פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
תודה שישנתי מה שישנתי תודה על פרנסה תודה על עשייה תודה על חברות יקרות שעטפו אותי ביום שישי -תודה שראיתן אותי וחשבתן עלי --אוהבת אותכן באמת תודה שאני מנסה בכל הדרכים האפשרויות להתמודד תודה שאני מתחילה להבין את המורכבות שלי ושזה לא הצגה זה אמיתי תודה שמחלחל לתוכי שאני נפגעת בנפשי גם אם אני מתפקדת ועושה וכביכול אני בסדר וואוו כמה קשה לי עם זה תודה שאני מבינה שאני נפגעתי מאנשים שהיו אמורים להגן עלי גם אם לא מרגישה שהזיכרונות האלה שלי תודה שאני כבר לא מגרדת את הקירות כשאני כותבת את זה תודה על מים בברז תודה על קפה תודה על מקלחת של בוקר תודה על היש בחיי תודה על המקום הזה תודה עלייך אודי סוריקיטה יקרה ....שיהיה בהצלחה ושבוע קל
תודה שאני לא מוותרת תודה שאני פחות נלחמת תודה על הריצות של הבוקר תודה שיש לי מספיק כסף להיום תודה שיש חברה שמבינה אותנו😊 תודה שיוצאים לחופש למרות הפחדים תודה שהחלטתי שלא נכנס לכניסיות בחופש למרות הרצון להתגבר על הפחדים שלהם תודה שיש לי מקום עבודה תודה שאני מצליחה לעבוד תודה שישנתי קצת תודה שיש קצת שקט בפנים לפעמים תודה על המקום הזה תודה
הי אביב, קוראת אותך ואומרת לעצמי - בקושי ישנה ומה זה לא בא לי להגיד תודה על זה. הפרנסה שלי נמוכה (ועכשיו מקווה שישתנה), כן, זה יותר מאפס, אבל מצטרפות כאן תחושת עלבון וקיפוח. אז גם על זה לא ממש בא לי להגיד היום תודה. אבל מצטרפת לתודה על קפה. יש לי עכשיו מכונה פשוטה שעושה לי כיף. ויש לי כסף לקנות את הקפה, שזה יפה ואפילו חרוז. מקלחת אין לי כוח, אבל זה יקרה, ואצא יחסית רעננה החוצה. תודה אביב, באמת. אני פוחדת. סוריקטה
אהובה אני לא אומרת תודה שלא ישנתי אומרת תודה על השעות שכן ישנתי בהם .... מבינה את התחושות שלך אבל ...תחשבי על זה מזוית אחרת תודה ששילמו לי מעט שגרם לי להתעורר ולצבוע את עצמי ככה שאצליח לבקש עזרה מאחרים ושאחרים יראו את הטוב שבי ...תודה שהתעוררתי מהניצול ואני רוצה ומבקשת לעצמי יותר , תודה על תהליך טיפולי שגורם לי להתרומם מהמקום הנמוך שהחיים הביאו אותי אליו גם אם מאוחר... היי ותמשיכי לבוא ולהיות ואתך כמו זבוב על הקיר אני בטוחה שיהיה טוב יותר ואפילו נפלא ...זה מפחיד לצאת מהכלא אל החופש הנפלא .... ויקרה תודות לא מבטל לרגע את הכעס וההעלבון והפחד ושאר רגשות... זה הגם וגם שיוצר איזון מופלא בעולם הזה ...
היום אני מקדישה את העץ הזה לאהוב את עצמי . עצם המחשבה הזו עושה לי רע וזה מרגיש כל כך לא בסדר כל כך אנוכי ולא צנוע ...ובכל זאת היום אני בוחרת לתרגל חמלה עצמית ..ואהבה עצמית ככה התעוררתי ומקווה רק להיום לשים לב מה אני משדרת לעצמי וליקום עלי תודה שקמתי עם חשיבה חיובית היום תודה שהיום אני בוחרת לחשוב חיובי על עצמי תודה שרק להיום אשתדל לכבד ולאהוב את עצמי תודה שאני אני תודה על המורכבות שאני תודה שאני לא מוותרת על עצמי וגם לא לעצמי תודה שאני מנסה שוב ושוב תודה שאני מוכנה להיום להיות פחות ביקורתית ומאשימה כלפי עצמי תודה שאני יודעת שאני בסדר כמו שאני תודה על המקום הזה שמאפשר לנסות שוב ושוב ועוזר לתהליכים להיות תודה שהיום אני בוחרת לתרגל חשיבה חיובית על עצמי .תוך חמלה וצמצום הביקורת תודה שאני מרגישה את ההתנגדות ומנסה להתמקד במה שזה עושה לי תודה על שמחת חיים תודה שיש בי מגוון רגשות פחד וכאב ועצב ותסכול שמחה וחמלה ונדיבות וחשיבה על האחר . תודה שאני לומדת לחשוב על עצמי ושזה לא מבטל את השני
.. הכאב הזה של השינויים, הבחירה, הוויתור, הפרידה, פנטזיות מתנפצות, סוחט את לבי. אאוצ' גדול. ד"ש לכולם, סוריקטה
זה מה שעלה לי שקראתי אותך https://www.youtube.com/watch?v=NV6voX3UToM יקרה דברי אותו את הכאב את הפחד הכעס ...תני להם צבע ריח תרגישי אותם בגוף איפה זה נוגע בך ואז שילחי לעצמך אנרגיה טובה אוהבת מלטפת לאיזור שזה נוגע בו ... ומוש שואל מה עושים עם כל זה ועונה ... "תן לפחד לעבור, תן לאומץ שיחזור להתמלא שוב בתקווה, רק לחזק ת'אמונה תן להבין מה שחסר ולמלא באהבה, תן פנים אל מול פנים, לא להוריד את העיניים, לא להוריד את העיניים." הכי סומכת עלייך בעולם ...תהליך של צמיחה ...כואב ולא קל אבל צמיחה ... שולחת כוחות וחיבוק ושוב תודה עלייך ....
סוריקיטה יקרה איתך .. עוזרת לך להכיל את הכאב💗
היי סוריקטה, אני לא יודעת אם יש דב כזה כאב טוב, אבל אולי...כאב של גדילה, של התפתחות וצמיחה - יכול להיות טוב? זה לא מבטל כמובן את העובדה שהוא כואב... חיבוק גדול
שולחת חיוך, סוריקטה
יש מישהי שאני מכיר מלפני הרבה שנים. היא מוכנה להיפגש איתי רק איפה שהיא רוצה. הכוונה רק במקומות בתוך העיר. אני לא רוצה מסיבותי שלי שיראו אותנו יחד. לכן מבקש מחוץ לעיר/לא בשעות פופולריות. מעבר לזה שהיא לא מוכנה. יש לי הרגשה שהיא מפחדת שאדע איפה היא גרה. היא אומרת עם ההורים או באיזה עיר אבל תמיד מתחמקת שצריך להחזיר אותה/ לקחת אותה או בכלל שהנושא עלה במעט פעמים שנפגשנו בשנים האחרונות. מעבר לזה אני לא רוצה להיפגש איתה יותר מדי פעמים... פעם בכמה חודשים די ויותר. הבעיות איתה: לא משתפת בשום דבר. רק אני מדבר והיא מגיבה בפששש, חחחח או בשילוב של שניהם - פחחחח. אין לה חוש הומור בכלל אבל כנראה לא אוכל לשנות את זה. מעוניינת להיפגש רק איפה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה. לא זורמת בעליל. לא פונה אלי לדבר רק להיפגש שמתחשק לה, תחת הבעיות שמניתי ממקודם. מדי פעם צריך להעיר לה על ההתנהגות שלה - למשל יושבים במסעדה היא מדברת בקול מאוד גבוהה וכל המסעדה שומעת אותה. אם זה ימשך ככה אין טעם לסבול ממנה. אני מעדיף לדבר השאלה איך להגיד את הדברים בצורה הנכונה. מבלי לפגוע ושיהיה אפקטיבי. יש עוד משהו חשוב לשים לב אליו? גם לי קשה לדבר עם אנשים על דברים כאלה בלי קשר. אולי כי מפחד לריב ולהרוס את המעט שיש.
שלום ג'קי, נשמע לי ששניכם מלאים בהסתרות זה מזו וזו מזה. קצת משתפים והרבה מסתירים. הדברים שאתה רוצה להגיד בהחלט נשמעים ביקורתיים מאוד, וספק אם הקשר המועט שיש לכם ישרוד את זה. הייתי מציע לפעול הפוך: לא לדבר על ה'רג'קטים', אלא לספר ולשאול על הדברים הטובים שאתם אוהבים בקשר הזה שלכם. אודי
הייתי כאן אתמול בערב שהגבת .הייתי וראיתי איך אתה מדלג על ההודעה שלי אי שקט ויוצא מכאן... ומאז ... האי שקט רק גדל ...כל כך עצוב לי ... ההגיון מבין שכנראה לא שמת לב או תקלה לא מאמינה שדילגת בכוונה.. אבל יש לי להקת אווזים בראש .. שאומרת שאתה כועס שכתבתי יותר מידי .. שנמאסתי ועדיף ללכת... החוסר תגובה שלך העצים את הקושי מול קשר וקרבה . מניחה את זה כאן כי חייבת להאסף חייבת לתפקד ... סופ"ש מורכב ותקופת בחינות . זה כל כך מתסכל הפערים האלה בן ההיגיון לחלקי הנפש שתקועים באיזה עולם אכזר .. . אודי בבקשה ,אם ההודעות שלי לא מתאימות אל תעלה אותם ...סליחה שאני כל כך צריכה ומנצלת את טוב ליבך.... אולי באמת אני צריכה לחזור ולנדוד בן מקומות שונים ולא רק כאן .. באמת סליחה ,אודי שאני ככה ..
וזה נכתב למטה בשישי ומעלה אותו לכאן ...כרצף בעיקר עבורי ואודי שוב תודה.... "כותבת כאן כי יודעת שאתה קורא ולא רוצה לפתוח אחד חדש ...במיוחד שכאן חופש :) כתבתי בבוקר ארוכות זה היה לילה מסוייט ...ואחר כך איזנתי עם תודות ... ורוצה להגיד לך תודה שדילגת כאן גם אם במקרה ..איך אני נוטה לומר אין מקרה בעולם כלל .... כל התהליך שעברתי עם עצמי מולך , לא לברוח ,להקשיב לכעס, לתיסכול, לכאב לאכזבה, לפחד שאתה כועס. השיח שניהלתי עם עצמי בעקבות כל הרגשות שהציפו ואיימו להטביע .... עזרו עד מאוד גם מול כל הרגשות שהציפו מולה מהקרבה והאמוציות שהיו מולה ... החיבוק שלה עזר כאן מולך , והאין מילים שלך פוצצו את הבועה שם ..... אז תודה ענקית שאתה מאפשר להביא לכאן את כל הצבעים של הרגשות ושאפשר בזכות הכתיבה להביט בהם לנשום אותם ולהתחיל מהתחלה .... תודה ...."
כי זה היה החלק שאיזן ..מרגיש לי ככה עץ שלם עם כל הענפים יחד ולא מפוצלים תודה על המקום הזה תודה אודי על היותך תודה על תגובות קודמות שניתן להאחז בהם תודה שאפשר לכתוב מבלי לפחד תודה שאני יודעת בהיגיון שלכל דבר יש סיבה תודה שאני זוכרת שתמיד בדרמות הגדולות הסיבה מעלה חיוך בסוף תודה שאני זוכרת לנשום תודה שאני לכ בורחת מכאן או מהטיפולושהקולות האלה חלשים יותר מפעם תודה שאין בי כעס ושאני רואה את השני .. פירות של טיפול תודה שאני כותבת תודות עכשיו כדי לאזן את הטרוף ..פשוט לא יאמן שלא ישנתי בשביל כזה דבר. תודה שאני יכולה לראות את המהומה על שום מאומה תודה שאני מחייכת לעצמי תודה עלייך אודי על הנתינה שלך על האפשרות ללמוד להכיר את כל הקולות לתת להם מקום אבל לא שליטה ... תודה אודי על היותך ועל המקום הזה .. תודה......
