פורום פסיכולוגיה קלינית

הייתי רוצה לקבל חומר או אתרים העוסקים בסכנות או בייתרונות של התמקצעות ילדים בגיל צעיר. בכל התחומים אומנותיים וספורטיביים. תודה מראש אלון

אלון שלום אני לא בטוח שאני מבין את הנושא, בכל מקרה, אני מציע לך להיכנס למנוע חיפוש ולבדוק אילו חומרים קימים באינטרנט. הקלד את מילות המפתח בעברית וראה מה מתקבל: www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

אנא המלצה למטפל/ת זוגי באזור כ"ס, רעננה. מה המחירים הממוצעים? תודה

גליה שלום שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי ואשלח שם. אינני יודע בדיוק את העלות. טיפול פרטי נע כיום בין 300 ל 450 ש"ח לפגישה. טיפול במסגרת ציבורית עשוי לעלות מחצית ואף פחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

להזכירך אני בדיכאון חמור לאחר הפלה מאוחרת שניגרמה עקב מצב נפשי לא תקין. כבר למעלה משבועיים אני נוטלת כדורי פבוקסיל 100 + וואבן לסירוגין אך אינני חשה כל שינוי לטובה במצבי. האם הכדור הספציפי הזה מתאים למצבי ?(אולי אני צריכה משהו אחר מקבוצת ה SSRI). אני במצב של פוסט טראומה, כמה זמן ייקח לי להתאושש ????????? האם לאחר ההתאוששות יש סיכוי שהדיכאון יחזור בהריון הבא או שהטיפול הזה הוא מעין טיפול מונע? אנא עזרתך!

גילי שלום ראשית אני רוצה לאמר לך שצר היה לי לשמוע על מה שעברת ואני מאמינה שקשה לך מאד ואני מאחלת לך עם הזמן להתגבר על כך. לגבי טיפול תרופתי כדאי לך לשאול את השאלה גם בפורום לפסיכיאטריה של ד"ר הידאש.

גילי שלום לגבי טיפול תרופתי אני מציע לפנות לפורומים הרפואיים. פורום זה עוסק בפסיכותרפיה בלבד. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם , מחפשת עזרה במציאת מטפל המתמחה בבעיות לחץ וחרדה בשילוב עם היפנוזה לאנשים צעירים : נוער פלוס . זה יכול להיות באיזור חיפה , חדרה ועד השרון . בתודה מראש .

שלום אוכל להמליץ על פסיכולוגית מתאימה בהרצליה. במידה וזה מתאים שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי ואשלח לך בחזרה פרטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבן שלי בן שש , הוא בריא ומתפתח גופנית בצורה טבעית , היו בעיות שקדים שהוסרו , עקב כך גם בעיות שמיעה , מגיל שלוש וחצי הוא שוע טוב אבל לא יכול לדבר טוב , היום הוא בן שש ומדבר הפוך , הזכר נקבה והנקבה זכר , ברבים ליחיד וביחיד לרבים , הוא מבין טוב מה שאורים לו , הוא היה בטיפול יותר משנתיים בריפוי בדיבור . הוא עבר בדיקות פסיכולוגיות בהצלחה ונקבע שהוא יכול לעבור לכיתה א . האם בעיה כזו מוכרת והאם יש לה פתרון .

מ. שלום השאלה שלך כללית מאוד והתשובה צריכה להיות ספציפית מאוד. מדובר בבעיה שצריך לאבחן בצורה מדויקת ע"י איש מקצוע. אני מציע שתשוחחי עם הגורמים שערכו את האבחון ותבררי איתם מהי בדיוק האבחנה והאם יש טיפולים נוספים שיש לערוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לברר האם לטיפול בהיפנוזה / אוטוסוגסציה יש ערך מוסף בפתרון להשתקת גירוי עור אנטומי. תודה

בונגי שלום בעזרת היפנוזה והיפנוזה עצמית אפשר בהחלט לעזור לבעיות שונות הקשורות לעור. תוכל בשלב ראשון לרכוש את הספר היפנוזה עצמית של אולמן ולמברו ולקרוא על כך. מומלץ לפנות לטיפול בהיפנוזה מאחר ויותר קל להיכנס לתרגול העצמי דרך הנחיה מסודרת. בבית חולים וולפסון יש מחלקה לטיפול בהיפנוזה ואפשר לנסות להזמין שם תור. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה

האם מישהו מכיר ויכול להמליץ על קבוצה טיפולית (חווייתית) לנושאי תקשורת חרדות וכו' באיזור חיפה?

את מתכוונת לטיפול קבוצתי או לסדנאות? באופן פרטי או ציבורי? לאיזה סוגי בעיות? לאיזה גילאים? שיטת טיפול מועדפת?

כוונתי לקבוצה /סדנא שתעבוד על מיומנויות תקשורת עבודה בסגנון חווייתי גיל בסביבות שלושים אפשרי פרטי.

נילי אינני מכיר באזור חיפה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ! בתי סיימה עכשיו תיכון ועמדה בהצלחה בבחינות הבגרות. יש לה קשיים של ביישנות חוסר ביטחון עצמי וחרדות מהעתיד , בעיקר לקראת הצבא. בעבר טופלה אצל פסיכולוגית. כיצד ניתן לעזור לה עכשיו ? תודה.

אורית, לדעתי, ביישנות זו תכונה שקשה לשנות אבל לגבי הביטחון העצמי אולי כדאי שתפנו שוב לעזרה מקצועית של הפסיכולוגית, כדי להפחית לה את החרדות ולתת לה כלים טובים יותר להתמודד בסביבה חדשה.

אורית שלום השאלה מה היה בטיפול הקודם והאם היא חשה התקדמות. חוסר ביטחון עצמי הוא משהו פנימי ועמוק ולכן דורש שינוי פנימי ועמוק. לעיתים חוויות חברתיות חיוביות עשויות לעזור לשינוי המצב, הבעיה היא שההתמודות החברתית נתפסת מסוכנת מראש ולעיתים אכן הופכת למאכזבת ופוגעת. מסגרת של טיפול קבוצתית עשויה להיות פיתרון אידיאלי כיוון שנותנת מצד אחד חוויה חברתית אבל במסגרת מוגנת. צריך לראות מה הילדה רוצה והאם היא מוכנה להיכנס שוב למסגרת חברתית. ברמה ההתנהגותית, אם יש תחומים בהם היא מצטיינת או אוהבת ויש מסגרת חברתית שהיתה יכולה להצטרף אליה בנושא זה, יתכן שזה עשוי לעזור. אישית אני מאמין במסגרת הטיפול האישי ובמידה ובתך מוכנה לכך, הייתי מפנה אותה חזרה בשלב ראשון לטיפול האישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילד בן 3 ומגיל שנתיים הוא סובל מפחדים בכל הקשור לתחפושות, קלטות ילדים עד כדאי כך שבפורים נאלצנו להוציא אותו שבועיים מהגן עד שיוציאו את כל סממני פורים, כמו כן הוא לא מסוגל לראות קלטות שמתחפשים בהם (שזה בערך 99% מהקלטות), טלבזיה (גם ערוץ הופ), הצגות וכל דבר שמזכיר לו תחפושות. אנא עצתכם כיצד ניתן להתמודד עם התופעה

עינת שלום גם ילד שלי (לא זוכרת מי) פחד כשהיה קטן מתחפושות וכדו'. זה מאד טבעי כי התחפושת היא לא מראה טבעי של אדם ומאד מוקצנת ולילד קטן זה נראה מפחיד ומאיים. זה יעבור בשנה הבאה הוא כבא ירצה להיות נינג'ה.

עינת שלום זה נשמע כמו פוביה שהתפתחה, ואולי סביבה יש חרדה נרחבת יותר. לכן יתכן שכדאי לתכנן תוכנית התערבות התנהגותית שתרגיע את החרדה. אני ממליץ לך לפנות לפסיכולוג ילדים ולהתייעץ כיוון שמדובר בתופעה שמשבשת את מהלך החיים התקין ועלולה אף להתרחב בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 6.5 יש לה פחדים ניכנסת לפניקות לדוגמא:בודקת את פעימות ליבה שמא חלילה פסק ליפעום וכן אומרת שהיא מרגישה שקשה לה לינשום מפחדת לישמוע על מוות או כל דבר אחר ליפעמים כששומעת על מוות היא אומרת מה הטעם לחיות אים בסופו של דבר כולנו מתים אני רוצה לציין שביתי ילדה חכמה מאוד לגילה חברותית יודעת לכבד לוותר ונימנעת ממריבות יודעת לאמר "ולעמוד" על רצונותיה מבקשת עצה האים ליפנות לאנשי מקצוע

ליאת שלום נשמע שבתך מבטאת חרדה והשאלה האם את רואה משהו שמסביר את הלחץ, האם הוא היה תמיד או משהו שקרה לאחרונה. ההחלטה האם לפנות או לא לטיפול היא תחושת הבטן שלך עד כמה הדברים אכן תדירים ומפריעים לאיכות החיים שלה ומעוררים דאגה. במידה וכן פני לפסיכולוג ילדים לייעוץ, תחילה פני עם בן זוגך לשיחה ובוודאי לאחר מכן תהיה גם פגישה עם הילדה. לאחר מכן אפשר יהיה להחליט כיצד להמשיך. לפעמים עדיף להגיע לשיחה כזו ולהרגע שטיפלתם בענין מאשר להמשיך ולהתלבט. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שאלתי היא האם הטיפול בהיפנוזה עשוי לעזור למחלת ה- O.C.D ? (חשוב לציין שיתר הטיפולים לא עזרו כגון, טיפול תרופתי, טיפול בחשמל, ניתוח). למי עליי לפנות בעניין הטיפול בהיפנוזה? (רופאים). תודה עדי

עדי שלום היפנוזה עשויה להיות בהפרעות חרדה באופן כללי וגם לטיפול ב OCD. עם זאת, זכור שזו אינה תרופת פלא אלא כלי שניתן להיעזר בו בתוך תהליך טיפולי שבמקרה של OCD הוא בד"כ ממושך. להלן מאמר בנושא הטיפול בהיפנוזה: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מאחל לך שהשנה הבאה תהיה מוצלחת יותר. אם תלכי לפי הלוח העברי, זה עשוי להיות בקרוב. כל טוב ד"ר אורן קפלן

יש לנו לפעמים תקופות שהכל הולך הפוך אבל כמו שנאמר כל שנה היא חדשה ועמה תקוות חדשות. דווקא שנה מבאסת דוחפת אותנו לנסות לשנות ושהשנה האה תהיה יותר טובה . כל טוב.

בשנתיים האחרונות אמי סובלת מתת פעילות בלוטת התריס שגרמה למחלת הויטיליגו ממנה היא סובלת להחריף וכיום כל גופה כתמים (גם בפנים). גם לאחר שקיבלה טיפול לאיזון לחץ הדם ולבלוטת התריס היא עדיין טוענת שהיא עייפה. היא ממעטת לצאת מהבית והתירוץ תמיד הוא שהיא עייפה. לדעתי היא בדיכאן מהמראה שלה. מה ניתן לעשות?

