פורום פסיכולוגיה קלינית

כיצד מטפלים בנוש? האם ישנם ספרים בעברית שאפשר לקרוא?.. תודה לכולכם דויד

דויד, לא נתקלתי, באופן אישי, בספרים (בעברית) אשר עוסקים בקלפטומניה; אבל אתה יכול לבדוק באינטרנט אם יש ספרים בנושא. אפשר לטפל בקלפטומניה, תפנה לאיש מקצוע (פסיכולוג/ פסיכיאטר). בהצלחה.

שלום שמי ליהיא ורציתי לשמוע את דעתך המקצועית על גמילה מהתמכרות באמצעות היפנוזה ושיחזור גלגולים... כיצד ניתן למצוא מטפלים טובים בתחום זה וכמה טיפולים מצריך תהליך הגמילה??? המון תודה

אם תקראי את הפתיח לפורום תראי שהד"ר המנהל נמצא בהשתלמות ולא עונה לפניות. נסי לחפש עזרה באתרים אחרים כמו תפוז ( יעוץ פסיכולוגי ). האם חשבת לפנות לקבוצות טיפול ? יש טיפול קבוצתי לטיפול בהתמכרויות , לצערי אין לי כתובת אך כדאי להתעניין.

מכיר את השיטה. יש בה סיכונים. ממליץ בחום לנסות שיטות אחרות. עד כמה שאני מבין השיטה לא עברה בקרה ואישור מדעי. עזבי את זה. מעניין אבל מסוכן.הבאת תכנים לא מודעים או מ"גילגולים אחרים " (ואיני אומר זאת בציניות ) יש בה סיכונים רבים. ישנם לא מעט שרלטנים בשטח.אני יצאתי בשן ועין מהפנוזה לצורך רפואי בלבד.

אני אדם מאוד פתוח, שמאוד אוהב להכיר אנשים חדשים, מאוד אוהב לצאת לבלות ולהינות- אבל יש לי בעיה- אני לא מצליחה להחזיק שום קשר כמו שצריך. אני נולדתי בברזיל ואבא שלי, שהיה צריך להחליף מיקום כל פעם שמצא עבודה חדשה, עבר פעמים רבות דירה ובכל הפעמים הוא לקח יחד את המשפחה שלו. אני נאלצתי להתנתק פעמים רבות ממקום מגורי הנוכחי כדי להתחיל מחדש. אז ככה היה בתוך ברזיל- עבר שם דירה 6 פעמים עד גיל 11 + פעם אחת שעברתי לגור באורוגאויי! ואז עברנו לארץ ישראל, ופה כבר הספקתי לעבור דירה 3 פעמים. אני לא יודעת אם זה השפיע עלי עד כדי כך על האישיות שלי. לי, כמו שאמרתי, נורא קל להכיר אנשים חדשים. אני נראית די טוב, אנשים נמשכים אלי, ואני יוצאת לעתים תכופות. אבל אני לא מבינה איך אני מוצאת את עצמי תמיד לבד. יש לי חברה אחת מאוד טובה, שהיא חברה שלי מאז שבאתי לארץ, ומחוץ לה, אני מרגישה שאף אחת לא מעניינת אותי לקשר. היו לי כמה בני זוג- ודבר ששמתי לב בכל פעם שהייתי בקשר עם משיהו זה שהייתי מתנתקת מהחברות שלי ונמצאת רק איתו, כלומר, ויתרתי על מסגרות אחרות רק כדי להיות עם הבן זוג שלי. וככה היה במהלך הקשר האחרון שלי- הייתי עם מישהו במהלך שנה וחודשיים- ואני ניתקתי הכל כדי להיות איתו. אגב ככה היא אמא שלי, אשר ניתקה הכל כדי להיות עם אבא שלי. זה לא רק זה. אני מאבדת עניין מהר בדברים. אם אני מכירה משיהי חדשה כחברה, אני מאבדת בה עניין תוך זמן קצר, או שאני לא שומרת על קשר. ככה זה גם עם בחורים חדשים שאני מתחילה לצאת איתם. למה אני כזאת? למה אני צריכה להגיע למצב שאני מכריחה את עצמי לשמור על קשר עם אנשים רק כדי לא להיות לבד (למרות שלפעמים אני מאוד אוהבת להיות לבד)?

לדעתי, המצב שאת מתארת לא נובע בהכרח מהעובדה שנאלצת לעבור דירות הרבה פעמים. יכולות להיות הרבה סיבות לכך. כדאי לך ללכת לשיחות עם פסיכולוג כדי לברר את העניין ולנסות להתגבר על הבעיה.

A mi me pasa lo mismo.Osea durante muchos anios o estaba con mi pareja o cpn mis amigos.Me separe pauktunamente de mi amigos en cuanto fui a vivir con Sara y fue un procrso bastante doloroso. Es como si no pudiera COMPARTIR MI AMOR CON MUCHAS PERSONAS AL MISMO TIEMPO.Pero afortunadamente cambie sin la ayuda de sicologo,hoy tengo y amigos y pareja/ הייתי חייב לתרגל את הספרדית שלי. בקיצור, המצב אינו פתולוגי אבל את פשוט עלולה להפסיד חברים וחבל. כאמור, התגברתי על נטייתי זו לבד ללא טיפול . תתיעצי עם םסיכולוג (אולי בפורום חברה ותעסוקה ד"ר אברהם פסיכולוג חברתי ), חבל לנתק קשרים חברתיים משמעותיים הם משאב שעוזר לנו לחיות חיים עשירים ושלמים יותר. בי מאיר

בבקשה להסביר לי מי שיודע שנחש בחלום הכיש בשפה וביד תודה

אמנם אני לא פותרת חלומות מנוסה , אך ידוע שנחש המופיע בחלום מבטא סמל פאלי. כלומר רמז לאבר הגברי. את המשמעות של הכשה ביד ובשפה אינני יודעת.

שוש, בעבר נהגו לפרש חלומות בעיקר לפי סמלים אוניברסליים. היום זה שמור למיסטיקנים למיניהם. מבחינה פסיכולוגית המשמעות של החלום טמונה בעיקר בחולם. אם את חלמת את החלום הזה, תנסי לחשוב מה זה אומר לך. יש משמעות למיקום ההכשות מבחינתך? איך הרגשת במהלך החלום? איזו הרגשה מתעוררת בך כשאת חושבת על החלום ו/או נזכרת בו? וכו... רק בצורה של שאלות כאלו, שתשאלי את עצמך, תוכלי למצוא את המשמעות של החלום עבורך.

קשה לנתק את משמעות החלום מהחולם כפי שציינה הרה ומהתהליכים הלא מודעים שהוא מבטא. פסיכולוג/פסיכיאטר המצוי בשיטה הפסיכואנליטית עשוי לסייע לך להבין את משמעות החלום אך זאת...תוך כדי תהליך פסיכואנליזה לאחר שאת והמטפל "תיידדו" אם התכנים הלא מודעים שלך בשיטות שונות. כל ספקולציה לפרש את משמעות חלומך מההיבט הפסיכולוגית בדרך אחרת אינה מבוססת בשיטות המקובלות ( עד כמה שידוע לי ). אפשרות נוספת באם את אדם מאמין (בדת וקבלה ) הינה פנות לקבליסט מקובל. הרב עופר בי-ם עוסק בפירוש חלומות על פי ה קבלה. עושה רושם של אדם רציני בתחומו. ערב טוב

היי אני נוהגת לפרש חלומות לפעמים וכידוע לי נחש בחלום מעיד על אויב ניסתר ,מישהו רוצה ברעתך. מנסיוני וניסיונותיהם של אחרים זה תמיד מתברר כנכון.

שלום. אמי סובלת מהתקפי חרדה, זה קרה לה בפעם הראשונה לפני שלושה שבועות. היא נוטלת כדורים ומחר יש לה פגישה ראשונה עם פסיכולוג. אמי בת 53. הכל קרה בעקבות טיסתו של אחי להודו (הוא חזר אתמול). מספר שאלות לי בנדון: האם זה משהו חולף או שזו מחלה לכ החיים? האם יכולה להיות הדרדרות במצב? מה ניתן לעשות? תודה על העזרה.

שלום. מניסיוני האישי, זה משתנה בין האנשים . יש כאלה שגופם זוכר את החרדה, ומסרב לשכוח, וכך כשקורים דברים דומים לאלו שיצרו את ההתקף הראשון, התקף החרדה מתחיל שוב. ויש כאלה שההתקף הוא חד פעמי, או דו פעמי, או ילווה אותם רק בתקופה של הטיול להודו למשל. זה משתנה, אבל עבודה עם פסיכולוג התנהגותי בהחלט עשוייה לעזור. בהצלחה ע.

במה יכולה אשה בת 70 למלא את חייה בתוכן. אני לומדת, קוראת, כותבת, עושה עבודות יד ועדיין מרגישה ריקנות. אני נשואה, עסוקה גם בעבודות בית. אולי אפשר להציע לי נושאים חדשים להתענין בהם?

יעל, נשמע שאת אישה נמרצת ופעילה. אולי תנסי להתעניין בתחום של פעילות התנדבותית. ישנם הרבה גופים וארגונים הזקוקים למתנדבים בכל מיני תחומים. אין ספק שזה גם מכניס עניין ותעסוקה נוספת וגם עושה טוב ומביא סיפוק לעזור לאחרים.

תצטרפי למועדון קשישים. הם משחקים שם ברידג, מדברים ועוד כל מיני דברים. יש ריקודים לקשישים, פעילויות. ויש את אמונה - ששם יש הרצאות לקשישים. וגם אפשר לעשות כושר !

יעל, הריקנות באמת נובעת מעודף זמן? עושה רושם שאת פעילה מאוד, ואיכשהו לא מצליחה למלא את הריקנות... לפעמים ריקנות רגשית מתעלת את עצמה לתחושה של ריקנות ביום-יום, ואז שום דבר לא מצליח למלא אותה. כמו שהציעו לך, את בהחלט יכולה לחפש עמותה כלשהי שזקוקה למתנדבים, או להצטרף לאחד ממועדוני גיל הזהב, ואם זה לא "מדבר" אלייך, תנסי לבדוק מה באמת מקור הריקנות. בהצלחה.

קודם כל תודה על תשובתך הקודמת. מצטערת מראש אם זה יהיה ארוך אך המצב נואש... יש לי שאלה נוספת שמטרידה אותי כבר כשבוע וחצי וביומיים האחרונים מצבי הוחמר בעקבות כך אי לכך הנני זקוקה לייעוץ (פסיכיאטר ופסיכולוג שלי בחו"ל והשאירו אותי ללא מחליף.חוסר אחריות לשמה!!!לכן אנסה להיעזר בך. בסה"כ נראה כי התרופה שאני מקבלת (לוסטרל) וטיפול פסיכולוגי עוזרים לי.הנני מרגישה כי לא חשה יותר את העצב העמוק שעבר עליי, לעתים דכדוך, אך אני מניחה שהדבר קורה גם לאנשים באופן כללי,הרי לא תמיד אנו מאושרים. לאחרונה התחלתי להיות עסוקה במחשבות על העתיד שלי, כלומר כיצד יראה עתידי לאור ההפרעה שאני לוקה בה כעת ואפילו שהיא תחלוף לגמרי בהמשך והאם היא תחלוף לחלוטין.כיצד אוכל לקשור קשר זוגי עם מישהו כשידע כשאני סובלת/סבלתי מדיכאון ונטלתי כדורים נוגדי דיכאון,מה יהיה מצב בריאותי בעקבות הדיכאון (יש לציין כי מדי פעם אני מרגישה חולשות בעקבות המצב הנפשי) וכד'.לפני כחודשיים שמתי לב שכמעט כל דבר שאני אומרת או כל דבר שכרוך בהבעת דעה, בטחוני נוטה להתערער ואני חשה מן תחושה שאני לא יודעת מי צודק אני או אחרים ואני כאילו אני הולכת לאבד את שפיותי.בשיחה עם הפסיכולוג שלי התחלתי להבין שמדובר בתופעות שאופייניות לגיל ההתבגרות ולתחושת אי וודאות שמאפיינת אי גיבוש זהות.לאחר מחשבות רבות הבנתי כי אכן זהו המצב,כנראה שאני עוברת תהליך התבגרות מאוחר (לצערי.להזכירך אני כמעט בת 26) ויחסית נרגעתי (לפחות לא מדובר במצב פסיכוטי). מה שעוד שיכנע אותי שמדובר בתהליך התבגרות מאוחר ולא משהו חמור יותר הוא העובדה שפסיכולוג שלי אמר כי הרי את לא מרגישה אי וודאות לגבי דברים כמו אם משהו עומד מולך את שואלת את עצמך האם הוא באמת עומד מולי או שרק אני רואה אותו ואחרים לא.זאת אומרת שהבלבול מופיע במצבים של הבעת עמדה ולא מצב טריוויאלי כמו זה. אך לאחרונה אני מרגישה שהבלבול מתחיל גם במצבים כמו האם מה שאני רואה בטלוויזיה גם אחרים רואים,האם מה שאני שומעת זה באמת קורה או שאני מדמיינת וכד'.אני מאוד מפחדת ולא מבינה מה קורה איתי.האם אני בדרך למצב פסיכוטי (הרהורי שווא,לדוג') או שאני בחרדה מהמצב הדכאוני והמההשלכות שלו וזה גורם לי לחרדות למיניהן או למחשבות אובססיביות.יש לציין כי כשאני מרגישה מבולבלת במצבים הטריויאליים אני די נוטה להבין שאני תופסת את המציאות כמו אחרים,אך לכמה שניות יש לי הבזקים שאולי זה לא כך. שוב מצטערת שהשאלה ארוכה, אך אני באמת זקוקה לעזרתך ובהקדם. תודה מראש.

יקירתי אין כאן פסיכולוג עד סוכות פני לד"ר הידש בפורום פסיכיאטריה. מדובר בפסיכיאטר מאוד מקצועי ואנושי. מקווה שמצבך ישתפר

תודה על ההתייחסות

ד"ר שלום, מדובר בילד בן 8 בעל התבטאויות התנהגותיות נשיות כגון: לשים לק על הציפורניים בסתר, רצון להתחפש לאשה כל הזמן, לעטוף את רגליו כגרביון. ילד זה מתנהג כך כבר מגיל 3 בערך זה התחיל ברצון לשנות את שמו לשם של בת. השאלה שלי היא האם יש משהו שניתן לעשות בנדון ואם כן מה ולאן לפנות. ילד זה גדל בלי אביו הביולוגי אך סביבתו מאוד תומכת ותמיד היה סביבו גבר אם זה סב או דוד ועכשיו אף יש לו אב חורג שמקבל אותו כבנו. תודה רבה על תשובתך, אתי

1 .ילד בגיל 8 אינו הומוסקסואל. 2 . יש לפנות לפסיכולוג / פסיכיאטר בכיר המטפל בהפרעות זהות מינית אצל ילדים. 3. הילד צעיר יש עדיין סיכוי טוב לטפל בו . 4 . כיצד מגיבה הסביבה, חבריו לכיתה ? האם הוא סובל מהתנהגותו או שמא מדובר בעיקר בדאגתך לעניין שונותו? 5 . כאמור קחי אותו בהקדם לאבחון יעוץ וטיפול.

שלום, העניין מדאיג לא רק אותי אבל אין ספק שרק המבוגרים במשפחה שמים לב ממש לבעיה, או שכך לפחות נראה לי. הילדים בבית ספר לא ממש מכירים את הצד האמיתי שלו מפני שהוא מופנם וביישן בבית הספר. בני דודיו, לא נראה לי שהם שמים לב לאיזושהיא בעיה הם מקבלים אחד את השני רגיל והם חברים טובים גם בעצם היותם שכנים ולידם הוא לא מתבייש ומתנהג רגיל לחלוטין. העניין הוא שאני לא אמו אני דודתו ואני משערת שאמו שמה לב לעניין אך לא מדברת על זה, אשמח לקבל עצה איך לגשת אליה בעניין זה. תודה רבה, אתי

הי, כתבתי כבר לפני כמה ימים ל משיכתי לגרביים של נשים. חשוב לי לציין שהבעיה ממש פוגעת בי בכל תחום. לדוגמא במקום העבודה שלי אני מסתכל לבחורות לרגליהן כל הזמן לראות איזה גרביים הן גורבות מידי פעם אני נוגע כאילו לא במתכוון בגרביהן כשהן יושבות לידי, רק מכיון שזה גורם לי לגירוי מיני רב. אני חושש שזה עלול לגרום לי לבעיות נוספות. (כבר יצא לגנוב גרביים מאחיות של חברים שלי) אגב, אני שולח בעיה זאת למס' פורומים כדי לקבל את מירב התגובות, מה גם שאינני יודע בדיוק לאיזה פורום היא מתאימה. מאוד עצוב לי שיש אנשים שמזלזלים בבעיה הזאת וסתם מקניטים. יובי

בן כמה אתה אפשר לדעת?

בן 27. למה את שואלת ?

לפני כשנתיים הבנתי שאני מאוהבת בגבר אך הסטטוס הפורמלי שלנו לא איפשר לי להיות איתו בקשר רומנטי.כעבור כחצי שנה השתנו התנאים, הרגשות היו הדדיים( בדיעבד התברר שהוא התאהב בי הרבה לפניי) ומאז אנחנו נאהבים ומתגברים על הרבה קשיים כדי לממש אהבתנו.(שנינו נשואים עם ילדים וזה לא הקושי היחידי). כבר כשהבנתי שאני מאוהבת, התחלתי לסבול מבעיה בריאותית קשה, ואני מנסה לטפל בה בכל דרך ללא הצלחה. קיימות תיאוריות הקושרות בעיה זו במצב נפשי ואין ספק שאני במתח מאז התובנה ההיא ואחר כך מאורח החיים החדש. כיום, אני עייפה משנתיים של כאבים , מתפרצת בבכי ללא סיבה ומדוכאת אולי גם מעוד מס' סיבות שהחיים זימנו לי בלי קשר כמו פיטורים ובת מתבגרת ש"מתרחקת" ממני. אני בהתלבטות אם לסיים את הקשר שמחד ברור שגורם לי ללחץ אדיר ומאידך מהווה סיפוק ומשענת בכל רגע שהשמיים מתקדרים. ואם להפסיק אז, האם להמית אותו במיתת נשיקה ( נבזי וטכני) או לחשוף את התלבטויותיי ולצפות לשיתוף פעולה ( אשליה ילדותית?) יש עיצה? בתודה.

עדן, לדעתי, כנראה שיש קשר בין מצבך הבריאותי לבין הסיפור שאליו נקלעת. הגוף שלך כנראה מאותת לך שאינו יכול לשאת מצב של חיים כפולים, מתח והעמדת פנים. מה גם שאת לא רק עושה עוול לעצמך, אלא חוטאת כלפי בני משפחתך (בעלך והילדים). קודם כל את צריכה לבדוק היטב ולעומק ובצורה כנה את מערכת היחסים שלך עם בעלך. אם האהבה, ההבנה, והשותפות ביניכם אכן הפסיקה להתקיים, והעסק אבוד לגמרי, אז ממילא אין טעם להמשיך ואולי כדאי לך לחשוב לפרק את החבילה ולהשקיע בקשר החדש. במקביל, את צריכה להיות מודעת לכך שהגבר הנשוי בו את מאוהבת יכול להישאר במצבו הנוכחי עוד הרבה זמן ואין לך שום ערובה או ביטחון לכך שהוא יתגרש בשבילך בזמן הקרוב. ככה או ככה, אם תשימי את עצמך במקומו של בעלך, בטוח שתגיעי למסקנה שגם את לא היית רוצה לחיות בשקר (נניח אם בעלך היה בוגד בך כשנתיים) וכל הסיטואציה הזאת לא בריאה לשניכם, לכן את צריכה להוציא את הסיפור הזה לאור כדי לנקות את האווירה וכדי להוריד מתחים מיותרים. כידוע, החיים אינם רק התאהבות (זה נכון אולי רק בגיל העשרה) החיים האמיתיים הרבה יותר מורכבים ודורשים שיקול דעת, נטילת אחריות והעזה לבחור בדרך מסוימת, למרות הקשיים. בהצלחה.

אני יודעת שזה טיפשי אבל יש לי צורך עז לאמר לה שאני לא מאמינה לה ובה האם לדעתך אפשר לומר לבוס כאלו דברים ואם כן איך אפשר לעשות זאת?

המצב בשוק העבודה כיום קשה. פעלי בחכמה ואל תחפשי צדק או היגיון. התקופה אינה מתאימה לכך. בצעי את העבודה שלך וזהו. באם תחשפי אותה והיא אכן שקרנית מוצלחת היא תהיה מסוגלת להעליל עליך עלילות אפלות על מנת להעיף אותך ממקופ העבודה. שיקלי זאת.

תודה ארנון אני עובדת כ30 שנה באותו מקום והיא מנהלת טרייה כך שלהעיף אותי היא לא תוכל כל כך מהר ותמיד יש לי את האפשרות לעבור לצוות אחר , מה שמוזר בעיניי שהיא לא יוזמת שום מהלך מולי כיוון שאני חושפת אותה כבר כמעט שנה השאלה שלי היא עקרונית האם אנחנו צריכים לוותר על רמות המוסר שלנו ולפנות מקום לשקר בגלל פחדים כמו פיטורין או איבוד מקום עבודה?

שאתה לא נמצא- ככה אנשים לא יתעצבנו על זה שאולי אתה מתעלם. הם יבינו שאתה לא פה. אבל תמצא גם מחליף.

אבל יש הודעה. למעלה, במסגרת.

ברצוני לברר האם תתכן פסיכוזה או גלישה פסיכוטית, לאדם עם הפרעת אישיות פאראנואית כתוצאה משתיית משקאות חריפים תוך כדי נטילת התרופות סרוקסט או טרגטול? אם לא, מה יכולות להיות הסיבות לכך? תודה

אמנם אינני פסיכולוג , אך ידוע לי שבהפרעות אישיות מסוימות תיתכן חשיבה או התנהגות פסיכוטית בלי קשר לטיפול שהחולה מקבל או לתרופות , אלא משום שזהו טבעה של ההפרעה. במקרה של התקף או החמרה במצב, רק פסיכיאטר הוא הכתובת.

בני החיל אובחן כסובל מהפרעת אישיות "אינטרובטית"... הוא מטופל בצבא ע"י קב"ן ולכן אין לי גישה לפסכיאטרית אשר מטפלת בו (כמו כן הוא מתנגד שאצור איתה קשר) לכן אם מישהו יודע מה אומרת ההפרעת האישיות הזו מה הסימפטומים ודרכי הטיפול בתודה

במילים פשוטות בנך מופנם וביישן מעבר לנורמה. ניתן לטפל בהרפעה בכפוף להפנייתו למטפל מוצלח. תתעודדי בנך צעיר, כל העתיד לפניו. השתדלי להמנע מלשדר לו את תחושת יאושך דאגתך. כל טוב בקרוב תיזכי לתשובה מקצועית מד"ר קפלן ומתנצל מראש על התערבותי.

היי אני סובלת מבולימיה כבר 7 שנים... עכשיו אני בת 24 הסיבה העיקרית שגרמה לי להיכנס לזה " הסביבה" ובעיקר הוריי... תמיד רצו שאראה מושלמת ... ומשום שהייתי בגיל ההתבגרות זה מאוד השפיע עלי ... אגב היה לי דימוי גוף מאוד מאוד נמוך תמיד לבשתי בגדים עם מידות יותר גדולות בכדי לא להבליט את גופי ... עכשיו אני בת 24 אקדימאית - עו' סוציאלית .. מנסה תמיד לעזור לאחרים ולעצמי איני יכולה ... עניין הבולימיה מאוד מפריע לי ... אני מרגישה בחוסר שליטה על עצמי ... חשוב לציין שיש לי עכשיו גוף אידיאלי ואני ממש מבליטה אותו קודם לא היה לי אני מודעת שדרך הבולימיה אין ביכולתי לסרןף קלוריות הבעיה שאני בחוסר שליטה למה שנוגע בגוף אני כמעט יומיום ואני מקיאה לפעמים יותר מפעם אחת זה נהפך להרגל מגעיל שאין ביכולתי למנוע אותו האוכל תמיד משתלט עלי ... תייעץ לי מה לעשות איך לחשוב יש לי שאלה האם הבולימיה גורמת לסרטן בהמשך ... מקווה שתענה לי אם אתה רוצה יותר מידע אשמח מאוד להוסיף תודה ....

תחפשי אצל אמא ואבא את התשובה

לכל הגולשים שלום כפי שמצויין בהודעה למעלה לא אוכל לענות להודעות בתקופה הקרובה. אשמח לחזור ולהשיב בסוכות. להתראות ד"ר אורן קפלן

לדעתי אתה נוהג בחוסר אחריות לפחות תן שם שלמישהו שיכול לעזור להם

יש כאן עוד מגוון פורומים שיכולים להתאים לשאלות מסוג זה כמו כן פסיכותראפיה ופסיכיאטריה.

יש לי בעיה שאינני יודע לאיזה פורום היא שייכת. היא נשמעת מגוכחת אבל היא ממש מפריעה לי בחיי. הבעיה היא סטייתי ומשיכתי לגרבי נשים. אני מסוגל לקיים יחסי מין עם נשים רק כשגרביים לרגליהן. בלי זה, אינני מסוגל לחלוטין. הדבר גורם לי מבוכות רבות מאוד. מה אפשר לעשות בנדון ? המדוכדך :(

האם אתה נמשך לגרבי נשים ולפריטי לבוש נשיים בלי קשר לאישה עצמה? לדעתי עךיך לפנות לפסיכיאטר בהקדם האפשרי.

זה לא מדויק. ברור שגם מראה האישה משמעותי אבל אני מסוגל להגיע לרמה של משיכה מקסימלית רק כשהיא עם גרביים. הדבר המביך ביותר הוא שעיקר הצלחותיי עם נשים זה בחורף כי אז הן גורבות גרביים. (אגב מדובר רק בגרביים ולא בפריט לבוש אחר) אני חייב לציין שאני בן 28, והיו לי כל כך הרבה מבוכות בחיי בגלל זהץ יובי

י. שלום הבעיה איננה מגוחכת ואפשר להבין שהיא פוגעת באיכות חייך. הבעיה איננה קשורה לנושא המין באופן ישיר אלא לדימויים שאתה נושא בתוכך וקשורים לעולמך הרגשי. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה שכבר נתקלתי במשהו דומה. הבחור שלי היה מתגרה מגרביים לבנות קצרות במיוחד (כמו של האתלטיות) כנראה יובי שאתה לא בודד... בכל אופן הוא הלך לטיפול פסיכולוגי וזה קצת עזר לו. מידי פעם אני עדיין מפנקת אותו בגריבת גרביים במיטה. בכל אופן לדעתי עליך ללכת לטיפול ליעד נ.ב. למה כתבת את הבעיה בשני פורומים שונים ???

ד"ר קפלו שלום, האם ידוע לך מי יכול לבצע איבחון של הפרעת קשב בסטנדרטים העומדים בדרישות של המרכז הארצי לבחינות והערכה? תודה, טלי

טלי שלום אני מציע ליצור עימם קשר באופן ישיר ולברר זאת. בעיקרון פסיכולוגים חינוכיים עורכים איבחונים שמקובלים על מערכות חינוכיות, ויש סביר להניח מסגרות נוספות. שלחי אליהם מייל לכתובת [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב יש לי בעיה קצת מטומטמת. אני בוכה בלי סיבה ולא שולטת בבכי הזה. בעיקר כשאני מפחדת או מתרגשת וזה מעמיד אותי במצבים מאוד לא נעימים (אני מרגישה כמו ילדה קטנה). לדוגמא, אני עומדת להתחיל ללמד מתמטיקה בבית הספר ואני מאוד מתרגשת מזה. לפעמים, כשאני מסבירה משהו למישהו אני מרגישה דמעות בעיניים, כמו אחרי פיהוק - בלתי נשלט, ואני מאוד מתביישת בזה. גם ככה אני בספק אם אצליח להיות מורה טובה כי אני לא יודעת "להחזיק" כיתה, ואם אתחיל לבכות בשיעור זה יהיה איום ונורא, התלמידים בבית ספר הזה במיוחד הם מאוד אכזריים... הייתי פעם אחת בישיבת מורים, דיברו שם על תלמידה מצטיינת ועל כמה קשה לה בבית שאין אוכל. מזל שאף אחד לא הסתכל לכיווני... בכיתי כמו בסרט. האם אפשר לטפל בבעיה המיוחדת הזאת? או שאני פשוט לא אוכל להיות מורה?!... תודה מראש.

לכי לטיפול אצל פסיכולוג. זה יעזור לך. מה הסיבה שבגללה את בוכה ?

אילו ידעתי מה הסיבה הייתי יודעת אולי איך להתמודד עם התופעה! אין לי מושג. זה בוודאי לא משהו ספציפי. אולי משהו בתת מודע. לפני שפונים לפסיכולוג, האם ניתן לעשות משהו בבית? תרגילים? בכל מקרה - תודה על ההתיחסות.

שלום השאלה מהיכן מגיעה תגובת הבכי. האם זה ביטוי למתח וחרדה, האם נקודה רגישה מהעבר שנוגעים בה, האם משהו אישיותי, ממתי זה קורה והאם יש סיטואציות בהן זה לא קורה וכו'. בהחלט אפשר לטפל בזה אבל צריך למקד את הבעיה ולנסות להבינה יותר לעומק. בהחלט יתכן שטיפול בגישה קוגניטיבית יוכל לעזור, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה. עם זאת, יתכן שזה יושב אצלך על רובד עמוק יותר ומשמעותי יותר ובכל מקרה כדאי לטפל בזה לא רק בשביל ההוראה בבית הספר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אהלן דר קפלן ,אני מקווה שתוכל לעזור לי בהקדם...מזה 3 שנים אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוגית בעקבות משבר עקב גירושין ,אמנם בהתחלה טיפלנו במשבר אבל במהלך השנה וחצי האחרונות נכנסנו לטיפול בצורה הרבה יותר עמוקה . הטיפול מתמקד באיך להיות בקשר ואיך להחזיק מעמד בקשר ולא לברוח ממנו עקב חוסר יכולת להכיל ולהתמסר לקשר...עקב בעיה של חוסר אמון...עד כאן הכל ברור אולם לאחרונה,אני חשה שאני כל כך אוהבת את המטפלת שלי וכל כך נקשרתי אליה שזה מלחיץ אותי לא רוצה להיות תלותית אפשר לומר שהגעתי לרמה של תחושה כמו שחוויתי עם בעלי לשעבר...זאת אומרת אמון מוחלט בלי התחושה הזו בלב של הפחד שיש לי בהרבה מקרים אחרים אני רוצה לציין שפעמים רבות היא מזכירה לי את אמא שלי או את הבן הזוג שלי ...נכון לעכשיו אני מרגישה שאני רוצה פשוט לברוח ולהתנתק מהטיפול זה מעסיק אותי כל כך במהלך השבוע(מה שלא קרה לפני כן)לא יודעת מה לעשות האם לנטוש עכשיו או להתמודד עם התחושה הזו של הקרבה שממנה אני פוחדת כי הרי בסופו של דבר צריך להפרד...ואני לא רוצה לחוות שוב פעם את החוויה הקשה הזו....אשמח לתשובה ממך....אני.

אני אמנם לא ד"ר קפלן. אבל הוא בהשתלמות עד אחרי סוכות. כך שהוא לא יגיב באופן מסודר לפי מה שאמר. אז לדעתי הלא מקצועית בכלל. אני חושבת שאת מה שכתבת כאן את צריכה להגיד לפסיכולוגית שלך. בעצם נראה לי שהגעת בטיפול בדיוק לנקודה שבגללה הגעת לטיפול. אם לא תעבדי על זה עכשיו, ותברחי מזה, את עלולה לחזור על זה שוב ושוב, כי כנראה זו הבעיה. נראה לי שאת צריכה להתמודד עם זה, ואצל המטפלת שלך זה בדיוק המקום הנכון להתמודד. בהצלחה. ואני מקווה שעוד אנשים יכתבו את דעתם.

תודה על ההתיחסות,את צודקת זו בדיוק הבעיה....אבל אין לי את הכוחות להתמודד עם זה ...אני כל הזמן בורחת כאשר אני נקשרת....אבל במקרה הנל אני כבר כל כך עמוק בטיפול וכל כך נקשרתי אליה , אני מרגישה שאני חייבת אבל חייבת לעוף משם...בכל מקרה תודה רבה ...אני.

שלום את מספרת על חוויה מאוד חיובית שקרתה לך עם המטפלת ושלמעשה את נבהלת מהקשר שנוצר. אני חושב שזה חלק מהותי וחשוב מהטיפול שאת עוברת ומטרותיו. אני לא בטוח שתוכלי לברוח כל כך מהר. הקשר הטיפולי נשמע חזק ותסמכי עליו קצת יותר. יתכן שצריך יום אחד להיפרד, אבל זה לא נשמע משהו רלוונטי לתקופה הנוכחית. אני מציע לך לשוב למפגשים ולחלק את מה שקרה לך עם הפסיכולוגית שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה...אני הנסה לקחת ממה שאתה רושם אתה צודק לחלוטין...כנראה שאני צריכה עוד חיזוקים כדי להשאר ולהתמודד ....אני

אני בת 25.אובחנתי כסובלת מדיכאון ברמה בינונית לפני כחצי שנה.מקבלת תרופת לוסטרל ונמצאת גם בטיפול פסיכולוגי. לעתים נדמה לי כי לאמי יש גם נטיות דכאוניות וגם אצל אחותי, שמתי לב ,שהתנהגותה לא רגועה במיוחד.יש לי חששות כי מדובר בתופעה גנטית ואם אכן כך,מה הסיכויים שילדיי ייולדו גם עם גנים מסוג זה?

שלום גם אם יש מרכיב גנטי בתופעה הוא לא בהכרח החלק הקובע והמשמעותי ביותר. הבחירה נמצאת ביידיך ואם תהיי בטיפול ותשקיעי בעצמך אין סיבה שתשחזרי מה שקרה במשפחתך. צריך לזכור שקשה להפריד בין גנטיקה לבין למידה פשוטה של אוירה בבית ובקשרים עימם גדלת. חשוב להבין את הרקע הזה, אבל גם להתסכל הלאה ולתכנן עתיד אחר. בכל מקרה, אלו נושאים משמעותיים שכדאי להביא לטיפול הפסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, קראתי את אחת התגובות ופתאום חשבתי על משהו: אני בטיפול אצל פסיכולוג כבר כ-4 שנים(אותו אחד) ולאחרונה משהו מפריע , השאלה שלי היא :יכול להיות שהוא פיתח קירבה(לאו דווקא מינית)יתרה ואיבד את האובייקטיוויות שפעם היתה לו????????????

שחף, יש משהו, במסגרת הטיפול, שגורם לך לחשוב או להרגיש ככה? אין ספק שאחרי 4 שנים יכול להיווצר קשר טיפולי קרוב יותר, השאלה היא מה השתנה - מבחינתך - ביחסו של הפסיכולוג? מטפל מקצועי לא אמור לאבד את האובייקטיביות גם אחרי מס' שנים.

את לא מספקת מספיק פרטים כדי שאפשר יהיה להתייחס, כפי שנאמר לך בצדק בהודעה הקודמת.

שחף שלום אני לא בטוח שאת זקוקה לאובייקטיביות. העובדה שנוצר ביניכם קשר קרוב ואישי לא אומרת שהמטפל שלך לא מתאים יותר. הטיפול הפסיכולוגי אינו רק ניתוח שכלי של המציאות ומערב בו גם רגשות ומחשבות, בין היתר על הקשר הטיפולי. אני מציע לך לשאול את השאלות הללו גם בתוך המפגש הטיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן: שמי ניצן ועד לפני שבועיים התחלתי לעבוד בשירות לקוחות טלפוני בחברת תקשורת גדולה לפני תחילת העבודה עברתי קורס של חודש והכל היה תקין, אבל מסיבה כלשהיא שאנני יודע מה היא, אני מתחיל להכנס למין לחץ מסוים שאני עונה לטלפון ומדבר עם לקוחות, כלומר הקול שלי נהיה צרוד כזה והמילים נקטעות לי ונתקעות לי ואני חושב על הצד השני ששומע אותי ומודע לחוסר ביטחון שלי בטלפון, רצוי לציין שאני עם יותר ביטחון שאני עם אנשים בכלל, תמיד היה אצלי קטע של מילים נקטעות וגמגום ממש קל אבל כל פעם שאני עובד בשירות לקוחות טלפוני אני נכנס למין לחץ וגמגום קל. כמו-כן זה משפיע בזמן האחרון על המחשבות שלי שאולי באמת שירות לקוחות טלפוני לא מתאים לי אבל מצד שני אני אומר לעצמי שעדיף שאני אתמודד עם הבעיה ואנסה לתקנה, אך איך ניתן לטפל בזה. רצוי גם לציין שאני עם אנשים לעבודה,חברים,משפחה אני עם קצת יותר ביטחון עצמי אך עדיין חסר לי עוד ביטחון, וגם שאני איתם המילים נתקעות לי אבל הרבה פחות. אודה לך מאוד אם לפחות תפנה אותי לטיפול כוללני ופרטני תודה ניצן.

שלום ניצן. אני בת 22 ועובדת בשירות לקוחות טלפוני באחת מחברות הביטוח. כמוך, לאחר קורס של חודש, שעבר בכיף ובאוירה נעימה, התחלתי בעבודה. טווח הגילאים אצלנו 20-29. כאשר עניתי לשיחה הראשונה, ליבי דפק כל כך חזק והייתי ממש עצבנית (ואני בנאדם שלא מתעצבן בקלות...). כמובן שלא ידעתי מה להגיד ואיזה מידע לתת, כי רק ניסיון (בעיקר בתחומים כאלה) מאפשר למוקדן לתת שירות ידעני. כך היה במשך כשלושה שבועות (היו גם רגעי יאוש: עומס שיחות, חוסר אונים..). לאחר כחודש המצב השתפר מאוד. עדיין אני מקללת בלבי כמעט כל פעם שאני עונה לשיחה, והפכתי לעיתים אדם קצת חסר סבלנות ביחסי עם הלקוחות, אך למדתי לקחת את הדברים יותר בקלות והבנתי שחביבות ונכונות לעזור (שעדיין נשארו בי), מהווים חלק חשוב מאוד בשירות. אתה לא תמיד חייב לדעת את התשובה הנכונה, פשוט תברר. אם מתווכחים איתך השתדל להשמע בטוח וסופי. אם לקוח צועק עליך, תן לו לצעוק קצת...בינתיים תעשה דברים אחרים. לא נורא בכלל אם לא הספקת לענות לשיחה, פישלת במשהו, או ניתקת למישהו בפרצוף (כמובן שהגיע לו). הדברים האלה קורים. סיכומו של עניין, קח את החיים יותר באיזי, המצב ישתפר!!! אל תנסה להיות מושלם ובסדר כל הזמן! אתה יכול להיות חביב ובו בזמן לשים הכל על הזין שלך. בהצלחה...(-:

תשתדל להיות נינוח ולעבוד טוב. אם תראה שזה לא בשבילך- תחפש משהו אחר.

ניצן שלום יתכן שמדובר בדבר קטן, תגובת חרדה שניתן לטפל בה במהירות בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי, אפשר להיעזר גם בהרפיה ובהיפנוזה. מצד שני, לפעמים אירועים כאלה מפגישים אותך עם דברים עמוקים יותר ואז יש גם מקום לטיפול יותר עמוק שאורך גם יותר זמן. אם תרצה הפניה שלח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כתבתי כאן שאני מרגישה שאין לי עם מי לדבר. ושאין אף אחד בעולם שלי שרוצה להקשיב לי. ושיש לי חברה טובה שהייתי רוצה לדבר איתה אבל נראה לי שהיא לא מספיק רוצה להקשיב. אמרו לי שאולי זה רק נדמה לי ושאני צריכה לנסות לדבר איתה. אז ניסיתי. לא עבד. היא לא רוצה לשמוע, היא אמרה לי בפירוש (בעדינות אמנם) שהיא לא מסוגלת להכיל. הייתי בוכיה שעות רבות, בהתחלה חשבתי שזב בגלל שעכשיו ממש אין לי עם מי לדבר אם אפילו היא לא רצתה להקשיב. ושאני בודדה בעולם. עכשיו אני פחות חושבת שזו הבעיה. הבעיה היא לא שאני מרגישה שאין ליעם מי לדבר (למרות שגם, אבל לא על זה כואב לי), הבעיה היא פשוט שאני מרגישה שאיבדתי אותה, היא חסרה לי ואני מתגעגעת. לא הפסקנו להיות חברות, פשוט היא לא יכולה להקשיב לי. היה מי שאמר פה שיש אנשים שקשה להם עם חולשה. זה כנראה נכון. אני מתגעגעת אליה...

יכול מאד להיות שבאמת קשה לה עם חולשה אבל יכול להיות שדווקא בגלל שהיא חברה טובה שלך היא לא רק מקשיבה לך, העניין שהיא כנראה ממש מזדהה עם הכאב שלך ועם הבעיות שאת מתארת לה וככה היא מרגישה שהיא מתמוטטת יחד איתך במקום לתמוך בך. אם את רוצה באמת לשמור את החברות איתה ולא לאבד אותה - אל תעמיסי עליה, תשתדלי למצוא אוזן קשבת אצל חברות או חברים אחרים ואת הקשר איתה תשאירי בפסים אחרים בלי לערב אותה יותר מדי.

תודה. נראה לי שזה משהו שגם היא ניסתה להגיד לי. פשוט היה לי קשה שאני צריכה אותה והיא לא מוכנה לעזור לי ולהקשיב. כי אני אוהבת אותה מאוד.

שלום קראתי את הודעותיך, גם אלו הקודמות כולל זו שהרגשת בה לא טוב מכך שכתבת כאן בפורום. אני מרגיש אותך מאוד בודדה, גם כאשר את נמצאת בקשר. יש לכאורה משהו קטוע. אנשים הגיבו אליך לא מעט פה בפורום, ובכל זאת הרגשת בודדה ולא מובנת. אני חושב שזה לא מקרי. יש איזשהו קצר בתקשורת שבסופו של דבר משאיר אותך מאוכזבת, בוכיה ולבד. באחת ההודעות הצעתי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ואני עדיין סבור שתוכלי להפיק מטיפול כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייי אני חושב שיש לי בעיה כי אני מתווכח עם עצמי כל הזמן ואז אני גם משתמש באלימות מילולית וגם אפילו פיזית מה עושים איתי דוק? אני לא רוצה ללכת לפסיכיאטר זה מפחיד אין סיכוי שאני ילך לשם...תנסה לעזור לי..סבבה? תודה רבה דוק

תכריז על הודנא!

תגיד, אתה נמצא בכל הפורומים ?

שלום התיאור שנתת לא ברור לי לגמרי, אבל נשמע שאתה במצוקה ומאוד מוטרד. אני לא בטוח מה זה עבורך "שם" אבל נשמע שיש לך כבר נסיון שאינך רוצה לחזור עליו. כדאי למצוא את אותה מסגרת טיפולית שמצד אחד תתן לך מנוח ממה שמציק לך ומצד שני לא תאיים עליך. אולי תפנה לפסיכולוג או עובד סוציאלי והוא יוכל להיות המתווך שילווה אותך גם לפסיכיאטר במידה ויש צורך בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

זקוקה להמלצה על פסיכולווג טוב שמטפל בחרדות באיזור הדרום (ב"ש והסביבה) תודה.

נועה שלום הדרומית ביותר שאני מכיר בגדרה. אם תרצי שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום רב! לא מן הנמנע, שאציג את הרקע לבעיה החמורה שלי. עלי להתנצל מראש על אורך המכתב, אך אני מקווה כי תקרא אותו במלואו ותשתדל לעזור לי במידת האפשר- כי אני באמת זקוק לעזרה! . שמי שי ואני בן 32+. בעיה אחת שלי, התחילה בגיל 17 (בשנת 1988 בערך), כאשר נוצר אצלי לחץ נפשי בעקבות הלימודים-בגרויות. הלחץ התבטא ב-" HIGH " ולאחר כחודשיים ב-" DOWN". לא אפרט כאן בדקדקנות את המשבר, אך אציין כי לאחר "אישפוז יום" , בן חודשיים, אובחנתי ע"י פרופסור בכיר, כ- חולה "מאניה דיפרסיה". הומלץ לי במהלך האישפוז ואחריו על טיפול בכדורי "ליטיום". עלי לציין כי מאז ועד לפני כ- 4 חודשים, לקחתי בקביעות "ליטיום", תוך כדי מעקב של בדיקות דם, (תפקודי כליות ובלוטת התריס)- מכיוון שידוע כי "ליטיום עלול לפגוע ויש לבצע מעקב. מאז, עברו כ- 15 שנים, שבמהלכן , הוצאתי רשיון נהיגה ועבדתי במספר עבודות, הספקתי להכיר מספר חברות והייתי מעורב במערכות יחסים רציניות (בד"כ), איתן. ידעתי לחוות ולהעניק אהבה, לתרום את חלקי במקומות העבודה ואף להיות עצמאי לתקופה מסויימת , כ-" ספר נשים". בשנים אלה הספקתי גם לחוות לצערי משברים נוספים , חלקם גדולים ורציניים יותר וחלקם פחות, לעיתים גם " משברים פסיכותיים". מעולם לא הזקתי לאיש ובטח לא לעצמי, אני מאוד אוהב את החיים. ההתמודדות הייתה ובעינה התמודדות לא קלה ואף קשה, אך לא הפסקתי ואיני מפסיק להתמודד. במהלך התקופה הייתי במעקב פסיכיאטרי פרטי ובבית חולים ע"י רופא פסיכיאטר- גם נכון להיום. לפני כ- 4 חודשים, הטיפול בליטיום גרם לשיבוש קל בתיפקוד הכלייתי, ובמהלך אישפוז מרצון ותחת השגחה וייעוץ, הוחלט להחליף את ה-"ליטיום ב-"טגרטול" כמייצב. (מאז חזר התיפקוד הכילייתי לנורמה - תודה לאל). עלי לציין שהטיפול התרופתי היומי שאני לוקח היום הוא: "טגרטול" 600 מ"ג. (כמיצב). "זיפרקסה" 5 מ"ג . (כ- אנטי פסיכותי). "קלונקס" כ- 1.5 מ"ג (לפי הצורך- כמונע חרדות). ן...פרוזק" 60 מ"ג. ה- "פרוזק" , מייצג חלק מהבעייה השניה שלי, שבעקבותיה אני זקוק לעזרה! : במהלך האישפוז הפתוח האחרון שלי, שבו החליפו לי את המייצב , נתגלתה אצלי בעייה נוספת וחמורה : "בעיית -כפייתיות", שאת שמה הייצוגי באנגלית איני זוכר. כיום אני מרגיש שאני סובל מבעייה זו עד כדי כך, שאת ה-"מאני דיפרסיה" - "זנחתי". סליחה שוב על אורך המיכתב אך אפרט את הבעיה ואני מקווה לקבל את התייחסותך ועצותיך. בעיית ה" כפייתיות", התחילה בלי שארגיש בכך,(כתסמינים קטנים יחסית), בכך שאת דלת הרכב או דלת הבית, אני חוזר ובודק מספר פעמים שאכן ננעלה כראוי. תסמין נוסף הוא שטיפת ידיים בתדירות, לא רגילה יחסית לאדם רגיל. אם תסמינים אלה אני יכול להתמודד , אך הלוואי כמובן שהיו נורמאלים. ההתמודדות עם מחשבות "כפייתיות" (שמטרידות אותי יום שלם ולעיתים אף ימים שלמים) קשורות בדברים אחרים, כמו: בדיקות דם!!!. בדיקות דם הוא נושא "כואב" מאוד אצלי . אני עושה בדיקות דם בתדירות של אחת לחודש, (לעתים פעמיים בחודש) , כדי לעקוב אחר רמת התרופות שאני לוקח. כמובן שבעקבות נושא ה " כפייתיות", יש לי כאן "כפייתיות לבריאות תקינה" ואני מסתובב כל הזמן עם הרגשה שהלוואי והייתה לי "מעבדת דם ביתית", כדי לדאוג ל- "בריאות תקינה"(ממש בצורה היפוכונדרית), אך במציאות ישנה אחות, בקופת- חולים או בבית - חולים, שלוקחת את הדם ומעבירה אותו למעבדה. הבעייה החמורה, נגררת וממשיכה ב- "אחות" : כשאחות לוקחת ממני דם, אם אני לא ממש רואה את מהלך הבדיקה, אני מדמיין בצורה "כפייתית", שהמחט של המזרק לא סטרילית , או מחשבה חמורה הרבה יותר: שהאחות, פצעה את עצמה במזיד ונגעה במחט- המזרק , במטרה להדביק אותי במחלה!. וכל זאת מכיוון שהייתי "נודניק", והדגשתי לה שעלי לראות את מהלך הבדיקה. לחיות ולהאמין למחשבות אלה, הקשורות בבדיקות דם, מצליחות להוציא אותי מריכוז בחיים נורמליים, למשך יום שלם, (לעיתים ימים), גוזלות ממני המון כוחות נפשיים ולא מאפשרות לי לחוות הנאה כלל- משום דבר!!! , ממש בצורה "כפייתית". אני באמת יכול להעיד על עצמי, שאני בד"כ אדם הגיוני, אך איני מצליח להשתחרר ממחשבות "כפייתיות " אלו!. אני באמת חי ומאמין שדברים כאלה יכולים להיות מציאותיים, למרות שזה לא נורמלי וזה קשה לי מאוד!!!. אני יודע שהמיכתב שלי מספיק ארוך, אך אני מקווה שהוא מעניין. דוגמא נוספת למחשבות "כפייתיות" , קשורה אף היא לנושא " בריאות תקינה" : פחד וחשש מתמיד ומוגזם להידבק (שלא נדע) ב- "איידס". זה מתחיל בבדיקות הדם וממשיך בחשש לקיים יחסי מין עם חברות.( אף לאחר שעברנו, בדיקת "איידס"- והכל תקין , ברוך השם). כאן אני מרגיש שאני מפסיד , חלק גדול ועיקרי בחיים. עקב מחשבות "כפייתיות" אלה , הגעתי למצב שבו אני, נכוןצ להיום, לא רואה כל טעם להתחיל בקשר חדש. אני מרגיש פיספוס גדול מאוד ומיצטער מאוד על כך, אך, עכב מספר נסיונות כושלים, להשתחרר ממחשבות "כפייתיות" אלה, איני מנסה עוד ובכך הופך את חיי לריקניים!. איני יודע לעזור לעצמי ( למרות הרצון הרב) ואיני יודע כיצד להתחיל לבקש עזרה ,למי לפנות ואיזו עזרה מתאימה לי בנוסף לטיפול התרופתי שאני מקבל. מכתב זה אינו כתוצאה משטף דיבור של "מאניה דיפרסיה"! זו המציאות! אני באמת זקוק לעזרה, התייחסות ואולי גם פיתרונות מתאימים, כדי לשקם את חיי ולשפר את איכותם. עד כאן בערך. אודה מאוד להתייחסותך המורחבת ושוב סליחה על אורך המכתב, שי.

יש טיפול תרופתי גם לבעיית הכפייתיות. אתה יכול להתיעץ עם הפסיכיאטר שנותן לך את התרופות שציינת ולבקש טיפול גם בבעיה זו. בנוסף אתה יכול להכנס לפורום פסיכיאטריה ולהציג את השאלה (אפשר בקיצור ללא הפירוט שרשמת כאן ), הפסיכיאטר מנהל הפורום יתן לך תשובה. כדאי שתשאל אם יש מקום לטיפול פסיכולוגי בבעיה זו בנוסף לתרופות.

שי שלום אני בטוח שאורך המכתב קשור לגודל המצוקה והטרדות שמלווים אותך. אתה סובל מבעיה ממושכת וכעת השינויים בטיפול גורמים גם לשינויים בתחושותיך הפנימיות. בתקופה כזו אתה חייב להיות בטיפול ומעקב מסודרים וקבועים הן מבחינה תרופתית והן מבחינה פסיכולוגית. הכפייתיות שתקפה אותך כעת היא בוודאי גם ביטוי לחרדה בה אתה נמצא וכאשר יתייצב מצבך גם האובססיביות תרד. פנה לגורמים המטפלים בך ונסה לסמוך עליהם שהם יובילו אותך בדרך נכונה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום. שמי עידו. אני כיום בן 16 ובשנה האחרונה אני סובל משיכחון קל. לעומת מה שקראתי באתר שלכם אני לא סובל מתסמינים של הפראקטיביות. את האמת אני אדם דיי עצלן אפילו. רציתי לשאול רק מה אני יכול לעשות כדי לשפר את זכרוני ומה הגורם שבעצם גורם לשכחה שאני סובל ממנה לדעתכם. בתודה עידו

עידו שלום הגורם לשיכחה יכול להיות מחשבות רבות ודאגות שממלאים את כולך ודוחים הצדה דברים אחרים שאתה מעונין לזכור. זאת דעתי הלא מלומדת.

עידו שלום רוב הסיכויים שאין לך בעיית זיכרון אלא גורמים רגשיים משפיעים על זכרונך. הזיכרון הוא אחד המנגנונים הרגישים ביותר ללחץ ומצבים רגשיים שונים, לא בהכרח קשורים להיפראקטיביות. אני מציע לך לפנות לאבחון פסיכולוגי כדי לראות מה שורש הבעיה כי האופן בו הבעיה מתגלית אינו בהכרח מקור הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האמת היא שהפניתי את דבריי לאנשים שכבר כתבו לי, לפני שבוע או קצת יותר. אם מישהו זוכר, אני לא יודעת. לא רציתי לכתוב הכל מחדש, כבר כתבתי הרבה, והציעו לי הרבה הצעות ותגובות. אז אם מישהו שכתב לי פעם זוכר או נמצא בכלל, אני אשמח לתגובה חוזרת. או שלא, אני כבר לא יודעת כרגע, אני מרגישה עכשיו מוזר קצת, שקט בצורה מסויימת. אני בטוחה שזה יתפרץ אצלי שוב בבכי מתישהו, אבל כרגע יש בי אטימות, או אולי תקווה, לא יודעת. בכל מקרה, תודה על התגובות.

היי, יש לי רעיון בשבילך... ברשימת הפורומים יש גם פורום שנקרא "תמיכה הדדית". זה לא פורום מקצועי ותוכלי למצוא שם אנשים חביבים מאוד (אני מכירה את רובם היטב - את יכולה רק להרוויח); תנסי להיכנס לשם... מה כבר יש לך להפסיד? אף אחד לא יחשוב שאת אידיוטית... תוכלי לכתוב מה שתרצי והכי חשוב - להכיר אנשים חדשים. מה דעתך?

אני בת 31 נשואה ואני שקרנית פוטולוגית אני "חולה" מאז שאני זוכרת את עצמי בחודשים אחרונים אני מרגישה שאני רוצה להפסיק לשקר אך זה כמו סם קשה להיגמל אם אמשיך כך אאבד את בעלי ואת האנשים שקרובים לי אני מרגישה שהאמון שלהם בי הולך ומתערער (אני פשוט שקרנית טובה ויודעת לחסות את העקבות) אני צריחה עזרה אנא תעזרו לי!!!

שלום, בד"כ השקרים יוצרים מעגל, שקשה לפרוץ ממנו, וככה נוצר מצב של שקרים מתמשכים - שקר גורר שקר. מכיוון שהגעת לנקודה שבה אפילו לך נמאס מהשקרים, זה יכול להיות זמן טוב לפנות לטיפול, כדי שתוכלי להבין מה הביא אותך למצב של המצאת שקרים מלכתחילה ומציאת פתרון אחר למצבים ש"מעודדים" שקרים. בהצלחה.

שלום מודעותך לבעיה היא בהחלט קצה החוט אל הפיתרון. השקר הוא ביטוי לצורך פנימי שלך שקשור לקשריך החברתיים אבל מבטא בסופו של דבר מקום פנימי וכואב שלך, מקום שבו אינך מקבלת את עצמך כפי שאת ויש צורך תמיד לשנות קצת את המציאות כדי שתראה יותר יפה. אם תתמודדי עם החלק הפנימי הזה אולי הצורך בשקר יעלם. לכן אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הילדה שלי בת שנתיים ושבעה חודשים, כל פעם שאני מקלח אותה או הולך לשירותים או סתם היא מבקשת ממני להראות את האיבר שלי. אני לא יודע מה לעשות, אני מתחמק ממנה ואומר לה שאני לא מראה, אבל איך אני יוצא מזה בדרך כזו שלא תגרום לה להרגיש שזה משהו רע או שלילי. תודה

דורון, ילדים בגיל הזה מן הסתם מגלים סקרנות רבה לגופם, לסביבתם ועל אחת כמה וכמה לאברים בגופנו שבדרך כלל אנו מסתירים בבגדים. זה די טבעי וככה צריכה להיות ההתייחסות שלך לעניין, כלומר, לענות לה בצורה טבעית כמו נניח שהיא מבקשת ממך לחלוץ נעליים ולהראות לה את כף הרגל שלך. אז אפשר כל פעם למצוא תירוץ אחר כמו לדוגמא שכרגע אתה עייף, או מתכוון לעשות משהו אחר, או שזה לא נוח כי צריך להכין משהו או למהר לאנשהו וכו'. במקביל, צריך להסיט את תשומת הלב ומוקד ההתעניינות שלה למשהו חדש מסעיר ומרתק שישכיח ממנה את הסיפור.

לא נכון לפי דעתי תראה לה מה שהיא רוצה היא מתעניינת בדברים חדשים למה לעצור אותה?? תן לה לראות תסביר לה מה זה ואז זה יגמר היא תעבור לפופיק או לאף שלך תסביר לה מה זה אל תיתן לה להיות ילדה שלא יודעת כלום תן לה ללמוד דברים זה מסקרן לילד בגיל שלה...

דורון שלום הבת שלך מנסה לגלות את העולם ובשבילה זה לא בהכרח משהו כל כך שלילי. אולי היא אפילו מזהה את המבוכה שלך וחוקרת גם אותה. התפקיד שלך כהורה זה ללמד אותה עובדות על העולם בצורה נעימה וקלה לעיכול. אתה לא צריך להרגיש רע, פשוט מאוד תחזור כמו מנטרה על כך שאנשים מבוגרים לובשים בגדים ולא מראים את הפיפי שלהם. שהיא ילדה ולכן היא עוד הולכת ערומה, וכשהיא תהיה גדולה גם היא תלבש בגדים ולא תרצה להתפשט. כמה שיותר פשוט וקליט, בלי מבוכה ובלי התנצלויות. לא נוח לך עם זה, נקודה, בחיוך ובהבנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא עזר. התאכזבתי! אין מי שרוצה להקשיב! אני מרגישה אדיוטית! סתם חשפתי את עצמי.

ראשית אל תרגישי אדיוטית כי את לא. פשוט האופי של הפורום הזה שונה. הפורום הזה כפורום של מומחה, שונה באופי מפורומים אחרים ואין בו אשכולות מפותחים של עזרה הדדית של המשתתפים. שימי לב שברוב הההודעות יש שאלה ואחריה תשובה ממוקדת של איש מקצוע. ישנם המון פורומים ברשת אשר המטרה שלהם היא בדיוק הדברים שאולי את מחפשת ואת לא מוצאת אותם כאן והיא אוזן קשבת של אנשים שחשים באופן דומה לך וחום אנושי. את תמצאי את עצמך באותם מקומות נעזרת ועוזרת על ידי שתקשיבי גם לאחרים. ישנם מקומות ברשת שהם באופים פסיכולוגים ותוכלי לדבר שם על תחושת הבדידות. אם יש נושאים לא פסיכולוגים שמעניינים אותך אזי יש פורומים כמעט על כל נושא שבעולם. עצם העיסוק והאינטרקציה עם אנשים על נושא שמעניין אותך ואותם, היא דרך להכיר אנשים ולצאת ממעגל הבדידות. בסך הכל פיספסת קצת במקום ולא כדאי להסיק מסקנות ולהתאכזב כאשר מראש הגעת למקום שלא אמור לספק את חום וההקשבה.

אני לי מי לי, לזה את קוראת חשיפה? לא פלא אם כך שאצל הבדידות חוגגת ואת בבדידות מזהרת. אולי תיפתחי קצת ותתני לעולם להתקרב אליך. מי יודע, ככה את יכולה בטעות להכיר סתם איזה כמה נודניקים טרחנים אבל אולי גם טיפוס אחד או שניים מעניינים.

שלום בחודשיים האחרונים אני מבחין בבעיית התנהגות קשה אצל ביתי בת השש. הילדה בטוחה שאף אחד לא אוהב אותה , שאין לה חברות ושאף אחד לא רוצה בחברתה. אם חברתה הטובה בגן פונה לשחק עם חברה אחרת ,הילדה פורצת בבכי היסטרי או לחלופין מקבלת עצבות גדולה. וזאת על אף שהחברה שיחקה איתה במהלך כל הבוקר. אם אני משחק עם שתי בנותיי ולפתע פונה להתייחס רק לאחותה הקטנה בת הארבע היא מייד פורצת בבכי היסטרי וטוענת שאני אף פעם לא משחק איתה. בכלל , ניתן לציין כי לילדה שינויי מצב רוח קיצוניים ולא מובנים והיא רואה את המציאות באופן מעוות לחלוטין. יש לה המון חברות בגן, אומנם לאחרונה הגננת טוענת שהתפרצויות הזעם שלה מרחיקות ממנה חברות , אולם עדיין יש לה חיי חברה טובים ולמרות זאת היא חושבת שאין לה חברות. ניסינו לדובב אותה והצלחתי לשכנע אותה שהכן יש לה המון חברות. (ביקשתי ממנה שתכין לי רשימה של כל חבריה והיא הכינה רשימה ארוכה מאוד והגישה לי אותה בשמחה) אולם למחרת הכל היה כרגיל ועצבני. מה עושים? תודה

שלום, אולי כדאי שאיש מקצוע יראה את כל התמונה, כי זה לא אחראי לעשות את זה דרך הרשת. עדי

שלום נשמע שבתך אכן סובלת לאחרונה מדימוי עצמי נמוך ומשהו בקשר החברתי שלה יוצר הרבה כאב וכעס. במצבים הללו הניחום ההגיוני לא תמיד עוזר, מדובר בתגובה פנימית יותר שהשכנוע החיצוני לא עובד. בד"כ לא מדובר בתופעה שמתחילה ברגע אלא תהליך ארוך יותר. שווה לחשוב ולשחזר את השנה האחרונה ועל איזה רקע התחילו התגובות החריפות. במידה ואינכם מצליחים להבין את שורש העניין ואין הקלה ניתן לפנות לפסיכולוג ילדים לקבלת ייעוץ. בשלב ראשון ניתן לקבל ייעוץ להורים ללא מעורבות הילדה בתהליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 24 ואני ובעלי חיים אצל ההורים שלי בנתיים עד שנקבל את ביתינו. אבי בן 53 ולפני שנה התגלתה אצלו מחלת הסרטן בכבד. בעייתי היא שמאז שאבי חלה הוא נמצא המון בבית וכנראה שלאמא מאוד קשה להתמודד עם זה. היא אומנם רצה ועושה את כל הסידורים האפשריים, אך אבי טוען שהוא מרגיש כאילו הוא כל הזמן מפריע לה והוא מרגיש כאילו הוא לא מקבל ממנה מספיק חום ,אהבה ותמיכה.גם אמא בזמן האחרון,יותר נכון מאז גילוי המחלה נהייתה חסרת סבלנות והיא מתנהגת בצורה לא מובנת ולא רגילה. אני לא יודעת מה לעשות ומה לייעץ ,אני הצאתי להם שילכו לטיפול פסיכולוגי,אבל אם אני יהייה זו שקובעת להם תור ללכת זה יעזור או שאני צריכה שהם יקבעו בעצמם ללכת? אשמח לשמוע חוות דעת רוית

רוית שלום מה שקורה בין הוריך אינו שייך לך למרות שגם אם אינך רוצה את כנראה מוצאת את עצמך באמצע. חשוב שתספקי את הכלים אך לא תקחי על עצמך את האחריות לתהליך. אם הם רוצים ללכת לטיפול פסיכולוגי מצויין, תני להם ליזום את המפגש. את יכולה לתת להם שם, אבל הם אלו שצריכים לקבוע את הפגישה אחרת זו ברכה לבטלה. הם לא יגיעו ואם כן יגיעו לא ייצא מזה שום דבר חיובי. אין ספק שהוריך עוברים כעת דברים לא פשוטים, את יכולה לעזור להם בכך שאת תומכת בהם ולעיתים יועצת. עם זאת, אני מדגיש שוב שאל לך לקחת את האחריות לחייהם במקומם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, תודה רבה על התשובה המהירה! רוית

היה לי חבר טוב המון שנים ותמיד היו לי רגשות חזקים כלפיו לפני תקופה מסויימת החלטנו להפוף לזוג , לפני שובעיים הוא עזב אותי ואיני יודעת איך להתנתק ממנו אני קשורה אליו ואוהבת אותו בצורה שאי אפשר לתאר. אני כן מבינה שעדיף שלא נהיה בקשר אבל איני מסוגלת ליישם את זה, אין לי יותר מידי ברירות אך איני מצליחה להפסיק לחשוב עליו ולהתגעגע, למרות שברור לי שהוא הפסיק לאהוב אותי. כיצד אני נותנת לו ללכת? איך משחררים?

נועה, לפי דברייך הוא היה חבר טוב שלך המון שנים, אז אי אפשר לנתק את זה ברגע, בשיטת "זבנג וגמרנו". ניתוק כזה דומה לאובדן. אובדן חברות רבת שנים שמלווה בתחושות ורגשות עזים. מותר לך להתגעגע אליו, לחשוב עליו ולהתאבל על הפרידה, על האובדן הזה. מותר ולגיטימי לתת לכל המערכות בגוף להתרגל לרעיון הזה שזה נגמר. הזמן יעשה את שלו ובמשך הזמן הגעגועים והרגשות יפחתו עד שייעלמו לגמרי או כמו שאומרים עד שתצליחי ל"הוציא אותו מהמערכת" שלך. על כל פנים, תהיי מוכנה לכך שזה יקח קצת זמן וזהו תהליך טבעי ונכון ואפילו שזה יכאב קצת אין דרך קיצור אבל תתעודדי כי זה בהחלט יחלוף בסופו של דבר. הרבה סבלנות, אל תשקעי ברחמים עצמיים, מאחלת לך שיהיה לך קל והעיקר שבסוף יהיה טוב.

תודה רבה לך על העידוד אני מרגישה פשוט זוועה כל היום אני חושבת עליו מתגעגעת אליו וכל כך רע לי אני אוהבת אותו ברמות מטרפות ועדיין יש לי תקווה שנחזור ואני לא יודעת איך להעלים תקווה זו אני רוצה אותו חזרה!!!

נועה שלום עבר זמן קצר מדי מכדי שתוכלי להתנתק רגשית. תהליך פרידה כולל אבל על מה שנגמר וזה תהליך שיכול לקחת גם חודשים ארוכים. אל תנסי להאיץ, הביני שזה טבעי להתאבל על מה שנגמר, במיוחד שלא את זו שבחרת את הפרידה. הזמן יעשה את שלו ותגלי שעוד שבועיים המצב יהיה קצת יותר טוב ואחרי חודשיים הרבה יותר טוב. תהליך כזה יכול גם לקחת שנה, אלא אם יקרה משהו שישנה מאוד את התמונה, למשל קשר אחר. במידה ותראי שאת מתקשה אולי יהיה כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי לקבל עזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התמיכה ד"ר אורן אך מה אני עושה במידה ויש לי ציפיות שנחזור אני רוצה להיות איתו, אני מרגישה שאהבה הזאת לא תגמר לעולם ונמאס לי כל יום לקום עם כאב לב, מה עושים?

אודות המחלה: סכיזופרניה הנה מחלת נפש מגבילה, יקרה וקשה לטיפול. על פי נתוני עמותת "אנוש", המחלה תוקפת כ- 1% מהאוכלוסייה ומופיעה, בדרך כלל, בגיל ההתבגרות והבגרות הצעירה- עד גיל 30 לערך. בישראל חיים כ- 70,000 -60,000 חולי סכיזופרניה. ביטוי המחלה: המחלה מתבטאת בשתי קבוצות עיקריות של תסמינים. - התסמינים החיוביים (אקטיביים)- הזיות, מחשבות שווא, נטייה להתפרצויות אלימות וכיו"ב. אלה הם סימניו האקטיביים של "השיגעון". - התסמינים השליליים (פסיביים)- אפתיה, הסתגרות, התבודדות, תפקוד חברתי לקוי. כאשר חולה לוקה בהתקף חריף של המחלה (התסמינים האקטיביים) דורש הדבר טיפול פסיכיאטרי, אשפוז ואיזון. סכיזופרניה יכולה לבוא לידי ביטוי גם בהתנהגות "תמהונית", מה שמכונה אדם "מעופף". אחד מביטויי המחלה הנו ניפוח של אירוע בודד לממדים ענק, התייחסות אליו בלבד והתעלמות מכל לוגיקה בסיסית. הבעייתיות הנעוצה בטיפול בחולי סכיזופרניה: כמו בכל מחלה אחרת, ההיענות לקבלת טיפול תרופתי על בסיס קבוע בקרב חולי סכיזופרניה נעה סביב 50%. "יש מין תחושה כזו שאם איני לוקח תרופות אז אני לא חולה" זאת בנוסף לתופעות הלוואי- ריור, תנועות גוף אופייניות לפרקינסון, הבעת פנים אפטית, ירידה בתפקוד החברתי- שיוצרות למטופל תעודת זהות של חולה ומקשות על השתלבותו בחיי היום יום. הימנעות מנטילת התרופות וממעקב רפואי עשויה להנחיל שוב את המחלה. כיום, יש בשוק קבוצת תרופות יעילה לטיפול במחלה, המאפשרת טיפול בסכיזופרניה במצבי חירום, וכן מתן טיפול תרופתי ארוך טווח ללא תופעות הלוואי הקשות. ברם, חלק מתרופת אלה אסור לשימוש בחולים שעברו התקף לב לאחרונה, חולים שסובלים מאי ספיקת לב שלא אוזנה תרופתית וחולים המטופלים בתרופות להפרעת קצב. עובדות ומספרים אודות סכיזופרניה 1. סכיזופרניה היא מחלה של גברים ונשים כאחד, ושל כל הגזעים והתרבויות. 2. סכיזופרניה תוקפת 1% מכלל האוכלוסייה. 3. ארגון הבריאות העולמי מעריך כי סכיזופרניה היא אחת מ - 10 המחלות המגבילות ביותר. 4. תוחלת חייהם של חולי סכיזופרניה קצרה ב - 20% בהשוואה לכלל האוכלוסייה. 5. כ - 10% מחולי הסכיזופרניה מתאבדים. 6. ההוצאות הישירות והעקיפות בטיפול בחולי סכיזופרניה נאמדות ב - 104 מיליארד דולר בארה"ב בשנה. 7. רק 5 - %1% מסכום זה מופנה לטיפול תרופתי. 8. לפחות 30% מחולי הסכיזופרניה אינם מגיבים היטב לטיפול התרופתי. 9. כ - 50% מחולי הסכיזופרניה יסבלו מהתפרצות מחודשת של המחלה בתוך שנה משחרורם מבית החולים. 80% מהחולים יאושפזו שוב תוך שנתיים. 10. למעלה מ- 40% מחולי הסכיזופרניה סובלים מהשמנת יתר, בהשוואה ל - 27% באוכלוסייה. 11. כ - 80 - 70% מחולי הסכיזופרניה מעשנים, בהשוואה ל - 25% באוכלוסייה.

שלום רב, האם יכול להיות מצב בו צוות רפואי, כמו רופא משפחה, ביחד עם בני משפחה ושרות סוציאלי יכריזו על אדם כחולה נפש או פסיכופט, כאשר הדברים נעשים מאחורי גבו של האדם ומזייפים חתימותיו. האם אפשרי מקרה כזה ואם כן כיצד אותו אדם יכול לדעת אילו מהלכים ננקטו מאחורי גבו. תודה

דני שלום שאלתך כללית מאוד ואני מתאר לעצמי שיש מאחוריה סיפור מאוד ספציפי. אם הדברים נעשו מאחורי גבך ואינך יודע כלל מה נעשה ועל ידי מי נעשה כמובן שהכל נשאר מאוד מעורפל. הליכים אפשר לברר במקום הרלוונטי בו אתה חושב שנעשו הליכים, למשל בבית משפט. אם מדובר בבעיה משפטית אני מציע שתפנה לייעוץ באחד משני הפורומים שעוסקים ברפואה ומשפט כאן באתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן וכולם, קראתי והזדעזעתי מהמקרה שהביא שאול אודות ד"ר יגלום ששכב עם מטופליו הצעירים. ברור שבמקרים כאלה הפתרון והענישה ברורים. ואולם נראה לי שדווקא במקרים הרבה יותר עדינים, המצב סבוך יותר - אביא מספר דוגמאות שעברתי על בשרי: 1. לפני שנים אחדות רופא המשפחה שלי רשם לי תרופת ארגעה שעזרה לי. פניתי לפסיכיאטר שגבה סכומים מופקעים לאותה תקופה והוא החליט שהתרופה שרשם רופא המשפחה בהחלט מתאימה. כן נידונה האפשרות שאצטרף לקבוצה שאותו פסיכיאטר פותח בעוד מספר חודשים. כעבור מספר שבועות התקשר איתי הפסיכיאטר ביוזמתו לשאול מה שלומי. זה נראה לי קצת מוזר אך חשבתי שאולי אני חשדן יתר על המידה. כעבור שבועיים נוספים הוא התקשר לא רק כדי לשאול מה שלומי אלא כדי להזמין אותי לשיחה נוספת, יקרה באופן בלתי רגיל כאמור, ואיך שהוא מצאתי את עצמי מציית אוטומאטית אם כי תוך התנגדות רבה מאוד. יש לציין שבנוסף לטיפול התרופתי שנתן רופא המשפחה, הייתי מטופל באופן סדיר אצל פסיכולוגית קלינית והפסיכיאטר ידע זאת. שאלתי את הפסיכיאטר מדוע הזמין אותי? האם זה ריאיון לקראת הקבוצה העומדת להיפתח? ולמרות שהוא לא שינה דבר מהטיפול התרופתי של רופא המשפחה וידע שאני בטיפול פסיכותרפויטי סדיר (התקיימה אף שיחה בינו לבין הפסיכולוגית שלי) הוא אמר שחש אחריות לבדוק מה שלומי כי אם אגיע לחדר מיון עם תרופה שהוא רשם הוא לא רוצה לקחת אחריות על המעשה. האחריות המדומה הזו עלתה לי 800 ש"ח לפני 8 שנים. ויצויין שלא הייתה קיימת כאן כל סכנת התאבדות או משהו בדומה ושוב אדגיש, הייתי בטיפול פסיכולוגי סדיר והוא ידע על כך. חשבתי שהעונש הכי גדול שאני יכול לתת לו זה לא להצטרף לקבוצה הטיפולית שהוא מנחה, גם היא במחיר מופקע לחלוטין לאותם ימים. 2. במקרה אחר, לאחר שטופלתי תקופה ארוכה בגישה פסיכודינאמית, חשבתי לנסות גישה קוגניטיבית ופניתי אל פסיכולוג המתמחה בכך. גם כאן הסכום היה גבוה בהרבה מהמקובל בשוק, וכאשר ניסינו לתאם מועד לפגישה (אני עובד במשרה מלאה פלוס), גישתו של הפסיכולוג הייתה שאני צריך להתאים את עצמי כי הוא עמוס מאוד בפאציינטים. הגישה לא מצאה חן בעיניי והשארתי לו הודעה שבוע מראש על ביטול הפגישה. בכוונה השארתי את ההודעה במשיבון שלו משום שהייתה לי הרגשה שהוא ינסה להתנגד לביטול. אלא שהדבר לא עזר ומייד למחרת בבוקר טילפן אליי הפסיכולוג עמוס הפאציינטים הנ"ל ונתן לי הרצאה שלמה על התחמקותי מאחריות ומטיפול ובאופן אקטיבי מאוד ניסה לשכנע אותי לחזור בי. 3. פסיכולוגית ידועה מאוד קבעה בפגישה שהתנהלה במשך השנה היחידה בחיי בה הייתי מובטל שאני צריך למצוא עבודות חלקיות כי עם הרקע המשפחתי שלי, בהיותי בן יחיד, לא אצליח להשתלב במקום עבודה מסודר במשרה מלאה. ל"הגנתה" ייאמר שאכן פוטרתי ממספר מקומות עבודה. יצאתי מהשיחה שבור לגמרי בהרגשה שמדובר בפסק-דין. השנה תהייה השנה השביעית לעבודתי במשרה מלאה. לא אלאה אתכם בדוגמאות נוספות. הן אינן קיצוניות וברורות כמו המקרה של ד"ר יגלום, אך בהחלט גרמו לי לחשוב על המוסר והשימוש לרעה שאנשים מתחום בריאות הנפש עושים במקצועם, על הגישה הפטרונית, על ההונאה (כמו במקרה של הפסיכיאטר שיזם פגישה רק כדי לחפש לו פרנסה) ועל מידת האמון שניתן לתת באנשים אלה. אלה מקרים הרבה יותר אפורים מהמקרה של ד"ר יגלום, בהחלט אינם מהווים עבירה פלילית, אך מעוררים מחשבות נוגות. בברכה, משה (לצורך העניין)

שלום משה יש הרבה קווי דימיון בין פסיכותרפיה לדת. 1. שניהם (הפסיכולוגיה ודת) פורחים כאשר האדם נמצא במצוקה ומרגיש חסר ישע מבחינה ריגשית. 2. שניהם מתחילים מסוג מסוים של נביא יודע כל ( במקרה של הפסיכולוגיה זה פרויד) 3. שניהם חסרי כל בסיס מדעי. ( קרל פופר מציין את הפסיכולוגיה של פרויד ושל אדלר כדוגמאות לתורות שאינם מדעיות ואשר הביסוס המדעי שלהם נמצא באותה רמה שבה נמצא הביסוס של האסטרולוגיה. 4.בשניהם, הכוהנים צועקים כמה שקיום יחסי מין בין כוהני דת (כמרים רבנים בדת פסיכותרפיסטים בפסיכותרפיה) הוא אסור ומזיק ובכל זאת התופעה פורחת . בין 7.5 ל 15 אחוז מהמטפלים מודים בסקרים אנונימים כי הם מקימים יחסי מין עם מטופלים ו-74 אחוז מהם מגלים דעות סובלניות לתופעה. 5. בשניהם האפקטיביות של הורדת המצוקה אצל הפונים אינו שונה מאשר לו הפונים לא היו פונים אליהם. משנות החמישים יש מחקרים רבים לגבי האפקטיביות של הטיפול ובכולם מקבלים את אותם תוצאות. כך לדוגמה 2 שליש מאנשים דיכאונים אשר פנו לטיפול מרגישים יותר טוב אחרי הטיפול אבל שני שליש מאנשים דיכאונים מרגישים יותר טוב גם אם הם לא פונים לטיפול (איזנק 1952). מחקרים גם מראים כי לא משנה מה שיטת הטיפול התוצאות אותן תוצאות. מחקרים מראים כי תוצאות הטיפול הם אותן תוצאות גם אם מישהו פונה לאדם אינטלגנטי חסר כל הכשרה בפסיכולוגיה וגם אם הוא פונה למישהו בעל הכשרה בפסיכותרפיה. 6. בשניהם בועטים ומקצים מחמת מיאוס את אלו שמראים את האמת. כך למשל גלילאו גלילי אולץ בלחץ הכנסיה לחזור בו בפומבי מדעותיו כי הארץ סובבת את השמש. כך למשל ג'פרי מיסון סולק מכל האגודות הפסיכואנליטיות ונבעט מכל המדרגות על דעותיו ועל כך שהוא פירסם בספר מנומק ומלומד( "המתקפה על האמת" 1984 ) כי נשים שמספרות בטיפול על טראומה מינית בילדות אינן בהכרח מפנטזות, חלקן דוברות אמת ופרויד נטש מוקדם מידי את תאורית הפיתוי. עד אמצע שנות השמונים פסיכולוגים סברו כי גילוי עריות הוא מקרה שקורה אחד למיליון ואם מישהי מעלה נושא כזה בטיפול היא בהכרח מפנטזת ותפקיד הטיפול להראות לה שהיא מפנטזת. כיום מדברים על מיספרים אחרים לגמרי וזה לא משנה אם זה 1 ל 3 או 1 ל 10 או 1 ל 100, זה רחוק מאד מ 1 ל 1000000 7. הפונים מאמינים ובטוחים באמונה שלמה וקשה לערער את האימון שלהם. יש כאלו שבטוחים שהם רואים את אצבע אלוהים בכל דבר, ויש כאלו שרואים את כפיית החזרה בכל דבר ותת מודע שמדבר עם תת מודע בכל אירוע בחיים. אנחנו חיים במדינה מודרנית ולכל אחד יש זכות להאמין במה שהוא רוצה. אחרי שאתה בעצמך יודע קצת דברים אתה יכול להחליט אם אתה רוצה להאמין ולפנות אליהם שוב או לא.

8. בשניהם הכוהנים מקבלים את המעשר ומתפרנסים ממנו. בדת הכוהנים היו מקבלים את החלק מהקורבן "ככל אשר יעלה המזלג". בפסיכותרפיה מדובר על התשלום שהמטופל משלם. 9. בשניהם מפעילים גם שיטות אלימות לטובת נפש המטופל. בעבר, הכנסיה נקטה בשיטות של עינויים כלפי לא מאמינים כי היא דאגה לנפשם הרוחנית. הדבר קים כיום בארצות דתיות לא דמוקרטיות שאינם מערביות. כמובן שיש כוהני דת שאומרים כמה שהדת היא שוחרת שלום וכמה שהיא נגד אלימות. בפסיכיאטריה נהגו לתת מכות חשמל בכפיה וללא הרדמה לחולים ושוב בשם הדאגה לטובתם ולנפשם. העבודה כי כיום הטיפולים הללו ניתנים בהרדמה אינה מורידה מהשאלה איך עד לא לפני הרבה זמן, מישהו בכלל היה יכול להעלות על הדעת לתת טיפולים כאלו בכפיה ללא הרדמה. גם בפסיכותרפיה יש שיטות טיפול המבוססות על כוח למשל הפסיכותרפיה הישירה ושיטות טיפול מסוימות באוטיסטים. גם בפסיכותרפיה כמו בדת יגידו רבים כי הפסיכותרפיה לא מאמינה באלימות אבל שום קבוצה של פסיכותרפיסטים, לא התאגדה ולא הרימה קול נגד מתן טיפולים בחשמל בכפיה וללא הרדמה ונגד שאר הטיפולים האלימים. וכמובן שיש עוד נקודות דמיון ומי שרוצה מוזמן להוסיף

משה שלום אכן שמירת האתיקה המקצועית היא דבר חשוב מאוד ביחסי מטפל ומטופל. לפי מה שאתה מתאר היו לך מקרים לא נעימים שבהם הרגשת נבגד או אף מרומה. עם זאת כנראה שגם ידעת לשמור על עצמך למרות הפגיעה ואכן חשובה מאוד גם אחריותו של המטופל כלפי עצמו לראות היכן הקשר עם המטפל אינו נכון מבחינתו. לצערנו לא תמיד הדבר אפשרי דווקא בגלל שהמטופל מגיע לפעמים במצב רגיש ושברירי. אני מקווה שבעתיד במידה ותזדקק לטיפול תמצא מטפל שיתאים לך יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחור בן 22, לפני כ-4 שנים עברתי התקף פסיכוטי ובעקבותיו אושפזתי. עברו 4 שנים וכיום אני לומד ועובד והכל בסדר מבחינה בריאותית ונפשית. בעקבות מה שקרה לי התחלתי להתעניין בכל התחום של פסיכולוגיה ופסיכיאטריה וכיום אני אפילו שוקל ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה. השאלה שלי היא: האם כאדם שעבר משבר נפשי כל כך קשה אוכל להיות פסיכולוג קליני? ואם לא קליני אז פסיכולוג מסוג כלשהו? האם זה מקובל שאנשים עם עבר כמו שלי יעסקו בתחום טיפולי? תודה מראש על כל התייחסות.

שי שלום השאלה אינה רק המשבר שעברת אלא מהי האבחנה והאם כיום יש עדיין בעיה. אני מתאר לעצמי שהאישפוז עלול ליצור בעיה בעתיד אולם אינני חושב שזה מונע באופן חד משמעי עיסוק טיפולי. אתה צריך גם לחשוב האם זה מתאים לך והאם זה לא יעורר אצלך בעיה. מאחר ויש מקצועות טיפוליים רבים אני מעריך שתוכל למצוא משהו מתאים. תהליך לימוד פסיכולוגיה הוא ארוך למדי ויש בכל מקרה תואר ראשון של שלוש ארבע שנים לפני האפשרות לגשת לרישום לתואר בפסיכולוגיה קלינית. בשנים אלו תוכל בוודאי להעמיק את הבנתך בפסיכולוגיה ולראות האם זה אכן מתאים לך. ההחלטה בכל מקרה אינה צריכה לבוא עכשיו ואינני רואה כל מניעה שתיגש ללימודי התואר הראשון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. לאחרונה חלמתי שני חלומות שמטרידים אותי מאוד. בשניהם נוצר מגע מיני (לא מלא) ביני לבין קרובי משפחה. באחד זה היה עם אמי ואחי, ובשני עם שתי בנות דודותיי. בשני המקרים הדבר הטריד אותי מאוד בחלום עצמו. בזה עם אחי ואמי, אמרתי לה שזה לא בסדר שדברים כאלה קורים, ובשני לא ידעתי מלכתחילה מי הן הבנות וכשגיליתי (בחלום) ברחתי בשאט נפש. נטיותיי המיניות במציאות אינן תואמות את החלומות (הטרוסקסואלית לחלוטין). הגועל שנברא בי בחלום מעיד, לדעתי על כך, שהסקס הוא רק אמצעי להעביר מסר אחר. למה אני מגעילה את עצמי? התחלתי לצאת עכשיו עם בחור חדש, איני בטוחה בקשר איתו עדיין. האם יש קשר? תודה.

זה לא בשליטתך ,והכוונה היא לא להגעיל את עצמך, אני יודעת קצת פירוש חלומות יודעת שבדרך כלל שחולמים על מגע מיני עם בני משפחה זה מעיד על או הזדהות עם אותו אדם או צורך באהבה,או מגע,יכול להיות ממישהו שהוא לא קרוב משפחה.

ד"ר קפלן, מה יש לך להגיד בנושא? תודה

אתי שלום החלומות מספרים סיפור, אבל הוא מוצפן. ההסבר הישיר מתוכן החלום הוא לא בהכרח ההסבר האמיתי למה שחלמת. לכן אינך צריכה לנסות ולהתחבר לתוכן אלא יותר לאסוציאציות. הזעזוע שתקף אותך מובן כיוון שהחלום פרץ גבולות וטאבו. פירוש החלום איננו משהו אוניברסלי אלא משהו מאוד אישי שלך. לכן אף אחד אחר לא יוכל לפרש אותו במקומך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני כיום בן 21.5 אושפז בעבר עקב התקף פסיכוטי. כיום המצב מאוד יציב. הוא מתפקד היטב. מטופל בתרופות ונמצא במעקב חודשי. כבר בגיל יחסית צעיר שמתי לב לקשייו ליצור קשרים חברתיים. אותה תופעה קיימת גם היום ולטענת הרופאים להתקף יש בכך חלק לא מבוטל. מאחר, וכפי שציינתי, התופעה הייתה קיימת הרבה לפני ההתקף, ברצוני לשאול: א. האם יהיה נכון להשאר במעקב אצל פסיכיאטר ולטפל בבעיה החברתית אצל פסיכולוג? ב. האם זה בכלל נכון ומקובל במקרים כאלה? ג. מה סוגי הטיפול המקובלים במקרים אלה? האם פסיכודרמה יכולה לסייע? ד. איך אוכל לתמוך בו בצורה אפקטיבית יותר על מנת שבסופו של דבר תשתפר יכולתו ליצור קשרים חברתיים?

שלום לשאלותיך: בהחלט מומלץ להישאר במעקב אצל פסיכיאטר בהקשר התרופתי אך להפנותו לטיפול פסיכולוגי בהקשרים החברתיים והנפשיים אותם אפשר לעבד באמצעות שיחות. פסיכודרמה יכולה להיות טובה אם בנך נמשך לתחום. עם זאת, פסיכודרמה אינה בהכרח טיפול פסיכולוגי ובהחלט יכולה להתקיים במקביל לטיפול. דווקא בגלל הרגישות שהיתה בעבר נשמע לי שמתאים להפנותו לפסיכותרפיה. תמיכתך היא בכך שתשאר קרוב אליו ותשוחח איתו. יתכן שכדאי שגם תקבל ייעוץ כלשהו מהפסיכולוג של הבן, עם או בלי נוכחותו. כל זאת יכול להיקבע עם איש המקצוע אליו תפנו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מזה כמה זמן אני סובלת מדכאון(לא דבר חדש), השאלה שלי אולי מישהו יכול להמליץ על פסיכולוגית באיזזור מרכז-צפון תל אביב??????????????????????????????? תודב

אני הייתי ממליצה לך לפנות לד"ר אורן קפלן מנהל הפורום למייל האישי שלו, אם לא שמת לב הוא פסיכולוג קליני מר"ג. אני לא מכירה אותו אישית אבל אני הרבה זמן בפורום הזה והוא ניראה לי אחלה. בהצלחה

סתיו שלום אוכל לתת לך המלצה. שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כתבת לי על מה שכתבתי ואני אשמח אם תוכל לפרט ולהסביר יותר למה התכוונת.

שלום אני חושש שאני לא מצליח לאתר את ההודעה הקודמת כך שאינני יודע למה להתייחס. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלומלום לכולם, מה זה בדיוק M.E.S.S - mental emotional sensational somatic היכן לומדים את השיטה ומה הדרישות ללימוד? שלומלום

שלום למעט כמה מילים שקראתי באינטרנט אינני מכיר את השיטה. תוכלי לעשות חיפוש ולקרוא. www,google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

כמה שנים שרוחצת ידיים יותר מי די משפחה כועצת עלי וגם לי קשה מאוד עם זה בת 40 מה דרכים להיגמל תודה מי ראש

רווית שלום מדובר בהפרעה טורדנית כפייתית OCD. כדאי לפנות לייעוץ פסיכיאטרי ופסיכולוגי. להלן קישור למאמר על הפרעות חרדה, יש גם חלק על OCD http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 30, עובדת ומנהלת מערכת יחסים בריאה וטובה מזה שנה. ולמרות כל זה בזמן האחרון אני מפתחת כל מני חרדות בנוגע לבריאות שלי. מאחר ומעולם לא היו לי דברים כאלה בעבר, חשבתי שזה גופני, וראיתי המון רופאים, אבל עד כה לא מצאו אצלי כלום. הייתכן שמשהו נפשי גורם לכל התסמינים האלה? (עייפות, חולשה, סחרחורות קלות וכאבי ראש עמומים שאני לא מכירה מסביב לעיניים). או שבאמת משהו פיזית לא בסדר, ופשוט עוד לא מצאו אותו? תודה, מירית.

מירית, במידה ונשללה כל הפרעה אורגנית שהיא, יש טעם לפנות לפסיכולוג ו/או פסיכיאטר - ייתכן וכל הסימפטומים שציינת נובעים ממצוקה נפשית כלשהי (מתח, חרדה וכו').

למה את קוראת לעצמך HERA ?

מי שסובל מבעיות של חרדה קודם כל צריך ליפנות לעזרה אצל פסיכולוג ועוד ליפני שאת פונה לפסיכולוג שתדעי באופן וודאי שזאת לא בעיה פיזית זאת אך ורק בעייה פסיכולוגית שאיפשר ליפתור אותה אומנם זה לוקח קצת זמן אבל וזה גורם לסבל רב אבל מניסיון שלי זה אפשרי

מירית שלום השאלה האם לא מצאו עדיין תמיד קיימת ומטרידה, וזו בדיוק הבעיה. אם היית יודעת בוודאות שהכל בסדר לא היית יכולה להיות בחרדה. קיבלת כנראה מספיק אינדיקציות רפואיות שהכל בסדר ובהחלט זה הזמן להתחיל לחשוב האם את במתח מוגבר בתקופה האחרונה. ציינת את מערכת היחסים, ואולי יש לזה חלק. החרדה מוצאת לפעמים נתיבים בלתי צפויים כדי לצאת. בין כל הבדיקות שעשית בהחלט יש מקום גם לבצע ייעוץ פסיכולוגי בנושא. להלן קישור למאמר על נושא החרדה באופן כללי: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בדיוק בגילך וגם סובלת מאותה הבעיה רק שאני לא חושבת אצלי שזה פסיכולוגי היות ואני לא לחוצה ואני באמת מרגישה שיש לי בעיות גופניות היות ויש לי כאבים חזקים בבטן וחולשה וגם כמוך עברתי מלא בדיקות ולא מצאו לי כלום. השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך אם את בתקופה האחרונה לחוצה נפשית, האם יש לך בעיות שמטרידות אותך? האם את עצבנית? ואם התשובה לכל השאלות האלו היא כן ואת חשה בכאבים לאחר לחצים נפשיים אז אלו כאבים שנובעים מפסיכוסומטי = הכוונה בעיות נפשיות ואז שווה לפנות לטיפול פסיכולוגי. מאידך אם את לא לחוצה ורגועה אז יתכן שיש לך משהו בגוף ולא תמיד מוצאים היות ולפעמים יש מחלה שמתפתחת לאט ואז קשה לראות אותה בבדיקות ככה זה אצלי. אין ספק שבעיות נפשיות משפיעות מאוד על הגוף ועל הבריאות. מקווה שעזרתי לך.

אם קיבלת מחברך זר פרחים קוצנים ודוקרנים ליום הולדתך! זאת אומרת שאינו אוהב אותך? אולי מדובר בטעמו האישי- בפרחים? אולי מדובר באיזשהו מסר שהוא מנסה לעביר לך? מה זה מסמל שנאה ,קנאה.. או אהבה טהורה.. להתעלם מהעניין ולעבור על סדר היום.. או להתעמת איתו ולשאול אותו מה פשר הזר ששלח.. מצד שני מדובר בזר פרחים חסר משמעות..

ורדית, זר פרחים תמיד תמיד מסמל שהנותן אותו מבטא המון חום, סימפטיה, חיבה וברוב המקרים גם אהבה רבה למקבל. כי אם כבר שונאים מישהו, אז שוכחים את יום ההולדת שלו ולא מביאים לו שום דבר אבל למה לשלוח לו פרחים? ואולי בכלל הוא הזמין את הזר בטלפון והבחירה היא של המוכר בחנות ולא שלו באופן אישי, כי זה מאד מקובל היום. וחוץ מזה, החיים הרי אכן דומים לפרח קוצני - יש בהם רוך ויופי והרמוניה והנאה - לצד כיעור, מגבלות וקשיים והמון כאב. וחוץ מזה, לפעמים פשוט צריך לקבל דברים כמו שהם ולזרום איתם וממש לא מוכרחים לפרש ולנתח כל דבר. קבלי את הזר בהמון שמחה ואהבה על תשומת הלב וההתחשבות ותשמחי בחלקך. אז יאללה, צאי לחגוג לך יום הולדת שמח. מגיע לך

ורדית, כנראה שלא מדובר בזר פרחים חסר משמעות - עובדה שבחרת להעלות כאן את העניין, אז כנראה שזה מטריד אותך מאוד. במקום לסבך את עצמך בהשערות, ניחושים והתלבטויות - תשאלי אותו. יש יותר מאפשרות אחת לבחירה בזר הספציפי הזה, ורק חברך יכול להסביר מה עמד מאחורי הבחירה שלו. אין צורך להפוך את העניין לעימות, פשוט לברר איתו. מקווה שהיה (או יהיה) יומולדת שמח.

תשמחי שקבלת פרחים !! לא משנה אם הם קוצניים או לא. למרות שזה קצת מצחיק לתת לחברה פרחים קוצניים !!

ורדית שלום בין התעמתות והתעלמות יש כמה דרגות ביניים נוספות. לפעמים יש משהו סימבולי בדברים, לפעמים סתם טעות (מוכרת פרחים שהמליצה על הפרחים הלא נכונים). אני מציע שתשתפי אותו בהרגשותיך ולא תשפטי את כל הקשר שלכם רק על דבר אחד בלבד. אם יש ביניכם בעיות בקשר את בוודאי יודעת את זה גם בלי הפרחים הקוצניים, ואם זה הסימן היחידי שיש לך אני מציע לא להפוך את זה לסדין אדום שמכתים את כל הקשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, האם יש בדיקה מעבדתית שיכולה לאמת או לשלול תסמונת טורט ? תודה.

למיטב ידיעתי הבלתי מקצועית אין אבחון מעבדתי לתסמונת טורט. האבחון הוא על פי תלונת הפציינט ועל פי הסימנים המוכרים והידועים שלה המאובחנים בבדיקה נוירולוגית.

יש בדיקת EEG אבל לפעמים המימצאים לא מובהקים

אלמונית שלום אינני מכיר בדיקה כזו. אני מציע לבדוק במרפאה מתאימה, למשל בשניידר בפ"ת בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אשמח לדעת מעט על מהותו של טיפול באמצעות או בעזתר סרוגייט. מה זה אומר, איך אפשר למצוא מישהו כזה, ואיך אפשר להיות בטוחים שזה לא גורם יותר נזק מתועלת? תודה מראש, רונית

עד כמה שידוע לי טיפול ע"י סרוגייט ניתן במסגרת טיפול סכסולוגי כולל ולא כטיפול נפרד. מתאים לאנשים המתקשים או לא מסוגלים , מסיבות שונות, להגיע לסיטואציה אינטימית מינית. אפשר להתעניין במרפאות מוכרות לטיפול מיני.

סרוגייט=בן/בת זוג חלופי/ת. כאשר ישנה בעיה מינית ואין פרטנר משתמשים בסרוגייט. הטיפול בפיקוח של פסיכולוג/עובד סוציאלי/רופא שמתמחים בטיפול בבעיות מיניות. יש מס' מכונים פרטיים בת"א אשר עובדים בשיטה כזאת.

רונית שלום צריך לקחת בחשבון שזו גישה שיש לגביה מחלוקות. רצ"ב קישור למרפאה שעוסקת בנושא, יש שם פרטים רבים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אשמח אם תרחיב מעט לגבי המחלוקות באשר לשיטה זו. אני כמעט חושבת עליה כשיטה יחידה ואחרונה בדרך לפתור את הבעיה. תודה רונית

אני סובלת מעודף משקל רב ואני מנסה לעשות דיאטה לחתונה שלי עוד כ-4 חודשים. אני כל יום מחליטה לעשות דיאטה ולא שולטת בזה ואוכלת בלי חשבון. כל מה שקשור לדיאטות ותזונאיות אני לא מתחברת לזה. זה פשוט בלתי נשלט אצלי הקטע של האוכל האם יש איזה טיפול שיכולים לעזור לי לשלוט האכילה הכפייתית שלי? אני מרגישה שאני צריכה איזו תמיכה נפשית ועידוד ע"מ לשלוט בזה תודה

נועה, ראשית כל - מזל טוב לקראת החתונה הקרבה. ניסית ללכת לתזונאית ו/או דיאטנית? קשה לדעת אם מתחברים למשהו או לא לפני שמנסים. מה בעניין כושר גופני? זה יכול רק להועיל. את יכולה לפנות לפסיכולוג, אבל - ובלי להיות שלילית מדי - אני לא חושבת שרק זה יכול לעזור לך להוריד משקל עד החתונה. שינויים בהרגלים נובעים קודם כל מתוך הבנת ההרגלים הקיימים, וזה תהליך שיכול להתמשך.

שלום נועה, בנוסף למה שהרה היציעה, אני מציעה ללכת לקבוצת תמיכה לאכלנים אנונימיים. עדי

נועה שלום האכילה בד"כ היא צורך נפשי ולא צורך פיזי (למעט מקרים מועטים למדי שיש בעיה גופנית). לכן טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור. הבעיה שאין כאן טיפול קסם. זהו תהליך ארוך של חודשים ושנים להתרגל לסגנון חיים ואכילה חדשים. ולגבי החתונה, יש אפשרות לנסות לעשות תהליך מהיר יחסית אולי גם בעזרת היפנוזה. גם פה לא הייתי מצפה לפתרונות קסם אבל 4 חודשים זה בהחלט זמן מכובד להתמודדות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, גם אני סבלתי מאכילה כפייתית ואםשר לומר שאני עדיין הייתי שמנה ורזיתי בעזרת דיאטנית וספורט 10 קילו כמה שזה מעצבן לשמוע כנראה שאת לא רוצה מספיק צריך המון המון כוח רצון ועד היום יש לי שבירות ואני אוכלת המון אבל מיום יום מחזיקה את עצמי בידיין ואומרת זה שווה את זה? את שונאת להיות שמנה למה את עושה לעצמך דווקא? ההרגשה להגיע למידה 38 היא אלוהית אני ממליצה לך בחום קחי את עצמך בידיים ותעשי משהו בנידון. את לא תתחרטי