פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אורן אני יודעת שהשאלה מאוד כללית, אני שואלת כי אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג שעובד בגישה אנליטית-דינמית ומעניין אותי מה המאפיינים העיקריים של גישה זו ואילו גישות דינמיות נוספות מקובלות (הגישה האנליטית היא העיקרית?)

גלית שלום הגישה הפסיכודינמית שמקורה בפרויד היא הגישה הרווחת, לפחות לטיפול שאינו ממוקד בסימפטום ספציפי כמו פוביות. בתוך העולם הדינמי יש מגוון רב של גישות, ולמען האמת, אפשר לומר שכל פסיכולוג, אפילו אם משתמש בגישה מסוימת, מפתח בסופו של דבר גישה אישית לטיפול. המפגש הפסיכולוגי הוא מפגש מאוד אישי בין אנשים ולא רק ביטוי לעמדה תיאורטית. רצ"ב הגישה הדינמית שמקובלת עלי: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm כאמור יש עוד עשרות ואולי מאות גישות נוספות. יש חומר קריאה רב בנושא, אבל זה דורש התעמקות וזמן. בתוך התחלה מומלץ לקרוא את ספריו של ויניקוט שרבים מהם תורגמו לעברית בברכה ד"ר אורן קפלן

הפסיכיאטר המליץ לי גם על טיפול קוגנטיבי והוא אמר שגם הוא עושה זאת,האם כדאי להישאר אצלו גם בשביל השיחות או שבשביל זה ללכת לפסיכולג קליני..??

קודם כל כדאי לדעת שלפסיכולוגים בד"כ יש הכשרה הרבה יותר רחבה ומעמיקה בפסיכותרפיה לעומת רופאים פסיכיאטרים שעוסקים בעיקר באיבחון ובטיפול תרופתי ולכן אם מישהו צריך רק פסיכותרפיה כדאי לו לפנות לפסיכולוג קליני טוב. אם מישהו צריך גם טיפול תרופתי וגם פסיכותרפיה אז יכולה להיות התלבטות. כמו בכל התלבטות אחרת יש כאן הרבה גורמים שיכולים להשפיע על ההחלטה כמו עלויות כספיות, הכישורים והניסיון של המטפל, הזמינות והנכונות שלו לעניין וכמובן- הקשר האישי שלך איתו. קשר טוב עם מטפל מאד חשוב להצלחת הטיפול.

סמי שלום אם זו מומחיות שלו בהחלט אפשר ורצוי להישאר אצלו. במידה ותראה שזה לא מתאים תמיד תוכל לפנות לאדם אחר. אם אתה כבר מכיר אותו וסומך עליו, מדוע לא לנסות? אם אתה מרגיש לא בנוח עימו למטרת שיחות, זה כבר סיפור אחר, ואז כדאי לפנות למטפל אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אנחנו הורים לילד בן 3. לעיתים הוא מתעורר בלילה צמא או מחלום רע ומגיע לחדרנו. כבר פעמייים הוא נכנס באמצע אקט מיני. מה עושים? אני לא רוצה לנעול את הדלת, כי פעם עשינו זאת וזה הלחיץ אותו מאוד. אני עצורה מאוד בסקס מאז שהוא ראה אותנו, וחוששת מהרגע שייכנס. מה גם שהקולות הפכו לליחשושים, דבר שגם הורס במשהו את האקט.מה עושים? ואם הוא יראה אותנו שוב, מה אומרים? תודה נעמה

נעמה שלום אני מציע לך לנעול את הדלת בכל זאת. אין כל דרך אחרת לגרום לך להרגיש בנוח, אין טעם להמשיך ולחשוש שבכל רגע הילד יכנס לחדר. בסך הכל הסיכוי שדווקא ברגע הזה הוא יכנס הוא די נמוך ואם נשקול את תוצאות כניסתו והלחץ שזה גורם לכם ובוודאי גם לו, לעומת הלחץ שלו למצוא דלת נעולה, הרי שגם לטובתו עדיף הפתרון הזה. פשוט הקפידו לפתוח את הדלת לפני הליכתכם לישון. לגבי הצורך לדבר בשקט, אכן זו המציאות. יתכן שתצרכו למצוא גם זמנים יצירתיים לקיום יחסי מין, כגון במהלך שעות היום כשהילד אינו בבית. חיי המין של ההורים הם חלק טבעי מחיי המשפחה. הם צריכים להיעשות בדיסקרטיות אבל אין צורך גם להיכנס ללחץ מוגזם מכך שהילד יגלה את עובדות החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 29 לא עובדת כבר 9 חודשים.לומדת בקורס של אופיס. הבעיה שלי היא כזאת: אני מרגישה שאני לא מעניינת,ושאין לי נושאים לשיחה,אני טיפוס שקט ואני לא מקבלת את זה כי מסביבי לאנשים יש על מה לדבר כל הזמן ואני לא! אני מתוחה כשיש רגעים שקטים כי אני מרגישה שזה טורי לדבר ואין לי על מה! מה אני אמורה לעשות בשביל לפתור את הבעיה? אני רוצה להיות בן אדם מעניין ולא משעמם!

אני ממש מרגיש נואשת בבקשה תעזרו לי מחכה לתשובה

קרי שלום רוב הסיכויים שלא מדובר בעובדה חיצונית אובייקטיבית, אלא בחוויה פנימית של שעמום ודימוי עצמי נמוך. יתכן גם שהעניין מגיע לרמה של חרדה או פוביה חברתית שלמעשה משתקת אותך במידה מסוימת ומונעת חופשיות בקשרים בין אישיים. הבעיה אינה טכנית של מיומנויות אלא נושא רגשי ופנימי שניתן בהחלט לטפל בו במסגרת פסיכולוגית. בהחלט יתכן שהתקופה האחרונה בה אינך עובדת מגבירה את התחושות הללו בשל ירידה בתחושת ערך העצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי רוצה לקבל עזרה כללית בנושא של התקפי חרדה - PANIC DISORDER. לאחר שחוויתי התקף אחד או שניים, אני מרגיש מאז מוזר מאוד - תחושה של ניתוק מעצמי וחוסר שליטה מוחלט. למעשה חוץ מלעבוד אינני עושה דבר. התחלתי להפגש עם פסיכולוגית קלינית, והיא המליצה לי לקחת סרוקסט בנוסף לשיחות. אני קצת מפחד מתרופות פסיכיאטריות כי צריך לקחת אותם תקופה ארוכה וזה לא נראה לי. מצד שני, לחיות כך זה פשוט בלתי נסבל. אם מישהו מרגיש כמוני ויש לו עצות בשבילי או כל דבר אחר, הוא מוזמן לענות לי כאן או באימייל.

רותם שלום אם הפסיכולוגית יעצה לך לקחת תרופות אני מציע שתשמע בעצתה ותפנה לרופא לקבלת מרשם. מצבך נשמע מאוד לא נעים, והחשש מהתרופות נראה לי מחיר ששווה לשלם עבור האפשרות לקדם את מצבך. מחקרים מראים שהיכולות להפיק מטיפול פסיכולוגי מתגברת באופן משמעותי במצבים שבהם הטיפול התרופתי נחוץ ומתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי על פי מה ששמעתי, סרוקסט היא תרופה טובה עם מעט תופעות לוואי.אתה יכול לנסות ביו פידבק- אולי זה יעזור לך להגיע למצב של שליטה בגוף. אבל הכדורים יכולים לעזור עם החרדה שקיימת מעבר להתקפים ועם התופעות שאתה מדבר עליהן. ותחסוך לעצמך סבל. אולי שווה לנסות....מקסימום, עוזבים את זה (בהדרגה). ואומרת את זה אחת שגם אצלה המוצא האחרון הוא כדורים.

רותם שלום עברתי (ואני עדיין עובר) התקף חרדה, לצערי אני יודע היטב על מה את מדברת. פניתי תחילה לפסיכולוג שהמליץ על טיפול תרופתי כ"עזרה ראשונה" ולאחר מכן אמר שנוכל להמשיך בשיחות בשילוב טיפול תרופתי. מאחר וראיתי כאן באתר את התלות שאנשים מפתחים בתרופות(בעקר באתר הפסיכיאטריה) לא רציתי טיפול תרופתי כי פחדתי ולכן אותו פסיכולוג הפנה אותי לפסיכולוג אחר שנוהג לטפל בהתקפי חרדה בצורה קוגנקטיבית ללא תרופות. הפסיכולוג השני אמר לי שהטיפול התרופתי קל יותר בהתחלה אך לא יפתור לי את הישנות התופעה בעתיד. לדבריו הטיפול הקוגנקטיבי ארוך יותר אך יעיל יותר בטווח הארוך. נכון להיום עברתי איתו חמש פגישות. נראה לי שהכיוון נכון.אמנם אני מרגיש כרגע הרבה יותר טוב אך לא הכל בגלל הטיפול כי גורם החרדה אצלי(חוסר ודאות רפואית) חלף בחלקו אם כי הוא עדיין קיים. אני יודע שקשה לך כרגע,אך אני גם יודע שהמצב ניתן לתיקון,רק תהיי קצת סבלנית ואני מאמין שהכל יסתדר. שיהיה לך המון הצלחה ואם תרצי מידע נוסף כל שהוא אשמח להשיב.

הטיפול הקוגניטיבי לא תמיד מעלים הכל. לכן, השילוב של תרופה עם הטיפול מטפל מצוין בקושי. הגוף לומד מה זה להיות רגוע ואז ניתן לעבוד בצורה קוגניטיבית כשהגוף הינו רגוע וכך ללמוד לשלוט עליו באמצעות שיטות שונות .

גם אני לוקחת סרוקבט ותרופות להתקפי חרדה אין מה לעשות זה הרגשה קשה ואני כבר מטופלת 3 שנים בתרופות אני מאוד רוצה לצאת מזה אך זה קשה לי אבל אני ממליצה לך להעזר בתרופות כי זה ישחרר לך את הסרוטונין והאדרנלין שבמוח מה שאין לנו ויש לאנשים נורמלים במוח

גם אני סבלתי מהתקפי חרדה. וללפעמים עוד סובלת. אני צבינה אותך וכמה שזה קשה. אבל אני חושבת שאם אתה סובל כ"כ והעוצמה של החרדה בליתי נסבלת כן חשוב שתקח במקביל לטיפול הפסיכולוגי גם כדורים. גם אני בהתחלה סירבתי בתוקף לקחת כדורים. ממש נלחצתי מהעניין ומהתלות שזה יכול לגרום. עם הזמן כשזה לא עבר ושקעתי לגמרי החלטתי כן לקחת וזה עזר לי מאד. זה נכון שהטיפול הפסיכולוגי הוא שעזר וחיזק אותי אבל ללא הכדורים לא הייתי מתגברת. הכדורים נועדו להקל על הסבל שלך זה הכל. אף אחד לא אמר שזה יהיה לנצח ובטח שלא סרוקסאט . הכדור הזה לא ממכר לעומת כדורים מסוג בנדזאויפים או איך שקוראים להם. לתקופה זה בהחלט יכול להקל עלייך אבל אל תתלה רק בהם אלא תצמד לטיפול הפסיכולוגי כי הוא זה שיביא לך את השינוי ואת הכוח. בהצלחה

היי ימית הייתי רוצה לדעת איך את מתגברת על התקפי הפאניקה שלך כי גם לי יש התקפי פאניקה אבל אני גם לוקחת כדורים ומטופלת אצל פסיכולוגית קלינית אבל אם יש לך דרך אחרת הייתי רוצה לשמוע עליה.

היי ימית רציתי לשאול אותך האם הפסקת לחלוטין עם התרופות ואם כן אחרי כמה זמן? האם כיום את יכולה לאמר שאת "מחוסנת" בעקבות הטיפול המשולב? האם גם תוכלי לפרט אילו סמפטומים הרגשת בזמן ההתקפים? אני שואל כי אני לא יכול לדעת בודאות מה נובע אצלי מהחרדות ומה בגלל הסיבה האמיתית. אודה לך על תשובה גם אם לאו דווקא בפורום זה.

אני בן 23 ולפני כמה חודשים הכרתי בחורה שהקשר נעשה קשר רציני.....עד לא מזמן הייתי בטוח שהיא זאת אהבת חיי ושמצאתי לי את ה"אחת..." אנחנו ביחד כ8 חודשים....[היא מאוד אוהבת אותי וכן חושבת שאני אהבת חייה..] אני דיי אוהב אותה או שנקשרתי אליה יותר מדי אך הבעיה היא שאני לא חושק בה....[אני לא יודע אם כבר מהתחלה חשקתי בה אך בכל אופן בהתחלה הכי היה חדש ומרגש...] ,אני פשוט מוצא את עצמי מפנטז על בחורות אחרות ..ואני חש מצפון גדול בקשר לזה ...,[בעוד אני הגבר האחד והיחידי הנחשק בעינייה..],אפילו כשהיא נושקת לי אני לא נושק לה בהתלהבות אלה מחוסר ברירה כזה....כי היא נשקה אותי....,אך עם כל זאת אני מאוד אוהב אותה ועצם המחשבה להיפרד ממנה כבר עושה לי רע...,,,,הייתי רוצה לדעת הסבר לדבר..??

אם אתה לא חושק בה- אין טעם להמשיך !! אלא אם כן תעבוד על זה.

איך אפשר לעבוד על זה..[אבל אני ממש אוהב אותה...

יניב שלום סרטי הוליווד עושים לנו קצת רע בכך שהם מציגים במשך שעתיים רומנים סוערים שיוצרים דפוסי חשיבה שגויים אצל אנשים רבים. האהבה היא דבר מורכב וכדי שקשר זוגי יחזיק מעמד צריך להשקיע בו רבות ולפתח מודעות אישית ובין אישית. נשמע שאתה מאוד אוהב את בת זוגתך. משיכה וחשק אינם דבר אוטומטי ואינם דבר אובייקטיבי. מדובר על משהו שנמצא בראש והוא בהחלט בר שינוי. יש מקום להבין מדוע אינך נמשך אליה. יכולות להיות לכך אין סוף סיבות. גם המשיכה לאחרות אינה אינדיקציה לדבר, זו תופעה נפוצה למדי. העניין הוא לא למצוא את ההסבר אלא למצוא את הדרך לשפר את הקשר ביניכם, ואולי זה משהו שדורש עבודה משותפת. לדוגמא, אפשר לפנות ביחד לטיפול זוגי או אפילו לסקסולוג. דרושה לכך כמובן פתיחות ונכונות משותפת להשקיע בקשר. בהחלט תמיד ישנה אפשרות שבת זוגך אינה מתאימה לך ושנדרשת פרידה. עם זאת, לא נראה לי שאתה נמצא שם כיום. יש עוד דרך ארוכה עד לקבלת החלטה כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהם ההבדלים העיקריים בפסיכותרפיה ע"פ גישת גשטאלט לעומת פסיכותרפיה בגישה אנליטית?

גלית שלום שאלתך מאוד כללית והייתי שמח להבין מהיכן השאלה כדי לכוון אותך. מבחינות רבות אלו שתי צורות חשיבה שונות וקשה לעשות ביניהן השוואה פשוטה כמו למשל בין גישה בהביוריסטית לדינמית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן אני יודעת שהשאלה מאוד כללית, אני שואלת כי אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג שעובד בגישה אנליטית-דינמית ומעניין אותי מה המאפיינים העיקריים של גישה זו ואילו גישות דינמיות נוספות מקובלות (הגישה האנליטית היא העיקרית?) (אני שולחת שוב כי ההודעה הקודמת לא יצאה במקום "* * *",סליחה)

כבר מספר שנים שיש לי סחרחורות שלא נובעות ממצב בריאותי בעיקר כשאני נלחצת. התופעה גורמת לי לא לצאת מבית ממה זה נובע?

רונית שלום מצבי חרדה רבים כרוכים בין היתר בתחושת סחרחורת. לאחר מיצוי הבדיקות הרפואיות רצוי לפנות לטיפול בחרדה. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי! גם אני סובלת מהתקפי פאניקה ואם תרציל דבר על זה שילחי לי הודעה בפורום זה

שלום! אני בת 16 ויש לי ילדה אחת בכיתה שכול הזמן לפעמים היא מתנהגת אלי יפה ולפעמים היא יורדת עלי ומשפילה אותי פעם היא מראה לי שהיא רוצה להתחבר ופעם נראה שהיא נגעלת ממני האם היא מקנאה בי ?איך להתנהג איתה?

אל תתיחסי אליה ! יכול להיות שהיא סתם רעה או שהיא מקנאה בך.

7 יקרה! לפי דעתי החברה הזאת מאד מקנאה בך והיא לא שווה תיחס שלך. את צריכה גם להתיחחס אליה מגעיל וכשהיא מעליבה אותך תחזירי לה!!! למשל שהיא אומרת שאת סתומה תרדי עליה תגידי לה שהיא בת ז... לבנות כמוה צריך לתת את היחס שמגיע להם אחרת הם לא יפסיקו להתיחס מגעיל וחוץ מזה את צריכה להוכיח שאת שווה שעליך לא מתנהגים כמו אל זבל או שמתיחסים לפי המצב רוח אז תתעצבני, תצרחי, אל תתיחסי ותוכיחי שאת שווה!!!!!!!!!!! חולה עליך

7 יקרה! לפי דעתי החברה הזאת מאד מקנאה בך והיא לא שווה תיחס שלך. את צריכה גם להתיחחס אליה מגעיל וכשהיא מעליבה אותך תחזירי לה!!! למשל שהיא אומרת שאת סתומה תרדי עליה תגידי לה שהיא בת ז... לבנות כמוה צריך לתת את היחס שמגיע להם אחרת הם לא יפסיקו להתיחס מגעיל וחוץ מזה את צריכה להוכיח שאת שווה שעליך לא מתנהגים כמו אל זבל או שמתיחסים לפי המצב רוח אז תתעצבני, תצרחי, אל תתיחסי ותוכיחי שאת שווה!!!!!!!!!!! חולה עליך

7 יקרה אני לא יודעת אם היא מקנאה בך אבל ברור שהיא רוצה לשלוט בסביבתה והיא משתמשת בך איך שנוח לה. תתרחקי ממנה ופשוט תגידי לה שהתנהגותה לא לרוחך ואת אינך רוצה בחברות עמה. אני בטוחה שתמצאי חברות שהיחס אתן יהיה נאמן והדדי.

שלום נשמע שמקור ההתלבטות הוא בכך שאת נמשכת לאותה ילדה באותה מידה בה את גם נרתעת ממנה. אם פשוט לא היית סובלת אותה זה היה קל. היית מנתקת איתה את הקשר ואולי גם נוהגת באותה צורה כלפיה. הרבה יותר מסובך כאשר היא מעבירה אליך מסר כפול. ההחלטה איך לנהוג בה קשורה הן לרצון שלך בקשר איתה, והן לאישיות שלך, עד כמה את מסוגלת להתנהג לא יפה בחזרה, להיות חזקה ונחרצת, או לספוג בשקט את העלבון מתוך הרגשה שאינך יכולה לנהוג אחרת. בקיצור, נשמע שיש לך התלבטות עם עצמך שאולי לא מתחילה ומסתיימת דווקא בקשר הזה אלא ביחסיך באופן כללי עם חברים והסביבה. מבחינה פרקטית כדאי לבדוק אפשרות לדבר עם אותה ילדה, במידה וזה נראה אפשרי. מעניין כיצד תגיב אם תשתפי אותה ותגידי לה שלפעמים היא מתנהגת מאוד מגעיל עד כדי כך שאת רוצה להתרחק ממנה ואולי אפילו להגיב כלפיה באותו אופן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, התוא חקל הזה ןמזב .ב"הראב ררוגתמה היבא לצא הנורחאל הרקיב םימדוק ןיאושינמ יתב תדקפתמו היגולוכיספב ילארשי ינש ראות תלעב יהשימל יתמכסה אללו יתעידי אלל ,היבא העיגה ךילהת לש ופוסב הדליהש הזכ ןפואב הדליה לע "הדבע" וז השיא .תיכוניח תצעויכ ןכמ רחאל ףרוצ השיאה ח"וד .ילצא הל בוט אל יכו התוא יתיכה יכ תנעוט איה וב בצמל ךרוע תרזעב תלפטמ יננה יטפשמה ךילהב .תללעתמ אמא ינא יכ הנעטב הדליה תקזחאל העיבתל אלש יאדוובו ללכ תיגולוכיספ הנניא יתנבה בטימל רשא ,השיא התוא יבגל איה יתלאש ,ןיד םש תוארל ןתינו העיבתה בתכל ופרוצ םישגפמה תו"חוד .יתבב לפטל רושיא ינממ הלביק רמאל הדליל תמרוג ,יתמגמ ןפואב יכו שארל תונויער הדליל הסינכמ השיאה יכ רוריבב .וארבנ אלו ויה אלש םירבד דומעת וז השיא יכ אדוול תנמ לע םימיאתמה םימרוגל הינפהב יל רוזעל ולכות םאב חמשא ינניא .םלועל רתוי וז תועט לע רוזחת אל יכו יתדליל הקינעהש יוקלה לופיטה ןיגב ןידל ךוניח תשא אל יאדוובו תיגולוכיספ אל איה וזה השיאה יכ רורב ךא ,ליחתהל הפיאמ תעדוי .יתבל המרגש לוועה לע ןידל דומעל הילעו !דקפתל ךישמהל וזכ השיאל תתל רוסא ,ןיינעב יל עייסל לוכיה םרוג לכל יתוא ונפה אנא .יל עייסל ןכומה ימ לכ ינפב רתוי טרפלו ל"נה ח"ודה תא איצמהל חמשא הבר הגאדבו הדותב אמא

לאם שלום אינני מכיר לעומק את הנושא שכן הוא בעיקרו משפטי. מאחר ואת מקבלת ייעוץ משפטי אני חושב ששם התשובה לשאלתך. כמו כן יש באתר הזה שני פורומים שעוסקים במשפט ורפואה ואולי יוכלו לתת לך הכוונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 30 ובסך הכל מרוצה מחיי - מההתפתחות המקצועית שלי ומהמערכת הזוגית בה אני נמצאית. קיימת בעייה אחת שמעיבה ומקשה עליי את ההתמודדות ברמה יומיומית והיא הוריי. שניהם הורים אוהבים, תומכים ודואגים ואני נמצאת בקשרים נהדרים עם כל אחד מהם, הבעייה היא היחסים ביניהם. כאשר אני באה להתארח בביתם בסוף שבוע אני נחשפת למערכת זוגית קשה. האוירה בבית מתוחה מאד, מלווה בהרבה מאד ויכוחים וריבים, חלקם שטותיים וחלקם "רציניים יותר". שניהם אנשים עובדים ופרודוקטיביים, אבל נדמה שהקשר ביניהם כבר לא עובד. מצד אחד, קיימת תלות גדולה ביניהם שמתבטאת בשיתוף גדול מבחינת עדכון הדדי והתייעצות וגם במילוי צרכי היום -יום (אבי מסיע את אימי לכל מקום, עושה קניות, היא מנקה ומבשלת וכו). מצד שני, הם אנשים שונים מאד, אין להם כל תחומי עניין משותפים, הם לא מבלים ביחד ונדמה שכל אחד מהם חי את חייו בלי האחר. לדוגמא, אבי חוזר מהעבודה בשעות אחה"צ-ערב עייף והולך לנוח, קם מאוחר יותר וצופה בטלויזיה, לרוב בשידורי הספורט. אימי, לעומת זאת, פעילה מאד, קוראת, לומדת, וחברותית מאד. אין להם חברים משותפים והם ממעטים לצאת לאירועים ולבילויים שאינם קשורים במשפחה או בעבודה. אני מוצאת את עצמי מודאגת מאד ממצבם, חושבת על הנושא הרבה ביום-יום ואף מגיעה למצבי בכי וחולשה כללית, ממש קשה לי לתפקד. התסכול העיקרי נובע מהעובדה, ששניהם נראים לי לא מאושרים ונדמה לי שאין ביכולתי לעשות משהו שיסייע בידיהם. משיחות שהיו לי עם שניהם, הם, כמובן, רואים את המצב בצורה שונה ובעיקר מדגישים את העובדה שיש להם ילדים משותפים, בהם הם רואים את פסגת הצלחתם ואושרם. זה למעשה כמעט החוט המקשר היחיד ביניהם. למרות שאני אוהבת מאד את שניהם, אני מוצאת את עצמי בעיקר כועסת על אבי. הוא הטיפוס היותר "קולני", הפחות סבלני מבין שניהם ובדרך כלל בריבים, אני ממש מפחדת ממנו ומהתנהגותו. הוא לא אדם אלים פיזית, אך הוא משתמש בקללות, ולטעמי, לא פעם, משפיל את אימי ומדבר אלייה בצורה מעליבה גם בנוכחות אנשים אחרים. כאשר אני מדברת על זה עם אימי, היא מדגישה בפניי את הצדדים החיוביים שבהתנהגותו כלפייה ואומרת "שאינה מתרגשת" מהתנהגותו כאשר הוא מתעצבן משום שהיא מכירה אותו כבר שלושים שנה ויודעת שהוא מתעצבן מהר ונרגע מהר. היא גם מדגישה בפניי, "שלא ניתן לשנות אנשים בסוף שנות החמישים שלהם". ואכן, אבי הוא אדם חסר סבלנות ואימפולסיבי - מצד אחד הוא מאד גאה באימי ומספר בגאווה רבה על לימודייה הגבוהים והצלחתה בעבודה, מצד שני הוא מסוגל להתפרץ על שטויות (למשל, כאשר הוא לא מוצא דבר מה בבית). בתחומים מסויימים הוא מתייחס אלייה כמו אל ילדה קטנה- למשל ממש לא סומך עלייה בתחום הכספי. העצבנות וההתפרצויות קורות בד"כ לאחר שהוא מתעורר משינה, אז אני ממש מפחדת להתקרב אליו. אחותי, הצעירה ממני בכמה שנים, ואני מדברות על הנושא הזה לא פעם. לטעמה, אני מגזימה בתגובות ובאבחנות שלי את המצב. היא מסכימה שהמצב רחוק מלהיות מושלם, אך תמיד מנסה לנחם אותי בסיפורים על משפחות אחרות, בהם המצב הרבה יותר גרוע. גם בן זוגי, טוען, שאני מגזימה, כי לדבריו "כמעט כל זוג אחרי 30 שנה מגיע למצב כזה". הקשיים והחששות שלי מתגברים במיוחד לקראת אירועים ופגישות שכוללות את הוריי ועוד אנשים - לדוגמא, מפגשים משותפי עם בן זוגי, אירועים משפחתיים, חגים וכו. אני כבר ממש שונאת ארוחות יום שישי וחגים - למרות שאימי בשלנית נהדרת, אני כמעט לא אוכלת בארוחות, משום שאין לי תיאבון, אני יושבת כל הזמן במתח, ומקרינה חוסר נחת כלפי הוריי והסביבה. אני מפחדת ממצב שבו אבי יתעצבן ויתחיל ביניהם ריב, שידבר אל אימי בצורה פוגעת מול אנשים וכו. אני מוצאת את עצמי מלאת קנאה בבן זוגי - במקרה שלו, הוריו גם כן לא מסתדרים והוא מספר חוויות קשות מאד מילדותו, על הורים שמעולם לא הסתדרו והיו רבים הרבה - אך בכל פעם שאני מתארחת אצל הוריו, התחושה שלי היא שהם יודעים להסתיר את המצב הרע של הזוגיות שלהם בצורה נהדרת - הם לעולם לא יריבו מול אנשים אחרים והתמונה המוצגת כלפי חוץ היא תמיד הרמונית, גם אם היא כנראה שקרית מאד. בחיי אני אדם ששונא זיופים וצביעות, אבל אני מוצאת את עצמי מתפללת לכך שהוריי יהיו קצת "זייפנים" ו"שחקנים" כלפי חוץ, לצערי הם לא. אנשים שהתייעצתי איתם, טענו שאני מעורבת ושיפוטית מידי והציעו לי "לקחת מרחק" ולהשתדל להימנע מלהגיע לאירועים משפחתיים. אני כמובן לא מקבלת זאת. ראשית, אני לא נעשית יותר רגועה כאשר אני לא נמצאת עימם, להיפך, אני מלאת חרדות וכל הזמן חושבת "על מה קורה עכשיו ביניהם". אני גם מסתובבת בתחושה שנוכחותי נחוצה מאד, משום שהיא מהווה בלם לריבים גדולים יותר וליחס משפיל עוד יותר של אבי כלפיי אימי - וכך שוב אני מוצאת את עצמי במעגל הרסני - מצד אחד כל הזמן מנסה ל"הציל את המצב" ומצד שני כל פעם מתאכזבת מחדש מכך שהנני מצליחה לשפר א ת היחסים ביניהם. אשמח לשמוע, תגובות, המלצות ומחשבות.

מיה, ההורים שלך צריכים כעקרון להסתדר ביניהם. הם לא ילדים קטנים, והם את הקונפליקטים צריכים לפתור לבד. חוץ מזה, כשיש מריבה כזו, לכי לחדר! עדי

מיה שלום העצה שקיבלת לקחת מרחק נשמעת נכונה, הבעיה שכנראה שאת לא מצליחה לקחת מרחק. בואי נעשה הפרדה בין שני נושאים, האחד הוא מה שקורה להוריך, והשני מה קורה לך. בנושא הוריך, את צריכה לתת להם לנהל את חייהם כפי שהם מבינים. לא בטוח שאת מבינה לגמרי את מערכת היחסים ביניהם והאיזונים שבתוכה. את בהחלט יכולה לשתף אותם בקושי שלך כאשר את רואה אותם רבים, ובמיוחד עם אביך כאשר הוא מתנהג לאמך בצורה משפילה. מעניין כיצד יגיבו ואולי זה יוכל לעזור. בכל מקרה, אינך יכולה להציל את המצב ואת צריכה לקבל בסובלנות את הקשר ביניהם כפי שהוא. וכאן אני מגיע למה שקורה לך. מעורבות היתר שלך ביחסים של הוריך ותגובותיך הרגשיות בעקבות זאת הם נושא ששווה לך להבין יותר עם עצמך. את רואה למשל שסביבך לא כולם מגיבים באותה צורה, אחותך למשל, פחות מעורבת. חשוב שתבדקי מתי התחילה המודעות שלך למה שקורה ביניהם ובהחלט סביר שיש כאן משהו שאת מבררת עם עצמך דרך הקשר שלהם, ואולי אם תתני לעצמך את התשובה לשאלה המטרידה יהיה לך יותר קל לסבול את הריבים של הוריך. בהחלט יתכן שאינך מודעת כרגע לכל ההיבטים של העניין, אבל ללא ספק יש כאן משהו שלך שאינו קשור לסיפור של הוריך והבעיות ביניהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם, חברה שלי שרויה בדיכאון כרוני, (עם ניסיון להתאבדות)היא מטופלת אצל פסיכולוג ופסיכיאטר, אך הדרך שלה להישרדות היא להיות כל הזמן בחברת אנשים, הבעיה היא שאני נותנת לה כל טיפת זמן אפשרית, אנחנו יוצאות לבלות (למרות ששתינו במצב כלכלי רע מאוד) היא שותה ומשתכרת , היא מבקשת ממני כל פעם מחדש לצאת איתה/ לחפש עבודה/ כל טיפת זמן פנוי שיש לי אניאיתה, ולא מסוגלת להגיד לה לא משום שהיא משפיעה עליי בצורה מניפולטיבית וגורמת לי לייסורי מצפון עד שאני נשברת, כשתמיד מרחפת עליי העובדה שהיא מסוגלת להתאבד. לי כבר באיזשהו מקום עם כל הרצון, הדאגה והאהבה, כבר ממש קשה, זה כבר משפיע עליי, אני מתחילה להרגיש הזדהות מוחלטת עם המועקה שלה. היא מוכירה לי בכל הזדמנות אפשרית... אך יחד עם זאת, אני גם לא מצפה שתודה לי כי אני עושה את זה מרצון... אבל קשה לי עם זה. קשה לי להגיד לה מידי פעם לא! אשמח לשמוע עצות בנושא, מאנשים שמרגישים כמוהה ומאנשים שמתמודדים עם מצבים דומים לשלי.

שלום נשמע שאת חברה מאוד טובה ושבאמת יש לך רצון טוב לעזור. מצד שני חשוב שתדעי לשים את הגבולות כדי לשמור על עצמך. כדאי אולי שתגדירי לעצמך כיצד היית רוצה שהקשר יראה ומה לא נראה לך כיום כי יתכן שכרגע יש דברים שמעיקים אך אינך יודעת למעשה מה קונקרטית היית משנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שטויות שלום אני מבינה את הרצון שלך לעזור לחברה אך אסור לך להרגיש אחריות על חייה. כל אדם אחראי לחייו ואת יכולה רק לעזור כל עוד זה לא פוגע בך.נראה כי העזרה שלך גם יוצרת אצלה תלות בך שאני לא בטוחה שבריאה לה. אמרי לה שאת יכולה לעזור אך אינך יכולה לחיות אתה את חייה כי יש לך גם חיים משלך ודרבני אותה להתמודד עם חייה. בכל מקרה את לא אחראית לחיים של אחרים.

תודה, את צודקת... אני באמת מתחילה להרגיש שזה נעשה תלותי מידי.. ולכוון אותה לחיות את חייה באופן עצמאי יותר... זה ממש נכון בישבילה.. תודה

תודה, את צודקת... אני באמת מתחילה להרגיש שזה נעשה תלותי מידי.. ולכוון אותה לחיות את חייה באופן עצמאי יותר... זה ממש נכון בישבילה.. תודה

היי אני סובלת מדיכאון קל אבל יש לי התקפי פאניקה חזקים אם תרצי לדבר שילחי לי הודעה בפורום ואני אחזור אלייך , אם תירצי תכתבי לי גם את הטלפון ואני אשמח לעזור לחברה שלך כי לפעמים שני אנשים עם בעיות יכולים לפתור זאת בדרך טובה יותר

לדעתי פרסומת לסיגריות לא יכולה להופיע כמותג. מפני שהמפרסמים משווקים מוצר שמסכן את בריאותם של אנשים רבים, וההשלכות בעישון הסיגריות מאד חמורות. העישון מזיק לריאות. עישון גורם לסרטן ,פוגע בלב, מעלה את הכולסלרול.. אנשים נוטים לקנות סיגריות מתוך שיעמום, דיאכון או בניסיון להיכנס לחברה הקולית - כל רבדי השכבה האלה לא חושבים עם הראש ולכן הם מושפעים בקלות מהמסר של הפרסומת. פרסומות עירום. האם השימוש בעירום הוגן? כן ,לדעתי כל עוד משווקים מוצר שלא פוגע בבריאות או מפלה אנשים אז השימוש בעירום בסדר. כי לכל אחד מאיתנו נולד עירום. והעירום טבעי ביותר.

שלום, אני מקווה שהגעתי לכתובת הנכונה. להלן הרקע: אנחנו משפחה חמה ואוהבת. יש לנו שני ילדים: גיל בת 3 ותמיר בן 4 חודשים- -אותו אני מניקה. בעלי בבית (מובטל) האווירה בבית טובה מאוד! שני נושאים: הראשון - לגיל בד"כ אין בעיות של ללכת לישון. יש טקס, משכיבים אותה לישון, לפעמים מבקשת שנשב לידה/ עיסוי,/סיפור ונשיקה וחיבוק ולילה טוב. בשבוע האחרון יצא שבעלי כל ערב יצא (פגישות, חברים וכדומה) ואני השכבתי את הילדים לישון. כל ערב אחרי שגיל כבר הלכה לישון (אחרי ארוחת ערב) היא פתאום מודיעה שהיא רעבה. (אם היא לא רוצה ללכת לישון אני מרשה לה לשחק בחדר בלי לצאת, או שאני מסבירה לה שאני רוצה להיות קצת לבד). אני כמובן נותנת לה לאכול והדברים נמרחים והיא הולכת לישון ב 22:00. אני מנסה לחשוב על כל מיני סיבות כמו: אולי לא עייפה אולי באמת רעבה. אבל בעלי טוען שהיא פשוט רוצה תשומת לב או למרוח זמן. אבל אנחנו באמת נותנים לה תשומת לב! אין טלויזיה דולקת בבית אנחנו פנויים בשבילה ובשביל תמיר, יש המון אהבה ואוירה נעימה בבית. מה קרה פתאום? זה מגיע לשלב שבו אני הולכת איתה לישון כי אני מותשת. לנושא השני - גיל הרבה פעמים בבוקר מזדחלת למיטה שלנו (אני ישנה גם עם תמיר) ואז היא מלטפת אותי בשיער, בידיים וגם... בחזה (לפעמים אני ישנה ערומה כי אני מניקה). אין לי בעיה עם זה אבל אני חוששת שזה לא יחשב משהו לא בסדר. אני לא מגורה מזה מינית אני פשוט חושבת עליה - אולי צריך ללמד אותה על איברים מוצנעים שלא נוגעים בהם סתם (שלא יתעללו בה מינית בעתיד). (אני עברתי התעללות מינית כשהייתי קטנה) מקווה שלא כתבתי יותר מדי, תודה מראש שמחה

שמחה, איך גיל מסתדרת עם תמיר? היא מקנאה? לגבי התעללות מינית - כן להסביר לה, אבל לאט. עדי

הי עדי, גיל בהתחלה בדקה מאוד גבולות בצורה קיצונית , רבה איתנו והיה לה באופן כללי רגרסיה. לפי מה שהבנתי זה טבעי כיוון שהיא בודקת את המקום והכוח החדש שלה ושינויים במשפחה. מה שעשיתי זה שני דברים: מצד אחד אמרתי לה הרבה פעמים שאני אוהבת אותה, כמה נחמד לי שהיא יושבת לידי, כמה טוב שהיא בבית. מצד שני אמרתי לה שאשמח אם תעזור לי באמבטיה לתינוק, שתהיה לידי כשאחתל אותו וכדומה. כל זאת על מנת לחזק את המעמד שלה בבית במקביל - ויתרתי והייתי יותר גמישה בנוגע לערכי הנקיון, סדר וכדומה שעליהם הקפדתי לפני כן. על מנת ליצור כמה שפחות ויכוחים וריבים. אם היה ויכוח הייתי יותר קלה איתו למשל: אם היא אמרה לי "אמא אני לא אוהבת אותך/לא חברה שלך" הייתי עונה לה "בסדר/חבל/אני תמיד אוהבת אותך" היום כמה חודשים אחרי הכל ממש בסדר! ולעידכון לגבי שעות השינה: אני שמה לב שהיא אוכלת טוב טוב. ואחרי שנכנסים לחדר לשינה אין יותר אוכל. אני מסבירה לה שמחר תאכל ועכשיו הולכים לישון (אם רוצה יכולה לשחק בחדר שלה). הלילה זה הצליח מקווה שגם בהמשך. שבת שלום

שמחה שלום לגבי הרגלי השינה של גיל, יש לעיתים תנודות וילדים לא תמיד הולכים לישון בקלות. לפעמים זו תקופה של קשיי פרידה, לפעמים שינויים בסביבה, ולפעמים לא ממש מזהים את המקור. חשוב להמשיך ולשמור על גבולות יחד עם גמישות. נשמע שאת עושה את שניהם בצורה טובה. לגבי התשישות שזה גורם, זה אכן לא קל. אני מציע לתת לזה עוד כמה ימים ואם את רואה שהדברים ממשיכים כך יתכן שאפשר לחזק קצת את צד הגבולות תוך ציפיה לרמת מחאה כזו או אחרת. לגבי הנגיעה, סביר להניח שגיל רואה את הקשר הגופני בינך לתינוק החדש וזה מעורר אצלה שאלות, תחושות ואולי קנאה. ההתנהגות שלה טבעית ואינני רואה סיבה שתוביל בעתיד לבעיה. בהחלט אפשר להסביר שהתינוק יונק כשהוא קטן אבל שהיא ילדה גדולה ולכן זה לא מתאים. לא לעשות מזה סיפור, אפשר בעדינות להזיז את ידה ולהמשיך בליטוף ביד או בראש. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, קשה לי להגדיר את הבעיה, אבל אנסה בכל זאת. אני בחורה צעירה (24) ומאושרת, מוקפת בחברים ואוהבת להיות סביב אנשים. אני לא סגורה או ביישנית ובכל זאת בכל פעם שאני מגיעה לסיטואציה אינטימית (לא מהבחינה המינית) עם אנשים חדשים אני נכנסת לפאניקה ולא יודעת כיצד להתמודד. גברים, נשים, זה לא חשוב. עוטפת אותי מבוכה כל כך גדולה, אני לא מסוגלת ל"החזיק" שיחה, המחשבות רצות לי בראש, גם תסמינים פיזיים מצטרפים לעיתים. במידה ואני בחברת אנשים חדשים ונמצא איתי מישהו מוכר אני מ"תפקדת" כרגיל. כפי שכבר אמרתי לא חסרים לי חברים וחברות, אבל הייתי שמחה למצוא בן זוג ועם איך שזה נראה עכשיו לעולם לא אהיה מסוגלת להתמודד עם אנשים חדשים אחד על אחד. אני כל כך סובלת מזה שכבר בחרתי שלא לצאת יותר לדייטים, לא להענות למחזרים ולחכות למשהו מוכר שיבוא (או למשיח). אני לא מבינה למה זה קורה לי. חשוב לי להדגיש שאני לא בחורה מופנמת, כזו שנחבאת אל הכלים, בהחלט לא. אני חברותית, לעיתים אפילו יותר מידי. היו לי מערכות יחסים, אבל רק עם בחורים שהכרתי קודם לכן. מה יכול להיות ההסבר לכך? איך עליי להתמודד עם הפחד הזה?

שלום נשמע שאת סובלת מדרגה כלשהי של פוביה או חרדה חברתית. זה בהחלט מתאים לתיאורך וזה אפשרי גם אם את בחורה ידידותית ופתוחה. מקורות הפחד אינם בהכרח משהו פשוט וידוע, כדי להבין את הענין נדרשת היכרות יותר עמוקה איתך. תוכלי לקרוא יותר על חרדה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm במידה ואת מרגישה שהעניין משבש את איכות החיים שלך יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית, תודה רבה על התגובה המהירה. כמובן שהעניין משבש לי את איכות החיים, אך ההוצאה הכספית עבור פסיכולוג גדולה עבורי. אני מבינה שזה אינו מדע מדוייק ולא קיימות תרופות פלא, אך האם בכל זאת יש עוד דרכים להתמודד עם הבעיה?

בעלי מזה כמה שנים סובל מבעית צבעים פתאום כל צבע שבעבר לבש פתאום היום הוא מסמל משהו כך שהיום הוא לובש רק שחור בהתחלה הוא גם כפה את הצבעים על הילדים ועלי היום הוא יותר נוח עם הילדים רק אתי הוא מלחיץ ביחוד לגבי הצבע האדום שזה נהיה אנטי יש לו עוד כל מיני תופעות כמו מקלחת כל כמה דקות או פתאום נסיעה בכביש שזה קיצור הביתה הוא לא מוכן אני ממש מוטרדת כל הזמן מה יהיה היום הוא נהיה כפייתי גם למספר אנשים בטלפון אליי הוא יכול להתקשר כל 5-10 דקות או להגיד פתאום איזה משפט "אני יכול לתקן אם קילקלתי" והרבה אני לא מבינה מה הוא רוצה יש לפעמים שהוא נסגר בתוך עצמו נראה כאילו הוא מקשיב אבל הוא בכלל נמצא במקום אחר לא מרוכז בכלל כאן ניסיתי לתמצת פחות או יותר את הבעיה אולם יש לו עוד דברים אני פשוט בחוסר אונים ומודאגת מאוד הייתי רוצה לדעת מה המחלה הזאת?

אני לא יודעת מה זה,אבל זה נשמע כמו הפרעה רצינית. שילך לפסיכאטר דחוף!

למה שלא תדברי איתו על זה? תיזמי שיחה כזו מלב-אל-לב ותגידי לו את כל הדברים האלה. תסבירי לו שאת מודאגת ורוצה לדעת מה קורה ואולי הוא צריך עזרה בטיפול כלשהו. תציעי לו את אהדתך ועזרתך האמיתית ותדגישי שאת איתו ולצידו לכל אורך הדרך. יכול להיות גם שזה צירוף של דברים מלחיצים שקשה לו להתמודד איתם וגם להסתיר ממך כדי לא להדאיג אותך. נסי להגיע איתו לשורש הבעיה וללבן את הדברים. מחזיקה לך אצבעות

מאוד מודה לך על התיחסותך ואני רוצה לומר לך שהרבה פעמים ניסיתי לדבר איתו אך זה לא אפשרי כי מיד הוא מעביר נושא לא מוכן לדבר איתי וכן יש הרבה דברים שמלחיצים אותו והוא לא משתף אותי כי כמו שאת אומרת הוא לא מוכן להלחיץ אותי אבל כמו שנראה לי זה הרבה מעבר לזה. תודה

מודאגת שלום את מתארת התנהגות וחשיבה מוזרה וזה בהחלט מעורר דאגה. הייתי מנסה לברר כיצד הוא מתפקד ביום יום מעבר לדיבורים וההתנהגויות הכפיתיות שתארת. האם הוא עובד, האם חלו שינויים בתפקוד השוטף? במידה ובעלך מודע לבעיה, ובהחלט יתכן שהוא מודע לפחות לסבל שעובר עליו בשל התופעות הכפייתיות, אז כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. אפשר לנסות לשכנע אותו לפחות בהקשר הזה שהלחצים שעוברים עליו ברי טיפול וחבל שיסבול. הבעיה תהיה כמובן חמורה יותר אם יסרב לפנות שכן כל עוד איננו מסוכן לעצמו ולסביבה יש קושי להכריח אותו לפנות ולקבל טיפול. כאן מתחיל להשתלב הסיפור המשפחתי. האם את מוכנה להמשיך ולחיות בתוך המצב הקיים שבהחלט גם עלול להחמיר. בקיצור, אני מציע ללכת שלב אחר שלב. קודם כל לנסות לשוחח ולהפנותו לטיפול. במידה וזה לא עובד אולי כדאי לך לפנות לייעוץ בעצמך כדי לחשוב מה לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום. סליחה שאולי אני מעט מטרידה אותך אך הייתי חייבת לענות לך בעבר הוא הלך למספר טיפול אצל פסיכיאטר והוא אמר לו שיש טיפול והוא יוכל להבריא אך מכיוון שאנו חיים על קיצבת הנכות שלו לא הייתה באפשרותו להמשיך הוא מודע לבעיה שלו שאלת עם הוא עובד אז כן משתדל וני חושבת בצורה סבירה גם בבית הוא משתדל מאוד אני חייבת לציין שהוא בעל נפלא ובא מקסים שיודע לתת מעצמו המון ואני מוכנה להמשיך איתו עד הסוף לאן אני צריכה לגשת כדיי לקבל יעוץ הוא הלך גם כמה פעמיים לטיפול דרך קופת חולים ואני הרגשתי שהוא ניסה לפתור לו את הבעיה רק בתרופות . אודה לך על התיחסותך.

עברתי משבר קשה בעבודה השנה, ונכנסתי לדכאון שהלך והתגבר. עלי לעשות שינוי במקום עבודה, אך מרגישה שאין לי כוחות להתמודד עם הצורך להוכיח את עצמי מחדש בתנאים הקשים הצפויים (מנהלת תובענית ואכזרית ביחסה אל עובדיה). אין לי אלטרנטיבה בבחירת מקום העבודה כרגע. אני באבל עמוק על אובדן מקום עבודתי הקודם, שם זכיתי להערצה וחברות נהדרת עם כל הצוות (נאלצתי לעזוב מסיבות פוליטיות שאינן קשורות בי). התייעצתי עם רופאת משפחה, והיא רשמה לי אלפרליד, והמליצה על פסיכותרפיה בנוסף. שאלותי: 1. מעולם לא שמעתי על התרופה, וברצוני לקבל מידע נוסף אודותיה. מתי ובאיזה אופן תשפיע? כיצד ארגיש כשאקח אותה? האם יש לה תופעות לוואי? 2. האם יש דרכים נוספות בהן אוכל לשפר את הרגשתי לפחות זמנית, כדי שאוכל לתפקד במשפחתי (יש לי שני ילדים קטנים)? 3. האם מישהו עבר משבר דומה, ויש לכם טיפים, או שתוכלו להציע תקווה שבאמת יהיה טוב יותר מתישהו? 4. האם סביר שבקרוב הרגשתי תשתפר, ואוכל להתמודד עם המטלות והמחוייבויות השונות שבחיי, ואפילו להינות ולמצוא טעם בחיים? תודה על תמיכתכם.

דעתי היא שעיקר הבעיה מצויה במציאות האוביקטיבית הקשורה למקום העבודה שלך. יעוץ מעשי מאדם ששיש לו ניסיון בתחום העבודה שלך (סתם מישהו חכם עם ניסיון חיים שמכיר אותך) ולא יעוץ פסיכותרפי יכול בהחלט לעזור. שהמצב יסתדר בעבודה סביר שתרגישי הקלה רבה. לגבי השאלות שלך אז לא להיבהל מזה שאת מרגישה רע. זה טיבעי להרגיש רע שדברים לא מסתדרים לנו. אפשר לרחרח אצל חברים לעבודה מה הם מרגישים וכמה שזה קלישאה, צרת רבים מנחמת. בעבודה, דברים די נזילים ומה שכיום נראה די שחור בעוד כמה שבועות או חודשים יכול להסתדר. אפשר גם להסתכל על חצי הכוס המלאה והיא שאת עובדת היום בעוד הרבה מאד אחרים מובטלים.

קטליזטור, תודה על התיייחסותך. במקרה הזה, אין המדובר על מקום העבודה הספציפי. דנתי בעניין עם מגוון אנשים, וקיבלתי את המידע הדרוש לי כדי לעשות החלטה, וחוץ מזה לא היו לי הרבה אלטרנטיבות. במקום החדש מחכים לי קשיים רבים שכבר ידוע לי עליהם, אך אני מרגישה שאין לי כוחות להתמודד עם קשיים חדשים, אחרי שגמרתי עכשיו שנת עבודה קשה מנשוא. אני מרגישה חוסר תקווה לגבי העתיד הקרוב והרחוק, ופורצת בבכי בכל פעם שאני נזכרת במקום שעזבתי ובחברים שהשארתי מאחור.

נכון מאד. מסכימה לחלוטין עם קטליזטור. וחוץ מזה אל תשכחי שבסך הכל את עדיין צעירה, בריאה ויש לך גם משפחה וילדים וזה עוד משהו שאין לעוד הרבה אנשים אחרים. תתעודדי, לפעמים צריך להתייחס למקום העבודה כמקום שצריך ללכת כדי להתפרנס ולעזוב את הקטע של קריירה לפעם אחרת. את עוד צעירה, כל החיים לפניך. בהצלחה

קוקי שלום אני מציע להקשיב לרופאת המשפחה ולהיעזר בטיפול תרופתי ופסיכותרפיה. לגבי ייעוץ מדוייק על התרופות המתאימות אני מציע לפנות לפורומים הרפואיים שכן בפורום זה המיקוד הוא בפסיכותרפיה. השיחות עשויות להועיל ולתת לך כוח והכוונה גם לגבי עצמך וגם לגבי תפקודך ההורי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן תשע וחצי וסובל מסיוטים ופחדים כתוצאה מצפייה בסרט "הצלצול". למרות שאסרנו עליו לצפות בסרטי אימה הוא החליט לשבת ולצפות בסרט ביחד עם אחותו הגדולה. מאז (כשלושה חודשים) הוא לא מוכן לישון ללא אור בחדר, הוא לא מוכן להישאר לבד אפילו שניה אחת, ומקלחת הוא עושה רק עם דלת פתוחה. הערה : לפני כשלוש שנים בזמן שלא היינו בבית, הוא נשאר לישון עם אחותו הגדולה אצל הסבתא וצפה איתה בסרט הצעקה, מאז ובמשך שנתיים בערך הוא היה צמוד אלינו ולא היה מוכן להשאר לבד, ומכאן בה האיסור לצפות בסרטי אימה. מה עלי לעשות כדי לפתור את הבעיה.

משה, תן לו לבטא את הפחדים! חוץ מזה לכל בית ספר יש יועצת או פסיכולוגית. שווה להיוועץ בהם. עדי

משה שלום הצפייה בסרט השפיעה בצורה קשה, עם זאת, בהחלט יתכן שהסרט הוא רק טריגר להתמודדות רגשית של הילד ולא הסיבה האמיתית לבעיה. מאחר והבעיה נמשכת זמן רב אולי כדאי לעזור לו ע"י טיפול. אני ממליץ על EMDR שזו שיטת טיפול שעשויה להיות קצרת מועד ומיועדת למצבי פוסט טראומה. מטפלים בה גם בילדים והיא יעילה מאוד. תוכל לקרוא יותר בקישור: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. ההתנהגות של החבר שלי מתאפיינת בהתפרצויות זעם לא ברורות וחסרות פורופורציה (גם כלפי), כעס מתמיד על העולם ועל דרך חייהם של אחרים ביקורת מוגזמת ובלתי פוסקת כלפי עצמו וכלפי הסביבה וחוסר שקט באופן כללי. כמו כן הוא סובל מבעיות פיזיות כגון: משהו שנראה רק כפסוריאזיס בכפות הידיים והרגליים, אך לא אובחן בוודאות כפסוריאזיס וסוג של התקפי אלרגיה שלא הצליחו לאתר את מקורה. יש לי תחושה שכל הבעיות הללו גם יחד נובעות ממצוקה נפשית כל שהיא אך אינני בטוחה. האם תחושותי נכונות ואם כן למי צריך לפנות? (הוא מוכן לקבל טיפול ומכיר בבעיה) תודה.

אלמונית, מכיוון שחברך מכיר בבעיה ומוכן לפנות לטיפול, אז חבל לחכות. ניתן לפנות לפסיכולוג דרך קופ"ח, באופן פרטי או דרך המרפאות הציבוריות לבריאות הנפש.

אלמונית שלום אין צורך בתשובה מקצועית כדי להבין שיש כאן בעיה, הן ברמה האישית והן ברמה הבינאישית. התפרצויות זעם הן בד"כ ביטוי לדימוי עצמי נמוך למרות שהלוקים בהם אינם תמיד מודעים לכך. תופעות העור שאת מתארת אופייניות למצבי לחץ שונים. השאלה האם בן זוגך באמת מודע לבעייתו ומוכן לטפל בה, לא רק ברמה ההצהרתית. בעיקרון כל פסיכולוג קליני עשוי להתאים לטיפול שכזה. ובכל זאת, צריך לשאול מה קורה לך בכל הסיפור הזה, בסופו של דבר את מוכנה לחיות בתוך קשר בו את סופגת את ההתפרצויות הללו ובוודאי זה אומר משהו לגביך והתמודדויותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך! תגידי תודה שזה מה שהחבר שלך סובל , אני סובלת משקרים תמידיים מצד החבר שלי הוא פוחד להגיד את האמת ובורח מהמציאות כל הזמן , אני בחורה שסובלת מחדרה והוא לא מתחשב בי, ואם אני מדברת איתו על זה הוא מנתק לי בכוונה או לא עונה ועכשיו הוא בארה"ב אצל אמא שלו ואמרתי לו שאני רוצה שנעבור לגור ביחד כי ההורים שלי לא רוצים שהוא יכנס אליי הבייתה כי הוא לא עובד והוא ניתק לי בפנים ולא התקשר יותר תאמיני לי אם החבר שלך דואג לך ואוהב אותך תישארי איתו למה יש הרבה זבל כמו החבר שלי בחוץ.

דר' שלום רב, הבוקר (יום ג') התארח מומחה בתוכניתה של אודטה, והוא סיפר על מחלת היאפים: שהסממנים של המחלה היא: עיפות, חוסר ריכוז, שכחה ועוד כל מיני תופעות. אופן הטיפול שהמומחה הציע הוא טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי. האם המחלה הזאת מוכרת לך? , אם כן איזה צורת טיפול אתה מכירו? האם היה לך מטופל עם אותה בעיה?. נ.ב. אני שנה וחצי לאחר לידת ביתי הבכורה. אודה להתייחסותך המהירה, יובל

מדובר בתיסמונת תשישות כרונית, לעתים משולבת בפיברומילגיה (מילגיה: כאב, פיברו: רקמות) המתבטאת בכאבים בשירים ובפרקים ללא סיבה גופנית לכאורה. אני בעצמי לקיתי בשתי התסמונות. סירבתי לקבל טיפול תרופתי,יעוץ. מחקר (לא מדעי ) העלה כי לתופעה זו סיבות רבות ממקורות שונים. אצלי נבע מחסך במינרלים. לאחר שנה של קבלת תוספת מיוחדת של מינרלים התפעות נעלמו . נעלמו לעת עתה כי עלולה לפרוץ בכל רגע. האטיולוגיה של הסנדרום אינה ברור אך נמצא שאוכלוסית הלוקים בתסמונת איפיונים משותפים: בטרם פרוץ התיתסמונת לקו בטראומה נפשית או פיזית (בעיקר טראומה צווארית) מדובר באנשים פרפקציוניסטים ורגישים, העובדים שעות רבות ומתקיימים מדיאטה שאינה עשירה במינרלים ווטמינים הדרושים. חלק מה "חולים" מבלים שעות רבות מול המחשב מידי יום ואינם עוסקים בפעילות גופנית. את הרעיון לצרוך תרכובת של מינרלים הבאתי מחו"ל. מתוך אחריות חברתית ניסיתי לעניין גורמים שונים בממסד בגילוי (שכיום כבר הוכח במחקרים מבוקרים בספרד) אך זכיתי לתגובות של לעג ובוז במקרים הקלים ועוינות והטלת דופי ביושרי האישי במקרים החמורים. כל טוב ולא לבלבל את הסנדרום עם סמפטומים גופניים הנובעים ממצבים דכאוניים.

לאיזה סוג מינרלים הי ו חסרים לך שלקחת ?

דן שלום, עכשיו אני יותר מבולבלת משהיתי. האם אני צריכה לפנו לרופא? אם כן לאיזה רופא? המצב פשוט בלתי נסבל מבחינתי................... אם אתה יכול יותר לפרט על הסימפטומים , אודה לך מאוד. בתודה מראש, יובל

היי דן מי מאבחן את המחלה? איך מזהים אותה ולא קובעים, נניח, שמדובר בחרדה שמתבטאת בסימפטומים גופניים של תשישות וחולשה שרירית?

יובל שלום המחלה בעייתית מכיוון שבניגוד לדלקת שאפשר לזהותה יחסית בקלות ולהתאים אנטיביוטיקה הרי שכאן מדובר על השערה לגבי קיומה של המחלה, בד"כ אחרי שאבחונים וטיפולים מסוג אחר כשלו. אני מציע בשלב ראשון לא לעסוק באבחון עצמי ולפנות לייעוץ מקצועי רפואי ופסיכולוגי. לתופעות של עיפות כרונית יכולות להיות סיבות שונות ולא הייתי מיחס זאת באופן בלעדי לאבחנה מסוימת, במיוחד שמדובר בתופעה כל כך מעורפלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשאול האם נטיות דכאוניות והתאבדותיות עוברות בתורשה, ובאיזו מידה? האם תוכלו להפנות אותי למאמרים בנושא?

דידי שלום לדיכאון יש מרכיב תורשתי, עם זאת, מהלך החיים, ההסטוריה האישית, האישיות ועוד, משפיעים הרבה יותר מאשר גורמים גנטיים. בעיקרון כל ספר בסיס לגבי דיכאון נותן גם נתונים לגבי תורשה. מדובר בד"כ בהערכות סטטיסטיות שהן בעייתיות בפני עצמן מאחר ורוב האנשים לא רק סופגים את התורשה הגנטית אלא גם את האוירה בבית שהיא לא גנטית אך משפיעה מאוד על דפוסי חיים, בוודאי כשמדובר בדיכאון ואובדנות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בשבוע 18 להריוני כאשר מצבי הנפשי מתדרדר עם התקדמות ההריון. לאחר טיפול מקצועי קיבלתי תרופות נוגדות דיכאון (מצבי הרעוע נובע מאמביוולנטיות לגבי נושא ההריון מאחר ואינו מתוכנן ואף מחוץ לנישואים). במקביל הומלץ לי לבצע הפלה על מנת לא לסכן אותי בהמשך. עד כמה שידוע לי הפלה מאוחרת הינה טראומטית ועשויה לפתח אצלי דיכאונות מסוג אחר (מחשבה על אובדן, איך הרגתי תינוק בריא וכד'). הדילמה שלי היא קשה מאחר ואינני יודעת באיזה דרך לבחור כאשר השיקול המרכזי הוא בריאות הנפש לי (על הילד אוכל לוותר במידה ולא אפתח PPP לאחר ההפלה). אודה לעוזרתכם!!!!!!!!!!!!!!

הייתי ממליץ לך לנסות שמן דגים זה טוב נגד דכאון במיוחד בהריון כאשר אי אפשר לקחת תרופות קונבנציונליות . אם את מתעניינת תפני אלי בדואר ואתן לך יותר מידע איזה סוגים של שמן דגים ומחירים ואיך להשיג

אשמח לקבל פרטים אודות שמן הדגים על אף שאני בכל זאת נוטלת תרופות קונבנציונאליות כימיות בלית ברירה. נכון הדבר שאין זה מומלץ בהריון אך מומחה לבריאות הנפש החליט כי מוטב כך מאשר לסבול מדיכאון וחרדות ממושכים. כתובת האימייל שלי - [email protected]

גילי שלום את שואלת משהו שקשה מאוד לענות עליו בפורום אינטרנטי אנונימי. את צריכה לקבל החלטה שנכונה ביותר למצבך עם איש מקצוע שאת סומכת עליו וגם ילווה אותך בהמשך בחודשים אם לא בשנים הקרובות. הן ההחלטה להפיל והן ההחלטה להמשיך עם ההריון הן החלטות גורליות ובמצב שנוצר את זקוקה לליווי ותמיכה צמודים. אין כאן החלטה ברורה של שחור ולבן אלא פתרון שהוא ייעודי לך ומקובל עליך. הדילמה בוודאי קשה וכנראה שאין פתרון מוצלח אלא פתרון שהוא הכי פחות גרוע מבחינתך כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לשתי בנות בנות ארבע ושש. הגדולה למדה בגן על מוות והנושא מאוד הפחיד אותה. היא סיפרה על כך גם לבת הקטנה שנכנסה לחרדה גדולה. היא ביקשה שאבטיח לה שאני אחזיק אותה כשנמות. כמובן שאמרתי לה שלא תדאג, ושאני אהיה איתה (והיה לי קשה להגיד דבר שהוא לא נכון) אני לא יודעת איך להתמודד עם הפחדים האלה מהמוות. מה אומרים לשתי בנות כאלה קטנות?? הקטנה אמרה ש"הלב שלה עושה לה דברים מפחידים" ואני כ"כ מבינה אותה. בבקשה, איך להגיד את הדברים הנכונים בלי שייכנסו לחרדה נוספת?? תודה

אימא, אני חושבת שטוב שהגננת דיברה על זה. הן במילא רואות הכול בטלויזיה ויודעות ואין טעם להסתיר. אני חושבת שכדאי לשאול גם הורים אחרים איך הם מתמודדים עם העניין. אלה גילאים שהשאלה הזאת עולה. מקווה שעזרתי והורים, בבקשה לענות לה! עדי

שלום מרגע שאנו נולדים אנחנו גם הולכים למות. את העובדה הקשה הזו בני אדם מדחיקים ונאלצים להתמודד איתה בעיקר במצבים שבהם מישהו קרוב נפטר או קורה משהו דרמטי שמזכיר את המוות. חוץ מזה, ישנם גילאים מסוימים ברצף החיים בהם נושא המוות נעשה לפתע רלוונטי יותר. אחד מהגילאים הללו הוא בסביבות גיל 5 כאשר הילד נחשף לראשונה למשמעות המוות. לעיתים זה דרך קרוב מבוגר שנפטר, לעיתים דרך חיית מחמד שמתה ובהחלט לפעמים דרך סרט או שיחה בגן. הפחד הוא טבעי ולא צריך לפחד ממנו. את יכולה בשקט לומר לבתך שאתם הוריה צעירים מאוד ואתם לא הולכים למות. אפשר להראות צמחים שהתייבשו ומתו ולהסביר שזה חלק מהעולם. בד"כ החרדות הללו חולפות ומודחקות, עד גל אחר שמעורר אותם. אני מציע לא לעשות שום דבר מיוחד, לתת לזמן לעשות את שלו ורוב הסיכויים שהגל הנוכחי ירגע בקרוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטופל בסרוקסט אני מרגיל מעולה שום דבר לא מטריד אותי אני שמח ומאושר אבל יש לי דקירות בחזה זה 100 אחוז פסיכוסומטי ולא שריר או משהו מה עושים אין טעם לעשות הפיה או לחשוב חיובי כי אני לא בחרה או דיכאון אז מה יכול להעלים לי את זה ? אני לא רוצה לקחת כדורי הרגעה כי אני כבר נקי כמה חודשים מזה (קלונקס חצי)

ישנם מוצרים טבעיים להרגעה כמו קלמנרבין או טיפות רסקיו רמדי. (נמכר ללא מרשם בכל רשתות הפארם) מאחר והמוצרים הינם בסיס טבעי אין תופעות לוואי ואין חשש להתמכרות. מניסיון אישי רסקיו רמדי ממש עוזר במצבים של לחצים בחזה ומועקה. שיהיה לך רק טוב

שלום בנושא תרופות אני מציע להתייעץ עם הפורומים הרפואיים. הטיפול בסרוקסט מצביע על כך שאתה סובל מחרדה. מעבר לטיפול התרופתי תוכל להיעזר גם בפסיכותרפיה. מאחר ואתה מרגיש טוב בסך הכל, יתכן שחלק עיקרי בטיפול יהיה ללמוד להרגיע את הגוף שלך. אחת השיטות האפשרויות במקרה זה היא ביו-פידבק. בכל מקרה, רצ"ב קישור לכתבה על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשלושה שבועות עברתי התקף חרדה לראשונה בחיי.מאז, אני סובל מהרגשות מוזרות במהלך היום-תחושה של חלום, אי-חיבור לעצמי, חוסר זהות ועוד דברים מפחידים כאלה. מעבר לעבודה (וגם שם אני סובל) קשה לי לעשות הרבה דברים ולמעשה חיי השתנו לגמרי. אני מפחד לקחת תרופות פסיכיאטריות ומסתפק באלפרליד בלילה כדי שאוכל לישון היטב וקלמנרבין ביום. התחלתי להפגש עם פסיכולוג קליני ,שהמליץ לי להשאר בינתיים ללא תרופות. שאלתי היא מה עושים במקרה זה, כי התחושות האלה פשוט בלתי נסבלות. אשמח לקבל עצות או כיוונים חדשים.

רביב שלום האפשרויות שעומדות בפניך הן טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי. מאחר שפנית לפסיכולוג הרי שבסך הכל אתה בתהליך וצריך לתת לו זמן וסבלנות. השינוי לא מורגש בהכרח מיידית. אני מציע שתשוחח שוב על נושא התרופות עם הפסיכולוג ובמידת הצורך פנה לפסיכיאטר לייעוץ על תרופות נוגדות חרדה. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מרגישה אותו דבר אם בא לך לדבר על זה צור קשר במייל...

היי שני , לא קיבלתי את האימייל שלך אם בא לך לדבר. חשוב לי מאוד שנדבר, אף אחד לא מבין איך אני מרגיש.

היי רביב אני קיבלתי את ההתקף הראשון לפני שלושה חודשים ויש לי המון לעזור (לצערי מניסיון) צור קשר תעביר את האימיל

לשני אני גם מרגשיה את אותו דבר ואם את רוצה לדבר על זה את יכולה להתקשר אליי לפלאפון: 058297268 אני סובלת מזה כ-3 שנים וסתם אם בא לך לדבר על זה כי זה מאוד מסקרן אותי לדעת אם את מרגישה את אותו דבר כמו שאני מרגישה בפאניקה

לשני אני גם מרגשיה את אותו דבר ואם את רוצה לדבר על זה את יכולה להתקשר אליי לפלאפון: 058297268 אני סובלת מזה כ-3 שנים וסתם אם בא לך לדבר על זה כי זה מאוד מסקרן אותי לדעת אם את מרגישה את אותו דבר כמו שאני מרגישה בפאניקה

למרות שבד"כ אני שומרת על תפריט בריא וקבוע, לאחרונה התחלתי לחרוג ממנו. אינני אוכלת מזונות בריאים ומגוונים כמו בעבר. כאשר אני חוזרת מותשת משעות של אימון כושר אני מעדיפה גלידה על סלט, ובשאר היום אני אוכלת דייסות שיבולת שועל אורז ומעדן חלב. אני נמצאת בטיפול בכל מקרה, אבל הוא אינו עוזר. מעבר לאכילה הבלתי סדירה גם ירדתי במשקל וכבר העירו לי על זה. אני לא יודעת מה לעשות ואני לא רוצה שישימו לב.

מורן שלום לא ברור מדבריך האם את בטיפול רפואי, דיאטני או פסיכולוגי. נשמע שמה שמטריד אותך קשור לאוכל אבל באופן יותר ישיר לאיזשהו עיסוק פנימי ורגשי שהאוכל הוא רק ביטוי התנהגותי לקיומו. טיפול מכל סוג שאינו עוזר דורש תשומת לב ואולי שינוי. אני מציע שתדברי על כך עם הגורם המטפל ותבררי מה ניתן לעשות כדי שהוא כן יעזור ומהם הגורמים שהביאו אותך כעת לשינוי בהרגלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דבר ראשון תודה על ההתייחסות ועל התשובה... אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי שהתחיל לפני שנה בערך. גם בחופש שעבר היה לי את העניין הזה, הייתי במחנות וירדתי די הרבה. אבל מאז דברים השתנו והתחלתי להתאמן והיה לי ממש כיף וחשבתי שעברתי את זה, עד שפתאום התחיל שוב החופש ושוב הכל חוזר אלי. פעם לא הייתי אוכלת בטיולים ומול אנשים ועכשיו לא איכפת לי מזה. חשבתי שאני בסדר והכל עד שפתאום שוב התחלתי... ואני כבר ממש מיואשת כי אני לא רוצה שיסתכלו עלי במבטים מוזרים ואני לא רוצה להיות הבעייתית בטיולים... מורן

בימים האחרונים בתי בת השנתיים וחצי החלה להוריד מכנסיים ותחתונים ולהסתובב בבית כאשר היא ערומה בפלג גופה התחתון כאשר היא חוזרת מהגן. היא אינה מוכנה ללבוש תחתונים ו/או מכנסיים בזמן השינה וגם כאשר אני מלבישה לה תחתונים לאחר שנרדמה היא מורידה אותם ברגע שהיא חשה בנוכחותם (תוך כדי שינה). בנוסף היא אינה מוכנה להתלבש בבקרים לגן (היא מוכנה ללכת לגן אך רוצה ללכת ללא תחתונים ומכנסיים וללא סנדלים) כשהלבשתי לה בכח היא פרצה בבכי היסטרי והורידה מיד את המכנסיים והתחתונים שאלנו אותה אם קרה משהו ולא הצלחנו להוציא ממנה מידע. ביומיים האחרונים היא הולכת לגן עירומה בפלג הגוף התחתון כאשר היא עטופה בשמיכה ומסכימה להתלבש בגן. האם יש מושג קלוש ממה נובע הצורך/רצון להסתובב ערומה וכיצד ניתן להניא אותה מכך כדי שלא תתרגל?

לי, ב"תפוז" יש פורום שנקרא חינוך לגיל הרך. כדאי עדי

לי שלום בגיל שנתיים וחצי יש קושי לדווח מילולית על סיבה, ולא בטוח שבתך עצמה יודעת באופן חד משמעי מהי הסיבה להתנהגותה. כדאי לברר עם הגננת האם היה דבר מה חריג לאחרונה, וכן לחשוב האם היו בבית דברים יוצאי דופן שעשויים להאיר את מה שקורה. זו איננה התנהגות אופיינית כך שאי אפשר לדעת מה הסיבה ללא היכרות של ממש עם הילדה והרקע שלה. האם נתקלתם בעבר בעקשנות מצידה של הילדה בנושאים אחרים? האם נושא הגמילה מעלה תגובות כלשהן לאחרונה, בבית או בגן? אם אינכם רוצים להכריח אותה נסו ללכת עם רצונותיה עד סוף השבוע בלי מאבק ולראות איך הדברים מתפתחים. רוב הסיכויים שהעניין יעבור מאליו במהירות אם לא יהפוך למאבק כוחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שמתי לב שכמה אנשים שאני מכירה מוצצים אצבע (יש לציין שעברו ומזמן את גיל 20) מה שיותר מסקרן זה שכולם עברו (בילדותם) אלימות במשפחה. אני משוכנעת שקיים קשר, אוכל לקבל הרחבה בנושא?

אורית שלום אינני מכיר מחקרים הקושרים בין הדברים הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

חודשים סבלתי ממדריכה שאמרה לי שוב ושוב כמה אני לא מתאימה למקצוע, העליבה אותי והורידה לי את הבטחון בצורה שכבר לא יכולתי לתפקד ביום יום. אפילו שיחת טלפון נראתה לי קשה מדיי בשבילי. עכשיו אני בשלב שבו אני מרגישה לא כ"כ שווה. ואין לי כוחות להלחם על הלימודים שלי. בעוד מס' ימים אני אמורה להתייצב בפני ועדה שתדון על המשך לימודיי ואני פוחדת שהם יודיעו לי שלא נותנים לי להמשיך. למה פוחדת? כי אני לא רואה את עצמי לומדת מקצוע אחר ממלא סיבות. איך מתמלאים כוחות לפחות בכדי שאוכל להתייצב בועדה ולהלחם על זכותי להמשיך? ואיך אוכל לשכנעם שאני אכן מתאימה אם עשו לי שטיפת מח תקופה ארוכה שאני לא. אני יודעת בתוך תוכי שאני מתאימה כי תמיד ידעתי אבל עכשיו אני תחת שטיפת מח ודיכוי גדול וכבר לא מאמינה בעצמי- היא הצליחה לשכנע אותי. ואני פשוט אני לא מוצאת כוחות לעמוד בפני ועדה ולשכנע שאני אכן מתאימה ואני יודעת שאם לא אלחם אני אצטער על זה תמיד. מה לעשות? לוותר או שיש סיכוי למצא אישהוא כוחות בימים שנותרו ? ואם כן איך? ואיך להאמין בעצמי שוב? מלא שאלות ואני יודעת שאי אפשר לעזור דרך אינטרנט ובזמן כ"כ קצר אבל בכל אופן. לפעמים משפט אחד יכול לחולל פלאים. ועוד לא נואשתי סופית.

פסיכולוגית, האם אצא טוב יותר מבחינתם אם אגיב רק על מה שיבקשו ממני להגיב. והאם פסיכולוגית זה לא ישפיע עליהם לחשוב עליי לרעה אם אבקש לומר מס' דברים בסוף הדיון - שיכולים -רוב הסיכויים -לשפוך אור על כל המצב. ( אני רוצה לשחזר להם את השיחה האחרונה שהיתה לי עם המדריכה ובה נאמרו דברים מאד קשים מצידה ובכך הם יבינו , לפחות לדעתי, באיזה סוג של אישה מדובר כי כל שאר השיחות היו באותו סגנון). מה יותר מומלץ ? (להגיב רק על הנאמר או לבקש זכות דיבור בסוף בנוסף למה שיבקשו ממני להגיב עליו. ואגב, מה ההשלכות של שחזור השיחה?)

אילנית שלום אם אני מבין נכון מדובר על סוג של עבודה התנסותית במקצוע אותו את לומדת ובמדריכה שאמורה ללוות אותך בהתנסות הזו. לפעמים קורה שאין כימיה ואין מזל, ויצא לך לפגוש מדריכה שלא הסתדרת איתה או שהיא לא הסתדרה איתך. לפעמים מפגש אישי לא מוצלח גורם לירידה בבטחון העצמי. עכשיו את צריכה לעשות חשיבה רצינית עם עצמך ולנתח את המצב בצורה ריאלית וכנה. מהו החלק של המדריכה בעניין, מהו החלק שלך. האם את מרגישה מתאימה, האם הביקורת שלה היתה מוצדקת, האם יש דרך לשפר את עבודתך בהמשך. בד"כ בשלב התנסות ראשונית עולים קשיים וזה לא אומר בהכרח משהו על יכולתך העתידית. אחרי שתשתכנעי בעצמך מהי המציאות תוכלי בוודאי להסביר את הדברים בביטחון לועדה בפניה תעמדי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי בת 31 , היא חזרה בתשובה לפני כ- 10 שנים ונעה ונדה בארץ, כל פעם היא היתה מגיעה הביתה תמיד נותת פקודות, רוצה להשליט את דעתה ושהבית יהיה דתי זה אומר לא ליסוע ,או להדליק כל סוג של תאורה , הלכנו לקראתה התחלנו לנהל כל יום ששי ארוחות שבת מאחר ובעלי היה (כיום אני גרושה) מבית דתי הוא ידע להתפלל זה לא סיפק אותה תמיד היו לה טענות שלא עושים די, היא עבדה בזמנו עבודות מזדמנות וכיום היא בכלל לא עובדת כל פעם יש לה סיבות למה היא לא עובדת כיום היא אומרת שהיא חולה מבלה בין קופ"יח למרפאים דתיים. , כרגע אנו גרים אצל סבתא שהיא בת 80 לדעתה זה גם בית שלה ואין סיכוי שהיא תעזוב אותו מצטטת מהמקורות מה שנח לה וכאשר באים אורחים, שכנים, או בני משפחה יוצרת ריב וצעקות וזכירה דברים שקרו לה ומאשימה אותי,את אחיה, את כל המשפחה מאיימת שהיא תפרסם כתבות בעיתונים, התנהגות בריונית ניראה שהיא רוצה שיכו אותה. למרות שאני מסבירה לה שהיא רק אורחת, והיכן כיבוד מבוגרים. לא עוזר דבר ברור שהיא צריכה להיות במסגרת טיפולית לדעתה היא נורמלית והאחרים . אני מחפשת עצה האם משהו מהקוראים חווה בעיה מסוג זה? מחכה לעצתכם איך לשכנע אותה ללכת לטיפול? נגבה

נגבה שלום, לדעתי, קודם כל את צריכה להעמיד אותה במקומה ולהסביר בתקיפות שיש לה 2 אפשרויות: או שהיא ממשיכה לגור איתכם ואז היא חייבת להתאים את עצמה למסגרת ולצרכים של האנשים הגרים בבית ולקבל עליה את מרותכם. או שתמצא לה מקום אחר לגור בו, ואז היא תוכל לעשות כאוות נפשה. את צריכה להיות מאד תקיפה ולעמוד על שלך. תבהירי לה שמאחר והיא לא עובדת ולכן היא תלויה בכם, עליה לגמול לכם על רוחב הלב והכנסת האורחים ולא להיות כפוית טובה. ניתן במידת הצורך להתייעץ אפילו עם רב שיסביר לה שגם מבחינת ההלכה היא עושה מעשה נבלה והרי כתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך. הכי חשוב : תהיי חזקה, אל תוותרי ולכי עם זה עד הסוף. תפני לכל מי שאת חושבת שעשוי לעזור לך להוציא אותה מהבית במידה והיא תמשיך עם ההצגות שלה. שתראי ברכה בעמלך וכל טוב,

התמונה היא די מורכבת אבל חסרים לי פרטים רבים בפאזל. על מנת לא להציע עצה העשויה להחמיר את המצב אולי תרחיבי את הפירוט ביחס לרקע ההתפתחותי של ביתך. האם בטרם חזרתה בתשובה גילתה בעיות תהנהגות, משמעת, קשיים רגשיים, נשפיים, בינאישיים, תארי את מערכת היחסים ביניכם לאורך השנים. הייתי רוצה להכיר להבין את התנהגותה בקונטקס רחב ומקיף יותר, מעבר לנושא של חזרה בתשוה שיכול להיות סמפטום נוסף ולאוו דווקא הרקע לסמפטומים האחרים המתוארים על ידך.

נגבה שלום נשמע שהחזרה בתשובה היא קצה הקרחון וחלק משמעותי מהסיפור הוא אישיותה של בתך ומערכת היחסים בתוך המשפחה. אני חושב שאתם זקוקים לייעוץ מקצועי. אפשר לפנות לפסיכולוג המתמחה בטיפול משפחתי (גם אם היא אינה מצטרפת) או לאחד מהארגונים שתומכים בהורים לילדים שחזרו בתשובה. אין לי את מספרי הטלפון אבל אם תרצו התקשרו למוקד ער"ן ת"א ואצלם אמור להיות המספר. בברכה ד"ר אורן קפלן

בכמה פורומים דחפת את המשפט הזה?

הי, אשמח מאוד לקבל המלצות על מטפלים זוגיים דרך כללית מושלם. אני נוטה לטיפול קצר טווח, מטפל שהוא אקטיבי ולא רק יקשיב (בשביל זה יש חברים...), וטיפול שהוא יותר התנהגותי ופחות פסיכותרפי (ישר ולעניין). באיזור המרכז. תודה!

מיכל שלום אינני מכיר מטפלים לטיפול זוגי דרך קופת חולים. אם תרצי המלצה על טיפול פרטי באזור המרכז שלחי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בגיל 34, וסובלת ממצבי רוח משתנים במשך כל החודש, לפעמים באופן המתלווה לתקופת הביוץ והתקופה לפני המחזור, ולפעמים משתנים אצלי מצבי הרוח ללא שום קשר למחזור או לכל גורם חיצוני בחיים. אבל מה שנותן לי להאמין שמצב-רוחי תלוי בהורמונים זה שימי המחזור הם הימים הטובים ביותר בחודש. במשך חמשת ימי המחזור אני תמיד אופטימית, שמחה, נמרצת ואוהבת את החיים והאנשים סביבי. ואילו בשאר ימי החודש, התחושות האלו מתחלפות בדרך כלל בדכדוך, אי רצון לעשות כלום, פסימיות, שנאה לאנשים ולחיים בכלל ובעיקר שנאה לעצמי. האם ימי מחזור טובים כפי שציינתי מצביעים על כך שבעייתי כרוכה בשינויים הורמונליים? והאם יש בדיקות השוואתיות לרמות ההורמונים בתקופת המחזור ובתקופות אחרות בחודש? והאם יש תרופות חוץ מגלולות מניעת הריון שיכולות לאזן את מצבי הרוח אצלי? תודה על עזרתכם.

לדעתי באם כל החודש ,מלבד חמשת ימי המחזור,התחושות שלך הן כה קשות ואולי גם מפריעות לך לתפקד-מדוע שלא תיעזרי בתרופות פסיכיאטריות? מלבד זאת-יש גם תוספי מזון שיכולים לסייע.

יעל, תודה על תגובתך. לאיזה תוספי מזון את מתכוונת.

היי אולי שווה להתייעץ עם פסיכולוג/ לגבי כדורים. השאלה עד כמה זה מציק לך. גלולות לא עוזרות לך, אני מבינה.....

מאיה שלום לפעמים יש שילוב של גורמים. כלומר, יתכן שזה לא רק המחזור או השפעה הורמונלית אלא סוג של חיבור שנוצר בין תקופת המחזור לדברים אחרים. את יכולה להתייעץ עם רופא לגבי השפעה תרופתית ובוודאי שווה לנסות זאת אפילו לתקופה מוגבלת כדי לראות שאכן יש לזה השפעה. אגב, זה עדיין לא יתן לך תשובה סופית שאכן היה מדובר רק בתופעה הורמונלית נטו. יש אפשרות לטפל בלחץ מכל סוג באמצעות טיפול פסיכולוגי, זה יכול להפחית תופעות גם אם מבוססות על תהליכים פיזיולוגיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם זה נורמלי שאני ממש מוצאת את עצמי לעיתיפ דואגת לפסיכולוגית שלי? נגיד שהיא טסה לחו"ל אז מדאיג אותי שהיא לא תנחת בשלום או שמשהו יקרה לה. או סתם למשל שאני רואה שמשהו קצת לא כשורה אז אני דואגת לה. זה לא אמור להיות להפך????

אני חושבת שזה מראה שפיתחת קשר עם הפסיכולוגית שלך. זה חשוב עבור הטיפול. אני חושבת שכדאי שתדברי עימה על כך.השאלה היא גם האם הדאגות מאד מוקצנות. מפריעות לך. משתלטות.

ענבר, בד"כ, כשדואגים למישהו, זה מראה שאכפת ממנו; ככה שזה לא דבר גרוע בכלל. לא יודעת אם "אמור להיות להיפך" מתאים כאן. מה גם, שזה לא סותר - היא יכולה לדאוג לך בלי קשר למה שאת חשה כלפיה. אני חושבת, כמו הלוחמת, שזה משהו ששווה להביא אל הטיפול.

אין בכך כל פסול, ההיפך. כל עוד את לא תלויה בה בצורה טוטאלית, לגיטימי שתרגישי כך כלפיה.

גם אם את כן תלויה בה באופן טוטאלי, אין בכך שום פסול. הרעיון בטיפול זה לתת למטפל לעזור, ולצורך כך מתפתחת תלות.

ענבר שלום זה בהחלט טבעי מצד אחד להרגיש דאגה, גם אם את מצפה שבטיפול עיקר הדאגה תהיה מהפסיכולוגית כלפיך. עם זאת, זה גם בהחלט משהו שכדאי להבין לטיפול ולדבר עליו עם הפסיכולוגית, מאחר ובמסגרת הטיפולית לנושאים כאלה יש חשיבות רבה גם מעבר למשמעויות של הקשר האישי ביניכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך להתמודד עם מחשבות טורדניות ובלתי נשלטות בהקשר לנאמנות החברה

פרט,הסבר והדגם.

דני, השאלה היא, אם יש איזשהו בסיס למחשבות הללו? ואם אפשר לשאול עוד שאלה - האם אתה מוטרד מהנאמנות שלך עצמך כלפי החברה?

ולאחר מענה על השאלות הללו עם בלי איש מקצוע, ידוע לי שיש כדורים להתמודדות עם אי אמון ופראנואידיות. השאלה באמת האם ועד כמה זה קיים אצלך. האם נכוותה בעבר בקשר בעניין האמון? אלו דברים שניתן גם לעבוד עליהם בטיפול.

דני שלום אתה צריך לבדוק עם עצמך את מקורותיהן של המחשבות. האם קרה משהו שבעקבותיו הן התחילו, האם יש לך נטייה למחשבות טורדניות בכל נושא או רק בנושא הזה. יש אפשרות לדבר עם החברה ולנסות להבין ולפתור את זה בעזרתה. לפעמים מדובר בנושא שהוא אישי ולפעמים ביטוי למשהו שצריך להתייחס אליו בקשר הזוגי. חשוב לכן שתבין האם אתה צריך לטפל בעצמך או שיש כאן משהו בקשר הזוגי שדורשת התייחסות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! תודה על התייחסותך לשאלתי בעניין קשב וריכוז אינני יכולה לפנות לפסיכולוגית מפניי שהיא נפטרה אני רק רוצה לשאול אותך אם יש אפשרות שילד שמתקשה להתרכז אחרי שעה סובל מחוסר קשב וריכוז? בתודה מראש!

קוקי שלום האפשרות קיימת, אבל זה דבר תיאורטי לחלוטין. אני מציע לפנות לגורם מקצועי שייעץ לך כיצד להמשיך הלאה לאור האבחון שבוצע ויוכל לומר האם הדברים הכתובים שם תקפים או דורשים בדיקה נוספת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ד"ר קפלן יש לי בן 21 עם אמון בעיות של התנהגות אימפולסיבי שלא ניתן לשלוט עליו. מה לעשות? תודה. סלי

סלי שלום שאלתך כללית מאוד וקשה לתת לך עצה מעשית ללא נתונים נוספים. במידה ובנך מודע לבעייותיו ניתן להפנות אותו לייעוץ ואבחון. במידה ואת הבעיה את מרגישה והוא לא, הסיפור הוא יותר בהקשר למערכת היחסים בבית ואז כדאי שאת תקבלי ייעוץ אצל עובד סוציאלי או פסיכולוג משפחתי כיצד לנהוג עימו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלה בעניין חולשה וירידה בהגנות יש לי בעיה שכל דבר שאני צריך לעשות ורוצה לעשות ברגע שאני בא לעשות הגוף נעשה כבד ויש לי חולשה בגוף ואני משותק למשל לסדר את החדר, לשלוח מכתב, לכתוב את ההודעה הזאת (שהצלחתי רק לאחר הרבה חודשים) ללכת לצחצח שיניים, לקרא דברים שאני צריך לקרא פתאום המוח מחליט שזה לא מעניין אותו וכשאני מאלץ את עצמי לקרא דברים שאני צריך לקרא אז אני נתקף בשיתוק אפילו שאני דוחה למתי שיתחשק לי בחיים לא מתחשק לי וכל מה שמתחשק לי זה הדברים השוליים כמו לראות טלוייזיה אפילו בטלוויזיה אם יש תוכנית שאני מחכה לה בקוצר רוח כבר חודש פתאום כשזה מגיע אני נרדם ןלא יכול לשלוט על העירנות וזה לא בגלל שאני עייף כי אני מתעורר מיד אחרי שהתוכנית נגמרת ויכול להיות עירני עוד הרבה שעות. אבל זאת רק דוגמא יש עוד הרבה דוגמאות שכל מה שמשותף ביניהם הוא שהגוף שלי לא נותן לי לעשות דברים שאני צריך ומתכוון לעשות ומאוד רוצה לעשות .באותו רגע אני כמו אדם משותק שמנסה להניע את עצמו במאמץ רב אבל לא מצליח וזה מאוד מעציב אותי ולפעמים בסיטואציות של אחריות כבדה מאוד מלחיץ אותי ומעורר חרדה. הבעיה גם לובשת צורות גם כאשר מישהו משמיץ אותי או מאשים אותי ואז אני משותק מלהגן על עצמי למרות שאני יודע ובטוח שזה לא נכון אבל בגלל הלחץ אני מסכים. למשל אם שילמתי כבר עבור משהו אפילו שיש לי קבלה עליו אם בא מישהו ואומר בנוכחותי למישהו אחר שאני לא שילמתי והוא נחוש ואני רואה שהאדם ששומע מתחיל להאמין לו אני מרגיש שאין לי כח נפשי להגיד לו שאני כן שילמתי ואני משותק מלהגן על עצמי מההשמצות והאשמות השווא ואני לא אומר כלום ואפילו מצדיק אותו רק שיעזוב אותי לנפשי הדבר קורה גם כאשר יתנו לי קנס או עונש אני לא מסוגל להתמודד מול דברים לא נכונים שאומרים עלי ואני מסכים איתם וחיי בצער את ההתיחסות וההשלכות שנובעות מזה כאילו זה אמיתי. זה קורה הרבה כי אנשים מלבישים חשדות בגלל סטריאוטיפים או סתם בגלל שאולי עברה עליהם שריטה במוח באותו רגע. אבל השיתוק הזה גורם לכך שדווקא דברים שנחוצים לי אני לא עושה למשל כשלמדתי בקורס והמורה כל שבוע היה אומר לנו איזה מאמר לקרא ושעליו ניבחן דווקא על המאמר שאבחן עליו אני נרדם ומאמרים אחרים לא אפילו שמאמר Y עניין אותי כשלא ידעתי שצריך אותו פתאום כשכן אבחן עליו ארדם כאילו הגוף שלי עושה לי דווקא להכשיל אותי. ברצוני לומר שאין לי רצונות מנוגדים כי זה קורה בדברים שאני באמת רוצה למשל ללכת לשירותים אני לא מסוגל ומתענה בלילה ולא נרדם בגלל שיש לי לשירותים ואני מאוד רוצה ללכת אבל הגוף שלי משתק אותי דווקא מללכת לשירותים כי אני כן יכול לקום לפתוח טלויזיה בסלון. רציתי לדעת איך אפשר להסביר את הבעיה שלי ?

אבי שלום נשמע שכשמגיע משהו משמעותי שאולי גם מעורר התרגשות ואולי אפילו חרדה אתה מתכנס ובצורה הגנתית נמנע מלעשותו או לחוות אותו. ירידות במשאבי האנרגיה הללו קשורות בוודאי לדברים שאתה מתמודד איתם, בין אם בצורה מודעת ובין אם באופן לא מודע. במידה והדבר מאפיין את כל מהלך חייך חשוב שתפנה לטיפול פסיכולוגי לצורך התייעצות. הבעיה היא כמובן שגם אם תחליט ללכת בעית חוסר האנרגיה עלולה לעצור אותך גם שם. לכן חשוב שתשוחח על העניין עם אדם קרוב, למשל הוריך, ותבקש עזרה כדי להגיע לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלה בעניין חולשה וירידה בהגנות יש לי בעיה שכל דבר שאני צריך לעשות ורוצה לעשות ברגע שאני בא לעשות הגוף נעשה כבד ויש לי חולשה בגוף ואני משותק למשל לסדר את החדר, לשלוח מכתב, לכתוב את ההודעה הזאת (שהצלחתי רק לאחר הרבה חודשים) ללכת לצחצח שיניים, לקרא דברים שאני צריך לקרא פתאום המוח מחליט שזה לא מעניין אותו וכשאני מאלץ את עצמי לקרא דברים שאני צריך לקרא אז אני נתקף בשיתוק אפילו שאני דוחה למתי שיתחשק לי בחיים לא מתחשק לי וכל מה שמתחשק לי זה הדברים השוליים כמו לראות טלוייזיה אפילו בטלוויזיה אם יש תוכנית שאני מחכה לה בקוצר רוח כבר חודש פתאום כשזה מגיע אני נרדם ןלא יכול לשלוט על העירנות וזה לא בגלל שאני עייף כי אני מתעורר מיד אחרי שהתוכנית נגמרת ויכול להיות עירני עוד הרבה שעות. אבל זאת רק דוגמא יש עוד הרבה דוגמאות שכל מה שמשותף ביניהם הוא שהגוף שלי לא נותן לי לעשות דברים שאני צריך ומתכוון לעשות ומאוד רוצה לעשות .באותו רגע אני כמו אדם משותק שמנסה להניע את עצמו במאמץ רב אבל לא מצליח וזה מאוד מעציב אותי ולפעמים בסיטואציות של אחריות כבדה מאוד מלחיץ אותי ומעורר חרדה. הבעיה גם לובשת צורות גם כאשר מישהו משמיץ אותי או מאשים אותי ואז אני משותק מלהגן על עצמי למרות שאני יודע ובטוח שזה לא נכון אבל בגלל הלחץ אני מסכים. למשל אם שילמתי כבר עבור משהו אפילו שיש לי קבלה עליו אם בא מישהו ואומר בנוכחותי למישהו אחר שאני לא שילמתי והוא נחוש ואני רואה שהאדם ששומע מתחיל להאמין לו אני מרגיש שאין לי כח נפשי להגיד לו שאני כן שילמתי ואני משותק מלהגן על עצמי מההשמצות והאשמות השווא ואני לא אומר כלום ואפילו מצדיק אותו רק שיעזוב אותי לנפשי הדבר קורה גם כאשר יתנו לי קנס או עונש אני לא מסוגל להתמודד מול דברים לא נכונים שאומרים עלי ואני מסכים איתם וחיי בצער את ההתיחסות וההשלכות שנובעות מזה כאילו זה אמיתי. זה קורה הרבה כי אנשים מלבישים חשדות בגלל סטריאוטיפים או סתם בגלל שאולי עברה עליהם שריטה במוח באותו רגע. אבל השיתוק הזה גורם לכך שדווקא דברים שנחוצים לי אני לא עושה למשל כשלמדתי בקורס והמורה כל שבוע היה אומר לנו איזה מאמר לקרא ושעליו ניבחן דווקא על המאמר שאבחן עליו אני נרדם ומאמרים אחרים לא אפילו שמאמר Y עניין אותי כשלא ידעתי שצריך אותו פתאום כשכן אבחן עליו ארדם כאילו הגוף שלי עושה לי דווקא להכשיל אותי. ברצוני לומר שאין לי רצונות מנוגדים כי זה קורה בדברים שאני באמת רוצה למשל ללכת לשירותים אני לא מסוגל ומתענה בלילה ולא נרדם בגלל שיש לי לשירותים ואני מאוד רוצה ללכת אבל הגוף שלי משתק אותי דווקא מללכת לשירותים כי אני כן יכול לקום לפתוח טלויזיה בסלון. רציתי לדעת איך אפשר להסביר את הבעיה שלי ?

התיאור שלך מאוד מעניין. אתה מתאר פסיביות קשה מאוד עד תחושת שיתוק, פחד מאחריות, דחיינות קשה (נטייה לדחות דברים) , מעין חוסר אונים. לדעתי ייתכן שיש לך איזהשהוא קונפליקט פנימי. נראה שאתה חרד מאוד ממשהו, אוליי הפחד להתבגר, מה דעתך? נראה שלא יהיה מנוס מכך שתפנה לטיפול רק שם תוכל לברר לעצמך את הדברים לעומק.

אין לי קונפליקט פנימי או ניגוד כשלהו ברצון לעשות לבין רצון לא לעשות כי אני באמת בכל ליבי רוצה לעשות וזה קןרה לי גם בדברים שבחיים אין אפשרות לרצון לא לעשות. אני מודה לך על ההתחשבות לנסות להסביר את הבעיה אולי יש סיבות אחרות ואני מנסה לחשוב... תודה

בהמשך לתגובתי הקודמת. אין דבר וחצי דבר גנד הומוסקסואלים. נו באמת ? עד לפני מספר שנים היו נפוצות ביותר הבדיחות אשר התיחסו בבוז להומוסקסואליות והנושא נחשב לסוד אפל .כיום בעידן הפוליטיקל קורקט הגישה שונתה וטוב שכך. אין סיבה להפלות אדם בגלל נטיותיו המיניות. אני לומדת עבודה סוציאלית ומקדישה את עצמי לעזרת הזולת ללא הבדל של גזע, מין או נטיה מינית. לעניין חריגות ההומוסקסואלים: ראה התיחסות של ארבעה פסיכיאטרים ישראלים בנדון (אליצור,טיאנו,מוניץ ונוימן) ב"פרקים נבחרים בפסיכיאטריה". הומוסקסואליות מופיעה שם תחת כותרת של סטיות מיניות וזאת נכון להיות. לעניין המכתב : התבאטויותיו של מר דקל נראו לי מעניינות הן ברמת התוכן (פסיכולוג המדבר על חלומו הרטוב ) והן בהתיחסותו אליך ... אתה יפה וכ"ד. בכל אופן תודה על התיחסותך

לא הבנתי את עמדתך בעניין חריגות ההומוסקסואליות ואת כוונתך במשפט "וזאת נכון להיות". אשמח אם תסבירי אם נפלה טעות כתיב או שבאמת את מתכוונת שככה צריך להיות. לגבי התיחסות המערכת הפסיכיאטרית, הרי שהומוסקסואליות נכללה ב DSM עד שנת 1974. עצוב שרק אז הוציאו אותה משם וזו לדעתי תעודת עניות לפסיכיאטריה. אינני חושב שזה עינינו של איש רגיל, פסיכולוג או פסיכיאטר, מה אנשים מבוגרים עושים בהסכמה מלאה וללא כל סיכון לעצמם או לזולת. 10 אחוז מהאוכלוסיה הינה הומוסקסואלית ובהתחשב בעובדה שהומוסקסואליות איננה עניין של שחור ולבן ויש הרבה גוונים בין שני הקצוות הרי שמדובר בתופעה אנושית שרחוקה מלהיות חריגה. מעבר לזה, אני מתקומם בשימוש שנעשה במונח סטיות מיניות כלפי התנהגויות שנעשות בין מבוגרים בהסכמה, גם אם הם נשמעות מפסיכיאטרים . גם אם ההומוסקסואליות הייתה חריגה ומצומצמת בהיקפה, הרי זכותו של היחיד לפעול כרצונו כל עוד הוא לא מסוכן לעצמו או לאחרים. הדעות והעמדות של המערכת הפסיכיאטרית אינם יכולות להיות מעל זכויות אדם בסיסיות ועל הנקודה הזו יש מלחמות גם בנושאים שלא קשורים להומוסקסואליות.

עמדתי היא שלא מעניין אותי העדפותיו המיניות של פלוני או אלמוני. נקודה. כל אחד שיתנהג בהתאם להעדפותיו ודחפיו המיניים. מאידך, לא ניתן להתעלם מהעובדה שעד זמן לא רב התיחסו להומוהים-לסביות בהתנשאות ולעג. וכיום מתעלמים מההפלית העבר במעין עמדה שכאילו שלא הייתה קיימת אפליה לדעתי מתוך מקום של פוליטיקאלי קורקט = חלק מהמלפים מעוניינים להחשב כנאורים ועל כן "כאילו" מקבלים את ההומוסקסואליות כאופציה נורמלית. הציניות מפריעה לי. מעבר לכך, לא ברור כיצד מסתדר העובדה שהממסד הפסיכיאטרי-לפחות חלקו רואה בהומוסקסואלית סטיה (ראה ספרות רלוונטית ) וחריגות ומאידך ,ניטען שהומוסקסואלים נחשבים לנורמליים וכשירים לשמש כמטפלים .טענה נוספת של הפסיכיאטרים הנ"ל הינה שההומוסקסואליות הוצא מה- DSM כצעד פוליטי ככניעה ללחצם של הארגוני ההומוסקסואלים בארצות הברית.

הערה: ביחס ל"צריך להיות " התכוונתי לכתוב "נכון להיום ". ונכתב בטעות " נכון להיות ".

ד"ר קפלן שלום רציתי להתייעץ בקשר למישהו שאני מכירה ועובדת איתו. אדם שלא מראה את הרגשות שלו מבחוץ אבל במשך השנים למדתי לזהות אותם בעצמי.. הוא אחד שכלפי חוץ מעריך נשים יפות ונהנה "להראות" את עצמו כמו טווס אבל בתכל'ס אין שם כלום חוץ ממשחק (הוא נשוי דרך אגב) עד עכשיו.. הוא התאהב במישהי ואני רואה כמה זה אוכל אותו... הוא כותב לה את כל מה שהוא מרגיש ועם כל זה שום דבר מצידה.. כשהוא מתייאש ממנה היא זורקת עוד עצם ונעלמת כלאומת שבאה. הכאב בלחכות, לדעתי, הוא בלתי נסבל.. לבדוק כל כמה דקות אם נכנס דוא"ל, לחכות אולי המבטים יצטלבו ברחוב ואולי יהיה רמז.. הוא חשב על אפשרות שאני אפנה אליה "בלי ידיעתו" אבל גנז אותה כי היא נראית טיפשית.. יש אפשרות למשהו אחר?

יעל שלום אני לא בטוח מה את שואלת אותי בדיוק. לגבי שיטות פרקטיות כיצד לדבר עם אותה בחורה אני מתאר לעצמי שהייעוץ הפסיכולוגי הוא לא בהכרח הכיוון שיכול לתת ערך מוסף, אם כי אולי יהיו למשתתפי הפורום רעיונות. העניין העיקרי שכן רלוונטי לתהליכים פסיכולוגיים נראה לי המצוקה אליה נכנס המכר שלך. הוא נשוי, לא מחצין רגשות, מאוהב במישהי אחרת ומאוד עסוק ברגשותיו כלפיה. זה נראה לי מצב מורכב והעניין אינו בהכרח כיצד להתקרב אליה אלא איך להתמודד עם רגשותיו כלפי אשתו ובהחלט גם לגבי אהבתו החדשה. הכאב הוא בלתי נסבל, כפי שאת כותבת, אבל אני לא בטוח שאנחנו מסכימים לגבי מקורות הכאב. אני חושב שהוא נובע ממקור הרבה יותר רחב מאשר אותה בחורה ולכן אני לא חושב שהוא יפסיק ע"י מציאת הדרך לפנות אליה כך או אחרת. כל טוב ד"ר אורן קפלן

ובאיזה מקור מדובר? שיעמום מחיי הנישואין? אז למה דווקא היא?

שלום אני מחפשת מאמרים קישורים באנטרנט בעברית בנושא זוגיות חברות בלי אלימות תודה מראש נפגעה

שלום אני מציע שתכנסי לאתר מקום ותעייני בו. האתר אמנם מתמקד באלימות מינית אבל יש בו גם הרבה התייחסויות לאלימות בכלל. תוכלי כמובן לעשות גם חיפוש ע"י מילות מפתח כמו אלימות במנועי החיפוש, מומלץ למשל גוגל: www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה6 אובחן לאחרונה בתסמונת אילמות סלקטבית. על נמת לעזור לו האם עלנו לפנות לפסכולוג ואיזה? או פסיכיאטר? האם קיים חומר לקריאה בעברית על הנושא? תודה .

אסתר שלום יש לפנות לפסיכולוג ילדים לטיפול. באינטרנט (יש גם ביבליוגרפיה): http://www.education.gov.il/preschool/yeutz4_l.htm תיאור מקרה: http://www.geocities.com/yaronpeleg_il2/libido11.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בני שהוא עכשיו בוגר גם כן אובחן כך. בני עכשיו בן 36. הוא היה מדבר רק איתי ולא עם המורים והילדים, הוא עבר טיפולים פסיכולוגיים כמעט לאורך כל חייו. עכשיו הוא עדיין מופנם מאד אבל מדבר יותר, עובד בתיכנות ומתפרנס יפה. הייתי רוצה לשמוע יותר על התופעה הזאת גם מאסתר וגם מהפסיכולוג

שלום רב! בני(בן 6) נבדק אצל פסיכולוגית והיא כתבה בחוות הדעת כך:קושי בביצוע העתקת צורות עקב אמפולסיביות וקשיים בהתמדה, בלט אי שקט גדול השתובב,אבד הריכוז הפך לידותי וקפריזי. בתחילת הדף היא כתבה: התקשה להתרכז אחרי שעה, האם ילד שמתקשה להתרכז אחרי שעה חסר קשב וריכוז? או אולי קשה למידה? בתודה מראש!

שלום אני חושב שיהיה זה לא רציני מצידי להתייחס בחצי דקה לכמה מילים מתוך דו"ח של פסיכולוגית שפגשה ילד לכמה שעות. אני מציע שתקבעי פגישה עם המאבחנת ותבקשי לקבל הסברים מדוייקים על מה שנכתב בדו"ח. זו זכותך המלאה. אין טעם לשאול גורמים אחרים לפני שבררת מה היא ראתה בתצפית ובמבחנים, לצורך זה בוצע האבחון. בברכה ד"ר אורן קפלן

יכול להיות גם שמדובר על בעיית קשב על רקע רגשי כתוצאה מתקופה קשה שלהילד. אבחון אצל אדם שמבין בתחום ועוסקבו מומלץ. אני לא בטוחה שפסיכולוג הוא האדם.לדעתי פסיכיאטר או נוירולוג. או מכון שמתמחה בנושא.

שלום לד"ר קפלן: שמי ניצן, שאני לבד עם עצמי ושאף אדם לא נמצא לידי אני מרגיש נוח עם עצמי ואני מדבר שוטף, אך ברגע שאני יבוא במגע עם אנשים כגון: משפחה , חברים אני לא אדבר כ"כ שוטף ונתקעים לי המילים לפעמים. רצוי לציין שגם שאני מדבר בטלפון או יוזם שיחה אני מתרגש ולא מדבר שוטף. האם יש פתרון לבעיה זו, ממה היא נובעת ? הבעיה הזו משפיעה כמעט על כל החיים שלי. ואני מתוסכל בגלל זה.

ניצן שלום לפי דבריך אתה מזהה שחוסר הזרימה של הדיבור נובע ממצבים שמעוררים התרגשות או איש שקט. נשמע שזה קורא בהקשרים חברתיים. הבעיה אינה הדיבור הקטוע אלא מה שעומד מתחתיו וזה התחושות שלך בחברה. אני חושב שכדאי לטפל בנושא הזה ואולי בנושא הביטחון העצמי שלך שכנראה משפיע עליו. יש אפשרות לטפל ישירות בדיבור הקטוע, למשל ע"י היפנוזה, אבל אני חושב שאיכות חייך תשתפר באופן משמעותי לא רק אם הדיבור יהיה שוטף יותר אלא אם תחושתך הכללית ליד אנשים תהיה יותר טובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה קודם כל על התגובה השאלה שלי כיצד אני מטפל במצבים האלו?

אנו נשואים כ- 7 שנים, יש לנו 2 ילדים -בן 5.5 ו שנה וחצי. בעלי משכיל, אדם טוב ואבא נפלא. הבעיה שלנו היא פתיל קצר. כל דבר מעצבן אותו. זה היה כך מאז ומתמיד. למשל- הוא לא מוצא משהו בבית-"איפה החבאת לי..." שכחתי להוציא את המפתח מהדלת-הוא מסוגל לצרוח עלי ולגרום למריבה. כך שיש אין ספור "מוקשים" שונים ומשונים שאני עולה עליהם גם כשאני נזהרת. שנינו עובדים אך כל עבודות הבית הן בתחום אחריותי, ובד"כ אני לא מקבלת עזרה, לפעמים כן לאחר שאני מוחה על כך אבל הוא כועס עלי ואז האוירה בבית עכורה. מלבד זאת הוא אדם טוב שניתן לסמוך עליו- אם זה כשהילדים חולים ומישהו צריך להשאר עימם בבית, לעזור לי כשאני נתקעת עם האוטו וכ"ו, אבל גם אז לא ברוח טובה ולאחר מריבה. חשוב לציין, בעלי מבוגר ממני ב-8 שנים, אני בשנות ה-30 לחיי. אני מרגישה שהוא לא מעריך אותי כאדם ולא מכבד אותי. החלטנו לפנות לטיפול זוגי, אך איני יודעת היכן להתחיל לחפש. אנו גרים באזור השרון. תודה

גליה שלום אני חושב שהההחלטה לפנות לטיפול זוגי נכונה ומתאימה לאור מה שאת מספרת. נשמע שיש לכם קשר טוב אבל שיש דברים שפוגעים בו ועם השנים הם עלולים לשחוק את שניכם באופן שעלול להעמידו בסכנה. טיפול זוגי כעת עשוי בהחלט להביא למציאת שיווי משקל חדש. מבחינת בחירת מטפל, יש אפשרות לפנות לקופת החולים או באופן פרטי. בקופת חולים כדאי להתקשר לצוות בריאות הנפש באזורכם ולקבל הכוונה. לגבי טיפול פרטי אוכל להפנותכם באזור ת"א/ר"ג (תוכלו לשלוח לי מייל ע"י הקלקה על שמי) או פשוט פתחו דפי זהב ובידקו מי נמצא באזורכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, קבלתי רשימה של מטפלים העובדים בהסדר עם קופת חולים. ישנם שם כמה סוגים: פסיכלוגים קליניים, פסיכוטרפיסטים, עובדים סוציאלים. אילו המתאימים? אולי "פתיל קצר" הוא עיניין לטיפול תרופתי? תודות

נכדי בן 3.3 נמצא בחו"ל עם הוריו מזה 4 חודשים.הוא שהה אצלינו הרבה ומאד ו קשור אלינו,במיוחד לסבו.בתקופה הראשונה הוא מאד רצה לדבר אתנו בטלפון ואף יזם זאת יום יום.לפני כחודש ביקרנו אותו והוא היה מאד עצוב ביום שחזרנו ו כל הזמן ביקש שנשאר אתו "כל החיים".מאז הוא מסרב לדבר אתנו בטלפון. שאלתי היא:האם יש להתנהגותו משמעות כלשהי?האםהוא מפרש זאת כבגידה,כנטישה וזו דרכו להביע את כעסו?האם יכולות להיות לזאת השלכות על יחסו אלינו,או אחרות?כיצד עלינו לנהוג?

אתי שלום סירובו לדבר איתכם בטלפון הוא כנראה דרכו לשמור על עצמו. כנראה שהמרחק קשה לו והשיחה בטלפון עלולה להיות כואבת. לא בהכרח שמדובר בדרך להביע כעס. אני מציע לשלוח לו מכתבים, מתנות ותמונות ולשמור על הקשר איתו ממרחק. סביר להניח שעם הזמן יחזור גם לדבר איתכם בטלפון. בברכה ד"ר אורן קפלן

הכי חשוב זה אף פעם לא "להתיאש" ולתת לנכדכם תחושה שאתם הולכים יחד אם כעסו, אני מאמינה שזה שלב שנוצר מתוך פגיעה,וכמובן אי הבנה מצידו כי הוא בסך הכל ילד מאוד קטן. תמשיכו להתקשר ולהראות אכפתיות,ואולי תמצאו פתרון שתיפגשו איתו בתדירות גבוה יותר.

שלום, האם תוכל להסביר לי מהי בדיקת Bender Gestalt Screening for brain disfunction תוצאות הבדיקה אמורות להצביע על מה?, באיזה מקרים החוק מחייב לעבור בדיקה שכזו ואם בכלל?. האם במקרה של גירושין, לצורך חזקה על ילדים, צריך לעבור בדיקה שכזו.? האם אדם שעבר ניתוח מוח עקב ADEM, ולוקח תרופוות נגד אפילפסיה, צריך לעבור בדיקה שכזו? האם תוכל להפנות אותי לאתרים המסבירים את מהות הבדיקה תודה עירית

עירית שלום אין בדיקה ספציפית שמוגדרת בחוק או בכל מקום אחר לגבי מבדקים לצורך חזקה על ילדים. האבחן רשאי לבחור מתוך מגוון מבחנים פסיכולוגיים שקיימים בשוק את מה שנראה בעיניו נחוץ לצורך המקרה הספציפי. כנ"ל אין הכרח לבדיקה כזו גם אחרי ניתוח מוח או בכל הקשר אחר. מבחן הבנדר הפופולרי נועד דווקא לאבחון אישיותי. במקורו נועד לבדיקות נוירופסיכולוגיות ולעיתים עדיין משתמשים בו בהקשר זה. אישית אינני מכיר את מבחן הבנדר שציינת ואינני יודע אם הוא אותו מבחן שהזכרתי או לא. משמו נשמע שהוא בודק היבטים פסיכונוירולוגיים ומאחר שאמרת שמדובר באדם שעבר ניתוח מוח וסובל מאפילפסיה הרי שהבדיקה נשמעת הגיונית. בשורה התחתונה, אין כלל חוק שקובע שאדם צריך לעבור מבחנים. בעת בדיקה פסיכולוגית לצורך חזקה על ילדים נהוג לשתף פעולה עם המאבחן ולסמוך על שיקול דעתו, שכן חלק מהתהליך הוא גם התרשמותו האישית ולא רק תוצאות המבחנים הפסיכולוגיים. במידה ותוצאות החלטותיו לא יהיו לרוחך אז יש מקום גם לשאול ולערער על אופי המבחנים שבחר לצורך האבחון. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אורן נסחפתי בטעות אל הפורום שלך כשהייתי בחיפוש אחר חברים (?) שירצו להקים איתי קבוצת דינמיקה פסיכולוגית (החלום הרטוב הפסיכולוגי). איזשהו צדק פואטי , או אולי חוקי ההסתברות הצוננים, הביא אותי ישר אל המדריך הראשון שלי בתנועת (סליחה: בארגון) הנוער, כלומר אל קבוצת הדינמיקה הראשונה שלי (ואולי גם התבנית שלאורה נוצר החלום הרטוב). כיון שכבר עצרתי כאן בפורום הזה והבנתי מי אתה, החלטתי לקרוא מעט מהדברים שכתבת. על פי "עניי עירך קודמים" בחרתי לחפש קודם כל את הדברים שכתבת לגבי הומוסקואליות, והם היו ישירים וברורים. מצד שני הופתעתי שהנושא הופיע כל כך מעט בפורום זה, כי בתור מישהו שמתנדב בעזרה נפשית בתחום זה, אני יודע עד כמה המצב קשה. בכל מקרה - עכשיו אני אתפנה לקריאת הדברים הרבים הנוספים שכתבת, ואני כבר מנחש שגם הם יהיו רציניים ויסודיים. לא ייאמן איך שלא השתנית מאז שהיית המדריך שלי. אני מקווה שאתה לא כועס על הדברים האינטימיים שאני כותב פה לגביך, אבל זה בדיוק היופי של האינטרנט: התמהיל שובר הגבולות של מוכר וזר, חושפני ואנונימי. אולי זה רק בדימיון שלי, אבל אני מרגיש באופן האינטואיטיבי והעמוק ביותר שאתה תמיד הולך עם הלב, ועושה עד הסוף את מה שגורם לך סיפוק, וזה עושה אותך כל כך כל כך יפה. דקל

שלום דקל נחמד ונעים לפגוש אותך, גם באופן וירטואלי, למרות השנים הרבות שחלפו. אני מרגיש מאוד מוחמא מדבריך. מקווה שתצליח למצוא את חברי הקבוצה המתאימים למימוש החלום. להתראות אורן

מכתב מעניין. האם הממסד מאפשר להומוסקסואלים לשמש כפסיכולוגים? אין לי דבר נגד הומו-לסביות-ביסקסואלים. בעבר היה נהוג שהם/הן אינם יכולים לשמש כמטפלים. האם הגישה השתנתה ברוח הזמנים והסובלנות כלפי חריגים ?

מיכל שלום אני תוהה למה את מתכוונת שהמכתב מעניין. בכל מקרה, למרות שאת כותבת שאין לך דבר נגד הומוסקסואלים נוסח הדברים יכול להתפרש כסוג של רתיעה, ולו בגלל הטענה שמדובר באוכלוסיה חריגה שכיום מתייחסים אליה בסובלנות. הומוסקסואליות אינה נחשבת חריגות לא מבחינת החוק ולא מבחינת האבחון הפסיכיאטרי. היא יכולה להיחשב חריגה בעיני קבוצות ופרטים באוכלוסיה, אולם זו דעה אישית ולא כלל אוניברסלי. לפיכך בישראל אין כל מניעה חוקית או אחרת מהומוסקסואליים לעסוק בכל מקצוע כולל בתחומים הטיפוליים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לאחרונה התחילה להתפתח אצלי בעייה שגם קשורה לתזונה וגם להתנהגות,אני מאוד מודעת לבעייה אך לא יודעת איך להתמודד איתה,מה לעשות או איך לפתור אותה... אני נוהגת ונהגתי לשמור על משקלי ולהתעמל בקביעות... מה קרה לי לאחרונה הוא שבגלל הבגרויות התחלתי לאכול הרבה הרבה יותר ואני לא סתם מדברת על אכילה קצת יותר מהרגיל אלא על כמה חבילות שוקולד,המון ממתקים ושטויות אחרות שנזללים על ידי באופן שיטתי ולאחר מיכן אני כמובן סובלת מכאבי בטן וגם מיתר מרץ בשל השוקולד שמעלה משום מה אצלי את הדופק... אני כל הזמן אומרת לעצמי(כי בעיקרון מה שקורה הוא שנוצרת אצלי המחשבה ש"זה רק היום וזהו,מחר כבר אשמור,מחר כבר אעשה הכל טוב יותר,מחר אהיה בשליטה..")וזה מתחיל כיום רגיל,עם אכילה סבירה,ואיכשהו לאחר ארוחת הצהריים זה מתפרץ,פתאום מתחשק לי שוקולד,ואני לוקחת ואומרת לעצמי "אוקיי אז אני לא אוכל ארוחת ערב היום וככה אפצה על "החטא" וכך יצא לי כבר הרבה פעמים לעשות, אני לא יודעת אם זו אכילה כפייתית,כי אני יודעתשהאכילה הזו תגרום לילעלייה במשקל,שלא לדבר על הרס הבריאות העצמי שלי,ואני רוצה להפסיק ולהיות בשבליטה,אני אפילו כותבת מה אני אוכלת,אני מתעמלת ומאוד מודעת לעינייני ביראות וכו,ודווקא במשך שנה הצלחתילאכול בריא וטוב,והתעמלתי ואני לא יודעת למה זה קרה לי... הכל התחיל מפורים,שהיה איזה יום שפוט החלטתי לזלול לי קצת,וכאילו כשאני מתחילה לזלול נוצרת אצלי המחשבה ש"אה כבר אכלתי הרבה היום,כך שזה לא יהיה משנה אם אכניס עוד כמה דברים לפה...מחר יום חדש ואתחיל מחדש.." אבל זה לא קורה! ואני לא יודעת מה לעשות,איך להפסיק את זה אחת ולתמיד, בבקשה,לכל מי שיכול לעזור לי,כל עיצה תתקבל בברכה! (לצורך העינייו אני תלמידה בת 17)

שירלי שלום האוכל אינו הבעיה כיוון שברוב המקרים אנשים אוכלים לא בגלל שהם רעבים אלא בגלל שהאוכל נותן מענה לצורך נפשי. סביר להניח שאת נמצאת בתקופה לחוצה או ייחודית מבחינה כלשהי ולכן תגובות הזלילה החריפות. את צריכה לחשוב ולטפל במקור הנפשי למה שקורה לך והפסקת האכילה ללא הגבולות תפסיק מאליה. במידה ויש צורך התייעצי עם אנשי מקצוע, דיאטנית ופסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום 20:06 שלום לך כבת 15, יש לה התנהגויות מוזרות, מעין טקסים, ולפעמים התנהגות כפייתית בכל מיני דברים, יש לה גם חרדות בעיקר מפרידה או נסיעה מהמשפחה , ולכן נמנעת מנסיעות,חיי חברה מצומצמים,אך יש לה חברה אחת טובה, נערה מופנמת,ויחד עם זאת אינטלגנטית מעל הממוצע. אני מאד חוששת מסימפטומים המעידים על מחלה מה עושים מודאגת, אגי

אגי שלום במידה והנערה סובלת מתופעות של מחשבות והתנהגות כפייתית היא זקוקה לטיפול ועזרה. מדובר בבעיה ששייכת למשפחת החרדה ומתאימה לתיאור של ילדה מכונסת ומסתגרת. אני לא רואה טעם לעסוק בשאלה האם יש או אין מחלה, קיימת כאן מצוקה ללא ספק וצריך לעזור לנערה להתמודד עם החיים בצורה שונה מהאופן בו היא עושה זאת היום. זה מה שבאמת חשוב לטווח המיידי והארוך כאחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני עברתי מקרה של בגידה, הייתי נשוי שנתיים לאשה שגיליתי שמנהלת קשר עם חבר טוב שלי. ברגע שגיליתי עזבתי והתגרשנו. כיום בקשרים חדשים קשה לבנות אמון מחדש בבחורות. איך ניתן לעזור למערכת יחסים במקרה שלי? איך ניתן לצמצם את הסיכויים שמקרה כזה ישנה? תודה

שלומי שלום, קשה לתת אמון בבני אדם בכלל ולא רק בין גברים לנשים ולהיפך. שרלטנים, רמאים, נוכלים ובוגדים נמצאים תמיד בכל התחומים אבל במשך הזמן אנחנו לומדים לזהות אותם ולהיזהר מפניהם. אבל זה לא מה שישבור אותך, נכון? לגבי החברה החדשה - תשתדל לבדוק מהו יחסך כלפיה ואיך היא מרגישה באמת. תנסה לשהות בקרבתה כמה שיותר ולהתרשם בכל מיני מצבים איך היא מגיבה ואיך היא מתנהגת. הכי חשוב, אל תתאכזב ואל תשפוט את כל הבחורות בסרגל אחד. וזכור שצריך הרבה רצון, סבלנות ואורך רוח וגם אם העסק יקח הרבה זמן, בסוף תמצא את האחת שתפצה אותך על האכזבה, שתאהב אותך באמת ותשמור לך אמונים. שיהיה לך בהצלחה

שלומי שלום מטבע הדברים אתה זהיר יותר כעת לאחר שנפגעת. חשוב שלאחר שתמצא קשר משמעותי לא תפגע בו רק בגלל ההסטוריה שלך, זה עלול להיות מעגל קסמים הרסני מאוד עבורך. אתה צריך להתמודד עם הפגיעה שקרתה לך אבל גם לא לאבד אמון באנשים עם כל הקושי שבכך. אין לאף אחד תעודת ביטוח כנגד בגידה ותיאורטית זה יכול לקרות שוב. אפשר במידה מסוימת לומר שאתה סובל כעת מפוסט טראומה ומגיב בחרדה לכל אפשרות שהיא תחזור. יתכן שכאשר תמסד קשר עם בת זוג יהיה כדאי לך לפנות איתה לטיפול זוגי לתקופה מסוימת כדי שהחששות יעלו בצורה מבוקרת ולא יגרמו לך להזיק לקשר מתוך חששותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שיוווו, בטח הרגשת ואולי עד היום אתה מרגיש על הפנים !!!. נבגדת על ידי אישתך, הדבר נעשה עם חבר טוב שלך, התגרשת אחר כך. הפגיעה כאן היא משולשת וכל אחד ממרכיבי הפגיעה כואב גם אם הוא היה עומד לבדו. אני מתאר לעצמי שרק מי שעובר דבר כזה יכול להבין כמה כואב השילוב של שלושתם ביחד. אם אתה הרגשת/מרגיש מאד רע מזה זה בהחלט טיבעי. יש כאלו שמתאוששים יותר מהר ויש כאלו שלוקח להם הרבה זמן להתאושש מפגיעות כאלו (אפילו שנים). אל תלחיץ את עצמך ותן לזמן לעשות את שלו כי הזמן הוא המרפא העיקרי. אתה גם השתנתה קצת במובן שאתה הרבה יותר מנוסה היום וההתנסות הזו תעזור לך בהמשך דרכך. אי אפשר להבטיח במאה אחוז שזה לא יקרה בעתיד. מה שכן הזמן יעשה את שלו ותלמד בדרכך להנות מקשרים עם נשים/חברים, מעמדה של אדם מנוסה יותר וזהיר יותר. שיהיה לך בהצלחה