פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לד"ר קפלן: מגיל קטן יש לי את הבעיה של חוסר דיבור שוטף במצבים מסוימים שמביא אותי לחרדה חברתית בסיטואציות מסוימות בעיקר מבני משפחתי מחברים שלי , מראיונות עבודה עם אנשים שיש להם ביטחון עצמי. אני כיום מטופל אצל פסיכותרפיסט ומנסה להחלם בעזרת דימיון מודרך האם ישנה עוד איזהשהיא דרך להפטר מבעיה זו? בתודה שון.

שון שלום מאחר ובסיס הבעיה הוא חרדה הרי שאפשר לטפל בבעיה בכל דרך טיפול פסיכולוגית. דמיון מודרך הוא כלי, ואפשר לשלב אותו במגוון של טיפולים פסיכולוגיים ובמסגרות אחרות. רצ"ב קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום, אני גבר בסוף שנות הארבעים לחיי. מגיל צעיר מאוד הייתי בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי, שהשיג תוצאות לא רעות בשלב מסוים ועד גבול מסוים. מזה כמה שנים אינני נמצא בטיפול. פניתי לפני כשנתיים לפסיכולוגית שטיפלה בי שנים רבות והתייעצתי איתה בקשר לחזרה לטיפול. דעתה הכנה וההוגנת הייתה שמיציתי את מה שטיפול פסיכולוגי יכול להציע ושהגעתי להישגים שהיא לא חלמה עליהם (מה שנכון, מבחינה מקצועית). הופתעתי לשמוע פחות או יותר אותה דעה מפסיכיאטר שמכיר אותי שנים ואני מתייעץ עמו מפעם לפעם. הדעה הזו של המטפלים נובעת משיפור עצום במישור התפקודי והפכתי מאדם תלותי מאוד לאדם עצמאי במידה סבירה ביותר, אך אני בדיכאון ואת התלות העצומה באנשים מחליפה הימנעות קיצונית מחברתם מחשש להיפגע. לדעתי, גם אם היו מאלצים אדם נורמאלי לחיות בתנאים שאני חי, ללא חברים וללא משפחה, הוא היה נכנס לדיכאון. כשפניתי לפסיכולוגית ולפסיכיאטר שטיפלו בי בבקשת עזרה לצורך יצירת קשרים חברתיים ושמירה עליהם, תגובתם (המשותפת והבלתי-תלויה זו בזו) הייתה... לאמץ כלב. אני מכיר את התיאוריה הזו, אבל פניתי כדי שיעזרו לי לרכוש חברים והתגובה היא "לך תגדל כלב", כאילו "עם אנשים זה כבר מקרה אבוד". אני לא רוצה להישמע לא צנוע, אך אני אדם אינטליגנטי, משמש אוזן קשבת לסיפוריהם של הרבה אנשים, יש לי חוש הומור למרות מצבי הקשה, כל יום הוא מלחמת הישרדות עבורי, וכשאני פונה לייעוץ בבדידות קיצונית, שני מטפלים שאינם מכירים זה את זה מייעצים לי לאמץ כלב. אני ממש מיואש. אין לי כוח להתחיל טיפול אצל מישהו חדש. אולי אתה יכול לתת לי כיוון, למרות שזה קשה בלי להכיר אותי. אני רוצה לציין שגם הייתי בטיפול קבוצתי ורק הצלחתי להבין שאני מושך אליי תוקפנות, אך איש לא אמר לי איך אני עושה זאת. לכן אני נמנע מקשרים חברתיים.

דרור, אני אתייחס למשהו מאוד מסויים מתוך מה שכתבת - הכלב. כלב יכול להוות דרך נפלאה להכרת אנשים חדשים; שבירת הקרח שכלב מאפשר, יכולה לפתוח המון אפשרויות. כשמטיילים עם כלב, פוגשים אנשים אחרים עם כלבים. יש אנשים שמבקשים ללטף, או סתם רוצים להתעניין בכלב. כמובן, שככל שהגזע של הכלב מיוחד יותר, ככה מעוררים יותר עניין ו"מושכים" אנשים. ואחרי שהכלב שבר את הקרח הראשוני הכל תלוי בך. תשתמש ברעיון הזה - אם יש לך אפשרות - אתה יכול רק להרוויח מזה (בכל המישורים - יכול לסייע גם בהפחתת התוקפנות שציינת).

דרור, עוד משהו: יש אנשים שהכלב הוא הסיבה לזה שהם קמים בבוקר. תחשוב: צריך לצאת איתו למטה, לסרק אותו. חוץ מזה, כשאתה בא עייף הביתה מהעבודה, אז הוא מתרפק ומרגיע. עדי

דרור שלום קיבלת בעיקר תגובות בנוגע לגידול כלב, ואולי זה באמת רעיון לא רע. עם זאת, כנראה שהתשובה הזו איננה מספקת אותך ואתה מחפש גם קשר חברתי אנושי ואולי לתמיכה וייעוץ שניתן לקבל במסגרת פסיכולוגית. אינני יודע לומר לך האם הטיפול הפסיכולוגי יעזור לך או לא, אבל בוודאי שהמלצת אנשי המקצוע עימם התייעצת אינה חד משמעית. אם אתה מעוניין בטיפול פנה לטיפול. אם אתה מאמין שיש לך מה להשיג בטיפול כזה רק אתה זה שיכול לקבוע זאת ולא אף אחד אחר. צריך למצוא כמובן איש מקצוע שיתאים לך ותיווצר ביניכם הבנה ותיאום לגבי מטרות הטיפול ושיטתו. לגבי הקשרים החברתיים, הטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור בהבנה ושינוי פנימי לגבי הקשרים החברתיים אבל בהחלט רצוי למצוא מסגרות מתאימות שייצרו אפשרויות מפגש שונות, החל מהתכתבויות בפורומים וקהילות באינטרנט ועד למפגשי פנויים פנויות, חוגים וכד'. אם לא תצא החוצה ותתחיל לפעול בענין אף אחד לא יעשה זאת במקומך. אם תרצה תוכל לקבל תמיכה מקצועית כדי לקדם זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מכירה מישהי שסובלת מדיכאון אחרי לידה. היא חסרת חיוניות ואיבדה כל עניין בסביבה. מדובר על מישהי שהיתה בעלת מצבי רוח אבל רוב הזמן היתה שמחה וחייכנית. היא בטיפול עכשיו אבל לא נראה לי שיש התקדמות. האם אתם מכירים מישהו או משהו שיכול לעזור?

bathi, לא ציינת כמה זמן המישהי הזו נמצאת בטיפול, אבל צריך לתת לה ולטיפול זמן - כמה זמן שצריך.

שלום במידה והיא נמצאת בטיפול מתאים צריך לתת לה את הזמן להתקדם. טיפול מתאים עשוי להיות פסיכולוגי ותרופתי אצל אנשי מקצוע מוסמכים. מה שאפשר זה לברר איתה מה קורה בטיפול, האם היא מרוצה ממנו וזה מה שהכי חשוב כאן. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעקבות דיאטה דרסטית ובולמיה נהרס לי הגוף. אני החלמתי מהבולמיה עם כל הקושי בכוחות עצמי אבל לא רק ששמנתי בחזרה, אלא בעקבות המחלה נוצרו לי סימני הרזיה שמאד בולטים בכל מיני מקומות בגוף,החזה נפל לי ומאז גם יש לי נשירת שיער חמורה. אני צעירה והמצב הזה מדכא אותי כי עכשיו אני יודעת שאני צריכה להתחיל מחדש שוב את כל תהליך ההרזיה ולהרשם לחדר כושר וגם לתקן את הנזקים שגרמתי לעצמי,ואני יודעת שאצטרך לעבוד מאד קשה ובמקום להנות מהכסף אצטרך להשקיע את כל הכסף בטיפולים פלסטיים.(וגם להמשיך לשלם לטיפולי שיניים יקרים) ונמאס לי! נמאס מהדיאטות שלא הולכות לי כמו שצריך.ומהדיאטנית שכבר הפסקתי ללכת אליה כי היא לא מבינה אותי והייתה בכל פעם מכניסה לי המון אוכל מגעיל ומשמין בתפריט ושולחת אותי לטיפול בקבוצת תמיכה של אכלנים כפייתים(ולזה אני לא הולכת) ונמאס לי מהשומן ומהכסף שיוצא לטיפולי השיניים ומההתקרחות בשיער וגם כואב לי מאד שאני צריכה להסתכל במראה ולראות את הגוף המגעיל ואיך אני במו ידי הרסתי את הגוף שלי. והכל בשביל מה? בשביל 10 קילו מיותרים. וחבל באמת שאין איזשהוא כדור להרדם ולקום בעוד שנה כי מגיל 17 רק אני סובלת ורק אני. ונמאס לי כי קשה לי לספוג את כל זה,קשה לי ואין לי כוחות כבר!

היי קראתי את מכתבך. הצטערתי מאוד למשוע שזה המצב... אבל אלו תופעות לואי ידועות ומוכרות בעקבות בולמיה. אני מבינה מאוד את הרגשתך, איזו בחורה לא? גם לי יש איזה 10 קילו מיותרים ולעיתים הייתי חושבת להקיא (בולמיה) אך תמיד פחדתי ממה שעלול לקרות. כרגע המצב הוא שאת צריכה לטפל בעצמך. (בת כמה את?) פני לפסיכולוג, או לקב' תמיכה לילדים בגילך, נסי להבין שאת חייבת לטפל בעצמך לעזור לעצמך, אין טעם להלחם בעצמך-זה לא יעזור. אני מבינה אותך, לעיתים גם אני פשוט הייתי שונאת את עצמי (אני ניראית טוב מאוד) אבל על כמה קילוגרמים הייתי יכולה להגעל מעצמי. אני בטוחה שאת ניראית טוב, הטיפול צריך להתחיל בתוכך. תחליטי שאת מוכנה לטפל בעצמך, לנסות הכל כדי לעזור לעצמך. פני לפסיכולוגית שתתתני בה את כל האמון, אני בטוחה שזו תפנה אותך לכל הגורמים שיכולים לעזור. הרבה הרבה בהצלחה נשמח אם תעדכני אותנו במה שקורה איתך... רותם

רותם תודה על העידוד ואני בת 23 ונראית טוב (כך אומרים לי),אבל אין לי את הכסף להשקיע בפסיכולוגים,את הכסף העתידי אני מעדיפה להשקיע בשיפוץ גופי שהרסתי. ואני יודעת שאני צריכה טיפול כבר מלפני שנים, אבל לא הולכת ובמקום זה סובלת. וכ"כ קשה לי, כי אני חייבת להיות רזה ,זה מה שיעשה אותי מאושרת,אבל פשוט לא הולך לי, ואני בדיכאון וכשאני בדיכאון אני אוכלת ואוכלת וכבר נמאס לי מזה! ואין לי כוח לאף אחד ואין לי כוח לעבודה! פשוט נמאס לי

מ. שלום הבעיה איננה הגוף אלא הדיכאון. קל מאוד לשייך את הדיכאון לגוף, הרבה יותר קשה להתמודד עם הדיכאון הקיומי שבגללו מלכתחילה התפתחה הפרעת האכילה. לצערי הפרעת אכילה מהסוג שאת מתארת איננה חולפת כל כך בקלות וכנראה שאת עדיין לא מכירה בכך שלמרות שיפור משמעותי מאוד שעשית עם עצמך עדיין יש לך רגישות רבה לסבול מהסימפטומים האופיניים לבעיה המקורית. חשוב שתהיי בטיפול לאורך זמן שילווה את תהליך השיקום, במידה ואינך יכולה לפנות באופן פרטי פני דרך השירות הציבורי. בברכה ד"ר אורן קפלן

חבר שלי בן ה23 הכניס לעצמו רעיון שהוא דיסלקט. כי ההורים שלו אמרו לו שאולי הוא כזה, עכשיו הוא מתלונן על כל מיני בעיות בזכרון ובקריאה... אני 3 שנים איתו והוא למד לבגריות באותה תקופה והוציא ציונים מעולים ולא התלונן על בעיות מעולם. אני יודעת שהמחשבות שלו פסיכלויגיות.. איך אני יכולה להוציא אותו מה מצב הזה.? הבחור אנטליגנט אמיתי שמעולם לא הראה מצוקה לימודית.. אנא עיזרו לי! אפרת

לדעתי אין שום קשר בין דיסלקציה לבין אינטיליגנציה. וזו גם לא בעייה נורא קשה, כפי שאת רואה אותה או מתארת אותה. באמת שיש צרות הרבה יותר גדולות מזה. ואפשר להיות גם עם זה תלמיד טוב, אני לא רואה בהכרח קשר. התגובה שלך איכשהוא נראית לי נורא מוגזמת. כאילו, גם אם זה נכון, זה לא נורא ככ, ולא צריך לעשות מזה טרגדיה.

אם הוא מתלונן, אולי יש לזה בסיס. אנשים עם לקויות למידה- יכול להיות שהם נורא חכמים והצליחו להערים על הקושי בגלל חוכמתם ולסיים תיכון בציונים גבוהים אבל בלימודים גבוהים יותר, הם מגלים קושי. בכל אופן, הוא זה שיודע מה הוא מרגיש ואם קשה לו. ולך אין עניין עם זה חוץ מאולי לעזור לו להגיע לאבחון. בטח שלא להמעיט מחשיבות מה שהוא טוען.

אפרת, גם את וגם חברך לא מוסמכים להגיע לכאלו אבחנות. אם לחברך יש ספקות, והוא חושב ו/או מאמין שהוא דיסלקט - שיפנה לאיבחון מקצועי. התוצאות הן אלו שתקבענה האם יש בסיס למה שהוא חושב. אם הבעיות בזכרון ובקריאה צצו רק לאחרונה ייתכן ויש להן בסיס אחר, אבל שווה לשלול דיסלקציה בכל מקרה.

אפרת שלום דיסלקציה היא תופעה ברת אבחון ואיננה נושא לתחושה או תיאור אישי. בין אם הוא דיסלקט ובין אם התופעות שמתאר קשורות למשהו אחר יש מקום להקשיב לו ולנסות להבין את המצוקה שבוודאי ישנה שם. אני מציע להפנותו לייעוץ פסיכולוגי בו יוכל גם לעבור איבחון מסודר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבר שנה וחצי נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג, הבעיה - בולימיה. כמו כן אני לוקחת פלוטין מאז תחילת הטיפול. בחודשים האחרונים מצבי הישתפר מעוד, לצרות שאני עדיין לא יכולה להגיד כי הברתי. אני מאוד רוצה להכנס להריון, אבל מאוד מאוד חוששת, מכיוון שאני כל הזמן חושבת על איזה נזקים גרמתי לגוף שלי, ועד כמה לקיחת פלוטין בהריון יכולה להיות מזיקה לעובר. אני מאוד לא רגועה... אשמח מאוד לשמוע ממישהי שהיתה בבעיה זהה ו גם מרופא שנתקל בבעיה. תודה רבה, אננה.

אננה שלום מאחר ואת נמצאת בטיפול זמן רב, הן במסגרת פסיכולוגית והן במסגרת תרופתית, אני חושב שאת הפתרון המתאים לך אישית ואת ההרגעה תוכלי לקבל מהמטפלים שלך שבאמת מכירים אותו ויודעים מה בעיה אמיתית שצריך לפעול כדי להתמודד איתה, ומהן חששות לא מבוססות. הנושא התרופתי והקשר שלו להריון הוא דבר ידוע ונחקר רבות. יש אפילו שירות טלפוני הריופון בבי"ח אסף הרופא שתוכלי להתקשר ולהתייעץ לגבי התרופה ותחליפיה האפשרייים. אני מציע להביא את כל "החבילה" לטיפול הפסיכולוגי ולהמשיך משם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אשמח לקבל הסבר על המושג "התנהגות פסיבית אגרסיבית". מה מאפיין אדם הלוקה בהתנהגות כזו? תודה

מוניקה שלום מדובר על התנהגות שלכאורה אינה תוקפנית אלא פסיבית, אבל בעצם כשמבינים את מניעיה ומנתחים אותה ניתן להבין אותה כתוקפנית. לדוגמא, שתיקה איננה התקפה. עם זאת, במצבים מסוימים בהחלט אפשר לחשוב איך אדם שותק יחשב מאוד תוקפני בשל אותה שתיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אתה יודע אולי איפה אפשר למצוא חומר טיפולי בנושא. הוא מעניין אותי ואם כבר מישהוא העלה את זה ......

שלום. יש לי המון בעיות ואני חייב להתיעץ עם מישהו! אני מרגיש תמיד הרבה חוסר בטחון ואני הרבה מרחם על עצמי וריורד על עצמי. אני כול הזמן חושב על מה שאני עושה ונותן ביקורת כאילו יש איזה מישהו שיצא לי מהגוף ומסתכל עלי מלמעלה או מאחורי.כול מה שאני עושה אני אומר לעצמי :"איזה יצור", "יפה את זה עשית טוב" כאילו אני כול הזמן בוחן את עצמי. כול מי שמסתכל עלי ישר אני חושב שיש לו משהו נגדי, או שהוא צוחק עלי, או שהוא כועס עלי .אני הרבה מרחם על עצמי. אני חושב על עצמי שאני חנון ודפוק וכו'. כול הבעיות האלה ועוד מפריעות לי מאוד. כול זה התחיל לי לא מזמן. אני בן 14 כמעט 15. האם כול הבעיות האלה הם בגלל גיל ההתבגרות שאני עובר עכשיו?

אריה שלום לא בטוח שגיל ההתבגרות בפני עצמו הוא הגורם, אבל זהו גיל שבו אנשים מתחילים לחפש ולהגדיר את עצמם, את דימויים וזהותם העצמית. כמו כן הביקורת העצמית עלולה לגבור כי נעשות הרבה יותר השוואות של עצמי מול הסביבה, ואם יש ביטחון עצמי נמוך בהחלט קורה שישנה בעיה כפי שאתה מתאר. אני חושב שלא כדאי שתשאר לבד עם ההתלבטויות והקשיים. היה יכול להיות טוב אם יכולת לשוחח עם מישהו קרוב או איש מקצוע על מה שקורה לך, אפילו עם יועצת בית הספר. האם אתה יכול לשוחח על כך עם הוריך או עם קרוב משפחה אחר? בברכה ד"ר אורן קפלן

לדוקטור שלום! תודה על תשובתך! התשובה לשאלתך: כן אני בהחלט מדבר עם אנשים קרובים אלי וגם עם אנשי מקצוע, אבל אני עדיין מרגיש שהדיבורים איתם לא כול כך עוזרים לי!

שלום. מה כוונתך ביחס לבטחון עצמי נמוך? האם בגיל 15 זה נורמלי שהבטחון עצמי הוא נמוך? ואם לא מה יכולה להיות הבעיה שגורמת לכך? מהם הדרכים להעלות את הבטחון העצמי?

דר קפלן היקר שלום רב, כמעט מיום שאני זוכרת את עצמי הנני בדיכאון - קשה לי נמאס לי ואני באפיסת כוחות. עוברות בי מחשבות של חוסר משמעות החיים וההנאה מהם בכלל. הנני נשואה כשלושים שנה ולנו ארבעה ילדים בוגרים. נשאתי בגיל 18 לערך לא מאהבה ולא ממשיכה כל שהיא. עברנו בעלי ואני אין סוף של משברים קשים עד מאד שלדעתי ערערה עוד יותר את המערכת הזוגית שלנו. טופלתי מספר פעמים בחיי ע"י פסיכולוגים שונים ולא נראה לי שחל בי שינוי שהוא. אפילו טיפול תרופתי שהנני נוטלת עד היום (אפקסור) אינני חשה שינוי שהוא. בתקופה האחרונה עוברת בי לא פעם מחשבה להתגרש אך הפחד שולט בי, החרדה, הילדים, ועוד כהנה וכהנה. נמאסלי אני מרגישה חוסר בטחון מוחלט, אני בוכה המון. מה עלי לעשות? אנא כתוב לי מהר. תודה רבה .

עתליה שלום אינני חושב כמובן שאוכל בכמה שורות לעזור לך בבעיה שנמשכת עשרות שנים. יש מקור למה שקורה לך והוא איזשהו חוסר אושר בסיסי בחיים. את מתארת חיים מתסכלים ולא מהנים לאורך כל כך הרבה שנים שלא מפליא שבסופו של דבר את בדיכאון שאינו בר שינוי. הטיפול הפסיכולוגי והתרופות יעזרו מאוד כאשר את גם תהיי בעמדה בה את יכולה לעזור לעצמך. אני לא יודע אם גירושין הם הפתרון לכל הבעיות, יתכן שתתגרשי ותמשיכי להרגיש אותו הדבר. השאלה האם אחרי השנים הרבות והטיפולים השונים את מבינה מה קורה ומה עומד בבסיס הדיכאון. במידה ולא זו נראית לי המטרה המרכזית שיכולה לעמוד מול פניך בזמן הקרוב. ההבנה הזו היא הבסיס לכל החלטה שתחליטי לקבל בהמשך הדרך. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה שקיימת אצלי שנים אבל אין לי מושג איך להתחיל ומאיפה אני בקושי מאמין שאני כאן כותב את השורות האלה אבל זה כבר היגיע לשלב שזה ממש ממש יכול להזיק לי עם זה כבר לא הזיק. מכובדיי עיזרו לי להיות נורמלי ולא גנב כמו שהייני תנו לי ציוני דרך במבוי הסתום הזה תשאלו כול דבר כדי לחוות חוות דעת ולעזור לי

ירון שלום קלפטומניה היא בעיה ששורשה פסיכולוגי. לא מדובר בגניבה לצורך התעשרות כלכלית אלא בנטיה בלתי נשלטת בה גונבים גם דברים לא משמעותיים כספית. המודעות לבעיה היא בהחלט השלב הראשון והחיוני לפתרון, המודעות לשורשי הבעיה וסיבותיה הם בוודאי השלב הבא שאיתו גם יוכל להגיע שלב גמילה. במידה ותחליט לפנות לטיפול פסיכולוגי אולי כדאי לפנות למישהו שמתמחה בנושא טיפול בהתמכרויות, כי יש משהו דומה בין קלפטומניה להתמכרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן רוב תודות על התיחסותך לבעייתי. מספר שאלות קונקרטיות: 1. דרכי מניעה כלומר מה עושים בכדי לא לעשות 2. דרכי מניעה לטווח ארוך 3. למה אני ככה???? 4. עם באפשרותך להמליץ על פסיכולוג ... תודה רבה מחכה בקוצר רוח למענה..

חלום שאינו מניח לי נותר ללא פירוש: היתי רוצה לדעת מה מסמל תיק (bag), ובמיוחד מה זה אומר שהוא נגנב.

שרון שלום אינני מאמין בסמלים אוניברליים לחלומות. האסוציאציות האישיות שלך הן המפתח לחלום. נסי לחשוב מה אומר תיק בשבילך, האם לתיק הספציפי אסוציאציות ספצפיות, וכן העובדה שנגנב. זה יהיה הרבה יותר קרוב לפירוש החלום מכל רעיון שאתן מעצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי רציתי לדעת האם הכדור- סרוקסט- לטיפול בחרדה כללית הוא ממכר? בנוסף, הייתי רוצה לדעת האם הכדור יעביר לחלוטין את תופעות החרדה? מדובר על תופעות לא חמורות. כלומר, האם אנשים עם חרדה כללית נאלצים לשוב להשתמש בו,או שהוא יעיל לכל החיים או לתקופה של שנים?

שלום, לדעתי תוכל/י לקבל תשובה טובה בפורום פסיכיאטריה - הן מהפסיכיאטר והן מאנשים שמשתמשים בסרוקסט. כעקרון, הסרוקסט אינו ממכר, אך ההפסקה היא הדרגתית. כדאי לשלב את הטיפול התרופתי בטיפול פסיכולוגי, כדי להבין את החרדות.

שלום אני מציע לפנות לפורומים הרפואיים לייעוץ בנושא תרופות בברכה ד"ר אורן קפלן

מהי בדיוק חרדת נטישה???

יצחק שלום כשמה כן היא, חרדה שמתעוררת בשל הפחד מנטישה או דפוסי התנהגות חריגים בהתקשרות בינאישית, בין אם חשש מקרבה או בין אם "הידבקות" ללא יכולת להיפרד, שנובעים מחרדה ליציבות הקשר. להלן קישור למאמר בנושא חרדה, יש בו התייחסות מסוימת גם לחרדת נטישה. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשבוע חוויתי התקף פניקה, לראשונה בחיי. הייתי אצל רופא משפחה ובמיון והם נתנו חי VABEN וMODAL שלא עזרו לי.ההתקף לא חזר אלי אולם אני סובל מאז מחוסר שקט, בלבול רב,הלם, אובדן זהות עצמית, חוסר ריכוז וחרדה מועטה שמתבטאית כפרפרים בבטן. מבחוץ התנהגותי רגילה ואף אני הולך לעבודה אך בפנים אני כמו הר געש, ומרגיש אבוד. הלכתי לפסיכיאטר והוא אמר לי שהתופעות הללו הינן תגובת המח להתקף, והמליץ לי על טיפולים פסיכוטראפיים ותרופה בשם PAXETT. אני לא מעוניין בתרופות מסוג אלה, ובינתיים אני משתמש בקלמנרבין (עוזר במקצת). שאלתי היא מה עושים? האם המצב עלול להחמיר?

לעיתים לאחר התקף ראשוני כזה מתפתחת חרדה מן ההתקף הבא, וכך נכנסים למעגל כזה שקשה לצאת ממנו. הטיפול המומלץ הוא אכן תרופתי, בשילוב עם התנהגותי- קוגניטיבי. טיפול תרופתי: נחלק לשניים : או נקודתי- תרופת הרגעה ממשפ. הבנזודיאזפנים, שאלה הן תרופות ממכרות ועל כל לא מומלצות. אולם שימוש מדי פעם באופן חד פעמי נקודתי להרגעת ההתקף הוא מקובל. מוזר שהכדורים שניתנו לך לא עזרו כי הם דווקא לעניין במקרה זה. בכל אופן יש נוספים. הסוג הנוסף של טיפול תרופתי- תרופות לטווח ארוך, שאינן ממכרות, בדכ ממשפחת SSRI או SNRI. אלו הן תרופות חדשות שמצטיינות במיעוט תופעות לוואי, והן יעילות מאודלהפגת חרדה (ודכאון, שני דברים שבדכ באים שלובים יחד).. השפעת הקלמנרבין קלה ביותר ולמעשה זניחה. למעשה יש הטוענים שזו תרופת פלסבו. וכך גם לגבי התרופות הטבעיות האחרות. טיפול קוגניטיבי התנהגותי- כאן מדובר על רכישת דפוסי חשיבה חדשים, שינוי הקיימים לטובת חיוביים יותר. חשיפה למצבים מעוררי חרדה והקהייה שיטתית של החרדה (דה-סנסיטיזאציה) כמו כן נלמדות טכניקות הרגעה. החשוב הוא ללמוד להרגיע את עצמך כשזה קורה. לא לפחד מן ההתקף עצמו, לא להילחם בו, לא לברוח, אלא לקבל אותו , לזרום עם זה, להתיידד עם החרדה עד כמה שזה עשוי להישמע מוזר. וככל שתחדל לראות בזה אוייב, תתפלא לראות איך לאט לאט זה נוטש אותך ופוסק להתנחל אצלך. בהצלחה.

רוני שלום להלן קישור למאמר שמסביר את תופעות החרדה השונות http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בעיקרון אפשר לטפל בחרדה בשיטות שונות, פסיכולוגיות ותרופתיות. השאלה אינה האם המצב יכול להחמיר אלא מה קרה וקורה לך שהתקף החרדה התרחש כעת. עצם החשש מחזרת החרדה מעורר חרדה בפני עצמו ולכן אני מציע לך לטפל בעניין ולא לתת לעצמך לחיות בספק כי הוא פוגע באיכות החיים שלך בפני עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלות שלי נוגעות לחרדה. מדובר באדם שאובחן כסובל מחרדה ומטופל תרופתית. רציתי לדעת: 1. האם מדובר במחלת נפש או בהפרעה התנהגותית? 2. האם תופעה זו עוברת בתורשה וגם ילדיו יסבלו מן התופעה? 3. במידה ולא מדובר במחלת נפש, האם יש סיכוי שההפרעה תחמיר בעתיד ותוביל למחלת נפש? תודה מראש.

א. 1. חרדה אינה מוגדרת במחלת נפש, אלא כתגובה נפשית לדבר מסויים. 2. לפי מה שידוע לי, חרדה אינה תורשתית מבחינה גנטית. אבל יכול להיות מצב של השפעה סביבתית. 3. חרדה, כחרדה, לא מתפתחת למחלת נפש, אלא אם החרדה היא רק סממן אחד מתוך מכלול של סימפטומים.

חרדה ככל תופעה פסיכולוגית אחרת מוסברת הן בהשפעות גנטיות (ביולוגית) והן בהשפעות סביבתיות. דווקא מתרבים המחקרים היום התומכים בהשערה בדבר קיום הסבר ביולוגי (הקשור לגנים) להסבר תופעת החרדה. היום גם ברור שחרדה נקשרת לרמת הסרוטונין במוח, שזהו עניין כימי לחלוטין. בנסיבות מסויימות ובתלות בגורמים נוספים הכל יכול לקרות, -לגבי השאלה בדבר אפשרות ההתפתחות בעתיד. חרדה אינה בשום מקרה מחלת נפש כשלעצמה.

א. שלום 1. המונחים שאת משתמשת בהם אינם מקצועיים אלא ביטויי שפה. הנפש אינה חולה או בריאה. מדובר בחרדה שהיא בעיה שניתן להגדיר את גבולותיה, מקורותיה והדרך לטיפול. 2. יכול להיות מרכיב גנטי בחרדה. הוא בד"כ לא יסביר את רוב התופעה. 3. אי אפשר להכליל. מדובר בתופעה רחבה מאוד, לעיתים ממוקדת, לעיתים נרחבת. יש צורך בהיכרות של ממש עם אותו אדם כדי לתת תשובות שכאלה. בכל מקרה, שאלתך עקיפה מאוד ואינה מתמודדת עם החרדה שכנראה יש לך מפני האבחנה של אותו אדם. להלן קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב יש לי ילד בן 11 . בשנה וחצי האחרונות לילדי יש בעיות חברתיות. אני שומעת מגורמים אחרים וגם ממנו לפעמים (לאחר חקירות מרובות) שלא מזמינים אותו לכל מיני ארועים חברתיים. לאחרונה חשבתי שיש הטבה , אבל הסתבר לי היום מחברה טובה שלי שהילד שלה בכיתה המקבילה שעדיין עושים עליו הלאום. יש לציין שהוא קצת ילד לא בוגר לגילו אבל לא נראה לי שהוא כל כך בלתי נסבל ולכן הוא מנודה. הייתי בכמה מפגשים בבית הספר והם טוענים שלא כדאי להעביר אותו כיתה כיון שהוא יראה את הכיתה שלו בהפסקות ואז ילעגו לו. מה לעשות? האם להתעקש להעביר אותו כיתה? או במקרה הכי גרוע לעבור דירה? כי הם טוענים שבכל מקום שיבוא יהיו לו את אותם בעיות, אך ברצוני לציין שהוא נמצא בכיתה ממש נוראית תחרותית ועוינת. הוא ילד מופנם הוא לא מספר לי הרבה דברים. אני מפחדת שיגרם לו נזק והדימוי העצמי שלו ירד כי אני מרגישה שהבטחון שלו יורד. פעם הוא דיבר עם בטחון והיום קשה לו להביע את עצמו. כשאני שואלת אותו סתם שאלות הוא מהסס , לא בטוח בעצמו. מצד אחד בית הספר אומר לי דברים כאלה אבל תכל'ס אני לא רואה בעיה אקוטית כל-כך אצלו. אנא ייעוצך

שמחה שלום העברת כיתה אינה פתרון מוצלח, במיוחד אם לא ניסיתם קודם את כל האפשרויות האחרות. אם יעבור כיתה והבעיות ימשיכו בטחונו העצמי יהיה עוד יותר נמוך כי יחווה זאת ככשלון כפול. צריך לנסות לילד לקבל ביטחון עצמי ולרכוש מיומנויות חברתיות. אפשר לנסות לעודד אותו לפנות לחוגים בשעות של אחר ביה"ס שם אולי יצליח יותר חברתית ויוכל להשליך את ההתחזקות שלו שם גם לבית הספר. קורסים של הגנה עצמית או אומנויות לחימה עשויות בהחלט להתאים לחיזוק בטחונו, במידה והוא מעוניין בכך. במקרה הצורך אפשר גם להיעזר בפסיכולוג ילדים. נסו לחשוב כיצד לגייס את הקיץ שהוא בין כך הפסקה מבית הספר כדי להגיע למצב שבשנה הבאה יחזור במצב אחר לכיתה. בברכה ד"ר אורן קפלן [

שלום, נקלעתי למצב מאוד מסובך(מבחינתי)ואני לא יודעת מה לעשות. הייתה תקופה בה היכרתי משהו מסויים דרך התכתבות וכו,עם הזמן התאהבתי בו ולפני כמה ימים הפכנו חברים.אנו גרים בערים שונות ועל כן להיפגש זו אכן בעייה. הבעיה היא שאני נערה,ואינני יכולה לסוע לשם מתי שאני רוצה וכו,אני תלוייה כספית בהוריי. עכשיו,מה שקורה הוא שאני סיפרתי לאמי לפני ימים אחדים את האמת,כלומר שיש לי חבר וכו,והתכוונתי לסוע ממש בקרוב אליו,היא סיפרה לאבא והוא מאוד כועס מפני שהוא טוען ששיקרתי לו וכו כל הזמן הזה-זאת מפני שנהגתי לעיתים רחוקות מאוד מאוד לפגוש את אותו נער(בגילי)בתור ידידים.ואבי טוען שאני משקרת וחושב שיצאתי איתו כל הזמן זה ושיקרתי לו,וועכשיו הוא לא נותן לי לסוע. אני לא יודעת מה לעשות,איך להראות לו שלא שיקרתי,כי הוא ממש לא מאמין לי ומגביל עתה את החופש שלי. איך לדבר איתו? הוא אדם מאוד עצבני,צר אופקים ודי אטום. כך שזהנורא קשה לבר אליו. אודה לך מאוד מאוד אם תוכל לעזור לי.

שלום סביר להניח שכעסו של אביך נובע מדאגתו אליך והתחושה שאת גדלה והוא מאבד את השליטה והיכולת לכוון את חייך. מהאופן שאת מתארת אותו נשמע שכרגע יש קצר בתקשורת ויהיה קצת קשה להסביר את הדברים בצורה נינוחה. אולי כדאי לחכות כמה ימים ולתת לדברים להירגע, ואז לחזור ולנסות לדבר עם שני הוריך בתקווה שתהיה יותר הבנה ופחות לחץ. במידה ויש במשפחה מישהו קרוב שהיית יכולה לחלוק איתו את הבעיה זה היה טוב, תמיד גורם אובייקטיבי חיצוני יכול לחוות דעה או אולי לעזור בגישור על הפערים ישירות עם הוריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור ! אני בחורה בת 32 ומזה זמן רב שאני סובלת מתסמונת קדם וסתית שמשגעת אותי .טופלתי בעבר ע"י רופא נשים שרשם לי גלולות על מנת לאזן את מצבי אך ללא הועיל .בתקופה האחרונה שאנימ עצבנית כל הזמן ,כועסת וצועקת על כל דבר קטן ואין לי שליטה על ,אני מרגישה שמשהיא אחרת עושה את הדברים .זה בעיקר קורה סמוך לקבלת המחזור בשאר החודש זה יחסית פחות ותחת שליטה . אני חחיבת לקבל עזרה דחוף ,אני לא יכולה יותר . האם יש לזה השלכה על מצב נפשי כלשהו ? אנא עזור לי ?

סיגל, תשאירי את ההודעה הזו גם בפורום פסיכיאטריה. היום נוטים לתת, במידת הצורך, תרופות אנטי-דכאוניות לטיפול בתסמונת קדם וסתית קשה. אני מאמינה, שבפורום פסיכיאטריה תוכלי לקבל יותר מידע בנושא. ואולי הכוונה ספציפית.

סיגל שלום מאחר שבכל זאת מדובר בך ולא באדם אחר שממנו מתפרץ הזעם, הרי שאולי בזמן המחזור יוצא ממך משהו אמיתי שבימים אחרים אינך נותנת לו להתפרץ. מעבר לנסיון לחסום את ההתפרצות, אולי שווה לברר האם יש משהו שאינך מתמודדת איתו ביום יום ורצוי שיקבל מענה וטיפול. יתכן שבמצב אחר גם עם התנודות של קדם המחזור לא היתה נראית התמונה קיצונית כל כך. בכל מקרה, אפשר לטפל בבעיה הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינה תרופתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי 2 נכדות תאמות בנות שנה ושבעה חודשים בעיקרון הן ילדות מאד עליזות מבינות המון אחת התאומות מתחילה פתאום לתת צעקות שאי אפשר להרגיע אותה עם שום דבר ובכלום, פשוט לא נותנת לגשת אליה. יש לציין כי אחותה התאומה מציקה לא מעט. אך הצעקות הן פשוט מחרידות ואין שום שליטה עליהן. מה עושים??

דליה שלום שאלת מאוד כללית והתשובה עליה דורשת היכרות יותר מעמיקה עם מה שקורה. אני מציע לעקוב בצורה יותר יסודית אחר ההתפרצויות ואפילו לתעד בכתב בכל פעם שזה קורה. סביר להניח שתמצאו דפוס מסודר וקבוע של דברים שקורים ואשר בעקבותיהם מתרחשת ההתפרצות. באותו אופן נסי לראות איזו שיטה מרגיעה בכל זאת את הילדה ומה מגביר את הצעקות עוד יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם, אנוכי בת 21 וברצוני לשתפכם ב"עניין המעיק עליי" ראשית, עליי לציין שאני בחורה שנראית טוב מאד ואני משדרת דמות של בחורה שבטוחה בעצמה ואף רבים חושבים שאני סנובית וכמעט בלתי מושגת , למרות שאני דיי מעוניינת באיזשהו מקום בקירבה שלהם ולהרגיש אהובה ולחוות את הרגש .. למרות שרבים מתחילים איתי אף פעם היחסים לא זורמים למערכת יחסים רצינית יותר ..היתכן שאני מחמירה עם עצמי ורואה את הפגמים של האחר או משום מה אני פוחדת מדחייה כלשהי..בתת מודע. ברצוני לשים קץ ולמצוא את האחד, "תמיד שאפתי למצוא את המושלם" אך זוהי גישה ילדותית ובלתי רציונלית. על סמך דברי מה את ממליץ לי פרט לטיפול אצל פסיכולוג. איך אוכל להתקדם הלאה ,למרות שתמיד משהו חוצץ את רצונותי? האם הבעייה טמונה רק בי?

היי אני חושבת, שלפי מה שאת מתארת,קיים אצלך קושי עם קרבה ומתן אמון. ייתכן וחיפוש אחר "המושלם" הוא רק תירוץ לא להיכנס לקשר רציני? טיפול פסיכולוגי יכול להיות יעיל, כיוון שהוא ייתן לךתשובות יותר תשובות לשאלות שאת מעלה.

היי אני חושבת, שלפי מה שאת מתארת,קיים אצלך קושי עם קרבה ומתן אמון. ייתכן וחיפוש אחר "המושלם" הוא רק תירוץ לא להיכנס לקשר רציני? טיפול פסיכולוגי יכול להיות יעיל, כיוון שהוא ייתן לך תשובות יותר מדויקות לשאלות שאת מעלה.

מ. שלום לדבריך יש כמה היבטים. ראשית את כותבת שאת משדרת דמות של בחורה שבטוחה בעצמה, ונשמע מדבריך שחוויתך הפנימית שונה מכך ולמעשה את חשה מבפנים מבוכה וחוסר ביטחון, לפחות באופן חלקי. זה בוודאי קשור לבעיה המרכזית אותה את מציגה והיא אופי הקשרים. בהחלט יתכן שאת חוששת מדחיה, בעיקר אם זו המחשבה שעולה לך סביב הבעיה. חיפוש האדם המושלם הוא משאלה טבעית מצד אחד, אבל נדונה לכישלון ידוע מראש, מצד שני. גם את יודעת זאת, וכנראה וזה לא עוזר כדי להתמודד אחרת עם המציאות והקשרים. אני לא חושב שהשאלה האם הבעיה היא רק בך או לא, זה לא כל כך החלק השיפוטי שכנראה בהחלט פועל אצלך חזק. השאלה כיצד את מבינה את מה שקורה ומשנה את הדברים כך שהעתיד יראה שונה ותהיי מאושרת יותר. טיפול פסיכולוגי עשוי להתאים להתמודדות שאת מתארת. בברכה ד"ר אורן קפלן

את צריכה לראות מי ניצב מולך לפני שאת נכנסת לקשר ולא להתפתות לקשר רק בשביל לא להיות לבד. לפי מה שאת מתארת את מגלה מי הבחור שלך רק אחרי שאת כבר יוצאת איתו המון. אולי תנסי לשוחח איתם בטלפון לראות אם יש כימיה ומשיכה מהשיחות בטלפון

שלום דוקטור בתי הבכורה בת 15 יוצאת מזה כמה חודשים עם בחור בן גילה. אבל הבחור קצת "עבריין" מעשן מדי פעם, נשר מהלימודים ומפעיל עליה מכבש לקיום יחסים (עד עתה היא עמדה בלחץ). בעקבות כך היא התדרדרה קשות בלימודים, כל חבריה הטובים נטשו אותה בגלל חבורתו. בעייתי היא כיצד להביא לתודעתה את הנזק שהוא גורם לה. עד כה כל השיחות איתה נתקלו בקיר אטום. היא לא מוכנה לשמוע אותי ולא לדון איתי בנושא. אבל היא מתדרדרת ואני צופה חסרת אונים במצב ולא יודעת כיצד להפוך את הגלגל. בתודה המיואשת.

אביבה שלום לעיתים התנגדות ההורים דווקא מחזקת את הילד. קשה להאמין שבתך לא רואה לחלוטין את חסרונותיו של הבחור ומה קורה לה בעקבות הקשר. אם היא אטומה לדבריכם אינני רואה כיצד לחץ מסיבי יותר יעזור. את צריכה להחליט האם את נכנסת למלחמת חורמה או פשוט מוותרת וסומכת עליה שתצליח לצאת מהענין בשלום. לכל אחת מהדרכים מחיר משלה ואין פתרון אידיאלי. אחד הדברים הכואבים לגלות זה שהילדים גדלים והשליטה על חייהם הולכת ומתפוגגת. יתכן שזה הדבר העיקרי שעליך להתמודד איתו. את יכולה לומר לבתך שאישית את מתנגדת לקשר ולבחור אבל שתתמכי בה ובהחלטותיה בגלל שהיא בתך. יתכן שאם תרגיש שאתם איתה יהיה לה יותר קל לקבל החלטות נכונות יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן ראשית תודה על התגובה המהירה. שנית יש לי שאלה נכון שהיא צריכה לחיות את חייה ולהתנסות ולחוות דברים בעצמה, אבל אם יקרה לה משהו רע בעקבות הקשר עם הבחור שיהווה טראומה לכל חייה? אם הוא יאנוס אותה כי היא לא תתרצה לו? אם היא תתפתה לנסות סמים בגלל לחץ שלו? אני עומדת פה בלוח זמנים די צפוף לדעתי ולא נראה לי שיש לי זמן לתת לה לחוות את החוויות בעצמה. האם אני טועה? תודה אביבה

אביבה, יש לי אחות בת 17. כבר יותר משנה שהיא "מסובכת" בכל מיני דברים לא בריאים. הכי קל - כמובן - זה לומר שהכל בגלל החבר'ה שאיתם היא מסתובבת, ובמובן מסויים זה נכון חלקית. אבל! - צריך לזכור שלמרות ההשפעה המרובה שיש לחברים בגיל הזה, גם הבת שלך (כמו אחותי) אינה טלית שכולה תכלת. נכון להיום היא לא יכולה להבין את הנזקים שהיא גורמת לעצמה; התובנה תגיע בשלב מאוחר יותר. כדאי מאוד שתערבי את בי"ס (הם לא התערבו מיוזמתם בעקבות הירידה בלימודים?), משום שאת לא צריכה לנהל את כל המאבקים האלה לבד.

איכן בעלך ??????????????? אולי אני פרימיטיבי אבל אם ביתי חלילה היתה מסתבכת עם בחור כזה הייתי מטפל בו היטב. או אישית, או דרך אחרים, אפילו הייתי שוכר בלש פרטי על מנת "להפיל " אותו, להביא ראיות למשטרה או שהייתי מבקש מחברים או שוכר ביריונים על מנת ש "ירגיעו " אותו. אין לך מושג באיזו סבנה מצויה ביתך !! אני מכיר עבריינים. כמובן שהבעיה אינה בבחור בלבד והשאלה היא מדוע ביתך נמשכת ומתחברת לכזו בררה. אבל את ( איכן בעלך) חייבת לגרום לנתק ביניהם -לפעול נגד הבחור. את חייבת להציל את ביתך !!!!!!!!!!!!! אל דאגה עברייני צעצוע כאלה אם פחדנים מטבעם. פגעים בחלש ומנצלים אותו ופוחדים מכוח וכוחניות. עדיף שביתך תכעס עליך כל החיים מאשר תאבדי אותה. אני מכיר עבריינים !!! לאחר שישכב איתה יגיע השלב של האלימות. אין לי כוונה להפחיד אותך! אבל זו המציאות !! הרחובות מסוכנים וצריך לדעת לטפל בשרצים כאלה !! ביתך אולי לא תסלח לך אבל את תצילי אותה.

הרחיקי מהר את בתך מהעבריין לפני שיהיה מאוחר מדי !

קל להגיד... קשה לעשות! לא מדובר בילדה בת 5... העובדה שהנער נפלט ממערכת החינוך לא הופכת אותו לעבריין. עישון? אם מדובר רק בסיגריות, זה לא סוף העולם. אני לא חושבת שהקשר של הבת של אביבה עם אותו נער מועיל לה, אבל אני חושבת שיש הגזמה כלשהי בתגובות. מאבקי כוח בהחלט לא יובילו לשום מקום.

שלום! היה לי היום טסט פנימי בנהיגה. התרגשתי מאוד ועשיתי הרבה טעויות. מה עלי לעשות לפני הטסט הבא כדי למנוע את ההתרגשות היתרה. האם יש איזה כדור טיבעי שניתן לקחת לפני הטסט והשפעתו מיידית? וכן האם יש לך הצעות נוספות? תודה מראש תפוזינה

שלום, קודם כל - התרגשות במצבים כאלה מובנת, הגיונית ואינה זרה לבוחנים. אם את מחפשת משהו טבעי את יכולה לנסות טיפות של רסקיו-רמדי.

ת. שלום כמו שהרה כותבת ההתרגשות היא טבעית. את יכולה לתרגל הרפיה עצמית במהלך הזמן עד הטסט הבא. דמייני את הבוחן כמו נער צעיר מבית הספר שכלל אינו מרגש אותך, שאת מלמדת אותו לנהוג. הרוגע העצמי הוא המפתח להצלחה במידה ואת מרגישה שמבחינת הנהיגה עצמה את מוכנה למבחן. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה עמוקה בקשר לחיי. אני מרגיש שאני חי לא משמעות ותועלת לאף אחד ולעצמי במיוחד. אני בחור בן 30 ואני לא זוכר מתי עבדתי בחיי. אין לי הכנסות משלי ואני תלוי בהורי מהבחינה הזאת. הבעיה שלי העיקרית היא פחד מדחייה. לכן אני לא הולך לרעיונות עבודה + אני לא מנסה למצוא לי בת זוג. ואני כן מוצא מישהי שמוכנה להתקרב אלי אני עושה את כול המאמצים כדי שהיא תדחה אותי. בנוסף לעולם אבל לעולם כול מה שהתחלתי בו לא הצלחתי להביא לסיום. עם זה לימודים רשיון נהיגה הכול. יש לציין שפחדים ודיכאון מלווים אותי מאז שאני חי. עם עליות ושיפורים וירידות חזקות. לצורך זה אני מקבל טיפול תורפתי בשם Seroxat . כמו כן אמרו לי בעבר שאני בחור עם ראש על הכתפיים ואני יכול להשיג הרבה עם לא הייתי עצלן. באמת יש לי הרבה תחומי עניין ואני אוהב ללמוד לבד ולקרוא כמעט על כול נושא שמעניין אותי. אבל זה לא תורם לי להיות פראקטי בחיי. כמו כן לפני מספר חודשים היכרתי מישהי והיא עשתה מאמצים רבים כדי לשמור אותי קרוב. אבל ברגע שהתקרבתי נשרפתי כי רציתי לתת לה להכיר אותי ללא הפוזות והמסכות. או שיכול להיות שאני לא יציב כדי לקיים מערכת זוגית נורמאלית. כמו כן הפסיכיאטרית שלי אמרה לי ללכת להגיש תביעה לביטוח לאומי על נכות נפשית. (יש לציין שלעולם לא אושפזתי) ואחרי התלבטות קשה פניתי אליהם ונדחתי. כך שאני לא יודע מה לעשות? אני מרגיש שאין בתוכי את הכוחות להתמודד עם החיים הללו. ואני מרגיש שמזל רע פשוט נפל מאז שאני זוכר את עצמי. ולעיתים אני פשוט חושב שאולי היה טוב יותר עם לא הייתי קיים אבל לכך צריך אומץ מסויים שאין לי אותו.

אבוד, האם, בנוסף למעקב פסיכיאטרי + סרוקסט אתה נמצא גם בטיפול פסיכולוגי? התרופה יכולה לתת את הדחיפה הראשונית, אבל כדי שדברים יוכלו לתפוס תאוצה (חיובית) כדאי לדבר עליהם עם איש מקצוע ולנסות להבין. אתה מודע לעניין של פחד מדחייה, אבל לא מצליח להתגבר עליו, ואין ספק - כפי שכתבת - שזה תוקע אותך כמעט בכל תחומי החיים - למה שלא תיתן לעצמך הזדמנות למצות את החיים כפי שאתה רוצה? ובקשר לביטוח לאומי - אם לומר זאת לא בעדינות יתרה - הם קמצנים!!! אני רואה מאבקים של אנשים מולם; אנשים עם נכויות פיזיות... חוץ מכאב ראש, לא מקבלים כלום! בהצלחה.

היי חמוד ולא אבוד כפי שאתה מכנה את עצמך! לא מעט פעמים בחיי חשבתי קצת כמוך ברגעים של נפילה ואז הבנתי שאני כנראה נהנית להיות קורבן וזיהיתי שאני מכורה לסבל עד שהבנתי מה זה טוב שאותו אני לא מוכנה לעזוב. קודם כל אתה מציג את הבעיה בצורה יוצאת מן הכלל מבחינת המודעות שלך לדברים וניתן לומר שזה כבר 50% פתרון.אלוהים נתן לנו מתנה וזה את החיים האלו.כל כך הרבה דברים יפים יש לעשות בחיים אז כיצד אתה יכול להזכיר משהו שנשמע כמו מחשבות אובדניות. כך את עצמך בידיים אתה רק בן 30 ולא בן 100.אם סרוקסט לא עוזר לך -( קח בחשבון שזה לוקח קצת זמן עד שהכדור משפיע ) גש לפסיכאטר והצג את הבעיה כפי שהיא לא מעבר ולא פחות גש לפסיכולוג טוב או פסיכולוגית.תתודה לנטייה ההרסנית שיש בך ותן לאנשים לאהוב אותך.לא מגיע לך לסבול.תבין זאת.מעבר לכך יש בת"א ביד אליהו חברת שנקראת "לנדמרק אדיוקיישן" שאלפי אנשים בעולם עושים אותה-זאת סדנת חקירה אישית ופיתוח מיומניויות אישיות בכל תחומי החיים אני עשיתי את הסדנא הזאת ואני כבר שנה וחודש נקייה ממחשבות אובדניות.אתה תפגוש שם אנשים ולא תאמין איזה צרות יש לאנשים עד כדי כך שתקבל פסרספקטיבה שונה לגבי חייך.עשה זאת אני מבטיחה לך החיים שלך ישתנו מהיום שתיגש לעשות את הסדנא.טל':03-6882020, אם אתה רוצה לדבר איתי אשמח ברצון השאר לי את הטלפון שלך.מאחלת לך מכל הלב בריאות נפשית ורוגע .שיר.

לא הייתי ממליצה לך בשום אופן ללכת לסדנה הזאת, סתם כך, במצבך מבלי להיוועץ ברופא/מטפל שמכיר אותך אישית. נכון שיש אנשים שהיא תורמת להם, אפילו מאוד (או כך לפחות זו התחושה הראשונית שלהם). יש בסדנה כזאת סיכונים ולא כל אדם מומלץ לו לעבור אותה. מעבר לכך מדובר בהרגשת אופוריה ראשונית שיש לאחר הסדנה ואז באה במקרים רבים נפילה, מעצם העובדה ששוהים זמן רב בקרב אנשים נוצרת תחושת התעלות אבל אחכ מגיע הדאון, ויש אנשים שאפילו מסוכן להם ללכת לסדנה כזאת.

האבוד שלום אתה מתאר מסכת מאוד רחבה של קשיים שנמשכים שנים רבות. זה לא מסוג הדברים שנפתרים בהבזק של החלטה, גם לא מסדנה אחת מוצלחת. זה דורש תהליך ארוך של טיפול וגם הכרה ברמת כוחותיך, מה תוכל להשיג ואולי גם הדברים שלא תוכל להשיג במהלך חייך. אני מציע להקשיב למה שאומרים אנשים ומטפלים שמכירים אותך היטב ולא לקחת על עצמך דברים שיחלישו אותך עוד יותר. רצוי שחוץ מהטיפול התרופתי תהיה גם במסגרת טיפולית של שיחות ובהחלט יש אפשרות שתוכל גם להיעזר ולשנות דברים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי קודם כל , אני לא בטוחה שהדברים של אותה פסיכיאטרית הם ככ במקום,- מה הצורך לומר לך שאתה בעצם נכה, במקום לחזק אותך להאמין בכוחותיך? איזו מן חוכמה היא זו? דבר אחר: לא ציינת עד כמה הסרוקסט תרמה להפגת החרדות שלך. במידה ואינה עוזרת מספיק, זו אינה התרופה היחידה או האחרונה בעולם. יש טובות ממנה. לעניין המשמעות: אני בטוחה שאתה משמעותי מאוד להוריך, למשפחתך, לאנשים קרובים אחרים. עובדת היותך עובד או לא, אינה עושה את קיומך לפחות משמעותי. אלא שאתה במצב שלא ככ יכול לראות זאת. נראה שעליך להיכנס באמת לתהליך טיפולי, אוליי ממושך אפילו, אצל מטפל/ת מוצלח/ת, ועם הזמן תוכל לגלות את המשמעות בעצמך. מה דעתך על טיפולים קבוצתיים? גם זו אפשרות. העיקר לא להתייאש. עצם היותך כאן , וכותב את הדברים בצורה זו, מעידה על מודעות ועל רצון לפתור את הדברים, זה צעד משמעותי, ואתה בדרך הנכונה. המון הצלחה ממני.

ראשית אני מודה לכול מי שהגיב. שנית אני לא יודע מאיפה להתחיל לאסוף את הרסיסים. כי בעבר הייתי בטיפול וזה לא עזר לי לשפר את חיי אלה רק להבין את גודל הבעיה. כמו כן הבעיה של פחד מדחייה היא חזקה כי היא נובעת מהילדות שלי שבאה הורי היו דורשים ממני שלמות כמעט בכול.(התנהגות - אתה ילד גדול מידי כדי לתפס על עצים) ובעיקר לימודים - הם דרשו ממני ציונים של 100 אחוז ואם לא הייתי עומד במטרות היו מוטלות אלי סנקציות חומריות, מלוליות או פיזיות.(אם לא תלמד ותהיה הכי טוב תהיה מנקה רחובות ואף אחת לא תרצה להתחתן איתך. אלה משפטים ששמעתי מגיל 6) לכן כול חיי היו של הכול הכלום לבסוף קל יותר לא לעשות כלום כי ממילא אני לא יעמוד בצפיות שלי כלפי עצמי. כשאני קם בבקור אני רק מלא בוז כלפי עצמי ואת זה כבר אני יודע אני רק לא יודע איך משנים את תופסי החשיבה הארורים הללו. כמו כן ה Seroxat עזר לי קצת בקטע של הביטחון העצמי אבל בנושא שלילי. הוא גורם לי להיות חסר פחד בקשר של שימוש בסמים. מתי שאני יוצא לבלות אני לוקח מנה הרואין כדי שיהיה לי ביטחון לדבר עם אנשים ויכול לניות שאני יוצר לי בעיה גדולה נוספת כי בינתיים זה בשליטה אבל זה בעיקר בגלל בעיה כספית. אני ממש לא יודע מה לעשות?

גם הבנת גודל הבעיה זה משהו, ומשהו חשוב. לדעתי אתה צריך לתת לעצמך צ'אנס נוסף, ולנסות שוב טיפול פסיכולוגי אצל מטפל/ת אחר/ת. דבר שני - להרואין, כסם קשה, יש התחלה... הסוף זה כבר סיפור אחר. לא תמיד מודעים להתמכרות, עד שמאוחר מדי ואז תהליך הגמילה מכאיב פשוטו כמשמעו. אם לדעתך יש קשר בין ההרואין לסרוקסט, פנה לפסיכיאטר/ית שלך ותעלה את העניין הזה. משום שאם אכן לסרוקסט יש חלק בזה, אפשר להחליף תרופה בלי לגרום לנזקים.

אמי בת 64 סובלת זמן רב מחרדות, חוסר הנאה ,אי שביעות רצון וכדו' היא טוענת שיש לה בחילות ושלשולים. האם זה קשור למצבה הנפשי? כמו כן, היא נוטלת פריזמה אך לדבריה אין שינוי במצבה . אמי זועקת לעזרה , אודה לכל מי שיכול להמליץ על כל טיפול אפשרי הטיפול הוא פסיכולוגי - על פסיכולוגים באיזור ת"א, חולון או בת-ים

שלום, בחילות ושלשולים יכולים להיות קשורים למצב נפשי; האם אמך עברה בדיקות כדי לשלול בעיה רפואית? לתרופות פסיכיאטריות לוקח זמן להשפיע, בד"כ כמה שבועות. טיפול פסיכולוגי אפשר לקבל דרך קופ"ח בה אמך חברה.

שלום אני מציע שאמך תתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל שנותן לה את הפריזמה לגבי הבחילות והשלשולים. זה יכול להיות קשור למצבה, ואפילו לתרופות עצמם. במקביל לטיפול התרופתי כדאי שתפנה לטיפול פסיכולוגי במידה ואינה מצויה במסגרת כזו. יש כיום אפשרות לקבל תמיכה מסוימת מקופת החולים וכדאי לברר מה האפשרויות באזור מגוריך. אם תרצי הפניה לטיפול פרטי אשמח לתת שמות, תוכלי לשלוח אלי מייל. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום רב, אמי אכן נשלחה לטיפול פסיכולוגי במסגרת קופת חולים הסתדרות, בתחילה הטיפול היה קבוצתי והפגישות שהתקיימו היו לעיתים רחוקות. השבוע יש לה טור לאותו פסיכולוג מטפל ,אך באופן פרטני. יחד עם זאת הייתי מעוניינת בהפניה לטיפול פרטי ואשמח אם תוכל לתת לי שמות. תודה מראש

ידיד שלי טופל בעבר בסרןקסט עזר בזמנו אך עתה הוא שוב בחרדה דכאון והיפוכונדריה מוגזמת על כל דבר הולך לרופאים וחושב ביחלה במחלה קשה שלא יהיה מרפא ממנה לעיתים קרובות נכנס לעצבנות קשה עם תגובות אלימות

שלום ד"ר אני עובדת כ"יד ימינה" של האחראית עלי. היא מתיעצת איתי הרבה פעמים, נעזרת בי, נותנת לי תפקידים שהיא עצמה הייתה צריכה לבצע , ולדבריה מאוד סומכת עלי ואפילו אינה מרגישה צורך לבדוק את עבודתי שלדעתה מתבצעת בשלמות ואפילו יותר טוב ממה שהיא היתה מסוגלת לבצע, (לפי דבריה). לאחרונה היו מקרים בהם האחראית שכחה אותי . לדוגמה:- 1. אירגנה קורס כאשר אני צריכה להיות אחת המנחות בקורס ואפילו לא יידעה אותי על פתיחת הקורס ועל תאריכי הקורס ועל מה בדיוק היא רוצה שאלמד בקורס. (דבר הקורס נודע לי במקרה מהמשתתפות בו .) 2. אני לא מקבלת חומר ולא מדווחת בנושאים הקשורים אלי, ולדבריה היא העבירה לי את החומר. (דבר שאינו נכון). 3. במפגש אחרון מסכם (של קורס אחר שהייתי שותפה בהעברתו), שהיה גם כטקס סיום, הוזמנתי שעתיים לפי המועד (למרות שהמועד היה ידוע כחודשיים קודם לכן) ,בטענה "שהכל נעשה ברגע האחרון", דבר שידוע לי כלא נכון, אבל לאחראית שלי כנראה לא היה נעים להודות שוב בפשלה. ברור לי שהאחראית עלי עסוקה מאוד , ויכול לקרות מצב ששכחה להזמין אותי, אבל לא ברור לי למה זה קורה כל כך הרבה פעמים. כיצד עלי לנהוג במקרים אלו?? מירי

מירי שלום מאחר ואתן עובדות באופן קרוב הדרך הטובה ביותר היא לשבת לשיחה ידידותית איתה ולומר שהרגשת קצת פגועה מכך שנשכחת. לא כדאי שתסחבי את הענין בליבך גם בשביל עצמך וגם בשביל יחסי העבודה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היא מחמיאה לך על עבודתך, אבל כנראה בסתר ליבה מקנאה ו"שמה לך רגל". שיחה ישירה לא תעזור, היא לא תודה בכך. אם את טובה בעבודתך אולי כדאי לך לפנות לממונים עליך שיעבירו אותך לתפקיד אחר.

שלום אני בשנות השלושים לחיי ובזמן האחרון מאוד מוטרדת מכל דבר הכי קטן התגרשתי לפני כ-6 שנים לאחר נישואים של כשנתים וכמו כן יש לי ילד בן 6 בזמן אחרון אני סובלת מתופעה שלא היתה קודם והיא מחשבות המצב הגיע עד כדי כך שזה מעסיק אותי בכל מיני תחומים עד שאני מתחילה להיכנס לדכאון מהמצב ואנשים סביבי מרגישים שמשהוא איתי לא בסדר באיזשהוא צורה היתי אומרת שעיבדתי את שמחת החיים ואת האופטימיות שהיתה בי קודם. למרות שכאשר אני עושה השוואות בין מצבי הכלכלי וכו, לתקופה של הנישואים ושל מצבי היום מצבי הרבה יותר טוב והיתי אמורה להיות מאושרת אך לא כך. החרדות שלי בעיקר הם על רקע של חשש לבריאות (למרות שכולם בריאים) אני תמיד יוצרת כל מיני מחשבות שליליות של מצבים שיכולים לקרות ואיך אני יתמודד איתם. האם הסיבה יכולה להיות (משפחה חד הורית) שהנטל נופל על אחד או בעיה נפשית שאני לא יודעת להגדיר מאיפה היא מתחילה. למה זה קורה ? וזה נורא מלחיץ? תודה

י. שלום הסיבות לחרדות יכולות להיות רבות, ואני לא בטוח שכרגע משנה מדוע זה קרה, אלא מה אפשר לעשות כדי לשפר אתה המצב. מדבריך נשמע שאת סובלת לפחות מסימפטום אחד של חרדה ובהחלט אפשר לעזור ולטפל במצבים כאלו. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה, תוכלי לראות האם את מתחברת לאחד הכיוונים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי ואל תתני לחרדה ליאש אותך בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אישה צעירה ומאד מתוסכלת. הבעיה היא שיש לי צורך הישג מאד גבוה, שנובע לדעתי מהחינוך שקיבלתי בבית- ללמוד ולעסוק במקצוע חופשי כלשהו, אך הבעיה היא שאני בעלת יכולת שכלית נמוכה, וכך מצאתי עצמי לומדת באוניברסיטה לימודים כלליים (לפחות להיות זנב לאריות), מסיימת בקושי רב את הלימודים, אבל למרות זאת ממשיכה ללמוד לתארים מתקדמים יותר, וגם שם נתקלת בקשיים בגלל היכולת השכלית הנמוכה. מצב זה מביא אותי לתסכול נורא, שלא לדבר על כך שלא יצא לי מקצוע מהלימודים הכלליים האלה, ולהיות בעלת מקצוע חופשי נשאר חלום שגם הוא יוצר תסכול ותחושת חוסר ערך עצמי, החמצה וקנאה באחרים שכן הגיעו להישגים. בקיצור חיי נוראיים, ללא שום תקווה, ואינני מסוגלת לעשות שינוי ולהשלים עם מקצוע פשוט, שהרי החינוך ל"מצוינות" טבוע בי. מה היית ממליץ לי לעשות? תודה מראש, אורית.

אורית שלום מאופן ניסוח ההודעה והנחת היסוד שיש לך יכולת שכלית נמוכה אפשר ללמוד הרבה על הדימוי העצמי הירוד שיש לך ושם לדעתי הבעיה העקרית בה צריך לטפל. אני לא בטוח שהנטייה להשגיות היא הבעיה, בהחלט יתכן שאת זקוקה גם להכוונה מקצועית כדי למצוא מסגרת שמתאימה למה שמעניין אותך באמת, אבל עיקר העניין הוא האופן בו את תופסת את עצמך. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, יש מסגרות מתאימות גם באוניברסיטה במסגרת דיקן הסטודנטים, וכמובן במסגרות פרטיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיות עם בני בן ה-15 ואני לא יודעת איך להתמודד עם המצב. בני קשור לסבתו האלמנה מגיל ילדות. הסבתא התאלמנה וכשבני הבכור נולד החלטתי שהיא תהיה המטפלת שלו בשנתיים הראשונות לחייו בשעות הבוקר וכך תהיה לה תעסוקה. משנים לשנים הקשר נשאר מאוד קרוב וזה מתבטא שהילד מתקשר אליה כל יום ומספר לה את כל מה שעבר עליו במשך היום, מתייעץ איתה על כל דבר (איתי הרבה יותר פחות) היא מספרת לו את סודותיה והוא חייב לשמור בסוד גם מפני, יש בינהם פגישות של פעם ולפעמיים פעמיים בשבוע אחה"צ לטיול בקניון ושופינג כמובן (מותגים שאני לא קונה לו) ומסעדות. לבני יש חבר אחד טוב מהילדות שהם קשורים ביחד עד היום אם החבר לא פנוי באיזה יום בני ישר מתקשר לסבתא כדי לתאם פגישה (לא מנסה להקשר לחברים אחרים - מעדיף את הסבתא). יש לציין שהסבתא לא כל כך דוברת עברית (צרפתית) היא אישה מאוד קרה, אגואיסטית ולא חברותית ורק עם בני היא מצאה קשר הדוק מאוד. כל ילדיה גרים בחו"ל ויש רק קשר טלפוני ורק בעלי נמצא כאן כדי להיות לה לעזר בכל הדברים (ולכן חשוב לו שהילד יהיה קשור לסבתא כדי שלא תהיה בודדה) יש לי עוד בן יותר צעיר שאיתו יש קשר אבל לא כמו אם הגדול והוא מרגיש את זה ולי זה כואב. בני הבכור מעדיף הרבה פעמים לישון אצל הסבתא בסופי שבוע ובחופשות (מעדיף אצלה מאשר להשאר בבית איתנו (הוא מציין זאת בפני - היא דואגת לי, קונה לי וכיף לי אצלה) דרך אגב הרבה פעמים בהתנהגות שלו הוא מזכיר לי את ההתנהגות שלה (מקבל את החינוך שלה שאני לא מקבלת) אני לא יכולה להעיר לו ולא לה מכיוון שישר הוא מספר לה כל דבר ואני לא רוצה שהיא תפגע (היא מאוד רגישה, ובעלי לא רוצה להכנס לעימות איתה). הבעיה העיקרית שלי שכשיש ויכוח בבית איתו (גיל ההתבגרות) הוא ישר מתנפל עלי ושוב משווה אותי אליה (סבתא לא צועקת ולא מעירה וכמה שהיא טובה - נותנת כל דבר) אף על פי שאני מציינת בפניו שזה לא מתפקידה של סבתא לכעוס או להעיר או לתת עונשים. אני מפחדת שבמשך השנים הילד התקשר יותר אליה ויכול להיות שבאיזה שהוא שלב הוא ירצה לעבור לגור איתה?! מחכה לעיצה מה לעשות?

שלום לך מנסיון מה שהכי טוב זה פשוט לא להתערב. הגורם העיקרי למצב שנוצר זה בעלך שנותן גב את רק נלחמת ו"אוכלת אותה" בכל הצדדים. בדרך הכי טובה זה פשוט לא להתערב לתת לו לעשות מה שהוא רוצה, לתת לו להבין שגם את אמא טובה, לכי עם הבן השני ותקני ותעבירי איתו את הזמן לאט לאט הוא יבין שאולי הוא טועה. יש לציין שעליך לעשות שיחה עם בעלך מכיון שניראה כיאתם לא מדברים גלוי. את לא אמורה להלחם. אני בטוחה שאם הוא היה נותן גב ומדבר עם הילד, המצב היה ניראה היום אחרת!

אני באמת לא מתערבת ואוכלת את עצמי כי אין עם מי לדבר. הבעיה שאני מפחדת שככל שהוא יגדל הוא באמת יהיה קשור רק אליה (זה המצב עכשיו) ואני מאבדת אותו. האם יתכן מצב שהוא יגדל וישתנה? האם לתת לו לצאת לטיול בארץ או בחו"ל אם הסבתא והבן הצעיר ישאר פה, כמו שתמיד זה קורא, רק שעכשיו הקטן גדל (בן 12 ) ומעיר כל הזמן למה האח נוסע והוא לא. הנה עכשיו הגדול חזר מביה"ס וישר התקשר אליה כדי לקבוע אחה"צ איתה (כי החבר שלו עסוק היום ) . להמשיך להתעלם?

שלום בגיל 15 קצת קשה לשלוט במה שבנך יחשוב או יעשה בהקשרים שעליהם את מדברת. עצתה הראשונה של ליאורה לתת לו להחליט עבור עצמו ולא להתערב עשויה להיות עצה טובה, ומצד שני, בין השורות אפשר לשמוע תסכול על כך שהקשר ביניכם אינו עמוק וקרוב מספיק לטעמך. הבעיה אינה בקשר שלו עם הסבתא אלא חששותיך לגבי הקשר שלו איתך. בקשתך להמלצה לפסיכולוג בהודעה האחרונה היא באמת הכיוון שהייתי מציע לך לפעול בו, אני מתאר לעצמי שתוכלי להתמודד עם הדברים שלך ובאופן עקיף זה בהחלט ישפיע גם על הקשר שלך עם בנך. אם תרצי הפניה לפסיכולוג תוכלי לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. אני מציע שתפתחי בכל מקרה תיבת דואר אישית בהוטמייל כדי שתוכלי להתכתב עם אנשים באופן אישי ללא מעורבות ילדיך. www.hotmail.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה בת 27 הסובלת מתופעה שאיני מצליחה להתמודד עימה או להסביר אותה...כאשר אני מאבדת חפץ כלשהו (דבר הקורה לצערי לעיתים קרובות( אני נוטה להיכנס להיסטרייה חסרת שליטה!!!. אני נתקפת בתוחשות עזות של אומללות חסרת פרופורציה, תוקפנות ושנאה כלפי עצמי. בד"כ ההתקף מלווה בבכי וצעקות (הן לבדי והן לעיני בני משפחה ובעלי...). לאחר שאני מוצאת את החפץ אני מתביישת ומצטערת על אופן ההתמודדות וההתנהלות המביכה ומבטיחה לעצמי שלהבא אשלוט בעצמי. וכמובן חוזר חלילה.... נראה כי ראוי לציין שגם אימי נכנסת להתקפים דומים (מאותה סיבה), אך בעוצמות פחותות. כשאני נוכחת בסיטואציה כזו אני מרגישה שאני צופה בעצמי 'במראה' וסולדת ממנה... אני תוהה מדוע זה קורה לי ואיך להתמודד?

עידית היי שאת אומרת לעצמך שאת מבטיחלה שזה לא יקרה עוד פעם? על אילו פתרונות את חושבת? מה עולה לך בראש? בכל אופן בכל פעם שדבר זה קורה- אני ממליצה לך לנשום עמוק להבין מה נאבד והאם זה מצריך תגובה הסטרית? אני בטוחה שזה לא יעלם לא אחרי פעם ולא אחרי פעמיים אבל בפעם שלילשית אני מאמינה שתוכלי לשלוט בעצמך זו לא נוסחת קסם... סבלנות

עידית שלום אני מתקשה לחשוב שהתופעה שקוראת לך עם איבוד החפצים ייחודית אך ורק למצבים הללו. בד"כ תופעות כאלה מתרחשות גם במצבים אחרים של תסכול, והשאלה האם את מזהה זאת? חשוב לזהות מה גורם להתפרצויות התסכול הללו, מה כל כך מציף אותך במצב שנוצר. מודעות לשורשי העניין וטכניקות של הרגעה עצמית עשויות לעזור לטיפול עצמי בבעיה. אם את רואה שמדובר במשהו שפוגע בחייך באופן מקיף יותר אולי אפשר גם להיעזר בטיפול עם איש מקצוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב. יש לי שאלה כי יתכן וזוהי בכלל בעייה פסיכולוגית בלבד. איך אפשר להסביר שישנן נשים שאני מכירה ואפילו מלאות המסוגלות לנעול נעלי עקב ולהלך בביטחה, ואני איך שאני נועלת נעלי עקב בארועים בלבד - מייד מקבלת פחד, חוסר יציבות ומעקמת את הקרסות המלווה בכאבי תופת, הרי בחתונות ובארועים בכלל יפה שאשה נועלת נעלי עקב עם שמלה מקסי ולא נעלים שטוחות, לא כן?, האם יש כאן גורם פסיכולוגי או בעייה נוירולוגית גרידא? האם אשה ההולכת יציבה עם נעלי עקב מוכיח על בטחון עצמי מופרז? - תודה - חנית.

חנית שלום יש לא מעט אפשרויות להסברת התופעה, החל מקואורדינציה, חוסר ניסיון בנעילת עקבים, מבנה רגל שמקשה על ההליכה עם עקבים ובהחלט יתכן שעם השנים גם התפתחה רתיעה או חשש פסיכולוגי מהעניין. בעיקרון, אם זה מאוד חשוב לך כדאי שתתאמני ללכת עם עקבים ביום יום ואל תתחילי את ההתנסות הזו על רחבת הריקודים בה הסיכוי להיכשל, ואולי גם הלחץ להיכשל, גבוהים יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילדה בת 5 שמציירת דמויות ללא ידיים. על מה הדבר מלמד?

דפנה, תחפשי סימנים לאלימות שהיא עוברת ותדווחי לרשויות!!! לי זה מאוד נראה. האם ראית סימנים של מכות, כוויות? האם היא משחקת בגן? האם היא מתנהגת אלים בגן? איך הקשר שלך אליה? האם היא מציירת את אבא כגדול גוף ואותה כקטנה? עדי

עדי אין צורך לקפוץ מייד למסקנות כל כך קיצוניות. לא כל דבר מעיד באופן מיידי על התעללות אלימה בילדה. ציורים הם דרך ביטוי ומבטאים בין היתר גם שלבים התפתחותיים מסויימים של הילדים, כמו גם ביטוי רגשי לדברים שונים. העדר ידיים בציורים של ילדה בת 5 (ובכל גיל אחר) אינו דבר שאפשר לפרשו ללא היכרות של ממש עם הילדה. הייתי נזהר מאוד לפני מתן המלצות כל כך נחרצות. רגישותך בהחלט מוערכת על ידי ואני חושב שאם אנשים רבים היו רגישים יותר היו נמנעות הרבה צרות. עם זאת, צריך גם לחשוב מתי ההתערבות הינה מוגזמת ומעוררת אי שקט מיותר אצל הילדה וסביבתה. צריך כאן הרבה רגישות והיכרות אישית עם הילדה כדי להחליט האם זה מצב בו צריך לפעול או לא, ותמיד אפשר להתייעץ עם אנשי מקצוע. ולדפנה, כמו שהמלצתי לעדי כך אני גם ממליץ לך לא לנסות לאבחן את הילדה רק על סמך מרכיב אחד שראית בציור. הממצאים הללו אינם אמינים ומהימנים. אם את מרגישה שהילדה נמצאת במצוקה או אפילו אם בתוך תוכך את מרגישה שמשהו אינו תקין אני ממליץ לפנות לגורם מקצועי ולדבר איתו בעניין כדי שיפגוש את הילדה ויברר במה מדובר. עם זאת, אם כל העניין ממוקד רק בציור הזה ואין שום דבר אחר ברקע שמעורר אצלך חשש אני מציע לעזוב את העניין ולא להיתפס לסטראוטיפים מסוכנים. תמיד רצוי להיות קשוב לדברי הגננת והסביבה וכמובן לילד עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! אני בן 27 וסובל מזה כשנתיים מהרגשת חוסר יציבות יומיומית לרוב בזמן הליכה המלווה מידי פעם בלחץ בראש. במהלך השנתיים האחרונות ביצעתי את כל הבדיקות הנירולוגיות האפשריות כולל בדיקת MRI ללא ממצאים. לפני כשנתיים עברתי תקופה לא קלה בעבודה (כשנה) אך תקופה זו חלפה. האם ייתכן שהרגשותיי נובעות מהשנה הקשה שעברה עליי למרות שכיום איני מרגיש מתוח ועצבני בעבודה? מה עליי לעשות?

מאיר שלום ראשית יתכן שמדובר בבעיה בשיווי המשקל שלא ניתן לאתר אותה בבדיקה נוירולוגית. יש פיסיותרפיסטים המתמחים בנושא זה. בנוסף, תופעות כגון אלו יכולות להיות חלק ממצב חרדה. בהחלט יתכן שמתח שחווית השפיע על היווצרות מצב זה, עם או בלי אינטראקציה למשהו פיזיולוגי. אחת הדרכים לבחון זאת הוא לפנות לפסיכיאטר ולקחת תקופה של כמה חודשים תרופות נוגדות חרדה ולבחון האם המצב משתפר. בלי קשר, כדאי לטפל בגורמי המתח בחיים הן ברמה הפרקטית של הפחתת פעילויות רוויות מתח ואם יש צורך גם בטיפול פסיכולוגי מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שמי איילת אני אמא לילדה בת 6.5 הלומדת בכיתה א' ביתי סובלת מעודף משקל של כ- 5 ק"ג בערך ונראית קצת יותר מלאה מהילדות בכיתה לטענתה ישנה קבוצה של בנות שקוראות לה "שמנה" ומעליבות אותה. ברצוני לדעת כיצד עלי לנהוג, מה לומר לביתי על מנת שלא תרגיש דחויה ? עדיין לא דיברתי עם המורה על הנושא. עלי לצייין כי אני במעקב עמה אצלך דיאטנית . מקווה שהגעתי למקום הנכון אודה על תשובתכם המהירה איילת

איילת, אוי כמה מוכר!!!! כמה מוכר!!! מה שאני מציעה הוא: א. לרשום אותה לחוגי ספורט (טוב שאתם הולכים איתה לדיאטנית(. ב. להסביר לה שיש אחד שהוא קיטע גף (אין לו רגל/יד), אחד שהוא עיווור, אחד שהוא חרש, והיא שלה יש קצת שומן עודף. לכל אחד יש מגבלות. ג. כן, רצוי שתידעי את המורה. עדי

עדי- אני מציעה שתרגעי עם התשובות שלך. את לא הפסיכולוג !

איילת הבעיה שאת מציגה נוגעת בכמה נקודות שונות. האחת באמת ברמה הפרקטית של שמירה על משקל תקין, בה אתם מטפלים דרך הדיאטנית. אפשר ורצוי כמו שעדי ממליצה לשלב ספורט. ברמה החברתית, חשובה תמיכתכם והשיחה עם הילדה, ובהחלט רצוי לערב את גורמי בית הספר שיפקחו עין. לבסוף, העניין המרכזי בסיפור הוא הדימוי העצמי והגופני של הילדה. דרך דימוי זה היא תשמין או תרזה ותתיחס לסביבה שלה בצורות שונות. אולי היה כדאי לעודד פעילות כלשהי שכרוכה במגע עם הגוף כמו למשל תרפיה בתנועה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתו של ד"ר אורן קפלן עדיין יש לי 2 שאלות 1. מה זה תרפיה בתנועה , ביתי בחוג מחול האם זה לא מספיק. 2. מה על ביתי להשיב לאותו ילדה או שתיים שאומרות לה " שמנה" האם לענות להלן כיצד להתמודד מולם. אודה לתשובתך איילת

שלום שמי עינת ואני אמא לילד בן כמעט 4 ילדתי לפני 4 חודשים ולפני כחודש הבן שלי התחיל להגיד על עצמו אני מפגר אני מטומטם וכאלו יש קשר בן זה לבן הלידה את התינוק הוא קיבל מקסים הוא חסוף לקללות מהגן והסביבה וחס וחלילה אנחנו לא מקללים אותו למה הוא משייך את הדברים האלו לעצמו ולא מקלל אחרים למשל בתודה עינת

עינת שלום קשה לי לענות באופן ישיר כיוון שבאמת יכולים להיות גורמים שונים מעורבים. אני מציע לשוחח עם הילד ולומר לו שהוא אינו מפגר ושאתם אוהבים אותו ושלא יאמר כך על עצמו. בהחלט כדאי לברר עם הגננת האם קורה משהו בגן. יתכן שזה קשור להולדת האח, ויתכן שלא. חשוב להסביר בצורה אמפתית ואוהבת שהדיבורים הללו אינם מתאימים ואינם נכונים. בסופו של דבר ההבנה העמוקה של מה שקורה לו יכולה להיות רק שלכם על רקע המפגש הקבוע והיכרותכם הרבה עם הילד והמסגרות בו הוא נמצא. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 27 וסובל 7 שנים מהפרעות אכילה מסוג בולימיה! בדיוק בסיום שירותי הצבאי התפרצה המחלה במובן הפיזי שלה (הקאות וכדומה) במשך כשנתיים לא הכרתי בבעיה והחיים "זרמו" .בנוסף לזה בערך בגיל 22 התחלתי להשתמש במריחואנה ,מבחנתי הכול היה ניפלא אומנם בעיות הדימוי העצמי וכדומה עדיין נותרו אך הבולמיה והשימוש בסם הכול כך אופנתי כיסו על הכול ומבחינה אישית הגעתי לשיא ,הפכתי אדם פתוח יותר ובטוח יותר גם במישור החברתי וגם המשפחתי "האופוריה "נמשכה כשנה וחצי בערך ואז תיכננתי לטוס לדרום אמריקה עם חברים, כיומיים לפני הטיסה בעת שישבנו ועישנו בבית של חבר נתקפתי בהתקף חרדה רב עוצמה היתי מבוהל אך יום למחורת זה פסק ואכן תוך כדי שאני מודע למצב החדש טסתי לדרום אמריקה, במשך כחודשיים סבלתי התקפיי חרדה חוזרים ונישנים ,וגם כשהגעתי לישראל זה נימשך מיותר לציין שהסבל הייה דבר שאיין לתאר במילים וכמובן שאני ניסיתי להסתיר הכול מכולם (למרות שחבריי טענו כי השתנתי) .באותה התקופה השימוש במריחואנה ובאקסטזי היה בשיא האופנה, במריחואנה לא נגעתי כיוון שהיא הגבירה ישירות את החרדה אך בסופיי שבוע היתי הולך עם חבריים למסיבות ומשתמש באקסטזי וזה נימשך לבערך עוד כ5 חודשים בספו של דבר הרגשתי פשוט על סף תהום ויזמתי פגישה עם פסיכיאטר שהופיע במדריך "קופהח" ,הסברתי לו את מצבי והוא אמר שאין מה לעשות ויקח המון זמן לטפל בבעיה ,כשיצאתי ממנו רציתי להיתאבד אך לא הרמתי ידיים ופניתי לפסיכיאטרית גם היא מהמדריך ,היא רשמה לי סרוקסט ואכן זה עזר המון והשתקמתי לאט לאט .לאחר כשנה הסרוקסט הוחלף באפקסור ועכשיו כשנה אחרי זה הוחלף למולטי אפקסור מבחינת החרדה התוצאות לא רעות מה גם שיכולתי לשפר אותם אם הייתי מתמיד בטיפול פסיכולוגי ,עברתי המון בתקופת השניים הללו ועדיין לא חזרתי לשיא מבחינה חברתית ומשפחתית ,אך הבעיה המרכזית נותרה הבולמיה שהשתלטה על חיי פרידה קופלר הפסיכיאטרית שליי המליצה על אישפוז בתל השומר במחלקה להפרעות אכילה ואני כנראה אאמץ את הרעיון בדרך להחלמתי המלאה ולחיים טובים יותר אך רציתי לפני כן לשמוע עצה נוספת מאיש מקצוע בתודה מראש רועי

רועי שלום הבעיה שאיתה אתה מתמודד נמשכת לא מעט שנים ומורכבת גם מהבולימיה אך גם מדברים רבים שאולי מתחברים ביחד. בסופו של דבר יש משהו בתוכך שלא נותן לך מנוח, שזורק אותך אל הסמים או אל האוכל כאילו שאתה חייב למלא את הריקנות הזו במשהו שבסופו של דבר גורם לך רע. אני בהחלט תומך ברעיון שתפנה לטיפול רציני ועמוק, והאשפוז בתל השומר עשוי להיות פתרון מתאים ורציני לבעיה שעימה אתה מתמודד. יתכן שכל החיים תצטרך לשמור על עצמך, אבל אם לא תיקח כעת את הדברים לידיים המצב עלול לצאת מכלל שליטה ולהביא להתדרדרותך. שמור על עצמך ומצא מסגרת טיפולית מתאימה עבורך שתעזור לטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה בני בן השנתיים החל לסבול מפחדים בתחומים שונים לדוגמא פחד מלצאת לחצר בגן, רצון לסגור חלונות בבית, פחד מרעשים, גשם, אפילו פחד משערה באמבטיה. הילד מגיב בהיסטריה בוכה ומבוהל לא היו ארועים מיוחדים בתקופה האחרונה, וההתנהגות מאוד מפריעה לנו ההורים וכן לגננות האם התנהגות זו נורמלית איך אנו אמורים להתייחס לעניין

לאב שלום יש אמנם תקופות מסוימות בהם מתגברים הפחדים, אך השאלה אינה כל כך האם זה נורמלי או לא, אלא כיצד אפשר לעזור לילד להרגיע את הפחד, גם אם הוא נורמטיבי. לעיתים התפתחות הפחד אינה נובעת ממשהו קונקרטי מפחיד אלא מתהליכים פנימיים, חלקם קשורים לגילוי העולם וההתפתחות. כאשר מבינים יותר מה בכל זאת הפחד מבטא ומהיכן הוא נובע יש אפשרות טובה יותר להרגיע את הפחד הזה. נסו אולי לתעד את האירועים ומה קרה כמה דקות קודם לכן ואולי תגלו בכל זאת מכנה משותף שיתן לכם הגיון למה שקורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, לפני כ- 4 חודשים אימי הלכה לעולמה. בשנתיים האחרונות היא נלחמה בסרטן וגם סבלה ממחלת ריאות (זה מה שביא למותה, הריאות)...בכל אופן...אבי לקח אותה תמיד לביה"ח בממוצע הם פעם בשבוע בילו בביה"ח. לביקור רופא זה או אחר. אני מציינת זאת כי אני אישית מרגישה שזה קשור. אבי בעצמו חלה ב- 1988 בסרטן ולשמחתנו הוא החלים והוכרז כבריא כי זה היה סוג של סרטן שניתן להפטר ממנו מבלי שהוא ישוב. מאז אבל הוא בביקורת של אחת לשנה. (רק כדי להיות על הצד הבטוח). מטפל בו אותו רופא שטיפל באימי. בעקבות בריאותה הכושלת של אימי, אבי לא טרח ללכת לביקורת (האמת שגם אמא תמיד היתה זאת שדוחפת וקובעת לו תור)...עכשיו אני ואחי פנינו אליו וביקשנו ממנו שייבדק, כי בכל אופן הוא לא כל כך צעיר (בן 65) והוא סוכרתי אז צריך לעשות בדיקות שגרתיות לראות שהכל בסדר אצלו. אבל הוא לא רוצה. שאלתי אותו אם זה בגלל שהוא יצטרך ללכת לבד ואמרתי לו שהוא לא צריך כי אחד מאיתנו יכולים ללכת איתו והוא אמר, לא שזה לא הבעיה שהוא פשוט לא רוצה ללכת. לי נראה שצריך לתת לא זמן. כי זה בטח לא כזה סימפטי בשבילו כרגע, על אף שאמא הלכה לעולמה בבית ולא בבית החולים. העניין הוא שזה כבר שנתיים מאז שנבדק. אחי לעומת זאת טוען שהוא כנראה לא רוצה להבדק כי הוא בטח לא רוצה שיגלו אם משהו לא בסדר...מתוך הגישה שהוא יעדיף להצטרף לאימי. אני לא מאמינה לזאת אבל אי אפשר לדעת מה עובר עליו. בכל אופן האם זה יהיה נכון לפנות אליו בצורה ישירה ולשאול אותו עם זה מה שעומד מאחורי זה? להגיד לו שזה מה שאחי חושב ושאני מאוד מקווה שלא, כי אנחנו עדיין צריכים אותו וכי גם הנכד החדש שלו צריך אותו. אני מאוד מפחדת / דואגת לבריאותו מכיוון שאני יודעת שעצב יכול להביא תחלואות רבות, והורי היו נשואים כמעט 36 שנה ואני יודעת שההתמודדות עם חסרונה קשה מאוד גם אם זה לא נראה על פני השטח. שלך, אורלי

אורלי שלום אולי לא צריך אפילו להיכנס איתו לסיבות שלו לאי הפניה לטיפול. הסבירי לו בצורה רגישה וישירה שאת מודאגת ושעכשיו אחרי שאמך נפטרה את לחוצה עוד יותר לבריאותו ולכן את מבקשת שילך להיבדק בשבילך, גם אם הוא חושב שאינו זקוק. כך את משאירה את החרדות שלו מהבדיקה מחוץ לסיפור ומגייסת אותו לעשות אותה בכל זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני אם לילדה בת 4.5. במשפחתנו יש ילדה בת 8 חברה טובה של ילדתי. אפילו שהן גרות רחוק הן שומרות על קשר טלפוני ומכתבים ומאד חשובות זו לזו. בפסח האחרון הן נפגשו ובילו יחד 4 ימים אצל אימי. לאחר מכן ראיתי שהקשר בניהן "התקלקל". הן נפגשו עוד פעמיים מאז וכל פעם ביתי הייתה לא נחמדה ושייכתי את זה למשבר שהיא עוברת עקב לידת אחיה לפני חודשיים. לפני כשבוע סיפרה לי ביתי (שבדרך כלל מספרת הכל ולא "שומרת בבטן") שהילדה בת ה 8 סיפרה לה איך מתנשקים בחורים ואף הדגימה עליה. היא הוסיפה וסיפרה גם שהחברה סיפרה לה גם על נשיקות במקומות יותר אינטימיים, אך זה היא אמרה שלא נתנה לחברה להדגים עליה. ניסיתי להגיב נורמלי והסבתי את השיחה לנושא הפרטיות (בשירותים, במקלחת) ועודדתי אותה על כך שסיפרה לי ועל כך שלא נתנה לעשות לה את מה שהרגישה שלא בסדר. כמובן שגם החלטתי שהיא תפגש עם הילדה בת ה 8 רק תחת פיקוח מבוגר וללא שינה משותפת. קיימתי איתה עוד שיחות גלויות בנושא אך כרגע היא אינה מעוניינת לשמוע על החברה היא אפילו מאד מסתגרת ומחליפה נושא כשמדברים על החברה, היא אינה מעוניינת לדבר איתה או להפגש או אפילו לשמוע עליה, דבר שלפני כן היה מאד חשוב לה. שאלתי היא מה לעשות כרגע, ברור לי שהיא נפגעה בצורה כל שהיא, אך האם עלי להתעלם ולתת לדברים לחלוף או האם עלי לדבר איתה עוד או לפנות לעזרה מקצועית יותר. ילדתי מאד מוחצנת ועצם זה שהיא "שמרה בבטן" חודש וחצי כבר מעורר אצלי נורה אדומה, האם לחכות עד שהיא תרצה להפגש או אולי נפגעו היחסים האלה לתמיד ועלי "לחתוך" ולא להפגש בכלל עם הילדה השניה (דבר קצת בעייתי כי מדובר במשפחה), אני מודאגת ומאד חוששת אנא כוון אותי, תודה

אמא שלום, תתייעצי עם איש מקצוע פנים מול פנים מה קרה. עדי

שלום נשמע שלבתך יש יכולת לשמור על עצמה ושהגבת בצורה נכונה. מצד אחד התייחסת לעניין באופן ישיר כולל הסברים ומצד שני לא עשית "הסטריה" שתכניס אותה ללחץ. אני חושב שהחלטתך להמשיך מפגשים רק תחת השגחה היא נכונה, ובסך הכל בתך עצמה מתרחקת באופן טבעי גם ללא הנחייתך. לא נשמע שיש צורך בניתוק מוחלט של הקשר. מאחר ומדובר במשפחה אולי גם תוכלי לדבר עם הילדה או עם אימה ולהביא לכך שגם לה יוסבר שמה שעשתה אינו בסדר, ובמיוחד כשמדובר בילדה הצעירה ממנה כל כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן תודה רבה על תגובתך. רציתי רק לשאול האם עלי להמשיך הלאה או לפנות לעזרה מקצועית עם ביתי? תודה שוב

במה עוסקות פסיכולוגיה רפאית ונוירופסיכולוגיה שיקומית ?

דני שלום בתחום של הקשר בין הנפש לגוף, למשל, התמודדות עם מחלות, שיקום מתאונה ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי. אז ככה , יש לי בעייה כנראה ואין לי מושג איך להתמודד איתה, במהלך השינה אני קמה מהמיטה בצעקות לא ברורות תוך ניסיון היסטרי לפתןח חלונות ודלתות בחר - אם כי הם לא נעולים לפי התיאור של הורי אני ממש צועקת בהיסטרייה ומאוד אגריסיבית בניסיון לפתוח את החלון אני כמובן לא זוכרת כלום למעט הסיטואציות בהן מעירים אותי ואני ישר ניכנסת למיטה ... התופעה כבר קרתה בעבר לפני מספר שנים ולאחרונה היא שוב חוזרת על עצמה ניסיתי לחשוב ושמתי לב שהדבר לא קרה לי מעולם כשישנתי עם בן זוג הוא עם עוד מישהו בחדר. אני ממש מוטרדת מהעיניין , מה יכול להיות הסבר לתופעה למי עלי לפנות אני בת 27 כרגע גרה לבד. תודה

לימור שלום אני מציע שתפני למעבדת שינה, יתכן שהדבר נובע מהפרעה בשינה. במידה ובתקופה האחרונה את חווה מתח ולחץ יש מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לטפל בהפחתת המתח. בכל מקרה, כדאי לפנות במקביל גם למעבדת השינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כ-5 חודשים נתקפתי בפתאומיות בתחושת חנק וטשטוש ראיה, והובהלתי לחדר מיון שם לא מצאו שום דבר. מאז אני סובל מסחרחורות וטשטוש, לא מסוגל לתפקד, לנהוג, לעבוד. אני מוצא את עצמי פוחד להיות לבד אפילו בבית, ולא מסוגל ללכת לבד ברחוב. יש לציין שלפני המקרה הייתי בריא לחלוטין משך כל חיי. בתקופה האחרונה, משך כשנתיים, הייתי נתון בלחץ נפשי גדול, חובות כספיים, גילוי סרטן אצל אמי,התמוטטות של חברתי ועוד אירועים מלחיצים אחרים. בבדיקות רפואיות כל הממצאים תקינים. האם יש קשר בין הלחץ למצב שבו אני נמצא היום ? האם עלי לגשת לטיפול פסיכולוגי, והאם זה יכול לעזור?

שי שלום בהחלט יתכן שאתה סובל מסוג של חרדה. אחרי מיצוי הבדיקות הרפואיות ושלילת בסיס פיזיולוגי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. תוכל לקרוא במאמר הרצ"ב על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , קראתי את המאמר בראש הדף לגבי EMDR והתרשמתי ממנו מאוד. רציתי לשאול אל מי ניתן לפנות ? מהן העלויות של טיפול כזה בערך? תודה, רוני

רוני שלום ראשית ניתן לקרוא עוד בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm יש מטפלים רבים בארץ בשיטה. תוכל לפנות דרך עמותת EMDR http://www.emdr.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

מה ההבדל בין פיצול אישיות לסכיזופרניה? מעוניינת בהסבר ברור כדי שאוכל להסביר לאיש אחד שלא מבין כלום.

גלנדה, ראשית כל "פיצול אישיות" הינו מונח עממי המתייחס להפרעה שנקראת אישיות מרובת פנים, או בשמה המחודש - הפרעת זהות דיסוציאטיבית. הפרעת הזהות נוצרת, בד"כ, כתוצאה מטראומה (לרוב התעללות מסוג כזה או אחר) שחווה האדם בשנות חייו הראשונות. חומרת ההפרעה תלויה במשך הטראומה. הילד, אשר אינו מסוגל להתמודד עם הטראומה, מפתח מעין "אישיות" נוספת/ חלופית שתתמודד עם הטראומה, ובכך מגן על עצמו. מספר ה"אישיות" משתנה מאדם לאדם (החל בשתיים וכלה בכמה עשרות לפי מקרים מתועדים). צריך וחשוב לזכור, שלמרות ההפרדה בין האישיות, יש להן גרעין בסיסי משותף - האישיות המקורית. כמו ענפים שמסתעפים מגזע אחד. סכיזופרניה הינה מחלה שמאופיינת בניתוק מהמציאות, הזיות שמיעתיות ו /או ויזואליות ועוד. לסכיזופרניה יש תת-קטגוריות עם סימפטומים משל עצמם. זה המון לכתוב, אז אני מצרפת לך קישורים לשני המושגים: http://www.maytal.co.il/heb_articles/article_1.html http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/sciz2.htm

האם יש דרך להתאהב במישהו, כשלא מרגישים מאוהבים בו?

ר שלום אני לא בטוח שיש דרך אקטיבית לעשות זאת, כלומר, קשה להכריח את עצמך להתאהב שכן האהבה היא בהגדרה משהו ספונטני למדי. עם זאת, בהחלט קורה שאחרי היכרות עם אדם והתאהבות בתכונותיו ואישיותו מגיעה גם התאהבות של ממש. לא תמיד האהבה היא סחף מיידי ולעיתים זהו תוצר של התבשלות איטית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , קראתי באחד המאמרים המפורסמים ברשת , שתרופות מסוג "ביטא בלוקרס" יעילות להפחתת "חרדת קהל". מהן התרופות הללו? מה הן עושות לגוף, כדי להרגיעו? באיזה מינון לוקחים אותן ומתי? אודה לך אם תוכל לתת לי תשובה מקיפה עד כמה שאתה יכול , או להפנות אותי לקישורים רלוונטיים. בברכת חג שמח , רוני

רוני. יש ברשימת הפורומים קישור לפורום פסיכיאטריה, תשאירי את ההודעה שלך גם שם, מכיוון שמנהל הפורום הוא פסיכיאטר ותרופות הן העבודה שלו.

רוני שלום אני מציע לפנות לפורומים הרפואיים בנושא. בפורום זה הייעוץ בנושא פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 25 ולומד לפסיכומטרי ואני מתקשה בטירוף בכל הנושאים. משיחה שערכתי עם המנהל הפדוגוגי.הוא אמר לי שכנראה אני סובל מבעיות ריכוז וקשב. אם אני יעשה בדיקה ויגלו באמת שאני סובל מכך .מהם הדרכים לטיפול בגילי אם בכלל ? והאם הדבר יכול לפגוע לי ברשיון הנהיגה ? בתודה מראש

היי משה לא ידוע לי על אנשים עם בעיית קשב ששללו להם את רשיון הנהיגה אלא אם מדובר על משהו חמור כנראה. הדרכים לטפל בהפרעת קשב וריכוז הן באמצעות רטלין, לאחר בדיקת מומחה, כמובן והמלצתו. כמו כן, הקלות בעת הלימודים.למשל, תוספת זמן למבחנים, או הפסקות במהלך המבחן וכדומה. כמו כן, שיעורי עזר כמו מציאת אסטרטגיות למידה יכולים לעזור לך להתמודד עם המשימות שיעמדו מולך בלימודים. באוניברסיטאות ובמכללות מראים את האבחון ואת ההמלצות והם צריכים ליישם אותן ולאפשר לך לקבל את התנאים להם אתה זקוק. כמובן, שלאחר מכן, בעבודה,אתה תצטרך להתאים לעצמך מקום עבודה שיותאם למגבלות שלך, ליכולות שלך. אני מציעה לך גם לפנות לאתר YNET קהילות- הורים. יש שם אתר של ליקויי למידה. אני ממליצה לך, בתור אחת עם ניסיון בנושא, שתהיה לך תמיכה מסביבך, כי תקופת הלימודים היא לא קלה. וההתמודדות היא לא פשוטה ולפעמים מתסכלת. אבל כמובן, שדבר ראשון לך לעשות את האבחון לראות במה מדובר בכלל. בהצלחה

המלצות מצויינות. אין לי מה להוסיף בשלב זה.

היי, אני באמצע שנות העשרים לחיי. אני סובלת מחרדות ואוסי די, לעיתים דיכאון. כתבתי כאן בעבר אך אינני רוצה לכתוב יותר מידי פרטים העלולים להיות מזהים. לפני כמה חודשים עברתי לגור לבד, ותופעות שסבלתי מהם בבר עלו מעל פני השטח, ביתר שאת. אני רוצה להעלות את הפחד העצום שלי להיפגע. כאילו שבתוכי קיים גרעין של אימה. יש לציין שאני מתכוונת באופן ישיר ומודע לפחד מפגיעה פיסי, שמעיק מאוד מאז המעבר והשינויים שעשיתי בחיי. אני מוצאת אותי במצבים של חוסר שליטה ודפוסים הרסניים מאוד. בנוסף הקונפליקט "הישן" שלי עם המראה. בעבר הייתי עסוקה באופן אובססיבי עם המראה שלי דבר שהוביל לטיפולים שונים, התנהגות כפייתית. יש לי תנודות מאוד רציניות במצב רוח, בבטחון, בתפיסת העצמי, דימוי עצמי וכו'. לפעמים אני מאוד אגרסיבית כלפיי עצמי וחוששת ללא הפסקה מנזק שאני יכולה לגרום לגופי. לדוגמא: מאכלים מסוימים, אכילה מסוימת, צחצוח שיפגע בשיניים. אני מתכוונת שהפעולות הבסיסיות שאנו מבצעים כבני אדם יוצרות אצלי חרדה, שאני גורמת לעצמי נזק. יש לציין שבשל הלחץ אני באמת לא מבצעת דברים כמו שצריך ולא יודעת להפעיל שיקול דעת בריא של מה טוב ולא טוב, מינון נכון, אופן ביצוע וכו'. כשאני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי ועם המראה שלי אני הרבה יותר מתגוננת וחרדה, ואולי מביאה את "האושר" הזה לסיומו רק בגלל החשש שהוא לא יימשך. בנוסף, יש לציין, שמחמאות עושות לי מאוד רע. במיוחד כאלה שקשורות למראה כי הרי זה לא קבוע ואין לי שליטה מלאה על הגוף שלי ועל נסיבות חיצוניות. אולי אתה מבין אותי? כי אני לא מצליחה להבין את עצמי או שאני בכלל לא מנסה. אני בטיפול פסיכואנליטי כ-שנתיים. המטפלת תומכת (ואפילו די מחבבת אותי) ובמקום מסוים היא מתפקדת כדמות אמהית, לעיתים. האם ייתכן שתחושת חוסר הגנה שלי נובעת מכך שההורים שלי לא ביטאו אהבה? מגיל מאוד מוקדם פיתחתי עוינות כלפיהם ומרדנות. תודה

מ. שלום את מתארת דפוס מורכב למדי ולא הייתי רוצה לקשר את הכל למשהו אחד. אין ספק שהקשר עם ההורים הוא גורם מפתח לדברים רבים בחיים ואם חווית חסך בוודאי זה השפיע על חייך. אני חושב שההתמודדות והתשובות למה שאת שואלת את עצמך מתאימות מאוד למסגרת הטיפולית בה את נמצאת ולכן קשה לתת לך עצות מעשיות במסגרת הפורום. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה אני שרוייה במתח רב - מסיימת תואר ראשון, לפני חתונה ,ולפני צעדים מכריעים וחדשים. לאחרונה כל יום יש לי תופעות משונות שאני נוטה לקשר לתופעות פסיכוסומטיות. דפיקות לב , לחץ בחזה, בחילות, נימול בצוואר וכאבי שרירים (צוואר ושכמות). בדר"כ- מאוד בריאה, אך גם חרדה מאוד ממחלות. הייתי לא אחת אצל הרופאה והיא נוטה להאמין כי זה קשור לחרדה ומתח. רציתי לדעת האם יתכן שגופנו מגיב בצורה כזו למצבים של מתח? ומה ניתן לעשות כדי למנוע את התחושות המעיקות הללו? * עשיתי בדיקות דם- והן יצאו טוב, בדיקת א.ק.ג - יצאה טוב, כמו כן, אימי עברה טראומה רפואית- והדבר משפיע עליי גם כן. לתשובתך המהירה אודה. רוני

היי רוני, לצערינו, הגוף מגיב טוב מאד למתח. יש כאלה שהגוף מגיב יותר חזק מאחרים. קיים קשר גוף- נפש. אני גם אוסיף ואומר שהרבה מהתופעות הגופניות נובעות מכך שאדם נמצא במצוקה או מתח אך לא נותן לה מקום או ביטוי במילים, ולכן, זה יוצא דרך הגוף. כיוון שאת גם מכירה את עצמךכאדם חרד ושרויה במצב מתח - הרבה שינוייםבבת אחת, ייתכן והגוף שלך מגיב למצב. לפי מה שאת מתארת, מדובר על תגובות חרדה, ייתכן אף התקפי אימה שאת חווה. שיחות על הקשיים, על החרדות שלך ואולי לנסות להפחית מהלחץ- למשל, להוריד גורם מתח אחד או שניים. כמו כן, קיימות טכניקות שמורידות מתח, כמו ביו פידבק, שעוזר לך לשלוט בגוף שלך, או יוגה או הרפייה או מדיטציה. תרגול לאורך זמן עוזר . אני מציעה לך אולי לפנות לאיש מקצוע לפחות שייאשר שמדובר בחרדה . אני מניחה שעשית את כל הבדיקות הרלוונטיות. וכמובן, לקחת את הדברים יותר באיזי, יותר רגוע. לא להעמיס יותר מדי. זאת ההמלצה האישית שלי:)

רוני שלום התופעות שאת מתארת מזכירות בהחלט חרדה, במיוחד אם שללת כבר את הסיבות הרפואיות. להלן קישור לכתבה בנושא חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בתקופה של לחץ תופעות של חרדה מתרבות ויתכן שכדאי לך בתקופה שכזו לקבל גם עזרה מקצועית, פסיכולוגית ובמידת הצורך גם תרופתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מקווה שזה הפורום המתאים לשאלה,במידה ולא אשמח אם תוכלו להפנות אותי לפורום המתאים אני בן 29 ואני סובל לאחרונה (מספר שנים) ממחסום פסיכולוגי כאשר אני צריך להתיל שתן הבעיה היא שאני לא מסוגל להוציא שתן (ולא חשוב כמה שזה דחוף) שאנשים בסביבה או שאני מרגיש שיש אנשים בסביבה שלי,מאין מחסום פסיכולוגי (למשל אפילו שיש אצלי אורחים בדירה אני לא מסוגל ללכת לשירותים,אם אני הולך אני פשוט נעמד מול השירותים ולא יוצא כלום) ראשית רציתי לדעת אם הבעיה הזאת היא בעיה ידועה (או אפילו שכיחה )? כיצד אפשר לטפל בה ? בתודה מראש, זיו

זיו, אין לי מושג לגבי שכיחות הבעיה, אבל היא מוכרת. הטיפול הוא פסיכולוגי.

אני גם הנחתי כך,משום מה זה לא היה לי תמיד,זה התפתח רק לאחרונה (בשנים האחרונות) מה שמביא אותי לשאלות הבאות יש למשהו מושג איך מתמודדים אם זה(האם יש דרך להיפטר מזה לבד)? במידה וצריך להתחיל תהליך רפוי כמה מפגשים זה מצריך? האם אפשר לקצר דרך ,דרך היפנוזה? ושאלה שפחות קשורה האם מומלץ ללכת למטפל של קופת החולים(מכבי) והאם היא משתתפת בתשלום בצורה כל שהיא? בתודה מראש, זיו

זיו שלום, גם אני סובלת מבעיה זו מאז שאני זוכרת את עצמי, קראתי פעם מאמר על זה שהיה כתוב בו שבד"כ טיפול פסיכולוגי לא עוזר בזה אלא רק עבודה עצמית ובעיקר הזמן, ככל שאנו מתבגרים יש לנו יכולת מופחתת לשלוט בשלפוחית השתן, ולכן בלית ברירה למעשה הבעיה הולכת ונפתרת, כך זה קורה אצלי לפחות.

היי רחל, תודה על התמיכה אבל אצלי המצב בדיוק הפוך,לא תמיד היה לי את הבעיה וככל שהזמן עובר זה רק נעשה יותר גרוע בנוגע לטיפול פסיכולוגי עם הוא עובד אני גם קצת ספקטי ,לא נראה לי שפסיכוטרפיה יעזור ,אבל היפנוזה אולי עלול לעזור יש כיוון נוסף שזה יותר עניין של אמונה מיסטית בנוגע לבעיות מגלגול קודם שלא נפתרו שחוזרות בגלגול הזה (כלומר טיפול בעזרת רגרסיה לגלגול קודם) ,האמת אני גם פה די סקפטי אבל אני פתוח להכל

זיו שלום התופעה מוכרת בהחלט ואפשר לטפל בה בעזרת היפנוזה. רצ"ב קישור למאמר בנושא היפנוזה http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm כדאי להתייעץ בכל מקרה גם עם אורולוג ובמידה ואין ממצא רפואי תוכל להיעזר בטיפול פסיכולוגי עם או בלי שימוש בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר קפלן תודה רבה על המענה , אני בחיים לא הייתי בטיפול כלשהו מסוג זה (פסיכולוגי/פיסכאטרי) אשמח אם אתה או אחד אנשי הפורום ימליצו לי איך עושים את הצעד הראשון להזמנת תור לפסיכולוג , כיצד אני מציג את הבעיה ,ואיך אני מבקש טיפול בהיפנוזה? כמו כן אני שייך לקופת חולים מכבי,האם כדאי ללכת לרופא דרך הקופ"ח או באופן פרטי? והאם יש איזה רופא ממולץ בתחום לבעיה שלי בתודה מראש , זיו

ד"ר קפלן שלום, ראשית כל ברצוני להתנצל אם השאלות שלי לא קשורות לפורום (הופנטי אליך מפורום אחר נאמר שם שאתה מתעסק בהיפנוזה),אין ברצוני להפריע לטיפול באנשים עם בעיות רצניות יותר שזקוקים ליעוץ השאלות הם מתוך סקרנות ואשמח אם תוכל לענות אלהם סיימתי לקרא שני ספרים של ד"ר מייקל ניוטון "מסע הנשמות" ו"גורלן של נשמות" , הסופר הוא פסיכולוג אמרקאי שמטפל דרך היפנוזה בריגרסיה לחיים קודמים (ובין החיים) "היפנוטרפיה רוחנית" רציתי לדעת האם נתקלת בתופעה זו ,כמה נכון לפי דעתך הספרים האלה (גם אם לא קראת ,לפי תוכן הספרים או שנתקלת בתופעות אלו) ? במידה וניתקלת בתופעה האם היא ממולצת , האם גם אתה מטפל כך? האם קיימת האופציה שהכותב חיבר את הספר על מנת לעודד אנשים (מתאבלים,שהמוות לא כל כך נורא)בלי קשר למחקר כלשהו והתופאה אינה קיימת כלל וגם מהצד הרווח סכום מכובד של כסף? קראתי את האמנה להיפנוט בישראל ורציתי לדעת מה כל כך מסוכן בהיפנוט מצד אחד כתוב שאי אפשר להשפיע על המהופנט לעשות דברים בניגוד לרצונו ,אבל מצד שני יש כל כך הרבה איסורים לעסוק בזה ולמעשה הותר רק לשלש סוגי רופאים לעסוק (פסיכולוג ,מנתח מרדים,ורופא שיניים) , אם זה לא מסוכן אז למה יש כל כך הרבה הגבלות באמנה ? כמו כן רציתי לדעת האם הוכח קשר כלשהו טלפתי בין מטופל למטפל בהיפנוזה כי קראתי מחקרים רוסיים מתקופת המלחמה הקרה של חוקרים פראפסיכולוגים או שזה היה חלק מהמלחמה הפסיכולגית להפחיד את המערב (מחקרים מתוך הספר של חנן אברהם "לוחמה על חושית") קישורים לספרים http://www.bakbook.co.il/bookstore/bookstore.asp?category=&id=40228 http://www.bakbook.co.il/bookstore/bookstore.asp?category=&id=120828 http://www.oryada.com/on-shifrin.htm http://www.bakbook.co.il/bookstore/bookstore.asp?category=&id=6638 אשמח לשמוע את דעתך המקצועית ואף את דעתך האישית בנושאים בתודה מראש, חי

חי שלום האמונה בגלגולים קודמים היא עניין אישי. יש מספר קטן של מהפנטים שעוסקים בחזרה לגלגול קודם, הבעיה כמובן שאי אפשר לעולם לדעת האם באמת מדובר בגלגול הקודם האמיתי או פשוט (כפי שאני מסביר זאת לפחות) הליכה עם האסוציאציות הנוכחיות בעזרת הדמיון למה שנתפס כגלגול קודם. מכאן אתה מבין שאני באופן אישי איני מאמין ברגרסיה אל גלגולים קודמים. ההיפנוזה היא שיטת טיפול בטוחה בהחלט כאשר היא מבוצעת ע"י אנשי מקצוע מיומנים. כמו גם בטיפולים אחרים ואולי במיוחד בהיפנוזה, השימוש בכלי ע"י שרלתן או אדם לא מיומן עלולה לגרום נזקים ולכן חוקק חוק היפנוזה בישראל. כל המיתוסים על השימוש בהיפנוזה למטרות של שליטה אינם מבוססים, אין כיום אף מחקר רציני שמוכיח או מדגים זאת. אין ספק שאדם בתנאי שבי שעובר לחץ ועינויים מגיב בצורה פסיכולוגית קשה, עם ובלי היפנוזה. רוב מיתוסי שטיפת המוח למיניהם מבוססים על סוג כזה של חוויות טאומתיות. בכל מקרה, רצ"ב קישור לכתבה על היפנוזה ועל השימוש המקובלים בכלי: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

דר קפלן שלום, אני מקווה שאני לא גולש לדיון מיותר ,פשוט הנושא מאד מסקרן אותי אבל היו מקרים בהם מטפלים מספרים שהמטופלים התחילו לדבר שפה זרה שהמטופלים בכלל לא יודעים ,כמו כן במידה ומשהו מעלה את זהותו הקודמת כיביכול ,הרי בטח ניתן לאמת את זה אם רישומי היסטוריה מסויימים ויש כמובן בעיות שצצות כביכול יש מאין ,ובעזרת שיחזור גלגולים נאמר שהפתרון נמצא שם השאלה שלי אם לא קרה לך בעת היפנוט שמהופנט חזר (בטענה שלו כמובן) לגלגול קודם שוב אני מפנה לספר מאד מעניין שנקרה "חיים מן העבר" של סו קרפנטר בו היא חוקרת את תופעת האמונה (מביאה טענות כנגד הגילגולים הקודמים ושוללת אחד אחד מהם בצורה הגיונית ורציונלית) ומביאה מספר סיפורים על אנשים שבעזרת טיפולים של היפנוזה וחלק בדימיון מודרך ואף ע"י הזכרות דרך חלומות אנשים נזכרו בגילגול הקודם שלהם ואימתו את הדברים בעמצאות רישום היסטורי