פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום דר' קפלן אחותי ( בת 45 נשואה + ילדה בת 10) חולת טרשת נפוצה. עד לפני כמה שבועות היא עוד יכלה לעמוד ולעשות 2-3 צעדים. מאז החלה התדרדרות קשה במצבה המוטורי וננפשי יחד. אין היא עומדת, ראייתה מיטשטשת, ידיה בוגדות בה ועוד כמה תופעות איומות של המחלה הזו. גם הרופאים בביה"ח בו היא מטופלת הרימו ידים ואמרו בלשון עדינה כמובן שזהו אין גם תועלת בטיפולים מחזקים כמו קורטיזון וויטמינים בעירויים. מצבה הנפשי מתדרדר גם בצורה דרסטית. היא עצבנית, צועקת בעיקר על הילדה, לא מוכנה לראות אנשים וכד'. הבעיה העיקרית שלנו היא איך להחדיר בה קצת מוטיבציה לעשות דברים כל מיני כמו ללכת לסרט, להרצאה, לשתות קפה עם חברה משהו שיהיה רק שלה. שיהיה לה למה לצפות. היא מסתגרת במיטה ומחכה למות. אי אפשר לחיות כך שנים. אגב על יעוץ מקצועי אין היא מוכנה לשמוע. תודה שמרית

שמרית שלום את מתארת מציאות קשה וההתדרדרות במצב גרמה בוודאי גם לנפילה החזקה במצב הנפשי ובמוטיבציה. אחותך זקוקה לעזרה מקצועית הממוקדת בבעיה, בין אם ע"י עובדים סוציאליים של המחלקה בה היא מטופלת או ע"י פסיכולוג רפואי או שיקומי. במידה ויש גלישה לדיכאון יתכן שיש צורך גם בטיפול תרופתי. למרות התנגדותה כעת יתכן שהיא זקוקה לעוד זמן כדי לעכל את השינוי במצבה ואז אולי תהיה מוכנה לקבל עזרה. בכל מקרה, הגורמים המקצועיים האמורים עשויים לעזור גם למשפחה למצוא כלים לעזור לאחותך וכמובן להתמודד בעצמם עם התהליך הקשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן ולקטליזטור, המון תודה לשניכם. דברים לא מסתדרים תמיד בכיוון הרצוי, בעיקר לא כשמדובר במצב-רוח. סוף שבוע טוב, הרה.

הרה שלום לא כל כך הבנתי את ההודעה, אבל אני מקווה שתמצאי את הדרך המתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

התכוונתי לכך שהיה מצב רוח טוב (אולי מדי, אם זה אפשרי), ונגמר. ואין לי כוח יותר לכל התנאים והאיומים האלה. יהיה מה שיהיה - כמה גרוע עוד יכול להיות? הרה.

ד"ר קפלן שלום, אני בת 26 וחצי ולא מצליחה לנהל מערכות יחסים זוגיות עם בחורים בטווח הגילאים 28-32 למעשה, אני כלל לא נמשכת אליהם ואין לי כל רצון לנסות לפתח מערכת זוגית עמם. עם זאת, אני כן חושקת בגברים מבוגרים 35-45 ואיתם כן הייתי רוצה לקיים זוגיות. הבעיה היא, שהנורמות והקודים החברתיים עדיין שמרניים (או שלא) ואני לא יכולה ללכת כנגד ה"זרם". האם הכמיהה לקשר עם מבוגר הנה בעיה פסיכולוגית - אגב, אנני מחפשת גבר שדומה בויזואליות או בהתנהלות לאבי, ממש לא. מחפשת אפילו מישהו שונה לחלוטין. האם זהו תסביך אלקטרה, האם זהו תסביך בכלל? תודה על המענה, ענת

היי ענת, יכול מאד להיות שהגברים הצעירים יותר נתפסים בעייניך כאילו הם לא מספיק בוגרים ורציניים. אבל יחד עם זאת, יכול מאד להיות שאת מחפשת בתת מודע את התפקיד של האישה הקטנה והמפונקת שדואג לה אדם מבוגר ובעל ניסיון. תנסי לחשוב לעומק האם את באמת רוצה לקשור את חייך עם אדם שהפרש הגילים ביניכם הוא 15 או 20 שנה? ומה עם גידול ילדים וחלוקה שווה בנטל (את בת 35 והוא בן 55 למשל). קצת חומר למחשבה

ראשית, תודה על התגובה. שנית, שלא תחשבי לא נכון, הדברים שאת מעלה ידועים לי, אני בחורה שקולה, עצמאית ולא מפונקת או תלותית עם זאת, החומר למחשבה - מתייחס למישור הרציונאלי וההתאהבות, להזכירך, היא אלמנט אמוציונאלי כך שאין לי באמת שליטה עליו.... זה פשוט קיים. מנסה להילחם ולצאת עם בני 30 אך זה פשוט לא הולך...

ענת שלום אני מתאר לעצמי שיש גם הסבר פסיכולוגי למשיכתך לגברים המבוגרים ממך בעשר עשרים שנה, אבל אם זה מה שאת מחפשת וטוב לך עם סוג יחסים זה אני לא חושב שיש עיקרון שמרני שצריך להכתיב לך את חייך, מה גם שלא מדובר בתופעה נדירה במיוחד. אם זה לא מפריע לך למעט תגובות הסביבה לכי עם נטית ליבך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ענת- יש לך שכל ! המבוגרים הם הכי..הכי.. הם גם הכי חתיכים ! אם את באמת נמשכת למבוגרים -לכי על זה !

אני בן 45 , נראה טוב, ספורטיבי, לא קרח מעט שערות שיבה זקן מסודר ומעוצב.טוענים שאני סמפטי וחברותי ןמעניים אבל קשה לי לנקוט עמדה אוביקטיבית. לא נהגתי לבגוד באישתי בעבר. לאחרונה חזרתי ללימודים באוניברסיטה ונוכחתי לדעת שצעירות די גוררות אותי לקשרים רומנטיים ואינטימיים. היה נחמד מאוד. אבל פער של 20 שנה הוא משמעותי מבחינת תפיסת עולם, עמדות נסיון חיים. לא היתי מציע לך לבנות על קשר קבוע עם אדם מבוגר. קשרים מזדמנים אינטימיים הם מסערים ומעניינים לשני הצדדים. אישית העסקמאוד גירה אותי מינית זכיתי לזקפות ארוכות במיוחד ואורגזמות אדידות. אבל לא מעבר לכך. משבר גיל העמידה ? אולי. חזרתי לאשתי והסיפור נגמר מבחינתי. בהכללה אין עתיד מבטיח לטווח ארוך לקשרים כאלה כשפער הגילים גדול

בתי פעוטה מקסימה בת שנה ושמונה חודשים. ילדה מאוד טובה, חכמה ונוחה נמצאת בגן נפלא כמעט שנה (יום מלא - עד 17:00). יש לה חברה מאוד מאוד טובה (בתה של החברה הכי קרובה שלי) ילדה מקסימה כשלעצמה נבונה ולבבית שגדולה מבתי ב-5 חודשים. 2 הבנות צמודות זו לזו ומאוד אוהבות זו את זו. בעייתי היא: חברתה של בתי מאוד דומיננטית עד לכדי שתלטנות. כששתי הבנות יחד נדמה לי שהיא "מחנכת" את בתי נוזפת בה, צועקת עליה ולעיתים מרימה יד (כמו שילדים עושים...) בתי לא מכה אותה מעולם (כנראה מפחד...) חשוב לציין שבאותה מידה היא גם דואגת לה. החשש שלי הוא ששעות רבות במהלך היום בתי נמצאת תחת רצונותיה של בת החברה כאשר בכל משחק היא הדומיננטית (כואב לומר אבל היא ממש "משביתה" את הבת שלי) - האם קשר כזה בגיל כל כך צעיר עלול להיות בעייתי בעיצוב אישיותה של בתי? האם עלי לעשות מעשה - יתכן וקיימת אפשרות להפריד בין הבנות ל-2 קבוצות נפרדות בגן למספר חודשים?, כיום אני מתערבת לעיתים ואומרת לבתי לומר שהיא לא רוצה, ובמקביל אני אומרת לחברה שאני קובעת עבור בתי ולא היא (בנעימות כמובן) - האם עלי להמשיך להתערב ואם כן אז באיזה אופן? בתודה מיקי.

מיקי שלום מענין לבדוק את התנהגות שתי הבנות כאשר הן בנפרד. האם מערכות היחסים הללו משתחזרות להן גם בהקשרים חברתיים שונים או לא. אם את מרגישה שלא בנוח עם הקשר בין הבנות את יכולה ליזום כעת יותר מפגשים עם ילדים אחרים ולעקוב האם האינטראקציה נראית שונה. קשה לי לומר ללא היכרות של ממש עם הסיטואציה האם יש כאן חשש לנזק והאם יש מקום לעשות הפרדה בגן. את מתארת את החברה כילדה מקסימה ונבונה אבל שחלק ממשחק התפקידים בין החברות נעשה כך שהאחת שולטת והשניה נשלטת. ההתערבות שלך במשחק כפי שתיארת עשויה להיות במקומה ואת יכולה גם לבקש מהגננת לשים לב לאינטראקציה בגן. לכי אחר נטית ליבך. אם לא נוח לך עם המפגש ביניהן פעלי להפרדה. בכל מקרה, אני תוהה האם יחסיך עם חברתך הטובה לא מושפעים ומשפיעים בסיפור הזה גם כן. בברכה ד"ר אורן קפלן

זו הפעם הראשונה שאני כותבת בפורום כלשהו. נכנסתי מתוך כוונה לנסות את המוצא, אולי האחרון. אני בת 24, לכאורה סיפור הצלחה: נראת מצויין סטודנטית (לקראת סיום) לכלכלה, מלאת חיים וחברים. אבל אף אחד לא יודע מה עובר עלי באמת. לפני שנתיים וחצי ניסיתי בפעם הראשונה, עם חברים מהלימודים, לעשן ג´וינט. ומאז - לא הפסקתי. אני מעשנת גראס יום יום ומרגישה את התלות הנפשית שהיא ההתמכרות הנוראה. אני מוקפת בהמון אנשים שאוהבים אותי, ואף אחד לא מעלה על דעתו שאני בכלל מתקרבת לסמים. אני גם לא מסוגלת לבקש עזרה אז כולם נמצאים מאחורי חומת הבדידות שבניתי לי. לפני כחודשיים הפסקתי לעבוד ומאז אני מבלה את כל שעותיי הפנויות בעישון לבד והבטחות לעצמי שזו הפעם האחרונה. אני לא יכולה להפסיק למרות שאני מודעת למצב הנורא שבו אני חיה ולבעיות הבריאותיות שהדבר גורם לי. כמובן שאין לי חבר או אהבה כלשהי כי אני חסרת רגש לחלוטין. לא מבינה את עצמי אז בוודאי שלא מסוגלת להעניק למישהו אחר. אז כדי להשתיק את היצרים, אני שוכבת עם גברים שאת רובם אני לא רוצה לראות יותר. למה אני הורגת את עצמי? למה אני שונאת את עצמי כל-כך?? אני כל-כך זקוקה לכיוון

היי, אני בדרך כלל לא כותב בפורום הזה - אבל ההודעה שלך תפסה את תשומת ליבי... אני מכיר אדם שנמצא במצב דומה לשלך, אף שהוא אינו רואה את מצבו כבעיה. מהבחינה הזו אני חושב שכבר עשית את הצעד הראשון לכיוון הנכון. אני חושב שיהיה לך קשה להתמודד עם העניין לבדך, במיוחד מכיוון שהגראס מספק כנראה פתרון זמני, או דרך לברוח, מריקנות שקיימת בחיים שלך ללא קשר לעישון. את צריכה בעצם למצוא תחליף למה שהגראס נותן לך, ולצערי שינוי כזה לא יהיה קל ומהיר. כתבת שאת לא מסוגלת לפנות לעזרה - אבל עצם הפנייה שלך לכאן מראה שבמידה מסויימת את פתוחה לאפשרות של עזרה חיצונית. לדעתי טיפול פסיכולוגי יכול לסייע לך... אני מקווה שתנסי את הדרך הזו, ואם לא - לפחות שתשתפי אדם נוסף בהתמודדות שלך. נראה שקשה לך לוותר על ההסתמכות שלך על עצמך בלבד, ואת נותנת אמון מועט באנשים הסובבים אותך... אני מקווה שהתמיכה שתקבלי מהם אם תשתפי אותם תפתיע אותך לטובה. בהצלחה :) - אורי

תודה

אחותי היתה בדיוק בגילך אקדמאית אנושית ומקסימה ועם אותו סיפור היום היא חולת נפש הזקוקה לתמיכה אין לה תמיכה במישפחה והיא לבד טוב שהיגעת לפה ומכאן מאחלת לך גמילה מוצלחת. תצליחי.

רוצי הכי מהר שאפשר לגמילה. קודם כל גמילה שתשחרר אותך מהתלות הפיזית לסם. עם ההשלכות הנפשיות תתמודדי אחר כך. את רק בת 24 וכל החיים לפניך. ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה

תיהי חזקה ואל תתני לזה לשלוט בך אני פעם הייתי מעשנת כל יום חשיש וגראס וכתוצאה מזה נוצרו לי בעיות נפשיות, זה הכל עניין של כוח רצון , עדיף לעבור את הריקנות בראש נקי ושקט.

אבודה. הגראס ממלא אצלך תפקיד של מילוי מקום. עד שלא תמצאי את מה שבאמת חסר, יהיה לך קשה (אבל לא בלתי אפשרי) להפסיק עם הסמים. מעבר לכך את מפגינה הרס עצמי, ושואלת בעצמך למה את שונאת את עצמך. עם כל הרצון הטוב של כולנו, לא נוכל לעזור לך דרך הפורום, אלא רק לייעץ. את צריכה לרצות לעזור לעצמך, ולפנות לטיפול כדי שתוכלי לקחת חזרה את השליטה על החיים שלך. אני חושבת שנתנו לך כאן כמה כיוונים אפשריים; את מוצאת בהם אחד שמתאים לך?

אני חושבת שהכוח רצון שלי נבע מההבנה שלי שאני בן אדם חזק שמסוגל להתעלות מעל הרצונות ההרסניים שלי , הבנתי שזה לא גורם לי אף לא טיפה של אושר ושאני צריכה למצוא את הדברים שכן מביאים לי אותו , אפילו אם אלו רק הניצוצות הקטנים של האושר. הריקנות שלי פחתה כשיכולתי להסתכל על המציאות כמו שהיא , סמים זה ביטול האני העצמי שלך , זה להפוך לעבד של ההרס העצמי שלך. ואולי שינוי הגישה שלך כלפי עצמך והחיים יעזור לך , זה מה שהוציא אותי מזה. ואבודה , את לא. בהצלחה

שלום עישון הגראס הפך לסוג של טקס שממלא את חייך. זה בהחלט סוג של התמכרות, אבל לא כזו שאי אפשר להיגמל ממנה. בגראס תופעת ההתמכרות היא פסיכולוגית בעיקרה ולא פיזיולוגית, כלומר, את ממלאת בעזרת הגראס חלל כלשהו שיש בתוכך. אם לא תהיה לך תקווה ומוקד לענין בחיים הסיכוי לצאת מהמעגל הזה הוא קטן. לכן אני מציע שתפני לטיפול פסיכולוגי ותתחילי תהליך של טיפול עצמי באמצעותו תוכלי להתרחק מהגראס אבל אולי יותר חשוב מכך, לבנות את חייך אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבודה- לא הכל אבוד ! כל החיים לפנייך !! תפסיקי לעשן, תפני לעזרה ! בהצלחה !

אני אמא לשני ילדים קטנים וחמודים אשר פער הגילים ביניהם קטן מאוד. בעלי עובד שעות רבות ואני זאת שבעיקר מטפלת בהם - אין ברירה אחרת. שאלתי - קשה לי מאוד המצב כיוון שאני מאבדת סבלנות איתם (הם הורסים את כל הבית באופן שיטתי) ואני מרגישה שאינני יכולה לצאת ממעגל ההנקות-חיתולים-טיטולים-בכי וכד. איני רוצה עזרה כי אני לא אוהבת שאחרים מטפלים בילדיי ואני גרה רחוק מהעיר - אז אין לי גם יכולת להסתובב בחנויות וכד'. איך יוצאים מזה?

עינת, את צריכה גם דברים לעצמך. שווה לשלם לביביסיטר פעם בשבוע ולצאת להתאוורר! עדי

אולי ללמוד לקבל עזרה יכול להיות רעיון טוב, לא? בין אם מטפלת או אמא שתעזור מדי פעם או חבר/ה.

עינת שלום אי אפשר כנראה להצליח בהכל. גם להיות אמא מושלמת כמעת חד הורית, גם לא לקבל כל עזרה חיצונית וגם להישאר רגועה לגמרי. את צריכה למצוא אולי מקור עזרה, אם לא בטיפול בילדים, אז לפחות בעזרה רגשית. את מלאה לגמרי בעיסוקי הבית ללא כל זמן לעצמך. איבוד הסבלנות הוא איתות עבורך שאת צריכה גם לטפל בעצמך בצורה שונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, השאלה שלי היא כזאת: אובחנתי ע"י פסיכיאטר כסובלת כרונית מחרדה ודיכאון, ובעקבות ההבחנה הנני לוקחת כדור אחד כל יומיים של פריזמה (הפרוזאק הישראלי). האם ומדוע לקיחת הכדורים צריכה להשפיע על קבלת הסיווג הביטחוני שלי? תודה מראש, עירית

עירית, חבל שראיתי את השאלה שלך כ"כ מאוחר... אני אוכל להשיג לך תשובה רק בשעות נורמליות יותר, אז אני מקווה שיש לך סבלנות.

עירית שלום, כידוע קבלת סיווג ביטחוני הוא הליך הקשור בבדיקה מקיפה וניתוח נתונים והיבטים שונים על אופיו, אישיותו ואורח חייו של הנבדק. כפועל יוצא, מצב נפשי של מי שמוגדר כסובל כרוני מחרדה ודכאון, ותלוי באופן מוחלט לצורך תפקוד שוטף ויומיומי בתרופות - הוא בהחלט שיקול שיש לקחת בחשבון. (חוזק נפשי, עמידה בלחצים, כושר שיפוט אובייקטיבי וכו'.

היי עירית, יש לי תשובה בשבילך. את מתכוונת לסיווג ביטחוני לפני גיוס? את כבר עובדת היכן שהוא או שהסיווג הבטחוני מפריד סינך לבין קבלה למקום עבודה? אתן לך תשובה כללית, כי כל מה ששאלתי רלוונטי לעניין. תהליך של סיווג בטחוני נמשך 2-3 חודשים. כשאדם מאובחן כבעל הפרעה/ מחלה/ בעיה נפשית ונמצא בטיפול (שיחות ו/או תרופתי) התהליך של הסיווג יכול להתארך לכדי שנה, משום שיש צורך באבחונים קליניים, שאינם מטעם הפסיכולוג/ פסיכיאטר המטפל, אלא מטעם מקום העבודה. מכיוון שהתהליך נמשך כ"כ הרבה זמן, רוב המקומות - אם לא כולם - לא מוכנים להשקיע בזה. עצוב, אבל נכון. אם לסכם את העניין, הרי שקבלת הסיווג הבטחוני שלך מוטלת בספק גדול. אני לא רוצב לייאש אותך - חלילה - אלא רק להעביר לך את הנתונים כפי שהם. בהצלחה במה שלא יהיה!

עירית שלום לא מדובר בהכרח במשהו גורף אלא בנושא שנבדק באופן אישי. בכל מקרה, חלק מבדיקת הסיווג הבטחוני קשורה גם ליציבות נפשית והנחת המערכת הינה שמי שסובל מבעיה נפשית עלול לגלות חוסר יציבות ונטייה לא לעמוד בלחצים, מה שעלול לפגוע בתפקודו בהקשר הבטחוני. כמובן שיתכן שבאופן אישי זה לא נוגע לך, אבל ברמה המערכתית זו צורת החשיבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה

שלום לדוקטור אני סובל מנדודי שינה לדעתי עקב דיכאון קל. האם תוכל אדוני הפסיכולוג להמליץ לי: 1 לסקור בפני את קשת האפשרויות להתמודדות עם דיכאון.לדוגמא ספורט מאוד עוזר ושמעתי שגם אומגה 3 עוזר האם איפה ישנם מאכלים ספציפים נוספים שעוזרים לדכא דיכאון ואם לא מאכלים אשמח אם תוכל להציג בפני טכניקות אחרות-תהיינה אשר תהיינה-להמודד בדיכאון 2 בהמשך לעיל אשמח אם תוכל להפנות אותי לספר בעברית שעוסק בדיכאון ובמניעתה או לפחות מאמר איכותי בנושא(אני אוהב לקרוא) 3 מהן הדרכים לטפל בנדודי שינה (למעט טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפי שכרגע אינני מעוניין בהם ורואה בהם אופציות למצבים אקוטיים יותר תודה רבה רבה

http://www.sahar.org.il/psychotherapy.asp http://www.psagot.com/home.html מקווה שעזרתי,עם הלינקים. גם לי יש נדודי שינה ניסיתי לא לצרוך קפה בערב ובלילה ולאכול פרוסת לחם לפני ההרדמות,,זה עוזר. בהצלחה.

יש לי את הספרון הזה על הדיכאון .

תודה רבה רבה

ירון, איבחון עצמי אינו מומלץ בכלל. לנדודי שינה יכולים להיות כמה גורמים, מלבד דכאון. אני לא בטוחה שאפשר לדבר על מניעה כשמתייחסים לדכאון. אפשר לדבר על הקלה, או מניעה של דכאון חוזר. יש סדרת ספרים, בהוצאת פרולוג, שנקראת "בריא לדעת!". מדבור בספרונים קטנים (אך די ממצים). יש שם ספרון שמוקדש לדכאון, שנכתב ע"י פרופ' יוסף זוהר וד"ר רז גרוס. אני מניחה שעם כל הפרטים הנ"ל תוכל אתר אותו בחנויות הספרים; וירטואליות או לא. בקשר למאמרים - הכי קל ונוח זה להיכנס לאחד ממנועי החיפוש הגדולים (ישראלי במידה ויותר נוח לך עם עברית) ולחפש שם. ככה, לדוגמא: http://www.google.co.il/search?hl=iw&ie=UTF-8&oe=UTF-8&q=%D7%93%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F&btnG=%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A9+%D7%91%D7%92%D7%95%D7%92%D7%9C&lr= (אני מקווה שזה יעבוד... אבל העקרון די פשוט). פתרון מעשי לנדודי שינה? * לא לאכול ארוחה כבדה שעתיים לפני שהולכים לישון. * להשתדל להקפיד על זמני שינה קבועים. * אם אחרי 20 דקות אתה עדיין לא נרדם, צא מהמיטה. תקרא קצת, תראה קצת טלוויזיה - כל דבר רק שיהיה מחוץ למיטה, ולא לפרק זמן ארוך מדי. אגב, הרבה פעמים דחיה של דברים קטנים יכולה להוביל למצבים אקוטיים יותר, כהגדרתך.

ירון שלום נדודי שינה ודיכאון הם בעיות שרצוי לפתור לא רק בשיטות עצמיות אלא גם בעזרת ייעוץ מקצועי. אגב, לעיתים דיכאון גורם לבעיות שינה, אך לפעמים סדר הדברים הפוך ולכן רצוי גם להתייעץ עם מעבדת שינה. ספורט בהחלט יכול לעזור, לגבי מאכלים ותרופות אני מציע להתייעץ עם הפורומים הרפואיים. לגבי קריאה, תמצא בוודאי חומר באינטרנט כמו שציינו קודמי בהודעות. תוכל גם להיכנס לכל חנות ספרים ולקנות ספר בסיסי בפסיכיטאריה שמתאר אבחנות ביניהן דיכאון. לימוד של תרגילי הרפיה עצמית עשויים לעזור להורדת המתח בכלל לטיפול בבעיות השינה בפרט. עם זאת, כמו שאמרתי בתחילה, אינני רואה סיבה לסבול לבדך ללא כל עזרה. מדוע לא לפנות ולקבל לפחות ייעוץ ראשוני מאיש מקצוע מתאים? בברכה ד"ר אורן קפלן

לכל הקוראים שלום אני בחורה בת 22 בקרוב לאחרונה עברתי 2 הפלות אחת כי לא היה דופק ושניה היתה טיבעית לאור הסיבות הללו הרופא שלי ד"ר קאמף מחדרה אם מישהי מכירה שלח אותי לצילום רחם אני בחורה מאוד פחדנית והיסטרית לצערי הרב הלכתי לעשות את הבדיקה ופשוט לא יכולתי הפחד השתלט עליי ולא יכולתי הדמעות יצאו לי וממש התביישתי מהרופאים וכל הצוות לאחר שיכנועים של האחיות לא עזר כלום והלכתי הביתה היום דיברתי עם הרופא שלי והוא אמר לי שאני חייבת לעבור את הבדיקה אחרת אי אפשר לתתקדם הלאה אני ממש לא יודעת מה לעשות ומרגישה חסרת אונים אם מישהי יכולה לספר לי על מקרה דומה ופשוט היא השתלטה על הפחד שתכתוב לי תודה טלי

טלי יקרה, קודם כל תקחי כמה נשימות עמוקות ותרגעי. אין לך שום סיבה להיבהל מבדיקה. תחשבי על זה שבעצם את הולכת לעזור לעצמך להכנס להריון נורמלי וללדת ילד ולא חס וחלילה לבדיקה בגלל מחלה כלשהי. כבעלת ניסיון בתחום (את שני ילדיי ילדתי בהפריית מבחנה) עברתי אין ספור בדיקות, זריקות וטיפולים. התוצאה הסופית - ילד - שווה את הכל. קחי את עצמך בידיים וגשי לעשות את הבדיקה כמה שיותר מהר, והנה את כבר בדרך הנכונה. כל טוב והמון הצלחה

טלי שלום לאור מה שעברת אפשר להבין את הפחד שמתעורר. אפשר בהחלט להתייחס להפלות כסוג של טראומה שחווית אך לאחרונה ובעיקרון הבדיקה היא מצב שמזכיר את הטראומה ולכן יוצר תגובה שאת קוראת היסטרית. ההבנה שיש קשר בין הדברים היא הדבר הראשון שעשוי לעזור. במידה ולא תצליחי להשתלט על הדברים אני מעריך שאפשר לעזור לך בטיפול פסיכולוגי, אפילו ממוקד וקצר מועד. בברכה ד"ר אורן קפלן

חבר שלי ביקש שאני אשאל כאן, מה זה אינטלגנציה ריגשית לא מפותחת, או משהו כזה.

משהו כזה

אדםיכול להיות מאד חכם, בעל איי קיו שכלי גבוה מאדאךלאלדעת להתמודד, לדוגמא עםאנשים.יחסי אנוש. חברה. על זה מדובר. היכולת להבין אחרים, להסתדר עם אנשים,במקומות עבודה.

שלום אני לא חושב שיש אבחנה פורמלית כזו, אבל אולי הכוונה לקושי רגשי להתמודד עם מצבים שונים בחיים. זה נשמע כמו הגדרה מאוד כללית ומאוד לא מדויקת ולכן הייתי מנסה להבין יותר למה התכוון המשורר שביטא את המשפט הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 30. יש לי בעיה של אי קבלה עצמית תמיד, ויש לי תיאוריות של "שווים" יותר ופחות. כתוצאה מזה אני נתלה בהשגים ובפדבקים מהסביבה כדי לספק את הערך שלי. היום זה התחדד בעקבות החיפוש אחרי חברה. הגעתי למצב של חרדה מוגזמת כתוצאה מהצורך להשיג בחורות שיש לי עניין בהם. בפעם האחורנה נאלצתי ממש לשתות כדי להפגש או לדבר בטלפון. אני חושש להוציא כסף רב על טיפול וגם הייתי בעבר פעמים אצל מטפלת לא מקצועית (אלטרנטיבית) ופעם אחת אצל מטפלת באוניברסיטה (3 חודשים) והרגשתי שזה לא מפרה אותי יש אפשרות של טיפול טוב (שאני יכול לסמוך עליו) וזול (יש דבר כזה המרכז לבריאות הנפש?) אני בן אדם מודע, ומנתח הרבה, ולכן לדעתי אני גם לא מטופל קל. יקח לי זמן אם בכלל. מה עושים? יש לי גם כאבי ראש...(או שסתם לא שתיתי המון תודה

עדי, יש אפשרות לקבל טיפול בחינם במרפאה לבריאות הנפש (מרפאה ציבורית) הקרובה אליך. רק צריך לקחת בחשבון שלפעמים ממתינים לא מעט בתור. מניסיון אישי, 3 חודשי טיפול הם טיפה קטנה בים (אלא אם מדובר בטיפול קצר מועד). תן לעצמך זמן, זה הכי חשוב. אם שתית או לא אתה יודע :-) אבל אם לדעתך אין קשר בין השתיה לכאבי הראש, תפנה לרופא. אל תחליט מראש שאתה מטופל לא קל. למרות שאתה אדם מודע ומנתח, זה לא הופך אותך למטופל לא קל. להיפך - זה יכול לעזור לך מאוד בתוך הטיפול, הכל תלוי באיך שתשתמש במודעות הזו.

תודה על התגובה. אין קשר בין השתיה לבין כאבי ראש (זה היה בימים אחרים, והתכוונתי לשתית מים ביום חם - הכאבי ראש) ואין לי גם בעיות פיזיות מיוחדות (השתייה היא לא הנושא המרכזי) רק רציתי לומר שהחלותי לההתחיל בטיפול, וגם החלטתי ללכת על מטפלת קלינית חיצונית. אני מקווה שזה יוכל לעזור לי. שוב תודה.

עדי שלום נשמע שבסך הכל רצית לקבל עזרה מקצועית ושעד עכשיו זה לא כל כך הסתייע. אי קבלה עצמית והמורכבות שלך כפי שאת מתאר הם נושאים שעשויים להעסיק אותך זמן רב בטיפול ואני לא צופה שמספר פגישות בודדות יספקו את הצורך שלך. נסה למצוא לכן מסגרת שאכן תתאים לך ותאפשר טיפול ארוך יותר, מקצועי ומסודר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר. אני בן 34 ובשבוע האחרון תוקפים אותי התקפי חרדה עקב חוסר ודאות רפואית. מכיוון שהדבר משבש מאוד את אורך החיים ומכיוון שהדבר קורא לי בפעם הרביעית בששת השנים האחרונות פניתי לפסיכולוג.לדעתו ניתן לטפל בתופעה כרגע רק ע"י טיפול תרופתי כ"עזרה ראשונה" ובהמשך כדי למנוע את הישנות התופעה להסתייע בטיפול תרופתי זמני(כמה חודשים)בשילוב טיפול פסיכולוגי. אני באופן אישי מעדיף מאוד להימנע משימוש התרופות( ולו לפחות לטיפול לאחר שתסתיים תקופת ההתקפים הנוכחית). רציתי לשאול לדעתך בנושא, האם ניתן לטפל בהתקפי חרדה ע"י טיפול פסיכולוגי ללא שימוש בתרופות. *אולי כדאי לציין שהפס' אמר שיש לי תכונה ביקורתית מאוד שמשפיע גם על הנטיה להתקפי חרדה. אודה לך מאוד אם תוכל לייעץ לי.

היי אור, אומנם פנית לד"ר קפלן, אך הנושא מוכר לי מאד אז אני מרשה לעצמי לכתוב לך. אני מציעה לך לפנות לביו- פידבק. הדבר יכול מאד להיות יעיל לטיפול בהתפקי חרדה. וכך להימנע אולי מלקיחת תרופות. שם לומדים לשלוט בגוף. תיקח רק בחשבון שהעבודה היא קשה ויש צורך לתרגל הרפיות וכדומה. מעבר לכך, בכלל רצוי לבדוק את אורך חייך, האם טוב לך,האם אתה לחוץ מדי בזמן, האם יש לךף מספיק פנאי עבור עצמך, ממליצה לך ללמוד מדיטציה או שיטות הרפייה למיניהן. ככל שמתרגלים יותר , הגוף מכניס את עצמו למצב אוטומטי של רפיון. וזה יכול לעזור להפחתת התקפי חרדה. בהצלחה.

אור שלום אמנם טיפול תרופתי מומלץ לעיתים אולם הטיפול הפסיכולוגי הוא בהחלט כלי בעזרתו אפשר לטפל בחרדה. להערכתי במרפאות המתמחות בתחום יש יותר מטופלים שמקבלים טיפול פסיכולוגיים ללא טיפול תרופתי מאשר להפך או במשולב. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לא יודעת איך להתנהג ובכל זאת יש לי שאלה לבני , בן 22 יש חברה - מחבר העמים כשנה וחצי. הבן גר איתנו והיא ישנה כאן כ - 4 - 5 פעמים בשבוע (משפחתה גרה רחוק ) וכרגע דירת אמה בשכירות. היא עצמה לומדת מחינה וגרה במעונות . בחורה מקסימה עדינה אינטליגנטית ולדעתי מתאימה לו לפני כ חודשיים התברר לי שאביה נפטר מסרטן לפני 7 שנים ואמא חולה בסרטן וגם אחת האחיות שלה חלתה בסרטן צוור הרחם ועכשיו היא בסדר. אמא נפטרה השבוע ואז נודע לנו גם שקוברים אותה בחלקה הלא יהודית זה הרקע. כמה שאלות 1. האם אני צריכה לרכז את הידע של המחלות לבן שלי? אולי זה תורשתי?מה אני עושה עם המידע הזה שאני יודעת וקשה לי לשאת אותו לבד? 2. האם אנחנו בעלי ואני צריכים ללכת ללויה? למרות שלא היה ואין לנו קשר עם משפחתה? 3. האם לדבר עם הבן על ההשלחות לעתיד על אי היותה יהודיה ? בעלי טוען שאנחנו לא צריכים ללכת ללויה כאשר היא תגיע לכאן אנו ננחם אותה - אני כבר דיברתי איתה בטלפון ובני נמצא שם איתה הו טוען עוד ושזו הבחירה שלו וזו הבעיה שלו. לא יודעת מה לעשות!!!! מבקשת עצה תודה

שלום שאלותיך השונות מראות שאת אמביולנטית ולא יודעת להחליט מה את מרגישה. מצד אחד נשמע שאת מחבבת את הבחורה ומצד שני מסתייגת מכמה היבטים, בעיקר אלו הקשורים למשפחתה. את נמצאת במצב עדין שכן צריך לראות איך מחד גיסא את חיה בשלום עם עצמך ועקרונותיך ומצד שני לא פוגעת בבנך, עקרונותיו, אהבתו וכמובן בבת זוגו. נושא המחלות והתורשה הוא מורכב, בנך יודע את המידע הזה ואני לא חושב שיעזור אם תעסקו בזה. לצערנו סרטן היא מחלה נפוצה למדי באוכלוסיה והשיקולים לא צריכים להתיחס להיבט הזה. לגבי הלוויה, זה צריך להיות באמת לפי הרגשתך. אם את ובעלך מרגישים נוח ללכת, לכו. אם אתם מעדיפים לנחם אותה כשתפגשו אותה או במקום הישיבה לאבל, עשו זאת כך. מה שחשוב הוא היחס ולא עצם ההליכה ללוויה עצמה. לגבי יהדותה, זה כבר עניין אישי לחלוטין. אם זה מפריע לכם בדקו עם בנכם מה הוא חושב על העניין. יש גם פתרונות של גיור במידה וזה נושא חשוב במיוחד במשפחתכם. זה נושא שאפשר לדון עליו ולהגיע לפתרון. החשוב ביותר הוא שבנך יהיה מאושר עם בת זוג שבחר ואוהב, ושיקבל ממכם תמיכה. הדרך לישב קונפליקטים היא ע"י בירור ודיבור איתו ואיתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

עזרת לי מאוד נכון לא ידעתי מה לעשות ואני די חלוקה בדעתי מה טוב לעשות או יותר נכון - מה נכון לעשות חיזקת אותי בזה שחידדת את מחשבותי החלטנו בבית שאנחנו לא הולכים להלוויה למרות שבעלי אמר לי שאעשה מה שאני מרגישה. את כל התמיכה תקבל מאיתנו בביתנו. לגבי המחלה - אתה צודק לגבי יהדותה נדבר עם בננו בשלב מאוחר יותר - בטח לא עכשיו השאלה היא איך לעשות זאת כדי שבננו לא יחשוב שיש לנו איזה שהיא התנגדות אליה אלה רוצים לחדד את הקשיים שיהיו להם בעתיד.

האם אפשר ללמוד קרמינולוגיה ולשלב זאת יחד עם לימודי פסיכולוגיה? מהם תנאי הקבלה? איזו אוניברסיטה מומלצת ביותר? האם ניתן ללמוד גם במכללה? ומהם תנאי הקבלה למכללה? האם שונה מאוניברסיטה?

ספיר שלום אני לא מספיק מכיר את המסלול של קרימינולוגיה. אני מציע שתפני לאוניברסיטאות והמכללות המרכזיות באזור מגוריך ובררי איתם לגבי המסלולים האפשריים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ספיר, אני יודעת שיש מסלול ללימודי קרימינולגיה במכללת אשקלון. אם אני זוכרת נכון, מדובר בשלוחה של בר-אילן.

רציתי לדעת מה התנאים ללימודי פסיכולוגיה? איזו אוניברסיטה היא המומלצת ביותר ללימודים? האם ישנן מילגות?

סמדר שלום אני לא חושב שיש מוסד אחד עדיף ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה. תנאי הקבלה משתנים משנה לשנה והם גבוהים למדי יחסית לתארים אחרים. בד"כ לכל אוניברסיטה יש מסמך שמפרט את תנאי הקבלה המדויקים כולל סף הקבלה בשנה שעברה שיכול לתת לך מושג האם את עומדת בסף זה. אני מציע להירשם בכמה מוסדות באזור המגורים הקרוב אליך, לבקר בקמפוסים ולהתרשם היכן את נמשכת יותר ללימודים. מילגות ישנם הן על בסיס הצטיינות והן על סמך קריטריונים אחרים כמו מצב כלכלי, יש גם אפשרות להלוואות. מידע ניתן להשיג באגודות הסטודנטים ובדיקן הסטודנטים במוסדות השונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם התנהגות פסיבית-אגרסיבית עלולה להוביל לאלימות פיסית? היכן ניתן למצוא חומר בנושא זה? תודה

מוניקה עניתי לך כעת למטה. התנהגות פסיבית אינה יכולה להיות אלימה פיזית בהגדרה. אין הכרח שתוביל לאלימות שכזו אם כי במצבים מסוימים אפשר לראות גלישה כזו. מבחינת חומר, אין לי קישור ספציפי לתת לך, הנושא מופיע בהקשרים רבים. נסי לעשות חיפוש אינטרנט סביב המונח passive aggressive בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבת 24 .סובלת מהפרעת חרדה.נטלתי במשך שנה כמעט כדור בשם לוסטראל.אני כבר כחודש לא נוטלת כדורים.לפני כחודש וחצי התחלתי טיפול פסיכולוגי פעם בשבוע.יש לציין כי מצבי השתפר בצורה משמעותית.שאלתי היא:בגלל מצב פיננסי קשה אני רוצה לדעת אם אפשר להוריד את המינון של הפגישות לפעם בשבועיים במקום פעם בשבוע???כמו כן רציתי לדעת מה הסיכויים שהתקפי חרדה יחזרו אם אני לא נוטלת כדורים??? בתודה מראש

חרדתית, כדאי שתתייעצי עם המטפל/ת שלך בקשר לפגישות אחת לשבועיים.

לדעתי או שתמשיכי פעם בשבוע או שתעשי הפסקה לנשום קצת ואז תחזרי כי בדרך כלל, עד כמה שידוע לי, נהוג שהפגישות מתקיימות פעם בשבוע.

שלום אין לשאלתך תשובה חד משמעית וכללית. אני מציע לשוחח בעניין עם המטפל/ת ולקבל תשובה ממישהו שמכיר אותך באמת ויכול להסביר את המשמעויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך איני מכיר את הבעייה עליה אתם מדברים אך מיד נמשכתי לנושא השיחה. את "נשמעת" מאוד אינטלגנטית, אך עם זאת מאובחנת כבעלת הפרעה נפשית. האם הפרעה זו מקורה הוא ביולוגי - ז"א בעייה כלשהי במבנה או בחומרים אשר במוח? האם את מנצלת את שטף החשיבה שלך לטוב - לדוגמה חשיבה גבוהה - כמו פילוסופייה וספרות - לדוג' - ? האם העדר היכולת לישון היא מעין נדודי שינה - או שפשוט העייפות נעדרת ממך? יש לי עוד מס' רב של שאלות - מצטער אם העניין ייתפס כמטרד, אך אודה לך אם תעני לי על השאלות או לפחות תרחיבי קצת בנושא. תודה

היי. הרבה יגידו, שאינטלגנציה יכולה להיות מקור לפורענות :-) אבל ברצינות - הפרעות ומחלות נפשיות אינן בהכרח מעידות על רמת האינטליגנציה. נדמה שכן, משום שהתפקוד היומי נפגם והאינטלגנציה לא באה לידי ביטוי. המקור אינו רק ביולוגי (כימי, ליתר דיוק), אלא יש כמה גורמים להפרעה. הטיפול התרופתי מיועד לטפל בכימיה/ ביולוגיה של המוח; אבל במקביל כדאי להיות גם במסגרת טיפולית פסיכודינאמית. קשה לנצל את שטף המחשבה הזה למשהו, כי אין רצף בכלל. כמו עכשיו, לדוגמא - אני יודעת (בערך) מה אני רוצה לכתוב, ולא מצליחה להעביר את זה. אם, באופן כללי, אני קוראת הרבה, הרי שנכון לעכשיו כבר 3 שבועות בערך לא פתחתי ספר... זה כמו סינית בשבילי. אני לא עייפה. כמובן, שבסופו של דבר, אחרי לילות של 3-4 שעות, מגיעה שינה ארוכה, ואח"כ שוב מחסור בשינה. נדודי השינה מגיעים בשלב אחר. שאל מה שבא לך, ואם זה יפריע כאן, אפשר להעביר את הנושא לפורום תמיכה הדדית, שפחות מוגבל מבחינת נושאי השיחה.

מצטער אם אני אהיה פולשני ואת בטח לא תביני מהיכן נפלתי עליך. ראיתי את ההודעה של אורן שלמרות שהוא לא הכיר אותך הוא היה ספקני לגבי האבחנה שלך. גם אני לא מכיר אותך אבל אני יודע שכל האבחנות הללו רחוקות מלהיות מדע מדויק. ממה שכתבת כאן יכולתי בעיקר להבחין כי את מחפשת את הפגמים בעצמך ומקבלת אותם באהבה ומה שאני מנסה להגיד לך זה שלא תתיאשי מהכוחות של עצמך. תארת בהודעות שלך לגבי עצמך את הקשיים שלך ואני חייב להגיד לך שכל בני האדם עוברים התמודדויות יום יומיות. רוב בני האדם שונאים הקדמות ארוכות ואוהבים שמגיעים לעניין. שמשהו מטריד בני אדם גם אנשים רגילים לכל דבר גם לא ישנים בלילה. יצחק רבין ז"ל התמוטט ערב מלחמת ששת הימים מרוב לחץ. את נשמעת בחורה מאד אינטלגנטית. גם אם כל האבחנות הללו נכונות, את יכולה להשתמש באינטלגנציה הזו לקידום של עצמך. כוח הרצון של בני אדם הוא מכשיר רב עוצמה לקידום שלנו והוא גדול יותר מכל אבחנה. האינטלגנציה יכולה לשרת את כוח הרצון שלנו. אז אני נורא מצטער על הפולשנות של ההודעה שלי. אבל אם זו פולשנות, זה פולשנות כדי להגיד לך שאת אינטלגנטית ונשמעת בן אדם מדהים ושלא תקבלי כתורה מסיני אבחנות שאולי יפריעו לך להשתמש בכלי ההתמודדות הטבעים שלך. את תצדקי אם תעני לי שאין לי זכות להגיד את הדברים הללו כי אני לא מכיר אותך. בכל זאת בחרתי להגיד לך אותם ואני לוקח את הסיכון שתחטיפי לי על הראש.

שלום רב בקרוב מאוד אני עומד לערוך מס' מבחני מיון לתפקיד מסויים. לפי מה ששמעתי יהיו שם מס' מבחנים פסיכולוגיים אשר הייתי רוצה לדעת מס' דברים עליהם: 1. מבחני ציור - המועמד מתבקש לצייר איש, בית ועץ - מה בדיוק הבוחן מחפש? איך אדע אם ציירתי עץ "טוב" - על מה בדיוק אני אמו לשים דגש, וכו'. 2. מבחני תמונות - מציגים לפניי מס' תמונות לא ברורות בעלות אופי מלנכולי. שוב, מה עלי לעשות ,כיצד עלי לגשת ולנתח את התמונה? אלו רק חלק מהמבחנים - אני מניח שהבנתם את הכיוון הכללי ותוכלו להסביר לי קצת יותר על עוד כמה מסוגי המבחנים. אודה לכם אם תפנו אותי גם לאתר בעברית המרחיב על נושאים אלו. תודה רבה - רון

רון, אני מתנצלת מאוד... התגובה הראשונה שלי להודעה שלך היתה חיוך. אני יודעת שאתה שואל ברצינות ומיד אסביר; נדמה שהמילה "מבחן" מעוררת אצל הרבה אנשים איזשהו פחד חשש, אבל - אין כזה דבר עץ "נכון/ לא נכון". כנ"ל לגבי בית ואיש. זה לא מבחן שצריך להתכונן לקראתו, אלא פשוט להגיע ולצייר מה ואיך שאתה יודע. מבחן תמונות... נשמע כמו רורשאך. אתה תצטרך להסתכל בתמונות ולומר מה אתה רואה. גם כאן לא צריך הכנה מוקדמת. תהיה מי שאתה, זה הכל.

אם מדובר על בחינת מיון בעבודה, ישנם מכונים אשר מכינים אותך לאותה בחינה בדיוק כמו שיש מכונים שמכינים אותך לבחינה הפסיכומטרית. לא לגשת להכנה כזו תציב אותך בעמדת נחיתות שכן רוב המועמדים כן ניגש לבחינות כאלו. מאחר ואני לא רוצה לכתוב פרסומת בהודעה שלי, אני לא מפרט את שם מכוני ההכנה אבל הם ידועים מאד. לגבי השאלה האתית בהכנה מהסוג הנ"ל יש לי תשובות 1. זה לא בדיוק אתי לשלוח אותך למבחן מיון כזה שכן התקפות שלו מפוקפקת וסטסטיטית בלבד (60 אחוז ניבוי ? מה לגבי האתיות עבור ה 40 אחוז האחרים ? ). זה לא בדיוק אתי בעיני שהקבלה לעבודה או קידום יתבסס על תשובות למה שאתה רואה בציור, ולא על בסיס של מה שאתה יודע לעשות בפועל. 2. אם אתה לא ניגש להכנה אתה בנחיתות רבה כלפי אלו שכן ניגשים להכנה. 3. זה בדיוק אותו דבר כמו הבחינה הפסיכומטרית.

רון שלום אין לי הרבה להוסיף על התשובות שקיבלת. כדאי להגיע בראש פתוח ולענות מה שבאמת מדבר אליך. אין טעם לענות מה "שצריך" כי זה עלול להיות בדיוק הפוך ממה שבאמת מתאים. אכן יש מכונים שגם מכינים מועמדים לתפקידים כדי להתמודד עם מבחנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחותי יש בעיה. היא אוגרת חפצים בביתה, בכמות שלא היתה מביישת אף מחסן. בכל פינה אפשרית ערימות של חפצים: עיתונים ישנים, קופסאות ריקות, אוסף בובות, ספרים, חלקים של מכשירים ישנים, וכולי. כמעט ולא זורקת משהו, הכל שומרת בטענה ש"אולי יהיה לזה שימוש פעם"? כאשר אנחנו מבקרים בביתה, אי אפשר למצוא מקום ישיבה פנוי על הכורסאות, לכל עבר שאתה פונה צריך להזהר לא להתקל במשהו, לא להפיל ערימה מגובבת. הערנו לה על כך בביקורנו בביתה, אך היא אומרת: אין לי זמן לסדר, אני אעשה סדר בהזדמנות. אף פעם זה לא קורה. שאלה לפסיכולוג, מדוע היא אוגרת? רוצה להדגיש, שמצבה הכלכלי מעולה, כך שאין זו בעיה כלכלית בגינה היא חייבת לאגור חפצים. רוב החפצים הם דברים מיותרים לגמרי, בעלי ערך כספי מועט, ולא כל כך שימושיים. לדוגמא? עיתון מלפני חודש. אריזה ריקה של קורנפלס. מברשות משומשות.

רמי שלום אספנות יכולה להיות סוג של תחביב, נטייה ובקיצוניות שלה אובססיה. לפי מה שאתה מתאר אצל אחותך זה מגיע לכדי התנהגות כפייתית. אם זה מפריע לה יש אפשרות לטפל בזה כמו בכל התנהגות כפייתית. אם היא חיה עם זה בשלום אין סיבה לעשות דבר, וגם אין הרבה סיכוי שהיא תיזום את השינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני שנה וחצי אחרי לידה,מרגישה עייפות תשישות ודיכאון,אניבת 41 ובעיות הזיכרון, אני לוקחת לאחרונה אומגה 3 וויטמין פרמטון פעם ביום,האם יתכן שזה דיכאון אחרי לידה?

נאוה שלום אני לא בטוח שזה משנה אם מדובר בדיכאון אחר לידה או בתופעה נפשית אחרת. מה שחשוב הוא שאת מרגישה לא טוב ואיכות החיים שלך נפגעת. אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי לבירור העניין. לגבי טיפול תרופתי כדאי להתייעץ עם הפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחותי בת 29, היא מאוד בודדה מבחינ חברתית ובנוסף היא מלאת שנאה וכעס כלפי וכלפי ההורים. בחודשים האחרונים לא חולףכמעט יום שאני לא שומעת אותה מדברת בקול רם עם עצמה (או לייתר דיוק - היא נשמעת כאילו היא משוחחת עם מישהו העומד מולה). היא אומרת שהיא מודעת לכך.

מה השאלה שלך בעצם ? אם זה בסדר שהיא מדברת עם עצמה ? מה ההסבר שלה לזה ? האם יש לה עוד מוזרויות חוץ מזה ? איך היא בכלל בחיים ? מתפקדת עובדת? לא יודע להגיד לך אם יש לזה משמעות קלינית וצריך התערבות רופא , תלוי אם יש עוד בעיות.

שני שלום נשמע שאחותך מתמודד עם דברים לא פשוטים מבחינה רגשית ואולי הדיבור עם עצמה הוא חלק מהביטוי של הדברים הללו. אני לא חושב שהדיבור בקול הוא הדבר המטריד ביותר שעובר עליה, זה אולי נשמע או נראה מוזר, אבל מה שבאמת חשוב הוא הדברים שהיא חווה מבחינה רגשית, הכעסים, הבדידות וכדומה. השאלה כיצד היא תוכל לטפל באלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

והאם יש מקום שאת , בתור אחותה,תוכלי להעביר להתחושתדאגתך ותחושה שאת שם בשבילה אםהיא זקוקה לך ואם זה מה שאת מעוניינת להעביר לה. ייתכן שהיא זקוקה לתמיכה......את מדברת על כך שהיא בודדה .אולי זו הדרך שלה להתמודד עם הבדידות.

שלום יש לי ילדה בת 5.1/2 שגדלה במשפחה חד הורית כאשר האבא לא בקשר עם הילדה בכלל ההורים יתגרשו כאשר הילדה היתה בת חודש ולכן גם האב וגם הילדה לא ממש מקירים אחד את השני הילדה כל הזמן שואלת שאלות שלא תמיד אני יודעת מה לענות אליהם והאם אני עושה נזק לדוגמא לפני כיומים היא התעוררה בבוקר ושאלה נכון יוסי כותבים ב-י מה אני אמורה לענות בכן ולא או לפתח את השיחה ולשאול בעקבות מה באה השאלה. בעבר היא מאוד רצתה קשר עם אביה אך כאשר ניסיתי לבדוק יצירת קשר עם הצד השני זה לא הלך האב מאוד קשור לאימו ולא עושה שום דבר בהחלטתו ולכן גם כאשר הוא הגיע הביקורים היו בליווי אימו תוך כדי לחץ לקיים אותם בביתי בכל מיני דרכים לדוגמא כאשר הם רצו לבוא לבקר את הילדה ביקשתי שכשהם מגיעים לעיר יתקשרו ואני ירד עם הילדה ונלך איתה לגן שעשועים או לטייל עד שהילדה תכיר אותם ואז יוכלו לקחת אותה לבד. כאשר הם הגיעו אימו אמרה שקנתה לילדה מתנה והיא מאוד רוצה לעלות לדירה כדי לתת לילדה את המתנה בטענה שזו לא מתנה לגן שעשועים אני היתי נבוכה והסכמתי. בפעם השניה שהגיעו פשוט הקישו בדלת ונכנסו ללא הודעה מוקדמת כאשר אמרתי שזה לא מקובל עלי שלא מתאמים ואני יכולה גם לא להיות בדירה הם טענו שאני לא גמישה ולכן יפסיקו את הביקורים. האם היה עלי לקבל זאת ולאפשר את הביקורים בביתי ? או שזכותי לדרוש שהביקורים יהיו מחוץ לדירה.כמובן שהילדה נפגעה והתגובה הראשונה שלה היתה שהיא לא רוצה אותו ושהוא טיפש ואפילו לא רצתה לשחק עם ההפתעות שהוא הביא לה. הילדה מאוד מחפשת את הקן המשפחתי ועושה השואות בין ילדים שלהם יש אבא ולה אין כמו כן היא כל הזמן שואלת שאלות מהסוג של מתי יהיו לי אחים ומתי אמא תתחתן כאשר ניסיתי להסביר לה שיש משפחות עם שני הורים ויש משפחות עם הורה אחד ואילו לה יש מזל שיש לה סבא סבתא דודים ודודות שמאוד אוהבים אותה היא אומרת אני יודעת שכולם אוהבים אותי אבל אני גם רוצה אבא מה עונים במצב כזה איך מסבירים לילד כל כך צעיר מבלי לפגוע בו. והאם יש טעם לנסות ליצור קשר עם הצד השני.

דליה שלום, תנסי לשאול את הגננת מה היא אומרת. חוץ מזה יש ב"תפוז" פורום של משפחות חד-הוריות וחינוך לגיל הרך. אפשר גם לשאול הורים אחרים שמתמודדים עם אותה בעיה. עדי

דליה שלום את מתארת קשר משפחתי מורכב ושאלות בהחלט לא פשוטות לגבי הקשר של בתך עם אביה. יש כאן את החלק שלו ושל אימו, לא ברור עד כמה הוא רוצה בקשר עם הילדה ומה הוא מוכן לעשות למען הקשר הזה. ברור שיש כאן גם את החלק שלך והרתיעה שלך מהקשר של בעלך לשעבר עם בתך. במידה ובעלך מעוניין בקשר עם הילדה יש מקום לאפשר את זה בתנאים שכמובן יהיו גם נוחים עבורך. אני חושב שהיה כדאי לך לקבל ייעוץ מפסיכולוג משפחתי או מומחה לילדים או עובד סוציאלי כדי שהתהליכים הללו יעשו בצורה נכונה. לפי מה שאת מתארת כרוכים כאן רגשות שלא כולם רלוונטיים לילדה ואף עלולים בסופו של דבר לבוא על חשבונה. אולי ליווי של איש מקצוע ניטראלי לפחות בשלבים האלה של יצירת הקשר יוכלו להקל על הענין. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אחרי לידה כ 6 חודשים ואבי נפטר לפני שנה. מאז שהוא נפטר אני במצבי רוח נוראים,ואפילו אחרי הלידה. איך אני מבדילה עם אני לא גם בדיכאון של אחרי לידה? אני מתפקדת כרגיל לגבי ילדיי, אבל ההרגשה היא של חוסר חשק לדברים שאהבתי לפני כן חוסר חשק ליחסי מין, ועצבות בלתי נסבלת. אני לוקחת כרגע רסקיו - שזה קצת קצת עוזר-אבל זה לא זה. ואיך נפטרים מהעצבות הזאת?

חיה שלום אני לא חושב שיש חשיבות האם הדיכאון הוא אחרי לידה או שמדובר בתהליך קשה של עיבוד האבל, או שילוב של שני הדברים. נשמע שאת במצוקה וכדא שתפני לטיפול פסיכולוגי לקבלת ייעוץ ותמיכה. בנושא הטיפול התרופתי אני מציע להתייעץ עם הפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור שלום אחי אובחן לפני 3 שנים בהפרעה סכיזואפקטית. אני מנסה להבין מה זה אומר כבר שנים. אני יודע ממה הוא סובל ומה שאני מבקש שתמחיש לי את זה על מנת שאוכל יותר להבין אותו. הוא טוען שאינו יכול לעקוב אחרי משפטים שאני אומר כאשר הם ארוכים מידי. כי יש לו "מחשבות...", "נזכר בדברים מהעבר" , "מתנתק..." !!! אני לא מבין! הוא לא שומע קולות, לא הזיות ולא שום דבר. רק הדברים האלו הוא הפסיק לקחת רספרידל כי לטענתו זה לא עוזר. יש תרופות אחרות/חדשות שיכולות לעזור במקום מה שיש לו? עזור לי, כי הוא לא מוכן ללכת לשום טיפול. הוא בן 29 ולמרות שהוא אחי הקטן הגישה שלו מקשה עליי לעזור לו. אני אשמח להבין מה הוא מתכוון ב: "יש לי מחשבות" ו- "אני נזכר בדברים" מה לא בסדר בזה? האם זה מה שנקרא חשיבה לא מאורגנת disorganized thinking המחש לי בבקשה... איכשהו אח מיואש

אורן, לפני כ- 4 חודשים בערך אובחנתי כסכיזואפקטיבית. התרופה החדשה ביותר שיצאה, ושהומלץ לי עליה, נקראת "גאודון" - תיכנס לפורום פסיכיאטריה ושם תוכל לקבל יותר מידע ספציפי על התרופה. קשה לשכנע מישהו שאינו רוצה טיפול, שיקבל טיפול. אני מכירה את החשיבה הלא מאורגנת מכיוון של racing thoughts; והמשמעות היא שבאמת קשה לעקוב אחרי משפטים ארוכים. אני תמיד מבקשת מאנשים לקצר את הדברים שלהם, או להגיע ישר לפואנטה - הקדמה מעט ארוכה מבלבלת אותי לחלוטין. אני אנסה להמחיש לך את זה בצורה ברורה יותר: תדמיין שאתה נכנס לחנות גדולה של מוצרי חשמל. עכשיו תדמיין את אגף הטלוויזיות - הרבה טלוויזיות, שכל אחת מכוונת על ערוץ אחר, וכולן בווליום גבוה... הצלחת לדמיין? איך ההרגשה? תוך כמה זמן, להערכתך, לא תבין כלום? בחשיבה מאורגנת יותר, אפשרי להתמקד במחשבה אחת או שתיים (= טלוויזיה אחת או שתיים מתוך כולן). יש קושי לשמור על רצף מחשבתי. בשביל לענות לך - עכשיו - אני צריכה לחזור ולקרוא את ההודעה שלך שוב ושוב, וגם את מה שכבר כתבתי בעצמי. מקווה שעזרתי לך קצת להבין.

היי אני מודה לך על התשובה: במיוחד ההדגמה. האם זה יכול להפריע לישון! אחי לא מליח להרדם בגלל מחשבות. למה הוא מתכוון? הכדור "גאודון" מיועד ל"מחשבות"? האם הוא עוזר לך? תודה אורן

הרה שלום האבחנה הזו מאוד מפתיעה בעיני. אמנם אינני מכיר אותך ממש אבל הרשי לי להיות ספקני. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום הפרעה סכיזואפקטיבית משלבת מאפיינים של הפרעות במצב הרוח כמו למשל במניה דפרסיה ומאפיינים של סכיזופרניה כמו למשל קשיים עם תפיסה מציאותית של החיים. ההגדרה רחבה מאוד והיא בפני עצמה לא יכולה להסביר לך מה אחיך חווה. בעיקרון מדובר על קשיי הסתגלות קשים לסביבה המלווים בתנודות חריפות במצב הרוח ובוחן מציאות לקוי. אני מציע לא "להידבק" לאבחנה אלא לנסות ולהבין את החוויה הפנימית שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור שלום איך אבין את החוויה אם הוא לא משתף אותי??? זאת הסיבה שאני פונה אלייך... תמחיש לי בבקשה תדגים וכו'.. אני חייב להבין את זה כדי לעזור לו תודה

שלום לד"ר קפלן: מגיל קטן יש לי את הבעיה של חוסר דיבור שוטף במצבים מסוימים שמביא אותי לחרדה חברתית בסיטואציות מסוימות בעיקר מבני משפחתי מחברים שלי , מראיונות עבודה עם אנשים שיש להם ביטחון עצמי. אני כיום מטופל אצל פסיכותרפיסט ומנסה להחלם בעזרת דימיון מודרך האם ישנה עוד איזהשהיא דרך להפטר מבעיה זו? בתודה שון.

שון שלום מאחר ובסיס הבעיה הוא חרדה הרי שאפשר לטפל בבעיה בכל דרך טיפול פסיכולוגית. דמיון מודרך הוא כלי, ואפשר לשלב אותו במגוון של טיפולים פסיכולוגיים ובמסגרות אחרות. רצ"ב קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום, אני גבר בסוף שנות הארבעים לחיי. מגיל צעיר מאוד הייתי בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי, שהשיג תוצאות לא רעות בשלב מסוים ועד גבול מסוים. מזה כמה שנים אינני נמצא בטיפול. פניתי לפני כשנתיים לפסיכולוגית שטיפלה בי שנים רבות והתייעצתי איתה בקשר לחזרה לטיפול. דעתה הכנה וההוגנת הייתה שמיציתי את מה שטיפול פסיכולוגי יכול להציע ושהגעתי להישגים שהיא לא חלמה עליהם (מה שנכון, מבחינה מקצועית). הופתעתי לשמוע פחות או יותר אותה דעה מפסיכיאטר שמכיר אותי שנים ואני מתייעץ עמו מפעם לפעם. הדעה הזו של המטפלים נובעת משיפור עצום במישור התפקודי והפכתי מאדם תלותי מאוד לאדם עצמאי במידה סבירה ביותר, אך אני בדיכאון ואת התלות העצומה באנשים מחליפה הימנעות קיצונית מחברתם מחשש להיפגע. לדעתי, גם אם היו מאלצים אדם נורמאלי לחיות בתנאים שאני חי, ללא חברים וללא משפחה, הוא היה נכנס לדיכאון. כשפניתי לפסיכולוגית ולפסיכיאטר שטיפלו בי בבקשת עזרה לצורך יצירת קשרים חברתיים ושמירה עליהם, תגובתם (המשותפת והבלתי-תלויה זו בזו) הייתה... לאמץ כלב. אני מכיר את התיאוריה הזו, אבל פניתי כדי שיעזרו לי לרכוש חברים והתגובה היא "לך תגדל כלב", כאילו "עם אנשים זה כבר מקרה אבוד". אני לא רוצה להישמע לא צנוע, אך אני אדם אינטליגנטי, משמש אוזן קשבת לסיפוריהם של הרבה אנשים, יש לי חוש הומור למרות מצבי הקשה, כל יום הוא מלחמת הישרדות עבורי, וכשאני פונה לייעוץ בבדידות קיצונית, שני מטפלים שאינם מכירים זה את זה מייעצים לי לאמץ כלב. אני ממש מיואש. אין לי כוח להתחיל טיפול אצל מישהו חדש. אולי אתה יכול לתת לי כיוון, למרות שזה קשה בלי להכיר אותי. אני רוצה לציין שגם הייתי בטיפול קבוצתי ורק הצלחתי להבין שאני מושך אליי תוקפנות, אך איש לא אמר לי איך אני עושה זאת. לכן אני נמנע מקשרים חברתיים.

דרור, אני אתייחס למשהו מאוד מסויים מתוך מה שכתבת - הכלב. כלב יכול להוות דרך נפלאה להכרת אנשים חדשים; שבירת הקרח שכלב מאפשר, יכולה לפתוח המון אפשרויות. כשמטיילים עם כלב, פוגשים אנשים אחרים עם כלבים. יש אנשים שמבקשים ללטף, או סתם רוצים להתעניין בכלב. כמובן, שככל שהגזע של הכלב מיוחד יותר, ככה מעוררים יותר עניין ו"מושכים" אנשים. ואחרי שהכלב שבר את הקרח הראשוני הכל תלוי בך. תשתמש ברעיון הזה - אם יש לך אפשרות - אתה יכול רק להרוויח מזה (בכל המישורים - יכול לסייע גם בהפחתת התוקפנות שציינת).

דרור, עוד משהו: יש אנשים שהכלב הוא הסיבה לזה שהם קמים בבוקר. תחשוב: צריך לצאת איתו למטה, לסרק אותו. חוץ מזה, כשאתה בא עייף הביתה מהעבודה, אז הוא מתרפק ומרגיע. עדי

דרור שלום קיבלת בעיקר תגובות בנוגע לגידול כלב, ואולי זה באמת רעיון לא רע. עם זאת, כנראה שהתשובה הזו איננה מספקת אותך ואתה מחפש גם קשר חברתי אנושי ואולי לתמיכה וייעוץ שניתן לקבל במסגרת פסיכולוגית. אינני יודע לומר לך האם הטיפול הפסיכולוגי יעזור לך או לא, אבל בוודאי שהמלצת אנשי המקצוע עימם התייעצת אינה חד משמעית. אם אתה מעוניין בטיפול פנה לטיפול. אם אתה מאמין שיש לך מה להשיג בטיפול כזה רק אתה זה שיכול לקבוע זאת ולא אף אחד אחר. צריך למצוא כמובן איש מקצוע שיתאים לך ותיווצר ביניכם הבנה ותיאום לגבי מטרות הטיפול ושיטתו. לגבי הקשרים החברתיים, הטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור בהבנה ושינוי פנימי לגבי הקשרים החברתיים אבל בהחלט רצוי למצוא מסגרות מתאימות שייצרו אפשרויות מפגש שונות, החל מהתכתבויות בפורומים וקהילות באינטרנט ועד למפגשי פנויים פנויות, חוגים וכד'. אם לא תצא החוצה ותתחיל לפעול בענין אף אחד לא יעשה זאת במקומך. אם תרצה תוכל לקבל תמיכה מקצועית כדי לקדם זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מכירה מישהי שסובלת מדיכאון אחרי לידה. היא חסרת חיוניות ואיבדה כל עניין בסביבה. מדובר על מישהי שהיתה בעלת מצבי רוח אבל רוב הזמן היתה שמחה וחייכנית. היא בטיפול עכשיו אבל לא נראה לי שיש התקדמות. האם אתם מכירים מישהו או משהו שיכול לעזור?

bathi, לא ציינת כמה זמן המישהי הזו נמצאת בטיפול, אבל צריך לתת לה ולטיפול זמן - כמה זמן שצריך.

שלום במידה והיא נמצאת בטיפול מתאים צריך לתת לה את הזמן להתקדם. טיפול מתאים עשוי להיות פסיכולוגי ותרופתי אצל אנשי מקצוע מוסמכים. מה שאפשר זה לברר איתה מה קורה בטיפול, האם היא מרוצה ממנו וזה מה שהכי חשוב כאן. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעקבות דיאטה דרסטית ובולמיה נהרס לי הגוף. אני החלמתי מהבולמיה עם כל הקושי בכוחות עצמי אבל לא רק ששמנתי בחזרה, אלא בעקבות המחלה נוצרו לי סימני הרזיה שמאד בולטים בכל מיני מקומות בגוף,החזה נפל לי ומאז גם יש לי נשירת שיער חמורה. אני צעירה והמצב הזה מדכא אותי כי עכשיו אני יודעת שאני צריכה להתחיל מחדש שוב את כל תהליך ההרזיה ולהרשם לחדר כושר וגם לתקן את הנזקים שגרמתי לעצמי,ואני יודעת שאצטרך לעבוד מאד קשה ובמקום להנות מהכסף אצטרך להשקיע את כל הכסף בטיפולים פלסטיים.(וגם להמשיך לשלם לטיפולי שיניים יקרים) ונמאס לי! נמאס מהדיאטות שלא הולכות לי כמו שצריך.ומהדיאטנית שכבר הפסקתי ללכת אליה כי היא לא מבינה אותי והייתה בכל פעם מכניסה לי המון אוכל מגעיל ומשמין בתפריט ושולחת אותי לטיפול בקבוצת תמיכה של אכלנים כפייתים(ולזה אני לא הולכת) ונמאס לי מהשומן ומהכסף שיוצא לטיפולי השיניים ומההתקרחות בשיער וגם כואב לי מאד שאני צריכה להסתכל במראה ולראות את הגוף המגעיל ואיך אני במו ידי הרסתי את הגוף שלי. והכל בשביל מה? בשביל 10 קילו מיותרים. וחבל באמת שאין איזשהוא כדור להרדם ולקום בעוד שנה כי מגיל 17 רק אני סובלת ורק אני. ונמאס לי כי קשה לי לספוג את כל זה,קשה לי ואין לי כוחות כבר!

היי קראתי את מכתבך. הצטערתי מאוד למשוע שזה המצב... אבל אלו תופעות לואי ידועות ומוכרות בעקבות בולמיה. אני מבינה מאוד את הרגשתך, איזו בחורה לא? גם לי יש איזה 10 קילו מיותרים ולעיתים הייתי חושבת להקיא (בולמיה) אך תמיד פחדתי ממה שעלול לקרות. כרגע המצב הוא שאת צריכה לטפל בעצמך. (בת כמה את?) פני לפסיכולוג, או לקב' תמיכה לילדים בגילך, נסי להבין שאת חייבת לטפל בעצמך לעזור לעצמך, אין טעם להלחם בעצמך-זה לא יעזור. אני מבינה אותך, לעיתים גם אני פשוט הייתי שונאת את עצמי (אני ניראית טוב מאוד) אבל על כמה קילוגרמים הייתי יכולה להגעל מעצמי. אני בטוחה שאת ניראית טוב, הטיפול צריך להתחיל בתוכך. תחליטי שאת מוכנה לטפל בעצמך, לנסות הכל כדי לעזור לעצמך. פני לפסיכולוגית שתתתני בה את כל האמון, אני בטוחה שזו תפנה אותך לכל הגורמים שיכולים לעזור. הרבה הרבה בהצלחה נשמח אם תעדכני אותנו במה שקורה איתך... רותם

רותם תודה על העידוד ואני בת 23 ונראית טוב (כך אומרים לי),אבל אין לי את הכסף להשקיע בפסיכולוגים,את הכסף העתידי אני מעדיפה להשקיע בשיפוץ גופי שהרסתי. ואני יודעת שאני צריכה טיפול כבר מלפני שנים, אבל לא הולכת ובמקום זה סובלת. וכ"כ קשה לי, כי אני חייבת להיות רזה ,זה מה שיעשה אותי מאושרת,אבל פשוט לא הולך לי, ואני בדיכאון וכשאני בדיכאון אני אוכלת ואוכלת וכבר נמאס לי מזה! ואין לי כוח לאף אחד ואין לי כוח לעבודה! פשוט נמאס לי

מ. שלום הבעיה איננה הגוף אלא הדיכאון. קל מאוד לשייך את הדיכאון לגוף, הרבה יותר קשה להתמודד עם הדיכאון הקיומי שבגללו מלכתחילה התפתחה הפרעת האכילה. לצערי הפרעת אכילה מהסוג שאת מתארת איננה חולפת כל כך בקלות וכנראה שאת עדיין לא מכירה בכך שלמרות שיפור משמעותי מאוד שעשית עם עצמך עדיין יש לך רגישות רבה לסבול מהסימפטומים האופיניים לבעיה המקורית. חשוב שתהיי בטיפול לאורך זמן שילווה את תהליך השיקום, במידה ואינך יכולה לפנות באופן פרטי פני דרך השירות הציבורי. בברכה ד"ר אורן קפלן

חבר שלי בן ה23 הכניס לעצמו רעיון שהוא דיסלקט. כי ההורים שלו אמרו לו שאולי הוא כזה, עכשיו הוא מתלונן על כל מיני בעיות בזכרון ובקריאה... אני 3 שנים איתו והוא למד לבגריות באותה תקופה והוציא ציונים מעולים ולא התלונן על בעיות מעולם. אני יודעת שהמחשבות שלו פסיכלויגיות.. איך אני יכולה להוציא אותו מה מצב הזה.? הבחור אנטליגנט אמיתי שמעולם לא הראה מצוקה לימודית.. אנא עיזרו לי! אפרת

לדעתי אין שום קשר בין דיסלקציה לבין אינטיליגנציה. וזו גם לא בעייה נורא קשה, כפי שאת רואה אותה או מתארת אותה. באמת שיש צרות הרבה יותר גדולות מזה. ואפשר להיות גם עם זה תלמיד טוב, אני לא רואה בהכרח קשר. התגובה שלך איכשהוא נראית לי נורא מוגזמת. כאילו, גם אם זה נכון, זה לא נורא ככ, ולא צריך לעשות מזה טרגדיה.

אם הוא מתלונן, אולי יש לזה בסיס. אנשים עם לקויות למידה- יכול להיות שהם נורא חכמים והצליחו להערים על הקושי בגלל חוכמתם ולסיים תיכון בציונים גבוהים אבל בלימודים גבוהים יותר, הם מגלים קושי. בכל אופן, הוא זה שיודע מה הוא מרגיש ואם קשה לו. ולך אין עניין עם זה חוץ מאולי לעזור לו להגיע לאבחון. בטח שלא להמעיט מחשיבות מה שהוא טוען.

אפרת, גם את וגם חברך לא מוסמכים להגיע לכאלו אבחנות. אם לחברך יש ספקות, והוא חושב ו/או מאמין שהוא דיסלקט - שיפנה לאיבחון מקצועי. התוצאות הן אלו שתקבענה האם יש בסיס למה שהוא חושב. אם הבעיות בזכרון ובקריאה צצו רק לאחרונה ייתכן ויש להן בסיס אחר, אבל שווה לשלול דיסלקציה בכל מקרה.

אפרת שלום דיסלקציה היא תופעה ברת אבחון ואיננה נושא לתחושה או תיאור אישי. בין אם הוא דיסלקט ובין אם התופעות שמתאר קשורות למשהו אחר יש מקום להקשיב לו ולנסות להבין את המצוקה שבוודאי ישנה שם. אני מציע להפנותו לייעוץ פסיכולוגי בו יוכל גם לעבור איבחון מסודר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבר שנה וחצי נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג, הבעיה - בולימיה. כמו כן אני לוקחת פלוטין מאז תחילת הטיפול. בחודשים האחרונים מצבי הישתפר מעוד, לצרות שאני עדיין לא יכולה להגיד כי הברתי. אני מאוד רוצה להכנס להריון, אבל מאוד מאוד חוששת, מכיוון שאני כל הזמן חושבת על איזה נזקים גרמתי לגוף שלי, ועד כמה לקיחת פלוטין בהריון יכולה להיות מזיקה לעובר. אני מאוד לא רגועה... אשמח מאוד לשמוע ממישהי שהיתה בבעיה זהה ו גם מרופא שנתקל בבעיה. תודה רבה, אננה.

אננה שלום מאחר ואת נמצאת בטיפול זמן רב, הן במסגרת פסיכולוגית והן במסגרת תרופתית, אני חושב שאת הפתרון המתאים לך אישית ואת ההרגעה תוכלי לקבל מהמטפלים שלך שבאמת מכירים אותו ויודעים מה בעיה אמיתית שצריך לפעול כדי להתמודד איתה, ומהן חששות לא מבוססות. הנושא התרופתי והקשר שלו להריון הוא דבר ידוע ונחקר רבות. יש אפילו שירות טלפוני הריופון בבי"ח אסף הרופא שתוכלי להתקשר ולהתייעץ לגבי התרופה ותחליפיה האפשרייים. אני מציע להביא את כל "החבילה" לטיפול הפסיכולוגי ולהמשיך משם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אשמח לקבל הסבר על המושג "התנהגות פסיבית אגרסיבית". מה מאפיין אדם הלוקה בהתנהגות כזו? תודה

מוניקה שלום מדובר על התנהגות שלכאורה אינה תוקפנית אלא פסיבית, אבל בעצם כשמבינים את מניעיה ומנתחים אותה ניתן להבין אותה כתוקפנית. לדוגמא, שתיקה איננה התקפה. עם זאת, במצבים מסוימים בהחלט אפשר לחשוב איך אדם שותק יחשב מאוד תוקפני בשל אותה שתיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אתה יודע אולי איפה אפשר למצוא חומר טיפולי בנושא. הוא מעניין אותי ואם כבר מישהוא העלה את זה ......

שלום. יש לי המון בעיות ואני חייב להתיעץ עם מישהו! אני מרגיש תמיד הרבה חוסר בטחון ואני הרבה מרחם על עצמי וריורד על עצמי. אני כול הזמן חושב על מה שאני עושה ונותן ביקורת כאילו יש איזה מישהו שיצא לי מהגוף ומסתכל עלי מלמעלה או מאחורי.כול מה שאני עושה אני אומר לעצמי :"איזה יצור", "יפה את זה עשית טוב" כאילו אני כול הזמן בוחן את עצמי. כול מי שמסתכל עלי ישר אני חושב שיש לו משהו נגדי, או שהוא צוחק עלי, או שהוא כועס עלי .אני הרבה מרחם על עצמי. אני חושב על עצמי שאני חנון ודפוק וכו'. כול הבעיות האלה ועוד מפריעות לי מאוד. כול זה התחיל לי לא מזמן. אני בן 14 כמעט 15. האם כול הבעיות האלה הם בגלל גיל ההתבגרות שאני עובר עכשיו?

אריה שלום לא בטוח שגיל ההתבגרות בפני עצמו הוא הגורם, אבל זהו גיל שבו אנשים מתחילים לחפש ולהגדיר את עצמם, את דימויים וזהותם העצמית. כמו כן הביקורת העצמית עלולה לגבור כי נעשות הרבה יותר השוואות של עצמי מול הסביבה, ואם יש ביטחון עצמי נמוך בהחלט קורה שישנה בעיה כפי שאתה מתאר. אני חושב שלא כדאי שתשאר לבד עם ההתלבטויות והקשיים. היה יכול להיות טוב אם יכולת לשוחח עם מישהו קרוב או איש מקצוע על מה שקורה לך, אפילו עם יועצת בית הספר. האם אתה יכול לשוחח על כך עם הוריך או עם קרוב משפחה אחר? בברכה ד"ר אורן קפלן

לדוקטור שלום! תודה על תשובתך! התשובה לשאלתך: כן אני בהחלט מדבר עם אנשים קרובים אלי וגם עם אנשי מקצוע, אבל אני עדיין מרגיש שהדיבורים איתם לא כול כך עוזרים לי!

שלום. מה כוונתך ביחס לבטחון עצמי נמוך? האם בגיל 15 זה נורמלי שהבטחון עצמי הוא נמוך? ואם לא מה יכולה להיות הבעיה שגורמת לכך? מהם הדרכים להעלות את הבטחון העצמי?

דר קפלן היקר שלום רב, כמעט מיום שאני זוכרת את עצמי הנני בדיכאון - קשה לי נמאס לי ואני באפיסת כוחות. עוברות בי מחשבות של חוסר משמעות החיים וההנאה מהם בכלל. הנני נשואה כשלושים שנה ולנו ארבעה ילדים בוגרים. נשאתי בגיל 18 לערך לא מאהבה ולא ממשיכה כל שהיא. עברנו בעלי ואני אין סוף של משברים קשים עד מאד שלדעתי ערערה עוד יותר את המערכת הזוגית שלנו. טופלתי מספר פעמים בחיי ע"י פסיכולוגים שונים ולא נראה לי שחל בי שינוי שהוא. אפילו טיפול תרופתי שהנני נוטלת עד היום (אפקסור) אינני חשה שינוי שהוא. בתקופה האחרונה עוברת בי לא פעם מחשבה להתגרש אך הפחד שולט בי, החרדה, הילדים, ועוד כהנה וכהנה. נמאסלי אני מרגישה חוסר בטחון מוחלט, אני בוכה המון. מה עלי לעשות? אנא כתוב לי מהר. תודה רבה .

עתליה שלום אינני חושב כמובן שאוכל בכמה שורות לעזור לך בבעיה שנמשכת עשרות שנים. יש מקור למה שקורה לך והוא איזשהו חוסר אושר בסיסי בחיים. את מתארת חיים מתסכלים ולא מהנים לאורך כל כך הרבה שנים שלא מפליא שבסופו של דבר את בדיכאון שאינו בר שינוי. הטיפול הפסיכולוגי והתרופות יעזרו מאוד כאשר את גם תהיי בעמדה בה את יכולה לעזור לעצמך. אני לא יודע אם גירושין הם הפתרון לכל הבעיות, יתכן שתתגרשי ותמשיכי להרגיש אותו הדבר. השאלה האם אחרי השנים הרבות והטיפולים השונים את מבינה מה קורה ומה עומד בבסיס הדיכאון. במידה ולא זו נראית לי המטרה המרכזית שיכולה לעמוד מול פניך בזמן הקרוב. ההבנה הזו היא הבסיס לכל החלטה שתחליטי לקבל בהמשך הדרך. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה שקיימת אצלי שנים אבל אין לי מושג איך להתחיל ומאיפה אני בקושי מאמין שאני כאן כותב את השורות האלה אבל זה כבר היגיע לשלב שזה ממש ממש יכול להזיק לי עם זה כבר לא הזיק. מכובדיי עיזרו לי להיות נורמלי ולא גנב כמו שהייני תנו לי ציוני דרך במבוי הסתום הזה תשאלו כול דבר כדי לחוות חוות דעת ולעזור לי

ירון שלום קלפטומניה היא בעיה ששורשה פסיכולוגי. לא מדובר בגניבה לצורך התעשרות כלכלית אלא בנטיה בלתי נשלטת בה גונבים גם דברים לא משמעותיים כספית. המודעות לבעיה היא בהחלט השלב הראשון והחיוני לפתרון, המודעות לשורשי הבעיה וסיבותיה הם בוודאי השלב הבא שאיתו גם יוכל להגיע שלב גמילה. במידה ותחליט לפנות לטיפול פסיכולוגי אולי כדאי לפנות למישהו שמתמחה בנושא טיפול בהתמכרויות, כי יש משהו דומה בין קלפטומניה להתמכרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן רוב תודות על התיחסותך לבעייתי. מספר שאלות קונקרטיות: 1. דרכי מניעה כלומר מה עושים בכדי לא לעשות 2. דרכי מניעה לטווח ארוך 3. למה אני ככה???? 4. עם באפשרותך להמליץ על פסיכולוג ... תודה רבה מחכה בקוצר רוח למענה..

חלום שאינו מניח לי נותר ללא פירוש: היתי רוצה לדעת מה מסמל תיק (bag), ובמיוחד מה זה אומר שהוא נגנב.

שרון שלום אינני מאמין בסמלים אוניברליים לחלומות. האסוציאציות האישיות שלך הן המפתח לחלום. נסי לחשוב מה אומר תיק בשבילך, האם לתיק הספציפי אסוציאציות ספצפיות, וכן העובדה שנגנב. זה יהיה הרבה יותר קרוב לפירוש החלום מכל רעיון שאתן מעצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי רציתי לדעת האם הכדור- סרוקסט- לטיפול בחרדה כללית הוא ממכר? בנוסף, הייתי רוצה לדעת האם הכדור יעביר לחלוטין את תופעות החרדה? מדובר על תופעות לא חמורות. כלומר, האם אנשים עם חרדה כללית נאלצים לשוב להשתמש בו,או שהוא יעיל לכל החיים או לתקופה של שנים?

שלום, לדעתי תוכל/י לקבל תשובה טובה בפורום פסיכיאטריה - הן מהפסיכיאטר והן מאנשים שמשתמשים בסרוקסט. כעקרון, הסרוקסט אינו ממכר, אך ההפסקה היא הדרגתית. כדאי לשלב את הטיפול התרופתי בטיפול פסיכולוגי, כדי להבין את החרדות.

שלום אני מציע לפנות לפורומים הרפואיים לייעוץ בנושא תרופות בברכה ד"ר אורן קפלן

מהי בדיוק חרדת נטישה???

יצחק שלום כשמה כן היא, חרדה שמתעוררת בשל הפחד מנטישה או דפוסי התנהגות חריגים בהתקשרות בינאישית, בין אם חשש מקרבה או בין אם "הידבקות" ללא יכולת להיפרד, שנובעים מחרדה ליציבות הקשר. להלן קישור למאמר בנושא חרדה, יש בו התייחסות מסוימת גם לחרדת נטישה. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשבוע חוויתי התקף פניקה, לראשונה בחיי. הייתי אצל רופא משפחה ובמיון והם נתנו חי VABEN וMODAL שלא עזרו לי.ההתקף לא חזר אלי אולם אני סובל מאז מחוסר שקט, בלבול רב,הלם, אובדן זהות עצמית, חוסר ריכוז וחרדה מועטה שמתבטאית כפרפרים בבטן. מבחוץ התנהגותי רגילה ואף אני הולך לעבודה אך בפנים אני כמו הר געש, ומרגיש אבוד. הלכתי לפסיכיאטר והוא אמר לי שהתופעות הללו הינן תגובת המח להתקף, והמליץ לי על טיפולים פסיכוטראפיים ותרופה בשם PAXETT. אני לא מעוניין בתרופות מסוג אלה, ובינתיים אני משתמש בקלמנרבין (עוזר במקצת). שאלתי היא מה עושים? האם המצב עלול להחמיר?

לעיתים לאחר התקף ראשוני כזה מתפתחת חרדה מן ההתקף הבא, וכך נכנסים למעגל כזה שקשה לצאת ממנו. הטיפול המומלץ הוא אכן תרופתי, בשילוב עם התנהגותי- קוגניטיבי. טיפול תרופתי: נחלק לשניים : או נקודתי- תרופת הרגעה ממשפ. הבנזודיאזפנים, שאלה הן תרופות ממכרות ועל כל לא מומלצות. אולם שימוש מדי פעם באופן חד פעמי נקודתי להרגעת ההתקף הוא מקובל. מוזר שהכדורים שניתנו לך לא עזרו כי הם דווקא לעניין במקרה זה. בכל אופן יש נוספים. הסוג הנוסף של טיפול תרופתי- תרופות לטווח ארוך, שאינן ממכרות, בדכ ממשפחת SSRI או SNRI. אלו הן תרופות חדשות שמצטיינות במיעוט תופעות לוואי, והן יעילות מאודלהפגת חרדה (ודכאון, שני דברים שבדכ באים שלובים יחד).. השפעת הקלמנרבין קלה ביותר ולמעשה זניחה. למעשה יש הטוענים שזו תרופת פלסבו. וכך גם לגבי התרופות הטבעיות האחרות. טיפול קוגניטיבי התנהגותי- כאן מדובר על רכישת דפוסי חשיבה חדשים, שינוי הקיימים לטובת חיוביים יותר. חשיפה למצבים מעוררי חרדה והקהייה שיטתית של החרדה (דה-סנסיטיזאציה) כמו כן נלמדות טכניקות הרגעה. החשוב הוא ללמוד להרגיע את עצמך כשזה קורה. לא לפחד מן ההתקף עצמו, לא להילחם בו, לא לברוח, אלא לקבל אותו , לזרום עם זה, להתיידד עם החרדה עד כמה שזה עשוי להישמע מוזר. וככל שתחדל לראות בזה אוייב, תתפלא לראות איך לאט לאט זה נוטש אותך ופוסק להתנחל אצלך. בהצלחה.

רוני שלום להלן קישור למאמר שמסביר את תופעות החרדה השונות http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בעיקרון אפשר לטפל בחרדה בשיטות שונות, פסיכולוגיות ותרופתיות. השאלה אינה האם המצב יכול להחמיר אלא מה קרה וקורה לך שהתקף החרדה התרחש כעת. עצם החשש מחזרת החרדה מעורר חרדה בפני עצמו ולכן אני מציע לך לטפל בעניין ולא לתת לעצמך לחיות בספק כי הוא פוגע באיכות החיים שלך בפני עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלות שלי נוגעות לחרדה. מדובר באדם שאובחן כסובל מחרדה ומטופל תרופתית. רציתי לדעת: 1. האם מדובר במחלת נפש או בהפרעה התנהגותית? 2. האם תופעה זו עוברת בתורשה וגם ילדיו יסבלו מן התופעה? 3. במידה ולא מדובר במחלת נפש, האם יש סיכוי שההפרעה תחמיר בעתיד ותוביל למחלת נפש? תודה מראש.

א. 1. חרדה אינה מוגדרת במחלת נפש, אלא כתגובה נפשית לדבר מסויים. 2. לפי מה שידוע לי, חרדה אינה תורשתית מבחינה גנטית. אבל יכול להיות מצב של השפעה סביבתית. 3. חרדה, כחרדה, לא מתפתחת למחלת נפש, אלא אם החרדה היא רק סממן אחד מתוך מכלול של סימפטומים.

חרדה ככל תופעה פסיכולוגית אחרת מוסברת הן בהשפעות גנטיות (ביולוגית) והן בהשפעות סביבתיות. דווקא מתרבים המחקרים היום התומכים בהשערה בדבר קיום הסבר ביולוגי (הקשור לגנים) להסבר תופעת החרדה. היום גם ברור שחרדה נקשרת לרמת הסרוטונין במוח, שזהו עניין כימי לחלוטין. בנסיבות מסויימות ובתלות בגורמים נוספים הכל יכול לקרות, -לגבי השאלה בדבר אפשרות ההתפתחות בעתיד. חרדה אינה בשום מקרה מחלת נפש כשלעצמה.

א. שלום 1. המונחים שאת משתמשת בהם אינם מקצועיים אלא ביטויי שפה. הנפש אינה חולה או בריאה. מדובר בחרדה שהיא בעיה שניתן להגדיר את גבולותיה, מקורותיה והדרך לטיפול. 2. יכול להיות מרכיב גנטי בחרדה. הוא בד"כ לא יסביר את רוב התופעה. 3. אי אפשר להכליל. מדובר בתופעה רחבה מאוד, לעיתים ממוקדת, לעיתים נרחבת. יש צורך בהיכרות של ממש עם אותו אדם כדי לתת תשובות שכאלה. בכל מקרה, שאלתך עקיפה מאוד ואינה מתמודדת עם החרדה שכנראה יש לך מפני האבחנה של אותו אדם. להלן קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב יש לי ילד בן 11 . בשנה וחצי האחרונות לילדי יש בעיות חברתיות. אני שומעת מגורמים אחרים וגם ממנו לפעמים (לאחר חקירות מרובות) שלא מזמינים אותו לכל מיני ארועים חברתיים. לאחרונה חשבתי שיש הטבה , אבל הסתבר לי היום מחברה טובה שלי שהילד שלה בכיתה המקבילה שעדיין עושים עליו הלאום. יש לציין שהוא קצת ילד לא בוגר לגילו אבל לא נראה לי שהוא כל כך בלתי נסבל ולכן הוא מנודה. הייתי בכמה מפגשים בבית הספר והם טוענים שלא כדאי להעביר אותו כיתה כיון שהוא יראה את הכיתה שלו בהפסקות ואז ילעגו לו. מה לעשות? האם להתעקש להעביר אותו כיתה? או במקרה הכי גרוע לעבור דירה? כי הם טוענים שבכל מקום שיבוא יהיו לו את אותם בעיות, אך ברצוני לציין שהוא נמצא בכיתה ממש נוראית תחרותית ועוינת. הוא ילד מופנם הוא לא מספר לי הרבה דברים. אני מפחדת שיגרם לו נזק והדימוי העצמי שלו ירד כי אני מרגישה שהבטחון שלו יורד. פעם הוא דיבר עם בטחון והיום קשה לו להביע את עצמו. כשאני שואלת אותו סתם שאלות הוא מהסס , לא בטוח בעצמו. מצד אחד בית הספר אומר לי דברים כאלה אבל תכל'ס אני לא רואה בעיה אקוטית כל-כך אצלו. אנא ייעוצך

שמחה שלום העברת כיתה אינה פתרון מוצלח, במיוחד אם לא ניסיתם קודם את כל האפשרויות האחרות. אם יעבור כיתה והבעיות ימשיכו בטחונו העצמי יהיה עוד יותר נמוך כי יחווה זאת ככשלון כפול. צריך לנסות לילד לקבל ביטחון עצמי ולרכוש מיומנויות חברתיות. אפשר לנסות לעודד אותו לפנות לחוגים בשעות של אחר ביה"ס שם אולי יצליח יותר חברתית ויוכל להשליך את ההתחזקות שלו שם גם לבית הספר. קורסים של הגנה עצמית או אומנויות לחימה עשויות בהחלט להתאים לחיזוק בטחונו, במידה והוא מעוניין בכך. במקרה הצורך אפשר גם להיעזר בפסיכולוג ילדים. נסו לחשוב כיצד לגייס את הקיץ שהוא בין כך הפסקה מבית הספר כדי להגיע למצב שבשנה הבאה יחזור במצב אחר לכיתה. בברכה ד"ר אורן קפלן [

שלום, נקלעתי למצב מאוד מסובך(מבחינתי)ואני לא יודעת מה לעשות. הייתה תקופה בה היכרתי משהו מסויים דרך התכתבות וכו,עם הזמן התאהבתי בו ולפני כמה ימים הפכנו חברים.אנו גרים בערים שונות ועל כן להיפגש זו אכן בעייה. הבעיה היא שאני נערה,ואינני יכולה לסוע לשם מתי שאני רוצה וכו,אני תלוייה כספית בהוריי. עכשיו,מה שקורה הוא שאני סיפרתי לאמי לפני ימים אחדים את האמת,כלומר שיש לי חבר וכו,והתכוונתי לסוע ממש בקרוב אליו,היא סיפרה לאבא והוא מאוד כועס מפני שהוא טוען ששיקרתי לו וכו כל הזמן הזה-זאת מפני שנהגתי לעיתים רחוקות מאוד מאוד לפגוש את אותו נער(בגילי)בתור ידידים.ואבי טוען שאני משקרת וחושב שיצאתי איתו כל הזמן זה ושיקרתי לו,וועכשיו הוא לא נותן לי לסוע. אני לא יודעת מה לעשות,איך להראות לו שלא שיקרתי,כי הוא ממש לא מאמין לי ומגביל עתה את החופש שלי. איך לדבר איתו? הוא אדם מאוד עצבני,צר אופקים ודי אטום. כך שזהנורא קשה לבר אליו. אודה לך מאוד מאוד אם תוכל לעזור לי.

שלום סביר להניח שכעסו של אביך נובע מדאגתו אליך והתחושה שאת גדלה והוא מאבד את השליטה והיכולת לכוון את חייך. מהאופן שאת מתארת אותו נשמע שכרגע יש קצר בתקשורת ויהיה קצת קשה להסביר את הדברים בצורה נינוחה. אולי כדאי לחכות כמה ימים ולתת לדברים להירגע, ואז לחזור ולנסות לדבר עם שני הוריך בתקווה שתהיה יותר הבנה ופחות לחץ. במידה ויש במשפחה מישהו קרוב שהיית יכולה לחלוק איתו את הבעיה זה היה טוב, תמיד גורם אובייקטיבי חיצוני יכול לחוות דעה או אולי לעזור בגישור על הפערים ישירות עם הוריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור ! אני בחורה בת 32 ומזה זמן רב שאני סובלת מתסמונת קדם וסתית שמשגעת אותי .טופלתי בעבר ע"י רופא נשים שרשם לי גלולות על מנת לאזן את מצבי אך ללא הועיל .בתקופה האחרונה שאנימ עצבנית כל הזמן ,כועסת וצועקת על כל דבר קטן ואין לי שליטה על ,אני מרגישה שמשהיא אחרת עושה את הדברים .זה בעיקר קורה סמוך לקבלת המחזור בשאר החודש זה יחסית פחות ותחת שליטה . אני חחיבת לקבל עזרה דחוף ,אני לא יכולה יותר . האם יש לזה השלכה על מצב נפשי כלשהו ? אנא עזור לי ?

סיגל, תשאירי את ההודעה הזו גם בפורום פסיכיאטריה. היום נוטים לתת, במידת הצורך, תרופות אנטי-דכאוניות לטיפול בתסמונת קדם וסתית קשה. אני מאמינה, שבפורום פסיכיאטריה תוכלי לקבל יותר מידע בנושא. ואולי הכוונה ספציפית.

סיגל שלום מאחר שבכל זאת מדובר בך ולא באדם אחר שממנו מתפרץ הזעם, הרי שאולי בזמן המחזור יוצא ממך משהו אמיתי שבימים אחרים אינך נותנת לו להתפרץ. מעבר לנסיון לחסום את ההתפרצות, אולי שווה לברר האם יש משהו שאינך מתמודדת איתו ביום יום ורצוי שיקבל מענה וטיפול. יתכן שבמצב אחר גם עם התנודות של קדם המחזור לא היתה נראית התמונה קיצונית כל כך. בכל מקרה, אפשר לטפל בבעיה הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינה תרופתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי 2 נכדות תאמות בנות שנה ושבעה חודשים בעיקרון הן ילדות מאד עליזות מבינות המון אחת התאומות מתחילה פתאום לתת צעקות שאי אפשר להרגיע אותה עם שום דבר ובכלום, פשוט לא נותנת לגשת אליה. יש לציין כי אחותה התאומה מציקה לא מעט. אך הצעקות הן פשוט מחרידות ואין שום שליטה עליהן. מה עושים??

דליה שלום שאלת מאוד כללית והתשובה עליה דורשת היכרות יותר מעמיקה עם מה שקורה. אני מציע לעקוב בצורה יותר יסודית אחר ההתפרצויות ואפילו לתעד בכתב בכל פעם שזה קורה. סביר להניח שתמצאו דפוס מסודר וקבוע של דברים שקורים ואשר בעקבותיהם מתרחשת ההתפרצות. באותו אופן נסי לראות איזו שיטה מרגיעה בכל זאת את הילדה ומה מגביר את הצעקות עוד יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם, אנוכי בת 21 וברצוני לשתפכם ב"עניין המעיק עליי" ראשית, עליי לציין שאני בחורה שנראית טוב מאד ואני משדרת דמות של בחורה שבטוחה בעצמה ואף רבים חושבים שאני סנובית וכמעט בלתי מושגת , למרות שאני דיי מעוניינת באיזשהו מקום בקירבה שלהם ולהרגיש אהובה ולחוות את הרגש .. למרות שרבים מתחילים איתי אף פעם היחסים לא זורמים למערכת יחסים רצינית יותר ..היתכן שאני מחמירה עם עצמי ורואה את הפגמים של האחר או משום מה אני פוחדת מדחייה כלשהי..בתת מודע. ברצוני לשים קץ ולמצוא את האחד, "תמיד שאפתי למצוא את המושלם" אך זוהי גישה ילדותית ובלתי רציונלית. על סמך דברי מה את ממליץ לי פרט לטיפול אצל פסיכולוג. איך אוכל להתקדם הלאה ,למרות שתמיד משהו חוצץ את רצונותי? האם הבעייה טמונה רק בי?

היי אני חושבת, שלפי מה שאת מתארת,קיים אצלך קושי עם קרבה ומתן אמון. ייתכן וחיפוש אחר "המושלם" הוא רק תירוץ לא להיכנס לקשר רציני? טיפול פסיכולוגי יכול להיות יעיל, כיוון שהוא ייתן לךתשובות יותר תשובות לשאלות שאת מעלה.

היי אני חושבת, שלפי מה שאת מתארת,קיים אצלך קושי עם קרבה ומתן אמון. ייתכן וחיפוש אחר "המושלם" הוא רק תירוץ לא להיכנס לקשר רציני? טיפול פסיכולוגי יכול להיות יעיל, כיוון שהוא ייתן לך תשובות יותר מדויקות לשאלות שאת מעלה.

מ. שלום לדבריך יש כמה היבטים. ראשית את כותבת שאת משדרת דמות של בחורה שבטוחה בעצמה, ונשמע מדבריך שחוויתך הפנימית שונה מכך ולמעשה את חשה מבפנים מבוכה וחוסר ביטחון, לפחות באופן חלקי. זה בוודאי קשור לבעיה המרכזית אותה את מציגה והיא אופי הקשרים. בהחלט יתכן שאת חוששת מדחיה, בעיקר אם זו המחשבה שעולה לך סביב הבעיה. חיפוש האדם המושלם הוא משאלה טבעית מצד אחד, אבל נדונה לכישלון ידוע מראש, מצד שני. גם את יודעת זאת, וכנראה וזה לא עוזר כדי להתמודד אחרת עם המציאות והקשרים. אני לא חושב שהשאלה האם הבעיה היא רק בך או לא, זה לא כל כך החלק השיפוטי שכנראה בהחלט פועל אצלך חזק. השאלה כיצד את מבינה את מה שקורה ומשנה את הדברים כך שהעתיד יראה שונה ותהיי מאושרת יותר. טיפול פסיכולוגי עשוי להתאים להתמודדות שאת מתארת. בברכה ד"ר אורן קפלן

את צריכה לראות מי ניצב מולך לפני שאת נכנסת לקשר ולא להתפתות לקשר רק בשביל לא להיות לבד. לפי מה שאת מתארת את מגלה מי הבחור שלך רק אחרי שאת כבר יוצאת איתו המון. אולי תנסי לשוחח איתם בטלפון לראות אם יש כימיה ומשיכה מהשיחות בטלפון

שלום דוקטור בתי הבכורה בת 15 יוצאת מזה כמה חודשים עם בחור בן גילה. אבל הבחור קצת "עבריין" מעשן מדי פעם, נשר מהלימודים ומפעיל עליה מכבש לקיום יחסים (עד עתה היא עמדה בלחץ). בעקבות כך היא התדרדרה קשות בלימודים, כל חבריה הטובים נטשו אותה בגלל חבורתו. בעייתי היא כיצד להביא לתודעתה את הנזק שהוא גורם לה. עד כה כל השיחות איתה נתקלו בקיר אטום. היא לא מוכנה לשמוע אותי ולא לדון איתי בנושא. אבל היא מתדרדרת ואני צופה חסרת אונים במצב ולא יודעת כיצד להפוך את הגלגל. בתודה המיואשת.

אביבה שלום לעיתים התנגדות ההורים דווקא מחזקת את הילד. קשה להאמין שבתך לא רואה לחלוטין את חסרונותיו של הבחור ומה קורה לה בעקבות הקשר. אם היא אטומה לדבריכם אינני רואה כיצד לחץ מסיבי יותר יעזור. את צריכה להחליט האם את נכנסת למלחמת חורמה או פשוט מוותרת וסומכת עליה שתצליח לצאת מהענין בשלום. לכל אחת מהדרכים מחיר משלה ואין פתרון אידיאלי. אחד הדברים הכואבים לגלות זה שהילדים גדלים והשליטה על חייהם הולכת ומתפוגגת. יתכן שזה הדבר העיקרי שעליך להתמודד איתו. את יכולה לומר לבתך שאישית את מתנגדת לקשר ולבחור אבל שתתמכי בה ובהחלטותיה בגלל שהיא בתך. יתכן שאם תרגיש שאתם איתה יהיה לה יותר קל לקבל החלטות נכונות יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן ראשית תודה על התגובה המהירה. שנית יש לי שאלה נכון שהיא צריכה לחיות את חייה ולהתנסות ולחוות דברים בעצמה, אבל אם יקרה לה משהו רע בעקבות הקשר עם הבחור שיהווה טראומה לכל חייה? אם הוא יאנוס אותה כי היא לא תתרצה לו? אם היא תתפתה לנסות סמים בגלל לחץ שלו? אני עומדת פה בלוח זמנים די צפוף לדעתי ולא נראה לי שיש לי זמן לתת לה לחוות את החוויות בעצמה. האם אני טועה? תודה אביבה

אביבה, יש לי אחות בת 17. כבר יותר משנה שהיא "מסובכת" בכל מיני דברים לא בריאים. הכי קל - כמובן - זה לומר שהכל בגלל החבר'ה שאיתם היא מסתובבת, ובמובן מסויים זה נכון חלקית. אבל! - צריך לזכור שלמרות ההשפעה המרובה שיש לחברים בגיל הזה, גם הבת שלך (כמו אחותי) אינה טלית שכולה תכלת. נכון להיום היא לא יכולה להבין את הנזקים שהיא גורמת לעצמה; התובנה תגיע בשלב מאוחר יותר. כדאי מאוד שתערבי את בי"ס (הם לא התערבו מיוזמתם בעקבות הירידה בלימודים?), משום שאת לא צריכה לנהל את כל המאבקים האלה לבד.

איכן בעלך ??????????????? אולי אני פרימיטיבי אבל אם ביתי חלילה היתה מסתבכת עם בחור כזה הייתי מטפל בו היטב. או אישית, או דרך אחרים, אפילו הייתי שוכר בלש פרטי על מנת "להפיל " אותו, להביא ראיות למשטרה או שהייתי מבקש מחברים או שוכר ביריונים על מנת ש "ירגיעו " אותו. אין לך מושג באיזו סבנה מצויה ביתך !! אני מכיר עבריינים. כמובן שהבעיה אינה בבחור בלבד והשאלה היא מדוע ביתך נמשכת ומתחברת לכזו בררה. אבל את ( איכן בעלך) חייבת לגרום לנתק ביניהם -לפעול נגד הבחור. את חייבת להציל את ביתך !!!!!!!!!!!!! אל דאגה עברייני צעצוע כאלה אם פחדנים מטבעם. פגעים בחלש ומנצלים אותו ופוחדים מכוח וכוחניות. עדיף שביתך תכעס עליך כל החיים מאשר תאבדי אותה. אני מכיר עבריינים !!! לאחר שישכב איתה יגיע השלב של האלימות. אין לי כוונה להפחיד אותך! אבל זו המציאות !! הרחובות מסוכנים וצריך לדעת לטפל בשרצים כאלה !! ביתך אולי לא תסלח לך אבל את תצילי אותה.

הרחיקי מהר את בתך מהעבריין לפני שיהיה מאוחר מדי !

קל להגיד... קשה לעשות! לא מדובר בילדה בת 5... העובדה שהנער נפלט ממערכת החינוך לא הופכת אותו לעבריין. עישון? אם מדובר רק בסיגריות, זה לא סוף העולם. אני לא חושבת שהקשר של הבת של אביבה עם אותו נער מועיל לה, אבל אני חושבת שיש הגזמה כלשהי בתגובות. מאבקי כוח בהחלט לא יובילו לשום מקום.

שלום! היה לי היום טסט פנימי בנהיגה. התרגשתי מאוד ועשיתי הרבה טעויות. מה עלי לעשות לפני הטסט הבא כדי למנוע את ההתרגשות היתרה. האם יש איזה כדור טיבעי שניתן לקחת לפני הטסט והשפעתו מיידית? וכן האם יש לך הצעות נוספות? תודה מראש תפוזינה

שלום, קודם כל - התרגשות במצבים כאלה מובנת, הגיונית ואינה זרה לבוחנים. אם את מחפשת משהו טבעי את יכולה לנסות טיפות של רסקיו-רמדי.

ת. שלום כמו שהרה כותבת ההתרגשות היא טבעית. את יכולה לתרגל הרפיה עצמית במהלך הזמן עד הטסט הבא. דמייני את הבוחן כמו נער צעיר מבית הספר שכלל אינו מרגש אותך, שאת מלמדת אותו לנהוג. הרוגע העצמי הוא המפתח להצלחה במידה ואת מרגישה שמבחינת הנהיגה עצמה את מוכנה למבחן. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה עמוקה בקשר לחיי. אני מרגיש שאני חי לא משמעות ותועלת לאף אחד ולעצמי במיוחד. אני בחור בן 30 ואני לא זוכר מתי עבדתי בחיי. אין לי הכנסות משלי ואני תלוי בהורי מהבחינה הזאת. הבעיה שלי העיקרית היא פחד מדחייה. לכן אני לא הולך לרעיונות עבודה + אני לא מנסה למצוא לי בת זוג. ואני כן מוצא מישהי שמוכנה להתקרב אלי אני עושה את כול המאמצים כדי שהיא תדחה אותי. בנוסף לעולם אבל לעולם כול מה שהתחלתי בו לא הצלחתי להביא לסיום. עם זה לימודים רשיון נהיגה הכול. יש לציין שפחדים ודיכאון מלווים אותי מאז שאני חי. עם עליות ושיפורים וירידות חזקות. לצורך זה אני מקבל טיפול תורפתי בשם Seroxat . כמו כן אמרו לי בעבר שאני בחור עם ראש על הכתפיים ואני יכול להשיג הרבה עם לא הייתי עצלן. באמת יש לי הרבה תחומי עניין ואני אוהב ללמוד לבד ולקרוא כמעט על כול נושא שמעניין אותי. אבל זה לא תורם לי להיות פראקטי בחיי. כמו כן לפני מספר חודשים היכרתי מישהי והיא עשתה מאמצים רבים כדי לשמור אותי קרוב. אבל ברגע שהתקרבתי נשרפתי כי רציתי לתת לה להכיר אותי ללא הפוזות והמסכות. או שיכול להיות שאני לא יציב כדי לקיים מערכת זוגית נורמאלית. כמו כן הפסיכיאטרית שלי אמרה לי ללכת להגיש תביעה לביטוח לאומי על נכות נפשית. (יש לציין שלעולם לא אושפזתי) ואחרי התלבטות קשה פניתי אליהם ונדחתי. כך שאני לא יודע מה לעשות? אני מרגיש שאין בתוכי את הכוחות להתמודד עם החיים הללו. ואני מרגיש שמזל רע פשוט נפל מאז שאני זוכר את עצמי. ולעיתים אני פשוט חושב שאולי היה טוב יותר עם לא הייתי קיים אבל לכך צריך אומץ מסויים שאין לי אותו.

אבוד, האם, בנוסף למעקב פסיכיאטרי + סרוקסט אתה נמצא גם בטיפול פסיכולוגי? התרופה יכולה לתת את הדחיפה הראשונית, אבל כדי שדברים יוכלו לתפוס תאוצה (חיובית) כדאי לדבר עליהם עם איש מקצוע ולנסות להבין. אתה מודע לעניין של פחד מדחייה, אבל לא מצליח להתגבר עליו, ואין ספק - כפי שכתבת - שזה תוקע אותך כמעט בכל תחומי החיים - למה שלא תיתן לעצמך הזדמנות למצות את החיים כפי שאתה רוצה? ובקשר לביטוח לאומי - אם לומר זאת לא בעדינות יתרה - הם קמצנים!!! אני רואה מאבקים של אנשים מולם; אנשים עם נכויות פיזיות... חוץ מכאב ראש, לא מקבלים כלום! בהצלחה.

היי חמוד ולא אבוד כפי שאתה מכנה את עצמך! לא מעט פעמים בחיי חשבתי קצת כמוך ברגעים של נפילה ואז הבנתי שאני כנראה נהנית להיות קורבן וזיהיתי שאני מכורה לסבל עד שהבנתי מה זה טוב שאותו אני לא מוכנה לעזוב. קודם כל אתה מציג את הבעיה בצורה יוצאת מן הכלל מבחינת המודעות שלך לדברים וניתן לומר שזה כבר 50% פתרון.אלוהים נתן לנו מתנה וזה את החיים האלו.כל כך הרבה דברים יפים יש לעשות בחיים אז כיצד אתה יכול להזכיר משהו שנשמע כמו מחשבות אובדניות. כך את עצמך בידיים אתה רק בן 30 ולא בן 100.אם סרוקסט לא עוזר לך -( קח בחשבון שזה לוקח קצת זמן עד שהכדור משפיע ) גש לפסיכאטר והצג את הבעיה כפי שהיא לא מעבר ולא פחות גש לפסיכולוג טוב או פסיכולוגית.תתודה לנטייה ההרסנית שיש בך ותן לאנשים לאהוב אותך.לא מגיע לך לסבול.תבין זאת.מעבר לכך יש בת"א ביד אליהו חברת שנקראת "לנדמרק אדיוקיישן" שאלפי אנשים בעולם עושים אותה-זאת סדנת חקירה אישית ופיתוח מיומניויות אישיות בכל תחומי החיים אני עשיתי את הסדנא הזאת ואני כבר שנה וחודש נקייה ממחשבות אובדניות.אתה תפגוש שם אנשים ולא תאמין איזה צרות יש לאנשים עד כדי כך שתקבל פסרספקטיבה שונה לגבי חייך.עשה זאת אני מבטיחה לך החיים שלך ישתנו מהיום שתיגש לעשות את הסדנא.טל':03-6882020, אם אתה רוצה לדבר איתי אשמח ברצון השאר לי את הטלפון שלך.מאחלת לך מכל הלב בריאות נפשית ורוגע .שיר.

לא הייתי ממליצה לך בשום אופן ללכת לסדנה הזאת, סתם כך, במצבך מבלי להיוועץ ברופא/מטפל שמכיר אותך אישית. נכון שיש אנשים שהיא תורמת להם, אפילו מאוד (או כך לפחות זו התחושה הראשונית שלהם). יש בסדנה כזאת סיכונים ולא כל אדם מומלץ לו לעבור אותה. מעבר לכך מדובר בהרגשת אופוריה ראשונית שיש לאחר הסדנה ואז באה במקרים רבים נפילה, מעצם העובדה ששוהים זמן רב בקרב אנשים נוצרת תחושת התעלות אבל אחכ מגיע הדאון, ויש אנשים שאפילו מסוכן להם ללכת לסדנה כזאת.

האבוד שלום אתה מתאר מסכת מאוד רחבה של קשיים שנמשכים שנים רבות. זה לא מסוג הדברים שנפתרים בהבזק של החלטה, גם לא מסדנה אחת מוצלחת. זה דורש תהליך ארוך של טיפול וגם הכרה ברמת כוחותיך, מה תוכל להשיג ואולי גם הדברים שלא תוכל להשיג במהלך חייך. אני מציע להקשיב למה שאומרים אנשים ומטפלים שמכירים אותך היטב ולא לקחת על עצמך דברים שיחלישו אותך עוד יותר. רצוי שחוץ מהטיפול התרופתי תהיה גם במסגרת טיפולית של שיחות ובהחלט יש אפשרות שתוכל גם להיעזר ולשנות דברים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי קודם כל , אני לא בטוחה שהדברים של אותה פסיכיאטרית הם ככ במקום,- מה הצורך לומר לך שאתה בעצם נכה, במקום לחזק אותך להאמין בכוחותיך? איזו מן חוכמה היא זו? דבר אחר: לא ציינת עד כמה הסרוקסט תרמה להפגת החרדות שלך. במידה ואינה עוזרת מספיק, זו אינה התרופה היחידה או האחרונה בעולם. יש טובות ממנה. לעניין המשמעות: אני בטוחה שאתה משמעותי מאוד להוריך, למשפחתך, לאנשים קרובים אחרים. עובדת היותך עובד או לא, אינה עושה את קיומך לפחות משמעותי. אלא שאתה במצב שלא ככ יכול לראות זאת. נראה שעליך להיכנס באמת לתהליך טיפולי, אוליי ממושך אפילו, אצל מטפל/ת מוצלח/ת, ועם הזמן תוכל לגלות את המשמעות בעצמך. מה דעתך על טיפולים קבוצתיים? גם זו אפשרות. העיקר לא להתייאש. עצם היותך כאן , וכותב את הדברים בצורה זו, מעידה על מודעות ועל רצון לפתור את הדברים, זה צעד משמעותי, ואתה בדרך הנכונה. המון הצלחה ממני.

ראשית אני מודה לכול מי שהגיב. שנית אני לא יודע מאיפה להתחיל לאסוף את הרסיסים. כי בעבר הייתי בטיפול וזה לא עזר לי לשפר את חיי אלה רק להבין את גודל הבעיה. כמו כן הבעיה של פחד מדחייה היא חזקה כי היא נובעת מהילדות שלי שבאה הורי היו דורשים ממני שלמות כמעט בכול.(התנהגות - אתה ילד גדול מידי כדי לתפס על עצים) ובעיקר לימודים - הם דרשו ממני ציונים של 100 אחוז ואם לא הייתי עומד במטרות היו מוטלות אלי סנקציות חומריות, מלוליות או פיזיות.(אם לא תלמד ותהיה הכי טוב תהיה מנקה רחובות ואף אחת לא תרצה להתחתן איתך. אלה משפטים ששמעתי מגיל 6) לכן כול חיי היו של הכול הכלום לבסוף קל יותר לא לעשות כלום כי ממילא אני לא יעמוד בצפיות שלי כלפי עצמי. כשאני קם בבקור אני רק מלא בוז כלפי עצמי ואת זה כבר אני יודע אני רק לא יודע איך משנים את תופסי החשיבה הארורים הללו. כמו כן ה Seroxat עזר לי קצת בקטע של הביטחון העצמי אבל בנושא שלילי. הוא גורם לי להיות חסר פחד בקשר של שימוש בסמים. מתי שאני יוצא לבלות אני לוקח מנה הרואין כדי שיהיה לי ביטחון לדבר עם אנשים ויכול לניות שאני יוצר לי בעיה גדולה נוספת כי בינתיים זה בשליטה אבל זה בעיקר בגלל בעיה כספית. אני ממש לא יודע מה לעשות?

גם הבנת גודל הבעיה זה משהו, ומשהו חשוב. לדעתי אתה צריך לתת לעצמך צ'אנס נוסף, ולנסות שוב טיפול פסיכולוגי אצל מטפל/ת אחר/ת. דבר שני - להרואין, כסם קשה, יש התחלה... הסוף זה כבר סיפור אחר. לא תמיד מודעים להתמכרות, עד שמאוחר מדי ואז תהליך הגמילה מכאיב פשוטו כמשמעו. אם לדעתך יש קשר בין ההרואין לסרוקסט, פנה לפסיכיאטר/ית שלך ותעלה את העניין הזה. משום שאם אכן לסרוקסט יש חלק בזה, אפשר להחליף תרופה בלי לגרום לנזקים.

אמי בת 64 סובלת זמן רב מחרדות, חוסר הנאה ,אי שביעות רצון וכדו' היא טוענת שיש לה בחילות ושלשולים. האם זה קשור למצבה הנפשי? כמו כן, היא נוטלת פריזמה אך לדבריה אין שינוי במצבה . אמי זועקת לעזרה , אודה לכל מי שיכול להמליץ על כל טיפול אפשרי הטיפול הוא פסיכולוגי - על פסיכולוגים באיזור ת"א, חולון או בת-ים

שלום, בחילות ושלשולים יכולים להיות קשורים למצב נפשי; האם אמך עברה בדיקות כדי לשלול בעיה רפואית? לתרופות פסיכיאטריות לוקח זמן להשפיע, בד"כ כמה שבועות. טיפול פסיכולוגי אפשר לקבל דרך קופ"ח בה אמך חברה.

שלום אני מציע שאמך תתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל שנותן לה את הפריזמה לגבי הבחילות והשלשולים. זה יכול להיות קשור למצבה, ואפילו לתרופות עצמם. במקביל לטיפול התרופתי כדאי שתפנה לטיפול פסיכולוגי במידה ואינה מצויה במסגרת כזו. יש כיום אפשרות לקבל תמיכה מסוימת מקופת החולים וכדאי לברר מה האפשרויות באזור מגוריך. אם תרצי הפניה לטיפול פרטי אשמח לתת שמות, תוכלי לשלוח אלי מייל. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום רב, אמי אכן נשלחה לטיפול פסיכולוגי במסגרת קופת חולים הסתדרות, בתחילה הטיפול היה קבוצתי והפגישות שהתקיימו היו לעיתים רחוקות. השבוע יש לה טור לאותו פסיכולוג מטפל ,אך באופן פרטני. יחד עם זאת הייתי מעוניינת בהפניה לטיפול פרטי ואשמח אם תוכל לתת לי שמות. תודה מראש

ידיד שלי טופל בעבר בסרןקסט עזר בזמנו אך עתה הוא שוב בחרדה דכאון והיפוכונדריה מוגזמת על כל דבר הולך לרופאים וחושב ביחלה במחלה קשה שלא יהיה מרפא ממנה לעיתים קרובות נכנס לעצבנות קשה עם תגובות אלימות

שלום ד"ר אני עובדת כ"יד ימינה" של האחראית עלי. היא מתיעצת איתי הרבה פעמים, נעזרת בי, נותנת לי תפקידים שהיא עצמה הייתה צריכה לבצע , ולדבריה מאוד סומכת עלי ואפילו אינה מרגישה צורך לבדוק את עבודתי שלדעתה מתבצעת בשלמות ואפילו יותר טוב ממה שהיא היתה מסוגלת לבצע, (לפי דבריה). לאחרונה היו מקרים בהם האחראית שכחה אותי . לדוגמה:- 1. אירגנה קורס כאשר אני צריכה להיות אחת המנחות בקורס ואפילו לא יידעה אותי על פתיחת הקורס ועל תאריכי הקורס ועל מה בדיוק היא רוצה שאלמד בקורס. (דבר הקורס נודע לי במקרה מהמשתתפות בו .) 2. אני לא מקבלת חומר ולא מדווחת בנושאים הקשורים אלי, ולדבריה היא העבירה לי את החומר. (דבר שאינו נכון). 3. במפגש אחרון מסכם (של קורס אחר שהייתי שותפה בהעברתו), שהיה גם כטקס סיום, הוזמנתי שעתיים לפי המועד (למרות שהמועד היה ידוע כחודשיים קודם לכן) ,בטענה "שהכל נעשה ברגע האחרון", דבר שידוע לי כלא נכון, אבל לאחראית שלי כנראה לא היה נעים להודות שוב בפשלה. ברור לי שהאחראית עלי עסוקה מאוד , ויכול לקרות מצב ששכחה להזמין אותי, אבל לא ברור לי למה זה קורה כל כך הרבה פעמים. כיצד עלי לנהוג במקרים אלו?? מירי

מירי שלום מאחר ואתן עובדות באופן קרוב הדרך הטובה ביותר היא לשבת לשיחה ידידותית איתה ולומר שהרגשת קצת פגועה מכך שנשכחת. לא כדאי שתסחבי את הענין בליבך גם בשביל עצמך וגם בשביל יחסי העבודה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היא מחמיאה לך על עבודתך, אבל כנראה בסתר ליבה מקנאה ו"שמה לך רגל". שיחה ישירה לא תעזור, היא לא תודה בכך. אם את טובה בעבודתך אולי כדאי לך לפנות לממונים עליך שיעבירו אותך לתפקיד אחר.