אודי האמת קשה לי מול ההתנצלות שלך ...אישיו שיש לו מקום בטיפול .. מעורר חרדה שלא מכאן 😊 ומנסה לחשוב איך מגיב אדם נורמטיבי אז כנראה שתודה והכל בסדר ...זאת תגובה נורמלית. אוף זה המצבים שמגלה שלא יודעת איך מגיבים נכון ....שזה אחד הגורמים שבורחת מקשר תודה אודי תודה שאתה עוזר לי לגדול ..
מקווה שזה עוד יעלה היום חושבת עלייך מקווה שדברים התבהרו ...שולחת כוחות וחיבוק
התבהר.קצת אבל מרגיע. תודה רבה!!
הי כולם, צריכה אתכם. בסיכומו של יום מרגישה ממוטטת. פרידה קרובה לא פשוטה. חששות מפני הקשיים במקום החדש. אני אחרי עבודה קשה של שבוע במצב חולי פיזי, ושני לילות של שינה לא איכותית במיוחד, כנראה. ישנם תכנונים לסוף השבוע, עבודה קטנה וחלקית, ובכל זאת, מקווה להצליח איכשהו לנוח. סופשבוע נעים, לילה טוב, סוריקטה
הי אהובה ..פרידה לא דבר קל וכן זה מורכב .. עבודה חדשה חששות חדשים מלווים בהתרגשות חדשה.. יקרה את בסדר ואת חזקה יותר משנדמה לך . סומכת עלייך שולחת חיבוק עוטף .. ומזכירה לך שאת לא לבד
איתך סוריקטה יקרה, מרגישה איך את עולה על גדותייך אבל בשליטה. מאחלת לך סוף שבוע מחזק וממלא. שירה
עבורכן יקרות ...... שבת שלום ,שבת של אהבה לעצמכן ..... https://www.youtube.com/watch?v=3E__BZWL1j4
אביב יקרה. מקווה שתוכלי לקבל את הקרבה. היא עוזרת להרגיש שאת לא לבד! מניסיון. שתהיה שבת שלווה. חיבוק כזה שמתאים ומקרב :)
הי אביב, יד ביד, ראש אל ראש. הבראה והתחזקות לכולנו. 💗 סוריקטה
תודה על תגובותיכן למטה.....שיק, פעם הייתי אוכלת בבולמוסים כאלה פחמימות ריקות והרבה עד כאב בטן והרגשה רעה רק ללא הקאות..היום זה ממש ממש לעיתים רחוקות והזמינות בבית היא של דברים יותר בריאים..פעם הייתי קונה המון ג'אנק...או בכוונה נכנסת למאפיה ומעמיסה..מקווה שתצליחי לשמור על עצמך. זה ממש ממש קשה ללא תמיכה. מניסיון.
שהתנדנדתי בין הציר של אנורקסיה לבין זלילות בעברי. היום, אחרי שנות טיפול, אין את זה יותר, ואני ככל הנראה מווסתת. גם במשקל. כבר כמה וכמה שנים. סוריקטה
תודה... אני בעיקרון לא מכניסה לבית ג'אנק, אבל יש לי מכולת מתחת לבית, וברגעים של דחף אני בלי לחשוב יותר מידי יורדת למכולת, קונה מלא שוקולד,עוגיות,עוגות,ממרחים וכו' עולה הביתה ועושה בולמוס... מקיאה, אבל זה לא ממש עוזר, רוב האוכל נשאר בפנים. הבולמוסים שלי יכולים בקלות להגיע ל6000 קלוריות לבולמוס, מה שאומר שאני עולה במשקל טירוף מזה. אני לא ממש מצליחה לשמור על עצמי..... :(
פעם הייתי עושה בדיוק אותו הדבר במאפיה שהייתה ממש ליד הבית :( היום כבר לא...רוצה לומר לך שהטיפול הוביל אותי למחשבה לפני..לעצור ולחשוב איך אני מרגישה ועוד...הטיפול עוזר. אל יאוש!!! הורדתי 24 קילו לפני כמעט 4 שנים ושומרת...יש עתיד!!! בהצלחה
הי שיק, וגם חברות אחרות, אם תרצו, מעבר לעניין של הנפש - האם גם נבדקת גופנית, למשל, תפקודים של האזורים במוח/גוף האחראיים על הרגשת השובע/רעב/חילוף חמרים וכיו"ב? נשמע קשה. סוריקטה
אז....הייתה היום פגישה מטלטלת מאוד ... מאוד אמוציונלית ועכשיו כל השדים קמים מריבצם .. קירבה , אפשרתי קרבה ממשית בלי מחיצות הכי קרוב שאפשר ...וזה כל כך מפחיד .. מלחיץ וחרד ....הפחד שהיא תפגע שהיא תכאיב .. יודעת שזה חלק מהקשר מהלימוד וזה בסדר... אבל זה כל כך קשה ומוצף .. והיא יוצאת לחופש מה שכנראה מגדיל את חוסר האיזון .... כל כך רוצה להעלם ולא להיות.. עצוב שככה ...
מצטערת כל כך לשמוע אביב יקרה, מבינה כל כך. שמרי על עצמך. לו יכולתי הייתי שולחת לך שקט בקופסא מארץ רחוקה. איתך שירה
שירה אהובה תודה לך ....כל כך צריכה עכשיו שקט כזה .. ומה אתך יקרה .. איך את מרגישה ??
אביב יקרה מובן מאליו תגובתך הפחד שקרבה מעלה אני מאוד מאוד מבינה אותך לאט לאט .. איתך בלב תמיד, ינשוף
ינשופי ...תודה יודעת שאת מבינה ... תודה שאת כאן ובכלל. אוהבת
ה לא מפסיק ...כמה רעש בראש והלב כמו שפכו לי חומצה בנשמה ... מגרדת קירות לא לפגוע .. זה כל כך עצוב מתוכנתת לתת רק לרעים להתקרב ומהטובים מפחדת ... כזאת חרדה שהיא תכה אותנו ותכאיב ....כי נתנו לה להתקרב .. צעד קדימה שתיים אחורה .. אודי , נכון שהיא לא תכאיב .....
כותבת כאן כי יודעת שאתה קורה ולא רוצה לפתוח אחד חדש ...במיוחד שכאן חופש :) כתבתי בבוקר ארוכות זה היה לילה מסוייט ...ואחר כך איזנתי עם תודות ... ורוצה להגיד לך תודה שדילגת כאן גם אם במקרה ..איך אני נוטה לומר אין מקרה בעולם כלל .... כל התהליך שעברתי עם עצמי מולך , לא לברוח ,להקשיב לכעס, לתיסכול, לכאב לאכזבה, לפחד שאתה כועס. השיח שניהלתי עם עצמי בעקבות כל הרגשות שהציפו ואיימו להטביע .... עזרו עד מאוד גם מול כל הרגשות שהציפו מולה מהקרבה והאמוציות שהיו מולה ... החיבוק שלה עזר כאן מולך , והאין מילים שלך פוצצו את הבועה ..... אז תודה ענקית שאתה מאפשר להביא לכאן את כל הצבעים של הרגשות ושאפשר בזכות הכתיבה להביט בהם לנשום אותם ולהתחיל מהתחלה .... תודה ....
הי אביב, באיחור (שממחיש אולי את האכזבה שמסתכנים בה כשמרגישים...) - זה חלק מהקשר, ומה שחשוב זה הסך הכל, ולא הכשלים הקטנים והבלתי נמנעים. מתנצל על הכשל, ומאוד מעריך את התהליך שאת עוברת מול זה. ובהקשר להודעתך המאוחרת יותר, התוהה האם את לא בסדר בכתיבתך - אין בה שום דופי. אודי
שאין בעיניי שום דופי בכתיבה של אביב. שלך, אביב אהובה. ואת תורמת המון. המתנתי לתשובתך, אודי, כדי להצטרף ולומר זאת גם אני. סוריקטה
תודה , אין לי מילים מול המילים שלך ... תודה אודי שאתה עוזר לי לעשות תהליך מולך ...מול קשר .. מולך זה פשוט מרגיש בטוח ומוגן כל כך .. אבל אני מנסה גם להוציא מחוש ולהתקרב גם בעולם האמיתי ....זה קשה כל כך.
קשה לי להתאים את עצמי ללוז חיצוני מפני שהחיצוני המוקדם כנראה מעולם לא התאים את עצמו ללוז הפנימי של החושים שלי. פסיכולוגים יתארו זאת כהטלת אחריות טרם זמנה על תינוק והצפת מערכת העצבים שלו באופן שאינו מסוגל לשאת במקום שהסביבה תקל עליו - הרישום שזה מותיר בחושים. נטיה השרדותית ניתוק מעצמו והגבה לסביבה .. אוקי. זה באמת מה שמסביר את ההבדלים האישיותיים בין אנשים? מדע מוכח ברור וסגור? אני יודעת שמאד קשה לי להתאים את עצמי לדרישה עקבית נוקשה מן החוץ של מסגרות תעסוקה. ואם כבר עושה אז סובלת ומרגישה נאבקת כל הזמן. לעומת זאת בלי אף דרישה וציפיה בכלל אין מספיק מה שייצר בי מוטיבציה לפעול וידרבן. אז הפתרון היחיד שאני מסוגלת לחשוב עליו כדי להיות מסוגלת לפעול זה שכן יהיו דרישות וציפיות חיצוניות שאפעל אבל בתוך מסגרת שהיא גמישה!! והיא מאפשרת לי גם בחירה ולא רק מכתיבה מהחוץ את הלוז באופן נוקשה וחד צדדי. איך מוצאים כזה? שוקלת להעזר במאמן/נת אישי כדי לקדם את עצמי מבחינת הצבת מטרות ועשיה. חבל שזה ככ יקר... הם לוקחים כסף לא פחות מפסיכולוגים... ואני מקצבת נכות צריכה לממן את זה . אבסורד. ואז אומרים 'לכי לעבוד' ולא מבינים שזה לכשעצמו מכניס אותי להתמודדויות חדשות.. בקיצור מעגל רשע שאף אחד לא באמת מתייחס אליו. למלכודת שזה יוצר. מה גם כשעוד כן עבדתי ורציתי נתקלתי בכאלה מעסיקים דוחים.. פשוט גועל. מתייחסים לאנשים כמו מכונה . מצפים שתתאמצי כמה שיותר תמורת כמה שפחות כי הכל הרי צריך להיות מבחינתם רווחי ומגדיל הספקים. שלא לדבר על כך שבמקום עבודה מסוים היו תנאים שסיכנו את בריאות העובדים כי המעסיק החוצפן רצה לחסוך כסף על תחזוקה הולמת של ציוד בטיחות. בקיצור על כל זה פסיכולוגים לא מתייחסים. העולם שייך לעשירים. העולם שייך לבעלי היכולת הכלכלית לממן לעצמם מה שיצטרכו מתי שיצטרכו וכמו שיצטרכו כדי להמשיך ולהתקדם. מי שאין להם את המשאבים האלה זבש"ם. חבל שלא נולדתי לאבא עשיר... פחח. והנושא של הכסף ככ מכעיס אותי שבכז אני אנסה לבד בלי עזרה. אין ברירה!! עזרה עולה המון כסף. מטפלים יועצים מאמנים.. אין לזה סוף וכולם יקרים. הכי טוב לכעוס ואז לעשות לבד!! אוףףףףף. מקווה שאצליח. קשה . זה באמת קשה לגרד מספיק מוטיבציה לעשיה ולפעול ללא שום הכוונה וליווי שיתן עידוד ופידבק הערות והארות. קשה.
הי מימה, נשמע בעיניי (ונדמה לי שאני חוזרת על דבריי, אולי) ש את מבטאת קושי עם תלות, קושי עם היות זולת, חיפוש אחר מרחב מעברי. ו... אני לא עשירה. ממש ממש לא. אבל למדתי להרגיש לעתים כזאת. עבודה, ונדמה לי שגם את זה כתבתי, זה אישיו אצל לא מעט מטופלים, כפי שהבנתי. לילה טוב, סוריקטה
מימה שוב אומרת לך . תוציאי סל שיקום ותקבלי גם ליווי במציאת עבודה וגם ליווי לפתיחת עסק אם תירצי . חבל שאת מתעקשת לא לקבל את העזרה שאפשר לקבל .. וד.א גם טיפול ושיחות ..
רוצה לנטוע כאן תקווה ... היום עשיתי צעד משמעותי קדימה ... נתתי למטפלת מתנה ליום השנה שלנו ....הקלטה של כולנו מברכים אותה ...בליל קולות בליל מילים אבל כולם, לפחות הגלויים והמוכרים .... את זה לא יכולתי לחלום שיקרה לפני שנה או שלוש שזה היה או ואו ... אז מתרגלת לעצמי גם וגם ... ואני שמה את זה כאן בעיקר כדי שתדעו שזה אפשרי ..עבודה קשה בטיפול ,אמונה בדרך ..ולאט לאט . .בצעדים קטנים לא לפחד ... אודי תודה שהאמנת בי לאורך כל הדרך.. אוהבת אותכם מאוד ....
הי אביב, נטיעה של תקווה - רעיון מופלא לט"ו בשבט. סוריקטה
אביב יקרה את באמת נותנת תקווה לי קשה לדמיין איך הקלטת את כולם אני ממש לא בקשר עם החלקים שבתוכי..אני דיי מפחדת ..אבל אולי אפשרי... הייתי רוצה להאמין שכן.. את השראה בשבילי
אודי תודה ....האמת שזה מרגיש עדין כמו נפרדות ...זה הרגיש כאילו העברתי את מכשיר ההקלטה מיד ליד .... אהבתי את הדימוי שלך , נראה לי יותר מקדם למטרה ...ואולי ניקח את זה עוד צעד ..הגוף זה השלם והידיים והרגליים זה החלקים ...ככה זה יותר שלם :)
אני לא מבינה למה כשטוב אני מחפשת להרוס??? למה עולה צורך של נזקקות כשטוב??? זה לא אמור להיות הפוך???? מבולבלת וסליחה... עולה שוב במשקל נטייה להשמנה מכל מעידה... אוףףףףףף
הי מיכל, אעלה השערה מעולמי - אולי קיים בך חשש, שאם תראי חוזקות, תינטשי ולא תטופלי? אזכיר לעצמי ולכולם שגם אנשים עצמאיים וחזקים הם לגמרי אנשים שמרשים לעצמם להיות תלויים. במידה. זה חלק מהעצמאות. גם לא מחויב להיות 'מסכני' בשביל להזדקק. סוריקטה
הי מיכל, אני מוצא את התשובה בשאלתך: הרצון להרוס הוא את הנזקקות. היא מפחידה אותך מאוד. אודי
תודה על היש בחיי תודה שזוכרת לעצור לרגע להודות על הקיים גם בתוך העומס של היום ... תודה על המקום הזה שמאפשר תודה על תהליך תודה על תיכנון מרגש עד דמעות להיום מקווה שיצליח לי תודה על מי שאני ועל היכולות שלי חיבוק לכולם ולעולם
תודה שיש רגעים של שקט תודה שלמרות שאני לא מאמינה אני פחות נלחמת ומבינה שהחוסר אימון יש תועלת תודה שיכלתי להסביר למטפלת שהיה קשה שלא היתה זמינה בזמן מצוקה.. תודה שלא כעסתי תודה שהיא לא כועסת תודה על ריצות של הבוקר תודה
תודה על החג החקלאי שהיה היום סוריקטה
תודה שקמתי ליום חדש תודה למה שישנתי תודה על מחשבות תודה על רגשות שונים שעולים בי תודה על היכולת להרגיש תודה על קרבה גם עם מפחידה עד מאוד תודה על טיפול ומטפלות ותהליך תודה על אומץ ונחישות להצליח תודה על כוחות תודה על היגיון שמבין תהליכים תודה על מי שאני ומה שאני תודה על המקום הזה שמאפשר כל כך .... שיהיה סופ"ש נפלא קל וטוב
תודה על המקום הזה תודה אודי על היותך תודה על תגובות קודמות שניתן להאחז בהם תודה שאפשר לכתוב מבלי לפחד תודה שאני יודעת בהיגיון שלכל דבר יש סיבה תודה שאני זוכרת שתמיד בדרמות הגדולות הסיבה מעלה חיוך בסוף תודה שאני זוכרת לנשום תודה שאני לכ בורחת מכאן או מהטיפולושהקולות האלה חלשים יותר מפעם תודה שאין בי כעס ושאני רואה את השני .. פירות של טיפול תודה שאני כותבת תודות עכשיו כדי לאזן את הטרוף ..פשוט לא יאמן שלא ישנתי בשביל כזה דבר. תודה שאני יכולה לראות את המהומה על שום מאומה תודה שאני מחייכת לעצמי תודה עלייך אודי על הנתינה שלך על האפשרות ללמוד להכיר את כל הקולות לתת להם מקום אבל לא שליטה ... תודה אודי על היותך ועל המקום הזה .. תודה......
הי כולם, שוב אותה שאלת זיהוי עצמי. המממ... אני?! הוי הוי הוי, צריכה לזהות אותי. מצאתי את עצמי קופצת על הזדמנות, כלומר, לפחות ניסיתי, ולא המתנתי שנים ופספסתי. אפילו לא המתנתי לפגישה עם דוקטור מטפל או לתגובה במייל. וואלה. שתיקה. סוריקטה
פירות של שנות טיפול ... צמיחה .. איזה כייף שאפשר לראות ... חיבוק
יקרה..לאט לאט יחלחל שזו אכן את!! כל הכבוד!!! אותה הגברת בשינוי אדרת 😗
ועוד יותר תימהון - כמעט מיידית חטפו אותי לעבודה חדשה. איזה פחד. סוריקטה
ידעתי שזה מה שיקרה אנחנו כאן רואים את היכולות שלך ..... זה ההבדל בין לחיות ללשרוד ... כששורדים פוחדים לעשות צעדים ומקבלים את מה שיש שחיים פועלים עם חשש אבל בידיעה שתמיד אפשר לשנות .. שמחה בשבילך מקווה שהפעם עשית בחירה שתהייה מדויקת לך .. ועוד משהו שלא אתפלא שאלו שעזבת ירצו בך חזרה .... חיבוק ענק ...מכירה את התחושה של הבהלה ....אתך
יפה האמירה שלך על החיים וההישרדות. את יודעת, עכשיו רגע ממש עצוב לי. תחושת אובדן כזאת. כמה השקעה. איני יודעת מה יהיה עם אלו שעתה אני נפרדת מהם. הקודמים וקודמיהם רוצים אותי חזרה. זה מחמיא. ואני חברה בקבוצה קטנה כזאת של אימהות, סבתות ומטפלות וילדודס ומרגישה ששם אני באיזה תפקיד מחבר ומייצב. או איזו שלדה. אולי קצת כמו פה, רק בחוץ. סוריקטה
סוריקיטה יקרה כל כך שמחה בשבילך💗
היי... ביום חמישי האחרון הצלחתי סופסוף לסיים את הטיפול עם העו"ס שלא התחברתי אליו. לקח לי זמן עד שגייסתי מספיק אומץ לעשות את זה. ייאמר לזכותו שהוא לקח את זה בטוב. אז עכשיו נכנסתי שוב לרשימת המתנה לטיפול (זה דרך מרפאה לבריאות הנפש), מה שיכול לקחת כמה חודשים טובים.... אבל יש בי הקלה שעשיתי את הצעד הזה כי הייתי נורא מתוסכלת מהטיפול הזה, שלא היה מתאים או יעיל. עושה מאמצים שלא להיכנע לדחפים לבלמס, אבל הם מתישים אותי לגמרי. אין לדבר הזה סוף. ניסיתי הכל. הכל. ההפרעה הזו כל כך עיקשת וקשה. ואין לי טיפול שיחזיק אותי, אז מחזיקה אותי כמעט לבד (יש לי דיאטנית אז לא לגמרי לבד), וזה קשה. ועד מתי אצליח? אני על סף ייאוש. זה מרגיש הכי לבד בעולם. "הלו, מישהו שומע אותי? מישהו מקשיב לי, שומע אותי? אותי אותי אותי....." לגמרי זקוקה למילים טובות....
היי מבינה שממש לא פשוט להיות בלי טיפול .. ממש לא אוהבת לתת עייצות אז אם זה לא רלוונטי תתעלמי- אולי אפשר להמשיך עם המטפל עד שיהיה לך מטפל חדש?? אני כן שומעת אותך וגם מבינה שזה קשה עכשיו. כאן יחד איתך.. ינשוף
שומעים אותך כאן היטב..קשה..איתך.
שיק יקרה שומעת אותך שומעת את הקושי שומעת את הפחד והחרדה שומעת את היאוש ורגע המשבר ובעיקר שומעת את התקווה המון תקווה ... עוזרת לך לנטוע גם אמונה שדברים אפשרים .. אבל נדרשת עבודה רבה ואומץ לב ענק .. אתך
הי שיק, אני שומעת. כן, עיקשת וקשה, אבל הבה נאמין שניתן להקל. אולי לא הצלחה של מאה אחוז בתור התחלה, אלא קצת פחות. וזו, החלקית אף היא הצלחה לא מבוטלת כלל. ולאט לאט. המון עבודה. שלך, סוריקטה
איזה כיף לקרוא אותך.
שולחת חיוך, בעיניים, ואקווה שזה מדבק :-) סוריקטה
איך אתמיד בעבודה ובהוסטל הפרטי ולא אחזור לאשפוז?
או החוסר יכולת לכעוס וגם שיכעסו כן.. אולי הפחד שיכעסו הכי מפחיד היום בטיפול דברתי על הכעס אבל לא אפשרתי לעצמי להרגיש הייתי צריכה מראש להסביר למטפלת שהכעס בכלל לא קשור אליה.. שהכל קשור אלינו.. לא רציתי לפגוע וגם לא רציתי שהיא תפגע עדיין רועדת מהפגישה מהסיוטים של אז(זה רק זכרון) אף פעם לא הגבתי לכעס שלהם.. תמיד שתקתי וקבלתי את הכל אני רועדת בתוך הגוף וגם בתוך הנפש אני כל כך מפחדים מכעס
הי ינשוף, מכירה את הפחד מרגשות שלפחות מתפרשים כתוקפניים. בטוחה למדי שאנשי מקצוע יודעים שתגובות קיצוניות עשויות להיות קשורות לעולם פנימי בעיקר. שלך, סוריקטה
ינשופי אהובה הכי מוכר הכי מבינה בעולם זוכרת ימים שאפילו כעס כאן שלא קשור אלי היה מלחיץ ומפחיד ברמות מטורפות .. לאט לאט לומדים להבחין בן שלך ללא שלך ... אהבתי את שאודי כתב לך מותר לכעוס השאלה היא איך אומרים את זה .. זה תהליך שלומדים לווסת בטיפול לומדים גם בחוץ .. איתך יקרה לאט לאט .... זה בסדר שהם פוחדים חבקי את כולך ממני וממך את בסדר .......
אכלתי עוגת שוקולד "בריאה" כי האוכל שאני עושה הוא מקמחים בריאים ללא סוכר וכו' אחרי שבדיקות שלי יצאו טובות...אולי אחרי מעשה אני מבינה שבא לי להרוס.....(מזכירה לכם שהייתי פעם מאוד שמנה והיום משתדלת לשמור) אבל בולמוס של לחסל עוגה שנשארה..רבע תבנית..מזל שלא נשאר יותר:( מה הפריע לי???? לעולם איני מקיאה רק אוכלת מלא בבת אחת...מעין הפרעת אכילה שכזו.......מרגישה גועל ומכה על חטא.. הייתי צריכה לכתוב את זה. ולשתף..בא לי להקיא מעצמי...לא מבינה אותי...את כלם תמיד אני מעודדת, מכוונת רק עליי לא מסוגלת לומר שזה קורה ומחר יתבהר....אוףףףףף רק חוזרת ואומרת לעצמי מה שאמא אמרה לי והפך לקול שלי. מבינה כיום את זה...... ובכל זאת ממש יורדת על עצמי....אוףףףף.באסה וגם מחר בטח כבר אשקול קילו יותר......אוףףףףףףףף מה יהיה איתי????
אודי יקר..ממש לא טוקבקיסטית...כתבתי מהנייד לא שמתי לב שכתב כך את שם הכותב ולא ככותרת...מעניין זכרתי שכתבתי את הניק שלי...מרוב כעס ובלאגן עם עצמי. סליחה...וחבל שלא תראה עד רביעי בערב.... מיכ...הכל מסתבך לי בזמן האחרון :(
מיכלי יקרה האמת שתיארתי לעצמי שזאת את ... כוחות ההרס שמרימים ראש באים להגיד שמשהו מפחיד וכואב ככה הם מגינים עליינו ... יקרה הכל בסדר טוב זה בסדר את בסדר וחופש זה מפחיד ורוצים לברוח ...חיבוק מכיל ואנחנו כאן ...
היי מיכ... מאוד מזדהה עם התחושות הכל כך קשות האלה. רק אצלי הבולמוסים קורים עם ממתקים ממש לא בריאים, ויש הקאה בסיומם. ובכל זאת - עולה במשקל,ובעיקר שונאת את עצמי ונגעלת מעצמי אחרי כל בולמוס. מקווה שמצאת קצת חמלה לעצמך, ופחות יורדת עליך... חיבוק.
לפעמים הכל מתערבב לי. אני ממש מחבבת את המטפלת הנוכחית ומרגישה לא נוח להטיל בה ספק. היא בעדי ואין לי ספק בזה.
הי מימה, תראי, אני מניחה שבכולנו צצות מחשבות חד ציריות קיצוניות מעת לעת. למדתי לפעמים לחשוד בהן, לשמור בפנים, לעכל, לבצע את התיקון בפנים, להמתין לו, ואז, אז אפשר לספר במרחק זמן ופרספקטיבה על כך שכן עברו מחשבות כאלה והן חלק מאיתנו, לדעת את מקומן, אבל הן לא כולנו. במובן זה, ההקאה עלולה לגרום לנזק הרסני ובלתי הפיך. סוריקטה
שבוע קשה עבר ולא היה נוכחות יציבה של המטפלת בזמן מצוקה לקח לה הרבה שעות לחזור אלי..אפילו יום שלם יודעת שאולי יש לי ציפיות לא מציואתיות אבל ..סליחה... כועסים מאוד
אודי תודה שנתת מקום לכעס זה אפשר לראות את הכאב שמאחוריו
הי ינשוף, וזה באמת מובן. 💗 סוריקטה
מטפלת שאני קובעת איתה פגישות אחת ל..תקופה, החליטה להזמין ממני משהו. באמת. יצירה שהכנתי. אז אשכרה הכנתי ומכרתי לה. היא אמרה שתשלח תשלום בדואר אך בפועל לא קיבלתי כלום. בנתיים גם לא אמרתי לה כלום ודחיתי את ההתייחסות לזה. אחכ כעבור שבועיים היא בעצמה כתבה לי הודעה שהיא שכחה מזה והתנצלה ואמרה שתשלח מיד.. גברת, כן תשלחי לא תשלחי... האמת שלא אכפת לי!! אני שילמתי לך בזמן כל פעם שבאתי לפגישות כמו שעון שוויצרי נכון? יש אנשים שהיושרה הפנימית שלהם פשוט היא כזאת שמילה היא מילה. הסכם זה הסכם. הם מחויבים לזה וזהו. ויש כאלה ש'שוכחים', אולי זה מבחן והיא בודקת אם אטרח לעמוד על שלי וללחוץ עליה, להעיר? לגלות אסרטיביות ... אולי זה מבחן שכזה?? היא בכז מטפלת.. כלום כבר לא 'תמים' בשבילי בטיפולים. דברים לא אמורים לקרות 'בטעות'. אז חאלס. כן תשלחי לא תשלחי.. תהיי בריאה. אין לי כח למשחקים של אנשים ולאיזשהו תחכום מסווה מאחורי מה שאנשים מציגים לכאורה כדבר עצמו. אחרי שגיליתי את עניין הנפרדות התודעתית שמביאה איתה את יכולת המיניפולציה והשקר אני כבר ממש לא סומכת על אנשים ואף מילה שהם אומרים. המניעים תמיד יכולים להיות אחרים ממה שמצהירים. זה העולם. אין סיבה לתת אמון עיוור ואוטומטי בכלום. אפילו לא במטפלת שאני מחבבת (ואותה אני כן מחבבת) ואגב לא, בטח שלא עניתי לה ככה. עניתי לה: "אוקי. באמת התכוונתי לשאול אם שלחת כי לא קיבלתי עדיין. תודה שעדכנת. בנתיים אני שורדת. אמתין בסבלנות ;)" כאילו איף. לא כל דבר צריך לסבך. מספיק מסובך לי במח גם ככה. אגב- דרושים אנשים שפיהם וליבם שווים לחלוטין. שהם אמינים אך לא תלותיים ולא דביקים. יודעים לתת ספייס אבל גם לזרום בראש טוב לצאת לבילויים. אנשים לא שיפוטיים וחביבים.. וכיפים .. וטובים! בואו להיות חברות שלי .די לשלם למטפלים בשביל קצת אינטרקציה אנושית. מספיק. רק בריאות!
מימה.....לא מבינה..יש מטפלת שאת באה אליה פעם ב... ???? זה נשמע לא מקצועי בעליל..ושהיא תבקש לקנות ממך יצירה???? גם אני כבר לא הייתי נותנת אמון אם המטפלת הייתה מערבת דברים כאלו....ממש מוזר. מבינה אותך. זה לא אתי בכלל...פעם כשמשהו התערבב עם הטיפול הייתה לנו שיחה רצינית על כך. ולא ערבנו...כי זה ממש לא לעיניין. אפילו לא המלצה אחת לשניה על דברים וכו...אין ערבוב בחיים אחת של השנייה.... זה מבלבל נורא.
מרגישה כמו חייזר יצור מוזר שונה אחר אפילו כאן בכל מקום אחרת כאילו עם גיבנת או קרניים חייזר יצור מוזר וזה קול אחד שבי היום ועצוב וכואב.... כאב של לבד כאב של בדידות מוקפת באנשים ופשוט לבד זאב בודד תמיד כלפי חוץ נראית הכי חברתית הכי של יחד ...אבל לבד ...מקיפה את עצמי בחומות ענק ...וכאן כאן פותחת ונשענת וגם כאן כל כך שונה כל כך צריכה כל הזמן . עצובה ... ותודה שאתם מאפשרים ולא נותנים לי להרגיש שדי ונמאס כבר מההתבכיינות שלי ... וכן זה עוד קול שבי שאומר ט"ו בשבט כאן . זמן פריחה זמן צמיחה .. וקדימה לפעולה ואני עושה ואני רואה את התהליך .... ואפילו הכתיבה כאן היא גם וגם ולא או ואו .... והיום מישהי שלא מכירה את סיפור חיי אמרה לי תסלחי לעצמך .... ואולי באמת הגיע הזמן להתעסק בסליחה ולא בכאב ובעצב ... המון קולות וגוש אחד ענק של כאב מלא בתחושת לבד ... זקוקה לחיבוק ...כזה שאצליח להרגיש .. 💙❤
אביב יקרה מכירה החלקים שולחת לך חיבוק שמחזיק ואוסף ומחבק ונותן תחושה של בטחון ושתרגישי פחות לבד. איתך בלב תמיד
תודה יקרה חיבוק חזרה
אודי ...אתה פשוט אלוףףףף במילים תודה איש יקר פשוט תודה
אביב יקרה... כמה נפלא שאת יכולה לראות את הגם וגם לא רק או ואו... מכירה מקרוב את התחושה של להיות מוקפת באנשים אבל להרגיש לגמרי לבד... שולחת לך חיבוק חם ועוטף.
הי אביב, את יודעת, בתור מצ'וגעת של בעלי חיים, יש לי המון וורסיות חביבות למילה חייזר, אבל הן מאד אני ומזוהות עמי, כך שלא ארשום כאן. בכל אופן, הן ברוח החיים ויש בהן הומור משובב לבבות, בעיניי. שלך, סוריקטה
המון המון תודה על מילים ...שמחייכות ומזכירות שאפשר
חושבת עלייך הבוקר ..על התהליך שאת עוברת על החרדות על הפחד על האומץ ... על החשש מהלא נודע ועל התקווה מהלא נודע ..... חשבתי על זה תוך כתיבת התודות על המקום שלי הכאילו מפוייס הכאילו שלם ורגוע ועל הגוף שמראה סימנים שלא ככה הדבר.... אני רואה אותך מדברת על חולי על קושי לקום ...ואת נשמע לי דוחקת את זה כמו אומרת אני יכולה לו ...מקווה שלפחות בטיפול את מדברת על הפחד על ההשלכות על התקווה .. בא לי עכשיו לפתוח עץ כזה שילבלב ,עץ של תקווה.... רוצה להגיד לך שאני חושבת עלייך משדרת אלייך אנרגיות בריאות ומבריאות כאלה שיביאו אותך למקום של עשייה שיעריך את היכולות שלך שיעזור לך להאמין בהם וירים אותך עוד ועוד למעלה למקום שאת יודעת שאת שווה ומגיע לך מכל הטוב שהעולם הזה יכול להעניק לך ... כמו העץ את מלבלבת מאמינה שבזמנך את גם תיראי את הפירות ....אז בהצלחה אהובה ....השמים הם הגבול ואת כמו הנשר דוהה אל המרחב חיבוק ענק ענק
הי אביב, פתאום אני חושבת לי שמה שאולי הכי מפחיד הוא מצבי הכלכלי בזקנה. כשאהיה חלשה יותר ותלויה. לקשיש הדל, החולה והערירי, בו אני מטפלת, התמזל המזל ויש לו אותי בצמוד. אני בשלב זה עדיין בודדה מידי. אבל ימים יגידו. והיי, קבעתי ראיון לבחינת המשכי עבודה שלי לזמן הקרוב. אנשים טובים ממליצים עליי. שלך, סוריקטה
אהלן, בהתלהבות מהולה בחששות - וואלה, הפצתי את עצמי בחוץ, במעגל די קטן, שזה סבבה לי, וכן, אומר זאת שוב. מכירים אותי יותר. דיברתי באופן רציף עם אנשים חדשים, הגם אם מתוך הרגשת ניתוק מסוימת ברקע. משרדת שאני חזקה. יציבה. מלאת שמחת חיים. אבל אתם יודעים, וחשוב לי שידעו וישמעו שאני גם חלשה. וגם פוחדת. וגם מבולבלת. כן, אני... סוריקטה
סוריקטה את פשוט נהדרת!!!
שירה, מקווה שההילה תעטוף גם אותך. ביחד. 💗 סוריקטה
וכל כך יפה לך הצבע פשוט יפה לך חיבוק...
הי אביב, את אומרת צבע, ואני לא בטוחה שאני רואה את זה. אבל צבעוני - כך אני מתלבשת בכל אופן. חיבוק גדול בחזרה סוריקטה
סוריקיטה יקרה אני אוהבת את כוווולך ..מאוד💗
הי ינשוף, מן הלב 💗 סוריקטה
נראה לי שמיהרתי לשלוח הודעה מרגיעה. התכתבתי עם המטפל. נראה לי ששיגעתי אותו. לא יודעת עדיין מה הוא מתכנן ואני מתכוננת גם לזה שהוא יחליט להגיד לי שזהו. הוא לא יכול יותר. אתה יודע שהמטפל הקודם הודיע לי בסמס בטלפון-נפגש בחמישי בשש וזו תהיה פגישתנו האחרונה.. נראה לי שאני פשוט נמאסת על אנשים. מתנהגת ככה שיימאסו בי וכל פעם נורא נעלבת כשזה מצליח לי. אני נפגשת איתו רק בחמישי ועד אז פשוט אהיה מלאה דאגות חרדות וסרטים. הוא היה לי טוב ומיטיב. לא רוצה לחפש שוב מישהו אחר. מה לעשות?הוא לא עונה לי לכל המיילים רק לחלק ובתשובות לא ברורות ולא מרגיעות. מניחה שזאת זכותו אבל פגועה מזה ודואגת מאוד
הי רוני, מה שהכי בולט בעיניי בהודעתך הוא שפע המילים. הצעתי את הכיוון הזה קודם, כמדומני, אולי תביאי לשם, לחדר הטיפול, יותר מילים שישברו את היותר מידי שקט ומחשבות. וייתכן שיש בך חלק שמנסה להמאיס את עצמו. אם הוא שם - מדוע נראה לך שהוא תופס נפח ומנסה לנצח? שלך, סוריקטה
הי רוני, כמו שכתבה סוריקטה - אל תתבשלי עם עצמך. תביאי את הדברים לפגישה, ולא ברווחים שבין הפגישות. אודי
אודי, היה לי סוף שבוע מאוד קשה. הרבה שעות שינה עם טשטוש כדורים ובכי. זה מרגיש כמו מלחמה. איזה חלקיק שפוי שמתעקש מול קולות הזעם שמבקשים להשמיד אותי. הרגשתי איך עולה מפלס האובדנות ולא ידעתי מה לעשות עם זה. אני מרגישה שאני לא יודעת איך להתמודד ויכולתי להרגיש איך אני נמצאת בסכנה. זה מבלבל להיות גם וגם ואולי אני קצת מתקשה להסביר את התחושה.והנה אני גם כותבת את זה כדי לא להחביא ולדעת שאני עומדת מול הדבר הנורא הזה ומנסה להתמודד.