שני שלום תת פעילות של בלוטת התריס יכולה לגרום לתחושת עייפות ואף לדכדוך. דיכאון היא מחלה שצריך לטפל בה ללא דיחוי כדי למנוע התדרדרות. אני מציע לפנות לפסיכולוג בהקדם, יהיה צורך גם באבחון פסיכיאטרי כיוון שבדיכאון נדרש גם טיפול תרופתי. אם ישנה התנגדות אפשר בשלב ראשון לפנות לרופא המטפל בבעית הבלוטה ולהסביר מה קורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני נמצא זה כ 3 שנים (עם הפסקות) בשיחות עם פסיכולוגית, לאחרונה היא המליצה לי על טיפול בקבוצה. 1. האם מישהו מכיר פסיכולוג שמטפל בקבוצה באיזור ירושלים? 2. האם עדיף פסיכולוג? כי שמעתי על מישהי אשר עוסקת בטיפול בקבוצה, אך היא בהשכלתה עובדת סוציאלית. 3. מה היתרון בטיפול קבוצתי מטיפול אחד על אחד? 4. אשמח לשמוע דיעות מאנשים שעברו טיפול קבוצתי לטובה ולרעה. איציק

איציק שלום העבודה הקבוצתית קיימת בצורות ושיטות רבות, מופעלות ע"י פסיכולוגים עובדים סוציאליים ופסיכוטרפיסטיים ממקצועות נוספים. חשוב שתתחבר למה שהם עושים ואני לא בטוח שהגדרתם המקצועית היא בהכרח הקריטריון. בקבוצה יש לך אפשרות לקבל פידבק הרבה יותר אינטנסיבי ודומה לחיים שמחוץ לטיפול ולכן זה כלי שעשוי להשלים בצורה טובה טיפול אישי. לצערי איני מכיר מסגרות מתאימות בירושלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום. שמחתי לקבל את תגובתך, הדברים שכתבת חיזקות את מה שאמרה לי המטפלת שלי. אשמח לשמוע אם אתה מכיר גם קבוצה באיזור המרכז מכיוון שאני עובד באיזור המרכז ואולי אוכל ללכת שם. תודה איציק

ד"ר קפלן היקר שלום, להזכירך, פניתי אליך לקבלת עזרה בנוגע לדיכאון חמור לאחר הפלה מאוחרת שעשיתי בחודש החמישי להריוני (מצבי הנפשי היה חרדתי ודיכאוני). הסביבה חשבה כי הפלה תשחרר אותי מן החרדות והדיכאון אך בפועל מצבי רק החמיר, מאוד!!! אני מרגישה כי אני על סף איבוד השפיות והדבר מתבטא בתנועות גוף לא רצוניות, התפרצויות זעם תכופות, מחשבות אובדניות וכד'. אני מטופלת בכדורים נוגדי דיכאון אך השפעתם טרם החלה. כיום, לאחר האובדן הגדול אני חשה רצון עז להיכנס להריון (כמובן שזה לא אפשרי מיד). האם הרצון הוא אמיתי או שמא נובע רק בגלל רגשות האשמה והחרטה?? (אני מאוד רוצה הריון עכשיו אך חוששת מהריון דיכאוני בשנית). מהי המלצתך??

גילי שלום אני ממליץ לך להימנע כעת מכניסה להריון. טפלי בעצמך בחודשים הקרובים, צאי מהדיכאון ומהמצב הנפשי הקשה, לאחר שתעמדי על הרגליים תוכלי לקבל החלטות שקולות. כרגע הרצון בהריון המחודש הוא אבל על מה שאיבדת, זו לא דרך וצורה נכונה להיכנס שוב להריון, זה רק יחמיר ויסבך את הענינים. בברכה ד"ר אורן קפלן

גילי שלום צר לי על מה שעברת ואני תקווה כי בעתיד תוכלי למצוא שמחה בחייך. כרגע בפרט אם את עם כדורים זה לא בריא לעובר גם. נסי לתת לעצמך זמן להירגע מהמצב ולהתעודד מהמחשבה כי לכשתרגישי טוב תכנסי להריון ויהיה לך תינוק חמוד. נסי לראות תמונה זו בדמיונך ולצפות לה בעתיד אך כרגע התמקדי בשיפור מצבך הנפשי. תרגישי טוב דפי

תודה על העידוד. ניסיתי לשמור על ההריון בכל מאודי ונאמר לי כי נוגדי דיכאון אינם מזיקים לעובר אך בן זוגי לא הסכים לקחת סיכון ולכן הופסק ההריון. אני מאמינה שהדיכון נבע משינויים הורמונליים בסך הכל, יש נשים כאלה, ומי מבטיח לי שבהריון הבא זה לא יחזור על עצמו? קשה לי לראות ורוד עכשיו כשענן שחור מכסה אותי. לאבד תינוק בריא זה מחריד וכרגע אין לי את הכוח להתמודד. אני מרגישה שאני חיה בתוך חלום בלהות ומחכה רגע רגע להתעורר ולגלות שהעובר בתוכי. אני מתנצלת על ההשתפכות אבל אין לי הרבה עם מי לדבר כי הסביבה שלי כבר עייפה ממני וכולם כבר די מרימים ידיים לנוכח מצבי. אני כבר חצי משוגעת ואם הכדורים לא יעזרו אני אמצא את עצמי במקום סגור.. בכל אופן, תודה רבה לך על שניסית לעזור!

היי ממתי שאני זוכרת את עצמי הייתי תמיד לבד. אבא שלי עזב את הבית ועם אמא שלי אף פעם לא היה קשר מסוג כלשהו. התרגלתי לכך עם השנים והתבגרתי נפשית מאוד מהר לגילי , ואף היה לי מאוד טוב עם עצמי בתור בן אדם. כיום אבא שלי מנסה ליצור איתי קשר מחדש , הוא לפתע החליט שהוא רוצה להיות בקשר איתי ולתפקד כמו "אבא" ,אנחנו מתראים הרבה. זה דבר שכלכך רציתי אך פתאום שיש לי אותו זה מפריע לי יחד עם הכעס שרק עכשיו הוא כביכול נזכר בי ועם ההרגשה שאני חוזרת אחורה,למקומות שאולי אני לא רוצה לחזור. ואני מרגישה מן זהות איתו וזה מפריע לי להרגיש שלמה עם עצמי בתור בן אדם. קשה לי להסביר את זה ,אך אני לא יודעת מה לעשות בקשר אליו. אני בת 17

היי. לפי דעתי - עליך לשמור על קשר טוב עם אביך. אביך רוצה לכפר על השנים שהוא לא היה לצידך ולכן יש לך עוד הזדמנות להיות בקשר איתו. אל תוותרי על כך ! אם תתנכרי אליו- יום יבוא ותצטערי על כך !

ס. שלום את מתארת את עצמך כאדם מאוד בודד, ושאולי בצורה כלשהי התרגלת לזה. אולי חזרתו של אביך מכעיסה אותך גם בכך שהוא שובר לפתע את בדידותך. אני מציע לתת לו אפשרות להתקרב, כל התקדמות שלך בחיים עלולה להזכיר מקומות שאינך רוצה לזכור, אבל אולי הדרך הזה חשובה מאוד להתקדמותך הלאה. למרות שאת מרגישה שהתבגרת ושזמן רב עבר כך, עדיין את צעירה ויש עוד שנים רבות הלאה, וכדאי לתת להן צ'אנס להיות יותר מוצלחות מאלו שקדמו להן. בכל מקרה, אלו החלטות לא פשוטות ובהחלט היה מתאים לפנות בשלב כזה לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. ממתי שאני זוכר את עצמי, אני סובל מפחד מדגים. הפחד חמור ברמה כזאת, שאני פוחד אפילו מתמונות שלהם. חשוב לציין שלא עברתי חוויה טרואמטית איתם. רציתי לדעת האם הבעיה מוכרת בז'רגון הפסיכולוגי וכיצד ניתן לטפל בה, שכן היא ממש פוגעת באיכות חיי (פחד מכניסה לים, סיוטים וכו') תודה

יכול להיות שטיפול בהיפנוזה יעזור

אור שלום אתה סובל מפוביה שהיא סוג של בעיה ממשפחה רחבה של הפרעות חרדה. פוביה מחיות שונות זו תופעה מוכרת וידועה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי קצר בד"כ יעזור. אפשר אכן לשלב גם היפנוזה וכלים נוספים. רצ"ב קישורים למאמרים רלוונטיים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. יש לי בעייה שאיני מסוגל לשבת הרבה זמן במקום אחד. כשאני ואשתי נמצאים בארועים, אני נוהג אחרי זמן מה לקום מהכיסה ולהעילם לרוב האירוע ולדבר עם אנשים. זה לא מקובל על אשתי שאני נעלם לרוב הערב בטענה שהיא רואה שכל גבר יושב לצד אשתו ורק היא בודדה למרות שמדבר עם הסובבים לה בשולחן. היא מרגישה פגועה ודחוייה מאד ברגע שאני קם מהכיסא. היא טוענת שאני לא איש שיחה איתה, איני מחמיא ואיני מפרגן לה כמו שאני נותן תשומת לב לאחרים..... היא נכנסה לדיכאון עצום, בקושי אוכלת ובקושי מדברת איתי. אינה מוכנה להסכים לזה שאני נעלם לה . היא שונאת אותי מאד בכל ליבה ונפשה. האם היא צריכה טיפול או אני לא בסדר כי איני מסוגל לשבת עם כל הרצון הטוב במקום אחד הרבה זמן? - יוסי.

יוסי שלום האירוע שאתה מתאר הוא כנראה דוגמא למשהו רחב יותר שמעיב על היחסים ביניכם. קשה לי להאמין שרק העלמויותיך באירועים הן המקור לבעיות ביחסים ביניכם. אם אתה באמת רוצה להתמודד עם השאלה מה קורה ביניכם, הייתי מציע קודם כל להוריד מסדר היום את השאלה מי אשם. יש כאן סיפור חיים שלך ושלה וצריך להבין יותר את מקורות הקשר שלכם וכיצד הדברים נראים היום. בכל מקרה, אם אשתך אומרת לך שזה מפריע לה, אז זו המציאות, וגם אם זו הבעיה שלה, השאלה מה אתה רוצה או מוכן לעשות עם זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יוסי, נסה לחשוב איך אתה היית מרגיש אילו אישתך הייתה עושה משהו שמרגיז, פוגע ומעליב אותך. האם לא היית חש פגוע, מדוכא ועצוב כמוה ? אף אחד לא אוהב שעושים לו דברים מרגיזים. כשחיים יחד, הרעיון הוא לעשות טוב אחד לשני ולהגן איש על רעהו מפני פגיעות מבחוץ ולא ההיפך. אם אתה אוהב אותה - תתגבר על הקוצים בתחת ותתיישב במקום אחד ערב שלם. שום אסון לא יצמח לך מזה, יתרה מכך - אתה ואשתך רק תשפרו את הזוגיות ותהנו יותר. ובעצם זה לא כזה ביג דיל, נכון?

יוסי שלום כמו שאמר ד"ר קפלן אין אף אחד אשם. אתה מאד חברותי ונהנה להסתובב בין האנשים והיא יותר סגורה ומרגישה זנוחה. אם היא חשובה לך נסה להיות יותר לידה וגם לעודד אותה לפתח שיחה עם מי שהיא יושבת לידם באירועים כדי שלא תרגיש בודדה. לכו אחד לקראת השני.

שלום רב, מאחר ויש לי תחושה , מבוססת ברובה ששוק המטפלים בנפש האדם פרוץ לכל מי שמעז להצהיר על עצמו כמטפל, כמו עובדים סוציאליים, ובוגרי פסיכולוגיה (תואר ראשון) אני מבקשת להרחיב את השכלתי בנדון, מה ההבדלים בין הפונקציות, מה מותר לפסיכולוג חינוכי לעומת פסיכול קליני, תעשייתי, רפואי, וכו'.... לתשובה מהירה אודה מאד דפי

דפנה שלום פסיכולוג קליני הוא אדם שעבר מסלול הכשרה של תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני בלימודים קליניים בתחום הטיפול והתמחות במוסד מוכר בתחום פסיכותרפיה. פסיכולוג חינוכי עשה מסלול התמחות אחר שעיקרו בתחום החינוך. לכן ראשי לטפל ולאבחן בעיקר ילדים אך גם הורים ומבוגרים הקשורים לילדים וכן אנשים שסובלים מבעיה הקשורה לתחום זה. יתכן וישנם פסיכולוגים חינוכיים העוסקים בטיפול פסיכולוגי גם בתחומים אחרים ואכן עלולה להיות בכך בעיה, אני מבין שזה בתחום האפור ואני לא בטוח לגבי תקינות הענין. פסיכולוג שאינו מומחה (לא קליני, חינוכי וכד') הוא מי שסיים לימודי תואר שני בפסיכולוגיה ואינו בהכרח רשאי לטפל באנשים. פסיכותרפיסט הוא כל אדם מתחום בריאות הנפש שעוסק במתן טיפול נפשי, כולל פסיכיאטרים ופסיכולוגים אך גם אנשי מקצוע נוספים כגון עובדים סוציאליים, מטפלים באומנות ותנועה ועוד. בכל שאלה פורמלית תוכלי לפנות למועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות. את הסטטוס של הפסיכולוג ניתן לראות בפנקס הפסיכולוגים באינטרנט בכתובת: http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בעיה מאד רצינית כי אין הסדר של זה בחקיקה. מי שעובר הכשרה בפסיכותרפיה זה פסיכיאטרים, פסיכולוגים קלינים ועובדים סוציאלים קלינים. כל האחרים שעוסקים בטיפול פסיכותרפיסטי כולל פסיכולוגים חינוכים בדרך כלל עושים זאת ללא הכשרה. הבעיה חמורה שבעתיים כי בשירות הציבורי משרות רבות של פסיכותרפיסטים מאויישות על ידי עובדים סוציאלים שאינם קלינים. הדבר בהחלט מקשה על קבלת חוק פסיכותרפיה. מצורף פסק דין שבו תבעה מטופלת, מישהי שיש לה תואר שני במדעי ההתנהגות והסמכה כמטפלת זוגית על כך שנתנה פסיכותרפיה וזאת למרות שאינה מוסמכת לכך. השופט דחה את התביעה ואמר שעל פי המצב החוקי כיום אין מניעה שהיא תעסוק בפסיכותרפיה. מצד שני הוא פנה למחוקק וביקש שיסדיר זאת בחקיקה. http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=36

שלום אני בת 27 אמא לילדה , ומאז שאני מכירה את עצמי אני מפחדת פחד לא מוסבר מחרקים בעיקר מג'וקים אני בתור אמא ממש מפחידה את הילדה אני כל כך בקטע הזה שלפעמים אני לא מצליחה להרדם בלילה מהחשש שנמצא בחדר איזה ג'וק , אני מדמינית כל מיני דברים (נראה שזה אפילו לא בשליטתי) שהג'וקים בתוך הפה שלי ... עד כדי כך אני מפוחדת וכמה שזה נשמע אדיוטי וטיפשי ואני מנסה לעבוד עם עצמי לא מצליחה להתגבר אני בהחלט חייבת עזרה כלשהי אנא ממך אם יש משהו שאפשר לקחת סוג של התמודדות איזשהו פתרון לבעיה שרק מחמירה לי תודה רבה מקוה לתשובה

לינדה שלום התופעה של פוביה ממקקים היא די נפוצה. ניתן לטפל בה בעזרת פסיכותרפיה ממוקדת בגישה קוגניטיבית-התנהגותית, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה. רצ"ב כמה קישורים למאמרים רלוונטיים לנושא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן קפלן אני בת 42 נשואה עם ילדים ומאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי במצבי רוח לפעמים של דיכאון לפעמים של עצבות אבל הפעמים שבהם הייתי מאושרת רצוף היו ממש ספורים כתוצאה מזה שאני בדיכאון תמידי אני לא יכולה לעשות שום דבר רצוף בחיי אפילו מבחינת עבודה אני מסתפקת במקום שבו אני נמצאת היום שנה וחצי אפילו שאני יודעת שאני יכולה להצליח במקום אחר ולא עושה כלום בגלל חוסר מוטיבציה לעזור לעצמי עברתי 3 פעמים דיכאון אחרי לידה שרק בלידה האחרונה לפני 9 שנים הסכמתי ללכת לטיפול פסיכיאטרי הייתי בשיחות במשך חצי שנה בלי התערבות כדורים ולאט לאט חזרתי לעצמי אבל הרגשתי תמיד בליבי שזה לא מספיק היום אני קמה כל בוקר עם מועקה בלב הפנים שלי תמיד נפולות אין חיוך על פני כל הזמן מרגישה רע בזמן האחרון גם בוכה המון לבד בחדר נודע לי על כדור בשם אדרונקס שעוזר לדיכאון אשמח לקבל מידע על הכדור ואיך אוכל לעזור לעצמי חוץ מללכת לשיחות שכרגע אין באפשרותי לעשות זאת באופן פרטי אלא רק דרך קופת חולים אבל כרגע מצבי דורש טיפול מהיר כי ככל שהימים עוברים אני מרגישה מיואשת יותר ויותר אשמח לקבל את עצתך

דניאל שלום את מתארת התדרדרות במצב וצורך בטיפול אבל מבקשת שאמצא דרך אחרת. אני לא חושב שיש כאן פטנטים נסתרים. יש משהו רציני ושורשי שאת מסתובבת איתו שנים וכדי לטפל בו צריך להשקיע הרבה כוחות, שאין לך כרגע. הטיפול הפסיכולוגי והטיפול התרופתי הם שני הכלים המיידיים שאפשר להפעיל, בשילוב עם פעילות גופנית, אכילה נכונה ואולי שינויים נוספים בהרגלים. אני מציע לך לפנות לקופת החולים ולקבל טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב בתי בת השלוש אחות לאח גדול - 8 ולאחות - 2 הינה ילדה נהדרת מסתדרת היטב והכל תקין אלא שלעיתים לא בהכרח עם "סיבה מוצדקת" (לפחות מבחינתי) היא מתחילה לבכות ולצעוק ליתר דיוק לצרוח למשך איזה 20 דקות ולא מוותרת .כשהיא בהתקף הזה היא אינה נעתרת לכל פניותינו לנסות להרגיעה הדבר נמשך 20 דקות במינימום ובמקסימום 40 דק'..... ניסיתי הכל לכעוס ולנסות להשתיקה...ומאוד קשה לי עם זה ,לדבר לליבה ללטפה וכו' אך היא רק מגבירה את צעקותיה יותר ויותר ועדיף לעזוב אותה ואף ניסתי להיתעלם ולתת לה לצעוק בחדרה עד שהיא נירגעת קוראת לי שאבוא להרים אותה ......אינני יודעת איך לפתור את העניין האם זו קינאה צורך בתשומת לב....עלי לציין שהיא ילדה מאוד לבבית פתוחה ומחצינה את רגשות האהבה "אמא אני אוהבת אותך" נותנת ומפזרת נשיקות לכולם....אולם לא באופן מוגזם.ומאוד אוהבת את אחיה והוריה. לאחרונה היא אף החלה בזריקת חפצים למשל: אני אוסרת עליה דבר והיא מתרגזת אז בנוסף להתקף הבכי היא גם זורקת את השלט מפילה את הכיסא וכד'. ואני נישארת חסרת אונים מולה ומול צעקותיה ולא פעם אני כבר מוצאת את עצמי נוהגת עימה ביד רכה יותר רק שלא תתחיל לצרוח לי עכשיו..... אני ממש מופתעת מהיתנהגותה ולא יודעת לאן לנווט את קו החשיבה: האם זה יכול להיות רק פינוק צורך בתשומת לב או אולי בעיה שרוקמת לה עור וגידים..... אשמח לתשובה ,תודה.

אושר שלום לעיתים מדובר בתופעה שהיא חלק מההתפתחות הנפשית, יש גילאים בהם התסכול מציף את הילד מכל מיני סיבות, למשל, ההרגשה ש"אני גדול" ופתאום התרסקות האשליה והרגשה ש"אני עדיין מאוד קטן". הצעקה יכולה להיות ביטוי לתסכול הזה שבא מבפנים, לפעמים ממשהו מאוד קטן וחסר חשיבות בחוץ ולכן קשה לראות אותו. חשוב להציב גבולות בצורה אמפתית, אחת השיטות שפרופ' חיים עומר למשל ממליץ עליה היא "חיבוק דוב". לאחוז את הילד ולחבק אותו אפילו שעה, עד שנפסקת ההתנהגות הפרועה. זהו מסר מצד אחד אוהב ומחבק ומצד שני שם גבולות ולא נותן לאבד שליטה. בכל מקרה, כדאי לפני שעושים משהו לנהל יומן קטן שעוקב אחר התנהגות הילדה בעת משבר והתפרצות. לנסות לכתוב מה קרה קודם לכן ואם מזהים את המקור. אחרי שבוע של תיעוד אולי תהיה לכם יותר אינפורמציה על מה קורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אושר שלום כשילי היו קטנים ונתקלתי בתופעה הזו הייתי לוקחת את הילד לא מתוך כעס ואומרת לו בשקט אתה נכנס לחדר וכשתירגע אתה יכול לצאת כי זה מאד לא נעים לי לשמוע את הצרחות. רצוי להוסיף שאת מאד אוהבת אותה ותרצי מאד שתהיה אתך כשתירגע. פעם פעמיים והיא תרגיש שזה לא משגע אותך ותפסיק. גם חיבוק הדוב שד"ר קפלן הציע זה רעיון טוב שלא היה בזמני...

http://doctors.co.il/forums/read.php.?f=428&i=19371&t=19371

תמר הקישור אינו מגיע לאף מקום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, אני מחפשת חומר מקצועי על השפעת משחקי מחשב על ילדים בגילאי בית ספר יסודי. מדובר בחשיפה ממושכת של ילדים (כמעט כל שעות בית הספר) למשחקי מחשב שונים וכדי להצביע על הנזק (אם יש כזה) אנחנו מחפשים מחקרים בנושא. תודה מראש.

שלום היכנסי לספריה אוניברסטאית והתחברי דרך המחשב למאגר המאמרים של אוניברסיטת חיפה שם תמצאי חומר בעברית. התייעצי עם הספרנית לגבי מאגרי המידע הפסיכולוגיים באנגלית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום אני נפגשת עם פסיכולוגית פעמיים בשבוע, למעלה משנתיים ימים. בקרוב, היא עתידה לצאת לחופשה בת כ-3 שבועות. אני מרגישה מהמחשבה על כך לא טוב, מאוד לא טוב. היא יודעת, אולם טרם נמצא הפתרון. נא הצעותך, כיצד לשרוד את התקופה? גם עם הפגישות, כל יום נראה ארוך כמאה שלמה. תודה גליה

מקווה לטוב. תהיהי חזקה. יהיה בסדר כולנו עברנו מצבים דומים. אל דאגה !!!!

ואני כן מודאגת, יודעת שמצפה לי סבל וכאב נוסף למה שאני כבר חווה. תודה על התגובה גליה

גליה, האם זו החופשה הראשונה שהפסיכולוגית שלך לוקחת אחרי שנתיים+? או שמא החופשה הראשונה הארוכה (יחסית)? האמת? אין ברירה, מסתדרים בלי. אני יודעת שזה נשמע גרוע... גם אני נפגשת עם פסיכולוגית פעמיים בשבוע, וגם היא יוצאת לחופשות (שבוע החודש ושבוע בחודש הבא). הדרך לשרוד היא פשוט להמשיך כרגיל את החיים, רק בלי 2 הפגישות השבועיות... בסופו של דבר הזמן עובר. את יכולה לראות איך את מסתדרת באופן עצמאי (= בלי הפסיכולוגית) בזמן הזה ולעשות לך מעין "יומן מעקב"; ככה תשארי איכשהו בתוך הטיפול, וגם תוכלי לעבוד עם הפסיכולוגית, לאחר החופשה שלה, על ההשלכות של ההפסקה בטיפול - אולי תגלי, שתעברי את זה יותר בקלות ממה שאת חוששת?

אכן זו פעם ראשונה חופשה כל כך ארוכה. בחופשות קצרות נעזרתי בכתיבה, אולם כעת אין בי הכוח לכתוב. תודה על התגובה גליה

קודם כל לי הייתה פסיכולוגית כשנה וחצי לפני שהתגייסתי לצבא ונורא היה קשה לי להתנתק מהשיחות שלה כי הייתה לי בעיה קשה אבל בסופו של דבר תמיד אמרתי לעצמי שכל דבר הוא זמני בחיים וזה באמת היה זמני והיום יש לי פסיכולוגית אחרת ואני לא מתכוונת לפתח כלפיה תלות למרות שזה נורא מפתה כי היא מין אוזן קשבת לך לכל "הצרות" שיש לך/לי

הלוואי והיה אפשר לשלוט בזה, זה קורה בהדרגה בצורה לא צפויה, זה פשוט פתאום קיים. מנסיון העבר, פרידה מפסיכולוגית, אני יודעת מה עומד לקרות, אני פשוט יודעת, יהיה קשה, יותר קשה ובסוף יהיה קשה מאוד. שלושה שבועות, שפתאום לאדם שמקשיב, שמבין, שנמצא שם בשבילי, לא אכפת מה קורה. אם היתי יכולה להרדם לשלושה שבועות....(או לתמיד) היתי.... תודה על התגובה גליה

גליה שלום מהצד החיובי של הענין הייתי אומר שיש לך כנראה קשר מאוד טוב עם הפסיכולוגית וכשהיא נמצאת יש לך מקום מתאים ונכון להיות בו. הפרידה היא חלק מהחיים, בכל הקשר, וגם בהקשר של המפגש הפסיכולוגי. אני מתאר לעצמי שזה נושא שמעבר לאירוע הספציפי יכול לספר עליך לא מעט ואולי גם יתכן לך חומר למחשבה בפגישות ועם עצמך. רצוי באמת להביא את חששך לטיפול ובמידה ואת חוששת להישאר לבד תוכלי לבקש מהפסיכולוגית טלפון של עמית או עמיתה עימם תוכלי להיפגש במקרה ולא תעמדי בפרידה. בברכה ד"ר אורן קפלן

גליה שלום אני מבינה עד כמה מרגישים חרדה מהמחשבה. נסי לראות זאת בצורה אחרת. תגידי לעצמך שזו הזדמנות טובה לראות שאת חזקה יותר מבעבר ויכולה לעבור את התקופה וכשתעברי אותה (ואת תעברי אותה) יהיה לך יותר בטחון בעצמך תהיי פחות תלותית.בהצלחה !!!!!!!!!!

אני לוקחת מזה כמה חודשים את התרופה זיפרקסה ,שאלתי היא האם ישנם עוד אנשים שלוקחים תרופה זו והצליחו שלא להשמין? האם יש תרופה נגד ההשמנה שהי חלק מתופעות הלאוי של הזיפרקסה?

מתי, כדאי שתשאירי את השאלה שלך גם בפורום פסיכיאטריה, מכיוון שהוא מנוהל ע"י פסיכיאטר שמתמצא יותר בתחום התרופתי.

מתי שלום אנא פני לאחד הפורומים הרפואיים. בפורום זה הייעוץ בתחומי פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

גם אני מקבלת זיפרקסה והיא אכן מגבירה תיאבון ויש קצת השנה בהתחלה. אבל ההשמנה היא מאוכל ולכן רצוי להקפיד יותר ואז לא משמינים.

שלום לכולם, האם מישהו יודע מה זה אפקט דיספורי, השלכותיו על החולה, וכל מה שקשור בתופעה זו. תודה, אלון.

אני חייב לדבר איתך לגבי הניתוח שעברת ואיני מצליח לדבר איתך באימייל אתה לא בודק אותו כניראה אנא השאר לי טלפון או איי סי קיו זה דחוף

איי סי קיו מס' 346389776

אלון שלום מדובר על סוג של מצב רוח או אופן הבעה שהוא שילוב של דיכאון, אי שקט וחרדה. עוצמתו יכולה להיות חלשה או חזקה, זה תלוי בהמשך התיאור. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 14. בתקופה האחרונה, במשך כחודשיים, ירדה כעשרה ק"ג. משקלה היום 38 ק"ג וגובהה 1.55 מ'. אני מרגישה נואשת, הילדה היפה והחכמה שלי אינה מבינה לאיזה מסלול היא נכנסת וזאת למרות שיחה עם רופאים. יש למישהו עצה איך ניתן לפנות אליה, איך אפשר לדבר אליה כדי שתבין? היום היא יורדת בקצב של קילו עד שניים בשבוע. יש לנו תור למרפאת נוער, אבל הוא רק בעוד 5 ימים.

לאמא שלום נכנסתם לשלב שבו ההגיון אינו עובד יותר ולכן בתך לא מקשיבה לעצות של רופאים או לכל גורם אחר. כדי למנוע פגיעה חמורה בבריאותה של בתך עליך לפנות בדחיפות לגורם מקצועי המתמחה בהפרעות אכילה. אל תצפי שפטנט קצר מועד ומהיר יעבוד כאן. זו בעיה חמורה מאוד שיש לטפל בה בצורה יסודית. הבעיה כאן לא קשורה כלל לגוף ולהרזיה אלא לדימוי הגוף של בתך שאינו קשור יותר למציאות שבחוץ אלא לעולמה הפנימי. תוכלי להגיע לאתרים הבאים באינטרנט: http://www.solgar.co.il/aviv http://www.shahaf-ltd.co.il/index.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אמא שלום לפעמים במקרה כזה מאשפזים בבי"ח פסיכיאטרי לנוער או כללי וזה טוב כי יש חבורה תומכת מסביב ומעקב ואם על זה ימליצו אל תהססו.שתהיה בריאה.

במידה וצריך טיפול תרופתי לבולמיה איזה כדורים מומלצים לטיפול, תודה

תמר בנושא תרופות אני מציע לפנות לייעוץ לפורומים הרפואיים. בפורום זה הייעוץ בתחום פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה

תמר שלום תפני לורום לפסיכיאטריה של ד"ר הידאש שמופיע ברשימה של פורום זה.

האם ניתן בבולמיה ללא טיפול תרופתי

תמר בהחלט אפשר לטפל בהפרעות אכילה באמצעות טיפול פסיכולוגי. הטיפול התרופתי ניתן לפי הצורך, אם כי לעיתים הוא חשוב מאוד להצלחת הטיפול. בכל מקרה, השינוי המשמעותי במקרה של בולמיה הוא בעולם הפנימי כמו למשל דימוי הגוף. את זה כמובן אף כדור לא יכול לשנות. הכדורים יכולים לעזור להפחית מרכיבים של דיכאון וחרדה שמהווים פעמים רבות שורש לבולמיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך וההיענות המהירה שלך .

ד"ר אורן קפלן שלום! אנו צוות עובדים במפעל קטן, ויש אצלנו עובד אחד שכבר שנים מתאפיין בחשדנות יתר, האשמות שווא והתפרצויות זעם. בכל פעם הוא בוחר להאשים עובד אחר שהוא נוגע לו בדברים, גונב לו, מקלל אותו וכ"ו . עובד זה שולט בעצמו כיוון שלעולם לא יאשים אנשים שהוא תלוי בהם. הוא יודע להפעיל אותם לפי רצונו בזכות הקסם האישי שלו. הוא עובד מצטיין והבוס מעריך אותו מאד. בזמן האחרון הוא נתפס באחד העובדים ומאשים אותו שהוא מחבל לו בתוצרי העבודה שלו, ואת שאר העובדים הוא מאשים בשיתוף פעולה עם העובד המחבל. אנו פנינו לבוס ואמרנו לו שלדעתנו עובד זה סובל מבעיות נפשיות כל שהן וזקוק לטיפול.הבוס הבטיח להתייעץ עם גורמים מוסמכים ולנסות לפתור את הבעיה לטובת כולם. אך עם הזמן "חשדן" הצליח לשכנע את הבוס שאותו עובד אכן מחבל לו בעבודה, הוא אוסף הוכחות מדומות לזה. אנו עובדי עצות ולא יודעים איך לעזור לאותו אדם אומלל שמאשימים אותו על לא עוול בכפו, אנו חוששים שלא יפגעו בו. אנא יעץ לנו מה לעשות. תודה.

עליכם לדבר דחוף עם הבוס ולהסביר לו שאתם סובלים !! אתם באתם לעבוד ולהנות ולא לקבל האשמות !! בהצלחה !

שרה שלום לפי מה שאת מתארת אותו אדם אולי סובל מבעיות כלשהן, אבל מי שבעיקר סובל זה הסביבה שלו, במקרה הזה, אתם חבריו לעבודה. אין סיכוי לתת עזרה לאדם שאינו מעוניין בעזרה ולפי מה שאת מתארת מדובר על אדם שבסך הכל מתפקד ביום יום ואינני רואה סיכוי רב שכעת ירצה עזרה נפשית כדי להקל עליכם את החיים. אני מציע שבשלב זה תתמקדו בעזרה לעצמכם בכך שתעבירו את הסתייגויותיכם מהתנהגותו לממונים עליכם כדי שידעו שיש מצב בעייתי. אם הבוס שלכם משתף פעולה הבעיה שלכם לא נגמרת עם אותו עובד חשדן אלא ממשיכה עם ההנהלה שלא נותנת לכם תמיכה. את פעילותכם הייתי ממקד שם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמי חולה כבר כמה שנים עם התקפות קשות, בכל התקפה היא זורקת את הכדורים ולא מוכנה להמשיך לקחת אותם. אצל פסיכיאטר הייתה פעם אחרונה לפני ארבע שנים ומאז מסרבת ללכת אליו בטענה שאצלה הכול בסדר.... כולנו ניסינו לשכנע אותה, בדרכים שונות ורבות, ללכת לפגישה אצל פסיכיאטר, ולהתחיל לקחת תרופות באופן קבוע, והיא לא מוכנה!!! מה עושים עם המצב (המצב שלה לא טוב) ואיך לשכנע אותה????????

יעל שלום לצערי התופעה שאת מתארת נפוצה מאוד. הכדורים שומרים על חולי סכיזופרניה מהתדרדרות נוספת להתקף, אבל גם מקלקלת את איכות חייהם במובנים אחרים ולכן רבים מהם מפסיקים את התרופות כאשר מצב משתפר מעט, ואז מתדרדרים שוב. מצבם לא מאפשר תמיד להבין או להתמיד וכך הסביבה נמצאת במצב בלתי אפשרי. אני חושש שהמעגלים הללו הם חלק מהחיים לפחות בתקופה הקרובה. חשוב להמשיך ולדבר איתה על חשיבות התרופות ובד"כ אפשר לשכנע בעיקר אחרי משבר וסבל. אם יהיה לה רופא פסיכיאטר אליו היא קשורה ובו היא מאמינה זה בהחלט יכול לשפר את המסירות לטיפול. כדאי שתהיו בקשר גם עם משפחות אחרות שסובלות מאותו מצב לקבל ייעוץ ותמיכה. תוכלו לברר על מסגרות כאלה דרך אנוש ועמותות נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך. ובהמשך, שאלה נוספת, האם אתה חושב שניתן יהיה לשכנע אותה ללכת לפסיכיאטר (וכמובן בהמשך נטילת התרופות) ע"י לחץ מסיבי כגון איום באישפוז, ניתוק קשר...מה דעתך?

יעל שלום יש פסיכיאטר טוב שמתמחה נדמה לי בסכיזופרניה ויש לו אתר בפורום פסיכיטריה בקבוצה של הפורומים. נסי לפנות אליו בשאלה זו.

אחותי נולדה עם פיגור שכלי קל. כיום בת 29. בגיל 27 לקתה בסכיזופרניה. התרופות לא עוזרות.

כתבתי לך די מזמן שבגלל מדריכה בהכשרה מעשית זימנו אותי לוועדה לגבי המשך לימודיי. הצרה היא שזאת בעיה קבוצתית. כולנו באותו הצרה (כל הקבוצה-ואני יודעת שזה נשמע מוזר- הסתבכנו בצרה הזאת). הוועדה שלי היתה לפני כמה זמן ובגלל שהייתי כ"כ מיואשת מהדיכוי של המדריכה לא יכולתי נפשית לתת להם תשובות לשאלות ששאלו. והם גם אמרו דברים שידעתי שזה הדברים שהמדריכה אמרה ופשוט נכנעתי. מייאוש. בוועדה עצמה הם אמרו לי שהם מפסיקים לי את הלימודים כי אני פסיבית א. בגלל שלא מגינה על עצמי כשיש לי אפשרות לעזור לעצמי ב. כי לא נדנדתי להם שהמדריכה לא בסדר ושיעזרו לי לפתור את הבעיה. (פעם אחת לא נחשב מבחינתם). דברתי עם אחד מאנשי הוועדה בטלפון ובקשתי שייתנו לי להסביר שוב כיוון שהייתי מדוכאת ועכשיו גייסתי כוחות להלחם. הוא אמר שהייתי צריכה, כל השנה ובוועדה עצמה, להלחם ולא לוותר ושעכשיו אני צריכה לקבל את ההחלטה "בעלת התוקף המשפטי" בהבנה. לאור העובדה שכולם טענו שאני פסיבית ולא הייתי צריכה לשתוק לגבי המדריכה אלא לפנות שוב ושוב. האם נראה לך שייתכן שיש פה נסיון מסוים לראות האם אלחם? יש לציין שהם נחושים בדעתם. לדעתך יש טעם לפנות לראש הוועדה ולערער (אני מרגישה ממש רע עם ההחלטה הזאת)? דבר שני, מכל המצב התיאבון שלי הלך. לוקח לי שעה לאכול ארוחת בוקר ואני לא מצליחה לסיים את הפרוסות, וצהריים לוקח גם משהוא כזה והשיא היה 2 שעות. בארוחת ערב כמעט הקאתי מהגועל. ורק מלחשוב על אוכל אני מרגישה בחילה. מה קורה לי? בבקשה, אני מתחננת, ענה לי על כל השאלות כי כולם חשובות באותה מידה. ממש קשה לי.

שלום קשה לי לייעץ לך בנושא הוועדה מאחר וזה נושא פורמלי ולא כל כך בתחום הפסיכולוגיה. אני מציע לך להתייעץ עם אדם שמבין את הנהלים במוסד בו את לומדת, אולי משפטן, אולי באגודת הסטודנטים אם יש כזה דבר אצלכם. לגבי התיאבון והתיאורים שלך על השנה האחרונה, נשמע שקורה משהו לא טוב ושאת זקוקה לטיפול. אני מציע לך לפנות לייעוץ מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני סטודנטית בת 23 ויש לי חבר בן 25 לפני כ8 חודשים הוא הציע לי להתחתן ועכשיו (התחיל לפני כחודש וקצת) הוא שקוע במין דכאון כולם מעצבנים אותו ולא אכפת לו מכלום (אני חושבת שגם ממני) אני לא בדיוק יודעת איך להתנהג הצעתי לו ללכת לפסיכולוג ואני גם מוכנה ללכת אבל איך מוצאים פסיכולוג טוב ובכלל איך אני אמורה להגיב לעדישות שלו פשוט קשה לי אני באמצע מבחנים והמצב משפיע גם עלי מאוד למרות שאני מנסה להדחיק את הכל לפחות עד סוף המבחנים מה לעשות?

לרינת יתכן והחבר שלך עובר תקופה קשה. ניתן ללכת לפסיכולוג פרטי או דרך קופות החולים. מה שלדעתי את צריכה לעשות זה לתת מרחב וזמן. תתמכי בו ובו בזמן תדאגי ללימודייך ותחליטי שאת התוכניות המשותפות דוחים כרגע ולא מתעסקים איתן ובעוד כמה חודשים יהיו לך מספיק נתונים לדעת מה המצב ולהחליט מה את עושה. זה אם את מעוניינת להישאר איתו בגדול.כל טוב

תודה על העצה אבל איך מוצאים פסיכולוג טוב

רינת שלום אפשר למצוא פסיכולוג, אבל צריך גם שבן זוגך באמת ירצה להגיע אליו. מנסיוני, פעמים רבות רוצים שבן הזוג ילך לטיפול, אבל אם זה לא מגיע ממנו, הסיכוי להתמדה והצלחה נמוכים מאוד. אני מציע לך לתת לו שם של פסיכולוג ומכאן לתת לו לדאוג לעצמו, להתקשר ולקבוע את הפגישה. אם אתם מאזור המרכז אשמח להפנות אותך, תוכלי לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. אל תשכחי שבזמן שאת דואגת לו את צריכה גם לדאוג לעצמך, בקשר שלכם וגם בלימודים. מה שקורה עכשיו יכול להיות משבר זמני ומקומי שאין לו משמעות לטווח הארוך, אבל יכול להיות גם משהו שכן מאפיין את בן זוגך ואז תצטרכי בוודאי לשאול את עצמך האם את מעונינת בקשר עימו. זה בירור שחשוב שיעשה בלי דעות והחלטות ידועות מראש. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן רציתי לשאול שאלה מהותית ואשמח אם תענה עליה בהרחבה. אני נושאת עימי המון התנהגויות והרגלים שהייתי שמחה להיפטר מהם כמו גם בעיה רצינית להיקשר למישהו. אני בת 27 ואין לי ולא היה לי חבר משמעותי בעבר (היו פה ושם אבל לא משהו עמוק). כמו כן גם עם בנות אין לי חברות אמיתיות. אני מרגישה שאני לא באמת נהנית עם אנשים. בנוסף יש בי עייפות בסיסית כזו. אני נוטלת סרוקסט לטיפול בדיכאון וללא טיפול פסיכולוגי כי אין לי כסף. שאלתי היא: אתה כותב פה לא פעם ולא פעמיים לאנשים שעד שהם לא יעבדו את זיכרונות וארועי העבר- הם לא ייפטרו מהבעיות הרגשיות השונות שמטרידות אותן. אני סוברת שלעיתים צריך להשתיק את השד, ואם משהו ספציפי לא מטריד אותי- אז לחמה לעורר אותו?! למשל ברור לי שהוריי עשו המון טעויות איתי אבל אני לא יכולה להאשים אותם ואפילו לא לכעוס- זה מה שהם הכירו וזה מה שהם יכלו לעשות בזמן ההוא. . לי למשל אין משהו ספציפי שקרה בעבר ואני יכולה להצביע עליו, אבל הרבה דפוסי ההתנהגות של הוריי- עברו אליי. האם עיבוד של החינוך שלי יעזור לי להתגבר על הבעיה היצירת קשרים או להיפטר מהרגלים רעים? ואם כן, איך זה עובד העיבוד הזה? על ידי שיחות על דא והא, או על ידי נבירה בילדותי? פשוט הבעיה העיקרית שלי זה יצירת קשר עמוק- יש לי פחד איום מהיקשרות- ולא ברור לי איך לפתור את זה. בנוסף, מילאתי שאלון פסיכולוגי מעמיק והתברר שיש לי בעיה של חוסר בשלות, ומשהו עם זהות שעוד לא מגובשת. אני צעירה אז זה לא מטריד אותי, אבל אני כן מרגישה שאני צריכה כלים להתמודד עם זה . האם העיבוד הזה זה הכלי? ואם כן במקרה הזה טיפול ארוך הוא הכרחי? כי אין לי כסף, אני סטודנטית עצמאית. תודה על תשובה תודה גלי

גלי שלום בחיינו שמענו הרבה דברים שהחברה אומרת וההורים אמרו וזה לא אומר שזה הנכון בכלל או לנו. בעיבוד של דברים מהעבר את מוצאת עצמך מול אימרות ושואלת שאלות חדשות ומוצאת הקשרים חדשים וזה נכון להמון נושאים ואז זה משנה לך גישה בחיים. למשל דברים כמו בחורה חייבת להתחתן עד גיל 30 אחרת... סתם דוגמא גבר חייב לפרנס...כל מיני ואז לפעמים בבדיקה של הדברים את משנה גישה ועמה משתנים החיים שלך. ניתן לפנות ליעוץ בקופות החולים ואז זה עולה לך השתתפות סמלית בחודש נדמה לי. בהצלחה.

גלי שלום אני לא דוגל בהעלת זכרונות העבר כשיטת טיפול. מודעות אינה הטיפול, היא עשויה להיות כלי שעימו אפשר לעשות טיפול. את מתארת מצב של דכדוך קבוע, קושי להיקשר לאנשים, תחושה של ריקנות בחיים. חוויה פנימית כזו נובעת בוודאי מדברים או דפוסים שנוצרו בעבר. חלק מהטיפול הפסיכולוגי הוא להבין את אירועי העבר טוב יותר או בזוית אחרת, כחלק מתהליך של שינוי. עם זאת, המודעות בהחלט אינה הטיפול עצמו. תוכלי לקרוא מעט על הטיפול הפסיכולוגי הדינמי (שהוא מה שמתאים לך לדעתי) בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי דרך קופת חולים או מרפאות בריאות הנפש, כמו כן יש שירות פסיכולוגי מוזל ברוב המוסדות האקדמיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

גלי שלום! אני בחורה בת 22 שהיו לי חיים בערך כמו שלך אך כמובן שלכל בנאדם יש חבילה משלו, גם לי לו היה חבר רצנינ אף פעם ולא האמנתי שאף פעם יהיה לי משהו שיאהב אותי, אבל נראה שטעיתי והכרתי משהו בצבא ואנחנו שנה וחצי ביחד ולפעמים כמו כל זוג נורמלי רבים אבל הצלחתי להשיג מה שלא האמנתי, אני חושבת שאת צריכה להאמין בעצמך יותר ולהילחם בשלילי שבך. תאמיני לי שגם אני לוקחת סרוקסט ומטופלת טיפול פסיכולוגי אבל אני כל הזמן לא נותנת לעצמי לחשוב שלילי כי חשיבה שלילית מביאה שלילי וחשיבה חיובית הורגת את השלילי. אם תרצי לדבר וכמובן עידוד אז את יכולה לכתוב לי לאימייל: [email protected]

היי אני בת 27 הכרתי בחור בן 25 דרך האינטרנט ומזה 3 חודשים אנחנו בקשר טלפוני, הכולל שיחות ארוכות ויומיומיות. במהלך הקשר הטלפוני נקשרנו ונוצרה חיבה עמוקה , אם כי קשה לי לומר שהידלקות או התאהבות... נפגשנו לפני כשבוע. היה נחמד- לא יותר, אך החלטנו שממשיכים את זה לכיוון רומנטי- דהיינו לא לכיוון הידודותי כפי שסברנו בהתחלה. מדובר בבחור שאני מאוד מעריכה את אופיו ופועלו ומוצאת שיש לנו חוש הומור משותף שגורם לנו לצחוק כל הזמן. מה הבעיה? הוא קמצן מ א ו ד! לא מחושב, לא חסכן אלא ק מ צ ן. הוא מסוגל לא להתקשר יום שלם אלא רק לקראת הלילה כשמגיע הביתה- רק כי הוא לא היה ליד טלפון של בזק, ומסלקום זה יקר... גם לא רק לשאול מה שלומך.... הוא כמעט ולא מוציא על דברים מיותרים כגון בגדים, הופעות, סרטים וכו', וזה לא שאין לו. יש לו אבל הוא מעדיף לחסוך למשהו גדול כמו טיול לחו"ל או דירה. סיפרתי לו שקניתי טבעת הוא שאל כמה היא עלתה? עניתי 40. אמר לי יקר ולא התייחס ליופי שלה ולכך שאהבתי אותה. כל נושא שיחה שעולה- מיד נסוב על כמה זה עולה וכל דבר שניתן בחינם הוא מציאה של ממש... בקיצור אני צופה בעיות בינינו כי אני בחורה שמצבה הכלכלי ממש לא מזהיר, אבל חיה את חיי בצניעות ומדי פעם מאפשרת לעצמי לבלות בלי לחשב כל צעד ושעל. האם יהיה נכון לנסות את הקשר? האם לדבר איתו כרגע? זה נראה מוקדם מדיי, והבעיה שאנחנו כל כך נהנים מהומור משותף שחבל על הקשר. כדאי כבר עכשיו לעבור לידידות לפני שיתחילו להצטבר כעסים? אגב, תכננו לטוס לחו"ל למשך שובע וחצי בעוד שלושה שבועות, אני כבר צופה בעיות על רקע ישיבה במסעדות וכניסה לאתרים... בטוח שיהיו ויכוחים או ויתורים מכאיבים מבחינתי! תודה על עיצות נועה

נועה שלום מה אני אגיד לך. אני עם בחור כזה לא הייתי יכולה לחיות כי הוא היה חוטף התקף לב ממני, אבל עכשיו ברצינות. יש אנשים שאוהבים להוציא על הדברים הגדולים וחוסכים בקטנות ויש (כמוני) שאוהבים להינות במקום מעשרות דברים קטנים בלי חשבון ויותר לארג'ים באופי. את צריכה לראות עד כמה זה מפריע לך כי בנישואין שוני מהותי בהתייחסות לכסף זו בהחלט בעייה. גם ככה זוגות ממוצעים רבים על כסף מספיק.מה שאני אומרת זה שזו נקודה חשובה בחיי זוג.בהצלחה

זו תכונה שקשה לשנותה אם בכלל.

לפי דעתי- את צריכה להמשיך לצאת איתו. אולי יהיה אפשר לשנות אותו במשך הזמן. אם את לא רואה את עצמך חיה עם קמצן- עדיף שתשארי ידידה שלו. [חיים עם אדם קמצן לא כיפיים במיוחד]

נועה שלום לפי מה שאת מתארת קצת מוקדם להחליט. אם הוא מוצא חן בעינך בשאר המובנים אני מציע לך להמשיך את הקשר. לפעמים החסכנות היא סוג של דפוס חשיבה שפשוט נוצר בעבר ואפשר לשנותו כאשר גרים באוירה אחרת. זה בהחלט נושא שאפשר לדבר עליו ולא הייתי ממליץ לך לקבל החלטות רק בגלל זה כעת. אם זה יפריע לך מאוד בעתיד סביר להניח שלא תרצי להמשיך את הקשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ולי יש בעייה, אני כבר גדול אבל מרגיש מאוד חושש ופגוע למרות שאני מבין שאין שום סיבה. חושש לאצטרך לתמוך באמי נפשית, מאוד קשה לי עם זה. דבר שני, לאבי אין דירה פנוייה , הוא צריך לשכור ומצבם הכלכלי מאוד ירוד. יש לי חדר פנוי בדירה שאני שוכר, אך אני חושש שאם אבי יגור איתנו, הזוגיות תפגע. האם להציע עזרה לאבי, גם מצבי הכלכלי לא טוב. אין לי אפילו מה לשאול אך יש המון שאלות, איך להרגיש טוב עם עצמי ולא כמו ילד מפוחד?

תציע לאביך - מתוך נימוס לגור- ואם הוא לא ירצה - אז לא. אלה החיים של הוריך- הם כבר יסתדרו. לך רק נשאר לתמוך ולאהוב אותם !!

שלום שקד, אני בדעתה של שרית. אני רק לא הבנתי הזוגיות של מי תיפגע? שלך או שלהם? אם אתה חושש שהזוגיות שלך תיפגע, אז אולי אפשר למזער את הפגיעה בזוגיות שלך. אני לא יודעת. הזוגיות שלהם? אין להם כבר זוגיות. הם לא נמשכים זה לזו, אז חבל על הסבל שלך ושלהם. תאהב אותם! עדי

שקד שלום החלטת הפרידה היא של הוריך. אני מציע לא להתערב ולא להיכנס לתוך הסיפור. אם הם החליטו להיפרד הם בוודאי חשבו והבינו את המשמעות הכלכלית של החלטתם. אם אתה נשוי דבר עם אשתך וקבלו החלטה משותפת האם להציע מגורים זמניים לאביך. זכור שזה עלול גם להסתבך בהקשר של אמך בהמשך. פרידה של הורים גורמת לא פעם לפגיעה לילדים, גם אם הם בוגרים. זה טבעי שתרגיש כמו ילד מפוחד, ובכל זאת, יש לך גם את הכישורים הבוגרים. בשלב ראשון אולי כדאי לא להחליט על שום דבר מעשי. תן לזמן לעשות את שלו ועקוב אחר ההתרחשויות. קשה לחזות אותם מראש. תן להוריך תמיכה רגשית היכן שהם זקוקים לה ושמור גם על עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שמי הילה אני בת 30 בחורה שמרנית, מזה חודשיים אני יוצאת עם בחורת בן 35 ואני מאוד מוטרדת מאז הפגישה השניה הוא התחיל במגע וכמה פעמים עמדתי על שלי והוא ממש לא מפסיק לדבר על זה כל פעם שאנו נפגשים הוא אומר בעוקצנות אפפר ליגוע בך, מה עם מגע, אנחנו מדברים על זה המון הטענה שלו היא שהוא זקוק למגע חם של אישה והוא מאוד רוצה את זה, מה יכולה להיות הסיבה, אני מאוד חוששת שיש שם הפרעה, האם זה נורמלי תאוה בצורה כזו ?יש לציין שהוא לא עושה לי שום דבר ללא רצוני, האם יש לי סיבה לדאוג או שיש משהו נוסף שאני צריכה לבדוק אצלו. אנא עזרו לי חוץ מהבעיה הזו הקשר נראה לי בסדר. אשמח לקבל תגובות ועזרה

בחורים תמיד זקוקים למגע ! אם את חברה שלי ואת אוהבת אותו - אז למה לא ? רק תבדקי שהוא לא מנצל אותך ! את כבר בת 30- למה את מחכה ? לגיל 50 ?

האם את נהנית איתו ? האם את נמשכת אליו ואת נהנית שהוא נוגע בך ? את לא רוצה לגעת בו? אם אתם כבר בקשר חודשיים ואת מכירה אותו והוא נראה לך אז למה את לא רוצה להתקרב אליו? ממה את פוחדת ? וחוץ מזה איך הוא בתור בן אדם האם את מעריכה אותו האם יש בו דברים טובים שאת יכולה להצביע עליהם מצד שני זה צריך להחמיא לך שהוא רוצה להתקרב אלייך כי את מושכת אותו כי כמובן אתם חברים חודשיים ואת מכירה אותו הוא לא בן אדם שהכרת אתמול את מכירה אותו לא ? ואולי פשוט את לא רוצה אותו וההוא לא נראה לך האם את רוצה להיפרד ממנו? מה את מרגישה כלפיו ?

אולי פשוט תדברי איתו על זה ותגידי לו שזה מוקדם לך ואת לא רוצה בנתיים או שתתקרבו לאט לאט ותיראי מה קורה לדעתי כדאי לך לדבר איתו ולהגיד לו מה את מרגישה אם את לא רוצה שהוא ייגע בך אז פשוט תגידי לו את זה ? וקודם כל תיבדקי למה את לא רוצה להתקרב אליו ? אולי את לא מכירה אותו מספיק ואת לא בוטחת בו ואת זקוקה לזמן ? אולי פשוט את לא אוהבת אותו ? בהצלחה

האם את מרגישה שהוא רק רוצה לשכב אותך ולנצל אותך ? האם חוץ מזה אתם נהנים מדברים אחרים ביחד ?האם הוא בכלל מוצא חן בעינייך ? האם את מרגישה שהוא רק לחוץ לסקס כלהזמן ? תחשבי על כל הדברים ותיראי מה את באמת רוצה

הילה שלום מה שאת מתארת לא נשמע סטיה מינית מאחר ולא התבקשת לעשות דברים סוטים. רצונו במגע יכול להיות טבעי וחיובי, אך יכול גם להיות מהיר מדי, לא רגיש ולא נעים עבורך. מה שחשוב שאת תרגישי בנוח. אם הוא עוקץ אותך הגיבי ואל תתני לדברים שפוגעים בך להאמר ללא התייחסות. אם הוא מוצא חן בעיניך דברי איתו, תיאום ציפיות תמיד יכול לעזור. אולי כדאי שתחליטי עם עצמך עד היכן את רוצה ללכת ובאיזה קצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה עולות לי מחשבות מוזרות בראש. אני בת 23 ואוהבת מאד את הורי. לאחרונה יש לי מחשבות כמו עליהם שהם מתים וזה לא קורה בלילה זה קורה באמצע היום אני מסוגלת למצוא את עצמי ממש בוכה כאלו זה אכן קרה באמת. פעם המחשבה שהם מתו בתאונת דרכים , ופעם שהם מתו ממחלה בקצור כל מיני מחשבות שלא הייתי רוצה שיהיו אבל יש כאלו איזה שהו קונפליקט כי אני בכל אופן מדימינת דברים כאלו כאלו הם ארעו ואני ברגעים אלו ממש מוזילה דמעותץ יש לי תחושה שממש השתדעתי מה אתם חושבים על כזה דבר?

רחל שלום המחשבות שעולות בוודאי מבטאות משהו שעובר עליך כעת. עם זאת, הנפש אינה מכוונות תמיד למקומות שעליהם המחשבות עוברות. יתכן שיש משהו אחר שמטריד אותך והביטוי הלא מודע עובר דרך המחשבות הקשות על הוריך. כדי להבין מה קורה כדאי לחשוב האם יש משהו בחודשים האחרונים או בתקופה האחרונה שהשתנה בחיים שלך. האם משהו יוצא דופן קרה במשפחה או ביחסי הבין אישיים שלך, או בכל הקשר אחר. יתכן שדרך המחשבות משהו מבפנים מאותת לך שצריך לטפל בבעיה כלשהי ואולי היה כדאי שתפני לפסיכולוג כדי לעשות משהו בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

רחל שלום מעבר למה שכתב הפסיכולוג אני רוצה להגיד לך שהמחשבות לא מוזרות. את בגיל שבו את רואה שקורים דברים בחיים וטבעי שתפחדי לאבד את הורייך שהם הבית שלך המשענת. לי יש בן בצבא וגם אני פוחדת לאבד אותו ולפעמים עולים לי מחשבות בראש ותסריטים ומה שאני עושה זה לאמר לעצמי שדברים כאלה עלולים לקרות אך אין טעם לחשוב עליהם ואני מנסה להסיח את דעתי וזה עובר. כשאת חושבת על זה נסי לא להכנס לזה ולחשוב מחשבות חיוביות. כל טוב דפי

היי דפי! אני רואה שאת אוהבת לעזור ויש לך תשובות חכמות יש לי שאלה את חושבת שאפשר לצאת מחרדות פאניקה עם חשיבה חיובית ולא שלילית כל הזמן?

אני בת 29 מספר פעמים קרה לי, ב 10 שנים אחרונות שהלכתי מתוך שינה, פתחתי ארונות ומקררים, הלכתי לשירותים במקומות הלא נכונים עניתי לטלפונים ונהלתי שיחה שלא זכרתי למחרת. כל זה קרה כשאנשים שהתגוררתי איתם העירו אותי בנקודה מסויימת (יש לציין מביכה לפעמים) או כשבבוקר התגלו דברים שהעידו על כך שהייתי פעילה בלילה ללא הכרה. כל פעם שזה קורה, הדבר מבהיל אותי מאוד ואני מנסה לנקוט צעדים כמו, לנעול את החדר ולהחביא את המפתח וכו'. האם זהו הפתרון? האם זה משהו שפשוט צריך לחיות איתו וזהו?

ענבר שלום הליכה בשינה היא סוג של הפרעת שינה. אני מציע לך לפנות למעבדת שינה לייעוץ ואבחון. יש מעבדות בכמה מקומות בארץ, למשל בטכניון בחיפה ובבי"ח תל השומר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן - כתבתי לך כבר כי הומלץ לי לבצע הפלה (מאוחרת) וכך עשיתי לפני יומיים. הייתי בשבוע 19 והטראומה רודפת אותי ללא הרף. אני חשה צער עמוק וחרטה איומה על שביצעתי. כל שאני רוצה כעת זה להיות שוב בהריון (למרות שהקודם לא היה כ"כ רצוי). האם תחושת הרצון להריון היא אמיתית או שמא רק בגלל האובדן שאני חשה? האם היית ממליץ לי כן להיכנס להריון בחודשים הקרובים??? אני חשה אבודה, ריקנית, ניבזית וכואבת עד מוות!

גילי שלום עברו רק יומיים והתחושות שיש לך טבעיות. תני לזמן לעשות את שלו, את מתאבלת כעת על מה שאיבדת למרות שכפי שאת אומרת לא רצית בהריון הזה. תחושותיך הקשות קשורות בוודאי להפלה, אבל גם לדברים האחרים שעוברים עליך וחשוב שתטפלי בהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום, אני בת 31 כרגע בתחילת טיפולי פוריות. כאשר עבדתי תמיד הייתי נותנת מעצמי ומנסה כמה שפחות להעדר אפילו את ירח הדבש דחיתי בחודשיים לפי בקשת הבוס. והיום אני רואה שכל זה היה לשוא סתם התאמצתי להיות יותר מבסדר גם כשזה עלה לי בבריאות בעבודה. עכשיו כשאני בת 31 גם ככה המצב בארץ קשה למציאת עבודה וגילי לא מוסיף אף אחד כנראה לא רוצה להתעסק איתי עם הבעיה הזו שיש לי שאני צריכה להעדר בממוצע 4 פעמים בחודש או לחילופין אם העבודה תהיה במשמרות אז אוכל לאחר למשמרת בשעה ולחזור לעבודה. אני פשוט תלויה בימי ובשעות עבודת הרופא ובמעבדה. אני מרגישה אבודה בעולם הזה לא שווה ממש רע לי. אז מה זהו לעולם לא אעבוד יותר? אח"כ יגיע התינוק עוד סיבה טובה לא להעסיק אותי ... משעמם לי חשבתי להיות מטפלת אך לא נעים להביא את הילד למרפאת הרופא הדבר היחיד שעוד אני יכולה לעבוד זה כעובדת ניקיון או במלצרות? אך, למה אני צריכה לרדת ברמה מבחינתי ולא להמשיך לעבוד כמזכירה כמו שאני יודעת במקום מסודר? אני צריכה להתפרנס! אני סובלת מאנדומטריוזיס הידוע כמחלה גינקולוגית אז אם זה נחשב כמחלה למה עבור מחלת לב יש אחוזי נכות? כן אני נכה לא יכולה להביא ילדים לעולם ובגלל הטיפול הזה שבו צריך להעדר כל הזמן אני לא מצלחיה למצוא עבודה כי אף עסק לא רוצה לספוג את השעות על עצמו אולי ביטוח לאומי יכול להכיר בזאת? לולא הייתי נשואה והייתי חייבת להתפנס לבד עם בעייה זו אני לא רוצה לחשוב מה הייתי עושה. תודה על עזרתך.

ענבל, תנסי ללכת לקבוצות תמיכה לאנשים שעוברים טיפולי פוריות! שווה לנסות! חוץ מזה ב"תפוז" יש פורומים הקשורים לנושא. עדי

עדי תודה. אבל אני רוצה ומסוגלת לעבוד אפילו שתהיה זו משרה חלקית אך אם אין פרוטקציה נראה לי שעוד הרבה זמן אהיה במצב הזה.

ענבל שלום מה שאת מתארת נשמע מאוד מתסכל, ובאמת בחלקים הפרקטיים כנראה שברגע זה אין הרבה מה לעשות. זהו תקופה שצריך לעבור אותה וקשורה גם למצב הגרוע במשק והקושי למצוא עבודה טובה בלי קשר לבעיות שאת מתמודדת איתן. מאחר והמצב הרגשי והנפשי משפיע על יעילות טיפולי הפוריות זה חשוב שלמרות כל מה שעובר עליך תוכלי למצוא את האיזון והרוגע. לפעמים התבוננות וחשיבה חיוביים בחיים עשויים לעזור. יש הרבה אימהות לילדים שעובדות ואני לא חושב שזה ימנע ממך לצאת לעבודה. בהחלט יתכן שזו תקופה לחוצה יותר כעת וגם עבורך שווה להוריד מהלך ולעבוד פחות, אפילו אם זה במשרה שאינה מתאימה לגמרי לכישוריך. כפתרון ביניים זה עשוי להיות טוב ולתת לך לפחות תחושה שאת עובדת ומשתכרת. הרעיון של עדי על קבוצת תמיכה הוא מצוין כי יש לא מעט נשים כמוך שעוברות חוויות דומות והיית יכולה להתעודד ולהפיק הרבה מנסיונן של האחרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי כולם שוב, רקע לשאלה: בת דודתי בת ה-11 באה אלינו (אלי ולסבתא) מחר. מחר גם אני מתכוונת לצאת לטיול לפסטיבל המחולות בכרמיאל (חיכיתי ממש זמן רב לטיול והטיול הבא מתקיים אם בכלל, רק בעוד שנה!) מחר כנראה גם תבוא בת דודה של סבתא שלי, והיא ידועה בדאגנות שלה. יצויין כי לסבתי נאמר על ידי דודה שלי, שאם הילדות רוצות ללכת לכל מקום שהן רוצות, אז צריך לתת להן! סבתא אמרה שהיא לא הייתה עושה את זה, אבל אם זו בקשה של האימא, אז צריך לציית לה. דיברתי עם בת דודתה של סבתא והיא אומרת ששווה שאשקול ויתור על הטיול בגלל הילדה. אני מאוד מעוניינת בטיול!!! וחוץ מזה בגיל 15 כבר מתחילה התרחקות מהמשפחה.... יש לכם רעיונות? עדי

צאו לטיול ! תבלו ! ומספיק לדאוג כ"כ הרבה ! חיים רק פעם אחת צאי ותהני !!

יעל, תודה. קלעת בול למחשבה שלי! עדי

אני מצטרף להמלצה. נשמע באמת שזה מה שאת רוצה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מהתקפי פאנייקה כ-3 שנים ועכשיו אני מטופלת ברמרון אחרי שעברתי כל כך הרבה תרופות שלא עזרו לי וגם התחלתי טיפול פסיכולוגי. השאלה שלי היא האם הטיפול הפסיכולוגי באמת עוזר כפי שאומרים המאמרים והאם יש לך להמליץ לי מטפל מצויין שיש לו שם בעניין הזה , תודה.

השם הוא יהודית זלצמן בקיבוץ משמר הנגב. פסיכולוגית קלינית המתמחה ביפול בחרדות.פאניקות וכ"ד. אומנם רשימת ההמתנה הינה ארוכה אך הסבלנות משתלמת. כל טוב ואני משוכנע ותזכי לטיפול מצוין. נכון המרחק מת"א וכ"ד. נסי לתפוס אותה בטלפון אחרי שעה 22:00 .

יערית שלום טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור לך, והשילוב עם התרופות לפעמים מתאים עוד יותר. לפי מה שאת אומרת התחלת טיפול פסיכולוגי, והייתי נותן לעניין קצת זמן. את תצפי שאחרי שלוש שנים יקרה נס תוך זמן קצר מאוד. נדרשת סבלנות וכניסה לתהליך. רצ"ב קישור למאמר על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ברצוני לקבל עצה כיצד לנהוג ולכן אני יתן קצת הקדמה אנחנו בבית 4 אחים כאשר היום מלבד האחרון כולם מחוץ לבית אני זוכרת שמאז היותי קטנה סבלתי מיחסה של אמי כאשר חלק מהדברים (לאותו הזמן ) ניראו טבעים וכילדה לא היה לי כוח להתנגד להם. מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד פחדתי מאימי לדוגמא: כאשר היתי הולכת איתה לקניות כילדה בת 8 או 9 לא היה לי אומץ לבקש ממנה שתקנה לי משהוא רק אם היא היתה שואלת את רוצה סוכריה עדין לא היה לי אומץ להגיד לה כן והיתי שואלת האם גם היא רוצה ורק אם היא היתה קונה היתי לוקחת. בבית היה ארון עם ממתקים אבל היה אסור לגעת בו רק אם היא נותנת אני זוכרת שהיתי מתגנבת לשם בלילה ולוקחת מבלי שאיש יראה אותי ואוכלת מתחת לשמיכה. אם היא היתה קונה בגד כמובן לפי טעמה והמידה לא היתה טובה היא היתה כועסת ועושה השואה בין איך שאני או אחי נראים לבין איך שהיא היתה בגילנו והכל ישב עליה טוב (אף אחד מאחי אינו שמן) אני זוכרת שתמיד שמרתי על ילדים קטנים וכך בעצם היה לי דמי כיס מבלי לבקש ממנה כלום אבל אם היא היתה קונה לי דברים היא תמיד דאגה שאני ישלם לה עליהם. אני זוכרת שהיתי בוכה הרבה וכאשר היא היתה מצטערת על המעשה שלה היא היתה מנסה להתפיס על ידי נתינה של כסף ואני לא רציתי ממנה כלום. גם היום כאשר אני אם ל-2 ילדים ומנהלת חיים משלי אני מרגישה שהיא עדין שולטת בחיים שלי תמיד היה השואות בין כמה ילדים של השכנים מוכשרים וחכמים . גם כאשר הייתי בגיל העשרים וקצת היה לחץ להתחתן ולפעמים אני חושבת שבחרתי בבין זוג רק בשביל לצאת מהבית דבר שהתברר כשגיאה והיום אני גרושה וגם לגבי זה יש האשמה כלפיה אני יודעת שרק אני אחראית למעשי אך כאשר יש לחץ עושים גם שטויות בגיל 20 עדין אין לך שיפוט טוב אני בטוחה שאם היו נותנים לי את הזמן הדרוש לי לא היתי מתחתנת איתו. גם בין האחים תמיד יש השואות יש ביחס שלה פרגון לאח אחד שתמיד בא על חשבון השני כלומר אם היא מחמיאה לאחד השני תמיד נפגע מבלי שהיא שמה לב עד גיל מאוד מאוחר לא היה לי אומץ לעמוד נגדה באיזה שהוא שלב אני לא בדיוק זוכרת מתי היה לי אומץ לענות לה אני היום גרושה ואם לשני ילדים אחד בין 10 והשני בין 13 אני עובדת הרבה שעות מחוץ לבית ולכן מאז שילדי קטנים אחרי הגן או בית הספר הם היו הולכים להורי ההורים מאד אוהבים אותם וגם הילדים אך גם היום כאשר אני בת 38 אני מרגישה ששולטים בי לדוגמא אם באים לבקר בשבת ואני לא ירחוץ כלים אז היא מתחילה לקטר שהיא עובדת קשה ואף אחד לא עוזר לה אם אני ישאר בבית ולא יבוא הרבה זמן לשבת היא מאוד מתרגזת אני רוצה לנהל את חיי אך מרגישה תמיד שצריך לרצות אותה אם ניסע למלון ולא נשאל אותה האם היא רוצה לבוא היא נעלבת מצד שני לפעמים גם אני רוצה להיות עם חברי ולא תמיד בא לי להיות עם אמא שלי. בילדותי חטפתי ממנה הרבה מכות ואני עד היום לא יכולה לסלוח לה על זה לכן אני זוכרת כאשר היתי בת 14 נשבעתי שאני לא ירים על ילד שלי יד בחיים כאשר נולדו ילדי לא הבנתי את אמי איך אמא יכולה להרביץ לילד . כאשר מדברים על אלימות ואני אומרת מה את פתאום מתפלאת הרי גם את הירבצת לנו היא אומרת שפעם ככה חינכו ילדים וככה היא חינכה אותנו. אני חושבת שנשארו בי סימני התעללות (יותר נפשי ולא פיזי)מאז אני היום נורא פגיעה ויכולה להתיחס לכל מילה הכי קטנה שיגידו לי גם בעבודה וגם בבית ואני מרגישה שזה נורא פוגע בי. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי בוכה מכל מיני הערות שהיא מעירה לי גם היום כאילו אני אמא פחות טובה ואחי . ואחי מטפלים בילדיהם יותר טוב האם עלי לנתק את הקשר איתה כמו שצינתי היא לוקחת את ילדי לחוגים והם חוזרים אליה אחרי בית הספר ודי קשורים אליה. אני מלאת כעסים אליה איך מתמודדים אם זה יש ימים שאני אומרת לעצמי תעזבי את העבר ותחיי את העתיד אך כל מלה שלה שלא במקום מחזירה אותי תמיד אחורה. לעצתך תודה יעל

יעל שלום את עושה כעת חשבון נפש עם עצמך ועם אמך, ואני מציע בשלב ראשון לא לעבור למעשים אלא להישאר עדיין במחשבות. נשמע שעברת הרבה בחיים וכעת זו מעין תקופת ביניים ובהחלט זמן מתאים לשנות את הדפוסים עליהם את מספרת. אני לא בטוח שהניתוק הפיזי מאמך הוא מה שאת צריכה, לפחות עדיין לא. הדברים שאת מתארת מתאימים לטיפול פסיכולוגי, ואני לא בטוח שרק נושא אמך תהיה על הפרק, למרות שהוא כנראה מרכזי וחשוב. כל עוד את לא עושה תהליך נפשי עם כל זכרונות העבר הם ישארו בלתי מעובדים בתוכך וישפיעו על חייך, עם או בלי הקשר עם אמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום!!! אני בת 16 וחצי והיה לי חבר בן 22 וחצי במשך שנה וחצי לפני חודשיים ניפרדנו ואמאז אני מאוד בודדה ואני כל הזמן עצובה וכל הזמן בוכה. אני מאוד אוהבת אותו. במשך החודשיים אנחנו שומרים על קשר ידידותי כמעט כל יום מדברים בטלפון ופעם בשבוע ניפגשים בזמן המפגשים אנחנו שוכבים באותה שניה טוב לי אבל כשאני חוזרת הביתה אני נהיית עצובה כי אני רוצה שנחזור להיות יחד. אני זקוקה לו לידי. אבל כנראה שלעום לא נחזור. מה לעשות כי ממש רע לי ואני ממש זקוקה לו?

דניאל, כולה את בת 16 וכולה אהבה ראשונה, אז תתרגלי לקחת את החיים בפרופורציות המתאימות. להיפרד מחבר זה לא סוף העולם, נכון שזה קשה אבל מתגברים (ותתפלאי להיווכח שזה קורה הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת). וסליחה, אבל לא כל כך הבנתי בעצם, אם אתם ממשיכים לשמור על קשר ואפילו שוכבים פעם בשבוע, איך זה נקרא להיפרד?? אז ככה, אם טוב לכם ביחד - תמשיכו. ואם הגעתם למסקנה שצריך לחתוך - אז לחתוך וזהו. כי המצב הזה הוא לא לפה ולא לשם ורק מאריך את ייסורי הפרידה. בהצלחה בכל החלטה שתקחי ושרק יהיה לך טוב וקל על הלב.

קודם כל גם לי היה חבר בן 23 שהייתי בת 13 והוא צחק עליי בדיוק כמו זה שאיתך עכשיו כי גם גשנפרדנו הוא היה נפגש איתי למפגשים אינטימיים ואחר כך לא מתקשר אליי כמה ימים , כשבא לו עוד פעם זיון הוא היה מתקשר אליי כי הוא ידע שאני הייתי מאוהבת בו נואשות אז תאמיני לי תהיי חזקה את צעירה ואת תמצאי לך גבר פי 4 יותר גבר ממנו שיעריך אותך ויאהב אותך ולא אחד שיחפש רק לשכב איתך וללכת כי זה מה שהוא רוצה

דניאל שלום ממה שאת מתארת הפרידה שלכם איננה ממש פרידה. את ממשיכה להיות מאוהבת בו, לפגוש אותו, לשכב איתו, אבל במקביל גם יודעת שהוא לא שלך ורע לך בגלל זה. יתכן שהגיע הזמן לברר איתו חד משמעית מה אופי היחסים ביניכם. אם הוא רוצה בקשר רציני איתך, חיזרו להיות ביחד גם רשמית ובוודאי תרגישי יותר טוב. אם לא, אולי עדיף שתנתקי איתו סופית את הקשר ביוזמתך. זה יפסיק את המועקה ויאפשר לך להשתחרר מהקשר. בצורה הנוכחית הוא עדיין בן הזוג שלך גם אם את עבורו אינך בת הזוג שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היום שבתי מרופא שיניים לאחר 4 שנים בהן לא הייתי במעקב. לדעתו, המבנה האנטומי של שיניי מצביע על כך כי אני חורקת שיניים בלילה. לאחרונה אני בהליכי גירושין ועקב כך במתח. האם ניתן לייחס את חריקת השיניים בהכרח למתח זה? אותי הדבר הפתיע מאוד. מה עוד שאני ישנה שעות ספורות בלילה ושנתי קלה (אני גם אם לתינוק שמתעורר בלילה), לכן אני חושבת שאם הייתי חורקת שיניים בלילה הייתי מתעוררת מכך. אין מי שישן לצידי כדי לאשש את התופעה... האם תופעת חריקת השיניים נובעת בהכרח ממתח/לחץ נפשי? או שיכול להיות לכך הסבר אלטרנטיבי? כיצד ניתן לטפל בכך או שהתופעה אמורה לחלוף עם הקלה בלחץ ובמתח? תודה מראש!

שירה שלום חריקת שיניים תוך כדי שינה המכונה גם ברוקסיזם נמצאת במשפחה של הפרעות שינה שונות. רופאי שיניים מדווחים שכ 5 עד 15 אחוז מהאוכלוסיה סובלים מתופעה זו ברמה חמורה עד כדי כך שהיא גורמת נזק, לעיתים חמור, לציפוי השן ובטווח הארוך עלולה לגרום הן לכאבי שיניים והן לפגיעה בחניכיים (ובהמשך לאי יציבות השיניים). התופעה בד"כ איננה מורגשת על ידי החורק עצמו ומדווחת לו על ידי בני משפחה. ניתן להרגיש לעיתים כאב או לחץ בלסתות כעדות לחריקות הלילה. במקרים חמורים יופיע אף כאב אוזניים. לעיתים התופעה קוראת גם במהלך היום (חריקת שיניים או קפיצה של הלסתות ברגעים של מתח) אבל לפעמים התופעה מתרחשת אך ורק בלילה. הסיבות לתופעה יכולת לנבוע ממקורות שונים ואין עדיין הסבר מדוייק להתרחשותה. מבחינה רפואית תתכן בעיה בלסת עצמה. יש לפנות למומחה פה ולסת שיבדוק האם הלסתות נסגרות כראוי והאם אין בעיה רפואית אובייקטיבית בנושא (כתר או סתימת שן בולטת וכדומה). בנוסף, יש השערה שהדבר קשור להפרעות במערכת העיכול וכדאי לבדוק גם כיוון כזה. מבחינה פסיכולוגית מקובל לראות בתופעה ביטוי ללחץ, מתח וחרדה. במידה ותופעות נפשיות אלו נראות רלוונטיות יתכן ונחוצה פסיכותרפיה דינמית אשר יכולה לעזור בטווח הארוך. רצ"ב קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בנוסף, בטווח המיידי, ניתן להפעיל וללמוד טכניקות פסיכולוגיות הקשורות להרפיה - גם אם אין תחושה מזוהה של מתח. לעיתים המתח הוא פנימי בשל אורח חיים וסגנון אישיות וטכניקות ההרפיה יכולות לעזור.טכניקה טיפולית יעילה במקרה זה היא היפנוזה. קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בסופו של דבר מדובר בתגובה גופנית לא מודעת ולכן ניתן לנסות ולשנות אותה בעזרת כלים פסיכולוגים. אגב, ידוע ששימוש באלכוהול מחמיר את התופעה ולכן רצוי להימנע משתיית אלכוהול, בעיקר לפני השינה. ניתן לנסות לבצע פעילות מרגיעה לפני השינה (אמבטיה חמה, תה, מוסיקה נעימה) ולראות אם זה עוזר. בנוסף, יש מבנה שעשוי מחומר אלסטי שמיוצר ע"פ מידה אצל רופא שיניים ואשר מוצב על הלסת התחתונה או שתיהן ומונע פיזית את החיכוך. הדבר לא ימנע את הלחץ המופעל על השן (ולכן לא פותר את כל הבעיה בטווח הארוך) אבל יפחית בצורה משמעותית את הנזק המיידי לשן. לדבר יש גם אפקט טיפולי התנהגותי כי המגע עם החומר האלסטי עשוי ליצור התניה המונעת עם הזמן את חריקת השן. מחקרים שונים מצאו שתופעת חריקת השיניים קוראת לעיתים עם הפרעות שינה מסוגים שונים ובמקרה ויש חשד שהתופעה היא חלק מהפרעת שינה רחבה יותר יש לפנות למעבדת שינה כדי לעקוב בצורה מסודרת אחר התופעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה ניתן לעשות כאשר אשה בגיל כ-50 סובלת מדכאון קשה ולא רוצה גם לשמוע ולדבר איתה כבר כמעט אי אפשר,העניין הוא שכבר היינו אצל פסיכיאטר שלא נתן, שום תוצאות,אנחנו כבר על סף יאוש וזה קשה לראות את אמא שלך קורסת ונהרסת המשפחה?????

משה שלום לפעמים הדיכאון גורם להסתגרות וחוסר נכונות לשתף פעולה. דיכאון קשה מחייב טיפול תרופותי מסודר וקבוע בהשגחה פסיכיאטרית וכן טיפול פסיכולוגי. חשוב למצוא רופא שימצא עימה שפה משותפת. צריך להבהיר לה שהעניין עלול להתדרדר בסופו של דבר לאישפוז אם לא תטפל בעצמה כעת. מבחינת המשפחה, עליכם למצוא פסיכיאטר מתאים שיתן לכם הנחיות כיצד להתמודד איתה ולשכנע אותה לקבל טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

משה שלום רצוי שאמך תקבל טיפול תרופתי נגד הדיכאון. יש היום כדורים נהדרים לזה אך זמן ההשפעה הוא כחודש אחרי שנוטלים את התרופה אין תוצאות מיידיות. מעבר לכך אמך מאד צעירה ורצוי לכשתרגיש טוב למצוא לה אולי איזו תעסוקה או התנדבות שתרגיש טעם לחיים באם אכן היא יושבת בבית כי הסתגרות גוררת תחושת ניכור מהסביבה ועלולה לפתח דיכאון. שתרגיש טוב.

שלום, אני מניחה שגם אם לא אכנס יותר מדי לפרטים, אפשר יהיה להבין את המצב לכשעצמו. אמי חולה נפשית מזה שנים רבות, כשלטפול הופנתה בדחיפתי לפני מספר שנים אחדות. מצבה מוגבל לכדי עסוק כפייתי במספר מצומצם של תחומים. כיום התנהגותה הפכה אגוצנטרית תוך דאגה לאינטרסים האישיים שלה (כשבזאת מדובר בחוסר מעש ומחשבה איך להפעיל אנשים מסביבה עבורה) כשבמוחי עובר פקפוק על מהיכן נובעת התנהגותה (תוך מחשבה שאין זה כמתוך אדם חולה). בעבר התייחסתי אליה כאל אדם חולה והבלגתי לגבי החוסר מעש , אך היום התנהגותה מעוררת בעיקר כעס, לאחר שהפכה מאדם פסיבי שתקן ומנותק לאדם פסיבי דעתן שמשרת את אינטרסיו בלבד (היא מתנהגת כאילו אינה מסוגלת לבצע דבר-מפילה את הכל על הסובב) אל מול אדם חולה חשוב שלא להפגין את הכעס, אך קשה שלא להפגינו, דבר העלול לפגוע יותר. אני בתקוה כי יש אדם שיוכל להסביר לי האם הגיוני שהיא באמת חולה כיום או שהתנהגותה נובעת מעצלות? ואיך בכלל עומדים מולה או מול עצמינו?

מיכל שלום ההתמודדות עם הורה חולה היא קשה מאוד. מצד אחד את רוצה לראות בה את הרוך והנתינה שיש לצפות מהורה, מצד שני יש לה מגבלות חמורות ביכולתה לתפקד ולהעניק. הכעס שלך טבעי ולמעשה כמעט בלתי נמנע. כמובן שהוא לא יכול לשנות דבר כיוון שמדובר במגבלה שאינה בהכרח נשלטת. חשוב שתמצאי דרכים לשמור על עצמך עם הרצון גם להגן עליה. אני מציע לך לחפש מסגרת תמיכה של אנשים שעוברים דברים דומים לשלך. אחד האפשרויות הוא לפנות לאנוש ולברר האם יש קבוצה כזו באזור מגוריך. בשלב כזה או אחר יהיה חשוב לדעתי שתפני גם לטיפול פסיכולוגי שכן זו התמודדות קשה שתלווה אותך מן הסתם עוד שנים רבות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם, שאלה לי: רקע לשאלה: שוחחתי אתמול עם בן דודי מצד אימי (נער בן 15) ושאלתי אותו על תכניותיו לחופש. הוא ענה לי: "מחר (היום) אנחנו נוסעים לגולן". כששאלתי איך? התשובה: "בטרמפים". מי בנוסעים? הוא ועוד שלושה חברים. הסברתי לו שזה מאוד מסוכן מה שהוא עושה, ויעצתי לו לנסוע באוטובוסים. הוא טען שזה מאוד מסובך. לדעתי, אולי מעט יותר מסובך אבל פחות מסוכן!!! סיפרתי לדודי היום והוא אמר לי: "הוא לא עושה דברים כאלה בלי להודיע, ואני מרשה לו לנסוע בטרמפים כי גם אני עשיתי דברים כאלה כשהייתי בגילו". שאלה: מה הייתם עושים במקומי? עדי

לא להרשות לילד לנסוע בטרמפים. עדיף להכנס לדיון משפחתי ארוך ומייגע שבסופו תוכלי להיות רגועה. טרמפים הרבה יותר מסובכים מאוטובוסים בגלל שהם לא צפויים. חוץ מזה - מי ייקח חבורה של ילדים עם ציוד בדרך לגולן? דברי עם הדוד, וגם עם הדודה אם יש ואל תוותרי!

היי אופק, דיברתי אתמול עם הדוד (דודה שלי נסעה לכנס לשבוע) ואם הוא מתיר לו, מה אני יכולה לעשות? עדי