פורום פסיכולוגיה קלינית

יש לי ילדה בת 14. בתקופה האחרונה, במשך כחודשיים, ירדה כעשרה ק"ג. משקלה היום 38 ק"ג וגובהה 1.55 מ'. אני מרגישה נואשת, הילדה היפה והחכמה שלי אינה מבינה לאיזה מסלול היא נכנסת וזאת למרות שיחה עם רופאים. יש למישהו עצה איך ניתן לפנות אליה, איך אפשר לדבר אליה כדי שתבין? היום היא יורדת בקצב של קילו עד שניים בשבוע. יש לנו תור למרפאת נוער, אבל הוא רק בעוד 5 ימים.

לאמא שלום נכנסתם לשלב שבו ההגיון אינו עובד יותר ולכן בתך לא מקשיבה לעצות של רופאים או לכל גורם אחר. כדי למנוע פגיעה חמורה בבריאותה של בתך עליך לפנות בדחיפות לגורם מקצועי המתמחה בהפרעות אכילה. אל תצפי שפטנט קצר מועד ומהיר יעבוד כאן. זו בעיה חמורה מאוד שיש לטפל בה בצורה יסודית. הבעיה כאן לא קשורה כלל לגוף ולהרזיה אלא לדימוי הגוף של בתך שאינו קשור יותר למציאות שבחוץ אלא לעולמה הפנימי. תוכלי להגיע לאתרים הבאים באינטרנט: http://www.solgar.co.il/aviv http://www.shahaf-ltd.co.il/index.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אמא שלום לפעמים במקרה כזה מאשפזים בבי"ח פסיכיאטרי לנוער או כללי וזה טוב כי יש חבורה תומכת מסביב ומעקב ואם על זה ימליצו אל תהססו.שתהיה בריאה.

במידה וצריך טיפול תרופתי לבולמיה איזה כדורים מומלצים לטיפול, תודה

תמר בנושא תרופות אני מציע לפנות לייעוץ לפורומים הרפואיים. בפורום זה הייעוץ בתחום פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה

תמר שלום תפני לורום לפסיכיאטריה של ד"ר הידאש שמופיע ברשימה של פורום זה.

האם ניתן בבולמיה ללא טיפול תרופתי

תמר בהחלט אפשר לטפל בהפרעות אכילה באמצעות טיפול פסיכולוגי. הטיפול התרופתי ניתן לפי הצורך, אם כי לעיתים הוא חשוב מאוד להצלחת הטיפול. בכל מקרה, השינוי המשמעותי במקרה של בולמיה הוא בעולם הפנימי כמו למשל דימוי הגוף. את זה כמובן אף כדור לא יכול לשנות. הכדורים יכולים לעזור להפחית מרכיבים של דיכאון וחרדה שמהווים פעמים רבות שורש לבולמיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך וההיענות המהירה שלך .

ד"ר אורן קפלן שלום! אנו צוות עובדים במפעל קטן, ויש אצלנו עובד אחד שכבר שנים מתאפיין בחשדנות יתר, האשמות שווא והתפרצויות זעם. בכל פעם הוא בוחר להאשים עובד אחר שהוא נוגע לו בדברים, גונב לו, מקלל אותו וכ"ו . עובד זה שולט בעצמו כיוון שלעולם לא יאשים אנשים שהוא תלוי בהם. הוא יודע להפעיל אותם לפי רצונו בזכות הקסם האישי שלו. הוא עובד מצטיין והבוס מעריך אותו מאד. בזמן האחרון הוא נתפס באחד העובדים ומאשים אותו שהוא מחבל לו בתוצרי העבודה שלו, ואת שאר העובדים הוא מאשים בשיתוף פעולה עם העובד המחבל. אנו פנינו לבוס ואמרנו לו שלדעתנו עובד זה סובל מבעיות נפשיות כל שהן וזקוק לטיפול.הבוס הבטיח להתייעץ עם גורמים מוסמכים ולנסות לפתור את הבעיה לטובת כולם. אך עם הזמן "חשדן" הצליח לשכנע את הבוס שאותו עובד אכן מחבל לו בעבודה, הוא אוסף הוכחות מדומות לזה. אנו עובדי עצות ולא יודעים איך לעזור לאותו אדם אומלל שמאשימים אותו על לא עוול בכפו, אנו חוששים שלא יפגעו בו. אנא יעץ לנו מה לעשות. תודה.

עליכם לדבר דחוף עם הבוס ולהסביר לו שאתם סובלים !! אתם באתם לעבוד ולהנות ולא לקבל האשמות !! בהצלחה !

שרה שלום לפי מה שאת מתארת אותו אדם אולי סובל מבעיות כלשהן, אבל מי שבעיקר סובל זה הסביבה שלו, במקרה הזה, אתם חבריו לעבודה. אין סיכוי לתת עזרה לאדם שאינו מעוניין בעזרה ולפי מה שאת מתארת מדובר על אדם שבסך הכל מתפקד ביום יום ואינני רואה סיכוי רב שכעת ירצה עזרה נפשית כדי להקל עליכם את החיים. אני מציע שבשלב זה תתמקדו בעזרה לעצמכם בכך שתעבירו את הסתייגויותיכם מהתנהגותו לממונים עליכם כדי שידעו שיש מצב בעייתי. אם הבוס שלכם משתף פעולה הבעיה שלכם לא נגמרת עם אותו עובד חשדן אלא ממשיכה עם ההנהלה שלא נותנת לכם תמיכה. את פעילותכם הייתי ממקד שם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמי חולה כבר כמה שנים עם התקפות קשות, בכל התקפה היא זורקת את הכדורים ולא מוכנה להמשיך לקחת אותם. אצל פסיכיאטר הייתה פעם אחרונה לפני ארבע שנים ומאז מסרבת ללכת אליו בטענה שאצלה הכול בסדר.... כולנו ניסינו לשכנע אותה, בדרכים שונות ורבות, ללכת לפגישה אצל פסיכיאטר, ולהתחיל לקחת תרופות באופן קבוע, והיא לא מוכנה!!! מה עושים עם המצב (המצב שלה לא טוב) ואיך לשכנע אותה????????

יעל שלום לצערי התופעה שאת מתארת נפוצה מאוד. הכדורים שומרים על חולי סכיזופרניה מהתדרדרות נוספת להתקף, אבל גם מקלקלת את איכות חייהם במובנים אחרים ולכן רבים מהם מפסיקים את התרופות כאשר מצב משתפר מעט, ואז מתדרדרים שוב. מצבם לא מאפשר תמיד להבין או להתמיד וכך הסביבה נמצאת במצב בלתי אפשרי. אני חושש שהמעגלים הללו הם חלק מהחיים לפחות בתקופה הקרובה. חשוב להמשיך ולדבר איתה על חשיבות התרופות ובד"כ אפשר לשכנע בעיקר אחרי משבר וסבל. אם יהיה לה רופא פסיכיאטר אליו היא קשורה ובו היא מאמינה זה בהחלט יכול לשפר את המסירות לטיפול. כדאי שתהיו בקשר גם עם משפחות אחרות שסובלות מאותו מצב לקבל ייעוץ ותמיכה. תוכלו לברר על מסגרות כאלה דרך אנוש ועמותות נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך. ובהמשך, שאלה נוספת, האם אתה חושב שניתן יהיה לשכנע אותה ללכת לפסיכיאטר (וכמובן בהמשך נטילת התרופות) ע"י לחץ מסיבי כגון איום באישפוז, ניתוק קשר...מה דעתך?

יעל שלום יש פסיכיאטר טוב שמתמחה נדמה לי בסכיזופרניה ויש לו אתר בפורום פסיכיטריה בקבוצה של הפורומים. נסי לפנות אליו בשאלה זו.

אחותי נולדה עם פיגור שכלי קל. כיום בת 29. בגיל 27 לקתה בסכיזופרניה. התרופות לא עוזרות.

כתבתי לך די מזמן שבגלל מדריכה בהכשרה מעשית זימנו אותי לוועדה לגבי המשך לימודיי. הצרה היא שזאת בעיה קבוצתית. כולנו באותו הצרה (כל הקבוצה-ואני יודעת שזה נשמע מוזר- הסתבכנו בצרה הזאת). הוועדה שלי היתה לפני כמה זמן ובגלל שהייתי כ"כ מיואשת מהדיכוי של המדריכה לא יכולתי נפשית לתת להם תשובות לשאלות ששאלו. והם גם אמרו דברים שידעתי שזה הדברים שהמדריכה אמרה ופשוט נכנעתי. מייאוש. בוועדה עצמה הם אמרו לי שהם מפסיקים לי את הלימודים כי אני פסיבית א. בגלל שלא מגינה על עצמי כשיש לי אפשרות לעזור לעצמי ב. כי לא נדנדתי להם שהמדריכה לא בסדר ושיעזרו לי לפתור את הבעיה. (פעם אחת לא נחשב מבחינתם). דברתי עם אחד מאנשי הוועדה בטלפון ובקשתי שייתנו לי להסביר שוב כיוון שהייתי מדוכאת ועכשיו גייסתי כוחות להלחם. הוא אמר שהייתי צריכה, כל השנה ובוועדה עצמה, להלחם ולא לוותר ושעכשיו אני צריכה לקבל את ההחלטה "בעלת התוקף המשפטי" בהבנה. לאור העובדה שכולם טענו שאני פסיבית ולא הייתי צריכה לשתוק לגבי המדריכה אלא לפנות שוב ושוב. האם נראה לך שייתכן שיש פה נסיון מסוים לראות האם אלחם? יש לציין שהם נחושים בדעתם. לדעתך יש טעם לפנות לראש הוועדה ולערער (אני מרגישה ממש רע עם ההחלטה הזאת)? דבר שני, מכל המצב התיאבון שלי הלך. לוקח לי שעה לאכול ארוחת בוקר ואני לא מצליחה לסיים את הפרוסות, וצהריים לוקח גם משהוא כזה והשיא היה 2 שעות. בארוחת ערב כמעט הקאתי מהגועל. ורק מלחשוב על אוכל אני מרגישה בחילה. מה קורה לי? בבקשה, אני מתחננת, ענה לי על כל השאלות כי כולם חשובות באותה מידה. ממש קשה לי.

שלום קשה לי לייעץ לך בנושא הוועדה מאחר וזה נושא פורמלי ולא כל כך בתחום הפסיכולוגיה. אני מציע לך להתייעץ עם אדם שמבין את הנהלים במוסד בו את לומדת, אולי משפטן, אולי באגודת הסטודנטים אם יש כזה דבר אצלכם. לגבי התיאבון והתיאורים שלך על השנה האחרונה, נשמע שקורה משהו לא טוב ושאת זקוקה לטיפול. אני מציע לך לפנות לייעוץ מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני סטודנטית בת 23 ויש לי חבר בן 25 לפני כ8 חודשים הוא הציע לי להתחתן ועכשיו (התחיל לפני כחודש וקצת) הוא שקוע במין דכאון כולם מעצבנים אותו ולא אכפת לו מכלום (אני חושבת שגם ממני) אני לא בדיוק יודעת איך להתנהג הצעתי לו ללכת לפסיכולוג ואני גם מוכנה ללכת אבל איך מוצאים פסיכולוג טוב ובכלל איך אני אמורה להגיב לעדישות שלו פשוט קשה לי אני באמצע מבחנים והמצב משפיע גם עלי מאוד למרות שאני מנסה להדחיק את הכל לפחות עד סוף המבחנים מה לעשות?

לרינת יתכן והחבר שלך עובר תקופה קשה. ניתן ללכת לפסיכולוג פרטי או דרך קופות החולים. מה שלדעתי את צריכה לעשות זה לתת מרחב וזמן. תתמכי בו ובו בזמן תדאגי ללימודייך ותחליטי שאת התוכניות המשותפות דוחים כרגע ולא מתעסקים איתן ובעוד כמה חודשים יהיו לך מספיק נתונים לדעת מה המצב ולהחליט מה את עושה. זה אם את מעוניינת להישאר איתו בגדול.כל טוב

תודה על העצה אבל איך מוצאים פסיכולוג טוב

רינת שלום אפשר למצוא פסיכולוג, אבל צריך גם שבן זוגך באמת ירצה להגיע אליו. מנסיוני, פעמים רבות רוצים שבן הזוג ילך לטיפול, אבל אם זה לא מגיע ממנו, הסיכוי להתמדה והצלחה נמוכים מאוד. אני מציע לך לתת לו שם של פסיכולוג ומכאן לתת לו לדאוג לעצמו, להתקשר ולקבוע את הפגישה. אם אתם מאזור המרכז אשמח להפנות אותך, תוכלי לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. אל תשכחי שבזמן שאת דואגת לו את צריכה גם לדאוג לעצמך, בקשר שלכם וגם בלימודים. מה שקורה עכשיו יכול להיות משבר זמני ומקומי שאין לו משמעות לטווח הארוך, אבל יכול להיות גם משהו שכן מאפיין את בן זוגך ואז תצטרכי בוודאי לשאול את עצמך האם את מעונינת בקשר עימו. זה בירור שחשוב שיעשה בלי דעות והחלטות ידועות מראש. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן רציתי לשאול שאלה מהותית ואשמח אם תענה עליה בהרחבה. אני נושאת עימי המון התנהגויות והרגלים שהייתי שמחה להיפטר מהם כמו גם בעיה רצינית להיקשר למישהו. אני בת 27 ואין לי ולא היה לי חבר משמעותי בעבר (היו פה ושם אבל לא משהו עמוק). כמו כן גם עם בנות אין לי חברות אמיתיות. אני מרגישה שאני לא באמת נהנית עם אנשים. בנוסף יש בי עייפות בסיסית כזו. אני נוטלת סרוקסט לטיפול בדיכאון וללא טיפול פסיכולוגי כי אין לי כסף. שאלתי היא: אתה כותב פה לא פעם ולא פעמיים לאנשים שעד שהם לא יעבדו את זיכרונות וארועי העבר- הם לא ייפטרו מהבעיות הרגשיות השונות שמטרידות אותן. אני סוברת שלעיתים צריך להשתיק את השד, ואם משהו ספציפי לא מטריד אותי- אז לחמה לעורר אותו?! למשל ברור לי שהוריי עשו המון טעויות איתי אבל אני לא יכולה להאשים אותם ואפילו לא לכעוס- זה מה שהם הכירו וזה מה שהם יכלו לעשות בזמן ההוא. . לי למשל אין משהו ספציפי שקרה בעבר ואני יכולה להצביע עליו, אבל הרבה דפוסי ההתנהגות של הוריי- עברו אליי. האם עיבוד של החינוך שלי יעזור לי להתגבר על הבעיה היצירת קשרים או להיפטר מהרגלים רעים? ואם כן, איך זה עובד העיבוד הזה? על ידי שיחות על דא והא, או על ידי נבירה בילדותי? פשוט הבעיה העיקרית שלי זה יצירת קשר עמוק- יש לי פחד איום מהיקשרות- ולא ברור לי איך לפתור את זה. בנוסף, מילאתי שאלון פסיכולוגי מעמיק והתברר שיש לי בעיה של חוסר בשלות, ומשהו עם זהות שעוד לא מגובשת. אני צעירה אז זה לא מטריד אותי, אבל אני כן מרגישה שאני צריכה כלים להתמודד עם זה . האם העיבוד הזה זה הכלי? ואם כן במקרה הזה טיפול ארוך הוא הכרחי? כי אין לי כסף, אני סטודנטית עצמאית. תודה על תשובה תודה גלי

גלי שלום בחיינו שמענו הרבה דברים שהחברה אומרת וההורים אמרו וזה לא אומר שזה הנכון בכלל או לנו. בעיבוד של דברים מהעבר את מוצאת עצמך מול אימרות ושואלת שאלות חדשות ומוצאת הקשרים חדשים וזה נכון להמון נושאים ואז זה משנה לך גישה בחיים. למשל דברים כמו בחורה חייבת להתחתן עד גיל 30 אחרת... סתם דוגמא גבר חייב לפרנס...כל מיני ואז לפעמים בבדיקה של הדברים את משנה גישה ועמה משתנים החיים שלך. ניתן לפנות ליעוץ בקופות החולים ואז זה עולה לך השתתפות סמלית בחודש נדמה לי. בהצלחה.

גלי שלום אני לא דוגל בהעלת זכרונות העבר כשיטת טיפול. מודעות אינה הטיפול, היא עשויה להיות כלי שעימו אפשר לעשות טיפול. את מתארת מצב של דכדוך קבוע, קושי להיקשר לאנשים, תחושה של ריקנות בחיים. חוויה פנימית כזו נובעת בוודאי מדברים או דפוסים שנוצרו בעבר. חלק מהטיפול הפסיכולוגי הוא להבין את אירועי העבר טוב יותר או בזוית אחרת, כחלק מתהליך של שינוי. עם זאת, המודעות בהחלט אינה הטיפול עצמו. תוכלי לקרוא מעט על הטיפול הפסיכולוגי הדינמי (שהוא מה שמתאים לך לדעתי) בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי דרך קופת חולים או מרפאות בריאות הנפש, כמו כן יש שירות פסיכולוגי מוזל ברוב המוסדות האקדמיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

גלי שלום! אני בחורה בת 22 שהיו לי חיים בערך כמו שלך אך כמובן שלכל בנאדם יש חבילה משלו, גם לי לו היה חבר רצנינ אף פעם ולא האמנתי שאף פעם יהיה לי משהו שיאהב אותי, אבל נראה שטעיתי והכרתי משהו בצבא ואנחנו שנה וחצי ביחד ולפעמים כמו כל זוג נורמלי רבים אבל הצלחתי להשיג מה שלא האמנתי, אני חושבת שאת צריכה להאמין בעצמך יותר ולהילחם בשלילי שבך. תאמיני לי שגם אני לוקחת סרוקסט ומטופלת טיפול פסיכולוגי אבל אני כל הזמן לא נותנת לעצמי לחשוב שלילי כי חשיבה שלילית מביאה שלילי וחשיבה חיובית הורגת את השלילי. אם תרצי לדבר וכמובן עידוד אז את יכולה לכתוב לי לאימייל: [email protected]

היי אני בת 27 הכרתי בחור בן 25 דרך האינטרנט ומזה 3 חודשים אנחנו בקשר טלפוני, הכולל שיחות ארוכות ויומיומיות. במהלך הקשר הטלפוני נקשרנו ונוצרה חיבה עמוקה , אם כי קשה לי לומר שהידלקות או התאהבות... נפגשנו לפני כשבוע. היה נחמד- לא יותר, אך החלטנו שממשיכים את זה לכיוון רומנטי- דהיינו לא לכיוון הידודותי כפי שסברנו בהתחלה. מדובר בבחור שאני מאוד מעריכה את אופיו ופועלו ומוצאת שיש לנו חוש הומור משותף שגורם לנו לצחוק כל הזמן. מה הבעיה? הוא קמצן מ א ו ד! לא מחושב, לא חסכן אלא ק מ צ ן. הוא מסוגל לא להתקשר יום שלם אלא רק לקראת הלילה כשמגיע הביתה- רק כי הוא לא היה ליד טלפון של בזק, ומסלקום זה יקר... גם לא רק לשאול מה שלומך.... הוא כמעט ולא מוציא על דברים מיותרים כגון בגדים, הופעות, סרטים וכו', וזה לא שאין לו. יש לו אבל הוא מעדיף לחסוך למשהו גדול כמו טיול לחו"ל או דירה. סיפרתי לו שקניתי טבעת הוא שאל כמה היא עלתה? עניתי 40. אמר לי יקר ולא התייחס ליופי שלה ולכך שאהבתי אותה. כל נושא שיחה שעולה- מיד נסוב על כמה זה עולה וכל דבר שניתן בחינם הוא מציאה של ממש... בקיצור אני צופה בעיות בינינו כי אני בחורה שמצבה הכלכלי ממש לא מזהיר, אבל חיה את חיי בצניעות ומדי פעם מאפשרת לעצמי לבלות בלי לחשב כל צעד ושעל. האם יהיה נכון לנסות את הקשר? האם לדבר איתו כרגע? זה נראה מוקדם מדיי, והבעיה שאנחנו כל כך נהנים מהומור משותף שחבל על הקשר. כדאי כבר עכשיו לעבור לידידות לפני שיתחילו להצטבר כעסים? אגב, תכננו לטוס לחו"ל למשך שובע וחצי בעוד שלושה שבועות, אני כבר צופה בעיות על רקע ישיבה במסעדות וכניסה לאתרים... בטוח שיהיו ויכוחים או ויתורים מכאיבים מבחינתי! תודה על עיצות נועה

נועה שלום מה אני אגיד לך. אני עם בחור כזה לא הייתי יכולה לחיות כי הוא היה חוטף התקף לב ממני, אבל עכשיו ברצינות. יש אנשים שאוהבים להוציא על הדברים הגדולים וחוסכים בקטנות ויש (כמוני) שאוהבים להינות במקום מעשרות דברים קטנים בלי חשבון ויותר לארג'ים באופי. את צריכה לראות עד כמה זה מפריע לך כי בנישואין שוני מהותי בהתייחסות לכסף זו בהחלט בעייה. גם ככה זוגות ממוצעים רבים על כסף מספיק.מה שאני אומרת זה שזו נקודה חשובה בחיי זוג.בהצלחה

זו תכונה שקשה לשנותה אם בכלל.

לפי דעתי- את צריכה להמשיך לצאת איתו. אולי יהיה אפשר לשנות אותו במשך הזמן. אם את לא רואה את עצמך חיה עם קמצן- עדיף שתשארי ידידה שלו. [חיים עם אדם קמצן לא כיפיים במיוחד]

נועה שלום לפי מה שאת מתארת קצת מוקדם להחליט. אם הוא מוצא חן בעינך בשאר המובנים אני מציע לך להמשיך את הקשר. לפעמים החסכנות היא סוג של דפוס חשיבה שפשוט נוצר בעבר ואפשר לשנותו כאשר גרים באוירה אחרת. זה בהחלט נושא שאפשר לדבר עליו ולא הייתי ממליץ לך לקבל החלטות רק בגלל זה כעת. אם זה יפריע לך מאוד בעתיד סביר להניח שלא תרצי להמשיך את הקשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ולי יש בעייה, אני כבר גדול אבל מרגיש מאוד חושש ופגוע למרות שאני מבין שאין שום סיבה. חושש לאצטרך לתמוך באמי נפשית, מאוד קשה לי עם זה. דבר שני, לאבי אין דירה פנוייה , הוא צריך לשכור ומצבם הכלכלי מאוד ירוד. יש לי חדר פנוי בדירה שאני שוכר, אך אני חושש שאם אבי יגור איתנו, הזוגיות תפגע. האם להציע עזרה לאבי, גם מצבי הכלכלי לא טוב. אין לי אפילו מה לשאול אך יש המון שאלות, איך להרגיש טוב עם עצמי ולא כמו ילד מפוחד?

תציע לאביך - מתוך נימוס לגור- ואם הוא לא ירצה - אז לא. אלה החיים של הוריך- הם כבר יסתדרו. לך רק נשאר לתמוך ולאהוב אותם !!

שלום שקד, אני בדעתה של שרית. אני רק לא הבנתי הזוגיות של מי תיפגע? שלך או שלהם? אם אתה חושש שהזוגיות שלך תיפגע, אז אולי אפשר למזער את הפגיעה בזוגיות שלך. אני לא יודעת. הזוגיות שלהם? אין להם כבר זוגיות. הם לא נמשכים זה לזו, אז חבל על הסבל שלך ושלהם. תאהב אותם! עדי

שקד שלום החלטת הפרידה היא של הוריך. אני מציע לא להתערב ולא להיכנס לתוך הסיפור. אם הם החליטו להיפרד הם בוודאי חשבו והבינו את המשמעות הכלכלית של החלטתם. אם אתה נשוי דבר עם אשתך וקבלו החלטה משותפת האם להציע מגורים זמניים לאביך. זכור שזה עלול גם להסתבך בהקשר של אמך בהמשך. פרידה של הורים גורמת לא פעם לפגיעה לילדים, גם אם הם בוגרים. זה טבעי שתרגיש כמו ילד מפוחד, ובכל זאת, יש לך גם את הכישורים הבוגרים. בשלב ראשון אולי כדאי לא להחליט על שום דבר מעשי. תן לזמן לעשות את שלו ועקוב אחר ההתרחשויות. קשה לחזות אותם מראש. תן להוריך תמיכה רגשית היכן שהם זקוקים לה ושמור גם על עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שמי הילה אני בת 30 בחורה שמרנית, מזה חודשיים אני יוצאת עם בחורת בן 35 ואני מאוד מוטרדת מאז הפגישה השניה הוא התחיל במגע וכמה פעמים עמדתי על שלי והוא ממש לא מפסיק לדבר על זה כל פעם שאנו נפגשים הוא אומר בעוקצנות אפפר ליגוע בך, מה עם מגע, אנחנו מדברים על זה המון הטענה שלו היא שהוא זקוק למגע חם של אישה והוא מאוד רוצה את זה, מה יכולה להיות הסיבה, אני מאוד חוששת שיש שם הפרעה, האם זה נורמלי תאוה בצורה כזו ?יש לציין שהוא לא עושה לי שום דבר ללא רצוני, האם יש לי סיבה לדאוג או שיש משהו נוסף שאני צריכה לבדוק אצלו. אנא עזרו לי חוץ מהבעיה הזו הקשר נראה לי בסדר. אשמח לקבל תגובות ועזרה

בחורים תמיד זקוקים למגע ! אם את חברה שלי ואת אוהבת אותו - אז למה לא ? רק תבדקי שהוא לא מנצל אותך ! את כבר בת 30- למה את מחכה ? לגיל 50 ?

האם את נהנית איתו ? האם את נמשכת אליו ואת נהנית שהוא נוגע בך ? את לא רוצה לגעת בו? אם אתם כבר בקשר חודשיים ואת מכירה אותו והוא נראה לך אז למה את לא רוצה להתקרב אליו? ממה את פוחדת ? וחוץ מזה איך הוא בתור בן אדם האם את מעריכה אותו האם יש בו דברים טובים שאת יכולה להצביע עליהם מצד שני זה צריך להחמיא לך שהוא רוצה להתקרב אלייך כי את מושכת אותו כי כמובן אתם חברים חודשיים ואת מכירה אותו הוא לא בן אדם שהכרת אתמול את מכירה אותו לא ? ואולי פשוט את לא רוצה אותו וההוא לא נראה לך האם את רוצה להיפרד ממנו? מה את מרגישה כלפיו ?

אולי פשוט תדברי איתו על זה ותגידי לו שזה מוקדם לך ואת לא רוצה בנתיים או שתתקרבו לאט לאט ותיראי מה קורה לדעתי כדאי לך לדבר איתו ולהגיד לו מה את מרגישה אם את לא רוצה שהוא ייגע בך אז פשוט תגידי לו את זה ? וקודם כל תיבדקי למה את לא רוצה להתקרב אליו ? אולי את לא מכירה אותו מספיק ואת לא בוטחת בו ואת זקוקה לזמן ? אולי פשוט את לא אוהבת אותו ? בהצלחה

האם את מרגישה שהוא רק רוצה לשכב אותך ולנצל אותך ? האם חוץ מזה אתם נהנים מדברים אחרים ביחד ?האם הוא בכלל מוצא חן בעינייך ? האם את מרגישה שהוא רק לחוץ לסקס כלהזמן ? תחשבי על כל הדברים ותיראי מה את באמת רוצה

הילה שלום מה שאת מתארת לא נשמע סטיה מינית מאחר ולא התבקשת לעשות דברים סוטים. רצונו במגע יכול להיות טבעי וחיובי, אך יכול גם להיות מהיר מדי, לא רגיש ולא נעים עבורך. מה שחשוב שאת תרגישי בנוח. אם הוא עוקץ אותך הגיבי ואל תתני לדברים שפוגעים בך להאמר ללא התייחסות. אם הוא מוצא חן בעיניך דברי איתו, תיאום ציפיות תמיד יכול לעזור. אולי כדאי שתחליטי עם עצמך עד היכן את רוצה ללכת ובאיזה קצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה עולות לי מחשבות מוזרות בראש. אני בת 23 ואוהבת מאד את הורי. לאחרונה יש לי מחשבות כמו עליהם שהם מתים וזה לא קורה בלילה זה קורה באמצע היום אני מסוגלת למצוא את עצמי ממש בוכה כאלו זה אכן קרה באמת. פעם המחשבה שהם מתו בתאונת דרכים , ופעם שהם מתו ממחלה בקצור כל מיני מחשבות שלא הייתי רוצה שיהיו אבל יש כאלו איזה שהו קונפליקט כי אני בכל אופן מדימינת דברים כאלו כאלו הם ארעו ואני ברגעים אלו ממש מוזילה דמעותץ יש לי תחושה שממש השתדעתי מה אתם חושבים על כזה דבר?

רחל שלום המחשבות שעולות בוודאי מבטאות משהו שעובר עליך כעת. עם זאת, הנפש אינה מכוונות תמיד למקומות שעליהם המחשבות עוברות. יתכן שיש משהו אחר שמטריד אותך והביטוי הלא מודע עובר דרך המחשבות הקשות על הוריך. כדי להבין מה קורה כדאי לחשוב האם יש משהו בחודשים האחרונים או בתקופה האחרונה שהשתנה בחיים שלך. האם משהו יוצא דופן קרה במשפחה או ביחסי הבין אישיים שלך, או בכל הקשר אחר. יתכן שדרך המחשבות משהו מבפנים מאותת לך שצריך לטפל בבעיה כלשהי ואולי היה כדאי שתפני לפסיכולוג כדי לעשות משהו בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

רחל שלום מעבר למה שכתב הפסיכולוג אני רוצה להגיד לך שהמחשבות לא מוזרות. את בגיל שבו את רואה שקורים דברים בחיים וטבעי שתפחדי לאבד את הורייך שהם הבית שלך המשענת. לי יש בן בצבא וגם אני פוחדת לאבד אותו ולפעמים עולים לי מחשבות בראש ותסריטים ומה שאני עושה זה לאמר לעצמי שדברים כאלה עלולים לקרות אך אין טעם לחשוב עליהם ואני מנסה להסיח את דעתי וזה עובר. כשאת חושבת על זה נסי לא להכנס לזה ולחשוב מחשבות חיוביות. כל טוב דפי

היי דפי! אני רואה שאת אוהבת לעזור ויש לך תשובות חכמות יש לי שאלה את חושבת שאפשר לצאת מחרדות פאניקה עם חשיבה חיובית ולא שלילית כל הזמן?

אני בת 29 מספר פעמים קרה לי, ב 10 שנים אחרונות שהלכתי מתוך שינה, פתחתי ארונות ומקררים, הלכתי לשירותים במקומות הלא נכונים עניתי לטלפונים ונהלתי שיחה שלא זכרתי למחרת. כל זה קרה כשאנשים שהתגוררתי איתם העירו אותי בנקודה מסויימת (יש לציין מביכה לפעמים) או כשבבוקר התגלו דברים שהעידו על כך שהייתי פעילה בלילה ללא הכרה. כל פעם שזה קורה, הדבר מבהיל אותי מאוד ואני מנסה לנקוט צעדים כמו, לנעול את החדר ולהחביא את המפתח וכו'. האם זהו הפתרון? האם זה משהו שפשוט צריך לחיות איתו וזהו?

ענבר שלום הליכה בשינה היא סוג של הפרעת שינה. אני מציע לך לפנות למעבדת שינה לייעוץ ואבחון. יש מעבדות בכמה מקומות בארץ, למשל בטכניון בחיפה ובבי"ח תל השומר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן - כתבתי לך כבר כי הומלץ לי לבצע הפלה (מאוחרת) וכך עשיתי לפני יומיים. הייתי בשבוע 19 והטראומה רודפת אותי ללא הרף. אני חשה צער עמוק וחרטה איומה על שביצעתי. כל שאני רוצה כעת זה להיות שוב בהריון (למרות שהקודם לא היה כ"כ רצוי). האם תחושת הרצון להריון היא אמיתית או שמא רק בגלל האובדן שאני חשה? האם היית ממליץ לי כן להיכנס להריון בחודשים הקרובים??? אני חשה אבודה, ריקנית, ניבזית וכואבת עד מוות!

גילי שלום עברו רק יומיים והתחושות שיש לך טבעיות. תני לזמן לעשות את שלו, את מתאבלת כעת על מה שאיבדת למרות שכפי שאת אומרת לא רצית בהריון הזה. תחושותיך הקשות קשורות בוודאי להפלה, אבל גם לדברים האחרים שעוברים עליך וחשוב שתטפלי בהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום, אני בת 31 כרגע בתחילת טיפולי פוריות. כאשר עבדתי תמיד הייתי נותנת מעצמי ומנסה כמה שפחות להעדר אפילו את ירח הדבש דחיתי בחודשיים לפי בקשת הבוס. והיום אני רואה שכל זה היה לשוא סתם התאמצתי להיות יותר מבסדר גם כשזה עלה לי בבריאות בעבודה. עכשיו כשאני בת 31 גם ככה המצב בארץ קשה למציאת עבודה וגילי לא מוסיף אף אחד כנראה לא רוצה להתעסק איתי עם הבעיה הזו שיש לי שאני צריכה להעדר בממוצע 4 פעמים בחודש או לחילופין אם העבודה תהיה במשמרות אז אוכל לאחר למשמרת בשעה ולחזור לעבודה. אני פשוט תלויה בימי ובשעות עבודת הרופא ובמעבדה. אני מרגישה אבודה בעולם הזה לא שווה ממש רע לי. אז מה זהו לעולם לא אעבוד יותר? אח"כ יגיע התינוק עוד סיבה טובה לא להעסיק אותי ... משעמם לי חשבתי להיות מטפלת אך לא נעים להביא את הילד למרפאת הרופא הדבר היחיד שעוד אני יכולה לעבוד זה כעובדת ניקיון או במלצרות? אך, למה אני צריכה לרדת ברמה מבחינתי ולא להמשיך לעבוד כמזכירה כמו שאני יודעת במקום מסודר? אני צריכה להתפרנס! אני סובלת מאנדומטריוזיס הידוע כמחלה גינקולוגית אז אם זה נחשב כמחלה למה עבור מחלת לב יש אחוזי נכות? כן אני נכה לא יכולה להביא ילדים לעולם ובגלל הטיפול הזה שבו צריך להעדר כל הזמן אני לא מצלחיה למצוא עבודה כי אף עסק לא רוצה לספוג את השעות על עצמו אולי ביטוח לאומי יכול להכיר בזאת? לולא הייתי נשואה והייתי חייבת להתפנס לבד עם בעייה זו אני לא רוצה לחשוב מה הייתי עושה. תודה על עזרתך.

ענבל, תנסי ללכת לקבוצות תמיכה לאנשים שעוברים טיפולי פוריות! שווה לנסות! חוץ מזה ב"תפוז" יש פורומים הקשורים לנושא. עדי

עדי תודה. אבל אני רוצה ומסוגלת לעבוד אפילו שתהיה זו משרה חלקית אך אם אין פרוטקציה נראה לי שעוד הרבה זמן אהיה במצב הזה.

ענבל שלום מה שאת מתארת נשמע מאוד מתסכל, ובאמת בחלקים הפרקטיים כנראה שברגע זה אין הרבה מה לעשות. זהו תקופה שצריך לעבור אותה וקשורה גם למצב הגרוע במשק והקושי למצוא עבודה טובה בלי קשר לבעיות שאת מתמודדת איתן. מאחר והמצב הרגשי והנפשי משפיע על יעילות טיפולי הפוריות זה חשוב שלמרות כל מה שעובר עליך תוכלי למצוא את האיזון והרוגע. לפעמים התבוננות וחשיבה חיוביים בחיים עשויים לעזור. יש הרבה אימהות לילדים שעובדות ואני לא חושב שזה ימנע ממך לצאת לעבודה. בהחלט יתכן שזו תקופה לחוצה יותר כעת וגם עבורך שווה להוריד מהלך ולעבוד פחות, אפילו אם זה במשרה שאינה מתאימה לגמרי לכישוריך. כפתרון ביניים זה עשוי להיות טוב ולתת לך לפחות תחושה שאת עובדת ומשתכרת. הרעיון של עדי על קבוצת תמיכה הוא מצוין כי יש לא מעט נשים כמוך שעוברות חוויות דומות והיית יכולה להתעודד ולהפיק הרבה מנסיונן של האחרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי כולם שוב, רקע לשאלה: בת דודתי בת ה-11 באה אלינו (אלי ולסבתא) מחר. מחר גם אני מתכוונת לצאת לטיול לפסטיבל המחולות בכרמיאל (חיכיתי ממש זמן רב לטיול והטיול הבא מתקיים אם בכלל, רק בעוד שנה!) מחר כנראה גם תבוא בת דודה של סבתא שלי, והיא ידועה בדאגנות שלה. יצויין כי לסבתי נאמר על ידי דודה שלי, שאם הילדות רוצות ללכת לכל מקום שהן רוצות, אז צריך לתת להן! סבתא אמרה שהיא לא הייתה עושה את זה, אבל אם זו בקשה של האימא, אז צריך לציית לה. דיברתי עם בת דודתה של סבתא והיא אומרת ששווה שאשקול ויתור על הטיול בגלל הילדה. אני מאוד מעוניינת בטיול!!! וחוץ מזה בגיל 15 כבר מתחילה התרחקות מהמשפחה.... יש לכם רעיונות? עדי

צאו לטיול ! תבלו ! ומספיק לדאוג כ"כ הרבה ! חיים רק פעם אחת צאי ותהני !!

יעל, תודה. קלעת בול למחשבה שלי! עדי

אני מצטרף להמלצה. נשמע באמת שזה מה שאת רוצה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מהתקפי פאנייקה כ-3 שנים ועכשיו אני מטופלת ברמרון אחרי שעברתי כל כך הרבה תרופות שלא עזרו לי וגם התחלתי טיפול פסיכולוגי. השאלה שלי היא האם הטיפול הפסיכולוגי באמת עוזר כפי שאומרים המאמרים והאם יש לך להמליץ לי מטפל מצויין שיש לו שם בעניין הזה , תודה.

השם הוא יהודית זלצמן בקיבוץ משמר הנגב. פסיכולוגית קלינית המתמחה ביפול בחרדות.פאניקות וכ"ד. אומנם רשימת ההמתנה הינה ארוכה אך הסבלנות משתלמת. כל טוב ואני משוכנע ותזכי לטיפול מצוין. נכון המרחק מת"א וכ"ד. נסי לתפוס אותה בטלפון אחרי שעה 22:00 .

יערית שלום טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור לך, והשילוב עם התרופות לפעמים מתאים עוד יותר. לפי מה שאת אומרת התחלת טיפול פסיכולוגי, והייתי נותן לעניין קצת זמן. את תצפי שאחרי שלוש שנים יקרה נס תוך זמן קצר מאוד. נדרשת סבלנות וכניסה לתהליך. רצ"ב קישור למאמר על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ברצוני לקבל עצה כיצד לנהוג ולכן אני יתן קצת הקדמה אנחנו בבית 4 אחים כאשר היום מלבד האחרון כולם מחוץ לבית אני זוכרת שמאז היותי קטנה סבלתי מיחסה של אמי כאשר חלק מהדברים (לאותו הזמן ) ניראו טבעים וכילדה לא היה לי כוח להתנגד להם. מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד פחדתי מאימי לדוגמא: כאשר היתי הולכת איתה לקניות כילדה בת 8 או 9 לא היה לי אומץ לבקש ממנה שתקנה לי משהוא רק אם היא היתה שואלת את רוצה סוכריה עדין לא היה לי אומץ להגיד לה כן והיתי שואלת האם גם היא רוצה ורק אם היא היתה קונה היתי לוקחת. בבית היה ארון עם ממתקים אבל היה אסור לגעת בו רק אם היא נותנת אני זוכרת שהיתי מתגנבת לשם בלילה ולוקחת מבלי שאיש יראה אותי ואוכלת מתחת לשמיכה. אם היא היתה קונה בגד כמובן לפי טעמה והמידה לא היתה טובה היא היתה כועסת ועושה השואה בין איך שאני או אחי נראים לבין איך שהיא היתה בגילנו והכל ישב עליה טוב (אף אחד מאחי אינו שמן) אני זוכרת שתמיד שמרתי על ילדים קטנים וכך בעצם היה לי דמי כיס מבלי לבקש ממנה כלום אבל אם היא היתה קונה לי דברים היא תמיד דאגה שאני ישלם לה עליהם. אני זוכרת שהיתי בוכה הרבה וכאשר היא היתה מצטערת על המעשה שלה היא היתה מנסה להתפיס על ידי נתינה של כסף ואני לא רציתי ממנה כלום. גם היום כאשר אני אם ל-2 ילדים ומנהלת חיים משלי אני מרגישה שהיא עדין שולטת בחיים שלי תמיד היה השואות בין כמה ילדים של השכנים מוכשרים וחכמים . גם כאשר הייתי בגיל העשרים וקצת היה לחץ להתחתן ולפעמים אני חושבת שבחרתי בבין זוג רק בשביל לצאת מהבית דבר שהתברר כשגיאה והיום אני גרושה וגם לגבי זה יש האשמה כלפיה אני יודעת שרק אני אחראית למעשי אך כאשר יש לחץ עושים גם שטויות בגיל 20 עדין אין לך שיפוט טוב אני בטוחה שאם היו נותנים לי את הזמן הדרוש לי לא היתי מתחתנת איתו. גם בין האחים תמיד יש השואות יש ביחס שלה פרגון לאח אחד שתמיד בא על חשבון השני כלומר אם היא מחמיאה לאחד השני תמיד נפגע מבלי שהיא שמה לב עד גיל מאוד מאוחר לא היה לי אומץ לעמוד נגדה באיזה שהוא שלב אני לא בדיוק זוכרת מתי היה לי אומץ לענות לה אני היום גרושה ואם לשני ילדים אחד בין 10 והשני בין 13 אני עובדת הרבה שעות מחוץ לבית ולכן מאז שילדי קטנים אחרי הגן או בית הספר הם היו הולכים להורי ההורים מאד אוהבים אותם וגם הילדים אך גם היום כאשר אני בת 38 אני מרגישה ששולטים בי לדוגמא אם באים לבקר בשבת ואני לא ירחוץ כלים אז היא מתחילה לקטר שהיא עובדת קשה ואף אחד לא עוזר לה אם אני ישאר בבית ולא יבוא הרבה זמן לשבת היא מאוד מתרגזת אני רוצה לנהל את חיי אך מרגישה תמיד שצריך לרצות אותה אם ניסע למלון ולא נשאל אותה האם היא רוצה לבוא היא נעלבת מצד שני לפעמים גם אני רוצה להיות עם חברי ולא תמיד בא לי להיות עם אמא שלי. בילדותי חטפתי ממנה הרבה מכות ואני עד היום לא יכולה לסלוח לה על זה לכן אני זוכרת כאשר היתי בת 14 נשבעתי שאני לא ירים על ילד שלי יד בחיים כאשר נולדו ילדי לא הבנתי את אמי איך אמא יכולה להרביץ לילד . כאשר מדברים על אלימות ואני אומרת מה את פתאום מתפלאת הרי גם את הירבצת לנו היא אומרת שפעם ככה חינכו ילדים וככה היא חינכה אותנו. אני חושבת שנשארו בי סימני התעללות (יותר נפשי ולא פיזי)מאז אני היום נורא פגיעה ויכולה להתיחס לכל מילה הכי קטנה שיגידו לי גם בעבודה וגם בבית ואני מרגישה שזה נורא פוגע בי. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי בוכה מכל מיני הערות שהיא מעירה לי גם היום כאילו אני אמא פחות טובה ואחי . ואחי מטפלים בילדיהם יותר טוב האם עלי לנתק את הקשר איתה כמו שצינתי היא לוקחת את ילדי לחוגים והם חוזרים אליה אחרי בית הספר ודי קשורים אליה. אני מלאת כעסים אליה איך מתמודדים אם זה יש ימים שאני אומרת לעצמי תעזבי את העבר ותחיי את העתיד אך כל מלה שלה שלא במקום מחזירה אותי תמיד אחורה. לעצתך תודה יעל

יעל שלום את עושה כעת חשבון נפש עם עצמך ועם אמך, ואני מציע בשלב ראשון לא לעבור למעשים אלא להישאר עדיין במחשבות. נשמע שעברת הרבה בחיים וכעת זו מעין תקופת ביניים ובהחלט זמן מתאים לשנות את הדפוסים עליהם את מספרת. אני לא בטוח שהניתוק הפיזי מאמך הוא מה שאת צריכה, לפחות עדיין לא. הדברים שאת מתארת מתאימים לטיפול פסיכולוגי, ואני לא בטוח שרק נושא אמך תהיה על הפרק, למרות שהוא כנראה מרכזי וחשוב. כל עוד את לא עושה תהליך נפשי עם כל זכרונות העבר הם ישארו בלתי מעובדים בתוכך וישפיעו על חייך, עם או בלי הקשר עם אמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום!!! אני בת 16 וחצי והיה לי חבר בן 22 וחצי במשך שנה וחצי לפני חודשיים ניפרדנו ואמאז אני מאוד בודדה ואני כל הזמן עצובה וכל הזמן בוכה. אני מאוד אוהבת אותו. במשך החודשיים אנחנו שומרים על קשר ידידותי כמעט כל יום מדברים בטלפון ופעם בשבוע ניפגשים בזמן המפגשים אנחנו שוכבים באותה שניה טוב לי אבל כשאני חוזרת הביתה אני נהיית עצובה כי אני רוצה שנחזור להיות יחד. אני זקוקה לו לידי. אבל כנראה שלעום לא נחזור. מה לעשות כי ממש רע לי ואני ממש זקוקה לו?

דניאל, כולה את בת 16 וכולה אהבה ראשונה, אז תתרגלי לקחת את החיים בפרופורציות המתאימות. להיפרד מחבר זה לא סוף העולם, נכון שזה קשה אבל מתגברים (ותתפלאי להיווכח שזה קורה הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת). וסליחה, אבל לא כל כך הבנתי בעצם, אם אתם ממשיכים לשמור על קשר ואפילו שוכבים פעם בשבוע, איך זה נקרא להיפרד?? אז ככה, אם טוב לכם ביחד - תמשיכו. ואם הגעתם למסקנה שצריך לחתוך - אז לחתוך וזהו. כי המצב הזה הוא לא לפה ולא לשם ורק מאריך את ייסורי הפרידה. בהצלחה בכל החלטה שתקחי ושרק יהיה לך טוב וקל על הלב.

קודם כל גם לי היה חבר בן 23 שהייתי בת 13 והוא צחק עליי בדיוק כמו זה שאיתך עכשיו כי גם גשנפרדנו הוא היה נפגש איתי למפגשים אינטימיים ואחר כך לא מתקשר אליי כמה ימים , כשבא לו עוד פעם זיון הוא היה מתקשר אליי כי הוא ידע שאני הייתי מאוהבת בו נואשות אז תאמיני לי תהיי חזקה את צעירה ואת תמצאי לך גבר פי 4 יותר גבר ממנו שיעריך אותך ויאהב אותך ולא אחד שיחפש רק לשכב איתך וללכת כי זה מה שהוא רוצה

דניאל שלום ממה שאת מתארת הפרידה שלכם איננה ממש פרידה. את ממשיכה להיות מאוהבת בו, לפגוש אותו, לשכב איתו, אבל במקביל גם יודעת שהוא לא שלך ורע לך בגלל זה. יתכן שהגיע הזמן לברר איתו חד משמעית מה אופי היחסים ביניכם. אם הוא רוצה בקשר רציני איתך, חיזרו להיות ביחד גם רשמית ובוודאי תרגישי יותר טוב. אם לא, אולי עדיף שתנתקי איתו סופית את הקשר ביוזמתך. זה יפסיק את המועקה ויאפשר לך להשתחרר מהקשר. בצורה הנוכחית הוא עדיין בן הזוג שלך גם אם את עבורו אינך בת הזוג שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היום שבתי מרופא שיניים לאחר 4 שנים בהן לא הייתי במעקב. לדעתו, המבנה האנטומי של שיניי מצביע על כך כי אני חורקת שיניים בלילה. לאחרונה אני בהליכי גירושין ועקב כך במתח. האם ניתן לייחס את חריקת השיניים בהכרח למתח זה? אותי הדבר הפתיע מאוד. מה עוד שאני ישנה שעות ספורות בלילה ושנתי קלה (אני גם אם לתינוק שמתעורר בלילה), לכן אני חושבת שאם הייתי חורקת שיניים בלילה הייתי מתעוררת מכך. אין מי שישן לצידי כדי לאשש את התופעה... האם תופעת חריקת השיניים נובעת בהכרח ממתח/לחץ נפשי? או שיכול להיות לכך הסבר אלטרנטיבי? כיצד ניתן לטפל בכך או שהתופעה אמורה לחלוף עם הקלה בלחץ ובמתח? תודה מראש!

שירה שלום חריקת שיניים תוך כדי שינה המכונה גם ברוקסיזם נמצאת במשפחה של הפרעות שינה שונות. רופאי שיניים מדווחים שכ 5 עד 15 אחוז מהאוכלוסיה סובלים מתופעה זו ברמה חמורה עד כדי כך שהיא גורמת נזק, לעיתים חמור, לציפוי השן ובטווח הארוך עלולה לגרום הן לכאבי שיניים והן לפגיעה בחניכיים (ובהמשך לאי יציבות השיניים). התופעה בד"כ איננה מורגשת על ידי החורק עצמו ומדווחת לו על ידי בני משפחה. ניתן להרגיש לעיתים כאב או לחץ בלסתות כעדות לחריקות הלילה. במקרים חמורים יופיע אף כאב אוזניים. לעיתים התופעה קוראת גם במהלך היום (חריקת שיניים או קפיצה של הלסתות ברגעים של מתח) אבל לפעמים התופעה מתרחשת אך ורק בלילה. הסיבות לתופעה יכולת לנבוע ממקורות שונים ואין עדיין הסבר מדוייק להתרחשותה. מבחינה רפואית תתכן בעיה בלסת עצמה. יש לפנות למומחה פה ולסת שיבדוק האם הלסתות נסגרות כראוי והאם אין בעיה רפואית אובייקטיבית בנושא (כתר או סתימת שן בולטת וכדומה). בנוסף, יש השערה שהדבר קשור להפרעות במערכת העיכול וכדאי לבדוק גם כיוון כזה. מבחינה פסיכולוגית מקובל לראות בתופעה ביטוי ללחץ, מתח וחרדה. במידה ותופעות נפשיות אלו נראות רלוונטיות יתכן ונחוצה פסיכותרפיה דינמית אשר יכולה לעזור בטווח הארוך. רצ"ב קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בנוסף, בטווח המיידי, ניתן להפעיל וללמוד טכניקות פסיכולוגיות הקשורות להרפיה - גם אם אין תחושה מזוהה של מתח. לעיתים המתח הוא פנימי בשל אורח חיים וסגנון אישיות וטכניקות ההרפיה יכולות לעזור.טכניקה טיפולית יעילה במקרה זה היא היפנוזה. קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בסופו של דבר מדובר בתגובה גופנית לא מודעת ולכן ניתן לנסות ולשנות אותה בעזרת כלים פסיכולוגים. אגב, ידוע ששימוש באלכוהול מחמיר את התופעה ולכן רצוי להימנע משתיית אלכוהול, בעיקר לפני השינה. ניתן לנסות לבצע פעילות מרגיעה לפני השינה (אמבטיה חמה, תה, מוסיקה נעימה) ולראות אם זה עוזר. בנוסף, יש מבנה שעשוי מחומר אלסטי שמיוצר ע"פ מידה אצל רופא שיניים ואשר מוצב על הלסת התחתונה או שתיהן ומונע פיזית את החיכוך. הדבר לא ימנע את הלחץ המופעל על השן (ולכן לא פותר את כל הבעיה בטווח הארוך) אבל יפחית בצורה משמעותית את הנזק המיידי לשן. לדבר יש גם אפקט טיפולי התנהגותי כי המגע עם החומר האלסטי עשוי ליצור התניה המונעת עם הזמן את חריקת השן. מחקרים שונים מצאו שתופעת חריקת השיניים קוראת לעיתים עם הפרעות שינה מסוגים שונים ובמקרה ויש חשד שהתופעה היא חלק מהפרעת שינה רחבה יותר יש לפנות למעבדת שינה כדי לעקוב בצורה מסודרת אחר התופעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה ניתן לעשות כאשר אשה בגיל כ-50 סובלת מדכאון קשה ולא רוצה גם לשמוע ולדבר איתה כבר כמעט אי אפשר,העניין הוא שכבר היינו אצל פסיכיאטר שלא נתן, שום תוצאות,אנחנו כבר על סף יאוש וזה קשה לראות את אמא שלך קורסת ונהרסת המשפחה?????

משה שלום לפעמים הדיכאון גורם להסתגרות וחוסר נכונות לשתף פעולה. דיכאון קשה מחייב טיפול תרופותי מסודר וקבוע בהשגחה פסיכיאטרית וכן טיפול פסיכולוגי. חשוב למצוא רופא שימצא עימה שפה משותפת. צריך להבהיר לה שהעניין עלול להתדרדר בסופו של דבר לאישפוז אם לא תטפל בעצמה כעת. מבחינת המשפחה, עליכם למצוא פסיכיאטר מתאים שיתן לכם הנחיות כיצד להתמודד איתה ולשכנע אותה לקבל טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

משה שלום רצוי שאמך תקבל טיפול תרופתי נגד הדיכאון. יש היום כדורים נהדרים לזה אך זמן ההשפעה הוא כחודש אחרי שנוטלים את התרופה אין תוצאות מיידיות. מעבר לכך אמך מאד צעירה ורצוי לכשתרגיש טוב למצוא לה אולי איזו תעסוקה או התנדבות שתרגיש טעם לחיים באם אכן היא יושבת בבית כי הסתגרות גוררת תחושת ניכור מהסביבה ועלולה לפתח דיכאון. שתרגיש טוב.

שלום, אני מניחה שגם אם לא אכנס יותר מדי לפרטים, אפשר יהיה להבין את המצב לכשעצמו. אמי חולה נפשית מזה שנים רבות, כשלטפול הופנתה בדחיפתי לפני מספר שנים אחדות. מצבה מוגבל לכדי עסוק כפייתי במספר מצומצם של תחומים. כיום התנהגותה הפכה אגוצנטרית תוך דאגה לאינטרסים האישיים שלה (כשבזאת מדובר בחוסר מעש ומחשבה איך להפעיל אנשים מסביבה עבורה) כשבמוחי עובר פקפוק על מהיכן נובעת התנהגותה (תוך מחשבה שאין זה כמתוך אדם חולה). בעבר התייחסתי אליה כאל אדם חולה והבלגתי לגבי החוסר מעש , אך היום התנהגותה מעוררת בעיקר כעס, לאחר שהפכה מאדם פסיבי שתקן ומנותק לאדם פסיבי דעתן שמשרת את אינטרסיו בלבד (היא מתנהגת כאילו אינה מסוגלת לבצע דבר-מפילה את הכל על הסובב) אל מול אדם חולה חשוב שלא להפגין את הכעס, אך קשה שלא להפגינו, דבר העלול לפגוע יותר. אני בתקוה כי יש אדם שיוכל להסביר לי האם הגיוני שהיא באמת חולה כיום או שהתנהגותה נובעת מעצלות? ואיך בכלל עומדים מולה או מול עצמינו?

מיכל שלום ההתמודדות עם הורה חולה היא קשה מאוד. מצד אחד את רוצה לראות בה את הרוך והנתינה שיש לצפות מהורה, מצד שני יש לה מגבלות חמורות ביכולתה לתפקד ולהעניק. הכעס שלך טבעי ולמעשה כמעט בלתי נמנע. כמובן שהוא לא יכול לשנות דבר כיוון שמדובר במגבלה שאינה בהכרח נשלטת. חשוב שתמצאי דרכים לשמור על עצמך עם הרצון גם להגן עליה. אני מציע לך לחפש מסגרת תמיכה של אנשים שעוברים דברים דומים לשלך. אחד האפשרויות הוא לפנות לאנוש ולברר האם יש קבוצה כזו באזור מגוריך. בשלב כזה או אחר יהיה חשוב לדעתי שתפני גם לטיפול פסיכולוגי שכן זו התמודדות קשה שתלווה אותך מן הסתם עוד שנים רבות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם, שאלה לי: רקע לשאלה: שוחחתי אתמול עם בן דודי מצד אימי (נער בן 15) ושאלתי אותו על תכניותיו לחופש. הוא ענה לי: "מחר (היום) אנחנו נוסעים לגולן". כששאלתי איך? התשובה: "בטרמפים". מי בנוסעים? הוא ועוד שלושה חברים. הסברתי לו שזה מאוד מסוכן מה שהוא עושה, ויעצתי לו לנסוע באוטובוסים. הוא טען שזה מאוד מסובך. לדעתי, אולי מעט יותר מסובך אבל פחות מסוכן!!! סיפרתי לדודי היום והוא אמר לי: "הוא לא עושה דברים כאלה בלי להודיע, ואני מרשה לו לנסוע בטרמפים כי גם אני עשיתי דברים כאלה כשהייתי בגילו". שאלה: מה הייתם עושים במקומי? עדי

לא להרשות לילד לנסוע בטרמפים. עדיף להכנס לדיון משפחתי ארוך ומייגע שבסופו תוכלי להיות רגועה. טרמפים הרבה יותר מסובכים מאוטובוסים בגלל שהם לא צפויים. חוץ מזה - מי ייקח חבורה של ילדים עם ציוד בדרך לגולן? דברי עם הדוד, וגם עם הדודה אם יש ואל תוותרי!

היי אופק, דיברתי אתמול עם הדוד (דודה שלי נסעה לכנס לשבוע) ואם הוא מתיר לו, מה אני יכולה לעשות? עדי

שלום לבאי הפורום. יש לי שאלה חשובה. היום הלכתי לרופא שלי כדי להוציא מירשם לSeroxat. והוא הודיע לי שהפסיכיאטר המחוזי של קופת חולים לא אישר לי ואין ואני לא יוכל לקבל את התרופה. יש לציין שאני לא מקבל את האורגינל אלה משהו דומה שנקרא פאסקט. אני מקבל כ 40mg ביום זה המלצה של הפסיכיאטרית שמטפלת בי. אני מקבל את הטיפול קצת פחות משנה והוא עזר לי קצת. אני סובל מחרדות בעיקר בחרברה(עכשיו פחות) ודיכאון בקנה מידה ביונני לפני לקיחת התרופה. עכשיו יש לי חרדה מאני יעשה ללא התרופה. כי עשיתי נסיונות והייתי מפסיק לכמה ימים רק כדי לראות מה קורה לי. כול הסימטומיים חזרו לי ונהפכתי לעצבני ביותר. עכשיו אני לא יודע מה לעשות?

יוסי שלום הסיפור מאוד מוזר. זו תרופה שגרתית למדי ואין כל צורך באישור של פסיכיאטר מחוזי. אני מציע שתפנה לרופא פסיכיאטר של הקופה שירשום את התרופה. במידה ופנית לרופא משפחה, זו לא הכתובת המתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 21 רציתי לספר על הבעייה שיש לי אני כילדה הייתי שמנה אבל לא סבלתי חברתית מזה ובשלב מסוים כשזה הפריע לי התחלתי בדיאטות לאחרונה גם ירדתי 6 קג הבעייה היא שאני אף פעם לא מרוצה מהגוף שלי ותמיד אני חושבת שאני שמנה לפי תגובות הציבור אני נראית מעולה אני נהיית אובססבית למכון כושר וכל היום אני מתעסקת מה יהיה אם אעלה במשקל ומה יקרה אם לא ארד.... לפעמים אני מתחילה לבכות אם אני עולה במשקל אפילו בנופש האחרון שהייתי רציתי לחזור הביתה כי התבלבלתי מלראות אוכל כולם אומרים לי תשתני אבל זה חזק ממני זה בראש מה עושים? אני 173 שוקלת 65 כך שאני לא בתת משקל

יולי, מזדהה. גם אני שמנה בראש. עדי

את לא כ"כ שמנה. את 1.73- זה גבוה מאוד. אני 1.67- ואני שוקלת 57.

יולי שלום כפי שאת אומרת ומבינה, השומן במחשבות ולא בהכרח במציאות. נושא האכילה אינו טכני ואינו קשור לרעב פיזי, אלא להיבט נפשי. האכילה משרתת את האדם מרגע הולדתו גם ברמה הנפשית כפורקן וביטוי להתמודדות נפשית. אני מציע לך במקביל לדיאטה וההתמודדות הפיזית גם להתייחס לחלק הרגשי והנפשי של העניין. מן הסתם ההתמודדות איתו תוכל לשרת גם את ההרזיה, במציאות או בראש. בברכה ר"ר אורן קפלן

חמודה לפי מה שתיארת את נראית מצויין ואת יודעת את זה. תפסיקי להתעסק כל היום עם המראה ותעסיקי עצמך בתחומי עניין מהנים. את תראי שכשלא חושבים על אוכל אוכלים טבעי ואז לא מעלים במשקל. כל טוב.

שלום אורן אני יודעת שהשאלה מאוד כללית, אני שואלת כי אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג שעובד בגישה אנליטית-דינמית ומעניין אותי מה המאפיינים העיקריים של גישה זו ואילו גישות דינמיות נוספות מקובלות (הגישה האנליטית היא העיקרית?)

גלית שלום הגישה הפסיכודינמית שמקורה בפרויד היא הגישה הרווחת, לפחות לטיפול שאינו ממוקד בסימפטום ספציפי כמו פוביות. בתוך העולם הדינמי יש מגוון רב של גישות, ולמען האמת, אפשר לומר שכל פסיכולוג, אפילו אם משתמש בגישה מסוימת, מפתח בסופו של דבר גישה אישית לטיפול. המפגש הפסיכולוגי הוא מפגש מאוד אישי בין אנשים ולא רק ביטוי לעמדה תיאורטית. רצ"ב הגישה הדינמית שמקובלת עלי: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm כאמור יש עוד עשרות ואולי מאות גישות נוספות. יש חומר קריאה רב בנושא, אבל זה דורש התעמקות וזמן. בתוך התחלה מומלץ לקרוא את ספריו של ויניקוט שרבים מהם תורגמו לעברית בברכה ד"ר אורן קפלן

הפסיכיאטר המליץ לי גם על טיפול קוגנטיבי והוא אמר שגם הוא עושה זאת,האם כדאי להישאר אצלו גם בשביל השיחות או שבשביל זה ללכת לפסיכולג קליני..??

קודם כל כדאי לדעת שלפסיכולוגים בד"כ יש הכשרה הרבה יותר רחבה ומעמיקה בפסיכותרפיה לעומת רופאים פסיכיאטרים שעוסקים בעיקר באיבחון ובטיפול תרופתי ולכן אם מישהו צריך רק פסיכותרפיה כדאי לו לפנות לפסיכולוג קליני טוב. אם מישהו צריך גם טיפול תרופתי וגם פסיכותרפיה אז יכולה להיות התלבטות. כמו בכל התלבטות אחרת יש כאן הרבה גורמים שיכולים להשפיע על ההחלטה כמו עלויות כספיות, הכישורים והניסיון של המטפל, הזמינות והנכונות שלו לעניין וכמובן- הקשר האישי שלך איתו. קשר טוב עם מטפל מאד חשוב להצלחת הטיפול.

סמי שלום אם זו מומחיות שלו בהחלט אפשר ורצוי להישאר אצלו. במידה ותראה שזה לא מתאים תמיד תוכל לפנות לאדם אחר. אם אתה כבר מכיר אותו וסומך עליו, מדוע לא לנסות? אם אתה מרגיש לא בנוח עימו למטרת שיחות, זה כבר סיפור אחר, ואז כדאי לפנות למטפל אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אנחנו הורים לילד בן 3. לעיתים הוא מתעורר בלילה צמא או מחלום רע ומגיע לחדרנו. כבר פעמייים הוא נכנס באמצע אקט מיני. מה עושים? אני לא רוצה לנעול את הדלת, כי פעם עשינו זאת וזה הלחיץ אותו מאוד. אני עצורה מאוד בסקס מאז שהוא ראה אותנו, וחוששת מהרגע שייכנס. מה גם שהקולות הפכו לליחשושים, דבר שגם הורס במשהו את האקט.מה עושים? ואם הוא יראה אותנו שוב, מה אומרים? תודה נעמה

נעמה שלום אני מציע לך לנעול את הדלת בכל זאת. אין כל דרך אחרת לגרום לך להרגיש בנוח, אין טעם להמשיך ולחשוש שבכל רגע הילד יכנס לחדר. בסך הכל הסיכוי שדווקא ברגע הזה הוא יכנס הוא די נמוך ואם נשקול את תוצאות כניסתו והלחץ שזה גורם לכם ובוודאי גם לו, לעומת הלחץ שלו למצוא דלת נעולה, הרי שגם לטובתו עדיף הפתרון הזה. פשוט הקפידו לפתוח את הדלת לפני הליכתכם לישון. לגבי הצורך לדבר בשקט, אכן זו המציאות. יתכן שתצרכו למצוא גם זמנים יצירתיים לקיום יחסי מין, כגון במהלך שעות היום כשהילד אינו בבית. חיי המין של ההורים הם חלק טבעי מחיי המשפחה. הם צריכים להיעשות בדיסקרטיות אבל אין צורך גם להיכנס ללחץ מוגזם מכך שהילד יגלה את עובדות החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 29 לא עובדת כבר 9 חודשים.לומדת בקורס של אופיס. הבעיה שלי היא כזאת: אני מרגישה שאני לא מעניינת,ושאין לי נושאים לשיחה,אני טיפוס שקט ואני לא מקבלת את זה כי מסביבי לאנשים יש על מה לדבר כל הזמן ואני לא! אני מתוחה כשיש רגעים שקטים כי אני מרגישה שזה טורי לדבר ואין לי על מה! מה אני אמורה לעשות בשביל לפתור את הבעיה? אני רוצה להיות בן אדם מעניין ולא משעמם!

אני ממש מרגיש נואשת בבקשה תעזרו לי מחכה לתשובה

קרי שלום רוב הסיכויים שלא מדובר בעובדה חיצונית אובייקטיבית, אלא בחוויה פנימית של שעמום ודימוי עצמי נמוך. יתכן גם שהעניין מגיע לרמה של חרדה או פוביה חברתית שלמעשה משתקת אותך במידה מסוימת ומונעת חופשיות בקשרים בין אישיים. הבעיה אינה טכנית של מיומנויות אלא נושא רגשי ופנימי שניתן בהחלט לטפל בו במסגרת פסיכולוגית. בהחלט יתכן שהתקופה האחרונה בה אינך עובדת מגבירה את התחושות הללו בשל ירידה בתחושת ערך העצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי רוצה לקבל עזרה כללית בנושא של התקפי חרדה - PANIC DISORDER. לאחר שחוויתי התקף אחד או שניים, אני מרגיש מאז מוזר מאוד - תחושה של ניתוק מעצמי וחוסר שליטה מוחלט. למעשה חוץ מלעבוד אינני עושה דבר. התחלתי להפגש עם פסיכולוגית קלינית, והיא המליצה לי לקחת סרוקסט בנוסף לשיחות. אני קצת מפחד מתרופות פסיכיאטריות כי צריך לקחת אותם תקופה ארוכה וזה לא נראה לי. מצד שני, לחיות כך זה פשוט בלתי נסבל. אם מישהו מרגיש כמוני ויש לו עצות בשבילי או כל דבר אחר, הוא מוזמן לענות לי כאן או באימייל.

רותם שלום אם הפסיכולוגית יעצה לך לקחת תרופות אני מציע שתשמע בעצתה ותפנה לרופא לקבלת מרשם. מצבך נשמע מאוד לא נעים, והחשש מהתרופות נראה לי מחיר ששווה לשלם עבור האפשרות לקדם את מצבך. מחקרים מראים שהיכולות להפיק מטיפול פסיכולוגי מתגברת באופן משמעותי במצבים שבהם הטיפול התרופתי נחוץ ומתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי על פי מה ששמעתי, סרוקסט היא תרופה טובה עם מעט תופעות לוואי.אתה יכול לנסות ביו פידבק- אולי זה יעזור לך להגיע למצב של שליטה בגוף. אבל הכדורים יכולים לעזור עם החרדה שקיימת מעבר להתקפים ועם התופעות שאתה מדבר עליהן. ותחסוך לעצמך סבל. אולי שווה לנסות....מקסימום, עוזבים את זה (בהדרגה). ואומרת את זה אחת שגם אצלה המוצא האחרון הוא כדורים.

רותם שלום עברתי (ואני עדיין עובר) התקף חרדה, לצערי אני יודע היטב על מה את מדברת. פניתי תחילה לפסיכולוג שהמליץ על טיפול תרופתי כ"עזרה ראשונה" ולאחר מכן אמר שנוכל להמשיך בשיחות בשילוב טיפול תרופתי. מאחר וראיתי כאן באתר את התלות שאנשים מפתחים בתרופות(בעקר באתר הפסיכיאטריה) לא רציתי טיפול תרופתי כי פחדתי ולכן אותו פסיכולוג הפנה אותי לפסיכולוג אחר שנוהג לטפל בהתקפי חרדה בצורה קוגנקטיבית ללא תרופות. הפסיכולוג השני אמר לי שהטיפול התרופתי קל יותר בהתחלה אך לא יפתור לי את הישנות התופעה בעתיד. לדבריו הטיפול הקוגנקטיבי ארוך יותר אך יעיל יותר בטווח הארוך. נכון להיום עברתי איתו חמש פגישות. נראה לי שהכיוון נכון.אמנם אני מרגיש כרגע הרבה יותר טוב אך לא הכל בגלל הטיפול כי גורם החרדה אצלי(חוסר ודאות רפואית) חלף בחלקו אם כי הוא עדיין קיים. אני יודע שקשה לך כרגע,אך אני גם יודע שהמצב ניתן לתיקון,רק תהיי קצת סבלנית ואני מאמין שהכל יסתדר. שיהיה לך המון הצלחה ואם תרצי מידע נוסף כל שהוא אשמח להשיב.

הטיפול הקוגניטיבי לא תמיד מעלים הכל. לכן, השילוב של תרופה עם הטיפול מטפל מצוין בקושי. הגוף לומד מה זה להיות רגוע ואז ניתן לעבוד בצורה קוגניטיבית כשהגוף הינו רגוע וכך ללמוד לשלוט עליו באמצעות שיטות שונות .

גם אני לוקחת סרוקבט ותרופות להתקפי חרדה אין מה לעשות זה הרגשה קשה ואני כבר מטופלת 3 שנים בתרופות אני מאוד רוצה לצאת מזה אך זה קשה לי אבל אני ממליצה לך להעזר בתרופות כי זה ישחרר לך את הסרוטונין והאדרנלין שבמוח מה שאין לנו ויש לאנשים נורמלים במוח

גם אני סבלתי מהתקפי חרדה. וללפעמים עוד סובלת. אני צבינה אותך וכמה שזה קשה. אבל אני חושבת שאם אתה סובל כ"כ והעוצמה של החרדה בליתי נסבלת כן חשוב שתקח במקביל לטיפול הפסיכולוגי גם כדורים. גם אני בהתחלה סירבתי בתוקף לקחת כדורים. ממש נלחצתי מהעניין ומהתלות שזה יכול לגרום. עם הזמן כשזה לא עבר ושקעתי לגמרי החלטתי כן לקחת וזה עזר לי מאד. זה נכון שהטיפול הפסיכולוגי הוא שעזר וחיזק אותי אבל ללא הכדורים לא הייתי מתגברת. הכדורים נועדו להקל על הסבל שלך זה הכל. אף אחד לא אמר שזה יהיה לנצח ובטח שלא סרוקסאט . הכדור הזה לא ממכר לעומת כדורים מסוג בנדזאויפים או איך שקוראים להם. לתקופה זה בהחלט יכול להקל עלייך אבל אל תתלה רק בהם אלא תצמד לטיפול הפסיכולוגי כי הוא זה שיביא לך את השינוי ואת הכוח. בהצלחה

היי ימית הייתי רוצה לדעת איך את מתגברת על התקפי הפאניקה שלך כי גם לי יש התקפי פאניקה אבל אני גם לוקחת כדורים ומטופלת אצל פסיכולוגית קלינית אבל אם יש לך דרך אחרת הייתי רוצה לשמוע עליה.

היי ימית רציתי לשאול אותך האם הפסקת לחלוטין עם התרופות ואם כן אחרי כמה זמן? האם כיום את יכולה לאמר שאת "מחוסנת" בעקבות הטיפול המשולב? האם גם תוכלי לפרט אילו סמפטומים הרגשת בזמן ההתקפים? אני שואל כי אני לא יכול לדעת בודאות מה נובע אצלי מהחרדות ומה בגלל הסיבה האמיתית. אודה לך על תשובה גם אם לאו דווקא בפורום זה.

אני בן 23 ולפני כמה חודשים הכרתי בחורה שהקשר נעשה קשר רציני.....עד לא מזמן הייתי בטוח שהיא זאת אהבת חיי ושמצאתי לי את ה"אחת..." אנחנו ביחד כ8 חודשים....[היא מאוד אוהבת אותי וכן חושבת שאני אהבת חייה..] אני דיי אוהב אותה או שנקשרתי אליה יותר מדי אך הבעיה היא שאני לא חושק בה....[אני לא יודע אם כבר מהתחלה חשקתי בה אך בכל אופן בהתחלה הכי היה חדש ומרגש...] ,אני פשוט מוצא את עצמי מפנטז על בחורות אחרות ..ואני חש מצפון גדול בקשר לזה ...,[בעוד אני הגבר האחד והיחידי הנחשק בעינייה..],אפילו כשהיא נושקת לי אני לא נושק לה בהתלהבות אלה מחוסר ברירה כזה....כי היא נשקה אותי....,אך עם כל זאת אני מאוד אוהב אותה ועצם המחשבה להיפרד ממנה כבר עושה לי רע...,,,,הייתי רוצה לדעת הסבר לדבר..??

אם אתה לא חושק בה- אין טעם להמשיך !! אלא אם כן תעבוד על זה.

איך אפשר לעבוד על זה..[אבל אני ממש אוהב אותה...

יניב שלום סרטי הוליווד עושים לנו קצת רע בכך שהם מציגים במשך שעתיים רומנים סוערים שיוצרים דפוסי חשיבה שגויים אצל אנשים רבים. האהבה היא דבר מורכב וכדי שקשר זוגי יחזיק מעמד צריך להשקיע בו רבות ולפתח מודעות אישית ובין אישית. נשמע שאתה מאוד אוהב את בת זוגתך. משיכה וחשק אינם דבר אוטומטי ואינם דבר אובייקטיבי. מדובר על משהו שנמצא בראש והוא בהחלט בר שינוי. יש מקום להבין מדוע אינך נמשך אליה. יכולות להיות לכך אין סוף סיבות. גם המשיכה לאחרות אינה אינדיקציה לדבר, זו תופעה נפוצה למדי. העניין הוא לא למצוא את ההסבר אלא למצוא את הדרך לשפר את הקשר ביניכם, ואולי זה משהו שדורש עבודה משותפת. לדוגמא, אפשר לפנות ביחד לטיפול זוגי או אפילו לסקסולוג. דרושה לכך כמובן פתיחות ונכונות משותפת להשקיע בקשר. בהחלט תמיד ישנה אפשרות שבת זוגך אינה מתאימה לך ושנדרשת פרידה. עם זאת, לא נראה לי שאתה נמצא שם כיום. יש עוד דרך ארוכה עד לקבלת החלטה כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהם ההבדלים העיקריים בפסיכותרפיה ע"פ גישת גשטאלט לעומת פסיכותרפיה בגישה אנליטית?

גלית שלום שאלתך מאוד כללית והייתי שמח להבין מהיכן השאלה כדי לכוון אותך. מבחינות רבות אלו שתי צורות חשיבה שונות וקשה לעשות ביניהן השוואה פשוטה כמו למשל בין גישה בהביוריסטית לדינמית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן אני יודעת שהשאלה מאוד כללית, אני שואלת כי אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג שעובד בגישה אנליטית-דינמית ומעניין אותי מה המאפיינים העיקריים של גישה זו ואילו גישות דינמיות נוספות מקובלות (הגישה האנליטית היא העיקרית?) (אני שולחת שוב כי ההודעה הקודמת לא יצאה במקום "* * *",סליחה)

כבר מספר שנים שיש לי סחרחורות שלא נובעות ממצב בריאותי בעיקר כשאני נלחצת. התופעה גורמת לי לא לצאת מבית ממה זה נובע?

רונית שלום מצבי חרדה רבים כרוכים בין היתר בתחושת סחרחורת. לאחר מיצוי הבדיקות הרפואיות רצוי לפנות לטיפול בחרדה. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי! גם אני סובלת מהתקפי פאניקה ואם תרציל דבר על זה שילחי לי הודעה בפורום זה

שלום! אני בת 16 ויש לי ילדה אחת בכיתה שכול הזמן לפעמים היא מתנהגת אלי יפה ולפעמים היא יורדת עלי ומשפילה אותי פעם היא מראה לי שהיא רוצה להתחבר ופעם נראה שהיא נגעלת ממני האם היא מקנאה בי ?איך להתנהג איתה?

אל תתיחסי אליה ! יכול להיות שהיא סתם רעה או שהיא מקנאה בך.

7 יקרה! לפי דעתי החברה הזאת מאד מקנאה בך והיא לא שווה תיחס שלך. את צריכה גם להתיחחס אליה מגעיל וכשהיא מעליבה אותך תחזירי לה!!! למשל שהיא אומרת שאת סתומה תרדי עליה תגידי לה שהיא בת ז... לבנות כמוה צריך לתת את היחס שמגיע להם אחרת הם לא יפסיקו להתיחס מגעיל וחוץ מזה את צריכה להוכיח שאת שווה שעליך לא מתנהגים כמו אל זבל או שמתיחסים לפי המצב רוח אז תתעצבני, תצרחי, אל תתיחסי ותוכיחי שאת שווה!!!!!!!!!!! חולה עליך

7 יקרה! לפי דעתי החברה הזאת מאד מקנאה בך והיא לא שווה תיחס שלך. את צריכה גם להתיחחס אליה מגעיל וכשהיא מעליבה אותך תחזירי לה!!! למשל שהיא אומרת שאת סתומה תרדי עליה תגידי לה שהיא בת ז... לבנות כמוה צריך לתת את היחס שמגיע להם אחרת הם לא יפסיקו להתיחס מגעיל וחוץ מזה את צריכה להוכיח שאת שווה שעליך לא מתנהגים כמו אל זבל או שמתיחסים לפי המצב רוח אז תתעצבני, תצרחי, אל תתיחסי ותוכיחי שאת שווה!!!!!!!!!!! חולה עליך

7 יקרה אני לא יודעת אם היא מקנאה בך אבל ברור שהיא רוצה לשלוט בסביבתה והיא משתמשת בך איך שנוח לה. תתרחקי ממנה ופשוט תגידי לה שהתנהגותה לא לרוחך ואת אינך רוצה בחברות עמה. אני בטוחה שתמצאי חברות שהיחס אתן יהיה נאמן והדדי.

שלום נשמע שמקור ההתלבטות הוא בכך שאת נמשכת לאותה ילדה באותה מידה בה את גם נרתעת ממנה. אם פשוט לא היית סובלת אותה זה היה קל. היית מנתקת איתה את הקשר ואולי גם נוהגת באותה צורה כלפיה. הרבה יותר מסובך כאשר היא מעבירה אליך מסר כפול. ההחלטה איך לנהוג בה קשורה הן לרצון שלך בקשר איתה, והן לאישיות שלך, עד כמה את מסוגלת להתנהג לא יפה בחזרה, להיות חזקה ונחרצת, או לספוג בשקט את העלבון מתוך הרגשה שאינך יכולה לנהוג אחרת. בקיצור, נשמע שיש לך התלבטות עם עצמך שאולי לא מתחילה ומסתיימת דווקא בקשר הזה אלא ביחסיך באופן כללי עם חברים והסביבה. מבחינה פרקטית כדאי לבדוק אפשרות לדבר עם אותה ילדה, במידה וזה נראה אפשרי. מעניין כיצד תגיב אם תשתפי אותה ותגידי לה שלפעמים היא מתנהגת מאוד מגעיל עד כדי כך שאת רוצה להתרחק ממנה ואולי אפילו להגיב כלפיה באותו אופן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, התוא חקל הזה ןמזב .ב"הראב ררוגתמה היבא לצא הנורחאל הרקיב םימדוק ןיאושינמ יתב תדקפתמו היגולוכיספב ילארשי ינש ראות תלעב יהשימל יתמכסה אללו יתעידי אלל ,היבא העיגה ךילהת לש ופוסב הדליהש הזכ ןפואב הדליה לע "הדבע" וז השיא .תיכוניח תצעויכ ןכמ רחאל ףרוצ השיאה ח"וד .ילצא הל בוט אל יכו התוא יתיכה יכ תנעוט איה וב בצמל ךרוע תרזעב תלפטמ יננה יטפשמה ךילהב .תללעתמ אמא ינא יכ הנעטב הדליה תקזחאל העיבתל אלש יאדוובו ללכ תיגולוכיספ הנניא יתנבה בטימל רשא ,השיא התוא יבגל איה יתלאש ,ןיד םש תוארל ןתינו העיבתה בתכל ופרוצ םישגפמה תו"חוד .יתבב לפטל רושיא ינממ הלביק רמאל הדליל תמרוג ,יתמגמ ןפואב יכו שארל תונויער הדליל הסינכמ השיאה יכ רוריבב .וארבנ אלו ויה אלש םירבד דומעת וז השיא יכ אדוול תנמ לע םימיאתמה םימרוגל הינפהב יל רוזעל ולכות םאב חמשא ינניא .םלועל רתוי וז תועט לע רוזחת אל יכו יתדליל הקינעהש יוקלה לופיטה ןיגב ןידל ךוניח תשא אל יאדוובו תיגולוכיספ אל איה וזה השיאה יכ רורב ךא ,ליחתהל הפיאמ תעדוי .יתבל המרגש לוועה לע ןידל דומעל הילעו !דקפתל ךישמהל וזכ השיאל תתל רוסא ,ןיינעב יל עייסל לוכיה םרוג לכל יתוא ונפה אנא .יל עייסל ןכומה ימ לכ ינפב רתוי טרפלו ל"נה ח"ודה תא איצמהל חמשא הבר הגאדבו הדותב אמא

לאם שלום אינני מכיר לעומק את הנושא שכן הוא בעיקרו משפטי. מאחר ואת מקבלת ייעוץ משפטי אני חושב ששם התשובה לשאלתך. כמו כן יש באתר הזה שני פורומים שעוסקים במשפט ורפואה ואולי יוכלו לתת לך הכוונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 30 ובסך הכל מרוצה מחיי - מההתפתחות המקצועית שלי ומהמערכת הזוגית בה אני נמצאית. קיימת בעייה אחת שמעיבה ומקשה עליי את ההתמודדות ברמה יומיומית והיא הוריי. שניהם הורים אוהבים, תומכים ודואגים ואני נמצאת בקשרים נהדרים עם כל אחד מהם, הבעייה היא היחסים ביניהם. כאשר אני באה להתארח בביתם בסוף שבוע אני נחשפת למערכת זוגית קשה. האוירה בבית מתוחה מאד, מלווה בהרבה מאד ויכוחים וריבים, חלקם שטותיים וחלקם "רציניים יותר". שניהם אנשים עובדים ופרודוקטיביים, אבל נדמה שהקשר ביניהם כבר לא עובד. מצד אחד, קיימת תלות גדולה ביניהם שמתבטאת בשיתוף גדול מבחינת עדכון הדדי והתייעצות וגם במילוי צרכי היום -יום (אבי מסיע את אימי לכל מקום, עושה קניות, היא מנקה ומבשלת וכו). מצד שני, הם אנשים שונים מאד, אין להם כל תחומי עניין משותפים, הם לא מבלים ביחד ונדמה שכל אחד מהם חי את חייו בלי האחר. לדוגמא, אבי חוזר מהעבודה בשעות אחה"צ-ערב עייף והולך לנוח, קם מאוחר יותר וצופה בטלויזיה, לרוב בשידורי הספורט. אימי, לעומת זאת, פעילה מאד, קוראת, לומדת, וחברותית מאד. אין להם חברים משותפים והם ממעטים לצאת לאירועים ולבילויים שאינם קשורים במשפחה או בעבודה. אני מוצאת את עצמי מודאגת מאד ממצבם, חושבת על הנושא הרבה ביום-יום ואף מגיעה למצבי בכי וחולשה כללית, ממש קשה לי לתפקד. התסכול העיקרי נובע מהעובדה, ששניהם נראים לי לא מאושרים ונדמה לי שאין ביכולתי לעשות משהו שיסייע בידיהם. משיחות שהיו לי עם שניהם, הם, כמובן, רואים את המצב בצורה שונה ובעיקר מדגישים את העובדה שיש להם ילדים משותפים, בהם הם רואים את פסגת הצלחתם ואושרם. זה למעשה כמעט החוט המקשר היחיד ביניהם. למרות שאני אוהבת מאד את שניהם, אני מוצאת את עצמי בעיקר כועסת על אבי. הוא הטיפוס היותר "קולני", הפחות סבלני מבין שניהם ובדרך כלל בריבים, אני ממש מפחדת ממנו ומהתנהגותו. הוא לא אדם אלים פיזית, אך הוא משתמש בקללות, ולטעמי, לא פעם, משפיל את אימי ומדבר אלייה בצורה מעליבה גם בנוכחות אנשים אחרים. כאשר אני מדברת על זה עם אימי, היא מדגישה בפניי את הצדדים החיוביים שבהתנהגותו כלפייה ואומרת "שאינה מתרגשת" מהתנהגותו כאשר הוא מתעצבן משום שהיא מכירה אותו כבר שלושים שנה ויודעת שהוא מתעצבן מהר ונרגע מהר. היא גם מדגישה בפניי, "שלא ניתן לשנות אנשים בסוף שנות החמישים שלהם". ואכן, אבי הוא אדם חסר סבלנות ואימפולסיבי - מצד אחד הוא מאד גאה באימי ומספר בגאווה רבה על לימודייה הגבוהים והצלחתה בעבודה, מצד שני הוא מסוגל להתפרץ על שטויות (למשל, כאשר הוא לא מוצא דבר מה בבית). בתחומים מסויימים הוא מתייחס אלייה כמו אל ילדה קטנה- למשל ממש לא סומך עלייה בתחום הכספי. העצבנות וההתפרצויות קורות בד"כ לאחר שהוא מתעורר משינה, אז אני ממש מפחדת להתקרב אליו. אחותי, הצעירה ממני בכמה שנים, ואני מדברות על הנושא הזה לא פעם. לטעמה, אני מגזימה בתגובות ובאבחנות שלי את המצב. היא מסכימה שהמצב רחוק מלהיות מושלם, אך תמיד מנסה לנחם אותי בסיפורים על משפחות אחרות, בהם המצב הרבה יותר גרוע. גם בן זוגי, טוען, שאני מגזימה, כי לדבריו "כמעט כל זוג אחרי 30 שנה מגיע למצב כזה". הקשיים והחששות שלי מתגברים במיוחד לקראת אירועים ופגישות שכוללות את הוריי ועוד אנשים - לדוגמא, מפגשים משותפי עם בן זוגי, אירועים משפחתיים, חגים וכו. אני כבר ממש שונאת ארוחות יום שישי וחגים - למרות שאימי בשלנית נהדרת, אני כמעט לא אוכלת בארוחות, משום שאין לי תיאבון, אני יושבת כל הזמן במתח, ומקרינה חוסר נחת כלפי הוריי והסביבה. אני מפחדת ממצב שבו אבי יתעצבן ויתחיל ביניהם ריב, שידבר אל אימי בצורה פוגעת מול אנשים וכו. אני מוצאת את עצמי מלאת קנאה בבן זוגי - במקרה שלו, הוריו גם כן לא מסתדרים והוא מספר חוויות קשות מאד מילדותו, על הורים שמעולם לא הסתדרו והיו רבים הרבה - אך בכל פעם שאני מתארחת אצל הוריו, התחושה שלי היא שהם יודעים להסתיר את המצב הרע של הזוגיות שלהם בצורה נהדרת - הם לעולם לא יריבו מול אנשים אחרים והתמונה המוצגת כלפי חוץ היא תמיד הרמונית, גם אם היא כנראה שקרית מאד. בחיי אני אדם ששונא זיופים וצביעות, אבל אני מוצאת את עצמי מתפללת לכך שהוריי יהיו קצת "זייפנים" ו"שחקנים" כלפי חוץ, לצערי הם לא. אנשים שהתייעצתי איתם, טענו שאני מעורבת ושיפוטית מידי והציעו לי "לקחת מרחק" ולהשתדל להימנע מלהגיע לאירועים משפחתיים. אני כמובן לא מקבלת זאת. ראשית, אני לא נעשית יותר רגועה כאשר אני לא נמצאת עימם, להיפך, אני מלאת חרדות וכל הזמן חושבת "על מה קורה עכשיו ביניהם". אני גם מסתובבת בתחושה שנוכחותי נחוצה מאד, משום שהיא מהווה בלם לריבים גדולים יותר וליחס משפיל עוד יותר של אבי כלפיי אימי - וכך שוב אני מוצאת את עצמי במעגל הרסני - מצד אחד כל הזמן מנסה ל"הציל את המצב" ומצד שני כל פעם מתאכזבת מחדש מכך שהנני מצליחה לשפר א ת היחסים ביניהם. אשמח לשמוע, תגובות, המלצות ומחשבות.

מיה, ההורים שלך צריכים כעקרון להסתדר ביניהם. הם לא ילדים קטנים, והם את הקונפליקטים צריכים לפתור לבד. חוץ מזה, כשיש מריבה כזו, לכי לחדר! עדי

מיה שלום העצה שקיבלת לקחת מרחק נשמעת נכונה, הבעיה שכנראה שאת לא מצליחה לקחת מרחק. בואי נעשה הפרדה בין שני נושאים, האחד הוא מה שקורה להוריך, והשני מה קורה לך. בנושא הוריך, את צריכה לתת להם לנהל את חייהם כפי שהם מבינים. לא בטוח שאת מבינה לגמרי את מערכת היחסים ביניהם והאיזונים שבתוכה. את בהחלט יכולה לשתף אותם בקושי שלך כאשר את רואה אותם רבים, ובמיוחד עם אביך כאשר הוא מתנהג לאמך בצורה משפילה. מעניין כיצד יגיבו ואולי זה יוכל לעזור. בכל מקרה, אינך יכולה להציל את המצב ואת צריכה לקבל בסובלנות את הקשר ביניהם כפי שהוא. וכאן אני מגיע למה שקורה לך. מעורבות היתר שלך ביחסים של הוריך ותגובותיך הרגשיות בעקבות זאת הם נושא ששווה לך להבין יותר עם עצמך. את רואה למשל שסביבך לא כולם מגיבים באותה צורה, אחותך למשל, פחות מעורבת. חשוב שתבדקי מתי התחילה המודעות שלך למה שקורה ביניהם ובהחלט סביר שיש כאן משהו שאת מבררת עם עצמך דרך הקשר שלהם, ואולי אם תתני לעצמך את התשובה לשאלה המטרידה יהיה לך יותר קל לסבול את הריבים של הוריך. בהחלט יתכן שאינך מודעת כרגע לכל ההיבטים של העניין, אבל ללא ספק יש כאן משהו שלך שאינו קשור לסיפור של הוריך והבעיות ביניהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם, חברה שלי שרויה בדיכאון כרוני, (עם ניסיון להתאבדות)היא מטופלת אצל פסיכולוג ופסיכיאטר, אך הדרך שלה להישרדות היא להיות כל הזמן בחברת אנשים, הבעיה היא שאני נותנת לה כל טיפת זמן אפשרית, אנחנו יוצאות לבלות (למרות ששתינו במצב כלכלי רע מאוד) היא שותה ומשתכרת , היא מבקשת ממני כל פעם מחדש לצאת איתה/ לחפש עבודה/ כל טיפת זמן פנוי שיש לי אניאיתה, ולא מסוגלת להגיד לה לא משום שהיא משפיעה עליי בצורה מניפולטיבית וגורמת לי לייסורי מצפון עד שאני נשברת, כשתמיד מרחפת עליי העובדה שהיא מסוגלת להתאבד. לי כבר באיזשהו מקום עם כל הרצון, הדאגה והאהבה, כבר ממש קשה, זה כבר משפיע עליי, אני מתחילה להרגיש הזדהות מוחלטת עם המועקה שלה. היא מוכירה לי בכל הזדמנות אפשרית... אך יחד עם זאת, אני גם לא מצפה שתודה לי כי אני עושה את זה מרצון... אבל קשה לי עם זה. קשה לי להגיד לה מידי פעם לא! אשמח לשמוע עצות בנושא, מאנשים שמרגישים כמוהה ומאנשים שמתמודדים עם מצבים דומים לשלי.

שלום נשמע שאת חברה מאוד טובה ושבאמת יש לך רצון טוב לעזור. מצד שני חשוב שתדעי לשים את הגבולות כדי לשמור על עצמך. כדאי אולי שתגדירי לעצמך כיצד היית רוצה שהקשר יראה ומה לא נראה לך כיום כי יתכן שכרגע יש דברים שמעיקים אך אינך יודעת למעשה מה קונקרטית היית משנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שטויות שלום אני מבינה את הרצון שלך לעזור לחברה אך אסור לך להרגיש אחריות על חייה. כל אדם אחראי לחייו ואת יכולה רק לעזור כל עוד זה לא פוגע בך.נראה כי העזרה שלך גם יוצרת אצלה תלות בך שאני לא בטוחה שבריאה לה. אמרי לה שאת יכולה לעזור אך אינך יכולה לחיות אתה את חייה כי יש לך גם חיים משלך ודרבני אותה להתמודד עם חייה. בכל מקרה את לא אחראית לחיים של אחרים.

תודה, את צודקת... אני באמת מתחילה להרגיש שזה נעשה תלותי מידי.. ולכוון אותה לחיות את חייה באופן עצמאי יותר... זה ממש נכון בישבילה.. תודה

תודה, את צודקת... אני באמת מתחילה להרגיש שזה נעשה תלותי מידי.. ולכוון אותה לחיות את חייה באופן עצמאי יותר... זה ממש נכון בישבילה.. תודה

היי אני סובלת מדיכאון קל אבל יש לי התקפי פאניקה חזקים אם תרצי לדבר שילחי לי הודעה בפורום ואני אחזור אלייך , אם תירצי תכתבי לי גם את הטלפון ואני אשמח לעזור לחברה שלך כי לפעמים שני אנשים עם בעיות יכולים לפתור זאת בדרך טובה יותר

לדעתי פרסומת לסיגריות לא יכולה להופיע כמותג. מפני שהמפרסמים משווקים מוצר שמסכן את בריאותם של אנשים רבים, וההשלכות בעישון הסיגריות מאד חמורות. העישון מזיק לריאות. עישון גורם לסרטן ,פוגע בלב, מעלה את הכולסלרול.. אנשים נוטים לקנות סיגריות מתוך שיעמום, דיאכון או בניסיון להיכנס לחברה הקולית - כל רבדי השכבה האלה לא חושבים עם הראש ולכן הם מושפעים בקלות מהמסר של הפרסומת. פרסומות עירום. האם השימוש בעירום הוגן? כן ,לדעתי כל עוד משווקים מוצר שלא פוגע בבריאות או מפלה אנשים אז השימוש בעירום בסדר. כי לכל אחד מאיתנו נולד עירום. והעירום טבעי ביותר.

שלום, אני מקווה שהגעתי לכתובת הנכונה. להלן הרקע: אנחנו משפחה חמה ואוהבת. יש לנו שני ילדים: גיל בת 3 ותמיר בן 4 חודשים- -אותו אני מניקה. בעלי בבית (מובטל) האווירה בבית טובה מאוד! שני נושאים: הראשון - לגיל בד"כ אין בעיות של ללכת לישון. יש טקס, משכיבים אותה לישון, לפעמים מבקשת שנשב לידה/ עיסוי,/סיפור ונשיקה וחיבוק ולילה טוב. בשבוע האחרון יצא שבעלי כל ערב יצא (פגישות, חברים וכדומה) ואני השכבתי את הילדים לישון. כל ערב אחרי שגיל כבר הלכה לישון (אחרי ארוחת ערב) היא פתאום מודיעה שהיא רעבה. (אם היא לא רוצה ללכת לישון אני מרשה לה לשחק בחדר בלי לצאת, או שאני מסבירה לה שאני רוצה להיות קצת לבד). אני כמובן נותנת לה לאכול והדברים נמרחים והיא הולכת לישון ב 22:00. אני מנסה לחשוב על כל מיני סיבות כמו: אולי לא עייפה אולי באמת רעבה. אבל בעלי טוען שהיא פשוט רוצה תשומת לב או למרוח זמן. אבל אנחנו באמת נותנים לה תשומת לב! אין טלויזיה דולקת בבית אנחנו פנויים בשבילה ובשביל תמיר, יש המון אהבה ואוירה נעימה בבית. מה קרה פתאום? זה מגיע לשלב שבו אני הולכת איתה לישון כי אני מותשת. לנושא השני - גיל הרבה פעמים בבוקר מזדחלת למיטה שלנו (אני ישנה גם עם תמיר) ואז היא מלטפת אותי בשיער, בידיים וגם... בחזה (לפעמים אני ישנה ערומה כי אני מניקה). אין לי בעיה עם זה אבל אני חוששת שזה לא יחשב משהו לא בסדר. אני לא מגורה מזה מינית אני פשוט חושבת עליה - אולי צריך ללמד אותה על איברים מוצנעים שלא נוגעים בהם סתם (שלא יתעללו בה מינית בעתיד). (אני עברתי התעללות מינית כשהייתי קטנה) מקווה שלא כתבתי יותר מדי, תודה מראש שמחה

שמחה, איך גיל מסתדרת עם תמיר? היא מקנאה? לגבי התעללות מינית - כן להסביר לה, אבל לאט. עדי

הי עדי, גיל בהתחלה בדקה מאוד גבולות בצורה קיצונית , רבה איתנו והיה לה באופן כללי רגרסיה. לפי מה שהבנתי זה טבעי כיוון שהיא בודקת את המקום והכוח החדש שלה ושינויים במשפחה. מה שעשיתי זה שני דברים: מצד אחד אמרתי לה הרבה פעמים שאני אוהבת אותה, כמה נחמד לי שהיא יושבת לידי, כמה טוב שהיא בבית. מצד שני אמרתי לה שאשמח אם תעזור לי באמבטיה לתינוק, שתהיה לידי כשאחתל אותו וכדומה. כל זאת על מנת לחזק את המעמד שלה בבית במקביל - ויתרתי והייתי יותר גמישה בנוגע לערכי הנקיון, סדר וכדומה שעליהם הקפדתי לפני כן. על מנת ליצור כמה שפחות ויכוחים וריבים. אם היה ויכוח הייתי יותר קלה איתו למשל: אם היא אמרה לי "אמא אני לא אוהבת אותך/לא חברה שלך" הייתי עונה לה "בסדר/חבל/אני תמיד אוהבת אותך" היום כמה חודשים אחרי הכל ממש בסדר! ולעידכון לגבי שעות השינה: אני שמה לב שהיא אוכלת טוב טוב. ואחרי שנכנסים לחדר לשינה אין יותר אוכל. אני מסבירה לה שמחר תאכל ועכשיו הולכים לישון (אם רוצה יכולה לשחק בחדר שלה). הלילה זה הצליח מקווה שגם בהמשך. שבת שלום

שמחה שלום לגבי הרגלי השינה של גיל, יש לעיתים תנודות וילדים לא תמיד הולכים לישון בקלות. לפעמים זו תקופה של קשיי פרידה, לפעמים שינויים בסביבה, ולפעמים לא ממש מזהים את המקור. חשוב להמשיך ולשמור על גבולות יחד עם גמישות. נשמע שאת עושה את שניהם בצורה טובה. לגבי התשישות שזה גורם, זה אכן לא קל. אני מציע לתת לזה עוד כמה ימים ואם את רואה שהדברים ממשיכים כך יתכן שאפשר לחזק קצת את צד הגבולות תוך ציפיה לרמת מחאה כזו או אחרת. לגבי הנגיעה, סביר להניח שגיל רואה את הקשר הגופני בינך לתינוק החדש וזה מעורר אצלה שאלות, תחושות ואולי קנאה. ההתנהגות שלה טבעית ואינני רואה סיבה שתוביל בעתיד לבעיה. בהחלט אפשר להסביר שהתינוק יונק כשהוא קטן אבל שהיא ילדה גדולה ולכן זה לא מתאים. לא לעשות מזה סיפור, אפשר בעדינות להזיז את ידה ולהמשיך בליטוף ביד או בראש. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, קשה לי להגדיר את הבעיה, אבל אנסה בכל זאת. אני בחורה צעירה (24) ומאושרת, מוקפת בחברים ואוהבת להיות סביב אנשים. אני לא סגורה או ביישנית ובכל זאת בכל פעם שאני מגיעה לסיטואציה אינטימית (לא מהבחינה המינית) עם אנשים חדשים אני נכנסת לפאניקה ולא יודעת כיצד להתמודד. גברים, נשים, זה לא חשוב. עוטפת אותי מבוכה כל כך גדולה, אני לא מסוגלת ל"החזיק" שיחה, המחשבות רצות לי בראש, גם תסמינים פיזיים מצטרפים לעיתים. במידה ואני בחברת אנשים חדשים ונמצא איתי מישהו מוכר אני מ"תפקדת" כרגיל. כפי שכבר אמרתי לא חסרים לי חברים וחברות, אבל הייתי שמחה למצוא בן זוג ועם איך שזה נראה עכשיו לעולם לא אהיה מסוגלת להתמודד עם אנשים חדשים אחד על אחד. אני כל כך סובלת מזה שכבר בחרתי שלא לצאת יותר לדייטים, לא להענות למחזרים ולחכות למשהו מוכר שיבוא (או למשיח). אני לא מבינה למה זה קורה לי. חשוב לי להדגיש שאני לא בחורה מופנמת, כזו שנחבאת אל הכלים, בהחלט לא. אני חברותית, לעיתים אפילו יותר מידי. היו לי מערכות יחסים, אבל רק עם בחורים שהכרתי קודם לכן. מה יכול להיות ההסבר לכך? איך עליי להתמודד עם הפחד הזה?

שלום נשמע שאת סובלת מדרגה כלשהי של פוביה או חרדה חברתית. זה בהחלט מתאים לתיאורך וזה אפשרי גם אם את בחורה ידידותית ופתוחה. מקורות הפחד אינם בהכרח משהו פשוט וידוע, כדי להבין את הענין נדרשת היכרות יותר עמוקה איתך. תוכלי לקרוא יותר על חרדה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm במידה ואת מרגישה שהעניין משבש את איכות החיים שלך יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית, תודה רבה על התגובה המהירה. כמובן שהעניין משבש לי את איכות החיים, אך ההוצאה הכספית עבור פסיכולוג גדולה עבורי. אני מבינה שזה אינו מדע מדוייק ולא קיימות תרופות פלא, אך האם בכל זאת יש עוד דרכים להתמודד עם הבעיה?

בעלי מזה כמה שנים סובל מבעית צבעים פתאום כל צבע שבעבר לבש פתאום היום הוא מסמל משהו כך שהיום הוא לובש רק שחור בהתחלה הוא גם כפה את הצבעים על הילדים ועלי היום הוא יותר נוח עם הילדים רק אתי הוא מלחיץ ביחוד לגבי הצבע האדום שזה נהיה אנטי יש לו עוד כל מיני תופעות כמו מקלחת כל כמה דקות או פתאום נסיעה בכביש שזה קיצור הביתה הוא לא מוכן אני ממש מוטרדת כל הזמן מה יהיה היום הוא נהיה כפייתי גם למספר אנשים בטלפון אליי הוא יכול להתקשר כל 5-10 דקות או להגיד פתאום איזה משפט "אני יכול לתקן אם קילקלתי" והרבה אני לא מבינה מה הוא רוצה יש לפעמים שהוא נסגר בתוך עצמו נראה כאילו הוא מקשיב אבל הוא בכלל נמצא במקום אחר לא מרוכז בכלל כאן ניסיתי לתמצת פחות או יותר את הבעיה אולם יש לו עוד דברים אני פשוט בחוסר אונים ומודאגת מאוד הייתי רוצה לדעת מה המחלה הזאת?

אני לא יודעת מה זה,אבל זה נשמע כמו הפרעה רצינית. שילך לפסיכאטר דחוף!

למה שלא תדברי איתו על זה? תיזמי שיחה כזו מלב-אל-לב ותגידי לו את כל הדברים האלה. תסבירי לו שאת מודאגת ורוצה לדעת מה קורה ואולי הוא צריך עזרה בטיפול כלשהו. תציעי לו את אהדתך ועזרתך האמיתית ותדגישי שאת איתו ולצידו לכל אורך הדרך. יכול להיות גם שזה צירוף של דברים מלחיצים שקשה לו להתמודד איתם וגם להסתיר ממך כדי לא להדאיג אותך. נסי להגיע איתו לשורש הבעיה וללבן את הדברים. מחזיקה לך אצבעות

מאוד מודה לך על התיחסותך ואני רוצה לומר לך שהרבה פעמים ניסיתי לדבר איתו אך זה לא אפשרי כי מיד הוא מעביר נושא לא מוכן לדבר איתי וכן יש הרבה דברים שמלחיצים אותו והוא לא משתף אותי כי כמו שאת אומרת הוא לא מוכן להלחיץ אותי אבל כמו שנראה לי זה הרבה מעבר לזה. תודה

מודאגת שלום את מתארת התנהגות וחשיבה מוזרה וזה בהחלט מעורר דאגה. הייתי מנסה לברר כיצד הוא מתפקד ביום יום מעבר לדיבורים וההתנהגויות הכפיתיות שתארת. האם הוא עובד, האם חלו שינויים בתפקוד השוטף? במידה ובעלך מודע לבעיה, ובהחלט יתכן שהוא מודע לפחות לסבל שעובר עליו בשל התופעות הכפייתיות, אז כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. אפשר לנסות לשכנע אותו לפחות בהקשר הזה שהלחצים שעוברים עליו ברי טיפול וחבל שיסבול. הבעיה תהיה כמובן חמורה יותר אם יסרב לפנות שכן כל עוד איננו מסוכן לעצמו ולסביבה יש קושי להכריח אותו לפנות ולקבל טיפול. כאן מתחיל להשתלב הסיפור המשפחתי. האם את מוכנה להמשיך ולחיות בתוך המצב הקיים שבהחלט גם עלול להחמיר. בקיצור, אני מציע ללכת שלב אחר שלב. קודם כל לנסות לשוחח ולהפנותו לטיפול. במידה וזה לא עובד אולי כדאי לך לפנות לייעוץ בעצמך כדי לחשוב מה לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום. סליחה שאולי אני מעט מטרידה אותך אך הייתי חייבת לענות לך בעבר הוא הלך למספר טיפול אצל פסיכיאטר והוא אמר לו שיש טיפול והוא יוכל להבריא אך מכיוון שאנו חיים על קיצבת הנכות שלו לא הייתה באפשרותו להמשיך הוא מודע לבעיה שלו שאלת עם הוא עובד אז כן משתדל וני חושבת בצורה סבירה גם בבית הוא משתדל מאוד אני חייבת לציין שהוא בעל נפלא ובא מקסים שיודע לתת מעצמו המון ואני מוכנה להמשיך איתו עד הסוף לאן אני צריכה לגשת כדיי לקבל יעוץ הוא הלך גם כמה פעמיים לטיפול דרך קופת חולים ואני הרגשתי שהוא ניסה לפתור לו את הבעיה רק בתרופות . אודה לך על התיחסותך.

עברתי משבר קשה בעבודה השנה, ונכנסתי לדכאון שהלך והתגבר. עלי לעשות שינוי במקום עבודה, אך מרגישה שאין לי כוחות להתמודד עם הצורך להוכיח את עצמי מחדש בתנאים הקשים הצפויים (מנהלת תובענית ואכזרית ביחסה אל עובדיה). אין לי אלטרנטיבה בבחירת מקום העבודה כרגע. אני באבל עמוק על אובדן מקום עבודתי הקודם, שם זכיתי להערצה וחברות נהדרת עם כל הצוות (נאלצתי לעזוב מסיבות פוליטיות שאינן קשורות בי). התייעצתי עם רופאת משפחה, והיא רשמה לי אלפרליד, והמליצה על פסיכותרפיה בנוסף. שאלותי: 1. מעולם לא שמעתי על התרופה, וברצוני לקבל מידע נוסף אודותיה. מתי ובאיזה אופן תשפיע? כיצד ארגיש כשאקח אותה? האם יש לה תופעות לוואי? 2. האם יש דרכים נוספות בהן אוכל לשפר את הרגשתי לפחות זמנית, כדי שאוכל לתפקד במשפחתי (יש לי שני ילדים קטנים)? 3. האם מישהו עבר משבר דומה, ויש לכם טיפים, או שתוכלו להציע תקווה שבאמת יהיה טוב יותר מתישהו? 4. האם סביר שבקרוב הרגשתי תשתפר, ואוכל להתמודד עם המטלות והמחוייבויות השונות שבחיי, ואפילו להינות ולמצוא טעם בחיים? תודה על תמיכתכם.

דעתי היא שעיקר הבעיה מצויה במציאות האוביקטיבית הקשורה למקום העבודה שלך. יעוץ מעשי מאדם ששיש לו ניסיון בתחום העבודה שלך (סתם מישהו חכם עם ניסיון חיים שמכיר אותך) ולא יעוץ פסיכותרפי יכול בהחלט לעזור. שהמצב יסתדר בעבודה סביר שתרגישי הקלה רבה. לגבי השאלות שלך אז לא להיבהל מזה שאת מרגישה רע. זה טיבעי להרגיש רע שדברים לא מסתדרים לנו. אפשר לרחרח אצל חברים לעבודה מה הם מרגישים וכמה שזה קלישאה, צרת רבים מנחמת. בעבודה, דברים די נזילים ומה שכיום נראה די שחור בעוד כמה שבועות או חודשים יכול להסתדר. אפשר גם להסתכל על חצי הכוס המלאה והיא שאת עובדת היום בעוד הרבה מאד אחרים מובטלים.

קטליזטור, תודה על התיייחסותך. במקרה הזה, אין המדובר על מקום העבודה הספציפי. דנתי בעניין עם מגוון אנשים, וקיבלתי את המידע הדרוש לי כדי לעשות החלטה, וחוץ מזה לא היו לי הרבה אלטרנטיבות. במקום החדש מחכים לי קשיים רבים שכבר ידוע לי עליהם, אך אני מרגישה שאין לי כוחות להתמודד עם קשיים חדשים, אחרי שגמרתי עכשיו שנת עבודה קשה מנשוא. אני מרגישה חוסר תקווה לגבי העתיד הקרוב והרחוק, ופורצת בבכי בכל פעם שאני נזכרת במקום שעזבתי ובחברים שהשארתי מאחור.

נכון מאד. מסכימה לחלוטין עם קטליזטור. וחוץ מזה אל תשכחי שבסך הכל את עדיין צעירה, בריאה ויש לך גם משפחה וילדים וזה עוד משהו שאין לעוד הרבה אנשים אחרים. תתעודדי, לפעמים צריך להתייחס למקום העבודה כמקום שצריך ללכת כדי להתפרנס ולעזוב את הקטע של קריירה לפעם אחרת. את עוד צעירה, כל החיים לפניך. בהצלחה

קוקי שלום אני מציע להקשיב לרופאת המשפחה ולהיעזר בטיפול תרופתי ופסיכותרפיה. לגבי ייעוץ מדוייק על התרופות המתאימות אני מציע לפנות לפורומים הרפואיים שכן בפורום זה המיקוד הוא בפסיכותרפיה. השיחות עשויות להועיל ולתת לך כוח והכוונה גם לגבי עצמך וגם לגבי תפקודך ההורי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן תשע וחצי וסובל מסיוטים ופחדים כתוצאה מצפייה בסרט "הצלצול". למרות שאסרנו עליו לצפות בסרטי אימה הוא החליט לשבת ולצפות בסרט ביחד עם אחותו הגדולה. מאז (כשלושה חודשים) הוא לא מוכן לישון ללא אור בחדר, הוא לא מוכן להישאר לבד אפילו שניה אחת, ומקלחת הוא עושה רק עם דלת פתוחה. הערה : לפני כשלוש שנים בזמן שלא היינו בבית, הוא נשאר לישון עם אחותו הגדולה אצל הסבתא וצפה איתה בסרט הצעקה, מאז ובמשך שנתיים בערך הוא היה צמוד אלינו ולא היה מוכן להשאר לבד, ומכאן בה האיסור לצפות בסרטי אימה. מה עלי לעשות כדי לפתור את הבעיה.

משה, תן לו לבטא את הפחדים! חוץ מזה לכל בית ספר יש יועצת או פסיכולוגית. שווה להיוועץ בהם. עדי

משה שלום הצפייה בסרט השפיעה בצורה קשה, עם זאת, בהחלט יתכן שהסרט הוא רק טריגר להתמודדות רגשית של הילד ולא הסיבה האמיתית לבעיה. מאחר והבעיה נמשכת זמן רב אולי כדאי לעזור לו ע"י טיפול. אני ממליץ על EMDR שזו שיטת טיפול שעשויה להיות קצרת מועד ומיועדת למצבי פוסט טראומה. מטפלים בה גם בילדים והיא יעילה מאוד. תוכל לקרוא יותר בקישור: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. ההתנהגות של החבר שלי מתאפיינת בהתפרצויות זעם לא ברורות וחסרות פורופורציה (גם כלפי), כעס מתמיד על העולם ועל דרך חייהם של אחרים ביקורת מוגזמת ובלתי פוסקת כלפי עצמו וכלפי הסביבה וחוסר שקט באופן כללי. כמו כן הוא סובל מבעיות פיזיות כגון: משהו שנראה רק כפסוריאזיס בכפות הידיים והרגליים, אך לא אובחן בוודאות כפסוריאזיס וסוג של התקפי אלרגיה שלא הצליחו לאתר את מקורה. יש לי תחושה שכל הבעיות הללו גם יחד נובעות ממצוקה נפשית כל שהיא אך אינני בטוחה. האם תחושותי נכונות ואם כן למי צריך לפנות? (הוא מוכן לקבל טיפול ומכיר בבעיה) תודה.

אלמונית, מכיוון שחברך מכיר בבעיה ומוכן לפנות לטיפול, אז חבל לחכות. ניתן לפנות לפסיכולוג דרך קופ"ח, באופן פרטי או דרך המרפאות הציבוריות לבריאות הנפש.

אלמונית שלום אין צורך בתשובה מקצועית כדי להבין שיש כאן בעיה, הן ברמה האישית והן ברמה הבינאישית. התפרצויות זעם הן בד"כ ביטוי לדימוי עצמי נמוך למרות שהלוקים בהם אינם תמיד מודעים לכך. תופעות העור שאת מתארת אופייניות למצבי לחץ שונים. השאלה האם בן זוגך באמת מודע לבעייתו ומוכן לטפל בה, לא רק ברמה ההצהרתית. בעיקרון כל פסיכולוג קליני עשוי להתאים לטיפול שכזה. ובכל זאת, צריך לשאול מה קורה לך בכל הסיפור הזה, בסופו של דבר את מוכנה לחיות בתוך קשר בו את סופגת את ההתפרצויות הללו ובוודאי זה אומר משהו לגביך והתמודדויותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך! תגידי תודה שזה מה שהחבר שלך סובל , אני סובלת משקרים תמידיים מצד החבר שלי הוא פוחד להגיד את האמת ובורח מהמציאות כל הזמן , אני בחורה שסובלת מחדרה והוא לא מתחשב בי, ואם אני מדברת איתו על זה הוא מנתק לי בכוונה או לא עונה ועכשיו הוא בארה"ב אצל אמא שלו ואמרתי לו שאני רוצה שנעבור לגור ביחד כי ההורים שלי לא רוצים שהוא יכנס אליי הבייתה כי הוא לא עובד והוא ניתק לי בפנים ולא התקשר יותר תאמיני לי אם החבר שלך דואג לך ואוהב אותך תישארי איתו למה יש הרבה זבל כמו החבר שלי בחוץ.

דר' שלום רב, הבוקר (יום ג') התארח מומחה בתוכניתה של אודטה, והוא סיפר על מחלת היאפים: שהסממנים של המחלה היא: עיפות, חוסר ריכוז, שכחה ועוד כל מיני תופעות. אופן הטיפול שהמומחה הציע הוא טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי. האם המחלה הזאת מוכרת לך? , אם כן איזה צורת טיפול אתה מכירו? האם היה לך מטופל עם אותה בעיה?. נ.ב. אני שנה וחצי לאחר לידת ביתי הבכורה. אודה להתייחסותך המהירה, יובל

מדובר בתיסמונת תשישות כרונית, לעתים משולבת בפיברומילגיה (מילגיה: כאב, פיברו: רקמות) המתבטאת בכאבים בשירים ובפרקים ללא סיבה גופנית לכאורה. אני בעצמי לקיתי בשתי התסמונות. סירבתי לקבל טיפול תרופתי,יעוץ. מחקר (לא מדעי ) העלה כי לתופעה זו סיבות רבות ממקורות שונים. אצלי נבע מחסך במינרלים. לאחר שנה של קבלת תוספת מיוחדת של מינרלים התפעות נעלמו . נעלמו לעת עתה כי עלולה לפרוץ בכל רגע. האטיולוגיה של הסנדרום אינה ברור אך נמצא שאוכלוסית הלוקים בתסמונת איפיונים משותפים: בטרם פרוץ התיתסמונת לקו בטראומה נפשית או פיזית (בעיקר טראומה צווארית) מדובר באנשים פרפקציוניסטים ורגישים, העובדים שעות רבות ומתקיימים מדיאטה שאינה עשירה במינרלים ווטמינים הדרושים. חלק מה "חולים" מבלים שעות רבות מול המחשב מידי יום ואינם עוסקים בפעילות גופנית. את הרעיון לצרוך תרכובת של מינרלים הבאתי מחו"ל. מתוך אחריות חברתית ניסיתי לעניין גורמים שונים בממסד בגילוי (שכיום כבר הוכח במחקרים מבוקרים בספרד) אך זכיתי לתגובות של לעג ובוז במקרים הקלים ועוינות והטלת דופי ביושרי האישי במקרים החמורים. כל טוב ולא לבלבל את הסנדרום עם סמפטומים גופניים הנובעים ממצבים דכאוניים.

לאיזה סוג מינרלים הי ו חסרים לך שלקחת ?

דן שלום, עכשיו אני יותר מבולבלת משהיתי. האם אני צריכה לפנו לרופא? אם כן לאיזה רופא? המצב פשוט בלתי נסבל מבחינתי................... אם אתה יכול יותר לפרט על הסימפטומים , אודה לך מאוד. בתודה מראש, יובל

היי דן מי מאבחן את המחלה? איך מזהים אותה ולא קובעים, נניח, שמדובר בחרדה שמתבטאת בסימפטומים גופניים של תשישות וחולשה שרירית?

יובל שלום המחלה בעייתית מכיוון שבניגוד לדלקת שאפשר לזהותה יחסית בקלות ולהתאים אנטיביוטיקה הרי שכאן מדובר על השערה לגבי קיומה של המחלה, בד"כ אחרי שאבחונים וטיפולים מסוג אחר כשלו. אני מציע בשלב ראשון לא לעסוק באבחון עצמי ולפנות לייעוץ מקצועי רפואי ופסיכולוגי. לתופעות של עיפות כרונית יכולות להיות סיבות שונות ולא הייתי מיחס זאת באופן בלעדי לאבחנה מסוימת, במיוחד שמדובר בתופעה כל כך מעורפלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשאול האם נטיות דכאוניות והתאבדותיות עוברות בתורשה, ובאיזו מידה? האם תוכלו להפנות אותי למאמרים בנושא?

דידי שלום לדיכאון יש מרכיב תורשתי, עם זאת, מהלך החיים, ההסטוריה האישית, האישיות ועוד, משפיעים הרבה יותר מאשר גורמים גנטיים. בעיקרון כל ספר בסיס לגבי דיכאון נותן גם נתונים לגבי תורשה. מדובר בד"כ בהערכות סטטיסטיות שהן בעייתיות בפני עצמן מאחר ורוב האנשים לא רק סופגים את התורשה הגנטית אלא גם את האוירה בבית שהיא לא גנטית אך משפיעה מאוד על דפוסי חיים, בוודאי כשמדובר בדיכאון ואובדנות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בשבוע 18 להריוני כאשר מצבי הנפשי מתדרדר עם התקדמות ההריון. לאחר טיפול מקצועי קיבלתי תרופות נוגדות דיכאון (מצבי הרעוע נובע מאמביוולנטיות לגבי נושא ההריון מאחר ואינו מתוכנן ואף מחוץ לנישואים). במקביל הומלץ לי לבצע הפלה על מנת לא לסכן אותי בהמשך. עד כמה שידוע לי הפלה מאוחרת הינה טראומטית ועשויה לפתח אצלי דיכאונות מסוג אחר (מחשבה על אובדן, איך הרגתי תינוק בריא וכד'). הדילמה שלי היא קשה מאחר ואינני יודעת באיזה דרך לבחור כאשר השיקול המרכזי הוא בריאות הנפש לי (על הילד אוכל לוותר במידה ולא אפתח PPP לאחר ההפלה). אודה לעוזרתכם!!!!!!!!!!!!!!

הייתי ממליץ לך לנסות שמן דגים זה טוב נגד דכאון במיוחד בהריון כאשר אי אפשר לקחת תרופות קונבנציונליות . אם את מתעניינת תפני אלי בדואר ואתן לך יותר מידע איזה סוגים של שמן דגים ומחירים ואיך להשיג

אשמח לקבל פרטים אודות שמן הדגים על אף שאני בכל זאת נוטלת תרופות קונבנציונאליות כימיות בלית ברירה. נכון הדבר שאין זה מומלץ בהריון אך מומחה לבריאות הנפש החליט כי מוטב כך מאשר לסבול מדיכאון וחרדות ממושכים. כתובת האימייל שלי - [email protected]

גילי שלום את שואלת משהו שקשה מאוד לענות עליו בפורום אינטרנטי אנונימי. את צריכה לקבל החלטה שנכונה ביותר למצבך עם איש מקצוע שאת סומכת עליו וגם ילווה אותך בהמשך בחודשים אם לא בשנים הקרובות. הן ההחלטה להפיל והן ההחלטה להמשיך עם ההריון הן החלטות גורליות ובמצב שנוצר את זקוקה לליווי ותמיכה צמודים. אין כאן החלטה ברורה של שחור ולבן אלא פתרון שהוא ייעודי לך ומקובל עליך. הדילמה בוודאי קשה וכנראה שאין פתרון מוצלח אלא פתרון שהוא הכי פחות גרוע מבחינתך כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לשתי בנות בנות ארבע ושש. הגדולה למדה בגן על מוות והנושא מאוד הפחיד אותה. היא סיפרה על כך גם לבת הקטנה שנכנסה לחרדה גדולה. היא ביקשה שאבטיח לה שאני אחזיק אותה כשנמות. כמובן שאמרתי לה שלא תדאג, ושאני אהיה איתה (והיה לי קשה להגיד דבר שהוא לא נכון) אני לא יודעת איך להתמודד עם הפחדים האלה מהמוות. מה אומרים לשתי בנות כאלה קטנות?? הקטנה אמרה ש"הלב שלה עושה לה דברים מפחידים" ואני כ"כ מבינה אותה. בבקשה, איך להגיד את הדברים הנכונים בלי שייכנסו לחרדה נוספת?? תודה

אימא, אני חושבת שטוב שהגננת דיברה על זה. הן במילא רואות הכול בטלויזיה ויודעות ואין טעם להסתיר. אני חושבת שכדאי לשאול גם הורים אחרים איך הם מתמודדים עם העניין. אלה גילאים שהשאלה הזאת עולה. מקווה שעזרתי והורים, בבקשה לענות לה! עדי

שלום מרגע שאנו נולדים אנחנו גם הולכים למות. את העובדה הקשה הזו בני אדם מדחיקים ונאלצים להתמודד איתה בעיקר במצבים שבהם מישהו קרוב נפטר או קורה משהו דרמטי שמזכיר את המוות. חוץ מזה, ישנם גילאים מסוימים ברצף החיים בהם נושא המוות נעשה לפתע רלוונטי יותר. אחד מהגילאים הללו הוא בסביבות גיל 5 כאשר הילד נחשף לראשונה למשמעות המוות. לעיתים זה דרך קרוב מבוגר שנפטר, לעיתים דרך חיית מחמד שמתה ובהחלט לפעמים דרך סרט או שיחה בגן. הפחד הוא טבעי ולא צריך לפחד ממנו. את יכולה בשקט לומר לבתך שאתם הוריה צעירים מאוד ואתם לא הולכים למות. אפשר להראות צמחים שהתייבשו ומתו ולהסביר שזה חלק מהעולם. בד"כ החרדות הללו חולפות ומודחקות, עד גל אחר שמעורר אותם. אני מציע לא לעשות שום דבר מיוחד, לתת לזמן לעשות את שלו ורוב הסיכויים שהגל הנוכחי ירגע בקרוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטופל בסרוקסט אני מרגיל מעולה שום דבר לא מטריד אותי אני שמח ומאושר אבל יש לי דקירות בחזה זה 100 אחוז פסיכוסומטי ולא שריר או משהו מה עושים אין טעם לעשות הפיה או לחשוב חיובי כי אני לא בחרה או דיכאון אז מה יכול להעלים לי את זה ? אני לא רוצה לקחת כדורי הרגעה כי אני כבר נקי כמה חודשים מזה (קלונקס חצי)

ישנם מוצרים טבעיים להרגעה כמו קלמנרבין או טיפות רסקיו רמדי. (נמכר ללא מרשם בכל רשתות הפארם) מאחר והמוצרים הינם בסיס טבעי אין תופעות לוואי ואין חשש להתמכרות. מניסיון אישי רסקיו רמדי ממש עוזר במצבים של לחצים בחזה ומועקה. שיהיה לך רק טוב

שלום בנושא תרופות אני מציע להתייעץ עם הפורומים הרפואיים. הטיפול בסרוקסט מצביע על כך שאתה סובל מחרדה. מעבר לטיפול התרופתי תוכל להיעזר גם בפסיכותרפיה. מאחר ואתה מרגיש טוב בסך הכל, יתכן שחלק עיקרי בטיפול יהיה ללמוד להרגיע את הגוף שלך. אחת השיטות האפשרויות במקרה זה היא ביו-פידבק. בכל מקרה, רצ"ב קישור לכתבה על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשלושה שבועות עברתי התקף חרדה לראשונה בחיי.מאז, אני סובל מהרגשות מוזרות במהלך היום-תחושה של חלום, אי-חיבור לעצמי, חוסר זהות ועוד דברים מפחידים כאלה. מעבר לעבודה (וגם שם אני סובל) קשה לי לעשות הרבה דברים ולמעשה חיי השתנו לגמרי. אני מפחד לקחת תרופות פסיכיאטריות ומסתפק באלפרליד בלילה כדי שאוכל לישון היטב וקלמנרבין ביום. התחלתי להפגש עם פסיכולוג קליני ,שהמליץ לי להשאר בינתיים ללא תרופות. שאלתי היא מה עושים במקרה זה, כי התחושות האלה פשוט בלתי נסבלות. אשמח לקבל עצות או כיוונים חדשים.

רביב שלום האפשרויות שעומדות בפניך הן טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי. מאחר שפנית לפסיכולוג הרי שבסך הכל אתה בתהליך וצריך לתת לו זמן וסבלנות. השינוי לא מורגש בהכרח מיידית. אני מציע שתשוחח שוב על נושא התרופות עם הפסיכולוג ובמידת הצורך פנה לפסיכיאטר לייעוץ על תרופות נוגדות חרדה. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מרגישה אותו דבר אם בא לך לדבר על זה צור קשר במייל...

היי שני , לא קיבלתי את האימייל שלך אם בא לך לדבר. חשוב לי מאוד שנדבר, אף אחד לא מבין איך אני מרגיש.

היי רביב אני קיבלתי את ההתקף הראשון לפני שלושה חודשים ויש לי המון לעזור (לצערי מניסיון) צור קשר תעביר את האימיל

לשני אני גם מרגשיה את אותו דבר ואם את רוצה לדבר על זה את יכולה להתקשר אליי לפלאפון: 058297268 אני סובלת מזה כ-3 שנים וסתם אם בא לך לדבר על זה כי זה מאוד מסקרן אותי לדעת אם את מרגישה את אותו דבר כמו שאני מרגישה בפאניקה

לשני אני גם מרגשיה את אותו דבר ואם את רוצה לדבר על זה את יכולה להתקשר אליי לפלאפון: 058297268 אני סובלת מזה כ-3 שנים וסתם אם בא לך לדבר על זה כי זה מאוד מסקרן אותי לדעת אם את מרגישה את אותו דבר כמו שאני מרגישה בפאניקה

למרות שבד"כ אני שומרת על תפריט בריא וקבוע, לאחרונה התחלתי לחרוג ממנו. אינני אוכלת מזונות בריאים ומגוונים כמו בעבר. כאשר אני חוזרת מותשת משעות של אימון כושר אני מעדיפה גלידה על סלט, ובשאר היום אני אוכלת דייסות שיבולת שועל אורז ומעדן חלב. אני נמצאת בטיפול בכל מקרה, אבל הוא אינו עוזר. מעבר לאכילה הבלתי סדירה גם ירדתי במשקל וכבר העירו לי על זה. אני לא יודעת מה לעשות ואני לא רוצה שישימו לב.

מורן שלום לא ברור מדבריך האם את בטיפול רפואי, דיאטני או פסיכולוגי. נשמע שמה שמטריד אותך קשור לאוכל אבל באופן יותר ישיר לאיזשהו עיסוק פנימי ורגשי שהאוכל הוא רק ביטוי התנהגותי לקיומו. טיפול מכל סוג שאינו עוזר דורש תשומת לב ואולי שינוי. אני מציע שתדברי על כך עם הגורם המטפל ותבררי מה ניתן לעשות כדי שהוא כן יעזור ומהם הגורמים שהביאו אותך כעת לשינוי בהרגלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דבר ראשון תודה על ההתייחסות ועל התשובה... אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי שהתחיל לפני שנה בערך. גם בחופש שעבר היה לי את העניין הזה, הייתי במחנות וירדתי די הרבה. אבל מאז דברים השתנו והתחלתי להתאמן והיה לי ממש כיף וחשבתי שעברתי את זה, עד שפתאום התחיל שוב החופש ושוב הכל חוזר אלי. פעם לא הייתי אוכלת בטיולים ומול אנשים ועכשיו לא איכפת לי מזה. חשבתי שאני בסדר והכל עד שפתאום שוב התחלתי... ואני כבר ממש מיואשת כי אני לא רוצה שיסתכלו עלי במבטים מוזרים ואני לא רוצה להיות הבעייתית בטיולים... מורן