פורום פסיכולוגיה קלינית

44564 הודעות
37101 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
23/07/2003 | 16:02 | מאת: שרה

אני בת 22 וכבר 7 שנים אני סובלת מהפרעות באכילה. התחלתי באכילה כפייתית עקב דכאון, ואח"כ עברתי לאנורקסיה ואז עברתי לבולימיה. ואני עדיין סובלת מבולימיה. , אני תמיד מרגישה עייפות, וגם הפנים שלי הרבה פעמים הם מתנפחות, השיער שלי מאוד יבש, וגם בגוף (באזור הבטן) שלי הופיעו כתמים אדומים. חוץ מהדכאון שתמיד מלווה אותי, שבגללו הרבה פעמים אני נסיתי להתאבד. מה שרוצה לשאול זה מה הסכנה של המצב שלי, מה אני צריכה לעשות במצב כזה במיוחד וההורים שלי אינם מבינים את מה שאני עוברת. אני מקווה שאמצא לב פתוח אצלכם, ואמצא את העזרה. תודה מראש שרה

23/07/2003 | 18:10 | מאת: שירן

שרה, את חייבת דחוף ביותר לפנות לעזרה פסיכולוגית מקצועית. מעבר לנזקים הפיזיים שגורמות ההקאות - התדמית שלך בעיני עצמך, הדכאון ויכולת התפקוד שלך על סף קריסה. 7 שנים עם בעיות אכילה מחייב טיפול מיידי כשעוד ניתן לתקן. בהצלחה

23/07/2003 | 19:37 | מאת: adi

שרה שלום, שירן צודקת. נסי לפנות להורים שלך דרך רופא המשפחה. לדעתי זה מאוד יעזור. עדי

23/07/2003 | 20:53 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שרה שלום אני מתאר לעצמי שאת מבינה בעצמך שלא מדובר בתופעה חולפת או זניחה אלא משהו שדורש טיפול ומצוי עמוק בתוכך. לא מדובר באוכל, האוכל הוא בסך הכל הסימפטום למה שקורה לך מבחינה נפשית. את זקוקה לטיפול פסיכולוגי קבוע ומסודר שילווה אותך בשנים הקרובות. זו הדרך היחידה שתוציא אותך בצורה רצינית מהמצב המורכב אליו נכנסת. אני חושש שעזרה וירטואלית ועצות לא יספיקו, תזכרי תמיד שהבעיה אינה הגוף והאוכל, זה אולי יעזור לך להתמודד ולקבל עזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

23/07/2003 | 09:13 | מאת: מאיה

מה עונים לילד קטן (גיל 5) ששואל על נושא המוות? האם מספרים את האמת? ואם כן איך בלי לצור לו טראומות? בתודה מאיה

23/07/2003 | 19:39 | מאת: adi

מאיה, יש הרבה ספרים בנושא הזה. דרך אגב: מאוד טבעי שילדים בגיל הזה כבר שואלים על מוות, ובייחוד בארץ. עדי

23/07/2003 | 20:58 | מאת: ד"ר אורן קפלן

מאיה שלום ילד בן 5 מבין את משמעות המוות ברמה בסיסית. הוא כבר רואה תוכניות רלוונטיות בטלוויזיה, רואה או שומע על חיית מחמד שמתה, ולעיתים מלווה תהליכים משפחתיים של אבל ומוות. מאחר ואי אפשר להסתיר את הנושא הרי שאם הילד עצמו מעלה אותו אפשר להסביר בצורה בסיסית שבד"כ רק אנשים מבוגרים מתים, במידה ועולה חרדה אפשר להדגיש שאמא ואבא צעירים ולכן אינו צריך לדאוג לכם. יתכן שתמצאי ספר ילדים שמזכיר את הנושא בצורה סיפורית שתקל על הקליטה של הנושא. המוות הוא נושא טראומתי לבני האדם וגם לילדים, בין אם רוצים ובין אם לא. אפשר לנסות ולהקל על הכאב ע"י הסבר אמפתי ונכון, תוך הרגעה עד כמה שאפשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

29/07/2003 | 00:58 | מאת: לילך

מוות הוא חלק מהחיים. ספרים זה דבר טוב ויש אבל טוב גם לדבר על זה לתת מקום לחששות וגם להרגיע שזה קורה בנסיבות מסוימות. לדבר על עצב ואיך אפשר לזכור ולדבר על מה נשאר לנו ממישהו.

22/07/2003 | 22:15 | מאת: לי

שלום. חברת ילדות שלי סיפרה לי לאחרונה שהיא מתעוררת בבוקר כאשר מתחת לציפורניה לכלוך שחור. זה קורה לה רק לאחרונה. אני יודעת שהיא נמצאת בלחץ היות וכבר 8 שנים היא לא יוצרת קשרים עם גברים (גם לא למגע מיני ארעי)- והיא רק בת 28, וזאת לאחר מערכת יחסים חולנית בת 5 שנים. האם יש קשר בין הדברים? מה יכולה להיות הסיבה ללכלוך מתחת לציפורניים? האם היא חולת ירח?

23/07/2003 | 21:00 | מאת: ד"ר אורן קפלן

לי שלום חולת ירח היא ביטוי להפרעה בשינה אותה ניתן לאתר במעבדת שינה. הלכלוך מתחת לצפורניים הוא אכן תופעה מוזרה, אם הוא מבטא הליכה תוך שינה כדאי שחברתך תפנה למעבדת שינה. יש מכשיר שנקרא אקטיגרף ומודד תנועות במהלך הלילה, זה נראה כמו שעון יד רגיל ומעבדות שינה משאילות אותו למשך שבוע ואחריו אפשר לבדוק האם אכן היו תנועות חריגות במהלך הלילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אז ככה: ביום שישי היה לי התקף חרדה ראשון בחיים. הגעתי לחדר מיון בפאניקה מוחלטת עם חום גבוה, לחץ דם בשמים, דופק חזק ומהיר וטופלתי באינפוזיה וזריקת הרגעה. לאחר יום שישי חוויתי ביום א, ב, והיום התקפי חרדה נוספים, כאשר ההתקף היום נמשך למעלה משש שעות. דבר ראשון לקחתי שליטה על החיים שלי וקבעתי עם פסיכולוגית שהייתי איתה בקשר פעם עקב פרידה קשה מבן זוג, קבעתי איתה ליום שישי בבוקר. אתמול ביקרתי אצל פסיכיאטר שפרס בפני מספר דרכי טיפול. בחרתי בביופידבק ומחר יש לי את הטיפול הראשון. כמובן שבמקביל אני אפגש עם פסיכולוגית. הבחירה בטיפול הזה הייתה בשיתוף עם הפסיכיאטר וקבענו שעקב מודעות עצמית גבוה שלי הטיפול יכול להיות יעיל. בין השאר הוא רשם לי אלפרוקס על מנת שבמשך היום אני אוכל לתפקד ולהקל על התקפי החרדה התכופים. לקחתי חופש מהעבודה עד ליום א' כי לא הייתי מסוגלת לתפקד היום. השאלה האם לוקח לאלפרוקס זמן להיכנס למערכת הגוף כי שמתי לב שהוא לא ממש מקל עלי. והאם שלוש פעמים ביום זה לא יותר מידי לקחת את הכדור. אשמח אם תוכל לעזור לי ד"ר ולענות לי היות והפגישה עם הפסיכולוגית הוא רק ביום ו'. תודה על ההקשבה.

23/07/2003 | 21:01 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום בנושא הטיפול התרופתי אני מציע לפנות לפורום הרפואיים, בפורום זה הייעוץ בנושאי פסיכותרפיה בלבד. בכל מקרה, רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

22/07/2003 | 20:54 | מאת: מישהי

שלום וברכה האם כאשר מסיימים טיפול ארוך בשנים עם קשר רגשי עמוק עוברים תהליך של אבל כמו איבוד של אדם קרוב? האם בסיום טיפול כזה יש משהו שיכול להזכיר מוות ואובדן? ומה עם המטפל? האם יכול להיות שגם המטפל יעבור תהליך של אבל בפרידה? אם אלו החוויות שעולות, למה בכלל לסיים טיפול? תודה מראש

23/07/2003 | 12:12 | מאת: רותם

לא בהכרח. ראשית, אפשר להשאר בקשר גם אחרי סיום הטיפול ככה שזה לא דומה לאובדן עקב מוות. ובכלל למה לראות בסיום קשר במישור אחד כאובדן ומוות? את צריכה לראות את החיוב - סיום קשר מטפל - מטופל מטבע הדברים מצביע בדרך כלל על החלמה מלאה או שיפור בתפקודי המטופל, מה שאומר שהגיעה העת לצאת לדרך חדשה ולקשור קשרים חדשים. כנראה שגם המטפל רואה את הדברים מנקודה זו, אחרת הקשרים מטפל-מטופל היו נמשכים לנצח. בהצלחה בדרך החדשה.

23/07/2003 | 16:49 | מאת: הלוחמת

היי מישהי סיום קשר טיפולי ארוך ועמוק הינו מצד אחד, תהליך קשה כי קיים פה קשר שבועי שערך זמן רב. קשר בו שוחחת על דברים הכי אישיים בעולם, שאולי רק המטפל/ת יודעים. מצד שני, הסיום אומר סיום התלות הקיימת במטפל, גם אם היא קטנה. התחלה של התמודדות ללא המטפל/ת. פרידה הינה קשה, במיוחד עבור אנשים שחוו פרידות קשות או רבות בעבר. מיוזמתם , מיוזמת אחרים או בגלל אובדנים. כאשר הטיפול הינו ארוך וממושך, ובכלל כל תהליך טיפולי, בסופו קיימות מספר פגישות המעבדות את הפרידה. חשוב לשוחח על מה שפרידה עושה לשני הצדדים. במיוחד למטופל/ת. לאן זה לוקח אותך. איזה רגשות זה מעלה. וכמובן, דרכים שעוזרים לך להתמודד עם פרידות. אני חושבת שזה חשוב באיזשהוא שלב, לסיים את הטיפול , כשמוכנים ולהתחיל להתמודד באופן עצמאי יותר. מעבר לכך, הטיפול איננו תהליך קל, ויש החשים הקלה מסוימת בתום הטיפול. כל זה צריך לעלות ביניכם בשיחה ולהעשות בקצב שלך.

23/07/2003 | 20:40 | מאת: נוח

זה מאוד אינדיבידואלי תלוי סוטואציה ,באישיותם של המטופל ובמטפל ואופי הקשר שנוצר ביניהם אורך הטיפול וסדרה של גורמים נסיבתיים וסוביקטיביים. לסיכום קשה להכליל. בכל אופן דרך צלחה וטוב שאת יוצאת שעצמאות.

23/07/2003 | 21:05 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום פרידה מאדם קרוב היא לא פשוטה, ופרידה בין מטפל למטופל אחרי קשר ארוך שנים יכולה להיות קשה לשני הצדדים ולכן מקובל לעשותה תוך הכנה ממושכת ולעיתים בהדרגה. בכל פרידה יש משהו מן המוות, אבל לא בהכרח שזה חייב להיות טראומתי ובלתי נסבל. הפרידה מהמטפל יכולה לייצג בהחלט צמיחה ושינוי ועשויה להיות גם מקור לתחושות חיוביות של סיפוק וביטחון עצמי. סיום הטיפול אחרי שנים רבות מגיע בד"כ בעקבות שינוי או החלטה ומכאן כבר כל פרידה כזו היא אישית וצריך להבינה בהקשר המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

22/07/2003 | 20:47 | מאת: XXX

האם משיכה ליחסי בדס"מ מקורה בבעיה נפשית?

23/07/2003 | 12:13 | מאת: שירי

מה זה בדס"מ????

23/07/2003 | 21:07 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום זה תלוי בוודאי את מי אתה שואל, אבל בעיקרון מקובל לחשוב שיש בעיה פסיכולוגית ברקע. בברכה ד"ר אורן קפלן

24/07/2003 | 00:03 | מאת: דיעה

.... פשוט כתב את זה בעיברית גם אני לא הבנתי בהתחלה..

22/07/2003 | 18:02 | מאת: shir

שלום אני בת 31 סובלת מהתקפי חרדה , לאחרונה בעיקר תוך כדי שינה, על רקע בעיות רפואיות ולחץ. (התקפי הפאניקה ידועים מזה 10 שנים). אני מעונינת לטפל בבעיה בעזרת פסיכולג קליני שמטפל במבוגרים בשיטה הקוגניטיבית . אבקש המלצה לפסיכולג כזה שעובד עם קופ"ח מכבי באיזור חולון, בת-ים או ת"א . תודה.

23/07/2003 | 09:17 | מאת: מאיה

היי, אם תפני לקופ"ח בעיר בה את גרה תקבלי רשימה של מטפלים באותה עיר שעובדים דרך מכבי. אני מכירה פסיכולוגית קלינית שעובדת עם מכבי בשם דורה צרני ומנסיוני האישי אצלה היא באמת טובה והקליניקה שלה נמצאת בחולון . בהצלחה מאיה

23/07/2003 | 11:29 | מאת: שיר

23/07/2003 | 21:09 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שיר שלום אינני מכיר פסיכולוגים במכבי, אולם כדאי להתקשר לצוות בריאות הנפש של מכבי באזור מגוריך ולקבל המלצה. בברכה ד"ר אורן קפלן

24/07/2003 | 21:35 | מאת: שיר

שלום ד"ר אורן קפלן התקשרתי לאחת מהפסיכולוגיות במכבי והיא אמרה לי שהיא לא מכירה אף פסיכולוג במכבי שיגדיר את עצמו כמטפל בשיטה הקוגניטיבית , כמו כן היא אמרה לי שיש מרפאה מיוחדת לטיפול בהתקפי חרדה .האמנם? אני לא מעונינת לעבור טיפול כללי שיחקור את חיי את קשרי להורים לאחות לכלב והחתול, אני רוצה טיפול שיתמקד ספציפית בחרדות . רופא המליץ לי על טיפול קוגניטיבי , אבקש לדעת מזה? ומה זה שונה מטיפול רגיל אצל פסיכולוג ? כמו כן האם יש מרפאה מיוחדת לכך? תודה, שיר

22/07/2003 | 15:28 | מאת: מאיה

שלום, רציתי לדעת מה ההבדל בין השניים.? וכיצד מטופל יכול לדעת איזה סוג טיפול הוא צריך? שאלה נוספת האם הדעה הרווחת כי הפסיכולוגים מטעם קופ"ח "טובים" פחות מפסיכולוגים פרטיים נכונה? תודה

23/07/2003 | 21:11 | מאת: ד"ר אורן קפלן

מאיה שלום פסיכותרפיה היא טיפול נפשי באמצעות שיחות ועוסקים בתחום בעלי מקצוע רבים. פסיכולוגים קליניים הם התמחות ייחודית בתחום הפסיכולוגיה הטיפולית ובעיקרון הם המגזר המקצועי שעוסק בטיפול הפסיכולוגי הנפשי. רוב הפסיכולוגים שעובדים בקופת חולים עובדים גם באופן פרטי כך שההנחה הזו אינה נכונה כמעט בהגדרתה. בטיפול פרטי יש לעיתים קושי רב יותר בתיאום טכני של פגישות או בקבלת מימון של קופת החולים אבל בעיקרון אין סיבה שיהיה הבדל באיכות הטיפול עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

22/07/2003 | 11:55 | מאת: מיכה

שנים רבות אני סובל מדיסטוניה ופרקינסוניזם,ללא איבחון חד - משמעי. תרופות סימפטומטיות לתופעות הפרקינסוניות,שבבסיסן פועלות בכוון של חוסר דופמין אינן מגיבות כראוי.כל התרופות הדופמינרגיות למיניהן לא ממש מועילות.בעבר קיבלתי תרופות ארגעה שונות עם הקלת מה,ותרופה בולטת היתה:פריזיום ,שתוך זמן קצר בלמה התכווצויות שרירים בפנים ובעורף שהציקו לי שנים רבות. הנוירולוגים די אובדי עצות בקשר אלי ,אבל הם ממשיכים לתת לי תרופות דופמינרגיות ואני ממשיך לסבול.פסיכיאטר טוען שהמצב שלי מקורו בחרדות ,ושאני זקוק לטיפול פסיכותרפי מוגבר ועמוק.,אבל ,בשנים הראשונות למחלה פניתי ביוזמתי לטיפול פסיכותרפי שנמשך מספר שנים ברציפות ללא כל הטבה. יתרה מזו,מצבי החמיר בכוון של הפרעות בדיבור ובבליעה הכל החל משנת 74 שנה לאחר מלחמת יום-כיפור שתפסה אותי בסיני וספגתי לראשונה בחיי הפצצות אויריות קשות ועוד ארועים לא נעימים,אבל,המכה הכואבת מאד היתה נפילתו של אחי הצעיר,צנחן בו עשרים.מאז הכל היה לי קשה שבעתיים. מאז התפתח אצלי מצב של מתח נפשי עם תופעות של חרדה ,קושי להיות לבד בבית,קושי נפשי להתגלח מול המראה,במיוחד כשאני לבד.התמודדתי עם התופעות האלו לבד,אבל עד היום נותרו שרידים קלים לכך. איפה אני יכול למצוא מזור ומי יכול לעזור לי ?

23/07/2003 | 21:14 | מאת: ד"ר אורן קפלן

מיכה שלום מה שאתה מתאר נשמע קשור בצורה כזו או אחרת לתסמונת פוסט טראומתית. אני מציע לך לנסות ולכתוב בפורום הלם קרב המצוי באתר זה. תוכל להגיע לשם ישירות בקישור http://doctors.co.il/forums/list.php?f=66 בכל מקרה, אתה סובל מהבעיה כבר 30 שנה ומובן שהיה כדאי שתהיה במסגרת טיפולית אישית או קבוצתית בצורה קבועה ומסודרת מעבר לטיפול התרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אתה יכול להתייעץ גם עם המומחים בפורומים באתר YNET: פורום לנוירולוגיה: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2219-12445,00.html פורום לטראומה והלם קרב: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2236-13776,00.html

שלום, קראתי היום (ידיעות אחרונות, מוסף בריאות) על מחקרים הטוענים כי הומוסקסואליות היא בגנים והשפעת הסביבה בגיל צעיר( עד גיל 5) נורא נורא קטנה.. במחקר טענו על פעולת ההורמון "טסטורון" על מוח העובר בגיל 6-8 שבועות - בשלב זה "הופך" המוח ליותר גברי (אם אפשר לומר זאת ככה.. הכוונה הובנה אני מניח). וכי בהומוסקסואלים ההורמון לא הופרש בזמן/ בכמות וכד' וזאת בעצם התוצאה. כמו כן טוענים במחקר כי מכיוון שבעכברים המוח מתפתח בצורה כזאת רק לאחר הלידה- ע"י הזרקת טסטורון הצליחו המדענים להפוך "הוא" ל"היא" וההפך.. האם ידוע לך על מחקרים נוספים שאפשר לקרוא/ אולי תוכל לפרסם כתבה באתר על הנושא המעניין

אני ממש לא מתמצא במחקרים בנושא אבל מה שבטוח זה שלא כדאי לקרא מאמרים מדעיים ( פסבדו מדעיים ), בשום עיתון. ברוב המקרים המידע שם לוקה בחסר ובאי דיוק משווע ומעורר גיחוך, אצל מי שמביו במה מדובר. וכל זאת כנראה בגלל שמישהו העתיק את המידע מעיתון אחר כל שהוא, העתיק אותו בצורה שגויה. ועל כך נאמר כבר : SCIENTIFIC MAARIV ו- SCIENTIFIC YEDIOT ודי לחכימא ברמיזא.

23/07/2003 | 21:15 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום אינני מכיר מחקרים בנושא זה. תוכל לעשות חיפוש באינטרנט ובוודאי תמצא חומר רב בכל ההקשרים של הומוסקסואליות. בברכה ד"ר אורן קפלן

21/07/2003 | 23:25 | מאת: מבולבלת

שלום רב, ד"ר קפלן אני קצת מבולבלת... לגבי החיים שלי. מבולבלת זו מילה עדינה. אני בת 27 עצמאית לחלוטין כלכלית כבר 7 שנים. מבחינה חיצונית עובדת , חרוצה מלאה בחברות. מבחינה פנימית הכל נבול. כבר עברתי 4 תחומי לימוד באוניברסיטה וההתלבטויות בעיצומן. התואר הראשון נראה רחוק מתמיד. פעם אני רוצה כך ופעם אחרת. פעם רואה במקצוע כזה את שאיפת חיי וכעבור זמן מה שאיפת חיי הזו נראית או לא מתאימה לי או לא מציאותית או סתם... אני מאוד מצליחה בלימודיי למרות שאני לא משקיעה כך שהמעברים הללו בין החוגים אינם עילה ל" בריחה" מהחומר. אלא נטו- בילבול. בתחום הזוגי המצב עוד יותר גרוע- היו לי קשרים שטחיים בלבד עם בחורים למרות שיש לי התכונות ה"נחשבות" לפחות באופן שטחי ולמראית עין.. אני מוצאת שאני די מהר הופכת תלותית וכך גם בקשר עם בנות, דבר שמרחיק אותי מהם ומהן. אין לי יכולת לשלם עבור טיפול פרטי ומאחר וקשה לי מאוד עם הרעיון להיות מטופלת בקופ"ח השכונתית. יש לך עיצה או ספר שאני יכולה לפנות אליו ולנסות לארגן קצת את עצמי ואת חיי? תודה מבולבלת

23/07/2003 | 21:18 | מאת: ד"ר אורן קפלן

מ. שלום הטיפול הפסיכולוגי דרך קופת החולים עשוי להיות פתרון ואין הכרח שתפני למרפאה באזור מגוריך. אני לא חושב שספר יעזור במקרה זה כיוון שזו לא בעיה אינטלקטואלית - בתחום הזה כנראה שאת מוכשרת מאוד, אלא משהו רגשי שצריך להתמודד איתו. שימי בפניך את הקדימויות הנכונות ופני לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לדעת מה דעתם של רופאים / פסיכולוגים על טיפול באמצעות פרחי באך לילדים לא קטנים (על סף גיל ההתבגרות) בבעיות רגשיות. האם עלולות להיות השלכות פיזיות בשל הגיל הצעיר? (למרות שנאמר שלא מדובר על חומרים ממכרים) האם יכולה להווצר התמכרות נפשית? האם יכול לעבור מסר מוטעה שכך פותרים בעיות במקום להתמודד איתן? תודה

רוב הפ

להערכתי, רוב הספיכולוגים יטענו שהשפעת פירחי באך הינה תוצר של אפקט פלצבו, שאינה מבוססת על מחקר מדעי, ויפסלו את השימוש בשיטה זו על הסף. נתתי לבני פעמיים בחייו רסקיו (בהיותו בן 15 ) במצב של לחץ קיצוני וזה עזר בכיוון הרצוי. צעד זה לא גרם לו להתמכרות כלשהי . לאחרונה הצעתי לו ליטול טיפות רסקיו במצב לחץ אך הוא סירב והחליט להתמודד עם המצב בעזרת משאביו הפסיכולוגיים והאישיותיים. אגב פירחי באך אינן תרופות חסרות תופעות לוואי למרות שהן טבעיות. לחלקן תופעות לוואי לא נעימות (הן עשויות לעתים להחמיר סמפטומים. נודע לי רק לאחרונה ) בברכה

23/07/2003 | 21:19 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום פסיכולוגים לא עוסקים כלל בתחום התרופתי, גם אם מדובר בטיפול אלטרנטיבי. אני מציע לפנות לפורומים הרפואיים באתר זה שחלקם עוסקים גם ברפואה משלימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

21/07/2003 | 12:59 | מאת: יערית

אני בחורה בת 22 עם לרדת פאניקה ואחד המאפיינים שמאפיין לי את החרדה זה בלבול בזהות המינית שלי . יש לי חבר כבר שנה וחצי ובעבר הייתה לי חברה לסבית והיא הכירה לי את עולם הלסביות אמנם יצאתי מזה והעובדה שיש לי חבר עדיין מקשה עליי להתגבר על החרדגות הללו אם למשהו יש תשובה בשבילי אשמח לשמוע.

22/07/2003 | 12:40 | מאת: גל

יערית, אולי כדאי שתעזי ותבדקי באמת מה את רוצה? ייתכן ואת חוששת לגלות שההעדפה שלך היא לסבית (איך לחיות עם זה וכו'). ככה או ככה - את צריכה לאמת את העובדה הזאת עם עצמך עד הסוף כדי שלא תעשי שקר בנפשך ועל-מנת שתוכלי להחליט החלטות שנכונות לך (ולא לחברה / להורים וכו'.) זה שיש לך חבר יכול מאד להיות תוצאה של לחץ חברתי. רק את יודעת מה טוב עבורך.

22/07/2003 | 13:23 | מאת: יערית

אין לי מושג אם זה בן או בת אבל זה לא משנה. תודה על הכוונה לעזור אבל אני מאובחנת כחרדת פאניקה אם מחשבות כפיתיות על לסביות ומחלות המחלות עברו לי וכשאני נלחצת ממשהו אז אני בורחת למחשבות על הלסביות אז ככה שאני יודעת שאני לא לסבית אבל נוח לי לברוח לזה. דבר שני אני אוהבת גוף של גבר ולסבית אוהבת אישה...

23/07/2003 | 21:22 | מאת: ד"ר אורן קפלן

יערית שלום החרדה היא ביטוי להתלבטות פנימית. חבר שייך לעולם החיצוני וגם אם את קשורה אליו הוא לא יכול לפתור את ההתלבטות הפנימית. השאלה היכן את עדיין מבולבלת ולא שלימה עם עצמך. בעיקרון זהות מינית ואישית הוא נושא עמוק וראשוני, בהחלט אפשר להבין מדוע תווצרנה חרדות כאשר הנושא אינו מטופל. האם היית פעם במסגרת טיפול כלשהי בנושא? אם לא הייתי ממליץ לך לנסות ולשוחח עם איש מקצוע לפחות לצורך בירור ראשוני. בברכה ד"ר אורן קפלן

24/07/2003 | 14:48 | מאת: יערית

לד"ר קפלן שלום! החרדות שלי הם בגדר רגיל כבר אצלי אני איתם כבר 3 שנים והנטיה המינית שלי כשהייתי בפנימיה הייתה רק גברים והייתה לי פסיכולוגית שאמרה לי שבגלל שנפגעתי מהרבה גברים אז ברחתי ולא המשכתי הלאה , יש לי שתי מחשבות כפיתיות על האיידס ועל הלסביות אם אין לי על האיידס יש לי על הלסביות וזה ככה הלוואי וזה היה עובר לי כבר. הייתי מעוניינת שתמליץ לי על מטפל ד"ר מצויין לענייני חרדה שיכול לעזור לי אבל באמת לכוון אותי כי כרגע יש לי מטפלת שלא עוזרת לי ואומרת לי לבוא פעם בשבועיים וזה לא נראה לי כל כך , או שהיא לא יודעת לטפל בבעיה שלי או שהיא אומרת לי לעשות תרגילים כל הזמן על מחשבות חיוביות. אשמח בעצתך.

20/07/2003 | 23:03 | מאת: דנית

שלום! אנחנו חבורה של חברות ובזמן האחרון אני מרגישה שהבנות האחרות דוחות אותי לא מקבלות אותי ואני מרגישה איתם לא נעים כאילו הן עושות לי טובהה שהם מדברות איתי...זה נמאס לי כבר אולי זה רק הרגשה שלי אבל די כבר אני רוצה כבר להפסיק להפגע מכול מה שהם אומרות לי ולא מתייחסות אליי!! איך לדעתך אני צריכה לנהוג?

20/07/2003 | 23:53 | מאת: HERA

דנית, במקום להסתובב עם הרגשה מסויימת - שיכולה להיות אמיתית או לא - תנסי לדבר עם החברות שלך. ואם יש לך, בתוך החבורה, חברה אחת שאת יותר קרובה אליה - תדברי איתה. תשאלי אותה אם קרה משהו, ואם יש סיבה לכך שאת מרגישה דחויה.

21/07/2003 | 00:19 | מאת: ד"ר אורן קפלן

דנית היה טוב אם היית יכולה לשוחח עם אחת מהן שעליה את יותר סומכת ומנסה להבין האם אכן דוחים אותך באמת או שמדובר בהרגשה סובייקטיבית שלך. ההבדל יכול להיות מאוד משמעותי. כמו כן נסי לשחזר האם הרגשות כאלה ארעו גם בעבר ומה היו הנסיבות בהם חשת פגועה. גם אם הן פוגעות בך במכוון בוודאי גם יש חלק בתוכך שנותן לפגיעה לחדור פנימה וזה קשור כבר יותר לדימוי העצמי שלך ולא רק לחברות, ואולי תוכלי לטפל בחלק הזה שבך. בברכה ד"ר אורן קפלן

20/07/2003 | 11:26 | מאת: רוני

שלום. רציתי לשאול : אני אדם שנלחץ בקלות. הלחץ משפיע על חיי כבר הרבה שנים וגורע מההנאה שלי מהחיים. האם אני יכולה באמצעות טיפול לשנות את אישיותי בנקודה זו? באילו דרכי טיפול ניתן לטפל בבעיה זו? האם במקרים כאלה ההמלצה היא להימנע מסביבה מלחיצה ולחוצה במקביל לרכישת כלים להתמודדות עם סביבה כזו?

20/07/2003 | 17:36 | מאת: שגית

לך תעשה מדיטציה או יוגה ! מדיטציה- תעזור לך מאוד !!

21/07/2003 | 00:22 | מאת: ד"ר אורן קפלן

רוני שלום חווית הלחץ באה לביטוי במגוון של נושאים ומסיבות רבות, בוודאי יש משהו ייחודי שמאפיין אותך וקודם כל חשוב לנסות להבין את הרקע. בהמשך אפשר גם לטפל הן במוקדי הלחץ והן בגורמים הפנימיים שהופכים אותו למשהו שמשבש את איכות החיים. בכל מקרה, טיפול פסיכולוגי הוא בהחלט דרך לעשות את השינוי. הגישות בפסיכולוגיה רבות ולא בכרח שגישה אחת בלבד מתאימה לך. מאחר ומדובר בתהליך של הרבה שנים אני חושב שעדיף לפנות לטיפול בגישה דינמית שבא לשנות נטיות פנימיות ועמוקות. רצ"ב קישור למאמר קצר על הגישה: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

19/07/2003 | 22:03 | מאת: יאיר

ערב טוב, לאחרונה גיליתי שחברתי מזה שנה וחצי סובלת מהפרעת אכילה- בולמיה נרבוזה במשך שנה וחצי דברים נרראו לי מוזרים קמעה אך לא העלתי בדעתי שבחורה נבונה כמוה תשקר לי בצורה כה עיקבית ותהיה כה עיוורת בכל הקשור למעשיה ההרסניים. כל הסיפור התגלה לאחר כמה ימים רצופים בהם הרגישה רע וסירבה בצורה תוקפנית ותקיפה לאכול. לחצתי עליה להתחיל לשתף אותי מה עובר עליה והיא אכן סיפרה לי על הבעיה. תוך ימים ספורים בלבד, דברים יצאו מכלל שליטה, מאותו הרגע לא השארתי אותה לבד אחרי ארוחה, לא איפשרתי לה להקיא בתקווה שתתחיל להתמודד עם הבעיה ולא לברוח ממנה היא מתנהגת כמו ילדה קטנה ואינה רוצה ללכת לטיפול. אני אובד עצות ומרגיש חסר אונים מול הסבל שלה. אני יודע שלא טוב לה ולעיתים נדמה לי שהיא מעדיפה שאקח את השליטה לידי, כי היא יודעת שהיא הורסת את עצמה במו ידיה. איני מוכן להביט בה מהצד ולשתוק. איני יודע אם אולטימטום והפעלת כוח עלי יעזור או לא. מצבה הנפשי והפיסי לא טוב ואני מוכן לעשות הכל. הייתי רוצה לדעת אילו סוגי טיפולים קיימים, האם אני נוהג נכון? האם כוח ואיומים יעזרו? אני מרגיש שהיא זקוקה לגישה כזאת כי תמיכה ואהבה לא עוזרת ולא מקדמים דברים, ואם זה תלוי בה היא תמשיך להתדרדר ולא לטפל בעצמה. אני יודע שהיא רוצה עזרה אך מפחדת, ולכן מסרבת כל כך ללכת לטיפול. (היא עברה את גיל 18) תודה, יאיר

20/07/2003 | 23:58 | מאת: adi

יאיר שלום, חשוב מאוד שתתמוך בה, אבל לדעתי יותר מזה לא תוכל לעשות. עדי

21/07/2003 | 00:25 | מאת: ד"ר אורן קפלן

יאיר שלום לפי מה שאתה מתאר חברתך זקוקה לטיפול ובהקדם האפשרי. אכן איומים אינם הדרך המתאימה, אבל שיכנוע בהחלט רצוי. במידה וזה לא מתקבל יתכן שכדאי שתפנה בעצמך לאחד הארגונים שמטפל בנושאים הללו ותבקש ייעוץ כיצד לשכנע אותה: http://www.shahaf-ltd.co.il/index.htm http://www.solgar.co.il/aviv בברכה ד"ר אורן קפלן

22/07/2003 | 17:20 | מאת: ***

יאיר שלום אני רק רוצה להגיד לך ,בתור אחת שסובלת מהבעיה כבר 6 שנים,וגם כן מנסה לצאת ממנה , שחשוב מאוד שלא תלחץ עליה ולא תעשה שום דבר בניגוד לרצונה כמו ללכת לטיפול ,זה צריך לבוא מרצונה. היה לי מקרה דומה עם החבר לשעבר שגם לאחר מאמצים והתלבטויות החלטתי לספר לו והוא בדיוק כמוך, נלחץ ולא היה מוכן להניח לזה , דבר שהפריע לי מאוד והיה בין היתר מה שהביא לסיום הקשר בנינו .. הכי חשוב שתדבר איתה על העניין ותראה לה שאתה איתה ותומך בה ומבין אותה , אבל לא בלחץ והסטריה ובטח שלא לקחת אותה בכח לטיפול (כמו שקרה לי), זה לא יעזור אם תלחץ עליה או תרוץ אחריה לשירותים אחרי כל ארוחה,זה לא יפסיק את הבולימיה ... לפי דעתי אם היא ספרה לך ,כניראה שהיא באמת רוצה לדבר על זה ולשתף אותך כי היא בטח לא מרגישה עם זה טוב.. לך עם זה לאט לאט, ותעלה את הנושא מדי פעם לראות איך היא מרגישה ותן לה להרגיש בטוחה לספר לך הכל על הבולימיה ועל מה שהיא עוברת ואולי במשך הזמן היא גם תהיה מוכנה ללכת לטיפול כשהיא יודעת שיש לה על מי לסמוך ומישהו שמבין אותה . מקווה שיהיה טוב. ***

19/07/2003 | 13:37 | מאת: הלוחמת

היי ד"ר קפלן, האם לא נראה בעינייך מוגזם לדרוש 300-450 ש"ח ל- 50 דקות שיחה??

19/07/2003 | 23:09 | מאת: העגלון

דעתי: תפחתיתי מהסכום מס הכנסה, מע"מ ,הוצאות משרדיות והתמודדות עם העברות נגד+ התמודדות עם שחיקה נפשית והמחיר הוא סביר בהחלט. . באם מדובר במטפל מקצועי, סביר ומיומן ולא בקשקשן. כלומר הכל יחסי ,לפני שנה עברתי טיפול קצר מועד אצל פסיכולוג לא זול..בהחלט לא זול . אך איני מצטער על השקעה לרגע. לעומת זאת לפני מספר שנים "טופלתי" על ידי "פרופסור" מנהל בית חולים פסיכיאטרי נפוח מחשיבות עצמית . בזבזתי אצלו שנתיים מחיי ואלפי שקלים לשווא מבלי שהגעתי לתובנה משעותית כלשהי או שהוקל לי רגשית.

20/07/2003 | 01:49 | מאת: alice in wonderland

זה מעט יחסית למה שרופאים מומחים לוקחים. פסיכיאטרים גובים 500 - 700 ש"ח לפגישה. ומה אם המטפל שלך הוא גם במקרה הפסיכיאטר שלך? ומה אם את צריכה את שניהם במקביל? ולכן המציאו את המרפאות הציבוריות - את משלמת מיסים בכל מקרה, אז למה שלא תהני מזה?

20/07/2003 | 14:59 | מאת: קטליזטור

שלום לוחמת אם היה מדובר בפסיכותרפיה קצרת מועד אז בעיני זה סביר לדרוש את הסכומים הללו. לשלם עבור 10 20 פגישות, עבור יעוץ נקודתי ממוקד, זה באמת לא נורא. אם מדובר בפסיכותרפיה דינמית ארוכת טוות את תמיד מוזמנת להשתמש בשכל הישר שלך. השכל הישר אומר שלרוב בני האדם שהם לא במאיון או עשירון העליון, התשלום הנכבד הזה לא רק שאינו סביר, הוא גורם נזקים. הכסף הזה שחסר, פוגע באיכות החיים אשר פגועה גם ככה אצל אלו שפונים לטיפול . אין לך גם שום אחריות על תוצאות הטיפול ובהרבה מאד פעמים הטיפול לא מצליח ולפעמים גם גורם נזקים. אם המטפל שלך טעה וכתוצאה מזה נפגעת, או שהמטפל במזיד גרם לך נזקים אין לך מה לעשות נגד זה, והלך הכסף. בהתחשב בסכומי הכסף הגבוהים שאת משלמת ובהתחשב בחוסר הוודאות לגבי התוצאות, בהחלט מדובר ברולטה פסיכולוגית מאד מאד יקרה הפסיכולוג מבחינתו רוצה להתפרנס. הוא יבקש איזה מחיר שהוא רוצה וכל עוד משלמים לו, למה לדעתך שהוא לא יבקש סכומים כאלו ? השאלה אם מגיע לפסיכולוג לקבל את הסכומים הללו או שלא מגיע לו איננה רלוונטית, ומה שחשוב זה התנהגות כלכלית של שוק וחוקי הצע מול ביקוש. הפסיכולוג בהחלט מתנהג באסרטיביות. הנה שיעור ראשון שאת לומדת מפסיכולוגים, כמו שהם אסרטיבים, תהיי גם אסרטיבית ואל תשלמי סכומים כאלו.

20/07/2003 | 18:13 | מאת: עדי

אפשר למצוא פסיכולוג טוב גם ב- 200-300 ש"ח לפגישה ולא חייבים לשלם סכומים אסטרונומיים בשביל טיפול נפשי. כיום אין הרבה אפשרויות לטיפול שהוא לא פרטי והמחיר הוא בהחלט גורם משמעותי למי הולכים במיוחד בטיפול ארוך טווח. פסיכולוג יכול לבקש גם 800 ש"ח ל-50 דקות אם הוא ימצא מספיק אנשים שיסכימו לשלם לו את הסכום הזה. לפני שקובעים פגישה צריך לעשות סקר שווקים ולבדוק גם את הרמה המקצועית של המטפל והמוניטין שיש לו בקרב מטופלים.

20/07/2003 | 23:59 | מאת: HERA

זה בדיוק העניין. זה בסופו של דבר היצע וביקוש. אם יש אנשים שמוכנים או יכולים להרשות לעצמם לשלם כאלו סכומים - אז למה שאנשי המקצוע לא יגבו כאלה סכומים? כמובן שמי שנפגע מכך זו האוכלוסיה שזקוקה לטיפול, אבל לא יכולה לעמוד בתשלומים כאלה לאורך זמן. ואז קיימת האופציה של קופ"ח ו/או המרפאות הציבוריות לבריאות הנפש.

21/07/2003 | 00:29 | מאת: ד"ר אורן קפלן

לוחמת שלום אלו התעריפים המקובלים לטיפול בשוק הפרטי והם תואמים עלויות של בעלי מקצוע חופשיים אחרים, ואף נמוכים מהם. יש בהחלט אפשרות לפנות לטיפול בשירות הציבורי בו העלויות נמוכות בהרבה ולעיתים אף ללא כל תוספת תשלום. הבחירה ללכת לטיפול או לכל שירות אחר באופן פרטי היא אישית וקשורה בין היתר גם בעמדה האישית ובמצב הכלכלי. האם זה מוגזם? כנראה שזו לא תשובה של כן או לא אלא משהו שתלוי באדם אותו את שואלת. אישית, זה נראה לי תעריף פרטי שמתאים לרמת ההכשרה וההשקעה הנדרשת ממטפל מוסמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

21/07/2003 | 02:35 | מאת: קטליזטור

מנקודת המבט של המטפל זה לא מוגזם לגבות סכומים כאלו אבל זה מעורר שאלות לגבי עצם הטיפול הדינמי הארוך טווח. בחישוב פשוט אתה תגלה כי התשלום עבור שלוש שנים של טיפול דינמי הכולל שני פגישות בשבוע, עובר את ה 100000 ש"ח. כדי להרוויח 100000 ש"ח אתה צריך להרוויח בברוטו 300000 ש"ח. כאן כבר מדובר בסכומים שהם ברמה האסטרגטגית אצל רוב האנשים שהם לא בעשירון או החמישון ואפילו המאיון העליון. אלו סכומים שלוקחים עבורם משכנתה. הנזק מהפסד ההכנסה הזו, יכול לגרום נזקים באיכות החיים של המטופל שספק אם הטיפול יוכל לתקן אותו. בנוסף, כאשר מדובר על אנשים שפועלים עם השכל הישר שלהם כגון חברות הביטוח הרפואי האמריקאיות, הם הבינו שמדובר בסכומים מאד גבוהים ולכן הם מימנו מחקרים של פסיכותרפיה קצרת מועד. מדוע שהמטופל עצמו לא יפעיל את אותו הגיון בדיוק עבור עצמו ? בנוסף, אין שום ערובה כי הטיפול הפסיכודינמי יצליח והוא יכול להיכשל גם אחרי שלוש שנים. שמדובר על השקעה כספית כל כך גדולה המטופל חייב להביא בחשבון גם את הנקודה הזו. עוד הערה היא שבפסיכותרפיה אין שום הגנה צרכנית. למשל, במקרה שבו הטיפול נכשל והופסק ונניח שאין ספק שהמטפל כשל והוא אפילו מודה בזה. המצב הוא שכל מה שהמטופל שילם ירד לטימיון. לדעתי, אלו נושאים בכלל לא פשוטים אשר קשורים ללב ליבו של טובת המטופל.

23/07/2003 | 21:51 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום לכל הכותבים ההחלטה כיצד להשקיע את המשאבים הכספיים היא מאוד אישית, יש אנשים שסבורים שההשקעה הפסיכולוגית היא מוצדקת יותר מכל הוצאה אחרת ויש אנשים שיראו בזה בזבוז זמן וכסף. אינני נכנס לחישובים הכספיים שהוזכרו, לכל אחד חישובים משלו, למטופל ולמטפל, וראוי שכל אדם יחליט לעצמו כמה הוא רוצה לשלם וכמה הוא רוצה לגבות עבור שירותיו. מאחר ויש אפשרות לפנות לקופת החולים לטיפול, בוודאי אם מדובר בטיפול קצר מועד, אינני רואה בעיה עקרונית. אני חושב שיש כאן בלבול מסויים בין תפקידו המקצועי או הערכי של הפסיכולוג לבין היותו גם אדם פרטי שבחר מקצוע שדורש השקעה עצומה ומן הסתם מעוניין גם לקבל תמורה הולמת על השקעתו. זה אולי נשמע "לא יפה" והיה הרבה יותר נעים לחשוב שהפסיכולוג הוא כמו מתנדב למען החברה, אבל בשורה התחתונה, כאשר מגיעים לתשלום המשכנתא הבנק מתייחס אליו, אל עורך הדין, הרופא וכל אדם אחר בתחום המקצועות החופשיים (והאחרים) בצורה דומה. אני יכול להבטיח לכם שממוצע הרווחים של הפסיכולוגים בישראל אינו גבוה מבעלי המקצועות שהזכרתי, לרוב יותר נמוך. אישית, בחרתי להתנדב במספר מסגרות (כמו למשל בפורום הזה), לתת תעריפים מיוחדים במקרים מיוחדים, אבל באופן עקרוני אני מעונין לקבל תגמול כספי הולם על עבודתי אחרי 13 שנות לימוד באוניברסיטה והשקעה תמידית בהדרכות והשתלמויות. מובן לי שמטופל שמתקשה למממן טיפול מרגיש מתוסכל, אבל תסכול זה לא מתחיל ולא מסתיים במימון הטיפול הפסיכולוגי אלא מן הסתם בכל תחומי החיים. זה היה יכול להיות נחמד אם הריבית בבנק, העלויות בסופרמרקט, מחירי הדלק היו כולם נמוכים ב 50%, זה היה מוריד בוודאי גם את עלויות הטיפול הנפשי. אני מקווה שלא הרגזתי אתכם יותר מידי עם הניתוח הכלכלי, אבל אני חושב שחשוב לפעמים לשים את הקלפים על השולחן ולבחון את המצב בכל הבטיו. בברכה ד"ר אורן קפלן

19/07/2003 | 13:35 | מאת: הלוחמת

היי מטופל שנמצא בטיפול תקופה ארוכהומוצא את עצמו עצוב בשיחה , האם כדאי או לא כדאי שהוא יבקש חיבוק מהמטפל/ת שלו? האם זה ראוי? ומהצד השני, האם מטפל שרואהכי המטופל שלו משדר שהוא זקוק לתמיכה,לחיבוק - להענות לו? לדעתי, זה תורם הרבה וגורם למטופל להתקרב למטפל רגשית וכך להיפתח הרבה יותר והרבה יותר מהר רגשית. לטעמי, מטפל או מטפלת שנשארים אדישים ושומרים מרחק גורמים גם למטופל / מטופלת שלהם להרגיש ולשדר ריחוק.

19/07/2003 | 13:48 | מאת: העגלון

מטפלים המחוייבים לנורמות אתיות הרווחות בקהילות הפסיכוטרפיסטים על סוגיהן ולסטנדרטים עבודה אשר גובשו על ידי מסגרות הפרופסיונאליות תחום הפסיכוטרפיה נמנעים מליצורמגע פיזי עם מטופליהם. יתכן ומגע פיזי יש בו כדי להעצים תחושות של קבלה ותמיכה אך הוא טומן בחובו סיכון לעוררו מינית אצל שני הצדדים המעורבים (מטפל מטופל ) ואף גלישהליחסים ארוטיים ואף אינטימיים. על פי הספרות המקצועית לקשרי מין בין מטפל למטופל/ת השלכות הרסניות על מהלך הטיפול ועל המטופל.

19/07/2003 | 19:02 | מאת: הלוחמת

ומה דעתך על כך שהם מאותו המין? (המטפל והמטופל?)

19/07/2003 | 19:04 | מאת: הלוחמת

ומה דעתך על כך שהם מאותו המין? (המטפל והמטופל?) והאם מגע בכתף או חיבוק יכולים לגרום יותר נזק מתועלת ? אני לא מדברת על כל פגישה, אלא על לעיתים נדירות, כשיש מפגש קשה/כואב/ עצוב.

20/07/2003 | 01:53 | מאת: alice in wonderland

לבקש אפשר... רק שבמקום מגע תקבלי מבול של שאלות בנוסח "למה דווקא עכשיו את צריכה חיבוק?" ומרוב שאלות תשכחי למה בכלל רצית חיבוק. כי טיפול משמעו לדבר, לא לעשות - זה חוק בסיסי. אבל אם המטפל חש צורך לגעת במטופל (בדרכים תמימות כמובן) הוא צריך לבקש רשות לפני-כן! המרחב האישי משתנה, ולא כל מטופל יוכל לסבול מגע.

20/07/2003 | 17:52 | מאת: הילה

שלום לכולם, לפני שנתיים הייתי במצב דומה ופשוט החלטתי שאני מבקשת יש לציין שזה הצליח וקיבלתי חיבוק, נסי לבקש לא תפסידי הרבה חוץ מזה ששעה שלמה היר רק צנסה לברר מה החיבוק יעזור לך, נסי גם לחשוב מה יהיה אחרי החיבוק האם תרגישי נח? בהצלחה רבה

21/07/2003 | 00:32 | מאת: ד"ר אורן קפלן

לוחמת שלום אני זוכר עוד מהתכתבות קודמת שזו דעתך בנושא. אישית אני חושב שעדיף להמנע מכל מגע פיזי במסגרת הטיפול הפסיכולוגי. חיבוק יכול להיות גם משהו נפשי ולא חייב להיות קונקרטי. כאשר יש קשר טוב בין אנשים החיבוק הפנימי יכול בהחלט לספק את הצורך גם ברגעי המשבר ואין בהכרח צורך לעבור למגע גופני. בברכה ד"ר אורן קפלן

19/07/2003 | 11:05 | מאת: לאונרד

ד"ר קפלן שבת-שלום יש לאשתי בעיה שלא מוכרת לי. אשתי עוברת תקופה קשה ביותר אם הרבה בעיות רציניות גם במשפחה, כספית, וכו' באמת בעיות רציניות שכל אדם היה מגיב קשות. שורש הבעיה היא שהיא התחילה להתנהג בצורה מוזרה והתחילה לסדר כל מיני דברים בבית כנגד עין-הרע. נכנס לה לראש שעשו לה עין הרע. הדברים שהיא עושה הם כגון חוטים אדומים בכל מיני מקומות ועוד הרבה דברים שאנשים מסמלים כגון עין-הרע. הבעיה שהיא עוברת את הגבול ולדעתי זה גובל באופססיה.רצוי לציין שהיא אשתי השניה וישנה יריבות קשה בין הבת שלי לבת שלה ובמכלול הכללי שני המשפחות נמצאות בנתק מוחלט. כמו כן גם היחסים ביני לבין אשתי לא סוגות בשושנים . לפי מיטב הבנתי המעשים שהיא עושה נגד העין-הרע זאת בריחה ועזרה כנגד הלחץ שהיא נמצאת בו. מאין בריחה ונסיון להתמודד אם המצב הקשה. השמח לקבל תשובה מה עלי לעשות ואיך להתנהג איתה. רצוי לציין שלמרות היחסים הגרועים שביננו אני מנסה לתמוך בה כמיטב יכולתי במסגרת המצב הקיים. השמח לקבל תשובה בתודה מראש לאונרד

20/07/2003 | 18:20 | מאת: רותם

לאונרד, בשורה התחתונה אתה מסכם את הבעיה והיא שבעצם היחסים בינך לבין אשתך גרועים. לאור השתלשלות שתארת, אתם חייבים לנסות ייעוץ זוגי שבעזרתו תוכלו לנסות ולפתור את הפלונטרים הרבים שסובבים אותכם. החל מהבעיות בין אשתך לבין בתך וכלה בבעיות הרציניות שעוברות על אשתך. מניסיוני, כשמתחתנים וקושרים את החיים זה בזה, אין בעיות שלה או שלך - הבעיות הן של שניכם ועליכם לעשות כל מאמץ לפתור אותם ביחד (כמובן רק במידה ואתם באמת אוהבים אחד את השני ורוצים להמשיך את הקשר). בשניים זה תמיד יותר קל וגם את התקופה הכי קשה אפשר לצלוח בשלום כשיש את הרצון האמיתי והכלים הנכונים. ייתכן ועזרה של איש מקצוע אובייקטיבי תצעיד אותכם לדרך הנכונה. בהצלחה

23/07/2003 | 20:42 | מאת: לאונרד

לרותם שלום רב לצערי שנינו בגיל 50 ולאחר עבר מפואר של גירושים קודמים. והרבה משקעים מהעבר. לדעתי כבר איחרנו את המועד לתיקונים. אבל לא הקשר הוא שעומד פה בעניין, אני פשוט רוצה לעזור לה לצאת מהמצוקה שהיא נמצאת בה בגלל כל מיני לחצים שברובם הם לא בגללי בכלל. מנסיוני בגירושים הראשונים נועצנו אם יועצת ולדעתי זה ממש מיותר. איך אומרים ניתן לזמן לעשות את שלו, ולגורל לאשר זאת. בתודה על תשומת הלב - לאונרד נ.ב. במקרה ואת עונה באימל צייני שם.

21/07/2003 | 00:35 | מאת: ד"ר אורן קפלן

לאונרד שלום יתכן שאשתך נמצאת בתקופת לחץ ובתגובה אולי מגיבה בצורה כפייתית. אם מדובר בדברים קטנים פה ושם לא כדאי להיכנס לזה, זה עשוי לעבור עם חלוף התקופה הקשה. עם זאת, במידה ומדובר במשהו בולט שפוגע בתפקוד השוטף אולי כדי להפנות אותו לייעוץ. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, בתוכו יש גם הסבר על הפרעה כפייתית http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

19/07/2003 | 00:21 | מאת: דפי

ד"ר קפלן שלום לאחרונה קורה לי שכשאני חושבת על משהו סתם כך ומגיעה למסקנה אני חשה צורך לשחזר את כל תהליך המחשבה מספר פעמים עד שאני זוכרת הכל היטב וכאילו קשה לי לעזוב את זה באמצע כי אז אני מרגישה באוויר. אני חושבת שזה נותן לי תחושת שליטה במה שקורה אבל זה מפריע לי.אני מנסה להבין למה אני עושה את זה ולהפטר מההרגל המגונה הזה ומצליחה רק חלקית. אולי יש לך איזה כיוון מחשבה? תודה.

19/07/2003 | 08:34 | מאת: אני

אני יכולה להזדהות עם מה שתיארת. לדעתי זה קשור אוליי לאובססיביות, מה דעתך.

20/07/2003 | 16:47 | מאת: דפי

אני שלום כן יש בכך אובססיביות מסויימת אני רק מנסה להבין אותה ולשנות את הצורך הזה. אמרת שאת יכולה להזדהות עם זה. באיזה מובן?

20/07/2003 | 18:30 | מאת: שירן

דפי, זו אובססיה שאת מגדירה בטעות כתחושת שליטה. גם מי שבודק 10 פעמים אם הוא סגר את הברז של הגז חושב שהוא בשליטה ובסך הכל האובססיה היא זו ששולטת בו. בזמן שזה קורה לך תכריחי את עצמך להתנתק מהמחשבות ולחשוב על דברים אחרים לגמרי או לעשות משהו שיצריך ריכוז. אחרי שפעם אחת תראי שלא קרה שום אסון - תבוא הפעם השניה והשלישית וכו'. ברגע שתעשי את זה ותהיי מודעת לכך - זו שליטה אמיתית. וחוץ מזה, לא חבל לבזבז אנרגיה, משאבים ומאמץ על דברים שהיו, במקום לתכנן את הדברים העתידיים? אבל הכי חשוב את צריכה באמת לרצות להשתחרר מזה. מוכנה?

22/07/2003 | 01:50 | מאת: דפי

שלום שירן זה נכון זו אובססיביות ואני מנסה כל הזמן למצוא למה אני עושה זאת כדי להפסיק וגם כמו שאת אומרת להפסיק ולראות ששום דבר לא קרה אבל זה לא דבר פשוט כי אני לא שולטת בזה. אבל זה הכיוון. בכל מקרה תודה על תגובתך שנותנת לי עוד דחיפה טובה.

21/07/2003 | 00:38 | מאת: ד"ר אורן קפלן

דפי שלום נשמע שיש משהו במחשבות שהופך לכפייתי ושאינך יכולה להשתחרר ממנו. אם זה אכן כך מדובר בסוג של תגובה הקשורה לחרדה ויש קושי לשלוט בזה ללא עזרה טיפולית. קראי את הקישור הבא ובדקי האם אחת ההגדרות מתאימה למה שאת חשה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://199.203.207.241/Hadassa/Heb_SubNavBar/Departments/Medical+departments/Psychiatry/Obsessive+disorder/ בברכה ד"ר אורן קפלן

22/07/2003 | 01:02 | מאת: דפי

ד"ר אורן שלום זה בדיוק כפי שתארת ואכן יש לי חרדות לאחרונה ואני גם בטיפול תרופתי ואם זה אכן קשור לחרדות אז אני רגועה כי יש דברים שאני מתכוונת לעשות שלדעתי יפיגו את החרדות ואז אולי גם התופעה הזו תיעלם. תודה.

18/07/2003 | 23:44 | מאת: אסי

שלום, אני בן 28, ולפני כחצי שנה חל שינוי קיצוני לרעה במצבי מבחינה התנהגותית, ומבחינת הדימוי העצמי שהיה לי קודם לכן - ללא כול סיבה הנראית לעין. עד לפני כחצי שנה, הייתי מאוד פתוח ונהנתי להפגש עם אנשים, יכולתי לתקשר בקלות ויכולת הביטוי שלי זרמה בחופשיות כזו שתמיד הרגשתי נהדר עם עצמי ועם מה שאני אומר, אבל, באופן מוזר ופתאומי התחילה היתדרדרות וזה התחלף בתחושת ריקנות, חוסר בטחון עצמי, עצבות, הסתגרות בתוך עצמי, כאבי ראש קשים מלווים בתחושה של זרמים בראש, הפרעה או חסימה ביכולת המחשבתית הדרושה לצורך דיבור ולפעמים גם קושי פיזי בדיבור - במיוחד עם זרים - שמתבטא בכך שהדיבור נתפס או נתקע במהלך שיחה, לעיתים בצורה בלתי מורגשת לצד השני, אך אני מרגיש בה בבירור. האם ישנה דרך כלשהי לאבחן את מצבי ולסייע לי להתגבר על התופעות המתסכלות האלו? אודה על תגובתכם,

19/07/2003 | 19:13 | מאת: הלוחמת

פסיכולוג

21/07/2003 | 00:41 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אסי שלום אין ספק שמשהו קורה לך, אולם לאור התיאור שנתת יכולים להיות באמת דברים שונים. יש בהחלט דרך לאבחן את מה שקורה לך ואני מציע לך לפנות לשיחת ייעוץ עם פסיכולוג קליני או פסיכיאטר שיתנו לך קצה חוט והצעה לטיפול מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

18/07/2003 | 19:00 | מאת: מיכל

יש לי בעיה....אני לא יודעת עד כמה רצינית. אני בת 21, ולעיתים אני מרגישה ממש אבודה, אני מרגישה שאני פשוט לא יודעת מי אני בדיוק, כאילו ה"אני" שלי עדיין לא יתגבש, לא יודעת מה אני אוהבת, מה אני שונאת, מה אני רוצה, מה טוב בשבילי. קשה לי מאוד לקבל החלטות, אני אף פעם לא בטוחה. אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מחפשת מראה באנשים שסובבים אותי, אני אוהבת שאומרים לי: "את כזאת...וכזאת...", ונראה לי שרק מהתגובות האלה , אני מנסה להבין אז מי אני בעצם.... זה לא נראה לי מצב תקין כל כך... אני אשמח לשמוע מה אתה חושב בנושא, תודה, מיכל.

18/07/2003 | 23:44 | מאת: העגלון

מיכל את מתארת מצב שכיח למדי לבני גילך. אל דאגה , בחלוף הזמן תגבשי את זהותך. אם המצב מציק לך במיוחד שתפי איש מצקוע בעניין.

19/07/2003 | 19:17 | מאת: הלוחמת

היי מיכל, הגיל שאת נמצאת בו הוא גיל של שאלות ובכלל, בכל גיל אדם רשאי לשאול את עצמו שאלות- מה מתאים לי, מה אני רוצה. להפך, עדיף שישאל ויחשוב מאשר שיעשה דברים כמו תוקי או בגלל ציפיות של אחרים. אני חושבת ששיחות אצל פסיכולוג /ית יכולים לעזור לך. לכוון אותך, להגיע ל"אני " האמיתי שלך. שם תלמדי להכיר את עצמך ואת הצרכים שלך בכל תחומי החיים. עוד דרך היא דרך ניסוי ותהייה, לעבוד במקומות שונים,להתעניים אצל אנשים אחרים, להכיר אנשים שונים ומעניינים ולדבר איתם וכו'. מה שהכי חשוב לי להעביר כאן, זה שאל תלחצי מזה. קחי את הזמן לשאול את השאלות, לזרום עם הצורך שלך לשאול אותן ולאט לאט להתקדם לכיוון בו את רוצה ובוחרת. בהצלחה:)

21/07/2003 | 00:43 | מאת: ד"ר אורן קפלן

מיכל שלום את נמצאת בתקופה בחיים שבהחלט עשויה להתאים לחיפוש עצמי ולאי וודאות מלאה לגבי זהותך. את יכולה לתת לזמן לעשות את שלו ולהתפתח עם האירועים ובמידה וזה לא מתאים לך ואת מרגישה שיש צורך להתמקד תוכלי לפנות לייעוץ פסיכולוגי דינמי. אני מצרף קישור למאמר קצר המתייחס לסוג כזה של טיפול: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

18/07/2003 | 12:34 | מאת: Sean25

שלום לד"ר קפלן: שמי שון, בעייתי היא חוסר דיבור שוטף ואני אסביר, ישנם מצבים כמו: לדבר מול קבוצה של אנשים בעבודה ששטף הדיבור מתגבר או למשל שאני מנסה לדבר עם אחד משבני משפחתי יכול להיות:אבא או אמא או אח, וישנם מצבים למשל שאני עם חברים או משוחח בטלפון עם אנשים מסוימים שבו שטף הדיבור לא כ"כ נורא כלומר אני מצליח לדבר והמילים פחות נתקעות לי. יש לציין שאני כרגע בטיפול פסיכותרפיסטי(דימיון מודרך), שמעט עוזר לי להתגבר על זה. אבל האם אתה חושב שיש צורך בטיפול של קלינאי תקשורת, כלומר שאני לבד עם עצמי ללא כל צלם אנוש אני מדבר חופשי אפילו אני מקליט את עצמי שאני לבד ואחרי כן אני שומע את עצמי ואני נדהם עד מה הדיבור שלי חופשי. אבל כמו שציינתי ישנם מצבים ששוטף הדיבור מתגבר וישנם מצבים שהדיבור כמעט חופשי. האם אי פעם אוכל להתגבר על הבעיה הזו? בתודה שון.

21/07/2003 | 00:45 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שון שלום הטיפול שאליו פנית אכן עשוי לעזור. אני חושב שבהחלט כדאי לקבל ייעוץ מקלינאי תקשורת כך שתהיה לך חוות דעת מכיוונים שונים. סביר להניח שהבעיה קוראת בהקשר למצבי לחץ ולכן יכולת הרגעה רבה יותר תוכל לעזור. עם זאת, זו לא בהכרח הסיבה המקורית לבעיה ולכן אבחון קלינאי תקשורת בהחלט יכול לתת לך עוד כיוון מחשבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

18/07/2003 | 12:23 | מאת: שירי

שלום, מזה חודשיים הגננת של בני (בן 6) טוענת שהוא מתרגז מהר ומרביץ לחבריו ללא ניסיון גישור. בכל בעיה שנתקל הוא מנסה לפתור בעזרת הכאה. יש לציין שהילד הינו חברותי ומשחק עם הרבה חברים בגן, ילד מאוד מאוד חכם, בעל יכולת ביטוי גבוהה מאוד לבני גילו (גם לפי מבחנים שעבר לקראת כיתה א') כיצד אוכל לגרום לו להפסיק התנהגות זו? שירי

19/07/2003 | 19:08 | מאת: הלוחמת

האם הילד מכיר אלימות מאיזשהוא מקום כדרך לפתרון בעיות? האם הילד עובר תקופה קשה בבית, בכלל? האם את יכולה לדבר איתו- לקחת אותו לשיחה כשאת רגועה ולשאול אותו אם משהו מציק לו ואיך הוא מסביר את ההתנהגות שלו? אפשר תמיד לפנות לייעוץ אצל איש מקצוע שמתמחה בילדים.

20/07/2003 | 07:50 | מאת: שירי

הילד לא מכיר אלימות בבית. המצב בבית הוא מצויין. מה גם שהתנהגות זו היא בגן בלבד, כאשר נפגש עם חבריו בבית הוא מתנהג יפה מאוד ואין לא צורך להרביץ.

21/07/2003 | 00:47 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שירי שלום אכן חשוב לטפל בבעיה שכן היא מבטאת מצוקה כלשהי או דרך לקויה להתמודדות שעלולה להקשות על הילד בהמשך דרכו בכל מסגרת. תוכלו לבקש לשוחח עם פסיכולוג השירות הפסיכולוגי של העיריה באזור מגוריכם ואשר קשור לגן הילדים. כמו כן תוכלו לפנות דרך קופת חולים או באופן פרטי לפסיכולוג ילדים. בשלב ראשון יספיק ייעוץ שתקבלו אתם ההורים ואם יהיה צורך בשלב מאוחר יותר אפשר יהיה להפגיש עימו גם את הילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

18/07/2003 | 12:19 | מאת: ספיר

לד"ר קפלן שלום רב, אני כבת 30 ועוברת תקופה של חמש שנים קשות מאוד בתחום המימוש העצמי וניסיון לניתוק קשר סימביוטי שנוצר עם אמי בשל נסיבות חיים שונות. אני מוצאת את עצמי משותקת בכל פעם שאני מקבלת החלטה לעשות משהו למען עצמי (כי אמא שלי עוזרת מאוד להיות משותקת), והתוצאה - רווקות ארוכה, ייאוש מסוים ותחושה של תקיעות ללא אור בקצה. אני כבר מכירה בעובדה, שטיפול יכול להועיל ולסייע, אבל לא בטוחה למי לפנות. לא רוצה פסיכולוגים התנהגותיים ולא בטוחה שמאמינה בפרוידייניים, אולי גשטאלט או משהו אחר? מה דעתך? האם יש מישהו שאתה יכול להמליץ עליו בפה מלא (אני צריכה מישהו שאפשר לסמוך עליו ולהרגיש נוח במחיצתו - לסמוך על אנשים זה לא התחום החזק שלי...) תודה רבה מראש, ספיר נ"ב - מתגוררת ועובדת באזור המרכז או השפלה

19/07/2003 | 08:38 | מאת: אני

האם את מעוניינת במטפל או במטפלת?

19/07/2003 | 21:16 | מאת: ספיר

נראה לי שאני מתאימה יותר למטפל

20/07/2003 | 15:37 | מאת: קטליזטור

כמו שתארת, מדובר על קשר סימביוטי עם אמך שחוסם אותך. נראה שאת יודעת היטב מה מקור הבעיה. למה לא לחשוב על טיפול קצר מועד ? שיטפל בבעיה הנקודתית הזאת בלבד. לא שווה לנסות את זה קודם ?

21/07/2003 | 00:48 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ספיר שלום ראשית אני מצרף קישור לגישה דינמית שעשויה להתאים לך. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm אשמח להפנותך, תוכלי ליצור קשר במייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

17/07/2003 | 18:45 | מאת: אלמוני

שלום לד"ר ולחברי הפורורם העניין הוא ארוך אז אני יקצר כמה שיותר לפני כשנה חטפתי דיכאון דבתחילתו קפצו לי השאלות "מי אני" והאם מה שאני עושה אמיתי" וכדומה הפסיכיאטרית שאני מטופל בה איבחנהזאת כמחשבות אובססיביות..משו שנראה לי הגיוני מאוד הענין הוא שאני רוצה ממך דיעה נוספת האם לדעתך שאלות אלה הן שגרמו לדיכאון או שהדיכאון גרם לשאולת אלה לצוץ בתודה רבה

17/07/2003 | 23:51 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אלמוני שלום לא תמיד אפשר לברר מה קדם למה, אלו דברים שיכולים בהחלט לצוץ ביחד בתקופה של משבר בחיים. אני מציע לך להסתמך על הפסיכיאטרית ואנשי מקצוע שפוגשים ומכירים אותך, בסופו של דבר דעה באינטרנט ללא היכרות רצינית אתך לא יכולה באמת להיות מבוססת אלא לתת קצה חוט למחשבה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

19/07/2003 | 19:11 | מאת: הלוחמת

הכי חשוב הוא שתהיה שלם עם עצמך. תחשוב עם עצמך. ותמיד אתה רשאי ללכת לקבל דעה שנייה ושלישית. תזרום עם מה שאתה מרגיש.

17/07/2003 | 16:33 | מאת: אלמוני

שלום רב, יש לי ידידה מאוד טובה שהכרתי דרך האינטרנט אני מאוד אוהב אותה ונורא כואב לי שהיא סובלת ככה,אני כבר לא יודע מה לומר לה! לא היה לי מושג שיש לה התקפי חרדה! זאת אומרת ידעתי שתמיד היא אמרה לי פתאום "אני מרגישה בחילות,אני מרגישה פחדים ...".דברים כמו מה יהיה איתי אני לא יודעת ,אני מפחדת והמון המון דברים גופניים שקשורים לחרדה שיצא לי לקרוא באתרים שונים על הנושא! היא סיפרה לי לפני כמה ימים על שיש לה התקפי חרדה,עד שלא קראתי בעיון,לא הצלחתי באמת להבין במה מדובר. אני מנסה כמה שיותר להרגיע אותה ואנחנו מדברים דיי הרבה על הכל....וזה דיי עוזר לדבר היא מרגישה נוח ומדברים והיא נרגעת ואני מרגיע אותה והכל. מכיוון שאני כל כך אוהב אותה יש ביננו מידי פעם גם מחלוקות שונות על דברים מסוימים והבעיה היא שאם אני מגיב בצורה שונה מהרגיל,היא פשוט נכנסת לחרדות ולוקחת דברים נורא קשה!! מה אפשר לעשות? או לייעץ לה? והאם יש דרך להתמודד בקשר איתה מבלי שהיא תפחד כל כך מדבר לא ברור! האם כל מה שאני יגיד ילחיץ אותה כך?

17/07/2003 | 18:21 | מאת: אלמוני

אם אתה אוהב אותה, ואיכפת לך ממנה קח אותה לפסיכיאטר! חרדה זה מחלה שאפשר לטפל בה בדרכים יעילות מאוד

17/07/2003 | 23:54 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אלמוני שלום החרדה של החברה שלך אינה תלויה בך. אתה יכול להיות עדין ולהתחשב בה, אבל בסופו של דבר היא צריכה לטפל בעצמה בצורה מקצועית. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, אולי תתן לה לקרוא ותציע לה לפנות לטיפול. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

17/07/2003 | 00:06 | מאת: ענת

בני בן 7 וחצי, מזה זמן רב אינו מוכן לישון במיטה שלו, לא בחושך ולא באור, אלא אם ישן במיטת אחיו הגדול, או שמישהו ישן במיטה איתו - באור. אינו מוכן להישאר בשום מקום בבית = לבד. ניסיתי בכל הדרכים האפשרויות, כולל להכריח אותו לישון במיטה שלו. התגובה היא צרחות, בכי ואפילו רעד. כשמשחחים איתו על כך, הוא עונה כי הוא פוחד ממפלצות, חלומות רעים, מוות (נושא עליו הוא מדבר המון) וכו'. אם הוא נרדם בסלון, או במיטה שלנו, ומעבירים אותו למיטתו, הוא מתעורר = אומר לילה טוב וחוזר לישון בלי בעיות. הבעיה היא רק עד שהוא נרדם. לציין כי לפני כ-3 שנים נפטר סבו, ורק כשנה לאחר הפטירה החל הלד לשאול שאלות עליו, על מותו, מחלתו, ומציין מידי יום כמעט כי הוא מתגעגע לסבא. החיים בשעות הערב ובסמיכות לשעת השינה הפכו לבלתי נסבלים. מה עושים, כיצד ניתן לעזור לו לא לפחד, והאם להתעקש איתו? תודה, אמא מודאגת.

17/07/2003 | 23:56 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ענת שלום נשמע שנכנסתם למעגל סגור והשאלה איך עוצרים אותו בצורה שלא תהיה טראומתית. כל עוד נמשך הריטואל של השינה מחוץ למיטה הפחד נשמר ואולי אפילו מוגבר. יתכן שכדאי לכם לפנות לפסיכולוג ילדים שמתמחה בין היתר גם בשיטות התנהגותיות ותבנו ביחד איתו ועם הילד תוכנית להחזרת השליטה לידיו של הילד שתאפשר לו לישון שוב במיטתו בשקט. אין טעם להיכנס איתו למלחמות אבל צריך להבין את הענין ולפתור אותו מהשורש. בברכה ד"ר אורן קפלן

16/07/2003 | 21:45 | מאת: שרה

ערב טוב. לא מזמן אבי נפטר, הייתי קשורה אליו מאד. (לציין שאני בסביבות גיל ה-40). עד שאבי נפטר, הייתי סגורה, ביישנית, סובלת מחרדה חברתית, פתאום אני אומרת לעצמי: מה- זה בן-אדם, הוא לא שווה כלום, לא כדאי לפחד מכלום ומאף אחד, פתאום יש לי עודף ביטחון, קיבלתי לא מזמן רישיון נהיגה ואפטית בזמן הנהיגה, בשביל להתגבר על החרדה החברתית שסבלתי עד שאבי נפטר - אני מרפאה את עצמי על ידי שיש לי פתאום יותר תעוצה ולא נשארת חייבת לאף אחד ופתאום יודעת לענות מבלי לפחד מאנשים. מה גרם לי להשנות מאה שמונים מעלות דווקא מאז שאבי נפטר ולהיות עם עודף בטחון- פתאום אני רואה שאין ערך לאדם, כולם בסוף יהיו בתוך האדמה, פתאום רוצה להספיק הרבה דברים , פתאום אוהבת את עצמי יותר ודואגת ופרגנת לעצמי יותר מה שלפני שאבי נפטר הייתי לגמרי שונה: חסרת בטחון עצמי, סובלת מחרדה חברתית ואינה מפרגנת לעצמי - היום השתניתי מאד, גם סובלת מרגישות יתר ממדרגה ראשונה - מה הסיבה לשינוי הדרסטי שחל בי , האם אני צריכה טיפול או זה יצא לטובה? - שרה, וסליחה על האריכות.

16/07/2003 | 22:45 | מאת: סימה

כל הכבוד לך ! קרה לך מקרה מצער ואת עצובה ובכל זאת את מצליחה להנות מחייך ! המשיכי כך !

17/07/2003 | 01:30 | מאת: דפי

שרה שלום זה מאד טבעי מה שאת מרגישה. לפעמים כשאנו עוברים ארוע כזה זה משנה פרופורציות בחיים ורואים את החיים אחרת, כמו שצריך. בהתחלה קצת מקצינים ועם הזמן הפרופורציות חוזרות לאיזון אבל הכיוון נכון. שיהיה רק טוב.

17/07/2003 | 12:56 | מאת: רותם

שרה, קרה לך מקרה שהפך אותך מודעת יותר לעניין של המוות ולכך שהחיים הם בני חלוף ושבמוקדם או במאוחר כולנו נמות. הקרבה לנושא מקצינה את הרגשות ומעוררת רצון לנצל את החיים כמה שיותר כרגע כאן ועכשיו ופחות לדאוג לעתיד (כי מי יודע מה צופן לנו המחר). על כן, לדעתי, עלייך לנצל את המומנטום הזה ולראות בשינוי הזה דבר חיובי ביותר. שלא תדעי צער עוד.

17/07/2003 | 14:36 | מאת: שרה -לרותם

תודה רבה לך. אך קצת מוזר לי וקצת מפחיד אותי שכל הרגשות שלי מוקצנים, פשוט השתניתי לבלי הכיר, מקווה שזה נורמלי ואולי זה לטובה, מי יודע......- שרה.

17/07/2003 | 17:52 | מאת: ענת

לא השתגעת, למדת סוף סוף להכיר את עצמך, להשקיע בעצמך ולא באחרים. תחיי ותהני ותנצלי את החיים לטובתך ולרצונות שלך. בהצלחה

17/07/2003 | 18:36 | מאת: שרה -לענת

הרבה הרבה תודות לך מקרב לב - שרה.

18/07/2003 | 00:02 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שרה שלום מצד אחד קרה לך משהו חיובי, אבל אפילו מנוסח שאלתך נשמע שאת לחוצה מזה. אני מתאר לעצמי שיש הסבר פסיכולוגי לחופש שפתאום לקחת לעצמך, ואולי את עדיין לא מודעת לסיבה המדויקת. בסך הכל חשוב שתוכלי להנות ממה שקורה לך מבלי להרגיש אשם או חשש, ועם זאת להישאר מודעת לעצמך ולמקומות שכנראה עדיין אינם רגועים לגמרי. במידה ואין משהו מעיק שדורש טיפול אין צורך בטיפול. ההחלטה היא בסופו של דבר שלך כדרך לשמר את איכות החיים שהולכת ומשתפרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

16/07/2003 | 20:00 | מאת: מתמודדת

לאחר תקופה לא קלה.. ודברים שהצטברו.. אני במצב רוח אדיש לחלוטין, בלי חשק לעשות כלום, אפילו לא להסתרק אבל עושה הכל מחובה..כי יש עבודה שאני מחוייבת לה, יש בעל.. ויש בית שאני מזניחה לגמרי.. אני אפילו מאחלת לי לעבור איזו תאונה ולהתאשפז,,, בכדי שאולי ..לא יודע., אולי דברים ישתנו.. הכל יוצא משליטה, וידיד טוב זרק משהו לגבי טיפול פסיכולוגי אין לי מושג אם זה המקרה שבו פסיכולוג יכול לעזור.. אני חיפאית.. אפשר לקבל בבקשה הפנייה כלשהי לפסיכולוג , או הערכת מצב.. או כל אפשרות.. והאם זה יקר בטירוף כמו שכולם אומרים?? ביררתי דרך מכבי-וישנם רק שני פסיכולוגיות דרך שם..אז יש לי שמות ומה זה יכול להגיד לי מבחינת טיבן!! חוששת ליפול שוב.. אודה לכל טיפ!

17/07/2003 | 04:50 | מאת: נילי

היי כנסי ל- www.icallisrael.com

18/07/2003 | 00:04 | מאת: ד"ר אורן קפלן

מ. שלום אינני מכיר פסיכולוגים בחיפה אבל לפי דבריך בהחלט כדאי לפנות לייעוץ. אם הפסיכולוגיות של מכבי הן האופציה היחידה כעת פני לאחת מהן לפחות לפגישה ראשונה ואז תוכלי להחליט האם זה נראה לך או לא. בברכה ד"ר אורן קפלן

16/07/2003 | 19:05 | מאת: אלון

הייתי רוצה לקבל חומר או אתרים העוסקים בסכנות או בייתרונות של התמקצעות ילדים בגיל צעיר. בכל התחומים אומנותיים וספורטיביים. תודה מראש אלון

18/07/2003 | 00:06 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אלון שלום אני לא בטוח שאני מבין את הנושא, בכל מקרה, אני מציע לך להיכנס למנוע חיפוש ולבדוק אילו חומרים קימים באינטרנט. הקלד את מילות המפתח בעברית וראה מה מתקבל: www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

אנא המלצה למטפל/ת זוגי באזור כ"ס, רעננה. מה המחירים הממוצעים? תודה

18/07/2003 | 00:08 | מאת: ד"ר אורן קפלן

גליה שלום שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי ואשלח שם. אינני יודע בדיוק את העלות. טיפול פרטי נע כיום בין 300 ל 450 ש"ח לפגישה. טיפול במסגרת ציבורית עשוי לעלות מחצית ואף פחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

16/07/2003 | 11:21 | מאת: גילי

להזכירך אני בדיכאון חמור לאחר הפלה מאוחרת שניגרמה עקב מצב נפשי לא תקין. כבר למעלה משבועיים אני נוטלת כדורי פבוקסיל 100 + וואבן לסירוגין אך אינני חשה כל שינוי לטובה במצבי. האם הכדור הספציפי הזה מתאים למצבי ?(אולי אני צריכה משהו אחר מקבוצת ה SSRI). אני במצב של פוסט טראומה, כמה זמן ייקח לי להתאושש ????????? האם לאחר ההתאוששות יש סיכוי שהדיכאון יחזור בהריון הבא או שהטיפול הזה הוא מעין טיפול מונע? אנא עזרתך!

17/07/2003 | 01:34 | מאת: דפי

גילי שלום ראשית אני רוצה לאמר לך שצר היה לי לשמוע על מה שעברת ואני מאמינה שקשה לך מאד ואני מאחלת לך עם הזמן להתגבר על כך. לגבי טיפול תרופתי כדאי לך לשאול את השאלה גם בפורום לפסיכיאטריה של ד"ר הידאש.

18/07/2003 | 00:09 | מאת: ד"ר אורן קפלן

גילי שלום לגבי טיפול תרופתי אני מציע לפנות לפורומים הרפואיים. פורום זה עוסק בפסיכותרפיה בלבד. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם , מחפשת עזרה במציאת מטפל המתמחה בבעיות לחץ וחרדה בשילוב עם היפנוזה לאנשים צעירים : נוער פלוס . זה יכול להיות באיזור חיפה , חדרה ועד השרון . בתודה מראש .

18/07/2003 | 00:11 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום אוכל להמליץ על פסיכולוגית מתאימה בהרצליה. במידה וזה מתאים שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי ואשלח לך בחזרה פרטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

16/07/2003 | 02:00 | מאת: מ.

הבן שלי בן שש , הוא בריא ומתפתח גופנית בצורה טבעית , היו בעיות שקדים שהוסרו , עקב כך גם בעיות שמיעה , מגיל שלוש וחצי הוא שוע טוב אבל לא יכול לדבר טוב , היום הוא בן שש ומדבר הפוך , הזכר נקבה והנקבה זכר , ברבים ליחיד וביחיד לרבים , הוא מבין טוב מה שאורים לו , הוא היה בטיפול יותר משנתיים בריפוי בדיבור . הוא עבר בדיקות פסיכולוגיות בהצלחה ונקבע שהוא יכול לעבור לכיתה א . האם בעיה כזו מוכרת והאם יש לה פתרון .

18/07/2003 | 00:14 | מאת: ד"ר אורן קפלן

מ. שלום השאלה שלך כללית מאוד והתשובה צריכה להיות ספציפית מאוד. מדובר בבעיה שצריך לאבחן בצורה מדויקת ע"י איש מקצוע. אני מציע שתשוחחי עם הגורמים שערכו את האבחון ותבררי איתם מהי בדיוק האבחנה והאם יש טיפולים נוספים שיש לערוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

15/07/2003 | 18:57 | מאת: בונגי

שלום, רציתי לברר האם לטיפול בהיפנוזה / אוטוסוגסציה יש ערך מוסף בפתרון להשתקת גירוי עור אנטומי. תודה

18/07/2003 | 00:17 | מאת: ד"ר אורן קפלן

בונגי שלום בעזרת היפנוזה והיפנוזה עצמית אפשר בהחלט לעזור לבעיות שונות הקשורות לעור. תוכל בשלב ראשון לרכוש את הספר היפנוזה עצמית של אולמן ולמברו ולקרוא על כך. מומלץ לפנות לטיפול בהיפנוזה מאחר ויותר קל להיכנס לתרגול העצמי דרך הנחיה מסודרת. בבית חולים וולפסון יש מחלקה לטיפול בהיפנוזה ואפשר לנסות להזמין שם תור. בברכה ד"ר אורן קפלן

18/07/2003 | 00:50 | מאת: בונגי

תודה רבה

15/07/2003 | 14:48 | מאת: נילי

האם מישהו מכיר ויכול להמליץ על קבוצה טיפולית (חווייתית) לנושאי תקשורת חרדות וכו' באיזור חיפה?

16/07/2003 | 01:27 | מאת: הארי

את מתכוונת לטיפול קבוצתי או לסדנאות? באופן פרטי או ציבורי? לאיזה סוגי בעיות? לאיזה גילאים? שיטת טיפול מועדפת?

17/07/2003 | 04:54 | מאת: אני

כוונתי לקבוצה /סדנא שתעבוד על מיומנויות תקשורת עבודה בסגנון חווייתי גיל בסביבות שלושים אפשרי פרטי.

18/07/2003 | 00:15 | מאת: ד"ר אורן קפלן

נילי אינני מכיר באזור חיפה. בברכה ד"ר אורן קפלן

15/07/2003 | 11:59 | מאת: אורית

שלום ! בתי סיימה עכשיו תיכון ועמדה בהצלחה בבחינות הבגרות. יש לה קשיים של ביישנות חוסר ביטחון עצמי וחרדות מהעתיד , בעיקר לקראת הצבא. בעבר טופלה אצל פסיכולוגית. כיצד ניתן לעזור לה עכשיו ? תודה.

16/07/2003 | 18:30 | מאת: שירן

אורית, לדעתי, ביישנות זו תכונה שקשה לשנות אבל לגבי הביטחון העצמי אולי כדאי שתפנו שוב לעזרה מקצועית של הפסיכולוגית, כדי להפחית לה את החרדות ולתת לה כלים טובים יותר להתמודד בסביבה חדשה.

18/07/2003 | 00:23 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אורית שלום השאלה מה היה בטיפול הקודם והאם היא חשה התקדמות. חוסר ביטחון עצמי הוא משהו פנימי ועמוק ולכן דורש שינוי פנימי ועמוק. לעיתים חוויות חברתיות חיוביות עשויות לעזור לשינוי המצב, הבעיה היא שההתמודות החברתית נתפסת מסוכנת מראש ולעיתים אכן הופכת למאכזבת ופוגעת. מסגרת של טיפול קבוצתית עשויה להיות פיתרון אידיאלי כיוון שנותנת מצד אחד חוויה חברתית אבל במסגרת מוגנת. צריך לראות מה הילדה רוצה והאם היא מוכנה להיכנס שוב למסגרת חברתית. ברמה ההתנהגותית, אם יש תחומים בהם היא מצטיינת או אוהבת ויש מסגרת חברתית שהיתה יכולה להצטרף אליה בנושא זה, יתכן שזה עשוי לעזור. אישית אני מאמין במסגרת הטיפול האישי ובמידה ובתך מוכנה לכך, הייתי מפנה אותה חזרה בשלב ראשון לטיפול האישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

15/07/2003 | 08:49 | מאת: עינת

יש לי ילד בן 3 ומגיל שנתיים הוא סובל מפחדים בכל הקשור לתחפושות, קלטות ילדים עד כדאי כך שבפורים נאלצנו להוציא אותו שבועיים מהגן עד שיוציאו את כל סממני פורים, כמו כן הוא לא מסוגל לראות קלטות שמתחפשים בהם (שזה בערך 99% מהקלטות), טלבזיה (גם ערוץ הופ), הצגות וכל דבר שמזכיר לו תחפושות. אנא עצתכם כיצד ניתן להתמודד עם התופעה

17/07/2003 | 01:37 | מאת: דפי

עינת שלום גם ילד שלי (לא זוכרת מי) פחד כשהיה קטן מתחפושות וכדו'. זה מאד טבעי כי התחפושת היא לא מראה טבעי של אדם ומאד מוקצנת ולילד קטן זה נראה מפחיד ומאיים. זה יעבור בשנה הבאה הוא כבא ירצה להיות נינג'ה.

18/07/2003 | 00:20 | מאת: ד"ר אורן קפלן

עינת שלום זה נשמע כמו פוביה שהתפתחה, ואולי סביבה יש חרדה נרחבת יותר. לכן יתכן שכדאי לתכנן תוכנית התערבות התנהגותית שתרגיע את החרדה. אני ממליץ לך לפנות לפסיכולוג ילדים ולהתייעץ כיוון שמדובר בתופעה שמשבשת את מהלך החיים התקין ועלולה אף להתרחב בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

14/07/2003 | 22:07 | מאת: ליאת

יש לי ילדה בת 6.5 יש לה פחדים ניכנסת לפניקות לדוגמא:בודקת את פעימות ליבה שמא חלילה פסק ליפעום וכן אומרת שהיא מרגישה שקשה לה לינשום מפחדת לישמוע על מוות או כל דבר אחר ליפעמים כששומעת על מוות היא אומרת מה הטעם לחיות אים בסופו של דבר כולנו מתים אני רוצה לציין שביתי ילדה חכמה מאוד לגילה חברותית יודעת לכבד לוותר ונימנעת ממריבות יודעת לאמר "ולעמוד" על רצונותיה מבקשת עצה האים ליפנות לאנשי מקצוע

15/07/2003 | 00:16 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ליאת שלום נשמע שבתך מבטאת חרדה והשאלה האם את רואה משהו שמסביר את הלחץ, האם הוא היה תמיד או משהו שקרה לאחרונה. ההחלטה האם לפנות או לא לטיפול היא תחושת הבטן שלך עד כמה הדברים אכן תדירים ומפריעים לאיכות החיים שלה ומעוררים דאגה. במידה וכן פני לפסיכולוג ילדים לייעוץ, תחילה פני עם בן זוגך לשיחה ובוודאי לאחר מכן תהיה גם פגישה עם הילדה. לאחר מכן אפשר יהיה להחליט כיצד להמשיך. לפעמים עדיף להגיע לשיחה כזו ולהרגע שטיפלתם בענין מאשר להמשיך ולהתלבט. בברכה ד"ר אורן קפלן

14/07/2003 | 21:50 | מאת: עדי

שלום רב, שאלתי היא האם הטיפול בהיפנוזה עשוי לעזור למחלת ה- O.C.D ? (חשוב לציין שיתר הטיפולים לא עזרו כגון, טיפול תרופתי, טיפול בחשמל, ניתוח). למי עליי לפנות בעניין הטיפול בהיפנוזה? (רופאים). תודה עדי

15/07/2003 | 00:18 | מאת: ד"ר אורן קפלן

עדי שלום היפנוזה עשויה להיות בהפרעות חרדה באופן כללי וגם לטיפול ב OCD. עם זאת, זכור שזו אינה תרופת פלא אלא כלי שניתן להיעזר בו בתוך תהליך טיפולי שבמקרה של OCD הוא בד"כ ממושך. להלן מאמר בנושא הטיפול בהיפנוזה: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

14/07/2003 | 19:57 | מאת: המבואסת

15/07/2003 | 00:18 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אני מאחל לך שהשנה הבאה תהיה מוצלחת יותר. אם תלכי לפי הלוח העברי, זה עשוי להיות בקרוב. כל טוב ד"ר אורן קפלן

17/07/2003 | 01:40 | מאת: דפי

יש לנו לפעמים תקופות שהכל הולך הפוך אבל כמו שנאמר כל שנה היא חדשה ועמה תקוות חדשות. דווקא שנה מבאסת דוחפת אותנו לנסות לשנות ושהשנה האה תהיה יותר טובה . כל טוב.

14/07/2003 | 19:46 | מאת: שני

בשנתיים האחרונות אמי סובלת מתת פעילות בלוטת התריס שגרמה למחלת הויטיליגו ממנה היא סובלת להחריף וכיום כל גופה כתמים (גם בפנים). גם לאחר שקיבלה טיפול לאיזון לחץ הדם ולבלוטת התריס היא עדיין טוענת שהיא עייפה. היא ממעטת לצאת מהבית והתירוץ תמיד הוא שהיא עייפה. לדעתי היא בדיכאן מהמראה שלה. מה ניתן לעשות?

15/07/2003 | 00:21 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שני שלום תת פעילות של בלוטת התריס יכולה לגרום לתחושת עייפות ואף לדכדוך. דיכאון היא מחלה שצריך לטפל בה ללא דיחוי כדי למנוע התדרדרות. אני מציע לפנות לפסיכולוג בהקדם, יהיה צורך גם באבחון פסיכיאטרי כיוון שבדיכאון נדרש גם טיפול תרופתי. אם ישנה התנגדות אפשר בשלב ראשון לפנות לרופא המטפל בבעית הבלוטה ולהסביר מה קורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

14/07/2003 | 19:17 | מאת: איציק

שלום אני נמצא זה כ 3 שנים (עם הפסקות) בשיחות עם פסיכולוגית, לאחרונה היא המליצה לי על טיפול בקבוצה. 1. האם מישהו מכיר פסיכולוג שמטפל בקבוצה באיזור ירושלים? 2. האם עדיף פסיכולוג? כי שמעתי על מישהי אשר עוסקת בטיפול בקבוצה, אך היא בהשכלתה עובדת סוציאלית. 3. מה היתרון בטיפול קבוצתי מטיפול אחד על אחד? 4. אשמח לשמוע דיעות מאנשים שעברו טיפול קבוצתי לטובה ולרעה. איציק

15/07/2003 | 00:24 | מאת: ד"ר אורן קפלן

איציק שלום העבודה הקבוצתית קיימת בצורות ושיטות רבות, מופעלות ע"י פסיכולוגים עובדים סוציאליים ופסיכוטרפיסטיים ממקצועות נוספים. חשוב שתתחבר למה שהם עושים ואני לא בטוח שהגדרתם המקצועית היא בהכרח הקריטריון. בקבוצה יש לך אפשרות לקבל פידבק הרבה יותר אינטנסיבי ודומה לחיים שמחוץ לטיפול ולכן זה כלי שעשוי להשלים בצורה טובה טיפול אישי. לצערי איני מכיר מסגרות מתאימות בירושלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

15/07/2003 | 23:17 | מאת: איציק

ד"ר קפלן שלום. שמחתי לקבל את תגובתך, הדברים שכתבת חיזקות את מה שאמרה לי המטפלת שלי. אשמח לשמוע אם אתה מכיר גם קבוצה באיזור המרכז מכיוון שאני עובד באיזור המרכז ואולי אוכל ללכת שם. תודה איציק

14/07/2003 | 11:32 | מאת: גילי

ד"ר קפלן היקר שלום, להזכירך, פניתי אליך לקבלת עזרה בנוגע לדיכאון חמור לאחר הפלה מאוחרת שעשיתי בחודש החמישי להריוני (מצבי הנפשי היה חרדתי ודיכאוני). הסביבה חשבה כי הפלה תשחרר אותי מן החרדות והדיכאון אך בפועל מצבי רק החמיר, מאוד!!! אני מרגישה כי אני על סף איבוד השפיות והדבר מתבטא בתנועות גוף לא רצוניות, התפרצויות זעם תכופות, מחשבות אובדניות וכד'. אני מטופלת בכדורים נוגדי דיכאון אך השפעתם טרם החלה. כיום, לאחר האובדן הגדול אני חשה רצון עז להיכנס להריון (כמובן שזה לא אפשרי מיד). האם הרצון הוא אמיתי או שמא נובע רק בגלל רגשות האשמה והחרטה?? (אני מאוד רוצה הריון עכשיו אך חוששת מהריון דיכאוני בשנית). מהי המלצתך??

15/07/2003 | 00:25 | מאת: ד"ר אורן קפלן

גילי שלום אני ממליץ לך להימנע כעת מכניסה להריון. טפלי בעצמך בחודשים הקרובים, צאי מהדיכאון ומהמצב הנפשי הקשה, לאחר שתעמדי על הרגליים תוכלי לקבל החלטות שקולות. כרגע הרצון בהריון המחודש הוא אבל על מה שאיבדת, זו לא דרך וצורה נכונה להיכנס שוב להריון, זה רק יחמיר ויסבך את הענינים. בברכה ד"ר אורן קפלן

17/07/2003 | 01:46 | מאת: דפי

גילי שלום צר לי על מה שעברת ואני תקווה כי בעתיד תוכלי למצוא שמחה בחייך. כרגע בפרט אם את עם כדורים זה לא בריא לעובר גם. נסי לתת לעצמך זמן להירגע מהמצב ולהתעודד מהמחשבה כי לכשתרגישי טוב תכנסי להריון ויהיה לך תינוק חמוד. נסי לראות תמונה זו בדמיונך ולצפות לה בעתיד אך כרגע התמקדי בשיפור מצבך הנפשי. תרגישי טוב דפי

17/07/2003 | 11:18 | מאת: גילי

תודה על העידוד. ניסיתי לשמור על ההריון בכל מאודי ונאמר לי כי נוגדי דיכאון אינם מזיקים לעובר אך בן זוגי לא הסכים לקחת סיכון ולכן הופסק ההריון. אני מאמינה שהדיכון נבע משינויים הורמונליים בסך הכל, יש נשים כאלה, ומי מבטיח לי שבהריון הבא זה לא יחזור על עצמו? קשה לי לראות ורוד עכשיו כשענן שחור מכסה אותי. לאבד תינוק בריא זה מחריד וכרגע אין לי את הכוח להתמודד. אני מרגישה שאני חיה בתוך חלום בלהות ומחכה רגע רגע להתעורר ולגלות שהעובר בתוכי. אני מתנצלת על ההשתפכות אבל אין לי הרבה עם מי לדבר כי הסביבה שלי כבר עייפה ממני וכולם כבר די מרימים ידיים לנוכח מצבי. אני כבר חצי משוגעת ואם הכדורים לא יעזרו אני אמצא את עצמי במקום סגור.. בכל אופן, תודה רבה לך על שניסית לעזור!

14/07/2003 | 01:48 | מאת: ס

היי ממתי שאני זוכרת את עצמי הייתי תמיד לבד. אבא שלי עזב את הבית ועם אמא שלי אף פעם לא היה קשר מסוג כלשהו. התרגלתי לכך עם השנים והתבגרתי נפשית מאוד מהר לגילי , ואף היה לי מאוד טוב עם עצמי בתור בן אדם. כיום אבא שלי מנסה ליצור איתי קשר מחדש , הוא לפתע החליט שהוא רוצה להיות בקשר איתי ולתפקד כמו "אבא" ,אנחנו מתראים הרבה. זה דבר שכלכך רציתי אך פתאום שיש לי אותו זה מפריע לי יחד עם הכעס שרק עכשיו הוא כביכול נזכר בי ועם ההרגשה שאני חוזרת אחורה,למקומות שאולי אני לא רוצה לחזור. ואני מרגישה מן זהות איתו וזה מפריע לי להרגיש שלמה עם עצמי בתור בן אדם. קשה לי להסביר את זה ,אך אני לא יודעת מה לעשות בקשר אליו. אני בת 17

14/07/2003 | 09:09 | מאת: יעל

היי. לפי דעתי - עליך לשמור על קשר טוב עם אביך. אביך רוצה לכפר על השנים שהוא לא היה לצידך ולכן יש לך עוד הזדמנות להיות בקשר איתו. אל תוותרי על כך ! אם תתנכרי אליו- יום יבוא ותצטערי על כך !

15/07/2003 | 00:28 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ס. שלום את מתארת את עצמך כאדם מאוד בודד, ושאולי בצורה כלשהי התרגלת לזה. אולי חזרתו של אביך מכעיסה אותך גם בכך שהוא שובר לפתע את בדידותך. אני מציע לתת לו אפשרות להתקרב, כל התקדמות שלך בחיים עלולה להזכיר מקומות שאינך רוצה לזכור, אבל אולי הדרך הזה חשובה מאוד להתקדמותך הלאה. למרות שאת מרגישה שהתבגרת ושזמן רב עבר כך, עדיין את צעירה ויש עוד שנים רבות הלאה, וכדאי לתת להן צ'אנס להיות יותר מוצלחות מאלו שקדמו להן. בכל מקרה, אלו החלטות לא פשוטות ובהחלט היה מתאים לפנות בשלב כזה לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

14/07/2003 | 01:35 | מאת: אור

שלום. ממתי שאני זוכר את עצמי, אני סובל מפחד מדגים. הפחד חמור ברמה כזאת, שאני פוחד אפילו מתמונות שלהם. חשוב לציין שלא עברתי חוויה טרואמטית איתם. רציתי לדעת האם הבעיה מוכרת בז'רגון הפסיכולוגי וכיצד ניתן לטפל בה, שכן היא ממש פוגעת באיכות חיי (פחד מכניסה לים, סיוטים וכו') תודה

14/07/2003 | 18:02 | מאת: -

יכול להיות שטיפול בהיפנוזה יעזור

15/07/2003 | 00:30 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אור שלום אתה סובל מפוביה שהיא סוג של בעיה ממשפחה רחבה של הפרעות חרדה. פוביה מחיות שונות זו תופעה מוכרת וידועה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי קצר בד"כ יעזור. אפשר אכן לשלב גם היפנוזה וכלים נוספים. רצ"ב קישורים למאמרים רלוונטיים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

13/07/2003 | 20:08 | מאת: יוסי-

שלום רב. יש לי בעייה שאיני מסוגל לשבת הרבה זמן במקום אחד. כשאני ואשתי נמצאים בארועים, אני נוהג אחרי זמן מה לקום מהכיסה ולהעילם לרוב האירוע ולדבר עם אנשים. זה לא מקובל על אשתי שאני נעלם לרוב הערב בטענה שהיא רואה שכל גבר יושב לצד אשתו ורק היא בודדה למרות שמדבר עם הסובבים לה בשולחן. היא מרגישה פגועה ודחוייה מאד ברגע שאני קם מהכיסא. היא טוענת שאני לא איש שיחה איתה, איני מחמיא ואיני מפרגן לה כמו שאני נותן תשומת לב לאחרים..... היא נכנסה לדיכאון עצום, בקושי אוכלת ובקושי מדברת איתי. אינה מוכנה להסכים לזה שאני נעלם לה . היא שונאת אותי מאד בכל ליבה ונפשה. האם היא צריכה טיפול או אני לא בסדר כי איני מסוגל לשבת עם כל הרצון הטוב במקום אחד הרבה זמן? - יוסי.

14/07/2003 | 00:05 | מאת: ד"ר אורן קפלן

יוסי שלום האירוע שאתה מתאר הוא כנראה דוגמא למשהו רחב יותר שמעיב על היחסים ביניכם. קשה לי להאמין שרק העלמויותיך באירועים הן המקור לבעיות ביחסים ביניכם. אם אתה באמת רוצה להתמודד עם השאלה מה קורה ביניכם, הייתי מציע קודם כל להוריד מסדר היום את השאלה מי אשם. יש כאן סיפור חיים שלך ושלה וצריך להבין יותר את מקורות הקשר שלכם וכיצד הדברים נראים היום. בכל מקרה, אם אשתך אומרת לך שזה מפריע לה, אז זו המציאות, וגם אם זו הבעיה שלה, השאלה מה אתה רוצה או מוכן לעשות עם זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

14/07/2003 | 11:20 | מאת: שירן

יוסי, נסה לחשוב איך אתה היית מרגיש אילו אישתך הייתה עושה משהו שמרגיז, פוגע ומעליב אותך. האם לא היית חש פגוע, מדוכא ועצוב כמוה ? אף אחד לא אוהב שעושים לו דברים מרגיזים. כשחיים יחד, הרעיון הוא לעשות טוב אחד לשני ולהגן איש על רעהו מפני פגיעות מבחוץ ולא ההיפך. אם אתה אוהב אותה - תתגבר על הקוצים בתחת ותתיישב במקום אחד ערב שלם. שום אסון לא יצמח לך מזה, יתרה מכך - אתה ואשתך רק תשפרו את הזוגיות ותהנו יותר. ובעצם זה לא כזה ביג דיל, נכון?

17/07/2003 | 01:49 | מאת: דפי

יוסי שלום כמו שאמר ד"ר קפלן אין אף אחד אשם. אתה מאד חברותי ונהנה להסתובב בין האנשים והיא יותר סגורה ומרגישה זנוחה. אם היא חשובה לך נסה להיות יותר לידה וגם לעודד אותה לפתח שיחה עם מי שהיא יושבת לידם באירועים כדי שלא תרגיש בודדה. לכו אחד לקראת השני.

שלום רב, מאחר ויש לי תחושה , מבוססת ברובה ששוק המטפלים בנפש האדם פרוץ לכל מי שמעז להצהיר על עצמו כמטפל, כמו עובדים סוציאליים, ובוגרי פסיכולוגיה (תואר ראשון) אני מבקשת להרחיב את השכלתי בנדון, מה ההבדלים בין הפונקציות, מה מותר לפסיכולוג חינוכי לעומת פסיכול קליני, תעשייתי, רפואי, וכו'.... לתשובה מהירה אודה מאד דפי

14/07/2003 | 00:13 | מאת: ד"ר אורן קפלן

דפנה שלום פסיכולוג קליני הוא אדם שעבר מסלול הכשרה של תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני בלימודים קליניים בתחום הטיפול והתמחות במוסד מוכר בתחום פסיכותרפיה. פסיכולוג חינוכי עשה מסלול התמחות אחר שעיקרו בתחום החינוך. לכן ראשי לטפל ולאבחן בעיקר ילדים אך גם הורים ומבוגרים הקשורים לילדים וכן אנשים שסובלים מבעיה הקשורה לתחום זה. יתכן וישנם פסיכולוגים חינוכיים העוסקים בטיפול פסיכולוגי גם בתחומים אחרים ואכן עלולה להיות בכך בעיה, אני מבין שזה בתחום האפור ואני לא בטוח לגבי תקינות הענין. פסיכולוג שאינו מומחה (לא קליני, חינוכי וכד') הוא מי שסיים לימודי תואר שני בפסיכולוגיה ואינו בהכרח רשאי לטפל באנשים. פסיכותרפיסט הוא כל אדם מתחום בריאות הנפש שעוסק במתן טיפול נפשי, כולל פסיכיאטרים ופסיכולוגים אך גם אנשי מקצוע נוספים כגון עובדים סוציאליים, מטפלים באומנות ותנועה ועוד. בכל שאלה פורמלית תוכלי לפנות למועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות. את הסטטוס של הפסיכולוג ניתן לראות בפנקס הפסיכולוגים באינטרנט בכתובת: http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

14/07/2003 | 00:19 | מאת: קטליזטור

בעיה מאד רצינית כי אין הסדר של זה בחקיקה. מי שעובר הכשרה בפסיכותרפיה זה פסיכיאטרים, פסיכולוגים קלינים ועובדים סוציאלים קלינים. כל האחרים שעוסקים בטיפול פסיכותרפיסטי כולל פסיכולוגים חינוכים בדרך כלל עושים זאת ללא הכשרה. הבעיה חמורה שבעתיים כי בשירות הציבורי משרות רבות של פסיכותרפיסטים מאויישות על ידי עובדים סוציאלים שאינם קלינים. הדבר בהחלט מקשה על קבלת חוק פסיכותרפיה. מצורף פסק דין שבו תבעה מטופלת, מישהי שיש לה תואר שני במדעי ההתנהגות והסמכה כמטפלת זוגית על כך שנתנה פסיכותרפיה וזאת למרות שאינה מוסמכת לכך. השופט דחה את התביעה ואמר שעל פי המצב החוקי כיום אין מניעה שהיא תעסוק בפסיכותרפיה. מצד שני הוא פנה למחוקק וביקש שיסדיר זאת בחקיקה. http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=36

13/07/2003 | 17:19 | מאת: לינדה

שלום אני בת 27 אמא לילדה , ומאז שאני מכירה את עצמי אני מפחדת פחד לא מוסבר מחרקים בעיקר מג'וקים אני בתור אמא ממש מפחידה את הילדה אני כל כך בקטע הזה שלפעמים אני לא מצליחה להרדם בלילה מהחשש שנמצא בחדר איזה ג'וק , אני מדמינית כל מיני דברים (נראה שזה אפילו לא בשליטתי) שהג'וקים בתוך הפה שלי ... עד כדי כך אני מפוחדת וכמה שזה נשמע אדיוטי וטיפשי ואני מנסה לעבוד עם עצמי לא מצליחה להתגבר אני בהחלט חייבת עזרה כלשהי אנא ממך אם יש משהו שאפשר לקחת סוג של התמודדות איזשהו פתרון לבעיה שרק מחמירה לי תודה רבה מקוה לתשובה

14/07/2003 | 00:16 | מאת: ד"ר אורן קפלן

לינדה שלום התופעה של פוביה ממקקים היא די נפוצה. ניתן לטפל בה בעזרת פסיכותרפיה ממוקדת בגישה קוגניטיבית-התנהגותית, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה. רצ"ב כמה קישורים למאמרים רלוונטיים לנושא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן