פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב, ישנה התנהגות אובססיבית המתבטאת כך- בדיקה חוזרת ונשנית של ידית הדלת לאחר נעילתה האם הדלת באמת סגורה, לאחר סיום שיחת טלפון בדיקה האם השיחה נותקה, סגירה חזקה של בקבוקי שתיה. על מה מעידה התנהגות זאת? מהיכן היא נוצרה? איך ניתן להפסיקה? תודה רבה.

קודם כל זה שאתה מודע לבעיה ואפילו מכנה אותה "אובססיב" - זו כבר חצי הדרך לפתרון. לדעתי, הבעיה נובעת מחוסר ביטחון שלך בעצמך. אתה כנראה מנסה לחפש את המגרעות והפגמים גם כשהם רק בדמיונך ולא במציאות. אז ככה, כדי להיפטר מההרגלים האלה צריך לעבוד בשיטה של "תהרוג טורקי ותנוח"... הכוונה שתנסה בהדרגה לחסל אותם אחד אחד. תחליט שאתה לא בודק יותר מפעם אחת את הדלת אבל תחליט ותעמוד בזה. יום אחד, יומיים , שלושה וכך הלאה. אחר כך תעבור לעניין של הטלפון או סגירת בקבוק שתייה וכו'. במשך הזמן, תראה איך הצורך הזה הולך ונחלש (כמו בגמילה ממשהו שמכורים לו) ובסוף הצורך הזה ייעלם לחלוטין. אבל צריך המון רצון, נחישות ואמון בעצמך. שיהיה לך בהצלחה

שלום התנהגות כפייתית הינה חלק מהפרעת חרדה ואפשר לטפל בה הן ע"י שיטות פסיכולוגיות והן ע"י תרופות. רצ"ב שני קישורים להסברים על התופעה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי רישיון נהיגה מלפני 20 שנה .המון פעמים כמעט רכשתי אוטו וברגע האחרון אני מתחרטת. יש לי ילד קטן. וכל הזמן יש לי מחשבות שיקרה תאונה באשמתי או באשמת נהג אחר. יש לציין שרוב הפחד שלי נוגע לילד(ילד שנולד אחרי הרבה שנות סבל) כל הזמן המחשבות "מסתובבות " לכיוון תאונות.אולי בגלל התקשורת . האם אני צריכה טיפול שיחתי? תודה מראש

ימית שלום במידה והתופעה מבודדת מחרדות אחרות, כלומר, אם בסה"כ אין לך התמודדויות פסיכולוגיות נוספות, אפשר לטפל בחרדת נהיגה בגישה קוגניטיבית התנהגותית, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה, והתוצאות הן מהירות למדי. במידה וישנן גם חרדות אחרות, יתכן שהבעיה רחבה יותר ואז יותר מתאים לפנות לטיפול בגישה דינמית שבו אפשר יהיה להיכנס יותר לעומק להסטוריה האישית והסיבות שגורמות לחרדה. בכל מקרה, פסיכותרפיה בהחלט יכולה לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ,מחפשת מידע על מצבי חרדה, פחד, כשיש הורה חולה. מצאתי חומר רב על מצבים בהם ההורה חולה סופני, חולה איידס. אני מחפשת לכיוון הורה חולה לב, חולה י.ל.ד. וכו' תודה מראש

תמי שלום אני מציע לך להיכנס לספריה אוניברסיטאית ולעשות שם חיפוש על המחשב. תוכלי למשל להיעזר במאגר המידע של אוניברסיטת חיפה על מאמרים בעברית. יש כמה מאמרים שנכתבו בנושא, למשל בכתב העת שיחות. בקשי עזרה מהייעוץ בספריה לגבי מילות החיפוש המתאימות למה שאת צריכה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך כבר הייתי בספרייה רפואית בביח ובאונ' חיפה. לא ניסיתי את כתב העת שיחות.. אבל חיפשתי את הכל באנגלית ולכן אולי לא עלה. בכל אופן המון תודה.

שלום ! לאחי בן ה-9 יש חבר שכבר מגיל צעיר היה ממציא סיפורים על דברים שקרו לו, חשבנו שזה מן שלב בהתפתחות שהילד לא מבדיל מספיק בין דמיון למציאות. כיום הוא כבר בן 9 וביקר אצלנו לאחרונה, לאחר הביקור שמענו מאמא שלו (במקרה) שהילד חזר הביתה וסיפר לה כל מיני דברים על מה שהיה אצלנו (דברים שלא הרשו לו לקחת או לשחק בהם, חוסר התיחסות אליו מצד אחי וכו') מכיוון שכל זמן הביקור הייתי קרובה אליהם וראיתי או שמעתי אותם אני יודעת שהדברים לא היו ולא נברראו. שאלתי היא האם לספר לאמא (אימי ואני ביחסים טובים איתה) שהבן שלה משקר או לתתת לה לחשוב שאחי התנהג לבן שלה בצורה מאוד לא יפה ? תודה

היי עדי סביר להניח שאם הילד משקר בכל הזדמנות ,ובתכיפות, שזה נוגע אליכם, הילד גם משקר בסיטואציות אחרות,והוריו בטוח מודעים לכך. ואם את אומרת שהבעיה נמשכת שנים ,העובדה שתעירו להורים,לא בטוח תגרום להם לקחת לפתע יוזמה ולשנות את זה. אני מציעה שאם הם יעירו לכם על התנהגותו של אחיך (שלא הייתה ולא נבראה) , זה יראה כנראה את חוסר מודעותם לבעיה ואז אולי כדאי שתשתפי אותם בזה. בהצלחה.

עדי שלום ראשית הייתי מתחיל במילה לשקר, ואולי מחליף אותה בממציא דברים. כאומרים על ילד שהוא משקר, מייחסים לו בד"כ כוונה זדונית ושלילית. לעומת זאת, יתכן שהוא ממציא דברים מתוך מצוקה וכוונה להשיג תשומת לב, ולא בהכרח כיוון שהוא ילד שלילי. מאותו רגע שבו מתייחסים לילד בצורה מבינה ואמפתית אפשר גם לדבר על זה ביתר קלות. אם אימו קרובה אליך אינני רואה סיבה להמנע מלספר לה את מה שקרה, שוב, מתוך מחשבה שאולי הילד זקוק לעזרה, ולא לעונש על שקריו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה ניתן לעשות עם מישהו הזקוק בדחיפות לעזרה מקצועית אך מסרב ליזום זאת בעצמו?

תלוי בבעיה . אדם המסכן את עצמו או את סביבתו בגין בעיה נפשית ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשה להוצאת צו לבדיקה פסיכאטרית כפויה. אבל זה פתרון קיצוני למקרים קיצוניים. במקרים אחרים רק מינפולציות עקיפות בקשה ישירה רק תגרום להתנגדות.

ליאורה שלום בד"כ אין מה לעשות למעט לתמוך בו עד כמה שניתן. הצלחת טיפול תלויה בשיתוף פעולה מצד המטופל. לעיתים ניתן שקרובים לאותו אדם יפנו לקבלת ייעוץ כדי לעזור לאותו אדם, הדבר נפוץ מאוד בטיפול בילדים. במקרים קיצוניים, כמו שכותב דן, יש אפשרות להכריח קבלת טיפול אבל זה במקרים של סכנת מוות או סכנה ממשית לסביבה וטיפול בכפיה יעיל פחות מטיפול יזום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום!! קוראים לי קרן ואני בת 18 ,לפני ארבעה וחצי חודשים אני נפטר ממחלת הסרטן ,כאשר אני טיפלתי בו בחודשיו האחרונים וחוויתי איתו את שלבי המחלה והתדרדרותה עד למוות. כאשר אבי ניפטר הייתי עימו בבית החולים ,וראיתי אותו נפטר מן החיים ואף נפרדתי ממנו לאחר מכן. הפרדה הייתה קשה מאוד ,ולאחר מותו היו לי נדודי שינה קשיים שמזכירים לי בכל פעם את רגעיו האחרונים והבעת פניו ,עד כדי מציאות ובכל פעם אני חווה את הרגע הקשה הזה מחדש. עם הזמן התגברתי אך בתקופה האחרונה נדודי השינה חוזרים שוב ואיני יודעת מה לעשות ,כי בכל פעם שאני שוב עוברת את אותו הרגע אני נשברת יותר. אני מבינה שזהו תהליך של החלמה מטראומה שהאדם חווה ,אך אני מבקשת עצה על מנת שיהיה לי קל יותר לעבור את החוויה הקשה של מוות של אדם אהוב ,וכמובן להעלים את נדודי השינה. תודה!!

שלום רב לך, הדבר הכי פשוט שאת יכולה לעשות זה לפנות לרופא המשפחה בקופת חולים להסביר את הרקע לבעיה ולבקש כדור שינה שבודאי ינתן לך לתקופה מוגבלת ובמינון בהתאם לגילך.

קרן שלום אין ספק שעברת חויה קשה מאוד להיפרד מאב ואדם קרוב ולראות את רגעיו הקשים ואחרונים היא חויה מאוד קשה ובטח לבחורה צעירה בגיל 18 לא צינת האם יש לך קרובי משפחה אמא אחים אחיות אני מאוד מקווה שיש לך תמיכה ואת לא לבד קל מאוד להכנס למצב של דכאון ושחזור הרגעים האחרונים ונכון שהזמן מרפא אך בכל זאת הזכרונות תמיד צפים. חשוב שתיהי בסביבה תומכת מוקפת בחברות ואנשים שתוכלי לספר להם מה עובר אליך ולשתף אותם ברגשות שלך. כמו כן יש תרופות הרגעה שהם מצמחים כגון (קלנברין) שיכולים לעזור לך לזמן קצר עד שתרגישי יותר נוח . תמיד תחשבי במושג שאביך נח אכשיו ולא סובל יותר מהמחלה הקשה ואולי מחשבה זו תוריד ממך את הלחצים. כל טוב יעל

קרן שלום כאב הפרידה מאדם אהוב הוא קשה ועדיין לא עבר זמן רב מאז מות אביך. תגובותיך נשמעות לי טבעיות, אם כי ברור לי שאיכות חייך נפגעה מאוד לאחרונה. יתכן שתוכלי להיעזר בתמיכה פסיכולוגית או אף בכדורי הרגעה בצורה מקומית, אבל באופן כללי צריך לתת לזמן לעשות את שלו. לא סתם תקופת האבל ביהדות אורכת שנה. זה הזמן הסביר לעיבוד ראשוני של האבל, וכמובן שהכאב על אובדן הורה הוא דבר שנושאים לעד. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבחור הראשון הוא בחור אינו אמין הוא אוהב להתנדנד תמיד בין שתי בחורות למרות כל ההכחשות אני יודעת זאת.אי אפשר להיות עם משהו שלא סומכים עליו את זה כבר למדתי נראה לי שהמשיכה ביננו היא רק מינית ולא משיכה אחרת כלל! הבחור הזה אינו התבגר עדיין ואני לעומתו לא מתאימה לו אבל יש משהו בו שמושך אותי אולי זה המראה שלו אולי בגלל המעמד שלו בחבר'ה שלנו הבחור השני הוא נאה נורא וגם הייתי מוכנה להיות חברה שלו אני לא אומרת את זה עדיין בבטחה גמורה אבל משהו מתפתח את זה אני יודעת ..קשה לי לערב רגשות מאז איזה מקרה אחד מצער השהתאהבתי בבחור שלא אהב אותי ובסוף התעלל בי פיזית ובזה נגמר הסיפור ביננו לא שכחתי אותו במשך חצי שנה אבל הזמן עבר ועכשיו הוא היסטוריה אבל הפגם נשאר שאני לא מצליחה להתאהב או להרגיש משהו.נורא קשה לי להרגיש משהו חוץ ממשיכה מינית ואני רוצה לפרוץ המעצור הרגשי הזה ולהרגיש חופשייה ולהחליט מי מבין שני הבחורים שלכם סיון.

סיון, את לא כותבת בת כמה את אז אפשר רק לנסות ולנחש שאת מאד מאד צעירה (20, 21, 22?) שעדיין לא עיצבה את עצמה. אולי לפני שאת מתלבטת בין שני הבחורים, תקדישי קצת זמן ותחליטי שקודם כל את בודקת מה הם הרצונות והשאיפות שלך בחיים בכלל, מהן ההעדפות שלך, מה את מחפשת, מהם הצרכים שלך, מה את אוהבת ומה לא, על מה את מוכנה לוותר ולאיזה חלומות ואידיאלים את שואפת להגיע. ובקיצור, תגדירי את עצמך (לעצמך) בצורה יותר ברורה ואז תהיה לך גם התשובה הנכונה מבחינתךבאיזה בחור לבחור. הכלל הכי חשוב הוא להיות נאמנה לעצמך. בעקבות אמון זה יהיה לך קל לתת אמון באנשים. וחוץ מזה, כדאי שתזכרי ותשנני לעצמך שישנן תכונות הרבה יותר חשובות בחיים מאשר מישהו שנראה חתיך, ובעצם טיפוס מגעיל. היופי והמעמד החברתי לא צריכים להיות שיקול בבחירת חבר אמיתי. תכל'ס, ככה או ככה, לפנייך הרבה עבודה, אז יאללה קדימה. ובהצלחה

סיון שלום על הבחור הראשון אינך סומכת. לגבי השני, לא ברור מה ההתלבטות, אבל הוא מוצא חן בעיני, כך שברמה הטכנית נשמע שיש כאן העדפה לנסיון עם אותו בחור שני. בכל מקרה, הסיפור העיקרי לא נשמע בעיני כהתלבטות בין בחורים אלא בבחירותיך הפנימיות וביכולת שלך להתמודד עם רגשות. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי את דבריה של סיון ונראה לי שנשים(בארץ) מעדיפות גבר שמייחס אליהן בזילזול ומעורב מינית אם שני נשים לפחות. זאת הבנתי לאחר כמה מערכות יחסים בעיתיות. 3 פעמים קרה לי אותו סיפור שנבגדתי או ננטשתי על ידי נשים. והייתי איתן כנה מפרגן ודואג. אחת מהן גם חזרה לאחד שהיה משפיל אותה בוגד בה... ומה למדתי מכול המערכות היחסים? שאני מאמץ את גישת הזילזול וחוסר אכפתיות. וזה עובד(חבל). אני משקר להן ואני מנהל מערכת יחסים מיניות עם שני נשים במקביל. ואני לא מרשה לי לאהוב אותן. אני ממש מטיל משמעת על הרגשות שלי למרות שזה גורם לי לסבל. אבל הסבל של לאהוב להתאכזב גדול יותר. חבל שאני צריך לנהוג כך.

שלום בני בן 7 ובתי בת 5 ילדים רגילים ושמחים לכל דבר בעלי נוהג להתהלך בתחתונים בבית ולפעמים אף להתקלח עם הילדים בערב (לפעמים אני גם מתקלחת עימם ואפילו מתלבשת לידם), אנו בבית מדברים על הכל ולא קיים נושא הביישנות בבית בעלי בעל מצויין אוהב וחבר נהדר שלי ושל הילדים . שאלתי היא כזו: באיזה שלב בגילם של הילדים יש להפסיק את המקלחות המשותפות עם האב /אם מתי צריך להפסיק להתלבש לידם או ללכת לידם בלבוש חסר. יש לציין שלילדים זה לא מפריע או נראה מוזר כי כך הם גדלו, לי מציק העניין . בעלי טוען שביום שהילד או הילדה יתחילו להתבייש הם בגופם ויבקשו פרטיות זה היום להפסיק, ושכל עוד אנו לא מתייחסים לדבר כאל דבר רע אין שום בעיה. האם נכון הדבר? האם צריך להפסיק גם את המקלחות של הילדים ביחד, האם לא ישארו משקעים או זכרונות מהגיל הזה? אימי טוענת שגם הם התקלחו איתנו עד גיל 6,7 ואני אינני זוכרת דבר? תודה מראש לשאלתי טלי

לדעתי עליכם להפסיק באופן הדגרתי את עניין המקלחות המשותפותואת ההליכה בתחתונים מול הילדים. על הילדים להפנים נורמות מקובלות במידה ואתם מעוניינים שיהיו ילדים נורמלים. כלומר, בעקרון אין פסול בהתנהגותכם , יופי שאתם ליברלים אך התהנגותכם מתקרבת לגבול הלא נורמטיבי. תעשו את חשבון הנפש. לא מזמן הופיע אחד מהדמויות המוכרות בלוויזה וטען שהוא מתקלח בנוכחות ביתו המתבגרת לשביעות רצונות כל הנוגעים בדבר . נשמע מגעיל לא ? עכשיו נסו לראות את התנהגותכם בפרספקטיבה. כאמור, באם אתם מעוניינים שלילדכם ישתלבו בחברה באופן נורמלי עליכם להתאים את הנורמות בבית למקובל אצל משפחות אחרות. כמובן המעבר צריך להיות הדרגתי בכדי למנוע מעבר טראומטי מסט של התהנגויות של סט חדש. אגב אני מדבר מנסיון כשביתי היתה בת 7 לערך אמרה לי שלא נעים לה לראות אותי או את אישתי בתחתונים היות וזה מביך אותה. אז הפסקנו. לסיכום שקלו את החלטתכם מבל ההיבטים.

אהה, לי אישית לא הייתה בעיה עם העניין. אבל שכל אחד יעשה את השיקול שלו. עדי

טלי שלום בסופו של דבר אין לגבי הנושא דעה מקצועית ברורה שאפשר לומר. הדעות נעות בין ליברליות מוחלטת שאינה תלויה בגיל לגבי שמרנות אפילו מגיל צעיר בהרבה. הייתי מנסה להתחבר לרגשות שמתעוררים אצלך ואצל בעלך סביב העניין. אילו חששות יש מהמשך המנהג, אילו התנגדויות ובסופו של דבר כיצד מקבלים החלטה משותפת של זוג הורים בעניין. אני מציע שתשוחחי עם בעלך ותשתפי אותו בכך שהנושא מטריד אותך ותנסו לגבש ביחד אסטרטגיה שמתאימה לכם ולאוירה בבית. יש מקום לשים גבולות ויש לגבולות הללו גם קשר לגיל הילדים. אתם נמצאים עדיין בתחום אפור שאין לגביו המלצה חד משמעית ולכן תצטרכו להתאים את המצב לנטיותיכם והשכל הישר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אישה בת למעלה מ40 ומוצאת את עצמי יותר ויותר נוהגת באופו אימפולסיבי שאינו תואם את גילי.ז"א כשאני מרגישה תחושת פגיעה או עלבון עקב אמירה או עשיה של אדם כלשהוא אני מגיבה מיידית כמו לדוגמא נדברתי עם חברים להפגש בשעה מסויימת מכיון שלא הגיעו באותה שעה אלא כעבור יותר משעה החלטתי לא לחכות להם ופניתי לעיסוק אחר במום אחר. כמובן שכך אני מאבדת חברים ושוקעת בכעסים ושנאה עצמית.מה קורה לי ומה עושה עם זה?

תרשי לי לומר לך , שהייתי נוהגת כמוך האם את חושבת שעלייך לשבת ולהמתין להם גם שעתיים? יחד עם זאת אני מאוד מבינה את הבעייה שהעלית, ולמעשה מזדהה איתה וגם אני אשמח לשמוע תשובה. אם כי נדמה לי שתופני לטיפול....לבירור פנימי ומעמיק של הדברים.

בטי שלום את מזכירה את נושא גילך ואת העובדה שזו התנהגות שאינה תואמת לגיל. השאלה הראשונה לפיכך שעולה אצלי היא מה גורם לך להגביר את נטית האימפולסיביות. האם בשנים האחרונות נעשית רגישה יותר והאם רגישות זו קשורה בין היתר גם לגיל 40. בד"כ נטיות אישיות ודפוסים של קשר בין אישי אינם מתחילים בגיל 40 ואת בוודאי מכירה את הנטיות הללו גם מגיל יותר צעיר. בהחלט יש מקום להבין לעומק מה קורה לך כעת שהנטיות שאולי חיית איתם פחות או יותר בשלום שנים רבות פתאום כעת מפריעות. לא בטוח שצריך להתחיל מ"לעשות עם זה" אלא קודם כל להבין ולעכל את זה, לפרש לעצמך מה קורה, ואז אולי גם יהיה אפשר לעשות שינויים מתאימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 26 וסובלת מזה כשנתיים מחרדות, חרדות בנסיעה ובמקומות סגורים או פתוחים. הבעייה הכי גדולה שלי היא אי היכולת שלי לנסוע כבר שנתיים לא יצאתי מחוץ לאיזור שבו אני מתגוררת , אני מטופלת כבר שנה אצל פסיכיאטר ונוטלת תרופה של סרוקסט, אבל שום דבר לא עזר לי. ביקשתי מהרופא כדור לנסיעה כי השבוע יש לי אירוע משפחתי ואני צריכה לנסוע זה בערך שעה נסיעה, והרופא נתן לי כדור בשם לוריוון, אני לא יודעת אם זה יעזור לי אני נורא פוחדת לנסוע, אני יודעת שזה נשמע מוזר מאוד אבל זאת המציאות שלי והכי עצוב שאף אחד לא יודע מה אני מרגישה בנסיעה , אני מרגישה חום והזעה וחנק ואני לא יודעת איך אני יעבור את הנסיעה הזאת. לכן פניתי אליכם אולי אתם יכולים לעזור לי ולהליץ לי על משהו. בתקווה לתשובה החרדה מאוד

שלום הטיפול התרופתי עשוי להקל על חרדה, אבל ברוב המקרים בסגנון שאת מתארת יש צורך בטפול פסיכולוגי. החרדה איננה רק מנגנון פיזיולוגי ויש מקום להבין את מקורותיה ולטפל בה גם דרך הנפש ולא רק דרך הגוף. רצ"ב קישור למאמר כללי בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני ממליצה לחשוב על ביו פידבק או טיפול בצמחי מרפא. יכול להקל. וכמובן,פסיכוטרפיה.

שלום! יש לי בעיה רצינית: בעל שלי בזמן ריבים פונה לילד שלנו,בן שנה,ואומר לו:אמא שלך כלבה, אמא שלך זונה,היא שונאת אותך כמו היא שונאת אותי וכו' כשאנחנו משלימים הוא מסכים איתי שזה נורא מה שהוא עושה, אבל בכול ריב הוא ממשיך להתנהג כך. אני נורא מפחדת שילד שלי כשהוא יגדל יפנים את כול הדברים הנוראים שאבא שלו אומר עלי ויזלזל בי או ישנא אותי.אני אף פעם לא אומרת לילד שאבא שלו כזה וכזה, כי אני רוצה שהוא יאהב אותו אפילו אם אנחנו נתגרש הוא עדיין יהיה אבא שלו. אבל בעלי לא מבין את זה. כשאנחנו רבים הוא גם אומר לילד: תלכלך את הבית,שאמא שלך תנקה,שלא יהיה לה משעמם. וגם אומר :כשילד יגדל הוא ישנא אותך אם תתגרשי ממני.... מה לעשות? אני מאיושת,כבר הינו בטיפול זוגי אבל בכול ריב זה חוזר...

נראה שלמרות הסליחות וההצהרות החוזרות ונשנות...המעשה יחזור שוב ושוב. נראה שכאשר הוא אומר- אני מסכים איתך והמעשה לא יחזור שנית, הוא באמת מתכוון לכך ברמה קוגנטיבית מודעת. נראה כי האמירות הקשות הללו אולי מבטאות תחושות כעס עלבון כאב ופגיעות שהוא עצמו חווה ולא מצליח להבין ולתרגם אותם בעצמו. אולי באופן לא מודע הוא מנסה לגרום לך לחוש על בשרך את החוויה הרגשית שלו- עצוב מושפל ופגוע. יחד עם זאת אין ספק שהוא צריך לשלוט בדחפיו ההרסניים ואת ללא ספק לא צריכה להיות שק האיגרוף שלו. תציבי לו אולטימטום טיפול אישי (כי הוא בהחלט זקוק לעזרה להבין את עצמו ואת התנהגותו) או גירושין!! את חייבת להיות חזקה ולהציב את הגבול משום שאת עוברת התעללות רגשית!!! ואת לא צריכה לסבול זאת !!!! אלימות מילולית לא פחות קשה.....

קרן שלום הבעיה אינה בין בעלך לילד אלא בינך לבעלך. יש כאן דפוס אלים שמשתמש בצורה מניפולטיבית בילד כדי להכעיס אותך. זו התנהגות לא אחראית שיכולה לגרום נזק לילד לא רק בהקשר של מה הוא יחשוב עליך כשיגדל. נכונותיך לחיות עם אלימות היא הנושא המרכזי כאן. כל עוד את מוכנה לספוג אלימות מכל סוג שהוא, יש כאן גם אחריות שאת נושאת על כתפיך לילדך אבל בראש ובראשונה עבורך עצמך. אני מציע שתפני לטיפול אישי, תוכלי אולי לקבל תמיכה באחד מארגוני הנשים כמו בנעמ"ת. ייעוץ זוגי אינו המסגרת המתאימה לאור מה שאת מתארת. את צריכה כאן מקום עבור עצמך שיתן לך ייעוץ וכוח לפעול בדרך הנכונה לטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם בעלך היה מקבל מושג איזה נזק הוא גורם לעצמו. בראש ובראשונה אחר כך לבנו ואחר כך לאשתו ואחר כך לכל משפחתו וסביבתו ולכל העולם הבעיה היא שאין משהו סמכותי שיסביר לו כי לאחר שנגרם הנזק אין לו תיקון. לדעתי שיחה עם רב מובהק מנוסה ובעל שאר רוח יכול לעזור בהקלת הבעיה . אל תתיאשי עלי והצליחי.

לצורך הכנת עבודה משפטית, אשמח אם תוכל לסייע לי ולהפנות אותי למאמרים ו/או ספרים שעוסקים בחשיבות של ידיעת זהות האב הביולוגי עבור הילד ונזקים שעלולים להיות כאשר הזהות נותרת עלומה, בחזקת חור שחור. תודה.

חן שלום הנושא רחב ולו היבטים רבים. אני מציע שתכנסי לספריה אוניברסיטאית ותעשי חיפוש, אולי בעזרת הייעוץ הספרייתי, כדי להגיע לחומר המתאים לעבודתך. אין לי הפניה ספציפית שכעת נראית לי מתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן 82 סה"כ בריא בשנה האחרונה חל שינוי לרעה במצב בריאותו סכרת לחץ דם מקבלת תררופות. תופעות הלוואי של התרופות הינם מעט בלבול והרגשה כללית לא טובה ( יכול להיות שזה גם בגלל הגיל). במקביל מתחיל להתפתח דכאון ( חוסר יוזמה, עצבות מוגברת, חוסר בהערכה עצמית ) שאלתי- האם עידוד האדם לפעילות קלה ( למרות סירובו ) תהווה ריפוי בעיסוק ותשפר הערכות העצמית? או תכביד? האם הפעלת הלחץ הוא חיובי הוא שלילי במצב שכזה? האם תרופות פסיכיאטריות טובות לשלב כזה שהדכאון התחלתי או להמתין ולנסות שיטות אחרות ? ( הומאופתיה, ריפוי בעיסוק ?) האם עצם קבלת התרופות לא תביא לתיוג האדם כחולה עבור עצמו וכמאן הדרך קצרה לדכאון עמוק? תודה על תשובתך

שלום אני חושב שאתם זקוקים לייעוץ מקצועי מאדם שמתמחה בתחום הזיקנה ויוכל להציע פתרונות כוללים. מה שאת מתארת קורה פעמים רבות, יש לפתע החמרה שמשפיעה הן על המצב הגופני והן על המצב הנפשי. לעיתים יש צורך בטיפול תרופותי, לעיתים פעילות גופנית ותמיכה נפשית מספיקה. מה שחשוב זה למנוע התדרדרות נוספת והסטיגמה כאן איננה מרכיב לשאלה. אם יש צורך בתרופה כדאי לקחת אותה כדי למנוע התדרדרות. תוכלו להיעזר אולי בשירותי הייעוץ הטלפוניים של ארגון אש"ל המטפל בנושא הקשישים בישראל. להלן קישור לאתר העמותה: http://www.eshelnet.org.il/he בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! רציתי לספר אני בת 16 ובזמן האחרון אני כול הזמן חושבות על לידות בעקבות סרט שראיתי אני כול כך מפחדת מהרגע הזה שכול הזמן אני חושבת על זה ואני כול הזמן מדוכאת ומפוחדת מה לעשות?

ריקי שלום, ראשית, את עדיין צעירה אז אין פלא שלראות סרט דרמטי על לידה, גורם לך לחרדות. את יכולה להיות רגועה לגמיר כי ממש אין לך מה לחשוש. בסרטים יש נטייה להראות את הכל בהגזמה ובהקצנה. עובדה שאלפי נשים בעולם יולדות מדי יום והסיבוכים הם אחוז מזערי ביותר. אחרי הכל, לידה זה הליך טבעי, זה לא ניתוח עקב מחלה או ליקוי בגוף. אם בכל זאת זה מאד מטריד אותך, את יכולה לשאול נשים במשפחה (אמא, אחות, דודה וכו') איך היתה הלידה שלהן ולעשות השוואות. אחרי הכל, לידה זה בטח לא סרט אימים... שתהיה לך חופשת קיץ מטריפה ומהנה.

תודה

i think you shuold be happy and dont worry becuase its a buetryfull in that time to have youre baby mazal tov when you have youre new baby

ריקי שלום מאחר ובגילך עדיין נושא הלידה אינו רלוונטי בד"כ סביר להניח שמה שמטריד אותך קשור בין היתר להתבגרות שלך, לנשיות, למיניות ולדברים אחרים שעוברים עליך וכן קשורים לחיי היום יום וההתמודדויות שאת עוברת. הלידה מבחינה זו יכולה להיות אנלוגיה, סוג של סיפור עקיף שמספר משהו יותר ישיר. אם תביני יותר טוב מה בעצם עומד מאחורי החרדה שהתעוררה תוכלי אולי לטפל בה ביתר קלות. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 9 לומד בכיתה א מורתו מרבה להתלונן עליו שהוא רוב הזמן בכיתה מסתובב או מציק גם בבית עם אחיו יש לו כל הזמן מריבות והצקות אך שהוא יושב להכין שעורים אין כמוהו אומנם אני חייבת לשבת לידו אך הוא ממש רץ עם החומר שאלתי האם זה מראה על היפראקטיביות?

ענת היפראקטיביות היא מילה פופולרית בשנים האחרונות לתיאור ילד פעיל ושובב. עם זאת, אין זה אומר שבנך סובל מהיפראקטיביות במובן הקליני של המילה. אם את סבורה שיש לבנך בעית קשב והיפראקטיביות (והבסיס הוא בד"כ הפרעת קשב), פני איתו לאבחון מסודר ואל תשאירי את ההגדרות לשפה הפופולרית שאינה מדויקת. בברכה ד"ר אורן קפלן

כיצד ניתן לאבחן ילד היפר?

שרי שלום נסי לכתוב קצת על הבעיה ואולי יהיה למשתתפי הפורום ולי משהו לומר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום לפני שנים רבות, בהיותי בן שש, אובחנה אצלי בעיה של ליקוי למידה שבמהלך השנים הוברר בעצם כבעיית ADHD. כיום אני בן 28, ולפני כשבועיים, התחלתי להיות מטופל ברטלין. בשבוע הראשון נצטוותי לקחת חצי כדור והשבוע לקחתי כדור אחד. החצי כדור בכלל לא השפיע עלי, והכדור השלם משפיע באופן חלש ביותר. הוא יעיל בצורה סבילה בשעה הראשונה ואחרי כן השפעתו נחלשת עד נעלמת לגמרי. דבר זה בעייתי כיוון שאמפולסיביות בלתי נשלטת שלי כתוצאה מה-ADHD גורמת לי לא פעם למבוכות חברתיות. כאשר התחלתי את הטיפול קיוויתי שהרטלין יעזור בכיוון הזה, אולם אין בדבר ממש. כמו כן, מבחינת הריכוז, ההבדל לא ממש משמעותי, אם בכלל. עדיין אני מרגיש שהחומר הלימודי שלי (לימוד שפה גרמנית בקורס פרטי של בית ספר לשפות) מרחף סביבי ואני לא ממש מצליח לקלוט אותו בצורה מומקדת. שאלתי היא: האם לפי דעתך יהיה מוטב לו אבקש להגביר את המינון של הרטלין לשני כדורים? האם זה יתרום למניעת האימפולסיביות שלי? בתודה מראש דניאל

נראהלי שעדיף לך להתייעץ עם מי שמבין בכדורים-נוירולוג או פסיכיאטר שנתן לך אותם או אחד /ת שאתה מאמין שהוא טוב

דניאל שלום בנושא הטיפול התרופתי אני מציע שתתייעץ עם הפורומים הרפואיים מאחר ובפורום הזה הייעוץ הוא בנושא פסיכותרפיה בלבד. אני לא חושב שכדאי לסמוך על הכדור לבדו. אני לא רואה כיצד ריטלין פותר את כל הבעיה עימה אתה מתמודד. יתכן שיש בך חלק שצריך הרגעה ונובע אפילו מהיבטים נוירולוגיים שגורמים לאי שקט וחוסר ריכוז. עם זאת, אחרי שנים שאתה סובל מהבעיה, סביר להניח שחלק מהתופעות הן תוצר של נטיותיך האישיות ולא רק תוצרים פיזיולוגיים שלך אין חלק בהם. לכן יש לדעתי אפשרות שתיעזר בטיפול פסיכולוגי עם או בלי התרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני ללמוד פסיכולוגיה. מתנצלת מראש על השאלה שאינה ברוח שאר השאלות בפורום - אך האם תוכל להמליץ לי היכן? בינתיים הכיוון הוא מכללת עמק יזרעאל. מה דעתך?

סיון שלום אין מוסד אחד שאני מעדיף. הבחירה צריכה להיות קשורה קודם כל למקום מגוריך, לתנאי הקבלה של המוסד מול ציוניך ולאוירה במקום אותה תוכלי להרגיש כשתגיעי לקמפוס. כדאי להגיע למחלקה עצמה ולנסות אף להיפגש עם אנשי הסגל. אם יש לך חברים שלמדו במוסדות כלשהם כדאי לשאול גם אותם. לימודי התואר הראשון הם כלליים למדי ובניגוד לתואר השני שם יש הבדלים עצומים בין המוסדות אני בספק אם לגבי התואר הראשון ההבדל כה גדול. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חברה שהיא "שטוחה" [יש לה חזה קטן] ונראה לי שהיא מאוד רוצה להגדיל את החזה, היא מאוד מקנאה בבחורות עם חזה יותר גדול משלה והיא עצובה. שאלתי היא: איך להציע לה לעבור ניתוח פלסטי בלי לפגוע בה ? [ובלי לאבד את חברתי]

יעל שלום לא בטוח שהגדלת החזה היא באמת הבעיה או הפתרון של חברתך. נשים וגברים רבים סבורים שחזה קטן הוא יפה, ולהיפך. בד"כ מדובר בבעיה פנימית של דימוי עצמי ולא בעיה חיצונית עם איבר גוף או קשרים חברתיים. לכן לפני שפונים להגדלת חזה שכרוך גם בעיוות של הגוף ובנזק אפשרי, כדאי לבדוק את ההיבטים הפסיכולוגיים שאולי יוכלו לחסוך את הניתוח. מצד שני, אם העניין מתחיל ונגמר בניתוח החזה ובזה נפתרו כל הבעיות, זה לא אמור להיות משהו פוגע. אני מציע לך לשוחח עם חברתך בהזדמנות כאשר הנושא עולה. אני לא חושב שחייבים לרוץ מייד לפתרונות אלא להעלות את כל האפשרויות הנ"ל ולראות לאן השיחה תגלוש. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני כבר לא יכולה יותר להמשיך ככה! נמאס לי פשוט נמאס! אני לא ישנה בלילות, קמה עם כאבי ראש חזקים ומציקים, חולמת חלומות זוועתים חזרו לי השרפות שפשוט לא מרפות! מה קורה לי? למה עכשיו? לא יודעת מה עוד לעשות!? תודה

עדי שלום אני מתאר לעצמי שמשהו קורה לך, אבל כמובן שקשה לדעת ללא היכרות של ממש איתך מה דווקא עכשיו יצר את השינוי. אני מציע להתייעץ ולשוחח על מה שקורה לך בטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחי בן 32 , נוהג לשקר מדובר בשקרים קטנים וגדולים הוא היום נקלע לחובות גבוהים ולקח לנו זמן עד שדלינו ממנו מה גובה החובות בינתיים רוצה לקחת הלוואה כדי לצאת מן החובות ,מה שברור לנו שלא יצליח לצאת באמצעות ההלוואה כי אינו עובד באופן קבוע מהי המלצתך? תודה

פונה יקר, למה אתה חושב שפסיכולוג יכול לעזור לך בעניני כסף יותר מכל אדם אחר ?

רן שלום הבעיה עלולה לסבך אותו ואתכם ביחד שכן הוצאתו מהחובות ללא שינוי של ממש בהתנהגותו ואולי אפילו באישיותו תביא לסיבוב הבא של החובות בעוד זמן לא רב. הקריטריון העיקרי לעזרה צריך להיות כזה שלא יסבך אנשים אחרים ואתם בראשם. אנשים צריכים לקחת אחריות על חייהם והבעיה במצבים כאלה שיש נטייה אישיותית להתחמק מאחריות מתוך תקוה שתמיד הכל יהיה בסדר ומישהו יבוא לעזרה. בסופו של דבר הדברים קורים מתוך מצוקה ולא מתוך כוח, אבל זה לא משנה את התסבוכת שיכולה לקרות. הסתרת החובות ואי השיתוף אינה סימן חיובי במיוחד להמשך. צריך לדבר איתו ולראות מה הוא חושב לעשות. הלוואה שיקח שעליה אתם חתומים כערבים לא תשפר במאומה את הדברים. יש לנתח כיצד הדברים הגיעו על הלום וכיצד באופן ריאלי הוא יוצא מהבוץ, לא רק בעזרת הסביבה, אלא גם בכוחות עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה ד"ר שאלה נוספת האם אתה מתרשם שהבעיה דורשת התערבות פסיכולוגית או פסיכיאטרית? הוא ממשיך לדבר על לקיחת הלוואה ואנו משוכנעים שלא יוכל לעמוד בה שוב ולהחזיר אותה .

אני בחור בשנות ה-20 לחיי לאחר ניתוח של כרתת ציסטה במוח והכנסה של שנט לחדר. הבעיה היא שמאז הניתוח אני מרגיש שלא חזרתי לעצמי באופן מלא. אני אפטי, פחות אסרטיבי ואמביציוזי ומצד שני, הרבה יותר חרד מהעתיד ומהעובדה שאני אפטי. אני ללא עבודה מיום האישפוז. ניסיתי מספר מועט של עבודות אבל התחרטתי ועזבתי מפני שאני מרגיש שדברים "גדולים עלי" וקשה לי לעמוד בציפיות . יכול להיות שהכל פסיכולוגי? יכול להיות שאני מוותר לעצמי בקלות רבה מדי? האם יכול להיות שיש קשר פסיולוגי בין הטראומה למצב הנפשי והמנטלי שלי? חשוב לי לציין שאני היום 5 חודשים לאחר האירוע שזה מספיק זמן, לא? אם אכן יש למיקרה עדיין השפעה עלי מהי הדרך הכי טובה להתגבר עליו והאם כדאי לפנות ליעוץ פסיכולוגי? אם כן, היכן?

שלום כל התערבות רפואית עלולה להיות טראומתית, ובוודאי סוג כזה של ניתוח. חמישה חודשים אינם זמן רב ואני בהחלט מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעבד את מה שקרה ולהתמודד עם החרדה והמשך החיים אחרי הניתוח. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי בעיה שלפעמים אני מדברת עם מישהו (בטלפון או פרונטלית), ופתאום מתחילה לבכות וזה מעמיד אותי במצב מאוד לא נעים. זה קורה כשמגיעים לנושאים רגישים כמו מחלה/ארוע טרגי/ארוע מרגש/התרגשות בכלל/בעיות משפחתיות שונות ועוד. ואז אני מסתירה את העיניים ומאוד לא נעים לי, אבל אני לא ממש שולטת בזה.. ולכן מרגישה מטומטמת בסיטואציה כזאת. לדוגמא, אני באה לרופא משפחה, אומרת שיש לי חום וכואב הגרון וישר מתחילה לבכות. ואז נלחצת מאיך שכל זה נראה, ואז כבר לא יכולה להפסיק. כנ"ל לגבי רופא נשים. לפעמים אני אפילו לא מספיקה עוד להגיד את הכל וזה מתחיל. אני בת 25 והתופעה הזאת מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. הייתי מתחילה לבכות בכל פעם שבאתי למורה בהפסקה לשאול משהו... האמת היא שכבר ממש נמאס לי מכל זה: יש לי חוסר ביטחון בגלל זה ואני לא יודעת איך מתמודדים. האם ניתן לטפל בבעיה ללא תרופות? אולי אפילו בהיפנוזה? יש לציין שאני מאוד רגישה ומאוד נלחצת מכל דבר (מה שמהווה בעיה עבורי, כשלעצמו). תגיבו בבקשה!

סבטלנה שלום סף הרגישות שלך לבכי נמוך, זה יכול להתקשר לחוסר הביטחון שאת כותבת עליו ואולי גם לדברים אחרים. כנראה שברגעים בהם את נוגעת בדברים רגישים וכן מול דמויות סמכות משהו מתעורר בתוכך והבכי פורץ ללא שליטה. בעיקרון אפשר לנסות ולטפל בענין בהיפנוזה, אבל כדאי לנסות לברר קודם למה זה קורה, יש בוודאי קישור הגיוני לחיים שלך ולהסטוריה האישית. אני מעריך גם שהבכי הוא קצה הקרחון או הסימפטום שאותו רואים, אבל מתחתיו הסבל האמיתי הוא זה שגורם לך בסופו של דבר לבכות. אולי כדא לטפל בגורם השורש ולא רק בסימפטום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' קפלן אחותי ( בת 45 נשואה + ילדה בת 10) חולת טרשת נפוצה. עד לפני כמה שבועות היא עוד יכלה לעמוד ולעשות 2-3 צעדים. מאז החלה התדרדרות קשה במצבה המוטורי וננפשי יחד. אין היא עומדת, ראייתה מיטשטשת, ידיה בוגדות בה ועוד כמה תופעות איומות של המחלה הזו. גם הרופאים בביה"ח בו היא מטופלת הרימו ידים ואמרו בלשון עדינה כמובן שזהו אין גם תועלת בטיפולים מחזקים כמו קורטיזון וויטמינים בעירויים. מצבה הנפשי מתדרדר גם בצורה דרסטית. היא עצבנית, צועקת בעיקר על הילדה, לא מוכנה לראות אנשים וכד'. הבעיה העיקרית שלנו היא איך להחדיר בה קצת מוטיבציה לעשות דברים כל מיני כמו ללכת לסרט, להרצאה, לשתות קפה עם חברה משהו שיהיה רק שלה. שיהיה לה למה לצפות. היא מסתגרת במיטה ומחכה למות. אי אפשר לחיות כך שנים. אגב על יעוץ מקצועי אין היא מוכנה לשמוע. תודה שמרית

שמרית שלום את מתארת מציאות קשה וההתדרדרות במצב גרמה בוודאי גם לנפילה החזקה במצב הנפשי ובמוטיבציה. אחותך זקוקה לעזרה מקצועית הממוקדת בבעיה, בין אם ע"י עובדים סוציאליים של המחלקה בה היא מטופלת או ע"י פסיכולוג רפואי או שיקומי. במידה ויש גלישה לדיכאון יתכן שיש צורך גם בטיפול תרופתי. למרות התנגדותה כעת יתכן שהיא זקוקה לעוד זמן כדי לעכל את השינוי במצבה ואז אולי תהיה מוכנה לקבל עזרה. בכל מקרה, הגורמים המקצועיים האמורים עשויים לעזור גם למשפחה למצוא כלים לעזור לאחותך וכמובן להתמודד בעצמם עם התהליך הקשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן ולקטליזטור, המון תודה לשניכם. דברים לא מסתדרים תמיד בכיוון הרצוי, בעיקר לא כשמדובר במצב-רוח. סוף שבוע טוב, הרה.

הרה שלום לא כל כך הבנתי את ההודעה, אבל אני מקווה שתמצאי את הדרך המתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

התכוונתי לכך שהיה מצב רוח טוב (אולי מדי, אם זה אפשרי), ונגמר. ואין לי כוח יותר לכל התנאים והאיומים האלה. יהיה מה שיהיה - כמה גרוע עוד יכול להיות? הרה.

ד"ר קפלן שלום, אני בת 26 וחצי ולא מצליחה לנהל מערכות יחסים זוגיות עם בחורים בטווח הגילאים 28-32 למעשה, אני כלל לא נמשכת אליהם ואין לי כל רצון לנסות לפתח מערכת זוגית עמם. עם זאת, אני כן חושקת בגברים מבוגרים 35-45 ואיתם כן הייתי רוצה לקיים זוגיות. הבעיה היא, שהנורמות והקודים החברתיים עדיין שמרניים (או שלא) ואני לא יכולה ללכת כנגד ה"זרם". האם הכמיהה לקשר עם מבוגר הנה בעיה פסיכולוגית - אגב, אנני מחפשת גבר שדומה בויזואליות או בהתנהלות לאבי, ממש לא. מחפשת אפילו מישהו שונה לחלוטין. האם זהו תסביך אלקטרה, האם זהו תסביך בכלל? תודה על המענה, ענת

היי ענת, יכול מאד להיות שהגברים הצעירים יותר נתפסים בעייניך כאילו הם לא מספיק בוגרים ורציניים. אבל יחד עם זאת, יכול מאד להיות שאת מחפשת בתת מודע את התפקיד של האישה הקטנה והמפונקת שדואג לה אדם מבוגר ובעל ניסיון. תנסי לחשוב לעומק האם את באמת רוצה לקשור את חייך עם אדם שהפרש הגילים ביניכם הוא 15 או 20 שנה? ומה עם גידול ילדים וחלוקה שווה בנטל (את בת 35 והוא בן 55 למשל). קצת חומר למחשבה

ראשית, תודה על התגובה. שנית, שלא תחשבי לא נכון, הדברים שאת מעלה ידועים לי, אני בחורה שקולה, עצמאית ולא מפונקת או תלותית עם זאת, החומר למחשבה - מתייחס למישור הרציונאלי וההתאהבות, להזכירך, היא אלמנט אמוציונאלי כך שאין לי באמת שליטה עליו.... זה פשוט קיים. מנסה להילחם ולצאת עם בני 30 אך זה פשוט לא הולך...

ענת שלום אני מתאר לעצמי שיש גם הסבר פסיכולוגי למשיכתך לגברים המבוגרים ממך בעשר עשרים שנה, אבל אם זה מה שאת מחפשת וטוב לך עם סוג יחסים זה אני לא חושב שיש עיקרון שמרני שצריך להכתיב לך את חייך, מה גם שלא מדובר בתופעה נדירה במיוחד. אם זה לא מפריע לך למעט תגובות הסביבה לכי עם נטית ליבך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ענת- יש לך שכל ! המבוגרים הם הכי..הכי.. הם גם הכי חתיכים ! אם את באמת נמשכת למבוגרים -לכי על זה !

אני בן 45 , נראה טוב, ספורטיבי, לא קרח מעט שערות שיבה זקן מסודר ומעוצב.טוענים שאני סמפטי וחברותי ןמעניים אבל קשה לי לנקוט עמדה אוביקטיבית. לא נהגתי לבגוד באישתי בעבר. לאחרונה חזרתי ללימודים באוניברסיטה ונוכחתי לדעת שצעירות די גוררות אותי לקשרים רומנטיים ואינטימיים. היה נחמד מאוד. אבל פער של 20 שנה הוא משמעותי מבחינת תפיסת עולם, עמדות נסיון חיים. לא היתי מציע לך לבנות על קשר קבוע עם אדם מבוגר. קשרים מזדמנים אינטימיים הם מסערים ומעניינים לשני הצדדים. אישית העסקמאוד גירה אותי מינית זכיתי לזקפות ארוכות במיוחד ואורגזמות אדידות. אבל לא מעבר לכך. משבר גיל העמידה ? אולי. חזרתי לאשתי והסיפור נגמר מבחינתי. בהכללה אין עתיד מבטיח לטווח ארוך לקשרים כאלה כשפער הגילים גדול

בתי פעוטה מקסימה בת שנה ושמונה חודשים. ילדה מאוד טובה, חכמה ונוחה נמצאת בגן נפלא כמעט שנה (יום מלא - עד 17:00). יש לה חברה מאוד מאוד טובה (בתה של החברה הכי קרובה שלי) ילדה מקסימה כשלעצמה נבונה ולבבית שגדולה מבתי ב-5 חודשים. 2 הבנות צמודות זו לזו ומאוד אוהבות זו את זו. בעייתי היא: חברתה של בתי מאוד דומיננטית עד לכדי שתלטנות. כששתי הבנות יחד נדמה לי שהיא "מחנכת" את בתי נוזפת בה, צועקת עליה ולעיתים מרימה יד (כמו שילדים עושים...) בתי לא מכה אותה מעולם (כנראה מפחד...) חשוב לציין שבאותה מידה היא גם דואגת לה. החשש שלי הוא ששעות רבות במהלך היום בתי נמצאת תחת רצונותיה של בת החברה כאשר בכל משחק היא הדומיננטית (כואב לומר אבל היא ממש "משביתה" את הבת שלי) - האם קשר כזה בגיל כל כך צעיר עלול להיות בעייתי בעיצוב אישיותה של בתי? האם עלי לעשות מעשה - יתכן וקיימת אפשרות להפריד בין הבנות ל-2 קבוצות נפרדות בגן למספר חודשים?, כיום אני מתערבת לעיתים ואומרת לבתי לומר שהיא לא רוצה, ובמקביל אני אומרת לחברה שאני קובעת עבור בתי ולא היא (בנעימות כמובן) - האם עלי להמשיך להתערב ואם כן אז באיזה אופן? בתודה מיקי.

מיקי שלום מענין לבדוק את התנהגות שתי הבנות כאשר הן בנפרד. האם מערכות היחסים הללו משתחזרות להן גם בהקשרים חברתיים שונים או לא. אם את מרגישה שלא בנוח עם הקשר בין הבנות את יכולה ליזום כעת יותר מפגשים עם ילדים אחרים ולעקוב האם האינטראקציה נראית שונה. קשה לי לומר ללא היכרות של ממש עם הסיטואציה האם יש כאן חשש לנזק והאם יש מקום לעשות הפרדה בגן. את מתארת את החברה כילדה מקסימה ונבונה אבל שחלק ממשחק התפקידים בין החברות נעשה כך שהאחת שולטת והשניה נשלטת. ההתערבות שלך במשחק כפי שתיארת עשויה להיות במקומה ואת יכולה גם לבקש מהגננת לשים לב לאינטראקציה בגן. לכי אחר נטית ליבך. אם לא נוח לך עם המפגש ביניהן פעלי להפרדה. בכל מקרה, אני תוהה האם יחסיך עם חברתך הטובה לא מושפעים ומשפיעים בסיפור הזה גם כן. בברכה ד"ר אורן קפלן

זו הפעם הראשונה שאני כותבת בפורום כלשהו. נכנסתי מתוך כוונה לנסות את המוצא, אולי האחרון. אני בת 24, לכאורה סיפור הצלחה: נראת מצויין סטודנטית (לקראת סיום) לכלכלה, מלאת חיים וחברים. אבל אף אחד לא יודע מה עובר עלי באמת. לפני שנתיים וחצי ניסיתי בפעם הראשונה, עם חברים מהלימודים, לעשן ג´וינט. ומאז - לא הפסקתי. אני מעשנת גראס יום יום ומרגישה את התלות הנפשית שהיא ההתמכרות הנוראה. אני מוקפת בהמון אנשים שאוהבים אותי, ואף אחד לא מעלה על דעתו שאני בכלל מתקרבת לסמים. אני גם לא מסוגלת לבקש עזרה אז כולם נמצאים מאחורי חומת הבדידות שבניתי לי. לפני כחודשיים הפסקתי לעבוד ומאז אני מבלה את כל שעותיי הפנויות בעישון לבד והבטחות לעצמי שזו הפעם האחרונה. אני לא יכולה להפסיק למרות שאני מודעת למצב הנורא שבו אני חיה ולבעיות הבריאותיות שהדבר גורם לי. כמובן שאין לי חבר או אהבה כלשהי כי אני חסרת רגש לחלוטין. לא מבינה את עצמי אז בוודאי שלא מסוגלת להעניק למישהו אחר. אז כדי להשתיק את היצרים, אני שוכבת עם גברים שאת רובם אני לא רוצה לראות יותר. למה אני הורגת את עצמי? למה אני שונאת את עצמי כל-כך?? אני כל-כך זקוקה לכיוון

היי, אני בדרך כלל לא כותב בפורום הזה - אבל ההודעה שלך תפסה את תשומת ליבי... אני מכיר אדם שנמצא במצב דומה לשלך, אף שהוא אינו רואה את מצבו כבעיה. מהבחינה הזו אני חושב שכבר עשית את הצעד הראשון לכיוון הנכון. אני חושב שיהיה לך קשה להתמודד עם העניין לבדך, במיוחד מכיוון שהגראס מספק כנראה פתרון זמני, או דרך לברוח, מריקנות שקיימת בחיים שלך ללא קשר לעישון. את צריכה בעצם למצוא תחליף למה שהגראס נותן לך, ולצערי שינוי כזה לא יהיה קל ומהיר. כתבת שאת לא מסוגלת לפנות לעזרה - אבל עצם הפנייה שלך לכאן מראה שבמידה מסויימת את פתוחה לאפשרות של עזרה חיצונית. לדעתי טיפול פסיכולוגי יכול לסייע לך... אני מקווה שתנסי את הדרך הזו, ואם לא - לפחות שתשתפי אדם נוסף בהתמודדות שלך. נראה שקשה לך לוותר על ההסתמכות שלך על עצמך בלבד, ואת נותנת אמון מועט באנשים הסובבים אותך... אני מקווה שהתמיכה שתקבלי מהם אם תשתפי אותם תפתיע אותך לטובה. בהצלחה :) - אורי

תודה

אחותי היתה בדיוק בגילך אקדמאית אנושית ומקסימה ועם אותו סיפור היום היא חולת נפש הזקוקה לתמיכה אין לה תמיכה במישפחה והיא לבד טוב שהיגעת לפה ומכאן מאחלת לך גמילה מוצלחת. תצליחי.

רוצי הכי מהר שאפשר לגמילה. קודם כל גמילה שתשחרר אותך מהתלות הפיזית לסם. עם ההשלכות הנפשיות תתמודדי אחר כך. את רק בת 24 וכל החיים לפניך. ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה

תיהי חזקה ואל תתני לזה לשלוט בך אני פעם הייתי מעשנת כל יום חשיש וגראס וכתוצאה מזה נוצרו לי בעיות נפשיות, זה הכל עניין של כוח רצון , עדיף לעבור את הריקנות בראש נקי ושקט.

אבודה. הגראס ממלא אצלך תפקיד של מילוי מקום. עד שלא תמצאי את מה שבאמת חסר, יהיה לך קשה (אבל לא בלתי אפשרי) להפסיק עם הסמים. מעבר לכך את מפגינה הרס עצמי, ושואלת בעצמך למה את שונאת את עצמך. עם כל הרצון הטוב של כולנו, לא נוכל לעזור לך דרך הפורום, אלא רק לייעץ. את צריכה לרצות לעזור לעצמך, ולפנות לטיפול כדי שתוכלי לקחת חזרה את השליטה על החיים שלך. אני חושבת שנתנו לך כאן כמה כיוונים אפשריים; את מוצאת בהם אחד שמתאים לך?

אני חושבת שהכוח רצון שלי נבע מההבנה שלי שאני בן אדם חזק שמסוגל להתעלות מעל הרצונות ההרסניים שלי , הבנתי שזה לא גורם לי אף לא טיפה של אושר ושאני צריכה למצוא את הדברים שכן מביאים לי אותו , אפילו אם אלו רק הניצוצות הקטנים של האושר. הריקנות שלי פחתה כשיכולתי להסתכל על המציאות כמו שהיא , סמים זה ביטול האני העצמי שלך , זה להפוך לעבד של ההרס העצמי שלך. ואולי שינוי הגישה שלך כלפי עצמך והחיים יעזור לך , זה מה שהוציא אותי מזה. ואבודה , את לא. בהצלחה

שלום עישון הגראס הפך לסוג של טקס שממלא את חייך. זה בהחלט סוג של התמכרות, אבל לא כזו שאי אפשר להיגמל ממנה. בגראס תופעת ההתמכרות היא פסיכולוגית בעיקרה ולא פיזיולוגית, כלומר, את ממלאת בעזרת הגראס חלל כלשהו שיש בתוכך. אם לא תהיה לך תקווה ומוקד לענין בחיים הסיכוי לצאת מהמעגל הזה הוא קטן. לכן אני מציע שתפני לטיפול פסיכולוגי ותתחילי תהליך של טיפול עצמי באמצעותו תוכלי להתרחק מהגראס אבל אולי יותר חשוב מכך, לבנות את חייך אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבודה- לא הכל אבוד ! כל החיים לפנייך !! תפסיקי לעשן, תפני לעזרה ! בהצלחה !

אני אמא לשני ילדים קטנים וחמודים אשר פער הגילים ביניהם קטן מאוד. בעלי עובד שעות רבות ואני זאת שבעיקר מטפלת בהם - אין ברירה אחרת. שאלתי - קשה לי מאוד המצב כיוון שאני מאבדת סבלנות איתם (הם הורסים את כל הבית באופן שיטתי) ואני מרגישה שאינני יכולה לצאת ממעגל ההנקות-חיתולים-טיטולים-בכי וכד. איני רוצה עזרה כי אני לא אוהבת שאחרים מטפלים בילדיי ואני גרה רחוק מהעיר - אז אין לי גם יכולת להסתובב בחנויות וכד'. איך יוצאים מזה?

עינת, את צריכה גם דברים לעצמך. שווה לשלם לביביסיטר פעם בשבוע ולצאת להתאוורר! עדי

אולי ללמוד לקבל עזרה יכול להיות רעיון טוב, לא? בין אם מטפלת או אמא שתעזור מדי פעם או חבר/ה.

עינת שלום אי אפשר כנראה להצליח בהכל. גם להיות אמא מושלמת כמעת חד הורית, גם לא לקבל כל עזרה חיצונית וגם להישאר רגועה לגמרי. את צריכה למצוא אולי מקור עזרה, אם לא בטיפול בילדים, אז לפחות בעזרה רגשית. את מלאה לגמרי בעיסוקי הבית ללא כל זמן לעצמך. איבוד הסבלנות הוא איתות עבורך שאת צריכה גם לטפל בעצמך בצורה שונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, השאלה שלי היא כזאת: אובחנתי ע"י פסיכיאטר כסובלת כרונית מחרדה ודיכאון, ובעקבות ההבחנה הנני לוקחת כדור אחד כל יומיים של פריזמה (הפרוזאק הישראלי). האם ומדוע לקיחת הכדורים צריכה להשפיע על קבלת הסיווג הביטחוני שלי? תודה מראש, עירית

עירית, חבל שראיתי את השאלה שלך כ"כ מאוחר... אני אוכל להשיג לך תשובה רק בשעות נורמליות יותר, אז אני מקווה שיש לך סבלנות.

עירית שלום, כידוע קבלת סיווג ביטחוני הוא הליך הקשור בבדיקה מקיפה וניתוח נתונים והיבטים שונים על אופיו, אישיותו ואורח חייו של הנבדק. כפועל יוצא, מצב נפשי של מי שמוגדר כסובל כרוני מחרדה ודכאון, ותלוי באופן מוחלט לצורך תפקוד שוטף ויומיומי בתרופות - הוא בהחלט שיקול שיש לקחת בחשבון. (חוזק נפשי, עמידה בלחצים, כושר שיפוט אובייקטיבי וכו'.

היי עירית, יש לי תשובה בשבילך. את מתכוונת לסיווג ביטחוני לפני גיוס? את כבר עובדת היכן שהוא או שהסיווג הבטחוני מפריד סינך לבין קבלה למקום עבודה? אתן לך תשובה כללית, כי כל מה ששאלתי רלוונטי לעניין. תהליך של סיווג בטחוני נמשך 2-3 חודשים. כשאדם מאובחן כבעל הפרעה/ מחלה/ בעיה נפשית ונמצא בטיפול (שיחות ו/או תרופתי) התהליך של הסיווג יכול להתארך לכדי שנה, משום שיש צורך באבחונים קליניים, שאינם מטעם הפסיכולוג/ פסיכיאטר המטפל, אלא מטעם מקום העבודה. מכיוון שהתהליך נמשך כ"כ הרבה זמן, רוב המקומות - אם לא כולם - לא מוכנים להשקיע בזה. עצוב, אבל נכון. אם לסכם את העניין, הרי שקבלת הסיווג הבטחוני שלך מוטלת בספק גדול. אני לא רוצב לייאש אותך - חלילה - אלא רק להעביר לך את הנתונים כפי שהם. בהצלחה במה שלא יהיה!

עירית שלום לא מדובר בהכרח במשהו גורף אלא בנושא שנבדק באופן אישי. בכל מקרה, חלק מבדיקת הסיווג הבטחוני קשורה גם ליציבות נפשית והנחת המערכת הינה שמי שסובל מבעיה נפשית עלול לגלות חוסר יציבות ונטייה לא לעמוד בלחצים, מה שעלול לפגוע בתפקודו בהקשר הבטחוני. כמובן שיתכן שבאופן אישי זה לא נוגע לך, אבל ברמה המערכתית זו צורת החשיבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה

שלום לדוקטור אני סובל מנדודי שינה לדעתי עקב דיכאון קל. האם תוכל אדוני הפסיכולוג להמליץ לי: 1 לסקור בפני את קשת האפשרויות להתמודדות עם דיכאון.לדוגמא ספורט מאוד עוזר ושמעתי שגם אומגה 3 עוזר האם איפה ישנם מאכלים ספציפים נוספים שעוזרים לדכא דיכאון ואם לא מאכלים אשמח אם תוכל להציג בפני טכניקות אחרות-תהיינה אשר תהיינה-להמודד בדיכאון 2 בהמשך לעיל אשמח אם תוכל להפנות אותי לספר בעברית שעוסק בדיכאון ובמניעתה או לפחות מאמר איכותי בנושא(אני אוהב לקרוא) 3 מהן הדרכים לטפל בנדודי שינה (למעט טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפי שכרגע אינני מעוניין בהם ורואה בהם אופציות למצבים אקוטיים יותר תודה רבה רבה

http://www.sahar.org.il/psychotherapy.asp http://www.psagot.com/home.html מקווה שעזרתי,עם הלינקים. גם לי יש נדודי שינה ניסיתי לא לצרוך קפה בערב ובלילה ולאכול פרוסת לחם לפני ההרדמות,,זה עוזר. בהצלחה.

יש לי את הספרון הזה על הדיכאון .

תודה רבה רבה

ירון, איבחון עצמי אינו מומלץ בכלל. לנדודי שינה יכולים להיות כמה גורמים, מלבד דכאון. אני לא בטוחה שאפשר לדבר על מניעה כשמתייחסים לדכאון. אפשר לדבר על הקלה, או מניעה של דכאון חוזר. יש סדרת ספרים, בהוצאת פרולוג, שנקראת "בריא לדעת!". מדבור בספרונים קטנים (אך די ממצים). יש שם ספרון שמוקדש לדכאון, שנכתב ע"י פרופ' יוסף זוהר וד"ר רז גרוס. אני מניחה שעם כל הפרטים הנ"ל תוכל אתר אותו בחנויות הספרים; וירטואליות או לא. בקשר למאמרים - הכי קל ונוח זה להיכנס לאחד ממנועי החיפוש הגדולים (ישראלי במידה ויותר נוח לך עם עברית) ולחפש שם. ככה, לדוגמא: http://www.google.co.il/search?hl=iw&ie=UTF-8&oe=UTF-8&q=%D7%93%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F&btnG=%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A9+%D7%91%D7%92%D7%95%D7%92%D7%9C&lr= (אני מקווה שזה יעבוד... אבל העקרון די פשוט). פתרון מעשי לנדודי שינה? * לא לאכול ארוחה כבדה שעתיים לפני שהולכים לישון. * להשתדל להקפיד על זמני שינה קבועים. * אם אחרי 20 דקות אתה עדיין לא נרדם, צא מהמיטה. תקרא קצת, תראה קצת טלוויזיה - כל דבר רק שיהיה מחוץ למיטה, ולא לפרק זמן ארוך מדי. אגב, הרבה פעמים דחיה של דברים קטנים יכולה להוביל למצבים אקוטיים יותר, כהגדרתך.

ירון שלום נדודי שינה ודיכאון הם בעיות שרצוי לפתור לא רק בשיטות עצמיות אלא גם בעזרת ייעוץ מקצועי. אגב, לעיתים דיכאון גורם לבעיות שינה, אך לפעמים סדר הדברים הפוך ולכן רצוי גם להתייעץ עם מעבדת שינה. ספורט בהחלט יכול לעזור, לגבי מאכלים ותרופות אני מציע להתייעץ עם הפורומים הרפואיים. לגבי קריאה, תמצא בוודאי חומר באינטרנט כמו שציינו קודמי בהודעות. תוכל גם להיכנס לכל חנות ספרים ולקנות ספר בסיסי בפסיכיטאריה שמתאר אבחנות ביניהן דיכאון. לימוד של תרגילי הרפיה עצמית עשויים לעזור להורדת המתח בכלל לטיפול בבעיות השינה בפרט. עם זאת, כמו שאמרתי בתחילה, אינני רואה סיבה לסבול לבדך ללא כל עזרה. מדוע לא לפנות ולקבל לפחות ייעוץ ראשוני מאיש מקצוע מתאים? בברכה ד"ר אורן קפלן

לכל הקוראים שלום אני בחורה בת 22 בקרוב לאחרונה עברתי 2 הפלות אחת כי לא היה דופק ושניה היתה טיבעית לאור הסיבות הללו הרופא שלי ד"ר קאמף מחדרה אם מישהי מכירה שלח אותי לצילום רחם אני בחורה מאוד פחדנית והיסטרית לצערי הרב הלכתי לעשות את הבדיקה ופשוט לא יכולתי הפחד השתלט עליי ולא יכולתי הדמעות יצאו לי וממש התביישתי מהרופאים וכל הצוות לאחר שיכנועים של האחיות לא עזר כלום והלכתי הביתה היום דיברתי עם הרופא שלי והוא אמר לי שאני חייבת לעבור את הבדיקה אחרת אי אפשר לתתקדם הלאה אני ממש לא יודעת מה לעשות ומרגישה חסרת אונים אם מישהי יכולה לספר לי על מקרה דומה ופשוט היא השתלטה על הפחד שתכתוב לי תודה טלי

טלי יקרה, קודם כל תקחי כמה נשימות עמוקות ותרגעי. אין לך שום סיבה להיבהל מבדיקה. תחשבי על זה שבעצם את הולכת לעזור לעצמך להכנס להריון נורמלי וללדת ילד ולא חס וחלילה לבדיקה בגלל מחלה כלשהי. כבעלת ניסיון בתחום (את שני ילדיי ילדתי בהפריית מבחנה) עברתי אין ספור בדיקות, זריקות וטיפולים. התוצאה הסופית - ילד - שווה את הכל. קחי את עצמך בידיים וגשי לעשות את הבדיקה כמה שיותר מהר, והנה את כבר בדרך הנכונה. כל טוב והמון הצלחה

טלי שלום לאור מה שעברת אפשר להבין את הפחד שמתעורר. אפשר בהחלט להתייחס להפלות כסוג של טראומה שחווית אך לאחרונה ובעיקרון הבדיקה היא מצב שמזכיר את הטראומה ולכן יוצר תגובה שאת קוראת היסטרית. ההבנה שיש קשר בין הדברים היא הדבר הראשון שעשוי לעזור. במידה ולא תצליחי להשתלט על הדברים אני מעריך שאפשר לעזור לך בטיפול פסיכולוגי, אפילו ממוקד וקצר מועד. בברכה ד"ר אורן קפלן

חבר שלי ביקש שאני אשאל כאן, מה זה אינטלגנציה ריגשית לא מפותחת, או משהו כזה.

משהו כזה

אדםיכול להיות מאד חכם, בעל איי קיו שכלי גבוה מאדאךלאלדעת להתמודד, לדוגמא עםאנשים.יחסי אנוש. חברה. על זה מדובר. היכולת להבין אחרים, להסתדר עם אנשים,במקומות עבודה.

שלום אני לא חושב שיש אבחנה פורמלית כזו, אבל אולי הכוונה לקושי רגשי להתמודד עם מצבים שונים בחיים. זה נשמע כמו הגדרה מאוד כללית ומאוד לא מדויקת ולכן הייתי מנסה להבין יותר למה התכוון המשורר שביטא את המשפט הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 30. יש לי בעיה של אי קבלה עצמית תמיד, ויש לי תיאוריות של "שווים" יותר ופחות. כתוצאה מזה אני נתלה בהשגים ובפדבקים מהסביבה כדי לספק את הערך שלי. היום זה התחדד בעקבות החיפוש אחרי חברה. הגעתי למצב של חרדה מוגזמת כתוצאה מהצורך להשיג בחורות שיש לי עניין בהם. בפעם האחורנה נאלצתי ממש לשתות כדי להפגש או לדבר בטלפון. אני חושש להוציא כסף רב על טיפול וגם הייתי בעבר פעמים אצל מטפלת לא מקצועית (אלטרנטיבית) ופעם אחת אצל מטפלת באוניברסיטה (3 חודשים) והרגשתי שזה לא מפרה אותי יש אפשרות של טיפול טוב (שאני יכול לסמוך עליו) וזול (יש דבר כזה המרכז לבריאות הנפש?) אני בן אדם מודע, ומנתח הרבה, ולכן לדעתי אני גם לא מטופל קל. יקח לי זמן אם בכלל. מה עושים? יש לי גם כאבי ראש...(או שסתם לא שתיתי המון תודה

עדי, יש אפשרות לקבל טיפול בחינם במרפאה לבריאות הנפש (מרפאה ציבורית) הקרובה אליך. רק צריך לקחת בחשבון שלפעמים ממתינים לא מעט בתור. מניסיון אישי, 3 חודשי טיפול הם טיפה קטנה בים (אלא אם מדובר בטיפול קצר מועד). תן לעצמך זמן, זה הכי חשוב. אם שתית או לא אתה יודע :-) אבל אם לדעתך אין קשר בין השתיה לכאבי הראש, תפנה לרופא. אל תחליט מראש שאתה מטופל לא קל. למרות שאתה אדם מודע ומנתח, זה לא הופך אותך למטופל לא קל. להיפך - זה יכול לעזור לך מאוד בתוך הטיפול, הכל תלוי באיך שתשתמש במודעות הזו.

תודה על התגובה. אין קשר בין השתיה לבין כאבי ראש (זה היה בימים אחרים, והתכוונתי לשתית מים ביום חם - הכאבי ראש) ואין לי גם בעיות פיזיות מיוחדות (השתייה היא לא הנושא המרכזי) רק רציתי לומר שהחלותי לההתחיל בטיפול, וגם החלטתי ללכת על מטפלת קלינית חיצונית. אני מקווה שזה יוכל לעזור לי. שוב תודה.

עדי שלום נשמע שבסך הכל רצית לקבל עזרה מקצועית ושעד עכשיו זה לא כל כך הסתייע. אי קבלה עצמית והמורכבות שלך כפי שאת מתאר הם נושאים שעשויים להעסיק אותך זמן רב בטיפול ואני לא צופה שמספר פגישות בודדות יספקו את הצורך שלך. נסה למצוא לכן מסגרת שאכן תתאים לך ותאפשר טיפול ארוך יותר, מקצועי ומסודר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר. אני בן 34 ובשבוע האחרון תוקפים אותי התקפי חרדה עקב חוסר ודאות רפואית. מכיוון שהדבר משבש מאוד את אורך החיים ומכיוון שהדבר קורא לי בפעם הרביעית בששת השנים האחרונות פניתי לפסיכולוג.לדעתו ניתן לטפל בתופעה כרגע רק ע"י טיפול תרופתי כ"עזרה ראשונה" ובהמשך כדי למנוע את הישנות התופעה להסתייע בטיפול תרופתי זמני(כמה חודשים)בשילוב טיפול פסיכולוגי. אני באופן אישי מעדיף מאוד להימנע משימוש התרופות( ולו לפחות לטיפול לאחר שתסתיים תקופת ההתקפים הנוכחית). רציתי לשאול לדעתך בנושא, האם ניתן לטפל בהתקפי חרדה ע"י טיפול פסיכולוגי ללא שימוש בתרופות. *אולי כדאי לציין שהפס' אמר שיש לי תכונה ביקורתית מאוד שמשפיע גם על הנטיה להתקפי חרדה. אודה לך מאוד אם תוכל לייעץ לי.

היי אור, אומנם פנית לד"ר קפלן, אך הנושא מוכר לי מאד אז אני מרשה לעצמי לכתוב לך. אני מציעה לך לפנות לביו- פידבק. הדבר יכול מאד להיות יעיל לטיפול בהתפקי חרדה. וכך להימנע אולי מלקיחת תרופות. שם לומדים לשלוט בגוף. תיקח רק בחשבון שהעבודה היא קשה ויש צורך לתרגל הרפיות וכדומה. מעבר לכך, בכלל רצוי לבדוק את אורך חייך, האם טוב לך,האם אתה לחוץ מדי בזמן, האם יש לךף מספיק פנאי עבור עצמך, ממליצה לך ללמוד מדיטציה או שיטות הרפייה למיניהן. ככל שמתרגלים יותר , הגוף מכניס את עצמו למצב אוטומטי של רפיון. וזה יכול לעזור להפחתת התקפי חרדה. בהצלחה.

אור שלום אמנם טיפול תרופתי מומלץ לעיתים אולם הטיפול הפסיכולוגי הוא בהחלט כלי בעזרתו אפשר לטפל בחרדה. להערכתי במרפאות המתמחות בתחום יש יותר מטופלים שמקבלים טיפול פסיכולוגיים ללא טיפול תרופתי מאשר להפך או במשולב. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לא יודעת איך להתנהג ובכל זאת יש לי שאלה לבני , בן 22 יש חברה - מחבר העמים כשנה וחצי. הבן גר איתנו והיא ישנה כאן כ - 4 - 5 פעמים בשבוע (משפחתה גרה רחוק ) וכרגע דירת אמה בשכירות. היא עצמה לומדת מחינה וגרה במעונות . בחורה מקסימה עדינה אינטליגנטית ולדעתי מתאימה לו לפני כ חודשיים התברר לי שאביה נפטר מסרטן לפני 7 שנים ואמא חולה בסרטן וגם אחת האחיות שלה חלתה בסרטן צוור הרחם ועכשיו היא בסדר. אמא נפטרה השבוע ואז נודע לנו גם שקוברים אותה בחלקה הלא יהודית זה הרקע. כמה שאלות 1. האם אני צריכה לרכז את הידע של המחלות לבן שלי? אולי זה תורשתי?מה אני עושה עם המידע הזה שאני יודעת וקשה לי לשאת אותו לבד? 2. האם אנחנו בעלי ואני צריכים ללכת ללויה? למרות שלא היה ואין לנו קשר עם משפחתה? 3. האם לדבר עם הבן על ההשלחות לעתיד על אי היותה יהודיה ? בעלי טוען שאנחנו לא צריכים ללכת ללויה כאשר היא תגיע לכאן אנו ננחם אותה - אני כבר דיברתי איתה בטלפון ובני נמצא שם איתה הו טוען עוד ושזו הבחירה שלו וזו הבעיה שלו. לא יודעת מה לעשות!!!! מבקשת עצה תודה

שלום שאלותיך השונות מראות שאת אמביולנטית ולא יודעת להחליט מה את מרגישה. מצד אחד נשמע שאת מחבבת את הבחורה ומצד שני מסתייגת מכמה היבטים, בעיקר אלו הקשורים למשפחתה. את נמצאת במצב עדין שכן צריך לראות איך מחד גיסא את חיה בשלום עם עצמך ועקרונותיך ומצד שני לא פוגעת בבנך, עקרונותיו, אהבתו וכמובן בבת זוגו. נושא המחלות והתורשה הוא מורכב, בנך יודע את המידע הזה ואני לא חושב שיעזור אם תעסקו בזה. לצערנו סרטן היא מחלה נפוצה למדי באוכלוסיה והשיקולים לא צריכים להתיחס להיבט הזה. לגבי הלוויה, זה צריך להיות באמת לפי הרגשתך. אם את ובעלך מרגישים נוח ללכת, לכו. אם אתם מעדיפים לנחם אותה כשתפגשו אותה או במקום הישיבה לאבל, עשו זאת כך. מה שחשוב הוא היחס ולא עצם ההליכה ללוויה עצמה. לגבי יהדותה, זה כבר עניין אישי לחלוטין. אם זה מפריע לכם בדקו עם בנכם מה הוא חושב על העניין. יש גם פתרונות של גיור במידה וזה נושא חשוב במיוחד במשפחתכם. זה נושא שאפשר לדון עליו ולהגיע לפתרון. החשוב ביותר הוא שבנך יהיה מאושר עם בת זוג שבחר ואוהב, ושיקבל ממכם תמיכה. הדרך לישב קונפליקטים היא ע"י בירור ודיבור איתו ואיתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

עזרת לי מאוד נכון לא ידעתי מה לעשות ואני די חלוקה בדעתי מה טוב לעשות או יותר נכון - מה נכון לעשות חיזקת אותי בזה שחידדת את מחשבותי החלטנו בבית שאנחנו לא הולכים להלוויה למרות שבעלי אמר לי שאעשה מה שאני מרגישה. את כל התמיכה תקבל מאיתנו בביתנו. לגבי המחלה - אתה צודק לגבי יהדותה נדבר עם בננו בשלב מאוחר יותר - בטח לא עכשיו השאלה היא איך לעשות זאת כדי שבננו לא יחשוב שיש לנו איזה שהיא התנגדות אליה אלה רוצים לחדד את הקשיים שיהיו להם בעתיד.

האם אפשר ללמוד קרמינולוגיה ולשלב זאת יחד עם לימודי פסיכולוגיה? מהם תנאי הקבלה? איזו אוניברסיטה מומלצת ביותר? האם ניתן ללמוד גם במכללה? ומהם תנאי הקבלה למכללה? האם שונה מאוניברסיטה?

ספיר שלום אני לא מספיק מכיר את המסלול של קרימינולוגיה. אני מציע שתפני לאוניברסיטאות והמכללות המרכזיות באזור מגוריך ובררי איתם לגבי המסלולים האפשריים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ספיר, אני יודעת שיש מסלול ללימודי קרימינולגיה במכללת אשקלון. אם אני זוכרת נכון, מדובר בשלוחה של בר-אילן.

רציתי לדעת מה התנאים ללימודי פסיכולוגיה? איזו אוניברסיטה היא המומלצת ביותר ללימודים? האם ישנן מילגות?

סמדר שלום אני לא חושב שיש מוסד אחד עדיף ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה. תנאי הקבלה משתנים משנה לשנה והם גבוהים למדי יחסית לתארים אחרים. בד"כ לכל אוניברסיטה יש מסמך שמפרט את תנאי הקבלה המדויקים כולל סף הקבלה בשנה שעברה שיכול לתת לך מושג האם את עומדת בסף זה. אני מציע להירשם בכמה מוסדות באזור המגורים הקרוב אליך, לבקר בקמפוסים ולהתרשם היכן את נמשכת יותר ללימודים. מילגות ישנם הן על בסיס הצטיינות והן על סמך קריטריונים אחרים כמו מצב כלכלי, יש גם אפשרות להלוואות. מידע ניתן להשיג באגודות הסטודנטים ובדיקן הסטודנטים במוסדות השונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם התנהגות פסיבית-אגרסיבית עלולה להוביל לאלימות פיסית? היכן ניתן למצוא חומר בנושא זה? תודה

מוניקה עניתי לך כעת למטה. התנהגות פסיבית אינה יכולה להיות אלימה פיזית בהגדרה. אין הכרח שתוביל לאלימות שכזו אם כי במצבים מסוימים אפשר לראות גלישה כזו. מבחינת חומר, אין לי קישור ספציפי לתת לך, הנושא מופיע בהקשרים רבים. נסי לעשות חיפוש אינטרנט סביב המונח passive aggressive בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבת 24 .סובלת מהפרעת חרדה.נטלתי במשך שנה כמעט כדור בשם לוסטראל.אני כבר כחודש לא נוטלת כדורים.לפני כחודש וחצי התחלתי טיפול פסיכולוגי פעם בשבוע.יש לציין כי מצבי השתפר בצורה משמעותית.שאלתי היא:בגלל מצב פיננסי קשה אני רוצה לדעת אם אפשר להוריד את המינון של הפגישות לפעם בשבועיים במקום פעם בשבוע???כמו כן רציתי לדעת מה הסיכויים שהתקפי חרדה יחזרו אם אני לא נוטלת כדורים??? בתודה מראש

חרדתית, כדאי שתתייעצי עם המטפל/ת שלך בקשר לפגישות אחת לשבועיים.

לדעתי או שתמשיכי פעם בשבוע או שתעשי הפסקה לנשום קצת ואז תחזרי כי בדרך כלל, עד כמה שידוע לי, נהוג שהפגישות מתקיימות פעם בשבוע.

שלום אין לשאלתך תשובה חד משמעית וכללית. אני מציע לשוחח בעניין עם המטפל/ת ולקבל תשובה ממישהו שמכיר אותך באמת ויכול להסביר את המשמעויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך איני מכיר את הבעייה עליה אתם מדברים אך מיד נמשכתי לנושא השיחה. את "נשמעת" מאוד אינטלגנטית, אך עם זאת מאובחנת כבעלת הפרעה נפשית. האם הפרעה זו מקורה הוא ביולוגי - ז"א בעייה כלשהי במבנה או בחומרים אשר במוח? האם את מנצלת את שטף החשיבה שלך לטוב - לדוגמה חשיבה גבוהה - כמו פילוסופייה וספרות - לדוג' - ? האם העדר היכולת לישון היא מעין נדודי שינה - או שפשוט העייפות נעדרת ממך? יש לי עוד מס' רב של שאלות - מצטער אם העניין ייתפס כמטרד, אך אודה לך אם תעני לי על השאלות או לפחות תרחיבי קצת בנושא. תודה

היי. הרבה יגידו, שאינטלגנציה יכולה להיות מקור לפורענות :-) אבל ברצינות - הפרעות ומחלות נפשיות אינן בהכרח מעידות על רמת האינטליגנציה. נדמה שכן, משום שהתפקוד היומי נפגם והאינטלגנציה לא באה לידי ביטוי. המקור אינו רק ביולוגי (כימי, ליתר דיוק), אלא יש כמה גורמים להפרעה. הטיפול התרופתי מיועד לטפל בכימיה/ ביולוגיה של המוח; אבל במקביל כדאי להיות גם במסגרת טיפולית פסיכודינאמית. קשה לנצל את שטף המחשבה הזה למשהו, כי אין רצף בכלל. כמו עכשיו, לדוגמא - אני יודעת (בערך) מה אני רוצה לכתוב, ולא מצליחה להעביר את זה. אם, באופן כללי, אני קוראת הרבה, הרי שנכון לעכשיו כבר 3 שבועות בערך לא פתחתי ספר... זה כמו סינית בשבילי. אני לא עייפה. כמובן, שבסופו של דבר, אחרי לילות של 3-4 שעות, מגיעה שינה ארוכה, ואח"כ שוב מחסור בשינה. נדודי השינה מגיעים בשלב אחר. שאל מה שבא לך, ואם זה יפריע כאן, אפשר להעביר את הנושא לפורום תמיכה הדדית, שפחות מוגבל מבחינת נושאי השיחה.

מצטער אם אני אהיה פולשני ואת בטח לא תביני מהיכן נפלתי עליך. ראיתי את ההודעה של אורן שלמרות שהוא לא הכיר אותך הוא היה ספקני לגבי האבחנה שלך. גם אני לא מכיר אותך אבל אני יודע שכל האבחנות הללו רחוקות מלהיות מדע מדויק. ממה שכתבת כאן יכולתי בעיקר להבחין כי את מחפשת את הפגמים בעצמך ומקבלת אותם באהבה ומה שאני מנסה להגיד לך זה שלא תתיאשי מהכוחות של עצמך. תארת בהודעות שלך לגבי עצמך את הקשיים שלך ואני חייב להגיד לך שכל בני האדם עוברים התמודדויות יום יומיות. רוב בני האדם שונאים הקדמות ארוכות ואוהבים שמגיעים לעניין. שמשהו מטריד בני אדם גם אנשים רגילים לכל דבר גם לא ישנים בלילה. יצחק רבין ז"ל התמוטט ערב מלחמת ששת הימים מרוב לחץ. את נשמעת בחורה מאד אינטלגנטית. גם אם כל האבחנות הללו נכונות, את יכולה להשתמש באינטלגנציה הזו לקידום של עצמך. כוח הרצון של בני אדם הוא מכשיר רב עוצמה לקידום שלנו והוא גדול יותר מכל אבחנה. האינטלגנציה יכולה לשרת את כוח הרצון שלנו. אז אני נורא מצטער על הפולשנות של ההודעה שלי. אבל אם זו פולשנות, זה פולשנות כדי להגיד לך שאת אינטלגנטית ונשמעת בן אדם מדהים ושלא תקבלי כתורה מסיני אבחנות שאולי יפריעו לך להשתמש בכלי ההתמודדות הטבעים שלך. את תצדקי אם תעני לי שאין לי זכות להגיד את הדברים הללו כי אני לא מכיר אותך. בכל זאת בחרתי להגיד לך אותם ואני לוקח את הסיכון שתחטיפי לי על הראש.

שלום רב בקרוב מאוד אני עומד לערוך מס' מבחני מיון לתפקיד מסויים. לפי מה ששמעתי יהיו שם מס' מבחנים פסיכולוגיים אשר הייתי רוצה לדעת מס' דברים עליהם: 1. מבחני ציור - המועמד מתבקש לצייר איש, בית ועץ - מה בדיוק הבוחן מחפש? איך אדע אם ציירתי עץ "טוב" - על מה בדיוק אני אמו לשים דגש, וכו'. 2. מבחני תמונות - מציגים לפניי מס' תמונות לא ברורות בעלות אופי מלנכולי. שוב, מה עלי לעשות ,כיצד עלי לגשת ולנתח את התמונה? אלו רק חלק מהמבחנים - אני מניח שהבנתם את הכיוון הכללי ותוכלו להסביר לי קצת יותר על עוד כמה מסוגי המבחנים. אודה לכם אם תפנו אותי גם לאתר בעברית המרחיב על נושאים אלו. תודה רבה - רון

רון, אני מתנצלת מאוד... התגובה הראשונה שלי להודעה שלך היתה חיוך. אני יודעת שאתה שואל ברצינות ומיד אסביר; נדמה שהמילה "מבחן" מעוררת אצל הרבה אנשים איזשהו פחד חשש, אבל - אין כזה דבר עץ "נכון/ לא נכון". כנ"ל לגבי בית ואיש. זה לא מבחן שצריך להתכונן לקראתו, אלא פשוט להגיע ולצייר מה ואיך שאתה יודע. מבחן תמונות... נשמע כמו רורשאך. אתה תצטרך להסתכל בתמונות ולומר מה אתה רואה. גם כאן לא צריך הכנה מוקדמת. תהיה מי שאתה, זה הכל.

אם מדובר על בחינת מיון בעבודה, ישנם מכונים אשר מכינים אותך לאותה בחינה בדיוק כמו שיש מכונים שמכינים אותך לבחינה הפסיכומטרית. לא לגשת להכנה כזו תציב אותך בעמדת נחיתות שכן רוב המועמדים כן ניגש לבחינות כאלו. מאחר ואני לא רוצה לכתוב פרסומת בהודעה שלי, אני לא מפרט את שם מכוני ההכנה אבל הם ידועים מאד. לגבי השאלה האתית בהכנה מהסוג הנ"ל יש לי תשובות 1. זה לא בדיוק אתי לשלוח אותך למבחן מיון כזה שכן התקפות שלו מפוקפקת וסטסטיטית בלבד (60 אחוז ניבוי ? מה לגבי האתיות עבור ה 40 אחוז האחרים ? ). זה לא בדיוק אתי בעיני שהקבלה לעבודה או קידום יתבסס על תשובות למה שאתה רואה בציור, ולא על בסיס של מה שאתה יודע לעשות בפועל. 2. אם אתה לא ניגש להכנה אתה בנחיתות רבה כלפי אלו שכן ניגשים להכנה. 3. זה בדיוק אותו דבר כמו הבחינה הפסיכומטרית.

רון שלום אין לי הרבה להוסיף על התשובות שקיבלת. כדאי להגיע בראש פתוח ולענות מה שבאמת מדבר אליך. אין טעם לענות מה "שצריך" כי זה עלול להיות בדיוק הפוך ממה שבאמת מתאים. אכן יש מכונים שגם מכינים מועמדים לתפקידים כדי להתמודד עם מבחנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחותי יש בעיה. היא אוגרת חפצים בביתה, בכמות שלא היתה מביישת אף מחסן. בכל פינה אפשרית ערימות של חפצים: עיתונים ישנים, קופסאות ריקות, אוסף בובות, ספרים, חלקים של מכשירים ישנים, וכולי. כמעט ולא זורקת משהו, הכל שומרת בטענה ש"אולי יהיה לזה שימוש פעם"? כאשר אנחנו מבקרים בביתה, אי אפשר למצוא מקום ישיבה פנוי על הכורסאות, לכל עבר שאתה פונה צריך להזהר לא להתקל במשהו, לא להפיל ערימה מגובבת. הערנו לה על כך בביקורנו בביתה, אך היא אומרת: אין לי זמן לסדר, אני אעשה סדר בהזדמנות. אף פעם זה לא קורה. שאלה לפסיכולוג, מדוע היא אוגרת? רוצה להדגיש, שמצבה הכלכלי מעולה, כך שאין זו בעיה כלכלית בגינה היא חייבת לאגור חפצים. רוב החפצים הם דברים מיותרים לגמרי, בעלי ערך כספי מועט, ולא כל כך שימושיים. לדוגמא? עיתון מלפני חודש. אריזה ריקה של קורנפלס. מברשות משומשות.

רמי שלום אספנות יכולה להיות סוג של תחביב, נטייה ובקיצוניות שלה אובססיה. לפי מה שאתה מתאר אצל אחותך זה מגיע לכדי התנהגות כפייתית. אם זה מפריע לה יש אפשרות לטפל בזה כמו בכל התנהגות כפייתית. אם היא חיה עם זה בשלום אין סיבה לעשות דבר, וגם אין הרבה סיכוי שהיא תיזום את השינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני שנה וחצי אחרי לידה,מרגישה עייפות תשישות ודיכאון,אניבת 41 ובעיות הזיכרון, אני לוקחת לאחרונה אומגה 3 וויטמין פרמטון פעם ביום,האם יתכן שזה דיכאון אחרי לידה?

נאוה שלום אני לא בטוח שזה משנה אם מדובר בדיכאון אחר לידה או בתופעה נפשית אחרת. מה שחשוב הוא שאת מרגישה לא טוב ואיכות החיים שלך נפגעת. אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי לבירור העניין. לגבי טיפול תרופתי כדאי להתייעץ עם הפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחותי בת 29, היא מאוד בודדה מבחינ חברתית ובנוסף היא מלאת שנאה וכעס כלפי וכלפי ההורים. בחודשים האחרונים לא חולףכמעט יום שאני לא שומעת אותה מדברת בקול רם עם עצמה (או לייתר דיוק - היא נשמעת כאילו היא משוחחת עם מישהו העומד מולה). היא אומרת שהיא מודעת לכך.

מה השאלה שלך בעצם ? אם זה בסדר שהיא מדברת עם עצמה ? מה ההסבר שלה לזה ? האם יש לה עוד מוזרויות חוץ מזה ? איך היא בכלל בחיים ? מתפקדת עובדת? לא יודע להגיד לך אם יש לזה משמעות קלינית וצריך התערבות רופא , תלוי אם יש עוד בעיות.

שני שלום נשמע שאחותך מתמודד עם דברים לא פשוטים מבחינה רגשית ואולי הדיבור עם עצמה הוא חלק מהביטוי של הדברים הללו. אני לא חושב שהדיבור בקול הוא הדבר המטריד ביותר שעובר עליה, זה אולי נשמע או נראה מוזר, אבל מה שבאמת חשוב הוא הדברים שהיא חווה מבחינה רגשית, הכעסים, הבדידות וכדומה. השאלה כיצד היא תוכל לטפל באלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

והאם יש מקום שאת , בתור אחותה,תוכלי להעביר להתחושתדאגתך ותחושה שאת שם בשבילה אםהיא זקוקה לך ואם זה מה שאת מעוניינת להעביר לה. ייתכן שהיא זקוקה לתמיכה......את מדברת על כך שהיא בודדה .אולי זו הדרך שלה להתמודד עם הבדידות.

שלום יש לי ילדה בת 5.1/2 שגדלה במשפחה חד הורית כאשר האבא לא בקשר עם הילדה בכלל ההורים יתגרשו כאשר הילדה היתה בת חודש ולכן גם האב וגם הילדה לא ממש מקירים אחד את השני הילדה כל הזמן שואלת שאלות שלא תמיד אני יודעת מה לענות אליהם והאם אני עושה נזק לדוגמא לפני כיומים היא התעוררה בבוקר ושאלה נכון יוסי כותבים ב-י מה אני אמורה לענות בכן ולא או לפתח את השיחה ולשאול בעקבות מה באה השאלה. בעבר היא מאוד רצתה קשר עם אביה אך כאשר ניסיתי לבדוק יצירת קשר עם הצד השני זה לא הלך האב מאוד קשור לאימו ולא עושה שום דבר בהחלטתו ולכן גם כאשר הוא הגיע הביקורים היו בליווי אימו תוך כדי לחץ לקיים אותם בביתי בכל מיני דרכים לדוגמא כאשר הם רצו לבוא לבקר את הילדה ביקשתי שכשהם מגיעים לעיר יתקשרו ואני ירד עם הילדה ונלך איתה לגן שעשועים או לטייל עד שהילדה תכיר אותם ואז יוכלו לקחת אותה לבד. כאשר הם הגיעו אימו אמרה שקנתה לילדה מתנה והיא מאוד רוצה לעלות לדירה כדי לתת לילדה את המתנה בטענה שזו לא מתנה לגן שעשועים אני היתי נבוכה והסכמתי. בפעם השניה שהגיעו פשוט הקישו בדלת ונכנסו ללא הודעה מוקדמת כאשר אמרתי שזה לא מקובל עלי שלא מתאמים ואני יכולה גם לא להיות בדירה הם טענו שאני לא גמישה ולכן יפסיקו את הביקורים. האם היה עלי לקבל זאת ולאפשר את הביקורים בביתי ? או שזכותי לדרוש שהביקורים יהיו מחוץ לדירה.כמובן שהילדה נפגעה והתגובה הראשונה שלה היתה שהיא לא רוצה אותו ושהוא טיפש ואפילו לא רצתה לשחק עם ההפתעות שהוא הביא לה. הילדה מאוד מחפשת את הקן המשפחתי ועושה השואות בין ילדים שלהם יש אבא ולה אין כמו כן היא כל הזמן שואלת שאלות מהסוג של מתי יהיו לי אחים ומתי אמא תתחתן כאשר ניסיתי להסביר לה שיש משפחות עם שני הורים ויש משפחות עם הורה אחד ואילו לה יש מזל שיש לה סבא סבתא דודים ודודות שמאוד אוהבים אותה היא אומרת אני יודעת שכולם אוהבים אותי אבל אני גם רוצה אבא מה עונים במצב כזה איך מסבירים לילד כל כך צעיר מבלי לפגוע בו. והאם יש טעם לנסות ליצור קשר עם הצד השני.