הי שירה, כמו שאמרתי לך בעבר במקרים כאלה: להגביר את קולו של החלקיק השפוי וליצור מעגלי שמירה ותמיכה שייסייעו לך לפעול בכיללון המשמר. אודי
אודי אני לא מבינה מה אתה אומר לי ואיך אני יכולה לעשות את כל זה כשאני לבד...
לאנשים כמוני? אז תתחילו לעשות הסברה חברתית על אנשים עם רגישות יתר והסברה למניעת סטיגמה!! תתחילו להפיץ כמומחים שלא מדובר באנשים עצלנים/מפונקים/לא בוגרים ובטח שלא פחות אינטיליגנטים. אלא פשוט אנשים שהצורך הפיזיולוגי והמנטאלי שלהם לפעול מתוך קשיבות לקצב פנימי הרבה יותר גדול וקריטי משל אחרים ולכן התמדה בתוך מסגרות תעסוקה מרתיעות עבורם כי יש בהן הכרח להתאים את עצמך לדרישות חיצוניות שלא עולות בקנה אחד עם עקרון ההקשבה לקצב הפנימי ושהם חווים את הדבר כמאיים וסובלים שם סבל שהאדם הפחות רגיש לא חווה אותו ככזה . תתחילו להסביר שיש אנשים שבנויים אחרת . שזקוקים להרגשה חזקה שדברים מגיעים מתוכם, הרצון החשק והמוטיבציות לפעולה ולא מסוגלים לאלף את עצמם להתאמה עקבית ומאסיבית למסגרת שעבוד חיצונית כמו שעושים אנשים אחרים שכן עובדים במשרות מלאות ומוצאים בכך הגיון. תתחילו לפמפם מסרים לפיהם יש לכבד את השוני הזה בקרב אנשים ולא להחשיב אותם כבעייתים ונחשלים . וזה בכלל לא משנה מה הסיבה בעבר! אז נולדתי פג זעיר ואמא שלי לא החליפה לי חיתול טוב ולא עשתה לי רוורי ואבא שלי פינק גונן יתר וחיבל לי בעצמאות .. פאקינג וואטאבר. מה זה חשוב? היום אני האדם הבוגר שאני ואני חיה בתוך חברה שלא מבינה אנשים כמוני שהצרכים שלהם אחרים. רק אנשים כמוני מבינים אנשים כמוני, כי אנחנו חווים משהו דומה.. ואנשים כמוני כל הזמן במאבק איך להשתנות ולהיות יותר 'כמו כל האחרים'. אני אישית ויתרתי על המאבק. חיה אצל ההורים ולא עובדת. מבחירה!! אז למה שלא אהיה מסוגלת לומר זאת בקול רם וכל הזמן עליי לחשוש מגינוי או בושה בשל כך או להתפס כנחשלת ונחותה??? מה יש ביצעתי פשע?? פוליטיקאים כולם מושחתים גונבים ולא מתביישים בכלום. מסתובבים עם חזה מנופח בפריים טיים לא מתנצלים על כלום ולא מתביישים בכלום. מרשים לעצמם הכל. אז למה אדם שגר אצל ההורים כי אין לו כסף לשלם שכד וכי הוא שונא לעבוד קשה (ולא מעצלות!!)!! ולצערו לא נולד רוטשילד -צריך להתבייש ככ??? האם לא הגיע הזמן לעשות הסברה שתחסוך מאנשים כמוני בושה וסטיגמה חברתית? כאנשי מקצוע מומחים (אתם ככ אוהבים להציג את עצמכם כמומחים הרי) יש לכם מילה וכבוד בחברה לא? למה שלא תנצלו את זה כדי להסביר שגם לחיות עם ההורים בבית כשאין אופציה אחרת ולא מעוניינים לעבוד משרה מלאה זה אופן התקיימות לגיטימי ושלא לכולם מתאים אותו דבר.ושמדובר באנשים נהדרים שתתאים להם הרבה פעמים דרך עצמאית ויצירתית יותר או סגנון העסקה גמיש באוירה נעימה ולא נוקשה? בלי לקרוא לזה בשמות של פתולוגיות ואבחנות וחארטה. פשוט תסבירו את האמת!! שלא כולם אותו דבר ולא כולם גם אמורים להיות אותו דבר ושזה בסדר!! שזה לא אומר על אנשים שזקוקים לפעול מתוך קשיבות לקצב גופם ונפשם במקום כל הזמן להתאים את עצמם החוצה - שום דבר רע או נחות. בטח אם נגיד בוחרים לא להביא ילדים ומוותרים מראש על האחריות הזאת (כנראה שלהביא ילדים זה טוב רק לעשירים ולבעלי משאבים. כי היתר צריכים לשלם בחיי שעבוד לארגונים ולמעסיקים - איכס על העולם הזה). אולי תפסיקו להחשיב בחירות של אדם כמוני כדבר פתולוגי ופשוט תתחילו לכבד אותנו?? נמאס לי כבר מטיפוסים נרקיסיסטים מנופחים שתופסים עליי תחת ומזלזלים בי כי 'אז מה את עושה ככה כל היום בלי לעבוד?' או 'איך אפשר בגילך גרה אצל ההורים'? 'אני עובד ממש קשה. ואת מה את עושה?' הדבר האחרון שקיבלתי בטיפול פסיכולוגי הוא הבנה לצרכיי או כבוד לבחירותיי. ביזו אותי ותו לא. רוצה לעזור לאנשים כמוני? סבור שגם לי מגיע לחוש ערך עצמי בריא בתוך החברה הזאת לא פחות מ לך? אז תתחילו לתת לגיטימציה לאופן הקיום של אנשים כמוני בחברה הזאת ולייחס לבחירה כזאת יוקרתיות. חה! תתחילו לעשות הסברה נגד סטיגמה. תנו אישור שזה בסדר להיות רגיש יותר. שלא כולם חייבים לעבוד אותו דבר ולתפקד אותו דבר. מה זה צריך להיות שמטפל מתנשא על מטופל? איזה מן דבר זה?? מה החוצפה הזאת בכלל? שבן אדם חושב את עצמו נעלה יותר על אחר רק כי כושר התפקוד שלו גבוה יותר ואינו זקוק להצמד לקשיבות פנימית כמו שאנשים רגישים חווים שזקוקים. תפסיקו כבר. תפסיקו כבר עם זה!! עד מתי נחיה בעולם שבו 'המומחים לנפש' הם האחרונים להבין איך באמת אפשר לסייע לאנשים כמוני ורק עושים עלינו ניסויים מטופשים של תיאוריות והמשגות שאתם ממציאים לעצמכם על בסיס צרכים של תינוקות בני שנה שמנסים ליישם עלינו תמורת הון תועפות לכל שעה. די! בגרנו כבר. תעזרו לאנשים הבוגרים שאנחנו לחיות בעולם פחות סטיגמטי ולהשיב את כבודנו האבוד! ערך של בן אדם לא נמדד רק לפי כושר התפרנסות ותפקוד. די! ואל תגיד לי לקבל את עצמי שעה שאני חיה בתוך חברה שממשיכה בלי סוף עם שיפוטים שכאלה. גם את ההשקפות של החברה הזאת צריך לשנות. אני לא חיה בואקום. תעזרו אתם הפסיכולוגים לשנות בכך שתפסיקו להגדיר את הבחירות שלי כפתולוגיה!! יש לי סיבות לבחירות שלי והן לא פאתולוגיה! הן שילוב בין עוני לבין צורך עמוק ובלתי מתפשר להקשיב לעצמי לגוף שלי ולחושים שלי ולנפש שלי ולהיות באיזון ולא בחוויה של ציות בלתי נגמר החוצה למעסיקים או שעות עבודה ודרישות וציפיות חיצוניות!! אז איך יתכן שהייתי בטיפול פסיכולוגי וניסו לדרוש ממני שם להקשיב לא לעצמי אלא למטפל?? והחדירה לי את הסמכות שלה. זה טיפול זה?? לא. זה לא טיפול. זה בולשיט של אנשים שיש להם צורך לתפוס את עצמם מלמעלה על פני אחרים ולהתיימר לדעת מה ואיך נכון וצריך. לא לכל אחד נכון וצריך אותו דבר. אני רוצה לחיות בעולם שמכבד את ההבדלים האלה ולא שופט אנשים כמוני כחלשים או פחותים!! די!! ככ קשה לי לקבל את עצמי בגאווה ועל מה?? על לא עוול בכלל. על שום עוול. רק כי יש ציפיות וסטיגמה לכל מי שלא עומד בציפיות. מקומם!! מקומם שמענישים אותי ככה ושמאשימים את תחושת הערך שלי ככה. מקומם שלהגיד 'אני מובטל כרגע' זה איזה מקור לבושה ענקית כאילו שאני ממש ממש לא בסדר והכי מקומם שפסיכולוגית קלינית בכי-רע גרמה לי להרגיש את הדברים האלה!!! במקום שתעזור לי לקבל ולאהוב את עצמי!!
מניחה שזה בנפשם. אבל קיים תנאי הכרחי והוא שיתוף פעולה מצד המטופל. וחשבתי לי - ממש כמו החתולים שאני מצילה. הם, החתולים, חייבים באיזה אופן לא להתנגד לחלוטין באופן אלים או הודף, וגם להם יש אחריות לבחור בחיים ובהתמסרות, הגם אם איטית והדרגתית. הגם אם מתוך קונפליקט. סוריקטה
אביב, אודי וכלם.. לא נעלמת מפה..המון דברים טובים דווקא קורים....רואים אותי..וזה כל כך שונה. אני משתנה..המטפלת שלי ביקשה לווסת את הכתיבה אליה..לחשוב לפני..ואני לא כותבת בין פגישות כמעט...וביקשתי שתגיד שהיא שמה לב לכך ולא רק כשאני כותבת שתגיד לנסות שלא....שוב, נראות... אולי לא כתבתי כדי שיראו..הפוך על הפוך...לא יודעת. היא תסע עוד חודשיים בערך לשלושה שבועות.הרבה זמן..ואני חושבת על פרידה שוב..חושבת שהפעם זה הכרחי.אז הולכת בדרך שלה של לא לכתוב. פחות תלות רק כך אוכל להפרד..יודעת ומרגישה שזה כבר ממש קרוב להפרד...זה טוב אבל גם מלחיץ.....חושבת שהיא גם חושבת על כך רק שזה לא ממש מדובר כי אני חושבת שהיא תחשוב שזה בגלל הנסיעה והעדרות שלה...אבל זה כבר לא רק זה....רואים אותי..מגיבים אליי פתאום מקצועית ובכלל...זה נעים אך גם משהו מביך ומוזר...אז תודה אביב ואל דאגה כשאני לא כותבת זה לאו דוקא דברים רעים....חיבוק. אודי..אני מבולבלת מהנראות....
לרגע לא חשבתי שזה בגלל דברים רעים , ואין לך מה להתנצל זה טוב להתפת ואני מאמינה שיגיע יום וכולנו לא נהייה כאן יותר ויהיו אחרים שיצטרכו את הקביים של המקום הזה ...כך לפחות אני רוצה לקוות עבור כולנו .... רק ש..."אולי לא כתבתי כדי שיראו..הפוך על הפוך...לא יודעת." וזה שאת שוב חושבת על פרידה ....לדעתי יקרה שווה לדבר על זה ... זה תהליך , וההבנה שזה לא או נראות או צורך עושים הבדל גדול ..איך אודי אומר גם וגם .. ואני שמחה הכי שמחה שאת מרגישה טוב יותר ....
הכוונה כמובן ניראות וצורך או עצמאות .. 😊☺
הי מיכל, זה ממש יפה בעיניי החשיפה הזאת שלנו לעולם, בקצב המתאים לכל אחת וכאן במקביל. גם אני מלאת חרדות, והנה, כל כך העזתי להפיץ את עצמי. בדרכי העדינה. איתך, סוריקטה
הי שוב ושמחה לראותך כמובן, בכל זאת על פי רוב, למיטב מה שלימדני המטפל, לא רצוי לערוך פרידות בסמוך לחופשים מתקרבים, ולו רק בגלל שכן ייתכן אותו קשר עליו דיברת. סוריקטה
הי מיכל, לאט לך עם פרידות... יש לך אישיו עם הזדקקות וזה עולה ביתר שאת בשני מצבים: לקראת פרידות וכאשר טוב... אודי
תודה שאני כותבת תודות תודה על קושי וכאב שמצמיחים תודה שאני לומדת לדבר את הקושי תודה שאני מבינה עוד ועוד דברים תודה שאני יכולה לראות את המקום גם של האחר תודה שאני לומדת לעשות הפרדות בן שלי ובן של האחר תודה לחלקי האהובים שמלמדים אותי עוד ועוד עלי ועל חיי תודה שאני מזהה מתי אני כל אחד מהם תודה על חלקים חדשים שצצים שאני לא מכירה ונראה לי שהם לא מכירים אותי מורכבות .... תודה שדברים תמיד מסתדרים בסוף וצצים חדשים כי ככה זה בחיים תודה על כל היש בחיי תודה לכם שאתם כאן תודה אודי על המקום הזה שמאפשר צמיחה
תודה שהצלחתי להרים את עצמי בבוקר אחרי שאפשרתי לגוף להיות חולה בסופ"ש. חוזקות. סוריקטה
תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי גם אם לא הרבה תודה על יום חדש עמוס ביש ועשייה תודה על החלטות שהלטתי אתמול תודה על הבנות תודה שאני רואה את הצד השקט הכאילו רגוע ומצד שני את האכילה הלא מכבדת אותי ואת גופי תודה שאני מבינה איפה זה עומד ובאילו הגנות אני שוב משתמשת תודה על תקופה כזו שבטח תיכף תיגמר ותבוא אחרת במקומה תודה שאני פחות כועסת ויותר כואבת ומבינה תודה על המקום הזה תודה
הי אודי, אמרת העיניים העיניים, וכמובן יש בזה אמת. אך העיניים, המקוריות, לעתים יש בהן משהו כבוי, יש בהן עיוות, מיסוך, פזילה. המשקפיים הקונקרטיים (שיוצרים קצת חזות דומה לאיפור) ולצדן גם אלו שבנפש, המשקפיים שהמטפל לימדני והתאים לי, הם משקפיים מכיילים פנימית, ומשנים, כנראה גם את הזוויות הקטנות האלה שבעיניים. והעיניים למדו קצת לחייך. מאוחר מאד, אבל קצת למדו ומסכימות. סופשבוע של מנוחה הלוואי ושל אכילה מתונה של מזון טרי ואוויר נקי והיגיינה. סוריקטה
תודה על המקום הזה ,על תגובות מכילות ומחזקות,על התחושה של האמון והקבלה ועל הכל. תודה!
... לפעמים אני מתבוננת בראי, כמו אתמול, סוף יום רביעי באפיסת כוחות לקראת סופ"ש, לפעמים אני מתבוננת בראי ולא מזהה את עצמי. ואז אני נזכרת שעוד תגיע הפגישה הטיפולית מתישהו שתכייל. וגם יעבור לילה. בחרתי משקפיים קצת לא סטנדרטיות, אני רואה את המשקפיים ויודעת לומר שזו אני. לעתים אני רואה שם אישה זקנה ומכשפה. לעתים צעירה יותר וחמודה. אולי תלוי עם מי ההזדהות שם בפנים. כמו בתמונות האלה שאפשר לראות גם וגם. כך גם בחלומות. זה באמת, כנראה. גם המטפל אמר לי שמכיוונו אפשר להבחין בשינוי מראה כפי שתיארתי, תואם מצברוח. הוא רואה (וזה יפה) לא יודעת כמה אנשים אחרים בעולם מזהים. קצת מלכד עם הודעה קודמת שרשמתי כאן. ובכלל די רואים על אנשים, לפחות המוכרים, אני חושבת. וגם... כנראה שאני סוג של בת בלי גיל. משייטת שם בין השנים והזמנים (נפלא, בעיניי, אגב, ואני גאה בתכונה הזאת). קצת חולה, גם זה משבש את הראייה והריכוז. עוד מעט אפרד ממקום העבודה המוזר והחונק שלי. אם כי יש לו מעטפת חיצונית של נחמדות מוגזמת למדי. המממ... לא דאגתי לי הלאה. אני בעיקר מחפשת לנשום. השבוע הייתי זקוקה לכתיבה. מספר הודעות פתחתי לי. שלכם, סוריקטה
האמת יקרה זאת מראה מדוייקת אלי ..... השיוט בן חלקי העצמי שלי מולידה קולות ומראה שונה ותחושות שונות ...חד עין רואה אותם ...זה שיער בצורה אחרת ,זה עויות בפנים וכל מיני תנועות אחרות ... שמתרגלים לזה ומבינים זה נחמד כן אישה ללא גיל , תמיד אמרתי ככה על עצמי והכי שמחה שאת מרשה לעצמך לקחת מקום ... והפחד אולי הוא כתוצאה מהלא נודע ...רגע אחרי שלא תהיי שם בעבודה יותר ...זה מאוד יכול להפחיד חיבוק ענק ענק
אודי, הוא נסע וזה זמן לא טוב בשבילי כי אין לי רצפה ואולי גם קירות כבר אין ושום דבר לא מחזיק את כל הצרחות וההתפרקות. הייתי חולה וההתפרקות הפיזית הגבירה את ההתפרקות הנפשית כאילו לא היה מה שיעצור את הכל או יבלום ואז הוא הלך. אודי, אני צורחת לעזרה ונשארת כל כך לבד וכל מה שאני עושה הוא לפגוע בעצמי יותר חזק. אני לא מבינה כלום, לא מבינה מה אני עושה ומה אני אמורה לעשות ואיך הכל ממשיך ליד ואני לא חלק. הכל נראה מוזר ורע כל כך. אני מרגישה מוזר.
אהובה מכירה את התחושה הזו שאת לבד גם אם יש מליוני אנשים סביבך ... מניחה שמהמשפחה קשה לך לקבל עזרה כי הם חסרי אונים כמוך ..אבל הם אתך בדרכם ואנחנו כאן גם אם זה לא הרבה ... אל תוותרי על רצפה יש את סה"ר יש את הקו החם כן הם לא מבינים בפיצול ובקושי אבל אפשר לדבר על הקושי שהמטפל איננו על האין רצפה ... ובעיקר אהובה תקשיבי להם לכולם ....תחבקי ותיראי מה את יכולה לעשות כמו משפחה גדולה .... שולחת חיבוק לקושי יודעת כמה זה נורא
תודה אביב יקרה על המילים
הי שירה, ואת יודעת, מוזר, כשאני קצת חולה אזי מרגישה (גם) שחרור. שנתתי למשהו להיכנס פנימה מבעד למעטה האוטיסטי. וסימן שאולי נדרשת מנוחה אמיתית. הייתאפשר? שלך, סוריקטה
תודה סוריקטה שעצרת לרגע להיות איתי
הי שירה, הוא יחזור. וזה כבר נותן מסגרת שבתוכה יוכלו הדברים לחזור ולהתארגן בהדרגה. וכמו שכתבו לך אביב וסוריקטה - אנחנו אתך. אודי
תודה אודי
... פתאום הראיתי את עצמי לעולם בחוץ. את החלקים היפים שלי. אלו שאני דואגת בדרך כלל להסתיר. קיבלתי טלפון של התפעלות ושבחים. כמה וכמה אנשים הציעו סיוע בהמלצות עליי והפנייה הלאה. אני גם יודעת שיש בי חלקים תוקפניים (כמו בכל אחד). באיזה אופן אולי כבר לא אכפת לי שיכירו גם אותם. ואני פוחדת. מתקרבת לאנשים, אולי. סוריקטה
חיבוק ענק ....הפחד לא החרדה שומר עליינו צריך לראות אם הפחד רציונלי מהיום או שאריות מהעבר בדרך כלל גם וגם ... כל הכבוד לך על הדרך
אמא , בימים אלו מרכז ההתעסקות שלי . מבינה שהזמן קרב מבינה שאני מגיבה בצורה קיצונית .. מקשיבה לכל חלק וחלק לקטנים המפוחדים עד מוות שלא תהייה לי אמא יותר . שלא יהיה תיקון תקועה בפנטזיה שיש מצב שתהיי לי אמא שתאהב שתכיל שתקשיב שתבין שתחבק . אמא כזאת שלא ביקורתית ולא כועסת אמא אמיתית רכה עוטפת וטובה ... לנערות הכועסות והכואבות את המקום שיותר מעשר שנים בחרה לא לראות איך פוגעים בי בתוך הבית שלי ... מקשיבה לקולות ההגיון שאומרים שהיה בה גם טוב שכדי להצליח לעשות תהליך פרידה אני צריכה לנסות לראות את הטוב להרגיש אותו ואז לאזן עם הכאב והכעס ולקבל את מה שיש . כרגע ,עצוב להגיד הכל צבוע בשחור ושום צבע נוסף לא מצליח לחדור לעולם הרגש .. יודעת שזאת לא המציאות הנכונה כי במציאות יש המון גוונים וצבעים ... תהליך ...והנשמה שורפת בכאב בילתי נפסק וכמו עולות מהאוב עוד ועוד תחושות וזיכרונות כואבים .. ואפילו לא זכרון אחד של שמחה של כייף של אהבה .. כן היא הייתה שם כן היא עזרה לי בחיים אבל בעולם הרגש זה לא ניכנס כי לא היה שם רגש .. זה כואב . קשה לי לקבל אבל אמא לא אהבה אותי מעולם .אולי היא טיפלה בי אבל אהבה לא הייתה שם .... עצוב לי ,ממש
אביב יקרה מאד, מספיק לכתוב 'אמא' זה כבר טריגר. היא היא, גם אם תחיה לנצח, כנראה תישאר היא. עם התוקפנות ואולי העיוורון שלה. אבל תוכלי למצוא את החלקים הטובים והיפים (הגם אם צימוקים, וכמה קשה לקבל חלקיות כזאת) שנותרו בך, אני מקווה. כפי שסיפרתי, גם אמא שלי, מעבר לעובדה שסיכנה ממש את חיי, בחרה באיש שעשה לי דברים שלא עושים וויתרה עליי, וזה על גבול (או יותר) הבלתי נתפס. ובכל זאת, חלק מהכשרונות שלי, למשל (על אף שקטלה אותם בקינאתה) קשורים לעולמה. מי שאני הוא תוצאה של ההיסטוריה שלי (שהיא חלק ממנה וגם המטפל עכשיו באיזון הפנימי ושותף). ימים קשים ומזעזעים מאד, יקירתי. מקווה שהטיפול עכשיו צמוד יותר ומנסה לתחום. גם אני איתך, בכעס ובעצב, ושולחת לך אהבה (בך, ובי יש מזה, מאמינה?) סוריקטה
הטריגר הוא באמת מיועד אלייך ...וכן גם הכותרת כי אני יודעת כמה זה לא פשוט את החלקים הטובים שלי אני מכירה ...ואוהבת גם בא יש חלקים טובים שלא כמו אמא שלך היא לא סיכנה אותי היא הגנה עלי המון פעמים בנקודות שונות בחיי זה הקושי הכי גדול ....כי הכל בפנים צבוע שחור משחור ואני יודעת שלא הכל שחור אני גם יודעת שזה מה שיכלה , יודעת גם למה ואיזה טרגיות פקדו אותה שניתקו אותה מעולם הרגש והחוויה ...זה לא עושה את זה פחות קשה או עצוב אני רק רוצה למזג את ההגיון הבריא עם הרגש הכואב הפצוע שלא רואה הרבה מעבר לשחור ... והטיפול פעם בשבוע והוספתי אחיזה באמצע השבוע כדי לייצר עוגן , היא יוצאת לחופש קצר אבל זה בסדר אני שומרת עלי ויש לי רצפה ורשת בטחון . והיום אנחנו שנתיים יחד מדהים איך שהזמן טס ....
תודה שקמתי ליום חדש תודה על עשייה תודה על הבנות תודה שאני מעיזה עוד ועוד תודה שאני לא מוותרת על עצמי רק קצת תודה שאני רואה את מה שצריך טיפול תודה שאני מנסה תודה לכל מי שמלווה אותי בדרך תודה שאני לא לבד ומרגישה את זה תודה על שנתיים מדהימות תודה שאני יכולה לעשות הפרדה בן הטיפול הראשון לשני תודה שאני זוכרת שהם שונות תודה על תהליך מול אמא תודה על החלטות נכונות ומבריאות תודה שאני מבינה שזה ממש קרוב ושאני חייבת עזרה כשזה יקרה תודה שאני בונה רשת בטחון לרגע שזה יקרה גם אם זה יהיה בעוד שנה או מחר בבוקר תודה על המורכבות שלי תודה שאני לומדת להכיר ולהוכיר את מי שאני תודה על המקום הזה שמאפשר ועלי שנעזרת במה שמתאפשר . תודה עלייך אודי שמלווה אותי כל כך הרבה שנים .. צעד ועוד צעד ללא שום תמורה ....זה מרגש ❤
תודה שמגיע סוף השבוע. תודה שהבוקר הצלחתי לכתוב, למרות שאני מרגישה מה זה רע. סוריקטה
תודה שאני כותבת תודות תודה שזו פעם שלישית שאני מנסה לכתוב והטכנולוגיה מצליחה לאפס תודה שלא כתבתי בבוקר כי עכשיו זה רגע שמבקש איזון תודה שאני מרגישה את הכאוס שנוצר בגלל שיחה תודה שאני מבינה את המקום של השני תודה שזאת תקופה כזאת מלאה ועמוסה תודה על יכולות תודה על היש בחיי תודה שאני מנסה לנשום לתוך הכאב תודה שאני לא לבד לפחות בתחושה קצת פחות תודה שאני זוכרת שהיום זה אחרת ויש לי אותי ואני חזקה ומלאת כוחות תודה על המקום הזה שמאפשר כל כך לצמוח ולהאחז ולהיות תודה עליכם כולכם חיבוק ענק לסופ"ש גשום
להיות בתוך הגוף בלתי נסבלת הגוף רועדת והנפש צועקת " הצילו" אני לא מסוגלת להכיל היא אומרת לי לאט לאט וגם את זה מהר מדי זה לא עוזר לי שאומרים לי ששום דבר רע לא קורה עכשיו כאשר לי זה כן קורה אני מרגישה קרועה למיליוניי חלקים ואי אפשר לחבר אותם בחזרה רע לי.... כל כך רע לי
הי ינשוף מתוקה, אוי, כשהנפש מוצפת, אוי ממי שלי. שולחת לך מיכל, במידה המתאימה, רך, גמיש קמעה אך יציב וחזק. איתך, סוריקטה
יקרה , הכי קשים הם הפלאשבקים של הגוף וכן גם אם זה מכעיס אותך הדרך הכי טובה להתמודד איתם זה לאחוז חזק בהיגיון ולהבין שזה לא קורה היום . קשה איתם כי זה באמת כאילו עכשיו כל נגיעה כל מילה כל תחושה מזעזעת ...וגם עצוב וכואב כי זה שם מראה ולזה קשה להתכחש ולהגיד לא היה ....אני מאמינה לכם ...ומחבקת עוטף עד שיעבור אבל אם תחבקי אותך תנסי להגיד מילים רכות להזכיר להם שהיום כבר לא כואב ...להסתכל סביב להראות להם שהם במקום אחר . כן תהייה התנגדות אולי אפילו עכשיו תוך כדי קריאה כבר נעלמת ..... ובכל זאת המשפט בן החשובים שאודי אמר לי "לא לתת להם להשתלט " זה אומר לעבוד הרבה עם ההגיון לחזק אותו ולאט לאט לווסת זה לא אומר לבטל אותם כי הם באמת שם חווים את הפגיעה שוב ושוב .... תנסי כמו שאת עושה לרוץ , קרח עוזר מאוד מאוד פשוט לקחת קרח בפה בכפות הידיים על הרכות .... ואני כאן תמיד עבור כולך ....חיבוק ענק ענק לכם
היי ינשוף יקרה, כל כך מוכרת לי התחושה שמרוסקת לאלפי רסיסים שאי אפשר לחבר.... וזו תחושה קשה מאוד. שולחת לך חיבוק ענק מפה.
הי ינשוף, אם זה לא עוזר להזכיר לך שזה לא קורה עכשיו, שזה זיכרון - לא אומר. נשאר אתך עם הקושי והכאב עד שיחלפו. אודי
הי אודי, הי כולם, אודי אתה יודע, מאד יפה לשמוע כאן כל מיני קולות שמשלימים זה את זה, בינהם גם שלך, ומקווה שכל אחד יידע לבשל אותם ולמצוא את האיזון הפנימי ביניהם. הייתי רוצה להאמין שאנחנו שווים. אתה ואנחנו ובגובה העיניים. גם בטיפול, אני מנסה להקשיב מאד למטפל, במיוחד כשדעתי נחרצת וחד צירית, ומשם מנסה לשים בצד את השלכותיי ולקבל תמונה שונה, ובדרך כלל בסופו של דבר מרגיעה. אך לעתים איני מסכימה דווקא ומתקנת לפי דרכי, וזה מתקבל. אני שמחה שכך. הייתי רוצה להרגיש ולהאמין שישמעו גם אותי, יתנו מקום, ולא יבטלו לחלוטין. מנסה להקשיב לכולכם, ולעתים משתמשת גם בדבריכם כדי להמשיך הלאה. אחלה כלי. סוריקטה
הי אהובה , הכי רוצים לשמוע את קולך , גם אם לא תמיד מסכימה כמו שלא תמיד מסכימה עם אודי ..... כמו שכתבתי לך למטה את יפה בצבע .... ואת הטוב שבך כולנו ראינו כאן מזמן חבל להסתיר .... חיבוק ענק
הי סוריקטה, כמו שכתבה אביב - קולך חשוב מאוד ונשמע היטב. אני מקווה שאת מרגישה את זה. אודי
אודי. הוא אמר שהוא לא בטוח שהוא יכול לעזור לי יותר. זה מבלבל ומבהיל.
התכתבתי איתו על זה כל הימים האלה וקצת הבנתי שזה לא שהוא זורק אותי . הוא רק רוצה שנחשוב אם אפשר עוד להתקדם ואיך
הי רוני, הוא = המטפל, אני מניחה. באמת מפחיד. אבל זו יכולה להיות נקודת ציון לאיזה המשך. אמירה כזאת מעידה באיזה אופן, בעיניי, על צניעות של המטפל. על הכרה במגבלות. ייתכן (ודברו על זה - התוכלי?) שאולי אם תקחי יותר אחריות, עניינים יוכלו לזוז ולהתקדם. הוא צריך גם אותך. כמו שכאן אנחנו מנסים לדובב אותך להצליח להוציא ולהשתמש ביותר מילים, כדי להבין ולהיות מסוגלים לסייע יותר. אולי יש משהו בכיוון. חסרים לי פרטים רבים. סוריקטה
יקרה זה באמת מבלבל ומבהיל ..מאמינה ששווה לדבר על זה על הפחד על הבילבול על איזה עזרה את יכולה לתת לו שאולי יעזור לו לעזור לך . פחות להתחפר בעצמך יותר להעיז אולי .... וגם על המקום הזה ...הבאמת, שקשה לנו לקבל , שלא הכל הם המטפלים שלנו יכולים ... מניסיון של מטפלת שכבר לא יכלה לעזור לי היא צדקה אני רואה את השוני היום ....אבל שווה קודם לבדוק את כל הפינות והזויות ... ובנתים יקרה אנחנו כאן אל תברחי לתוך עצמך תני לפחד לכאב מקום ...טוב שבאת
לא מצליחה. לא מצליחה להיגמל מהבולמוסים וההקאות. אני עייפה. אני נשבעת, אני כל כך עייפה מזה. כבר הגעתי להבנה שאני לא רוצה להמשיך לפגוע בעצמי ככה, ואני נלחמת קשה, ונאבקת בדחף, אבל לא תמיד אני מצליחה. וזה כואב ומתסכל, נורא. אני יכולה להחזיק שבוע שלם מעמד בלי בולמוסים, ואז, איך שאני מגיעה בסופש לבית ההורים, אני מבלמסת. כאילו משהו שם.... גורם לי לרצות לבלמס יותר. אני לא יודעת להסביר את זה. החלטתי שביום חמישי אני אומרת למטפל שלי שאנחנו מסיימים. המשמעות של זה היא שאכנס לרשימת המתנה לטיפול באותה מרפאה. זה יכול לקחת גם 5 חודשים... אבל ממילא אין לי טיפול כרגע. לא באמת. יהיה לי קשה לעשות את זה, לומר לו. אני גרועה בדברים האלה. לא רוצה לפגוע בו. אבל אני מבינה שאני לא רוצה לדחות את זה עוד. אצטרך לגייס את כל האומץ והכוחות שיש לי ולעשות את זה. אני לא ישנה בלילות. נכנעתי, וביקשתי מהרופא הפניה למעבדת שינה. עכשיו צריכה למצוא את הכוח להתקשר ולקבוע תור. העייפות הפיזית משפיעה לי על הכל. אני מפורקת מעייפות. כל הזמן. החיים האלה. מי צריך אותם בכלל.
הי שיק, נשמע לי שהפניה לרופא וקביעת תור למעבדת שינה זו לא כניעה אלא דווקא מאבק וכוחות. איכשהו את הדברים הבריאים את רואה ככניעה ואת ההרסניים כהישג... אודי
איזה דברים הרסניים אני רואה כהישג? כשכתבתי "נכנעתי" שפניתי לרופא-אולי לא השתמשתי במילה המתאימה... פשוט עד עכשיו לא רציתי להתמודד עם מעבדת שינה כי זה מלחיץ אותי, אבל העייפות מכריעה אותי ואין לי ברירה אלא להתמודד עם זה...
הי שיק, תוכלי לספר מדוע מעבדת שינה מלחיצה אותך (אם לא לנו, אז לעצמך)? סוריקטה
היי סוריקטה יקרה, האמת פחדתי מהמחשבה שאצטרך לישון במעבדת שינה, בלי כדורי שינה - זה לגמר מוציא מאזור הנוחות ולכן גם מפחיד ומלחיץ. אבל רופא המשפחה שלי תיקן אותי ואמר שאני ישנה בבית שלי ורק מקבלת מכשיר הביתה. זה הקל עליי מאוד, ובכל זאת לא ממהרת לקבוע תור. בעיקר בגלל שמסורבל להגיע למעבדת שינה, כי יש כזו רק רחוק מאיפה שאני גרה, ואין לי עצבים לפרוצדורה הזו...
היום היה קשה קשה מאוד וגם אמיץ מאוד נגעתי נתתי מקום .. איבדתי זמן אחרי אבל ... וזה מאוד חשוב מצאתי כוחות להעזר ולאסף ... עכשיו כאן קטנה קטנה כמו שבלול שמחפש פינה יבשה .. לא פשוט אבל נכון ... אני נחושה לנפץ את הפנטזיה .. ולקבל את מה שיש . עייפה כאילו טיפסתי על האוורסט .. הפיצולים האלה לוקחים כל כך הרבה כוחות פיזיים . תודה על המקום הזה שמאפשר ...
אביב יקרה מצטערת שהיה כל כך קשה וגם יודעת שכאשר מאפשרים מקום ומשחררים בתוך הקושי מאוחר יותר מגיע ההקלה. הקלה של החלקים שהחזיקו כל כך הרבה זמן וחכו רק לספר...את באמת אמיצה.. תמיד איתך אביב יקרה, אוהבת
אביב, את מיוחדת (במובן הכי מחמיא של המילה). ודווקא השבלולים מגיחים ראש החוצה בגאון ובהמוניהם בזמן הגשם. ויתור, ניפוץ פנטזיות, אולי לא הכי ריאלות, מצריך משאבים נכבדים. חיבוק, סוריקטה
גם את , אוהבת אותך מאוד ...וכל כך שמחה לראות אותך בצבע ....תודה שאת מאפשרת
כסטודנט לפסיכולוגיה אני לומד את כלל התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד. מיותר לציין כמה יופי ואמת אני מוצא במחקר ובתיאוריה שלו. הלמידה מעלה לי המון מחשבות ותהיות לגבי עצמי, הקונפליקטים שבי ומנגנוני ההגנה בהם אני משתמש. פרויד מדבר על מבני האישיות- איד, אגו וסופר אגו. מי שמתעסק בפסיכואנליזה יבין כמובן. מה שמעניין אותי הוא עניין החרדה ופתרון הקונפליקטים בין מבני האישיות. פרויד אומר כי כאשר מתעורר קונפליקט, האגו צריך עזרה לתווכו, מתעוררת חרדה ואז האגו משתמש במנגנוי הגנה על מנת לנהל את הקונפליקט. ועכשיו לשאלתי. זכור לי זיכרון מגיל צעיר, סביב גיל 10-11, שאני נמצא בבריכה העירונית ומתעורר בי דחף מיני להציץ במקלחות של הנשים. כילד הייתי רץ הרבה בבריכה ומדי פעם עולה לכיוון המקלחות ומנסה להציץ. ככל הנראה בשלב זה נוצר קונפליקט בין הדחף המיני (האיד) לבין הסביבה (הסופר אגו) ונוצרה חרדה. אני גם זוכר את עצמי מפחד מאוד ומנסה למצוא פתרון. הפתרון שמצאתי בתור ילד היה ללכת למקלחות של הגברים, שם היה מותר לי להיכנס, ולהציץ על גברים במקלחות (האם זהו שימוש במנגנון התקה?). במשך השנים הרגשתי משיכה גם לנשים וגם לגברים אך יותר לגברים. כשהתבגרתי סביב גיל 17 התחלתי לצאת עם נשים ואף קיימתי יחסי מין עם בנות זוג במשך שנתיים. עד שבגיל 19 החלטתי שאני יוצא מהארון ומאז אני במערכות יחסים (בריאות לחלוטין) אך ורק עם גברים. עולה בי השאלה, האם המשיכה שלי לגברים היום היא תוצאה של מנגנון הגנה שנשאר בי כפתרון לקונפליקט בגיל 10? האם זהו הפתרון לקונפליקט האדיפאלי שמצאתי מכיוון שתפסתי את הסביבה כמאיימת? ואם כן, אז למה הקונפליקט לא נפתר כאשר יצאתי עם נשים בגיל 17 ואז כבר היה מותר ובסדר? האם יש דרך לבחון את זה? או משהו שכדאי לי לעשות על מנת לבחון את זה בעצמי? (למשל, מאז שיצאתי מהארון לא קיימתי יחסי מין עם נשים, האם כדאי לי לבדוק זאת?) חשוב לי לציין כי אין בכוונתי לפגוע באף אחד ואני בשום אופן לא רומז על כך שהומוסקסואליות לא עשויה להיות מולדת. אני בעצמי הומוסקסואל כבר 9 שנים, חלק מהקהילה ותומך עד מאוד. השאלה עולה מתוך התעניינות ומתוך ההבנה שקיימים סוגים שונים של אנשים ומקרים רבים שונים אחד מן השני. אשמח לתשובה :)
תודה על התגובה למטה ...קראתי ונאחזתי ....תודה לכן באמת ❤💙💛
הי אביב, יפה, בעיניי, האופן בו את משתמשת במקום הזה. נפלאות מילותיו של אודי אלייך. קראתיך למעלה. את עושה עבודה מצוינת. כן, זה מתיש מאד. שמרי עלייך. שלך, סוריקטה
אביב יקרה אוהבים אותך💗
הי אודי, היה ממש בסדר בפגישה עם המטפלת החדשה. היא קצת שתקנית :-) כנראה שפסיכולוגים יותר שתקנים מעובדים סוציאליים ;-) באמת שהיה בסדר, וגם ניפגש שוב. אודי, היו פעמים בטיפולים הקודמים שהרגשתי שלא אכפת לי לייפול ואז ממש נפלתי פיזית במדרגות ואפילו לא הלכתי לעבודה תקופה. אני פוחדת שהיא תיבהל אם אני אספר לה.
הי מיקה, אולי לא הייתי עושה הכללות לפסיכולוגים vs עו"סים. משמעות השתיקה יכולה להיות מתן מקום עבורך או הקשבה ועוד. ויש, אני מתארת לי, עוד מקום לפרשנויות רבות. היות שרשמת סמיילים בהקשר, חשבתי לי מה עושה לך השתיקה. אלו מחשבות מתעוררות בך. אלו רגשות. איך את חווה אותה? הרי לך עוד נושא לדבר עליו. לכשתוכלי - אני מציעה שכן תשתפי ותוכלי להוסיף גם את החרדות שמתקשרות לך לשיתוף הזה בעניין הנפילה הפיזית. הבהלה עשויה להיות יותר שלך מעצמך מאשר שלה. אולי באמצעות הנפילות ניסית לשבור שתיקה, שהתפרשה כאדישות? לפרוץ גבול? לעורר התייחסות שהיא. סתם איזה רעיון שקפץ לי. סוריקטה
שיהיה מישהו ש'ישתתף איתך יחד' בחוויה. למה לעשות בדיוק את אותו הדבר לבד (לטייל, ללכת למסעדה חדשה, לראות הופעה חיה וכ וכ וכ) זה לא מרגיש אותה הנאה וכיף כאשר אין מי שנמצא שם יחד איתך להיות שותף להנאה ולחלוק יחד את החוויה והזכרון לחוויה? מה הדבר הזה?? למה הלבד מוציא את החשק וההנאה והביחד מחיה אותה? וזה לא סתם ביחד. ביחד רק עם מי שחשים עימו מוכרות ובטחון כמובן. והדהוד חיובי הדדי. לפעמים מתארים ככה קשרי אם-תינוק לא? אבל גם בתור אדם בוגר אני מרגישה שבפנטזיה הרבה יותר בא לי שיהיה מישהו איתי שיתן לי בטחון יחד איתו לחוות דברים ומקומות.. ולבד זה הרבה פחות קוסם. אולי כי לבד אין לי תחושה של בטחון? כנראה. כנראה שזאת הסיבה.. אבל למה זה כך? וזה באמת הרבה פחות כיף שאין מישהו מוכר אמין וקרוב תוך כדי שנמצא איתך האם הכל יושב על חסכים התקשרותיים מוקדמים או שזה באמת טבעי גם לאדם בוגר שיהיה מסוגל להפיק הנאה משמעותית יותר כאשר דברים נחווים יחד עם אדם נוסף ולא לבד?? מזכיר לי את המשפט האחרון בסרט into the wild.. וגם אם מגיעים למסקנה שעדיף ביחד ולא לבד. אז איך הופכים זר למוכר? אף פעם לא עד הסוף נוח לי עם אנשים חדשים. אני יודעת להעמיד פנים שכן אבל האמת היא שכל פעם שאני במצב של התקרבות מתמשכת לאדם לא מוכר אז כל מה שבא לי לעשות זה לברוח חזרה ללבד שלי... שלא יכיר אותי ושאני לא אכיר אותו. ונראה לי שעמוק בפנים אני פשוט מפחדת שיגלו שאני חסרת ערך ובטחון :/
הי מימה, חלק חסר, אולי. מאידך, למישהו אחר, לזולת, יש משהו שאין לך. ועל כן אינו זהה לך. ויש לו גם צרכים משלו. כדאי, אולי, להקשיב ולבדוק, אם יש בנו קול כזה. אך אולי לא ריאלי שמישהו יבטל את עצמו לחלוטין למען האחר. גם לא אמא. פנטזיה מאד מוכרת גם לי. סוריקטה
ראוי להיות מטפל? מי בורר שלא יהיו כאלה?
אם הוא הורה - כנראה שלא מנפים מראש. בעלי המקצוע (כדוגמת פסיכולוגים קליניים, עו"סים קליניים, פסיכואנליטיקאים), כך אניח, עוברים בחינות קפדניות. ובעיקר, שוב אניח, לומדים צניעות מהי, תוך הכרות עם החלקים הנרקיסיסטים שלהם. הם לא כל מי שמכנה את עצמו מטפל בנפש, והבעייה מוכרת. האם ידוע לך על אנשים נוספים שדעתם זהה לשלך לגבי המטפלת המסוימת? סוריקטה
תודה שאני כותבת תודות למרות התנגדות קלה מהבוקר תודה שאני שמה לב למתח שיש בי תודה שאני יודעת שאמא זה אישיו לא פשוט עבורי תודה שאני רוצה לעשות תהליך של עיבוד לפני לכתה תודה שאני מבינה את החשיבות תודה על עבודה ופרנסה תודה על יכולת ניתוק כשצריך תודה על שיח עם הסובבים אותי תודה על עומס של החיים תודה על עשייה ותהליך תודה שאתם כאן שבוע טוב וקל
תודה שרגוע יותר בפנים תודה שהבנתי שתחושת החוסר בטחון בטיפול קשור לזה שלבטוח זה אומר לקבל כל מה שהיה תודה שאני אוהבת לרוץ תודה על הרצון להמשיך למרות הפחדים( רק להיום) תודה
תודה שקמתי תודה שאני לומדת לקבל את עצמי כמו שאני תודה על הדרך תודה על הבנה של דברים תודה שאני יודעת שלא הכל אני מבינה ויודעת תודה שאני לומדת לראות את האחר גם כשזה נוגע בי במקומות כואבים תודה על תהליכים ולמידה תודה על היש בחיי תודה על מחשבות תודה שלא קופצת אם האנטי ולומדת לווסת לנשום ולהכיל תודה על עשייה לטובת עצמי תודה שמקשיבה לחלקיוחושבת יותר מערכתי תודה לחלקי ששמרו עלי ועדין תודה שהנפש שלי הייתה מספיק חכמה ליצור את עצמה ולהגן עלי תודה על המקום הזה שיהיו ימים טובים ....
תודה אביב שכתבת. חיכיתי לך. ואת, כמובן, מוזמנת כרצונך החופשי. סוריקטה
סוריקטה יקרה קצת ללא מילים .. אמא זה פשוט נושא קשה כל כך ואני מנסה אבל כל אזכור שלה אני נעלמת ומתנדפת ... קשה לי לגעת בכאב ובכעס מולה קשה עד בילתי אפשרי ... והפנטזיה שהיא תשתנה שתהייה לי /להם אמא נורמלית שאוהבת .. אין לה סוף . כואב ויודעת שמוכר לך .. חייבת להצליח לפני לכתה אחרת לא בטוחה שאצליח להשתלט על המורכבות שלי .. פוחדת שאגיב לא שקול ולא נכון .. אוף כל כך עצוב ותודה שאת כאן
תודה שעשיתי כבר תהליך היפרדות מאמא טרום לכתה. תודה על אנשים שפגשתי וחלקתי איתם סיפורי עבר. תודה על המקום כאן. סוריקטה
ילדנו נולד מתרומת זרע עקב בעיות פוריות דבר ששמרנו לעצמינו ולא גילינו. כבר די הרבה זמן שהוא חושד ושואל שאלות בנושא ועל זהותו. אני שוקלת לספר אבל כיוון שהוא כבר אחרי צבא לא יודעת האם זה נכון וכיצד זה ישפיע. אם אכן אספר השאלה כיצד? אודה להכוונה
שלום, בוודאי שזה נכון לספר. זה עדיף מהתחושה (המוצדקת) שלו שאתם מסתירים ממנו משהו חשוב לגבי עצמו ולגביכם... אודי
בעיר זרה במדינה זרה.. ולסמוך על עצמי שאסתדר. שאם יהיה לי שאלות ואצטרך הכוונות אז תמיד ימצאו אנשים טובים בסביבה שיעזרו. איך מאמינים בזה? כי נגיד אמא שלי יש רק פחדים מפני הזרות של הכל וסכנות אפשריות ונראה שיצאתי פחדנית כמוה... אני בכלל לא מדברת על טיול בג'ונגלים או מדינות עולם שלישי.. אלא ערים מפותחות. אפילו זה קצת מפחיד ומלחיץ. כל הלא ידוע הזה. אבל ממש בא לי. ואין לי עם מי אז לבד. אודי איך אתעלה מעל הפחד ועכבות ואצליח לארגן תוכנית טיול ולטוס ולהסתדר בטיול חו"ל לבד בלי לחוש חרדה? צריכה לסמוך על עצמי ועל העולם. שאסתדר ושהסביבה תמיד מספיק טובה וזמינה על מנת לעזור.. וללמוד מלא דברים חדשים- מטבע חוץ, תחבורה, כתובות... מלחיץ. בא לי.
הוי מימה, אני מרגישה שאת קופצת מנושא לנושא ללא רצף. בכל אופן, חרדה מוכרת. סוריקטה
