פורום פסיכולוגיה קלינית

לפני כשלושה שבועות עברתי התקף חרדה לראשונה בחיי.מאז, אני סובל מהרגשות מוזרות במהלך היום-תחושה של חלום, אי-חיבור לעצמי, חוסר זהות ועוד דברים מפחידים כאלה. מעבר לעבודה (וגם שם אני סובל) קשה לי לעשות הרבה דברים ולמעשה חיי השתנו לגמרי. אני מפחד לקחת תרופות פסיכיאטריות ומסתפק באלפרליד בלילה כדי שאוכל לישון היטב וקלמנרבין ביום. התחלתי להפגש עם פסיכולוג קליני ,שהמליץ לי להשאר בינתיים ללא תרופות. שאלתי היא מה עושים במקרה זה, כי התחושות האלה פשוט בלתי נסבלות. אשמח לקבל עצות או כיוונים חדשים.

רביב שלום האפשרויות שעומדות בפניך הן טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי. מאחר שפנית לפסיכולוג הרי שבסך הכל אתה בתהליך וצריך לתת לו זמן וסבלנות. השינוי לא מורגש בהכרח מיידית. אני מציע שתשוחח שוב על נושא התרופות עם הפסיכולוג ובמידת הצורך פנה לפסיכיאטר לייעוץ על תרופות נוגדות חרדה. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מרגישה אותו דבר אם בא לך לדבר על זה צור קשר במייל...

היי שני , לא קיבלתי את האימייל שלך אם בא לך לדבר. חשוב לי מאוד שנדבר, אף אחד לא מבין איך אני מרגיש.

היי רביב אני קיבלתי את ההתקף הראשון לפני שלושה חודשים ויש לי המון לעזור (לצערי מניסיון) צור קשר תעביר את האימיל

לשני אני גם מרגשיה את אותו דבר ואם את רוצה לדבר על זה את יכולה להתקשר אליי לפלאפון: 058297268 אני סובלת מזה כ-3 שנים וסתם אם בא לך לדבר על זה כי זה מאוד מסקרן אותי לדעת אם את מרגישה את אותו דבר כמו שאני מרגישה בפאניקה

לשני אני גם מרגשיה את אותו דבר ואם את רוצה לדבר על זה את יכולה להתקשר אליי לפלאפון: 058297268 אני סובלת מזה כ-3 שנים וסתם אם בא לך לדבר על זה כי זה מאוד מסקרן אותי לדעת אם את מרגישה את אותו דבר כמו שאני מרגישה בפאניקה

למרות שבד"כ אני שומרת על תפריט בריא וקבוע, לאחרונה התחלתי לחרוג ממנו. אינני אוכלת מזונות בריאים ומגוונים כמו בעבר. כאשר אני חוזרת מותשת משעות של אימון כושר אני מעדיפה גלידה על סלט, ובשאר היום אני אוכלת דייסות שיבולת שועל אורז ומעדן חלב. אני נמצאת בטיפול בכל מקרה, אבל הוא אינו עוזר. מעבר לאכילה הבלתי סדירה גם ירדתי במשקל וכבר העירו לי על זה. אני לא יודעת מה לעשות ואני לא רוצה שישימו לב.

מורן שלום לא ברור מדבריך האם את בטיפול רפואי, דיאטני או פסיכולוגי. נשמע שמה שמטריד אותך קשור לאוכל אבל באופן יותר ישיר לאיזשהו עיסוק פנימי ורגשי שהאוכל הוא רק ביטוי התנהגותי לקיומו. טיפול מכל סוג שאינו עוזר דורש תשומת לב ואולי שינוי. אני מציע שתדברי על כך עם הגורם המטפל ותבררי מה ניתן לעשות כדי שהוא כן יעזור ומהם הגורמים שהביאו אותך כעת לשינוי בהרגלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דבר ראשון תודה על ההתייחסות ועל התשובה... אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי שהתחיל לפני שנה בערך. גם בחופש שעבר היה לי את העניין הזה, הייתי במחנות וירדתי די הרבה. אבל מאז דברים השתנו והתחלתי להתאמן והיה לי ממש כיף וחשבתי שעברתי את זה, עד שפתאום התחיל שוב החופש ושוב הכל חוזר אלי. פעם לא הייתי אוכלת בטיולים ומול אנשים ועכשיו לא איכפת לי מזה. חשבתי שאני בסדר והכל עד שפתאום שוב התחלתי... ואני כבר ממש מיואשת כי אני לא רוצה שיסתכלו עלי במבטים מוזרים ואני לא רוצה להיות הבעייתית בטיולים... מורן

בימים האחרונים בתי בת השנתיים וחצי החלה להוריד מכנסיים ותחתונים ולהסתובב בבית כאשר היא ערומה בפלג גופה התחתון כאשר היא חוזרת מהגן. היא אינה מוכנה ללבוש תחתונים ו/או מכנסיים בזמן השינה וגם כאשר אני מלבישה לה תחתונים לאחר שנרדמה היא מורידה אותם ברגע שהיא חשה בנוכחותם (תוך כדי שינה). בנוסף היא אינה מוכנה להתלבש בבקרים לגן (היא מוכנה ללכת לגן אך רוצה ללכת ללא תחתונים ומכנסיים וללא סנדלים) כשהלבשתי לה בכח היא פרצה בבכי היסטרי והורידה מיד את המכנסיים והתחתונים שאלנו אותה אם קרה משהו ולא הצלחנו להוציא ממנה מידע. ביומיים האחרונים היא הולכת לגן עירומה בפלג הגוף התחתון כאשר היא עטופה בשמיכה ומסכימה להתלבש בגן. האם יש מושג קלוש ממה נובע הצורך/רצון להסתובב ערומה וכיצד ניתן להניא אותה מכך כדי שלא תתרגל?

לי, ב"תפוז" יש פורום שנקרא חינוך לגיל הרך. כדאי עדי

לי שלום בגיל שנתיים וחצי יש קושי לדווח מילולית על סיבה, ולא בטוח שבתך עצמה יודעת באופן חד משמעי מהי הסיבה להתנהגותה. כדאי לברר עם הגננת האם היה דבר מה חריג לאחרונה, וכן לחשוב האם היו בבית דברים יוצאי דופן שעשויים להאיר את מה שקורה. זו איננה התנהגות אופיינית כך שאי אפשר לדעת מה הסיבה ללא היכרות של ממש עם הילדה והרקע שלה. האם נתקלתם בעבר בעקשנות מצידה של הילדה בנושאים אחרים? האם נושא הגמילה מעלה תגובות כלשהן לאחרונה, בבית או בגן? אם אינכם רוצים להכריח אותה נסו ללכת עם רצונותיה עד סוף השבוע בלי מאבק ולראות איך הדברים מתפתחים. רוב הסיכויים שהעניין יעבור מאליו במהירות אם לא יהפוך למאבק כוחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שמתי לב שכמה אנשים שאני מכירה מוצצים אצבע (יש לציין שעברו ומזמן את גיל 20) מה שיותר מסקרן זה שכולם עברו (בילדותם) אלימות במשפחה. אני משוכנעת שקיים קשר, אוכל לקבל הרחבה בנושא?

אורית שלום אינני מכיר מחקרים הקושרים בין הדברים הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

חודשים סבלתי ממדריכה שאמרה לי שוב ושוב כמה אני לא מתאימה למקצוע, העליבה אותי והורידה לי את הבטחון בצורה שכבר לא יכולתי לתפקד ביום יום. אפילו שיחת טלפון נראתה לי קשה מדיי בשבילי. עכשיו אני בשלב שבו אני מרגישה לא כ"כ שווה. ואין לי כוחות להלחם על הלימודים שלי. בעוד מס' ימים אני אמורה להתייצב בפני ועדה שתדון על המשך לימודיי ואני פוחדת שהם יודיעו לי שלא נותנים לי להמשיך. למה פוחדת? כי אני לא רואה את עצמי לומדת מקצוע אחר ממלא סיבות. איך מתמלאים כוחות לפחות בכדי שאוכל להתייצב בועדה ולהלחם על זכותי להמשיך? ואיך אוכל לשכנעם שאני אכן מתאימה אם עשו לי שטיפת מח תקופה ארוכה שאני לא. אני יודעת בתוך תוכי שאני מתאימה כי תמיד ידעתי אבל עכשיו אני תחת שטיפת מח ודיכוי גדול וכבר לא מאמינה בעצמי- היא הצליחה לשכנע אותי. ואני פשוט אני לא מוצאת כוחות לעמוד בפני ועדה ולשכנע שאני אכן מתאימה ואני יודעת שאם לא אלחם אני אצטער על זה תמיד. מה לעשות? לוותר או שיש סיכוי למצא אישהוא כוחות בימים שנותרו ? ואם כן איך? ואיך להאמין בעצמי שוב? מלא שאלות ואני יודעת שאי אפשר לעזור דרך אינטרנט ובזמן כ"כ קצר אבל בכל אופן. לפעמים משפט אחד יכול לחולל פלאים. ועוד לא נואשתי סופית.

פסיכולוגית, האם אצא טוב יותר מבחינתם אם אגיב רק על מה שיבקשו ממני להגיב. והאם פסיכולוגית זה לא ישפיע עליהם לחשוב עליי לרעה אם אבקש לומר מס' דברים בסוף הדיון - שיכולים -רוב הסיכויים -לשפוך אור על כל המצב. ( אני רוצה לשחזר להם את השיחה האחרונה שהיתה לי עם המדריכה ובה נאמרו דברים מאד קשים מצידה ובכך הם יבינו , לפחות לדעתי, באיזה סוג של אישה מדובר כי כל שאר השיחות היו באותו סגנון). מה יותר מומלץ ? (להגיב רק על הנאמר או לבקש זכות דיבור בסוף בנוסף למה שיבקשו ממני להגיב עליו. ואגב, מה ההשלכות של שחזור השיחה?)

אילנית שלום אם אני מבין נכון מדובר על סוג של עבודה התנסותית במקצוע אותו את לומדת ובמדריכה שאמורה ללוות אותך בהתנסות הזו. לפעמים קורה שאין כימיה ואין מזל, ויצא לך לפגוש מדריכה שלא הסתדרת איתה או שהיא לא הסתדרה איתך. לפעמים מפגש אישי לא מוצלח גורם לירידה בבטחון העצמי. עכשיו את צריכה לעשות חשיבה רצינית עם עצמך ולנתח את המצב בצורה ריאלית וכנה. מהו החלק של המדריכה בעניין, מהו החלק שלך. האם את מרגישה מתאימה, האם הביקורת שלה היתה מוצדקת, האם יש דרך לשפר את עבודתך בהמשך. בד"כ בשלב התנסות ראשונית עולים קשיים וזה לא אומר בהכרח משהו על יכולתך העתידית. אחרי שתשתכנעי בעצמך מהי המציאות תוכלי בוודאי להסביר את הדברים בביטחון לועדה בפניה תעמדי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי בת 31 , היא חזרה בתשובה לפני כ- 10 שנים ונעה ונדה בארץ, כל פעם היא היתה מגיעה הביתה תמיד נותת פקודות, רוצה להשליט את דעתה ושהבית יהיה דתי זה אומר לא ליסוע ,או להדליק כל סוג של תאורה , הלכנו לקראתה התחלנו לנהל כל יום ששי ארוחות שבת מאחר ובעלי היה (כיום אני גרושה) מבית דתי הוא ידע להתפלל זה לא סיפק אותה תמיד היו לה טענות שלא עושים די, היא עבדה בזמנו עבודות מזדמנות וכיום היא בכלל לא עובדת כל פעם יש לה סיבות למה היא לא עובדת כיום היא אומרת שהיא חולה מבלה בין קופ"יח למרפאים דתיים. , כרגע אנו גרים אצל סבתא שהיא בת 80 לדעתה זה גם בית שלה ואין סיכוי שהיא תעזוב אותו מצטטת מהמקורות מה שנח לה וכאשר באים אורחים, שכנים, או בני משפחה יוצרת ריב וצעקות וזכירה דברים שקרו לה ומאשימה אותי,את אחיה, את כל המשפחה מאיימת שהיא תפרסם כתבות בעיתונים, התנהגות בריונית ניראה שהיא רוצה שיכו אותה. למרות שאני מסבירה לה שהיא רק אורחת, והיכן כיבוד מבוגרים. לא עוזר דבר ברור שהיא צריכה להיות במסגרת טיפולית לדעתה היא נורמלית והאחרים . אני מחפשת עצה האם משהו מהקוראים חווה בעיה מסוג זה? מחכה לעצתכם איך לשכנע אותה ללכת לטיפול? נגבה

נגבה שלום, לדעתי, קודם כל את צריכה להעמיד אותה במקומה ולהסביר בתקיפות שיש לה 2 אפשרויות: או שהיא ממשיכה לגור איתכם ואז היא חייבת להתאים את עצמה למסגרת ולצרכים של האנשים הגרים בבית ולקבל עליה את מרותכם. או שתמצא לה מקום אחר לגור בו, ואז היא תוכל לעשות כאוות נפשה. את צריכה להיות מאד תקיפה ולעמוד על שלך. תבהירי לה שמאחר והיא לא עובדת ולכן היא תלויה בכם, עליה לגמול לכם על רוחב הלב והכנסת האורחים ולא להיות כפוית טובה. ניתן במידת הצורך להתייעץ אפילו עם רב שיסביר לה שגם מבחינת ההלכה היא עושה מעשה נבלה והרי כתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך. הכי חשוב : תהיי חזקה, אל תוותרי ולכי עם זה עד הסוף. תפני לכל מי שאת חושבת שעשוי לעזור לך להוציא אותה מהבית במידה והיא תמשיך עם ההצגות שלה. שתראי ברכה בעמלך וכל טוב,

התמונה היא די מורכבת אבל חסרים לי פרטים רבים בפאזל. על מנת לא להציע עצה העשויה להחמיר את המצב אולי תרחיבי את הפירוט ביחס לרקע ההתפתחותי של ביתך. האם בטרם חזרתה בתשובה גילתה בעיות תהנהגות, משמעת, קשיים רגשיים, נשפיים, בינאישיים, תארי את מערכת היחסים ביניכם לאורך השנים. הייתי רוצה להכיר להבין את התנהגותה בקונטקס רחב ומקיף יותר, מעבר לנושא של חזרה בתשוה שיכול להיות סמפטום נוסף ולאוו דווקא הרקע לסמפטומים האחרים המתוארים על ידך.

נגבה שלום נשמע שהחזרה בתשובה היא קצה הקרחון וחלק משמעותי מהסיפור הוא אישיותה של בתך ומערכת היחסים בתוך המשפחה. אני חושב שאתם זקוקים לייעוץ מקצועי. אפשר לפנות לפסיכולוג המתמחה בטיפול משפחתי (גם אם היא אינה מצטרפת) או לאחד מהארגונים שתומכים בהורים לילדים שחזרו בתשובה. אין לי את מספרי הטלפון אבל אם תרצו התקשרו למוקד ער"ן ת"א ואצלם אמור להיות המספר. בברכה ד"ר אורן קפלן

בכמה פורומים דחפת את המשפט הזה?

הי, אשמח מאוד לקבל המלצות על מטפלים זוגיים דרך כללית מושלם. אני נוטה לטיפול קצר טווח, מטפל שהוא אקטיבי ולא רק יקשיב (בשביל זה יש חברים...), וטיפול שהוא יותר התנהגותי ופחות פסיכותרפי (ישר ולעניין). באיזור המרכז. תודה!

מיכל שלום אינני מכיר מטפלים לטיפול זוגי דרך קופת חולים. אם תרצי המלצה על טיפול פרטי באזור המרכז שלחי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בגיל 34, וסובלת ממצבי רוח משתנים במשך כל החודש, לפעמים באופן המתלווה לתקופת הביוץ והתקופה לפני המחזור, ולפעמים משתנים אצלי מצבי הרוח ללא שום קשר למחזור או לכל גורם חיצוני בחיים. אבל מה שנותן לי להאמין שמצב-רוחי תלוי בהורמונים זה שימי המחזור הם הימים הטובים ביותר בחודש. במשך חמשת ימי המחזור אני תמיד אופטימית, שמחה, נמרצת ואוהבת את החיים והאנשים סביבי. ואילו בשאר ימי החודש, התחושות האלו מתחלפות בדרך כלל בדכדוך, אי רצון לעשות כלום, פסימיות, שנאה לאנשים ולחיים בכלל ובעיקר שנאה לעצמי. האם ימי מחזור טובים כפי שציינתי מצביעים על כך שבעייתי כרוכה בשינויים הורמונליים? והאם יש בדיקות השוואתיות לרמות ההורמונים בתקופת המחזור ובתקופות אחרות בחודש? והאם יש תרופות חוץ מגלולות מניעת הריון שיכולות לאזן את מצבי הרוח אצלי? תודה על עזרתכם.

לדעתי באם כל החודש ,מלבד חמשת ימי המחזור,התחושות שלך הן כה קשות ואולי גם מפריעות לך לתפקד-מדוע שלא תיעזרי בתרופות פסיכיאטריות? מלבד זאת-יש גם תוספי מזון שיכולים לסייע.

יעל, תודה על תגובתך. לאיזה תוספי מזון את מתכוונת.

היי אולי שווה להתייעץ עם פסיכולוג/ לגבי כדורים. השאלה עד כמה זה מציק לך. גלולות לא עוזרות לך, אני מבינה.....

מאיה שלום לפעמים יש שילוב של גורמים. כלומר, יתכן שזה לא רק המחזור או השפעה הורמונלית אלא סוג של חיבור שנוצר בין תקופת המחזור לדברים אחרים. את יכולה להתייעץ עם רופא לגבי השפעה תרופתית ובוודאי שווה לנסות זאת אפילו לתקופה מוגבלת כדי לראות שאכן יש לזה השפעה. אגב, זה עדיין לא יתן לך תשובה סופית שאכן היה מדובר רק בתופעה הורמונלית נטו. יש אפשרות לטפל בלחץ מכל סוג באמצעות טיפול פסיכולוגי, זה יכול להפחית תופעות גם אם מבוססות על תהליכים פיזיולוגיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם זה נורמלי שאני ממש מוצאת את עצמי לעיתיפ דואגת לפסיכולוגית שלי? נגיד שהיא טסה לחו"ל אז מדאיג אותי שהיא לא תנחת בשלום או שמשהו יקרה לה. או סתם למשל שאני רואה שמשהו קצת לא כשורה אז אני דואגת לה. זה לא אמור להיות להפך????

אני חושבת שזה מראה שפיתחת קשר עם הפסיכולוגית שלך. זה חשוב עבור הטיפול. אני חושבת שכדאי שתדברי עימה על כך.השאלה היא גם האם הדאגות מאד מוקצנות. מפריעות לך. משתלטות.

ענבר, בד"כ, כשדואגים למישהו, זה מראה שאכפת ממנו; ככה שזה לא דבר גרוע בכלל. לא יודעת אם "אמור להיות להיפך" מתאים כאן. מה גם, שזה לא סותר - היא יכולה לדאוג לך בלי קשר למה שאת חשה כלפיה. אני חושבת, כמו הלוחמת, שזה משהו ששווה להביא אל הטיפול.

אין בכך כל פסול, ההיפך. כל עוד את לא תלויה בה בצורה טוטאלית, לגיטימי שתרגישי כך כלפיה.

גם אם את כן תלויה בה באופן טוטאלי, אין בכך שום פסול. הרעיון בטיפול זה לתת למטפל לעזור, ולצורך כך מתפתחת תלות.

ענבר שלום זה בהחלט טבעי מצד אחד להרגיש דאגה, גם אם את מצפה שבטיפול עיקר הדאגה תהיה מהפסיכולוגית כלפיך. עם זאת, זה גם בהחלט משהו שכדאי להבין לטיפול ולדבר עליו עם הפסיכולוגית, מאחר ובמסגרת הטיפולית לנושאים כאלה יש חשיבות רבה גם מעבר למשמעויות של הקשר האישי ביניכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך להתמודד עם מחשבות טורדניות ובלתי נשלטות בהקשר לנאמנות החברה

פרט,הסבר והדגם.

דני, השאלה היא, אם יש איזשהו בסיס למחשבות הללו? ואם אפשר לשאול עוד שאלה - האם אתה מוטרד מהנאמנות שלך עצמך כלפי החברה?

ולאחר מענה על השאלות הללו עם בלי איש מקצוע, ידוע לי שיש כדורים להתמודדות עם אי אמון ופראנואידיות. השאלה באמת האם ועד כמה זה קיים אצלך. האם נכוותה בעבר בקשר בעניין האמון? אלו דברים שניתן גם לעבוד עליהם בטיפול.

דני שלום אתה צריך לבדוק עם עצמך את מקורותיהן של המחשבות. האם קרה משהו שבעקבותיו הן התחילו, האם יש לך נטייה למחשבות טורדניות בכל נושא או רק בנושא הזה. יש אפשרות לדבר עם החברה ולנסות להבין ולפתור את זה בעזרתה. לפעמים מדובר בנושא שהוא אישי ולפעמים ביטוי למשהו שצריך להתייחס אליו בקשר הזוגי. חשוב לכן שתבין האם אתה צריך לטפל בעצמך או שיש כאן משהו בקשר הזוגי שדורשת התייחסות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! תודה על התייחסותך לשאלתי בעניין קשב וריכוז אינני יכולה לפנות לפסיכולוגית מפניי שהיא נפטרה אני רק רוצה לשאול אותך אם יש אפשרות שילד שמתקשה להתרכז אחרי שעה סובל מחוסר קשב וריכוז? בתודה מראש!

קוקי שלום האפשרות קיימת, אבל זה דבר תיאורטי לחלוטין. אני מציע לפנות לגורם מקצועי שייעץ לך כיצד להמשיך הלאה לאור האבחון שבוצע ויוכל לומר האם הדברים הכתובים שם תקפים או דורשים בדיקה נוספת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ד"ר קפלן יש לי בן 21 עם אמון בעיות של התנהגות אימפולסיבי שלא ניתן לשלוט עליו. מה לעשות? תודה. סלי

סלי שלום שאלתך כללית מאוד וקשה לתת לך עצה מעשית ללא נתונים נוספים. במידה ובנך מודע לבעייותיו ניתן להפנות אותו לייעוץ ואבחון. במידה ואת הבעיה את מרגישה והוא לא, הסיפור הוא יותר בהקשר למערכת היחסים בבית ואז כדאי שאת תקבלי ייעוץ אצל עובד סוציאלי או פסיכולוג משפחתי כיצד לנהוג עימו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלה בעניין חולשה וירידה בהגנות יש לי בעיה שכל דבר שאני צריך לעשות ורוצה לעשות ברגע שאני בא לעשות הגוף נעשה כבד ויש לי חולשה בגוף ואני משותק למשל לסדר את החדר, לשלוח מכתב, לכתוב את ההודעה הזאת (שהצלחתי רק לאחר הרבה חודשים) ללכת לצחצח שיניים, לקרא דברים שאני צריך לקרא פתאום המוח מחליט שזה לא מעניין אותו וכשאני מאלץ את עצמי לקרא דברים שאני צריך לקרא אז אני נתקף בשיתוק אפילו שאני דוחה למתי שיתחשק לי בחיים לא מתחשק לי וכל מה שמתחשק לי זה הדברים השוליים כמו לראות טלוייזיה אפילו בטלוויזיה אם יש תוכנית שאני מחכה לה בקוצר רוח כבר חודש פתאום כשזה מגיע אני נרדם ןלא יכול לשלוט על העירנות וזה לא בגלל שאני עייף כי אני מתעורר מיד אחרי שהתוכנית נגמרת ויכול להיות עירני עוד הרבה שעות. אבל זאת רק דוגמא יש עוד הרבה דוגמאות שכל מה שמשותף ביניהם הוא שהגוף שלי לא נותן לי לעשות דברים שאני צריך ומתכוון לעשות ומאוד רוצה לעשות .באותו רגע אני כמו אדם משותק שמנסה להניע את עצמו במאמץ רב אבל לא מצליח וזה מאוד מעציב אותי ולפעמים בסיטואציות של אחריות כבדה מאוד מלחיץ אותי ומעורר חרדה. הבעיה גם לובשת צורות גם כאשר מישהו משמיץ אותי או מאשים אותי ואז אני משותק מלהגן על עצמי למרות שאני יודע ובטוח שזה לא נכון אבל בגלל הלחץ אני מסכים. למשל אם שילמתי כבר עבור משהו אפילו שיש לי קבלה עליו אם בא מישהו ואומר בנוכחותי למישהו אחר שאני לא שילמתי והוא נחוש ואני רואה שהאדם ששומע מתחיל להאמין לו אני מרגיש שאין לי כח נפשי להגיד לו שאני כן שילמתי ואני משותק מלהגן על עצמי מההשמצות והאשמות השווא ואני לא אומר כלום ואפילו מצדיק אותו רק שיעזוב אותי לנפשי הדבר קורה גם כאשר יתנו לי קנס או עונש אני לא מסוגל להתמודד מול דברים לא נכונים שאומרים עלי ואני מסכים איתם וחיי בצער את ההתיחסות וההשלכות שנובעות מזה כאילו זה אמיתי. זה קורה הרבה כי אנשים מלבישים חשדות בגלל סטריאוטיפים או סתם בגלל שאולי עברה עליהם שריטה במוח באותו רגע. אבל השיתוק הזה גורם לכך שדווקא דברים שנחוצים לי אני לא עושה למשל כשלמדתי בקורס והמורה כל שבוע היה אומר לנו איזה מאמר לקרא ושעליו ניבחן דווקא על המאמר שאבחן עליו אני נרדם ומאמרים אחרים לא אפילו שמאמר Y עניין אותי כשלא ידעתי שצריך אותו פתאום כשכן אבחן עליו ארדם כאילו הגוף שלי עושה לי דווקא להכשיל אותי. ברצוני לומר שאין לי רצונות מנוגדים כי זה קורה בדברים שאני באמת רוצה למשל ללכת לשירותים אני לא מסוגל ומתענה בלילה ולא נרדם בגלל שיש לי לשירותים ואני מאוד רוצה ללכת אבל הגוף שלי משתק אותי דווקא מללכת לשירותים כי אני כן יכול לקום לפתוח טלויזיה בסלון. רציתי לדעת איך אפשר להסביר את הבעיה שלי ?

אבי שלום נשמע שכשמגיע משהו משמעותי שאולי גם מעורר התרגשות ואולי אפילו חרדה אתה מתכנס ובצורה הגנתית נמנע מלעשותו או לחוות אותו. ירידות במשאבי האנרגיה הללו קשורות בוודאי לדברים שאתה מתמודד איתם, בין אם בצורה מודעת ובין אם באופן לא מודע. במידה והדבר מאפיין את כל מהלך חייך חשוב שתפנה לטיפול פסיכולוגי לצורך התייעצות. הבעיה היא כמובן שגם אם תחליט ללכת בעית חוסר האנרגיה עלולה לעצור אותך גם שם. לכן חשוב שתשוחח על העניין עם אדם קרוב, למשל הוריך, ותבקש עזרה כדי להגיע לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלה בעניין חולשה וירידה בהגנות יש לי בעיה שכל דבר שאני צריך לעשות ורוצה לעשות ברגע שאני בא לעשות הגוף נעשה כבד ויש לי חולשה בגוף ואני משותק למשל לסדר את החדר, לשלוח מכתב, לכתוב את ההודעה הזאת (שהצלחתי רק לאחר הרבה חודשים) ללכת לצחצח שיניים, לקרא דברים שאני צריך לקרא פתאום המוח מחליט שזה לא מעניין אותו וכשאני מאלץ את עצמי לקרא דברים שאני צריך לקרא אז אני נתקף בשיתוק אפילו שאני דוחה למתי שיתחשק לי בחיים לא מתחשק לי וכל מה שמתחשק לי זה הדברים השוליים כמו לראות טלוייזיה אפילו בטלוויזיה אם יש תוכנית שאני מחכה לה בקוצר רוח כבר חודש פתאום כשזה מגיע אני נרדם ןלא יכול לשלוט על העירנות וזה לא בגלל שאני עייף כי אני מתעורר מיד אחרי שהתוכנית נגמרת ויכול להיות עירני עוד הרבה שעות. אבל זאת רק דוגמא יש עוד הרבה דוגמאות שכל מה שמשותף ביניהם הוא שהגוף שלי לא נותן לי לעשות דברים שאני צריך ומתכוון לעשות ומאוד רוצה לעשות .באותו רגע אני כמו אדם משותק שמנסה להניע את עצמו במאמץ רב אבל לא מצליח וזה מאוד מעציב אותי ולפעמים בסיטואציות של אחריות כבדה מאוד מלחיץ אותי ומעורר חרדה. הבעיה גם לובשת צורות גם כאשר מישהו משמיץ אותי או מאשים אותי ואז אני משותק מלהגן על עצמי למרות שאני יודע ובטוח שזה לא נכון אבל בגלל הלחץ אני מסכים. למשל אם שילמתי כבר עבור משהו אפילו שיש לי קבלה עליו אם בא מישהו ואומר בנוכחותי למישהו אחר שאני לא שילמתי והוא נחוש ואני רואה שהאדם ששומע מתחיל להאמין לו אני מרגיש שאין לי כח נפשי להגיד לו שאני כן שילמתי ואני משותק מלהגן על עצמי מההשמצות והאשמות השווא ואני לא אומר כלום ואפילו מצדיק אותו רק שיעזוב אותי לנפשי הדבר קורה גם כאשר יתנו לי קנס או עונש אני לא מסוגל להתמודד מול דברים לא נכונים שאומרים עלי ואני מסכים איתם וחיי בצער את ההתיחסות וההשלכות שנובעות מזה כאילו זה אמיתי. זה קורה הרבה כי אנשים מלבישים חשדות בגלל סטריאוטיפים או סתם בגלל שאולי עברה עליהם שריטה במוח באותו רגע. אבל השיתוק הזה גורם לכך שדווקא דברים שנחוצים לי אני לא עושה למשל כשלמדתי בקורס והמורה כל שבוע היה אומר לנו איזה מאמר לקרא ושעליו ניבחן דווקא על המאמר שאבחן עליו אני נרדם ומאמרים אחרים לא אפילו שמאמר Y עניין אותי כשלא ידעתי שצריך אותו פתאום כשכן אבחן עליו ארדם כאילו הגוף שלי עושה לי דווקא להכשיל אותי. ברצוני לומר שאין לי רצונות מנוגדים כי זה קורה בדברים שאני באמת רוצה למשל ללכת לשירותים אני לא מסוגל ומתענה בלילה ולא נרדם בגלל שיש לי לשירותים ואני מאוד רוצה ללכת אבל הגוף שלי משתק אותי דווקא מללכת לשירותים כי אני כן יכול לקום לפתוח טלויזיה בסלון. רציתי לדעת איך אפשר להסביר את הבעיה שלי ?

התיאור שלך מאוד מעניין. אתה מתאר פסיביות קשה מאוד עד תחושת שיתוק, פחד מאחריות, דחיינות קשה (נטייה לדחות דברים) , מעין חוסר אונים. לדעתי ייתכן שיש לך איזהשהוא קונפליקט פנימי. נראה שאתה חרד מאוד ממשהו, אוליי הפחד להתבגר, מה דעתך? נראה שלא יהיה מנוס מכך שתפנה לטיפול רק שם תוכל לברר לעצמך את הדברים לעומק.

אין לי קונפליקט פנימי או ניגוד כשלהו ברצון לעשות לבין רצון לא לעשות כי אני באמת בכל ליבי רוצה לעשות וזה קןרה לי גם בדברים שבחיים אין אפשרות לרצון לא לעשות. אני מודה לך על ההתחשבות לנסות להסביר את הבעיה אולי יש סיבות אחרות ואני מנסה לחשוב... תודה

בהמשך לתגובתי הקודמת. אין דבר וחצי דבר גנד הומוסקסואלים. נו באמת ? עד לפני מספר שנים היו נפוצות ביותר הבדיחות אשר התיחסו בבוז להומוסקסואליות והנושא נחשב לסוד אפל .כיום בעידן הפוליטיקל קורקט הגישה שונתה וטוב שכך. אין סיבה להפלות אדם בגלל נטיותיו המיניות. אני לומדת עבודה סוציאלית ומקדישה את עצמי לעזרת הזולת ללא הבדל של גזע, מין או נטיה מינית. לעניין חריגות ההומוסקסואלים: ראה התיחסות של ארבעה פסיכיאטרים ישראלים בנדון (אליצור,טיאנו,מוניץ ונוימן) ב"פרקים נבחרים בפסיכיאטריה". הומוסקסואליות מופיעה שם תחת כותרת של סטיות מיניות וזאת נכון להיות. לעניין המכתב : התבאטויותיו של מר דקל נראו לי מעניינות הן ברמת התוכן (פסיכולוג המדבר על חלומו הרטוב ) והן בהתיחסותו אליך ... אתה יפה וכ"ד. בכל אופן תודה על התיחסותך

לא הבנתי את עמדתך בעניין חריגות ההומוסקסואליות ואת כוונתך במשפט "וזאת נכון להיות". אשמח אם תסבירי אם נפלה טעות כתיב או שבאמת את מתכוונת שככה צריך להיות. לגבי התיחסות המערכת הפסיכיאטרית, הרי שהומוסקסואליות נכללה ב DSM עד שנת 1974. עצוב שרק אז הוציאו אותה משם וזו לדעתי תעודת עניות לפסיכיאטריה. אינני חושב שזה עינינו של איש רגיל, פסיכולוג או פסיכיאטר, מה אנשים מבוגרים עושים בהסכמה מלאה וללא כל סיכון לעצמם או לזולת. 10 אחוז מהאוכלוסיה הינה הומוסקסואלית ובהתחשב בעובדה שהומוסקסואליות איננה עניין של שחור ולבן ויש הרבה גוונים בין שני הקצוות הרי שמדובר בתופעה אנושית שרחוקה מלהיות חריגה. מעבר לזה, אני מתקומם בשימוש שנעשה במונח סטיות מיניות כלפי התנהגויות שנעשות בין מבוגרים בהסכמה, גם אם הם נשמעות מפסיכיאטרים . גם אם ההומוסקסואליות הייתה חריגה ומצומצמת בהיקפה, הרי זכותו של היחיד לפעול כרצונו כל עוד הוא לא מסוכן לעצמו או לאחרים. הדעות והעמדות של המערכת הפסיכיאטרית אינם יכולות להיות מעל זכויות אדם בסיסיות ועל הנקודה הזו יש מלחמות גם בנושאים שלא קשורים להומוסקסואליות.

עמדתי היא שלא מעניין אותי העדפותיו המיניות של פלוני או אלמוני. נקודה. כל אחד שיתנהג בהתאם להעדפותיו ודחפיו המיניים. מאידך, לא ניתן להתעלם מהעובדה שעד זמן לא רב התיחסו להומוהים-לסביות בהתנשאות ולעג. וכיום מתעלמים מההפלית העבר במעין עמדה שכאילו שלא הייתה קיימת אפליה לדעתי מתוך מקום של פוליטיקאלי קורקט = חלק מהמלפים מעוניינים להחשב כנאורים ועל כן "כאילו" מקבלים את ההומוסקסואליות כאופציה נורמלית. הציניות מפריעה לי. מעבר לכך, לא ברור כיצד מסתדר העובדה שהממסד הפסיכיאטרי-לפחות חלקו רואה בהומוסקסואלית סטיה (ראה ספרות רלוונטית ) וחריגות ומאידך ,ניטען שהומוסקסואלים נחשבים לנורמליים וכשירים לשמש כמטפלים .טענה נוספת של הפסיכיאטרים הנ"ל הינה שההומוסקסואליות הוצא מה- DSM כצעד פוליטי ככניעה ללחצם של הארגוני ההומוסקסואלים בארצות הברית.

הערה: ביחס ל"צריך להיות " התכוונתי לכתוב "נכון להיום ". ונכתב בטעות " נכון להיות ".

ד"ר קפלן שלום רציתי להתייעץ בקשר למישהו שאני מכירה ועובדת איתו. אדם שלא מראה את הרגשות שלו מבחוץ אבל במשך השנים למדתי לזהות אותם בעצמי.. הוא אחד שכלפי חוץ מעריך נשים יפות ונהנה "להראות" את עצמו כמו טווס אבל בתכל'ס אין שם כלום חוץ ממשחק (הוא נשוי דרך אגב) עד עכשיו.. הוא התאהב במישהי ואני רואה כמה זה אוכל אותו... הוא כותב לה את כל מה שהוא מרגיש ועם כל זה שום דבר מצידה.. כשהוא מתייאש ממנה היא זורקת עוד עצם ונעלמת כלאומת שבאה. הכאב בלחכות, לדעתי, הוא בלתי נסבל.. לבדוק כל כמה דקות אם נכנס דוא"ל, לחכות אולי המבטים יצטלבו ברחוב ואולי יהיה רמז.. הוא חשב על אפשרות שאני אפנה אליה "בלי ידיעתו" אבל גנז אותה כי היא נראית טיפשית.. יש אפשרות למשהו אחר?

יעל שלום אני לא בטוח מה את שואלת אותי בדיוק. לגבי שיטות פרקטיות כיצד לדבר עם אותה בחורה אני מתאר לעצמי שהייעוץ הפסיכולוגי הוא לא בהכרח הכיוון שיכול לתת ערך מוסף, אם כי אולי יהיו למשתתפי הפורום רעיונות. העניין העיקרי שכן רלוונטי לתהליכים פסיכולוגיים נראה לי המצוקה אליה נכנס המכר שלך. הוא נשוי, לא מחצין רגשות, מאוהב במישהי אחרת ומאוד עסוק ברגשותיו כלפיה. זה נראה לי מצב מורכב והעניין אינו בהכרח כיצד להתקרב אליה אלא איך להתמודד עם רגשותיו כלפי אשתו ובהחלט גם לגבי אהבתו החדשה. הכאב הוא בלתי נסבל, כפי שאת כותבת, אבל אני לא בטוח שאנחנו מסכימים לגבי מקורות הכאב. אני חושב שהוא נובע ממקור הרבה יותר רחב מאשר אותה בחורה ולכן אני לא חושב שהוא יפסיק ע"י מציאת הדרך לפנות אליה כך או אחרת. כל טוב ד"ר אורן קפלן

ובאיזה מקור מדובר? שיעמום מחיי הנישואין? אז למה דווקא היא?

שלום אני מחפשת מאמרים קישורים באנטרנט בעברית בנושא זוגיות חברות בלי אלימות תודה מראש נפגעה

שלום אני מציע שתכנסי לאתר מקום ותעייני בו. האתר אמנם מתמקד באלימות מינית אבל יש בו גם הרבה התייחסויות לאלימות בכלל. תוכלי כמובן לעשות גם חיפוש ע"י מילות מפתח כמו אלימות במנועי החיפוש, מומלץ למשל גוגל: www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה6 אובחן לאחרונה בתסמונת אילמות סלקטבית. על נמת לעזור לו האם עלנו לפנות לפסכולוג ואיזה? או פסיכיאטר? האם קיים חומר לקריאה בעברית על הנושא? תודה .

אסתר שלום יש לפנות לפסיכולוג ילדים לטיפול. באינטרנט (יש גם ביבליוגרפיה): http://www.education.gov.il/preschool/yeutz4_l.htm תיאור מקרה: http://www.geocities.com/yaronpeleg_il2/libido11.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בני שהוא עכשיו בוגר גם כן אובחן כך. בני עכשיו בן 36. הוא היה מדבר רק איתי ולא עם המורים והילדים, הוא עבר טיפולים פסיכולוגיים כמעט לאורך כל חייו. עכשיו הוא עדיין מופנם מאד אבל מדבר יותר, עובד בתיכנות ומתפרנס יפה. הייתי רוצה לשמוע יותר על התופעה הזאת גם מאסתר וגם מהפסיכולוג

שלום רב! בני(בן 6) נבדק אצל פסיכולוגית והיא כתבה בחוות הדעת כך:קושי בביצוע העתקת צורות עקב אמפולסיביות וקשיים בהתמדה, בלט אי שקט גדול השתובב,אבד הריכוז הפך לידותי וקפריזי. בתחילת הדף היא כתבה: התקשה להתרכז אחרי שעה, האם ילד שמתקשה להתרכז אחרי שעה חסר קשב וריכוז? או אולי קשה למידה? בתודה מראש!

שלום אני חושב שיהיה זה לא רציני מצידי להתייחס בחצי דקה לכמה מילים מתוך דו"ח של פסיכולוגית שפגשה ילד לכמה שעות. אני מציע שתקבעי פגישה עם המאבחנת ותבקשי לקבל הסברים מדוייקים על מה שנכתב בדו"ח. זו זכותך המלאה. אין טעם לשאול גורמים אחרים לפני שבררת מה היא ראתה בתצפית ובמבחנים, לצורך זה בוצע האבחון. בברכה ד"ר אורן קפלן

יכול להיות גם שמדובר על בעיית קשב על רקע רגשי כתוצאה מתקופה קשה שלהילד. אבחון אצל אדם שמבין בתחום ועוסקבו מומלץ. אני לא בטוחה שפסיכולוג הוא האדם.לדעתי פסיכיאטר או נוירולוג. או מכון שמתמחה בנושא.

שלום לד"ר קפלן: שמי ניצן, שאני לבד עם עצמי ושאף אדם לא נמצא לידי אני מרגיש נוח עם עצמי ואני מדבר שוטף, אך ברגע שאני יבוא במגע עם אנשים כגון: משפחה , חברים אני לא אדבר כ"כ שוטף ונתקעים לי המילים לפעמים. רצוי לציין שגם שאני מדבר בטלפון או יוזם שיחה אני מתרגש ולא מדבר שוטף. האם יש פתרון לבעיה זו, ממה היא נובעת ? הבעיה הזו משפיעה כמעט על כל החיים שלי. ואני מתוסכל בגלל זה.

ניצן שלום לפי דבריך אתה מזהה שחוסר הזרימה של הדיבור נובע ממצבים שמעוררים התרגשות או איש שקט. נשמע שזה קורא בהקשרים חברתיים. הבעיה אינה הדיבור הקטוע אלא מה שעומד מתחתיו וזה התחושות שלך בחברה. אני חושב שכדאי לטפל בנושא הזה ואולי בנושא הביטחון העצמי שלך שכנראה משפיע עליו. יש אפשרות לטפל ישירות בדיבור הקטוע, למשל ע"י היפנוזה, אבל אני חושב שאיכות חייך תשתפר באופן משמעותי לא רק אם הדיבור יהיה שוטף יותר אלא אם תחושתך הכללית ליד אנשים תהיה יותר טובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה קודם כל על התגובה השאלה שלי כיצד אני מטפל במצבים האלו?

אנו נשואים כ- 7 שנים, יש לנו 2 ילדים -בן 5.5 ו שנה וחצי. בעלי משכיל, אדם טוב ואבא נפלא. הבעיה שלנו היא פתיל קצר. כל דבר מעצבן אותו. זה היה כך מאז ומתמיד. למשל- הוא לא מוצא משהו בבית-"איפה החבאת לי..." שכחתי להוציא את המפתח מהדלת-הוא מסוגל לצרוח עלי ולגרום למריבה. כך שיש אין ספור "מוקשים" שונים ומשונים שאני עולה עליהם גם כשאני נזהרת. שנינו עובדים אך כל עבודות הבית הן בתחום אחריותי, ובד"כ אני לא מקבלת עזרה, לפעמים כן לאחר שאני מוחה על כך אבל הוא כועס עלי ואז האוירה בבית עכורה. מלבד זאת הוא אדם טוב שניתן לסמוך עליו- אם זה כשהילדים חולים ומישהו צריך להשאר עימם בבית, לעזור לי כשאני נתקעת עם האוטו וכ"ו, אבל גם אז לא ברוח טובה ולאחר מריבה. חשוב לציין, בעלי מבוגר ממני ב-8 שנים, אני בשנות ה-30 לחיי. אני מרגישה שהוא לא מעריך אותי כאדם ולא מכבד אותי. החלטנו לפנות לטיפול זוגי, אך איני יודעת היכן להתחיל לחפש. אנו גרים באזור השרון. תודה

גליה שלום אני חושב שהההחלטה לפנות לטיפול זוגי נכונה ומתאימה לאור מה שאת מספרת. נשמע שיש לכם קשר טוב אבל שיש דברים שפוגעים בו ועם השנים הם עלולים לשחוק את שניכם באופן שעלול להעמידו בסכנה. טיפול זוגי כעת עשוי בהחלט להביא למציאת שיווי משקל חדש. מבחינת בחירת מטפל, יש אפשרות לפנות לקופת החולים או באופן פרטי. בקופת חולים כדאי להתקשר לצוות בריאות הנפש באזורכם ולקבל הכוונה. לגבי טיפול פרטי אוכל להפנותכם באזור ת"א/ר"ג (תוכלו לשלוח לי מייל ע"י הקלקה על שמי) או פשוט פתחו דפי זהב ובידקו מי נמצא באזורכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, קבלתי רשימה של מטפלים העובדים בהסדר עם קופת חולים. ישנם שם כמה סוגים: פסיכלוגים קליניים, פסיכוטרפיסטים, עובדים סוציאלים. אילו המתאימים? אולי "פתיל קצר" הוא עיניין לטיפול תרופתי? תודות

נכדי בן 3.3 נמצא בחו"ל עם הוריו מזה 4 חודשים.הוא שהה אצלינו הרבה ומאד ו קשור אלינו,במיוחד לסבו.בתקופה הראשונה הוא מאד רצה לדבר אתנו בטלפון ואף יזם זאת יום יום.לפני כחודש ביקרנו אותו והוא היה מאד עצוב ביום שחזרנו ו כל הזמן ביקש שנשאר אתו "כל החיים".מאז הוא מסרב לדבר אתנו בטלפון. שאלתי היא:האם יש להתנהגותו משמעות כלשהי?האםהוא מפרש זאת כבגידה,כנטישה וזו דרכו להביע את כעסו?האם יכולות להיות לזאת השלכות על יחסו אלינו,או אחרות?כיצד עלינו לנהוג?

אתי שלום סירובו לדבר איתכם בטלפון הוא כנראה דרכו לשמור על עצמו. כנראה שהמרחק קשה לו והשיחה בטלפון עלולה להיות כואבת. לא בהכרח שמדובר בדרך להביע כעס. אני מציע לשלוח לו מכתבים, מתנות ותמונות ולשמור על הקשר איתו ממרחק. סביר להניח שעם הזמן יחזור גם לדבר איתכם בטלפון. בברכה ד"ר אורן קפלן

הכי חשוב זה אף פעם לא "להתיאש" ולתת לנכדכם תחושה שאתם הולכים יחד אם כעסו, אני מאמינה שזה שלב שנוצר מתוך פגיעה,וכמובן אי הבנה מצידו כי הוא בסך הכל ילד מאוד קטן. תמשיכו להתקשר ולהראות אכפתיות,ואולי תמצאו פתרון שתיפגשו איתו בתדירות גבוה יותר.

שלום, האם תוכל להסביר לי מהי בדיקת Bender Gestalt Screening for brain disfunction תוצאות הבדיקה אמורות להצביע על מה?, באיזה מקרים החוק מחייב לעבור בדיקה שכזו ואם בכלל?. האם במקרה של גירושין, לצורך חזקה על ילדים, צריך לעבור בדיקה שכזו.? האם אדם שעבר ניתוח מוח עקב ADEM, ולוקח תרופוות נגד אפילפסיה, צריך לעבור בדיקה שכזו? האם תוכל להפנות אותי לאתרים המסבירים את מהות הבדיקה תודה עירית

עירית שלום אין בדיקה ספציפית שמוגדרת בחוק או בכל מקום אחר לגבי מבדקים לצורך חזקה על ילדים. האבחן רשאי לבחור מתוך מגוון מבחנים פסיכולוגיים שקיימים בשוק את מה שנראה בעיניו נחוץ לצורך המקרה הספציפי. כנ"ל אין הכרח לבדיקה כזו גם אחרי ניתוח מוח או בכל הקשר אחר. מבחן הבנדר הפופולרי נועד דווקא לאבחון אישיותי. במקורו נועד לבדיקות נוירופסיכולוגיות ולעיתים עדיין משתמשים בו בהקשר זה. אישית אינני מכיר את מבחן הבנדר שציינת ואינני יודע אם הוא אותו מבחן שהזכרתי או לא. משמו נשמע שהוא בודק היבטים פסיכונוירולוגיים ומאחר שאמרת שמדובר באדם שעבר ניתוח מוח וסובל מאפילפסיה הרי שהבדיקה נשמעת הגיונית. בשורה התחתונה, אין כלל חוק שקובע שאדם צריך לעבור מבחנים. בעת בדיקה פסיכולוגית לצורך חזקה על ילדים נהוג לשתף פעולה עם המאבחן ולסמוך על שיקול דעתו, שכן חלק מהתהליך הוא גם התרשמותו האישית ולא רק תוצאות המבחנים הפסיכולוגיים. במידה ותוצאות החלטותיו לא יהיו לרוחך אז יש מקום גם לשאול ולערער על אופי המבחנים שבחר לצורך האבחון. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אורן נסחפתי בטעות אל הפורום שלך כשהייתי בחיפוש אחר חברים (?) שירצו להקים איתי קבוצת דינמיקה פסיכולוגית (החלום הרטוב הפסיכולוגי). איזשהו צדק פואטי , או אולי חוקי ההסתברות הצוננים, הביא אותי ישר אל המדריך הראשון שלי בתנועת (סליחה: בארגון) הנוער, כלומר אל קבוצת הדינמיקה הראשונה שלי (ואולי גם התבנית שלאורה נוצר החלום הרטוב). כיון שכבר עצרתי כאן בפורום הזה והבנתי מי אתה, החלטתי לקרוא מעט מהדברים שכתבת. על פי "עניי עירך קודמים" בחרתי לחפש קודם כל את הדברים שכתבת לגבי הומוסקואליות, והם היו ישירים וברורים. מצד שני הופתעתי שהנושא הופיע כל כך מעט בפורום זה, כי בתור מישהו שמתנדב בעזרה נפשית בתחום זה, אני יודע עד כמה המצב קשה. בכל מקרה - עכשיו אני אתפנה לקריאת הדברים הרבים הנוספים שכתבת, ואני כבר מנחש שגם הם יהיו רציניים ויסודיים. לא ייאמן איך שלא השתנית מאז שהיית המדריך שלי. אני מקווה שאתה לא כועס על הדברים האינטימיים שאני כותב פה לגביך, אבל זה בדיוק היופי של האינטרנט: התמהיל שובר הגבולות של מוכר וזר, חושפני ואנונימי. אולי זה רק בדימיון שלי, אבל אני מרגיש באופן האינטואיטיבי והעמוק ביותר שאתה תמיד הולך עם הלב, ועושה עד הסוף את מה שגורם לך סיפוק, וזה עושה אותך כל כך כל כך יפה. דקל

שלום דקל נחמד ונעים לפגוש אותך, גם באופן וירטואלי, למרות השנים הרבות שחלפו. אני מרגיש מאוד מוחמא מדבריך. מקווה שתצליח למצוא את חברי הקבוצה המתאימים למימוש החלום. להתראות אורן

מכתב מעניין. האם הממסד מאפשר להומוסקסואלים לשמש כפסיכולוגים? אין לי דבר נגד הומו-לסביות-ביסקסואלים. בעבר היה נהוג שהם/הן אינם יכולים לשמש כמטפלים. האם הגישה השתנתה ברוח הזמנים והסובלנות כלפי חריגים ?

מיכל שלום אני תוהה למה את מתכוונת שהמכתב מעניין. בכל מקרה, למרות שאת כותבת שאין לך דבר נגד הומוסקסואלים נוסח הדברים יכול להתפרש כסוג של רתיעה, ולו בגלל הטענה שמדובר באוכלוסיה חריגה שכיום מתייחסים אליה בסובלנות. הומוסקסואליות אינה נחשבת חריגות לא מבחינת החוק ולא מבחינת האבחון הפסיכיאטרי. היא יכולה להיחשב חריגה בעיני קבוצות ופרטים באוכלוסיה, אולם זו דעה אישית ולא כלל אוניברסלי. לפיכך בישראל אין כל מניעה חוקית או אחרת מהומוסקסואליים לעסוק בכל מקצוע כולל בתחומים הטיפוליים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לאחרונה התחילה להתפתח אצלי בעייה שגם קשורה לתזונה וגם להתנהגות,אני מאוד מודעת לבעייה אך לא יודעת איך להתמודד איתה,מה לעשות או איך לפתור אותה... אני נוהגת ונהגתי לשמור על משקלי ולהתעמל בקביעות... מה קרה לי לאחרונה הוא שבגלל הבגרויות התחלתי לאכול הרבה הרבה יותר ואני לא סתם מדברת על אכילה קצת יותר מהרגיל אלא על כמה חבילות שוקולד,המון ממתקים ושטויות אחרות שנזללים על ידי באופן שיטתי ולאחר מיכן אני כמובן סובלת מכאבי בטן וגם מיתר מרץ בשל השוקולד שמעלה משום מה אצלי את הדופק... אני כל הזמן אומרת לעצמי(כי בעיקרון מה שקורה הוא שנוצרת אצלי המחשבה ש"זה רק היום וזהו,מחר כבר אשמור,מחר כבר אעשה הכל טוב יותר,מחר אהיה בשליטה..")וזה מתחיל כיום רגיל,עם אכילה סבירה,ואיכשהו לאחר ארוחת הצהריים זה מתפרץ,פתאום מתחשק לי שוקולד,ואני לוקחת ואומרת לעצמי "אוקיי אז אני לא אוכל ארוחת ערב היום וככה אפצה על "החטא" וכך יצא לי כבר הרבה פעמים לעשות, אני לא יודעת אם זו אכילה כפייתית,כי אני יודעתשהאכילה הזו תגרום לילעלייה במשקל,שלא לדבר על הרס הבריאות העצמי שלי,ואני רוצה להפסיק ולהיות בשבליטה,אני אפילו כותבת מה אני אוכלת,אני מתעמלת ומאוד מודעת לעינייני ביראות וכו,ודווקא במשך שנה הצלחתילאכול בריא וטוב,והתעמלתי ואני לא יודעת למה זה קרה לי... הכל התחיל מפורים,שהיה איזה יום שפוט החלטתי לזלול לי קצת,וכאילו כשאני מתחילה לזלול נוצרת אצלי המחשבה ש"אה כבר אכלתי הרבה היום,כך שזה לא יהיה משנה אם אכניס עוד כמה דברים לפה...מחר יום חדש ואתחיל מחדש.." אבל זה לא קורה! ואני לא יודעת מה לעשות,איך להפסיק את זה אחת ולתמיד, בבקשה,לכל מי שיכול לעזור לי,כל עיצה תתקבל בברכה! (לצורך העינייו אני תלמידה בת 17)

שירלי שלום האוכל אינו הבעיה כיוון שברוב המקרים אנשים אוכלים לא בגלל שהם רעבים אלא בגלל שהאוכל נותן מענה לצורך נפשי. סביר להניח שאת נמצאת בתקופה לחוצה או ייחודית מבחינה כלשהי ולכן תגובות הזלילה החריפות. את צריכה לחשוב ולטפל במקור הנפשי למה שקורה לך והפסקת האכילה ללא הגבולות תפסיק מאליה. במידה ויש צורך התייעצי עם אנשי מקצוע, דיאטנית ופסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום 20:06 שלום לך כבת 15, יש לה התנהגויות מוזרות, מעין טקסים, ולפעמים התנהגות כפייתית בכל מיני דברים, יש לה גם חרדות בעיקר מפרידה או נסיעה מהמשפחה , ולכן נמנעת מנסיעות,חיי חברה מצומצמים,אך יש לה חברה אחת טובה, נערה מופנמת,ויחד עם זאת אינטלגנטית מעל הממוצע. אני מאד חוששת מסימפטומים המעידים על מחלה מה עושים מודאגת, אגי

אגי שלום במידה והנערה סובלת מתופעות של מחשבות והתנהגות כפייתית היא זקוקה לטיפול ועזרה. מדובר בבעיה ששייכת למשפחת החרדה ומתאימה לתיאור של ילדה מכונסת ומסתגרת. אני לא רואה טעם לעסוק בשאלה האם יש או אין מחלה, קיימת כאן מצוקה ללא ספק וצריך לעזור לנערה להתמודד עם החיים בצורה שונה מהאופן בו היא עושה זאת היום. זה מה שבאמת חשוב לטווח המיידי והארוך כאחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני עברתי מקרה של בגידה, הייתי נשוי שנתיים לאשה שגיליתי שמנהלת קשר עם חבר טוב שלי. ברגע שגיליתי עזבתי והתגרשנו. כיום בקשרים חדשים קשה לבנות אמון מחדש בבחורות. איך ניתן לעזור למערכת יחסים במקרה שלי? איך ניתן לצמצם את הסיכויים שמקרה כזה ישנה? תודה

שלומי שלום, קשה לתת אמון בבני אדם בכלל ולא רק בין גברים לנשים ולהיפך. שרלטנים, רמאים, נוכלים ובוגדים נמצאים תמיד בכל התחומים אבל במשך הזמן אנחנו לומדים לזהות אותם ולהיזהר מפניהם. אבל זה לא מה שישבור אותך, נכון? לגבי החברה החדשה - תשתדל לבדוק מהו יחסך כלפיה ואיך היא מרגישה באמת. תנסה לשהות בקרבתה כמה שיותר ולהתרשם בכל מיני מצבים איך היא מגיבה ואיך היא מתנהגת. הכי חשוב, אל תתאכזב ואל תשפוט את כל הבחורות בסרגל אחד. וזכור שצריך הרבה רצון, סבלנות ואורך רוח וגם אם העסק יקח הרבה זמן, בסוף תמצא את האחת שתפצה אותך על האכזבה, שתאהב אותך באמת ותשמור לך אמונים. שיהיה לך בהצלחה

שלומי שלום מטבע הדברים אתה זהיר יותר כעת לאחר שנפגעת. חשוב שלאחר שתמצא קשר משמעותי לא תפגע בו רק בגלל ההסטוריה שלך, זה עלול להיות מעגל קסמים הרסני מאוד עבורך. אתה צריך להתמודד עם הפגיעה שקרתה לך אבל גם לא לאבד אמון באנשים עם כל הקושי שבכך. אין לאף אחד תעודת ביטוח כנגד בגידה ותיאורטית זה יכול לקרות שוב. אפשר במידה מסוימת לומר שאתה סובל כעת מפוסט טראומה ומגיב בחרדה לכל אפשרות שהיא תחזור. יתכן שכאשר תמסד קשר עם בת זוג יהיה כדאי לך לפנות איתה לטיפול זוגי לתקופה מסוימת כדי שהחששות יעלו בצורה מבוקרת ולא יגרמו לך להזיק לקשר מתוך חששותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שיוווו, בטח הרגשת ואולי עד היום אתה מרגיש על הפנים !!!. נבגדת על ידי אישתך, הדבר נעשה עם חבר טוב שלך, התגרשת אחר כך. הפגיעה כאן היא משולשת וכל אחד ממרכיבי הפגיעה כואב גם אם הוא היה עומד לבדו. אני מתאר לעצמי שרק מי שעובר דבר כזה יכול להבין כמה כואב השילוב של שלושתם ביחד. אם אתה הרגשת/מרגיש מאד רע מזה זה בהחלט טיבעי. יש כאלו שמתאוששים יותר מהר ויש כאלו שלוקח להם הרבה זמן להתאושש מפגיעות כאלו (אפילו שנים). אל תלחיץ את עצמך ותן לזמן לעשות את שלו כי הזמן הוא המרפא העיקרי. אתה גם השתנתה קצת במובן שאתה הרבה יותר מנוסה היום וההתנסות הזו תעזור לך בהמשך דרכך. אי אפשר להבטיח במאה אחוז שזה לא יקרה בעתיד. מה שכן הזמן יעשה את שלו ותלמד בדרכך להנות מקשרים עם נשים/חברים, מעמדה של אדם מנוסה יותר וזהיר יותר. שיהיה לך בהצלחה

שלום רב, ישנה התנהגות אובססיבית המתבטאת כך- בדיקה חוזרת ונשנית של ידית הדלת לאחר נעילתה האם הדלת באמת סגורה, לאחר סיום שיחת טלפון בדיקה האם השיחה נותקה, סגירה חזקה של בקבוקי שתיה. על מה מעידה התנהגות זאת? מהיכן היא נוצרה? איך ניתן להפסיקה? תודה רבה.

קודם כל זה שאתה מודע לבעיה ואפילו מכנה אותה "אובססיב" - זו כבר חצי הדרך לפתרון. לדעתי, הבעיה נובעת מחוסר ביטחון שלך בעצמך. אתה כנראה מנסה לחפש את המגרעות והפגמים גם כשהם רק בדמיונך ולא במציאות. אז ככה, כדי להיפטר מההרגלים האלה צריך לעבוד בשיטה של "תהרוג טורקי ותנוח"... הכוונה שתנסה בהדרגה לחסל אותם אחד אחד. תחליט שאתה לא בודק יותר מפעם אחת את הדלת אבל תחליט ותעמוד בזה. יום אחד, יומיים , שלושה וכך הלאה. אחר כך תעבור לעניין של הטלפון או סגירת בקבוק שתייה וכו'. במשך הזמן, תראה איך הצורך הזה הולך ונחלש (כמו בגמילה ממשהו שמכורים לו) ובסוף הצורך הזה ייעלם לחלוטין. אבל צריך המון רצון, נחישות ואמון בעצמך. שיהיה לך בהצלחה

שלום התנהגות כפייתית הינה חלק מהפרעת חרדה ואפשר לטפל בה הן ע"י שיטות פסיכולוגיות והן ע"י תרופות. רצ"ב שני קישורים להסברים על התופעה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי רישיון נהיגה מלפני 20 שנה .המון פעמים כמעט רכשתי אוטו וברגע האחרון אני מתחרטת. יש לי ילד קטן. וכל הזמן יש לי מחשבות שיקרה תאונה באשמתי או באשמת נהג אחר. יש לציין שרוב הפחד שלי נוגע לילד(ילד שנולד אחרי הרבה שנות סבל) כל הזמן המחשבות "מסתובבות " לכיוון תאונות.אולי בגלל התקשורת . האם אני צריכה טיפול שיחתי? תודה מראש

ימית שלום במידה והתופעה מבודדת מחרדות אחרות, כלומר, אם בסה"כ אין לך התמודדויות פסיכולוגיות נוספות, אפשר לטפל בחרדת נהיגה בגישה קוגניטיבית התנהגותית, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה, והתוצאות הן מהירות למדי. במידה וישנן גם חרדות אחרות, יתכן שהבעיה רחבה יותר ואז יותר מתאים לפנות לטיפול בגישה דינמית שבו אפשר יהיה להיכנס יותר לעומק להסטוריה האישית והסיבות שגורמות לחרדה. בכל מקרה, פסיכותרפיה בהחלט יכולה לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ,מחפשת מידע על מצבי חרדה, פחד, כשיש הורה חולה. מצאתי חומר רב על מצבים בהם ההורה חולה סופני, חולה איידס. אני מחפשת לכיוון הורה חולה לב, חולה י.ל.ד. וכו' תודה מראש

תמי שלום אני מציע לך להיכנס לספריה אוניברסיטאית ולעשות שם חיפוש על המחשב. תוכלי למשל להיעזר במאגר המידע של אוניברסיטת חיפה על מאמרים בעברית. יש כמה מאמרים שנכתבו בנושא, למשל בכתב העת שיחות. בקשי עזרה מהייעוץ בספריה לגבי מילות החיפוש המתאימות למה שאת צריכה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך כבר הייתי בספרייה רפואית בביח ובאונ' חיפה. לא ניסיתי את כתב העת שיחות.. אבל חיפשתי את הכל באנגלית ולכן אולי לא עלה. בכל אופן המון תודה.

שלום ! לאחי בן ה-9 יש חבר שכבר מגיל צעיר היה ממציא סיפורים על דברים שקרו לו, חשבנו שזה מן שלב בהתפתחות שהילד לא מבדיל מספיק בין דמיון למציאות. כיום הוא כבר בן 9 וביקר אצלנו לאחרונה, לאחר הביקור שמענו מאמא שלו (במקרה) שהילד חזר הביתה וסיפר לה כל מיני דברים על מה שהיה אצלנו (דברים שלא הרשו לו לקחת או לשחק בהם, חוסר התיחסות אליו מצד אחי וכו') מכיוון שכל זמן הביקור הייתי קרובה אליהם וראיתי או שמעתי אותם אני יודעת שהדברים לא היו ולא נברראו. שאלתי היא האם לספר לאמא (אימי ואני ביחסים טובים איתה) שהבן שלה משקר או לתתת לה לחשוב שאחי התנהג לבן שלה בצורה מאוד לא יפה ? תודה

היי עדי סביר להניח שאם הילד משקר בכל הזדמנות ,ובתכיפות, שזה נוגע אליכם, הילד גם משקר בסיטואציות אחרות,והוריו בטוח מודעים לכך. ואם את אומרת שהבעיה נמשכת שנים ,העובדה שתעירו להורים,לא בטוח תגרום להם לקחת לפתע יוזמה ולשנות את זה. אני מציעה שאם הם יעירו לכם על התנהגותו של אחיך (שלא הייתה ולא נבראה) , זה יראה כנראה את חוסר מודעותם לבעיה ואז אולי כדאי שתשתפי אותם בזה. בהצלחה.

עדי שלום ראשית הייתי מתחיל במילה לשקר, ואולי מחליף אותה בממציא דברים. כאומרים על ילד שהוא משקר, מייחסים לו בד"כ כוונה זדונית ושלילית. לעומת זאת, יתכן שהוא ממציא דברים מתוך מצוקה וכוונה להשיג תשומת לב, ולא בהכרח כיוון שהוא ילד שלילי. מאותו רגע שבו מתייחסים לילד בצורה מבינה ואמפתית אפשר גם לדבר על זה ביתר קלות. אם אימו קרובה אליך אינני רואה סיבה להמנע מלספר לה את מה שקרה, שוב, מתוך מחשבה שאולי הילד זקוק לעזרה, ולא לעונש על שקריו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה ניתן לעשות עם מישהו הזקוק בדחיפות לעזרה מקצועית אך מסרב ליזום זאת בעצמו?

תלוי בבעיה . אדם המסכן את עצמו או את סביבתו בגין בעיה נפשית ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשה להוצאת צו לבדיקה פסיכאטרית כפויה. אבל זה פתרון קיצוני למקרים קיצוניים. במקרים אחרים רק מינפולציות עקיפות בקשה ישירה רק תגרום להתנגדות.

ליאורה שלום בד"כ אין מה לעשות למעט לתמוך בו עד כמה שניתן. הצלחת טיפול תלויה בשיתוף פעולה מצד המטופל. לעיתים ניתן שקרובים לאותו אדם יפנו לקבלת ייעוץ כדי לעזור לאותו אדם, הדבר נפוץ מאוד בטיפול בילדים. במקרים קיצוניים, כמו שכותב דן, יש אפשרות להכריח קבלת טיפול אבל זה במקרים של סכנת מוות או סכנה ממשית לסביבה וטיפול בכפיה יעיל פחות מטיפול יזום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום!! קוראים לי קרן ואני בת 18 ,לפני ארבעה וחצי חודשים אני נפטר ממחלת הסרטן ,כאשר אני טיפלתי בו בחודשיו האחרונים וחוויתי איתו את שלבי המחלה והתדרדרותה עד למוות. כאשר אבי ניפטר הייתי עימו בבית החולים ,וראיתי אותו נפטר מן החיים ואף נפרדתי ממנו לאחר מכן. הפרדה הייתה קשה מאוד ,ולאחר מותו היו לי נדודי שינה קשיים שמזכירים לי בכל פעם את רגעיו האחרונים והבעת פניו ,עד כדי מציאות ובכל פעם אני חווה את הרגע הקשה הזה מחדש. עם הזמן התגברתי אך בתקופה האחרונה נדודי השינה חוזרים שוב ואיני יודעת מה לעשות ,כי בכל פעם שאני שוב עוברת את אותו הרגע אני נשברת יותר. אני מבינה שזהו תהליך של החלמה מטראומה שהאדם חווה ,אך אני מבקשת עצה על מנת שיהיה לי קל יותר לעבור את החוויה הקשה של מוות של אדם אהוב ,וכמובן להעלים את נדודי השינה. תודה!!

שלום רב לך, הדבר הכי פשוט שאת יכולה לעשות זה לפנות לרופא המשפחה בקופת חולים להסביר את הרקע לבעיה ולבקש כדור שינה שבודאי ינתן לך לתקופה מוגבלת ובמינון בהתאם לגילך.

קרן שלום אין ספק שעברת חויה קשה מאוד להיפרד מאב ואדם קרוב ולראות את רגעיו הקשים ואחרונים היא חויה מאוד קשה ובטח לבחורה צעירה בגיל 18 לא צינת האם יש לך קרובי משפחה אמא אחים אחיות אני מאוד מקווה שיש לך תמיכה ואת לא לבד קל מאוד להכנס למצב של דכאון ושחזור הרגעים האחרונים ונכון שהזמן מרפא אך בכל זאת הזכרונות תמיד צפים. חשוב שתיהי בסביבה תומכת מוקפת בחברות ואנשים שתוכלי לספר להם מה עובר אליך ולשתף אותם ברגשות שלך. כמו כן יש תרופות הרגעה שהם מצמחים כגון (קלנברין) שיכולים לעזור לך לזמן קצר עד שתרגישי יותר נוח . תמיד תחשבי במושג שאביך נח אכשיו ולא סובל יותר מהמחלה הקשה ואולי מחשבה זו תוריד ממך את הלחצים. כל טוב יעל

קרן שלום כאב הפרידה מאדם אהוב הוא קשה ועדיין לא עבר זמן רב מאז מות אביך. תגובותיך נשמעות לי טבעיות, אם כי ברור לי שאיכות חייך נפגעה מאוד לאחרונה. יתכן שתוכלי להיעזר בתמיכה פסיכולוגית או אף בכדורי הרגעה בצורה מקומית, אבל באופן כללי צריך לתת לזמן לעשות את שלו. לא סתם תקופת האבל ביהדות אורכת שנה. זה הזמן הסביר לעיבוד ראשוני של האבל, וכמובן שהכאב על אובדן הורה הוא דבר שנושאים לעד. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבחור הראשון הוא בחור אינו אמין הוא אוהב להתנדנד תמיד בין שתי בחורות למרות כל ההכחשות אני יודעת זאת.אי אפשר להיות עם משהו שלא סומכים עליו את זה כבר למדתי נראה לי שהמשיכה ביננו היא רק מינית ולא משיכה אחרת כלל! הבחור הזה אינו התבגר עדיין ואני לעומתו לא מתאימה לו אבל יש משהו בו שמושך אותי אולי זה המראה שלו אולי בגלל המעמד שלו בחבר'ה שלנו הבחור השני הוא נאה נורא וגם הייתי מוכנה להיות חברה שלו אני לא אומרת את זה עדיין בבטחה גמורה אבל משהו מתפתח את זה אני יודעת ..קשה לי לערב רגשות מאז איזה מקרה אחד מצער השהתאהבתי בבחור שלא אהב אותי ובסוף התעלל בי פיזית ובזה נגמר הסיפור ביננו לא שכחתי אותו במשך חצי שנה אבל הזמן עבר ועכשיו הוא היסטוריה אבל הפגם נשאר שאני לא מצליחה להתאהב או להרגיש משהו.נורא קשה לי להרגיש משהו חוץ ממשיכה מינית ואני רוצה לפרוץ המעצור הרגשי הזה ולהרגיש חופשייה ולהחליט מי מבין שני הבחורים שלכם סיון.

סיון, את לא כותבת בת כמה את אז אפשר רק לנסות ולנחש שאת מאד מאד צעירה (20, 21, 22?) שעדיין לא עיצבה את עצמה. אולי לפני שאת מתלבטת בין שני הבחורים, תקדישי קצת זמן ותחליטי שקודם כל את בודקת מה הם הרצונות והשאיפות שלך בחיים בכלל, מהן ההעדפות שלך, מה את מחפשת, מהם הצרכים שלך, מה את אוהבת ומה לא, על מה את מוכנה לוותר ולאיזה חלומות ואידיאלים את שואפת להגיע. ובקיצור, תגדירי את עצמך (לעצמך) בצורה יותר ברורה ואז תהיה לך גם התשובה הנכונה מבחינתךבאיזה בחור לבחור. הכלל הכי חשוב הוא להיות נאמנה לעצמך. בעקבות אמון זה יהיה לך קל לתת אמון באנשים. וחוץ מזה, כדאי שתזכרי ותשנני לעצמך שישנן תכונות הרבה יותר חשובות בחיים מאשר מישהו שנראה חתיך, ובעצם טיפוס מגעיל. היופי והמעמד החברתי לא צריכים להיות שיקול בבחירת חבר אמיתי. תכל'ס, ככה או ככה, לפנייך הרבה עבודה, אז יאללה קדימה. ובהצלחה

סיון שלום על הבחור הראשון אינך סומכת. לגבי השני, לא ברור מה ההתלבטות, אבל הוא מוצא חן בעיני, כך שברמה הטכנית נשמע שיש כאן העדפה לנסיון עם אותו בחור שני. בכל מקרה, הסיפור העיקרי לא נשמע בעיני כהתלבטות בין בחורים אלא בבחירותיך הפנימיות וביכולת שלך להתמודד עם רגשות. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי את דבריה של סיון ונראה לי שנשים(בארץ) מעדיפות גבר שמייחס אליהן בזילזול ומעורב מינית אם שני נשים לפחות. זאת הבנתי לאחר כמה מערכות יחסים בעיתיות. 3 פעמים קרה לי אותו סיפור שנבגדתי או ננטשתי על ידי נשים. והייתי איתן כנה מפרגן ודואג. אחת מהן גם חזרה לאחד שהיה משפיל אותה בוגד בה... ומה למדתי מכול המערכות היחסים? שאני מאמץ את גישת הזילזול וחוסר אכפתיות. וזה עובד(חבל). אני משקר להן ואני מנהל מערכת יחסים מיניות עם שני נשים במקביל. ואני לא מרשה לי לאהוב אותן. אני ממש מטיל משמעת על הרגשות שלי למרות שזה גורם לי לסבל. אבל הסבל של לאהוב להתאכזב גדול יותר. חבל שאני צריך לנהוג כך.

שלום בני בן 7 ובתי בת 5 ילדים רגילים ושמחים לכל דבר בעלי נוהג להתהלך בתחתונים בבית ולפעמים אף להתקלח עם הילדים בערב (לפעמים אני גם מתקלחת עימם ואפילו מתלבשת לידם), אנו בבית מדברים על הכל ולא קיים נושא הביישנות בבית בעלי בעל מצויין אוהב וחבר נהדר שלי ושל הילדים . שאלתי היא כזו: באיזה שלב בגילם של הילדים יש להפסיק את המקלחות המשותפות עם האב /אם מתי צריך להפסיק להתלבש לידם או ללכת לידם בלבוש חסר. יש לציין שלילדים זה לא מפריע או נראה מוזר כי כך הם גדלו, לי מציק העניין . בעלי טוען שביום שהילד או הילדה יתחילו להתבייש הם בגופם ויבקשו פרטיות זה היום להפסיק, ושכל עוד אנו לא מתייחסים לדבר כאל דבר רע אין שום בעיה. האם נכון הדבר? האם צריך להפסיק גם את המקלחות של הילדים ביחד, האם לא ישארו משקעים או זכרונות מהגיל הזה? אימי טוענת שגם הם התקלחו איתנו עד גיל 6,7 ואני אינני זוכרת דבר? תודה מראש לשאלתי טלי

לדעתי עליכם להפסיק באופן הדגרתי את עניין המקלחות המשותפותואת ההליכה בתחתונים מול הילדים. על הילדים להפנים נורמות מקובלות במידה ואתם מעוניינים שיהיו ילדים נורמלים. כלומר, בעקרון אין פסול בהתנהגותכם , יופי שאתם ליברלים אך התהנגותכם מתקרבת לגבול הלא נורמטיבי. תעשו את חשבון הנפש. לא מזמן הופיע אחד מהדמויות המוכרות בלוויזה וטען שהוא מתקלח בנוכחות ביתו המתבגרת לשביעות רצונות כל הנוגעים בדבר . נשמע מגעיל לא ? עכשיו נסו לראות את התנהגותכם בפרספקטיבה. כאמור, באם אתם מעוניינים שלילדכם ישתלבו בחברה באופן נורמלי עליכם להתאים את הנורמות בבית למקובל אצל משפחות אחרות. כמובן המעבר צריך להיות הדרגתי בכדי למנוע מעבר טראומטי מסט של התהנגויות של סט חדש. אגב אני מדבר מנסיון כשביתי היתה בת 7 לערך אמרה לי שלא נעים לה לראות אותי או את אישתי בתחתונים היות וזה מביך אותה. אז הפסקנו. לסיכום שקלו את החלטתכם מבל ההיבטים.

אהה, לי אישית לא הייתה בעיה עם העניין. אבל שכל אחד יעשה את השיקול שלו. עדי

טלי שלום בסופו של דבר אין לגבי הנושא דעה מקצועית ברורה שאפשר לומר. הדעות נעות בין ליברליות מוחלטת שאינה תלויה בגיל לגבי שמרנות אפילו מגיל צעיר בהרבה. הייתי מנסה להתחבר לרגשות שמתעוררים אצלך ואצל בעלך סביב העניין. אילו חששות יש מהמשך המנהג, אילו התנגדויות ובסופו של דבר כיצד מקבלים החלטה משותפת של זוג הורים בעניין. אני מציע שתשוחחי עם בעלך ותשתפי אותו בכך שהנושא מטריד אותך ותנסו לגבש ביחד אסטרטגיה שמתאימה לכם ולאוירה בבית. יש מקום לשים גבולות ויש לגבולות הללו גם קשר לגיל הילדים. אתם נמצאים עדיין בתחום אפור שאין לגביו המלצה חד משמעית ולכן תצטרכו להתאים את המצב לנטיותיכם והשכל הישר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אישה בת למעלה מ40 ומוצאת את עצמי יותר ויותר נוהגת באופו אימפולסיבי שאינו תואם את גילי.ז"א כשאני מרגישה תחושת פגיעה או עלבון עקב אמירה או עשיה של אדם כלשהוא אני מגיבה מיידית כמו לדוגמא נדברתי עם חברים להפגש בשעה מסויימת מכיון שלא הגיעו באותה שעה אלא כעבור יותר משעה החלטתי לא לחכות להם ופניתי לעיסוק אחר במום אחר. כמובן שכך אני מאבדת חברים ושוקעת בכעסים ושנאה עצמית.מה קורה לי ומה עושה עם זה?

תרשי לי לומר לך , שהייתי נוהגת כמוך האם את חושבת שעלייך לשבת ולהמתין להם גם שעתיים? יחד עם זאת אני מאוד מבינה את הבעייה שהעלית, ולמעשה מזדהה איתה וגם אני אשמח לשמוע תשובה. אם כי נדמה לי שתופני לטיפול....לבירור פנימי ומעמיק של הדברים.

בטי שלום את מזכירה את נושא גילך ואת העובדה שזו התנהגות שאינה תואמת לגיל. השאלה הראשונה לפיכך שעולה אצלי היא מה גורם לך להגביר את נטית האימפולסיביות. האם בשנים האחרונות נעשית רגישה יותר והאם רגישות זו קשורה בין היתר גם לגיל 40. בד"כ נטיות אישיות ודפוסים של קשר בין אישי אינם מתחילים בגיל 40 ואת בוודאי מכירה את הנטיות הללו גם מגיל יותר צעיר. בהחלט יש מקום להבין לעומק מה קורה לך כעת שהנטיות שאולי חיית איתם פחות או יותר בשלום שנים רבות פתאום כעת מפריעות. לא בטוח שצריך להתחיל מ"לעשות עם זה" אלא קודם כל להבין ולעכל את זה, לפרש לעצמך מה קורה, ואז אולי גם יהיה אפשר לעשות שינויים מתאימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 26 וסובלת מזה כשנתיים מחרדות, חרדות בנסיעה ובמקומות סגורים או פתוחים. הבעייה הכי גדולה שלי היא אי היכולת שלי לנסוע כבר שנתיים לא יצאתי מחוץ לאיזור שבו אני מתגוררת , אני מטופלת כבר שנה אצל פסיכיאטר ונוטלת תרופה של סרוקסט, אבל שום דבר לא עזר לי. ביקשתי מהרופא כדור לנסיעה כי השבוע יש לי אירוע משפחתי ואני צריכה לנסוע זה בערך שעה נסיעה, והרופא נתן לי כדור בשם לוריוון, אני לא יודעת אם זה יעזור לי אני נורא פוחדת לנסוע, אני יודעת שזה נשמע מוזר מאוד אבל זאת המציאות שלי והכי עצוב שאף אחד לא יודע מה אני מרגישה בנסיעה , אני מרגישה חום והזעה וחנק ואני לא יודעת איך אני יעבור את הנסיעה הזאת. לכן פניתי אליכם אולי אתם יכולים לעזור לי ולהליץ לי על משהו. בתקווה לתשובה החרדה מאוד

שלום הטיפול התרופתי עשוי להקל על חרדה, אבל ברוב המקרים בסגנון שאת מתארת יש צורך בטפול פסיכולוגי. החרדה איננה רק מנגנון פיזיולוגי ויש מקום להבין את מקורותיה ולטפל בה גם דרך הנפש ולא רק דרך הגוף. רצ"ב קישור למאמר כללי בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני ממליצה לחשוב על ביו פידבק או טיפול בצמחי מרפא. יכול להקל. וכמובן,פסיכוטרפיה.

שלום! יש לי בעיה רצינית: בעל שלי בזמן ריבים פונה לילד שלנו,בן שנה,ואומר לו:אמא שלך כלבה, אמא שלך זונה,היא שונאת אותך כמו היא שונאת אותי וכו' כשאנחנו משלימים הוא מסכים איתי שזה נורא מה שהוא עושה, אבל בכול ריב הוא ממשיך להתנהג כך. אני נורא מפחדת שילד שלי כשהוא יגדל יפנים את כול הדברים הנוראים שאבא שלו אומר עלי ויזלזל בי או ישנא אותי.אני אף פעם לא אומרת לילד שאבא שלו כזה וכזה, כי אני רוצה שהוא יאהב אותו אפילו אם אנחנו נתגרש הוא עדיין יהיה אבא שלו. אבל בעלי לא מבין את זה. כשאנחנו רבים הוא גם אומר לילד: תלכלך את הבית,שאמא שלך תנקה,שלא יהיה לה משעמם. וגם אומר :כשילד יגדל הוא ישנא אותך אם תתגרשי ממני.... מה לעשות? אני מאיושת,כבר הינו בטיפול זוגי אבל בכול ריב זה חוזר...

נראה שלמרות הסליחות וההצהרות החוזרות ונשנות...המעשה יחזור שוב ושוב. נראה שכאשר הוא אומר- אני מסכים איתך והמעשה לא יחזור שנית, הוא באמת מתכוון לכך ברמה קוגנטיבית מודעת. נראה כי האמירות הקשות הללו אולי מבטאות תחושות כעס עלבון כאב ופגיעות שהוא עצמו חווה ולא מצליח להבין ולתרגם אותם בעצמו. אולי באופן לא מודע הוא מנסה לגרום לך לחוש על בשרך את החוויה הרגשית שלו- עצוב מושפל ופגוע. יחד עם זאת אין ספק שהוא צריך לשלוט בדחפיו ההרסניים ואת ללא ספק לא צריכה להיות שק האיגרוף שלו. תציבי לו אולטימטום טיפול אישי (כי הוא בהחלט זקוק לעזרה להבין את עצמו ואת התנהגותו) או גירושין!! את חייבת להיות חזקה ולהציב את הגבול משום שאת עוברת התעללות רגשית!!! ואת לא צריכה לסבול זאת !!!! אלימות מילולית לא פחות קשה.....

קרן שלום הבעיה אינה בין בעלך לילד אלא בינך לבעלך. יש כאן דפוס אלים שמשתמש בצורה מניפולטיבית בילד כדי להכעיס אותך. זו התנהגות לא אחראית שיכולה לגרום נזק לילד לא רק בהקשר של מה הוא יחשוב עליך כשיגדל. נכונותיך לחיות עם אלימות היא הנושא המרכזי כאן. כל עוד את מוכנה לספוג אלימות מכל סוג שהוא, יש כאן גם אחריות שאת נושאת על כתפיך לילדך אבל בראש ובראשונה עבורך עצמך. אני מציע שתפני לטיפול אישי, תוכלי אולי לקבל תמיכה באחד מארגוני הנשים כמו בנעמ"ת. ייעוץ זוגי אינו המסגרת המתאימה לאור מה שאת מתארת. את צריכה כאן מקום עבור עצמך שיתן לך ייעוץ וכוח לפעול בדרך הנכונה לטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם בעלך היה מקבל מושג איזה נזק הוא גורם לעצמו. בראש ובראשונה אחר כך לבנו ואחר כך לאשתו ואחר כך לכל משפחתו וסביבתו ולכל העולם הבעיה היא שאין משהו סמכותי שיסביר לו כי לאחר שנגרם הנזק אין לו תיקון. לדעתי שיחה עם רב מובהק מנוסה ובעל שאר רוח יכול לעזור בהקלת הבעיה . אל תתיאשי עלי והצליחי.

לצורך הכנת עבודה משפטית, אשמח אם תוכל לסייע לי ולהפנות אותי למאמרים ו/או ספרים שעוסקים בחשיבות של ידיעת זהות האב הביולוגי עבור הילד ונזקים שעלולים להיות כאשר הזהות נותרת עלומה, בחזקת חור שחור. תודה.

חן שלום הנושא רחב ולו היבטים רבים. אני מציע שתכנסי לספריה אוניברסיטאית ותעשי חיפוש, אולי בעזרת הייעוץ הספרייתי, כדי להגיע לחומר המתאים לעבודתך. אין לי הפניה ספציפית שכעת נראית לי מתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן 82 סה"כ בריא בשנה האחרונה חל שינוי לרעה במצב בריאותו סכרת לחץ דם מקבלת תררופות. תופעות הלוואי של התרופות הינם מעט בלבול והרגשה כללית לא טובה ( יכול להיות שזה גם בגלל הגיל). במקביל מתחיל להתפתח דכאון ( חוסר יוזמה, עצבות מוגברת, חוסר בהערכה עצמית ) שאלתי- האם עידוד האדם לפעילות קלה ( למרות סירובו ) תהווה ריפוי בעיסוק ותשפר הערכות העצמית? או תכביד? האם הפעלת הלחץ הוא חיובי הוא שלילי במצב שכזה? האם תרופות פסיכיאטריות טובות לשלב כזה שהדכאון התחלתי או להמתין ולנסות שיטות אחרות ? ( הומאופתיה, ריפוי בעיסוק ?) האם עצם קבלת התרופות לא תביא לתיוג האדם כחולה עבור עצמו וכמאן הדרך קצרה לדכאון עמוק? תודה על תשובתך

שלום אני חושב שאתם זקוקים לייעוץ מקצועי מאדם שמתמחה בתחום הזיקנה ויוכל להציע פתרונות כוללים. מה שאת מתארת קורה פעמים רבות, יש לפתע החמרה שמשפיעה הן על המצב הגופני והן על המצב הנפשי. לעיתים יש צורך בטיפול תרופותי, לעיתים פעילות גופנית ותמיכה נפשית מספיקה. מה שחשוב זה למנוע התדרדרות נוספת והסטיגמה כאן איננה מרכיב לשאלה. אם יש צורך בתרופה כדאי לקחת אותה כדי למנוע התדרדרות. תוכלו להיעזר אולי בשירותי הייעוץ הטלפוניים של ארגון אש"ל המטפל בנושא הקשישים בישראל. להלן קישור לאתר העמותה: http://www.eshelnet.org.il/he בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! רציתי לספר אני בת 16 ובזמן האחרון אני כול הזמן חושבות על לידות בעקבות סרט שראיתי אני כול כך מפחדת מהרגע הזה שכול הזמן אני חושבת על זה ואני כול הזמן מדוכאת ומפוחדת מה לעשות?

ריקי שלום, ראשית, את עדיין צעירה אז אין פלא שלראות סרט דרמטי על לידה, גורם לך לחרדות. את יכולה להיות רגועה לגמיר כי ממש אין לך מה לחשוש. בסרטים יש נטייה להראות את הכל בהגזמה ובהקצנה. עובדה שאלפי נשים בעולם יולדות מדי יום והסיבוכים הם אחוז מזערי ביותר. אחרי הכל, לידה זה הליך טבעי, זה לא ניתוח עקב מחלה או ליקוי בגוף. אם בכל זאת זה מאד מטריד אותך, את יכולה לשאול נשים במשפחה (אמא, אחות, דודה וכו') איך היתה הלידה שלהן ולעשות השוואות. אחרי הכל, לידה זה בטח לא סרט אימים... שתהיה לך חופשת קיץ מטריפה ומהנה.

תודה

i think you shuold be happy and dont worry becuase its a buetryfull in that time to have youre baby mazal tov when you have youre new baby

ריקי שלום מאחר ובגילך עדיין נושא הלידה אינו רלוונטי בד"כ סביר להניח שמה שמטריד אותך קשור בין היתר להתבגרות שלך, לנשיות, למיניות ולדברים אחרים שעוברים עליך וכן קשורים לחיי היום יום וההתמודדויות שאת עוברת. הלידה מבחינה זו יכולה להיות אנלוגיה, סוג של סיפור עקיף שמספר משהו יותר ישיר. אם תביני יותר טוב מה בעצם עומד מאחורי החרדה שהתעוררה תוכלי אולי לטפל בה ביתר קלות. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 9 לומד בכיתה א מורתו מרבה להתלונן עליו שהוא רוב הזמן בכיתה מסתובב או מציק גם בבית עם אחיו יש לו כל הזמן מריבות והצקות אך שהוא יושב להכין שעורים אין כמוהו אומנם אני חייבת לשבת לידו אך הוא ממש רץ עם החומר שאלתי האם זה מראה על היפראקטיביות?

ענת היפראקטיביות היא מילה פופולרית בשנים האחרונות לתיאור ילד פעיל ושובב. עם זאת, אין זה אומר שבנך סובל מהיפראקטיביות במובן הקליני של המילה. אם את סבורה שיש לבנך בעית קשב והיפראקטיביות (והבסיס הוא בד"כ הפרעת קשב), פני איתו לאבחון מסודר ואל תשאירי את ההגדרות לשפה הפופולרית שאינה מדויקת. בברכה ד"ר אורן קפלן

כיצד ניתן לאבחן ילד היפר?

שרי שלום נסי לכתוב קצת על הבעיה ואולי יהיה למשתתפי הפורום ולי משהו לומר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום לפני שנים רבות, בהיותי בן שש, אובחנה אצלי בעיה של ליקוי למידה שבמהלך השנים הוברר בעצם כבעיית ADHD. כיום אני בן 28, ולפני כשבועיים, התחלתי להיות מטופל ברטלין. בשבוע הראשון נצטוותי לקחת חצי כדור והשבוע לקחתי כדור אחד. החצי כדור בכלל לא השפיע עלי, והכדור השלם משפיע באופן חלש ביותר. הוא יעיל בצורה סבילה בשעה הראשונה ואחרי כן השפעתו נחלשת עד נעלמת לגמרי. דבר זה בעייתי כיוון שאמפולסיביות בלתי נשלטת שלי כתוצאה מה-ADHD גורמת לי לא פעם למבוכות חברתיות. כאשר התחלתי את הטיפול קיוויתי שהרטלין יעזור בכיוון הזה, אולם אין בדבר ממש. כמו כן, מבחינת הריכוז, ההבדל לא ממש משמעותי, אם בכלל. עדיין אני מרגיש שהחומר הלימודי שלי (לימוד שפה גרמנית בקורס פרטי של בית ספר לשפות) מרחף סביבי ואני לא ממש מצליח לקלוט אותו בצורה מומקדת. שאלתי היא: האם לפי דעתך יהיה מוטב לו אבקש להגביר את המינון של הרטלין לשני כדורים? האם זה יתרום למניעת האימפולסיביות שלי? בתודה מראש דניאל

נראהלי שעדיף לך להתייעץ עם מי שמבין בכדורים-נוירולוג או פסיכיאטר שנתן לך אותם או אחד /ת שאתה מאמין שהוא טוב

דניאל שלום בנושא הטיפול התרופתי אני מציע שתתייעץ עם הפורומים הרפואיים מאחר ובפורום הזה הייעוץ הוא בנושא פסיכותרפיה בלבד. אני לא חושב שכדאי לסמוך על הכדור לבדו. אני לא רואה כיצד ריטלין פותר את כל הבעיה עימה אתה מתמודד. יתכן שיש בך חלק שצריך הרגעה ונובע אפילו מהיבטים נוירולוגיים שגורמים לאי שקט וחוסר ריכוז. עם זאת, אחרי שנים שאתה סובל מהבעיה, סביר להניח שחלק מהתופעות הן תוצר של נטיותיך האישיות ולא רק תוצרים פיזיולוגיים שלך אין חלק בהם. לכן יש לדעתי אפשרות שתיעזר בטיפול פסיכולוגי עם או בלי התרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני ללמוד פסיכולוגיה. מתנצלת מראש על השאלה שאינה ברוח שאר השאלות בפורום - אך האם תוכל להמליץ לי היכן? בינתיים הכיוון הוא מכללת עמק יזרעאל. מה דעתך?

סיון שלום אין מוסד אחד שאני מעדיף. הבחירה צריכה להיות קשורה קודם כל למקום מגוריך, לתנאי הקבלה של המוסד מול ציוניך ולאוירה במקום אותה תוכלי להרגיש כשתגיעי לקמפוס. כדאי להגיע למחלקה עצמה ולנסות אף להיפגש עם אנשי הסגל. אם יש לך חברים שלמדו במוסדות כלשהם כדאי לשאול גם אותם. לימודי התואר הראשון הם כלליים למדי ובניגוד לתואר השני שם יש הבדלים עצומים בין המוסדות אני בספק אם לגבי התואר הראשון ההבדל כה גדול. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חברה שהיא "שטוחה" [יש לה חזה קטן] ונראה לי שהיא מאוד רוצה להגדיל את החזה, היא מאוד מקנאה בבחורות עם חזה יותר גדול משלה והיא עצובה. שאלתי היא: איך להציע לה לעבור ניתוח פלסטי בלי לפגוע בה ? [ובלי לאבד את חברתי]

יעל שלום לא בטוח שהגדלת החזה היא באמת הבעיה או הפתרון של חברתך. נשים וגברים רבים סבורים שחזה קטן הוא יפה, ולהיפך. בד"כ מדובר בבעיה פנימית של דימוי עצמי ולא בעיה חיצונית עם איבר גוף או קשרים חברתיים. לכן לפני שפונים להגדלת חזה שכרוך גם בעיוות של הגוף ובנזק אפשרי, כדאי לבדוק את ההיבטים הפסיכולוגיים שאולי יוכלו לחסוך את הניתוח. מצד שני, אם העניין מתחיל ונגמר בניתוח החזה ובזה נפתרו כל הבעיות, זה לא אמור להיות משהו פוגע. אני מציע לך לשוחח עם חברתך בהזדמנות כאשר הנושא עולה. אני לא חושב שחייבים לרוץ מייד לפתרונות אלא להעלות את כל האפשרויות הנ"ל ולראות לאן השיחה תגלוש. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני כבר לא יכולה יותר להמשיך ככה! נמאס לי פשוט נמאס! אני לא ישנה בלילות, קמה עם כאבי ראש חזקים ומציקים, חולמת חלומות זוועתים חזרו לי השרפות שפשוט לא מרפות! מה קורה לי? למה עכשיו? לא יודעת מה עוד לעשות!? תודה

עדי שלום אני מתאר לעצמי שמשהו קורה לך, אבל כמובן שקשה לדעת ללא היכרות של ממש איתך מה דווקא עכשיו יצר את השינוי. אני מציע להתייעץ ולשוחח על מה שקורה לך בטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחי בן 32 , נוהג לשקר מדובר בשקרים קטנים וגדולים הוא היום נקלע לחובות גבוהים ולקח לנו זמן עד שדלינו ממנו מה גובה החובות בינתיים רוצה לקחת הלוואה כדי לצאת מן החובות ,מה שברור לנו שלא יצליח לצאת באמצעות ההלוואה כי אינו עובד באופן קבוע מהי המלצתך? תודה

פונה יקר, למה אתה חושב שפסיכולוג יכול לעזור לך בעניני כסף יותר מכל אדם אחר ?

רן שלום הבעיה עלולה לסבך אותו ואתכם ביחד שכן הוצאתו מהחובות ללא שינוי של ממש בהתנהגותו ואולי אפילו באישיותו תביא לסיבוב הבא של החובות בעוד זמן לא רב. הקריטריון העיקרי לעזרה צריך להיות כזה שלא יסבך אנשים אחרים ואתם בראשם. אנשים צריכים לקחת אחריות על חייהם והבעיה במצבים כאלה שיש נטייה אישיותית להתחמק מאחריות מתוך תקוה שתמיד הכל יהיה בסדר ומישהו יבוא לעזרה. בסופו של דבר הדברים קורים מתוך מצוקה ולא מתוך כוח, אבל זה לא משנה את התסבוכת שיכולה לקרות. הסתרת החובות ואי השיתוף אינה סימן חיובי במיוחד להמשך. צריך לדבר איתו ולראות מה הוא חושב לעשות. הלוואה שיקח שעליה אתם חתומים כערבים לא תשפר במאומה את הדברים. יש לנתח כיצד הדברים הגיעו על הלום וכיצד באופן ריאלי הוא יוצא מהבוץ, לא רק בעזרת הסביבה, אלא גם בכוחות עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה ד"ר שאלה נוספת האם אתה מתרשם שהבעיה דורשת התערבות פסיכולוגית או פסיכיאטרית? הוא ממשיך לדבר על לקיחת הלוואה ואנו משוכנעים שלא יוכל לעמוד בה שוב ולהחזיר אותה .

אני בחור בשנות ה-20 לחיי לאחר ניתוח של כרתת ציסטה במוח והכנסה של שנט לחדר. הבעיה היא שמאז הניתוח אני מרגיש שלא חזרתי לעצמי באופן מלא. אני אפטי, פחות אסרטיבי ואמביציוזי ומצד שני, הרבה יותר חרד מהעתיד ומהעובדה שאני אפטי. אני ללא עבודה מיום האישפוז. ניסיתי מספר מועט של עבודות אבל התחרטתי ועזבתי מפני שאני מרגיש שדברים "גדולים עלי" וקשה לי לעמוד בציפיות . יכול להיות שהכל פסיכולוגי? יכול להיות שאני מוותר לעצמי בקלות רבה מדי? האם יכול להיות שיש קשר פסיולוגי בין הטראומה למצב הנפשי והמנטלי שלי? חשוב לי לציין שאני היום 5 חודשים לאחר האירוע שזה מספיק זמן, לא? אם אכן יש למיקרה עדיין השפעה עלי מהי הדרך הכי טובה להתגבר עליו והאם כדאי לפנות ליעוץ פסיכולוגי? אם כן, היכן?

שלום כל התערבות רפואית עלולה להיות טראומתית, ובוודאי סוג כזה של ניתוח. חמישה חודשים אינם זמן רב ואני בהחלט מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעבד את מה שקרה ולהתמודד עם החרדה והמשך החיים אחרי הניתוח. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי בעיה שלפעמים אני מדברת עם מישהו (בטלפון או פרונטלית), ופתאום מתחילה לבכות וזה מעמיד אותי במצב מאוד לא נעים. זה קורה כשמגיעים לנושאים רגישים כמו מחלה/ארוע טרגי/ארוע מרגש/התרגשות בכלל/בעיות משפחתיות שונות ועוד. ואז אני מסתירה את העיניים ומאוד לא נעים לי, אבל אני לא ממש שולטת בזה.. ולכן מרגישה מטומטמת בסיטואציה כזאת. לדוגמא, אני באה לרופא משפחה, אומרת שיש לי חום וכואב הגרון וישר מתחילה לבכות. ואז נלחצת מאיך שכל זה נראה, ואז כבר לא יכולה להפסיק. כנ"ל לגבי רופא נשים. לפעמים אני אפילו לא מספיקה עוד להגיד את הכל וזה מתחיל. אני בת 25 והתופעה הזאת מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. הייתי מתחילה לבכות בכל פעם שבאתי למורה בהפסקה לשאול משהו... האמת היא שכבר ממש נמאס לי מכל זה: יש לי חוסר ביטחון בגלל זה ואני לא יודעת איך מתמודדים. האם ניתן לטפל בבעיה ללא תרופות? אולי אפילו בהיפנוזה? יש לציין שאני מאוד רגישה ומאוד נלחצת מכל דבר (מה שמהווה בעיה עבורי, כשלעצמו). תגיבו בבקשה!

סבטלנה שלום סף הרגישות שלך לבכי נמוך, זה יכול להתקשר לחוסר הביטחון שאת כותבת עליו ואולי גם לדברים אחרים. כנראה שברגעים בהם את נוגעת בדברים רגישים וכן מול דמויות סמכות משהו מתעורר בתוכך והבכי פורץ ללא שליטה. בעיקרון אפשר לנסות ולטפל בענין בהיפנוזה, אבל כדאי לנסות לברר קודם למה זה קורה, יש בוודאי קישור הגיוני לחיים שלך ולהסטוריה האישית. אני מעריך גם שהבכי הוא קצה הקרחון או הסימפטום שאותו רואים, אבל מתחתיו הסבל האמיתי הוא זה שגורם לך בסופו של דבר לבכות. אולי כדא לטפל בגורם השורש ולא רק בסימפטום. בברכה ד"ר אורן קפלן