דליה שלום, תנסי לשאול את הגננת מה היא אומרת. חוץ מזה יש ב"תפוז" פורום של משפחות חד-הוריות וחינוך לגיל הרך. אפשר גם לשאול הורים אחרים שמתמודדים עם אותה בעיה. עדי

דליה שלום את מתארת קשר משפחתי מורכב ושאלות בהחלט לא פשוטות לגבי הקשר של בתך עם אביה. יש כאן את החלק שלו ושל אימו, לא ברור עד כמה הוא רוצה בקשר עם הילדה ומה הוא מוכן לעשות למען הקשר הזה. ברור שיש כאן גם את החלק שלך והרתיעה שלך מהקשר של בעלך לשעבר עם בתך. במידה ובעלך מעוניין בקשר עם הילדה יש מקום לאפשר את זה בתנאים שכמובן יהיו גם נוחים עבורך. אני חושב שהיה כדאי לך לקבל ייעוץ מפסיכולוג משפחתי או מומחה לילדים או עובד סוציאלי כדי שהתהליכים הללו יעשו בצורה נכונה. לפי מה שאת מתארת כרוכים כאן רגשות שלא כולם רלוונטיים לילדה ואף עלולים בסופו של דבר לבוא על חשבונה. אולי ליווי של איש מקצוע ניטראלי לפחות בשלבים האלה של יצירת הקשר יוכלו להקל על הענין. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אחרי לידה כ 6 חודשים ואבי נפטר לפני שנה. מאז שהוא נפטר אני במצבי רוח נוראים,ואפילו אחרי הלידה. איך אני מבדילה עם אני לא גם בדיכאון של אחרי לידה? אני מתפקדת כרגיל לגבי ילדיי, אבל ההרגשה היא של חוסר חשק לדברים שאהבתי לפני כן חוסר חשק ליחסי מין, ועצבות בלתי נסבלת. אני לוקחת כרגע רסקיו - שזה קצת קצת עוזר-אבל זה לא זה. ואיך נפטרים מהעצבות הזאת?

חיה שלום אני לא חושב שיש חשיבות האם הדיכאון הוא אחרי לידה או שמדובר בתהליך קשה של עיבוד האבל, או שילוב של שני הדברים. נשמע שאת במצוקה וכדא שתפני לטיפול פסיכולוגי לקבלת ייעוץ ותמיכה. בנושא הטיפול התרופתי אני מציע להתייעץ עם הפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור שלום אחי אובחן לפני 3 שנים בהפרעה סכיזואפקטית. אני מנסה להבין מה זה אומר כבר שנים. אני יודע ממה הוא סובל ומה שאני מבקש שתמחיש לי את זה על מנת שאוכל יותר להבין אותו. הוא טוען שאינו יכול לעקוב אחרי משפטים שאני אומר כאשר הם ארוכים מידי. כי יש לו "מחשבות...", "נזכר בדברים מהעבר" , "מתנתק..." !!! אני לא מבין! הוא לא שומע קולות, לא הזיות ולא שום דבר. רק הדברים האלו הוא הפסיק לקחת רספרידל כי לטענתו זה לא עוזר. יש תרופות אחרות/חדשות שיכולות לעזור במקום מה שיש לו? עזור לי, כי הוא לא מוכן ללכת לשום טיפול. הוא בן 29 ולמרות שהוא אחי הקטן הגישה שלו מקשה עליי לעזור לו. אני אשמח להבין מה הוא מתכוון ב: "יש לי מחשבות" ו- "אני נזכר בדברים" מה לא בסדר בזה? האם זה מה שנקרא חשיבה לא מאורגנת disorganized thinking המחש לי בבקשה... איכשהו אח מיואש

אורן, לפני כ- 4 חודשים בערך אובחנתי כסכיזואפקטיבית. התרופה החדשה ביותר שיצאה, ושהומלץ לי עליה, נקראת "גאודון" - תיכנס לפורום פסיכיאטריה ושם תוכל לקבל יותר מידע ספציפי על התרופה. קשה לשכנע מישהו שאינו רוצה טיפול, שיקבל טיפול. אני מכירה את החשיבה הלא מאורגנת מכיוון של racing thoughts; והמשמעות היא שבאמת קשה לעקוב אחרי משפטים ארוכים. אני תמיד מבקשת מאנשים לקצר את הדברים שלהם, או להגיע ישר לפואנטה - הקדמה מעט ארוכה מבלבלת אותי לחלוטין. אני אנסה להמחיש לך את זה בצורה ברורה יותר: תדמיין שאתה נכנס לחנות גדולה של מוצרי חשמל. עכשיו תדמיין את אגף הטלוויזיות - הרבה טלוויזיות, שכל אחת מכוונת על ערוץ אחר, וכולן בווליום גבוה... הצלחת לדמיין? איך ההרגשה? תוך כמה זמן, להערכתך, לא תבין כלום? בחשיבה מאורגנת יותר, אפשרי להתמקד במחשבה אחת או שתיים (= טלוויזיה אחת או שתיים מתוך כולן). יש קושי לשמור על רצף מחשבתי. בשביל לענות לך - עכשיו - אני צריכה לחזור ולקרוא את ההודעה שלך שוב ושוב, וגם את מה שכבר כתבתי בעצמי. מקווה שעזרתי לך קצת להבין.

היי אני מודה לך על התשובה: במיוחד ההדגמה. האם זה יכול להפריע לישון! אחי לא מליח להרדם בגלל מחשבות. למה הוא מתכוון? הכדור "גאודון" מיועד ל"מחשבות"? האם הוא עוזר לך? תודה אורן

הרה שלום האבחנה הזו מאוד מפתיעה בעיני. אמנם אינני מכיר אותך ממש אבל הרשי לי להיות ספקני. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום הפרעה סכיזואפקטיבית משלבת מאפיינים של הפרעות במצב הרוח כמו למשל במניה דפרסיה ומאפיינים של סכיזופרניה כמו למשל קשיים עם תפיסה מציאותית של החיים. ההגדרה רחבה מאוד והיא בפני עצמה לא יכולה להסביר לך מה אחיך חווה. בעיקרון מדובר על קשיי הסתגלות קשים לסביבה המלווים בתנודות חריפות במצב הרוח ובוחן מציאות לקוי. אני מציע לא "להידבק" לאבחנה אלא לנסות ולהבין את החוויה הפנימית שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור שלום איך אבין את החוויה אם הוא לא משתף אותי??? זאת הסיבה שאני פונה אלייך... תמחיש לי בבקשה תדגים וכו'.. אני חייב להבין את זה כדי לעזור לו תודה

שלום לד"ר קפלן: מגיל קטן יש לי את הבעיה של חוסר דיבור שוטף במצבים מסוימים שמביא אותי לחרדה חברתית בסיטואציות מסוימות בעיקר מבני משפחתי מחברים שלי , מראיונות עבודה עם אנשים שיש להם ביטחון עצמי. אני כיום מטופל אצל פסיכותרפיסט ומנסה להחלם בעזרת דימיון מודרך האם ישנה עוד איזהשהיא דרך להפטר מבעיה זו? בתודה שון.

שון שלום מאחר ובסיס הבעיה הוא חרדה הרי שאפשר לטפל בבעיה בכל דרך טיפול פסיכולוגית. דמיון מודרך הוא כלי, ואפשר לשלב אותו במגוון של טיפולים פסיכולוגיים ובמסגרות אחרות. רצ"ב קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום, אני גבר בסוף שנות הארבעים לחיי. מגיל צעיר מאוד הייתי בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי, שהשיג תוצאות לא רעות בשלב מסוים ועד גבול מסוים. מזה כמה שנים אינני נמצא בטיפול. פניתי לפני כשנתיים לפסיכולוגית שטיפלה בי שנים רבות והתייעצתי איתה בקשר לחזרה לטיפול. דעתה הכנה וההוגנת הייתה שמיציתי את מה שטיפול פסיכולוגי יכול להציע ושהגעתי להישגים שהיא לא חלמה עליהם (מה שנכון, מבחינה מקצועית). הופתעתי לשמוע פחות או יותר אותה דעה מפסיכיאטר שמכיר אותי שנים ואני מתייעץ עמו מפעם לפעם. הדעה הזו של המטפלים נובעת משיפור עצום במישור התפקודי והפכתי מאדם תלותי מאוד לאדם עצמאי במידה סבירה ביותר, אך אני בדיכאון ואת התלות העצומה באנשים מחליפה הימנעות קיצונית מחברתם מחשש להיפגע. לדעתי, גם אם היו מאלצים אדם נורמאלי לחיות בתנאים שאני חי, ללא חברים וללא משפחה, הוא היה נכנס לדיכאון. כשפניתי לפסיכולוגית ולפסיכיאטר שטיפלו בי בבקשת עזרה לצורך יצירת קשרים חברתיים ושמירה עליהם, תגובתם (המשותפת והבלתי-תלויה זו בזו) הייתה... לאמץ כלב. אני מכיר את התיאוריה הזו, אבל פניתי כדי שיעזרו לי לרכוש חברים והתגובה היא "לך תגדל כלב", כאילו "עם אנשים זה כבר מקרה אבוד". אני לא רוצה להישמע לא צנוע, אך אני אדם אינטליגנטי, משמש אוזן קשבת לסיפוריהם של הרבה אנשים, יש לי חוש הומור למרות מצבי הקשה, כל יום הוא מלחמת הישרדות עבורי, וכשאני פונה לייעוץ בבדידות קיצונית, שני מטפלים שאינם מכירים זה את זה מייעצים לי לאמץ כלב. אני ממש מיואש. אין לי כוח להתחיל טיפול אצל מישהו חדש. אולי אתה יכול לתת לי כיוון, למרות שזה קשה בלי להכיר אותי. אני רוצה לציין שגם הייתי בטיפול קבוצתי ורק הצלחתי להבין שאני מושך אליי תוקפנות, אך איש לא אמר לי איך אני עושה זאת. לכן אני נמנע מקשרים חברתיים.

דרור, אני אתייחס למשהו מאוד מסויים מתוך מה שכתבת - הכלב. כלב יכול להוות דרך נפלאה להכרת אנשים חדשים; שבירת הקרח שכלב מאפשר, יכולה לפתוח המון אפשרויות. כשמטיילים עם כלב, פוגשים אנשים אחרים עם כלבים. יש אנשים שמבקשים ללטף, או סתם רוצים להתעניין בכלב. כמובן, שככל שהגזע של הכלב מיוחד יותר, ככה מעוררים יותר עניין ו"מושכים" אנשים. ואחרי שהכלב שבר את הקרח הראשוני הכל תלוי בך. תשתמש ברעיון הזה - אם יש לך אפשרות - אתה יכול רק להרוויח מזה (בכל המישורים - יכול לסייע גם בהפחתת התוקפנות שציינת).

דרור, עוד משהו: יש אנשים שהכלב הוא הסיבה לזה שהם קמים בבוקר. תחשוב: צריך לצאת איתו למטה, לסרק אותו. חוץ מזה, כשאתה בא עייף הביתה מהעבודה, אז הוא מתרפק ומרגיע. עדי

דרור שלום קיבלת בעיקר תגובות בנוגע לגידול כלב, ואולי זה באמת רעיון לא רע. עם זאת, כנראה שהתשובה הזו איננה מספקת אותך ואתה מחפש גם קשר חברתי אנושי ואולי לתמיכה וייעוץ שניתן לקבל במסגרת פסיכולוגית. אינני יודע לומר לך האם הטיפול הפסיכולוגי יעזור לך או לא, אבל בוודאי שהמלצת אנשי המקצוע עימם התייעצת אינה חד משמעית. אם אתה מעוניין בטיפול פנה לטיפול. אם אתה מאמין שיש לך מה להשיג בטיפול כזה רק אתה זה שיכול לקבוע זאת ולא אף אחד אחר. צריך למצוא כמובן איש מקצוע שיתאים לך ותיווצר ביניכם הבנה ותיאום לגבי מטרות הטיפול ושיטתו. לגבי הקשרים החברתיים, הטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור בהבנה ושינוי פנימי לגבי הקשרים החברתיים אבל בהחלט רצוי למצוא מסגרות מתאימות שייצרו אפשרויות מפגש שונות, החל מהתכתבויות בפורומים וקהילות באינטרנט ועד למפגשי פנויים פנויות, חוגים וכד'. אם לא תצא החוצה ותתחיל לפעול בענין אף אחד לא יעשה זאת במקומך. אם תרצה תוכל לקבל תמיכה מקצועית כדי לקדם זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן