אני בת 25.אובחנתי כסובלת מדיכאון ברמה בינונית לפני כחצי שנה.מקבלת תרופת לוסטרל ונמצאת גם בטיפול פסיכולוגי. לעתים נדמה לי כי לאמי יש גם נטיות דכאוניות וגם אצל אחותי, שמתי לב ,שהתנהגותה לא רגועה במיוחד.יש לי חששות כי מדובר בתופעה גנטית ואם אכן כך,מה הסיכויים שילדיי ייולדו גם עם גנים מסוג זה?

שלום גם אם יש מרכיב גנטי בתופעה הוא לא בהכרח החלק הקובע והמשמעותי ביותר. הבחירה נמצאת ביידיך ואם תהיי בטיפול ותשקיעי בעצמך אין סיבה שתשחזרי מה שקרה במשפחתך. צריך לזכור שקשה להפריד בין גנטיקה לבין למידה פשוטה של אוירה בבית ובקשרים עימם גדלת. חשוב להבין את הרקע הזה, אבל גם להתסכל הלאה ולתכנן עתיד אחר. בכל מקרה, אלו נושאים משמעותיים שכדאי להביא לטיפול הפסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, קראתי את אחת התגובות ופתאום חשבתי על משהו: אני בטיפול אצל פסיכולוג כבר כ-4 שנים(אותו אחד) ולאחרונה משהו מפריע , השאלה שלי היא :יכול להיות שהוא פיתח קירבה(לאו דווקא מינית)יתרה ואיבד את האובייקטיוויות שפעם היתה לו????????????

שחף, יש משהו, במסגרת הטיפול, שגורם לך לחשוב או להרגיש ככה? אין ספק שאחרי 4 שנים יכול להיווצר קשר טיפולי קרוב יותר, השאלה היא מה השתנה - מבחינתך - ביחסו של הפסיכולוג? מטפל מקצועי לא אמור לאבד את האובייקטיביות גם אחרי מס' שנים.

את לא מספקת מספיק פרטים כדי שאפשר יהיה להתייחס, כפי שנאמר לך בצדק בהודעה הקודמת.

שחף שלום אני לא בטוח שאת זקוקה לאובייקטיביות. העובדה שנוצר ביניכם קשר קרוב ואישי לא אומרת שהמטפל שלך לא מתאים יותר. הטיפול הפסיכולוגי אינו רק ניתוח שכלי של המציאות ומערב בו גם רגשות ומחשבות, בין היתר על הקשר הטיפולי. אני מציע לך לשאול את השאלות הללו גם בתוך המפגש הטיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן: שמי ניצן ועד לפני שבועיים התחלתי לעבוד בשירות לקוחות טלפוני בחברת תקשורת גדולה לפני תחילת העבודה עברתי קורס של חודש והכל היה תקין, אבל מסיבה כלשהיא שאנני יודע מה היא, אני מתחיל להכנס למין לחץ מסוים שאני עונה לטלפון ומדבר עם לקוחות, כלומר הקול שלי נהיה צרוד כזה והמילים נקטעות לי ונתקעות לי ואני חושב על הצד השני ששומע אותי ומודע לחוסר ביטחון שלי בטלפון, רצוי לציין שאני עם יותר ביטחון שאני עם אנשים בכלל, תמיד היה אצלי קטע של מילים נקטעות וגמגום ממש קל אבל כל פעם שאני עובד בשירות לקוחות טלפוני אני נכנס למין לחץ וגמגום קל. כמו-כן זה משפיע בזמן האחרון על המחשבות שלי שאולי באמת שירות לקוחות טלפוני לא מתאים לי אבל מצד שני אני אומר לעצמי שעדיף שאני אתמודד עם הבעיה ואנסה לתקנה, אך איך ניתן לטפל בזה. רצוי גם לציין שאני עם אנשים לעבודה,חברים,משפחה אני עם קצת יותר ביטחון עצמי אך עדיין חסר לי עוד ביטחון, וגם שאני איתם המילים נתקעות לי אבל הרבה פחות. אודה לך מאוד אם לפחות תפנה אותי לטיפול כוללני ופרטני תודה ניצן.

שלום ניצן. אני בת 22 ועובדת בשירות לקוחות טלפוני באחת מחברות הביטוח. כמוך, לאחר קורס של חודש, שעבר בכיף ובאוירה נעימה, התחלתי בעבודה. טווח הגילאים אצלנו 20-29. כאשר עניתי לשיחה הראשונה, ליבי דפק כל כך חזק והייתי ממש עצבנית (ואני בנאדם שלא מתעצבן בקלות...). כמובן שלא ידעתי מה להגיד ואיזה מידע לתת, כי רק ניסיון (בעיקר בתחומים כאלה) מאפשר למוקדן לתת שירות ידעני. כך היה במשך כשלושה שבועות (היו גם רגעי יאוש: עומס שיחות, חוסר אונים..). לאחר כחודש המצב השתפר מאוד. עדיין אני מקללת בלבי כמעט כל פעם שאני עונה לשיחה, והפכתי לעיתים אדם קצת חסר סבלנות ביחסי עם הלקוחות, אך למדתי לקחת את הדברים יותר בקלות והבנתי שחביבות ונכונות לעזור (שעדיין נשארו בי), מהווים חלק חשוב מאוד בשירות. אתה לא תמיד חייב לדעת את התשובה הנכונה, פשוט תברר. אם מתווכחים איתך השתדל להשמע בטוח וסופי. אם לקוח צועק עליך, תן לו לצעוק קצת...בינתיים תעשה דברים אחרים. לא נורא בכלל אם לא הספקת לענות לשיחה, פישלת במשהו, או ניתקת למישהו בפרצוף (כמובן שהגיע לו). הדברים האלה קורים. סיכומו של עניין, קח את החיים יותר באיזי, המצב ישתפר!!! אל תנסה להיות מושלם ובסדר כל הזמן! אתה יכול להיות חביב ובו בזמן לשים הכל על הזין שלך. בהצלחה...(-:

תשתדל להיות נינוח ולעבוד טוב. אם תראה שזה לא בשבילך- תחפש משהו אחר.

ניצן שלום יתכן שמדובר בדבר קטן, תגובת חרדה שניתן לטפל בה במהירות בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי, אפשר להיעזר גם בהרפיה ובהיפנוזה. מצד שני, לפעמים אירועים כאלה מפגישים אותך עם דברים עמוקים יותר ואז יש גם מקום לטיפול יותר עמוק שאורך גם יותר זמן. אם תרצה הפניה שלח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כתבתי כאן שאני מרגישה שאין לי עם מי לדבר. ושאין אף אחד בעולם שלי שרוצה להקשיב לי. ושיש לי חברה טובה שהייתי רוצה לדבר איתה אבל נראה לי שהיא לא מספיק רוצה להקשיב. אמרו לי שאולי זה רק נדמה לי ושאני צריכה לנסות לדבר איתה. אז ניסיתי. לא עבד. היא לא רוצה לשמוע, היא אמרה לי בפירוש (בעדינות אמנם) שהיא לא מסוגלת להכיל. הייתי בוכיה שעות רבות, בהתחלה חשבתי שזב בגלל שעכשיו ממש אין לי עם מי לדבר אם אפילו היא לא רצתה להקשיב. ושאני בודדה בעולם. עכשיו אני פחות חושבת שזו הבעיה. הבעיה היא לא שאני מרגישה שאין ליעם מי לדבר (למרות שגם, אבל לא על זה כואב לי), הבעיה היא פשוט שאני מרגישה שאיבדתי אותה, היא חסרה לי ואני מתגעגעת. לא הפסקנו להיות חברות, פשוט היא לא יכולה להקשיב לי. היה מי שאמר פה שיש אנשים שקשה להם עם חולשה. זה כנראה נכון. אני מתגעגעת אליה...

יכול מאד להיות שבאמת קשה לה עם חולשה אבל יכול להיות שדווקא בגלל שהיא חברה טובה שלך היא לא רק מקשיבה לך, העניין שהיא כנראה ממש מזדהה עם הכאב שלך ועם הבעיות שאת מתארת לה וככה היא מרגישה שהיא מתמוטטת יחד איתך במקום לתמוך בך. אם את רוצה באמת לשמור את החברות איתה ולא לאבד אותה - אל תעמיסי עליה, תשתדלי למצוא אוזן קשבת אצל חברות או חברים אחרים ואת הקשר איתה תשאירי בפסים אחרים בלי לערב אותה יותר מדי.

תודה. נראה לי שזה משהו שגם היא ניסתה להגיד לי. פשוט היה לי קשה שאני צריכה אותה והיא לא מוכנה לעזור לי ולהקשיב. כי אני אוהבת אותה מאוד.

שלום קראתי את הודעותיך, גם אלו הקודמות כולל זו שהרגשת בה לא טוב מכך שכתבת כאן בפורום. אני מרגיש אותך מאוד בודדה, גם כאשר את נמצאת בקשר. יש לכאורה משהו קטוע. אנשים הגיבו אליך לא מעט פה בפורום, ובכל זאת הרגשת בודדה ולא מובנת. אני חושב שזה לא מקרי. יש איזשהו קצר בתקשורת שבסופו של דבר משאיר אותך מאוכזבת, בוכיה ולבד. באחת ההודעות הצעתי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ואני עדיין סבור שתוכלי להפיק מטיפול כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייי אני חושב שיש לי בעיה כי אני מתווכח עם עצמי כל הזמן ואז אני גם משתמש באלימות מילולית וגם אפילו פיזית מה עושים איתי דוק? אני לא רוצה ללכת לפסיכיאטר זה מפחיד אין סיכוי שאני ילך לשם...תנסה לעזור לי..סבבה? תודה רבה דוק

תכריז על הודנא!

תגיד, אתה נמצא בכל הפורומים ?

שלום התיאור שנתת לא ברור לי לגמרי, אבל נשמע שאתה במצוקה ומאוד מוטרד. אני לא בטוח מה זה עבורך "שם" אבל נשמע שיש לך כבר נסיון שאינך רוצה לחזור עליו. כדאי למצוא את אותה מסגרת טיפולית שמצד אחד תתן לך מנוח ממה שמציק לך ומצד שני לא תאיים עליך. אולי תפנה לפסיכולוג או עובד סוציאלי והוא יוכל להיות המתווך שילווה אותך גם לפסיכיאטר במידה ויש צורך בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

זקוקה להמלצה על פסיכולווג טוב שמטפל בחרדות באיזור הדרום (ב"ש והסביבה) תודה.

נועה שלום הדרומית ביותר שאני מכיר בגדרה. אם תרצי שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום רב! לא מן הנמנע, שאציג את הרקע לבעיה החמורה שלי. עלי להתנצל מראש על אורך המכתב, אך אני מקווה כי תקרא אותו במלואו ותשתדל לעזור לי במידת האפשר- כי אני באמת זקוק לעזרה! . שמי שי ואני בן 32+. בעיה אחת שלי, התחילה בגיל 17 (בשנת 1988 בערך), כאשר נוצר אצלי לחץ נפשי בעקבות הלימודים-בגרויות. הלחץ התבטא ב-" HIGH " ולאחר כחודשיים ב-" DOWN". לא אפרט כאן בדקדקנות את המשבר, אך אציין כי לאחר "אישפוז יום" , בן חודשיים, אובחנתי ע"י פרופסור בכיר, כ- חולה "מאניה דיפרסיה". הומלץ לי במהלך האישפוז ואחריו על טיפול בכדורי "ליטיום". עלי לציין כי מאז ועד לפני כ- 4 חודשים, לקחתי בקביעות "ליטיום", תוך כדי מעקב של בדיקות דם, (תפקודי כליות ובלוטת התריס)- מכיוון שידוע כי "ליטיום עלול לפגוע ויש לבצע מעקב. מאז, עברו כ- 15 שנים, שבמהלכן , הוצאתי רשיון נהיגה ועבדתי במספר עבודות, הספקתי להכיר מספר חברות והייתי מעורב במערכות יחסים רציניות (בד"כ), איתן. ידעתי לחוות ולהעניק אהבה, לתרום את חלקי במקומות העבודה ואף להיות עצמאי לתקופה מסויימת , כ-" ספר נשים". בשנים אלה הספקתי גם לחוות לצערי משברים נוספים , חלקם גדולים ורציניים יותר וחלקם פחות, לעיתים גם " משברים פסיכותיים". מעולם לא הזקתי לאיש ובטח לא לעצמי, אני מאוד אוהב את החיים. ההתמודדות הייתה ובעינה התמודדות לא קלה ואף קשה, אך לא הפסקתי ואיני מפסיק להתמודד. במהלך התקופה הייתי במעקב פסיכיאטרי פרטי ובבית חולים ע"י רופא פסיכיאטר- גם נכון להיום. לפני כ- 4 חודשים, הטיפול בליטיום גרם לשיבוש קל בתיפקוד הכלייתי, ובמהלך אישפוז מרצון ותחת השגחה וייעוץ, הוחלט להחליף את ה-"ליטיום ב-"טגרטול" כמייצב. (מאז חזר התיפקוד הכילייתי לנורמה - תודה לאל). עלי לציין שהטיפול התרופתי היומי שאני לוקח היום הוא: "טגרטול" 600 מ"ג. (כמיצב). "זיפרקסה" 5 מ"ג . (כ- אנטי פסיכותי). "קלונקס" כ- 1.5 מ"ג (לפי הצורך- כמונע חרדות). ן...פרוזק" 60 מ"ג. ה- "פרוזק" , מייצג חלק מהבעייה השניה שלי, שבעקבותיה אני זקוק לעזרה! : במהלך האישפוז הפתוח האחרון שלי, שבו החליפו לי את המייצב , נתגלתה אצלי בעייה נוספת וחמורה : "בעיית -כפייתיות", שאת שמה הייצוגי באנגלית איני זוכר. כיום אני מרגיש שאני סובל מבעייה זו עד כדי כך, שאת ה-"מאני דיפרסיה" - "זנחתי". סליחה שוב על אורך המיכתב אך אפרט את הבעיה ואני מקווה לקבל את התייחסותך ועצותיך. בעיית ה" כפייתיות", התחילה בלי שארגיש בכך,(כתסמינים קטנים יחסית), בכך שאת דלת הרכב או דלת הבית, אני חוזר ובודק מספר פעמים שאכן ננעלה כראוי. תסמין נוסף הוא שטיפת ידיים בתדירות, לא רגילה יחסית לאדם רגיל. אם תסמינים אלה אני יכול להתמודד , אך הלוואי כמובן שהיו נורמאלים. ההתמודדות עם מחשבות "כפייתיות" (שמטרידות אותי יום שלם ולעיתים אף ימים שלמים) קשורות בדברים אחרים, כמו: בדיקות דם!!!. בדיקות דם הוא נושא "כואב" מאוד אצלי . אני עושה בדיקות דם בתדירות של אחת לחודש, (לעתים פעמיים בחודש) , כדי לעקוב אחר רמת התרופות שאני לוקח. כמובן שבעקבות נושא ה " כפייתיות", יש לי כאן "כפייתיות לבריאות תקינה" ואני מסתובב כל הזמן עם הרגשה שהלוואי והייתה לי "מעבדת דם ביתית", כדי לדאוג ל- "בריאות תקינה"(ממש בצורה היפוכונדרית), אך במציאות ישנה אחות, בקופת- חולים או בבית - חולים, שלוקחת את הדם ומעבירה אותו למעבדה. הבעייה החמורה, נגררת וממשיכה ב- "אחות" : כשאחות לוקחת ממני דם, אם אני לא ממש רואה את מהלך הבדיקה, אני מדמיין בצורה "כפייתית", שהמחט של המזרק לא סטרילית , או מחשבה חמורה הרבה יותר: שהאחות, פצעה את עצמה במזיד ונגעה במחט- המזרק , במטרה להדביק אותי במחלה!. וכל זאת מכיוון שהייתי "נודניק", והדגשתי לה שעלי לראות את מהלך הבדיקה. לחיות ולהאמין למחשבות אלה, הקשורות בבדיקות דם, מצליחות להוציא אותי מריכוז בחיים נורמליים, למשך יום שלם, (לעיתים ימים), גוזלות ממני המון כוחות נפשיים ולא מאפשרות לי לחוות הנאה כלל- משום דבר!!! , ממש בצורה "כפייתית". אני באמת יכול להעיד על עצמי, שאני בד"כ אדם הגיוני, אך איני מצליח להשתחרר ממחשבות "כפייתיות " אלו!. אני באמת חי ומאמין שדברים כאלה יכולים להיות מציאותיים, למרות שזה לא נורמלי וזה קשה לי מאוד!!!. אני יודע שהמיכתב שלי מספיק ארוך, אך אני מקווה שהוא מעניין. דוגמא נוספת למחשבות "כפייתיות" , קשורה אף היא לנושא " בריאות תקינה" : פחד וחשש מתמיד ומוגזם להידבק (שלא נדע) ב- "איידס". זה מתחיל בבדיקות הדם וממשיך בחשש לקיים יחסי מין עם חברות.( אף לאחר שעברנו, בדיקת "איידס"- והכל תקין , ברוך השם). כאן אני מרגיש שאני מפסיד , חלק גדול ועיקרי בחיים. עקב מחשבות "כפייתיות" אלה , הגעתי למצב שבו אני, נכוןצ להיום, לא רואה כל טעם להתחיל בקשר חדש. אני מרגיש פיספוס גדול מאוד ומיצטער מאוד על כך, אך, עכב מספר נסיונות כושלים, להשתחרר ממחשבות "כפייתיות" אלה, איני מנסה עוד ובכך הופך את חיי לריקניים!. איני יודע לעזור לעצמי ( למרות הרצון הרב) ואיני יודע כיצד להתחיל לבקש עזרה ,למי לפנות ואיזו עזרה מתאימה לי בנוסף לטיפול התרופתי שאני מקבל. מכתב זה אינו כתוצאה משטף דיבור של "מאניה דיפרסיה"! זו המציאות! אני באמת זקוק לעזרה, התייחסות ואולי גם פיתרונות מתאימים, כדי לשקם את חיי ולשפר את איכותם. עד כאן בערך. אודה מאוד להתייחסותך המורחבת ושוב סליחה על אורך המכתב, שי.

יש טיפול תרופתי גם לבעיית הכפייתיות. אתה יכול להתיעץ עם הפסיכיאטר שנותן לך את התרופות שציינת ולבקש טיפול גם בבעיה זו. בנוסף אתה יכול להכנס לפורום פסיכיאטריה ולהציג את השאלה (אפשר בקיצור ללא הפירוט שרשמת כאן ), הפסיכיאטר מנהל הפורום יתן לך תשובה. כדאי שתשאל אם יש מקום לטיפול פסיכולוגי בבעיה זו בנוסף לתרופות.

שי שלום אני בטוח שאורך המכתב קשור לגודל המצוקה והטרדות שמלווים אותך. אתה סובל מבעיה ממושכת וכעת השינויים בטיפול גורמים גם לשינויים בתחושותיך הפנימיות. בתקופה כזו אתה חייב להיות בטיפול ומעקב מסודרים וקבועים הן מבחינה תרופתית והן מבחינה פסיכולוגית. הכפייתיות שתקפה אותך כעת היא בוודאי גם ביטוי לחרדה בה אתה נמצא וכאשר יתייצב מצבך גם האובססיביות תרד. פנה לגורמים המטפלים בך ונסה לסמוך עליהם שהם יובילו אותך בדרך נכונה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן